‎⁨ הערות על בית הבחירה להרמב''ם

‫חידושים וביאורים‬
‫בהלכות בית הבחירה‬

‫מפתח‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫א‬ ‫‪.......................................................‬‬ ‫לימוד תורת הבית‬ ‫פתיחה‪:‬‬
‫ז‬ ‫מצות בנין המקדש ‪..........................................................‬‬ ‫פי׳ א‪:‬‬
‫יד‬ ‫ג׳ מצוות נצטוו ובו׳ ‪.........................................................‬‬ ‫סי׳ ב‪:‬‬
‫כא‬ ‫שילה וירושלים ‪................................................ .. ...........‬‬ ‫סי׳ ג‪:‬‬
‫כו‬ ‫‪.....................................................‬‬ ‫עושין במקדש בלים‬ ‫סי׳ ד‪:‬‬
‫ל‬ ‫‪................................................................‬‬ ‫אבן שנפגמה‬ ‫סי׳ ה‪:‬‬
‫לה‬ ‫‪..............................................................‬‬ ‫מקום המזבח‬ ‫סי׳ ו‪:‬‬
‫מא‬ ‫‪............................................................‬‬ ‫הכל משוקדים‬ ‫סי׳ ז‪:‬‬
‫מו‬ ‫גביעי וקני המנורה ‪..........................................................‬‬ ‫סי׳ ח‪:‬‬
‫נג‬ ‫עשיית הארון‪...................................................................‬‬ ‫סי׳ ט‪:‬‬
‫נה‬ ‫מקום הארון וגניזתו‪........................................................‬‬ ‫סי׳ י‪:‬‬
‫ט‬ ‫הכפורת והכרובים ‪..........................................................‬‬ ‫סי׳ י א‪:‬‬
‫סה‬ ‫אורים ותומים ‪................................................................‬‬ ‫סי׳ יב‪:‬‬
‫סז‬ ‫‪......................................................‬‬ ‫חיוב ההיכל במעקה‬ ‫סי׳ יג‪:‬‬
‫עג‬ ‫‪...............................................................‬‬ ‫שערי העזרה‬ ‫סי׳ י ד‪:‬‬
‫עו‬ ‫‪......................................‬‬ ‫המקדש בולו הי׳ במעלה ההר‬ ‫סי׳ טו‪:‬‬
‫פא‬ ‫ארץ ישראל — כיבוש וחזקה ‪..........................................‬‬ ‫סי׳ טז‪:‬‬
‫פז‬ ‫שמירת המקדש ‪.............................................................‬‬ ‫סי׳ יז‪:‬‬
‫צג‬ ‫סיום הל׳ ביהב״ח‪...........................................................‬‬ ‫סי׳ יח‪:‬‬
‫צז‬ ‫בנין ביהמ״ק דלעתיד ‪......................................................‬‬ ‫סי׳ י ט‪:‬‬
‫צט‬ ‫‪....................................................‬‬ ‫הערות להל׳ ביהב״ח‬ ‫סי׳ כ‪:‬‬
‫קה‬ ‫‪.............................................‬‬ ‫מקומו המכוון של המזבח‬ ‫סי׳ בא‪:‬‬
‫קיא‬ ‫‪...............................................................‬‬ ‫אמה טרק סין‬ ‫סי׳ כב‪:‬‬
‫קיח‬ ‫הערות ‪ . .‬ע״ס ההלכות ‪..................................................‬‬ ‫סי׳ בג‪:‬‬
‫פתיחה‬
‫לימוד תורת הבית‬
‫מעלה עליכם כאילו הם עוסקים בבנין הבית״( זהו‬ ‫בתנחומא צו יד‪ :‬וכן אמר ר׳ שמואל בר אבא‬ ‫א‪.‬‬
‫מפני שבאמת הם דבר אחד‪:‬‬ ‫אמר הקב״ה לישראל אע״פ שביהמ״ק עתיד ליחרב‬
‫אלא שמכיון שהתוצאות הגשמיות מזה שעוסקין‪,‬‬ ‫לסדר‬ ‫בטלין לא תשכחו עצמכם‬ ‫והקרבנות‬
‫באות בפועל ממש למטה לאחר זמן‪ ,‬נאמר בזה הלשון‬ ‫הקרבנות‪ ,‬אלא הזהרו לקרות בהן לשנות בהן ואם‬
‫״כאילו״ — אבל גם לפני שזה בא ונמשך בפועל ממש‬ ‫תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאילו בקרבנות אתם‬
‫)כבנדו״ד — לפני שמותר ואפשר לבנות את הביהמ״ק‬ ‫עוסקים‪ .‬ואם רצונך לידע‪ ,‬בא וראה‪ ,‬כשהקב״ה מראה‬
‫למטה בגשמיות( — אי״ז באופן שהלימוד בצורת הבית‬ ‫ליחזקאל את צורת הבית מה הוא אומר‪ ,‬הגד את בית‬
‫כר הוא רק זכר )וכיו״ב( בלבד לבנין ביהמ״ק‪ ,‬או)וג ם(‬ ‫ומדדו את‬ ‫ויכלמו מעונותיהם‬ ‫הבית‬ ‫ישראל את‬
‫שהקב״ה נותן ע״ז שכר כמו על בנין בית המקדש —‬ ‫תכניתי‪ ,‬אמר יחזקאל לפני הקב״ה רבש״ע עד עכשיו‬
‫אלא שע״י שהוא עוסק בלימוד הוא עוסק כבנין הבית‪.‬‬ ‫אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו ואתה אומר לי לילך‬
‫ולהודיע לישראל צורת הבית וכתוב אותו לעיניהם‬
‫הביאור בזה מובן ממה שאמרו חז״לי בנוגע‬ ‫ב‪.‬‬ ‫וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיה‪ ,‬וכי יכולין‬
‫לקרבנות ש״כל העוסק בתורת חטאת׳י כאילו הקריב‬ ‫הן לעשות‪ ,‬הניח להם עד שיעלו מן הגולה ואח״כ אני‬
‫חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם״‬ ‫הולך ואומר להם‪ ,‬א״ל הקב״ה ליחזקאל ובשביל שבני‬
‫וכיו״ב‪ ,‬שהענין ד״כאילו הקריב״ שבקרבנות אינו רק‬ ‫נתוניו בגולה יהא בנין ביתי בטל‪ ,‬א״ל הקב״ה גדול‬
‫בתור שכר בלבד‪ ,‬או שעי״ז מכפר הקב״ה על העוונות‬ ‫קרייתה בתורה כבנינה לך אמור להם ויתעסקו לקרות‬
‫כמו ע״י הקרבת הקרבן )שהלימוד וההקרבה פעולה‬ ‫צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות‬
‫ותוצאה אחת להן(׳■‪ ,‬אלא זהו)לכמה דעות‪ ,‬עכ״פ( גדר‬ ‫בה אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקים בבנין הביתג‪.‬‬
‫והנה לכאורה העסק בצורת הבית ובנין ביהמ״ק‬
‫עצמו הם שני דברים שונים‪ ,‬שהרי בענין ביהמ״ק נוגע‬
‫בתחילת הסימן‬ ‫מדרשים הנ״ל‬ ‫וראה‬ ‫בסופה‪.‬‬ ‫מנחות‬ ‫‪(s‬‬
‫ובהערה ‪) 3‬ובהערה הבאה(‪.‬‬
‫שיהי׳ הבית המקדש הגשמי )להקריב שם קרבנות‬
‫בשו״ע אדה״ז או״ח מהד״ת סוס״א‪ ,‬מהד״ק שם סי׳־א‪ ,‬הל׳‬ ‫‪(6‬‬ ‫גשמיים — דלא כמשחרב ביהמ״ק שאז תפילות ‘‬
‫ת״ת פ״ב סי״א ״כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה כר״*‪.‬‬ ‫במקום קרכנות תיקנום(‪ ,‬ואילו הדיבור והלימוד הנ״ל‬
‫ועד״ז הוא בבעה״ט ר״פ צו עה״פ זאת תורת העולה‪ .‬ובבחיי )ס״פ‬ ‫ש״אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית״‪,‬‬
‫ויקהל‪ .‬צו ז‪ ,‬לז( ״כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה‪,‬‬
‫אינו אלא כדיבור התפילות‪.‬‬
‫בפרשת כר״‪.‬‬
‫ובפסיקתא )בהמשך לקרבן תמיד( ובויק״ר )הנ״ל הערה ‪( 3‬‬ ‫אבל אינו כן‪ ,‬כי כשתורת אמת משווה שני דברים‬
‫״הואיל ואתם מתעסקין בהם כ אי לו״ אתם מקריבים אותם״ )וי״ג‬ ‫זה לזה )כבנדו״ד‪ ,‬שע״י הלימוד בצורת הבית כו׳ ״אני‬
‫״קרבנות״(‪ .‬ובתנחומא שם ״ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאלו‬
‫עה״כ‬ ‫הוא‬ ‫הנ״ל‬ ‫ותנחומא‬ ‫ובויק״ר‬ ‫עוסקים״‪.‬‬ ‫בקרבנות אתם‬
‫)ובהמשך ל(זאת תורת העולה‪.‬‬
‫יחזקאל מג‪ ,‬י‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫להעיר מהלשון בתענית )כז‪ ,‬ב( מגילה )לא‪ ,‬ב( בזמן‬ ‫‪(7‬‬
‫‪ ( 2‬שם‪.‬‬
‫שקוראים לפני כו׳ אני מוחל להם על כל עונותיהם‪.‬‬
‫ובפסיקתא דר״כ )פ' ו( פסיקתא רבתי)פט״ז( ויק״ר )פ״ז‪ ,‬ג(‬ ‫ן(‬
‫יל״ש )יחזקאל שם(‪ :‬אמר הקב״ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאילו‬
‫•( נ מ ה ד״ ת שס ‪..‬כמו שאמרו חכמים ע״פ )צו ז‪ ,‬לז( זאת‬ ‫אתם בונים אותו•‪ .‬וביל״ש שם לפנ״ז) מ מדר ש ילמדנו( עה״פ )שם‪ ,‬י(‬
‫התורה לעולה למנחה ולחטאת וגר״ )וכ״ה בבחיי צו שם(‪ .‬ובמנחות‬ ‫אתה בן אדם )קרוב ללשון התנחומא(‪ :‬א״ל לאו אע״פ שאינם עושים‬
‫שם לפנינו היא עה״פ )צו ו‪ ,‬יח‪ .‬ז‪ ,‬א( ‪.,‬זאת חורת החטאתי ‪,.‬זאת‬ ‫אותו עכשיו יהו קורים בצורת הבית ואני מעלה עליהם כאילו בבנינו‬
‫תורת האשם״ )ועד״ז כהל׳ ת״ת שם פ״א ס״ד(‪ .‬ונזל הפסוק ״זאת‬ ‫הם עסוקים‪.‬‬
‫התורה לעולה וגו״ דריש ר״ל שם לפנ״ז‪.,‬כל העוסק בתורה כאילו‬ ‫וראה לקמן בפנים בסעיף ב' ובהערות‪.‬‬
‫הקריר עולה מנחה חטאת ואשם״‪ .‬ראה חדא״ג מהרש״א שם‪ .‬וראה‬ ‫ברכות כו‪ ,‬ב‪ .‬טושו״ע )ודאדה״ז( או״ח סי׳ צח )ס״ד(‪.‬‬ ‫ס‬
‫לקמן בפנים ההערה מבעה״ט ומדרשים כר‪.‬‬
‫״ ( כויק״ר שס‪ :‬מעלה אני עליכם כאילו‪,‬‬ ‫נו״‪ .‬וראה דקמן הערה ‪.53‬‬ ‫ביל״ש‬ ‫•(‬
‫א‬
‫הקרבנות — ״לא יאמר אלא ביום לפי שאין מקריבין‬ ‫של הקרבת״ הקרבך עד שאמרו להלכה בנוגע לפרשת‬
‫קרבן בלילה״׳״‪ ,‬ועד״ז בנוגע לכמה דינים והלכות‬
‫בתורת הקרבנות שצ״ל בדוגמת הקרבתו״‪.‬‬ ‫ראה מת״כ לויק״ר שם ד״ה כאילו אתם מקריבים; דריש‬ ‫‪(8‬‬
‫עד״ז )ויתירה מזו( הוא בנוגע להעסק בצורת‬ ‫היא העולה הכי זאת תורת העולה כשאתם עוסקים בתורת העולה‬
‫היא הקרבת העולה בעצמו)ור א ה יפ״ת שם(‪ ,‬וראה בחיי ויקהל שם‬
‫הבית כו׳ )שבמדרש שםגי הושווהי׳ להעסק בהלכות‬
‫״כאילו הקריב הקרבן עצמו כר כאילו עשה המעשה והקריב קרבן‬
‫הקרבנות(‪ ,‬כמובן מלשון המדרשי״‪ ,‬שעל טענתו של‬
‫על המזבח״ ]ולהעיר דבפסיקתא דר״ב ופס״ר שם הרי״ז בא לתרץ‬
‫יחזקאל ״עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו‬ ‫״ולמה הוא אומרה ושונה )פ׳ התמיד( כר לפי שהיו ישראל אומרים‬
‫ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית כר‪,‬‬ ‫לשעבר היינו מקריבים קרבנות ומתעסקים בהם ועכשיו שאין אנו‬
‫וכי יכולין הן לעשות הניח להם עד שיעלו מן הגולה‬ ‫מקריבים מהו להתעסק בהם א״ל הקב״ה כר״[‪.‬‬
‫כר״ ענה לו הקב״ה ״ובשביל שבני נתונים בגולה יהא‬ ‫וראה חדא״ג מנחות שם‪ .‬לבוש או״ח ס״א ס״ו‪ .‬פרישה שם‬
‫סקט״ז )מפרש״י(‪ .‬ושם בסו״ם נ בהחילוק דמשנת איזהו מקומו‬
‫בנין ביתי בטל״‪ ,‬ולכן אמר שיעסקו בלימוד צורת‬
‫ופרשת התמיד‪ :‬פרשת התמיד שבקריאתו הוה כאילו הביא הקרבן‬
‫הבית כר — היינו‪ ,‬שע״י לימוד זה אין ״בנין ביתי‬
‫ממש‪ .‬וראה תו״ח שמות תקפג‪ ,‬א בסופו‪ .‬וראה הערה הבאה‬
‫בטל״״■‪.‬‬ ‫ובהערה ‪. 11‬‬
‫ואולי זהו החילוק ביו ״קוראיו לפני״ שבתענית ומגילה‬ ‫‪(9‬‬
‫שם•‪ ,‬שאז ״מעלה אני עליהן כאילו הקריבום לפני״‪ ,‬שמדגיש‬
‫שו״ע אדה״ז טהד״ק שם סי׳׳ג‪ .‬ועד״ז במהד״ת שם )משו״ע‬ ‫‪( 10‬‬
‫הפעולה לגבי הקב״ה והתוצאה מזה ״ואני מוחל להם כר״‪ ,‬ל״עוםק״‬
‫שם ס״ו‪ .‬וט״ז שם טק״ו(‪ .‬ולהעיר דמשנה מלשון הטור שם ״טוב‬
‫״מתעסקים בהם״ שבמנחות‪ ,‬פסיקתא וויק״ר שם‪ ,‬שבזה אומרים‬
‫תחר לאומרם ביום״‪ .‬ושם ר״ס מח‪ :‬כאילו הקריבו קרבן תמיד‬
‫״כאילו הקריב״ ״כאילו אתם מקריבים אותם״•״‪ ,‬פעולת ומצות‬
‫במועדו‪ ,‬וראה הלשון בסדר קרבן פסח )סידור האריז״ל‪ .‬של״ה קמב‪,‬‬
‫ההקרבה‪ .‬וראה שו״ע אדה״ז הל׳ ת״ת שם שמצד כל העוסק כר‪:‬‬
‫א‪ .‬סידור אדה״ז( לפניו ולאחריו )וראה בארוכה לקו״ש ערב פסח‬
‫נכוו הדבר ‪ . .‬ללמוד הלכות כל הקרבנות כשלימות כו׳ כמבואר‬
‫הנ״ל(‪ .‬אבל ראה אוה״ת במדבר )שבועות( ע׳ קנט ואילך‪.‬‬
‫היטב בחיבור הרמב״ם כר‪ .‬וראה פיה״מ להרמב״ם סוף מנחות‪ :‬ראוי‬
‫ראה שו״ע אדה״ז מהד׳׳ק שם )סי״א ואילך‪1 ,‬ש״נ(‪ :‬ולפי‬ ‫וו(‬
‫לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאח ולתח בהן)בתרגום קאפח‪:‬‬
‫שכל קרבן ‪ . .‬טעון נסכים לפיכך כו׳)סי״א(‪ :‬יאמר תחלה פ׳ חטאת‬
‫ולהתבונן בהם(‪ .‬באר שבע בהקדמה בסופה‪ ,‬וראה בחיי צו שם‪.‬‬
‫ואח״כ פ׳ עולה מפני שחטאת כו׳ )סי״ב(; צריך לומר פ׳ הקרבנות‬
‫בב״י סי׳ א׳ הביא ב׳ המאמרי רז״ל )דתענית מגילה ודמס׳‬
‫מעומד ‪ . .‬דוגמת הקרבתן שהיתה מעומד• )סי״ד(‪ :‬אבל לא יאמר‬
‫מנחות( ביחד‪ .‬ואולי — כי שם מדובר רק באמירת פרשת הקרבנות‪.‬‬
‫כך אחר פ׳ חטאת כו׳ והרי זה כמקריב חולין בעזרה כו׳ )סט״ו(‪.‬‬
‫ובטור או״ח ר׳׳ם מח ״כדאי׳ במדרש כו' כ״ז שעוסקין בהן מעלה אני‬
‫ועוד••‪ .‬וראה שם ר״ס מח‪ .‬ובארוכה של״ה רא‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ושם )רב‪,‬‬
‫עליהם כאילו הקריבום לפני״‪ .‬ובב״י שם ציין לתענית ומגילה שם‪.‬‬
‫סע״א(‪ :‬וגם מאחר שכל העוסק בפ׳ הקרבנות לשם הקרבת הקרבן‬
‫וראה לקו״ש ח״ה ע׳ ‪ 38‬ר ובהערה שם‪.‬‬
‫הוא במקום הקרבת הקרבן צריך שיחי׳ דומי׳ להקרבה בכל חוקותי׳‬
‫וככל משפטי׳‪.‬‬ ‫וראה לקו״ש ערב פסח תשמ״ט ס״ג‪.‬‬
‫ובתנחומא שם כהמשד הענין )ועד״ז בפסיקתא וויק״ר בקיצור‬

‫לשון( למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא‬ ‫•( ועד״ז הע רו רתפלוח במקום קרב‪ ,1‬אבל ראה טושו״ע‬
‫כו' ומפני שהם טהורים כו׳ שיחו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות‬ ‫ןואדה‪-‬ז והו״ל הערה ‪ :(4‬ולכן צריך ליזהר וכר‪.‬‬
‫יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים לפיכך אני מעלה עליהם‬ ‫ויש לומר דבל תנאים אלו שבהם צריכה התפלה להיות דומה‬
‫כאילו הם עומדים ומקריבים לפני הקרבנות‪ .‬וראה עץ יוסף שם‪:‬‬ ‫להקרבה קרכוות הס רק משום שהפעולה והתוצאה דתפלה דומה‬
‫מפני שהעסק כו׳ הוא כאילו הקריבם שפיר שייך להתינוקות כו׳‬ ‫לקרבנות‪ ,‬או דמעשה התפלה היא במקום מעשה הקרבנות‪ ,‬משא״ב‬
‫שאסור להקריב בטומאה‪ .‬ועד׳׳ז בפי׳ מהרז״ו בויק׳׳ר‪.‬‬ ‫בוחרה הוא משוס שלימוד חורה הקרכנות הוא בגדר הקרבת קרבן‬
‫תנחומא שם‪.‬‬ ‫‪02‬‬ ‫מחש‪.‬‬
‫״ואם ברצונך לידע )האמור לפנ״ז בקרבנות ״שאני מעלה‬ ‫!‪( 1‬‬ ‫ולהעיר מ ל ק ח ת ר״פ פינחס‪ :‬וכו בקרבנות מחשבה וו חפלה‬
‫עליכם כאילו בקרבנות אתם עוסקים״( בא וראה כשהקב״ה מראה‬ ‫עבודה שכלו‪ .‬שכנגד הקרבנות ודבור הוא ת״ת דקרבנוח כל העוסק‬
‫ליחזקאל את צורת הבית כו״׳‪ .‬וגם בפסיקתא ובויק״ר הובאו בהמשך‬ ‫בחוו ת עולה כר ועבודת הקרבנוח עצמן י ר מעשה‪.‬‬
‫אחד‪ .‬ובהל׳ ת״ת שם )הנ׳׳ל הערה ‪ (6‬שמצד כל העוסק בו׳ ״נכון‬ ‫אבל הלשונות ופרנוי התנאים בשו״ע שם ‪,.‬שהתפלה היא במקום‬
‫הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל‬ ‫ל!רי‪1‬־ ולר! צריך שתהיי דוגמת הקרון בכוונה ומעומד וקביעת‬
‫העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב‬ ‫מקום ודלי חציצה וכו — הס לכאורה כמו הפרנניס לגבי עסק‬
‫בחיבור הרמב״ם ז״ל בסי ענוד ה וסי קרבנות״‪.‬‬ ‫רתורת ה קר בח ת והמבוארים בפויס ובהערה ‪ ,01‬ויתר על כן‪ ,‬ומזה‬
‫והיינו דה״כאילו״ הוא לא רק על עוסקים כבנין הבית‪ ,‬על‬ ‫ך!(‬ ‫משמע‪ ,‬שגם החפצה דתפלה היא בגדר הקרבת קרבן ממש‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫מעשה ה״גברא״ דנחשב כאילו האדם עוסק בבנין הבית‪ ,‬כ״א גם על‬ ‫וראה לקריש ערב פסח תשמ׳יט ס״ג‪.‬‬
‫••( בתנחוחא שס‪ :‬לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנוח אלא‬
‫דמהדיית שם‪ :‬אבל אצ״ל מעומד‪ .‬אנ ל שם מפורש הטעס‪:‬‬ ‫‪0‬‬ ‫החזרו לקרות בהן לשנות בהן ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם‬
‫מאחר שהוא איוח כהן העודד כוי‪.‬‬ ‫כאלו בקרבנות אתם עוסקים‪ .‬וראה )ונ״ד החסידות( תוי־ח שס‪ ,‬ע־ר‬
‫תאה אליי ירה חק״י וי״ג‪.‬‬ ‫••(‬ ‫ואילו‪.‬‬
‫ג‬ ‫פתיחה‪ :‬לימוד תורת הבית‬
‫ואת״ל‪ ,‬זהו מרומז ברמב״ם לפני הלכות בית‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וי״ל הביאור בזה‪ :‬המצוה ד״ועשו לי מקדש‬
‫הבחירה‪ ,‬בתחילת ספר עבודה‪ ,‬שמביא את הכתוב״‬ ‫ושכנתי בתוכם״ “ היא מ״ע לדורות “ ‪ :‬מוטל חיוב על‬
‫״שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך״‪ :‬בהקדמת פסוק‬ ‫ישראלי׳ לבנות בית המקדש‪ ,‬ולכן כשאין ישראל‬
‫זה לפני הל׳ בית הבחירה וספר עבודה‪ ,‬הוא מרמז‬ ‫יכולין לבנות ביהמ״ק בפועל ובמעשה‪ ,‬מפני סיבות‬
‫ומגלה שישנו חיוב וציווי ד״שאלו שלום״)בדיבור ובו׳(‬ ‫שאינן תלויות בהם«׳ חל עליהם החיוב והמצוהי׳‬
‫שזהו הלימוד בהל׳ ביהב״ח״ וס׳ עבודהי׳‪.‬‬ ‫להתעסק ״בקרייתה״‪ ,‬שעי״ז הרי זה ״כאילו אתם בונים‬
‫באם כוונת הרמב״ם היא שצריך ללמוד הלכות‬ ‫אותו״‪.‬‬
‫אלו )רק( בתור ״זכר למקדש״‪ ,‬הרי הי׳ לו להביא את‬ ‫כלומר‪ :‬לא זו בלבד שמאחר שאין אנו יכולים‬
‫הכתוב שממנו זה נלמד בגמרא״ — ״מנלן דעבדינן‬ ‫לבנות את הביהמ״ק בפועל‪ ,‬לכן אנו לומדים עכ״פ‬
‫זכר למקדש שנאמר״ בו׳ ציון היא דורש אין לה מכלל‬ ‫אודות צורתו כר בתור זכר ושייכות רוחנית לבנין‬
‫דבעי דרישה״‪ :‬מאחר שהוא מביא דוקא את הפסוק‬ ‫המקדש‪ ,‬אלא שבעסק זה בלימוד יש מגדר מצות״׳‬
‫״שאלו שלום ירושלים״ מדגיש הרמב״ם שישנו חיוב‬ ‫בנין בית המקדש״‪.‬‬
‫מיוחד ללמוד ולעסוק בהפרטים ובפרטי הפרטים״‬
‫)בדרך של ״שאלו״״ ב״שלום״( של הל׳ בית הבחירה‬
‫— לא רק בתור ״זכר למקדש״ בעבר ובכדי לדעת איך‬ ‫הח‪ 5‬צא של )בנין( הבית*‪ .‬ובמודגש בלשון הפסיקתא‪ ,‬ויק״ר ויל״ש••‬
‫לבנותו בעתיד‪ ,‬אלא זהו חיוב וציווי בבנין ביהמ״ק‬ ‫שם ״הואיל ואתם מתעסקים בו כאילו אתם בונים אותו )בו(״‪.‬‬
‫בהווה‪ ,‬בזמן הזה‪.‬‬ ‫ובמנחות שם‪ :‬אלו ת״ח העוסקין בהלכות עבודה מעלה עליהם‬
‫הכתוב כאילו נכנה מקדש בימיהם‪ .‬וראה שיחת ש״פ ראה תש״מ‪.‬‬
‫משא״ב מהפסוק )והלשון( ״ציון היא דורש אין‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ח‪ .‬רמב״ם ריש הל׳ בית הבחירה‪.‬‬ ‫‪ns‬‬
‫לה״‪ ,‬למדים רק את החיוב של הדרישה‪ ,‬ע״ד זכר‪.‬‬ ‫להעיר מאוה״ח תרומה שם‪ :‬היא מ״ע כוללת כל הזמנים‬ ‫‪( 16‬‬
‫‪ . .‬אפילו בגליות כו׳‪ .‬וראה ספרי דבי רב ל ספרי)ר א ה יב‪ ,‬י — פי׳‬
‫ועפי״ז נמצא שהלימוד של הל׳ בית הבחירה אינו‬
‫יד(‪.‬‬
‫רק כדי לדעת כיצד לבנותו לעתיד״‪ ,‬אלא זהו נוגע גם‬
‫ואף ש״בניו בית הבחירה״ הוא מה״מצות שהם חובה על‬ ‫‪( 17‬‬
‫לחיוב בנינו עכשיו‪ ,‬ע״י העסק בהלכות אלו‪ ,‬ע״י‬ ‫הצכור לא כל איש ואיש״)סהמ״צ להרמב״ם בסוף חלק המ״ע( הרי‬
‫״שאלו שלום ירושלים״‪.‬‬ ‫כתב הרמב״ם )הל׳ כיהב״ח פ״א הי״ב(‪ :‬״הכל חייביו לבנות ולסעד‬
‫בעצמן ובממונם אנשים ונשים״‪.‬‬
‫לענין הנ״ל בהלכה בפועל‪,‬‬ ‫כעין דוגמא‬ ‫ד‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬אף שהסיבה העיקרית תלוי׳ בהם דמפני חטאינו‬ ‫‪( 18‬‬
‫מצינו במצות דתשובה וגירות‪:‬‬ ‫כר‪.‬‬
‫שלימות התשובה והכפרה על חטא )בשוגג( הוא‬ ‫להעיר מבחיי ויקהל שם‪ :‬מצוה גדולה היא‪ .‬ובשו״ע‬ ‫ףן(‬
‫אדה״ז או״ח סתרכ״א סט״ז‪ :‬ומצוה ללמוד ביוה״כ מ שניוח יומא כדי‬
‫ע״י וידוי דברים עם הקרבן״‪ ,‬אעפ״ב בזמן הגלות שאי‬
‫שתעלה האמירה במקום הקרבה‪.‬‬
‫אפשר להקריב קרבן‪ ,‬נפעלת שלימות הכפרה ע״י‬
‫להעיר מהל׳ ת״ת לאדה״ז פ״א ס״ד )מכתבי האריז״ל(‬ ‫‪( 20‬‬
‫״שכל נפש מישראל כו׳ תקיים כל התרי״ג מצות ‪ . .‬ודיבור ומחשבה‬
‫הוא לימוד הלכותיהן על ד ר ך שאמרו חכמים כו׳ שכל העוסק‬
‫תחלים קככ‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫כי כמו ש״מקדש תקרא ירושלים כולה״)פיה״מ להרמב״ם‬ ‫‪( 23‬‬ ‫בתורת חטאת כאילו כו׳״‪ .‬וראה לקו״ת ר״פ פינחס‪ .‬ובבאר שבע שם‪:‬‬
‫ראש השנה רפ״ד(‪ ,‬כן מובן לאידך‪ ,‬וכפשוטו של ענין‪ ,‬דבירושלים‬ ‫שכבר קדמונים אחזו שער שהלמוד והעסק במצות הבלתי נוהגות‬
‫)נכלל( הכוונה )גם( למקדש‪ .‬ובפרט ע״פ תוד״ה מאי )זבחים ם‪,‬‬ ‫כזמן הזה יותר הכרחי כו׳ כי אחר שלשלמותינו צריכים אנו לעיון‬
‫סע״ב( ד״ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הכית ואיך יתכן‬ ‫ומעשה בכל חלקי תורתינו הקדושה ובזה החלק הבלתי נוהג אי‬
‫שקדושת הבית תבטל וקדושת ירושלים קיימא״‪.‬‬ ‫אפשר בו המעשה והעיון והלמוד בו יספיק לנו לעיון ומעשה יחד‪.‬‬
‫ראה לעיל הערה ‪ 13‬מהל׳ ת״ת‪.‬‬ ‫‪( 2.1‬‬ ‫להעיר מפיה״מ להרמב״ם מנחות שם‪ ,‬שלאחרי שמביא‬ ‫‪( 21‬‬
‫ר״ה ל‪ ,‬א‪ .‬סוכה מא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 2s‬‬ ‫״כל העוסק בתורה כאילו הקריב כו׳ ואמרו ת״ח העוסקים בהלכות‬
‫עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה ביהמ״ק כו׳ וע״כ ראוי‬
‫ירמי׳ ל‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬
‫ראה בחיי ס״פ ויקהל‪ .‬צורת הבית להתוי״ט בהקדמה‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫לאדם להתעסק כו״׳ מסיים ״ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך‬
‫פיה״מ ובאר שבע שצויינו לעיל הערה ‪.9‬‬ ‫להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני אדם״‪.‬‬
‫להעיר ממש״ב )ראה יג‪ ,‬טו( ודרשת וחקרת ושאלת‪,‬‬ ‫‪( 28‬‬ ‫וראה הון עשיר ריש מם׳ מדות‪.‬‬
‫ודחז״ל בזה )סנה׳ מ‪ ,‬סע״א(‪.‬‬

‫ראה הקדמתו לפיה״מ בנוגע למס׳ מדות — הובא לקמן‬ ‫‪( 29‬‬ ‫רצה לעיל הערה ‪ q‬ובשוה״ג הבי עד״ז לעני! שינוי‬ ‫•(‬
‫בפנים‪.‬‬ ‫הלשון‪ 1‬ח והקרבת הקרכנוח‪.‬‬
‫ראה רמב״ם ריש הל׳ תשובה‪ .‬וראה בית אלקים להמבי״ט‬ ‫‪( 30‬‬ ‫••( וי יל שזהו החידוש ד שמואל לגבי המאמר לפנ״ן ביל״ש‬
‫שער התשובה פרק ב׳‪.‬‬ ‫שח‪.‬‬
‫וכתב התוי״ט״‪ ,‬שאע״פ שבנין ביהמ״ק דלעתיד‬ ‫עי״ז‬ ‫מקיימים‬ ‫בלבדי‪/‬‬ ‫דברים(‬ ‫)ווידוי‬ ‫תשובה‬
‫אינו דומה לבנין בית שני‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם בעצמו‬ ‫בשלימות את מצות התשובה"‪:‬‬
‫בהל׳ בית הבחירה״ ש״בנין העתיד להבנות אע״פ‬ ‫וכידוע הנפק״מ בהלכה בפועל בנוגע לאל תשת‬
‫שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר‪ ,‬ואנשי בית‬ ‫גו׳ רשע להיות עד חמסי"‪.‬‬
‫שני כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין‬
‫וביותר שייכות לנדו״ד — ענין הגירות‪ :‬למרות‬
‫דברים המפורשים ביחזקאל״ — א״כ סו״ס מהי‬
‫שלצורך הכניסה לברית להתגייר ״צריך מילה וטבילה‬
‫התועלת שבידיעת מדות הבית השני‪.‬‬
‫והרצאת קרבן״׳'‪ /‬מ״מ ״בזמן הזה שאין שם קרבן צריר‬
‫מבאר בזה התוי״ט‪ ,‬שאעפ״ב יש תועלת בלימוד‬ ‫מילה וטבילה״״‪ ,‬ובזה נעשית הגירות בשלימות; וזה‬
‫מם׳ מדות להבנין דלעתיד‪ ,‬והיינו בנוגע להפרטים‬ ‫״כשיבנה ביהמ״ק יביא קרבן״״ אינו נוגע להגמר‬
‫שבהם שווה הבית דלעתיד לבית השני והראשון‪.‬‬ ‫והשלימות של הגירות בזמן הזה״‪.‬‬
‫ואיה״נ‪ ,‬שבבית דלעתיד יהיו שינויים לגבי בנין בית‬
‫)ס״ב( יש לבאר מ״ש הרמב״ם‬ ‫עפיהנ״ל‬ ‫ה‪.‬‬
‫שני‪ ,‬כי ״יגלה הקב״ה עינינו ‪ . .‬ולהבין הסתום בדברי‬
‫בפיהמ״ש בהקדמה בנוגע למס׳ מדות‪ :‬״אין בו ענין‬
‫יחזקאל ונבנהו‪ ,‬אבל מ״מ צריך לסיפור בנין השני שכן‬
‫אחר אלא סיפור שהוא זוכר מדת המקדש )של בית‬
‫רוב ועיקרי הבנין מיוסדים בתבנית ה׳ אשר השכיל‬
‫שני( וצורתו ובנינו וכל ענינו‪ ,‬והתועלת שיש בענין‬
‫לדוד ולא ימוט״‪ .‬וזוהי כוונתו של הרמב״ם בראייתו‬
‫ההוא כי כשיבנה ב״ב יש לשמור ולעשות התבנית‬
‫מהכתוב )שדוד אמר לשלמה( ״הכל בכתב מיד ה׳ עלי‬
‫ההוא והתבניות והצורות והערך מפני שהוא ברוח‬
‫השכיל״!‪/‬‬
‫הקודש" כמו שאמר״ הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל״‪.‬‬
‫אבל אי״ז מיושב לגמרי‪ :‬מאחר שבבנין דלעתיד‬
‫יהיו כמה וכמה שינויים באופן שיהיו זקוקים לזה‬
‫באנציקלופדיא תלמודית ערך חטאת ) ‪ 7‬תקג( כותב‬ ‫‪(!1‬‬
‫ש״יגלה הקב״ה עינינו כו׳ ‪ . .‬ולהבין הסתום בדברי‬ ‫בפשיטות שאף בזמה״ז כאו״א צריך לכתוב חיובי חטאת שלו )‪ 1‬ש״נ(‬
‫יחזקאל״ — א״כ מהו ההכרח להיות ״זוכר מדת‬ ‫— ולא ראינו זה כלל )שראי׳ היא בדבר חרגיל — שד״ח כללים מעי‬
‫המקדש וצורתו ובנינו וכל עניניו״ שבמס׳ מדות^^?‬ ‫ל כלל עז‪ un .‬״]( וגם אבותינו לא ספרו לנו‪ — .‬והמקורים שצויינו‬
‫שם יל״פ בדוחק עכ״פ‪ .‬ואכ״מ ומבואר במק״א‪ .‬וראה הערה שלאח״ז‪.‬‬
‫ועפיהנ״ל יובן‪ :‬מכיון שהמ״ע דועשו לי מקדש‬ ‫וצ״ע בר' ישמעאל ש״כתב על פנקסו כר לכשיבנה‬ ‫ג?(‬
‫היא תמידית‪ ,‬י״ל שישנה תמיד המצוה לעסוק בבנין‬ ‫ביהמ״ק אביא חטאת שמינה״ )שבת יב‪ ,‬ב( והרי אין מביאין חטאת‬
‫המקדש‪ ,‬כלומר‪ :‬תוכן המצוה אינה רק בעצם הלימוד‬ ‫נדבה‪ -- .‬ובכל אופן צ״ע דלא אישתמיט שום תנא וכו' לכתוב כן‪.‬‬
‫והידיעה בתורת הבית‪ ,‬אלא גם — לעשות כל התלוי‬ ‫ולגודל התמי׳ אולי י״ל ובפשטות‪ :‬ר׳ ישמעאל הי׳ בזמן ר״י בן חנניא‬
‫שאז ניתנה הרשות לבנות ביהמ״ק )ב״ר ספס״ד( ובזמן ההוא קודם‬
‫בישראל שיהי׳ הכל מוכן ושיוכלו לבנות תיכףי־“‪ ,‬עד‬
‫שבטלו הרשיון — קרה לרי״ש שהטה וכתב על פנקסו‪ .‬וראה בכל‬
‫שזה פועל שאין בנין הבית בטל‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫הנ״ל שיחת ו־ תשרי תשמ״א‪.‬‬
‫וזה שלעתיד יוזקקו בפועל לזה ש״יגלה הקב״ה‬ ‫משפטים כג‪ ,‬א‪ .‬טושו״ע חו״מ סו״ם לד‪ .‬אגה״ת פ״א‪ .‬וראה‬ ‫וז ן‬
‫עינינו ולהבין הסתום בדברי יחזקאל״‪ ,‬או שבכמה‬ ‫קידושין מט‪ ,‬ב )שו״ע אה״ע סי' לח סקל׳׳א(‪ .‬אבל אינו דומה פי'‬
‫לשון בנ״א )דהמקדש( ללשון תורה )״רשע״ — בעדות(‪.‬‬
‫ענינים הרי ״כשיבנה משה ואהרן יהא עמנו״׳'“‪ ,‬והם‬
‫וצ״ע בהמקדש את האשה ע״מ שהוא צדיק ולא ידעו שכבר‬
‫חרב ביהמ״ק‪ .‬וכן — בזמן ביהמ״ק אולי גם אז אין קרבן מעכב‬
‫לקידושין כמו ש״אין אומרים כשמעון בין עזאי״ )קידושיו שם(‪.‬‬
‫בפתיחה למס׳ מדות‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬ ‫וראה חלקת מחוקק שם סקמ״ד‪ .‬ב״ש שם סקנ״ה‪ .‬בית אלקים‬
‫פ״א ה״ד‪.‬‬ ‫״ז(‬ ‫שם‪ .‬תשיבת חת״ס ״קובץ תשובות״ )ירושלים תשל״ג( תשובה בא‪.‬‬
‫וראה שו״ת חת׳׳ס יו״ד סרל״ו‪ .‬או״ח סר״ח‪ .‬וראה גם‬ ‫‪( 11‬‬ ‫שיחת ו׳ תשרי הנ׳׳ל‪.‬‬
‫בארוכה אוה״ח תרומה כה‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫ימב״ם הל׳ איסורי ביאה פי״ג ה״ד‪ .‬מבריתות ט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫!?!‬
‫בתוי״ט שם מסיים ״ואילו לא הי׳ זה הספור נכתב בספר‬ ‫‪( 12‬‬ ‫רמב״ם שם ה״ה‪ ,‬ע״פ כריתות שם‪.‬‬ ‫ל! (‬
‫לא מצאנו ידינו ורגלינו באותו הבנין העתיד שיבנה במהרה בימינו״‪.‬‬ ‫בנוגע לזמן הבית — ראה רמב״ם הל׳ מחוסרי כפרה פ״א‬ ‫‪(? 6‬‬
‫וצ״ע‪.‬‬ ‫ה״ב‪ .‬צפע׳׳נ הל׳ איסו׳׳ב שם ה״ד‪ .‬וראה ריטב״א יבמות מו‪ ,‬ב סד׳׳ה‬
‫ראה פרש״י יחזקאל שם‪ ,‬יא‪ :‬וישמרו ילמדו עניני המדות‬ ‫‪( 13‬‬ ‫דיומא‪ .‬נמוק״י שם ד״ה תנו רבנן בשם ר״י‪ .‬רע״ב כריתות שם‪.‬‬
‫מפיר שידעו לעשותם לעת קץ‪ .‬וראה צורת הבית שם בתחלתו‪ :‬צוה‬ ‫ובכ״מ‪.‬‬
‫השם ב״ה אל הנביא שיגיד לישראל שימדדו כל תוכן חשבון הבניו‬ ‫בהוצאת קאפח‪ :‬והתועלת בכך שכשיבנה לשמור בו אותה‬ ‫‪( 37‬‬
‫ושישמרו הצורות בלבבם שמא היום יבא משיח ואין כאן בונה פונה‬ ‫צורה ואותו היחס כי אותו היחס מאת ה' כמו שאמר הכל בכתב מיד‬
‫לבנין בהמ׳׳ק‪.‬‬ ‫ה׳ עלי השכיל‪.‬‬
‫תוד״ה אחד )פסחים קיד‪ ,‬סע״ב(‪ .‬וראה יומא ה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫דה׳׳א כח‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪( 38‬‬
‫פתיחה‪ :‬לימוד תורת הבית‬
‫ישראל )ועי״ז הם מקיימים בשלימות את המצוה‬ ‫יגלו איך צריך לעשות — אי״ז גרעון במצות העסק‬
‫שעליהם(‪.‬‬ ‫בלימוד שהוא בגדר בנין ביהמ״ק‪ ,‬אלא זהו עילוי‬
‫משא״כ הענינים שבמקדש דלעתיד שיתגלו בידי‬ ‫שיתוסף לעת״ל‪.‬‬
‫שמים — אינם שייכים לחיוב ומצות בנין ביהמ״ק‪,‬‬ ‫וי״ל שכשם שהוא בנוגע להלימוד והעסק‬ ‫ו‪.‬‬
‫המוטלים על בנ״י‪.‬‬ ‫והידיעה בצורת הבית כר‪ ,‬כ״ה גם בנוגע לבנין הבית‬
‫אבל המדרש והזהר )פנימיות התורה( מדברים‬ ‫כפשוטו‪.‬‬
‫ע״ד השלימות של ביהמ״ק דלעתיד ותכלית המכוון‬ ‫ידוע שבאופן בנין ביהמ״ק דלעתיד ישנן שתי‬
‫שבו — שזה יופעל ע״י העילוי שבביהמ״ק שייעשה‬ ‫דעות א( ״יגלהי■•־ ויבוא משמים*״‘ שנאמר מקדש אדנ״י‬
‫מלמעלה ״בנינא דקוב״ה״יי לכן הם מדגישים את‬ ‫כוננו ידיך״; ב( הבנין יהי׳ בידי אדם‪ ,‬שמשיח יבנה‬
‫הענין שיהי׳ בידי שמים‪.‬‬ ‫ביהמ״ק ’“‪.‬‬
‫ועפי״ז מובן בהענין כמו שהוא לעת״ל‪ ,‬שזה‬ ‫לתווך בין שתי‬ ‫אחד מהאופנים בהם אפשר‬
‫שחלק מהמקדש יתגלה מן השמים‪ ,‬אי״ז מחמת חסרון‬ ‫הדעות׳״־ — יש לומר‪ :‬החלק והסוג שבהבנין המבואר‬
‫ח״ו בהבנין שע״י בנ״א‪ ,‬שע״י משיח צדקנו‪.‬‬ ‫ומובן מה״סיפור״ שבמס׳ מדות )ובלשון הרמב״ם‬
‫שבמעשה הבנין הם מקיימים את מצות בנין‬ ‫״מעין דברים המפורשים ביחזקאל״( יבנה בידי אדם‪:‬‬
‫ביהמ״ק בשלימותה‪ ,‬ולאחר זה יתוסף מה שייגלה‬ ‫והפרטים שהם בסוג של ״אינו מפורש ומבואר״‪ ,‬יתגלו‬
‫ויבוא משמים‪.‬‬ ‫משמים ע״י הקב״ה‪.‬‬
‫ןאו באופן אחר‪ :‬בנין הבית למטה יהי׳ בידי אדם‬
‫עפי״ז יומתק זה שע״י ההתעסקות עתה בלימוד‬ ‫ז‪.‬‬
‫— ע״י משיח )שאיליו יתגלה מה ש״אינו מפורש‬
‫וקריית צורת הבית ״אני מעלה עליהם כאילו הם‬
‫ומבואר״{‪ ,‬ובמקדש זה שלמטה ״יתלבש״ המקדש‬
‫עוסקים בבנין הבית״‪ ,‬או כהלשון האחר ״הואיל ואתם‬
‫שלמעלה׳■“‪,‬‬
‫מתעסקין בו כאילו אתם בונים אותו״)ובשתי קצוות(‪:‬‬
‫ובדוגמת וע״ד האש שלמעלה שנתלבשה באש‬
‫מאחר שלכל הדיעות תהי׳ תכלית השלימות של‬
‫שלמטה — שמצוה להביא מן ההדיוט״י‬
‫הביהמ״ק ע״י מה ש״יגלה ויבוא משמים״ — ודוקא‬
‫חלק זה )שלא ייבנה בפועל ע״י בנ״א( גורם את‬ ‫שזה יביא את הנצחיות בהבנין דלעתיד[‪.‬‬
‫הנצחיות בהביהמ״ק‪ ,‬כמ״ש^י ״אם ה׳ לא יבנה בית שוא‬
‫ובזה מוסבר טעם השינוי והחילוק שבין ב׳ דעות‬
‫עמלו בוניו בו״‪ ,‬אשר )הבית הראשון והשני הם ״בניינא‬
‫הנ״ל — דעת הרמב״ם שמשיח יבנה את המקדש‪,‬‬
‫דבר נש דלית בי׳ קיומא כלל״‪ ,‬אבל( הבית השלישי‬
‫ומ״ש בזהר ומדרשים כו׳ שייבנה בידי שמים‪:‬‬
‫מאחר שהוא ״בניינא דקוב״ה״ יהי׳ קיים לעולם —‬
‫הרמב״ם הוא ספר הלכות‪ ,‬שעפ״י הלכה בנין‬
‫נמצא‪ ,‬שקיום מצות בנין ביהמ״ק בזה״ז ע״י העסק‬
‫המקדש הוא מצוה המוטלת על ישראל‪ ,‬לכן הוא‬
‫בתורת הבית וצורתו צריך ג״כ להיות מעין ודוגמת‬
‫מדגיש את החלק של בנין בית המקדש שייבנה ע״י‬
‫הבנין בפועל ע״י בנ״י לעת״ל — חיוב ומצות הלימוד‬
‫והעסק בהמדות והתבניות וכו׳ הידועים לבנ״א‪ ,‬שזהו‬
‫פרש״י סוכה מא‪ ,‬סע״א‪ .‬ר״ה ל‪ ,‬סע״א‪ .‬וכ״ה בתום׳ סוכה‬ ‫‪(4s‬‬
‫בחלק הבנין שיהי׳ בידי אדם»‪.‬‬ ‫שם‪ .‬שבועות טו‪ ,‬ריש ע״ב ד״ה אין‪ ,‬ומסיים ״וכו מפרש במדרש‬
‫לאידך‪ ,‬כשם ששלימות במקדש דלעת״ל תיעשה‬ ‫תנחומא״)וי״ל שהכוונה לתנחומא פקודי יא(‪ .‬זח״א כח‪ ,‬א‪ .‬ח״ב נט‪,‬‬
‫סע״א‪ .‬קח‪ ,‬סע״א‪ .‬ח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬ילקוט תהלים רמז תתמה בסופו‪.‬‬
‫וראה תנחומא )באבער( בראשית יז )בסופו(‪.‬‬
‫זח״א וזח״ג שנסמנו בהערה ‪.45‬‬ ‫‪( s1‬‬
‫בשלח טו‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬
‫תחלים קכז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( s2‬‬ ‫רמב״ם הל׳ מלכים רפי״א ובסופו‪ .‬וכמובן גם ממ״ש בנוגע‬ ‫‪( 47‬‬
‫ועפ״ז מובן הלשון דשמואל במדרשים )פסיקתא וויק״ר(‬ ‫‪( s4‬‬
‫התועלת במס׳ מדות )נעתק לעיל בפנים(‪ .‬והוא ע״פ ירושלמי מגילה‬
‫הנ״ל ״כאילו אתם בונים אותו״‪ ,‬ולא כמ״ש בצורת הבית שם ״ונראה‬ ‫פ״א הי״א‪ .‬ויק״ר פ״ט‪ ,‬ו‪ .‬וראה גם ירושלמי פסחים פ״ט ה״א‬
‫לדקדק מלשונו )דשמואל בפסיקתא•( שאמר בונים בו ולא אמר‬
‫)תוספתא פסחים פ״ח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫בונים אותו כו׳‪ ,‬שמשמעו קצת ממנו‪ ,‬וזה מפני שעניני הבנין הזה‬
‫ראה עוד אופנים לקמן סי׳־ט‪.‬‬ ‫‪( 48‬‬
‫סתומים בלתי מפורשים״‪ ,‬וראה בהמשך דבריו שם‪.‬‬
‫ראה עד״ז ערוך לנר סוכה שם ד׳׳ה א״נ‪.‬‬ ‫ו<‪(4‬‬
‫עירוביז סג‪ ,‬א‪ .‬יומא כא‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקו״ת ר״פ תצא )לד‪ ,‬ג‬ ‫‪( so‬‬
‫•( כ ה בצורת הבית שם‪ ,‬ולפנינו בפסיקתא דר״כ ופס״ר‬ ‫ואילך(‪ .‬יוה״כ )סח‪ ,‬ג(‪ .‬סוכות )עח‪ ,‬ד(‪ .‬ברכה )צד‪ ,‬ב(‪ .‬וראה במדבר‬
‫‪..‬אותו״‪ .‬והלשון ‪..‬בונים בו״ הוא בילק״ש יחזקאל שם‪.‬‬ ‫)יא‪ ,‬א(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫ו‬
‫המצרים‪ ,‬כי עי״ז מקיימים בזמן הגלות את המצוה של‬ ‫דוקא ע״י מה שיגלה ויבוא מן השמים כג״ל‪ ,‬עד״ז הוא‬
‫בנין בית המקדש‪ ,‬וממילא זה גופא מחליש את הענין‬ ‫במצות הלימוד והעסק בכל פרט וחלק של מעשה‬
‫של חורבן )ואת הגלות בכלל( ומחליש את ימי בין‬ ‫הבניו‪ ,‬שגם בזה זקוקים ל״אני מעלה עליהם״‪ ,‬שדוקא‬
‫המצרים כר‪.‬‬ ‫עי״ז נפעלת תכלית השלימות )דעתה( במצות הבני׳‬
‫שע״י העסק בתורת הבית‪.‬‬
‫וזה גופא פועל שמ״כאילו אתם בונים אותו״‪,‬‬
‫מגיעים אל בנין ביהמ״ק כפשוטו בגשמיות ע״י משיח‬ ‫מכל הנ״ל ישנה הוראה מיוחדת לכל יהודי‪:‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫צדקנו‪ ,‬ונתגלה בו מיד הביהמ״ק שלמעלה‪ ,‬ובמהרה‬ ‫ראשית‪ ,‬עד כמה זהו דבר המתאים לעסוק בתורת‬
‫בימינו ממש‪.‬‬ ‫הבית צורתו מוצאיו ומובאיו וגו׳ ובפרט בימי בין‬
‫סימן א‬
‫מצות בנין המקדש‬
‫וסיום מסכת מדות‬
‫הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצרה בפ״ע״‪.‬‬ ‫כתב הרמב״ם בסהמ״צי מצות עשה ״שציונו‬ ‫א‪.‬‬
‫ומה שעשיית השלחן ומזבח ומנורה לא תמנה מצוה‬ ‫לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי׳ ההקרבה והבערת‬
‫בפ״ע לפי״ד הרמב״ן — הוא מפרש הטעם ״מפני‬ ‫האש תמיד‪ ,‬ואליו תהי׳ ההליכה והעלי׳ לרגל כו׳ והוא‬
‫שנצטווינו לשום לחם לפני ה׳ תמיד וצוה אותנו‬ ‫אמרו ית׳׳ ועשו לי מקדש״י )וממשיך( ״שזה הכלל‬
‫בהכשר העבודה הזאת שהיא לשום אותו בשלחן‬ ‫כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח‬
‫מתואר כן ושיסודר לנו שתהי׳ הדלקה הזו במנורה של‬ ‫וזולתם כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש‪ ,‬וכבר‬
‫זהב משקלה וענינה כן וכן‪ .‬והנה הם תשמישי קדושה״‪.‬‬ ‫ייחד הציווי בכל חלק וחלק״‪.‬‬
‫והנה בישוב דעת הרמב״ם כתב המג״אי ד״אף‬ ‫ב‪.‬‬ ‫והיינו שדעת הרמב״ם היא‪ ,‬כי עשיית כלי המקדש‬
‫שהם אינם מעכבים העבודה בביהמ״ק על זה לא ימנע‬ ‫אינה מצוה בפ״ע כ״א חלק במצות בנין בית המקדש‪.‬‬
‫מהיותם חלקים שהרי כמה דברים יש שאינם מעכבים‬ ‫הרמב״ן״ חולק עליו וכותב ״ולא הוכשר בעיני‬
‫דבר אחר והם חלקים ‘ כמו התכלת והלבן שאינם‬ ‫הטעם שכתב בו הרב שאמר שהם חלקים מחלקי‬
‫מעכבים זא״ז וכל אחד מהם הוא חלק ממצות ציצית״‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬לפי שאין הכלים חלק מן הבתים אבל הם‬
‫אמנם עדיין לא נתבאר בזה די הצורך )וכמו‬ ‫שתים מצות ואינן מעכבות זו את זו ומקריבין בבית‬
‫שכבר הקשו עליו׳•(‪ ,‬כי אין ראייתו מתכלת ולבן דוגמא‬ ‫אעפ״י שאין בו כלים אלו)וממ שיך( ולכן אצלי עשיית‬
‫לנדו״ד‪ ,‬שהרי הרמב״ם עצמו כתבי גבי תכלת ולבן‪ ,‬כי‬
‫בדברים שאינם מעכבים זא״ז ״העולה במחשבה ‪. .‬‬ ‫מ״ע כ‪ .‬וראה שם שרש יב‪ .‬רמב״ם ריש הל׳ ביה״ב‪ .‬ועד״ז‬ ‫‪0‬‬
‫שיהי׳ כל חלק מצוה בפ״ע )וכן — בלבן ותכלת( ‪. .‬‬ ‫הוא בחינוך מצוה צה‪.‬‬
‫לולא מה שמצאנו להם לשון מבואר והי׳ לכם לציצית‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫מצוה אחת ‪ . .‬שאפילו החלקים שאין מעכבין זא״ז‬ ‫ראה כס״מ הל׳ ביהב״ח שם דהסמ״ג )מ״ע קסג( כתב‬ ‫‪(3‬‬
‫דלמדין מהכתוב )ראה יב‪ ,‬יא( והי׳ המקום אשר יבחר ה׳׳א גו׳‬
‫פעמים יהיו מצוה אחת כשיהי׳ הענץ אחד״‪ .‬וא״כ‬
‫)שהובא בסנה׳ כ‪ ,‬ב(‪ .‬ולא רצה לומר שהמצוה היא ועשו לי מקדש‬
‫בנדון הבית והכלים שלא נמצא לשון מבואר )וחלוקים‬
‫)כהרמב׳־ם( משום דההוא קרא במשכן שבמדבר מיירי•‪ ,‬ולהרמב״ם‬
‫זמ״ז — שלא בערך החילוק דחוטי תכלת ולבן( צ״ל‬ ‫משמע דהאי קרא כלל הוא לכל מקום בין למשכן שבמדבר בין‬
‫שתי מצות מאחר שאין מעכבין זא״ז‪.‬‬ ‫לשילה ונוב וגבעון בין לבית עולמים ודיקא נמי דקאמר ועשו לי‬
‫מקדש ולא ועשו לי משכן••‪ .‬ובברית משה לסמ״ג)שם( כתב שגם‬
‫אמנם זהו לפי השיטה בדעת הרמב״ם שהבית‬
‫לדעת הסמ״ג למדין מפסוק דילן‪ .‬וכבר העירו שכדברי הרמב׳׳ם‬
‫והכלים אינם מעכבים זא״ז‪ .‬אבל יש מפרשים ’‬
‫)שלבנות ביהב״ח נא׳ בפסוק ועשו לי מקדש( מפורש בתנחומא תצא‬
‫דהרמב״ם ס״ל שכלי מקדש אלו ה״ה חלק הבית‬ ‫יא‪ .‬פסיקתא דר״כ פ׳׳ג‪ .‬ועד׳׳ז בסדר עולם ספ״ו‪.‬‬
‫ומש׳׳כ בלח׳׳מ ריש הל׳ מלכים שגם לדעת הרמב׳׳ם ועשו לי‬
‫מקדש קאי על משכן שבמדבר )״וכי היכא דבשילה ובמדבר היא‬
‫מצוה ודאי דבביהב׳׳ח היא מצוה׳׳(‪ ,‬צ׳׳ע שהרי מנה המצוה מפסוק‬
‫בסהמ׳׳צ שם‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫דילן במנין המצות‪ ,‬והרי אינו מונה במנין המצות רק מה שנוהג‬
‫ובסברא זו כתב גם במנ׳־ח )שם(‪ :‬אך באמת יש הרבה דיני‬ ‫‪(6‬‬
‫לדורות‪ .‬וגם מפשטות לשונו בהל׳ ביהב׳׳ח ״וכבר נתפרש בתורה‬
‫מצוה שאין מעכבין א׳׳ב אפשר שהוא מדיני מצוה זו ומ״מ אינו‬
‫משכו שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה שנאמר כי לא באתם כו׳״‪,‬‬
‫מעכב‪ .‬אבל לא כתב כן בדעת הרמב׳׳ם )ראה לקמן הערה ‪ .(41‬וכתב‬
‫מוכח שהפסוק ועשו לי מקדש שהביא‪ ,‬הוא לכל הומנים — ראה‬
‫דהסברא נותנת דהכלים הללו לאו מדיני מצות של עשיית מקדש‪,‬‬
‫קרית ספר שם‪.‬‬
‫אלא )כמ׳׳ש הרמב׳׳ן( שהמנורה היא ממצות הדלקת הנרות כו׳‬
‫בהשגות לסהמ׳׳צ מ״ע לג‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫עיי׳׳ש‪.‬‬
‫בביאור לרי׳־פ פערלא בסהמ׳־צ להרס״ג פרשה נ׳׳ב )את‬ ‫‪(7‬‬
‫הרמב׳׳ם דלקמן בפנים לא הביא(‪.‬‬ ‫•( עד״ז כתב בקנאת סופרים למ״ע כ׳‪.‬‬
‫ספהמ״צ שורש יא‪ .‬וראה מ״ע יד‪.‬‬ ‫‪(8‬‬ ‫••( וראה עד״ז באוה״ח תרומה שס‪ .‬וראה גם קנאת סופרים‬
‫לב שמח שרש יב‪.‬‬ ‫ו<(‬ ‫שם‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫ח‬
‫שם בית בנוי״׳־׳‪ ,‬ומכירן שאין הבית בנוי הרי גם הכלים‬ ‫לעיכובא‪ ,‬שבלעדם לא יקרא מקדש והם מעכבים‬
‫אינם )על מקומם במקדש( — ומוכח דלא ם״ל״‪2‬‬ ‫מלהיות מקריביז בו״‘‪.‬‬
‫שהשלחן והמנורה כו׳ מעכבים את הקרבן׳^‪.‬‬ ‫ששורש מחלקותם של‬ ‫ויש שהוסיפו לבאר׳■‬
‫כתב‬ ‫תרומה‬ ‫פרשת‬ ‫בתחלת‬ ‫צ״ל‪:‬‬ ‫גם‬ ‫ג‪.‬‬ ‫במם׳‬ ‫התנאים‬ ‫פלוגתת‬ ‫היא‬ ‫והרמב״ן‬ ‫הרמב״ם‬
‫הרמב״ן״ )הטעם שהציווי על עשיית הארון והכפורת‬ ‫שקלים״‪ :‬״השלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת‬
‫נאמר )שם( קודם להציווי על שאר הכלים‪ ,‬כי( ״עיקר‬ ‫מעכבין את הקרבנות״ דברי ר״מ‪ ,‬וחכמים אומרים אין‬
‫החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון‬ ‫לך מעכב את הקרבן אלא הכיור והכן בלבד״•׳׳‪ .‬והיינו‪,‬‬
‫כמו שאמרי‪.‬ג ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל‬ ‫שהרמב״ם ס״ל כר״מ שהכלים מעכבין את הקרבן‬
‫הכפורת על כן הקדים הארון והכפורת בכאן כי הוא‬ ‫ובמילא שהם ״כלם מחלקי המקדש״ שהוא כולל הבית‬
‫מוקדם במעלה״‪.‬‬ ‫והכלים כאחד‪ .‬והרמב״ן ם״ל כחכמים‪ ,‬שאין הכלים‬
‫מעכבים‪ ,‬ומזה ש״אין הכלים חלק מן הבתים״י‘‪.‬‬
‫)בסהמ״צ(‬ ‫הרמב״ן‬ ‫כתב‬ ‫איך‬ ‫אי״מ‪:‬‬ ‫ועפי״ז‬
‫שעשיית הארון כו׳ ״תמנה מצוה בפ״ע״ ואינה נכללת‬ ‫אמנם גם בזה קשה‪ :‬א( שהרמב״ם יפסוק כר״מ‬
‫שהיא דעת יחידאה״י וחכמים פליגי עלי׳י׳? ב( ועיקר‪:‬‬
‫הרמב״ם פסקי״ ש״מקריבין הקרבנות כולן אעפ״י שאין‬
‫ראה מאירי )שקלים שם( דטעם ד״כלן אין מעכבין את‬ ‫‪( 19‬‬
‫הקרבנות שהרי מקריבין אעפ״י שאין בית״‪.‬‬
‫בחסדי דוד )לתוספתא( כתב‪ ,‬דמה שאי׳ בתוספתא )שם(‬ ‫‪( 20‬‬ ‫בביאור הרי״ם שם הביא ראי׳ ד״המקדש וכליו אין מעכבין‬ ‫‪( 10‬‬
‫ד״השלחן והמנורה והמזבחות מעכבין זא״ז״ מצי אתי׳ אפיי כר״י‬
‫זא״ז וא״ב ע״כ שתי מצות הן )ושלא במו שעלה על דעת קצת‬
‫דס״ל )סוף עדיות( דמקריבין אעפ״י שאין בית‪ ,‬דזהו דוקא אם ליתנהו‬
‫אחרונים ד ל לומר לדעת הרמב״ם ז״ל דס״ל דמעכבין זא״ז‪ ,‬וזה‬
‫אבל כי איתנהו מעכבין זא״ז‪ .‬אבל א( במאירי )שבהערה הקודמת(‬
‫ודאי לא יתכן כלל(״‪ ,‬מזה שהקריבו במקדש שני כל הקרבנות אף‬
‫משמע שגם אם איתנהו אינן מעכבין מטעם שמקריבין אעפ״י שאין‬ ‫שלא הי׳ בו ארון וכפורת‪ ,‬אבל א( הראי׳ היא רק בנוגע לארון ולא‬
‫בית‪ .‬ב( אם נימא דכי איתנהו מעכבין זא״ז מטעם שהם חלקי הבית‪,‬‬ ‫בנוגע כל הכלים )וראה כלי חמדה ר״פ פקודי(‪ .‬ב( גם בנוגע לארון‬
‫הרי צריכין לעכב בכל זמן — גם אם ליתנהו‪ ,‬ומזה שאינן מעכבין‬
‫הראי׳ היא רק למי שם״ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעת״ל ולא‬
‫אם ליתנהו מוכח שאינן חלק מעצם הבית‪ ,‬אלא שאם איתנהו ישנו‬
‫לדעת הרמב׳׳ם שס״ל דקדשה לעת״ל )נסמן בהערה ‪ — ( 18‬כמו‬
‫דין פרטי שמעכבין‪ .‬ראה כל״ח )ר״פ פקודי( שם׳ שבד״ז הוא סברת‬
‫שכתב שם בעצמו‪ .‬וראה בל״ח פ׳ תרומה‪ .‬ג( הרמב׳׳ם בסה״מ מ״ע כ׳‬
‫הרמב״ן‪ .‬וראה בסוף הערה הבאה‪.‬‬
‫במנותו הכלים לא הזכיר ארון‪ .‬וראה הל׳ ביהב״ח רפ״ד‪ .‬וראה לקמן‬
‫וגם אם נאמר )כבכל״ח פ׳ תרומה אות ג׳‪) .‬וראה שם ר״פ‬ ‫!‪( 2‬‬
‫הערה ‪.24‬‬
‫פקודי(‪ .‬וראה צפע״נ למ״ע כ׳( שהרמב״ם ס״ל כהתירוץ בשקלים‬
‫ראה צפע״נ על הרמב״ם )בתחלתו( במנין המצות מ״ע כ‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫שם‪ ,‬״כאן בעבודות שבפנים כאן בעבודות שבחוץ״ )כהיכל כגון‬ ‫צפע״נ מהדו״ת עג‪ ,‬ב־ד )הובא בהערה בצפע״נ עה״ת )תרומה ע׳‬
‫קטרת שבכ״י ונרות המנורה ולחם הפנים על השלחן באותן הוא‬ ‫קמד‪ .‬ואתחנן ע׳ ל‪ .‬וראה שם בפנים ע׳ כט־ל((‪ .‬וראה בהנסמן לקמן‬
‫דפליגי )אמוראי שם( מה מעכב כו׳‪ ,‬ובעבודות שבחוץ על המזבח‬
‫הערה ‪.40‬‬
‫החיצון בהא הוא דקאמרי אין לך מעכב אלא הכיור והכן בלבד —‬
‫פ״ד ה״ב‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫פנ״מ )ועד״ז הוא בקה״ע ותק״ח•( שם( הרי א( מכיון שבעבודת חוץ‬
‫שאסור להקריב קרבן אם אין אלו במקומן — כ״ם בקה״ע‪,‬‬ ‫‪( 14‬‬
‫אי״צ לכל הכלים ומקריבין בהביהמ״ק על מזבח החיצון גם בלא‬
‫פנ״מ‪ ,‬תק״ח‪ .‬ובקה״ע שם מוסיף; ויותר נראה שאסור להקריב עליהן‬
‫כלים הללו‪ ,‬מדוע יחשבו כולם מחלק הבית )כקושיית הרמב״ן‬
‫קרבן כגון לחם הפנים על השלחן כו׳‪.‬‬
‫שבס״א(‪ .‬ב( הרמב״ם פסק )הל׳ תמידין ומוספין פ״ג ה״ב( מזבח‬
‫לגירסת הפ״מ וקה״ע‪ .‬וראה תק״ח והגהות הגר״א וגה״ש‬ ‫‪( 14‬‬
‫שנעקר מקטירין הקטרת במקומו‪ ,‬ולא כתב שא״א אז לעבוד כל‬
‫שם‪.‬‬
‫שאר עבודות פנים•*‪.‬‬
‫ובלשון הרגצובי)מהדו״ת שם(; ״אם המשכן עם כליו הוא‬ ‫‪( 15‬‬
‫וראה גם מ״ש בפי עקב י‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬ ‫מציאות אחת אשר יש שם הרבה פרטים‪ ,‬או כל דבר ודבר הוי‬
‫תרומה כה‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪( 23‬‬ ‫מציאות בפ״ע״‪.‬‬
‫בדוחק י״ל שס״ל כן‪ ,‬משום שכן איתא גם בתוספתא‬ ‫‪( 16‬‬
‫)מנחות פ״ו ה״ו( ד״השלחז והמנורה והמזבחות מעכבין זא״ז״‪.‬‬
‫•( אלא שלדעת הקה״ג! ותק״ח לחד מ״ד גם הארון וכפורת‬ ‫אבל הרי מכללי הרמב״ם שפוסק כהירושלמי נגד התוספתא‬
‫מעכבי! בעבוד ת פנים‪ .‬ראה כל״ח שהובא בהערה ולקמן הערה ‪.25‬‬ ‫)ראה יד מלאכי כללי שני התלמודים ס״ג(‪ .‬אף שי״ל שבנדו״ד שאני‬
‫‪ 1‬אכ״מ‪.‬‬ ‫כי בירושלמי שנוי׳ במחלוקת‪.‬‬
‫״•( ועד״ו צ״ע לפי׳ הצפע״נ שם‪ ,‬הקושי׳ האי‪ .‬משא״ב הקושיא‬ ‫ראה צפע״נ מהדו״ת פא‪ ,‬א )הובא במפענח צפונות פ״ד‬ ‫‪( 17‬‬
‫הב׳ ‪ - -‬י״ל דאדרבא ווהי מיסודי פי׳ המחוד ש דהראגוצ׳בי )דלא‬ ‫סי״ב(; ״וכן במקדש קיי״ל כחכמים בירושלמי פ״ד דשקלים דכלים‬
‫ככל מפרשי הירוש׳( דלא מעכבי בעבוד ת פנים וכקטרת( ובחוץ‬ ‫שבמקדש אין מעכבין זא״ז״‪.‬‬
‫מעכבי וכדמיס — זבחים נט‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫פ׳׳ו מהל׳ ביהב״ח הט״ו‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬
‫ט‬ ‫מי׳ א‪ :‬מצות בנין המקדש‬
‫הוא שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳ בבית‬ ‫— הלא לפי דעתו הארון הוא‬ ‫במצות בנין המקדש‬
‫קדשי הקדשים״‪.‬‬ ‫״עיקר החפץ״ בבנינו״?‬
‫וכמה דיוקים בזה‪:‬‬ ‫ויובן כ״ז בהקדים לבאר בסיום דמם׳ מדות‬ ‫ד‪.‬‬
‫א( אמרו תחלה ״ברוך המקום כו׳ שלא נמצא‬ ‫)שמם׳ זו תוכנה ״מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל‬
‫פסול בזרעו של אהרן״ ואח״ב ״ברוך הוא שבחר‬ ‫ענינו״״(‪ :‬״לשכת הגזית שם היתה סנהדרי גדולה של‬
‫באהרן ובבניו״ — לכאו׳ צריכין להאמר בסדר הפוך‪,‬‬ ‫ישראל יושבת ודנה את הכהונה״ וכהן ‪ . .‬שלא נמצא‬
‫כיון שהשבח )והפרט( ״שלא נמצא פסול בזרעו של‬ ‫בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים נכנס ומשמש עם‬
‫אהרן״ שייך הוא לאחר ״שבחר הקב״ה באהרן ובבניו‬ ‫אחיו הכהנים ויום טוב היו עושים״ שלא נמצא פסול‬
‫לעמוד לשרת לפני ה׳ כר״‪.‬‬ ‫בזרעו של אהרן הכהן וכך היו אומרים ברוך המקום‬
‫ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן‪ ,‬וברוך‬
‫ב( בברכה השני׳ ״שבחר באהרן ובבניו לעמוד‬
‫לשרת כו׳ בבית קדשי הקדשים״ — אינו מובן שה״ז‬
‫העבודה דכה״ג ורק פעם אחת בשנה )ביוה״כ( —‬ ‫להארון וכפורת לדעת הרמב״ם‪ ,‬הנה ב״דרך‬ ‫בנוגע‬ ‫‪( 24‬‬
‫ובחירת אהרן ובניו לעמוד לשרת בכהונה ה״ז לכל‬ ‫מצותיד״)שבסוף סהמ״צ( ח״א )במצוה הי״ח לדעת הרמב״ן( כתב‪,‬‬
‫עבודות הכהנים‪ :‬בהמקדש כולו ובמשך כל השנה‬ ‫שהרמב״ם לא מנה עשיית הארון וכו׳ מהטעם שהיא חלק ממצות‬
‫כולה‪ .‬ולמה לא נכללו בהברכה גם עבודות כל השנה‬ ‫בנין ביהמ״ק‪ ,‬וכ״כ בקנאת סופרים במ״ע לג שם‪ .‬ובמנ״ח שם‪:‬‬
‫‪.‬והארון אינו מעכב אף שהוא מדיני המצוה להר״מ מ״מ יש הרבה‬
‫ועבודות כל הכהנים?‬
‫דיני המצות שא״מ בדיעבד״‪ .‬ונשאר בצ״ע על הרמב״ם מדוע לא‬
‫והנה בחדא״ג כתב ״ואומרים ברוך המקום ברוך‬ ‫כתב פרטי עשיית הארון‪.‬‬
‫הוא שלא נמצא פסול בזרעו כו׳ להיות כהן הדיוט‪,‬‬ ‫אבל במג״א כתב שמה שלא נמנה עשיית הארון ״כי המצוה‬
‫וברוך שבחר באהרן ובניו שהם נבחרים ביותר גם‬ ‫אינה נוהגת לדורו ת לפי שלעולם לא נצטרך לעשות אחר כו׳״‪.‬‬
‫והקשה עליו בביאור הרי״פ שם‪ .‬עיי״ש בארוכה שלדעתו מוכרח‬
‫מתוך הכהנים להיות נכנסים לשרת בבית קדשי‬
‫כהרמב״ן‪ .‬וראה לקמן סימן ט‪.‬‬
‫הקדשים ביום הכיפורים והיינו אהרן ובניו״‪.‬‬
‫ולהעיר שבשרש יב כ׳ ״ואין ראוי שימנה כל מה שנא' בו‬
‫אולם לפי דעתו ג״כ תמוה ]לבד זאת שעדיין‬ ‫ועשית מצוה בפ״ע״‪ .‬ובארון נא׳ )כה‪ ,‬י( ״ועשו ארון גו׳״ — אבל‬
‫יוקשה כנ״ל‪ ,‬למה שללו סתם כהנים לברך על בחירתם‬ ‫מובן שנקט ל׳ הרגיל‪ ,‬ואטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל )ע״ד מרז״ל —‬
‫גיטין לג‪ ,‬א(‪.‬‬
‫)לכללם בהברכה דכה״ג‪ ,‬או בברכה מיוחדת להם(‬
‫כן הקשה גם בכל״ח )פ' תרומה בסוף האות(‪ ,‬ובחמד״י‬ ‫ל‪( 2‬‬
‫יוקשה גם לאידך גיסא[‪ :‬כשם שברכו ״ברוך המקום‬
‫)קונט׳ נר מצוה מ״ע כ(‪ .‬ובחמד״י שם תירץ ד״קודם חטא העגל הי׳‬
‫כו׳ שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן״‪ ,‬היינו בנוגע‬ ‫עיקר המכוון בבנין המשכן לצורך השראת השכינה‪ ,‬והיינו לענין‬
‫לכהן הדיוט‪ ,‬כמו״כ )ולכאורה עוד יותר( הי׳ צ״ל‬ ‫ארון וכפורת‪ .‬אמנם אח״כ כשחטאו בעגל והי׳ המשכן כפרה על‬
‫ברכה בתוכן זה בנוגע לאהרן ולכה״ג )בברכה אחת‪,‬‬ ‫חטא העגל והיינו ע״י הקרבנות שוב הוי מצוה בפ״ע כו׳״‪ .‬אבל‬
‫או בפ״ע(?‬ ‫לכאורה אא״פ לפרש כן דהרי דעת הרמב״ן)ר״פ ויקהל( היא שציווי‬
‫עשיית המשכן מהקב״ה למשה הי׳ קודם חטא העגל‪ ,‬וציווי משה‬
‫יש מפרשים״‪ ,‬דמ״ש כאן ״בבית קדשי הקדשים״‬ ‫לבני ישראל הי׳ לאחרי חטא העגל‪ ,‬וכתב ד״לאחר שנתרצה להם‬
‫הכוונה לבית המקדש בכללו — שהוא קודש לגבי‬ ‫הקב״ה ונתן לו הלוחות כו׳ חזרו לקדמותם כו׳ ובידוע שתהי׳‬
‫שאר מקומות המקודשימייי והל׳ כאן שייך וקשור למס׳‬ ‫שכינתו בתוכן כענין שצוהו תחלה כמו שאמר ועשו לי מקדש‬
‫כלים פ״איי‪ :‬״עשר קדושות הן א״י מקודשת מכל‬ ‫ושכנתי בתוכם ולכו צוה אותם משה עתה ככל מה שנצטווה תחלה״‪.‬‬
‫ונוסף לזה‪ ,‬לפי פי׳ החמד״י הרי מובן בפשטות מה שמשה‬
‫הארצות וכו׳ עיירות וכו״׳‪ ,‬דמכיון שביהמ״ק מקודש‬
‫הקדים בפי ויקהל‪ ,‬את המשכו כו׳ ולא את הארון‪ ,‬כי בנתיים הי׳ חטא‬
‫מכולם לכן הוא נקרא כאן קדשי הקדשים‪ ,‬הקודש‬
‫העגל )לדעת הרמב״ן כנ׳׳ל(‪ ,‬ולא הו״ל להרמב״ן )בר״פ תרומה(‬
‫שבקדשים‪.‬‬ ‫לבאר טעם השינוי שמשה הקדים המשכן וכן עשה בצלאל ״לפי‬
‫אבל הפי׳ צע״ג‪ ,‬כי ]נוסף לזה שבמס׳ כלים עצמה‬ ‫שהוא הראוי לקדם במעשה״‪.‬‬
‫הרמב״ם בהקדמתו לפי׳ המשניות‪ .‬הובא ונתבאר בתויו״ט‬ ‫‪( 26‬‬
‫קחשיב כמה מעלות בקדושת הביהמ״ק עצמו‪ ,‬ורק‬
‫בפתיחתא למס׳ מדות‪.‬‬
‫ולשון הרמב״ם בפ״ו מהל׳ ביאת מקדש הי״א; ״בי״ד‬ ‫‪( 27‬‬
‫ביאורי הגר״א שם‪.‬‬ ‫י<‪( 2‬‬ ‫הגדול היו יושביו ודנין את הכהונה ובודקין הכהנים ביוחסין‬
‫להעיר מדה״י א כג‪ ,‬יג‪ :‬בני עמרם אהרן ומשה ויבדל‬ ‫‪( 30‬‬ ‫ובמומין״‪.‬‬
‫אהרן להקדישו קודש קדשים הוא ובניו — דכל הכהנים נקראים‬ ‫״פי׳ אותם שלא נמצא בהם פסול היו קוראים כאו״א‬ ‫‪( 28‬‬
‫קד״ק‪.‬‬ ‫לרעיו ומיודעיו ושמחים עמו והיו ג״כ מודים ומשבחים להש״י״‬
‫מ״ו ואילך‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬ ‫)תויו״ט בסיום המס׳(‪ .‬וראה תפא״י ובעזרת כהנים לסיום מם׳ מדות‪.‬‬
‫הקרבנות כו״׳ — להדגיש שאין הציווי מוגדר ומוגבל‬ ‫אחד מהם נקרא שם ״קדש הקדשים״‪ ,‬הרי[ במס׳ מדות‬
‫לבנית בית כ״א ״לעשות בית לה׳ מוכן להיות מקריבים‬ ‫גופא הוזכר״ ״קדש הקדשים״ לעניו מדתו וכו׳‬
‫בו הקרבנות״״״‪ .‬היינו שאם אין הבית מוכן ״להיות‬ ‫והכוונה לקדה״ק ממש‪ ,‬כי מידת ההיכל לחוד ומידת‬
‫מקריבים בו״‪ ,‬לא נתקיימה המ״ע של ״ועשו לי‬ ‫קדה״ק לחוד‪ ,‬וגם מפורש «‪ :‬״בין הקודש לבין קדה״ק״‪,‬‬
‫מקדש״‘ “‪.‬‬ ‫ואיך יתכן לומר שהפירוש ד״קדשי הקדשים״ ישתנה‬
‫בסיום המם׳ מהמפורש כ״פ לעיל מיני׳? אף שבדוחק‬
‫ועפ״ז מובן בפשטות ש״המנורה והשלחן והמזבח‬
‫י״ל דשאני הכא דנאמר ״בבית קדה״ק״‪.‬‬
‫וזולתם כולם )הם( מחלקי המקדש״)היינו שבציווי על‬
‫עשיית כלי המקדש הרי הוא מצווה על חלקי המקדש(‪,‬‬ ‫ה‪ .‬והביאור בכ״ז‪:‬‬
‫כי במה נעשה המקדש מוכן כו׳ — הוא ע״י עשיית‬
‫ענינם )תכליתם( של המשכן ובית המקדש הם שני‬
‫המנורה והשלחן והמזבח״ )כי ב״הקרבנות״ נכללות‬
‫דברים כללים‪;34‬‬
‫א( בל׳ הרמב״ן הנ״ל ״בית מקודש לשמו ושם כו׳‬

‫יצווה את בנ״י כו״׳)ו)לכן גם( ״עיקר החפץ״ הוא כו׳‬
‫להעיר מצפע״נ )מהדו׳׳ת ג‪ ,‬ב‪ .‬פב‪ ,‬ג־ד — הובא בכללי‬ ‫‪( 40‬‬
‫התוהמ״צ ח״א ע׳ צט( דהרמב״ם כתב דהמצוה היא לעשות ביהב״ח‪,‬‬
‫הארון שמשם דיבר(‪ ,‬מנוחת והשראת השכינה שהיתה‬
‫ולא נקט ל ב מ ת דהבנין של המקדש הוא רק כדי שיהי׳)הגמר שיהי׳(‬ ‫בהם‪ ,‬וכמו שמסיים )בהפסוק שממנו למד הרמב״ס‬
‫כוי‪ ,‬ולא שיבנה‪ .‬ומחלק בין משכן למקדש‪ ,‬דבמשכן הוי המצוה‬ ‫ושכנתי‬ ‫מקדש‬ ‫לי‬ ‫״ועשו‬ ‫לבנות ביהב״ח(‬ ‫המ״ע‬
‫הבנין‪ .‬ולכן דחי הבנין שלו שבת*‪ .‬עיי״ש עוד נפ״מ אם נשים‪ ,‬עבדים‬ ‫בתוכם״‪ .‬וכמו שמצינו זה מפורש בנוגע לביהמ״ק ״זאת‬
‫וקטנים כשרים לבנין‪ .‬וראה גם צפע״נ הל׳ ערכין בהשמטות נד‪ ,‬א‪.‬‬
‫מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתי׳״ ”‪ .‬ועיקר מנוחת‬
‫פ׳ ויקהל ע׳ קסח־ט‪.‬‬
‫והשראת השכינה הוא בקדשי הקדשים‪.36‬‬
‫וראה בחינוך שם ״וזאת המצוה )ועשו לי מקדש( כוללת‬ ‫‪(41‬‬
‫עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה כגון המנורה וכל שאר‬ ‫עבודת‬ ‫ב( העבודה שבהם )שבעיקרה ה״ה‬
‫הכלים כולם״‪.‬‬ ‫הקרבנות(‪ ,‬והעלי׳ לרגל אליהם בשלש רגלים‪.‬‬
‫במנ׳׳ח )שם( כתב ד״בר״מ כאז אינו מבואר בל׳ הזה רק מ״ע‬
‫ובזה היא מחלוקת הרמב״ם והרמב״ן‪ :‬מי משני‬
‫לעשות בית כו׳ ואח״ז בה״ו כתכ דינים דעושים כלים כו׳ אבל אי׳׳ז‬
‫דיני המצות של מ״ע זו״‪.‬‬
‫לבנות ביהמ״ק‪:‬‬ ‫בציווי הקב״ה‬ ‫הוא העיקר‬ ‫אלה‬
‫אבל )נוסף לזה שמפורש כתב כן הרמב״ם בסהמ״צ מ״ע כ‬ ‫וממחלקותם זו נובעת פלוגתתם הנ״ל בנוגע להציווי‬
‫ושורש יב )הובא בתחילת הסימן( אלא שסה״מ לא הי׳ אז תח״י‬ ‫על עשיית הכלים בבית המקדש‪.‬‬
‫המנ״ח‪ ,‬כמ״ש שם‪ ,‬הנה( מוכח הוא גם מספר היד‪ ,‬א( מזה שכתב‬
‫לדעת הרמב״ם תכלית המכוון בבנין המקדש הוא‬
‫שהמצוה היא ״לעשות בית לה׳ מונן להיות מקריביס בו הקרבנוח‬
‫בשביל להקריב בו קרבנות‪) ,‬שכולל כל עבודות״‬
‫כו׳״ כבפנים‪ .‬ב( מהכי תמוה לכאורה — שהכניס דיני עשיית כלי‬
‫המקדש )המזבחות השלחן המנורה כו׳{ בהל׳ ״בית הבחירה״ ולא‬ ‫הכהנים שעיקרם עבודת הקרבנות(‪ .‬ומדייק הרמב״ם‬
‫בהל׳ ״כלי המקדש״‪ .‬ג( בפ״א מהל׳ ביהב״ח גופא לאחרי שמפרש‬ ‫בלשונו )בספרו — שהוא ס׳ פסקי הלכות*^(‪ :‬״מצות‬
‫בה״ה הדברים שהן עיקר כבנין הבית מפרש בה״ו־ז ״ועושין במקדש‬ ‫עשה לעשות בית לה׳ מוכן״ להיות מקריבים בו‬
‫כלים כו״׳‪ ,‬לפני שמבאר בה״ח איך בונין ההיכל והעזרה כו׳‪.‬‬
‫‪ (42‬ועפי״ז יובן גם לדעת הרמב״ם שאין מצות בנין המקדש‬
‫״הכשר מצוה״ וכתום׳ שבת קלא‪ ,‬א סד״ה ושוין‪.‬‬
‫פ״ד‪ ,‬מ״ז ואילך‪.‬‬ ‫‪ 2‬נ(‬
‫ועפי״ז יש לבאר מה שבמ״ע כ הוצרך להוסיף ״הנה התבאר‬
‫שם‪ ,‬מ״ה‪.‬‬ ‫«{‬
‫)מהספרי שהביא( שבנין ביהב״ח מצוה בפ״ע״*‪ .‬כי מכיון שכתב )שם‬
‫אחד מצד הגילוי דלמע' ואחד מצד העבודה דלמטה‪.‬‬ ‫‪(w‬‬
‫תהלים קלב‪ ,‬יד‪ .‬הביאו הרמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח ה״ג‪.‬‬ ‫וין(‬
‫•( כן נראה מ צפע״ז על התורה ויקהל ע׳ קסה וכן מוכח‬ ‫ראה זבחים קיט‪ ,‬א‪.‬‬
‫מההמשך במהדו״ ת שם )אף שבדפוס כתב ״החינוך״ — ואינו מובן‪,‬‬ ‫ראה הפסוקים שהביא הרמב״ז שם‪ .‬וראה מו״נ )ח״ג‬ ‫‪( 36‬‬
‫שהרי גם החינוך דכהמק״ד רחי שבח‪ .‬ואולי )גס( לקושיא זו רמז‬ ‫פמ׳׳ה(‪ :‬וצוונו אנחנו שנבנה היכל לשמו יתעלה ונשים בו הארון‬
‫בציונו תיכף למו״ק )ט‪ ,‬א((‪ .‬ובכל אופן צע״ג‪ ,‬שהרי מפורש במכילתא‬ ‫שיש בו כר‪.‬‬
‫ר־פ ויקהל והובא בצפע־נ שם( שאין מלאכת המשכן דוחה שבת ושם‬ ‫וכלשונו במ״ע כ )הובא לעיל בתחלת הסימן( ״שצונו‬ ‫‪( 37‬‬
‫מדובר בעשיית המשכן ואולי זוהי כוונתו בהציון למכילתא —‬ ‫לבנות ביהב״ח לעבודה כו״'‪.‬‬
‫שמשמע אחרת או שהדיוק להסיוס במכילתא שמדייק ״כגון שנטל‬ ‫משא׳־כ ספהמ״צ שאינו פסקי הלכות‪ .‬ועוד‪ :‬ספר היד‬ ‫‪( 38‬‬
‫קרנו של מזבח כר״ — ולא קאמר כפ שוטו מלאכות דע שיית המשכן‪,‬‬ ‫כתבו בלה׳׳ק )וכתראי הוא( משא״ב סהמ׳׳צ שב׳ בערבית‪.‬‬
‫ואכ״מ‬ ‫עד״ז הוא בשרש יב ״שיהי׳ לנו בית מוכן יבאו אליו כו׳״‪.‬‬ ‫‪( 3Q‬‬
‫•( ואין לומר שכוונתו היא שבנין ביהב״ח היא מצוה בפ״ע‬ ‫וכ״ה בסהמ״צ הוצאת העליר)ובהוצאת קאפח‪ :‬שיהא לנו בית שאליו‬
‫ממצות בניו המשכן וכו־ ראה לעיר הערה ‪,3‬‬ ‫פונים(‪.‬‬
‫יא‬ ‫פי׳ א‪ :‬מצות בנץ המקדש‬
‫להשראת השכינה — אבל לא נכללו בזה הציורים על‬ ‫כל העבודות שבביהמ״ק״‪ :‬הדלקת והטבת״ הנרות ’ ‪/‬‬
‫)העבודה(‬ ‫״הקרבנות״‬ ‫לענין‬ ‫עיקרם‬ ‫כי‬ ‫הכלים‪,‬‬ ‫עריכת לחם הפנים וכו׳״(‪ .‬וע״ז הי׳ הציווי בתחילת‬
‫שבמשכף״‪ .‬והטעם שלא נמנו הכלים במצות בפ״ע‪,‬‬ ‫עשיית המקדש‪ .‬אבל לאחר שנעשה בית מוכן — אע״ם‬
‫הוצרך לבאר שזהו משום שהכלים הם רק תשמישי‬ ‫שנחרב‪ ,‬מקריבין)קרבנות(״»אף שאין שם בית״ וכלים‬
‫קדושה להעבודות הנעשות בהם‪.‬‬ ‫מעכבין את‬ ‫כי אין הכלים )והבית( מצ״ע‬ ‫כו׳״‪,‬‬
‫ולכן גם ״עשיית הארון והכפורת לשום שם‬ ‫הקרבנות‪.‬‬
‫העדות תמנה מצוה בפ״ע״‪ ,‬כי אין הארון ״הכשר מצוה‬ ‫והחפץ‬ ‫הכוונה‬ ‫עיקר‬ ‫הרמב״ן‬ ‫לדעת‬ ‫אמנם‬
‫אחרת כמנורה והמזבחות והשלחן״®’‪ ,‬ויש עליו ” ציווי‬ ‫בהמשכו)ומקדש( להיות מקום מוקדש לשמו כו׳ משם‬
‫)שנמנה בפ״ע( מיוחד ולא נכלל בכלל הציווי לעשות‬ ‫ידבר כו׳‪ ,‬ועל פי זה הציווי ד״ועשו לי מקדש ושכנתי‬
‫לו בית מקודש לשמו — כי הארון )וקדה״ק( ה״ז‬ ‫בתוכם״ לא קאי אלא על הבית עצמו‪ ,‬לבנות משכן‬
‫״עיקר החפץ״ אבל גם בלאה״ב ה״ז בית מקודש כו׳‪.‬‬
‫והנה בכמה דפוסים )ובעיקר — כת״י( ” של‬ ‫ו‪.‬‬

‫בתחלת דבריו( שהמצוה לבנות ביהב״ח )היא( לעבודה בו יהי׳‬
‫מם׳ מדות אין בהם )בסיום המס׳( הברכה אחרונה‬ ‫הקרבה כו׳‪ ,‬הי׳ אפ׳׳ל שהוא רק כמו ״הכשר מצוה׳׳ לעבודת‬
‫״ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳‬ ‫הקרבנות שלאח״ז‪ :‬ולכן מוסיף שהיא ״מצוה בפ״ע )לא הכשר(״‪.‬‬
‫בבית קדשי הקדשים״‪ ,‬וסיומה של המשנה הוא בברכת‬ ‫ובהל׳ ביהב״ח מובן הוא מדיוק לשונו ״לעשות בית לד׳ מוכן״‪,‬‬
‫״ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של‬ ‫כבפנים‪ .‬וראה צפע״נ שנסמן בהערה ‪.40‬‬
‫ראה לי קה״ע שקלים שם בל׳ השני )הובא לעיל הערה‬ ‫‪( 43‬‬
‫אהרן״‪ ,‬וכנראה כן היא גירסת הרמב״ם ”‪.‬‬
‫‪ :( 13‬להקריב עליהם קרבן לחם הפנים על השלחן ונרות במנורה‬
‫ועפ ״י הנ״ל י״ל שג״ז תלוי בפלוגתא של הרמב״ם‬ ‫כו׳‪.‬‬
‫והרמב״ן הנ״ל‪:‬‬ ‫שלדעת הרמב״ם )הל׳ תמידין ומוספין פ״ג הי״ב‪ .‬םהמ״צ‬ ‫‪(44‬‬
‫מ״ע כה( מצוה אחת היא והדלקת הנרות היא הטבתם‪.‬‬
‫מס׳ מדות ענינה כמ״ש הרמב״ם ‘^‪ :‬״שהוא זוכר‬
‫להעיר מתוס׳ ד״ה בלילה‪ ,‬מנחות ק‪ ,‬סע״א‪ .‬ד״ה וכל‬ ‫‪(45‬‬
‫מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל עניניו‪ ,‬והתועלת שיש‬ ‫הקרב‪ ,‬תמורה יד‪ ,‬א‪ — .‬דלפרש״י כל הקרב )בלילה( היא הטבת‬
‫בהענין ההוא כי כשיבנה ב״ב יש לשמור ולעשות‬ ‫הנרות )שמן למנורה(‪ .‬וראה צפע״נ עה״ת פקודי לט‪ ,‬לו‪ .‬דס״ל‬
‫התבנית ההוא וכו׳״‪ ,‬ומובן שבסיום המס׳ מבואר מהי‬ ‫לרש״י )לגרסא זו( דהוה גדר קרבן‪.‬‬
‫התכלית בבנין ביהמ״ק‪:‬‬ ‫שבלי שלחן א״א לערוך לחם ובלי מנורה )עכ״פ שפודין‬ ‫‪( 46‬‬
‫— כל׳ מגלת תענית פ״ט‪ .‬וש״נ( א״א להדליק כו׳ גם לאחר הקמתו‪.‬‬
‫לדעת הרמב״ן שהכוונה והחפץ במשכן הוא —‬ ‫וכדמוכח גם מזה שרק במזבח הפנימי כתב הרמב״ם )הובא לעיל‬
‫מנוחת השכינה‪ ,‬ועיקרו הוא בקדה״ק‪ ,‬הרי מובן שכל‬ ‫הערה ‪ ( 21‬מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו‪ .‬ולהעיר בנוגע‬
‫העבודות הנעשות בהמשכן ומקדש הוא לתכלית הזאת‬ ‫למנורה מרמב״ן ר״פ בהעלותך‪.‬‬
‫— לדידי׳ שפיר‬ ‫שתהי׳ מנוחת השכינה בקדה״ק‬ ‫ואפ״ל שלאחר שנבנה כולו עם כל כליו ונתחנך‪ ,‬אף שאין‬ ‫‪( 47‬‬
‫חרב‪ ,‬אין הכלים מעכבין הקרבנות על המזבח כמ״ש המג״א )הובא‬
‫גרסינן בהמשנה ומסיימים בברכת ״ברוך הוא שבחר‬
‫בס״א( והמנ״ח )שם(‪.‬‬
‫באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳ בבית קדשי‬
‫וראה צפע״נ עה״ת פקודי מ‪ ,‬ם‪ :‬״דבמשכן כל הכלים מעכבין‬
‫וכל הפרטים מעכבין משא״כ במקדש‪ .‬וזה נעשה בגדר השלמה‬
‫ולפ״ז צ״ל שמ״ש ״אבל הם שתים מצות ואינן מעכבות זו‬ ‫‪( 40‬‬ ‫למשכן‪ ,‬וכן הדין בכל דבר דלבנות לכתחילה צריך שיהי׳ ראוי לכל‬
‫את זו ומקריבין בבית אע״פ שאין בו כלים אלו״ כתב בעיקר לשיטת‬ ‫אבל אח״כ להעמידו די בדברים יחידים״‪ .‬וי״ל שכ״ה בהמקדש )כל‬
‫הרמב״ם‪.‬‬ ‫חלקיו( עצמו‪.‬‬
‫הרמב״ן שם במ״ע לג‪ .‬ולפ״ז לכאודה צ״ל שס״ל כהמ״ד‬ ‫‪( 50‬‬ ‫אבל מ״מ מזבח בעי )ראה מל״מ הל׳ ביהב״ח פ״ו הי״ד‪.‬‬ ‫‪(48‬‬
‫)יומא נה‪ ,‬רע״א‪ .‬נז‪ ,‬א‪ .‬ירוש׳ שם פ״ה ה״ד( שהזאות של יוהכ״פ אי״צ‬ ‫מג״א או״ח סתקס״א סק״ב‪ .‬תשובת הר״מ גאלאנטי )נעתקה בס׳‬
‫ליגע בכפורת כו׳‪ ,‬דאל״כ הוי הכשר מצוה)כמו הכלים(‪ .‬ראה צפע״נ‬ ‫הלכות קטנות ח״ב סי״ד(‪ .‬שו״ת דברי אמת )להר״י בכר דו ד( קונט׳‬
‫עה״ת ריש פרשת תרומה‪ .‬ויקהל ע׳ קסט‪.‬‬ ‫יא ס״ד(‪ .‬ומוכרח הוא גם מזה שהרמב״ם )הל׳ ביהב״ח פ״ב ה״ד(‬
‫ולכאורה מוכח הוא גם מדברי הרמב״ן שם‪ ,‬שכתב ״על כן‬ ‫‪( 51‬‬ ‫הוסיף ״)אחד שהעיד להן מקריבין( על המזבח הזה )כל הקרבנות‬
‫הקדים הארון והכפורת בכאן כי הוא מוקדם במעלה״‪ ,‬ואם כל חפץ‬ ‫אע״פ שאין שם בית(״‪ .‬שאינו בל׳ חז״ל עדיות פ״ח מ״ו‪ .‬זבחים סב‪ ,‬א‪.‬‬
‫במקדש כו׳ הוא הארון‪ ,‬אי״ז רק שהוא מוקדם במעלה אלא שזהו כל‬ ‫וש״נ‪.‬‬
‫תכלית ענייו של המשכן וכו׳‪.‬‬ ‫ובמנ״ח שם ״בלא מזבח )החיצון( אינו קרוי בית המקדש כי‬
‫צוין בשינויי נוסחאות למשניות שם‪ .‬ועד״ז הוא במאירי‬ ‫‪(52‬‬ ‫עיקר המקדש להקריב קרבנות״‪.‬‬
‫למדות‪.‬‬ ‫וראה זבחים )כז‪ ,‬סע״ב(‪ :‬האי רצפה )מזבח החיצון בנין אבנים(‬
‫כי כפה״נ כתב הרמב״ם גם המשניות עצמו ביחד עם‬ ‫‪( 53‬‬ ‫האי כלי שרת )מזבח הפנימי(‪ .‬שם )ס‪ ,‬א(‪ :‬דנים כלי מכלי ואין דנין‬
‫פירושו‪ .‬ראה במשניות הוצאת קאפאח וגירסא שלו‪.‬‬ ‫כלי מבנין‪ .‬וראה צפע״נ עה״ת תצוה ל‪ ,‬י‪ .‬פקודי לט‪ ,‬לט‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫יב‬
‫ועד״ז גם לדעת הרמב״ן‪ :‬אעפ״י שאין הכלים חלק‬ ‫הקדשים׳‪ /‬כי כל הבנין והשירות תכליתן שתהי׳ מנוחת‬
‫מן הבית‪ ,‬מ״מ עשיית הכלים שלחן מנורה ומזבח אינה‬ ‫השכינה )שעיקרה( בבית קדה״קי־י‪.‬‬
‫נחשבת מצוה בפ״ע‪ ,‬משום שאינה אלא ״הכשר‬ ‫אמנם לדעת הרמב״ם שעיקר המכוון של ביהמ״ק‬
‫העבודה״ והכנה לעיקר המצוה )״שנצטווינו לשום‬ ‫הוא שיהי׳ ״בית מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות‬
‫לחם לפני ה׳ תמיד ציוה אותנו בהכשר העבודה הזאת‬ ‫וחוגגין אליו ג״פ בשנה כו״‪ /‬ועיקר עבודה זו של‬
‫— שהיא לשום אותו בשלחן מתואר כן כו׳״( — עד״ז‬ ‫הקרבת הקרבנות ועלי׳ לרגל היתה נעשית במשך כל‬
‫ג״כ בעבודת הכהנים בכלים הללו שאין להגדירה‬ ‫השנה כולה‪ ,‬ובהמקדש כולו‪ ,‬ולא בבית קדה׳׳ק‪ ,‬הרי‬
‫כענין בפ״ע ולאמר שבח מיוחד על בחירתם לעבודה‬ ‫לא יתכן שאמרו ברכה שבה מודגש רק העבודה ״בבית‬
‫)״ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת בביהמ״ק״(‪,‬‬ ‫קדשי הקדשים״ )שהיא פ״א בשנה(‪.‬‬
‫כי בחירה זו מוכרחת מצד הציווי להקריב קרבנות‬
‫ולשום לחם לפני ה׳ וכו׳‪ ,‬שא״א לקיימם בלי)השלחן‬ ‫אבל עדיין צלה״ב‪ :‬לדעת הרמב״ם למה אינו‬ ‫ז‪.‬‬
‫ו(הכהנים הנבחרים ״לעמוד לשרת״‪.56‬‬ ‫שבחר‬ ‫מברך בנוסחא המתאימה לשיטתו‪ ,‬״ברוך‬
‫באהרן ובבניו לעמוד לשרת בביהמ״ק״?‬
‫אמנם בנוגע להעיקר והתכלית במשכן‬ ‫ט‪.‬‬ ‫ועד״ז צריך ביאור גם לדעת הרמב״ן‪ :‬עם היות‬
‫ומקדש — מקום מנוחת השכינה בביהמ״ק‪ ,‬הרי לדעת‬ ‫שמצד ״עיקר החפץ״ דביהמ״ק שפיר לומר ״ברוך‬
‫הרמב״ן כשם שענין זה אינו תלוי בעשיית הכלים‬ ‫שבחר באהרן ובבניו לעמוד ולשרת כו׳ בבית קדה״ק״‪,‬‬
‫כנ״ל‪ ,‬כמו״כ אינו תלוי בבחירת אהרן ובניו להעבודה‬ ‫כנ״ל‪ ,‬אבל מ״מ הרי מצד מעלת רובה ככולה דעבודת‬
‫בכלים אלו‪ ,‬ובקיום הציווי ד״ועשו לי מקדש״ יקויים‬ ‫אהרן ובניו )שאליהם מכוונת הברכה( מתאים יותר‬
‫מיד ה״ושכנתי בתוכם״ גם בלי עבודת הכהנים‪ .‬וגם‬ ‫לומר ״לעמוד ולשרת בכיהמ״ק ;וכפרט שזה כולל גם‬
‫אם נאמר שמאיזה טעם רצה הקב״ה שמנוחת והשראת‬ ‫קדה״ק(״‪.‬‬
‫השכינה תהי׳ רק ע״י עבודה בהמקדש‪) ,‬ויש לקשר זה‬
‫וגם זה יתבאר עפ״י שיטות הרמב״ם והרמב״ן‬ ‫ח‪.‬‬
‫עם הביאורים בתוכן ענין חינוך המקדש וכליו‪ .‬ואכ״מ(‪,‬‬
‫הנ״ל‪ ,‬בנוגע להמקדש והכלים שבו‪.‬‬
‫הרי די׳)החינוך ו(העבודה הראשונה כשהוקם המקדש‪.‬‬
‫וכמו שמצינו בהמשכן לאחרי הקמתו מיד ״וכבוד ה׳‬ ‫והביאור‪ :‬ענין הברכה והשבח יתכן רק כאשר‬
‫מלא את המשכן״ ” )את״ל שזה הי׳ גם קודם העבודה(‪,‬‬ ‫הדבר שעליו מברכין ומשבחין הוא ענין מיוחד בפ״ע‪,‬‬
‫ועד״ז כאשר נגמרה הקמתו ובאחד בחודש הקריב‬ ‫אבל לא כאשר הוא פרט המוכרח מצד ענין אחר )כי‬
‫הקטרת והקרבנות כו׳‪ ,‬שנאמר ״וירא כבוד ה׳ אל כל‬ ‫באם צ״ל ברכה — מקומה בנוגע לסיבה ולא בנוגע‬
‫העם״«י — ומכיון שכבר שרתה השכינה תיכף בתחילת‬ ‫למסובב המוכרח(‪.‬‬
‫הקמתו )והעבודה אז( שוב אינה זזה משם גם לולא‬ ‫ד״ועשו לי‬ ‫לדעת הרמב״ם שהמ״ע‬ ‫ובנדו״ד‪:‬‬
‫עבודת הכהנים )שלאח״ז(‪.‬‬ ‫מקדש״ ענינה ״לעשות בית לה׳ מוכן להיות מקריבים‬
‫בו הקרבנות וכו״׳‪ ,‬הרי כשם שעשיית הכלים לא תמנה‬
‫ועפ״ז עבודת אהרן ובניו בביהמ״ק היא פרט‬
‫מצוה בפ״ע‪ ,‬משום שהכלים הם חלק דכללות המ״ע‬
‫העבודות(‬ ‫)ושאר‬ ‫הקרבנות‬ ‫הקרבת‬ ‫של‬ ‫בהמ״ע‬
‫של בנין בית ״מוכן״ — עד״ז אין מקום לברכה מיוחדת‬
‫בביהמ״ק‪ ,‬אבל אינה שייכת לעיקר המכוון במקדש‪,‬‬
‫שבחירתם‬ ‫מכיון‬ ‫לביהמ״ק‪,‬‬ ‫הכהנים‬ ‫בחירת‬ ‫על‬
‫השראת השכינה בקדשי הקדשים‪.‬‬
‫להעבודה היא חלק עשיית המקדש‪ ,‬שהציווי ״לעשות‬
‫ולכן מוסיפים ואומרים ״ברך שבחר באהרן ובבניו‬ ‫בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות כר״ ה״ה‬
‫כו׳ לעמוד לשרת בבית קדה״ק״ — שבח מיוחד על‬ ‫מכריח ג״כ בחירתם של כהנים המוכנים להקריב‬
‫העזראת‬ ‫להיות‬ ‫ופועלת‬ ‫שייכת‬ ‫שאמנם‬ ‫עבודתם‬ ‫קרבנות אלו‬
‫השכינה בביהמ״ק )קה״ק(‪ ,‬כי עצם בחירתם לעבודה‬
‫ראה רמב״ן ״דרשת תורת ה׳ תמימה״)כתבי הרמב״ן ח״א‬ ‫‪( s4‬‬
‫ד קסה(‪ .‬יבהמובא בהע' ‪.58‬‬
‫להעיר ממנחות )כ‪ ,‬רע״א(; כשם שא״א לקרבנות בלא‬ ‫‪( 56‬‬ ‫להעיר מסהמ״צ להרמב״ם שבמ״ע לב מנה רק ״היא‬ ‫‪( 55‬‬
‫כהונה כי'‪.‬‬ ‫שצונו לכבד זרע אהרן ולפארם כר״‪ .‬ובמ״ע לו ״היא שצונו שיהיו‬
‫פקודי מ‪ ,‬לד‪.‬‬ ‫‪( 57‬‬ ‫כהנים עובדים למשמרות״‪ ,‬אבל לא כתב כמ״ע עצם העניו שצונו‬
‫שמיני ט‪ ,‬כג‪ .‬ועד״ז הי׳ בביהמ״ק‪ .‬ראה רמב״ן דרשת‬ ‫‪( 58‬‬ ‫שהכהנים יעבדו בביהמ״ק כר‪ .‬כמו בלוים — מ״ע כג‪ .‬רפ״ג מהל׳‬
‫״תורת ה׳ תמימה״)כתבי הרמב״ן ח״א ע׳ קסג( ״ולא שרתה שכינה‬ ‫כלי המקדש )אבל ראה לשונו ברפ״ד שם‪ .‬וראה מ״ע כד־ל; הוא‬
‫במשכן אלא ע״י קרבנות ‪ . .‬ובבית המקדש נמי ע״י קרבן נבחר כו׳״‪.‬‬ ‫שצוה הכהנים כוי(‪.‬‬
‫יג‬ ‫סי׳ א‪ :‬מצות בנין המקדש‬
‫לתוכן השבח‪ ,‬שעבודת אהרן ובניו בהמקדש מלו‬ ‫מוכרחת כיון שצ״ל ״ריח ניחוח לה׳״ ” — אבל מכיוז‬
‫פועלת במנוחת השכינה בקדה״ק‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬שיתכן רק‬ ‫שיש בעבודתם גם עניו ומעלה מיוחדים‪ ,‬לפעול מנוחת‬
‫כשהעבודה נעשית דוקא בהמקדש כולו ולא כאשר‬ ‫והשראת השכינה‪ ,‬ע״כ אומרים ע״ז ברכה מיוחדת‬
‫העבודה מוכרחת להיות בקדה״ק — ביוה״כ‪.‬‬ ‫שבה מודגש העילוי הנוסף שבעבודת הכהנים‪ ,‬עיקר‬
‫החפץ שבמקדש — מנוחת השכינה שהיא — בקדה״ק‪.‬‬
‫ובזה הוראה נפלאה בעבודת התורה ומצות‬ ‫יב‪.‬‬
‫בזמן הזה‪:‬‬ ‫ועפ״ז מובן מה שמתחלה היו אומרים ברוך‬ ‫י‪.‬‬
‫רז״ל ” ״תפילות כנגד תמידין תקנום״‪,‬‬ ‫אמרו‬ ‫המקום שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן‪ ,‬ולאח״ז‬
‫בלימוד התורה ״ונשלמה פרים‬ ‫מזו הוא‬ ‫ויתירה‬ ‫״ברוך שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳‬
‫שפתינו״ — שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב‬ ‫בבית קדה״ק״‪:‬‬
‫עולה ” — בכל מקום )וזמן(‪ ,‬הרי )כמו הכהנים‬ ‫זה שאומרים ״ברור שבחר באהרן ובבניו״ אין‬
‫בעבודתם בזמן שביהמ״ק קיים( נוסף ע״ז ]שפועל ריח‬ ‫הכוונה לשבחו ית׳ על עצם הבחירה באהרן ובניו‬
‫ניחוח לה׳‪ ,‬העלאה מלמטלמ״ע‪ ,‬ועוד יותר[ שפועל גם‬ ‫לעבוד עבודה בביהמ״ק )שאז הי׳ צריך להקדים ”‬
‫בהמשכת והשראת השכינה למטה ”‪ ,‬שיהי׳ לו ית׳‬ ‫ברכה זו לפני הברכה ״שלא נמצא פסול בזרעו של‬
‫דירה בתחתונים ”‪ .‬הנה המשכה והשראה זו היא לא‬ ‫אהרן״‪ ,‬וכנ״ל(‪ ,‬כ״א השבח הוא ע״ז שהיא ״בבית‬
‫רק בהאדם עצמו וכמרז״ל ” עה״פ ״ושכנתי בתוכם —‬ ‫קדה״ק״ — על שפועלים בעבודתם מנוחת השכינה‬
‫בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו״א מישראל״‬ ‫בקדה״ק — וזה אינו מוכרח מצד עצם בחירת אהרן‬
‫)ובסביבתו(‪ ,‬אלא שפועל וממשיך השראת השכינה‬ ‫ובניו לעבוד בביהמ״ק‪ .‬ולכן מתחלה מברכין ואומרים‬
‫במקום קדה״ק‪ ,‬ששם היא בחי׳ קדה״ק של כל העולם ”‬ ‫״ברוך המקום שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן״‪,‬‬
‫— דוגמת עבודת אהרן ובניו הנעשית בעזרה וכו׳‬ ‫שהיא ברכה ושבח עבור יכלתם לעבוד ביום זה‬
‫שהיא ממשכת השראתה של השכינה בקדה״ק‪,‬‬ ‫בביהמ״ק )כולו( ואח״כ משבחין על הפעולה הנוספת‬
‫כאו״א‬ ‫בעבודת‬ ‫האחריות‬ ‫גודל‬ ‫מובן‬ ‫שמזה‬ ‫והנפלאה הנעשית ע״י עבודתם )בכל יום — גם( ביום‬
‫בתומ״צ‪ ,‬שאם חסר בעבודתו‪ ,‬הנה לא רק שעי״ז נחסר‬ ‫זה‪ ,‬״לעמוד לשרת לפני ה׳ בבית קדה״ק״‪ ,‬מנוחת‬
‫להמשכת‬ ‫בה״ושכנתי בתוכם״ שלו‪ ,‬כ״א שנוגע‬ ‫השכינה בהמקדש — שהיא ״בבית קדה״ק״‪.‬‬
‫השכינה לכל ישראל כולו ולהעולם כולו‪.‬‬ ‫בסגנון אחר קצת‪ :‬״בבית קדה״ק״ שייך רק ללפניו‬
‫ולאידך מובן מעלה הנפלאה שבעבודתו בתורה‬ ‫״הוי״׳ ולא לתיבת ״לשרת״‪.‬‬
‫ותפלה של כאו״א מישראל ופעולתו עי״ז בכל העולם‬ ‫אמנם עפ״ז יש להקשות‪ :‬כל הנ״ל יתכן בכל‬ ‫יא‪.‬‬
‫כולו‪,‬‬ ‫ימות השנה‪ ,‬שעבודת הכהנים היא בכל המקדש כולו‪.‬‬
‫שיוכלו‬ ‫הזמן‬ ‫וממהרים‬ ‫מקרבים‬ ‫שעי״ז‬ ‫עד‬ ‫אמנם ביוה״כ שנצטווה לעבוד בקדה״ק בהזאת הדם‪,‬‬
‫להקריב קרבנות ״כמצות רצונך״ ” בביהמ״ק השלישי‪,‬‬ ‫והקטרת הקטרת וכו׳‪ ,‬איך מתאים אז לומר ע״ז ברכה‬
‫שירד ויתגלה ” במהרה בימינו‪ ,‬בקרוב ממש‪.‬‬ ‫מיוחדת ״לעמוד לשרת לפני ה׳ בבית קדשי הקדשים״‪.‬‬
‫הרי מוכרח זה מצד הציווי להזות הדם והקטרת‬
‫הקטרת בקדה״ק‪.‬‬
‫ברכות בו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 62‬‬ ‫והתירוץ פשוט‪ :‬זה שהיו עושים יו״ט כשלא נמצא‬
‫מנחות בסיומה‪ .‬שו״ע אדמוה׳׳ז ס׳׳א סי׳׳א‪ .‬ובמהדו׳׳ת שם‬ ‫‪(63‬‬
‫פסול בזרעו של אהרן הוא כאשר היו הסנהדרין‬
‫ס׳׳ט‪.‬‬
‫״יושבים בלשכת הגזית ששם היו דנים את הכהונה״‪,‬‬
‫ראה כוזרי מ׳׳ב פכ״ו‪ .‬לקו״ת פנחס עו‪ ,‬א‪ .‬סידור לג‪ ,‬א‬ ‫‪(64‬‬
‫ואילך‪ .‬אוה״ת בראשית קפח‪ ,‬א ואילך‪ .‬פנחס ע׳ א׳עב ואילך ובהנסמן‬ ‫ובלשכת הגזית היו הסנהדרין יושבים רק בימות החול‬
‫שם‪ .‬ד׳׳ה באתי לגני תש׳י‪ .‬לקו״ש חי״ב שיחה ב׳ לפ׳ ויקרא בסופו‪.‬‬ ‫אבל בשבת ויו״ט יורדים ויושבים ב״חיל״ “‪.‬‬
‫ראה תניא פל׳׳ז‪.‬‬ ‫‪(65‬‬
‫ועפי״ז נמצא ששבח וברכה זו נאמרו רק בימות‬
‫שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו‪ .‬ונסמנו כו׳׳ב‬ ‫ר׳׳ח‬ ‫‪(66‬‬
‫החול ולא בשבת ויו״ט )ולא ביוה״ב( — שאז מתאים‬
‫מקומות בלקו׳׳ש חי׳׳א ע׳ ‪ 109‬הערה ‪ . 10‬ולקמן ע׳ פ הערה ‪48‬‬
‫ובשוה׳׳ג‪.‬‬
‫ראה תניא פנ׳׳ג‪ .‬סידור צז‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫‪(67‬‬
‫ראה המשך וככה פי׳ז ואילך‪.‬‬ ‫‪(68‬‬ ‫ענינו בארוכה ראה רמב״ן ויקרא א‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪( sp‬‬
‫ראה בהנסמן לקמן סי״ט‪ ,‬ושם דהרמב׳׳ם הנ׳׳ל )בתכלית‬ ‫‪(60‬‬ ‫וגם לא היי מתאים כ״ב — כדלעיל בפנים סיח‪.‬‬ ‫‪( 6n‬‬
‫בנין המקדש( אזיל בזה לשיטתו‪.‬‬ ‫סנה׳ פח‪ ,‬ב‪ .‬וראה רמב״ם רפ״ג מהל׳ סנהדרין‪.‬‬ ‫‪(61‬‬
‫חידושים וביאודים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫יד‬
‫סימן ב‬
‫ג׳ מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ‬

‫ביה״ב את הכתוב ועשו לי מקדש )לא בתור ציווי על‬ ‫בתחלתו׳‪:‬‬ ‫הבחירה‬ ‫בית‬ ‫הלכות‬ ‫ברמב״ם‬ ‫א‪.‬‬
‫המשכן‪ ,‬אלא( מפני שממנו למדים המצוה )הכללית(‬ ‫״מצות עשה לעשות בית ליי׳ מוכן להיות מקריבים בו‬
‫של ביהמ״ק‪ ,‬כדאיתא במדרשים״*‪ .‬אבל לפ״ז אינו‬ ‫הקרבנות כו׳ שנאמר ועשו לי מקדש^‪ ,‬וכבר נתפרש‬
‫מובן‪ ,‬לאידך גיסא‪ ,‬מה שבמצות בנין ביהב׳׳ח בהלכות‬ ‫בתורה משכן שעשה משה רבינו‪ ,‬והי׳ לפי שעה‬
‫מלכים מביא כתוב אחר — לשכנו תדרשו ובאת שמה‪.‬‬ ‫שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו״׳ג‪.‬‬
‫וביותר יוקשה‪ ,‬שמשמע מסגנון הלשון וכו׳‪,‬‬ ‫אבל בהלכות מלכים*' כתב הרמב״ם לימוד ע״ז‬
‫שמקורו של הרמב״ם בהלכות מלכים הוא מהמדרש״‬ ‫מצוות נצטוו ישראל בשעת‬ ‫מכתוב אחר‪ :‬״שלש‬
‫שמביא הכתוב ועשו לי מקדש לענין בית המקדש‪,‬‬ ‫לארץ וכו׳ ולבנות בית הבחירה שנאמרי‬ ‫כניסתן‬
‫וז״ל‪:‬‬ ‫לשכנו תדרשו ובאת שמה׳׳‪ .‬וידועה הקושיא‪ :‬למה אינו‬
‫״על שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ‬ ‫מביא כאן אותו הכתוב שהביא בתחלת הלכות בית‬
‫למנות עליהם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית‬ ‫הבחירה?‬
‫זרעו של עמלק‪ ,‬למנות עליהם מלך דכתיב שום תשים‬ ‫הלחם משנה ‘ מתרץ ע״ז שהכתוב ועשו לי מקדש‬
‫עליך מלך לבנות להם בית הבחירה דכתיב ועשו לי‬ ‫איירי במשכן המדבר‪ ,‬והכתוב לשכנו תדרשו קאי על‬
‫מקדש להכרית זרעו של עמלק דכתיב והי׳ בהניח ה״א‬ ‫משכן שילה )כדפרש״יס‪ ,‬ו״כי היכא דבשילה ובמדבר‬
‫גו׳ תמחה את זכר עמלק״‪ ,‬הרי שבאותו העניז דג׳‬ ‫היא מצוה ודאי דבבית הבחירה היא מצוה״«‪.‬‬
‫מצוות שנצטוו‪ ,‬הלימוד במדרש על מצות בנין בית‬
‫אבל אי״ז מובן‪ :‬מכיון שבנין בית ליי׳ מונה‬
‫הבחירה הוא מהכתוב ״ועשו לי מקדש״ — וא״כ למה‬
‫הרמב״ם בהלכות ביה״ב כמ״ע — והיינו שהיא מצוה‬
‫משנה הרמב״ם בהל׳ מלכים )ממ״ש במדרש ובהל׳‬
‫הנוהגת לדורות — א״כ למה מביא כתוב שהציווי שבו‬
‫ביהב״ח( ומביא את הציווי מפסוק אחר?‬
‫אינו אלא על בנין המשכן?‬
‫גם צריך להבין‪ :‬על בנין ביהמ״ק ישנו פסוק‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ובכלל קשה להבין‪ ,‬שבהלכות ביח הבחירה‪,‬‬
‫וציווי מפורש )ולא כמו ״ועשו לי מקדש״ שבפשוטו‬ ‫שכשמן כן הן‪ ,‬שכל תוכנן הוא המצות עשה לדורות‬
‫מיירי במשכן(‪ :‬״והי׳ המקום אשר יבחר ה״א בו לשכן‬ ‫ע״ד )בנין( ביהמ״ק‪ ,‬מביא כתוב שהציווי שבו הוא על‬
‫שמו שם גו״׳י׳‪ ,‬כדאיתא בגמהא*■ ובספריה׳ — וא״כ‬ ‫משכן המדבר — ובהלכות מלכים‪ ,‬שכשמן כן הן‪,‬‬
‫למה אין הרמב״ם מביא כתוב זה בתחילת הל׳ בית‬ ‫שמדובר שם בעיקר אודות מצות )מינוי( מלך‪ ,‬מביא‬
‫הבחירה ששם מונה מצוה זו לדורות?‬ ‫הכתוב לשכנו תדרשו דמיירי במשכן שילה )ובית‬
‫הכסף משנהי׳ מתרץ ע״ז‪ ,‬כי לדעת הרמב״ם לא‬ ‫עולמים*'(‪.‬‬
‫נאמר הכתוב ״והי׳ המקום וגו״׳ בתור ציווי לבנות את‬
‫לכאורה אפשר לתרץ‪ ,‬שהרמב״ם מביא בהל׳‬ ‫ב‪.‬‬
‫סדר עולם רבה ספ״ו‪ .‬תנחומא תצא יא )תנחומא באבער‬ ‫‪( 10‬‬
‫שם(‪ .‬פסיקתא דר״כ )באבער( פ״ג )עה״פ והי׳ בהניח גו׳(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ובסהמ״צ מ״ע כ‪ .‬ועד״ז בחינוך מצוה צה‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ובהנ״ל משמע שקאי רק על בנין בית הבחירה‪.‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫תנחומא ופסיקתא שם‪ .‬אבל בנו׳־כ הרמב״ם שם כ׳ דמקורו‬ ‫‪( 11‬‬ ‫ראה יב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫מסנהדרין )כ‪ ,‬ב(‪ ,‬ו ס פרי)ר א ה יב‪ ,‬י(‪ .‬אבל שם לא הובאו הפסוקים‬ ‫בתחלתו‪.‬‬ ‫‪{4‬‬
‫כברמב״ם‪ .‬ולאידך במדרשים הנ״ל אי׳ ביהב״ח לפני מלחמת עמלק‪.‬‬ ‫ראה יב‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪(s‬‬
‫וראה קרית ספר )הל׳ מלכים( שם‪ .‬סמ״ג מ״ע קיד־קטו‪.‬‬ ‫בהלכות מלכים שם‪.‬‬ ‫‪<6‬‬
‫ראה יב‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬ ‫עה״פ ראה שם‪ .‬וראה ספרי שם יב‪ ,‬יא‪ .‬פרש״י שם‪ .‬אבל‬ ‫‪(7‬‬
‫סנהדרין שם‪.‬‬ ‫‪( 13‬‬ ‫בספרי שם לפנ״ז )יב‪ ,‬ה( ולאח״ז )יב‪ ,‬יד( דקאי על ירושלים‪ .‬וכ״ב‬
‫ראה שם‪ .‬וכ״כ הסמ״ג במ״ע קסג וברמזי מ׳׳ע שם‪ .‬וראה‬ ‫‪( 14‬‬ ‫ברמב״ן עה״ת קרח טז‪ ,‬כא‪.‬‬
‫לקמן הערה ‪. 58‬‬ ‫וראה שם בסיום דבריו ולפי מ״ש הרא״ם כר‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫ריש הלכות בית הבחירה‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬ ‫ראה לעיל הערה ‪.7‬‬ ‫‪(q‬‬
‫טו‬ ‫טי׳ ב‪ :‬ג׳ מצוות נצטוו ובד‬
‫מובן בפשטות כי מאי דהוה הוה‪ :‬ולצורך הדין‬ ‫בית המקדש‪ ,‬אלא ״סיפור בעלמא הוא״ ) — שיביאו‬
‫בירושלים‬ ‫)ה״ג( ״כיון שנבנה המקדש‬ ‫שברמב״ם‬ ‫קרבנות למקום אשר יבחר ה׳(‪ :‬ומה שבגמרא ובספרי‬
‫נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי׳ ולהקריב‬ ‫מביאים כתוב זה‪ ,‬אי״ז אלא לראי׳ ש״הכרתת זרעו של‬
‫בהן קרבן״ — אינו נוגע זה שכשבאו לגלגל הותרו‬ ‫עמלק קודמת לבנין בית הבחירה״‪.‬‬
‫הבמות וכשבאו לשילה נאסרו וכו׳ —‬ ‫אבל לפי״ז)נוסף על שאי״ז מובן כ״כ מחמת הכלל‬
‫עפיכ״ז גדולה עוד יותר התמי׳ בזה א( שהוא‬ ‫הידוע ברמב״ם^׳ שמביא הדרשה היותר פשוטה אע״פ‬
‫מביא הסדר ד״גלגל וכו׳ ומשם באו לשילה וכו׳״ וב(‬ ‫שלא נמצאת בש״ס‪ ,‬ועד״ז צריך להיות גם בנדו״ד —‬
‫שהוא גם מפרט מספר השנים שעמד כל אחד מהם‪,‬‬ ‫וכאן לא כן הוא( נשאלת השאלהי׳ למה אין גם‬
‫שאפילו בזמן גלגל וכו׳ אינו אלא ענין של דברי ימי‬ ‫הרמב״ם מביא כתוב זה )בהלכות מלכים*■( לראי׳‬
‫ישראל‪ ,‬וג( גם במשנה לא נזכר מזה‪.‬‬ ‫שהכרתת זרעו של עמלק קודמת לבנין הבית?‬
‫ויובן כ״ז בהקדים ביאור הטעם שהרמב״ם‬ ‫ה‪.‬‬ ‫גם צריך להבין בדברי הרמב״ם בהלכות בית‬ ‫ד‪.‬‬
‫מביא בהלכות מלכים ששם מדובר אודות מצות)מינוי(‬ ‫הבחירה שלאחרי שמסיים בהלכה א׳ ״וכבר נתפרש‬
‫מלך‪ ,‬גם את מצות בנין בית הבחירה )וכל ה״ג׳‬ ‫בתורה משכן שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה שנאמר‬
‫מצוות״(‪.‬‬ ‫כי לא באתם עד עתה וגו״׳ — ממשיך בה״ב‪ :‬״כיון‬
‫ועד״ז מצינו בסהמ״צ שבשמונה שם את מצות‬ ‫שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה‬
‫בנין בית המקדש^■■ — ״שצונו לעשות בית עבודה כו׳ ”‬ ‫שנה שכבשו ושחלקו ומשם באו לשילה ובנו שם בית‬
‫והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש״‪ ,‬מוסיף הרמב״ם‪:‬‬ ‫של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם‬
‫״ולשון ספרי שלש מצוות נצטוו ישראל בעת כניסתן‬ ‫תקרה‪ ,‬ושס״ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב‬
‫לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה‬ ‫ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו‬
‫ולהכרית זרעו של עמלק״״׳‪ ,‬וגם בזה צריך להבין‪ :‬מה‬ ‫לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים‪,‬‬
‫מצות בנין‬ ‫לענין‬ ‫האחרות‬ ‫המצוות‬ ‫שייכות שתי‬ ‫וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה״‪.‬‬
‫ביהמ״ק״?‬ ‫וקשה‪ :‬מכיון שהרמב״ם הוא ספר של הלכות —‬
‫גם הפתיחה )כל׳ הגמרא והספרי( ״שלש מצוות״‬ ‫למאי נפק״מ‪ ,‬להלכה‪ ,‬אריכות זו שהעמידו את המשכן‬
‫הוא יתור לשון לכאורה‪ ,‬שהרי הוא מונה תיכף ומיד‬ ‫בגלגל ואח״כ בשילה‪ ,‬נוב וגבעון — הרי לכאורה אי״ז‬
‫)כבגמרא וספרי( את שלושת המצוות בפרטיות —‬ ‫אלא סיפור מדברי ימי ישראל?‬
‫וא״כ למה לו להקדים את מספרם‪ ,‬ובלשון הש״ם*■‪:‬‬ ‫הן אמת שמקורו של הרמב״ם בדבר סדר הבנינים‬
‫״מנינא למה לי״ ” ?‬ ‫וכו׳ הוא מהמשנה במם׳ זבחיםי׳ — אבל במשנה ישנם‬
‫ואין לומר שזה מתורץ עפ״י פירש״י שם*׳‪ :‬״להכי‬ ‫כמה ענינים שאינם הלכות״■■‪ ,‬משא״ב ם׳ היד של‬
‫נקט שלש הללו שהן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן כר‬ ‫הרמב״ם שאינו אלא הלכות פסוקות׳■■‪.‬‬
‫מלך ואחרי׳ עמלק ואחרי׳ בית הבחירה״‪,‬‬ ‫יתירה מזו‪ :‬גם במשנה אינו מסופר סתם אודות‬
‫כי זה מספיק לבאר רק למה ״נקט שלש הללו״‬ ‫סדר הבנינים‪ ,‬אלא בצירוף הלכות ודינים שבזה‪,‬‬
‫אבל לא את ההקדמה — ג׳ מצוות‪.‬‬ ‫שכש״באו לגלגל הותרו הבמות ק״ק נאכלין כו׳ באו‬
‫לנוב וגבעון הותרו הבמות )וכל זה הוא ג״כ הקדמה‬
‫לזה שרק לאחרי ש(באו לירושלים נאסרו הבמות ולא‬
‫במ״ע כ'‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫הי׳ להן היתר והיא היתה נחלה״‪.‬‬
‫העליר‬ ‫ועד״ז בהוצאת‬ ‫כ״ה בסהמ״צ הוצאת קאפח‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫״לבנות בית עבודה כו׳״‪ .‬אבל בהוצאה שלפנינו‪ :‬לבנות בית הבחירה‬ ‫אבל הרמב״ם אינו מזכיר דבר מכ״ז‪ ,‬והטעם ע״ז‬
‫לעבודה‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.37‬‬
‫וכן הביאו במ״ע קפח במצות להכרית זרע עמלק‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬
‫דבשביל ההמשך ״הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה‬ ‫‪( 23‬‬ ‫לה״מ הל׳ מלכים שם ה״ב‪ .‬יד מלאכי כללי הרמב״ם ס״ד‪.‬‬ ‫‪06‬‬
‫בפני עצמה״ הי׳ מספיק שיאמר ״שלש מצות נצטוו כו׳‪ .‬ולבנות להם‬ ‫כמו שהקשה בכס״מ ריש הלכות מלכים‪.‬‬ ‫‪07‬‬
‫בית הבחירה״‪.‬‬ ‫שם ה״ב‪ .‬ועיי״ש בלח״מ‪.‬‬ ‫‪08‬‬
‫שבת סט‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫קיב‪ ,‬ב‪ .‬ובגמרא שם קטז‪ ,‬ב ואילך )קיח‪ ,‬ב ואילך(‪ .‬כציון‬ ‫‪op‬‬
‫להעיר מיד מלאכי כללי הרמב״ם סל״ד‪ .‬אבל יש לחלק‬ ‫‪( 27‬‬ ‫הכם״מ‪.‬‬
‫בנדו״ד‪.‬‬ ‫וכן בגמרא‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬
‫סנהדרין שם ד״ה שלש מצות‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬ ‫כמ״ש הרמב״ם בהקדמתו‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫טז‬
‫את‬ ‫)ה״ב(‬ ‫שם‬ ‫הרמב״ם‬ ‫מביא‬ ‫זה‬ ‫]ומטעם‬ ‫ו‪ .‬והביאור בזה‪ :‬שלש מצוות הללו הן )בל׳‬
‫הכתובים״ ״ויהי כי ישב המלך בביתו וה׳ הניח לו‬ ‫רש״י( ״תלויות זו בזו״‪ ,‬דהיינו שלמרות שהן ג׳ מצוות‬
‫מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי‬ ‫נפרדות‪ ,‬מ״מ כל אחת ממצוות אלו היא )גם( פרט‬
‫יושב בבית ארזים וגו׳״‪ ,‬כי הראי׳ מכתובים אלו היא לא‬ ‫בשתיים האחרות ומשלימה אותן‪ :‬שלימות מצות מינוי‬
‫רק על סדר זמן המצוות — כי לזה די בכתובים‬ ‫מלך היא כשמתקיימת מצוות הכרתת זרעו של עמלק‬
‫מכל‬ ‫לכם‬ ‫״והניח‬ ‫בגמרא‬ ‫המובאים‬ ‫)הראשונים(‬ ‫ועד״ז במצוות האחרות‪,‬‬ ‫ומצוות בנין בית הבחירה‬
‫אויביכם וגו׳ והי׳ המקום אשר יבחר ה׳ גו׳״ — אלא‬ ‫עד ששלימות קיום מצות בגין בית הבחירה קשורה‬
‫)בעיקר( שזהו ענין וגדר ב)קיום מצות( מלך ומלחמת‬ ‫בקיום המצוות דמינוי מלך ומלחמת עמלק״ג‪.‬‬
‫והכרתת עמלק‪ :‬״ויהי כי ישב המלך בביתו וה׳ הניח לו‬ ‫ובהמשך לזה למדים עוד מהכתוב‪ ,‬ששייכותן ״זו‬
‫מסביב גו׳ ויאמר המלך גו׳״[״‪.‬‬ ‫בזו״ היא גם בנוגע לסדרן‪ :‬בתחילה מינוי מלך‪ ,‬ולאח״ז‬
‫ובזה מובן מה שהרמב״ם מביא כל ה״ג׳ מצוות״‬ ‫הכרתת זרעו של עמלק ולאחריהן בנין ביהב״ח‪.‬‬
‫בהלכות מלכים וגם במ״ע דבנין המקדש — כי הם‬ ‫ז‪ .‬א‪ .‬שלא זו בלבד שזהו סדר בזמני החיוב של‬
‫תלויים וקשורים זב״ז״‪.‬‬ ‫המצוות וקיומן כמו שהוא ביחס לישראל — ״נצטוו‬
‫ישראל״ )מחמת הגברא(‪ ,‬אלא זהו פרט במינוי מלך‪:‬‬
‫מפני הגדר של מלך צריך שיהי׳ מלחמת עמלק״ ובנין‬
‫בעיון יעקב לע״י סנהדרין שם כ׳‪ ,‬דמשמעות הש״ם דלא‬ ‫ביה״ב‪ ,‬ומחמת הגדר דביהמ״ק נדרש שיהי׳ מינוי‬
‫קמסתפק כלל אי לבנות ביהמ״ק תחלה קודם העמדת מלך לפי‬
‫מלך״ ומלחמת עמלק‪.‬‬
‫דמילתא דפשיטא דהעמדת מלך קודם כדאיתא בב״ב )ד‪ ,‬א(‪ .‬ועד״ז‬
‫הוא בשו״ת בית הלוי ח״ב ס״א סק״ח )בהגהה(‪ ,‬דפשיטא לי׳ דמלר‬
‫קודם מצד הנ״ל דא״א לקדש העזרה אלא במלך‪ .‬אבל בהרי״ף לע״י‬
‫שם‪ ,‬דגם בזה מסתפק לי׳‪ .‬וגם דמשמע מהגמ׳ )ובפרט מפרש״י‬ ‫מעין זה )אף שאינו ממש אותו עניו(‪ :‬ב מי ני מ לן — מלך‬ ‫‪( 29‬‬
‫הנ״ל( דשייכותם הוא גם‪ :‬א( מצד קיום המצוה — פועל‪ ,‬ב( מצד‬ ‫ישראל‪ ,‬מבית דוד‪ ,‬נמשח בקרן‪ ,‬על כל השבטים‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫הנפעל שישנו מלך והכרתת זרעו של עמלק‪ .‬ולא רק מצד המציאות‬ ‫בעמלק — באופן דיהושע‪ ,‬שאול‪ ,‬בימי המן‪ ,‬דבל יחיד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫דמבלי מלך א״א לקדש העזרה וכיו״ב‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.35,34‬‬ ‫בביהב״ח — משכן וכר‪ ,‬בית ראשון‪ ,‬כשחסרו בו ה׳ דברים‪,‬‬
‫ולהעיר ממו״נ ח״ג פמ״ה‪.‬‬ ‫ב״ש‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ש״ב ז בתחלתו‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬ ‫ועד״ז בשאר מצות — ולדוגמא‪ :‬תש״ר בפ״ע‪ ,‬לאחרי תש״י‪.‬‬
‫עפמש״ב הרמב״ם בסהמ״צ סוף חלק המ״ע ״שהם חובה‬ ‫‪( 34‬‬ ‫ציצית‪ ,‬תכלת בציצית‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫על הצבור לא כל איש ואיש כמו בנין בית הבחירה והקמת מלך‬ ‫ואפשר שיהי׳ רק לכתחילה‪ ,‬או גם לעכב — וראה‬ ‫‪( 30‬‬
‫והכרתת זרעו של עמלק״ יל״ע אם הצורך במלך במחיית עמלק‬ ‫הדוגמאות דבהערה הקודמת‪ .‬וראה לקמן סימן יד די״ל דמ״ש‬
‫ובנין בית הבחירה הוא כיון דאז נעשה השלימות דג ד ר צבור‬ ‫במשנה )מדות פ״א מ״ג־ד( ״חמשה שערים היו כר״ — ״שבעה‬
‫]ויומתק לפ״ז מה שנצטוו בכניסתם לארץ )דוקא( עפמ״ש בצפע״נ‬ ‫שערים היו״ )אף שמפרשם לאח״ז( לרמז שכולם הם מציאות אחת‬
‫)לרמב״ם הל׳ ברבות פ״י הי״א‪ .‬מהד״ת צ‪ ,‬ב‪ .‬שו״ת צפע״נ ווארשא‬ ‫וכ״ז שלא ישנם כל השערים אין לא׳ מהם דין שער )וע״ד מכות ט‪,‬‬
‫)נ‪ .‬י‪ .‬תשי״ד( סקמ״ג( דכשנכנסו לא״י דוקא נעשו גדר צבור[ אבל‬ ‫ב‪ :‬שש ערי מקלט כו׳(‪.‬‬
‫לפי״ז שונה דין צבור במצות מינוי מלך מבהשאר‪ ,‬או דמצות אלו‬ ‫להעיר שכשבקש משה )פנחס כז‪ ,‬טז־יז( ״יפקוד ה׳ אלקי‬ ‫‪( 31‬‬
‫שייכות במיוחד למלך‪ ,‬כפשטות הכתובים שהביא הרמב״ם וכמ״ש‬ ‫הרוחות גר״‪ ,‬אמר ״אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם גר״‬
‫ברד״ק )שמואל שם( דעל המלך מוטל לעשות ולצוות את ישראל כו׳‬ ‫ובספרי ובמפרשי התורה שהוא למלחמה‪ ,‬ובפרש״י שם ״לא בדרך‬
‫)וראה צפע״נ לסנהדרין שם(‪ .‬וע״ד דעת היראים סרצ״ט )בהשלם‬ ‫מלכ י האומות כר משלחין חיילותיהן למלחמה כו׳‪ ,‬וכדרך שעשה‬
‫— סתל״ה(‪ .‬רמב״ן ס״פ בשלח — לענין מחיית עמלק דהמלך חייב‪.‬‬ ‫יהושע‪ ,‬וכן בדוד כר״*‪ .‬ולהעיר שבגמרא )סנהדרין שם( ובספרי‬
‫ומצד זה נק׳ מצות על הצבור*‪ .‬וראה ל שון הרמב״ם רפיה מהל׳‬ ‫)ראה שם( הביאו לראי׳ שמינוי מלך הוא לפני מלחמת עמלק‬
‫מלכים )ובה״ה שם( לענין מלחמת עמלק‪.‬‬ ‫״כשהוא אומר כי יד על כס י־ה מלחמה לה׳ בעמלק ואין כסא אלא‬
‫ולפי כהנ״ל ימצא דהשייכות דג׳ מצות אלו י״ל בג׳‬ ‫‪( 35‬‬ ‫מלך שנאמר כו״׳‪ ,‬והרי ע״ז דר שו רז״ל )נסמן לקמן הערה ‪ .78‬וראה‬
‫אופנים‪ :‬א( מצד הזמן‪ ,‬דזמן חיוב הכרתת זרעו של עמלק הוא לאחר‬ ‫לקמן הערה ‪ ,(79‬שהכסא שלם תלוי במחיית עמלק‪ .‬וראה רמב״ן‬
‫מינוי מלך‪ .‬וזמן חיוב בנין בית הבחירה הוא לאחר מלחמת עמלק‪.‬‬ ‫ס״פ בשלח‪ .‬לקמן הערה ‪.34‬‬
‫מצד קיום המצוה‪ ,‬דקיום מצות בנין בית הבחירה הוא לאחר קיום‬ ‫ב(‬ ‫להעיד מזה ש״אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא‬ ‫‪( 32‬‬
‫מצות מינוי מלך ומלחמת עמלק )ועד״ז לאידך‪ ,‬דשלימות קיום‬ ‫במלך כו״׳ )שבועות יד‪ ,‬א במשנה‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ׳׳ו הי״א(‪.‬‬
‫מצות מינוי מלך היא כאשר מקיימים לאח״ז גם הכרתת זרעו של‬ ‫וגם לפי הדיעה בגמרא שם )טז‪ ,‬א( ״באחח מכל אלו״‪ ,‬כ׳ הריטב״א‬
‫)שבועות שם( ד״למצוה בעי׳ כולהו״‪ .‬וראה צפע״נ לסנהדרין שם‪.‬‬
‫־( להעיר מ ש ד ת הרשב־׳א ח״א סקמ״ח ״המלך כצבור‬
‫שהצבור וכל ישראל תלוי! ברי‪ .‬וראה בארוכה לקו״ש חי״ט שיחה א‬ ‫וראה רמב״ם שם פ־א ה־־ד‪ .‬ספ״ד‪ .‬וראה לקו״ש חי״ח ע•‬ ‫•(‬
‫לפי שופטים‪.‬‬ ‫‪ 279‬העי ‪.56‬‬
‫יז‬ ‫טי׳ ב‪ :‬ג׳ מצוות נצטוו וכר‬
‫)משכן(‬ ‫המקדש‬ ‫מבניני‬ ‫אחד‬ ‫בכל‬ ‫שגם‬ ‫מוכרי‬ ‫לפי״ז יתבאר גם המשך ההלכות בתחלת הל׳‬ ‫ז‪.‬‬
‫הקודמים )היתה בנייתו לאחר ש(הי׳ מלך ו״הניח גו׳‬ ‫ביהב״ח; ״מ״ע לעשות בית ליי׳ מוכן כו׳ שנאמר ועשו‬
‫מכל אויביך מסביב״‪ ,‬שהרי הן ״תלויות זו בזו״‪.‬‬ ‫לי מקדש״ וממשיך ״וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה‬
‫ןאלא שכשם ששלימות ביהמ״ק עצמו לדורי‬ ‫משה רבינו והי׳ לפי שעה כו׳״ — היינו שמצות בנין‬
‫דורו ת״ הי׳ בבנין בית העולמים כ״שנבנה המקדש‬ ‫״בית ליי״׳ קאי)גם( על המשכן שעשה משה רבינו^ג;‬
‫בירושלים״‪ ,‬כן הוא גם בתנאיו וגדריו) שב תור הקדמה‬ ‫ומכיון שמצות בנין ביהמ״ק קשורה בשתי המצוות‬
‫אליו(‪ ,‬מינוי מלך ומלחמת עמלק‪ ,‬ששלימותם>« נפעלה‬ ‫האחרות‪ ,‬שלצורך גדר )הקיום( דבנין ביהמ״ק נוגע‬
‫דוקא ע״י בנין המקדש בירושלים[‪.‬‬ ‫ו״בהניח״‬ ‫מלך‬ ‫דמינוי‬ ‫לזה( הקיום‬ ‫)קודם‬ ‫שיהי׳‬
‫ומהאי טעמא מביא הרמב״ם את הכתוב ועשו לי‬ ‫דמלחמת עמלק — צריך לומר שכן הי׳ בכל בתי‬
‫מקדש וממשיך מיד ״וכבר נתפרש בתורה משכן‬ ‫המקדש‪:‬‬
‫שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה״‪ :‬הרי הציווי כפשוטו‬ ‫והיינו שאע״פ שהן ״ג׳ מצוות״ ש״נצ טוו ישראל‬
‫הי׳ על המשכן שעשה משה‪ ,‬שגם בו קיימו את מצוות‬ ‫בשעת כניסתן לארץ״‪ ,‬אי״ז אלא בנוגע להציווי דכל‬
‫בנין בית ליי׳ עם כל הגדרים שבו — כי ״משה רבינו‬ ‫שלושת המצוות‪ ,‬אבל מכיון שמצות בנין בית ליי׳ הוא‬
‫מלך הי״׳‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם״‪ ,‬וזה הי׳ לאחרי המנוחה‬ ‫ציווי אחד לכל הדורות״■ — ״ועשו לי מקדש״ —‬
‫ממלחמת עמלק‪ :‬״ויחלשנ*׳ יהושע את עמלק ואת עמו‬ ‫שהוא כולל את כל הבנינים )גם הבנינים הקודמים(»נ‪,‬‬
‫לפי חרב״•“׳‪ :‬ומאז נשאר קיים לדורות חיוב הציווי‬
‫דועשו לי מקדש‪.‬‬
‫מתחיל‬ ‫ברמב״ם‪,‬‬ ‫האריכות‬ ‫מובנת‬ ‫לפי״ז‬ ‫ה‪.‬‬ ‫עמלק ובנין בית הבחירה(‪ .‬ג( שלימות בהחפצא דבית הבחירה‬
‫כאשר הוא נעשה לאחר מינוי מלך ומלחמת עמלק )וכן לאידך‬
‫מ״משכן שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה״‪ ,‬וממשיך‬
‫שלימות ג ד ר מלך כאשר לאח״ז הוא מלחמת עמלק ובנין בית‬
‫״כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע‬
‫הבחירה(‪ .‬ובפרט לפי משנת״ל הערה ‪.32‬‬
‫עשרה שנה שכבשו ושחלקו״ — שבזה מבאר שציווי‬ ‫אבל י״ל דשלימות החפצא אינה תלוי׳ בסדר קיומם‪ ,‬כ״א רק‬
‫בהמציאות דכל הג׳‪ .‬ודוגמא בתש״ר — שמספיק ש״כל זמן שבין‬
‫עיניך יהיו שנים״‪ ,‬או שצ׳׳ל גם ״והי׳ לאות ע״י)ו הדר( ולטוטפות בין‬
‫עיניך״‪ .‬ונפק״מ בהקדים תש״ר — האם צריך לחלצו ולהניח תש״י‬
‫)ראה פרש״י עה״פן‪ .‬משא״כ ברמב״ם‪ .‬ב( מלשונו שם בפנים ‪.‬זמן‬
‫ותש״ר‪ .‬וראה לקו״ש חי״ט ע׳ ‪ 47‬ואילך‪.‬‬
‫מצוה זו של בנין ביהב״ח לא הגיעה עד ימי דו ד כו׳״‪ .‬משמע שלפנ״ז‬
‫בסגנון פשוט יותר ג׳ אופנים הנ״ל‪ :‬א( מצד הפועל‪ ,‬ב( פעולה‪,‬‬
‫לא הי׳ מצוה )וראה כם״מ שם(‪ .‬אף שיש ל תרץ שכוונתו זמן מצות‬
‫נפעל‪.‬‬ ‫ג(‬
‫בנין בית הבחירה דוקא‪ ,‬שהרי קאי בהמשך לההתחלה שג׳ מצות‬
‫אלא מכיון שהי׳ לפי שעה מוכח שבזה לא נגמר קיום‬ ‫‪( 36‬‬
‫נצטוו‪ .‬אבל מ״מ מזה שבמצות בנין הבית חשיב רק זה )ש״ג׳ מצות‬
‫הציווי ד‪,.‬ועשו לי מקדש״ כפשטות הפי׳ ברמב״ם‪.‬‬
‫נצטוו״( ולא כברמב״ם משמע דלא ס״ל כהרמב״ם‪.‬‬
‫ומכיון דהמ״ע ״לעשות בית ליי׳״ הוא ״מוכן להיות‬ ‫‪( 39‬‬
‫‪ ( 37‬ולכן כאן כשמדבר בתוכן המ״ע לדורו ת כ׳ ״לעשות בית‬
‫מקריבים בו קרבנות וחוגגין עליו שלש פעמים בשנה״ י״ל דגם‬ ‫ליי׳ כו״׳•‪ ,‬משא״כ בריש הל׳ מלכים כ׳ ״לבנות בית הבחירה״‪ .‬וראה‬
‫לקמן הערה ‪ .57‬ולהעיר שבהמצות שבהכותרת להל׳ ביהב״ח כ׳‬
‫במשכן‪ ,‬שילה ונוב וגבעון הי׳ מצות עלי׳ לרגל‪ .‬וידועים דברי‬
‫״לבנות בית המקדש״‪ .‬ובמנין המצות בריש ספר היד ״לבנות בית‬
‫הרמב״ן)ראה טז‪ ,‬ט( או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרג ל כו׳‬
‫הבחירה״‪ .‬וראה לקו״ש חי״ז ע׳ ‪ 90‬והע׳ ‪ .93‬לקמן סימן ו ושם סוס״ג‪,‬‬
‫)וראה שם יב‪ ,‬ח(‪ .‬וראה הר המורי׳ הל׳ ביהב״ח בתחילתו סק״א‪.‬‬
‫ועוד‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫וש״נ‪.‬‬
‫ראה לשון הרמב״ם בהל׳ ביהב״ח פ״א ה״ג‪.‬‬ ‫‪( 40‬‬ ‫ראה עד״ז ספרי דבי רב לספרי ראה )פיסקא יד( דוע שו‬ ‫«‪( 3‬‬
‫שאז נצטוו וקיימו מצות אלו — המעלה באופן הב׳ דלעיל‬ ‫‪( 41‬‬ ‫לי מקדש הוא ציווי לאותה שעה ולדורות דמאותה שעה חייבים‬
‫הערה ‪ .35‬משא״כ באופן הא׳ והג׳‪ .‬אף שמובן שגם בזה תום׳‬ ‫לעשות מקום מקודש כו׳‪ .‬ובאוה״ח תרומה עה״כ‪ .‬קרית ספר ריש‬
‫שלימות כי נעשה ע״י קיום המצנה כו׳‪.‬‬ ‫הל׳ ביהב״ח שם‪ .‬ואולי זוהי כוונת הכס״מ בריש הל׳ ביהב״ח ״משמע‬
‫הל׳ ביהב״ח פ״ו הי״א‪ .‬פר ש״י)ור״ ח( שבועות טו‪ ,‬רע״א‪.‬‬ ‫‪(42‬‬ ‫דהאי קרא כלל הוא לכל מקום הן למשכן שבמדבר בין לשילה ונוב‬
‫ולהעיר שזה שצריכים מלך כו׳ לקדש העזרה נלמד ממ״ש למשה‬ ‫וגבעון בין לבית עולמים״‪ .‬וראה הר המורי׳ הל׳ ביהב״ח שם סק״ב•‪.‬‬
‫״ככל אשר אני מראה אותך כו׳״ דמשה רבינו מלך הי׳ כבגמרא‬ ‫משא״ב דעת הסמ״ג‪ ,‬אף שגם הוא הביא הכתוב ״ועשו לי‬
‫ורמב״ם שם‪.‬‬ ‫מקדש״ ברמזי מ״ע )קסג( הרי‪ :‬א( ממשיך שם ״ונא׳ והי׳ המקום‬
‫בשלח יז‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪(43‬‬ ‫אשר יבחר גו׳״‪ .‬וגם בהכתוב ״ועשו לי מקדש״ כ׳ ״וגו׳ וכן תעשו״‬
‫אף שלא הי׳ הכרתת עמלק‪ ,‬הרי גם לפני מקדש ראשון‬ ‫‪(44‬‬
‫לא נמחה זרעו של עמלק ראה ש״א כז‪ .‬ל‪ ,‬יז‪ .‬וראה ב״ב כא‪ ,‬סע״א‬ ‫•( וכן בסהמ׳־צ מ״ע כי ‪..‬ביח עבודה כוי״ — ראה הוצאות‬
‫ואילך‪ .‬ובחדא״ג סנהדרין‪ .‬ספרי דבי רב שם‪ .‬וראה צפע״נ סנהדרין‬ ‫העליר וקאפח‪ .‬משא״כ בסהח״צ לפנינו‪ ,‬כנ״ל העהה ‪.23‬‬
‫שם עד״ז לענין מלך ״אך חטאו בזה ועד ימות המשיח לא הוה״‪.‬‬ ‫•( להעיר מחזקוני האה יב‪ ,‬ה‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫יח‬
‫שלא הי׳ אז מצב של מנוחה בתכליח ממלחמה‪ ,‬לכן לא‬ ‫ועשו לי מקדש שבמשכן משה הוא ציווי לדורות‬
‫הי׳ ב״ימי נוב וגבעון״ ״בית עולמים״ — ״ומגבעון באו‬ ‫וקיימוהו כש״העמידו המשכן וכו׳״‪ :‬והחילוק הי׳ רק‬
‫לבית עולמים״ )שאז הי׳ בשלימות ענין המלך‪ ,‬בדוד‬ ‫באופן הקיום‪ :‬המקדש שעשה משה‪ ,‬כיון שנבנה‬
‫ושלמה‪ ,‬וגם שלימות המנוחה ממלחמת עמלק(^ ’‪.‬‬ ‫במדבר והוקם ״ממסע למסע״‪ ,‬הי׳ באופן ד״משכן״‬
‫)אהל(־•־ — רק ״לפי שעה״ — וממילא נמשך אופן זה‬
‫עפ״י הנ״ל יובן מה שבתחילת הלכות מלכים‬ ‫ט‪.‬‬
‫של החיוב והקיום גם כאשר ״נכנסו לארץ״ כל זמן‬
‫כותב הרמב״ם אודות כל ״ג׳ המצוות״‪ ,‬והטעם שהוא‬
‫שהיו שם בסדר ד״לפי שעה״ — קודם גמר ״ארבע‬
‫מביא את הכתוב לשכנו תדרשו ובאת שמה ולא את‬
‫עשרה שנה שכבשו ושחלקו״‪ .‬והרי יהושע הי׳ מלך’׳‪/‬‬
‫הכתוב ועשו לי מקדש וגם לא כתוב מפורש אודות‬
‫בית עולמים״ — כי שם מיירי בהזמן ד״שעת כניסתן‬ ‫״ומשם באו לשילה״‪ :‬אז היו ישראל במצב של‬
‫לארץ״)אחרי כיבוש וחילוק(‪ ,‬ואז כבר הי׳ הקיום דכל‬ ‫מנוחה יותר בארץ ישראל — כי זה הי׳ לאחר שכבשו‬
‫ג׳ המצוות שנצטוו ה״תלויות זו בזו״)אע״פ שתכלית‬ ‫ושחלקף•׳‪ ,‬אז בנו בית של אבנים‪ ,‬לא אהל )כמו עד‬
‫שלימותן לא הי׳ אלא בבנין ביהמ״ק בירושלים(״‪:‬‬ ‫אותו זמן( אלא ״שס״ט שנה עמד משכן שילה״‪/ 8‬‬
‫כבר הי׳ בנין בית )לא אהל כמו שהי׳ לפני״ז(;‬ ‫אבל גם אח״כ ״וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו‬
‫לאחרי י״ד שנות הכיבוש וחילוק ” הי׳ מצב של מנוחה‬ ‫שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ‪ . .‬וימי‬
‫בא״י‪ :‬וזה הי׳ ע״י יהושע שהוא נתמנה למלך )ע״י משה‬ ‫נוב וגבעון שבע וחמשים שנה״‪ .‬היינו שגם בנוגע לנוב‬
‫רבינו ובית דינו‪ ,‬כמו שמצות מינוי מלך היא לדורות(‬ ‫וגבעון כותב הרמב״ם‪ :‬״ובנו שם מקדש״ )אע״פ‬
‫״ע״פ בי״ד של שבעים זקנים ועל פי נביא״״י ]משא״כ‬ ‫שהארון לא הי׳ שם ונקראו בכ״מ ״במה גדולה״״׳(‪ ,‬כי‬
‫המשכן שהי׳ לפי שעה במדבר )וממסע למסע(‪ ,‬לא‬ ‫מצות בנין המקדש״’ נתקיימה גם אזיי‪ :‬אלא שמכיון‬
‫במצב של מנוחה‪ ,‬ומלכות משה לא מצינו שהיתה ע״י‬
‫מינוי‪ ,‬כפרטי מצות מינוי מ לו ך’‪.‬‬
‫ראה שמואל ב ז‪ ,‬ו‪ .‬ובפשטות קאי ״אהל״ על ה״משכך‬ ‫‪(45‬‬
‫ו״משכך על ״שילה״‪ .‬ועי׳ פרש״י שם‪ .‬וראה זח״ב רמא‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫רמב״ם הלכות מלכים שם ה״ג‪.‬‬ ‫‪(46‬‬
‫וכ״ה הסדר דג׳ מצות אלו כבנין בית השלישי כברמב״ם‬ ‫‪( 52‬‬ ‫מב׳‬ ‫הרי‬ ‫עמלק‪,‬‬ ‫מלחמת‬ ‫היא לאחר‬ ‫שהמצוה‬ ‫ואף‬ ‫‪(47‬‬
‫רפי״א מהלכות מלבים המלך המשיח וכו׳ ובונה המקדש‪ .‬ובה״ד שם‪:‬‬ ‫הכתובים שבגמרא )ורמב״ם הל׳ מלכים( ״והניח לכם מכל אויביכם‬
‫יעמוך מלך כו׳ וילחום מלחמות ה׳)סתם — כולל מלחמת עמלק‬ ‫גו׳ והי׳ המקום כו״׳ )ובפרט שבפשטות התחלת הכתוב היא‬
‫ולאחר הכרתת זרעו כו׳ ומצב דמנוחה — ( כו׳ ״אם עשה והצליח‬ ‫״ועברתם את הירדן וישבתם בארץ גו׳״‪ .‬וראה פרש׳׳י סנהדרין שם‬
‫ונצח כל האומות שסביביו״)תיבות אלו נשמטו ע״י הצנזור( — אז‬ ‫ד״ה בכניסתם לארץ( ״וה׳ הניח לו מסביב מכל אויביו״ מוכח שבנין‬
‫— ובנה מקדש במקומו‪ .‬וראה הר המורי׳ שם סק״ב‪.‬‬ ‫הבית שייך למצב דמנוחה‪ .‬וראה חדא״ג סנהדרין שם‪ .‬ספרי דבי רב‬
‫אבל בנוגע לבנין בית שני דלא הי׳ שם מלך וכו׳)רמב״ם פ״ו‬ ‫שם‪ .‬ולהעיר מהגי׳ )הובא בדק״ם שם( והי׳ בהניח לך ה״א מכל‬
‫מהל׳ ביהב״ח הי״ד‪ ,‬וברמב״ם שם ״ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה‬ ‫אויביך — הכתוב דפ׳ תצא במחיית עמלק‪ .‬ובספרי ראה לפנינו)ל א‬
‫כו׳״(‪ ,‬אולי י״ל דאין צריך כיון שהוא המשך דבית המקדש הא׳‪.‬‬ ‫הובא המשך הכתוב ״והניח לכם גו׳״ כ״א התיבות לפנ״ז( אשר ה״א‬
‫וראה קונטרס דרישת ציון וירושלים בשו״ת שאילת דוד בתחלתו‪.‬‬ ‫מנחיל אתכם‪.‬‬
‫ולהעיר מרמב״ם הלכות מלכים פ״א ה״ז ״כיון שנמשח דוד וכו׳ והרי‬ ‫אבל מוסיף ״ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם‬ ‫‪(48‬‬
‫המלכות לו ולבניו כו׳״ ובה״ט שם‪ .‬וראה צפע״נ סנהדרין שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫תקרה״‪ ,‬היינו שעדיין לא הי׳ בית קבוע ממש‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.55‬‬
‫ואכ״מ‪.‬‬ ‫מ״א ג‪ ,‬ד‪ .‬תוספתא זבחים ספי״ג‪ .‬וראה מאירי מגילה ט‪,‬‬ ‫‪(49‬‬
‫ראה ספרי דבי רב שם בסופו‪.‬‬ ‫‪( 53‬‬ ‫ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫והיינו אף שהרמב״ם מדבר ב״בית הבחירה״‪ ,‬מ״מ לא‬ ‫‪( 54‬‬ ‫ולכן כתב ״ובנו שם מקדש״ שמשמע שהי׳ שם בנין אבנים‬ ‫‪(50‬‬
‫הביא כתוב מפורש על בית הבחירה‪ ,‬אלא כתוב שבו מרומז משכן‬ ‫)וכ״כ רש״י פסחים לח‪ ,‬ב(‪ ,‬ולא שהקימו שם אוה״מ — המשכן כמ״ש‬
‫שילה‪ .‬וכדלקמן‪.‬‬ ‫בפיה״מ להרמב״ם במשנה זבחים פי״ד מ״ז‪ .‬וכדמשמע מכ״מ‪ .‬וראה‬
‫ורק כשבאו לשילה נאסרו הבמות )משא ‪ y‬בגלגל ונוב‬ ‫‪( 55‬‬ ‫תפא״י זבחים שם‪ .‬הר המורי' שם סק״ד‪.‬‬
‫וגבעון( והיא היתה מנוחה כו׳)משנה זבחים קיב‪ ,‬ב( וראה גמרא שם‬ ‫וצ״ע אם גם לזה צריך מלך‪ ,‬ונוב נבנה ע״י שמואל )ראה‬‫‪( 51‬‬
‫קיט‪ ,‬א ואילך‪ .‬ושם )ובספרי ראה יב‪ ,‬ט( גם דיעה ״דנחלה זו שילה״‪.‬‬
‫לשון הגמרא )זבחים קיח‪ ,‬סע״ב וש״נ( שמלך שמואל‪ ,‬ושנה שמלך‬
‫ובפיה״מ שם ״נקרא שילה בית כו׳״‪ .‬וראה ספרי תבוא )כו‪ ,‬ב( אל‬ ‫שאול ושמואל(‪ ,‬וגבעון ע״י)שמואל•( שאול או דוד‪ ,‬ראה ס״ע פי״ג‪.‬‬
‫סדר הדורות ב״א תתעא‪ .‬הר המורי׳ שם סק״ה‪ .‬ועוד‪ .‬ואולי תלוי אם‬
‫המקום אשר יבחר ה״א זה שילה ובית עולמים‪ .‬רמב״ז שם‪ .‬ובכ״מ‬
‫הושוו שילה ובית עולמים‪ .‬וראה ביאור הרי״פ פערלא לסהמ״צ‬
‫״בנו שם מקדש״ )כרמב״ם כאן( שאז צריך למלך‪ ,‬או שרק הקימו‬
‫רס״ג מ״ע פד־פה‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫האה״מ — המשכן‪.‬‬
‫רמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״ג‪.‬‬ ‫‪( 56‬‬

‫עפכהנ״ל מובן שינוי לשון הרמב״ם דבהל׳ ביהב״ח כ׳‬ ‫‪( 57‬‬ ‫ע״פ הילקוט שמואל א נכח( מס״ע‪.‬‬ ‫•(‬
‫יט‬ ‫טי׳ ב‪ :‬ג׳ מצוות נצטוו וכד‬
‫וגבעון “‪.‬‬ ‫עפי״ז יש לתרץ גם את השאלה בהלכה הנ״ל‬ ‫י‪.‬‬
‫שאפשר ללמוד ממנה להלכה‬ ‫בהל׳ ביה״ב‪ ,‬ומה‬
‫התחתונים‪ ,‬ובזה כבר נק׳ המשכן אהל‪ .‬וראה צפע״נ )הפלאה‬ ‫בפועל‪:‬‬
‫בהשמטות נד‪ ,‬א( דאם קפל הרוח את היריעות העליונות המשכן‬
‫כשר‪ .‬וראה לקו׳ש חט״ז ‪5 7‬־‪.454‬‬
‫פסק הרמב״ם*י ״ואסור לאדם שיעשה בית תבנית‬
‫במנ״ח מצוה רנד סק״ו שקו״ט בזה ורוצה לחדש )דלא‬ ‫‪(63‬‬ ‫היכל אכסדרא תבנית אולם חצר כנגד העזרה״ —‬
‫כמשמעות הפוסקים ושו״ע( שהאיסור הוא רק בזמנו‪ :‬בזמן המשכן‬ ‫ומכיון שכל הבנינים שהרמב״ם מונה הי׳ להם דין‬
‫הי׳ אסור לעשות כתבנית המשכן כיון שהי׳ אז משמש לפניו‪ .‬וכן‬ ‫מקדש ובכל אחד מהם נתקיימה המצוה דועשו לי‬
‫כשהי׳ שילה עומד וכן נוב וגבעון וכן ב״ר הי׳ אסור לעשות בכ״ז‬
‫מקדש‬
‫מהזמנים איזה תבנית שהי׳ דוגמת התבנית שהי׳ משמש אז וכן בבית‬
‫שני כשל בית שני כו׳‪ ,‬אבל האידנא ביון דאין משמשין לפניו אפשר‬ ‫ןעד שגם ביהמ״ק‪ ,‬אע״פ שציורו ופרטי מדת ארכו‬
‫דאין בכלל הלאו הזה‪ .‬אבל הרייז נגד דעת הפוסקים טושו״ע יו״ד‬ ‫ורחבו היו באופן אחר מאשר במשכן‪ ,‬מ״מ היו הענינים‬
‫סקמ״א ס״ח דאסור גם עכ שיו)כ מו״ ש שם בעצמו(‪ ,‬וא״כ י״ל דגם‬ ‫העקריים שבו בדוגמת המשכרי‪ :‬כמ״ש הרמב״ם״ ‘‪:‬‬
‫דמות המשכן כו׳ אסור‪ .‬ובשו״ת בית אפרים או״ח סיו״ד כ׳ דלדעת‬
‫״ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין‬
‫רש״י והרמב״ם )למסקנא( האיסור הוא גם בתבנית בית ראשון‪ .‬וגם‬
‫קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא‬
‫עפ״י דבריו י״ל שאסור גם בתבנית משכן‪.‬‬
‫כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה״ “[‪,‬‬
‫והנה במנ״ח שם הקשה דא״א לומר שעכשיו אסור בל הבנינים‬
‫״דהיו מודיעים לנו חז״ל צורת המשכן שילה ג״כ כדי לידע תבניתו״‪.‬‬ ‫יש לומר שהאיסור לעשות ״בית תבנית כו׳״ חל‬
‫אבל מזה גופא שלא מפורש מדתו מוכח שמדת ארכו ורחבו כו׳ הי׳‬
‫גם על התבנית דהמשכן “‪ ,‬דמשכן שילה« ודנוב‬
‫כמו המשכן וכדמוכח מהיריעות שע״ג‪ .‬וגם אם לא הי׳ בדומה ממש‬
‫הרי״ז )בפשטות( לפי שלא הי׳ שינוי המעכב‪ .‬וראה לקו״ת ברכה‬
‫)צט‪ ,‬ד( ״להבין ההפרש שבין בנין המשכן לבין בנין שילה כי‬ ‫הרמב״ם ״לע שות בית״‪ ,‬ובהל׳ מלכים ״לבנות״‪ ,‬וב׳ הצפע״ב)מהד״ת‬
‫לכאורה הם שוין ממש בארכן וברחבן וכל הפרטים במו צורת‬ ‫ג‪ ,‬ב‪ .‬עז‪ ,‬א( דל׳ ״לעשות״ פי׳ ״שיהי׳״ ול׳ ״לבנות״ פי׳ ד״המצוה היא‬
‫המשכן כן נעשה בנין שילה״‪ .‬וראה מאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ע׳‬ ‫הבנין״‪ :‬בהל׳ ביהב״ח מבאר התוכן דמצות בנין ביהמ״ק )שבכל‬
‫פא‪.‬‬ ‫הזמנים וכמ״ש ״בית ליי״ )כנ״ל הערה ‪ ,(37‬״מוכן להיות מקריבים בו‬
‫ולהעיר מסוטה )ט‪ ,‬סע״א( ״זה משה ו דו ד שלא שלטו כו׳ נגנז‬ ‫הקרבנות וחוגגין אליו כו׳״(‪ ,‬ולכן כ׳ הלשון ״לעשות״• )ראה‬
‫אה״מ״‪ .‬וראה יומא עב‪ ,‬א )סוכה מה‪ ,‬ב(‪ :‬״עצי שטים כו׳ עומדים‬ ‫בארוכה לעיל סימן א(‪ .‬משא״ב בהל׳ מלכים שמדבר ב״ג׳ מצות‬
‫שעומדין לעולם ולעולמי ם״)ובפר ש״י שם(‪ .‬רבינו בחיי תרומה כו‪,‬‬ ‫שנצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ״ כ׳ ״לבנות״‪ ,‬כי הוספת המצוה‬
‫טו•‪ .‬ולפי״ז ג״ז הוא דמות שמשי שמשמש לפניו ית׳‪ .‬ואף שזהו עפ״י‬ ‫שם היא לא בעצם )תוכן( מצות בנין הבית‪ ,‬כ״א קיום מצוח בנין בית‬
‫דעת התום׳)ד״ה לא אסרה ר״ה כד‪ ,‬ב‪ .‬ע״ז מג‪ ,‬ב‪ .‬ד״ה כרובים —‬ ‫הבחירה שלאחר מצו ת מינוי מלך‪ ,‬והכרתת זרעו של עמלק )אבל‬
‫יומא נד‪ ,‬ב‪ .‬מאירי ע״ז)מב‪ ,‬ב‪ .‬מג‪ ,‬א(‪ .‬ר״ן ע״ז שם( דגם למסקנא לא‬ ‫להעיר מצפע״נ שם ג‪ ,‬ב בהמשך דבריו‪ ,‬דכתב שזה החילוק דמשכן‬
‫חזר בו אביי והאיסור ד״לא יעשה אדם בית תבנית כו׳״ הוא מטעם‬ ‫ומקדש‪ .‬ואכ״מ(‪.‬‬
‫דלא תעשון אתי — כדמות שמשי כו׳ — ראה פנ״י ר״ה שם‪ ,‬א ד״ה‬ ‫הל׳ בית הבחירה פ״ז ה״י‪ .‬מר״ה כד‪ ,‬א‪ .‬ע״ז מג‪ ,‬א‪ .‬מנחות‬ ‫‪( ss‬‬
‫אמר אביי‪ .‬בית אפרים שם ד״ה אך מדברי רש״י‪,‬‬ ‫כח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫הרי עפ״י הכלל דאין להרבות במחלוקת י״ל שאסור גם לשיטת‬ ‫ולהעיר ממ״ש שם פ״א הי״ב ״והכל חייבים לבנות כר׳‬ ‫‪( 59‬‬
‫הרמב״ם דמשמע מהמשך ההלכות שהוא מדין מורא מקדש )כמ״ש‬ ‫כמקדש המדבר״‪ .‬ובפ״ו הי״א שם )הובא לעיל הערה ‪ .(42‬פ״ז הי״א‪.‬‬
‫בשו״ת בית אפרים ומנ״ח שם(‪ .‬וראה רבותינו בעה״ת )תשא ל‪ ,‬לג(‪:‬‬ ‫ועוד‪ .‬ולהעיר מפרש״י תרומה כה‪ ,‬ט‪ .‬וברא״ם שם‪.‬‬
‫״איש אשר ירקח כמוהו‪ ,‬וכן גבי קטורת לפי שאין דרך להשתמש‬ ‫שם פ״א ה״ה‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫בשרביט של מלך וכן אמרו חז״ל שלא יעשה אדם בית תבנית היכל‬ ‫ועפ״י הנ״ל צע״ק מ״ש הרמב״ם לפנ״ז ״ואלו הן הדברים‬ ‫‪(61‬‬
‫כו״׳‪.‬‬ ‫שהן עיקר בבנין הבית כו׳ והוא הנקרא אולם״‪ ,‬מנין שגם אולם הוא‬
‫עפמש״ב הרמב״ם ״ובנו שם מקדש״ וע״פ הכלל דילמוד‬ ‫‪(64‬‬ ‫עיקר בבנין הבית כיון שלא הי׳ ב מ שכן)ו אולי מקורו מגם׳ הנ״ל לא‬
‫סתום מן המפורש י״ל לכאורה דמקדש דנוב וגבעון הוא כהקודמו‬ ‫יעשה אדם בית תבנית — שחשב אולם(‪ .‬וראה קרית ספר שם דהא‬
‫— שילה‪ .‬וע׳׳פ פיה״מ וכו׳)בהערה ‪ ( 50‬הרי״ז אוהל מועד דהמדבר‪,‬‬ ‫במשכן לא הי׳ אולם ואע״ג כו׳ אפילו הכי לענין קדושת הבית ליכא‬
‫וא׳׳כ בין משכן שילה בין האוה״מ בלא״ה אסור‪.‬‬ ‫שינוי בין משכן למקדש דכמו במשכו ליכא אלא ג׳ קדושות כו׳‬
‫ועפ״י הנ״ל שלהרמב״ם אסור גם לעשות תבנית משכן וכו׳‬ ‫עיי״ש‪ .‬ולהעיר מעירובין ב‪ ,‬א‪ .‬ובב״מ‪ .‬תוי״ט כלים פ״א מ״ט ד״ה‬
‫יומתק שזהו בדוגמת הכלים שבהמשך לזה )בהלכה שם( ״שלחן‬ ‫ההיכל מקודש‪ .‬וראה הר המורי׳ שם סק״י‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫בצורת שלחן ומנורה בצורת מנורה״‪ ,‬שצורתם הוא המפורש בתורה‬ ‫יריעות העליונות הנעשים מעורות תחשים )תרומה כו‪,‬‬ ‫‪(62‬‬
‫בנוגע למשכן‪.‬‬ ‫יד( א׳׳א לעשות שהרי תחש הי׳ רק בזמן משה )שבת כח‪ ,‬א‪ .‬פרש״י‬
‫והטעם שלא כתבו הרמב״ם בפירוש הוא דמכללי הרמב״ם )יד‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ה(‪ .‬אבל מוכח בשבת שם דעיקר האהל הוו יריעות‬
‫מלאכי כללי הרמב״ם ס״ה( שאינו מביא דינים מחודשים שלא‬
‫הוזכרו בש״ס‪.‬‬
‫•( וכ״ה בסהמ״צ שם בהוצאת קאפח‪ .‬משא״ב בדפוסים‬
‫וראה צפע״ג עה״ח ר״פ תשא‪.‬‬ ‫•(‬ ‫שלפנינו‪.. :‬לבנוח״‪.‬‬
‫מישראל‪ ,‬שכל יהודי יכול )וצריך( לפעול שיהי׳ הוא‬ ‫הביאור בזה בפנימיות הענינים‪:‬‬ ‫יא‪.‬‬
‫עצמו משכן ומקדש — ״ושכנתי בתוכם״ — והכח ע״ז‬ ‫בהתוכן והסדר של ג׳ המצוות הללו מבואר‬
‫ניתן לו מבחי׳ משה שבנפשו; וכמו שאדה״זי ‘ מסביר‬ ‫בחסידות ”‘‪ ,‬ש״שום תשים עליך מלך״ הוא בחי׳ היראה‪,‬‬
‫את זה‪ ,‬שיראה היא ״מילתא זוטרתא״ לגבי כל אחד‬ ‫כי מלך ענינו — ירא את הש״י ביתר שאת‪ ,‬הוא בטל‬
‫ואחד מישראל‪ ,‬כמו שנאמר בהכתוב ״שואל מעמך״[‪.‬‬ ‫להקב״ה‪ ,‬וע״י המלך נמשכים היראה והביטול לכל‬
‫אבל לאידך‪ ,‬השלימות של מצות בנין המקדש‬ ‫העם־׳■‘‪.‬‬
‫היתה בבית עולמים‪ ,‬כי ענין המלכות בשלימות ובגלוי‬ ‫וכשכבר מגיעים לבחי׳ היראה‪ ,‬שהיא ענין של‬
‫נפעל ע״י דוד המלך״‪ ,‬עד להגילוי של המלכות‬ ‫אתכפיא‪ ,‬צריך להיות לאחרי זה מחיית עמלק‪ ,‬הענין‬
‫בתכלית השלימות‪ ,‬שיהי׳ כאשר ״יעמוד״ מלך מבית‬ ‫של ״ובערת הרע״‪ ,‬שזהו ע׳׳י אתהפכא‪ :‬ורק לאחרי זה‬
‫דוד הוגה בתורה ועוםק במצות כדוד אביו כו׳ ויכוף‬ ‫אפשר וצריך להגיע למדריגת יראה עילאה‪ ,‬שזה בא‬
‫כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחום מלחמת ה'‬ ‫ע״י הביהמ״ק — ״ומקדשי תיראו׳״■׳ שמדריגה זו של‬
‫וכו׳ ובנה מקדש״ במקומו״‪,‬‬ ‫היראה באה מבחי׳ החכמה‪ ,‬שהיא ענין התורה‪ .‬וכמו״ב‬
‫שאז יהי׳ ענין המלך בשלימות״‪ ,‬והכרתת זרעו‬ ‫הוא גם בכל דור ודור‪ ,‬גם בזמן הגלות משחרב‬
‫של עמלק כשלימות — שיהי׳ ״השם שלם והכסא‬ ‫ביהמ״ק — ד״א של הלכה “■׳‪.‬‬
‫שלם׳״׳׳'‪ ,‬גילוי מלכותו של הקב״היי‪ ,‬והשלימות בבנין‬ ‫ועפי״ז יובן הטעם שהציווי על בנין ביהמ״ק וגם‬
‫ביהמ״ק״*‪ ,‬בנין נצחי אשר ״מקדשי* אדנ״י כוננו‬ ‫הבנין בפועל של )המקדש הראשון —( המשכן‪ ,‬הי׳‬
‫ידיך׳״״‪ ,‬במהרה בימינו בקרוב ממש‪.‬‬ ‫צריך להיות ע״י משה רבינו דוקא )וכמו שהרמב״ם‬
‫נתפרש בתוכה משכן שעשה משה‬ ‫מדייק ״וכבר‬
‫רביוו״( — כי המשכת הדעת לכל יהודי‪ ,‬שעי״ז‬
‫ראה בארוכה דרמ״צ שם‪ .‬אוה״ת שם עי תרסו‪.‬‬ ‫‪( 74‬‬ ‫מגיעים ליראה‪ ,‬היא ע״י משהי■׳)כמו שמצינו שעה״פ״ל‬
‫רמב״ם ספי״א מהל׳ מלכים‪.‬‬ ‫‪(76‬‬ ‫״ועתה ישראל מה ה״א שואל מעמך כי אם ליראה״‬
‫ראה לעיל הערה ‪ 52‬שזהו הג׳ ענינים מינוי מלך הכרתת‬ ‫‪(76‬‬
‫מקשה בגמרא״‪ :‬״אטו יראה״ מילתא זוטרתא היא?״‬
‫זרעו של עמלק ובניו ביהמ״ק‪.‬‬
‫ומתרץ‪ :‬״אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא״(‪ ,‬ולכן‬
‫ראה דרמ׳־צ שם בסופו‪.‬‬ ‫‪(77‬‬
‫תנחומא )ובאבער( ס״פ תצא‪ .‬פסיקתא דר״כ ספ״ג‪ .‬מדרש‬ ‫‪( 78‬‬ ‫התחלת ענין המלוכה )יראה תתאה( עד לבנין המשכן‬
‫תהלים ט‪ ,‬ז‪ .‬פס״ר פי״ב‪ ,‬ט‪ .‬פרש״י ס״פ בשלח‪.‬‬ ‫)יראה עילאה( שלאח״ז היו צריכים לבוא ע״י משה‬
‫וראה ברכות נח‪ ,‬סע״א‪ .‬ובפרש״י שם‪ .‬חדא״ג שם‪ .‬מדרש‬ ‫‪(79‬‬ ‫רבינו‪,‬‬
‫תהלים )באבער( מזמור צז‪ .‬אוה״ת שם ע׳ תרסו ואילך )וראה תו׳׳א‬
‫פה‪ ,‬א‪» :‬כסא מלכותו שום תשים עליך מלך כו״׳‪ .‬צה‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬ ‫!יתירה מזו‪ :‬הרי ענין המשכן והמקדש הוא‬
‫ועוד(‪.‬‬ ‫כמרז״ל״ ״בתוכו לא נאמר אלא בתוכם״ בתוך כאו״א‬
‫וגם מכהנ״ל מוכח מה שנת״ל ס״ו ובהערות שם דשלימות עניו‬
‫מלחמת עמלק היא ע״י מלך‪ .‬ושלימות גדר מלך כאשר הוא לוחם‬
‫מלחמת עמלק‪ .‬וראה הערה הבאה בבניו ביהמ׳׳ק‪.‬‬ ‫אוה״ת בשלח ע׳ תרסז‪.‬‬ ‫>‘‪(6‬‬
‫וראה אוה״ת שם )ע׳ תרסח(‪ .‬תצא )ע׳ תתרכד( כדי שיהי׳‬ ‫‪(80‬‬ ‫ראה גם דרמ״צ מצות מינוי מלך‪.‬‬ ‫‪( 66‬‬
‫בניו ביהמ״ק צ״ל השם שלם והכסא שלם‪ .‬ולכו צ״ל תחלה שימחה‬ ‫קדושים יט‪ ,‬ל‪ .‬בהר כו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(67‬‬
‫זרעו כו■‪.‬‬ ‫ברכות ח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(68‬‬
‫בשלח טו‪ ,‬יז‪ .‬ובפרש״י שם‪ .‬ומסיים; ואימתי יבנד‪ ,‬בשתי‬ ‫‪( 81‬‬ ‫תניא פמ״ב‪.‬‬ ‫‪(69‬‬
‫ידים בזמו שה׳ ימלוך לעולם ועד‪.‬‬ ‫עקב י‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪( 70‬‬
‫אף שזהו בעיקר לדעת רש״י ותום׳ )סוכה מא‪ ,‬סע״א‪.‬‬ ‫‪(82‬‬ ‫ברכות לג‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫‪(71‬‬
‫פרש״י ר״ה ל‪ ,‬סע׳׳א‪ .‬תום׳ שבועות טו‪ ,‬רע׳׳ב ד׳׳ה איו‪ .‬ובכ״מ בזהר‬ ‫כ״ה בתניא‪ .‬וכ״מ בע״י‪ .‬וכ״ה בחדא״ג‪ .‬עיון יעקב‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 72‬‬
‫ומדרשים(‪ ,‬משא׳׳כ לדעת הרמב׳׳ם הנ״ל שמלך המשיח בונה מקדש‬ ‫אבל בגמרא לפנינו; אטו יראת שמים‪.‬‬
‫— כבר נת׳ בכ״מ התיווך בזה‪ ,‬שמשיח יבנה השערים והדלתות —‬ ‫ר״ח )שער האהבה פ״ו ד״ה ושני(‪ .‬של״ה )שער האותיות‬ ‫? ‪(7‬‬
‫ראה בכהנ״ל לקמן סי׳ יט‪.‬‬ ‫אות ד(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫כא‬
‫סימן ג‬
‫שילה וירושלים‬
‫ב‪ .‬וי״ל הביאור בזה‪:‬‬ ‫במשנה זבחים )פי״ד מ״ד ואילך‪ .‬קיב‪ ,‬ב(‪:‬‬ ‫א‪.‬‬
‫מצינו שהתורה אומרת אותו הלשון בנוגע לשילה‬ ‫משהוקם המשכן נאסרו הבמות ‪ . .‬באו לגלגל הותרו‬
‫וביהמ״ק שבירושלים‪ :‬עמ״ש ״המקום אשר יבחר ה׳״‬ ‫הבמות ‪ . .‬באו לשילה נאסרו הבמות ולא הי׳ שם‬
‫איתא בספרי״׳ ״זו שילה ובית עולמים״‪ .‬שזה לא מצינו‬ ‫תקרה אלא בית של אבנים ‪ . .‬והיא היתה מנוחה‪ .‬באו‬
‫בנוגע להמשכן שלפני״ז)וגם לא בנוגע לה״מקדש״״‬ ‫לנוב וגבעון הותרו הבמות ‪ . .‬באו לירושלים נאסרו‬
‫שבנוב וגבעוף׳(‪.‬‬ ‫הבמות ולא הי׳ להן ]עוד[ היתר והיא היתה נחלה‬
‫)ועד״ז הוא בספריי(‪.‬‬
‫כשהמשכן‬ ‫בפשטות‪:‬‬ ‫מובן‬ ‫שביניהם‬ ‫והחילוק‬
‫הוקם במדבר‪ ,‬למרות שגם אז נאסרו הבמות‪ ,‬ואת‬ ‫מלשון המשנה מובן‪ ,‬שהענין ד״באו לשילה‬
‫הקרבנות היו חייבים להקריב רק במשכן — לא הי׳ זה‬ ‫נאסרו הבמות״ קשור עם זה ששם הי׳ ״בית אבנים ‪. .‬‬
‫״המקום אשר יבחר ה׳״‪ ,‬שהרי לא עמד במקום אחד‪,‬‬ ‫והיא היתה מנוחה״^ )משא״ב בגלגל שלפני״ז ששם‬
‫אלא התהלך ממסע למסע״‪ .‬ופשיטא שאי אפשר לומר‬ ‫הקימו את האוהל מועדי(‪ ,‬וכלשון הרמב״ם״ ״נקרא‬
‫כן בנוגע לי״ד שנים שכבשו וחלקו )כשהמשכן הי׳‬ ‫שילה בית״ י‪.‬‬
‫בגלגל‪ ,‬ולא היתה מציאות של מחנות״(‪:‬‬ ‫וצריך להבין‪ :‬מפורש בכתוב ‘ ״כי לא ישבתי בבית‬
‫משא״ב בשילה‪ ,‬שם חלה ההגדרה של ״המקום‬ ‫למיום העלותי את בנ״י ממצרים ועד היום הזה ואהי׳‬
‫אשר יבחר ה׳״‪ ,‬שהי׳ מקום קבוע למשך שסט שנה־׳‪,‬‬ ‫מתהלך באוהל ובמשכן״‪ ,‬נמצא שגם משכן שילה אינו‬
‫וממילא הי׳ בזמן שילה האיסור להקריב במקום אחר‬ ‫נחשב ל״בית״ אלא רק ״אוהל״ )או משכן( בלבדי?‬
‫)מחוץ למשכן שילה(‪.‬‬ ‫בפשטות אפ״ל שזה תלוי לגבי מה מדובר‪ :‬לגבי‬
‫אוהל מועד — המשכן — נחשב שילה לבית‪ :‬משא״ב‬
‫לגבי בית המקדש שבירושלים אינו אלא אוהל*‪.‬‬
‫רק סימן להזמן שאז נאסרו הבמות‪ ,‬הרי מובן‪ ,‬שהסימן שייך לתוכן‬
‫אבל ממה שמקשרים ענין זה עם דין מסויים —‬
‫הענין‪ .‬וע׳׳ד הסימן שבירושלמי דלקמן הערה ‪. 14‬‬
‫איסור הבמות — משמעי‪ ,‬שגם במשכן שילה ישנו גדר‬
‫ראה יד‪ ,‬כה )אלא דהכתוב מדבר )לא בנוגע למקדש‬ ‫‪( 10‬‬
‫עצמו אלא( בנוגע לירושלים(‪ .‬תבוא כו‪ ,‬ב‪ .‬וראה פרש״י ב״מ פט‪ ,‬א‬ ‫של בית‪ ,‬שלכן ״היא היתה מנוחה״‪.‬‬
‫ד״ה נתחייבו‪ .‬פרש״י פסחים צא‪ ,‬א ד״ה מנין‪.‬‬
‫לשון הרמב׳׳ם חל׳ ביהב׳׳ח שם‪ :‬ובנו שם מקדש‪ .‬אבל‬ ‫‪( 11‬‬
‫בדה׳׳ב א‪ ,‬ג־ח וגמרא שם )קיח‪ ,‬סע׳׳ב(‪ ,‬פיה״מ שם מיז )שהקימו‬ ‫ראה יב‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫בנוב וגבעון( אה״מ שנעשה במדבר‪ .‬ואכ׳־מ‪.‬‬ ‫וראה זבחים )קיט‪ ,‬א( ״באו לירושלים בו׳ ת״ר כי לא‬ ‫‪(2‬‬
‫וראה רמב׳׳ן תבוא שם‪ .‬ביאור הרי׳־פ פערלא שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬ ‫באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה בו׳ זו שילה בו״‪ ,‬ושם )קיח‪,‬‬
‫ובלשון הרמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח ״והי׳ לפי שעה״‪.‬‬ ‫‪( 13‬‬ ‫א( באו לשילה כוי מנה״מ כתוב אחד אומר )ש״א א‪ ,‬בד( ותביאהו‬
‫ועיי״ש ברמב״ם שמביא ע״ז ״שנאמר )ראה יב‪ ,‬ט( כי לא באתם‬ ‫בית ה׳ שילה כוי‪ .‬ואכ׳־מ‪.‬‬
‫עד עתה וגו׳״‪ .‬שהכתוב ממשיך ״אל המנוחה ואל הנחלה״ שקאי על‬ ‫זבחים קיח‪ ,‬ב‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ בית הבחירה פ״א ה״ב‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫שילה וירושלים )ספרי וגמרא שם קיט‪ ,‬א(‪ ,‬והיינו שגם בנוגע‬ ‫בפיה״מ זבחים פי״ד מ״ו‪ .‬וראה לשונו בהל׳ ביהב״ח שם‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫להמשכן)ביחס לשילה( נאמר כי לא באתם עד עתה גו׳) א ב ל ברש״י‬ ‫וממשיך שם‪ :‬וכן כתוב ותביאהו בית ה׳ שילה בר‪ .‬ואחר‬ ‫‪(5‬‬
‫עה״פ פי׳ ״כי לא באתם — כל אותם י״ד שנה״(‪ ,‬וראה לקמן בפנים‬ ‫שהי׳ שם בנין אז הוא מנוחה לפי שנתיישבו ולא היתה שם נםיעה‬
‫סעיף ג׳‪.‬‬ ‫וה׳ צוה שלא להקריב בבמות לכשתהי׳ שם מנוחה והוא מה שנאמר‬
‫ראה םיה״מ להרמב״ם ובחים שם מ״ה)נעתק — חלקו —‬ ‫‪( 14‬‬ ‫כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ומכאן ראי׳ שבשעה שיגיעו אלי׳‬
‫לקמן ס״ג(‪ .‬אבל בירושלמי מגילה פ״א הי״ב‪ :‬זה סימן כל זמן‬ ‫שיהא אסור עליהן להקריב בבמות‪ .‬וראה הלשון בתרגום קאפח שם‪.‬‬
‫שהארון בפנים הבמות אסורות יצא הבמות מותרות‪ .‬וראה בארוכה‬ ‫ש״ב ז‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫מאירי מגילה ט‪ ,‬ב‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫ראה ת״י ורש׳׳י שם‪ .‬וראה זח׳׳ב רמא‪ ,‬א‪ .‬רמב׳־ן עה״ת קרח‬ ‫‪(7‬‬
‫זבחים קיח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח שם‪ — .‬משא״ב ימי נוב‬ ‫‪( 15‬‬ ‫טז‪ ,‬כא‪.‬‬
‫וגבעון )רק( נ״ז שנה )זבחים ורמב״ם שם(‪ .‬ובפרט שנק׳ ״במה״‬ ‫וראה בארוכה ביאור הרי׳׳פ פערלא לסהמ׳׳צ רס׳׳ג מ״ע‬ ‫‪(8‬‬
‫)דה״א טז‪ ,‬לט‪ .‬כא‪ ,‬כט‪ .‬דה״ב א‪ ,‬ג‪ .‬שם‪ ,‬יג(‪ ,‬״במה גדולה״)מ״א ג‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫פד־פה‪.‬‬
‫תוספתא זבחים ספי״ג(‪.‬‬ ‫ואפילו את״ל שהנאמר בשילה ש״היא היתה מנוחה׳׳ הוא‬ ‫‪(9‬‬
‫חידושים וביאויים בוזל׳ ביהב״ח‬ ‫כב‬
‫ולכאורה‪ ,‬למה יהי׳ קס״ד שמשבאו לשילה בטל‬ ‫ולכן הקימו שם בית של אבנים‘׳׳)והוא נקרא בשם‬
‫לגמרי ענין הבמות?‬ ‫בית{׳■׳‪ ,‬כי בזה בא לידי ביטוי ענין של קביעות מקום*׳‪.‬‬
‫אלא מוכח מזה‪ ,‬שבשילה נפעל ענין של קביעות‬ ‫לבאר את החילוק שבין‬ ‫יש‬ ‫פי זה‬ ‫על‬ ‫ג‪.‬‬
‫מקש )שלא הי׳ לפני כן( — ״המקום אשר יבחר ה׳״ “‪,‬‬ ‫הלימודים בעניז היתר הבמות בין כשנכנסו לארץ ובאו‬
‫וזה ביטל את ענין הבמות*׳‪ ,‬אלא שלאח״ז בא לימוד‬ ‫לגלגל‪ ,‬לבין כשחרבה שילה ובאו לנוב וגבעון;‬
‫מיוחד ״ליתן היתר בין זה לזה״‪.‬‬
‫ובלשון הרמב״םי׳‪ :‬״לפי שמיום שפסקו המחנות‬
‫אבל עפי״ז צריך להבין‪ :‬מאחר שגם בנוגע‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ונכנסו לארץ כו׳ והוא הזמן שבאו לגלגל נסתלקה‬
‫לשילה נאמר הלשון ״המקום אשר יבחר ה״׳‪ ,‬למה‬ ‫מצות ל״ת זו ונשאר מותר שכל מי שרוצה להקריב‬
‫נקרא דוקא ביהמ״ק שבירושלים בשם ״בית הבחירה״‪,‬‬ ‫בבמה מקריב כמו שהי׳ קודם המשכן״‪ :‬היתר ההקרבה‬
‫ולא המשכן שבשילה?‬ ‫הוא בדרך ממילא‪ ,‬מכיון שאין מחנות וזהו בדומה‬
‫ובהכרח לומר‪ ,‬שאע״פ שגם שילה נקראת ״מקום‬ ‫להמצב הקודם‪ ,‬לפני הקמת המשכן “‪.‬‬
‫אשר יבחר ה״׳‪ ,‬מ״מ ישנו חילוק בהבחירה בין שילה‬ ‫משא״כ בנוגע להיתר ההקרבה בבמה לאחרי הזמן‬
‫לירושלים‪.‬‬ ‫דמשכן שילה‪ ,‬זקוקים ללימוד מיוחד‪ ,‬כמו שלמדים‬
‫ויובן זה בהקדים חילוקי הלשונות בפרשת ראה‬ ‫זה׳^ מהכתוב^^ ״כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל‬
‫בנוגע לחיוב ההקרבה בבית‪.‬‬ ‫הנחלה — אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים‪ ,‬למה‬
‫חלקן ]הכתוב[ כדי ליתן היתר בין זה לזה״‪ :‬שזקוקים‬
‫בכתוב״ ״לא תעשון כן לה׳‬ ‫נאמר‬ ‫בתחילה‬
‫להיתר מיוחד לזה‪.‬‬
‫אלקיכם )דהיינו — כפירוש רש״י‪ :‬להקטיר לשמים‬
‫בכל מקום(‪ ,‬כי אם אל המקום אשר יבחר ה״א גו׳‬ ‫ומשמעות הלשון ״ליתן היתר בין זה לזה״ הוא‪,‬‬
‫לשכנו תדרשו ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם‬ ‫שהקס״ד לאסור את הבמות אז)שזה נשלל ע״י הלימוד‬
‫גו׳״; לאח״ז נאמר*׳ ״ועברתם את הירדן גו׳ והניח לכם‬ ‫הלזה( ]אינו מפני שהמשכן הי׳ אז בנוב וגבעון והיו‬
‫גו׳ והי׳ המקום אשר יבחר ה״א בו לשכן שמו שם שמה‬ ‫מחנות‪ ,‬אלא[ הוא מפני הסברא שמשבאו לשילה‬
‫תביאו את כל אשר אנכי מצוה גו׳״‪ ,‬ומבואר בספרי‪,‬‬ ‫נתבטל כללות ענין הבמות )וע״ז מחדש הכתוב ונותן‬
‫ורש״י מביא זה בפירושו עה״תי׳‪ ,‬שהכתוב הראשון‬ ‫״היתר בין זה לזה״ “(‪ .‬וכן מובן גם מלשון רש״י‬
‫לענין‬ ‫״אמור‬ ‫—‬ ‫והשני‬ ‫שילה״‪,‬‬ ‫״אמור לענין‬ ‫בפירושו על הש״ס “‪ :‬״מנה״מ שהי׳ היתר לבמות אחר‬
‫ירושליס״״ק‬ ‫קדושת שילה משחרבה״‪.‬‬
‫בכתוב‬ ‫אלו‪:‬‬ ‫כתובים‬ ‫בין‬ ‫ישנו‬ ‫חילוק‬ ‫עוד‬

‫הראשון ההדגשה )ההתחלה( היא על האדם‪ ,‬הגברא‪,‬‬
‫״והבאתם שמה עולותיכם גו״׳‪ ,‬משא״ב בכתוב השני‬
‫אבל להעיר מדעת הרמב״ם )דלעיל הערה ‪ ( 11‬שגם בנו״ג‬ ‫‪(!6‬‬
‫ההדגשה )ההתחלה( היא על המקום ״שמה תביאו את‬ ‫בנו וזקדש‪ ,‬דמשמע בנין אבנים )ראה לעיל סימן ב הערה ‪ 1.50‬ש״נ(‪.‬‬
‫כל אשר אנכי מצוה אתכם גו״׳‪.‬‬ ‫וראה לעיל שם סעיף ט ואילך‪ ,‬שגם בנוגע לג׳ מצוות‬ ‫‪07‬‬
‫שנצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ )וסדרן( למנות להם מלך‬
‫וי״ל שזה קשור עם חילוק כללי שבין כתובים‬
‫ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה )סנהדרין כ‪ ,‬ב‬
‫אלו‪:‬‬
‫וספרי עה׳־פ‪ .‬רמב״ם ריש הל׳ מלכים( קיי מו)ג ם( במשכן שילה )אף‬
‫בכתובים הראשונים מתחילה התורה עם האיסור‬ ‫דה שלימו ת בזה היתה — בבית הבחירה בירושלים(‪ .‬שלכן לא הביא‬
‫הרמב״ם בהל׳ מלכים שם הכתוב שבו מפורש בית הבחירה כ״א‬
‫הכתוב ״לשכנו תדר שו״)ראה יב‪ ,‬ה(‪ ,‬שלכמה פי׳ נאמר בשילה )ראה‬
‫להעיר מפרש״י קידושין לז‪ ,‬א ד״ה ללמדר‪.‬‬ ‫‪( 25‬‬ ‫לח״מ שם(‪ .‬וראד‪ ,‬לקמן הערה ‪.31‬‬
‫ולהעיר מפירוש רבי חיים בתום׳ ד״ה מאי קסבר זבחים‬ ‫‪( 26‬‬ ‫ראה מהרש״א לתום׳ שבועות טו‪ ,‬א ד״ה אין העזרה‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬
‫)ם‪ ,‬ב( דלר״י דקאמר זה וזה שילה אתא לאשמעינן דשילה אין אחרי׳‬ ‫פיה״מ זבחים שם‪ .‬וראה הלשון בתרגום קאפח‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬
‫היתר‪,‬‬ ‫אבל ראה רש״י במשנה שם ד״ה הותרו‪ .‬פרש״י ראה יב‪ ,‬ח‬ ‫‪( 20‬‬
‫יב‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫דלמדין היתר הבמות בגלגל מהכתוב )ש ם()לא תעשון גו׳( איש כל‬
‫שם‪ ,‬יו״ד ואילך‪.‬‬ ‫‪(28‬‬ ‫הישר בעיניו‪.‬‬
‫שם‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬ ‫זבחים קיט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬
‫ל שון רש״י שם‪ .‬בספרי זה בא בהמשך להדרשה על‬ ‫‪( 30‬‬ ‫ראה יב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫״מבחר נדריכם״ שכהפסוק‪ ,‬ובפרש״י כתבו בד״ה ‪.‬שמה תביאו*‪.‬‬ ‫וראה הלשון בפיה״מ להרמב״ם שם מ״ז‪.‬‬ ‫?‪( 2‬‬
‫אבל מובן שגם בספרי הכוונה לעצם המצוה דהבאת קרבנרת‪.‬‬ ‫זבחים שם‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬
‫כג‬ ‫סי׳ ג‪ :‬שילה וירושלים‬
‫בסגנון אחר‪ :‬הבחירה בשילה היתה לצורך בנ״י‪,34‬‬ ‫״לא תעשון כן לה׳ אלקיכם״ — ״להקטיר לשמים בכל‬
‫שיהי׳ להם מקום מיוחד להקרבה )ולא — בכל מקום‪,‬‬ ‫מקום״‪ ,‬ובתור המשך )ותוצאה( מאיסור זה בא החיוב‪:‬‬
‫כמו שהי׳ לפני זה‪ ,‬בשעת היתר הבמות(‪ :‬משא״כ‬ ‫״כי אם אל המקום גו׳״י י‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬שבענין הבחירה‬
‫הבחירה בירושלים היתה מצד הקב״ה כביכול‪ ,‬שהוא‬ ‫במקום מיוחד זה מודגש שענינו להבטיח את הזהירות‬
‫ית׳ בחר כביכול מקום לשכינתו — ״זאת מנוחתי עדי‬ ‫מהאיסור של הקרבת קרבנות ״בכל מקום״ — אלא‬
‫עד״ “‪.‬‬ ‫יקריבום רק במקום אחד שיהי׳ מיוחד משאר המקומות‬
‫ע״י בחירתו ית׳‪,‬‬
‫מחמת החילוק באופן הבחירה שבין שילה‬ ‫ו‪.‬‬
‫לירושלים — ישנו חילוק גם בשייכות להענין הנבחר‪:‬‬ ‫משא״כ בכתוב השני ההתחלה היא בהענין החיובי‬
‫— ״והי׳ המקום אשר יבחר ה״א בו לשכן שמו שם‬
‫מאחר שהבחירה בשילה היא כדי שיהי׳ מקום‬
‫שמה תביאו גו״׳‪ ,‬היינו שאדרבא‪ ,‬זה ש״שמה תביאו״‬
‫מיוחד להקרבה‪ ,‬הרי מספיק לזה שהבחירה היא‬
‫הוא תוצאה מכך שזהו ״המקום אשר יבחר ה״א בו״‪.‬‬
‫בהמקוס )של הבית‪ ,‬אבל לא בהבית שנבנה עליו(;‬
‫משא״ב בירושלים‪ ,‬זוהי בחירה מצ״ע )בלי טעם‬ ‫מובן מזה‪ ,‬שאין הכי נמי‪ ,‬גם בשילה הי׳ ענין‬ ‫ה‪.‬‬
‫המגביל( בהענין‪ ,‬לכן היא כוללת הן את המקום )של‬ ‫הבחירה; אבל בתוכן הבחירה ישנו חילוק עיקרי בין‬
‫הבית(‪ ,‬הן את הבית עצמו‪ .‬ואדרבא‪ ,‬מאחר שזהו דבר‬ ‫שילה לירושלים‪:‬‬
‫שהקב״ה‪ ,‬השכינה‪ ,‬בחר למנוחתו ״עדי עד״‪ ,‬מובן‬ ‫בשילה היתה הבחירה בהמקום‪ ,‬רק כתוצאה‬
‫שהמנוחה בפועל נעשית ע״י הבית‪ ,‬הבית גופא הוא‬ ‫מהאיסור ״להקטיר לשמים בכל מקום״‪ ,‬שלכן הי׳ צריך‬
‫״בית הבחירה״^נ‪.‬‬ ‫להיות מקום מיוחד להקרבה‪ ,‬היינו שזוהי בחירה‬
‫וגם זה מודגש בשינויי הלשונות שבכתובים הנ״ל‪:‬‬ ‫)במקום( מחמת טעם וסיבה;‬
‫בנוגע לשילה נאמר ״המקום אשר יבחר ה׳ גו׳‬ ‫משא״כ ירושלים הוא המקום שהקב״ה בחר בו‬
‫לשום את שמו שם״‪ ,‬אבל בנוגע לירושלים לשון‬ ‫)לא מחמת טעם ”‪ ,‬אלא( שהוא יהי׳ מקום השראת‬
‫הכתוב הוא ״אשר יבחר ה״א בו לשכן שמו שם״ “‪:‬‬ ‫שכינתו ית׳ — וממילא זהו ג״כ המקום שבו צ״ל‬
‫בשילה אין הבחירה ״בו״)בהמקום “( אלא ב״לשום את‬ ‫הקרבת הקרבנות )״שמה תביאו״( “‪.‬‬
‫שמו״ ”‪ ,‬משא״ב בירושלים‪ ,‬״יבחר ה״א״ — ״בו״ ”‬
‫בהמקום‪.‬‬
‫ראה גו״א בפרש״י)שם‪ ,‬ה( דכל הפסוק ״כי אם אל המקום‬ ‫‪( 31‬‬
‫אשר יבחר גו׳״ קאי על שילה‪ .‬ועד״ז בגו״א שם‪ ,‬יד‪ .‬אבל ראה רא״ם‬
‫כיון( שההתחלה היא בנוגע להקרבה — ״לא תעשון כן כי אם אל‬ ‫ושפ״ח )ו עוד( בפרש״י בפסוקים הנ״ל‪.‬‬
‫המקום גו״׳‪ ,‬משמע דהבחירה היא מצד ההקרבה‪ ,‬כנ״ל בפנים‪.‬‬ ‫להעיר דגם כפשוטו‪ ,‬בזמן )דוד( שלמה בזמן שבנו בית‬ ‫‪( 32‬‬
‫להעיר משפתי חכמים בפרש״י ראה יב‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬ ‫הבחירה הי׳ מקד ש בנוב וג ב עון) ל א רק משכן כבגלגל(‪ .‬אלא שאז‬
‫תהלים קלב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪( 35‬‬ ‫היו הבמות מותרות‪ .‬ודין במה גדולה להם )ראה מ״א ג‪ ,‬ד ובפרש״י‬
‫ועפכ״ז אולי יש לבאר ולתווך מה שבכ״מ מפורש דאין‬ ‫‪( 36‬‬ ‫שם‪ .‬דה״ב א‪ ,‬ג־ח‪ .‬מאירי מגילה ט‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫שילה בכלל המקום אשר יבחר ה׳ — ראה ספרי ראה )יב‪ ,‬יח( לפני‬ ‫החילוק בין שילה וירושלים יש לבאר גם באופן אחר‬ ‫‪( 33‬‬
‫ה׳ זו שילה‪ ,‬במקום אשר יבחר זו ירושלים ]אבל שם י״ל כיון דבל‬ ‫קצת;‬
‫הרואה בשילה דשם נאכל קק״ל )מגילה ט‪ ,‬סע״ב‪ .‬זבחים קיב‪ ,‬ב(‬ ‫בשילה בחירת המקום להקרבה הוא )בעיקר( שלילה דשאר‬
‫אינו המקום אשר יבחר כירושלים שבו נאמר ענין הבחירה בפ״ע‬ ‫המקומות‪ ,‬שלא יקטירו בכל מקום )לא תעשון כן גו׳ כי אם אל‬
‫)כבפ׳ ראה שם‪ .‬ושם יד‪ ,‬בג ואילך‪ .‬וראה זבחים קטז‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬ ‫המקום גו׳(‪! .‬היפר מבמשכן — ע״פ פשטות הכתוב בפ׳ א חרי)יז‪ ,‬ה(‬
‫שפת אמת שם([‪ .‬רד״ק)מ״א ח‪ ,‬יג( — כיון דלא הוי)גם( בהבנין א״ב‬ ‫בטעם האיסור דשחוטי חוץ ומצות הבאתם במשכן — ״למע‪ 1‬אשר‬
‫אי״ז אמיתית ענין הבחירה גם בהמקום )כדלקמן הערה ‪ .(38‬אבל‬ ‫יביאו בנ״י את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה׳‬
‫לכאו׳ לא משמע כן מלשון הרד״ק שם ״גלגל ושילה ונוב וגבעון ‪. .‬‬ ‫גו׳״‪ .‬ראה ראב״ע שם‪ .‬פיה״מ להרמב״ם זבחים שם מ״ה‪ .‬וראה רש״י‬
‫לא היו הם המקום הנבחר כו׳ כי אם זה המקום שהוא הר המורי׳‬ ‫זבחים קיב‪ ,‬ב ד״ה בעשה דמפרש העשה מהכתוב הנ״ל ״והביאום‬
‫כו׳״‪ .‬וראה רמב״ן ראה טז‪ ,‬ט‪ .‬פנים יפות ס״פ פנחס‪.‬‬ ‫לה׳ גו׳״[‪:‬‬
‫ראה כלי יקר ראה יב‪ ,‬ד ״המפרשים אמרו•)אלא שלדעתו‬ ‫‪( 37‬‬ ‫משא״ב בירושלים )כמו במשכן( בחירת המקום הוא )בעיקר(‬
‫אינו כן(‪.‬‬ ‫חיוב ובחירת מקום זה בשביל הקרבה‪.‬‬
‫כי שלימות הבחירה בהמקום הוא כאשר ישנה הבחירה‬ ‫‪( 38‬‬ ‫אבל מפשטות הכתוב בנוגע להמקדש בירושלים ״והי׳ המקום‬
‫)גם( בהבית )שבמקום זה(‪ .‬ומכיון שבשילה לא היתה בחירה בהבית‪,‬‬ ‫אשר יבחר ה׳ לשכן שמו שם״ משמע‪ ,‬דהבחירה היא כדי שיהי׳‬
‫מובן שאי״ז בחירה בשלימותה )גם( דהמקום‪ .‬וכנ״ל הערה ‪.36‬‬ ‫מקום לשכן גו׳ וכתוצאה מזה ״שמה תביאו גו׳״‪ ,‬בבפנים‪ .‬וראה לקמן‬
‫ואולי י״ל עוד חילוק; לשוס — שייך גם לרגע‪ ,‬ארעי;‬ ‫‪( 39‬‬ ‫הערה ‪.45‬‬
‫לשכן — משמעותו קביעות‪.‬‬ ‫משא״ב בשילה )אף שגם שם ממשיך ״לשום את שמו שם״‪ ,‬הרי‬
‫חידושים וביאורים בהל' ביהב״ח‬ ‫כד‬
‫״כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות‬ ‫עפי״ז מובן מה שהרמב״ם קורא להלכות אלו‬ ‫ז‪.‬‬
‫כולן לבנות בהן ביתי^ לה׳ כו׳״ — דלכאורה‪:‬‬ ‫— ״הלכות בית הבחירה״ —‬
‫מאחר שעיקר החידוש בבית העולמים הוא ענין‬ ‫]למרות שבההתחלה — בהכותרת להלכות בית‬
‫הבחירה‪ ,‬הי׳ לו להרמב״ם לומר ״כיון שנבחר בית‬ ‫הבחירה‪ ,‬שם מנויות המצוות שבהלכות אלו״‪ /‬כ׳‬
‫עולמים״? יתר על כן‪ :‬במכילתא״^ אכן איתא בלשון זה‬ ‫הרמב״ם שהמצוה הדאשונה היא ״לבנות בית המקדש״‬
‫״עד שלא נבחרה ירושלים כו׳ עד שלא נבחר בית‬ ‫)ולא ״בית הבחירה״(‪ .‬ועד״ז בהלכות אלו גופא‪ ,‬מיד‬
‫עולמים כו״׳ — והרמב״ם משנה מלשון המכילתא‬ ‫בתחילת הלכה הראשונה הוא מביא את הכתוב ‘ י‬
‫וכותב ״כיון שנבנה המקדש״?‬ ‫״ועשו לי מקדש״ )ו ל א את הכתוב״ שנאמר בו הלשון‬
‫שני פרטים בהבחירה‬ ‫ועפיהנ״ל י״ל‪ ,‬שישנם‬ ‫של ״בחירה״״(; יתר על כן‪ :‬אכן את ההלכות שלאח״ז‬
‫במקדש שבירושלים‪ ,‬כל אחד מהם בזמנו‪:‬‬ ‫שבשייכות לבית המקדש קורא הרמב״ם בשם ״מקדש״‬
‫— ״כלי המקדש״‪ ,‬״ביאת מקדש״[‪.‬‬
‫הבחירה במקום המקדש‪ ,‬שבהר המורי׳‪ ,‬שזה הי׳«‬
‫מימי האבות״׳‬ ‫בזה מודגש שעיקר החידוש שבביהמ״ק בירו ‬
‫שלים ״בית עולמים״‪ ,‬הוא בחירת הקב״ה״‪.‬‬
‫]שלכן הי׳ זה ״המקום שבנה בו אברהם המזבח‬
‫ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו נח כו״׳‪ ,‬כמו‬ ‫שזה בא לידי ביטוי גם בזה ש)גם( הבית הוא‬
‫שביאר הרמב״ם בפ״ב■׳[‪:‬‬ ‫״בית הבחירה״״‪.‬‬
‫והבחירה בהבית עצמו‪ ,‬שזה נתחדש כאשר ״נבנה‬ ‫עפ״י כהנ״ל יש לבאר גם את לשון הרמב״ם״‬ ‫ח‪.‬‬
‫המקדש בירושלים״)ואז גם ניתוספה שלימות הבחירה‬
‫גם על המקום(‪ ,‬שלכן דוקא אז ״נאסרו כל המקומות‬
‫שגם זה הוא מהרמב״ם — וראה הקדמתו לספרו‪.‬‬ ‫‪( 40‬‬
‫כולן לבנות בהן בית לה״׳‪.‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(41‬‬
‫בזה מבואר גם הטעם שהרמב״ם מביא ראיות ע״ז‬ ‫כהובא בסנהדרין שם וספרי עה״ם‪ .‬וכמו שכתב הסמ״ג‬ ‫‪(42‬‬
‫מ״ע קסג וברמזי מ״ע שם‪ .‬וראה בס״מ ריש הל׳ ביהב״ח‪ .‬נ״כ‬
‫מהכתובים״ — ״ויאמר״ דוד זה הוא בית ה׳ האלקים‬
‫הרמב״ם ריש הל׳ מלכים‪ .‬ובארוכה לעיל סימן ב‪.‬‬
‫וזה מזבח העולה לישראל״‪ ,‬שבזה משמיענו שהבחירה‬
‫וכן לשונו במנין המצות בריש ספר היד מ׳׳ע כ‪ .‬סהמ״ע‬ ‫‪(44‬‬
‫היא )לא רק במקום המקדש אלא גם( בהבית גופא‪:‬‬ ‫שם )לפנינו‪ .‬אבל בתרגום העליר וקאפח‪ :‬בית עבודה(‪.‬‬
‫״ואומר זאת מנוחתי עדי עד״‪ ,‬שבפסוק השני הלזה‬ ‫ראה לקמן סי׳ ו ס״ג ואילך‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה שיחת ש״פ מטו׳׳מ‬ ‫‪(44‬‬
‫מוסבר הטעם על מה שהבחירה היא )גם( בהבית —‬ ‫תשמ״ב‪.‬‬
‫מאחר שהקב״ה בחר במקום הלזה )לא לשם טעם‬ ‫לכאורה י״ל שלדעת הרמב״ם פי׳ ״בית הבחירה״ היינו —‬ ‫‪( 4s‬‬
‫בית הנבחר להקרבת הקרבנות )וראה לעיל הערה ‪ .(33‬ועפמש״ב‬
‫ותפקיד מיוחד‪ ,‬מקום להקרבה‪ ,‬אלא( בתור ״זאת‬
‫בסהמ״צ מ״ע כ דהמ״ע היא ״לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי׳‬
‫מנזחתי עדי עד״ — לכן הבחירה היא כהבית עצמו•׳׳‪.‬‬
‫ההקרבה״)ראה בארובה לעיל סימן א ס״ה ואילך(‪ .‬וראה רמב״ם הל׳‬
‫יסוה״ת פ״ט ה״ג ״וירושלים נבחרת לכך״‪.‬‬
‫אבל מדיוק לשונו בספר היד• בריש הל׳ ביהב״ח בגדר המ״ע‬
‫ידועה השקו״ט באחרונים ״דלבנות בהן בית כו׳ ואין שם‬ ‫‪(47‬‬ ‫מוכן להיות מקריבים בו כו״׳ משמע‪ ,‬שהבית‬ ‫״לעשות ביח לה‬
‫בית״ משמע דלא נאסרו במות! )ראה מעשי למלך על אתר(‪ .‬וראה‬ ‫והמצוה בבנייתו אינו בשביל ההקרבה כ״א ״בית לה־״ )והיינו‬
‫לקמן ח״ב שיחה ד הערה ‪ 12‬די״ל דההמשך ברמב״ם ״ולהקריב נה‪1‬‬ ‫להשראת השכינה(‪ ,‬אלא שהבית צ״ל באופן ש״מוכן להיות מקריבין‬
‫קרבן״ — ״בהן״)בהמקומות( ולא ״בו״)בהבית( — מורה שמוסיף‬ ‫בו הקרבנות״ )וראה לקמן סימן ט בתחילתו(‪ .‬וכן מוכח מלשונו‬
‫ענין שני‪ ,‬איסור הקרבה )במק״א( בבמות‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫שם ה״ג )נעתק לקמן ס״ח( ״נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן‬
‫בא בתחלתה‪.‬‬ ‫‪(48‬‬ ‫ריח לה־״ ומביא הכתובים )דה״א כב‪ ,‬א‪ .‬תהלים קלב‪ ,‬יד( ״זה הוא‬
‫ול שון המכילתא ״עד שלא נבחרה ירושלים כו׳ עד שלא‬ ‫‪(40‬‬ ‫בית לה׳ האלקים ‪ . .‬זאת מנוחתי עדי עד״‪ ,‬כדלקמן בפנים‪.‬‬
‫נבחרה בית עולמים בו״׳ היינו הבחירה בפועל למזבחות ולהשראת‬ ‫הל׳ בית הבחירה פ״א ה״ג‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬
‫השכינה כההמשך במכילתא ״יצאת א״י כו׳ יצאת ירושלים״‪ .‬וראה‬
‫מפרשי המכילתא‪ .‬וכמה גירסאות בהמכילתא שם ובפירושה‪.‬‬ ‫•( שכתכו בלה״ק‪ .‬משא־־כ סהמ׳־צ שכתבו בערבית‪ .‬ובידנו בלו‬
‫וע״ד הבחירה בא״י שהיא היתד‪ ,‬״כשברא העולם בו׳ בחר‬ ‫‪( so‬‬ ‫העח?ןות — וצ״ע פי־ התיכה בערבית בדיוק ואין ללמוד מפי׳ החיבה‬
‫בא״י״ )תנחומא ראה ח( — ראה לקו״ש חי״ח ע׳ ‪.402‬‬ ‫ע ת י — כי כידוע דיוק פי־ התיבות ככל לשון ‪ --‬משתנה במשך‬
‫הל׳ ביהב״ח ה״א וה״ב‪ .‬וראה לקמן סי׳ ו שם‪,‬‬ ‫‪( s1‬‬ ‫ר‪.‬זמן‪ .‬ולהעיד מהכלל אפילו כלה־־ק — ל׳ חורה לחוד ‪1‬ל־ חכמים‬
‫ראה גם לקמן שם הערה ‪ .47‬ח״ב שיחה ד שם‪.‬‬ ‫‪( 52‬‬ ‫לרעי־‪.‬‬
‫דה״א כב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 55‬‬ ‫יעוד שספר היד הוא‪ :‬א( פסקי הלכות‪ ,‬ב( כתראי לגבי סהמ׳־צ‬
‫ולכן נקרא ״בית עולמים״‪ ,‬הבית גופא )אף שהבית עצמו‬ ‫‪( 54‬‬ ‫יי! מלארי רירי הרמב־׳ס אות כג(‪.‬‬
‫כה‬ ‫סי' ג‪ :‬שילה וירושלים‬
‫בבית‬ ‫הקרבנות‬ ‫כל‬ ‫״להקריב‬ ‫—‬ ‫שם‬ ‫ההקרבה‬ ‫עפ״ז מובן גם החילוק הנ״ל )ס״ד( שבנוגע‬ ‫ט‪.‬‬
‫הבחירה״ ” — היא גם מצד החפצא של הקרבן‪.‬‬ ‫נאמר ״והבאתם )שמה(״‪ ,‬התורה מתחילה‬ ‫לשילה‬
‫ועפי״ז יומתק לשון הרמב״ם בספר היד״‪ ,‬במצות‬ ‫בחיוב ההבאה של האדם )וזה גורם שיהי׳ ה״שמה״(‪,‬‬
‫ההקרבה בבית הבחירה‪ ,‬שאינו מתחיל את ההלכות‬ ‫ובנוגע לירושלים ההתחלה היא ״שמה )תביאו(״‬
‫האלו בחיוב האדם ״מצות עשה להקריב כל הקרבנות‬ ‫)וממילא צריך להיות שם ״תביאו״(‪:‬‬
‫בבית הבחירה״‪ ,‬אלא בהקרבנות‪ :‬״כל הקרבנות כולם‬ ‫החיוב להקריב קרבנות בשילה דוקא )בזמן משכן‬
‫כו׳ מצות עשה להקריבן בבית הבחירה״‪ ,‬שמזה משמע‪,‬‬ ‫שילה( הוא ״חיוב גברא״‪ :‬מאחר שישראל נצטוו‬
‫שהחיוב להקריב קרבנות שם דוקא )אינו רק תנאי‬ ‫להקריב קרבנות ולאח״ז ניתוסף בהחיוב שזה יהי׳‬
‫באופן ההקרבה מצד המקריב — גברא‪ ,‬אלא( גםיי‪-‬‬ ‫במקום מיוחד — בחר הקב״ה בשבילם ב)משכן( שילה‬
‫מצד הקרבנות‪ ,‬חפצא‪.‬‬ ‫שיהי׳ למקום ההקרבהיי)וזהו בדוקא — שחל עליהם‬
‫וי״ל שזהו מחמת הטעם הנ״ל‪ :‬מאחר שישנו בית‬ ‫איסור להקריב מחוץ לשילה״(‪:‬‬
‫הבחירה‪ ,‬מקום השכינה‪ ,‬זה מביא גם חיוב על החפצא‬ ‫משא״ב בירושלים‪ ,‬ששם עניו הבחירה הוא מצ״ע‬
‫של הקרבנות‪ ,‬שצריך להקריבם בבית זה‪.‬‬ ‫ובהחפצא בהבית — ״בית הבחירה״‪ ,‬י״ל שמצות‬
‫לשון הרמב״ם במניו המצות בריש ספר היד‪ ,‬מ״ע פד‪.‬‬ ‫‪( 57‬‬ ‫נחרב(‪ .‬ובלשון הרמב׳׳ם )הל׳ ביהב״ח פ״ו הט״ז( ״לפי שקדושת‬
‫ועד״ז בהכותרת להל׳ מעשה הקרבנות מצוה כ‪.‬‬ ‫המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטילה והרי הוא‬
‫הל׳ מעה״ק רפי״ח‪.‬‬ ‫‪( 58‬‬ ‫אומר בו׳ אע״פ ש שוממין בקדושתן הן עו מ די ך — הבית לא רק‬
‫בפיה״מ להרמב׳׳ם שם מ״ח הכיא הכתוב )יא( ״שמה‬ ‫‪( 59‬‬ ‫המקום‪ .‬וראה לקו׳׳ש חי״א ע׳ ‪ 177‬ואילך‪ .‬לקמן ח״ב שיחה ד ס״ד‪.‬‬
‫תביאו גו׳״ שבפסוק ״והי׳ המקום אשר יבחר ה״א בו גו׳״‪ .‬אבל גם‬ ‫ולפי כהנ״ל י״ל שג״ז נלמד מהיתר הקרבה בבמה לאחר‬
‫בהפסוק )יד( שהביא בהל׳ מעה״ק שם‪ ,‬ובסהמ״צ ומנין המצות שם‪,‬‬ ‫שילה )כנ״ל ס״ג( שאין זה מקום מנוחת השכינה בקביעות‪ ,‬כנ״ל‬
‫נאמר ״שס תעלה עולותיך ושם תעשה״‪ ,‬ולא כבשילה ״והבאתם‬ ‫בארוכה‪.‬‬
‫שמה גו״׳ )כנ״ל(‪.‬‬ ‫וראה לעיל הערה ‪.33‬‬ ‫‪( 56‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫כו‬
‫סימן ד‬
‫עושין במקדש כלים‬
‫]מעין דוגמא לזה*‪ :‬הגדר של חצי שיעור לדעת‬ ‫בספר המצוות להרמב״ם מ״ע כ‘ ‪ :‬״שצונר‬ ‫א‪.‬‬
‫ריש לקיש שחצי שיעור מותר מן התורהי‪ .‬אבל‬ ‫לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי׳ ההקרבה והבערת‬
‫כשמצטרפים שני חצאי שיעור — נעשית מציאות‬ ‫האש תמיד כר והוא אמרו ית׳ ועשו לי מקדש״‪ .‬ולאח״ז‬
‫חדשה‪ ,‬ואן נפעל ומתחדש האיסור מן התורה״‘[‪.‬‬ ‫ממשיך‪ :‬״שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורהנ‬
‫ב( גם הפרטים הם מציאות בפני עצמם‪ ,‬אלא‬ ‫והשלחן והמזבח וזולתם כלם מחלקי המקדש והכל‬
‫שע״י הצטרפותם יחד‪ ,‬הם מהווים גם ענין חדש‪ ,‬שלא‬ ‫יקרא מקדש וכבר ייחד הציווי^ בכל חלק וחלק״י‪.‬‬
‫הי׳ לפני כן‪ ,‬כשכל פרט הי׳ בפני עצמו‪.‬‬ ‫וצריך להבין‪ :‬לאחרי שהרמב״ם כותב שהכלים‬
‫]ע״ד הענין של עשרה לדבר שבקדושה‪ ,‬שכל‬ ‫הם ״מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש״ — שהם‬
‫יהודי בפנ״ע יש בו קדושה‪ ,‬אבל כשעשרה יהודים‬ ‫פרטים מהכלל‪ ,‬מהמ״ע ד״ועשו לי מקדש״ — למה לו‬
‫נאספים יחד‪ ,‬נפעלת )גם( קדושה נעלית יותר‪ ,‬שאז‬ ‫להרמב״ם לומר בסוף דבריו ״וכבר ייחד הציווי בכל‬
‫אומרים דברים שבקדושה[‪.‬‬ ‫חלק וחלק״‪ ,‬שלכאורה הוא מדגיש תוכן הפכי‪ ,‬שכל‬
‫חלק וחלק מכלי המקדש הוא דבר בפנ״ע ומצוה‬
‫ג( הפרטים אינם מציאות חשובה כל אחד בפני‬
‫עצמו; אבל כשהם מתאחדים ומתהווה מהם כלל‪,‬‬ ‫בפנ״ע״?‬
‫מקבל אח״כ כל פרט גם חשיבות לעצמו‪.‬‬ ‫ובכלל — למאי נפק״מ הוספה זו בדברי הרמב״ם‬
‫]עד״ז י״ל במשכן וביהמ״ק גופא‪ ,‬שהחצר‪ ,‬אהל‬ ‫שם?‬
‫מועד וקדה״ק״ כל אחד כפי שהוא בפני עצמו ) ל פ ני‬
‫וי״ל ההסברה בזה‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫שישנה המציאות של כל המשכן וקדושתו( אין מציאות‬
‫קדושת משכן בעולם — וממילא אין חלות קדושה על‬ ‫בענין השייכות שבין כלי המשכן עם המשכן‬
‫החצר וכו׳‪ :‬אבל לאחרי שמקימים כל המשכן)מקדש(‪,‬‬ ‫אפ״ל כמה אופנים — מעין האופנים שאפ״ל בנוגע‬
‫חלה הקדושה על כל חלק פרטי‪ ,‬חצר אהל מועד‬ ‫לכל כלל המורכב מפרטיםי‪:‬‬
‫דהמשכן‪,‬‬ ‫הכללית‬ ‫הקדושה‬ ‫על‬ ‫נוסף‬ ‫וקדה״ק‪,‬‬
‫א( כל פרט מהפרטים אינו מציאות בפני עצמו‪,‬‬
‫המקדש “׳‪.‬‬
‫כל מציאותו הוא רק מה שע״י התאחדות כולם יחד‬
‫וי״ל שקדושת החלקים במקומה עומדת אפילו‬ ‫נעשית מציאות אחת — הכלל‪ .‬בנוסח אחר‪ :‬מציאות‬
‫הפרטים אינה אלא הכשר בלבד למציאות הכלל‪.‬‬
‫יש לומר דוגמא במצוה )לא רק באיסור כבפנים(‪ :‬חוט א׳•‬ ‫‪(8‬‬
‫מארבע חוטי הציצית‪ ,‬שאין עליו שם בפ״ע‪ ,‬כי ענינו הוא רק שע״י‬
‫צירוף ד׳ חוטיז נעשה למציאות ציצה אחת‪.‬‬ ‫וראה לשונו שם שורש יב‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫יומא עד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ח(‬ ‫כ״ה הלשון בסהמ״צ לפנינו‪ .‬ובתרגום הר״ח העליר ור״י‬ ‫‪(2‬‬
‫וראה לקו״ש ח״ז ע׳ ‪ . 110‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫קאפח בשינוי לשון‪.‬‬
‫ראה רמב״ם הל' בית הבחירה פ״א ה״ה‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫ושהמנורה‬ ‫פרטים‪,‬‬ ‫כוללת‬ ‫הזאת‬ ‫״שהכללות‬ ‫בקאפח‬ ‫‪(3‬‬
‫וכפשטות לשון המשנה )בלים פ״א מ״ו ואילך‪ .‬רמב״ם שם‬ ‫‪( 12‬‬ ‫והשלחן כו׳״‪ .‬ובהעליר ״כולל חלקים ושהמנורה כו׳״‪.‬‬
‫פ״ז הי״ג ואילך( עשר קדושות הן כו׳ עזרת ישראל מקודשת ממנה‬ ‫בקאפח‪ :‬וכבר נתייחד ציווי לכל חלק וחלק‪.‬‬ ‫‪{4‬‬
‫כו׳ עזרת כהנים מקודשת כו׳‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ תמורה פ״ד הי״א‬ ‫וראה בארוכה לעיל סימן א‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫דאין משנים מקדושה לקדושה בקדושת בדק הבית‪ — .‬וידועה‬ ‫ובסהמ״צ בשורש יב )שנזכר במ״ע כ׳ ״וכבר בארנו שזה‬ ‫‪(6‬‬
‫השקו״ט איזו מעשר המעלות מה״ת‪ .‬וראה לקמן ס״ב הערה א‪.‬‬ ‫הכלל כי״( כתב‪ :‬ואחר כך בא לתאר חלקיו ואיך יעשה‪ ,‬ואין ראוי‬
‫וש״נ‪.‬‬ ‫שימנה כל מה שאמר בו ועשית מצוה בפני עצמו‪ .‬וראה מפרשי‬
‫סהמ״צ שם ובמ״ע לג‪.‬‬
‫•( משא־־כ ציצה א׳ שלימה — ראה מנחות כח‪ ,‬א במ שנה‪,‬‬ ‫אופנים וביאורים‬ ‫כמה‬ ‫ד‬ ‫פרק‬ ‫צפונות‬ ‫מפענח‬ ‫ראה‬ ‫‪(7‬‬
‫‪ 1‬בג מ׳ שס לז‪ ,‬ב‪ .‬הובא ב מפ טנח צפונות שם ס״ז‪.‬‬ ‫בשייכות כלל ופרט‪ .‬וש׳־נ‪.‬‬
‫כז‬ ‫סי׳ ד‪ :‬עושין במקדש כלים‬
‫א( בתחילה אין בהם שום חשיבות )קדושה(‪ ,‬אבל‬ ‫)הכלל(^■‬ ‫משחרב‬ ‫או‬ ‫המשכר׳‪,‬‬ ‫ונפרק‬ ‫בנסוע‬
‫לאחר גמר עשיית כל הכלים‪ ,‬או לאחר הקמת המשכן‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫נשאר‬ ‫שאי״ז‬ ‫וי״ל‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫מן‬ ‫הביהמ״קי׳‪,‬‬
‫והבנסת הבלים בו בפעם הראשונה — מתהווה אז«׳‬ ‫מדרבנף׳[‪.‬‬
‫המשכן — ״נקרא מקדש״‪ .‬אבל אין הם מקבלים שום‬ ‫מעין כל זה יש לומר בנוגע לכלי המשכך׳‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫גדר וחשיבות פרטיים‪ ,‬אלא רק ע״ד החלקים מגוף‬
‫הבנין‪ ,‬קרשי המשכן ויריעות‪ ,‬שהם רק חלקים‬
‫המרכיבים את המשכן‪ ,‬ועד״ז בנוגע להכלים‪.‬‬ ‫ראה זבחים ס‪ ,‬ב ואילך ובמפרשים שם‪ .‬מנחות צה‪ ,‬א‬ ‫‪( 13‬‬
‫ואילך‪ .‬ספרי זוטא נשא ז‪ ,‬א‪ :‬המקדש נתקדש בעמידה יבפירוק ‪. .‬‬
‫בסגנון אחר‪ :‬גדר המשכן הוא שישנם יריעות‬ ‫ובפירוק מנין כר‪ .‬וראה אמבוהא דספרי שם‪.‬‬
‫קרשים אדנים ושלחן מנורה ומזבחות‪ .‬אבל הכלים אין‬ ‫בתוד״ה מאי זבחים )שם סע״ב(; ״זהו תימא לומר דהא‬ ‫‪(!4‬‬
‫להם חשיבות כשלעצמם‪ ,‬כשם שהיריעות והקרשים‬ ‫ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הבית ואיד יתכן שקדושת הבית‬
‫והאדנים אינם אלא חלק בלבד מכללות הבנין‪ .‬והציווי‬ ‫‪ , y j j‬י״ל‬ ‫‪3‬‬ ‫תבטל וקדושת ירושלים קיימת״‪ .‬אבל צע״ג אם‬
‫שלאחרי שכבר נתקדשה ירושלים — נעשית קדושה בפ״ע‪ .‬מעין‬
‫ולא יבואו לראות כבלע גו׳)וכיו״ב( — הוא ציווי חדש‬
‫דוגמא לדבר‪ :‬כהן שנתחלל אביו לא נתחלל הבן‪.‬‬
‫לגמרי‪ ,‬ואינו תולדה מהציווי על קדושת קדה״ק —‬
‫להעיר; פירוק המשכן לגבי חורבן ביהמ״ק או ביאת‬ ‫‪( 15‬‬
‫מאחר שמפרקים אותו״׳‪.‬‬ ‫פריצים• — י״ל סברות הפוכות )ובפרט — מה״ת(; א( פירוק המשכו‬
‫ב( הכלים יש להם חשיבות מצ״ע גם לפני שישנו‬ ‫מבטל )ממעט( פחות )שהרי אין כאן חילול‪ ,‬שינוי בעלות וכו׳(‪ ,‬ב(‬
‫מבטל )ממעט( יותר — כיון שע״פ הוי׳ יטעו)ב העלותך ט‪ ,‬כ‪ .‬שם‪,‬‬
‫המשכן בשלימותו‪ .‬המנורה — בפנ״ע‪ ,‬ועד״ז השלחן‬
‫כג( ומפרקים המשכן‪ ,‬הפה שהקים הוא הפה וכו׳ — וע״ד באיסורא‬
‫והמזבחות‪ :‬אלא שע״י שמכניסים אותם למשכן הם גם‬
‫כשהפה שאסר מתיר — שמבטל לגמרי•*‪.‬‬
‫משלימים את המשכן‪ ,‬ואז נעשה המשכן בשלימות‪.‬‬ ‫אבל )היפך הנ״ל( אין לומר דהפירוק מחליש קדושת המשיחה‬
‫ג( מצד עצמם‪ ,‬בעת עשייתם‪ ,‬אין בהם״׳ שום‬ ‫)שהייתה רק פעם אי( ובמילא גם לא זה שעבודתן מקדשתן שהרי‬
‫היא דוגמתה וכו׳)ר א ה שבועות טו‪ ,‬רע׳׳א‪ .‬ספרי נשא ז‪ ,‬א‪ .‬תוספתא‬
‫חשיבות מצד עצמם‪ ,‬אבל לאחרי הקמת המשכן‬
‫סוטה רפי״ג‪ .‬שו״ת צפע״נ דווינסק ח״א סי׳ פ(‪.‬‬
‫והכנסת הכלים בתוכו‪ ,‬חלה על כל כלי וכלי חשיבות‬
‫ראה רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ו הי״ד־טו‪ .‬השגת הראב״ד שם‬ ‫‪( 16‬‬
‫בפ״ע — שחלה קדושה מיוחדת על כל כלי לעצמו —‬
‫ונ׳־כ שם‪ .‬ומלשון הרמב״ם משמע דלא רק דכללות המקום נשאר‬
‫שישנה קדושת מנורה‪ ,‬שלחן וכו'׳^ )נוסף להקדושה‬ ‫בקדושתו כ״א גם קדושת הנוספת דחלקי המקדש‪ ,‬ק״ק• היכל‬
‫הכללית שבתור חלק מקדושת המשכן בכלל(‪.‬‬ ‫ועזרה‪ ,‬שהם עיקר הבית )רמב״ם שם פ״א ה״ה(‪ ,‬שלכן ״מקריבין‬
‫הקרבנות כולן ‪ . .‬ואוכלין ק״ק בכל העזרה אע״פ שהיא חרבה ואינה‬
‫מוקפת מחיצה״‪ .‬שלכ״ז צריכין קדושה פרטית דחלקי המקדש‪ .‬וראה‬
‫ובהערות שם‪ .‬פקודי מ‪ ,‬ט‪ .‬וש״נ‪ — .‬וראה צפע״נ מהד״ת עג‪ ,‬סע״ג‬ ‫צפע״נ על הרמב״ם הל׳ תרומות פ״א ה״ה )ו‪ ,‬ב(‪ .‬ובהמובא בצפע״נ‬
‫ואילך‪ .‬פא‪ ,‬א‪ .‬פב‪ ,‬ג־ד‪ .‬מפענח צפונות פ״ב ס״א )ע׳ פג(‪ .‬ועוד‬ ‫עבודה בהלכה הנ״ל‪ .‬וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ ביהמ״ק )ע׳‬
‫)ועיי״ש במקומות הנ״ל דמחלק בין המשכן ומקדש(‪.‬‬ ‫רלד(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫או רק לאחרי שלימות במטרתו• )שהקדיבו בו קרבנות(‪,‬‬ ‫‪( 18‬‬ ‫ולהעיר גם מהשקו׳׳ט אם הקדושות תלויות זב״ז וכשבטלה‬
‫או — גם שירדה שכינה )או — גם לאחרי סיום כל החינוך )גם‬ ‫קדושת א׳) ע״י שבאו בה פריצים וחללוה( בטלה גם קדושה השני׳‬
‫דהנשיאים( — ראה צפע״נ מהד״ת י‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫)ראה מכתבי תורה מכתב ו(‪.‬‬
‫להקרבת הקרבנות צ״ע שאולי די מציאות ו)קדושת( חצר )ובו‬ ‫בכל הבא לקמן ראה צפע״נ עה״ת פ׳ ויקהל לה‪ ,‬יו׳׳ד‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬
‫המזבח( ואפילו קודם שהוקם האהל מועד וק״ק)אפילו בפעם הא׳?(‪.‬‬
‫וראה מגילה י‪ ,‬א‪ :‬א״ר אליעזר שמעתי כו׳ ובפרש״י שם ד״ה קלעים‪.‬‬ ‫•( ראה ע״ז נב‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י שס‪ .‬בעל המאור ומלחמ‪ 1‬ת שם‪,‬‬
‫וראה תום׳ רי״ד מגילה שם‪ :‬דר״מ סובר ‪ . .‬צריך קלעים לתו״מ‬ ‫רמכ״ן וריטנ״א מכוח יט‪ ,‬א‪.‬‬
‫הצריכים במה גדולה כו׳‪.‬‬ ‫••( להעיר מח״ש הצפע׳־נ מהד״ת ג‪ ,‬ג ואילך ועוד )הובאו‬
‫ראה בהנסמן לעיל הערה ‪ . 13‬צפע״נ מהד״ת עג‪ ,‬סע״ג‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬ ‫ונטמנו בצ״פ על הרמב״ס עבודה המלוקט הל׳ ביהב״ח פ״א הי״ד(‬
‫אבל גם באופן זה י״ל שיש להם חשיבות )קדושה( בפ״ע‬ ‫‪( 20‬‬ ‫בכאו פריצים וחללוה‪ ,‬דבשתבוא ליד ישראל או נתקדשה בקדו שה‬
‫ולאח״ז — נתוספה קדושה‪.‬‬ ‫א׳‪ ,‬חוזרת הקדו שה עליהם‪ .‬ועד״ו כ׳ בשו־ת בית יצחק או״ח סי׳ בו‬
‫להעיר מלשון הרמב״ם )הל׳ תמורה שם(‪ :‬כיצד אם‬ ‫‪( 21‬‬ ‫בחחלתו‬
‫הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המובס‪ .‬אבל להעיר דגם לדעת‬ ‫ולהעיר מלשון הרמב׳ץ במלחמו ת ע׳־ו שס; שהרי נביא מתנבא‬
‫הרמב״ם דבל הבלים )וגם המזבח( הם בכלל המ״ע דוע שו לי מקדש‬ ‫על המקד ש שיחרב ואמר שיצא לחולין וגויה׳׳ב הי׳ הכל ‪ . .‬והיינו‬
‫)כנ״ל בסהמ״צ שם‪ .‬וראה כם״מ במנין המצות בריש ספר היד מ״ע‬ ‫דכתיב נמי נחתיו ביד וריס לבוא בו־‪.‬‬
‫כ(‪ ,‬הרי יש ענין מיוחד במזבח ״שמקריבין על המזבח הוה כל‬ ‫•( להעיר מחידושים וביאורים להיעב־׳ץ לרמב׳׳ס הל׳ ביהב׳׳ח‬
‫רפ״ד‪ .‬ולהעיר ממכו ת בסופה‪ :‬ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים‬
‫ראה רמב׳׳ס ריש הל׳ ביהב׳־ח‪ .‬סהמ׳׳צ מ׳׳ע כ‪ .‬וראה לעיל‬ ‫•(‬ ‫‪ . .‬אמרו לו מקוס שכתוב בו והזר הקרב יומא ועכשיו כו׳‪ .‬וראה‬
‫סימן א‪.‬‬ ‫ערוך לנר שם‪ .‬לקו״ש חי״ט ס׳׳ע ‪ 71‬ואילך‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫כח‬
‫חשיבות בפנ״ע “ גם לפני שהם נעשית חלק מהמשכן‬ ‫אחת מהנפק״מ לדינא שבין האופנים הנ״ל‬ ‫ד‪.‬‬
‫— הלשמה )בשעת עשיית הכלי( צ״ל לשם הקדישה‬
‫הפרטית״^ של כלי זה‪ :‬מנורה‪ ,‬שלחן וכו׳ ”‪.‬‬ ‫הרי עשיית כלי המשכן )ומקדש( צריכה להיות‬
‫ולאופן הג׳ הנ״ל‪ ,‬הרי מאחר שבעשיית הכלים‬ ‫לשמה׳^ — ״אין עושין כל הכלים מתחלתן אלא לשם‬
‫והכנסתם למשכן חלים לא רק השם הכללי והקדושה‬ ‫הקדש״«‪ .‬והנפק״מ היא מהו תוכנה של הכוונה לשמה‪:‬‬
‫הכללית של המשכן‪ ,‬אלא גם קדושה בפני עצמה —‬ ‫לאופן הא׳ — שגדר הכלים אינו אלא זה שהם‬
‫צריכה להיות תחילת עשייתם לשמם של שני הענינים‪:‬‬ ‫חלק מהמשכן — הריי־ג תחלת עשייתן לשמה היא לשם‬
‫ה״לשמה״ — לשם )מצות( קדושת המשכן‪ ,‬וה״לשמה״‬ ‫קדושת המשכן‪.‬‬
‫הפרטי‪ ,‬לשם הכלי הפרטי‪.28‬‬
‫לאופן השני הנ״ל — שפרטי הכלים יש להם‬
‫ועפי״ז י״ל‪ ,‬שבזה שהרמב״ם מוסיף לאחרי מ״ש‬
‫״כולם מחלקי המשכן והכל יקרא מקדש״ — ״וכבר‬
‫ייחד הציווי בכל חלק וחלק״‪ ,‬הוא מלמדנו‪ ,‬שלמרות‬ ‫הקרבנות אע״ם שאין שם בית״ )רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ב ה״ד(‪,‬‬
‫ש״זה הכלל )מצות ועשו לי מקדש( כולל מינים רבים״‪,‬‬ ‫שהקרבת הקרבנות היא עיקר המ״ע דוע שו לי מקדש‪ ,‬כמ״ש‬
‫הרמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח‪ .‬וראה בארוכה לעיל סימן א‪.‬‬
‫שהציווי ועשו לי מקדש תוכנו לכתחילה שיעשו משכן‬
‫וכמ״ש רש״י )תרומה כה‪ ,‬ח(‪,,‬ועשו לי מקדש״ — ‪.‬ועשו‬ ‫‪( 22‬‬
‫שהוא כולל כלים — הרי לאחרי גמר עשייתו‪ ,‬חל על‬
‫לשתי בית קדושה״‪.‬‬
‫כל אחד מהכלים ציווי ” וממילא — קדושה בפנ״ע‬ ‫רמב״ם הל׳ ביהב״ח ספ״א‪ .‬וראה קרית ספר להמבי״ט שם‬ ‫ו‪( 2‬‬
‫)כאופן הג׳(‪ ,‬וממילא הכוונה דלשמה שבעשיית הכלים‬ ‫״דכתיב את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו‪ ,‬משמע‬
‫צריכה להיות באופן זה‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬ ‫דעשיית כל הכלים דומי׳ דמשכן דעשיתו לקודש מתחלתו כד־‬
‫משמע ועשו לי מקדש שמתחילת עשיתו יהי׳ לשם הקודש כו״׳‪.‬‬
‫עפ״י הנ״ל )סעיף ב( יש להסביר מה שאמרו‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בפרש״י יתרו כ‪ ,‬כא‪ :‬מזבח אדמה תעשה לי — ״שתהא תחלת‬
‫במדרש בנוגע לקרבנותיו של נשיא שמעון״נ — שהוא‬ ‫עשייתו לשמי״‪ .‬ומזה מוכח לכאורה‪ ,‬ש)ע״פ פשוטו ש״מ עכ״פ( רק‬
‫הקריב ״על סדר מעשה המשכן״ — וז״ליי‪ :‬קערת‬ ‫במזבח יש דין דלשמה ולא בשאר כלים‪ .‬ולפי״ז צ״ל ד״ועשו לשמי‬
‫בית קדושה״ הוא רק בבניז המשכן עצמו ולא בכלים‪.‬‬
‫כנגד חצר המשכן שהי׳ מקיף את המשכן ‪ . .‬שלשים‬
‫אבל י״ל ובכמה אופנים;‬
‫ומאה משקלה כמה דתימא״ אורד החצר מאה באמה‬
‫א( דל מדין מהמזבח לשאר הכלים‪ .‬ב( דכמזבח החידוש הוא‬
‫שצ״ל וזחלת עשייתו לשמי‪ ,‬משא״כ המשכן ובכלל שאר הכלים‬
‫)וראה מכילתא דרשב״י יתרו שם; ״תעשה לי שתהא חציבתן והבאתו‬
‫לכאורה י״ל דב״ה דעת הרמב״ן בהשגותיו לסהמ״צ מ״ע‬ ‫‪(2 s‬‬ ‫ובנייתן לשמי״(״‪ .‬ג( במזבח יש דין מיוחד דלשמי פרטי)ל ש ם מזבח(‪,‬‬
‫לג דפליג על הרמב״ם וס׳׳ל שאיו הכלים חלק מן הבית‪ ,‬אבל הם‬ ‫משא״כ בשאר כלים שבהם דין לשמי הוא בכלל לשם המקדש )ראה‬
‫שתי מצות כו׳ עיי״ש‪ .‬אבל י״ל שס״ל כן רק בנוגע לביהמ״ק‪ ,‬משא״ב‬ ‫לקמן בפנים(‪ .‬ד( דפליגי בזה רש״י והרמב״ם‪ :‬לרש״י דועשו לשמי‬
‫בנוגע למשכן‪ .‬ראה צפע״נ דלעיל הערה ‪, 17‬‬ ‫בית קדושה הוא רק בהבניז ולא בהכלים ]ורש״י פי׳ בפ׳ תרומה‬
‫‪ ( 26‬להעיר מהדיעות בדין לשמה במצה )שו״ע אדה״ז סי׳ תנג‬ ‫)שם‪ ,‬ט( ״וכן תעשו — לדורות‪ ,‬אם יאבד אחד מן הכלים או‬
‫סי״ד‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫כשתעשו לי כלי בית עולמים כו׳ כתבנית אלו תעשו אותם״‪ ,‬היינו‬
‫ראה לעיל הערה ‪.23‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫שפירוש ״וכן תעשו״ על תבניתם ולא כוונה לשמה כבקרית ספר‬
‫ואולי י״ל גם נפק׳׳מ בין הסברות הנ״ל בזמן הקמתו‪ ,‬דאין‬ ‫‪( 28‬‬ ‫הנ״ל בפירוש דברי הרמב״ם שעשיתו לשם הקודש[‪ ,‬משא״ב במזבח‬
‫בוני־ את המקדש בלילה שנאמר )בהעלותך ט‪ ,‬טו( וביום הקים את‬ ‫דיש לימוד מיוחד‪ :‬אבל להרמב״ם ד״אין עושין כל הכלים מתחלתו‬
‫המשכן ביום מקימים ולא בלילה )שבועות טו‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם שם הי״ב(‪,‬‬ ‫אלא לשם הקודש״‪ ,‬אין לימוד מיוחד דלשמי במזבח‪ .‬וראה צפע״נ‬
‫אם גם הכלים בדין זה‪ :‬לאופן הב׳ אינם בדין זה‪ ,‬כיון שעשית הכלים‬ ‫עה״ת יתרו שם‪ .‬צפע״נ לרמב״ם )המלוקט( סוף פ״א מהל׳ ביהב״ח‪.‬‬
‫עצמן אינה בגדר הקמת המשכן )וכ״ה בערוך לנר סוכה מא‪ ,‬א‬ ‫ואכ״מ‪.‬‬
‫בתוד״ה אי נמי‪ .‬הר המורי׳ הל׳ ביהב״ח פ׳׳א סק״ב‪ .‬וראה צפע״נ‬ ‫ואולי י״ל דלפי אופן זה‪ ,‬מכיון שענינם הוא רק חלק‬ ‫‪( 24‬‬
‫מהד״ת ג‪ ,‬ג‪ .‬ובכ״מ(‪ ,‬משא״ב לאופן הא׳ והג׳ דהוי חלק מעשיית‬ ‫מבניו והקמת כללות המשכן‪ ,‬י״ל דדין לשמה בהם חל רק באשר‬
‫והקמת המשכן )וראה פנים יפות ר׳׳פ ויצא דכתב ע״ז דאין בנין‬ ‫מקימים את המשכן ומבנימין אותן לתוכו‪ ,‬ולא מתחלת עשייתן דהוי‬
‫ביהמ״ק בלילה‪ ,‬״וכ״ש עשית המזבח״(‪ .‬ולהנ״ל הערה ‪ 24‬י״ל דלאופו‬ ‫רק הכשר דהכשר )וראה הערה שלפנ״ז(‪ .‬ולהעיר מדין לשמה‬
‫הא׳ איו בעשיית כלים עצמם גדר דהקמת המשכן‪ ,‬כ״א בהכנסתן‬ ‫בציצית )ראה לעיל הערה ‪ (8‬ש״צריכים שיהיו טווץ ושזורין לשם‬
‫במשכן‪.‬‬
‫ציצית ‪ . .‬ויש בעלי נפש שמחמירין על עצמן אפילו בניפוץ הצמר‬
‫אף שאינה מ״ע בפ״ע‪.‬‬ ‫מ‪(2‬‬ ‫אבל איו נוהגין כן״ )שו״ע אדה״ז שם סי״א ס״ג‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫שמזה מובן גם לשאר השבטים‪ ,‬שהרי בענין המבואר‬ ‫‪( 30‬‬
‫לקמן בפנים — אין כל סברא לחלק ביניהם‪.‬‬
‫במדב״ר פי״ג‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬ ‫•{ וראה ירושלמי יומא פ״ג ה״ו‪ .‬קה״ע שם‪ .‬מלחמות הי‬
‫תרומה כ ז‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫להרמב״ן סוכה פ״א וט‪ ,‬א(‪.‬‬
‫כט‬ ‫שי׳ ד‪ :‬עושץ במקדש כלים‬
‫מחשבים את אורך החצר בתור מאה אמה‪ ,‬שזה כולל‬ ‫והמשכן שהי׳ בתוכו שלשים אמה ארכו הרי מאה‬
‫את כל המשכן כאחד;‬ ‫ושלשים‪ .‬מזרק אחד כסף כנגד החצר בלא המשכן‬
‫כשרוצים להדגיש את הקדושות הפרטיות של‬ ‫שהיתה ע׳ אמה ]וכן משקל המזרק שבעים שקל‪,‬‬
‫המשכן — מחשבים את ״החצר בלא המשכן״)שבעים‬ ‫מת״כ[ ‪ . .‬ד״א החצר הי׳ ארכו ק׳ אמה ורחבו נ׳ אמה‬
‫אמה(‪ ,‬כמו שהחצר הוא קדושה בפנ״ע‪:‬‬ ‫‪ . .‬טול חמשים ‪ . .‬ועשה ממנו רצועות‪3‬נ ‪ . .‬בריבוע‬
‫יהי׳ ארכו כרחבו ע׳ אמה כו׳ ועל זה אומר שבעים‬
‫והאיחוד של שתי קדושות אלו מתבטא במספר‬
‫שקל וגו׳‪.‬‬
‫ק״ל‪ :‬יש הן הכלל — ״מאה״)שבזה אין השלשים של‬
‫ולכאורה צריך להבין‪:‬‬
‫המשכן קדושה בפנ״ע‪ ,‬אלא הם חלק מהכלל(‪ :‬והן‬
‫השלשים של המשכן כמו שהיא )קדושה( בפנ״ע‪.‬‬ ‫א( השלשים אמה דאורך המשכן הרי הם נכללים‬
‫בהמאה אמה דאורך החצר — וא״כ איך חושב את הל׳‬
‫ולכן כשנשיא שמעון הקריב קרבנות לחנוכת‬
‫אמה בנוסף להמאה אמה — ועושים מהם סך־הכל‪:‬‬
‫המזבח — שזה קשור עם שלושת הענינים הנ״ל כמו‬
‫ק״ל אמה?‬
‫שהם בנוגע אל )ובתוך( ישראל — )א( כמו שיהודי‬
‫חד הוא עם כל ישראל‪ ,‬בלי התחלקות‪) ,‬ב(‬ ‫ב( מאחר שכבר ישנו המספר של ק״ל )הכולל את‬
‫מעלתו הפרטית‪) ,‬ג( איחוד העצם שלו עם הפרט‪,‬‬ ‫מידת החצר והמשכן( — לשם מה הוצרך להקריב עוד‬
‫כמבואר כל זה במקום אחר בארוכה״ — התכוון‬ ‫קרבן ״כנגד החצר בלא המשכן״?‬
‫בקרבנותיו ש״כנגד מעשה המשכן״ לענינים הללו‬ ‫ג( מהי סברתו של המ״ד שהשבעים שקל אינם‬
‫כפי שהם באים לידי ביטוי בענין המשכן‪.‬‬ ‫״כנגד החצר בלא המשכן״‪ ,‬אלא כנגד כל החצר‬
‫)ובפרט שמחמת זה צריך לחדש — שלא לחשבי׳י■‬
‫וזוהי ג״כ ההסברה בשתי הדעות — אם‬ ‫ז‪.‬‬
‫את השיריים(?‬
‫מחשבים את ה״שבעים שקל״ ״כנגד החצר בלא‬
‫המשכן״ או שזהו המאה אמה ארכו ונ׳ אמה רחבו‬ ‫ע״פ הנ״ל י״ל שג׳ האופנים הנ״ל בחישוב‬ ‫ו‪.‬‬
‫כש״עושים״ מהם ״ארכו כרחבו״‪:‬‬ ‫אורך החצר‬
‫לדעה הראשונה‪ ,‬עיקר ההדגשה בחנוכת המזבח‬ ‫]א( שלשים ומאה — מספר הכולל את מידת‬
‫היא — מעלת הפרט )שגם בזה ממשיכים את ענין‬ ‫החצר והמשכן ביחד‪ ,‬וביחד עם זה — מדת המשכן‬
‫האחדות( — ולכן אינו נוגע בזה כל כך הקדושה‬ ‫בפנ״ע‪) ,‬ב( ״החצר בלא המשכן ‪ . .‬שבעים אמה״‪) ,‬ג(‬
‫הכללית )כמו שהיא בפנ״ע( ]שזה שייך ומרומז —‬ ‫מאה האמה של החצר )שבו נכלל אורך המשכן([ —‬
‫בנדבת העגלות‪ ,‬כמבואר במק״א״[‪:‬‬ ‫הם בהתאם לג׳ הענינים הנ״ל שבקדושת המשכן‪:‬‬
‫משא״כ לדעה השני׳‪ ,‬עיקר החידוש הוא — מעלת‬ ‫)א( הקדושה הכללית של המשכן‪ ,‬הכוללת‬
‫הכלל‪ ,‬והחידוש והפעולה של חנוכת המזבח היא מה‬ ‫ומקיפה את כל המשכן — כל חלקיו ופרטיו — בשווה‪.‬‬
‫שהיא מורה כיצד גם בהפרטים נרגשת מעלת הכלל;‬ ‫—‬ ‫הפרטיות שבחלקי המשכן‬ ‫הקדושות‬ ‫)ב(‬
‫קדושת חצר‪ ,‬קדושת אהל מועד וקדושת קדה״ק‪.‬‬
‫ולדיעה זו אין רמז להקדושה הפרטית )כמו שהיא‬
‫בפנ״ע(‪ ,‬ולכן ס״ל שה״שבעים״ הם חשבון כללות שטח‬ ‫)ג( היחוד של שתי הקדושות ביחד )שמצד זה‬
‫החצר )משא״כ שטח המשכן שניתוספה בו קדושה‬ ‫מתוספת קדושה יתירה בהקדושה הפרטית( —‬
‫נוספת — פרטית( — מעלת הכלל‪.‬‬ ‫כשמדובר ע״ד הקדושה הכללית של המשכן —‬
‫לקו״ש חכ״ג שיחה ב׳ לם׳ נשא‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬ ‫ראה רש״י עירובין כג‪ ,‬ב )נעתק בעץ יוסף לבמדב״ר שם(‪.‬‬ ‫ג‪( 3‬‬
‫לק ו ״ש שם סעיף יא‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬ ‫ראה בהמצוייז בהערה הקודמת‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫ל‬
‫סימז ה‬
‫אבן שנפגמה‬
‫לאחר שתי ההלכות הנ״ל )ולאחרי שכתב את‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בהלכות בית הבחירה פ״א הי״ד‪ :‬״כל אבן‬ ‫א‪.‬‬
‫הדין של ״אבן שנגע בה הברזל ‪ . .‬והבונה כו׳״( כותב‬ ‫שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה‬
‫הרמב״ם בהלכה בפני עצמה*‪ :‬אבן שנפגמה או שנגע‬ ‫הרי זו פסולה לכבש ולמזבח שנאמר* אבנים שלימות‬
‫בה ברזל אחר שנבנית במזבח או בכבש אותה האבן‬ ‫תבנה את מזבח ה׳״‪ .‬ומסיים בהלכה זו‪ :‬״וכן אבני‬
‫פסולה והשאר כשירות‪.‬‬ ‫ההיכל והעזרות שלימות היו״‪.‬‬
‫מזה שגם כאן אין הרמב״ם כותב שיעור‪ ,‬ובפרט‬ ‫ועזרות‬ ‫היכל‬ ‫אבני‬ ‫הרמב״ם^‪:‬‬ ‫כותב‬ ‫לאח״ז‬
‫שדין זה נכתב לאחרי ההפסק בהדין ד״אבני היכל‬ ‫שנפגמו או שנגממו פסולין ואין להן פדיון כר )ורק‬
‫ועזרות שנפגמו כו״׳‪ ,‬אשר )לפי המפרשים הנ״ל( בהם‬ ‫לאח״ז הוא כותב את הדין של פגימה באבן לאחרי‬
‫שונה שיעור הפגימה מדלעיל‪ ,‬משמע שגם באבן מזבח‬ ‫שנבנית במזבח‪ ,‬כדלקמן סעיף ב(‪.‬‬
‫לאחר שנבנית במזבח‪ ,‬לא נאמר שיעור הפגימה דבדי‬ ‫ועזרות‬ ‫היכל‬ ‫באבני‬ ‫שגם‬ ‫לומדים‬ ‫בפשטות‬
‫שתחגור כו׳‪.‬‬ ‫שנפגמו שיעור פגימתן הוא ״כדי שתחגור בה‬
‫ואע״פ שבפשטות הי׳ משמע שהשיעור בזה הוא‬ ‫הציפורן״ כשם שהוא בהלכה הקודמת באבן שנפגמה‬
‫אותו השיעור שבהלכה הראשונה )מהמובאות לעיל(‪,‬‬ ‫שהיא פסולה לבנין הכבש והמזבח‪ .‬ומה שאין הרמב״ם‬
‫שבה כותב הרמב״ם השיעור ״כל אבן שנפגמה כדי‬ ‫כותב שיעור זה בהלכה זו‪ ,‬הוא מפני שהדברים באים‬
‫שתחגור כו׳ פסולה לכבש ולמזבח״ — יש לומר שישנו‬ ‫בהמשך להלכה שלפני׳‪ ,‬וא״כ אין צורך לחזור ולומר‬
‫חילוק בין האבנים העומדות לבנין המזבח לבין —‬ ‫את השיעור עוה״פ‪.‬‬
‫לאחרי שנבנו בו‪:‬‬ ‫אבל יש מפרשים* שמדייקים שאינו כן‪ :‬מזה‬
‫מאחר שהפסול של פגימה נלמד )כמ״ש הרמב״ם(‬ ‫שבאבני ההיכל והעזרות כותב רק ״שלימות היו״ ואינו‬
‫מהכתוב ״אבנים שלימות תבנה את מזבח ה׳״ שבו‬ ‫כותב בהן )בהלכה שלאח״ז( את השיעור של חגירת‬
‫מדובר ע״ד בנין המזבחי‪ ,‬יש מקום לומר שאחר שנבנה‬ ‫הציפורן)ובריש דבריו כתב בפירוש ששיעור הפגימה‬
‫המזבח שיעור הפגימה בו שונה״‘ ‪.‬‬ ‫באבן )כדי שתחגור כר( פוסל )רק( לכבש ולמזבח(‬
‫מוכח‪ ,‬שבהם אין השיעור של חגירת הציפורף‪.‬‬
‫ואם כי בגמרא** איתא השיעור ״כדי שתחגור בה‬
‫הציפורן״ לגבי ״פגימת המזבח״ — שבפשטות מיירי‬ ‫)ומביאים ראי׳ לזה‪ :‬באבני ביהמ״ק אמרו‬
‫ע״ד אבני המזבח לאחרי שנבנו במזבחג* —‬ ‫בפירושי‪ ,‬שהם נחצבו ע״י השמיר — ובתום׳ ‘ מבאר‬
‫שע״י השמיר אי אפשר שהאבנים יהיו חלקות לגמרי‬
‫שלא תהי׳ בהם פגימה אפילו כדי שתחגור בה‬
‫הפר״ח הנ״ל‪ .‬וראה מנ״ח מצרה צה בתחלתה מש״כ בדעת הרמב״ם‪.‬‬
‫הציפורן(׳■‪.‬‬
‫אבל כדברי הפר״ח )במים חיים( כתב גם במהר׳׳י קורקוס על‬
‫הרמב״ם כאן )נדפס מכת״י ברמב״ם הוצאת שולזינגער נ‪.‬י‪ .‬תש״ז‪,‬‬
‫ובספר בפ״ע נ‪.‬י‪ .‬תשל״ג(‪.‬‬
‫הט״ז‪.‬‬ ‫‪(8‬‬ ‫תבוא כז‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ראה רמב״ן שהובא לקמן בפנים‪.‬‬ ‫‪(9‬‬ ‫הלכה טו‪.‬‬ ‫י(‬
‫להעיר מהפירוש במפרשים )פי׳ הא׳ בחי׳ היעב״ץ להל׳‬ ‫‪( 10‬‬ ‫מים חיים )להפר״ח( על הרמב״ם כאן‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫ביהב׳׳ח כאן הט״ז‪ .‬צפע״נ תרומות ד‪ ,‬ג‪ .‬השלמה יה‪ ,‬א )נעתקו‬ ‫וממשיך)הפר״ח(‪ :‬ולא נתבאר בתלמוד כמה שיעור פגימתן‬ ‫‪{1‬‬
‫בצפע׳׳נ המלוקט להל׳ ביהב״ח כאן(( בדברי הרמב׳׳ם כאן‪ ,‬דזה שרק‬ ‫ולפיכך לא הזכירו הרב‪.‬‬
‫אותה האבן פסולה והשאר כשירות הוא דוקא כשנבנה בכשרות‬ ‫גיטין סח‪ ,‬א־ב‪ .‬סוטה מח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫י■{‬
‫ונפגם אחר שנבנית במזבח‪ ,‬אבל בנאו מתחלה אפי' באבן אחת‬ ‫ד״ה וכמה — חולין יח‪ ,‬א)ו ש״נ( — הובא בכס״מ לרמב״ם‬ ‫‪(6‬‬
‫פגומה )שבהלכה יד( כולו נפסל כיון שנעשה בפסול‪.‬‬ ‫הל׳ ביהכ״ח כאן )וראה חידושים וביאורים מהיעב ^ לרמב״ם שם‬
‫חולין יז‪ ,‬סע׳׳ב ואילך‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫פ״א הי״ג(‪.‬‬
‫פרש׳׳י חולין שם בסוף העמוד‪ .‬ונרגמ״ה חולין שם )יח‪,‬‬ ‫‪( 12‬‬ ‫אמנם מתום' שם בסופו)ובסוכה מט‪ ,‬א סד״ה שבל; זבחים‬ ‫‪(7‬‬
‫רע׳׳א(‪ :‬בדי פגימת המזבח שאם הי׳ מזבח פגום נפסל מלהקריב‬ ‫נד‪ ,‬ב סד״ה אבנים( משמע‪ ,‬דגם באבני ביהמ״ק פסול בחגירת‬
‫עליו‪ .‬וראה להלן בפנים )מרמב׳׳ן( ובהערה ‪. 19‬‬ ‫הצפורן — ראה שירי קרבן לירושלמי סוטה פ״ט הי״ג שהקשה על‬
‫לא‬ ‫סי׳ ה‪ :‬אבן שנפגמה‬
‫שמזה משמע שבנדו״ד לא נאמר שיעור זה?‬ ‫אבל מזה גופא שהרמב״ם משנה כאן מלשון‬
‫הגמרא )למרות שבדרר כלל הוא מעתיק את דיני‬
‫ויש לומר‪ ,‬דהנה ידוע‪ ,‬ש)גם( בהשיעור ״כדי‬ ‫ד‪.‬‬
‫הגמרא ״כצורתם וכלשונמ״ ” ( והוא כותב את השיעור‬
‫שתחגור בה הציפורן״)בנוגע לסכין של שחיטה( יש‬
‫של פסול הפגימה ״כדי שתחגור בה הציפורך דוקא‬
‫שקו״ט ודיעות ” בגודל השיעור‪ ,‬עד שיש אומרים‪,‬‬
‫בשייכות לבנין הכבש והמזבח‪ ,‬ע״פ הכתוב ״אבנים‬
‫שהשיעור של חגירת הציפורן הוא אפילו פגימה כל‬
‫שלימות תבנה את מזבח ה׳״ — ולא סידר את הדינים‬
‫שהיא‪,‬‬
‫באופן שהשיעור של חגירת הציפורן יכלול בהדיא “‬
‫אבל אפילו להדיעות» שמפרשים )בהרמב״ם(‬ ‫גם את האבנים לאחרי שנבנו במזבח כבגמרא —‬
‫שזהו שיעור הכי קטן‪ ,‬״כל שהוא״^^‪ ,‬אעפ״כ מזה שאין‬ ‫משמע‪ ,‬שבאבנים אלו לא נאמר השיעור )לדעת‬
‫הרמב״ם כותב כאן הלשון ״כל שהוא״ “ וכיו״ב אלא‬ ‫הרמב״ם( ״כדי שתחגור בה הציפורן״‪.‬‬
‫״כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה״ מובן‬
‫אבל קשה לומר את החילוק הנ״ל בדעת‬ ‫ג‪.‬‬
‫שכוונת הרמב״ם לדייק שיש לה שיעור מסויים “‪.‬‬
‫הרמב״ם )שאבנים שלימות תבנה קאי רק על האבנים‬
‫וי״ל ההסברה בזה‪ :‬השיעור של כל שהוא מצינו‬
‫לבנין המזבח(‪ ,‬שהרי הרמב״ם אינו מביא שום לימוד‬
‫ברמב״ם כמ״פ‪ ,‬ולדוגמא‪ :‬״יין שנתנסך לעכו״ם אסור‬
‫אחר על הפסול של אבן שנפגמה אחר שנבנית במזבח‪.‬‬
‫בהניי׳ והשותה ממנו כל שהוא לוקה ‪ . .‬וכן האוכל כל‬
‫— הרמב״ף■ מביא שאכן לגבי אבני מזבח לאחרי‬
‫שהוא מתקרובת עכו״ם מבשר או מפירות אפילו מים‬
‫שנבנו במזבח יש לימוד אחר ״וזבחת עליו את עולותיך‬
‫ומלח האוכל מהן כל שהוא לוקה״ “‪ .‬ועד״ז כ׳ הרמב״ם‬
‫ואת שלמיר וגו׳ “ וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא‬
‫בהל׳ עבודה זרח לגבי ע״ז “ ולגבי שלל עיר הנדחת ”‪.‬‬
‫שלם ולא בזמן שהוא חסר״י׳‪ ,‬ובלשונו ״דאי מאבנים‬
‫הרגוצובי״’ מוסיף לציין להרמב״ם הל׳ שבתיג שם‬
‫שלימות ה״א ה״מ בשעת בנין לכך נאמר עליו״‪.‬‬
‫מביא הרמב״ם כמה דברים שאיסור ההוצאה שלהם‬
‫הוא ״בכל שהוא״»‪.‬‬ ‫ומאחר שהרמב״ם )כאן — הל׳ ביהב״ח( אינו‬
‫לומד זה מהכתוב ההוא*׳ הרי בפשטות צריך לומר‪,‬‬
‫כנ״ל‪ ,‬שגם בנוגע להאבנים לאחר שנבנו במזבח מקורו‬
‫של פסול הפגימה הוא מהכתוב׳״ ״אבנים שלימות‬
‫)הפוסלת( — כי החידוש בהלכה זו הוא )לא ד״אותה האבן פסולה״‬ ‫תבנה את מזבח ה״׳ שהוא מביא בהלכה שלפני״ז “‪.‬‬
‫— שזה מובן מאליו מהלכה יד — כ״א( רק ד״השאר כשרות״)וראה‬ ‫והדרא קושיא לדוכתה — למה אין הרמב״ם כותב‬
‫בהנסמן לעיל הערה ‪ — ( 10‬בי מפשטות לשון הרמב״ם משמע שבא‬
‫כאן את השיעור הנ״ל ״אבן שנפגמה כשיעור זה״‬
‫להודיע גם דין זה ד״אותה האבן פסולה״‪.‬‬
‫)וכיו״ב(׳^‪,‬‬
‫ראה ראשונים לחולין שם‪ .‬נ״כ הטושו״ע יו״ד סי״ח ס״ב‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫וראה בפרטיות קו״א לשו״ע אדה״ז יו״ד שם‪ .‬שו״ת הצ״צ יו״ד סט״ז‬
‫ובפסקי דינים מא‪ ,‬ב ואילך )הנסמן עה״ג בשו״ע שם(‪.‬‬
‫ראה דרישה )סק״א( ופר״ח )השלם — סק״ה( יו״ד שם‪.‬‬ ‫‪( 23‬‬ ‫יד מלאכי כללי הרמב״ם אות ה‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫פמ״ג )משב״ז( שם סק״ב‪ .‬פלתי סק״א‪ .‬וראה שו״ת צ'צ שם‪.‬‬ ‫ובפרט שהפסיק ביניהם באבני היכל ועזרות אשר )לפי‬ ‫‪( 14‬‬
‫ל׳ השו״ע שם‪ .‬אלא שבשו״ע שם ״ובלבד שתאגור בה כל‬ ‫‪( 24‬‬ ‫המפרשים הנ״ל( שיעורם שונה‪ ,‬וכנ״ל סעיף א‪.‬‬
‫שהוא אפי׳ חוט השערה״‪ ,‬והוא מהרשב״א בתורת הבית בית א׳ שער‬ ‫חולין שם סד״ה וכולן פגימתן)״וי״מ״(‪ .‬וראה גם ריטב״א‬ ‫‪( 15‬‬
‫ב‪ .‬וראה בהנסמן בהערה ‪.23 ,22‬‬ ‫חולין שם )יח‪ ,‬רע״א סד״ה כדי(‪.‬‬
‫ובקרית ספר להמבי״ט הל׳ ביהב״ח כאן כתב ״ובפגימה‬ ‫‪( 25‬‬ ‫יתרו כ‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫כל שהיא בחגירת הצפורן לא הויא אבן שלימה״‪.‬‬ ‫לשון רש״י חולין שם — מזבחים נט‪ ,‬א )כמ״ש רש״י(‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬
‫ובפרט שבהל׳ שחיטה )פ״א הי״ד‪ .‬הכ״ג‪ .‬וראה מ״מ‬ ‫‪( 26‬‬ ‫והביאו)הא דזבחים שם( רק בהל׳ פסולי המוקד שין)פ״ג‬ ‫‪( 18‬‬
‫להי״ד( לא כתב הרמב״ם דהשיעור פגימה בסכין הוא כדי שתחגור‪.‬‬ ‫הכ״ב — נעתק לקמן סוס״ז( לגבי הפסול דקדשים ״שהיו שם‬
‫וראה תבואות שור שם סק״ה־ו‪ .‬צפע״נ הל׳ שחיטה שם )נעתק‬ ‫שחוטיך‪.‬‬
‫בצפע״נ)המלוקט( להל׳ ביהב״ח כאן(‪ .‬וראה המובא בלשד השמן על‬ ‫וכפשטות ד ברי רש״י חולין)יח‪ ,‬רע׳־א(‪ ,‬הובא בתוס׳ סוכה‬ ‫‪( 19‬‬
‫הרמב״ם הל׳ ביהב״ח כאן‪.‬‬ ‫מט‪ ,‬א רד״ה שכל — בתחלתו‪ .‬וכהפי׳ ברמב״ן שם‪ .‬חי׳ הרשב׳׳א‬
‫הל׳ מאכלות אסורות פי״א ה״א‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫חולין שם ד׳׳ה פגימת‪ .‬וראה גם תוס׳ חולין יז‪ ,‬ב‪ .‬פי׳ הרא׳׳ש מדות‬
‫פ״ז הט״ו‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬ ‫פ״ג מ׳׳ד‪ .‬ריטב״א חולין שם‪.‬‬
‫פ״ד ה״ז‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬ ‫דאבנים‬ ‫הדרשה‬ ‫שכתב‬ ‫שם‬ ‫חולין‬ ‫ממאירי‬ ‫ולהעיר‬ ‫‪(20‬‬
‫הל׳ מאכלות אסורות שם בסופו )צב‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬ ‫שלימות לגבי הבנין ואח׳־כ ממשיך ״ואף אם נפגמה בשיעור זה אחר‬
‫פי״ח ה״ה‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬ ‫הבנין נפסל״‪.‬‬
‫וראה בהמשך דברי הצפע״נ הל׳ מאכא״ס שם‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬ ‫ודוחק גדול לומר‪ ,‬שלא הוצרך לומר כאן שיעור הפגימה‬ ‫‪(21‬‬
‫חידושים וביאורים בהל' ביהב״ח‬ ‫לב‬
‫ועד״ז י״ל בנדו״ד‪ :‬בזה שהרמב״ם מדייק לכתוב‬ ‫)לכאורה( יש חילוק ביניהם‪ ,‬ובהקדם‪,‬‬ ‫אמנם‬
‫את השיעור של פגימת האבן ״כדי שתחגור בה הציפו ‬ ‫שגדר האיסור דכל שהוא יש לפרש בב׳ אופנים‪:‬‬
‫רן״ דוקא בנוגע לבנין אבן במזבח ובכבש — בשינוי‬
‫א( שזהו שיעור בהאיסור המסויים — יש איסורים‬
‫מבש״ס‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬ובנוגע ל״אחר שנבנית במזבח״ אינו‬ ‫ששיעורם בגרוגרת‪ ,‬בכזית כר ויש גם כאלו ששיעור‬
‫מוסיף ״אבן שנפגמה כשיעור זה״ וכיו״ב )וגם בזה‬ ‫האיסור בהם הוא בכל שהוא‪.‬‬
‫שבין שתי הלכות שבנוגע לאבני מזבח הוא מסדר את‬
‫ב( זהו איסור שאין לו שיעור‪ ,‬ולכן האיסור הוא‬
‫הדין של ״אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו‬
‫בכל שהוא — אינו בגדר שיעור נג‪.‬‬
‫פסולין כו׳״( —‬
‫הוא מרמז )ומדגיש( שב״אבן שנפגמה כר אחר‬ ‫וזהו החילוק בין גדר כל שהוא באיסור‬ ‫ה‪.‬‬
‫שנבנית במזבח״ מיתוסף עוד פסול שאינו קשור עם‬ ‫ההוצאה בשבת לכל שהוא שבאיסור ע״ז‪:‬‬
‫השיעור ״כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה״‪,‬‬ ‫בנוגע להוצאה בשבת שאיסור ההוצאה בכלל יש‬
‫אלא הפסול הוא בכל שהוא‪ ,‬בגדרי כל שהוא כנ״ל‪.‬‬ ‫לו שיעור‪ ,‬מובן שדברים אלו שאיסורם הוא בכל שהוא‬
‫והטעם לחילוק זה‪ :‬הרמב״ם כ׳ בהל׳ ביהב״ח‬ ‫זהו מפני שבהם השיעור הוא כל שהוא — אם מפני‬
‫בהלכה שלאח״ז״“ ״הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל‬ ‫שגם ״כל שהוא״ מדברים אלו הוא חשוב מצ״ע‪ ,‬וע״ד‬
‫היכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה‬ ‫״פלפל כל שהוא‪ ,‬עיטרן כל שהוא ריח טוב כל שהוא‬
‫שנאמר״׳ ונתצתם את מזבחותם וגו׳ לא תעשון כן‬ ‫וכו׳״י׳י׳‪ ,‬או מפני ש״מצניעים אותם לגניזה״״י‪ — -‬בני‬
‫לה״א״‪ .‬ומאחר שאיסור זה שייך ובא בקשר לע״ז‬ ‫אדם מחשיבים )מצניעים( בדברים אלו גם כל שהוא‪.‬‬
‫יסוה״ת^״‬ ‫בהל׳‬ ‫מדגיש‬ ‫שהרמב״ם‬ ‫— וכמו‬ ‫משא״כ בנוגע לעיר הנדחת ועד״ז בע״ז בכלל‪,‬‬
‫״הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן‬ ‫שע״ז נאמ^’ ״ולא ידבק בידך מאומה מן החרס״י׳י‪,‬‬
‫ההיכל או משאר העזרה לוקה שנאמר בעבודת כוכבים‬ ‫איסור ״כל שהוא״ אינו מפני ש״כל שהוא״ הוא גדר של‬
‫כי את מזבחותם תתוצוך״ וכתיב לא תעשון כן‬ ‫שיעור‪ ,‬אלא מפני שאיסור ע״ז אין לו שיעור —‬
‫לה״א״ —‬ ‫״מאומה״‪ ,‬ובלשון הרמב״ם ”‪ :‬כיון שאיסור זה משום‬
‫עכו״ם הוא אין לו שיעור ונאמר בעבודת כו״ם ולא‬
‫נמצא שהאיסור הוא גם כשהוא נותץ אפילו כל‬
‫ידבק בידך מאומה מן החרם‪.‬‬
‫שהוא מאבן אחת מן המזבח וכיו״ב — ונותץ כל שהוא‬
‫היינו פוגם )אפילו כל שהוא(‪ ,‬וכמ״ש באוה״ח^•׳ ״שלא‬ ‫עפי״ז יש לבאר גם דברי הרמב״ם בהל׳ בית‬ ‫ו‪.‬‬
‫אמר בדיוק אבן אחת אלא שעושה בנתיצתו רושם‬ ‫הבחירה‪ ,‬ובהקדם‪:‬‬
‫בכני]״״׳‪.‬‬ ‫ידוע*י שאין דרכו של הרמב״ם לכתוב בפירוש‬
‫ועפי״ז מובן החילוק בין אבן שנפגמה לפני‬ ‫ז‪.‬‬ ‫דינים מחודשים )מלבד המקומות שבהם הוא כותב‬
‫שנבנית במזבח ובכבש לאבן שנפגמה כו׳ אחר שנבנית‬ ‫״ויראה לי״‪ ,‬הנמצאים ברמב״ם במספר מצומצם‪,‬‬
‫במזבח או בכבש‪:‬‬ ‫כיוצאים מן הכלל׳־י(‪ ,‬אבל בכ״מ הוא משנה לשונו‬
‫ומסדר דבריו באופן כזה‪ ,‬שאפשר ללמוד מזה חידוש‬
‫בדין פרטי‪.‬‬
‫שאינו בערך לרבבות ההלכות שבספרו‪ .‬ועוד ועיקר — בהנ״ל כולל‬
‫גם מה שפסק והכריע בו׳‪ ,‬ובפנים מדובר ע׳׳ד חידושי דינים‪.‬‬ ‫« { י״ל הנפק״מ‪ :‬בשיעור — גדרן שאפשרי שיוגרע‪ :‬נל‬
‫פ״א הי׳׳ז‪.‬‬ ‫‪( 40‬‬ ‫שהוא — גדרו להיפך‪ :‬כל שהוא‪ .‬ונפק״מ כשנפל מהתערוכה‬
‫ראה יב‪ ,‬ג־ד‪.‬‬ ‫‪(41‬‬ ‫לתערוכה שני׳ וכר‪ .‬וראה פלוגתת הט״ז)יו״ד סצ״ב סקט״ז( והש״ך‬
‫פ״ו ה״ז‪.‬‬ ‫‪(42‬‬ ‫)נקודת הכסף שם(‪ .‬ועפ״ז אי״ז פלוגתא במציאות‪ .‬וראה פמ״ג‬
‫תשא לד‪ ,‬יג )ועד״ז ואתחגן ז‪ ,‬ה(‪ .‬וצ״ע שאינו מביא‬ ‫‪(43‬‬ ‫)משב״ז( שם‪ .‬שו״ע אדה״ז או״ח סתמ״ז סט״ז‪ .‬ואכ״ח‪.‬‬
‫הפסוק דראה — ובפרט שבהמשך ההלכה מביאו‪ .‬וראה ספר המדע‬ ‫ל׳ הרמב׳׳ם הל׳ שבת שם‪.‬‬ ‫‪(w‬‬
‫)ירושלים‪ ,‬תשכ״ד( מב׳ דפוסים‪ ,‬שהכוונה להפסוק דראה‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫ראה יג‪ ,‬יח‪ .‬הובא ברמב׳׳ם הל׳ מאכא״ס שם )ה״ב(‬ ‫‪( 35‬‬
‫עה״ת ראה שם‪,‬‬ ‫‪(44‬‬ ‫כדלקמן בפנים )וכן בהל׳ ע״ז פ״ד שם(‪.‬‬
‫הובא במנ׳׳ח מצוה תלז )מה‪ ,‬ב(‪ .‬ובהמשך לזה מביא‬ ‫‪(45‬‬ ‫ראה ציוני מהר״נ על הרמב׳׳ם הל׳ מאכא״ס שם )ה״א(‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬
‫מ״תום׳ מכות )כב‪ ,‬רע״א( שכתבו גבי עצי הקדש דהשורף חייב אף‬ ‫הל׳ מאכא״ם שם ה״ב‪.‬‬ ‫‪( 37‬‬
‫שאינו שוה פרוטה ופשוט דה״ה א״צ שום שיעור כלל דעל כל שהוא‬ ‫ראה יד מלאכי שבהערה ‪. 13‬‬ ‫‪( 38‬‬
‫חייב בו׳ דאיסורי ע״ז הוא בכ״ש ועז״נ לא תעשון ובו׳ וחייבים על‬ ‫מאה פעמים ועוד כתב הרמב״ם בספרו ״יראה לי״)נטמנו‬ ‫‪( 39‬‬
‫כ״ש״‪.‬‬ ‫במבוא לרמב״ם צילום דפוס רומי רמ )ירושלים תשט״ו — ע׳ ו((‬
‫לג‬ ‫שי׳ ה‪ :‬אבו שנפגמה‬
‫כשם שמצות ״ונתצחם את מזבחותם גו׳״ אין‬ ‫הפסול דאבן שנפגמה קודם הבנין הוא מצד‬
‫תוכנה רק מעשה הניתוץ של הגברא‪ ,‬אלא גם ביטול‬ ‫הציווי והחיוב ״אבנים שלימות תבנה את מזבח ה׳״‪,‬‬
‫המציאות של ״מזבחותם״‪ ,‬עד״ז הוא גם בהאיסור של‬ ‫שהאבנים צריכות להיות שלימות בשעת הבני׳ — ולכן‬
‫״לא תעשון כן לה״א״‪ ,‬שאמנם הלאו ומלקות הם על‬ ‫ישנו שיעור בהפגימה‪ ,‬שיהי׳ בה כדי שזה ייחשב‬
‫כוללים‬ ‫וגדרו‬ ‫האיסור‬ ‫עשיית האדם‪ ,‬אבל תוכן‬ ‫לחסרון וקלקול בה״שלימות״ דהאבףי‪ ,‬והשיעור הזה‬
‫ושוללים נתיצת האבן בכל אופן שהוא‪ ,‬שכל דבר‬ ‫הוא ״כדי שתחגור בה הציפורן כסכין של שחיטה״‪.‬‬
‫שב״מזבח ה׳ אלקיך״ לא יהי׳ נתוץ ובטל‪.‬‬ ‫משא״כ אבן שנפגמה אחר שנבנית במזבח‪ ,‬מאחר‬
‫]ויש להוסיף בזה עפ״י דברי הצפע״נ״י בגדר ״לא‬ ‫שזה נוגע להענין ד״לה״א״‪ ,‬זהו ״מזבח ה׳״‪ ,‬הרי״ז‬
‫תעשון כן לה״א״‪ ,‬שהחיוב בזה אינו רק מה שהוא‬ ‫קשור לא רק להחיוב ד״אבנים שלימות תבנה את מזבח‬
‫מפקיע את הקדושה יי מהאבן‪ ,‬אלא גם מה שעי״ז נפסל‬ ‫ה׳״יי אלא גם עם הגדר דנתיצת המזבח‪ ,‬שהוא קשור‬
‫המזבח )או נעשה חסרון בהעזרה כו׳( ” —‬ ‫עם ״לא תעשון כן )כמו למזבח דע״ז( לה״א״‪:‬‬
‫ועד״ז ב״אבן שנפגמה ‪ . .‬אחר שנבנית במזבח״‪,‬‬ ‫ואם כן כשם שבע״ז האיסור הוא בכל שהוא‪ ,‬לא‬
‫ישנם שני פרטים אלו‪ :‬גם הפקעת הקדושה מהאבן —‬ ‫בגדר שיעור כנ״ל‪ ,‬עד״ז הפגימה בהאבן שנבנית‬
‫״אותה האבן פסולה״; וגם ביטול קדושת המזבח בנוגע‬ ‫במזבח אינה בגדר שיעור‪ ,‬אפילו לא שיעור הכי קטן‬
‫להקרבהיי‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם בהל׳ פסולי המוקדשיףי‪,‬‬ ‫״כדי שתחגור בה הציפורן״)אפילו להדיעות שזהו כל‬
‫״שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו ונאמר וזבחת עליו ‪. .‬‬ ‫שהוא(‪ ,‬אלא אבן שנפגמה סתם‪ ,‬בלי שיעור‪ ,‬״אותה‬
‫בתקונו לא פגום״יי‪.‬‬ ‫האבן פסולה״‪.48‬‬
‫)ומעין זה ועד״ז הוא באבני היכל ועזרות שנפגמו‬ ‫]ועפי״ז י״ל שגם בזה שאין הרמב״ם מפרש שיעור‬
‫או שנגממו שבהלכה טו([‪.‬‬ ‫ב״אבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו״‪ ,‬אי״ז מפני‬
‫בה‬ ‫שתחגור‬ ‫מ״כדי‬ ‫גדול‬ ‫הוא‬ ‫פגימתן‬ ‫ששיעור‬
‫הענין של שיעור פגימת האבן לאחרי שנבנית‬ ‫ח‪.‬‬
‫הציפורן״ )כנ״ל ס״א(‪ ,‬אלא אדרבא‪ ,‬מאחר שהאבנים‬
‫במזבח קשור גם עם השם של הלכות אלו — ״בית‬
‫נעשו חלק מההיכל והעזרותי“ — אין איסור הפגימה‬
‫הבחירה״^י‪:‬‬
‫בהם בגדר שיעור‪ ,‬אלא הוא בכל שהוא[‪.‬‬
‫הרי בית הבחירה הוא על שם ״המקום אשר יבחר‬
‫ואע״פ שהלאו ומלקות בנתיצת אבן נאמרו דוקא‬
‫ה״׳ ”‪ ,‬והרמב״ם מדגיש בזה )כמדובר כמ״פ(«י שעיקר‬
‫בפעולת האדם‪ :‬״הנותץ אבן אחת מן המזבח ‪. .‬‬
‫מעלת המקדש הוא זה שהוא ״בית הבחירה״‪ ,‬בחירת‬
‫שנאמר ‪ . .‬לא תעשון כן לה״א״‪ ,‬ויתירה מזו — דוקא‬
‫הקב״ה‪:‬‬
‫ב״דרך השחתה״ — אבל מובן שגם הנתיצה )פגימה(‬
‫הנפעלת בהחפצא‪ ,‬כשלעצמה‪ ,‬אפילו שלא ע״י פעולת‬
‫הל׳ יסודי התורה שם‪ .‬וראה גם מהד״ת לד‪ ,‬סע״ד‪ .‬עד‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪( 5n‬‬ ‫גברא ובדרך השחתה‪ ,‬יש לה שייכות והיא ע״ד כבגדר‬
‫ועוד )נעתקו בצפע״נ המלוקט להל׳ ביהב״ח כאן(‪.‬‬ ‫ביטול ע״ז‪:‬‬
‫וראה מנ״ח שבהערה ‪.45‬‬ ‫‪( 51‬‬
‫ועיין בצפע״נ שם שעפ״ז מתרץ שינוי ל׳ הרמב״ם בין הל׳‬ ‫‪( 52‬‬
‫יסוה״ת שכתב ״הסותר״ ומוסיף ״או משאר העזרה״‪ ,‬ובהל׳ ביהב״ח‬
‫כ׳ ״הנותץ״ ילא כתב ״מן העזרה״‪.‬‬ ‫ולפ״ז מש״כ ברש״י חולין )הנ״ל הערה ‪ ( 19‬״באבנא כל‬ ‫‪(46‬‬
‫‪ ( 54‬ראה מאירי שבהערה ‪ ,20‬שמוסיף שם ״)נפסל( כלו״‪.‬‬ ‫דהוא כדכתיב אבנים שלימות״)וראה רמב״ן‪ ,‬רשב״א וכר שבהערה‬
‫נסמן בהערה ‪. 18‬‬ ‫‪( 54‬‬ ‫הנ״ל(‪ ,‬אין הכוונה כל שהוא ממש — שלא בגדר ״שיעור״‪ ,‬כ״א ״כל‬
‫ומטעם זה הוסיף הרמב״ם כאן בהט״ז ״והשאר כשרות״‪,‬‬ ‫‪( 55‬‬ ‫שהוא״ לגבי השיעור דטפח או כזית שבפגימת ״םיד״ המבואר שם‪.‬‬
‫כי אף שאין שם מזבח לזרוק עליו‪ ,‬דהמזבח נפסל‪ ,‬שאר האבנים‬ ‫שבזה הוא המדובר בחולין )בשיעור כדי שתחגור בה‬ ‫‪( 47‬‬
‫נשארו כשרות‪ ,‬ובמילא אפשר להכשיר המזבח ע״י חליפת אבן‬ ‫הצפורן(‪.‬‬
‫הפגומה‪ .‬וראה בהנסמן לעיל הערה ‪. 10‬‬ ‫אפילו את״ל )כנ״ל ס״ב( שלהרמב״ם גם באבני מזבח‬ ‫‪( 48‬‬
‫כן קוראם הרמב״ם‪ ,‬אף דל שון הכתוב שהביא לר אי׳)רי ש‬ ‫‪( 56‬‬ ‫לאחרי שנבנית במזבח הפגימה היא ״כדי שתחגור בה הציפורן״‪ ,‬יש‬
‫הל׳ ביהב״ח( הוא ״ועשו לי מקדש״ ) תרו מ ה כה‪ ,‬ח(‪ ,‬ובעצמו כותב‬ ‫לומר‪ ,‬דזה גופא שלא כתבו מפורש בדין זה הוא‪ ,‬לפי שבאבני מזבח‪,‬‬
‫בכ״מ הלשון ״)בית ה(מקדש״‪ .‬וראה לעיל סימן ג סעיף ז‪ :‬לקמן‬ ‫זה שהפגימה פוסלת כדי שתחגור בה צפורן‪ ,‬הוא לא בגדר שיעור‬
‫סימן ו סעיף ג — ובהנסמן שם‪.‬‬ ‫פגימה‪ ,‬אלא סימן על פגימה כל שהיא‪.‬‬
‫ראה יב‪ ,‬יא‪ .‬וכן בס׳ תבוא כו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לעיל סימן ג‪.‬‬ ‫‪( 57‬‬ ‫ועפ״ז לא יוקשה קושיית התום׳ )דלעיל הערה ‪ (7‬איר‬ ‫‪(49‬‬
‫וש״נ‪.‬‬ ‫נבנה ביהמ״ק ע״י שמיר‪ ,‬כי דין זה באבני היכל כו׳ הוא רק לאחרי‬
‫ראה בהנסמן בהערה ‪.56‬‬ ‫‪( 58‬‬ ‫שנבנית‪ ,‬משא״ב בהשמיר שהי׳ לפני הבנין‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫לד‬
‫שעיקר מעלתו של הבית הוא זה שהוא ״בית הבחירה״‪,‬‬ ‫ידועיי שבחירה אמיתית הוא דוקא כשהבחירה‬
‫לכן אין החסרון והפגם בהבית קשורים עם שיעור‪,‬‬ ‫בהדבר היא אך ורק מצד בחירתו החפשית של הבוחר‬
‫אלא אפילו חסרון משהו נוגע בעיקר ענינו של בית‬ ‫־‪ -‬לא מחמת מעלה וחשיבות איזו שתהי׳ שבדבר‬
‫הבחירה‪.‬‬ ‫הנבחר‪ ,‬ובכלל‪ ,‬לא מחמת סיבות וטעמים ונטיות‪,‬‬
‫המכריחים את הבוחר‪.‬‬
‫ועפי״ז יומתק גם מה שהענין הנ״ל‪ ,‬שהפגימה‬
‫בכל שהוא‪ ,‬מודגש בעיקר בנוגע להמזבח )וכנ״ל‬ ‫שמצד זה יוצאים שני ענינים‪:‬‬
‫שהרמב״ם משנה וכותב השיעור ״כדי שתחגור בה‬ ‫א( כשאדם בוחר בדבר מחמת מעלתו וחשיבותו‪,‬‬
‫הציפורן״ ולא )כבגמרא( בנוגע לאחר שנבנית במזבח‪,‬‬ ‫מובן שמידת ותוקף של הבחירה בו ע״י הבוחר היא‬
‫אלא בנוגע לאבן לבנין המזבח(‪,‬‬ ‫כפי מידת מעלתו וחשיבותו‪:‬‬
‫כי בנוגע להמזבחיי היתה בחירה מיוחדת הן‬ ‫אבל כשהבחירה אינה מחמת מעלת הדבר‪ ,‬אלא‬
‫בנוגע למקומו כמו שהרמב״ם״* מדגיש במזבח ״המזבח‬ ‫מפני שהבוחר בחר אותו בבחירתו החפשיח‪ ,‬הרי זה‬
‫מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם״‪,‬‬ ‫באופן שאי״ז קשור עם מידה ושיעור )ובמילא זהו גם‬
‫והן בנוגע למזבח עצמו׳ ‘ כמודגש בכתובי‘ ״‪1‬זה‬ ‫ענין תמידי(‪.‬‬
‫מזבח לעולה לישראל״‪,‬‬
‫ב( מזה מובן גם‪ ,‬שכשנעשה חסרון בהדבר הנבחר‬
‫וכמו שהרמב״ם מביא בתחילת הל׳ ביהב״חב‘ שני‬ ‫— הרי אם הרצון והבחירה בהדבר הם מחמת מעלתו‪,‬‬
‫הפרטים שבכתוב זה ״זה הוא בית ה׳ האלקים חה‬ ‫זו תלוי בהשיעור של החסרון‪ ,‬עד כמה הוא פוגם‬
‫מזבח לעולה לישראל״‪ ,‬דיוק ובחירה )״זה״( מיוחדים‬ ‫במעלת הנבחר‪ :‬אבל כשהבחירה בהדבר היא מצד‬
‫בנוגע להמזבח‪.‬‬ ‫הבוחר‪ ,‬אז אין חילוק בשיעור החסרון — כי אי״ז‬
‫הדבר שהוא בחר בו‪.‬‬
‫ט‪ .‬ועפי״ז יובן גם בנוגע לבית המקדש; מאחר‬

‫הל׳ ביהב״ח רפ״ב‪.‬‬ ‫‪( 60‬‬
‫ראה לעיל סי׳ ג הערה ‪.38‬‬ ‫‪(61‬‬
‫דה׳־א כב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(62‬‬
‫פ״א ה״ג‪.‬‬ ‫‪(63‬‬ ‫ראה לקו״ש חי״ז ע׳ ‪ 89‬ואילך‪ 1 .‬ש״נ‪.‬‬ ‫‪( 59‬‬
‫לה‬
‫סימן ו‬
‫מקום המזבח‬
‫כו״כ מעלות של מקום זה קודם שנבחר — ״הוא‬ ‫ברמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ב‪ ,‬הלכה א‪ :‬המזבח‬
‫המקום שבנה בו אברהם המזבח כו׳ שבנה בו נח כו׳‬ ‫מקומו מבוץ ביותר‪ ,‬ואץ משנץ אוהו ממקומו לעולם‪,‬‬
‫שהקריב עליו קין והבל‪ .‬ובו הקריב אדה״ר כו׳ ומשם‬ ‫שנאמר זה מזבח לעולה לישראל‪ .‬ובמקדש נעקד יצחק‬
‫נברא״‪ .‬שבפשטות הכוונה בזה היא‪ ,‬שזה ש״מקומו‬ ‫אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי‬
‫מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם״ הוא‬ ‫הימים ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלים בהר‬
‫)לא מחמת בחירת הקב״ה )בלבד(‪ ,‬אלא( מפניי שהוא‬ ‫המוריה אשר נראה לדו ‪ T‬אביהו אשר הכין במקום דויד‬
‫המקום שבו הקריבו אברהם נח וכו׳ את קרבנותיהם״‘‬ ‫בגק ארנן היבוסי‪ .‬ובהלכה ‪ a‬ומסורת ב ‪ T‬הכל שהמקום‬
‫)שכל זה הי׳ מקודם‪ ,‬לפני בחירת הקב״ה(‪.‬‬ ‫שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום‬
‫וכמ״ש אחרונים״ שזוהי מחלוקת בין הרמב״ם‬ ‫שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק‪ ,‬והוא המקום‬
‫לס׳ החינוך״‪ :‬להחינוך ״אין המקום סגוליי להשראת‬ ‫שבנה בו נח כשיצא מן התיבה‪ ,‬והוא המזבח שהקריב עליו‬
‫השכינה״״ )מעלת המקום אינה אלא מפני שהקב״ה‬ ‫קין והבל‪ ,‬ובו הקריב אדם הראשץ קרבן כשנברא‪ ,‬ומשם‬
‫בחר בו(‪ ,‬משא״כ להרמב״ם מה שבחר הקב״ה במקום‬ ‫נברא‪ .‬אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא‪.‬‬
‫זה מפני שהוא מקום סגוליי )מקודם(‪.‬‬ ‫אמרה תורה׳‪ :‬״והי׳ המקום אשר יבחר ה׳ גו׳‬ ‫א‪.‬‬
‫וצריך להבין״‪ :‬מהפסוק ״המקום אשר יבחר !‪ 7‬גו׳‬ ‫)שהוא ״בית הבחירה בירושלים״^( שמה תביאו גו׳‬
‫שמה תביאו גו׳״ משמע שמעלת מקום זה הוא )רק(‬ ‫עולותיכם וזבחיכם גו״׳‪ .‬מהלשון ״אשר יבחר ה׳״נ —‬
‫מחמת ״יבחר ה׳״ — בחירת הקב״ה במקום זה; ומדברי‬ ‫משמע שמעלתו של המקום )שהיא הסיבה ל״שמה‬
‫הרמב״ם משמע שמעלתו של המקום״ הוא )לא מפני‬ ‫תביאו גו׳״(‪ ,‬הוא רק בחירתו של הקב״ה במקום זה‪.‬‬
‫בחירת הקב״ה‪ ,‬אלא( מפני שאדה״ר כו׳ אברהם״‬ ‫אבל לפני בחירת הקב״ה — הי׳ אפשר לבחור במקום‬
‫הקריבו בו קרבנות‪ ,‬מעלה שהיתה מימות אדה״ר‪ ,‬ולכן‬ ‫אחר‪ ,‬שמקום זה לא היתה בו שום מעלה מיוחדת לגבי‬
‫״מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו וכו׳״?‬ ‫מקומות אחרים‪.‬‬
‫מחלוקת‬ ‫מביא‬ ‫באוה״ת״‬ ‫צדק‬ ‫ב‪ .‬הצמח‬ ‫וכמאמר חז״ל״ ״עד שלא נבחרה ירושלים היתה‬
‫כל א״י כשרה* למזבחות כו׳ עד שלא נבחר בית‬
‫עולמים היתה ירושלים ראוי׳ לשכינה כו׳״‪ ,‬היינו ש״ עד‬
‫ראה הלשון בקרית ספר לרמב״ם רפ״ב‪.‬‬ ‫‪(q‬‬
‫בפשטות ה ל שון)ו ל א לבאר מקומו המכוון בהר המוריה‬ ‫‪( 10‬‬ ‫שלא נבחרה ירושלים כו׳ למזבחות״ לא היתה בה שום‬
‫גופא‪ .‬ובפרט שאז הו״ל להביא זה בהלכה א• בהמשך למ״ש‬ ‫מעלה מיוחדת בענין המזבח )וביהמ״ק( לגבי שאר א״י‪.‬‬
‫״ובמקדש נעקד יצחק אבינו בו״׳ )ובפרט להגירסא בהלכה א׳‬ ‫ועד״ז ב״בית עולמים״ לגבי שאר ירושלים‪.‬‬
‫״כמקום המזבח נעקד בו״{(‪.‬‬
‫אבל הרמב״ם כ׳ בהל׳ בית הבחירה^‪ :‬״המזבח‬
‫מעשי למלך להל׳ בית הבחירה שם‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫מצוה צה‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם‬
‫במעשי למלך שם מוכיח ממ״ש ״צונו לקבוע מקום שיהי׳‬ ‫‪( 13‬‬ ‫שנאמרי; זה מזבח לעולה לישראל״‪ ,‬וחשיב לאח״זי‬
‫טהור ונקי בתכלית הנקיות לטהר שם מחשבות ב״א בו׳ והוא ב״ה‬
‫בחר אותו המקום בו׳ אולי מהיותו אמצעית העולם בכיון בו׳״‪.‬‬
‫וכמו שהקשה בכלי יקר שם יב‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬ ‫ראה יב‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫‪n‬‬
‫אף שמדובר ע״ד ב׳ ענינים שונים‪ :‬בהכתוב דראה — ע״ד‬ ‫‪( 15‬‬ ‫רש״י עה״פ‪ ,‬וראה רש״י שם ד״ה שמה תביאו וגו׳ לעיל יב‪,‬‬ ‫‪(2‬‬
‫חיוב הבאת קרבן בביה״ב )ואיסור הבמות(‪ ,‬וברמב״ם — ע״ד מקום‬ ‫ה ובספרי )במקומות הנ״ל( ובמפרשי רש״י שם‪ .‬לקמן הערה ‪.48‬‬
‫המזבח — ״המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו‬ ‫ואכ״מ‪.‬‬
‫לעולם׳׳ — ה״מכוון״ במקדש גופא‪.‬‬ ‫ועד״ז הוא שם‪ ,‬יד‪ .‬יח‪ .‬בא‪ .‬בו‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪{3‬‬
‫להעיר ממו״נ ח״ג פמ״ה; שהמקום אשר ייחדו אברהם‬ ‫‪( 16‬‬ ‫מכילתא בתחילתה‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫בנבואה הי׳ ידוע אצל משה רבנו ואצל רבים שאברהם צוה אותם‬ ‫לא רק ש״לא נאסרה״ כלשון הרמב״ם הובא לקמן בפנים‪.‬‬ ‫‪(s‬‬
‫שיהי׳ בית עבודה‪ .‬וראה פרש״י וירא כב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫רפ״ב‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫ויצא קעח‪ ,‬א ואילך‪ .‬ביאוה״ז )להצ״צ( ויצא ע׳ קג ואילך‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬ ‫דה״א כב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫םה״מ תר״ל ע׳ סג ואילך‪ .‬ועייג״ב םה״מ פר״ת ע׳ קפד ואילך‪.‬‬ ‫שם ה״ב‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫לו‬
‫— ובחירה אמיתית אינה אלא כששני הדברים )הנבחר‬ ‫הראשונים בנוגע למקום המקדש לאחרי שנבחר‪ ,‬אם‬
‫והשאר( יש בהם כל התנאים )מעלות( הנדרשים‪.‬‬ ‫נעשה מקום נבחר להשראת השכינה )בלי שינויים‬
‫ב( מפורש במחז״ל הנ״ל‪ ,‬שלפני זה ״כל א״י‬ ‫בהמקום כשלעצמו(‪ ,‬או שהשכינה ״מאיר ושורה בבחי׳‬
‫כשרה למזבחות״‪.‬‬ ‫מקום״ — ומבאר דוגמא לשני האופנים‪:‬‬
‫לדעה הא׳ — דעת הרמב״ם )במורה נבוכים*‘ ( —‬
‫ג( עפי״ז יומתק מה שכל המעלות הנ״ל מונה‬
‫השראת השכינה שבמקדש היא בדוגמת דבר שכל‬
‫הרמב״ם בהלכה בפני עצמה )פ״ב מהל׳ ביהב״ח ה״ב(‬
‫שנכתב ע״י אצבעות היד‪ ,‬שהשכל אינו מאיר ושורה‬
‫ובהלכה הראשונה‪ ,‬שם אומר את הדין ״המזבח מקומו‬
‫ביד — כי יד אין לה שום שייכות לשכל — אבל‬
‫מכוון ביותר ואין משנין כר׳״‪ ,‬מביא ע״ז את הפסוק‬
‫אעפ״כ אפשר לכתוב דבר שכל ע״י אצבעות היד׳״‪,‬‬
‫״זה מזבח לעולה לישראל״ — שנאמר לאחר הבחירה‬
‫ולא ע״י אצבעות הרגל‪ .‬וכמו״כ השראת השכינה היא‬
‫— הוא אותו הפסוק ” שהוא מביא ” בתחילת הל׳‬
‫דוקא במקום המקדש‪ ,‬אע״פ שהמקום אינו שייך‬
‫בית הבחירה ”‪ :‬כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו‬
‫להשראת השכינה‪.‬‬
‫כל המקומות כו׳ ואין שם בית לדורי הדורות ” אלא‬
‫משא״ב לדיעה הב׳ — דעת הרמב״ן “ — השראת‬
‫בירושלים בלבד ובהר המורי׳ שבה נאמר ויאמר דוד‬
‫השכינה בהמקום היא בדוגמת ״התלבשות השכל‬
‫זה הוא בית ה׳ האלוקים וזה מזבח לעולה לישראל״ —‬
‫במוח״‪ ,‬שאע״פ שגם המוח הוא גשמי‪ ,‬יש לו שייכות‬
‫ואת הפסוק ” בדברי הימים ” ״ויחל שלמה לבנות‬
‫עם שכל והשכל מלובש במוח ״בדרך התלבשות‬
‫את בית ה׳ בירושלים בהר המורי׳ אשר נראה לדויד‬
‫והשראה ממש״‪.‬‬
‫אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי״‪.‬‬
‫לכאורה שתי הפלוגתות הנ״ל תלויות זו בזו‪:‬‬
‫היינו שהטעם על ״מקומו מכוון ביותר ואין משנין‬ ‫להשיטה שמקום המקדש )ומזבח( הוא מקום סגוליי‬
‫כו״׳ הוא )לא מחמת המעלות שהוא עתיד למנות‬
‫)מצד עצמו( — השראת השכינה בו היא בדוגמת‬
‫לעולה‬ ‫מזבח‬ ‫״זה‬ ‫מפני‬ ‫אלא(‬ ‫שלאח״ז‪,‬‬ ‫בהלכה‬ ‫״התלבשות השכל במוח״‪ :‬ולהשיטה ש)אינו מקום‬
‫לישראל״ ו״ויחל שלמה גו׳״ — שמדברים ע״ד לאחרי‬ ‫סגוליי ו(הוא רק ״המקום אשר יבחר ה״׳ ) ר ק — שבו‬
‫בחירת הקב״ה‪.‬‬
‫בחירת הקב״ה( — השראת השכינה במקום ” היא‬
‫בדוגמת השכל הנמסר ע״י אצבעות היד‪.‬‬
‫ולהעיר מפירוש המשניות להרמב״ם רפ״ג דמם׳ מדות‬ ‫‪( 23‬‬
‫״לפי שהקפידה על מדת המזבח בתורה גדולה מאד וכן על מקומו‬ ‫עפי״ז צריך להבין‪ :‬איך תתאים שיטת הרמב״ם‬
‫)ומביא גם בתחלת הכי( ונאמר בדברי הימים כשיחד להם מקום‬ ‫בהל׳ בית הבחירה עם שיטתו במורה נבוכים?‬
‫המזבח שנאמר ויאמר דוד זה הוא בית ה׳ אלקים וזה מזבח לעולה‬
‫לישראל‪.‬‬ ‫אבל כד דייקת שפיר מוכח שגם הרמב״ם‬ ‫ג‪.‬‬
‫ראה בארוכה לקמן ח״ב שיחה ד הע׳ ‪ , 12‬הטעם שהביא‬ ‫‪( 24‬‬ ‫בהל׳ ביהב״ח ס״ל )כשיטת החינוך( שזה ש״מקומו‬
‫הרמב״ם כתוב זה‪ ,‬ולא מם׳ דברים )יב‪ ,‬ט( שהוא בש״ם זבחים )קיט‪,‬‬ ‫מכוון ביותר״‪) ,‬אינו מחמת שהקריבו שם קרבנות‬
‫א(‪.‬‬
‫לפני״ז‪ ,‬אלא( הוא רק מחמת בחירה הקב״ה‪:‬‬
‫פ״א ה״ג — והרי שם לא הזכיר הרמב״ם מעלה בירושלים‬ ‫‪(25‬‬
‫והר ה מורי׳) שלפני הבחירה(‪ ,‬ומובן שכוונתו דמה ש״אין שם בית‬ ‫א( כנ״ל‪ ,‬לשון הכתוב בכ״מ אשר יבחר )וכיו״ב( ”‬
‫כר אלא בירושלים בלבד ובהר המורי׳ שבה נאמר כו׳״ הוא רק מצד‬
‫בחירת הקב״ה במקום זה‪ ,‬וכמו שמסיים ״ואומר )תהלים קלב‪ ,‬יד(‬
‫זאת מנוחתי עדי עד״ )וראה לקמן ח״ב שיחה ד סעיף ד(‪ .‬וראה‬ ‫ראה שם ח״א פכ״ה )צויין באוה״ת וסה״ם תר״ל שם(‪.‬‬ ‫‪08‬‬
‫לקמן הערה ‪.47‬‬ ‫וראה עבוה״ק שהובא שם בשם חכם א'‪,‬‬
‫ראה לקמן ח״ב שיחה ד הע׳ ‪. 13‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫ע״י שתנועות האצבעות הן בדוגמת )ועושות ע״י אמצעות‬ ‫ו>‪( 1‬‬
‫ומה שמביא לפנ״ז ״ובמקדש נעקד יצחק כו״‪ ,‬הוא לא‬ ‫‪(27‬‬ ‫הקולמוס( קוי האותיות‪.‬‬
‫בכדי לבאר מעלת המקום‪ ,‬כ״א להדגיש מקומו‪ ,‬וכבגמרא זבחים סב‪,‬‬ ‫ראה אוה״ת ביאוה״ז וסה״מ תר״ל שם‪ .‬ומביא )גם(‬ ‫‪( 20‬‬
‫א‪ :‬אלא מזבח מנא ידעי כר אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום‪.‬‬ ‫מרמב״ן עה״ת ס״פ פקודי‪ .‬ומשער הגמול בענין געה״ת‪.‬‬
‫ולהעיר דבפירוש המשניות להרמב״ם שם הביא מזבחים )שם(‪:‬‬ ‫ראה בארוכה הסברת החינוך שם‪ ,‬הצורך בבחירת מקום‬ ‫‪( 21‬‬
‫״ואמרו רבותינו ז״ל אמר רבי אלעזר ראה מזבח בנוי ומיכאל השר‬ ‫כו‪ /‬ומתאים לכאורה עם המובא והמבואר באוה״ת ביאוה״ז כו׳‬
‫הגדול עומד ומקריב עליו ואמרו ג׳ נביאים עלו עמהם כר אחד‬ ‫בדעת המו״נ רס״ג עקרים כר‪.‬‬
‫שהעיד להם על המזבח ואחד כר על מקום המזבח״ והשמיט דעת‬ ‫שבזה נכלל גם הבחירה במקום המזבח )שהוא ״מכוון‬ ‫‪( 22‬‬
‫ר״י נפחא )שלאחר מאמר ר״א( שם ״אפרו של יצחק ראו כ ר ״)ו כן‬ ‫ביותר״(‪ .‬וראה לקמן הערה ‪ .57‬ולהעיר שבהכתובים שם )יב‪ ,‬ה‪ .‬יא‪.‬‬
‫מאמר ר״ש בר נחמני שם(‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.47‬‬ ‫יד‪ .‬כא‪ .‬כו( נאמר הלשון ״המקום אשר יבחר ה׳״ לענין הקרבת‬
‫ב ג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬ ‫הקרבנות‪.‬‬
‫לז‬ ‫מי׳ ו‪ :‬מקום המזבח‬
‫ובו הקריב אדה״ר קרבן כשנברא ומשם נברא״‪ ,‬הוא‬ ‫]ועפי״ז יובן מה שהרמב״ם מביא גם את סיום‬
‫מוסיף — ״אמרו חכמים״ אדם ממקום כפרתו נברא״‪.‬‬ ‫הכתוב ״)ויחל שלמה גר( אשר נראה לדויד אביהו‬
‫ואינו מובן‪ :‬למה מביא הרמב״ם מקור על הענין‬ ‫אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי״ —‬
‫ד״משם נברא״‪ ,‬לא כבענינים הקודמים שמונה שם‪,‬‬ ‫דלכאורה‪ ,‬הרי בא להביא ראי׳ שזהו ״בירושלים בהר‬
‫שאינו מביא מקורם בדברי חז״ל‪38‬ד‬ ‫המורי׳״‪ ,‬וא״כ מספיק להביא ״ויחל שלמה לבנות את‬
‫בית ה׳ בירושלים בהר המורי׳״‪ ,‬מה שייך כאן סיום‬
‫ויש לומר‪ ,‬שאין כוונת הרמב״ם להביא מקור ) ע ל‬
‫הכתוב ״אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום‬
‫נברא״״( אלא לרמז בזה שכל )המעלות(‬ ‫״ומשם‬
‫דויד בגרן ארנן היבוסי״?‬
‫המאורעות האלו שבמקום המזבח שמונה בהלכה זו‬
‫אינם בסתירה להענין ד״המקום אשר יבחר )ל׳ עתיד(‬ ‫וע״פ הנ״ל יש לומרי׳‪ :‬בזה מרמז הרמב״ם‪ ,‬שמה‬
‫ה״׳ — שמעלתו היא רק מחמת בחירת הקב״ה שהיתה‬ ‫שאין משנין אותו ממקומו — ״ויחל שלמה לבנות את‬
‫רק לאחרי זה‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬ ‫בית ה׳ בירושלים גו׳״ — הוא מפני ״אשר נראה‬
‫לדויד״נ אביהו״ — בחירת הקב״ה‪ .‬לפני בחירה זו אין‬
‫זה שאדה״ר וכו׳ הביאו קרבנות במקום זה‬ ‫ה‪.‬‬
‫שום מעלה מיוחדת■נ במקום זה לגבי מקומות אחרים‪,‬‬
‫דוקא‪ ,‬בחרו במקום זה‪ ,‬הוא מפני שידעו בנבואה שזהו‬
‫הוא ״בגרן ארנן היבוסי״[‪.‬‬
‫״המקום אשר יבחר ה׳״ )בעתיד(״•׳‪ .‬בסגנון אחר‪ :‬לא‬
‫שבחירת הקב״ה במקום זה היא מסובב מזה שכבר‬ ‫ועפ״ז יומתק מה שהרמב״ם קורא להלכות אלו —‬
‫הקריבו שם קרבנות קודם לזה )ועשו את המקום‬ ‫״הלכות בית הבחירה״^‪ ,‬אע״ם שלשון הכתוב שהוא‬
‫ל״מקום סגוליי״(‪ ,‬אלא להיפך‪ :‬זה שהקריבו קרבנות‬ ‫מביא תיכף לראי׳ הוא ״ועשו לי מקדש״»‪ ,‬ולפנ״ז‬
‫במקום זה דוקא‪ ,‬הוא מסובב מזה )שהם ידעו בנבואה(‬ ‫כותב‪4‬נ ״יש בכללן שש מצות כו׳ א( לבנות בית‬
‫שהקב״ה יבחר במקום זה״׳‪.‬‬ ‫המקדש״יי וגם ההלכות שלאח״ז תיכף קורא להן הל׳‬
‫כלי המקדש כו׳ ביאת המקדש‪.‬‬
‫להקרבנות‬ ‫בנוגע‬ ‫רק‬ ‫לומר‬ ‫אפשר‬ ‫זה‬ ‫וכל‬
‫שהקריבו‪ .‬משא״ב בנוגע ל״ומשם נברא״ — הרי״ז‬ ‫כי שיטת הרמב״ם היא‪ ,‬שמעלת המקדש היא רק‬
‫פעולה של הקב״הג•׳‪ ,‬וא״כ אפילו אם נאמר ש״ומשם‬ ‫מצד בחירת הקב״ה במקום זה‪.‬‬
‫ואת״ל‪ ,‬מרמז זה הרמב״ם גם בהלכה השני׳‬ ‫ד‪.‬‬

‫גופא‪ ,‬שבה מונה מעלות המקום‪ :‬לאחרי שהרמב״ם‬
‫ב״ר פי״ד‪ ,‬ח‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.46‬‬ ‫‪( 37‬‬
‫מאריך ש״ומסורת ביד הכליג שהמקום שבנה בו דוד‬
‫בדוחק גדול אולי י״ל שבנוגע לשאר הענינים לא הביא‬ ‫‪( 38‬‬
‫כו׳ הוא המקום שבנה בו אברהם כו׳ נח כו׳ קין והבל‪.‬‬
‫מקור בי מקדים שזוהי ״מסורת ביד הכל״ ודוקא בנוגע ל״משם‬
‫נברא״ אין מסורת)!( ולכן צריך למקור ע״ז ״אמרו חכמים כו׳״‪— .‬‬
‫אבל יל״ע בכלל אם ״מסורת ביד הכל״ קאי על כל עניני ההלכה —‬ ‫ראה עוד ביאור בההתוועדות )דש״ם מטו״מ תש״מ(‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬
‫גם ע״ז שבנה בו נח קין והבל ואדה״ר‪ ,‬או רק ע״ז ש״הוא המקום‬ ‫לא — אברהם נח ואדה״ר‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק״‪ ,‬וכדמשמע במו״נ)הובא‬ ‫יעפ״ז מובן זה שלא הביא פסוק דויחל שלמה גו׳ ברפ״א‬ ‫‪( 31‬‬
‫לעיל הערה ‪.( 16‬‬ ‫— כי שם אין צריך לשלול הקם״ד שהוא מפני שבנה בו אברהם בו׳‪.‬‬
‫אולי י״ל‪ ,‬מביון שבהלכה ב׳ בא להוכיח שמקום זה מובחר‬ ‫‪( 39‬‬ ‫וכן לשונו במנין המצות בריש ספר היד מ״ע כ‪ .‬ספהמ׳צ‬ ‫‪( 32‬‬
‫ומיוחד למזכה ולהקריב בו קרבן‪ ,‬לכן מסיים ״אמרו חכמים ממקום‬ ‫שם )לפנינו‪ .‬אבל בתרגום העליר וקאפאח ״בית עבודה״( — וגם שם‬
‫כפרתו נברא״‪ ,‬דגם זה דמשם נברא הוא מפני שהוא מקום כפרתו‪.‬‬ ‫מביא ע״ז הראי׳ מ״ועשו לי מקד ש״ — בהל׳ מלכים ומלחמותיהן‬
‫ובפרט בנוגע לאברהם שלא הוצרך לנבואה כי הקב״ה‬ ‫‪( 40‬‬ ‫בתחלתן‪.‬‬
‫ציווהו )וירא כב‪ ,‬ב( ״לך לך אל ארץ המורי׳״ ורצה הקב״ה שיהי׳‬ ‫ומש״כ ברפי״ח מהל׳ מעשה הקרבנות ״בית הבחירה״)ג׳‬ ‫‪( 33‬‬
‫בתפלת אכרהם ״ה׳ יראה גו׳ יאמר היום גו׳״ )שם‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫פעמים( — הוא מתאים לראיתו שם מהפסוקים בפ׳ ראה )יב‪ ,‬יד‪.‬‬
‫ההלכה‬ ‫בתחלת‬ ‫וכופל‬ ‫הרמב״ם‬ ‫הוסיף‬ ‫שלכן‬ ‫וי״ל‬ ‫ו ‪(4‬‬ ‫כו( ״במקום אשר יבחר ה׳״ ״המקום אשר יבחר וד״‪.‬‬
‫״שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה כו׳״‪ ,‬דלכאורה‬ ‫כי ג״ז הוא מהרמב״ם — ראה הקדמתו לספרו‪ .‬וראה‬ ‫‪( 34‬‬
‫הוא מיותר ובפל לשון‪ .‬והל״ל ״שהמקום הזה הוא המקום שבנה בו‬ ‫צילום כח״י הרמב״ס דהתחלת ס׳ משפטים )בהוצאת שולזינגער נ‪.‬י‪.‬‬
‫כו׳״י‬ ‫תש״ז — סוף כרך האחרון תמונה ז(‪.‬‬
‫— כי זה ש״הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח כו׳״‪ ,‬הוא‬ ‫ועד״ז כתב במנין המצות על סדר הלכות הרמב״ם ״םפר‬ ‫‪( 35‬‬
‫מסובב מזה שהוא ״המקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח״‪.‬‬ ‫שמיני אכלול בו מצות שהם בבנין המקדש״‪ .‬ובא׳ מכת״י הרמב״ם‬
‫משא״ב זה שהקריבו בו קרבנות‪ .‬דגם לפי המבואר‬ ‫‪(42‬‬ ‫)הובא ברמב״ם ספר המדע — ירושלים תשכ״ד( בהנ״ל )בהכותרת‬
‫בפדר״א )פל״א(‪ :‬״ביון שהגיעו לאותו מקום הראהו הקב״ה לאברהם‬ ‫דהל׳ ביהב״ח( יש בכללן ו׳ מצות כו׳ לבנות בית הבחירה‪.‬‬
‫ואמר לו זה הוא המזבח״ — הרי ממשיך ״זה הוא המזבח שהי׳ אדם‬ ‫דיוק לשון ״מסורת ביד הכל״)ועוד דיוקים בהלכה ב׳( —‬ ‫‪( 36‬‬
‫הראשון מקריב בו מקודם בו׳ קין והבל כו׳״‪ ,‬ולא — ״הוא המזבח‬ ‫ראה שיחת ש״פ דברים תשל״ט‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫לח‬
‫וכמו שמצינו בנוגע לדוד חמלו שהקב״ה בחר׳■“‬ ‫נברא״ הוא מחמת ידיעתו ית׳ שבעתיד יבחר במקום‬
‫בדוד ובניו אחריו — ״המלכות לו ולבניו הזכרים עד‬ ‫זה‪ ,‬אבל הרי זו היתה כבר פעולה )נברא( של בחירה‬
‫עולם״״י — ואעפ״ב הדין)כפסק הרמב״סיי( ש״הנביא‬ ‫וממילא כבר אי אפשר להיות באופן אחר‪.‬‬
‫שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל כו׳ ה״ז מלך וכל‬ ‫]ובמכל שכן מהביאור הידוע « ב״צדיק ורשע לא‬
‫מצות המלכות נוהגות בו״ )אלא ש״תפסק המלכות‬ ‫קאמר״•'“‪ ,‬שאם הידיעה שלמעלה היתה באה לידי‬
‫מביתו״(׳־‪.‬‬ ‫דיבור‪ ,‬הי׳ זה מכריח את האדם להתנהג כפי ידיעתו‬
‫ועפי״ז הרי צריך להבין בנוגע למקום ביהמ״ק —‬ ‫ית׳‪ :‬ועל אחת כו״כ בנדו״ד שהידיעה היתה פעולה‬
‫מנ״ל שלילת כל מקום‪ ,‬והשאלה היא בפרט בנוגע‬ ‫מלמעלה[‪.‬‬
‫לשילה‪ ,‬שגם היא היתה מקום אשר ״יבחר ה׳״יי‪,‬‬ ‫לכן מוסיף הרמב״ם ״אמרו חכמים אדם ממקום‬
‫שהמשכן עמד שם שס״ט שנה “־‪ ,‬ולכאורה הרי זה‬ ‫כפרתו נברא״ — שזה ש״ומשם נברא״‪ ,‬הרי״ז )לא‬
‫מכריח לומר אשר ״זה הוא בית ה׳ גו׳ וזה מזבח גו״׳‬ ‫כהענינים הקודמים‪ ,‬הקרבנות שהקריבו כו׳ במקום זה‪,‬‬
‫הוא לאו דוקא? ועד״ז — בנוגע להר סיני־־‪ ,‬שמשה‬ ‫שזה הי׳ מפני שבעתיד יהיה זה ״המקום אשר יבחר‬
‫רבינו הקים שם את המשכן בפעם הראשונה? — קושי׳‬ ‫ה׳״‪ ,‬אלא( מפני שזהו ״מקום כפרתו״ — המקום‬
‫זו מתרץ הרמב״ם במקומו בפרק א׳־־‬ ‫שארה״ר בחרי“ להביא קרבנו’'“‪.‬‬
‫אבל עדיין אינו מובן‪ :‬מכיון שגם לדעת‬ ‫ו‪.‬‬

‫הרמב״ם הטעם ש״מקומו מכוון ביותר״ )אינו מחמת‬
‫נעקד יצחק כו׳ שנאמר כו״׳ )ולא דיו בהפסוק ״זה מזבח לעולה‬
‫לישראל״( — להוכיח שהכוונה בזה היא קביעת מקום המזבח )ראה‬ ‫הקרבנות שהקריבו כו׳ במקום זה‪ ,‬אלא( הוא מחמת‬
‫לקמן בפנים( כי מהלשון ״חה מזבח לעולה״ אין הכרח שקאי על‬ ‫בחירת הקב״ה — א״כ מה נוגע להביא בהל׳ בית‬
‫קביעת המקוס‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬ ‫הבחירה את כל הענין )בהלכה ב׳( ש״הוא המקום‬
‫וע״פ הנ״ל מובן מה שהוצרך הרמב״ם להוסיף לעיל )פ״א ה״ג(‬ ‫שבנה בו אברהם כו׳ נח כו׳ ממקום כפרתו נברא״?‬
‫— בנוגע לזה ש״אין שם בית וכו׳ אלא בירושלים בלבד כו״׳ — ראי׳‬
‫ב׳ מהכתוב ״זאת מנוחתי עדי עד״‪ ,‬ולא הסתפק בהראי׳ ״ויאמר דויד‬ ‫וי״ל שבזה מתרץ הרמב״ם למה ״ואין משנין אותו‬
‫זה הוא בית ה׳ האלקים וזה מזבח לעולה לישראל״ — כי מהפסוק‬ ‫ממקומו לעולם״ — הן אמת שזהו ״המקום אשר יבחר‬
‫״זה בית וגו׳ וזה מזבח גו״׳ אין הכרח על קביעות מקום הבית‪ .‬וגם‬ ‫ה״׳‪ ,‬אבל הרי עדיין אי״ז ראי״“ )גמור ה( שעי״ז נשללה‬
‫איז הכרח שמצד בחירה זו ״נאסרו כל המקומות״ )כדלקמן לענין‬ ‫האפשרות לשנות למקום אחר*“‪.‬‬
‫מקום המזבח(‪ .‬ולכן מביא הכתוב ״זאת )דוקא( מנוחתי עדי עד״‪.‬‬
‫וראה בהנסמן לקמן הערה ‪.58‬‬
‫וכמוכרח בנדו״ד גופא‪ ,‬שגם בשילה נאמר ״המקום אשר‬ ‫‪(48‬‬
‫יבחר ה״׳)ספרי ראה יד‪ ,‬כה‪ .‬תבוא כו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בארוכה ביאור‬ ‫שיקריבו בו בביהמ״ק״‪ .‬והיינו שידיעתו ית׳ שהוא מקום המזבח‬
‫הרי״פ פערלא לסהמ״צ רס״ג מ״ע פד־פה‪ ,‬וש״נ‪ .‬וראה הנסמן‬ ‫בביהמ״ק )דעתיד( לא באה בדיבור‪ .‬וראה לעיל הערה ‪. 16‬‬
‫בהערה ‪.(2‬‬ ‫שער התשובה לאדהאמ״צ ח״א כ‪ ,‬ד ואילך‪ .‬תו״ח תולדות‬ ‫‪(43‬‬
‫כלשון הכתוב )מ״א יא‪ ,‬לד‪ .‬תהלים עח‪ ,‬ע‪ .‬ועוד(‪ .‬וראה‬ ‫‪(49‬‬ ‫יג‪ ,‬ג ואילך‪.‬‬
‫הערה ‪.51‬‬ ‫תניא פ״א‪ .‬וראה נדה טז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
‫רמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״ז‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫‪( 50‬‬ ‫ראה תיב״ע נח ח‪ ,‬כ; מדבחא דבנא אדם בעידן דאיטריד‬ ‫‪(45‬‬
‫שם ה׳׳ח‪ — .‬ולהעיר שבמכילתא בתחילתה מביא )בהמשך‬ ‫‪( 51‬‬ ‫מן גנתא ד עדן ואקריב עלוי קרבנא‪ .‬וראה ע״ז ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫להמאמר ״עד שלא נבחרה ירושלים כו׳ עד שלא נבחר בית עולמים‬ ‫כמו שמביא תיכף לפנ״ז‪ .‬וע״פ המבואר בפנים יומתק מה‬ ‫‪(46‬‬
‫כו״׳( — ״עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל כשרים למלכות‬ ‫שהביא לשון הב״ר דוקא‪ ,‬ולא מירו שלמי )נזיר פ״ז ה״ב‪ .‬הובא‬
‫משנבחר דוד יצאו כל ישראל״‪ .‬וי״ל שזהו בנוגע להפסק המלכות‬ ‫בכס״מ שם( ״נטל הקב״ה ממקום המזבח וברא בו אדה״ר״‪ ,‬או‬
‫)כדלקמן בפנים(‪ .‬וראה הערה שלאח״ז‪.‬‬ ‫מפדר״א )רפי״ב‪ .‬וראה שם רפ״ם( ״ממקום טהור וקדוש ‪ . .‬ממקום‬
‫שם ה״ט‪ .‬ובהשגת הראב״ד שם‪ ,‬ש״לא היתה מלכות‬ ‫‪( 52‬‬ ‫בית המקדש״ — כי ב״מקום כפרתו״ כוונתו )לא למזבח וביהמ״ק‬
‫פוסקת מזרעו אבל היתה שני׳ למלכות בית דוד כגון קיסר ופלג‬ ‫שלאחרי הבחירה‪ ,‬כ״א( למקום שהביא אדה׳יר קרבנו‪ — .‬אבל‬
‫קיסר״ )סנהדרין צח‪ ,‬סע״ב( — וא״כ אין זה אמיתית עניו מלכות‬ ‫להעיר ש)גם( בב״ר שם ממשיך ״היך מה דאת אמר מזבח אדמה‬
‫)נשיא( — שאין עליו אלא ה׳ אלקיו )הוריות י‪ ,‬א במשנה(‪.‬‬ ‫תעשה לי״‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫נסמן לעיל הערה ‪ .48‬ולהעיר מכלי יקר ראה יד‪ ,‬כה‬ ‫‪( 53‬‬ ‫ועד״ז אין הכרח מהכתוב ״זה מזבח לעולה לישראל״ —‬ ‫‪(47‬‬
‫בתחלתו‪.‬‬ ‫כי דחז״ל כשנאמר ״זה״ ״זאת״)החודש הזה‪ ,‬זאת החי׳ ועוד( — הוא‬
‫זבחים קיח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״א ה״ב‪.‬‬ ‫‪( 54‬‬ ‫דיוק בהדבר עצמו ולא בנוגע למקומו וענין שחוץ הימנו‪ .‬וגם כאן‬
‫ראה פירש״י )ד״ה מורא( ותוס׳ )ד״ה הר( תענית טז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 55‬‬ ‫הול״ל עד״ז — שבא ללמד שכל מזבח צ״ל כמזבח זה )רבוע ארכו‬
‫ועוד‪ ,‬דלדיעה אחת זה הי׳ מקום העקידה‪.‬‬ ‫כרחבו וכו׳ — ראה רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ב הי״ז‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫ראה הערה ‪ 47‬בסופה‪.‬‬ ‫‪( 56‬‬ ‫ועפ׳׳ז יומתק זה שמביא בה״א העניו ״ובמקדש)במקום המזבח(‬
‫לט‬ ‫מי׳ ו‪ :‬מקום המזבח‬
‫ענין שאינו יכול להיות נפעל על ידי בני אדם )או מצד‬ ‫עד״ז כאן‪ :‬מטעם זה מביא הרמב״ם ראי׳ שבנדון‬
‫המקום( אלא רק מחמת בחירת הקב״ה שלמעלה‬ ‫זה הבחירה היא באופן ששללה מקומות אחרים ”‪,‬‬
‫ממדידה והגבלה״^‪ :‬וע״ז הוא מביא את הכתוב שלאחרי‬ ‫שלכן אדה״ר וכו׳ בנו מזבחותיהם דוקא במקום זה‪:‬‬
‫הבחירה ״זה מזבח לעולה לישראל״‪.‬‬ ‫שכן אם בחירת הקב״ה לא שללה מקומות אחרים‪ ,‬למה‬
‫דייקו כולם להביא קרבנותיהם רק במקום מכוון זה‬
‫ובהלכה שלאח״ז הוא מוסיף אשר )גם לפני‬ ‫בהר המורי׳ עצמו?‬
‫בחירת הקב״ה( יש בהמקום קדושה )מוגבלת( —‬
‫משמע מזה‪ ,‬שמחמת בחירת הקב״ה נשללו‬
‫מחמת שבמקום זה הקריבו קרבנות אדה״ר וכו׳ ומשם‬
‫מקומות אחרים‪ ,‬ולכן‪ ,‬כשבאים להקריב קרבן ב ‬
‫נברא‪.‬‬
‫מקום מסויים )ע״ש העתיד(‪ ,‬הרי זה רק ב״מקומו‬
‫ונמצא שבמקום זה ישנן שתי המעלות ”‪.‬‬ ‫מכוון ביותר״ בהר המורי׳ עצמו‪.58‬‬
‫בפנימיות הענינים יש לבאר‪ ,‬ובהקדים מה‬ ‫ז‪.‬‬

‫ועפי״ז גם אין סתירה בין הלכות בית הבחירה‬
‫שנתבאר במק״איי אודות שני הענינים של בחירה‬
‫להמו״נ‪ :‬זה שבהלכות בית הבחירה משמע שמקום‬
‫וקדושה ]שבנוגע להמקדש כותב הרמב״ם את שני‬
‫המקדש )והמזבח( הוא ״מקום סגוליי להשראת‬
‫התוארים‪ :‬״הלכות בית הבחירה״‪ ,‬ו״הלכות כלי‬
‫השכינה״ — הוא רק לגבי הקדושה המוגבלת )שיכולה‬
‫המקדש״‪ ,‬״הלכות ביאת המקדש״‪ .‬ועוד[ — שבכל‬
‫להיפעל ע״י מעשה בנ״א(‪ :‬משא״ב לגבי בחירת הקב״ה‬
‫אחד מהם ישנה מעלה לגבי השני‪:‬‬
‫)שהיא — בלתי מוגבלת( — כ׳ הרמב״ם )במו״נ( שאין‬
‫המקום ״כלי״‪ ,‬וזה יכול להיות רק ״דרך מעביר״‪ ,‬אבל‬ ‫כשאומרים על דבר מסויים שהוא ״קדוש״‪ ,‬הרי זה‬
‫לא שורה ומתלבש‬ ‫מורה‪ ,‬שהקדושה חדרה לתוך הדבר והתאחדה עמו —‬
‫הדבר קדוש‪ ,‬אבל לאידך‪ ,‬מאחר שהקדושה קשורה עם‬
‫]משא״ב הרמב״ן סובר שמצד כחו ית׳ הכל יכול״‪,‬‬ ‫הדבר‪ ,‬שהוא מוגבל‪ ,‬הרי גם הקדושה היא מוגבלת‬
‫ובפרט לאחר הבחירה‪ ,‬נעשית גם הקדושה בלי גבול‬ ‫)לפי הגבלות הדבר(‪ .‬וכ״ה גם בנוגע למקום‪.‬‬
‫והיא מתלבשת בהמקום[‪.‬‬
‫משא״ב בחירה היא )לא מצד הנבחר‪ ,‬אלא( מצד‬
‫הבוחר‪ ,‬שהוא בחר כך‪ .‬ובעניננו — ״המקום אשר‬
‫ויש להוסיף בזה )גם לדעת הרמב״ם(‪,‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫יבחר ה״׳‪ :‬כשהקב״ה בוחר במקום‪ ,‬נעשית בו מעלה‬
‫שהקדושה המוגבלת הקשורה עם המקום עצמו —‬
‫)וקדושה( בלתי מוגבלת )כי הקב״ה הוא בלי גבול(;‬
‫שייכת גם לבחירת הקב״ה‪.‬‬
‫אבל לאידך‪ ,‬מאחר שמעלתו וקדושתו הן מצד הבוחר‪,‬‬
‫כי מאחר שאברהם וכו׳ בנו שם מזבחות והקריבו‬ ‫אי״ז ״קב שלו״‪ ,‬לאחרי זה צריכה להיות עבודת עצמו‬
‫שם קרבנות מחמת )שידעו בנבואה( שזהו ה״מקום‬ ‫בכדי שזה יחדור בתוך הדבר כולו‪.‬‬
‫אשר יבחר ה״׳ )כנ״ל ס״ה( — נמצא שפעולתם‬ ‫וזהו שהרמב״ם מבאר בשתי ההלכות הנ״ל בנוגע‬
‫למקום המזבח‪:‬‬
‫בהלכה הא׳‪ ,‬ששם כותב ״המזבח מקומו מכוון‬
‫ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם״ — שזה מורה‬
‫ובלשון הרמב״ם )הל׳ ביהב״ח פ״ו הט״ז( — לגבי קדושת‬ ‫‪( 60‬‬ ‫על הנצחיות ) — בלי הגבלה( של המקום — הרי זה‬
‫המקדש וירושלים — שהיא ״מפני השכינה ושכינה אינה בטילה״‪.‬‬
‫וראה לקמן הערה ‪ .63‬וראה לקמן ח״ב שיחה ד )הערה ‪ .( 12‬ושם‬
‫)מעיף ו ואילך( בארוכה‪ ,‬ע״ד הנצחיות שבמשכן ומקדשות‪.‬‬
‫ביותר״‬ ‫ה״מכוון‬ ‫במקום‬ ‫המיוחדת‬ ‫שהבחירה‬ ‫והיינו‪,‬‬ ‫‪( 57‬‬
‫וי״ל שזהו ב׳ הענינים בספרי פ׳ ראה עה״פ )יב‪ ,‬ה( כי אם‬ ‫‪(61‬‬
‫דהמזבח )בהר המוריה עצמו( הוא באופן שאין משנין אותו למקום‬
‫אל המקום אשר יבחר ה׳ גו׳‪ :‬דרו ש על פי נביא יכול תמתין עד‬
‫אחר )אפילו( בהר המוריה — משא״ב הבחירה במקום המקדש‬
‫שיאמר לך נביא ת״ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומוצא• ואח״כ‬
‫שוללת ״כל המקומות״ שאינם בהר המוריה )ראה לעיל פ״א ה״ג(‪,‬‬
‫יאמר לך נביא‪.‬‬
‫ולא מצינו שמקום המקדש )בהר המוריה( הוא ״מכוון ביותר״‪.‬‬
‫ראה אוה״ת ביאוה״ז וסה״מ תר״ל שצויינו לעיל הערה ‪. 17‬‬ ‫‪(62‬‬
‫ולהעיר מהל’ ביהב״ח פ״ה ה״ו‪ .‬וראה לשונו בפיה״מ הנ״ל הערה ‪.23‬‬
‫ולהעיר מלשון הרמב״ם )הל׳ מלכים פי״א ה״ד( ״ובנה מקדש‬
‫במקומו״ — ראה לקמן סי׳ כ הערה ו‪.‬‬
‫•( ובכמה כת־י )הובאו בספרי הוצאת פינקלשטיין( ומצוא‪.‬‬ ‫וראה בכהנ״ל גם שיחת ש״פ דברים תשמ״ב‪.‬‬ ‫‪( 58‬‬
‫וביל״ש‪ :‬ואתה מוצא‪.‬‬ ‫ראה לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ 407‬ואילך )ובהערות שם(‪.‬‬ ‫‪( 59‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫מ‬
‫וגם פעל — ״אשר יאמר היום^‘ ׳) כ ל יום‪ ,‬עניו נצחי “(‬ ‫)שהביאה לקדושת המקום המוגבלת כנ״ל(‪ ,‬קשורה עם‬
‫בהר ה׳ יראה״‪.‬‬ ‫בחירת הקב״ה«‪ .‬ועפי״ז יומתק שאברהם התפלל‬
‫ועפ״ז יומתק מה שהביא הרמב״ם ע״ז ד״אין משנין אותו‬ ‫להעיר ממשנ״ת בלקו״ש חי״ח שם‪ ,‬שבחירת הקב״ה‬ ‫‪( 63‬‬
‫ממקומו לעולם״ ב׳ הענינים; בחירת הקב״ה וזה דבמקדש נעקד‬ ‫בנש״י נקבעה בפנימיותם ע״י קדושתם )מצד עבודתם בתומ״צ(‪ ,‬ע״ש‬
‫יצחק וכוי‪ ,‬כי עי״ז נקבעה בחירת הקב״ה )הבל״ג( בהמקום עצמו‪,‬‬ ‫בארוכה )ובהערה ‪ .(71‬וראה שם גם לענין קדושת הארץ‪.‬‬
‫ולכן ״אין משנין אותו ממקומו לעולם״‪.‬‬ ‫ואולי י״ל עד״ז בעניננו )עב״פ לדעת הרמב״ן(‪ ,‬שע״י זה‬
‫ועד״ז לענין ״קדושת המקדש וירושלים )בכלל( מפני השכינה‬ ‫שהקריבו אדה״ר וכר קרבנות במקום זה‪ ,‬נקבעה בחירת הקב״ה‬
‫ושכינה אינה בטלה״ )כנ״ל הערה ‪ (60‬דקביעת הקדושה ״מפני‬ ‫)שלאח״ז( מלכתחילה בפנימיות בהמקום•‪ .‬ובפרט ע״י הקרבנות‬
‫השכינה״ בהמקום הוא מצד זה שקדשה שלמה‪ ,‬כברמב״ם שם פ״ו‬ ‫שלאחרי הבחירה )ולהעיר מהענין דעבודתן מקדשתן — שבועות‬
‫הי״ד‪ .‬וראה גם לקו״ש חט״ו ע׳ ‪. " 206‬‬ ‫מו‪ ,‬א‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫וירא כב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(6-1‬‬ ‫ואולי י״ל שגם להרמב״ם כן הוא‪ ,‬דמה שס״ל שההשראה‬
‫פרש״י עה״פ‪ .‬וראה לקו״ת ר״פ ראה‪ :‬ארז״ל כ״מ שנאמר‬ ‫ל‪(6‬‬ ‫במקדש היא רק דרך מעביר‪ ,‬הוא מצד ההשראה כמו שבאה‬
‫היום הוא נצחי — באוה״ת ראה ‪ y‬תרסו מציין לערה״ב של הסה״ד‬ ‫עצמו‬ ‫כר נקבעה בהמקום‬ ‫עבודת האדם‬ ‫מלמעלה‪ :‬אבל ע״י‬
‫ערך היום )מסוטה מו‪ ,‬ב(‪ — .‬שם ע׳ תרלה כ׳ אשר כ״מ בערה״כ‬ ‫ןולהרמב״ן — גם מצד ה״למעלה״ אע״ל התלבשות במקום‪ ,‬מצד‬
‫ערך מחר כר ״דכל עוה״ז נקרא היום״‪ .‬ואולי י״ל הטעם דמסקנתו‬ ‫כהו ית׳ הכל יכול ן‪,‬‬
‫מערך היום דוקא — כי נצחי כולל גם עוה״ב‪.‬‬
‫אף שאפשריות הדכר הוא מצד כחו ית׳ הכל יכול )כהובא‬
‫ושח הערה ‪ 46‬שורה המתחלת חוקרים נדפס‪ :‬כוזרי וצ״ל‪:‬‬ ‫•(‬ ‫נסויח סוף סעיף ז׳ — מ״מ‪ .‬ועשה זה בפועל ע״י עבודה‬
‫עקרים‪.‬‬ ‫האדם‪.‬‬
‫מא‬
‫סימן ז‬
‫הכל משוקדים‬
‫ופרחי׳‪ ,‬וקרא אחרינא מוכחא דמשוקדים לא קאי אלא‬ ‫ברמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ג ה״ב‪ ,‬לאחר‬ ‫א‪.‬‬
‫אגביעים דכתיב שלשה גביעים משוקדים‪ ,‬ולהכי אין‬ ‫מפרט את מספרם של הגביעים כפתורים‬ ‫שהוא‬
‫לו הכרע״‪ .‬היינו שזה שאין לו הכרע הוא מחמת‬ ‫ופרחים‪ ,‬הן של ״קנה המנורה״ )הקנה האמצעי( והן‬
‫הסתירה שבין שני הפסוקים — מהפסוק ע״ד ששת‬ ‫של ״ששת קנים״‪ ,‬הוא מסיים‪ :‬״והכל משוקדים כמו‬
‫הקנים מוכח ש״משוקדים לא קאי אלא אגביעים״‪,‬‬ ‫שקדים בעשייתן״‪.‬‬
‫והפסוק ״ובמנורה ארבעה גביעים״)״דאיכא אתנחתא‬ ‫שכל‬ ‫—‬ ‫משוקדים״‬ ‫״והכל‬ ‫הרמב״ם‬ ‫עמ״ש‬
‫בגביעים״( ״משמעו משוקדים כפתורי׳ ופרחי׳״‪.‬‬ ‫הגביעים כפתורים ופרחים שבמנורה היו משוקדים —‬
‫ומכירן שכן — ״עבדינן לכולהו דקני המנורה נמי‬ ‫מביא הכסף משנה )מהר״י קורקום(‪ :‬כתב כן רבינו‬
‫משוקדים ‪ . .‬דמאי שנא מנורה גופא מקני מנורה ‪. .‬‬ ‫מדאמרינן בפרק הוציאו לו■ ה׳ מקראות אין להם‬
‫אי כולהו גביעים כפתורים ופרחים דמנורה בעו משו״‬ ‫הכרע ואחד מהם משוקדים ]״ובמנורה^ ארבעה גבי ‬
‫קדים משום דאין הכרע אהיכא קאי‪ ,‬הכי נמי כולהו‬ ‫עים משוקדים כפתורי׳ ופרחי״׳נ[ דמספקא לן אי קאי‬
‫דקנים בעו משוקדים״‪.‬‬ ‫אגביעים או אכפתורי׳ ופרחי'‪ ,‬ולכר מפרש אתרווייהו‬
‫דמספיקא עבדינן כולהו משוקדים‪ ,‬שאף אם יעשו‬
‫אבל לכאורה אין פירוש זה מובן‪:‬‬
‫משוקדים ואין צריך להיות משוקדים אין בכך הפסד‪,‬‬
‫להמבי״ט נמצא‪ ,‬שמצד הסברא ״דמאי שנא מנורה‬ ‫אבל אם יניח מלעשות משוקדים אם צריך משוקדים‬
‫גופא מקני מנורה״ מתהווה ספק )״אין לו הכרע״( בשני‬ ‫איכא קפידא‪.‬‬
‫הכתוביסי‬
‫ומקשה המשנה למלך‪ :‬הרי הספק )שבברייתא(‬
‫]וכמו שכתב‪ ,‬שאם נאמר ש״משוקדים דמנורה לא‬ ‫אינו אלא ״בקרא דובמנורה ארבעה גביעים משוקדים‬
‫קאי אלא אכפתורי׳ ופרחי׳״‪ ,‬הי׳ צריך לדחוק ולומר‬ ‫כפתורי׳ ופרחי׳ דמיירי בגופה של מנורה״‪ ,‬אבל בנוגע‬
‫שגם הפסוק ״שלשה גביעים משרקדים בקנה האחד‬ ‫ה״כפתורים ופרחים בששת הקנים )״שלשה גביעים‬
‫משוקדים אסיפי׳ דקרא‬ ‫— ״קאי‬ ‫כפתור ופרח״‬ ‫משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח״■׳( לא מספקא לי׳‬
‫דכפתור ופרח״[‬
‫אי בעינן משוקדים כיון דהפסיק ]בהתיבות[ ״בקנה‬
‫ולכן‪ ,‬לפי ביאור הכם״מ )ממהרי״ק( ״דמספיקא‬ ‫האחד״ בין ״משוקדים״ ל״כפתור ופרח״‪ ,‬דאלת״ה הו״ל‬
‫עבדינן כולהו משוקדים״ — צריך לעשות ״הכל משו‪-‬‬ ‫למימר שלשה גביעים בקנה האחד משוקדים כפתור‬
‫קדים״‪ ,‬הן במנורה עצמה והן בששת הקנים — מכיון‬ ‫ופרח״ — וא״כ למה כתב כאן הרמב״ם ש״הכל משו־‬
‫שהספק הוא בשני הכתובים‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬ ‫קדים״? ונשאר ב״צ״ע״‪.‬‬
‫אבל דוחק גדול לומר כן‪ ,‬כי*‪ :‬א( תמוה לומר‪,‬‬ ‫המבי״טי מקשה קושיא זו ומתרץ ע״פ פירוש‬ ‫ב‪.‬‬
‫שמחמת הסברא ד״מאי שנא כו׳״ ידחקו את הפסוק‬ ‫התוס׳׳׳ בהטעם ש״משוקדים״ — ״אין לו הכרע״‪,‬‬
‫״שלשה גביעים גו׳״ ויפקיעוהו מפשוטוי ב( בכמה‬ ‫שהספק הוא ״משום דאיכא אתנחתא בגביעים‪ ,‬וב ‬
‫מנורה ארבעה גביעים‪ ,‬ומשמעו משוקדים כפתורי׳‬
‫וכן משמע בשיח יצחק ליומא שם‪.‬‬ ‫‪(7‬‬

‫ונוסף לזה‪ :‬לפי פירו שו שאפשר לפרש )בדוחק עכ״פ(‬ ‫‪(8‬‬ ‫יומא נב‪ ,‬סע״א ואילך )הובא בפרש״י תרומה כה‪ ,‬לד(‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ד״משוקדים׳׳ )שבשני הפסוקים( קאי או אלפניו או אלאחריו —‬ ‫תרומה שם‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫לכאורה‪ ,‬הדרא קושיית התום׳ למקומה‪ ,‬״אמאי לא דרשינהו להו‬ ‫פרש״י תרומה שם ויומא שם‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקמן בפגים סעיף‬ ‫‪(3‬‬
‫לפניהם ולאחריהם כמו בנשך וב מרבי ת״)ועוד(? וראה לקמן הערה‬ ‫ב — שכ״ה בכו״כ מקומות‪.‬‬
‫‪. 17‬‬ ‫תרומה שם‪ ,‬לו‪..‬‬ ‫‪(4‬‬
‫משא״כ בפסוק השני‪ ,‬אף ד״איכא אתנחתא בגביעים״ —‬ ‫‪(9‬‬ ‫קרית ספר על הרמב״ם כאן‪ .‬וראה עד״ז בהר המורי׳ על‬ ‫‪(s‬‬
‫אא״פ ללמוד ולהכריע )לדעת התום״( מפיסוק הטעמים‪ ,‬דאל״כ‬ ‫הרמב״ם‪ .‬חזון עובדי׳)ליוורנו‪ ,‬תקמ״ז( עה״ת תרומה )עח‪ ,‬ד ואילך(‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫משא־־כ לדע ת הריטב״א יומא שם ״דאלו השתא דאיכא‬ ‫•(‬ ‫יומא שם ד״ה שאת‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫מב‬
‫והדרא קושיא לדוכתא‪ :‬מאיזה טעם צריך לעשות‬ ‫מקומות — ירושלמי״׳‪ ,‬ברייתא דמלאכת המשכן״״‪,‬‬
‫הכפתורים והפרחים של ששת הקנים משוקדים?‬ ‫ועוד — מפורש״ שהספק הוא בפסוק‬ ‫מכילתא״׳‬
‫)השני( ״ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים גר״“׳‪.‬‬
‫ג‪ .‬יש מפרשים*׳ המתרצים שאע״פ שהספק אינו‬
‫אלא בפסוק הב׳)כנ״ל( — אבל הרי יש סברא לדמות‬ ‫נמצא לכאורה שצריך לומר‪ ,‬שבפסוק הראשון‬
‫ולקשר )בתור הוכחה( את הכתוב השני עם הראשון‬ ‫״שלשה גביעים משוקדים גר״ אין ‪ nun‬ספל! ש״משו־‬
‫)כי ״מסתברא שיהיו שווין״(‪ ,‬לכן סובר הרמב״ם‪,‬‬ ‫קדים״ קאי רק על הגביעים )מאחר שישנו ההפסק של‬
‫שכשם שעושים ״הכל משוקדים״ בגופה של מנורה‬ ‫״בקנה האחד״ לפני התיבות ״כפתור ופרח״( ]ובדיוק‬
‫)מהטעם ש״אין לו הכרע״(‪ ,‬כך עושים הכל משוקדים‬ ‫הלשון בתוס׳י׳‪ :‬וקרא אחרינא מוכחא דמשוקדים לא‬
‫בששת הקנים )״אף דהפסוק לא חייב כך״( — ״כדי‬ ‫קאי אלא אגביעים — ואינם כותבים )כלשונם לפני״ז(‬
‫להשוותן״ )מאחר ש״אין קפידא בהוספה״(‪,‬‬ ‫״משמעו״[‪:‬‬
‫אבל גם תירוץ זה צע״ג‪ :‬האומנם מספיקה הסברא‬ ‫הספק )גם להתוס׳י׳( אינו אלא בפסוק השני‪,‬‬
‫ד״כדי להשוותן״ לחדש דין ש״הכל משוקדים״‪ ,‬גם‬ ‫דהיינו; אם ״משוקדים״ קאי על ״כפתור גר״‪ ,‬כדמשמע‬
‫במקום ״דהפסוק לא חייב כך״י׳)ובפרט שאין הרמב״ם‬ ‫מזה ״דאיכא אתנחתא בגביעים״ )דלא כמו בששת‬
‫אומר בזה ״ויראה לי״ וכיו״ב( — חידוש כזה בהלכה‬ ‫הקנים שהגביעים הם משוקדים(‪ ,‬או שנאמר ש״משו־‬
‫בהכרח‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שיהי׳ לו מקור״״!‬ ‫קדים״ קאי על הגביעים״׳ כי כן למדים מהכתוב שלפני‬
‫זה‪ ,‬ששם ״מוכחא דמשוקדים לא קאי אלא אגבי־‬
‫בברייתא הנ״ל‬ ‫ויובן זה בהקדם הביאור‬ ‫ד‪.‬‬
‫עים״ל‪.1‬‬
‫)״תניא איסי בן יהודה״( ש״משוקדים״ ״אין לו הכרע״‪,‬‬
‫דלכאורה‪:‬‬
‫אפשר לפשוט הספק בשאר ד׳ המקראות )ראה שיח יצחק ליומא שם‬
‫תמוה ביותר לומר שהתורה תכתוב דין באופן‬ ‫ולחגיגה ו‪ ,‬ב )וש״נ(‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫שאין לו הכרע — שיתהווה ספק ולא ידעו איך לקיים‬ ‫ע״ז פ״ב ה״ז‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬
‫את המצוה׳״‬ ‫‪ ( 11‬פ״י‪.‬‬
‫בשלח יז‪ ,‬ט‪ .‬ובו בתנחומא שם‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫]בשלמא בשאר ארבעת המקראות — ״שאת ‪. .‬‬
‫וכהובא בהר המורי׳ שם )ונפרד תי׳ התו״ת תרומה שם(‪.‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫מחר ארור וקם״ — אין זה נוגע אלא לדעת את פירוש‬
‫ומה שמתרץ ד״אולי ס״ל לרבינו דבקנים ליכא לאסתפוקי כלל‬
‫הכתוב; אבל ב״משוקדים״ הרי זה ציווי באופן עשיית‬ ‫וקאי וודאי אגביעים ואכפתור ‪ . .‬וכמו שהקשו התום׳ ביומא שם‬
‫המנורה״״[‪.‬‬ ‫ןראה לעיל הערה ‪ . . (8‬אבל כאז דאיכא אתנחתא ספוקי מספקא‬
‫להו״ — צע״ג‪ ,‬שהרי גבי קנים הפסיק הכתוב ע״י התיבות ״בקנה‬
‫וצריך לומר )לכאורה( שב״אין לו הכרע״ אין‬
‫האחד׳׳‪ ,‬ומדוע נאמר דנדר ש גם אלאחריו)וקושיית התום׳ היא רק‬
‫הכוונה שמלכתחילה ובעצם לא הכריעה התורה —‬
‫בהפסוק דגופה של מנורה(?‬
‫ולהעיר מפי׳ הנחלת יעקב )על פרש״י תרומה שם( ב״איז לו‬
‫לפי הסברא שנלמד מפסוק שלפני ז ה) מפני שגוף המנורה צ״ל שווה‬ ‫הכרע״ — ״אם הגביעים בלבד היו משוקדים כמו שאר קנים ולא‬
‫לששת הקנים( — יש לעשות רק הגביעים משוקדים )כמו ששת‬ ‫הכפתורים ופרחים וקאי משוקדים אלמעלה בלבד או דקאי גם‬
‫הקנים ש״מוכחא דמשוקדים לא קאי אלא אגביעים״(‪ .‬וראה לעיל‬ ‫אלמטה וגם הכפתורים ופרחים היו משוקדים ‪ 1‬מ על ה יתירה הי׳‬
‫הערה ‪. 13‬‬ ‫לקנה האמצעי׳׳‪ .‬וראה גם נזר הקודש )השלם( לב״ר פ״פ‪ ,‬ה‪ .‬מלבי״ם‬
‫מעשה רקח על הרמב״ם‪ .‬ותי׳ עד׳׳ז הובא בחזון עובדי׳‬ ‫‪( 18‬‬ ‫תרומה שם‪.‬‬
‫שם )והקשה עליו(‪ .‬וראה גם מלבי״ם שם )ומביא מברייתא דמלאכת‬ ‫ודוחק לומר שהביאו הפסוק השני רק משום שד‪,‬ספק נולד‬ ‫‪( 14‬‬
‫המשכן סם ״י ״ונרותיהן שוות והן דומות זו לזו״(‪.‬‬ ‫ע״י פסוק השני )הסותר הפסוק שלפניו( — ולהעיר שזוהי נפק״מ‬
‫ומ׳׳ש במעשה רקח שם עוד תי׳ — ״משום דתחילת דין זה‬ ‫להלכה )ראה ברייתא דמלאכת המשכן( באיזה חלק מהמנורה חל‬
‫)ברמב״ם( אגופה של מנורה קאי ‪ . .‬וסיים)ברמב״ם( והכל משוקדים‬ ‫הספק‪.‬‬
‫דקאי לגופה של מנורה שהתחיל״ — לכאורה דוחק ג דו ל ביותר‪.‬‬ ‫והרי המל׳׳מ מביא ראי׳ )דבפסוק הראשון אין ספק(‬ ‫‪( 15‬‬
‫ואינו דומה לדברי הכס״מ )מהרי״ק(‪ ,‬דשם מוכרח לעשות‬ ‫‪( 19‬‬ ‫מדברי החוס־‪ .‬וכו משמע )שמפרש כן בתום׳( בנחלת יעקב וחת׳׳ם‬
‫שניהם מחמת הספק‪ ,‬ו״מספיקא עבדינן כולהו משוקדים״‪.‬‬ ‫עה״ת תרומה שם‪ .‬וראה גם משכיל לדוד שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ודוחק לומר דנלמד מברייתא דמלאכת המשכן שהובאה‬ ‫‪( 20‬‬ ‫ראה הערה ‪.9‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫בהערה ‪. 18‬‬ ‫ולכן אא״פ לדרו ש אלפניו ואלאחריו)ראה הערה ‪ — (8‬כי‬ ‫‪( 17‬‬
‫אפילו לא ביאור בתושבע״פ )שהי׳ צ״ל קבלה בזה וכו׳(‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬
‫ולהעיר מריטב״א הנ״ל שוה״ג להערה ‪.9‬‬ ‫פסוקא דקראי והפסק טעמים נחכרר ספיקו״‪ 1 .‬ר א ה יד מלאכי כלל‬
‫ודוחק גדול ל תרץ שזהו מפני שלפועל המנורה ״נעשית‬ ‫‪( 22‬‬ ‫רעח‪ 1 .‬ככ ר שקו״ט בזה — ראה שדי חמד כללים מעי חי־ח כלל צ״ח‬
‫מעצמה״ ) תנ חו מ א בהעלותך ג )ועוד(‪ .‬פרש״י תרומה כה‪ ,‬לא(‪.‬‬ ‫יוש״](‪ .‬וסוד‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫מג‬ ‫סי' ז‪ :‬הכל משוקדים‬
‫ידועה השקו״ט בענין המצות שקיימו תמיד‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ודאי אמרה תורה כיצד לעשות את המנורה באופן‬
‫נולדו בהן ספיקות‬ ‫רבינו יאילד — איד‬ ‫מזמנו של משה‬ ‫מסויים וכן עשה אותה משה בפועל — והספק )״אין לו‬
‫ומחלוקות באופן קיומףב?‬ ‫הכרע״( נולד רק בזמן מאוחר יותר‪.‬‬
‫— מחלוקת רש״י‬ ‫המפורסמות‬ ‫]ומהדוגמאות‬ ‫אלא שא״כ נשאלת השאלה‪ :‬מאחר שתמיד היתה‬
‫ור״ת בתפילין‪ ,‬דלכאורה‪ :‬איד שייכת מחלוקת בזה —‬ ‫מנורה במשכן ומקדש — מ תי)ואיד( נולד ספק זה?‬
‫הרי הי׳ אפשר ו ציי ד לבדר את זה בקלות ע״י שיבדקו‬ ‫לכאורה הי׳ אפשר לומר‪ ,‬שהספק נתהווה בזמן‬
‫בתפילין של אבותיהם לראות אם הם מסודרים לפי‬ ‫גלות בבל — עדמ״ש בגמרא שם )לפנ״ז(״ בנוגע‬
‫דעה אחת או לפי השני׳?!‬ ‫לאמה טרקסין אשר )רק( ״במקדש שני״ ״איסתפקא‬
‫להו לרבנן בקדושתי׳ אי כלפנים או כלחוץ״)והספק‬
‫וידוע הביאור בזה “‪ ,‬שהמחלוקת לא הותחלה‬
‫הואי‪-‬׳ מחמת דאיבעיא להו איד לפרש פסוק־^)״ודביר‬
‫בזמן רש״י ור״ת‪ ,‬אלא ששתי שיטות אלו היו גם‬
‫גו׳״( אלפניו או אלאחריו(^׳ג‪.‬‬
‫בדורות שלפניהם )ובהתאם להשיטות היו גם התפילין‬
‫שלהם בפועל בשני אופנים(‪.‬‬ ‫אבל נוסף על הדוחק שבדבר — שהרי בין‬
‫העולים עם עזרא הרי היו ״ורבים מהנהנים גו׳ הזקנים‬
‫אבל השאלה במקומה עומדת‪ :‬מאחר שיהודים‬ ‫אשר ראו אח הבית הראשון״ ”‬
‫מניחים תפילין מזמן משה רבינו “‪ ,‬הרי לכאורה‬
‫— הרי עוד ועיקר‪ :‬לא אישתמיט בשום מקום‬
‫בהכרח שתהי׳ בזה מסורה מאב לבנו כו׳ מאז דורו של‬
‫לומר‪ ,‬שהי׳ שינוי בצורת המנורה בין בית ראשון לבית‬
‫משה‪ ,‬א״כ איד נתהווה בזה מחלוקת אפילו בזמן הכי‬
‫שני‪ ,‬שדוקא בבית שני הי׳ ״הכל משוקדים״‪!28‬‬
‫קדום?‬
‫ןגם אין לומר שהספק נולד רק אצל איסי בן‬
‫עד״ז היא השאלה במחלוקת ב״ש וב״ה״ בציצית‬
‫יהודה )או בזמנו( — כי‬
‫— ״כמה חוטין הוא נו תר — איד היתה המסורה‪,‬‬
‫)נוסף לזה שיש מקום לחקור אם בזמנו —‬
‫שלפי׳ קיימו ישראל מצות ציצית מזמן משה רבינו‬
‫בהיותו תנא ” — כבר נשכחה צורת המנורה‪ ,‬ולא הי׳‬
‫ואילד והלאה — בלי הפסק?‬
‫באפשר לברר הדבר״ג — הרי עוד ועיקר(‬
‫ועוד[‪.‬‬
‫לפי״ז הרי אין מקום להסביר את פסק הרמב״ם‬
‫אבל כל האופנים שבהם מסבירים את אפשריות‬ ‫)״והכל משוקדים״( במנורת ביהמ״ק‪ ,‬על יסוד המאמר‬
‫הספיקות בהשקו״ט הנ״ל “ — אינם מתרצים את‬ ‫״אין לו הכרע״ — ספק שעפהנ״ל נולד רק לאחר‬
‫השאלה בנדו״ד בענין המנורה‪ :‬המנורה שעשה משה‬ ‫החורבן״■![‪.‬‬
‫לכאורה לא שייך ספק בזה‪ ,‬וכמחז׳׳ל )יומא ה‪ ,‬ב — בכגון דא(‬ ‫יומא נא‪ ,‬ב ואילו‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ד ה״ב‪.‬‬ ‫‪( 23‬‬
‫‪,‬אהרן ‪ . .‬ומשה עמהם״‪ .‬וראה תוי׳׳ט )בהקדמתו למס׳ מדות(‪:‬‬ ‫שם נב‪ ,‬סע״א — וע״ז הובאה הברייתא ד״חמשה מקראות‬ ‫‪(24‬‬
‫כשנזכה לבנות בנין העתיד יגלה הקב׳׳ה עינינו כו׳‪.‬‬ ‫כו״׳‪.‬‬
‫ע״ד קושיית הירושלמי)שב ת פי״ט ה׳׳א‪ .‬פסחים פ״ו ה׳׳א(‬ ‫‪( 32‬‬ ‫‪ ( 23‬מ״א ו‪ ,‬יט‪.‬‬
‫בהא דנתעלמה הלכה מבני בתירא אם פסח דוחה שבת — ״והלא‬ ‫וכן מצינו בעוד כמה ענינים ש״שכחום״ מחמת גלות‬ ‫‪( 26‬‬
‫א״א לשני שביעית שלא חל י״ד להיות בשבת״ ]והתי׳ ״כדי ליתן‬ ‫)ראה מגילה ג‪ ,‬א‪ .‬ובכ׳־מ(‪.‬‬
‫גדולה להלל״ — צ״ע לכאורה‪ ,‬שהרי זה ש״נעלם ונשכח מכל‬ ‫עזרא ג‪ ,‬יב‪ .‬וראה מצו״ד שם‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬
‫ישראל״ ) קה״ע פסחים שם( איך געשה הפסח בפעם שלפנ״ז — הוא‬ ‫ע״ד המובא ביומא שם ב״אמה טרקסיף‪ .‬וכן בעוד כמה‬ ‫‪( 28‬‬
‫נס יוצא מגדר הטבע לגמרי‪ ,‬והרבה דרכים למקום ליתן גדולה‬ ‫ענינים )לדוגמא — מדות פ״ג מ״א‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫להלל‪ — .‬נת׳ בההתועדות‪ ,‬ובארוכה בשיחות י״א ניסן ואחש״פ‬ ‫שהרי הובא בברייתא‪ .‬וראה יפה עינים יומא שם‪ .‬סדר‬ ‫‪( 29‬‬
‫תשל״ז(‪.‬‬ ‫הדורות ע׳ איסי בן עקיבא‪.‬‬
‫ראה שו״ת מן השמים ס״ג)ובהערות הר״ר מרגליות שם(‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬ ‫להעיר מאדר״נ )פמ״א‪ ,‬יב(‪ :‬ומנורה ‪ . .‬עדיין מונחין‬ ‫‪( 30‬‬
‫אות חיים ושלום הל׳ תפילין סל״ד סק׳׳ב ואילך‪ .‬תו״ש מילואים לפ׳‬ ‫ברומי‪ .‬ובשבת )סג‪ ,‬ב‪ .‬וש׳־נ( ״אני ר אי תיו) הציץ( בעיר רומי וכתוב‬
‫בא )כרך י״ב( סמ״ד‪ .‬וש־נ‪.‬‬ ‫כו׳׳־ )וראה לקמן סימן ח בסופו(‪.‬‬
‫אלא שי״א שלא נתחייבו בתפילין במדבר )נסמן בתו״ש‬ ‫‪( 34‬‬ ‫ולכאורה דוחק גדול לומר שסתימת ל׳ הרמב״ם ״והכל‬ ‫‪( 31‬‬
‫שם סי׳ מ — ע׳ רמט(‪.‬‬ ‫משוקדים״ הוא פסק רק היאך לעשות המנורה לעת״ל בביהמ״ק‬
‫מנחות מא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 35‬‬ ‫השלישי )ועפמ״ש בהקדמת הרמב׳׳ם לפיה׳׳מ שה״תועלת״ בלימוד‬
‫וראה הנסמן בסוף הערה ‪. 32‬‬ ‫‪( 36‬‬ ‫מס׳ מדות היא כדי לידע איך לבנות מקדש הג׳( — ובפרט שאז‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫מד‬
‫ז‪ .‬ההסברה בזה‪:‬‬ ‫]שהיא היתה בתבנית ״אשר ” אתה מראה בהר״*ג[ הרי‬
‫הענין ד״משוקדים״ אינו דין בצורת המנורה ]שעל‬ ‫היתה קיימת במשך מאות השנים של הבית הראשוך^‬
‫כותלי הגביעים כו׳ צריכות להיות בליטות״י בציור של‬ ‫באופן שראו וידעו בדיוק את צורת המנורה ]וכאמור‬
‫שקדים׳•■ — ע״ד שבמנורה צ״ל גביעים כפתורים‬ ‫לעיל — לא אשתמיט בשום מקום לומר שנתהווה בזה‬
‫ופרחים[ — אלא כמו שהרמב״ם מדייק בלשונו‪ :‬״והכל‬ ‫ספק‪ ,‬אפילו לא בזמן גלות בבלן‪.‬‬
‫משוקדים כמו שקדים בעשייתן״ — זהו דין באופן‬
‫ויש לומר הביאור בזה — דהיא הנותנת‪:‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫בפירוש‬ ‫הרמב״ם‬ ‫שביאר‬ ‫וכמו‬ ‫המנורה‪.‬‬ ‫עשיית‬
‫המשניות ”׳‪ :‬״משוקדים ‪ . .‬מלאכה ידועה אצל אומני‬ ‫שתי השאלות האמורות בענין ״אין לו הכרע״ —‬
‫הנחושת שהן מכין בפטיש כו׳ כולו שקדים שקדים‬ ‫)א( איך יתכן לומר שציווי השם שבמנורה ייאמר דוקא‬
‫והוא מעשה מפורסם אין צריך לבאר״‪.‬‬ ‫באופן שיגרום לספק איך לעשות הלכה למעשה?)ב(‬
‫הרי אפשר הי׳ לברר את הספק מהמנורה שעשה‬
‫כלומר‪ :‬מכיון שהגביעים כו׳ הם למי המנורה‬
‫משה —‬
‫)כמ״ש רש״יי‪ ■•-‬״לא היו בה אלא לנוי״(‪ ,‬לכן ציוותה‬
‫תורה שזה ייעשה באופן של ״משוקדים״‪ ,‬שזוהי‬ ‫מכריחות לומר שלפועל הי׳ במנורת משה ״הכל‬
‫אומנות העושה את ציור הגביע וכו׳ בתכלית הנוי‬ ‫משוקדים״ )לא מחמת ספיקא ולחומרא‪ ,‬אלא( מצד‬
‫והיופי‪.‬‬ ‫הדין וההלכה )מטעם המבואר לקמן סעיף ז(‪.‬‬
‫מזה מובן‪ ,‬שלאחרי שהתורה מגלה שלנוי המנורה‬ ‫ו״אין לו הכרע״ אינו ספק בדין ) איז ה חלקים מה ‬
‫דרוש מעשה אומנות באופן של ״משוקדים״ — אין‬ ‫מנורה צ״ל משוקדים(‪ ,‬אלא רק בפירוש הכתובים‬
‫מקום לחלק באותה המנורה בין הגביעים לכפתורים‬ ‫כארבע‬ ‫בדיוק‬ ‫שזהו‬ ‫עפי״ז יומתק‬ ‫)ודוקא‬ ‫בלבד‬
‫ופרחים; זוהי מילתא דפשיטא שכל חלקי המנורה״‬ ‫מקראות האחריםי׳־נ‪ ,‬כנ״ל ס״ד(‪ :‬אם תיבת ״משוק־‬
‫צריכים להיעשות ע״י מעשה אומנות זה‪.‬‬ ‫דים״ קאי למעלה או למטה — אבל בפועל היתה‬
‫ומה שהתורה פירשה את זה רק בפרט אחד של‬ ‫המנורה ״הכל משוקדים״‪.‬‬
‫המנורה )או בהגביעים או בהכפתורים ופרחים(‪ ,‬אין‬ ‫נמצא שפסק הרמב״ם ״הכל משוקדים״ אינה‬
‫הכוונה בזה לאפוקי את השאר‪ ,‬אלא אדרבה‪ :‬הכתוב‬ ‫תוצאה של חומרא בהספק )״אין לו הכרע״( שנולד‬
‫בא ללמד מפרט זה על שאר הפרטים‪ ,‬כדמצינו בכמה‬ ‫בזמן מן הזמנים‪ ,‬אלא הוא הלכה קבועה; ומקורו של‬
‫מקומות‪.‬‬ ‫פסק זה הוא מזה ש״אין לו הכרע״‪ ,‬שזה מכריח לומר‬
‫]או באופן אחר קצת‪:‬‬ ‫ש״הכל משוקדים״‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫מכיון ש״משוקדים״ הוא ענין של נוי המנורה —‬
‫חל בדרך ממילא חיוב לעשות את המנורה ״משו־‬
‫קדים״)לא רק מחמת הציווי המפורש שבמנורה‪ ,‬אלא(‬
‫תרומה כה‪ ,‬מ‪ .‬ושם‪ ,‬ט‪ :‬ככל אשר אני מראה אותך גו׳ ואת‬ ‫‪7‬ו(‬
‫גם מחמת הציווי הכללי דז ה״ א־לי ואנוהו — דיו נאה‬
‫תבנית כל כליו‪ .‬ולהעיר מפרש״י שם‪ :‬וכן תעשו — לדורוח ‪. .‬‬
‫ומנורות ‪ . .‬שעשה שלמה כתכנית אלו )וברמכ״ן שם פליג‪ .‬וראה‬
‫השקו״ט במפרשים שם‪ .‬וראה לקמן סימן ח ח״ב הערה ‪ . 15‬ואכ״מ(‪.‬‬
‫ראה פיה״מ להרמב״ם שהובא לקמן בפנים‪ .‬פי׳ הר״א בן‬ ‫‪( 40‬‬ ‫שמזה מובן‪ ,‬שגם את׳׳ל שב״ד לאחרי זמן משה יכול‬ ‫‪( 58‬‬
‫הרמב״ם עה״ת ורשב״ם תרומה שם )לג(‪.‬‬ ‫לחלוק על פס״ד של )ב״ד ד(משה בדבר התלוי בלימוד באחת מן‬
‫כ״ה לדעת הרמב״ם שב׳ ״כמו שקדי ם״)וכן בפיה״מ שם(‪.‬‬ ‫‪(41‬‬ ‫המדות שהתורה נדרשת בה‬
‫ועד״ז בראב״ע תרומה שם בשם הגאון )הרס״ג( ״כדמות שקדים״‪.‬‬ ‫— כדמשמע מפסק הרמב״ם )הל׳ ממרים פ׳׳ב ה׳׳א( שבזה אין‬
‫וראה הנסמן בהערה הקודמת‪ .‬הרד״ק בס׳ השרשים)ע׳ שקד(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫צריך ב״ד גדול מחבירו בחכמה ובמנין )ראה שם ה״ב‪ .‬וראה‬
‫— אבל בפרש״י עה״ת תרומה שם ״כתרגומו מצויירים היו‬ ‫במפרשיו שם(‪ ,‬ומקורו ממחז״ל )ר״ה כה‪ ,‬ריש ע׳״ב( ״שקל הכתוב‬
‫כו׳״‪ .‬וראה לקו״ש חי״א ע׳ ‪. 143‬‬ ‫שלשה ‪ . .‬כמשה בדורו״‪ .‬וראה סדר הדורות )ד״א תתקל( הסיפור‬
‫מנחות ספ״ג‪.‬‬ ‫‪( 42‬‬ ‫דר״ת ומשה )בנוגע לח‪ 9‬ילי‪ (1‬ש״אמר משה טעית״)ע״ש באורך( —‬
‫תרומה )כה‪ ,‬לא( בנוגע לגביעים — וכש״כ הכפתורים‬ ‫‪( 43‬‬ ‫מ״מ‪ ,‬במנורה של משה שנעשית בתבנית שנראית בהר כו׳‪,‬‬
‫ופרחים‪.‬‬ ‫מובן שלא שייר לשנות כר‪.‬‬
‫ובזה יומתק מ״ש במפרשים הנ״ל )הערה ‪ ( 18 ,5‬דמצד‬ ‫‪(44‬‬ ‫דהעשר מנורות שעשה שלמה )דה״ב ד‪ ,‬ז( היו בהוספה‬ ‫‪( 39‬‬
‫הסברא צ״ל הכל בשווה‪.‬‬ ‫למנורה של משה )ראה מנחות צח‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ברייתא דמלאכת‬
‫בשלח טו‪ ,‬ב‪ .‬שבת קלג‪ ,‬ב‪ .‬וצע״ג שלא הביאו הרמב״ם‪.‬‬ ‫‪(45‬‬ ‫המשכן שם‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫וידועה השקו״ט אם הוא חיוב דאורייתא או רק דרבנן — ראה שד״ח‬ ‫וראה גליוני הש״ם )להר״י ענגל( יומא נב‪ ,‬א — שציין‬ ‫•‪( 39‬‬
‫כללים מע׳ זיי״ן כלל יב‪ .‬אנציקלופדי׳ תלמודית ערך הדור מצוה )ע׳‬ ‫לכמה מקומות בש״ם דנסתפקו במקרא אי קאי אלפניו או אלאחריו‪.‬‬
‫מה‬ ‫פי׳ ז‪ :‬הכל משוקדים‬
‫)לכאורה״י( — אם ״משוקדים״ הוא דין לעיכובא‬ ‫כר‪ /‬ודבל חלב לה״׳‪ /‬כמו שהרמב״ם״ מבאר ש״כל‬
‫)מחמת הציווי המפורש שבמנורה( או שהוא חיוב רק‬ ‫דבר שהוא לשם הא־ל הטוב״)ועאכו״כ בנדו״ד‪ ,‬בעניו‬
‫לכתחילה יי )מחמ ת זה א־לי ואנוהו‪ ,‬כל חלב לה׳( —‬ ‫כלי המקדש( צריך שיהי׳ ״מן היפה המשובח ביותר‬
‫מכל מקום‪ ,‬לא הי׳ אפשר לברר מהמנורה שעשה‬ ‫‪ ..‬מן הנאה והטוב״““‪.‬‬
‫משה את פירוש הכתוב שאין לו הכרע‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫כלומר‪ :‬בחיוב ״משוקדים״ ישנם שני דינים‪ :‬א(‬
‫הי׳ לדעת איזה חלקים הם ״משוקדים״ מחמת הציווי‬ ‫חיוב ״משוקדים״ בתור ציווי פרטי במנורה — וציווי‬
‫— מחמת החיוב‬ ‫)בכתוב שבמנורה(‪ ,‬ואיזה מהם‬ ‫מפורש““ זה שבכתוב קאי או על הגביעים או על הכפ ‬
‫הכללי[‪.‬‬ ‫תורים ופרחים )באופן ש״אין לו הכרע״(‪ :‬ב( מחמת‬
‫ובדרך ממילא מתורצת קושייתו של המשנה‬ ‫הציווי הכללי ד״ואנוהו״‪ ,‬״כל חלב לה׳״ — שמצד זה‬
‫למלך‪ ,‬ע״ז שהרמב״ם כותב ״הכל משוקדים״ גם בנוגע‬ ‫כפתורים‬ ‫הגביעים‬ ‫על‬ ‫הוא‬ ‫ד״משוקדים״‬ ‫החיוב‬
‫לששת הקנים )למרות שבהם אין ספק( — כי הטעם‬ ‫ופרחים בשווה — ״הכל משוקדים״ס־[‪.‬‬
‫לומר ״הכל משוקדים״)אינו מחמת הספק‪ ,‬אלא( הוא‬ ‫ועפי״ז מובן כיצד הענין ד״משוקדים״ ״אין לו‬
‫מפני שהגדר של ״משוקדים״ תוכנו הוא ענין וחיוב על‬ ‫הכרע״ הוא ספק רק בפירוש הכתובים‪ ,‬אבל אי״ז‬
‫״הכל״‪ ,‬על כל פרטי המנורה‪ ,‬וממילא זהו חל הן על‬ ‫נפק״מ להלכה — מאחר שבכל אופן הדין דמשוקדים‬
‫הקנה האמצעי והן על ששת הקנים — שכולם צריכים‬ ‫חל על כל פרטי המנורה‪.‬‬
‫להיות ״ואנוהו״ דוקא‪ ,‬״מן היפה המשובח ביותר ‪ . .‬מן‬
‫]גם לפי אופן הב׳ הנ״ל‪ ,‬שיש נפק״מ להלכה‬
‫הנאה והטוב״‪.‬‬
‫ראה הערה הבאה‪.‬‬ ‫‪( 50‬‬ ‫ערב־ג(‪ .‬ןש־־נ‪ .‬וראה לקו״ש חכ״ז ויקרא ) ‪ 0‬סוס׳׳ג ואילך ובהערות‬
‫— ועפ״ז‬ ‫עצמו כו׳״ )רמב׳־ם שם(‪.‬‬ ‫לזכות‬ ‫״הרוצה‬ ‫‪( 51‬‬ ‫שם‪.‬‬
‫הכפתורים ופרחים דששת הקנים שבודאי לא נאמר בהם ״משוקדים״‬ ‫ייקרא ג‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬
‫)כנ׳׳ל סעיף בז אינם מעכבים בדיעבד‪ .‬ומסתימת ל׳ הרמב״ם ״והכל‬ ‫סוף הל׳ איסורי מזבח‪.‬‬ ‫‪( 47‬‬
‫משוקדים״ משמע שדין אחד לכולם‪.‬‬ ‫ומפשטות ל׳ הרמב״ם משמע שהוא דין דאורייתא‪.‬‬ ‫‪(48‬‬
‫הדין‬ ‫שלהרמב״ם‬ ‫—‬ ‫בבפנים(‬ ‫)ודלא‬ ‫להיפך‬ ‫י״ל‬ ‫ואולי‬ ‫ולהעיר מסהמ׳׳צ להרמב״ס שרש ב׳) ע״ד הפרטים במצות‬ ‫‪(49‬‬
‫ד״משוקדיס״ )וגם המפורש במנורה( אינו לעיכיבא‪.‬‬ ‫״ואהבת לרעך כמוך״ וכיו״ב(‪ .‬ואכ׳־מ‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫מו‬
‫סימן ח‬
‫גביעי וקני המנורה‬
‫]ובפרט שהרמב״ם הי׳ דייקן בכל ענין ובכל פרט‬ ‫א‪ .‬הגביעים‬
‫— אינו מסתבר כלל‪ ,‬שהרמב״ם יצייר את הגביעים‬ ‫בענין ציור גביעי המנורה אמרו חדלי‪ :‬״למה‬ ‫א‪.‬‬
‫באופן הפוך )ובכל גביע( — עשרים ושניים פעמים![‪.‬‬ ‫הן דומין כמין כוסות אלכסנדריים״‪ .‬ומפרש הרמב״ם‬
‫לכן נראה לומר כפשטות הדבר‪ ,‬שהרמב״ם‬ ‫ב‪.‬‬ ‫)בפירושו למשניות׳( בזה שהכוונה לכוס אשר ״שולים‬
‫צייר את הגביעים באופן זהי״ כי לדעתו כן הי׳ קבי ‬ ‫שלו צרים״׳‪ .‬וכן פוסק הרמב״ם להלכה )בספר היד( “‪:‬‬
‫עותם במנורה )או מצד הקבלה ממלמד למלמד מדור‬ ‫״הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב‬
‫לדור״‪ ,‬או( מפני שכן מצא במדחז״ל שלא הגיע לידינו‬ ‫ושוליהן קצר״‪.‬‬
‫]ע״ד שמצינו בכמה מקומות ברמב״ם )ובראשונים‬ ‫והנה בענין הגביעים מצינו דבר תמוה‪ :‬ישנו‬
‫אחרים( ענינים שמקורם במדרש )וכיו״ב( שלא הגיע‬ ‫הציור של המנורה שהרמב״ם צייר בגוף כתב יד קדשו‬
‫לידינו[‪.‬‬ ‫)בפירושו למשניות(^‪ ,‬ושם הוא מצייר את הגביעים‬
‫ואינו מביא את זה בם׳ היד״ — כמו שאינו מביא‬ ‫באופן הפוך — חלק הרחב של הגביע )״פיהן״( לצד‬
‫בספרו את הציורים שבפיה״מ שלו )למרות שבדרך‬ ‫התחתון של המנורה וחלק הצר )״שוליהן״( למעלה‪.‬‬
‫ממילא לא נמצאים בספרו גם כמה פרטים הנראים‬ ‫היינו — ציור של כוס )של אלכסנדריאה( הפוך!‬
‫בהציור(‪.‬‬ ‫ואע״פ שהרמב״ם עצמו כותב״ שבציור זה אינו בא‬
‫וי״ל כמה טעמים בזה‪ .‬ומהם‪ :‬א( מלכתחילה לא‬ ‫להראות אלא ״כללותה האיך היתה״ — ״ידיעת מנין‬
‫הי׳ זה )הציורים( בתכנית ספרו משנה תורה‪ .‬ב( ע״פ‬ ‫הגביעים כר ומקומותם כו׳״ — אבל לא ״שתדע ממנו‬
‫הידוע׳■ עד כמה ממעט הרמב״ם בתכלית להביא‬ ‫תבנית הגביע בדקדוק״‪.‬‬
‫בספרו דברים שאינם מפורשים בש״ס וכיו״ב‪ .‬ג( כמה‬ ‫]שלכן הוא מצייר את הגביעים ב״תבנית משולש״‪,‬‬
‫מהפרטים האלה‪ ,‬לדעתו‪ ,‬אינם לעיכובא כלל‪ .‬ועוד‬ ‫אע״פ שכוס אלכסנדרית אינה כמשולש ממשל —‬
‫טעמים‪.‬‬ ‫כמובן בפשטות שאין עושים שוליים של כוס חדים‬
‫ויש להאריך בכל זה וביותר‪ .‬ואכ״מי״‪.‬‬ ‫ממש )כי באופן זה אי אפשר להעמיד את הכוס*( —‬
‫אלא הם רק ״צרים״)ובפרט( לגבי הרוחב של ״פיהן״[‪,‬‬
‫וצע״ק בפי׳ ר׳ אברהם בן הרמב־׳ם ) ל ו נ דו ן תשי׳׳ח( תרומה‬ ‫‪( 10‬‬
‫שם )בערבית — עם תרגום(‪ :‬בדמיון הכום רחב מלמעלה וקצר‬ ‫אבל אי״ז טעם לצייר אותם בהיפוך )השוליים —‬
‫מלמטה‪ ,‬דמשמע קצת כבמפרשים שבהערה הקודמת‪ .‬ויש לומר‬ ‫למעלה ופיהן — למטה(“;‬
‫שתיבות אלו קאי על צורת כוס זה )אלכסנדרי( בכלל‪ ,‬אבל לא נחית‬
‫לפרט אם במנורה היו כתבנית כוס העומדת ביושר או הפוכה —‬ ‫מנחות כח‪ ,‬ב‪ .‬ברייתא דמלאכת המשכן פרק יו״ד‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫דבזה מובן דס׳׳ל כאביו‪ — .‬ראה לקמן עמוד מח ואילד בפי׳‬
‫מנחות ספ״ג‪ .‬אבל ברש״י מנחות שם )וכן בפי׳ עה״ת‬ ‫‪(2‬‬
‫הראב״מ בזה‪.‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬לא( פי׳ באו״א‪ .‬וראה ס׳ הזכרון לפרש״י תרומה שם‪.‬‬
‫עדמש״כ בהקדמת פיה״מ )ד״ה וכאשר מת יהושע( דאין‬ ‫‪( 11‬‬ ‫כ״ה הלשון בהעתקת קאפח )וכן שאר העתקות ל׳ הרמב״ם‬ ‫ו(‬
‫שייר ספק מהו פרי עץ הדר כיון שנלקח בכל שנה‪.‬‬ ‫בפיה״מ דלקמן הן מהעתקה זו‪ .‬ובפיה׳׳מ לפנינו הוא בשינוי לשון‬
‫העי לאחר זמן‪ :‬שוב נתפרסם כת־׳י דס׳ ה ‪ ,•T‬ושם בהל׳‬ ‫‪( 12‬‬ ‫אבל בתוכן דומה(‪.‬‬
‫ביהב״ח פ״ג סה״י)איתא ״וזו היא צורתה״‪ ,‬ו(יש ציור המנורה )כמו‬ ‫הל׳ בית הבחירה פ״ג ה״ט‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫בפיה״ח( — וגם שם הגביעים מצויירים פיהם למטה ושוליהס‬ ‫ולתועלת‬ ‫הוצאת קאפח‪.‬‬ ‫בפיה׳־מ‬ ‫נדפס‬ ‫ממנו‬ ‫צילום‬ ‫‪{5‬‬
‫למעלה )כציור המנורה שבגוף כי״ק הרמב״ם(‪ .‬וכן הקנים עולים‬ ‫המעיינים — נדפס לקמן ע׳ נב‪.‬‬
‫באלכסון ) ר א ה לקמן עמוד מח ואילך(‪ — .‬ראה בנספחים‪.‬‬ ‫בפיה״מ שם‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫ראה יד מלאכי כללי הרמב״ם אות ב׳ וד׳‪.‬‬ ‫ו‪( 1‬‬ ‫כמפורש בפיה״מ שם לפנ״ז )ושם‪ :‬ואם תרצה אמור ‪. .‬‬ ‫‪a‬‬
‫הע׳ לאחר זמן‪ :‬העירוני שבכת״י של ם׳ היד• יש כמה‬ ‫•‪03‬‬ ‫שנחתד מלמעלה מעט כר(‪.‬‬
‫ציורים )אלא שנשמטו על ידי המדפיסים(‪ .‬והם )שנמצאו ע״ע( —‬ ‫ראה פסחים )סד‪ ,‬א(‪ :‬ולא היו לבזיכין שוליים כר‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫בהל׳ ביהב״ח ע צ מו)נו ס ף על ציור המנורה‪ ,‬כנ״ל הערה ‪ :( 12‬פ״ב‬ ‫וראה רלב״ג עה״ת תרומה‪ :‬שוליהם לצד יציאתו מקנה‬ ‫‪(4‬‬
‫ה״ט‪ .‬שם הי״ב‪ .‬פ״ד ה״ח‪ .‬פ״ה הי״ח‪ .‬וכן הל׳ ס״ת פ״ח ה״א־ב‪ .‬הל׳‬ ‫המנורה‪ .‬וכן מוכח בחזקוני ובבכור שור עה׳׳ת תרומה‪ ,‬שהגביעים‬
‫כלי המקדש פ״ט ה״ט‪.‬‬
‫היו מתמלאים מן השמן כשהנר מתמלא יותר מדאי‪ .‬וראה לקמן‬
‫נדפסו לקמן ב״נספחיס״ לסימן זה‪.‬‬ ‫•(‬ ‫סעיף ה והערה ‪.27‬‬
‫מז‬ ‫סי׳ ח‪ :‬גביעי וקני המנורה‬
‫הוא ״כלי שיש לו בית קיבול והוא משקה ומרוה״‪ ,‬וזהו‬ ‫הנ״ל מתרץ ומבאר את הרמב״ם — אבל‬ ‫ג‪.‬‬
‫רמז על ה״גלגלים שהם מקבלים כחות העליונים‬ ‫עדיין קשה‪ :‬מאיזה טעם היו גביעי המנורה הפוכים‪,‬‬
‫ומשפיעים כח בעולם השפל״‪.‬‬ ‫שפיהם למטה?‬
‫— ההשפעהי׳ מהעליון‬ ‫שההדגשה בזה היא‬ ‫ובפרט שמצינו שקרשי המשכן היו צריכים להיות‬
‫להשפל‪ ,‬״משקה ומרוה״‪.‬‬ ‫״עומדים דרך גדילתן״•“ דוקא — ״התחתון למטה‬
‫התפקיד )העיקרי( של כום אינו בזה שהוא כלי‬ ‫והעליון למעלה״ ’• ומזה למדים^• כלל ש״כל המצות‬
‫קיבולי׳ — זהו תפקיד של חבית וכיו״ב‪ ,‬דברים שמח ‬ ‫כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן״ — א״כ‬
‫זיקים בהם מים‪ ,‬יין וכו‪/‬‬ ‫למה יהיו הגביעים בהיפך מ״דרך גדילתן״?‬
‫אבל כוס הוא כלי שעל ידו מגיעים המים וכו׳‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שההסברה בזה היא לפי מה שמצינו‬
‫שמהחבית )או המעין וכיו״ב( והם ״משקים ומרוים״ את‬ ‫בנוגע לכללות ענין המנורה דבר שהוא מעין ודוגמת‬
‫האדם השותה^׳‪.‬‬ ‫הנ״ל‪:‬‬
‫נמצא‪ ,‬שהביאור הנ״ל של הבחיי מתאים עם‬ ‫ע״ד אור המנורה אמרו חז״לי■‪ :‬״לא לאורה אני‬
‫מאמר רז״ל הנ״ל )ע״ד כללות ענין המנורה( ״לא‬ ‫צריך ‪ . .‬עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה‬
‫לאורה אני צריך ‪) . .‬אלא( עדות הוא לכל באי עולם‬ ‫בישראל״ — אור המנורה לא הי׳ כדי להאיר את‬
‫כו׳״ — שהתפקיד של אור המנורה הוא )לא ב״אני‬ ‫המקום בו ה ע ^ו ה )המשכן והמקדש(‪ ,‬ואדרבא — שם‬
‫צריך״ — ״קיבול״ — אלא( להאיר את העולם )שמ ‬ ‫״אינו צריך לאורה״‪ ,‬אלא היא היתה ״עדות ‪ . .‬לכל‬
‫בחוץ(‪ ,‬וכלשון הבחיי‪ :‬להשפיע ״בעולם השפל״‪.‬‬ ‫באי עולם שהשכינה שורה בישראל״‪.‬‬
‫עפ״ז יובן הטעם שהגביעים שבמנורה היו‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ומהאי טעמא«• היו חלונות בית המקדש באופן‬
‫באופן שפיהן למטה ושוליהן למעלה‪:‬‬ ‫הפכי מחלונות סתם — אלא ״שקופים אטומים״ ’• —‬
‫״שקופים מבחוץ״׳ ואטומים מבפנים״״׳ )רחבים בחוץ‬
‫כשגביעים משמשים )באופן זמני( לשם קיבול‪,‬‬
‫וצרים בפנים(‪ ,‬כמבואר בזה במפרשים•׳‪:‬‬
‫בשעה ש״אומר קידוש על הכום״ מצבן הוא שפיהן‬
‫למעלה ושוליהן למטה )שאז הם מחזיקים בתוכם את‬ ‫חלון בנוי באופן‪ ,‬שפתיחתו רחבה יותר מבפנים‬
‫המשקה״(‪:‬‬ ‫מאשר בחוץ‪ ,‬כדי שהאור שמבחוץ יתפשט גם בצדדי‬
‫החדר; אבל חלונות בית המקדש היו בהיפך — ״קצר‬
‫אבל מאחר שהגביעים שבמנורה הם לרמז על‬
‫מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ כדי שתהא אורה יוצא‬
‫הענין ד״משקה ומרוה״ — הרי‪ ,‬אדרבה‪ :‬מצבם הוא‬
‫מהיכל שתאיר לעולם״״‪ ,‬כי תפקידו של אור המנורה‬
‫הוא — ״עדות הוא לכל באי עולם כו׳״״‪.‬‬
‫וכמודגש בל׳ הרקאנטי שם ״הם מקבלים ‪ . .‬להשפיע כו׳״‬ ‫‪( 24‬‬
‫)ולא ״מקבלים ‪ . .‬ומשפיעים״ כבבחיי שם( — משא״ב לפי׳ העקידה‬ ‫על דרך זה אפשר לבאר בנוגע להגביעים‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫)תרומה שער מט( שענינם )רק( קבלה‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫וצע״ק לתווך עם המבואר במקומות שבהערה הבאה‬ ‫‪( 25‬‬ ‫הבחיי״ מבאר את הרמז שבגביעי המנורה‪ :‬גביע‬
‫בהחילוק בין גביע לכוס‪ ,‬דכום היא כנגד ספי׳ המלכות שענינה‬
‫מקבל‪ .‬אבל להעיר שגם במל׳ יש ב׳ ענינים )כידוע(‪ :‬א( מקבלת‬ ‫סוכה מה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬
‫מהספירות שלמעלה ממנה‪ ,‬ב( משפיעה בעולמות שלמטה ממנה‪.‬‬ ‫רש״י שם ד״ה דרך גדילתן‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬
‫וראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪) 447‬וש״נ( בנוגע לב׳ הענינים שב״דלת״ ומהו‬ ‫סוכה שם‪ .‬וראה הנסמן בגליוני הש״ם )להר״י ענגל( שם‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫העיקר•‬ ‫מנחות פו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬
‫ראה מקץ )מד‪ ,‬ב־ה( ״גביע הכסף ‪ . .‬אשר ישתה אדוני‬ ‫‪( 26‬‬ ‫מנחות שם‪ .‬וראה גם ויק״ר פל״א‪ ,‬ז‪ .‬תנחומא )תצוה ו‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬
‫בו״‪ .‬וראה ערכי הכינויים )לבעל סה״ד( מע׳ גביע‪.‬‬ ‫בהעלותך ב(‪.‬‬
‫— בכ״מ מבואר )ראה ם׳ הליקוטים )ממאמרי כו׳ דהצ״צ( מ ד‬ ‫מ״א ו‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬
‫גביע‪ .‬וש״ס שגביעים הם גדולים מכוס ובהם מביאים היין‪ ,‬ומהגביע‬ ‫כ״ה הגירםא ברש״י כת״י מנחות שם‪ .‬שטמ״ק שם‪ .‬וגם‬ ‫‪( 20‬‬
‫מוזגין לתוך הכום )וא״כ הוא דלא כפשוטו של מקרא הנ״ל(‪.‬‬ ‫לפי הגירסא שלפנינו )וכ״ה גירסת רש״י שם( ״שקופין מבפנים‬
‫אבל גם עפ״ז הרי ענינו של הגביע הוא שממנו מוזגין )״משקה‬ ‫ואטומים מבחוץ״ — הכוונה בזה צר מבפנים ורחב מבחוץ )ראה‬
‫ומרוה״( לתוך הכוס )ולא כחבית וכיו״ב שבה אוצרין יין(‪ .‬וראה ם׳‬ ‫רש״י שם‪ .‬וראה חדא״ג מהרש״א שם(‪.‬‬
‫הליקוטים שם )מאוה״ת מקץ שמא‪ ,‬ב‪ .‬וראה ד״ה גביע הכסף‬ ‫רש״י בת״י מנחות שם‪ .‬וכ״ה במדרשים שצויינו בהערה‬ ‫‪( 21‬‬
‫לאדהא״מ(‪ :‬שהגביע הוא ביסוד ז״א אשר הוא מקור המשפיע לבחי׳‬ ‫‪. 18‬‬
‫הכום שהוא המל׳‪ ,‬כמו שמהגביע שופכים להכום‪ .‬ושם )מאוה״ת‬ ‫ל׳ רש״י כת״י מנחות שם‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫במדבר ע׳ א׳תפה( מפורש כז בנוגע לגביעי המנורה‪.‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬לא )הועתק בם׳ תורת העולה ח״א פ״ב(‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫כמ״ש בחזקוני ובבכור שור שבהערה ‪ .9‬וראה הערה ‪.25‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫ועד״ז בפי׳ הרקאנטי עה״ת תרומה שם‪ ,‬לג‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫מח‬
‫כללות‬ ‫על‬ ‫מרמזת‬ ‫המשכן‬ ‫תרומת‬ ‫משא״כ‬ ‫להיפך פיו למטה ושוליו למעלה )שהופכים את הכוס‬
‫העבודה דלעשות לו מקדש‪ ,‬ושכנתי בתוכם — דירה‬ ‫כדי שהמשקה ישפך ממנו(‪.‬‬
‫בתחתונים‪ ,‬שבזה אין שום הגבלות׳^‪ ,‬היא כוללת את‬
‫ועד״ז בעניננו‪ :‬מאחר שאור המנורה צריך להאיר‬
‫כל עניני העולם[‪.‬‬ ‫את ״באי עולם״ שהם )ברוחניות( למטה מהמקדש ]או‬
‫וזהו הרמז בהענין שאע״ס ש״כל המצות״‬ ‫ז‪.‬‬ ‫כלשון הבחיי הנ״ל‪ :‬ומשפיעים בעולם השפל[‪ ,‬לכן‬
‫צריך לעשותן ״דרך גדילתן״ דוקא — כמובא לגבי‬ ‫מצבם של הגביעים שבמנורה הוא פיהם למטה‬
‫לולב ומיניו•“ )ולמדים מהם( — אעפ״ב הגביעים‬ ‫ושוליהם למעלה )ע״ד שחלונות המקדש הם ״שקופים‬
‫שבהמנורה הם היפך מ״דרך גדילתן״‪:‬‬ ‫אטומים״‪ ,‬היפך מחלונות הבית(‪.‬‬
‫כל מצוה ” ובפרט לולב ומיניו הם בדוגמת כל‬ ‫ע״פ הנ״ל אפשר להסביר גם בעבודת האדם‬ ‫ו‪.‬‬
‫‪ -‬לכן צריך לעשותן ב״סדר״‬ ‫סדר ההשתלשלות‬ ‫את הרמז והלימוד שהגביעים היו ״פיהן רחב ושוליהן‬
‫וב״השתלשלות״‪ ,‬״דרך גדילתן״‪:‬‬ ‫קצר״ דוקא‪:‬‬
‫ולכן סדר הקיום של המצוה™ הוא באופן של‬ ‫מאחר שהגביעים מרמזים על הענין ד״משקה‬
‫״דרך גדילתן״‪.‬‬ ‫ומרוה״ מובן‪ ,‬שלזה דרוש ״פה רחב״‪.‬‬
‫גם הגביעים עצמם ״שוליהם קצר ופיהם רחב״ —‬ ‫)בכללות‬ ‫שני‪ ,‬או‬ ‫יהודי‬ ‫על‬ ‫ההשפעה‬ ‫ענין‬
‫אבל כשהם נעשים חלק מהמנורה )מקשה( והענין‬ ‫יותר ‪ (--‬להתעסק עם העבודה דלעשות לו ית׳ דירה‬
‫שלהם במנורה הוא להשקות ולהרוות לשפל‪ ,‬להאיר‬ ‫בתחתונים )״עדות הוא לכל באי עולם״( — צריך‬
‫בחוץ — הרי זה קשור עם שינוי בטבעו ורגילותו —‬ ‫להיעשות עם הרחבות הכי גדולה‪ ,‬עד למעלה‬
‫הוא צריך לצאת מ״עצמו״; וממילא )חלונות ביתו הם‬ ‫ממדידה והגבלה‪ - .‬לכן הוא צריך )לקבל( למלא את‬
‫באופן ד״שקופים אטומים״‪ ,‬ו(הגביעים פיהם למטה‬ ‫עצמו עם הכחות הכי גדולים‪ ,‬פיו) שד ר כו הוא מקבל‬
‫ושוליהם למעלה — היפך מ״דרך גדילתן״‪,‬‬ ‫לתוכו הוא( רחב‪.‬‬
‫עדיין‬ ‫לעצמו כשהוא‬ ‫בנוגע‬ ‫כשמדובר‬ ‫והנה‬
‫ועבודתו והשפעתו למטה הם אופן של פה ״רחב״‬
‫בתחילת העבודה‪ ,‬או אפילו לאחר מכן אבל )מאיזה‬
‫— למעלה ממדידה והגבלה‪.‬‬
‫סיבה שהיא( עבודתו היא מוגבלתי^ — אז מצבו הוא‪:‬‬
‫«‬ ‫«‬ ‫«‬
‫פיו למעלה‪,‬‬
‫ב‪ .‬הקנים‬ ‫אבל כשמגיעים להעבודה עם יהודי שני‪ ,‬ובפרט‬
‫בציור המנורה שבגוף כתב יד קדשו של‬ ‫א‪.‬‬ ‫— להעבודה דלעשות את העולם לדירה לו ית׳ —‬
‫הרמב״ם )בפירושו למשניות(‪ ,‬ישנו עוד פרט )נוסף‬ ‫ההכרח לדעת‪ ,‬שבזה צריך להיות למעלה מהגבלות‪,‬‬
‫להנ״ל בענין הגביעים( השונה מבציורים הרגילים של‬ ‫שאז נעשה הרחב — כלפי)המקבל ממנו — ה(מטה‪.‬‬
‫המנורה — ששת קני המנורה נמשכים )מהקנה‬ ‫ןע״ד משנ״ת במק״א בארוכה‪ ^9‬בענין החילוק‬
‫האמצעי( לצד מעלה בקו ישר באלכסון‪ ,‬דלא כבציורי‬ ‫שבין תרומת האדנים )ותרומת השקלים( לתרומת‬
‫המנורה הרגילים‪ ,‬שהם נמשכים בחצאי קשת‪.‬‬ ‫המשכן‪:‬‬
‫ואע״פ שבנוגע לפרט זה‪ ,‬אולי הי׳ מקום לומר‬ ‫תרומת האדנים )והשקלים( היתה מוגבלת לדבר‬
‫בדוחק הכי גדול‪ ,‬שהרמב״ם צייר כן ״להקל על‬ ‫מסויים )כסף ומחצית השקל(‪ ,‬משא״כ תרומת המשכן‬
‫הציור״ — אבל מפורש בפירוש ר׳ אברהם בן‬ ‫היתה כלולה מכל סוגי הבריאה — דומם צומח וחי‬
‫הרמב״ם• ד״ששת קנים ‪ . ,‬נמשכים מגופה של מנורה‬ ‫)ובצירוף ״איש ‪ . .‬ידבנו לבו״™ — מדבר( —‬
‫כי תרומת האדנים )והשקלים( מרמזים על )הנחת‬
‫וראה אוה״ת תרומה )ע׳ א׳שנא( דתרומת המשכן)דפרשת‬ ‫‪( 31‬‬ ‫האדנים ו(התחלת עבודתו של יהודי שעבודת )הץזמידים‬
‫תרומה( הו״ע בכל מאדך‪.‬‬ ‫)היא( כסדרם‪ ,‬עבודה מסודרת — מתחילים ממודה אני‬
‫להעיר ש״מצוה״ אותיות ״הוי׳״)בחילוף י״ה באתב״ש( —‬ ‫‪( 32‬‬
‫והולכים מדרגא א׳ לשני׳ וכר‪.‬‬
‫לקו״ת ויקרא ב‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪ — ,‬וכל מצוה כלולה מכל המצוות )המשך‬
‫תרס״ו ע׳ סח‪ .‬ע׳ תקכב‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬
‫המפסיק בין המשכן‬ ‫קרשי המשכן‪ ,‬שהם כותל‬ ‫וכן‬ ‫‪(33‬‬ ‫בערך ה״רחב״ ובל״ג שבהעבודה עם הזולת‪ ,‬כי סו״ס גם‬ ‫‪( 28‬‬
‫וה״חוץ״ )עולם(‪.‬‬ ‫בהעבודה עם עצמו צ״ל בבל מאדך‪ .‬וראה הערה ‪.31‬‬
‫לקו״ש חי״א ע׳ ‪ 113‬ואילך )ובהערה ‪ 51‬שם(‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬לב‪.‬‬ ‫‪(1‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫מט‬ ‫סי׳ ח‪ :‬גביעי וקני המנורה‬
‫הרמב״ם ופירושו של ר׳ אברהם בן הרמב״ם‪ ,‬היו גם‬ ‫לצד ראשה ביושר כמו שצייר אותה אבא מרי ז״ל‪ ,‬לא‬
‫הם כותבים שאין כל מחלוקת בזה ולכולי עלמא היו‬ ‫בעיגול כמו שצייר אותה זולתו״‪.‬‬
‫הקנים ״ביושר״‪.‬‬ ‫וכן איתא גם בפירוש רש״י על התורה^ שששת‬
‫]עדמ״ש אדה״ז בשו״ע שלו״‪ ,‬אשר ״הרבה‬ ‫הקנים ״באלכסון נמשכים ועולין״‪.‬‬
‫מספרים הראשונים ז״ל לא יצאו לאור הדפום עדיין‬ ‫נמצא‪ ,‬שציורי המנורה הרגילים אינם כדעת רש״י‬
‫בימי האחרונים ז״ל ‪ . .‬ולזאת ודאי אין לסמוך כר״[‪.‬‬ ‫ולא כמו שצייר הרמב״ם!‬
‫ואם כנים הדברים‪ ,‬מהנכון להחזיר עטרה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫בעל משנת חסידים בספרו ״מעשה חושב״ג‬ ‫ב‪.‬‬
‫ליושנה — שכל העושים ציורים מהמנורה )בכדי‬ ‫)על מלאכת המשכן( כותב בפשטות שששת הקנים‬
‫ללמוד את מראה המנורה שבמשכן ומקדש(‪ ,‬יציירו‬ ‫״נמשכין בעיגול״‪.‬‬
‫את קני המנורה באלכסון‪ ,‬כדעת רש״י )פשוטו של‬
‫והוא מבאר‪ ,‬שאע״פ שמפירש״י^ מוכח ש״לא היו‬
‫מקרא( והרמב״ם )וע״פ הנ״ל — י״ל שבמסקנא אין‬
‫בעיגול״ — ״אבל הרמב״ם בחיבורו״ לא הזכיר תיבת‬
‫חולק בדבר״(‪.‬‬
‫אלכסון אלא כתבי ונמשכים ועולים״‪ ,‬והוא מביא‬
‫ועד״ז מוסדות החינוך המציירים על ״גליונו־‬ ‫ממ״ש בעל ״חכמת המשכן״ ‘‪ ,‬שמזה ״נראה ‪ . .‬שהיו‬
‫תיהם״ וניירות המכתבים שלהם וכיו״ב את ציור‬ ‫עולים הקנים כמעט בעיגול״‪ :‬וב״מעשה חושב״ מסיים‪:‬‬
‫המנורה‪ ,‬והקנים הם חצאי קשת —‬ ‫״והכי מסתברא דבהכי הם דומים לגלגלי הרקיעי כר‬
‫הרי מאחר שמטרת הציור היא לשמש כזכר‬ ‫שכנגדם הם השבעה* נרות״‪.‬‬
‫להמנורה שבמשכן ובמקדש — כדאי וביותר שישנו‬ ‫אבל לפענ״ד‪ :‬מאחר שב״מעשה חושב״ הוא כותב‬
‫את הציור ויציירו את הקנים באלכסון״‪.‬‬ ‫בהדיא‪ ,‬שיסודו לפרש ש״נמשכין בעיגול״ הוא מס ‬
‫עוד ענין בזה‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫לשון הרמב״ם בחיבורו )״לא הזכיר תיבת‬ ‫תימת‬
‫אלכסון״(‪ ,‬שמזה ״נראה ‪ . .‬שהיו עולים ‪ . .‬כמעט‬
‫הציור הרגיל של המנורה )שששת הקנים הם‬
‫בעיגול״ ןו״הכי מסחברא״[ —‬
‫כחצאי קשת( הוא ע״פ השערה חיקוי מציור המנורה‬
‫הרי לאחר שנתגלה גוף כתי״ק של הרמב״ם בציור‬
‫המנורהי־ ועדותו של בן הרמב״ם בזה ]ובהדגשה שזה‬
‫שאביו צייר ״ביושר״ הוא בכוונה מפורשת — דוקא כך‬
‫ריש הל׳ מכירת חמץ )שנדפסו לאחרי הל׳ פסח —‬ ‫‪( 11‬‬
‫ו״לא בעיגול כר״[ — בטל היסוד ובטל הבניך■‪.‬‬
‫בהוצאות קה״ת תקם‪ ,‬ב(‪ .‬וראה גם בשו׳ע חיו׳ד שלו סקפ׳ט סי׳ג‬
‫סקמ״ג‪.‬‬ ‫ובמחכ״ת ולפענ״ד נראה ברור‪ ,‬שאם היו המעשה‬
‫בזית רענן )לבעל מגיא( ר' פ בהעלותך מפרש מ׳ש‬ ‫‪( 12‬‬ ‫חושב ובעל חכמת המשכן רואים את ציורו של‬
‫בספרי זוטא )והובא ביל״ש( ר' פ בהעלותך ״שהן חוןרין חלילה כמין‬
‫עטרה״ — ״שהקנים בעצמן היו עגולה כמין עטרה״‪ .‬אבל מסיים‬
‫שפי׳ זה ״דוחק״ !ושם לפנ״ז‪ :‬הלשון משמע דס״ל שהקנה האמצעי‬
‫הי׳ באמצע וששה קנים מקיפין אותו סביב כמין עטרה‪ .‬וא״ב ה״ז פי׳‬
‫תרומה שם‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫שלישי‪ .‬וראה בזה בתו׳ש מילואים לכרך כב ע׳ לב•[‪.‬‬
‫פ״ז‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫ועפיז מקום לומר שגם החנוכיות )לימי חנוכה( כדאי‬ ‫‪( 13‬‬
‫הל׳ בית הבחירה פ״ג ה״י‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫לעשות קניהן באלכסון‪ — .‬ובלאה׳ב צ׳ל שאין בזה חשש איסור‬
‫״וכן הוא בברייתא דמלאכת המשכן )פ״י( וכן בשים‬ ‫‪{s‬‬
‫ד״מנורה תבנית מנורה״ )ע״ז מג‪ ,‬סע״א‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב׳ח פ׳ז‬
‫)מנחות כח‪ ,‬ב ד — מעשה חושב שם‪.‬‬
‫ה״י‪ .‬שו״ע יו״ד סו״ם קמא(‪ ,‬כי משנים מספר הקנים )ראה ע״ז‬
‫להר״י ריקנטי )מנטובה‪ ,‬תל׳׳ו(‪.‬‬ ‫‪{6‬‬
‫ורמב״ם ושו״ע שם(‪ ,‬ולמה לשנות בגוף צורת המנורה שקני׳ היו‬
‫ולהעיר שהגלגלים שייכים לבחי׳ עיגולים )ע״ ח ש׳ עיגולים‬ ‫‪(7‬‬
‫ביושר ולא כחצי עיגול‪.‬‬
‫ויושר ענף ג‪ .‬ש׳ ציור עולמות אבי״ע פ״ב‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫וצע״ג האם מפרש שגם הנר האמצעי יהי׳ ״כמעט בעיגול'!‬ ‫‪(8‬‬
‫•( ושם‪ ,‬שזוהי גס כוונ ת הראב״ע )תצוה כז‪ ,‬כא ובן בפי־‬ ‫הערה לאחר ‪ 1‬מ‪ : 1‬וראה לעיל סימן זה ח״א הערה ‪ 12‬שכ״ה‬ ‫‪(9‬‬
‫הקצר תרומה כה‪ ,‬ל‪ (1‬אשר ששה הנרו ת היו כחצאי עיגול‪ ,‬והיינו‬ ‫גם בכת׳י של ספר היד‪ ,‬היינו שנתגלה שגם ״בחבורו' לא סתם‬
‫שהקניס הקיפו קנה האמצעי כמי! עטרה‪.‬‬ ‫הרמב׳ם‪.‬‬
‫אבל תמוה‪ ,‬כי בספרי זוטא סתם ״חוזרי! חלילה כמי! עטרה״‪,‬‬ ‫ובכלל לא זכיתי לפענ״ד להבין כלל הראי׳ ד מד ס חי ס‬ ‫‪( in‬‬
‫שמשמעו ‪.,‬מקיפים אותו סביב ומכל הצדריס(״‪ ,‬ולא ״כחצי עיגול״‪,‬‬ ‫בכהנ״ל נראה שהי׳ ״כמעט ב עיגו ל' — שהרי תיבת ״קנה' מובאה‬
‫ואולי הכוונה שהקיפו רק מלפני ם — כ דוג מ ת חצי גור! עגולה‬ ‫בכו״כ מקומות בתושב׳ב‪ ,‬ובכ׳מ מוכרח שהוא קו ישר‪ .‬ולא מצאתי‬
‫בסנהדרי! וכמרומה שישנם עטרות המקיפות הראש רק מלפנים‪.‬‬ ‫עיע אף פ*א שמוכרח שזהו באופן אחר‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל' ביהב״ח‬ ‫נ‬
‫שיראו את הכתוב ורשום שם‪ ,‬בכדי להשפילם וכד‬ ‫אשר לא־יהודים ציירו ברומי‪ ,‬ועל ״שער הנצחוו״ של‬
‫וכד‪.‬‬ ‫טיטוס ימ״ש״!‬
‫נמצא‪ ,‬שציור קני המנורה כחצאי קשת )כמו שהם‬ ‫בשטיטוס הרשע החריב את ביהמ״ק‪ ,‬ציוה לקחת‬
‫מצויירים על שער טיטום( צריך להביא לזעקת שבר‬ ‫את כלי המקדש ולהביאם לרומי; ול״כבודו״ של הרשע‬
‫— נוסף ע״ז וגם זה עיקר שזהו היפך רש״י והרמב״ם‬ ‫בנו ברומי ״שער נצחוך הנושא את שמו‪ :‬שער טיטום‪.‬‬
‫וכד — גם מפני שזה נותן הסכם מסויים וכד ר״ל‬ ‫על שער זה ציירו את נשיאת כלי המקדש השבויים‬
‫להציור שעל שער טיטוס‪ ,‬שנעשה כדי לצער יהודים‬ ‫ובתוכם את המנורה — ובציור המנורה על שער‬
‫ולהשפילם!‬ ‫טיטוס ששת הקנים הם כחצאי קשת‪.‬‬
‫תמורת זה שציור המנורה צריך להזכיר ליהודי‬ ‫שנוסף לזה שציור המנורה שעל שער טיטוס אינו‬
‫ולעוררו שתפקידו הוא להיות ״לאור גויים״*׳ —‬ ‫מדוייק כלליי — הרי זה נעשה‪ ,‬כמובן‪ ,‬כדי להראות‬
‫״עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה ביש־‬ ‫ולבטא את השליטה והממשלה של רומי על היהודים‬
‫ראל״י׳ — עושים את צורת המנורה באופן המזכיר את‬ ‫ר״ל‪ ,‬עד שחקקו שם בכמה מקומות את התיבות‬
‫ההיפך ממש — שרומי ניצחה את היהודים‪ ,‬ר״ל!‬ ‫״יודעא קאפטא״ )״יהודה )יהודים( שבויים״(‪ .‬והיו‬
‫זמנים שבהם היו מכריחים יהודים לבוא להשער‪,‬‬
‫תבוא הגאולה‬ ‫ממש‬ ‫שבקרוב‬ ‫רצון‬ ‫ויהי‬ ‫ה‪.‬‬
‫האמתית והשלימה ותהי׳ לנו המנורה כפשוטה ובש־‬
‫לימותה״׳ בבית המקדש השלישי‪ ,‬וכולם יראו את‬
‫תבנית המנורה‪.‬‬ ‫כהערת הר״י קאפח בפיה״מ דהרמב״ם שהו״ל‪ .‬וכן בתו״ש‬ ‫‪( 14‬‬
‫שם‪.‬‬
‫ומשה ואהרן עמהםי׳‪ ,‬ונראה בעיני בשר‪ ,‬ותחזינה‬ ‫כמו שהעירו כו״כ — שאין בה רגלים וכר‪ ,‬אף שבמנחות‬ ‫‪( 15‬‬
‫עינינו — את קיום הציווי ״דבר אל אהרן גד בהעלותך‬ ‫)כח‪ ,‬ב( מפורש שהיו בה רגלים‪.‬‬
‫את הנרות״‪ ,‬הדלקת המנורה‪,‬‬ ‫— י״א אשר המנורות שנשבו ע״י טיטום היו מהעשר מנורות‬
‫שעשה שלמה )ראה יוסיפון פצ״ה — הוצאת הומינר(‪ .‬אבל ]נוסף‬
‫כפשוטה ממש ובמהרה בימינו ממש‪.‬‬
‫לזה שמסתבר לומר שהמנורות דשלמה לא היו בבית שני•‪ ,‬הרי גם‬
‫*‬ ‫אם נאמר שצורת המנורה שעל שער טיטום היא כצורת מנורות‬
‫דשלמהן — בפשטות‪ ,‬נ״ל שמנורות שלמה נעשו כצורת מנורת‬
‫על״ ״שער הנצחון״ שבנו ברומי ע״ש טיטום ימ״ש‬ ‫משה•*‪ ,‬כי ]נוסף לזה שכן מפורש בפי’ רש״י עה״ת תרומה )כה‪ ,‬ט(‪,‬‬
‫— לאחר נצחונו על ירושלים — חקוק )ציור של(‬ ‫הנה גם ע״ד ההלכה מסתבר לומר כן‪ ,‬כי‪ ;1‬א( למה ישנה ויחדש‬
‫צורה אחרת?! ב( מפורש )ברייתא דמלאכת המשכן פ׳׳י‪ .‬וראה‬
‫מנורה‪ ,‬שיש אומרים שזהו הציור של המנורה שבבית‬
‫ירושלמי שקלים פ״ו ה״ג‪ .‬תוספתא מנחות פי״א‪ ,‬ו( שגם מנורות‬
‫המקדש‪ .‬והמנורה מצויירת שם באופן שששת קני‬
‫שלמה היו כשרים לעבודה )וכן מוכח במנחות צח‪ ,‬ב‪ :‬מצינו מנורה‬
‫המנורה נמשכים ועולים )מהקנה האמצעי( כחצאי‬ ‫בצפון(; ולפרש״י )ד״ה על כולן מנחות צט‪ ,‬א(••• — לדיעה אחת‬
‫קשת‪.‬‬ ‫ירושלמי שקלים‬ ‫המשכן‪,‬‬ ‫דמלאכת‬ ‫ברייתא‬ ‫וכן‬ ‫שם‪.‬‬ ‫)מנחות‬
‫ותוספתא מנחות שם( היתה הדלקת המנורה )לפעמים( רק בשל‬
‫ולכאורה‪ :‬רש״י כותב בפירושי שקני המנורה‬
‫שלמה‪ .‬וכן סתם במדרש הגדול תרומה כה‪ ,‬כג —‪.‬‬
‫״באלכסון נמשכין ועולין״‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שנמשכים בשיפוע‬
‫ובכל אופן‪ :‬גם את״ל דמנורות שלמה לא היו כצורת מנורת‬
‫ישר‪ ,‬שהרי זהו הפירוש של ״קנה״ בתושב״כ‬ ‫משה )וע״פ וה ציירו המנורה שעל שער טיטום( — למה לצייר עתה‬
‫ובתושבע״פ — צמח ישר‪ ,‬כמו שרואים על שפת כל‬ ‫המנורה בצורת מנורות שלמה‪ ,‬ולא כמנורת משה‪ ,‬דלכו״ע הוא‬
‫העיקר!‬
‫ישעי׳ מב‪ ,‬ו‪ .‬שם מט‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫•( ראה ר״ה כד‪ ,‬ב )וש־נ( בזמן החשמ‪ 1‬נאים‪ .‬אבל ראה חוס־‬
‫להעיר מיל״ש מלכים )רמז קפה(‪ :‬מנורה ‪ . .‬כנגד שבעים‬ ‫‪( 17‬‬ ‫רי״ד ליומא ננא‪ .‬ב( בנוגע לשולחנות שעשה שלמה‪ .‬אלא שגם הוא‬
‫אומות שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים‪.‬‬ ‫מסיים שמסתבר שלא היו בבית שני‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫דכל מעשי משה נצחיים )ראה סוטה ט‪ ,‬א‪ .‬צפע״נ עה״ת‬ ‫‪oh‬‬
‫••( וכן מוכח במדרש הגדול תרומה נכה‪ ,‬כג( שהוצרך לשלול‬
‫ריש פ' תרומה‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫שאין בעשיית שולחנות ממנורות( דשלמה משוס ״לא תוסיף עליו״‬
‫תוד׳׳ה אחד פסחים קיד‪ ,‬ב‪ .‬וראה יומא ה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ע‪( 1‬‬ ‫)ואתחנן יג‪ .‬א(‪ ,‬כי‪..‬כך היתה בידם מסורת מפי משה ‪ . .‬יהו מ עשר‬
‫שולחנות עשר מנורות ‪ . .‬הכל בכתב מאת רו״‪ .‬ועד״ז הוא בבחיי‬
‫לשלימות הענין מועתק כאן בענין הנ״ל ממקום אחר‪.‬‬ ‫•(‬ ‫תרומה )כה‪ ,‬י(‪.‬‬
‫המו״ל‪.‬‬ ‫—( בנוגע לשולחנות בשלמה‪ ,‬שמזה מובן גס בנוגע למנורות‬
‫תרומה כה‪ ,‬לב‪.‬‬ ‫‪(1‬‬ ‫שלמה‪.‬‬
‫נא‬ ‫סי׳ ח‪ :‬גביעי וקני המנורה‬
‫מלכתחילה אינו של המנורה שבמקדש‪ ,‬אלא ממנורה‬ ‫יאור^‪ :‬וכך צויירו קני המנורה ע״י הרמב״ם )כמו‬
‫אחרת ‘ שהי׳ בה דמיון מסויים להמנורה שבמקדש*‘‪.‬‬ ‫שרואים בציור המנורה שבגוף כי״ק הרמב״מנ‪ ,‬וכמו‬
‫מאחר שהמנורה שבמקדש היתה בעלת חשיבות‬ ‫שהעיד ר׳ אברהם בן הרמב״ם‪ /‬שזה שאביו צייר את‬
‫גדולה ביותר‪ ,‬היו רגילים לעשות מנורות בתבנית‬ ‫קני המנורה ״ביושר ‪ . .‬לא בעיגול״ הוא בכוונה( —‬
‫הדומה למנורה שבמקדש‪ ,‬ובפרט עובדי הע״ז — לע״ז‬ ‫הרי אי״ז מתאים עם ציור המנורה שעל השער הנ״ל‪,‬‬
‫שלהם )וזהו הביאור דהוספת ציור ‪ . .‬דרקון שהוא‬ ‫שהוא לכאורה ענין של ״עדות ראי׳״?‬
‫ע״ד( — ולפי אחת המנורות האלו עשו את ציור‬ ‫וי״ל הביאור בזה — בפשטות‪ :‬המנורה החקוקה‬
‫המנורה שעל השער‪.‬‬ ‫על השער אינה הציור )הנכון( של המנורה שבמקדש‪.‬‬
‫וכמו שרואים בציור ההוא עוד כמה וכמה פרטים‬
‫שאינם מתאימים עם תבנית המנורה שבמקדש ’‪ ,‬עד‬
‫ולהעיר שבם׳ יו סיפון)פצ״ ה( איתא שהביאו לטיטום שתי‬ ‫‪(6‬‬ ‫שב״מנורה״ שעל השער מצויירת צורת דרקון!‬
‫מנורות ממנורות הזהב אשר היו במקדש‪ .‬וע־פ מ שנ׳ ת)לעיל הערה‬ ‫לכן מסתבר לומר‪ ,‬שציור המנורה שעל השער‬
‫‪ . 15‬ע׳׳ש( שבמקדש שני לא היו העשר מנורות שעשה שלמה‪ ,‬צ׳׳ל‬
‫לכאורה שמנורות הנ״ל לא היו)שתיהם עכ״פ( לעבודה‪ .‬אבל ראה‬
‫משנה סוף חגיגה‪ :‬כל הכלים כו׳ שניים כו׳‪.‬‬ ‫ראה פרש״י שמות )ב‪ ,‬ג( ראב״ע ועוד שם‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ובפשטות י״ל שהיו מהמנורות שבהם הנרות דרמב״ם הל׳‬ ‫בפיה׳־מ מנחות ספ״ג )נדפס בהוצאת קאפח(‪ — .‬והעירני‬ ‫ו(‬
‫ביהב״ח בםופן‪.‬‬ ‫חכם א׳ שלאחרונה נתפרסם שכ״ה גם בכת״י דם׳ היד בהל׳ ביהב״ח‬
‫אבל להעיר מהשקו״ט )ראה פתחי תשובה יו׳ ד סקמ״א‬ ‫•‪(6‬‬ ‫פ׳׳ג סה״י)שהרמב״ם צייר שם המנורה כבפיה״מ(‪ ,‬אלא — שנשמט‬
‫סקי׳׳ד‪ .‬ועוד( אם אסור לעשות מנורה של ד קנים ״אפילו חסר איזה‬ ‫ע׳־י המדפיסים‪ — .‬וראה בפרטיות והציורים לקמן בנספחים‪.‬‬
‫דבר המעכב״‪.‬‬ ‫בפירושו עה׳׳ת תרומה שם‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫ע״ז מב‪ ,‬ב )במשנה(‪.‬‬ ‫‪(7‬‬ ‫וכמו שהעיר הר״י קאפח בהוצאתו דפיה״מ להרמב׳־ם‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫חידושים וביאורים בהל' ביהב״ח‬ ‫נב‬
‫צילום ציור המנורה ש בגו ף כתב יד קו ד ש הר מב״ ם‬

‫נג‬
‫סימן ט‬
‫עשיית הארון‬
‫יש לתרץ כי הארון ענינו רק כלי ל״ושכנתי בתוכם״‪,‬‬ ‫‪...‬י ש להעיר כמה ‪ . .‬ומובן מהבא לקמן מה‬
‫שזהו כללות ענין כל התומ״צ‪ .‬והציווי לעשותו אף‬ ‫א(‬ ‫והרמב״ן‪:‬‬ ‫הרמב״ם‬ ‫שיטת‬ ‫בביאור‬ ‫שנלפענ״ד‬
‫שהוא ״מעשה מיוחד״‪ ,‬הרי ענינו כולל עניני ״התורה‬ ‫בתכלית בנין ביהב״ח‪ .‬ב( בעשיית הארון — )והארכתי‬
‫כולה״ ״המצות כולם״ ולכן נחשב כציווי כולל‪ ,‬וציווי‬ ‫בכ״ז במק״א(‪:‬‬
‫כולל אינו נמנה במנין המצות )עיין שרש ד׳ בסהמ״צ‬
‫א( ברמב״ן)ר״פ תרומה‪ .‬וראה ג״כ רמב״ן פ׳ עקב‬
‫להרמב״ם ונ״כ שם(‪ — .‬ובכ״ז נמנה בנין ביהב״ח אף‬
‫י‪ ,‬ה( כ׳‪ :‬עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה‬
‫שענינו ״ושכנתי בתוכם״‪ ,‬כי בבנין ביהב״ח ישנם עוד‬
‫שהוא הארון‪ .‬ובספהמ״צ להרמב״ם מצוה כ‪ :‬היא‬
‫ענינים‪ :‬ההקרבה וכו׳ והם הם שנמנו בתרי״ג המצות‬
‫שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי׳ ההקרבה‬
‫— משא״ב בארון‪) .‬נתינת הלוחות בארון — לפי׳ זה‬
‫כו׳‪ .‬וכן הוא ביד ריש הל׳ ביהב״ח‪ .‬ובםה״מ שורש יב‪.‬‬
‫— אינה אלא פרט מעניני)קדושת( הארון(‪ — .‬ובכ״ז‬
‫וכיון שמקרא מלא הוא בנוגע לכוונת מ״ע זו‬
‫מונה הרמב״ם מ״ע דמשא בכתף ומל״ת דלא יסורו‪ ,‬כי‬
‫ד״ועשו ל‪ -‬מקדש״ שהיא ״ושכנתי בתוכם״ וכן בנוגע‬
‫אין תלוי׳ בזה קדושת הארון וענינו ד״ושכנתי בתוכם״‪,‬‬
‫למקום ה״ושכנתי״ שהוא הארון)כהובא ברמב״ן( הרי‬
‫כ״א ציווי מיוחד הוא לכהנים שישאוהו בכתף וכו׳‪.‬‬
‫א״א לומר שהרמב״ם חולק בזה על הרמב״ן‪ :‬וראי׳‬
‫והנה פי׳ הנ״ל בשיטת הרמב״ם דוחק הוא‪ ,‬דסו״ם‬
‫)ועכ״פ — זכר( לדבר גם מדברי הרמב״ם עצמו)מו״נ‬
‫כיון שיש ציווי על ״מעשה מיוחד״‪ ,‬עשיית הארון —‬
‫ח״ג פמ״ה( וז׳׳ל‪ :‬וצוונו אנחנו שנבנה היכל לשמו‬
‫למה לא יכנס במנין המצות? ומה בכך שענינו כולל‪,‬‬
‫יתעלה ונשים בו הארון שיש בו כו׳‪.‬‬
‫כיון שנוסף ציווי ״מעשה מיוחד״‪ .‬ובמכש״כ ממ״ע‬
‫ועכצ׳׳ל שגם לדעת הרמב״ם החפץ במקדש הוא‬
‫דאמונת ה׳ דמנינן‪ ,‬אף שענינה כולל עוד יותר‬
‫מנוחת השכינה‪ ,‬ובעיקרה הוא על הארון‪ ,‬ובמילא מובן‬
‫)ולהעיר מסה״מ להצ״צ ריש מצות האמנת אלקות(‪.‬‬
‫שבו תלוי׳ גם שלימות קדושת המשכן‪.‬‬
‫ולכן נ״ל פי׳ שיטת הרמב״ם באופן אחר‪ ,‬ובהקדם‬
‫התמי׳ גדולות‪ :‬א( למה השמיט הרמב״ם כל דיני‬ ‫— ולכן המשכן בזמן שלא הי׳ בו הארון‪ ,‬הי׳ לו‬
‫עשיית הארון? ב( איך זה נטל יאשיהו הארון ממקומו‬ ‫דין במה גדולה )תוספתא זבחים ספי״ג‪ .‬וראה ג״כ‬
‫שנצטוו בנ״י לשומו שם וגנזו? ובש״ם )יומא נב‪ ,‬ב(‬ ‫מאירי מגילה ט‪ ,‬ב(‪ .‬ואין להקשות מהא דביהמ״ק‬
‫מוכח שלא הי׳ זה ע״פ הציווי וכיו״ב כ״א שדאג שמא‬ ‫בקדושתו גם לאחר שנגנז )ואפילו לאחר שניטל(‬
‫הארון — כי הוא לפי ש״שכינה אינה בטילה״)רמב״ם‬
‫יגלה לבבל לאחרי זמן?‬
‫הל׳ ביהב״ח ספ״ו( משא״כ המשכן שהי׳ מלכתחילה רק‬
‫ולתרץ כל הנ״ל י״ל — דמעשה יאקזיהו מוכיח‬
‫״לפי שעה״‪ ,‬דירת עראי ולא מנוחה ונחלה‪— .‬‬
‫דקראי כפשוטם‪ ,‬דעשיית הארון והבאתו לקדה״ק הוא‬
‫אך ורק כדי שיהי׳ ״ונועדתי לך שם״‪ .‬ולאחרי שנעשה‬ ‫אלא שהרמב״ם מדבר בענין המצות שנצטוו בנ״י‬
‫זה ו״אינה בטילה״ לעולם — שוב לא מצאנו מצוה‬ ‫לעשות בביה״ב )עבודת האדם(‪ ,‬והרמב״ן מדבר בענין‬
‫בעשיית הארון‪ .‬אלא שכל זמן שישנו)ולאחרי שיתגלה‬ ‫וחפץ אשר במשכן עצמו‪ ,‬שהוא ״ושכנתי״ השראת‬
‫לעת״ל( — נצטוו לשאתו בכתף ושלא יסירו הבדים‪.‬‬ ‫השכינה שהיתה בו מלמעלה‪ .‬וזה הי׳ בעיקר ע״י‬
‫ולכן לא נמנית עשיית הארון במצות )לדורות( ולא‬ ‫הארון‪.‬‬
‫הובאו דיני עשייתו‪ ,‬כי מאי דהוי הוי‪ ,‬ומזמן בנין‬ ‫ב( ידועה הקושיא על שלא מנה הרמב״ם עשיית‬
‫ביהמ״ק הא׳ אין כל ציווי בזה‪ .‬ובזה מתורץ ג״כ הא‬ ‫הארון במנין המצות )ובפרט שמנה משאו בכתף‪,‬‬
‫דבמלחמות פלשתים וכיו״ב לא גנזו את הארון עד‬ ‫ושקו״ט בכ״ז בארוכה בפי׳ רי״פ פערלא לסהמ״צ‬
‫עבור המלחמה — וע״פ הנ״ל מובן‪ ,‬כי אז נטילת‬ ‫לרס״ג בסופה פרשה נב(‪ .‬ולא עוד אלא שבסהמ״צ שם‬
‫הארון ממקומו הייתה מבטלת ה״ונועדתי לר שם״‪,‬‬ ‫כשמבאר הטעם שאינו מונה את עשיית ״המנורה‬
‫שהרי בנטילתו הי׳ למשכן רק קדושת במה גדולה‬ ‫והשלחן והמזבח וזולתם״ כי ״כלם מחלקי המקדש‬
‫וכנ״ל‪) ,‬והטעם — שהייתה רק דירת עראי(‪.‬‬ ‫והכל יקרא מקדש״‪ ,‬אינו מזכיר את הארון‪ — .‬ולכאורה‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫נד‬
‫— וי״ל א( דהדאגה דיגלה לבבל מספיק כוחה לגנוז‬ ‫— ורק במקום פקו״ג )מיתת אנשי בית שמש —‬
‫הארון בזמן שאין כל חיוב )אפילו לכתחילה( שיהי׳‬ ‫ש״א ו‪ ,‬יט — ומיתת עוזה ~ ש״ב ו‪ ,‬ז( הותר שלא‬
‫בקה״ק‪ ,‬אף שלאח״ז בדרך ממילא לא תוכל להיות‬ ‫להחזיר הארון למשכן —‬
‫הנגיעה ביוהכ״ם )וכמה דוגמאות לזה‪ ,‬ואפילו בחיוב‬ ‫וע״פ הנ״ל‪ ,‬מעשה יאשיהו — ראי׳ חזקה לשיטת‬
‫ואיסור ברור(‪ .‬ב( מ״ד דצריך שיגע — יסבור כמ״ד‬ ‫הרמב״ם דאין מ״ע כלל )משנבנה ביהמ״ק( לעשות‬
‫דלא גנזו יאשיהו )אלא שניטל הארון לבבל(‪] .‬ודלא‬ ‫ארון‪ — .‬ולפע״ד כ״ז ברור וגם פשוט‪) .‬אלא שמ״מ‬
‫כפסק הרמב״ם — דנגנז[‪.‬‬ ‫הוצרך לגנוז את הארון בביהמ״ק דוקא ולא במקום‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫אחר‪ ,‬כי אף ששכינה אינה בטילה‪ ,‬מ״מ כמה דרגות‬
‫עפ״י הנ״ל לא הי׳ בארון שום עבודה )כמו בשאר‬ ‫בהשראת השכינה שבביהמ״ק‪ ,‬כמפורש ביומא כא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫כלי המשכן(; וענינו הוא כלי להגילוי שמלמעלה‪.‬‬ ‫תניא פנ״ג‪ .‬ונצטוו במ״ע נצחית — שבביהמ״ק תהי׳‬
‫אותה דרגת ההשראה שבאה ע׳׳י שהכניסו לשם הארון‬
‫וצע״ק מענין ההזי׳ על בין הבדים וכו׳‪ .‬וי״ל‬
‫באופן דדירת קבע‪ .‬ובעת שישראל זוכין יש דרגא‬
‫בהקדם התמי׳ איך הי׳ בזה כל אותן השנים שהי׳‬
‫נעלית מזו‪ :‬כשהארון נמצא )עב״פ גנוז( בביהמ״ק‬
‫וגבעון והארון בקרית יערים ועיר‬ ‫המשכן בנוב‬
‫כשנמצא במקומו בקדה״ק וכר(‪.‬‬
‫ציון‪ .‬וע״כ צ״ל שהעיקר בזה מקום )בדי( הארון‬
‫שבקדה״ק‪ .‬אבל קשה למ״ד דהזי׳ על הכפורת צריך‬ ‫אלא שעדיין יש להבין‪ :‬לדעת המ״ד )ירוש׳ יומא‬
‫שיגע בכפורת )ירושלמי שם(‪ .‬ועכצ״ל דגם לדידי׳ אינו‬ ‫פ״ה ה״ד( דהזי׳ על הכפורת צריך שיגע — איך זה גנז‬
‫מעכב כלל ונוב וגבעון יוכיחו‪ .‬ועצ״ע‪.‬‬ ‫יאשיהו את הארון‪ ,‬שהרי)עכ״פ לכתחילה( צריך שיגע‪.‬‬
‫נה‬
‫סימן י‬
‫מקום הארון וגניזתו‬
‫]נוסף לזה שהרמב״ם עצמו מבאר טעמוי למה‬ ‫ברמב״ם ריש פ״ד מהל׳ בית הבחירה ]לאחר‬ ‫א‪.‬‬
‫״לפי‬ ‫—‬ ‫לבא״‬ ‫לעתיד‬ ‫וקדשה‬ ‫לשעתה‬ ‫״קדשה‬ ‫שהוא כותב מה הי׳ בקדה״ק — ״אבן היתה בקדש‬
‫שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה‬ ‫הקדשים במערבו שעלי׳ הי׳ הארון מונח כו״׳ — הוא‬
‫אינה בטלה״י ולכאורה אינו נוגע בזה דוקא )מקום(‬ ‫ממשידז‪ :‬ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו‬
‫הארון‪ — ,‬גם אינו מובן[‪:‬‬ ‫ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות‬
‫לפי זה הו״ל להרמב״ם לומר בקיצור ובמפורש‬ ‫עמוקות ועקלקלות‪ ,‬ויאשיהוי המלך צוה וגנזו במקום‬
‫ש״ארון במקומו נגנז״‪ :‬אבל הרמב״ם —‬ ‫שבנה שלמה‪ ,‬שנאמר•׳‪ :‬ויאמר ללוים המבינים לכל‬
‫ישראל הקדושים לה׳ תנו את ארון הקודש בבית אשר‬
‫א( סותם ״בנה בו מקום לגנוז בו הארון״ — שיש‬
‫בנה שלמה בן דויד מלך ישראל‪ ,‬איו לבם משא בכתף‪,‬‬
‫לפרש שתיבת ״בו״ מתייחסת לה״בית״ )שכתוב לפני‬
‫עתה עבדו את ה׳ אלקיכם וגו׳ ונגנז עמו מטה אהרן‬
‫זה בסמוך( ולא ל״קדש הקדשים״)שלפני פניו(‪ .‬ונמצא‬
‫וכו׳ וכל אלו לא חזרו בבית שני‪ .‬ואף אורים ותומים‬
‫שהעיקר חסר מן הספר — הענין דארון במקומו נגנז‬
‫שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש כו׳‪.‬‬
‫אינו מודגש בדברי הרמב״ם‪.‬‬
‫וצריך להבין )כמו שהקשו במפרשים^(‪ :‬למאי‬
‫ב( הרמב״ם אינו מביא ע״ז את הכתוב )המובא‬
‫נפק״מ להלכה כל אריכות וסיפור הדברים‪ ,‬היכן ואיד‬
‫בגמרא״( ״ויהי שם עד היום הזה״י״ שמודגש בו‬
‫וע״י מי נגנז הארון? והרי דברי הרמב״ם בספרו יד‬
‫שהארון נמצא )גם עכשיו״( במקומו‪.‬‬
‫החזקה ״להלכה אמורים ‪ . .‬ודברים שאין יוצא מהן דין‬
‫מביא‬ ‫למה‬ ‫כלל‬ ‫מתרץ‬ ‫אינו‬ ‫ועיקר‪ :‬זה‬ ‫ג(‬ ‫מוסר והנהגה וידיעה הצריכה אין‬ ‫מהדינים ולא‬
‫הרמב״ם )את הדיעה( אשר יאשיהו גנז את הארון‪,‬‬ ‫מדרכו ז״ל להטפל בהם בחיבור זה״?‬
‫שאין זה נוגע כלל להענין‪ ,‬אם הארון במקומו נגנד׳‬
‫יתירה מזו‪ :‬ענין זה )איך והיכן נגנז הארון(‬
‫)או בלשכת העצים(י■׳‪.‬‬
‫״במחלוקת שנוי״י■ וא״כ לשם מה מכריע הרמב״ם‬
‫כדברי האחד*■ מאחר שלכאורה אין ענין זה נוגע‬
‫שם הט״ז‪.‬‬ ‫‪(7‬‬ ‫לדינא?‬
‫ומפורש ברמב״ם )שם הי״ד( דקדושה ןו נעשית )א( ע״י‬ ‫‪(8‬‬
‫מעשה הקידוש שקדשה שלמה‪) .‬ב( ביחד עם זה ש״קידש )שלמה(‬ ‫במפרשים^ תירצו ש״צורך גדול יש לרבינו‬ ‫ב‪.‬‬
‫העזרה וירושלים״ — ולא מפני שהארון הוא במקומו‪.‬‬ ‫בדבר זה לפי שיטתו שתפס לו לקמן בפ״ו מהל׳ הללו״‬
‫יומא שם‪ .‬ברייתא דמלאכת המשכן שם‪.‬‬ ‫‪(p‬‬ ‫‪ . .‬שקדושת הבית לא בטלה ‪ . .‬דסבר רבינו דהך‬
‫מלכים א ח‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪( in‬‬
‫מילתא דקדושת הבית לא בטלה אזלא כמאן דס״ל‬
‫שהרי זה נוגע בעיקר לדברי היעב״ץ‪ ,‬שלכן הנכנס לשם‬ ‫‪( 11‬‬
‫ארון במקומו נגנז ‪ . .‬ועכ״פ לענין ביאת מקדש‬
‫וזמן הוה חייב‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ובפרט דהא דיאשיהו גנזו אין מכריח לומר שלא גלה‬ ‫‪( 12‬‬
‫מסתברא דבהכי תליא דהא כתיב^ )ל(מבית לפרוכת‬
‫לבבל‪ ,‬כמ״ש בכמה מפרשים )גבורת ארי ליומא )מילואים( נג‪ ,‬ב ד״ה‬ ‫)ו(אל פני הכפורת וכו״׳‪.‬‬
‫תנן‪ .‬שער יוסף )להחיד״א( להוריות יב‪ ,‬א ד״ה צוה וגנזום( שי״ל‬
‫אבל תירוץ זה צ״ע כי‬
‫דכו״ע מודו דארון נגנז בימי יאשיהו גם למ״ד דגלה לבבל )אלא‬
‫שלמ״ד זה נתגלה למחריבים מקום גניזתו ונטלוהו(‪.‬‬
‫ואף שמזה שהרמכ״ם מסיים כאן)ל א חרי שכותב ״וגנזו״( ״וכל‬ ‫יומא נב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫אלו לא חזרו בבית שני״ לא משמע כ״ב שס״ל שגלה לבבל )וראה‬ ‫דה״ב לה‪ ,‬ג‪ .‬וראה רד״ק שם‪ ,‬שהעתיק לשון דומה ללשון‬ ‫•‪( 1‬‬
‫מאירי יומא נב‪ ,‬ב שמ״ד שבמקומו נגנז גנזו יאשיהו(‪ ,‬הרי סו״ס לא‬ ‫הרמב״ם )ו״בעת ‪ . .‬עקלקלות״( בשם רז״ל‪.‬‬
‫מודגש בלשון זה )דיאשיהו גנזו( עיקר המכוון בדבריו דבמקומו‬ ‫חידושים וביאורים להיעב״ץ על אתר‪ .‬וראה חת״ס לחולין‬ ‫‪(2‬‬
‫נגנז ונמצא שם עד היום‪ .‬וראה חסדי דוד לתוספתא סוטה )פי״ג‪ ,‬ב(‬ ‫ן‪ ,‬א ד״ה קדושה ראשונה‪.‬‬
‫דמ״ד דארון במקומו נגנז פליג אתנא קמא‪ ,‬דסבר שלא גנזו יאשיהו‬ ‫יומא נג‪ ,‬סע״ב‪ .‬ברייתא דמלאכת המשכן פ״ז‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪n‬‬
‫כלל אלא נגנז מעצמו‪.‬‬ ‫ראה לקמן הערה ‪. 12‬‬ ‫‪m‬‬
‫ולהיעב״ץ שם נוגע רק הא דבמקומו נגנז )אף שהביא זה‬ ‫?‪0‬‬ ‫בסופו )הט״ו(‪.‬‬ ‫‪fs‬‬
‫רק בניגוד לדעה שגלה לבבל‪ ,‬ולא הביא הדיעה דנגנז בלשכת‬ ‫אחרי טז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫חירושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫נו‬
‫ויובן זה בהקדים דיוק בנוגע להמקום בו‬ ‫ד(‬ ‫יתירה מזו‪ :‬בשני הענינים )בגניזת הארון‪ ,‬ומי‬ ‫ד(‬
‫מביא הרמב״ם את ההלכה הזו‪:‬‬ ‫גנזו( מאריך הרמב״ם בכמה וכמה פרטים‪) :‬א( ששלמה‬
‫בתחילת הל׳ ביהב״ח כותב הרמב״ם*•‪ :‬״אלו הן‬ ‫המלך בנה את המקום לגניזת הארון‪:‬‬
‫הדברים שהן עיקר בבנין הבית‪ ,‬עושין בו קדש וקדש‬ ‫)ב( שהמקום הוא ״למטה במטמוניות עמוקות‬
‫הקדשים ‪ . .‬אולם כו״׳ ואח״כי׳ כותב ״ועושין במקדש‬ ‫ועקלקלות״‪:‬‬
‫כלים וכו״׳ ומפרט את כלי המקדש ומקומן‪.‬‬ ‫)ג( שיאשיהו המלך צוה וגנזו — לא סתם גנזו^‘ ‪:‬‬
‫בפרקים שלאח״ז — ב׳ וג׳ הוא מבאר צורת‬ ‫)ד( ש״וגנזו במקום שבנה שלמה״ — לא ״וגנזו‬
‫הכלים כו׳ ובפ״ד צורת הבית )כותלי הבית‪ ,‬היכל‪,‬‬ ‫שם״‪:‬‬
‫שערים וכו׳(‪ .‬ולפי״ז צ״ב‪ :‬הרי הארון שייך לכאורה‬ ‫)ה( מביא ע״ז ראי׳ מהכתוב‪,‬‬
‫לכלי המקדש‪ ,‬ואיך מתאים )אריכות( בהלכה הנ״ל ע״ד‬ ‫)ו( ונוסף לזה הוא מעתיק מהכתוב גם התיבות‬
‫גניזת הארון בפ״ד העוסק בצורת הבית?‬ ‫)״ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳ ‪ . .‬בן‬
‫ומזה גופא משמע שזה שהארון עומד בקדה״ק‬ ‫דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את‬
‫הוא)לדעת הרמב״ם( פרט בצורת הבית; כלומר הארון‬ ‫ה״א וגו״׳( שלכאורה אינם ענין לההוכתה ש״יאשיהו‬
‫אינו רק כלי שמצוי בקדש הקדשים )וכדוגמת כלי‬ ‫המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה״ —‬
‫המקדש האחרים המצויים בהיכל וכו׳(‪ ,‬כי אם הוא‬ ‫מהי הנפקותא לדינא מכל הפרטים הנ״ל?‬
‫חלק מקדש הקדשים )בנין( עצמו״ג — כיון שהארון‬
‫גם צריך להבין‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫עושה את ביהמ״ק לבית לה׳׳^‪ ,‬כמ״ש׳׳ ונועדתי לך‬
‫שם‪.‬‬ ‫א( מפשטות לשון הרמב״ם )״וידע שסופו ליחרב‬
‫בנה בו מקום״( משמע ששלמה בנה את ה״מקום״‬
‫!ובזה מוסבר מה שאין הרמב״ם מונה את הארון‬
‫בביהמ״ק מדעת עצמו )לפי ש״ידע שסופו ליחרב״(‪.‬‬
‫בין כלי המקדש שהוא מפרט בהלכה הנ״ל )בתחילת‬
‫ותמוה‪ :‬הרי כל חלקי ופרטי הבית נבנו ע״פ ציווי ה׳‬
‫הל׳ בית הבחירה(»; ״ועושין במקדש כלים וכו׳״ — כי‬
‫— ״הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל״י׳ — וא״כ איך בנה‬
‫הארון אינו כלי)בפנ״ע(‪ :‬הוא חלק מקדש הקדשים‪,[24‬‬
‫שלמה ״מקום״ בביהמ״ק מדעת עצמו?‬
‫אלא שעפ״ז מתעוררת תמיהה גדולה‪ :‬לפי וה‬
‫ב( מהו שהרמב״ם מסיים את הנ״ל )ובאריכות(‬
‫נמצא שבבית שני שבו לא היה הארון)במקומו(‪ ,‬לא הי׳‬
‫בנוגע להאורים ותומים בבית שני‪ .‬לכאורה‪ :‬אף שיש‬
‫קדש הקדשים )שהארון הוא חלק ממנו(‪ ,‬בשלימותו‪:‬‬
‫לאו״ת צד השוה עם הארון בזה ש״לא חזרו בבית‬
‫כלומר שבבית שני הי׳ חסר )לא רק פרט‪ ,‬אלא( אחד‬
‫שני״■׳׳ — הרי כל ענין האו״ת אינו שייך להל׳ בית‬
‫הדברים שהם ״עיקר בבנין הבית״?!‬
‫הבחירה כי אם אצל בגדי כהונה שמקומם בהל׳ כלי‬
‫כל‬ ‫הרמב״ם‬ ‫זו‪ ,‬מביא‬ ‫תמיהה‬ ‫להסיר‬ ‫וכדי‬ ‫המקדש והעובדים בו )והרמב״ם אכן מזכיח שםדי(‬
‫ולשם מה מביא הרמב״ם ענין זה כאן בהל׳ ביהב״ח‪.‬‬
‫פ״א ה״ה‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬
‫ה״ו ואילך‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬
‫ובהכרח לומר ששייכות האו״ת להארון אינו רק‬
‫משא״כ שאר הכלים‪ ,‬דאף שלדעת הרמב״ם גם הם‬ ‫‪( 20‬‬ ‫במה שלא חזרו בבית שני‪ ,‬כי אם הם שייכים לעצם‬
‫נכללים בכלל מצות בנין ביהמ״ק‪ ,‬כמ״ש בסהמ״צ מ׳ע כ ושם שרש‬ ‫ענין הארון‪ ,‬ומה״ט מובא הדבר בהלכות אלו יחד עם‬
‫יב — הרי זה רק שהם בכלל המ״ע דוע שו לי מקדש באופן שיהי׳‬ ‫דיני הארון‪.‬‬
‫בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות )רמב״ם ריש הל׳ בית‬
‫הבחירה‪ .‬וראה בארוכה לעיל סימן א(‪ ,‬אבל סו״ס הם כדי המקדש‬
‫)כלשונן שם ריש הלכה ו(•‪ ,‬משא׳׳ב הארון שהוא )היינו מציאותו‬ ‫העצים(‪ ,‬לפי שרק אז שייר האיסור דביאת מקדש מצד ״מבית‬
‫בבית קדה״ק( חלק ״בבנין הבית״‪.‬‬ ‫לפרוכת אל פני הכפורת״‪.‬‬
‫ל׳ הרמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫כיומא )נב‪ ,‬ב‪ .‬נג‪ ,‬סע״ב(‪ .‬ברייתא הנ״ל שם ]משא״כ‬ ‫‪.1‬ן(‬
‫תרומה כה‪ ,‬כב‪ .‬וראה לעיל סימן ט ובהערות שם‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬ ‫בהוריות יב‪ ,‬רע״א )יעד״ז בתוספתא סוטה פי״ג‪ ,‬ב(‪ :‬יאשיהו מלן‬
‫ועד׳׳ז כסהמ״צ שם‪ ,‬כשמפרט הכלים שהם מכלל המ״ע‬ ‫‪( 23‬‬ ‫יהודה ‪ . .‬צוה וגנזום(‪.‬‬
‫דבנין המקדש‪.‬‬ ‫דה״א כח‪ ,‬יט — הובא בהקדמת הרמב״ם לפיה״מ )בנוגע‬ ‫‪( 15‬‬
‫לכללות ענין זה ראה גם לעיל סימן ט‪ .‬סימן א הערה ‪24‬‬ ‫‪( 24‬‬ ‫למס׳ מדות(‪ .‬וראה עירובין קד‪ ,‬א‪ .‬סוכה נא‪ ,‬סע״ב‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬ ‫ראה יומא )כא‪ ,‬ב( שהאו״ת והארון הם מה״חמשה דברים‬ ‫‪( 16‬‬
‫שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני״‪ .‬ראה כס״מ כאן‪.‬‬
‫וראה לעיל סימן ד‬ ‫•(‬ ‫פ״י ה״י‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬
‫נז‬ ‫מי׳ י‪ :‬מקום הארון וגניזתו‬
‫לפיכך מדגיש הרמב״ם ש״שלמה כו׳ ידע שסופו‬ ‫האריכות ע״ד גניזת הארון‪ ,‬שלפי״ז יובן שאף בבית‬
‫ליחרב )ולכן( בנה בו מקום לגנוז בו הארון״ —‬ ‫שני לא הי׳ חסר ״בבגין הבית״ “‪.‬‬
‫מלכתחילה בנה מקום של גניזה לצורך הארון ]כמו‬
‫והביאור בזה‪ :‬מש״ב הרמב״ם ״ובעת שבנה‬ ‫ה‪.‬‬
‫שהרמב״ם מדגיש שהמקום הי׳ )מתאים לגניזה( —‬
‫שלמה את הבית כו׳ בנה בו מקום לגנוז בו הארון כו׳״‬
‫״למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות״[‪ ,‬וממילא מובן‬
‫מונחו בזה לא להכריע היכן נגנז הארון)שהרי מאי‬
‫שהוא קידשו “ בתור )מקום הארון וממילא( חלק‬
‫דהוה הוה(‪ ,‬אלא לחדש בזה דין בבנין הבית‪.‬‬
‫מקדש קדשים “‪.‬‬
‫גניזת הארון אינה רק ענין של ״בדיעבד״ ולית‬
‫הרמב״ם‬ ‫שכתב‬ ‫הטעם‬ ‫גם‬ ‫יובן‬ ‫עפי״ז‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ברירה “‪ ,‬אלא שמלבתחילה נקבע בבנין הבית שהארון‬
‫ש״יאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה״‪:‬‬ ‫)כאילו( יהיו לו שני מקומות בביהמ״ק‪ :‬א( מקום גלוי‪,‬‬
‫כדי להוכיח יותר שגניזת הארון במקום זה )לא‬ ‫על האבן שתיה בקדש הקדשים‪ :‬ב( מקום לגונזו‬
‫הי׳ ענין של בדיעבד‪ ,‬אלא כך( נקבע מלכתחילה )שזה‬ ‫עמוקות‬ ‫)״במטמוניות‬ ‫הקדשים‬ ‫מקדש‬ ‫״למטה״‬
‫יהי׳ מקומו)הגנוז( של הארון בתור חלק מקדה״ק( —‬ ‫ועקלקלות״( — ואף מקום זה הוא מלכתחילה חלק‬
‫מבאר הרמב״ם שגם גניזת הארון היתה )לא בעת‬ ‫מהבית ”‪.‬‬
‫החורבן “ — הזמן של בדיעבד‪ ,‬אלא( בשעה שביהמ״ק‬ ‫ענין נוסף לבית‬ ‫הארון אינה‬ ‫גניזת‬ ‫כלומר‪:‬‬
‫לא הי׳ בסכנה כלל — כידוע תוקף יד ישראל בזמן‬ ‫המקדש )שנעשה כדי)ובע ת הצורך( לגנוז ולשמור את‬
‫יאשיהו‪ ,‬ויתירה מזו‪ ,‬שההכנסה למקום גניזתו היתה‬ ‫דיו בבני! הבית‪ :‬כשם שלצורך‬ ‫הארון( אלא שזהו‬
‫ע״ד ומעין הכנסת הארון לקדש הקדשים ע״י שלמה‪:‬‬ ‫שלימות המקדש צריך שייבנה מקום )קדש קדשים( בו‬
‫א( יאשיהו המלך הי׳ זה ש״צוה״ לגנזו )ע״ד‬ ‫יעמוד הארון באופן גלוי‪ ,‬כך צריך ביהמ״ק למקום‬
‫הכנסתו לקדה״ק ע״י שלמה המלך( ”‪ .‬ב( ההכנסה‬ ‫מובטחת‬ ‫)ובזה‬ ‫הארון‬ ‫בשביל‬ ‫)בקדה״ק “(‬ ‫גניזה‬
‫נעשתה ע״י ״הלוים המבינים לכל ישראל הקדושים‬ ‫נצחיותו של קדש הקדשים‪ ,‬מאחר שהארון הוא חלק‬
‫לה״׳ — ע״ד שהי׳ בימי שלמה אשר ״ויביאו ” הכהנים‬ ‫)עיקרי( ממנו כנ״ל(‪.‬‬
‫את ארון ברית ה׳ אל מקומו״ ”‪.‬‬ ‫וזהו פירוש דברי הרמב״ם ״ובעת שבנה שלמה כו׳‬
‫ולכן מדייק הכתוב לומר הלשון ״תנו את ארון‬ ‫וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום כר״‪ :‬לא ששלמה בנה‬
‫הקדש בבית אשר בנה שלמה גר״ שאי״ן פעולה של‬ ‫את המקום מדעת עצמו ח״ו‪ ,‬אלא שבעת בנינו היה צריך‬
‫סילוק ונטילת הארון ממקומו‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬זהו ענין‬ ‫לדעת שיחרב ונצטוה ובנה את מקום הגניזה‪:‬‬
‫הרי הארון צריך להיות בקדש הקדשים; ולכן‬
‫אילו הי׳ שלמה חופר סתם מקום למטה )ע״פ ציווי(‬
‫בלא לדעת את תכליתו‪ ,‬היה יוצא שבעת הבנין “ לא‬
‫כי אף שדוד קידש עד התהום )זבחים כד‪ ,‬א(‪ .‬הרי גם‬ ‫‪( 31‬‬
‫היה המקום מתקדש בתור מקום ל)קדושת( ארון״נ‬
‫שלמה קידש )הוסיף בקידוש( כל׳ הרמב״ם )ובפרט ע״י הקרבנות‬
‫)בקדש הקדשים(‪.‬‬
‫שלו וכר( ואכ״מ‪.‬‬
‫עפ״ז יש לבאר מה שכייל הרמב״ם בהלכה זו ע״ד צנצנת‬ ‫‪( 32‬‬
‫המן ומטה אהרן — הן בתחלת ההלכה ״ולפניו צנצנת המן ומטה‬ ‫והרי לימוד צורת בית שני נוגע למ״ע לדורו ת של בנין‬ ‫■‪( 2‬‬
‫;‬
‫אהרן״‪ .‬והן בסופה ״ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה‬ ‫ביהב״ח )ראה פיהמ״ש להרמב״ם בהקדמתו בנוגע למס׳ מדות‪.‬‬
‫וכל אלו לא חזרו כו׳״ — כי מזה מוכח עוד יותר שגם במקום שנגנז‬ ‫תויו״ט בפתיחתו למסי מדות‪ .‬לעיל בהפתיחה(‪.‬‬
‫הארון הוי מקום ארון‪ ,‬שלכן בענינים אלה שדינם הוא להיות במקום‬ ‫להעיר מחסדי דוד לתוספתא שם דלמ׳־ד ארון במקומו‬ ‫‪( 26‬‬
‫הארון‪ ,‬נגנזו עמו )וראה גבורת ארי יומא נב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ(‪.‬‬ ‫נגנז — ״בשעה שבאו האויבים למקדש‪ ,‬מעצמו נגנז במקומו״‪.‬‬
‫המלך״‪ ,‬וכן‬ ‫עפ״ז תומתק הדגשת הרמב״ם ״ויאשיהו‬ ‫‪( 33‬‬ ‫ראה תוס׳ הרא״ש להוריות יב‪ ,‬א‪ .‬צפע״נ עה״ת בהפטרת‬ ‫‪( 27‬‬
‫בלשון הפסוק שהביא ״שלמה בן דויד מלך ישראל״‪ ,‬כי הקידוש וכר‬ ‫פ׳ פקודי — שזהו מה שאמר שלמה )מלכים א ח‪ ,‬כט( ואשים שם‬
‫קשור עם המלך — ראה רמב״ם שם פ״ו הי״א‪.‬‬ ‫מקום לארח‪.‬‬
‫מלכים א ח‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬ ‫וע״פ הנ״ל ס״ד — שתוכן פרק זה ברמב״ם הוא ע״ד‬ ‫‪( 28‬‬
‫‪ (35‬כדמוכח מסיום הפסוק שהביא כאן ״אין לכם משא בכתף״‪,‬‬ ‫צורת הכית‪ ,‬ובהלכה א׳ מפרש ע״ד קדש הקדשים )ושהארון הוא‬
‫שלדעת הרמב״ם )םהמ״צ מ״ע לד( שהיא מצות הכהניס‪ ,‬שישאו‬ ‫פרט וחלק ממנו( — מובן בפשטות שכוונת הרמב״ם ב״בנה בו‬
‫הארון בכתף‪ .‬וגם לדעת הרמב״ן שם )שורש ג( שהיא מצות הלויים‪,‬‬ ‫מקום כו׳״ היא לקדה״ק‪.‬‬
‫בנדו״ד מוכרח שהכוונה כאן הוא לכהנים כיון ש הוצרט ליכנם‬ ‫דבעינן קידוש בשעת בנין — ראה שבועות טו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬
‫לקדה״ק‪ ,‬וכמו שפירש הרמב״ן שם בהפסוק דמלבים הנ״ל ״ויביאו‬ ‫ראה מנחות כז‪ ,‬סע״ב — דמקום הארון יש לו קדושת‬ ‫סס‬
‫הכהניס גו״׳‪.‬‬ ‫ארון ״מקום המקודש לקודש״‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫נח‬
‫ט‪ .‬ע״פ הנ״ל גם יתוסף עומק בהקישור שבין ג׳‬ ‫של נתינה בבית^ג‪ .‬ומטעם זה מביא הרמב״ם גם את‬
‫בתי המקדש‪:‬‬ ‫סיום הכתוב ״אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה״א‬
‫גו׳״‪ ,‬שאע׳׳ם שמכאן ואילך יהי׳ הארון במצב של גניזה‬
‫אין זה שישנם ג׳ בתי מקדש )נפרדים( שיש‬
‫וממילא ״אין לכם )האפשרות של( משא בכתף״ אי״ז‬
‫שייכות בין זל״ז אלא בעיקר ” הם בית אחד ”‪ :‬בית‬
‫חסרון בהעבודה שבביהמ״ק כי אם ״עבדו את ה״א גו׳״‬
‫המקדש השני וכן השלישי אינו בית חדש )בחלק‬
‫בביהמ״ק )כי לא נחסר עי״ז בבנין הבית(‪.‬‬
‫עיקרי(‪ ,‬אלא — הבית )הראשון( נבנה מחדש‪.‬‬
‫כבר בבנינו של הבית הראשון נקבע ענין שהוא‬ ‫עפ״י כהנ״ל יובן גם מה שהרמב״ם מסיים את‬ ‫ז‪.‬‬
‫לשעתו ולעת״ל )כנ״ל(‪ ,‬נצחי‪ ,‬השני והשלישי‪.‬‬ ‫ההלכה בהאריכות בענין האורים ותומים בזמן בית‬
‫שני‪:‬‬
‫]וי״ל שעד״ז הוא בתחיית המתים״‪ :‬אז לא ייבראו‬
‫גופים חדשים לגמרי‪ ,‬אלא הגופים ייבנו מה״עצם‬ ‫הרמב״ם מביא דוגמא למש״כ בתחלת ההלכה‬
‫לוז״׳ “ — שזהו עצם הגוף שלפני״ז‪ ,‬שבו אינו שייך‬ ‫ע״ד הארון — שגם בבית שני הי׳ הארון בשלימות‬
‫שום הפסד )״חורבן״(‪.‬‬ ‫)היינו במקומו( אע״פ שהי׳ שינוי גדול בגלוי‪ ,‬שלא ראו‬
‫אותו בביהמ״ק —‬
‫וזהו הענין של ״בנה בו מקום לגנוז בו הארון״ —‬
‫מקום הארון הוא ה״עצם״)עיקר‪ ,‬כנ״ל( של הביהמ״ק‪,‬‬ ‫שכן מצינו בענין האורים ותומים בבית שני‪:‬‬
‫שבו אינו שייך שום חורבן והפסדי“‪ ,‬וממנו נבנה‬ ‫שלדעת הרמב״ם היו האורים ותומים בשלימותם אף‬
‫המקדש השני והשלישי[‪.‬‬ ‫בבית שני יי‪ :‬אע״פ שהי׳ שינוי גדול ״לא היו משיבין‬
‫כו״׳ שלא היו שומעים אותם‪ ,‬כי הי׳ חסר בהגילוי‬
‫הלכה זו של הרמב״ם מביעה גם דברים‬ ‫י‪.‬‬
‫שלהם )בתור אורים ותומים( כפי שהי׳ בבית ראשון;‬
‫נפלאים בכללות ענין החורבן והגלות‪:‬‬
‫אבל הם היו בשלימותם ולכן )כסיום דברי הרמב״ם(‬
‫בהביהמ״ק מצ״ע לא היתה אפשרות לשום ענין‬ ‫השלימו את מנין הבגדים של הכה״ג‪.‬‬
‫של חורבן — אין אפשרות שהגוים בכח עצמם יהי׳‬
‫ועפ״י כל האמור יוצא חידוש והפלאה לא רק‬ ‫ח‪.‬‬
‫להם ח״ו שליטה כל שהיא בהביהמ״ק‪ ,‬הבית לה׳‪:‬‬
‫בנוגע לשלימות המעלה והקדושה של הבית השני‪,‬‬
‫זה שבפועל הי׳ אפשר שיהי׳ חורבן הבית‪ ,‬הוא‬ ‫שגם אז הי׳ קדש הקדשים בשלימותו והארון במקומו‪,‬‬
‫מפני שבהביהמ״ק גופא‪ ,‬בעת בנינו‪ ,‬היתה נתינת מקום‬ ‫אלא בזה מבוארת מעלה גם בקדושת בית ראשון‪:‬‬
‫ואפשריות להחורבן‪,‬‬
‫למרות שבחיצוניות לא הי׳ הבית־ראשון בנין‬
‫וע״ד שהוא בנוגע ליהודי בכלל‪ ,‬שגוי מצ״ע אין‬ ‫נצחי‪ ,‬שהי׳ יכול להיות ואכן הי׳ חורבן הבית — אבל‬
‫לו שום שליטה על יהודי‪ ,‬אא״כ היהודי נותן מקום לזה‬
‫בפנימיותו אף בו ניתן ענין של נצחיות — שבבית‬
‫)ע״י מעשיו ופעולותיו(‬
‫ראשון ישנו מקום גניזה שבו לא הי׳ חורבן והארון הוא‬
‫ןויתירה מזו‪ :‬לא רק שאי אפשר שגוי יהי׳ לו‬ ‫במקומו ״עד היום הזה״‪.‬‬
‫שליטה על יהודי‪ ,‬אלא גם להבדיל וכו׳ ב״ד ופמליא‬
‫ראשונה קדשה לשעתה וקדשה‬ ‫שקדושה‬ ‫זה‬
‫של מעלה אין להם כביכול שליטה על יהודי‪ ,‬והדין‬ ‫לעת״ל‪ ,‬הוא מחמת קדושת המקום ״מפני השכינה״‪,‬‬
‫שהם פוסקים על יהודי בהכרח שיהי׳ ב״הסכמתו״ של‬ ‫אבל כאן מחדש הרמב״ם ענין עמוק יותר‪ ,‬שגם הבנין‬
‫היהודי׳“[‪.‬‬
‫גופו יש בו ענין וחלק שהוא ״לשעתו ולעתיד לבא״ —‬
‫וזהו מש״כ הרמב״ם‪ ,‬שזה שהי׳ אפשר להיות‬ ‫קדש הקדשים נבנה מלכתחילה לשעתו ולעת״ל‪ ,‬שיש‬
‫חורבן הבית‪ ,‬הוא מפני שבעת שבנה שלמה את‬ ‫לו מקום גניזה‪.‬‬
‫ובפרט לדעת הר מב״ן)רי ש תרומה(‪ :‬עיקר החפץ במשכן‬ ‫‪( 38‬‬

‫הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון‪.‬‬ ‫להעיר מרש״י יומא נב‪ ,‬ב ד״ה תנו‪ ,‬תום׳ הרא״ש להוריות‬ ‫‪{%‬‬
‫ראה לקמן ח״ב שיחה ג ס״ד ואילך‪ .‬שם שיחה ז בארוכה‪.‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫שם‪.‬‬
‫ראה בכ״ז לקו״ש ח״ו ע׳ ‪ 83‬ואילך‪ .‬חי״ח ע׳ ‪ .248‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 40‬‬ ‫כמ״ש המפרשים )באר שבע סוטה מח‪ ,‬א‪ ,‬מרכבת המשנה‬ ‫‪( 37‬‬
‫ב״ר פכ״ח‪ ,‬ג‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(41‬‬ ‫הל׳ ביהב״ח שם‪ ,‬הכתב והקבלה תצוה כח‪ ,‬ל‪ ,‬ועוד( שלדעת‬
‫ראה בארוכה לקמן ח״ב שיחה ד סעיף י ואילך לענין‬ ‫‪(42‬‬ ‫הרמב׳׳ם )הל׳ ביהב״ח כאן‪ ,‬הל׳ כלי המקדש פ״י ה״י( אבני החשן הם‬
‫הארון‪ .‬וראה לעיל הערה ‪.30‬‬ ‫האורים ותומים )ולא שם המפורש שהי׳ חסר בבית שני(‪ .‬וראה לקמן‬
‫ראה לקו׳׳ש ח״ד ע׳ ‪ 1207‬ואילך‪.‬‬ ‫‪( 43‬‬ ‫סימן יב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫נט‬ ‫סי׳ י‪ :‬מקום הארון וגניזתו‬
‫עי״ז‬ ‫הארון וביהמ״ק‪:‬‬ ‫הנצחיות של‬ ‫להבטיח את‬ ‫המקדש‪ ,‬הרי לא רק שידע שסופו ליחרב‪ ,‬אלא שבתוך‬
‫הבטיחו שגם בבית השני לא יחסר ב״בנין הבית״‪ ,‬ועוד‬ ‫הבנין גופא הכנים את ה)נתינת( מקום לחורבנו —‬
‫יותר — זה הבטיח שהארון גופא יישאר בשלימות‬ ‫״בנה בו מקום לגנוז בו הארון״‪.‬‬
‫וממנו ייבנה מחדש הבית השלישי )כנ״ל ס״ט(‪.‬‬ ‫אבל מזה גופא שבהזמן של בנין ביהמ״ק‬ ‫יא‪.‬‬
‫יב‪ .‬עפי״ז יש לפרש ג״כ )בפנימיות הענינים( את‬ ‫ביחד עם כל השמחה וה״שטורעם״ שהי׳ אז‪ ,‬חשב‬
‫ג׳ הלשונות שהרמב״ם כותב ע״ד המקום שנגנז בו‬ ‫שלמה ע״ד חורבן הבית ולא עוד אלא שעשה פעולה‬
‫הארון — ״במטמוניות עמוקות ועקלקלות״‪:‬‬ ‫בקשר לזה‪ ,‬מובן‪ ,‬אשר באמת )גם( החורבן נוגע ומביא‬
‫להתכלית של בנין הבית‪.‬‬
‫בזה מרמז הרמב״ם את העילוי שנקבע בהמקדש‬
‫ע״י ש״בנה בו מקום לגנוז בו הארון״‪ :‬אע״פ שב־‬ ‫והביאור בזה‪:‬‬
‫חיצוניות הרי זה קשור עם ענין החורבן‪ ,‬״סופו‬ ‫חורבן הבית לא הי׳ לשם החורבן עצמו ח״ו וח״ו‬
‫ליחרב״‪ ,‬אבל דוקא ע״י ירידה זו נעשית )ע״י התיקון‬ ‫— אלא כדי שעי״ז תיתוסף עלי׳ נעלית יותר — ירידה‬
‫והתשובה על הירידה —( העלי׳‪ :‬שמתגלית הבחי׳ של‬ ‫צורך עלי׳ — עד להבנין של הבית השלישי שיהי׳ בית‬
‫״מטמוניות עמוקות״ — המדריגות הכי עליונות‬ ‫נצחי‪ ,‬ואז תהי׳ השלימות בבנין ביהמ״ק‪ ,‬כי הוא יהי׳‬
‫באלקות שמצ״ע הם ״מטמוניות עמוקות״ )ל׳ רבים(‬ ‫״בנינא דקוב״ה״ “•‘ )״ מ קד ש אדני כוננו ידיך״‪,(45‬‬
‫״עמוק עמוק מי ימצאנו״״‪ ,‬שע״י עבודה רגילה‪ ,‬באופן‬
‫וזהו מש״ב הרמב״ם ״בעת שבנה שלמה את הבית‬
‫ישר‪ ,‬איו אפשרות להמשיכן‪:‬‬
‫ונבדרך ממילא( ידע שסופו ליחרב״ — מכיון שהי׳‬
‫ודוקא ע״י עבודת התשובה‪ ,‬הבאה כשהאדם‬ ‫״בנינא דבר נש״■׳“ — ולכן ״בנה בו מקום לגנוז בו‬
‫מתנהג )לא כמו שהאלקים עשה את האדם ישר«״‪,‬‬ ‫כו״׳‪ ,‬מלכתחילה הכנים בהבנין את ה)נתינת( מקום‬
‫אלא( בדרך של ״עקלקלות״ — נעשה מזה ״עקל ‬ ‫להחורבן‪ ,‬כדי שלאחרי זה יגיעו )ע״י הידידה של‬
‫קלות״ למעליותא‪ ,‬שממשיכים את ה״מטמוניות עמו ‬ ‫החורבן( להעלי׳ של הבית השלישי‪.‬‬
‫קות״ )שאינן נמשכות בדרך אור ישר‪ ,‬אלא בדרך אור‬
‫וענין זה‪ ,‬שה״סופו ליחרב״ הוא לצורך העלי׳‬
‫חוזר‪ ,‬״עקלקלות״(‪,‬‬
‫שלאח״ז‪ ,‬מודגש בהענין גופא ששלמה עשה — ״בנה‬
‫שזה יהי׳ בגלוי בביהמ״ק השלישי‪ ,‬הבנין הנצחי‪,‬‬ ‫בו מקום לגנוז בו את הארון״‪ ,‬שבזה ישנן שתי קצוות‪:‬‬
‫שיבנה ויתגלה במהרה בימינו ממש‪ ,‬בגאולה האמיתית‬
‫זה מורה שהבית הוא באופן ש״סופו ליחרב״‪ ,‬אבל‬
‫והשלימה ע״י משיח צדקנו‪.‬‬
‫לאידך המטרה של בניית מקום הגניזה היא —‬
‫קהלת ז‪ ,‬כד‪ .‬ובפרש״י שם‪ :‬אין לו רשות להרהר בהן מה‬ ‫‪(47‬‬
‫למעלה כר ומה לאחור — וראה חגיגה רפ״ב‪ ,‬תקו׳ז ת״ע )קכז‪,‬‬ ‫זח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬ועד״ז שם ח״א כח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
‫סע״א( חו״ב ובשל״ה )ו‪ ,‬ב‪ .‬ח‪ ,‬א( קוצו של יויד‪ .‬וראה לקוית ר״פ‬ ‫בשלח טו‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫מסעי‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫כמ״ש בזח״ג שם ״ושלמה הוה ידע דבגין דהאי עובדא‬ ‫‪(46‬‬
‫קהלת שם‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫‪(48‬‬ ‫דבר נש לא יתקיים״‪.‬‬
‫סימן יא‬
‫הכפורת והכרובים‬
‫בלא כפורת״׳׳‪ .‬משא״כ להרמב״ן ש״ארון יקרא ‪. .‬‬ ‫הארון‬ ‫על‬ ‫הכפורת‬ ‫את‬ ‫״ונתת‬ ‫עה״פ׳‬ ‫א‪.‬‬
‫בהיות הכפורת עליו״‪ ,‬אי אפשר לומר שהציווי הוא‬ ‫מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליו״‬
‫בלשון אשר ״משמעו יותר״ — להיפך‪ :‬״תתן״ —‬ ‫יש מחלוקת בין רש״י להרמב״ן‪:‬‬
‫״אחר שיתן הכפורת על הארון״*‪.‬‬ ‫רש״י כותב הטעם שבפסוק זה ״נכפל״ הציווי‬
‫ב‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שאי״ז רק חילוק בהשם ״ארון״‪,‬‬ ‫״ואל הארון תתן את העדות״)הרי כבר נאמר לפני זד^‬
‫אלא זהו חילוק להלכה בגדר הארון )והכפורת(‪:‬‬ ‫״ונתת אל הארון את העדות״( — ״יש לומר שבא‬
‫ללמד שבעודו ארון ל בדד בלא כפורת יתן תחילה‬
‫לדעת הרמב״ן הכפורת היא פרט וחלק מהארון‬
‫העדות לתוכו ואח״כ יתן את הכפורת עליו״■‘‪.‬‬
‫ודוקא כשהכפורת מונחת על הארון אז הארון ב־‬
‫שלימותו ]וי״ל שהוא ע״ד כבהארון גופא שהוא עשוי‬ ‫הרמב״ן עומד על דברי רש״י ומקשה‪ :‬אם הי׳ זה‬
‫משלש תיבות״‪ ,‬ודוקא מכולם ביחד נעשית מציאות‬ ‫צוואה׳■ משמעו יותר שאחר שיתן הכפורת על הארון‬
‫הארון — עד״ז הכפורת‪ ,‬שהיא כיסוי על הארון‪ ,‬היא‬ ‫כאשר אמר־׳‪ ,‬יתן בארון את העדות‪ ,‬כי ארון יקרא‬
‫חלק מהארון[‪:‬‬ ‫)גם■( בהיות הכפורת עליד‪.‬‬
‫ולדעת רש״י הכפורת היא כלי בפנ״ע*•׳‪ ,‬אלא‬ ‫היינו‪ :‬לרש״י ה״ארון לבדו״ — בלי הכפורת —‬
‫שמקומה הוא על הארוך׳‪.‬‬ ‫נקרא בשם ״ארון״׳■; ולכן״׳ כשנאמר ״ואל הארון תתן‬
‫את העדות״ משמעות הכתוב — אל ״הארון לבדו״‬
‫כ׳‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫בנוגע‬ ‫זו‬ ‫סברא‬ ‫כמו שמצינו‬
‫הרגוצובי־׳׳‪ ,‬אשר‬
‫ןמזה שבגמרא״ נקראת הכפורת ״כלי״)״ואין דנין‬ ‫תרומה כה‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪n‬‬
‫כלי מהכשר כלי״(‪ ,‬וכן ממ״ש בתו״ב*׳ ״לפי שנאמר‬ ‫כה‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫י(‬
‫כפורת יכול יהי׳ כיסוי לארון ת״ל כפורת‪ ,‬כפורת‬ ‫כ״ה בפרש״י לפנינו‪ ,‬ובדפוס ראשון‪ ,‬וכן ברא״ם ובכמה‬ ‫?(‬
‫מפרשים‪ .‬אבל ברמב״ן לא הועתק מפרש״י תיבת ״לבדו״‪.‬‬
‫לארון ואין כיסוי לארון״׳״‪ ,‬מובן אשר[‬
‫עד״ז פי׳ בתום׳ הדר זקנים ופי׳ הרא״ש עה״ת שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫הכפורת ״לא הוי רק בשביל כיסוי אלא זה‬ ‫וראה לקמן הערה ‪.9‬‬
‫מציאות בפ״ע רק צריך להניחו על ארון״״׳‪ .‬ולפי״ז‬ ‫ולהעיר שברמב״ן עקב )י‪ ,‬ה( אכן מביא פסוק זה ״שצ‪ 1‬ני‬ ‫‪(4‬‬
‫ינתת את הכפורת ג י ואל הארון תתן את העדות גו״׳‪.‬‬
‫כן הועתק ברא״ם‪ .‬וברמב׳׳ן לפנינו ליתא תיבת ״אמר״‬ ‫‪(6‬‬
‫וראה במפרשי רש׳׳י)רא׳׳ם‪ ,‬באר מים חיים‪ ,‬משכיל לדוד‪,‬‬ ‫‪( 12‬‬ ‫)וראה ברמב״ן הוצאת שעוועל ובהנסמן שם(‪ .‬ובטור הארוך מביא‬
‫באר יצחק(‪ .‬ועי׳ שם גם בפי׳ הסדר בכתוב )לפרש״י( — דמקדים‬ ‫מרמב׳׳ן ״אדרבה יותר הי׳ נראה להפך שאחר שיתן הכפורת עליו‬
‫״ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה׳׳ )וראה גם מפרשים‬ ‫יתן העדות כדכתיב ואל הארון תתן העדות׳׳‪.‬‬
‫שבהערה ‪ .4‬ועוד(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫כ״ה ברמב׳׳ן לפנינו‪ .‬ובטור הארוך מסיים בדברי הרמב׳׳ן‬ ‫‪(7‬‬
‫ל׳ התנחומא — ויקהל ז‪ .‬ועד׳׳ז הוא בפרש״י תרומה )כה‪,‬‬ ‫ס(‬ ‫״וארון נקרא עם הכפורת שעליו״‪ .‬ובכסף מזוקק גורם ״כי אין הארון‬
‫יא(‪ ,‬מיומא עב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫יקרא י ק בהיות הכפורת׳׳)הובא ברמב׳׳ן הוצאת שעוועל‪ .‬וראה שם‬
‫כן ביאר בגו״א בפי׳ השני הכפל בהפסוקים )לא בדברי‬ ‫‪( 14‬‬ ‫פי׳ ״כור זהבי׳ — להגירסא שלפנינו(‪.‬‬
‫רש׳׳י(‪ .‬אבל ביאורו שם הוא בהתאם לדעת הרמב״ן המבואר לקמן‬ ‫וראה לקמן סעיף ד — פי׳ הרמב״ן עצמו בהפסוקים‪.‬‬ ‫‪8‬׳‬
‫ס״ד )וראה הערה ‪ .(36‬ולא כדעת רש״י המבואר לקמן בפנים שם‪.‬‬ ‫כ׳׳ה בפרש״י כנ״ל‪ ,‬אבל במקומות שבהערה ‪ 4‬פירשו רק‬
‫ועפ״ז יומתק שהקדים שימת בדי הארון לנתינת הכפורת‬ ‫‪( is‬‬ ‫המציאות בפועל‪ :‬בפי׳ התוס׳‪,.‬לתת הלוחות בארון קודם שתשיב את‬
‫)פקודי מ‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫הכפורת״‪ :‬ובפי׳ הרא״ש ״קודם נתינת הכפורת תתן התורה בתוכו׳‬
‫עה״ת תרומה )כה‪ ,‬יז(‪ .‬ויקהל )לז‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫)וראה לקמן הערה ‪.06‬‬
‫סוכה ה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬ ‫משא״כ להראב״ע שם ״כמשפט הלשון ‪ 1‬כ בר היי נותן‬ ‫‪( 10‬‬
‫אחרי טז‪ ,‬ב )פרשה א‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫‪08‬‬ ‫העדות בארון ואחר תשיב הכפורת״‪ .‬ועד׳׳ז הוא בחזקוני ״לפי‬
‫והוא כגירסתנו בתו״כ וכפי פירוש רבנו הלל בתו״כ שם‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬ ‫פשוטו״‪ .‬וראה רא״ס ואוה״ח שם‪.‬‬
‫וראה ראב׳׳ד וקרבן אהרן לתו״כ שם‪.‬‬ ‫וצ״ע באוה״ח כאן שכתב על דברי רש׳׳י דמשמע מדבריו‬ ‫‪n‬‬ ‫‪1‬‬
‫לשון הצפע״נ תרומה שם‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬ ‫שהי׳ מקום לטעות שיתן העדות על הארון‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫סא‬ ‫פי׳ יא‪ :‬הכפורת והכרובים‬
‫בפנ״ע‪ ,‬יש לומר שהאיסור הוא גם בעשיית הארון‬ ‫נפק״מ להלכה )כמ״ש הרגוצובי שם(■^‪ :‬הכפורת הוי‬
‫בפנ״ע או הכפורת )עם הכרוביס״’( בפנ״ע‪.‬‬ ‫״כלי שרת מחמת הזאה של יום הכיפורים״‪ ,‬ולכן‬
‫הכפורת צריכה לבוא משל ציבור‪ ,‬שלא יהי׳ ״שמו)של‬
‫ד‪ .‬ההסברה במחלוקת הנ״ל )דרש״י והרמב״ן(‪,‬‬
‫יחיד( כתוב עליו״‪ .‬משא״כ הארון אין לו דין כלי שרת‬
‫י״ל שזהו קשור עם החילוק בשיטתם בכללות ענין‬
‫)ולכן מצינו שבהארון נאמר ״ויעש בצלאל״נג‪ ,‬דלא‬
‫הארון‪:‬‬
‫כבכפורת ”(‪.‬‬
‫הרמב״ן כ׳״ ש״עיקר החפץ במשכן הוא מקום‬
‫מנוחת השכינה שהוא הארון כמו שאמר״ ונועדתי לד‬ ‫ג‪ .‬וי״ל עוד נפק״מ להלכה בין שני האופנים‪:‬‬
‫שם ודברתי אתך מעל הכפורת )על כן הקדים הארון‬ ‫א( בהכוונה דלשמה‪4‬ג — שעושי הכפורת היו‬
‫והכפורת בכאן( כו׳״‪ ,‬וזה נפעל ע״י שנותנים את‬ ‫צריכים לכוון בעשיית הכפורת לשמה‪ :‬לדעת הרמב״ן‬
‫העדות אל הארון — ביחד עם הכפורת‪,‬‬ ‫נראה שזה הי׳ צריך)יכול?( להיות נכלל בהכוונה לשם‬
‫)וכמו שהוא כותב״ בנוגע למצות עשיית הארון‬ ‫הארון‪ ,‬ולדעת רש״י י״ל שהכוונה לשמה היתה צריכה‬
‫— ״עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה‬ ‫להיות כוונה בפני עצמה״ — רק לשם הכפורתייג‪.‬‬
‫מצוה בפני עצמה״״(‪.‬‬ ‫ב( באם נאמר שהאיסור לעשות דבר בתבנית‬
‫היינו‪ ,‬שלא רק הארון הוא כלי להעדות‪ ,‬אלא גם‬ ‫המשכן )ומקדש( וכלי המקדש״ — הוא גם בנוגע‬
‫להעדות״‪,‬‬ ‫הכפורת )והכרובים״( היא לבוש וכלי‬ ‫להארון״‪ :‬באם הכפורת היא חלק ממציאות הארון‪ ,‬אין‬
‫שעי״ז נפעל ונשלם מה ש״ונועדתי לר שם״‪,‬‬ ‫האיסור אלא כשעושה את התבנית של שניהם —‬
‫הארון והכפורת״‪ :‬אבל באם הכפורת היא מציאות‬
‫אבל לדעת רש״י תכליתם של הארון והכפורת הם‬
‫ענינים שונים זמ״ז‪ :‬הארון הוא לצורך העדות‪ ,‬כדמוכח‬
‫מזה שבסוף הציווי על עשיית הארון )לפני הציווי‬ ‫צפע״ב ויקהל שם‪ ,‬וראה גם מ״ש בם׳ תרומה כה‪ ,‬י‪ .‬צפע״נ‬ ‫‪( 21‬‬
‫״ועשית כפורת גו״׳( אמרה תורה״ ״ונתת אל הארון‬ ‫מהד״ת םז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫את העדות אשר אתן אליך״‪ ,‬שזהו לצורך התורה )כמו‬ ‫ויקהל לז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫שפירש רש״י ״העדות״ — ״התורה שהיא לעדות ביני‬ ‫שם לז‪ ,‬ו) אל א שבפשטות — בא בהמשך ל״ויעש בצלאל״‬ ‫‪( 23‬‬
‫שבתחילת העניו(‪.‬‬
‫וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה״(‪,‬‬
‫ראה פרש״י תרומה כה‪ ,‬ח‪ .‬וראה בארוכה לעיל סימן ד‬ ‫‪( 24‬‬
‫בדין לשמה בכלים‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫להעיר מש״ך עה״ת תרומה כה‪ ,‬יו‪ :‬מה צורך לומר האורך‬ ‫‪( 25‬‬
‫ראה הערה הקודמת‪ .‬וראה לקמן ם״ה‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬ ‫והרוחב אם הכפורת על הארון ודאי שהוא כמדת הארון ‪ . .‬אלא בא‬
‫בפי׳ עה״ת ריש תרומה‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬ ‫ללמד על עשייתה שצריך שיכוין בעשייתה כוונה ידועה כר‪.‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬ ‫כן י״ל דנפק״מ אם גם ע״י השתתפות בהכפורת מקיים‬ ‫‪( 26‬‬
‫בהשגותיו לסהמ״צ להרמב״ם מ״ע לג‪ .‬וכן מנה ״עשיית‬ ‫‪( 33‬‬ ‫מש״ב הרמב״ן )עה״ת שם‪ ,‬יו״ד(‪ :‬שיהיו כל ישראל משתתפיו‬
‫ארון וכפורת״ בהוספותיו לסהמ״צ שם במנין המ״ע )בסוף מצות‬ ‫בעשיית הארון כר והעסק שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון או‬
‫ל״ת( ד״ה ואתה אם תבין‪.‬‬ ‫לעזור לבצלאל עזר מעט או שיכוונו לדבר‪.‬‬
‫וממשיך שם בהשגותיו‪ :‬ואל תחשוב לומר שלא תמנה‬ ‫‪( 34‬‬ ‫ר״ה כד‪ ,‬סע״א‪ ,‬ע״ז מג‪ ,‬סע״א‪ .‬מנחות כח‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם‬ ‫‪(27‬‬
‫שלא נצטוינו לדורו ת ולא נעשה אלא ללוחות הברית ‪ . .‬אם נעלה‬ ‫הלכות בית הבחירה פ״ז ה״י‪.‬‬
‫על דעתנו שיאבד או שישבר מצוה לעשותו כמדה ראשונה לשום‬ ‫אבל במקומות הנ״ל לא הובא האיסור בנוגע להארון‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬
‫שם לוחות העדות כי בכך נצטוינו‪.‬‬ ‫וראה הערה הבאה‪ .‬ובצפע״נ מהד״ת שם‪ :‬אך מ״מ כ״ש גמור לא הוי‬
‫ראה לקמן סעיף ה׳‪.‬‬ ‫‪( 35‬‬ ‫ולכך לא חשבינן בגם׳ ע״ז דמ״ג לחייב אם עשה ארון תבנית ארון‪.‬‬
‫ראה גו״א הנ״ל )הערה ‪ ( 14‬דשניהם ארון וכפורת הם‬ ‫‪( 36‬‬ ‫ובמנ״ח מצוה צה לאחר שמקשה על הרמב״ם מדוע לא‬ ‫‪( 29‬‬
‫כלים ומשמשים להעדות‪ .‬וראה אוה״ח שם; עוד ירצה כי לא יניח‬ ‫הזכיר הצורה של הארון אף שהזכיר שמן המשחה‪ ,‬כתב ״ואף דשמן‬
‫העדות בארון עד שיהי׳ הארון שלם בכפורת הלום ולא קודם‪.‬‬ ‫המשחה נ״מ דאסור לעשות כמתכונתו הא גם ארון אסור לעשות‬
‫ולכאורה כ״מ גם לפי׳ הרא״ש הנ״ל הערה ‪) 4‬אף שהמציאות‬ ‫כמו היכל דוגמת היכל ואפשר דארון הוא עם הכרובים כלי א׳ ואם‬
‫לדעתו היא להיפך( שגם הכפודת ״הוי משמש לעדות״ שממשיך‬ ‫כן כרובים בלא״ה אסור לעשות כמבואר שם במצות לא תעשון אתי‬
‫״וא״כ מאי צריכה למימר דבר פשוט הוא שבסתום איך יתן העדות‬ ‫וארון בלא כרובים אין איסור ואפשר דמותר‪ .‬וצ״ע״‪.‬‬
‫שם‪ .‬וי״ל שר״ל אפילו לכסותו אם הוא מיושב כראוי לא תכסהו‬ ‫העירני חכם א׳ דבתום׳ הרא״ש)בני ברק — תשכ״ח( לר״ה כד‪ ,‬ב‬
‫קודם נתינת העדות״ )וראה גם טור הארוך שם מה שתירץ אליבא‬ ‫סד״ה חוץ; וי״ל דלא מקרי שמשי אלא א״ב עשה כלי שלם כמו‬
‫דרש״י(‪ .‬ולכאורה מובן מזה‪ ,‬שגם כפורת הוי משמש וכלי להעדות‪.‬‬ ‫שלחן ומנורה וכן הארון עם הכפורת וכרובים‪ .‬ובהערות המו״ל שם‬
‫כה‪ ,‬טז)ו ר א ה רא״ם בפרש״י שם דכתב דהפסוק שם בא‬ ‫‪( 37‬‬ ‫חוקר כנ״ל בנוגע לארון וכפורת כר‪ ,‬ומקשר זה במחלוקת רש״■‬
‫לומר התכלית דהארון ולא ציווי‪ ,‬אבל מפרש״י שם‪ ,‬משמע כבפנים(‪.‬‬ ‫והרמב״ן‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל' ביהב״ח‬ ‫סב‬
‫אל הכפורת יהיו פני הכרובים״״‪ ,‬היינו שהכלי‬ ‫הכפורת‬ ‫משא״כ‬ ‫העדות‪,‬‬ ‫לשם‬ ‫הוא‬ ‫הארון‬
‫ל״ונועדתי ‪ . .‬ודברתי״״ היא הכפורת״‪ ,‬אלא‬ ‫שנאמרה לאח״ז^ג היא ענין בפנ״עיי — ״ונועדתי לד‬
‫שבהכפורת גופא‪ ,‬בא הקול ״מבין שני הכרובים״‪.‬‬ ‫שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים גר‬
‫כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל״‪ .‬יתירה מזו;‬
‫משא״כ הרמב״ן מבאר״ את ענין הכרובים‪ ,‬וז״ל‪:‬‬
‫לפרש״י עה״פ — אי״ז ענין של ״מנוחת השכינה״‪ ,‬אלא‬
‫״והנה הוא כמרכבה אשר ראה יחזקאל ‪ . .‬ואדע כי‬
‫— ״כשאקבע מועד לך לדבר עמך אותו מקום אקבע‬
‫כרובים המה ולכך נקרא יושב הכרובים״‪ ,‬כי היו‬ ‫למועד שאבוא שט לךבר אליך״״‪_4‬‬
‫פורשי כנפים להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד ‪. .‬‬
‫ולכן סובר רש״י שהכפורת היא כלי בפנ״ע ואינה‬
‫ואם תחשוב עוד למה ‪ . .‬תוכל לדעת כי ראוי להם‬
‫חלק מן הארון‪.‬‬
‫שיהיו פורשי כנפים למעלה כי הם כסא עליון וסוככים‬
‫על העדות שהוא מכתב אלקים״‪,‬‬ ‫מצד החילוק הנ״ל )שבין רש״י והרמב״ן(‬ ‫ה‪.‬‬
‫בענין הכפורת )אם היא חלק מהארון או — כלי‬
‫בזה הוא מבאר את הטעם שהכתוב חוזר עוה״פ‬
‫בפנ״ע( — יוצא חילוק גם בנוגע להכרובים שעל‬
‫״ונועדתי ‪ . .‬ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני‬
‫הכפורת‪ ,‬שגם בנוגע להכרובים אפ״ל ב׳ סברות״■‪:‬‬
‫הכרובים אשר על ארון העדות״ )אע״פ ש״בידוע‬
‫שהכרובים הם על ארון העדות״( — כי תיבות אלו‬ ‫א( הכרובים הם פרט מהכפורת‪ :‬משני קצות‬
‫באות לבאר את תוכן ענין הכרובים‪ :‬״כי בעבור שיצוה‬ ‫הכפורת עשו מקשה את שני הכרובים״‪.‬‬
‫בכרובים להיות פורשי כנפים למעלה ולא אמר למה‬ ‫ב( הכרובים הם לא רק פרט בהכפורת )שהכפורח‬
‫יעשם כלל ומה שישמשו במשכן ולמה יהיו בענין הזה‪,‬‬ ‫היא חלק מהארון‪ ,‬בתור כלי להעדות( — אלא‬
‫לכך אמר עתה ונתת הכפורת עם כרוביו שהכל דבר‬ ‫כשם‬ ‫מהארון‪:‬‬ ‫)נוסף(‬ ‫חלק‬ ‫הם‬ ‫גופא‬ ‫הכרובים‬
‫א׳ על הארון מלמעלה‪ ,‬כי אל הארון תתן את העדות‬ ‫שהכפורת היא חלק ממנו‪.‬‬
‫אשר אתן אליך כדי שיהי׳ לי כסא כבוד כי אני אועד‬ ‫לרש״י דס״ל שהכפורת היא כלי בפנ״ע מהארון‬
‫לך שם ואשכין שכינתי עליהם ודברתי אתך מעל‬ ‫)כנ״ל( — גם הכרובים אינם פרט בהארון‪ ,‬כמובן‪:‬‬
‫הכפורת מבין שני הכרובים בעבור שהוא על ארון‬ ‫יתירה מזו‪ :‬מפשטות המקראות משמע‪ ,‬שהכרובים‬
‫העדות״‪.‬‬ ‫אינם ענין בפנ״ע‪ ,‬אלא הם פרט בהכפורת‪ ,‬שלכן‪) :‬א(‬
‫נמצא שהכרובים הם חלק מהארון בדיוק כמו‬ ‫קצות‬ ‫משני‬ ‫‪. .‬‬ ‫״מקשה״‬ ‫נעשו‬ ‫הם‬ ‫הכרובים‬
‫הכפורת‪,‬‬ ‫הכפורת״י־•■‪) ,‬ב( הם ״סוככים בכנפיהם על הכפורת ‪. .‬‬
‫וכל שלושת הללו הם ״מקום מנוחת השכינה״‪,‬‬
‫ואדרבה‪ :‬הקב״ה נקרא ״יושב הכרובים״״‪.‬‬
‫ולפ״ז יש לפרש שההוספה בפסוק זה)כה‪ ,‬כא( ״בא ללמד‬ ‫‪( 38‬‬
‫רש״י‬ ‫שבין‬ ‫טעם החילוק‬ ‫יובן גם‬ ‫עפ״ז‬ ‫ו‪.‬‬
‫שבעודו ארון לבדו בלא כפורת יתן תחלה העדות לתוכו ואח״כ יתן‬
‫והרמב״ן בנוגע לצורת הכרובים‪:‬‬ ‫את הכפורת עליו״‪ ,‬היינו במעשה בפועל‪ ,‬דמהפסוק לפנ״ז יודעים‬
‫הרמב״ן מפרש‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬שהכרובים הם ״במרכבה‬ ‫רק שאץ זה ענינו‪ ,‬וכאן מוסיף שגם בפועל צ״ל הסדר כן‪ ,‬שבעודו‬
‫ארון לבדו יתן תחלה העדות‪.‬‬
‫וכדמשמע לפרש״י גם מזה שהוצרך לומר האורך והרוחב‬ ‫‪( 39‬‬
‫של הכפורת — אף שהכפורת הוא ״כיסוי על הארון ‪ . .‬מניחו עליו‬
‫כמין ד ף ״) ר ש ״י שם כה‪ ,‬יז(‪ ,‬כנ״ל )הערה ‪ ( 25‬מש״ך עה״ת‪ — .‬אף‬
‫כה‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪( 44‬‬ ‫שי״ל ששולל שלא יהי׳ הכפורת קצר מהנ״ל כיון שמניחו על עובי‬
‫כפשטות הכתוב ״ונועדתי גו׳ ודברתי ‪ . .‬מעל הכפורת‬ ‫‪( 45‬‬ ‫דב׳ ארונות הפנימיים )שני פעמים(‪ — .‬וראה פרש״י כה‪ ,‬יז ד״ה‬
‫גו״׳‪ .‬ולהעיר דבפרש״י תצוה שם כתב ״מעל הכפורת כמו שנאמר‬ ‫אמתיים וחצי‪ .‬כה‪ ,‬יא ד״ה זר זהב‪ .‬וראה הראב״ע )כה‪ ,‬יוד(‪.‬‬
‫ודברתי אתך מעל הכפורת״‪ ,‬ולא הזכיר ״מבין הכרובים״‪ .‬וכן‬ ‫וראה פרש״י תצוה כט‪ ,‬מב‪ .‬ולהעיר דשם הביא דיעה זו‬ ‫‪( 40‬‬
‫כתרומה שם עה״פ העתיק מס״פ נשא רק ״מעל הכפורת״ וההמשך‬ ‫כי״א‪.‬‬
‫רמז ב״וגו״'‪ — .‬וצ״ע הישוב עפ״ז ד״יושב הכרובים״ — ראה לקמן‪.‬‬ ‫ונפק״מ גם בכוונת לשמה — בעת ה״מקשה״ )כנ״ל‬ ‫( ‪(4‬‬
‫עה״פ כאן כה‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬ ‫בפנים(‪.‬‬
‫שמואל א ד‪ ,‬ד‪ .‬ש״ב ו‪ ,‬ב‪ .‬דה״י־א יג‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(47‬‬ ‫כה‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪(42‬‬
‫וראה גם רמב״ן עקב י‪ ,‬ה‪ :‬והיתה המצוה הראשונה שם‬ ‫‪( 48‬‬ ‫וראה פרש״י שם ד״ה מקשה תעשה ״הטיל זהב הרבה‬ ‫‪( 43‬‬
‫ועשו ארון עצי שטים כי הוא עיקר הכוונה בכל המשכן להיות הקזם‬ ‫בתחלת עשיית הכפורת והכה בפטיש ובקורנס באמצע וראשין‬
‫יושב הכרובים‪.‬‬ ‫בולטיו למעלה וצייר הכרובים בבליטת קצותיו״‪.‬‬
‫סג‬ ‫סי׳ יא‪ :‬הכפורת והכרובים‬
‫הכרובים‪ ,‬שהוא מאריך אשר ״על דרך הפשט״ הכוונה‬ ‫אשר ראה יחזקאל ‪ . .‬יושב הכרובים״‪ :‬משא״כ רש״י‬
‫בשני הכרובים שהיו זכר ונקבה ״להודיע כמה ישראל‬ ‫כותביה ש״הכרובים ‪ . .‬דמות פרצוף תינוק להם״״’‪,‬‬
‫חביביז לפני הקב״ה כחבת זכר ונקבה״‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫מנוחת‬ ‫להרמב״ן עניו הכרובים הוא ‪,‬״מקום‬
‫בגמרא יומאיי ״בשעה שהיו ישראל עוליו לרגל‬ ‫השכינה״ ולכן הם בצורת מרכבה העליונה‪:‬‬
‫מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים‬
‫ורש״י לשיטתי׳ שהכפורת )והכרובים( אינה פרט‬
‫שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני‬
‫בהארון )והעדות שבו(‪ ,‬אלא עניו וכלי בפני עצמויי‪,‬‬
‫המקום כו׳״״י‪ .‬שכל זה מדגישיי את ״הפלגת הדביקות״‬
‫ולכן הכרובים הם ב״דמות פרצוף תינוק״ — שזה‬
‫שבין הקב״ה לישראל בלי שום אמצעי‪ ,‬כמו שהוא‬
‫מדגיש את חיבתו של הקב״ה לישראל‪ ,‬וכמש״נ״י ״כי‬
‫מאריך שם בזה[‪.‬‬
‫נער ישראל ואוהבהו״יי )״פרצוף תינוק״(‪.‬‬
‫ז‪ .‬הביאור בזה בפנימיות הענינים‪:‬‬
‫כלומר‪ :‬הארון עם העדות שבו מורים על עניו‬
‫עניו הארון שבתוכו היו העדות — מורה על‬ ‫התורה‪ :‬והכפורת אשר שם ״ונועדתי לך שם ודברתי‬
‫התורה״י‪ .‬וכמ״ש )גם( ברמב״ךי שכל ישראל השתתפו‬ ‫אתך ‪ . .‬כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל״ —‬
‫בעשיית הארון כדי ״שיזכו כולו לתורה״״״‪.‬‬ ‫מדגישה את חביבות ישראל לפני הקב״ה )שלכן צורת‬
‫נמצא שלדעת הרמב״ן‪ ,‬שהכפורת )והכרובים( הם‬ ‫הכרובים היא ״פרצוף תינוק״(‪.‬‬
‫דבר אחד עם מציאות הארון )והעדות(‪ ,‬הרי גם זה‬ ‫]שזהו על דרך ביאורו של רבינו בחיייי בעניו‬
‫ש״ונועדתי לך ‪ . .‬ודברתי אתך מעל הכפורת״ הוא‬
‫קשור עם עניו התורה )הלוחות(‪.‬‬ ‫בה‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪(49‬‬
‫משא״כ לרש״י‪ ,‬הם שני ענינים שונים — תורה‬ ‫אף שבפי׳ התיבות ״יעשה אותה כרובים״ בנוגע לפרוכת‬ ‫‪( 50‬‬
‫)תרומה כו‪ ,‬לא( כתב ״ציוריו של בריות יעשה בה״‪ .‬וראה בארוכה‬
‫וישראל‪.‬‬
‫במפרשי התורה שם‪ .‬ובמפרשי רש״י בפירוש תיבת ״כרובים״‪ .‬וראה‬
‫וי״ל שטעם החילוק ביניהם הוא‪:‬‬ ‫תו״ש מילואים לפ׳ תרומה )נדפס בתו״ש חכ״ב( ס״ו‪.‬‬
‫להעיר מהשינויים בלשון רז״ל כשמנו חמשה דברים‬ ‫‪( 51‬‬
‫‪. .‬‬ ‫נעימים‬ ‫״דברים‬ ‫יש‬ ‫הרמב״ן‬ ‫בפירוש‬
‫שחסרו בבית שני‪:‬‬
‫)ו(ליודעים חן״׳״‪ ,‬שהוא מבאר בגלוי ענינים של סודות‬
‫בירו שלמי) תענית פ״ב ה״א‪ .‬מכות פ״ב סה״ו‪ .‬הוריות פ״ג ה״ב‪.‬‬
‫התורה‪ ,‬שזה קשור עם בחינת ה״גילויים״‪ .‬ומצד‬ ‫ועד״ז בשהש״ר פ״ח‪ ,‬י )ג(( נמנה רק הארון‪ :‬ביומא )כא‪ ,‬ב( ארון‬
‫הגילויים ישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא‬ ‫וכפורת וברובים• )אבל ״כולא חדא מילתא״)פרש״י יומא שם ד״ה‬
‫בקוב״ה^״ — הקשר שבין ישראל והקב״ה הוא ע״י‬ ‫ארון( במנין החמשה דברים••(; ובמדרשים )במדב״ר פט״ו‪ ,‬י בסופו‪.‬‬
‫התורה‪.‬‬ ‫תנחומא בהעלותך בסופו( נמנו הארון והכרובים וכשני דברים‬

‫מהחמשה•••‪-‬‬
‫משא״ב בפירוש רש״י‪ ,‬פשוטו של מקרא‪ ,‬נרגשת‬ ‫ולכאו׳ דוחק לומר שהכוונה בכרובים במדרשים הנ״ל היא‬
‫הפשטות של יהודי‪ ,‬שהפשטות של יהודי היא דבר‬ ‫להכרובים של שלמה דהיו על הארץ בקדה״ק לא ע״ג הארון —‬
‫אחד עם פשיטות העצמותי״‪ .‬והתקשרות זו של ישראל‬ ‫ראה יומא כא‪ ,‬סע״א ובפרש״י שם‪ .‬ב״ב צט‪ ,‬א וברשב״ם שם‪.‬‬
‫הושע יא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 52‬‬
‫בעה״ט שם‪.‬‬ ‫‪( 53‬‬
‫נד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 55‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪( 54‬‬
‫ב״ה הלשון ביומא שם‪ .‬וברבינו בחיי הובא בשינוי לשון‬ ‫‪( 56‬‬
‫קצת‪.‬‬ ‫וראה גס זח״ג קסא‪ ,‬דע״ב‪ :‬קדש הקדשים דתמן שכינה‬ ‫•(‬
‫וראה מה שממשיך שם‪ :‬והיי אפשר שהיו הכרובים האחד‬ ‫ד‪( 5‬‬ ‫שריא וכפורת וכרובים וארון‪ .‬וראה לקוטי לוי״צ שם ננסמן לקמן‬
‫כצורת אדם גדול והשני כצורת ילד קטן כענין שראה יחזקאל)סוכה‬ ‫הערה ‪ .(73‬ובזח״ב רכב‪ ,‬ב‪ :‬כית קדשי הקדשים וארון וכפורת‪.‬‬
‫ה‪ ,‬ב( ‪ . .‬ויהי׳ זה להעיד על אהבתו לישראל כאהבת האב לבנו‬ ‫ובמאירי יומא שם חשבם לשנים‪ :‬א( ארון וכפורת‪ ,‬ב(‬ ‫••(‬
‫שהיא אהבה חזקה‪ ,‬אבל רצה לעשות משל בדביקות גופני שאין‬ ‫כרובים‪ .‬ובכס׳־מ לרמבי׳ם הל־ ביהב׳־ח רפ״ד‪ :‬ורבינו אפשר דחשבי‬
‫למעלה ממנו‪.‬‬ ‫ארון וכפורת וכרובים כחלתא )ושכינה ורוה״ק ואדת לא חשיב להו‬
‫כמבואר בארוכה במדרשי חז״ל ומפרשי התורה‪.‬‬ ‫‪( 58‬‬ ‫אלא כחדא( — דלא כפרש״י‪ .‬ולהעיר מלשון הגמרא )מנחות כז‪,‬‬
‫כה‪ ,‬יוד‪.‬‬ ‫‪( 59‬‬ ‫סע־־ב( ״אלא דמקדש שני דלא הוי ארון וכפורת״‪.‬‬
‫שמו״ר פל״ד‪ ,‬ב‪ ,‬וראה רבינו בחיי‪ ,‬אברבנאל עה״פ‪ .‬ש״ך‬ ‫‪(60‬‬ ‫וסוג בפ״ע מרז׳׳ל )יומא נב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה רמב״ם הל'‬ ‫•••(‬
‫עה״ת‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫ביהב״ח שם( משנגנז ארון נגנז עמו צנצנת כו־‪ ,‬דמשם אין ראי׳‬
‫רמב״ן בפתיחת פירושו עה״ת בסופה‪.‬‬ ‫‪(61‬‬ ‫דאינו מזכיר כפורת וכרובים בפ״ע‪ ,‬כי שם המדובר בדברים שהיו‬
‫ראה זח״ג עג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(62‬‬ ‫בקדה׳־ק בפ״ע ואעפ׳־כ נגנזי עם הארון‪ .‬משא׳־כ כפורת וכרובים‪.‬‬
‫ראה לקוטי דבורים ח״ג תצא‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(63‬‬ ‫וראה אבות דר״נ פמ״א‪ ,‬יב‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫סד‬
‫משא״כ לרש״י‪ ,‬הטעם שהכפורת היא ״על הארון‬ ‫בהקב״ה היא למעלה יותר•־® מההתקשרות שעל ידי‬
‫מלמעלה״ הוא מפני שהכפורת היא למעלה‪ ,‬נעלית‬ ‫התורה כביכול‪.‬‬
‫יותר מהארון )והעדות שבוד׳■‪ ,‬ולכן הם מגינים על‬ ‫וכידוע״ הפירוש במה שאמרו ״תלת קשריף■׳‬
‫הארון — הכפורת הוא הכיסוי על הארון והעדות שבו‪,‬‬ ‫מתקשריך )ולא תריץ( כי ישנו קשר שבין ״קוב״ה‬
‫ההתקשרות‬ ‫מחמת‬ ‫כי‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫על‬ ‫שומרים‬ ‫הם‬ ‫ישראל ואורייתא״‪.‬‬
‫העצמית שבין ישראל וקוב״ה‪ ,‬ישראל משפיעיסני‬
‫ולכן מפרש רש״י שהכפורת )והכרובים( הם כלי‬
‫בתורה כידוע•׳’‪ ,‬״ולאפשא לה״ ” דוקא‪.‬‬
‫בפנ״ע מהארון — כי הכפורת מבטאת את ההתקשרות‬
‫וזהו ג״כ הקשר עם הפירוש בכפורת — לשון‬ ‫העצמית שבין ישראל והקב״ה שלמעלה מהתורה‪.‬‬
‫כפרה ”‪ ,‬כי הכח לכפרה על חטא הוא מצד שורש‬ ‫וע״פ מרז״ל" שמחשבתן של ישראל קדמה )אפילו(‬
‫נשמות ישראל כמו שהם למעלה מהתורה ”‪ .‬שלכן‪,‬‬ ‫לתורה‪.‬‬
‫אפילו כשהי׳ אצל יהודי חסרון בקיום התורה )היינו‪,‬‬
‫וזהו ג״כ הביאור בפנימיות הענינים שהכרובים‬
‫שנעשה חסרון בהתקשרותו להקב״ה שע״י התורה(‪,‬‬
‫תינוק״ דוקא — כי האהבה‬ ‫היו ב״דמות פרצוף‬
‫בכחו למלא בחזרה את החסרון ולקבל את הכפרה*’‪,‬‬
‫העצמית שמאב לבן״‪ ,‬אינה קשורה עם מעלת הבן‪,‬‬
‫— ועוד יותר מזה )ע״ד מעלת בעלי תשובה לגבי‬
‫אלא היא מפני שהם עצם אחד‪ .‬ואהבה עצמית זו היא‬
‫צדיקים( —‬
‫בגילוי בנוגע לבנו קטן דוקא׳'־׳‪.‬‬
‫״לכפר‬ ‫עד להפירוש הנעלה יותר בכפרה ”‬
‫ועד״ז האהבה העצמית של הקב״ה לישראל‪ ,‬אינה‬
‫לפני ה׳ להיות נחת רוח לקונו״‪.‬‬
‫קשורה עם עבודתם הגלוי׳ בתורה ומצות‪ ,‬אלא היא‬
‫מפני ‘שהם ״חלק אלקה ממעל ממש״״י )חלק מן‬
‫העצם׳׳(‪ .‬ולכן מתבטאת האהבה העצמית לישראל‬
‫להעיר מש״ך עה״ת שם )כה‪ ,‬יח( ד״ה ויש מי שפירש‪ ,‬דב׳‬ ‫‪( 72‬‬ ‫ב״דמות פרצוף תיחק״ דוקא‪.‬‬
‫הכרובים קאי על למוד התינוקות‪ ,‬״ולזה היו על הכפורת והלוחות‬
‫למטה• מהכפורת לומר שעיקר לימוד התורה הוא למוד התינוקות‬ ‫עפי״ז מובן‪ ,‬שישנו חילוק עיקרי בין רש״י‬ ‫ח‪.‬‬
‫כד׳״‪ .‬וראה גם צרור המור שם )כה‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫והרמב״ן בהטעם שהכפורת )עם הכרובים( מקומה הוא‬
‫להעיר מלקוטי לוי״צ )הערות לזהר( ח״ב ריש ע׳ שעו‪:‬‬ ‫‪(74‬‬ ‫״על הארון מלמעלה״‪:‬‬
‫כשמקדים הכרובים לארון הוא ע״ד שיפה כח הבן מכח האב ‪. .‬‬
‫והבנים מוסיפים תום׳ יתרון בהאב מצד שרשם שלמעלה מהאב‬
‫לצורך‬ ‫והכרובים הם‬ ‫הכפורת‬ ‫גם‬ ‫להרמב״ן‬
‫)בגלוי(‪.‬‬ ‫העדות שבארון )שלכן מדגיש הכתוב ״מבין שני‬
‫ראה זח״ג רכב‪ ,‬ב‪ .‬לקו״ת שלח נא‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 74‬‬ ‫הכרובים אשר על ארון העדות״‪ ,‬כמ״ש הרמב״ן‪ ,‬כנ״ל‬
‫זח״א יב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫י‪( 7‬‬ ‫סעיף ה׳(‪:‬‬
‫ראה שמו״ר פ״נ‪ ,‬ד‪ .‬תנחומא ויקהל יוד‪ .‬וראה ראב״ע‬ ‫‪( 76‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬יז ובפירושו הקצר — הובא בם׳ החקירה להצ״צ צו‪,‬‬
‫סע״א‪.‬‬
‫כמרז״ל שישראל קדמו לתורה )ב״ר פ״א‪ ,‬ד‪ .‬תדבא״ר‬ ‫‪(64‬‬
‫ראה המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳רנב ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(77‬‬
‫פי״ד{‪ .‬יראה לקו״ת שה״ש ים‪ ,‬ב־ג‪ .‬המשך תרס״ו ד״ה וידבר גו׳‬
‫ראה ם׳ החקירה שם ר״לדברי יפת )בראב״ע שם‪ ,‬שמפרש‬ ‫‪(78‬‬
‫במדבר סיני‪ .‬ובר״נז‪.‬‬
‫״כי כמוהו לכפר עליו כמו כסוי חטאה״( י״ל שהוא ע״ד על כל‬
‫ראה ד״ה אמנם עדיין צ׳׳ל דש״פ האזינו )המשך לד״ה‬ ‫‪(6s‬‬
‫פשעים תכסה אהבה‪ ,‬א״ב האהבה היא כסוי חטאה״‪.‬‬
‫ובכן יתקדש( תרנ״ז‪ .‬לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ .408‬ולהעיר מאוה״ת אמור‬
‫ועפ״ז מובנת השייכות לכרובים שהם ״דמות פרצוף תינוק״ —‬
‫)כרך ד( ע׳ א׳קה ואילך ע״ד הקשר שע״י תשובה שהוא למעלה‬
‫עפמש״כ באגדת בראשית )פ״ה‪ ,‬א(‪ :‬כשם שבנו של אדם כשהוא‬
‫מהקשר דישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב״ה‪.‬‬
‫תינוק קטן אם יחטא אין אביו מסלק עליו מפני שהוא קטן ‪ . .‬כך‬
‫דלא כהגירסא תלת דרגין‪.‬‬ ‫‪(66‬‬
‫ישראל אפילו חוטאין כו׳‪.‬‬
‫ראה הערה ‪.64‬‬ ‫‪(67‬‬
‫אגה״ת פ״ב‪.‬‬ ‫‪(70‬‬
‫ראה לקו״א להה׳־מ בתחלתו‪ .‬או״ת בתחלתו‪.‬‬ ‫‪(68‬‬
‫‪y‬ואילך‪ 1 .‬ש״)‪.‬‬ ‫ראה בארוכה לקו״ש חכ״א ‪20‬‬ ‫‪(60‬‬
‫‪■ c‬להוויר מאוה־־ח שם בסופו‪ :‬כי בא לרמוז ל‪) 1‬בסדר‬ ‫תניא רפ״ב‪.‬‬ ‫‪( 70‬‬
‫היתוב׳ שהו‪,‬ם שהכפורת למעלה מן העדות שהם בתוך הארון‬ ‫ראה בארוכה ד״ה זאת תורת הבית תרפ״ט )בסה״מ‬ ‫‪( 71‬‬
‫׳ומטה מהכפורת נר‪.‬‬ ‫קונטרסים וז״א( פ״ד ואילך‪.‬‬
‫סה‬
‫סימן יב‬
‫אורים רתומים‬
‫]וכדמוכח מזה שלא הזכיר בענין עשיית בגדי‬ ‫ברמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ד ה״א‪ :‬ואף‬ ‫א‪.‬‬
‫כהונה״ את האו״ת גם לא מנתינתן בחשן‪ ,‬וכן מוכח‬ ‫אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח‬
‫בפיה״מ״‪ :‬״ושמיר נחש חופר אבנים ובו פתחו אורים‬ ‫הקודש ולא היו נשאלין בהן שנאמר י עד עמוד כהן‬
‫ותומים״יי[‬ ‫לאורים ותומים‪ ,‬ולא היו עושין אותן אלא להשלים‬
‫ולכן מוכרח לומר שהאו״ת היו בבית שני אלא‬ ‫שמונה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר‬
‫שלא היו נשאלין בהם‪.‬‬ ‫בגדים^‪.‬‬
‫ולדעת הרמב״ם ותום׳ י״ל )בנוגע למשמעות‬ ‫והראב״ד שם משיג וז״ל‪ :‬וחיסור בגדים שאמר‬
‫הגמרא הנ״ל(‪) :‬א( לאחרי שמוכרח לתרץ כן בנוגע‬ ‫אינו כלום שאינו מחשבון הבגדיםנ‪.‬‬
‫לאש — ה״ה בנוגע לאו״ת )ב( שבנוגע לאו״ת אין תמי׳‬ ‫וכ״כ רש״י בפירושו עה״ת עה״ם״ ״ונתת אל חשן‬
‫כלל לומר שהאו״ת עצמם היו‪ ,‬אלא שלא היו נשאלין‬ ‫המשפט את האורים ואת התומים גו׳״‪ :‬את האורים ואת‬
‫בהן‪ ,‬ולכן גם המקשה ם״ד לומר כן‪ ,‬משא״כ בנוגע‬ ‫התומים — הוא כתב שם המפורש שהי׳ נותנו‬
‫לאש שזהו היפך טבע האש ש״סיוע לא מסייעא״ ולכן‬ ‫בתוך כפלי החשן שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם‬
‫מקשה מאש דוקא•“‪.‬‬ ‫את דבריו‪ .‬ובמקדש שני הי׳ החשן שאי אפשר לכהן‬
‫גדול להיות מחוסר בגדים אבל אותו השם לא הי׳‬
‫ומה שלא ס״ל לרש״י כן )שהאו״ת הם אבני‬ ‫ב‪.‬‬
‫בתוכו‪ ,‬ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט שנאמרי‬
‫החשן( גם ע״ד הפשט — מובן הוא‪ ,‬כי פשטות‬
‫ושאל לו במשפט האורים ‘‪) .‬והיינו‪ ,‬כי חסרון האו״ת‬
‫הכתובים הוא שהאו״ת לא היו אבני החשן כמ״ש ״ונתת‬
‫אינו נוגע לעצם החשן כ״א לענין ה״משפט״‪ ,‬ולכן אין‬
‫הכה״ג מחוסר בגדים בהעדרם‪ ,‬כמבואר במק״א•־׳(‪.‬‬
‫ורש״ג ורנ״ג — הובאו באוצה״ג ברכות ד‪ ,‬א(‪ .‬הרלב״ג בשם רז״ל‪.‬‬ ‫והנה מה שלא ס״ל לרש״י וכו׳ )ע״ד ההלכה(‬
‫מדרש לק״ט תצוה כט‪ .‬וראה פי׳ רגמ״ה ב״ב קכב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫כדעת הרמב״ם ש״עשו בבית שני או״ת כדי להשלים‬
‫הלי כלי המקדש פ״ט‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫שמונה בגדים״ אלא ״שלא היו נשאלין בהם כו׳ מפני‬
‫סוטה פ״ט מי׳׳ב‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫שלא היתה שם רוה״ק״י — י״ל כי זהו דלא כמשמעות‬
‫בפירושו עה״ת )תצוה כח‪ ,‬ל(;‬ ‫פירש ר״א בנו‬ ‫ובן‬ ‫‪( 13‬‬
‫״והחכמים זי׳ל אומרים שהם )האורים ותומים( תוארים לאבנים כוי״‪.‬‬ ‫הגמרא* כי רק בנוגע לאש מבואר שם ״אין מיהוה הוה‬
‫ומסתבר שהוא הולך בשיטת הרמב״ם אביו‪.‬‬ ‫סיוע לא מסייעא״ אבל בנוגע לשאר הדברים משמע‬
‫וי״ל דאזיל לשיטתו בפי׳ ״חשו״ בשם אבי אביו ) ש ם‪ ,‬ד(‪ :‬״ואמר‬ ‫שלא היו כלל‪.‬‬
‫אבי אבא שגזרתו מן חש שטעמו מהירות התשובה אצל השאלה‬
‫ולהרמב״ם כתבו כמה מפרשים ’ שס״ל שאבני‬
‫באורים ותומים כר״‪ ,‬הרי שהאו״ת הם חלק מהחשן ואדרבה החשן‬
‫נק׳ על שמם‪ .‬כי מכיון שהאו״ת הם אבני החשן‪ ,‬מובן שהאו״ת הם‬ ‫החשן הם האו״ת )כשיטת הגאונים וכו׳״י(‬
‫עיקר החשן ולכן נקרא על שמם‪.‬‬
‫יראה במדב״ר )בהעלתך פט״ו‪ ,‬יו״ד( ותנחומא )בהעלתד‬ ‫‪( 14‬‬ ‫עזרא ב‪ ,‬סג‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ו( דלא חשיב האו׳׳ת בין ה׳ דברים שנגנזו כבית שני‪ ,‬ולהרמב״ם אינו‬ ‫ועד״ז כתב בהל׳ כלי המקדש פ״י ה״י‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫סותר )עכ״פ בפרט זה( להמבואר בש״ס שם‪ ,‬כי י״ל שבש״ס הכוונה‬ ‫וראה כס״מ שם‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫שלא היו נשאלין בהם‪ ,‬ובבמדב״ר הכוונה שמציאותם לא חסרה‪.‬‬ ‫תצרה כח‪ ,‬ל‪.‬‬ ‫‪M‬‬
‫ובזה יבואר מה שבבמדב״ר ותנחומא )שם( מדייק שה׳ דברים‬ ‫פינחס כז‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫״נגנזו״ משא׳׳ב במקומות שנמנו האו״ת בין הה׳ דברים )יומא שם‪.‬‬ ‫וראה עוד בזה — תוד״ה ואורים — יומא כא‪ ,‬ב‪ .‬רשב״ם‬ ‫(‬ ‫‪6‬‬
‫ירושלמי הוריות פ״ג ה׳׳ב‪ .‬וש״נ‪ .‬שהש״ר ח‪ ,‬ט( נאמר רק שחסרו‪ ,‬כי‬ ‫ב״ב קלג‪ ,‬ב ד״ה לגזבר‪ .‬ראב״ע אחרי טז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫שמציאותם הי׳ חסר ולכן לא חשיב האו״ת‬ ‫לשון גניזה מדגי ש‬ ‫לקו״ש חי״א שיחה ב׳ לפי תצוה‪.‬‬ ‫•א(‬
‫לשיטת הרמב״ם )ואי״ז דומה להמבואר בגמרא בנוגע לאש דמיהוה‬ ‫ל׳ הרמב״ם בהל׳ כלי המקדש שם‪.‬‬ ‫‪a‬‬
‫הוה סיוע לא מסייע‪ ,‬ומ״מ מונה אותו בין הה׳ דברים גם בבמדב״ר‬ ‫יומא שם‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫ובתנחומא הנ׳׳ל‪ ,‬כי שם עכ״פ הי׳ ענין של גניזה בפעולת האש‬ ‫באר שבע סוטה מח‪ ,‬א‪ .‬מרכבת המשנה הל' ביהב״ח שם‪.‬‬ ‫ז<(‬
‫עצמו‪ ,‬משא״כ באו״ת שרק שלא היו נשאלין בהם(‪ ,‬משא״כ ״חסר״‬ ‫הכתב והקבלה תצוה בח‪ ,‬ל‪.‬‬
‫)שעכ׳׳פ בדוחק י׳׳ל( פי׳ שאינו בשלימות‪.‬‬ ‫ראה תורה שלימה שם שכ׳׳ה שיטת הגאונים )רה״ג‬ ‫‪on‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫סו‬
‫בהם רוח הקדש )עדמ״ש הרמב״ם הנ״ל וכדלעיל‬ ‫אל חשן המשפט את האורים ואת חתומים גו״‪ /‬ונכתב‬
‫שלשיטתו האו״ת הם אבני החשן(יי‪.‬‬ ‫זה לאחרי כל ענין אבני החשן המבואר בכתוב לפני‬
‫זה‪.‬‬
‫וי״ל שרש״י והרמב״ם אזלי לשיטתם גם בפי׳‬ ‫ג‪.‬‬
‫הגמרא״׳׳ ״פניו )של הכה״ג הנשאל( כלפי שכינה״‪,‬‬ ‫והנה רש״י אזיל לשיטתו )שהאו״ת הוא שם‬
‫שרש״י פי׳׳^‪ :‬״כלפי או״ת ושם המפורש שבתוך‬ ‫המפורש( גם בפי׳ הגמראי‪ /‬וגם אזיל לשיטתו זו‬
‫החשן״‪ .‬כי יתכן לקרוא האו״ת בשם שכינה כי הוא‬ ‫בפי׳^‘ ש״מלתא דלא כתיבא בהאי ענינא )המילואים(‬
‫השם המפורש‪ .‬והרמב״ם לשיטתו )שאבני החשן הם‬ ‫מנ״ל )שמעכבים בימי המילואים(״ הכוונה לאו״ת‪,‬‬
‫האו״ת כנ״ל( מפרש^׳ שכלפי שכינה היינו הארון‪.‬‬ ‫משא״כ להסוברים שהאו״ת הם אבני החשך׳ הרי ודאי‬
‫שמעכבים )גם( בימי המילואים‪.‬‬
‫ובזה יומתק מה שגם המאירי )שהולך בשיטת‬
‫שכלפי שכינה היינו‬ ‫הרמב״ם כנ״ל( מפ׳ בגמרא‬ ‫וי״ל שהמאירי שפי׳ שהכוונה ״לבישת מכנסיים‬
‫הארון כדעת הרמב״ם‪.‬‬ ‫ועשירית האיפה״ אזיל לשיטתו בפירושו*׳ שכ׳‪ :‬וזהו‬
‫שבבית שני אעפ״י שעשו בו או״ת להשלים מנין‬
‫הבגדים ‪ . .‬מ״מ לא היו נשאלין בהם מפני שלא היתה‬
‫וראה גם תוס׳ הרא״ש ב׳ ר״ת ותום׳ רי״ד מהדו״ק ב׳‬ ‫‪( 19‬‬
‫רבינו ברוך שהכוונה ביומא )ה‪ ,‬ב( לפרישת שבעה‪.‬‬
‫יומא עג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(20‬‬ ‫יומא עג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ר‪( 1‬‬
‫שם ד״ה כלפי‪.‬‬ ‫‪(21‬‬ ‫שם ה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(16‬‬
‫הל' כלי המקדש פ״י הי״א‪.‬‬ ‫‪(22‬‬ ‫ראה לעיל בפנים ובהערות ‪. 13,10‬‬ ‫‪(17‬‬
‫שם עא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(23‬‬ ‫יומא עא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(18‬‬
‫סז‬
‫סימן יג‬
‫חיוב ההיכל במעקה‬
‫שאינן ״גגך״ — אין להם בעלים״׳‪ :‬וא״כ גם היכל‬ ‫א‪ .‬עה״ם■ ״כי תבנה בית חדש ועשית מעקה‬
‫המקדש צריך להיות פטור ממעקה‪ ,‬כי למרות שהוא‬ ‫לגגך״ איתא בספריי‪ :‬״בית — לרבות היכל״‪ ,‬היינו‬
‫נבנה בחול‪ ,‬אינו נעשה עי״ז ״גגך״‪.‬‬ ‫שהמעקה שעל גגו של היכל המקרש^ הי׳ )לא רק‬
‫אין לומר שתירוצו הוא לפי טעמו של הרמב״ם ‘•‬ ‫לנוי״ וכיו״ב‪ ,‬אלא( מחמת החיוב דמצות מעקה‪.‬‬
‫— שבתי כנסיות ובתי מדרשות פטורים ממעקה )לא‬ ‫וידועה השאלהי‪ :‬הרי בתי כנסיות ובתי מדרשות‬
‫לפי שאינם של יחידים‪ ,‬אלא( ״לפי שאינן עשויים‬ ‫פטורין ממעקה‪ ,‬כמו שדרשו בגמרא ‘ ״גגך ‪ . .‬למעוטי‬
‫לדירה״‪ :‬משא״כ ההיכל שבשעת בנינו עדיין חול הוא‪,‬‬ ‫בתי כנסיות ובתי מדרשות״ — א״כ למה היכל המקדש‬
‫ויכול לשמש לדירה‪ ,‬ולכן הוא חייב במעקה‪,‬‬ ‫חייב במעקה?‬
‫כי ‘• אע״פ שבונין בחול ואח״כ מקדישין‪ ,‬הרי‬ ‫הרגוצוביי מתרץ ע״ז‪ ,‬שחלות חיוב מעקה‬ ‫ב‪.‬‬
‫מכיון שהוא נבנה לשם מקדש‪ ,‬מסתבר שלא השתמשו‬ ‫הוא )כדאיתא בספרי*( ״משעת חידושו״ ’ — מיד‬
‫)או — שאסור להשתמש( בהבית לצרכי הדיוטי׳‪.‬‬ ‫משנבנה הבית )עוד לפני שמתחילין להשתמש בו״•(‪:‬‬
‫ב( בית המחוייב במעקה — שעשאוהו אח״כ‬ ‫ומאחר שבמקדש הדין הוא•׳ שבונין בחול ואח״כ‬
‫ביהכנ״ס )וכיו״ב — בית הפטור ממעקה(‪ ,‬מתבטל‬ ‫מקדישין‪ ,‬נמצא שבשעת חידושו )כשהמקדש נבנה(‪,‬‬
‫ממילא חיוב המצוה דמעקה״׳‪.‬‬ ‫אין בו עדיין שום קדושה ולכן חייב אז במעקה‪.‬‬
‫ג‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬ ‫אבל תירוץ זה צע״ג^׳‪:‬‬
‫רש״יי׳ מסביר‪ ,‬שבתי כנסיות ובתי מדרשות אינם‬ ‫א( זה שבתי כנסיות ובתי מדרשות פטורים‬
‫בכלל ״גגך״ מפני ״שאין חלק לאחד מהן בו שאף לבני‬ ‫ממעקה )אינו מפני שהם ״קודש״ני‪ ,‬אלא( הוא מפני‬
‫עבר הים הוא״‪ .‬בזה מבאר רש״י במה שונים בתי‬
‫כנסיות כו׳ מבית של שותפין‪:‬‬
‫תצא כב‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫אף שיש מוחקים זה — הרי נוסף ע״ז שכן הוא בדפוס‬ ‫‪(2‬‬
‫שם ה״ב( מפורש שנתמעטו מגגך ״לפי שאינן עשויים לדירה״‪,‬‬ ‫ויניציא וכר — כן הוא גם בכת״י הסיפרי)ראה הוצאות ר״מ א״ש‪,‬‬
‫כדלקמן בפנים‪.‬‬ ‫האראוייץ — הובאו באנצ׳ תלמודית מע׳ היכל ע׳ מח(‪.‬‬
‫‪ 04‬כפרש״י חולין שם — נעתק לקמן בפנים )ר״ם ג(‪.‬‬ ‫מדות פ׳׳ד מ״ו‪ .‬רמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ד ה׳ג‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫ואולי י״ל )בדעת הצפע״נ(‪ ,‬ע״פ מ״ש במ״א )צפע״נ שו״ת‬ ‫כמו שפי׳ בספרי דבי רב לספרי שם‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫ווארשא סי׳ קיב‪ .‬וראה שו״ת דווינסק ח״ב סי״ב( בביאור פרש״י זה‪,‬‬ ‫ספרי דבי רב שם‪ .‬מנ׳׳ח מצוה תקמו‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫ד‪.,‬דבר שבקדושה אין בו קנין עצם״ — שזהו מחמת הקדושה שבו‪.‬‬ ‫חולין קלו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫וא״כ במקדש קודם שמקדישין אותו אין שייך טעם זה‪.‬‬ ‫ראה הנעתק בצפע׳׳ג עה׳׳ת תצא שם‪ .‬צפע׳׳ג להל׳ בית‬ ‫‪(7‬‬
‫ולהעיר ממנ״ח שם‪ :‬שאינן בית דירה מכש״כ היכל וגם הוא‬ ‫הבחירה שם )ירושלים תשל״ט( ובהגסמן שם‪.‬‬
‫לגבוה ולא קרי גגך כי הוא של גבוה כמו שדרשינן בכל מקום שלד‬ ‫תצא שם‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫ולא של גבוה )אבל כותב זה רק בנוגע להיכל‪ ,‬ולא לביהכנ״ס כו׳‬ ‫כ״ה ביל׳׳ש תצא שם‪ .‬ועוד‪ .‬ובספרי לפנינו‪ :‬חדשתו‪.‬‬ ‫ו<(‬
‫שאינם ״של גבוה״ כ״א דבני העיר‪ .‬וראה לקמן סעיף ג(‪.‬‬ ‫כן מפרש גם ברבינו הלל וספרי דבי רב לספרי שם‪ .‬אבל‬ ‫‪( 10‬‬
‫הל׳ רוצח כו׳ שם‪ .‬וכ״ה בשו״ע חו״מ סתכ״ז ס״ג‪.‬‬ ‫‪03‬‬ ‫בתולדות אדם שם‪ :‬כשהוא חדש לו ויכנוס לדור בו‪.‬‬
‫נוסף לזה שאא״ס לפרש כן בצפע״נ‪ ,‬שלא הביא שם דברי‬ ‫‪( 16‬‬ ‫מעילה יד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪01‬‬
‫הרמב״ם‪.‬‬ ‫שדין הנ״ל בספרי דחייב ״משעת‬ ‫על העיקר‪,‬‬ ‫נוסף‬ ‫‪02‬‬
‫ולהעיר מהאיסור לבנות בית בתבנית היכל )ע״ז מג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬ ‫חידושו״ הוא דעת יחיד‪ ,‬ולא הובא ברמב׳׳ם כו׳)ר א ה ספרי דבי רב‬
‫וש״נ‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ז ה״י(‪.‬‬ ‫שם‪ .‬וראה מגדל עוז להל׳ רוצח ושמירת נפש פי״א ה׳׳ג(‪.‬‬
‫דבפטור ביהכנ״ס ובו׳ אין תנאי בזה שצ״ל נבנה מוזחלתו‬ ‫‪( 18‬‬ ‫גבי מזוזה כתב הרמב״ם )הל׳ מזוזה פ״ו ה״ו( ש״פטורין‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬
‫לשם זה‪ ,‬ולא כשקנו בית )דירה( ועשאוהו ביהכנ״ס כו׳ — ומעשה‬ ‫לפי שהן קדש״‪ ,‬אבל ]נוסף לזה שגם בזה פירש בחת״ם )שוית יר׳ד‬
‫רב‪.‬‬ ‫סרפ״א( שהטעם הוא לפי שאינם דירת הדיוט‪ ,‬ודוקא דירת הדיוט‬
‫חולין שם )בטעם הראשון‪ .‬בטעם השני — ראה לקמן‬ ‫‪( 10‬‬ ‫חייבת במזוזה ע״ש‪ .‬ועיין ל׳ החינוך מצוה תכג — הרי[ גבי מעקה‬
‫סעיף ה(‪.‬‬ ‫לא הובא טעם זה )אבל ראה הערה הבאה(‪ .‬וברמב״ם )הל׳ רוצח כו׳‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫סח‬
‫עפי״ז יתבאר גם הטעם שהיכל המקדש חייב‬ ‫ד‪.‬‬ ‫הדין הוא‪ ,‬שבית של שותפין חייב במעקה‪ ,‬כמ״ש‬
‫במעקה‪:‬‬ ‫בגמרא^‪ ,‬שאע״ם שתיבת ״גגך״ משמעותה ״דידך אין‬
‫כל ישראל הי׳ להם חלק במקדש‪) ,‬כעין( שותפות‪:‬‬ ‫דשותפות לא״‪ ,‬מ״מ‪ ,‬מאחר שבכתוב מפורש הטעם‬
‫הן במקום המקדש‪ ,‬שדוד המלך קנה מארונה היבוסי‬ ‫למעקה — ״כי יפול הנופל ממנו״‪ ,‬שמצד חשש זה אין‬
‫עם הכסף שגבה מכל השבטים״‪ :‬ועד״ז המקדש גופא‬ ‫נפק״מ אם זהו בית של יחיד או של שותפין‪ ,‬לכן בית‬
‫ישראל‬ ‫שכל‬ ‫)וכשם‬ ‫הציבור‬ ‫מנדבות‬ ‫נבנה‬ ‫הרי‬ ‫של שותפין חייב במעקה״^ —‬
‫השתתפו בנדבת המשכן‪ ,‬כך מסתבר‪ ,‬שכל ישראל‬ ‫לפי״ז יוקשה‪ :‬במה נשתנו בתי כנסיות ובתי‬
‫השתתפו גם בהקופה ובהלשכה שממנה בנו את‬ ‫מדרשות שנתמעטו מתיבת ״גגך״? הרי אפילו אם אי״ז‬
‫המקדש )או לקחו לבדק הבית((‪:‬‬ ‫״גגך״‪ ,‬בהכרח להבטיח את החשש ד״כי יפול הנופל‬
‫ואע״פ שכשהיחיד נותן את נדבתו להקופה‪ ,‬זהו‬ ‫ממנו״‪.‬‬
‫באופן ד״ימסרם לציבור יפה יפה״«׳)לא כממון השייך‬ ‫לכן מסביר רש״י‪ ,‬שבבתי כנסיות ובתי מדרשות‬
‫לכמה יחידים בתור שותפות( — מ״מ עי״ז לא מתבטל‬ ‫אין על מי להטיל את החיוב‪ :‬החיוב דמעקה הוא על‬
‫)לגמרי( חלקו של היחידי׳)כידוע הראי׳ לזה מבקשת‬ ‫בעלי הבית )ובבית של שותפין — חל חיוב המעקה על‬
‫משה )בקשר לקורח ועדתו(‪ :‬״חלקם )בתמידי ציבור(‬ ‫כל אחד מהשותפין ועל כולם(‪ ,‬אבל בני העיר )שבנו‬
‫לא יקובל״״׳(‪ :‬ולכן המקדש הוא )עכ״פ( מעין שותפות‬ ‫את ביהכנ״ם או ביהמ״ד( אין חלק לאחד מהם‬
‫ד כל ישראל״‪.‬‬ ‫בביהכנ״ס וביהמ״ד‪ ,‬כי ״אף לבני עבר הים הוא״־‪,2‬‬
‫ומאחר שכל ישראל הי׳ להם חלק בביהמ״ק —‬ ‫וממילא לא שייך להטיל עליהם את החיוב לעשות‬
‫כנ״ל )ו ב מ כ ל שכן — מהתמיד(‪ ,‬לכן נתחייבו ישראל״‬ ‫מעקה‪.‬‬
‫דינים‬ ‫שלגבי‬ ‫דמצינו‬ ‫סתירה לזה מהא‬ ‫אין‬
‫אחרים^^ נחשבים בני העיר כבעליו של בית הכנסת כר‬
‫ספרי)ור ש״י( ראה יב‪ ,‬יד‪ .‬זבחים קטז‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י יומא שם‬ ‫‪(27‬‬ ‫— כי בענין חיוב מעקה נוגע )לא רק קנין הגוף של‬
‫ד״ה אלא‪.‬‬ ‫ביהכנ״ס כר‪ ,‬שזה שייך רק לבני העיר‪ ,‬אלא גם( שיהי׳‬
‫ר״ה ז‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(28‬‬
‫מקום שלו לדור בוי׳‪,‬‬
‫האריר בזה בצפע״נ בכ״מ )ראה מפענח צפונות פ״ד ם״ב‬ ‫‪(29‬‬
‫וס״ד‪ ,‬וש״ג‪ .‬אבל ראה השקו״ט בזה)שו״ת שם סי״ב־יג‪ .‬ועוד( גם גבי‬ ‫משא״כ ביהכנ״ס שכל ישראל רשאים ליכנס‬
‫ניהכנ״ס‪ ,‬דאף ששייר לכל )כני( העיר‪ ,‬נשאר בו חלק היחיד(‪ .‬וראה‬ ‫ולהשתמש בכל בית כנסת שבכל עיירות העולם “י;‬
‫גם לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ 112‬ואילך‪.‬‬ ‫ובלשון הרגוצוביי׳‪ :‬״גבי מעקה ‪ . .‬תלי׳ בדירה ודירת‬
‫פרש״י קרח טז‪ ,‬טו‪ .‬מבמדב״ר פי״ח‪ ,‬י‪.‬‬ ‫‪(30‬‬
‫בהכ״נ שייר לכל״*'‪.‬‬
‫כן מוכח ג״כ ממ״ש בפיה״מ נדרים שם גבי דבר של עולי‬ ‫‪(31‬‬
‫בבל מותר‪ :‬״דבר של עולי בבל הוא הדבר המשותף לכל עולי הרגל‬
‫‪ . .‬שבונין אותן ‪ . .‬מממון כל ישראל ויש לכל אחד מהם בהן קנץ‬
‫אלא שהוא מועט מאד אין חוששין לו״)כ״ה הלשון בתרגום קאפח‪.‬‬ ‫ובל׳ הרמב״ם הל׳ רוצח כר שם; לא תלה אלא בנופל‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬
‫ועד״ז הובא במאירי שם )וכ״כ בפירושו הוא(‪ .‬ובפיה״מ לפנינו)הובא‬ ‫ובמילא אין חלק מבורר‪ ,‬או אינו שווה פרוטה ועוד‪ .‬וראה‬ ‫‪( 21‬‬
‫בתוי״ט(‪ :‬אין זה כ״א זכות מעט מאוד שאין לאחד מהם שום רשות(‪.‬‬ ‫לקמז הערה ‪ ,31‬ועצ״ע‪.‬‬
‫וגם להטעם )תוס׳‪ ,‬ר״ן‪ ,‬פי׳ הרא״ש‪ ,‬רע״ב ועוד שם( משום דהפקר‬ ‫כמו גבי מזוזה ונגעים )אם יש בו בית דירה( — ראה יומא‬ ‫‪( 22‬‬
‫הוי ולא דשותפין — היינו משום ד״לא נתנוהו להם להיות שותפין‬ ‫יא‪ ,‬ב ואילף )ועיין פרש׳׳י שם יב‪ ,‬רע״א החילוק בין דכפרים‬
‫בו לענין שיוכל האחד לאסור חדק חבירו״ )תום' שם(‪.‬‬ ‫לכרכים‪ .‬וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ בית הכנסת ע׳ רא‪ .‬וש״}(‪.‬‬
‫— ומכיון שכל בנ״י משתתפים בממונם בבנין המקדש‪ ,‬לכם‪,‬‬ ‫וראה גם משנה נדרים )מח‪ ,‬רע״א( ״ואסורים בדבר של אותה העיר‬
‫חלקם במקדש )לענין חיוב מעקה( הוא יותר מהחלק שיש לכל‬ ‫‪) . .‬ו(בית הכנסת״‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ישראל בביהכנ״ס מחמת זה ש״דירת בהכנ״ם שייך לכל״)כנ״ל ס״ג‬ ‫שבזה תלוי הענין ד״יפול הנופל ממנו״‪ .‬וראה לקמן הערה‬ ‫‪(23‬‬
‫מפרש״י והצפע״נ( — ראה לעיל הערה ‪.21‬‬ ‫‪.39‬‬
‫ואף שישראל מותר להכנם רק בעזרות ולא בהיכל שעליו‬ ‫‪(32‬‬ ‫ראה גם נמוק״י נדרים שם‪ .‬וראה המובא באנציקלופדי׳‬ ‫‪(24‬‬
‫המעקה• — ה״ז רק משום ארי׳ דרביע עלי׳ איסור התורה‪ ,‬ולא מצד‬ ‫תלמודית שם‪.‬‬
‫חסרון בבעלות שלהם)ולהעיר מתוי״ט למשנד‪ ,‬נדרים שם(‪ ,‬ולכן יש‬ ‫צפע״נ מהד״ת פז‪ ,‬א‪ .‬ועייג״ב שו״ת צפע״נ דווינסק ח״ב‬ ‫‪(23‬‬
‫לומר דגם ישראל מצ״ע מחויב במעקה כדי ש״לא יפול הנופל‬ ‫סי״ג‪.‬‬
‫ממנו״‪ ,‬ולא רק מפני שצריכים להשתתף בבנית כל ביהמ״ק‪.‬‬ ‫ומסיים ״ואץ נ״מ בין של כפרים לשל כרכים״ )ראה‬ ‫‪( 26‬‬
‫הנסמן לעיל הערה ‪.(22‬‬
‫ולהעיר מהשקו״ט אם שוכר חייב במעקה מה״ת )שד״ח כללים‬
‫אבל ראה לקמן הערה ‪ — 39‬בנוג ע דסלייח וגג ההיכל‪.‬‬ ‫•(‬ ‫מע׳ המ״ם כלל קצה‪ .‬וש״נ(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫סט‬ ‫סי׳ יג‪ :‬חיוב ההיכל במעקה‬
‫ויש לומר בזה״‪ :‬ענין הדירה קשור בעיקר עם‬ ‫לעשות מעקה כשבנו את ביהמ״ק ”‪.‬‬
‫אכילה‪ ,‬כהדין בסוכה‪ ,‬שבה צריך להיות ״תשבו כעין‬ ‫והרי כדי להתחייב במעקה אין הכרח שיהי׳ ״גגך״‬
‫תדורו״״*׳‪ ,‬ש״עיקר מצות הישיבה בסוכה״ היא האכילה‬ ‫בשלימות ממש )וכנ״ל סעיף ג׳‪ ,‬שגם בית של שותפין‬
‫בסוכה״׳‪.‬‬ ‫אינו במשמעות ״גגך״ ממש(‪ ,‬וחייבים בהזהירות שלא‬
‫ולכן המקדש הוא ״בית דירה״‪ ,‬כי הוא המקום‬ ‫״יפול הנופל ממנו״״ג‪.‬‬
‫הקבוע לאכילת קדשים׳‪ •/‬ואע״ם שאכילת קדשים היא‬ ‫אבל עדיין יש להקשות‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫_ הי׳‬ ‫רק בעזרה ולא בהיכל )שעליו — על גגו‬
‫חיוב מעקה הוא דוקא בבית דיר ה״ )דאל״ב הרי‬
‫המעקה( — הרי הדין הוא ”׳‪ ,‬שמותר‬
‫״אינו זקוק לו״״(‪ :‬ש)גם( מטעם זה בתי כנסיות ובתי‬
‫ויותר מזה — צריך ויש חיוב )בשעת הדחק(‬ ‫מדרשות פטורים ממעקה‪ ,‬כי בית הכנסת ״אינו בית‬
‫לאכול קדשי קדשים בהיכל‪.‬‬ ‫דירה״״ ןובפרט לדעת הרמב״ם שכותב רק טעם זה —‬
‫״לפי שאינן עשויים לדירה״״ — כנ״ל סעיף ב[ —‬
‫ואין להקשות מזה שבשעת הדחק מותר לת״ח‬
‫לאכול גם בביהכנ״ם^•׳)וכל שכן בביהמ״ד=״( ואעפ״כ‬ ‫יהרי ההיכל אינו בית דירה?‬
‫אין הם נקראים בית דירה כנ״ל — כי שם ההיתר הוא‬
‫מפני שאכילה ושתי׳ )ושינה( כאלה הם דרך ארעי‪,‬‬
‫ולכן אי״ז נקרא בית דירה להתחייב במעקה‪ ,‬כי זהו רק‬ ‫משא״ב בביהכנ״ס כו׳ )שלא נבנה מקופת ציבור דכל‬ ‫‪( 33‬‬
‫ע״ד דירת עראי )סוכה*<‪ :‬בית בחו״ל פחות מל' יום‬ ‫ישראל( אין לחייב )רק( בני העיר בעניו ששייר לכל ישראל‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫שפטור ממזוזה״(‪:‬‬ ‫עוד י״ל — את״ל דמאמר חז״ל )שמו״ר פ׳־ל‪ ,‬ט( ״מה‬ ‫‪( 34‬‬
‫שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות״ )שהקב״ה מקיים מצוות‬
‫משא״כ אכילת קדשי קדשים‪ ,‬שאכילה זו היא‬
‫התורה( הוא גם גדר בהלנה‪ :‬ביהמ״ק הוא דירת הקב״ה• ]ונק׳ ״בית‬
‫מצוה ומצוותי׳ אחשבי׳*•׳‪ ,‬ובפרט שהיא צריכה להיות‬ ‫לה׳״)הובא בהלכה — רמב״ם ריש הלי ביהב״ח(‪ ,‬ואומר עליו ״זאת‬
‫מנוחתי״ )תהלים קלב‪ ,‬יד‪ .‬רמב״ם שם פ״א ה״ג(‪ ,‬דירת קבע —‬
‫לאחרי ואתהלך באוהל[; ולכן יש חיוב כביכול על הקב״ה לעשות‬
‫מעקה על גג דירתו‪ ,‬ובנ״י עשאוה בשליחותו של הקב״ה‪.‬‬
‫דגגין של היכל לא נתקדשו )ראה‬ ‫גם י״ל להמ״ד‬ ‫‪( 39‬‬ ‫]ויש לחלק בין זה למ״ש בשו״ת חת״ס )הנ״ל הערה ‪ ( 13‬דאין‬
‫אנציקלופדי' תלמודית ע׳ גגין ועליות )ע׳ קלג( וש״נ(‪ ,‬וא״כ מותרת‬ ‫חיוב מזוזה על ביהכנ״ס כי הוא דירה של קדש‪ ,‬״דירת גבוה״‪ ,‬ודוקא‬
‫ההשתמשות בם — והרי הפטור דאינו בית דירה הוא מפני שאין‬ ‫דירת הדייט חייבת במזוזה )ולא אמרינן בזה ״מה שהוא עושה‬
‫משתמשין על הגג )ראה שו״ע אדה״ז שם(‪ .‬ולהעיר משו״ת מבי״ט‬ ‫כו׳״( —‬
‫סק״י‪ .‬שד״ח כללים מע׳ המ״ם כלל קצה )תקנה‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫כי ענין המזוזה הוא קביעות שם ה' על פתח חבית‪ ,‬ואין צורך‬
‫ולהעיר דאת״ל שעליית ההיכל לא הייתה פתוחה להיכל צ״ע‬ ‫בזה ב״דירת גבוה ה' אלקי י שר אל״)ל׳ החת״ס שם(‪ ,‬משא״ב מעקה‬
‫אם קדושתה בהיכל או כעזרה )ראה צל״ח פסחים פו‪ ,‬א‪ .‬אנצק׳ תל׳‬ ‫שענינו שמירת הבית ש״לא יפול הנופל ממנו״‪ ,‬צ״ל גם בדירת‬
‫שם(‪,‬‬ ‫הקב״ה )אם בנ״א משתמשים בו‪ .‬וראה לקמן סעיף ה([‪.‬‬
‫כן להעיר ממלכים )ב יא‪ ,‬ב ואילך( שהסתירו את יואש בחדר‬ ‫ספרי תצא שם‪ .‬רמב״ם הל׳ רוצח כו׳ רפי״א‪ .‬שו״ע חו״מ‬ ‫‪( 33‬‬
‫המטות — עליית בית קדש הקדשים )רש״י שם( — שש שנים‪.‬‬ ‫ר״ם תכז‪ .‬שו״ע אדה״ז חלק חו״מ הל׳ שמירת גוף ונפש כו׳ סעיף א‪.‬‬
‫סוכה כח‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ .‬טושו״ע )ודאדה״ז( או״ח ר״ם תרלט‪.‬‬ ‫‪(40‬‬ ‫רמב״ם שם )וראה הערה ‪ .(38‬שו״ע שם‪ .‬וראה שו״ע‬ ‫‪( 36‬‬
‫שו״ע אדה״ז שם סי״ב‪ .‬וראה טור שם‪ .‬נ״כ השו״ע שם‬ ‫‪( 41‬‬ ‫אדה״ז שם‪.‬‬
‫בסוף הסימן‪.‬‬ ‫רש״י חולין )הנ״ל הערה ‪.( 19‬‬ ‫ד‪( 3‬‬
‫להעיר דישיבת מלכי בית דוד היא בעזרה )רמב״ם הל׳‬ ‫‪( 42‬‬ ‫וצ״ע‪ ,‬לכאורה‪ ,‬דא״כ למה צריכים מיעוט מיוחד ד״גגך״‬ ‫‪( 38‬‬
‫ביהב״ח פ ״ז ה״ו(‪.‬‬ ‫— והרי ״אינו זקוק לו״ מכיון שאינו עשוי לדירה; ועכ״ם נלמד זה‬
‫זבחים סג‪ ,‬א‪ .‬ספרי קרח יח‪ ,‬י‪ .‬רמב״ם הל׳ מעה״ק פ״י‬ ‫‪( 43‬‬ ‫מ״בית״ )כבספרי שם‪ .‬וראה הגמ״י שם(‪ .‬וראה סמ״ע שם סק״ה‪.‬‬
‫ה״ג‪ ,‬וראה מנ״ח מצוה קפד‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דהו״א דביהכנ״ס וביהמ״ד נק׳ בית דירה‪ ,‬מכיון‬
‫רמב״ם הל׳ תפלה פי״א ה׳׳ו )וראה כם״מ שם(‪ .‬טושו״ע‬ ‫‪(44‬‬ ‫שמשתמש בו היחיד בקביעות לתפלה ותורה*‪ ,‬ולכן צ״ל מיעוט‬
‫או״ח ר״ס קנא ונ״כ‪ .‬וראה אנציקלופדי׳ תלמודית עי בית הכנסת ע‬ ‫מיוחד )שגם הם בכלל ״אינם עשויין לדירה״(‪.‬‬
‫קצה‪ .‬נש־־נ‪.‬‬
‫ראה רמ״א שם‪ .‬וראה פרטי החילוקים בביהמ״ד לגבי‬ ‫‪( 43‬‬
‫ביהכנ״ס — אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ בית המדרש ע׳ ריא‪ ,‬רע״נ‪.‬‬ ‫•( וח״ש בחת״ס )שנפנים ההערה( ה ג ס ( ביהכב׳ס הוא ״דירח‬
‫סוכה בתחלתה‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬ ‫גבוה״ ~ היינו רק לעני! ‪.‬דירה״ שצ״ל במזוזה‪ ,‬דהירת גבוה לא נק׳‬
‫מנחות מד‪ ,‬א‪ .‬טושו״ע יו״ד סרפ״ו סכ״ב‪ .‬ב״י לטור שם‪.‬‬ ‫‪(47‬‬ ‫דירה; משא״ב מעקה — תלוי ב״גגך׳ וביפול הנופל — בבפנים‪.‬‬
‫ש״ד שם‪.‬‬ ‫•( להעיר דמדינא תדורו דסוכה — הוא גס בננגע לת״ת‬
‫ראה בכורות י‪ ,‬א‪ .‬רש״י ד״ה חלה )ביצה כז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪(48‬‬ ‫)מקומות שנסמנו בהערה ‪.(40‬‬
‫שיהיו זהירים ומוגדרים ע״י הרגש הביטול‪ :‬ואדרבה‬ ‫באופן ד״למשחה — לגדולה״*־“‪ ,‬זהו ענין של קביעות‬
‫— ״כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה לקודש״״‪:‬‬ ‫מאחר שהתורה ציותה לאכול קדשי קדשים בהיכל‬
‫אפילו כשהוא נמצא בדרגא הנותנת מקום לחשוב‬ ‫)עכ״פ בשעת הדחק(‪ ,‬לכן הוא בית דירה״ג[‪.‬‬
‫שהוא כבר כלי ״גמור״‪ ,‬ושהוא נגמר בטהרה — הרי‬ ‫ביאור החילוק שבין ביהכנ״ס כו׳ לביהמ״ק‬ ‫ו‪.‬‬
‫אז הוא עוד יותר״ זקוק ל״טבילה — אותיות ביטול״‬ ‫)לגבי חיוב מעקה( בפנימיות הענינים — יובן לפי‬
‫— לקודש״‪.‬‬ ‫ביאור ענין המעקה בעבודה הרוחנית‪:‬‬
‫והנה מעקה כפשוטו אינו)כ״כ( לשם שמירה‬ ‫ז‪.‬‬ ‫הפירוש הפנימי ב״ועשית מעקה לגגך גר כי יפול‬
‫לעצמו‪ ,‬אלא )בעיקר( לשם שמירה שזולתו לא יפול‬ ‫הנופל ממנו״ הוא‪ :‬״גגך״ מורה על הגבהה וגאוהיי‪,‬‬
‫מ״גגך״‪.‬‬ ‫והכוונה ב״ועשית מעקה לגגך״ היא‪ ,‬שצריך לעשות‬
‫ועד״ז הוא בענין המעקה ברוחניות‪ :‬ה״מעקה‬ ‫גדר לגאוה ולהגבילה־ר• ״כי יפול הנופל ממנו״ — כי‬
‫לגגך״ אין ענינו רק שהוא עצמו יישמר מנפילה‬ ‫מידת הגאוה היא השורש לכל נפילה רוחנית‪ ,‬כידוע״‬
‫רוחנית‪ ,‬אלא גם לצורך יהודי שני‪ ,‬ש״גגך״ — הגבהות‬ ‫שהמדות הרעות בהאדם שרשן הוא מהישות וגאוה‬
‫והגאוה שלך — לא יגרום לנפילה רוחנית אצל השני‪.‬‬ ‫שלו‪.‬‬
‫והוא מקרב‬ ‫היהדות‬ ‫בהפצת‬ ‫עוסק‬ ‫כשיהודי‬ ‫וזוהי ג״כ ההוראה הכללית מזה שגם ההיכל חייב‬
‫יהודים לאביהם שבשמים — שגם זה נכלל״*׳ ב״כי‬ ‫במעקה‪:‬‬
‫תבנה בית חדש״ )לפי פנימיות הענין(‪ ,‬שיהודי לא‬ ‫אפשר הי׳ לחשוב‪ ,‬שהזהירות שבמעקה צריכה‬
‫יסתפק בעבודת עצמו‪ ,‬אלא הוא צריך ״לבנות״ בית‬ ‫להיות רק בהענינים של ״בית של חול״‪ ,‬שה״גג״‬
‫לה׳‪ ,‬להקים ״בית״ גמור ושלם‪ ,‬סביבה שתהי׳ חדורה‬ ‫)גבהות וגאוה( שלו היא גאוה פשוטה‪ ,‬היפך הקדושה‪:‬‬
‫ביהדותי״ —‬
‫אבל כשמדובר ע״ד המקדש‪ ,‬שהוא כולו קודש —‬
‫וביחד עם זה יש לו גאוה‪ ,‬אי״ז רק חסרון בעבו ‬ ‫הרי גם גג המקדש הוא עבודה דקדושה; ״ויגבה לבו‬
‫דתו שלו )הפרטית(‪ ,‬אלא זה עלול לגרום לנפילה אצל‬ ‫בדרכי ה׳״״‪ ,‬וכמחז״ל״ אשר ״ת״ח צריך שיהא בו אחד‬
‫השני שמתפקידו להשפיע עליו‪ .‬כשהוא משפיע על‬ ‫משמונה שבשמינית״ — א״כ למה זקוקים לזהירות‬
‫הזולת בדברים היוצאים מן הלב‪ ,‬בלי פניות עצמו כו׳‪,‬‬ ‫בזה — שזהו ענין המעקה?‬
‫אז בטוח שהדברים יהיו גם נכנסים אל הלב ויפעלו‬
‫המקדש חייב‬ ‫שאפילו גג‬ ‫ע״ז היא ההוראה‪,‬‬
‫פעולתם;‬
‫במעקה וזקוק לו; ועוד יותר‪ :‬בהמקדש גופא הי׳‬
‫אבל אם בדבריו ישנה תערובת של ישות וגאוה‪,‬‬ ‫המעקה על גג ההיכל‪ ,‬וגם — של קודש הקדשים■׳’‪.‬‬
‫הרי לבד זאת שזה מפריע לההשפעה וההצלחה שב ‬
‫כי אפילו כשמגיעים לתכלית העלי׳‪ ,‬בהכרח‬
‫דבריו לקרב את הזולת‪ ,‬הרי זה עלול לגרום את‬
‫ההי&ך מזה — הגאוה שבדבריו עוד יכולה לרחק את‬
‫השומע‪ ,‬ר״ל‪.‬‬ ‫קרח יח‪ ,‬ח‪ .‬זבחים צא‪ ,‬א )וש״נ(‪.‬‬ ‫‪( 40‬‬
‫והא דהיכל פטור ממזוזה‪ ,‬ה״ז מפני שהוא קודש )יומא יא‪,‬‬ ‫‪( sn‬‬
‫ועוד זאת מובהר בהכתוב — ״כי יפול הנופל‬
‫ב‪ .‬רמב״ם הל■ מזוזה פ״ו ה״ו(‪ .‬וגם לפמ״ש בחת״ס )כנ״ל הערה ‪( 13‬‬
‫ממנו״‪ ,‬וכפי׳ חז״ל^״ ״ראוי זה ליפול מששת ימי‬
‫שתלוי רק בעניו דירה )של הדיוט( — יש לחלק בין שם ״דירה״‬
‫לעניו חיוב מזוזה‪ ,‬לשם ״דירה״ גבי מעקה )שענינו השמירה שלא‬
‫״יפול הנופל״(‪ .‬ולהעיר מסמ״ע חו״מ שם סק״ב‪ .‬וי״ל שלכן צריך‬
‫משנה חגיגה כ‪ ,‬ב‪ .‬וראה אוה״ת ויקרא )כרך ב( דרושים‬ ‫‪( s7‬‬ ‫ריבוי מיוחד לחייבו במעקה — ״בית לרבות היכל״ — כי לולא זה‬
‫לפסח ע׳ תנה‪.‬‬ ‫הו״א דאין זה בכלל ״עשוייו לדירה״‪.‬‬
‫להעיר מתו״א שם )קב‪ ,‬א( דשמינית שבשמינית צ״ל רק‬ ‫‪( 38‬‬ ‫להעיר ממחז״ל בנוגע לגג ביהכנ״ס ודבתי העיר )שבת‬ ‫‪(s 1‬‬
‫בתחלת העבודה אבל אח״כ צ״ל בביטול לגמרי‪ .‬וראה לקוטי לוי ”צ‬ ‫יא‪ ,‬רע׳׳א(‪.‬‬
‫אגרות ע■ שה‪ .‬לקו״ש חכ״ב ע׳ ‪ 162‬הערה ‪.32‬‬ ‫של״ה חלק תושב״כ סוף פ׳ תצא‪ .‬וראה או״ת להה״מ תצא‬ ‫‪( s2‬‬
‫אלא שנתחלף הוי״ו בה״א )סידור עם דא״ח כוונת המקוה‬ ‫‪(w‬‬ ‫עה״פ‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫בסופה — קנט‪ ,‬סע״ד(‪.‬‬ ‫ראה דרושים עה״פ ראשית גוים עמלק‪.‬‬ ‫‪ 3‬ל(‬
‫גם בפשטות; הכנסת אורחים‪ ,‬יהי ביתך בית ועד לחכמים‬ ‫‪( 60‬‬ ‫דה״ב יז‪ ,‬ו‪ .‬תו״א צא‪ ,‬ב‪ .‬קיט‪ ,‬ג ואילך‪ .‬לקו״ת במדבר טו‪,‬‬ ‫‪4‬י(‬
‫)אבות פ ״א‪ ,‬מ״ד(‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫ראה בארוכה בזה — לקו״ש חי״ט ע׳ ‪.212 ,210‬‬ ‫‪(61‬‬ ‫סוטה ה‪ ,‬א‪ .‬וראה תו״א שם‪.‬‬ ‫‪( ss‬‬
‫שבת לב‪ ,‬א‪ .‬פרש״י עה״פ‪.‬‬ ‫‪(62‬‬ ‫כמובן ממקומות שנטמנו בהערה ‪.3‬‬ ‫‪6‬ל(‬
‫עא‬ ‫סי׳ יג‪ :‬חיוב ההיכל במעקה‬
‫ולכן‪ ,‬כשהוא פוגש ביהודי שני — שזה גופא הוא‬ ‫בראשית ‪ . .‬אלא שמגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י‬
‫)בהשגחה פרטית‪ ,‬ובמילא( הוכחה שהבירור של השני‬ ‫חייב״‪:‬‬
‫קשור אתו — הוא חייב להתעסק בו‪.‬‬ ‫יהודי יכול לטעון‪ ,‬שנפילתו של השני אינה‬
‫אפילו אם השני הוא ״נופל״‪ ,‬ואצלו יש ״גגך״ שזה‬ ‫באשמתו‪ ,‬אלא מפני שההוא ״ראוי ‪ . .‬ליפול״‪ ,‬או‬
‫יכול לגרום )תוספת( נפילה אצל השני — הרי האס‬ ‫יתירה מזו — הוא ״נופל״ כפשוטו‪ ,‬הוא כבר נופל “‪:‬‬
‫מפני שאצלו ישנה ישות וגאוה‪ ,‬צריך להיות חסר אצל‬ ‫אילו הי׳ השני איש ישר הולך‪ ,‬הי׳ מבחין בין‬
‫השני‪ ,‬שתקונו קשור בו? עשה מעקה וגדר את ישותך!‬ ‫האמת שבדבריו )שהם דברים של תורה( ובין הישות‬
‫ולא אתה בן חורין להבטל ממנה — מלהתעסק עם‬ ‫כו׳ )של האדם( המעורבת בהם‪ ,‬ע״ד מחז״ל “ ״תוכו‬
‫יהודי שני‪.‬‬ ‫אכל קליפתו זרק״ “;‬
‫וכידוע סיפור חסידים בשם אדמו״ר האמצעי‪:‬‬ ‫אלא שמפני שההוא כבר נופל הוא‪ ,‬לכן‪ ,‬כשהוא‬
‫אדמו״ר האמצעי עשה תקנה שהחסידים שבאו‬ ‫שומע ענין של ישות כו׳ זה פועל עליו ירידה יתירה‬
‫לליובאוויטש‪ ,‬יחזרו חסידות בהעיירות שהם עוברים‬ ‫— א״כ מה הוא אשם בזה‪ ,‬שיהי׳ מוטל עליו להיות‬
‫בהן בדרכם חזרה לביתם‪ .‬ואברך חסיד אחד — שהי׳‬ ‫זהיר בה״גג״ שלו‪ ,‬בכדי שזה שהוא כבר ״נופל״ לא‬
‫חוזר חסידות בטוב טעם — התלונן לפני אדמו״ר‬ ‫תהי׳ לו נפילה עוד יותר גדולה?‬
‫האמצעי‪ ,‬שבחזרו חסידות הוא מרגיש רגש של גאוה‪,‬‬ ‫ע״ז אומרים לו‪ ,‬שמבלי הבט ע״ז שהשני הוא‬
‫ולכן הוא רוצה להפסיק מלחזור חסידות‪ .‬ענה לו‬ ‫נופל‪ ,‬מ״מ מוטל עליו חיוב ליזהר‪ ,‬שמ״גגך״ — מהגג‬
‫אדמו״ר האמצעי‪ :‬״בצל “ תיעשה )ע‪-‬קמוצה(‪ ,‬אבל‬ ‫שלך — לא תיגרם גם נפילה של נופל “‪ :‬אתה אינך‬
‫חסידות תחזור״!‬ ‫צריך להיות מאלו שעליהם נאמר ״מגלגלין ‪ . .‬חובה‬
‫עפ״י כהנ״ל יובן גם החילוק שבין ביהכנ״ס‬ ‫ט‪.‬‬ ‫על ידי חייב״ — הגורם לנפילתו של השני‪.‬‬
‫כו׳ ובית המקדש‪:‬‬ ‫אבל ע״ז אפשר לטעון‪ :‬מאחר שהוא יודע‬ ‫ח‪.‬‬
‫הענין של בית הכנסת ובית המדרש הוא —‬ ‫שיש לו ישות‪ ,‬א״כ למה לו ליכנם לספק — אם יוכל‬
‫עבודת התפלה ולימוד התורה‪ ,‬שזוהי העבודה‬ ‫או לא יוכל לעשות ״מעקה״ כדבעי‪ ,‬שזה ישמור‬
‫הרוחנית של האדם בתוך עצמו ועם עצמו‪ :‬משא״ב‬ ‫מנפילה )שלו ו(של השני — מוטב שהוא לא יעסוק‬
‫ביהמ״ק מבטא את כללות עבודת האדמ״י — לא רק‬ ‫כלל ב״בנין הבית״‪ ,‬ובפרט — לבנות ולקרב יהודי שני!‬
‫העבודה עם עצמו‪ ,‬אלא גם )ואדרבא — בעיקר(‬ ‫לכן מקדים הכתוב ובתור ברכ ה" ״כי תבנה בית‬
‫העבודה של ״דירה בתחתונים״‪ ,‬לעשות מהענינים‬ ‫חדש״‪ :‬יהודי צריך לבנות בית לה׳ ע״י שהוא מקים‬
‫הגשמיים ומהעולם בכלל דירה לו ית׳‪.‬‬ ‫בסמוך לו סביבה של יהדות‪ ,‬כנ״ל‪ :‬ואינו יכול לסמוך‬
‫שלכן הרי אחת העבודות העיקריות שבמקדש‬ ‫על אחרים‪ ,‬אלא זה צריך להיות ״בית חדש״‪ :‬לכל‬
‫היא עבודת הקרבנות״‪ ,‬להעלות את הבהמה וכו׳‬ ‫יהודי נועד חלק בעולם “ שהוא צריך לברר והוא צריך‬
‫הגשמית לה׳‪ ,‬ויש אכילת כהנים ואכילת בעלים‪ ,‬שזהו‬ ‫לחדש בו — לעשותו דירה לו ית׳‪ .‬אינו יכול לסמוך‬
‫ענין של עבודת הבירורים‪.‬‬ ‫על העבודה של כל הדורות הקודמים‪ ,‬או על העבודה‬
‫של יהודים אחרים שבדורו — אלא עליו מוטל חיוב‬
‫ועד״ז הוא כללות ענין המקדש להשפיע על‬
‫גברא לבנות את החלק שלו בעולם‪ ,‬שזהו החידוש שלו‬
‫העולם מסביכ‪ ,‬שלכן היו חלונות המקדש ״שקופים‬
‫)ולא של זולתו(‪.‬‬
‫אטומים״ כדי שהאורה תאיר בעצמה ותאיר גם את‬
‫החוץ ותהי׳ עדות ״לכל באי עולם שהשכינה שורה‬
‫בישראל״ ”‪.‬‬ ‫ראה פענח רזא כאן‪ :‬הנפל חסר ו׳ ‪ . .‬לשון עבר‪ .‬צרור‬ ‫‪(63‬‬
‫המור כאן‪.‬‬
‫חגיגה טו‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(64‬‬
‫להעיר שטעמו כפ״ע מר‪ ,‬אכל מתכל המאכל‪.‬‬ ‫‪(69‬‬ ‫וע״ד קבל את האמת ממי שאמרו )פיה״מ להרמב״ם‬ ‫‪(65‬‬
‫‪ ( 293‬לענין ג׳ תרומות המשכן‪,‬‬ ‫חט״ז )ע׳‬ ‫ראה גם לקו״ש‬ ‫‪(70‬‬ ‫הקדמה לאבות‪ .‬רמ״א בהקדמתו למחיר יין‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫שכהן נרמזו ג׳ סוגי עכודה דתורה עכודה וגמ״ח‪ .‬וראה שם ע׳ ‪.297‬‬ ‫כמו מעקה כפשוטו‪ ,‬דאף שראוי ליפול משי״ב‪ ,‬״עונש‬ ‫‪(66‬‬
‫ויתרה מזה כרמכ״ם הל׳ כיהכ״ח כתחלתו‪ :‬מ״ע לעשות‬ ‫‪(71‬‬ ‫גדול למי שמסבב״ )בחיי כאן‪ .‬וראה אלשיך כאן‪ .‬מו״נ ח״ג פ״ב(‪.‬‬
‫כית לד׳ מוכן להיות מקריכין כו הקרכנות רחוגגין אליו כו׳‪— .‬‬ ‫ולהעיר מאגה״ק ר״ם כה )קלח‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫וראה גם לקו״ש שם ע׳ ‪ 479‬וכהנסמן שם‪.‬‬ ‫תנחומא הובא בפרש״י עה״פ‪.‬‬ ‫‪( 67‬‬
‫מנחות פו‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(72‬‬ ‫תניא פל״ז )מח‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪(68‬‬
‫חידושים וביאורים בהל' ביהב״ח‬ ‫עב‬
‫לעשות מהסביבה דירה לו ית׳ — בזה דרושה הזהירות‬ ‫הוא‬ ‫המעקה‬ ‫של‬ ‫העיקרי‬ ‫שהתפקיד‬ ‫ומאחר‬
‫של מעקהי־ב‬ ‫להבטיח שלא ״יפול הנופל ממנו״ — שני שהוא בדרגת‬
‫אעפ״כ תכלית השלימות קשורה עם בית המקדש‬ ‫נופל‪ ,‬ועד״ז בעצמו‪ ,‬כשהוא עסוק בהעבודה הקשורה‬
‫דוקא‪ ,‬כי ע״י עבודה זו דוקא נשלמת כוונת הבריאה‪,‬‬ ‫עם ירידה ממדריגתו שלו ולעסוק בבירור העולם‬
‫שנעשה ״תבנה בית חדש״ — שעושים דירה לו ית׳‬ ‫)״תבנה בית חדש״(י ’ —‬
‫בתחתונים‪,‬‬ ‫לכן בית הכנסת ובית המדרש‪ ,‬שבהם האדם‬
‫ועי״ז זוכים גם לבנין בית המקדש השלישי‪,‬‬ ‫מופשט מעניני העולם‪ ,‬אינם צריכים מעקה‪.‬‬
‫במהרה בימינו ממש‪.‬‬ ‫—‬ ‫בגשמיות העולם‬ ‫משא׳־כ ביהמ״ק הפועל‬
‫ובעבודה הרוחנית היא העבודה של בניית בית לה׳‪,‬‬
‫להעיר מבעה״ט‪ ,‬צרור המור ואלשיך באן — שמפרשים‬ ‫‪(74‬‬

‫״כי תבנה בית חדש״ על הביהמ״ק‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ראה בארוכה בזה — לקו״ש חי״ט שם )ע׳ ‪ 210‬ואילך(‪.‬‬ ‫ו‪( 7‬‬
‫עג‬
‫סימן יד‬
‫שערי העזרה‬
‫וצריך להבין‪ :‬בתחילת דבריו כ׳ הרמב״ם לתרץ‬ ‫א‪ .‬בתחילת מס׳ מדות‪ :‬״בשלשה מקומות‬
‫את הסתירה )מהמשנה שלאח״ז ״שבעה שערים היו‬ ‫הכהנים שומרים בביהמ״ק בו׳ והלוים בעשרים ואחד‬
‫בעזרה״( כתירוצו של רבא — שזוהי מחלוקת תנאים‪,‬‬ ‫מקום כו׳ חמשה על חמשה שערי העזרה כו״׳‪.‬‬
‫)״תנאי היא״( והתנא של משנה זו ס״ל דחמשה הוו‪,‬‬ ‫אבל להלן שם׳ שנינו ״שבעה שערים היו בעזרה‬
‫ומסיים )כשיטת אביי( שגם לפי התנא ששבעה שערים‬ ‫כו׳״ )ומפרטם( — ומתרץ בגמרא על קושיא זו שני‬
‫היו בעזרה לא היתה השמירה אלא על חמשה שערים‬ ‫תירוצים׳‪ :‬״אמר אביי תרי מינייהו)משבעת השערים(‬
‫)מן השבעה(?!‬ ‫לא צריכי שימור )ולכן שנה התנא שהשמירה היתה רק‬
‫ומוכרח לומר שהרמב״ם ס״ל שגם לרבא דאמר‬ ‫״על חמשה שערי העזרה״(‪ .‬רבא אמר תנאי היא ‪. .‬‬
‫תנאי היא אין המחלוקת אלא במספר השערים בלבד‪,‬‬ ‫ואיכא תנא דאמר שבעה ואיכא תנא דאמר חמשה‬
‫אבל לא בנוגע להשנזירה שעל השערים‪ .‬שהתנא‬ ‫הוו״‪.‬‬
‫שבמשנה הראשונה ס״ל‪ ,‬שלא היו אלא חמשה שערים‬ ‫והרמב״ם ביד החזקהי■ מביא את שתי המשניות‪:‬‬
‫)וממילא היתה השמירה על חמשה שערי העזרה(;‬ ‫)א( ״ושבעה שערים היו לה״״‪) ,‬ב( ״והיכן היו הלוים‬
‫והתנא שבמשנה האחרת ס״ל )כמ״ש בפירוש( ששבעה‬ ‫שומרים ‪ . .‬ועל חמשה שערי העזרה״ — ומיד הוא‬
‫שערים היו בעזרה‪ ,‬אבל הוא מודה שהשמירה היתה‬ ‫מוסיף שםי־ הטעם לזה שהשמירה לא היתה אלא על‬
‫רק על חמשה שערים כי תרי מינייהו לא צריכי שימור‬ ‫חמשה משבעת השערים‪ :‬״שהרי הכהנים שומרים על‬
‫ןואביי ס״ל‪ ,‬שאין מחלוקת כלל וכו״ע ס״ל ששבעה‬ ‫שער המוקד ועל שער הניצוץ״*‪.‬‬
‫שערים היו בעזרה ותרי מינייהו לא צריכי שימור[‪,‬‬
‫היינו שהרמב״ם ס״ל בתירוצו של אביי‪ ,‬שאין‬
‫ובזה מתורץ מה שפסק הרמב״ם שהשמירה היתה‬ ‫בין שתי המשניות‪ ,‬ותמוהי‪ :‬למה פוםק‬ ‫מחלוקת‬
‫״על חמשה שערי העזרה ‪ . .‬שהרי הכהנים שומרים‬ ‫הרמב״ם כאביי‪ ,‬הרי אביי ורבא הלכה כרבא*?‬
‫וכו״׳ )כתירוצו של אביי(‪ ,‬כי גם לדעת רבא ס״ל כן‬
‫ב‪ .‬בפיה״מי‘ כתב הרמב״ם שמ״ש במשנה‬
‫לתנא דאמר ״שבעה שערים היו בעזרה״ והרמב״ם‬
‫״)חמשה על( חמשה שערי העזרה״ זהו ״לדעת ת״ק‪,‬‬
‫פוסק כתנא זה )לא כהתנא דס״ל חמשה הוו(‪ ,‬כי זהו‬
‫לפי שיש מן התנאים מי שאמר חמשה שערים היו‬
‫״דעת רבים״ )כמ״ש בפיה״מ‪ ,‬כנ״ל(‪.‬‬
‫לעזרה והוא המדבר כאן‪ ,‬ויש מהם שאמר ז׳ והיא דעת‬
‫אבל לכאורה ביאור זה תמוה‪ :‬מאחר ש)גם(‬ ‫ג‪.‬‬ ‫רבים ‪ . .‬ולדעת החכמים הי׳ המשמר על חמשה‬
‫לרבא אין סתירה בין שני הענינים — )א( ששבעה‬ ‫שערים מן השבעה״״׳‪.‬‬
‫שערים היו בעזרה ו)ב( שאעפ״ב השמירה היא)רק( על‬
‫חמשה שערי העזרה — א״כ מהו הכרחו של רבא‬
‫לומר דתנאי היא )ולאפושי מחלוקת(‪ ,‬שאי אפשר‬ ‫משנה ד‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫למיקם את המשנה הראשונה)״חמשה על חמשה שערי‬ ‫תמיד כז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫העזרה״( כתנא דמתני׳ האחרת שאומר ד״שבעה‬ ‫הלי ביהב״ח פ״ה ה״ד‪ .‬שם פ״ח ה״ח‪.‬‬ ‫ן(‬
‫שערים היו בעזרה״ )כתירוצו של אביי(‪ ,‬אלא מוכרח‬ ‫ועד״ז כתב בהל׳ כלי המקדש פ״ז הי״ז‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫הל׳ ביהב״ח פ״ח שם‪.‬‬ ‫‪(s‬‬
‫לומר שסבירא לי׳ דחמשה הוו?‬
‫ועד״ז פי׳ בה״מפרש״ תמיד שם ד״ה אמר אביי‪ .‬וברבינו‬ ‫‪(6‬‬
‫ותמי׳ זו בולטת עוד יותר בפיה״מ‪ ,‬שאומר שני‬ ‫גרשום‪ ,‬פי׳ הרא״ש‪ ,‬ר״ש )ריש מדות(‪ ,‬ועוד — פירשו באופן אחר‪.‬‬
‫הענינים בחדא מחתא כנ״ל‪) :‬א( שהתנא דמשנה‬ ‫וראה משנה למלך להל׳ ביהב״ח פ״ח ה״ד‪.‬‬
‫הראשונה ס״ל דחמשה שערים היו בעזרה )כתירוצו‬ ‫כמו שהקשה בהר המורי׳ להל׳ ביהב״ח שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫ב״מ כב‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י פסחים עו‪ ,‬ב ד״ה אמר לך‪ ,‬ועוד —‬ ‫‪(8‬‬
‫של רבא(‪ ,‬ו)ב( שגם חכמים שאמרו שבעה שערים היו‬
‫ראה אנציקלופדי׳ תלמודית ע׳ הלכה סכ״ו‪ ,‬וש״נ‪ .‬וראה שם הדעות‬
‫בעזרה ס״ל ש״הי׳ המשמר על חמשה שערים מן‬
‫האם רק כשחולקים בדין כלל הוא או בכ״מ‪.‬‬
‫השבעה״ —‬ ‫ריש מדות‪.‬‬ ‫‪(Q‬‬
‫ולכאורה‪ :‬מכיון שגם ״לדעת החכמים הי׳ המשמר‬ ‫ועד״ז פי׳ ברע״ב ריש מדות‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫עד‬
‫שמירה״׳‪) ,‬ב( בנוגע לביאת מקדש‪ :‬כשנכנס למקדש‬ ‫על חמשה שערים כר״ א״כ למה לו למיקם המשנה‬
‫דרך השערים שאין להם דין שער‪ ,‬י״ל שאי״ז ״דרך‬ ‫דעל חמשה שערי העזרה כמ״ד חמשה שערים היו‬
‫ביאה״״‪) ,‬ג( בנוגע למזוזה‪ :‬לולא הלימוד״ ״מה בית‬ ‫לעזרה‪ ,‬ולא כדעת חכמים )״ד ע ת רבים״( שאמרו ש״הי׳‬
‫שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קודש״‪ ,‬הי׳‬ ‫המשמר על חמשה שערים כר״ — כמו שהרמב״ם‬
‫הדין״ שדוקא שערים שדינם דין שער חייבים במזוזה‪,‬‬ ‫בעצמו ס״ל בס׳ יד החזקה״?‬
‫וכמו שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך״‪.‬‬
‫ויובן זה בהקדים הקושיא בלשון המשנה‬ ‫ד‪.‬‬
‫היו‬ ‫שערים‬ ‫״שבעה‬ ‫המשנה‬ ‫מקדימה‬ ‫ולכן‬ ‫״שבעה שערים היו בעזרה כו״׳‪ :‬מכיון שהמשנה מונה‬
‫בעזרה״ — כדי לקבוע שרק שבעה שערים אלו יש‬ ‫את בל שבעת השערים — ״שער הדלק וכו׳״ — א״כ‬
‫להם גדר ודין ש ער״ ולא האחרים‪.‬‬ ‫למה לו להתנא להקדים ״שבעה שערים כו״׳‪ ,‬ובלשון‬
‫ןועוד י״ל‪ :‬ע״ד מה שאמרו חז״ל “ עה״כ״ ״שש‬ ‫הש״סג׳‪ :‬מנינאיי למה לי״'?‬
‫ערי מקלט תהיינה״ — ״עד שיהיו ששתן קולטות‬ ‫והביאור בזה‪ :‬זה שמצינו כמה דעות במספר‬
‫כאחת״ — כן הוא גם בעניננו‪ :‬ביתור הלשון ״שבעה‬ ‫שערי העזרה — ה׳‪ ,‬ז׳‪ ,‬ח׳י׳ וי״גי׳י — אי״ז פלוגתא‬
‫שערים היו בעזרה״ מרמזת המשנה שכל שערים אלו‬ ‫במציאות — כמה שערים היו שם כי אי אפשר שתהי׳‬
‫הם מציאות אחת‪ ,‬ואם אין המספר המלא דשבעה‬ ‫פלוגתא במציאות״ אלא לכו״ע היו שם י״ג שערים‬
‫שערים לא חל עליהם דין של שער העזרה — דצריך‬ ‫)כמובא במשנה■׳׳( והמחלוקת היא‪ :‬כמה מי״ג השערים‬
‫שמירה וכו׳[‪.‬‬ ‫יש להם דין שער*׳ — ה‪ /‬ד‪ ,‬ח׳ או י״גי׳‪.‬‬
‫ועפי״ז‪ ,‬מה שאמר רבא ״תנאי היא״ אין‬ ‫ה‪.‬‬ ‫והנפק״מ בין השערים שיש להם דין שער לשאר‬
‫כוונתו למחלוקת במציאות )כמה שערים היו בפועל(‬ ‫השערים נוגע לכמה ענינים בהלכה‪ ,‬ומהם‪) :‬א( בנוגע‬
‫לשמירת המקדש‪ :‬רק השערים שדין שער להם צריכים‬
‫ראה פי׳ הרא״ש תמיד כו‪ ,‬ב )ד״ה הא כיצד(‪ :‬ומדקרי להו‬ ‫סי(‬
‫שערים אלמא גדולים היו ו ציי ר כל חד מינייהו שימור לחודי׳‪.‬‬ ‫ואולי י״ל שדיוק הרמב״ם )והרעי׳ב( הוא מלשון המשנה‬ ‫ח(‬
‫ראה שבועות יז‪ ,‬ב‪ :‬דר ך ביאה אסרה תורה‪ .‬וראה מנחות‬ ‫‪( 21‬‬ ‫״חמשה שערי העזרה״ ולא ״משערי״‪ .‬וראה שנויי נוסחאות במשניות‬
‫כז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫שם‪ .‬מלאכת שלמה שם‪ .‬אבל גם ברמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ח שם‪:‬‬
‫יומא יא‪ ,‬ב‪ .‬וראה שם‪ ,‬רע״א‪ :‬״כל השערים כו׳ לא הי׳‬ ‫‪( 22‬‬ ‫״חמשה שערי העזרה״ ולא ״משערי״‪.‬‬
‫להם מזוזה חוץ משער נקנור כו״׳)וברמב״ם הל׳ מזוזה פ׳׳ו ה״ו‪ :‬חוץ‬ ‫שבת סט‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( !2‬‬
‫משער נקנור ושלפנים ממנו(‪,‬‬ ‫ראה ג״ב ״לקוטים״ למשניות מדות שם מ״ג וד׳)משושני ם‬ ‫ז־‪( 1‬‬
‫הטעם שהובאה נפקותא זו — אף שלמסקנת הש״ס אינה‬ ‫?‪( 2‬‬ ‫לדוד(‪ .‬וראה ג ״כ באר שבע לריש תמיד‪.‬‬
‫במזוזה מפני שהוא בקדש — הוא בקשר לההתעוררות על מבצע‬ ‫אף שבדוחק י״ל דמרמז למספר גזברין כו׳) ת מיד בז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪0 1‬‬
‫מזוזה‪ ,‬שבתקופה זו יש לו חשיבות מיוחדת כמדובר כמ״פ‪.‬‬ ‫תמיד שם‪.‬‬ ‫‪( is‬‬
‫ועוד ועיקר — נפק׳׳מ להלכה כשבונה בית וחומות צורת‬ ‫מדות פ״ב מ״ו‪ .‬שקלים פ״ו מ״ג‪.‬‬ ‫‪06‬‬
‫מקדש וחומות שלו )אלא שמשנה בקומתו וכיו״ב — שמעכב‬ ‫ראה שד״ח כללים מע׳ המ״ם כלל קסד‪.‬‬ ‫‪07‬‬
‫במקדש )ולכן מותר לבנותו — ראה נ״כ שו״ע יו׳׳ד סו״ם קמא( ואינו‬ ‫ראה עד״ז תוספות כתובות )קו‪ ,‬א ד״ה שבעה( לעניו‬ ‫‪08‬‬
‫שייר לחיוב מזוזה(‪.‬‬ ‫הפלוגתא אם היו ז׳ שערים או י״ג שערים — שאי״ז פלוגתא‬
‫ראה תשובת הרמב״ם )נעתקה בכס׳׳מ להל׳ מזוזה שם‬ ‫ז ‪(2‬‬ ‫במציאות‪ ,‬כי אם‪ ,‬אם היו חשובים שיהיו השתחוואות כנגדם‪ .‬וראה‬
‫ה׳׳ה( שעיקר המצוה לא תלה אותה אלא בשער כו׳‪ .‬וראה תשובת‬ ‫ג״ב פי׳ הרא״ש תמיד שם סד׳׳ה אלמא‪.‬‬
‫ר״א בן הרמב״ם בס׳ ברכת אברהם סי׳ מא‪.‬‬ ‫בפיה׳׳מ להרמב״ם )שהובא לעיל בפנים(‪ :‬״שיש ‪ . .‬מי‬ ‫‪( 19‬‬
‫עד״ז יש לתרץ מניינא דמשנה ג׳ ״חמשה שערים היו להר‬ ‫‪(2 s‬‬ ‫שאמר חמשה ‪ . .‬ויש מהם שאמר ז' ‪ . .‬ויש מהם שאמר י׳׳ג״‪ .‬וראה‬
‫הבית״‪ .‬אבל עפמ״ש במנ׳׳ח )מצוה שסג( דהדין ד ״ די ר ביאה״ הוא‬ ‫גם ירושלמי שקלים שם‪ :‬מתניתין אבא יוסה ‪ . .‬ברם כרבנן בו׳‪.‬‬
‫רק במקדש ולא בהר הבית — נפק״מ דו )דלעיל כפנים( אינה‬ ‫וע׳׳פ המבואר בפנים שהפלוגתא היא ב דין)ו ל א במציאות( — צריך‬
‫בשערים דהר הבית‪.‬‬ ‫לומר‪ ,‬שפירוש ״ויש מהם שאמר י״ג״ הוא שלכולם הי׳ ד ץ שער‪,‬‬
‫ומניינא דמשנה א׳ — ״בג־ מקומות כו׳ כ״א מקום בו'״‪ ,‬ובמשנה‬ ‫אבל גם למ״ד שהי׳ דיו שער לכל הי״ג שערים‪ ,‬לא היתה‬
‫ד׳ — ״ג־ בצפון וגי בדרום ואי במזרח״‪ ,‬ועוד — י״ל כי מקראי‬ ‫שמירה בכולם•)ומה שהי׳ להם דיו שער הוא רק לענין השתחוואה(‪,‬‬
‫ילפינן רק שצ״ל שמירה בכו״כ מקומות‪ ,‬שכהנים ולוים בנפרד‬ ‫כמ״ש בפי׳ הרא״ש שבהערה הקודמת‪ .‬אבל ראה מהרש״א כתובות‬
‫)תמיד כו‪ ,‬א( וכמה בצפון וכו׳ )תמיד בז‪ ,‬א( — ולהעיר משינוי‬ ‫שם‪.‬‬
‫הסדר במשנה להסדר בקרא )דה״א כו‪ ,‬יז(‪ .‬ולהעיר משו״ת צ״צ‬
‫חאו״ח סס״ז‪.‬‬
‫מכות ט‪ ,‬ב במשנה‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫•( וווק״ז מורו מה שנתמיד שם איוו מביא דיעה זו‪ .‬וראה תוס■‬
‫מסעי לה‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫רחירוח שם‪ .‬מי־ הרא״ש שס‪.‬‬
‫עה‬ ‫סי׳ יד‪ :‬שערי העזרה‬
‫בדרך ממילא שמירה )גם( על שער המוקד ושער‬ ‫אלא שהמחלוקת היא — כמה מהשערים יש להם דין‬
‫הניצוץ‪ ,‬לכן לא הוצרכו הלויים לשמור עליהם‬ ‫שער‪:‬‬
‫עפ״י כהנ״ל מובן הטעם ש)רבא ו(הרמב״ם‬ ‫ז‪.‬‬ ‫מה שהתנא דמשנה הראשונה אומר שהשמירה‬
‫הראשונה( דאמר‬ ‫)שבמשנה‬ ‫בפיה״מ ס״ל שהתנא‬ ‫היתה רק על חמשה שערי העזרה — אע״פ שלפועל‬
‫חמשה על חמשה שערי העזרה לא ס״ל כהתנא‬ ‫היו י״ג שערים — הוא מפני שלשיטתו רק לחמשה‬
‫ששבעה שערים היו בעזרה אע״פ שגם לתנא זה לא‬ ‫שערים הללו הי׳ דין שער ]ו״חמשה הוד הכוונה —‬
‫היתה השמירה אלא על ״חמשר שערים מן השבעה״‪:‬‬ ‫שערים שיש להם דין שער[;‬
‫בתחילת המשנה מיירי התנא בכל המקומות שהי׳‬ ‫אבל התנא שבמשנה האחרת שאומר ״שבעה‬
‫על הכהנים והלויים לשמור‪ ,‬וז״ל המשנה‪ :‬״בשלשה‬ ‫שערים היו בעזרה״‪ ,‬ס״ל ששבעה )מתוך י״ג השערים(‬
‫מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש בבית אבטינס‬ ‫יש להם דין שער‪ ,‬וממילא — כולם בכלל חיוב‬
‫ובבית הניצוץ ובבית המוקד והלוים כו׳ חמשה על‬ ‫שמירה; ומה שהשמירה לא היתה אלא על חמשה‬
‫חמשה שערי העזרה״‪.‬‬ ‫שערי העזרה הוא מחמת כי תרי מינייהו לא צריכי‬
‫ונמצא שהתנא מזכיר רק את השמירה )שע״י‬ ‫שימור‪ ,‬והיינו [לא שאינם חייבים בשמירה אלא[ —‬
‫הכהנים( ״בבית הניצוץ ובבית המוקד״ ולאח״ז בענין‬ ‫כהסברת הרמב״ם — ״שהרי הכהנים שומרים על שער‬
‫השמירה של הלויים על שערי העזרה‪ ,‬הוא אומר ״על‬ ‫המוקד ועל שער הניצוץ״ היינו ששני השערים‬
‫חמשה שערי העזרה״‪ ,‬וא״כ אם נאמר שתנא זה ס״ל‬ ‫נשמרים כבר ע״י הכהנים‪.‬‬
‫שז׳ שערים היו בעזרה ומה שהשמירה היא על חמשה‬
‫בזה מוסבר גם מה שיש להקשות על לשונו‬ ‫ו‪.‬‬
‫שערי העזרה הוא מחמת דתרי מינייהו לא צריכי‬
‫הנ״ל של הרמב״ם )בס׳ יד החזקה(‪ :‬״)ועל חמשה שערי‬
‫שימור‪ ,‬נמצא שאינו מזכיר )אפילו ברמז( את חיוב‬
‫העזרה ‪ (. .‬שהרי הכהנים שומרים על שער המוקד‬
‫השמירה שישנו על שער הניצוץ ושער המוקד;‬
‫ועל שער הניצוץ״‪:‬‬
‫ועוד וג״ז עיקר‪ :‬במקום שאפשר לומר שתנא‬
‫השמירה של הכהנים הרי לא היתה על שער‬
‫דוקא קאמר״ ופירש דבריו״י‪ -‬אין אומרים שזהו לאו‬
‫המוקד ועל שער הניצוץ‪ ,‬אלא ״בבית הניצוץ ובבית‬
‫דוקא וסתם וכר‪.‬‬
‫המוקד״‪ ,‬כמ״ש במשנה״^ )וררמב״ם בעצמו מביא את‬
‫ולכן סובר )רבא ו(הרמב״ם שתנא ןה ס״ל שחמשה‬
‫זה כמה הלכות לפני״ד׳( — א״כ למה משנה הרמב״ם‬
‫שערים היו בעזרה — רק חמשה שערים הי׳ להם דין‬
‫לכתוב ״על שער״י המוקד ועל שער הניצוץ״?‬
‫שער ומחוייבים בשמירה יי‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬בספר היד‪ ,‬ששם כותב הרמב״ם פסק‬ ‫ולפי הנ״ל מובן‪ :‬בזה מדגיש הרמב״ם שגם שני‬
‫ההלכה )כדעת הרבים( ששבעה שערים היו לה‪ ,‬מדייק‬ ‫שערים אלו דין שער להם‪ ,‬וממילא חייבים בשמירה‪,‬‬
‫שמה שהשמירה היא רק על חמשה שערי העזרה הוא‬ ‫ומה שאין הלויים שומרים עליהם‪ ,‬זהו מחמת שע״י‬
‫מחמת ששמירת הכהנים היא )לא רק ״בבית הניצוץ‬ ‫שמירתם של הכהנים ״בבית הניצוץ ובבית המוקד״ הם‬
‫וכבית המוקד״ — כדעת הת״ק — אלא‪ ,‬שבדרך‬ ‫כבר בדרך ממילא ״שומרים על שעריי המוקד ועל‬
‫ממילא‪ ,‬השמירה היא גם( ״על שער המוקד ועל שער‬ ‫שער הניצוץ״‪.‬‬
‫הניצוץ״‪.‬‬ ‫כלומר‪ :‬בדין השמירה בבית המוקד ובבית הניצוץ‬
‫ישנם שני דינים‪ :‬א( חיוב השמירה מחמת הבית )כמו‬
‫ועצ״ע במשנה מדות פ״א מ״ה ״והלויים מלמטז״ דלא‬ ‫‪2‬ו(‬
‫בית אבטינס( — שזה שייך לכהנים; ב( מחמת השערים‬
‫כפיה״מ )מ״א( ודלא כבהל׳ ביהב״ח )פ״ח ה״ח( ודלא ‪ . .‬כאביי!‬
‫והרמב״ם לא הביאו‪ ,‬וראה משנה למלך הל' ביהב״ח פ״ח ה״ד‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫שבהם — שזה שייך )בעיקר( ללויים‪ ,‬אלא מכיון שע״י‬
‫ויש להאריך בכ״ז‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫שמירתם של הכהנים בבית המוקד ובבית הניצוץ ישנה‬
‫תה״ד הובא בט״ז שו״ע או״ח סשי״ט סק״ב‪.‬‬ ‫ו‪( 3‬‬
‫ראה דרכי שלום כללי הש״ס סי׳ שב מתוד״ה יבמות כז‪,‬‬ ‫‪4‬ו(‬
‫א‪ .‬ועד״ז אפילו בנוגע לתושב״ב ראה רש״י וירא כא‪ ,‬לד; לא בא‬ ‫ריש תמיד ומדות‪.‬‬
‫הכתוב לסתום אלא לפרש‪.‬‬ ‫ה״ה‪.‬‬ ‫‪; 20‬‬
‫ושער הניצוץ והמוקד — או שאין להן דין שער ופטורים‬ ‫‪( 3s‬‬ ‫במדות שם מ״ה ״שלישי לו בית המוקד״‪ .‬אבל עדיין קשה‬ ‫סב(‬
‫משמירה‪ ,‬או שנכללים ב״חמשה על חמשה שערי העזרה״ והלויים‬ ‫שינוי הלשון ר ר ח ב י ס ‪ .‬ובמלאכת שלמה )מדות שם( מביא גירסא‬
‫שומרים שם )ולא שנפטרים ע״י שמירת הכהנים(‪ .‬וראה פי׳ הרא״ש‬ ‫״שער בית המוקד״ וכותב ע״ז; ״כד מצאתי כו׳ והנאני״‪.‬‬
‫תמיד כז‪ ,‬א ד״ה על ה׳ שערי העזרה וד״ה אלמא‪ .‬משנה למלך שם‪.‬‬ ‫וצע״ק דהא כהן שעבד עבודת לוי ה״ז בל׳׳ת )רמב״ם הל'‬ ‫וו(‬
‫ואכ״מ‪.‬‬ ‫כלי המקדש ספ״ג(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫עו‬
‫סימן טו‬
‫המקדש כולו הי׳ במעלה ההר‬
‫״כנגדן‬ ‫גם‬ ‫שכ״ה‬ ‫במדבר‬ ‫שהיו‬ ‫השלוש מחנות‬ ‫ברמב״ם הלכות בית הבחירה פ״ו‪ ,‬הל׳ א־ד‪:‬‬ ‫א‪.‬‬
‫לדורות״[‪.‬‬ ‫״המקדש כולו לא הי׳ במישור אלא במעלה ההר‬
‫ולכן הי׳ מקום לומר‪ ,‬שכשם שכל המשכו הי׳‬ ‫)ולאח״ז ממשיך ומבאר פרטי החילוקים והעליות כו׳‬
‫)בפשטות( במישור‪ ,‬וחלק אחד בו לא הי׳ גבוה מן‬ ‫— ( כשאדם נכנס משער מזרחי של הר הבית מהלך‬
‫האחר‪ ,‬כך הי׳ גם המקדש באופן זה‪,‬‬ ‫עד סוף החיל בשוה‪ .‬ועולה מן החיל לעזרת הנשים‬
‫בשתים עשרה מעלות כו׳ ומהלך כל עזרת הנשים‬
‫לכן מתחיל הרמב״ם‪ :‬״המקדש כולו ‘ לא הי׳‬
‫בשוה ועולה ממנה לעזרת ישראל שהוא תחלת העזרה‬
‫במישור )כמו המשכן(‪ ,‬אלא במעלה ההר״‪.‬‬
‫בחמש עשרה מעלות כו׳ ומהלך כל עזרת ישראל‬
‫ס׳ היד הרי תוכנו הוא ״הלכות הלכות״‪ .‬א״כ‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בשוה ועולה ממנו לעזרת הכהנים במעלה גבוהה אמה‬
‫מובן‪ ,‬שזה שהרמב״ם מתאר ש״המקדש כולו לא הי׳‬ ‫כו׳ ומהלך כל עזרת הכהנים והמזבח כו׳ ועולה משם‬
‫במישור אלא במעלה ההר״‪ ,‬אינו רק מפני שכן היתה‬ ‫לאולם בשתים עשרה מעלות כו׳ והאולם וההיכל כולו‬
‫צורת הבית בפועל — שמאחר שהמקדש הי׳ בנוי על‬ ‫בשוה״‪.‬‬
‫הר‪ ,‬שהוא עולה והולך בשיפוע‪ ,‬לכן הי׳ הכרחי לבנות‬ ‫הטעם שהרמב״ם מתחיל בשלילה )ומוסיף אותה(‬
‫את חלקי הבית זה למעלה מזה — אלא» זהו עניו של‬ ‫— ״המקדש כולו לא הי׳ במישור )אלא במעלה ההר(״‪,‬‬
‫הלכה״ ב״מקדש כולו״״‘ — ובשני הפרטים של שלילה‬ ‫ואינו כותב את החיוב בלבד ״המקדש כולו הי׳ במעלה‬
‫ההר״ — יש לומר‪:‬‬
‫לכאורה י״ל שוהו דיוק לשון הרמב״ם כאן ״המקדש כולו״‪,‬‬ ‫‪(6‬‬ ‫היות שלדעת הרמב״ם‪ ,‬קיום המצות עשה ד״ועשו‬
‫כי מאחר שכבר כתב )פ״א ה״ה( שרק ההיכל )קדש קה״ק ואולם(‬ ‫לי מקדש״׳ בבנין בית המקדש — הי׳ בהמשך‬
‫והעזרה )היינו עזרת ישראל‪ ,‬וכלשונו כאן ה״ב‪ :‬עורת ישראל שהוא‬ ‫לה״משכן שעשה משה רבינו)במדבר(״‪ ,‬כמ״ש בתחלת‬
‫תחלת העזרה( נקרא מקדש)שהם בדוגמת המשכן(‪ ,‬וכאן הרי מפרש‬
‫שמפרט שם גם בעניו‬ ‫הל׳ בית הבחירה^‪ :‬וכמו‬
‫״ועולה מן החיל לעזרת הנשים כוי״ )״שהחיל ועזרת נשים מעלה‬
‫ה״דברים״ שבבנין הביתג‪:‬‬
‫יתירה בבית עולמים״ — רמב״ם שם פ״ז הי״א( — לכו הוצרך‬
‫להקדים ״המקדש כולו״‪ ,‬היינו ״מקדש״ במובנו הכללי*‪.‬‬ ‫״ואלו הו הדברים שהו עיקר בבניו הבית‪ ,‬עושין‬
‫אבל יש לדחוק שגם ב״מקדש כולו״ כוונתו לחלקי המקדש‬ ‫בו קדש וקדש הקדשים ויהי׳ לפני הקדש מקום אחד‬
‫שנקראים מקדש )שם פ״א ה״ה( היינו מעזרת ישראל ולפנים)הנמנה‬
‫והוא הנקרא אולם‪ ,‬ושלשתן נקראיו היכל ועושיו‬
‫כאן ה״ג ואילך(‪ .‬ואכ״מ‪ .‬וראה אנציקלופדיא תלמודית ערך ביהמ״ק‪.‬‬
‫מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנה כעין קלעי‬
‫וראה לקמן הערה נ‪. 1‬‬
‫החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעי!‬
‫נוסף על העיקר שאיו זה הכרח גמור‪ ,‬שהרי כמו שמהלך‬ ‫‪(7‬‬
‫עד סוף החיל בשווה וכל עזרת הנשים וכו׳ ב שוו ה)ולא בשיפוע(‪ ,‬כך‬ ‫חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש״‪.‬‬
‫יכול להיות משך כל המקדש כולו‪.‬‬ ‫ומובן מפשטות לשונו‪ ,‬שה״דברים״ שהם ״עיקר בבניו‬
‫ראה קרית ספר כאן רפ״ו‪ .‬וראה שם גם בפ״ה‪.‬‬ ‫‪(8‬‬ ‫הבית״ הם כעין ובדומה להמשכד‪.‬‬
‫דאם נאמר שכוונת הרמב״ם בד׳ הלכות הראשונות בפ״ו‬ ‫ח(‬
‫בעניו‬ ‫ןועד״ז כתב להלן בהל׳ בית הבחירה‬
‫היא — רק הקדמה לזה שמסיים בהלכה ה ״נמצא גובה קרקע‬
‫ההיכל על קרקע כר ומפני זה עשו כותל שעל גבי שער זה נמוך‬
‫כדי שיהא כהו כר״)וכ״מ מפיה״מ להרמב״ם מדות פ״ב מ״ד וה׳( —‬
‫לא הוצרך הרמב״ם להאריך כ׳׳כ בד׳ הלכות הראשונות‪ ,‬כ״א לומר‬
‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪0‬‬
‫כמה גבוה עזרת נשים מן החיל; עזרת ישראל מעזרת נשים‪ ,‬וכו׳‪ .‬או‬
‫רפ״א‪ .‬וראה בארוכה לעיל סימן ב‪ .‬וש״נ‪ .‬לקמן ח*ב שיחה‬ ‫‪(2‬‬
‫שהי׳ מספיק רק מ״ש בה״ה‪.‬‬
‫ג סעיף ד ובהנסמו בהערות שם‪.‬‬
‫וראה לעיל הערה ‪.6‬‬ ‫‪( 10‬‬
‫הלי בית הבחירה פ״א ה״ה‪.‬‬ ‫ו{‬
‫ראה לעיל סימן ב סעיף י‪ .‬ושי־נ‪ .‬וראה גם קרית ספר‬ ‫‪(4‬‬
‫‪ c‬ראה יבמות ו‪ ,‬כ )הוכא ברמב״ס כאן פ״ז ה״א‪ .‬ע״ש(‪ :‬איזו‬ ‫להמבי״ט על הרמב״ם שם פ״ד‪.‬‬
‫יא מורא מקדש לא יכנס אדם כהר הכיח כו׳‪ .‬וראה בכורים פ״א‬ ‫פ״ז הי״א‪.‬‬
‫עז‬ ‫טי׳ טו‪ :‬המקדש כולו הי׳ במעלה ההר‬
‫בפרק שלאח״ ‪n‬י(‪ .‬ועפ״ז י״ל שהדין ד״המקדש כולו לא‬ ‫וחיוב‪ :‬״המקדש כולו״) א( צריך להיות שלא במישור‬
‫הי׳ במישור אלא במעלה ההר״ קשור עם עליות‬ ‫— ״לא הי׳ במישור׳‪ /‬ועוד זאת ״אלא״)ב( הוא צריך‬
‫הדרגות שבקדושת המקדש — כל חלק שבמקדש‬ ‫להיות ״במעלה ההר״‪.‬‬
‫הגבוה בשטח מקומו יש בו קדושה נעלית יותריי‪.‬‬
‫ויתירה מזו י״ל‪ :‬מזה שהרמב״ם מדייק לכתוב‬
‫ולכן דין זה הוא רק בהמקדש ולא בהמשכן — כי‬ ‫בלשון ״לא ‪ . .‬אלא״ — ולא ״המקדש כולו הי׳ במעלה‬
‫זה שמחמת חילוקי הדרגות שבקדושה נפעל דין‬ ‫ההר ולא במישור״ — משמע״ שאי״ז עניו של לכת ‬
‫שנתחדש‬ ‫בשטח מקומם‪ ,‬קשור עם גדר הקדושה‬ ‫חילה בלבד‪ ,‬אלא זהו תנאי לעיכובא^׳‪.‬‬
‫בהמקדש )לגבי קדושת המשכן(‪.‬‬
‫אבל צריך להבין‪ :‬מאחר שבנין המקדש הוא‬
‫ההסברה בזה‪:‬‬ ‫מקדש‪ ,‬שקיומה התחיל‬ ‫לי‬ ‫ועשו‬ ‫ממצות‬ ‫המשך‬
‫ישנו חילוק עיקרי בין המשכן ובין בית המקדש‪:‬‬ ‫בהמשכן; והדברים שהן עיקר בבנין הבית הם בדוגמת‬
‫המשכן הי׳ בנין ארעי‪ ,‬כמ״שי״ ״ואהי׳ מתהלך באהל‬ ‫הדברים שבמשכן כנ״ל — מהי ההסברה שבענין זה‬
‫ובמשכן״‪ ,‬ובלשון הרמב״ם הנ״ל ש״המשכן שעשה‬ ‫צריך המקדש להיות שונה מהמשכף׳?‬
‫משה ‪ . .‬הי׳ לפי שעה״‪ :‬משא״ב בית המקדש הי׳ ״דירת‬ ‫ואע״ם שבכמה פרטים הי׳ ביהמ״ק שונה מהמשכן‪,‬‬
‫קבע״ ” ובלשון הרמב״ם״ ״כיון שנבנה המקדש‬ ‫מתחיל ממדת המקדש וכו״ב פרטים בגוף הבנין —‬
‫בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית‬ ‫הנה‪ :‬א( גם בהם צריך להיות טעם‪ ,‬ב( בכמה מהם‬
‫לה׳ ולהקריב בהן קרבן ואין שם בית לדורי הדורות‬ ‫הטעם פשוט‪ ,‬כגון — המקדש הי׳ בנוי )גם( מאבנים‬
‫אלא בירושלים בלבד ובהר המורי׳״י׳‪.‬‬ ‫וכיו״ב‪ ,‬הוא הי׳ הרבה יותר גדול וגבוה מהמשכן וכר‬
‫והחילוק ביניהם בגדר הקדושה הוא‪ :‬במשכן‬ ‫מכיון שהוא הי׳ לדורות במקום אחד וכיו״ב‪ ,‬ג( כאן‬
‫היתה חלות הקדושה )בעיקר( בהבנין וחלקיו —‬ ‫דוקא מודגש ובפרטיות גדולה ש״המקדש כולו לא הי׳‬
‫הקרשים והיריעות כו׳ )שהם נמשחו בשמן המשחה™‬ ‫במישור )כמו המשכן( אלא במעלה ההר וכו״׳‪.‬‬
‫והיו קבועים(‪ ,‬בהם לא הי׳ שום שינוי; אבל בביהמ״ק‬ ‫ג‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬
‫היתה גם ” ״קדושת מקום״ ” — עצם מקום המקדש‬
‫חילוקי המקומות שהיו במקדש ״במעלה ההר״ —‬
‫נתקדש‪ :‬ובשני ענינים‪ :‬א( דוקא בנוגע לבית המקדש‬
‫שההילוך מחלק אחד לשני הי׳ באופן של עלי׳ במעלות‬
‫— הם בהתאם עם זה שכל אחד מהם הי׳ בו תוספת‬
‫ועלי׳ בקדושה לגבי המקום שלפניו )כמ״ש הרמב״ם‬
‫פ״ז הט״ז ואילך‪.‬‬ ‫‪4‬ו(‬
‫אבל לא כל מקום המקודש יותר גבוה יותר בשטח‪— .‬‬ ‫ייו(‬
‫ראה לקמו בפנים )ס״ה ואילך( בנוגע לקה׳־ק‪ ,‬ויל״ע בנוגע להחיל‬
‫להעיר מתוד״ה מתני׳ דלא )מנחות פג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫שלדעת הרמב״ם ״מהלך עד סוף החיל בשוה״•‪ .‬וכן צ׳־ע בנוגע לבין‬
‫וי״ל שתלוי בהנ״ל )הערה ‪ ( 6‬בפי׳ ״המקדש כולו״‪ ,‬ואם‬ ‫‪( 12‬‬
‫האולם ולמזבח‪ ,‬שאיו שם מעלות‪ ,‬אף ש״בין האולם ולמזבח מקודש‬
‫״הכל בכתב גו״׳ קאי )גם( על בל )הפרטים( הר הבית )ראה הערה‬
‫ממנה )מעזרת כהנים(״ )שם פ״ז ה״ב(‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.46‬‬
‫‪ ,( 13‬ואם כל הפרטים שב״הכל בכתב גו״׳ הן למצוה או גם לעיבובא‪.‬‬
‫ש״ב ז‪ ,‬ו‪ .‬ראה שהש״ר פ״א‪ ,‬טז )ג(‪ .‬תו״א ר״פ ויגש‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫ואכ׳׳מ‪.‬‬
‫ראה שהש״ר שם‪ .‬תו״א שם‪.‬‬ ‫‪07‬‬ ‫כי אף ש״הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל׳׳)דה׳׳א כח‪ ,‬יט(‪,‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫שם פ״א ה׳׳ג‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬ ‫ד״כל מלאכת התבנית )ש(הודיעו הקב״ה בו״־ )פרש״י סוכה נא‪,‬‬
‫וראה בארוכה לקמן ח׳׳ב שיחה ד ם״ד ואילך‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬ ‫סע״ב‪ .‬וראה גם ירושלמי מגילה פ״א ה׳׳א(; ויתירה מזו‪ :‬בסוכה שם‬
‫תשא ל‪ ,‬בו‪ .‬פקודי מ‪ ,‬ט‪ .‬וראה שבועות טז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬
‫מוכח‪ ,‬דנאמר זה לא רק על העזרה ומבפנים )וראה פרש׳׳י שם‪.‬‬
‫ראה מהרש׳׳א שם טו‪ ,‬א‪ :‬לא הי׳ למשכן שום קביעות‬ ‫‪( 21‬‬
‫וראה פרש״י דה״א שם( — מ״מ אין לומר בסתם עניו שהוא גזה׳׳ב‬
‫מקום ולא הוה צריך לקדש המקום בהיקף ב׳ תודות ובשירי מנחה‬
‫ואין ע״ז שום הסברה‪ .‬וראה קרית ספר שם ספ״ד‪.‬‬
‫אלא שהמשכו נתקדש במשיחה אבל ‪ . .‬בבניו בהמ׳׳ק שנקרא נחלה‬
‫בעי לקדושי המקום )עיי״ש‪ ,‬ועד״ז כתב בנוגע לשילה‪ :‬שהוא מקרי‬
‫מ״ט דנק־ כיח ה״א‪ .‬וברד״ק י חז ק אל) מ‪ ,‬ה( שההר בכללו נקרא בית‬
‫מנוחה בקביעות מקום בו׳ ע״ב הוה צריך לקדש המקום‪ .‬וראה‬
‫בהנסמו לקמן הערה ‪ .(23‬וראה תום׳ שבהערה הבאה‪ ,‬לקמן הערה‬
‫המקדש‪ .‬וראה מאירי ינ מו ת ז‪ ,‬ב דביאר המחלוקת דת״ק ור״י אם‬
‫עזרת נשים בכלל מקרש מנזמא הנכנס חייב כרת( או לא הזי בכלל‬
‫‪.26‬‬
‫מקדש‪ .‬וראי! שח דיש פוסקים שאח עזרת נשים בכלל כרת כוי‪ .‬ושם‬
‫ראה תוד״ה או אידי שבועות טז‪ ,‬ב — בפי׳ רבינו חיים‬ ‫‪( 22‬‬
‫)בחלק הפסקים שם ו‪ ,‬א( ד מצוח מורא מקרש אינה אלא מפתח‬
‫כהן‪.‬‬
‫העזרה ולפנים כוי ומד״ס אף בהר הבית כן‪ ,‬הא מן התורה ‪ . .‬ואץ‬
‫קרוי מקדש וראה שו״ת אבני נזר יו״ד ח״ב סתנ״א אוח כ ואילך‪,‬‬
‫וראה לעיל בשוה״ג להערה ‪.6‬‬ ‫•(‬ ‫זאכי־מ‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל' ביהב״ח‬ ‫עח‬
‫בית בנוי ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע״פ‬ ‫נאמריי‪ ,‬״המקום אשר יבחר ה׳ אלקיכם בו״‪ ,‬ב( הי׳‬
‫שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה״‪ .‬כי המקום עצמו‬ ‫מעשה קידוש של קרקע )רצפה( של המקדש כו׳ “‬
‫נתקדש )״מפני השכינה״ ”( — ״המקום אשר יבחר גו״׳‬ ‫ואע״פ שגם בנוגע להמשכן נאמר» )לגבי סוטה(‬
‫— הבחירה היא בהמקום‪ ,‬לכן הקדושה קבועה שם‬ ‫״ומן העפר אשר יהי׳ בקרקע המשכן יקח הכהן״ — הי׳‬
‫)לעולם ועד( ”‪.‬‬ ‫זה א( רק ארעי — ״לפי שעה״‪ ,‬ב( אפילו באותה שעה‬
‫עפי״ז מובן הטעם שדוקא בהמקדש הי׳‬ ‫ד‪.‬‬ ‫— אין זה מחמת הקדושה של המקום “ והקרקע מצד‬
‫החידוש ש״המקדש כולו לא הי׳ במישור אלא במעלה‬ ‫עצמם‪ ,‬אלא מחמת האהל מועד )יריעות וקרשים( —‬
‫ממקום למקום‬ ‫בהעליות‬ ‫ההר״ ופרטי החילוקים‬ ‫המשכן שעמד על קרקע זו‪.‬‬
‫שבבית המקדש‪:‬‬ ‫ומהאי טעמא ישנו חילוק בין מקום המשכן למקום‬
‫המקדש‪ ,‬שבמשכן‪ ,‬לאחרי שפרקוהו ונסעו משם ”‪ ,‬לא‬
‫בשייכות‬ ‫קדושה‬ ‫ישנה‬ ‫שבו‬ ‫בהמקדש‬ ‫דוקא‬
‫נשארה שום קדושה במקום הראשון “ )ובדוגמת מה‬
‫להמקום גופא — המקום הוא ״מקום אשר יבחר ה׳ גו״׳‬
‫שהי׳ בהר סיני לאחר מתן תורה״‪ ,‬״במשוך היובל המה‬
‫— שם שייך לומר שחילוקי הקדושה שבמקדש פועלים‬
‫יעלו בהר״״י(;‬
‫חילוקים במקום המקדש‪ ,‬בגובה השטח של המקומות‪,‬‬
‫שבזה מחולק מקום אחד מחבירו‪ .‬כי קדושת המקום‬ ‫משא״ב בבית המקדשיי‪ ,‬הרי הדין הוא‪ ,‬כמ״ש‬
‫שבביהמ״ק היא לא)רק( קדושה כללית)בלבד(‪ ,‬השווה‬ ‫הרמב״ם״ ש״מקריבין הקרבנות כולן אע״פ שאין שם‬
‫בביהמ״ק כולו‪ ,‬אלא ישנם חילוקי דרגות בקדושת‬
‫המקום בהתאם לדרגות הקדושה של חלקי הבית —‬ ‫ראה יב‪ ,‬יא‪ .‬ספרי ופרש״י שם‪ .‬וראה בארוכה לעיל סימן‬ ‫?‪( 2‬‬
‫היכל‪ ,‬עזרה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ראה זבחים כד‪ ,‬א בפרש״י ותום׳ שם‪ .‬רמב״ם הל׳ בית‬ ‫‪( 24‬‬
‫]וגם הקדושה המיוחדת של המקום הפרטי קבועה‬
‫הבחירה פ״א הלכה יו״ד ובמפרשי הרמב״ם שם‪.‬‬
‫לעולם — ״אע״פ שאין שם בית בנוי״‪ ,‬כמובן )גם(‬
‫נשא ה‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( 25‬‬
‫מהרמב״ם הנ״ל ש״אוכלין ק״ק בכל העזרה אע״פ‬ ‫ראה ספרי נשא שם ״מגיד הכתוב כו׳ מפני שהמקום‬ ‫‪(26‬‬
‫שהיא חריבה כו״׳‪ ,‬שאכילת ק״ק מקומה בעזרה ”[‪.‬‬ ‫מקדשו״‪ .‬אבל ראה אמבוהא דספרי לספרי זוטא שם‪ ,‬דהכוונה בזה‬
‫רק שמזמינו שיהי׳ ראוי למי סוטה‪ .‬עיי׳׳ש‪ .‬ולהעיר מהדיעה בסוטה‬
‫משא״כ המשכן שלא הי׳ באופן של קביעות‬
‫טו‪ ,‬סע״ב )וראה פרש״י שם( דא״צ להניחו בקרקע ההיכל‪.‬‬
‫במקום — שלא הי׳ ב״מקום אשר יבחר ה״׳‪ ,‬אלא‬
‫ראה מנחות צה‪ ,‬סע״א )וש״נ(‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬ ‫‪(27‬‬
‫קדושת המשכן היתה בה)חלקים של ה(אהל מועד‪,‬‬ ‫ראה תוד׳׳ה בשילה )יומא מד‪ ,‬א( דמפרש עפ׳׳ז השקו״ט‬ ‫‪(28‬‬
‫קרשים ויריעות וכו׳ — לכן במשכן לא הי׳‪ ,‬לא נמשך‬ ‫בשבועות שם‪ .‬עיי״ש‪ .‬ולהעיר שבתום׳ שם ״אבל במשכן לאחר‬
‫ולא נקבע החילוק שבין קדושת חלקי המשכו בתוך‬ ‫שנסעו משם ופירקוהו והעמידוהו במקום אחר אין חייבין על מקומו‬
‫המקום במדבר — שבו היתה חניית המשכן)הארעית(‪.‬‬ ‫הראשון״ )וראה פי׳ רגמ״ה מנחות שם ״שאין ראויים להכנס לאותו‬
‫מקום שהי׳ בי׳ אה׳׳מ מפני שהי׳ קדוש״(‪ .‬וראה אמבוהא דספרי נשא‬
‫ולכן הי׳ מקום חמשכן ב״מישור״ — בשטח‬ ‫שם‪ .‬ואכ״מ‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫המשכן גופא לא הי׳ מקום )של חלק( אחד מהמשכן‬ ‫ראה תענית כא‪ ,‬ב‪ :‬שכן מצינו בה״ס שכל זמן כו׳ וכן‬ ‫‪(29‬‬
‫חלוק ממשנהו‪.‬‬ ‫מצינו באהל מועד כו׳‪.‬‬
‫יתרו יט‪ ,‬יג ובפרש״י שם‪.‬‬ ‫‪no‬‬
‫ולכן מדגיש הרמב״ם חילוק זה שבין המשכן‬
‫ראה מו׳׳ק ט‪ ,‬א )ועד״ז שבועות טז‪ ,‬ב(‪ :‬משכן שאין‬ ‫‪1‬ו(‬
‫להמקדש — למרות שישנם כו״כ חילוקים ביניהם‬ ‫קדושתו קדושת עולם ‪ . .‬מקדש שקדושתו קדושת עולם*‪ .‬וראה‬
‫)כנ״ל( — כי דוקא בזה ש״המקדש כולו לא הי׳‬ ‫ר״ח שם‪ .‬תום׳ יומא שם‪ .‬ובחי׳ הרמב״ן שבועות שם; ואפשר דמאי‬
‫דקדושתו קדושת עולם שמאחר שנבחר הבית שוב לא השרה הקב״ה‬
‫שכינתו במקום אחר אע״פ שחרב‪ .‬משא״כ במשכן שנבחר אח״כ‬
‫שם הט״ז‪ — .‬ולהעיר שנקראת כך ״על שם ששוכנת‬ ‫‪( 53‬‬
‫מקדש‪ .‬וראה חידושי הרשב״א והריטב״א שם‪.‬‬
‫ומתלבשת תוך כר״ )תניא פמ׳׳א — נז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫הל׳ בית הבחירה פ״ו הט״ו‪.‬‬ ‫‪( !2‬‬
‫וכבר נת׳ כמ׳׳פ שקביעות קדושת שכינה בהמקום באה מצד‬
‫מעשה הקידוש שקדשה שלמה )שם הי״ד(‪ .‬ראה לקו״ש חט״ו ם״ע‬
‫‪ 206‬הע׳ ‪ .49‬לעיל סימן ג‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫•( להעיר עד״ז משיעור הרמב״ם דיוס ג׳ ד שבוע זה• — הל׳‬
‫ואין בכל הנ״ל סתירה להמבואר לקמן)ח״ב שיחה ג סעיף‬ ‫‪(34‬‬ ‫נזירות )פ״ז הי״ג( — החילוק דנזיר וכהן‪., ,‬שזה )נזיר( קדו שחו‬
‫ה( עד״ז לגבי המשכן — כי שם המדובר לא במקום המשכן‪ ,‬כ״א‬ ‫קדושת שעה )ואפילו היי נזיר עולם(‪ ,‬והכהן קדושתו קדושת עולם״‪.‬‬
‫בחלקי המשכן‪.‬‬ ‫יראה רדב׳׳ז ‪ 1‬לח״מ שס‪.‬‬
‫ראה זבחים סג‪ ,‬א‪ .‬וש׳׳נ‪ .‬ספרי קרח יח‪ ,‬יו״ד‪ ,‬וראה לשון‬ ‫‪( 35‬‬
‫הרמב״ם הל׳ מעשה הקרבנות פ״י ה״ג‪.‬‬ ‫רש״פ ראה תשר״ח — שאז י״ל שיחה זו‪ .‬המו׳־ל‪.‬‬ ‫•(‬
‫עט‬ ‫טי׳ טו‪ :‬המקדש בולו הי׳ במעלה ההר‬
‫הי׳ בנין המשכן בהתאם להענינים כמו שהם נמשכים‬ ‫במישור אלא במעלה ההר״)חילוקי העליות שבחלקי‬
‫בסדר ההשתלשלות‪ ,‬מכסה המשכן למעלה הי׳ מחי‬ ‫המקדש( בא לידי ביטוי חידוש עיקרי שבמקדש לגבי‬
‫וכן יריעות העזים שלמטה ממנו‪ ,‬ו)רובן של( היריעות‬ ‫המשכן — שבהיותו ״המקום אשר יבחר ה׳״ פעלו‬
‫שלמטה מהן‪ .‬למטה מזה מיעוטא דיריעות המשכן‬ ‫המקדש וחלקיו על מקומו — בקדושת המקום‪.‬‬
‫וחלקי המשכן הנמוכים‪ ,‬קרשי המשכן‪ ,‬היו מצומח‪,‬‬
‫אבל לפי״ז צריד להבין‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫ולמטה מזה האדנים וקרקע המשכן‪ ,‬הי׳ מכסף ועפר‪,‬‬
‫דומם‪.‬‬ ‫לפי הנ״ל שהעליות בשטח המקום קשורות עם‬
‫הדרגות השונות והעליות שבקדושת המקום‪ ,‬שככל‬
‫היתרון והחידוש בביהמ״ק)לגבי המשכן( הוא בזה‬
‫שהקדושה של חלק שבמקדש נעלית יותר הי׳)שטח(‬
‫שעל ידו נשלמת הכוונה שנתאוה הקב״ה להיות לו‬
‫מקומו גבוה יותר — למה לא היו מעלות )וריבוי‬
‫דירה בתחתוניסגי׳ דוקא‪ ,‬שהקדושה‪ ,‬השראת השכינה‪,‬‬
‫מעלות( לעלות לקדש הקדשים?‬
‫תומשך בתוך העולם ותחדור בו‪ ,‬עד לדרגא הכי‬
‫נמוכה שבגשמיות העולם — גם בסוג הדומם‪ ,‬שבו‬ ‫הרי קה״ק הי׳ )כשמו קדש לגבי הקדשים( חלוק‬
‫חיותו ורוחניותו אינן נראות בגלוי‪.‬‬ ‫בקדושתו מכל חלקי הבית‪ ,‬וכמו שהרמב״ם מבאר‬
‫בפרק שלאח״ז־׳י‪ -‬שהקדושה הכי נעלית״ היתה בבית‬
‫ומאחר שענינו של ביהמ״ק הוא להמשיך את‬
‫קדש הקדשים ״שאין נכנס לשם אלא כהן גדול‬
‫השראת השכינה בהעולם באופן שהקדושה תחדור‬
‫ביוהכ״פ בשעת העבודה״‪ .‬א״כ הי׳ צריך להיות גבוה‬
‫בתוך הגשמיות ותעלה אותה‪ ,‬לכן התבטא זה גם‬
‫)וגבוה הרבה( יותר בשטח מקומו?!‬
‫במציאותו הגשמית של העולם גופא — שהמקום שבו‬
‫עמד ביהמ״ק הי׳ בהר‪ ,‬למעלה מהמקומות שסביבו״‪:‬‬ ‫ויובן זה בהקדם הביאור בהנ״ל‪ ,‬בההפרש שבין‬
‫וככל שהעלי׳ ומדריגת הקדושה שבמקדש היו נעלית‬ ‫המשכן והמקדש‪ ,‬לפי סגנון תורת החסידות*נ‪:‬‬
‫יותר‪ ,‬הי׳ גם המקום הגשמי גבוה יותר בגשמיות‪.‬‬ ‫המשכן שהי׳ דירת עראי )כביכול( להקב״ה‪ ,‬הי׳‬
‫משא״כ המשכן‪ ,‬אשר )עיקר( ענינו לא הי׳‬ ‫עשוי מעצים )קרשים( — צומח ויריעות — )העשויות‬
‫שהשראת השכינה שבו תחדור בתוך גשמיות העולם‬ ‫בחלקן ממין( החי )ורק הקרקע‪ ,‬שעלי׳ הקימו את‬
‫עד להדומם שבו‪ ,‬הארץ‪ ,‬שאין למטה ממנו — לכן‬ ‫המשכן לפי שעה הי׳ דומם‪ ,‬עפר ’’(‪ :‬משא״ב ביהמ״ק‪,‬‬
‫השראת השכינה והקדושה שבו נשארו כאילו מציאות‬ ‫שהי׳ דירת קבע של הקב״ה‪ ,‬הי׳ בנוי בעיקר מאבנים‬
‫בפני עצמה‪ ,‬שלא באה לידי ביטוי בהמקום הגשמי‪.‬‬ ‫)״ואין בונים בו עץ בולט כלל אלא או באבנים או‬
‫ולכן‪ ,‬אע״פ שבמשכן היו חילוקים בדרגות הקדושה‪,‬‬ ‫בלבנים״״^( — דומם‪ ,‬שלמטה מסוג הצומח והחי‪.‬‬
‫מ״מ הי׳ — בהמקום בעולם הזה — כולו במישור‪ ,‬לא‬ ‫ומבואר הטעם בזה‪ :‬ענינו של המשכן הי׳)לא כל‬
‫מוגבה בהתאם למדריגת הקדושה‪ — ,‬במישור אפילו‬ ‫כך לפעול שינוי קבוע בגשמיות העולם‪ ,‬אלא()בעיקר(‬
‫עם מקום המדבר‪.‬‬ ‫״לשקף״ את סדר ההשתלשלות של העולמות״־‪ .‬ולכן‬
‫הקדשים‬ ‫שקדש‬ ‫הטעם‬ ‫גם‬ ‫מובן‬ ‫עפי״ז‬ ‫ו‪.‬‬

‫פ״ז הכ״ב‪.‬‬ ‫‪( J6‬‬
‫ביותר‪ ,‬לא הי׳ נבדל‬ ‫המקודש‬ ‫שבמקדש‪ ,‬המקום‬
‫כי חלק העלי׳ שהי׳ מכוון על קדש הקדשים ש״אין נכנסין‬ ‫‪7‬ן(‬
‫בגובהו מהיכל המקדש‪:‬‬
‫לו אלא פעם אחת בשבוע לידע כו׳׳׳)שם הכ׳׳ג( אינה עלי׳ בקדו שה‬
‫הענין שהקדושה‪ ,‬הרוחניות של המקדש פועלת‬ ‫לגבי קה״ק — עי׳ לשון הרמב׳׳ם שם )שלא כתב כמו בהשאר‬
‫בהעלי׳ של המקום הגשמי — ושמטעם זה מקום אחד‬ ‫שלפנ״ז ״מקודש ממנו׳׳(‪ .‬והרי מפורש ברמב׳׳ם )לעיל הי׳׳ג( דרק‬
‫״עשד קדושות הן בא׳׳י וזו למעלה מזו׳׳‪ .‬ובקרית ספר שם ״דאע׳׳ג‬
‫גבוה ממקום שני‪ ,‬לפי החילוקים שבהקדושה — שייך‬
‫דעליות לא נתקדשו כו׳ עליות היכל נתקדשו ‪ . .‬וקדושתה שלא‬
‫למדריגות בקדושה שהדרגא הנמוכה היא בערך‬
‫יכנסו שם ללא לצורך דהא קדושת היכל נמי היא כו׳׳׳‪ .‬וראה תוי׳׳ט‬
‫להעליונה‪ ,‬שהיא נעלית הימנה )רק( ״בשתים עשרה‬ ‫— מדות פ׳׳ד מ״ה‪ :‬כליס ספ״א ד׳׳ה קדש הקדשיס‪.‬‬
‫מעלות״ וכיו״ב‪ :‬אבל כשמדובר ע״ד מדריגה בקדושה‬ ‫תו״א ר״פ ויגש‪ .‬תו״ח ויגש שם פ״ח‪ .‬סדור כא‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( ?8‬‬
‫וראה לקמן ח״ב שיחה ב‪ .‬שיחה ה‪ .‬ובכ׳׳מ‪.‬‬
‫כ״ה בתו״א‪ .‬וצ׳׳ע שלא נזכרו שם האדנים שהיו דומם‪.‬‬ ‫‪w‬‬
‫ובתו״ח שם צב‪ ,‬ג‪ .‬ושם צג‪ ,‬ב‪ :‬ובחי׳ אדני הקרשים דמשכן מדומם‬
‫תנחומא נשא טז‪ .‬וראה גס במדב״ר פי״ג‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(42‬‬ ‫דכסף‪.‬‬
‫ראה זבחים נד‪ ,‬ב )וש״נ(‪ :‬מלמד שביהמ׳׳ק גבוה מכל א״י‬ ‫‪(44‬‬ ‫רמב״ם הל׳ ביהב׳׳ח פ׳׳א ה׳׳ט‪,‬‬ ‫סד(‬
‫וא״י גבוהה מכל ארצות‪ .‬וראה להלן זבחים שם — הובא בפרש״י‬ ‫ראה בחיי תרומה כה‪ ,‬ט‪ .‬ועוד‪ .‬תורת העולה להרמ׳׳א ח׳׳א‬ ‫‪(41‬‬
‫ברכה לג‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫באריכות‪ .‬ולהעיר מתניא פל׳׳ד‪.‬‬
‫אבל כשמדובר ע״ד מדריגות קדש הקדשים‪ ,‬אי״ז‬ ‫שהיא נעלית באין ערוך )עד שהיא למעלה מהגדר של‬
‫באופן שהאדם הוא ״הולך ‪ . .‬ועולה״‪ ,‬שהוא מתעלה‬ ‫מעלה ומטה( — אינו שייך שזה יתבטא במעלות‬
‫בביטול‬ ‫כולו‬ ‫והולך בעליותיו בקודש‪ ,‬אלא הוא‬ ‫ספורות — בגובה מדוד ומוגבל‪ ,‬וממילא — אינו שייך‬
‫במציאות לגמרי‪ ,‬״כולו בשוה״י״‪.‬‬ ‫שזה יתבטא בגובה מקום גשמי‪.‬‬
‫וזה קשור עם ביהמ״ק שהוא ״)ושכנתי( בתוכם״*•׳‪,‬‬ ‫וזהו החילוק שבין שאר חלקי המקדש לבין קדש‬
‫עם בחינת קדש הקדשים הנמצא במקדשו הפרטי של‬ ‫הקדשים‪ :‬חלקי המקדש‪ ,‬קדושת האחד נעלית יותר‬
‫כל יהודי‪ ,‬פנימיות דפנימיות הלב‪ ,‬בחי׳ יחידה‬ ‫לגבי חבירו‪ ,‬אבל זהו בערך‪ ,‬יש לה ערך לחלק‬
‫שכנפשי•׳‪ ,‬שבו אין שום ציור והגבלה‪ ,‬ועל אחת כמה‬ ‫ומדריגת הקדושה הסמוכה לה — ובהתאם לחילוק‬
‫וכמה שאין בו שום התפשטות )שזה נרמז••״ בקוץ שעל‬ ‫הערך הוא החילוק ביניהם במספר וגובה המעלות‬
‫היו״דיי(‪ ,‬שמחמתה יהודי ״מבטל ומסלק את עצמו‬ ‫שבין מקום למקום‪ ,‬ואחד גבוה ממשנהו גם בגשמיות‪.‬‬
‫ורצונו ליבטל אליו ית׳״ ”‪ ,‬ובזה היא עצם ההתקשרות‬ ‫אבל ב)הקדושה של( קדש הקדשים‪ ,‬ששם‬
‫של יהודי — שלמעלה מגדר וציור‪ ,‬יחידה לייחדך‪,‬‬ ‫בהמקום הי׳ הגילוי של )עצמותו ומהותו ית׳‪ ,‬שהוא(‬
‫בדוגמת כניסת כהן גדול )בתור שליח ״כל עמך‬ ‫נמנע הנמנעות•״׳‪ ,‬במקום הארון )שאינו מן המדהים(‪,‬‬
‫ישראל בכל מקום שהם״( אחת בשנה לקדש הקדשים‪.‬‬ ‫שהוא שלא בערך כלל לשאר חלקי המקדש‪ ,‬והוא‬
‫בכלל למעלה מגדר מעלה ומטה — עילוי כזה אינו‬
‫יכול להתבטא )אפילו בכעין רמז ודוגמא( בגובה של‬
‫ג״כ הטעם שאין מעלות לעלות להחיל‪ ,‬וכן בין האולם ולמזבח‪ ,‬ומן‬
‫מקום גשמי‪ ,‬שהוא מדוד ומוגבל‪.‬‬
‫ההיכל לקה״ק‪.‬‬
‫מעין דוגמא לזה — ר״ז צם מאה )מי( תעניתא דל שתכח‬ ‫‪(47‬‬ ‫עוד ענין בזה — ובהקדים הדיוק בלשון‬ ‫ז‪.‬‬
‫תלמוד בבלי )ב״מ פה‪ ,‬א(‪ ,‬שיוכל ללמוד תלמוד ירושלמי‪ .‬כי‬ ‫הרמב״ם ״כשאדם נכנס משער מזרחי של הר הבית‬
‫בשכלים שבערך העלי׳ מדרגא לדרגא היא ע״י לימוד ועלי׳ נעלית‬
‫מהלך עד סוף החיל בשוה ועולה מן החיל לעזרת‬
‫יותר בשכל‪ :‬משא״כ שכל שבאין ערוך‪ ,‬כמו החילוק דבמחשכים‬
‫הושיבני זה תלמוד בבלי)סנ הדרין כד‪ ,‬א( לדרך הלימוד דירושלמי‬
‫הנשים בשתים עשרה מעלות כו׳ ומהלך כל עזרת‬
‫דאין תורה כתורת א״י )ראה ספרי ר׳־פ עקב‪ .‬ב׳׳ר פט״ז‪ ,‬ד(‪ ,‬צ״ל‬ ‫הנשים בשוה ועולה כו׳״‪ ,‬שבהמעלות והעליות הוא‬
‫ביטול השגה הקודמת לגמרי‪ .‬כמבואר בארוכה בסה״מ תש״ח ע׳ ‪121‬‬ ‫מדבר )לא כל כך אודות גובה המקום מצ״ע‪ ,‬אלא(‬
‫ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫כיצד האדם הוא מהלך ועולה‪.‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬ח‪ .‬״וארז״ל• בתוכו לא נאמר אלא בתוכם״‪.‬‬ ‫‪( 48‬‬
‫ויש לומר שהרמב״ם מרמז בזה שכל המדריגות‬
‫)לקו׳׳ת נשא כ‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ראה לקמן ח״ב שיחה ד סי״ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 49‬‬ ‫הללו בקדושה שהאדם ״הולך״ מדרגא לדרגא‪ ,‬זהו‬
‫לקו׳׳ת ראה כז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( so‬‬ ‫באופן של ״עולה״‪ ,‬בהכרח שזה יפעול עלי׳ בהאדם‪,‬‬
‫כי גם היו״ד עצמה אינה בבחי׳ התפשטות — ראה לקו״ת‬ ‫וי(‬ ‫הוא צריך להגבי׳ את עצמו ולעלות מדרגא לדרגא״•׳‪.‬‬
‫שם‪ .‬וראה לקו׳׳ש חי׳׳ט ע׳ ‪ 419‬ואילך‪ .‬וש״נ‪,‬‬
‫לקו״ת תצא לח‪ ,‬סע״ד‪ .‬ושם הוא )גם( לגבי בחי׳ חי׳‪.‬‬ ‫‪( s2‬‬
‫ראה לקמן ח״ב שיחה יח )ל קד ש חי״א ע׳ ‪ 319‬ואילר(‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
‫־( כ״ה בר־׳מ בדא״ח‪ .‬ולע״ג! לא מצאתיו אלא בר״ח )ש•‬ ‫וש׳׳נ‪.‬‬
‫האהבה פ״ו קרוב לתחלתו(‪ .‬של״ה ש־ האותיות אות ל־‪ .‬מם־ ח עני ח‬ ‫יומא כא‪ ,‬סע״א‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫רד־יה מעוין העבודה‪ .‬פי תרומה — שכה‪ ,‬ב‪ .‬שכו‪ ,‬ב‪ — .‬ועוד(‪.‬‬ ‫להעיר מתורת העולה שם פ״ד‪ .‬רפ״ז‪ .‬ופ״י‪ .‬ושם מבאר‬ ‫‪(46‬‬
‫פא‬
‫סימן טז‬
‫ארץ ישראל — כיבוש וחזקה‬
‫בחזקה שהחזיקו מיד מלך פרם שנתן להם רשיון‬ ‫ברמב״ם הל׳ ביהב״ח ספ״וי‪ :‬ולמה אני אומר‬ ‫א‪.‬‬
‫להחזיק בה לא אתא כיבוש ומבטל לחזקה שהיתה‬ ‫במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעת״ל‪,‬‬
‫מדעת הנותן״‪.‬‬ ‫ובקדושת שאר א״י לעניו שביעית ומעשרות וכיוצא‬
‫אבל לכאורה עדיין אין מתורצות שתי קושיות‬ ‫בהן לא קדשה לעת״ל‪ ,‬לפי שקדושת המקדש וירושלים‬
‫הכס״מ‪:‬‬ ‫מפני השכינה ושכינה אינה בטילה ‪ . .‬אבל חיוב הארץ‬
‫בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש‬
‫בנוגע לקושיא הראשונה — אם כיבוש נכרים‬
‫וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש‬ ‫רבים‬
‫)במלחמה״( הוא קניד המבטל בעלותם הקודמת של‬
‫ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה‬
‫ישראל‪ ,‬הרי מה יוסיף כאן זה שהבעלות הקודמת‬
‫מן ארץ ישראל‪ ,‬וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה‬
‫היתה )לא ע״י כיבוש‪ ,‬אלא( ע״י ״חזקה מדעת הנותן״?‬
‫בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום‬
‫כיון שהי׳ הקנין דכיבוש מלחמה של הנכרים‪ ,‬הרי‬
‫שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השני׳‬
‫נשארת הקושיא )בלשון הכס״מ( ״למה לא נאמר‬
‫הוא מקודש היום‪ ,‬ואע״פ שנלקח הארץ ממנו וחייב‬
‫בחזקה ג״כ משנלקחה הארץ מידנו בטלה החזקה״*?‬
‫בשביעית ובמעשרות*׳‪.‬‬
‫עד״ז עדיין קשה הקושיא השני׳; גם בכיבוש‬
‫והקשה בכסף משנה^‪ :‬א( איני יודע מה כח חזקה‬
‫יהושע היתה חזקה מדעת הנותן — מצינו שהגבעונים ’‬
‫גדול מכח כיבוש ולמה לא נאמר בחזקה ג״כ‬
‫מסרו את עריהם לידי ישראל״׳ ואעפ״ב אין הרמב״ם‬
‫משנלקחה הארץ מידנו בטלה החזקה‪ .‬ב( ותו בראשונה‬
‫מחלק בין מקום למקום וכותב בנוגע לכל א״י ״וכיון‬
‫שנתקדשה בכיבוש וכי לא הי׳ שם חזקה אטו מי‬
‫שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטרה מן‬
‫עדיפא חזקה בלא כיבוש מחזקה עם כיבוש‪.‬‬
‫התורה ממעשרות ומשביעית״״‪.‬‬
‫וידוע שישנם כמה ביאורים בדברי הרמב״ם‪:‬‬
‫א( הרדב״ז כ׳י‪ :‬״ונראה לדעתו לפי שלא קדשוה‬
‫כולל — ג*כ יראת מלחמה‪ ,‬כמו כיבוש אנשי גבעון‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫גיטין לח‪ ,‬א‪ .‬ובתום׳ שם‪ .‬רשב״א וריטב׳א שם‪ .‬שו״ע אדה׳׳ז‬ ‫‪(7‬‬
‫בפה אלא בימי עזרא קדשוה בפה׳׳‪.‬‬
‫חלק חו״מ הל׳ הפקר ס״ג‪ .‬חאו״ח סתרמ׳׳ט ם״י‪ .‬וראה בארוכה שו״ת‬ ‫אבל* לבד זאת שלא מצינו שבימי עזרא קדשוה‬
‫דבר אברהם ח״א סי״א‪.‬‬
‫בפה‪ ,‬הרי גם ברמב״ם אין אפילו רמז להסברה זו‪:‬‬
‫נוםף על מה שהקשה בשו׳׳ת דבר אברהם שם ס״י ם«ז‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫אדרבא‪ ,‬הרמב׳׳ם מבאר בפירוש‪ ,‬שזה שקדושה שני׳‬
‫ראה יהושע קאפיטל ט‪.‬‬ ‫‪(9‬‬
‫ולהעיר ג״כ מעיר היבוסי שלא נכבשה ע״י יהושע )ראה יהושע‬
‫לא בטלה הוא )לא מפני שקדשוה בפה‪ ,‬אלא( מפני‬
‫טו‪ ,‬מג ובמפרשים שם‪ .‬שופטים א‪ ,‬כא ובמפרשים‪ .‬עד׳ב ה‪ ,‬ו‬ ‫ש״לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה״‪,‬‬
‫ובמפרשים(‪ ,‬ודוד קנה אותו מארונה בכסף מלא )ש׳׳ב בסופו‪ .‬דה״א‬ ‫משא״כ קדושה ראשונה שהיתה ע״י כיבוש‪.‬‬
‫כא‪ ,‬כב ואילך(;‬
‫ב( התוי״טי מתרץ קושיית הכם״מ‪ :‬״דסבירא לי׳‬
‫ובמנ׳׳ח מצוה רפד )אות ו(‪ ,‬דמכיון שמקום הזה נקנה רק‬
‫בחזקה נתקדש גם לענין תרו״מ וחלה באופן שלא נתבטלה קדושתו‬ ‫דכיבוש נכרים אתא ומבטל כיבוש ישראל משא״כ‬
‫בגלות נ״נ)כ מו שבטלה קדושת כל הארץ(‪ .‬וראה לקמן שוה׳׳ג הא׳‬
‫להערה ‪. 31‬‬
‫ואף שזה הי׳ מחמת פחד מות‪ ,‬וא״כ צ״ל לכאורה שג״ז‬ ‫‪( 10‬‬ ‫וכן בהל׳ תרומות פ״א ה״ה‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫נכלל בגדר כיבוש כיוון שהיו אנוסים‪ ,‬הרי מצינו) מרדכי גיטין פ״ה‪.‬‬ ‫בהבא לקמן ראה אנציקלופדי׳ תלמודית ערך א״י)ע׳ ריז‬ ‫•‪( 1‬‬
‫וראה תרומת הדשן סע׳׳ג‪ .‬מל״מ הל׳ מכירה רפ׳׳י ד׳׳ה כתב הטור(‬ ‫ואילך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫שבאנסוהו ליתן מתנה אם הי׳ האונם באיום מיתה גמר והקנה‪.‬‬ ‫הל׳ בית הבחירה שם‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ואין לומר שקדושת הארץ אחת היא ואא׳׳פ שישאר רק על‬ ‫‪( 11‬‬ ‫הל׳ תרומות שם‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫חלק הארץ‪ ,‬כדמוכח מלשון הרמב״ם)הל׳ ביהב׳׳ח והל׳ תרומות שם(‬ ‫כמו שהקשו במפרשים — ראה שו״ת חיים שאל)להחיד׳׳א(‬ ‫‪(4‬‬
‫שבקדושה שני׳ קדשו רק ״כל מקום שהחזיקו״‪ .‬ולכאורה דוחק לומר‬ ‫ח״ב סל׳׳ט ד״ה וחזה‪.‬‬
‫שבכבוש )ראשון( שאני שחל רק על כל הארץ‪ ,‬כדמוכח מהל׳‬ ‫עדיות פ״ח מ׳׳ו‪ .‬ועד״ז במלא הרועים ע׳ קדושה ראשונה‬ ‫‪(5‬‬
‫תרומות שם ה״ב )את״ל דרק כל מקום שנכבש בפועל — נתקדש(‪.‬‬ ‫אות ט‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫פב‬
‫אבל נוסף ע״ז דצ״ע אם עצם הסברא יש לה מקום‬ ‫התוי״ט ממשיך שם; ״ואין להשיב מנתינת‬ ‫ב‪.‬‬
‫בעניננו ]דמכיון שבנדו״ד יש כוונה לקנות )אלא‬ ‫השי״ת שנתנה לישראל בראשונה שיש להשיב שכמו‬
‫שרוצה לקנות בקנין אחר(«׳‪ ,‬הוא קונה אפילו בלי‬ ‫שהש״י נתן לישראל הארץ‪ ,‬כך נבאו נביאיו שיעלו‬
‫כוונהי׳‪) ,‬ובפרט שזהו קנין דאורייתא “([‪ :‬הנה קשה‬ ‫המחריבים ויטלו מהם‪ ,‬וכן נבאו על כורש מלך פרס‬
‫לפרש כן‪ ,‬כנ״ל‪ :‬בערי הגבעונים לא הי׳ כלל קנין של‬ ‫שיחזירה‪ .‬אבל על לקיחת האומה הזאת מידינו לא‬
‫כיבוש מלחמה‪ ,‬כי הגבעונים מסרו אותם מרצונם‪ ,‬א״כ‬ ‫מצינו בה נבואה בפירוש‪ ,‬ולפיכך שלא כדין נטלוה‬
‫למה לא חל קנין החזקה דישראל בערים אלו?‬ ‫מידינו ואין קרקע נגזלת״‪.‬‬
‫ד‪ .‬וי״ל הביאור בזה‪:‬‬ ‫אבל לכאורה עדיין קשה להבין‪ :‬ממה נפשך‪ ,‬אם‬
‫נקטינן שכיבוש מלחמה הוא קנין המפקיע‪ ,‬שהוא ״קנין‬
‫בנתינת הארץ לישראל נפעלו שני ענינים‪ :‬א( קנין‬
‫גמור״^י ע״פ הדין‪ ,‬מאי נפק״מ אם מצינו נבואה על‬
‫ממון‪ ,‬היינו הבעלות על א״י‪ ,‬זה שהיא שייכת לישראל‪.‬‬
‫הכיבוש אם לא‪ ,‬מכיון שהי׳ מעשה הקניד׳?‬
‫ב( ענין קדושת הארץ‪.‬‬
‫ואם הכוונה בזה היא*׳ שנכרי אינו קונה בכיבוש‬
‫ענין הראשון‪ ,‬בעלות ישראל על א״י‪ ,‬בא ע״י‬
‫מלחמה‪ ,‬והיות שעל כיבוש נכרים )לאחר הכיבוש‬
‫שהקב״ה נתן את א״י לאברהם אבינו‪ ,‬כמו שלמדיז‬
‫השני( לא היתה נבואה‪ ,‬לכן ״שלא כדין נטלוה״ ולא‬
‫בירושלמי “ ממ״ש לזרעך נתחי “ ))בל׳ עבר(‪ ,‬שאי״ז‬
‫שייך כל הענין ד״כיבוש מלחמה״ משא״ב נבוכדנצר‬
‫רק הבטחה אלא( ״כבר נתתי״‪ .‬היינו שמאז ואילך‬
‫וכורש ש״ע״פ ה׳ כבשו״ ולכן ״הוראת שעה היתה‬
‫)אפילו לפני שישראל כבשו את א״י בפועל( שייכת א״י‬
‫ולהם נקנה בכיבוש״י׳ — הרי אי״ז בהתאם לביאור‬
‫לישראל״ )עולמית(״‪ .‬עד שזה נוגע להלכה‪ ,‬כמ״ש‬
‫הרמב״ם‪:‬‬
‫בגמ׳» שבנות צלפחד לקחו חלק אביהן )שהוא הי׳‬
‫בכור( פי שנים‪ ,‬אע״פ שאין הבכור נוטל )פי שנים(‬ ‫שקדושה‬ ‫בזה‬ ‫החילוק‬ ‫טעם‬ ‫מבאר‬ ‫הרמב״ם‬
‫בראוי כבמוחזק‪ ,‬כי ״ארץ ישראל מוחזקת היא״ “‪.‬‬ ‫ראשונה היתה ע״י כיבוש וקדושה שני׳ ע״י חזקה‪ ,‬ולפי‬
‫הנ״ל אי״ז תלוי באופן הקנין דישראל‪ ,‬אלא באופן‬
‫אבל העניז השני‪ ,‬קדושת א״י )ובמיוחד לחיוב‬
‫הכיבוש דהאומות — בגלות בבל יכלה הקדושה‬
‫המצות(‪ ,‬נפעל רק ע״י ישראל כשנכנסו לא״י‪.26.‬‬
‫להתבטל )אפילו אילו היתה ע״י חזקה(‪ ,‬כי כיבוש נ״נ‬
‫הי׳ כדין‪ ,‬משא״ב בגלות שני‪ ,‬מכיון שהאומות כבשו‬
‫אבל יש לחלק‪ ,‬שכאן כיון שכבר קנו ע״י כבוש אין מקום‬ ‫‪( 18‬‬ ‫שלא כדין לכן אין הקדושה בטילה )היינו אפילו אם לא‬
‫לחזקה לאח״ז כיון שכבר הי׳ שלהם‪ ,‬כמ״ש במפרשים‪ .‬וראה שו׳׳ת‬ ‫היתה באה אלא ע״י כיבוש בלבד(‪.‬‬
‫חיים שאל שם בתחלתו מס׳ בירך יצחק‪ ,‬ומה שהקשה )בשו״ת( שם‪.‬‬
‫ראה שו׳׳ת צ״צ יו״ד סר׳׳ל‪ .‬אה׳׳ע סקנ״ט ס״א‪ .‬ועד״ז‬ ‫ף‪( 1‬‬
‫בנוגע לקושיא השני׳ הנ״ל לכאורה יש לתרץ‬ ‫ג‪.‬‬
‫בשו״ת חת״ס ורעק״א )ראה לקו״ש חי״א ע׳ ‪ 145‬הערה ‪ ,45‬וש״נ(‪.‬‬ ‫דברי הרמב״ם(‪ :‬אע״פ שגם‬ ‫)כפי שיש מפרשים•׳׳‬
‫ראה נמוק״י ב״מ י‪ ,‬א‪ .‬ובהנסמן בהערה שלפנ׳׳ז‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬ ‫בכיבוש יהושע היתה חזקה‪ ,‬אבל בפועל לא קנו ישראל‬
‫חלה פ״ב ה״א‪ .‬וראה ב״ר פמ״ד‪ ,‬כב‪ .‬פרש״י עה״פ שם‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫בחזקה‪ ,‬כי כוונתם היתה לקנות ע״י כיבוש דוקא —‬
‫לד טו‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫ולכן לא פעלה החזקתם‪ ,‬ובמכש״ב מהעודרל׳ בנכסי‬
‫ומלשון פירוש ר ש ״י)ר ״ פ בראשית( ״שאם יאמרו לסטים‬ ‫‪( 23‬‬
‫הגר וכסבור שהן שלו דלא קנה‪.‬‬
‫אתם שכבשתם ארצות ז׳ אומות״ משמע לכאורה‪ ,‬שגם הקניז ממון‬
‫נעשה רק לאחרי הכבוש )ולא לפנ״ז( — אף שי״ל שזהו רק לדעת‬
‫האוה״ע — כדמשמע גם מפרש״י במק״א )נח ט‪ ,‬מ‪ .‬לד יג‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫וראה מנ״ח שם‪ .‬אבל ראה ירושלמי שביעית רפ״ו‪ .‬צפע״נ עה״ת לד‬
‫טו‪ ,‬טז‪ .‬וראה לקו״ש חט״ו ע׳ ‪ 147‬הערה ‪ .(24‬וראה בארוכה לקו״ש‬ ‫)הובא לקמן סעיף ז(‪ ,‬לקמן בפנים ס״ה‪.‬‬
‫ח״ה ע׳ ‪ 4‬ואילד‪ ,‬ע׳ ‪ 8‬ואילד )הובא לקמן הע׳ ‪.(66‬‬ ‫שו״ע אדה״ז או״ח שם‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫אלא ״שאעפ״כ לא נקנית להם אלא בחזקה המועלת‬ ‫‪( 24‬‬ ‫ולשיטתו צריך לומר )ועד״ז במלא הרועים שם‪ .‬וראה הון‬ ‫‪( 13‬‬
‫כדאמרינן בקידושין דכ״ו במה ירשתם בישיבה וה״נ אמרי׳ בביב ד ף‬ ‫עשיר לעדיות שם(‪ .‬שס״ל שכבוש מלחמה אינו ״קנין גמור׳׳‪,‬‬
‫ק״׳)שו״ע אדה״ז קו״א להל׳ הפקר בתחלתו(‪ .‬ובהמקנה ק ‪ T‬ו שין שם‪,‬‬ ‫וביכלתו להפקיע רק )בעלות קלושה שנעשית ע״י( כבוש‪ ,‬ולא‬
‫דהחזקה )לדעת דבי רבי ישמעאל( היינו חלוקה שביניהם לקנות‬ ‫בעלות גמורה שנעשית ע״י קנין גמור )כחזקה( מדעת הנותן‪ .‬אבל‬
‫כאו״א חלקו‪ ,‬ולא לקנות מן הכנענים‪ .‬וראה שו״ת דבר אברהם שם‬ ‫להדיעות שהוי קנין גמור קשה כנ״ל — נוסף על הקושיא שבדב״א‬
‫אות ר‪.‬‬ ‫שם כנ״ל‪.‬‬
‫ב״ב קיט‪ ,‬א־ב‪ .‬ובע״ז )נג‪ ,‬ב‪ .‬וראה פרש״י שם ד*ה‬ ‫‪( 25‬‬ ‫כמ״ש בשו״ת חת״ם יו״ד סרל״ג‪ .‬אלא שלא הביא התויו״ט‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬
‫ואשריהם( ״ירושה להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו*‪.‬‬ ‫שו״ת חת״ם שם‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬
‫וראה בארוכה פרשת דרכים דרו ש ט׳‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫שו״ת חיים שאל שם‪ .‬ועד״ז בצל״ח ברכות ד‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫ראה בארוכה לקו״ש חט״ו ע׳ ‪ 206‬ואילד‪.‬‬ ‫•‪( 26‬‬ ‫יבמות נב‪ ,‬ב‪ .‬רמב׳׳ם הל' זכי׳ ומתנה פ״ב הי״ג‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬
‫פג‬ ‫שי׳ שז‪ :‬ארץ ישראל — כיבוש וחזקה‬
‫שמיד בכיבוש יריחו‪ ,‬שהיתה ״נגרא של א״י״ )ולכן‬ ‫באופן ביאת הארץ יש חילוק בין הכניסות‬ ‫ה‪.‬‬
‫״נתכנסו לתוכה ד אומות״ כי ״אם נכבשה יריחו מיד כל‬ ‫לארץ‪ :‬בכניסה הראשונה הי׳ הרצוןי׳ והציווי‪ :‬״חלוצים‬
‫הארץ נכבשת״(״‪ ,‬הרי כבר אז נשלמה חלות קדושת‬ ‫תעברו״*׳‪ ,‬״ואתם תעברו חמושים לפני אחיכם בל‬
‫הארץ — ע״י ביאת ישראל בא״י באופן של כיבוש‪.‬‬ ‫הארץ לפניכם״״׳‪ ,‬היינו‬ ‫גבורי החיל״״׳‪ ,‬״ונכבשה‬
‫מצות״ הי׳ תנאי נוסף‬ ‫שבנוגע לכמה‬ ‫]אלא‬ ‫שהכניסה תהי׳ באופן דכיבוש ע״י מלחמה‪ ,‬לכן נפעלה‬
‫דכיבוש וחילוק וכו׳ — בתור תנאי לחיוב מצות אלו‬ ‫אז )גם( קדושת הארץ באופן כזה — ע״י כיבוש‪.‬‬
‫)ע״ד מצות יובל שחלה כשכל יושבי׳ עלי׳״(; אבל אי״ז‬ ‫ועפ״ז מובן מה שקנין החזקה לא הועיל אז)אפילו‬
‫ענין הנתוסף״ בקדושת הארץ״‪ ,‬שזה נעשה בשלימות‬ ‫לא בערי הגבעונים‪ ,‬אע״פ שהיתה חזקה מדעת הנותן(‪,‬‬
‫תיכף בכיבוש יריחו״[‪.‬‬ ‫כי הקדושה נפעלה ע״פ ציווי ה׳‪ ,‬ולכן אין החזקה‬
‫עפ״ז י״ל — עוד הסברה שהחזקה )אפילו בערי‬ ‫יבולה לפעול את חלות הקדושה‪ ,‬מכיון שציווי ה׳ חייב‬
‫הגבעונים וכיו״ב( לא פעלה את קדושת הארץ‪ ,‬מכיון‬ ‫שהכניסה תהי׳ דוקא ע״י כיבוש מלחמה■׳‪,‬‬
‫שהקדושה בכל א״י כבר נפעלה תיכף בכיבוש יריחו‬ ‫ויתירה מזו‪ :‬מכיון שבכניסה )וקדושה( זו נאמר‬
‫כנ״ל*י‪.‬‬ ‫״ונכבשה הארץ לפניכם״ — ״הארץ״ סתם — י״ל‬
‫משא״ב בכניסת עזרא‪ ,‬שאודותה אמר הקב״ה‬
‫״אפקוד אתכם גו׳ להשיב אתכם אל המקום הזה״״‪,‬‬
‫כמחז״ל )תנחומא ע*פ ביאור רש״י• עה״ת בתחלתו‪ .‬ועד״ז‬ ‫‪( 27‬‬
‫הנה הרצון והציווי בפקודת הקב״ה הי׳ )לא שיכבשו‬
‫בב״ר פ״א‪ ,‬ב(‪ :‬שאם יאמרו לסטים אתם כו׳ ברצונו כו׳ נתנה לנו‪.‬‬
‫דברים ג‪ ,‬יח‪ .‬ובן בהכתובים דס״פ מטות )לב‪ ,‬כ ואילך(‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬
‫במדב״ר פט״ו‪ ,‬טו‪ .‬תנחומא בהעלותך יו״ד‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬ ‫יהושע א‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬
‫ראה אנציקלופדי׳ תלמודית שם ע׳ ריט ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬ ‫מטות לב‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫ערכין לב‪ ,‬סע״א‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬ ‫אין להקשות דא״ב במה נקנו ערי הגבעונים•)דהרי גם‬ ‫‪( 31‬‬
‫וכדמובח גם מזה שמצינו)הובא באנציקלופדי׳ שם( כמה‬ ‫‪( 35‬‬ ‫יראת מלחמה לא היתה בזה כיון שכרתו ברית ובו׳( ‪ -‬דכיון דכבשו‬
‫טעמים ע״ז שלא נתחייבו בתרומות ומעשרות וביכורים )ועוד( עד‬ ‫אנשי ג ב עון)ל ע בדי ם( במילא נקנית ארצם וכר••‪ ,‬דמה שקנה עבד‬
‫אחר ירושה וישיבה‪ ,‬ואין מפרשים כפשוטו שאז לא נגמרה קדושת‬ ‫)נתינים( — שקבלו ע״ע מפני יראה כר — קנה ר בו)ו ״נ מ ש ך' על‬
‫הארץ‪.‬‬ ‫קנינו עניני העבדות והקדושה שלו( אף שמעצמם מסרו ונתנו עצמם‬
‫וכדמוכח גם ממ״ש הרמב״ם )הל׳ תרומות והל׳ בית‬ ‫‪( 36‬‬ ‫לעבדות‪.‬‬
‫הבחירה שם( שקדושה ראשונה הייתה מפני הכבוש אף שמדבר שם‬
‫בהחיוב דתרומות ומעשרות ושביעית שחיובם הוא רק אחר )כבוש‬ ‫•( בחנחומא שלפנינו ליחא )ומאמר ר״י מסיים בהכתוב‪., :‬כח‬
‫ו(חילוק‪ ,‬כי ע׳׳י כבוש נעשה כבר קדושת א״י גם בנוגע לתרומות‬ ‫מעשיו ‪ . .‬נחלת גויס*‪ .‬ואולי סיום הפירוש הוסיף רש״י ע״פ הב־ר‬
‫ומעשרות‪.‬‬ ‫שבפנים ההערה(‪,‬‬
‫בנוגע לחלה שנתחייבו תיכף בבואם אל הארץ )ספרי‬ ‫‪( 37‬‬ ‫אכל ביפה תואר לב״ר שם נ תב‪ :‬באגדת ר׳ תנחומא איתי׳ להך‬
‫ורש׳־י שלח טו‪ ,‬יח( לפני כבוש יריחו‪ ,‬דהרי אכלו מתבואת הארץ‬ ‫אגדה בהאי לישנא )ומעתיק כהל שון שבפירש״י(‪ ,‬ומסיים‪ :‬ובנה‬
‫ממחרת הפסח )יהושע ה‪ ,‬יא־יב( י׳׳ל דאינו תלוי בקדושת הארץ‪ .‬ראה‬ ‫הלשון הביא• רש״י ו״ל בתחילת פי־ התורה‪ .‬ד מ ש מ ע שכ״ה גירסתו‬
‫שו״ת שאילת דו ד חידושים בעניני שביעית בתחלתו)ועיי״ש שר״ל‬ ‫)וגירסת רש״י( בתנחומא‪ ,‬וראה רש״י לתהליס )קיא‪ :0 ,‬ומדרש‬
‫שהוי מחלוקת בכתובות )כה‪ ,‬סע״א( ובירושלמי חלה שם(‪ .‬ולהעיר‬ ‫תנחומא כתב לישראל מעשה בראשית ‪ . .‬שלא יוכלו האומות לומר‬
‫ממנ׳׳ח )שם( שר׳׳ל שגם תרומות ומעשרות וכו׳ אינו בגדר קדושה‬ ‫לישראל גולנים אתם שכבשתם ארץ ז׳ גויס‪.‬‬
‫אלא מפני דהוא ארצם‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫•( וארץ הגרג שי שפנה והלך )ירושלמי שביעית פ״ו ה״א‪.‬‬
‫ומש׳־כ הרמב״ם )הל׳ תרומות פ״א ה״ ב(‪,‬ו מפני זה חלק‬ ‫‪( 38‬‬ ‫ויק״ר פי״ו‪ ,‬ו(‪ ,‬הי־ כיבוש )מפני יראת מלחמה(‪.‬‬
‫יהושע ובית דינו כל א׳׳י לשבטים אע׳׳ם שלא נכבשה כדי שלא יהי׳‬ ‫וגס עיר היבוסי שלא נכבשה ע״י יהושע )כנ״ל הערה ‪ — (9‬י״ל‬
‫כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו• — היינו להיות‬ ‫שהי• כיבוש וכפועל( אח״כ ע״י דוד‪ ,‬כפ שטות לשון הכתוב בש״ב‬
‫״נקרא א״י כדי שינהגו בו כל המצוות״ ) ל ש ו ן הרמב״ם שם(‪ ,‬שחיוב‬ ‫שם‪ ,‬ץ ואילך )ודלא כהמנ״ח הנ״ל הערה ‪ ,(9‬ומה שקנה רור מארונה‬
‫המצות נעשה בכל מקום לאחר שנכבש המקום וחלקו)דאלת״ה לא‬ ‫הי• רק כדי לשלול זכותו לג מ רי) ר א ה לקו׳׳ש ח״י ע׳ ‪ 62‬ואילך‪ .‬חכ״ט‬
‫נתחייבו בכהנ״ל עד לאחר שנכבשה בסוף ימי דוד ובכו״ב מקומות‬ ‫שיחה ב לפ• ראה וחשמ״ו( סוס״חז‪ .‬או י׳‪-‬ל עפמ״ש ברד״ק )ש״ב כד‪,‬‬
‫מפורש דלאחרי י*ד דכבשו וחלקו נתחייבו(‪ ,‬אבל ענין הקדושה‬ ‫כג‪ .‬וכ״ה במנ׳׳ח שס( שהיו שם למס עובד‪ ,‬וא״כ הוי ״כמי שנ תכ ב שד‬
‫נעשה תיכף בכיבוש יריחו‪.‬‬ ‫)כבשוה׳־ג שלאח״ו‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ מלכים פ״ו ה״א(‪ .‬וראה פדר״א‬
‫ובאחרונים לירושלמי שביעית רפ״ו ע״פ דברי הרמב׳ם הנ״ל‬ ‫פל״ו וברד״ל שם‪ .‬לקו״ש חיי שרה תשמ״ו ס׳׳ח ואילך‪ .‬ואכ׳׳מ‪.‬‬
‫דכיון שיהושע ובית דינו חלקו כל א״י לשבטים נק׳ כבר ״שקנו‬ ‫••( להעיר מירו שלמי דמאי )פ״ב ה״א‪ .‬ועד״ז הוא בירו שלמי‬
‫כולה״)בסוף יד שנה(‪ .‬וראה צפע״נ לרמב״ם הל׳ תרומות שם בסופו‬ ‫שביעית פ״ו ה״א לכמה גי׳ וראה מפרשים שם(( ״מעלי מסין כמי‬
‫)ג‪ ,‬ד(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫שנתכבשו״‪ ,‬ובמפר שים שם‪ .‬וראה אנציקלופדי׳ תל מודי ת שם >ע•‬
‫ירמי׳ כט‪ ,‬יו״ד‪.‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫רב(‪ ,‬וש״נ‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫פד‬
‫לך אתננה״י^; ובברית בין הבתרים‪ :‬״ביום ההוא כרת‬ ‫את א״י‪ ,‬אלא( שיעלו ויתיישבו בה״■‪ — -‬לכן נפעלה אז‬
‫ה׳ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת‬ ‫הקדושה ע״י ״חזקה שהחזיקו בה״‪,‬‬
‫מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת״יי^)ובפסוקים‬ ‫ו‪ .‬על פי זה מתורצת גם הקושיא הראשונה‬
‫שבהמשך לזה מנויות כל העשר אומות(‪.‬‬ ‫)דהכס״מ(‪ :‬מכיון שהקדושה ע״י יהושע נפעלה ע״י‬
‫הלשונות‪,‬‬ ‫חילוק‬ ‫בטעם‬ ‫הרגצוביי^‬ ‫ומבאר‬ ‫הכניסה באופו שנצטווה — ע״י כיבוש‪ ,‬שגדר הכיבוש‬
‫שבהבטחה בברית בין הבתרים אמר הקב״ה את הלשון‬ ‫)כפשוטו( הוא‪ ,‬שלוקחים משהו מאחר נגד רצונו״׳‪,‬‬
‫״לרשתה״ )דהיינו שהי׳ אחר הדיבור ״לתת לך את‬ ‫הרי נמצא‪ ,‬שמפני הציווי ישנה כאן)בתחילה ה(בעלות‬
‫הארץ הזאת לרשתה״*•׳‪ ,‬וגם אברהם שאל בלשון ״במה‬ ‫דהאומות והקדושה קשורה עם ההתגברות על האומות‬
‫גו׳ כי אירשנה״ ’•׳(‪ ,‬משא״כ בכתובים שלפנ״ז הלשון‬ ‫)ע״י כיבוש( — ולכן ״כיון שנלקחה הארץ מידיהם‬
‫הוא ״לזרעך אתן גו׳״‪ ,‬״לך אתננה״ — שאלו הם שני‬ ‫בטל הכיבוש״‪ ,‬בשעה שבטילה ההתגברות על‬
‫אופנים בנתינת הקב״ה את א״י לישראל‪ :‬״בגדר מתנה״‬ ‫האומות^•־‪ ,‬בטילה הקדושה שבאה על ידה‪.‬‬
‫ו״בגדר ירושה״״י‪ :‬ובכללות זהו החילוק בין כיבוש‬ ‫משא״כ בביאה השני׳ ״כיון שעלה עזרא וקדשה‬
‫הראשון לכיבוש השנייי‪ ,‬שהכיבוש הראשון הוא בגדר‬ ‫לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה״‪ :‬כשם‬
‫מתנה )״גדר נקודה״‪ ,‬״כל א״י״‪ ,‬״ומקצת לא כלום״(‬ ‫שגדר החזקה )כפשוטה( הוא בעלות גמורה דהמחזיק‬
‫והכיבוש השני ״הוי גדר ירושה )וגם מקצת(״‪.‬‬ ‫— שהחפץ הוא שלו ולא שנעשתה שלו ע״י שלקח את‬
‫וצריך להבין‪ :‬מהי שייכותו של כיבוש הראשון‬ ‫הבעלות מאחר )ע״י כיבוש( — עד״ז מובן גם בנוגע‬
‫לתוכן הענין של מתנה‪ ,‬ודכיבוש השני — להתוכן של‬ ‫להקדושה שנפעלה ע״י החזקה‪ ,‬שחלות הקדושה אז‬
‫ירושה?‬ ‫קשורה בזה שחזרו אל הארץ )השייכת להם גם לפני‬
‫כיבוש יהושע( ולכן אי״ז מתבטל‪.‬‬
‫ויל״פ עפ״י דברי הרמב״ם הנ״ל שבראשונה בימי‬
‫יהושע קנו הארץ בכיבוש ובשני׳ בימי עזרא —‬ ‫בסגנון אחר‪ :‬בעליית עזרא פעלה גם הבעלות‬
‫בחזקה‪.‬‬ ‫)בענין הממון( בנוגע לקדושת הארץ‪ :‬וממילא‪ ,‬כשם‬
‫שזה שא״י מוחזקת היא אינו בטל לעולם וגם לאחר‬
‫והביאור בזה‪ :‬ההפרש בין מתנה וירושה הוא‪,‬‬
‫החורבן הרי״ז ״ארצנו״ ו״אדמתנו״‪ ,‬עד״ז גם הקדושה‬
‫שמתנה באה )בעיקר( מצד הנותן‪ ,‬והמקבל אין לו שום‬
‫)השני׳( הקשורה בחזקה אינה בטילה‪.‬‬
‫)תביעה ו(שייכות להמתנה; משא״כ ירושה הרי היא‪,‬‬
‫אדרבא‪ ,‬מחמת שהיורש הוא קרובו של המוריש״יי —‬ ‫והנה עפ״י כהנ״ל‪ ,‬יתבארו ג״כ הלשונות‬ ‫ז‪.‬‬
‫שיש לו תביעה ושייכות להירושה‪ ,‬עד כדי שאמיתית‬ ‫שנאמרו בם׳ לר לך‪ ,‬בהבטחת הקב״ה לתת את א״י‬
‫עניו הירושה הוא שהיורש הוא ״עצם המוריש״)ואי״ז‬ ‫לאברהם אבינו ולזרעו‪:‬‬
‫נקרא שינוי רשות( ”‪.-‬‬
‫בתחילת הפרשה נאמרג•׳‪ :‬״וירא ה׳ אל אברם‬
‫ולכן גם בנוגע לנתינת א״י לישראל‪ ,‬שייך ענין‬ ‫ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת״; לאח״ז‪ ,‬בעת‬
‫המתנה בעיקר לכניסה הראשונה )כיבוש יהושע(‪ ,‬כי‬ ‫יציאתו ממצרים בהפרד לוט מעמו‪ ,‬אמר לו הקב״ה‪:‬‬
‫כנ״ל תוכן ענין הכיבוש הוא שלוקחים דבר מהזולת‬ ‫״כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך‬
‫נגד רצונו‪ ,‬ובכיבוש הארץ הי׳ זה באופן שכשמתבטלת‬ ‫■׳•; ״קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי‬
‫עד עולם״‘‬
‫ההתגברות על האומות בטלה קדושת הארץ כו׳ —‬
‫שם‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( is‬‬ ‫ובלשון הכתוב )ירמי׳ מ‪ ,‬יו״ד( ״ושבו בעריכם אשר‬ ‫‪( 10‬‬
‫טו‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬ ‫תפשתם׳׳‪.‬‬
‫צפע״נ עה״ת שם‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬ ‫ראה גם הון עשיר לעדיות שם‪ .‬אלא שמבאר להסברא‬ ‫‪( 11‬‬
‫שם‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬ ‫שהכבוש גוגע לקנין ובעלות הארץ‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫ואיו נפק״מ אם עכו״ם קונים בכבוש מלחמה‪ ,‬רק עצם‬ ‫‪( 12‬‬
‫ירושלמי ב״ב פ״ח ה״ב; אם מתנה למה ירושה כוי אלא‬ ‫‪( so‬‬ ‫העובדא ״שנלקחה הארץ מידיהם״‪ ,‬יכדמוכח עוד יותר מלשונו‬
‫מאחר שנתנה להן לשום מתנה חזר ונתנה להן לשום ירושה‪.‬‬ ‫בהלכות תרומות שם‪ ,‬״שקדושה ראשונה לפי שהייתה מפני הכיבוש‬
‫כ״ה לשון הצפע״נ שם )״כבוש שני״(‪ .‬וראה לעיל בפנים‪.‬‬ ‫‪1‬י(‬ ‫מזכיר כלל‬ ‫ואינו‬ ‫קדשה לשעתה ולא קדשה לעת״ל״‪,‬‬ ‫בלבד‬
‫ראה המשך וככה תרל״ז פס״ח‪.‬‬ ‫•‪( 51‬‬ ‫שכבשוהו מישראל‪.‬‬
‫מהד״ת יט‪ ,‬א‪ .‬שו״ת צפע״נ‬ ‫השלמה יג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫צפע״נ‬ ‫‪( 52‬‬ ‫יב‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪( 41‬‬
‫)ווארשא( ח״ב סקי״ח‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪( 1.1‬‬
‫פה‬ ‫סי׳ טז‪ :‬ארץ ישראל — כיבוש וחזקה‬
‫גו״׳״ — גלות מצרים‪ ,‬וגם רמז לגלות בבל ושאר‬ ‫שזהו בדוגמת המתנה שמקבל המתנה מצד עצמו אין‬
‫הגלויות״’(‪.‬‬ ‫לו שייכות וערך להמתנה‪ ,‬ובעיקרה היא באה מחמת‬
‫הנותן‪.‬‬
‫משא״כ הכיבוש הראשון ע״י יהושע‪ ,‬הכניסה‬
‫הראשונה לא״י‪ ,‬מרומזת בשתי הבטחותיו הראשונות‬ ‫וקדושה השני׳ דומה לענין הירושה‪ ,‬שכניסת‬
‫של הקב״ה — שלא בהמשך לשאלת אברהם‪ ,‬אלא‬ ‫ישראל השני׳ היתה בדרך חזקה‪ ,‬שתוכנה כנ״ל‪ ,‬שיש‬
‫הקב״ה הבטיח כן מעצמו‪.‬‬ ‫להם שייכות בעצם לא״י‪ ,‬שהם תמיד בעלי׳ של א״י‪.‬‬
‫עד״ז גם בנוגע לענין השני — שההבטחה ״לזרעך‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שזהו ג״כ הרמז בהבתובים שבקשר‬
‫נתתי״ באה לאחרי שאברהם הלך לארכה ולרחבה —‬ ‫לענין המתנה בקדושה הראשונה כתוב ״לזרעך אתן״‬
‫מפורש בתרגום יונ תן״ דהיינו ״עבד בה חזקתא״״‪,-‬‬ ‫״לך אתננה״ — בלשון עתיד‪ ,‬ובנוגע לקדושה השני׳‬
‫עזרא‬ ‫שע״י‬ ‫השני׳‬ ‫והרי זהו החידוש שבקדושה‬ ‫נאמר הלשון ״לזרעך נתתי״ בלשון עבר‪,‬‬
‫כמבואר ברמב״ם‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬ ‫קדושה הראשונה קשורה עם השייכות של ישראל‬
‫שתי‬ ‫בין‬ ‫)בהחילוק‬ ‫הנ״ל‬ ‫ההסבר‬ ‫והנה‬ ‫ט‪.‬‬ ‫להארץ שהיתה צריכה להתחדש ולהתהוות בעתיד‪,‬‬
‫הכניסות( מתאים גם עם ביאור החילוק שבין הקדושה‬ ‫ע״י שיכבשו את א״י מרשות זולתם‪ ,‬שאין בה קדושה‪:‬‬
‫הראשונה לקדושה השני׳ בפנימיות הענינים‪ ,‬שבזמן‬ ‫משא״כ קדושה השני׳ היתה באופן‪ ,‬שבפעולתם‬
‫במדריגת‬ ‫)בכלל(‬ ‫ישראל‬ ‫היו‬ ‫הראשונה‬ ‫קדושה‬ ‫)חזקה( הם רק גילו את שייכותם עם הארץ‪ ,‬שא״י היא‬
‫צדיקים‪ ,‬ובזמן הקדושה השני׳ — במדריגת בעלי‬ ‫שלהם מלפני״ז )מחמת הנתינה להאבות(‪.‬‬
‫תשובה״■׳‪.‬‬
‫ועפי״ז — ששני הכתובים הראשונים מדברים‬ ‫ח‪.‬‬
‫עבודת‬ ‫המדריגות׳״‪:‬‬ ‫שתי‬ ‫שבין‬ ‫מהחילוקים‬ ‫)בעיקר( על כניסה הראשונה והכתוב שבברית בין‬
‫הצדיקים היא )בעיקר( בדרך מלמעלמ״ט — הם‬ ‫הבתרים מיירי)בעיקר( בכניסה השני׳ — יתבארו עוד‬
‫פועלים בירור ועלי׳ בהתחתון ע״י שהם ממשיכים‬ ‫שינויים בלשונות הכתובים‪.‬‬
‫קדושה )בכח תורת השם( — אלקות מלמעלה‪ .‬מאחר‬
‫החילוק הכללי הוא‪ :‬שתי ההבטחות הראשונות‬
‫שהפעולה היא מצד למעלה‪ ,‬אי״ז קשור )כל כך( עם‬
‫)״לזרעך אתן את הארץ הזאת״‪ ,‬״לך אתננה״‪ ,‬בלשון‬
‫המטה ולכן יכול להיות בזה שינוי והפסק —‬
‫עתיד( לא באו בשייכות לדיבורו או פעולתו של‬
‫בדוגמת הקדושה הראשונה שבאה ע״י כיבוש‪2‬א‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬משא״כ ההבטחה ״לזרעך נתתי״)בלשון עבר(‬
‫הבא ע״י ההתגברות על הצד שכנגד‪ ,‬אבל מ״מ הוא‬ ‫באה לאחרי שאברהם הלך לארכה ולרחבהי■־‪ ,‬והקב״ה‬
‫נשאר מציאות ולכן יכול הכיבוש ליבטל אח״כ‪.‬‬ ‫אמר את זה בהמשך לדיבור הקודם ״לתת לך את‬
‫ועד״ז הוא גם בעבודת האדם בכלל‪ ,‬אם עבודתו‬ ‫הארץ הזאת לרשתה״ ובתור מענה על שאלת אברהם‬
‫של יהודי היא באופן שאין לו שייכות עם העולם‪ ,‬הוא‬ ‫״במה אדע כי אירשנה״‪.‬‬
‫לא נתנסה בנסיוד״ מהצד ההפכי‪ ,‬אין ודאות שאם‬ ‫ועפ״י הנ״ל מוסברים חילוקים אלו‪:‬‬
‫יבוא לידי נסיון יתגבר עליו‪.‬‬
‫הכיבוש בכניסה השני׳‪ ,‬שהי׳ לאחרי המצב של‬
‫טו‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪( 57‬‬
‫״ומפני חטאינו גלינו מארצנו״‪ ,‬מרומז בההבטחה בעת‬
‫ב׳׳ר פמיד‪ ,‬ט״ו‪ .‬יז‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה פירש״י שם‪ ,‬יב‪ .‬יד‪.‬‬ ‫‪( 58‬‬ ‫כריתת הברית ״לזרעך נתתי״‪ ,‬שבאה )כעין הכניסה‬
‫וראה גם אוה״ח הנ״ל‪ .‬ב״ב ק‪ ,‬א‪ .‬אוה״ח יג‪ ,‬יז‪ .‬פרשת‬ ‫‪( 5q‬‬ ‫השני׳(״^ לאחר שאלת אברהם ״במה אדע גו׳ כי‬
‫דרכים שם‪ .‬ולהעיר משו״ע אדה״ז תלק חו״מ שם קו״א סק״א‬ ‫אירשנה׳״י‪ ,‬וכמארז״ל’׳'• שזה הי׳ ״חטא״ בערך מעלת‬
‫בתחלתו ״לא נקנית להם אלא בחזקה המועלת כו׳ וה״נ אמרי׳ בב״ב‬
‫אברהם )וכנראה גם מזה שבעת כריתת הברית נאמר‬
‫דף ק׳״‪ ,‬ע׳׳ש‪ .‬וראה צפע״נ הל׳ תרומות ג‪ ,‬ד‪ .‬ועוד‪ .‬לקו״ש חט״ו ע׳‬
‫לאברהם גם ע״ד הגלות‪ :‬״ידוע תדע כי גר יהי׳ זרעך‬
‫‪ 207‬העי ‪.53‬‬
‫ראה לקמן ח״ב שיחה ה ם״ז‪ ,‬שיחה ו ם״ז‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫ראה גם ד׳׳ה תקעו תרס׳׳א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(61‬‬
‫להעיר מהחילוק בפעולת התורה והמצות‪ ,‬דתורה היא‬ ‫‪(62‬‬ ‫וראה אוה״ח עה״ס‪.‬‬ ‫ןו■(‬
‫באופו של כיבוש‪ ,‬ומצות באופן של בירור ) ר א ה לקו״ש ח׳׳ח ע׳ ‪352‬‬ ‫להעיר מרמב׳׳ן שם‪ :‬והוסיף לכרות לו ברית עליהן שלא‬ ‫‪-1‬י■(‬
‫ואילך‪ .‬ח׳׳ט ע׳ ‪ 348‬ובהערה ‪ 11‬שם(‪ ,‬שבכללות זהו תוכן החילוק בין‬ ‫יגרום החטא וכאשר צוהו על המילה אמר לו לאחוזת עולם לאמר‬
‫עבודת הצדיקים ועבודת התשובה )וראה לקמן ח״ב שיחה ה ס׳׳ה‬ ‫שאם יגלו ממנה עוד ישובי וינחלוה כר‪.‬‬
‫ואילך ובהערות שם(‪.‬‬ ‫ראה פירש״י לד טו‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪( ss‬‬
‫ראה ח׳־פ להדמב״ם פ׳׳ו‪.‬‬ ‫‪( 63‬‬ ‫נדרים לב‪ ,‬א‪ .‬וראה פדר״א רפמ״ח‪ .‬אברבנאל שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( s6‬‬
‫חידושים וביאורים בהל' ביהב״ח‬ ‫פו‬
‫שא״י מוחזקת היא‪ ,‬וירושה היא לכם מאבותיכם‪,‬‬ ‫בדרך‬ ‫היא‬ ‫שעבודתו‬ ‫תשובה‪,‬‬ ‫בעל‬ ‫משא״ב‬
‫מאברהם אבינו‪ ,‬למרות שבינתיים הי׳ חטא העגל וחטא‬ ‫מלמטלמ״ע‪ ,‬שהוא עוסק בבירור וזיכוך התחתוז עד‬
‫המרגלים וכו׳־ס‪.‬‬ ‫שהוא נעשה כלי לקדושה‪ ,‬לכן גילוי האלקות בהמטה‬
‫]ובפרט עפ״י המבואר לעיל בפסק דין הרמב״ם‪,‬‬ ‫הוא באופן שיש לו קיום‪ ,‬שאינו נפסק‪ .‬ועד״ז בכללות‬
‫שענין הירושה גם נמשך ונקבע בקדושת הארץ באופן‬ ‫עבודתו לקונו‪ :‬מכיון שלאחר שכבר היתה לו שייכות‬
‫שגם הקדושה )השני׳( אין לה הפסק‪ ,‬״קדשה לעת״ל״[‪.‬‬ ‫עם עניני העולם )ואפילו לאחר שנכשל ר״ל בענינים‬
‫שהם היפך רצון העליון( הרי הוא שב להקב״ה לתורתו‬
‫שמזה מובן‪ ,‬שזהו ענין שבו לא שייך שום משא‬
‫ולמצוותיו‪ ,‬הרי זו הוכחה שענין התומ״צ חדר בו ועד‬
‫ומתן‪ ,‬או ״מסחר״ וכיו״ב‪ ,‬כי נוסף לזה שכל א׳׳י‬
‫כדי כך‪ ,‬שגם הכשלון אין בכחו לנתקו מהקב״ה; היינו‬
‫לגבולותי׳‪ ,‬״מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת״‪,‬‬
‫שהקשר שלו עם הקב״ה הוא תמידי‪ ,‬אינו מוגבל‪.‬‬
‫היא ירושה לכל ישראל ולכל אחד מישראל‪ ,‬ולכן אין‬
‫אף אחד יכול לוותר ח״ו על חלק מא״י‪ :‬הרי הרצון‬ ‫בדוגמא להקדושה השני׳‪ ,‬שבאה ע״י חזקה‪ ,‬שגם‬
‫לתת‪ ,‬ח״ו‪ ,‬הוא דבר שהוא בניגוד לרצון ה׳‪ ,‬אשר‬ ‫לאחר שמפני חטאינו גלינו מארצינו‪ ,‬חוזרים היהודים‬
‫״ברצונו נתנה לנו׳׳• “ בתור נחלת עולם‪.‬‬ ‫לא״י — לא כאל ארץ שהם צריכים לכבשה עתה‬
‫)שאינה שייכת להם(‪ ,‬אלא כאל ארץ שהיא שלהם‬
‫וכשיהודים עומדים ע״ז בתוקף המתאים‪ ,‬לא מצד‬
‫לעולם‪.‬‬
‫״כחי ועוצם ידי״י^‪ ,‬אלא מפני שזוהי נחלת עולם‬
‫מהקב׳׳ה אלקי העולם לעם העולם‪ ,‬מצליחים בזה —‬ ‫לארץ‬ ‫בנוגע‬ ‫וירושה‬ ‫מתנה‬ ‫בין‬ ‫החילוק‬ ‫י‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬הוא‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬רק בשייכות לקדושת הארץ‬
‫עד שיתקיים היעוד ״והיו מלכים אומניך‬
‫שנפעלה בכניסת ישראל לארץ — שהקדושה‬
‫ושרותיהם מניקותיך״**‪ ,‬שאומות העולם מסייעים‬
‫הראשונה היתה באופן של מתנה‪ ,‬ובקדושה השני׳‬
‫לישראל לעשות את רצון ה׳ בכלל ובענין הנ״ל בפרט‪,‬‬
‫ניתוסף גם ענין הירושה שאין לה הפסק‪.‬‬
‫עוד בזמן הגלות; וזה ממהר את ביאת משיח צדקנו‪,‬‬
‫שאז תהי׳ כל א״י שייכת לישראל‪ ,‬גם קני קניזי‬ ‫אבל עצם הבעלות של ישראל על א״י היא שלימה‬
‫וקדמוני׳׳•׳‪ ,‬ו״אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא‬ ‫תמיד ובתכלית השלימות מאז שהקב״ה נתן את הארץ‬
‫כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד״™‪ ,‬במהרה בימינו‬ ‫לאברהם אבינו בברית בין הבתרים בתור נחלת עולם‪,‬‬
‫ממש‪.‬‬ ‫שבכריתת ברית אינו שייך שום שינוי והפסק‪.‬‬
‫וממילא אין בזה שום חילוק באיזה מצב נמצאים‬
‫ישראל‪ :‬אפילו כשהמצב הוא ש״מפני חטאינו גלינו‬
‫וזה שארז״ל )מכילתא יתרו יח‪ ,‬כז( דא״י ניתנה על תנאי‬ ‫‪( 65‬‬ ‫מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו״‪ ,‬גם אז א״י היא‬
‫— ה״ז רק בנוגע לקדושת הארץ‪ ,‬שהיית ישראל על אדמתם בפועל‪,‬‬ ‫״ארצנו״ ו״אדמתנו״)שלנו(׳־■׳; וכדאיתא בגמרא‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬
‫אבל גם אז נשארה בעלות ישראל על א״י בשלימות‪ .‬וראה צפע״נ‬
‫השמטות להל׳ תרומות )סב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫פרש״י ר״פ בראשית‪ .‬וראה בארובה לקו׳־ש ח״ה ע׳ ‪8‬‬ ‫‪(66‬‬
‫ואילך‪ ,‬דמכיון שנתינת הארץ באה מהקב׳׳ה ש״הוא בראה״‪ ,‬ה״ז‬ ‫ועד שנוגע לדין‪ ,‬לכמה דיעות‪ ,‬בנוגע לפרוזבול שאפילו‬ ‫‪( 64‬‬
‫״נתינת״ עצם מהותה של הארץ‪) ,‬לא הבעלות על הארץ(‪ ,‬הארץ‬ ‫מי שאין לו קרקע יכול לכתוב בשטר והקניתי לו ארבע אמות קרקע‬
‫עצמה נעשית ״ארץ ישראל״‪ ,‬ואין שייך שינוי בזה )גם כשגלינו‬ ‫לפי ש״איז כל אדם מישראל שאין לו ד׳ אמות בארץ ישראל ואם‬
‫מארצנו(‪.‬‬ ‫תאמר נטלוהו המים ואנן בגלות‪ ,‬קיימא לן לרבנן דאין קרקע נגזלת‬
‫עקב ח‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(67‬‬ ‫ובחזקת ישראל היא וארץ ישראל נקראת ע״ש ישראל כו׳״ — שו״ת‬
‫ישעי׳ מט‪ ,‬כג‪.‬‬ ‫‪(68‬‬ ‫מהר״ם ברוך סי' תקל‪ .‬וראה ס׳ השטרות לר״י ברצלוני ע׳ ‪ .43‬אוצר‬
‫כנאמר לאברהם בברית בין הבתרים שם ״נתתי את הארץ‬ ‫‪( 69‬‬ ‫הגאונים קידושין סי׳ קמו־קנא‪ .‬וגם הדיעות שחולקין — ראה לקו״ש‬
‫הזאת גר ואת הקני גו׳״‪.‬‬ ‫ח״כ ‪ y 309‬הערה ‪ ,69‬די״ל שבעצם הדבר לא נחלקו‪ ,‬כ״א בנוגע‬
‫צפני׳ ג‪ ,‬ט‪ .‬רמב״ם הל׳ מלכים ספי״א‪.‬‬ ‫‪(70‬‬ ‫לפרוזבול והרשאה‪,‬‬
‫פז‬
‫סימן יז‬
‫שמירת המקדש‬
‫ב( אם מצות השמירה אינה מפני פחד מאויבים‬ ‫ברמב״ם רפ׳׳ח מהל׳ בית הבחירה‪ :‬״שמירת‬ ‫א‪.‬‬
‫ולסטים אלא ל״כבודו״‪ ,‬של המקדשי‪ ,‬הרי היתה צריכה‬ ‫המקדש מ״ע‪ ,‬ואעפ״י שאין שם פחד מאויבים ולא‬
‫להיות שמירתו כל היום וכל הלילה״׳‪ ,‬והרמב״ם כתב‬ ‫מלסטים‪ ,‬שאין שמירתו אלא כבוד לו‪ ,‬אינו דומה‬
‫״ושמירה זו מצותה כל הלילה״״‪ ,‬וביום אין מצות‬ ‫פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו‬
‫שמירה^׳‪ .‬ועוד‬ ‫וממשיך בה״ב ״ושמירה זו מצותה כל‬ ‫שומרין״׳‪.‬‬
‫הלילה‪ ,‬והשומרים הם הכהנים והלוים שנאמ^ ואתה‬
‫ג( בהכתובים הנ״ל שהביא הרמב״ם לא נזכר‬
‫ובניך אתך לפני אהל העדות כלומר אתם תהיו שומרים‬
‫שמצותה בלילה דוקא‪ ,‬ומשמעותם בפשטות שהשמירה‬
‫לי והרי נאמר^ ושמרו את משמרת אהל מועד‪ ,‬ונאמ ‪n‬‬
‫תהי׳ בכל ז מף׳ )וכמש״ב בסהמ״צ שם ״אתם תהיו לי‬
‫לפני תמיד״(‪.‬‬ ‫והחונים קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן‬
‫ובניו שומרי משמרת הקודש״‪.‬‬
‫ד( במש״ב בסהמ״צ ״ללכת סביבו תמיד״״ — מהו‬
‫ענינה של הליכה זו‪ ,‬ומהי שייכותה למצות שמירת‬ ‫ובסהמ״צי כ׳‪ :‬״שצונו לשמור המקדש וללכת‬
‫המקדש‪.‬‬ ‫סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו והוא אמרו לאהרן‬
‫ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות‪ ,‬רוצה לומר אתם‬
‫ויובן בהקדים ביאור ההתחלה השווה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫תהיו לי לפני תמיד‪ ,‬וכבר נכפל זה הציווי בלשון אחר‬
‫בהמסכתות תמיד ומדות‪ ,‬״בשלשה מקומות הכהנים‬ ‫והוא אמרו ושמרו את משמרת אהל מועד וכו״׳‪.‬‬
‫וצריך להבין‪:‬‬
‫א( טעם השינוי בספר ההלכות ‘ מבסהמ״צ —‬
‫זוטא( מפסוק זה עצמו ״אתה ובניד אתך גו׳״‪ ,‬וכמו שהביא בסהמ״צ‬ ‫שבספר היד הוא מביא את הכתובים לבסוףי )בה״ב(‬
‫שם‪.‬‬
‫ולראי׳ ש״השומרים הם הכהנים והלוים שנאמר כו״׳‬
‫כ״כ בסהמ״צ שם‪ .‬פיהמ״ש ריש תמיד‪ .‬ועד״ז הוא בפי׳‬ ‫‪(9‬‬
‫דבפשטות כוונתו לומר שמכתובים אלה אנו למדים‬
‫הראב״ד ריש מם׳ תמיד ״ושומרים את המקדש בשביל כבודו״‪ .‬רא״ש‬
‫שם‪ .‬מאירי שם‪ .‬רע״ב ריש תמיד ומדות‪.‬‬ ‫הפרט שחיוב שמירה זו מוטל על הכהנים והלוים —‬
‫כדעת המפרש‪ .‬פי׳ הראב״ד‪ .‬וכ״ה דעת הרא״ש שם‪ ,‬לפי‬ ‫‪( 10‬‬ ‫משא״ב בסהמ״צ — שהם מקור ולימוד על עצם חובת‬
‫דעת האחרונים‪ .‬אבל ראה לקמן הערה ‪ .49‬וראה מנין המצות‬ ‫השמירה*‪.‬‬
‫להרמב״ם שבריש ספר היד שאף שנכתב בקיצור הכי נמרץ בכל זה‬
‫דייק וכתב — במ״ע כב ״לשמור בית זה תמיד״‪ .‬ובראב״ד שם )כט‪,‬‬
‫א( הביא חילוקים ברוחות‪.‬‬ ‫מספרי זוטא — הובא בילקוט — )קרח שנסמן לקמן(‬ ‫‪(1‬‬
‫וכ״כ בסהמ״צ מל״ת ס״ז‪ .‬וע״פ תרגום העליר וקאפאח כן‬ ‫‪( 11‬‬ ‫כנסמן בכסף משנה‪.‬‬
‫הוא גם בסהמ״צ מ״ע כב שם ״)ללכת סביבו תמיד( בכל לילה כל‬ ‫קרח יח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫הלילה״‪ ,‬וכ״ב בסמ״ג עשין קסה‪ .‬חינוך שם‪ .‬וכן דעת הרמב״ן‬ ‫שם‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫)במדבר א‪ ,‬נג(‪ .‬ר״ש רע״ב ותיו״ט ריש מדות‪ .‬תום׳ עירובין כג‪ ,‬א‬ ‫במדבר ג‪ ,‬לח‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫ד״ה שהוא ע׳ אמה‪ .‬תום׳ יומא י‪ ,‬ב ד״ה רבנן‪ .‬באר שבע ריש תמיד‪.‬‬ ‫מ״ע כב‪ .‬ועד״ז בחינוך מצוה שפח‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫מל״מ הל׳ בית הבחירה רפ״ח‪.‬‬ ‫שב׳‬ ‫ספהמ״צ‬ ‫)משא*כ‬ ‫בלה״ק‬ ‫וכתבו‬ ‫הוא‬ ‫שבתראי‬ ‫‪(6‬‬
‫וכמו שהקשה במנ״ח שם )ומסיים ״ואפשר שמצאו באיזו‬ ‫‪( 12‬‬ ‫בערבית(‪.‬‬
‫ברייתא וצ״ע״(‪ ,‬ובליקוטים שבמשניות לריש מדות בשם ״ב״ד״‪,‬‬ ‫וראה שם ריש פרק שלפניו‪ :‬מ״ע לירא מן המקדש שנאמר‬ ‫‪(7‬‬
‫ומסיים ש״הרמב״ם נמי בחיבורו לא כתב אלא דשמירה זו מצותה כל‬ ‫כר‪.‬‬
‫הלילה ולא מיעט היום מן השמירה אלא שאינה מצוה ביום כמו‬ ‫ואיו לומר שהראי׳ מהכתובים קאי על כל מה שכתב לפנ״ז‬ ‫‪(8‬‬
‫בלילה״‪ .‬וראה לשונו בסהמ״צ הובא בהערה ‪. 11‬‬ ‫גם על עצם שמירת המקדש שבה׳׳א‪ ,‬ולא כתבו בתחלתה בה״א‪,‬‬
‫ראה עד״ז תפא״י ריש תמיד דבקרא לא נזכר לילה‪ .‬תורת‬ ‫‪( 13‬‬ ‫בכדי שיכלול גם הפרט שהשומרים הם הכהנים והלוים‪ ,‬כי‪ :‬א( לא‬
‫לוי״צ בביאור מם׳ מדות ) ‪ 7‬רפא(‪ .‬ועזם‪ :‬חילוק בין שמירת כהנים‬ ‫משמע כן בפשטות לשונו ״והשומרים הם הכהנים והלוים שנא• כר׳׳‪,‬‬
‫ולוים‪ .‬ובעזרת כהנים למס׳ מדות מ״א ד״ה ״והמפרש ז״ל בתמיד״‪.‬‬ ‫ב( הדין שבאמצע )ש״מצותה כל הלילה״( לא נלמד מכתובים אלה‪,‬‬
‫וכ״ה בהוצאת העליר )כנ״ל הערה ‪ .( 11‬אבל בהוצאת‬ ‫‪( 14‬‬ ‫ג( לפי״ז הו״ל לכלול גם מש״כ אח״כ בה״ד ״הכהנים שומרים‬
‫קאפאח ״ולבקרו תמיד בתדירות״‪.‬‬ ‫מבפנים והלוים מבחוץ״ שגם זה למדין בספרי)עה״פ‪ ,‬ועד״ז בספרי‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫פח‬
‫שלא יכנס זר״ג וטמא וכיו״ביג‪ ,‬או בכדי לשמור הכלים‬ ‫שומרים בבית המקדש״‪ ,‬שלכאורה באחת מהן מיותרת‬
‫וכו׳^ג‪ ,‬הרי זה פרט בחיובי הכהנים והלוים כו׳‪3‬ג‪.‬‬ ‫היא )ובפרט שמם׳ מדות באה תיכף לאחרי מס׳ תמיד(‪.‬‬
‫ולפי״ז הי׳ אפשר לבאר זה שנשנית המשנה בג׳‬ ‫דבעי‬ ‫מבאר ״משום‬ ‫וב״המפרש״ למס׳ תמיד‬
‫מקומות הכהנים שומרים הן בראש מס׳ תמיד והן‬ ‫לאורי במעשה דתמיד עבודת הכהנים נקט תחלה‬
‫בראש מם׳ מדות‪:‬‬ ‫שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר‬
‫מם׳ מדות ענינה הוא כשמה‪ ,‬מדובר בה ״במדות‬

‫אבל כיון דסו״ס באה כבר משנה זו קשה למה‬
‫המקדש וצורתו ובנינו וכל עניניו״ ‘^‪ ,‬והיינו שאין‬
‫הוצרך לשנותה עוה״פ בריש מס׳ מדות־׳׳ )שבאה‬
‫ענינה לבאר העבודות והמצות שמקומם בביהמ״ק‪ ,‬כ״א‬
‫בהמשך ל)מש״נ ב(מם׳ תמיד ״בג׳ מקומות כו״׳(‪,‬‬
‫ה)מדות של( ביהמ״ק עצמו ’י‪.‬‬
‫שומרים‬ ‫הלוים‬ ‫מקומות‬ ‫״בכ״א‬ ‫להתחיל‬ ‫והו״ל‬
‫אמנם במס׳ תמיד המדובר בהעבודות הנעשות‬ ‫בביהמ״ק״י׳‪ ,‬אף די״ל דכיון דצריך לאשמעינן שמירת‬
‫בביהמ״ק‪ ,‬ובל׳ הרמב״ס^ג היאך היו מקריבים התמיד‪.‬‬ ‫לוים מביא דין שמירה בשלימותו‪.‬‬
‫ובב׳ המם׳ קאמר ״בג׳ מקומות הכהנים שומרים‬ ‫והביאור בזה י״ל‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫כו״׳ כי במצות שמירת המקדש ישנם שני הענינים‪:‬‬
‫מצות שמירת המקדש יש לבארה בב׳ אופנים‪ :‬א(‬
‫ענין בעבודות הכהנים‪ ,‬ענין בהמקדש עצמו‪.‬‬ ‫בעניני בית המקדש‪ ,‬ב( שהיא פרט‬ ‫פרט‬ ‫שהיא‬
‫את‬ ‫לשמור‬ ‫שעליהם‬ ‫והלוים‪,‬‬ ‫הכהנים‬ ‫בעבודת*׳‬
‫ועפ״ז מובן מה שהרמב״ם לא הביא בהל׳‬ ‫ד‪.‬‬
‫המקדש‪.‬‬
‫ביהב״ח הפסוקים הנ״ל לראי׳ על עצם דין שמירת‬
‫המקדש‪ :‬לדעת הרמב״ם )בידו( מצות שמירת המקדש‬ ‫בסגנון אחר‪ :‬מצות שמירת המקדש הוי דבר‬
‫היא פרט וענין בהמקדש עצמו‪ .‬וכלשונו ״אין שמירתו‬ ‫הנוגע להמקדש עצמו‪ ,‬חובת ״חפצא״‪ ,‬המקדש צ״ל‬
‫אלא כבוד לו אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין‬ ‫נשמר )אלא שחיוב שמירה זו הוטל על הכהנים‬
‫לפלטרין שאין עליו שומרין״‪ ,‬וכדמוכח גם מזה שהביא‬ ‫והלוים(‪ ,‬או שמלכתחילה היא חובת ״גברא״‪ ,‬ממצוות‬
‫כל דיני שמירת המקדש בהל׳ ביהב״ח שבהן מדובר‬ ‫)ועבודות( הכהנים והלוים‪) ,‬אלא שהחיוב הוא לשמור‬
‫ע״ד קדושת ומצות בית הבחירה עצמו‪ ,‬ולא ע״ד‬ ‫את המקדש(״׳‪.‬‬
‫העבודות הנעשות ב^^ —‬ ‫והנה לכאורה י״ל שתלוי בטעמי מצות השמירה‪,‬‬
‫ולכן לא הביא כתובים אלו לראי׳ על עצם דין‬ ‫אם מצות שמירת המקדש הוא מטעם ״כבוד״‪ ,‬וכל׳‬
‫שמירה‪ ,‬כי בכתובים אלו מבואר רק א( החיוב ״גברא״‪,‬‬ ‫הרמב״ם ״אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין‬
‫לפלטרין שאין עליו שומרין״‪ ,‬הרי זהו פרט בפלטרין‪,‬‬
‫במקדש גופא; אבל אם שמירת המקדש הוא מטעם‬
‫ראה פרש״י במדבר ג‪ ,‬ו‪ .‬קרח שם‪ ,‬א‪ .‬ביאורי הגר״א ריש‬ ‫‪( 20‬‬
‫תמיד‪.‬‬ ‫ראה גם פי׳ הראב״ד שם כו‪ ,‬סע״ב‪.‬‬ ‫לו(‬
‫ראה מו״נ ח״ג פמ״ה‪ .‬אך שם צירף ב׳ הטעמים יחד‪:‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫ראה תפא״י שם‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫״ומכלל הדברים המביאים להגדיל המקדש כו׳ עד שיגיע לנו יראה‬ ‫וכו הקשה בתורת לוי״צ )ע׳ ער(‪ .‬ובב״ש שם על הגמרא‬ ‫‪( 17‬‬
‫שלא יבוא אליו לא שכור ולא טמא כו׳״‪ ,‬ועד״ז הוא באבנ״ז שם אות‬ ‫״מיהו מתניתן״ )הובא בהגהות מהר׳׳ב רנשבורג( כתב דגם במשנה‬
‫ה‪ .‬אבל שם שלא לטמא את המקדש‪.‬‬ ‫דמס׳ תמיד צ״ל ״והלוים בכ״א מקומות״ )ועפ״ז תוגדל הקושיא‬
‫ראה אבנ״ז שם אות ד‪ .‬אך גם שם צירפו לכבוד המקדש‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬ ‫דכבר נשנית בתמיד — כיון דגם שמירת לויים נשנית שם(‪ .‬אבל‬
‫עזרת כהנים שם ד״ה בלשכת הפרוכת )הב׳(‪ .‬וראה בהמפרש שם‬ ‫ראה שטמ״ק שם‪ .‬בהגהות חק נתן שם‪.‬‬
‫״דאי לא נפקא לן מקרא הו״א דלא צריכי שומרים‪ .‬דאין עניות‬ ‫ראה שקו״ט אם מצות שמירה חשוב עבודה או לא באבני‬ ‫‪(!8‬‬
‫במקום עשירות ואי גנבי כלי המקדש יקנו אחרים״‪.‬‬ ‫נזר יו״ד סתמ״ט‪ .‬בארוכה בס׳ משכנות לאביר יעקב )להרהמ״מ‬
‫ראה פרש״י נסמן בהערה ‪ .20‬ובקרח פסוק ד‪.‬‬ ‫‪( 25‬‬ ‫גלבשטיין( ח׳׳א‪ .‬ובצפע״נ )להרגצובי( בכ״מ — ראה צפע״נ עה״ת‬
‫בתויו״ט‬ ‫והובא‬ ‫המשניות‪,‬‬ ‫לפירוש‬ ‫הרמב״ם‬ ‫הקדמת‬ ‫‪( 24‬‬ ‫ר״פ נשא )ד‪ ,‬לז‪ .‬מה( ובהמובא בהערות שם‪ .‬אמבוהא דספרי לספרי‬
‫בפתיחה למס׳ מדות‪.‬‬ ‫זוטא ריש קרח סק״ו‪.‬‬
‫ראה תורת לוי יצחק שם ס״ע ערב‪.‬‬ ‫‪( 25‬‬ ‫אבל אין מוכרח שיהי׳ תלוי אם שמירתה עבודה אי לאו‪.‬‬ ‫^!(‬
‫בהקדמתו לפיה״מ‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫וראה בסהמ״צ ממצוה כב ואילך‪ ,‬שבב״מ מתחיל ״שצוה הכהנים״‪.‬‬
‫שהוא בהל׳ ״כלי המקדש והעובדים בו״ )ראה שם פ״ג‬ ‫‪( 27‬‬ ‫ובכמה ״שצונו״ )וכ״ה במ״ע לט ואילך(‪ .‬אף שרובם ככולם עבודות‬
‫ופ׳׳ד(‪ ,‬ובהל׳ תמידין ומוספין וכר‪.‬‬ ‫הן)ור א ה חמד״י במ״ע כט(‪ .‬וראה לעיל סימן א ובהערות ‪ 56‬־‪.55‬‬
‫פט‬ ‫סי' יז‪ :‬שמירת המקדש‬
‫מקומות הלוים‪ ,‬הוא חובת גכרא‪ ,‬שהוטל על הכהנים‬ ‫של הכהנים והלוים‪ ,‬לשמור )את הבית(״‪ .‬ב( ועיקר‪:‬‬
‫והלוים״ לשמור בכ״ד מקומות(״^‪ ,‬וא״כ מה טעם‬ ‫הכתובים דם׳ קרח באים בהמשך לטענת בנ״י ״כל‬
‫נאמרה המשנה בכ״א מקומות הלוים שומרים במם׳‬ ‫הקרב קרב אל משכן ה׳ ימות גו׳״״ אשר לכן ציוה‬
‫די׳‬ ‫המקדש‬ ‫שמצד‬ ‫— מאחר‬ ‫)המקדש( “‬ ‫מדות‬ ‫הקב״ה ״אתה ובניך ובית אביך תשאו את עון המקדש‬
‫השמירה של שומרים אחדים שיהי׳ נקרא ״פלטרין‬ ‫‪ . .‬ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות״ שהכהנים‬
‫שיש עליו שומרין״?‬ ‫והלוים יהיו שומרים שלא יכנסו בנ״י להמשכףג‪.‬‬
‫ב( לאידך צריך להבין השייכות של כל ענין‬ ‫הענין‬ ‫עיקר‬ ‫על‬ ‫גמורה‬ ‫הוכחה‬ ‫מזה‬ ‫ואין‬
‫השמירה למס׳ תמיד‪ :‬ענינה בעיקר הוא לבאר עבודות‬ ‫שלדעת הרמב״ם הוא )רק(‬ ‫המקדשי נ‪,‬‬ ‫שבשמירת‬
‫התמיד וכשם המם׳ ״תמיד״‪ ,‬וכמש״ב הרמב״ם״ ש״מס׳‬ ‫בשביל כבוד המקדש כנ״ל‪ ,‬חלק ופרט בביהמ״ק עצמו‪.‬‬
‫תמיד ‪ . .‬אין בה דיבור לא ע״ד חכמה ולא ע״ד איסור‬
‫אמנם )נוסף ע״ז שעדיין לא תורצו הקושיות‬ ‫ה‪.‬‬
‫והיתר אלא סיפור שהוא אומר היאך היו מקריבין‬
‫האחרות שברמב״ם הנזכרות בס״א‪ ,‬הנה גם ביאור זה‬
‫התמיד כדי לעשות כן תמיד״‪ .‬ומדוע הובאו בה סדרי‬
‫עצמו( צלה״ב‪:‬‬
‫השמירה של הכהנים‪ .‬ועבודת הכהנים וכו׳ הרי זה‬
‫שייך למסכתות הדנות בעבודות הכהנים וכו׳ כגון‬ ‫א( אם שמירת המקדש היא מטעם ״כבוד״‪ ,‬ש״אינו‬
‫יומא‪ ,‬זבחים מנחות כו׳ ולאו למס׳ תמיד הדנה בעיקר‬ ‫דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין כו׳״‪ ,‬הרי גם‬
‫בסדר ״עבודת התמיד״״‪.‬‬ ‫כשישנם רק שומרים אחדים )או אפילו רק אחד( הוי‬
‫״כבוד‬ ‫הוא‬ ‫שבזה‬ ‫שומרין‪,‬‬ ‫עליו‬ ‫שיש‬ ‫פלטרין‬
‫ג( גם צריך עוד ביאור בעצם הפירוש ששמירת‬
‫המקדש״״ )ומה שבג׳ מקומות הכהנים שומרים ובכ״א‬
‫המקדש היא פרט במצות ביהמ״ק עצמו )אשר משו״ז‬
‫נשנית היא בריש מס׳ מדות( — הרי גם לפי הביאור‬
‫ולפ״ז י״ל דצורך הג׳ כתובים הוא•‪ :‬מפסוק ״אתה ובניד‬ ‫‪( 28‬‬
‫שהוא משום כבוד המקדש‪ ,‬הרי״ז רק שהשמירה היא‬
‫אתר גר״ ל מדין שהנהני ם היו צריכים לשמור‪ ,‬ומהב׳ ״ושמרו את‬
‫בשביל כבוד המקדש כו׳ ולמה נשנית במס׳ מדות‬ ‫משמרת אהל מועד״ — שמירת הלנים‪ .‬ומהר׳ ״והחונים גו ״ למדים‬
‫שהכהנים והלוים הם לא ביחד‪ ,‬ורמז לשמירת כהנים בג׳ מקומות‬
‫תמיד ‪.,‬דאי לא נפקא לן מקרא ‪ . .‬הו״א בחד שומר סגי״‪ .‬וראה‬ ‫כדאי׳ בגמרא )בו‪ ,‬א( שומרים משמרת למשמרת או בתחלת הסוגי׳‬
‫בהערה הבאה ובהערה ‪.34‬‬ ‫שם ״אהרן ובניו גו״׳‪ .‬ועיין ברע״ב ריש מם׳ תמיד ומדות שלא הביא‬
‫ראה ביאורי הגר״א שם‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬ ‫כתובים על עצם דין שמירת המקדש כ״א רמז לג׳ מקומות מכתוב‬
‫ובכלל צ״ע לדעת הרמב״ם אם כל הכ״ד שומרים הם‬ ‫‪( 34‬‬ ‫הנ״ל‪.‬‬
‫מה״ת‪ ,‬ראה בהערה ‪ . 32‬ולהעיר מלשונו בהל׳ ביהב״ח שם ה״ד שב׳‬ ‫וראה פי׳ הראב״ד ורבינו גרשום שם‪ ,‬דקושיית הגמרא מנה״מ‬
‫״מצות שמירתו שיהיו הכהנים כו׳ וכ״ד עדה שומרין אותו בכל לילה‬ ‫ושע״ז הביא הגמרא הב׳ ״והחונים״( הוא ״שהכהנים היו שומרים״‪.‬‬
‫תמיד בכ״ד מקום‪ .‬הכהנים בג׳ מקומות כו׳״ שלא משמע שכולם‬ ‫יז‪ ,‬כח‪ .‬פרש״י שם‪.‬‬ ‫י<‪( 2‬‬
‫בכלל מצות השמירה מה״ת )אף שבספרי זוטא קרח שם )פסוק ג(‬ ‫והטעם דלא ם״ל שזהו טעם שמירתו ״שלא יכנסו בו׳״‪,‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫איתא ״ושמרו משמרתך מלמד שהכהנים והלוים שומרים בכ״ד‬ ‫י״ל לפי שבביהמ״ק השערים סגורים‪ ,‬ראה בביאורי הגר״א‪ .‬וראה‬
‫מקומות״(‪ .‬וראה מל״מ שם ״מן הכתוב נראה דבחד לוי שומר סגי‬ ‫עוד טעמים — עזרת כהנים שם ד״ה ״ובדברי רש״י ז״ל כו׳״‪ ,‬עולת‬
‫אלא אפשר ד דו ד תיקן כו׳״‪ .‬וראה פיהמ״ש להרמב״ם תמיד שם‬ ‫תמיד ד״ה ״והנה מקרא״)וראה מנחת תמיד שם סק״י‪ .‬ושם מתרצים‬
‫״רמז לכהנים שיהיו שומרים בג׳ מקומות כו ״ ועד״ז הוא ברע״ב ריש‬ ‫גם קושיא הב׳ והג׳ שבס״א(‪ .‬וראה בפי׳ המשניות להרמב״ם תמיד‬
‫תמיד ומדות‪ .‬אבל ראה מל״מ ה״ה שם ״דהא מקרא ילפינן דכהנים‬ ‫שם‪ ,‬שמשמע שגם במשכן הי׳ שומרים מטעם כבוד‪.‬‬
‫ישמרו בג כו׳״‪.‬‬ ‫ומה שבסהמ״צ שם הביא פסוקים אלו על עצם מצות‬ ‫‪( 31‬‬
‫אבל ראה מנ״ח שם דכ׳ דכל הכ״ד מקומות הוי מדאורייתא‪ .‬וכ׳‬ ‫שמירת המקדש‪ ,‬כי בסהמ״צ )וכן במנין המצות שבראש ספר היד(‬
‫״וכן נראה מהר״ם ומהרמ״ח״‪ .‬וכ״מ ברמב״ם ממש־כ בתחלת הל׳‬ ‫דרכו להביא המקור והראי׳ מהכתוב על כלל המצוה‪ ,‬וע״ז שפיר יש‬
‫ביהב״ח‪ :‬יש בכללן שש מצות ‪ . .‬ל שמור סביב‪ .‬ולשונות הנ״ל —‬ ‫ראי׳ כי הרי סו״ס בפסוקים אלו כתוב החיוב לשמור את המקדש )אף‬
‫י״ל‪.‬‬ ‫שבכתובים לא משמע שזהו מצד כבוד בבפנים(‪ .‬וע״ד מה שתי׳‬
‫אבל ראה בהערה ‪ . 17‬וראה בראב״ד שבהערה ‪. 15‬‬ ‫‪( 35‬‬ ‫בהגהות חק נתן למס׳ תמיד בתחלתו‪ ,‬ד״ה ״המפרש״‪ ,‬על סתירת‬
‫בהקדמתו לפי׳ המשניות‪ .‬אבל ראה מאירי בהקדמתו‬ ‫‪( 36‬‬ ‫דברי המפרש ממש״ב על המשנה למש״ב בגמרא)משא״ב בספר היד‬
‫למס׳ תמיד‪.‬‬ ‫מביא הראיות מהב׳ בעיקר בכדי לבאר תוכן המצוה(‪.‬‬
‫וכמו שמסיים בפ״ז סוף מ״ג ״זהו סדר התמיד לעבודת‬ ‫‪( 37‬‬ ‫וכדמוכח מזה שלא הביא הא דשומרים בכ״ד מקומות‬ ‫‪( 32‬‬
‫בית אלקינו כו״׳‪ .‬אף שמבואר בה גם שאר עבודת היום החל‬ ‫בסהמ״צ שם‪ ,‬כ״א ״שצונו לשמור המקדש״‪ .‬וראה בהנסמן בהערה‬
‫מתרומת הדשן וסדור המערכות שקודם התמיד )ספ״א ופ״ב(‪,‬‬ ‫‪ 28‬בביאור קושית הגמ׳ תמיד ״מנה״מ״‪ .‬ולהעיר גם מהמפרש ריש‬
‫ודי שון מזבח הפנימי ודי שון המנורה וכו׳ )בפ״ג ואילך(‪ .‬ואולי י״ל‬
‫)בדוחק( ד״סדר התמיד״ הוא לשון נופל על ל׳‪ ,‬וכוונתו — סדר‬ ‫•( וראה עולת תמיד )לבעל ״ערוגת הבשם״( נ פי׳ הגמרא‬
‫התמידי )ונעשה( בכל יום‪.‬‬ ‫שומרים משמרת למשמרת‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל' ביהב״ח‬
‫שומרין״‪ ,‬אין זה דבר בפ״ע שמקום עשייתו — בג׳‬ ‫עבודות‬ ‫עצמו )ולא‬ ‫ובנין ביהמ״ק‬ ‫שענינה מדות‬
‫מקומות כו׳ בבית המקדש‪ ,‬כ״א זוהי עשי׳ מחשיבות(‬ ‫הנעשות בו(‪ ,‬מאחר שסו״ס זהו חיוב ומצות הנהנים‬
‫בית המקדש — בשמירה על הפלטרין משנין הפלטרין‬ ‫והלוים‪.‬‬
‫ואינו דומה ל״פלטרין שאין עליו שומרין״‪.‬‬
‫ויובן בהקדים מה שיש מתרצים־^ הקושיא‬ ‫ו‪.‬‬
‫]ועד״ז — ע״פ מרז״ל דכל מי שלא נבנה ביהמ״ק‬ ‫הנ״ל )בס״א(‪ ,‬אם השמירה היא מטעם ״כבוד״ למה לא‬
‫בימיו הרי זה כאילו נחרב בימיוג•׳‪ ,‬לפי השיטה דחורבן‬ ‫היו שומרים המקדש גם ביום — בי ביום אי״צ שמירה‬
‫בית המקדש הוא ענין נמשך•׳•׳ — י״ל בה״תועלת״‬ ‫מחמת כבוד‪ ,‬כי ע״י הליכת הכהנים אנה ואנה כולו‬
‫דמס׳ מדות ״שהוא זוכר מדת המקדש ‪ . ,‬כי כשיבנה‬ ‫אומר כבוד‪ ,‬אבל בלילה שאין בו עבודה‪ ,‬צריך‬
‫ב״ב יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבניות‬ ‫להראות כבוד וגדולה לבית המקדש ע״י השמירה וכר‪.‬‬
‫והצורות והערך מפני שהוא ברוח הקודש כמו שאמר‬
‫וצריך ביאור‪:‬‬
‫הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל״׳־^‪ ,‬הנה ע״י ידיעה זו‬
‫דשמירת המקדש ודמדותיו ואין מסיחין דעתן ממנו —‬ ‫מהו ענינו של כבוד זה שע״י הליכת הכהנים‬
‫ה״ז גם עתה חורבן ביהמ״ק בדרגתו דפלטרין שיש‬ ‫בעבודתם‪ ,‬ומהו הצד השוה שבין הכבוד בשמירת‬
‫עליו שומרין כו׳[‪.‬‬ ‫המקדש והנעשה ע״י הליכת הכהנים וכר?‬
‫ולכן נ״ל דשמירה זו מפני הכבוד ענינה שלא‬
‫עפ״ז יובן זה שכתב הרמב״ם ״ושמירה זו‬ ‫ז‪.‬‬
‫״כבוד‬ ‫הרא״שי׳‬ ‫וכמ״ש‬ ‫מהמקדש‪,‬‬ ‫דעתם‬ ‫יסיחו‬
‫מצותה כל הלילה״‪ ,‬וזה שנשנית במס׳ תמיד‪:‬‬
‫המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה״‪.‬‬
‫ביום היו הכהנים עובדים עבודתם בביהמ״ק‬
‫ואין פי׳ היסח הדעת זה כהיסח הדעת דקדשים‬
‫שהתחלתה היא עבודת התמיד בבקר משעה שהאיר‬
‫מחמת חשש טומאה״•־ וכיו״ב‪ ,‬כ״א שלילת היסח הדעת‬
‫פני המזרחי״‪ ,‬ובהקרבת הקרבנות הי׳ צ״ל כוונה‪,‬‬
‫זה — מורה על רוממות וגדלות הבית‪ ,‬תמיד ישנם‬
‫״ולשם ששה דברים הזבח נזבח כו״׳״״‪ ,‬ופשיטא‬
‫אנשים סביבו‪ ,‬אינם מסיחים דעתם ממנו לעולם‪.‬‬
‫שכשהכהנים בעבודתם ה״ז היפך היסח הדעת‬
‫מהמקדש ’״‪.‬‬ ‫]וע״ד הענין בתפלין וציץ ש״כל זמן שהן עליו לא‬
‫יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד״״־‪ ,‬מצד קדושתף•־[‪.‬‬
‫והנה ענין שמירה זה שלא יסיחו דעתם ממנו הוא‬
‫בירוש׳ יומא פ׳׳א ה״א‪ :‬בל דו ר שאינו נבנה בימיו מעלין‬ ‫‪(43‬‬ ‫ענין בהבית עצמו‪ ,‬ולכן נשנית השמירה במס׳ מדות‪.‬‬
‫עליו כאילו הוא החריבו‪.‬‬
‫והיינו שאי״ז עבודה שמקומה בביהמ״ק‪ ,‬אלא חשיבות‬
‫צפע״נ מילואים טו‪ ,‬א‪ .‬הובא במפענח צפונות ספ״ה‪.‬‬ ‫‪( 44‬‬
‫עצמו‪ ,‬וכדיוק ל׳ הרמב״ם ״אינו דומה‬ ‫בהמקדש‬
‫תמיד פ״ג מ״ב‪ .‬רמב״ם הל׳ תמידיז ומוספין פ״א ה״ב‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫וראה פס״ד להצ״צ חי׳ על הרמב״ם הל׳ תפלה פ״א ה״ה ]שמא[ ג‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫עליו‬ ‫שאין‬ ‫לפלטרין‬ ‫שומרין‬ ‫עליו‬ ‫שיש‬ ‫פלטרי!‬
‫זבחים מו‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ מעשה הקרבנות פ״ד ה״י ואילך‪.‬‬ ‫‪(46‬‬
‫ואף שבה״ששה דברים״ לא מצינו שיהא צריך מחשבה‬ ‫‪(47‬‬
‫וכוונה שהוא מקריב במקד ש כו׳ הרי‪:‬‬ ‫תפא״י ריש תמיד‪ .‬ועד״ז כ׳ באורות המצות מצוה שפח‬ ‫‪( 38‬‬
‫א( מזה שכשחשב באחת מד׳ עבודות )שחיטה‪ ,‬קבלה‪ ,‬הולכה‬ ‫)הובא במשבנות לאביר יעקב שם סי׳ יו״ד )ה‪ ,‬סע״א ואילך((‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫וזריקה( מחשבת חוץ למקומו )לזרוק דמו או להקטירו כו׳ חוץ‬ ‫ריש מס׳ תמיד‪.‬‬ ‫‪( 39‬‬
‫לעזרה( הזבח פסול)זבחים כז‪ ,‬ב‪ .‬כט‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם פי״ג מהל׳ פסוה״מ(‬ ‫כמו שפי׳ בעזרת כהנים פ״א מ״א ד״ה ״שומרים ז״ל‬ ‫‪( 40‬‬
‫הנה אף שמחשבה הפוסלת — היא מחשבה בפועל‪ ,‬עכ״פ יש ללמוד‬ ‫המפרש״ וד״ה ״בעשרים וא׳ מקום )הא׳(״‪ .‬וראה אבנ׳׳ז שבהערה ‪.21‬‬
‫מזה שבהקרבה בסתם נכלל אשר הוא מקריב קדשים על המזבח‬ ‫ולהעיר מהמ״ד )פסחים לד‪ ,‬א‪ .‬פרש״י שם ד״ה פסול הגוף(‬
‫בעזרה‪.‬‬ ‫דהיסח הדעת בקדשים הוא פסול הגוף )פסול לעצמו ולא פסול מצד‬
‫ב( מהששה דברים דצריך שתהא מחשבתו‪ ,‬הוא שהזבח הוא‬ ‫חשש טומאה(‪ .‬ולהעיר שגם היסח הדעת בתרומה וקדשים הוא מצד‬
‫להשם ברוך הוא‪ ,‬ולשם נח״ר להקב״ה שאמר ונעשה רצונו כו׳‪ ,‬הרי‬ ‫הב׳ ״מ שמרח — עביד להו שי מורי) פר ש״י שם ד״ה בהיסח הדעת‪.‬‬
‫עד״ז גם השמירה לכבוד המקדש שאין מסיחין דעתן ממנו‪ ,‬אי׳׳ז‬ ‫רמב״ן וריטב׳׳א חוליו ב‪ ,‬ב ד״ה ואם שחט‪ .‬וראה אנציקלופדי׳‬
‫מ״פלטרין״ סתם‪ ,‬כ״א פלטרין של ממה״מ הקב״ה השוכן בו בו׳‪.‬‬ ‫תלמודית בערכו(‪.‬‬
‫וע״ד מצות מורא מקדש ש״לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי ששכן‬ ‫רמב״ם הל׳ תפלין פ״ד הי״ד‪ .‬וראה טו שויע)ואדה״ז( או״ח‬ ‫‪(.:11‬‬
‫שכינתו במקום הזה״)ספהמ״צ מ״ע בא‪ .‬וראה רפ״ז מהל׳ ביהב׳׳ח(‬ ‫ריס כח‪ ,‬והוא ממנחות לו‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫— ראה ביאור הרי״פ פערלא )לסהמ״צ להרס״ג( עשה יג‪ ,‬דשמירת‬ ‫ראה רמב״ם שם‪ .‬ולא מטעם שמא יפיח כו׳ — ובתי׳ השני‬ ‫‪(42‬‬
‫המקדש משום כבודו כו׳ הוא אותו הענין דמורא מקדש )ולדעת‬ ‫בתו״י יומא ח‪ ,‬א ד״ה תפלין‪ .‬ובתום׳ שבת מט‪ ,‬א ד״ה שלא יישן‪.‬‬
‫הרס״ג נבלל במצות מורא מקדש(‪.‬‬ ‫וראה שו״ע אדה״ז שם‪ ,‬ושאג״א סל״ט מ׳ פי׳ היסח הדעת‪ .‬ובאנציק׳‬
‫נוסף לכ״ז הרי תכלית מצות בנין ביהמ״ק הוא ״לעבודה בו יהי׳‬ ‫תלמודית ערך הנחת תפלין‪.‬‬
‫צא‬ ‫מי׳ יז‪ :‬שמירת המקדש‬
‫במס׳ תמיד לא בא לבאר מצות שמירת המקדש‬ ‫אבל בלילה שאין עבודה בבית המקדש״‪ ,‬נצטוו‬
‫מצד ענינו הוא‪ ,‬כ״א להדגיש אחת מפעולות עבודת‬ ‫בשמירת המקדש ״שלא יסיחו דעתם ממנו״ ’“‪.‬‬
‫התמיד השווה )ובאה בהמשך( לשמירת ביהמ״ק —‬ ‫וזוהי השייכות דמצות שמירת המקדש למס׳‬
‫שלילת היסח הדעת מהמקדש )ובהיסח הדעת הרי‬ ‫תמיד‪ ,‬שמהאי טעמא נשנית בתחלתה‪ ,‬כי תוכן שמירה‬
‫ישנם כמה שיעורין ומדרי׳ “’(‪ ,‬הנה בזה נוגע בעיקר‬ ‫זו נעשה על ידי עבודת התמיד״י)והקרבנות בכלל(‪.‬‬
‫ענין שמירת הכהנים ש״מצות שמירתו שיהיו הכהנים‬
‫ןולכאורה עפ״ז נםק״מ להלכה‪ ,‬שזה שהיו שומרין‬
‫התמיד‬ ‫עבודת‬ ‫וכשהתחילה‬ ‫מבפנים״״‪,‬‬ ‫שומרים‬
‫את המקדש בלילה‪ ,‬אין פי׳ כל הלילה כולה‪ ,‬אלא —‬
‫בביהמ״ק נשלל היסח הדעת זה ובמילא א״צ בשמירת‬
‫עד התחלת עבודת התמידיי‪ ,‬עכ״פ הזמן שלעולם אין‬
‫הכהנים מבפנים״‪ ,‬וע״כ אין מקום להביא גם הכ״א‬
‫מאחרין יותר״‪ ,-‬שאז ע״י עבודת הכהניםני מתקיים‬
‫מקומות שהלוים היו שומרים‪ ,‬שהם היו שומרים‬
‫תוכן הענין דשמירת המקדש ואין צורך בשמירה[‪.‬‬
‫מבחוץ״‪ ,‬ואי״ז דומה כלל ” להיסח הדעת הנשלל ע״י‬
‫עבודת התמיד״ )אלא שבכלל מאתים מנה‪ ,‬שעבודת‬ ‫עפ״ז יש לבאר מה שמבס׳ תמיד הובאו רק‬ ‫ח‪.‬‬
‫התמיד פטרה לא רק שמירת הכהנים‪ ,‬אלא גם שמירת‬ ‫הג׳ מקומות שהכהנים שומרים‪ ,‬ואילו במם׳ מדות‬
‫הלוים(‪.‬‬ ‫הובא גם שהלוים היו שומרים בכ״א מקומות‪.‬‬
‫אמנם במם׳ מדות שמבאר בה שמירת המקדש‬

‫בענינה דחשיבות בית המקדש עצמו‪ ,‬שעי״ז נעשה‬ ‫ההקרבה והבערת האש תמיד כו׳ ההליכה לרגל כו ״ )ספהמ״צ מ״ע‬
‫״פלטרין שיש עליו שומרין״‪ ,‬מבאר הן הג׳ מקומות‬ ‫כ‪ ,‬ריש הל׳ ביהב׳׳ח( וא״כ לדעת הרמב״ם כאשר מקריבים קרבנות‬
‫שהכהנים שומרים והן שמירת הלוים בכ״א מקומות‪ .‬כי‬ ‫לשמה‪ ,‬הרי מחשבתו היא בהתכלית ובענין שהוא חלק מביהמ״ק‬
‫אף שגם ע״י שומרין מועטין נעשה ״פלטרין שיש עליו‬ ‫עצמו )וראה לעיל סימן א(‪.‬‬
‫אף שהקטר חלבים ואיברים כשרים כל הלילה )משגה‬ ‫‪(48‬‬
‫שומרין״‪ ,‬הרי בהוספת מספר השומרין מצד חיובא‬
‫מגילה כ‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ מעה״ק פ״ד ה׳׳ב( — הרי ענינו שמעלה‬
‫דגברא‪ ,‬מאיזה טעם שיהי׳ — מיתוסף ג״כ בשמירתו‬
‫אותם על המזבח ותו נקטרים מאליהם כל הלילה; הרי זה רק כשלא‬
‫מצד המקדש‪ ,‬שכולם פועלים בכבוד וגדולת המקדש‪,‬‬ ‫הספיקו להקטיר ביום )פסחים נט‪ ,‬ב ורש״י ד׳׳ה כשנתותרו(‪.‬‬
‫וכולם הם חלק בזה שנעשה ״פלטרין שיש עליו‬ ‫וברמב׳׳ם שם ה׳׳ג ״אעפ״י שמותר ‪ . .‬אין מאחרין אותן לדעת אלא‬
‫שומרין״״‪.‬‬ ‫משתדלין להקטיר הכל ביום׳׳‪ .‬וראה אבנ״ז או׳׳ח סי׳ כג‪ .‬לקו״ש ח״ג‬
‫פ׳ צו‪.‬‬
‫ועפ׳׳ז י׳׳ל )בדוחק( שגם הרא׳־ש ס״ל — דשמירתו הי׳ רק‬ ‫‪( 49‬‬
‫ראה שאג״א שנסמן בהערה ‪ .42‬ובאנציק׳ שם‪.‬‬ ‫‪( 54‬‬ ‫בלילה ומש״ב ״שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה״ כוונתו‬
‫רמב״ם ביהב״ח שם ה״ד מספרי פרשת קרח‪.‬‬ ‫‪( 55‬‬ ‫לומר טעם חיוב השמירה בכלל‪ ,‬וביום א״צ שמירה שלא להסיח‬
‫ולא מיבעי לפי׳ הראב״ד )תמיד כה‪ ,‬ב‪ .‬ל‪ ,‬א( שזה‬ ‫‪( 56‬‬ ‫דעת — כיון שישנה עבודת היום כו׳ בבפנים‪.‬‬
‫שהכהנים מבפנים הוא במקום קדוש בעזרה ) — וכן פי׳ בזרע‬ ‫להעיר מפי׳ הראב״ד )נסמן בהערה ‪ ( 15‬דהכא במתני׳‬ ‫‪( 50‬‬
‫אברהם )בספרי( בדעת הרמב״ם הובא במנ״ח שם(‪ ,‬משא״כ לוים‪.‬‬ ‫אצטריר לאשמעינן אלא ‪ . .‬האיר נהגו בו בלילה לעשות עד ומן‬
‫אלא גם אם נפרש )כהמפרש בריש תמיד‪ .‬ועוד‪ .‬מנ״ח שם( שגם‬ ‫הקרבן התמיד‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫הכהנים לא היו שומרים בפנים העזרה ממש הרי היו עכ״פ ב״גגין‬ ‫ויל״ע אם )להרמב״ם( זהו עד התחלת הקרבת ה חמיד‬ ‫‪( 51‬‬
‫ועליות ו כד״)ו כיו״ב( ולפנים מן הלוים‪ .‬ראה עזרת כהנים שם ד״ה‬ ‫מ מ ש או די עד שיבוא הממונה או עד שתותחל תרומת הדשן‪ .‬שזמן‬
‫כלשכת הפרוכת )הב׳( וד״ה לאחורי בית הפרוכת בסוף משנה א‪.‬‬ ‫בוא הממונה הי׳ ״קודם שיעלה השחר סמוך לו״)רמב״ם פ״ח מהל׳‬
‫משכנות לאביר יעקב שם בכ״מ)נסמן במפתח ענינים שם(‪ .‬אמבוהא‬ ‫ביהב״ח הי״א‪ .‬רפ״ו מהל׳ תמידין(‪ .‬וזמן תרומת הדשן ״משיעלה‬
‫דספרי שם קטע המתחיל ״וראיתי עוד״‪.‬‬ ‫עמוד השחר״ )רמב״ם שם פ״ב הי״א‪ .‬וראה לח״מ שם(‪ .‬ולהעיר‬
‫להעיר מפי׳ הראב״ד שם )כח‪ ,‬א(‪ :‬דנקיט תרי לישנא בל׳‬ ‫‪( 57‬‬ ‫שהנ״ל ״קודם שיעלה עמוד השחר כו׳ יבוא הממונה וכו׳ והיו‬
‫חני׳ ובל׳ שמירה‪ ,‬א״כ חילוק הוא בין חני׳ לשמירה ולאהרן ולנניו‬ ‫בודקין והולכין את כל העזרה כו׳״ הביאו הרמב״ם בסוף הפרק בהל׳‬
‫לשון שמירה‪.‬‬ ‫ביהב״ח כהמשך וסיום לכל פרטי דיני השמירה‪ .‬ולהעיר שלשון‬
‫ובמכש״כ שאפילו שמירת הכהנים אינה דומה לשלילת‬ ‫‪( 58‬‬ ‫הרמב״ם היא ״ושמירה זו מצותה כל הלילה״‪.‬‬
‫היסח הדעת שע״י עבודת התמיד‪ ,‬שהשלילה מהיסח הדעת היא ע״י‬ ‫ראה לעיל הערה ‪.51 ,45‬‬ ‫‪( 52‬‬
‫עבודה בפנים ממש וכוונה ממש )ראה לעיל הערה ‪ .(47‬משא״כ‬ ‫שזמנה קבוע ״קודם שתעלה החמה כו׳״)ראה לעיל הערה‬ ‫‪( 53‬‬
‫בשמירת הכהנים הרי שלילת היסח הדעת הוא )לאו דוקא( ע״י‬ ‫‪ .(45‬ואף ״שפעם אחת דחקד‪ ,‬השעה כו׳ הקריבו תמיד של שחר‬
‫מחשבה וכוונה בפועל כ״א עצם הדבר שעומדים סביב המקדש הר״ז‬ ‫בארבע שעות ביום״ )רמב״ם שבהערה ‪ — ( 45‬הרי ודאי ש״דחקה‬
‫מורה ש)עם ישראל( אינן מסיחין דעתם מ מנו)כדל ק מן בפנים סו״ס‬ ‫השעה״ הביאה שיחקרו לדעת הסיבה כו׳ היפך היסח הדעת‪ .‬ועוד‬
‫ט(‪.‬‬ ‫שגם אז קדמה לההקרבה ששילשלו קופות של זהב )ירוש׳ ברכות‬
‫וע״ד ברוב עם הדרת מלך‪ .‬ולהעיר שמצינו בלולב שאף‬ ‫‪(59‬‬ ‫רפ״ד — שהובא כפיהי ח עדיות רפ״ו( — שג״ז היפך היסח הדעת‬
‫״מדאגבהי׳ נפק בי׳״)סוכה מב‪ ,‬א‪ .‬רמב״ם הל׳ לולב פ״ז ה״ט( הי׳‬ ‫)אלא שאינו בביהמ״ק(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫צב‬
‫היאך הניחו מצוה זו לקטנים שאינן בני מיעבד מצוה״״‪.‬‬ ‫עפ״י הנ״ל )שגדר שמירה זו מפני הכבוד הוא‬ ‫ט‪.‬‬
‫ועפ״י הנ״ל שזהו מצד היסח הדעת לכאורה קשה‬ ‫— שיש שומרים סביבו ואינן מסיחין דעתן ממנו( יש‬
‫ביותר — היאך הניחו אותה לקטנים שאין בהם דעתי״‪.‬‬ ‫לבאר מש״כ הרמב״ם ״ללכת סביבו תמיד״ בשייכות‬
‫אולם‪ ,‬מכיון ש״איש הר הבית״ הי׳ מחזר על כל‬ ‫למצות שמירת המקדש‪:‬‬
‫משמר כו׳*״‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬הרי״ז כגדול עומד ע״ג‪ ,‬שאז בכו״ב‬ ‫תנא ״איש הר הבית הי׳ מחזר על כל משמר‬
‫דברים שצריך מחשבה‪ ,‬מהני גם מעשה קטן בצירוף‬ ‫ומשמר ‪ . .‬וכל משמר שאינו עומד ‪ . .‬ניכר שהוא ישן‬
‫המחשבה של הגדול העומד ע״גי״‪ .‬ובפרט בנדו״ד‬ ‫‪ . .‬חובטו במקל כו״׳« — מכיון שענין השמירה מפני‬
‫צריך כוונה ומחשבה בפועל™‪ ,‬כ״א שעצם‬ ‫שאין‬ ‫הכבוד הוא מה שאין מסיחין דעתן ממנו‪ ,‬הרי ה״איש‬
‫המציאות שעומדים סביב המקדש הוי כבוד המקדש‪,‬‬ ‫הר הבית״ בשעה שהי׳ הולד סביבו)ממשמר למשמר(‬
‫שמורה כי אין מסיחין דעתם ממנו‪ ,‬ומספיק גם באופן‬ ‫להבטיח שהמשמר לא )יישן ו(יסיח דעתו — ה״ז היפך‬
‫שאינו עומד ע״ג כל הזמן‪ ,‬אלא שהולך סביב המקדש‬ ‫— תוכן מצות שמירת‬ ‫הדעת ביתר שאת‬ ‫היסח‬
‫ומחזר על כל משמר ומשמר■׳‪.‬‬ ‫המקדש‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לבאר מה דאי׳ במשנה■״ ד״בית אבטינס‬
‫ובית הניצוץ היו עליות והרובין שומרים שם״׳״‪ ,‬ובגמ׳‬
‫ראה מה שתירץ במנ״ח שם דעיקר המצוה הוא על הב״ד‬ ‫‪(66‬‬
‫עיי״ש‪ .‬ועד״ז הוא בביאור הרי״פ ח״א מ״ע יג) קי ד‪ ,‬ב(‪ .‬וראה אבנ׳׳ז‬
‫אי׳י■״ דקרא להם רובין ״דלא מטו למיעבד עבודה״‪,‬‬
‫שם אות יא‪ .‬ובמשכנות שם ח׳׳א סי׳ קלג ואילך‪.‬‬ ‫ופי׳ המפרשים■‪-‬״ דהיינו פחותים מי״ג‪ .‬ומקשים־^ ע״ז‪,‬‬
‫וע״ד שהקשה באבנ״ז שם ״דקטן לאו בר שימור הוא‬ ‫‪(67‬‬
‫כמבואר בפוסקים בענין שימור של מצה בליל ראשון׳׳‪ .‬וראה‬
‫משכנות לאביר יעקב שם סקל״ד‪ .‬ובסי׳ קנט‪.‬‬ ‫מנהגן של אנשי ירושלים יוצא מביתו לולבו בידו נכנם לביהכנ״ס‬
‫ראה רע״ב מדות פ״א מ״ב שהי׳ ממונה על כל השומרים‪.‬‬ ‫‪( 68‬‬ ‫לולבו בידו מתפלל לולבו בידו בו׳ )שם מא‪ ,‬ב )מתוספתא סוכה‬
‫ובפשטות הי׳ מחזר גם על משמרות הכהנים‪ .‬וראה מל״מ שם ה״ו‪.‬‬ ‫פ״ב(‪ .‬רמב״ם שם הכ״ד( ומסיק ״כמה היו זריזין במצות״ ובפרש״י‬
‫ושם‪ :‬דמסתימת דברי רבינו) ש ם ה״י( נראה דהממונה הי׳ מחזר אף‬ ‫שם ד״ה הבא ״ולקיחתה מצוה היא״ )ועד״ז הוא בטושו״ע )ואדה״ז(‬
‫על משמרות הכהנים‪ .‬אבל ראה רמב״ם פ״ז מהל׳ כלי המקדש ה״ד‪.‬‬ ‫או״ח רסצ״ו ״שהאחיזה בידו מצוה״‪ .‬ור׳׳ס תרנב(‪.‬‬
‫וראה עזרת כהנים מ״ב ד״ה ״איש הר הבית )הב׳(״‪.‬‬ ‫מדות פ״א מ״ב‪ ,‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח שם ה״י‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫ראה גיטין כב‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬תוס׳ שם ד״ה והא לאו‪ .‬שו״ע‬ ‫‪(60‬‬ ‫ריש תמיד‪.‬‬ ‫‪(61‬‬
‫אדה״ז סי׳ יא ס״ד ובקו״א שם סק״ב‪ .‬וראה בהערה הבאה‪.‬‬ ‫משא״ב בבית המוקד לא היו הרוביו שומריז שם —‬ ‫‪(62‬‬
‫וע״ד סברת ה״יש חולקים״ שבשו״ע אדה״ז הל׳ פסח סי׳‬ ‫‪(70‬‬ ‫כפשטות המשנה וכ״ב ברמב״ם שם ה״ה‪ .‬רע״ב במשנה תמיד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫תס ס״א‪ .‬וראה צפע״נ הל׳ חו״מ פ״ה ה״ט‪ .‬הובא ב״כללי התוהמ״צ״ ‪y‬‬ ‫ולא כמו שמשמע מדברי המפרש‪ ,‬ראה באר שבע במשנה ד״ה‬
‫רסט‪ .‬ולכן גם אינו דומה למחשבה בשחיטת קדשים שלא מהני גם‬ ‫והרובין‪ .‬מל״מ שם ה״ו‪.‬‬
‫גדול עומד ע״ג ״שהקדשים צריבין מחשבה״ ממש )ראה תום׳‬ ‫כז‪ ,‬רע״א‪.‬‬ ‫ו ‪(6‬‬
‫שבהערה הקודמת‪ .‬רמב״ם הל׳ פסוהמ״ק פ״א ה״ו(‪.‬‬ ‫המפרש שם‪ .‬פי׳ הראב״ד שם )נדפס בגמרא כח‪ ,‬סע״ב(‪.‬‬ ‫‪( 64‬‬
‫ובפרט לדעת הרמב״ם )ביהב״ח שם ה״ד( ״שכ״ד עדה‬ ‫‪(71‬‬ ‫פי׳ הרא״ש שם‪ .‬וראה רע״ב במשנה תמיד שם בפי׳ הא׳‪ .‬וכן פי׳‬
‫שומרין אותו בכל לילה״ הרי י״ל שבכל זמן גדולים עע״ג‪ .‬נוסף לזה‬ ‫בכם״מ )שם ה״ה( ברמב׳׳ם‪ .‬אבל ראה משל׳׳מ שם‪ .‬ובפיהמ״ש‬
‫אם נאמר שלדעת הרמב״ם אין צריך ג׳ מקומות מה״ת )ראה לעיל‬ ‫להרמב״ם ריש תמיד‪.‬‬
‫הערה ‪ ,(34‬הרי בדרבנן ודאי שי״ל שמהני גדול עע״ג‪.‬‬ ‫באר שבע בגמרא שם‪ .‬מל״מ ביהב״ח שם‪.‬‬ ‫‪(65‬‬
‫צג‬
‫סימן יח‬
‫סיום הל׳ ביהב״ח להרמב״ם*‬
‫זאת ועוד‪ :‬כתב הרמב״ם׳ שאם ״בקש )כהן גדול(‬ ‫בסוף הפרק האחרון דהל׳ בית הבחירה‪ ,‬בו‬ ‫א‪.‬‬
‫להתנמנם‪ ,‬פרחי לוי׳ מכין לפניו באצבע צרידה״‪,‬‬ ‫מבאר הרמב״ם הלכות שמירת המקדש — לאחרי‬
‫למרות שזהו שבות )כמ״ש הרמב״ם בהל׳ שבתי(‬ ‫שהוא מתאר )בהלכה יא( האופן בו בדקו הכהנים )עם‬
‫ואפשר בענין אחר — ישנם אמצעים אחרים לעזור‬ ‫״שתי אבוקות של אור בידם״( בכל יום בתחילתו‬
‫לכהן גדול שלא יישן‪.‬‬ ‫)״בשחר קודם שיעלה עמוד השחר סמור לו״( את כל‬
‫העזרה אם כל דבר הוא כראוי — מסיים הרמב״ם‬
‫בפשטות יש לחלק‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫)בהלכה בפני עצמה — יב(‪:‬‬
‫הכלל דאין שבות במקדש גם בדאפשר בענין‬
‫״כסדר הזה עושין בכל לילה ולילה חוץ מלילי‬
‫— דהיינו‪,‬‬ ‫באופן ארעי‬ ‫אחר‪ ,‬אינו אלא כשזהו‬
‫שבת שאין בידם אור אלא בודקין בנרות הדלוקין שם‬
‫כשמזדמן מצב מיוחד שאפשר לתקנו ע״י שבות‪ ,‬שאז‬
‫מותר השבות במקדש אפילו כשאפשר באופן אחר‪:‬‬ ‫מערב שבת״‪.‬‬
‫לדוגמא אם ״הי׳ כה״ג זקן או חולה״ או אם ״בקש‬ ‫וידועה שאלת המפרשים׳‪ :‬הרי אין שבות במקדש‬
‫להתנמנם״‪ .‬היינו שבסדר הקבוע אינו יכול להיות תלוי‬ ‫)כמ״ש הרמב״ם בכמה מקומות׳(‪ ,‬וטלטול הנרות‬
‫בשבות‪ ,‬ורק במקרים מסויימים אפשר להזדקק להיתר‬ ‫בשבת אינו אלא איסור שבותי — וא״כ למה משנין‬
‫בזה‪.‬‬ ‫בלילי שבת ש״אין בידם אור אלא בודקין בנרות‬
‫הדלוקין שם מערב שבת״?‬
‫ומאחר שבנדו״ד מיירי ע״ד סדר קבוע דהנהגת‬
‫הכהנים בכל שבת ושבת‪ ,‬לכן מאחר שאפשר בענין‬ ‫בנרות‬ ‫דאפשר‬ ‫הכא‬ ‫ד״שאני‬ ‫מתרץ‬ ‫בכם״מ‬
‫אחר‪ ,‬אין קובעין הנהגת הכהנים באופן כזה שתמיד‬ ‫הדלוקין מערב שבת״‪ ,‬שמאחר שאפשר לבדוק וביחד‬
‫יצטרכו לעשות שבות במקדש‪.‬‬ ‫עם זה לא לעבור על השבות‪ ,‬אין מתירין את השבות‪.‬‬
‫אבל אין הסברה זו מספיקה‪ ,‬כי מצינו היתר שבות‬ ‫אבל תירוץ זה צ״ע )כמ״ש במפרשים “(‪ :‬הרמב״ם‬
‫במקדש גם בנדון דסדר קבוע‪ :‬ערב פסח שחל להיות‬ ‫פסק )בהל׳ עבודת יום הכיפורים׳( שאם ״הי׳ כהן גדול‬
‫על גבי‬ ‫מפשיטיף את העור של הקרבן‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל באש מבערב‬
‫המקלות‪ ,‬בדיוק כמעשהו בחול‪ ,‬אע״פ שאפשר באופן‬ ‫ומטילין אותן למחר במים כדי להפיג צינתן שאין‬
‫אחר‪.‬‬ ‫שבות במקדש״ — למרות שגם בנדון זה אפשר לתקן‬
‫באופן אחר )שלא יעברו על שבות(‪ ,‬כמו שהרמב״ם‬
‫ודוחק לומר‪ ,‬שערב פסח שחל להיות בשבת‬
‫עצמו מסיים ״או מערבין מים חמים במי המקוה עד‬
‫נחשב כעראי‪ ,‬מאחר שזוהי קביעות הבאה רק מזמן‬
‫לזמן‪.‬‬ ‫שתפיג צינתו״ ‘‪.‬‬
‫בהלכות הנ״ל בסיום הל׳ ביהב״ח — ישנם‬ ‫ג‪.‬‬ ‫פרקיו שמונה )ראה ברייתא מעשה תורה אות ח — והבוחר‬ ‫־(‬
‫עוד כמה דיוקים כלליים‪:‬‬ ‫יבחר(‪ ,‬והלכותיו ק לז)ו ע״ד ל׳ הרמב״ם הל׳ הנובה פ״ג סוף הי״ב(‬
‫סימן לה□ שנותיו של לוי‪ ,‬שנבחר לשרת בביהב״ח‪ .‬וראה מבילתא‬
‫א( למה מביא הרמב״ם ענין זה — בהלכות‬
‫בתחלתה‪ :‬עד שלא נבחר אהרן כר‪ — .‬ואם שגיתי ה׳ יכפר‪.‬‬
‫כסה משנה כאן‪ .‬תויו״ט לתמיד פ״א מ״ג‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בזה‬ ‫‪(1‬‬
‫)ובהבא לקמן( — שד״ח כללים מערכת האל״ף כלל רפג‪ .‬פאת‬
‫דהתם שאני משום דהטלת המים וכו׳ הוא טורח גדול‪ ,‬ולכך לא‬ ‫השדה שם כלל יז‪ .‬אנציקלופדי׳ תלמודית ברך א׳ ערך ״אין שבות‬
‫מקרי אפשר באופן אחר‪ .‬ועוד יש לומר‪ ,‬דכיון שתלוי בהכנת מים‬ ‫במקדש״‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫רבים הדורשים כלים רכים וכו׳‪ ,‬יש חשש שמא מרוב הפרטים ישכחו‬ ‫הלי שבת פכ״א הכי׳ז‪ .‬הל׳ עבודת יוהכ״ם פ״ב ה״ד‪ .‬הל׳ ק״פ‬ ‫י(‬
‫הכהנים פרט א׳ וכו'‪ ,‬ולפיכך הותרה שבות זו‪ .‬ולכאורה דוחק הוא‪.‬‬ ‫פ״א הט״ז‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫הל׳ עבודת יוהכ״פ פ״א ה״ח‪,‬‬ ‫‪(7‬‬ ‫רמב״ם הל׳ שבת פכ״ה ה״י‪.‬‬ ‫‪n‬‬
‫פכ״ג ה״ה ובכסף משנה שם‪.‬‬ ‫‪(8‬‬ ‫ראה מל״מ כאן‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫ראה רמב״ם הל׳ ק״פ פ״א הי״ד וט״ז‪ .‬וראה מעשי למלך על‬ ‫‪(q‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫הרמב״ם כאן‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫יש אומרים )הובאו בשד״ח ואנציקלופדי׳ תלמודית שם(‬ ‫‪(6‬‬
‫חידושים וביאורים בהל' ביהב״ח‬ ‫צד‬
‫בהלכה‬ ‫הנ״ל‬ ‫השאלה‬ ‫תתורץ‬ ‫זה‬ ‫לפי‬ ‫ה‪.‬‬ ‫שמירת בית הבחירה? בשלמא ההלכות שעד הלכה יא‪,‬‬
‫האחרונה‪ ,‬ובהקדים‪:‬‬ ‫שמירת‬ ‫ע״ד‬ ‫מדובר בהם‬ ‫כי‬ ‫זה‪,‬‬ ‫לפרק‬ ‫שייכים‬
‫בענין גם השמן דחנוכה‪ ,‬ש״טמאו כל השמנים‬ ‫המקדש״׳; אבל תוכנן של הלכות יא ויב אינו שייך‬
‫שבהיכל כו׳ בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן‬ ‫לכאורה לשמירת המקדש‪ ,‬אלא אל )ההכנה וההקדמה‬
‫שהי׳ מונח בחותמו של כהן גדול‪ ,‬ולא הי׳ בו אלא‬ ‫ל(םדר עבודת היום — שהי׳ צורך לבדוק אם הכל‬
‫להדליק יום אחד נעשה בו נם והדליקו ממנו שמונה‬ ‫בעזרה הוא כדבעי למהוי לשם התחלת עבודת היום‬
‫ימיס״י׳ — ידועה השאלה “ ‪:‬‬ ‫— הרי זה שייך להל׳ תמידין ומוספין)ואמנם כן כתוב‬
‫שם״ בקיצור(?‬
‫ישנה דיעהי׳ שטומאה הותרה בצבור — וא״כ‬
‫)לדיעה זו( למה הי׳ זקוק הקב״ה לעשות נס )השמן(‪,‬‬ ‫ב( ההלכה האחרונה )יב( היא המשך להלכה‬
‫הרי אפשר הי׳ להדליק את הנרות גם בשמן טמא?‬ ‫שלפני׳ )וכמפורש — כסדר הזה )שבהלכה יא( עושין‬
‫כר(‪ ,‬אלא שישנה בזה הוספה‪ ,‬שבשבת הי׳ שינוי —‬
‫ומתרצים ע״ז מפרשים “‪ :‬אע״פ שטומאה הותרה‬
‫א״כ למה חילק זה הרמב״ם בהלכה בפני עצמה?‬
‫בצבור‪ ,‬רצה הקב״ה להראות את ״חיבתן של ישראל״‪,‬‬
‫ובפרט שכידוע הפרדת ההלכות ברמב״ם היא בדיוק‪,‬‬
‫ולכן עשה את הנם כדי שישראל יקיימו את מצות‬
‫הדלקת נרות המנורה באופן שאין צורך להזדקק‬ ‫ולמדין מזה וכרי־׳‪.‬‬
‫להיתר שהותרה הטומאה‪.‬‬ ‫הביאור בזה‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫זאת אומרת‪ :‬זה שטומאה הותרה בצבור אינו אלא‬ ‫הרמב״ם מבאר בתחלת הפרק‪ ,‬ששמירת המקדש‬
‫בנוגע לעבודחן של ישראל‪ :‬אבל בנוגע חיבתן של‬ ‫אינה מפחד אויבים וכו׳ אלא משום כבוד המקדש‪ ,‬כי‬
‫ישראל‪ ,‬יש למנוע טומאה אפילו באופן ד״הותרה״‪,‬‬ ‫״אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין‬
‫וכן יש לומר בעניננו‪:‬‬ ‫עליו שומרין״‪.‬‬
‫אילו לא היתה בדיקת הכהנים במקדש אלא סתם‬ ‫מזה מובן‪ ,‬שהפרטים המבוארים בפרק זה )פרק‬
‫הנהגה שבמקדש‪ ,‬או אפילו — חלק מעבודת המקדש‪,‬‬ ‫ח( הם משום כבוד המקדש‪.‬‬
‫הרי הדין הוא שאין שבות במקדש )וכמ״ש הרמב״ם׳״(‬ ‫עפי״ז יש לומר‪ ,‬שגם ענין הבדיקה הוא משום‬
‫שזהו ״היתר״‪ ,‬מלכתחילה‪:‬‬ ‫כבוד הבית — ומהאי טעמא קבע הרמב״ם הלכות אלו‬
‫אבל מאחר שהבדיקה קשורה עם כבוד המקדש‪,‬‬ ‫)יא ויב( בפרק זה‪:‬‬
‫היינו הדגשת גודל כבוד המקדש )וע״ד ש״לא מז‬ ‫הבדיקה היתה )בעיקר( לא )רק( בתור הכנה‬
‫המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה על יראתו״״^‪ ,‬כמו״ב‬ ‫לעבודת המקדש‪ ,‬אלא בתור כבוד המקדש‪ .‬וכמבואר‬
‫הוא גם בנוגע לכבוד המקדש( ולכן‪ ,‬לא מתאים בזה‬ ‫במק״אי׳ בארוכה‪ ,‬שתוכן הכבוד שע״י שמירת המקדש‬
‫שהבדיקה תהי׳ מלכתחילה באופן שיזדקקו להיתר‬ ‫הוא‪ ,‬שהשמירה מורה שאין היסח הדעת מהמקדש‪,‬‬
‫דאין שבות במקדש‪.‬‬ ‫ועד״ז הוא בנוגע להבדיקה — ע״י שבכל יום בתחילתו‬
‫בודקים וכו׳ מוסיפים בכבוד המקדש‪.‬‬
‫בזה מובן ג״כ הטעם שפרט הלזה שבבדיקה‬ ‫ו‪.‬‬
‫— שבשבת הי׳ שונה מבחול — הוא)א( שייך להלכות‬ ‫ועפי״ז יומתק מה שהכהנים הבודקים היו אומרים‬
‫בית הבחירה ו)ב( בא כהלכה בפני עצמה — כי עי״ז‬ ‫)לאחרי הבדיקה( אלו לאלו ״שלום הכל שלום״ — ולא‬
‫מתוספת הדגשה עוד יותר גדולה וחזקה בכבוד‬ ‫לשון המתאים‪ ,‬לכאורה‪ ,‬להתוכן שהכל בסדר ומוכן‬
‫המקדש‪:‬‬ ‫לעבודת המקדש )כגון ״הכל במקומו״י׳‪ ,‬או ״הכל‬
‫כראוי״ וכיו״ב( — כי זהו לשון של כבוד‪.‬‬
‫לא זו בלבד שבכלל היו בודקים את המקדש כל‬
‫וראה לקמז סעיד ח‪.‬‬ ‫סן(‬

‫שבת כא‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫‪( is‬‬ ‫ריש פרק ו‪.‬‬ ‫‪n 1‬‬
‫ראה בכ״ז אנציקלופדי׳ תלמודית כרך טז ערך חנוכה ע׳‬ ‫‪(!6‬‬ ‫ראה לדוגמא — הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״א קו״א סק״א )ג‪ ,‬א‬ ‫?‪n‬‬
‫רמד־רמה‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫]תתרז‪ ,‬א[ן‪ — .‬וברמב״ם הוצאת פרנקל )ירושלים‪ ,‬תשל״ה( תוקן‬
‫פסחים עז‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬ ‫פיסוק ההל׳ ברמב׳׳ם בכ״מ — ראה הקדמת המו״ל לס׳ זמנים ‪ , 12‬ב‪.‬‬
‫פנ״י שבת שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬ ‫לעיל סימן יז‪.‬‬ ‫ן!(‬
‫הל׳ ק״פ שם הט״ז‪.‬‬ ‫‪( iq‬‬ ‫ראה פירוש הרע׳׳ב לתמיד שם‪ .‬פירוש הרא׳׳ש שם )תמיד‬ ‫‪n 1‬‬
‫יבמות ו‪ ,‬ב‪ .‬וראה לעיל סימן יז הערר‪.47 ,‬‬ ‫‪( 20‬‬ ‫כח‪ ,‬סע״א(‪ ,‬וערד‪.‬‬
‫צה‬ ‫טי׳ יח‪ :‬סיום הל׳ ביהב״ח‬
‫חכמים התירו שבות במקדש בדברים הקשורים‬ ‫יום כדי להדר בכבודו)הל׳ יא(‪ ,‬אלא יתירה מזו) הל׳‬
‫משא״כ‬ ‫עם העבודה במקדש או מלאכה שבו‪:‬‬ ‫יב(‪ :‬הבדיקה היתה באופן מהודר ומכובד‪ ,‬שלכן לא‬
‫כשמדובר ע״ד גוף כנין המקדש )כולל — כבודו( לא‬ ‫השתמשו )בשבת( בשום היתר )של אין שבות ב ‬
‫את‬ ‫תיקון״ “(‬ ‫דאורייתא‬ ‫)ש״מעין‬ ‫חכמים‬ ‫התירו‬ ‫מקדש(‪ ,‬אלא בודקין בנרות הדלוקין מערב שבת‪.‬‬
‫השבות‪ ,‬לפעול ולחדש )או — להוסיף ולחזק( את‬
‫של פרק ח מהלכות בית‬ ‫ומזה הטעם זהו הסיום‬
‫המקדש ע״י מעשה של שבות‪.‬‬ ‫הקדושה של בית‬
‫הבחירה )שבו מדובר‪ ,‬כנ׳׳ל‪ ,‬ע״ד כבוד המקדש( כי‬
‫בנוגע להטעם שהרמב״ם הכניס את הלכות‬ ‫ח‪.‬‬ ‫בהלכה זו מבואר ע״ד כבוד המקדש באופן הכי נעלה‬
‫)ועד״ז‬ ‫שמירת וכבוד המקדש בהלכות בית הבחירה‬ ‫— הנהגה בהידור מן ההידור‪.‬‬
‫מה שרבינו הקדוש קבע דיני שמירת המקדש )גם(‬
‫במסכת מדות שענינה הוא מדות הבית ולא )רק(‬ ‫עוד יש לומר בזה — ובהקדים‪:‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫במקום בו מדובר ע״ד העבודות הנעשות בו( —‬ ‫בנוגע למלאכה במקדש בשבת מצינו שני הפכים‪:‬‬
‫נתבאר במק״א ”‪:‬‬ ‫מצד אחד הרי עבודת התמידין והמוםפין )ושאר‬
‫החיוב במצות בנין ביהמ״ק אינו פעולת הבנין‪,‬‬ ‫קרבנות הצבור שזמנם קבוע( לא זו בלבד שהיא דוחה‬
‫אלא תוצאת הפעולה — הנפעל‪ ,‬״שיהי׳״‪ ,‬שיהי׳ בית‬ ‫את השבת ומותרת בה‪ ,‬אלא זוהי מצוה ‘^‪ :‬אבל מאידך‬
‫המקדש )כמ״ש הרגצובי בארוכה “(‪.‬‬ ‫גיסא אין בנין ביהמ״ק דוחה שבת׳^‪ ,‬כמו שלמדין גם‬
‫במכילתא ” מזה שמשה הקדים ציווי איסור מלאכה‬
‫לפי״ז מובן הטעם ששמירת המקדש היא חלק‬
‫בשבת לציווי מלאכת המשכן‪.‬‬
‫מהלכות בית הבחירה‪ ,‬כי גם השמירה פועלת ״שיהי׳״‬
‫ביהמ״ק — בית של כבוד‪ ,‬ומקום ראוי להיות בית‬ ‫ויש לומר ההסברה בזה‪:‬‬
‫הבחירה‪.‬‬ ‫קדוש‬ ‫למקום‬ ‫נעשה‬ ‫כבר‬ ‫שהמקדש‬ ‫לאחרי‬
‫ונמצא‪ ,‬שגם זה שהכהנים בודקים בכל יום‬ ‫כשלימות‪ ,‬והנדון הוא ע״ד פרט‪ ,‬או ע״ד מלאכה בתוך‬
‫במקדש משום כבוד המקדש )כנ״ל(‪ ,‬אינו)ר ק( הכנה‬ ‫ביהמ״ק — אינם נחשבים למעשה חול‪ ,‬כי בקודש הרי‬
‫והקדמה לעבודת היום‪ ,‬אלא )גם( המשך וחלק מבנין‬ ‫כל דברי^ אינו מעשה חול אלא ענין של קדושה‪,‬‬
‫המקדש — הבדיקה היא ע״ד בדק הבית‪ ,‬שהבית נעשה‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫במילא אין בזה חילול‬
‫עי״ז מכובד ומהודר יותר‪.‬‬ ‫את בית המקדש‬ ‫אבל כשמדובר ע׳׳ד לעשות‬
‫ועפי״ז מובן למה אין אומרים בזה אין שבות‬ ‫את הקדושה בו‪ ,‬אין מקום שזה ייעשה ע״י‬ ‫ולפעול‬
‫במקדש‪ :‬מאחר שהבדיקה היא חלק מבנין המקדש‪,‬‬ ‫מעשה שיש בו משום חילול שבת‪.‬‬
‫שהתורה הזהירה בזה שאינו דוחה שבת‪ ,‬לכן תיקנו‬ ‫הביאור שכתבו מפרשים״ בענין נס השמן‬ ‫ןוע״ד‬
‫חכמים )״כעין דאורייתא״( שבדיקה זו לא תדחה איסור‬ ‫דחנוכה — שהטעם שנמנעו )לא יכלו( להשתמש אז‬
‫שלהם )שבות(‪.‬‬ ‫בהכלל דטומאה הותרה‪ ,‬הוא מפני שהיו צריכים לחנך‬
‫עפי״ז יש לקשר את הסיום דהל׳ ביהב״ח עם‬ ‫ט‪.‬‬ ‫את המקדש מחדש‪ ,‬וכשצריכים לפעול קדושה חדשה‬
‫התחלתן — דנעוץ סופן בתחלתן‪:‬‬ ‫לא אמרינן טומאה הותרה כו׳[‪.‬‬
‫בתחלת הל׳ ביהב״ח קובע הרמב״ם את גדרה של‬ ‫בנוגע לאיסורי שבות‬ ‫שעד״ז הוא ג״כ‬ ‫וי״ל‬
‫מצות בנין ביהב״ח — ״לעשות בית לה׳״)לא ״לבנות״(‬ ‫במקדש‪:‬‬
‫— שמזה למדים “ שהמצוה )איננה פעולת הבני׳ אלא(‬
‫היא התוצאה שיהי׳ ״בית לה׳״ — עם כל הפרטים‬
‫שבית כזה זקוק להם —‬
‫ראה רמב״ם הל׳ ביאת מקדש פיד ה״ם‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה‬ ‫‪( 21‬‬
‫וענין זה )עצמו( מודגש בפרק האחרון דהל׳‬ ‫לקו״ש חט״ז ע׳ ‪.238‬‬
‫יבמות ו‪ ,‬א‪ .‬רמב׳־ם הל׳ ביהב״ח פ׳יא הי־׳ב )בנוגע ליו״ט‪,‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫וב״ש שבת(‪.‬‬
‫ריש פרשת ויקהל‪ .‬וראה גם רש׳׳י ורמב׳׳ן ריש פ׳ ויקהל‪.‬‬ ‫‪( 23‬‬
‫פסחים ל‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫להעיר מאיסור הבאת חולין לעזרה )ראה אנציקלופדי׳‬ ‫‪( 24‬‬
‫לעיל סימן יז‪ .‬לקמן סי׳ כ אות יא‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫תלמודית כרך טו ע׳ חולין שנשחטו בעזרה ס‪-‬ד‪ ,‬וש״נ(‪.‬‬
‫ראה צפע׳׳נ מהד‪-‬ת )ג‪ ,‬ב‪ .‬עז‪ ,‬א(‪ .‬עה״ת ויקהל ע׳ קסה־‬ ‫‪( 28‬‬ ‫וראה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בא‪,‬‬ ‫לשבת‬ ‫ענגל(‬ ‫)להר״י‬ ‫הש׳׳ם‬ ‫גליוני‬ ‫י־‪( 2‬‬
‫קסו‪ 1 .‬ש״‪. 1‬‬ ‫אנציקלופדי׳ תלמודית שבהערה ‪. 16‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫צו‬
‫נשלל זה ע״י הרמב״ם‪ ,‬דאדרבה — ״בלילי שבת‬ ‫ביהב״ח; כנ״ל‪ ,‬שמהאי טעמא גם שמירת המקדש היא‬
‫אין בירס אור אלא בודקין בנרות הדלוקין שם מערב‬ ‫חלק מ״בית הבחירה״‪ ,‬עד לסיום הענין)כפי שזה בא‬
‫שבת״‪:‬‬ ‫לידי ביטוי בסיום הל׳ בית הבחירה( שמחמת שזהו‬
‫בהזמן ד״יום )שכולו( שבת״ ״אין בידם אור״ —‬ ‫פרט בובניז בנוי ד(״בית הבחירה״‪ ,‬אינו דוחה את‬
‫״נר מצוה ותורה אור״»‪ ,‬הם ״שנים אשר תאמר אין לי‬ ‫השבת‪ ,‬כולל — גם לא שבות‪.‬‬
‫בהם חפץ״ ”‪ :‬והאור שיהי׳ מצוי אז נלקח דוקא‬ ‫ביאור הקשר דתחלת הל׳ ביהב״ח וסיומן —‬ ‫י‪.‬‬
‫מהנרות )מצות( שהדליקו ״מערב שבת״ — בזמן‬ ‫בפנימיות הענינים‪:‬‬
‫הגלות‪.‬‬
‫נתבאר כמה פעמים״‪ ,‬שאע״פ שבבנין המשכן‬
‫השלימות של הבית השלישי ” היא שאז יתגרה‬ ‫ובית ראשון ושני קיימו את המצוה דועשו לי מקדש״י‬
‫העילוי של העבודה בזמן הזה — מעשינו ועבודתינו‬ ‫— אבל אי״ז אופן דבנין הבית בתכלית השלימוח; זה‬
‫כל זמן משך הגלות ”‪.‬‬ ‫יופעל במקדש אד׳ כוננו ידיך‪ ,‬בבית השלישי שיהי׳‬
‫וזה נותן זירוז ועידוד בעבודתו של יהודי להקים‬ ‫בית נצחי 'י‪.‬‬
‫את המקדש ומשכן רוחני שבתוכו — ״ושכנתי בתוכם‬ ‫וזהו ג״כ הטעם )הפנימי( שההלכה האחרונה דהל׳‬
‫— בתוך כל אחד ואחד מישראל״ ”‪.-‬‬ ‫ביהב״ח היא ע״ד הסדר )דבדיקת העזרה( במקדש ביום‬
‫שזה מביא את בנין בית המקדש השלישי‪ ,‬בגאולה‬ ‫השבת — לרמז שהסיום ו״שלימות״ של בית הבחירה‬
‫האמתית והשלימה‪ ,‬במהרה בימינו ממש‪.‬‬ ‫הוא בהמקדש שיהי׳ )לעתיד לבוא —( ביום שכולו‬
‫שבת ”‪.‬‬
‫והרי אפשר לטעות ולחשוב שמאחר ששלימות‬

‫הבית תהי׳ רק לעתיד לבוא‪ ,‬ח״ו אין העבודה דעכשיו‬
‫תופסת מקום כ״כ‪ ,‬ואין לה חשיבות כ״כ ח״ו —‬
‫משלי ו‪ ,‬בג‪.‬‬ ‫‪(2 5‬‬
‫קהלת יב‪ ,‬א‪ .‬וראה שבת קנא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 2-1‬‬
‫בלילי שבת — אבל לאח״ז בא אור היום כו׳‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 2s‬‬ ‫ראה לעיל סימן י‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬
‫תניא רפל״ז‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ט‪ .‬רמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח‪.‬‬ ‫‪( !0‬‬
‫ראשית חכמה שער האהבה פ״ו )ד״ה ושני פסוקים(‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫זח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬ועד״ז שם ח״א כח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ןן!‬
‫של״ה )ש׳ האותיות אות ל׳‪ .‬ועוד(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫סיף מס׳ תמיד‪.‬‬ ‫י!(‬
‫צז‬
‫סימן יט‬
‫בנין ביהמ״ק דלעתיד‬
‫״כתיבי׳ וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה וכתיבי׳‘‬ ‫א‪ .‬בענין ביהמ״ק דלעתיד יש מחלוקת מי יבנהו‪,‬‬
‫עני ורוכב על חמור‪ ,‬זכו עם ענני שמיא לא זכו עני‬ ‫דעה אחת אשר ״בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא‬
‫ורוכב על חמור״‪.‬‬ ‫משמים שנאמר■ מקדש אדנ״י כוננו ידיד״‪ ,‬ודעה שני׳‬
‫וי״ל שבנין ביהמ״ק דלעתיד תלוי בשני האופנים‬ ‫שבנינו יהי׳ בידי אדם‪ ,‬שמשיח יבנה את ביהמ״ק‪.‬‬
‫הנ״ל שבהגאולה‪ :‬זכו — יגלה ויבוא משמים‪ ,‬לא זכו‬ ‫כדעה הא׳ — כ״כ רש״י*׳ ותום׳^‪ ,‬והוא עפ״י‬
‫— יהי׳ הבנין בידי אדםיי )ע״י משיח״׳(‪.‬‬ ‫מחז״ל במדרשים^ ובזה^‪ :‬וכדעה הב׳ — כן פסק‬
‫הרמב״םי‪ ,‬והוא עפ״י מחז״ל בירושלמי ‘ ובמדרשים ’‪.‬‬
‫]בעומק יותר‪ :‬הפירוש בזה )אינו שזה ש״יגלה‬
‫ויבוא משמים״ הוא בסתירה לזה ש״משיח בונה‬ ‫וי״ל לתווך בין ב׳ מחז״ל הנ״ל בכמה אופנים‪:‬‬
‫מקדש״‪ ,‬אלא( הוא — שמצד גדר ההלכה‪ ,‬הענין דבנין‬ ‫א( עה״פי ״טבעו בארץ שערי״׳ אמרו חז״לי‪ :‬שערי‬
‫ביהמ״ק הוא חיוב מצוה המוטל על ישראל‪ ,‬וכמש״ני׳‬ ‫ביהמ״ק במקומן נגנזו שנאמר טבעו בארץ גר‪.‬‬
‫ועשו לי מקדש‪ ,‬ולכן פוסק הרמב״ם שמשיח — שעל‬ ‫וי״ל שהביהמ״ק ירד מן השמים אבל הדלתות‬
‫ידו ״חוזריף׳ כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם״‪,‬‬ ‫״שערי״׳ ש״טבעו בארץ״ )שהן היו בידי אדם( יעלו‬
‫ומונין מלך )ואח״כ( בונה ביהמ״קי׳ — שמלך המשיח‬ ‫ויתגלו ויעמידום במקומם‪ ,‬והמעמיד הדלתות נחשב״׳‬
‫יקיים את המצוה של בנין ביהמ״ק‪:‬‬ ‫כאילו בנאו כולו״‪.‬‬
‫והמצב של זכו פועל שתהי׳ הוספה‪ ,‬שבתוך‬ ‫ב( ידוע מ״ש בגמרא■״ בענין סתירת הכתובים‬
‫המקדש שלמטה יבוא ויתלבש המקדש דלמעלה‪ ,‬״יבוא‬
‫בשלח טו‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ויגלה משמים״‪1(20‬נ‪.‬‬
‫פרש״י סובה מא‪ ,‬סע״א‪ .‬ר״ה ל‪ ,‬סע״א‪ .‬וראה פרש״י בשלח‬ ‫•‪( 1‬‬
‫שם‪.‬‬
‫תום׳ סוכה שם‪ .‬שבועות טו‪ ,‬ריש ע״ב ד״ה אין‪ ,‬ומסיים ״וכן‬ ‫‪(2‬‬
‫דניאל ז‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪( 13‬‬ ‫מפרש במדרש תנחומא״ )וי״ל שהכוונה לתנחומא שנסמן בהערה‬
‫זכרי׳ ט‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬ ‫הבאה(‪.‬‬
‫עפ״ז מתורצת ג״ב הדיעה הנ״ל שהמקדש יגלה ויבוא‬ ‫‪( is‬‬ ‫תנחומא פקודי יא‪) .‬ובתנחומא נח יא )בסופו( ועוד —‬ ‫‪(3‬‬
‫משמים‪ ,‬ולכאורה‪ :‬הרי מסופר במדרש )ב״ר ספס״ד( ש״בימי ריב״ח‬ ‫מדבר בירושלים(‪ .‬יל״ש תהלים ר מז תתמח בסופו‪ .‬וראה תנחומא‬
‫גזרה מלכות הרשעה שיבנה ביהמ״ק הושיבו כו׳ והיו מספקין לעולי‬ ‫)באבער( בראשית יז )בסופו(‪.‬‬
‫גולה כסף וזהב וכל צרכם כו״׳ כדי לבנות ביהמ״ק)ולא ציפו שיגלה‬ ‫זח״א כח‪ ,‬א‪ .‬ח״ב נט‪ ,‬סע״א‪ .‬קח‪ ,‬סע״א‪ .‬ח״ג רכא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫ויבוא משמים( — ותמוה דעה הנ״ל‪ ,‬שה׳׳ז מעשה רב שיבנה בידי‬ ‫הל׳ מלכים רפי״א ובסופו‪ .‬וכמובן גם ממ״ש בהקדמתו‬ ‫‪(3‬‬
‫אדם )וראה גם מנ״ח מצוה צה( —‬ ‫לפיה׳׳מ בנוגע להתועלת דמס׳ מדות — נעתק לעיל בפתיחה ס״ה‪.‬‬
‫אלא דבימי ריב״ח הי׳ מצב דלא זכו)וכד מוכ ח מזה גופא שהיו‬ ‫מגילה פ״א הי״א דהגלויות יבואו ויבנוהו‪ — .‬ועפי׳׳ז יובן‬ ‫‪(6‬‬
‫זקוקים לזה שתגזר מלכות הרשעה(‪ ,‬ולכן הי׳ ביהמ״ק נבנה ע״י‬ ‫הל׳ בירושלמי פסחים פ״ט ה״א — לגי׳ ופי׳ המנ״ח מצוה שפ —‬
‫בנ״א דוקא‪.‬‬ ‫)וכ״ה בתוספתא פסחים פ׳׳ח‪ ,‬ב(‪ :‬״ניתן לישראל לבנות בית הבחירה‬
‫ר׳ אליעזר בויק״ר‬ ‫והוא דעת‬ ‫כלשון הרמב״ם שם‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫)בין פסח ראשון לפסח שני( כו ״ — דלכאורה הי׳ צ״ל ״ניתן‬
‫ובמדב״ר שם — משא״ב בשאר מקומות הנ״ל )הערה ‪ (6‬לא נאמר‬ ‫לישראל בית הבחירה׳׳ — אלא דהירושלמי לשיטתי׳‪ ,‬כנ״ל‪) .‬ומש׳׳כ‬
‫שיהי׳ ע״י משיח דוקא‪ .‬ובזה מתורץ זה שבימי ריב״ח רצו לבנות‬ ‫בירושלמי ברכות פ״ד ה״ג ״ובאש אתה עתיד לבנותה״ — מדבר‬
‫ביהמ״ק בלא משיח — כי זה שמשיח )דוקא( יבנה ביהמ״ק הוא‬ ‫בירושלים(‪.‬‬
‫חידוש התלמיד ותיק — ר״א שהי׳ לאחר זמן ריב״ח‪.‬‬ ‫דק״ר פ״ט‪ ,‬ו‪ .‬במדב״ר פי״ג‪ ,‬ב‪ .‬ושם מפורש יותר —‬ ‫‪a‬‬
‫ראה רמב״ם הל׳ ביהב״ח בתחלתן‪ :‬ועשו לי מקדש כו׳‬ ‫‪( 17‬‬ ‫דמשיח יבנהו‪.‬‬
‫בנין העתיד להבנות כו׳‪.‬‬ ‫איכה ב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫רמב״ם הל׳ מלכים רפי״א‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬ ‫במדב״ר פט״ו‪ ,‬יג‪ .‬וכ״ה באיכ״ר פ״ב‪ ,‬יג )עה״פ(‪ .‬וכ״ה גם‬ ‫נ<(‬
‫רמב״ם הל׳ מלכים בתחלתו‪ .‬וראה לעיל סימן ב ובהנסמן‬ ‫‪( 19‬‬ ‫בזח״א ג‪ ,‬א‪ .‬וראה תו״ת עה״פ אות לט‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫ראה ב״ב נג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( in‬‬
‫ראה גם לעיל בהפתיחה סעיף ו ובהנסמן שם‪.‬‬ ‫‪( 2n‬‬ ‫וראה שערי זהר לסוכה שם‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫ראה לקו״ש חכ״ז ע׳ ‪ 204‬סעיף יז ואילד‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫סנהדרין צח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביוזב״ח‬ ‫צח‬
‫ולכן ס״ל שהמקדש דלעתיד לא יהי׳ בנינו ע״י ידי‬ ‫ראה לעיל בהפתיחה‬ ‫ג־ד( עוד שני תיווכים‬
‫אדם‪ ,‬אלא יתגלה משמים ויבוא משמים “‪.‬‬ ‫סעיף ו‪.‬‬
‫יבנה‬ ‫דמשיח‬ ‫דס״ל‬ ‫שהרמב״ם‬ ‫י״ל‬ ‫ועפ״ז‬ ‫ובפנימיות הענינים‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫ביהמ״ק‪ ,‬אזיל לשיטתי׳ במעלת עבודת המטה על‬
‫ואתערותא‬ ‫דלתתא‬ ‫אתערותא‬ ‫בענין‬ ‫ידוע‬
‫הגילוי מלמעלה — בשייכות להמשכן ומקדש‪.‬‬
‫דלעילא‪,‬‬
‫והוא ע״פ משנ״ת “ שאף שבמשכן ומקדש היו שני‬
‫)ובאתעדל״ע — ב׳ דרגות‪ :‬הבאה ע״י אתעדל״ת‬
‫דברים כללים‪ :‬א( מנוחת והשראת השכינה שהיתה‬
‫ושלמעלה מאתעדל״ת — שאף שהן באין ערוך זל״ז‬
‫בהם וכמש״נ ועשו לי מקדש )ככדי שיהי׳( ושכנתי‬
‫יש צד השווה ביניהף׳‪ ,‬ואכ״מ(‪,‬‬
‫בתוכם‪ .‬ב( העבודה הנעשית בהם‪ ,‬שבעיקרה היא‬
‫עבודת הקרבנות והעלי׳ לרגל בשלש רגלים‪ ,‬הנה‬ ‫שיש יתרון מעלה בכ״א מהם‪ ,‬היתרון באתעדל״ע‬
‫לדעת הרמב׳׳ם “ העיקר בציווי הקב״ה לבנות ביהמ׳׳ק‬ ‫והיתרון‬ ‫יותר;‬ ‫נעלה‬ ‫הוא‬ ‫הנמשך‬ ‫שהאור‬ ‫הוא‬
‫הוא ענין הב׳ — עבודת המטה‪ ,‬שיהי׳ לנו ״בית מוכן‬ ‫באתעדל״ת הוא שיש בה זיכוך המטה‪ ,‬ואף שהאור‬
‫להקריב בו קרבנות וחוגגין אליו ג׳ פעמים בשנה״‪.‬‬ ‫הנמשך ע״י אינו בערך להאור הנמשך מלמעלה מצ״ע‪,‬‬
‫הנה מ״מ‪ ,‬מצד החידוש שבעבודת המטה‪ ,‬יש בזה‬
‫שהיתרון‬ ‫אף‬ ‫הרמב״ם(‪:‬‬ ‫)לדעת‬ ‫בזה‬ ‫והטעם‬
‫״חביבות״ יי מיוחדת )ועד אשר ״אדם רוצה בקב שלו‬
‫בהשראת השכינה הבאה מלמע׳ אינו בערך להעבודה‬
‫מתשסה קבין של חבירו״״^{‪.‬‬
‫שנעשית ע״י הנבראים‪ ,‬מ״מ יש בזה המעלה שאף שזהו‬
‫רק ״קב״ אבל זהו ״קב שלו״ — עבודת הנבראים‪,‬‬ ‫וי״ל בדעת המדרש ודעת רש״י דס״ל ״דמקדש‬
‫וכאשר ציוה הקב״ה לישראל לעשות משכן ומקדש‪,‬‬ ‫דלעתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא‪ ,‬יגלה ויבא‬
‫הייתה הכוונה בשביל עבודת האדם הנעשית בו‬ ‫משמים שנא׳ מקדש ה׳ כוננו ידיך״‪ .‬לשיטה זו‪ ,‬על אף‬
‫)משא״כ השראת השכינה שהו״ע הבא מלמעלה(‪ ,‬ולכן‬ ‫העילוי והחידוש בעבודת המטה‪ ,‬מ״מ א״א שהשראת‬
‫גם לעת״ל משיח יבנה המקדש‪.‬‬ ‫השכינה תיעשה ע״י המטה‪ ,‬אלא דוקא ע״י אתעדל״ע‬
‫שלמעלה באין ערוך מזה שנמשך ע״י עבודת המטה‬
‫ולהעיר שגם בביהמ׳׳ק שבנה שלמה נאמר הל׳ ״נבנה‬ ‫‪( 2s‬‬ ‫ראה לקו״ת שה״ש ד״ה להבין עניו שאתעדל״ע )כב‪ ,‬ב‬ ‫‪( 22‬‬
‫מעצמו״)שמו״ר פנ׳׳ב‪ ,‬ד‪ .‬במדב״ר פי״ד‪ ,‬ג‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה גם תנחומא‬ ‫ואילך‪ .‬וש״נ(‪ .‬דרו שי שמע״צ פג‪ ,‬ב‪ .‬שה״ש יב‪ ,‬א‪ .‬נתבאר בארוכה‬
‫)באבער( פקודי ח(‪.‬‬ ‫בד״ה אדון עולם תש״ג פ״ו‪.‬‬
‫ראה בארוכה לעיל סימן א ובהנסמן שם‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫להעיר מלקו״ת ס״פ במדבר‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫וי(‬
‫ריש הל׳ ביהב״ח‪ .‬ספהמ״צ מ״ע כ‪ .‬ושורש יב‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫ב״מ לח‪ ,‬א‪ .‬וברש״י שם‪ :‬״חביבה עליו ע״י שעמל בהן״‪.‬‬ ‫‪( 2.1‬‬
‫צט‬
‫סימן כ‬
‫הערות בענינים השייכים להלכות בית הבחירה —‬
‫על סדר ההלכות ברמב״ם‬
‫ב‪ .‬כלי המשכן והמקדש‬ ‫א‪.‬‬

‫א‬ ‫פ״א ה״ג‪ :‬כיון שנבנה המקדש כירושלים נאסרו כל המקומות‬
‫כולן לבנות בהן בית לה׳ ולהקריב בהן קרבן וכר‪.‬‬
‫במשנה סוף חגיגה‪ :‬כל הכלים שהיו במקדש טעו־‬
‫ראה בזה בארוכה לקמן ח״ב שיחה ד׳ ובהערה ‪ 12‬ואילך‪.‬‬
‫נין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן‬
‫כקרקע דברי ר״א וחכמים אומרים מפני שהן מצופין‪.‬‬
‫ובגמ׳ בדעת ר״א‪ :‬״מזבח הנחושת דכתיבי מזבח אדמה‬
‫א*‪ .‬מחיצה סביב להיכל‬
‫תעשה לי‪ ,‬מזבח הזהב דכתיב׳ המנורה והמזבחות‬ ‫הל׳ בית הבחירה פ״א ה״ה‪ :‬ועושין מחיצה אחרת‬
‫איתקוש מזבחות זה לזה״‪ .‬ובדעת רבנן‪ :‬״אדרבה‪ ,‬כיון‬ ‫סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו‬
‫דמצופין נינהו מיטמאו ‪ . .‬רבנן לר״א קאמרי‪ ,‬מאי‬ ‫במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל‬
‫דעתיד משום דמצופין‪ ,‬מיבטל בטיל ציפויין לגבייהו״‪.‬‬ ‫מועד הוא הנקרא עזרה‪.‬‬
‫ולכאורה צ״ע‪ ,‬דהרי מדובר כאן בכלים שהיו‬ ‫ולכאורה מחיצה זו היא בשביל העזרה)מקום שבו‬
‫במקדש ואעפ״כ קוראו מזבח הנחושת וצריך לטעם‬ ‫עומד המזבח( ולמה קוראו ״מחיצה אחרת סביב‬
‫דאקרי אדמה או דבטל ציפוי לגבי העץ‪ ,‬הרי רק מזבח‬ ‫להיכל״ כו‪ /‬ובפרט שהוא מיותר לכאורה?‬
‫דמשכן הי׳ מעצי שטים מחופה נחושת )כבס״פ‬ ‫וי״ל בהקדים הא דאיתא במשנה׳ ״אחד קדשי‬
‫תרומה(‪ ,‬אבל של ביהמ״ק הי׳ מאבנים כו׳נ ו״האי‬ ‫מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה‬
‫רצפה״ “ ו״בנין״ ’ אין בה דין טומאה‪ .‬ובתויו״ט כאן‬ ‫לקדושה״‪ ,‬ולדעת הרמב״ם^ דין זה הוא גם בבדק הבית‬
‫תירץ‪ :‬״אילו הי׳ מזבח הנחושת כבימי מרע״ה‪ ,‬א״נ אם‬ ‫גופא — ״אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק‬
‫לעתיד יעשוהו משל נחושת כר״״‪ .‬אבל הל׳ במשנה‬ ‫המזבח‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה״)והראב״ד שם חולק עליו‬
‫״כל הכלים שהיו במקדש כו׳״ )ועד״ז כמ״פ לפנ״ז(‬ ‫וס״ל ד״אין שינוי בין קדשי היכל לשאר עזרות ולא‬
‫צע״ק‪ .‬וברלב״ג )ו עודך דגם מזבח שעשה שלמה הי׳‬ ‫למזבח״‪ ,‬ולדעתו הדיו שבמשנה אינו אלא בקדשי‬
‫מצופה נחושת*‪.‬‬
‫מזבח‪ ,‬״שקדשי מזבח אפילו מקדשים קלים לחמורים‬
‫אמנם בנוגע למזבח הזהב לדעת הרמב״ם מוכרח‬ ‫איו משנים ואין ממעטים באכילת קדשים‪ ,‬אבל בדק‬
‫לכאורה לפרש )במשנה וגמרא( כאן כמו שתירץ‬ ‫הבית מה יש ביו זה לזה״‪ .‬וכן מפרש רש״י בפירושו על‬
‫שהרי הרמב״ם* כ׳‪ :‬״ומזבח‬ ‫התויו״ט )בתי׳ הא׳(‪,‬‬ ‫הש״ס במשנה הנ״ל‪ :‬״)דקדשי בדק הבית שהקדישם‬
‫הקטורת ‪ . .‬אין עושין אותן אלא מן המתכות בלבד״״׳‪.‬‬ ‫למזבח לא עשה כלום( ובקדשי מזבח אין משנין מקדו ‬
‫או י״ל )בדוחק עכ״פ( דאזיל בזה לשיטתו בדין ציפוי‬ ‫שת עולה לשלמים ומשלמים לעולה״ — אבל בקדושת‬
‫בדק הבית גופא אין איסור זהי )כשיטת הראב״ד((‪.‬‬
‫יתרו כ‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪(1‬‬ ‫וי״ל שלהרמב״ם נכללה גם מחיצת העזרה בגדר‬
‫במדבר ג‪ ,‬לא‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫קדושת היכל‪ ,‬וי״ל דדינא קמ״ל בזה דמחיצה זו היא‬
‫וראה שבת נה‪ ,‬א ובפרש״י ותום' שם‪.‬‬
‫בשביל ההיכל וא״כ קדושת היכל לה‪ .‬ואם הקדיש‬
‫זבחים כז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫שם ם‪ ,‬א‪ .‬וראה פרש״י ותום׳ שם‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫לבדק היכל נכלל בזה גם מחיצה זו‪ ,‬ועפ״ז גם ע״ז‬
‫וראה תום׳ חגיגה שם ד״ה מזבח‪.‬‬ ‫‪(6‬‬ ‫חל הדין דלא ישנה לבדק המזבח “‪.‬‬
‫למ״א ח‪ ,‬סד‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫וראה רי״פ פערלא לסהמ״צ רס״ג מנין הפרשיות ר״פ נה‬ ‫‪(8‬‬ ‫תמורה לב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫נו‪.‬‬ ‫הלי תמורה פ״ד הי״א‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫הל׳ ביהב״ח פ״א הי״ח‪.‬‬ ‫‪(9‬‬ ‫וראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪ 288‬בביאור שיטת רש״י‪.‬‬ ‫‪12‬‬
‫וכ׳׳ה באוה׳׳ח תרומה כה‪ ,‬ט םד״ה ואני אומר‪.‬‬ ‫‪00‬‬ ‫וראה כס״מ הל׳ תמורה שם‪.‬‬ ‫‪(.1‬‬
‫אם יכולין לטוח אותו בזהב ולהגדיל במעשיו ה״ז‬ ‫כיון שציפם ביטלן״‪ .‬אבל לכמה דיעות הי׳ מזבח הזהב‬
‫מצוה‪.‬‬ ‫של משה גם במקדשי‘‪ .‬או שגם מזבח הזהב של שלמה‬
‫הי׳ מחופה זהב‪ ,‬כהכ׳ במ״אני‪ .‬ואכ׳׳מ״‘‪.‬‬
‫והנה ברמב״ם סוף הלכות איסורי מזבח‪ :‬שהרוצה‬
‫לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו‬
‫מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו ‪. .‬‬
‫אמרו חז׳׳ל׳‪ :‬משנבנה מקדש ראשון נגנז אוהל‬
‫והוא הדין בכל דבר שהוא לשם הא־ל הטוב שיהי׳ מן‬
‫מועד קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו‪.‬‬
‫הנאה והטוב‪ .‬אם בנה בית תפילה יהי׳ נאה מבית‬
‫ישיבתו וכר וכן הוא אומר כל חלב לה׳ ‘‪.‬‬ ‫ולכאורה פי׳ דרק המשכן עצמו — בכל פרטיו —‬
‫דהרי מנורה‬ ‫נגנז‪ ,‬ולא הכלים׳‪ .‬ומוכרח הוא בלאה״ב‪,‬‬
‫משא״ב הא דבבנין ביהמ״ק ״מפארין אותו ומ־‬
‫והשלחן וכר דמשה היו במקדש ולא נגנזו‪.‬‬
‫ייפין כו׳״ הוא לא רק כדי ״לזכות עצמו כו׳״ כ״א ״ה״ז‬
‫מצוה״‪ .‬ואכ״מי‪.‬‬ ‫אבל באבות דר״נ׳‪ :‬דברים העשויין וגנוזין אלו הן‬
‫שבו וארון שבו כו׳‪ .‬ובמכילתא ‘‬ ‫אהל מועד וכלים‬
‫בנוגע למזבח הנחושת ״ביום שנבנה זה )מזבח של‬
‫ד‪ .‬החיוב על כאו״א לסייע בבנין המקדש‬ ‫שלמה( נגנז זה״‪ .‬וכן מפורש ברש״י מלכים בי‪ .‬וברש׳׳י‬
‫הל׳ בית הבחירה פ״א הי״ב‪ :‬והכל חייבין לבנות‬ ‫מלכים אי׳ דמזבח הזהב של משה נגנד‪.‬‬
‫ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר‪.‬‬ ‫בבמדב״רי ותנחומאי מפורש ״ולפיכך כשחרב‬
‫ולכאורה מל׳ הרמב״ם משמע דכל אחד ואחת‬ ‫כו׳״‪ .‬ומוכח שם דהמדובר‬ ‫ביהמ״ק נגנזה המנורה‬
‫)הי׳( מחוייב לסייע בבנין ביהמ״ק )וע״ד שהי׳ במשכן‬ ‫במנורה של המשכן‪ .‬אבל שם מפורש כנ״ל כשחרב‬
‫— שבזה גם תרומת האדנים )ולאו דוקא נדיב לב((‬ ‫ביהמ״ק לא כשנבנה ביהמ״ק כסוטה שם‪.‬‬
‫ולכאורה זהו חידוש גדול‪ .‬ולע״ע לא מצאתי זה‬
‫— ובכל אופן מדרשות חלוקות בכמה פרטים‬
‫)מפורש‪ ,‬עכ״פ( בשום מק״א‪ .‬ועוד להעיר אשר בנין‬ ‫וארון יוכיח‪.‬‬
‫ביהמ״ק היא מה״מצות שהם חובה על הציבור לא כל‬
‫איש ואיש״)םהמ״צ להרמב״ם — בסוף מ״ע‪ .‬וכ״ה בם׳‬ ‫ב*‪ .‬עץ בולט‬
‫החינוך על אתר מצוה צה בסופה(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫פ״א ה״ט‪ :‬ואין בונים בו עץ בולט בלל וכר‪ .‬ובהשגות הראב״ד‪.‬‬
‫ראה בארוכה לקמן ח״ב שיחה יוד סעיף א ובהערות‪.‬‬
‫ה‪ .‬איסור עלי׳ במעלות‬ ‫ג‪ .‬יפוי המקדש‬

‫ופסיעה גסה על המזבח‬ ‫הל׳ בית הבחירה פ ״א הי״א‪ :‬ומצוה מן המובחר‬
‫לחזק את הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור שנאמר‬
‫הל׳ בית הבחירה פ ״א הי״ז‪ :‬אין עושין מדרגות‬
‫ולרומם בית אלקינו‪ ,‬ומפארין אותו ומייפין כפי כחן‬
‫למזבח ‪ . .‬והעולה במעלות על המזבח לוקה‪.‬‬
‫ולהעיר שהרמב״ם בספר היד כאן לא כתב‬
‫ראה בארוכה לקו״ש חט״ז שיחה ד' לס׳ תרומה‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫האיסור דפסיעה גסה )שבמכילתא )ועוד( ס״פ יתרו(‪,‬‬
‫ראה פרש״י זבחים כז‪ ,‬סע״ב‪.‬‬ ‫‪(!2‬‬
‫רק ״והעולה במעלות על המזבח לוקה״‪ .‬אבל כתבו‬
‫ו‪ ,‬כ־כא ובמפרשים שם‪.‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫בספר המצות מל״ת פ‪ .‬חינוך מצוה מא‪ .‬ראה מל״מ‬ ‫וראה צפע״ג עה״ת תצוה ל‪ ,‬יוד‪ .‬תו״ש מילואים לפ׳ תצוה‬ ‫‪( 14‬‬
‫ויעב״ץ לרמב״ם שם‪ .‬מנ״ח שם‪.‬‬ ‫)חכ״ג(‪.‬‬
‫ולהעיר גם מהשינויים בלשון הרמב״ם‪ :‬במנין‬

‫סוטה ט‪ ,‬סע״א‪ .‬תוספתא סוטה רפי״ג‪ .‬וראה גם תדבא״ר‬ ‫‪(1‬‬
‫המצות בריש ספר היד כותב ״שלא לפסוע על‬
‫פי״ח‪ .‬מדרש לקח טוב בשלח טו‪ ,‬יז‪ .‬פקודי לט‪ ,‬מג‪.‬‬
‫המזבח״‪ ,‬משא״כ בהכותרת להל׳ בית הבחירה‪ :‬שלא‬ ‫ומתורצת קושיית תוס׳ שאנץ שם‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫לעלות עליו במעלות‪ .‬ובסהמ״צ שם‪ :‬שהזהירנו מעלות‬ ‫פמ״א‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫על המזבח במעלות כדי שלא יפסיע פסיעה גסה ‪. .‬‬ ‫יתרו כ‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫טז‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫ל(‬
‫ו‪ ,‬כ בסופו‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫ויקרא ג‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪(1‬‬ ‫וראה בארוכה אוה״ח תרומה כה‪ ,‬יוד‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫ראה בארוכה בביאור הרמב״ם הל׳ איסוימ — לקו״ש‬ ‫‪(2‬‬ ‫פט״ו‪ ,‬יוד בסופו‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫)השבועי( ויקרא תשמ״ו )וראה שם בהע׳ ‪.(31‬‬ ‫בהעלותך ו בסופו‪.‬‬

‫קא‬ ‫סי׳ כ‪ :‬הערות להל׳ ביהב״ח‬
‫הככר( לא חשיב להזכירו )ראה פי׳ חר״ש סירילאו‪,‬‬ ‫וכל מי שמפסיע פסיעה גסה על המזבח ‪ . .‬לוקה‪.‬‬
‫הובא בתו״ש שם(‪.‬‬ ‫ואכ״מ‪.‬‬
‫ןאבל בספרי)ם״פ נשא( דכלי בית עולמים שוקלן‬
‫אחד אחד ושוקלן כולן כאחד לא ריבה ולא מיעט‪,‬‬
‫ו‪ .‬מקום המזבח ומקום המקדש‬
‫משמע ד״לא פחות ולא יותר״ הוא בצמצום ובדיוק עד‬
‫למשהו)ולהעיר מהנאמר בים שעשה שלמה )עירובין‬ ‫הל׳ בית הבחירה פ״ב ה״א‪ :‬המזבח מקומו מכוון‬
‫יד‪ ,‬סע״א וברמב״ם ותום׳ וכו׳ שם(([‪.‬‬ ‫ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם‪.‬‬
‫ב( ע״פ הנ״ל במנ״ח וכו׳ י״ל דלא פליג ריבר״י —‬ ‫מדייק ביותר — כי כללות המקדש ג״כ צ״ל‬
‫״והעמידון״ היינו עד לפורתא)בערך הככר‪ ,‬ובפרט —‬ ‫וכהמשך‬ ‫מלכים(‪,‬‬ ‫)כדלקמן‪ ,‬מהל׳‬ ‫דוקא‬ ‫במקומו‬
‫שהמדובר בככר דקודש דכפול הי׳( וחידוש ריבר״י‬ ‫הרמב׳׳ם שם ״לבנות את בית הוי׳ בירושלים בהר‬
‫הוא — דאפילו אפורתא כזו הידרו לבטלו ובטורח רב‬ ‫המורי״׳‪ ,‬אבל אינו מכוון ביותר שהרי הר הבית הוא‬
‫מאד‪ .‬ויש להאריך בכהנ״ל‪.‬‬ ‫ת״ק אמה על ת״ק אמה משא׳׳ב ביהמ״ק )מדות פ״ב‬
‫מ׳׳א‪ .‬רמב׳׳ם כאן פ״ה ה״א(‪.‬‬
‫— בהל׳ מלכים ספי״א בנוגע למלך המשיח‪:‬‬
‫ז‪ .‬הנרות פניהם לנר האמצעי‬ ‫״ובנה מקדש במקומו״‪ .‬וצ׳׳ע הכוונה‪ .‬ואולי י׳׳ל דאף‬
‫הל׳ בית הבחירה פ״ג ה״ח‪ :‬ששת הנרות הקבועים‬ ‫דבכלל בביהמ״ק רק המזבח אין משנין ממקומו לעולם‬
‫בששת הקנים היוצאים מן המנורה כולן פניהם לנר‬ ‫)הל׳ ביהב״ח רפ״ב(‪ ,‬כל המקדש דלעת״ל צ״ל ״במ ‬
‫האמצעי שעל קני המנורה‪.‬‬ ‫קומו״ המיוחד לו‪ ,‬וכמפורש בנבואת יחזקאל כמה‬
‫פעמים‪ .‬עוד י״ל דג״ז מהענינים שיודיעו ש״ודאי משיח‬
‫]כ״ה )״קני״( בדפוסים שלפנינו )וכן בדפוסים‬
‫הוא״ — שיכוין מקום המקדש‪.‬‬
‫הראשונים דהרמב״ם(‪ .‬ובקרית ספר לרמב״ם שם‬
‫״שעל קנה המנורה״‪ .‬וכן הוא ברמב״ם שנדפס עם‬
‫פירוש הר המורי׳)אלא דיש שם טה״ד כנראה‪ ,‬שה ‬
‫ו*‪ .‬משקל המנורה ככר זהב‬
‫תיבות שלפנ״ז שם ״פניהם לצד האמצעי״‪ ,‬ולא כל ‬
‫פנינו לנר האמצעי(‪.‬‬ ‫ולההערה במנחות )כט‪ ,‬א( ריבר״י אומר מעשה‬
‫ואוצ״ל‪ :‬של קני[‪.‬‬ ‫והיתה מנורת בית המקדש יתירה על של משה בדינר‬
‫זהב קורדיקני כו׳ ובפרש״י שם שהמדובר במנורה‬
‫ומשמע שזהו דבר שנעשה ב)מעשה( המנורה‪ ,‬ולא‬
‫שעשה שלמה‪ ,‬וקשה ממחז״ל שם לפנ״ז דמנורות‬
‫פעולה בהפתילות‪.‬‬
‫שלמה העמידון על ככר‪.‬‬
‫— ראה בארוכה לקו״ש‬ ‫רש״י בזה‬ ‫]ובדעת‬
‫וי״ל בכמה אופנים‪ :‬א( הרי אומר ״ריבר״י אומר״‬
‫חכ״ח ע׳ ‪ 61‬ואילך[‪.‬‬
‫— היינו דמחלוקת בדבר‪ .‬וא״ת איך הדליקו בה‬
‫)וכקושיית הרש״ש שם(‪ ,‬וי״ל ע״פ פרש״י)שם צט‪ ,‬א(‬
‫בנוגע לשולחנות )דמזה מובן — בנוגע למנורות(‬
‫ח‪ .‬גובה ביהמ״ק דלעתיד‬ ‫ד״פעמים בזה ופעמים בזה״ )ודלא כמדרש תדשא‬
‫גובהו דהיכל זה לא נתפרש בקראי דיחזקאל ״כי‬ ‫שהדליקו כולן‪ .‬וראה תורה שלימה לתרומה כ״ה אות‬
‫לא מצינו בכל המקראות הללו מדה מפורש על הגובה‬ ‫קסד( ובזו לא הדליקו‪ .‬ודוחק‪ .‬ומחוורתא וע״פ מש״כ‬
‫כ״א כו״׳)ביאור מהגר״א ליחזקאל מ‪ ,‬יד(‪ .‬ולכן מסתבר‬ ‫במנחת חינוך מצוה צח — דאף שנאמר בקרא ככר‬
‫לומר שיהי׳ כמבואר במם׳ מדות‪ ,‬ש״התועלת שיש‬ ‫״לא פחות״‪ ,‬הרי בנוגע ל״ולא יותר״ בפורתא לא דק‪,‬‬
‫)בסיפור שבה במדות ביהמ״ק השני( ‪ . .‬כי כשיבנה‬ ‫כי אא״פ לצמצם ביד״א‪ .‬ועפ״ז יומתק הדיוק בדברי‬
‫ולעשות התבנית ההוא״ )פיה״מ‬ ‫לשמור‬ ‫יש‬ ‫ב״ב‬ ‫ריבר״י שהוא דינר ״קורדיקני״ — שהוא כפשיטא‬
‫להרמב״ם בהקדמתו‪ ,‬בבי׳ סדר המסכתות‪ .‬וראה ג ‪r‬‬ ‫זוטרתי )חולין נד‪ ,‬ב‪ .‬שע״פ הערוך ה״ה דמנחות‪ ,‬אף‬
‫תויו״ט פתיחה למס׳ מדות(‪ .‬וכ״מ גם דעת רש״י מזה‬ ‫דלא משמע כן דעת רש״י(‪.‬‬
‫שהעתיק בפי׳)יחזקאל מא‪ ,‬יג( גם התיבות ״ברום ק׳״‬ ‫ועפ״ז נרויח דאין מחלוקת בין הירושלמי וכו׳‬
‫אף שאין מדובר עד״ז בכתוב שם‪ .‬וראה פרש״י שם‬ ‫)הובאו כו״כ גירסאות בתו״ש לתרומה‪ .‬עיי״ש( לבבלי‬
‫מא‪ ,‬ח‪ .‬רד״ק שם‪ .‬מלבי״ם שם ור״ס מב‪.‬‬ ‫מנחות שם‪ ,‬כ״א שבירוש׳ הפורתא )דדינר — בערך‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫קב‬
‫יא‪ .‬שמי־רת המקדש‬ ‫ט‪ .‬קירוי הר הבית‬

‫בבית‬ ‫שומרים‬ ‫הכהנים‬ ‫מקומות‬ ‫בשלשה‬ ‫א‪.‬‬ ‫רמב״ם הל׳ בית הבחירה רפ״ה‪ :‬הר הבית והוא הר‬
‫המקדש כו׳ ) מ דו ת פ״א מ״א(‪ .‬ואינו מובף‪ :‬הרי ענינה‬ ‫המורי׳ הי׳ ת״ק אמה על ת״ק אמה ‪ . .‬וכולו הי׳ מקורה‬
‫של מם׳ מדות הוא )לא סיפור הענינים שהיו עושים‬ ‫כו׳‪.‬‬
‫וצורתו ובנינו וכל‬ ‫במקדש‪ ,‬כ״א( ״מדת המקדש‬
‫נראים דברי המפרשים שביהמ״ק כולו) שג ם הוא‬
‫ענינו״׳‪ ,‬ולמה נשנה כאן הענין דשמירת המקדש׳‪,‬‬
‫נכלל בהשטח דהת״ק אמה( לא נכלל בקירוי הנ״ל‪.‬‬
‫שאינו שייך )לכאורה( ל״מדת המקדש וצורתו כו׳״?‬
‫ופשיטא שכמה מקומות בו לא היו מקורים‪ .‬עיין‬
‫והגם דשמירת המקדש הוא ענין הנוגע להמקדש‬ ‫מפרשים למדות רפ״ב‪.‬‬
‫עצמו‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם*־ ששמירת המקדש היא ״כבוד‬
‫לו) כי( אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין‬
‫שאין עליו שומרין״ — אעפ״כ‪ :‬מכיון שהשמירה היא‬ ‫ט*‪ .‬אע״ם ששמומין‬
‫רק בשביל כבוד המקדש ולא פרט בהמקדש גופא —‬
‫למה נשנה ענין השמירה במס׳ מדותי?‬ ‫את‬ ‫והשימותי‬ ‫אומר‬ ‫הוא‬ ‫והרי‬ ‫הט״ז‪:‬‬ ‫פ״ו‬
‫מקדשיכם‪ ,‬ואמרו חכמים אע״פ ששמומין בקדושתן הן‬
‫ב‪ .‬ויובן זה בהקדים דיוק לשון הרמב״ם* ״מ״ע‬
‫עומדים כר‪.‬‬
‫לעשות בית לה׳ כו״׳‪ .‬ופירש הרגצ׳וביי שמ״ש ״מ״ע‬
‫לעשות כו״׳ — ולא ״לבנות״ — כי המצוה היא לא‬ ‫בדפוס רומי‪ :‬״ששוממין״‪ .‬וכן הוא גם בדפוסנו‬
‫העשי׳ )הבנין( כי אם שיהי׳ בית‪ .‬״וזה נ״מ בין משכן‬ ‫ברמב״ם הל׳ תפלה פי״א הי״א‪.‬‬
‫למקדש‪ ,‬דבמשכן הוי המצוה הבנין ‪ . .‬אבל הבנין של‬
‫המקדש הוא רק כדי שיהי״׳‪ .‬ע״ש באריכות‪.‬‬
‫ועפ״ז י״ל‪ ,‬ששמירת המקדש היא )גם( פרט‬
‫י‪ .‬עשר קדושות הן‬
‫במצות עשיית המקדש‪ .‬כי בהמצוה ״לעשות בית לה״׳‬ ‫רמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ז הי״ג עשר קדושות‬
‫]היינו‪ :‬שיהי׳ בית[ נכלל גם שיהי׳ בית של כבוד‪,‬‬ ‫הן בארץ ישראל וזו למעלה מזו וכו׳ )והוא ממסכת‬
‫״פלטרין שיש עליו שומרין״‪ .‬ומכיון שהמצוה היא )לא‬ ‫כלים פ׳׳א מ׳׳ו ואילך(‪.‬‬
‫העשי׳ עצמה כ״א( שיהי׳ בית‪ ,‬לכן‪ :‬כל הענינים‬ ‫השלימות של המדריגה הכי נעלית שבעשר הק ‬
‫הגורמים שיהי׳ הבית ״וכל ענינו״ — כולל גם שמירת‬ ‫דושות היא כאשר ״עשר קדושות הן״‪ ,‬כאשר ישנן כל‬
‫המקדש שגורמת שיהי׳ ״פלטרין שיש עליו שומרין״ —‬ ‫העשר קדושות‪.‬‬
‫הם בכלל מצות עשיית הבית לה׳‪.‬‬
‫ועצ״ע שהרי אין הקדושות תלויות זב״ז*‪ ,‬וכשבאו‬
‫ועפ״ז יובן מה שהתחלת מם׳ מדות היא בהענין‬ ‫בה פריצים )במחנה לוי׳׳ — את״ל ד(וחללוהנ אוכליב “‬
‫דשמירת המקדש* — מכיון ששמירת המקדש היא‬ ‫ק״ק בהיכלא‪.‬‬
‫פרט ב״בנינו״‪ ,‬ועכ״פ — ב״וכל ענינו״‪.‬‬
‫ולהעיר מהפלוגתא בשעת סילוק מסעות^‪.‬‬
‫ראה רמב״ם הלי ביהב״ח פ״ו הט״ז‪ .‬ומזה נלמד גם למ״ד‬ ‫‪(1‬‬
‫וכמו שהקשה בתפא׳׳י כאן‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫דלא קדשה לעת״ל‪.‬‬
‫— הובא‬ ‫לפירוש המשניות‬ ‫לשון הרמב״ם בהקדמתו‬ ‫‪(2‬‬ ‫דהעשר קדושות בכללות נכללים בהג׳ מחנות‪ :‬מחנה‬ ‫‪(2‬‬
‫בתויו״ט בפתיחה למס׳ מדות‪.‬‬ ‫שכינה‪ ,‬לוי׳‪ ,‬וישראל — וראה זבחים קטז‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח‬
‫הכהנים‬ ‫מקומות‬ ‫]״בשלשה‬ ‫המשנה‬ ‫שהתחלת‬ ‫ובפרט‬ ‫‪(3‬‬ ‫פ׳׳ז הי״א‪ ,‬ובמפרשי המשניות כלים שם )ר״ש ורא״ש שם מ״ז‪ .‬אלי׳‬
‫שומרים כו״׳ז שנוי׳ כבר בריש תמיד הקודמת לה‪.‬‬ ‫רבה שם משנה ט‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫הל׳ ביהב׳׳ח רפ׳׳ח‪.‬‬ ‫‪(4‬‬ ‫ראה חידושי הרמב׳׳ן וריטב״א מכות יט‪ ,‬א‪ .‬מלחמות ע״ז‬ ‫‪(3‬‬
‫וראה עד״ז לעיל סימן יז‪.‬‬ ‫‪(5‬‬ ‫נב‪ ,‬ב‪ .‬שו״ת חת׳׳ס יו״ד סרס״ד ד״ה ואמרתי ואילך‪ .‬סי׳ רלג סד׳׳ה‬
‫ריש הל׳ ביהב׳׳ח‪.‬‬ ‫‪(6‬‬ ‫אמנם )שצויין שם(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫צפע״נ )על הרמב׳׳ם( מהדו״ת ג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(7‬‬ ‫ספרי קרח יח‪ ,‬יו־׳ד‪ .‬זבחים סג‪ ,‬א‪ .‬מנחות ח‪ ,‬סע׳׳ב‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫הטעם מה שתחלת המשנה נשנית גם במס׳ תמיד — הוא‪,‬‬ ‫‪(8‬‬ ‫וראה מכתבי תורה מכתב ו)נע ת ק בצפע״נ עה״ת קרח יח‪,‬‬ ‫‪(5‬‬
‫לפי שבשמירת המקדש ב׳ ענינים‪ :‬א‪ .‬פרט בהמקדש עצמו — ווה‬ ‫יוד(‪.‬‬
‫שייך למס׳ מדות )כבפנים(; ב‪ .‬פרט בהעבודוח הנעשות בביהמ״ק —‬ ‫מנחות צה‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫קג‬ ‫סי׳ כ‪ :‬הערות להל׳ ביהב״ח‬
‫והקשו ע״ז>‪ :‬הרי האיסור דבל תשחית הוא^ גם בדבר‬ ‫יב‪ .‬בג׳ מקומות הכהנים שומרים‬
‫של הפקר?‬
‫מקשה מה מוסיף בהא דתנא בריש מם׳ תמיד‪,‬‬
‫ויש שביארו את כוונת הרא״ש‪ ,‬דמכיון שהפקר‬ ‫בג׳ מקומות — דמנינא למה לי‪/‬‬
‫ב״ד ילפינן מקרא דכל אשר גו׳ יחרם כל רכושו נ —‬
‫ולפענ״ד פשוט — מפני כי זהו עיקר הדין‪ ,‬שצ״ל‬
‫יש לב״ד כח להפקיר באופן כזה שהדבר יהי׳ כמו‬ ‫שמירה ובג׳ מקומות — כדילפינן מקרא‪ .‬ואח״ב מוסיף‬
‫אבוד מהעולם‪ ,‬ובמילא אין בזה משום בל תשחית״‪.‬‬
‫שבביהמ״ק שני הי׳ זה בבית אבטינס כו‪)/‬ולכאורה ג׳׳ב‬
‫אבל ]נוסף על הדוחק שבסברא זו[‪ ,‬ממה שסתם‬ ‫פשיטא‪ ,‬שאם העמידו שומרים בג׳ מקומות אחרים‪ ,‬ג׳׳ב‬
‫רבינו הזקן בשלחנוי שהאיסור דבל תשחית הוא‬ ‫יצאו ידי שמירה‪ ,‬דאטו בית אבטינם בו׳ אמר קרא(‪.‬‬
‫״אפילו משל הפקר״ ]מבלי לחלק )גם לא ברמז( שיש‬
‫ועוד‪ ,‬אם הי׳ ל׳ המשנה‪ :‬בבית אבטינם כו׳ צ״ל‬
‫אופן דהפקר שאין בו משום בל תשחית[ מוכח דס״ל‬
‫שומרים‪ ,‬כקושיתו‪ ,‬עדיין נשאר בספק‪ :‬א( בכמה‬
‫שהאיסור דבל תשחית הוא גם בהפקר ב״ד‪.‬‬
‫מקומות בבית המוקד כו׳ גופא — היו מעמידים‬
‫עוד תירוץ איתא באחרונים ‘ ]על מה שהי׳ לו‬ ‫ב‪.‬‬ ‫שומרים כהנים‪ .‬ב( אם א״א להעמיד בא׳ ממקומות‬
‫רשות לשרוף את כסותו[‪ :‬דמכיון שהי׳ עושה זאת‬ ‫המנוים במשנה — מה דינו‪ .‬ג( מהו הדין בביהמ״ק‬
‫בכדי לזרז את השומרים‪ ,‬הרי זה כמו שמשבר כלים‬ ‫ראשון ושלישי )וכן גם במשכן(‪ .‬אשר כל זה נפשט‬
‫למירמי אימתא אאינשי ביתי׳‪,‬‬ ‫בביהמ״ק‬ ‫שומרים‬ ‫ממש׳׳כ בג׳ תקומות הכהנים‬
‫)ואשכחן משכן דאיקרי מקדש(‪.‬‬
‫ותמוה‪ :‬הרי לפי כמה דיעותי‪ ,‬וכן פסק רביגו‬
‫הזקף — האיסור דבל תשחית הוא אפילו כאשר‬
‫״כוונתו כדי להראות כעס וחימה להטיל אימה על בני‬
‫ביתו שאינן נוהגין כשורה״?‬ ‫יג‪ .‬איש הר הבית — כהן‬
‫דוקא‬ ‫הוא‬ ‫תשחית‬ ‫דבל‬ ‫שהאיסור‬ ‫והגם‬ ‫ג‪.‬‬ ‫רמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ח ה״י‪ :‬ומעמידין‬
‫״כשעושה דרך השחתה וקלקול‪ ,‬אבל ע״מ לתקן מותר‬ ‫ממונה אחד על כל משמרות השומרים‪ ,‬ואיש הר הבית‬
‫לקלקל אם א״א לתקן אלא ע״י קלקול זה״*‪ ,‬ובמילא‪:‬‬ ‫הי׳ נקרא‪ ,‬והי׳ מחזר על כל משמר ומשמר כל הלילה‪.‬‬
‫מכיון שזה מה שאיש הר הבית הי׳ שורף את כסותו הי׳‬ ‫לכאורה פשוט שהי׳ כהן — כיון שג״ז בכלל הש ‬
‫זה )בודאי( כשהי׳ רואה שאין דרך אחרת לזרז אותו‬ ‫מירה ועוד שהוא ממונה על הכהנים בענין עבודתם‪.‬‬
‫הוה זה כמקלקל ע״מ לתקן‬ ‫ולא דמי לפתחי׳ זה מרדכי דעל הקינין)שקלים רפ׳׳ה(‪.‬‬
‫— אכתי יש לומר‪ ,‬שדין הנ״ל )שמותר לקלקל‬ ‫ולע׳׳ע לא מצאתי בם׳ שיעירו בזה‪.‬‬
‫ע״מ לתקן( הוא דוקא כשאין זה דרך השחתה כלל‪,‬‬
‫וכמו השורף בגד לכסות דם באפר )וכיו״ב(‪ ,‬שענינה‬
‫של פעולה זו )דשריפת הבגד( הוא )לא איבוד הבגד‬ ‫יד‪ .‬רשות הי׳ לו לשרוף את כסותו‬
‫והשחתתו‪ ,‬כי אם( עשיית אפר‪ .‬משא״ב בנדו״ד שענינה‬
‫ורשות הי׳ לו לשרוף את כסותו )מדות פ״א‬ ‫א‪.‬‬
‫של פעולה זו )דשריפת הכסות( הוא איבוד והשחחח‬
‫משנה ב(‪ .‬וכתב ע״ז בפירוש הרא״ש וז״ל‪ :‬״ואין כאן‬
‫הכסות — שהרי תועלת השומר )שלא יישן עוד פעם(‬
‫משום בל תשחית משום דהפקר ב״ד הי׳ הפקר״‪.‬‬
‫עזרת נהנים כאן‪ .‬דבר אברהם ח״ב ע׳ ‪ . 176‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫שו״ע אדה״ז חו״מ הל׳ שמירת גוף ונפש סי״ד‪ .‬וראה‬ ‫‪(2‬‬ ‫וזה שייך למס׳ תמיד‪.‬‬
‫ב״מ״מ וציונים״ שם‪.‬‬ ‫ועפ״ז מוכן• גם מה שבמס׳ תמיד הובאו רק הג׳ מקומות‬
‫עזרא יוד‪ ,‬ח‪ .‬יבמות פט‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(3‬‬ ‫שהכהנים שומרים‪ ,‬ואילו במס׳ מדות הובא גם שהלויים היו שומרים‬
‫ראה דבר אברהם שם‪.‬‬ ‫ג(‬ ‫בכ״א מקומות — כי בהעבודה הנעשית בביהמ״ק נוגע רק שמירת‬
‫חו״מ שם‪.‬‬ ‫‪(6‬‬ ‫הכהנים‪ :‬משא״כ כבוד המקדש )״פלטרין שיש עליו שו מריך( שהוא‬
‫תפא״י נאן‪ .‬עזרת נהנים ודבר אברהם שם‪.‬‬ ‫‪(6‬‬ ‫ע״י שמירתו בכל הכ״ד מקומות‪ .‬וראה בארוכה סימן יז שם‪.‬‬
‫סמ״ק סקע״ה‪ .‬חינוך מצוה תקנט‪ .‬ועוד‪ .‬וי״ל שגם הרא״ש‬ ‫‪(7‬‬
‫ס״ל כן‪ .‬ובזה מתורץ מה שתמה עליו בעזרת נהנים שם ״למה לא‬
‫תירץ כמו שתירצתי״‪.‬‬ ‫•( וראה בתורת לוי יצחק )למסי מדות( ‪u‬׳ יור״ב הביאור בזה‬
‫שו׳׳ע אדה״ז שם סעיף טו‪.‬‬ ‫‪(s‬‬ ‫ע״ד הקבלה‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫קד‬
‫נפשו( באה מצד הצער — מ״מ מותר‪ ,‬לפי שצער זה‬ ‫באה מצד איבוד כסותו — הרה זה)כמו( דרך השחתה‪,‬‬
‫טובה היא לו‪.‬‬ ‫ויש בזה האיסור דבל תשחית‪.‬‬
‫ואותו הדבר הוא גם בנוגע לצער את אחרים‪,‬‬
‫ויובן זה בהקדים מ״ש רבינו הזקף ]בתור‬ ‫ד‪.‬‬
‫שמותר להכות את משרתו כשאינו שומע בקולו ]אם‬
‫הקדמה להדין ״כל המשבר כלי או קורע בגדים ‪. .‬‬
‫התנה כן עמו מתחלה כששכרו[ ״הואיל והיא לטובתו״‬
‫עובר בל״ת שנאמר י לא תשחית״[ וז״ל‪ :‬״כשם שצריך‬
‫)אף שטובתו היא מצד ההכאה(‪.‬‬
‫להזהר בגופו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו‪ ,‬כן‬
‫ומכיון שהאיסור דבל תשחית הוא אותו הגדר‬
‫צריך להזהר במאודו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא‬
‫דנזק הגוף — מובן מזה‪ ,‬שכאשר הוא מאבד איזה דבר‬ ‫להזיקו״‪ .‬שבלשון זה — ״כשם שצריך להזהר בגופו ‪. .‬‬
‫בשביל טובתו של מי שהוא ]שברשותו״[‪ ,‬גם כאשר‬
‫כך צריך להזהר במאודו כו׳״ — הוא מחדש ששני‬
‫הטובה באה מצד איבודו של הדבר — וכבנדו״ד‪,‬‬
‫איסורים אלו — יש להם גדר אחד‪.‬‬
‫שטובתו של השומר )שלא יישן עוד פעם( באה מצד‬
‫איבוד כסותו — אין בזה האיסור דבל תשחית ״הואיל‬ ‫והנה בהל׳ נזקי גוף ונפש״׳ כתב רבינו הןקן‪,‬‬
‫והיא לטובתו״‪.‬‬ ‫ש״מותר להתענות לתשובה״‪ ,‬כי ״צער זה טובה היא לו‬
‫להציל נפשו כר״‪ ,‬והיינו‪ ,‬שהגם שהטובה )להציל‬
‫ראה הל׳ נזקי גוף ונפש שם‪ ,‬שזה מה ש״מותר להכות כר‬ ‫‪01‬‬
‫כדי להדריכם״ הוא דוקא כאשר ״טובתם מוטלת עליו שהם‬
‫ברשותו״‪ .‬ועד׳׳ז הוא בנדו״ד — כי ״איש הר הבית״ הוא ״ממונה‬ ‫דברים כ‪ ,‬יט‪.‬‬
‫)ושר( על כל השומרים׳׳ )רע״ב כאן‪ .‬תויו״ט ועוד(‪.‬‬ ‫סעיף ד‪.‬‬ ‫‪00‬‬
‫קה‬
‫סימן כא‬
‫מקומו המכוון של המזבח‬
‫הב׳ )״מסורת ביד הכל״( בהלכה בפ״על‪ ,‬מכיון שזהו‬ ‫כתב הרמב״ם בריש פ״ב מהל׳ בית הבחירה‪:‬‬ ‫א‪.‬‬
‫סיום ופירוט הראי׳)שבהלכה א׳(*?‬ ‫״המזבח מקומו מכוון ביותר‪ ,‬ואין משנין אותו ממקומו‬
‫ונוסף לזה‪ :‬כיון שהרמב״ם כאן בא ללמדנו רק‬ ‫לעולם‪ ,‬שנאמר' זה מזבח לעולה לישראל‪ ,‬ובמקדש‬
‫כלשונו‬ ‫ע״ד מקומו המכוון והמדוייק של המזבח‪,‬‬ ‫נעקד יצחק אבינו שנאמר^ ולך לך אל ארץ המורי׳‬
‫בתחלת ההלכה ״המזבח מקומו מכוון ביותר ואין‬ ‫ונאמר בדברי הימיס' ויחל שלמה לבנות את בית ה׳‬
‫משנין אותו ממקומו לעולם״‪ ,‬למה הביא בכלל כללות‬ ‫בירושלים בהר המורי׳ אשר נראה לדויד אביהו אשר‬
‫הענין)״ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ‪ . .‬ונאמר‬ ‫הכין במקום דויד בגורן ארנן היבוסי״״‪ .‬ובהלכה‬
‫כו׳״(‪ ,‬ולא כתב )בקיצור( רק ע״ד המקום בדיוק‪,‬‬ ‫שלאח״ז‪ :‬״ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד‬
‫ש״מסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה‬ ‫ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו‬
‫המזבח כו׳ הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד‬ ‫אברהם המזבח ועקד עליו יצחק והוא המקום שבנה בו‬
‫עליו יצחק״‪.‬‬ ‫נח וכר״‪.‬‬
‫וכתב היעב״ץי‪ ,‬שזה שבהלכה א׳ נקט הרמב״ם‬
‫גם יש להעיר על כמה דיוקים ושינויים‬ ‫ב‪.‬‬
‫״ובמקדש® נעקד כר״ ובה״ב כ׳ ״שהמקום שבנה בו ‪. .‬‬
‫בדברי הרמב״ם כאן‪:‬‬
‫המזבח ‪ . .‬הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח כו׳״‪,‬‬
‫א( בה״א כותב ״ובמקדש נעקד יצחק״‪ ,‬ובהלכה ב׳‬ ‫הוא משום ״שתחלה ביאר )הרמב״ם( שהכתוב מוכיח‬
‫מאריך — ״שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק״‪,‬‬ ‫שבמקדש היתה העקידה‪ ,‬ואח״כ הוסיף לבאר שדבר זה‬
‫ולכאורה הול״ל )גם( כאן ״הוא המקום שנעקד עליו‬ ‫בנה אברהם מזבח ועקד‬ ‫מסוהת הוא שבמקום המזבח‬
‫יצחק״ — ומדוע מוסיף בה״ב שאברהם בנה בו מזבחי?‬ ‫הכרח מהכתובים״)כי‬ ‫כו׳ אמנם הוא דבר מקובל בלי‬
‫ובפרט שאין הרמב״ם מסתפק בתיבות ש״בנה בו‬ ‫מהכתוב מוכח רק שהעקידה היתה במקום המקדש‬
‫אברהם המזבח״‪ ,‬אלא מוסיף ״ועקד עליו יצחק״״' )דלא‬ ‫בכלל )בהר המורי׳((‪.‬‬
‫כבהמשך ההלכה ״והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן‬
‫ולפ״ז‪ ,‬המקור שמביא הרמב״ם לענין זה‬
‫התיבה״‪ ,‬זאינז מוסיף ״והקריב עליו קרבן״("‪.‬‬
‫)ש״המזכח מקומו מכוון ביותר״ להיותו מקום העקידה(‬
‫הוא‪ ,‬מן הכלל אל הפרט‪ :‬בתחילה )בה״א( מביא ראי׳‬
‫דחלוקת ההלכות נעשתה ע״י הרמב״ם עצמו )הקדמת‬ ‫‪(7‬‬
‫הרמב״ם לס׳ היד בסופו‪ .‬וכ״ב בהקדמתו לסהמ״צ(‪ .‬וראה הל׳ ת״ת‬
‫)מהכתובים( שבמקום המקדש היתה עקידת יצחק‪,‬‬
‫לאדה״ז פ״א קו״א סק״א )בהוצאת קה״ת — ג‪ ,‬א ]תתכז‪ ,‬א[( ובכ״מ‬ ‫)במקדש גופא(‬ ‫ואח״כ מוסיף להוכיח שמקום המזבח‬
‫ע״ד דיוק פיסוק ההלכות ברמב״ם‪.‬‬ ‫הוא מקומה של עקידת יצחק )ע״פ ה״מסורת ביד‬
‫ולכאורה גם לפי ההגהה )הנ״ל הערה ‪ ( 6‬״ובמקום כו׳‬ ‫‪(8‬‬ ‫הכל״(‪.‬‬
‫זו מוכיח הרמב״ם‬ ‫שאין הכוונה שבהלכה‬ ‫נעקד יצחק״‪ ,‬י״ל‬
‫שבמקומו המדוייק של המזבח נעקד יצחק‪ ,‬אלא שזוהי הקדמה‬
‫ויש להבין מדוע כתב הרמב״ם את הראי׳ לפרט‬
‫מוכיח‬ ‫בתחלה‬ ‫הפרט‪:‬‬ ‫אל‬ ‫מהכלל‬ ‫להוכיח‬ ‫וממשיך‬ ‫כללית‪,‬‬
‫)מהכתובים( שמקומו הכללי הוא בהר המורי׳‪ ,‬וכהלכה ב׳ )ע״פ‬
‫המסורה ״ביד הכל״( ע״ד מקומו הפרטי‪ .‬אבל גם לפ״ז צריך כיאור‪,‬‬ ‫דה״א כב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫דהול״ל ב׳ הענינים בהלכה אחת‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.22‬‬ ‫וירא כב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ודוחק לומר שכ״ב רק משום שיפור הסגנון בלשון מקביל‪,‬‬ ‫‪(9‬‬ ‫דה״ב ג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫שהמקום שבנה בו דו ד ושלמה המזבח הוא המקום שבנה בו אברהם‪.‬‬ ‫ברמב״ם דפוס רומי ר״מ )וקושטא רס״ט( ישנם כמה‬ ‫‪(4‬‬
‫בזה י״ל לכאורה שהוסיפו הרמב״ם כדי לשלול שאר‬ ‫‪( 10‬‬ ‫שינויים בהלכה זו‪ .‬ואולי הלשון שם משובש )בט״ם(‪ .‬ואכ׳מ‪.‬‬
‫מזבחות דאברהם )המפורשים בס׳ לך יב‪ ,‬ז‪ .‬שם‪ ,‬ח‪ .‬יג‪ ,‬יח(‪ ,‬ולהדגיש‬ ‫חידושים וביאורים להיעב״ץ להל׳ בית הבחירה כאן‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫שכאן הכוונה היא למזבח העקידה‪ .‬אבל בפשטות זה מוכן כבר‬ ‫ולא ב״ ה מגי׳) ש( הגי׳)נדפ ס על גליוני הרמב״ם שבדפוס(‬ ‫‪(6‬‬
‫מהלשון ״המזבח״‪ ,‬ובפרט שזה בא בהמשך להלכה א׳‪.‬‬ ‫שצ״ל ובמקום המזבח נעקד יצחק ‪) . .‬כי( לא הביו כלל לשון הר״מ‬
‫להעיר שבפרקי דר״א )פל״א(‪ ,‬מקורו דהרמב״ם )כס״מ‬ ‫‪( 11‬‬ ‫ז״ל שלשונו מדוקדק מאד״ )יעב״ץ שם(‪.‬‬
‫כאן(‪ ,‬הלשון שוה בכולם — ש״הראהו הקב״ה )מקום עק ‪T‬ת יצחק(‬ ‫ולהעיר שלכאורה יש מקום ל הגי׳)ול הוסיף תיבת ״ובמקום״(‪,‬‬
‫לאברהם וא״ל זה הוא המזבח‪ ,‬הוא המזבח שהי׳ אדם הראשון מקריב‬ ‫״ובמקום המקדש״‪ ,‬שהרי בזמן העקידה לא הי׳ ״מקדש• עדיין‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫קו‬
‫ואם כוונתו להדגיש שייכות המקום למזבח ע״י‬ ‫ב( בה״א כ׳ ״במקדש נעקד יצחק אבינו״‪ ,‬ובה״ב‬
‫ריבוי המזבחות שנבנו במקום זה — הי׳ צריך להביא‬ ‫סתם ״שבנה בו אברהם ‪ . .‬יצחק״‪ .‬ואף שבנוגע ליצחק‬
‫גם שיעקב אבינו בנה מזבח במקום זה )בהר המורי׳(‪,‬‬ ‫י״ל שאין צורך לכתוב עוה״פ תיבת ״אבינו״‪ ,‬אבל צע״ק‬
‫כמרז״ל•״ ״לא כאברהם שכתוב בו הר ‪ . .‬ולא כיצחק‬ ‫מדוע סתם באברהם‪.‬‬
‫שכתוב בו שדה ‪ . .‬אלא כיעקב שקראו בית״ל׳‪ ,‬שמזה‬
‫גם צע״ק כוונת הרמב״ם בהמשך דבריו בה״ב‪:‬‬
‫מוכח שגם יעקב בנה בו*׳ מזבחי׳‪.‬‬
‫״והוא המקום שבנה בו נח כר והוא המזבח שהקריב‬
‫ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫עליו קין והבל ובו הקריב אדם הראשון כד״ — מאי‬
‫באריכות לשונו של הרמב״ם ע״ד מקום המזבח‪,‬‬ ‫בדיוק נוגע זה לקדושת המקדש והמזבח שברי?‬
‫שהוא מקום עקידת יצחק וכו׳ ]אף שאין דרכו של‬ ‫ההודעה שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח‬
‫הרמב״ם להביא )בכ״מ( טעמי ההלכות‪ ,‬ומה גם הארי ‬ ‫הוא המקום שבנה אברהם כו׳ מובנת‪ ,‬כי המקום שבו‬
‫כות ע״ד המזבחות שנבנו במקום המזבח‪ ,‬שלכאורה‬ ‫נעקד יצחק אבינו ראוי ורצוי שבו תשרה שכינה ובו‬
‫אינם אלא דברי אגדה[‪ ,‬וחלוקת הענין לשתי הלכות —‬ ‫יקריבו בנ״י )בניו של יצחק( קרבנות )״מזבח לעולה‬
‫כוונת הרמב״ם להשמיענו שני גדרים שישנם בדין‬ ‫לישראל״( — כמפורש בכתובג׳ ״ויקרא אברהם שם‬
‫מקומו המכוון של המזבח‪:‬‬ ‫המקום ההוא ה׳ יראה אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה״‪,‬‬
‫)א( שמקומו של המזבח הוא )מכוון בזה שהוא(‬ ‫וכתרגום אונקלוס עה״פ שאברהם התפלל ״הכא יהון‬
‫בהר המורי׳ — היינו לא )רק( משום שהמזבח הוא‬ ‫פלחן דריא״‪ ,‬וברש״יי׳ ״ה׳ יבחר ‪ . .‬את המקום הזה‬
‫בכלל הבית )המקדש( שאין לבנותו כ״א ״בירושלים‬ ‫להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות״‪ .‬אבל זה‬
‫לבד ובהר המורי׳״)כמ״ש הרמב״ם לעיל״^(‪ ,‬אלא שזהו‬ ‫ש״הוא המקום שבנה בו נח כר והוא המזבח שהקריב‬
‫דין מיוחד במזבח מצ״ע‪ :‬מקומו הוא דוקא בהר‬ ‫עליו קין כר ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא‬
‫ומשם נברא״ — מאי שייך לענין ״זה מזבח לעולה‬
‫המורי׳‪.‬‬
‫לישראל״ ” ?‬
‫ושייכותו של המזבח להר המורי׳ ) ב כ ל ל( מסביר‬
‫ומטעים הרמב״ם בהל׳ א‪ ,‬מהכתובים‪ ,‬ש״במקדש נעקד‬
‫יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המורי׳ ונאמר ‪. .‬‬ ‫כר הוא המזבח שהקריבו בו קין והבל הוא המזבח שהקריבו בו נח‬
‫ויחל שלמה ‪ . .‬בהר המורי׳ וגו׳״ — היינו דלהיות‬ ‫ובניו״‪.‬‬
‫שבהר המורי׳ היתה עקידת יצחק‪ ,‬לכן הוא הוא מקומו‬ ‫לכאורה הי׳ אפ״ל‪ ,‬שבזה בא הרמב״ם ל תרץ)ור א ה תוד״ה‬ ‫‪( 12‬‬
‫כל מקום — ע״ז מה‪ ,‬א) מירו של מי ע״ז פ״ג סה״ה(( איד הותר לבנות‬
‫של המזבחי ^)ו של ״בית ה׳״ בכלל(גי‪.‬‬
‫שם המקדש והמזבח — והרי איתא במשנה )ע״ז שם‪ ,‬וראה גם‬
‫ירושלמי שם( ״כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ‬
‫רענן דע שיש שם עבודת כוכבים״?‬
‫נתקדש המקום ע״י אדה״ר ונח לא נמצא כן אלא שבנו מזבח‬ ‫וע״ז מתרץ הרמב״ם‪ ,‬דמכיון שמסורת ביד הכל שבמקום זה‬
‫והקריבו שם אבל שקדשו המקום לא שמענו רק באאע״ה שאמר‬ ‫בנה אברהם מזבח ועקד עליו יצחק‪ ,‬הי׳ זה מקום חשוב אצל בני‬
‫אשר יאמר לדורות הבאים בהר ה׳ יראה כו׳‪.‬‬ ‫ע שו) בנו של יצחק( ובני י שמעאל)בנו של אברהם(‪ ,‬והיות דשם בנה‬
‫פסחים פח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫גם נח וכן קין והבל ואדם הראשון מזבחות‪ ,‬החשיבו והעריצו אותו‬
‫וראה קרית ספר להמבי״ט הל׳ ביהב״ח פ״ה דקדושת הר‬ ‫‪( 17‬‬ ‫כל אוה״ע‪ ,‬ולכן שום אומה לא השתמשה במקום הזה לעבוד שם ע״ז‬
‫מאברהם‪ ,‬קדושת עזרה מיצחק‪ ,‬וקדושת בית עצמו מיעקב‪.‬‬ ‫)ולכן גם לא הביא הא דיעקב‪ ,‬כי אי״ז נוגע לאוה״ע(; דלפי תחלת‬
‫ראה גם פדר״א פל״ה‪ :‬לקח יעקב י״ב אבנים מאבני‬ ‫‪( 18‬‬ ‫טעות דור אנוש שהאמינו בשיתוף )ראה רמב״ם ריש הל׳ ע״ז(‪ ,‬י״ל‬
‫עליו יצחק כו׳ )ע*ש בההמשך(‪ .‬וראה פרש״י‬ ‫המזבח שנעקד‬ ‫שהבינו שמקום זה שייד לאלקי האלקים כר‪ ,‬והדורות שלאח״ז‪ ,‬אף‬
‫ומדרשים עה״פ ויצא כח‪ ,‬יז‪ .‬פנים יפות ר״פ ויצא‪.‬‬ ‫שעבדו ע״ז ממש )כדברי הרמב״ם שם( המשיכו ב די ד זו‪ ,‬שלא‬
‫ראה ויצא בח‪ ,‬יז־יח‪ .‬וישלח לה‪ ,‬ז‪ :‬ויבן שם מזבח גו׳‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬ ‫השתמשו בהר זה‪.‬‬
‫וראה בכל הנ״ל מעשי למלך באן אות ח ואילך‪.‬‬ ‫אבל לכאורה דוחק לתרץ כן ‪ -‬וראה שו״ת חת״ס או״ח סר״ח‬
‫בהל׳ ביהב״ח — פ״א ה״ג‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬ ‫)ד״ה בדף ד׳ ע״ג(; מעשי למלד לרמב״ם כאן וברפ״ה מהל׳ ביהב״ח‪.‬‬
‫וזה שלא כתב הרמב״ם בפירוש כסגנוז של הלכה‪ ,‬שיש‬ ‫‪( 21‬‬ ‫ולהעיר ממו״נ ח״ג רפמ״ה דמשמע שם ש)בנ״י ו(אוה״ע לא ידעו‬
‫דין וחיוב במזבח שיהי׳ בהר המורי׳ — י״ל בפשטות ]נוסף לזה שאין‬ ‫ע״ד מקום זה שיהי׳ מקום המקדש‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫דרכו לחדש דינים שלא נתפרשו בגמ׳ ורק לרמזם•[‪ ,‬כי לאחר‬ ‫וירא כב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫עה״פ‪ .‬וראה תרגום ירושלמי ומדר שי ר ד ל )ב״ר פנ״ו‪ ,‬י‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬
‫ועוד( עה״פ‪.‬‬
‫ראה ק ד א שבהערה ‪ . 7‬וש״נ‪.‬‬ ‫•(‬ ‫להעיר משו״ת חת״ם יו״ד םרל״ה‪ :‬מ״ש הדר״ג שכבר‬ ‫‪( 15‬‬
‫קז‬ ‫סי׳ כא‪ :‬מקומו המכוון של המזבח‬
‫כנ״ל — מ״מ כ׳ הרמב״ם בדין הא׳ ״ובמקדש נעקד‬ ‫ועוד זאת ” )ב( שמקומו של המזבח בהר המורי׳‬
‫יצחק״‪ ,‬ולא ״ובהר המורי׳ נעקד יצחק״‪.‬‬ ‫גופא הוא ״מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו‬
‫ויש לבאר טעם הדבר‪ ,‬כי דין זה במזבח)שמקומו‬ ‫לעולם״‪ .‬ודבר זה הוא דין נוסף במזבח שלא נאמר‬
‫של בית‬ ‫עיקרו‬ ‫היותו‬ ‫מצד‬ ‫המורי׳(‪ ,‬הוא‬ ‫בהר‬ ‫בכללות הבית ”‪ ,‬שלא מצינו שהבית צ״ל מקומו מכוון‬
‫לי‬ ‫ד״ועשו‬ ‫דהמ״ע‬ ‫הרמב״ם ”‬ ‫וכמ״ש‬ ‫המקדש ”‪,‬‬ ‫בהר המורי׳ גופא ]אלא שע״י דין זה דמזבח‪ ,‬הוקבע‬
‫מקדש״ ” היא ״לעשות בית לה׳ מוכן להיות מקריבים‬ ‫בדרך ממילא מקומו של כל הבית בהר המורי׳ — כפי‬
‫בו הקרבנות״‪.‬‬ ‫שיעורן של מדות הבית בקשר למקום המזבח[• ”‪.‬‬
‫ועפ״ז מבואר זה שהביא הרמב״ם ש״במקדש‬ ‫ודין זה מסביר הרמב״ם בהל׳ ב‪ :‬״ומסורת ביד‬
‫נעקד יצחק״ בהמשך לדין דמקום המזבח‪ ,‬ולא לעיל “‬ ‫הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח כו׳ הוא‬
‫גבי הדין דמקום המקדש‪ ,‬שב׳ שם‪ :‬״אין שם בית לדורי‬ ‫המקום שבנה בו אברהם המזבח כו׳ והוא המקום שבנה‬
‫המורי׳״‬ ‫ובהר‬ ‫בלבד‬ ‫בירושלים‬ ‫אלא‬ ‫הדורות‬ ‫בו נח כו״׳‪ ,‬דהיינו מקומו המדוייק של המזבח בהר‬
‫]שלכאורה הי׳ מתאים שם להמשיך )ע״ד לשונו כאן(‬ ‫המורי׳ גופא )כנ״ל סעיף א(‪.‬‬
‫״ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ‬ ‫ואף ששני הדינים )גם הדין הא׳ — שמקום‬ ‫ד‪.‬‬
‫המורי׳ ונאמר ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירו ‬ ‫המזבח הוא בהר המורי׳( הם דינים מיוחדים במזבח‪,‬‬
‫שלים בהר המורי׳ אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין‬
‫במקום דויד גו׳״[ —‬
‫כי קביעת מקומו של המקדש בהר המורי׳ להיותו‬
‫שנבנה המקדש והמזבח במקומו‪ ,‬אין בזה נפק״מ בפועל‪ ,‬כיון‬
‫מקום עקידת יצחק‪ ,‬שייכת)בעיקר( לדין מקום המזבח‪:‬‬
‫שהמזבח ״מקומו מכוון ביותר‪ -‬אפילו בהר המורי׳ גופא‪ .‬ואולי י׳ל‪,‬‬
‫מכיון ששם היתה עקידת יצחק )שהי׳ גדר קרבן(‪ ,‬לכן‬
‫שמבואר הוא בזה שהביא לעיל שם )פ‪-‬א ה״ג(‪ ,‬לענין ״אין שם בית‬
‫נקבע מקום זה ל״בית ה׳״ שענינו ״להיות מקריבים בו‬ ‫לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המורי״ — הכתוב‬
‫הקרבנות״‪ .‬ונמצא דזה שמקום המקדש בכלל ה״ה בהר‬ ‫״ויאמר דויד זה הוא בית ה׳ האלקים״‪ ,‬ומוסיף ״וזה מזבח לעולה‬
‫המורי׳‪ ,‬הוא משום שהמזבח )מקום עבודת הקרבנות‬ ‫לישראל״‪ ,‬ודוחק )ראה לקמן ע׳ קמא )לקו‪-‬ש חט״ז ע׳ ‪ (466‬הערה‬
‫שהוא ענין העיקרי במקדש( מקומו בהר המורי׳‪ ,‬ולכן‬ ‫‪ , 12‬הפי׳ בהוספה זו‪ .‬וראה לקמן בפנים ס״ד(‪ .‬וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫וי״ל‪ ,‬דאף שבהלכה זו אין הרמב״ם מפרט בנוגע למקום‬ ‫‪( 22‬‬
‫הביאו הרמב״ם כאן גבי מזבח דוקא‪.‬‬
‫המזבח‪ ,‬רמזו בזה שהעתיק המשך הכתוב ״אשר נראה לדויד אביהו‬
‫אמנם בהלכה ב׳ לא כתב הרמב״ם ״ובמקדש כו׳״‬ ‫אשר הכין במקום דויד בגורן ארנן היבוסי‪)-‬דלכאורה מיותר‪ ,‬דהרי‬
‫אלא ״המקום שבנה בו כו׳ המזבח״ — כי בהלכה זו‬ ‫הראי׳ שהוא במקום המקדש מפורשת כבר בתחלת הכתוב ״ויחל‬
‫קאי בדינו של המזבח עצמו)לא בתור עיקר המקדש(‪.‬‬ ‫שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלים בהר ה מו רי״‪ ,‬אלא( דהמקום‬
‫״אשר נראה לדויד אביהו‪ -‬הוא המקום ש״ויבן שם דוד מזבח לה׳‬
‫ונמצא דשתי ההלכות במקום המזבח )מקומו בהר‬ ‫וגו׳ ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה‪)-‬דה״א כא‪ ,‬כו(‪ ,‬והוא‬
‫המורי׳‪ ,‬ומקומו ה״מכוון ביותר״ בהר המורי׳ גופא‪,‬‬ ‫הוא ״במקום דויד בגורן ארנן היבוסי‪ -‬שהי׳ מקום המזבח‪ ,‬ולא כל‬
‫במקום העקידה(‪ ,‬חלוקות בעצם‪ :‬א( מקומו )הכללי(‬ ‫ההר — ראה רלב‪-‬ג ורד‪-‬ק ש‪-‬ב כד‪ ,‬כד‪ .‬רד‪-‬ק דה‪-‬א שם‪ ,‬בה‪.‬‬
‫בהר המורי׳ — הוא מפני היותו עיקרו של המקדש‪ ,‬ב(‬ ‫וראה לעיל סימן ו)לקו‪-‬ש חי״ט ע׳ ‪ 142‬ואילך( — ביאור באופן‬
‫אחר בהנ״ל‪ ,‬וכן בכללות ביאור ב׳ הלכות אלו ברמב‪-‬ם‪.‬‬
‫מקומו ה״מכוון ביותר״ בהר המורי׳ עצמו‪ ,‬הוא מפני‬
‫ובדוגמת שני הפרטים )דינים( שבמקדש )כדיוק לשון‬ ‫‪( 23‬‬
‫היותו — מזבח‪ ,‬מבלי שייכות לכללות הבית‪.‬‬
‫הרמב‪-‬ם לעיל פ״א שם(; )א( ״בירושלים בלבד‪) ,-‬ב( ״ובהר המורי׳‪-‬‬
‫הראיות‬ ‫בין‬ ‫והחילוק‬ ‫השינויים‬ ‫טעם‬ ‫וזהו‬ ‫]דמזה שכתב ״בירושלים בלבד ובהר המורי׳‪ ,-‬ולא ״בהר המורי׳‬
‫שהרמב״ם מביא בההלכות‪:‬‬ ‫שבירושלים״‪ ,‬מובן‪ ,‬שהם שני דינים[‪ .‬וראה מכילתא בתחלתה‪ :‬עד‬
‫שלא נבחרה ירושלים כו׳ עד שלא נבחר בית עולמים היתה ירושלים‬
‫הדין הא׳ במקום המזבח‪ ,‬שהוא מצד היותו עיקר‬ ‫ראוי׳ לשכינה משנבחר בית עולמים יצאת ירושלים‪.‬‬
‫ואף ש״הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל‪)-‬דה‪-‬א כח‪ ,‬יט —‬ ‫‪(24‬‬
‫ראה מנ‪-‬ח מצוה צה‪ ,‬דבלא מזבח ״אינו קרוי בית המקדש‬ ‫‪( 25‬‬ ‫הובא בהקדמת הרמב‪-‬ם לפיהמ‪-‬ש בנוגע למס׳ מדות( — הרי כבר‬
‫כי עיקר המקדש להקריב קרבנות‪ .-‬וראה מאירי כתובות קו‪ ,‬ב‬ ‫שקו‪-‬ט אם הוא לעיכובא )ראה ספר ראבי‪-‬ה חולין)אה‪-‬ק‪ ,‬תשל‪-‬ו(‬
‫)בסופו(‪ :‬ומזבח העולה וההיכל והעזרות וכל מה שהוא צורך הבית‬ ‫סימן אלף וק‪-‬מ‪ .‬ועוד(‪ .‬ואכ‪-‬מ‪.‬‬
‫כו׳‪.‬‬ ‫אבל במק״א נת׳ שאינו מוכרח‪ ,‬כי י‪-‬ל ד שיעורין של‬ ‫•‪( 24‬‬
‫ריש הל׳ ביהב‪-‬ח‪ .‬וראה גם םהמ‪-‬צ שלו מ‪-‬ע כ ובשורש‬ ‫‪(26‬‬ ‫מדות אלו אינם לעיכובא‪ ,‬ויכולים להשתנות ממקדש למקדש )ע״ד‬
‫יב‪.‬‬ ‫מ‪-‬ש הרמב‪-‬ם לעיל פ‪-‬א ה״ד‪ .‬וראה לקמן פ‪-‬ב הי‪-‬ז בנוגע המובח‬
‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫עצמו‪ ,‬שמדותיו אינן מעכבין‪ .‬וראה הערה שלפני‪-‬ז(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫קח‬
‫עפ״ז יש לבאר עוד דיוק ושינוי בלשון‬ ‫ו‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬יסודו )אך ורק( במעשה העקידה‪ ,‬״במקדש‬
‫הרמב״ם‪ ,‬שבה״א כ׳ ״ובמקדש נעקד יצחק״‪ ,‬שמדגיש‬ ‫נעקד יצחק אבינו״ — כי ענין המקדש שייך לישראל‬
‫את )א( הנפעל )ב( ביצחק‪ ,‬ואילו בה״ב כותב ״הוא‬ ‫דוקא‪:‬‬
‫המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק״‪,‬‬ ‫משא״ב בדין השני אין הרמב״ם מסתפק בזה‬
‫שמדגיש את )א( הפעולה‪) ,‬ב( אברהם״‪:‬‬ ‫ש״הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח כר״ אלא‬
‫זה שמקום ה״מקדש״ הוקבע בזמן אברהם‪ ,‬אינו‬ ‫מוסיף ״והוא המקום שבנה בו נח כר קין והבל כר אדם‬
‫רק מחמת תפלת אברהם ״ויקרא גו׳ בהר ה׳ יראה״‪,‬‬ ‫הראשון כר כשנברא״ — כי בזה משמיענו‪ ,‬שייחודו‬
‫אלא גם )ואולי בעיקר( מפני שע״י עקידת יצחק‪,‬‬ ‫של מקום זה כמקום ״מכוון ביותר״ למזבח )בכלל‪ ,‬לא‬
‫שהובא כקרבן ונתקדש בקדושת עולה‪ ,‬נתקדש מקום‬ ‫רק כמזבח שבמקדש(‪ ,‬אינו שייך רק לישראל‪ ,‬אלא כן‬
‫העקידה )הר המורי׳(״ והוכשר עי״ז להיות ״בית לה״׳‬ ‫הי׳ מאז ומקדם )גם לפני האבות(‪ ,‬שהוא מקום מיוחד‬
‫ש״מקריבין בו הקרבנות״ — וזהו מ״ש הרמב״ם ״וב‬ ‫בעצם לבניית מזבח‪.‬‬
‫מקדש נעקד יצחק״‪.‬‬ ‫ולא עוד אלא שממשיך ומבאר מעלתו של מקום‬
‫משא״כ מקומו המכוון ביותר של המזבח‪ ,‬מצד‬ ‫זה — ״ומשם נברא אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו‬
‫המזבח עצמו‪ ,‬אינו תוצאה ממעשה העקידה‪ ,‬אלא הוא‬ ‫נברא״ — שזה שהמקום ״מכוון ביותר״)למזבח( אינו‬
‫להיותו מקום ראוי וקבוע להקרבת קרבנות )מתחילת‬ ‫)רק( תוצאה מהקרבת הקרבנות שם דכל הנ״ל עד אדם‬
‫הבריאה(‪ ,‬וכוונת הרמב״ם בכתבו ״הוא המקום שבנה‬ ‫הראשון‪ ,‬אלא שכן הוא מצד הקביעות ע״י הקב״ה‪,‬‬
‫בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק״ היא רק להביא‬ ‫שמקום זה הוקבע להקרבת קרבנות מתחלת הבריאה‪.‬‬
‫ראי׳ על סגולת המקום‪ .‬ולכן מדגיש פעולת אברהם —‬
‫ע״פ הנ״ל מדוייק מה שבהלכה זו לא כתב‬ ‫ה‪.‬‬
‫דזה שבנה שם מזבח ועקד עליו יצחק הוא ראי׳ שמקום‬
‫הרמב״ם ״אברהם אבינו ‪ . .‬יצחק אבינו״ — כי מקום‬
‫זה הי׳ מוכשר )לפני כן( למזבח וקרבן״‪.‬‬
‫המזבח כגדר בפ״ע אינו ענין רק לישראל אלא נוגע‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬שהבאת יצחק על ״אחר ההרים״ ) ה ר‬ ‫לכל האומות‪.‬‬
‫המורי׳ בכלל( היתה ע״פ ציווי השם )כמו שהביא‬
‫ועפ״ז מובנת הדגשת הרמב״ם בתחילת הלכה זו‬
‫הרמב״ם כאן ״שנאמר ולך לך אל ארץ המורי׳״(‪,‬‬
‫״ומסורת ביד הכל״‪ ,‬כי בפשטות משמעה שמסורת זו‬
‫משא״כ מקומה המכוון של העקידה לא כ׳ הרמב״ם‬
‫היא לא רק ביד ישראל אלא )״ביד הכל״( גם ביד‬
‫שהי׳ ע״פ ציווי״‪ ,‬ועפ״ז יומתק חילוק הנ״ל שע״י‬
‫האומות — כי גדר זה של מקום המזבח שייך גם להם‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזהו הטעם שמקריבים קרבנות של‬
‫בהקרבן והקרבתו‪ ,‬ולכן חלים רק על קרבן של ישראל; משא״כ‬ ‫נכרים ע״ג המזבח*׳‪ ,‬שאין זה מצד )כללות( בית‬
‫האיסור דשחוטי חוץ שייר למקום המזבח‪ ,‬השייך גם לב״נ‪ ,‬בבפנים‪.‬‬ ‫המקדש )השייך רק לבנ״יי׳(‪ ,‬אלא מצד )מקום( המזבח‬
‫וראה קרית ספר להמבי״ט סוף הל׳ מעה״ק‪ :‬השוחט קדשי‬
‫בפ״ע‪ ,‬השייך גם להם‪ ,‬כנ״ל״נ‪,‬‬
‫עכו״ם בחוץ חייב כיון דנודרים נדרים ונדבות כישראל דכתיב איש‬
‫איש לרבות את העכו״ם שהם כישראל להביא קרבנות‪ .‬וראה משנה‬
‫למלך הל׳ מלכים פ״י ה״ז )ד״ה ודע שמה שתירצו( שמחלק )ע״פ‬
‫תוד״ה מנין — ע״ז ה‪ ,‬ב( בין קרבנות ב״נ שנודרים לה׳ להקריב‬ ‫ונדבות‬ ‫נדרים‬ ‫שנודרים‬ ‫העו״ב‬ ‫לרבות‬ ‫איש‬ ‫״איש‬ ‫‪(28‬‬
‫בבית המקד ש‪ ,‬שבזה י״ל שמחוייבים לקיים נדרם ואית בהו משום‬ ‫כישראל״ )מנחות עג‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ מעשה הקרבנות‬
‫בל יחל‪ ,‬למה שנודרים להקריב בבמה‪ .‬ע״ש‪ .‬ולהעיר מר״ש משאנץ‬ ‫פ״ג ה״ב‪ .‬הל׳ מלכים פ״י ה״י(‪ .‬וראה רמב״ם סוף הל׳ מעשה‬
‫לתו״כ אחרי )יז‪ ,‬ג( ״ואין הנכרים חייבין )בשחוטי חוץ( כו׳ אע׳׳ג‬ ‫הקרבנות‪,‬‬
‫דנודרים נדרים ונדבות כישראל״‪.‬‬ ‫וכמ״ש )תרומה שם( ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪.‬‬ ‫‪(29‬‬
‫בנין המובח‬ ‫ע״ד‬ ‫מדבר‬ ‫אינו‬ ‫שבהלכה א׳‬ ‫זה‬ ‫וכן‬ ‫‪( 31‬‬ ‫ונאמר )עזרא ד‪ ,‬ג( ״לא לכם ולנו לבנות בית אלקינו״‪ .‬וראה רמב״ם‬
‫)דאברהם(‪ ,‬משא״ב בהלכה ב׳ מדגיש ״בנה בו ‪ . .‬המזבח״‪ ,‬שעיקרו‬ ‫הל׳ שקלים פ״ד ה״ח‪ .‬הל׳ ערכין וחרמיו פ״א הי״א‪ .‬הל׳ מתנות עניים‬
‫דין במזבח‪ ,‬כבפנים‪.‬‬ ‫פ״ח ה״ח‪.‬‬
‫ראה שו״ת חת״ס שבהערה ‪. 15‬‬ ‫‪( 32‬‬ ‫עפ״ז יש לבאר פסק הרמב״ם )סוף הל׳ מעשה הקרבנות(‬ ‫‪( 30‬‬
‫ראה בביאור דברי הרמב״ם בהלכות אלו — לעיל סימן ו‬ ‫‪( 33‬‬ ‫השוחט קדשי נכרים בחוץ חייב )כדעת ר״י במשנה זבחים — מה‪,‬‬
‫)לקו״ש חי״ט ע׳ ‪ 142‬ואילך(‪.‬‬ ‫א(‪ ,‬אף שבנוגע לשאר הדינים בקדשי עכו״ם פסק )הל׳ פסולי‬
‫ולהעיר שהרמב״ם כאן לא הדגיש כמ״ש בפדר״א שם‬ ‫‪( 34‬‬ ‫המוקדשין ספי״ח( ד״איז חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא״‬
‫)הנ״ל הערה ‪ ;( 11‬כיון שהגיעו לאותו מקום הראהו הקב״ה לאברהם‬ ‫)כדעת ר״ש במשנה שם( — וראה נ״כ הרמב״ם בהל׳ פסוה׳׳מ שם;‬
‫ואמר לו זה הוא המזבח‪.‬‬ ‫מפרשי המשנה והגמ׳ זבחים שם — כי פגול נותר וטמא הם דינים‬
‫קט‬ ‫סי׳ כא‪ :‬מקומו המכוון של המזבח‬
‫וכיון שהמזבח הוא עיקרו של המקדש )כנ״ל( —‬ ‫)להיות מקום‬ ‫עקידת יצחק נתקדש כללות ההר‬
‫לכן גם במזבח עצמו ישנם שני ענינים אלו‪) :‬א(‬ ‫המקדש והמזבח(‪ ,‬אבל לא המקום המכוון ביותר — כי‬
‫קרבנות הו״ע העבודה )כנ״ל( מצד מקריבי הקרבן‪) ,‬ב(‬ ‫רק זה הי׳ ע״פ ציווי השם‪.‬‬
‫ע״י עבודת הקרבנות של אהרן ובניו נעשית השראת‬
‫שני ענינים אלו שבמקום המזבח — מקומו‬ ‫ז‪.‬‬
‫השכינה בביהמ״ק ובבית קדה״קיי ]כמשנ״ת במק״א״י‬
‫הכללי של המזבח בהר המורי׳ ומקומו המכוון ביותר‪,‬‬
‫בפירוש הודאת הסנהדרין״■ ״ברוך הוא שבחר באהרן‬
‫ושייכותם לשני הענינים שבמעשה העקידה )״במקדש‬
‫ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳ בבית קדשי הקדשים״‪,‬‬
‫נעקד יצחק״‪ ,‬״בנה בו אברהם המזבח ועקד עליו‬
‫ששבח זה הוא על המעלה שבעבודת אהרן ובניו‪,‬‬
‫יצחק״( — יש לבאר בעומק יותר‪ ,‬ע״פ מ״ש הרמב״ם‬
‫שמביאה השראת השכינה בקדה״ק[‪.‬‬
‫בספרו מו״ניי■ — שתכליתו של נסיון העקידה היתה‬
‫ויש לומר‪ ,‬שזהו החילוק בין שתי ההלכות הנ״ל‬ ‫לפרסם בעולם שני ענינים גדולים מיסודות התורה‪:‬‬
‫בדין מקומו של המזבח‪ :‬ההלכה הראשונה אודות‬
‫)א( ״להודיע אותנו גבול אהבת השם ויראתו עד‬
‫מקום המזבח בהר המורי׳ להיותו עיקרו של המקדש‪,‬‬
‫היכן היא מגעת״‪,‬‬
‫שייכת לפעולת המזבח בכללות המקדש‪ ,‬דהיינו‬
‫השראת השכינה שבו; ואילו ההלכה השני׳‪ ,‬שהוא דין‬ ‫)ב( ״להודיע אותנו איך יאמינו הנביאים באמת מה‬
‫במקום המזבח מצד המזבח עצמו )כנ״ל בארוכה( —‬ ‫שיבואם מאת השם בנבואה ‪ . .‬שכל מה שיראה הנביא‬
‫שייכת לתוכן ענין המזבח בפ״ע‪ ,‬דהיינו ענין העבודה‬ ‫במראה הנבואה הוא אמת ויציב אצל הנביא לא יסופק‬
‫)מעשה הקרכנות(‪.‬‬ ‫בדבר ממנו ‪ . .‬והראי׳ על זה הסכים אברהם לשחוט‬
‫בנו יחידו אשר אהב כמו שצווה ואע״פ שהיתה המצוה‬
‫ביאור בשתי ההלכות‬ ‫יש להוסיף‬ ‫ועפ״ז‬ ‫ח‪.‬‬
‫ההיא בחלום או במראה ‪ . .‬ולא הי׳ מוצא בנפשו‬
‫ברמב״ם כאן אודות מקום המזבח‪ ,‬ושייכותן ליצחק‬ ‫לעשות זה המעשה הגדול מספק כו׳״‪.‬‬
‫ולאברהם‪:‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שמשני ענינים אלו שנתפרסמו בעולם‬
‫שני ענינים הנ״ל שנקבעו במקום המזבח ע״י‬
‫ע״י מעשה העקידה באים שני הענינים שבבית המקדש‬
‫מעשה העקידה — )א( ענין העבודה‪) ,‬ב( השראת‬
‫)שנבנה במקום העקידה(‪:‬‬
‫השכינה — שייכים‪ ,‬בכללות‪ ,‬לההבדל )העיקרי( בין‬
‫חלקו של אברהם וחלקו של יצחק במעשה העקידה^*‪:‬‬ ‫ענין אהבת ה׳ ויראתו שנתגלה ע״י העקידה‪ ,‬הביא‬
‫מעשה המסירת נפש של העקידה מתייחס‬ ‫לידי זה‪ ,‬שעיקר הענין דעבודת ה׳ )שזהו ע״י מעשה‬
‫)בעיקר( לאברהס«‪ ,‬שהוא הי׳ צריך לכבוש את רחמיו‬ ‫הקרבנות( הוא במקום זה דוקא‪ :‬ופירסום וגילוי‬
‫ההתאמתות בתכלית של מראה ה׳ הבא בנבואה‪,‬‬
‫וי״ל שכן הוא כנוגע לתפלות )שכמקום קרכנות תקנום(‪,‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫הביא זה שעל מקום זה יתפלל שיהי׳ מקום גילוי‬
‫שבחיוב נוכח המקדש בתפלה)רמב״ם הל׳ תפלה פ׳׳א ה״ג‪ .‬פ״ה ה״ג(‬ ‫שכינה‪ ,‬״ה׳ יראה ‪ . .‬בהר ה׳ יראה״ — ״בהר זה יראה‬
‫יש ב׳ דינים )ראה כס״מ )בב׳ המקומות ברמב׳׳ם שם((‪ :‬מצד הדין‬ ‫הקב״ה לעמו״^ג‪.‬‬
‫ד״עבדהו במקדשו״ — מקום קרבנות‪ ,‬ומצד זה דשם מקום שכינה‬
‫ד״זה שער השמים״ )ויצא כח‪ ,‬יז ובפרש״י שם(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫]וי״ל שהם הם שני הענינים שכתב הרמב״ם בריש‬
‫לעיל ע׳ יא ואילך )לקו״ש חי״א ע׳ ‪ 123‬ואילך(‪.‬‬ ‫‪(40‬‬ ‫הל׳ בית הבחירה ״בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו‬
‫סוף מדות‪ ,‬אלא שבגי׳ הרמב״ם ליתא — ראה בארוכה‬ ‫‪( 41‬‬ ‫הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה״ —‬
‫לעיל )ולקו״ש( שם‪ ,‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫ד״מקריבים בו הקרבנות״ הו״ע העבודה; ״וחוגגין אליו‬
‫במו״נ שם מדובר בב׳ הענינים שנתגלו במעשה העקידה‬ ‫‪(42‬‬
‫שלש פעמים בשנה״ הו״ע הראי׳‪ ,‬״שלשיי פעמים‬
‫עצמו‪ ,‬ושניהם נתגלו ע״י אברהם‪ ,‬ע״ש)ושם‪ :‬ובאמת הי׳ ראוי שיהי׳‬
‫בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה׳״ ”[‪.‬‬
‫זה עניז על יד אברהם וביצחק בו׳ כי אברהם אבינו הוא אשר התחיל‬
‫בו׳(‪ .‬והמבואר בפנים הוא בנוגע התוצאות ממעשה העקידה לענין‬
‫קביעת מקום המזבח בו׳‪.‬‬ ‫ח״ג פכ״ד‪.‬‬ ‫‪( 35‬‬
‫וכמבואר בכ״מ ד״פתיחת הצנור״ למסנ״פ היתה ע״י‬ ‫‪(43‬‬ ‫ל׳ רש״י וירא עה״פ כב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬
‫אברהם ע״י נסיון העקידה )ראה לקו״ש ח״כ ע׳ ‪ 74‬ואילך‪ ,‬וש״נ( —‬ ‫משפטים כג‪ ,‬יז‪ .‬תשא לד‪ ,‬כג)ור א ה גם שם‪ ,‬כד(‪ .‬ראה טז‪,‬‬ ‫‪( 37‬‬
‫ולא ע״י יצחק‪.‬‬ ‫טז‪.‬‬
‫]להעיר מב״י לטאו״ח )ס״א ד״ה וטוב לומר( שאומרים פ׳‬ ‫להעיר מחגיגה ב‪ ,‬א )וש׳׳ג( כדרר שבא לראות כך בא‬ ‫‪( 38‬‬
‫העקידה בכל יום ״כדי ‪ . .‬להכניע יצרו לעבוד השי״ת כמו שמסר‬ ‫ליראות‪ .‬וביד רמ״ה סנהדרין ד‪ ,‬ב שנלמד מהכתוב ד״יראה ‪. .‬‬
‫יצחק נפשו״ — הובא בשו״ע אדה״ז שם מהד״ק ט״י‪ .‬אבל‪) :‬א(‬ ‫יראה״ שבפרשת וירא הנ״ל‪ .‬וראה כלי יקר עה״פ‪ .‬ובארוכה אוה״ת‬
‫במהד״ת השמיטו‪) .‬ב( ועיקר בה״רבקז״ע״ שאומרים אחרי פרשת‬ ‫וירא קב‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫קי‬
‫וזהו עניו העבודה שבמעשה העקידה‪:‬‬ ‫מעל בנו יחידו ולהעלהו לעולה ע״ג מזבח‪ ,‬משא״ב‬
‫יצחק‪ ,‬שאמר*״ ״ואי׳ השה לעולה״ ]וגם לפרש״י‪45‬‬
‫ואילו חלקו של יצחק במעשה העקידה הי׳ בעיקר‬
‫שאחרי תשובת אברהם ״הבין ‪ . .‬שהוא הולד להשחט‬
‫בהנפעל‪ ,‬שהוא נתקדש בקדושת עולה ע״י שנעקד ע״ג‬
‫)ומ״מ( וילכו שניהם יחדיו בלב שוה״ — מ״מ‪ ,‬אינה‬
‫המזבח — וחלות קדושה שייכת‪ ,‬כמובן‪ ,‬להשראת‬
‫דומה מסנ״ם דיצחק למסנ״ם דאברהם בעקידת בנו‬
‫השכינה‪.‬‬
‫יחידו שנולד לו לעת זקנותו‪ ,‬וכמו שהאריר במו״נ שם‬
‫וזהו שהרמב״ם מדייק ומחלק בשתי הלכות אלו‪:‬‬ ‫ד״לא ידמה לו לא נתינת ממון ולא נתינת נפש״ ‘״[ —‬
‫בדין הראשון‪ ,‬שהוא דין במזבח מחמת פעולתו‬
‫בכללות המקדש — ענין השראת השכינה — כתב‬ ‫העקידה מודגשת רק מסנ״ם דאברהם )כמו שכבש רחמיו כו׳(‪ ,‬ולא‬
‫הרמב״ם שזהו מפני ש״במקדש נעקד יצחק״;‬ ‫דיצחק‪ .‬ואכ״מ[‪.‬‬
‫וירא כב‪ ,‬ז‪ .‬וראה ראב״ע שם‪.‬‬ ‫‪( 44‬‬
‫ואילו בהלכה שלאח״ז‪ ,‬דין מקומו ה״מכוון ביותר״‬
‫וירא שם‪ ,‬ח‪ .‬וראה ב״ר פנ״ו‪ ,‬ד‪ .‬שם‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪( 45‬‬
‫של המזבח‪ ,‬שהוא מצד גדר המזבח עצמו‪ ,‬ענין‬ ‫וראה מאמרי אדה״ז לפרשיות התורה )וירא ס״ע קכח(‪:‬‬ ‫‪( 46‬‬
‫העבודה )כנ״ל( — בזה מדייק הרמב״ם‪ ,‬שזה שייך‬ ‫ולכן נזכר בתורה הנסיון של העקידה על אברהם ולא על יצחק כי‬
‫למעשה אברהם‪ ,‬ש״בנה בו המזבח ו)הוא — אברהם(‬ ‫מפני שלהפקיר א״ע יכול להיות בקל אבל אברהם שהפקיר את בנו‬
‫עקד עליו יצחק״‪.‬‬ ‫כר‪.‬‬
‫קיא‬
‫סימן כב‬
‫אמה טרקסין‬
‫אלא שלפי פשטות הסוגיא דהבבלי )להמסקנא(‬ ‫כתב הרמב״ם בהלכות בית הבחירה■‪ :‬בבית‬ ‫א‪.‬‬
‫הי׳ ידוע להם מקומה של אמה טרקסין)שלא הי׳ מהני‬ ‫ראשון הי׳ כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים‬
‫עשרים ולא מהני ארבעים אלא אמה בפ״ע(‪ ,‬ורק היו‬ ‫עביו אמה וכיון שבנו הבית שני נסתפק להם אם עובי‬
‫בספק אם קדושתו כלפנים )קד״ק( או כלחוץ )היכל(‪,‬‬ ‫הכותל הי׳ ממדת הקדש או ממדת קדש הקדשים‬
‫ולכן ״עבוד שתי פרוכות״‪ ,‬ולפ״ז לא הוסיפו במדת‬ ‫לפיכך עשו קדש הקדשים עביו עשרים אמה תמימות‬
‫הבנין‪ ,‬אלא עשו שתי פרוכות במקום האמה טרקסין‪.‬‬ ‫ועשו הקדש ארבעים אמה תמימות והניחו אמה יתירה‬
‫אבל הרמב״ם נקט )ע״פ הכם״מ( כדברי הירו ‬ ‫בין הקדש ובין קדש הקדשים ולא בנו כותל בבית שני‬
‫שלמי ש״נסתפק להם אם עובי הכותל הי׳ ממדה‬ ‫אלא עשו שתי פרוכות אחת מצד קדש הקדשים ואחת‬
‫הקודש או ממדת קודש הקדשים‪ ,‬לפיכך עשו כו׳ אמה‬ ‫מצד הקדש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי׳‬
‫יתירה בין הקדש ובין קדה״ק״״■‪.‬‬ ‫בראשון‪.‬‬
‫ולכאורה צ״ע איך רשאין להוסיף על מדת הבנין‪,‬‬ ‫ובכס״מ כותב‪ ,‬שמקור דברי הרמב״ם ״כיון שבנו‬
‫והרי הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל״‪.‬‬ ‫הבית שני נסתפק להם כו׳״ — הוא בירושלמי כלאים׳‬
‫״אמה■ טרקסין מה מבפנים או מבחוץ כו׳ א״ר יוסי מן‬
‫והשינוי בזה הוא בשני דברים‪ :‬בבית ראשון הי׳‬
‫מה דכתיב“ וארבעים באמה כו׳ הדא אמרה מבפנים כו׳‬
‫ההיכל וק״ק ביחד ם׳ אמה והאמה טרקסין היתה או‬
‫והכתיבי ויעש את בית קדה״ק כו׳ הדא אמרה מבחוץ״‪.‬‬
‫בתחלת ק״ק באמה הא׳ או בסוף ההיכל באמה המ׳‬
‫שבו‪ ,‬ולא הי׳ הפסק כלל בין הקודש וקדה״ק‪ ,‬משא״ב‬ ‫והנה השקו״ט בגדרה של ״אמה טרקסין״ ישנה גם‬
‫בבית שני) א( הי׳ קדה״ק כ׳ אמות תמימות וקדש מ׳‬ ‫בש״ם בבלי)במם׳ יומא ‘(‪ :‬״אמה טרקסין לא הכריעו‬
‫אמות תמימות‪ ,‬וביניהן )הפסק( אמה יתירה‪) .‬ב( הי׳‬ ‫בו חכמים אי כלפנים או כלחוץ‪ ,‬מתקיף לה רבינא מ״ט‬
‫שינוי במקום שטח קרקע ההיכל )או קדה״ק( מכפי‬ ‫אילימא משום דכתיבל והבית ‪ . .‬ששים אמה ארכו ‪. .‬‬
‫שהי׳ בבית ראשוף■‪.‬‬ ‫וכתיב“ וארבעים באמה הי׳ הבית הוא ההיכל לפני‪,‬‬
‫וכתיבי ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה‬
‫ואין לומר דלהרמב״ם אין בזה סתירה ל״הכל‬
‫רוחב ועשרים אמה קומתו ולא ידעינן אמה טרקסין אי‬
‫בכתב גו׳״ ”‪ ,‬דלפ״ז אינו מובן‪ ,‬למה לא בנו כותל בבית‬
‫מהני עשרים ואי מהני ארבעים‪ ,‬ודילמא לא מהני‬
‫עשרין ולא מהני ארבעין וחללא קא חשיב כותלים לא‬
‫ראה שיח יצחק ליומא שם ד״ה אלא קדושתי'‪ ,‬שהקשה על‬ ‫‪( 10‬‬ ‫קא חשיב‪ ,‬תדע דכל היכא דקא חשיב כותלים חשיב לי׳‬
‫הרמב״ם דכ׳ דלא כמסקנת הגמ׳‪ .‬וראה בארוכה חסדי דוד לתוספתא‬
‫לדידי׳ דתנן ההיכל מאה על מאה ברום מאה ‪ . .‬כותל‬
‫יומא פ׳׳ב‪ ,‬יד דוד יומא שם‪ ,‬הר המורי׳ לרמב׳׳ם שם ועוד — דגם‬
‫ההיכל שש וארכו ארבעים אמה ואמה טרקסין וכ׳ אמה‬
‫להבבלי נשאר הספק מאיזו מדה היא‪ ,‬אלא דמוסיף עוד ספיקות‪,‬‬
‫דאולי הוי אמה בפ״ע כו׳‪ .‬ע״ש‪ .‬אבל מלשון הרמביס ״לפיכר עשו‬
‫אי כלפנים או‬ ‫בית קדשי הקדשים ‪ . .‬אלא קדושתי׳‬
‫קדש הקדשים עביו כ׳ אמה תמימות ‪ . .‬הקדש מ׳ אמה תמימות‬ ‫כלחוץ״ ’‪.‬‬
‫והניחו אמה יתירה כו״ לא משמע דמפרש בבבלי דג״ז בכלל הספק‪.‬‬
‫ועכ׳־פ לפי׳ הכם'מ מקור הרמב״ם הוא מהירושלמי‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫דה״א כח‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫פ״ד ה״ב‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ראה שטמ״ק ביב ג‪ ,‬ב בשם תום׳ הראיש‪ :‬אבל באורך‬ ‫‪( 12‬‬ ‫פ״ח ה״ד‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ורוחב לא יוכלו להוסיף מהאי קרא משום דלא יוכלו לשנות הקרקע‬ ‫ל׳ הכס׳׳מ‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫שנתקדש כבר לאולם לעשותו לצורך היכל וכן מעזרה למזבח אי‬ ‫מלכים א ו‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫לאו דאשכחו קרא‪ .‬ו עדיז הוא בקיצור במאירי ליומא כ אן‪.‬ול הו סיף‬ ‫דה״ב ג‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫בקרקע אי אפשר שהכל הי׳ מצוייר בנבואה כדכתיב הכל כו״‪.‬‬ ‫נב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫להעיר מתו״י ליומא)נא‪ ,‬ב)נד פ ס שם נב‪ ,‬א( ד״ה מטפקא‬ ‫‪( 13‬‬ ‫מ׳׳א שם‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫)וריטב״א יומא שם( בשם הריב׳׳א( ש״אין לחוש אי מוסיפין על אויר‬ ‫מ״א שם‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫ההיכל או בית קדשי הקדשים'‪ ,‬אלא דבפשטות כוונתו רק על‬ ‫ורבנן אמרי לד ‪. .‬‬ ‫וכ״ה לסתמא דגמ׳ שם נא‪ ,‬ב‪:‬‬ ‫‪(9‬‬
‫ההוספה באויר ההיכל וקדה״ק )ראה תום׳ הרא״ש יומא שם ‪,‬ואין‬ ‫ואיסתפקא להו לרבנן בקדושתי׳ אי כלפנים אי כלחוץ‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫קיב‬
‫״אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקודש וביניהן‬ ‫שני ורק עשו ב׳ פרוכות‪ .‬דבגמ׳״ איתא הטעם שלא‬
‫אמה כו׳״״^‪ ,‬משא״כ לדעת התום׳ )שהפרוכת עצמה‬ ‫עבוד אמה טרקסין ״כי קאי בתלתין קאי טפי לא קאי״‬
‫מבדלת( הרי פרוכת הא׳ היתה ״בתחילת מקום אמה‬ ‫)שכותל דעובי אמה אינו יכול לעמוד בגובה של יותר‬
‫טרקסין״ באופן שלא היתה אמה שלימה ביניהן‪.‬‬ ‫משלשים אמה(‪ ,‬ופרש״י )בסוגיא דיומאי■( ״ולהוסיף‬
‫ולפ״ז אינו מובן‪ ,‬מדוע להרמב״ם לא עשו פרוכת‬ ‫על עובי' א״א דכתיב הכל בכתב מיד ו‪ 7‬עלי השכיל״‪,‬‬
‫אחת עובי׳ אמה*׳?‬ ‫ובמק״א*׳ פרש״י ״ולהרחיבו לא יכלו לפי שמקצרים‬
‫את ההיכל או את קדשי הקדשים״ ”‪ ,‬אבל את״ל דלפי‬
‫והנה בהמשך דבריו כותב הרמב״ם ״אבל‬ ‫ג‪.‬‬
‫הרמב״ם הא דמוסיפים בין הקדש וקדה״ק אינו שייר‬
‫במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד‬
‫ל״ הכל בכתב גו׳״‪ ,‬למה לא הוסיפו מדה יתירה דאמה‬
‫שנאמרי' והבדילה הפרוכת לכם וגו׳״‪ ,‬ובכסף משנה‬
‫לבנות כותל?‬
‫שם ״ומ״ש רבינו אבל במקדש ראשון לא הי׳ שם אלא‬
‫פרוכת אחת וכו׳ נראה דלמשכן קרי מקדש ראשון‬ ‫גם צריך להבין‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫דאילו בבית ראשון לא הי׳ פרוכת אלא כותל״‪.‬‬ ‫בתום׳*‘ הקשו מדוע הוצרכו לעשות שתי פרו ‬
‫וכבר הקשו״‪ ,‬שמקרא מלא דבר הכתוב בדברי‬ ‫כות‪ ,‬ולא עשו פרוכת אחת שעובי׳ אמה‪ ,‬ותירצו ״ד־‬
‫הימים» ״ויעשו את הפרוכת״‪ ,‬הרי שגם בבית המקדש‬ ‫משמע להו לרבנן פי׳ דקראי‘ והבדילה הפרוכת לכם‬
‫ראשון היתה פרוכת‪ .‬ובן איתא להדיא בגמרא״ דהוי‬ ‫בין הקדש גר שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש‬
‫״פרוכת דבבא״‪ ,‬וכן כתב הרמב״ם עצמו בפירוש המש ‬ ‫ומתחילת עובי׳ ולפנים יהא הכל קדש קדשים ולהכי‬
‫ס״ל‬ ‫הכם״מ‬ ‫שגם‬ ‫דפשיטא‬ ‫ותירצו״‪,‬‬ ‫ניות״‪.‬‬ ‫לא מצי למיעבד פרוכת אחת שעובי׳ אמה ולאוקומה‬
‫שלהרמב״ם היתה בפתח האמה טרקסין פרוכת כמ ‬ ‫במקום ■אמה טרקסין דילמא קדושתה כלחוץ ונמצא‬
‫פורש בכתוב ובגמ׳‪ ,‬אלא שכאן קאי הרמב״ם בגדר‬ ‫דמתחילת עובי׳ ולפנים אינו הכל קדש קדשים ‪ . .‬אבל‬
‫דפרוכת מדין מחיצה‪ ,‬כמו הפרוכת בבית שני‪ ,‬שזה‬ ‫השתא דעבוד שתי פרוכת ניחא‪ ,‬חדא אוקמוה בתחילת‬
‫נלמד מהכתוב )גבי המשכן( ״והבדילה הפרוכת לכם‬ ‫מקום אמה טרקסין והשניי׳ בסוף אמה טרקסין בקדש‬
‫גו״׳‪ ,‬משא״ב בבית ראשון לא היתה הפרוכת מדין‬ ‫הקדשים בסוף חלל העשרים של קודש הקדשים לצד‬
‫״והבדילה הפרוכת גו׳״ — כי ההבדלה בין קודש‬ ‫החוץ דבוקה למקום סוף אמה טרקסין דאי מקום אמה‬
‫וקודש הקדשים היתה ע״י כותל בנוי ומחיצה גמורה‬ ‫טרקסין כלפנים הרי מעובי פרוכת החיצונה ולפנים‬
‫— והפרוכת )על פתח האמה טרקסין( היתה רק משום‬ ‫הוה קדשי הקדשים הכל ואי מקום אמה טרקסין כ ‬
‫צניעות‪ ,‬כדאיתא ברש״י ”‪ ,‬ולכן כתב הכס״מ שכוונת‬ ‫קדשי‬ ‫הוי‬ ‫ולפנים‬ ‫השני׳‬ ‫הפרוכת‬ ‫מעובי‬ ‫לחוץ‬
‫הרמב״ם במה שכתב )בהמשך לשתי הפרוכות שבבית‬ ‫הקדשים״‪.‬‬
‫שני( ״אבל במקדש ראשון לא היתה שם אלא פרוכת‬ ‫אבל מדברי הרמב״ם ״הניחו אמה יתירה בין‬
‫אחת בלבד שנאמר והבדילה הפרוכת לכם גו׳״‪ ,‬כוונתו‬ ‫הקדש כו׳ וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי׳‬
‫למשכן‪.‬‬ ‫בראשון״‪ ,‬מוכח דלא ס״ל כהתום׳ שההבדלה צ״ל‬
‫אבל הא קשיא‪ ,‬למה הוצרך הרמב״ם לסיים כאן‬ ‫בפרוכת גופא‪ ,‬שהרי הרמב״ם מדייק דשתי הפרוכות‬
‫ש״במקדש רא שון)ד היינו המשכן( לא היתה שם אלא‬
‫פרוכת אחת בלבד״?‬ ‫לחוש במה שמוסיפים על אויר ההיכל או בית קדשי הקדשים‪ ,‬כיון‬
‫שבלאו הכי היתה קדושת מקום החומה באותה קדושה״( ולא על‬
‫ההוספה במקזס הקדושה )בשטח הקרקע(‪ ,‬וכמ״ש בתום׳ הרא״ש‬
‫כלשון המשנה יוט‪.‬א שם‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬ ‫ב״ב שם‪.‬‬
‫וראה שלטי הגבורים לר׳ אברהם הרופא)מנטובא שע״ב(‬ ‫‪( 21‬‬ ‫ב״ב ג‪ ,‬סע״א‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬
‫פי״ד‪ .‬עזרת כהנים למס׳ מדות פ״ד מ ״ז) בני יוסף אות ה(‪.‬‬ ‫נא‪ ,‬ב ד״ה אמה טרקסין‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬
‫בהגהות הר״י עמדין לרמב״ם שם‪ .‬שלטי הגבורים שם‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬ ‫כתובות קו‪ ,‬א ד״ה בדבבי‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫וראה גם חסדי דוד שם‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫וראה גם תום׳ ישנים יומא שם ד״ה עבוד שתי‪ :‬ולקצר‬ ‫‪( 17‬‬
‫דה״ב ג‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(23‬‬ ‫בחלל היכל או קדשי הקדשים לא היו יכולין דהכל בכתב‪ .‬ובמאירי‬
‫יומא נד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬ ‫יומא כאן‪ :‬ולהוסיף ברוחב אי אפשר שהי׳ אויר ההיכל מתמעט‬
‫מדות שם‪ .‬וראה גם פיה״מ ליומא נא‪ ,‬ב‪ .‬נב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 25‬‬ ‫מארבעים אמה‪.‬‬
‫ראה עזרת בהנים שם סוף אות ב׳‪ .‬הר המורי׳ שם‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫ד״ה ועבוד יומא נא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬
‫מנחות צח‪ ,‬סע״א‪ .‬וראה יומא נד‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫תרומה בו‪ ,‬לג‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬
‫קיג‬ ‫טי׳ כב‪ :‬א מ ה טרקס ץ‬
‫שסגור הי׳ לפנים הימנו הלוחות שניתנו בסיני״״‪,‬‬ ‫וגם לפי המפרשים כוונת הרמב״ם כפשוטה‪ ,‬דקאי‬
‫דלהפירוש שזהו ״פנים וחוץ״ י״ל בפשטות שהוא‬ ‫על מקדש ראשון‪ ,‬צ״ב‪ ,‬דבין אם נפרש שפרוכת זו‬
‫מטעם שזהו כותל המפסיק בין פנים וחוץ״‪ ,‬קודש ה ‬ ‫המבדילה היא הכותל המפםיק‪ ,‬האמה טרקסין “‪ ,‬בין‬
‫קדשים וקודש‪ ,‬והפירוש שהובא בתוס׳ הוא )בעיקר(‬ ‫אם נפרש כפשוטו‪ ,‬שלדעת הרמב״ם הוי גם על‬
‫מטעם זה שהוא מסד על הארון ]והחילוק הוא רק מהו‬ ‫הפרוכת דעל אמה טרקסין דין ד״והבדילה הפרוכת״‬
‫העיקר‪ ,‬זה שהוא מחיצה המפסקת או זה שמגן על‬ ‫)ולא רק מטעם צניעותא( ”‪ ,‬הי׳ לו להרמב״ם להתחיל‬
‫הארון‪ ,‬שלכן לדעת רש״י שבעיקר הוא דין מחיצה נק׳‬ ‫ההלכה‪ :‬״בבית ראשון הי׳ כותל מבדיל ‪ . .‬עביו אמה‬
‫ר״ןן וי״מ‬ ‫טרקסין ע״ש פנים וחוץ״‪ ,‬משא״ב‬ ‫גו׳״‪ ,‬שבבית המקדש הי׳‬ ‫דכתיב והבדילה הפרוכת לכם‬
‫שבתוס׳[®״‪.‬‬ ‫כותל בנין במקום פרוכת״י)או שהי׳ גם פרוכת מטעם‬
‫זה( וכיו״ב‪ ,‬ולמה הזכיר הפסוק רק לאחרי שביאר‬
‫ויש לומר שלהרמב״ם שיטה אחרת בזה‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫עשיית ב׳ הפרוכות בבית שני‪.‬‬
‫ששני הענינים הנ״ל שבפרוכת)ואמה טרקסין(‪ ,‬הם רק‬
‫בתור פרט וטפל בחלק אחר של המשכן ומקדש —‬ ‫והביאור בזה יובן בהקדם ביאור גדרה של‬ ‫ד‪.‬‬
‫מחיצה המשמשת את קודש הקדשים‪ ,‬או מגינה על‬ ‫אמה טרקסין לדעת הרמב״ם‪:‬‬
‫הארון‪ :‬אבל הרמב״ם ס״ל שלא הרי אמה טרקסין שב ‬ ‫דהנה בענין הפרוכת הזה מצינו בקרא כמה לשו ‬
‫מקדש כהרי פרוכת שבמשכן‪ ,‬שהפרוכת כשמה כן‬ ‫נות‪ :‬בציווי הראשון נאמרי■ ״והבדילה הפרוכת לכם‬
‫היא‪ ,‬שמשמשת רק כמחיצה המבדלת‪ ,‬או כמסר על‬ ‫בין הקודש ובין קודש הקדשים״‪ ,‬אבל לאח״ז בציווי‬
‫הקמת המשכן נאמר״ ״ושמת שם את ארון העדות‬
‫ובב״ב שם ד״ה הניל הוא בשם ר״ת‪ :‬כלומר שהי׳ מפסיק‬ ‫‪( 37‬‬
‫וסכות על הארון את הפרוכת״‪ ,‬ובהעשי׳ נאמר״ ״ויבא‬
‫וסוגר את הלוחות שנתנו בסיני שהיו מונחות בארון שהי׳ בבית‬
‫קדשי הקדשים‪ ,‬וראה עזרת כהנים למדות שם )בני יוסוי ד*ה‬ ‫את הארון אל המשכן וישם את פרוכת המסך ויסר על‬
‫טרק סין אות א׳ וב׳(‪.‬‬ ‫ארון העדות״‪ ,‬וכיו״ב״‪.‬‬
‫בערוד ערך טרקסין‪ :‬לשון יון פנים וחוץ כלומר מספקא‬ ‫‪(38‬‬
‫והיינו שיש שני ענינים בהפרוכת‪ :‬א( מחיצה‬
‫להו אי כלפנים אי כלחוץ‪ .‬ועד״ז הוא בתום׳ ב״ב שם לפי׳ זה‪ .‬אבל‬
‫מבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים‪ ,‬ב( מסך על‬
‫רש״י לא כתבו‪ .‬ומזה שרש־י ב׳ בפירושו שם נא‪ ,‬ב ד״ה אמה טרקסין‬
‫״כך נקראת כותל מחיצה שהפסיק במקדש ראשון• משמע דכך שמה‬ ‫הארון‪.‬‬
‫מצד ההבדלה )והרי הא דמספקא להו לא הי׳ בבית רא שון אלא‬ ‫ועפ״ז יש לעיין בדין אמה טרקסין שבבית ראשון‪:‬‬
‫בבית שני(‪ ,‬ו)לדעת ר שיי( נק׳ אמה טרקסין בבית ראשון‪.‬‬
‫וי״ל דגם בפרוכת שבמשכן‪ ,‬אף שהיו בו ב׳ הענינים כנ״ל‪,‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫דבפשטות הרי כיון שמקום אמה זו הי׳ במקום‬
‫בפשטות הכתובים בתחלה‬ ‫לרש״י שהעיקר הוא הנאמר‬ ‫ס״ל‬ ‫פרוכת דמשכן ורק שזה הי׳ כותל בנוי‪ ,‬צ״ל שגם בו‬
‫״והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש גו׳• שהיא מחיצה המבדלת‪ .‬וי׳ ל‬ ‫היו ב׳ ענינים אלה‪ ,‬מחיצה בין קודש ובין קודש‬
‫שלכן פרש״י תיבת פרוכת בפרשת תרומה תיכף בתחילת הענין‬ ‫הקדשים‪ ,‬וגם מסך על הארון‪ ,‬וזהו גם פירוש תיבת‬
‫״ועשית פרוכת גו ״ )כז‪ ,‬לא(‪ ,‬״פרוכת לשון מחיצה הוא ובל׳ חכמים‬
‫״טרקסין״‪ ,‬כפי שהביא רש״י״ מירושלמי״ שפירושה‬
‫פרגוד דבר המבדיל בין המלך ובין העם• — והרי מפורש בכתוב‬
‫״לשון פנים וחוץ״‪ ,‬ובתום׳״ ״וי״מ מלשון טרוקו גלי‬
‫גופא ״והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים•‪ ,‬וייל‬
‫דקמ״ל‪ ,‬דלא תימא שיש בה שני ענינים‪ ,‬להבדיל בין הקודש וכן‬
‫למסר על הארון‪ ,‬אלא שהחפצא שלה היא מחיצה‪ ,‬ורק שפועלת גם‬ ‫ראה קרית ספר להמבי״ט לרמב״ם כאן‪.‬‬ ‫‪(28‬‬
‫להיות מסך על הארון‪ .‬ולהעיר מפרש״י ב הציווי)פקודי מ‪ ,‬ג( ״ושמת‬ ‫כדמשמע קצת מדבריו בפיה׳מ מדות שם ועוד )וראה‬ ‫‪( 29‬‬
‫שם את ארון העדות וסכות על הארון את הפרוכת'‪ ,‬״וסכות על‬ ‫צל״ח יומא שם דמסיים‪ :‬ונראה דבמקדש ראשון חד פרוכת הוה אלא‬
‫הארון — לשון הגנה שהרי מחיצה היתה״‪.‬‬ ‫שהי׳ עובי הפרוכת אמה כעובי חומת טרקסין(‪ .‬וראה בכ״ז בארוכה‬
‫וראה רמב^ן על הפסוק ״והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש גו׳•‬ ‫תורה שלמה מילואים לפ׳ תרומה סי״ח‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫— ״הענין שיצוה אותו הכתוב שישים הפרוכת תחת הקרסים כדי‬ ‫כלשון הקרית ספר שם‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫שיהא הארון שמה מבית לפרוכת ותבדיל הפרוכת בין הקודש ובין‬ ‫פקודי מ‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬
‫קדש הקדשים״‪ .‬וע״פ הניל אולי י׳ ל דזה שהקדים בפי׳ עה^פ הנ^ל‬ ‫שם מ‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫)שבו נאמר ״והבדילה הפרוכת גו ״( הענין הב׳ ״כדי שיהא הארון‬ ‫ראה תצוה כז‪ ,‬כא‪ .‬ל‪ ,‬ו‪ .‬ונק׳ ״פרוכת המסר׳׳)ויקהל לה‪,‬‬ ‫‪( 33‬‬
‫שמה בו׳• הוא כי ס״ל דעיקר דינה דפרוכת הוא במסך על הארון‪.‬‬ ‫יב‪ .‬פקודי לט‪ ,‬לד‪ .‬במדבר ד‪ ,‬ה(‪ ,‬״פרוכת העדות•)אמור כד‪ ,‬ג( —‬
‫ועצ״ע‪.‬‬ ‫ראה בארוכה תו״ש שם‪.‬‬
‫ולפי׳ שלטי הגבורים שם יא‪ ,‬ג) ע ״ פ הערוך בערך טרק‬ ‫‪(40‬‬ ‫יומא נב‪ ,‬א ד״ה טרקסין‪ .‬ועד״ז בר״ח שם נא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬
‫)הג׳(( שסוגר קה״ק‪ ,‬משמע דעיקר ענינו הוא לא זה שמבדיל אלא‬ ‫יומא פ״ה סה״א‪ .‬כלאים ספ״ח‪.‬‬ ‫‪( 35‬‬
‫זה שגומר מחיצת קדה״ק‪ .‬ע״ש‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫יומא שם נא‪ ,‬ב ד״ה טרקסין‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬
‫חידושים וביאורים ברזל׳ ביהב״ח‬ ‫קיד‬
‫כמה מהשינויים בין בנין המקדש והמשכן באים מה־‬ ‫הארון‪ ,‬אבל ה״אמה טרקסיך יש בה גם מקום בפני‬
‫חילוק בין בנין ער אי)״לפי שעה״( לבנין קבוע‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬שהיא חפצא בפ״ע‪ ,‬אלא שהיתה משמשת ג״כ‬
‫ועד״ז בעניננו‪ :‬במשכן שהי׳ רק בנין עראי‪ ,‬״לפי‬ ‫לשני ענינים הנ״ל )הבדלה בין הקודש וקדשי ה ‬
‫שעה״ — הרי הדבר המבדיל בין הקודש וקודש‬ ‫קדשים‪ ,‬וכן מםך על הארון(‪ ,‬אבל זהו רק פעולתה‬
‫הקדשים )ומגן על הארון( לא הי׳ חלק מגוף הבנין‪,‬‬ ‫ואינו מעצם גדרה‪.‬‬
‫אלא רק ״פרוכת״‪ ,‬ששם זה מורה שאינו דבר קבוע‬ ‫וכן משמע מזה שנקרא מקום זה בכתוב בשם‬
‫בגוף הבנין‪ ,‬אלא מחיצה בשביל פעולת ההבדלה )או‬ ‫בפ״ע ״דביר״‘“‪ ,‬וביותר מוכח כן מדברי הזהר«‪,‬‬
‫הגנה על הארון(‪ :‬משא״כ בבית המקדש‪ ,‬שהי׳ בנין‬ ‫שמבאר הכתוב במלכיםג* ״ויהי ככלות שלמה לבנות‬
‫קבוע*“ ״הי׳ מתל מבדיל כו׳ עביו אמה״‪ ,‬ש״כותל״ אינו‬ ‫את בית ה׳ ואת בית המלך״‪ ,‬״דאיהו בית המקדש כגון‬
‫דבר עראי‪ ,‬אלא חלק מעצם הבנין‪ .‬ויש על מקום זה‬ ‫עזרות ולשכות ובית האולם והדביר״‪ ,‬הרי שהזהר מנה‬
‫שם בפני עצמו — ״דביר״‪.‬‬ ‫ה״דביר״ כא׳ מחלקי בית המקדש‪ ,‬ואיך שנפרש הטעם‬
‫ובסגנון אחר‪:‬‬ ‫שהזהר מנה ד׳ ענינים אלה דוקא‪ ,‬הרי בכל אופן מוכח‬
‫מזה שה״דביר״ אינו רק פרט וטפל בחלק אחר של‬
‫קדה״ק חלוק בקדושתו מכל חלקי הבית‪ ,‬שהיא ה ‬
‫המקדש‪ ,‬אלא הוא ענין בפ״ע )כמו העזרות ולשכות‬
‫קדושה הכי נעלית שבכל מקומות המקודשים ’“‪ :‬וקדו ‬
‫ובית האולם(‪.‬‬
‫שתו אינה רק עוד דרגא בקדושה‪ ,‬בדוגמא לשאר‬
‫הקדושות שכ״א מהן מקודשת מדרגא שלמטה ממנה‪,‬‬ ‫]ובפרט ע״פ המבואר בכתבי אאמו״ר על הזהר ““‪,‬‬
‫אלא שקדושתו מובדלת מכל הקדושות״י שלמטה‬ ‫שד׳ הענינים שנמנו בזהר שם הם ״לנגד ד׳ אותיות‬
‫דשם הוי״׳‪ ,‬א״כ ודאי שחל על הדביר שם וחשיבות‬
‫לעצמו[‪.‬‬
‫מעין דוגמא לדכר כנדו״ד‪ :‬״א־לם׳׳ שהי׳ בכיהמ״ק שלא‬ ‫‪(48‬‬
‫ובטעם הדבר יש לומר — ע״פ דברי הרמב״ם‬
‫הי׳ כמשכן‪ .‬וראה רמכ״ם שם פ״א ה״ה שמדייק ״ואלו הן הדכרים‬
‫שהן עיקר ככנין הכית כו׳ ועושיו מחיצה אחרת כר כעין קלעי‬
‫בריש הל׳ בית הבחירה ״מ״ע לעשות בית לה׳ כו׳ ועשו‬
‫החצר כו׳ וכל המוקף כמחיצה זו שהיא כעין חצר אהל מועד כו׳״‪,‬‬ ‫לי מקדשי“‪ ,‬וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה‬
‫שמפשטות המשך לשונו משמע שהוא כדוגמת המשכן‪ ,‬ואעפ״כ רק‬ ‫רבינו והי׳ לפי שעה כו״׳‪ ,‬ונת׳ במ״א«“‪ ,‬שכוונת‬
‫ככיהמ׳׳ק הי׳ אולם )ראה קרית ספר וככמה מפרשי הרמכ״ם‪ .‬לעיל‬ ‫הרמב״ם בהדגשה זו )שהמשכן הי׳ רק ״לפי שעה״‪,‬‬
‫סימן כ הערה ‪ .(61‬אלא שמחמת זה שכיהמ׳׳ק הוא כנין של קכע‬
‫ולכאורה מאי קמ״ל( — שבזה מגדיר החילוק בין‬
‫)ולא ״לפי שעה״ כהמשכן( ה״ז מחייכ ״שיהי׳ לפני הקודש מקום‬
‫המשכן שעשה משה ובית המקדש‪ ,‬שהמשכן הי׳ רק‬
‫אחד והוא הנקרא אולם״‪ .‬וראה עירוכין כ‪ ,‬א וכמפרשים שם‪.‬‬
‫ריטכ״א שם כ‪ ,‬כ ד״ה פתח אולם הכית‪ .‬ושם כסופו‪ :‬כי האולם עצמו‬
‫״לפי שעה״ משא״כ בית המקדש הוא בית ובנין קבוע‬
‫נקרא פתח ההיכל דלפנים מפני שהוא כית שער שלו כו׳)ור א ה גם‬ ‫)״בית לדורי הדורות״׳־“(‪ ,‬וזהו היסוד להחילוקים בין‬
‫רד״ק מ״א ו‪ ,‬ג(‪ .‬וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ערך אולם‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫פרטי בנין המשכן ופרטי בנין בית המקדש‪ .‬כלומר‪:‬‬
‫כלים פ״א מ״ז ואילך‪ .‬רמכ״ם הל׳ כיהכ״ח פ״ז הי״ג ואילך‪.‬‬ ‫‪(49‬‬
‫‪ (50‬להעיר מלשון המשנה כלים שם מ״ט ״קדה״ק מקודש מהם״‬
‫ולא כבהקדושות לפנ״ז• ״מקודש ממנו״•*‪ .‬יאולי י״ל דכזה מודגש‬
‫הבדלת קדושת קה״ק גם מקדושת היכל‪ ,‬דכהקדושות שלפנ״ז‬ ‫מ״א ו‪ ,‬טז)ו עו ד(‪ .‬וראה פרש״י שם•‪ .‬וכמפורש בתוספתא‬ ‫‪(41‬‬
‫קדושת כ״א היא למעלה יותר אכל כערך למקום הקדושה הקודמת‪,‬‬ ‫יומא פ״ב‪ ,‬יא‪ .‬בגמ׳ שם נב‪ ,‬א ובפרש״י שם ד״ה דביר‪ .‬ועוד‪ ,‬וראה‬
‫משא״כ קה״ק שאין לומר שקדושתו היא רק ״למעלה״ מההיכל‪,‬‬ ‫רמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ז הי״ז‪.‬‬
‫״מקודש ממנו״‪ ,‬שזה מורה שיש לו ערך לקדושת היכל אלא שהוא‬ ‫ח״ב ד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(42‬‬
‫למעלה ממנו‪ ,‬ולכן אומר הלשון ״מקודש מהם״‪ ,‬להורות שקדושת‬ ‫מ״א ט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(43‬‬
‫קה״ק מההיכל היא כמו קדושתו והכדלתו מהס‪ ,‬מהדרגות כקדושה‬ ‫לקוטי לוי״צ הערות לזהר שם‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
‫שלמטה יותר‪ ,‬שפשיטא שקדושת קה״ק מובדלת מהם לגמרי‪.‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(45‬‬
‫ראה לעיל ס״ב )לקו״ש חט״ז ע׳ ‪ 302‬ואילך(‪ .‬לקמן ח״ב‬ ‫‪( 46‬‬
‫שיחה ג )לקו״ש חכ״א ד ‪ 149‬ואילך(‪.‬‬
‫•( דלשון נרבי ש ‪ ,‬מקוד ש מהם״ שבריש מ״ח שס ק אי) ל א על‬
‫לשון הרמב״ם שם פ״א ה״ג‪.‬‬ ‫‪(47‬‬
‫כמה דרגו ת נבביהמ״ק(‪ ,‬אלא( על ״עיירות המוקפות חומרר‬
‫שבמשנה ז‪.‬‬
‫••( ראה שושנים לדוד למ שניות שם שחי־ נבתי׳ הב׳( ע״פ‬ ‫•( ובכמה מקומות קאי »דביר״ על קדה״ק — ראה לדוגמא‬
‫התוי״ט‪ ,‬דקדו ש ת אולם והיכל א׳‪ .‬וכבר שק‪ 1‬״ט שאפשר לפרש באו״א‬ ‫מלכים שם‪ ,‬כג‪ .‬ש ם ח‪ . 1 ,‬דה״ב ה‪ ,‬ז‪ .‬ובכמה מפרשים פי• כ! גס‬
‫במשנה‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫בפסוק הנ״ל ד מלכים שס )ו‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫ק טו‬ ‫שי׳ כב‪ :‬אמה שרקפיו‬
‫עובי הכותל שהי׳ בראשון״ —‬ ‫ניהן אמה כנגד‬ ‫ממנו‪ .‬ולכן אין מספיק שההבדלה )הקבועה״ בבית‬
‫דלכאורה מאי קמ״ל הרמב״ם באריכות לשונו ״כנגד‬ ‫המקדש( תהי׳ רק ע״י מחיצה דכותל )כשאר ההב ‬
‫עובי הכותל שהי׳ בראנסון״? אלא שבזה בא ללמדנו‪,‬‬ ‫דלות ביו ב׳ מקומות(‪ ,‬אלא צ״ל מקום בפ״ע״ שהוא‬
‫שגדר של בית המקדש מחייב להניח אמה זו‪.‬‬ ‫כעין ״ממוצע״ בין קודש וקודש הקדשים‪ ,‬ומקום זה‬
‫הוא המבדיל ביניהם ”‪.‬‬
‫וזהו גם הטעם שלא עשו פרוכת אחת שעובי׳ אמה‬
‫אלא )כלשון הרמב״ם( ״עשו שתי פרוכות אחת מצד‬ ‫]ויש לומר שבעיקר הרי זה נוגע להגברא‪ :‬בכדי‬
‫קדש הקדשים ואחת מצד הקדש וביניהן אמה כנגד‬ ‫ליכנס לקודש הקדשים‪ ,‬מקום הכי מקודש ״שאין נכנס‬
‫עובי הכותל״ — כי מטרת עשיית הפרוכות לא היתה‬ ‫שם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה״ ”‬
‫)רק( לשם עשיית מחיצה והבדלה בין הקודש וקודש‬ ‫)גם ממקום הקודש‪ ,‬שכל הכהנים נכנסים שם כל‬
‫הקדשים‪ ,‬אלא לשם עשיית מקום ה״דביר״ ”‪ .‬וזהו‬ ‫השנה(‪ ,‬מתאים וצ״ל הפסק ועכבה לפני הכניסה ”[‪.‬‬
‫שעשו שתי פרוכות מב׳ הצדדים‪ ,‬שעי״ז נתייחד מקום‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שהרמב״ם ס״ל‪ ,‬שגם בבית‬ ‫ו‪.‬‬
‫אמה זו בפני עצמו ]וע״ד פירוש רש״י ” ״ועבוד שתי‬
‫שני שלא עשו כותל‪ ,‬היו חייבים להניח אמה זו של‬
‫— לקלוט ביניהן אויר מקום המחיצה״[‪.‬‬ ‫פרוכת‬
‫מקום ה״דביר״‪ ,‬שזהו אחד מגדרי ״בית המקדש״‪,‬‬
‫משא״כ אם היתה רק פרוכת אחת )גם אם עובי׳ אמה(‪,‬‬
‫שצ״ל מקום בפ״ע — רוחב אמה — בין קודש וקודש‬
‫הרי נוסף ע״ז ש״פרוכת״ הו״ע עראי כנ״ל‪ ,‬הרי ע״י‬
‫הקדשים‪ .‬וענין זה מדוייק בלשון הרמב״ם בהלכה זו‪,‬‬
‫פרוכת אחת שעובי׳ אמה לא נתייחד מקום זה כמקום‬
‫שכתב ״ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שתי פרו ‬
‫נפרד בפ״ע‪.‬‬
‫כות אחת מצד קדש הקדשים ואחת מצד הקדש ובי ‬
‫וזהו גם טעם החילוק בין שיטת הרמב״ם ושיטת‬
‫התום׳ במקום פרוכות אלו )כנ״ל ס״ב( — שלהתוס׳‬ ‫כי אף שגם במשכו חלוקה הקדושה דקה״ק מקדושת אהל‬ ‫!‪( 5‬‬
‫היו הפרוכות ״חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה‬ ‫מועד כו׳‪ ,‬הרי כיון שהמשכן אין קדושתו קדושת עולם‪ ,‬ולא הי׳ בו‬
‫טרקסין והשניי׳ בסוף אמה טרקסין״‪ ,‬שמשמע מזה‬ ‫״שום קביעות מקומי כבביהמ״ק שהקדושה שבו באופן של קביעות‬
‫שלא היתה ביניהן אמה שלימה‪ ,‬ואילו הרמב״ם מדייק‬ ‫עולמי‪ ,‬ו״קדושת מ קו ם' )ראה‬ ‫)בנ״ל בפנים(‪ ,‬״קדושתו קדושת‬
‫״וביניהן אמה״ ” — כי לשיטת התוס׳ שענינן של פרו ‬ ‫שבועות טז‪ ,‬ב‪ .‬תודיה או אידי שם )דברי רבינו חיים הכהן(‪,‬‬
‫מהרש״א שם טו‪ ,‬ב דיה אבל בימי שלמה‪ .‬ועוד(‪ ,‬לכן אין הקדושה‬
‫כות אלו הוא מצד הדין ד״והבדילה הפרוכת גו׳״‪ ,‬וה ‬
‫של מקום באופן של הבדלה כ״כ בהמשכן כמו בביהמיק‪ ,‬שרק בו‬
‫הבדלה צ״ל בפרוכת גופא)כמ״ש התום׳(‪ ,‬לכן הפרוכת‬
‫היו וקוקים להבדלה קבועה עיי הפסק והבדלה קבועה במקום‪ .‬וראה‬
‫החיצונה צ״ל דוקא במקום אמה זו‪ ,‬כדי ״שמצד חיצון‬ ‫בארובה לעיל סימן טו) ל קו״ ש חביט שיחה א לפ׳ ראה(‪.‬‬
‫של פרוכת יהא קדש ומתחילת עובי׳ ולפנים יהא הכל‬ ‫אף שמצד קדושתו אינו קדושה בפיע אלא או בקדושת‬ ‫‪( 52‬‬
‫קדש קדשים״‪ :‬משא״כ לשיטת הרמב״ם‪ ,‬עיקר עשיית‬ ‫קודש או קהיק‪ ,‬אבל ה״ז חולק מקום לעצמו‪ ,‬ועד שנתייחד למקום‬
‫בפיע‪ ,‬שלפועל אינו מקום עבודה‪ ,‬לא דהיכל ולא דקהיק‪ .‬וראה ת׳י‬
‫פרוכות אלו היתה לייחד מקומה של האמה טרקסין‪,‬‬
‫יומא הנ״ל )הערה ‪ .( 13‬גבורת ארי יומא שם )במילואים( דיה‬
‫וא״כ אדרבה‪ ,‬צ״ל ״ביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי׳‬
‫ומסתפקא‪.‬‬
‫בראשון״‪.‬‬
‫לעיל סימן טו )ובלקויש שבהערה ‪ (51‬מבואר‪ ,‬שכיון‬ ‫‪( 53‬‬
‫ובזה מתורץ ג״כ זה שלא עשו כותל רחב יותר‬ ‫שקה״ק היא נעלית שלא בערך לשאר חלקי המקדש‪ ,‬לכן אף‬
‫שבשאר חלקי המקדש כל מקום גבוה ממקום שני‪ ,‬לפי החילוקים‬
‫בבית שני‪ ,‬אף שהניחו אמה יתירה )יותר ממקדש‬
‫שבקדושה שהיא נעלה הימנו‪ ,‬אבל בקה״ק כיון שהבדלתו היא‬
‫ראשון(‪ ,‬כי גם הרמב״ם ס״ל שלא הותר להם להוסיף‬
‫לגמרי‪ ,‬לכן אינו שייך שיתבטא בעלי׳ דגובה מקום גשמי‪ .‬עיש‬
‫סתם ברוחב הבנין‪ :‬אלא שבנוגע לאמה זו‪ ,‬כיון שהיו‬ ‫בארוכה‪.‬‬
‫חייבים לעשות מקום קבוע של אמה בין קודש וקודש‬ ‫אבל אין מזה סתירה להמבואר בפנים‪ ,‬כי פשיטא דשאני‬
‫הבדלות הקדושה כפי דשייך למקום דקהיק‪ ,‬שבזה אפיל שקדושתו‬
‫הנבדלת אינה יכולה להתבטא בגובה דמקום גשמי‪ ,‬להמדובר בפנים‬
‫ולכאורה י״ל שזהו דיוק לשון התוספתא יומא שם ״)עד‬ ‫‪( 56‬‬ ‫בענין ההבדלה וכו׳ בערך דקה״ק המחייב הבדלת מקום לפני קהיק‬
‫שמגיע לבין שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין קודש הקדשים‬ ‫ולפני הכניסה בו‪ .‬ודיל‪.‬‬
‫וביניהן אמה( וה מקום הדביר שעשה שדמה׳*‪ ,‬שמוסיף בזה על לשון‬ ‫כלים שם מ״ט‪ .‬רמבים שם הכיב‪.‬‬ ‫‪( 54‬‬
‫המשנה )יומא נא‪ ,‬ב( — והיינו לומר דהוי מקום בפ״ע גם במקדש‬ ‫ועפ״ז יש להוסיף ביאור ויומתק אופן הכניסה לקהיק‬ ‫‪( 55‬‬
‫שני‪.‬‬ ‫בבית שני עיי הילוך במקום האמה בין ב׳ פרוכות כל הרוחב מדרום‬
‫יומא שם‪.‬‬ ‫‪( 57‬‬ ‫לצפון)מ שנה יומא )נב‪ ,‬ב(( שמודגש ביותר ההפסק וההעכבה לפני‬
‫ראה שלטי הגבורים שם בסופו )יד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪( 58‬‬ ‫הכניסה‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫ק טז‬
‫הביא ע״ז הקרא ד״והבדילה הפרכת לכם גו׳״‪ ,‬ורק‬ ‫הקדשים‪ ,‬ולא היו יכולים לעשותו ממדת הקודש או‬
‫בסיום ההלכה‪ ,‬לאחרי האריכות ע״ד עשיית שתי‬ ‫ממדת קודש הקדשים )כבבית ראשון( כי ״נסתפק להם‬
‫הפרוכות בבית שני‪ ,‬מסיים ״אבל במקדש ראשון לא‬ ‫אם עובי הכותל הי׳ ממדת הקדש או ממדת קדש‬
‫היתה שם אלא פרכת אחת בלבד שנאמר והבדילה‬ ‫הקדשים״ ]ואם יעשוהו בקודש או בקדה״ק‪ ,‬אפשר‬
‫הפרכת לכם וגו׳״‪ ,‬שבזה מדגיש‪ ,‬שהחיוב דעשיית אמה‬ ‫שהם מגרעים ממקום הקודש או ממקום קודש ה ‬
‫טרקסין)וכן הנחת אמה יתירה כנגד עובי הכותל בבית‬ ‫קדשים[ — היו מוכרחים מצד דינו ד״אמה טרקסין״‬
‫שני( אינו מדין ״והבדילה הפרכת לכם וגו׳״‪ ,‬שזהו‬ ‫להניח ״אמה יתירה״‪.‬‬
‫חיוב בפ״ע‪ ,‬וזו היתה מטרת עשיית הפרוכת )שבפתח‬ ‫וע״פ כ״ז יש לבאר גם סיום דברי הרמב״ם ״אבל‬
‫הכותל( במקדש ראשון )מצד החיוב ד״והבדילה‬ ‫במקדש ראשון ]דהיינו המשכו‪ ,‬לפירוש הכסף משנה[‬
‫גו״׳( “‪.‬‬ ‫לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד שנאמר והבדילה‬
‫והנה הובאו לעיל )ס״ה( דברי הזהר‪ ,‬שמנה‬ ‫ח‪.‬‬ ‫הפרכת לכם וגר״‪ ,‬שבזה כוונתו להדגיש שעשיית שתי‬
‫ד׳ חלקי המקדש — ״עזרות ולשכות ובית האולם‬ ‫הפרוכות בבית שני הוא )לא עשיית הבדלה בין קדש‬
‫והדביר״‪ ,‬ופירוש אאמו״ר‪ ,‬שהם כנגד ד׳ אותיות דשם‬ ‫וקדה״ק‪ ,‬אלא( ייחוד מקום האמה טרק סין‪ ,‬שלכן‬
‫הוי׳‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שבהערה זו מחדש אאמו״ר ענין‬ ‫הוצרכו לעשות בבית שני שתי פרוכות דוקא‪ ,‬דלא‬
‫בהלכה בשיטת הזהר‪.‬‬ ‫כ״במקדש ראשון — המשכן — )ש(לא היתה שם אלא‬
‫פרכת אחת בלבד ]כיון שגדר פרוכת המשכן הוא כמו[‬
‫ובהקדם שבזהר שם מפרש לשון הכתוב ״את בית‬
‫שנאמר והבדילה הפרכת לכם וגו׳״‪.‬‬
‫ה׳ ואת בית המלך״ — ״בית ה׳ דאיהו בית המקדש‬
‫כגון עזרות ולשכות ובית האולם והדביר ‪ . .‬בית המלך‬ ‫ויש לבאר סיום לשון הרמב״ם הנ״ל גם לדברי‬ ‫ז‪.‬‬
‫דא קדש הקדשים״‪ ,‬ומפשטות דברי הזהר מוכח‪,‬‬ ‫המפרשים שכוונת הרמב״ם היא למקדש ראשון ממש‬
‫לכאורה‪ ,‬שס״ל שקדושת הדביר אינה כקדושת קדש‬ ‫)ולא למשכן(‪ ,‬כי גם במקדש ראשון עשו פרוכת )נוסף‬
‫הקדשים‪ ,‬שהרי קדש הקדשים נתפרט בכתוב בפני‬ ‫על הכותל דאמה טרקסין( — דלכאורה‪ ,‬הו״ל‬
‫עצמו‪ ,‬״בית המלך״‪ ,‬שמזה מובן‪ ,‬שזהו ענין בפ״ע‪,‬‬ ‫להרמב״ם לכתוב זה בתחילת ההלכה )כנ״ל ס״ג(‪,‬‬
‫וא״כ אי אפשר לומר שהדביר היא ממדת קדש‬ ‫ובהקדם‪ ,‬דבהך דינא שנתחדש בבית המקדש לגבי‬
‫הקדשים ומקדושתו‪.‬‬ ‫המשכן‪ ,‬שלא מספיק פרוכת לחוד אלא צ״ל כותל של‬
‫]ואע״פ שבגמ׳ “ קאמר דאיסתפקו להו לרבנן‬ ‫אמה טרקסין)כנ״ל ס״ה( — יש לבאר בשני אופנים‪:‬‬
‫בקדושתי׳ דדביר אי כלפנים )קדושת קדה״ק( אי כ ‬ ‫א( שלא נתחדש במקדש חיוב חדש‪ ,‬אלא שה ‬
‫לחוץ )קדושת היכל( — הרי מצינו שלכמה פירושים״‬ ‫חילוק בין גדר משכן וגדר מקדש )לפי שעה או קבוע‬
‫ס״ל לר׳ יוסי שלא הי׳ בזה ספק‪ ,‬וא״כ יש מקום לומר‬ ‫לדורות( מחייב שבמקדש לא תהי׳ פרוכת )שמציאותה‬
‫שגם הזהר הכריע כצד א׳[‪.‬‬ ‫ותכונתה היא דבר עראי( אלא צ״ל מקום קבוע )כנ״ל‬
‫ועפ״ז הי׳ אפשר לתרץ ג״כ זה שהזהר הזכיר רק‬ ‫סעיף ה(‪.‬‬
‫בית האולם ולא הזכיר כלל ההיכל — כי לדעת הזהר‬ ‫ב( שזהו חיוב חדש‪ ,‬מצד ״הכל בכתב מיד ה׳ עלי‬
‫קדושת הדביר היא כקדושת )חוץ‪ ,‬דהיינו( היכל״‪,‬‬ ‫השכיל״‪ ,‬שאינו שייך לעשיית הפרוכת ודין ״והבדילה‬
‫וא״כ גם ההיכל נכלל בחלוקה ד״דביר״״‪.‬‬ ‫הפרוכת לכם גו׳״‪ ,‬וע״ד מ״ש בתוס׳יי ״דבמקדש רא ‬
‫שון ‪ . .‬אמה טרקסין ע״פ הדבור עביד כדכתיב הכל‬
‫בכתב״)ומטעם זה אין על האמה טרקסין הגדר ד״והב‪-‬‬
‫דילה הפרוכת גו׳״‪ ,‬שהפרוכת עצמה צריכה להבדיל‬
‫ולדיעות הנ״ל במקדש שני הרי זה נכלל בפרוכות אלו‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫בין הקודש וקדש הקדשים(‪.‬‬
‫וק״ל‪.‬‬
‫יומא שם‪ .‬ושם נב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(61‬‬ ‫ולאופן הב׳ יש לומר‪ ,‬שזוהי כוונת הרמב״ם‬
‫ר‪-‬ה יומא שם‪ .‬תוד״ה ועבוד שם בתירוץ הב׳‪ .‬תום׳ ישנים‬ ‫‪(62‬‬ ‫בהלכה זו‪ ,‬שבתחילת ההלכה כתב רק ״בבית ראשון‬
‫שם ד״ה מספקא‪ .‬פיה״מ יומא שם )אלא דלפיה׳׳מ ותום׳ ישנים לא‬
‫הי׳ כותל מבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים״ ולא‬
‫נתפרש לאיזה צד נתברר לו אותו ספק(‪.‬‬
‫וכפי׳ ר״ח הנ״ל בדעת ר׳י‪.‬‬ ‫‪(63‬‬
‫ולפ׳־ז לדעת הזהר היכל ואולם כ׳ קדושות‪ .‬ומציגו כעין‬ ‫‪(64‬‬
‫זה בזח׳׳ג קסא‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקמן ח״ב שיחה ט״ז בתחילתה‪.‬‬ ‫יומא שס נא‪ ,‬ב ד״ה ועבוד‪.‬‬ ‫‪( 59‬‬
‫קיז‬ ‫טי׳ כב‪ :‬א מ ה טרקסין‬
‫שנתפרש בפ״ע — בי גם להדיעה שקדושת דביר היא‬ ‫וזהו שמחדש אאמו״ר‪ ,‬ש״ד׳ דברים ‪ . .‬לנגד ד׳‬
‫כקדושת קדה״ק‪ ,‬יש חילוק )עיקרי( בין קדושת קדה״ק‬ ‫אותיות דשם הוי׳״‪ ,‬ומסדר הדברים מובן‪ ,‬שהדביר הוא‬
‫וקדושת הדביר‪.‬‬ ‫נגד אות יו״ד דשם הוי׳ — שעפ״ז מובן‪ ,‬שקדושת‬
‫ביאור הענין‪:‬‬ ‫דביר אינו כקדושת היכל אלא כקדושת קדה״ק “‪.‬‬
‫כשם שהדביר בפשוטו הוא בין קודש הקדשים‬ ‫דהנה בנוגע לד׳ אותיות שם הוי׳‪ ,‬ידוע‪ ,‬שאות‬
‫והקודש‪ ,‬כך הוא ברוחניות הענינים‪ ,‬שענינו של‬ ‫יו״ד )שהיא לנגד בחי׳ חכמה “( מובדלת לגמרי משאר‬
‫הדביר מורה על קדושת קודש הקדשים כפי שהיא‬ ‫אותיות דשם הוי׳‪ .‬וכמו החילוק בין חבמה ושאר‬
‫פועלת מחוץ לקודש הקדשים‪.‬‬ ‫הספירות‪ ,‬ובעבודה חכמה ענינה ביטול בתכלית‪ ,‬שלכן‬
‫״אין סוף ב״ה מלובש בבחי׳ חכמה״"‪ ,‬וכמ״ש בספר‬
‫וזהו החילוק בין קדושת קדה״ק עצמו וקדושת‬
‫התניא “ בשם מורו )הרב המגיד(‪ ,‬״שא״ס ב״ה הוא‬
‫הדביר‪ ,‬דקדושת קדה״ק היא למעלה מאותיות שם‬
‫אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו‪ ,‬וזו היא‬
‫הוי׳‪ ,‬כי ״אות״ היא כלי המגביל את האור שבו‪ ,‬ואילו‬
‫מדריגת החכמה״‪.‬‬
‫קדושת קדה״ק היא למעלה מגדר גבול ]שלכן מצינו‬
‫שבקדש הקדשים ״מקום ארון אינו מן המדה״״י‪,‬‬ ‫ועפ״ז מובן‪ ,‬שקדושת הדביר )שכנגד אות יו״ד(‬
‫וכמשנ״ת במ״א׳ל שזהו ענין של ״נמנע הנמנעות״׳׳■‪,‬‬ ‫היא מובדלת לגבי קדושת כל שאר חלקי המקדש‪ ,‬וב ‬
‫חיבור של למעלה ממקום ומקום[‪ :‬משא״ב ה״דביר״‬ ‫מילא מובן‪ ,‬שאין לומר שקדושתו היא רק כקדושת‬
‫מרמז על השפעת קדושת קדה״ק בעולם )במקום(‪ ,‬אך‬ ‫היכל‪ ,‬כי אין קדושת ההיכל מובדלת לגמרי מקדושת‬
‫כיון שזוהי קדושת קדה״ק‪ ,‬הרי זה נרמז באות יו״ד‬ ‫האולם‪ ,‬אלא צ״ל שקדושת דביר היא כקדושת קדה״ק‬
‫דוקא‪ ,‬בחי׳ החכמה‪ ,‬שענינה )כנ״ל( ביטול מוחלט‪,‬‬ ‫)המובדל לגמרי משאר חלקי המקדש("‪.‬‬
‫שלכן היא כלי לקדושת קדה״ק‪ ,‬״א״ס ב״ה״ שלמעלה‬ ‫ואין בזה סתירה לזה שהזהר מפרש ״בית המלך‬
‫מן העולם‪.‬‬ ‫— דא קדש הקדשים״‪ ,‬שקדה״ק נבדל גם מהדביר ועד‬
‫וכפי׳ הב׳ בתום׳ שבהערה ‪.62‬‬ ‫‪(65‬‬

‫יומא כא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(70‬‬ ‫ראה אגה״ת פ״ד‪ .‬ובכ׳׳מ‪.‬‬ ‫‪(66‬‬
‫ראה ד״ה וטהר לבנו עזר׳׳ת‪ .‬לקמן חיב שיחה יה סעיף ג‬ ‫‪(71‬‬ ‫תניא פי״ח‪.‬‬ ‫‪(67‬‬
‫)לקו״ש חי״א ע׳ ‪ 319‬ואילך(‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫פל״ה בהגהה‪.‬‬ ‫‪(68‬‬
‫שד ת הרשב״א ח״א סתי׳ח — הובא ונת׳ בס׳ החקירה‬ ‫‪( 72‬‬ ‫ועפ״ז י״ל דבית אולם שבזהר כולל גם ההיכל)ודלא כנ״ל‬ ‫‪(69‬‬
‫להצ״צ ע׳ ‪.68‬‬ ‫הערה ‪ .(64‬וראה לקמן ה״ב שיחה טז הנ״ל‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫קיח‬
‫סימן כג‬
‫הערות בענינים השייכים להל׳ בית הבחירה —‬
‫על סדר ההלכות ברמב״ם‬
‫והמזבחות והפרוכת מעכבים את הקרבנות ‪ ...‬וע״פ‬ ‫א‪ .‬ירושלים תקרא מקדש‬
‫המסקנא שם מעכבים בעבודת פנים עכ״פ‬ ‫‪ . . .‬ואבוא עתה לקושיותיו על פירושי ‪. . .‬‬
‫)ומ״ש בקה״ע שם ד״ה ואפילו ״כגון ארון״‪ ,‬בודאי‬ ‫״איפה מצינו שירושלים בלבד תקרא מקדש״‪.‬‬
‫הוא טה״ד כי במקדש שני לא הואי ארון‪ ,‬אבל קשה‬
‫שולחנות‬ ‫בו‬ ‫בט״ו‬ ‫מ״ג‪:‬‬ ‫פ״א‬ ‫בשקלים‬ ‫הוא‬
‫דלילפי מיני׳ דשימה אינו מעכב וגם פרוכת לא יעכב‬
‫בעלי‬ ‫שולחנות‪.‬‬ ‫—‬ ‫כט‪ ,‬ב‬ ‫מגילה‬ ‫—‬ ‫)ופירש״י‬
‫כן מ״ש שם בפני משה ד״ה ורבי ״וכגון בשלחן״ אינו‬
‫מטבעות( כו׳ בכ״ה ישבו במקדש‪ .‬וראה בירושלמי‬
‫מובן דשלחן גם לר׳ יוחנן מעכב כיון דכתיב בי׳ צלע‪,‬‬
‫פסחים ספ״ה דישיבה שבמשנה פי׳ ישיבה ממש ולא‬
‫והול״ל פרוכת(‬
‫עכבה‪ .‬וא״ב א״א שתהי׳ במקדש ממש‪ ,‬אלא בהר הבית‬
‫ובתוספתא פ״ו דמנחות איתא השלחן המנורה‬ ‫ובירושלים‪ .‬ובבבלי )סוטה מ‪ ,‬ב( דגם בעז״נ שהיא‬
‫והמזבחות מעכבין זא״ז ולא הוזכרו פרוכות‪ ,‬וגם אינו‬
‫״חול כשאר הר הבית״)רש״י שם(‪ .‬והא דבלים )א‪ ,‬ח(‬
‫מחלק בין עבודת חוץ ופנים‪ .‬ואולי אפ״ל הטעם דלא‬ ‫הוא רק גזירה דרבנן‪ .‬וה״ה בעניננו‪) .‬ולא נעלם ממני‬
‫עיכב בהם הכתוב‪ ,‬משום דבארון ופרוכות אין בהם‬ ‫מש״פ הרע״ב ועוד בשקלים שם‪ .‬ועכצ״ל שמפרשים‬
‫עבודה‪ ,‬כי הזאת הדם דפרוכות ובין הבדים הוי הזאה‬ ‫דגם הר הבית — מחנה לוי׳ — בכלל מקדש לפירש״י!‬
‫אע״פ שלא נגע — תוד״ה אלא זבחים טו‪ ,‬א‪ .‬ועיין‬ ‫או שיפרשו יושביו — על השלחנות ולא על השלחנין‬
‫מל״מ הל׳ עבודת יוהכ״פ פ״ג ה״ה‬
‫ודלא כפרש״י‪ .‬ואין אני אחראי לתווך דברי כל‬
‫והנה ברמב״ם לא מצאתי לע״ע דין הנ״ל‪.‬‬ ‫המפרשים לדעה אחת(‪ .‬וכן הוא גם בפיה״מ ר״ה רפ״ד‬
‫ונ״ל דלהרמב״ם ש״ס דילן פליג אירוש׳ ותוספתא‪,‬‬ ‫כפשוטו‪,‬‬ ‫וכוונתו‬ ‫ירושלים כולה״‪.‬‬ ‫תקרא‬ ‫״מקדש‬
‫וראיתו מזבחים )נט‪ ,‬א( מזבח שנעקר מקטירין קטרת‬ ‫דירושלים נקראת מקדש‪ ,‬ולא שדין ירושלים הוא‬
‫במקומו‪ ,‬ואם עבודת עצמו א״מ כ״ש שא״מ עבודת‬ ‫כדינו של ביהמ״ק‪ — .‬ולהעיר ג״כ מתפא״י רפ״ד‬
‫אחרים‪ ,‬ומיני׳ ילפינן לשאר הכלים‪.‬‬ ‫דר״ה‪.‬‬
‫ומה שכת״ר ר״ל בפשיטות דשייכת לכאן פלוגתת‬

‫רש״י ורמב״ם בר״ה רפ״ד בפי׳ מקדש — הנה זה‬
‫ג‪ .‬עשיית סוכה בעזרה ובהר הבית‬ ‫מכבר הי׳ נלפענ״ד‪ ,‬מפני הקושיות שהביאו המפרשים‬
‫על ב׳ הדיעות‪ ,‬דעד כאן לא נחלקו אלא במקום שלא‬
‫‪ ...‬עוד כותב‪ :‬מפלפלין דכיון דאסור לעשות‬ ‫ביארה המשנה עצמה את דברי׳‪ .‬ולכן המשנות דמע״ש‬
‫סוכה בעזרה משום לא תטע לך כל עץ איד אכלו‬ ‫פ״ג מ״ד‪ ,‬עירובין ספ״י וכו׳ אין שייכות בפלוגתא זו‪.‬‬
‫הכהנים שיירי המנחות בחה״ס‪ ,‬ותירץ דכיון דמשולחן‬ ‫ועי״ז סרו עוד כמה קושיות‪ .‬וה״ה למשנותינו‪ ,‬דהתנא‬
‫גבוה קזכו הוי אכילת גבוה דפטורה מסוכה‪,‬‬ ‫עצמו מבאר דבריו‪ :‬במקדש היו מביאין כו׳‪ ,‬ר״ל‬
‫וכמה הערות בדבר זה‪ ,‬ולכת״ר יספיק הקיצור‪ :‬א(‬ ‫במקדש‪ ,‬דאפשר‪ ,‬היו מביאין גופו של פסח‪ .‬בכ״ה ישבו‬
‫אסור לא תטע הוא דוקא בשני תנאים‪ :‬בנין של עץ וגם‬ ‫במקדש‪ ,‬במקום דאפשר לישב‪ ,‬ובמילא מבואר פי׳‬
‫של קבע )רמב״ם הל׳ עכו״ם ספ״ו‪ ,‬ונסמנו המקורות‬ ‫תיבת במקדש ‪. . .‬‬
‫בנ״כ( ולפ״ד הכם״מ )רמב״ם ביהב״ח פ״א ה״ט( צ״ל‬
‫עוד תנאי שלישי‪ :‬קבוע בבנין‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בענין השולחן כו׳‬
‫וא״כ יכול לעשות סוכה בלי תנאים אלו‪ ,‬וגם‬ ‫מעכבין זא״ז ואת הקרבנות‬
‫הסכך ה״ה מקש ועלים ולא עץ )יעוץ שבת סו‪ ,‬א‪,‬‬
‫והעיר ע״ז באור שמח על הרמב״ם שם(‪.‬‬ ‫‪...‬בירוש׳ שקלים )פ״ד ה״ב( דהשלחן והמנורה‬
‫קי ט‬ ‫סי׳ כג‪ :‬הערות ‪ . .‬ע״ס ההלכות‬
‫ד‪ .‬לשמה בנדבת המשכן‬ ‫ב( אף דאסור להוסיף בבניני ביהמק״ד בכל אופן‬
‫משום דכתיב הכל בכתב מיד ד׳ עלי השכיל — במקום‬
‫איתא במדרש*‪ :‬יעקב אבינו ‪ . .‬קרא לבניו אמר‬ ‫א‪.‬‬
‫גדר‪ ,‬ועל אכו״כ מצוה‪ ,‬מותר )סוכה נא‪ ,‬ב(‪ ,‬ובפרט‬
‫להן היו יודעין שהקב״ה עתיד לומר לבניכם לעשות‬
‫די״ל דאין הכי נמי ובכתב מיד ד׳ גו׳ היתה ג״כ סוכה‪.‬‬
‫משכן אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכם כו׳ ויש מהם‬
‫שהתקינו עצמן לדברים ויש מהן ששכחו וכשבא משה‬ ‫ג( עפהנ״ל יתפרש הכתוב )נחמי׳ ח‪ ,‬טז( ויעשו‬
‫ועשו המשכן יש מהם שהביאו מעצמן ויש מהם שלא‬ ‫להם סכות גו׳ ובחצרות בית האלקים כפשוטו דקאי‬
‫הביאו אלא ממה שהי׳ מונח בידו שכן הוא אומר* כל‬ ‫אעזרה‪ ,‬ואין צריך לדחוק דהיינו הר הבית‪.‬‬
‫איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ואומר* כל אשר‬ ‫להעיר ב ע ר כין)ג‪ ,‬ב( ובתוד״ה ובני) ש ם( ויעויין‬
‫נמצא אתו עצי שטים‪ .‬ופירשו המפרשים^ דבב׳ פסוקים‬ ‫בתמיד )כז‪ ,‬א( שכל הכ״ד מקומות היו מבחוץ לעזרת‬
‫הנ״ל כתוב ״אשר נמצא אתו״ )בתכלת וארגמן גו׳‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫ובעצי שטים(‪ ,‬שפירושו שהי׳ אצלם למשמרת מוכן‬ ‫ד( אפילו אם נפרש קרא דנחמי׳ בהר הבית עכצ׳׳ל‬
‫מאבותם — משא״כ בנוגע לחח ונזם וכל כלי זהב‬ ‫כפי המבואר בהערות א־ב הנ״ל אליבא דספרי פ׳‬
‫וכיו״ב ששם נאמר שהי׳ בנדבת הלב ושל המביא )לא‬ ‫שופטים — הובא בכס״מ — דגם הבונה בהר הבית‬
‫שהי׳ מוכן מקודם מאבותיהם(‪.‬‬ ‫בל״ת‪.‬‬
‫אבל רש״י אינו מפרש ״אשר נמצא אתו״ הנאמר‬ ‫ה( מ״ש ביל״ש שופטים לא תטע לך עץ אפילו‬
‫בתכלת וארגמן וכו׳ שהי׳ מוכן אצלם מאבותם‪ ,‬וא״כ‬ ‫בית אפילו סוכה — ע״פ פי׳ הפשוט לא קאי כלל‬
‫ס״ל שהם הכינו והפרישו מינים אלו לה׳‪.‬‬ ‫בסוכת מצוה‪ ,‬אלא בסוכה סתם‪ ,‬ואומר אפילו סוכה‬
‫ויש לומר שתלוי בגדר דין לשמה שהוצרך להיות‬ ‫בניגוד לבית וע״ד מ״ש )בראשית לג‪ ,‬יז( ויבן לו בית‬
‫בנדבת המשכף‪ ,‬דיש לומר בזה ב׳ אופנים ‘ — א(‬ ‫ולמקנהו עשה סוכות‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫שהוא דין במעשה הגברא*‪ ,‬או ב( שהוא דבר השייך‬ ‫ו( בספרי ס״פ ראה‪ :‬חה״ם תעשה לך ז׳ ימים‬
‫ונתפס בהחפצא‪ ,‬חפצא זו צריכה שתעשה לשמה‪.‬‬ ‫להדיוט ומנין אף לגבוה ת״ל כו׳‪ ,‬בספרא ס״פ אמור‪:‬‬
‫ובזה הוא החילוק בין המדרש ופירוש רש״י‪:‬‬ ‫יכול תהי׳ חגיגה וסוכה לגבוה ת״ל כו׳ הא כיצד חגיגה‬
‫לפי המדרש‪ ,‬החיוב ד״לשמה״ בנדבת המשכן‬ ‫לגבוה וסוכה להדיוט‪ ,‬ואף לאחר ישוב המפרשים‬
‫שייך לקדושת הדברים שמהם נעשה המשכן‪ ,‬דכדי‬ ‫בסתירת שני מאמרים הנ״ל בכ״ז עדיין צע״ק‪.‬‬
‫שיהי׳ ה״ושכנתי בתוכם״‪ ,‬בתוך הדברים שבמשכן —‬ ‫ז( אכילת שיירי מנחות בעזרה לכאורה ברור‬
‫צריכים הדברים להיות מוכנים לקדושתם‪ .‬והיינו שזה‬ ‫דפטור מסוכה‪ ,‬כי זה הכלל במצוה זו תשבו בסוכה‬
‫כעין ההנהגה בדירתו כל השנה )סוכה כז‪ ,‬א( וכמו‬
‫שבכל השנה לא היו הכהנים אוכלים השיריים אלא‬
‫בעזרה ולא בבית דירתם‪ ,‬הךי גם בחה״ס יעשו כך‪.‬‬
‫שמו״ר ספל״ג‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ויקהל לה‪ ,‬בג‪.‬‬ ‫‪(2‬‬ ‫וא״ת אם אכילת ק״ק פטורה מסוכה וחולין מאי‬
‫שם‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫‪(3‬‬ ‫בעי התם )יעוין בארוכה במל״מ הל׳ שחיטה פ״ב ה״ג‬
‫ראה יפ״ת )השלם(‪ ,‬פי׳ מהרז״ו‪ ,‬ועוד שם‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫וש״נ( א״כ למה עשו סוכות בחצרות בית אלקים )אם‬
‫בגדר ד״לי לשמי• דנדבת המשכן לפרש‪-‬י — ראה לקו״ש‬ ‫‪(5‬‬
‫נפרש שהוא בעזרה(‪ ,‬ואינה קושיא כלל דמצות סוכה‬
‫חט׳׳ז ע׳ ‪ 286‬ואילך‪ .‬לקו״ש חלק בו שיחה א לפ׳ תרומה‪ .‬ועוד‪ .‬ושם‬
‫— באדא קצת מהמבואר בפנים‪.‬‬
‫היא לא רק באכו״ש* כי אם על כל עניניו והרי מותר‬
‫להעיר )ע״ד ההלכה( מחילוקי דרגו ת ״לשמה• בסת״ם‬ ‫‪(6‬‬ ‫להתעכב בעזרת ישראל ואפילו להכנס לשם גם שלא‬
‫)סנהדרין מח‪ ,‬ב וכמפרשים שם‪ .‬מנחות מב‪ ,‬כ‪ .‬רמכ״ם הל׳ תפילין‬ ‫לצורך עבודה‪ ,‬וכדאיתא בכלים )פ״א מ״ח( עזרת‬
‫פ״א הי״א והט׳׳ו; פ׳׳ג הט״ו־טז‪ .‬טו שויע )ודאד היז( אויח סל׳ב פיח‬ ‫ישראל כו׳ עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין ישראל‬
‫וט׳)סי״א ואילך(‪ .‬י ד ד ר׳־ם רעא‪ .‬ועוד — ובנ״כ(‪ ,‬בציצית)סוכה יא‪,‬‬
‫נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם‪.‬‬
‫ב‪ .‬מנחות שם‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ ציצית פ״א הי*א‪ .‬פ*ב ה׳׳ג‪ .‬טו שר ע‬
‫)ודאדה״ז( או׳׳ח רסי״א)ס״ג((‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בעל המאור ומלחמות ה׳‬
‫לסוכה ט‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪ .‬ואכימ‪.‬‬
‫להעיר מר׳׳ן סנהדרין שם )בשם הרמב׳׳ן( דלדעת רבא‪,‬‬ ‫‪(7‬‬ ‫העירני הרה״ג הר״א זיסקינד דגם באכילה מצינו חיוב‬ ‫•(‬
‫עיבוד לשמה אינו כדי לקדש את העור אלא מצוה היא לחבב את‬ ‫סוכה בעזרה‪ ,‬גם ע׳פ הנ״ל‪ ,‬והוא באכילת לחמי תודה וכיו״ב‬
‫המצות כו׳‪ .‬ע׳־ש‪ .‬וראה בארוכה במלחמות ה׳ שם‪.‬‬ ‫דמותרין בכל העיר ונאכליז גם בעזרה )שבועות טו‪ ,‬א(‪.‬‬
‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬ ‫קב‬
‫לאנשים לא היו יכולים להתיר שיביאו מטווה‪ ,‬כי‬ ‫לגוף החפצא דדברים אלה שיהיו מזומנים‬ ‫נוגע‬
‫לאחרי שחטאו בעגל אין נאמנות וודאית שיעשו‬ ‫למלאכת המשכף‪ .‬ולכן מפרש המדרש‪ ,‬דמש״נ ״אשר‬
‫מלאכתם לשמה״‪ ,‬והיו יכולים להאמין להחכמי לב‬ ‫נמצא אתו תכלת וארגמן וגו׳״ היינו שאצל בנ״י היו‬
‫שהקב״ה ״מילא אותם חכמת לב״ ” ;‬ ‫דברים אלה מוכנים מכבר בשביל מלאכת המשכן‪ ,‬כי‬
‫משא״כ הנשים‪ ,‬הרי לא השתתפו בחטא העגל ” ‪,‬‬ ‫דברים אלה שהוצרכו להכנה‪ ,‬הי׳ ע״ז ציווי מיוחד של‬
‫ובמילא אין נתינת מקום כלל לספק בנוגע לעשי׳‬ ‫יעקב אבינו שיהיו צרכיהם מוכנים בידם‪ ,‬כדי שיהיו‬
‫ופעולה ד״לי לשמי״ — כי ודאי שאצלם ישנה נדיבות‬ ‫בטוחים שהדברים ייעשו מתחלתם )דהיינו גם בעת‬
‫ובפרט בעניני‬ ‫עניני קדושהי‘‪,‬‬ ‫לכל‬ ‫לב ביותרל׳‬ ‫פעולת ההכנה( ״לשמי״‪ ,‬לשם המשכן‪ ,‬ואז יוכלו‬
‫המשכן‪ ,‬וכפי שהי׳ בפועל‪ ,‬שלא מנעו את עצמן מכל‬ ‫להביאם למשכן‪.‬‬
‫טרחא כדי שנדבתם תהי׳ מהודרת יותר‪ ,‬עד שבשביל‬ ‫משא״ב לפרש״י החיוב ד״לשמי״ הוא דין במעשה‬
‫כך — ״טוו את העזים״‪ ,‬״מעל גבי העזים טווין‬ ‫הגבראי‪ ,‬דכיון שעשיית המשכן קשורה עם כפרת חטא‬
‫אותן״״‪ ,‬מפני גודל נדבות לבן לעניני המשכן‪,‬‬ ‫העגל )שבו הי׳ ניכר שויתר להם הקב״ה על מעשה‬
‫השתדלו גם ב״אומנות יתירה״ במלאכת המשכן‪.‬‬ ‫העגלי״(‪ ,‬לכן הוצרכו שנדבתם לה׳ תהי׳ ״לי — לשמי״‬
‫)היפך נתינתם לעגל הזהב(‪.‬‬
‫ה‪ .‬הכל חייבין לבנות ולסעד כו׳‬
‫ולכן אא״פ לרש״י לפרש ״אשר נמצא אתו״‪ ,‬ש ‬
‫וכל ההלכה )פ״א הי״ב(‬
‫דברים אלה היו מוכנים כבר למשמרת מאבותם )שאז‬
‫ראה לקמן ח״ב שיחה יב סעיף ד‪.‬‬ ‫אין כאן כוונה ״לשמה״ דהגברא המנדב(‪ ,‬אלא קאי על‬
‫המנדבים עצמם‪ ,‬שהם הכינו והפרישו מינים אלו‬
‫ו‪ .‬גודל נרות המנורה‬
‫״לשמה״‪.‬‬
‫נרות המנורה היו מחזיקים יותר מחצי לוג‪,‬‬ ‫והנה ע״פ כל הנ״ל יומתק החילוק שמצינו בין‬ ‫ב‪.‬‬
‫כדמוכח במנחות )פט‪ ,‬א( דאמר מלמעלה למטה‬ ‫האנשים והנשים בנדבת המשכן — דאף שגם האנשים‬
‫שיערו‪.‬‬ ‫התנדבו למשכן בנדיבות הלב‪ ,‬מ״מ‪ ,‬הביאו רק מה‬
‫ותימה לאיזה צורך היו נרות המנורה גדולים‬ ‫שנדרש מהם‪ ,‬דהיינו עצם הדברים ד״תכלת וארגמן‬
‫ותולעת שני וגו׳״‪ ,‬משא״ב הנשים‪ ,‬הרי לא זו בלבד‬
‫שהתנדבו למלאכת המשכן עוד יותר מהאנשים‪,‬‬
‫אף שהנדבה והכנה היו לשמה‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬ ‫כמ״ש״ ״ויבואו האנשים על הנשים״^‘ ‪ ,‬אלא עוד זאת‪,‬‬
‫ויקהל לה‪ ,‬לה‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬ ‫שלא הסתפקו בהבאת הדברים עצמם‪ ,‬אלא הביאו‬
‫פרדר״א פמ״ה‪ .‬תנחומא תשא יט‪ .‬פינחס ז‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫מטוה )שבשביל זה גם טוו בעצמן את התכלת ואת ה ‬
‫ראה מקומות שבהערד‪ . 12 ,‬וראה רבותינו בעה״ת שם‬ ‫‪(!7‬‬
‫ארגמן את תולעת השני ואת השש‪ ,‬וכן ״טוו את‬
‫)לה‪ ,‬בב(‪ :‬ויבואו האנשים על הנשים‪ ,‬כלומר לשלול מהן תכשיטיהן‬
‫כדבתיב חח ונזם‪ ,‬ואעפ״ב הנשים שמחות וזהירות במלאכת שמים‬ ‫העזים״( ”‪.‬‬
‫כדכתיב כל הנשים אשר נשא לבן אותנה לפיכר זכו הנשים שלא‬ ‫וע״פ הנ״ל יש לומר טעם לדבר גם ע״ד ההלכה‪:‬‬
‫לעשות מלאבה בראש חודש לפי שבמעשה העגל לקחו תכשיטיהן‬
‫בעל כרחן כדמשמע מדבתיב ויתפרקו וגו׳ ובמעשה המשכן שמחו‬
‫בנתינה לפיכך• נתן להם ר״ח ליד ט ונ״ל דזהו ר״ח ניסן שבו הוקם‬ ‫ראה פנים יפות ויקהל עה״פ‪ .‬וראה צפע״ג עה״ת ויקהל לה‪,‬‬ ‫‪(8‬‬
‫המשכן ואגב אותו ר״ח משמרות כל ר״ח השנה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ראה גם לקו״ש חכ״ו שיחה ב׳ לפ׳ ויקהל ס״ה ואילך‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬ ‫וי״ל שזהו החידוש בפרש״י יתרו כ‪ ,‬כא ״מזבח אדמה‬ ‫‪(9‬‬
‫פרש״י לה‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬ ‫תעשה לי — שתהא חחילח עשייתו לשמי״‪ ,‬שהוא דין בהחפצא‬
‫דמזבח ולא )רק( במעשה הגברא‪ .‬ועד״ז בפרש״י )תרומה כה‪ ,‬ח(‬
‫•( רבינו בחיי שס מביא תוכן זה מפרקי דר״א )בהמשך‬ ‫ד״ועשו לי מקדש — ועשו לשמי בית קדושה״‪ .‬וראה לעיל סימן ד׳‬
‫לקדימת הנשים במצו ת נדב ת המשכן( ‪.‬נ תן הקב״ה לנשים שכרן‬ ‫הערה ‪) 23‬ל קד ש חכ״א ע׳ ‪ 255‬הערה ‪ .(38‬וש״נ‪ .‬ל קד ש חלק בו‬
‫בעולם הזה ובעולם הבא לפי שהי׳ זה בראש חודש‪ .‬בעולם הזה‬ ‫שיחה א לפ׳ תרומה‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫שמ שמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים‪ ,‬ובעולם הבא שהן‬ ‫ראה לקו״ש ויקהל תשמ״ח סעיף ד׳‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬
‫עתידות להתחד ש כמו ראשי חדשים שנאמר )תהלים קג‪ ,‬ה(‬ ‫לה‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪01‬‬
‫המשביע בטוב ערייך תתחד ש כנ שר נעוריכי״‪ .‬ובפרקי דר״א לפנינו‬ ‫ראה רמב״ן עה״פ‪ .‬וראה ראב״ע בפי׳ הקצר שם‪ .‬רבינו‬ ‫‪( 12‬‬
‫מבואר זה בשייכות לזה שלא רצו הנשים ליתן לעגל‪ .‬וראה רד״ל‬ ‫בחיי‪ .‬מדרש הגדול‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫לפדר־א שם אות כ‪.‬‬ ‫שם לה‪ ,‬כה־כו‪.‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫קכ א‬ ‫פי׳ כג‪ :‬הערות ‪ . .‬ע״ס ההלכות‬
‫המשנה לרמב״ם הל׳ ביהב״ח שם‪ .‬הכתב והקבלה תצוה‬ ‫יותר מחצי לוג‪ ,‬וי״ל ע״פ מ״ש בירושלמי הובא‬
‫כח‪ ,‬ל‪ .‬ועוד( כתבו שלדעת הרמב״ם אבני החושן גופא‬ ‫בתוד״ה ושיערו)שם(‪ ,‬שאם לא מצאו אלא פתילה גסה‬
‫הם האו״ת׳ )כשיטת רה״ג ורש״ג ורנ״ג — באוצר‬ ‫היו מוסיפים במדת השמן‪.‬‬
‫הגאונים ברכות ד‪ ,‬א ועוד(‪ .‬אבל מפשטות לשון‬
‫הרמב״ם כאן ובהל׳ כלי המקדש פ״י ה״י משמע שהוא‬ ‫ז‪ .‬הלוחות‬
‫עשי׳ בפ״ע ולא גוף אבני החושן‪ .‬וראה צפע״נ מהד״ת‬ ‫הלוחות אף שהיו צ״ל מונחים בארון‪ ,‬מ״מ‪ ,‬יש‬
‫סז‪ ,‬ד — נעתק בצפע״נ המלוקט להל׳ ביהב״ח כאן —‬ ‫חילוק עיקרי בין הלוחות וכל חלקי המשכן‪ ,‬כי גם‬
‫שהוא ״מה שנכתב שם האבות בהחושן ‪ . .‬וכן שבטי‬ ‫לאחר זה שהוכנסו להמשכן אין הלוחות בעצם חלק‬
‫כו׳׳׳‪ ,‬ע״ש^‪ .‬ודברי הרמב״ם בפיהמ״ש )סוטה פ׳׳ט‬ ‫מהמשכן אלא הם ענין לעצמו‪ ,‬וכדמוכח מזה גופא‬
‫מי״ב(‪ :‬ושמיר נחש חופר אבנים ובו פתחו אורים‬ ‫שניתנו למשה כו״כ חדשים קודם עשיית המשכן׳‪ ,‬אלא‬
‫ותומיס — אפשר ליישב גם לפי׳ הצפע׳׳נ הנ״ל‪.‬‬ ‫שאח״ב נצטווה משה לעשות ארון אח^ ולהניחם בו‬
‫ואכ״מ‪.‬‬ ‫וכ״ז במשכן‪.‬‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שיש נפקותא בין כל חלקי‬
‫ט‪ .‬הבחירה בירושלים‬ ‫המשכן והלוחות בנוגע לדין בעלותם‪ ,‬דאף שכל חלקי‬
‫קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה והשכינה‬ ‫המשכן צריכים להיות של ציבור )ומממון ציבור(‪,‬‬
‫אינה בטילה )רמב״ם ביהב״ח פ״ו הט״ז(‪.‬‬ ‫שאני הלוחות )שקדמו להמשכן(‪ ,‬שאין צ״ל ממון‬
‫ציבורי‪.‬‬
‫ראה לקמן ח״ב שיחה יד ס״א־ב‪.‬‬
‫ח‪ .‬אורים רתומים‬

‫יוד‪ .‬עשר קדושות הן‬
‫לרמב״ם הל׳ בית הבחירה פ״ד ה״א — הועתק לעיל סימן יב‬
‫רמב׳ם פ׳ז הי׳ג ואילך — ראה לקמן ח׳ב שיחה טז‪.‬‬ ‫בתחילתו)ע־ש(‪.‬‬
‫בכמה מפרשים )באר שבע סוטה מח‪ ,‬א‪ .‬מרכבת‬
‫בכם׳מ להל׳ ביהב׳ח כאן‪ :‬ורבינו קורא פה אורים ותומים‬ ‫‪(1‬‬

‫לחשן בדרך השאלה )ו ע ד׳ז הוא בבאר שבע סוטה שם(‪ .‬ואינו ברור‬
‫אם כוונתו כמפרשים הנ׳ל דהחושן גופא הוא האו׳ת‪ ,‬או שגם‬ ‫ולדעת התנחומא )תרומה ח‪ .‬וראה גם ר שיי תשא לא‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫להרמב׳ם י׳ ל דהאו׳ת הוא שם המפורש‪ ,‬אלא שפה קורא אורים‬ ‫לג‪ ,‬יא( גם הציווי על מלאכת המשכו הי׳ אחרי חטא העגל‪.‬‬
‫ותומים לחשן בדרך השאלה‪ .‬ואכ׳מ‪.‬‬ ‫ראה רש״י עקב י‪ ,‬א‪ .‬בהעלותך י‪ ,‬לג‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫בצפע׳נ השלמה )לב‪ ,‬ד( ד תו ם׳) ד׳ ה ואורים — יומא כא‪,‬‬ ‫‪(2‬‬ ‫ולהעיר ממ״ש כצפע׳׳נ עה׳ת )ויקהל לז‪ ,‬א( בנוגע לארון‬ ‫‪(3‬‬
‫ב( ורשב׳ם )ב׳ב קלג‪ ,‬ב ד׳ ה לגזבר( ״מפרשים דאו׳ת הי׳ עצם‬ ‫שבמשכן — דלא הי׳ עליו דין כלי שרת ממש‪ ,‬ולכן לא צריך‬
‫החושן אך באמת אינו כן׳‪.‬‬ ‫‪.‬מסירה גמורה׳ לציבור‪.‬‬
IT
u
II
a vr
M ‫פ‬
‫חלק ב‬
‫עניני בית הבחירה‬
‫קכה‬ ‫השראת השכינה בדברים גשמיים ‪.................................‬‬ ‫שיחה א‪:‬‬
‫קכט‬ ‫המשכן וביהמ״ק ‪..........................................................‬‬ ‫שיחה ב‪:‬‬
‫המשכן — השראת השכינה ‪ ...........................................‬קלג‬ ‫שיחה ג;‬
‫קמ‬ ‫נצחיות המשכן והמקדש ‪...............................................‬‬ ‫שיחה ד‪:‬‬
‫קמו‬ ‫‪.................................................‬‬ ‫בית ראשון ובית שני‬ ‫שיחה ה‪:‬‬
‫קנא‬ ‫בית המקדש דלעתיד ‪.....................................................‬‬ ‫שיחה ו‪:‬‬
‫קנז‬ ‫המשכן‪ ,‬המקדש וביהמ״ק דלעתיד ‪.................................‬‬ ‫שיחה ז‪:‬‬
‫קטב‬ ‫ביהמ״ק — בדוגמת לבוש ‪.............................................‬‬ ‫שיחה ח;‬
‫קסז‬ ‫ביהמ״ק — משול לצואר ‪...............................................‬‬ ‫שיחה ט‪:‬‬
‫קע‬ ‫לשכת העץ‪.....................................................................‬‬ ‫שיחה י‪:‬‬
‫חורבן ביהמ״ק ע״מ לבנות ‪ ..............................................‬קעה‬ ‫שיחה י א‪:‬‬
‫קפ‬ ‫״ רמז לג׳ המקדשות‪................................‬‬ ‫בארות יצחק‬ ‫שיחה יב‪:‬‬
‫קפו‬ ‫מקדש אדנ״י כוננו ידיך ‪.................................................‬‬ ‫שיחה יג‪:‬‬
‫קצא‬ ‫הבחירה בירושלים )ובדוד( ‪.............................................‬‬ ‫שיחה י ד‪:‬‬
‫קצו‬ ‫ג׳ המזבחות שבנה אברהם )מזבח‪ ,‬מזיח ומזין מחבב ומכפר( ‪. . .‬‬ ‫שיחה טו‪:‬‬
‫חלוקת הקדושות במשנה ובזהר‪ .......................................‬רב‬ ‫שיחה טז‪:‬‬
‫רז‬ ‫חינוך המשכן ‪................................................................‬‬ ‫שיחה יז‪:‬‬
‫ריז‬ ‫מקום הארון אינו מן המדה ‪............................................‬‬ ‫שיחה יח‪:‬‬
‫‪ .......................................‬רטו‬ ‫הסיבות לחורבן הבית ולבנינו‬ ‫שיחה י ט‪:‬‬
‫רטז‬ ‫שמירת המקדש בזמן הזה ‪.............................................‬‬ ‫שיחה כ‪:‬‬
‫שיחה א‬
‫השראת השכינה — בדברים גשמיים ומוגבלים‬
‫שבמשכן ומקדש היתה עבודת הקרבנות‪ ,‬שבה ישנם‬ ‫בענין המשכן ציוה הקב״ה )בם׳ תרומה(‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫שני חלקים וסוגים כלליים )אפילו בביהמ״ק(‪ :‬עבודת‬ ‫שיקחו ״זהב וכסף גר״‪ ,‬שלוש עשרה׳ )או חמש‬
‫הקרבנות בגשמיות‪ ,‬שהקריבו בהמה ע״ג המזבח‪,‬‬ ‫עשרה^( דברים גשמיים‪ ,‬ושמדברים אלו יעשו מקדש‬
‫זוהי‬ ‫הזה‬ ‫)שבזמן‬ ‫ברוחניות‬ ‫הקרבנות‬ ‫ועבודת‬ ‫להקב״ה‪ ,‬״ועשו לי מקדש״‪ ,‬והקב״ה מבטיח‪ :‬״ושכנתי‬
‫החלקים‬ ‫ושני‬ ‫תקנום ’(‪.‬‬ ‫תמידין‬ ‫שכנגד‬ ‫התפלה‪,‬‬ ‫בתוכם״‪ ,‬שהוא ישכון בהמקדש שייבנה מכל הדברים‬
‫והסוגים של הקרבנות‪ ,‬קשורים עם מקום המקדש‪:‬‬ ‫הללו‪.‬‬
‫הקרבנות בגשמיות הרי פשוט שהם קשורים עם מקום‬ ‫היינו‪ ,‬שלמרות שהאלקות אינו מוגבל במקום‬
‫נאסרו‬ ‫המשכן והמקדש‪ ,‬שהרי ״משהוקם המשכן‬ ‫ח״ו‪ ,‬מ״מ מבטיח הקב״ה שהוא ישכון בהמקום שבו יהי׳‬
‫הבמות״‪ ,‬וכן לאח״ז כש״באו לירושלים״י‪ ,‬נאסר‬ ‫המקדש‪ ,‬שהי׳ צריך להיות בדוקא בשטח מוגבל‬
‫להקריב קרבן במקום אחר‪ ,‬מחוץ לביהמ״ק; ואפילו‬ ‫במקום‪ .‬וכן הוא לא רק בבית המקדש שנבנה בזמן‬
‫הקרבנות ברוחניות‪ ,‬התפלה‪ ,‬שהיא מותרת בכל מקום‬ ‫מאוחר יותר שהוא קבוע במקום אחד — בירושלים‪,‬‬
‫)חוץ מבקתאי‪ ,‬שמחמת פיזור הנפש אי אפשר לכוון‬ ‫ומאז כן הוא לעולם‪ ,‬אלא גם בהמשכן — שהתהלך עם‬
‫שם כדבעי‪ ,‬וכיו״ב״׳( — מ״מ הרי הביהמ״ק נקרא‬ ‫בנ״י לכל מקום שהלכו‪ ,‬שהוא משנה את מקומו בעולם‬
‫השמים״״‪ ,‬שהוא המקום‬ ‫לעולם בשם ״וזה שער‬ ‫— היתה השראת השכינה תמיד רק במקום אחד‪,‬‬
‫שדרכו עוברות התפילות תמיד‪ ,‬שלכן צריך להתפלל‬ ‫בהמקום שבו הוקם המשכן‪.‬‬
‫כשפניו לא״י‪ ,‬״והתפללו אליך דרך ארצם״״‪ ,‬ובא״י‬
‫וצריך להבין‪ :‬הרי‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬הקב״ה אינו מוגבל‬
‫גופא‪ ,‬כשפניו לירושלים‪ ,‬ובירושלים גופא _ למקום‬
‫במקום ח״ו‪ ,‬״את השמים ואת הארץ אני מלא״י‪ ,‬שהוא‬
‫המקדש״‪.‬‬
‫ממלא כל מקום ומקום‪ ,‬א״ב למה ציוה הקב״ה לעשות‬
‫ולכאורה צריך להבין ביותר‪ :‬לשם מה הי׳ צריך‬ ‫מקום מיוחד שבו תהי׳ השראת השכינה?‬
‫לקשר את ה״עבודה שבלב זו תפלה״״‪ ,‬שהיא עבודה‬
‫אכן‪ ,‬יתכן שלמרות ש״את השמים ואת הארץ אני‬
‫רוחנית‪ ,‬עם מקום גשמי ושהוא מוגבל ומדוד‬
‫מלא״‪ ,‬יהי׳ זה באופן של העלם‪ ,‬שבעולם לא יורגש‬
‫בגשמיות?‬
‫האלקרת; וכדי שיהי׳ גילוי השכינה צריך שתהי׳ עבודה‬
‫אפילו את״ל שהקרבנות הגשמיים‪ ,‬מאחר שתוכן‬ ‫— אבל הרי זה אינו קשור עם מקום מסויים‪ ,‬בכל‬
‫העבודה בהם הוא‪ ,‬שהאדם יקריב על המזבח בהמה‬ ‫מקום שיהודי עובד בו את ה׳‪ ,‬הרי הוא ממשיך‬
‫גשמית ושהיא מוגדרת בכמה תנאים; גם ההמשכה‬ ‫אלקות׳‪ ,‬וא״ב לכאורה הי׳ אפשר לעשות את אותן‬
‫מלמעלה שנפעלה ע״י עבודת הקרבנות היתה קשורה‬ ‫העבודות שבמשכן ומקדש גם במקומות אחרים‪ ,‬ועי״ז‬
‫עם גשמיות‪ ,‬כי ראו בעיני בשר אשר ״ותצא אש״‪,‬‬ ‫להמשיך את ה״ושכנתי״ ״בכל המקום״‪ ,‬לא רק במקום‬
‫שירדה אש מן השמים ״ותאכל״'‪-‬׳ את הקרבנות‪ .‬ומאחר‬ ‫אחד בלבד‪ .‬וא״ב למה היו העבודות הללו צריכות‬
‫להיעשות במשכן ומקדש?‬
‫ראה לקו״ת ר״פ אחרי‪ .‬שם פנחס עז‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫ח(‬
‫העבודות״^‪,‬‬ ‫״אחת‬ ‫העיקריות‪,‬‬ ‫מהעבידות‬ ‫ב‪.‬‬
‫יר כי ת כו‪ ,‬ב‪ .‬שו״ע אדמוה״ז סי׳ צח‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫זבחים פי״ד מ״ד‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫א(‬
‫ברכות לד‪ ,‬ב‪ .‬שו״ע אדמוה״ז סי׳ צ‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫י<(‬
‫ראה טישי״ע או״ח ס״צ‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫‪ n‬שה־מ ר ד‪ ,‬־ג‪ .‬זח״ב קמח‪ ,‬א‪ ,‬תנחומא תרומה ה‪ .‬הובא‬
‫ייצא כח‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫ברש״י ר״פ תרומה‪ .‬יעוד‪.‬‬
‫‪:‬יייכים א ח‪ ,‬מח‪.‬‬ ‫ב‪( 1‬‬ ‫בחיי וכייי יקר תרומה כה‪ ,‬ג‪ .‬וראה זח״ב קלה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ר(‬
‫שי׳׳ע אדמוה״ז סי׳ צד‪ ,‬א‪ .‬ואפילו מחוץ לביהמ״ק התפלה‬ ‫ז‪( 1‬‬ ‫ירמי׳ כג‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫!(‬
‫אינה נשמעת אלא כביהכ״נ )ברכות ו‪ ,‬א‪ .‬שו״ע סי׳ צ(‪ ,‬שחיא מקדש‬ ‫בכי* המקים אשר אזכיר את שמי אבוא גו׳ )יתרו כ‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫מעם )מגילה כסי‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫אבות פ״ג ר״י‪ .‬וראה ירוש׳ ברכית פ״ד ה״ד(‪.‬‬
‫ספרי עקב יא‪ ,‬ג‪ .‬תענית כ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬ ‫יאה ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת יפ״ב‪ .‬ד״ה מעמה כי נזוב‬ ‫י(‬
‫שמיני ס‪ ,‬בד‪,‬‬ ‫יו(‬ ‫תש״ט פ״ב‪.‬‬
‫קכ ה‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קכו‬
‫שכשם שאי אפשר לתפוס את הקב״ה ע״י הגבלות של‬ ‫שהן העבודה והן ההמשכה שעל ידה היו קשורים‬
‫מקום‪ ,‬כך אי אפשר לתפוס בו ע״י ״הגבלות״ שלמעלה‬ ‫בענינים גשמיים‪ ,‬יש מקום בשכל לומר שלצורך זה‬
‫ממקום‪ ,‬כי גם ״למעלה מהמקום״ הוא תואר המציין‬ ‫זקוקים למקום גשמי ומוגדר דוקא‪.‬‬
‫הגבלות מסויימות )ומהם‪ ,‬גם זה גופא‪ ,‬שהוא מוגבל‬
‫)אע״ם שעדיין דרו ש ביאור בזה‪ ,‬למה אי אפשר‬
‫בבלי גבול ואין בו גבול•י(‪ ,‬והרי הקב״ה הוא למעלה‬
‫להמשיך את ההמשכה שע״י עבודת הקרבנות במקום‬
‫מכל תואר המגביל‪ .‬רק היכן שמתאחדים המקום‬
‫אחר שהוא ג״כ גשמי ומוגדר‪ ,‬ובפרט שהרי מציגו‬
‫ולמעלה מהמקום‪ ,‬גבול ובלי גבול ביחד‪ ,‬שההתחברות‬
‫שלפני שנאסרו הבמות‪ ,‬עשו את עבודת הקרבנות‬
‫של שני ההפכים מורה על כח עצמותו ית׳‪ ,‬שהוא‬
‫בכמה מקומות בבת אחת(‪.‬‬
‫״נמנע הנמנעות״ ” והוא מחבר את שני ההפכים‪ ,‬שם‬
‫אבל הרי התפלה היא ענין רוחני לגמרי‪ :‬לא זו‬
‫אפשר שתהי׳ השראת השכינה‪.‬‬
‫בלבד שבזה אין האדם עוסק בדבר ג ש מי) חוץ מאשר‬
‫וזהו החידוש שבמשכן ומקדש‪ :‬מצד אחד היו בו‬
‫עם עצמו(‪ ,‬אלא עוד זאת שהוא צריך להקריב את‬
‫ההגבלות של מקום מסויים ומוגבל בעולם‪ ,‬וכמו״כ גם‬
‫עצמו להקב״ה‪ ,‬לקרב את הכחות והחושים שלו^׳‬
‫ההגבלות שבהיריעות‪ ,‬הקרשים והאדנים״ ובהבנין של‬
‫להקב״ה‪ ,‬ע״י שהוא מוסר את עצמו להקב״ה בתפלתו‬
‫בית המקדש‪ ,‬וגם כלי המשכן והמקדש היו במידה‬
‫ובקשתו‪ :‬ונוסף לזה‪ ,‬הרי אצל האדם עצמו‪ ,‬עיקרה של‬
‫וגודל מוגבלים‪ :‬יותר מזה‪ :‬המדידה היתה צריכה‬
‫התפלה הוא — כוונת הלב‪ ,‬הרוחניות שבו‪ ,‬כי זה‬
‫להיות מדוייקת‪ ,‬כמפורט בדיני התורה — וביחד עם‬
‫שצריך להתפלל בדיבורי׳‪ ,‬הוא כדי לעורר את הכוונה‪,‬‬
‫זה ראו במשכן ומקדש בגלוי בעיני בשר שבהמדידות‬
‫כי ״קול מעורר הכוונה״״‘‪.‬‬
‫גופא התבטא הלמעלה ממדידה וגבול‪ ,‬החיבור של‬
‫שיומשכו‬ ‫פועלים‬ ‫תפלה‬ ‫ע״י‬ ‫שגם‬ ‫)ואע״ם‬
‫גבול ובלי גבול‪ ,‬כמסופר במשנה אודות העשרה‬
‫מלמעלה המשכות בגשמיותי׳ — שיתמלאו הבקשות‬
‫נסים״ שהיו בבית המקדש‪ ,‬ובפרט בקודש הקדשים‬
‫שבהתפלה‪ :‬רופא חולים ומברך השנים — אבל אינו‬
‫)שהוא עיקרו של בית המקדש״(‪ ,‬ששם ״מקום הארון‬
‫נראה לעיני כשר שהרפואה והברכה באות כתוצאה‬
‫אינו מן המדה״״ )שלמרות שהארון היתה לו מידה‬
‫מתפלתו ובקשתו‪ :‬דלא כבאש מן השמים שירד ע״ג‬
‫״אמתים וחצי וגו׳״ ”‪ ,‬מ״מ לא תפס מקום בהמדידה של‬
‫את‬ ‫״אוכלת״‬ ‫שהאש‬ ‫בשר‬ ‫בעיני‬ ‫שראו‬ ‫המזבח‬
‫העשרים אמות של קודש הקדשים(‪ ,‬התבטא שם בגילוי‬
‫הקרבנות(‪.‬‬
‫כח עצמותו ית׳‪ ,‬שדוקא הוא בכחו לחבר את שני‬
‫ההפכים של מקום ובלי מקום‪.‬‬ ‫ומאחר שהתפלה היא ענין רוחני בלבד‪ ,‬צריך‬
‫להבין למה היא קשורה עם מקום גשמי והיא מוגבלת‬
‫וזהו גם הטעם שהקרבנות והתפלה קשורים עם‬
‫בו?‬
‫מקום המקדש‪ .‬כי העבודה דקרבנות ותפלה היא״‬
‫והביאור בזה הוא‪ ,‬לפי הכלל הידוע״י ש״כל‬ ‫ג‪.‬‬
‫הגבוה ביותר יורד למטה ביותר״‪ :‬זה גופא שה״ושכנתי‬
‫בתוכם״ קשור עם מקום גשמי מוגבל‪ ,‬הוא הוכחה‬
‫ראה עבודת הקודש ח״א רפ״ח‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬
‫ראה שו״ת הרשב״א סתי״ח‪ .‬ס׳ החקירה לאדמו״ר הצ״צ ע׳‬ ‫‪(22‬‬ ‫מאד‪,‬‬ ‫גבוהה‬ ‫מדריגה‬ ‫המשכת‬ ‫ע״ד‬ ‫שמדובר‬
‫‪.68‬‬ ‫—(‬ ‫שהתגלותה אפשרית רק ״למטה )ובזה גופא‬
‫ראה ג״כ ד״ה היושבת בגנים ה׳תש״ח‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬ ‫ביותר״‪.‬‬
‫אבות פ״ה מ״ה‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬
‫הקב״ה הוא אמיתית הבלי גבול‪ ,‬אינו מוגבל ח״ו‬
‫טושו״ע או״ח רסצ״ד‪.‬‬ ‫‪( 25‬‬
‫יומא כא‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫בשום הגבלות שהן‪ ,‬לא במקום ולא בלמעלה מהמקום‪,‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬י‪ .‬ראה לקו״ש ח״ג פ׳ יתרו‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬
‫כי רזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס )ראה זח״ב רלט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬
‫זח״ג כו‪ ,‬ב(‪ ,‬וכן תפלה ענינה — יהי רצון‪ ,‬המשבת רצון חדש מבעל‬ ‫ראה של״ה מס׳ תענית או״ת ב סו פו)רי א‪ ,‬ב(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫הרצון‪ .‬אלא שתפלה‪ ,‬להיותה עבודה רוחנית)אינה למטה ביותר —‬ ‫ראה תניא רפל״ח ורפל״ז‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬
‫הקרבן גשמי(‪ ,‬ובמילא אינה מגעת במקום נעלה כ״ב‬ ‫בערך‬ ‫לקו״ת אחרי כה‪ ,‬סע״ד‪ .‬מש״כ בתניא אולי י״ל שזהו רק‬ ‫‪( 18‬‬
‫כקרבנות‪ ,‬אפשרית בכל מקום ורק שצריכה להיות מכוונת לצד‬ ‫בשביל תיקוי העולם וגופו ונה״ב‪ .‬ועיע״כ תניא פ״מ ובקו״א‪.‬‬
‫המקדש‪ ,‬וגם התפלה עצמה אף שצריכה להיות בביהכ״נ מקדש‬ ‫‪ ( iq‬ראה קו׳׳א )בתניא( רד״ה להבין מ״ש בפע״ח ״לבי״ע דוקא‬
‫מעט‪ ,‬אי״ז לעיכובא בדיעבד‪ ,‬משא״ב קרבנות שהם בגשמיות‬ ‫לא בדרר התלבשות בלבד רק כו׳ לשנות הנבראים״‪.‬‬
‫מוכרחים להיות)בשעת איסור הבמות( במקום המשכן ומקדש דוקא‪.‬‬ ‫נתבאר בארוכה בשערי אורה ד״ה יביאו לבוש מלכות‬ ‫‪( 20‬‬
‫עיין לקו״ת ר״פ פנחס‪.‬‬ ‫פי״ב ואילך‪ .‬פל״ב ואילך‪.‬‬
‫קכז‬ ‫שיחה א‪ :‬השראת השכינה בדברים גשמיים‬
‫— ״בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתור כל אחד ואחד״‪.‬‬ ‫להגיע להדרגא דאלקות שלמעלה מכל תואר ואי‬
‫הקב״ה מבטיח‪ :‬״ושכנתי בתוכם״‪ ,‬שהשראתו תהי׳ לא‬ ‫אפשר לתארו גם בהתואר ״בלי גבול״‪ ,‬כנ״ל‪ .‬לכן‬
‫רק במשכן ומקדש)שלפי״ז הי׳ לו לומר ״בתוכו״(‪ ,‬אלא‬ ‫צריכה עבודה זו להיות קשורה עם הגבלה של ״למטה‬
‫השראתו תהי׳ גם בכל יהודי ויהודי‪ .‬ע״י שיהודי יעשה‬ ‫ביותר״‪ :‬אילו לא היו התפלה והקרבנות מוגבלים‬
‫— ע״י לימוד‬ ‫מעניניו הגשמיים מקדש להקב״ה‬ ‫במקום גשמי‪ ,‬היו מגיעים רק בהדרגא של אלקות‬
‫התורה וקיום המצוות‪ ,‬והכנסת קדושה גם בעניני‬ ‫שהוא למעלה ממקום‪ ,‬בלי גבול‪ :‬אבל אי״ז עצמותו‬
‫החולין שלו‪ ,‬בדברי רשות — ישכון בו הקב״ה‪.‬‬ ‫ית׳‪ .‬וביטוי של עצמותו ית׳ הוא בההתחברות של‬
‫למעלה מן המקום עם המקום״‪.‬‬
‫יותר מזה‪ :‬״ושכנתי בתוכם״‪ ,‬השראת השכינה‬
‫שבכל יהודי‪ ,‬היא מבחינה מסוימת באופן עמוק יותר‬ ‫)ובהזמנים שהקריבו קרבנות בבמות‪ ,‬שלא הי׳‬
‫מה״ושכנתי״ שהי׳ במשכן ומקדש‪ .‬שהרי מובן שככל‬ ‫להם מקום מסויים — לא הי׳ אז בהקרבנות המעלה‬
‫שהדומם ומקום מוגבל שבמשכן הוא נמוך ו״תחתון״‪,‬‬ ‫שישנה בהקרבנות שהקריבו במשכן ומקדש‪ ,‬ולכן‬
‫אי״ז מגיע להנמיכות של הדומם והמקום שבכללות‬ ‫נתוספו בהקרבנות שבמשכן ומקדש הרבה דינים‬
‫העולם‪ .‬וא״כ כשיהודי מכנים קדושה גם בהדומם‬ ‫)הגבלות(‪ ,‬ויתירה מזו — במשכן ומקדש הקריבו‬
‫שבכללות העולם‪ ,‬הוא משלים בזה את‬ ‫והמקום‬ ‫קרבנות כאלו שהי׳ אסור להקריבם בבמות״נ(‪.‬‬
‫אמיתית הכוונה של ״דירה בתחתונים״‪ :‬הוא עושה‬
‫על פי זה יובן גם זה שבמשכן ומקדש גופא‬ ‫ד‪.‬‬
‫מהתחתון שאין תחתון למטה ממנו ”‪ ,‬דירה לעצמותו‬
‫— הי׳ בית המקדש בדרגא נעלית יותר מהמשכן׳^‪:‬‬
‫ממש‪ .‬שלכן עבודה זו דוקא ” מביאה את המקדש‬
‫המשכן לא הי׳ מוגדר תמיד במקום אחד בעולם‪ ,‬אלא‬
‫השלישי שהוא — בלי גבול )אפילו בערך לבית‬
‫הסיעו אותו ממקום למקום‪ ,‬כמ״ש ״ואהי׳ מתהלך‬
‫המקדש הראשון והשני( ”‪.‬‬
‫באוהל״ ”‪ :‬וכן הי׳ בנוי בעיקר מצומח וחי)והאדנים היו‬
‫ה״ועשו לי מקדש״ עכשיו כנ״ל — הכנסת‬ ‫ו‪.‬‬ ‫רק היסוד בלבד( — ולא מדומם שהוא ״למטה ביותר״‬
‫הקדושה בדברי החולין שע״י כל יהודי — צריך להיות‬ ‫— ולכן לא הי׳ בו כ״כ הגילוי של ה״גבוה ביותר״‪.‬‬
‫באותו האופן כה״ועשו לי מקדש״ כפשוטו‪ ,‬שבנו את‬ ‫דוקא בית המקדש שהי׳ מוגבל במקום מסויים‪ :‬והי׳‬
‫המשכן מה״זהב וכסף וגו״׳‪.‬‬ ‫בנוי בעיקר מדומם‪ ,‬״למטה ביותר״‪ ,‬התבטאה בו‬
‫כשם שכל הי״ג )ט״ו( דברים שמהם עשו את‬ ‫אמיתית הבלי גבול של עצמותו ית׳‪ ,‬שהוא אינו מוגבל‬
‫המשכן‪ ,‬הם עצמם נעשו קדושים‪ ,‬כ״ה גם בנוגע‬ ‫בשום הגבלות‪ ,‬עד שהוא יכול להתקשר עם מקום‬
‫להמקדש שיהודי צריך לעשות מדברי הרשות שלו‪:‬‬ ‫מוגבל ממש‪ ,‬ודוקא ״בתחתונים״ ”‪ :‬מקום מוגבל וסוג‬
‫שהם עצמם יהיו לקדושה‪.‬‬ ‫הגשם הכי תחתון — דומם‪ ,‬נעשה ״דירה לו ית״׳‪,‬‬
‫לעצמותו‪ .‬ולכן הי׳ המשכן דירת עראי של הקב״ה‬
‫אי״ז מספיק שבהנהגתו של יהודי ניכר החילוק‬
‫ובית המקדש הי׳ דירת קבעיג‪.‬‬
‫בינו לבין אינו־יהודי רק בזה שהוא נזהר במסחרו‬
‫מאונאה‪ ,‬השגת גבול וכו׳ — כי הרי זו אינה אלא‬ ‫בזה מובן גם מה שרז״ל מדייקים ” בלשון‬ ‫ה‪.‬‬
‫עבודה של זה׳רוח מדבר ושלא לעשות את המסחר‬ ‫הכתוב‪ :‬״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ) ל שון רבים(״‬
‫באופן האסור על פי התורה‪ .‬אולם תכלית העבודה‬
‫היא‪ ,‬שבהעשי׳ בעניני המסחר יורגש וייראה האלקות‪:‬‬
‫שישתמש‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫לשם‬ ‫יהי׳‬ ‫שהמסחר‬ ‫רק‬ ‫ולא‬ ‫הקמת המשכן ביום השמיני דוקא‬ ‫שמטעם זה‪ ,‬הי’‬ ‫‪( 2p‬‬
‫בהגשמיות לצורך הקדושה‪ ,‬אלא שהגשמיות עצמה‬ ‫למילואים‪ ,‬וכן גם הענין ותצא אש גו׳ ותאכל‪ ,‬כי חיבור גבול ובל׳׳ג‬
‫תהי׳ קדושה )בדוגמת ה״ועשו לי מקדש״ כפשוטו‪,‬‬ ‫הוא בכחו של בחי' שמיני דוקא )ראה לקו״ש ח״ג ד ‪ 812‬ו ד ‪.(834‬‬
‫זבחים פי״ד‪ .‬מגילה ט‪ ,‬ב‪ .‬הובא בר ש׳י ראה יב‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫שהי״ג)ט״ו( דברים עצמם נעשו מקדש(‪ .‬שזהו הפירוש‬
‫ראה זבחים שם דביהמק״ז דוקא הוא ״מנוחה״‪ .‬נת׳ בתו״א‬ ‫‪( 31‬‬
‫ר״פ ויגש‪ .‬לקו״ת ברכה ד״ה מזמור שיר סעיף ג‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫שמואל ב ז‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫תנחומא נשא טז‪ .‬במדב״ר פי״ג‪ ,‬ו‪ .‬וראה תניא פל״ו ״שאין‬ ‫‪( 33‬‬
‫תניא פל״ו‪.‬‬ ‫‪( 3s‬‬ ‫תחתון למטה ממנו״‪.‬‬
‫ראה תניא רפל״ז ״תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך‬ ‫‪( 36‬‬ ‫כן הובא בלקו״ת ר״פ נשא ועוד בכ״מ‪ .‬ולע״ע לא מצאתיו‬ ‫‪( 34‬‬
‫הגלות׳׳‪.‬‬ ‫אלא בראשית חכמה )שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו( ובשל״ה ש‬
‫עליו נאמר‪ :‬ורחבה ונסבה למעלה למעלה )יחזקאל מא‪,‬‬ ‫‪( 37‬‬ ‫האותיות אות ל‪ .‬מסכת תענית רד״ה מענין העבודה‪ ,‬פ׳ תרומה חלק‬
‫ז(‪ .‬וראה זח״ב רלד‪ ,‬א‪ .‬רמב״ן לתולדות בו‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫תו״א — שכה‪ ,‬ב‪ .‬שכו‪ ,‬ב‪ — .‬ועוד‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קכח‬
‫מדובר ע״ד מ״ת שאז נפעל ונתחדש הקשר של‬ ‫של ״בכל דרכיך דעהו״«ת בתוך כל דרכיך יהי׳‬
‫הרוחניות עם הגשמיות‪ ,‬חיבור עליונים ותחתונים;‬ ‫״דעהו״‪ ,‬לא רק שדרכיך יהיו לשם ״דעהו״‪ ,‬אלא‬
‫ואותו הענין )אבל עם הוספה(‪ ,‬מדובר גם בפרשת‬ ‫שבתוך הדרכים עצמם — ״דעהו״‪ .‬על דרך‬
‫ואלה המשפטים — ״ואלה מוסיף על הראשונים״•־‪,‬‬ ‫מצוהיג‪,‬‬ ‫היא‬ ‫עצמה‬ ‫שהאכילה‬ ‫דשבת‬ ‫האכילה‬
‫אבל זה אינו אלא הקישור של הרוחניות והמצוות‬ ‫עד״ז צריך להיות גם בהאכילה בחול ובכל דברי‬
‫בדברים גשמיים‪ ,‬ובשעת מעשה‪ .‬אבל בפרשת תרומה‬ ‫הרשות שכל דבר שעושים‪ ,‬ייעשה לא רק לשם שמים‪,‬‬
‫מדובר ע״ד ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״‪ ,‬הקישור‬ ‫אלא גם בו עצמו יהי׳ דעהו‪ :‬שלחנו של אדם צריך‬
‫של העליונים עם התחתונים לא רק ע״י המצוות‪ ,‬אלא‬ ‫להיות ״שלחן אשר לפני ה׳״‪ ,‬שיהי׳ קדוש בדוגמת‬
‫גם בדברי הרשות — ״בכל דרכיך דעהו״‪ .‬וכל מקום‬ ‫המזבח״•־‪ ,‬ועד״ז בכל הענינים‪.‬‬
‫שנאמר ל י אינו זז לעולם ’•־‪.‬‬
‫לפי״ז תובן גם השייכות של פרשת תרומה‬ ‫ז‪.‬‬
‫וזהו ג״כ כללות הסדר של הפרשיות שבספר‬ ‫להפרשיות שלפני׳ — יתרו ומשפטים״־‪ :‬בפרשת יתרו‬
‫שמות באופן של מלמטה למעלה‪ :‬בפרשיות הראשונות‬
‫מסופר ע״ד כל הסדר של גלות מצרים‪ ,‬ויציאת מצרים‬
‫שכל זה היא הקדמה והכנה למ״ת‪ :‬לאח״ז )בפרשיות‬ ‫משלי ג‪ ,‬ו‪ .‬עפ״י מ״ש בפנים יובן מה שהרמב״ם )בהל׳‬ ‫‪(w‬‬
‫יתרו ומשפטים( הענין והחידוש של מ״ת‪ ,‬חיבור‬ ‫דיעות ספ״ג‪ ,‬ובשמונה פרקים ספ״ה( והטור ושו״ע )או״ח סי׳ רלא(‪,‬‬
‫הביאו ב׳ הלשונות; כל מעשיך יהיו לשם שמים‪ :‬בכל דרכיך דעהו‪.‬‬
‫הרוחניות והמצוות עם הגשמיות‪ ,‬ולאח״ז)מפ' תרומה‬
‫שאי״ז כפל לשון‪ ,‬כי אם ב׳ ענינים הם‪ .‬ובזה יומתק גם מה‬
‫עד לסיום ס׳ שמות(^•־ — בכל דרכיך דעהו‪.‬‬
‫שהרמב״ם הקדים את מאמר המשנה )אבות פ״ב‪ ,‬יב( וכל מעשיך‬
‫יהיו לשם שמים למאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו )דלבאורה צריך‬
‫היי להקדים מאמר הכתוב‪ ,‬וכהסדר בטור ושו״ע( — לפי שסדר‬
‫העבודה צריך להיות מהקל אל הכבד‪ ,‬מקודם לשם שמים ואח״כ‬
‫בכל דרכיך דעהו )משיחת י״ג תמוז תשכ״ב(‪.‬‬
‫ראה לקו״ש ח״ג פ׳ יתרו רפ׳ משפטים בארוכה‪.‬‬ ‫‪( 42‬‬ ‫ראה ג״כ תו״א ר״פ חיי שרה‪ .‬ד״ה והוא עומד תרס״ג‪.‬‬
‫ויק״ר פ״ב‪ ,‬ב‪ .‬נתבאר בלקו״ת במדבר ט‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫ו ‪(4‬‬ ‫וש״נ‪.‬‬
‫וגם בפרשיות אלו עצמן הוא סדר של מלמטלמ״ע‪ :‬בפ׳‬ ‫‪( 44‬‬ ‫יחזקאל מא‪ ,‬כב‪ .‬ברכות נה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(40‬‬
‫תרומה ותצוה — המשכן שנצטוה משה מהקב״ה‪) ,‬שאין זה למטה‬ ‫דלפי הדיעה )תנחומא תרומה ח‪ .‬רש״י תשא לא‪ ,‬יח(‬ ‫!‪( 4‬‬
‫ריותר( ובפ׳ ויקהל פקודי — המשכן הג שמי שעשו ישראל למטה‬ ‫שציווי מלאכת המשכן)גם ציווי הקב״ה למשה‪ ,‬ולא רק ציווי משה‬
‫)ראה לקו״ש ח״א פ׳ פקודי(‪ ,‬שבמשכן זה דוקא נשלמה הכוונה‬ ‫לישראל כדעת הזהר ויקהל קצה‪ ,‬א( הי' אחרי מעשה העגל‪ ,‬הוצרך‬
‫דדירה בתחתונים‪ ,‬הגבוה ביותר‪.‬‬ ‫להקדים פ׳ תשא לפי תרומה ותצוה‪.‬‬
‫קכ ט‬
‫שיחה ב‬
‫המשכן ובית המקדש — דירה בתחתונים‬
‫למטה ממנו )וזה נפעל רק בביהמ״ק(‪ .‬אמנם הרי גם‬ ‫מבואר בעניו מעלת ביהמ״ק לגבי המשכן‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫סוג הדומם הי׳ חלק מהמשכן‪ ,‬שקרקע המשכן הי׳‬ ‫שהמשכן שהי׳ דירת עראי להקב״ה׳‪ ,‬הי׳ בנוי בעיקר‬
‫עפר‪ ,‬וכשם שבמשכן בכלל נפעל ה״ושכנתי בתוכם״‪,‬‬ ‫מןקרשים של( ארזים — צומח‪ ,‬וביהמ״ק‪ ,‬שהי׳ דירת‬
‫כן הי׳ גם שם‪ ,‬בקרקע המשכן‪ — .‬כמובן גם מהפס״ד‬ ‫קבע של הקב׳׳ה^‪ ,‬הי׳ בנוי בעיקר מאבנימי — דומם‪,‬‬
‫״ומן העפר אשר יהי׳ בקרקע המשכן יקח הכהן״ ’‪.‬‬ ‫שלמטה^ מסוג הצומחי‪.‬‬
‫ומכיון שכן‪ ,‬שגם במשכן היתה המשכת האלקות‬ ‫והביאור‪ :‬ידועי׳ שנתאווה הקב׳׳ה להיות לו)י ת׳י(‬
‫בתחתון כזה ״שאין תחתון למטה ממנו״‪ ,‬צריך להבין‬ ‫דירה בתחתונים — ואדה״ז* מדגיש ״שאין תחתון‬
‫הטעם למה הי׳ המשכן בנוי מצומח ולא כביהמ״ק —‬ ‫למטה ממנו״ — היינו שככל שהבחינה הנעשית דירה‬
‫מדומם?‬ ‫יותר‬ ‫בזה‬ ‫נשלמת‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫תחתונה‬ ‫היא‬ ‫להקב״ה‬
‫ובעמקות יותר רצונו וכוונתו‪.‬‬
‫אלא הביאור בזה הוא‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫ונמצא שבביהמ״ק שהי׳ בנוי מדומם שלמטה‬
‫העילוי הלזה הנפעל ע״י המשכת אלקות למטה‪,‬‬
‫מצומח‪ ,‬נשלמת יותר הכוונה של ״דירה בתחתונים״‬
‫בתחתונים‪ ,‬מתבטא בשני אופנים‪:‬‬
‫מאשר במשכן שהי׳ בנוי מצומח‪.‬‬
‫א( ע״י המשכה כזו בא לידי ביטוי התוקף הבלתי‬
‫מוגבל של אורו של הקב״ה‪ ,‬שהוא אין סוף — שאין לו‬ ‫ולבאר באופן יסודי יותר את החילוק הנ״ל‬ ‫ב‪.‬‬
‫שום הגבלות עד שהוא מתפשט ומאיר גם בהסוג‬ ‫שבין המשכן ובית המקדש —‬
‫היותר תחתון)כי אילו הי׳ האור מוגבל באיזו הגבלות‬ ‫דלכאורה‪ :‬אילו לא הי׳ במשכן מסוג הדומם כלל‪,‬‬
‫שהן‪ ,‬לא הי׳ ביכולתו להגיע למטה כל כך(‪,‬‬ ‫הי׳ זה מובן בפשטות — שבו לא נפעל עדיין כלל‬
‫]והדוגמא לזה מאיש החסד‪ :‬ככל שחסדו גדול‬ ‫הענין של ״דירה בחחחונים״ בהדומם שאין תחתון‬
‫יותר‪ ,‬מגיעה פעולת הטוב שלו לאנשים נמוכים יותר‪.‬‬
‫וכמו שמצינו באברהם אבינו‪ ,‬שמדת החסד שלו היתה‬
‫ראה שהש״ר פ״א‪ ,‬טז) ג(‪ .‬וכמ״ש )ש״ב ז‪ ,‬ו( ואהי׳ מתהלך‬ ‫‪(1‬‬
‫בלי גבולי״‪ ,‬הרי השפיע אפילו אל א( ערביים ב(‬
‫באהל גו׳ )תו״א ר״פ ויגש(‪.‬‬
‫שהשתחוו )ואל מה —( ג( לאבק שע״ג רגליהם״[‪.‬‬ ‫ראה שהש״ר שם‪ .‬וכמ״ש )תהלים קלב‪ ,‬יד( זאת מנוחתי‬ ‫י(‬
‫ב( בזה‪ ,‬שכתוצאה מההמשכה הלזו ניכרת גדולתו‬ ‫עדי עד )תו״א שם(‪.‬‬
‫ן( ‪ 1‬אחיר לעשות בי עץ בולט )רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ׳׳א ה״ט‬
‫ית׳ ״בתחתונים״‪ ,‬מתבטא )לא רק הבלי גבול של האור‪,‬‬
‫)וגם הראב״ד ס״ל כן — ראה כס׳־מ שם(‪ .‬חיניר מצוה תצב —‬
‫מגיע גם למטה‪ ,‬אלא גם( האמיתיות של‬ ‫שהוא‬ ‫הובאו בתו״א שם(‪.‬‬
‫האלקות‪ ,‬בזה שגם המטה‪ ,‬נבראים תחתונים )שאינם‬ ‫ומה שבניו ביהמ״ק הי׳ מאבנים ולא מלבנים )רמב״ם הל׳‬ ‫ו(‬
‫אלקות( יש להם הכרה בו^׳‪.‬‬ ‫בית הבחירה פ״א ה״ח( שהם ״תחתוך יותר ]כמבואר בארוכה‬
‫בלקו״ש ח״י שיחה ב׳ לס׳ שמות ם״ג )וש״נ([ — ראה להלן הערה‬
‫‪3‬ב‪.‬‬
‫נשא ה‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(p‬‬
‫וכמבואר בתו״א שם‪ ,‬תו״ח ד״ה ויגש פ״ח וסדור כא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫ראה תו׳׳א )ד״ה אנכי מגן לך( יב‪ ,‬א‪ .‬ובהגהות ע״ז בלקו״ת‬ ‫‪( n1‬‬
‫— ובלקו״ת ברכה צט‪ ,‬ד וב״מאמרי אדה׳׳ז — הנחות הר״פ״ ע׳‬
‫לג״פ )פח‪ ,‬א(‪.‬‬
‫פא‪ ,‬מביאר מעלה זו גם בנוגע למשכן שילה‪ ,‬לפי שהכתלים• שבו‬
‫ב״מ פו‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקו״ש ח״א ע׳ ‪.28‬‬ ‫!‪( 1‬‬
‫היו מאבנים‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫וי״ל שזהו ב׳ הענינים ״כדי להטיב לברואיו ויכירו גדולתו‬ ‫‪( 12‬‬
‫כו״׳ )ע׳׳ח שער הכללים בתחלתו(‪ .‬וי׳ל שזהו החידוש ד״יכירו‬ ‫תנחומא נשא טז‪ .‬וראה גם במדב״ר פי״ג‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫גדולתו״ על ״בגין דישתמודעון לי׳״)שבזהר פ׳ בא מב‪ ,‬כ(‪ ,‬שהכוונה‬ ‫כן הי׳ מוסיף )פעמים רבות( כ׳׳ק אדמו׳׳ר )מהורש׳׳ב( נ׳׳ע‬ ‫‪(7‬‬
‫ב״בגין דישתמודעון לי״׳ )דמשמע )גם( בעל כרחו( — הוא שיהי׳‬ ‫— נתבאר בלקו״ש חי׳׳ט ע׳ ‪.27‬‬
‫גילוי אלקותו ית׳‪.‬‬ ‫תניא פל״ו‪.‬‬ ‫א(‬

‫)וכדאיתא בע״ח בתחלתו) שער ההקדמות הקדמה ג׳( ״שיתגלו‬
‫שלימדת בחותיו כוי״ וממ״ש בע״ח שם ״וכבר גתבאר טעס זה נ ספר‬ ‫•( דלדר״ת שס‪ :‬היריעות‪ .‬והוא טה״ד )הערות כ״?! אדמו״ר‬
‫הזה^ ‪ . .‬יגס י פ׳ בא כו׳״‪ ,‬מובן שבכללות הו״ע אחד ע‪ 3‬״בגין‬ ‫יחהורש״ל־ ו״ע — נדפסו בסוף סי לקו״ח(‪.‬‬
‫עניני ביוו מגחירה‬ ‫קל‬
‫וכמו שמצינו באברהם אבינו‪ ,‬שכשלא היו לו אור ‬ ‫ועניו נוסף זה שהנבראים מכירים את האלקות‪,‬‬
‫חים להשפיע להם חסדים‪ ,‬נצטער מזה^‘‪ .‬כי בהיותו‬ ‫מכיל בתוכנו )חידוש ובמילא —( מעלה הרבה יותר‬
‫איש החסד בעצם‪ ,‬הי׳ זה דבר הנדרש אצלו מצד‬ ‫גדולה מזה שהאור האלקי מגיע גם למטה‪ .‬כי בזה‬
‫טבער׳; ולכן‪ ,‬כשם שגילוי הטבע שלו בהשפעת הטוב‬ ‫נראית אמיתיות האלקות עד כדי כך‪ ,‬שגם זולת מגיע‬
‫פעלה אצלו תענוג‪ ,‬כך גם העדר ההשפעה של מדת‬ ‫לזה שהוא רואה ומכיר את האמת‪ ,‬וע״ד מ״ש‬
‫חסדו גרמה לו צער‪.‬‬ ‫הרלב״גי‪-‬׳; וזה מסגולת האמת שהוא מסכים לעצמו‬
‫ובכל זאת אנו רואים‪ ,‬שכאשר איש החסד משפיע‬ ‫מכל צד‪.‬‬
‫טוב לזולתו וההוא מקבל את ההשפעה‪ ,‬זה מעורר‬ ‫של‬ ‫בהאמיתיות‬ ‫הכרה‬ ‫ע״ד‬ ‫שמדובר‬ ‫ומאחר‬
‫אצלו תענוג עוד יותר גדול‪ ,‬יותר מהתענוג הנגרם לו‬ ‫האלקות מצד הנבראים למטה‪ ,‬הרי ברור‪ ,‬שבעיקר וב ‬
‫מהשפעת החסד שלו — כי קבלת ההשפעה מגיעה‬ ‫אופן נעלה זה מושג ע״י ראיות מעניני הבריאה‬
‫בעומק יותר מההשפעה גופא[‪.‬‬ ‫)מלמטלמ״ע(‪ ,‬שהבריאה התחתונה גופא מוכיחה את‬
‫האמת של האלקות‪ .‬אבל גם כשההכרה באה מצד‬
‫וזהו החילוק בין המשכן לביהמ״ק‪ :‬בהמשכן‬ ‫ד‪.‬‬
‫הגילוי של האור האלקי מלמעלה אל הנבראים — שאז‬
‫בא לידי ביטוי הבל״ג של האור האלוקי‪ ,‬כמו שהוא בא‬
‫אין ההכרה חזקה וחודרת כל כך — הרי בזה שהם‬
‫ויורד מלמעלה ונמשך גם למטה מטה‪ ,‬עד לתוך סוג‬
‫מקבלים את האור ומשיגים את האמת האלוקית‪ ,‬ישנה‬
‫הדומם‪ :‬ובביהמ״ק נפעל שהתחתון גופא — סוג‬
‫מעלה גדולה יותר מבעצם הגילוי של האור כש ‬
‫הדומם — נעשה כלי לאלקות‪.‬‬
‫לעצמו‪ .‬כי קבלת ההשפעה היא עמוקה יותר מה ‬
‫ולכן הרי במשכן נקבע הסדר בדרך מלמעלה‬
‫השפעה עצמה*■׳‪ ,‬ובלשון הקבלה והחסידות‪ :‬שורש‬
‫למטה‪ :‬גג המשכן הי׳ מלמעלה למטה — מאילים ות‪-‬‬
‫הכלים הוא למעלה משורש האור‪.‬‬
‫חשים ועזים וצמר׳״ — מסוג החי‪ ,‬הכתלים )שלמטה‬
‫ןוגם בזה דוגמא מאיש החסדי׳ — רצונו להיטיב‬
‫מן הגג( — מסוג הצומח‪ ,‬וקרקע המשכן שהוא למטה‬
‫עם אנשים אחרים הוא )לא רק מחמת מחסורם של‬
‫לגמרי — הי׳ עפר )דומם(‪ .‬אבל בביהמ״ק הי׳ להיפך‪:‬‬
‫האחרים הזקוקים לפעולת הטוב שלו‪ ,‬אלא גם( מצד‬
‫העיקר והענין הראשי בבנינו״ הי׳ מסוג הדומם —‬
‫שלו‪ :‬מאחר שהוא איש הטוב יש לו צורך‪,‬‬ ‫וירעו‬
‫ממנו הי׳ בנוי ביהמ״ק כולו — והכלונסאות של ארז‬
‫בטבעו‪ ,‬להשפיע ולהיטיב‪.‬‬
‫)צומח( שהיו בנויים בתוכו‪ ,‬היו רק טפל “ בכדי לתמוך‬
‫את הכתלים וכיו״ב בלבדי^‪.‬‬
‫דישתמודעון לי׳״‪ .‬וראה גם ד״ה יו״ט של ר״ה תרס״ו וד״ה שוקיו‬
‫כשתוכן העילוי של התחתון הוא רק זה שעל ידו‬
‫עמודי שש תש״ב פי״ח‪ ,‬אשר עניו ‪,,‬יתגלו כו׳״ הוא פירוש במאה״ז‬
‫מתבטא הבלי גבול של האור האלקי‪ ,‬בהראותו שהוא‬
‫‪.,‬בגין כו׳״(‪.‬‬
‫נמשך אפילו למטה )אבל תוכנו של התחתון גופא אינו‬ ‫אבל ענינו של המקבל רצונו וכו• אינו נוגע בזה‪ .‬משא״ב‬
‫מבטא את העילוי הלזה(‪ ,‬אז הוא )התחתון( מקבל את‬ ‫הכוונה ב״לררואי! ויכירו כו׳״ הוא — שהנבראים יכירו את גדולתו‬
‫ההשפעה לבסוף לגמרי‪ ,‬היינו בדרגא נמוכה‪ .‬כי מכיון‬ ‫ית׳ ויזכו להיות מרכבה כוי‪.‬‬
‫שהמדובר כאן הוא ע״ד המשכת האור‪ ,‬הרי המשכתו‬ ‫ועפי״ז יובן מה שהטעם בע״ח שער ההקדמות שם הוא בנוגע‬
‫רריליח ההתהוות‪ ,‬ואילו בשער הכללים שם ‪,,‬האציל נקודה א'‬
‫הכלולה מי׳ )והם י״ס של העקודים שהיו בכלי א׳(״ — כי טעם זה‬
‫רש׳׳י ר״פ וירא‪ .‬וראה גם ב״ר פמ״ח‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫ד״יכירו גדולתו כו״׳ נשלם בהאצלת בחי׳ עקודים דוקא )ולא בהבחי'‬
‫ראה ד״ה החודש הזה ש״ת פ״ג‪ .‬ביוהשמע״צ תש״ח פכ״ז‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬ ‫שלמעלה מזה( לפי שבעקודים הוא התחלת הכלים )ד״ה השם נפשנו‬
‫וככ״מ‪.‬‬ ‫בחיים תשכ״ד(‪.‬‬
‫ורק שבהיותר תחתון שב)גג( יריעות הי׳ גם מין אחד של‬ ‫‪(!8‬‬ ‫ס׳ מלחמות השם מאמר ו׳ םפט״ו — הובא ב״קיצורים‬ ‫וו(‬
‫פשתן נוסף על ג׳ מיני צמר )רש״י תרומה כו‪ ,‬א(‪ .‬וי״ל שזהו עניו‬ ‫והערות לתניא״ ע׳ קב‪.‬‬
‫הממוצע שצ״ל בין דרגא לדרגא‪ .‬וכן — סיום ותחתית הקרשים‬ ‫וזהו החידוש שב״סוף מעשה במחשבה תחלה״ על ״נעוץ‬ ‫‪( 1.1‬‬
‫עמדו באדנים — דומם‪.‬‬ ‫תחלתו בסופו״‪ :‬״סופן״ חכוונה לסיום וגמר חהשפעח‪ ,‬ובחי׳ זו‬
‫וצע״ק מתקרת ביהמ״ק שהי׳ גבים ושדרות בארזים )מ״א‬ ‫ייו(‬ ‫נעוצה ב״תחלתן״ — תחלת וראשית ההשפעח )וכנ״ל בפנים‪ ,‬שע״י‬
‫ו‪ ,‬ט( — צומח‪ .‬ולהעיר ממדות )פ״ד מ״ו( שע״ג זה הייתה מעזיבה‬ ‫המשכת האור עד למטה מטה — ״סופן״‪ ,‬מתגלה תוקפו הבלתי‬
‫מוטיט( אבנים וסיד‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫מוגבל(‪ ,‬משא״כ ״סוף מעשה״ הו״ע קבלת ההשפעה‪ ,‬ובחינה זו‬
‫ראה מדות פ״ג מ״ח )כפי גירסת רוב המפרשים(‪ .‬כסף‬ ‫‪( 20‬‬ ‫מגעת ב״מחשבה תחלה״ היינו תחילה אפילו לפני תחלת המחשבה‬
‫משנה לרמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״א ה״ט‪ .‬מפרשי המשנה שם בפ״א מ״ו‪.‬‬ ‫— למעלה משרש ההשפעה )ד״ה השם נפשנו שם‪ .‬וראה גם תו״ח‬
‫ועוד‪.‬‬ ‫שם פ״ב וג׳(‪.‬‬
‫תו״א ר״פ ויגש‪ .‬תו״ח שם פ״ח‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫ראה בארוכה תו״ח שם פ״ג‪.‬‬ ‫י!(‬
‫קלא‬ ‫שיחה ב‪ :‬המשכן וביהמ״ק‬
‫בבחי׳ ״תארה״‪ ,‬כביכול‪ ,‬שלמעלה מכדי שיהי׳ עלי׳‬ ‫הוא בסדר דמלמעלה למטה; בתחילה הוא נמשך במד ‬
‫טעם ”‪.‬‬ ‫ריגות העליונות‪ ,‬ולאח״ז — במדריגות שלמטה מהן‪,‬‬
‫נמצא שהמדריגות התחתונות באות לאחרי )גם‬
‫מזה מובן‪ ,‬שבדירה בתחתונים הלזו — שבתור‬
‫במעלה( העליונות מהן‪ ,‬וכן הי׳ במשכן‪.‬‬
‫תכלית של ״נתאוה הקב״ה״ )למעלה מהטעם(‪ ,‬אין‬
‫הכוונה שבזה מושג חידוש של מעלה ושלימות‬ ‫אבל כשתוכן העילוי הוא בהתחתון גופא‪ ,‬שהוא‬
‫— כי באם כן‪ ,‬הרי נמצא שלמעלה זו גופא היא‬ ‫נעשה כלי לאלקות‪ ,‬הוא מכיר את גדולתו ית׳‪ ,‬הרי‬
‫טעם על הרצון להדירה — אלא דוקא חידוש כזה‬ ‫מובן‪ ,‬שעיקר החשיבות הוא בהתחתון ש״אין תחתון‬
‫שאינו נראה כמעלה וכשלימות״‪ ,‬ודווקא זה הוא‬ ‫למטה ממנו״ ”‪ ,‬ולכן בביהמ״ק הי׳ הדומם העיקר ”‪.‬‬
‫הדירה בתחתונים באמיתיות שעל ידה נשלמת תכלית‬
‫אעפ״י שבביהמ״ק נפעל הענין שהתחתונים‬ ‫ה‪.‬‬
‫הכוונה של ״נתאוה הקב״ה כו׳״‪.‬‬
‫גופא יהיו כלים לאלקות )לא רק שהאור נמשך בהם(‪,‬‬
‫ולכן הרי )בהמשכן ו(בביהמ״ק עדיין לא הגיעו‬ ‫מ״מ עדיין לא נפעל בו אמיתית הענין דדירה בתח ‬
‫להתכלית האמיתית של דירה בתחתונים‪ ,‬אשר לזה‬ ‫תונים‪ ,‬התכלית האמיתית של שם דירה בתחתונים‬
‫נ תא וה הקב״ה — מאחר שדירה זו היתה באופן שבה‬ ‫תושלם רק לעתיד לבוא‪ ,‬בהזמן דימות המשיח ובפרט‬
‫התבטאה מעלה מסויימת״ — )שהאור נמשך עד‬ ‫בזמן תחיית המתים*‪ .‬אבל בביהמ״ק היתה ה״דירת‬
‫למטה מטה‪ ,‬או גם זה( שהנבראים התחתונים נתעלו‬ ‫קבע של הקב״ה״ רק ״מעין עולם הבא״ ” — לא תכלית‬
‫להיות כלים לאלקות‪.‬‬ ‫השלימות והאמיתיות של דירה בתחתונים‪.‬‬
‫מהו תוכנו של האופן האמיתי של דירה בתח ‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ויובן זה לפי המאמר הידוע״ של אדה״ז על מה‬
‫תונים שבו נשלמת התכלית של ״נתאוה הקב״ה״?‬ ‫שאמרו‪ :‬״נתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתח ‬
‫תונים״‪ ,‬אשר ״אויף א תאוה איז קיין קשיא ניט״)״על‬
‫אומר אדה״זי‪ ,‬שזהו בשפלות הכי שפלה‪,‬‬
‫תאוה אין שום קושיא״(‪ .‬היינו שזה שהקב״ה רצה‬
‫בה״תחתון שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו‬
‫שתהי׳ לו דירה בתחתונים אין זה מצד טעם״‪ ,‬אלא זהו‬
‫ית׳ וחושך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וסט״א‬
‫שהן נגד ה׳ ממש לומר אני ואפסי עוד״ — כלומר‪:‬‬
‫בתחתון כזה שאין לו שייכות לאלקות כלל ]שאינו‬
‫שייר שיאיר בו שום אור ובודאי שאינו שייך שהוא יהי׳‬ ‫ראה גם תו״ח שם‪ ,‬שבביהמ״ק הי׳ הגילוי דסוף מעשה‬ ‫‪(22‬‬
‫במחשבה תחלה )ראה לעיל הערה ‪.( 14‬‬
‫וזהו גם הטעם מה שהמשכו הי׳ דירת עראי של הקב׳׳ה‬ ‫‪(23‬‬
‫והנפקותא שמזה בעבודת האדם;‬ ‫‪( 27‬‬ ‫וביהמ׳׳ק דירת קבע )נסמן לעיל הערות ‪ ,(2 , 1‬כי כשהגילוי נמשך‬
‫באם כל עניו ההתהוות הי׳ מצד הטעם‪ ,‬הרי ישנו איזה עניו‬ ‫רק מלמעלה‪ ,‬אינו חודר בפנימיות כ״כ )ולהעיר מלקו״ת ויקרא )ב‪,‬‬
‫ותפיסת מקום להבריאה‪ ,‬בזה שהיא משלמת את הכוונה‪ .‬ובמילא —‬ ‫ג־ד(‪ ,‬שאתערותא דלעילא מצד עצמה — כשאין אחרי׳ מיד עבודה‬
‫תפיסת מקום גם להאדם העובד‪ ,‬בזה שהוא הוא המשלים כוונה זו‪.‬‬ ‫מלמטלמ׳׳ע — איו לה קיום(‪.‬‬
‫אבל מצד אמיתית עניו ההתהוות שהוא רק לפי שכן עלה‬ ‫תו״א שם‪ .‬ובתו׳־ח שם; כדוג מ א דלעתיד‪ .‬ולהעיר מתניא‬ ‫‪(24‬‬
‫ברצונו ית׳ — נתאווה‪ ,‬הרי אין שום יחס ותפיסת מקום להבריאה‪,‬‬ ‫פל׳׳ו‪ :‬ונודע שימוה׳׳מ כו׳ מעיו זה בשעת מ״ת‪.‬‬
‫וכל ענינה הוא רק מה שעצמותו ית׳ נתאווה כו׳‪ .‬ובמילא‪ ,‬עשיית‬ ‫המשך תרס׳׳ו בתחלתו‪ .‬ד׳׳ה שוקיו שם פי״ט‪.‬‬ ‫‪( 2s‬‬
‫הדירה הוא דוקא ע״י שלילת וביטול הרגש המציאות בתכלית)שלא‬ ‫והטעמים שבזהר וע״ח )דלעיל הערה ‪ ( 12‬הם הקדמה‪,‬‬ ‫‪( 26‬‬
‫יחשוב האדם‪ :‬והרי דבר אני בזה שהשלמתי את הכוונה( — כי כל‬ ‫והכנה להשלמת הכוונה ד‪.,‬דירה בתחתונים״‪ .‬כי עניו ה״דירה״ הוא‬
‫עניו ה״דירה בתחתונים״ אי״ז שצריך אליו כ״א לפי שנתאווה כו׳‪.‬‬ ‫ןלא רק שנמצא בה כל העצם‪ ,‬אלא גם[ שהעצם נמצא בה בגילוי‬
‫וראה להלו הערה ‪.32‬‬ ‫)ראה בארוכה לקו״ש ח״ד ע׳ ‪ ,( 1054‬ולכו צריך ל״הטיב לברואיו״‬
‫וגם מזה שהכוונה דדיר ה בתחתונים הוא בעצמותו ית׳‬ ‫‪( 28‬‬ ‫ו״יכירו גדולתו״ — בחי׳ הגילויים‪ ,‬כי ידיעה והכרה זו הם הכנה‬
‫שלמעלה מכל הגילויים ]שהרי גם האור שבבחי׳ גילוי מז העצם הוא‬ ‫לגילוי העצמות‪) .‬ובדוגמת המבואר בלקו״ש ח״ג ע׳ ‪ ,956‬שאהוי״ר‪,‬‬
‫בשביל כוונה זו )ד״ה ועשית ח״ש תרע״ג‪ .‬אנכי ה״א תש״ג פיג([‪,‬‬ ‫עם היותם כחי׳ גילויים‪ ,‬הם ״דרכי הוי׳״ — לפי שעל ידם דוקא בא‬
‫מובן שמה שנתאווה כו׳ הוא רק מצד רצונו ובחירתו ית׳ ולא מצד‬ ‫עצמותו ית׳ בגילוי‪ ,‬כמע שה המצות‪ .‬עיי׳׳ש(‪.‬‬
‫טעם — כי עצמותו ית׳ הוא שלילת כל התוארים ואיו ש י ד בו שום‬ ‫וכמו שההחהוות‪ ,‬עם היות שהיא רק ביכולת העצמות‪ ,‬בכ״ז‬
‫נטי׳ ח״ו‪.‬‬ ‫ההתהוות בפועל הוא מהאור וע״י התלבשותו בכלים )אגה״ק סי׳ כ׳‬
‫ולבד זאת שעל עניו זה איו צורך להביאור דנתאווה כו׳‬ ‫‪(29‬‬ ‫— קל‪ ,‬ריש ע״ב(‪ ,‬כו גם השלמת הכוונה ד״דירה בתחתונים״ —‬
‫)מכיוו שיש ע״ז טעם(‪ ,‬הרי מצד המעלה והשלימות שבזה‪ ,‬אי אפשר‬ ‫לעצמותו‪ ,‬הוא ע״י )הקדמת( ״להטיב לברואיו״ — אור‪,‬‬ ‫דירה‬
‫שתושלם בו הכוונה דנתאווה כר דירה‪ .‬כי עניו הדירה הוא דירה‬ ‫ו״יכירו גדולתו״ — כלים‪.‬‬
‫לעצמותו כביכול‪ ,‬והרי הרגש המעלה והשלימות ‪,‬סותר״ ל״גילוי'‬ ‫וי״ל בדא״פ שזהו ג״כ הסדר ב״ושכנתי בתוכם״; משכו — אור‪,‬‬
‫העצמות )ראה הערות שלפנ״ז(‪.‬‬ ‫ביהמ״ק )דשלמה( — כלי‪ ,‬וביהמ״ק דלעתיד — דירה לעצמותו‪.‬‬
‫עגיני בית הבחירה‬ ‫קלב‬
‫והענין הלזה‪ ,‬לעשות דירה לו ית׳ גם במקום שה ‬ ‫כלי לאלקות[ ואדרבה‪ :‬הוא מלא קליפות וסט״א שכל‬
‫נבראים התחתונים הם ״נגד ה׳ ממש״‪ ,‬אין לו טעם‬ ‫תוכן מציאותם ומהותם הוא ההרגש של ״אני ואפסי‬
‫בשכל ואין לו מקום מצד בחי׳ הגילויים״ — מאחר‬ ‫עוד״‪ ,‬ההיפך הגמור מאלקות — נגד ה׳ ממש‪ ,‬ושם‬
‫שבזה אינו שייך לפעול ע״י המשכת האור ואפילו לא‬ ‫רצה הקב״ה שתהי׳ ״דירה לו ית׳״‪.‬‬
‫ע״י שורש הכלים )מאחר שאין באפשרותם להיות‬ ‫כשיהודי לוקח את הענינים ה״תחתונים״ שהם‬
‫כלים להאור‪ ,‬כנ״ל(; את זה אפשר לפעול רק עם הכח‬ ‫מלאים קליפות וסט״א המנגדים לאלקות‪ ,‬ושם הוא‬
‫הבא מעצמותו ית׳ בלבד״‪) ,‬שהרי הוא הוא שנתאוה‬ ‫עושה דירה לו ית׳ ) ל א ע״י שהוא משתדל לגלות את‬
‫לדירה הלזו( — כי ״הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש‬
‫הטוב והקדושה המצויים בהם בהעלם מתחילה‪ ,‬כי‬
‫מאין ואפס המוחלט ממש״״ — ואת הכח הלזה נתן‬ ‫אדרבה‪ ,‬כל מהותם הוא ״נגד ה׳ ממש״‪ ,‬אלא( ע״י‬
‫כביכול לישראל‪ ,‬שגם הם יוכלו לעשות דירה לו ית׳‬ ‫שבירה וביטול של הסט״א לגמרי‪ ,‬באופן שהדירה‬
‫בתחתונים באופן של התהוות חדשה לגמרי‪ ,‬כנ״ל״‪.‬‬ ‫להקב״ה נעשית אך ורק מחמת עבודתו של היהודי‬
‫באופן של התחדשות״י — זוהי הדירה אשר לה‬
‫״נתאוהיי• הקב״ה׳״ב‬
‫המבואר בד״ה אחרי הנ״ל בענין מעלת עבד פשוט על עבד נאמן‪,‬‬
‫שעבודת עבד הפשוט דוקא היא התחדשות גמורה הבאה בכח עצמו‪,‬‬
‫ועם וה ]ואדרבה‪ ,‬הא בהא תליא[ כל העבודה נקראת על שם האדון‪,‬‬ ‫ובזה יובן מה ש א מרו) ש ב ת קיט‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬שו״ע אדה״ז‬ ‫‪( 30‬‬
‫בי עבד )הפשוט( אינו מהות בפני עצמו כלל‪ .‬עיי״ש בארוכה‪.‬‬ ‫ר״ס רסח( ״כל המתפלל בע״ש ואומר ויבולו מעלה עליו הכתוב‬
‫וגם מזה שהדירה היא לעצמותו )כדלהלן הערה ‪ ( 34‬מובן‬ ‫כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית״‪ ,‬ובחדא״ג מהרש״א‬
‫שביטול זה הוא נעלה יותר מהביטול שבהעבודה שמצד הגילויים‪.‬‬ ‫שם‪ :‬״כי האומר ויבולו הרי הוא מעיד על מע״ב )ראה שו״ע שם‬
‫כי הביטול שמצד בחי׳ הגילויים הוא רק ״דכולא קמי׳ בלא חשיב״‪,‬‬ ‫סי״ב( והרי הוא נעשה שותף עם הקב״ה כי בלתי עדותו לא יוודע‬
‫והביטול שמצד העצמות הוא הביטול ד״אין עוד״)ד״ ה ולקחתם לכם‬ ‫עשייתו״ — דלכאורה תמוה‪ :‬האדם ע״י עדותו פועל רק שיתדס‬
‫תרס״א‪ .‬אם בחוקותי תרס״ז(‪.‬‬ ‫עשייתו‪ ,‬אבל אינו מחדש מאומה במע״ב‪ ,‬ואיד הוא שותף להקב״ה‬
‫וכמו שהתהוות התחתונים אינו מצד הטעם ]וכמבואר‬ ‫‪( 33‬‬ ‫שרורא את מע״ב?‬
‫בהמשך תרס״ו)בתחלתו( ותש״ב שם‪ ,‬שמצד הטעמים שבזהר וע״ח‪,‬‬ ‫— כי שהנברא יכיר גדולתו )הגדולה זו מע״ב‪ .‬ברכות נח‪,‬‬
‫א״צ להיות התהוות עולמות בי״ע‪ ,‬ובפרט — התהוות עוה״ז[‪ ,‬כן גם‬ ‫סע״א( הוא חידוש גמור‪ ,‬כנ״ל‪) .‬ועל פי זה‪ ,‬ההעדאה ד״ויכולו״ הוא‬
‫אמתית ענין גילוי) אל קו ת( שבהם‪ ,‬אינו מצד טעמים אלו‪ .‬כי מכיון‬ ‫כענין עדי קיום )שלולא עדותן השטר בטל(‪ ,‬שע״י עדותם מקיימים‬
‫שבבחינת[‬ ‫]הטעמים‬ ‫מצד‬ ‫אינו‬ ‫התחתונים‬ ‫עולמות‬ ‫שהתהוות‬ ‫— עושים את המציאות(‪ .‬ומה שאמרו ״מעלה עליו הכתוב״ — י״ל‬
‫הגילויים‪ ,‬הרי הגילויים דערלאנגען ניט בהם‪.‬‬ ‫לפי שהכח לחידוש זה בא מעצמותו ית׳ )כדלהלן בפנים ובהערה‬
‫ועפי״ן יובן מה שביהמ״ק הוצרך להיות )לכתחילה( מאבנים‬ ‫‪.(36‬‬
‫דוקא — אף שהחידוש שבביהמ״ק )על המשכן( הוא מה שהתחתון‬ ‫ועוד ענין בזה‪ :‬קליפות וסט״א הם מציאות ד ה ע ד ר )תורת שלום‬
‫נעשה כלי לאלקות)כנ״ל סעיף ד׳(‪ ,‬והרי ״לבנים״ הם יותר ״תחתון״‬ ‫ע׳ ‪ 134‬ואילך(‪ .‬ובמילא‪ ,‬ע״י העבודה דאתכפיא סט״א ואתהפכא‬
‫מאבנים והי׳ צ״ל הבנין בלבנים מצד הענין בהם שאינם אבנים)כ״א‬ ‫חשוכא לנהורא‪ ,‬נעשה חידוש בהבריאה‪ ,‬שנעשה מ״העדר״ —‬
‫למטה מהם( — כי בחי׳ הגילוי שבביהמ״ק לא הי׳ יכול להיות נמשך‬ ‫״מציאות״‪ .‬ועפי״ז מובן הלשון ״שותף כו׳ במע״ב״‪ ,‬שמפשטות הלשון‬
‫בלבנים בענינם הנ״ל — כיון שבזה ה״ה מסטרא דמסאבותא)להעיר‬ ‫מוכח שהאדם פועל במע״ב גופא )בהמציאוח דשמו״א(‪.‬‬
‫מתניא רפ״ז דהאוכל סתם לא עדיפי כו׳ שבקליפות וסט״א כו׳‬ ‫וכמ״ש )איוב יד‪ ,‬טו‪ .‬וראה שמו״ר ספל״ו‪ .‬ויק״ר רפל״א(‬ ‫‪( 31‬‬
‫שבעוה״ז כו׳ רובו ככולו רע כו׳(‪,‬‬ ‫למעשה ידיך תכסוף‪.‬‬
‫ואף ש״אם לא נמצאו אבנים בונין בלבנים״‪ ,‬הרי זה בנין‬ ‫ואף שגם במשכן ומקדש אמרו )כתובות ה‪ ,‬סע״א( ״גדולים‬
‫)והמשכה בבחי׳( ״לבנים״ בדרגתם שהם )כמו( אבנים )ראה בתניא‬ ‫מעשה צדיקים״‪ ,‬ומבואר בד״ה גדולים מעשה צדיקים תרפ״ה פ״ז‪,‬‬
‫שם שמסיים רק מעט טוב מעורב בתוכה(‪.‬‬ ‫שהעילוי ד״מעשה צדיקים״ הוא מצד ענין ההתחדשות שבביטול‬
‫ולהעיר מהמבואר בהמשך מצה זו תר״ם פ״ם בענין המעלה‬ ‫היש ל אין)ור א ה גם שמו״ר שם‪ ,‬ש״למעשה ידיר תכסוף״ קאי על‬
‫דנ״ח )שמצותה להניחה על פתח ביתו מבחוץ( על לימוד התורה —‬ ‫עבודת המשכן(‪ ,‬בכ״ן‪ ,‬מכיון שהמשכת הקדושה במשכן ומקדש אינו‬
‫אף שגם בה נאמר ״ובלכתך בדרך• — שמכיון ש״בלכתך בדרך״‬ ‫בתחתונים חמש )המלאים קליפות וסט״א(‪ ,‬הרי המשכה וו אינה‬
‫הוא בשוה ל״בשבתך בביתך״‪ ,‬אי״ז הענין דהמשכת האור ברה ‪,T‬‬ ‫התחדשות כ״כ )ובדוגמת המבואר בד״ה תקעו תרס״ז )בהמשך‬
‫טורי דפרודא‪ ,‬כבנר חנוכה‪ .‬עיי״ש‪.‬‬ ‫תרס״ו‪ .‬וראה גם ד״ה אחרי תרס״ו( שהבירורים שבדרך מלמעלמ״ט‪,‬‬
‫וגם ה״דירה״ שנעשית בתחתונים היא דירה לעצמותו‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬ ‫מכיון שהם מצד המשכת האור‪ ,‬אי״ז ענין ההתחדשות(‪ ,‬ובמילא אי״ז‬
‫וכמבואר בנדו״ז בכ״מ שבדירה נמצא כל העצם‪.‬‬ ‫אמיתית הענין ד״מעשה צדיקים״ )עבודת האדם(‪.‬‬
‫אגה״ק סי׳ כ׳) ק ל‪ ,‬ריש ע״ב(‪.‬‬ ‫‪( 35‬‬ ‫ולהעיר מפרש״י עה״פ )בשלח טו‪ ,‬ין( מקדש אד׳ כוננו ידיך‪:‬‬
‫ראה גם ד״ה תקעו תרם ‪ ,r‬שהכח שבנשמות שלמטה‬ ‫‪( 36‬‬ ‫״ואימתי יבנה בשתי ידים ‪ . .‬לעתיד לבוא כו ״ — והרי מה‬
‫)בחי׳ עבדים פשוטים( לברר את טבע החומרי הגמור דנה״ב —‬ ‫ש״גדולים מעשה צדיקים״ למדו )כתובות שם( ממ״ש כוננו ידיך‪.‬‬
‫שהיא ״התחדשות גמורה כחידוש יש מאין״ — הוא מצד כח‬ ‫ואף שעשיית דירה זו באה רק ע״י עבודת האדם‪ ,‬מ״מ אין‬ ‫‪( 32‬‬
‫העצמות שביכולתו להוות מאיו ליש‪ .‬עיי״ש‪.‬‬ ‫בה שום עירוב של הרגש מציאותו)ראה לעיל הערה ‪ .(27‬ובדוגמת‬
‫קלג‬
‫שיחה ג‬
‫המשכן — השראת השכינה ע״י עבודת המטה‬
‫מזה מובן שהטעם שהפרשה נקראת בשם‬ ‫כבר נתבאר כמ״ם׳ בנוגע לשמות הפרשיות‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫״תרומה״ הוא )לא רק בכדי לסמן בזה את הפרשה‪,‬‬ ‫שאע״פ שבפשטות שמה של כל פרשה הוא ע״ש‬
‫להבחינה מפרשיות אחרות‪ ,‬אלא( כי הוא מבטא את‬ ‫התחלתה‪ ,‬אבל מכיון שמנהג ישראל הוא לקראן כד‪,‬‬
‫תוכנה של הפרשה‪ ,‬את ענינה הבללי שבו היא נבדלת‬ ‫שמנהג ישראל תורה היא^ ובתורה כל הענינים הם‬
‫משאר כל הפרשיות‪.‬‬ ‫בתכלית הדיוק‪ ,‬הרי מובן ששמה של כל פרשה ופרשה‬
‫וצריך להבין‪ :‬לבד זאת שבתיבת ״תרומה״ אינו‬ ‫מבטא את התוכן המיוחד של הפרשה הלזונ‪:‬‬
‫מתבטא‪ ,‬לכאורה‪ ,‬תוכנה של כל הפרשה )כדלקמן‬ ‫וכמובן גם מתורת הבעש״ט ‘ בנוגע לעניני העולם‬
‫סעיף ב(‪ ,‬הרי עוד יותר‪ :‬הענין ד״תרומה״ אינו חידוש‬ ‫בכלל‪ ,‬ש״שמו אשר יקראו לו בלה״ק״ הוא חיותו של‬
‫שבפרשה זו דוקא‪ ,‬שהרי ישנם כמה מיני תרומה‪,‬‬ ‫הדבר )ובמילא הוא מרמז על תוכנו(‪.‬‬
‫ובלשון חז״לי ״עשר תרומות הן״‪ ,‬ובפרשה זו מדובר‬ ‫וענין זה‪ ,‬ששם הפרשה אינו סתם לסימנא‬
‫של תרומה בלבד — התרומה למלאכת‬ ‫ע״ד מין אחד‬ ‫בעלמא‪ ,‬מוכח הוא גם משם פרשת ״תרומה״ ’‪ :‬באם‬
‫המשבן )ואפילו לפי דרשת חז״ל*‪ ,‬הרי )רק( ״ג‬ ‫נאמר ששם הפרשה הוא רק על שם התחלתה ]אלא‬
‫תרומות אמורות כאן״(‪ :‬ובפרט ש״תרומה״ סתם‪ ,‬היא‬ ‫שמכיון שהשם צריך לתת היכר בין פרשה אחת‬
‫התרומה הניתנת לכהך — א״כ איך אפשר לומר‬ ‫לשני׳‪ ,‬לכן עפ״י הרוב אי אפשר להשתמש לצורך השם‬
‫שהשם ״תרומה״ יש בו התוכן המיוחד של )כל(‬ ‫בהתיבה הראשונה )או התיבות הראשונות( ממש של‬
‫הפרשה הלזו‪ ,‬כשענין התרומה — תרומה סתם —‬ ‫פרשה )כי בכמה פרשיות הן שוות‪ ,‬לדוגמא‪ :‬אלה‬
‫מדובר בפרשיות אחרות שבתורה )ביותר אריכות״׳‬ ‫תולדות‪ ,‬ויאמר ה׳ וכיו״ב(‪ ,‬ולכן בהכרח לבחור בתיבה‬
‫מאשר ע״ד תרומת המשכן בפ׳ תרומה(?‬ ‫הכתובה בסמיכות להתחלת הפרשה‪ ,‬ובזה יהי׳ היכר‬
‫ועוד‪ :‬בפשטות‪ ,‬התוכן המיוחד שבפרשה זו‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בין פרשה זו לשאר הפרשיות[ —‬
‫הוא — הציווי על מלאכת עשיית ובנין המשכן‪.‬‬ ‫עפי״ז הי׳ צריך לקרוא לפרשה זו )לא בשם‬
‫ולכאורה ענין זה אינו מתבטא בלל בתיבת ״תרומה״‪,‬‬ ‫״תרומה״‪ ,‬אלא בתיבת( ״ויקחו״« הכתובה לפגי׳ והיא‬
‫המורה רק על ההפרשה והנדבה של ישראל לצורך‬ ‫יותר קרובה להתחלת הפרשה‪.‬‬
‫המשכן — ״ועשו לי‬ ‫המשכן‪ ,‬אבל לא על עשיית‬
‫מקדש״‪ :‬א״כ איך אפשר לומר שתוכן הסדרה —‬
‫ראה לקו״ש ח״ה ע׳ ‪ 57‬ואילך‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫עשיית המשכן — מתבטא ע״י)תיבת( ״תרומה״?‬ ‫ראה ירושלמי פסחים פ״ד ה״א‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫השאלה בזה עוד יותר חזקה‪ :‬לכאורה הי׳ מתאים‬ ‫להעיר ממדרש תדשא פ״ב‪ :‬בכל הספרים הקדושים יש בהן‬ ‫ו(‬
‫חכמה ובינה ודיעה למה נכתבו ונקרא שמם כר למה נקרא שמו‬
‫הפרשה תהי׳ בהכתוב״ ״ועשו לי‬ ‫יותר‪ ,‬שהתחלת‬
‫בראשית כר‪.‬‬
‫מקדש גו״‪ ,‬שזהו הנקודה יסוד והקדמה לכל הציוויים‬
‫ראה שער היחוד והאמונה פ״א‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫שבפרשה‪ ,‬כולל גם הציווי ״ויקחו לי תרומה״)שהוא‬ ‫עוד הוכחה לזה — מם׳ נח ותולדות‪ ,‬כמשנ״ת במ״א )ראה‬ ‫‪(5‬‬
‫לצורך קיום הציווי ״ועשו לי מקדש״(; א״כ הי׳ צריך‬ ‫לקו״ש ח״ה ע׳ ‪ 354‬ואילך‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫עד״ז נקרא ברמב״ם בסדר תפלות שלו )»ויקחו לי״(‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫ובראב״ע ריש הפרשה‪ :‬בפרשת ויקחו לי תרומה‪ .‬אבל במנהג ישראל‬
‫ברייתא דמלאבת המשכן בתחלתה‪ .‬יל״ש תרומה עה״פ‪.‬‬ ‫‪(7‬‬ ‫בכו״ב מקומות )ברובם(‪ ,‬בכל החומשים שראיתי וכר נקרא —‬
‫וראה פי׳ הר״א בן הרמב״ם ריש תרומה‪.‬‬ ‫תרומה‪ .‬וראה עד״ז בכמה סדרות‪ ,‬דנקראות ברמב״ם וראשונים‬
‫ירושלמי שקלים פ״א ה״א‪ .‬פרש״י ר״פ תרומה ״אמרו‬ ‫‪(8‬‬ ‫באופן א׳ )ובב׳ תיבות( ובמנהג ישראל )בדורות אחרונים?( בשם‬
‫רבותינו״‪.‬‬ ‫אחר )ובתיבה אחת(‪ ,‬ולדוגמא‪ :‬״ואתה תצוה״‪» ,‬תצוה״ )הובא ונת׳‬
‫בברייתא דמלאכת המשכן שם‪ :‬תרומה גדולה‪ .‬אבל ביל״ש‬ ‫‪(9‬‬ ‫בלקו״ש חט״ז ע׳ ‪ ,342‬וש״נ(; ״פקודי״‪ ,‬״אלה פ קודי״)ר א ה לקו״ש‬
‫שם‪ :‬מתחיל תרומה )סתם(‪ ,‬תרומת מעשר‪ .‬וב״ה להלן בברייתא שם‬ ‫חכ״א ע׳ ‪ 250‬הערה ‪ ;( 3‬״זאת תהי׳״‪ ,‬״מצורע״)רא ה לקו״ש ח״ז ע׳‬
‫כשמתחיל לפרט‪ :‬תרומה תרומת מעשר כו׳ לבהנים‪.‬‬ ‫‪ 103,100‬ואילך(‪ :‬״ויקח קרח״‪ ,‬״קרח״)לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ . 191‬וש״נ(‪:‬‬
‫ראה בס״פ קרח‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫״ראשי המטות״‪ ,‬״מטות״‪ :‬״אלה מסעי״‪ ,‬״מסעי״)לקו״ש חי״ח ע׳ ‪.382‬‬
‫כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫וש״נ(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫סלד‬
‫אינו מרומז אפילו זה שנדבת המשכן ״מגיעה״ אל‬ ‫להיות כתוב בתחלה ״וידבר גו׳ ועשו לי מקדש גר״‬
‫הקב״ה ונעשית שלו‪ ,‬אלא רק הפרשת האדם בלבדי׳?‬ ‫ורק לאח״ז הציוויים איך לקיים את זה בפועל‪ :‬״ויקחו‬
‫לי תרומה גו׳״ — נדבת המשכן‪ ,‬ו)לאח״ז( איך לבנות‬
‫ויובן זה בהקדים שאלה כללית בהענין‪ :‬לשם‬ ‫ג‪.‬‬
‫את המשכף׳‪.‬‬
‫מה מספרת התורה באריכות הכי גדולה ע״ד תרומת‬
‫המשכן עשיית קרשי המשכן היריעות וכו׳? — וע״ד‬ ‫לי‬ ‫״ויקחו‬ ‫הציווי‬ ‫מקדים את‬ ‫שהכתוב‬ ‫מזה‬
‫שאלת חז״לי׳ ״מאי דהוה הוה״? הרי התורה אומרת‬ ‫תרומה״ לפני הכתוב ״ועשו לי מקדש״ משמע להיפך‪,‬‬
‫בעצמה שהמשכן הוא עראי כמש״נ״^ ״ואהי׳ מתהלך‬ ‫שןהתיבה( ״תרומה״ מבטאת את תוכן ענין המשכן‬
‫באהל ובמשכן״‪ ,‬והוא ציווי רק ״לפי שעה׳׳ כמו‬ ‫יותר מאשר הכתוב ״ועשו לי מקדש״!‬
‫שנאמר ” כי לא באתם עד עתה וגו׳״‪ ,‬והציווי לדורות‬ ‫ויתירה מזו‪ :‬לכאורה ענין המשכן הוא היפך מענין‬
‫הוא בנין המקדש בירושלים ”‪ ,‬בית העולמים — א״כ‬ ‫התרומה‪ :‬ענינו של המשכן הוא כשמו — )ע״ש(‬
‫מה הם נוגעים ליהודים לדורות בכל הזמנים ובכל‬ ‫״ושכנתי״ בתוכם״י׳‪ ,‬היינו)לא עשיית המשכן‪ ,‬״ועשו‬
‫המקומות ”‪ ,‬הפרטים של המשכן גם לאחרי שהמשכן‬ ‫לי מקדש״‪ ,‬אלא( השראת השכינה בתוך המשכן‪ ,‬וכל‬
‫נגנז״ ובמקומו נבנה בית המקדש?‬ ‫זמן שעדיין אין שם ה״ושכנתי״ של השכינה )הרי למרות‬
‫בשלמא הסיפור )והדינים( ע״ד הבנין של בתי‬ ‫שכבר גמרו לעשות את הבנין כולו( אינו נקרא עדיין‬
‫המקדשות‪ ,‬הרי אע״פ שגם הם נחרבו‪ ,‬זהו ענין‬ ‫משכן )לאמיתתו(“׳‪.‬‬
‫שיהודים צריכים לדעת בשייכות להמקדש דלעתיד‪ ,‬כי‬ ‫והשראת השכינה שבמשכן אינה יכולה להיות‬
‫רוב ועיקר הבנין דלעתיד מיוסד על סדר הבנין דבית‬ ‫נפעלת אלא ע״י רצונו וכחו הכל יכול‪ ,‬וכמאמר‬
‫ראשון ושני ”‪ :‬אבל מה נוגע עתה לדעת את כל‬ ‫שלמהי■׳‪ :‬״הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף‬
‫הפרטים של תרומת ועשיית המשכן ” ?‬ ‫כי הבית הזה״־״ )שזוהי תמי׳ קיימת‪ ,‬ששכינתו ית׳‬
‫עוד יותר‪ :‬בנוגע לבית המקדש הרי הקריאה‬ ‫הבלתי מוגבלת‪ ,‬אשר ״השמים ושמי השמים — כולל‬
‫והלימוד של פרטי בנין הבית הם לא רק הכנה‬ ‫עולמות העליונים — לא יכלכלוך״‪ ,‬נמשכת ושורה‬
‫והכשרה להבנין דלעתיד בלבד‪ ,‬מהטעם ש״כשיבנה‬ ‫ושוכנת ״בבית הזה״(‪ ,‬שבזה מודגש‪ ,‬שזה יכול להיות‬
‫במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא‬ ‫נפעל רק מצד כחו ית׳ הבלתי מוגבל״‪ ,‬ולא מצד כתו‬
‫כו׳״ ”‪ ,‬אלא יתר על כן‪ :‬ע״י הקריאה והלימוד של‬ ‫ופעולתו של האדם למטה —‬
‫ותוכנה של תיבת ״תרומה״‪,‬‬ ‫פירושה‬ ‫משא״כ‬
‫שאדרבה‪ ,‬הם מדגישים )לא את השראת והמשכת‬
‫האלקות במקדש הבאה מצד למעלה‪ ,‬אלא( מה שהאדם‬
‫כפרש״י עה״פ ד״ה תרומה ״הפרשה״ )וכן הוא בת״א‬ ‫‪( 18‬‬
‫ותיב״ע כאן(‪ .‬וההמשך בפרש׳׳י‪ :‬״יפרישו לי מממונם נדבה״‪ ,‬היינו‬ ‫עושה בזה; ועוד יותר‪ :‬בתיבת ״תרומה״)לא ״מקדש״(‬
‫בפי׳ הכתוב ״ויקחו לי תרומה — לי לשמי״‪ .‬וראה בארוכה לקו״ש‬
‫חט״ז ע׳ ‪ 284‬ואילך‪.‬‬
‫יומא ה‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫שמואל ב ז‪ ,‬ו‪ .‬ועי׳ פרש׳׳י שם‪ .‬וראה זח״ב רמא‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬
‫לשון הרמב״ם ריש הל׳ בית הבחירה‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫וע׳׳ד מ״ש הרמב״ן ריש תרומה )וראה פי׳ בעקב יוד‪ ,‬ה(‬ ‫‪( 12‬‬
‫ראה יב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬ ‫הטעם ש״הקדים הארון והכפורת״‪ ,‬אף שקדם במעשה הוא עשיית‬
‫ראה רמב״ם שם ה״ג‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬ ‫המשכן את אהלו ואת מכסהו‪ ,‬״כי הוא מוקדם במעלה״ ד״עיקר‬
‫בפרש״י )כה‪ ,‬ט(‪ :‬וכו תעשו לדורו ת אם יאבד אחד מן‬ ‫‪( 24‬‬ ‫החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון״‪.‬‬
‫הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות‬ ‫ראה ראב״ע שם כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(n‬‬
‫וכיורות ומכונות שעשה שלמה בתבנית אלו תעשו אותם‪ .‬אבל זהו‬ ‫ראה פרש״י שמיני ט‪ ,‬כג‪ .‬וראה אוה״ח תרומה כה‪ ,‬ח‬ ‫‪( 14‬‬
‫רק בנוגע לכלי המשכן‪ ,‬אבל לא בנוגע למשכן עצמו‪ .‬ולהעיר‬ ‫סד״ה ונראה שזהו הפי׳ )והחילוק(‪ :‬ועשו לי )ותיכף נעשה( מקדש‪,‬‬
‫מרמב׳׳ן שם‪ :‬ולא ידעתי שיהי׳ זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי‬ ‫וכאשר שרתה בו שכינה — ה״ז משכן‪ .‬וראה כלי יקר )כו‪ ,‬א( ד״ה‬
‫בית עולמים כתבנית אלו‪ .‬וראה רא״ם גו׳׳א ט״ז לפרש״י‪ .‬ובארוכה‬ ‫ואת המשכן תעשה‪.‬‬
‫אוה״ח שם‪.‬‬ ‫מלכים א ח‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪( is‬‬
‫סוטה ט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(2s‬‬ ‫ועד״ז אמר משה לגבי המשכן — ראה פסיקתא דר״כ‬ ‫‪( 16‬‬
‫מדות‪.‬‬ ‫בנוגע למס׳‬ ‫לפיה״מ‬ ‫בהקדמתו‬ ‫רמב״ם‬ ‫ראה‬ ‫‪( 26‬‬ ‫פ״ב‪ .‬סוף פ״ו‪ .‬פס״ר ספט״ז‪ .‬תנחומא תשא יו״ד )ועוד(‪.‬‬
‫ובפתיחה למס׳ מדות מתוי׳׳ט‪.‬‬ ‫וראה אוה״ת ויצא קעח‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ביאוה״ז )להצ״צ( ויצא‬ ‫‪( 17‬‬
‫וראה בארובה אוה״ח שם‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫ע׳ קד ואילך‪ .‬ספר המאמרים פר״ת ס״ע קפג ואילך‪ .‬ד״ה רב ברכי׳‬
‫ל׳ הרמב״ם בפיה״מ שם‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬ ‫ופ״ג( וד״ה האומנם תרמ״ג‪.‬‬
‫קלה‬ ‫שיחה ג‪ :‬המשכן — השראת השכינה‬
‫ומזה מובן גם בנוגע להלימוד והקריאה ב״צורת‬ ‫צורת הבית הרי — כמו שאמר הקב״ה — ״אני מעלה‬
‫הבית״‪ :‬כדי שיופעל בשלימות הענין ד״כאילו הם‬ ‫עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית״ ” )וכביאור‬
‫עוסקין בבנין הבית״)דבית המקדש(‪ ,‬אינו מספיק לזה‬ ‫חז״ל ” פועלים עי״ז שלא יהי׳ ״בנין ביתי בטל״ ”( —‬
‫הקריאה והלימוד בתורת הבית‪ ,‬אלא בתחלה תהי׳‬ ‫במה דברים אמורים כשהקריאה והלימוד הם‬
‫הקריאה והלימוד של צורת המשכן — גם של הפרטים‬ ‫בהענינים של בנין ביח המקדש‪ ,‬שבנינו היא מצוה‬
‫שאינם נמצאים במקדש; ורק לאחרי זה יכול להיות‬ ‫לדורות )ורק שבפועל אי אפשר לבנותו עתה(ינ‪:‬‬
‫נפעל )ע״י הקריאה בצורת הבית( הענין ד״אני מעלה‬ ‫משא״כ המשכן הרי הי׳ ציווי רק לדורו בלבד‪.‬‬
‫עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית״ ”‪.‬‬
‫לכאורה הי׳ אפשר לתרץ‪ ,‬עפ״י מה שנתבאר‬ ‫ד‪.‬‬
‫אבל זה אינו מספיק‪ ,‬כי מאחר שהתורה היא‬ ‫בארוכה״‪ ,‬שהציווי ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״‪,‬‬
‫נצחית״■׳‪ ,‬הרי כשם שבפועל הי׳ זמן ומצב שהמשכן‬ ‫למרות שנאמר בנוגע לבנין המשכן‪ ,‬הרי הוא ציווי‬
‫עמד בפני עצמו‪ ,‬ומצות ה״ועשו לי מקדש״ נתקיימה‬ ‫לדורות לבנות ״בית לה״׳יי‪ — -‬ציווי על כל בתי‬
‫ע״י בניו המשכן‪ ,‬צריך לומר‪ ,‬שגם ענין זה הוא נצחי יי‬ ‫המקדשות כולל המקדש דלעתיד )היינו שהציווי על‬
‫— שישנה ההוראה ומעמד ומצב ברוחניות מהענין‬ ‫כל בתי המקדשות למדים מהציווי שעל בנין המשכן(‪.‬‬
‫והקיום של בנין המשכףי‪ ,‬כמו שהוא בפני עצמוני‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬אע״פ שהציור והפרטים של מדת ארכו‬
‫ה‪ .‬והביאור בזה‪:‬‬ ‫ורחבו של ביהמ״ק היו שונים מבמשכן‪ ,‬הרי הענינים‬
‫מצינו‬ ‫למטה‬ ‫השכינה‬ ‫השראת‬ ‫זמן‬ ‫בענין‬ ‫העיקריים שבו היו בדוגמת המשכן )כמבואר‬
‫ונדבת‬ ‫על תרומת‬ ‫מהציווי‬ ‫וכמו כן‬ ‫ברמב״ם״(;‬
‫המשכן‪ ,‬למדים לגבי ביהמ״ק‪ ,‬אשר ״הכל חייבין לבנות‬
‫וי״ל שזה גופא מרומז )עכ״פ( ברמב״ם — בזה שהאריך‬ ‫י<‪( 3‬‬ ‫ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים״ ”‪.‬‬
‫להביא שם ״וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והי׳ לפי‬
‫שעה שנאמר כו׳ כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל כו׳׳׳ —‬ ‫שלפי״ז הרי מובן‪ ,‬שגם הקריאה והלימוד של‬
‫הסדר בהקמת המשכן גלגל שילה• וכן נוב וגבעון עד ל״נבנה‬ ‫מלאכת המשכו שייכת ומסייעת שבנין ביהמ״ק יהי׳‬
‫המקדש בירושלים״‪ ,‬שבזה מבואר לא רק הסדר שהי׳ בקיום המצוה‬ ‫כדבעי‪.‬‬
‫ד״ועשו לי מקדש׳׳)דמאי דהוי הוי( כ״א סדר הלימוד דהל׳ ביהב״ח‪,‬‬
‫ויתירה מזו יש לומר )עכ״פ בפנימיות הענינים(‪:‬‬
‫שקיום מצות בנין ביהמ״ק ע״י שעוסקים בצורת הבית )כנ׳׳ל‬
‫במדרשים‪ ,‬וכמו שמדגיש הרמב״ם בריש ההלכות בהכתוב )תהלים‬ ‫מה שדפועל הי׳ באופן זה‪ ,‬שבתחלה בנו את המשכן‬
‫קכב‪ ,‬ו( שהביא ״שאלו שלום ירושלים גו׳״ — ראה בארוכה לעיל‬ ‫״לפי שעה״)בהזמן ד״עדיין לא באתם עד עתה וגו׳״(‬
‫בהפתיחה סעיף ג( הוא כשלומדים ההלכות על סדר הרמב״ם —‬ ‫ורק לאחרי זהי׳י■ ״בית לדורי הדורות״ ”‪ ,‬זהו מפני שכן‬
‫כולל ומתחיל ע״ד המשכן שעשה משה‪ ,‬גלגל שילה וכו׳‪.‬‬
‫הוא הסדר והאופן של קיום המצוה )מן הקל אל‬
‫תניא רפי״ז‪.‬‬ ‫‪( 40‬‬
‫הכבד(‪ :‬בתחלה משכן)אוהל‪ ,‬עראי( ולא באופן דנחלה‬
‫וכדוגמת מ״ש הצפע״נ)מפענצ״פ פ״ה סי״ב‪ ,‬וש׳־נ( לענין‬ ‫‪(41‬‬
‫במקום‪ ,‬ורק לאחרי זה הי׳ יכול להיות )בית‪ ,‬קביעות‪,‬‬
‫שבועת משה‪ ,‬שהמתפיס בו חל הנדר‪ ,‬אף שהתיר שבועתו‪ ,‬ד״כיון‬
‫שהשבועה כתובה בתורה הוה דבר הנמשך וכאילו השבועה ישנה‬
‫נצחיות( כיח העולמים בירושלים ”‪.‬‬
‫תמיד״‪ ,‬״דכל שכתוב בתורה הדבר הוי נצחי ולא רק מה שהי׳״‪.‬‬
‫ולהעיר מהפי׳ בהגש״פ‪ :‬אלו הכניסנו לארץ ישראל ולא‬ ‫‪(42‬‬ ‫תנחומא צו יד‪ .‬ובכ*מ‪.‬‬ ‫‪f2Q‬‬
‫בנה לנו את בית הבחירה דיינו‪ ,‬שהרי יש להם משכן ובבנין ביהמ״ק‬ ‫ראה בארוכה לעיל בהפתיחה‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫נתוספו עשרה נסים )רשב״ם‪ ,‬כל בו‪ ,‬אבודרהם ועוד(‪.‬‬ ‫ראה אוה״ח שם‪ ,‬ח‪ .‬ובארוכה — לעיל שם‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬
‫נחרב‬ ‫שגם כפשוטו המשכן הוא נצחי )ולא‬ ‫ובפרט‬ ‫‪(43‬‬ ‫בביאור הרמב״ם ריש הל׳ בית הבהירה — ראה לעיל‬ ‫‪( 32‬‬
‫כביהמ״ק( ורק נגנז)סוטה שם•(‪ ,‬ויתירה מזו ארז״ל )יומא עב‪ ,‬סע״א‪.‬‬ ‫סימן ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫סוכה מה‪ ,‬ב( עה״פ )תרומה בו‪ ,‬טו( עצי שטים עומדים —‬ ‫ל׳ הרמב״ם שם‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬
‫״שעומדים לעולם ולעולמי עולמים״‪ ,‬״שישובו״ — ראה פרש״י יומא‬ ‫שם פ״א ה׳׳ה‪ .‬וראה שם פ״ו הי״א‪ .‬פ״ז הי״א‪ .‬ועוד‪ .‬וראה‬ ‫‪( 31‬‬
‫וסוכה שם‪ .‬וראה בחיי תרומה שם‪ .‬וראה תנא דבי אליהו רבה‬ ‫לעיל סימן ב שם )סיו׳׳ד(‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ספכ״ה )כג(; ומפני מה נטמן המשכן עד היום הזה מפני שעשאוהו‬ ‫רמב״ם שם פ״א הי״ב‪,‬‬ ‫‪( 3s‬‬
‫הכשרים בנדבת לבם וקשה לפני הקב״ה להפסיד כל מה שעשו‬ ‫להעיר מזח״ב שם ואוה״ח שם — הטעם בזה שלאחרי‬ ‫‪( 36‬‬
‫המשכן הוצרך להיות משכו שילה לפני בנין ביהמ׳׳ק בירושלים‪.‬‬
‫•( דאה הערה ‪.36‬‬ ‫רמב״ם שם ה״ג‪.‬‬ ‫‪( 37‬‬
‫•( וראה תדכא״ר פי״ח; אשריהן הצדיקים שאץ שונא שולט‬ ‫להעיר ממשנ״ת )לעיל שיחה ב׳ הערה ‪ ,(26‬שהסדר‬ ‫‪( 38‬‬
‫להם ובמעשי ידיהם שכן מצינו במשכן כר אבל במ שכן שעשה‬ ‫דמשכו ביהמ״ק ודשלמה( וביהמ״ק דלעתיד הוא — אור‪ ,‬כלי‪ ,‬דירה‬
‫שלמה שלט בו שונא כו׳‪.‬‬ ‫לעצמותו‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫עניני ביה הבחירה‬ ‫קלו‬
‫של המשכך־‪ ,‬שנהייתה קדושה בהמשכן וחלקיו‪.‬‬ ‫במדרשים שתי דעות‪ .‬למחז״ל אחד נפעל זה במ״ת‪,‬‬
‫בסגנון תורת החסידות ובלשון המדרש הנ״ל‪:‬‬ ‫שאז ״בטלי׳י■ גזירה ראשונה ואמר התחתונים יעלו‬
‫השראת השכינה שבשעת מ״ת היתה מצד למעלה*־ —‬ ‫לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל‬
‫״ואני המחחיל שנאמר וירד ה׳ על ה״ס״; ומאחר‬ ‫שנאמרי‘ וירד ה׳ על הר סיני‘ ‪ /‬וכתיב ’^ ואל משה‬
‫שהמכוון שב״העליונים ירדו לתחתונים״ הוא‪,‬‬ ‫אמר עלה אל ה׳״; ובמקום אחר אמרו חז״ל*‪ /‬״אימתי‬
‫שה״תחתונים יעלו לעליונים״)שהעולם יהי׳ לדירה לו‬ ‫שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכר׳״־‪.‬‬
‫ית׳(‪ ,‬ולמעלה הרי ״אין כח חסר פועל״י־ — נעשו‬ ‫ומובן דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי‪:‬‬
‫התחתונים דירה לו ית׳״‘ )שלכן מצינו שהקול של‬ ‫השראת השכינה במ״ת היתה מחמת ש״אני המתחיל‬
‫עשה״ד בא מכל ארבע רוחות העולם ומשמים וארץ “‪,‬‬ ‫וירד ה׳ על ה״ם״‪ ,‬ומכיון שזה הי׳ מצד למעלה‪ ,‬יצא‬
‫דהיינו שהעולם ״צעק״ ופירסם את הענין של ״אנכי ה׳‬ ‫מזה‪ ,‬שלמרות שבשעת מעשה כשירד ה׳ על ההר‪ ,‬אז‬
‫אלקיד״(‪.‬‬ ‫״כל הנוגע בהר מות יומת״״י‪ ,‬שישנה קדושה בהגשמי‬
‫אבל הרי שלימות הכוונה היא‪ ,‬שהתחתונים יהיו‬ ‫של הר סיני‪ ,‬הרי ״במשוך היובל״ — שהוא ״סימן‬
‫לדירה להקב״ה לא רק ע״י ה״פועל״ המתהווה מצד‬ ‫סילוק שכינה״ — ״המה יעלו בהר׳״־‪ ,‬שהר סיני נשאר‬
‫כחו ית׳)שאינו חסר פועל(‪ ,‬אבל עדיין אין בזה ה״קב‬ ‫כמקודם‪ ,‬חןל»‪.‬‬
‫שלו״ “‪ ,‬עשיית התחתון‪ ,‬אלא שיהי׳ ״פועל״ הנעשה‬ ‫משא״כ השראת השכינה שבמשכן היתה ע״י‬
‫ע״י התחתון‪ ,‬שהאדם בעבודתו יעשה מהעוה״ז דירה‬ ‫״זעשז לי מקדש״‪ ,‬ע״י עשיית בנ״י )וכמודגש בכתוב‬
‫לו ית׳‪.‬‬ ‫כאן גם בפרטי המשכן וכלים‪ :‬ועשוי־‪ ,‬ואת המשכן‬
‫וזהו החידוש שבהמשכו לגבי מ״ת — שאת‬ ‫תעשה ‘־‪ ,‬וכו׳(‪ ,‬ומאחר שהשראת השכינה באה ע״י‬
‫ה״ושכנתי בתוכם״ המשיכו ישראל ע״י עבודתם — ע״י‬ ‫עשיית האדם־־‪ ,‬נקבעה הקדושה׳׳־ בהחפצא )הגשם(‬
‫״ועשו לי מקדש״‪.‬‬
‫הכשרים בנדבת לבם ולעתיד יבא הקב׳׳ה וישרה בתוכו כמדה‬

‫מקדש ושכנתי בתוכם‪ .‬ולהעיר מל׳ רש״י פ קודי)ל ט‪ ,‬מג( ש מיני) ט‪,‬‬ ‫הראשונה שנאמר בו׳ באתי לגני גו׳ וראה לעיל סימן ב‪ .‬להלן שיחה‬
‫כג(‪ :‬יה״ר שתשרה שכינה במע שה ידיכם‪.‬‬ ‫ד בארוכה‪.‬‬
‫ראה גם בהנסמן לעיל ח״א סט״ו בהע׳ ‪) 33‬וש״נ( עד״ז‬ ‫‪( 56‬‬ ‫שמו״ר פי״ב‪ ,‬ג‪ .‬תנחומא וארא טו‪.‬‬ ‫‪(44‬‬
‫לגבי קדושת א״י‪ ,‬שחלות הקדושה בארץ נקבעה דוקא ע״י מעשה‬ ‫יתרו יט‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( is‬‬
‫הכיבוש‪ .‬וגם בנוגע לקדושת המקודש וירושלים מפני השכינה‬ ‫ולפי פי׳ המת״כ כ״ה הכוונה בב״ר פי״ט‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬
‫ושכינה אינה בטלה )רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ו הט״ז( קביעת הקדושה‬ ‫משפטים כד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 47‬‬
‫בהמקום היא מצד מעשה הקידוש שקדשה שלמה‪ .‬וראה גם לעיל‬ ‫במדב״ר פי״ג‪ ,‬ב‪ .‬פי״ב‪ ,‬ו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(48‬‬
‫ח״א סימן ו בסופו‪.‬‬ ‫ובלקו״ת צו י‪ ,‬ד; ומעשה המשכן הוא תיקון לזה להיות‬ ‫<‪(4‬‬
‫‪4‬‬
‫ואולי י״ל שזהו החילוק בין הענין דה שראח השכינה )שזה‬ ‫‪(57‬‬ ‫דירה בתחתונים כו׳ וכמ׳׳ש ברבות בראשית פי״ט כו׳‪ .‬וראה רד״ה‬
‫הי׳ במ״ת( ל״ו שכנחי בתוכם״ שע״ש נק׳ משכן ) ר א ה תניא פמ״א )נז‪,‬‬ ‫באתי לגני השי׳׳ת‪.‬‬
‫ב(‪ .‬אגה״ק סכ״ג )קלו‪ ,‬א((‪ .‬ולהעיר מפלוגתת הראשונים בהשראת‬ ‫יתרו שם‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪( so‬‬
‫השכינה במקום המקדש והביאור בזה )בהם׳ שבהערה ‪ , 17‬וש״נ(‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬יג ובפרש״י‪.‬‬ ‫‪( s1‬‬
‫ראה לקו״ת ראה כח‪ ,‬ב‪ .‬המשך תער״ב שם ע׳ תתקל‬ ‫‪( 58‬‬ ‫לבד בנ״י שפסקה זוהמתן)שבת קמו‪ ,‬א‪ .‬וש״נ( גם לאחרי‬ ‫‪( s2‬‬
‫ואילר‪ .‬וראה לקו״ש ח״ח ע׳ ‪ 23‬ואילך‪.‬‬ ‫במשור היובל ולתמיד )ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקלא(‪ .‬ואף‬
‫ראה פרדס שי״א פ״ג — הובא ונת׳ כסהמ״צ לר‪,‬צ״צ מצות‬ ‫‪( 59‬‬ ‫שע״י חטא העגל חזרה )זח״א נב‪ ,‬ב‪ .‬קכו‪ ,‬ב‪ .‬ח״ב קצג‪ ,‬סע״ב( לא‬
‫האמנת אלקות פי״א‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ ה ואילך‪ .‬קלט ואילך )וראה‬ ‫חזרה לג מרי)כד מוכ ח בשבת וכו׳ שם‪ .‬וראה נצוצי אורות לזח״ג יד‪,‬‬
‫בהוספות שם ע׳ תרד ואילך — בהוצאת קה״ת תשל״ו(‪ .‬ד״ה שובה‬ ‫ב‪ .‬לקו״ש חי״א ע׳ ‪ .( 10‬ולהעיר מהדיוק חזרה ולא שהוא דבר חדש‪.‬‬
‫וד״ה ולקחתם אעת״ר‪.‬‬ ‫ועצ״ע‪.‬‬
‫וראה לקו״ש חי״ט ע׳ ‪ 5‬־‪ , 194‬שזה נעשה בתחלת הבריאה‬ ‫‪(60‬‬ ‫מתחיל מהארון )תרומה כה‪ ,‬יו״ד ואילך( ״ועשו ארוך‪,‬‬ ‫?‪(s‬‬
‫מצד נתאווה הקב״ה כו׳‪.‬‬ ‫״ועשית בדי״‪ ,‬״ועשית כפורת גו״׳‪ ,‬וכן בכל פרטי הכלים‪ .‬והקרשים‬
‫תנחומא שמות כה‪ .‬שמו״ר פ״ה‪ ,‬ט‪ .‬הובא ברש״י יתרו ב‪,‬‬ ‫‪(61‬‬ ‫)כו‪ ,‬טו ואילד(‪.‬‬
‫ב‪ .‬תניא פל״ו‪.‬‬ ‫כו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( s-i‬‬
‫ב״מ לח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(62‬‬ ‫להעיר מאבות דר״נ )פי״א(; גדולה מלאכה שאף הקב״ה‬ ‫‪( ss‬‬
‫לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה• שנאמר ועשו לי‬
‫היתה דיס מנ פ ר שיי שם(‪ .‬פרש־י שם לז‪ ,‬א‪ :‬שנתן נפשו על‬
‫המלאכה‪ .‬פקודי לט‪ ,‬לב ובפרש״י שם‪ :‬ויעשו בני ישראל את‬ ‫•{ דכולל כל כנ״י ראה ויקהל לו‪ ,‬ד‪ :‬העושים את כל מלאכת‬
‫המלאכה גר‪.‬‬ ‫הקודש איש איש ממלאכתו אשר המה עושים‪ .‬שם‪ ,‬ז‪ :‬והמלאכה‬
‫קלז‬ ‫שיחה ג‪ :‬המשפן — השראת השפינה‬
‫הבירור והעלי׳ של העולם אלא זה מתבטא גם באופן‬ ‫ובזה יובן הטעם שהכתוב מקדים את הענין של‬
‫הביטול הנפעל ע״י השראת השכינה‪:‬‬ ‫״ויקחו לי תרומה״ — כי עניו הלזה‪ ,‬שהשראת השכינה‬
‫כשזה בא מצד למעלה‪ ,‬זה פועל ביטול במציאות‬

‫ישראל‪ ,‬מתבטא בעניו‬ ‫)במשכן( באה ע״י עבודת‬
‫התרומה‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫העולם )כי גילוי השכינה אינו נותן מקום למציאות‬
‫שאינה אלקות(‪ ,‬וכמחז״לי■׳)במ״ת(‪ :‬צפור לא צווח כו׳‬ ‫ב״תרומה״ יש שני פירושים‪ :‬א( פירוש רש״ינ‪6‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫שור לא געה‪ :‬משא״כ הביטול שמצד השראת השכינה‬ ‫ב( הרמה״ ‘‪ .‬ושני הפירושים הללו הקשורים‬ ‫הפרשה‪.‬‬
‫הנפעל ע״י עבודת ופעולת האדם )ובפרט בתחילת‬ ‫זב״ז‪ ,‬הרי לא זו בלבד שהם מסבירים שההרמה‬
‫העבודה‪ ,‬כשמתחילים ״לבנות את המשכן״(‪ ,‬זהו רק‬ ‫)מהעולם )ועניניו‪ :‬זהב וכסף גו׳(( לאלקות נפעלת ע״י‬
‫ענין של ״הפרשה״ — הוא לוקח ממציאותו ומוסר‬ ‫עבודת האדם‪ ,‬אלא שהם גם מתארים את אופן‬
‫ונותן את זה‪ ,‬מרים את זה )למעלה מעצמו( להקב״ה‪,‬‬ ‫העבודה והעלי׳‪:‬‬
‫אבל אי״ז באופן שהוא מבטל בתכלית‪ ,‬שולל את עצם‬
‫תיבת ״תרומה״ — הפרשה — מדגישה‪ ,‬שלא כל‬
‫אינו יכול לשלול‬ ‫המציאות שלו‪ ,‬כי אדם מצד עצמו‬ ‫מה שיש לו נותן האדם‪ ,‬אלא הוא מפריש )חלק(‬
‫ולבטל לגמרי את עצם המציאות שלו‪.‬‬
‫מנכסיו והוא מריס את זה‪ ,‬נותן ללמעלה‪ ,‬להקב״ה ״לי‬
‫תורה — ביטול‬ ‫באותיות כלליות יותר‪ :‬במתן‬ ‫— לשמי״‪.05‬‬
‫המשכן — הזדככות התחתון‪.‬‬ ‫התחתון‪ ,‬בעשיית‬ ‫ויש חילוק בין שני אופני השראת השכינה הנ״ל‪:‬‬
‫ז‪ .‬וזהו הטעם שהתורה מונה את כל י״ג״י)ט״ויי(‬ ‫כשההמשכה היא מצד למעלה — כבמ״ת — אז‬
‫כי‬ ‫המשכן‪,‬‬ ‫למלאכת‬ ‫שבהתרומה‬ ‫הדברים‬ ‫פרטי‬ ‫השראת השכינה היא באופן שוה בכל חלקי העולם‪.‬‬
‫בעבודת האדם לעשות מעניני העולם דירה לו ית׳גי‪,‬‬ ‫משא״כ כשהשראת השכינה נפעלת ע״י עבודת‬
‫העבודה והעלי׳ של כל חלק מהעולם הוא באופן‬ ‫ופעולת התחתון‪ ,‬המטה‪ ,‬אז ישנו החילוק לפי דרגת‬
‫אחריי — זהו סוג של תרומה בפני עצמו)הן בהפרשה‬ ‫נדיב לכו וזהו בסדר והדרגה‪ ,‬מן הקל אל הכבד‪:‬‬
‫הן בהרמה(‪.‬‬ ‫״תחתונים״ שאינם )בטלים ל(אלקות‪ ,‬והיהודי בעבודתו‬
‫ועפי״ז מובן מה שהתורה מקדימה את הציווי‬ ‫חלק‬ ‫תפסת “(‬ ‫לא‬ ‫מרובה‬ ‫)תפסת‬ ‫מהם‬ ‫מפריש‬
‫״ויקחו לי תרומה״ לפני ״ועשו לי מקדש״‪ ,‬ומה ששם‬ ‫)מהעולם( ומרים אותו‪ ,‬מגביהו להקב״ה‪ .‬ולאח״ז הוא‬
‫הולך מדרגא לדרגא‪ ,‬והוא מפריש ומרים עוד חלק‬
‫)יותר כבד( מהעולם״‪ ,‬עד שכל העולם יהי׳ דירה‬
‫שמו״ר ספכ״ט‪.‬‬ ‫פ‪(6‬‬ ‫להקב״ה ע״י עבודתו “‪.‬‬
‫פרש״י ריש תרומה )ודעת זקנים מבעה״ת(‪ .‬תנחומא שם‬ ‫‪( 7n‬‬
‫והאופן של‬ ‫והחילוק הנ״ל הוא לא רק בהסדר‬
‫ה‪ .‬שהש״ר פ״ד‪ ,‬יג‪ .‬זח״ב קמח‪ ,‬א‪.‬‬
‫בחיי כה‪ ,‬ז‪ .‬כלי יקר תרומה שם‪ ,‬ג‪ .‬וראה זח״ב קלה‪ ,‬א‪— .‬‬ ‫‪( 71‬‬
‫ובראב״ע )כה‪ ,‬ג( טז• דברים! — וראה רא״ם וחזקוני‪ ,‬וראה אוה״ת‬
‫)תרומה ע׳ א׳שפג‪ .‬א׳שצ‪ .‬א׳תי‪ .‬א׳תיד(‪ .‬תיווך ב׳ הדיעות‪ .‬ועד״ז‬
‫ובתרגומים שם‪ ,‬כנ״ל הערה ‪. 18‬‬ ‫‪(68‬‬
‫ברע״ב וש״ך עה״ת שם‪.‬‬
‫זהר תרומה קמז‪ ,‬א‪ .‬וראה לקו״ש חט״ז שבהערה ‪. 18‬‬ ‫‪(64‬‬
‫ראה לעיל שיחה א סעיף ו ואילך‪.‬‬ ‫‪( 72‬‬
‫פרש״י ריש תרומה‪ .‬וראה לקו״ש שם‪.‬‬ ‫‪(6s‬‬
‫ראה לקו״ש חי״א ע׳ ‪ 112‬ואילך‪.‬‬ ‫‪(73‬‬
‫חגיגה יז‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(66‬‬
‫ע״פ הנ״ל יש לבאר סדר הפרשיות — יתרו משפטים‬ ‫‪(67‬‬
‫•( מה שמביא לקמן בתרומה )כה‪ ,‬מ( בשם הגאון )הרס״ג•(‬ ‫תרומה )ראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪ :(247‬יתרו הוא פ׳ מתן תורה‪ ,‬המשכה‬
‫שמונה עשר דברים הס ב מ ש כ ך — אינו שייך למנין דידן‪ ,‬כי שם‬ ‫מלמעלה למטה שפעלה )בישראל — גילוי האמונה‪ ,‬ובעולם( ביטול‬
‫הכוונה להדבריס שהיו ב מ ש כן) ר א ה ראב״ע שם לפנ״ז ובפי׳ הקצר‪:‬‬ ‫העולם‪ :‬אחרי מ״ת מתחילה העבודה דבירור העולם לייחד מציאות‬
‫הארון כר אור השכינה בו׳ קרבן עוף ובהמה כר שחיטה כוי(‪ ,‬ולא‬ ‫העולם עם אלקות‪ .‬והסדר בזה הוא‪ ,‬דתחלה הוא פ׳ מ שפטים )מצות‬
‫הדברים של תרומת )נדבת( המשכן )שמהם נעשה המ שכן וכליו(‪.‬‬ ‫שכליות(‪ ,‬הפעולה ב)שכל( האדם‪ ,‬שנעשה ‪,‬יחוד נפלא״ עם חכמתו‬
‫ית' ותניא פ״ה(‪ ,‬ואח״ב פ׳ תרומה — בירור והעלי׳ דעניני הע‪ 1‬לם‪.‬‬
‫*( י״א שהכוונה לרב האי גאץ על סמך שנמצאו ביטוים‬ ‫וראה לעיל שיחה א׳ סעיף ז‪.‬‬
‫דומים להנ״ל בשו״ת רה״ג שהובאה בפי׳ הר״מ בוטריל לס״י‬ ‫ראה לקו״ש )שנסמן לקמן הערה ‪ ( 75‬יתירה מזו‪ ,‬שי״ל‬ ‫‪(68‬‬
‫פ״ד מ״ב‪ .‬ותמוה ביותר — לאחר שבריבוי מקומות בהראב״ע‬ ‫שבהפרשת ונתינת מתנות כהונה מתבטאת שלימות הענין דדירה‬
‫מובא ״הגאון״ ולד־ ה הכוונה להרס״ג‪ .‬ואפילו את״לשהרה״ג פי׳‬ ‫בתחתונים‪ ,‬בהחלק הנשאר ברשות האדם‪ ,‬שמשתמש בזה לא מפני‬
‫כך אין זו הוכחה כלל שאץ זה פי׳ הרס״ג ולהוציא ״הגאון״‬ ‫שהם נכסיו שלו‪ ,‬אלא לפי שהקב״ה ״הוא הנותן לך״ — נתנו לו‬
‫דכאן — מפי׳ ״הגאץ״ בהראב״ע בכל מקום•‬ ‫וצריך להשתמש בזה כפי י צון הי‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קלח‬
‫)שבירושלים(‪ :‬ביהמ״ק נבנה לאחרי שישראל באו ״אל‬ ‫הפרשה הוא ״תרומה״ — כי עיקר הענין והחידוש‬
‫המנוחה ואל הנחלה״‪ ,‬כשיצאו מהמדבר ובאו למקום‬ ‫שבהפרשה הוא התכלית של הדירה בתחתונים )בבנין‬
‫מושב בנ״א; ובנוהו בארץ )ישראל( עלי׳ נאמר^* ״תמיד‬ ‫המשכן( הנפעל ע״י עבודת האדם ופעולתו‪ ,‬שהסדר‬
‫עיני ה״א בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״‪ ,‬ובארץ‬ ‫בזה הוא מן הקל אל הכבד )הפרשה ותרומה ורק‬
‫ישראל גופא — בירושלים‪ ,‬מקום של יראה שלם ’*‬ ‫לאח״ז — מקדש( — דוקא עי״ז נשלמת הכוונה של‬
‫)שלימות היראה•׳*( ובירושלים עצמה — במקום שהוא‬ ‫בריאת העולם כשלימות‪.‬‬
‫שער השמים'* —‬ ‫וזהו ענין התרומה‪ ,‬השראת השכינה ע״י הפרשת‬
‫לכן ענין המקדש‪ ,‬הדירה לעצמותו‪ ,‬שעושים‬ ‫האדם באופן הנ״ל‪ ,‬לאחרי שזה הי׳ במ״ת מצד הבורא‬
‫מדברים תחתונים‪ ,‬הוא חידוש שאינו בא כולו מצד‬ ‫)ואני המתחיל( — מצד עבודה‪ ,‬ודוקא אז נמשך עיקר‬
‫עבודת האדם‪ ,‬אלא גם מצד ״אשר אבחר״‪ ,‬הבחירה‬ ‫שכינה בתחתוניםי׳י‪.‬‬
‫)והקדושה( האלקית השורה שם ועושה אותה מוכשרת‬ ‫ובזה מובן גם מה ששם הפרשה הוא ״תרומה״‪ ,‬כי‬
‫)יותר( שתיעשה כלי לאלקות‪.‬‬ ‫השלימות והמעלה של כל)ע שר( התרומות״‪ ,‬הוא כמו‬
‫אבל במדבר‪ ,‬שאינה מושב אדם‪ ,‬ואינו ראוי כלל‬ ‫שבא לידי ביטוי בפרשת תרומה‪ ,‬בתרומה הלזו —‬
‫להיות כלי לאלקות; ואדרבה‪ ,‬זהו מדבר העמים**‪ ,‬נחש‬ ‫הפרשה והרמה‪ ,‬שנעשה משכן — השראת השכינה‬
‫שרף ועקרב וצמאון אשר אין מיםי* — עשיית המשכן‬ ‫ע״י פעולת ועבודת האדם‪.‬‬
‫שם )עשיית הדירה שם להקב״ה( היא אך ורק מצד‬
‫עפי״ז יש לבאר איך שגם בנין ומצב המשכן‬ ‫ח‪.‬‬
‫עבודת האדם‪ ,‬באופן של תרומה‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫בפנ״ע )לא רק בתור הכנה והקדמה לבית המקדש(‬
‫את‬ ‫לוקחים‬ ‫המדבר״**‬ ‫מ״מקדש‬ ‫דוקא‬ ‫ולכן‬ ‫הוא ג״כ ענין נצחי״‪ ,‬התורה היא נצחית‪:‬‬
‫בזמן הגלות‪ ,‬כאשר‪,‬‬ ‫ונתינת הכח שגם‬ ‫ההוראה‬
‫מה שאז הותחל ענין התרומה‪ ,‬עבודת המטה‪ ,‬הי׳‬
‫״אותותינו לא ראינו״**‪ ,‬ב״מדבר העמים״ שבזמננו‪,‬‬
‫לא רק מחמת שזה הי׳ לאחרי מ״ת‪ ,‬לאחר ״במשוך‬
‫שאינו נראה שום גילוי אלקות‪ ,‬והחושך כפול ומכופל‪,‬‬
‫היובל״ ” )הסימן לסילוק שכינה״( ובמילא כבר לא‬
‫גם במעמד ומצב כזה ישנו הכח לבנות משכן —‬
‫הורגש אז בגלוי ה״וירד ה׳ על ה״ס״‪ ,‬אלא גם מפני‬
‫ושכנתי בחוכם — להקב״ה‪.‬‬
‫שזה הי׳ במדבר‪:‬‬
‫עפיהנ״ל גם יובן הטעם למה למדים הציווי‬ ‫ט‪.‬‬ ‫מדבר ברוחניות״ הוא מקום )ומצב( אשר ״לא״«‬
‫על בנין המקדש מהמשכן דוקא )כנ״ל סעיף ד׳(‪:‬‬ ‫ישב אדם )העליתי* שעל הכסא( שם״ — אין שם ישב‬
‫כי החידוש שבהשראת השכינה שבמקדש )לגבי‬ ‫— גילוי של אלקות; משא״ב עיר מושב הוא מקום‬
‫מ״ת( הוא זה שהוא נפעל מצד עבודת האדם‪ ,‬וענין זה‬ ‫שישנו גם גילוי אלקות — ישב אדם העליון שם‪.‬‬
‫הי׳ בעיקר ובגילוי יותר במשכן שבמדבר דוקא‪ ,‬וממנו‬ ‫לביהמ״ק‬ ‫המשכן‬ ‫בין‬ ‫החילוק‬ ‫זהו‬ ‫ובכללות‬
‫״למדים״ שזהו עיקר ההדגשה גם במקדש‪.‬‬
‫ועפי״ז יש לבאר בפנימיות הענינים מה שבההלכה‬
‫״והכל חייבין לבנות ולסעד בעצנזן ובממונם אנשים‬
‫ונשים כמקדש המדבר״ מדייק הרמב״ם לקרוא את‬ ‫ראה המשך תער״ב שם )ס״ע תתקלה ואילך(‪ ,‬דגילוי‬ ‫‪( 71‬‬
‫אלקות בדרך פשיטות בדוגמת לעת״ל הי׳ בביהמ״ק שהוא השלימות‬
‫שם המשכן — ״מקדש המדבר״ — למרות שכשהוא‬
‫דוועשו לי מקדש — ( משכן ד״בביהמ״ק הי׳ התפיסה דאלקות‬
‫בפשיטות ומי שהי׳ בביהמק׳׳ד הי׳ בו הרגש אלקות כו׳״‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫משא״ב במ׳׳ת )ראה בהנסמן לעיל הערה ‪.(58‬‬
‫ראה בארוכה לקו׳׳ש חי״ח ע׳ ‪ 221‬ואילך )סעיף ד־ ח(‬ ‫‪(75‬‬
‫עקב יא‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(82‬‬ ‫דשלימות העניז דדירה בתחתונים הנ״ל מתבטאת בהענין דהפר שה‬
‫ב״ר פג״ו‪ ,‬יו׳׳ד‪ .‬תוד״ה הר תענית טז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(8 5‬‬ ‫תרומה וכל מתנות כהונה‪.‬‬
‫לקו״ת ר״ה ם‪ ,‬ב‪ .‬שה׳׳ש ו‪ ,‬ג‪ .‬ובכ׳׳מ‪,‬‬ ‫‪(81‬‬ ‫שעפ״ז יומתק זה שהמשכן הוא קיים לעולם )ראה הערה‬ ‫‪(76‬‬
‫ויצא כח‪ ,‬יז‪ .‬ובמדרז״ל לשם‪.‬‬ ‫‪(85‬‬
‫יחזקאל כ‪ ,‬לה‪ .‬וראה בחיי‪ ,‬אוה׳׳ח ועוד ר״פ מסעי‪ .‬לקו׳׳ת‬ ‫‪(86‬‬ ‫יתרו יט‪ ,‬יב־יג‪.‬‬ ‫‪(77‬‬
‫ר״פ נשא‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫פרש״י שם‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪(78‬‬
‫עקב ח‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪(87‬‬ ‫ראה לקו׳׳ת ראה לב‪ ,‬סע״ב ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪m‬‬
‫ל׳ הרמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״א הי״ב‪.‬‬ ‫‪(88‬‬ ‫ירמי׳ ב‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(80‬‬
‫תהלים עד‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(80‬‬ ‫לקו״ת נשא כ‪ ,‬ג‪ .‬ראה שם‪.‬‬ ‫‪(81‬‬
‫קל ט‬ ‫שיחה ג‪ :‬המשכן — השראת השכינה‬
‫קורה לעת מן העתים‪ ,‬שיהודי מרגיש בעצמו‪,‬‬ ‫מזכיר את המשכן בהלכה קודמת״י אינו כותב הלשון‬
‫שהוא במעמד ומצב של ״מדבר״‪ ,‬״אשר לא ישב אדם‬ ‫״מקדש המדבר״■’‪:‬‬
‫של שום ענין‬ ‫״ישב״‬ ‫שאין אצלו ר״ל‬ ‫—‬ ‫שם״‬ ‫ענין זה שבבנין ביהמ״ק ״לבנות ולסעד בעצמן‬
‫שבקדושה ואלקות‪ ,‬ואז הוא עלול ליפול ליאוש ח״ו —‬ ‫ובממונם״ — עבודת האדם באופן של תרומה — נלקח‬
‫ואדרבה‪ :‬הציווי‬ ‫אומרים לו‪ ,‬שישנו מקדש המדבר‪,‬‬ ‫מן )והוא בדוגמת( ״מקדש המדבר״‪ ,‬״אשר לא ישב‬
‫״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ הותחל והי׳ בפועל‬ ‫אדם שם״‪ ,‬ששם אינו מקום שיש לו שייכות לגילוי‬
‫בהמשכן כשישראל היו)במעמד ומצב של( במדבר‪.‬‬ ‫אלקות והמשכן נעשה אך ורק ע״י עבודת ופעולת‬
‫וע״י שיהודי עושה משכן בהיותו במצב של‬ ‫האדם‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫מדבר‪ ,‬נעשה יתרון האור מן החושך״‪ ,‬עד שהוא מגיע‬ ‫יו״ד‪ .‬זוהי ג״כ ההוראה מענין המשכן ותרומתו‬
‫ל״מדבר דקדושה״ — לבחי׳ ״כי לא אדם הוא״‪,‬‬ ‫לכל אחד בפרט ובכל זמן שהוא נמצא בו‪:‬‬
‫שלמעלה מבחי׳ אדם העליון״‪.‬‬
‫בריש הל׳ בית הבחירה לא כתב )משכן שעשה משה‬ ‫‪(00‬‬

‫קהלת ב‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪(02‬‬ ‫רבינח במרבר‪.‬‬
‫ראה לקו״ת במדבר ד‪ ,‬ג ואילך‪ .‬שה״ש כב‪ ,‬א‪ .‬כג‪ ,‬סע״ב‬ ‫ן ‪(0‬‬ ‫משא׳׳כ לפנ״ז בה׳־ה שכתב ‪,‬כעין קלעי החצר שהיו‬ ‫‪(01‬‬
‫ואילך‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לקמן שיחה ד סעיד יג‪.‬‬ ‫במדבר״‪.‬‬
‫עניני בית הבחידה‬ ‫קמ‬
‫שיחה ד‬
‫נצחיות המשכן והמקדש‬
‫ונפל בסוף הכל ביד אויבים״‪ :‬וכמו״כ )ויותר מזה(‬ ‫אמרו חז״ל׳ עה״פ•׳ ״אלה פקודי המשכן‬ ‫א‪.‬‬
‫במקדש שני — ״לא הי׳ בו גם א' מכל אלה התנאים לא‬ ‫משכן העדות וגו׳״ — דמה שכתוב ״משכן משכן שני‬
‫שרתה בו שכינה ונפל ביד אויבים״‪.‬‬ ‫פעמים״ הוא ״רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין״י‬
‫ןוי״ל שהמקור ע״ז )עכ״פ — לכללות הפירוש(‬ ‫— דבית ראשון ובית שני‪.‬‬
‫הוא מאמר חז״ל בגמרא« ד״לא שלטו שונאיהם״‬ ‫וצריך להבין בזה )כמו שהקשו מפרשיסג(‪ :‬הרי‬
‫במעשי ידי משהי‪ ,‬ולכן ״משנבנה מקדש ראשון נגנז‬ ‫רק אחד משני הפעמים ״משכן משכן״ מיותר )שהרי‬
‫אהל מועד קרשיו קרסיו בריחיו ועמודיו ואדניו״)ולא‬ ‫צריך שיהי׳ כתוב ״משכן״ פעם אחת לגופי׳( — א״כ‬
‫נפלו בידי האויבים(; וע״ז מיוסד הפירוש שמ״ש ״אשר‬ ‫איר אפשר לדרוש ד״משכן משכן שני פעמים״ מרמזים‬
‫פוקד על פי משה הוא טעם על הנצחיות כו׳ של חלקי‬ ‫על שני )החורבנין של שני( מקדשות?‬
‫וכלי המשכן[‪,‬‬ ‫ומשמע מזה גופא‪ ,‬שהלימוד הנ״ל ד״משכן משכן״‬
‫מעלה זו שבמשכן לגבי המקדשות הוא מצד‬ ‫ג‪.‬‬ ‫)אינו דרש מיתורא דקרא‪ ,‬אלא( הוא רמז )בל׳ רש״י(‬
‫פשט המקרא — היינו שלפי הענין כמו שהוא בפשטות‬ ‫היינו‬ ‫״שנחמשכן״‪:‬‬ ‫—‬ ‫״משכן״‬ ‫דתיבת‬ ‫בהכפל‬
‫ובגלוי‪ ,‬דוקא המשכן הוא נצחי )בהיותו מעשי ידי‬ ‫שבהתאם לפירוש הפשוט ד״המשכן משכן״ מדבר‬
‫משה‪ ,‬״אשר פוקד על פי משה״(‪ ,‬משא״כ המקדשות‬ ‫הכתוב אודות המשכן‪ ,‬אלא שביחד עם זה מרמז הלשון‬
‫שנפלו ביד אויבים ונחרבו‪.‬‬ ‫״משכן״ על ענין המשכון — ״משכן משכן שני פעמים״‬
‫מורה על המשכון של שני המקדשות״‪.‬‬
‫אבל מצד הרמז שבכתוב — היינו כמו שהענין‬
‫הוא בפנימיות — גם המקדשות הם נצחיים‪.‬‬ ‫פקודי‬ ‫״אלה‬ ‫שבכתוב‬ ‫מסביר‪,‬‬ ‫הספורנד‬ ‫ב‪.‬‬
‫ובזה מתורצת התמי׳ הגדולה שהכתוב מרמז על‬ ‫המשכן וגו׳״ מבואר גודל מעלתם של חלקי וכלי‬
‫חורבן ביהמ״ק בתיבת ״משכן״ — ״שנתמשכן״‪ :‬ענינו‬ ‫המשכן‪ ,‬שמפני זה ״לא נפסדו״ )כמו שאמרו חז״ל■׳‬
‫של משכון אינו שהחפץ )שנתמשכן( נאבד מבעליו‪,‬‬ ‫״שמא תאמר אבד כו׳ ת״לי עצי שיטים עומדים‬
‫והוא עובר לרשותו של המלוה לגמרי‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫שעומדים לעד ולעולמי עולמים״(‪ ,‬ועוד יותר — ״לא‬
‫נמצא ברשותו של המלוה באופן זמני וסוף־סוף יוחזר‬ ‫נפל דבר להם ביד האויבים״‪.‬‬
‫אותו החפץ )המשכון( להלוה‪,‬‬ ‫והכתוב מפרט את פרטי המעלות ״שבשבילם הי׳‬
‫וכן הוא גם בנוגע להמקדשות‪ :‬מה שהם נחרבו‬ ‫ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים״ — ״משכן‬
‫אין זה שמציאותם בטלה לגמרי ח״ו‪ ,‬אלא זהו רק‬ ‫העדות אשר פוקד על פי משה עבודת הלוים ביד‬
‫איתמר גו׳ ובצלאל גו״׳ שמפני כל המעלות הללו‬
‫״שרתה שכינה במעשה ידיהם ולא נפל ביד אויבים״‪,‬‬
‫סוטה ט‪ ,‬סע״א‪ .‬וראה צפע״ב )להרגצובי( עה״ת ר״פ‬ ‫‪(8‬‬ ‫משא״ב במקדש ראשון‪ ,‬שבו לא היו כל המעלות‬
‫תרומה‪ .‬וראה שע׳׳ת )לאדהאמ״צ( ח״ב חינוך בתחלתו‪ .‬אוה״ת‬
‫הללו‪ ,‬הרי ״אע״פ ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו וכו׳‬
‫ואתחנן ע׳ סה‪ .‬צב‪ .‬צג ואילך‪.‬‬
‫בסוטה שם ד״משה ודוד שלא שלטו כו׳ דו ד דכתיב)איכה‬ ‫ס‬
‫ב‪ ,‬טז טבעו בארץ שערי׳״‪ ,‬אבל אין מזה סתירה להמבואר בפנים —‬
‫כי‪ :‬א( לפרש״י סוטה שם קאי על שערי ציון‪ .‬ב( ועיקר‪ :‬גם להפירוש‬ ‫תנחומא פקודי ב‪ .‬שמו״ר פנ״א‪ ,‬ג‪ .‬פרש״י עה״פ‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫שקאי על שערי ביהמ״ק — ה״ז רק השערים )ולא שאר חלקי וכלי‬ ‫ר״פ פקודי‪.‬‬ ‫•‪n‬‬
‫המקדש( שרק הם שייכים לדוד — ראה פרש״י איכה שם )״מעשי‬ ‫לשו־ רש״י‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ידי דוד היו״(‪ .‬עיון יעקב לע״י סוטה שם‪ .‬ובחדא״ג שם ]״ממדרש‬ ‫משכיל לדוד ושפ״ח לפרש״י שם‪.‬‬ ‫ו(‬
‫אגדה״ — והוא בתנחומא בהעלותך ט‪ .‬במדב״ר פט ‪ ,r‬יג‪ .‬איכ״ר‬ ‫ראה גם לקו״ש חי״א ע' ‪ 176‬הערה ‪.5‬‬ ‫!(‬
‫עה״פ‪ .‬הובא בפרש״י איכה שם‪ .‬ועוד[ ״שחלקו כבוד לארון״)ור א ה‬ ‫ריש פקודי‪.‬‬ ‫‪(s‬‬
‫לקמן בפנים ס״י ואילך השייכות דארון לענין ה״נצחיות״(‪ ,‬ועיי״ש‬ ‫יומא עב‪ ,‬סע״א‪ .‬סוכר‪ ,‬מה‪ ,‬ב‪ .‬הובא בספורנו שם‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫השייכות לדוד )ע״פ מרז״ל כו׳(‪ .‬וראה לקמן בפנים ם״ז‪ .‬סוס״ט‪.‬‬ ‫תרומה כו‪ ,‬טו‪ .‬וראה בחיי עה״פ‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫קמא‬ ‫שיחה ד‪ :‬גצחיות המשכן והמקדש‬
‫שם בית לדורי הדורותני אלא בירושלים בלבד ובהר‬ ‫באופן של משכון בלבד‪ ,‬שסו״ס יוחזר המקדש עצמו‬
‫המורי׳י׳ וכו׳ )ומביא ע״ז את הכתוב״( זאת מנוחתי‬ ‫)הא׳ וכן הב׳( לישראל״'‪.‬‬
‫— שהקדושה במקום המשכן היתה רק ״לפי‬ ‫עדי עד״‬ ‫מעלת הנצחיות הנ״ל שישנה בהמשכן לגבי‬ ‫ד‪.‬‬
‫שעה״‪ ,‬ובלשון הכתוב״ ״ואהי׳ מתהלך באהל גו׳״‬ ‫המקדשות אינה אלא בנוגע לחלקי וכלי המשכן‪ ,‬אבל‬
‫ו״בית )להשראת השכינה בקביעות( לדורי הדורות״‬ ‫בנוגע לקדושת המקום‪ ,‬השראת השכינה במקום‬
‫אינו אלא )בהמקדש( בירושלים — ועד״ז הוא גם בקו‬ ‫המשכן ומקדש‪ ,‬הרי מצינו מעלת הנצחיות בהמקדש‬
‫השלילה‪ :‬נאסרו כל המקומות כולן לבנות כו׳‪.‬‬ ‫דוקא‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם בהל׳ בית הבחירה״‪ :‬״וכבר‬
‫ויתירה מזו‪ :‬בבנין מקדש הראשון נתחדש לא רק‬ ‫נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה‬
‫שיהי׳ מקום קבוע להשראת השכינה‪ ,‬אלא השראת‬ ‫כו׳ כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות‬
‫כמו שפסק‬ ‫השכינה נפעלה אז בפועל באופן נצחי‪,‬‬ ‫כולן לבנות בהן בית לה׳ ולהקריב בהן קרבף׳‪ ,‬ואין‬
‫״קדושה‬ ‫וירושלים‬ ‫המקדש‬ ‫שקדושת‬ ‫הרמב״ם״‬
‫ראשונה קדשה לעת״ל ‪ . .‬לפי שקדושת המקדש‬
‫וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בנזילה״‪.‬‬ ‫ראה בכ״ז לקו״ש חי״א שם ע׳ ‪ 177‬ואילך‪.‬‬ ‫‪( in‬‬
‫בתחילתו )ה״א־ג׳(‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫מזה מובן‪ ,‬שהמבואר לעיל‪ ,‬שבפנימיות )מצד‬ ‫מפשטות לשון הרמב״ם ״לבנות בהו בית לה׳״ משמע‪,‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫המקדשות הם נצחיים כמו המשכן‬ ‫הרמז שבמקרא( גם‬ ‫שכוונתו)לא לאיסור הקרבה בבמות‪ ,‬כ״א( שאסור לבנות ״בית לה׳״‬
‫— זהו לא רק מצד שקדושת מקום המקדש ״אינה‬ ‫אלא בירושלים•‪ .‬אלא שאח״ב מוסיף עניו שני — ״ולהקריב בהו‬
‫בטילה״‬ ‫קרבך׳ ןדכתבו ״להקריב בהן״ )בהמקומות( ולא ״ב‪ 1‬״ )ב הבי ת( מורה‬
‫שזהו עניו שני — איסור הקרבה )במק״א( בבמות[‪.‬‬
‫יש‬ ‫— שהרי‪ ,‬אדרבה‪ ,‬בזה )המקדש הוא העיקר(‪,‬‬ ‫ועפ״ז סרה התמי׳ )וראה הר המורי׳ לרמב״ם שם( למה הביא‬
‫יתרון במקדש לגבי המשכן‪ ,‬כנ״ל —‬ ‫הרמב״ם הכתובים )דה״א כב‪ ,‬א‪ .‬תהלים קלב‪ ,‬יד( ״ויאמר דו ד זה‬
‫הוא בית ה׳ האלקים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי‬
‫עדי עד״‪ ,‬ולא הכתוב)ראה יב‪ ,‬ט( ״כי לא באתם גו׳ אל המנוחה ואל‬
‫הנחלה״ שהובא כש״ס )זבחים קיט‪ ,‬א( לעניו איסור הקרבה בבמות?‬
‫מנוחתי״ ולא במק״א‪ ,‬שאא״ם לבנות ״בית לה׳״ רק בירושלים‬
‫כי הפסוק ״כי לא באתם גו׳״ בא בהמשך להקודם‪ :‬״לא תעשון‬
‫לבד••• )וראה גם לעיל סימז ו הערה ‪.(47‬‬
‫גו׳ איש כל הישר בעיניו)וטעם החילוק( כי ) ״ פ ה ״ ״היום״( לא באתם‬
‫ומקורו דהרמב״ם•••• י״ל בכמה אופנים‪ ,‬ומהם — במכש״ב‬
‫גו״׳ — היינו האיסור דהקרבת קרבו חוץ ל״מנוחה״ ו״נחלה״‪,‬‬
‫וק״ו מפרט א׳ ד ה בנ ע דאסור )הקרבה בהבית — ה״ז ג״כ פרט‬
‫והביא הרמב״ם פסוק שנאמר בו ע״ר בי ענינים הנ״ל‪ :‬א( איסור‬
‫דהבית )שצ״ל ״מוכו להיות מקריביו כו׳״ — רמב״ם ריש הל׳‬
‫דבניו בית לה׳ חוץ לירושלים — ״‪ 1‬ה הוא בית ה׳ האלקים״‪ .‬ב(‬
‫ביהב״ח( שבא בפועל(‪ .‬ולהעיר ממדרש תהלים ד‪.‬‬
‫איסור הבמות — ״וזה מזבח לעולה לישראל״•• )ראה פרש״י דה״י‬
‫הלשון בכ״מ הוא ״דור‬ ‫צ״ע בדפוסים הקודמים‪ ,‬כי‬ ‫‪( 13‬‬ ‫שם(‪.‬‬
‫דורים״‪ ,‬אף שנמצא — אבל בנפרד — ״קורא הדורות״‪.‬‬ ‫ומוסיף להסביר ]כדיוקו ״ואומר״ — ראה ברכות ומכות בסופו‬
‫ראה דה״ב ג‪ ,‬א )הובא לקמן רפ״ב דהל׳ ביהב״ח(‪ .‬תענית‬ ‫‪( 14‬‬ ‫)ועוד( ״מאי ואומר״( טעם האיסור בזה; ״זאת מנוחתי עדי עד״ —‬
‫טז‪ ,‬א‪ .‬ובב״ר ם״פ וירא )פנ״ה‪ ,‬ז‪ .‬פנ״ו‪ ,‬י( עה״פ )וירא כב‪ ,‬ב‪ .‬שם‪ ,‬יד(‬ ‫דמכיון שקדושת המקדש היא באופו ד״עדי עד״‪ ,‬וכמ״ש )הל׳‬
‫ארץ המורי׳ גר‪ ,‬בהר הוי׳ יראה‪.‬‬ ‫ביהב״ח פ״ו הט״ז( ״קדושת המקדש ‪ . .‬אינה בטלה״‪ ,‬לכן ״זאת‬
‫תהלים קלב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬
‫ש״ב ז‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫״( עייג״ב לשון הרמב״ס הל׳ ביאת מקדש פ״ט הי״ד )ועד״ז‬
‫הל׳ ביהב״ח פ״ו הי״ד־ט״ז‪ .‬וראה מו״ק )ט‪ ,‬א‪ .‬ועד״ז‬ ‫‪( 17‬‬ ‫בהל' מעשה הקרבנות פי״ד ה״ס ״מי שעבר ועשה בית חוץ למקד ש‬
‫שבועות טז‪ ,‬ב(‪ :‬משכן שאיו קדושתו קדושת עולם ‪ . .‬מקדש‬ ‫להקריב כ‪ 1‬קרבנות לשם אינו כבית ע״ז כז׳״ — דבפ שטות כוונתו‬
‫שקדושתו קדושת עולם‪.‬‬ ‫במ״ש ש עבר ועשה כיח כו׳״ היינו )לא להאיסוה דהקרבה חוץ‬
‫להמקדש כ״א( האיסור דעשיית בית חוץ למקד ש‪ .‬אבל להעיר‬
‫•••{ ע״פ המבואר בכ״מ )נצו״א לוח־ג קמד‪ .‬ב‪ .‬המשך תרס״ו‬ ‫מפיה״ח להרמכ״ס מנחות ופי״ג מ״י( ד״בית חוניו ‪ . .‬שעבר על‬
‫ע׳ קעח‪ .‬המ שך חער״ב פנ׳׳ו‪ .‬סה״מ ה׳ש״ת ע׳ ‪ (62‬דמכיון שלהצל ח‬ ‫מש״ו פו תעלה וכר״ ולא הזכיר דעבר עד איסור עשיית ביה חוץ‬
‫רב המנונא בא אליהו )מלובש בגוף‪ ,‬ובמילא( עם העצמיות שלו‬ ‫למקדש‪ .‬אבל — לא הזכיר ג״כ האיסור דע שיית בית תבנית היכל‬
‫אא״פ להיזח אז במק״א‪ ,‬שהעצם אא״פ להיות בב׳ מקו מוח בב״א‬ ‫בו׳‪ .‬אף שבית חוניז הי׳ ‪..‬בצורת בית המקדש״ נפיה״ח שס(‪.‬‬
‫)משא״ב לכרי״מ — שבא רק ניצוץ שלו(‪.‬‬ ‫••( הטעס שמביא גס תיבת ‪.,‬לישראל״ — י״ל עפ״י ש״ס‬
‫ועד״ז בעניננו‪ :‬מכיון ד״זאת מנוחתי גו״׳ — השראת עצם‬ ‫זבחים )קטז‪ .‬בז ד‪.,‬אץ העכו״ם מצווי! על שחוטי חוץ לפיכך כאו״א‬
‫השכינה היא בירושלים בהר המורי־‪ ,‬במילא אא״פ לבנות ״בית לה׳״‬ ‫כזנה לז כמה לעצמו ומקריב עלי׳״‪ .‬ועיי״ש גס המאורע דאיפרא‬
‫כמק׳׳א‪.‬‬ ‫הזרמיז כוי עם רבא — מעשה רב שמורים להס איך לבנות במה‬
‫••••( ראה גם שקו״ט כאוצר ה ס פ רי)ל הג ר״ מ זעמבא( ״קדושת‬ ‫מכפסק הרמב״ס סוף הל׳ מעה״ק(‪ .‬ולכן מדגי ש הרמב״ם שהאיסור‬
‫עבר הירדן״‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫הזא רק ‪ ,‬מ ה מזבח לעולה( לישראל״‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫ק מב‬
‫דיר תו״‪ :‬ואילו ״נחלה״ היא תואר על התכונה של עצס‬ ‫אלא שגם בהמקדשות ישנו מעין‪ ,‬עכ״פ‪ ,‬מעניו‬
‫הדבר )חפצא( — הקרקע וכיו״ב‪.‬‬ ‫הנצחיות שבחלקי וכלי המשכף׳‪.‬‬
‫ובזה מובן מה שמשכן שילה — שבחלקו הי׳‬ ‫להביו זה בביאור יותר‪ ,‬צריך להקדים מה‬ ‫ה‪.‬‬
‫מה״משכן שעשה משה״‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם ” ״ובנו שם‬ ‫שאמרו חז״לי׳ עה״פ״^ ״כי לא באתי עד עתה אל‬
‫בית כו׳ ופרשו יריעות המשכן עליו״ — מעלתו היא‬ ‫המנוחה ואל הנחלה״‪ :‬״מנוחה זו שילה נחלה זו‬
‫״מנוחה״‪ :‬הנצחיות בו היא בחלקי וכלי המשכו —‬ ‫ירושלים״׳־‪.‬‬
‫דברים המיטלטלים ביחד עם האדם; ולכן כשבאו לידי‬
‫הטעם בפשטות שדוקא ירושלים נקראת ״נחלה״‬
‫קביעות בשילה״ נקרא זה ״מנוחה״‪ ,‬המתארת‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬
‫ושילה רק ״מנוחה״ בלבד הוא‪ :‬״נחלה״ מורה על‬
‫את המצב של נפש האדם‪.‬‬
‫קביעות יותר מ״מנוחה״ )שהיא שייכת גם באופו‬
‫משא״ב המקדש‪ ,‬שמעלתו היא )לא בחלקי וכלי‬ ‫ארעי(‪ .‬ולכו ירושלים‪ ,‬ש״איו שם בית לדורי הדורות‬
‫המקדש‪ ,‬אלא( במקום המקדש‪ ,‬נקרא בהתאם לזה —‬ ‫אלא בירושלים״‪ ,‬נקראת ״נחלה״ ”‪.‬‬
‫״נחלה״‪ ,‬המציינת את תכונת המקום‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫אבל זה אינו מספיק‪ ,‬שהרי לדעה אחת ” ״מנוחה‬
‫המשכן‬ ‫שביו‬ ‫הנ״ל‬ ‫בחילוקים‬ ‫ההסברה‬ ‫ו‪.‬‬ ‫זו ירושלים נחלה זו שילה״‪ ,‬אע״פ שלכו״ע‪ ,‬יש‬
‫להמקדש‪:‬‬ ‫בירושלים מעלה נעלית יותר מבשילה‪.‬‬
‫מעשה בני אדם — נבראים‪ ,‬מוגבלים — אינו‬ ‫ובהכרח לומר‪ ,‬שגם ב״מנוחה״ יש מעלה לגבי‬
‫יכול לפעול את עניו הנצחיות‪ :‬דבר זה שייר רק‬ ‫״נחלה״; היינו ש״מנוחה״ ו״ונחלה״ הם שני סוגי‬
‫במעשה ידיו של הקב״ה‪.‬‬ ‫מעלות שונות‪ ,‬ויש בזו מה שאיו בזו ”‪.‬‬
‫ולכן חלקי המקדש עצמם אינם נצחיים‪ ,‬כי הם‬ ‫והביאור בזה‪ :‬כאמור‪ ,‬המעלה שבמשכן היא‪,‬‬
‫)בלשון הזהר״( ״בניינא דבר נש״‪ ,‬משא״כ זה שמקום‬ ‫שחלקי וכלי המשכו הם נצחיים‪ ,‬אבל בעניו מקום‬
‫המקדש קדושתו נצחית‪ ,‬אינו עניו הנפעל ע״י בני‬ ‫להשראת השכינה לא הי׳ המשכן אלא ״לפי שעה״‪,‬‬
‫אדם‪ ,‬אלא זהו ״מקום אשר יבחר ה״א בו לשכן שמו‬ ‫״אוהל״‪ .‬ואילו בהמקדש הוא להיפך‪ :‬במקום המקדש‬
‫שם״״; ובלשון הרמב״םיי‪ :‬״קדושת המקדש כו׳ מפני‬ ‫ישנה קדושה נצחית — ״אינה בטילה״‪ ,‬אבל עצם‬
‫השכינה ושכינה אינה בטילה״‪,‬‬ ‫הבניו‪ ,‬וחלקיו ״נפסדו״ ונפלו בידי האויבים‪.‬‬
‫היינו‪ ,‬שאי״ז שבניו המקדש פעל את נצחיות‬ ‫ושתי מעלות שונות אלו מרומזות בשני התוארים‬
‫השראת השכינה בהמקדש — אלא זה הי׳ רק הכנה‬ ‫״מנוחה״ ו״נחלה״‪ ,‬שהחילוק ביניהם בפשטות הוא‪:‬‬
‫בלבד שהמקום יהי׳ מוכשר להשראה זו)ו ש הי א תהי׳‬ ‫״מנוחה״ הוא תואר על מצב נפשו של האדם‬
‫)גברא( — שאינו במצב של טלטול ממקום למקום‪.‬‬
‫ובזה כלול גם ״מצבם״ של כלי האדם המיטלטלים יחד‬
‫להעיר מהחילוק בין) שי מו ש ב(כליו של מלך — משא״ב‬ ‫‪( 26‬‬
‫אתו‪ ,‬כמו שאנו רואים בחוש‪ ,‬שכלי האדם משפיעים‬
‫בארמון המלך‪ .‬ויש עוד דוגמאות בהלכה‪.‬‬
‫על דעת האדם'” והם קרובים איליו‪ ,‬יותר מאשר‬
‫ובתורת החסידות להעיר מענין דל בו ש)ל כ בוד ולתפארת( ובית‬
‫— מקיף הקרוב ומקיף הרחוק‪.‬‬
‫הל׳ ביהב״ח פ״א ה״ב‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬
‫ראה בחיי דלעיל הערה ‪ .7‬וראה מדבר קדמות )מע׳ מ‬ ‫‪( 18‬‬
‫משא״ב לפנ״ז במדבר כו׳‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬
‫אות מג( שלפי האמת המקדש נבלע בארץ‪ ,‬נגנז‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫זח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬ועד״ז שם ח״א כח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫י<‪( 2‬‬
‫מגילה י‪ ,‬א‪ .‬זבחים קיט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ש(‬
‫ראה יב‪ ,‬יא‪ .‬ספרי ופרש״י שם*‪ .‬וכמש״ג)תהלים שם‪ ,‬יג ‬ ‫‪( 30‬‬
‫ראה יב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬
‫יד( ״בחר ה׳ בציון גו׳ פה אשב גו״‪ .‬וראה פיה״מ להרמב״ם זבחים‬
‫בזבחים שם )וכן בספרי עה״פ ראה שם( פלוגתא בדבר‪,‬‬ ‫‪( 21‬‬
‫קיב‪ ,‬ב )״באו לירושלים כו׳•(‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בארוכה לעיל סימן ו‬
‫וכדלקמן בפנים — אבל ב״ה סתימת הש״ס מגילה שם‪ .‬סתם משנה‬
‫)הנ״ל הערה ‪.( 12‬‬
‫זבחים )קיב‪ ,‬ב(‪ :‬״באו לשילה ‪ . .‬והיא היתה מנוחה ‪ . .‬באו‬
‫נסמן לעיל הערה ‪. 17‬‬ ‫‪( 31‬‬
‫לירושלים ‪ . .‬והיא היתה נחלה״‪ .‬פרש״י עה״ת עה״ם — פשוטו של‬
‫מקרא‪.‬‬
‫אלא שבכללות מתאיס לשון זה גם על חשכן שילה וכמש״]‬ ‫•(‬ ‫ראה לקו׳׳ש חי״א ע׳ ‪ 177‬הערה ‪. 15‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫וראה שס‪ ,‬ה‪ .‬רש״י שם‪ .‬ספרי ורש״י שבפנים ההערה( ״המקום אשר‬ ‫זבחים שם‪ .‬ספרי שם‪.‬‬ ‫‪( 23‬‬
‫יבחר ה״א גר לשום את שמו שם״‪ .‬ובספרי תבוא נכו‪ ,‬ב(‪ :‬״המקום‬ ‫ובפרט — להדיעה )זבחים שם( דשניהם בשילה או‬ ‫‪( 24‬‬
‫אשר יבחר ה״א בו זה שילה ובית עולמים״‪ .‬וראה בארוכה ביאור‬ ‫בירושלים‪ .‬וראה אוה״ת ויצא קפו‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫הריי־פ פערלא לסהמ״צ רס״ג מ״ע פר פה‪.‬‬ ‫ברכות נז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 25‬‬
‫קמג‬ ‫שיחה ד‪ :‬נצחיות המשכן והמקדש‬
‫ומצד זה מעשי ידיו הם נצחיים ולא שלטו בהם‬ ‫באופן גלוי(‪ ,‬אבל ההשראה עצמה באה מצד בחירת‬
‫אויבים )כמו במשה(‪ ,‬כמבואר בגמרא■“‪.‬‬ ‫הקב״ה בהמקום‪ ,‬שלכן זהו עניו נצחי‪.‬‬
‫עפ״י הביאור הנ״ל במעלת התואר ״מנוחה״‪,‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫אבל בהמשכן הוא להיפך‪ :‬השראת השכינה לא‬
‫אפשר לבאר גם מה שמצינו את הלשון ״מנוחה״ גם‬ ‫באה מחמת בחירת הקב״ה במקום המשכן ״לשכן שמו‬
‫בנוגע לירושלים‪ ,‬כמ״שג•־ ״בחר ה׳ בציון גו׳ זאת‬ ‫שם״‪ ,‬אלא עשיית המשכן היתה הסיבה לזה — ״ועשו‬
‫מנוחתי עדי עד״ — דלכאורה‪ :‬מאחר ש״ונחלה זו‬ ‫לי מקדש )ועל ידי זה( ושכנתי בתוכם״ ” )וכאשר‬
‫ירושלים״)ו״מנוחה זו שילה״( הי׳ לו לומר ״זאת נחלתי‬ ‫במקום זה מתבטלת הסיבה‪ ,‬היינו המשכן המוקם בו‬
‫עדי עד״? —‬ ‫— מה‬ ‫המסובב‬ ‫מתבטל‬ ‫מקדש״‪,‬‬ ‫לי‬ ‫״ועשו‬ ‫—‬
‫כי במקדש השלישי יהיו שתי המעלות — הן‬ ‫ש״ושכנתי״ במקום זה(‪.‬‬
‫״נחלה״ והן ״מנוחה״‪ :‬נצחיותו היא לא רק במקום‬
‫משא״כ חלקי וכלי המשכן‪ ,‬מאחר שהיו מעשי ידי‬
‫המקדש )כבמקדש ראשון ושני(‪ ,‬אלא גם הבנין עצמו‬
‫משה — שמשה הוא עבד ה׳‪ ,‬עבד נאמן ”‪ ,‬שכל‬
‫)ענין ה״מנוחה״ כנ״ל( יהי׳ לו קיום נצחי‪ ,‬מאחר‬
‫מציאותו של העבד היא מציאות האדון ”‪ :‬ובפרט לפי‬
‫שהקב״ה עצמו יבנהו וכמש״ננ•־ ״מקדש אדני כוננו‬
‫הפירוש ” ב״מה שקנה עבד קנה רבו״ ”‪ ,‬שהכוונה‬
‫ידיך״; כדאיתא בז הר״ שמקדש השלישי יבנה ״על ידא‬
‫)אינה שהעבד קונה לעצמו ועל ידו נקנה זה לרבו‪,‬‬
‫דקוב״ה )ולכן( יהא קיימא לדרי דרין״‪.‬‬
‫אלא( היא שרבו קונה מלכתחילה —‬
‫הפירוש‬ ‫הרי‬ ‫ע״ז‪:‬‬ ‫להקשות‬ ‫יש‬ ‫לכאורה‬ ‫ט‪.‬‬
‫הרי כשם שמעשי ידיו של הקב״ה הם נצחיים‪ ,‬כך‬
‫הפשוט בכתוב ״זאת מנוחתי עדי עד״ מיירי לא )רק(‬
‫הם גם מעשי ידי משה‪ ,‬עבד ה׳‪.‬‬
‫אודות הזמן של המקדש השלישי‪ ,‬אלא אודות המקדש‬
‫הראשודי׳‪ :‬ויתירה מזו‪ :‬הרמב״ם מביא את הכתוב‬ ‫וי״ל‪ ,‬שזהו ג״כ הטעם לזה שהשראת השכינה‬ ‫ז‪.‬‬
‫הלזה כטעם על הדין ״כיון שנבנה המקדש בירושלים‬ ‫במקדש היתה בזכותו של דוד המלך‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫נאסרו כל המקומות וכו׳״ — א״כ איך נקרא הוא אז‬ ‫חז״ל ”‪ ,‬שדוקא לאחר ששלמה התפלל להקב״ה ״ה׳‬
‫״זאת מנוחתי גו״׳?‬ ‫אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך״ ”‬
‫עירובין״ בענין‬ ‫בגמרא‬ ‫והביאור בזה‪ :‬איתא‬ ‫הי׳ באפשרותו להכניס את הארון לבית קדש הקדשים‬
‫החניות של בנ״י במדבר‪ :‬״כיון דכתיבי“ בהו על פי ה׳‬ ‫״ושרתה השכינה בבית״ינ —‬
‫יחנו ועל פי ה׳ יסעו כמאן דקביע להו דמי״‪ .‬היינו‪,‬‬
‫כי מכיון שהשראת השכינה אז היתה צריכה‬
‫שלמרות ש״ישראל במדבר יושבי אוהלים היו שאינן‬
‫להיות נקבעת באופן נצחי‪ ,‬היתה גם ההכנה מצד בני‬
‫קבועין״ ”‪ ,‬אבל מאחר שחנייתן)באוהל( היתה ״על פי‬
‫האדם צריכה להיות קשורה עם זה שהוא בדוגמת‬
‫ה׳״ ״כמאן דקביע להו דמי״ החני׳ עצמה )האהל(‬
‫משה רבינו שמעשי ידיו קיימים לעולם‪.‬‬
‫נעשית )בזמן החני׳( ענין של קבע‪.‬‬
‫ולכן הי׳ זה בזכותו של דוד שענינו הוא — עבד‬
‫ה׳״•׳)שלכן הדגיש שלמה בתפילה הנ״ל ״דויד עבדך״(;‬
‫נסמן לעיל הערה ‪ .8‬וראה פס״ר פ״ב‪ ,‬ו‪ .‬מדרש תחלים‬ ‫‪( 41‬‬
‫מזמור סב בסופו‪ .‬יל״ש ש״ב רמז קמה‪ .‬הובא באוה״ת ואתחנן ד סה‪.‬‬
‫צב‪.‬‬
‫תהלים שם וכראיית ר״ש )זבחים וספרי דלעיל הערה ‪(23‬‬ ‫‪(42‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫ד״מנוחה זו ירושלים״‪ .‬וראה אוה״ת שצויין לעיל הערה ‪.24‬‬ ‫כמש״ג )בהעלותך יב‪ ,‬ז( ״בכל ביתי נאמן הוא״‪ .‬ראה‬ ‫‪( 33‬‬
‫בשלח טו‪ ,‬יז‪ .‬מבילתא ופרש״י שם‪ .‬וראה תנחומא סוף‬ ‫‪(43‬‬ ‫בארוכה המשך תרס״ו ע׳ שיז ואילך‪.‬‬
‫פקודי‪ .‬רש״י ותום׳ סוכה מא‪ ,‬סע״א‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ראה בארוכה לקו״ש ח״ה ע׳ ‪ 233‬ואילך‪ .‬ח״ט ד ‪4‬־‪.323‬‬ ‫‪( 34‬‬
‫ואף שברמב״ם )הל׳ מלכים רפי״א ובסופו( דמשיח בונה‬ ‫ועייג״ב המשך הנ״ל ע׳ שכו־ז‪ .‬ועוד‪ .‬וראה בעניננו פרש״י בהעלותך‬
‫המקדש — כבר נת׳ כמה פעמים התיווך בזה )ראה לעיל סימן יט‬ ‫)שם‪ ,‬ח(‪ :‬ועבד מלך מלך‪.‬‬
‫)ובההתועדות )דער״ח מנ״א תשל״ו( נת׳ בארוכה עוד פרטים‬ ‫רשב״א קידושין כג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 3s‬‬
‫בהנ׳ל(‪ :‬פתיחה סעיף ו(‪.‬‬ ‫פסחים פח‪ ,‬ב‪ .‬קידושיו שם‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬
‫זח״א דלעיל הערה ‪ .29‬וראה זח״ג שם‪.‬‬ ‫‪(44‬‬ ‫שבת ל‪ ,‬א‪ .‬סנהדרין קז‪ ,‬ב‪ .‬מדרש תהלים מזמור כד‪.‬‬ ‫‪( 37‬‬
‫ראה >״כ זח״ב רמא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(45‬‬ ‫במדב״ר פי״ד‪ ,‬ג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫נה‪ ,‬ב‪ .‬וראה ג״כ שבת לא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬ ‫דה״ב ו‪ ,‬מב‪.‬‬ ‫‪( 38‬‬
‫בהעלותך ט‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫‪( 47‬‬ ‫ל־ המדרש — במדב״ר שם‪.‬‬ ‫י<‪( 3‬‬
‫רש״י עירובין שם ד״ה אלא לאחוריהן‪.‬‬ ‫‪(48‬‬ ‫עייג״כ המשך הנ״ל ע׳ שיג‪.‬‬ ‫‪( 40‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קמד‬
‫ובגלוי )לא בשייכות לחלקי המקדש‪ ,‬אלא( בענין‬ ‫ועד״ז הוא גם בעניננו‪ :‬מאחר ש״על פי ה׳״ נקרא‬
‫השראת השכינה במקום המקדש‪ ,‬היינו שאי״ז‬ ‫המקדש ״בית״« )כי עד למקדש — ״ואהי׳ מתהלך‬
‫כהנצחיות שבמשכן שחלקי וכלי המשכן הגשמיים הם‬ ‫באוהל גר״׳"( — הרי ״כמאן דקביע להו דמי״‪ ,‬שגם‬
‫נצחיים‪ ,‬אלא שזוהי הנצחיות של השראת השכינה‪,‬‬ ‫המקדש בעצמו אינו ״לפי שעה״‪ ,‬אלא יש בו )כעין(‬
‫ברוחניות — ״שכינה אינה בטילה״‪.‬‬ ‫ענין המנוחה — נצחיות — ״נדונה קבע״׳ ל‬
‫עפי״ז צריך לומר‪ ,‬שזה שהארון מוסיף‪ ,‬ופועל את‬ ‫ומטעם זה מתאים התואר ״מנוחה״ — גם‬
‫מעלת הנצחיות — הרי זה )לא הנצחיות הרוחנית של‬ ‫בשייכות למקדש הראשון )והשני( — כי אע״פ‬
‫הגשמית‬ ‫הנצחיות‬ ‫דוקא‬ ‫אלא(‬ ‫השכינה‪,‬‬ ‫השראת‬ ‫ששליחות ענין המנוחה )כמו שהוא בחלקי וכלי‬
‫שבחלקי וכלי המשכן‪.‬‬ ‫המשכן( יהי׳ רק במקדש השלישי‪ ,‬אבל מעין זה ישנו‬
‫גם במקדש הראשון והשני‪ ,‬מאחר ש״על פי ה׳״ הם‬
‫ויובן זה בהקדים ענין הארון בעבודת ה׳‪:‬‬ ‫יב‪.‬‬
‫נקראים )לא ״אהל״‪ ,‬אלא( ״בית״‪.‬‬
‫כל יהודי הוא משכן ומקדש לו ית׳‪ ,‬כדברי רז״ל‪56‬‬
‫לבנין בית‬ ‫הטעם שההכנות‬ ‫גם‬ ‫שזהו‬ ‫ןוי״ל‬
‫הידועים על הכתוב׳׳■ ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״‪,‬‬
‫המקדש נעשו ע״י דוד‪ ,‬כמסופר בנ״ך ” — כי מעשי‬
‫הרי כשם שבמקדש ישנם ״שלשה דיורין״ — ״עזרה״‬
‫ידיו הם נצחיים )כנ״ל ס״ז( ומצד זה הי׳ גם בגוף בית‬
‫״קודש״ ו״קודש הקדשים״׳■’ ) ש בו נמצא הארון( — כך‬
‫המקדש מעין ענין הנצחיות הנ״ל‪,‬‬
‫ישנם שלשה דיורין אלו במקדש הפרטי שאצל כל‬
‫יהודי‪:‬‬ ‫אלא שאעפ״ב ״נפל בסוף הכל ביד אויבים״‪ ,‬מאחר‬
‫שהבנין בפועל הי׳ ע״י שלמה ורק ההכנה בלבד‬
‫העזרה שבה עמד המזבח החיצון‪ ,‬הוא בעבודה‬
‫נעשתה ע״י דודי'■[‪.‬‬
‫בחינת חיצוניות הלב*’‪ :‬״קודש״ שבו נמצא מזבח‬
‫הפנימי — פנימיות הלב*’; ו״קודש הקדשים״‪ ,‬שבו‬ ‫לעיל )ס״ב( הובא מ״ש בספורנו‪ ,‬שאחת‬ ‫יו״ד‪.‬‬
‫—‬ ‫דפנימיות הלבי״׳‬ ‫פנימיות‬ ‫—‬ ‫הארוך'‬ ‫נמצא‬ ‫מהמעלות שבמשכן ״שבשבילם הי׳ ראוי להיות נצחי‬
‫יחידה״׳‪ ,‬שעל בחינה זו נאמר ״בבואה דבבואה לית‬ ‫וכו׳״ הי׳ זה שהוא ״משכן העדות — שהיו בו לוחות‬
‫להו״׳■׳‪ ,‬ואפילו על דרגות שלמטה מזה הרבה נאמר‬ ‫העדות״‪:‬‬
‫״וגם בשעת החטא היתה באמנה אתו ית׳״ “‪ ,‬שהיא‬ ‫הנה כשם שישנו צד השווה בין המשכן והמקדש‬
‫שמשהו‬ ‫שייך‬ ‫תמיד בשלימות ) — נצחי( ואין‬ ‫השלישי במעלת הנצחיות )באופן גלוי( של החלקים‬
‫)״אויבים״( ישלטו עלי׳ ויגעו בהי'*‪.‬‬ ‫והכלים שבהם — כן ישנו צד השווה ביניהם גם‬
‫בהסיבה לנצחיותם )״שבשבילם הי׳ ראוי להיות נצחי‬
‫ר״ח שער האהבה פ״ו ד״ה ושני‪ .‬של״ה שער האותיות אות‬ ‫‪( s6‬‬ ‫וכו׳״(‪ ,‬שהן במשכן )שבמדבר( והן במקדש השלישי‬
‫ל׳ )ועוד(‪.‬‬ ‫הארון הוא במקומו כל משך זמן קיומם‪ ,‬משא״כ‬
‫אוה״ת ויקהל ע׳ ב׳קצה‪ .‬ד״ה והוא עומד תרס״ג פ״ב‪ .‬ד״ה‬ ‫‪( s7‬‬
‫וגם‬ ‫במקדש שני לא הי׳ בו הארון מלכתחילה‬
‫כי הוא יברך ה׳ש״ת בתחילתו‪ .‬ולהעיר מרמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״א‬
‫במקדש ראשון )בסוף זמנו( ״גנזו יאשיהו״יי‪.‬‬
‫ה״ה‪.‬‬
‫כידוע דמזה״ח ומזה״פ הם חיצונית ופנימית הלב — תו״ח‬ ‫‪( s8‬‬ ‫שמעלת הנצחיות‬ ‫בארוכה‬ ‫לעיל‬ ‫נתבאר‬ ‫יא‪.‬‬
‫תרומה תמג‪ ,‬א ואילך‪ .‬אוה״ת שם ע׳ ב׳ריג‪ .‬דרמ״צ פו‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬ ‫ישנה גם במקדש ראשון ושני‪ ,‬אלא שבהם זהו בעיקר‬
‫ראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪ 198‬שהוא דרגא רביעית‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫‪( sq‬‬
‫וראה לקמן הערה ‪.61‬‬ ‫ראה ש״ב ז‪ ,‬ה ואילך‪.‬‬ ‫‪( 4q‬‬
‫ראה לקו״ת תצא )לו‪ ,‬א( דגם בפנימית הלב יש פנימית‬ ‫‪(60‬‬ ‫ש״ב שם‪ ,‬ו‪ .‬וזה ששילה נק' ״בית״)משנה זבוזים קיב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( so‬‬
‫דפנימית‪.‬‬ ‫רמב״ם הל' ביהב״ח פ״א ה״ב( הוא רק בערך המשכן‪ ,‬אבל בערך‬
‫להעיר מהמבואר בכ״מ )תו״ח שם )תמח‪ ,‬א(‪ .‬אוה״ת שם‬ ‫‪(61‬‬ ‫המקדש נק׳ ״אהל״ או)עכ״פ( ״משכן״ ]לפי הפירושים בהכתוב ואהי׳‬
‫)ע׳ ב׳רט ואילך(‪ .‬דרמ״צ שם( דארון הוא )נגד בד שביריעות( בחי׳‬ ‫מתהלך באהל ובמשכן״ — ראה לקו״ש שנסמן בהערה ‪ .22‬לעיל‬
‫פוימיות הכתר‪ ,‬יחידה‪ .‬וראה ג״כ לקו״ת נשא )כג‪ ,‬רע״ג( שנשיאת‬ ‫סימן ב׳ הע׳ ‪ — [4s‬ראה ביאור הרי״פ פערלא שנסמן בשוה״ג‬
‫הארון הו״ע והחמישית לפרעה‪ ,‬התגלות עתיק כו׳‪.‬‬ ‫להערה ‪.30‬‬
‫יבמות קכב‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪ .‬לקוית תצא לז‪ ,‬ג‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(62‬‬ ‫רש״י עירוביז שם ד״ה כיון דכתיב‪.‬‬ ‫‪( s1‬‬
‫תניא ספכ״ד‪ .‬וראה מקומות שנסמנו בהערה ‪ 61‬שהארון‬ ‫‪(63‬‬ ‫דה״א כח־כט‪.‬‬ ‫‪( s2‬‬
‫הו׳׳ע אהבה מסותרת‪.‬‬ ‫ראה פס״ר מדרש תהלים ויל״ש דלעיל הערה ‪.41‬‬ ‫‪( s3‬‬
‫דעלי׳ נאמר )זח״ב קיד‪ ,‬א( אע״ג דאזיל הכא והכא דיוקנא‬ ‫‪(64‬‬ ‫יומא כא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( s4‬‬
‫אשתאר בך לעולם — סד״ה תקעו עת*ר‪ .‬עשר תעשר תש״א פ״ה‪,‬‬ ‫דה״ב לה‪ ,‬ג‪ .‬יומא נב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ .‬רמב״ם הל׳ ביהב״ח רפ״ד‪.‬‬ ‫‪( ss‬‬
‫קמה‬ ‫שיחה ד‪ :‬גצחיות המשכן והמקדש‬
‫שלמעלה מטעם‬ ‫נפש‬ ‫מסירות‬ ‫למעליותא‪,‬‬ ‫שם״•■׳‬ ‫וי״ל שבחינה זו היא ה״משה״ שבכל אחד ואחד “‪,‬‬
‫ודעתיי‪.‬‬ ‫בדוגמת שהארון)תורה “( הוא ענינו של משה‪ ,‬״זכרו‬
‫תורת משה עבדי״לס‪.‬‬
‫ולכן מצינו גם במשיח בחי׳ ״מאד״ שלמעלה‬
‫מ״אדם״‪ :‬״הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד׳ “ ׳‬ ‫בזה מובן שבשני הזמנים — זמן המשכן והזמן‬
‫— ש״מאד״ )אע״פ ש״מאד הוא אותיות אדם״׳■׳‪ ,‬אבל‬ ‫דלע״ל — נמצא הארון)פנימיות דפנימיות הלב‪ ,‬בחי׳‬
‫זהו בצירוף שהוא( מורה על ״בחי׳ בלי גבול כלל״י׳ —‬ ‫משה( במקומו ובגלוי‪ :‬דור המדבר הי׳ דור דעה “ —‬
‫למעלה מצירוף אדם — אלא מדבר דקדושה‪ ,‬כי זוהי‬ ‫כל הדור הי׳ בדרגתו של משה רבינו שענינו הוא דעת‬
‫דרגת הארון‪ ,‬שיוחזר ע״י משיח למקומו ובגלוי‪.‬‬ ‫וגם בביאת‬ ‫האריז״ל “(‪:‬‬ ‫בכתבי‬ ‫)כמבואר‬ ‫העליון‬
‫המשיח)בהזמן שבו יקויים מ״ש ״ומל ה״א את לבבך״™‬
‫הבחינות‬ ‫ג׳‬ ‫על‬ ‫מורה‬ ‫ש״אדם״‬ ‫ידוע׳׳׳‬ ‫יד‪.‬‬
‫— גם הקליפה הדקהיי( תתגלה ״נקודת פנימיות‬
‫מחשבה דיבור ומעשה )א׳ — מחשבה‪ ,‬ד׳ — דיבור‪ ,‬מ׳‬
‫הלב״׳׳‪ ,‬בחי׳ משה‪.‬‬
‫— מעשה(‪ .‬ועפי״ז נמצא‪ ,‬שבהצירוף ״מאד״‪ ,‬שלמעלה‬
‫מציור אדם‪ ,‬ההתחלה היא אות מ׳ — מעננ׳ה‪.‬‬ ‫משא״ב בזמן מקדש ראשון )בסופו( ומקדש שני‬
‫)כל זמנו(‪ ,‬שאע״פ שגם אז הי׳ הארון בשלימות ולא‬
‫הביאור בזה‪ :‬ענין המסנ״פ בא לידי ביטוי דוקא‬
‫נפל בידי אויבים ח״ו — הרי הי׳ אז בהעלם‪ ,‬״גנזו‬
‫בענין המעשה‪ ,‬דנעוץ תחילתן בסופן דוקא‪ :‬וע״ד‬
‫יאשיהו״‪.‬‬
‫המבואר״״ בענין ״אין ערוך לך בעוה״ז״‪ ,‬שדוקא‬
‫בעוה״ז הגשמי בא לידי ביטוי ה״אין ערוך״ שלמעלה‬ ‫עפ״י הנ״ל אפשר גם להסביר‪ ,‬בפנימיות‬ ‫יג‪.‬‬
‫— כ״ה גם בנוגע לה״אין ערוך״ שביהודי‪ ,‬שכח‬ ‫הענינים‪ ,‬מה שהרמב״ם״ מדייק לקרוא את המשכן —‬
‫המסנ״פ של פנימיות דפנימיות הלב‪ ,‬ה״אין ערוך״‬ ‫״מקדש המדבר״ )כי‪ ,‬כידוע‪ ,‬מרמז הרמב״ם בספרו‬
‫שבנשמה‪ ,‬בא לידי ביטוי דוקא בכח העשי׳ שלו‪.81‬‬ ‫כמה ענינים של קבלה׳■׳■ — ועד״ז בעניננו(‪:‬‬
‫וזהו הקשר בין שני הענינים שבמשכן ומקדש‬ ‫בלשון ״מקדש המדבר״ מרומזת המעלה הנ״ל של‬
‫השלישי — )א( שהארון הוא במקומו ובגלוי‪) ,‬ב( חלקי‬ ‫המשכן)שבו הי׳ הארון במקומו ובגלוי( — כי פנימיות‬
‫וכלי המשכן ומקדש הגשמיים הם נצחיים —‬ ‫דפנימיות הלב היא בחינת ״מדבר״ שבנשמה‪ ,‬שהיא‬
‫כי ענין הארון — פנימיות דפנימיות הלב —‬ ‫למעלה מבחי׳ ״אדם״ שבנשמה — ״לא ישב אדם‬
‫מתבטא דוקא בענין העשי׳‪ :‬הנצחיות הגשמיות של‬
‫חלקי וכלי המשכן והמקדש‪.‬‬
‫תניא רפמ״ב‪ .‬וראה בהעלותך יא‪ ,‬כא‪ .‬ע״ח של״ב פ״א‬ ‫‪(6s‬‬
‫דבזהר בהעלותך״ וצ״ע(‪ .‬שם של״ח פ״ו‪ .‬ובכ״ם‪ .‬וראה לקו״ת פקודי‬
‫ירמי׳ ב‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(74‬‬ ‫וה‪ ,‬סע״ד( דניצוץ משה שבכאו״א הו״ע מסנ״פ דאחד בביטול ממש‪.‬‬
‫ראה לקו״ת במדבר ד‪ ,‬ג ואילך‪ .‬שה״ש כב‪ ,‬א‪ .‬כג‪ ,‬סע״ב‬ ‫‪(7s‬‬ ‫דאין בארון רק שני)הזלוחות גוי — מ״א ח‪ ,‬ט‪ .‬דה״ב ה‪ ,‬י‪.‬‬ ‫‪(66‬‬
‫ואילך‪ .‬ועוד‪ .‬ולהעיר מלקו״ת נשא )כג‪ ,‬רע״ג( דנשיאת הארון הו״ע‬ ‫מלאכי ג‪ ,‬כב‪ .‬שבת פט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(67‬‬
‫״העלאת בחי׳ התורה שנק׳ אדם ‪ . .‬לעצמות אוא״ס בחי׳ כי לא אדם‬ ‫ראה ויק״ר פ״ט‪ ,‬א‪ .‬במדב״ר פי״ט‪ ,‬ג‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫א‪(6‬‬
‫הוא כו׳״‪.‬‬ ‫ע״ח שער הכללים פי״א‪ .‬של״ב שם‪ .‬שער הפסוקים ר״פ‬ ‫י<‪(6‬‬
‫ישעי׳ נב‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪(76‬‬ ‫שמות‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫תו״א מו‪ ,‬ד‪ .‬ע״פ ב׳׳ר פ״ח‪ ,‬ה )ורש׳׳י לב״ר שם(‪.‬‬ ‫‪( 77‬‬ ‫נצבים ל‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(70‬‬
‫המשך וככה תרל״ז פ״כ‪.‬‬ ‫‪( 78‬‬ ‫אגה״ק ס״ד — עיי״ש בארוכה‪.‬‬ ‫‪( 71‬‬
‫לקו״ת בהעלותך לא‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪( 70‬‬ ‫הל׳ ביהב״ח פ״א הי״ב‪.‬‬ ‫‪(72‬‬
‫המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קנא‪ .‬א׳קנה‪ .‬סה״מ תשי״א ס״ע‬ ‫‪(80‬‬ ‫היסודות ועמוד‬ ‫יד החזקה ״יסוד‬ ‫ספרו‬ ‫וכבהתחלת‬ ‫‪(72‬‬
‫‪ 112‬ואילך‪ .‬ס״ע ‪ 117‬ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫החכמות״ — ר״ת הוי׳ ושה״ג להחיד״א מע׳ רמב״ם — בשם ר׳ דוד‬
‫ע ׳ד משנ״ת וקונ׳ ענינה של תורת החסידות סי״ח ואילך(‬ ‫‪( 81‬‬ ‫הנגיד‪ ,‬נכדו של הרמב״ם(‪ .‬וראה סה״ש ה־ש״ת ע׳ ‪ 41‬ובהערה שם‪.‬‬
‫לענין גילוי בחי׳ יחידה‪.‬‬ ‫לקו״ש ח״ג ע׳ ‪ 768‬הערה ‪. 18‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קמו‬
‫שיחה ה‬
‫בית ראשון ובית שני‬
‫היינו שבבית השלישי יהיו הן המעלה שבבית ראשון‬ ‫עה״ם ״נחמו נחמו עמי״^‬ ‫איתא במדרשי‬ ‫א‪.‬‬
‫והן המעלה שבבית שניסו‪.‬‬ ‫שטעם הכפל — ״נחמו נחמו״ — הוא כי נחמה אחת‬
‫היא ״על בית ראשון״ והשני׳ ״על בית שני״‪.‬‬
‫שבבית השני לגבי הבית‬ ‫להבין המעלה‬ ‫ב‪.‬‬
‫הראשון‪ ,‬צריך לבאר תחילה את המעלה )בפנימיות(‬ ‫וצריך להבין‪:‬‬
‫של בית המקדש )בכלל — כולל גם את הבית ראשון(‬
‫ענין הנחמה בכלל הוא‪ ,‬שכשקרה אצל מישהו‬
‫שהי׳ דירת קבע של הקב״ה״‪ ,‬לגבי המשכן — שהי׳‬
‫אסון ר״ל‪ ,‬ואין בכחו של המנחם למלא את החסרון‬
‫דירת עראי^׳ להקב״ה״‪:‬‬
‫בחזרה כמו שהי׳ — מוצא הוא לכל הפחות חנחומין‬
‫הקדושה שהיתה במשכן‪ ,‬ה״ושכנתי בתוכם״‪,‬‬ ‫בשביל זה שסובל‪ .‬ובמילא מובן‪ ,‬שאם הי׳ לו נזק ב׳‬
‫אע״פ שזה הי׳ בכל החלקים שבו — לא רק בהיריעות‬ ‫פעמים‪ ,‬שייך שינחמוהו גם ב׳ פעמים — על שני‬
‫והקרשים )שהיו מחי וצומח “׳(‪ ,‬אלא גם בקרקע המשכן‬ ‫הנזקים שהיו לו‪.‬‬
‫)דומם(‪ ,‬הרי השראת השכינה )״ושכנתי בתוכם״( הלזו‬
‫היתה בעיקר לא מצד הדברים הגשמיים )יריעות וכו׳‬ ‫ההבטחה‬ ‫הוא‬ ‫הנחמה‬ ‫שתוכן‬ ‫בנדו״ד‪,‬‬ ‫אבל‬
‫והקרקע( גופא‪ ,‬אלא מצד למעלה‪.‬‬ ‫שביהמ״ק יחזור וייבנהי‪ ,‬הרי כשישנו ה״נחמו״ על‬
‫— שבבית השלישי )שיהי׳‬ ‫הבית הראשון‪ ,‬נמצא‬
‫]אלא שמאחר שהאור שהאיר במשכן‪ ,‬הי׳ בלי‬
‫לעתיד( יהיו כל הענינים שהיו בבית הראשון שהוא‬
‫גבול — לכן הי׳ בכחו להיות נמשך גם למטה מטה‪,‬‬
‫נעשה יותר מהבית השני)שבו חסרו ה׳ דברים “(‪ .‬א״כ‬
‫עד לסוג הדומם[‪.‬‬
‫למה יש צורך בנחמה גם על הבית השני — לכאורה‬
‫ולכן לאחרי שנסע המשכן ממקום מסויים לא‬
‫הרי זה נכלל כבר בהנחמה שעל הבית הראשון?‬
‫נשארה במקום ההוא )בהקרקע( שום קדושה‪.‬‬
‫והביאור בזהי‪ :‬אע״פ שבכללות הבית השני הוא‬
‫לאידך קדושתו של ביהמ״ק‪ ,‬היתה מצד הדברים‬
‫חסר במעלה לגבי הבית הראשון‪ ,‬מ״מ יש בו מעלה‬
‫הגשמיים גופא שמהם הי׳ בנוי‪ ,‬ולכן גם לאחרי חורבן‬
‫לגבי הבית הראשון‪ .‬כדאיתא בגמרא^ עה״פי ״גדול‬
‫ביהמ״ק נשארה קדושה במקום המקדשיי‪.‬‬
‫יהי׳ כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון״‪ ,‬ש״הבית‬
‫שזהו ג״כ הטעם הפנימי לזה שביהמ״ק נבנה דוקא‬ ‫הזה האחרון״ קאי על הבית השני*‪ ,‬והוא ״גדול״ —‬
‫בזמן של שלמה‪ ,‬שאז כאשר ״קיימא סיהרא‬
‫בבנין ובשניס״ — ״מן הראשון״‪.‬‬
‫באשלימותא״*׳ — כי ענינה של ה״סיהרא״ )הלבנה(‬
‫הוא )לא כענינה של השמש‪ ,‬משפיע — בחי׳ ז״א‪ ,‬אלא(‬ ‫ולכן נאמר ״נחמו נחמו״ ב׳ פעמים — ״על בית‬
‫ומאחר‬ ‫מלכותי׳‪.‬‬ ‫בחי׳‬ ‫מהשמש(‪,‬‬ ‫)אורה‬ ‫מקבל‬ ‫ראשון ועל בית שני״ — שיתמלאו שני החסרונות‪,‬‬
‫ראה זח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬וראה בארוכה לקמן שיחה הנ״ל סעיף‬ ‫‪( 10‬‬
‫ז‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫ילקוט ישעי׳ רמז תמה‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ראה שהש״ר פ״א‪ ,‬טז )ג(‪ .‬וכמ״ש )תהלים קלב‪ ,‬יד( זאת‬ ‫‪( 11‬‬ ‫ישעי׳ מ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫מנוחתי עד עד )תו״א ר״פ ויגש(‪.‬‬ ‫שהרי ״כל אלה הנחמות עתידה לימות המשיח״ )רד״ק‬ ‫‪(3‬‬
‫שהש״ר שם‪ .‬וכמ״ש )ש״ב ז‪ ,‬ו( ואהי׳ מתהלך באהל גו׳‬ ‫‪( 12‬‬ ‫לישעי׳ שם(‪.‬‬
‫)תו״א שם(‪.‬‬ ‫יומא כא‪ ,‬ב‪ .‬ובלקו״ת ר״ה )נז‪ ,‬ג(‪ ,‬שזהו מפני שחסרה בו‬ ‫‪(4‬‬
‫בכל הבא להלן )בענין ההפרש שבין משכן למקדש( —‬ ‫‪( 13‬‬ ‫בחי׳ ה׳ עילאה דבינה‪.‬‬
‫ראה בארוכה לעיל שיחה ב׳ סעיף ג ואילך ובהנסמן שם‪ .‬וראה גם‬ ‫ראה עד״ז ד״ה נחמו עת״ר בסופו‪.‬‬ ‫‪cs‬‬
‫לקו״ש ח״ח ע׳ ‪ 26‬ס״ח‪.‬‬ ‫ב״ב ג‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫וגם באדנים וכו׳ — דומם‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬ ‫חגי ב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫רמב״ם הל׳ ביהב״ח ספ״ו‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬ ‫בזהר )ח״א כח‪ ,‬א( מפרש שקאי אבית שלישית‪ .‬וראה לקמן‬ ‫‪(8‬‬
‫זח״א קנ‪ ,‬א‪ .‬וראה שמו״ר פט״ו‪ ,‬כו‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫שיחה ו הע׳ ‪ 28‬תיווך ב׳ הפירושים‪.‬‬
‫ראה לקו״ת צו י‪ ,‬סע״א )ובכ״מ(‪ ,‬ששמש הוא )יסוד( ז״א‪,‬‬ ‫‪( 17‬‬ ‫שזהו מורה גם על גדלות באיכות וברוחניות‪.‬‬ ‫‪(Q‬‬
‫קמז‬ ‫שיחה ה‪ :‬בית ראשון ובית שני‬
‫ע״ד שני אופנים הנ״ל בזיכוך הנבראים‪ ,‬כן‬ ‫ד‪.‬‬ ‫שהחידוש של ביהמ״ק הוא בעיקר )לא בהמשכה‬
‫גם בהלבנה )בחי׳ מלכות‪ ,‬שורש הנבראים( ישנם ב׳‬ ‫מלמעלה‪ ,‬אלא( בזיכוך הנבראים‪ ,‬לכן הוא שייך‬
‫אופנים‪ :‬כמו שהיא עתה‪ :‬וכמו שתהי׳ לעתיד לבוא‪:‬‬ ‫להשלימות של ה״סיהרא״*״‪.‬‬
‫עתה הלבנה מקבלת מהשמש )בחי׳לי ז״א(‪ .‬אלא‬ ‫ג‪ .‬בזיכוך הנבראים גופא — ישנם שני אופנים‪:‬‬
‫שע״י שהיא מקבלת את אור השמש‪ ,‬מאיר האור שלה‬
‫א( שהזיכוך שלהם בא מצד האור שלמעלה‪.‬‬
‫עצמה יי — בדוגמת התלמיד )כנ״ל(‪ ,‬שע״י שהוא‬
‫וכדוגמת רב הלומד עם התלמיד באופן כזה‪ ,‬שע״י‬
‫מקבל את שכל המשפיע‪ ,‬הרי לאח״ז הוא מחדש‬
‫השכל שהוא לומד איתו יכול אח״ב התלמיד בעצמו‬
‫בהשכל בכח עצמו;‬
‫)בכח עצמו( להגיע לאמיתית הכוונהי׳‪ .‬אבל אעפ״ב‪,‬‬
‫כאור‬ ‫הלבנה‬ ‫״אור‬ ‫יהי׳‬ ‫לבוא‬ ‫לעתיד‬ ‫אבל‬ ‫הרי גם זה שהתלמיד מגיע ״בעצמו״ לאמיתיות הכוונה‬
‫החמה״^׳‪ ,‬שאור הלבנה לא יהי׳ זקוק לאור החמה‪ ,‬אלא‬ ‫— זהו מצד אור השכל שהרב נתן לו‪.‬‬
‫יהי׳ כמו אור החמה — המאיר מצד עצמו ’י‪.‬‬
‫ב( שהזיכוך בא לא ע״י אור המאיר בהם מלמעלה‪,‬‬
‫]עד אשר ״ועינינו מאירות כשמש וכירח״ “‪ ,‬שגם‬ ‫אלא מצד עצמם‪ :‬מצד זה שאמיתית המציאות שלהם‬
‫העינים )השחור שבעיך׳( יאירו מצד עצמם‪ ,‬ולא יהיו‬ ‫היא אלקות‪ ,‬הרי סוף סוף הם מזדככים עד אשר ״וראו‬
‫זקוקים כמו שהוא עתה אור השמש והירח “[‪.‬‬ ‫כל בשר גו׳ כי פי ה׳ דיבר״״^‪ ,‬לא מצד הגילוי של בחי׳‬
‫ג׳ הענינים הנ״ל — המשכה מלמעלה‪ ,‬זיכוך‬ ‫ה‪.‬‬ ‫״פי הוי״׳‪ ,‬אלא מצד הבשר גופא‪.‬‬
‫הנבראים מצד גילוי אור וזיכוכם מצד עצמם —‬ ‫ובדוגמת ענין התשובה כפשוטה )על חטאים בו׳(‪,‬‬
‫בעבודת האדם‪ ,‬הם )בכללות( תורה‪ :‬מצות )או תפלה(‪:‬‬ ‫הבאה )בדרך כלל( לא ע״י גילוי אור ]שהרי אדרבה‪:‬‬
‫ותשובה‪:‬‬ ‫הבע״ת )לפני שעשה תשובה( הרי הי׳ מרוחק מאלקות‪,‬‬
‫התורה ענינה הוא — המשכה מלמעלה — נתן‬ ‫א״ב איך שייך בכלל שהוא ירגיש גילוי אור[‪ ,‬אלא מצד‬
‫לנו את תורתו‪ ,‬משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו׳‪ ,‬גם‬ ‫הבע״ת גופא׳׳ — מצד זה שעצמיותו של יהודי היא‬
‫הענין דלימוד התורה‪ ,‬למרות שענינה הוא שהאדם‬ ‫אלקות‪ ,‬שהוא פועל גם בגילוי‪ ,‬שלכן הרי כל יהודי‪,‬‬
‫בלי יוצא מן הכלל ח״ו‪ ,‬רוצה לקיים את רצונו של‬
‫הקב״ה אלא אם כן ״יצרו הוא שתקפו״ וכפס״ד הידוע‬
‫המשך תרס״ו שם ע׳ תד )בהמשך להמשל דרב ותלמיד‬ ‫‪( 23‬‬ ‫של הרמב״ם״‪.‬‬
‫המובא לעיל בפנים ס״ד(‪ .‬וראה בארוכה תורת שלום ע׳ ‪ .76‬ובכ״מ‪.‬‬
‫ישעי׳ ל‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬
‫לקו״ת צו י‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 23‬‬
‫ולבנה מלכות‪ .‬וראה גם תקו״ז תמ״ד ששימשא וסיהרא הם ד מ מ ת‬
‫נוסח התפלה דשבת )נשמת(‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬
‫קוב״ה ושכינתא‪.‬‬
‫ראה ויק״ר פל״א ח‪ :‬הגלגל הזה של עין אין אדם רואה‬ ‫‪( 27‬‬
‫משא״ב משכן — מעשה משה )ודורו(‪ ,‬שפני משה כפני‬ ‫‪08‬‬
‫מתוך הלבן שיש בו אלא מתוך השחור‪ .‬ולכאורה כ״מ באוה״ת‬
‫חמה )ב״ב עה‪ ,‬א•(‪.‬‬
‫הנסמן בהערה הבאה‪.‬‬
‫אוה״ת בראשית לג‪ ,‬א‪ — .‬וזה )לכאורה( חידוש יותר‬ ‫‪( 28‬‬ ‫תג( שהוא ע״ד מבין‬ ‫)ע׳‬ ‫ראה המשך תרס״ו ע׳ תב‪ .‬ושם‬ ‫‪( iq‬‬
‫מ״והי׳ אור הלבנה כאור החמה״ — כי הלבנה הרי גם עכשיו יש לה‬ ‫דבר מתוך דבר ש״מה שמבין מתוך שכל זה שכל אחר ה״ז‬
‫אור עצמי ורק שאינו מאיר והחידוש הוא שלעתיד גם אור המקבל‬ ‫התחדשות לגמרי״‪ .‬ע״ש באריכות‪.‬‬
‫יאיר כאור המשפיע; משא״ב שחור שבעין‪ ,‬הרי השחרות הוא היפך‬ ‫ישעי׳ מ‪ ,‬ה‪ .‬וראה שער האמונה לאדמוה״א פכ״ה‪.‬‬ ‫‪(20‬‬
‫האור )ראה פיה״מ לאדמוה״א ספקכ״ב‪ :‬השחור שבעין ‪ . .‬שמצמצם‬ ‫ואף שמה שמתעורר בתשובה הוא מצד זה שמלמעדה‬ ‫‪(21‬‬
‫לעצם הראי׳ ‪ . .‬דכח הבהירות שבעין היא בעצם ספירי דלובץ‬ ‫מסבבים סיבות שונות לזה וכמ״ש )ש״ב יד‪ ,‬יד( ״וחשב מחשבות‬
‫שבעין•( — ולע״ל גם השחור יהי׳ מאיר‪.‬‬ ‫לבלתי ידח ממנו נדח״ — הרי זהו באופן של הסלם וכר׳ ]וכמש״נ‬
‫)דברים ד‪ ,‬כט( ובקשתם משס )ראה לקו״ת ראה לב‪ ,‬ג( את ה״א גו׳‬
‫ונאמר; והסתרתי פני מהם גו׳ ואמר גו׳ על כי אין אלקי בקרבי גו׳‬
‫•( כפיה״מ שם מסיים‪ ,‬שע־׳י שנהפך השחור שבעין נעשה כח‬
‫ואנכי הסתר אסתיר פני גו׳)וי ל ך לא‪ ,‬יז־יח([‪ ,‬והתשובה עצמה באה‬
‫ההבטה חזק וזך הרבה יותר נוראה גם רש׳׳י האזינו לב‪ ,‬י‪ :‬שחור‬
‫מצד הבע״ת‪.‬‬
‫שבעין שהמאור יוצא הימנו(‪ .‬ולכאורה י״ל‪ ,‬ששני אופנים בחוזק אור‬
‫רמב׳׳ם הל׳ גירו שין ספ״ב‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫הראי׳ שנעשה ע״י השחור שבעין דוקא‪ :‬בפ שטות — להיותו מצמצם‬
‫אח אור הראי ‪ .‬ולפי אופן וה‪ ,‬השחור שבעין רק גורס הוא לחוזק‬
‫האור‪ .‬ובפנימיות — שהשחור עצמו נהפך לאור‪ ,‬ולכן אורו חזק‬ ‫‪ c‬רהעיר גס כדחז‪-‬ל זה גודל דיוק ד פרש״י עה־פ שה שמיט‬
‫יותר‪ .‬ולהעיר מחו״ח נח נס‪ ,‬סע״ב(‪ ,‬שישנם ב׳ פירושים ב״יתרון‬ ‫תיריז פני בווגע לחמה וללבנה ופינחס כז‪ ,‬כ( — והטעם כי ס״ד‬
‫האור מו החשך״‪ .‬ולהעיר גם מאוה״ת וארא ע׳ קסג‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫הפשט אין לחלק בחמה ולבנה ‪.‬פני״ ולא פני‪.‬‬
‫עניני בית הגחירה‬ ‫קמח‬
‫בו ״ —‬ ‫פנימית על המקום שהוא מאיר‬ ‫פעולה‬ ‫יבין‪ ,‬עד שע״י הבנתו יתאחד עם התורה שהוא לומדים‬
‫בהמקום גופא אינו נעשה שום שינוי‪ :‬משא״ב אור הנר‪,‬‬ ‫— הרי עיקר העניו בזה הוא‪ ,‬לא שיוסיף משל עצמו‪,‬‬
‫מהפך אה הפתילה והשמן גופא ל)אש ו(אור ”‪.‬‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬הוא צריך להתייגע להבין מה שהתורה‬
‫אומרת‪ ,‬לגלות מה התורה אומרת‪.‬‬
‫אעפ״כ‪ ,‬הרי גם הזיכוך של האדם והדברים‬ ‫ו‪.‬‬
‫הגשמיים הנעשה ע״י קיום המצות‪ ,‬הוא קשור עם אור‬ ‫משא״ב ענין המצות הוא בעיקר — לעשות את‬
‫— למרות שהם עצמם מזדככים עי״ז‪ ,‬כי כשמקיימים‬ ‫הקלף‪ ,‬צמר כו׳ לתפילין וציצית כמ״ש ועשיתם אותם‬
‫מצוה‪ ,‬הרי עושים אותה מפני ש״שומעים״ את ציווי‬ ‫— לעשות ולהוות‪ ,‬כביכול את המצוה״‪ :‬ומל׳ מעשיו‬
‫הבורא ומוכנים — מחמת קבלת עול מלכות שמים —‬ ‫על הצדקהיי‪ — -‬כופין — ונמצא שנפעל בהאדם‬
‫לקיים אותו;‬ ‫המקיים את המצוה כפי׳ וביטול‪ ,‬ובל׳ המדרשיג לצרף‬
‫בהם את הבריות‪.‬‬
‫משא״כ בעל תשובה‪ ,‬שבזה שחטא הרי פרק‬
‫מעליו את עול מלכות שמים והוא רחוק מגילוי אור‬ ‫ןונוסף לזה‪ :‬ענין המצות לא יצוייר אלא בצירוף‬
‫)מלמעלה(‪ ,‬באה תשובתו מצד עצמו גופא )כנ׳׳ל‬ ‫עם מקיים המצוה‪ :‬כל ענין המצות )ציוויים( הוא ציווי‬
‫ס״ג(«י‪.‬‬ ‫לאדם — לא כהתורה שהיא נמצאת גם לפני שהאדם‬
‫לומדה[‪.‬‬
‫וגם בנוגע לעניני העולם ישנו החילוק‪ ,‬שע״י‬
‫מצות נתבררים רק הניצוצות שבדברים המותרים״‪,‬‬ ‫וכשם שישנו חילוק בין התורה והמצות בנוגע‬
‫שהם מקליפת נוגה״^)אבל הניצוצות שנפלו בדברים‬ ‫להאדם‪ ,‬כך ישנו חילוק‪ ,‬ועוד ביותר הדגשה — בנוגע‬
‫האסורים שהם מג׳ קליפות הטמאות לגמרי‪ ,‬אי אפשר‬ ‫לכללות העולם‪:‬‬
‫לבררם ע״י המצות י^(‪ :‬משא״כ ע״י תשובה — הרי גם‬ ‫התורה‪ ,‬למרות שמדובר בה אודות דברים‬
‫הניצוצות שבזדונות )שהם הרי נמצאים בגקה״ט^^(‬ ‫גשמיים‪ ,‬מ״מ איננה מתלבשת בהם‪ ,‬ואין זה אלא שהיא‬
‫נהפכיםי־^ לזכיות^‪.‬‬ ‫דנה אודותם״‪ .‬משא״ב המצות הן מלובשות ממש‬
‫בדברים הגשמיים שבהם מקיימים את המצוה‪ ,‬שהם‬
‫גופא נעשים קדושה‪.‬‬
‫או‬ ‫בהם‬ ‫לדון‬ ‫מתלבשת‬ ‫)שהתורה‬ ‫הגשמיים‬ ‫לדברים‬ ‫בנוגע‬ ‫שזהו ג״כ אחד מהטעמים שהתורה משולה ל״אור‬
‫שמקיימים מצות בהם(‪ ,‬הבירור שע״י המצות הוא בפנימיות יותר‪.‬‬ ‫היום״ והמצות ל״אור הנר״״י‪ ,‬כי״ אור היום אין לו‬
‫וכמו אור היום ואור הנר‪ ,‬שבנוגע למעלת האור עצמו‪ ,‬אור‬
‫היום הוא נעלה יותר‪ ,‬אבל בנוגע לפעולתם בחומר העולם‪ ,‬הרי‬
‫פעולת אור הנר היא בפנימיות יותר‪ ,‬כבפנים‪.‬‬
‫תו״א פז‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬ ‫תניא פ״ה‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬
‫ראה שערי אורה מג‪ ,‬ב‪ .‬אמ״ב שער הציצית פט״ז )י‪,‬‬ ‫‪( 37‬‬ ‫ייק״ר פל״ה‪ ,‬ו‪ .‬וראה סנהדרין צט‪ ,‬ב‪ ,‬זח״ג קיג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫י« (‬
‫סע״א ואילף‪ .‬ושם )ריש ע״ג(‪ :‬וזהו נר מצוה ששרשה למעלה מתורה‬ ‫ב״י ליו״ד סי׳ רמח‪ .‬וראה סנה׳ צט‪ ,‬ב‪ ,‬וראה ד״ה ויטע‬ ‫‪( 31‬‬
‫אור(‪ .‬לקו״ש ח״ח ע׳ ‪ 353‬הערה ‪ . 11‬וראה לקמן הערה ‪.43 .38‬‬ ‫אשל תרצ״ט פ״ד‪ .‬ובכ״ם‪.‬‬
‫וזה נעלה יותר מענין ה״אתהפכא חשוכא לנהורא״ ד״נר‬ ‫‪( 38‬‬ ‫ב״ר רפמ״ד‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫מצוה״ — אף שאור הנר )המצוה( מהפך את הפתילה עצמה )דבר‬ ‫״ולשון התלבשות )בתורה( הוא רק שם המושאל בלבד״‬ ‫‪( 33‬‬
‫הגשמי שמקיימים בו המצוה( לאש ואור — כי באור הנר‪ ,‬הרי מה‬ ‫)ד״ה ויאמר משה תש״ד פ״כ(‪.‬‬
‫שהפתילה מאירה הוא מצד האש האוחז בה ומהפכה •לאש)אבל לא‬ ‫כמ״ש )משלי ו‪ ,‬כג( כי נר מצוה ותורה אור‪ .‬ומזה שאמרו‬‫‪( 34‬‬
‫מצד הפתילה גופא(‪ ,‬משא״ב אופן ה״אתהפכא״ שבתשובה הוא מה‬ ‫)סוטה כא‪ ,‬א( ״מה אור מגין לעולם כו׳ כיון שעלה עמוד השחר״‬
‫שהחשך מצד עצמו נהפך לאור ]בדוגמת ״ועינינו מאירות כשמש‬ ‫‪,,‬משמע דאור היינו אור היום ‪ . .‬ולא כמ״ש בשל״ה )בתחלתו(‬
‫וכירח״ שיהי׳ לע״ל — ראה לעיל סעיף ד[‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.43‬‬ ‫מדורה גדולה״)אוה״ת משלי שם ריש ע׳ תקסט‪ .‬קונטרס עץ החיים‬
‫ראה שבת )כח‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ(; מן המותר בפיך‪.‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫בתחלתו(‪.‬‬
‫תניא רפל״ז‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(40‬‬ ‫בסוטה שם‪ :‬״תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה‬ ‫‪( 3s‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬צריך לדחותם )לקו״ת שה״ש ו‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫‪(41‬‬ ‫באור ‪ . .‬מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה כו׳ מה אור‬
‫‪ (42‬ולמטה יותר גם מדברים האסורים — שהרי הם היפך‬ ‫מגין לעולם אף תורה כו״׳‪ .‬אבל אין מזה סתירה למ״ש בפנים‪ ,‬כי מה‬
‫רצונו ית׳ )ראה תניא פכ״ד(‪.‬‬ ‫ש״מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה״ ו״תורה מגינה לעולם״ היא‬
‫ומזה מובן שהאופן ד״אתהפכא חשוכא לנהורא״ שע״י‬ ‫‪(4 3‬‬ ‫מצד מעלת האור של התורה והמצות עצמם‬
‫תשובה הוא מה שהחשד מצד עצמו נהפך לאור‪ .‬כי כאשר הפיכת‬ ‫]שהמצות תלויות בזמן)ומקום(‪ ,‬ולכן מגינות לפי שעה‪ ,‬משא״ב‬
‫החושך )החומר( הוא מצד האור‪ ,‬צריף שהחומר )החשך( יהי׳ לו‬ ‫התורה שהיא למעלה מהזמן היא מגינה לעולם — עיין אוה״ת שם‬
‫איזה שייכות להאור‪.‬‬ ‫ע׳ תקע‪ .‬קונטרס עה״ח ספ״ב(‪.‬‬
‫]וכמו באוה האש‪ ,‬שמכיון שמה שמהפך את הדברים שנאחז‬ ‫אבל בנוגע להבירור שבאדם )הלומד או מקיים המצוה(‪ ,‬ועד״ז‬
‫קמט‬ ‫שיחה ה‪ :‬בית ראשון ובית שני‬
‫מעלתו של הבית הראשון היא‪ ,‬שכר הי׳ אור נעלה‬ ‫ז‪ .‬עפ״י כהנ״ל יובן גם העילוי שבבית שני לגבי‬
‫יותר‪ .‬כי מצד זה שישראל היו אז בכחי׳ צדיקים‬ ‫הבית ראשוזי“‪:‬‬
‫)כנ״ל(‪ ,‬היו כלים יותר מוכשרים לאלקות‪ ,‬ולכן הי׳ גם‬ ‫בזמן בית ראשון היו ישראל‪ ,‬בכלל ובעיקר‪,‬‬
‫ביהמ״ק באופן כזה‪.‬‬ ‫צריכים להיות בבחינת צדיקים ‘“‪ .‬ונמצא‪ ,‬שאז עדיין‬
‫אבל מצד העבודה של העולם עצמו‪ ,‬הי׳ בית שני‬ ‫לא הי׳ הכח לזה שהעולם גופא — מצד ענינו הוא‪,‬‬
‫גדול יותר‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬ ‫מצד עבודתו שלו — יהי׳ לקדושה‪.‬‬
‫!וזוהי ג״כ ההסברה שבית השני הי׳ גדול מבית‬ ‫משא״ב בזמן בית שני‪ ,‬כשישראל היו במדריגת‬
‫הראשון ״בבנין״ )מקום( ו״בשנים״ )זמן( ’“ — כי גדר‬ ‫בעלי תשובה‪ ,‬לכן הי׳ הבית השני באופן כזה שגם‬
‫העולם הוא״י מקום וזמן[‪.‬‬ ‫הגשמיות מצד עצמה‪ ,‬מצד ענינה גופא‪ ,‬תהי׳ למקדש‬
‫ובזה הוא החידוש של הבית השלישי‪ ,‬שבו יהיו‬ ‫להקב״ה‪.‬‬
‫שתי המעלות ביחד יי — נחמו על בית ראשון ונחמו‬ ‫שזהו ג״כ הביאור בזה שכורש — אינו יהודיי“ —‬
‫על בית שני‪.‬‬ ‫ציווה לבנות את הבית השני*“‪ ,‬שזהו בדוגמת התשובה‬
‫— ששגגות נעשים לו כזכיות עד שגם זדונית נהפכים‬
‫החילוק הנ״ל שבין זמן בית ראשון לזמן בית‬ ‫ט‪.‬‬
‫לזכיות‪.‬‬
‫שני‪ ,‬מתבטא )ככל הענינים של פנימיות התורה( גם‬
‫בנגלה‪ ,‬עד בהלכה‪.‬‬ ‫וזהו ג״כ הביאור דשתי הנחמות — הן ״על‬ ‫ח‪.‬‬
‫מצד אחד היתה הקדושה של ארץ ישראל בזמן‬ ‫בית ראשון״ והן ״על בית שני״‪ ,‬מפני שבכל אחד מהם‬
‫בית שני נמוכה מבזמן בית ראשון‪ ,‬כמו שמצינו)בנוגע‬ ‫ישנה מעלה לגבי השני‪:‬‬
‫לכמה דינים^י וגם( בנוגע לתקיעת שופר בר״ה שחל‬
‫בשבת‪ ,‬שבזמן בית שני ״במקדש היו תוקעין אבל לא‬ ‫בהם לאש הוא מצד האש )כנ״ל הערה ‪ ,(38‬הרי הדברים שנהפכים‬
‫במדינה״יי‪ ,‬ובזמן בית ראשון תקעו בשופר )בר״ה שחל‬ ‫לאש )פתילה או עצים( צריכים להיות נוחין ומוכשרים להתאבל‬
‫ולכלות בהאש )ראה לקו״ת אחרי כו‪ ,‬ב(‪ ,‬שלכן א״א שהאש יאחז‬
‫בשבת “י( לא רק במקדש אלא גם במדינה‪.‬‬
‫באבנים וכיו״ב ולהפכם לאש(‪.‬‬
‫וכמו שאדמו״ר הזקן מבאר את זהיי‪ ,‬שההמשכה‬ ‫ולפי״ז נמצא‪ ,‬שההפרש בין ג' הבחינות — תורה‪ ,‬מצות ותשובה‬
‫הנפעלת ע״י תק״ש בר״ה שחל בשבת‪ ,‬היא מדריגה‬ ‫— הוא בשתים‪ :‬באופן פעולתם על חשך העולם‪ ,‬ובדרגת החשך‬
‫גבוהה שאפשר להמשיכה רק בביהמ״ק ‘’‪ .‬ואעפ״כ‬ ‫שבהם פועלים‪ :‬האור דתורה דוחה את החשך; «נר מצוה״ מהפך את‬
‫החשך‪ ,‬ובמילא — גם המציאות דחשד‪ .‬אבל בב״ז‪ ,‬אופן האתהפכא‬
‫הוא מצד האור ובמילא — מהפך רק החשך שיש לו שייכות לאור‬
‫— באה גם גדלות באיכות‬ ‫בבמות‬ ‫שמגדלות‬ ‫אלא‬ ‫‪(w‬‬ ‫)דברים המותרים(; אופן האתהפכא דתשובה הוא מצד החשך עצמו‪,‬‬
‫וברוחניות וכנ״ל הערה פ‪.‬‬ ‫ובמילא — נם ה״זדונות״ — חשך שאינו שייך לאור — נהפכים‬
‫שעהיוה״א פ״ז )פב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪( 5n‬‬ ‫לזכיות‪.‬‬
‫ראה בהמסומן לעיל הערה ‪. 10‬‬ ‫‪( 51‬‬ ‫יומא פו‪ ,‬ב‪ .‬וראה בארוכה דרמ״צ קצא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ר‪(4‬‬
‫ובפרט שלא נהג אז יובל )ראה ערכין לב‪ ,‬ב‪ .‬רמב״ם הל'‬ ‫‪( 52‬‬ ‫ראה גם לקמן שיחה ו סעיף ז‪.‬‬ ‫‪( 4s‬‬
‫שמיטה ויובל פ״י ה״ח( ובמילא — גם לא הדינים הנוהגים רק בזמן‬ ‫שלכן בנין ב״ר הי׳ בזמן דקיימא סיהרא בשלימותא )כנ״ל‬ ‫‪( 46‬‬
‫שהיובל נוהג )רמב״ם שם ה״ט(‪.‬‬ ‫ס״ב(‪ ,‬שהוא שלימות הלבנה בקבלתה מהשמש )ראה לעיל סעיף ד(‪.‬‬
‫ואף שבפשטות מצות יובל אינה תלוי׳ בביהמ״ק ובמעלת‬ ‫ולהעיר‪ ,‬שמה שבזמן שלמה ‪.‬נתמלא דיסקוס של לבנה״ הוא‪,‬‬
‫מדריגתו‪ ,‬ומה שבזמן ב״ש לא נהג יובל‪ ,‬הוא לפי שמצות יובל היא‬ ‫לפי שהיי דור ט״ו לאברהם ״שהתחיל להאיר״ ) ש מו ״ ר פט״ו‪ ,‬כו( —‬
‫דוקא ״בזמן שכל יושבי׳ עלי״׳ — הרי הענין ד״‪,‬כל יושבי׳ עלי׳״‬ ‫היינו‪ ,‬שזיכוך המטה בא בהמשך להאור שנמשך )לאברהם —‬
‫)בפנימיות הענינים( ״הוא בחי׳ כעיר שחוברה לה יחדיו ‪ . .‬המשכת‬ ‫שבעל• הבירה הציץ עליו( מלמעלה‪) .‬ולהעיר גם משמו״ר שם‪:‬‬
‫ה׳ עילאה בה׳ תתאה״‪ ,‬ולפי שבחינה זו לא היתה בב״ש‪ ,‬לכן לא נהג‬ ‫״בראשון של ניסן מתחלת להאיר״ — והרי הענין דחדש ניסן הוא‬
‫אז יובל )לקו״ת ר״ה ס‪ ,‬סע״ב(‪ — .‬וצ״ע וביאור בהא דבסוף ב״ר ג״כ‬ ‫המשכה מלמעלה(‪.‬‬
‫לא נהג יובל )ערכין לה‪ ,‬סע׳׳ב(‪.‬‬ ‫— להרה״צ כר ר״ה‬ ‫ד‬ ‫ביאורים )מז‪,‬‬ ‫ליקוטי‬ ‫ראה‬ ‫‪(47‬‬
‫ר״ה כט‪ ,‬ב‪ .‬״וגזירה זו היתה בזמן בית שני כנודע בגמרא‬ ‫‪( 53‬‬ ‫מפארינזש( שחסידי או״ה הם מק״נ )ומציין לשער חהמ״צ בסידור(‬
‫שרוב הגזירות בו׳ היו בזמן ב״ש דוקא״ )לקו״ת ר״ה נז‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫ובפרש״י)ר״ה ג‪ ,‬סע״ב( בהא דכורש החמיץ ״נעשה רשע״‪ ,‬אבל אין‬
‫אבל דעת הירושלמי)ר״ה רפ״ד( משמע דמדאורייתא אין‬ ‫‪( 54‬‬ ‫מזה ראי׳ שנשתנה שרש נפשו עי״ז‪ .‬וק״ל‪.‬‬
‫תוקעין בשבת )במדינה(‪.‬‬ ‫עזרא א‪ ,‬א‪ .‬וראה תוי״ט עדיות )הובא לקמן הערה ‪.(57‬‬ ‫‪(48‬‬
‫לקו״ת שם‪.‬‬ ‫‪( 55‬‬ ‫ויתירה מזו — שהשתתף בהבנין — ראה עזרא ו‪ ,‬ד‪ .‬ר״ה ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫ע״פ נגלה טעם ההפרש בין ״מקדש״ ל״מדינה״ בזה הוא‬ ‫‪( 56‬‬
‫לפי שאין שבות במקדש )רש״י שם ד״ה גזירה(‪ .‬ויש לתווך טעם זה‬ ‫כ״ר ר׳־פ לן‪.‬‬ ‫•(‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קג‬
‫של חירות‪ ,‬ש״אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט‬ ‫תקעו בשופר )בזמן בית ראשון( גם במדינה‪ ,‬כי אז‬
‫בהם״*י — בדוגמת זמן בית ראשון שהאור של ביהמ״ק‬ ‫נמשכה הדרגא של ביהמ״ק גם בגבולין‪.‬‬
‫האיר בכל ארץ ישראל ’’‪:‬‬ ‫אעפ״ב מצינו לאידך גיסא שקדושת א״י שהיתה‬
‫משא״ב מצד הלוחות השניות‪ ,‬הרי רק זה שעוסק‬ ‫בזמן בית ראשון‪ ,‬נתבטלה לאחר החורבן‪ .‬משא״ב‬
‫בתורה הוא ״בן חורין״״׳ — בדוגמת הבית השני‪,‬‬ ‫קדושת א״י שנעשתה בזמן בית שני — קיימת גם‬
‫שהאור האיר אז רק בביהמ״ק‪ ,‬ולא בגבוליף’‪.‬‬ ‫לאחר החורבזי׳‪.‬‬
‫ולאידך גיסא‪ :‬הלוחות הראשונות שבאו רק מצד‬ ‫והביאור בזה‪ :‬בנוגע למעלת מדריגת הקדושה של‬
‫מלמעלה‪ ,‬היתה אפשרות שתהי׳ בהן השבירה — אבל‬ ‫א״י‪ ,‬אכן היתה בזמן בית ראשון מדריגה גבוהה יותר‪.‬‬
‫אותיות‬ ‫משא״ב‬ ‫)בהלוחות(‬ ‫שבהם‬ ‫בהתחתון‬ ‫רק‬ ‫אבל בנוגע לקיום הקדושה — שלא תיפסק‪ ,‬לא‬
‫פורחין׳■׳ — בדוגמת הקדושה הראשונה שבזמן בית‬ ‫תסתלק מהתחתון — זה תלוי בזיכוך התחתון‪ ,‬ולכן הי׳‬
‫ראשון שנתבטלה‪ ,‬נסתלקהג׳׳;‬ ‫לא״י‬ ‫כשהכניסה‬ ‫—‬ ‫שני‬ ‫בית‬ ‫בזמן‬ ‫כעיקר‬ ‫זה‬
‫משא״ב הלוחות השניות‪ ,‬מאחר שהן באו לאחרי‬ ‫)וקדושתה( באה ע״י כורש ”־‪.‬‬
‫השבירה והתיקון ע״ז)תשובה(‪ ,‬לא היתה בהן שבירה “‬ ‫הרי כל הענינים מקורם בתורה — הנה שני‬ ‫י‪.‬‬
‫— בדוגמת קדושת א״י בזמן בית שני שהיא קיימת‬ ‫הענינים של צדיקים ובעלי תשובה כמו שהם בתורה‪,‬‬
‫לעולם‪.‬‬ ‫הם הענין דלוחות הראשונות ודלוחות השניות‪:‬‬
‫מצד הלוחות הראשונות‪ ,‬עמדו כל ישראל בדרגא‬
‫עירובין נד‪ ,‬א‪ .‬והכוונה שם היא לכל ישראל — לא רק‬ ‫‪(w‬‬ ‫עם הטעם שבלקו״ת שם )הובא בפנים( שבחי׳ התענוג הנמשר ע״י‬
‫להעוסקים בתורה — שהרי העוסק בתורה‪ ,‬גם עכשיו )שנשתברו‬ ‫שופר )שלמעלה מבתי׳ התענוג דשבת( ״אינו שורה ומתלבש אלא‬
‫הלוחות(‪ ,‬הוא בן חורין)אבו ת פ״ו מ״ב( — אוה״ת תשא ב׳כב‪ .‬המשך‬ ‫בבינה כו״׳ שמאיר רק במקדש — כי מה שבזמן ב״ש הוצרכו‬
‫תרס״ו ע׳ פז‪.‬‬ ‫לגזירות וסייגים בו׳ הוא לפי שלא האיר אז בחי׳ ה׳ עילאה דבינה‪,‬‬
‫אוה״ת שם‪.‬‬ ‫‪( so‬‬ ‫כמבואר בלקו״ת שם‪ .‬ולכן במקדש עצמו‪ ,‬שגם בב״ש ״הי׳ יכול‬
‫אבות שם‪.‬‬ ‫וו‪( 6‬‬ ‫להיות גילוי בחי׳ בינה דאצילות״‪ ,‬לא הוצרכו לגזירות‪ ,‬ולכן אין‬
‫פסחים פז‪ ,‬סע״ב‪ .‬ירושלמי תענית פ״ד ה׳׳ה‪.‬‬ ‫‪(61‬‬ ‫שבות במקדש‪.‬‬
‫להעיר דקדושת המקדש — לא נתבטלה לאחרי החורבן‬ ‫‪(62‬‬ ‫ראה תוי״ט עדיות פ״ח מ״ז שכוונת הרמב״ם שם במ׳׳ש‬ ‫‪( si‬‬
‫)רמב״ם הל׳ ביהב״ח םפ״ו‪ .‬ראה לעיל ס״ב והערה ‪ ,( 15‬אבל החילוק‬ ‫״וכיון שעלה עזרה וקדשה לא קדשה בפירוש אלא בחזקה שהחזיקו‬
‫בקדושת הארץ בין קדושה ראשונה וקדושה שני׳‪.‬‬ ‫בה״ ושלכן היא מקודשת גם עתה[ היא ל״חזקה שהחזיקו מיד מלך‬
‫ראה תנחומא תשא לא — הובא בפרש״י תשא לד‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(62‬‬ ‫פרס שנתן להם ר שיון להחזיק בה״‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫קנא‬
‫שיחה ו‬
‫בית המקדש דלעתיד‬
‫מאחר שהכוונה בזה שמראין את הלבוש ״לפרקים‬ ‫א‪ .‬בענין שבת חזון ידוע מה שמביא ר׳ הלל‬
‫רחוקים ידועים״ היא‪ ,‬בכדי לעורר אצל הילד תשוקה‬ ‫נבג״מ״‬ ‫מבארדיטשוב‬ ‫הרב‬ ‫״בשם‬ ‫מפאריטש׳‬
‫אל הלבוש‪ ,‬ותשוקה גדולה כזו שתפעול עליו לשנות‬ ‫אשר ״שבת חזוך הוא מלשון מחזה‪ ,‬שבשבת זו ״מראין‬
‫את הנהגתו — שילך בדרך הישד — ועד כדי כך שזה‬ ‫לכאו״א המקדש דלעתיד מרחוק״‪.‬‬
‫״נעשה אצלו כמו טבע״‪.‬‬
‫והרב מבארדיטשוב מבאר את זה במשל )כמובא‬
‫חזון‬ ‫שבת‬ ‫של‬ ‫שהגילוי‬ ‫מזה‪,‬‬ ‫מובן‬ ‫— הרי‬ ‫שם(‪ ,‬מאב שתפר מלבוש יקר לילדו‪ ,‬והילד קרע את‬
‫״שמראין לכאו״א המקדש דלעתיד״ — אע״פ שמראין‬ ‫הבגד לכמה קרעים‪ .‬עשה לו אביו לבוש שני‪ ,‬אבל‬
‫אותו רק ״מרחוק״‪ ,‬עד שישנם כאלו שאינם יודעים‬ ‫הילד קרע גם אותו‪ .‬תפר האב לילדו לבוש שלישי‪,‬‬
‫מזה כלל — הוא באופן כזה שפועל בפנימיות על כל‬ ‫אבל לא נתנו לו ללבוש‪ ,‬אלא ״לפרקים רחוקים‬
‫יהודי‪ :‬הראי׳ שהיהודי רואה את המקדש מצד נשמתו‪,‬‬ ‫ידועים״ הוא מראה את הלבוש לפני הילד‪ ,‬באומרו לו‪,‬‬
‫פועלת על גופו ונפש הבהמית — שגם הגוף ונפש‬ ‫שכשיתנהג בדרך הישר — יתנו לו ללובשו‪ .‬ועי״ז‬
‫הבהמית מתחילים ללכת בדרך הישר‪.‬‬ ‫מרגילו האב ללכת בדרך הישר‪ ,‬עד שזה נעשה אצל‬
‫ויותר‬ ‫בגילוי‬ ‫יותר‬ ‫יהי׳‬ ‫שזה‬ ‫שבכדי‬ ‫]אלא‬ ‫הילד ״כמו טבע״‪ ,‬ואז נותן האב לבנו את הלבוש‬
‫בפנימיות‪ ,‬הרי בדורות האחרונים — כשהתקרב זמן‬ ‫שילבשו‪.‬‬
‫ביאת המשיח — גילו ופירסמו את זה לכאו״א‪ ,‬בכדי‬ ‫ב‪ .‬מהענינים שיש ללמוד מהמשל הנ״ל‪ :‬זה‬
‫שיתבוננו ויתעמקו בזה‪ ,‬שאז יש לה״מחזה״ פעולה‬ ‫שבשבת חזון ״מראין לכאו״א המקדש דלעתיד״‪,‬‬
‫עמוקה יותר[‪.‬‬ ‫הכוונה בזה היא בעיקר ליהודים כאלו שצריך להבטיח‬
‫בענין הכרוזים השונים של בת קול שמכריזים‬ ‫ד‪,‬‬ ‫שיתנהגו בדרך הישר ולא יגרמו ח״ו ע״י מעשיהם‬
‫מלמעלה והכוונה בהן לעורר את האדם לתשובה ]כגון‬ ‫שה״מלבוש היקר״ ייקרע ״לכמה קרעים״‪ .‬כלומר‪ :‬לא‬
‫לבנים‬ ‫אוי‬ ‫ואומרת‬ ‫כיונה‬ ‫שמנהמת‬ ‫קול‬ ‫ה״בת‬ ‫זו בלבד שבשבת חזון‪ ,‬שאז הוא זמן הגילוי של‬
‫שבעונותיהם החרבתי את ביתי כו׳״י‪ ,‬וכיו״ב[ מקשים ‘‪:‬‬ ‫ביהמ״ק דלעתיד ]שבשבת זו מתגלה המקדש באופן‬
‫מהי התועלת שבכרוזים אלו‪ ,‬הרי רוב בני האדם כאן‬ ‫של ראי׳ — כהלשון ״מראין כר המקדש דלעתיד״[‪,‬‬
‫למטה אינם שומעים את הבת קול?‬ ‫נמשך גילוי זה ״לכאו״א״ אפילו לאלו שעליהם אמרד‬
‫שהם ״מלאים מצוות כרמון״ ]ובדוגמת קדושת שבת‬
‫וידוע הביאור בזה י שהנשמה שלמעלה שומעת‬
‫ויו״ט‪ ,‬המאירה ״אף בנפש בור ועם הארץ גמור ‪ . .‬כמו‬
‫את כל בת קול‪ ,‬וע״י שהיא שומעת את זה למעלה זה‬
‫בןקדושת( נפש הצדיק״■׳[;‬
‫״מצלצל״)היינו נמשך ונרגש( גם בנשמה שלמטה —‬
‫כמאמר* ״אע״ג דאיהו לא חזי מזלי׳ חזי״‪ .‬ולכן אנו‬ ‫אלא אדרבה‪ :‬מאחר שהכוונה שלשמה מראין את‬
‫רואים במוחש שנופלים לו לאדם פתאום הרהורי‬ ‫המקדש דלעתיד היא — בכדי להרגיל ״לילך בדרך‬
‫תשובה בלי שום הכנה והתבוננות לזה מצדו‪ ,‬שזוהי‬ ‫הישר״‪ ,‬הרי מובן‪ ,‬שעיקר הגילוי הלזה הוא לאלו‬
‫הפעולה של הכרוזים העליונים שנשמתו שלמעלה‬ ‫הזקוקים לזה היינו אלו שאם לא יראו להם‪ ,‬הם עלולים‬
‫שומעת‪.‬‬ ‫לילך שלא בדרך הישר‪.‬‬
‫ולכאורה הי׳ מקום לומר שגם המחזה של שבת‬ ‫עוד ענין היוצא מהמשל הנ״ל‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫ברכות ג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(5‬‬ ‫ראשי פרקים מתולדותיו ראה בתחלת ספר פלח הרמון‬ ‫‪(1‬‬
‫לקו״ת תצא לו‪ ,‬ד‪ .‬ד״ה אריב׳׳ל בכ״י ב׳ק כו׳ תש״ב פ״א‪.‬‬ ‫‪(6‬‬ ‫לבראשית ולשמות‪.‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬ ‫נעתק ברשימות הצ״צ לאיכה ע׳ ‪ 45‬בהערות‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫מקומות שבהערה הקודמת‪ .‬לקו׳׳ת האזינו עא‪ ,‬ד‪ .‬המשך‬ ‫‪(7‬‬ ‫עירובין יט‪ ,‬א )בנוגע ל״פושעי ישראל׳׳ ו״ריקניך(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫תרס׳׳ו ע׳ קכא‪ .‬וראה גם לקו״ת במדבר ו‪ .‬ג‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫וראה גם מדרש תהלים עה״פ )צב‪ ,‬יא( צדיק כתמר יפרח‪.‬‬
‫מגילה ג‪ ,‬א‪ .‬סנה׳ צד‪ ,‬רע׳׳א‪.‬‬ ‫‪(8‬‬ ‫תניא ספמ״ו‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫עניני בית הבחייה‬ ‫קנב‬
‫״בניינא דבר נש דלית בי׳ קיומא כלל״‪ ,‬אבל הכית‬ ‫חזון הוא בדוגמא לזה‪ :‬למרות שאין האדם רואה את‬
‫השלישי‪ ,‬מאחר שהוא ״בניינא דקוב״ה״‪ ,‬יהי׳ קיים‬ ‫זה בעיני בשר‪ ,‬עד אשר )לפעמים( אינו רואה את זה‬
‫לעולם‪.‬‬ ‫אפילו בעיני השכל )ורק שמאחר שהוא מאמין בדברי‬
‫ומאחר שענינו של הבית השלישי הוא מה שהוא‬ ‫חכמים‪ ,‬יודע הוא שכן הדבר( — מ״מ יש להמחזה‬
‫קיים בקיום נצחי‪ ,‬לכן גם הכנתו של הבן הלובש את‬ ‫פעולה על כל יהודי‪.‬‬
‫הלבוש השלישי‪ ,‬צריכה להיות‪ ,‬שהוא יהי׳ בדרגא כזו‬ ‫אבל באמת צריך לומר‪ ,‬שישנו חילוק בין הפעולה‬
‫שאין מקום לחשוש ״פן יחזור לסורו״‪.‬‬ ‫הבאה מהמחזה שבשבת חזון להפעולה של בת קול‪:‬‬
‫מהי השייכות של הבית השלישי דוקא להענין‬ ‫ו‪.‬‬ ‫בענין ההתעוררות הבאה מהכרוזים שלמעלה‬
‫ד״בניינא דקוב״ה״ וקיום נצחי?‬ ‫איתא׳י‪ ,‬שמפני שהיא באה )לא מצד האדם שלמטה‪,‬‬
‫אלא( מצד אתערותא דלעילא‪ ,‬אין לה קיום אצל האדם‬
‫כללות הביאור בזה הוא‪ ,‬שג׳ בתי המקדש הם‬
‫)אלא אם כן הוא עושה פעולה בזה(;‬
‫כנגד ג׳ האבות‪ :‬בית הראשון הוא כנגד אברהם‪ ,‬בית‬
‫שני — כנגד יצחק‪ ,‬ובית שלישי — כנגד יעקב׳׳‪.‬‬ ‫משא״כ ההליכה בדרך הישר המתעוררת אצל‬
‫ומאחר שמדתו של יעקב היא אמת — שהפירוש דאמת‬ ‫האדם ע״י המחזה של שבת חזון‪ ,‬הרי היא באופן של‬
‫הוא‪ ,‬שאינו שייך הפסק ושינוי״‪ ,‬לכן הבית השלישי —‬ ‫קביעות עד שסו״ס לא נשאר שום חשש ״פן יחזור‬
‫שכנגד יעקב‪ ,‬קיים בקיום נצחי״‪.‬‬ ‫לסורו״‪ ,‬מפני שזה ״נעשה אצלו כמו טבע״‪.‬‬
‫הענין שג׳ בתי‬ ‫יותר את‬ ‫להבין בביאור‬ ‫ז‪.‬‬ ‫מובן מזה‪ ,‬שהמחזה שבשבת חזון — שכל יהודי‬
‫המקדש הם כנגד האבות ]וגם את השייכות בין שני‬ ‫״רואה״ את המקדש דלעתיד‪ ,‬אע״פ שזה בא מצד‬
‫הטעמים שביהמ״ק הג׳ קיים בקיום נצחי — זה שהוא‬ ‫שמראים לו אותו מלמעלה‪ ,‬זהו באופן שפועל עליו‬
‫כנגד יעקב וזה שהוא ״בניינא דקוב״ה״[‪:‬‬ ‫שסו״ס יגיע לראות את זה מצד עצמו‪ .‬ולכן‪ ,‬גם‬
‫ההליכה בדרך הישר הבאה כתוצאה מזה — ״נעשה‬
‫עניינו של ביהמ״ק )דאיקרי משכף׳( הוא —‬
‫אצלו כמו טבע״‪.‬‬
‫ושכנתי בתוכם״־׳׳‪ ,‬הקישור שבין הקב״ה לעולם‪ .‬ובזה‬
‫ישנם ג׳ אופנים )המרומזים במספרים המתאימים —‬ ‫אבל צריך להבין‪ :‬איך בכוחו של המחזה‬ ‫ה‪,‬‬
‫ראשון‪ ,‬שני ושלישי״(‪:‬‬ ‫דשבת חזון לפעול על האדם הליכה בדרך הישר‬
‫שתהי׳ ״כמו טבע״‪ ,‬עד שהוא לא יהי׳ שייך כלל ״לחזור‬
‫הביהמ״ק כמו שהוא מצד ״ראשון״‪ ,‬היינו מצד‬
‫לסורו״ — הרי המחזה אינו מצד עבודת האדם‪ ,‬אלא‬
‫הקב״ה שהוא נמשך מלמעלה למטה — וענין זה הוא‬
‫מדתו של אברהם‪ ,‬חסד‪ ,‬המשכה מלמעלה למטה‪:‬‬ ‫מזה ש״מראין״ מלמעלה?‬
‫ויובן זה‪ ,‬בהקדים הטעם הפנימי לזה שאין האב‬
‫העולם‪,‬‬ ‫מצד‬ ‫היינו‬ ‫״שני״‪,‬‬ ‫מצד‬ ‫שהוא‬ ‫כמו‬
‫נותן לבנו את ה״לבוש השלישי״‪ ,‬כל זמן שהליכתו‬
‫כשהנבדאים עומדים בזיכוך והעלאה מלמטה למעלה‬
‫בדרך הישר לא נעשתה ״כמו טבע״‬
‫— שזה שונה בשני ה״לבושים״ הראשונים‪ ,‬שהאב‬
‫נתנם לו ללבוש למרות שלא הי׳ בטוח איך יתנהג הבן‪.‬‬
‫ראה לקו״ת מטות )פג‪ ,‬ג(‪ ,‬דגאולה ראשונה היתה בזכות‬ ‫‪( 12‬‬
‫אברהם וכו׳‪ .‬ומפרש ע״ז ביהל אור לתהלים שם סי״ב )ע״פ מרז״ל‬
‫ויותר מזה )בנמשל(‪ :‬כלפי שמיא גליא שהוא יקרעם?‬
‫פסחים פח‪ ,‬א(; ביח הראשון כנגד אברהם וכו׳‪ .‬ולהעיר מרמב״ן‬ ‫ובפנימיות‬ ‫אפשר‬ ‫)בדרך‬ ‫הוא‬ ‫ע״ז‬ ‫והטעם‬
‫תולדות )כו‪ ,‬כ(‪ .‬בחיי שם ועוד‪ .‬צפע׳׳נ עה״ת ויצא כח‪ ,‬יז‪.‬‬
‫הענינים(;‬
‫״היפר נהרות המכזבים במשנה פ׳׳ה דפרה שהיא מה‬ ‫?‪( 1‬‬
‫שנפסקים לפעמים״ )לקרת שם‪ .‬ובכ״מ‪ .‬וראה לקו‪-‬ש ח״ו ע׳ ‪92‬‬ ‫החידוש שב״לבוש השלישי״ על שני ה״לבושים״‬
‫הערה ‪ ?8‬בשוה״ג(‪.‬‬ ‫הראשונים הוא‪ ,‬כמ״ש בזהרי״)עה״פ״ ״אם ה׳ לא יבנה‬
‫לקו״ת שם ואילך‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬ ‫בית שוא עמלו בוניו בו״(‪ ,‬שהבית הראשון ושני הם‬
‫עירובין כתחלתו‪.‬‬ ‫‪ns‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫ראה גם לקו״ש ח״ב ע׳ ‪] 302‬ובארוכה — שיחת ש*פ‬ ‫‪( 17‬‬
‫בהו״ב תשל״א[ לענין חודש הראשון השני והשלישי‪ ,‬שהנקודה‬ ‫ראה לקו״ת ויקרא ד״ה אדם כי יקריב )הובא בלקו״ת‬ ‫><(‬
‫דחודש ניסן היא יצי״מ — המשכה מלמעלה‪ :‬דחודש אייר —‬ ‫כמדבר שם( ב‪ ,‬םע״ב ואילך‪.‬‬
‫ספה׳ע‪ ,‬העלאה מלמטה; דחודש סיח — מ״ת‪ ,‬חיבור עליונים‬ ‫ח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬ח״א כח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬
‫ותחתונים‪.‬‬ ‫תהלים קכז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪111‬‬
‫קנג‬ ‫שיחה ו‪ :‬בית המקדש דלעתיד‬
‫ועליית המטה‪ .‬ולכן הי׳ הגילוי דבית השני שייך‬ ‫— וענין זה הוא כנגד יצחקיי שמדתו גבורה‪ ,‬העלאה‬
‫להעולם באופן יותר חזק “‪ ,‬שלכן נאמר ״גדול יהי׳‬ ‫מלמטה למעלה׳“ ‪:‬‬
‫כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון״‪ ,‬שהבית שני הי׳‬ ‫וכמו שהוא מצד ״שלישי״‪ ,‬היינו כשמב׳ הענינים‬
‫קיומו בהעולם זמן ארוך יותר “ מהבית ראשון “‪ .‬אבל‬
‫ביחד ]מעלה ומטה[ נעשית מציאות ״שלישית״‪,‬‬
‫מ״מ מאחר שכללות הענין של ״עולם״ הוא מדידה‬ ‫הכוללת את שניהם ביחד — וענין זה הוא כנגד יעקב‪,‬‬
‫והגבלה״‪ ,‬הרי גם הבית השני )למרות שענינו הוא‬
‫מדת התפארת‪ ,‬מדת האמת שהוא ״מבריח מן הקצה‬
‫מצד המטה( היתה לו מדידה והגבלה‪:‬‬ ‫אל הקצה״ — הוא כולל את הקצה הכי עליון עם‬
‫ובזה הוא החידוש של הבית השלישי‪ ,‬שמאחר‬ ‫הקצה הכי תחתון‪ ,‬עד שהם נעשים מציאות אחת‪.‬‬
‫שענינו הוא התאחדות המעלה והמטה ביחד “ — לכן‬ ‫וזהו החילוק בין ג׳ בתי המקדש‪:‬‬
‫יהי׳ קיים בקיום נצחי‪ ,‬כי ה״גבול״ של העולם גופא‬
‫בזמן הבית ראשון היו ישראל‪ ,‬בכלל ובעיקר‪,‬‬
‫יהי׳ בלי גבול‪.‬‬
‫צריכים להיות בבחינת צדיקים “‪ ,‬שהם ממשיכים‬
‫אלקות מלמעלה למטה — ומאחר שההמשכה היתה‬
‫צריכים שמירה יתירה ולומר אי אפשי )לקו״ת ואתחנן ט‪ ,‬ד(‪,‬‬ ‫מצד למעלה‪ ,‬לא היתה קשורה כל כך עם המטה‪ ,‬ולכן‬
‫בדוגמת הסייגים שבבית שני; אבל ע״י שמירה זו גופא‪ ,‬מתרחקים‬ ‫הי׳ אפשר שיהי׳ בזה הפסק‪:‬‬
‫מן הרע גם מצד חומר הגוף ונה״ב השייך לחטא‪ ,‬ו״מעלתן גדולה‬
‫בזמן הבית שני‪ ,‬מאחר שהוא הי׳ לאחרי חורבן‬
‫ממעלת אלו שלא חטאו מעולם* )רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד(‪.‬‬
‫ולכן בנין והתחלת ביהמ״ק הב׳ הי׳ בזמן ממשלת כורש‬ ‫ז‪( 2‬‬ ‫בית ראשון ולאחר התיקון על החורבן “‪ ,‬היו ישראל‬
‫ונתן נפקתא לבנינו וכו׳ )עזרא ו‪ ,‬ד‪ .‬וראה ג״כ ר״ה ד‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫במדריגה דבעלי תשובה ”‪ ,‬שענין התשובה ” הוא זיכוך‬
‫להעיר מרמב״ם הל׳ ביהב״ח ספ״ו — נתבאר בארוכה‬ ‫‪( 24‬‬
‫בההתועדות דשמחת בית השואבה תשכ״ד‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫ראה לקו״ת ויקרא ב‪ ,‬ריש ע*ד‪ :‬״אזי יהי׳ דבר המתקיים‬ ‫‪( 25‬‬
‫‪ . .‬שע״י בירור נה״ב נמשך ‪ . .‬בחי׳ כי לא אדם*‪ .‬ולכאורה הכוונה‬ ‫באוה״ת מטות ריש ע׳ א׳שכח מבואר )וכ״ה בלקו״ת שם‬ ‫‪( 18‬‬
‫שם‪ ,‬שהטעם מה שבחי׳ אתעדל*ת יש לה קיום יותר‪ ,‬היא ]לא רק‬ ‫פג‪ ,‬ג(‪ ,‬שהשייכות דגאולה השני׳ ליצחק היא — כי יצחק הוא בחי׳‬
‫שע״י העבודה‪ ,‬נעשה האדם כלי להאור‪ ,‬אלא[ גם‪ ,‬מצד מעלת בחי־‬ ‫דין וגאולה השני׳ לא היתה גאולה שלימה‪ .‬אבל מהמבואר בד׳׳ה‬
‫האור הנמשך על ידה )ראה לעיל הערה ‪ ,( 19‬בחי׳ ״לא אדם* שאין‬ ‫נחמו עת״ר בסופו)וראה גם ב״ב ג‪ ,‬סע׳׳א( שיש מעלה בבית שני על‬
‫שייך בו שינויים )ראה תו״א עב‪ ,‬ג‪ .‬ובכ״מ(‪.‬‬ ‫בית ראשון — משמע שהשייכות דבית שני ליצחק היא גם מצד‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬שגם באריכות השנים דבית שני — ב׳ טעמים‬ ‫המעלה שבמדת הגבורה‪.‬‬
‫אלו‪ .‬ולהעיר מאוה״ת ש״ש ע׳ א׳תקכז‪.‬‬ ‫ושתי מעלות בקו ההעלאה על קו ההמשבה; א( להיותו‬ ‫‪( ip‬‬
‫חגי ב‪ ,‬ט‪ .‬ב״ב ג‪ ,‬סע״א ואילך‪ .‬וראה הערה ‪.28‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫בא מצד התחתון‪ ,‬הוא בפנימיות בו יותר )ראה לקו״ת ויקרא ב‪,‬‬
‫ראה שעהיוה״א פ״ז )פב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫סע׳׳ב ואילך(‪ .‬ב( מכיון ש״למעשה ידיך תכסוף׳׳‪ ,‬הרי גם האור‬
‫שהרי העילוי דלעתיד הוא שאז יהי׳ ״כדין וכדין״ — ראה‬ ‫‪( 28‬‬ ‫שנמשך עי״ז הוא ״מבחינת פנימיות יותר׳׳)ראה לקו״ת שה״ש כב‪ ,‬ג‬
‫לקו״ת ד״ה ושמתי כדכד‪ .‬לקו״ש ח״ז שיחה ב׳ לפ׳ בחקותי‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫ואילך(‪ .‬וראה לקמן העךה ‪.25‬‬
‫וע״פ המבואר בלקו״ש ח*ח ע׳ ‪) 27‬הערה השני׳ להערה ‪(42‬‬ ‫ולכן בנין והתחלת ביהמ׳׳ק הא׳ הי׳ בזמן דקיימא סיהרא‬ ‫‪(20‬‬
‫ש״טיקר המעלה הוא זיכוך המטה‪ ,‬אלא שתכלית השלימות שבזה‬ ‫באשלמותי׳‪ ,‬בזמן שלמה )זח״א קנ‪ ,‬א‪ .‬וראה שמו״ר )פט״ו‪ ,‬כו(‬
‫הוא ש״המטה״ יתעלה כ״כ עד שיהי׳ בו גם עניו ה״אור״ של‬ ‫ובכ׳׳מ(‪.‬‬
‫העליון״• — יומתק מה שבית שלישי שייך לבית שני יותר מלבית‬ ‫ואף שהתיקון לא הי׳ אז בשלימות‪ ,‬שלא רק שלא הי׳ אז‬ ‫‪( 21‬‬
‫ראשון‬ ‫הגילוי כבבית ראשון )ראה יומא כא‪ ,‬ב(‪ ,‬אלא שגם ענין הגלות לא‬
‫]ראה פיה״מ להרמב״ם בהקדמתו‪ ,‬בבי׳ סדר המסכתות )מס׳‬ ‫נתבטל לגמרי ״כי היו מלכי עו״כ מושלים עליהם׳׳‪ ,‬וגם ברוחניות‬
‫מדות( ותוי״ט פתיחה למס׳ מדות — נעתקו לעיל בהפתיחה סעיף‬ ‫לא היתה אז חירות אמיתית שלכן הוצרכו אז ל״כמה גזירות וסייגים‬
‫ה‪ .‬ולהעיר גם מזה ששניהם )בית שני ובית שלישי( נקראים ״בית‬ ‫)בכדי( שלא תהי׳ יניקת החיצונים׳׳ )לקו׳׳ת ר״ה נז‪ ,‬ג(‪ ,‬מ׳־מ‪ ,‬הרי‬
‫אחרון״ )ראה זח״ב קג‪ ,‬א‪ .‬ועפ״ז יש לתווך פי׳ הזהר )ח״א כח‪ ,‬א(‬ ‫)א( כ פי טי ס אלו שנתתקנו בבית שני‪ ,‬מכיון שהיו לאחרי‬
‫ש״הבית הזה האחרון״ קאי אביהמ״ק השלישי עם דרשת רז*ל )ב״ב‬ ‫החורבן והתיקון כו׳ ומצד עבודת המטה‪ ,‬יש בהם מעלה לגבי כמו‬
‫שם( שקאי אביהמ״ק השני([‬ ‫שהיו בבית ראשון )וע־־ד המעלה שבהעבודה דיחו׳׳ת לגבי העבודה‬
‫— כי בית שני ענינו הוא העלאת המטה‪ ,‬וזהו עיקר המעלה‬ ‫דיחו״ע — אף ש״א״א להיות ביטול הישות לגמרי*)קונט׳ עה׳׳ח פ״ט(‪,‬‬
‫שבבית השלישי‪.‬‬ ‫כי ע״י עבודה זו דוקא נעשה בירור הגוף ונה״ב )קונט׳ עה״ח שם‪.‬‬
‫ובכ״מ((‪ .‬וראה לקו״ש ח״ז ע׳ ‪ 172‬ס*ה ואילך‪.‬‬
‫•( וע״ד המבואר בלקו״ש ח״ח ע■ ‪ 190‬הערה ‪ .27‬בענין תלמוד‬ ‫)ב( ע׳׳י הגזירות וסייגים נמשך אור נעלה יותר )ראה לקו״ת‬
‫ומעשה‪ ,‬דאר שגס גילוי העצם )שנעשה ע׳יי לימוד התורה( הוא )לא‬ ‫מטות פה‪ ,‬א‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ פט‪ .‬ועוד( וראה הערה הבאה‪.‬‬
‫עניו נוסף‪ ,‬ר״א( נוגע לענין ה‪..‬דירה״‪ .‬המ שכת העצמות — בכל וה‪,‬‬ ‫שגם בהם — ב׳ קצוות אלו‪ :‬מצד אחד‪ ,‬רוב הבע״ת‬ ‫‪( 22‬‬
‫המעשה הוא העיקר‪.‬‬ ‫!מלבד אלו שהגיעו לבחי׳ תשו״ע — ראה המשך ר״ה תש״ה ספט״ז[‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קנד‬
‫ולכן‪ ,‬כשמראין ליהודי את המקדש דלעתיד שהוא‬ ‫הוא‬ ‫שענינו‬ ‫הדבר שהמטה‪,‬‬ ‫אפשר‬ ‫איך‬ ‫ח‪.‬‬
‫נצחי גם מצד המטה‪ ,‬נפעל ממילא בהיהודי העדר‬ ‫הגבלה ושינוי‪ ,‬יהי׳ ״חד״ עם הבל״ג שלמעלה — ע״ז‬
‫השינוי גם מצידו הוא‪ ,‬עד שכ״ה גם מצד גופו ונפשו‬ ‫אמרו בזהר״׳ שהמקדש דלעתיד הוא ״בניינא דקוב״ה״‪,‬‬
‫הבהמית‪ ,‬שגם מצידם נעשית אצלו ההליכה בדרך‬ ‫״בונה ירושלים ה׳ איהו ולא אחרא״‪:‬‬
‫הישר כמו טבע ואינו שייך כלל שיחזור לסורו ח״ו‪.‬‬ ‫כשההמשכה היא מגילויים‪ ,‬שכל גילוי‪ ,‬ככל שיהי׳‬
‫י‪ .‬וזהו הטעם הפנימי שענין זה של שבת חזון‬ ‫נעלה‪ ,‬יש לו ציור וגדר‪ ,‬אז המעלה והמטה הם שני‬
‫)שביום זה ״מראין לכאו״א המקדש דלעתיד״( נתגלה‬ ‫ענינים;‬
‫ע״י הרב מבארדיטשוב — שהיתה לו שייכות מיוחדת‬ ‫אבל כשמאיר גילוי העצמות — ״ביום השלישי‬
‫לאדמו״ר הזקן ולחסידות חב״ד^י■‪ :‬ולאח״ז נתגלה זה‬ ‫יקימנו ונחי׳ לפניוייי‪ ,‬פנימיות ועצמות א״ס ך״ךץ״‪_ 30‬‬
‫בפועל ע״י ר׳ הלל מפאריטש‪ ,‬שהי׳ מגדולי חסידי‬ ‫והרי העצמות מושלל מכל התוארים — ״שלילת‬
‫חב״דיי‬ ‫הגבול ושלילת הבלי גבול״י י‪ ,‬אז נעשה ה״גבול״ של‬
‫— כי חידושה של חסידות חב״ד הוא ”‪ ,‬שאחדות‬ ‫המטה וה״בלי גבול״ של המעלה ענין אחד ”‪.‬‬
‫הוי׳ תורגש בעולם לא רק מצד למעלה )ובאדם עצמו‬ ‫וזהו ג״כ הביאור במה שהמחזה דשבת חזון‪,‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫— בדרך אמונה(‪ ,‬אלא גם מצד המטה )ובאדם עצמו‬ ‫ש״מראין לכאו״א המקדש דלעתיד״ — אע״פ שמראין‬
‫— ״וידעת״( — וזהו ענינה של שבת חזון‪ ,‬שה״מראין״‬ ‫את זה מלמעלה — פועל על האדם שיתנהג בדרך‬
‫שבא מלמעלה יפעול בהתחתון‪ ,‬עד שהנהגתו בדרך‬ ‫הישר עד אשר סו״ם זה יהי׳ אצלו ״כמו טבע״‪ ,‬כאילו‬
‫הישר תהי׳ ״כמו טבע״‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬ ‫הי׳ רואה את ה״מחזה״ מצד עצמו‪:‬‬
‫כשם שהבית השלישי שהוא כנגד יעקב —‬ ‫יא‪.‬‬ ‫עניו הנצחיות של המקדש דלעתיד הוא‪ ,‬שהוא‬
‫אע״פ שהוא למעלה מבית הראשון והשני — בא‬ ‫נצחי לא רק מצד ענינו של המקדש‪ ,‬אלא גם מצד‬
‫לאחרי קדימת בית ראשון ושני*' שהם כנגד אברהם‬ ‫העולם שהוא נמצא בו‪ .‬כי מצד גילוי העצמות הרי‬
‫ויצחק )שלכן הוא נקרא ״שלישי״(״ג‪,‬‬ ‫״הוי׳ ימלוך לעולם ועד״ ”‪ ,‬שהזמן שענינו הוא שינוי‪,‬‬
‫עד״ז הוא גם בשבת חזון — שאז מראין את הבית‬ ‫הוא עצמו נעשה נצחי ובלי גבולי‪-‬י‪.‬‬
‫השלישי — שהוא בא בהמשך לפסח שהוא כנגד״“‬ ‫ןוע״ד הידוע'■’ בענין אחדות ה׳‪ ,‬שאמיתית‬
‫אברהם‬ ‫האחדות של הוי׳ אחד ובפרט כמו שהיא מצד העצמות‬
‫— כי הרי שבת חזון הוא השבת שלפניי^ תשעה‬ ‫היא — שהאחדות אינה רק מצד האלקות בלבד אלא‬
‫באב )או ת״ב גופא‪ ,‬כשחל בשבת( — והרי ת״ב חל‬ ‫גם מצד הבריאה גופא[‪.‬‬
‫תמיד באותה הקביעות כמו ביום הראשון של פסח‪,‬‬
‫וסימנך ״א״ת״ ” —‬
‫הושע י‪ ,‬ב‪ .‬וברש״י שם‪ :‬ביום השלישי — בבגין בית‬ ‫«‪( 2‬‬
‫השלישי‪.‬‬
‫ד״ה יחיינו מיומים לקו״ת דברים )סד‪ ,‬א(‪ .‬דשנת תרצ״א‬ ‫‪(? 0‬‬
‫ראה מכתביו וכר — נדפסו בספר התולדות — אדה״ז‬ ‫‪( 56‬‬ ‫בסופו‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ע׳ רנז‪.‬‬ ‫המשך תרס״ו ריש ע׳ קסח‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫וי(‬
‫להעיר ג״כ שהיאצ״ט של ר׳ הלל הוא בחודש מנחם אב‬ ‫‪( 57‬‬ ‫ראה גם לקוטי שיחות ח״ז ע׳ ‪ 202‬ס״ז‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫)בי״א בו( ש״ק פ׳ נחמו‪.‬‬ ‫בשלח טו‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫״(‬
‫יגם‪ ,‬בי עצמו יהיו בית הראשון והשני)זח״ג רכא‪ ,‬א( —‬ ‫א‪( 5‬‬ ‫וע״פ מ״ש בפנים יש לבאר פירש״י )שם פסוק יז ד״ה מקדש(‪:‬‬
‫בדוגמת מה שבת״ת ישנם ב׳ הקוין דחו״ג‪.‬‬ ‫‪,‬׳ואימתי יבנה בשתי ידים‪ ,‬בזמן שה׳ ימלוך לעולם ועד״ —‬
‫להעיר מהמבואר בלקו״ת תזריע כג‪ ,‬ר ע״ג) ב ענין המדות‬ ‫‪( 30‬‬ ‫שהשייכות ד״שתי ידים״ ל״הוי׳ ימלוך לעולם ועד״ היא‪ ,‬כי עניו‬
‫חג״ת(‪.‬‬ ‫הבנין בשתי ידים הוא החיבור של בחי׳ הבל״ג ד״שמים״ שמצד בחי׳‬
‫לקו״ת במדבר יד‪ ,‬ג‪ .‬פנחס עו‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪-10‬‬ ‫״ימין״ עם הגבול ד״ארץ״ שמצד בחי׳ ״שמאל״)ראה לקו״ת נשא כא‪,‬‬
‫ע״ד שבת הגדול — שלפני פסח‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪-11‬‬ ‫ג־ד(‪ ,‬וסיקר חיבור זה יהי׳ ״בזמן שהוי׳ ימלוך לעולם ועד״‪ ,‬כאשר‬
‫טור ושו׳׳ע או״ח סתכ״ח ס״ג — והרי גם ״סימן״ בתורה‬ ‫(‬ ‫‪-12‬‬ ‫גם הגבול דזמן עצמו יהי׳ בבחי׳ בל׳׳ג כבפנים‪.‬‬
‫שייך להענין )להעיר מסימני טהרה דבהמה וכו׳‪ ,‬שהם גורמים‬ ‫אלא שבכללות הי׳ ענין זה גם במקדש שבעוה״ז ואפילו במשכן‬
‫הטהרה ולא רק מודיעים — ראה צפע״נ )להגאון הרגצובי( על‬ ‫)לקו״ת שם(‪ ,‬וראה גם לקו״ש שם ס״ו בפירוש ״כנגד היכל וכתליו״‪.‬‬
‫הרמב׳׳ם הל׳ מאכלות אסורות רפ״א‪ .‬לקו״ש ח״א פ׳ שמיני ובהנסמן‬ ‫עט״ר ז‪ ,‬א‪ .‬ע״ש באריכות‪.‬‬ ‫‪( 3-1‬‬
‫שם(‪.‬‬ ‫ראה לקו״ש ח״ט ע׳ ‪ 156‬סעיף ט־י‪.‬‬ ‫‪( 35‬‬
‫קנה‬ ‫שיחה ו‪ :‬בית המקדש דלעתיך‬
‫ומאחר שענינו של שבת חזון הוא להראות את‬ ‫ובהמשך לשבועות שהוא כנגד״^ יצחק‪ ,‬כי כל‬
‫הבית השלישי‪ ,‬שהוא כולל המשכה והעלאה ביחד —‬ ‫הגילויים העליונים שברגל נמשכים כל הזמן עד לרגל‬
‫לכן הוא בא בהמשך ולאחרי פסח ושבועות‪.‬‬ ‫שלאחריו׳^ — והרי הרגל שלפני שבת חזון הוא‬
‫שבועות‪.‬‬
‫שני הקוים הללו — העלאה והמשכה —‬ ‫יב‪.‬‬
‫ישנם )ככל הענינים( גם בתורה גופא״‪ .‬וזהו החילוק‬ ‫והביאור בזה‪:‬‬
‫בין ד׳ ספרים הראשונים למשנה תורה‪ ,‬אשר ״משה‬ ‫החילוק בין פסח‪ ,‬זמן יצי״מ‪ ,‬ושבועות‪ ,‬זמן מתן‬
‫מפי עצמו אמרו״ )וברוח הקודש(״‪:‬‬ ‫בדרך‬ ‫מלמעלה‪,‬‬ ‫גילוי‬ ‫הוא‬ ‫שיצי״מ‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫תורה‪,‬‬
‫ד׳ ספרים הראשונים‪ ,‬אע״פ שגם הם הגיעו אלינו‬ ‫אתערותא דלעילא‪ ,‬שזה אינו קשור עם המטה‪ ,‬והוא‬
‫ע״י משה רבינו‪ ,‬מסרם משה רבינו כשליח בלבד״‬ ‫כנגד אברהם‪ ,‬שמידתו היא חסד והמשכה מלמעלה‬
‫)היינו שבהם לא מעורבת שום השגה של נברא‪ ,‬אפילו‬ ‫למטה‪ :‬ושבועות )הבא לאחרי העבודה של ספירת‬
‫לא השגתו של משה רבינו( — המשכה מלמעלה;‬ ‫העומר וע״ש זה נקרא ״שבועות״‪ ,‬ע״ש ״שבעה שבועות‬
‫תספר לך״( הוא קשור עם המטה•■■־)וגם מצד זמן מתן‬
‫משא״כ את משנה תורה מסר משה כאילו אמרו‬
‫תורתנו הרי עיקר החידוש של מ״ת הוא ש״התחתונים‬
‫״מפי עצמו״״'‪ ,‬היינו שהבחינה שמשם ניתן משנה‬
‫יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים״״(‪ ,‬והוא כנגד‬
‫תורה נתלבשה ונתעצמה בהשגתו של משה‪ ,‬ע״ד‬
‫יצחק‪ ,‬שמידתו היא גבורה והעלאה מלמטה למעלה״‪.‬‬
‫עבידת התחתוניס׳'‪.‬‬
‫שלכן )ההתחלהני■ של( משנה תורה היא אלה‬
‫הדברים — שהן דברי תוכחותי■'‪ — -‬כי דברי תוכחה‬
‫מביאין לעבודת התשובה‪ ,‬שענינה הוא )כנ״ל ס״ז(‬ ‫יאה ^קי״ת ברכה צח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ייס‬
‫א־יא שכליי' בי גם עניו ד־ים קבכיריס )ברכת ה׳ מלמעלה‬ ‫‪mi‬‬
‫העלאה מלמטה למעלה‪.‬‬
‫למטה(‪ .‬ייום השביעות עצמי ה״ה איחוד המטה ומעלה‪) :‬יש בו‬
‫וזהו אחד מהטעמים והרמזים שבשבת חזון —‬ ‫העני• ד(תספרי )ייש בי העניו שבא ממילא יום ה(חמשים יום‪.‬‬
‫שבו מראין את ביהמ״ק השלישי — מתחילים לקרות‬ ‫יע״ד שבחג המצית )לישי ועשי עוגות דאברהם — ב״ר פמ״ח‪,‬‬
‫יבו יש בי עניו הפסח וגדי עזים• דיצחק — תיב״ע‪ .‬פדר״א פל״ב‪.‬‬
‫ב‪-‬רש״י תי־ידית בז‪ ,‬ט( יהמרור )דקי האמצעי‪ ,‬יעקב — לקי״ת שה׳־ש‬
‫טי‪ .‬או‪ .‬יע״ד שבחה״ס )ייעקב נסע סיכותה — זח״ג ק‪ ,‬ב( יש בו חג‬
‫האדם י״הב־ן ולהשיג כי׳ ואח״ כ נעשה ״יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו‬ ‫האסיר ריוי־־ מגרנד ביי לבית( יאסיפה בברכת די רבה )שלכן נאמר‬
‫ו־יא כערכו נמצא כלל בגשמיות כו״׳‪.‬‬ ‫בחה״ס ג״פ שמחה — יל״ש אמור רמז תרנד(‪.‬‬
‫רי;רדוח היא ההפרש שבין תושב״כ ותושבע״פ — ראה‬ ‫‪(_!7‬‬ ‫״■ייי״ר פי״ב‪ ,‬ג‪ .‬יראה גם תנחומא וארא טו‪.‬‬ ‫^! (‬
‫הערה ‪ 1‬ר‪.‬‬ ‫יאר שבמ״ת נתחדש גם ״העליונים ירדי לתחתינים״‬ ‫(‬
‫מגילה לא‪ ,‬ב‪ .‬תוספות שם‪ .‬וראה לקו״ת שה״ש )כ‪ ,‬ג(‪,‬‬ ‫‪M8‬‬ ‫ויראה ־"עייי הערה ‪ , 17‬שייכו הי׳ מ״ת בירחא חליתאי( — הרי‬
‫ש״מפי עצמו״ הוא בחי׳ ז״א דאצילות‪ ,‬״שמשם הי׳ שרש נבואתו‬ ‫ואו גם כ״העליינים ירדי לתחתונים״ עיקר החידוש הוא )לא‬
‫והשגתו״ של משה‪.‬‬ ‫ההמשכה מי־‪-‬יע״י — שהרי זה הי׳ גם לפני מ״ת — כ״א( ירידת‬
‫רש״י מגילה שם ד״ה משה‪.‬‬ ‫חד(‬ ‫שהגיליי במ״ת נקלט בג שמיות העולם )ראה‬ ‫העיייינים‬
‫שהרי‪,.‬לאו מאליו הי׳ שונה להם משנה תורה ‪ . .‬אלא ‪. .‬‬ ‫סי(‬ ‫■‘הי״ש ח״ח עי נר ס״ד(‪.‬‬
‫שמע בסיני״ — רש״י ד״ה כאשר צוך סנה׳ נו‪ ,‬ב‪ .‬וראה גם זח״ג ז‪ ,‬א‬ ‫ויו ’ ; י ‪ -‬י י רייויו של ביטול הגזירה היא ]הנתינת כח על[‬
‫והובא בלקו״ת שם(‪ :‬מעצמו לא תנינן אלא מפי עצמו ‪ . .‬מפי ההוא‬ ‫ה״תחתינים יעייי ׳‘עיייינים״ )שהותחלה מיד לאחרי מ״ת(‪ ,‬אלא שזה‬
‫קול דאחיד בי׳‪.‬‬ ‫הי׳ אפשר יה ע״י ״יירד היי׳ על הר סיני — ואני המתחיל״ )ראה‬
‫וע״פ המבואר בלקו״ת )הובא לעיל הערה ‪ ( 48‬ש״מפי עצמו״‬ ‫ייקי״ש שם ס״גו‪.‬‬
‫הוא בחי׳ ז״א‪ ,‬צריך לומר‪ ,‬שכוונת רש״י ב״לאו מאליו כר״ היא שגם‬ ‫בסגנו■ אחר קצת‪ :‬במ״ת ישנו העניו דוידבר אלקים )דוקא( את‬
‫השרש דמשנה תורה הוא למעלה מבחי׳ ז״א‪ ,‬ורק שנתלבש בבחי׳‬ ‫כל הדברים האייה כי׳ ובצירוף קול שופר )דעי״ז ‪.‬עם יחרדו״‬
‫ז״א‪ .‬ועיין בלקו״ש ח״ד ע׳ ‪ 1087‬בהערות‪.‬‬ ‫וכמש״נן י־רא העם יינועו גי'• ויש בו תכלית הענין מתן התורה‬
‫ראה זח״ג )רסא‪ ,‬א( שההפרש שבין ד׳ ספרים הראשונים‬ ‫‪( s1‬‬ ‫יייאח״ז — ישראל אירייתא וקוב״ה כולא חד‪ ,‬ולהעיר מתניא פד״ה‬
‫תושב״כ לתושבע״פ‬ ‫שבין‬ ‫ההפרש‬ ‫דוגמת‬ ‫תורה הוא‬ ‫למשנה‬ ‫‪[.,‬יייתחי‪-‬י־ היא ‪,.‬התייה ירדה ממקום כבודה כו״׳ ואח״ב צ״ל יגיעת‬
‫]והכוונה )ראה מ״ע אופן רמו‪ .‬אוה״ת דברים ע׳ ז(‪ ,‬שהשרש‬
‫בתושב״כ לתושבע״פ — בכלל — הוא משנה תורה[ — והרי‬
‫תושבע״ם הו״ע העבודה ויגיעה בכח עצמו )המשד תרס״ו ע׳ שפג‬ ‫יהתי‪-‬יית י‪-‬׳י יבא באותו יום בפועל — קבלת יעקב אח‬ ‫•(‬
‫ואילך(‪.‬‬ ‫הברכות‪.‬‬
‫ושמו אשר יקראו לו בלה״ק — דברים )ל׳ קשה(‪.‬‬ ‫‪2‬י(‬ ‫'‪!:‬התיתיי ניתפית מר דה תלמיד בעת שיושב לפני הרב‬ ‫•ו‬
‫פרש״י שם )מספרי‪ .‬וראה ג״כ ת״י ותיב״ע(‪.‬‬ ‫?‪(s‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קנו‬
‫ועי״ז באים להעניו הכתוב בסיום משנה תורה‬ ‫משנה תורה‪ ,‬כי לשם הגילוי של הבית השלישי זקוקים‬
‫״עד הים האחרון״ ואמרו רז״ל ״עד היום האחרון״ ”‪,‬‬ ‫לשני הקויו^י שבתורה; לא רק קו ההמשכה מלמעלה‬
‫לה״בית הזה האחרון״‪ ,‬המקדש דלעתיד ”‪ ,‬שיתגלה‬ ‫שבד׳ ספרים הראשונים‪ ,‬אלא גם קו ההעלאה מלמטה‬
‫בביאת משיח צדקנו‪ ,‬בקרוב ממש‪.‬‬ ‫שבמשנה תורה‪.‬‬
‫וזאת הברכה לד‪ ,‬ב‪ .‬ספרי ורש״י שם‪.‬‬ ‫‪( 55‬‬ ‫ובעיקר עניו התשובה )הבאה ע״י דברי תוכחות( וכפס״ד‬ ‫‪( s1‬‬
‫ראה תיב״ע שם‪ :‬בית מוקדשא בתראה‪.‬‬ ‫‪( 56‬‬ ‫הרמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה )אבל ענין תשובה זו היא‪ ,‬כברמב״ם‬
‫ראה לקו״ש ח״ז ע׳ ‪ 91‬הערה ‪.63‬‬ ‫‪( 57‬‬ ‫שם‪ ,‬להגאל עי״ז וענין הגאולה הוא — קו הג׳‪ ,‬ביהמ״ק הג׳(‪.‬‬
‫קנז‬
‫שיחה ז‬
‫המשכן‪ ,‬המקדש רביהמ״ק דלעתיד‬
‫בההוא משכנא ובההוא ארונא״‪ ,‬עד שהוא בא ״לההיא‬ ‫איתא בזהר פ׳ פקודי׳‪ ,‬שכשהארון בא למ ‬ ‫א‪.‬‬
‫נקודה דאיהו יפה נוף חדוה דכלא )מקום אבן השתי׳(‬ ‫קומו )על האבן השתי׳^( — ״פתח ארונא ואמר נ זאת‬
‫כיון דמטא להתם כדין פתח ארונא ואמר״‪ .‬וא״כ באם‬ ‫מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתי׳‪ .‬ר׳ ייסא אמר האי‬
‫ר׳ ייסא בא לומר שלא הארון אמר את זה אלא כנסת‬ ‫קרא כנסת ישראל אמרה לי׳ בשעתא דאתבני בי‬
‫ישראל‪ ,‬הי׳ לו לומר רק ״האי קרא כנסת ישראל אמרה‬ ‫מקדשא ועאל ארונא לאתרי׳‪ .‬רבי חזקי׳ אמר קוב״ה‬
‫לי״׳‪ .‬מזה שהוא כופל ואומר ״בשעתא דאתבני בי‬ ‫אמר לי׳ על כנסת ישראל כד ישראל עבדין רעותי׳‬
‫מקדשא ועאל ארונא לאתרי׳״ מובן שהוא מוסיף עוד‬ ‫)כשישראל עושין את רצונו של הקב״ה( דהא כדין‬
‫ענין בזה שזה קשור )לא רק עם הארון עצמו אלא‬ ‫קב׳׳ה יתיב על כורסי יקרי׳ וחייס על עלמא וברכה‬
‫גם( עם הזמן דאתבני בי מקדשא‪.‬‬ ‫ושלום וחביבותא דכלא אשתכח וכדין אמר זאת‬
‫היינו שהחילוק בין ג׳ הדיעות הוא הן מי אמר‬ ‫מנוחתי עדי עד״‪.‬‬
‫״זאת מנוחתי עדי עד״ — הארון‪ ,‬כנסת ישראל או‬ ‫לפי הנראה בפשטות‪ ,‬מתחלקות ג׳ הדיעות^ שב־‬
‫קוב״ה; והן על מה נאמר כתוב זה‪ :‬על מקומו)קדה״ק‬ ‫הראשונות הם בהתאם‬ ‫הדיעות‬ ‫ב׳‬ ‫לשנים‪:‬‬ ‫זהר‬
‫— על אבן השתי׳(‪ ,‬על זמן בית המקדש‪ ,‬או על הזמן‬ ‫לפשוטם של כתובים‪ ,‬שבהם מדובר אודות הזמן שה ‬
‫דישראל עבדין רעותי׳‪.‬‬ ‫ארון בא למקומוי‪,‬‬
‫אבל צריך להבין‪:‬‬ ‫וכך שלדיעה הא׳ אמר הארון זאת מנוחתי עדי‬
‫א( תוכן החילוק בין שתי דיעות הראשונות‪ :‬הרי‬ ‫עד‪ ,‬ולדעת ר׳ ייסא כנסת ישראל אמרה את זה‪,‬‬
‫לשתי הדיעות מדובר כאן ע״ד זמן וענין אחד —‬ ‫אבל לדיעה הג׳‪ ,‬אי״ז שייך לכאורה לפשטות‬
‫״ועאל ארונא לאתרי׳״ ‘ א״כ מהו תוכן החילוק בה‪-‬‬ ‫ענינם של הכתובים‪ ,‬כשהארון בא למקומו בקדש‬
‫אמירה אם היא של ארונא או של כנס״י?‬ ‫הקדשים‪.‬‬
‫ב( מה נוגע בדיעה הראשונה ההקדמה ע״ד בנין‬ ‫אבל צריך להבין‪ :‬הרי הדיעה הג׳ אינה שייכת‬
‫המשכן ״ועאל ארונא לגו קדשא״ בהמשכן‪ ,‬הרי הפסוק‬ ‫כלל לענין המשכן ומקדש וכניסת הארון למקומו‪,‬‬
‫״זאת מנוחתי עדי עד״ מדבר ע״ד הגעת הארון‬ ‫שזהו תוכן הענין בזהר כאן‪ ,‬וא״כ לא הי׳ לו להזהר‬
‫לביהמ״ק כו׳‪.‬‬ ‫להביא כאן כלל את הפירוש הלזה? שהרי פירושים‬
‫סתם עה״פ זאת מנוחתי‪ ,‬ודאי שישנם כו״כ‪.‬‬
‫והביאור‪ :‬החילוק בין ג׳ הדיעות הוא — מהו‬ ‫ב‪.‬‬
‫עיקר ענין במשכן ומקדש‪:‬‬ ‫גם — בנוגע לב׳ הדיעות הראשונות הרי מובן‬
‫שהחילוק ביניהן אינו רק מי אמר ״זאת מנוחתי עדי‬
‫לדיעה הא׳ הרי )בלשון הרמב״ך( ״עיקר החפץ‬
‫עד״ בלבד‪ ,‬וכדמוכח מזה שבתחילת הענין בזהר איתא‬
‫במשכן הוא מקום מנוחח השכינה שהוא הארון״‪ .‬ולכן‬
‫ד״שפירו דעלמא וחיזו דעלמא״ לא הי׳ נראה ״בעלמא‬
‫ס״ל לדיעה זו ש״פתח ארונא ואמר זאת מנוחתי עדי‬
‫עד דאתבני ואתקם משכנא ועאל ארונא לגו קדשא״‪,‬‬
‫עד״‪ ,‬כשהוא הגיע למקומו בקדה״ק‪.‬‬
‫ומאז ״אתחזי חיזו דכלא בעלמא ואתתקן עלמא ואזלי‬
‫משא״כ לעיל בזהר )רכא‪ ,‬ב( ״מנוחתו דא בי מקדשא‬ ‫‪(6‬‬

‫דכתיב זאת מנוחתי עדי עד״‪ ,‬שאינו מדגיש שזהו כש״עאל ארונא‬ ‫רכב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫לאתרי״׳ בבי מקדשא‪ .‬ועד״ז בזבחים קיט‪ ,‬א‪ .‬ירושלמי מגילה ספ״א‪.‬‬ ‫ראה שם בזהר לפני זה‪ .‬ובאוה״ח לזהר‪ :‬עד דמטי לההוא‬ ‫‪(2‬‬
‫מדרש תהלים יא בתחלתו‪ .‬שהש״ר פ״א‪ ,‬טז) ג(‪ .‬רמב״ם הלי ביהב״ח‬ ‫נקודה שהיא בית עולמים‪.‬‬
‫פ״א ה״ג‪ .‬ועוד‪ .‬אבל במדרש תהלים מזמור קלב‪ :‬מנוחה זו ירושלים‬ ‫תהלים קלב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫ז(‬
‫וכה״א זאת מנוחתי בו׳ ואמאי קרי לו מנוחה ע״ש נחת הארון‪.‬‬ ‫ראה אור החמה‪ .‬מקדש מלך‪ .‬לקוטי לוי יצחק לזהר — שג׳‬ ‫‪(.1‬‬
‫ובזבחים )שם‪ ,‬ב( למ״ד זו וזו ירושלים מאי מנוחה מנוחת הארון‪.‬‬ ‫דיעות כאן‪.‬‬
‫אבל אינו מביא הכתוב זאת מגוהתי‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫ו■( ראה מלביס א ח — הקאפיטל ע״ד הבאת הארון למקומו‪,‬‬
‫‪ a‬ר״פ תדימזז‪.‬‬ ‫שגזר‪ :‬תקיי‪ 8‬מאמר דוד בתהליס)שס‪ .(r * r .‬ודאה מני ה מאד״‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קנח‬
‫בענין המקדש יש בכללות ג׳ זמנים )וענינים(‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫לדעת ר׳ ייסא עיקר ענין של המשכן והמקדש‬
‫המשכןי׳׳‪ ,‬ביהמ״ק בירושלים )הא׳ והב׳(‪ ,‬ביהמ״ק‬ ‫הוא — שיהי׳ לישראל מקום קבוע לעבודת ה‪ /‬בלשון‬
‫דלעתיד — הבית השלישי‪.‬‬ ‫הרמב״ם* ״בית ‪ . .‬מוכן להיות מקריבים בו הקרבגות‬
‫וכמבואר ומרומז גם בדברי חז״לי׳ על מ״ש״‘‬ ‫וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה״‪ ,‬שענין זה נפעל‬
‫״אלה פקודי המשכן משכן העדות״ — ״המשכן משכן‬ ‫)בעיקר( ״בשעתא דאתבני בי מקדשא ועאל ארונא‬
‫לאתרי׳״ שאז יש לישראל ביאת המקדש לעבודה כרי‪,‬‬
‫שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין״ “‪.‬‬
‫נמצא שהכתוב כאן מדבר ע״ד‪) :‬א( אין מקרא יוצא‬ ‫ומטעם זה כנס״י אמרה‪.‬‬
‫מידי פשוטו — ע״ד המשכן‪ ,‬ו)ב( ברמז ע״ד ה״משכן‬ ‫ולדעת ר׳ חזקי׳ עיקר ענינם של המשכן ומקדש‬
‫שנחמשכן״‪ ,‬ובמילא )ג( גם ע״ד ביהמ״ק דלעתיד —‬ ‫הוא — ״ושכנתי בתוכם״‪ ,‬המנוחה של הקב״ה קשורה‬
‫כי מאחר שהכתוב מרמז את חורבן המקדש‬ ‫בזה שהוא שוכן בין)ב תוך( ישראל״‘‪ ,‬ולכן הוא מפרש‬
‫בלשון ״משכן — שנחמשכן״ הרי מובן‪ ,‬שהחורבן אינו‬ ‫ש״קוב״ה אמר לי׳ על כנסת ישראל״ “‪.‬‬
‫שהוא )ביהמ״ק ראשון ושני‪ ,‬כתוב זה כוללם ומרמזם‬ ‫דברי אלקים חיים^׳‪,‬‬ ‫אבל מכיון שאלו ואלו‬
‫כאחד — ״רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין״*■(‬ ‫ויתירה מזו‬
‫יתבטל ח״ו‪ ,‬אלא זהו באופן של משכון‪ :‬המשכון יוצא‬ ‫בנדו״ד‪ ,‬בנוגע לדיעות המובאות בזהו‪ ,‬״דלית‬
‫מרשות הלווה ונמצא באופן זמני אצל המלוה וסו״ס‬ ‫■ — הרי י״ל דמר‬ ‫תמן לא קשיא כו׳ ולא מחלוקת׳ “‬
‫יוחזר אל הלווה — כ״ה גם בנדו״ד‪ ,‬שהמקדש )ראשון‬ ‫אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי‪ .‬היינו שלא רק‬
‫ושני( רק ״נתמשכן )בשני חורבנין(״ ולאח״ז יוחזר‬ ‫שכל ג׳ הדיעות )הן אמת כי כולן( ישנן בענין המקדש‪,‬‬
‫לישראל — ביהמ״ק הג׳ דלעתיד‪.‬‬ ‫אלא יתר על כן — כל הדעות קיימות באופן עיקרי‬
‫ד‪ .‬החילוק בין ג׳ הענינים — משכן‪ ,‬מקדש‬ ‫ובפועל — אלא שהם מדברים אודות ג׳ זמנים נפרדים‪,‬‬
‫ומקדש דלעתיד‪:‬‬ ‫כדלקמן‪.‬‬
‫במשכן נפעל בעיקר ולכל לראש — מנוחת‬

‫השכינה שהוא הארון‪ ,‬שזה לא הי׳ לפני כן‪ .‬יתירה מזו‪:‬‬
‫ריש הל׳ ביהב״ח‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫ענין המנוחה )״מנוחתי״( של הארון באופן קבוע הי׳‬
‫ל׳ הרמב״ם בסהמ״צ מ״ע כ‪ :‬שצוונו לבנות בית הבחירה•‬ ‫‪(q‬‬
‫בעיקר במשכן‪ ,‬שהרי בו הי׳ הארון במקומו כל זמן‬
‫לעבודה בו יהי׳ ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו תהי׳ ההליכה‬
‫משך קיוםי■ המשכן‪ :‬משא״כ בבתי המקדש — הרי‬ ‫והעלי׳ לרגל והקבוץ בכל שנה‪ .‬והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש‪.‬‬
‫במקדש שני לא הי׳ הארון מלכתחילה״‪ ,‬ובמקדש‬ ‫ושם שור ש יב‪ :‬כמו ועשו לי מקדש כו׳ והוא שיהי׳ לנו בית‬
‫ראשון לא הי׳ הארון כל זמן שהי׳ קיים‪ ,‬כי)בסוף זמנו(‬ ‫מוכן ובאו אליו ויחוגו בו ובו תהי׳ ההקרבה ובו יהי׳ הקבוץ‬
‫״גנזו יאשיהו״ “‪.‬‬ ‫במועדים‪.‬‬

‫ולהעיר שבכל המקומות )הל׳ ביהב׳׳ח שם‪ ,‬םהמ״צ שם ובשורש‬
‫המנוחה‬ ‫בענין‬ ‫משא״כ‬ ‫להארון‪.‬‬ ‫בנוגע‬ ‫זהו‬ ‫יב‪ ,‬מנין המצות בריש ספר היד( הביא מהכתוב רק ״ועשו לי מקדש״‬
‫)״ילא סיומו — ״ושכנתי בתוכם״( — ראה לקמן בפנים‪ .‬כן להעיר‬
‫שהל׳ ביהב״ח הכנים הרמב״ם והעמיד בריש והתחלת ״ספר ענודה״‪.‬‬
‫וראה בביאור דעת הרמב״ם ו הר מבץ — לעיל סימן א וסימן ט‪.‬‬
‫דפשיטא שכולל משכן שילה‪ .‬וצ״ע בנוגע נוב וגבעון —‬ ‫‪( 14‬‬
‫דהארון לא הי׳ שם‪ ,‬ודין במה להם )זבחים קיב‪ ,‬ב‪ .‬תוספתא שם‬
‫ראה בכ״מ במדרשי חז״ל עה״פ שם‪ :‬שמו״ר רפל״ג‪ .‬פל״ד‪,‬‬ ‫‪( 10‬‬
‫ספי״ג(‪.‬‬
‫ג‪ .‬תנחומא )באבער( בחוקותי ה‪ .‬נשא יט‪ .‬מדר עולם רבה ספ״ו‪.‬‬
‫פרש״י ריש פקודי‪ .‬תנחומא פקודי ב‪ .‬שמו״ר פנ״א‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪( is‬‬
‫ובכ״מ‪.‬‬
‫ר״פ פקודי‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫ראה פרש״י לתהלים שם ריש מזמור קלג )שבא בהמשך‬ ‫‪( 11‬‬
‫ראה בארוכה לקו״ש חי״א ע׳ ‪ 175‬ואילך‪ .‬לעיל שיחה ד‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬
‫למזמור שלפניו)פ סוק יג ואילך(‪ :‬כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו‬
‫וש״נ‪.‬‬
‫זאת מנוחתי עדי עד(‪ :‬הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד‪,‬‬
‫לשון רש״י‪ .‬ובשמו״ר ותנחומא שם רק ״שנתמשכן שני‬ ‫‪( 18‬‬
‫כשישב הקב״ה בבית הבחירה עם ישראל הקרוין אחים ורעים ויהי׳‬
‫פעמים״‪ .‬וראה יפ״ת שם‪ .‬וראה הלשון בשמו״ר פל״א‪ ,‬יו״ד‪ .‬תנחומא‬
‫גם הוא יחד עמהם‪.‬‬
‫ויקהל ט‪.‬‬
‫עירוביו יג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫יו(‬
‫דבנסוע המשכן — הרי כל המשכן נפרק‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬
‫זח״ג )רע״מ( קכד‪ ,‬ב‪ .‬אגה״ק סכ״ו‪.‬‬ ‫‪(n‬‬
‫יומא כא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬
‫דה״ב לה‪ ,‬ג‪ .‬יומא נב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ .‬רמב״ם הל׳ בית הבחירה‬ ‫‪( 21‬‬
‫רפ״ד‪ .‬ובפרט דל)סתמא דגמ׳( דעת רשב״י)ש ם נג‪ ,‬סע״ב( — מארי׳‬ ‫כ״ה בסהמ״צ לפנינו‪ .‬ובהוצאה הר״ח העליר והר״י קאפאח‪:‬‬ ‫•{‬
‫דספר הזהר — הארון גלה לבבל‪.‬‬ ‫בית עבודה‪.‬‬
‫קנ ט‬ ‫שיחה ז‪ :‬המשכן‪ ,‬המקדש וביהמ״ק דלעתיך‬
‫ובדעה הג׳ מדובר — עכ״פ מרומז )וכן —‬ ‫בכללות המשכן והמקדש‪ ,‬הרי אדרבה‪ :‬את המשכן‬
‫שלימות דביהמ״ק( ע״ד ביהמ״ק הג׳ דלעתיד* ’‪ .‬שזהו‬ ‫טילטלו ממקום למקום‪ ,‬והוא נקרא אוהל‪ ,‬שלא הי׳ בו‬
‫הזמן שישראל יעשו את רצונו וכוונתו של הקב״ה בש־‬ ‫ענין הקביעות^^ והמנוחה‪ ,‬משא״ב בבתי המקדש‪,‬‬
‫לימות — ״כד ישראל עבדין רעותי׳״‪ ,‬היינו בשלימות‬ ‫שבנינם הי׳ קבוע במקום אחדנג‪.‬‬
‫— יהי׳ הבית נצחי‪ ,‬שלא ינטל מישראל לעולם‪ ,‬ואז‬ ‫אמנם ב׳ בתי המקדש לא היו בנינים נצחיים‪ ,‬והם‬
‫אומר ״קוב״ה על כנסת ישראל״ — ״זאת מנוחתי עדי‬ ‫ניטלו מישראל )למרות שהמקום נשאר בקדושתו‪,‬‬
‫עד״‪ ,‬כי ההשראה של הקב״ה בישראל היא באופן של‬ ‫״שכינה אינה בטילה״‪.(24‬‬
‫״מנוחתי עדי עד״‪ ,‬מנוחה ונחלה נצחית בגילויגנ‪.‬‬
‫אבל הבית השלישי יהי׳ בנין נצחי‪.‬‬
‫ו‪ .‬כשם שהוא בנוגע להמשכן‪ ,‬בית המקדש )הא׳‬ ‫ועפי״ז יש לבאר את ג׳ הדיעות שבזהר‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫וב׳( ובית השלישי‪ ,‬שאינם ענינים נפרדים‪ ,‬אלא הם‬ ‫הדעה הא׳ ״פתח ארונא ואמר זאת מנוחתי עדי עד״‬
‫ענין אחד והמשך אחד — המצוה )ל׳ יחיד( דועשו לי‬ ‫באה בהמשך למ״ש ״אתבני ואתקם משכנא ועאל‬
‫מקדש הותחלה בבנין המשכן ונתקיימה בו‪ ,‬והמשיכו‬ ‫ארונא לגו קדשא״‪ ,‬כי הענין הלזה של מנוחה‬
‫בה ” בביהמ״ק הא׳ והב׳ ובשלימותה״ כמצות רצונך‪,‬‬ ‫המתייחס )בעיקר( להארון‪ ,‬נפעלו התחלתו ועיקרו‬
‫תקויים בבנין בית השלישי בב״א‪,‬‬ ‫בהמשכן״‪ .‬אבל אי״ז מנוחה בשייכות להבית )משכן(‬
‫גופא‪ ,‬ולכן נאמר בנוגע לישראל )שלאיזה מקום ובית‬
‫עד״ז הוא גם בנוגע להפרטים המודגשים בזהר‬
‫הם באו — ( ״כי לא באתם גו׳ אל המנוחה ואל‬
‫— המנוחה בשייכות להארון‪ ,‬ביהמ״ק‪ ,‬כנס״י‪ ,‬קוב״ה‬
‫הנחלה״י׳ג‪.‬‬
‫— שאינם ענינים נפרדים‪ ,‬אלא — המשך אחד‪.‬‬
‫בהדעה הב׳ בזהר מדובר ע״ד זמן המקדש —‬
‫ויובן זה בהקדם דיוק הלשון בדעה הג׳ שהוא א(‬
‫״בשעתא דאתבני בי מקדשא ועאל ארונא לאתרי׳״‪,‬‬
‫מאריך ״דהא כדין יתיב על כורסי יקרי׳ וחייס על‬
‫שאז נעשה מקום ובנין קבוע להשראת השכינה‪,‬‬
‫עלמא וברכה ושלום וחביבותא דכלא אשתכח״ —‬
‫ובמילא הגיעו ישראל ״אל המנוחה ואל הנחלה״‪,‬‬
‫ועוד ב( לכאורה מה נוגע ענין זה לכאן — הרי כאן‬
‫למקום קבוע מוכן לעבודה‪ .‬ובלשון הרמב״ם״‪ :‬כיון‬
‫מיירי בזה שקוב״ה אומר ״זאת מנוחתי עדי עד״)ר ק(‬
‫שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן‬
‫״על כנסת ישראל״ ולא בשייכות להעולם בכללותו‪.‬‬
‫לבנות בהן ביתי^ לה׳ כו׳ ואין שם בית לדורי הדורות‬
‫אלא בירושלים בלבד ובהר המורי׳ שבה נאמר ויאמר‬
‫דויד כו׳ ווה מזבח לעולה לישראל ואומר« זאת‬
‫מנוחתי עדי עד״״י‪.‬‬
‫וראה החילוק בין משכן‪ ,‬ביהמ׳׳ק ומקדש דלעתיד )בל׳‬ ‫‪( 31‬‬
‫החסידות( לעיל שיחה ב‪.‬‬
‫ראה ההמשך בזהר כאן• שמדמה ומשוה עבודת ומלאכת‬ ‫‪( 32‬‬
‫המשכן ד״אשלימת מגרמה״ ותכל כל עבודת משכן אהל מועד‬
‫)פקודי לט‪ ,‬לב( כגוונא דא ויכולו השמים והארץ כו׳ ויכל אלקים‬ ‫ובלשון הרמב׳׳ם ריש הל׳ ביהב״ח‪ :‬והי׳ לפי שעה שנאמר‬ ‫‪( 22‬‬
‫ביום השביעי כו׳)ברא שי ת ב‪ ,‬א־ב( עיי״ש‪ .‬וראה אוה״ת )ויצא קעז‪,‬‬ ‫כי לא באתם גו׳‪.‬‬
‫א( וביאורי הזהר להצ״צ ) ד קא(‪ ,‬שמקשר המנוחה כו׳ דביהמ״ק עם‬ ‫ראה ש״ב ז‪ ,‬ו‪ .‬פרש״י שם‪ .‬שהש׳ר פ״א‪ ,‬טז)ג(‪ .‬זח״ב רמא‪,‬‬ ‫‪( 23‬‬
‫המנוחה דשבת‪.‬‬ ‫א‪ .‬תו׳׳א ר״פ ויגש‪.‬‬
‫ועפ״ן י״ל דהג׳ בחי׳ מנוחה הנ״ל הם מעין ודוגמת הג׳ בחי׳‬ ‫ראה רמב׳׳ם הל׳ ביהב׳׳ח םפ״ו‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬
‫שביתה ומנוחה דשבת — ראה לקו״ת בהר מב‪ ,‬ג ואילך‪ .‬סידור קפח‪,‬‬ ‫ראה בארוכה רמב״ן שם‪ .‬ובפירושו לעקב י‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪( 2s‬‬
‫א ואילך‪ .‬המשך תרס״ו ע׳ תקמג ואילך‪ .‬המשך תער״ב ח״ב ד״ה ראה‬ ‫ראה יב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬
‫אנכי )ע׳ א׳ק( ומאמרים שלאח״ז‪ .‬ד״ה את שבתותי ה׳ש״ת )ע׳ ‪80‬‬ ‫הל׳ ביהב״ח פ״א ה׳׳ג‪ .‬וראה בארוכה בביאור דברי רמב׳־ם‬ ‫‪( 27‬‬
‫ואילך(‪.‬‬ ‫אלה לעיל שיחה ד׳‪.‬‬

‫ראה לעיל שיחה ג סעיף ד‪ .‬וש״נ‪ .‬ולהעיר מצפע״נ עה״ת‬ ‫‪( 33‬‬ ‫משא״ב במת אלי׳ בהר הכרמל‪ .‬ולהעיר מבנין חוניו‬ ‫‪(28‬‬
‫פקודי מ‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫)מנחות בסופה‪ .‬ראה אנצי׳ תלמודית בערכו‪ .‬וש״נ(‪ .‬וראה אוה׳׳ת‬
‫דשלימות הדברים מהם נבנה ביהמ״ק ושלימות הבונים‬ ‫‪( 34‬‬ ‫חקת ע׳ תתיב ואילר‪.‬‬
‫— יהי׳ לעת״ל דוקא)תורת חיים ר״פ ויחי‪ .‬המשך וככה פי׳׳ז ואילך(‪.‬‬ ‫ועד׳׳ז הוא בשהש׳׳ר ובתו״א שם בהעילוי דביהמ״ק לגבי‬ ‫‪(29‬‬
‫המשכן — ״משנבנה ביהמ׳׳ק זאת מנוחתי עדי עד‪.-‬‬
‫ובפרטיות י׳׳ל שזהו החילוק בין מקדש הא׳ ומקדש שני‪,‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫שמתחיל ‪.‬ות״ח״ בוא״ו ולא כה תחל ת פי• הנ״ל ״ח״ח״ בלא‬ ‫•(‬ ‫דבית שני הי׳ גדול בבנין ובשנים)מנוחה ונחלה( מן הר א שון)ב׳ ב ג‪,‬‬
‫וא״ו‪.‬‬ ‫סע׳׳א ואילך(‪ .‬וראה בכהנ׳׳ל לעיל שיחה ה׳‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קס‬
‫״כדין אמר זאת מנוחתי כו״׳‪ ,‬אז מתגלה שכנס״י הם‬ ‫הביאור בזה‪ :‬״פתח ארונא ואמר זאת מנוחתי‬ ‫ז‪.‬‬
‫״מכון לשבתו ית״׳‪ ,‬שנשלמת פנימיות הכוונה והענין‬ ‫עדי עד כו׳״ היא העבודה של תורה יי כמובן‪ ,‬שהרי‬
‫של דירה לו ית׳ ״לדור ולשכון בנש״י״י•׳ למטה‪.‬‬ ‫זהו כל ענינו של הארון — ״אין בארון רק שני לוחות‬
‫האבנים״'׳’ ; והשלימות של התורה היא כשעסק התורה‬
‫עפי״ז מובן גם בנוגע להמשכן ובתי המקדש‪,‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫היא באופן של מנוחה ואין שום ענינים המבלבלים —‬
‫שהם ענין והמשך אחד‪ ,‬שהותחל בבנין המשכן‪,‬‬
‫כמרז״ל ” ״לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן״‪.‬‬
‫והיינו שזהו באופן שבתי המקדש מביאים וגורמים את‬ ‫וכמדובר כמ״פ הפי׳ בזה‪ ,‬שבכדי להבין ו״לקבל״ את‬
‫הענין של בנין בית השלישי ואת הגילוי בו«‪.‬‬
‫התורה כדבעי‪ ,‬צריך להיות בן חורין מכל הטרדות‬
‫וכמודגש במאמר רז״ל הנ״ל ״רמז למקדש שנת־‬ ‫המבלבלות‪ ,‬בדוגמת אוכלי המן‪.‬‬
‫של ישראל״‪,‬‬ ‫חורבנין על עונותיהם‬ ‫בשני‬ ‫משכן‬
‫כשלימוד התורה הוא כדבעי‪ ,‬הרי גדול לימוד‬
‫שהחזרת המקדש אינו ענין בפני עצמו‪ ,‬אלא שהוא‬
‫שמביא לידי מעשה״’‪ ,‬שהתורה באה ונמשכת במעשה‬
‫בדוגמת משכון‪ ,‬שהמכוון בלקיחת המשכון והחזקתו‬
‫המצות ופועלת בהן שלימות‪ ,‬שעי״ז נפעל הבירור של‬
‫הוא להבטיח שהלווה יחזיר את החוב שמלפני זהי•׳‪,‬‬
‫העולם — וזה בא לידי ביטוי במה ״דאתבני בי מקדשא‬
‫לומר‪ ,‬שזה גופא שביהמ״ק )הא׳ והב׳( נתמשכן‬ ‫כו׳״‪ :‬שנבנה בעולם בנין קבוע להקב״ה׳־י‪ ,‬ונמצא בו‬
‫הרי זה גורם ומבטיח שישראל יתנהגו כדבעי״י■‪ ,‬ולכן‬ ‫)כחה ופעולתה ומציאותה של( התורה )״ועאל ארונא‬
‫יוחזר ביהמ״ק‪.‬‬ ‫לאתרי׳״(‪.‬‬
‫ושכנתי‬ ‫מקדש‬ ‫לי‬ ‫ועשו‬ ‫שהציווי‬ ‫מאחר‬ ‫ט‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬״בשעתא דאתבני״‪ ,‬אומרת כנסת ישראל‬
‫לבנות את המשכן‬ ‫לדורות‬ ‫מצוה‬ ‫שזוהי‬ ‫בתוכם‪,‬‬ ‫״זאת מנוחתי עדי עד״ — שנעשית )שלימות( המנוחה‬
‫וביהמ״ק נאמר )בפשוטו של מקרא( בנוגע להמשכן‪,‬‬ ‫של ישראל‪ ,‬כשהם משלימים את הכוונה שלשמה‬
‫הרי מובן שבמשכן גופא יש בדוגמת )וכעין( ג׳ ענינים‬ ‫נבראו‪ ,‬דאני נבראתי לשמש את קוניי“־‪ ,‬ע״י קיום רצונו‬
‫הנ״ל‪ :‬משכן‪ ,‬מקדש‪ ,‬בית הג׳‪.‬‬ ‫~ תורה ומצות‬
‫בהקמת המשכן שבפ׳ פ קודי" )לאחר ״ותכל כל‬ ‫וכאשר ״ישראל עבדין רעותי״׳ אז ״קוב״ה אמר‬
‫ע ב ו ד ת משכן אהל מועד״( היו ג׳ זמנים )וענינים(‪:‬‬ ‫לי׳ על כנסת ישראל ‪ . .‬זאת מנוחתי עדי עד״‪,‬‬
‫שנעשית השלימות כביכול של הקב״ה‪ ,‬כי ״ישראל‬
‫זמן הקמת המשכן בז׳ ימי המילואים‪ ,‬שאע״פ שאז‬
‫וקוב׳י־ה כולא חד״יי־‪.‬‬
‫כבר הקימו את המשכן‪ ,‬והכניסו את הארון וכו׳ — לא‬
‫כמו שהי׳ לפני״ז כשעדיין לא הי׳ המשכן‪ ,‬אלא היו רק‬ ‫והראי׳ ע״ז‪ ,‬וכן — במה זה מתבטא‪ ,‬אומר הזהר‬
‫המלאכות והעשיות לצורך המשכן‪ ,‬ההכנה להקמתו —‬ ‫״דהא כדין קוב״ה יתיב על כורסי יקרי׳ וחיים על‬
‫הרי עדיין לא הי׳ זה באופן קבוע‪ ,‬כי כל שבעת ימי‬ ‫עלמא יברכה ושלום וחביבותא דכלא אשתכח״ —‬
‫המילואים הי׳ משה מעמיד את המשכן ומפרקו״•׳‪ :‬ואם‬ ‫כאשר מציאות העולם אינה מפריעה לעבודתם של‬
‫כי עשו אז את כל העבודות דימי המילואים ״אין קרוי׳‬ ‫ישראל — ואדרבה‪ ,‬ההנהגה של העולם גופא‪ ,‬אפילו‬
‫עבודה אצל עבודת כהנים״׳■•־‪.‬‬ ‫הגשמיות‪ ,‬היא באופן של ברכה ושלום‪ ,‬היינו מקום‬
‫מוכשר‪ ,‬מתאים ומסייע להנהגתם של ישראלגי —‬
‫הראשון גו׳‬ ‫״בחודש‬ ‫ביום השמיני למילואים‬
‫המשך תרס״ו ס״ע תסח‪ .‬וראה תו״א משפטים עו‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪( 43‬‬ ‫ראה אוה״ת שם קפו‪ ,‬א בשוה״ג‪,‬‬ ‫ל;;‬
‫אוה׳ת שם ע• אירסז‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫מ״א ח‪ ,‬ט‪ .‬וראה דה״ב ה‪ ,‬יו״ד‪.‬‬ ‫‪6‬י(‬
‫ופתח בפעם הראשונה חזרת‬ ‫וכן המשכן — שפעל‬ ‫‪(.14‬‬ ‫מכילתא ר״פ בשלח‪ .‬שם טז‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪( 37‬‬
‫השכינה לארץ לגנוני‪ ,‬וישכנו לעד בו׳ )ראה באתי לגני ה׳שי״ת(‪.‬‬ ‫קדושין מ‪ ,‬ב‪ .‬ב״ק יז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 38‬‬
‫ראה גם יפה תואר לשמו״ר פל״א‪ ,‬יו״ד‪.‬‬ ‫ל!(‬ ‫להעיר מהמבואר לעיל שיחה ה ואילך‪ .‬וראה לקו״ש חט״ז‬ ‫‪( 39‬‬
‫ראה לעיל שיחה ו׳‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬ ‫ס״ע ‪ ,138‬ואילו‪,‬‬
‫שזהו פעם הראש׳זה‪ .‬ולא הוצרך לחזור עוה״פ עכ״ז בכל‬ ‫‪(-!7‬‬ ‫קדושין בסופה‪.‬‬ ‫)‪( M‬‬
‫)נסיעה ו(חני׳‪ ,‬כיון שכבר ״פתח״‪.‬‬ ‫ראה זח״ג עג‪ ,‬א‪ .‬וראה שם צג‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬ ‫‪{-ti‬‬
‫ספרי נשא ז‪ ,‬א‪ .‬תו״כ מכילתא דמילואים ספ״א‪ .‬במדב״ר‬ ‫‪( 48‬‬ ‫להעיר גם מלקו״ש שם ס״ע ‪ 477‬ואילך‪ .‬וכאן החידוש‬ ‫‪( 42‬‬
‫פי״ב‪ ,‬טו‪ .‬פרש״י שמיני ט‪ ,‬כג‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫וההוספה דלא רק שאין מציאות העולם מעלים ומסתיר על אלקות‪,‬‬
‫ל׳ רש״י יומא ג‪ ,‬ב )ד״ה תחלה במקום(‪ .‬וראה צפע״נ‬ ‫‪( 49‬‬ ‫אלא שנראה לעיני בשר בהנהגה דגשמיות העולם‪ .‬ולהעיר מרמב״ם‬
‫עה״ת פקודי מ‪ ,‬לא‪.‬‬ ‫הזי׳ תשונה פיס‪.‬‬
‫קסא‬ ‫שיחה ז‪ :‬המשכן‪ ,‬המקדש וביהמ״ק דלעתיד‬
‫ש״תשרה השכינה בכם״‪ ,‬נפעל ע״י ״קרבנותיו ועבו ‬ ‫באחד לחודש הוקם המשכן״״’ — היתה אז ״הקמתו‬
‫דתו״ ‘’ בשלימותם )וגם( של אהרן‪.‬‬ ‫לעמדה״ ”‪ ,‬ונעשית האפשרות לעבודה במשכן לאח״ז‪.‬‬
‫ואז נעשית שלימות המנוחה של המשכן‪ ,‬״משכן‬ ‫שי״ל שהחילוק בין שני אופני ההקמה דהמשכן‬
‫העדות — עדות לישראל שויתר להם הקב״ה על‬ ‫עצמו‪ ,‬הוא בדוגמת ההפרש ” בין המשכן ש הי׳)בד קר‬
‫מעשה העגל שהרי השרה שכינתו ביניהם״ ”‪.‬‬ ‫מנוחה פרטית להארון‪ ,‬אבל המשכן עצמו הי׳( דירת‬
‫עראי — אהל‪ ,‬לבית המקדש‪ ,‬שהי׳ דירת קבע‪ ,‬מקום‬
‫וע״י העסק בתורת הבית שבכל הזמנים ” —‬ ‫י‪.‬‬
‫מנוחה לכנסת ישראל‪.‬‬
‫משכן‪ ,‬מקדש ראשון ושני — )תורה(‪ ,‬שעי״ז ״אני‬
‫מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית״ ועי״ז‬ ‫לאחר הקמת המשכן בשמיני למילואים )וכמה‬
‫פועלים שלא יהי׳ ״בנין ביתי בטל״)כביאור חז״לי ’( —‬ ‫עבודות(‪ ,‬הרי)רק( לאח״ז היתה השראת השכינה ביש ‬
‫)מצות(‪ ,‬הרי זה ממהר ומזרז את גילויו של הבית‬ ‫ראל‪ ,‬וכמ״ש בסיום פ׳ פקודי ” ״וכבוד ה׳ מלא את‬
‫השלישי בפועל‪ ,‬יגלה ויבוא משמים ”‪,‬‬ ‫המשכן״‪ ,‬שאז הי׳ ״וירא כבוד ה׳ אל כל העם״*’‪.‬‬
‫שאז יהי׳ כל הנ״ל בשלימות‪ :‬שלימות התורה‬ ‫שזהו מעין המנוחה שבביהמ״ק השלישי‪ ,‬אשר‬
‫)מנוחת הארון( שלימות עם ישראל )״מנוחתי״ של‬ ‫״קוב״ה אמר לי׳ על כנס״י כו׳ זאת מנוחתי עדי עד״‬
‫כנסת ישראל״‘(‪ ,‬השם )קוב״ה( שלם ”‪,‬‬ ‫]וכמ״ש בספורנו עה״פ ” ״ובהעלות הענן מעל‬
‫המשכן״‪ :‬וכ״כ הייתה שריית השכינה קבע במשכן‬
‫שנעשה גלוי לעיני כל העמים זה ש״קוב״ה אמר‬
‫שלא הי׳ מסתלק כלל משם עד שהיו ישראל צריכים‬
‫לי׳ על כנסת ישראל כו׳ זאת מנוחתי עדי עד״‪.‬‬
‫לנסוע וזה לא הי׳ בשילה ולא בבית ראשון ולא בבית‬
‫שני[‪,‬‬
‫פרש״י שמיני שם‪ .‬רמב״ן פקודי שם‪.‬‬ ‫‪( 56‬‬ ‫וגם במשכן הי׳ זה בהזמן)וזה הי׳ קשור בהענין(‬
‫מעיד‬ ‫שהמשכן‬ ‫שם‪:‬‬ ‫ובתנחומא‬ ‫פקודי‪.‬‬ ‫ריש‬ ‫פרש״י‬ ‫‪( 57‬‬ ‫ד״כד ישראל עבדין רעותי״׳ — כשלימות כי זה‬
‫שהשכינה בישראל‪ .‬ועד׳׳ז בשמו׳׳ר פנ״א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫תנחומא צו יד‪ ,‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 58‬‬
‫פרש״י סוכה מא‪ ,‬סע״א‪ .‬ר״ה ל‪ ,‬סע״א‪ .‬ועוד‪ .‬וכ״ה דעת‬ ‫‪( 59‬‬
‫הזהר — ח״א כח‪ ,‬א‪ .‬ח״ב נט‪ ,‬סע״א‪ .‬קח‪ ,‬סע״א‪ .‬ח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫פקודי מ‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( 50‬‬
‫ולהעיר שגם ארץ ישראל — קרוי׳ כנסת ישראל )קהלת‬ ‫‪(60‬‬ ‫רמב״ן פקודי מ‪ ,‬ב‪ .‬וראה פירושו צו ח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 51‬‬
‫יעקב ערך ארץ אות ד׳(‪.‬‬ ‫ראה גם לקו״ש חי״א ע׳ ‪ 181‬ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 52‬‬
‫דלעת״ל השם שלם והכסא שלם )תנחומא )באבער( ם״פ‬ ‫‪(61‬‬ ‫מ‪ ,‬לד‪-‬לה‪.‬‬ ‫‪( 53‬‬
‫תצא‪ .‬פסיקתא דר״כ ספ״ג‪ .‬מדרש תהלים ט‪ ,‬ז‪ .‬פרש״י ס״פ בשלח‪.‬‬ ‫שמיני ט‪ ,‬כג‪ .‬ובפרש״י שם‪.‬‬ ‫‪( 54‬‬
‫ועוד(‪.‬‬ ‫פקודי מ‪ ,‬לו‪.‬‬ ‫‪( 55‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קסב‬
‫שיחה ח‬
‫בית המקדש — בדוגמת לבוש‬
‫שמראיז את‬ ‫והתכלית בזה‬ ‫התוכן‬ ‫בענין‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ידוע׳ מה שר׳ הלל מפאריטש^ מביא ״בשם‬ ‫א‪.‬‬
‫המקדש דלעתיד — מבאר הרב מבארדיטשוב׳ במשל‬ ‫הרב מבארדיטשוב נבג״מ״ ש״שבת חזון״ הוא מ״לשון‬
‫מאב שתפר מלבוש יקר לילדו והילד קרע את הבגד‬ ‫מחזה״‪ ,‬דהיינו שבשבת ח ״מראין לכאו״אנ המקדש‬
‫לכמה קרעים‪ .‬עשה לו אביו לבוש שני‪ ,‬אבל הילד קרע‬ ‫דלעתיד מרחוק״‪.‬‬
‫גם את הבגד השני״׳‪ .‬תפר האב לילדו לבוש שלישי‪,‬‬ ‫אע״פ שלא כל אחד רואה את זה בגלוי)ו הרי הרב‬
‫אבל לא נתנו לו ללבוש — אלא ״לפרקים רחוקים‬
‫מבאידיטשוב לא אמר שמראין אותו רק לצדיקים‪,‬‬
‫ידועים״״ הוא מראה לו את הלבוש‪ ,‬באומרו לו‬
‫ועאכו״ב שלא רק לצדיקים גדולים‪ ,‬אלא ״מראין‬
‫שכאשר יתנהג בדרך הישר‪ ,‬יתן לו את הלבוש הזה‬
‫לכאדא המקדש דלעתיד״( —‬
‫ללובשו‪ .‬ועי״ז מרגילו אביו ללכת בדרך הישר‪ ,‬עד‬
‫י״ל הפירוש בזה בפשטות ע״ד מ״ש בגמרא^ על‬
‫שזה נעשה אצל הילד ״כמו טבע״ — ואז נותן האב את‬
‫מה שאמר דניאל' ״וראיתי אני דניאל לבדי את המראה‬
‫הלבוש לילדו‪ ,‬שילבשהו וילך בו‪ .‬ומובן בתורה הנ״ל‪,‬‬
‫והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה‬
‫שזהו משל על שני בתי המקדש — שנחרבו‪ ,‬ועל הבית‬
‫גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא״ — ״וכי מאחר‬
‫השלישי — המקדש דלעת״ל‪.‬‬
‫דלא‪.‬חזו מאי טעמא איבעיתו‪ ,‬אע״ג דאינהו לא חזו‬
‫והנה ידוע^׳ שכל המשלים שבתורה שהיא תורת‬ ‫מזלייהו חזו״‪ .‬היינו שאין הפירוש שה״אנשים ‪ . .‬עמי״‬
‫אמת‪ ,‬הם מדוייקים בכל פרטיהם‪ .‬וא״כ‪ ,‬מאחר שה ‬ ‫נחרדו מזה שדניאל סיפר להם את המראה‪ ,‬אלא‬
‫משל הנ״ל נאמר ע״י הרב מבארדיטשוב‪ ,‬מובן שה ‬ ‫הסיבה לזה היתה מה ש״מולייהו חזו״״‪ ,‬וחזון המזל הי׳‬
‫משל מתאים בדיוק להנמשל‪.‬‬
‫באופן שמזה ״חרדה גדולה נפלה עליהם״ כמו שהם‪,‬‬
‫ולפי״ז צריך להבין‪ :‬הרי ענינם של בחי המק ‬ ‫ולפי התנהגותם כאן למטהי‪.‬‬
‫דשות הוא דירת קבע )בי ש לא באופן ארעי) שכן הי׳‬ ‫ועד״ז מובן בעניננו‪ ,‬שראיית המקדש דלעתיד‬
‫המשכן שעליו נאמר״ ״ואהי׳ מתהלך באוהל וב ‬
‫שבשבת חזון‪ ,‬אינו ענין השייך )רק( לצדיקים והם הם‬
‫משכן״“׳( — א״כ למה נאמר ע״ז משל מלבוש‪ ,‬שמהותו‬
‫שמספרים את זה‪ ,‬או עוד יותר — הם מגלים את זה‬
‫להחלפה?‬ ‫העומד‬ ‫שהוא‬ ‫חחליפסי׳‪,‬‬ ‫כלבוש‬ ‫הוא‬
‫לשאר בנ״י‪ ,‬אלא )גם( בלשון חז״ל הנ״ל‪ ,‬ולשון התורה‬
‫ו״שמלתך לא בלתה״‪-‬׳׳ הי׳ נם ורק לזמן מוגבל?‬ ‫הנ״ל ״מראין ) שז הו הלה״ק של תיבת חזון( לכאו״א״ —‬
‫וביותר צ״ע‪ :‬הרי את אותו הענין ממש אפשר‬ ‫שמראים את זה למזלייהו — של נשמתו*‪ ,‬וזה פועל על‬
‫להביע ע״י משל מדוייק לבית המקדש — היינו מבית‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬עד שזה פועל גם על גופו ונפשו הבהמית׳־‪.‬‬
‫יתירה מזו‪ :‬הרי עיקר המכוון של המשל הוא‬
‫נעתק באוה״ת לנ״ך ח״ב ע׳ א׳צז — בשוה״ג‪.‬‬ ‫‪{1‬‬
‫)לכאורה(‪ ,‬ש״נתינת״ ביהמ״ק הא׳ והב׳‪ ,‬היתה ע״מ‬
‫נסתלק י״א מנ״א תרכ״ד‪ .‬ראשי פרקים מתולדותיו נדפסו‬ ‫‪a‬‬
‫שלא יחריבו אותו‪ ,‬שיהי׳)אילו זכוי׳( קיים לעד בקיום‬
‫בתחלת ספרי פלח הרמון בראשית ושמות )קה״ת‪ ,‬ברוקלין תשי״ד‪.‬‬
‫תשי״ז(‪.‬‬
‫ביהמ״ק הג׳ בשבת חזון היא נעלית יותר מהפעולה שע״י הב״ק‬ ‫בא׳ הביכלעך ]‪ .756‬קמב‪ ,‬ב(; לכ״א מישראל‪.‬‬ ‫ן(‬
‫)ומזה שמזלייהו חזו(‪ .‬וראה לקמן בפנים‪.‬‬ ‫מגילה ג‪ ,‬א‪ .‬סנהדרין צד‪ ,‬רע״א‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫וראה זח״א סא‪ ,‬ב ובאור החמה שם‪ .‬ואולי זהו היסוד‬ ‫‪( 10‬‬ ‫דניאל יוד‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫י(‬
‫להמשל דהרב מבארדיטשוב‪.‬‬ ‫בפרש״י דניאל שם ״מזלו שברקיע״‪ .‬ובפרש״י מגילה שם‬ ‫‪(6‬‬
‫בבוך הנ״ל הערה ‪ : 3‬לפעמים ידועים‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫ד״ה מזלייהו ״שר של כל אדם למעלה״‪.‬‬
‫ראה לקו״ש ח״א ע׳ ‪ . 118‬חי״א ע׳ ‪ 259‬ואילך‪ .‬חי״ט ע׳ ‪.287‬‬ ‫‪( 12‬‬ ‫וכמבואר בכ״מ בנוגע הבת־קול שלמעלה )ראה לקו״ת‬ ‫‪(7‬‬
‫ש״ב ז‪ ,‬ו ובפרש״י שם‪.‬‬ ‫‪( 13‬‬ ‫תצא לו‪ ,‬ד )ע״פ מאמר הבעש״ט(‪ .‬ד״ה אריב״ל בכ״י ב״ק כו׳ תש״ב‬
‫ובלשון הרמב״ם ריש הל׳ בית הבחירה גבי משכן המדבר‬ ‫‪( 11‬‬ ‫פ״א‪ .‬ובכ״מן‪ ,‬שה״מזל״ דנשמה שומע ונמשך מוה לנשמה שבגוף‪.‬‬
‫״והי׳ לפי שעה״‪.‬‬ ‫וראה גם ם׳ חרדים ב״חתימת בספר״ )סגולה ו׳(‪.‬‬
‫תהלים קב‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬ ‫לקו״ת במדבר טז‪ ,‬א ואילך; ין‪ ,‬א )הובא בלקו״ת שבהערה‬ ‫‪(8‬‬
‫עקב ח‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫הקודמת — לז‪ ,‬סע״א( ובכ״מ — בביאור מחז״ל הנ״ל‪.‬‬
‫ראה רש״י יחזקאל מג‪ ,‬יא‪ ,‬ובהנסמן לקמן הערה ‪.40‬‬ ‫‪( 17‬‬ ‫דראיית‬ ‫שהפעולה‬ ‫ו‪,‬‬ ‫שיחה‬ ‫לעיל‬ ‫בארוכה‬ ‫וראה‬ ‫‪(9‬‬
‫קסג‬ ‫שיחה ח‪ :‬ביהמ״ק — בדוגמת לבוש‬
‫להשערה כללית ע״ד הדר בהבית — אם הבית הוא של‬ ‫נצחייי — א״כ איך מתאים ע״ז המשל מלבוש שהוא‬
‫עני או של עשיר וכידב; אבל אי אפשר לדעת ולהכיר‬ ‫דבר עראי‪ ,‬ההיפך מעניו נצחי ’*‪.‬‬
‫מתוך הבית ענינים פרטיים של הדר בו‪.‬‬
‫ועל כרחך צריך לומר‪ ,‬שאע״פ שבבית ישנה‬
‫עפי״ז מובן הטעם שהמשל הוא דוקא מלבוש‬ ‫ד‪.‬‬ ‫מעלה לגבי לבוש‪ ,‬בזה שהוא דבר קבוע ותמידי‪ ,‬מ״מ‬
‫ולא מבית‪:‬‬ ‫ישנה גם מעלה בלבוש לגבי בית; ובנדו״ד — בשייכות‬
‫להפעולה על הבן שילך בדרך הישר‪ ,‬נוגע בעיקר‬
‫קדושת ביהמ״ק אינה כוללת רק קדושה אחת‬
‫העניו שביהמ״ק )כולל גם — הביהמ״ק דלעתיד( הוא‬
‫כללית בלבד — זה שהוא ״בית לה׳״ ”‪ ,‬אלא ישנם‬
‫בדוגמת לבוש‪ ,‬ואינו נוגע כל כך זה שהוא בית‪.‬‬
‫חילוקי מדריגות בהקדושות‪ :‬קדה״ק‪ ,‬היכל‪ ,‬עזרה‬
‫וכו׳ “ — שישנה קדושה פרטית בכל חלק ומקום פרטי‬ ‫ג‪ .‬וי״ל הביאור בזה‪:‬‬
‫שבביהמ״ק ”‪.‬‬ ‫אחד מהחילוקים העיקריים שביו לבוש לבית הוא‪,‬‬
‫— בניו ביהמ״ק הי׳ באופן ד״הכל בכתב מיד ה׳‬ ‫שלבוש מתאים למידתו של האדם הלובש‪ :‬אורכו‬
‫עלי השכיל״״ג — והיינו שחלקי הבית‪ ,‬המקום ומידת‬ ‫ורחבו של בגד צריך להיות בהתאם למדת ארכו ורחבו‬
‫האורך והרוחב וכו׳ של כל חלק שבהבית‪ ,‬היו באופן‬ ‫של האדם‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪ .‬וכהדיך^ בנוגע לבגדי‬
‫מכוון ומדוייק ” — בהתאם להחילוקים שבהקדושה‬ ‫כהונה )שהם ״לכבודי י ולתפארת״יס שהם צריכים‬
‫שביו כל חלק ומקום פרטי שבו להשני‪.‬‬ ‫להיות כפי מדתו של הכהו‪:‬‬
‫וזהו גם מה שעה״ם ” ״מכון לשבתך פעלת ה׳״‬ ‫משא״כ מדתו — ארכו ורחבו — של בית הוא‬
‫אומרים חז״ל ” )ומדייקים בלשונם( ״ביהמ״ק שלמטן‬ ‫גדול בהרבה ממידת האדם‪ ,‬וכמו שמצינו להלכה ”‬
‫מכוון כנגד ביהמ״ק שלמעלן״‪ ,‬שהביהמ״ק כמו שהוא‬ ‫שבית אינו חייב במזוזה אלא אם כן יש בו לכל הפחות‬
‫כאן ״למטה״ על כל החילוקים שבו במקום ובמידות‬ ‫ד׳ אמות על ד׳ אמות — הרבה יותר ממידת האדם‪.‬‬
‫)הגשמיים( שבכל חלק פרטי שבו‪ ,‬הוא מכוון —‬ ‫מידת האדם היא כמו שמצינו לגבי שיעור מקוה ” ‪:‬‬
‫מדוייק — ״כנגד ביהמ״ק שלמעלן״‪ ,‬שכ״ז הוא כנגד‪,‬‬ ‫אמה על אמה ברום ג׳ אמות כמידתו של אדם‪.‬‬
‫היינו בהתאמה עם התוכן ומדריגת הקדושה שבכל‬ ‫מובן מזה ששייכותו של לבוש לאדם המלובש בו‬
‫חלק פרטי ” שבביהמ״ק הרוחני)״ביהמ״ק שלמעלן״( ”‪.‬‬ ‫היא הרבה יותר בפרטיות ובקירוב מאשר שייכותו של‬
‫בית להדר בוי^‪ .‬ומטעם זה ישנו ג״כ חילוק בין לבוש‬
‫לבית עד כמה אפשר לדעת מהם בהשערה ע״ד האדם‬
‫הראש לבושי הגוף ולבושי הרגל‪ .‬ולהעיר משבת )קכ‪ ,‬א( שמונה‬
‫שבהם‪ :‬כשמסתכלים על לבוש אפשר לדעת ממנו‬
‫עשר לבושין‪ .‬וראה המשך תער׳׳ב ח׳׳א ע׳ רא‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫פרטים מוגדרים ע״ד המלובש בו‪ ,‬ארכו ורחבו וכיו״ב‪,‬‬
‫רמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬
‫ראה רמב״ם שם ה״ה‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬
‫כי הבגד הוא לפי מדתו הפרטית של אדם “ זה דוקא‬
‫וראה לעיל סימן ד‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬ ‫כנ״ל‪ :‬משא״ב ע״י ראיית בית אפשר להגיע רק‬
‫דה״א כח‪ ,‬יט ובפרש״י שם‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫ולכן אסור לשנות בבנין — סוכה נא‪ ,‬סע״ב‪ .‬חולין פג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬
‫ע״ד ביהמ״ק הג׳ — זח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬ח״א כח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬
‫בשלח טו‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫ולהעיר‪ ,‬הנצחיות דביהמ״ק הג׳ שייכת גם לזה שהוא‬ ‫‪( iq‬‬
‫ועד״ז‬ ‫)רע״מ(•‪.‬‬ ‫נט‪ ,‬ב‬ ‫זח״ב‬ ‫יח‪.‬‬ ‫תנחומא משפטים‬ ‫‪( 33‬‬
‫כנגד יעקב שקראו )פסחים פח‪ ,‬א( בית דוקא — ראה לקו״ת מטות‬
‫במכילתא )ופרש׳׳י( בשלח שם )ושם‪ :‬כסא של מעלה(‪ .‬ובתנחומא‬
‫פג‪ ,‬ג‪ .‬ובארוכה לקו״ש חט״ו ע׳ ‪ 240 :231‬ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ויקהל ז )ו כ ן בפרש״י ויצא כח‪ ,‬יז‪ .‬משפטים כג‪ ,‬כ( הוא בסגנון הפיך‪:‬‬
‫פסחים סה‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ .‬רמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ח ה״ד‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬
‫מקדש של מעלה מכוון כנגד כיהמ״ק של מטה‪ .‬וראה של״ה שכח‪,‬‬
‫פרש״י צו ו‪ ,‬ג‪ .‬ולהעיר מסהמ״צ להצ״צ מצות תגלחת כו׳ כסופה‪.‬‬
‫סע״א ואילך‪.‬‬
‫ועד״ז בנוגע לבושים בכלל — ראה ב״ק צא‪ ,‬ב; קרי‬ ‫‪( 21‬‬
‫וראה לעיל סימן טו סעיף ג ואילך‪ ,‬שוהו גם הטעם‬ ‫‪( 34‬‬
‫למאני מכנדו ת א‪.‬‬
‫ש״המקדש כולו לא הי׳ במישור אלא ב מעלה ההר״ )רמב״ס הל׳‬
‫תצוה כח‪ ,‬ב — הובא ברמב״ם שם‪.‬‬ ‫‪(22‬‬
‫ביהב״ח פ״ו ה״א(‪ ,‬וכל חלק במקדש שהי׳ קדוש יותר הי׳ גבוה יותר‬
‫סוכה ג‪ ,‬סע׳׳א ואילך‪ .‬רמב״ס הל׳ מזוזה רפ״ו‪ .‬טושו״ע‬ ‫‪( 23‬‬
‫)גם( בשטח מקומו )כמבואר ברמב״ם שם — ה״א ואילך(‪.‬‬
‫יו״ד סרפ״ו סי״ג‪.‬‬
‫וראה בחיי תרומה בה‪ ,‬ט‪ .‬אלשיך ר״פ תרומה )הובא ונת׳‬ ‫‪( 35‬‬
‫עירובין ד‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ מקואות רפ׳׳ד‪ .‬טושו״ע‬ ‫‪( 24‬‬
‫באוה״ת שבהערה הבאה — קעט‪ ,‬א־ב(‪ .‬תורת העולה להרמ״א ח״א‪.‬‬
‫יו׳׳ד ר׳׳ס רא‪.‬‬
‫ראה בהחילוק בין לבוש ובית — לקו׳׳ת ברכה צח‪ ,‬סע׳׳ד‬ ‫‪( 25‬‬
‫־( ובירושלמי בבכות פ״ד ה־ה‪ :‬בית קד הי ק שלמטן מכוח‬ ‫ואילך‪ .‬סה״מ תש׳׳ד ס׳׳ע ‪ 113‬ואילך‪ .‬ובכ׳׳מ‪.‬‬
‫מ ג ד כיח קדררק של מעלן מכון לשבחך מכ תן כנגד שבחד‬ ‫וישנם לבושים מיוחדים ושונים לכל חלקי הגוף — לבושי‬ ‫‪( 26‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קסד‬
‫ופרטי המידות שבהם הם בהתאם מדוייק — מיד הוי׳‬ ‫וחילוקי הדרגות שבמקום — קשורים גם עם‬
‫— להקדושות הפרטיות‪ ,‬מ״מ מאחר שבנינו ופרטיו‬ ‫חילוק הדרגות שבבנ״י‪ :‬עזרת נשים‪ ,‬אנשים‪ ,‬מקום‬
‫מתייחסים ל״בר נש״)עם היות שזהו מיד הוי׳(‪ ,‬לכן לא‬ ‫שרק כהן נכנס וכר‪.‬‬
‫הי׳ ניכר כגלוי כתוך פרטי חלקי ביהמ״ק שלמטה כיצד‬ ‫ובזה הוא יתרון המעלה שבלבוש )לגבי בית(‪ ,‬כי‬
‫הם בהתאם עם פרטי חלקי הקדושה שב״בניינא‬ ‫זה שכל חלקי ופרטי המקדש היו בהתאמה מדוייקת‬
‫דקוב״ה״ כנ״ל‪:‬‬ ‫עם חילוקי דרגות הקדושה שבהם )כנ״ל(‪ ,‬הוא בדוגמת‬
‫משא״ב בביהמ״ק דלעתיד‪ ,‬מאחר שהכני׳ עצמה‬ ‫לבוש‪ ,‬שהוא מתאים בכל פרטיו להמלובש בו*ג‪.‬‬
‫היא ״בניינא דקוכ״ה״‪ ,‬לכן גם בפרטי המקדש שלמטה‬
‫ה‪ .‬אעפ״י שענין זה )מעלת הלבוש שבביהמ״ק(‬
‫ישתקפו)ייראו( בו כגילוי פרטי)הקדושה של( ביהמ״ק‬
‫ראשון ובבית שני כנ״ל ) — גם‬ ‫הי׳ כמובן בבית‬
‫שלמעלה — כיצד שכל מקום‪ ,‬מדה פרטית וכו׳ של‬
‫במשכן״־{‪ ,‬אולי י״ל חידוש — שאעפ״כ עיקר היתרון‬
‫מדת״‬ ‫״ולפי‬ ‫כהתאם‬ ‫ביהמ״ק הגשמי עצמו הוא‬
‫והחידוש בהמשל מלבוש הוא בנוגע לביהמ״ק‬
‫הקדושה )שלמעלה( שבו‪.‬‬
‫דלעתיד‪ ,‬ביהמ״ק השלישי‪.‬‬
‫ידוע שהשראת השכינה בעולם נמשכת דרך‬ ‫ו‪.‬‬ ‫הביאור בזה‪ :‬מה שבית הראשון ובית השני היו‬
‫רז״ל״׳ שמביהמ״ק ״היתה אורה‬ ‫וכמאמר‬ ‫ביהמ״ק‬ ‫בדוגמת לבוש — שכל חלק ופרט שבהם הי׳ בהתאם‬
‫יוצאת לעולם״‪ ,‬ובדוגמת מציאות הנשמה במוח וב ‬ ‫עם דרגת הקדושה שבו ושבבנ״י כנ״ל — אי״ז מפורש‬
‫ראש שמשם היא נמשכת באיברי וחלקי הגוף«‪.‬‬ ‫בכתובים וכו׳‪ ,‬ואי״ז גלוי וניכר בהם בפרטיות‪ :‬בגלוי‬
‫— ומכיון שכן תתבטא בגלוי המעלה המיוחדת‬ ‫הי׳ ניכר שזהו ״כית לה״׳ מחולק למקומות כלליים‬
‫הנ״ל דלבוש לא רק בביהמ״ק )השלישי( בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫וכו״יי־‪.‬‬
‫ע״י הביהמ״ק יומשך זה ויהי׳ בגלוי בכל הבריאה‪.‬‬ ‫אבל בביהמ״ק השלישי יתחדש שגם לעיני בשר‬
‫והביאור בזה ובהקדם‪:‬‬ ‫תהי׳ ניכרת וגלוי׳ המעלה המיוחדת שבו שהוא‬
‫ידוע מה שאדמו״ר הזקן מבאר בארוכה בשער‬ ‫בדוגמת לבוש‪ ,‬היינו שכל פרט ממידות הבית וחלקיו ”‬
‫היחוד והאמונהי״ )עה״פ ‘״ ״לעולם הוי׳ דברך גו׳״(‬ ‫הוא בהתאם להקדושה הפרטית שבו״•־‪.‬‬
‫בנוגע לה״עשרה מאמרות )שבהם( נברא העולם״ ’•׳‪,‬‬ ‫והטעם בזה‪ :‬איתא בזהר״' שביהמ״ק הא׳ והב׳ היו‬
‫שהאותיות של המאמר הפרטי מהעשרה מאמרות‪,‬‬ ‫״בניינא דבר נש״‪ ,‬משא״ב ביהמ״ק דלעתיד‪ ,‬ביהמ״ק‬
‫שבהן נתהווה הנברא הפרטי)המפורש בעשרה המא־‬ ‫הג׳‪ ,‬הוא ״בניינא דקוב״ה״^״‪.‬‬
‫מרות( עומדות )האותיות של המאמר( תמיד בהנברא‬
‫ולכן‪ ,‬הרי אע״פ שביהמ״ק הא׳ והב׳‪ ,‬כל החלקים‬
‫הפרטי ״להחיותו ולקיימו״‪.‬‬
‫ןועד״ז הוא גם בנוגע לכל שאר הנבראים‬
‫ולהעיר גם מהדיעה דהשראת השכינה במקדש היא‬ ‫‪( 36‬‬
‫הפרטיים )שבכל העולמות(‪ ,‬גם אלו שאינם נזכרים‬
‫דוגמת ״התלבשות השכל במוח ולב״)ר א ה בארובה ביאור הדיעות‬
‫)בפירוש( בעשרה המאמרות‪ ,‬שכל אחד מהם מתהווה‬
‫בזה באוה״ת ויצא קעח‪ ,‬א ואילך‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לעיל סימן ו סעיף ב‬
‫מה״אותיות שבעשרה מאמרות שבתורה״‪ ,‬אלא שבהם‬ ‫ואילך‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫והו באופן שהחיות של העשרה מאמרות מגיעה אליהם‬ ‫ראה בחיי ואלשיך שבהערה ‪.35‬‬ ‫‪( 37‬‬
‫ע״י ״חילופים ותמורות האותיות״‪ ,‬בכדי להוות ול ‬ ‫ופרטי הקדושות )קד״ק‪ ,‬היכל וכו׳( בהבית — רמב״ם הל׳‬ ‫‪( 38‬‬
‫ביהב״ח פ״א ה״ה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫החיות גם נבראים פרטיים כאלה‪ ,‬שאינם יכולים לקבל‬
‫וכהדיוק בהפסוקים דיחזקאל )מג‪ ,‬יא ואילך(‪ :‬צורת הבית‬ ‫‪(3Q‬‬
‫מהאותיות שבעשרה מאמרות עצמם «[‪.‬‬
‫ותכונתו ומוצאיו ומובאיו ‪ . .‬ואת כל חוקותיו ‪ . .‬הודע אותם גו׳ —‬
‫והיינו‪ ,‬שכל החילוקים הפרטיים שבין הנבראים‬ ‫ומפרט בדיוק הצורות והמדות כו׳‪ .‬וראה ס׳ צורת הבית )לבעל‬
‫התוי״ט( בהקדמתו‪.‬‬
‫ואפילו בבית שני‪ ,‬ש״בנוהו ‪ . .‬מעין דברים המפורשים‬ ‫‪(40‬‬
‫ויק״ר פל״א‪ ,‬ז‪ .‬וראה מנחות פו‪ ,‬ב ובפךש״י שם‪ .‬תנחומא‬ ‫‪( 43‬‬ ‫ביחזקאל״)רמב״ם שם פ״א ה״ד( — ה״ה רק ״מעין הדברים כו׳״ ולא‬
‫תצוה ו‪ .‬בהעלותך ב‪.‬‬ ‫בכל פרטיו‪ .‬וראה הביאור לזה בם׳ צורת הבית שם‪ .‬פתיחת התוי״ט‬
‫תניא פנ״א ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 44‬‬ ‫למס׳ מדות‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫בתחלתו‪.‬‬ ‫‪( 45‬‬ ‫נסמן בהערה ‪. 18‬‬ ‫‪(41‬‬
‫תהלים קיט‪ ,‬פט‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬ ‫וי״ל שגם לדעת הרמב״ם )הל׳ מלכים רפי״א ובסופו(‬ ‫‪(42‬‬
‫אבות רפ״ה‪.‬‬ ‫‪( 47‬‬ ‫דמשיח בונה מקדש‪ ,‬נק׳ ״בניינא דקוב״ה״ לגבי בית ראשון ושני‪.‬‬
‫כמבואר בשער היחוה״א שם‪.‬‬ ‫‪( 48‬‬ ‫וראה לעיל בהפתיחה ס״ו ואילך ובהנסמן שם‪.‬‬
‫קסה‬ ‫שיחה ח‪ :‬ביהמ״ק — בדוגמת לבוש‬
‫דיטשוב בהמשל שהאב מראה לילדו את הלבוש —‬ ‫במהותם‪ ,‬תכונתם וציורם — מקורם הוא מזה שישנם‬
‫שגם חידוש זה שבביהמ״ק הג׳‪ ,‬שהוא יהי׳ בדוגמת‬ ‫חילוקים בפרטי האותיות של העשרה מאמרות)וחילו ‬
‫לבוש כנ״ל‪ ,‬מראים עכשיו ״לכאו״א״ בשבת חזון‪ ,‬וב ‬ ‫פיהן ותמורותיהן(‪ ,‬שהם המהווים ומחיים כל נברא‬
‫אופן של ״מראים״‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬ ‫ונברא בצביונו הפרטיי*‪.‬‬
‫מה נוגע כ״כ בעבודת האדם שבשבת חזון יראו‬ ‫וזה יהי׳ החידוש לעת״ל‪ ,‬שאז יראו את זה‬ ‫ז‪.‬‬
‫את ביהמ״ק הג׳ כמו שהוא באופן דלבוש )ולא מספיק‬ ‫בגילוי — ״ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳‬
‫— רק באופן דבית(?‬ ‫ד ך ך ״‪: 50‬‬
‫!והרי גם בענין זה )דבית( יש יתרון ומעלה‬ ‫נוסף לזה שלעת״ל יתגלה ״ככוד ה״׳‪ ,‬ויהי׳ ניכר‬
‫בביהמ״ק הג׳‪ ,‬וכנ״ל מהזהר‪ ,‬מהטעם שביהמ״ק הג׳‬ ‫בכל נברא שהוא נתהווה מהקב״ה שהוא ״ממציא כל‬
‫הוא קבוע וקיים לעולם‪ ,‬הוא מפני שהוא ״בניינא‬ ‫נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא‬
‫דקוב״ה״‪ ,‬לא כשני בתי המקדש הראשונים שהיו ”‬ ‫נמצאו אלא מאמיתת המצאו״יי‪ ,‬שזהו ענין כללי שהוא‬
‫״בניינא דבר נש דלית בי׳ קיומא כלל״[‪,‬‬ ‫]שהענין‬ ‫ונעשים‬ ‫נוצרים‬ ‫הנבראים‬ ‫ככל‬ ‫בשווה‬
‫הרי זה מובן מתוכן המשל‪ ,‬שהטעם שהאב מראה‬ ‫ד״נמצא״‪ ,‬עצם המציאות של כל נברא היא רק ע״י‬
‫לילדו את הלבוש ״לפרקים רחוקים ידועים״ הוא כדי‬ ‫שהקב״ה ״ממציא״ אותו[‪,‬‬
‫להרגילו ״לילך בדרך הישר עד שיוודע בו שנעשה‬ ‫אלא יהי׳ גם ״וראו כל בשר״‪ ,‬ויראו איך ש״פי ה׳‬
‫אצלו כמו טבע״‪.‬‬ ‫דבר״ — איך שכל נברא‪ ,‬בתכונתו ומהותו הפרטית‪,‬‬
‫כשעבודתויי את ה׳ היא מתוך אתכפיא וקבלת‬ ‫אמיתית ענינו הוא — ה״דבר ה״׳‪ ,‬הדיבור הפרטי‬
‫עול‪ ,‬אז הליכתו בדרך הישר אינה ״כמו טבע״‪ ,‬אלא‬ ‫המלובש ב^י‪.‬‬
‫אדרבה זהו היפך טבעו‪ :‬טבעו הוא כמו עבד אשר‬ ‫וע״ד שמצינו שצדיקים גדולים ״רואים״ את זה גם‬
‫״בהפקירא ניחא לי׳״*י‪ ,‬אלא שהוא כופה את עצמו הוא‬ ‫עתה‪ ,‬כמובאי' שהמגיד הכיר בכלי שהאומן שעשאו‬
‫מקיים את רצון ה׳ היפך טבעו ורצונו‪.‬‬ ‫הי׳ סימא בעין א׳‪ ,‬שהוא ראה בהכלי את התכונות‬
‫עובד את ה׳ גם‬ ‫מזו‪ :‬אפילו כשהוא‬ ‫יתירה‬ ‫הפרטיות של האומן שעשה אותו בגשמיות )וגם —‬
‫במדותיו‪ ,‬כגון שהוא פועל על עצמו ומגיע לאהבה לה׳‬ ‫מיש ליש( ועל אחת כו״כ‪ ,‬וזה בא כתוצאה מכך‪ ,‬שהוא‬
‫ובאהבה זו הוא עובד את ה׳‪ ,‬מ״מ באם זה בא מצד‬ ‫את הדבר ה׳‬ ‫ראה בכל נברא את כח הפועל בנפעל‬
‫הנטי׳ הטבעית של המדות שלו — הרי גם אז לא‬ ‫שהוא מהווה את הדבר הגשמי ”‪.‬‬
‫נעשתה הליכתו בדרך הישר ״כמו טבע״‪ :‬עבודתו את‬ ‫ולעת״ל יתגלה זה לעיני כל ״וראו כל בשר יחדיו‬
‫ה׳ מוגבלת לנטי׳ טבעית )אחת( של נפשו הבהמית‪.‬‬ ‫כי פי ה׳ דיבר״‪.‬‬
‫ולדוגמא‪ :‬באם מצד טבעו הוא נוטה לקו החסד‬ ‫וי״ל שהחידוש שיהי׳ ב״וראו כל בשר״ בנוגע‬
‫והאהבה‪ ,‬הוא פועל ע״י התבוננות שבמקום שתהי׳ לו‬ ‫לה״פי ה׳ דבר״ שבתוך העולם‪ ,‬נמשך מזה שבביהמ״ק‬
‫אהבה וחמדה לעניני עוה״ז תהי׳ אהבתו להקב״ה‪:‬‬ ‫יתגלה בחי׳ הלבוש שבו )בנוגע להמדריגה דושכנתי‪,‬‬
‫אבליי כשהוא בא לעבודה הדורשת תנועה הפכית‬ ‫חלק‬ ‫שכל‬ ‫איך‬ ‫שבביהמ״ק(‪,‬‬ ‫השכינה‬ ‫השראת‬
‫מנטייתו הטבעית היינו תנועה של יראת ה׳ — חסר אז‬ ‫שבביהמ״ק הגשמי קשור עם הקדושה המלובשת בו‪,‬‬
‫בעבודתו‪.‬‬ ‫והוא כפי מידתה‪.‬‬
‫נמצא‪ ,‬שעבודת ה׳ לא נעשתה אצלו ״כמו טבע״‬ ‫וי״ל שזוהי ההסברה בהדגשת הרב באר־‬ ‫ח‪.‬‬
‫— אלא ” הוא נשאר בהטבעיות של מציאותו שלו‪,‬‬
‫ראה שם פי״א ופי״ב‪.‬‬ ‫‪( iq‬‬

‫ישעי׳ מ‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪C5n‬‬
‫בל׳ הזהר ח״ג שבהערה ‪. 18‬‬ ‫‪( 56‬‬ ‫רמב׳׳ם ריש הל׳ יסוה״ת‪.‬‬ ‫‪( si‬‬
‫בכל הבא לקמן ראה )תו׳׳ח שמות עא‪ ,‬ב ואילו‪ .‬דר ך חיים‬ ‫‪( 57‬‬ ‫ראה שער האמונה פכ׳׳ז‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( s2‬‬
‫פס״ו ואילך‪ .‬דרמ״צ פד‪ ,‬א‪ .‬אוה׳׳ת משפטים ‪ y‬א׳קכז ואילך( חילוקי‬ ‫שער האמונה שם בסוף הפרק‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( s1‬‬
‫מדריגות דעבד כנעני‪ ,‬עבד עברי ואמה עברי׳‪.‬‬ ‫ראה גם אמרי בינה שער הק״ש ספל׳׳ד )לט‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪( s-t‬‬
‫גיטין יג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 58‬‬ ‫— דברי הה״מ לפני‬ ‫ראה ם׳ השיחות תש״ג ע׳ ‪155‬‬ ‫‪( 55‬‬
‫ראה תו״א יט‪ ,‬סע״א ואילך ודרך חיים פע״ד — בביאור‬ ‫‪( 59‬‬ ‫ההסתלקות‪ .‬ועד״ז בבית רבי ח״א פכ׳׳ב )מו‪ ,‬א בהערה(‪ ,‬דברי אדה״ז‬
‫הגמ׳ ע׳׳ז יח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫לפני הסתלקותו‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫ק סו‬
‫אצל הבן ישראל‪ ,‬אצל כל יהודי‪ ,‬שהתקשרותו עם‬ ‫בתור נברא )״בניינא דבר נש״( שהוא מציאות בפני‬
‫הקב״ה תהי׳ — נוסף על השייכות הכללית‪ ,‬שהוא‬ ‫עצמו נפרדת כביכול מאלקות‪.‬‬
‫מוסר ונותן את עצמו בכללות לעבוד את ה׳ — גם‬ ‫אבל כשהוא פועל על עצמו שהוא מוסר ונותן את‬
‫שייכות פרטית בדוגמת לבוש‪ ,‬שתחדור בכל כחותיו‬ ‫עצמו לגמרי לעבודת ה׳ •— נעשית עבודת ה׳ כל‬
‫הפרטיים‪ :‬שכל מציאות שכלו הוא להבין אלקות‪,‬‬ ‫מהותו‪ :‬אהבתו לה׳‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬היא )לא זה שהוא‬
‫לדעת דעת בוראו״^'׳‪ :‬כל ענינה ומהותה של מדת‬ ‫משתמש בנטייתו ואהבתו הטבעית לשם קדושה‪ ,‬אלא‬
‫האהבה שלו — הן אהבת ה' )ועד״ז בשאר המידות(‪,‬‬ ‫היא( בכל מהותה מידה של קדושה‪ ,‬מחמת שזהו רצון‬
‫ובמילא אינו שייך כלל שיהי׳ אצלו שום רגש אחר‬ ‫ה׳‪.‬‬
‫שאינו לה׳ ח״ו‪.‬‬
‫וכאשר הוא נעשה מציאות דקדושה )ע״ד ״בניינא‬
‫שאז נעשית ההליכה בדרך הישר הטבע שלו‪.63‬‬ ‫דקוב״ה״( שעבודת ה׳ היא מהותו שלו — נהפכות כל‬
‫וזה ממהר ומזרז את הגילוי של ביהמ״ק השלישי‬ ‫מדותיו לקדושה‪ ,‬באופן שכל כח ומדה פרטית שבו‬
‫אשר ״בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים״׳״'‪ ,‬אשר‬ ‫קשורה לגמרי עם הקב״ה; שאין אצלו חילוק כלליי־‬
‫מ״חזון״ באים ל״ותחזינה עינינו״ “‪ ,‬לראות את‬ ‫מהי נטייתו הטבעית‪ ,‬והוא עושה את עבודתו בש־‬
‫הביהמ״ק בעיני בשר למטה מעשרה טפחים‪ ,‬במהרה‬ ‫לימות הן כשנדרשת העבודה של אהבת ה׳ והן כשיש‬
‫בימינו‪ ,‬ובעגלא דידן ממש‪.‬‬ ‫צורך בהתנועה )ההפכית( דיראת ה׳ —‬
‫אז נעשית הליכתו בדרך הישר ״כמו טבע״ ו״אינו‬
‫ירא ממנו פן יחזור לסורו מאחר שנעשה כמו טבן‪3‬י׳״‪.60‬‬
‫ולכן מדגיש הרב מבארדיטשוב שמראין את‬ ‫ט‪.‬‬

‫נחותי החומריים להפוך כל תאוה חומריית מן הקצה לקצה‪ .‬ושם‬
‫ביהמ״ק כמו שהוא בדוגמת לבוש שהוא כמידת‬
‫גם מה שהה׳׳מ הגיע לזה בסוף ימיו »אחר כל הצומות וםיגופים‬
‫ועוצם הטהרה והקדושה בעבודה תמה שבמוח ולב כו׳׳׳‪.‬‬ ‫המלובש בו‪ ,‬היינו שבו נראית השייכות להקב״ה לא‬
‫ראה רמב׳׳ם סוף הל' מלכים‪.‬‬ ‫‪(62‬‬ ‫רק באופן של בית )כנ״ל(‪ ,‬שהיא שייכות כללית‪ ,‬אלא‬
‫ראה בארוכה לקו״ש חי״ז )ס״ע ‪ 93‬ואילך‪ .‬וש״נ( בפי׳‬ ‫‪(63‬‬ ‫כמו שהוא כביכול לבוש להקב״ה‪ :‬שכל הפרטים שבו‬
‫‪,‬וראו כל בשר״‪ ,‬דראיית ״כבוד ה׳״ לעת״ל תהי׳ ב״דרך פשיטות״‪,‬‬ ‫הם בסוג ד״בניינא דקוב״ה״‪,‬‬
‫היינו מצד תכונות וטבע דהבשר‪ .‬וכמו שעיני בשר רואים עכשיו‬
‫דברים גשמיים‪ .‬עיי״ש בארוכה‪.‬‬ ‫כי זוהי הנתינת כח׳^ על העבודה שצריך לעורר‬
‫וזהו תוכן עניו המבואר בפנים‪ ,‬דהליכה בדרך הישר נעשה‬
‫אצלו כמו טבע‪ ,‬היינו שזהו טבע מציאותו‪ ,‬דטבע ותכונה דכל כתות‬
‫פרטיים שלו הוא עבודת ה׳)משא״כ כאשר רק משעבד וכופה לבו‬ ‫מהרב‬ ‫שבהערה ‪( 1‬‬ ‫)באוה״ת‬ ‫מפאריטש‬ ‫ר״ה‬ ‫לשון‬ ‫‪(60‬‬
‫לאהבת ה׳ כנ״ל(‪ .‬וראה לעיל שיחה ו ס״ג‪.‬‬ ‫מכארדיטשוב‪.‬‬
‫רש״י ותום׳ סוכה מא‪ ,‬סע״א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(64‬‬ ‫ראה שער האמונה שם‪ ,‬דבכדי להגיע לראי׳ והכרה‬ ‫‪( 61‬‬
‫ל שון הצ״צ באוה״ת נ״ך שם )בפנים(‪ :‬ומחזון ותחזינה‬ ‫‪(65‬‬ ‫חושית בכח הפועל האלקי בנפעל כמו שיהי׳ לע״ל שידע כל פעול‬
‫עינינו‪ .‬וראה בהערה שם‪.‬‬ ‫כו' הוא דוקא ע״י מס״נ האמיתית בהזדככוח גדולה מאד בנה״ט בכל‬
‫ק סז‬
‫שיחה ט‬
‫ביהמ״ק ‪ -‬משול לצואר‬
‫מזו של הצואר בפ״ע — שלכן הוא גבוה ממנו גם‬ ‫במדרש על הפסוק ״כמגדל דוד‬ ‫מבואר‬ ‫א‪.‬‬
‫בגשמיות — הנה עילוי זה של הראש הוא רק בסדר‬ ‫צואריר״י‪ :‬״מה צואר זה נתון בגבהו של אדם כך‬
‫המדריגות‪ :‬אבל בנוגע לתכליתו ותפקידו של הראש‪,‬‬ ‫ביהמ״ק נתון בגבהו של עולם״‪ .‬אמנם מ״ש ״בגבהו של‬
‫יש יתרון מעלה® בצואר )ודוקא מפני שהוא נמוך‬ ‫עולם״ אין פירושו שהוא עולה בגבהו על כל העולם‪,‬‬
‫במדרי׳( שהוא הממוצע ובו הוא הכח והיכולת להעביר‬ ‫אלא כדפי׳ בגמראג עה״פי ״ובין כתפיו שכן״‪ ,‬שבית‬
‫את החיות והשכל מהראש אל הגוף‪.‬‬ ‫המקדש ״נמוך עשרים ושלוש אמה מעין עיטם״ —‬
‫כצוארו של אדם שהוא בגבהו של הגוף‪ ,‬אלא שהוא‬
‫ועד״ז יובן גם בבית המקדש‪ ,‬הנמשל ל״צואר״‪,‬‬
‫שעיקר מעלתו ״בנחתי בי׳ פורתא״ מ״ראש גבהו״‪.‬‬ ‫נמוך מעט מהראש‪ .‬ואדרבה‪ ,‬״אמרי נחתי בי׳ פורתא‬
‫משום דכתיב ובין כתפיו שכן‪ ,‬אין לך נאה בשור יותר‬
‫דהנה ענינו של ביהמ״ק הוא‪ ,‬שבו וע״י יומשך ויאיר‬
‫אור )אלקי( לכל העולם׳■‪ ,‬עד לחלקו הכי נמוך ותחתון‬ ‫מכתפיו״ )היינו ד״בגבהו״ מובנו‪ :‬בתוך גבהו של‬
‫במדריגה — ולכן לא הי׳ המקדש )כ״א ב״גבהו״‪ ,‬אבל‬ ‫עולם(‪.‬‬
‫לא( גבוה לגמרי מן העולם ומרומם מ מנו) כי אז הי׳‬ ‫ולכאורה מהו היתרון והיופי בזה שאינו בתכלית‬
‫למעלה מכדי להאיר ע״י לכל העולם(‪ ,‬אלא ״נחת‬ ‫הגובה? וממה נפשך‪ :‬אם אין מעלה בגובה‪ ,‬מה משמי ‬
‫פורתא״‪ ,‬היינו בשייכות וקירוב לעולם בכדי להאירו‬ ‫ענו בזה שביהמ״ק ״נתון בגבהו של עולם״; ואם הענין‬
‫)וכצואר האדם שעי״ז שהוא נמוך מן )ההתרוממות‬ ‫ד״גבהו״ מעלה היאי)כפי שמשמע גם מהנ״ל(‪ ,‬הרי כל‬
‫של( הראש‪ ,‬כ״א בקירוב אל הגוף הדי הוא בחי׳‬ ‫שהוא גבוה יותר‪ ,‬יפה ומעולה הוא יותר — ומהו‬
‫הממוצע‪ ,‬ומחברם לאחדים(‪.‬‬ ‫הטעם שהי׳)ביהמ״ק( ״נמוך עשרים ושלוש אמה״ וכו׳?‬
‫וכן הוא גם בביהמ״ק הפרטי שבכל אחד מבנ״יי‪:‬‬ ‫ויובן זה בהקדם ענין הצואר‪ ,‬שהוא ממוצע בין‬
‫כשהנה״א שבו אינה בבחי׳ התנשאות של הבדלה מן‬ ‫הראש להגוף‪ .‬דהנה כללות החיות הוא במוח שב ‬
‫ה״עולם קטן״ שלו — אלא מתעסקת ומתלבשת בו‪,‬‬ ‫ראש‪ ,‬והמשכתה מהראש אל הגוף היא ע״י אמצעות‬
‫בכדי לברר ולזכך את הנה״ב שבו‪ ,‬את גופו ואת חלקו‬ ‫הקנה‪ ,‬וושט וורידין שבגרון‪ .‬וכן הוא גם בהמשכת‬
‫בעולם — עי״ז נעשה כולו משכן ומקדש לאורו‬ ‫השכל מהמוח שבראש‪ :‬זה שהשכל )חיצוניותו( נמשך‬
‫יתברך‪.‬‬ ‫ובא מן המוח אל הלב )ומשם מתפשטת השפעתו בכל‬
‫הגוף( הוא עי״ז שעובר דרך מיצר הגרון המפסיק‬
‫והנה עה״פי ״ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך‬ ‫ב‪.‬‬
‫ביניהם ’‪ .‬ולפי״ז הרי יש בצואר יתרון מעלה גם על‬
‫ובנימין בכה על צואריו״ אי׳ בגמרא״׳‪ :‬״בכה)יוסף( על‬
‫הראש‪ ,‬דוקא הצואר )הגרון( מביא לפועל את תכליתו‬
‫שני מקדשין)והם המרומזים בתיבת ״צוארי״ ל׳ רבים(‬
‫של הראש‪:‬‬
‫שעתידין להיות בחלקו של בנימין‪ ,‬ועתידין ליחרב‪,‬‬
‫ובנימין כו׳ בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו‬ ‫א( שכל האיברים יקבלו חיותם מהראש‪:‬‬
‫של יוסף ועתיד ליחרב״‪.‬‬ ‫ב( שכולם יתנהגו עפ״י השכל שבראש‪.‬‬
‫ואף שמעלתו של הראש כמו שהוא בפ״ע גדולה‬
‫להעיר מההפרש ביו ״מדריגה״ ל״מעלה״ — ד״ה בראשית‬ ‫‪(6‬‬
‫תש״ה בתחלתו‪.‬‬
‫שלכן היו בביהמ״ק חלונות שקופים אטומים )מלכים א ו‪,‬‬ ‫‪(7‬‬ ‫שה״ש ד‪ ,‬ד‪ .‬שהש״ר שם )ו(‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ב‪ .‬וראה בלקו״ש ח״ב ע׳ ‪ 315‬ובהנסמן שם(‪.‬‬ ‫זבוזים נד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫כמארז״ל )ראה ר״ח שער האהבה )קרוב לתחלתו(‪ ,‬של״ה‬ ‫‪(8‬‬ ‫דברים לג‪ ,‬יב ובפירש״י שם‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫שער האותיות אות ל‪ ,‬מסכת תענית רד״ה מענין העבודה‪ .‬פ׳ תרומה‬ ‫להעיר מברכת ד׳ מינים ״על נטילת לולב״ ) א ף דאתרוג יש‬ ‫‪(4‬‬
‫חלק תו״א — שכה‪ ,‬ב‪ .‬שכו‪ ,‬ב( בתוכו לא נאמר אלא בתוכם‪ ,‬בתור‬ ‫בו טעם וריח( מפני שהלולב גבוהה מכולן חשוב הוא ונקראת כל‬
‫כאו״א מישראל‪.‬‬ ‫האגודה על ש מו) שו״ע אדה״ז סו״ם תרנ״א(‪ .‬ובל׳ הכתוב )קהלת ה‪,‬‬
‫ויגש מה‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(9‬‬ ‫ז( גבוה מעל גבוה שומר גו׳‪.‬‬
‫מגילה טז‪ ,‬ב‪ .‬פרש״י עה״ת שם‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫תו״א נח‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קסח‬
‫לפי המבואר בחסידות בגודל איכותה וכמותה של‬ ‫—‬ ‫לביהמ״ק‬ ‫מרמז‬ ‫ש״צוארי״‬ ‫הטעם‬ ‫והנה‬
‫אהבה זוי׳‪ ,‬עכ״ז הרי — האהבה אינה אלא באופן של‬ ‫מבואר עפ״י הנ״ל‪.‬‬
‫״ואהבת לרעך כמוך״‪ ,‬בכ״ף הדמיון‪ ,‬ואינה מגיעה‬
‫אמנם צריך להבין מה שיוסף נפל על צוארי‬
‫ממש לאותה המדה שהוא אוהב את עצמויי‪ ,‬וכמו‬
‫)כפשוטו של( בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על‬
‫שמובא באגה״קי׳ — באותה אגרת עצמה שבה מאריך‬
‫צואריו‪ :‬לכאורה מדוע בכו איש על צוארי אחיו ולא‬
‫עד כמה יש להרבות במתן צדקה שהיא מדת החסד —‬
‫על ראש אחיו — שהוא ה״ראש״ )החלק העיקרי וה ‬
‫אשר בשעה שאין בידו אלא קיתון אחד של מים —‬
‫נעלה( שבאדם?‬
‫הנה ״חייך קודמין״ “(‬
‫אלא גם זה יובן עפ״י הנ״ל‪ ,‬ובהקדים שתכ ‬
‫וא״כ הרי בודאי שלכל אחד מהם נוגע יותר‬
‫ליתם של בני ישראל הוא‪ ,‬כמאמר חז״ל״‪ :‬״אני לא נב ‬
‫הביהמ״ק שלו‪ ,‬ובמילא גם הבכי׳ היא ראשית כל על‬
‫ראתי אלא לשמש את קוני״ — היינו לשמש ולהשלים‬
‫חורבנו של המקדש שלו‪.‬‬
‫את כוונת קונו בבריאתו ובבריאת כל העולמות שהיא‪:‬‬
‫עוד צריך להבין‪:‬‬ ‫״להיות לו דירה בתחתונים״^‘‪ .‬וזה תלוי בעבודת בני‬
‫על הפסוקים ״ויפול )יוסף( על צואריו) של יעקב(‬ ‫ישראל )שהרי ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״‪13‬‬
‫ויבך על צואריו עוד״‪ ,‬אי׳ בזהר^^ שיוסף בכה על‬ ‫שהיא ראשית העבודה ועיקרה ושרשה(‪ ,‬שהם יעשו‬
‫ביהמ״ק שנחרב )ובזה מתרץ בזהר מ״ש ״ויבך על‬ ‫דירה לו יתברך בתחתונים‪ ,‬ע״י שכל או״א מהם יזכך‬
‫צואריו עוד״‪ ,‬שאז היתה בכי׳ נוספת‪ ,‬גם על ״גלות‬ ‫את גופו ונפשו הבהמית וחלקו בעולם‪ .‬ולכן העיקר‬
‫בתראה״‪ ,‬על הגלות הכי אחרון(‪.‬‬ ‫בזה )גם לגבי בחי׳ ״ראש״( הוא בחי׳ ה״צואר״ שבו‬
‫שע״י נשלמת עבודה זו כנ״ל‪.‬‬
‫ויש לתמוה‪ :‬מדוע רק יוסף בכה על חורבן‬
‫ובזה יבואר מה שיוסף ובנימין בכו איש על צוארי‬
‫ביהמ״ק — ולא יעקב? ותירוצו של רש״י« בשם‬
‫אחיו‪ ,‬ולא על הראש‪ :‬א( על ראשו של בן ישראל‪ ,‬על‬
‫רבותינו שיעקב ״הי׳ קורא את שמע״‪ ,‬הרי לפי הזהר‪,‬‬
‫נשמתו‪ ,‬אין לבכות‪ :‬נשמת ישראל ״גם בשעת החטא‬
‫לכאורה‪ ,‬אינו תירוץ‪:‬‬
‫היתה באמנה אתו ית״׳•׳׳; ב( תכליתו של בן ישראל‬
‫ע״פ פי׳ הכתוב ״ויפול על צואריו גו״׳ כפשוטו‪,‬‬ ‫אינה בראשו — בעבודתה של הנשמה לעצמה‪ :‬אלא‬
‫שלא הייתה הבכי׳ בגלל החורבן והטעם ש״יעקב לא‬ ‫בצוארו — לפעול בגוף‪ ,‬בנה״ב ובחלקו בעולם ’‘‪,‬‬
‫נפל על צוארי יוסף ולא נשקו״ הוא מפני שקרא את‬ ‫כנ״ל‪.‬‬
‫שמע‪ ,‬הרי מודגש בזה גודל עבודתו של יעקב‪ :‬גם‬
‫אמנם צריך להבין‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫בעת שראה את בנו בפעם הראשונה לאחרי שרבות‬
‫בשנים חשב כי איננו בחיים — בכ״ז לא הפסיק‬ ‫למה בכה יוסף על המקדשות בחלקו של בנימין‪,‬‬
‫מקריאתו את שמע‪ .‬ועוד יותר‪ :‬שמחה עצומה זו לא‬ ‫ובנימין בכה על המשכן בחלקו של יוםף‪ :‬לכאורה‬
‫ד(שמע‬ ‫ראשון‬ ‫)פסוק‬ ‫בקריאת‬ ‫מלכוון‬ ‫הטרידתו‬ ‫אדרבא כל אחד מהם עליו לבכות על חורבן בית‬
‫שצריכה כוונה•׳^‪.‬‬ ‫המקדש שבחלקו הוא? הרי ״אדם קרוב אצל עצמו״א■!‬
‫אבל לפי פי׳ הזהר‪ :‬איך אפשרי שיעקב אבינו לא‬ ‫)ועד כדי כך דאפילו במצות אהבת ישראל — וגם‬
‫משנה וברייתא סוף קידושיז‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬

‫תניא פל״ב‪ .‬דרמ״צ מצות אהבת ישראל‪ .‬לקו״ש ח״ב ע׳‬ ‫‪( 17‬‬ ‫תנתומא נשא פט״ז‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫‪.435 ,300‬‬ ‫ברכות לג‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫וככה תרל״ז שם‪ — .‬ואף שאהבת ישראל היא אהבה‬ ‫‪( 18‬‬ ‫תניא פכ״ד‪ .‬ולהעיר ממרז״ל )סנהדרין מד‪ ,‬א(‪ :‬אע״פ‬ ‫‪( 14‬‬
‫עצמית )שזהו פי׳ ״ כ מי ד — כאהבת עצמו שהיא אהבה עצמית‬ ‫שחטא ישראל )אותיות לי־ראש( הוא‪.‬‬
‫)לקו״ש שם((‪ ,‬היא דוגמת אהבת אחים )ראה תניא פל״ב(‪ ,‬וקורבת‬ ‫תניא פל״ז)מח‪ ,‬ב(; הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל‬ ‫‪05‬‬
‫האחים אינה כקורבת האדם לעצמו‪ ,‬כבהערה ‪. 16‬‬ ‫בו׳ ולא ירדה להתלבש בעוה״ז ובו׳ רק להמשיך אור לתקנם כו׳‪.‬‬
‫סי׳ טז‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫סנהדרין ט‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪ — .‬ולהעיר אשר ״הוא יותר קרוב‬ ‫‪( 16‬‬
‫נדרים פ‪ ,‬ב‪ .‬ב״מ סב‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬ ‫מכמו הקרוב אפי׳ ראשון בראשון‪ ,‬דהיינו שגי אחים או אב ובנו‪,‬‬
‫ויגש מו‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫שהרי גם להאב או להאח לא יהי׳ מושג השכל ע״י מחשבתו כ״א‬
‫ח״א ריא‪ ,‬סע״א‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬ ‫לגבי עצמו לבד‪ ,‬והיינו כי השני קרובים האב ואח ה״ה דבר נוסף‬
‫ויגש שם‪.‬‬ ‫‪( 23‬‬ ‫על עצמותו אבל היותו קרוב לגבי עצמו אין שום דבר נוסף כלל על‬
‫ברכות יג‪ ,‬ב‪ .‬שו״ע אדה״ז םם״ג‪ .‬ס״ה‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬ ‫עצמותו״ )וככה תרל״ז פע׳׳ב(‪.‬‬
‫קסט‬ ‫שיחה ט‪ :‬ביהמ״ק — משול לצואר‬
‫כי עיקר ענין הקרבן הוא‪ :‬אדם כי יקריב — מכם‬ ‫נתרגש ולא נטרד ע״י חורבן בית המקדש‪ ,‬והי׳ יכול‬
‫קרבן לה׳יי‪ ,‬ק״ש ומסנ״פ שבה‪ :‬למסור נפשו באחד‪,‬‬ ‫בשעה זו לקרות את שמע בכוונה?!‬
‫בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך״‪.‬‬
‫וביאור הדבר‪ :‬ענין הבכי׳ כפשוטו‪ ,‬בעניני‬ ‫ד‪.‬‬
‫ה‪ .‬ואין להקשות‪ :‬כיון שראו ברוח הקודש שה ‬ ‫העולם‪ ,‬הוא בכדי להקל על הבוכה‪ .‬וכנראה בחוש‪,‬‬
‫משכן והמקדש עתידין ליחרב‪ ,‬הרי כבר נגזר ע״ז מל ‬ ‫שכאשר האדם בוכה על ענין המיצר ומעיק לו‪ ,‬אין‬
‫מעלה — ומה אפשר לעשות בזה? — דהלא כבר‬ ‫בכחה של בכי׳ זו לתקן משהו בדבר שגרם אותה‪ ,‬אלא‬
‫אמרו חז״ל ” ״אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של‬ ‫שבכה — וירווח לו ועדמ״ש הייתה לי דמעתי לחם‬
‫אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים״ — ואפילו לאחר גזר‬ ‫וגו׳ ”‪ .‬מזה מובן אשר כשיש בידו לתקן את הענין‪ ,‬הרי‪,‬‬
‫דין‪ ,‬אפשר — ע״י עבודה — לקרעוינ‪.‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬אין מקום להרגיע רוחו בבכי׳ אלא צריך הוא‬
‫וכדמצינו בחזקי׳‪ :‬שישעי׳ מסר לו הנבואה שנגזר‬ ‫לעשות ולתקן‪.‬‬
‫על חזקי׳ שימות — אמר לו חזקי׳ לישעי׳ ״כלה‬ ‫ולכן כשרואה ״חורבן מקדשו׳׳ של חבירו —‬
‫נבואתך וצא״ ”‪ :‬״ויסב פניו אל הקיר ויתפלל אל ה׳״ ”‬ ‫משתתף בצערו ובוכה‪ ,‬אבל )עיקר( התיקון ובנין‬
‫— ותפלתו הועילה — ״שמעתי את תפלתך״ —‬ ‫ביהמ׳׳ק מחדש אינו תלוי בו אלא בחברו‪ .‬הוא יכול‬
‫הוסיפו לו חמש עשרה שנה על שנות חייו״‪ .‬חמש‬ ‫ומחוייב לעזור לחבירו‪ :‬א( ע״י שיוכיחו)בדרכי נועם(‪,‬‬
‫עשרה שנות חיים — כפשוטם‪ ,‬גם בעוה״ז‪.‬‬ ‫ב( ע״י שיעורר רחמים ויתפלל עליו‪ ,‬אבל הביטול‬
‫בפועל של החטאים שגרמו שנשתלחה יד במקדש‬
‫אמרו חז״ל ” ״כל דור שאינו נבנה )ביהמ״ק(‬ ‫ו‪.‬‬
‫חברו תלוי בחברו שהוא בעל בחירה‪.‬‬
‫בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו״‪ .‬ועד״ז י״ל‬
‫בנוגע לכל אחד״‪ ,‬מה שלא נבנה ביהמ״ק בימיו הוא‬ ‫ובשעה שעשה את כל מה שבכחו לעזור לחבירו‬
‫מפני שבית מקדשו הפרטי הוא חרב״“‪ :‬אם עבודתו‬ ‫ולאחר כ״ז רואה שמקדש חבירו חרב עודנו — הנה‬
‫נוגע הענין בנפשו ויבכה עליו וכו׳‪.‬‬
‫הפרטית‪ ,‬בית המקדש שלו‪ ,‬הי׳ קיים בשלימות‪ ,‬הי׳ בא‬
‫משיח ובונה בית המקדש — הכללי‪.‬‬ ‫אולם בשעה שרואה אדם את חורבן בית־המקדש‬
‫וההתבוננות בזה — כוונתה ותכליתה לא האנחה‬ ‫הפרטי שלו‪ ,‬אז אין לו להסתפק באנחה ” ובבכי׳‪ ,‬כ״א‬
‫והבכי׳ כ״א הפעולה והעשי׳ — הגאולה הפרטית׳ “‬ ‫להשתדל לתקן ולבנות מחדש ע״י שיעבוד עבודתו‬
‫ובנין ביהמ״ק שבנפשו‪ ,‬ועי״ז ימהר וימשיך את הגאולה‬ ‫להביא את הגאולה הפרטית בנפשו״‪.‬‬
‫הכללית ובנין ביהמ״ק במקומו‪ ,‬ע״י משיח צדקנו‪,‬‬ ‫לבד באם הבכי׳ היא דמעות של תשובה‪ ,‬שאז‬
‫בקרוב ממש‪.‬‬ ‫הבכי׳ עצמה היא תיקון וענין של בנין וכמש״נ שימה‬
‫דמעתי בנאדך וגו׳ ”‪.‬‬
‫ולפעמים הבכי׳ מחלישה עבודתו בבנין המקדש‬
‫שלו באמרו בלבו כי כבר יצא ידי חובתו בבכי׳ וכו׳‪.‬‬
‫ויקרא )א‪ ,‬ב(‪ .‬לקו״ת ויקרא )ב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬ ‫ולכן בכיית יוסף ובנימין הייתה — כל אחד —‬
‫עניו ב׳ מםנ״פ אלו ראה תו״א וישב )כט‪ ,‬ב ובאוה׳׳ת שם(‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬ ‫על ביהמ׳׳ק שבחלקו של השני; ויעקב לא בכה על‬
‫לקו״ת ויקרא )ג‪ ,‬א(‪ ,‬שה״ש )א‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫חורבן בית המקדש כ״א הי׳ קורא את שמע כי יעקב‬
‫ברכות י‪ ,‬סע׳׳א‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬ ‫הוא אביהם של כל בנ״י‪ ,‬ולכן הן המשכן והן ביהמ׳׳ק‬
‫ר״ה טז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬
‫הם ״בחלקו׳׳ ולכן עסק בתיקון ובנין בית המקדש —‬
‫ברכות שם‪.‬‬ ‫‪( 35‬‬
‫מלכים ב כ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬ ‫שהרי ענין ביהמ״ק הוא שיהי׳ ״בית מוכן לקר־‬
‫שם כ‪ ,‬ה־ו‪ .‬וראה יבמות )מט‪ ,‬ב(‪ .‬ביאוה״ז וירא יח‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪( 37‬‬ ‫בנות״״ ״וכל הקורא ק״ש כו׳ ה״ז כאלו הקריב עולה‬
‫וראה ג״כ ביאוה״ז להצ״צ שם ע׳ מט‪ .‬חנוך לנער ע׳ מט‪.‬‬ ‫כו׳ וזבח כו״׳״י‪,‬‬
‫ירו שלמי יומא פ״א ה״א‪ .‬מדרש תלים )קלז‪ ,‬י(‪ .‬ומסיים‬ ‫‪( 38‬‬
‫במד׳׳ת שם‪ :‬מאי טעמא שלא עשו תשובה‪.‬‬
‫להעיר מפס״ד הרמב״ם )הל׳ תשובה פ״ג ה״ד מקידושין‬ ‫‪( 39‬‬ ‫תהלים מב‪ ,‬ד וראה פרש״י ואוה״ת שם‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 25‬‬
‫מ‪ ,‬ב(‪ :‬צריך כל אדם שיראה עצמו כו׳ עשה מצוה אחת הכריע את‬ ‫ראה היום יום )ע׳ לה(‪ :‬טובה פעולה אחת מאלף אנחות‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬
‫עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות כו׳ שנאמר וצדיק יסוד עולם‪.‬‬ ‫ראה אגה״ק סי׳ ד‪ .‬לקו״ש ח״ב ע׳ ‪.692‬‬ ‫‪( 27‬‬
‫ראה בונה ירושלים סי׳ פד מתיקונים‪ ,‬שאם הי׳ צדיק אחד‬ ‫‪( 40‬‬ ‫תהלים נו‪ ,‬ט‪ .‬וכמרז״ל שבת קה‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת הנ״ל‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬
‫חוזר בתשובה שלימה בדורו הי׳ בא משיח‪ .‬ועיין רמב״ם שם‪.‬‬ ‫רמב״ם הל׳ ביהב׳׳ח בתחלתן‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬
‫ראה אגה׳׳ק ס״ד‪.‬‬ ‫‪(41‬‬ ‫ברכות יד‪ ,‬ב‪ .‬וראה לקו״ת שלח )מ‪ ,‬סע״א ואילך(‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קע‬
‫שיחה יו״ד‬
‫לשכת העץ‬
‫בתוך הבנין אין איסור‪ :‬האיסור אינו אלא כשהעץ הוא‬ ‫בהלכות בית הבחירה פ״א ה״ט■‪ :‬ואין בונין‬ ‫א‪,‬‬
‫בולט )וניכר״(‪.‬‬ ‫בו )בהיכל ועזרה( עץ בולט כלל אלא או באבנים או‬
‫ומקורו של הרמב״ם הואי ממס׳ ר״ה״י‪ ,‬שם מובא‬ ‫בלבנים וסיד״‪ .‬והראב״ד מקשה ע״ז‪ :‬והלא לשכת כהן‬
‫הכתוב״ ששלמה המלך בנה את ״החצר הפנימית‬ ‫גדול של עץ היתה )וכמו ששנינו במסכת מדות^‬
‫)עזרת כהנים ועזרת ישראל״( שלשה טורי גזית וטור‬ ‫שאחת מהלשכות שבעזרה היתה ״לשכת העץ׳‪ /‬שהיא‬
‫כרתות ארזים״‪ ,‬ואיתא ע״ז בגמרא‪ ,‬ששלמה ״שקעי׳‬ ‫היתה ״לשכת כהן גדול״(‪.‬‬
‫בבנינא״ ו״סיידי׳ בסידא״‪ ,‬כי בזה עשה שלא יהי׳ עץ‬ ‫יש מפרשים י שלשכת העץ לא היתה בנוי׳ מעצים‪,‬‬
‫כולטי■׳‪.‬‬ ‫אלא רק שהיתה נקראת בשם זה‪ ,‬מטעמים שונים )שהם‬
‫כותבים(‪.‬‬
‫ביהב״ח שם‪ .‬מפרשי המשניות מדות פ״א מ״ו‪ .‬ועוד‪ — .‬וכ״ה‬ ‫אבל דוחק לפרש כן‪ ,‬כי ]נוסף לזה שהטעמים‬
‫בלקדת ברכה )צט‪ ,‬ד( וסידור עם דא״ח )כא רע״ג( שהאיסור הוא‬ ‫שהם כותבים ע״ז שלשכת כהן גדול נקראת ״לשכת‬
‫דוקא בבולט ולא בשקוע‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫הי‪ 1‬ץ״ אינם מתיישבים כ״כ לפענ״ד — ואכ״מ — הרי[‬
‫ראה לקמן הערה ‪. 13‬‬ ‫‪(8‬‬
‫משמעות ״לשכת העץ״“ בפשטות^ היא שהלשכה בנוי׳‬
‫צפע״נ שם‪ .‬וראה גם לקו״ת וסידור שם‪ .‬וראה לקמן הערה‬ ‫«(‬
‫■‬ ‫וו‪.‬‬
‫מעץ‪.‬‬
‫ד‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהרמב״ם עצמו הקדים את התירוץ‬
‫מ״א ו‪ ,‬לו‪.‬‬ ‫‪n 1‬‬
‫לקושיא זו■׳ בדיוק לשונו ״ואין בונין בו עץ בולט כלל״‪,‬‬
‫פרש״י שם‪.‬‬ ‫י‪( 1.‬‬
‫וכמבואר במפרשים^‪ ,‬שעל עצם הבני׳ והשיקוע של עץ‬
‫בהר המורי׳ שם הביא מר״ה )שם( ש״הי׳ נדבכין די עצי‬ ‫‪( 13‬‬
‫ארז בבנין הראשון ובבית שני״‪ ,‬ומשמע שמפרש ד עץ בולט היינו‬
‫בולט מן הכותל לאויר‪ ,‬משא״כ כותל של עצים שרי‪ .‬וכ״כ במעשה‬ ‫וראה גם רמב״ם וראב״ד הל׳ ע״ז ספ״ו‪.‬‬ ‫‪n‬‬
‫רקח שם דאם אינו דרך בליטה דומיא דעץ נטוע היוצא מן הארץ‬ ‫פ״ה מ״ד — הובא ברמב״ם הל׳ ביהב״ח ספ״ה‪.‬‬ ‫י(‬
‫אלא בבנין שרי )וראה רדב״ז שבהערה הבאה(‪ .‬וראה בארוכה‬ ‫כס״מ הל׳ בית הבחירה פ״א שם )בתי׳ הב׳(‪ .‬תוי״ט מדות‬ ‫‪(f‬‬
‫במפרשי המשניות מדות שם‪.‬‬ ‫שם‪ .‬וראה שו״ת רדב״ז ח״ב ללשונות הרמב״ם סי׳ א׳תסז)צד(‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫אבל בצפע״נ שם ש)רק( ״שקעי׳ בבנינא ‪ . .‬סדי׳ בסידא״‬ ‫— ולהעיר מלשון המגדל עוז הל׳ ע״ז שם; ״אבל נראה מדברי‬
‫)בבר״ה שם( עושה שלא יהי׳ איסור בולט‪ .‬וראה גם שד ת חכם צבי‬ ‫שמועתו ודהראב״ד( ‪ . .‬כי לשכת העץ ע״ש בניינה מעצים נקראת‬
‫שם‪ ,‬ד״כל הנך עצים ‪ . .‬שקועים בבנין ומחופים בסיד או בכסף‬ ‫כ ר‪.‬‬
‫וזהב״‪ .‬וכן מוכח ממש״כ בלקדת וסידור שם)וראה תדא מד‪ ,‬רע״א‪.‬‬ ‫משא״כ ״לשכת העצים״ )מדות פ״ב מ׳׳ה(‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫מאמרי אדה״ז — הנחות הר״פ ע׳ פח(‪ ,‬ד מ ר ד ל )ר״ה שם( דכורש‬ ‫כמו ״לשכת הגזית״ )דסמיד לי׳( ״שהיתה עשוי׳ גזית‬ ‫צו‬
‫החמיץ הוא משום שציוה לעשות נדבך מעצים ולא שקעי׳ בבנינא‬ ‫לכבודם של הסנהדריו״ )תוי׳׳ט מדות פ״ה שם ד״ה לשכת הגזית‪.‬‬
‫כשלמה‪ .‬ומשמע מזה דגם כשהעץ רק נראה ה׳׳ז ״עץ בולט׳׳)אבל‬ ‫אביי ראה כ״ייקוטים״ שם מריטב״א בשם תשובות הגאונים(‪.‬‬
‫להעיר מל' הרמב״ם ״עץ בולט כלל״( — והרי קירות המקדש )ראה‬ ‫במשנה למלך להל׳ ביהב״ח שם תי׳ )וראה גם הר המורי׳‬ ‫יז(‬
‫מ״א ו‪ ,‬טו — הובא במעשה רקח שם( היו מצופים בזהב•)ראה מ״א‬ ‫שם‪ .‬ועודז‪ ,‬דאפשר דלשכה זו היתה פתוחה לחול דתוכן חול וא״כ‬
‫שם‪ ,‬כב ובפרש״י‪ .‬מדות רפ״ד(‪ .‬וראה הערה הבאה‪ — .‬אבל צ״ע אם‬ ‫דיז עזרת נשים יש ללשכה זו )ולהעיר משו״ת הרדב״ז שם בדעת‬
‫גם בלשכות כן הוא‪.‬‬ ‫הראב״ד(‪.‬‬
‫אבי■ ברמב״ם לא נרמז זה כלל*‪ ,‬משא״ב להביאור שבפנים‬
‫שמתורץ ע״פ לשוז הרמכ״ם גופא על אתר‪ .‬וראה גם מעשה רקח‬
‫•( ויס תקרת ההיכל שהיתר! של ארזים ומ״א שם‪ ,‬ט־י‪ .‬וראה‬
‫יירמב״ם שם‪.‬‬
‫רדרי־ז שרהערה הכאה( — הרי הי־ על גבה ״כיור״ שהוא של אבנים‬
‫וחיד יפיה״וז להרוזב״ס ופי׳ הרא״ש מדות פ״ד מ״ו‪ .‬וראה רע״ב שם‬ ‫רדב״ז שם‪ .‬תוי״ט מדות פ״ג מ׳׳ז‪ .‬שד ת חכם צבי )תום׳‬ ‫‪(7‬‬
‫שהיחה רווחה בזהב״ז‪.‬‬ ‫חדשים( סי׳ סד‪ .‬צפע״ג מהד״ת כד‪ ,‬ד )הועתק בצפע״ג המלוקט ע״ם‬
‫והרלתחאית של ארז שהיו קבועים בכתלו של היכל )מדות פ׳־ג‬ ‫עבודה הל׳ בית הבחירה שם(‪ .‬מעשה רקח והר המורי׳)אות כ( להל׳‬
‫ח־יח׳ — כור תי־ ככס״ח להל־ כיהב״ח שם והובא בתוי׳יט מדוח שס(‬
‫ד ק ת עי ס בעלמא בלא בוץ ווראה תוי״נו שם ד״ה ומודלה‪ .‬תוי״ט‬ ‫•‪; /‬לר‪ 1.‬ך ר סחו הרי‪-‬ד יומא וכה‪ ,‬א‪ .‬וכ‪ 1‬שם ו‪ ,‬א( דלא ס״ד‬
‫ועוד רופרשים — שם פ״א מ״ו‪ .‬שם פ״ב מ״ו‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫שהי חחיחה לחיל והיתה רה קדושה אלא שהישיבה מותרת בלשכה‪.‬‬
‫ארל להעיר ממלתראות ע״ג פחח האולם ומדות פ״ג מ״‪,(1‬‬ ‫י ]" ■■ ״ ( ‪.‬‬
‫קעא‬ ‫שיחה י‪ :‬לשבת העץ‬
‫לבו זחה עליו״)כמ״ש רש״י־נ־( — עוד יוסיפו בזה ע״י‬ ‫ועפי״ז יש לומר בפשטות‪ ,‬שאמנם לשכת העץ‬
‫שמשנים ) ל כ ל ימי השנה( לבנות את לשכת הכהן גדול‬ ‫היתה בנוי׳ מעץ — ומ״מ לא הי׳ בזה שום איסור‪ ,‬כי‬
‫מעץ?!‬ ‫שיקעו את העץ וסיידוהו בסיד וכו׳‪ ,‬שלא יהי׳ ״עץ‬
‫מדות“׳‪,‬‬ ‫למס׳‬ ‫בהערותיו‬ ‫כותב‬ ‫אאמו״ר‬ ‫ג‪.‬‬ ‫בולט״׳'׳‪.‬‬

‫)רק( כל זמן‬ ‫העץ‬ ‫לשכת‬ ‫נקראת‬ ‫״לשכת כה״ג‬ ‫אבל עדיין צריך להבין‪ :‬טעם זה מספיק רק‬ ‫ב‪.‬‬
‫שהכהנים גדולים היו כשרים וצדיקים שהאריכו ימים‬ ‫לבאר למה הי׳ מותר לבנות את הלשכה מעץ‪ :‬אבל‬
‫כמו שמעון הצדיק״ — אבל לא לאחרי שמעון הצדיק‪,‬‬ ‫צריך ביאורי׳ למה הוזקקו מלכתחילה לבנות את‬
‫שאז שינו את השם של לשכת הכה״ג ל״לשכת‬ ‫הלשכה מעץ )ולאח״ז לכסות את העצים בסיד( ולא‬
‫פר הדרין״י׳)כי ״נותניך׳ עליו ממון לכהונה ומחליפין‬ ‫בנוה רק מאבנים או מלבנים כהלשכות האחרות?‬
‫אותה כל שנים עשר חודש כפרהדרין הללו שמחליפין‬
‫בתוס׳ יו״ט■״ מבאר את הטעם לזה‪ ,‬שזהו על דרך‬
‫אותם כל שנים עשר חודש״(‪.‬‬
‫מה שמוסבר בגמראי■ הטעם שהלשכות היו באופן‬
‫והוא מבאר ” ש״עץ מורה על אריכות ימים כמ״ש‬ ‫שגרמו לטירחא יתירה בעבודת הכהן גדול ביוה״כ‬
‫בישעי׳ סי׳ ס״ה*׳ כימי העץ ימי עמי״‪ ,‬וזהו הטעם‬ ‫)ללכת הלוך וחזור מדרום לצפון ומצפון לדרום( —‬
‫שבזמן שהכהנים גדולים היו כשרים היתה נקראת‬ ‫כדי ״שלא תזוח דעתו עליו״ )שלא יתגאה בכתר‬
‫״לשכת העץ״ — מפני אריכות ימיהם)שזהו — הזכרת‬ ‫כהונהי״(‪ .‬ועד״ז בעניננו‪ :‬כדי שלא תזוח דעתו עליו‬
‫צדקתם(‪.‬‬ ‫עשו את לשכתו )לא מאבנים‪ ,‬אלא( מעץ‪.‬‬
‫ולאחרי זה מוסיף אאמו״ר‪ :‬״וכהן גדול שייך‬ ‫אבל לכאורה אין ביאור זה מספיקי׳‪ :‬אע״פ שיש‬
‫לאריכות ימים״‪ ,‬כי אריכות ימים מקורה מ״ימין״ —‬ ‫צורך להבטיח ״שלא תזוח דעתו עליו״‪ ,‬הרי אינו‬
‫״אורך ימים בימינה״י׳ — בחי׳ חסד )ד״כה״ג הוא בחי׳‬ ‫מסתבר ש״יהדרו״ בדבר״^ שמבטא חשד גדול שאינו‬
‫חסד״(‪ .‬והוא מביאי״ ראי׳ שענינו של כה״ג הוא‬ ‫כדבעי !ועדמ״ש במשנה׳׳‪ ,‬שכשמשביעין את הכה״ג‬
‫בנוגע להורג נפש‬ ‫רז״ל״‬ ‫ממאמר‬ ‫אריכות ימים‬ ‫שלא ישנה מסדר עבודת היום‪ ,‬״הן פורשין ובוכין״ על‬
‫בשגגה‪ ,‬שדינו שלא לצאת מעיר מקלטו ״עד מות‬ ‫שחשדוהו״ז‪:‬‬
‫הכהן הגדול״‪ :‬״רוצח מקצר ימיו של אדם וכהן גדול‬
‫ובפרט שנוסף לזה שמבטיחים שלא תזוח דעתו‬
‫מאריך ימיו של אדם אין בדין שיהא מי שמקצר ימיו‬
‫עליו ע״י שגורמים לו טירחא רבה בעבודתו‪ :‬ונוסף‬
‫של אדם לפני מי שמאריך ימיו של אדם״‪.‬‬
‫לזה שגם הפרישה במשך ז׳ ימים פועלת ש״לא יהא‬
‫ויש לומר‪ ,‬שההוספה והראי׳ )שזהו ענינו של‬
‫הכהן הגדול — ״מאריך ימיו של אדם״( — היא גם‬ ‫ע״ד תי׳ הרדב״ן שם‪ :‬וכן לשכת כ״ג אע״פ שהי׳ דר ך בנין‬ ‫‪( 14‬‬
‫הוספה בתירוץ השאלה הנ״ל בטעם שלשכת כה״ג‬ ‫לא הי׳ בולט אלא כעין תקרת ההיכל‪ .‬וכן תי׳ במעשה רקח ומפרשים‬
‫היתה בנוי׳ מעץ דוקא‪ :‬זה נעשה לא רק כדי לרמז‬ ‫שם‪ — .‬אבל עפמ״ש בהערה הקודמת צ׳׳ל שהשקיעו וסיידו בסיד‬
‫כר‪ ,‬כבפנים‪.‬‬
‫)בהשם ״עץ״( ע״ד האריכות ימים )בפועל( של הכהנים‬
‫— ועפ׳׳ז מובנת קושיית הראב׳־ד על הרמב״ם‪ ,‬כי לדעתו לא‬
‫הגדולים שהיו צדיקים״ — אלא להדגיש שזהו ענינו‬
‫הי׳ טוחה בסיד כו׳ והוי עץ בולט )משא״ב להמפרשים הנ״ל צ״ע —‬
‫מעיקרא מהי קושיית הראב׳׳ד(‪.‬‬
‫יומא ח‪ ,‬ריש ע׳׳ב‪.‬‬ ‫ר‪( 2‬‬ ‫ראה גם כס״מ הל׳ ביהב׳׳ח שם‪.‬‬ ‫‪ns‬‬
‫תורת לוי׳׳צ ס׳׳ע רפז ואילך‪ .‬ועז׳׳ז בתב ב״תוספות‬ ‫‪( 24‬‬ ‫מדות פ׳׳ה שם‪ .‬ובמפרשים שם‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫חדשים׳׳ למשניות מדות שם‪.‬‬ ‫יומא יט‪ ,‬סע׳׳א‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬
‫יומא ח‪ ,‬ב ובפרש״י שם ד״ה בתחלה ]ביומא שם נזכר‬ ‫‪(2 s‬‬ ‫פרש״י יומא שם — הובא בתוי׳׳ט שם‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬
‫השם )שהי׳ נקרא בתחלה( ״בלווטי׳׳‪ .‬וראה תורת לוי׳־צ שם דהוא‬ ‫ובפרט ע׳־פ הנ׳׳ל בפנים שהעצים טחו בסיד‪.‬‬ ‫‪( 1Q‬‬
‫ענין אחד עם ״לשכת העץ׳׳‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.[34‬‬ ‫ולהעיר גם מההמשד בתוי״ט שם גופא בנוגע ללשכת‬ ‫‪( 20‬‬
‫יומא שם‪.‬‬ ‫‪( 26‬‬ ‫הגזית ״שלא שייר התם הזחת הדעת הואיל ורבים הם כו׳ ועוד‬
‫שם ע׳ רפח‪ .‬ועד׳׳ן כתב ב״תוספות חדשים׳׳ שם‪ .‬וראה‬ ‫‪( 27‬‬ ‫שרכר ד ס תס ‪:‬חה ולא זחה כשראו לפניהם כו׳'‪.‬‬
‫במפרשים שם‪.‬‬ ‫יומא יח‪ ,‬סע׳׳ב‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ עבודת יוהכ״פ פ״א ה׳־ז‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬
‫פסוק כב‪ .‬וראה ב׳־ב טו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬ ‫בגס׳ שם — יט‪ ,‬ריש ע׳־ב‪ .‬רמב״ם שם‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫משלי ג‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬
‫תורת לוי״צ שם ע׳ רפט‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬ ‫שבתוי״ט שם )הנ״ל הערה ‪ (7‬תי׳ שאינו עץ בולט — שלכאורה צ״ע‬
‫ספרי ויל׳׳ש )וראה פרש״י( מסעי לה‪ ,‬כה‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬ ‫שהרי היו נראות‪ .‬ויתרה מוה מסתכלין בהן וריש ערובין(‪ — .‬ובפי׳‬
‫כבתוספות חדשים שם‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬ ‫הרא״ש יבמדו ת שם( ‪.,‬שקועין בבניך־‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קעב‬
‫וצריך ביאור‪ :‬הרי גם לאחר זמנו של שמעון‬ ‫של הכה״ג בכר הזמנים )בלי הבדל אם הכהן גדול‬
‫הצדיק היו כמה כהנים גדולים שהיו צדיקים והאריכו‬ ‫מאריך ימים בפועל או לא( — כמו הדין ד״וישב בה‬
‫ימים )עכ״פ יותר מי״ב חודש( “‪ ,‬וא״כ למה ייקראו‬ ‫עד מות הכהן הגדול״ הוא בכל הזמנים )גם כשהכה״ג‬
‫כה״ג אלויי־ בשם כזה )לשכת פרהדרין( המדגיש את‬ ‫לא האריך ימים( — ולכן נבנתה לשכת הכה״ג מעץ‬
‫רשעותם של הכה״ג )האחרים( )שהיא שגרמה‬ ‫דוקא‪.‬‬
‫ש״מחליפין אותה כל י״ב חודש״(?‬ ‫ד‪ .‬אבל עדיין צריך ביאור )עכ״פ — בפנימיות‬
‫לכאורה הי׳ אפשר לבאר את זה‪ ,‬לפי מה שנתבאר‬ ‫הענינים(‪:‬‬
‫כמה פעמים “‪ ,‬שזה ש״מחליפין אותם כל שנים עשר‬ ‫מאחר שענין העץ קשור עם הכהן גדול —‬
‫חודש״ מורה על מעלה גדולה שבכהנים גדולים אלו‪,‬‬ ‫אריכות ימים — א״כ מאיזה טעם צריך לכסות את‬
‫שלמרות שראו שהכה״ג שקדמם לא הוציא את שנתו‪,‬‬ ‫העץ בסיד‪ ,‬שלא יהי׳ העץ בולט?‬
‫אעפ״ב השתדלו ונתנו ממון שיעשום כה״ג‪.‬‬
‫ועם היות שהדין הוא שאין בונין בו עץ בולט כלל‬
‫דלכאורה תמוה‪ :‬בידעו את מדרגת עצמו‪ ,‬שגם‬ ‫— אבל הרי כל פרט במקדש הוא בתכלית הדיוק והוא‬
‫הוא אינו ראוי לכהונה גדולה )שלכן על כרחו הי׳ זקוק‬ ‫מתאים עם תוכן הענין‪ .‬לכן צריך לומר‪ ,‬שזה שהעצים‬
‫לקנות את הכהונה הגדולה בדמים “(‪ ,‬הרי ידע שגם‬ ‫צריכים להיות מכוסים בסיד‪ ,‬הוא מפני שכך נדרש‬
‫הוא לא יוציא את שנתו — א״כ מאיזו סיבה הי׳ לו‬ ‫מצד תוכן העניר^‪ ,‬שאע״פ שענינו של הכה״ג הוא‬
‫רצון חזק כ״כ להיות כה״ג?‬ ‫אריכות ימים — ״לשכת העץ״ — אבל זה הי׳ צריך‬
‫אלא הביאור בזה הוא‪ :‬החפץ והתשוקה שלהם‬ ‫להיות מכוסה‪.‬‬
‫ליכנס לקודש הקדשים )ביום הכפורים(‪ ,‬ששם השכינה‬ ‫שמעון‬ ‫שאחרי‬ ‫בשלמא בהזמן‬ ‫וצריך הסבר‪:‬‬
‫שורה באופן גלוי‪ ,‬היתה אצלם גדולה כל כך‪ ,‬שהי׳ זה‬ ‫הצדיק‪ ,‬כשהכהנים הגדולים לא האריכו ימים — מובן‬
‫כדאי להם‪ ,‬אפילו אם מפני זה לא יוציא את שנתו‪.‬‬ ‫מה שהעצים היו מכוסים‪ ,‬מאחר שהענין דאריכות‬
‫ולכן קראו ללשכת כה״ג ״לשכת פרהדרין״ — גם‬ ‫ימים של הכה״ג הי׳ אז בכיסוי — בהעלם )שלכן כבר‬
‫בזמנם של הכהנים הגדולים הכשרים והצדיקים‪ :‬בזה‬ ‫לא קראו אז את לשכת הכה״ג בשם ״לשכת העץ״‪,‬‬
‫רצו להדגיש את גודל הענין והיוקר של הכניסה לקדש‬ ‫כנ״ל(‪,‬‬
‫הקדשים — אפילו פעם אחת ויחידה‪ ,‬ואפילו כשזה‬ ‫אבל מאיזה טעם היו העצים צריכים להיות‬
‫קשור עם תוצאה של היפך החיים — וזה מעורר‬ ‫מכוסים גם ״כל זמן שהכהנים גדולים היו כשרים‬
‫תשוקה מיוחדת ליכנם לקדה״ק — גם אצל כה״ג כשר‬ ‫וצדיקים שהאריכו ימים״<נ? ובפרט שדוקא השנים‬
‫וצדיק‪ ,‬שכבר נכנס כמ״פ לקדה״ק‪ ,‬שכל כניסה וכניסה‬ ‫הללו היו שנים כתיקונם‪ ,‬שהכה״ג מתאים למש״ניג‬
‫תהי׳ יקרה אצלו כאילו אינו נכנם אלא פעם אחת הלזו‬ ‫ויבדל אהרן ‪ . .‬קודש הקדשים!‬
‫בלבד‪.‬‬
‫ה‪ .‬ויובן זה בהקדם הביאור במחז״ל הנ״ל‪,‬‬
‫אבל לכאורה אין ביאור זה מספיק‪ .‬כי סו״ס‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שלאחר שמעון הצדיק שינו את שמה של לשכת כה״ג‬
‫מזכיר שם זה את ההנהגה הבלתי רצוי׳ של הכה״גו‬ ‫מפני שהכהנים הגדולים היו‬ ‫ל״לשכת פרהדרין״‪,‬‬
‫מתחלפים כל שנה ״כפרהדרין הללו״‪.‬‬
‫ובפרט שהסה׳׳ב דשני הכה״ג שלהם היו שנים רבות‪,‬‬ ‫‪( 36‬‬
‫ומהם שמונים בהמשך אחד — ראה יומא ט‪ ,‬א דחשיב )אחרי‬ ‫ביאור האיסור לעשות עץ בולט במקדש )בכלל( ע״ד‬ ‫וו(‬
‫שמעון( פ׳ שנים דיוחנן כה׳׳ג‪ ,‬עשר ששימש ישמעאל בן פאבי‪,‬‬ ‫החסידות — ראה לקי״ת וסידור שנסמן בהערה ‪ .7‬ולהעיר מתו״א‬
‫ואמרי לה י״א ששימש ריא בן חרסום‪ .‬וראה תו״י יומא שם סד״ה‬ ‫ר״פ ייגש‪ .‬תו״ח שם ס״ח‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ולא‪ .‬חדא״ג מהרש״א פסחים נז‪ ,‬א‪ .‬סה״ד סדר תנאים ואמוראים מע׳‬ ‫וע״ס המבואר שם שזהו מצד תוכן ענין המקדש )שאין צ״ל בו‬
‫יוחנן כה״ג‪ .‬וע״פ שמות הכה׳׳ג)ששימשו בבית שני( שהובאו בסה״ד‬ ‫צימח( — יומתק )בפנימיות הענינים( זה שהרמב״ם הביא דין זה‬
‫)וראה שם ג״א תתכה מם׳ שערי ציון( לכאורה ישנם עוד כמה‪.‬‬ ‫)דאין בוניו אכסדראות של עץ במקדש( הן בהל׳ ע״ז והן בהל׳‬
‫ואכ״מ‪.‬‬ ‫ביהב״ח‪.‬‬
‫להעיר ממאירי ריש יומא דכל ימי שמעון הצדיק ויוחת‬ ‫‪( 37‬‬ ‫ואדרבה‪ :‬ע״פ המבואר בתורת לוי״צ שם )ע׳ רפח‪ .‬רצ(‬ ‫‪1‬ו(‬
‫רה״ג היו קורין אותה לשכת בלווטי‪ — .‬אבל בפר ש׳י) הנ״ל הערה‬ ‫פירוש שם ״בלווטי״ )וראה לעיל הערה ‪ — ( 25‬״כמו עץ הבולט״‬
‫נזכר רק שמעון הצדיק‪.‬‬ ‫‪(25‬‬ ‫)היינו שהאריכות ימים הוא בגילוי כו׳{ — הי׳ צ״ל דוקא באופן של‬
‫ראה לקו״ש חי״ח ע׳ ‪ . 190‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 38‬‬ ‫‪,,‬עץ מ ל ס״ )ושאלה זו היא גם לתי׳ המפרשים הנ״ל הערה ‪.( 14‬‬
‫ראה הנסמן בלקו׳׳ש שם הערה ‪.38‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫דה״א כג‪ ,‬יג — הובא ברמב׳׳ם הל׳ כלי המקדש רפ״ד‪.‬‬ ‫‪05‬‬
‫קעג‬ ‫שיחה י‪ :‬לשכת העץ‬
‫פעם שני׳ לעולם אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם‬ ‫שם המעורר )בגלוי( את‬ ‫ובכלל מה מקום יש לקבוע‬
‫שנאמר־׳י■ והניחם שם״ — דלכאורה‪ :‬למה לא ישתמש‬ ‫היפך זכותם של ישראל?‬
‫באותם הבגדים בשנה הבאה — כשאר כל בגדי הכהן‬ ‫יתירה מזו‪ :‬לשכת הכה״ג היתה מיועדת )בעיקר(‬
‫גדול‪ ,‬שבהם אין הגבלה בזמן השימוש בהם?‬ ‫לשבעת הימים שמפרישין בהם את הכהן גדול‪ ,‬פרישה‬
‫ולתפארת״״‬ ‫״לבבוד‬ ‫שהם‬ ‫שבגדים‬ ‫ולהעיר‬ ‫לגבי כל ישראל‪ ,‬ובזמן של עשי״ת — שכידוע״י‬ ‫ועלי•‬
‫״מאריכים ימים״ יותר מבגדים סתם‪.‬‬ ‫בימים אלו צריך לנהוג בזהירות מיוחדת מלעורר‬
‫היפך הזכות וכר״•!‬
‫אלא ההסברה בזה היא )כנ״ל(‪ ,‬כי כל פעם‬
‫שהכה״ג נכנס לקודש הקדשים הוא נעשה ע״י עבודתו‬ ‫ובהכרח לומר‪ ,‬שבענין ד״פרהדריך — ״מחליפין‬
‫מציאות חדשה לגמרי‪ ,‬אפילו לגבי מציאותו בקדה״ק‬ ‫אותם כל שנים עשר חודש״ — י שנו)גם( פירוש עיקרי‬
‫אשתקד‪ :‬לא זו בלבד שהוא מתעלה למדריגה עליונה‬ ‫למעליותא‪ ,‬בצד הקדושה‪.‬‬
‫יותר‪ ,‬אלא שהוא מתחלף ומתהפך למציאות חדשה‪,‬‬ ‫אע״פ שבמובן הפשוט )בנוגע לכו״כ כה״ג( זהו‬
‫ובמילא צריכים גם לבושיו להיות חדשים‪ ,‬לא אותם‬ ‫ענין בלתי רצוי‪ ,‬היפך אריכות ימים‪ :‬אבל ישנו הענין‬
‫שלבש בשנה הקודמת‪ — .‬ובפרט שהרי תפקידם‬ ‫ד״פרהדרין״ כמו שהוא אצל הכהנים הגדולים‬
‫״כבוד״ ו״תפארת״ — נוסף על מצבו בזה‬ ‫לפעול בו‬ ‫הכשרים והצדיקים שהאריכו ימים — שזוהי מעלה‬
‫מצד עצמו באותו זמן‪.‬‬ ‫גדולה‪.‬‬
‫וזהו גם כן התוכן של ״פרהדרין״ למעליותא‪:‬‬
‫ז‪ .‬וי״ל הביאור בזה‪:‬‬
‫בגשמיות האריכו ימים‪ ,‬אבל ברוחניות היו ״מחליפין‬
‫הנקודה של עבודת הכה״ג ביוה״ב היא עבודת‬
‫אותם כל שנים עשר חודש״‪ ,‬שע״י הכניסה לקדה״ק‬
‫התשובה‪ .‬אחת מהמעלות שבעבודת התשובה לגבי‬
‫נעשה למציאות חדשה‪ ,‬שאין זה אותו הכהן גדול‬
‫עבודת הצדיקים היא‪ ,‬שעבודת התשובה היא בדרך‬
‫שנכנס לפני שנה לקדה״ק‪.‬‬
‫אמנם הצדיקים עולים בעילוי אחר עילוי‬ ‫התחדשות‪.‬‬
‫שבענין‬ ‫לפי ביאור זה מובן‪ ,‬שתוכן זה‬ ‫ח‪.‬‬ ‫בעבודתם לקונם‪ ,‬״ילכו מחיל אל חיל״ ובאופן ד״אין‬
‫״פרהדרין״ )שהוא למעליותא( ישנו בכל הזמנים‪ ,‬גם‬ ‫להם מנוחה״«‪ ,‬אבל זהו באופן ד״ילכו מחיל״ )ובכח‬
‫בבית ראשון ובתחילת בית שני‪ ,‬כשהיו כה״ג כשרים‬ ‫חיל זה( — הוספה ועילוי על מדריגתם הקודמת‬
‫וצדיקים שהאריכו ימים‪.‬‬ ‫)אע״פ שזה נעשה שלא בערך(‪ .‬משא״כ ענין התשובה‬
‫בזה יובן שרבינו הקדוש הכנים למשנה את שתי‬ ‫פועל‪ ,‬שהוא נעשה מציאות חדשה‪ ,‬עד שע״י התשובה‬
‫השמות — הן ״לשכת העץ״ הן ״לשכת פרהדרין״״ —‬ ‫יכול יהודי לומר על עצמו‪ ,‬בלשון הרמב״םנ“‪ ,‬״איני‬
‫כי שני השמות מרמזים על שני עניני העבודה‬ ‫אותו האיש שעשה אותן המעשים״‪.‬‬
‫שצריכים להיות אצל הכהן הגדול‪ :‬״עץ״ — בחינת‬ ‫והשלימות של הענין הלזה נפעלת בעבודת הכהן‬
‫חסד‪ ,‬שזהו ענין עבודת הצדיקים״‪ :‬״פרהדריך׳ —‬ ‫גדול ביום הכפורים בקדש הקדשים״‪,‬‬
‫המרמז על עבודת התשובה‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫ומזה מקבל כל יהודי כח לעבור מן הקצה אל‬
‫ןוי״ל שזה מתאים גם עם ביאורו של אאמו״ר״י על‬ ‫הקצה‪ ,‬עד שישנה את עצמו למציאות חדשה לגמרי‪.‬‬
‫תיבת ״פרהדרין״‪ ,‬שהיא רומזת על ״דינים״ — כי‬
‫שזהו ג״כ הביאור )הפנימי( ב הדין״ ש״בגדי לבן‬
‫״פרהדרין״ מורכבת מג׳ תיבות‪ :‬פר הר דין‪ ,‬שכל אחת‬
‫שעובד )כהן גדול( בהם ביום הצום אינו עובד בהם‬
‫מהן מרמזת על דין) עיי״ ש בפרטיות( — כי העבודה‬
‫דתשובה קשורה עם דינים וגבורות‪ .‬הבעל תשובה‬
‫צריך לעשות לעצמו גדרים וסייגים ״שלא יחזור‬
‫ראה שו״ע אדה״ז או״ת סתקפ״ב ס״ז‪ .‬סחד״ב ס״ה‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫‪(40‬‬
‫שלכן דוחק גדול ל תרץ שמכיון שכבר שינו השם בשביל‬ ‫‪(41‬‬
‫אחרי טז‪ ,‬כג )וראה פרש״י שם(‪.‬‬ ‫‪(46‬‬ ‫הכה״ג שלא האריכו ימים‪ ,‬לא הפסיקו מלקרות הלשכה בשם זה‪.‬‬
‫תצוה כח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 47‬‬ ‫תהלים פד‪ ,‬ח‪ .‬ברכות בסופה‪.‬‬ ‫‪(42‬‬
‫משא״ב השם ״בלווטי״)ראה לעיל הערה ‪ ( 34‬שרק מבאר‬ ‫‪( 48‬‬ ‫הל׳ תשובה פ״ב ה״ד‪ .‬וראה סמ״ג)מ׳׳ע טז( ור״ן — הובאו‬ ‫‪( 43‬‬
‫השם ״לשכת העץ״ )כנ״ל שם(‪.‬‬ ‫בחדא״ג מהרש״א לר״ה טז‪ ,‬ב )ד״ה ד׳ דברים(‪.‬‬
‫ראה רש״י שלח יג‪ ,‬כ‪ .‬ב״ב טו‪ ,‬א‪ .‬ולהעיר מטור ברקת‬ ‫‪(40‬‬ ‫שהוא השלימות בעולם שנה ונפש‪ ,‬כמדובר כמ״פ‪.‬‬ ‫‪( 44‬‬
‫)סתק״ב‪ ,‬ד( עצים ‪ . .‬צדיקים‪ ,‬אבנים ‪ . .‬בע״ת‪.‬‬ ‫רמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ח ה״ה )מיומא ועוד — ראה‬ ‫ף‪( 4‬‬
‫תורת לוי יצחק שם ע׳ רפט‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬ ‫כס״מ שם(‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קעד‬
‫הכה״ג הי׳ צריך להיות מכוסה בסיד — כי החידוש‬ ‫לסורו״יי־‪ ,‬עבודה של גבורה ודין‪ :‬ובכלל התנועה של‬
‫שבעבודת כה״ג ביוה״כ אינו הענין של עבודת‬ ‫תשובה היא בבחינת ״שמאל דוחה״ג^ — הוא משפיל‬
‫הצדיקים‪ ,‬אלא תשובה‪ ,‬שבזה מודגש לא הענין של‬ ‫את עצמו מחמת ריחוקו)בעבר( מאלקות ומפני המיצר‬
‫אריכות ימים‪ ,‬אלא )במובן מסויים( להיפך‪ :‬זה שהוא‬ ‫הבא מההעלמות וההסתרים שכתוצאה מחטאיו וכו׳[‪.‬‬
‫נעשה מציאות חדשה‪.‬‬ ‫ויומתק בזה מה שרבינו הקדוש כתב את שני‬
‫אלא שאעפ״כ נתחדש השם ״פרהדרין״ רק לאחרי‬ ‫השמות במשניות דוקא באופן זה; ״לשכת העץ״ —‬
‫שהיו כה״ג שהיו שלא כדבעי — כי כל זמן שהכה״ג‬ ‫במס׳ מדוח‪ ,‬והשם ״לשכת פרהדרין״ — במס׳ יומא —‬
‫היו צדיקים‪ ,‬מצד זה שכללות הדור היו בדרגת‬ ‫כי החילוק בין שתי מסכתות אלו הוא כהחילוק שבין‬
‫צדיקים׳יי‪ ,‬הרי אע״פ שעבודת הכה״ג ביוה״ב היא‬ ‫עבודת הצדיקים לעבודת התשובה‪:‬‬
‫עבודת התשובה כנ״ל‪ ,‬מ״מ )בעיקר( זהו )הענין של(‬ ‫תוכנה של מם׳ מדות יש לו שייכות לעבודת‬
‫תשובת הצדיקים‬ ‫הצדיקים‪ ,‬כמו שאאמו״ר מבאר« ש״במס׳ מדות מיירי‬
‫)וכידוע״■׳‪ ,‬שענין התשובה אינו רק על עבירות‬ ‫איך נבנה הבית השני בתחלה‪ ,‬ובתחלת בית שני הרי‬
‫בלבד‪ ,‬אלא על הריחוק מהקב״ה מחמת ירידת הנשמה‬ ‫היו כהנים צדיקים״‪.‬‬
‫למטה בגוף‪ ,‬ותנועה וו של תשובה היא גם בצדיקים(‬ ‫]ויש לומר שלרוב הפשיטות בזה — לא פירש‬
‫ומאחר שבצדיקים לא נמצא ענין היציאה‬ ‫והדגיש‪ ,‬אשר‪ :‬א( תיבת ״מדות״ הוא מלשון מדה וזהו‬
‫והבריחה מ״ארץ צי׳ וצלמות״׳*‪ ,‬לכן אין ה״צמאון״‬ ‫תוכן המסכתייי‪ ,‬שזה מורה על עבודת הצדיקים שהיא‬
‫וחוזק‬ ‫תוקף‬ ‫עם‬ ‫צדיק(‬ ‫של‬ ‫)כהתשובה‬ ‫שלהם‬ ‫בסדר והדרגה — מדידה והגבלה‪ ,‬ב( אמרו חז״ל ”‬
‫)״שטורעם״( כזה‪ ,‬שהוא למעלה ממדידה והגבלה‬ ‫מאן תנא מדות ר״א בן יעקב‪ ,‬שמשנתו ״קב ונקי״־׳י —‬
‫לגמדים■׳‪ .‬ומהאי טעמא שם הלשכה אז הוא ״לשכת‬ ‫שזהו בדוגמת עבודת הצדיקים‪ ,‬שעבודתם היא בעניני‬
‫ה ע ץ ״ נ‪; 6‬‬ ‫אור‪ ,‬בלי שום תערובת של חושך ”־[;‬
‫דוקא בהזמן שהכה״ג היו אינם כשרים כו׳ שזה‬ ‫משא״ב מס׳ יומא תוכנה — עבודת יוה״כייי‪,‬‬
‫בא מחמת המצב של כללות הדוריי‪ ,‬היתה עבודת כהן‬ ‫עבודת התשובה‪,‬‬
‫גדול ביום הכיפורים )לפעול בהדור( תשובה כפשוטה‪,‬‬
‫ט‪ .‬עפכהנ״ל יובן גם הטעם שהעץ שבלשכת‬
‫שתשובה זו דוקא מוציאה את היהודי מכל המדידות‬
‫עד שזה עושה אותו למציאות חדשה‬ ‫וההגבלות‪,‬‬
‫לגמרי‪.‬‬ ‫ראה לקו״ת ואתחנן ט‪ ,‬ד‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 51‬‬
‫ראה בארוכה ד״ה שובה תרנ״ט‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 52‬‬
‫תורת לוי״צ ע׳ רצ‪.‬‬ ‫ן‪( 5‬‬
‫ראה תורת לוי״צ שם ע׳ ערב‪.‬‬ ‫‪( 51‬‬
‫ראה לעיל שיחה ה ושיחה ו בארוכה‪ ,‬שבכללות החילוק‬ ‫‪( 5q‬‬ ‫יומא טז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 55‬‬
‫בין בית ראשון ובית שני הוא כהחילוק בין עבודת הצדיקים ועבודת‬ ‫יבמות מט‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 56‬‬
‫הבע״ת‪.‬‬ ‫אבל להעיר מתורת לוי׳־צ שם )ע׳ רפב ואילך( ע״ד‬ ‫‪( 57‬‬
‫לקו״ת ר״פ האזינו‪ .‬ובכ‪-‬ח‪.‬‬ ‫‪(60‬‬ ‫הקבלה — דראב׳׳י שייך לגבורות )ועיי״ש השייכות למשנתו ״קב‬
‫ל׳ הכתוב — ירמי׳ ב‪ ,‬ו‪ .‬הובא בתניא פ״ז )יב‪ ,‬א( לענין‬ ‫‪(61‬‬ ‫ונקי״(‪ ,‬ולכן אמר )מדות שם — הובא ביומא שם( בנוגע ללשכת‬
‫התשובה‪.‬‬ ‫העץ ״שכחתי מה היתה משמשת״ כי הוא הי׳ יודע מלשכת פרהדרין‬
‫עיין שערי תשובה לאדמו״ר האמצעי חינוך פמ״ח )ושם‬ ‫‪(62‬‬ ‫דוקא‪ ,‬ולא ע״ד לשכת העץ )תורת לוי״צ שם ע׳ רצ(‪.‬‬
‫נה‪ ,‬ריש ע״ד‪ :‬גם מאהבת דבכל מאדך שבצדיקים גמורים(‪.‬‬ ‫עד שבכ״מ נק׳ מס׳ יום הכפורים )הרמב״ם בהקדמתו‬ ‫‪( 58‬‬
‫וכן ״בלווטי״ — ״כמו עץ הבולט׳׳)ראה לעיל הערה ‪( 34‬‬ ‫‪(6 3‬‬ ‫לפיה״מ אגרת רש״ג )מהדורת לוין ע׳ ‪ 6‬וע׳ ‪ .(33‬פי׳ רב האי גאון‬
‫— כי אצלם עבודת הצדיקים היא בגילוי)ותשובה היא רק פרט בה(‪.‬‬ ‫לכלים פכ״ו מ״ד(‪.‬‬
‫קעה‬
‫שיחה יא‬
‫חורבן ביהמ״ק — ע״מ לבנות‬
‫או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה‬ ‫בילקוט ירמי׳ בתחילתו■‪ :‬עלה ארי׳ במזל‬ ‫א‪.‬‬
‫לוקה שנאמר״ ונתצתם את מזבחותם וגו׳ לא תעשון‬ ‫ארי׳ והחריב את אריאל עלה ארי׳ זה נבוכדנאצר‬
‫כן לה״א״‪ .‬ועאכו״כ — את כל ביהמ״ק‪ .‬וכמ״ש הרמב״ם‬ ‫במזל ארי׳ עד נ גלות‬ ‫דכתיב^ עלה ארי׳ מסבכו‬
‫במנין המצות^׳ ״שלא לאבד בית המקדש או בתי‬ ‫ירושלים בחודש החמישי‪ ,‬והחריב אריאל הוי< אריאל‬
‫כנסיות או בתי מדרשות״‪.‬‬ ‫קרית חנה דוד‪ ,‬על מנת שיבא ארי׳ במזל ארי׳ ויבנה‬
‫וא״כ צריך להבין‪ :‬הרי ״מגיד דבריו ליעקב חוקיו‬ ‫אריאל‪ ,‬יבא ארי׳ זה הקב״ה דכתיב בי׳ י ארי׳ שאג מי‬
‫לישראל״״‪ ,‬שהקב״ה מקיים כביכול את‬ ‫ומשפטיו‬ ‫לא יירא‪ ,‬במזל ארי׳ והפכתי ‘ אבלם לששון ויבנה‬
‫המצוות שציווה בהן את ישראלי“‪ ,‬א״כ איך״ הניח‬ ‫אריאל בונהי ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס״‪.‬‬
‫הקב״ה להחריב את ביהמ״ק‪ ,‬ויתירה מזו‪ :‬זה נעשה‬ ‫ובודאי‬ ‫והנה כל הענינים שבתורה הרי הם בדיוק‪,‬‬
‫בשליחותו ית׳‪ ,‬כמו שנאמר בנבואה “ ״הנני שולח‬ ‫שאין בה מליצות בעלמא ח״ו‪ .‬וצריך להבין‪ :‬מהי‬
‫ולקחתי גו׳ ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי גו׳״?!‬ ‫ההדגשה בזה שהלשון ״ארי״׳ משמש הן בנוגע לה־‬
‫ואם משום שישראל אינם ראויים שיהי׳ להם‬ ‫חורבן)״עלה ארי׳ במזל ארי׳ והחריב את אריאל״(‪ ,‬והן‬
‫ביהמ״ק — הי׳ הקב״ה יכול לגנוז את המקדש‪ ,‬ע״ד‬ ‫בנוגע להבנין)״שיבא ארי׳ במזל ארי׳ ויבנה אריאל״(‪,‬‬
‫שמצינו בנוגע להמשכן ש״נגנז אוהל מועד כו״׳י׳‪,‬‬ ‫הרי הי׳ יכול לומר ״בא נבוכדנאצר בחודש החמישי‬
‫ויתירה מזו‪ :‬הרי במקדש עצמו ״טבעו בארץ שערי״׳‪:18‬‬ ‫כו׳ על מנת שיבא הקב״ה כו׳ ויבנה ביהמ״ק״?‬
‫ועד״ז נגנזו כמה כלים ’■‪.‬‬ ‫והביאור בזה — עי״ז מתרץ המדרש שאלה‬ ‫ב‪.‬‬
‫בנוגע לאיסור בל תשחית יש לתרץ לכאורה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫כללית בנוגע לחורבן ביהמ״ק‪:‬‬
‫ה׳ את חמתו״ — ״שפך‬ ‫עפ״י מאמר רז״ל עה״פ״^ ״כלה‬ ‫הלכה פסוקה היא״‪ :‬״כל המשבר כלים וקורע‬
‫חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על‬ ‫בגדים והורס בנין כו׳ דרך השחתה עובר בלא תש־‬
‫ישראל״)ולכך נאמר ״מזמור לאסף״ ולא ״בכי לאסף״(‪.‬‬ ‫חית״׳•‪ .‬עוד יותר‪ :‬נוסף לאיסור בל תשחית‪ ,‬הרי בנוגע‬
‫ולכן אין בזה משום בל תשחית‪ ,‬כי איסור זה אינו‬ ‫לביהמ״ק יש האיסור ד״לא תעשון גו״׳ — אסור‬
‫אלא ״כשעושה דרך השחתה וקלקול‪ ,‬אבל ע״מ לתקן‬ ‫להרוס חלק מביהמ״ק‪ ,‬״הנותץ״׳ אבן אחת מן המזבח‬
‫מותר לקלקל אם א״א לתקן אלא ע״י קלקול זה״״‪.‬‬
‫רמז רנט‪ ,‬הובא ונתבאר באוה״ת נ״ך כרך ב ע׳ א׳נו ואילך‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ד״ה בונה ירושלים ה׳ דש״פ ואתחנן תרכ״ט )סה״מ תרכ״ט ע׳ רעא(‪.‬‬
‫ראה יב‪ ,‬ג־ד‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫ירמי׳ ד‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫שבריש ספר היד מל״ת סה‪ .‬ועד״ז — בסהמ״צ מל׳׳ת סה‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬ ‫שם א‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫ז(‬
‫ובכותרת להל׳ יסוה״ת מצוה ח כתב‪ :‬שלא לאבד דברים שנקרא‬ ‫ישעי׳ כט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫שמו עליהם )כי מקצר ביותר בהלשון(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫עמוס ג‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫יי(‬
‫תהלים קמז‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫^\(‬ ‫ירמי׳ לא‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫שמו״ר פ״ל‪ ,‬ט‪ .‬ועד״ז — ירושלמי ר״ה פ״א ה״ג‪ .‬וראה‬ ‫‪( 14‬‬ ‫תהלים קמז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫ברכות ו‪ ,‬א )בנוגע תפלין(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫רמב״ם הל׳ מלכים פ״ו ה״י‪ .‬שו״ע אדה״ז חו׳־מ הל׳ שמירת‬ ‫‪(8‬‬
‫ראה ב״ר פי״א‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪( is‬‬ ‫גוף ונפש ובל תשחית סעיף יד‪.‬‬
‫ירמי׳ כה‪ ,‬ט ואילך‪ .‬וראה שם ז‪ ,‬יד )ועשיתי לבית גי(‪ :‬לב‪,‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫ברמב״ם שם ממשיך ״ואינו לוקה אלא ‪ . .‬מדבריהם״‪ ,‬וראה‬ ‫‪(9‬‬
‫ג )הנני וותן גו׳(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫מל״מ שם ה״ח )״א׳‪-‬ה כו׳״( דלדעת הרמב״נ( — בכל דבר מלבד‬
‫סוטה ט‪ ,‬םע״א‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬ ‫אילנות הוא רק מדרבנן‪ .‬אבל בשו״ע אדה״ז שם הלשון‪ :‬״עובר בל״ת‬
‫איכה ב‪ ,‬ט‪ .‬איכ״ר שם )פ״ב‪ ,‬יג(‪ .‬במדב״ר פט״ו‪ ,‬יג‪ .‬זח״א‬ ‫‪( 18‬‬ ‫שנאמר לא תשחית גו״׳‪ .‬וראה אנציקלופדי׳ תלמודית ערך בל‬
‫ג‪ ,‬א‪ .‬וראה סוטה שם ובפרש״י שם‪.‬‬ ‫תשחית בתחלתו המחלוקת בזה‪.‬‬
‫יומא נב‪ ,‬ב‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬ ‫לשון הרמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״א הי״ז‪ .‬ובהל׳ יסוה״ת פ״ו‬ ‫‪( 10‬‬
‫איכה ד‪ ,‬יא‪ .‬איכ״ר שם‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬ ‫ה״ז — ״הסותר״ ועוד שינויים‪ .‬וראה צפע״נ הל׳ יסוה״ת שם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫שו״ע אדה״ז שם סט׳׳ו‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫ואכ״מ‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קעו‬
‫לפס״ד הרמ״א״ אפילו בנוגע לבית הכנסת‪ ,‬ש״אסור‬ ‫שזהו על דרך הדין בנוגע למלאכת שבת‪ ,‬שכל‬
‫לסתור דבר מבית הכנסת אלא אם כן עושה על מנת‬ ‫המקלקלין פטורין ” )״קרע בגדים או שרפן או שבר‬
‫לכנות״; אבל אם עושה כן לצורך אחר‪ ,‬אפילו לצורך‬ ‫כלים דרך השחתה הרי זה פטור״»(‪ .‬ואעפ״כ הרי‬
‫מצוה‪ ,‬הרי״ז אסור»‪ .‬כל ההיתר אינו אלא כשהסתירה‬ ‫״הקורע בחמתו או על המת שהוא חייב לקרוע עליו‬
‫היא ע״מ לבנות‪ ,‬וכדי לבנות במקומו דוקא״‪.‬‬ ‫חייב מפני שמיישב דעתו בדבר זה וינוח יצרו והואיל‬
‫וי״ל שזוהי ההוספה והדיוק כילקוט ״עלה ארי׳ כו׳‬ ‫וחמתו שוככה בדבר זה הרי הוא כמתקן וחייב״‪.24‬‬
‫והחריב את אריאל כו׳ על מנת שיבא ארי׳ כו׳ ויבנה‬ ‫ועד״ז בעניננו‪ :‬מאחר שחורבן ביהמ״ק הי׳ באופן‬
‫אריאל״‪ :‬להדגיש שמטרתו של חורבן הבית היתה לשם‬ ‫ד״כילה ‪ . .‬חמתו״ זהו ענין של תיקון‪.‬‬
‫ענין נוסף‪ ,‬ו״על מנת שיבא ארי׳ כו׳ ויבנה אריאל״ —‬ ‫יתירה מזו‪ :‬ע״י שכילה חמתו הרי ״לא שפך חמתו‬
‫״ע״מ לבנות״‪ ,‬וממילא מובן שאין בזה משום איסור‬ ‫על ישראל״‪ .‬נמצא‪ ,‬שבנוגע לישראל החורבן הוא ענין‬
‫ניתוץ הבית‪ ,‬חורבן ביהמ״ק‪ ,‬אלא להיפך “נ‪ :‬״ההיא‬ ‫של מקלקל ״ע״מ לתקן״ כי ״א״א לתקן אלא ע״י קלקול‬
‫נתיצה בנין מקרי״‘׳׳ — החורבן והניתוץ גופא‪) ,‬שמו(‬ ‫זה״‪ ,‬ואין בזה משום איסור בל תשחיתי^‪.‬‬
‫ענינו הוא — בנין‪.‬‬ ‫אבל עדיין אינו מתורץ בנוגע לאיסור ד״לא תע־‬
‫ומהאי טעמא כופל הילקוט וחוזר את אותו השם‬ ‫שון כן״‪ :‬אע״פ שאיסור לא תעשון כן הוא)כדיוק לשון‬
‫״עלה ארי׳ במזל ארי׳ והחריב את אריאל כו׳ על מנת‬ ‫הרמב״ם^״{ דוקא ״דרך השחתה׳״׳‪ ,‬וכמו שפירש בכסף‬
‫שיבא ארי׳ במזל ארי׳ ויבנה אריאל״ — כי בזה מוסבר‬ ‫משנה« ״שאם נותץ כדי לתקן ודאי שרי״ — הרי זהו‬
‫ומודגש שתוכנו הפנימי של החורבן — הנתיצה —‬ ‫דוקא ״כדי לתקן״ תיקון ובניך׳ בגוף הדבר “‪ .‬ובפרט‬
‫״בנין )מקרי(״‪ :‬וזהו עד כדי כך שענין וגורם החורבן‪,‬‬
‫נקרא באותו השם )ד״שמו אשר יקראו לו בלשון‬
‫הקודש״ מורה על תוכנו של הדברתי( שנקרא זה‬ ‫רמב״ם הל׳ שבת פ״א הי״ז‪ .‬משבת קה‪ ,‬ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫שפועל את בנין ביהמ״ק כפשוטו — ״יבא ארי׳ במזל‬ ‫רמב״ם שם‪.‬‬ ‫?‪( 2‬‬
‫ארי׳ ויבנה אריאל״ ”‪.‬‬ ‫רמב״ם שם פ״י ה״י‪ .‬וראה שם פ״ד‪ ,‬ה״ח‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬
‫עדמ״ש במדות פ״א מ״ב ״ורשות הי׳ לו לשרוף את‬ ‫‪( 25‬‬
‫ד‪ .‬מזה יוצא ענין נפלא בנוגע לחורבן הבית‪,‬‬ ‫כסותו״‪ ,‬״ואין כאן משום בל תשחית בו׳״ )פי׳ הרא״ש שם(‪ .‬וראה‬
‫דבית ראשון ועאכו״ב דבית שני;‬ ‫לעיל סימן כ׳ אות י ד הביאור בזה לדעת אדה״ז‪ ,‬אף שפסק שם‬
‫)סו״ס יד( דאיסור בל תשחית הוא ״אפילו כוונתו כדי להראות כעס‬
‫בנין ביהמ״ק השלישי ע״י הקב״ה — ״יבא ארי׳ זה‬
‫וחימה להטיל אימה על בני ביתו שאינן נוהגין כשורה״‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫הל׳ יסוה״ת והל׳ ביהב״ח שם‪.‬‬ ‫‪(26‬‬
‫וכלשונו בהל׳ מלכים שם )ועד׳׳ז בשו׳׳ע אדה״ז שם סט״ו(‬ ‫‪(27‬‬
‫תורת חסד או״ח ס״ד‪ .‬שד״ח כללים מערכת המ״ם כלל יב )כרך ב‬ ‫לגבי בל תשחית‪ .‬ועד״ז בהל׳ שבת שם פ״א לגבי איסור שבת‪.‬‬
‫תיג‪ ,‬ב ואילך(‪.‬‬ ‫הל׳ כיהב״ח שם‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬
‫שו״ע או״ח סו״ס קנב )ממרדכי פ״ד דמגילה(‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬ ‫ולהעיר דגם במלאכת שבת לגבי סותר כתב הרמב׳׳ם )הל׳‬ ‫ו<‪( 2‬‬
‫וראה שו״ת צ״צ ותורת חסד שם‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬ ‫שבת פ״א הי״ח( ״כל המקלקל ע״מ לתקן חייב כיצד הרי שסתר ע״מ‬
‫ראה ט״ז שם סקנ״א סק״ג ובפרמ״ג שם‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬ ‫לכווח במקומו״ )וכשבת לא‪ ,‬ב(‪ .‬ועפ״ז צ״ע אם הדין ברמב״ם שם‬
‫ראה תשב״ץ ח״א ס״ב )הובא בשו״ת תורת חסד שם אות‬ ‫‪( 34‬‬ ‫פ״י )הנ״ל כפנים( הקורע בחמתו כו׳ דנחשב כמתקן הוא גם‬
‫שמביא ראי׳ שמותר לסתור היכל כולו בשביל לבנות‪ ,‬דבבא בן‬ ‫ד(‬ ‫במלאכת סותר‪ ,‬כמו שפירש במנ״ח מצוה לב במוסך השבת)מט‪ ,‬ד(‬
‫בוטא השיא עצה )ב״ב ד‪ ,‬א‪ .‬וכצ״ל בתשב״ץ שם( להורדוס‬ ‫ברמב״ם שם )פ״י ה״י( ד״ל״ד ע״מ לבנות אלא העיקר שלא יהי׳ דרך‬
‫״למסתרי׳ להיכל ולמבני׳״‪ .‬ואם נאמר שמזה הוא מקור דברי‬ ‫השחתה שהוא מקלקל״‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫הרמב״ם )בהל׳ יסוה״ת והל׳ ביהב״ח( למ״ש ״דרך השחתה״ — מובן‪,‬‬ ‫!והא דלא כתב הרמב״ם בפ״י )הט״ו( ע״מ לבנות במקומו —‬
‫דפירוש ״דרך השחתה״ הוא בכל גווני דאינו ע״מ לכנות במקומו‬ ‫לפי שסמך על מ״ש לפנ״ז בפ״א )שו״ת אבני גזר או״ח ח״א סק״ד‬
‫בנין )חדש ו(יפה יותר‪ .‬וראה לקמן הערה ‪.38‬‬ ‫ס״ה(|‪.‬‬
‫ל׳ המרדכי במגילה פ״ד סתתכ״ו‪ ,‬ומקשרו עם הדין‬ ‫‪( 35‬‬ ‫וראה שו״ע אדה״ז או״ח סי׳ רעח ס״ב־ג‪ .‬שו״ת הצ״צ או״ח ם״כ‬
‫דנחיצח ביהמ״ק )הובא בב״י לטאו״ח שם סקנ״א ד״ה כתב המרדכי‪.‬‬ ‫אות ג‪ .‬שו״ת אבני נזר שם סרל״ג ס״ד ואילך‪ .‬ועוד‪ .‬ועצ״ע‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫שו״ת צ״צ שם ס״א ד״ה ויש לחקור(‪.‬‬ ‫ראה בארוכה שו״ת צ״צ שם‪ .‬ושם בסוף אות ג‪ ,‬דגם‬ ‫‪(? 0‬‬
‫שער היחוד והאמונה ספ״א‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬ ‫להרמב״ם שלא אסר אלא ד ר ך השחתה אם אין התיקון מתקו כל‬
‫ע״פ כ״ז יומתק )בפנימיות הענינים( זה שמדרש הנ״ל הוא‬ ‫‪( 37‬‬ ‫הקלקול חשוב זה השחתה‪ .‬וראה שם בסוף התשובה‪ :‬ואפ״ל דגם‬
‫בילקוט יו מי׳ שבזה מודגש יותר הנ״ל‪ ,‬כי ״ירמי׳ כולי׳ חורבנא ‪. .‬‬ ‫להרמב״ם לא כתב דרך השחתה אלא לעניו מלקות כו׳ אבל‬
‫וישעי׳ כולי׳ נחמתא״)ב״ב יד‪ ,‬ב‪ .‬יל״ש ירמי׳ שם בתתלתו — רמז‬ ‫להתיר כשאינו דר ך השחתד‪ ,‬י״ל דבעינן שיהי׳ ע״מ לתקן כמ״ש‬
‫רנה(‪.‬‬ ‫המרדכי)דלקמן הערה הבאה — שצ״ל ע״מ לבנות(‪ .‬וראה גם שו״ת‬
‫קעז‬ ‫שיחה יא‪ :‬חורבן ביהמ״ק ע״מ לבנות‬
‫בגלותא אבל ולבי ער להקב״ה וכר׳ ’״‪ ,‬הרי בהכרח‬ ‫הקב״ה כר במזל ארי׳ והפכתי אבלם לששון ויבנה‬
‫שמשיח יהי׳ מוכן מיד ברגע שלאחרי החורבן‪ ,‬כדי‬ ‫אריאל״‪ ,‬אינו דבר שיותחל רק לעתיד לבא‪ ,‬אלא‬
‫כשעושין‬ ‫״מיד״״״‬ ‫—‬ ‫אפשרית‬ ‫תהי׳‬ ‫שהגאולה‬ ‫התחלת בנינו נפעלה תיכף לחורבן הבית‪.‬‬
‫תשובה י״(‪,‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬זוהי כל התכלית של חורבן הבית‪:‬‬
‫אלא יותר מזה — חורבן הבית והגאולה ובנין‬ ‫הקב״ה רצה לתקףי את ביהמ״ק ”‪ ,‬שלא יהי׳ כלפני זה‪,‬‬
‫ביהמ״ק אינם בהפסק זמן‪ ,‬בהפסק רגע ביניהם — אלא‬ ‫שהי׳ ״בניינא דבר נש״״״ שאין לו קיום״'‪ ,‬אלא יהי׳‬
‫תיכף ממש להחורבן הי׳ בעוה״ז למטה בארץ ישראל‬ ‫״בניינא ‪ . .‬דקוב״ה״״״‪ ,‬בנין נצחי — ולכן הי׳ החורבן‬
‫עצמה — התחלת הגאולה‪ ,‬נולד מושיען‪.‬‬ ‫של בתי המקדשות‪ ,‬בית הראשון ובית השני‪ ,‬ע״מ לתקן‬
‫בגלוי נרגש אצל ישראל ענין החורבן‪ ,‬ובמילא —‬ ‫ולבנות ביהמ״ק מתוקן‪ ,‬ביהמ״ק השלישי שהוא בנינא‬
‫הלכות ט׳ באב וכו׳ — אבל ענינם )של התעניות וט״ב‬ ‫דקוב״ה‪ ,‬נמצא שהחורבן של בתי המקדשות הוא‪,‬‬
‫בפרט( — הרי הוא להביא לידי תשובה‪ ,‬ובלשון‬ ‫אדרבה‪ ,‬בגדר של ״בנין״‪ ,‬לא חורבן וסתירה‪.‬‬
‫הרמב״ם ריש הל׳ תעניות‪ :‬ודבר זה מדרכי התשובה‬ ‫עפי״ז יש לבאר בעומק יותר את הסיפור‬ ‫ה‪.‬‬
‫הוא״״‪ .‬כדי שהגאולה ובנין המקדש יבואו ע״י תשובה‬ ‫הבית(‬ ‫חורבן‬ ‫)בשעת‬ ‫שמע‬ ‫שכשערבי‬ ‫במדרש״'‪,‬‬
‫ועבודת ישראל בפועל‪.‬‬ ‫ש״צעקה פרתו״י‪-‬י' של ישראל אמר לו שעתה נחרב‬
‫הבית‬ ‫ובנין‬ ‫התיקון‬ ‫)שהתחלת‬ ‫זה‬ ‫ענין‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ביהמ״ק‪ :‬ותיכף ממש לאח״ז כש״פרה צועקת פעם‬
‫תחילתם הי׳ תיכף ממש לחורבן‪ ,‬כי זוהי כל התכלית‬ ‫אחרת״י•' — אמר לו ש״נולד מושיעיהם וגואלן של‬
‫של החורבן‪ ,‬לשם תיקון הבית( —‬ ‫ישראל״יי־ —‬
‫גלות‬ ‫הראשונה‪,‬‬ ‫בגלות‬ ‫כבר‬ ‫מפורש‬ ‫מצינו‬ ‫די״ל‪ ,‬שבפנימיות הענין הכוונה בזה היא לא רק‬
‫מצרים‪ ,‬שמיד — תיכף ממש — לאחר הגזירה על‬ ‫שאז נולד משיח‪ ,‬והיינו שמהרגע שלאחר החורבן הוא‬
‫הגלות‪ ,‬״ועבדום וענו אותם״י״‪ ,‬הבטיח הקב״ה לאב‬ ‫מוכן לגאול את ישראל‪ ,‬שביחד עם החורבן באו גם‬
‫רהם אבינו ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״״י‪ .‬וכידוע‬ ‫של הגאולה‬ ‫ההכנה‪ ,‬ההתחלה והאפשריות‬
‫הביאור בזה יי‪ ,‬שכל הענין של גלות מצרים הי׳ לשם‬ ‫)וכמובן ההכרח ע״ז בפשטות‪ :‬מאחר שכשישראל‬
‫העלי׳ )ה״רכוש גדול״( של ישראל‪ ,‬ולשם קבלת‬ ‫עושין תשובה הרי ״מיד הן נגאלין״״•'‪ ,‬ואני ישנה‬
‫התורה )אלא שישראל בהיותם בגלות ושעבוד מצרים‬
‫לא הרגישו את זה‪ ,‬לכן רצו לצאת מהגלות בהקדם‬
‫ראה שו״ע אדה״ז או״ח סרע״ח ס״ב‪ ,‬ב׳ די עו ת)לג בי שבת(‬ ‫‪8‬ן(‬
‫האפשרי ולוותר על הרכוש גדול״(‪.‬‬
‫בסותר ע״מ לבנות — אם צריך שיהא בנין האחרון יותר טוב מן‬
‫ןויש לומר שזהו הפירוש הפנימי בזה ששבט לוי‬ ‫הראשון או לא‪ .‬וראה שו״ת צ״צ ח״ו שער המילואים — חידושים על‬
‫לא נשתעבדו*״‪ :‬מצד זה שאצלם הי׳ ענין לימוד‬ ‫מס׳ שבת )בהוצאת קה״ת תשכ״ד ט‪ ,‬סעיב(‪ .‬אבל גם להדיעה‬
‫שלענין איסור שבת א״צ שיהא הבנין יותר טוב מן הראשון לאחשבו‬
‫כסותר ע״מ לבנות‪ ,‬הרי לענין ניתרז אבני היכל בו׳ — בכדי‬
‫זח׳׳ג צה‪ ,‬א‪ .‬וראה שהש׳׳ר עה״פ )שה״ש ב‪ ,‬ה( אני ישנה‬ ‫‪( 45‬‬ ‫שהסתירה תהי׳ נחשבת כבנין הוא דוקא בסתרו ע״מ לבנות במקומו‬
‫גו׳‪.‬‬ ‫בנין טוב ויפה מהראשון‪ ,‬וכנ״ל )הערה ‪ (34‬בעצת בבא בן בוטא‬
‫ואף שאומר ״דאתייליד פריקהון דיהודאי״ )ואיד שייך‬ ‫‪( 46‬‬ ‫להורדוס‪ .‬וכמפורש בשו״ת משאת בנימין )שהובא בשו״ת צ'צ‬
‫שיהי׳ מוכן תיכף לגאול את ישראל( — הרי מצינו דוגמתו קודם‬ ‫שבהערה ‪.(35‬‬
‫המבול דביום שנולד עזר ל א מו) בי ר פל״׳ו‪ ,‬א‪ .‬ויק׳׳ר פ״ה‪ ,‬א(‪ .‬וצ״ע‬ ‫כי אף ש״עלה ארי׳ מסבכו בו׳׳׳ מדובר בבית ראשון‬ ‫פ‪( 3‬‬
‫ובירור ב״נבואת הילד׳׳)נדפס בסו״ם נגיד ומצוה ועוד‪ .‬וראה סה״ד‬ ‫שהחריב נבוכדנאצר‪ ,‬הרי על בית השני)אף שחסרו בו ה׳ דברים —‬
‫ד״א רמה(‪.‬‬ ‫יומא כא‪ ,‬ב( נאמר )חגי ב‪ ,‬ט‪ .‬ב״ב ג‪ ,‬סע״א ואילך( גדול יהי׳ כבוד‬
‫שבעת החורבן הי׳ זמן‬ ‫ראה שיחת חגה׳׳ש תשד׳׳מ‬ ‫‪( 47‬‬ ‫הבית הזה האחרון מן הראשון‪ .‬ויומתק ע״פ זח״ג שבהערה הבאה‬
‫המוכשר ומסוגל ביותר לתשובה כאשר בנ״י ראו חורבן הבית כו׳‪.‬‬ ‫)ועד״ז הוא בראב״ע חגי שם — בפי׳ הב׳(‪.‬‬
‫ושם רפ״ה שקאי בהד׳ צומות — כולל ת״ב‪ :‬ישראל‬ ‫‪(48‬‬ ‫זח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬וראה גם שם ח׳׳א כח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 4n‬‬
‫מתענים כו׳ כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה‪.‬‬ ‫ולהעיר שגם האופן ד״גדול יותר״ דבית שני הוא ״בבניך‬ ‫‪( 41‬‬
‫לך טו‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪( 49‬‬ ‫או ״בשנים׳׳)ב״ב שם(‪ ,‬היינו שהי׳ לו קיום יותר‪ .‬וראה בארוכה לעיל‬
‫שם‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪( 50‬‬ ‫שיחה ה ס״ב‪ ,‬ס׳׳ח‪ .‬שיחה ו ס״ז‪ ,‬שהוא גדלות גם באיכות‬
‫ראה לקו׳׳ש חכ״א ע׳ ‪ 15‬ואילך‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪( 51‬‬ ‫וברוחניות‪.‬‬
‫ברכות ט‪ ,‬ריש ע״ב‪.‬‬ ‫‪( 52‬‬ ‫איכ״ר פ׳׳א‪ ,‬נא‪.‬‬ ‫‪( 42‬‬
‫פרש׳׳י שמות ה‪ ,‬ד‪ .‬וראה שמו״ר פ״ה‪ ,‬טז‪ .‬תנחומא וארא‬ ‫•‪( 52‬‬ ‫לשון המתנות כהונה שם‪.‬‬ ‫‪( 43‬‬
‫ו‪.‬‬ ‫רמב׳׳ם הל׳ תשובה פ־׳ז ה׳׳ה‪.‬‬ ‫‪( 44‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קעח‬
‫הדורות״■׳‪ ,‬ונוסף על כ״ז — הרמב״ם עצמו כותב קץ‬ ‫התורה תמיד ועמדו במצות אבותיי‪ ,‬ידעו ונרגש אצלם‬
‫באגרת תימן ‘״ שלו; ועד״ז בהדורות שלאח״ז‪ ,‬וידוע‬ ‫במצרים שהגלות והשעבוד גופא מביא את הזיכוך‬
‫הקץ של אדה״ז במאמרו הידוע ״ואת האלף ושבע‬ ‫והעלי׳‪ ,‬הרכוש גדול — ובמילא לא הי׳ נרגש אצלם‬
‫מאות״ג״‪.‬‬ ‫השעבודן‪.‬‬
‫בפשטות מפרשים שב״תיפח עצמן של מחשבי‬ ‫ועד״ז — מאחר שכל המלכיות )הגליות( נקראות‬
‫״שהיו‬ ‫הגמרא(‬ ‫דברי‬ ‫)כבהמשך‬ ‫הכוונה^״‬ ‫קיצין״‬ ‫ע״ש מצריםי־י כ״ה בנוגע לכל הגלויות‪ ,‬ובפרט גלות‬
‫אומרים כיון שהגיע עת הקץ ולא בא שוב אינו בא״‪.‬‬ ‫זה האחרון‪ :‬בגלוי ובהרגש מתחילה הגאולה בהפסק‬
‫וכמו שהרמב״ם מסביר )באגרת תימן( שזה מביא‬ ‫זמן לאחר החורבן )שהוא התחלת הגלות(‪ ,‬אבל‬
‫כשלון ותקלה לעם‪ ,‬כי ״שמא יטעו בראותם שבאו‬ ‫בפנימיות‪ ,‬מאחר שכל ענין הגלות הוא לשם העלי׳‬
‫הקצים ולא בא״י״‪ ,‬יגרום הדבר העדר האמונה בביאת‬ ‫דהגאולה )הרכוש גדול שמוציאים מהגלות(‪ ,‬הרי בבר‬
‫המשיח‪ ,‬״לפיכך התפללו עליהם חכמים תיפח דעתם‬ ‫הרגע הראשון שלאחר רגע הגלות — הוא רגע בלתי‬
‫וישחת חשבונם״״״‪.‬‬ ‫נפרד מהגאולהיי‪.‬‬
‫משא״ב זה שגדולי ישראל גילו קצים הי׳ זה‪,‬‬ ‫וכנ״ל — אי״ז רק בענין החורבן והגלות כמו‬
‫אדרבה‪ ,‬לשם תכלית הכי נעלה)כמו שהרמב״ם ממליץ‬ ‫שהוא מצד למעלה‪ ,‬מצד הקב״ה‪ ,‬אלא כ״ה גם בעבו ‬
‫על הרס״גי״ בנוגע לענין הקצים שהוא הודיע( שמאחר‬ ‫דתו של יהודי‪ ,‬עד — שצעקה פרתו‪ ,‬אפילו בהמה‪,‬‬
‫שבזמנים ההם היו ישראל בשפל המצב‪ ,‬והיו ״בעלי‬ ‫כאן למטה‪,‬‬
‫סברות רבות נשחתות״‪ ,‬לכן קיבצו ומשכו גדולי‬ ‫ויתירה מזו — בלשון אדה״זי׳י ״תכלית השלישה‬
‫ישראל את ״המון העם על דרך חשבון הקצים״ ובזה‬ ‫הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור‬
‫ועוררו אצלם את התקוה‬ ‫חיזקו אותם באמונתם‬ ‫א״ס ב״ה בעוה״ז הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל‬
‫להגאולה״״ ע״י״״ שהודיעו להם שהגאולה קרובה ממש‬ ‫זמן משך הגלות״‪ .‬ומאחר שהגילויים ועניני הגאולה‬
‫לבוא‪ ,‬אע״פ שלולא זאת ״התורה אסרה זה״™‪.‬‬ ‫באים ע״י ״מעשינו ועבודתנו כל משך זמן הגלות״‪ ,‬הרי‬
‫הם‬ ‫המוכן‪,‬‬ ‫מן‬ ‫הם‬ ‫והענינים‬ ‫שהגילויים‬ ‫מובן‪,‬‬
‫״נמצאים׳׳ בתוך מעשינו ועבודתנדי‪.‬‬
‫כמה מהם הובאו ונסמנו בהערות הרב מרגליות לשו״ת‬ ‫‪(60‬‬
‫מן השמים )ירושלים תשי״ז( לסי׳ עב‪.‬‬
‫אמנם בעיני בשר לא רואים את זה‪ ,‬אבל צדיקים‬
‫פ׳׳ג קרוב לסופו‪ .‬וראה לקמן בפנים והערה ‪.71‬‬ ‫‪(61‬‬ ‫ונשיאי ישראל שיש להם עיניים מאירות ובהירות‬
‫ראה ס׳ השיחות תורת שלום ע׳ ‪) 237‬ובסה׳־מ פר״ת ‪y‬‬ ‫‪( 62‬‬ ‫רואים הם בהגלות גופא )הן בהירידה וחושך של‬
‫שיט(‪ .‬המאמר נדפס במאמרי אדה׳׳ז — פרשיות ח׳׳א ע׳ תיט ואילך‪.‬‬ ‫הגלות והן במעשינו ועבודתנו( את ענין הגאולה‬
‫וראה שם ע׳ תכג‪ .‬וראה אוה׳׳ת להצ׳׳צ נ״ך ע׳ קפג‪.‬‬
‫שבזה‪.‬‬
‫ראה ד ברי כ״ק אדנ״ע בנוגע שנת תרס׳׳ו )שיחת כ׳׳ק‬ ‫‪(63‬‬
‫מו״ח אדמו״ר — בהוספות לסה״מ תרס״ו — קה״ת תשל״ו ע׳ תרל(‪ .‬׳‬ ‫עפ״י הנ״ל יש לבאר דבר תמוה בנוגע לענין‬ ‫ז‪.‬‬
‫ראה פרש׳׳י סנהדרין שם ד׳׳ה ויפח הקץ‪ :‬תיפח נפשו של‬ ‫‪( 64‬‬ ‫הקצין•‬
‫מחשב הקץ שלא הי׳ לו לכזב ולומר כיון שהגיע וכר‪ .‬והיינו‪,‬‬
‫דמפרש ההמשך בגמ׳ ״שהיו אומרים כו׳״ — אמחשבי קצים עצמם‪.‬‬
‫איתא בגמרא״י■‪ :‬״תיפח עצמן של מחשבי קצין״‪.‬‬
‫והוא דלא כפירוש הרמב״ם דלקמן בפנים‪ ,‬דשאר העם יטעו בזה‪.‬‬ ‫והרמב״ם מביא את זה בספרו )שענינו ״הלכות‬
‫כ״ה בתרגום דאגרת תימן דר׳ נחום המערבי)וכן להלן(‪.‬‬ ‫‪(65‬‬ ‫הלכות״( בסופדי‪ :‬״וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים‬
‫ובשאר התרגומים בכמה שינויים‪.‬‬ ‫תפח רוחם של מחשבי הקצים״‪.‬‬
‫״שיכזיב השם מחשבתם ויפסיד הנהגתם׳׳ )תרגום אבן‬ ‫‪(66‬‬
‫חסדאי( ״להכשילם ולהפסיד הנהגתם׳׳)אבן תיבון(‪ ,‬ובשלשתם הוא‬
‫אבל לפועל מצינו ריבוי קצים — נוסף על חז״ל‬
‫בלשון תפלה‪ .‬ובתרגום קאפח ״ולפיכך קללוס שיכזיב ה׳ את הבירור‬ ‫בגמרא‪ ,‬גם מגדולי ישראל שלאחר זמן הש״ס בכל‬
‫שלהם ויקלקל מועצותיהם״‪.‬‬
‫באגרת תימן שם‪.‬‬ ‫‪(67‬‬ ‫ראה רמב״ם הל׳ ע״ז ספ״א‪.‬‬ ‫‪( s3‬‬
‫בשאר התרגומים ב שינוי)ג ם בתוכן( קצת‪.‬‬ ‫‪( 68‬‬ ‫ב״ר פט״ז‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪( s4‬‬
‫ומסיים ״ואין לטעון עליו על שטעה בחשבונותיו״‪ .‬ועד׳׳ז‬ ‫‪(60‬‬ ‫ראה גם לקו׳׳ש חי״ט ע׳ ‪ 72‬ואילך‪ ,‬בביאור הסיום דמם׳‬ ‫‪{ ss‬‬
‫בתרגום אבן תיבון‪ .‬ובאבן חסדאי ״ואין הכזבת הקצים אשר עשה‬ ‫מכות‪ :‬ר׳ עקיבא משחק כו׳‪.‬‬
‫תפיסה עליו״‪ ,‬ועד״ז בתרגום קאפח‪.‬‬ ‫תניא רפל״ז‪.‬‬ ‫‪( s6‬‬
‫כ״כ הרמב״ם בנוגע להרס״ג ״אע״פ שהי׳ יודע שהתורה‬ ‫‪( 70‬‬ ‫ראה לקו״ש חכ״א ‪ y 18‬ואילך‪ .‬חכ״ב ס״ע ‪ 75‬ואילך‪.‬‬ ‫‪( 57‬‬
‫אסרה זה״‪ .‬ובתרגום קאפח ״שהתורה הזהירה על כך״‪ .‬וכיו״ב בשאר‬ ‫סנהדרין צז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 58‬‬
‫התרגומים‪.‬‬ ‫הל׳ מלכים פי״ב סה״ב‪.‬‬ ‫‪( sq‬‬
‫קעט‬ ‫שיחה יא‪ :‬חורבן ביהמ״ק ע״מ לבנות‬
‫הרי צדיקים גדולים הרואיסיי את העלי׳ הגדולה‬ ‫ע״פ הנ״ל י״ל בדרך אפשר‪ :‬מאחר שהצדיקים‬
‫והרכוש הגדול שישראל כבר הגיעו אליהם בזמן זה‪,‬‬ ‫רואים בכל זמן משך הגלות איך שהעבודה בכל יום‬
‫שזה מביא אותם להפליא ביותר בשבחן של‬ ‫ורגע מהגלות כוללת בתוכה ומביאה את עניני‬
‫ישראל ובאהבת ישראל ובזכותן של ישראל‪ ,‬של כל‬ ‫הגאולה‪ ,‬ולאחר כל יום וכו׳ בגלות‪ ,‬רואים הם את‬
‫ישראל —‬ ‫ההוספה בהגילויים והעליות של הגאולה )רכוש גדול(‪,‬‬
‫הרי אדרבה‪ ,‬הם צריכים לגלות את זה‪ ,‬בתור‬ ‫עד שההוספות מתקבצות יחד ונעשה מצב של שלינזוח‬
‫התעוררות לתוספת בעבודת השם ונתינת כח ע״ז‪ ,‬כדי‬ ‫בההוספה — לכן גילו את זמן השלימות‪ — ,‬שנת‬
‫שישראל יוסיפו עוד יותר בעבודתם בהתאם לזה‪,‬‬ ‫הקץ‪ ,‬היינו שכל הזמן מגיעים ומתקרבים יותר לה־‬
‫שלימות של ההוספה‪ ,‬שהוא גילוי הנעלה יותר —‬
‫כנ״ל‪.‬‬
‫ונמצא שעבודת בנ״י בהזמן שבין גילוי הקץ ויום הקץ‬
‫— צריכה להיות בהתאם לשלימות הגילוי הזה‪ ,‬כדי‬
‫ועפ״ז מתורץ בפשטות מה שלאחרי שהרמב״ם האריך‬ ‫‪(71‬‬
‫לבטל וכר הדרך של מחשבי קצים )ומסיים ״אבל אמתת העת על‬ ‫שהוא יבוא ע״י עבודתם בפועל‪,‬‬
‫בורי׳ אינה מודעת״(‪ ,‬ממשיך ומודיע קץ שהוא קבל‪ ,‬ואשר ״זהו יותר‬
‫אמתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ״‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫כלומר‪ :‬גילוי הקץ‪ ,‬חשבון הקץ ע״י הרמב״ם וכו׳‬
‫אלא לפי שאי״ז בכלל בגדר מחשבי קצים‪ ,‬כיון שנתגלה אליו‬ ‫עד לאדמו״ר הזקן הוא בהתעוררות להוספה עוד יותר‬
‫המצב והקץ‪,‬‬ ‫בעבודת התורה והמצוות שהם יהיו בהתאם לזה‪ ,‬והוא‬
‫ולכו מאריך ומדגיש לפני שמודיע הקץ ״אבל יש אצלנו קבלה‬ ‫נתינת כח ע״ז‪.‬‬
‫גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו והוא‬
‫קרי מאביו כר״‪.‬‬ ‫ולכן נוסף לזה שפשוט שלא בזה מיירי האיסור‬
‫ולהעיר מלקו״ש ח״כ ע׳ ‪.234‬‬ ‫ד״חישוב קצים״ — שכנ״ל הרמב״ם מביאו להלכה —‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קפ‬
‫שיחה יב‬
‫בארות יצחק — רמז לג' המקדשות‬
‫אולם י״ל שברמז הבארות המבואר ברמב״ן יש‬ ‫ברמב״ן על התורה■ כ׳ ע״ד הבארות דיצחק‪:‬‬ ‫א‪.‬‬
‫חידוש לגבי הראי׳ דבתי המקדש של האבות המרו ‬ ‫״יספר הכתוב ויאריך בעניו הבארות ואין בפשוטי‬
‫מזת בכתוב )כדרשת הספרי כו׳( ]בנוסף לעצם הענין‪,‬‬ ‫הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק‪ ,‬והוא ואביו עשו‬
‫שבפירושו של הרמב״ן מוסבר סיפור ארוך בתורה‬ ‫אותם בשוה‪ ,‬אבל יש בדבר עניו נסתר בתוכו כי באג‬
‫ש״אין בפשוטי הספור תועלת״[‪:‬‬ ‫להודיע דבר העתיד כי באר מים חייםנ ירמוז לבית‬
‫אלקים אשר יעשו בניו של יצחק ולכן הזכירי באר מ״ח‬
‫א( הרמז שבספרי)ומדרש( משמיענו זה רק באופן‬
‫כמו שאמרי מקור מים חיים את ה׳‪ ,‬וקרא הראשון‬
‫כללי ״ראה אותו בנוי וחרב ובנוי וכו׳״‪ ,‬מבלי לפרש‬
‫עשק ירמוז לבית הראשון ‪ . .‬והשני קרא שמה שטנה‬
‫ולפרט שראו את ביהמ״ק הא׳ הב׳ג■ והג׳*׳‪ :‬משא״כ‬
‫‪ . .‬והוא הבית השני ‪ . .‬והשלישי קרא רחובות הוא‬
‫ברמז הבארות מפורטים כל ג׳ בתי המקדש )המרו ‬
‫הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא‬
‫מזים בתוכן שמותיהם של הבארות — עשק‪ ,‬שטנה‬
‫ריב ומצה והא־ל ירחיב את גבולנו ‪ . .‬וכתיב בבית‬
‫ורחובות‪ ,‬כמבואר ברמב״ף׳(‪.‬‬
‫ופרינו^‬ ‫למעלה‬ ‫למעלה‬ ‫ונסבה‬ ‫ורחבה‬ ‫השלישיי‪-‬‬
‫ב( ב ס פרי)ו מדר ש( הרמז הוא רק שהאבות ראו‬ ‫בארץ״‪.‬‬
‫את בתי המקדש‪ ,‬משא״כ בהך דהבארות ה״ז בבחי׳‬
‫והנה הרמזים ע״ד ג׳ בתי המקדש אצל האבות‬
‫״מעשה אבות סימן לבנים״ “‪ ,‬שמעשה יצחק בחפירת‬
‫מצינו גם במ״א‪ ,‬כדאיתא בספריי )ובמדרשי( ש״כן‬
‫ג׳ הבארות הי׳ סימן וגרםיי — נתינת כח “ — לעבודת‬
‫אתה מוצא באברהם שראה אותו בנוי וראה אותו חרב‬
‫הבנים‪ ,‬הבנין דג׳ בתי מקדש‪.‬‬
‫וראה אותו ‪ . .‬בנוי ומשוכלל לעת״ל )כמש״ני ״ויקרא‬
‫ויש לבאר זה ע״פ הידוע שכל מעשי האבות‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה ‪ . .‬יראה״(‪ ,‬וכן אתה‬
‫ובפרט המפורשים בתורה‪ ,‬ה״ה )ככל עניני התורה(‬ ‫מוצא ביצחק שראה אותו בנוי ]וראה אותו חרב וראה‬
‫בתכלית הדיוק‪ .‬וא״כ מובן שזה שג׳ המקדשות נרמזים‬ ‫אותו בנוי[ ומשוכלל לעתיד לבוא )כמש״נ״■ ״ראה ריח‬
‫במעשי אבות גבי יצחק דוקא‪ ,‬אף שמצינו)כנ״ל( שכל‬ ‫בני כריח שדה אשר ברכו ה׳״( ‪ . .‬וכן אתה מוצא‬
‫ביעקב שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו‬
‫בב״ר פנ״ו שם לפנינו)באברהם(‪ :‬חרב ובנוי חרב ובנוי ‪. .‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫בנוי ומשוכלל לעולם הבא )כמש״נ■■ ״מה נורא המקום‬
‫בנוי ומשוכלל לעת״ל‪ .‬אבל במת״כ ויפ׳ת שם‪ ,‬שהגירסא הנכונה‬ ‫הזה אין זה כי אם בית אלקים״(״ג■‪.‬‬
‫היא ״בנוי וחרב ו בנוי)‪..‬ו מ שו כ ל ל לעת״ל(״ — כמ״ש ספס״ה ופס׳ט‬
‫שם‪.‬‬ ‫תולדות כז‪ ,‬כ‪ .‬הובא ברבינו בחיי) ש ם‪ ,‬יט( בשינוי לשון‬ ‫‪(1‬‬
‫ובפשטות מפרשים )במפרשי המדרש שם( שקאי על בית‬ ‫‪( 14‬‬ ‫קצת‪ .‬ובדרשות ר״י אבן שועיב תולדות שם — הובא עד״ז בשם‬
‫הא׳ ובית הג׳‪ .‬אבל ראה נזר הקדש ספס״ה ופס״ט שם‪ .‬אלשיר‬ ‫מדרש‪ .‬וראה גם בארוכה כלי יקר שם‪.‬‬
‫שבהערה ‪ .57‬וראה לקמן הערה ‪.58‬‬ ‫בבחיי שם‪ :‬אבל טעם הספור לפי שהם רמן על העתיד‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫וראה של״ה רפז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬ ‫ובדרשות אבן שועיב שם ״כי כל ענייני האבות וספורים ומעשיהם‬
‫ראה תנחומא לך ט‪ .‬ועד״ז בב״ר פ״מ‪ ,‬ו‪ .‬וראה רמב״ן לך‬ ‫‪( 16‬‬ ‫הכל רמז לבנים״‪.‬‬
‫יב‪ ,‬ו‪ .‬יב‪ ,‬י‪ .‬יד‪ ,‬א‪ .‬תולדות כו‪ ,‬א‪ .‬וישלח לב‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫תולדות שם‪ ,‬יט‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫שמצינו בנוגע לסימני טהרה וטומאה‪ ,‬דלדעת‬ ‫וע״ד‬ ‫‪( 17‬‬ ‫ירמי׳ יז‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫הרמב״ם ״הסימנים )בבהמה( הם הגורמים הטהרה והטומאה כר‬ ‫יחזקאל מא‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫)אבל סימני עופות וסימני חי׳ ‪ . .‬רק הוי סימן )המברר( איזהו‬ ‫תולדות כו‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫הטהור כו׳(״ — צפע״נ על הרמב״ם הל׳ מאכלות אסורות פ״א ה״א‪.‬‬ ‫ברכה לג‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫במו״נ ח״ג פמ״ח‪ :‬דאלו הסימנים)בבהמות ודגים( <דן מציאותם‬ ‫ב״ר פנ״ו‪ ,‬יו״ד )באברהם(‪ .‬ספס״ה )ביצחק(‪ .‬ספ״ט‪ ,‬ז‬ ‫‪(8‬‬
‫סבח ההיתר כו׳ אמנם הם סימן יוודע בו המין המשובח מן המין‬ ‫)ביעקב(‪.‬‬
‫המגונה )וכ״כ שו״ת מהרי״ט ח׳א סנ״א(‪ .‬אבל)נו סף ע״ז שאין הכרח‬ ‫וירא כב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(9‬‬
‫שטעם המצוה כפי שהוא במו״נ הוא בהתאם לשיטת הרמב״ם‬ ‫תולדות כז‪ ,‬כז‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬
‫בהלכה בספר היד )וכיו״ב(‪ ,‬וכפי שמצינו בכ״מ — הרי( תוכן הענין‬ ‫ויצא כח‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫במו״נ אינו שייך לכאורה לנדו״ד‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫וראה השינויים והגירסאות בדפוסים שונים דהספרי‬ ‫‪( 12‬‬
‫כמבואר ברמב״ן שבהערה ‪. 16‬‬ ‫‪( 18‬‬ ‫ובב״ר שם‪.‬‬
‫קפא‬ ‫שיחה יב‪ :‬בארות יצחק — רמז לג׳ המקדשות‬
‫לגלות המים )אע״ג דע״י אדם נתגלו המים( פשיטא‬ ‫האבות ראו ביהמ״ק בנוי וחרב ובנוי‪ ,‬הוא לפי שמדובר‬
‫דדין מעיין גמור יש לו״ ”‪.‬‬ ‫כאן בעניו מיוחד שבביהמ״ק השייך ליצחק דוקא‪.‬‬
‫וי״ל שאותו הדבר הוא בנוגע לבית המקדש‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שעניו זה מודגש בזה שבמעשה יצחק‬
‫ובנינו‪ :‬תכליתה של מצות עשיית המשכן וביהמ״ק הוא‬ ‫יש רמז פרטי לכל בית מקדש בפ״ע‪ ,‬ולא באופו כללי‬
‫— ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ ” — תוכנם הוא‬ ‫״בנוי וחרב ובנוי״)כמו בזה שהאבות ראו הביהמ״ק(‪,‬‬
‫השכינה של הוי׳ שבהם )שבאה משמיא( ”‪ ,‬ויחד עם זה‬ ‫כי המדובר כאו אינו בעניו השווה בכל בתי המקדש‬
‫נצטווינו ״ועשו לי מקדש״‪ ,‬וצ״ל לפני ה״ושכנתי״‬ ‫אלא בענינם ותוכנם המיוחד של כל אחד מהם‪ ,‬הבא‬
‫עשיית ופעולת האדם — ״ועשו״‪ :‬וי״ל יתירה מזו‪:‬‬ ‫כתוצאה מזה שכל אחד נעשה ונבנה באופו שונה מה ‬
‫חיוב זה של מעשה האדם אינו רק על הבני׳‪ ,‬והוי)רק(‬ ‫שנים‪ ,‬ולכו נרמז דוקא )לא בזה שראו את ביהמ״ק‪,‬‬
‫הכנה לקדושה החלה לאחרי זה בדרך ממילא‪ ,‬אלא‬ ‫אלא( במעשה האבות — ובמעשה אבות גופא —‬
‫נצטווינו ״ועשו לי מקדש״‪ ,‬שגם חלות הקדושה על‬ ‫בחפירת הבארות דיצחק‪.‬‬
‫המשכן והביהמ״ק באה ע״י מעשה בנ״י)כדלקמן( —‬
‫ויובו זה בהקדם תוס׳ ביאור בהשייכות ביו‬ ‫ג‪.‬‬
‫ע״ד חפירת הבארות‪ ,‬שאף שהתהוות עיקר הבאר‬ ‫בתי המקדש לחפירת בארות דוקא‪:‬‬
‫)המים( הוא בידי שמים “‪ ,‬מ״מ הכתוב מקשר זה עם‬
‫במקוואות מצינד׳ )בכללות( שני אופנים‪ :‬מקוה‬
‫פעולת החפירה של האדם ”‪ .‬והחפירה עושה הבעלות‬
‫מים — הנעשה בידי אדם‪ ,‬ומעין שהוא בידי שמים‪,‬‬
‫של החופר על המים‪ ,‬״לנו המים״‪.‬‬
‫ואיו בו תפיסת ידי אדם‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שגדר זה במצות בנין ״מקדש״ —‬ ‫ד‪.‬‬ ‫בנוגע לבארות הנ״ל מצינו בזה‪ :‬הם נעשו על ידי‬
‫שבנינו וקדושתו צ״ל ע״י מעשה בנ״י דוקא — נוגע גם‬ ‫חפירת האדם בעבודה ויגיעה‪ ,‬ולאידך — נביעת המים‬
‫להלכה‪:‬‬ ‫בהבאר )שזהו עיקר ענינו( אינה באה ע״י פעולת‬
‫א( פסק הרמב״ם “ ״הכל חייבין לבנות ולסעד‬ ‫האדם‪ ,‬אלא שעל ידי עבודתו בחפירת והסרת העפר‬
‫בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר״‪ .‬ויש‬ ‫פורצים המים הנמצאים תחת האדמה בתוך הבאר “‪.‬‬
‫לעיין בתוכנו של חיוב זה‪ ,‬שהרי מצות בנין ״מקדש״‬ ‫ולהעיר שזה נוגע להלכה — ״דבארות העשויים‬
‫היא מהמצוות שהן חובת הצבור — ולא חובתו של כל‬ ‫בידי אדם שמים נובעים מהם אף ע״פ שאיו מימיהם‬
‫איש ואיש “ — ומה הפירוש ד״הכל חייבין לבנות גו׳״?‬ ‫יוצאיו לחוץ דיו מעיו גמור יש לו״ ”‪ ,‬כי ״איו ” בהווית‬
‫המים שום תפיסת ידי אדם אלא שחפר בקרקע כדי‬
‫הרי להדיא דבאר חפורה מקרי מים חיים*‪ .‬וראה חי׳ הצ״צ למשניות‬
‫מקואות פ״א מ׳׳ו‪.‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(24‬‬ ‫ראה מקואות פ״א‪ .‬טו שו׳ע יו״ד סר״א‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬
‫ראה רמב״ן עה״ת ר״פ תרומה‪.‬‬ ‫‪( 25‬‬ ‫ראה בביאור מעלת באר וחפירת באר )והשייכות ליצחק‬ ‫‪( 20‬‬
‫ולהעיר‬ ‫מקדש(‪.‬‬ ‫לי‬ ‫בועשו‬ ‫)משא״כ‬ ‫החפירה‬ ‫ולפני‬ ‫‪( 26‬‬ ‫דוקא( — תו׳־א תולדות )כ‪ ,‬ב‪ .‬שם‪ ,‬ד(‪ .‬דרו שי אז ישיר גו׳ עלי באר‬
‫ממשנ״ת שכששואבים מים מן המעין‪ ,‬השאיבה ממשיכה מים מן‬ ‫בלקו׳׳ת חקת)סב‪ ,‬ד ואילד(‪ ,‬אוה״ת שם)ראה ם׳ הליקוטים דאיח —‬
‫המעין‪ ,‬ובמילא נתוספו מים במקור המעין‪.‬‬ ‫דהצ׳׳צ — ערך באר )ושם אות ח((‪ ,‬ד׳׳ה ואלה תולדות תרח׳׳ץ‪.‬‬
‫ראה םה״מ תש״ב ש ם)ו עד״ז בשאר מקומות שבהערה ‪( 20‬‬ ‫‪(27‬‬ ‫סה״מ תש״ב ע׳ ‪ 129‬וע׳ ‪ 132‬ואילך‪.‬‬
‫״ההפרש בין מעין ובאר דמעין הוא בידי שמים ואין בו תפיסת ידי‬ ‫ב״י שם )קרוב לתחלתו( ד״ה כתב מהרי״ק‪ .‬וש׳־נ‪ .‬וכ׳׳ה‬ ‫‪( 21‬‬
‫אדם כלל ‪ . .‬ובאר הוא שיש בו תפיסת ידי אדם והיינו שנמשך ע׳י‬ ‫להלכה בלבוש שם סוס״ב‪ .‬ש״ר שם סק״א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫עבודה דוקא ‪ . .‬וזהו שגבי באר דוקא נאמר מים חיים״‪ ,‬ע״ש ענינו‬ ‫שו״ת מהרי״ק• סנ׳׳ו‪ .‬ע׳ ש בארוכה‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫ברוחניות‪.‬‬
‫ע׳־ש במהרי״ק)וכ״ה בלבוש שם( שבאר יש לו דין) ל א רק‬ ‫‪( 23‬‬
‫הל׳ בית הבחירה פ״א הי״ב‪.‬‬ ‫‪(28‬‬
‫כמעין סתם שמימיו מועטין כו׳ — ראה מקואות שם מ״ו — אלא(‬
‫םהמ״צ להרמב״ם בסוף חלק המ״ע‪ .‬ועד״ז בחינוך מצוה‬ ‫‪( 29‬‬
‫כמים חיים‪ ,‬שגם זב כו׳ טובל בו‪.‬‬
‫בשו״ת משכנות יעקב יו׳׳ד סמיה — בהמשך לדברי מהרי׳ק‪:‬‬
‫במשכנות יעקב שם )הובא בפתחי תשובה שם סקכ״ח(‬ ‫•(‬ ‫ומקרא מלא הוא ויחפרו עבדי יצחק כו׳ וימצאו שם באר מים חיים‪,‬‬
‫דאא״פ לומר כ‪ 1‬בכל בארות דלא בכל הבארות נמצאים מים חיים‬
‫ויש כמה בארות שהמים שבהם נובעים מן הנהר שקרוב להם דרך‬
‫גידי הארץ‪ .‬וראה חי׳ הצ״צ למקואות שם‪ .‬שד ת הצ״צ יו״ד סקס״ז‪.‬‬ ‫הובא ונתבאר )ע״ד החסידות( באוה״ח חקת ע׳ תחעט‬ ‫•(‬
‫ובהנסמן בדרכי תשובה שם ס״ק רטו‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫ואילך‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קפב‬
‫ב( כשם שהוא בנוגע למעשה הבנין‪ ,‬כן הוא גם‬ ‫ועוד — ידועה השקו״ט״ג בהא דנשים חייבות לבנות‬
‫בשייכות למקום הבנין וצורתו וכו׳‪ ,‬שבזה תלוי׳‬ ‫ולסעד בעצמם כר )דכתיביי ויבאו האנשים על הנשים‬
‫קדושתו — דאף ש״ושכנתי״ דהקדושה במקום זה באה‬ ‫וכתיב ” וכל אשה חכמת לב בידי׳ טוו ” ( — הרי בנין‬
‫משמיא‪ ,‬צ״ל בזה מקודם קיום מצות ״ועשו״ הכנה ע״י‬ ‫המקדש הוא מ״ע שהזמן גרמא‪ ,‬ד״איףנ בוניו את‬
‫האדם‪,‬‬ ‫המקדש בלילה שנאמר ” וביום הקים את המשכן‪ ,‬ביום‬
‫וי״ל שכולל יתרה מזה ״שידרוש״‪ ,‬יתייגע למצוא‬ ‫מקימין לא בלילה״‪.‬‬
‫את המקום וכו׳‪ .‬וכדאיתא בספרי ” ״יכול תמתין עד‬ ‫וי״ל שב״הכל חייבין כו׳״ אין כוונתו של הרמב״ם‬
‫שיאמר לך נביא ת״ל לשכנו תדרשו ובאת שמה‪ ,‬דרוש‬ ‫לומר שזהו חובת גברא‪ ,‬אלא שהוא דין בחפצא דה־‬
‫ומוצא״ ואח״ב יאמר לך הנביא״‪ .‬והיינו לפי שהמכוון‬ ‫מקדש‪ ,‬וכעין דין הסמוך באותה ההלכה‪ :‬״אין מבטלין‬
‫והמטרה של הציווי ״ועשו לי מקדש״ הוא‪ ,‬שהמקדש‬ ‫תינוקות של בית רבן לבנין״‪ ,‬דאף שכתבו כבר בהל׳‬
‫)לא יהי׳ מתנת חנם מלמעלה‪ ,‬אלא( יבא ע״י עשי׳‬ ‫ת״ת«‪ ,‬חזר וכפל הדין כאן ללמדנו‪ ,‬דמה שאין מבטלין‬
‫ויגיעת האדם‪ ,‬באופן של ״דרוש״ ” — בדוגמת ״באר״‪,‬‬ ‫תינוקות של בית רבן הוא לא רק מחמת חיוב ת״ת‬
‫שבא ע״י תפיסת ידי אדם באופן של עבודה ויגיעה‪,‬‬ ‫שאינה נדחה אפילו בשביל בנין בית המקדש‪ ,‬אלא‬
‫חפירת בארות‪.‬‬ ‫שזהו דין בבנין ביהמ״ק* ”‪ ,‬שגם מצד ביהמ״ק אין‬
‫מקום לבטל תשב״ר לבנין)ובפרט את״ל — שהלימוד‬
‫עפ״ז מובן החידוש בבתי המקדש על המשכן‬ ‫ה‪.‬‬
‫של תשב״ר מסייע בקיום בנין הבית( — עד״ז הוא בה־‬
‫שעשה משה במדבר‪ ,‬וכן החילוק בין בתי המקדש‬
‫דין ד״הכל חייבין לבנות ולםעד בעצמן ובממונם‬
‫עצמם‪:‬‬
‫אנשים ונשים״‪ ,‬שאינו חובת גברא לקיים מצות ועשו‬
‫במשכן נאמר״״ ״והקמות את המשכן כמשפטו‬ ‫לי מקדש )שעל הציבור(‪ ,‬אלא שהוא חיוב מצד‬
‫סדר‬ ‫למשה‬ ‫הראה‬ ‫שהקב״ה‬ ‫הראת בהר״‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫המקדש‪ ,‬שגדר בנין המקדש מחייב שבנינו יהי׳ על ידי‬
‫הקמתו׳״; ונמצא שתעשי׳ )״וע שו״( שבמשכן לא היתה‬ ‫הציבור ״ועשו״ עשיית כלל י שראל)ולכן שייך זה לכל‬
‫באופן של ״דרוש״‪ ,‬כי הקמתו באה ע״י מה ש)למדו‬ ‫ישראל‪ ,‬אנשים ונשים(‪.‬‬
‫ו(הראהו הקב״ה‪ ,‬ובמילא לא נתקיים בזה ״ועשו״‬
‫בשלימות — עשי׳ באופן של יגיעה ו״דרוש״ )ע״ד‬ ‫צה )בסופה(‪ :‬וזו מן המצות שאינן מוטלות על יחיד כ״א על הצבור‬
‫חפירת בארות(׳״‪.‬‬ ‫כולן‪,‬‬
‫אבל בבית המקדש הא׳‪ ,‬אף שנאמר בזה ״הכל‬ ‫צפע״נ הפלאה בהשמטות )נד‪ ,‬א‪ .‬וראה גם צפע״נ מהד״ת‬ ‫‪( 30‬‬
‫ג‪ ,‬ג(‪ .‬וראה גם שו״ת בית יצחק או״ח ס״ג אות ה‪ :‬ז ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫בכתב מיד ה׳ עלי השכיל״׳״‪ ,‬הרי בנין הבית נעשה ע״י‬
‫וראה לקו״ש חט״ז ע׳ ‪ .454‬וש״נ‪.‬‬
‫בנ״א ובריבוי עצום )במספרם ובאריכות הזמן(‪ ,‬ועוד‬
‫ויקהל לה‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬
‫זאת — שהבגין נעשה על ידי שלמה ולא על ידי דוד‬ ‫שם‪ ,‬כה‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫)שאליו היתה הנבואה(‪ ,‬וגם בשייכות לדוד שאמר‬ ‫כס״מ לרמב״ם שם‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬
‫״הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל״‪ ,‬איתא בספרי שם‬ ‫רמב״ם הל׳ בית הבחירה שם‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬
‫בהמשך להדרשה הנ״ל ״לשכנו תדרשו ‪ . .‬דרוש‬ ‫בהעלותך ט‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪( 35‬‬
‫פ״ב סה׳׳ב‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬
‫ועד״ז הוא תוכן שאר הדינים שבהלכה זו ברמב״ם‪ ,‬לא‬ ‫•‪( 36‬‬
‫כ״כ בחיובי ואיסורי גברא‪ ,‬כ״א מצד החפצא דמקדש‪ :‬״אין בונין את‬
‫ראה יב‪ ,‬ה‪ .‬וראה מלבי״ם שם‪.‬‬ ‫‪( 37‬‬ ‫המקדש בלילה שנא׳ וביום הקים את המשכן ביום מקימיז ולא‬
‫ביל״ש עה״פ‪ :‬דרו ש ואתה מוצא‪.‬‬ ‫‪( 38‬‬ ‫בלילה״ — שלכמה מפרשים )ראה ביאור הרי״פ פערלא לסהמ׳׳צ‬
‫ראה לקו״ש עשי״ת תשמ״ח ס״ה ) ‪ (rw i‬בענין ה״דרישה״‪.‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫עשה יג — קיג‪ ,‬סע״ב ואילך(‪ ,‬אינו מצד האיסור שבדבר‪ ,‬אלא משום‬
‫תרומה כו‪ ,‬ל‪.‬‬ ‫‪(40‬‬ ‫דהקמת לילה פסולה להקרבת היום )ירושלמי יומא פ״א‬ ‫ה בי ה מי ־ ?ן‪,‬‬
‫ראה פרש״י ומפרשיו שם‪ .‬וראה מנחות כט‪ ,‬א‪ .‬פסיקתא‬ ‫‪( 41‬‬ ‫ה״א(‪. :‬ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים״ — אינו לפי‬
‫רבתי פ״כ‪ ,‬ג‪ .‬זח״ב קנט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫שאז הוא זמן מלאכה של הגברא ״דזמן מלאכה הוא מהנץ ולא‬
‫ויתרה מזה ע״פ פר ש״י) פ קו די לט‪ ,‬לג — מתנחומא שם‬ ‫‪( 42‬‬ ‫מעמוד השחר״ כ״א הוא ״משום כבוד ביהמ״ק הוי מקדמי טפי״‬
‫יא)בשינויים(( — דעשיית משה היתה בזה ש״עסוק אתה בידך נראה‬ ‫)תוד״ה פועל — ב״מ פג‪ ,‬ב(; ״ואין בנין ב״ה דוחה יו״ט״ ג״כ אינו‬
‫כמקימו״‪ ,‬והקמת המשכן היתה ״מאליו״‪.‬‬ ‫)רק( משום האיסור שעל הגברא במעשי הבנין‪ ,‬כ״א מצד החפצא‬
‫דה״א כח‪ ,‬יט‪ .‬ד״כל מלאכת התבנית )ש(הודיעו הקב״ה‬ ‫‪( 43‬‬ ‫דביהמ״ק עצמו‪ ,‬שהרי למדוהו מהכ׳ )ר״פ קדושים( ״את שבתותי‬
‫כו״ )פרש״י סוכה נא‪ ,‬סע״ב‪ .‬וראה גם ירושלמי מגילה פ״א ה״א‬ ‫תשמרו ומקדשי תיראו) אני ה' כולכם חייבים בכבודי אתם( והמקדש‬
‫ובמפרשים שם(‪.‬‬ ‫חייבין בכבודי כו׳״ )פרש״י שבועות טו‪ ,‬ב מיבמות ו‪ ,‬א(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫קפג‬ ‫שיחה יב‪ :‬בארות יצחק — רמז לג׳ המקדשות‬
‫ה״דרוש ומוצא״ רק בנוגע למקומו‪ ,‬משא״כ בבית שני(‬ ‫ומוצא ואח״כ יאמר לך הנביא״ — ״וכן אתה מוצא‬
‫שהוצרכו לדרוש וכו׳ בנוגע לפרטי הבנין וצורתו ”‪.‬‬ ‫בדוד« זכור ה׳ לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה׳‬
‫וכיון שענין הקביעות במקדש תלוי במעשה‬ ‫נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי וגו׳ אם אתן שנת‬
‫ופעולת בנ״י‪ ,‬״ועשו לי מקדש״‪ ,‬באופן של עבודה‬ ‫לעיני וגו׳ עד אמצא מקום לה׳ משכנות לאביר יעקב״‪,‬‬
‫ויגיעה כנ״ל‪ ,‬שזה הי׳ בבית שני יותר מבית ראשון‪,‬‬ ‫היינו שדוד השתדל והתייגע למצוא את מקום המקדש‪,‬‬
‫לכן גם ״גדול יהי׳ כבוד הבית הזה האחרון מן הרא־‬ ‫ורק אח״כ נאמר לו מהנביא )כבהמשך הספרי(‪.‬‬
‫שון״י׳י שהי׳ גדול בבנין ובשנים ”‪ ,‬קביעות יותר מבית‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שזהו אחד מהטעמים שהמשכן הי׳‬
‫הראשון‪.‬‬ ‫דירת עראי‪ ,‬כמ״ש« ״לא ישבתי בבית גו׳ ואהי׳ מתהלך‬
‫ועפ״ז מובן זה שה״סימן לבנים״ על ג׳ בתי‬ ‫■ ״וכבר נתפרש‬
‫באהל ובמשכן״‪ ,‬וכלשון הרמב״ם “‬
‫המקדש הוא במעשה יצחק דוקא )אף שחפירת בארות‬ ‫בתורה משכן שעשה משה רבינו והי׳ לפי שעה״‪,‬‬
‫היתה לפנ״ז על ידי אברהם‪ ,‬וכמפורש בהכתובים‪ ,‬וכ‬ ‫וכלשון‬ ‫קבעל“‪,‬‬ ‫דירת‬ ‫הי׳‬ ‫המקדש‬ ‫בית‬ ‫משא״כ‬
‫לשון הרמב״ן ״הוא ואביו עשו אותם בשוה״( — כי‬ ‫הרמב״ם** ״כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל‬
‫עיקר ענין העשי׳ והיגיעה והעבודה הוא חידושו וענינו‬ ‫המקומות כולן כו׳ ואין שם בית לדורי הדורות אלא‬
‫של יצחק דוקא‪ ,‬כידוע* ’ שענינם של ג׳ האבות הם ג׳‬ ‫בירושלים ובהר המורי׳״ — כי ענין הקביעות דמקדש‬
‫העמודים דתורה עבודה וגמ״ח‪ ,‬אברהם מדתו מדת‬ ‫תלוי בעשיית בנ״י‪ ,‬באופן ד״דרוש״ — באופן הכשרת‬
‫החסד‪ ,‬יצחק — עבודה‪ ,‬ויעקב — תורה‪ ,‬וחסד ותורה‬ ‫הקדושה כנ״ל ובהבנין גדול מאוד בפועל‪ ,‬וזה הי׳‬
‫הם )בכלל( השפעה מלמעלה‪ ,‬ועבודה היא העלאת‬ ‫)בעיקר( במקדש לא במשכן‪.‬‬
‫והתקרבות האדם לקדושה‪.‬‬ ‫והנה בגדר זה דמקדש‪ ,‬פעולת ועשיית האדם‪,‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫וי״ל שמטעם זה )כמבואר ברז״ל( הבית הא׳ הוא‬ ‫ישנו עילוי במקדש הב׳ לגבי המקדש הא׳‪:‬‬
‫כנגד אברהם והבית הב׳ כנגד יצחקלי‪ ,‬כי עיקר הענין‬ ‫א( מעשה הבנין לא בא על ידי התגלות)ו״הראת״‬
‫ד״ועשו״‪ ,‬עשיית ועבודת האדם‪ ,‬הי׳ בבית השני*’‬ ‫ע״י( ה׳ )כבמשכן( או על ידי הוראת נביא )כבבית‬
‫דוקא ”‪.‬‬ ‫ראשון( כ״א על ידי ציווי של כורשי*)וגם הוא השתתף‬
‫ז‪ .‬אמנם צריך להבין‪:‬‬ ‫בהבנין״’(‪.‬‬
‫איך מתאים משנת״ל‪ ,‬שעיקר ענין הקביעות שב ‬ ‫ב( גם צורת הבנין לא היתה ברורה כמו בבית‬
‫מקדש קשור ותלוי ב״ועשו לי מקדש״‪ ,‬מעשה ופעולת‬ ‫הא׳‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם׳־ ״)בנין שבנה שלמה כבר‬
‫האדם דוקא — עם המבואר ברמב״ן שם‪ ,‬שבאר הג׳‬ ‫מפורש במלכים‪ ,‬וכן( בנין העתיד להבנות אע״פ שהוא‬
‫כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר ואנשי בית שני‬
‫ב שדת חת״ם יו״ד סרל׳׳ו )ועד״ז באו׳׳ח סר׳־ח ד׳׳ה עד‬ ‫‪( 53‬‬ ‫כשבנו בימי עזרא בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים‬
‫כאן( שכל השינויים בבית שני היו הכל ע״פ נביא‪ ,‬ע׳ ש )וראה גם‬ ‫המפורשים ביחזקאל״ ”‪.‬‬
‫אוה׳׳ח תרומה כה‪ ,‬ט(‪ .‬אבל עפמ׳׳ש בתוי״ט שם)ובארוכה בהקדמתו‬
‫ונמצא‪ ,‬שבבית שני הרי הדרישה )״דרוש ומוצא״(‬
‫לספר צורת הבית( משמע דלמדו ודר שו כו״כ‪ ,‬כל מה שיכלו ללמוד‬
‫ולדרוש מיחזקאל ולא הי׳ הכל ע״פ נביא במפורש‪ .‬וראה גם רד׳ ק‬
‫של פרטי הבנין היתה יותר מבבית הא׳‪) ,‬וי״ל דשם הי׳‬
‫יחזקאל מ‪ ,‬יג‪ .‬וראה יומא נא‪ ,‬ב ואילך )רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ׳ ד‬
‫ה״ב( — מה שנסתפק להם בבית שני‪.‬‬
‫חגי ב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪( 54‬‬ ‫תהלים קלב‪ ,‬א־ה‪ .‬וראה פרש״י שם‪ :‬טרח ועמל למצוא ל ו‬ ‫‪(44‬‬
‫ב״ב ג‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬ ‫‪( 55‬‬ ‫מקום ‪ . .‬עד שיודע היכן יהי׳ מקום מקדש‪.‬‬
‫מגלה עמוקות אופן רנ)ב סופו(‪ .‬מגלה עמוקות עהית ר״פ‬ ‫‪( 56‬‬ ‫ש״ב ז‪ ,‬ו‪ .‬וראה שהש״ר פ״א‪ ,‬טז )ג(‪ .‬תו״א ר׳׳ם ויגש‪.‬‬ ‫‪( 45‬‬
‫לך‪ .‬ועוד‪ .‬ס׳ הלקוטים — דא״ח צ״צ מע׳ יצחק אות ו׳‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫ריש הל׳ בית הבחירה‪.‬‬ ‫‪( 46‬‬
‫ראה נזר הקודש לב״ר פס״ט שם בשם ״מדרשות״‪ .‬צרור‬ ‫‪( 57‬‬ ‫ראה שהש״ר שם‪ .‬תו׳׳א שם‪.‬‬ ‫‪( 47‬‬
‫המור תולדות כו‪ ,‬יח‪ .‬אלשיך ויצא כח‪ ,‬יח‪ .‬וראה גם אוה״ת דברים‬ ‫הל׳ ביהב׳׳ח שם ה״ג‪.‬‬ ‫‪(48‬‬
‫)כרך ו( ע׳ ב׳קפג‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫עזרא א‪ ,‬א ואילך‪.‬‬ ‫‪( 49‬‬
‫ועפ״ז יומתק הא דפי׳ בנזר הקדש )השלם( לב״ר ספס״ה‬ ‫‪( 58‬‬ ‫ראה עזרא ו‪ ,‬ד‪ .‬ר׳׳ה ד‪ ,‬א — אבל עד׳׳ז הי׳ גם בבית‬ ‫‪( 50‬‬
‫שביצחק מרומז גם שהראהו ביהמ״ק הב׳‪ .‬ע״ש‪ .‬וראה תולדות אדם‬ ‫שלמה )חירום מלך צור‪ ,‬שבעים אלף נושא סבל וגו׳ — מ״א ה‪ ,‬כט‪.‬‬
‫לספרי ברכה שם‪.‬‬ ‫לב‪ .‬ז‪ ,‬מ‪ .‬ועוד(‪.‬‬
‫וראה לעיל ע׳ קמט )לקו״ש ח״ט ע׳ ‪ ( 26‬ואילך‪ .‬ע׳ קנב‬ ‫‪( 59‬‬ ‫הל׳ ביהב״ח שם ה״ד‪.‬‬ ‫‪( 51‬‬
‫)לקו״ש שם ע׳ ‪ (67‬ואילך‪.‬‬ ‫וראה בארוכה תוי׳׳ט בפתיחתו למס׳ מדות‪.‬‬ ‫‪( 52‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קפד‬
‫היא בשלימות‪ ,‬״זכו״‪ ,‬אזי באה הגאולה באופן שונה‬ ‫שלא רבו עלי׳ היא נגד ביהמ״ק השלישי‪ ,‬שרק עליו‬
‫לגמרי‪ ,‬של ״אחישנה״‪ ,‬למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫נאמר ״‪ 1‬רחבה ונסבה׳׳‪ ,‬שיהי׳ קיים בקיום נצחי)שזוהי‬
‫ועד״ז בנוגע לבנין המקדש דלעתיד — דכיון‬ ‫אמיתית ושלימות ענין ה״קביעות״( — והרי הנצחיות‬
‫שבא לאחרי עבודת ישראל במשך אריכות הגלות הזה‬ ‫של ביהמ״ק הג׳ היא לפי שהוא )בלשון הזהר״■׳(‬
‫האחרוף*‪ ,‬שעי״ז נזדככו בנ״י בזיכוך אחר זיכוך‪ ,‬וכפי‬ ‫״בניינא דקוב״ה״‪ ,‬וכמבואר בבחיי כאן‪ :‬ומה שהזכיר‬
‫שרואים שבנ״י לומדים תורה ומקיימים מצוות מתוך‬ ‫את ה׳ בבאר השלישי ולא עשה כן בשתים הראשונות‪,‬‬
‫הקב״ה‬ ‫שזיכה‬ ‫במקומות‬ ‫וגם‬ ‫כפשוטה “‪,‬‬ ‫מסנ״פ‬ ‫יתכן לומר טעם מפני שהראשונים היו בנין בשר ודם‬
‫והצליח שאין בהם גזירות על בנ״י‪ ,‬ישנם מניעות ועי ‬ ‫על ידי שלמה וכורש אבל השלישי יהי׳ מעשה ה׳ ובנין‬
‫כובים מהמלעיגים וצריכים לעמוד בתוקף גדול לא‬ ‫שמים ולא ישלוט בו חורבן לכך הזכיר בו הש״י‪.‬‬
‫לבוש מפני המלעיגים‪ ,‬ולהתחזק באמונתם ותורתם‪ ,‬גם‬ ‫והיינו‪ ,‬שביהמ״ק הא׳ והב׳‪ ,‬שהם ״בנין בשר ודם״‬
‫לעיני העמים — הרי מסירת נפש זו מביאה לידי כך‬ ‫)״בניינא דבר נש״( אין בהם ענין הנצחיות‪ ,‬ודוקא‬
‫שהקב״ה בעצמו יבנה את ביהמ״ק הג׳‪.‬‬ ‫ביהמ״ק הג׳ שלא יהי׳ ״בנין בשר ודם״ יהי׳ בו ענין‬
‫היינו זה שעשיית האדם )״ועשו״( פועלת הקבי ‬ ‫הקביעות והנצחיות בשלימות‪.‬‬
‫עות בהמקדש הוא מפני שככל שתגדל עשיית האדם‬ ‫בפשטות הטעם בזה הוא‪ :‬מכיון שאדם יש לו‬
‫— שורה בזה יותר השכינה"‪.‬‬ ‫תכלה )ובפרט שמשעה שנולד מתחיל להתייבש*■׳(‪ ,‬אין‬
‫מעשי ידיו נצחיים‪ :‬ומעשה ה׳‪ ,‬שהקב״ה לא שייך בו‬
‫וליתר ביאור‪:‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫שום ענין של שינוי ח״ו‪ ,‬כמ״ש« אני ה׳ לא שניתי‪ ,‬וכן‬
‫שלימות עבודת האדם היא כאשר עבודתו היא‬
‫מעשי ידיו הם נצחיים‪.‬‬
‫באופן שאינו מחשיב עצמו למציאות בפ״ע‪ ,‬וכל מעשיו‬
‫אבל עדיין חסר ביאור‪ :‬כיצד יתכן‪ ,‬שביהמ״ק הא׳‬
‫הם מעשיו של הקב״ה‪ ,‬ושכינה שורה בשלימותה‬
‫והב׳ שהי׳ בהם יותר ענין העשי׳ וקיום מצוה של‬
‫במעשה ידיו‪ .‬וע״ד דאיתא בגמ׳י‘ ״גדולים מעשה צדי ‬
‫ישראל )״ועשו לי מקדש״( — אין בו עילוי זה )דנצ־‬
‫קים יותר ממעשה שמים וארץ כו׳ במעשה ידיהם של‬
‫חיות(‪ ,‬ובבית הג׳‪ ,‬שחסר בו לכאורה שלימות קיום‬
‫צדיקים כ תיב" מכון לשבתך פעלת ה׳ מקדש אדנ‪-‬י‬
‫מצות ״ועשו לי מקדש״‪ ,‬יהי׳ בו עילוי זה?‬
‫כוננו ידיך״‪ ,‬ופרש״י™ ״מקדש מעשה ידי צדיקים הוא״‬
‫— ומ״מ הובא ע״ז הכתוב ״מקדש אדנ‪-‬י כוננו ידיך״‪,‬‬ ‫ויש לומר הביאור בזה* ‘‪:‬‬
‫ומבואר בשטה מקובצת״ל שאי״ז סתירה‪ ,‬כי ״מעשה‬ ‫זה שביהמ״ק הג׳ ״יהי׳ מעשה ה׳ ובנין שמים‬
‫צדיקים קרי מעשיו של הקב״ה״*ל‪ .‬די״ל הביאור בזה‪,‬‬ ‫ו)לכן( לא ישלוט בו חורבן״ הוא לפי שבא ע״י מעשה‬
‫ועבודת בנ״י שלפנ״ז‪ ,‬במשך )אריכות( זמן הגלות‪,‬‬
‫שזוהי השלימות הנעלית ביותר בענין העשי׳ ועבודה‪,‬‬
‫ראה תניא רפל״ז‪ ,‬שבל תכלית השלימות של ימות המשיח‬ ‫‪(65‬‬ ‫והעשי׳ שבבניו‬ ‫מהעבודה‬ ‫למעלה‬ ‫עוד‬ ‫)וי״ל —‬
‫כו' תלוי במעשינו וע מד תינו כל זמן משך הגלות‪.‬‬
‫ביהמ״ק הא׳ והב׳(‪ .‬ולכן דוקא עבודה זו גורמת‬
‫ראה ד״ה אין הקב״ה בא בטרוניא תרמ״ח )סה״מ תרמ׳׳ח‬ ‫‪(66‬‬
‫ומביאה לכך שהמקדש יהי׳ מעשה ה׳ הקיים בקיום‬
‫ע׳ קפו ואילך(‪ ,‬תרפ״ה )םה״מ תרפ״ה ע׳ רנז ואילך(‪ :‬ד״ה אני ישנה‬
‫תש״ט )ובכ״מ( — המעלה דעבודת בנ״י בדרא דעקבתא דמשיחא‪.‬‬ ‫נצחי‪.‬‬
‫ובבי׳ הענין דמשה הי׳ עניו מכל האדם גו׳ ובפרט — מדרא‬ ‫ענין הגאולה‬ ‫לכללות‬ ‫)בנוגע‬ ‫מחז״ל “‬ ‫וע״ד‬
‫דעקבתא דמשיחא )סה״מ עטר״ת ע׳ תסד ואילך‪ .‬תש׳׳ט ע׳ ה‪ .‬תש״י‬
‫העתידה( ״זכו — אחישנה״‪ ,‬דכאשר עבודת ישראל‬
‫ע׳ ‪ 236‬ואילך‪ .‬ועוד‪ .‬וראה תו״א נב‪ ,‬א‪ .‬מאמרי אדה׳׳ז — תקס״ב ח׳׳א‬
‫ע׳ נא(‪.‬‬
‫עיין גם לעיל ע׳ קנג הערה ‪) 25‬ע״פ לקו״ת ויקרא ב‪ ,‬ריש‬ ‫‪( 67‬‬
‫ע״ד( — שב׳ הענינים תלויים זב׳׳ז‪.‬‬ ‫ח״ג רכא‪ ,‬א‪ .‬ח״א כח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫כתובות ה‪ ,‬סע״א‪.‬‬ ‫‪(68‬‬ ‫ראה בחיי בראשית א‪ ,‬כח‪ .‬םה״מ תשי״א ע׳ ‪ . 142‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 61‬‬
‫בשלח טו‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(69‬‬ ‫מלאכי ג‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(62‬‬
‫כתובות שם‪.‬‬ ‫‪(70‬‬ ‫תיווך ב׳ השיטות בבנין הג׳ אם משיח בונה )כמ״ש‬ ‫‪(63‬‬
‫ומסיים שם ״ורש״י ז׳׳ל פי׳ כפי׳ בתרא״‪ .‬היינו לא שקאי‬ ‫‪(71‬‬ ‫ברמב״ם הל׳ מלכים רפי״א וסופו( או שיגלה ויבוא מן שמים )כדעת‬
‫על ביהמ״ק שלמעלה כפי׳ הא׳ שם אלא שקאי על ביהמ״ק שלמטה‪.‬‬ ‫רש׳׳י ר״ה ל‪ ,‬סע״א‪ .‬סוכה מא‪ ,‬סע״א‪ .‬תום׳ סוכה שם‪ .‬שבועות טו‪,‬‬
‫וראה בארוכה ביאור הרי׳׳פ פערלא לסהמ״צ לרס״ג עשה יג) קיג‪ ,‬א‬ ‫ריש ע״ב ד״ה אין‪ .‬ועוד( — ראה לעיל ח׳׳א סימן יט‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫ואילד(‪.‬‬ ‫סנהדרין צח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(64‬‬
‫קפה‬ ‫שיחה יב‪ :‬בארות יצחק — רמז לג׳ המקדשות‬
‫המקדש שלפניו) שלכן דוקא הוא יהי׳ מעשה ה׳( — כי‬ ‫שצדיק אינו מציאות בפ״ע ולכן מעשה ידיו של הצדיק‬
‫אף שגם בבית המקדש הא׳ והב׳ הי׳ עבודה ועשי׳‪,‬‬ ‫הם הם מעשי ידיו של הקב״ה^י‪.‬‬
‫מ״מ‪ ,‬כיון שעבודת השם אז היתה מתוך הבנה והשגה‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שענין זה )שמעשה ידיו של האדם‬
‫עמוקה בגדלות השם‪ ,‬שמביאה לאהבתו ויראתו ית׳‬ ‫)צדיק( נחשבת מעשה ידיו של הקב״ה( הוא בעיקר‬
‫כו׳ ” ושכל מכסה ומלביש את העצם — הרי היתה‬ ‫כאשר עבודת האדם היא כעבודת עבד‪ ,‬שע״פ תורה‬
‫העבודה בגלוי עבודה שכליית מעורבת בזה מציאות‬ ‫)תורת אמת( אינו מציאות בפני עצמו‪ ,‬וכל שקנה עבד‬
‫האדם )שכלו והרגש לבו(‪ ,‬ולכן לא הי׳ בגלוי ״בניינא‬ ‫קנה רבו ”‪ ,‬עד שכל עבודת העבד נקראת על שם‬
‫דקב׳׳ה״‪ :‬ודוקא על ידי העבודה במשך זמן הגלות‪,‬‬ ‫האדון; וכן עבוד ת העבד — צד השווה בה בכל זמן‬
‫שעיקר העבודה היא בדרך קבלת עול מלכות שמים‪,‬‬ ‫ובכל מקום )שמזה מוכח שזהו מקורה וכו׳( היא קבלת‬
‫כעבודת עבדיי‪ ,‬ה״ז שלימות ואמיתית ״מעשה צדי ‬ ‫עול‪ ,‬לא מפני השגתו במעלת האדון ובתועלת העבו ‬
‫קים׳׳ שהם מעשה ידיו של הקב״ה‪ ,‬ולכן ה״ז פועל‬ ‫דה‪ ,‬או מפני ההרגש בלב אל העבודה‪ ,‬אלא מפני‬
‫בגילוי שהקב״ה יבנה בית זה‪ ,‬״ה׳ יבנה בית״יי‪,‬‬ ‫שקיבל עליו עול האדון‪ ,‬ועבודתו היא כדי למלאות‬
‫שבניו בית השלישי יהי׳ בתכלית השלימות‪ ,‬באופן‬ ‫רצון האדוף׳־‪.‬‬
‫שכולו נק׳ על שם הקב״ה‪ ,‬״ה׳ יבנה בית״‪ ,‬ויהי׳ בנין‬ ‫וזהו החידוש שבבית המקדש הג׳ לגבי בתי‬
‫נצחי לעולם‪ ,‬״מקדש אדנ‪-‬י כוננו ידיד״‪.‬‬
‫לעיל ע׳ קמב יאילד‪ ,‬שזהו הטעם שיש ענין‬ ‫וראה‬ ‫‪(72‬‬

‫ראה רמב׳ם הל׳ יסודי התורה רפ״ב‪.‬‬ ‫‪(75‬‬ ‫הנצחיות במעשה ידי משה )משכן( ובמעשה ידי דו ד )מקדש(‪.‬‬
‫ראה לקו״ש ח״ט ע׳ ‪ 73‬ואילך‪ .‬ושיג‪.‬‬ ‫‪(76‬‬ ‫ב‬ ‫פסחים פח‪ ,‬ב‪ .‬קדושין כג‪,‬‬ ‫‪(73‬‬
‫ע״פ תהלים קכז‪ ,‬א )הובא מח״א וזח׳׳ג שם(‪.‬‬ ‫‪(77‬‬ ‫ראה בארוכה המשך תרס״ו ע׳ שבו ואילך‪.‬‬ ‫‪(74‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קפו‬
‫שיחה יג‬
‫מקדש אדנ״י כוננו ידיד‬
‫אדםי או שיבנה על ידי הקב״ה עצמו״>)ולכו״ע מדובר‬ ‫עה״פ• ״מקדש אדנ״י כוננו ידיך״ איתא במ ‬ ‫א‪.‬‬
‫בפסוק ע״ד בית הג׳(‪.‬‬ ‫כילתא )והובא ברש״י עה״פ( ״חביב בית המקדש לפני‬
‫ועפ״ז י״ל דזה שרש״י עה״פ הביא את דרשת‬ ‫הקב״ה שכשברא הקב״ה את עולמו לא בראו אלא בידו‬
‫המכילתא הוא משום דאזיל לשיטתו בכ״מ בש״ס״‬ ‫אחת שנאמר^ אף ידי יסדה ארץ וכשבא לבנות בית‬
‫ש״מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה‬ ‫המקדש כביכול בשתי ידיו שנאמר מקדש ה׳ ’ כוננו‬
‫ויבא משמים שנאמר מקדש ה׳ כוננו ידיך״‪.12‬‬ ‫ידיך אימתי תבנהו בשתי י ד י ד ‪ . .‬ה׳ ימלוך לעולם‬
‫ועד״)לע תיד לבא שכל המלוכה שלו‪ .‬רש״יי(‪ .‬והיינו‬
‫אמנם לפי זה יש לתמוה לאידך גיסא — מדוע‬
‫שפירוש ״כוננו ידיך״ הוא כפשוטו‪ , ,‬שהמקדש הוא‬
‫לש״ס( בנוגע למקדש הג׳‪,‬‬ ‫רש״י )בפירושו‬ ‫כתב‬
‫מעשה ידי הקב״ה‪.‬‬
‫ד״מקדש מעשה ידי צדיקים הוא״ — היפך שיטתו‬
‫)הנ״ל( בכ״מ שמקדש דלעתיד ״יגלה ויבא משמים״‪.‬‬ ‫אבל בגמ׳״ איתא ״גדולים מעשה צדיקים יותר‬
‫ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב‬
‫ולכן נראה יותר לפרש‪ ,‬שהפלוגתא היא — באיזה‬
‫אף ידי יסדה ארץ )חדא יד‪ .‬רש״י( וימיני טפחה שמים‬
‫מקדש מדובר בפסוק ״מקדש אדנ״י כוננו ידיך״ ” ‪ :‬לה‪-‬‬
‫ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך‬
‫מכילתא )ורש״י עה״ת( קאי על מקדש השלישי‪ ,‬ולכן‬
‫פעלת ה׳ מקדש אדנ״י כוננו ידיך״ ’‪ ,‬ופרש״י ״מקדש‬
‫פי׳ ״כוננו ידיך״ שהמקדש הוא מעשה ידיו של הקב״ה;‬
‫מעשה ידי צדיקים הוא״ ]ואף שבכתוב נאמר ״מקדש‬
‫משא״ב להגמ׳ קאי במקדש הא׳ )והב׳( שלכו״ע הם‬
‫אדנ״י כוננו ידיך״ — הרי מעשה ידי צדיקים ״קרוץ ‪. .‬‬
‫מעשה ידי אדם ”‪.‬‬
‫מעשה ידיו של הקב״ה״ץ‪.‬‬
‫וצריך להבין מהו יסוד וטעם פלוגתתם‪ ,‬אם‬
‫ולכאורה יש מקום לומר‪ ,‬שפלוגתת הגמ׳ וה ‬
‫בשירת הים מדובר ע״ד מקדש הא׳)והב׳( או במקדש‬
‫מכילתא )אי ״מקדש אדנ״י כוננו ידיך״ הוא מעשה ידי‬
‫השלישי דלעתיד?‬
‫הקב״ה )ממש( או מעשה ידי צדיקים( תלוי׳ בפלוגתא‬
‫והנה גם במפרשי התורה על אתר מצינו שתי‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הידועה אי בית המקדש השלישי יבנה על ידי בני‬
‫שיטות בפירוש מקראות אלה‪ ,‬דלכמה מפרשים״ קאי‬
‫על המשכן והמקדש הא׳ שנבנה על ידי דוד )ושלמה(‪,‬‬ ‫בשלח טו‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ומש״נ ע״ז ״מקדש אדנ״י כוננו ידיך״ הוא כאמרו ״ככל‬ ‫ישעי׳ מח‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫המשכן‬ ‫״והקמות את‬ ‫אותך״״‪:‬‬ ‫מראה‬ ‫אני‬ ‫אשר‬ ‫כן הוא במכילתא‪ ,‬זח״ג שבהערה ‪ 10‬ובכו״ב מקומות‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫ובכתוב )וכן הועתק בגמ׳ דלהלן( ״אדנ״י״‪ .‬ולהעיח ממדחש לקח טוב‬
‫עה״פ‪.‬‬
‫במכילתא הובא שם משל ללסטים כו׳)כדל ק מן סוף ס״ב(‪,‬‬ ‫‪(1‬‬
‫רמב״ם הל׳ מלכים רפי״א ובסופו‪ .‬והוא ע״פ ירושלמי‬ ‫‪(9‬‬ ‫ומסיים »ואח״כ נתודעה מלכותו לעולם לכך נאמר מקדש ה׳ כוננו‬
‫מגילה פ״א הי״א‪ .‬ויק״ר פ״ט‪ ,‬ו‪ .‬וראה גם ירושלמי פסחים פ״ט ה״א‬ ‫ידיך ה׳ ימלוך לעולם ועד״)ולכ מ ה גי׳ ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״ היא‬
‫)תוספתא פסחים פ״ח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫התחלת המאמר שלאח״ז(‪ .‬ולכאורה במקום תוכן זה מסיים רש״י‬
‫ראה זח״א כח‪ ,‬א‪ .‬ח״ב נט‪ ,‬סע״א‪ .‬קח‪ ,‬סע״א‪ .‬ח״ג רכא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫״ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה׳ ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא‬
‫יל״ש תהלים רמז תתמח בסופו‪ .‬וראה תנחומא )באבער( בראשית יז‬ ‫שכל המלוכה שלו״‪ ,‬כבפנים‪ .‬אבל ראה לקמן בפנים סעיף ג‪.‬‬
‫)בסופו(‪.‬‬ ‫כ״ה בדפוסי רש״י שלפנינו‪ .‬ובא׳ מכת״י רש״י )שתח״י(‪.‬‬ ‫י(‬
‫סוכה מא‪ ,‬סע״א )הובא בתוס׳ שם(‪ .‬ר״ה ל‪ ,‬סע״א‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫בדפוס ראשון ושני וכת״י רש״י)שתח״י( סיום פרש״י הוא ״בזמן‬
‫ל׳ רש״י סוכה שם‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬ ‫שה־ ימלוך לעולם ועד״‪ ,‬ואח״כ מפרש רש״י תיבת ״ועד״ — ״לשון‬
‫ראה מרכבת המשנה למכילתא‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫עולמית כר״‪ .‬ובדפוס ראשון איתא בסוף ד״ה זה )ועד( ״קמוצה היא‬
‫וראה גו״א לפרש״י שם בסופו‪ .‬וראה בכל הנ״ל בביאור‬ ‫‪( 14‬‬ ‫הוא לעתיד לבא שהמלוכה שלו היא לעולם״‪ .‬ולכאורה ט״ס שם‪.‬‬
‫הרי״ם פערלא לסהמ״צ לרס״ג עשין יג )קיג‪ ,‬א ואילך(‪.‬‬ ‫כתובות ה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫ראה ראב״ע שם עה״פ ובפסוק יח‪ ,‬כלי יקר וספורנו שם‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬ ‫ראה בארוכה לקו״ת נשא כא‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫וכ״ה במדרש לקח טוב שם‪.‬‬ ‫ראה רש״י כתובות שם ד׳׳ה הכי קאמר‪ .‬שטמ״ק לכתובות‬ ‫‪(8‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬ט — הובא בספורנו שם‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫שם בפירוש השני‪.‬‬
‫קפז‬ ‫שיחה יג‪ :‬מקדש אדנ״י כוננו ידיד‬
‫התכוונו ישראל שזה יהי׳ במקדש סתם )הראשון(‪,‬‬ ‫כמשפטו אשר הראת בהר״ ”‪ ,‬ש״הקב״ה הראהי■ למשה‬
‫שהקב״ה יבנה את המקדש הזה בשתי ידיו ויקויים אז‬ ‫תבנית כל המשכן בנוי״ ’*‪ ,‬ו״כן דוד אמר הכל בכתב‬
‫״ה׳ ימלוך לעולם ועד״‪ .‬כמבואר בכ״מ “‪ ,‬שאלמלא‬ ‫מיד ה׳ עלי השכיל״״^‪ ,‬ולפיכך נקרא ע״ש הקב״ה‪:‬‬
‫חטאו היו ישראל נכנסים לא״י באופן של גאולה‬ ‫אמנם לפר ש״י)ו עוד( קאי על המקדש שיבנה לעת״ל‪,‬‬
‫שלימה ונצחית שאין אחרי׳ גלות^נ‪.‬‬ ‫כנ״ל‪.‬‬
‫ובזה מובן בפשטות טעם השינוי בין רש״י וה ‬ ‫ולכאורה יש לדייק בזה‪ :‬שיטתו וענינו של פרש״י‬
‫מאריך במשל )כנ״ל( ״אימתי‬ ‫מכילתא‪ :‬במכילתא‬ ‫עה״ת הוא לפרש פשוטו של מקרא‪ ,‬ובפשטות הרי‬
‫תבנהו בשתי ידיך‪ ,‬משל ללסטים שנכנסו לפלטרין של‬ ‫כתוב זה בא בהמשך להתחלתו ״תביאמו ותטעמו בהר‬
‫מלך בזזו נכסיו והרגו כו׳ והחריבו כו׳ )שכ״ז הי׳‬ ‫נחלתך מכון לשבתך פעלת ה׳״‪ ,‬דהיינו הכניסה לארץ‬
‫במשך זמן רב ו(לאחר זמן ישב המלך עמהם לדין תפס‬ ‫ובנין המקדש הא׳ — ומדוע מחלק רש״י את הכתוב‬
‫מהם הרג כו׳ וישב בפלטרין שלו ואח״כ נתודעה‬ ‫לשנים‪ ,‬וזמן כל הגליות מפריד ביניהם‪ ,‬ואח״כ בא סוף‬
‫מלכותו לעולם״ — דהיינו שהמדובר הוא במקדש‬ ‫הכתוב ע״ד המקדש דלעתיד ]ובלאה״כ לכאורה פירוש‬
‫שיבנה לעתיד‪ ,‬זמן רב לאחרי שיחרב המקדש )הא׳‬ ‫זה הוא רחוק יותר מפשש״מ‪ ,‬מהפירוש דמ״ש ״כוננו‬
‫והב׳(; משא״כ רש״י לא הביא אריכות זו‪ ,‬כי לפרש״י‬ ‫ידיך״ קאי על המקדש סתם )הראשון()שנבנה על ידי‬
‫כוונת ישראל ” היתה שהמקדש שיבנה תיכף בכני ‬ ‫בנ״א ונק׳ ״כוננו ידיך״ מפני ש״הכל בכתב מיד ה׳ עלי‬
‫סתם לארץ יהי׳ נבנה ב״ שתי ידיו״ של הקב״ה‪.‬‬ ‫השכיל״([‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬לפי המכילתא סיום הכתוב ״מקדש אדנ״י‬ ‫וגם מצד הסברא אינו מובן — איך מתאים‬
‫כוננו ידיך״ לא קאי על המקדש שמדובר אודותו בחלק‬ ‫שב)אמצע( שירה והודי׳ על הנסים דקי״ס‪ ,‬יזכירו בנ״י‬
‫הראשון של הכתוב ״מכון לשבתך פעלת ה׳״ ]שב ‬ ‫ע״ד ביהמ״ק דלעתיד‪ ,‬שזה מדגיש שהמקדש שיבנה‬
‫פשטות אמרוהו בנ״י בשייכות למקדש הא׳ שנבנה‬ ‫כשיכנסו לארץ אז עתיד ליחרב ‘^ ]ובמודגש בלשון‬
‫כאשר ״תביאמו ותטעמו בהר נחלתך״; ולהעיר שזה‬ ‫ידיך‪ ,‬משל‬ ‫בשתי‬ ‫תבנהו‬ ‫כאן ״אימתי‬ ‫המכילתא‬
‫ש״כסא של מטה הוא מכוון כנגד כסא של מעלה״ —‬ ‫ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך בזזו נכסיו והרגו‬
‫שזהו הפירוש ב״מכון לשבתך פעלת ה׳״)כמ״ש במ ‬ ‫כו׳ והחריבו כו׳ לאחר זמן ישב המלך עמהם לדין תפס‬
‫כילתא ”( — הוא בכל המקדשות‪ ,‬גם במקדש הא׳‬ ‫מהם הרג כו׳ וישב בפלטרין שלו ואח״כ נתודעה‬
‫והב׳[‪ :‬משא״כ לפרש״י‪ ,‬לא התכוונו ישראל למקדש‬ ‫מלכותו לעולם״[ — שע״י הוספה זו עירבו עניני פור ‬
‫אחר‪ ,‬אלא לאותו המקדש שבתחילת הכתוב ]אלא שב ‬ ‫ענות ל)תוך( השירה ”!‬
‫פועל גרם החטא ולא נתקיים זה‪ ,‬ולא יהי׳ עד לעתיד‬
‫ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫לבא‪ ,‬כפרש״י[‪.‬‬
‫מה שפרש״י ״ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה׳‬
‫נמצינו למדים‪ ,‬ששלש שיטות יש בפירוש ״מקדש‬
‫ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא שכל המלוכה שלו״‪ ,‬אין‬
‫אדנ״י כוננו ידיך״‪ :‬להמכילתא קאי על המקדש דל‪-‬‬
‫הפירוש בזה שזו היתה כוונת משה ובני ישראל‬
‫עתיד‪ ,‬שיבנה )זמן רב( לאחרי שיחרבו המקדשות‬
‫באמרם שירה זו‪ ,‬להזכיר ע״ד בנין המקדש לעתיד‬
‫הראשונים‪ :‬להגמ׳ קאי על מקדש רא שון)ו שני ”(‪ ,‬שהם‬
‫לבא )לאחרי זמנו דרש״י( — אלא זוהי הסברתו של‬
‫מעשה ידיהם של צדיקים‪ :‬ואילו לפרש״י ”‪ ,‬אף שקאי‬
‫רש״י‪ ,‬שבפועל יהי׳ זה לעת״ל‪ ,‬אבל באמרם השירה‬
‫על המקדש שנבנה אז בכניסתם לארץ‪ ,‬מ״מ הכוונה‬
‫שהקב״ה יבנהו בשתי ידיו ״ואמתי)בא בפועל( כו״׳‪,‬‬
‫שם כו‪ ,‬ל — הובא בכלי יקר שם‪.‬‬ ‫‪( 17‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שג׳ שיטות אלו תלויות בשלשת‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ועפ״ז יובן דיוק הכתוב ״כוננו״ ולא ״בנאו״ וכיו״ב‪ .‬ובפרט‬ ‫‪( 18‬‬
‫האופנים בלימוד ודרשת לשונה של שירה‪:‬‬ ‫שרש״י עצמו כאן ממשיך ״ואימתי יבנה״ )ועד״ז במכילתא(‪.‬‬
‫כלי יקר שם‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬
‫דה״א כח‪ ,‬יט‪ .‬ספורנו שם‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬
‫זח״ג שבהערה ‪ . 10‬וראה גם עירובין נד‪ ,‬א‪ .‬שמו״ר רפל״ב‪.‬‬ ‫‪( 23‬‬ ‫להעיר מפרש״י שמות ג‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪( 21‬‬
‫וראה אלשיר שם‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬ ‫מפורש‬ ‫ותטעמו״‬ ‫״תביאמו‬ ‫הכתוב‬ ‫תחלת‬ ‫שעל‬ ‫אף‬ ‫‪( 22‬‬
‫שהיא דוקא פשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫‪( 25‬‬ ‫במכילתא ״נתנבאו אבות ולא ידעו מה נתנבאו תביאנו ותטענו אין‬
‫הובא גם בפרש״י עה״פ‪.‬‬ ‫‪(26‬‬ ‫כתיב כאן אלא תביאמו ותטעמו אמרו הבנים נכנסין ולא האבות״ —‬
‫כ״ה בגו״א לפרש״י שם‪ ,‬שלהגמ׳ קאי גם על מקדש הב׳‪.‬‬ ‫‪(27‬‬ ‫הרי זהו רמז ודיוק בתיבות שאמרו בלאה״ב‪ ,‬אבל בנדו״ד נמצא‬
‫וראה גם זח״ג שם‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬ ‫שאמרו ‪..‬מקדש אדנ״י כוננו ידיך״ בנוגע למקדש דלעתיד‪.‬‬
‫עניני בית הגחירה‬ ‫קפח‬
‫זה בכניסתם לארץ בפעם הא׳‪ ,‬ואימתי יקויים —‬ ‫לפי כמה פשטנים ”‪ ,‬דרך הכתובים במשל ושיר‬
‫״לעתיד לבא״[‪.‬‬ ‫וכיו״ב לכפול הענין במלות שונות‪ ,‬ליופי המליצה‬
‫ויש לבאר בעומק יותר תוכן החילוק ביו ג׳‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בלבד; לאידך‪ ,‬בלימוד ‪ ry‬הדרש — דורשים כל עניז‬
‫שבשירת הים‬ ‫הטעם‬ ‫ביאור‬ ‫ובהקדם‬ ‫הפירושים‪,‬‬ ‫שבשירה לענין בפ״ע‪.‬‬
‫)שתוכנה ההודאה על נס דקריעת ים סוף והריגת‬ ‫ויש לומר‪ ,‬ששיטת רש״י בפירושו על התורה היא‬
‫המצרים( נזכר בכלל ״בית המקדש״ ומעלתו)״מכון גו׳‬ ‫שיטה ג׳‪ ,‬ממוצעת ביניהם‪ :‬גם בשירה ס״ל לרש״י שלא‬
‫מקדש גו׳״( — דלכאורה מאי בעי הכא?‬ ‫קיימת הכפלה סתם‪ ,‬כי אם כאשר נוסף פרט ועניו‬
‫זה שנזכר בשירה ע״ד הכניסה לארץ — ״תביאמו‬ ‫חדש ]וכמ״ש רש״י)ישס״י בנוגע לשירת הים ״כי גאה‬
‫ותטעמו בהר נחלתך״■ — מובן‪ ,‬כי זהו ההמשך וה־‬ ‫גאה ‪ , .‬בא הכפל לומר ‪ . .‬וכן כל השירה תמצא‬
‫שלימות דגאולת מצרים‪ ,‬כמ״שי־ג ״אעלה אתכם מעני‬ ‫כפולה״‪ ,‬ורש״י מפרש בהכתובים טעם לכפל העניו■ ’[;‬
‫מצרים אל ארץ הכנעני גו״׳ “ )וכאמרם לפני זה בה־‬ ‫אבל לאידך‪ ,‬ההוספה אינה בעניו חדש )לגמרי(‪ ,‬אלא‬
‫שירה עצמה “ — ״נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת‬ ‫פרט נוסף באותו ענין ]ע״ד ״ועל “ השנות החלום אל‬
‫בעזך אל נוה קדשך״ “(‪ :‬וכיון שקי״ס הוא הגמר וה ‬ ‫פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר‬
‫סיום דיציאת מצרים )שהרי רק אז בטל כל הפחד מה־‬ ‫האלקים לעשותו״ — שהכפל מוסיף תוקף וזריזות‬
‫מצריים(‪ ,‬לכן כללו בשירת הים‪ ,‬שמעתה שנגמרה‬ ‫בעניו זה עצמו[‪.‬‬
‫יציאת מצרים הרי הם מוכנים לתכליתה של יצי״מ —‬ ‫וכן הוא בכתוב דידו — שיש בו כפל לשון‪ ,‬״מכון‬
‫״תביאמו ותטעמו בהר נחלתך״‪.‬‬ ‫לשבתך פעלת ה׳‪ ,‬מקדש אדנ״י כוננו ידיך״; וכוונת‬
‫שאץ זו רק בקשה על להבא‬ ‫ויש להוסיף‪,‬‬ ‫הכפל יש לפרש בג׳ אופנים; )א( שזהו כפל גמור‪ ,‬רק‬
‫)שהקב״ה יסיים את העניו דיצי״מ עד לתכליתו שהיא‬ ‫ליופי המליצה‪) ,‬ב( שזה מוסיף עניו חדש לגמרי‪) ,‬ג(‬
‫הכניסה לארץ(‪ ,‬אלא שגם זה הוא חלק מההודי׳ על‬ ‫זהו פרט נוסף באותו עניו‪.‬‬
‫העבר‪ ,‬הנסים דקי״ס — כי הנסים דקי״ס‪ ,‬מלבד‬ ‫וזהו ההבדל ביו ג׳ שיטות הנ״ל‪:‬‬
‫פעולתם על המצרים )ועד להשמידם שלא נשאר בהם‬ ‫במכילתא — בו דרשו רבותינו — דריש את‬
‫עד אחד(‪ ,‬הועילו גם כן שבנ״י יוכלו ליכנס לארץ‬
‫הכפל ״מקדש אדנ״י כוננו ידיך״ בעניו חדש )שלא‬
‫בקלות‪ ,‬וכאמרם בהשירה*’ ״אז נבהלו אלופי אדום גו׳‬
‫‪ -‬המקדש דלעתיד שיבנה‬ ‫אודותו לפנ״ז(‬ ‫דובר‬
‫נמוגו כל יושבי כנען״‪ ,‬וזוהי כוונתם באמרם ” ״תפול‬
‫לאחרי שיחרב הראשון והשני‪:‬‬
‫עליהם אימתה ופחד גו׳ עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור‬
‫פירוש הגמ׳ דקאי על בניו המקדש הראשון‬
‫עם זו קנית״‪ ,‬כפרש״י ״אימה על הרחוקים ופחד על‬
‫)והשני( על ידי צדיקים — מתאים להשיטות שהכפל‬
‫הקרובים״‪ ,‬שפחד זה נשאר עליהם עד שעברו את‬
‫כוונת הכתוב‬ ‫ליופי המליצה‪ ,‬ועפ״ז‬ ‫בכתוב הוא‬
‫הירדן )וכמו שהביא רש״י ע״ז הכתוב דיהושעי״■ ״כי‬
‫ב״מקדש אדנ״י כוננו ידיך׳ היא כמו בהתחלת הכתוב‬
‫שמענו את אשר הוביש וגו׳״(; ולכו אמרו ״תביאמו‬
‫ותטעמו גו׳״‪ ,‬כי גם אופן הכניסה לארץ הי׳ קשור עם‬ ‫״מכון לשבתך פעלת ה׳״ ”‪:‬‬
‫הנסים דקי״ם כנ״ל‪.‬‬ ‫ולפרש״י‪ ,‬כפל זה בא להוסיף פרט נוסף במקדש‬

‫זה שיבנה בכניסתם לארץ‪ ,‬דנוסף על כך שהקב״ה פעל‬
‫אבל אינו מובן — מה עניו בנין ביהמ״ק לכאן?‬
‫״מכון לשבתו״ למעלה‪ ,‬הנה עוד זאת שיבנה את‬
‫המקדש דלמטה בשתי ידיו ]אלא שבפועל לא נתקיים‬
‫שמות ג‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬

‫וראה גם שם‪ ,‬ח‪ .‬וארא ו‪ ,‬ו־ח‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 35‬‬
‫טו‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬ ‫ראה ראב״ע עה״פ‪ .‬אברבנאל שם טו‪ ,‬ב )ועוד שם(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬
‫ראה רשב״ם שם‪ .‬אבל בראב״ע שם הוא הר סיני‪ .‬ובתיב״ע‬ ‫‪( 37‬‬
‫טו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪{ 30‬‬
‫טור בית מקדשך‪ .‬ועד״ז ברמב״ן ״ונוה קדשך הוא בית המקדש״‪.‬‬ ‫ראה לדוגמא גם רש״י שם‪ ,‬ג ד״ה ה׳ שמו‪ .‬שם‪ ,‬ו ד״ה‬ ‫‪( 31‬‬
‫וכ״ה במכילתא עד‪,‬״פ‪.‬‬ ‫ימינך הי‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫טו‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪( 38‬‬ ‫מקץ מא‪ ,‬לב‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫טו‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫להעיר שבכתובות שם הובאו ב׳ הפרטים — ״מכו?‬ ‫‪03‬‬
‫ב‪ ,‬י‪.‬‬ ‫‪(40‬‬ ‫לשבתך פעלת ה׳ מקדש אדנ״י כוננו ידיר״‪.‬‬
‫קפט‬ ‫שיחה יג‪ :‬מקדש אדנ״י פמנו ידיד‬
‫והמקדש שנבנה בשתי ידיו‪ :‬ב״העולם״ מצ״ע לא‬ ‫]בדוחק י״ל‪ ,‬כי בנין ביהמ״ק מורה על גמר‬
‫ניכרת בגלוי )כ״כ( אמיתית מציאותו‪ ,‬היינו זה שלא‬ ‫הכניסה לארץ‪ ,‬וכפי שהי׳ בפועל שלא נכבשה כל‬
‫נמצא אלא מאמיתת המצאוי״‪ ,‬משום שנברא ״ביד‬ ‫הארץ עד ימי דוד‪ ,‬וגם בתוכן הענין‪ ,‬מפורש בקרא כי‬
‫אחת״‪ :‬משא״כ בביהמ״ק ששם שורה שכינתו והיו‬ ‫בנין ביהמ״ק בא לאחרי המנוחה מן האויבים מסביב״־‪.‬‬
‫נעשים בו בגילוי עשרה נסיפי•׳‪ ,‬באופן שהגבלות טבע‬ ‫אבל מלשון הכתובים כאן משמע‪ ,‬שהענין דביהמ״ק בא‬
‫העולם נתבטלו כו׳ — משום שנבנה בשתי ידים‪,‬‬ ‫כאן לא כחלק וסיום של כיבוש וכניסה לארץ‪ ,‬אלא‬
‫היו קוראים את השם‬ ‫דוקא בביהמ״ק‬ ‫ולכן‬ ‫כענין ושבח בפני עצמו[‪.‬‬
‫ככתבו״’‪.‬‬ ‫ועוד‪ :‬למאי נפק״מ כאן פרט זה שהמקדש נבנה‬
‫והנה ענין זה הוא בכל בתי המקדש‪ ,‬גם ביהמ״ק‬ ‫ב״ידיד״?‬
‫הא׳‪ ,‬ובהתאם לזה הוא פירוש הש״ס שפסוק זה קאי על‬ ‫וי״ל הביאור בזה‪:‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫המקדשות שהיו מעשה ידי אדם‪.‬‬
‫בסיום השירה )בפסוק שלאח״ז( נאמר ״ה׳ ימלוך‬
‫אמנם לפי פירוש המכילתא ורש״י‪ ,‬שפסוק זה וש ‬ ‫לעולם ועד״‪ ,‬ומבאר הרמב״ן‪ ,‬״יאמר כי הראה עתה כי‬
‫הם ענין אחד‪ ,‬אין‬ ‫לאחריו )ה׳ ימלוך לעולם ועד(‬ ‫הוא מלך ושלטון על הכל שהושיע את עבדיו ואבד את‬
‫לפרש ש״מקדש אדנ״י כוננו ידיך״ קאי על מקדש הא׳‪,‬‬ ‫מורדיו כן יהי הרצון מלפניו עשות בכל הדורות‬
‫כי בו לא היתה מלכותו של הקב״ה בשלימות‪ ,‬שהרי‬ ‫לעולם״‪ .‬והיינו שתוכן ענין השירה הוא לא רק שבח‬
‫נחרב‪ ,‬ולכן מפרשים שסיום השירה‪ ,‬היינו שלימות‬ ‫והודאה על עצם הנסים והנפלאות שעשה הקב״ה‬
‫מלכותו של הקב״ה‪ ,‬הוא ביהמ״ק דלעתיד‪.‬‬ ‫באיבוד מצרים כו׳‪ ,‬כ״א )בעיקר( שבח על זה שע״י‬
‫אלא שבזה ישנו חילוק בין המכילתא ופרש״י —‬ ‫קי״ס נתגלתה מלכותו ושליטתו של הקב״ה‪ ,‬הן בעצם‬
‫שתלוי בכוונה הכללית של שירת הים‪:‬‬ ‫איבוד פרעה ומצרים‪ ,‬והן באופניו‪ ,‬שהקב״ה שידד‬
‫מערכות הטבע‪ ,‬והכל בשביל הצלת וגאולת ישראל‪.‬‬
‫שירת הים היא שירה הראשונה■ ’ שנזכרה בפירוש‬
‫והנה תכלית השלימות בהתגלות מלכותו של‬
‫ברש״י — ב״וגו״׳(‪ .‬ועפ״ז מובן ש״העולם״ שברש״י)ומכילתא( קאי‬ ‫הקב״ה בפועל היתה בקיום הציווי ועשו לי מקדש‬
‫רק על הארץ• ומובן בפשטות — כי כאן המדובר במקדש שהי׳‬ ‫ושכנתי׳^‪ ,‬בבנין בית המקדש‪ ,‬שירד לשכון בארץנ•־‪,‬‬
‫בארץ ]ןמעצמו מובן שישנו עילוי במקדש שנבנה בשתי ידיו גם‬ ‫ולכן בבנין ביהמ״ק הראשון היתה גאולת ישראל בש־‬
‫לגבי שמים שנבראו רק בימינו של הקב״ה‪ ,‬אלא דכאן אין מדובר‬
‫לימותה מכל האויבים שמסביב‪ ,‬שלא הי׳ עוד שלטון‬
‫בזה(‪.‬‬
‫לאוה״ע בארץ״‪.‬‬
‫ואין לחדש מחלוקת בין רש״י והש״ס )כתובות שם(‪ :‬״גדולים‬
‫מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ‬ ‫וזהו גם תוכן ענין בנין המקדש בשתי ידיו‪ :‬החי ‬
‫כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים״‪ .‬ושאני פרש״י בתהלים‬ ‫לוק בפשטות בין מעשה הנעשה ביד אחד למעשה‬
‫)עח‪ ,‬סט( דמפורש בקרא שהמקדש הוא ״כמו רמים״ ולא ״חביב״‬ ‫הנעשה בשתי ידים הוא״‪ ,‬שמעשה בשתי ידים היינו‬
‫מהם‪ .‬וראה תוד״ה דאילו כתובות שם‪.‬‬
‫שהעושה עסוק רק בזה‪ ,‬משא״ב מעשה ביד אחת הרי‬
‫בארוכה לקו״ת נשא שם‪.‬‬
‫בשעת מעשה יכול להתעסק בענין שונה לגמרי‪ ,‬וכה־‬
‫בפרש״י בראשית )א‪ ,‬כז( ״שהכל נברא במאמר והוא‬ ‫‪(47‬‬
‫)האדם( נברא בידים״‪ .‬אבל שם אין ההדגשה שנברא בשחי ידים‬
‫דוגמא הנ״ל בזמן בריאת הארץ בשמאל ברא שמים‬
‫)כהמקדש(‪ ,‬ואדרבא מביא הכתוב ״כפכה״ לשון יחיד‪ ,‬אלא שנברא‬ ‫בימין‪.‬‬
‫בידים ולא במאמר )ראה מפרשי רש״י שם‪ .‬ובדפוס שני דרש״י שם‬
‫וזהו תוכן החילוק בין העולם״ שנברא ביד אחת״‬
‫״והוא ביד״(‪ .‬ולהעיר שבמדרש תהלים )קלט‪ ,‬ה(‪ ,‬אבות דר״נ)ספ״א(‬
‫מכאן לאדם ולבית המקדש שנבראו בשחי ידים‪ .‬וראה פדר״א ספ׳׳כ‬
‫וברד״ל שם אות מג‪.‬‬
‫ל׳ הרמב״ם ריש הל׳ יסודי התורה‪.‬‬ ‫‪(48‬‬ ‫ראה ש״ב ז‪ ,‬א־ג‪ .‬ועוד‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״ב‪.‬‬ ‫‪(41‬‬
‫אבות פ״ה מ׳׳ד‪.‬‬ ‫מ‪(4‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(42‬‬
‫פרש׳׳י יתרו כ‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪( 50‬‬ ‫ראה רד״ה באתי לגני השי״ת‪.‬‬ ‫‪(43‬‬
‫ראה שמו״ר פכ״ג‪ ,‬ד‪ :‬מיום שברא הקב״ה את העולם ועד‬ ‫‪( 51‬‬ ‫ראה ראב״ע עה״פ טו‪ ,‬יח‪ .‬ובכו״כ מפרשי התורה‪.‬‬ ‫‪( 44‬‬
‫וראה לקו״ת נשא שבהערה ‪.7‬‬ ‫‪(45‬‬
‫•( במכילתא שם לפנ‪-‬ז‪,.‬שכשברא הקב״ה את העולם לא בראו‬ ‫כ״ה בפרש״י‪ ,‬ועד״ז במכילתא )ויל״ש( ״שכשברא הקב״ה‬ ‫‪(46‬‬
‫אלא במאמר שנאמד בדבר ה־ שמים נעשו״‪ ,‬כי פי׳ ״עולם״ בכ״מ‬ ‫את עולמו״‪ ,‬והובאה רק התחלת הכתוב ״אף ידי יסדה ארץ״‪ ,‬ולא‬
‫הוא בהתאם לענינו‪.‬‬ ‫ההמשך ״וימיני טפחה שמים״)ולא נרמז אפילו — לא במכילתא ולא‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קצ‬
‫נתודעה מלכותו בעולם״‪ ,‬ולשונו של רש״י ״שכל המל ‬ ‫בתורה‪ .‬ועפ״ז מובן שביו עשר השירות שהובאו במ ‬
‫כות שלו״‪:‬‬ ‫כילתא״‪ ,-‬הרי היא שירה כללית ביותר‪ ,‬הפתיחה לכל‬
‫השירותי■־‪ ,‬וי״ל שזהו שלמדו במכילתא*־ ״אז שר משה‬
‫בגילוי מלכותו של הקב״ה ישנם שני ענינים׳■־‪:‬‬
‫לא כתיב כאן אלא אז ישיר משה נמצינו למדין תחיית‬
‫א( איבוד המורדים ומנגדים למלכותו ית׳*־‪ ,‬וכ ‬ ‫המתים מן התורה״‪ ,‬שהכוונה בזה)היא גם( שבשירה זו‬
‫מובא בהמשך באתי לגני השי״ת‪ ,‬המאמר שניתן ע״י‬ ‫נכלל כל המשך השירות על גאולת ישראל עד להשי־‬
‫כ״ק מו״ח אדמו״ר ללמדו ביום ההסתלקות‪-‬הילולא‬ ‫רה דלעת״ל‪ .‬כי כמו שגאולת מצרים היתה התחלה‬
‫שלד־‪ ,‬שביטול ואיבוד המנגד נוגע לשלימות המל ‬ ‫ופתיחה לכל הגאולות עד לגאולה העתידה־־‪ ,‬עד״ז‬
‫כות׳ ולכן בשביל נצחון המנגד מבזבז המלך כל אוצ ‬ ‫שירת הים על גאולת ישראל ומלכותו של הקב״ה בעת‬
‫רותיו ואוצרות שאצרו אבותיו “; וכ״ה במלכותו של‬ ‫קי״ס‪ ,‬כוללת כל הגאולות וגילוי מלכותו של הקב״ה‬
‫הקב״ה‪ ,‬כמ״ש “ מוציא רוח מאוצרותיו שהכה בכורי‬ ‫עד סוף כל הדורות‪ ,‬והוא בביהמ״ק דלעתיד ד״ה׳‬
‫מצרים‪ ,‬דמצרים הם המצרים וגבולים ובכורי מצרים‬ ‫ימלוך לעולם ועד״‪.‬‬
‫הם תוקף ועוצם הקליפה‪ ,‬ובשביל זה מוציא רוח‬
‫ולכן הובא במכילתא המשל ללסטים שנכנסו‬
‫מאוצרותיו “‪.‬‬
‫לפלטרין של מלך בזזו כר והחריבו פלטרין של מלך‬
‫ב( בזה שיכירו וידעו כל יושבי תכל כי לך תכרע‬ ‫לאחר זמן ישב המלך וכר וישב בפלטרין שלו ואח״ב‬
‫כל ברך‪ ,‬וכולם מקבלים את עול מלכותו ית׳‪ ,‬וכמו‬ ‫שלימות‬ ‫הדגשת‬ ‫‪ -‬כי‬ ‫לעולם‬ ‫מלכותו‬ ‫נתודעה‬
‫שיהי׳ לעת״ל ש״אז אהפוך אל עמים שפה ברורה‬ ‫מלכותו של הקב״ה שבביהמ״ק דלעתיד היא בזה‬
‫לקרוא כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד״ “‪.‬‬ ‫שבאה אחרי חורבן ביהמ״ק שלפנ״ז‪.‬‬
‫ויש לומר שזהו החילוק בין המכילתא ופרש״י‪:‬‬ ‫אמנם לפרש״י בפשש״מ‪ ,‬תוכן ענין השירה הוא‬
‫במכילתא ההדגשה ד״נתודעה מלכותו בעולם״‬ ‫— שירה דיצי״מ‪ ,‬מלכותו של הקב״ה שבאה לידי גילוי‬
‫היא )בעיקר( באיבוד המנגד‪ ,‬וכמובן מהמשל ״לאחר‬ ‫בנסים ונפלאות שעל הים ובגאולת בנ״י מפרעה‬
‫זמן ישב המלך עליהם בדין תפס מהם הרג מהם צלב‬ ‫ומצריםיי־‪ ,‬אלא דשלימות מלכותו זו של הקב״ה‪ ,‬היינו‬
‫מהם וישב בפלטרין שלו ואח״כ נתודעה מלכותו‬ ‫המלכות של הקב״ה שבגאולת בנ״י ממצרים‪ ,‬הרי היא‬
‫בעולם״;‬ ‫בביאה לארץ‪ ,‬ובבנין ביהמ״ק על ידי הקב״ה‪ ,‬שתהי׳‬
‫״כל המלכות שלו״‪ ,‬והיינו בתוכן הענין דבנין ביהמ״ק‬
‫ואילו לפרש״י עיקר הענין הוא לא באיבוד המנגד‬
‫בשתי ידיו‪.‬‬
‫אלא בזה ש״כל המלוכה שלו״‪ ,‬וכמ״ש רש״י בפירוש‬
‫״ה׳ אלקינו ה׳ אחד״ “ — ״ה׳ שהוא אלוקינו עתה ולא‬ ‫ויש לפרש החילוק בין לשון המכילתא ״ואח״כ‬ ‫ז‪.‬‬
‫אלקי האומות ‪ . .‬הוא עתיד להיות ה׳ אחד שנאמר כי‬
‫אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳‬
‫שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדס שאמר שירה להקב״ה אלא‬
‫ונאמר־•׳ ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד״‪.‬‬
‫ישראל כר‪.‬‬
‫בפי בשלח בריש השירה )טו‪ ,‬א(‪ .‬אף ששירה ראשונה‬ ‫‪( s2‬‬
‫)שבמכילתא שם( ‪,,‬נאמרה במצרים שנאמר השיר יהי׳ לכם כליל‬
‫להעיר מתו״ח בשלח שלב‪ ,‬סע״ב ואילר בפי׳ ״והנצח זו‬ ‫‪( 57‬‬ ‫חתקדש חג״‪,‬‬
‫)בנין( ירושלים״ )ברכות נח‪ ,‬סע״א(‪.‬‬ ‫להעיר מהתחלת לשון המכילתא שם‪ :‬את השירה הזאת‬ ‫‪( 53‬‬
‫ראה רמב״ן עה״פ )יח( כי הוא מלך ושלטון על הכל‬ ‫‪( 58‬‬ ‫וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן כו׳‪ .‬וע״פ המבואר בפנים‬
‫שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו‪ .‬וראה כלי יקר ואוה״ח שם‪.‬‬ ‫יל״פ סגנון הלשון במכילתא שקיים גם להמסקנא‪ ,‬דהרי במכילתא‬
‫ראה תו״ח שם )ושם שלן‪ ,‬סע״א(‪.‬‬ ‫‪( 59‬‬ ‫שם ליתא תירוץ ע ״ז)ו ל כן כמה מפרשים מחקוהו מהמכילתא(‪.‬‬
‫שם פי״א‪.‬‬ ‫‪(60‬‬ ‫שם לפנ״ן ״ד״א״‪,‬‬ ‫‪( 54‬‬
‫תחלים קלה‪ ,‬ז־ח‪.‬‬ ‫‪(61‬‬ ‫ראה ד״ה כימי צאתך תש״ח‪.‬‬ ‫‪( 55‬‬
‫ספי״ז‪.‬‬ ‫‪(62‬‬ ‫רש״י‬ ‫התורה״ כ׳‬ ‫מן‬ ‫רמז לתחיית המתים‬ ‫ד״מכאן‬ ‫‪( 56‬‬
‫צפני׳ ג‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪(63‬‬ ‫מ״מדרשו ארז״ל״‪ ,‬ולאחרי שפי׳ ״זהו ליישב פשוטו״‪ .‬ולהעיר גם‬
‫ואתחנן ו‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(64‬‬ ‫מהשינוי בפרש״י ״רמז לתחה״מ״‪ ,‬ולא כהמכילתא ״נמצינו למדין‬
‫וכרי׳ יד‪ ,‬ט‪,‬‬ ‫‪(65‬‬ ‫תחה״מ מן התורה״‪ .‬ובסנהדרין)צא‪ ,‬ב( ״מכאן לתחה״מ מן התורה״‪.‬‬
‫קצא‬
‫שיחה יד‬
‫הבחירה בירו שלי ם)ובדוד(‬
‫שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה‬ ‫כתב הרמב״ם בפירוש המשנה■‪ :‬״קרא^ את‬ ‫א‪.‬‬
‫אינה בטלה״‪.‬‬ ‫ירושלים נחלה בגלל קביעות קדושתה וקיומה לעולם‪,‬‬
‫ועלי׳ אמר הנביא■ ונחלתו לא יעזוב‪ ,‬לפי שכבר אמר‬
‫גם צ״ע בפירוש הטעם ״לפי שקדושת המקדש‬
‫וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה״‪ ,‬שמזה‬ ‫בתחילת הענין כי ה׳ בחר את ירושלים לשכינתו ובחר‬
‫מובן שאין זו גזירת הכתוב )שכך גזר הקב״ה ש״זאת‬ ‫את ישראל לו יתעלה סגולה‪ ,‬ואמר אח״כ כי ה׳ לא‬
‫מנוחתי עדי עד״‪ ,‬שזהו מקום השכינה לעד ולעולמי‬ ‫יטוש את האומה הזו אשר בחר לנחלתו ולא אותו‬
‫המקום אשר בחרו ‪ . .‬וכבר באר נצחיות קדושתה‬
‫עולמים(‪ ,‬אלא שכך מחוייב ע״פ שכל‪ ,‬דכשם שא״א‬
‫שהשכינה תבטל‪ ,‬כך אי אפשר שתבטל קדושת המקדש‬ ‫ואמר “ זאת מנוחתי עדי עד״ — שמהמשך דבריו מובן‪,‬‬
‫וירושלים )שהיא ״מפני השכינה״(‪ .‬ואינו מובן‪ :‬גם הרי‬ ‫שהנצחיות דירושלים היא בגלל בחירת הקב״ה בה‪.‬‬
‫גם קדושת המשכן שבמדבר היתה מפני השכינה‬ ‫והנה בהנצחיות דירושלים יש ב׳ דינים‪:‬‬
‫ששרתה בו‪ ,‬ומ״מ לא נשארה קדושה במקומות שבהם‬ ‫— ״כיוף שנבנה המקדש‬ ‫א( דין בבנין הבית‬
‫הוקם המשכן‪ ,‬ולא אמרינן דכיון שהקדושה היא ״מפני‬ ‫בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית‬
‫השכינה ושכינה אינה בטילה״ לכן גם קדושת מקום זה‬ ‫לה׳ כר ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים‬
‫אינה בטילה?‬ ‫בלבד ‪ . .‬זאת“ מנוחתי עדי עד״‪ ,‬שלדורי דורות‬
‫בפשטות יש לומר‪ ,‬לפי שבמשכן אין דין קדושת‬ ‫ירושלים היא המקום היחידי בעולם לבנות בו ״בית‬
‫מקומו‪ ,‬כיון שלא הי׳ קבוע במקום כ״א נשאו אותו‬ ‫לה׳״®‪.‬‬
‫ממקום למקוםי‪ ,‬ולכן השראת השכינה שבמשכן אינה‬ ‫וכפסק הרמב״ם■‬ ‫ירושלים‪,‬‬ ‫ב( דין בקדושת‬
‫שייכת להמקום; אבל עצ״ע בנוגע למשכן שילה‪,‬‬ ‫ש״קדושה ראשונה ‪ . .‬קידש ‪ . .‬לשעתן וקידשן לעתיד‬
‫‪ . .‬ושס״ט שנה עמד״יי* —‬ ‫״שבנו שם בית של אבנים‬ ‫לבא‪ ,‬לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע״פ שאין שם‬
‫הרי שהיתה בזה קביעות מקום‪ ,‬ועד ש״היא היתה‬ ‫בית בנוי כו׳״‪ ,‬שמדבריו אלה בפיה״מ מובן‪ ,‬שגם‬
‫מנוחה״״ ]וכמ״ש בפיה״מ■■ שנקראת מנוחה ״לפי‬ ‫״נצחיות קדושתה״ היא תוצאה מהבחירה בירושלים‪.‬‬
‫שנתיישבו ולא היתה שם נסיעה״[; ועוד — מפורש‬ ‫אלא שבס׳ היד מוסיף )בהמשך העניף( טעם לנצחיות‬
‫בספרי עה״פ■׳ ״המקום אשר יבחר ה׳״ — ״זו שילה״‪,‬‬ ‫הקדושה — ״לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני‬
‫הרי שהיתה בחירת הקב״ה במקום זה — וא״כ מדוע‬ ‫השכינה ושכינה אינה בטלה״‪.‬‬
‫לא שייך )גם( במשכן שילה טעם זה‪ ,‬שקדושתו היא‬
‫ויש לעיין בטעם הדבר‪ ,‬שבנוגע לקדושת ירושלים‬
‫״מפני השכינה ושכינה אינה בטילה״?‬
‫לא הביא הרמב״ם את הכתוב ״זאת מנוחתי עדי עד״‬
‫ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫)שלכאורה )גם( ממנו ראי׳ שהשכינה שוכנת שם‬
‫בחירת הקב״ה במקום מסויים יכולה להיות בשני‬ ‫לעולם‪ ,‬״עדי עד״‪ ,‬וכמו שהביא בפיה״מ שם לענין‬
‫אופנים‪ :‬א( הבחירה היא כדי לבוא ולהשיג ולהשלים‬ ‫״נצחיות קדושתה״(‪ ,‬אלא כותב טעם והסברה ״לפי‬
‫מטרה מסויימת‪ ,‬שבאופן זה מובן שאפשר שהבחירה‬
‫זבחים פייד מ״ח‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫ראה בארובה לעיל חיא סי׳ טו) ל קוי ש חכ״ט שיחה ‪ K‬לם׳‬ ‫‪(9‬‬ ‫הלשון ע״פ תרגום קאפח‪ .‬ובסיהימ לפנינו בשינויים קלים‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫ראה( ס״ג ואילו‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫תהלים צד‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫ל׳ הרמב״ם שם פ׳א היב‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬ ‫שם קלב‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫זבחים קיב‪ ,‬ב )במשנה(‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬ ‫רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״א ה״ג‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫למשנה שם )פי״ד מ׳׳ו(‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬ ‫ראה לעיל ע׳ קמא )לקו׳׳ש חט״ז ע׳ ‪ (466‬הערה ‪. 12‬‬ ‫‪(6‬‬
‫פ׳ ראה יד‪ ,‬בה‪ .‬תבוא בו‪ ,‬ב‪ .‬וראה גם ס פ רי)ו ר עויי( פ׳‬ ‫‪( 13‬‬ ‫שם פ*ו הי׳ד־טו‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫ראה יב‪ ,‬יא‪ .‬רש״י שם‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫שם הט״ז‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קצב‬
‫בבחירה בירושלים )״לא בחרתי בעיר גו״׳( וסיים‬ ‫היא לזמן מסויים‪ ,‬דכאשר נשלמה המטרה שוב אין‬
‫בבחירה בדוד‪ ,‬כתב הרד״ק‪ :‬״ואבחר בדוד‪ ,‬למה‬ ‫צורך בןבחירת( המקום‪ .‬ב( הבחירה במקום זה היא‬
‫שהקדים לא בחרתי בעיר הי׳ לומר ואבחר בירושלים‪,‬‬ ‫רצונו ובחירתו בעצם‪ ,‬מצ״ע‪.‬‬
‫אלא פירוש כי לא הודעתי בחירתי בירושלים עד‬ ‫וזהו החילוק בין הבחירה בשילה והבחירה בירו ‬
‫שבחרתי בדוד להיות על עמי ישראל והראתי לו‬ ‫שלים^‘‪ ,‬ובמודגש בחילוק לשונות הכתובים בשילה‬
‫המקום הנבחר בירושלים כשנעתרתיי* לו בגרן ארונה‬ ‫וירושלים — שבשילה נאמרי‘ ״המקום אשר יבחר ה׳‬
‫באש מן השמים״‪.‬‬ ‫גו׳ לשום את שמו שם״‪ ,‬אבל בירושלים הלשוף* ״אשר‬
‫אבל לכאורה אין ביאורו מספיק‪ ,‬כי מפשטות‬ ‫יבחר ה״א בו )ורק אח״כ ממשיך( לשכן שמו שם״‪,‬‬
‫לשון הכתוב ״ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל״‬ ‫וע״ם הנ״ל יש לבאר טעם הדבר‪ :‬בשילה‪ ,‬הבחירה‬
‫משמע‪ ,‬שאין הבחירה בדוד רק אמצעי‪ ,‬שעל ידי דוד‬ ‫במקום זה היתה בשביל המטרה ד״לשוס את שמו שם״;‬
‫נתגלה ונודע ״המקום הנבחר בירושלים״‪ ,‬אלא שה ‬ ‫משא״ב ענין הבחירה בירושלים הוא שהקב״ה בחר‬
‫ישראל‪ ,‬קשורה עם הבחירה‬ ‫בדוד כמלך‬ ‫בחירה‬ ‫״בו״‪ ,‬במקום זה‪ ,‬וכתוצאה מזה השכין ״שמו שם״‪ ,‬דשם‬
‫בירושלים‪.‬‬ ‫הוא רצונו ובחירתו‪ ,‬ובדרך ממילא נמצאת שם שכינתו‬
‫]וכן מוכח לכאורה ממ״ש בדברי הימים״“ )שגם‬ ‫ית׳ )ובאופן קבוע‪ ,‬״לשכן שמו שם״ — ולא רק‬
‫שם הובאו דברי שלמה‪ ,‬אבל שם הלשון(‪ :‬״מן היום גו׳‬ ‫״לשום״‪ ,‬שמ שמעו)גם( עראי(‪.‬‬
‫לא בחרתי בעיר גו׳ ולא בחרתי באיש להיות נגיד על‬ ‫וזוהי כוונת הרמב״ם במ״ש ״שקדושת המקדש‬
‫עמי ישראל‪ .‬ואבחר בירושלים להיות שמי שם ואבחר‬ ‫וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה״ — דכיון‬
‫בדויד להיות על עמי ישראל״ — הרי מפורש‪ ,‬שכוונת‬ ‫שבחירת הקב״ה בירושלים )והמקדש( היא באופן של‬
‫הכתוב היא )גם( להדגיש בחירת דוד כמלך ישראל‪,‬‬ ‫״יבחר ה״א בו״‪ ,‬בו בעצם‪ ,‬הרי מקום זה נתקשר‬
‫אלא שכאן )בספר מלכים( מדגיש עוד פרט‪ ,‬ששתי‬ ‫ונתאחד עם השכינה עד שזהו מקומה הקבוע של‬
‫בחירות אלו שייכות זל״ז‘“[‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬ובמילא כשם ש״שכינה אינה בטילה״ כך שלא‬
‫ובזהר )ויקהל““( איתא‪ :‬״האי קרא לאו רישי׳ סיפי׳‬ ‫תבטל קדושת מקום זה‪.‬‬
‫ולאו סיפי׳ רישי׳‪ ,‬דכתיב לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד‬ ‫]משא״כ בשילה‪ ,‬אף שגם הוא ה״מקום אשר יבחר‬
‫מאי האי עם האי‪ ,‬ואבחר בירושלים מבעי לי'‪ ,‬אלא כד‬ ‫ה״׳‪ ,‬מ״מ אין לומר שמקום זה נעשה בעצם מקומה של‬
‫קודשא בריך הוא אית רעותא קמי׳ למבני קרתא‪,‬‬ ‫שכינה‪ ,‬כי הבחירה היתה לשם מטרה‪ ,‬״לשום שמו‬
‫אסתכל בקדמיתא בההוא רישא דנהיג עמא דקרתא‪,‬‬ ‫שם״‪ ,‬בחירה התלוי׳ בדבר‪ ,‬וכאשר בטל הדבר )נשלמה‬
‫ולבתר בני קרתא ואייתי לעמא בי׳‪ ,‬הה״ד לא בחרתי‬ ‫המטרה( בטלה הבחירהי׳‪ ,‬וכנ״ל[‪.‬‬
‫בעיר עד דאסתכלנא בדוד למהוי רעיא על ישראל״‪.‬‬
‫ועפ״י הנ״ל יש לבאר דברי הזהר בפרשת‬ ‫ג‪.‬‬
‫הרי לפי הזהר‪ ,‬הבחירה בירושלים תלוי׳ בה‪-‬‬ ‫ויקהל‪ .‬ובהקדים‪ ,‬שמסופר בכתובים‪ ,‬שלאחרי השלמת‬
‫דוד‬ ‫שנבחר‬ ‫דקודם‬ ‫כמלך ישראל‪,‬‬ ‫בדוד‬ ‫בחירה‬ ‫בנין בית מקדש ראשון ע״י שלמה‪ ,‬אמר*>‪ :‬״ברוך ה׳ גו׳‬
‫כ״רעיא על ישראל״ )מלך ישראל( — אין הבחירה‬ ‫אשר דבר בפיו גו׳ לאמר‪ ,‬מן היום אשר הוצאתי את‬
‫בירושלים בשלימות‪.‬‬ ‫עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי‬
‫ויש לעיין בהסברת הענין‪ ,‬שבחירת הקב״ה בירו ‬ ‫ישראל לבנות בית להיות שמי שם‪ ,‬ואבחר בדוד להיות‬
‫שלים תלוי׳ בבחירתו בדוד‪.‬‬ ‫הכתוב‬ ‫הענין שפתח‬ ‫ובביאור‬ ‫עמי ישראל״‪.‬‬ ‫על‬
‫והנה בזהר שם ממשיך ״בגין דמתא וכל בני מתא‬

‫כלהו קיימין ברעיא דנהיג לעמא‪ ,‬אי העיא איהו טבא‪,‬‬
‫טב לי׳ טב למתא טב לעמא ואי רעיא איהו בישא כו׳‬ ‫‪ ( 14‬ראה בכ״ז )באו״א קצת( לעיל ח״א סי׳ ג ס״ד ואילר‬
‫)לקו״ש חכ״ד ע' ‪ 82‬ואילך(‪.‬‬
‫‪ ( 15‬פ׳ ראה יב‪ ,‬ה )ע״ם ספרי ורש׳׳י שם‪ ,‬יא‪ .‬וראה לעיל שם‬
‫‪ ( 19‬ש״ב בסופו‪ .‬דה״א כא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫הערה ‪.(31 ,30‬‬
‫‪ (20‬ב ו‪ ,‬ה־ו‪.‬‬ ‫‪ ( 16‬שם‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (21‬להעיר גם ממלכים א )יא‪ ,‬יג‪ .‬שם‪ ,‬לב‪ .‬לו(‪ .‬מ״ב )יט‪ ,‬לד‪.‬‬ ‫‪ ( 17‬ראה תהלים )עח‪ ,‬ם‪ .‬שם‪ ,‬סז( ״ויטוש משכז שילה ‪. .‬‬
‫כ‪ ,‬ו(‪ .‬תהלים )עח‪ ,‬סח־ע‪ .‬קלב‪ ,‬יא ואילך(‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫וימאס באהל יוסף )שילה‪ .‬פרש״י( ובשבט אפרים לא בחר״‪.‬‬
‫‪ (22‬קצח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ ( 18‬מלכים א ח‪ ,‬טו־טז‪.‬‬
‫קצג‬ ‫שיחה יד‪ :‬הבחירה בירושלים )ובדוד(‬
‫עולם ‪ . .‬אע״פ שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת‬ ‫ווי למתא כו׳״‪ ,‬היינו שהבחירה בדוד פועלת שיהי׳ ״טב‬
‫דוד לעולם‪ ,‬הקב״ה הבטיחו בכך‬ ‫מזרע‬ ‫המלוכה‬ ‫למתא״ בירושלים‪.‬‬
‫שנאמר ” אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון‬
‫אבל צ״ע‪ ,‬דגם אם הבחירה בדוד תהי׳ אחרי‬
‫ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר‬
‫הבחירה בירושלים‪ ,‬יכולה זכותו להגין על ירושלים‬
‫מעמו׳׳ ]שזה הוא מצד הבחירה בדוד‪ ,‬כמ״ש שם בריש‬
‫שיהי׳ ״טב למתא כו״׳‪.‬‬
‫המזמור ” ״כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי‪,‬‬
‫עד עולם אכין זרעך ובניתי לדוד ודור כסאר סלה׳׳[‬ ‫ועוד‪ :‬מזה שהכתוב מסיים רק ע״ד הבחירה בדוד‬
‫— ונצחיות זו שייכת למציאותו ונשמתו של דוד‪ ,‬שהי׳‬ ‫)ולא הזכיר כלל הבחירה בירושלים(‪ ,‬משמע‪ ,‬שהבחי ‬
‫עבד ה׳ ובטל לה׳ בתכלית‪ ,‬ולכן נמשך ונתגלה בו כחו‬ ‫רה בדוד אינה עניו צ ד די)ו פ ר ט( ככחירה כירושלים‬
‫ית׳ שלמעלה משינויסג ]וכמאמר חז״ל» שמעשה ידי‬ ‫)שאם לא יהי׳ לה מנהיג טוב ״ווי למתא כו״׳ג^(‪ ,‬אלא‬
‫דוד נצחיים[;‬ ‫שזה נוגע לעצם הבחירה בירושלים‪ ,‬שהבחירה‬
‫וכיון שמקומה של מלכות בית דוד הוא בירו ‬ ‫בירושלים נפעלת ע״י הבחירה בדוד‪ ,‬ועד שהעיקר‬
‫שלים ” ]ועד שירושלים נקראת ״עיר דוד׳׳ ”‪ ,‬ושלימות‬ ‫הוא הבחירה בדוד‪.‬‬
‫מלכותו של דוד )כמלך על כל ישראל( היתה רק‬
‫ועפ״י הנ״ל )סעיף ב׳( יש לבאר דברי הזהר‬ ‫ד‪.‬‬
‫כשבא לירושלים ”[‪ ,‬הרי בכח זה נעשה גם המקום‬
‫שהבחירה בירושלים תלוי׳ בהבחירה בדוד‪:‬‬
‫הגשמי דירושלים מוכשר וראוי )״כלי׳׳( ” לקבל את‬
‫בחירה כזו‪ ,‬כיון שהיא בחירה נצחית‪ ,‬הרי מצ״ע‬
‫ה״בחירה׳׳ נצחית בירושלים ” )וכדלקמן ס׳׳ו(‪.‬‬
‫אי אפשר שתחול על מקום גשמי — כי גשמי מצד‬
‫]ויש לומר‪ ,‬שענין זה נרמז גם באריכות לשון‬
‫טבעו ומהותו הוא הווה ונפסד‪ ,‬היפך הנצחיות‪ ,‬וא״כ‬
‫הרמב׳׳ם בפיה׳׳מ הנ׳׳ל )ריש ס׳׳ב( אודות הנצחיות של‬
‫אין המקום הגשמי מסוגל מצד עצמו להכיל עניו נצחי‬
‫ירושלים — ״ועלי׳ אמר הנביאי ונחלתו לא יעזוב‪ ,‬לפי‬
‫זה‪ :‬כלומר‪ :‬אף שהבחירה היא בחירה נצחית‪ ,‬ובמילא‬
‫שכבר אמר בתחילת הענין כי ה׳ בחר את ירושלים‬
‫המשכת הקדושה שמצד בחירה זו היא נצחית — זהו‬
‫לשכינתו ובחר את ישראל לו יתעלה סגולה‪ ,‬ואמר‬
‫רק מצד הבוחר‪ ,‬דכשם שלא שייך שינוי בו ית׳‪ ,‬כך אין‬
‫אח״כ כי ה׳ לא יטוש את האומה הזו אשר בחר לנחלתו‬
‫שינוי בבחירתו ]וכמשנ״ת כמ״פ‪ ,‬דבחירה אמתית היא‬
‫לא מצד )מעלת( הנבחר‪ ,‬אלא מצד )רצונו של(‬
‫הבוחר[‪ ,‬אבל אין לייחס נצחיות זו להמקום עצמו״ג‪,‬‬
‫‪ (28‬תהלים פט‪ ,‬לא‪ .‬שם‪ ,‬לג־לד‪.‬‬ ‫שקדושת המקום היא קדושה נצחית ”‪.‬‬
‫‪ (29‬שם‪ ,‬ד־ה‪.‬‬
‫וזהו טעם הדבר שבחירה זו בירושלים תלוי׳‬
‫‪ (30‬ראה גם לעיל ע׳ קמג)לקו״ש חט*ז ע׳ ‪ .(470‬ושם‪ ,‬שזהו‬
‫בבחירת הקב״ה בדוד המלך ״למהוי רעיא על ישראל׳׳‪,‬‬
‫הטעם שהשראת השכינה במקדש היתה בזכות דוד‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫‪ (31‬סוטה ט‪ ,‬סע׳׳א‪ .‬וראה פסיקתא רבתי פ״ב‪ ,‬ו‪ .‬מדרש תהלים‬ ‫״רישא דנהיג עמא דקרתא״‪:‬‬
‫מזמור סב בסופו‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫הבחירה במלכות בית דוד הרי היא בחירה נצחית‪,‬‬
‫‪ (32‬ראה רמב׳׳ם הל׳ מלכים פ*א ה׳׳י‪ :‬ואין ממנין ‪. .‬‬
‫כמ״ש הרמכ׳׳ם ” ״כיון שנמשך דוד ‪ . .‬הרי המלכות לו‬
‫בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד‪.‬‬
‫‪ (33‬ש׳־ב ה‪ ,‬ז‪ .‬שם‪ ,‬ט‪ .‬ובכ״מ‪ — .‬ושייכת• למלכות דוד‪ ,‬כמ׳׳ש‬ ‫ולבניו הזכרים עד עולם שנאמר ” כםאך יהי׳ נכון עד‬
‫)תהלים מח‪ ,‬ג( ״קרית מלך רבי )ראה ראב׳׳ע ומצו׳׳ד שם(‪.‬‬
‫‪ (34‬ראה ש׳׳ב שם‪ ,‬א־ה‪.‬‬
‫‪ (35‬ע״ד משנ״ת במ״א )לקו׳׳ש חי״ח שם הערה ‪ ,(71 ,70‬דאף‬ ‫‪ (23‬להעיר מרמב״ם הל׳ ברכות פ׳ב ה׳ד‪ :‬ברכה שלישית כו׳‬
‫שבחירת העצמות היא בגוף)תניא פמ׳׳ט(‪ ,‬ובחירת העצמות לא שייך‬ ‫מנחם עמו ישראל כבנין ירושלים מ׳ וכל מי שלא אמר מלכות בית‬
‫בה שינוי‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כדי שבחירה זו תקבע במציאות הגוף גופא‬ ‫דוד כו׳ שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד‪.‬‬
‫בפנימיותו ה״ז רק עיי הנ שמה‪ .‬ע׳׳ש‪.‬‬ ‫‪ (24‬ע״ד משנ״ת במיא )ראה לקו׳ש תשא תש׳ינ הערה ‪27‬‬
‫‪ (36‬ע׳׳ם המבואר בפנים יבואר עוד פרט בדבר הזהר שם‪,‬‬ ‫בשוה״ג‪ .‬וש״נ( לעניו הנצחיות שבצבא השמים‪.‬‬
‫דלכאורה‪ ,‬לפי פשטות משמעות הדברים‪ ,‬שהבחירה בירושלים היא‬ ‫‪ (25‬ראה בארוכה לעיל ח״א סי׳ ו ס״ז ואילך )לקו״ש חי׳ט ע׳‬
‫לפי שדוד נבחר לריש קרתא ועייז ״טב למתא ם׳' — אין הבחירה‬ ‫‪ 146‬ואילך(‪ .‬וראה לקו׳׳ש חי״ח ע׳ ‪ .409‬ועוד‪.‬‬
‫בירושלים בחירה חפ שית אלא מפני מעלת הנבחר‪ .‬וע׳־פ הנ״ל יש‬ ‫‪ (26‬הל׳ מלכים פ״א היז)וראה שם ה״ט(‪ — .‬וראה בארוכה‬
‫לומר‪ ,‬שאין כוונת הזהר שבחר בירושלים מפני המעלה הנפעלת בה‬ ‫לקו״ש חלק כ׳׳ה ‪ 110 7‬ואילך‪ .‬חכ״ח שיחה ב׳ לפ׳ קרח )תשד׳׳מ(‪.‬‬
‫עי׳׳ז שדוד הוא מלך העיר‪ ,‬אלא שבחירת דוד למלך ישראל‬ ‫לקדש ח״ש תשמ״ט ס״ג ואילך‪.‬‬
‫מאפשרת בחירה בירושלים )כנ׳׳ל בפנים(‪.‬‬ ‫‪ (27‬ש׳׳ב ז‪ ,‬טז‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קצד‬
‫נפעל חידוש בעולמו של הקב״ה‪ ,‬שקבע בו ר״ח של‬ ‫ולא אותו המקום אשר בחרו והוא אמרו כיינ בחר ה׳‬
‫גאולה‪.‬‬ ‫בציון אוה למושב לו‪ ,‬כי«ג יעקב בחר לו י־ה ישראל‬
‫לסגולתו‪ ,‬כיי לא יטוש ה׳ עמו ונחלתו לא יעזוב״ —‬
‫ביאור הענין‪:‬‬
‫שמדגיש שהבחירה בירושלים שייכת להבחירה בעם‬
‫הכוונה ב״בחר הקב״ה בעולמו״ היא שהקב״ה‬ ‫ישראל‪ ,‬והיינו לפי שהנצחיות של)הבחירה ב(ירושלים‬
‫בחר שזה יהי׳ מקומם של בני ישראל ועבודתם בקיום‬ ‫תלוי׳ בבחירתו בעם ישראל‪ ,‬כי אין לייחס עניו‬
‫רז״ל״ שהעולם נברא‬ ‫והמצוות‪ ,‬וכמאמר‬ ‫התורה‬ ‫הנצחיות למציאותו של דבר גשמי מצד עצמו‪ ,‬אלא‬
‫״בשביל התורה ובשביל ישראל״‪ ,‬וזהו ״משבחר הקב״ה‬ ‫שלהיות שירושלים נבחרה להיות מקומם של ישראל‪,‬‬
‫בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים״‪ ,‬שזה נוגע‬ ‫שהם מציאות נצחית )״נצר מטעי מעשה ידי להת־‬
‫להכשרת העולם לקיום התומ״צ ע״י ישראל״‪:‬‬ ‫)גם(‬ ‫נצחית‬ ‫בחירה‬ ‫עי״ז‬ ‫נמשכה‬ ‫פאר״״נ(‪ ,‬לכן‬
‫אבל מ״מ‪ ,‬גם לאחרי שהעולם נעשה מוכשר‬ ‫בירושלים״[‪.‬‬
‫לעבודתם של ישראל‪ ,‬אין זה מצב של ״גאולה״‪ ,‬אלא‬
‫דברי‬ ‫בהקדים‬ ‫ביאור‬ ‫בתום׳‬ ‫זה‬ ‫ויובן‬ ‫ה‪.‬‬
‫״גאולה״ מורה על היציאה מכל דבר של מיצר וגבול‪,‬‬
‫המדרש״ על הפסוק״ ״החודש הזה לכם ראש חדשים‬
‫וכיון שהעולם הוא נברא מוגבל‪ ,‬הרי זה גם כפי‬
‫ראשון הוא לכם לחדשי השנה״ — ״משבחר הקב״ה‬
‫שנרגש שהוא ״עולמו״ של הקב״ה‪ ,‬ועוד — שאף שהוא‬
‫בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים‪ ,‬וכשבחר ביעקב‬
‫עולם שהקב״ה בחר בו )ונעשה מוכשר לתורה‬
‫ובניו קבע בו ר״ח של גאולה״‪ ,‬שגם במחז״ל זה מדובר‬
‫וישראל(‪ ,‬מ״מ‪ ,‬להיותו עולם ה״ז במצב של גבול‪ ,‬ולא‬
‫אודות שתי בחירות‪ ,‬בחירת הקב״ה ״בעולמו״)בדוגמת‬
‫״גאולה״‪.‬‬
‫הבחירה בירושלים‪ ,‬מקום בעולם(‪ ,‬ובחירת הקב״ה‬
‫וזהו החידוש ב״בחר ביעקב ובניו״ — כי בנ״י הם‬ ‫״ביעקב ובניו״)ע״ד בחירת הקב״ה בדוד מלר ישראל(‪.‬‬
‫למעלה מן העולם‪ ,‬כי נשמתם היא ״חלק אלקה ממעל‬
‫ויש לדייק בדברי המדרש‪ :‬א( ״משבחר הקב״ה‬
‫ממש״״‪ ,‬ולכן נמצא בהם הכח של ״גאולה״‪ ,‬להתעלות‬
‫בעולמו״ — לא משברא הקב״ה את עולמו‪ ,‬שמזה‬
‫למעלה מגדרי העולם‪.‬‬
‫מובן‪ ,‬שהענין ד״ראשי חדשים ושנים״ אינו שייך‬
‫]וזה מתאים עם דברי בעל העקידה״ בביאור‬ ‫להעולם כפי שהוא מצד בריאתו‪ ,‬אלא להבחירה‬
‫ההבדל בין ״בחר הקב״ה בעולמו״ ו״בחר ביעקב‬ ‫שהקב״ה בחר בעולמו״‪ .‬ב( ״ובשבחר ביעקב ובניו‬
‫ובניו״‪ ,‬ש״בחר ‪ . .‬בעולמו״ קאי על ההנהגה הטבעית‪,‬‬ ‫קבע בו ר״ח של גאולה״ — שע״י הבחירה ביעקב ובניו‬
‫ו״בחר ביעקב ובניו״ קאי על ההנהגה הנסית )שידוד‬
‫הטבע( שהקב״ה עושה בשביל עמו ישראל )״יעקב‬
‫ובניו״([‪.‬‬
‫‪ (37‬תהלים קלב‪ ,‬יג‪.‬‬
‫וע״ז מדייק במדרש ״כשבחר ביעקב ובניו‬ ‫ו‪.‬‬ ‫‪ ( 38‬שם קלה‪ ,‬ד‪.‬‬
‫קבע בו ר״ח של גאולה״ )שהגאולה אינה רק בבנ״י‬ ‫‪ (39‬ישעי׳ ס‪ ,‬כא‪ .‬וראה עמק המלך בתחלתו )ש׳ תקוני‬
‫עצמם‪ ,‬אלא זה נקבע ״בו״‪ ,‬בעולם גופא(‪:‬‬ ‫התשובה ספ״ג‪ .‬וכו שם ש׳ עולם התהו פל״א‪ .‬וראה לקיטי הש״ם‬
‫למס׳ אבות(; אע״פ שהם רשעים גמורים כו׳ ניצוצי קדושה בהם כו׳‬
‫״בחר ביעקב ובניו״ קאי לא על עצם מציאותם של‬
‫שהם נצר מטעי כר והיא חלק אלקה היא נצחי כו־ והנשמות הם‬
‫ישראל )שהיא למעלה מן העולם‪ ,‬כנ״ל(‪ ,‬אלא בזה‬ ‫רושם אור עצמותו כוי מעשה ידי להתפאר כר הק׳ הוא ומעשה ידיו‬
‫שהקב״ה בחר בהם שהם ישלימו כוונתו בבריאת‬ ‫חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים‪ .‬ובשער הגמול להרמב״ן‪ :‬הנפש‬
‫העולם‪ ,‬על ידי קיום התורה והמצוות‪ ,‬שבשביל זה‬ ‫שהיא עליונה אי אפשר שתהי׳ בטלה כר‪.‬‬
‫יורדות נשמות ישראל לעוה״ז ומתלבשות בגופים״‪:‬‬ ‫‪ (40‬וזהו גם עומק כוונת דברי התנחומא )פ׳ ראה ח( ״כשברא‬
‫העולם חלק הארצות לשרי האומות ובחר בארץ ישראל כו׳ ובחר‬
‫לחלקו ישראל כר אמר הקב״ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את‬
‫הארץ שבא לחלקי כי׳״ — שנ״ל שאין הכוונה )כפי שמשמע‬
‫‪ (44‬ראה רש״י ר״פ בראשית‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫משטחיות הלשון( ששתי הבחירות הם שני דברים שונים‪ ,‬שלאחר‬
‫‪ (45‬עיין לקדש חכ״ו ע׳ ‪ 61‬ואילך‪.‬‬ ‫מעשה החליט הקב״ח לחברם‪ ,‬אלא שהבחירה הנצחית בארץ ישראל‬
‫‪ (46‬ל׳ התניא רפ״ב‪.‬‬ ‫תלוי׳ בכר שבני ישראל באים לתוכה ונוחלים אותה‪.‬‬
‫‪ (47‬פ׳ בא )שער לח(‪.‬‬ ‫‪ (41‬שמו״ר פט״ו‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ (48‬וזה נוגע לעצם הבחירה בישראל‪ ,‬כי רק ע״י עבודתם‬ ‫‪ (42‬בא יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫למטה מתגלה עצם הנשמה כפי שמושרש בעצמותו ית׳ )שזוהי‬ ‫‪ (43‬ראה גם לקדש חי״ז ע׳ ‪4‬־‪ .153‬וש״נ‪.‬‬
‫קצה‬ ‫שיחה יד‪ :‬הבחירה בירושלים )ובדוד(‬
‫מציאותו היא רק ״בשביל ישראל״‪ ,‬היינו שכל מציאות‬ ‫וכיון שגם כשהנשמה יורדת לתוך הגבלות העולם ה״ה‬
‫העולם היא רק פרט ממציאותם של ישראל‪ ,‬כדי‬ ‫״חלק אלקה ממעל ממש״‪ ,‬לכן‪ ,‬לא זו בלבד שע״י‬
‫להשלים כוונה זו שהקב״ה בחר שבנ״י יהיו נמצאים‬ ‫ירידה זו לא נגרע כלום ממעלתה העצמית)שהיא חלק‬
‫למטה ועבודתם תהי׳ בעולם הזהי•־ — אזי כשם‬ ‫ה׳(‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬ע״י עבודתה למטה נקבע בעולם‬
‫שישראל עצמם הם בבחי׳ ״גאולה״ )למעלה מגדרי‬ ‫גופא ענין ה״גאולה״ שלמעלה מן העולם‪.‬‬
‫העולם(‪ ,‬כך נפעל בעולם )שבו ובעניניו עובדים‬
‫ואין זו סתירה להנת״ל שהעולם להיותו נברא‬
‫ישראל את השם( גדר של גאולה״’‪.‬‬
‫מוגבל אין שייך שיהי׳ בו גדר של גאולה )בלי גבול‬
‫ועד״ז הוא בעניננו‪ ,‬בחירת הקב״ה בירושלים‪,‬‬ ‫והתעלות למעלה מגדרי העולם( — כי זהו מצד גדרי‬
‫שאף שבירושלים מצ״ע לא שייך גדר נצחיות‪ ,‬לאחרי‬ ‫העולם עצמו‪ ,‬אבל ע״י שישראל נמצאים בעולם‪,‬‬
‫הבחירה בדוד‪ ,‬שהיא בחירה נצחית‪ ,‬נמשך בדרך‬ ‫ועובדים עבודתם בהיותם בו‪ ,‬ועוד זאת — שעבודתם‬
‫ממילא ענין הנצחיות גם בירושלים‪ ,‬עיר דוד‪.‬‬ ‫היא עם העולם ובהעולם עצמו‪ ,‬לעשותו דירה לו ית׳‬
‫)על ידי שממשיכים קדושה בדברים גשמיים דהעולם(‪,‬‬
‫נקבע גם בעולם גדר של ״גאולה״ שלמעלה מן העולם‪.‬‬
‫כי כאשר מגלים בכל פרט ופרט שבעולם שכל‬
‫‪ (49‬ולהעיר מלקו״ש שם )ע׳ ‪ 477‬ואילך( בעניו דירה לו ית׳‬
‫בתחתונים‪ ,‬שעיקר הדירה היא בנש״י והעולם הוא רק פרט בזה‪.‬‬
‫ע״ש‪ .‬ועייג״ב לקו״ש ויצא תשמ״ח סעיף ו‪.‬‬
‫‪ (50‬להעיר מתניא ספל״ו ״ומיתרון ההארה לישראל יגי׳ חשך‬ ‫בחירת העצמות בנש״י(• ראה המשך תרס״ו ע׳ תצב ואילך‪ .‬לקו״ש‬
‫האומות ג״ב״‪ .‬וראה בארוכה לקו״ש חכ״ג ע׳ ‪ 177‬ואילך‪.‬‬ ‫חט״ז ע׳ ‪ .478‬ועוד‪.‬‬
‫עניגי בית הבחירה‬ ‫קצו‬
‫שיחה טו‬
‫ג׳ המזבחות שבנה אברהם‬
‫מזבח‪ ,‬מזיח ומזיז מחבב ומכפר‬
‫השלישי הי׳ ״לקנינה״ — יש לומר‪ :‬דברי המדרש הם‬ ‫בפרשת לר לר מסופר ע״ד שלש מזבחות‬ ‫א‪.‬‬
‫להשיטה^׳ שע״י הליכת אברהם לארכה ולרחבה ״זכה‬ ‫שבנה אברהם אבינו; )א( ריבן שם מזבח לה׳ הנראה‬
‫בה״ ) ש ע ל ידי הילוך קנה( “ ‪ ,‬ולכן מתאים לומר שמזבח‬ ‫אליו׳‪) ,‬ב( ויבן שם מזבח לה׳ ויקרא בשם ה׳^‪) ,‬ג( ויבן‬
‫זה הי׳ ״לקנינה״ “ ‪ :‬ואולם‪ ,‬לפי פרש״י על התורה‪,‬‬ ‫שם מזבח לה׳’‪ .‬וביארו חז״ל*‪ :‬ג׳ מזבחות בנה אחד‬
‫בפשוטו של מקרא — לא הי׳ בהילוכו של אברהם‬ ‫לבשורת א״י וא׳ לקנינה וא׳ שלא יפלו בניו‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫לארכה ולרחבה משום ק נץ הארץ‪ ,‬וכסיום הכתוב‬ ‫שכל אחד מג׳ מזבחות אלו בנה אברהם לשם עניז‬
‫עצמו ״קום התהלך גו׳ כי לך אתננה״ — לשון עתיד‪,‬‬ ‫בפ׳׳עי‪ :‬הראשון‪ ,‬שנבנה לאחר דיבור השם אל אברם‬
‫את אורך ורוחב הארץ‬ ‫היינו שההליכה היא רק לסמן‬ ‫״לזרעך אתן את הארץ הזאת״י‪ ,‬הי׳ ״לבשורת א״י״‪:‬‬
‫שהקב״ה עתיד ליתנה לויי‪ .‬וא״כ אין לפרש שמזבח זה‬ ‫המזבח שבנה סמוך לעי הי׳ לשם תפלה ‘ ״שלא יפלו‬
‫בנה ״לקנינה״‪.‬‬ ‫בניו בעי״ל; והמזבח השלישי‪ ,‬שבנה לאחר קיום ציווי‬
‫אבל טעמא בעי‪ :‬מאחר שנחית רש״י לבאר הטעם‬ ‫ה׳ ״קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה״ ‘‪,‬‬
‫של כל אחד משני המזבחות הראשונים שבנה אברהם‬ ‫שעי״ז ״זכה בה״י‪ ,‬הי׳ ״לקנינה״ )שקי א״י(‪,10‬‬
‫— מדוע לא ביאר טעם על בנין מזבח השלישי?‬ ‫רש״י בפירושו על התורה מביא תוכן דברי‬
‫ב‪ .‬לפי פשוטו יש לומר‪:‬‬ ‫המדרש בנוגע לשני המזבחות הראשונים — על‬
‫לאחרי שפירש רש״י כי אברהם בנה מזבח עבור‬ ‫הפסוק ״ויבן שם מזבח״ )שנאמר בפעם הראשונה(‬
‫הבשורות טובות — ״בשורת הזרע״ ״בשורת א״י״ —‬ ‫מפרש ״על בשורת הזרע ועל בשורת א״י״‪ ,‬ועל ״ויבן‬
‫על בנין המזבח‬ ‫שוב אין צורך לחפש טעם אחר‬ ‫שם מזבח״ השני כותב ״נתנבא שעתידין בניו להכשל‬
‫השלישי‪ ,‬כי כמפורש בקרא בנה אותו אברהם לאחרי‬ ‫שם על עון עכן והתפלל שם עליהם״ — אבל בנוגע‬
‫שנתבשר בשו״ט “ ״כי את כל הארץ אשר אתה רואה‬ ‫למזבח השלישי )לאחר ציווי ה׳ ״קום התהלך בארץ‬
‫לך אתננה ולזרעך עד עולם‪ ,‬ושמתי את זרעך כעפר‬ ‫גו״׳( סתם רש״י ולא פירש כלום‪.‬‬
‫הארץ גו׳״ — היינו כו״כ ברכות וענינים טובים‪ ,‬הן‬ ‫רש״י כהמדרש״ שהמזבח‬ ‫הטעם שלא פירש‬
‫בבשורת א״י והן בבשורת הזרעי׳‪ ,‬ששמע אברהם‬
‫יב‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪0‬‬
‫בשורת הזרע״ — ראה מפרשי ר ש׳׳י)גו׳א‪ .‬הואיל משה)באר ודיטב(‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪{2‬‬
‫שפ״ח‪ .‬משכיל לדוד‪ .‬ועוד(‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫בב״ר ספמ״א )וכן בב״ב ק‪ ,‬א( דעת ר׳ אליעזר‪ .‬ולהעיר‬ ‫‪( 12‬‬ ‫ב״ר לך לך ספל״ט‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫שבעל המאמר בב״ר פל״ט הוא ג״ב ר״א ]ואת״ל דר״א בן שמוע‬ ‫כמ״ש במפרשי המדרש )פירוש המיוחם לרש״י‪ .‬מת״כ‪ .‬פי׳‬ ‫‪(5‬‬
‫)בב״ר שם( הוא המשך ללפני זה — לכאורה בעל המאמר הוא ר״א‬ ‫מהרז״ו ועוד(‪.‬‬
‫התנא[‪.‬‬ ‫כמ׳׳ש בת׳׳א יב‪ ,‬ח ״)ויקרא( וצלי״‪ .‬וכ״ה לכמה גי׳ בהמשך‬ ‫‪(6‬‬
‫כ״ה לפי׳ המת״כ לב״ר‪ .‬ועד״ז בפי׳ מהרדו‪ .‬וראה יפית‬ ‫‪( 13‬‬ ‫דברי המדרש )ראה ב״ר הוצאת תיאודור(‪ .‬וביל״ש עה׳־פ )הובא‬
‫)השלם( לב״ר שם )ועוד(‪ ,‬דאתי גם לדעת חכמים שם‪ .‬וראה תו״ח‬ ‫במהרז״ו‪ .‬ע׳׳ש(‪.‬‬
‫ב״ב שם ד״ה משום חביבותא‪ .‬כוס ישועות ויפה עינים שם‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫המשך הלשרן בב׳׳ר שם‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫וראה גם תיב״ע עה״פ )ולעיל ע׳ פה והערה ‪ 59‬שם‬ ‫‪( 14‬‬ ‫לך לך יג‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫)לקו״ש חט״ו ע׳ ‪ 101‬והערה ‪ 16‬שם((‪ .‬רמב׳׳ן יג‪ ,‬טו) ע ״ ד הדרש כו׳‪,‬‬ ‫לשון המת׳׳ב לב׳׳ר שם )ע״פ ב״ר עה״פ — ראה לקמן‬ ‫‪(9‬‬
‫ובהמשכו‪ :‬וע״ד הפשט בו׳(‪ .‬ובש׳׳ך עה״ת מפרש‪ ,‬דויבן שם מזבח הי׳‬ ‫הערות ‪.( 13 , 12‬‬
‫״כדי להחזיק בה״‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫ובב׳׳ר לא נקט כסדרם של הפסוקים‪ ,‬כי ״איידי דבעי‬ ‫‪( 10‬‬
‫וראה בארוכה לקו״ש חט״ו ע׳ ‪ 204‬ואילך‪ ,‬שמוכח בכ״מ‬ ‫‪( 15‬‬ ‫לפרש מעשה די הו שע) שבעי( קודם נקט ועשאו א חרו ך) פי׳ המיוחס‬
‫בפרש״י שלדעת רש״י בפירושו עה״ת לא נקנתה א״י לאברהם )ולא‬ ‫לרש׳׳י לב״ר שם‪ .‬וראה גם יפ״ת השלם‪ ,‬פי׳ מהרז׳׳ו ועוד(‪.‬‬
‫— בכלל — להאבות(‪ ,‬משא״ב לדעת המדרש וע״ד ההלכה‪ .‬וראה‬ ‫ומה ששינה רש׳׳י במזבח הא׳ והוסיף )והקדים•( ״על‬ ‫‪( 11‬‬
‫גם לקו״ש ח״כ ע׳ ‪ 131‬ואילך‪.‬‬
‫יג‪ ,‬טו־טז‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬ ‫•( כ״ה בדפוסי רש״י שלפנינו‪ ,‬ד ‪ 9‬ו ס שני דרש״י וכמה כח״י‬
‫א״כ אף את״ל שאין מקום לבנות מזבח על חזרת בשורה‬ ‫‪( 17‬‬ ‫ר ש״י) שתח״ס‪ .‬ובדפוס ראשון וכמה כת״י רש״י)שתח״י( נאמר ‪ ,‬על‬
‫עוה״פ )ראה יפ״ת השלם לב״ר שם‪ ,‬כב( — בנדו״ד שנתוספו כאן‬ ‫בשורת א״י״ לפני ‪ .‬על בשורת הורע״‪.‬‬
‫קצז‬ ‫שיחה טו‪ :‬ג׳ המזבחות שבנה אברהם‬
‫ואת״ל שבנין מזבח זה )השלישי( הי׳ בגלל הבשו ‬ ‫דוקא‪ ,‬שלא נאמרו בבשורה הראשונה• ”‬ ‫בבשורה זו‬
‫בואו לחברון ]ומה שבנה‬ ‫רות טובות שנתבשר קודם‬ ‫— ומובן מאליו שבגלל בשורות נוספות אלו בנה אב ‬
‫המזבח בחברון דוקא‪ ,‬הוא רק משום שזהו המקום‬ ‫רהם מזבח מיוחד לה‪/‬‬
‫שאליו בא לאחרי קיום ציווי הקב״היס^ )בבשורת‬
‫אמנם ביאור זה דחוק הוא מפני לשון הכתובים‪:‬‬
‫הארץ( ״קום התהלך בארץ גו׳״׳^[ — אין שום שייכות‪,‬‬
‫מזבח״ משמע‪ ,‬שבנין המזבח הי׳ שייר לה־‬ ‫״ויבן שם‬
‫לכאורה‪ ,‬בין טעם בניית המזבח למקום זה דוקא;‬
‫מקום שנבנה בו‪ .‬וע״ד שמצינו בשני מזבחות הרא ‬
‫מזבח״?‬ ‫והכתוב הרי מדייק ״ויבן שם‬ ‫מזבח״ — שהיו‬ ‫שונים — ש)גם( בהם נאמר ״ויבן שם‬
‫ע״ד הפשט יש לבאר הקשר דמזבח זה למקומו‪ ,‬כי‬ ‫״שייכים״ וקשורים עם מקום בנייתם*׳; המזבח הרא ‬
‫זה הי׳ המקום הראשון בארץ ישראל שבו נתיישב אב ‬ ‫שון‪ ,‬שהי׳ ״לה׳ הנראה אליו״‪ ,‬בנאו אברהם ״שם״‬
‫רהם אבינו בקביעות‪ .‬שהרי עד אז הי׳ אברהם במצב‬ ‫דוקא‪ ,‬כי במקום זה נראה ה׳ אליוי׳; ומזבח השני נבנה‬
‫של ״הלוך ונסוע״ג^‪ ,‬״וילך למסעיו״ “‪ ,‬ורק בבואו לחב ‬ ‫מטעם‬ ‫״שם״‪ ,‬בסמיכות לעי‪ ,‬כי נבנה )כפרש״י(‬
‫רון התיישב בארץ‪ ,‬כמ״ש ״וישב באלוני ממרא אשר‬ ‫ש״נתנבא שעתידין בניו להכשל שם כו׳ מלכן( התפלל‬
‫בחברון״ )וכמסופר לאח״ז‪ ,‬שאברהם ישב שם כ״ה‬ ‫שם עליהם״״ ”‬
‫שנה•׳(‪ .‬ובמילא מובן‪ ,‬שזהו המקום המתאים להודות‬
‫להקב״ה על ״בשורת )התיישבותו — קבע ב(א״י״‪.‬‬
‫פרטים‪ ,‬ופרטים עיקריים‪ ,‬ה״ז כמו בשורה חד שה‪ .‬ובדפום ראשון‬
‫אמנם עדיין אין הענין מתיישב כל צרכו )בדרך‬
‫וכת״י רש״י)שתח״י(‪ ,‬ישנה אריכות בפרש״י עה״פ )יג‪ ,‬טז( ע״ד בני‬
‫הדרש(‪ .‬כי את״ל שמזבח זה )השלישי( בא )רק( על‬
‫ישראל‪ ,‬שאינה בפרש״י לפנינו‪ ,‬ו ד ל‪ :‬ושמתי את זרעך כעפר הארץ‬
‫הבשורות ״כי גו׳ לך אתננה גו׳ ושמתי גו׳״‪ ,‬הו״ל‬ ‫שיהו מפוזרין בכל העולם• כעפר המפוזר ועוד שאם אין עפר איו‬
‫להדגיש )עכ״פ — לרמז( בהכתובים שבנינו הי׳ בסמי ‬ ‫בעולם אילנות ותבואה כך אם אין ישראל אין העולם מתקיים‬
‫כות ובהמשך לשמיעת הבשורות‪ :‬אבל בלשון הפסוק‬ ‫שנאמר והתברכו בזרעך אבל לימות המשיח משולין כחול שמקהה‬
‫והשהיי׳ שבין בשורות אלו‬ ‫מודגש ההיפך‪ ,‬ההפסק‬ ‫שיני הכל כך יפלו ויקהו כל העולם שנאמר ולו יקהת עמים‪ .‬יראה‬
‫גם פרש״י שבהערה ‪.25‬‬
‫גו׳ )ורק‬ ‫לבנין המזבח — ״ויאהל אברם ויבא וישב‬
‫ולכמה מפרשים )ריב״א וחי׳ ופי׳ מהרי‪-‬ק על פרש״י —‬ ‫•‪( 17‬‬
‫אח״כ( ויבן שם מזבח לה׳״ “‪.‬‬
‫יג‪ ,‬יד(‪ ,‬מש״כ ר ש״י) ש ם( ש״הי׳ הדבור פורש ממנו״)מאברהם( ורק‬
‫ולכן מסתבר‪ ,‬שבנין המזבח הי׳)גם( ענין בפ״ע‪,‬‬ ‫כאן נאמר ״וה׳ אמר אל אברם״ — כי לפנ״ז)בפסוק יב‪ ,‬ז( ״לא הי׳‬
‫בשייכות להתיישבותו בעיר חברון “‪.‬‬ ‫מאריך עמו כ״כ בדברים״‪.‬‬
‫ועד״ז הוא בשאר המקומות בתורה שנאמר ״ויבן שם‬ ‫‪( 18‬‬
‫ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫מזבח״ וכיו״ב )ראה וירא כב‪ ,‬ט‪ .‬תולדות כו‪ ,‬כה‪ .‬וישלח לג‪ ,‬כ‪ .‬לה‪,‬‬
‫ז(‪ ,‬שבכולם בא הכתוב להדגיש שהי׳ ענין מיוחד במקום ההוא‪,‬‬
‫שלכן בנה המזבח שם דוקא‪.‬‬
‫אלא שרש״י מפרש ״על בשורת הזרע ועל בשורת א״י״‪,‬‬ ‫‪( 19‬‬
‫אבל ראה אברבנאל שם; שעם היות שאמר ית׳ לאברם‬ ‫•‪( 20‬‬ ‫לשלול הפירוש שבניית המזבח היתה ע״ז שנראה אליו ה׳•)רמב״ן‪,‬‬
‫קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה הנה הוא בענותנותו לא עשה כן‬ ‫צידה לדר ך ואוה״ח יב‪ ,‬ז(‪ .‬אבל גם לפרש״י ה״ז שייך לבשורת הזרע‬
‫כו׳‪ .‬וראה גם לקו״ש ח״ז)ע׳ ‪ (86,81‬שכ״ה לפר ש״י)יב‪ ,‬ד( ש״וישב״‬ ‫ובשורת א״י שנתבשר כאן )״לזרעך אתן את הארץ הזאת״(‪ ,‬ולא‬
‫כאן הוא ל׳ עכבה‪.‬‬ ‫למש״נ בתחילת הסדרה ״ואעשך לגוי גדול״‪ .‬וראה מפרשי רש״י‬
‫להעיר מש״ך עה״ת הנ״ל הערה ‪. 14‬‬ ‫‪( 21‬‬ ‫שבהערה ‪ . 11‬באר מים חיים)לאחי המהר״ל( שם‪ ,‬ח‪ .‬מלאכת הקודש‬
‫יב‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬ ‫על פרש״י‪ .‬יפ״ת שבהערה ‪ . 17‬ואכ״מ‪.‬‬
‫יג‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪( 23‬‬ ‫ובזה מתורץ ג״כ — מנ״ל לר ש״י)בפ ש ש״מ( שמזבח זה‬ ‫‪( 20‬‬
‫פרש״י וירא כא‪ ,‬לד‪.‬‬ ‫‪( 24‬‬ ‫הי׳ שייך וקשור עם נבואה זו )שלכאורה פירוש זה רחוק מדרך‬
‫דאם בא להדגיש שזה הי׳ אחר קיום ציווי ה׳ ״קום התהלך‬ ‫‪( 25‬‬ ‫הפשט( — כי דוקא עפ״ז מובן דיוק הלשון ״ויבן שם מזבח״‪ ,‬שבניית‬
‫בארץ גו׳״‪ ,‬הו״ל להכתוב להדגיש העיקר ״וילך אברם גו׳״‪ ,‬ול א)ר ק(‬ ‫המזבח היא בשייכות למאורע שאירע שם דוקא)ראה גו״א)וראה גם‬
‫‪.‬ויאהל אבר ם״)וראה ש״ך עה״ת שם(‪.‬‬ ‫רע״ב( על פרש״י שם(‪.‬‬
‫ולהעיר שבדפוס ראשון דפרש״י שם יג‪ ,‬יח איתא ״ויאהל אברם‪,‬‬
‫שחזר לאשתו כשראה שאינו מוליד פירש ממנה כיון שאמר לו הב״ה‬ ‫ובכח״י הנ״ל‪ :‬מפוזרי! מם‪ 1‬ף העולם ועד סו ‪9‬ו ‪ . .‬כך יקה!‬ ‫•(‬
‫ושמתי את זרעך חזר לה״‪ — .‬אבל ליתא בשאר הדפוסים וכת״י‬ ‫ויפלו כל כי‪.‬‬
‫)שתח״י(‪.‬‬ ‫•( והטעם י־ל‪ ,‬כי לא מצינו שבכל פעם שנגלה ה׳ לאברהם‬
‫להעיר ממדרש הגדול לך לך יג‪ ,‬יח — הובא לקמן בפנים‬ ‫‪( 26‬‬ ‫בנה מזבח — ראה לדוגמ א ריש )וסוף{ פר שת לך לך‪ .‬וראה מפרשי‬
‫סעיף ח‪.‬‬ ‫רש״י שבפנים ההערה )בסופה(‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫קצח‬
‫עולה וחטאת ואשם ושלמים״‪ ,‬ואילו ב מדר ש״ מצינו‬ ‫אמרו חז״ל ” ״סימן נתן לו הקב״ה לאברהם שכל‬
‫שמחלקם לשלשה — ״עולה שלמים וחטאת״‪ .‬ומובן‬ ‫מה שאירע לו אירע לבניו״‪ ,‬מעשה אבות סימן לבנים‪,‬‬
‫שאין כאן סתירה‪ ,‬כי חטאת ואשם תוכנם אחד‪ ,‬שניהם‬ ‫מעשי האבות( באים‬ ‫וכמ״ש הרמב״ף׳ ד״כולם )כל‬
‫באים לכפרה‪.‬‬ ‫ללמד על העתיד כי כאשר יבוא המקרה לנביא‬
‫ועפ״ז יש לומר‪ ,‬ששלש פעולות הנ״ל שבקרבנות‬ ‫משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא‬
‫מכוונות כנגד שלשה סוגים אלו שבקרבנות״‪:‬‬ ‫לזרעו״‪ ,‬ואולי י״ל‪ ,‬שמעשה האבות הוא סימן‪ ,‬גרם»‬
‫למאורעות הבנים‪ .‬ועפ״ז בעניננו‪ ,‬מזבחות אלו שבנה‬
‫שלמים‪ ,‬שיש בהם אכילת בעלים‪ ,‬הם כנגד זה‬
‫שהמזבח )קרבנות( ״מזיז״ את העולם‪ ,‬דכשם שה ‬
‫לעבודת הקרבנות״ג‬ ‫אברהם הם הם ההכנה ונתינת כח‬
‫)של בני ישראל( ע״ג המזבח במשכן ומקדש‪.‬‬
‫בעלים זוכים באכילתם זו) ש הי א אכילה גשמית‪ ,‬מזון‬
‫הגוף( על ידי הקרבת קרבן לה׳‪ ,‬כך ״בזכות הקרבנות‬ ‫וזוהי נקודת הטעם שבנה אברהם שלשה מזבחות‬
‫העולם נזון״‪:‬‬ ‫— כי ב״מזבח״ של ה״בנים״ מצינו ג׳ פעולות וענינים‪,‬‬
‫ש)ה״םימן״ ו(נתינת הכח להם הם שלשה מזבחות אלו‬
‫חטאת )ואשם( שבאו לכפרה — היינו ״מזיח ‪. .‬‬
‫שבנה אברהם‪.‬‬
‫מכפר״‪:‬‬
‫והעולה‪ ,‬שהיא כליל לה׳‪ ,‬ענינה ל״חבב ישראל אל‬ ‫וההסברה‪:‬‬
‫אביהם״״‪ ,‬ובלשון המדרש״‪ ,‬ש״העולה נקרבת לכבוד‬ ‫בנוגע לענינו של מזבח אמרו חז״ליי — ״מזבח‪,‬‬
‫הקב״ה בלבד אבל השלמים והחטאת בעד )כנגד(‬ ‫מזיח ומזין מחבב מכפר״‪ ,‬כלומר‪ :‬מזיח גזירות־ג)רעות‬
‫עצמנו״‪ ,‬כלומר‪ ,‬השלמים והחטאת באים )בעיקר?‪,‬‬ ‫מעל ישראל״(‪ :‬מזין‪ ,‬בזכות הקרבנות העולם נזון‬
‫גם?( לתועלת המקריב )או בשביל קבלת מזון‪ ,‬או כדי‬ ‫שהקרבנות באין מן המזון וגורמין לו ברכה״‪ :‬מחבב‬
‫לבטל ענינים בלתי רצויים(‪ ,‬משא״כ העולה באה רק‬ ‫את ישראל אל אביהם״ ומכפר עונות״‪.‬‬
‫״לכבוד הקב״ה בלבד״‪ ,‬ועל ידה מתחבבים ישראל אל‬ ‫ארבעה דברים אלו מתחלקים‪ ,‬בכללות‪ ,‬לשלשה‬
‫אביהם שבשמים״‪.‬‬ ‫סוגים‪ :‬א( ״מזין״ — השפעת מזון לעולם‪ ,‬ב( ״מזיח‬
‫ישנן‪,‬‬ ‫הנ״ל‬ ‫פעולות‬ ‫ששלש‬ ‫לומר‪,‬‬ ‫ויש‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ומכפר״ — ביטול ענינים בלתי רצויים מעל ישראל‬
‫קרבן‪ ,‬כי בכולם יש שלשה ענינים‪ :‬א(‬ ‫בכללות‪ ,‬בכל‬ ‫)גזירות ועונות(‪ .‬ג( ״מחבב את ישראל אל אביהם״‪.‬‬
‫זריקת הדם ע״ג המזבח‪ :‬ב( אכילת כהנים ובעלים )וגם‬ ‫והנה‪ ,‬חלוקה כזו של ״ארבעה שהן שלשה״ אנו‬
‫‪ -‬עורה לכהנים״^(; ג( גילוי שכינה —‬ ‫בקרבן עולה‬ ‫מוצאים גם בחלוקת הקרבנות )על המזבח( למיניהם‬
‫האש שירדה מן השמים ו״אכלה״ את הקרבנות■ “ )ו ב ־‬ ‫— שהרמב״ם״ מחלק את הקרבנות ל״ארבעה מינין‪,‬‬
‫כללות יותר — מה שמקום המזבח הוא בביהמ״ק‪,‬‬
‫מוכן להיות מקריבים בו‬ ‫בלשון הרמב״םג•׳ ״בית לה׳‬
‫הקרבנות״(‪:‬‬
‫תנחומא לך לך ט‪ ,‬ועד״ז בב״ר פ״מ‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬
‫לך לך יב‪ ,‬ו‪ .‬וראה שם יב‪ ,‬יו״ד‪ .‬יד‪ ,‬א‪ .‬תולדות כו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬
‫וישלח לב‪ ,‬ד‪ .‬וראה גם בהנסמן בהערה ‪.63‬‬
‫מדרש תדשא )הנק׳ ג״ב ברייתא דר״פ בן יזד׳ר( פי״ב•‪ .‬ם׳‬ ‫‪( 35‬‬ ‫שמצינו בנוגע לסימני טהרה וטומאה דבהמה‪,‬‬ ‫וע״ד‬ ‫‪( 29‬‬
‫רזיאל המלאך )בשינויים קלים(‪.‬‬ ‫ד״הסימנים הם הגורמים הטהרה והטומאה )ולא כסימני עופות‬
‫‪ -‬חדא״ג מהרש״א כתובות שם‪.‬‬ ‫ראה באופן אחר קצת‬ ‫‪( 36‬‬ ‫וסימני חי׳ דהוי רק סימן המברר איזהו הטהור ואיזה היא החי׳(״ —‬
‫והמבואר בפנים הוא ע״פ המדרש תדשא‪.‬‬ ‫צפע״נ על הרמב׳׳ם הל׳ מאכלות אסורות פ׳׳א ה״א‪.‬‬
‫להעיר שעולה דו רון הוא — זבחים ז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 37‬‬ ‫ואף שגם יצחק ויעקב בנו מזבחות‪ ,‬כנסמז לעיל הערה ‪18‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫מדרש תדשא וס׳ רזיאל המלאך שם‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫‪( 38‬‬ ‫)וראה פרש״י בלק כג‪ ,‬ד ״אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה‬
‫וראה גם אדר״נ רפ״ד‪.‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫מזבחות כו׳״(‪ ,‬יש בהם ״סימן לבנים״ משלהם‪ .‬ולהעיר שבמדרשים‬
‫הנ״ל )הערה ‪ (27‬מפורש הענין דמעשה אבות סימן לבנים רק בנוגע‬
‫צו ז‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(40‬‬
‫לאברהם — ״סימן נתן לו הקב״ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע‬
‫יומא כא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(41‬‬
‫לבניו״‪ ,‬ומפרט כו״ב דברים שאירעו לאברהם ואירעו עד״ז לבניו‪.‬‬
‫ריש הל׳ ביהב״ח‪.‬‬ ‫‪(42‬‬
‫כתובות י‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬
‫ל׳ הגמ׳ שם‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫הובא] קטעים מפרק זה בס׳ הרוקח נ ח ח ל ח ג הגהמ״י הל׳‬ ‫•(‬ ‫פרש״י שם‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬
‫יסוה״ח פ״ב‬ ‫הל׳ מעשה הקרבנות פ״א ה״ב‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬
‫קצט‬ ‫שיחה טו; ג׳ המזבחות שבנה אברהם‬
‫)שתגיע לנשמתו(״’‪ ,‬כ״א רק לכבודו ית׳‪ ,‬בלי שום‬ ‫חלק הקרבן הנאכל )ושייר( לכהנים ולבעלים —‬
‫חשבון כלל וכלל ”‪ .‬ובזה שהאדם מקריב )ומבטל( את‬ ‫מרמז על פעולת ״הזנת העולם״‪ ,‬כנ״ל;‬
‫עצמו כליל להקב״ה‪ ,‬ואינו מחפש לעצמו כלום‪ ,‬הרי‬ ‫זריקת הדם ע״ג המזבח היא היא הפועלת כפרתג^‬
‫הוא ״מחבב את ישראל אל אביהם״‪.‬‬ ‫העונות וריצויין) שז ה כולל ריצוי על כל ענינים בלתי‬
‫עפ״ז יובן תוכנם של שלשת המזבחות שבנה‬ ‫ו‪.‬‬ ‫רצויים(;‬
‫אברהם — בבחינת ״מעשה אבות סימן לבנים״ —‬ ‫וגילוי השכינה שבקרבנות )האש שיורדת מן‬
‫שבהם הניח אברהם את היסודות )״סימן״( לשלשה‬ ‫השמים‪ ,‬ובכללות‪ ,‬זה שהמזבח הוא בבית המקדש‪,‬‬
‫ענינים כלליים בעבודת עם ישראל במשך כל הדורות‪:‬‬ ‫״בית לה׳״( מורה על חביבותם של ישראל״׳‪ ,‬ועד‬
‫המזבח הראשון הי׳ ״על בשורת הזרע ועל בשורת‬ ‫״כדרך שבא לראות כך בא ליראות״י״‪ ,‬שכל התגלות זו‬
‫א״י״‪ ,‬שזהו ענין של צרכי האדם‪ ,‬הן הגשמיים והן‬ ‫היא בשביל ישראל עם קרובו‪.‬‬
‫הרוחניים )בדוגמת ״מזין״(;‬ ‫בשם‬ ‫נקראת‬ ‫הקרבנות‬ ‫שעבודת‬ ‫ידוע‬ ‫ה‪.‬‬
‫המזבח השני — שהתפלל שם עליהם )לכפר על‬ ‫״עבודה״ םתם«‪ ,‬משום שבה מתבטא כללות הענין‬
‫מעשה עכן( ” — היינו הענין ד״מזיח ‪ . .‬מכפר״;‬ ‫דעבודת השם‪.‬‬
‫ואילו המזבח השלישי לא פרש״י מהו ענינו — כי‬ ‫ומזה מובן‪ ,‬דבשם שבקרבנות ישנם ג׳ הענינים‬
‫תכליתו של מזבח זה אינה בשביל איזו תועלת צדדית‪,‬‬ ‫הנ״ל — כמו״ב הוא בנוגע לכללות הענין דעבודת‬
‫)כמו קרבן עולה שהיא‬ ‫כ״א רק כדי לבנות מזבח לה׳‬ ‫השם‪ ,‬שג׳ חלוקות בה‪:‬‬
‫כליל לה׳‪ ,‬ובאה רק לכבודו יתברך כנ״ל(‪ .‬וה״סימן‬ ‫ראשיתה הי^ז העבודה דתורה ומצות‪ ,‬מזון הנפש‬
‫לבנים״ שב״מעשה אבות״ זה״ הוא לענין ד״מחבב״‬ ‫)״מזין״(‪ ,‬כי התורה היא ״חיינו״‪ ,‬ונאמר )גבי מצות(‬
‫שבקרבנותי׳י‪ ,‬כי הקרבה באופן כזה פועלת חביבותם‬ ‫וכידוע שרמ״ח‬ ‫״אשר יעשה אותם האדם וחי בהמ״יי‪,‬‬
‫של ישראל אצל הקב״ה‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬ ‫מ״ע הם כנגד רמ״ח אבריקי•׳‪ ,‬ועל ידי קיום התומ״צ‬
‫ונמצא‪ ,‬ששלשת המזבחות שבנה אברהם הם‬ ‫ממשיכים חיות )הנשמה( תוך אברי האדםי•■‪.‬‬
‫בסדר דמן הקל אל הכבד‪ :‬הראשון — ״על בשורת‬ ‫למעלה מזה היא עבודת התשובה‪ ,‬דגם כאשר‬
‫הזרע ועל בשורת א״י״ )דוגמת ״מזין״(‪ :‬השני —‬ ‫חטא ופגם ועבר את הדרך ר״ל‪ ,‬מתקן זה ע״י התשובה‬
‫תפלתו על מעשה עכן)״מזיח ‪ . .‬מכפר״(‪ :‬והשלישי —‬ ‫)״מכפר״ ו״מזיח״(‪.‬‬
‫״ויבן שם מזבח לה׳״)סתם(‪ ,‬מבלי שום כוונה מספח‪,‬‬
‫אמנם שלימות ענין הדביקות בו יתברך היא‬
‫רק לכבודו יתברך‪.‬‬
‫זה שהאדם מוסר את עצמו‬ ‫העבודה דמסירת נפש‪,‬‬
‫]ובזה יומתק זה שבהמזבח הראשון לא העתיק‬ ‫מכל וכל להקב״ה )כמו עולה שהיא כליל לה׳(‪ .‬שזוהי‬
‫רש״י את התיבות ״לה׳ הנראה אליו״ — דלכאורה‪,‬‬ ‫אמיתית ענין המסירת נפש‪ ,‬שמוסר נפשו לא בשביל‬
‫שכר או בשביל איזוהי תועלת )גשמית‪ ,‬או( רוחנית‬
‫וכלשון הרמב״ם הל׳ תשובה פ״י ה״ב‪ :‬לא מפני דבר‬ ‫‪( 50‬‬
‫בעולם כו׳ לא כדי לירש הטובה )חיי עוה״ב — שביאר בריש הפרק‬
‫ובפ׳׳ח־ט שם( אלא עושה האמת מפני שהוא אמת‪.‬‬ ‫תו״כ ויקרא א‪ ,‬ד‪ .‬זבחים ו‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(43‬‬
‫ראה תניא פי׳־ח ופי״ט‪ .‬וראה בארוכה לקו״ש ח״כ ע׳ ‪75‬‬ ‫‪( 51‬‬ ‫ראה יומא שם דרק בבית ראשון הי׳ א?ז יו רד מן השמים‬ ‫‪(44‬‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫)רבוצה כארי( ואוכל הקרבנות )משא*כ בבית שני ד״סיועי לא‬
‫להעיר ממלאכת הקודש על פרש״י לד לר )יב‪ ,‬ח(‬ ‫‪( 52‬‬ ‫מסייעא״‪ ,‬אבל ירדה מלמעלה(‪ .‬ולהעיר מגמ׳ שם לפנ״ז בנוגע להנס‬
‫דבפעולת אברהם בעי »דהי׳ בשביל עון‪ ,‬הוצרך לשניהם‪ ,‬לתפלה‪,‬‬ ‫בלחם הפנים ״אומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום שסילוקו‬
‫ולמזבח להקריב עליו קרבן לכפרת עוך‪.‬‬ ‫כסידורו״‪.‬‬
‫משא״ב המזבח שבפ׳ וירא — עק ‪T‬ת יצחק — שזה הי׳‬ ‫‪( 53‬‬ ‫חגיגה ב‪ ,‬א )וש״נ(‪ .‬וראה אוה״ת בראשית וירא קג‪ ,‬ב‬ ‫‪(45‬‬
‫מצד הציווי‪ ,‬ואין זה בגדר מעשה אבות שהם רק סימן לבנים‪ ,‬אלא‬ ‫ואילו‪.‬‬
‫שהוא כעין תחילת מעשה הבנים‪ .‬שלכן‪ :‬א( הי׳ מצד הציווי‪ ,‬ב( הי׳‬ ‫ראה מפרשים לאבות פ״א מ״ב‪.‬‬ ‫‪(46‬‬
‫במקום המקדש והמזבח בהר המורי׳‪ .‬וראה רמב״ם הל׳ ביהב״ח‬ ‫אחרי יח‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫‪(47‬‬
‫רפ׳׳ב‪.‬‬ ‫מכות כג‪ ,‬סע״ב‪ .‬הובא בהקדמת הרמב״ם לספר היד‬ ‫‪( 48‬‬
‫ולהעיר מרמב׳׳ם שבהערה ‪ ,50‬שממשיך שם‪ :‬והיא מעלת‬ ‫‪( 54‬‬ ‫בסופה‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫אברהם אבינו כו׳‪.‬‬ ‫וראה לקו״ת נצבים מה‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪( 49‬‬
‫עציני בית הבחירה‬
‫הנ״ל יש לומר‪ ,‬שג׳ מזבחות אלו דאברהם‪ ,‬הם כנגד ג׳‬ ‫פשטות משמעות הכתוב היא‪ ,‬דלאחרי שנראה אליו ה'‬
‫בתי־מקדשות “‪:‬‬ ‫‪ -‬״וירא ה׳ אל אברם״ — בנה מזבח ״לרו הנראה‬
‫נת׳ במ״א בארוכה^‪ ,‬שההפרש בין מקדש ראשון‬ ‫אליו״‪ ,‬וא״כ הו״ל לרש״י להעתיק הנ״ל ולפרש שבניית‬
‫ומקדש שני בעבודה רוחנית הוא בזה‪ ,‬שענינן של‬ ‫המזבח היתה להודות על התגלות זויי) או שהתגלות זו‬
‫מקדש הראשון הוא עבודת הצדיקים‪ ,‬ועבודה דמקדש‬ ‫עוררה אצלו הרצון לעבוד ה׳ על ידי מזבח(‪ .‬ורש״י‬
‫שני‪ ,‬שבא )לאחרי חורבן בית ראשון ו(לתיקונו של‬ ‫מפרש שהמזבח בא )רק( ״על בשורת הזרע ועל‬
‫החורבן — היא עבודת התשובה‪.‬‬ ‫בשורת א״י״?‬
‫ונמצא‪ ,‬שמזבח הראשון דאברהם — שכנגד‬ ‫וע״פ הנ״ל מובן‪ ,‬כי סדר העבודה הוא בהדרגה‬
‫העבודה דתומ״צ — הוא ה״סימן״ למקדש הראשון‪,‬‬ ‫)מלמטה למעלה(‪ ,‬מן הקל אל הכבד‪ ,‬ותוכן זה שב ‬
‫עבודת הצדיקים )שנקראים כן על שם עבודתם בקיום‬ ‫מזבח )לבנות מזבח ״לה׳ הנראה אליו״( שייך למזבח‬
‫התומ״צ(‪ :‬ומזבח השני שלו — כנגד עבודת התשובה‬ ‫השלישי* ” ; ולכן פרש״י דמש״נ ״לה׳ הנראה אליו״‬
‫— הוא ה״סימן״ להעבודה דמקדש שני ”‪.‬‬ ‫)גבי מזבח הא׳( לא בא לתאר תוכנו ומטרתו של‬
‫המזבח‪ ,‬אלא רק כסימן )הזמן( לחוד — ש)בנייתו‬
‫אמנם תכלית השלימות היא בית המקדש השלישי‬
‫שהיא בגלל הבשורות —( הבשורות נודעו לו כאשר‬
‫— תכלית השלימות בעבודת השם‪ ,‬שאז יקויים היעוד‬
‫״עין בעין יראו וגו׳״ ”‪ ,‬היינו התגלות אלקות בתכלית‬ ‫״ה׳ נראה אליו״ ”[‪.‬‬
‫השלימותל׳׳‪ ,‬ובמילא גם דביקות בנ״י בה׳ תהי׳ בתכלית‬ ‫ועפ״ז יש לבאר גם זה שהכתוב מדגיש גם‬ ‫ז‪.‬‬
‫השלימות ובביטול מוחלט אליו ית׳‪ .‬וב״מעשה אבות״‬ ‫מזבח לה׳״‪ ,‬שבנה את המזבח‬ ‫במזבח הג׳ ״ויבן ש ס‬
‫הוא המזבח השלישי שבנה אברהם בחברון‪ ,‬שכל ענינו‬ ‫בחברון דוקא‪ ,‬כי תוכן ענינו של מזבח זה שייך לעיר‬
‫הי׳ רק — ״ויבן שם מזבח לה״׳‪ ,‬כנ״ל באורך‪.‬‬ ‫חברון דוקא‪.‬‬
‫ויש למצוא סמוכין לזה בדברי המדרש*׳׳‪ ,‬שאב ‬ ‫וכידוע״‪ -‬ש״חברון״ הוא לשון חיבור ” ]וכמשנ״ת‬
‫רהם בנה מזבח בחברון מפני שהוא ״מקום שהמליכו‬ ‫במק״איי‪ -‬שזה שייך )גם( לעיר חברון כפשוטה‪ ,‬ששם‬
‫בו את דוד ושם כרתו ברית שנאמרי* ויבואו כל זקני‬ ‫נקברו האבות והאמהות של כל ישראל ואין קורין‬
‫ישראל אל המלך חברונה ויכרות להם המלך דוד‬ ‫אבות )ואמהות( אלא לאלה״^‪ ,‬וכל התפלות עולות על‬
‫ברית בחברון לפני ה״׳‪:‬‬ ‫ידי חברון״׳[‪ ,‬ואמיתית הקשר והחיבור של בנ״י עם‬
‫ידוע שמלכותו של דוד המלך )ובפרט כאשר‬ ‫הקב״ה הוא כאשר עבודתנו היא לא ״בעד עצמנו״‪,‬‬
‫נעשה מלך בפועל על כל ישראל( היא מלכות נצחית״ל‪,‬‬ ‫בשביל איזו תועלת המגיעה להאדם )גם לא תועלת‬
‫אשר שלימותה היא מלכותו של המלך המשיח‪ .‬וכפסק‬ ‫נעלית ביותר של כפרת האדם(‪ ,‬כ״א כאשר ה״מזבח״‬
‫דין הרמב״ם״ ש״המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר‬ ‫)ההקרבה( שלו הוא רק לכבודו ית׳‪ ,‬כולו כליל לה׳‪.‬‬
‫ידוע שעיקרו של ביהמ״ק — ״בית לה׳ מוכן‬ ‫ח‪.‬‬

‫להיות מקריבים בו הקרבנות״^^ — הוא המזבח‪ ,‬וע״פ‬
‫להעיר מרמב״ן תולדות )כו‪ ,‬כ‪ .‬וראה גם כלי יקר שם‪,‬‬ ‫‪(63‬‬
‫יט( שג׳ הבארות שחפר יצחק הם לנגד ג׳ בתי מקדשות‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫לעיל ע׳ קמט ואילך )לקו״ש ח״ט ע׳ ‪ 27‬ואילך(‪ .‬ע׳ קנג‬ ‫‪(64‬‬
‫ואילך )לקו״ש שם ע׳ ‪ 67‬ואילך(‪.‬‬
‫שאף שחסרו שם ה׳ דברים )ראה יומא שם(‪ ,‬הרי נאמך‬ ‫‪(65‬‬ ‫כפי׳ המפרשים הנ״ל הערה ‪. 19‬‬ ‫‪( 55‬‬
‫)חגי ב‪ ,‬ט( ״גדול יהי׳ כבוד הבית הזה האחרון מן הראשוך‪ ,‬שקאי‬ ‫שכינה‬ ‫לגילוי‬ ‫שייכת‬ ‫הג׳‬ ‫זו‬ ‫דבחי׳‬ ‫סוס״ד‬ ‫וכנ״ל‬ ‫•‪( 55‬‬
‫על בית שני )ב״ב ג‪ ,‬סע״א ואילך(‪ .‬וראה בארוכה לעיל )ולקו״ש‬ ‫)שבקרבנות(‪ ,‬וראה אברבנאל שם בפי׳ ״ויכן שם מזבח״ )הא׳(‪.‬‬
‫ח״ט( שם ענינו בךוחניות‪.‬‬ ‫וראה באר יצחק לפרש״י שם‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪( 56‬‬
‫ישעי׳ נב‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪(66‬‬ ‫זח״א קבב‪ ,‬ב )מהנ״ע(‪ .‬קבה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 57‬‬
‫ראה תניא פל״ו‪.‬‬ ‫‪(67‬‬ ‫להעיר שבדפוס ראשון ובא׳ מכת״י רש״י)שתח״י( איתא‬ ‫‪( 58‬‬
‫מד דש הגדול לך לך יג‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪( 68‬‬ ‫בפרש״י עה״פ )יג‪ ,‬יח( ד״ה אשר בחברון‪ ,‬״שדובר את עצמו להב״ה״‪.‬‬
‫ש״ב ה‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪(69‬‬ ‫לקו״ש חכ״ה שיחה א׳ לם׳ ח״ש בסופה‪.‬‬ ‫‪( 59‬‬
‫כמ״ש הדמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״ז ואילך‪ .‬וראה ר״ה‬ ‫‪(70‬‬
‫ברכות טז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫)כה‪ ,‬א‪ .‬זח״א קצב‪ ,‬ריש ע״ב‪ .‬נוסח קידוש לבנה( ״דוד מלך ישראל‬ ‫ילקוט ראובגי ח״ש בג‪ ,‬ט)ממגלה עמוקות(‪ .‬וראה בהנסמן‬ ‫‪( 61‬‬
‫חי וקיים״‪.‬‬ ‫בלקו״ש חכ״ה שם בהערה ‪ 69‬ובשוה״ג שם‪.‬‬
‫שם רפי״א‪.‬‬ ‫‪(71‬‬ ‫רמב״ם ריש הל׳ בית הבחירה‪.‬‬ ‫‪(62‬‬
‫רא‬ ‫שיחה טו; ג׳ המזבחות שבנה אברהם‬
‫בזמן הגלות‪ ,‬צריכים להיות קשורים בתוכן הענין‬ ‫ליושנה לממשלה הראשונה״‪ :‬ולא עוד‬ ‫מלכות דוד‬
‫דמלכות דוד‪ ,‬דוד מלכא משיחא‪.‬‬ ‫אלא שמצינו במדרשי חז״ל ”‪ ,‬שמלך המשיח הוא הוא‬
‫היינו שגם העבודה דתומ״צ ותשובה צ״ל חדורה‬ ‫דוד המלך — ״דוד שמי׳״‪ ,‬ובלשון הידועיל ״איש צמח‬
‫בההכרה הברורה‪ ,‬ששלימות ענין עבודת השם תהי׳‬ ‫שמו הוא דוד בעצמו״יל‪.‬‬
‫רק לעת״ליי)שאז יהי׳ קיום המצות ״כמצות רצונך״״(‪,‬‬ ‫ונמצא‪ ,‬שמזבח זה שבנה אברהם שייך למלכותו‬
‫וכדברי הרמב״ן הידועיםיל שהמצות שאנו מקיימים‬ ‫של דוד‪ ,‬שהיא היא מלכותו של מלך המשיח‪ ,‬שאז תהי׳‬
‫בזמן הזה )בחו״ל( הן רק ״ציונים״‪ ,‬״כי עיקר כל‬ ‫תכלית השלימות הנ״ל בעבודת השם‪.‬‬
‫המצוות ליושבים בארץ ה׳״ —‬
‫שזה גופא מעורר עוד יותר התשוקה והגעגועים‬ ‫ההוראה מכל זה במעשינו ועבודתינו עתה‪:‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫לגאולה האמיתית והשלימה‪ ,‬ועי״ז מקרבים וממהרים‬ ‫מאחר שמעשה אבות הוא סימן לבנים‪ ,‬מובן‪,‬‬
‫את הזמן שבו רואים במוחש‪ ,‬בפועל ובגלוי‪ ,‬את קיומה‬ ‫שענינם של כל שלשת המזבחות שבנה אברהם צ״ל‬
‫של הכריתת ברית דכל בנ״י עם דוד המלך‪ ,‬דוד מלכא‬ ‫בעבודת כאו״א מישראל‪ ,‬וגם עתה‪.‬‬
‫משיחא — ״ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהי׳‬ ‫וע״פ משנ״ת שהמזבח השלישי הוא כנגד‬
‫לכולם ‪ . .‬ודוד עבדי נשיא להם לעולם״»ל‪ ,‬ובמהרה‬ ‫השלימות שתושג בגאולה האמיתית והשלימה על ידי‬
‫בימינו ממש‪.‬‬ ‫משיח צדקנו‪ ,‬נמצינו למדים‪ ,‬שכל עניני העבודה‬
‫)כללות ענין המזבח והקרבנות בעבודת השם(‪ ,‬גם‬
‫ראה בארוכה לקו״ש חביב ע׳ ‪ 77‬ואילך‪.‬‬ ‫‪(75‬‬

‫ראה תו׳׳ח ר״פ ויחי‪ .‬מאמרי אדמויר האמצעי ויקרא חיב‬ ‫‪(76‬‬
‫ע׳ תרפו‪ .‬וש'נ‪ .‬המשך וככה תרל״ז פי״ז ואילך‪.‬‬ ‫ירושלמי ברכות פ״ב ה״ד )ובפני משה שם(‪.‬‬ ‫‪(72‬‬
‫אחרי יח‪ ,‬כה)ע״פ ספרי עקב יא‪ ,‬יז — הובא בפרש״י שם‪,‬‬ ‫‪(77‬‬ ‫״םדר הושענות״ להושענא רבא )פיוט אומץ ישער(‪.‬‬ ‫‪(73‬‬
‫יח(‪.‬‬ ‫ולהעיר מסנהדרין )צח‪ ,‬סעיב(; עתיד הקביה להעמיד‬ ‫‪(74‬‬
‫יחזקאל לז‪ ,‬כד־כה‪.‬‬ ‫‪(78‬‬ ‫להם דוד אתר כר‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫רב‬
‫שיחה טז‬
‫חלוקת הקדושות במשנה ובזהר‬
‫לכאורה י״ל‪ ,‬דלפי המשנה נכלל האולם בקדושת‬ ‫בדיני קדושת א״י ירושלים ומקדש כר שנינו׳‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫היכל־׳ דקדושת אולם והיכל חדא קדושא היא׳‪ ,‬ולכן‬ ‫דעשר קדושות הן‪ :‬עיירות המוקפות חומה‪ ,‬לפנים מן‬
‫חשיב בפ״ע ״עזרת כהנים״ ו״בין האולם למזבח״‪:‬‬ ‫החומה )ירושלים(‪ ,‬הר הבית‪ ,‬החיל‪ ,‬עזרת נשים‪ ,‬עזרת‬
‫ובזהר קאי כהשיטה דאולם והיכל שתי קדושות׳‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬עזרת כהנים‪ ,‬בין האולם למזבח‪ ,‬ההיכל‪ ,‬קודש‬
‫וקדושת אולם ובין אולם למזבח חדא קדושה היא*‪,‬‬ ‫הקדשים‪ .‬וכ״פ הרמב״ם בהלכות בית הבחירה׳‪.‬‬
‫ובמקום עזרת כהנים מנה מזבח שהי׳ עומד בעזרת‬
‫אמנם בזהר מצינו חלוקה אחרת לכאורה‪ ,‬וז״ל׳‪:‬‬
‫כהנים‪.‬‬ ‫)ישובא דעלמא ‪ . .‬אסחר ]מקיף[ לירושלם ו(ירושלם‬
‫אבל ביאור זה דחוק הוא‪ ,‬שהרי הלשון ״מזבח״‬ ‫‪ . .‬אסחרא להר הבית והר הבית אסחר לעזרות‬
‫אינו מתיישב היטב לפ״ז — דאם כוונת הזהר לעזרת‬ ‫דישראל ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית דתמן‬
‫כהנים מדוע נקט )רק( ״מזבח״ העומד שם ’[‪.‬‬ ‫סנהדרי גדולה יתבין כר ולשכת הגזית אסחר למזבח‬
‫גם יש לדייק בסדר דנקט בזהר‪ :‬א( דחשיב‬ ‫והמזבח אסחר לבית האולם והאולם להיכל והיכל‬
‫״לשכת הגזית״ לאחר ״עזרות דישראל״‪ ,‬אף שגם בחצי׳‬ ‫וכפרת‬ ‫שריא‬ ‫דתמן שכינה‬ ‫הקדשים‬ ‫קדש‬ ‫לבית‬
‫)דלשכת הגזית( שבקודש״׳ הרי קדושתה היא לכאורה‬ ‫וכרובים וארון‪.‬‬
‫כקדושת העזרה״ ולא יותר מזה״‪.‬‬ ‫וחזינן כאן כמה שינויים בזהר לגבי המשנה‪,‬‬
‫ב( גם‪ :‬יש גירסא בזהרג■ ״והאולם אסחר למזבח‬ ‫וביניהם‪:‬‬
‫והמזבח אסחר להיכל״‪ ,‬דחשיב מזבח לאחר האולם‪.‬‬ ‫א( בזהר לא נמנו )״עיירות המוקפות חומה״(‪,‬‬
‫וכבר הקשו ע״ז•“ — לאיזה מזבח הכוונה ״אם מזבח‬ ‫״החיל״‪ ,‬״עזרת“ נשים״ ’‪ ,‬״עזרת כהנים״ ו״בין האולם‬
‫למזבח״‪.‬‬
‫כמ״ש בתוי״ט כלים שם ד״ה ההיכל מקודש‪ .‬וראה ספרי‬ ‫‪(6‬‬

‫לאידך נמנו שם ״לשכת הגזית״‪ ,‬״מזבח״‬ ‫ב(‬
‫זוטא ובמדב״ר שם‪.‬‬ ‫ו״אולם״ שלא נמנו במשנה‪.‬‬
‫ראה עירובין ב‪ ,‬א‪ .‬יומא מד‪ ,‬ב‪ .‬זבחים יד‪ ,‬א‪ .‬נח‪ ,‬ב )ותום׳‬ ‫‪(7‬‬
‫למזבח״‬ ‫ו״בין האולם‬ ‫כהנים״‬ ‫״עזרת‬ ‫]לענין‬
‫שם ד״ה קדושת(‪ .‬נט‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫יומא שם‪ .‬וראה רמב״ם בפיהמ״ש כלים שם מ״ט‪ .‬רע״ב שם‬ ‫‪(8‬‬
‫בסופו‪.‬‬ ‫כלים פ״א מ״ו‪ .‬שם מ״ז ואילר‪ .‬וראה ספרי זוטא קרוב‬ ‫‪(1‬‬
‫אף דמזבח שאני משאר בלי שרת דהוי רצפה)זבחים כז‪ ,‬ב(‬ ‫‪(9‬‬ ‫לתחלתו‪ .‬במדב״ר פ״ז‪ ,‬ח‪.‬‬
‫בנין )ראה פרש״י שם(‪ .‬ולהעיר ד)לדעת ר״י( קידש שלמה את כל‬ ‫פ״ז הי״ג ואילך‪ .‬וראה מפרשי המשנה שם מ״ז ובסוף‬ ‫‪(2‬‬
‫הרצפה בקדושת מזבח )זבחים נט‪ ,‬סע״א ובפרש״י(‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫הפרק‪.‬‬
‫רמב״ם הל׳ ביהב״ח ספ״ה )וש״נ(‪.‬‬ ‫‪00‬‬ ‫ח״ג קסא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫ולכאורה דוחק ל תרץ לשון הזהר ״אינון עזרות סחרן‬ ‫ו‪( 1‬‬ ‫ובפרט שי״א שלדעת ר״א )יומא מד‪ ,‬ב( דהמעלות הו מן‬ ‫‪{4‬‬
‫ללשכת הגזית״ ע״פ הנ״ל)הערה ‪ ( 5‬ד״עזרות״ כולל גם עזרת נשים‪.‬‬ ‫התורה ה״ז גם בחיל ועזרת נשים)פרש״י יומא שם ד״ה מעלות‪ .‬ר״ש‬
‫באור החמה לזהר שם )קפא‪ ,‬ב( דמ״ש ״עזרות סחרך —‬ ‫‪( 12‬‬ ‫כלים שם מ״ט בסופה( — אף שלהלכה מעלות אלו )דחיל ועזרת‬
‫״לאו דוקא‪ ,‬שהרי לשכת הגזית היתה כנוסה בהר הבית אלא מפני‬ ‫נשים( הן מדרבנן‪ ,‬כמ״ש במפרשי המשנה כלים שם מ׳ח‪ .‬רמב״ם‬
‫שהיתה ראוי׳ להיות כלה מן העזרה ולכך הי׳ לה פתח לעזרה אלא‬ ‫וראב״ד הל׳ ביהב״ח שם הט״ז‪-‬י״ז‪.‬‬
‫מפני שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דו ד לבד לכך היתה חול‬ ‫אלא דבפשטות ״עזרות דישראל״ — לשון רבי ם)וכן לאח׳׳ז‬ ‫‪(5‬‬
‫כדי שיוכלו הסנהדרין לישב אמנם היא פנימה לעזרה נידונית‬ ‫‪,‬אינון עזרות״( — כולל גם עזרת נשים )ואולי י״ל — עכ״פ בדוחק‬
‫שהנשיא במקום המלך ובית דין היא בית דינו של מלך והיא רמז‬ ‫— גם עזרת כהנים(•‪ .‬ולהעיר מלשון הזהר שם קעא‪ ,‬א ״עזרות״‬
‫למקום גבוה פנימי לעזרה״‪.‬‬ ‫)סתם( ואינו מפרט ״דישראל״‪.‬‬
‫אבל צ״ע למה נחשבת לשכת הגזית ״למקום גבוה פנימי״ יותר‪,‬‬
‫ובפרט דלפי פירושו הפירוש ד״סחרן״ היינו שהיא ״קדושה פנימה‬ ‫•( ולהעיר שגם בש״ס ל־ ״עזרות״ כולל לפעמים עזרת נשים‬
‫מקדושה״‪ ,‬כמ״ש בהמשך ד ב ריו) הו ב א לקמן הערה ‪.( 16‬‬ ‫עורח ישראל ונחלק של( עזרת כהנים — ראה )לדוגמא( יומא יב‪ ,‬א‬
‫הובא במקדש מלך לזהר שם‪ .‬וראה ניצוצי אורות שם‪.‬‬ ‫‪(!3‬‬ ‫נובפרש״י(‪ .‬מגילה כו‪ ,‬א )ובפרש״י(‪ .‬פרש״י זבחים נג‪ ,‬סע״ב ד״ה‬
‫‪ ( 14‬מק״מ שם‪.‬‬ ‫רצועה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫רג‬ ‫שיחה טז‪ :‬חלוקת הקדושות במשנה ובזהר‬
‫ולדוגמא‪ :‬קדושת ירושלים תלוי׳ בקדושתי‘ הר‬ ‫זה הוא מזבח החיצון מאי קאמר והאולם למזבח והרי‬
‫הבית וקדושת הר הבית )טפלה ו(תלוי׳ בקדושת עזרות‬ ‫מזבח חיצון ]הוא לפני ו[רחוק מהאולם כדתנך> כ״ב‬
‫דישראל‪ ,‬ועד״ז קדושת אולם תלוי׳ בקדושת ההיכל‬ ‫אמה בין מזבח לאולם ואם נאמר שהוא מזבח פנימי‬
‫שלמעלה ממנה והיכל בקדה״ק “‪ .‬ונפק״מ‪ ,‬כשבטלה‬ ‫מאי קאמר והמזבח אסחר להיכל הרי המזבח בתוך‬
‫הקדושה הנעלית יותר )קדושת היכל לדוגמא( —‬ ‫ההיכל הוא״‪.‬‬
‫בטלה ממילא הקדושה‘^ שלמטה ממנה)אולם( וכיו״ב‪.‬‬
‫ויובן זה בהקדם ביאור שינויים יסודיים בין‬ ‫ב‪.‬‬
‫ונראה דזהו יסוד ההפרש בין המשנה והזהר‪:‬‬ ‫לשון הזהר ללשון המשנה‪:‬‬
‫במשנה מדובר אודות כל אחת מהקדושות כענין‬ ‫א( במשנה הלשון לגבי כ״א מהקדושות הוא‬
‫בפ״ע‪ ,‬ולכן מודגש בעיקר הנפק״מ לגבי הגברא‪ ,‬שכ״א‬ ‫״מקודש ממנו״ ) ה ר הבית מקודש ממנו‪ ,‬החיל מקודש‬
‫מהקדושות שונה מזו שלפני׳ לגבי דינים מסויימים;‬ ‫ממנו‪ ,‬עזרת נשים מקודשת ממנו וכר(; ואילו בזהר‬
‫של‬ ‫משא״כ בזהר כוונתו להדגיש את הקשר והתלות‬ ‫‪ . .‬והר‬ ‫הלשון הוא ״אםחר ל‪..‬״)ירו שלי ם ‪ . .‬אסחרא‬
‫הקדושות זו בזו‪ ,‬ולכן מדגיש בעיקר כיצד אחת מקפת‬ ‫הבית אסחר לעזרות דישראל ואינון עזרות סחר! כר(‪.‬‬
‫את שלאחרי׳ ומוקפת מזו שלפני׳‪.‬‬ ‫כלומר‪ :‬במשנה מפורשת המעלה ב״קדושה״ הנעלית‬
‫ולפי זה אתי שפיר הא דחשיב בזהר ״ירושלם ‪. .‬‬ ‫לגבי זו שלמטה ממנה‪ ,‬ואילו בזהר מדגיש ההיפך —‬
‫אסחרא להר הבית והר הבית אסחר לעזרות דישראל״‪,‬‬ ‫והיא‬ ‫מקפת‬ ‫התחתונה‬ ‫)קדושה(‬ ‫המדרגה‬ ‫כיצד‬
‫ולא חשיב קדושת חיל ועזרת נשים — כי קדושת חיל‬ ‫״חיצונה״ לזו שלמעלה ממנה ‘■‪.‬‬
‫ועזרת נשים אינן משנות בקדושה שלמטה מהן —‬ ‫ב( במשנה מפורשת קדושת כל מקום לגבי חיובי‬
‫ואינן ״מוסיפות״ בקדושה שלמעלה מהן‪:‬‬ ‫הגברא ” — הר הבית מקודשת ממנו שאין זבים וזבות‬
‫משא״כ ירושלים‪ ,‬הר הבית ועזרות דישראל כו׳‬ ‫כר נכנסים לשם‪ ,‬החיל מקודש ממנו שאין עו״כ וטמא‬
‫שהם בגדר קדושת ג׳ מחנות ״מפתח ירושלים עד הר‬ ‫מת נכנסים לשם כר‪ ,‬וכן בנוגע לשאר הקדושות —‬
‫הבית כמחנה ישראל ומפתח הר הבית עד פתח העזרה‬ ‫משא״כ בזהר מדובר ע״ד קדושת המקומות כמו שהם‬
‫כו׳ כמחנה לוי׳ ומפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה״ “‪,‬‬ ‫מצד עצמם‪.‬‬
‫דקדושת מחנה ישראל תלוי׳ בקדושת מחנה לוי׳‬ ‫וי״ל הביאור בזה‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫וקדושת מחנה לוי׳ תלוי׳ בקדושת מחנה שכינה‪ .‬ועד״ז‬
‫בענין עשר הקדושות ויחסם זל״ז יש ב׳ ענינים‪:‬‬
‫תליא )לדעת הזהר( קדושת אולם )שבמחנה שכינה‬
‫בקדושת‬ ‫היכל‬ ‫וקדושת‬ ‫היכל‬ ‫בקדושת‬ ‫גופא( “‬ ‫א( כל אחת מהן היא קדושה בפ״ע‪ ,‬עם דינים‬
‫קדה״ק״‪.‬‬ ‫מיוחדים )התלויים בתוספת הקדושה כר(‪.‬‬
‫אמנם אי משום הא‪ ,‬דהזהר קאי בחלות‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ב( הקדושות תלויות זו בזו )כלומר‪ ,‬הקדושה‬
‫עדיין לא נתיישב אמאי חשיב ״לשכת הגזית״‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫התחתונה היא ״תוצאה״ מהקדושה שלמעלה ממנה;‬
‫ו״מזבח״ שאינם חלוקות בפ״ע בה)עשר( קדושות‪.‬‬ ‫וכן להיפך — הקדושה התחתונה היא כעין הכנה‬
‫לקדושה שלמעלה ממנה*‘ (;‬
‫לאידך —‪ .‬או שתלויים ז ביז גם לאחר שחלו‬ ‫— ועד״ז י״ל‬

‫הקדושות‪ ,‬או שזה נוגע רק לשליחות הקדושה שבכיא‪ .‬וראה לקמן‬ ‫מדות פ״ה מ״א‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬
‫בפנים‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫ראה אור החמה שם‪ :‬וכל אותן סחרז הכא לא יחוייב‬ ‫‪( 16‬‬
‫ראה תוד״ה מאי זבחים ם‪ ,‬ב ״)זהו תימא לומר דהא(‬ ‫‪( 19‬‬ ‫שיהי׳ ממש סובב אלא הכוונה שהיא קדושה פנימה מקדושה כענין‬
‫ירושלים לא נתקדשה אלא בשביל הבית ואיד יתכן שקדושת הבית‬ ‫שיהי׳ דא מוחא לדא כו׳‪.‬‬
‫תבטל וקדושת ירושלים קיימא*‪ .‬וראה שם בתום׳ לפניז‪.‬‬ ‫ראה פיהמ׳״ש להרמב״ם כלים שם מ״ו‪ :‬בעבור שזכר‬ ‫‪( 17‬‬
‫עיין רמב״ם הל׳ בית הבחירה פ*א ה*ה‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬ ‫מדריגות הטומאה כר לקח• ג״כ במדריגות המקומות הטהורים אשר‬
‫או עב*פ שלימות הקדושה‪ ,‬כנ*ל הערה ‪. 18‬‬ ‫‪(21‬‬ ‫הם ג״כ מסיבות הסרת הטומאות כר‪ .‬ובספרי זוטא ובמדב״ר שם‬
‫ל׳ הרמב״ם שם פ*ז הייא)פיהמ״ש כלים שם(‪ — .‬ומסיים‬ ‫‪( 22‬‬ ‫איתא‪ :‬מכאן)מ הדין דשילוח טמאין מג׳ מחנות( נתנו חכמים מחיצות‬
‫)ועד״ז בפיה״מ מתוספתא(‪ :‬והחיל ועזרת הנשים מעלה יתירה בבית‬ ‫ואמרו עשר קדושות הן ט׳‪.‬‬
‫עולמים‪ — .‬והוא מזבחים קטז‪ ,‬ב )וש*נ(‪ .‬ספרי נשא ה‪ ,‬ג‪ .‬וראה‬ ‫אלא שי׳׳ל בזה בכמה אופנים‪ :‬זה נוגע רק בתחלת‬ ‫‪( 18‬‬
‫ספרי זוטא ובמדב״ר שם‪.‬‬ ‫הקדושה דאא״פ להקדושה החמורה לחול בלי קדושה קלה )שלפני׳(‬
‫ראה אלי׳ רבה כלים שם מ*ט‪.‬‬ ‫‪( 23‬‬
‫ראה רמב״ם שם פ*א ה*ה‪ :‬ושלשתן נקראין היכל‪.‬‬ ‫‪(24‬‬ ‫כ״ה בפיהמ״ש לפנינו )לקח(‪ .‬ובהוצאת קאפח‪ :‬עסק‪.‬‬ ‫•(‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫רד‬
‫וע״פ זה מובן היטב ההמשך בדברי הזהר‪ :‬התחלת‬ ‫דכל‬ ‫הזהר‬ ‫שכוונת‬ ‫לפרש‬ ‫קשה‬ ‫קצת‬ ‫וגם‬
‫הענין היא ״כד ברא קוב״ה עלמא אשרא לימא‬ ‫הקדושות המנויות תלויות זב״ז‪ ,‬כי לכאורה לאו‬
‫דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישובא דכל‬ ‫מילתא דפשיטא היא )ועכ״ם בנוגע לכל הקדושות^ג‪.‬‬
‫וירושלם‬ ‫לירושלם‬ ‫אסחר‬ ‫כלא‬ ‫אומין‬ ‫שבעין‬ ‫ולכן נראה לומר‪ ,‬דבזהר לא נחית כלל לה״)עשר(‬
‫באמצעיתא דכל ישובא שריא״‪ ,‬והרי אוקיינוס ויישובא‬ ‫קדושות״‪ ,‬ולא לגדר הקדושה שבמקומות אלו )שלכן‬
‫דע׳ אומות לית בהון גדר ״קדושה״‪ ,‬אלא שאין‬ ‫לא נזכר שם בבלל לשון קדושה*^( כ״א לעצם החפצא‬
‫המדובר בחלות קדושה‪ ,‬כ״א בעצם חלות ענין מקומות‬ ‫דמקומות אלו‪ ,‬דירושלים והר הבית ועזרות הוי חלות‬
‫אלו בברייתו של הקב״ה‪ ,‬ועד״ז הוא בההמשך ״והיא‬ ‫ושם בפ״ע )מלבד ענין הקדושה שבהם(‪ ,‬ובזה נאמר‬
‫)ירושלים( אסחרא להר הבית״ וכן בכל חלקי המקדש‬ ‫בזהר ד״ירושלם ‪ . .‬אסחרא להר הבית והר הבית‬
‫דכ״א ״אםחר״ לחלק השני וכיו״ב‪ ,‬שאין המדובר בדין‬ ‫דהשייכות‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫מ׳״‪,‬‬ ‫דישראל‬ ‫לעזרות‬ ‫אסתר‬
‫קדושה הנוספת שבו כ״א בעצם החפצא שלו״’‪ ,‬וכנ״ל‪.‬‬ ‫והתלות דמקומות אלו אינו )רק( בענין הקדושה‬
‫ע״פ מה שנת״ל מובן‪ ,‬שיש ב׳ אופני חלוקת‬ ‫ה‪.‬‬ ‫שבהם‪ ,‬אלא בשמם וגדרם המיוחדים‪ .‬ונמצא‪ ,‬דחלות‬
‫עשר‬ ‫—‬ ‫הקדושות‬ ‫וכו׳‪ :‬חלוקת‬ ‫המקומות בא״י‬ ‫שם הר הבית תלוי׳ בחפצא ד״עזרות דישראל״‪ ,‬וכן‬
‫קדושות שבמשנה; וחלוקת מקומות נפרדים בתור‬ ‫בשאר המקומות דקא חשיב‪.‬‬
‫חפצא בפ״ע ותלותם ושייכותם זל״ז — המקומות‬ ‫והשתא אתי שפיר הא דחשיב לשכת הגזית‬
‫שנמנו בזהר‪.‬‬ ‫ומזבח‪ ,‬כי לשיטת הזהר הרי חלות שם עזרות תלוי‬
‫ולכאורה דבר זה גופא דורש ביאור ב)פנימיות(‬ ‫בגדר לשכת הגזית ״דתמן סנהדרי גדולה יתבין״‬
‫הענין‪ :‬מדוע ענינם הפרטי)ושייכותו להשאר( המדובר‬ ‫)דמשמע שאין זה נתינת סימן על מקומה דלשכת‬
‫— אין הם אותם העשר הקדושות שנמנו‬ ‫בזהר‬ ‫הגזית‪ ,‬וסימנא למה לי‪ ,‬אלא שזוהי נתינת טעם‪ ,‬נוגע‬
‫במשנה?‬ ‫לחלות דינה בתורת מקום לשכת הגזית‪ ,‬דעזרות‬
‫סחרין ותלויים בו(‪ ,‬וחלות שם לשכת הגזית תלוי׳‬
‫וי״ל הביאור בזה‪:‬‬
‫בחפצא דמזבח )ובדין זה לא נוגע המקום ד״עזרת‬
‫החילוק הכללי בין הגדרת המקומות שבמשנה‬ ‫כהנים״ כ״א גדר מזבח‪ ,‬וכמרז״ל “ שמקום הסנהדרין‬
‫ושבזהר הוא‪ ,‬שבמשנה קאי בדינים והלכות בנגלה‬ ‫״אצל המזבח״»(‪.‬‬
‫ובזהר קאי בתוכנם וענינם לפי פנימיות‬ ‫דתורה‪,‬‬
‫התורה‪ .‬ולפ״ז י״ל‪ ,‬שהמשנה עוסקת בדיני וגדר‬
‫ביהמ״ק )וירושלים( שלמטה‪ ,‬ואילו בזהר קאי)בעיקר(‬
‫בביהמ״ק שרמעלהיב‪.‬‬ ‫וראה תוד״ה קדשים )זבחים סא‪ ,‬א( דגם כשנסע אוהל‬ ‫‪( 25‬‬
‫מועד ד‪.,‬אין קרוי מחנה שכינה קיים ולחם הפנים ושאר ק״ק מופסלי‬
‫והנה‪ ,‬אחד החילוקים בין גדר ״מטה״ לגדר‬
‫ביוצא״‪ ,‬לעניו מחנה ישראל ומחנה לוי )אע״ם שנסע( אהל מועד‬
‫״מעלה״ הוא‪ ,‬שלמטה הכל קשור ונמדד בהגבלה‬ ‫הוא‪ .‬וכו לאידך‪ ,‬כשבאו בה פריצים בעזרה )את״ל ד(וחללוה אובלין‬
‫דמקום‪ ,‬שהרי גדר עולם הוא זמן ומקום^נ‪ ,‬ואחד מה*‬ ‫ק״ק בהיכל• — ראה מכתבי תורה מכתב ו )נעתק בצפע״נ עה׳׳ת‬
‫גדרים הכי עיקריים דדבר גשמי הוא מה שהוא תופס‬ ‫קרח שם(‪ .‬ועוד כיו״ב‪ .‬וראה לעיל ח״א סימן ד )לקו״ש חכ״א ע׳ ‪253‬‬
‫מקום‪ :‬משא״ב ענין ש״למעלה״ — ובכלל גדר רוחני‬ ‫ואילך( ובהערות שם‪.‬‬
‫משא״ב בזהר להלן שם )קעא‪ ,‬א(‪ .‬ושם ליתא הר הבית‪,‬‬ ‫‪( 26‬‬
‫ועוד שינויים‪ ,‬וראה אור החמה שם‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬
‫ולכאורה בזה מדובר ברמב״ם שם פ״א ה״ה )ולא בדין‬ ‫‪( 27‬‬
‫וחלוקי קדו שות שבהם(‪ .‬וכן משמע בקרית ספר על הרמב״ם שם‪.‬‬
‫ואולי י״ל שזה שייך לגדר עניו הבחירה‪ ,‬״המקום אשר‬ ‫‪( 30‬‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫יבחר״ בירושלים ובמקדש )מלבד עניו הקדושה שבהם(‪ ,‬שהבחירה‬
‫ירושלמי מכות פ״ב ה״ו‪ .‬מכילתא ם״פ יתרו‪ .‬משפטים כא‪,‬‬ ‫‪( 28‬‬
‫היא בב״א ובשווה בכל המקומות שבמקדש שהשיב בזהר שם‪.‬‬
‫יד‪ .‬פרש״י ר״פ משפטים‪.‬‬
‫ועצ״ע‪.‬‬
‫וכאשר הסנהדרין גלו ממקומם בלשכת חגזית א״א לדון‬ ‫‪( 29‬‬
‫והיינו שבזהר מדובר בביהמ״ק שלמטה בהתאם וכפי שבו‬ ‫‪( 31‬‬
‫דיני נפשות — ע״ז ח‪ ,‬סע״ב )ובתוד״ה מלמד(‪ .‬וש״נ‪ .‬רמב״ם הל׳‬
‫מתבטא ביהמ״ק שלמעלה‪ .‬וראה ההמשך בזהר שם‪ :‬ולבא דא‬
‫סנהדרין פי״א הי״א־יג‪ .‬ולדעת הרמב״ן )בהשגותיו לסהמ״צ מ״ע‬
‫)קה״ק( אתזן ממוחא דרישא )ובהגהות הרח״ו שם‪ :‬ירושלם של‬
‫קנג( ״בטלו כל הדינין)ולא רק דיני נפשות( התלויין בב״ד הגדול״‪.‬‬
‫מעלה המכוון כנגדה( ואתאחיד דא בדא כו׳ כגוונא דא לעילא‬
‫לעילא כר‪.‬‬
‫שער היחוד והאמונה פיז‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬ ‫ראה ספרי קרח יח‪ ,‬י‪ .‬זבחים סג‪ ,‬א‪ .‬מנחות ח‪ ,‬סע״ב‪.‬‬ ‫•(‬
‫רה‬ ‫שיחה טז‪ :‬חלוקת הקדושות במשנה ובזהר‬
‫אמנם כ״ז הוא כמו שהוא מצד למעלה — הקב״ה‪,‬‬ ‫— אינו מוגדר במקום ”‪ ,‬כי אם הוא תוכן ומעלה‬
‫נותן התורה — אבל כאשר מגיעה למקבלי התורה —‬ ‫רוחנית )וכמ״ש הרמב״ם ” בפירוש מקום ברוחניות(‪.‬‬
‫בנ״י‪ ,‬ה״ה נמשכת בריבוי התחלקות בפועל‪ ,‬הן בתורה‬ ‫ולפי זה י״ל‪ ,‬דאחד החילוקים עיקריים בין ביהמ״ק‬
‫עצמה‪ ,‬ה׳ חומשי תורה‪ ,‬כ״ד ספרים דאורייתא וכו׳ ”‪,‬‬ ‫שלמעלה וביהמ״ק שלמטה הוא‪ ,‬שבביהמ״ק שלמעלה‬
‫והן בציוויי התורה‪ ,‬חלוקות זו מזו — מ״ע ומל״ת‪ ,‬עד‬ ‫בל המעלות ומדריגות שבו הן בגדר ‪,,‬כלל״ הכולל‬
‫לתרי״ג מצות דאורייתא וז׳ מצות דרבנן‪ ,‬שכ״א היא‬ ‫הפרטים(‪,‬‬ ‫בין‬ ‫ההבדל‬ ‫כ״כ‬ ‫ניכר‬ ‫)ואינו‬ ‫הפרטים‬
‫מצוה בפ״ע וכר‪ .‬ועוד[׳“‘‪.‬‬ ‫ובביהמ״ק שלמטה כל מדריגה שבו היא בגדר ״פרט״‬
‫ועפ״ז יובן גם ההפרש בין חלוקי הדרגות‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שנפרט ונפרד ונבדל מפרטים אחרים ”‪.‬‬
‫בביהמ״ק‬ ‫הדרגות‬ ‫לחילוקי‬ ‫שלמטה‬ ‫בביהמ״ק‬ ‫]דוגמא לדבר — החילוק בין לשון המשנה ללשון‬
‫שלמעלה‪ :‬דרגות קדושת ביהמ״ק שלמעלה הרי הן‬ ‫הגמרא‪ :‬לשון המשנה הוא ״דבר קצר וכולל ענינים‬
‫מדריגות רוחניות שאין חילוקי הדרגות בהדגשה כ״כ‬ ‫רבים״ ”‪ ,‬ואילו כאשר דבר קצר זה מתפרט ומתפרש‬
‫ובאופן דהבדלה א׳ מזולתו כ״כ; משא״כ בביהמ״ק‬ ‫בגמרא ה״ה מתבאר באריכות ובריבוי פרטים‪ .‬ומובן‬
‫שלמטה‪ ,‬שגדר ״מטה״ קשור עם מקום מוגבל ומסויים‪,‬‬ ‫ד״פירוש דברי המשניות וביאור עמקותי׳״״ שבגמרא‬
‫הרי כל הדרגות קשורים ותלויים בחילוקי קדושת‬ ‫הוא לא רק ״פירוש״ ו״ביאור״‪ ,‬כ״א שנתחדשו ג״כ‬
‫המקום‪ ,‬דכל מקום מובדל ומחולק בקדושה שונה‬ ‫כו״כ הסברות וחידושי דינים‪ ,‬אלא דכמו שכל אלו היו‬
‫)נעלית יותר מזו שלמטה ממנה וכן להיפר(‪.‬‬ ‫כלולים בה״כלל״‪ ,‬״דבר קצר וכולל״ של המשנה היו‬
‫ומכיון שהמשכת עניני ודרגות ביהמ״ק שלמעלה‬ ‫כולם בהתכללות ובהתאחדות ולא היו ניכרים חלוקי‬
‫מוגבל ומסויים כ״א‬ ‫אינה תלוי׳)כ״כ( בקדושת מקום‬ ‫הפרטים )ואולי בחלקם — גם לא היו קיימים(‪.‬‬
‫בתוכן ומעלת הדבר‪ ,‬לכן יתכן שיהי׳ שינוי וחילוק בין‬ ‫ובאופן כללי יותר‪ :‬בתורה יש כו״כ דרגות; כפי‬
‫ביהמ״ק שלמעלה לזה שלמטה — דמה שלמעלה‬ ‫שהיא ״חמודה גנוזה״ ” באוצרו של הקב״ה שהיא תורה‬
‫נחשב לדרגא אחת הרי כשנמשך למטה בקדושת מקום‬ ‫אחת ואין בה שום התחלקות‪ ,‬דאורייתא וקוב״ה כולא‬
‫דרגות‬ ‫בחילוקי‬ ‫שונים‬ ‫למקומות‬ ‫ומחיצות נחלק‬ ‫חד; לאח״ז כמ״ש ” ואהי׳ אצלו אמון גו׳ שעשועים גו׳‪:‬‬
‫הקדושהי ” וכיו״ב‪.‬‬ ‫כפי שניתנה מידו של הקב״ה״י‪ ,‬שגם אז כל התורה‬
‫וי״ל דתוכן זה ד)המעלות ד(ביהמ״ק שלמעלה‬ ‫הרי‬ ‫היא ענין אחד‪ ,‬דאף שישנם עשרת הדברות‪,‬‬
‫מתבטא בביהמ״ק שלמטה לא בחלוקי דרגות הקדושה‪,‬‬ ‫בדבור ה׳ נאמרו כל עשה״ד בדיבור אחד ”; ולמטה‬
‫כ״א בעצם השם והתוכן דמקומות ומדריגות אלו‪.‬‬ ‫יותר ישנה ההתחלקות דעשרת הדברות )בל אחד‬
‫בהם כל‬ ‫בדבור בפ״ע ”(‪ .‬אבל היא באופן שנכללים‬
‫שבהם הנה‬ ‫ועפ״ז מובן הא דאף שבדין קדושה‬
‫תרי״ג מצות וכו׳ ”‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫בביהמ״ק שלמטה חלוקים חיל‪ ,‬עזרת נשים ועזרת‬
‫ישראל כו׳ — מ״מ כמו שהם בביהמ״ק דלמעלה ה״ה‬
‫כלולים כולם בהר הבית ועזרות דישראל‪ ,‬ולכן הוי‬
‫‪ m‬ואילד‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫ראה לקו״ש ח״ו ע׳‬ ‫‪( 33‬‬
‫כ״א מהם חפצא בפ״ע לענין זה‪.‬‬
‫»ו״נ ח״א פ״ח‪ .‬ם׳ החקירה להצ״צ עד‪ ,‬סעיב יאילר‪ .‬וראה‬ ‫‪( 34‬‬
‫וכ״ה במדריגות הקדושה‪ ,‬דבביהמ״ק שלמטה‬ ‫רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ב ה״ו‪.‬‬
‫נמנה בפ״ע עזרת כהנים‪ ,‬בין האולם למזבח‪ .‬ואילו‬ ‫מכוון כנגד מקדש שלמטה‬ ‫ואף שמקדש של מעלה‬ ‫‪( 35‬‬
‫)פרש״י ויצא כח‪ ,‬יז‪ .‬בשלח טו‪ ,‬יז‪ .‬משפטים כג‪ ,‬כ‪ .‬ובכ״מ( — ובכל‬
‫פרטיו ועניניו )ראה ירושלמי ברכות פ״ד ה״ה )קה״ק(‪ .‬תנחומא‬
‫פקודי ב )היכל(‪ .‬וראה זח״ב נט‪ ,‬ב‪ .‬ועוד( — מ״מ‪ ,‬גדר בחי׳ ביהמ״ק‬
‫ראה גם לקו״ש חי״ח שם‪.‬‬ ‫‪(43‬‬ ‫שלמעלה עם כל הפרטים הוא בבחי׳ ״כללי לגבי ביהמ״ק שלמטה‪.‬‬
‫וראה לקו״ש חט״ז)ע׳ ‪ 98‬ואילך(‪ ,‬חכ״ב ) ‪ 233 7‬וזרילר( —‬ ‫‪(44‬‬ ‫ל׳ הרמב״ם בהקדמתו לפיהמ״ש )רד״ה אחר כן ראה(‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬
‫כמה ענינים בתורה שהמשכתם למטה אינה באופו שהם למעלה‪.‬‬ ‫ל׳ הרמב״ם בהקדמתו לספר היד‪.‬‬ ‫‪( 37‬‬
‫וראה הערה הבאה‪.‬‬ ‫שבת פח‪ ,‬סע״ב‪.‬‬ ‫‪( 38‬‬
‫להעיר משו״ע אדה״ז או״ח מהד״ת ס״א ם״ח‪ :‬עת ר צון ‪. .‬‬ ‫‪(45‬‬ ‫משלי ח‪ ,‬ל‪ .‬וראה תניא קו״א ד״ה דוד זמירות‪ .‬לקו״ת‬ ‫י<‪( 3‬‬
‫קדושת שבת ויו״ט הוא למעלה מגדר המקום והזמן רק שמאיר‬ ‫במדבר יח‪ ,‬א ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬
‫למטה בכל מקום ומקום זמנו הראוי לו‪ ,‬וזהו ג״כ הטעם ששורה‬ ‫ל׳ רש״י נשא ז‪ ,‬כ‪ .‬וראה לקו״ש חי״ח ‪.y 90‬‬ ‫‪( 40‬‬
‫קדושה עליונה בח״ל ביו״ט שני של גליות נו׳‪ .‬וראה תו״ח שמות‬ ‫מכילתא ורש״י יתרו כ‪ ,‬א‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 41‬‬
‫שמט‪ ,‬ב ואילך‪.‬‬ ‫פרש״י משפטים כד‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪( 42‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫רו‬
‫מה ״שיורד״ עומק השכל של המשנה הרי השקו״ט וה ‬ ‫חשיב רק ״מזבח״)ובזה גופא אינו‬ ‫בביהמ״ק שלמעלה‬
‫הוא בצמצום‬ ‫ביאורים הם בריבוי יותר‪ ,‬אבל אור השכל‬ ‫גדר‬ ‫מפרט מזבח החיצון(‪ ,‬כי בביהמ״ק שלמטה‬
‫ומיעוט יותר[‪.‬‬ ‫ולכן נחלק בחלוקי מקומות‪,‬‬ ‫חילוקם הוא קדושת מקום‬
‫עזרת כהנים ובין האולם ולמזבח‪ ,‬משא״כ בביהמ״ק‬
‫ועד״ו בעניננו‪ ,‬כשמדובר בביהמ״ק שלמעלה הרי‬
‫כל שמדובר במדריגה נעלית יותר למעלה )בקדושה(‪,‬‬ ‫דלמעלה הכל הוא בחי׳ אחת‪ ,‬ענין ותוכן המזבח‪,‬‬
‫נעשה ריבוי יותר‪ ,‬ובמילא דרגות הגילוי דבחי׳ היכל‬ ‫]ותוכנו וגדרו) הפני מי והחיצון( אחד הוא‪ ,‬כי ב׳‬
‫היא במדריגה נעלית יותר מהאולם‪ :‬משא״ב למטה לא‬ ‫אלא‬ ‫המזבחות הם פנימיות וחיצוניות״ דבחי׳ אחת‪,‬‬
‫ניכר )בגלוי( ההפרש בין קדושות אלו‪.‬‬ ‫דכפי שבא בביהמ״ק שלמטה נחלקו לב׳ מזבחות‬
‫וע״פ כ״ז יומתק זה שבסיום דברי הזהר דייק‬ ‫ומקומות מפני הקדושות השונות[‪.‬‬
‫להביא ״דתמן שכינה שריא וכפורת וכרובים וארון״* ‘‪,‬‬ ‫אמנם ביאור זה — שבביהמ״ק שלמעלה‬ ‫ז‪.‬‬
‫ולא הסתפק בזה ש״בית קדשי הקדשים״ הוא מקום‬ ‫)ובמילא — בזהר( הענינים הם באופן כללי יותר —‬
‫הכי מקודש מעצם היותו ״בית קדה״ק״ — להדגיש‬ ‫אינו מיישב את ההפרש בין המשנה והזהר לענין אולם‬
‫דגודל מעלת קה״ק הוא )לא כ״כ מצד היותו ״בית‬ ‫והיכל‪ ,‬דבמשנה נחשבו לקדושה אחת )כנ״ל ס״א(‬
‫קודש הקדשים״‪ ,‬כ״א( מצד גודל מעלתו באיכות‬ ‫משא״ב בזהר נחשב אולם בפ״ע‪.‬‬
‫הקדושה והשראת שכינה שבו‪.‬‬
‫וי״ל בזה — ע״פ הידוע‪ ,‬שבכמה ענינים מצינו‬
‫ועל ידי העסק‪ ,‬הדיבור בתורת הבית —‬ ‫ח‪.‬‬ ‫שלמעלה הם בריבוי יותר ולמטה במיעוט יותר‪.‬‬
‫ביהמ״ק למטה‪ ,‬והעסק‪ ,‬הדיבור בביהמ״ק שלמעלה‪,‬‬ ‫ומה שנת״ל‪ ,‬שלמטה הוא ריבוי ופירוט ולמעלה‬
‫והעסק‪ ,‬הדיבור בשניהם יחד — אומר הקב״ה ש)ע״י‬ ‫מיעוט והכללה‪ ,‬המדובר הוא בכמות‪ ,‬שלמטה הכמות‬
‫העסק בתורתו( אין בנין ביתי בטלי‘‪ ,‬וזה ממהר עוד‬ ‫הוא בריבוי — ריבוי התחלקות לחלקים רבים‪ :‬אמנם‬
‫יותר גילוי ביהמ״ק שלמעלה תוך ביהמ״ק דלמטה״נ‪,‬‬ ‫בנוגע לאיכות‪ ,‬הריבוי הוא למעלה דוקא‪ ,‬והיינו לא‬
‫שמשיח יבנה מקדש במקומויי‬ ‫גודל‬ ‫ריבוי )פרטים( התחלקות‪ ,‬אלא ריבוי איכות‪,‬‬
‫ואז יתגלה גם משכן שעשה משה במדבר ”‪,‬‬ ‫העילוי דמדריגות אלוי•'‪.‬‬
‫ועשו לי מקדש —‬ ‫שכולם נכללים בציווי אחד ”‪:‬‬ ‫]וכמובן ג״כ מהמשל הנ״ל‪ ,‬דכאשר ה״דבר קצר״‬
‫במהרה בימינו ממש‪.‬‬ ‫של המשנה בא באריכות ההסברה ושקו״ט בגמרא‪,‬‬

‫ואח״ב בדברי הראשונים עד לספרי האחרונים‪ ,‬הנה כל‬
‫דיוק ענינים אלו בזהר — ראה לקוטי לוי״צ הערות לזהר‬ ‫‪( 48‬‬ ‫)ובכ״מ(‪ .‬דב׳‬ ‫ד‬ ‫לסוכות עח‪,‬‬ ‫דרושים‬ ‫לקו״ת‬ ‫וראה‬ ‫‪(46‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫המזבחות הן בלב חיצוניות הלב ופנימיות הלב‪.‬‬
‫תנחומא צו יד‪ .‬וראה בארוכה לעיל ח״א בפתיחה )ל קד ש‬ ‫‪( 49‬‬ ‫ראה בארוכה בדרו שי חסידות )ביאוה״ז ח״ש קלא‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪( 47‬‬
‫חי״ח ע׳ ‪ 412‬ואילך(‪.‬‬ ‫תו״ח ח״ש קכו‪ ,‬ב‪ .‬אוה״ת — ענינים ס״ע קצג ואילך‪ .‬וראה ם׳‬
‫ראה לעיל שם סעיף ו ) ל ק ד ש שם ע׳ ‪ 418‬ואילך(‪ .‬וש׳־נ‪.‬‬ ‫‪( 50‬‬ ‫הליקוטים־דא״ח צ״צ ערך אורות וכלים ס״ה וש״נ( בהחילוק דאורות‬
‫רמב״ם הל' מלכים ספי״א‪.‬‬ ‫‪( 51‬‬ ‫וכלים‪ ,‬שהאורות בל מה שלמעלה יותר הם בריבוי יותר ולהיפך‬
‫ראה יומא עב‪ ,‬סע״א‪ .‬סוכה מה‪ ,‬ב )ובפרש״י(‪.‬‬ ‫‪( 52‬‬ ‫בכלים‪ .‬וראה ספר הערכים־חב״ד )כרך ד( ערך אורות דספירות־‬
‫תרומה כה‪ ,‬ח‪ .‬רמב״ם ריש הל׳ בית הבחירה‪.‬‬ ‫‪( 53‬‬ ‫ביחס לכלים ס״ז‪ .‬וש״נ‪ .‬וראה ג״כ לקו״ש ח״כ ע׳ ‪ 87‬ואילך‪.‬‬
‫רז‬
‫שיחה יז‬
‫חינוך המשכן‬
‫בגמרא״׳ ״בשני מקומות קדשים נאכלים ‪ . .‬קודם‬ ‫הראשון‬ ‫״בחודש‬ ‫במשכן‬ ‫העבודה‬ ‫בענין‬ ‫א‪.‬‬
‫שיעמידו לויים את המשכן ולאחר שיפרקו הלויים את‬ ‫בשנה השנית באחד לחודש )שבו( הוקם המשכר*‪,‬‬
‫המשכן״‪.‬‬ ‫נתבארו בכתוב*)לאחרי ההקדמה הכללית הנ״ל( פרטי‬
‫את‬ ‫ך‪,‬לויים‬ ‫שיפרקו‬ ‫ש״לאחר‬ ‫פיר ש״‬ ‫רש״י‬ ‫הדברים‪ :‬ויקם משה את המשכן גו׳ ויפרוש את האוהל‬
‫המשכן״‪ ,‬היינו גם פירוק קלעי החצר ועדיין המזבח‬ ‫על המשכן גו׳‪ ,‬ואח״ב מפרט את הבאת כל כלי המשכן‬
‫במקומו״‪ ,‬ולתוס׳** היינו כאשר המזבח וקלעי החצר‬ ‫למקומם והעבודות שבהםג‪ :‬״ויתן את השולחן גר‬
‫במקומן‪ ,‬דאם נפרקו גם קלעי החצר‪ ,‬אין מחנה שכינה‬ ‫ויערוך עליו ערך לחם גו׳ וישם את המנורה באהל‬
‫קיים לגבי קדשי קדשים‪.‬‬ ‫מועד גו׳ ויעל הנרות גו׳ וישם את מזבח הזהב גו׳‬
‫ולפ״ז י״ל לכאורה דרש״י עה״ת קאי לשיטתו‬ ‫ויקטר עליו קטורת גר״‪ ,‬ורק אח״כ״ ״וישם את מסר‬
‫בפירושו לש״ם‪ ,‬דאפ״ל אכילת קדשים גם כשאין‬ ‫הפתח למשכן״‪ :‬ולאחרי ״ואת מזבח העולד‪ ,‬שם גר‬
‫קלעים לחצר והרמב״ן ס״ל כפירוש התום׳ שם‪.‬‬ ‫ויעל עליו את העולה ואת המנחה״־‪ ,‬נאמר* ״ויקם את‬
‫החצר סביב למשכן ולמזבח גו׳״‪.‬‬
‫]ובביאור סברת המחלוקת י״ל‪ ,‬דחלות דין חצר‬
‫אוהל מועד יש לבארו בשני אופנים‪ :‬א( כפשוטו‪ ,‬שדין‬ ‫והנה הרמב״ן שם מאריך‪ ,‬שכוונת הכתובים אינה‬
‫חצר חל ע״י המחיצה של קלעי החצר סביב המזבח‬ ‫לספר סדר המעשים בפועל‪ ,‬ומסיים ד״ויערוך עליו‬
‫)וכדמשמע מלשון הרמב״ם לענין העזרה במקדשי‘‬ ‫ערך לחם ויעל הנרות ‪ . .‬וכן ‪ . .‬ונתת את מזבח הזהב‬
‫״עושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין‬ ‫לקטורת וכן ויעל עליו את העולה ואת המנחה )היינו‬
‫קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא‬ ‫שעשה הכל( בזמנם‪ ,‬כי עדיין לא הקים החצר סביב‬
‫כעין חצר אוהל מועד הוא הנקרא עזרה״(‪ ,‬ב( הקמת‬ ‫למשכן ואין מקריבים בלא קלעים כי יהיו שחוטי חוץ‬
‫המזבח לפני פתח אוהל מועד משוי לי׳ גדר חצר אוהל‬ ‫אלא כולם בזמנם )לאחרי גמר הקמת המשכן וה ‬
‫מועד וחלות גדר עזרה )וחצר(‪ ,‬וקלעי החצר הם רק‬ ‫חצר(״*‪.‬‬
‫כעין תנאי וסימן )עד היכן מגיע חצר אוהל מועד(‪,‬‬ ‫אבל מזה שרש״י לא כתב שאין כוונת הכתובים‬
‫אבל לא שהם פועלים חלות חצר אוהל מועד )ודין‬ ‫לפרש סדר המעשים‪ ,‬משמע לכאורה‪ ,‬שע״פ פשש״מ‪,‬‬
‫עזרה([■‬ ‫הפרשה על הסדר נאמרהי‪ ,‬והיינו שהעבודות וה־‬
‫— ואף כי לפום ריהטא יש לחלק בין פלוגתת‬ ‫קרבנות שבכל כלי נעשו תיכף בהכנסתו למקומו‬
‫רש״י ותום׳ וב׳ האופנים בפירוש עה״ת‪ ,‬פי׳ המקר־‬ ‫באהל מועדי‪ .‬ועפ״ז נמצא שלשיטת רש״י היו כל‬
‫אות‪ ,‬כי בש״ס שם קאי לאחר שהוקם המשכן וה־‬ ‫העבודות‪ ,‬עריכת הלחם‪ ,‬העלאת הנרות‪ ,‬והקטרה על‬
‫קלעים )חצר המשכן( ונסתלקו הקלעים והשאלה היא‬ ‫המזבח וההקרבה על מזבח החיצון — לפני )פתח‬
‫אם יש אז פסול יוצא )לענין אכילת קדשי קדשים(‪,‬‬ ‫המשכן ו(הקמת החצר‪ ,‬ולא חש למ״ש הרמב״ן ש״אין‬
‫ומשמע דלענין ההקרבה צריכים לקלעי חצר גם לדעת‬ ‫מקריבים בלא קלעים״‪.‬‬
‫רש״י‪ ,‬אלא שיש לימוד מיוחד בגמ׳ שם־* דלאחרי‬ ‫והנה במם׳ זבחים פליגי רש״י ותוס׳ במ״ש‬ ‫ב‪.‬‬
‫שנקרב לא איפסיל הבשר ביוצא‪ ,‬ומותר לאכלו אף‬
‫בלא קלעים מאחר שהמזבח קיים —‬
‫פקודי מ‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫פסוק יח ואילה‬ ‫‪(2‬‬
‫זבחים ס‪ ,‬סע״ב ואילך‪.‬‬ ‫‪( 10‬‬
‫מ‪ ,‬כב ואילה‬ ‫‪(3‬‬
‫שם סא‪ ,‬ת ש ע״ב ז״ה מהו דתימא‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬
‫שם‪ ,‬כח‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫וראה שטמ״ק שם אוח א׳‪.‬‬ ‫‪( 12‬‬
‫שם‪ ,‬כט־ל‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫שם ד״ה ולאחר‪ .‬וראה גם שטמיק הנ״ל‪ .‬שטמיק שם )ס‪,‬‬ ‫‪( 13‬‬
‫שם‪ ,‬לג‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫ב( אות ה‪.‬‬ ‫וראה טור הארוך שם )פסוק יח(‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫הל׳ ביהב״ח פ״א ה״ה‪.‬‬ ‫‪( 14‬‬
‫אבל ראה לקו״ש ה״ו ‪ y 227‬הערה ‪.20‬‬ ‫‪(8‬‬
‫סא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 15‬‬ ‫וכן משמע קצת בראביע שם )מ‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪(9‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫רח‬
‫והוי כשחוטי חוץ )כדברי הרמב״ן(‪ .‬ב( דין זה הוא רק‬ ‫הרי מדברי רש״י שם מוכח שדין זה הוא לא רק‬
‫בשלמים ולא בשאר קדשים‪.‬‬ ‫לגבי אכילת ק״ק‪ ,‬אלא גם לגבי הקרבה‪ ,‬ויתירה מזו‪,‬‬
‫לא רק שיכולים להקריב וכר על המזבח כאשר פירקו‬
‫וא״כ בנדו״ד בר״ח ניסן בשנה השנית‪ ,‬אשר א( הי׳‬
‫הקלעים‪ ,‬אלא מקריבין כאשר מקימים את המשכן גם‬
‫כאן גדר ״פתח אוהל מועד״‪ ,‬כמפורש ״ואת מזבח‬
‫לפני העמדת הקלעים‪:‬‬
‫העולה שם פתח אוהל מועד״‪ ,‬אלא שלא הוקם ״החצר‬
‫סביב המשכן והמזבח״‪ ,‬ב( המדובר בהקרבת עולה‬ ‫בפי׳ דברי הגמ׳ ‘* ״בשני מקומות״ — ״קודם‬
‫ומנחה )ולא שלמים( — שפיר כשרה ההקרבה על‬ ‫שיעמידו לויים את המשכן״ פרש״יי* ״קודם שיעמידו‬
‫המזבח קודם שהועמדו קלעי החצר‪.‬‬ ‫לויים את המשכן דנקט הכא לאו דוקא חדא דלא‬
‫משכחת לה שיהא המזבח מונח קודם העמדת המשכן‬
‫אבל כד דייקת אין מקום לפרש שלדעת רש״י‬
‫שהרי קודם שיחנו בני קהת נושאי המזבחות היו חונין‬
‫סדר ההקרבה ביום הקמת המשכן הי׳ באופן כזה‬
‫בני גרשון ומררי נושאי המשכן ומקימין אותו ‪. .‬‬
‫משום דקאי לשיטתו בש״ם‪ ,‬כי גם לשיטתו בש״ס אין‬
‫הקימו בני גרשון את המשכן עד בואם של בני קהת״«י‪.‬‬
‫זה אלא עבודה הכשירה בדיעבד■״‪ ,‬ופשיטא שהסדר‬
‫וממשיך ו״אי בששינו את הסדר מוקמת לה היכי שחטי‬
‫הראוי והרצוי דהקרבה במשכן הוא כאשר המשכן הוא‬
‫קרבנות קודם שיעמידו משכן הא אמר באיזהו מקומף■‬
‫בשלימות בכל חלקיו וכל כליו על מקומם “‪ .‬והרי‬
‫בשלמים ששחטן קודם שיעמידו לויים כו׳ פסולין‪ ,‬ואי‬
‫בפסוקים אלו קאי בתחילת הקמת המשכן ביום שמיני‬
‫גרסת לה מוקי לה בששינו את הסדר וההוא דאיזהו‬
‫למילואים‪ ,‬ולא מסתבר שביום זה יעשו העבודות‬
‫מקומן שלמים דוקא קאמר משום דכתיב בהו “ ושחטו‬
‫במשכן באופן הכשר רק בדיעבד ולא באופן הרצוי‬
‫פתח אוהל מועד ולא יליף שאר קדשים מינייהו״‪.‬‬
‫לכתחילה — ובודאי שההקטרה וההקרבה והעבודה‬
‫דבכל הכלים היו כאשר הם בשלימות “‪.‬‬ ‫הרי מפורש דלרש״י הא דלא גרסינן ״קודם‬
‫שיעמידו לויים את המשכן״ הוא מפני המציאות‪ ,‬כיון‬
‫ולכן נראה לבאר פלוגתת רש״י והרמב״ן על‬ ‫ג‪.‬‬
‫דבתחילה מקימים המשכן והחצר■׳ ואח״ב באים בני‬
‫יסוד משנ״ת במ״א ” דפליגי בביאור הטעם שהקים‬
‫קהת ומכניסין הכלים‪ ,‬אבל לא לפי שאסור להקריב על‬
‫משה את המשכן בז׳ ימי המילואים לפני ר״ח ניסן‪ ,‬אף‬
‫המזבח לפני הקמת החצר״ )והמשכן(‪,‬‬
‫שהקב״ה ציווהו “ ״ביום החודש הראשון באחד לחודש‬
‫ואדרבה‪ ,‬לפי מה שפי׳ רש״י דבאם שינו הסדר‬
‫תקים את משכן אוהל מועד״‪:‬‬
‫)והקריבו על המזבח לפני הקמת המשכן והחצר(‬
‫פסולין הרי זה א( לפי שחסר בזה פתח אוהל מועד “‪,‬‬
‫ובפרט שי״ל בפשטות‪ ,‬דחילוק גדול יש בין לאחר שכבר‬ ‫‪(24‬‬ ‫ולא לפי שאין כאן קדושת המזבח וחצר אוהל מועד‬
‫הוקם המשכן פעם א׳‪ ,‬דאז גם בשעת פירוק המשכן‪ ,‬לפני הקמתו‬
‫נחשב לאוהל מועד )מחמת הלימוד ״ביון שנסע אוהל מועד הוא״(‪,‬‬ ‫סא‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪( 16‬‬
‫שצריך להיות הקמה‬ ‫דמסתבר‬ ‫הראשונה‬ ‫הקמתו בפעם‬ ‫לבין‬ ‫ד״ה ושני מקומות )ע״פ גירסת הצ״ק(‪ .‬וראה גירסת‬ ‫‪( 17‬‬
‫״שלימה״ עם כל פרטי׳‪ ,‬משכן שלם‪ ,‬שיחול עליו שם ״אוהל מועד״‪.‬‬ ‫השטמ״ק שם אות ג‪.‬‬
‫וראה צפע״נ עה״ת פקודי מ‪ ,‬ט‪ .‬ובכ״מ‪ .‬ובארוכה לעיל ח״א סימן ד‬ ‫וכ״כ רש״י בפירושו עה״ת בהעלותד יו״ד‪ ,‬יז‪ .‬שם‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪( 18‬‬
‫)לקו״ש חכ״א ע׳ ‪ 252‬ואילו(‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫זבחים נה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 19‬‬
‫וגם יש לדון בנוגע להקרבה על השולחן מנורה מזבח‬ ‫‪(25‬‬ ‫ויקרא ג‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 20‬‬
‫הפנימי והחיצון — ע״פ מ״ש בתוספתא מנחות )פ״ו‪ ,‬ו( ״השולחן‬ ‫בפרש״י שבהערה ‪ 17‬נזכר מפורש רק הקמת המשכן‪ ,‬אבל‬ ‫‪(21‬‬
‫והמנורה והמזבחות מעכבין זא״ז״‪ ,‬ובירושלמי שקלים )פ״ד ה״ב(‬ ‫מובן שכוונתו דגם הקמת החצר היתה לפני הבאת הכלים‪ ,‬שהרי‬
‫מחלוקת ר״מ וחכמים אם השולחן והמנורה והמזבחות והפרוכת‬ ‫בעבודת בני גר שון ובני מררי היתה לא רק הקמת המשכן אלא גם‬
‫מעכבים את הקרבנות‪ .‬וראה תירוץ הירושלמי שם‪ :‬כאן בעבודת‬ ‫קלעי החצר‪ .‬ועפ״ז נמצא‪ ,‬דמ״ש רש״י דאפשר לאוקמי בששינו‬
‫פנים כו׳ ובפי׳ פני משה וקרבן העדה שם‪ .‬צפע״נ על הרמב״ם במנין‬ ‫הסדר‪ ,‬היינו שלא הקימו אפילו קלעי החצר ורק המזבח והכלים‪.‬‬
‫המצות מ״ע כ‪ .‬ואכ״ס‪.‬‬ ‫משא״כ לדעת התום׳ שם סד״ה קודם‪.‬‬ ‫‪( 22‬‬
‫ועוד ועיקר; זה מתרץ רק בנוגע להקרבה על המזבח‬ ‫‪( 26‬‬ ‫כהובא בפרש״י מזבחים נה‪ ,‬ב — ראה פרש״י שם בריש‬ ‫‪( 23‬‬
‫לפני הקמת החצר‪ ,‬אבל עדיין אינו מובן‪ ,‬שהרי את״ל שהכתובים‬ ‫העמוד ד״ה ניבעי‪ .‬שטמ״ק שם אות וא״ו‪ .‬תום׳ שבהערה הקודמת‪.‬‬
‫כסדרם‪ ,‬וכן הי׳ סדר העשי׳ בפועל‪ ,‬נמצא שלא הי׳ קידוש ידים‬ ‫וראה גם רש״י מגילה י‪ ,‬א ד״ה קלעים להיכל ״שיהא מזבח הבנוי‬
‫ורגלים לפני כל עבודות אלו‪ ,‬שהרי ״וישם את הכיור גו׳ ורחצו‬ ‫בעזרה קרוי אשר פתח אוהל מועד״‪ .‬וראה גם מאירי שם‪ .‬וראה‬
‫ממנו״ )פסוק ל־לא( נאמר לאחר כל ההקרבה של היום!‬ ‫תוספתא זבחים )קרבנות( פי״ג‪ ,‬כ ״לא עשה כלי ם״)ולא כתב דהוי‬
‫לקו״ש חי״ב ע׳ ‪ 58‬ואילך‪ .‬חי״א ע׳ ‪ 181‬ואילך‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫‪( 27‬‬ ‫שחוטי חוץ‪ .‬וראה חסדי דוד לתוספתא שם(‪ .‬תו״כ ויקרא עה״פ )א‪,‬‬
‫פקודי מ‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 28‬‬ ‫אשר פתח אהל מועד‪ ,‬ובפי׳ הר״ש ושאר מפרשים שם‪ .‬ואכ״מ‪.‬‬ ‫ה(‬
‫רט‬ ‫שיחה יז‪ :‬חינון המשכן‬
‫המשכן‪ ,‬כמו שצ״ל עבודתו בשלימותה — עבודה‬ ‫הרמב״ן״ כתב ״כי )הקב״ה( אמר לו מתחלה‬
‫הרגילה במשך כל הזמן‪.‬‬ ‫)קודם ז׳ ימי המילואים( והקמות את המשכן כמשפטו‬
‫אשר הראית בהר״״י‪ ,‬וכשאמר לו הקב״ה ״ביום החודש‬
‫ואילו לפרש״י )ע״פ פשש״מ( כיון שבז׳ ימי‬
‫הראשון באחד לחודש תקים כו׳״ היינו ש״ביום החודש‬
‫המילואים לא הי׳ גדר דהקמת המשס אלא חינוך‬
‫הראשון תהי׳ הקמתו לעמדה״‪ ,‬הנה ידע כי בעת ימי‬
‫דאהרן ובניו‪ ,‬נמצא‪ ,‬דרק בשמיני למילואים הי׳ מעשה‬
‫המלואים יצטרך להקים ולהוריד כו׳״‪.‬‬
‫של ״הקמת המשכן״ בתור ״חינוך״ לעבודות דמשכן‪.‬‬
‫והיינו שביום הח׳ גופא היו שני גדרים במשכן‪ :‬א( יום‬ ‫כלומר‪ ,‬לדעת הרמב״ן הציווי הראשון)״והקמות‬
‫השמיני‪ ,‬שמיני דימי מילואים‪ ,‬שהוא חינוך לעבודת‬ ‫גר׳׳( קאי על ז׳ ימי המילואים ופירושו הקמה על מנת‬
‫המשכן‪ ,‬וקיום הציווי דועשו לי מקדש ]ולכן מצינו‬ ‫לפרקו‪ ,‬והציווי השני דקאי על ר״ח ניסן הוא על סוג‬
‫ש)גם( ביום שמיני למילואים הקריב משה״ קרבנות‬ ‫״הקמה״ אחר‪ ,‬״לעמדה״‪.‬‬
‫צבור )כפרש״י״(‪ ,‬וכן מצינו כמה שינויים בסדר‬ ‫מפרש‬ ‫על התורה אינו‬ ‫בפירושו‬ ‫רש״י‬ ‫אבל‬
‫העבודה ביום הקמת המשכן לגבי סדר עבודה הקבוע‬ ‫היא ״תקים‬ ‫ניסן‬ ‫הקמתו בר״ח‬ ‫בציווי‬ ‫שהכוונה‬
‫הנרות‬ ‫העלאת‬ ‫הפנים״‪,‬‬ ‫לחם‬ ‫)בעריכת‬ ‫לדורות‬ ‫שפירוש ״ביום‬ ‫דם״ל‬ ‫משמע‬ ‫ומדסתים‬ ‫לעמדה״‪,‬‬
‫ועוד״([‪ ,‬ב( לאחר ששרתה שכינה‪ ,‬שאז נגמר ונת ‬ ‫החודש הראשון גו׳ תקים את המשכן גו׳״ הוא)לא שב ‬
‫קדש המשכן בשלימות — לאחרי שנמשח ושרתה בו‬ ‫יום זה ״תהי׳ הקמתו לעמדה״‪ ,‬אלא( כפשוטו‪ ,‬שהקמתו‬
‫שכינה ע״י הקרבנות דאהרן״‪ ,‬הרי מאז נחשב התחלת‬ ‫)סתם( בכלל תהי׳ ביום הזה‪ ,‬והיינו שפסוק זה הוא‬
‫עבודה התמידית דמשכן בכל משך זמנו״“‪.‬‬ ‫״פירוש״ הכתוב ״והקמות גו׳״‪ .‬ולפ״ז‪ ,‬זה שהעמיד‬
‫וי״ל דלשיטתייהו אזלי‪ :‬להרמב״ן‪ ,‬מה שהכתוב‬ ‫משה את המשכן לפני ר״ח ניסן‪ ,‬לא נצטווה ע״ז)בפי ‬
‫נחית כאן לפרש את כל העבודות הנעשים בכל הכלים‬ ‫רוש(״‪ ,‬אלא שלמד זאת מזה שנצטווה לחנך את אהרן‬
‫תיכף לאחר סיפור הקמת כל כלי‪ ,‬אף שלמעשה לא‬ ‫ובניו בעבודתם‪ ,‬והחינוך בעבודה צ״ל במקום שבו‬
‫נעשית העבודה בהם עד אחר גמר הקמת המשכן‬ ‫תיעשה העבודה לאח״ז בקביעות‪ .‬וגם נצטווה שכל ז׳‬
‫וכליו ומשיחתם״׳‪ ,‬כי בזה בא הכתוב לבאר ענינו של‬ ‫ימי המילואים יהיו ״אל פתח אוהל מועד גו׳״נג‪ ,‬הרי‬
‫כל כלי‪ ,‬והרמב״ן לשיטתו דם״ל« שהכלים הן הכשר‬ ‫שצריך להקים את המשכן‪.‬‬
‫להעבודהנ•־ ״מפני שנצטווינו לשום לחם לפני ה׳ תמיד‬ ‫והיינו שלדעת רש״י העמדת המשכן לפני ר״ח‬
‫וצוה אותנו בהכשר העבודה הזאת שהיא לשום אותו‬ ‫ניסן לא הי׳ בזה גדר של ״והקמות את המשכן״‪ ,‬שבא‬
‫בשולחן מתואר כן ושיסודר לנו שתהי׳ ההדלקה הזו‬ ‫בתור קיום הציווי ועשו לי מקדש״‪ ,‬אלא הוי רק פרט‬
‫במנורה של זהב משקלה וענינה כן וכן והנה הם‬ ‫)ותנאי( במילוי ציוויים אחרים; משא״ב להרמב״ן גם‬
‫תשמישי קדושה״‪ ,‬וחולק על דעת הרמב״ם״ שהכלים‬ ‫לפני שמיני למילואים הי׳ בזה גדר דהקמת המשכן‪,‬‬
‫הם מחלקי המקדש ונכללים בהציווי דועשו לי מקדש‪.‬‬ ‫אלא שהוא לא כהאופן דשמיני למילואים שאז הי׳‬
‫משא״כ לדעת רש״י בפשש״מ י״ל דס״ל כדעת‬ ‫״הקמתו לעמדה״‪.‬‬
‫ועפ״ז נמצא‪ ,‬שלדעת הרמב״ן‪ ,‬עיקר גדר ״חינוך‬

‫המשכן״ הי׳ בז׳ ימי המילואים‪ ,‬ובמילא המשכן ביום‬
‫השמיני כבר אינו בגדר ״חינוך״ אלא הוי שלימות‬
‫ולא כםדר הקבוע דהקרבה במשכן שהי׳ ע״י הנהנים‬ ‫‪( 35‬‬
‫אהרן ובניו‪.‬‬
‫פקודי מ‪ ,‬כט‪.‬‬ ‫‪( 36‬‬
‫שזמנו הקבוע הוא ״ביום השבת י ער כנ ד )אמור כד‪ ,‬ח(‪,‬‬ ‫‪( 37‬‬ ‫פקודי שם‪ .‬וראה פירושו בם׳ צו ח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪( 29‬‬
‫והרי שמיני למילואים הי׳ ביום הראשון‪.‬‬ ‫תרומה כו‪ ,‬ל‪.‬‬ ‫‪( 30‬‬
‫ראה בארוכה לקו״ש ח״ו ‪ 229 7‬ואילך‪.‬‬ ‫‪( 38‬‬ ‫ראה דברי הרמב״ן פקודי שם יז בתחלתו‪.‬‬ ‫‪( 31‬‬
‫ראה פרש״י שמיני ט‪ ,‬בג‪.‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫דמ״ש )תצוה כט‪ ,‬מד( ״וקדשתי את אוהל מועד ואת‬ ‫‪( 32‬‬
‫ראה לקמן הערה ‪.47‬‬ ‫‪(40‬‬ ‫המזבח גו׳״‪ ,‬הרי וה בפרשת התמיד‪ ,‬ולא ציווי על הקמת המשכן‪.‬‬
‫רמב״ן מ‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( 41‬‬ ‫ועוד ועיקר; זה בא בהמשך להבתוב )שם‪ ,‬מב( ״עולת ח מיד‬
‫בהשגות לסהמ״צ מ״ע לג‪.‬‬ ‫‪( 42‬‬ ‫לדורותיכם גו׳״‪.‬‬
‫ו‪ ..‬עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה‬ ‫‪(43‬‬ ‫תצוה כט‪ ,‬ד‪ .‬לב‪ .‬צו ח‪ ,‬ג‪ .‬לא‪ .‬לג‪ .‬לה‪ .‬וראה רמב״ז‬ ‫‪( 33‬‬
‫בפ״ע״ )רמב״ן בהשגות שם(‪.‬‬ ‫פקודי שם‪ ,‬ב‪.‬‬
‫םהמ״צ מ״ע כ‪ .‬שם שורש יב‪.‬‬ ‫‪(44‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫רי‬
‫המקדש בירושלים‪ ,‬שנעשה בנין קבוע ״ואין שם בית‬ ‫הרמב״ם‪ ,‬שכל הכלים מחלקי המקדש הם«‪ ,‬ולכן מובן‬
‫לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המורי׳״■ ’‪,‬‬ ‫שזה שנאמרו כל פרטי העבודה הנעשים בכל הכלים‬
‫ואילו המשכן הי׳ רק ״לפי שעה״ ”‪ ,‬מ״מ‪ ,‬כיון שהציווי‬ ‫תיכף לאחר העמדתם — אף שפשוט דאין להקריב‬
‫)לפי פשוטו( וקיום הציווי)לפי פשוטו( נעשה ע״י משה‬ ‫בהכלי לפני בנין והקמת כל המשכן‪ ,‬שנשלם דוקא‬
‫בעשיית המשכן‪ ,‬הרי קיומו במשך כל הדורות בא‬ ‫כאשר כולו קיים וכל הכלים על מקומם “־ — הוא לפי‬
‫מכוחו של המשכן ועשייתו של משה בזה‪.‬‬ ‫שבפרשה זו קאי ב״חינוך המשכן״‪ ,‬ולא ב)התחלת(‬
‫העבודה התמידית )הרגילה( במשכר*׳‪ ,‬ו״חינוך״ יש בו‬
‫]וכמו שהוא בצורת הבית‪ ,‬שכתב הרמב״ם•“‬
‫דהדברים שהם עיקר בבנין הבית הן הן הדברים שהיו‬ ‫תנאים שוניס*“‪.‬‬
‫במשכן‪ :‬עושין בו קודש וקדש הקדשים ויהי׳ לפני‬ ‫אבל צריך ביאור‪ :‬למה הי׳ חינוך המשכן‬ ‫ד‪.‬‬
‫הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם ושלשתם נקראין‬ ‫)בשמיני למילואים( באופן כזה — הקרבה על המזבח‬
‫היכל ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו‬ ‫לפני הקמת חצר אוהל מועד?‬
‫כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו‬
‫ויש לומר הביאור בזה )עכ״פ בפנימיות הענינים(‪:‬‬
‫שהןא כעין חצר אוהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל‬
‫נקרא מקדש — כך הוא בפרטי עניני הבית ”[‪.‬‬ ‫הציווי ״ועשו לי מקדש״ הוא ציווי לדורות לבנות‬
‫בית לה׳‪ ,‬ובלשון הרמב״ם׳׳“ ״מ״ע לעשות בית לה׳‬
‫ולפי זה י״ל‪ ,‬שהחינוך״’ דיום שמיני למילואים‬
‫מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות כו׳ שנאמר ועשו לי‬
‫הוא נוסף על חינוך המשכן — ״חינוך״ כל הבתי‬
‫מקדש״‪ ,‬וציווי זה קאי על כל בתי מקדשות״’‪ .‬אלא‬
‫מקדשות וכל עניני המקדש ככל הדורות‪.‬‬
‫שנאמר ציווי זה למשה ונתקיים לראשונה בבנין‬
‫והנה לרוב הפוסקים נקטינן להלכה ד״מקריבין‬ ‫המשכן שעשה משה‪.‬‬
‫הקרבנות כולן אע״פ שאין שם בית בנוי ואוכלין קדשי‬
‫ונמצא‪ ,‬דאף שקיום מצוה זו בשלימותה הי׳ בבנין‬
‫קדשים בכל העזרה אע״פ שהיא חריבה ואינה מוקפת‬
‫במחיצה״ ”‪.‬‬
‫להעיר מפרש״י תרומה עה״ם )כה‪ ,‬ח( ״ועשו לי מקדש —‬ ‫‪(45‬‬
‫ואף שהרמב״ם כתבו)בעיקר( לגבי קדושת מקום‬ ‫ועשו לשמי בית קדושה״‪ .‬ולכאורה נעשה בית קדושה כאשר‬
‫המקדש והעזרה מצד קידוש שלמה‪ ,‬״שהוא קידש‬ ‫‪.,‬ושכנתי בתוכם״‪ ,‬ששורה בו שכינה‪ ,‬שזהו רק לאחרי הקמתו‬
‫העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבוא״״’‪ ,‬וכפי‬ ‫במילואו עם כל הכלים ולאחרי גמר חינוך שלו‪.‬‬
‫שהסביר הרמב״ם ” החילוק בין ״מקדש וירושלים״‬ ‫ראה רמב״ם ריש הל׳ ביהב״ח ״מ״ע לעשות בית לה׳ מוכן‬ ‫‪(46‬‬
‫להיות מקריבים בו הקרבנות״‪ ,‬והרי לא נעשה ״מוכן״ עד שישנם כל‬
‫ל״קדושת שאר א״י״‪ ,‬ש״קדושת המקדש וירושלים‬
‫הכלים על מקומם‪ ,‬וראה בארוכה לעיל ח״א סימן א)לקו״ש חי״א ע׳‬
‫מפני השכינה ושכינה אינה בטילה״‪ ,‬נ״ל שי״ל יתירה‬
‫‪ 116‬ואילך( בכ״ז‪ ,‬ובביאור דעת הרמב״ם ורמב״ן במ״ע ד״ועשו לי‬
‫מזו‪ ,‬שגם במקדש עצמו)לא רק מקומו( יש בו נצחיות‬ ‫מקדש״‪.‬‬
‫במלבי״ם פקודי שם )פסוק כט( דהקרבה על המזבח לפני‬ ‫‪(47‬‬
‫שהקים הקלעים הוא לפי שהי׳ לו עדיין דין במה‪ .‬ולפי משנ״ת‬
‫רמב״ם שם ה״ג‪.‬‬ ‫‪( 51‬‬ ‫בפנים אין מוכרח לומר שהי׳ לו דין במה בשמיני למילואים אלא‬
‫רמב״ם שם ה״א‪.‬‬ ‫‪( 52‬‬ ‫שהי׳ גדר מיוחד דחינוך המשכן ]ומה שממשיך במלבי״ם ״ולא‬
‫וראה רמב״ם שם פ״ו הי״א‪ .‬פ״ז הי״א‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪( 53‬‬ ‫נתחנך המזבח עד למחר בשחרית לכן הקריב קודם הקמת הקלעים״‬
‫ראה גם רמב״ם הל׳ מעה״ק ספ״ב ״וכשם שהקריבו‬ ‫‪( 54‬‬ ‫צ״ע‪ .‬ואכ״מ[‪.‬‬
‫הנשיאים בחנוכת המזבח כו׳ והקריבו בשבת כך הנשיא מקריב‬ ‫ועפ״ז מובן גם שלא הוצרך משה לקדש מהכיור לפני כל‬ ‫‪( 48‬‬
‫חנוכתו בשכת לעתיד כאשר מפורש ש ם״)בספר יחזקאל — מו‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫עבודות הנ״ל‪ ,‬שציווי זה הוא ״בבואם אל אוהל מועד ובקרבתם אל‬
‫וי״ל שבזה חלוק חינוך דמשה מחנוכת הנשיאים)שהיתה לאחרי‬ ‫המזבח״)מ‪ ,‬לב(‪ ,‬היינו כאשר העבודה נעשית ע״י)משה( אהרן ובניו‬
‫גמר החינוך דשמונת ימי המילואים( שגדרה הוא חינוך מזבח זה‬ ‫בתור כהנים )ראה רש״י שם‪ ,‬לא(‪ ,‬משא״ב התחלת העבודה דיום‬
‫ומקדש זה)המשכן(‪ ,‬וכן בכל מקדש מהג׳ מקדשות ישנו חינוך בפ״ע‬ ‫שמיני למילואים שהיתה ע״י משה )כפרש״י(‪ .‬וראה גם צפע״נ עה״ת‬
‫השייך למקדש פרטי זה — משא״כ חינוך משה ביום השמיני הוא‬ ‫)פקודי מ‪ ,‬לא(‪ ,‬אלא שהוא כתבו ביחס לז׳ ימי המילואים‪ ,‬ד״אז לא‬
‫חינוך כללי לכל בתי מקדשות‪.‬‬ ‫הוה רק גדר במה מחמת פירוק והקמה״ )וכן כתב להלן שם ד״ה‬
‫לשון הרמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ו הט״ו‪ .‬וש״נ‪ .‬ושם פ״ב ה״ד‬ ‫‪( 55‬‬ ‫ברש״י(‪ .‬וראה מלבי״ם שם )פסוק כט ופסוק לא( שלא רחצו מהכיור‬
‫)מזבחים סב‪ ,‬א( ״ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל‬ ‫לפנ״ז‪.‬‬
‫הקרבנות אע״פ שאין שם בית״‪.‬‬ ‫ריש הל׳ ביהב״ח‪.‬‬ ‫‪(49‬‬
‫פ״ו הי״ד‪.‬‬ ‫‪( 56‬‬ ‫ראה אוה״ח תרומה שם‪ .‬ובארוכה לעיל ח״א סימן ב סעיף‬ ‫‪( 50‬‬
‫שם הט״ז‪.‬‬ ‫‪( 57‬‬ ‫ו ואילך )לקו״ש חט״ז ‪ 302 7‬ואילך(‪.‬‬
‫ריא‬ ‫שיחה יז‪ :‬חינון המשכן‬
‫בית ״ואוכלין כו׳ אינה מוקפת מחיצות״ — הנתינת כח‬ ‫גם כשאינו בנוי ומוקף מחיצהיי‪ ,‬וזה נעשה ונמשך‬
‫ע״ז בא דוקא מהקמה באופן כזה שהי׳ ביום שמיני‬ ‫מהחינוך דמשבןיי ע״י משה ביום שמיני למילואים‪,‬‬
‫למילואים‪ ,‬שהוא לא ״בנוהג שבעולם״‪ ,‬אלא בשינוי‬ ‫באופן שעשה בו עבודה לפני גמר הבנין — והיינו בזה‬
‫)למעלה( מסדר התמידי‪.‬‬ ‫ד״ואת מזבח העולה שם פתח משכן אוהל מועד ויעל‬
‫ולכן הי׳ יכול לחול להיות שם מעשה הקרבה‬ ‫עליו את העולה ואת המנחה״ לפני הקמת ״החצר סביב‬
‫בנוגע ללחם הפנים והדלקת המנורה והקטרה על‬ ‫למשכן ולמזבח״‪ ,‬הי׳ זה חינוך לכל זה‪.‬‬
‫מזבח הזהב גם לפני גמר המשכן‪ ,‬ולפני נתינת מסך‬ ‫ויש לבאר בעומק יותר‪ ,‬בהקדם עוד שאלה‪,‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫פתח למשכן )וגם לפני נתינת מזבח העולה והקמת‬ ‫דלכאורה זה שהועמדו הכלים לפני הקמת כל המשכן‬
‫החצר סביב(‪ ,‬כי כלל זה שבכדי שיחול שם משכן צרי ‬ ‫ה״ז היפך הסדר שציווה הקב״ה‪ ,‬וכמו שהביא רש״י‬
‫כים לכל החלקים וכל כליו הוא באופן ד״סדר״ —‬ ‫בתחילת פרשת פקודי״‘ ״אשר צוה אותו משה אין‬
‫״בנוהג שבעולם״‪ ,‬אבל לא לפני זה‪ ,‬שאז הוא לפני‬ ‫כתיב כאן אלא כל אשר צוה ה׳ את משה ‪ . .‬כי משה‬
‫תנאי הנוהג בעולם‪ ,‬אז אין הגבלה בזה‪.‬‬ ‫ציוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואח״כ משכן אמר‬
‫ומזה גם הוראה בעבודת האדם לקונו‪ :‬עבודת‬ ‫ו‪.‬‬ ‫לו בצלאל מנהג העולם לעשות תחילה בית ואחר כך‬
‫האדם כפי שצ״ל ע״ד הרגיל‪ ,‬תמידים כסדרם‪ ,‬היא‬ ‫משים כלים בתוכו אמר לו כך שמעתי מפי הקב״ה״‪.‬‬
‫העבודה ע״פ סדר והדרגה‪ ,‬מלמטה למעלה‪ ,‬תחילה‬ ‫וכן הי׳ סדר הקמת המשכן וכליו בעת המסעות‪,‬‬
‫העבודה בכלל‪ ,‬בענינים כלליים ואח״כ בענינים‬ ‫וכנ״ל שתחילה היו בני גר שון ובני מררי מקימין את‬
‫פרטיים‪ .‬אבל מזמן לזמן )ובפרט בדרא דעקבתא‬ ‫המשכן‪ ,‬וכשבאים בני קהת ״מוצאים אותו על מכונו‬
‫דמשיחא כאשר ״אין אתנו יודע עד מה״ בסוד עבודת‬ ‫ומכניסין בו הארון והשולחן והמנורה והמזבחות״■ ‘‪.‬‬
‫הבירורים( צ״ל אופן העבודה שלמעלה מ״נוהג שב ‬ ‫וא״כ יפלא ביותר למה ביום הראשון דהקמת‬
‫עולם״ — סדר והדרגה — אלא חטוף ואכול חטוף‬ ‫‪][1‬משכן הי׳ בסדר הפוך‪ :‬בנוגע מזבח העולה שהוקם‬
‫ושתי‪.‬‬ ‫והקריבו עליו לפני שהקימו את החצר סביב‪ ,‬ובנוגע‬
‫ובכללות‪ ,‬צ״ל כן בתחילת חינוך כל ילד וילדה‬ ‫לשאר הכלים‪ ,‬ד״ויבא את הארוז אל המשכן״ ואח״כ‬
‫בישראל‪ ,‬שאף שצ״ל ״חנוך לנער על פי דרכו״■‘ דוקא‪,‬‬ ‫״וישם את פרוכת המסך״ ‘‪ ,‬וכן היתה הכנסת הכלים‬
‫אין להסתפק רק בחינוך בעבודה ״מוגבלת״ שע״פ סדר‬ ‫באוהל מועד והקרבה עליהם לפני השלמת הבנין ע״י‬
‫ונוהג שבעולם‪ ,‬אף שזהו גם לפי סדר דקדושה‪ ,‬אלא‬ ‫״וישם את מסך הפתח למשכן״‪ ,‬שלכאורה בנין בלי‬
‫צ״ל החינוך באופן שלמעלה מטעם ודעתי “‪ ,‬עד לאופן‬ ‫פתח אינו בנין גמור‪.‬‬
‫של עבודה דמסירת נפש‪.‬‬ ‫אלא שהן הן הדברים‪ :‬״בנוהג שבעולם״‪ ,‬היינו‬
‫ודוקא חינוך באופן כזה‪ ,‬מביא ד״גם כי יזקין לא‬ ‫כפי סדר הרגיל צריך ״לעשות תחלה בית ואח״ב משים‬
‫יסור ממנה״י ‘ בענין הקיום והנצחיות של תוקף יהדותו‬ ‫כלים בתוכו״‪ ,‬ובנין כזה שמוגדר בגדרי ״סדר העולם״‬
‫של המחונך‪ ,‬דגם כאשר אינו נמצא בבית ומחיצות‬ ‫אינו ענין קיים ונצחי‪ :‬וכדי שיהי׳ ענין הנצחיות וה ‬
‫דקדושה‪ ,‬עומד חזק ותקיף בעבודת ה׳‪ ,‬ו״מקריב״)את‬ ‫קיום ב)מצות( ״ועשו לי מקדש״‪ ,‬דמקריבין אע״פ שאין‬
‫גופו ונפשו הבהמית לה׳ “(‪ ,‬״אע״פ שאין)נמצא ב(בית״‬
‫— דירה שבה מאירה קדושתו של הקב״ה בקביעות‬
‫ובאופן גלוי )בביהכנ״ס וביהמ״ד(‪ ,‬וגם ״אוכל ק״ק״‪,‬‬ ‫וכדמשמע ברמב״ם שם הט״ו שגם קדושת חלקי המקדש‬ ‫‪( 58‬‬
‫דענין דקדושה בתקפה נעשית אכילתו — מזונו‬ ‫קיימת‪ ,‬וראה ירושלמי מע״ש פ״ג סה׳׳ג ״רואין את המחיצות כאילו‬
‫וחיותו‪ ,‬״אע״פ ש)הםביבה( היא חריבה ואינה מוקפת‬ ‫עולות״ ובמפרשים שם‪ .‬וראה לעיל ח״א סימן ד )לקמש חכ״א ע׳‬
‫‪ ( 253‬ובהערות‪ .‬וש״נ‪.‬‬
‫במחיצה״ — הגבלות דקדושה‪.‬‬
‫אף שע״פ הלכה במשכן עצמו כיון שהוא לשעה הוי‬ ‫‪( 59‬‬
‫בעיקר קדושת מחיצות — ראה תוד״ה בשילה יומא מד‪ ,‬א‪ .‬חסדי‬
‫דוד שבהערה ‪ .23‬ועוד‪.‬‬
‫משלי כב‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪(63‬‬ ‫לח‪ ,‬כב‪.‬‬ ‫‪(60‬‬
‫ראה לקו״ש חייט ‪ 91 7‬ואילד )סיפור כ״ק מו״ח אדמו״ר‬ ‫‪(64‬‬ ‫פרש״י בהעלותך י‪ ,‬בא‪.‬‬ ‫‪(61‬‬
‫עיד חינוך בנותיו(‪.‬‬ ‫וכן הוא בהציווי בפרשת פקודי — מ‪ ,‬ג‪ .‬ובציווי ה׳ למשה‬ ‫‪(62‬‬
‫ראה לקוית דיה אדם כי יקריב‪ .‬המשך באתי לגני השי״ת‬ ‫‪(65‬‬ ‫בפ׳ תרומה )כו‪ ,‬לג( נאמר תחילה נתינת הפרוכת ואחיב ״והבאת‬
‫פ״ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬ ‫שמה ‪ . .‬את ארון העדות׳״‪ .‬וראה רמב״ן ואוה״ח שם‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫ריב‬
‫שיהא בנין נצחי‪ ,‬בנינא דקוב״ה*‘‪ ,‬במהרה בימינו‬ ‫ועל ידי שכאו״א יחנך את עצמו ובני ביתו‬
‫ממש‪ ,‬ובעגלא דידן‪.‬‬ ‫וסביבתו באופן כזה‪ ,‬ה״ז ממהר עוד יותר גמר זמן‬
‫החינוך‪ ,‬שהוא עבודתנו דזמן הגלות )כדברי רז״ל “(‪,‬‬
‫בביאת משיח צדקנו‪ ,‬ובנין בית המקדש השלישי״‪,‬‬
‫ו״הוקם המשכן״ קאי במקדש השלישי ש״מאליו יבנה לכך נאמר‬

‫הוקם מאליו משמע״‪.‬‬ ‫ספרי ורש״י עקב יא‪ ,‬יז )יח(‪.‬‬ ‫‪(66‬‬
‫זח״ג רבא‪ ,‬א‪ .‬ח״א כח‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(68‬‬ ‫ראה כלי יקר פ קודי) מ‪ ,‬יז( שנרמזו שם כל ג׳ המקדשות‪,‬‬ ‫‪(67‬‬
‫‪G#‬‬ ‫‪3‬‬
‫ריג‬
‫שיחה יח‬
‫מקום הארון אינו מן המדה‬
‫אמה״מ עולה יפה כאן‪ ,‬כפי שמציע הדברים בשאלתו‪.‬‬
‫כי רשאים אנו לומר‪ :‬יש מקום במציאות‪ ,‬יש למעלה‬ ‫אמרו חז״ל‪ ,‬דמקום הארוז אינו מן המדה>‪,‬‬
‫מן המקום במציאות‪ ,‬ישנם שניהם בב״א במציאות‪.‬‬ ‫שהיו בזה שני הפכים בבת אחת‪) :‬מקום( הארון הי׳ לו‬
‫ואדרבה עי״ז חזוק הוא באמונה האמיתית‪ ,‬כי מכאן‬ ‫מדה‪ ,‬כמפורש בתורה^ ״אמתיים וחצי ארבו וגו״׳ג‪,‬‬
‫ראי׳ שלמעלה הוא נמנע הנמנעות‪ ,‬וכדלקמן‪ .‬אבל‬ ‫וביחד עם זה המקום ״אינו מן המדה״‪.‬‬
‫סתירה היא באמונה לומר‪ :‬ישנם עולמות במציאות‪,‬‬ ‫והיינו שבקדש הקדשים הי׳ החיבור של מקום עם‬
‫אחדות ה׳ במציאות כו׳ — קודם שמבארים שמציאות‬ ‫למעלה מן המקום‪ ,‬החיבור של מקום ובלי מקום‬
‫העולמות אינה ענין של שניות‪ ,‬ח״ו)או עכ״פ מודיעים‬ ‫כאחד‪.‬‬
‫שכן הוא אף שא״א לבארו בשכל(‪ .‬ולאחרי הביאור בזה‬ ‫שבחינה זו דחיבור גבול ובלי גבול‪ ,‬הוא מצד‬
‫)כי מציאות העולמות אינה אלא מהארה‪ ,‬באה רק ע״י‬ ‫העצמוחנ‪ ,‬שהוא נמנע הנמנעותי‪.‬‬
‫צמצום והצמצום גופא לגבי המצמצם אינו במציאות‪,‬‬ ‫ובעומק יותר‪:‬‬
‫וכיו״ב( שוב אין כאן שני הפכים‪ ,‬ואין צורך בדוגמא‬
‫בענין ד״מקום הארון אינו מן המדה״‪ ,‬ההדגשה‬
‫דמקום ולמעלה מן המקום בב׳׳א‪.‬‬
‫היא לא רק שבהארון היו שני ההפכים — ״מדה״‬
‫והנה בכ״מ בדא״ח מביאין ראי׳ מהא דמקום ארון‬ ‫ו״אינו מן המדה״ — בבת אחת‪ ,‬אלא יתירה מזו‪ :‬זה‬
‫אינו מה״מ )וגם מענין דזמן ולמעלה מן הזמן ביחד —‬ ‫ש״אינו מן המדה״ נהי׳ דוקא ער ידי שהארון היתה לו‬
‫כשהראה לאדה״ר דור דור ודור שיו כו׳(‪.‬‬ ‫מדה)מוגבלת(; אילו לא נעשה הארון במדה המדוייקת‬
‫כי שלשה אופנים ישנם בענין זה‪ ,‬והם ע׳׳ד ענין‬ ‫המפורשת בתורה‪ ,‬לא היתה בו קדושת הארון כו׳‪,‬‬
‫ד״ת ד״ע ושלמעלה משניהם‪:‬‬ ‫וממילא — גם לא הנם דאינו מן המדה‪.‬‬
‫*‬
‫א( כשמודד את הארון‪ .‬שאז מוצא אמתים וחצי‬
‫ארכו כר לא פחות ולא יותר‪ .‬וכן הוא נמצא באמת‬ ‫ב‬
‫לאמתתה של תורה שציותה ועשו ארון גו׳ אמתים‬ ‫במענה על השאלות ששאל‪:‬‬
‫וחצי גו׳‪ .‬ורואה זה במוחש‪ .‬אבל בשעת מדידה זו יודע‬ ‫שאלה א‪ .‬הסתירה להבנת ענין האחדות מענין‬
‫— ולא במוחש — כי אעפ׳׳כ אם ימדוד אח״כ בקה״ק‬ ‫מציאות העולמות — לכאורה יש להסירה להסבירה‬
‫ימצא עשר אמות לכל רוח‪.‬‬ ‫ולבארה‪ ,‬שהוא ע׳׳ד כמו שבביהמ׳׳ק הי׳ מקום ולמעלה‬
‫מזה דוגמא — איר שיש מציאות ואעפ׳׳ב בטלה‬ ‫מן המקום ביחד‪ ,‬דמקום ארון אינו מן המדה‪.‬‬
‫היא‪ .‬יחו״ת‪ .‬אלא שעל זה יש כמה דוגמאות‪ ,‬און ניט‬ ‫מענה‪ .‬ויש להקדים תחלה שתים‪:‬‬
‫דאס איז דער אופטו פון דעם ענין מקום ארון אינו‬
‫א( הא דמקום ארון אינו מן המדה אינו ענין של‬
‫מה״מ‪.‬‬
‫הסברה וביאור‪ ,‬אלא רק דוגמא וראי׳ לאפשריות הדבר‬
‫ב( כשמודד בקה״ק ומוצא עשר אמות לכל רוח‬ ‫דשני הפכים בבת אחת‪.‬‬
‫— במוחש‪ .‬ויודע שאם אח״כ ימדוד הארון ימצא‬
‫ב( גם בתור דוגמא‪ ,‬אין הענין דמקום ארון‬
‫אמתים וחצי כו׳‪ ,‬היינו שרואה במוחש למעלה מן‬
‫המקום‪ ,‬אף שיודע שהוא ענין של מקום‪.‬‬ ‫יומא כא‪ ,‬א‪ .‬וש״נ‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫מזה דוגמא — איר שמקום עצמו אינו במציאות‪.‬‬ ‫תרומה כה‪ ,‬יו״ד‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫יחו״ע )ראה קונטרס עץ החיים פ״ב קיצורו(‪.‬‬ ‫ולכן במקדש כתיב )ויצא כח‪ ,‬טז( אכז יש הוי• במקום הזה‪,‬‬ ‫‪(3‬‬
‫דהוי׳ הוא שם העצם‪ .‬וכן גם בענין הארון כתיב)שלח יד‪ ,‬מד‪ .‬ועוד(‬
‫ג( כשתופס שני הענינים‪ ,‬דמדידת הארון ומדידת‬ ‫וארון ברית הוי׳‪.‬‬
‫עשר אמות לכל רוח‪ ,‬בבת אחת‪ ,‬היינו שמציאות שתי‬ ‫ראה שו״ת הרשב״א סימן תיח‪ ,‬הובא בם׳ החקירה להצ״צ‬ ‫‪(4‬‬
‫המדידות הן באופן ותוקף שווה אצלו‪,‬‬ ‫ע׳ ‪ .68‬סה״מ תרע״ח ע׳ תכ‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫ריד‬
‫ולמותר לבאר‪ ,‬כי אין החילוק דג׳ האופנים תלוי‬ ‫— וזה אין לומר בעניו דהראה לאדה״ר הנ״ל‪ ,‬כי‬
‫במה שרוצה למדוד תחלה‪ ,‬אלא הכוונה היא‪ ,‬ובפרט‬ ‫ראית דור דור ודורשיו היתה בעין השכל וכח הציור‪,‬‬
‫בנמשל‪ ,‬שתלוי בתכונות ומדרי׳ המתבונן און אין זיין‬ ‫היינו עין רוחני‪ ,‬ואינו דומה אופן והתאמתות מציאת‬
‫אפלייג‪ ,‬וואט איז בא אים מער בפשיטות ובהתאמתות‬ ‫זמן דדור דור אצל אדה״ר בעת ראייתו‪ ,‬לאופן‬
‫און וואט איז מער בהתחדשות ובתמי׳‪.‬‬ ‫והתאמתות מציאת זמן שהיית הראי׳ אצלו‪ ,‬כמובן —‬
‫והנה באיזהו מדרושי דא״ח מובאים ב׳ מאופנים‬ ‫וזהו ראי׳ מכרעת‪ ,‬כי הוא נמנע הנמנעות נתפס‬
‫ההבדל שביניהם‬ ‫על‬ ‫להורות‬ ‫מבלי‬ ‫ביחד‬ ‫הנ״ל‬ ‫ואינו נתפס בב״א‪ ,‬דאין לנמנעות טבע קיים למעלה‬
‫)לדוגמא‪ ,‬ד״ה וטהר לבנו — שחוהמ״ס — וד״ה‬ ‫)ועיין פתח השער לאמרי בינה פ״ו(‪.‬‬
‫ביהשמע״צ — שמח״ת עזר״ת(‪ .‬והטעם מובן‪ ,‬מפני‬
‫דבמאמר זה לא נחית לפרטי הענין‪ ,‬כ״א להטברתו‬ ‫— ולכן הי׳ זה דוקא בארון‪ .‬ולכן אין אופן זה‬
‫בכלל )ובזה סרה ג״כ הסתירה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בין ד״ה את‬ ‫בדוגמא דהראה לאדה׳׳ר‪— .‬‬
‫ה׳ האמרת תרע׳׳ח לד״ה וטהר הנ״ל בהדוגמא לגבול‬ ‫און דאס איז דער אופטו פון מקום ארון אינו מן‬
‫ובל״ג בב״א(‪.‬‬ ‫המדה‪.‬‬
‫רטו‬
‫שיחה יט‬
‫הסיבות לחורבן הבית ולבנינו‬
‫א‬
‫פ״א‬ ‫חגיגה‬ ‫ירושלמי‬ ‫פה‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫)ב״מ‬ ‫אמרז״ל‬ ‫אמרו ר ד ל בסיבת החורבן‪ ,‬אשר בית ראשון‬
‫ה״ז( אשר חורבן בית ראשון אף שהי׳ ע״י עונות אבל‬ ‫חרב על מאסה של תורה שלא היתה חשובה בעיני‬
‫המאור‬ ‫הנה‬ ‫בעיניהם‬ ‫חשובה‬ ‫התורה‬ ‫היתה‬ ‫אם‬ ‫ישראל שבדור ההוא אף שעסקו בה )בבא מציעא פה‪,‬‬
‫שבתורה הי׳ מחזירם למוטב ולא הי׳ הבית חרב‪ ,‬ובית‬ ‫ב(‪ ,‬ובית שני חרב על עון שנאת חנם )יומא ט‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫שני חרב משום שנאת חנם וכדאיתא ביומא )ט‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ולכן מצינו אשר בנין בית מקדש ראשון‬
‫ועתה בעקבתא דמשיחא אשר כמרז״ל )סנהדרין‬ ‫— שהיתה קדושתו שלמה‪ ,‬משא״ב בית שני‬
‫צז‪ ,‬ב( כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה‬ ‫שחסרו בו ארון ובו׳)יו מ א כא‪ ,‬ב( —‬
‫ומע״ט עלינו‪ ,‬על כל אחד ואחד במקום מגורו‪,‬‬ ‫נבנה דוקא ע״י שרמה‪ ,‬אשר שלמה הי׳ שמו כי‬
‫להשתדל באהבת ישראל ובחביבות התורה והמצות‬ ‫שלום ושקט הי׳ בימיו)דה״א כב‪ ,‬ט( אפילו עם אותם‬
‫ביתר שאת ויתר עז‪.‬‬ ‫העמים אשר נלחם עמהם דוד אביו‬
‫— היפך בתכלית משנאת חנם —‬
‫אחת‬ ‫בבת‬ ‫מתקיימים‬ ‫דברים אלו‬ ‫ושני‬
‫כשמתעסקים בענינים של חזוק התורה והיהדות בין‬ ‫וגם לימד תורה את העם והשתדל ע״י ענינים של‬
‫השדרות הכי רחבים של עם ישראל‪.‬‬ ‫רדל‬ ‫יראת שמים שיאחזו ישראל בתורה כסיפור‬
‫)עירובין כא‪ ,‬ב(‬
‫כי אין לך אהבה גדולה מזו כשמשתדל ביגיעת‬
‫— היפך בתכלית ממאסה של תורה —‬
‫נפש ויגיעת בשר להציל את חבירו — כל ישראל‬
‫חברים — מרדת שחת ע״י חטאים ועונות‪.‬‬ ‫ובכל זמן ומקום הנה כל איש העושה פעולה‬
‫לזכות את הרבים‪ ,‬מפני אהבת ישראל שבקרבו חנם‬
‫ואין לד לתורה חשיבות גדולה מזו כשמבאר‬ ‫בלי פני׳‪ ,‬ובפרט פעולה המביאה סוף כל סוף לחיזוק‬
‫ומסביר לכל אחד ואחד שהיא חכמתו ורצונו של‬ ‫התורה והיהדות מקרבת גאולתינו ובנין בית המקדש‬
‫הקב״ה‪ ,‬והיא נצחיות בכל זמן ובכל מקום‪ ,‬וגם חיי‬ ‫ע״י משיח צדקינו‪ ,‬אשר גם הוא כשיבוא אינו פותח‬
‫עולם — זה — נטע בתוכנו ע״י התורה ומצות‪.‬‬ ‫אלא בשלום )ויקרא רבה ספ׳׳ט(‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫ר טז‬
‫שיחה כ‬
‫שמירת המקדש בזמן הזה‬
‫ששוממין בקדושתן הן עומדים״ ]ועד ש״לפיכך®׳‬ ‫ברמב״ם הלכות בית הבחירה רפ״ח‪ :‬״שמירת‬ ‫א‪.‬‬
‫מקריבין הקרבנות כולן אע״פ שאין שם בית בנוי כו׳״[‪.‬‬ ‫המקדש מצות עשה‪ /‬ואע״פ שאין שם פחד מאויבים‬
‫עפ״ז יוצא לכאורה‪ ,‬שהמצוה דשמירת המקדש‬ ‫ולא מלסטים‪ ,‬שאין שמירתו אלא כבוד לו‪ ,‬אינו דומה‬
‫)שאינה בגלל פחד מאויבים ולסטים‪ ,‬אלא בגלל כבוד‬ ‫פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו‬
‫בכל‬ ‫היא‬ ‫שם(‬ ‫ששורה‬ ‫השכינה‬ ‫כבוד‬ ‫המקדש‪,‬‬ ‫שומריף‪ .‬ושמירה זו מצותה כל הלילה*‪ .-‬והשומרים הם‬
‫הזמנים״‪ ,‬גם בזמן הזה^>‪ ,‬לאחרי חורבן הבית‪ ,‬מכיון‬ ‫הכהנים והלוים כר‪ .‬ואם בטלו שמירה עברו בלא‬
‫שגם לאחרי ״ששוממין בקדושתן הן עומדים״‪ ,‬מפני ה ‬ ‫תעשה שנאמר״ ושמרו את משמרת הקודש‪ ,‬ולשון‬
‫שכינה שאינה בטילה‪] .‬ויתירה מזו — שגם חלק גשמי‬ ‫שמירה אזהרה היא הא למדת ששמירתו מצות עשה‬
‫מהמקדש עצמו נשאר קיים שם‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם‬ ‫וביטול שמירתו מצות לא תעשה״‪.‬‬
‫שהארון ומטה אהרן וצנצנת המן ושמן‬ ‫לעיל״‪,‬‬ ‫ע״פ דברי הרמב״ם הנ״ל ששמירת המקדש אינה‬
‫המשחה נגנזו ״במטמוניות עמוקות ועקלקלות״ מתחת‬ ‫מפני ״פחד מאויבים ולא מלסטים״‪ ,‬אלא בשביל כבוד‬
‫לקדש הקדשים״■‪ ,‬והם נמצאים שם עד היום הזה[‪.‬‬ ‫המקדש — מתעוררת תמי׳ גדולה‪:‬‬
‫וע״ד — ובמכש״כ וק״ו — מה שכתב הרמב״םי׳‬ ‫כבוד המקדש הוא )לא בגלל בנין המקדש עצמו‪,‬‬
‫במצות יראת המקדש‪ ,‬ש״אע״פ שהמקדש היום חרב‬ ‫אלא( בגלל השכינה השורה במקדש‪ .‬וכפי שכותב‬
‫בעונותינו חייב אדם במוראו כמו שהי׳ נוהג בבניינו‪,‬‬ ‫הרמב״ם לפנ״זי בנוגע למורא המקדש )״ומקדשי‬
‫לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם כו׳‪,‬‬ ‫תיראו״ ‘(‪ ,‬״ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה‬
‫שנאמר״ את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו‪ ,‬מה‬ ‫על יראתו״‪.‬‬
‫שמירת שבת לעולם אף מורא המקדש לעולם שאע״ם‬ ‫]ועפ״ז מובן מדוע השומרים הינם דוקא כהנים‬
‫שחרב בקדושתו עומד״‪ .‬ואם כן הוא במצות יראת‬ ‫ולויים‪ ,‬המובחרים והחשובים שבעם‪ ,‬דלכאורה אינו‬
‫המקדש‪ ,‬שהיא)רק( מצות עשה‪ ,‬במכ״ש וק״ו שכן הוא‬ ‫מובן‪ :‬מדוע מבטלים את משרתי ה׳ מתפקידם בעבודת‬
‫המקדש ע״י מינוים לשומרים )עבודה טפלה לכאורה(‪,‬‬
‫היו יכולים לקבוע שהשמירה תהי׳ ע״י ישראלים‬
‫ופשוטי העם? אלא מכיון שהשמירה נוגעת בכבוד ה׳‪,‬‬
‫‪ ( 10‬רמב׳׳ם שם הט״ו‪.‬‬ ‫ה״ז נפעל דוקא ע״י מובחרי וחשובי העם[‪.‬‬
‫‪ ( 11‬ולהעיר מלשון הרמב׳ם בפיה׳׳ם ריש מס׳ תמיד‪ :‬וכן היו‬
‫שומרים המשכן במדבר ובימי שלמה ועד לעולמי עד‪ .‬וראה ספר‬ ‫ובנוגע להשכינה כותב הרמב״ם לפנ״זי ש״קדושה‬
‫משכנות לאביר יעקב )דלקמן בפנים( ס״א ואילך‪.‬‬ ‫ראשונה קדשה לעתיד לבוא כו׳ לפי שקדושת המקדש‬
‫‪ (12‬ובפרט לפי הפירוש )רש׳׳י במדבר ג‪ ,‬ו‪ .‬ועוד( שהשמירה‬ ‫וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה‪ ,‬והרי הוא‬
‫היא כדי שלא יכנס זר)או טמא מת( בתוכו‪ .‬שענין זה שייך גם בזמן‬ ‫אומר“ והשימותי את מקדשיכם ואמרו חכמיםי אע״פ‬
‫הזה )ראה ספר משכנות הנ׳׳ל ח׳׳א בתחלתו‪ .‬ז‪ ,‬ג)מכתב מהרר״א‬
‫מסוכטשוב(‪ .‬סקפ׳׳ח‪ .‬ח״ב בדף השער‪ .‬שם יד‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ (13‬פ״ד היא‪.‬‬ ‫ראה זח״ג קט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪(1‬‬
‫‪ ( 14‬וכמשנ׳׳ת לעיל ח׳׳א סי׳ יויד)לקויש חכ״א ע׳ ‪ 159‬ואילך(‪,‬‬ ‫ספרי זוטא קרח יח‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪(2‬‬
‫שבניית המקום במקדש לגנוז בו הארון ועא )לכתחילה( חלק‬ ‫ראה מדות רפ״א )כפי׳ הר׳־ש והרע׳׳ב(‪.‬‬ ‫‪(3‬‬
‫מהבית‪ ,‬היינו)נוסף על קדושת המקום היא נצחית ״לשעתה ולעתיד‬ ‫קרח יח‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪(4‬‬
‫לבוא״‪ ,‬״מפני השכינה״‪ ,‬הרי( גם הבני! עצמו יש בו חלק שהוא‬ ‫הל׳ בית הבחירה רפ״ז)מיבמות ו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪(5‬‬
‫״לשעתו ולעתיד לבוא״‪ ,‬מקום הגניזה בקדה״ק‪ ,‬ובפרט שבו נגנזים‬ ‫קדושים יט‪ ,‬ל‪.‬‬ ‫‪(6‬‬
‫בפועל הארון וכו׳‪.‬‬ ‫שם פ׳־ו הט׳׳ז‪.‬‬ ‫‪(7‬‬
‫‪ ( 15‬פ״ז ה״ז‪.‬‬ ‫בחוקותי בו‪ ,‬לא‪.‬‬ ‫‪(8‬‬
‫‪ ( 16‬קדושים שם‪.‬‬ ‫מגילה כח‪ ,‬א — במשנה‪.‬‬ ‫‪(9‬‬

‫ריז‬ ‫שיחה ב‪ :‬שמירת המקדש בזמן הזה‬
‫עד״ז הי׳ צ״ל‪ ,‬במכ״ש וק״ו‪ ,‬בנוגע למקום המקדש‬ ‫בנוגע למצות שמירת המקדש שהיא מצות עשה ומצות‬
‫בזמן הזה‪ ,‬שבקדושתו עומד‪.‬‬ ‫לא תעשה‪,‬‬
‫הקושיא מתחזקת יותר בנוגע לרבותינו נשיאינו‪:‬‬ ‫ומצוה גדולה עד כדי כך‪ ,‬שהיא נשלמת דוקא ע״י‬
‫למרות השתדלותם הגדולה ועד למם״נ בהתחזקות‬ ‫המובחרים והחשובים שבעם — הנהנים ולויים)כנ״ל(‪.‬‬
‫וישוב ארץ ישראל‪ ,‬ע״י הצדקות ד״כולל חב״ד״ וכיו״ב‪,‬‬ ‫וגם בזמן הזה — בכל היום וכל הלילה )ע״ם כמה‬
‫וכידוע ומפורסם ריבוי אגרות הקודש מאדמו״ר הזקן‬ ‫דעותיי(‪ ,‬וגם לדעת הרמב״ם שהשמירה היא בלילה*‘‪,‬‬
‫ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו בנוגע להחשיבות‬ ‫הרי זה מפני שביום מתבטא כבוד המקדש ע״י העבודה‬
‫לחזק את צדקת ארץ ישראל )עד שמי שאין ביכולתו‬ ‫במקדש )כמבואר במ״א ”(‪.‬‬
‫מצ״ע ליתן עבור זה‪ ,‬עליו ללוות ולשלם אח״כ וכיו״ב(‬ ‫— וכמבואר כל זה בארוכה בספר משכנות לאביר‬
‫— לא מצינו אצלם השתדלות בענין קיום מצות‬ ‫יעקב״י‪ ,‬שמביא ריבוי סברות וטעמים שמצות שמירת‬
‫שמירת המקדש‪.‬‬ ‫המקדש היא גם בזמן הזה‪ ,‬ומחבר הספר מסיק כך‬
‫ואע״פ שבעל המחבר ספר הנ״ל מסיק שצריכים‬ ‫למסקנא)ועד שהוא בעצמו השתדל שתקויים מצוה זו‪,‬‬
‫לקיים את מצות שמירת המקדש בזמן הזה — הרי זוהי‬ ‫כידוע(‪.‬‬
‫דעת היחיד‪ ,‬ולא נתקבלה בתפוצות ישראל‪ ,‬אצל רוב‬ ‫עפ״ז נשאלת השאלה‪ :‬מדוע לא מצינו במשך כל‬
‫פוסקים וגדולי ישראל בדור ההוא‪ ,‬וגם בדורות‬ ‫הדורות )לאחרי החורבן( השתדלות דגדולי ישראל‬
‫שלפניו‪.‬‬ ‫)ובנ״י בכלל( לקיים )ע״י כהנים ולוייםיי( את המצוה‬
‫אי אפשר לתרץ שקיימו מצות שמירת המקדש‬ ‫דשמירת המקדש )במקום המותר בזמן הזה כשכולנו‬
‫בחשאי)באופן ד״הצנע לכת עם ה׳ אלקיך״ ”(‪ ,‬מכיון‬ ‫טמאי מתים( עכ״פ בזמנים מסוגלים ” — לא מצינו‬
‫שזהו היפך הענין דשמירת המקדש — שענינה הוא‪,‬‬ ‫זאת בדורות הסמוכים לזמן החורבן‪ ,‬כשכו״ב מישראל‬
‫בכדי שיראו בגלוי ובפרסום את כבוד המקדש —‬ ‫עדיין המשיכו לעלות לרגל‪ ,‬ולא בדורות שלאחרי זה‪,‬‬
‫״שאין שמירתו אלא כבוד לו‪ ,‬אינו דומה פלטרין שיש‬ ‫אפילו ע״י גדולי ישראל )וכהנים ולויים( שחיו בארץ‬
‫עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין״‪ ,‬שבזה נוגע‬ ‫ישראל‪ ,‬בירושלים עיר הקודש‪ ,‬בסמיכות להר הבית‬
‫שיהי׳ בגלוי ” בפרסום וברעש‪ ,‬ומהאי טעמא‪ ,‬שאינו‬ ‫)ליד כותל המערבי וביו״ב(‪.‬‬
‫דומה פלטרין שיש עליו שומרין בחשאי לפלטרין שיש‬ ‫אפילו בנוגע לבית הכנסת ובית המדרש )״מקדש‬
‫עליו שומרין בגלוי!‬ ‫מעט״ ” ( הרי הדין הוא שצריך להיות מורא וכבוד )גם‬
‫הקושיא מתחזקת יותר‪ ,‬ובפרט בדורנו זה‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫לאחרי ״שחרבו״‪ ,‬שגם אז ״בקדושתן הן עומדות״ ”(‪,‬‬
‫ובכ״מ מעמידים גם שומר )שמש‪ ,‬גבאי וכיו״ב( — הרי‬
‫כיון ש״אחכה״ לו בכל יום שיבוא״‪ ,‬וכפס״ד‬
‫הרמב״ם ” שישראל עושיז תשובה )ותשובה יכולה‬
‫להיות בשעתא חדא וברגעא חדא ” ( ״ומיד הן נגאלין״‪,‬‬
‫ואז יהי׳ מיד בנין ביהמ״ק השלישי‪ ,‬שהוא בנין בידי‬ ‫‪ ( 17‬דעת המפרש ריש תמיד‪ .‬פי׳ הראב״ד שם‪ .‬וראה לעיל‬
‫ח״א סי״ז הערה ‪) 10‬לקו׳ש חי״ג ע׳ ‪ 56‬הערה ‪.(11‬‬
‫שמים‪ ,‬בנוי ועומד למעלה״י‪ ,‬ויכול לירד למטה בכל‬
‫‪ ( 18‬וכ״ה דעת כמה ראשונים — ראה הנסמן לעיל שם הערה‬
‫רגע‪ ,‬גם בלילה )שאז היא מצות השמירה לדעת‬ ‫‪) 11‬לקו׳ש שם הערה ‪.(12‬‬
‫‪ ( 19‬לעיל שם סעיף ו ואילך )לקר׳ש שם ע׳ ‪ 60‬ואילד(‪.‬‬
‫‪ (20‬להרמ*מ גלבשטייו‪.‬‬
‫‪ (21‬ובפרט לפי הדיעות ששמירת המקדש אינה עבודה‬
‫‪ (25‬מיכה ו‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫ומותרת בזר )ראה בארוכה ספר משכנות שם סנ׳׳ג‪ .‬וש״נ(‪.‬‬
‫‪ (26‬דאפילו באם נאמר ששמירה זו מפני כבוד המקדש ענינה‪,‬‬ ‫‪ (22‬וע׳פ המבואר לעיל שם )לקדש חי״ג שם( שלדעת‬
‫שלא יסיחו דעתם מהמקדש)ראה רא״ש ריש מם׳ תמיד( — הרי זה‬ ‫הרמב׳ם מצות שמירה היא דוקא בלילה כי כבוד הבית ביום נעשה‬
‫צ״ל שמירה בגלוי בהמקדש‪ ,‬ולא יצאו ‪ n'T‬עי״ז שא׳ הנמצא במקום‬ ‫ע״י העבודה במקדש — מוס לכאורה‪ ,‬שבזמן הזה )שאין עבודה‬
‫שני)לא אצל המקדש( לא יסיח דעתו ממנו‪ ,‬כפשוט‪.‬‬ ‫במקדש( צ׳׳ל השמירה הן ביום והן בלילה )ראה בארובה ספר‬
‫‪ (27‬נוסח ‪,‬אני מאמיף‪ .‬וךאה לקרש חכ״ג ד ‪ 394‬ואילך‪.‬‬ ‫משכנות שם ס׳׳י(‪ — .‬ולהעיר מישעי׳)סב‪ ,‬ו(‪ :‬על ^ומות ‪ T‬ירושלים‬
‫‪ (28‬הל׳ תשובה פ׳׳ז ה״ה‪.‬‬ ‫הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו‪ .‬וראה ספר‬
‫‪ (29‬ראה זח׳א קכט‪ ,‬סע״א ואילך‪.‬‬ ‫משכנות שם ס״י‪ .‬םי*ג‪.‬‬
‫‪ (30‬ראה רש׳׳י ותום׳ סובה מא‪ ,‬סע״א‪ .‬ר״ה ל‪ ,‬סעיא‪ .‬תום׳‬ ‫‪ (23‬יחזקאל יא‪ ,‬טז‪ .‬מגילה כט‪ ,‬א‪.‬‬
‫שבועות טו‪ ,‬ריש עיי׳ב‪ .‬ועוד‪ .‬וראה לעיל ח*א םי'ם‪.‬‬ ‫‪ (24‬רמב״ם הל׳ תפלה פי׳א הי׳א‪.‬‬
‫עניני בית הבחירה‬ ‫ריח‬
‫ומשום טעם פקו״נ)אפילו ספק פקו״נ(‪ ,‬הדוחה כל‬ ‫הרמב״ם( — הרי צריכים שם שומרים מוכנים מראש‪,‬‬
‫התורה כולה‪ ,‬לא קיימו במשך הדורות בגלות את‬ ‫לקיים את מצות שמירת המקדש מיד כאשר הוא ירד‬
‫מצות שמירת המקדש״ )אפילו לפי הסברא הנ״ל שה־‬ ‫למטה )אפילו אם נאמר שבזמן הזה ליתא למצוה זו״{‪,‬‬
‫הזה(״‪ ,‬ע״י הצבת שומר‬ ‫מצוה שייכת גם בזמן‬ ‫ולא יצטרכו אח״כ לחפש שומר‪.‬‬
‫)שומרים( מפני כבוד המקדשלג‪.‬‬ ‫ועאכו״ב בדורנו זה‪ ,‬שע״פ הסימנים בחז״ל״‪,‬‬
‫ד‪ .‬במה דברים אמורים‪ ,‬כל השקו״ט דלעיל —‬ ‫שזהו הדור דעקבתא דמשיחא‪ ,‬הדור האחרון בגלות‬
‫הרי זה בנוגע למצות שמירת המקדש בגשמיות )ובזה‬ ‫והנה בא משיח‪ ,‬הדור הראשון דהגאולה — היו‬
‫גופא — הרי זה בנוגע לשקו״ט ולא בנוגע להלכה‬ ‫צריכים לדאוג עוד יותר שיהיו שם שומרים כאשר‬
‫בפועל‪ ,‬כמובן ופשוט‪ ,‬ע״פ הנהגת גדולי ישראל ורבו ‬ ‫ביהמ״ק ירד למטה!‬
‫תינו נשיאינו שלא קיימו את המצוה בפועל(‪:‬‬ ‫ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫אבל בנוגע לביהמ״ק ברוחניות — הרי מובן‬ ‫לאחרי חורבן ביהמ״ק כאשר בנ״י הוגלו לגלות‬
‫בפשטות‪ ,‬שענין השמירה בעבודה רוחנית שייך בכל‬ ‫תחת שעבוד מלכיות הגויים — הרי מצות שמירת‬
‫הזמנים ובכל המקומות‪:‬‬ ‫המקדש קשורה עם סכנת נפשות‪ ,‬ופקו״נ דוחה כל‬
‫ידועים דברי חז״ל״ עה״פיל ״ועשו לי מקדש‬ ‫התורה כולה‪ ,‬כולל המצוה דשמירת המקדש‪ .‬וכיון‬
‫ושכנתי בתוכם״‪ ,‬בתוכו לא נאמר אלא בתוכם‪ ,‬בתוך‬ ‫דאידחי אידחי)גם בזמן שאי״ז פקו״נ ממש(‪.‬‬
‫כל אחד ואחד מישראל‪ ,‬וכמדובר כו״כ פעמים‪ ,‬שכל‬ ‫ויתירה מזו‪ :‬הסכנה בפועל מאוה״ע היא במשך כל‬
‫יהודי‪ ,‬אנשים נשים וטף‪ ,‬צריך לעשות מביתו‪ ,‬חדרו‪,‬‬ ‫זמן הגלות — לא מיבעי בזמן החורבן ובדורות בגלות‬
‫רכושו וכו׳ משכן ומקדש להקב״ה‪ ,‬בית תורה תפלה‬ ‫כאשר ארץ ישראל היתה תחת ממשלת צוררי יהודים‬
‫וצדקה‪ .‬כולל — עי״ז שילד קובע מקום קבוע בחדרו‬ ‫ר״ל‪ ,‬אלא אפילו כאשר שלטה שם מלכות של חסד‪,‬‬
‫לחומש‪ ,‬סידור‪ ,‬קופת צדקה ]וכותב עליהם ״לה׳ הארץ‬ ‫ואפילו כאשר יד ישראל תקיפה‪ ,‬ועושים הסכם שלום‬
‫ומלואה״ קודם ולפני שמו הפרטי[‪ ,‬וכיו״ב‪ .‬ובכללות‬ ‫עם הגויים — הרי כל זמן שנמצאים בגלות‪ ,‬נמצאים‬
‫— שכל הפרטים בחיי יהודי‪ ,‬צריכים להיות חדורים‬ ‫תחת שעבוד מלכיות של אוה״ע )עד ביאת המשיח‬
‫עם קדושה ואלקות‪ ,‬כיון ש״אני נבראתי לשמש את‬ ‫כאשר יתבטל שעבוד מלכיות(‪ ,‬וכלל הוא בידינו‬
‫קוני״‪ ,‬וכך הוא עושה מכל הענינים משכן ומקדש לה׳‪.‬‬ ‫ו״הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב״ ”‪ ,‬וכך ה״ז‬
‫ובזה נוספת העבודה הרוחנית דשמירת המקדש‬ ‫נמשך במשך כל הדורות ”‪ ,‬אב מוריש לבנו‪ ,‬ובפרט‬
‫מפני כבוד המקדש‪ ,‬כבוד השכינה — שספרי הקודש‬ ‫שהוא מחנכו בדרך זה )והילדים רואים ולומדים‬
‫שלו וכל עניני קדושה )המשכן ומקדש הרוחני בחייו‬ ‫מהנהגת אבותיהם(; ולכן מובן‪ ,‬שאפילו במלכות של‬
‫חסד ואפילו כאשר יד ישראל תקיפה ויש הסכם שלום‪,‬‬
‫הרי הגויים בכלל הנם בחזקת סכנה‪ ,‬ואי אפשר לדעת‬
‫ועצ״ע קצת בנוגע להנהגת רבותינו נשיאינו‪ ,‬שמסת‬ ‫‪( 35‬‬ ‫מה יהי׳ מחר‪ ,‬לאחר זמן וכיו״ב‪ ,‬נוסף על זה —‬
‫נפשם על חיזוק ארץ ישראל — ומ״מ לא השתדלו — באופו של‬ ‫שאפילו אם זוהי מלכות של חסד אמיתית והסכם שלום‬
‫הידור מצוה — לקיים מצות שמירת המקדש )או עכ״פ זכר למצוה‬ ‫אמיתי‪ ,‬הרי זה בנוגע לכללות העם‪ ,‬ואי אפשר לדעת‬
‫זו(‪ ,‬עכ״פ בזמנים מסוגלים‪ ,‬ובאופן שלא יהי׳ בזה )כ״כ( סכנה )בעת‬ ‫בודאות מה יעשו יחידים‪ ,‬ר״ל‪.‬‬
‫שכמה מישראל ילכו ביחד בשבת ויו״ט להתפלל בכותל המערבי‬
‫וכיו״ב(‪ ,‬או בזמנים שלא הי' בזה סכנה‪.‬‬
‫ולהעיר ממ״ש בספר משכנות שם ח״ב )יד‪ ,‬סע״ב( בביאור‬ ‫‪( 36‬‬
‫הטעם שלא מצינו שגדולי ישראל ישתדלו בקיום מצוה זו — כי איו‬ ‫ויתירה מזה — כמבואר בספר משכנות שם סמ״ט‪ ,‬שכיון‬ ‫‪1‬ז(‬
‫הדבר בידינו לקיים עד שנקבל רשות מהממשלה‪ ,‬ולכן אין לומר‬ ‫שבכל רגע יש במציאות אפשריות שיבנה המקדש‪ ,‬הדעת נותנת‬
‫כאן ש״לא ראינו ראי״׳ לכ״ע‪ ,‬דמה שלא ראינו מעולם לשמור‬ ‫דבכל שעה יש חיוב המצוה על הכהנים שיעמדו לשמור אפילו כל‬
‫המקדש אפשר דלא ניתן רשות מהממשלה‪.‬‬ ‫זמן שלא נבנה‪ ,‬שהרי ראוי שבאותו הרגע יבנה בידי שמים‪ ,‬וזה‬
‫ואין לומר שיעשו השמירה בחשאי)באופן שלא יהי׳ בזה‬ ‫‪( 37‬‬ ‫נקרא ראוי בכל רגע‪ ,‬מש״ה לא נפקע המצוה כלל מהכהנים בכל‬
‫סכנה( — כי עיקר ענין השמירה לכבוד המקדש הוא בגלוי‬ ‫רגע בר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫ובפרסום דוקא‪ ,‬כנ״ל בפנים‪.‬‬ ‫סוף מס׳ סוטה‪.‬‬ ‫‪( 32‬‬
‫ראשית חכמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו‪ .‬אלשיר‬ ‫‪( 38‬‬ ‫ספרי בהעלותך ט‪ ,‬י‪ .‬הובא בפרש״י וישלח לג‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪( 33‬‬
‫עה״פ תרומה כה‪ ,‬ח‪ .‬של״ה סט‪ ,‬א‪ .‬רא‪ ,‬א‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫וראה יבמות מז‪ ,‬א‪ :‬ישראל בזמן הזה הם דוויים דחופים‬ ‫‪( 34‬‬
‫תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪( 39‬‬ ‫סחופים כו‪/‬‬
‫ריט‬ ‫שיחה כ‪ :‬שמירת המקדש בזמן הזה‬
‫הידועה״^(‪ ,‬הרי ישנן חילוקים בגילוי הדבר )והרגש‬ ‫הפרטיים שלו( צריך הוא ״לשמור״ — עליו לייקרם‬
‫האדם( בין דברי רשות וחול ודברי קדושה‪ ,‬ובקדושה‬ ‫במיוחד )יותר מדברי החולין שלו‪ ,‬אפילו ״מעשיר״‬
‫עצמה — בין חפצא של מצוה‪ ,‬וספר תורה‪ ,‬ובמצוה‬ ‫שהנם לשם שמים ו״דרכיר״ שהם ״דעהו״‪ ,‬אבל בכ״ז‬
‫עצמה — בין קדושת תושבע״פ וקדושת תושב״כ‪,‬‬ ‫הרי הם ״מעשיך״ ו״דרכיד״(‪.‬‬
‫ובתושב״ב עצמו — עשרת הדברות‪ ,‬וכיו״ב[‪.‬‬
‫]והגם שכל העולם‪ ,‬גם דברי הרשות ודברי החול‪,‬‬
‫‪ (40‬שעהיוה׳א רפ״א‪.‬‬ ‫נבראו ע״י הקב״ה )ובכל רגע מחדש‪ ,‬כתורת הבעש״ט‬
‫נפפחים‬
‫תופן הענינים‬
‫מפתח‬
‫פשוקים‪ ,‬מחז״ל‪ ,‬רטב״ם‪ ,‬שו׳׳ע אדה״ז‬
‫נפפחים‬
‫חלק א‬
‫להערה ‪ : 16‬בנדו׳׳ד שאני כו׳ — ראה גם לקו׳׳ש חי״ב ע׳‬ ‫פתיחה‬
‫‪ 222‬קטע המתחיל ״כוונתי״‪.‬‬
‫משיחת מוצש״ק פ׳ מטו׳׳מ תשל׳׳ט‪ .‬נדפסה בלקו״ש חי״ח‬
‫להערה ‪ : 30‬דכל הכהנים נקראים ״קד״ק״ — ראה לקו׳׳ש‬ ‫שיחה לפי מסעי־בין המצרים‪.‬‬
‫ח״ח ע׳ ‪ 346‬הערה ״להבדל ‪ . .‬קדשים״ ; חי׳׳ג ע׳ ‪ 230‬הערה‬
‫הנ׳׳ל‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫לסעיף ב בענין העוסק כוי כאילו הקריב כו׳ — ראה ד״ה‬
‫לסעיף ה‪ ,‬מ חלו ק ת הרמב״ם והרמב׳׳ן‪ :‬ראה גם לקמן‬
‫בסוכות תשבו תשל׳׳ו הערה ‪) 7‬סה׳׳מ מלוקט ח״א ע׳ קעה(‪.‬‬
‫סימן ט בתחילתו‪ .‬וש׳׳נ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫להערה ‪ 9‬בשוה״ג הא׳ בענין דתפילות ב מקו ם קרבן‬
‫להערה ‪) 36‬בנוגע לדעת הרמב׳׳ם(‪ :‬ראה לק מן סימן ג‬ ‫ראה גם לקו׳׳ש חי׳׳א ע׳ ‪ 237‬הערה ״ועבודה בתפילה(׳’ ‪.‬‬
‫הערה ‪.45‬‬
‫לסעיף ב‪ ,‬בענין שכמה דינים בלימוד תורת הקרבנות צ׳׳ל‬
‫להערה ‪ :40‬ראה לק מן סי מן ב הערה ‪ .57‬סי מן יח סעיף ז‪.‬‬
‫בדוגמת הקרבתו כו׳ )והערה ‪ - (11‬ראה גם לקו׳׳ש חי״ב‬
‫סי׳ כ הערה יא‪.‬‬
‫שיחה לפ׳ צו סעיף ז ובהערות )בפרט — ‪.(55 ,52‬‬
‫להערה ‪ : 50‬ראה לקמן סי מן ט בסופו‪ .‬סי מן יא‪ ,‬ובפרט —‬ ‫להערה ‪ 11‬בסופה ‪ :‬מתחילים ה תינוקות ‪ ..‬בספר ויקרא‬
‫סעיף א בסופו‪.‬‬
‫וכו׳ ‪ -‬ראה לקו״ש חכ׳׳ב שיחה א׳ לפ׳ ויקרא‪.‬‬
‫לסעיף ט והערה ‪ 58‬בענין השראת השכינה אי הוי דוק א‬
‫להערה ‪ — 17‬ראה לקמן סימן כ׳ הערה ד‪.‬‬
‫ע״י קרבן כו׳ ‪ :‬ראה לקו״ש חי׳׳א ע׳ ‪ 182‬סעיף ג‪ .‬לקו׳׳ש חי׳׳ד‬
‫ע׳ ‪ 76‬הערה ‪ .38‬לקמן סי מן ד הערה ‪ . 18‬ועוד‪ .‬וראה בהנסמן‬ ‫להערה ‪ 20‬בתחילתה — ראה לקו׳׳ש חי׳׳ח ע׳ ‪ 192‬הע׳ ‪55‬‬
‫לקמן בהנספחים לשיחה ז סעיף ט‪.‬‬ ‫ובשוה׳׳ג שם )ובפרט ‪ -‬בשוה׳׳ג הב׳ אות )‪.((3‬‬
‫להערה ‪ — 23‬ראה לקו׳׳ש ח״ז ע׳ ‪ .258‬ובהגש׳׳פ עם כו׳‬

‫סימן ב‬ ‫ביאורים בענין ״הזרוע ‪ . .‬הביצה״ )הוצאת תשל׳׳ט — ע׳‬
‫קנה; תשמ״ו — ע׳ סז(‪ .‬לקמן סימן כג הערה א‪.‬‬
‫משיחת ש׳׳פ דברים תשל׳׳ו‪ .‬נדפסה בלקו׳׳ש חט״ז שיחה ג‬
‫לפי תרומה‪ .‬חידושים וביאורים בש׳׳ס ח״א סכ״ט‪.‬‬ ‫שם בסופה ‪ :‬תוד״ה מאי כו׳ — ראה לקמן סימן ד הערה‬
‫‪.U‬‬
‫לסעיף ד‪ ,‬בענין גירות בזמן הזה — ראה לקו׳׳ש חכ״ו‬

‫לסעיפים א־ג‪ :‬ראה לעיל סי מן א הערה ‪. 3‬‬ ‫שיחה ג׳ לפ׳ משפטים‪.‬‬
‫לסעיף ד קטע המתחיל ״הן אמת״ והערה ‪ : 20‬ראה לקו״ש‬ ‫לסעיף ו — ראה לקמן סימן יט‪.‬‬
‫חי״ב ע׳ ‪ 189‬בסופו‪.‬‬
‫להערה ‪ : 27‬ראה לקו׳׳ש חכ״ג ע׳ ‪ 230‬הערה ‪) 14‬ועוד(‪.‬‬ ‫סימן א‬
‫להערה ‪ ,34‬בענין אי מחיית עמלק מוטלת במיוחד על‬ ‫משיחות יו״ד שבט‪ ,‬ט׳׳ו בשבט תשל׳׳ב‪ .‬נדפסו בלקו׳׳ש‬
‫המלך כוי — ראה לקו׳׳ש חכ״א ע׳ ‪ 192‬ובהערות ‪ 6‬־‪. 34‬‬ ‫חי״א שיחה ב׳ לפ׳ תרומה‪ ,‬חידושים וביאורים בש״ס ח׳׳א‬
‫סמ׳׳א‪.‬‬
‫לסעיף ז‪ ,‬בענין שמשה רבינו מלך הי׳‪ ,‬וכן יהושע — ראה‬
‫לקו׳׳ש חכ״ג שיחה ב לפ׳ פינחס‪.‬‬
‫להערה ‪ 52‬בענין מלכות דוד — ראה לקו׳׳ש חכ׳׳ה שיחה ג‬ ‫‪ -‬ראה לקמן סימן ב‪.‬‬ ‫להערה ‪3‬‬
‫לפ׳ חיי שרה ס״ה ואילך‪ .‬לקו׳׳ש חכ״ח שיחה ב לפי קרח‬ ‫לסעיף ב‪ ,‬בענין א ם השלחן כו׳ מערבים כו׳ ‪ :‬ראה לקמן‬
‫סעיפים ז־ח‪.‬‬ ‫סימן כג הערה ב‪.‬‬
‫להערה ‪ — 55‬ראה לקמן סי מן ג‪.‬‬ ‫להערה ‪ : 6‬יש הרבה דיני מצוה שאין מעכבין — ראה גם‬
‫להערה ‪ — 57‬ראה לעיל סימן א הערה ‪.40‬‬ ‫לקו׳׳ש חי״א ע׳ ‪ 19‬הערה ‪ 31‬קרוב לסופה‪.‬‬
‫רכג‬
‫רכה‬ ‫נספחים‬
‫^גכפחזרמ‪£‬ררווטפחיסח^קןטו<חכפתור ושט‬
‫קמסידנאיססמנה אחי היל[דואוזדריל(ד ונמשכין‬
‫< י‪1‬יייןכעדגוכתר‪.‬םטיהוטפוזח^קוטפחכפתור‬
‫'״^?דטגיקגיסימזיס א ח ריי ך ואחרהי^ךוגסשכין‬
‫‪*«# w‬‬
‫\ \ \‬ ‫‪IT‬‬ ‫‪K .‬‬

‫פוי״י•‬ ‫׳‬ ‫^!ז^ין כעדגוכההסגויהישם ע^שוזטפחים שמג‬
‫^«רזנסעןוםכפתודוערח וזו‪.‬היא*‪1‬ירתה ואכן‬
‫ריתח^פפהמטרהובוז ’ט^שנמ‪^1‬ות?ח ‪3‬יהכרזן‬
‫עוטדומטיכאתהגחר^וסניחי^יח׳שסעזונ^קזזיו‬
‫^‬ ‫־יי■ ׳ י‬
‫‪K‬‬ ‫? ‪ -/‬י‪:v r‬‬ ‫ומחתותיהכשי‪!1‬זהטכה•■ ‪,‬‬
‫\‬ ‫‪/‬‬
‫זי׳ר‪/‬‬
‫‪>i-l‬‬
‫‪f‬־‪* i‬‬
‫‪•.r i‬‬
‫\י ‪.‬‬ ‫‪/‬‬
‫‪%‬‬ ‫■■‬
‫' ־׳ ‪V‬‬
‫ס>»«י‬
‫‪T H‬‬ ‫‪K -‬‬
‫‪1‬‬
‫> ‪j:‬‬
‫‪W-‬‬ ‫; ‪i‬־‬
‫״‪J‬‬ ‫וי•־‬
‫ציור א‬
‫ייייל׳יו ‪0^7‬ד יימי״ חיית כ*יץ ייפיתמז־‬
‫^ יאחדיד׳‬ ‫‪ 1‬כ‪01‬ח כפילור'וו^ט יןגים יד׳גןאין»>גמ‪ 1‬א חי‬
‫‪v»v‬‬ ‫‪^ * 3‬ר ס סחין •ייפרס ידעט‬
‫ונגי ם סן וו‪1‬ו^‪1‬ן בב‪4‬ר‪14‬גזד רי עי מד וכ‪&1‬רי!& ח לן ג ‪0‬יי?יירן מ מ‬
‫*־•»״» כרץ י»מיאח< כייי מרי♦* *יגמיירה‬
‫מ^*יד ^‪4.‬חים סגודן^ ‪ V‬שי^ני‪ vu‬ם פ^חיר ופרח וז‪• Kj|11‬׳טרמי‪.‬‬
‫‪* 0‬ן כ»מ ון»גרי‪ 1‬יסעיכיי כעילח־ לחו׳ץ‬
‫‪t‬‬
‫‪ r*a u‬״יפיוניי ע*זי* *'‪ ©••O‬ייח«\*ש‬
‫טסיי״ס י«>ר ‪O'f'Ov‬‬
‫י טן ^‬ ‫‪ •^y t p s‬ין ר ר‬
‫'*סייי‬
‫©כו‬
‫‘׳ליד יייפי׳ כדג*ר־ יעוג• ץכ*ס •וכ«*ם־‬

‫»י^»\ז יייי *‘לו־ יאחר יי‪^-‬ך יג»י«כ*‘ יעיליןי‬
‫» ‪• •v‬י ס! יי»מ\רי‪ 1‬יטס• י ^ץ יייסי• כ ^י *‬
‫י ‪>0‬ד •> ‪• tr‬י^יי ס מכינר •חי ח*לך י^יייר‬
‫‪\4‬כיז יממ\יחד‬ ‫י>>רסכ*ז יעולץ‬
‫י׳יסח יזלד •טס• כמרד• יי*כ• יןכ*‪• 0‬יכירן‬
‫‪ .‬מ מי •ייי‪^,‬רלר סייר » ‪ -f r‬יג‪#‬י׳»‪0‬ץ י»נ\לן‬
‫ס ס ס ל סי־־ד—‬ ‫כ ^י ־ ‪ ro v %‬חיוגיי־יל‬
‫*יפח•© ס סיין סלסיד »>*ע*ס כמחויר■‬
‫י פייז י ז י ••ח ־כיייכיך‬
‫סדן ׳‪.‬סייד*‬ ‫וידח»\ ידימיד\פט ה»>טדוד‬
‫ציור ג‬
‫וי»לןחיידוי*תו‪7‬וד>י‪1‬ר■‬ ‫יי^סיבא^ידטדו^ן^יטח^ר‬
‫רכז‬ ‫נספחים‬
‫ויעלו א ת ארון ה׳ ‪ ..‬ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים‬ ‫והנה פי׳ הנ״ל ‪ . .‬דוחק הוא; לפי׳ האי הנ׳׳ל‪ ,‬אפילו א ס יש‬
‫וירבו הימים ויהיו עשרים שנהגו׳‪ — .‬וראה סו ט ה לה‪ ,‬סע׳׳א‬ ‫ציווי על ״מעשה מיוחד״‪ ,‬שאין אנו יודעים עליו משאר‬
‫ואילך‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫המצות‪ ,‬אלא שענין הציווי כולל את התורה והמצות כולן —‬
‫וכמה דוגמאות לזה‪ :‬ראה לקו״ש ח״ח ע׳ ‪ 63‬הערה ‪ ,12‬וז״ל;‬ ‫אינה נמנה במנין המצות‪ ,‬וע״ז כתב כאן שהוא דוחק‪ .‬כי מה‬
‫ידועה השו״ט בגדרי החיוב להכין מכשירי מצוה וכיו׳׳ב‪ ,‬לפני‬ ‫בכך שענינו כולל‪ ,‬אבל המעשה שעליו נצטוינו אין אנו‬
‫זמן חיוב קיו ם המצוה — ראה שו״ע אדה׳׳ז או״ח סרמ״ח‬ ‫יודעים אותו משאר המצות‪ .‬והרי הטעם שאין ציווי כולל‬
‫סי״ג‪ ,‬שלפי דעה א׳ מותר לצאת בשיירא קו ד ם ג׳ ימים לפני‬ ‫נמנה הוא מפני ״כי לא צוה לעשות זולת מה שידענו״ כבר‬
‫השבת‪ ,‬גם כשיודע בבירור גמור שבודאי יצטרך לחלל שבת‬ ‫משאר המצות‪ .‬וא״כ כשהמעשה הוא מיוחד‪ ,‬כבנדו״ד‪ ,‬אף‬
‫אח׳׳כ )והטעם‪ :‬כי ג׳ ימים הראשונים שבשבוע אינם‬ ‫שענינו כולל‪ ,‬יש למנותו כמנין המצות‪) .‬ולפי׳ האי שג״ז כולל‬
‫מתייחסים לשבת הבא — שם סעיף ה׳(; וגם לפי דעה השני׳‬ ‫בשורש הד׳ ‪ -‬יש לתרץ זה אבל בדוחק‪ .‬ואכ״מ(‪ — .‬וראה‬
‫שם שיש איסור בזה )וכן ה איסור בג׳ ימים שלפני השבת ‪-‬‬ ‫לקו״ש ח״ד ע׳ ‪ .1131‬ע׳ ‪5‬־‪ 1144‬הערה ‪ ,5‬ע״ש‪.‬‬
‫לד׳׳ה(‪ ,‬האיסור הוא רק מד׳׳ס‪ .‬וראה שד״ח אס׳׳ד מע׳ יו״כ‬
‫מ׳׳ע דאמונת ה׳ דמנינן‪ :‬סהמ״צ מ״ע א‪ .‬ריש הל׳ יסוה״ת‪.‬‬
‫סי׳ א׳ סק״י — שקו׳׳ט א ם מותר )וצריך( להתענות בצום‬
‫גדלי׳‪ ,‬באם א״א יהי׳ לו עי״ז להתענות ביו׳׳כ שלאחריו‪ .‬ושם‬ ‫א( למה השמיט ‪ . .‬דיני עשיית הארון ן‪ :‬ראה לעיל סימן א‬
‫)ד׳׳ה אמנם נראה(‪ ,‬שגם לדעה השני׳ הנ״ל מותר להתענות‪.‬‬ ‫הערה ‪24‬‬
‫וראה לקו׳׳ש ח״ג ע׳ ‪ 1000‬הערה ‪ .22‬עיי׳׳ש‪.‬‬
‫ממקומו שנצטוו כו׳‪ :‬תרומה כו‪ ,‬לג‪.‬‬
‫ההזי׳ על בין הבדים וכו׳‪ :‬לכאורה הכוונה ב״וכו׳׳׳ הוא‬
‫לההזיות שעל הפרוכת )משנה זבחים מז‪ ,‬א( ‪ -‬ולהעיר‬ ‫מוכיח דקראי כפשוטס‪ :‬היינו‪ ,‬שאי׳׳ז שלומדים דין חדש‬
‫שההזיות על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב מעכבות‬ ‫ממעשה יאשיהו‪ ,‬אלא גילוי מילתא בעלמא הוא )ראה ב״ק ב‪,‬‬
‫זו את זו )מנחות כז‪ ,‬א‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ פסוהמ׳׳ק פ׳׳ב ה׳׳ג(‪.‬‬ ‫ב( שהפירוש בהכתובים שבהם הציווי על עשיית הארון‪ ,‬הוא‬
‫כפשוטם‪.‬‬
‫בנוב וגבעון ‪ . .‬ונוב וגבעון יוכיחו‪ :‬הא דלא נ ק ט ג׳׳כ גלגל‪,‬‬
‫שגם שם לא הי׳ הארון קבוע‪ ,‬י׳׳ל‪ :‬א( שיגרא דלישנא נקט‪,‬‬ ‫דקראי‪ :‬בתרומה כה‪ .‬יוד ואילך‪ :‬ועשו ארון עצי שטים וגו׳‬
‫שכ׳׳ה בכ׳׳מ בגמרא וראשונים‪ .‬ב( אין להק שות איך הי׳‬ ‫ונתת אל הארון א ת הלוחות אשר אתן אליך ‪ . .‬ואל הארון‬
‫בגלגל‪ ,‬כי אז עשה יהושע עפ׳׳י הדיבור )תוס׳ עירוכין סג‪ ,‬ב‬ ‫תתן את העדות אשר אתן אליך‪ ,‬ונועדתי לך שם גו׳‬
‫ד׳׳ה ע׳׳ש(‪ .‬ג( ועיקר ‪ :‬א ם כי בגלגל לא הי׳ הארון קבוע)כלשון‬ ‫ולאחרי שיתגלה לעת׳׳ל‪ :‬ראה רמב׳׳ן בהשגותיו לסהמ״צ‬
‫המאירי הנ׳׳ל( מפני שהי׳ יוצא א ת ם למלחמה אבל יתכן‬ ‫שורש ג‪ ,‬מ״ע לג‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫)ומסתבר לכאו׳( שבין מלחמה למלחמה החזירוהו לאהל‬
‫מועד )חוץ מבהוראת שעה ‪ -‬ראה המובא לעיל בפיענוח ״אז‬ ‫ולבן לא נמנית ‪ . .‬במצוה )לדורות(‪ :‬כמבואר בסהמ׳׳צ שורש‬
‫נטילת הארון מ מ קו מו כו׳׳׳{‪ .‬וא׳׳כ — ביוה׳׳כ הי׳ הארון‬ ‫ג‪ ,‬שמצוה שאינה נוהגת לדורות אינה נמנית במנין המצות‪.‬‬
‫במקומו‪.‬‬ ‫לא הובאו ‪ . .‬מאי דהוי הוי‪ :‬ראה יומא ה‪ ,‬ב )והתירוץ שם‬
‫שהעיקר בזה מקום )בדי( הארון‪ :‬היינו שאין הארון טיבה‬ ‫״למיסבר קראי״ ‪ -‬אינו שייך לס׳ היד שענינו רק ״הלכות‬
‫להזאות שבין הבדין שלו‪ ,‬אלא רק סימן בלבד על המקום‬ ‫הלכות״‪ ,‬כידוע וכמבואר כמ״פ בספר זה ובכ׳׳מ(‪.‬‬
‫שבו צריך להזות‪ .‬ונמצא שאין שום עבודה בהארון כלל‪.‬‬ ‫דבמלחמות פלשתים כו׳‪ :‬והרי גם בזה הי׳ מ קו ם לדאגה‬
‫לביאור הענין שהארון לא היתה בו עבודה‪ ,‬י׳׳ל‪:‬‬ ‫שמא ישבוהו פלשתים‪ ,‬וכמו שהי׳ בפועל — ראה שמואל א ד‬
‫)ואילך(‪.‬‬
‫בפנים הסימן מבאר שבהארון לא היתה שום עבודה‪ ,‬דלא‬
‫כשאר כלי המשכן שבכאו׳׳א מהם היתה עבודה)וי׳׳ל שעפי״ז‬ ‫אז נטילת הארון ממקומו כו׳‪ :‬וראה לקו׳׳ש ח״ט ע׳ ‪198‬‬
‫יומתק מה שלא מצינו לכאורה שכשעושין ארון)חדש( אין בו‬ ‫הערה ‪ ,17‬וז׳׳ל‪ :‬וביהושע )כד‪ ,‬כו( שהביאו הארון לשכם‬
‫קדושת הארון עד שיעשו בו עבודה )כגון הזי׳ על בין הבדים(‪,‬‬ ‫)וכ״פ ברד׳׳ק שם כד‪ ,‬א(‪ .‬אבל לכאורה פי׳ שבאותו מאורע‬
‫דלכאורה‪ ,‬הרי ״מכאן ואילך עבודתן מחנכתן״ )שבועות טו‪,‬‬ ‫הובא )ע׳׳פ הוראת שעה( הארון לשכם ולא דמלכתחילה‬
‫רע׳׳א‪ .‬וש׳׳נ‪ .‬רמב׳׳ם הל׳ כלי המקדש פ׳׳א הי׳׳ב(; ולא עוד‬ ‫הובא לשכם )וצע״ג פי׳ התפא״י שם סקל״ ח דמלכתחילה‬
‫אלא שגם בהכלים שעשה משה הי׳ ב הן)בנוסף לזה שמשיחתן‬ ‫הובא — דאיך יפרנס העבודה ביוהכ׳׳פ וכו׳‪ .‬ועוד ועיקר‬
‫מקדשתן )שבועות ורמב׳׳ם שם(( מצוה וגדר דחנוכה ע״י‬ ‫התמי׳ לומר דבמשך עשיריות בשנים הי׳ כל המשכן וכליו‬
‫התחלת העבודה )כמבואר בלקו׳׳ש חי״ח ע׳ ‪ 99‬הערה ‪.56‬‬ ‫ב מקום אחד והארון במק׳׳א! — שוב ראיתי בתפארת יעקב‬
‫וש׳׳נ(‪ ,‬וא׳׳כ למה לא חינכו וקידשו א ת הארון ע׳׳י עבודה‪.‬‬ ‫שם העיר בדברי התפא״י( ואכ״מ‪.‬‬
‫ועפיהנ׳׳ל מובן זה‪ ,‬כי הדין דעבודתן מחנכתן אינו אלא‬ ‫ש״א ו‪ ,‬י ט‪) :‬ואילך( ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה׳‬
‫בהכלים שיש בהם עבודה‪ ,‬וזהו גדרם ותוכנם‪ ,‬אבל הארון‬ ‫ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש ‪ ..‬ויאמרו אנשי בית‬
‫גדרו שאין בו עבודה כלל‪ ,‬אלא תוכנו הוא רק כלי לושכנתי‬ ‫שמש מי יוכל לעמוד לפני ה׳ ה אלקי ם הקדוש הזה ‪ . .‬וישלחו‬
‫בתוכם‪ ,‬ולכן מיד כשנתנו בו א ת הלוחות )וכו׳( — נפעלה בו‬ ‫מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמר השיבו פלשתים את‬
‫קדושתו בשלימות(‪.‬‬ ‫ארון ה׳ רדו העלו אותו אליכם‪ .‬ויבאו אנשי קרית יערים‬
‫רכט‬ ‫נספחים‬
‫ה״ה( ורימו את בנ״י ואמרו להם שהם מארץ רחוקה‪ ,‬ואינם‬ ‫להערה ‪ 23‬בענין מבצע מזוזה — ראה לקו״ש חי״ג‬
‫מזי האומות‪ ,‬והשלימו עם בנ״י וקיבלו עליהם ז׳ מצות ב״נ‪,‬‬ ‫בהוספות בכמה מקומות‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ומאחר שלפי ר מ אותם נמצא שאין ישראל עורכין א ת ם‬
‫להערה ‪ 24‬בענין שעיקר מצות מזוזה תלוי׳ בשער כוי —‬
‫מלחמה כלל — הי׳ הדין נותן ששני התנאים אלו )א׳ ובי(‬
‫ראה לקו״ש חט״ז שיחה ג לפי ויקהל סעיפים ו־ז‪.‬‬
‫מספיקים שיכרתו ישראל אתם ברית )ראה הל׳ ע״ז בפ״י —‬
‫הובא בלח״מ כאן( ]וכשכורתין ברית — אסור לשקר בו וכוי‬
‫סימן טו‬
‫— רמב״ם כאן ה״ב(‪ .‬משא״כ באם היו ישראל עורכין א ת ם‬
‫מלחמה‪ ,‬הרי אפילו א ם היו משאר האו מו ת לא היו התנאים‬ ‫משיחת ש״פ מסעי תשד״מ‪ .‬נדפסה בלקו״ש חכ״ט ראה‬
‫א׳ ובי מספיקי ם והי׳ צורך גם בהתנאים ג׳ ודי‪.‬‬ ‫)תשד״ט{‪ .‬חידושים וביאורים בש״ס ח״ג סלייה‪.‬‬
‫ותוכן הברית הי׳ ‪) :‬א( וויתור על התנאים ג׳ וד׳‪) .‬ב( שלא‬
‫יהרגום ושאם יבואו עליהם עמים אחרים למלחמה יבואו‬
‫‪ -‬ראה לקמן ח״ב שיחה ח‪.‬‬ ‫לכללות הסימן‬
‫בנ״י לעזרתם )ראה יהושע יוד‪ .‬וראה במדב״ר פ״ח‪ ,‬ד‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ואכ״מ(‪ .‬וכשנודע לבנ״י שהגבעונים רימו אות ם‪ ,‬נתברר‪) :‬א(‬ ‫להערה ‪ ,12‬בסופה‪ :‬ראה גם לקמן סימן כא הערה ‪.24‬‬
‫שהברית )על שני חלקי׳( אין בה ממש‪) .‬ב( שהגבעונים חייבים‬
‫לסעיף ג בענין הקדושה שבקרקע המשכן — ראה לקו״ש‬
‫מיתה ״על שהטעום״)רמב״ם כאן ה״ה‪ .‬וראה שם הל׳ מלכים‬
‫ח״ו שיחה ב לפי תרומה סעיף ו ובהערות שם‪.‬‬
‫פ״ט ה״ט‪ .‬וראה לקו״ש ח״ה ע׳ ‪ .147‬ע״ש( וזהו אפילו ב א ם‬
‫באותה שעה היו מקבלים עליהם א ת התנאים ג׳ ודי‪ .‬ולכן עלו‬ ‫לסעיף ו; ראה לקמן סי מן כב סעיף ה ובהערות‪.‬‬
‫עליהם ישראל למלחמה להכות ם לפי חרב)ר אה בכ״ז רמב״ם‬
‫שם ה״ה‪ .‬וראה לח״מ שם‪ .‬ע״ש(‪.‬‬ ‫סימן טז‬
‫אלא שמפני חילול השם קיימו את הברית ו)א( לא הרגום‪,‬‬ ‫משיחות כ״ף מנ״א ומוצש״ק ראה תשל״ח‪ .‬שמחת בית‬
‫ו)ב( באו לעזרתם במלחמה )יהושע ובמדב״ר שם(‪ .‬אבל‬ ‫השואבה תשכ״ד‪ .‬נדפסו בלקו״ש חט״ו שיחה ה לפי לד לך‪.‬‬
‫לאידך חייבום והכריחום באיום מיתה לקבל עליהם את‬
‫התנאים ג׳ ודי‪ ,‬ויהושע )המלך( נתנם לחוטבי עצים ושואבי‬
‫מים‪.‬‬ ‫לכללות הסימן — ראה לקו״ש חייה שיחה א לפי בראשית‬
‫)נוסף להנסמן בהערה ‪ (22‬הערות ‪.37 ; 32‬‬
‫)אבל באם לא היו מקבלים עליהם תנאים אלו)ג׳ וד׳( אז‬
‫היו הורגים אותם‪ ,‬ולא הי׳ בזה משום חשש חילול השם‪ ,‬כי‬ ‫חט״ו שיחה ב לפי תולדות )נוסף להנסמן בהערה ‪— (26‬‬
‫כל העמים ידעו שכשמשלימים יש לקבל תנאים אלו‪ .‬משא״כ‬ ‫בכ״מ‪ .‬חכ״ד ע׳ ‪ 22‬הערה ‪.30‬‬
‫באם היו מקבלים תנאים אלו ובכ״ז היו הורגים אותם‪ ,‬הי׳‬
‫וראה גם לקו״ש ח״כ שיחה ב לפי ויצא‪.‬‬
‫בזה משום חילול השם‪ ,‬כי לא היו מבחינים בין לא רימו‬
‫לרימו כו׳(‪.‬‬ ‫לענין הבעלות על אי׳י באופן דירושה ומתנה — ראה‬
‫וי״ל שזה שהגבעונים נעשו חוטבי עצים ושואבי מים‪ ,‬זוהי‬ ‫לקו״ש חכ״ד ע׳ ‪3‬־‪.52‬‬
‫)יותר מ ה מס והעבדות הנ״ל מהרמב״ם ה״א‪ ,‬אלא זוהי(‬ ‫לענין כיבוש — ראה לקו״ש חכי׳א שיחה ב לפי תשא סעיף‬
‫עבדות ממש‪ ,‬ושייך בזה הדין דמה שקנה עבד קנה רבו‪,‬‬ ‫א ובהערות‪.‬‬
‫כבהערה ‪) 31‬וראה רמב״ם הל׳ איסו״ב פי״ב הכ״ב־ג‪) .‬והל׳‬
‫להבנת ענין כיבוש אנשי גבעון ועריהם‪ ,‬שנתבאר בפנים‬
‫אישות פ״א סה״ז(‪ .‬וראה רש״י ותוס׳ כ תובות כט‪ ,‬רע״א‬
‫הסימן ובפרט בהערות ‪ — 31 , 10 ,9‬יש להקדים ביאור‬
‫וראשונים שם‪ .‬ועוד‪ .‬ויש ליישב‪ .‬ואכ״מ(‪.‬‬
‫המאורעות והדינים בענין זה לדעת הרמב״ם )דבי׳ עסקינן(‪:‬‬
‫ועפ״י כ״ז מתבאר מ״ש בהערות ‪ 9‬ו־‪ 31‬שאנשי גבעון נקנו‬
‫כשעושים מלחמה )גם( עם שבעה האומות‪ ,‬קור אים להם‬
‫בכיבוש מלחמה‪ ,‬היינו ביראת מלחמה‪ ,‬שהכוונה בזה היא‬
‫לשלום‪ ,‬א ם )א( השלימו ו)ב( קיבלו עליהם שבע מצות ב״נ‪,‬‬
‫)לא למה שבתחילה באו ורימו או ת ם וכו׳ שאז לא היתה‬
‫אין הורגים מה ם נשמה‪ ,‬והם צריכים לקבל על עצמם )ג(‬
‫יראת מלחמה כלל וגם — לא נעשו אז עבדים‪ ,‬אלא הכוונה‬
‫היא( למה שכשבנ״י גילו את הרמאות כי ה ם קרובים אליו‬ ‫שיהיו לישראל ל מס )״והיו לך למס״( והוא שיהיו מוכנים‬
‫ובקרבו הם יושבים‪ ,‬באו אז עליהם למלחמה‪ ,‬ומפני יראת‬ ‫לעבודת המלך בגופם ובממונם‪) ,‬ד( שיהיו עבדים לישראל‬
‫)״ועבדוך״(‪ ,‬והוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש‬
‫מלחמה זו ״מסרו ונתנו עצמם לעבדות״ )כבהערה ‪.(31‬‬
‫בישראל אלא יהיו כבושים ת ח ת ידם וכוי)רמב״ם הל׳ מלכים‬
‫וכל זה הוא לענין אנשי גבעון‪ .‬ובנוגע לעריהם )״גבעון‬ ‫פ״ו ה״א(‪.‬‬
‫והכפירה ובארות וקרית יערים״(‪ ,‬מצינו ג״כ שנמסרו לידי‬
‫באם לא נתקיימו התנאים הא׳ )השלימו( והב׳)קיבלו ז׳‬
‫בנ״י )ראה יהושע יח‪ ,‬כה ואילך‪ .‬במדב״ר פ״ד‪ ,‬כ‪ .‬וראה‬
‫חידושי הרד״ל) אות מו( ופי׳ מהרז״ו שם(‪ .‬ומ״ש)יהושע יוד‪,‬‬ ‫מצות ב״נ( — עושין עמהן מלחמה והורגים כל זכר בהם‪ ,‬ובז׳‬
‫האומות ‪ -‬גם א ת הנשים והטף )רמב׳׳ם שם ה״ד(‪.‬‬
‫א( ״השלימו יושבי גבעון א ת ישראל ויהיו בקירבם״‪ ,‬היינו‬
‫שהגבעונים ישבו בעריהם‪ ,‬י״ל שמסירת הערים היתה על מנת‬ ‫והנה הגבעונים באו בערמה )מטעם שנתבאר ברמב״ם שם‬
‫רלא‬ ‫נספחים‬
‫בענין איסור בל תשחית — ראה לק מן ח״ב שיחה יא‬ ‫דערה ה‬
‫סעיפים ב ואילך והערות‪.‬‬
‫מלקד׳ש חכ׳יא ע׳ ‪ 121‬בשוה״ג‪.‬‬
‫הערה ו‬
‫שימן כא‬
‫מלקו״ש חכ״ד ע׳ ‪ 652‬הערה ״במקומו״ ; ח״ח ע׳ ‪ 362‬הערה‬
‫משיחות ש״פ מטו״מ וש״פ ראה תש״מ‪ ,‬ש״פ מטו״מ‬ ‫״ויקבץ נדחי ישראל״‪.‬‬
‫תשמ״ג‪ .‬נדפסו בלקו״ש וירא תשמ״ח‪.‬‬
‫★‬
‫ראה לקמן סימן כא‪.‬‬

‫להערה ‪ ,10‬בענין ה מזבחות דאברהם‪ :‬ראה לקמן ח״ב‬
‫הערה ו*‬
‫שיחה טו‪.‬‬
‫מלקו׳׳ש חי״ח ע׳ ‪50‬־‪.449‬‬
‫להערה ‪ . 24‬ראה גם לעיל סי מן טו הערה ‪ 12‬בסופה‪.‬‬
‫הערה ז‬
‫מלקו״ש חכ״ח עי ‪ 62‬הערה ‪ 21‬ושוה״ג‪.‬‬

‫שימן כב‬
‫הערה ה‬
‫משיחת ש״פ שמות תשל״ג‪ .‬נדפס בלקו״ש תרומה תש״נ‪.‬‬
‫מלקו׳׳ש ח״ז ע׳ ‪ 198‬בשוה״ג‪ .‬וראה לקו״ש ח״י ע׳ ‪.211‬‬
‫הערה ט‬
‫שימן כג‬
‫מלקו״ש חכ״א ע׳ ‪.481‬‬
‫הערה א‬
‫הערה ט*‬
‫ממכתב מיום ב׳ מרחשון תש״ח‪ .‬נדפס כאגרות קודש כ״ק‬
‫אדמו״ר שליט״א ח״ב‪ ,‬אגרת שח‪ ,‬ע׳ רסב־ג)ובעוד מקומות(‪.‬‬ ‫מלקו׳׳ש חי״ד ע׳ ‪ 456‬הערה ״זיינען שטענדיק״‪.‬‬
‫הערה כ‬ ‫הערה יוד‬
‫ממכתב יום א׳ ער״ח תמוז ה׳תש״ג‪ .‬נדפס באגרות קודש‬ ‫מלקו״ש חי״ח ע׳ ‪ 207‬והערות ושוה״ג‪.‬‬
‫כ״ק אדמו״ר שליט״א ח״א‪ ,‬אגרת פא‪ ,‬ע׳ קלו־ז‪.‬‬
‫★‬
‫★‬
‫‪ -‬ראה לעיל סימן ד הערה ‪.16‬‬ ‫לכללות ההערה‬
‫ראה בזה בארוכה לעיל סי מן א סעיף ב ובהערות‪.‬‬
‫הערר‪ .‬יא‬
‫הערה ג‬
‫משיחת ש׳׳פ מטו״מ תשל״ו‪ .‬נדפסה בלקו״ש חי״ח ע׳ ‪.464‬‬
‫ממכתב יום ה׳ כ״ח תשרי תש״ה‪ .‬נדפס באגרות קודש ח״ב‬
‫★‬
‫אגרת קעב‪ ,‬ע׳ ח־י‪.‬‬
‫בענין שמירת המקדש כו׳ — ראה לעיל סימן יז‪.‬‬
‫הערה ד‬
‫בהדיוק ״לעשות״ ולא ״לבנות״ — ראה לעיל סימן יח‬
‫משיחת ש״פ ויקהל־פקודי תשמ״ז‪ .‬נדפס בלקו״ש ויקהל‬
‫סעיף ט‪.‬‬
‫תשמ׳׳ח סעיפים ו־ז‪.‬‬
‫הערה יב‬
‫הערה ו‬
‫מלקו״ש חכ״ג ע׳ ‪.366‬‬
‫ממכתב מיום א׳ ער״ח ת מוז היתש״ג‪ .‬נדפס באגרות קודש‬
‫כ׳׳ק אדמו״ר שליט״א ח״א‪ ,‬אגרת פא‪ ,‬ע׳ קלה‪.‬‬ ‫העדה יג‬
‫הערה ז‬ ‫מלקו״ש וזכ״א ע׳ ‪.481‬‬
‫מלקו״ש עקב תשמ״ז סעיף ו‪.‬‬ ‫הערה יד‬
‫הערה ח‬ ‫משיחת ער״ח מנ״א תשל״ו‪ .‬נדפס בלקו״ש חי״ח ע׳ ‪465‬‬

‫ואילך‪.‬‬
‫מלקו״ש תצוה תשמ׳׳ח הערה ‪ 27‬ושוה״ג‪.‬‬
‫רלג‬ ‫נספחים‬
‫שיחה יז‬ ‫‪ -‬ראה לעיל סימן כג הערה ג‪.‬‬ ‫לכללות סעיף א‬
‫משיחות ש״פ ויק״פ תשמ״ה‪ ,‬שייפ שמיני תשכ״ה‪ .‬נדפסו‬ ‫לסעיף ז‪ ,‬בביאור הדין שבגדי לבן דשנה זו אינו עובד בהם‬
‫בלקו״ש פקודי תשמ״ט‪.‬‬ ‫פעם שניי כוי — ראה לקו״ש ח״ז ס״ע ‪ 132‬ואילך‪.‬‬
‫שיחה יא‬
‫לסעיף ב בסופו בענין חינוך שצ״ל לכתחילה כוי ‪ -‬ראה‬ ‫משיחת ש׳יפ דברים תש״מ‪ .‬נדפס בלקו״ש חכ״ט שבת חזון‬
‫לעיל ע׳ יא הערה ‪ 42‬ועי צה טור א‪ .‬ע״ש‪.‬‬ ‫)תשד״מ(‪.‬‬
‫להערה ‪ — 25‬ראה בארוכה לעיל ח״א סימן א סעיף ב‬ ‫שיחה יב‬
‫ובהערות‪.‬‬
‫משיחות ש׳׳פ חיי שרה תש׳׳ל‪ ,‬תשמ״ז‪ .‬נדפסו בלקו׳׳ש‬
‫להערה ‪ — 45‬ראה לעיל שיחה ג סעיף ב‪ .‬לקו״ש חכ״ד‬ ‫תולדות תשמ״ח‪.‬‬
‫שיחה ב לפי דברים סעיף ז והערה ‪ .41‬לקו״ש חכ״ו שיחה א‬
‫לפי תרומה‪.‬‬
‫לסעיף א ‪ -‬ראה לקו״ש ח״י שיחה ב לפי תולדות‬
‫שיחה יח‬ ‫בתחילתו ובסופו‪ .‬חט׳׳ו שיחה ב לפי ויצא סעיף א; סעיף יא‬
‫ואילך‪.‬‬
‫א — מלקו״ש ח״ג שיחה לפי שלח סעיף ה )עי ‪ 5‬־‪,(1044‬‬
‫וחט״ו שיחה ה לפי חיי שרה סעיפים ד־ה )ע׳ ‪.(186‬‬ ‫לסעיף ח — ראה לקמן שיחה יג‪.‬‬
‫ב — ממכתב אלול תש״ח‪ ,‬נדפס באגרות קודש כ״ק‬
‫שיחה י>‬
‫אדמו״ר שליט״א ח״ב )בסופו( אגרת תה‪ ,‬ע׳ שצב ואילך‪,‬‬
‫ובלקו״ש חי״א ע׳ ‪20‬־‪. 319‬‬ ‫משיחות ש״פ בשלח וש״פ יתרו תשד״מ‪ .‬נדפסו בלקו״ש‬
‫בשלח תשמ״ח‪.‬‬
‫שיחה יט‬
‫א ‪ -‬ממכתב ז׳ מנ״א תש״ג‪ ,‬נדפס באגרות קודש כ״ק‬ ‫לסעיף ד — להעיר מלקו״ש ח״ז שיחה ב לפי ויקרא סעיף‬
‫אדמו״ר שליט״א ח״א אגרת פט‪ ,‬ע׳ קסב‪ ,‬ובלקו״ש ח״ד ע׳‬ ‫ז‪ .‬ומלקו״ש חי״ח שיחה א לפי בלק בתחילתה‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪.1333‬‬
‫לסעיף ה קרוב לסופו בחצאי ריבוע — ראה לעיל ח״א‬
‫ב ‪ -‬ממכתב ט׳ מנייא תש״ג‪ ,‬נדפס באגרות קודש כ״ק‬ ‫סימן ב‪.‬‬
‫אדמו״ר שליט״א ח״א‪ ,‬אגרת צא‪ ,‬ע׳ קסד‪.‬‬
‫שיחה יד‬
‫שיחה כ‬ ‫משיחות ש״פ ויקהל פקודי‪ ,‬פ׳ החודש‪ ,‬תש״מ ותשמייב‪.‬‬

‫נדפסו בלקו״ש ויק״פ תשיינ‪.‬‬
‫משיחת ש״פ שמיני היתש״נ‪.‬‬
‫★‬
‫לסוף סעיף ב שישראל הם מציאות נצחית ״נצר מטעי גוי״‬

‫לסעיף א ‪ -‬כבוד המקדש הוא ‪ . . .‬בגלל השכינה השורה‬
‫‪ -‬ראה לקו״ש חי״ז ע׳ ‪6‬־‪ 345‬ובהערה ‪ 26‬בסופה‪.‬‬
‫במקדש — ראה ספר המצות להרמב״ם מ״ע כ״א בסופה ‪ :‬לא‬
‫מן המקדש אתה ירא אלא ממי ששכן שכינתו ב מ קו ם הזה‪.‬‬
‫שיחה שו‬
‫שם ‪ -‬מדוע מבטלים כוי מתפקידם בעבודת המקדש‪:‬‬
‫משיחת ז׳ מרחשון תשמ״ו‪ .‬נדפס בלקו״ש לך לך תשמ״ז‪.‬‬
‫לכאו׳ כאן קאי להדיעות ששמירת המקדש היא גם ביום‬
‫)נסמן לעיל ח״א סי מן יז הערה ‪) 10‬לקו״ש חי״ג ע׳ ‪ 56‬הערה‬ ‫★‬
‫‪. ( 11‬‬
‫‪ -‬ראה לעיל שיחה ב הערה ‪.17‬‬ ‫להערה ‪29‬‬
‫להערה ‪ — 12‬ראה גם לעיל ח״א סימן י׳יז)לקו׳יש חיי׳ג ע׳‬
‫להערה ‪ — 53‬ראה לקו״ש ח״ה ע׳ ‪ 88‬ואילך‪ ,‬לקו״ש חטייז‬
‫‪ (58‬הערות ‪ 22‬־‪.20‬‬
‫שיחה ג לפי יתרו סעיף ד‪ .‬ובכמה מקו מו ת ‪ -‬בנוגע למצות‬
‫ללזעיף א שם — כשכו״כ מישראל עדיין המשיכו לעלות‬ ‫מילה‪.‬‬
‫לרגל ‪ -‬ראה לקו״ש חלק כ ע׳ ‪. 55‬‬ ‫שיחה טז‬
‫להערה ‪ — 25‬ראה בארוכה בזה לעיל ח״א סי מן י״ז שם‬ ‫משיחת ש״פ שלח תשלייט‪ .‬נדפס בלקו״ש תרומה תשמ״ז‪.‬‬
‫)לקו״ש חי״ג שם( סעיף ו‪.‬‬
‫★‬
‫לסעיף ג — אב מוריש לבנו — ראה לקו״ש ח״ח שיחה א‬
‫לפי פינחס סעיף ז‪.‬‬ ‫לסעיף ו — ראה לעיל שיחה ח סעיף ד ואילך‪.‬‬
‫רלה‬ ‫תוכן הענינים‬
‫כפתורים ופרחים של כל קני המנורה )לא רק של‬ ‫והמקדש גופא )חצד )עודה(‪ ,‬אוה־־מ )קודש( וקודש‬
‫הקנה האמצעי( ‪ -‬דמנ״ל הא‪ / .‬מביא כמה מתירוצי‬ ‫הקדשים( שיל׳־פ בג■ אופנים הנ״ל‪ / .‬שקו״ט‬
‫המפרשים בזה ודוחה אותם‪ / .‬מקשה על הברייתא‬ ‫בקדושות הנייל אם הן קיימות כשהמשכן בפידוק‬
‫שהכתוב ״משוקדים׳■ דמיירי בקנה האמצעי‪K. ,‬ין לו‬ ‫והביהמ״ק בחודבנו וההבדלים שבין זל״ז‪ ! .‬מבאד‬
‫הכרע״‪ ,‬אי קאי א״גביעים״ או א״כפתורי■ ופרחי■״ ‪-‬‬ ‫הנפק״מ ‪ -‬בתוכן הכוונה בשעת עשיית הכלים‬
‫איך אפשר שהתורה תכתוב דין באופן שלא ידעו‬ ‫לשמה‪ ,‬ומבאד דבדי דש״י והדמב״ם בזה‪ .‬וכן נפק״מ‬
‫האיך לעשותו‪ / ,‬מקשה מתי נתהווה הספק איך‬ ‫‪ -‬אם עושין את הכלים בלילה‪ .‬ועפי״ז מבאר לשון‬
‫לעשות המנורה ‪ -‬הרי היתה בידם המנורה שעשה‬ ‫הרמב״ם בסהמ״צ מ״ע כ■‪ / .‬עפ״י כל זה מבאר‬
‫משה‪ / .‬מכריח שהאין לו הכרע הוא רק בפירוש‬ ‫דברי המדרש התמוהים בפ■ נשא‪.‬‬
‫הכתובים‪ ,‬ולא בדין עשיית המנורה ‪ -‬שבה הי■‬
‫בפועל ״הכל משוקדים״‪ / .‬מבאר שמשוקדים הוא‬ ‫סימן ה‬
‫דין בנוי המנורה‪ ,‬ולכן למרים מהפרט שבו כתוב‬ ‫אבן שנפגמה ‪ ...............................................‬ל‬
‫בפירוש ‪ -‬לכל המנורה‪ ,‬גם לשאר קני־‪ / .‬מבאר‬ ‫מביא דברי הרמב״ם פ״א הי״ד ואילך‪ ,‬שפגם באבן‬
‫עוד אופן בזה ‪ -‬שבהפרטים שאי״ז מפורש ‪ -‬צריך‬ ‫שפוסלה לבנין המזבח והכבש — שיעורו בחגירת‬
‫לעשות משוקדים מדין ואנוהו‪ / .‬מתרץ קושיית‬ ‫הציפורן‪ .‬ובאבני ההיכל והעזרות וכן באבן שכבר‬
‫המשנה למלך והמבי״ט‪.‬‬ ‫נבנית במזבח ‪ -‬לא כתב שיעור זה‪ .‬ומקשה על‬
‫טעמו של הרמב־־ם בזה‪ / .‬מבאר ששיעור כל שהוא‬
‫יש בו שני גררים; א( שיעור משהו‪ .‬ב( ‪,,‬אין לו‬
‫סימן ח‬
‫שיעור■■‪ .‬בשיעורי הוצאה בשבת הוא באופן הא■‪,‬‬
‫גביעי וקני המנורה ‪ .............................................‬מו‬
‫ובאיסורי ע^^ז ‪ -‬באופן הב■‪ .‬ומבאר שאבן לפני‬
‫הגביעים‪ :‬מבאר שלדעת הרמב״ם היו גביעי המנורה‬
‫שנבנית במזבח ‪ -‬הוא באופן הא■‪ ,‬ולאחרי שנבנית‬
‫הפוכים ‪ -‬פיהם למטה ושוליהם למעלה‪] 1 .‬מבאר‬
‫במזבח )וכן ‪ -‬אבני ההיכל והעזרות( הוא באופן‬
‫בטעם הדבר; המנורה הי■ ענינה עדות לכל באי‬
‫הב ‪] / .‬מבאר כפנימיות הענינים‪ ,‬שגדר הפגימה‬
‫עולם‪ .‬ועד״ז הגביעים היו הפוכים ‪ -‬כי ענינם‬
‫דבל שהוא קשור עם ענין הבחירה שבבית ובמזבח[‪.‬‬
‫השפעה‪ / .‬מסיק הוראה בעבודת ה׳ באופן‬
‫ההשפעה על הזולת ‪ -‬בצד הרחב‪ ,‬למעלה ממרידה‬ ‫סימן ו‬
‫והגבלה[‪,‬‬
‫מקום המזבח ‪ .......................................................‬לה‬
‫הקנים‪ :‬מבאר ומוכיח דעת הרמב״ם שקני המנורה‬ ‫מקשה על הרמב^^ם פ^^ה ה^^ב‪ ,‬שמשמע מדבריו‬
‫היו ישרים ולא עגולים‪ / .‬מסיק שמהנכון לצייר‬ ‫שמעלת מקום המזבח היתה מאז שאברהם בו■‬
‫המנורה )ולעשות החנוכיות( באופן זה‪ / .‬שקו״ט‬ ‫הקריבו שם קרבנות‪ ,‬ומהכתובים והמכילתא משמע‬
‫בפי■ הספרי זוטא ״שהן חוזרין חלילה כמין‬ ‫שלפני בחירת הקב״ה בהמקום לא היתה בו שום‬
‫עטרה״‪ / .‬שקו״ט במנורות שעשה שלמה )א( אם‬ ‫מעלה‪ / .‬מביא מאוה^^ת שלדעת הרמב^^ם במו^^נ‬
‫היו בבית שני )ב( צורתן‪ / .‬מבאר בענין המנורה‬ ‫שמקום המקדש עצמו אינו כלי לה שראת השכינה‪,‬‬
‫המצויירת על שער טיטוס‪,‬‬ ‫ומקשה שאי^^ז בהתאם למי^ש בס■ היד בענין מקום‬
‫המזבח‪ / .‬מוכיח שגם להרמב^^ם המעלה במקום‬
‫סימן ס‬ ‫המקדש והמזבח הוא רק מחמת בחירת הקב^^ה‪.‬‬
‫‪ .......................................................‬נג‬ ‫הארון‬ ‫עשיית‬ ‫ועפי^^ז מבאר‪) :‬א( טעמו של הרמב^^ם לחלק תוכן‬
‫מביא דברי הרמב״ם שבית הבחירה הוא לעבודה‬ ‫הדברים לשתי הלכות‪ ,‬א■ וב■‪) .‬ב( טעמו של הרמב^^ם‬
‫כו ‪ ,‬ודברי הרמב״ן שעיקר החפץ במשכן הוא‬ ‫ודיוקו כהבאת הכתובים שם ה^׳א‪) .‬ג( טעם שם‬
‫מנוחת השכינה כו■‪ :‬א( מבאר שגם לדעת הרמב״ם‬ ‫ההלכות ״בית הבחירה■׳‪ / .‬מבאר בארוכה תוכן‬
‫החפץ במשכן הוא מנוחת השכינה‪ ,‬אלא שהרמב״ם‬ ‫הלכה ב■‪ ,‬והלשונות בה‪ / .‬מבאר מה הכריחו‬
‫מדבר בענין המצוה המוטלת על ישראל לעשות‪,‬‬ ‫להרמב״ם לכתוב כל תוכן הלכה ב■‪ / .‬מבאר‬
‫והרמכ״ן מדבר בענין המשכן עצמו; ב( מביא‬ ‫שהבחירה במקום המקדש שוללת מקומות‬
‫הקושיא שהרמב״ם אינו מונה מצות עשיית הארון‪.‬‬ ‫אחרים‪] / .‬מבאר בפנימיות הענינים החילוק בין‬
‫ומתרץ שהארון ענינו השראת השכינה‪ ,‬שענין זה‬ ‫קדושה לבחירה‪ ,‬ומבאר שבמקום המקדש היו שתי‬
‫כולל כל התומ״צ והרמב״ם אינו מונה הציוויים‬ ‫המעלות‪ ,‬ומתרץ עפי״ז הסתירה בין ס■ היד למו״נ‪.‬‬
‫הכוללים‪ / .‬מבאר שפי■ זה הוא דוחק‪ / .‬מקשה )א(‬ ‫מבאר שהקדושה היא תוצאה גם מהבחירה[‪,‬‬
‫על הרמב״ם שהשמיט דיני עשיית הארון‪) ,‬ב( איך‬
‫הי■ מותר ליאשי■ לגנוז את הארון‪ / .‬מוכיח דעשיית‬ ‫סימן ז‬
‫הארון הוי מצוה רק לשעתה לפעול ה שראת‬ ‫מא‬ ‫הכל משוקדים ‪...................................................‬‬
‫השכינה‪ ,‬ומתרץ כל הקושיות‪ ! .‬מבאר בגדרי ההזי■‬ ‫מביא קושיית המשנה למלך והמבי״ט עמ״ש‬
‫על בין הבדים וההזי■ על הכפורת‪.‬‬ ‫הרמב״ם נפ״ג ה״ב( ״והכל משוקדים■■ ‪ -‬כל הגביעים‬
‫רלז‬ ‫תובן הענינים‬
‫״מקומו מכוון ביותר■׳‪ ,‬והחילוק בין המזבח להמקרש‬ ‫סימן יז‬
‫בכללותו בזה‪.‬‬ ‫שמירת המקדש ‪ .........................................‬פז‬
‫ו•‪ .‬קושי■ בגמ■ מנחות )כט‪ ,‬א( ובפרש׳יי דמנורות‬ ‫מקשה‪ :‬א( על טעם השינוי בהבאת הכתובים בס■‬
‫שלמה יתירה על של משה בדינר זהב קורדיקני‪,‬‬ ‫היד מבסהמ״צ‪ ,‬ב( למה מעות השמירה רק בלילה‪,‬‬
‫והרי מנורות שלמה העמידן על ככר‪ / .‬מתרץ‬ ‫ג( מנין שהשמירה רק בלילה‪ ,‬ד( למה נשנה‬
‫בכמה אופנים‪ / .‬מתרץ קושיית הרש״ש איך‬ ‫״בשלשה מקומות הכהנים שומרים בו״■ ב׳ פעמים ‪-‬‬
‫הדליקו בה‪ / .‬שקו״ט בדברי המנחת חינוך דשיעור‬ ‫בריש מדות ובריש תמיד‪ / .‬מבאר במצות שמירת‬
‫ככר אם ״לא יותר■■ בפורתא לא דק‪.‬‬ ‫המקדש שיל״פ שזהו פרט בהמקדש‪ ,‬בהחפצא שלו‪,‬‬
‫ז‪ .‬הנרות פניהם לנר האמצעי‪ :‬מעיר כהגירסא‬ ‫או שזהו פרט בהעבודה‪ ,‬חובת גברא‪ .‬ועפי״ז‬
‫הנכונה כרמב״ם‪ .‬מכאר שזהו בהנרות‪ ,‬לא‬ ‫מתורצות כמה מקושיות הנ״ל‪ ,‬אבל לא כולן‪ ,‬ומוסיף‬
‫בהפתילות‪.‬‬ ‫עוד קושיות‪ / .‬מבאר בגדר כבור המקדש‬
‫ח‪ .‬גובה ביהמ״ק רלעתיד; מבאר שהוא כבית השני‪.‬‬ ‫שבהשמירה ‪ -‬שענינה העדר היסח הדעת‪ ,‬ועפי״ז‬
‫ט‪ .‬קירוי הר הבית‪ :‬מבאר שאין ההיכל )ועוד( בכלל‬ ‫מתדץ כל הקושיות‪ / .‬שקו״ט אם להדמב״ם כל‬
‫זה‪.‬‬ ‫הכ״ד שומרים הם מה״ת‪ / .‬שקו״ט בסיום זמן‬
‫ט•‪ .‬חילוקי גירסאות ברמבי׳ם )הל׳ ביהב״ח פ״ו‬ ‫השמירה להרמב״ם‪ / .‬מבאר הטעם שגם קטנים‬
‫הט״ז( בהלשון ‪ -‬״אע״פ ששמומין״‪.‬‬ ‫שמרו‪.‬‬
‫י‪ .‬עשר קדושות הן‪ :‬שקו״ט אם הן תלויות זבי׳ז‪.‬‬
‫סימן יח‬
‫יא‪ .‬שמירת המקדש; מבאר ששמירת המקדש היא‬
‫פרט בעשיית המקדש‪.‬‬ ‫צג‬ ‫סיום הל׳ בית הבחירה ‪..............................‬‬
‫מבאר מספר הפרקים וההלכות שבהל■ בית‬
‫יב‪ .‬בגי מקומות הכהנים שומרים‪ :‬מבאר ‪ -‬מנינא‬
‫הבחירה‪ / .‬מביא כמה קושיות המפרשים בענין‬
‫למה לי‪.‬‬
‫שבלילי שבת בורקין בנרות הדלוקין שם מערב‬
‫יג‪ .‬איש הר הבית ‪ -‬כהן‪.‬‬
‫שבת‪ ,‬ואינם מטלטלים נרות בידיהם‪ ,‬והרי אין שבות‬
‫יד‪ .‬רשות הי■ לו לשרוף את כסותו‪ :‬מבאר גדר כל‬
‫במקדש‪ .‬ושקו^^ט בתירוצם‪ / .‬מדייק כמה דיוקים‬
‫תשחית לדעת אדה״ז‪.‬‬
‫בהלכות אלו‪ / .‬מבאר שענין הבדיקה הוא משום‬
‫סימן כא‬ ‫כבור הבית‪ ,‬ועפיי^ז מתרץ כל הקושיות‪ / .‬מתרץ‬
‫מקומו המכוון של המזבח ‪ ...................................‬ק ה‬ ‫בעוד אופן; מבאר החילוק בענין מלאכות שבת בין‬
‫מקשה בפ״ב בתחילתו‪ ,‬למה חילק הרמב״ם את מעלות‬ ‫עשיית המקדש שאינו דוחה שבת‪ ,‬לבין מקדש עשוי‬
‫מקום המזבח לב■ הלכות‪ / .‬מעיר על עוד כמה דיוקים‬ ‫שהעבורת שבו רוחות את השבת ובו■‪ / .‬מחלק‬
‫ושינויים בלשון הרמב״ם‪ / .‬מבאר שבמקום המכוון‬ ‫עפי״ז גם באיסורי שבות‪ .‬ועפי^׳ז מתרץ‬
‫של המזבח ישנם ב■ דינים‪) :‬א( שמקום המזבח יהי׳ בהר‬ ‫הקושיא‪ / .‬מבאר הקשר בין סיום ההלכות‬
‫המורי■ ו)ב( שבהר המורי׳ גופא יהי■ במקום מכוון‬ ‫לתחילתן ן‪ -‬גם בפנימיות הענינים[‪.‬‬
‫ומדוייק‪ / .‬מבאר שדין הא■ הנ״ל במקום המזבח‪ ,‬הוא‬
‫סימן יט‬
‫מחמת היות המזבח עיקרו של ביהמ״ק‪ ,‬שענינו הוא‬
‫להיות מוכן להקריב בו הקרבנות‪ ,‬והדין הב■ הוא דין‬ ‫צז‬ ‫בנין ביהמ״ק דלע תיד ‪.................................‬‬
‫מביא הדעות בחז^^ל אם בנוי ומשוכלל יבוא מן‬
‫במזבח עצמו‪ / .‬מבאר שהדין הא■ שייך לישראל דוקא‪,‬‬
‫השמים או שמשיח יכנהו‪ ,‬ומתווך ביניהן בשני‬
‫משא״כ הדין הב■ שייך גם בקרבנות אומות‬
‫אופנים‪] / .‬מבאר שתי הדעות בפנימיות הענינים[‪,‬‬
‫העולם‪ / .‬עפיכ״ז מבאר כל הנ״ל ועוד דיוקים‪ / .‬מביא‬
‫מ״ש הרמב״ם במו״נ שנסיון העקידה תכליתו לפרסם‬ ‫סימן כ‬
‫שני ענינים גדולים‪) :‬א( עד היכן מגעת אהבת ה■‬ ‫צט‬ ‫הערות בענינים השייכים להל׳ ביהב״ח ‪......‬‬
‫ויראתו‪) :‬ב( ההתאמתות בתכלית של מראה ה■ שאצל‬ ‫א*‪ .‬מחיצה סביב להיכל; מבאר שלהרמב״ם מחיצה‬
‫הנביאים‪ .‬ועפי״ז מבאר שתוצאת הענין הא■ הוא‬ ‫זו קדושת היכל לה‪ ,‬ונפק״מ לדינא‪.‬‬
‫הקרבת הקרבנות במקום זה ‪ :‬ותוצאת הענין הב׳ הוא‬ ‫ב‪ .‬כלי המשכן והמקדש‪ :‬שקו״ט בנוגע לכלי המשכן‬
‫גילוי השכינה במקום זה‪ / .‬ועפי״ז ממשיך לבאר ששני‬ ‫אם היו במקדש‪.‬‬
‫ענינים אלו ישנם גם במזבח‪ ,‬וזהו החילוק בין ב■‬ ‫ג‪ .‬יפוי המקדש‪ :‬מבאר הגדר בזה‪.‬‬
‫ההלכות הנ״ל‪ / ,‬עפי״ז מבאר שהענין הא■ הנ״ל שייך‬ ‫ד‪ .‬החיוב על כאו״א לסייע בבנין המקדש; מעיר על‬
‫בעיקרו לאברזזם והענין הב׳ הני׳ל שייך בעיקר ליצחק‪,‬‬ ‫מקור הדבר‪ ,‬ושלכאורה זוהי מצוה המוטלת על‬
‫ועפיי׳ז מבאר דיוקי לשונות הרמב״ם‪.‬‬ ‫הציבור‪.‬‬
‫בהערות‪ :‬שקו״ט איך הי■ מותר לבטת ביהמ״ק בהר‬ ‫ה‪ .‬איסור עלי■ במעלות ופסיעה גסה על המזבח‪:‬‬
‫המורי■ הרי ״כל מקום שאתה מוצא הר ‪ . . .‬דע שיש‬ ‫מעיר בלשונות הרמב^^ם בזה‪.‬‬
‫שם עבודת כוכבים״‪ / .‬שני דינים )פרטים( בנזקום‬ ‫ו‪ .‬מקום המזבח ומקום המקדש; מבאר דיוק הל■‬
‫רלט‬ ‫תוכן הענינים‬
‫א( כמו שהיא עתה‪ ,‬מקבלת אורה מהשמעו‪ ,‬ב( כמו‬ ‫כדי״ ‪,‬בגין רישתמודעון לי״׳‪ ,‬החילוקים שביניהם‪,‬‬
‫שתהיי לעתייל‪ ,‬שתאיר מצ״ע )מבאר הענין שלעת״ל‬ ‫ועפי״ז מבאר לשונות ע״ח; ושהם הכנה והקדמה‬
‫גם השחור שבעין יאיר(‪ / .‬מבאר שהמשכה‬ ‫להכוונה רדירה בתחתונים‪ / .‬מבאר הנפק״מ מענין‬
‫מלמעלה ‪ -‬תורה‪ ,‬זיכוך הנבראים מצד אור‬ ‫נתאוה כוי בעבודת האדם‪ / .‬מבאר מחז״ל )שבת‬
‫שלמעלה ‪ -‬מצוות‪ ,‬זיכוך הנבראים מצד עצמם ‪-‬‬ ‫קיט‪ ,‬ב( ‪.,‬כל וכוי כאילו נעשה שותף להקבייה וכוי״‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬והמעלות שבכ״א מהם‪ / .‬מבאר שבית‬
‫שיחה ג‬
‫ראשון ‪ -‬צדיקים‪ ,‬בית שני ‪ -‬בעלי תשובה‪ / .‬מבאר‬
‫המש ‪ — p‬השראת השכמה ע״י‬
‫בענין דנחמו נחמו עמי ‪ -‬ב׳ נחמות‪ ,‬על ב׳ הבתים‪,‬‬
‫קלג‬ ‫עבודת המטה ‪..................................................... .‬‬
‫שמעלה בכל אחד מהם‪ / .‬מבאר שההפרש הנ״ל‬
‫מבאר בענין שמות הפרשיות ‪ -‬שהם מבטאים תוכן‬
‫בין בית ראשון להשני בקדושת א״י שבזמנם‪,‬‬
‫הפר שה‬ ‫ב שם‬ ‫ע פי ״ז‬ ‫ה ט ד ר ה‪ / .‬מ ק ש ה‬
‫שמעלה בכ״א מהם‪ / .‬מבאר שהמקור בתורה לזה‬ ‫״תרומה״‪ / .‬מקשה בטעם אריכות התורה בסיפור‬
‫הם לוחות ראשונות ולוחות שניות‪.‬‬
‫עייר המשכן‪ ,‬הרי מאי דהוה הוה‪ / .‬מבאר השייכות‬
‫של המשכן לבתי המקדש‪ / .‬מבאר החילוק בין‬
‫שיחה ו‬
‫השראת השכינה שבמתן תורה‪ ,‬שהיתה מצר‬
‫בית המקדש דלעתיד ‪ .........................................‬קנא‬
‫הקבייה‪ ,‬והשראת השכינה שבמשכן שהיתה מצר‬
‫מביא המשל של הרב מבארדיטעזוב בענין שבת‬
‫עבודת בנ״י‪ / .‬מבאר שבהשראת השכינה שמצד‬
‫חזון‪ ,‬שאז מראין ביהמ״ק הגי לכאו״א‪ / .‬מבאר‬
‫הקבייה ‪ -‬היא בכל מקום בשוה‪ ,‬ובזו שמצד עבודת‬
‫שעיקר הכוונה בזה הוא לאלו שלולא זה עלולים‬
‫האדם ‪ -‬היא בכל מקום באופן שונה לפי העבודה‬
‫ללכת בדרך לא יעזרה‪ / .‬מבאר גם שהמחזה‬
‫כוי‪ ,‬וזהו מתבטא בתיבת ״תרומה״ ‪ -‬הפרשה‬
‫דביהמ״ק הגי פועל בפנימיות כוי‪ ,‬דלא כהכרוזים‬
‫והרמה‪ ,‬ומתרץ עפי״ז כל הקושיות‪ / .‬מבאר מעלת‬
‫שמלמעלה שמבואר שאין להם קיום אצל‬
‫המשכן שהיי במדבר‪ ,‬ודיוק הרמב״ם )פייא הי״ב(‬
‫האדם‪ / .‬מבאר שבית א׳ ובי הם בנינא דבר נש‪,‬‬
‫״מקדש המדבר״‪ ! .‬מבאר ההוראה מזה‪.‬‬
‫והבית הגי ‪ -‬בניינא דקובייה ונצחי‪ / .‬מבאר שבית‬
‫האי הוא נגד אברהם‪ ,‬בית הבי ‪ -‬נגד יצחק‪ ,‬והגי ‪-‬‬ ‫שיחה ד‬
‫כנגד יעקב‪ ,‬מרת האמת‪ .‬בענין השכינה‪ ,‬קישור‬ ‫נצחיות המשכן והמקדש ‪ .........................................‬ק ם‬
‫הקב״ה והעולם‪ ,‬ג׳ אופנים‪ :‬א( ראשון‪ ,‬מלמעלמייט‪,‬‬ ‫מבאר מחז״ל ״משכן משכן שני פעמים‪ ,‬רמז למקדש‬
‫חסד‪ ,‬כ( שני‪ ,‬מלמטלמ״ע‪ ,‬גבורה‪ ,‬ג( שלישי‪ ,‬מעלה‬ ‫שנתמשכן בשני חורבנין״‪ / .‬מביא דברי הספורנו‬
‫ומטה ביחד‪ ,‬תפארת‪ .‬וזהו הטעם שבית הגי יהי׳‬ ‫בענין נצחיות המשכן‪ ,‬משא״ב המקדשות‪ ,‬ומבאר‬
‫נצחי‪ ,‬כי הגבול יהי׳ בל״ג‪ ,‬וזה בא מגילוי העצמות‬ ‫מקורו בחז״ל‪ / .‬מבאר שבאמת ישנה נצחיות גם‬
‫שלעת״ל‪ .‬ומבאר עפי״ז חטעם שחמחזה דביהמ״ק‬ ‫בהמקדשות‪ / .‬מבאר שנצחיות המשכן היא בחלקיו‬
‫הגי פועל על האדם כוי‪ / .‬מבאר שייכות ענין זה‬ ‫)לא במקומו( ודהמקרש ‪ -‬בנוגע למקומו)וגם בנוגע‬
‫)דשבת חזון כוי( לחסידות חב״ד‪ / .‬מבאר בענין‬ ‫הרמב״ם פ״א‬ ‫ב א רו כ ה‬ ‫ל חלקיו(‪ / .‬מב אר‬
‫ששבת חזון בא בהמשך לפסח ושבועות‪ / .‬מבאר‬ ‫שילה‬ ‫ונחלה‪,‬‬ ‫מנוחה‬ ‫ענין‬ ‫ה״ג‪ / .‬מבאר‬
‫ששני הקוין בתורה הם‪ :‬ד׳ ספרים ‪ -‬המשכה‬ ‫וירושלים‪ / .‬מבאר הטעם שהשראת השכינה‬
‫מלמעלה; משנה תורה ‪ -‬העלאה מלמטה‬ ‫במקדש היתה בזכותו של דוד‪ / .‬מבאר שבמקדש‬
‫למעלה‪ / .‬מבאר הטעם שבשבת חזון מתחילים‬ ‫השלישי יהי׳ גם ענין ה״מנוחה״‪ ,‬ומעין זה היי גם‬
‫לקרות משנה תורה‪.‬‬ ‫בביהמ״ק האי והבי‪ / .‬מבאר הצד השווה בין‬
‫המשכן למקדש הגי בנצחיותם ובהסיבה לזה ‪-‬‬
‫שיחה ז‬
‫שהארון נמצא בהם כל זמן קיומם‪ / .‬מבאר ענין‬
‫קנז‬ ‫המש ‪ ,p‬המקדש וביהמ״ק דלעתיד ‪...................‬‬
‫הארון בעבודת ה׳‪ ,‬ושייכותו לדור המדבר ולימות‬
‫מביא מהזהר )פי פקודי( ג׳ דעות בענין הפסוק זאת‬
‫המשיח‪ / .‬מבאר דיוק לשון הרמבי׳ם )פ״א היייב(‬
‫מנוחתי עדי עד‪ ,‬שנאמר כשהארון הגיע למקומו‬
‫״מקדש המדבר״‪.‬‬
‫שבקרהייק‪ ,‬מי אמרו‪ :‬א( הארון‪ ,‬ב( כנס״י‪ ,‬ג( קובייה‪.‬‬
‫ומבאר שלדיעה האי עיקר ענין המעזכן הוא מנוחת‬ ‫שיחה ה‬
‫השכינה שהוא בהארון‪ ,‬לדיעה הבי העיקר בזה הוא‬ ‫בית ראשון ובית שני ‪ .......... .. .........................‬ק מ ו‬
‫‪ -‬מקום קבוע לעבודה בשביל בנ״י‪ .‬ולדיעה הגי‪,‬‬ ‫מבאר שבכית שני יש מעלה לגבי הבית הראשון‪/ .‬‬
‫העיקר בזה הוא מנוחת הקב״ה הקשורה בזה שהוא‬ ‫מבאר מעלת ביהמ״ק )זיכוך הנבראים( לגבי המשכן‬
‫שוכן בתוך בנייי‪ / .‬מבאר עוד‪ ,‬דיייל דמר אמר חדא‬ ‫)גילוי מלמעלמייט(‪ ,‬והטעם שביהמ״ק נבנה בזמנז‬
‫כוי‪ ,‬שכל דיעה מיירי בזמן אחר‪ :‬הריעה האי מיידי‬ ‫של שלמה‪ / .‬מבאר שני אופגים בזיכוך הגכראים‪:‬‬
‫בהמשכן‪ ,‬שעיקר מנוחת הארון היי במשכן; הדיעה‬ ‫א( מצד אור שלמעלה‪ ,‬ב( מצד עצמם‪ ,‬שזהו בדוגמת‬
‫הבי מיירי בזמן ביהמ״ק‪ ,‬ואז הגיעו תזזראל אל‬ ‫ענין התשובה‪ / .‬מבאר שני אופנים בלבנה )מלכות(‪:‬‬
‫רמא‬ ‫תוכן הענינים‬
‫בה‪ / .‬מבאר שבנצחיות ירושלים ב׳ דינים‪) :‬א( בבנין‬ ‫מהטעמים שהמשכן הוא דירת עראי‪ / .‬מבאר‬
‫הבית בה‪ ,‬שדק בה בונים בית לה׳‪) ,‬ב( בקדושת‬ ‫שבמקדש השני יש מעלה בזה לגבי המקדש הראשון;‬
‫ידושלים‪ ,‬שקדושתה נצחית‪ / .‬מעיד למה אין הדמב״ם‬ ‫א( במעשה הבנין שבו לא היתה התגלות ונבואה ודק‬
‫מביא הכתוב זאת מטחתי עדי עד בענין נצחיות קדושת‬ ‫ציווי של כודש‪ .‬ב{ צודת הבנין לא היתה בדודה‪ ,‬והיתה‬
‫ידושלים‪ / .‬מקשה בטעם ״לפי ‪ . .‬מפני השכינה‬ ‫צ״לדדישה גם בנוגע לזה‪ ,‬ולכן גדול יהי■ כבוד הבית גו■‬
‫ושכינה אינה בטילה״‪ ,‬הדי גם במשכן היתה השכינה‪,‬‬ ‫— השני בבנין ובשנים‪ / .‬ועפי״ז מבאד )א( השייכות‬
‫ומ״מ לא נשאדה קדושה במקומות שבהם הי׳ המשכן‪,‬‬ ‫דסימן לבנים ליצחק דוקא כי הוא עניט עבודה‪) ,‬ב(‬
‫ויתידוז מזו — בשילה‪ / .‬מבאד ששני אופנים בכחידת‬ ‫הטעם שביהמ״ק הב׳ הוא כמד יצחק‪ ,‬כי בביהמ״ק זה‬
‫הקב״ה ‪) :‬א( למטדה מסוימת‪) ,‬ב( מצד רצוט ובחירתו‬ ‫היתה יותד עבודה כנ״ל‪ / .‬מקשה לפי״ז מה הטעם‬
‫בעצם‪ ,‬מצד עצמו‪ / .‬מבאד שבחידת שילה באופן הא׳‪,‬‬ ‫שעיקר הנצחיות היא בביהמ״ק הגי‪ ,‬שהוא בנינא‬
‫ובחידת ידושלים באופן הב׳‪ .‬ובאופן הא׳ כשנשלמה‬ ‫דקוב״ה‪ ,‬שאין ‪ u‬עבודת בנ״י כ״ב‪ / .‬מבאר שביהמ״ק‬
‫המטרה‪ ,‬בטלה הבחידה‪ / .‬מבאד עפי״ז דברי הזהד‬ ‫הג■ בא ע״י מעשה ועבודת בנ״י שלפנ״ז‪ / .‬מוסיף‬
‫שתלה בחידת ידושלים בבחידת דוד‪ ,‬כי הבחירה‬ ‫לבאד‪ ,‬ששלימות עבודת האדם היא כאשד אינו‬
‫במלכות בית דוד היא נצחית‪ ,‬ומכיון שמקומה של‬ ‫מחשיב עצמו למציאות בפני עצמו‪ ,‬אלא כעבד שכל‬
‫מלכות זו היא בידושלים‪ ,‬נעשה גם המקום דידושלים‬ ‫מה שקנה עבד קנה דבו‪ / ,‬מבאד מ״ש בשיטה מקובצת‬
‫מוכשד ודאוי שתהי׳ בו הבחידה הנצחית‪ / ,‬מוסיף‬ ‫ש״מעשה הצדיקים קרי מעשיו של הקב״ה״‪ / .‬מסיק‬
‫לבאד‪ ,‬עפ״י דבדי המדדש ״משבחד הקב״ה בעולמו ‪. .‬‬ ‫שביהמ״ק הג■ בא ע״י עבודת בנ״י בזמן הגלות‪ ,‬שעיקד‬
‫ומשבחד ביעקב ובניו ובו׳״‪ ,‬שע״י הבחידה ביעקב ובניו‬ ‫העבודה אז היא בקבלת עול‪ ,‬כעבודת עבד‪,‬‬
‫שישלימו כוונת הקב״ה בבדיאת העולם נקבע ״בו״‬
‫בהעולם עצמו ענין הגאולה‪ ,‬יציאה ממיצד וגבול‪,‬‬ ‫שיחה יג‬
‫שלמעלה מהעולם‪ .‬אף שהעולם מצ״ע אינו שייך לזה‪.‬‬ ‫קפו‬ ‫מקדש אדג״י כינני ידיד ‪...................................‬‬
‫וכן בענין ידושלים‪ ,‬אף שמצ״ע לא שייך בה גדד‬ ‫מביא הפסוק מקדש אדנ״י כוננו ידיך‪ ,‬שמתפדש‬
‫נצחיות‪ ,‬ע״י הבחירה בדוד נמשך ענין הנצחיות גם‬ ‫במכילתא ובפידש״י כפשוטו‪ ,‬שהמקדש הוא מעשי ידי‬
‫בירושלים )ועד״ז בנוגע להבחירה בא״י(‪.‬‬ ‫הקב״ה‪ .‬ובגמדא — שהוא מעשה ידיהם של צדיקים‪,‬‬
‫ומפדש שהפלוגתא היא שלהמכילתא ופידש״י קאי‬
‫שיחה טו‬ ‫הכתוב במקדש הג■ ולהגמדא — במקדש הא'‬
‫קצו‬ ‫ג׳ המזבחות שבנה אברהם ‪..................................‬‬ ‫)והב■(‪ / .‬מקשה מה טעמו של דש״י לפדש כן‪,‬‬
‫מביא דברי חז״ל שג׳ המזבחות שבנה אבדהם‪ ,‬היו אחד‬ ‫שלכאודה אי״ז לפי פשוטו של מקדא‪ / .‬מתדץ‬
‫לבשודת א״י ואחד לקנינה ואחד שלא יפלו בניו‪ .‬ורש״י‬ ‫שלפידש״י כוונת בנ״י היתה למקדש הא■‪ ,‬אבל לפועל‬
‫בפידושו עה״ת איט מבאד טעם המזבח שבמדדש‬ ‫גרם החטא‪ ,‬ואימתי יתקיים זה — לעת״ל‪ .‬והוא‬
‫מפרש שוזוא ״לקנינה״‪ .‬ומקשה מאי טעמו של דש״י‬ ‫פירוש אמצעי בין המכילתא) שכוונת ישראל היתה על‬
‫לפרש רק ב׳ המזבחות האחרים‪ / .‬מבאר זה לפי‬ ‫המקדש דלעתיד( והגמדא)שנתקיים בפועל במקדש א■‬
‫פשוטו‪ ,‬אבל מקשה שעל דדך הדרש משמע שמזבח‬ ‫וב■(‪ / ,‬מבאר שג■ הפירושים תלויים בג׳ שיטות‬
‫שייך למקום ש״ויבן שם מזבח״‪ ,‬ומסיק שהמזבח שייך‬ ‫בשידה‪ :‬א‪ .‬לפי פשטנים‪ ,‬דדך הכתוב לכפול ענין אחד‬
‫להתיישבותו של אברוזם בעיד חבדון‪ / .‬מבאד שג׳‬ ‫במלות שונות‪ ,‬ב‪ ,‬ע״ד הדדש‪ ,‬כל מלה שבשידה נדדש‬
‫המזבחות שבנה אבדהם הם סימן ונתינת כח‬ ‫לענין בפני עצמו‪ ,‬ג‪ ,‬לדש״י‪ ,‬הכפלה באה להוספה‪ ,‬אבל‬
‫לבניו‪ / .‬מקדים שהמזבח‪ ,‬אמדו חז״ל שהוא ״מזיח‬ ‫באותו ענין‪ .‬ולפי״ז‪ :‬המכילתא — כשיטה הב׳‪ ,‬הגמדא‬
‫ומזין מחבב ומכפר״‪ ,‬בכללות הוא פועל ג׳ ענינים‪ :‬א(‬ ‫— כשיטה הא׳‪ ,‬פירש״י — כנ״ל‪ / .‬מקשה מאי בעי‬
‫מזין — השפעת מזון לעולם‪ ,‬ב( מזיח ומכפר — מבטל‬ ‫ענין ביהמ״ק)ושהוא ״כונט ידיך״{ בשירת הים‪ ,‬מתרץ‪,‬‬
‫ענינים בלתי רצויים‪ ,‬ג( מחבב את ישראל אל הקב״ה‪.‬‬ ‫שהשירה היא גם שבח על גילוי מלכותו של הקב״ה‬
‫חלוקה זו מכוונת נגד ג׳ סוגי הקרבנות‪ :‬א( שלמים —‬ ‫שהי׳ בקי״ס‪ .‬ותכלית השלימות של גילוי מלכותו הוא‬
‫מזין‪ ,‬ב( חטאת ואשם — מזיח ומכפד‪ ,‬ג( עולה —‬ ‫בבנין ביהמ״ק‪ ,‬ששם גילוי שכינתו ונסים‪ ,‬כענין בשתי‬
‫מחבב‪ / .‬ממשיך‪ ,‬שבכללות ישנם בכל קדבן ג׳ ענינים‬ ‫יריו‪ ,‬שהוא עסוק רק בענין זה‪ / ,‬ועפי״ז מבאר בעומק‬
‫אלו‪ :‬א( אכילת כהנים ובעלים — מזין‪ ,‬ב( זדיקת הדם‬ ‫יותר; הגמרא מפרשת הכתוב על בית המקדש כי גם בו‬
‫— מכפד‪ ,‬ג( גילוי השכינה — מחבב‪ / .‬ודוגמתם‬ ‫הי׳ עגין זה‪ :‬והמכילתא ופירש׳׳י מפרשים על ביהמ״ק‬
‫בעבודת האדם‪ :‬א( תומ״צ — מזין‪ ,‬ב( עבודת התשובה‬ ‫הג׳ שבו שלימות מלכותו‪ / ,‬מבאר החילוק בין‬
‫— מזיח ומכפר‪ ,‬ג( מסירות נפש — מחבב‪ / .‬ובתור‬ ‫המכילתא לפירש״י‪ ,‬ושינר הלשונות שביניהם‪.‬‬
‫הנחת יסוד לכ״ז בנה אברהם ג׳ מזבחות‪ :‬א( על‬
‫בשודות הזדע וא״י — מזין‪ ,‬ב( התפלל על מעשה עכן‬ ‫שיחה יד‬
‫— מזיח ומכפד‪ ,‬ג( לא לשם תועלה אחדת אלא דק‬ ‫הבחירה בירושלים )ובדוד( ‪ ..................................‬ק צ א‬
‫לבנות מזבח לה׳ — מחבב‪ / ,‬ועפי״זמבאד‪):‬א(הטעם‬ ‫מביא דברי הדמב־׳ם בפיה״מ)זבחים פי׳׳ד מ׳׳ח( שמהם‬
‫שדש״י לא כתב שום טעם במזבח זה‪) ,‬ב( הסדד בבניית‬ ‫מובן שנצחיות ירושלים היא מפני בחירת הקב׳׳ה‬
‫רמג‬ ‫תובן הענינים‬
‫מ״ע בלבד‪ ,‬ובפרט שהרי חלק מהבית נשאר‬ ‫נבנה ע״י שלמה שהיי היפך בתכלית משנאת חינם‬
‫קיים ‪ /‬וכ״ה דעת בעל משכנות לאביר יעקב ‪ /‬ולפי״ז‬ ‫והיפך בתכלית ממאסה של תורה‪ / .‬מסיק הוראה‪,‬‬
‫אינו מובן למה לא היתה השתדלות בזה כל הזמן‬ ‫כשיהח־י עושה פעולה לזכות את הרבים מפני אהבת‬
‫מהחורבן ואילך)דלא כבתי כנסת הרבים( ‪ /‬קושיא זו‬ ‫ישראל שבקרבו‪ ,‬ובפרט פעולה לחיזוק התורה‪ ,‬זה‬
‫ביותר בנוגע לרבותינו נשיאיט שהשתדלו במסי״נ‬ ‫מקרב את הגאולה‪ / .‬מבאר שעל כל אחד לעסוק‬
‫בהחזקת ישוב א״י ע״י צדקות כולל חביה וכיו״ב ‪ /‬ואין‬ ‫בחביבות התורה ובאהבת ישראל‪ ,‬וששני ענינים אלו‬
‫לתרץ שזה נעשה בחשאי ‪ /‬הקושיא מתחזקת בדורט‬ ‫הם ביחד — בהתעסקות בחיזוק התורה והיהדות‪.‬‬
‫זה שנוסף לזה שתמ ‪ T‬״אחכה לו בכל יום שיבוא״‪ ,‬ואז‬
‫יהי׳ מיד ביהמ״ק הג׳‪ ,‬הרי עפ״י הסימנים שמסרו חז״ל‬ ‫שיחה כ‬
‫נמצאים עתה בעקבתא רמשיחא ‪ /‬מבאר שמפני‬ ‫רטז‬ ‫שמירת המקדש בזמן הזה‪...................................‬‬
‫פיקו״נ וחשש פיקו״נ לא קיימו מצוה זו)ועצ״ע בנוגע‬ ‫מביא דברי הרמב״ם ששמירת המקדש אינה אלא כבוד‬
‫לרבותינו נשיאים( ‪ /‬מבאר שכהנ״ל‪ ,‬שהוא רק שקו״ט‪,‬‬ ‫לו ‪ /‬מקדים שכבוד המקדש הוא מפני השכינה שבו‪,‬‬
‫הוא במגע לקיום מצות שמירת המקדש בגשמיות‪ ,‬אבל‬ ‫ושעפי״ז מובן למה הכהנים והלויים דוקא הם‬
‫ברוחניות שכאו״א צריך לעשות מביתו משכן ומקדש‬ ‫השומרים ‪ /‬מבאר דלכאורה מכיון ששכינה אינה‬
‫לה׳‪ ,‬צריך לקיים בזה גם מצות שמירת המקדש‬ ‫בטילה‪ ,‬נמצא שגם בזמן חורבן הבית צ״ל שמירת‬
‫ברוחניות‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬ובמכל שכן ממצות יראת המקדש שהוא רק‬
‫רמה‬ ‫מפתח פטוקים‬
‫קרח‬ ‫]בפרש״י ע״ד היריעות מין אחד של פשתן‬ ‫כר‪ ,‬א‬
‫]כפרש״י ע״ד בקשת משה שחלק קרבן תמיד‬ ‫טז‪ ,‬טו‬ ‫נוסף על ג׳ מיני צמר[‪ :‬קל‪.‬‬
‫של קרח לא יקוכל[‪ :‬סח‪.‬‬ ‫אשר הראת גו׳‪ :‬קפב‪ .‬לפו‪ .‬רט‪.‬‬ ‫כו‪ ,‬ל‬
‫ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות‪ :‬פז‪ .‬רטז‪.‬‬ ‫יח‪ ,‬ב‬ ‫והבדילה הפרוכת גו׳; קיב־ג‪.‬‬ ‫כו‪ ,‬לג‬
‫אורך החצר מאה באמה‪ :‬כח‪.‬‬ ‫כז‪ ,‬יח‬
‫פינחס‬
‫יפקוד גו׳ ואשר יבוא לפניהם‪ :‬טז‪.‬‬ ‫כז‪ ,‬טז־יז‬ ‫תצוה‬
‫]כפרש״י ע״ד משה ויהושע — חמה ולבנה[ ‪:‬‬ ‫כז‪ ,‬כ‬ ‫]פי׳ תיבח חשן[‪ :‬סה‪.‬‬ ‫כח‪ ,‬ד‬
‫קמז‪.‬‬ ‫בפרש״י‪] :‬את האורים ואת התומים‬ ‫כח‪ ,‬ל‬
‫ובמקדש שני כו׳[‪ :‬סה‪.‬‬
‫ראה‬
‫ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה״א‪:‬‬ ‫יב‪ ,‬ג־ד‬ ‫ויקהל‬
‫לב‪.‬‬ ‫ויבואו האנשים גו׳‪ :‬קב‪ .‬קפב‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬כב‬
‫לא תעשון כן גו׳ כ״א אל המקום אשר יבחר‬ ‫יב‪ ,‬ד ואילו‬ ‫כל איש אשר נמצא גו׳‪ :‬קיט‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬כג‬
‫גו׳ והבאתם שמה גו׳‪ :‬כב‪ .‬קצב‪.‬‬ ‫ויעש בצלאל גו׳‪ :‬סא‪.‬‬ ‫לז‪ ,‬א‬
‫]בפרש״י ע״ד היתר הבמות בגלגל[‪ :‬כב‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ח‬
‫כי לא באתי גו׳ ואל הנחלה‪ :‬קמב‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬ט‬ ‫פקודי‬
‫ועכרתם גו׳ והי׳ המקום אשר יבחר גו׳ שמה‬ ‫יב‪ ,‬י ואילך‬ ‫בפרש״י‪ :‬המשכן משכן בו׳ שנתמשכן בו׳‪:‬‬ ‫ב ת חי ל תו‬
‫תביאו גו׳; כב‪ .‬לה‪ .‬עח‪ .‬קצב‪.‬‬ ‫קמ‪ .‬קנח‪.‬‬
‫בפרש״י ‪ :‬דמקום המקדש נקנה מכסף רכל עם‬ ‫יב‪ ,‬יד‬ ‫בפרש״י ‪ :‬מנהג העולם לעשות תחלה בית בו׳ ‪:‬‬ ‫לח‪ ,‬כב‬
‫בנ״י‪ :‬סח‪.‬‬ ‫ריא‪.‬‬
‫ולא ידבק בידך מאומה מן החרם‪ :‬לב‪.‬‬ ‫יג‪ ,‬י ח‬ ‫ביום החודש הראשון גו׳ תקים גו׳‪ :‬רח‪.‬‬ ‫מ‪ ,‬ב‬
‫]בפי׳ הרמב״ן ע״ד חיוב עלי׳ לרגל במשכן‬ ‫טז‪ ,‬י א‬ ‫וסכות גו׳ הפרוכת ]ובפרש״י[‪ :‬קיג‪.‬‬ ‫מ‪ ,‬ג‬
‫בו׳[‪ :‬יז‪.‬‬ ‫בחודש הראשון גו׳ באחד לחודש הוקם‬ ‫מ‪ ,‬יז‬
‫המשכן‪ :‬קסא‪ .‬רז‪.‬‬
‫תצא‬ ‫הקדים שימת כדי הארון לנתינת הכפורת‪ :‬ס‪.‬‬ ‫מ‪ ,‬כ‬
‫בי תבנה בית חדש‪ :‬סז‪.‬‬ ‫כב‪ ,‬ח‬ ‫וישם את פרוכת גו׳; קיג‪.‬‬ ‫מ‪ ,‬כ א‬
‫ויתן את השולחן גו׳‪ :‬רז‪.‬‬ ‫מ‪ ,‬כב‬
‫ברכה‬ ‫וישם את המסך גו׳; רז‪.‬‬ ‫מ‪ ,‬כ ח‬
‫ובין כתפיו שכן; קעז‪.‬‬ ‫לג‪ ,‬יב‬ ‫בבואם אל אוה״מ‪ :‬רי‪.‬‬ ‫מ‪ ,‬לב‬
‫ויקם את החצר גו׳‪ :‬רז‪.‬‬ ‫מ‪ ,‬לג‬
‫יהושע‬ ‫וכבוד ה׳ מלא את המשכן‪ :‬קסא‪.‬‬ ‫ב סו פו‬
‫]הגבעונים מסרו עריהם לישראל[‪ :‬פא‪.‬‬ ‫ט‬
‫שמיצי‬
‫שמואל ב‬ ‫בפרש״י‪ :‬בז׳ ימי המילואים הי׳ משה מעמיד‬ ‫ט‪ ,‬כג‬
‫ואהי׳ מתהלך באוהל ובמשכן; בא‪ .‬קמד‪ .‬קפג‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬ו‬ ‫המשכן ומפרקו‪ :‬קם‪.‬‬
‫כסאך יהי׳ נכון גו׳‪ :‬קצג‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬טו‬ ‫למען אשר יביאו בנ״י את זבחיהם גו׳‪ :‬כג‪.‬‬ ‫יז‪ ,‬ה‬
‫מלכים א‬ ‫קדושים‬
‫ששים אמה ארכו גו׳‪ :‬קיא‪.‬‬ ‫י‪ ,‬ב‬ ‫ומקדשי תיראו‪ :‬רטז‪.‬‬ ‫יט‪ ,‬ל‬
‫שקופים אטומים‪ :‬מז‪.‬‬ ‫י‪ ,‬ד‬
‫ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים‪ :‬קכח‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬ט‬ ‫במדבר‬
‫]קירות המקדש היו מצופים בזהב[‪ :‬קע‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬טו ואילן‬ ‫]בפרש״י ע״ד שמירת המקדש[‪ :‬פח‪ .‬רטז‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬ו‬
‫דביר‪ :‬קיב‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬טז‬
‫וארבעים באמה גו׳‪ :‬קיא‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬יז‬ ‫צשא‬
‫ברוך ה׳ גו׳ ואבחר בדוד גו׳‪ :‬קצב‪.‬‬ ‫ח‪ ,‬טו־ טז‬ ‫ומן העפר אשר יהי׳ בקרקע המשכן יקח‬ ‫ה‪ ,‬יז‬
‫הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך גו׳‪:‬‬ ‫ח‪ ,‬כז‬ ‫הכהן‪ :‬עח‪.‬‬
‫קלד‪.‬‬
‫]ברלב״ג דגם מזבח שעשה שלמה הי׳ מצופה‬ ‫ח‪ ,‬ס ד‬ ‫שלח‬
‫נחושת[‪ :‬צט‪.‬‬ ‫וארון ברית ה׳‪ :‬ריג‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬מד‬
‫ויהי ככלות שלמה גו׳‪ :‬קיב‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬א‬ ‫]בפרש״י שנתחייבו בחלה תיכף בבואם[ ‪ :‬פג‪.‬‬ ‫טו‪ ,‬יח‬
‫מפמח מאמרי חז״ל‬
‫יומא‬ ‫ברבות‬
‫בפירש״י‪ :‬מלתא דלא כתיבא בהאי ענינא‪:‬‬ ‫ה‪ ,‬א‬ ‫בת קול שמנהמת בו׳ החרבתי את ביתי כו׳‪:‬‬ ‫ג‪ ,‬א‬
‫סו‪.‬‬ ‫קנא‪.‬‬
‫]השם; לשכת פרהדרין[‪ :‬קעא‪.‬‬ ‫ח‪ ,‬ב‬ ‫אין תפלה של אדם נשמעת אלא בביהכנ״ס‪:‬‬ ‫ו‪ ,‬א‬
‫על עדן שנאת הנם כר׳; רטו‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬ב‬ ‫קבה‪.‬‬
‫]שייכות רבני העיר — לביהכנ״ס שבעיר[;‬ ‫יא‪ ,‬ב‬ ‫תפילות במקום הקרבנות‪ :‬ב‪.‬‬ ‫כו‪ ,‬ב‬
‫סח‪.‬‬
‫מאן תנא מדות ר״א בן יעקב; קעד‪.‬‬ ‫א‬ ‫טז‪,‬‬ ‫שבת‬
‫שלא תזוח דעתו עליו‪ :‬קעא‪.‬‬ ‫א‬ ‫יט‪,‬‬ ‫כל עיר שגגותי׳ גבוהין מביהכנ״ס בו׳‪ :‬ע‪.‬‬ ‫יא‪ ,‬א‬
‫מקום ארון אינו מן המרה‪ :‬קיז‪ .‬ריג‪.‬‬ ‫א‬ ‫כ א‪,‬‬ ‫כתב על פנקסתו בו׳ לכשיבנה ביהמ״ק אביא‬ ‫יב‪ ,‬ב‬
‫]חמשה דברים חסרו בבית שני[; סג‪ .‬קנג‪.‬‬ ‫ב‬ ‫כ א‪,‬‬ ‫חטאת שמינה בו׳‪ :‬ד‪.‬‬
‫אין מיהוה הוה סיוע לא מסייעא‪ :‬סה‪.‬‬ ‫טמאו כל השמנים בו׳ נעשה בו נס בו׳‪ :‬צד‪.‬‬ ‫כ א‪ ,‬ב‬
‫בתוד״ה כשילה‪ :‬ריא‪.‬‬ ‫א‬ ‫מד‪,‬‬ ‫צה‪.‬‬
‫אמה טרקסין בו׳‪ :‬קיא‪.‬‬ ‫ב ואילך‬ ‫נא‪,‬‬ ‫]השראת השכינה במקדש בזכות דוד[ ; קמג‪.‬‬ ‫ל‪ ,‬א‬
‫ה׳ מקראות אין להם הכרע ובו׳‪ :‬מא‪.‬‬ ‫א‬ ‫נב‪,‬‬ ‫צט‪.‬‬ ‫נה‪ ,‬א‬
‫]גניזת הארון ע״י יאשיהו‪ :‬נג‪ ,‬נה‪ .‬סג‪.‬‬ ‫ב‬ ‫רב‪,‬‬ ‫אני ראיתיו ברומי בו׳‪ :‬מג‪.‬‬ ‫סג‪ ,‬ב‬
‫]בחידושי המאירי‪ :‬וזהו שבכית שני ובו׳[‪:‬‬ ‫ב‬ ‫עא‪,‬‬ ‫כאילו נעשה שותף להקב״ה בו׳‪ :‬קלב‪.‬‬ ‫קי ט‪ ,‬ב‬
‫סו‪.‬‬ ‫בתוד״ה ושוין ]שאין מצות בנין ביהמ׳׳ק‬ ‫ק ל א‪ ,‬א‬
‫שעומדים לעולם ולעולמי עולמים‪ :‬קלה‪.‬‬ ‫עב‪ ,‬א‬ ‫הכשר מצוה[; י‪.‬‬
‫בפרש״י ד״ה כלפי‪ :‬או״ת ושם המפורש‬ ‫עג‪ ,‬א‬ ‫]דין — זה א־לי ואנוהו[‪ :‬מד‪.‬‬ ‫קלג‪ ,‬ב‬
‫שבתוך החושן‪ :‬סו‪.‬‬ ‫ישראל שעמדו על ה״ס פסקה זוהמתן כו׳‪:‬‬ ‫ק מו‪ ,‬א‬
‫]חצי שיעור לדעת ר״ל[‪ :‬בו‪.‬‬ ‫עד‪ ,‬א‬ ‫קלו‪.‬‬
‫]זדונות נהפכים לזכיות[‪ :‬קמח‪.‬‬ ‫פו‪ ,‬ב‬
‫עירובין‬
‫סוכה‬ ‫]בהנוגע לים שעשה שלמה[‪ :‬קא‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬א‬
‫]הכפורת נק׳ כלי[‪ :‬ס‪.‬‬ ‫ה‪ ,‬א‬ ‫שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בו׳ ‪ :‬קנ‪.‬‬ ‫נד‪ ,‬א‬
‫מנלן דעבדינן זכר למקדש בו׳‪ :‬ג‪.‬‬ ‫מ א‪ ,‬א‬
‫בפירש״י‪ :‬מקדש העתיד יגלה ויבוא משמים‪:‬‬ ‫מ א‪ ,‬א‬ ‫פסחים‬
‫ה‪ .‬כ‪ .‬צז‪ .‬קפו‪ .‬ריז‪.‬‬ ‫]בפירש״י ע״ד מקדש נוב וגבעון[‪ :‬יח‪.‬‬ ‫לח‪ ,‬ב‬
‫כל המצוות כו׳ דרך גדילתן‪ :‬מז‪.‬‬ ‫מה‪ ,‬ב‬ ‫הלכה זו נתעלמה מבני בתירא בו׳‪ :‬מג‪.‬‬ ‫סו‪ ,‬א‬
‫בפירש״י‪ :‬צורת הבית הוא ע״פ הודעת‬ ‫נא‪ ,‬ב‬ ‫כיעקב שקראו בית‪ :‬קו‪.‬‬ ‫פח‪ ,‬א‬
‫הקב״ה‪ :‬עז‪.‬‬ ‫]בית הראשון כנגד אברהם כו׳[‪ :‬קנב‪.‬‬
‫שקלים‬
‫תענית‬
‫בכ״ה ישבו במקדש‪ :‬קיח‪.‬‬ ‫פ׳׳א מ״ג‬
‫בזמן שקוראין לפני בו׳ אני מוחל להם על כל‬ ‫כז‪ ,‬ב‬
‫]מחלוקת ר״מ וחכמים אם הכלים מעכבים את‬ ‫פ״ד מ׳׳ב‬
‫עונותיהם‪ :‬ב‪.‬‬
‫הקרבן[‪ :‬ח‪ .‬קיח‪ .‬רח‪.‬‬
‫]י׳׳ג שערים בעזרה[‪ :‬עד‪.‬‬ ‫פ׳׳ו מ״ג‬
‫מגילה‬
‫אע״ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו‪ :‬קנ‪ .‬קסא‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬א‬ ‫ראש השנה‬
‫א״ר אליעזר שמעתי בו׳‪ :‬בז‪.‬‬ ‫י‪ ,‬א‬ ‫שלמה שקעי׳ בבנינא בו׳; קע‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬א‬
‫מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים‪ :‬קמב‪.‬‬ ‫ימסרם לציבור יפה יפה‪ :‬סח‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬ב‬
‫משנה תורה משה מפי עצמו אמרו‪ :‬קנז‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬ב‬ ‫]האיסור לעשות כתבנית המשכן[‪ :‬סא‪.‬‬ ‫כד‪ ,‬א‬
‫במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה‪ :‬קיח‪.‬‬ ‫כ ט‪ ,‬ב‬
‫חגיגה‬ ‫קמט‪.‬‬
‫כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה בו׳‪:‬‬ ‫כו‪ ,‬ב‬ ‫מנלן דעבדינן זכר למקדש בו׳ ציון היא דורש‬ ‫ל‪ ,‬א‬
‫צט‪.‬‬ ‫אין לה כו׳‪ :‬ג‪.‬‬
‫רמז‬
‫רמט‬ ‫מפתח מאמרי חז״ל‬
‫כ״ב אמה כו׳‪ :‬רג‪.‬‬ ‫פ״ה מ ״ א‬ ‫ריבר״י אומר מעשה והיתה מנורת בית המקדש‬ ‫כט‪ ,‬א‬
‫לשכת העץ‪ :‬קע‪.‬‬ ‫פ״ה מ׳׳ד‬ ‫וכו׳‪ :‬קא‪.‬‬
‫לשכת הגזית כו׳ וכך היו אומרים ברוך המקום‬ ‫סיו מ ה‬ ‫כמה חוטיץ הוא נותן; מג‪.‬‬ ‫מ א‪ ,‬ב‬
‫כד בבית קדשי הקדשים‪ :‬ט‪ .‬קט‪.‬‬ ‫לא לאורה אני צריך כד‪ :‬מז‪.‬‬ ‫פו‪ ,‬ב‬
‫מלמעלה למטה שיערו‪ :‬קב‪.‬‬ ‫פט‪ ,‬א‬
‫כלים‬ ‫]הפלוגתא בשעת סילוק מסעות[‪ :‬כז‪ .‬קב‪.‬‬ ‫צה‪ ,‬א‬
‫עשר קדושות הן כו׳‪ :‬בו‪ .‬קב‪ .‬קיר‪ .‬רב‪.‬‬ ‫ואילך‬ ‫פ״א מי׳ו‬ ‫בפרש״י פרוכת משום צניעות; קיב‪.‬‬ ‫צח‪ ,‬א‬
‫]בפרש״י בהנוגע לשולחנות[‪ :‬קא‪.‬‬ ‫צט‪ ,‬א‬
‫]בתוד״ה בלילה[‪ :‬יא‪.‬‬ ‫ק‪ ,‬א‬
‫ירושלמי‬ ‫כל העוסק בתורת חטאת כד‪ :‬א‪.‬‬ ‫ב סו פ ה‬
‫תוספתא‬
‫שביעית‬
‫השולחן והמנורה והמזבחות מעכביץ זא״ז‪ :‬ח‪.‬‬ ‫פ״ו ה״ו‬
‫פב‪ .‬פג‪.‬‬ ‫רפ׳׳ ו‬
‫קיח‪ .‬רח‪.‬‬
‫כלאים‬
‫חולין‬
‫אמה טרקסין כד‪ :‬קיא‪.‬‬ ‫פ״ח ה״ד‬
‫]שיעור פגימת המזבח[‪ :‬ל‪.‬‬ ‫ואילך‬‫ז‪ ,‬א‬
‫]דינר קורדיקני[‪ :‬קא‪.‬‬ ‫נד‪ ,‬ב‬
‫פסחים‬
‫]בתוד״ה וכמה שע״י השמיר א״א שהאבנים‬ ‫יח‪ ,‬א‬
‫]בהא דנתעלמה הלכה מבני כתירא אם פסח‬ ‫פ״ו ה ״ א‬
‫יהיו חלקות[‪ :‬ל‪.‬‬
‫דוחה שבת[; מג‪.‬‬
‫בפירש״י‪ :‬גגך ‪ . .‬למעוטי בתי כנסיות ובתי‬ ‫קלו‪ ,‬א‬
‫נותן לישראל לבנות ביהכ״ח‪ :‬ה‪ .‬כ‪ .‬צז‪.‬‬ ‫פ״ט ה ״ א‬
‫מדרשות‪ :‬סז‪.‬‬
‫ראש השגה‬
‫תמורה‬
‫]מדאורייתא אין תוקעין בשבת במדינה[‪:‬‬ ‫רפ״ד‬
‫]בתוד״ה וכל הקרב[; יא‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬א‬
‫קמח‪.‬‬
‫אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין‬ ‫לב‪ ,‬א‬
‫משנין כד‪ :‬צט‪.‬‬
‫יומא‬
‫כל דור שאינו נבנה כימיו כד כאילו הוא‬ ‫פ״א ה ״ א‬
‫מעילה‬
‫החריבו‪ :‬צ‪ .‬קסח‪.‬‬
‫]בנין המקדש בחול ואח״ב מקדשין[‪ :‬סז‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬א‬
‫]המ״ד דהזי׳ על הפרוכת צריך שיגע[‪ :‬נד‪.‬‬ ‫פ״ה ה״ ד‬
‫תמיד‬
‫מגילה‬
‫בג׳ מקומות הכהנים שומרים כד‪ :‬פז‪ .‬קג‪.‬‬ ‫פ״א מ ״ א‬
‫]ביהמ״ק הג׳ יבנה ע״י ישראל[; צז‪ .‬קפו‪.‬‬ ‫פ״א הי״ א‬
‫הרובים שומרים שם‪ :‬צב‪ .‬ריז‪.‬‬
‫אמר אביי כו׳ רבא אמר וכד; עג‪.‬‬ ‫כז‪ ,‬א‬
‫בבא בתרא‬
‫]סדר בדיקת הכהנים כלילי שבת[‪ :‬צג‪.‬‬ ‫פ״א מ׳׳ג‬
‫אם מתנה למה ירושה כו׳; פד‪.‬‬ ‫פ״ח ה״ב‬
‫זהו סדר התמיד לעבודת בית אלקינו כו׳ ; פט‪.‬‬ ‫פ״ז מ׳׳ג‬
‫מדרשים‬ ‫בג׳ מקומות הכהנים שומרים כו׳‪ :‬עג‪ ,‬פז‪ .‬צג‪.‬‬ ‫פ״א מ״ א‬
‫קב‪ .‬ריז‪.‬‬
‫מכילתא‬ ‫איש הר הבית כו׳ ורשות הי׳ לי לשרוף כו׳ ‪:‬‬ ‫פ״א מ״ב‬
‫עד שלא נכחרה כו׳ כל א״י כשרה‬ ‫ב ת חי ל ת ה‬ ‫צב‪ .‬קג‪.‬‬
‫למזבחות כד‪ :‬לה‪.‬‬ ‫חמשה שערים היו להר הכית כו׳‪ :‬טז‪ .‬עג‪.‬‬ ‫פ״א מ״ג‬
‫לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי‬ ‫ר״פ ב שלח‬ ‫שבעה שערים היו בעזרה כו׳ ואחד במזרח‪:‬‬ ‫פ״א מ״ד‬
‫המן; קנח‪.‬‬ ‫עג‪.‬‬
‫עשר שירות כו׳‪ :‬קצ‪.‬‬ ‫ב שלח טו‪ ,‬א‬ ‫והלויים מלמטן‪ :‬עג‪.‬‬ ‫פ״א מ״ ה‬
‫חביב כו׳ תבנהו כשתי ידיך; קפו‪.‬‬ ‫ב שלח טו‪ ,‬יז‬ ‫שלישי לו בית המוקד‪ :‬עג‪.‬‬
‫א״י ניתנה על תנאי; פו‪,‬‬ ‫י ת רו יח‪ ,‬כז‬ ‫י״ג שערים בעזרה‪ :‬עג‪.‬‬ ‫מ״ו‬ ‫פ״ב‬
‫]ביום שנבנה מזבח של שלמה נגנז‬ ‫י תרו כ‪ ,‬כ א‬ ‫מלתראות ע״ג פתח האולם‪ :‬קע‪.‬‬ ‫מ״ז‬ ‫פ״ג‬
‫מזבח הנחושת[‪ :‬ק‪.‬‬ ‫]כלונסאות של ארז[; קל‪.‬‬ ‫מ״ ח‬ ‫פ״ג‬
‫אין בנין ביהמ״ק דוחה שבת; י‪ .‬צה‪.‬‬ ‫ר״פ וי ק ה ל‬ ‫]בפיהמ״ש ובס׳ עזרת כהנים[‪ :‬קיב‪.‬‬ ‫מ״ז‬ ‫פ״ד‬
‫רנא‬ ‫מפתח מאמרי חז״ל‬
‫הלכות תשובה‬ ‫הואיל ואתם מתעסקים בר כאילו אתם‬ ‫י חז ק א ל מג‪ ,‬י‬
‫]שלימות התשובה היא ע״י וידוי דברים עם‬ ‫פ׳יא ה ״ א‬ ‫בונים כו׳; א‪.‬‬
‫הקרבן[‪ :‬ג‪.‬‬
‫איני אותו האיש שעשה אותן המעשים ‪ :‬קעג‪.‬‬ ‫פי׳ב ה׳יד‬ ‫מדרש תדשא‬
‫והיא מעלת אברהם אבינו כד‪ :‬קצט‪.‬‬ ‫פ׳יי ה״ב‬ ‫עולה שלמים וחטאת‪ :‬קצח‪.‬‬ ‫פי״ב‬
‫הלכות תפלה‬
‫חיוב נוכח המקדש‪ :‬קט‪.‬‬ ‫פ׳׳א ה״ג‬ ‫מדרש הגדול‬
‫הלכות שבת‬ ‫מקום שהמליכו כד בחכרון כד‪ :‬ר‪.‬‬ ‫לך לך יג‪ ,‬יח‬
‫פ׳יא היי׳ח כל המקלקל כו׳ שסתר ע״מ לבנות במקומו‪:‬‬
‫קעו‪.‬‬
‫הקורע בחמתו כד‪ :‬קעו‪.‬‬ ‫פ׳׳י ה׳׳י‬
‫פי״ח ה״ ח ]הדברים שאיסור הוצאה שלהם בבל שהוא[ ‪:‬‬
‫לא‪.‬‬
‫פכ״ א הכי׳ז אין שבות במקדש‪ :‬צג‪.‬‬
‫זהר‬
‫הלכות איסורי ביאה‬ ‫חלק א‬
‫בזה״ז שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה ‪ :‬ד‪.‬‬ ‫פי״ג ה״ג‬ ‫]כיהמ״ק דלעת״ל — כניינא דקוב״ה[‪ :‬ה‪ .‬נט‪.‬‬ ‫כ ח‪ ,‬א‬
‫פי׳׳א ה ״ א יין שנתנסך ‪ . .‬כל שהוא כו׳‪ :‬לא‪.‬‬ ‫צד‪ .‬קפו‪] .‬וראה להלן במם׳ לזח״ג רכא‪ ,‬א[‪.‬‬
‫הלכות שחיטה‬ ‫קסכ‪.‬‬ ‫ס א‪ ,‬ב‬
‫פי׳א הי׳יד ]שיעור פגימת הסכין[‪ :‬לא‪.‬‬ ‫]בנין ביהמ״ק בימי שלמה דקיימא סיהרא‬ ‫קנ> א‬
‫הלכות תרומות‬ ‫באשלמותא[‪ :‬קמו‪ ,‬קנג‪.‬‬
‫ומפני זה חילק יהושע כד לשבטים אע״פ‬ ‫פ״א ה״ב‬ ‫]עה״פ ויבך על צואריו[‪ :‬קסח‪.‬‬ ‫ריא‪ ,‬א‬
‫שלא נכבשה כו׳‪ :‬פג‪.‬‬
‫פ״א ה׳יה שקדושד‪ ,‬ראשונד! לפי שהיתה מפני הכיבוש‬ ‫חלק ב‬
‫בלבד כו׳‪ :‬פא‪.‬‬ ‫דאיהו ביהמ״ק כד והדביר‪ :‬קיד‪ .‬קטז‪,‬‬ ‫ד‪ ,‬א‬
‫תחילת ספר עבודה‬ ‫בגין דישתמודעון לי׳‪ :‬קכט‪ .‬קלא‪.‬‬ ‫מב‪ ,‬ב‬
‫שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך‪ :‬ג‪.‬‬ ‫לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד כו׳‪ :‬קצב‪.‬‬ ‫ק צ ח‪ ,‬א‬
‫הלכות כית הבחירה‬ ‫פתח ארונא ואמר זאת מנוחתי ‪ . .‬כנס״י אמרה‬ ‫רכב‪ ,‬ב‬
‫]טעם קריאת הלכות אלו ״בית הבחירה״ ולא‬ ‫כד קוכ״ה אמר לי׳ כד‪ :‬קנז‪.‬‬
‫״ביהמ״ק״ן‪ :‬כד‪ .‬לז‪.‬‬
‫]הכניס דיני עשיית הכלים בהל׳ ביהכ״ח ולא‬ ‫חלק ג‬
‫כהל׳ כלי המקדש[‪ :‬יו״ד‪.‬‬ ‫חלוקת העשר קדושות בו׳‪ :‬רב‪.‬‬ ‫ק ס א‪ ,‬ב‬
‫]הרמז כפרקיו שמונה והלכותיו קלז[‪ :‬צג‪.‬‬ ‫]ביהמ״ק דלעת״ל — בניינא דקוב״ה[‪ :‬ה‪ .‬נט‪.‬‬ ‫רכ א‪ ,‬א‬
‫לכנות כית המקדש‪ :‬יז‪.‬‬ ‫ב ה כו ת ר ת‬ ‫צז‪ .‬קמג‪ .‬קנב‪ .‬קפד‪ .‬קפו‪.‬‬
‫שלא לעלות עליו במעלות‪ :‬ק‪.‬‬
‫לשמור סביב‪ :‬פט‪.‬‬
‫מ״ע לעשות וכו׳ מוכן להקריב בו קרבנות כו׳‪:‬‬ ‫פ״א ה ״ א‬
‫יו״ד‪ .‬כד‪ .‬נג‪ .‬סט‪ .‬צה‪ .‬צח‪ .‬קג‪ .‬קז‪ .‬קט‪ .‬קיד‪.‬‬
‫קלה‪ .‬קנח‪ .‬די‪.‬‬ ‫ספרי הדמב״ם‬
‫שנאמר ועשו לי מקדש‪ :‬ז‪ .‬יד‪.‬‬
‫וככר נתפרש כתורה משכן כד לפי שעה כו׳ ‪:‬‬ ‫יד החזקה‬
‫כא‪ .‬קיד‪ .‬קלה‪ .‬קפג‪ .‬רי‪.‬‬ ‫בהקדמה‬
‫כיון שנכנסו לארץ העמ ‪T‬ו המשכן בגלגל כו׳‪:‬‬ ‫פ״א ה״ב‬ ‫פירוש דברי המשניות שבגמרא‪ :‬רה‪.‬‬
‫טו‪.‬‬ ‫הלכות יסודי התורה‬
‫ובנו שם מקדש‪ :‬כא‪.‬‬ ‫הסותר אפי׳ אבן אחת כו׳‪ :‬לב‪.‬‬ ‫פ״ו הי׳ז‬
‫]שילה נק׳ בית[‪ :‬קמד‪ .‬קצז!‪.‬‬ ‫הלכות ריעות‬
‫כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל‬ ‫פ״א ה״ג‬ ‫]כל מעשיך יהיו לש״ש ובכל דרכיך דעהו[ ‪:‬‬ ‫ספי׳ג‬
‫המקומות כד‪ :‬כד‪ .‬טו‪ .‬קו־קז‪ .‬קמא‪ .‬קמג‪.‬‬ ‫קכח‪.‬‬
‫קנט‪ .‬קפג‪ .‬קצא‪ .‬די‪.‬‬ ‫הלכות עבודה זרה‬
‫כנין העתיד כו׳ אינו מפורש כו׳‪ :‬קפג‪.‬‬ ‫פ״א ה״ד‬ ‫]שלל של עיר הנדחת בכל שהוא[‪ :‬לא‪.‬‬ ‫פ׳׳ד ה״ז‬
‫ואלו הן הדברים שהן עיקר ‪ ..‬אולם‪ :‬יט‪ .‬עו‪.‬‬ ‫פ׳׳א ה ״ ה‬ ‫אין בונין אבסדראות של עץ במקדש‪ :‬קיח‪.‬‬ ‫ספ׳׳ו‬
‫קיד‪ .‬רג‪ .‬רד‪.‬‬ ‫קע‪.‬‬
‫ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל כד‪ :‬צט‪.‬‬ ‫פ״ז ה ט״ו ]ע״ז בבל שהוא[‪ :‬לא‪.‬‬
‫רנג‬ ‫מפתח מאמרי חז״ל‬
‫מקרש תקרא ירושלים כולה‪ :‬קיח‪.‬‬ ‫רפ״ד‬ ‫אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה כד‪ :‬כז‪.‬‬ ‫פ״ד היי׳א‬
‫צט‪.‬‬
‫נדרים‬ ‫הלכות רוצח‬
‫רכר של עולי ככל הוא הרכר המשותף וכד;‬ ‫פ״ה מ׳׳ ה‬ ‫פי״א ה׳יא והוא שיהי׳ בית דירה‪ :‬סט‪.‬‬
‫סח‪.‬‬ ‫פי״א ה״ב לפי שאינן עשויים לדירה‪ :‬סז‪.‬‬
‫הלכות ממרים‬
‫סוטה‬ ‫מד‪.‬‬ ‫פ״ב ה ״ א‬
‫ושמיר נחש חופר כד‪ :‬סה‪ .‬קכא‪.‬‬ ‫פ״ט מי״ב‬ ‫הלכות מלכים‬
‫פ״א ה ״ א ג׳ מצוות כר‪ :‬כב‪.‬‬
‫זגחים‬ ‫ולבנות כיהב״ח שנאמר לשכנו תדרשו כד ; יד‪.‬‬
‫נקרא שילה בית כד‪ :‬כא‪.‬‬ ‫פי״ד מי׳ו‬ ‫ויהי כי ישב המלך כד; טז‪.‬‬ ‫פי׳א ה״ב‬
‫]משכן נוב וגבעון[‪ :‬יח‪.‬‬ ‫פי׳יד מ״ז‬ ‫פ׳׳א ה ״ז־ ט המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם כד תפסק‬
‫קרא ירושלים נחלה כד‪ :‬קצא‪.‬‬ ‫פי׳׳ד מ ״ ח‬ ‫המלכות מביתו; לח‪ .‬קצג‪.‬‬
‫טז‪.‬‬ ‫פ׳׳ה ה ״ א‬
‫מנחות‬ ‫כל המשבר כד דרך השחתה עובר בלא‬ ‫פ״ו ה״י‬
‫משוקדים כד מלאכה ירועה אצל אומני‬ ‫ספי׳ ג‬ ‫תשחית‪ :‬קעה‪.‬‬
‫הנחושת כד‪ :‬מד‪.‬‬ ‫פי״א ה״ א המלך המשיח וכד ובונה המקדש; ה‪ .‬צז‪.‬‬
‫ציור המנורה‪ :‬מו‪ .‬מח‪.‬‬ ‫קסד‪ .‬קפד‪.‬‬
‫בית חוניו כד שעבר על מש״נ פן תעלה כד‪:‬‬ ‫פי״ג מ״י‬ ‫פי״א ה״ ד יעמוד מלך ‪ . .‬וילחום ‪ . .‬מקדש‪ :‬יח‪.‬‬
‫קמא‪.‬‬ ‫ויבנה מקדש במקומו‪ :‬לט‪ .‬קא‪.‬‬
‫ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות כד‪ :‬ב‪.‬‬ ‫ב סו פ ה‬ ‫]משיח יבנה ביהמ״ק[; ה‪ .‬צז‪ .‬קסד‪.‬‬
‫פי׳׳ב ה״ב וכן לא יחשב הקצין כד‪ :‬קס‪.‬‬
‫תמיד‬
‫שומרים המשכן כד לעולמי עד‪ :‬רטז‪.‬‬ ‫בתחלתה‬
‫ספר המצות‬
‫מדות‬ ‫מה‪.‬‬ ‫שורש ב‬
‫ויש מי שאמר ז׳ והיא דעת רבים ‪ ..‬חמשה‬ ‫בתחלתה‬ ‫שיהי׳ כל חלק מצוה בפ״ע כד‪ :‬ז‪.‬‬ ‫שורש יא‬
‫שערים מן השבעה‪ :‬עג‪.‬‬ ‫שיהי׳ לנו בית מוכן יבאו אליו כד ‪ :‬יו״ד‪ .‬קנח‪.‬‬ ‫שורש יב‬
‫שהקפידה על מדת המוכח כד מקומו כד‪ :‬לו‪.‬‬ ‫רפ״ג‬ ‫ואין ראוי שימנה כל מה שנא׳ בו ועשית כד ‪:‬‬
‫קיב‪.‬‬ ‫פ״ד מ״ז‬ ‫ט‪ .‬רט‪.‬‬
‫וכבר בארנו שזה הכלל כו׳; כו‪.‬‬
‫מורה גבוכיס‬ ‫שציונו לבנות ביהב״ח כו׳ ועשו לי מקדש כו׳‬ ‫מ׳׳ע כ‬
‫פירוש מקום ברוחניות‪ :‬רה‪.‬‬ ‫ח״ א פי׳ח‬ ‫שכולל כו׳ המנורה והשלחן כו׳ ; ז‪ .‬כו‪ .‬נג‪ .‬נו‪.‬‬
‫ח״ א פכ׳׳ה ]השראת השכינה במקדש[‪ :‬לו‪.‬‬ ‫קז‪ .‬קנח‪ .‬רט‪.‬‬
‫ח׳׳ג פכ״ב תכלית נסיון העקידה; קט‪.‬‬ ‫]לא מנה הארון[; ח‪ .‬ט‪.‬‬
‫ח״ג פמ׳׳ה שנבנה היכל כד ונשים כו הארון כד‪ :‬י‪ .‬נג‪.‬‬ ‫שצונו לשמור המקדש כו׳‪ :‬פז‪.‬‬ ‫מ״ע כב‬
‫שהמקום ‪ . .‬שאברהם צוה אותם שיהי׳ בית‬ ‫היא שצונו לכבד זרע אהרן כו׳‪ :‬יב‪.‬‬ ‫מ״ע לב‬
‫עבודה; לה‪ .‬קו‪.‬‬ ‫]בהשגת הרמב״ן שאין הכלים חלק מן הבית[ ‪:‬‬ ‫מ״ע לג‬
‫]שמירת המקדש[‪ :‬פח‪.‬‬ ‫ז‪ .‬כח‪ .‬סא‪.‬‬
‫היא שצונו שיהיו כהנים עובדים למשמרת‬ ‫מ״ע לו‬
‫אגרת תימן‬ ‫כו׳‪ :‬יב‪.‬‬
‫]חישוב קצין[‪ :‬קס‪.‬‬ ‫פ׳׳ג‬ ‫]ג׳ מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ כו׳[ ;‬ ‫מ׳׳ע ק פ ח‬
‫טו‬
‫ה מ״ע שהן חובה על הצבור ‪ ..‬בנין ביהב״ח‬ ‫סו ף ח ל ק‬
‫שולחן עיין אדמו״ר הזקן‬ ‫כד‪ :‬טז‪.‬‬
‫]שמירת המקדש בלילה[‪ :‬פז‪.‬‬ ‫מל ״ ת סז‬
‫אורח חיים‬ ‫שלא יפסיע פסיעה גסה כד‪ :‬ק‪.‬‬ ‫מל ״ ת פ‬
‫כמו שאמרו חכמים ע״פ זאת התורה‬ ‫מ הדוי׳ ת סו ס ״ א‬
‫לעולה למנחה ולחטאת כד; א‪.‬‬
‫אמירת פ׳ העקידה כד; קט‪.‬‬ ‫מ ה דו׳׳ ק א׳ ס׳׳י‬ ‫פירוש המשניות‬
‫כל העוסק כתורת עולה כד; א‪.‬‬ ‫ס ״ א סי ״ א ואילך‬ ‫]תועלת הלימוד במם׳ מדות[‪ :‬ד‪.‬‬ ‫בהקדמה‬

‎⁨ הערות על בית הבחירה להרמב''ם

Uploaded by

Document Information

Original Title

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

‎⁨ הערות על בית הבחירה להרמב''ם

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫חידושים וביאורים‬

‫בהלכות בית הבחירה‬

‫חידושים וביאורים בהל׳ ביהב״ח‬

‫ובתנחומא שם כהמשד הענין )ועד״ז בפסיקתא וויק״ר בקיצור‬

‫ודחז״ל בזה )סנה׳ מ‪ ,‬סע״א(‪.‬‬

‫א( בל׳ הרמב״ן הנ״ל ״בית מקודש לשמו ושם כו׳‬

‫והנה בכמה דפוסים )ובעיקר — כת״י( ” של‬ ‫ו‪.‬‬

‫ג׳ מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ‬

‫ראה ספרי דבי רב שם בסופו‪.‬‬ ‫‪( 53‬‬ ‫ב‪ .‬ובכ״מ‪.‬‬

‫רמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״ג‪.‬‬ ‫‪( 56‬‬

‫בכתוב‬ ‫אלו‪:‬‬ ‫כתובים‬ ‫בין‬ ‫ישנו‬ ‫חילוק‬ ‫עוד‬

‫ט‪ .‬ועפי״ז יובן גם בנוגע לבית המקדש; מאחר‬

‫ואת״ל‪ ,‬מרמז זה הרמב״ם גם בהלכה השני׳‬ ‫ד‪.‬‬

‫אבל עדיין אינו מובן‪ :‬מכיון שגם לדעת‬ ‫ו‪.‬‬

‫בפנימיות הענינים יש לבאר‪ ,‬ובהקדים מה‬ ‫ז‪.‬‬

‫וכן משמע בשיח יצחק ליומא שם‪.‬‬ ‫‪(7‬‬

‫צילום ציור המנורה ש בגו ף כתב יד קו ד ש הר מב״ ם‬

‫ובפרט לדעת הר מב״ן)רי ש תרומה(‪ :‬עיקר החפץ במשכן‬ ‫‪( 38‬‬

‫התורה‪.‬‬ ‫תנחומא בהעלותך בסופו( נמנו הארון והכרובים וכשני דברים‬

‫ג‪ .‬ויש לומר הביאור בזה‪:‬‬ ‫אבל תירוץ זה צע״ג^׳‪:‬‬

‫להעיר מבעה״ט‪ ,‬צרור המור ואלשיך באן — שמפרשים‬ ‫‪(74‬‬

‫הקדשים‬ ‫שקדש‬ ‫הטעם‬ ‫גם‬ ‫מובן‬ ‫עפי״ז‬ ‫ו‪.‬‬

‫מם׳ מדות ענינה הוא כשמה‪ ,‬מדובר בה ״במדות‬

‫אמנם במם׳ מדות שמבאר בה שמירת המקדש‬

‫להיתר שהותרה הטומאה‪.‬‬ ‫הביאור בזה‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫וראה לקמז סעיד ח‪.‬‬ ‫סן(‬

‫והרי אפשר לטעות ולחשוב שמאחר ששלימות‬

‫ב‪ .‬כלי המשכן והמקדש‬ ‫א‪.‬‬

‫ה‪ .‬איסור עלי׳ במעלות‬ ‫ג‪ .‬יפוי המקדש‬

‫ולהעיר גם מהשינויים בלשון הרמב״ם‪ :‬במנין‬

‫ו‪ ,‬כ בסופו‪.‬‬ ‫‪(6‬‬

‫)השבועי( ויקרא תשמ״ו )וראה שם בהע׳ ‪.(31‬‬ ‫בהעלותך ו בסופו‪.‬‬

‫יא‪ .‬שמי־רת המקדש‬ ‫ט‪ .‬קירוי הר הבית‬

‫עזרת נהנים כאן‪ .‬דבר אברהם ח״ב ע׳ ‪ . 176‬ועוד‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫וכפי׳ הב׳ בתום׳ שבהערה ‪.62‬‬ ‫‪(65‬‬

‫ומה שכת״ר ר״ל בפשיטות דשייכת לכאן פלוגתת‬

‫ח‪ .‬אורים רתומים‬

‫בכמה מפרשים )באר שבע סוטה מח‪ ,‬א‪ .‬מרכבת‬

‫בכם׳מ להל׳ ביהב׳ח כאן‪ :‬ורבינו קורא פה אורים ותומים‬ ‫‪(1‬‬

‫גילוי אלקותו ית׳‪.‬‬ ‫תניא פל״ו‪.‬‬ ‫א(‬

‫הכשרים בנדבת לבם ולעתיד יבא הקב׳׳ה וישרה בתוכו כמדה‬

‫כשזה בא מצד למעלה‪ ,‬זה פועל ביטול במציאות‬

‫בריש הל׳ בית הבחירה לא כתב )משכן שעשה משה‬ ‫‪(00‬‬

‫ובזה הוא החידוש של הבית השלישי‪ ,‬שבו יהיו‬ ‫להקב״ה‪.‬‬

‫שעהיוה״א פ״ז )פב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪( 5n‬‬ ‫לזכיות‪.‬‬

‫משא״כ לעיל בזהר )רכא‪ ,‬ב( ״מנוחתו דא בי מקדשא‬ ‫‪(6‬‬

‫במשכן נפעל בעיקר ולכל לראש — מנוחת‬

‫״גנזו יאשיהו״ “‪.‬‬ ‫במועדים‪.‬‬

‫ואילך(‪.‬‬ ‫אלה לעיל שיחה ד׳‪.‬‬

‫ראה שם פי״א ופי״ב‪.‬‬ ‫‪( iq‬‬

‫ולכן מדגיש הרב מבארדיטשוב שמראין את‬ ‫ט‪.‬‬

‫משנה וברייתא סוף קידושיז‪.‬‬ ‫‪( 11‬‬

‫מדות“׳‪,‬‬ ‫למס׳‬ ‫בהערותיו‬ ‫כותב‬ ‫אאמו״ר‬ ‫ג‪.‬‬ ‫בולט״׳'׳‪.‬‬

‫לעיל ע׳ קמב יאילד‪ ,‬שזהו הטעם שיש ענין‬ ‫וראה‬ ‫‪(72‬‬

‫הנסים דקי״ם כנ״ל‪.‬‬ ‫ולפרש״י‪ ,‬כפל זה בא להוסיף פרט נוסף במקדש‬

‫שמות ג‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪( 34‬‬

‫זבחים פייד מ״ח‪.‬‬ ‫‪(1‬‬

‫והנה בזהר שם ממשיך ״בגין דמתא וכל בני מתא‬

‫ידוע שעיקרו של ביהמ״ק — ״בית לה׳ מוכן‬ ‫ח‪.‬‬

‫ראה בארוכה לקו״ש חביב ע׳ ‪ 77‬ואילך‪.‬‬ ‫‪(75‬‬

‫כמ״ש בתוי״ט כלים שם ד״ה ההיכל מקודש‪ .‬וראה ספרי‬ ‫‪(6‬‬

‫לאידך —‪ .‬או שתלויים ז ביז גם לאחר שחלו‬ ‫— ועד״ז י״ל‬

‫במהרה בימינו ממש‪.‬‬ ‫של המשנה בא באריכות ההסברה ושקו״ט בגמרא‪,‬‬

‫‘׳ליד יייפי׳ כדגר־ יעוג• ץכס •וכ«*ם־‬