‫פיזיולוגיה‬

‫פיזיולוגיה של המאמץ‪:‬‬
‫מטבוליזם‪ -‬חילוף חומרים בגוף‬
‫קטבוליזם‪ -‬פירוק חומרים‪ ,‬פירוק חלבונים לדוגמא בעזרת אנרגיה‬
‫אנבולי‪-‬בניה של חומרים בעזרת אנרגיה‬
‫מנגנוני משוב‪:‬‬
‫משוב חיובי מגביר את הגירוי המקורי‪ .‬רצף אירועים שלא מביאים לאיזון אלא להפך זה מגביר את‬
‫עצמו‪ .‬זה גורם לאי יציבות במערכת‪ .‬כשהמזון בעיכול יש תהליך של הגברה במערכת העיכול‬
‫(הפרשה של הורמונים)‪ ,‬כשהמזון יוצא‪ -‬זה נפסק ההורמונים לא מופרשים יותר‪.‬‬
‫משוב שלילי מפחית את הגירוי מביא לאיזון (פיצוי ותגובה הפוכה)‬
‫רוב מנגנוני הבקרה במשוב שלישי‪ -‬תגובה הפוכה כדי להחזיר הומאוסטאזיס את האיזון לגוף‬
‫המו דינאמי‪ -‬חוסר הצלחה לייצב (לאזן) את הגוף‬
‫אנרגיה‬
‫כל צורה של פעילות בגוף צורכת אנרגיה‬
‫אנרגיה= מסה * דרך‬
‫מי ששוקל יותר יוציא יותר אנרגיה באותו המרחק‪ .‬לא משנה מה המאמץ עשו את אותה הדרך‬
‫יחידת מידה= קלוריות‬
‫הספק ‪ -‬כמות העבודה שעשיתי לדוגמא מספר הק"מ שעשיתי באופניים‬
‫אנרגיה רק משנה צורה לא נעלמת ולא נוצרת‪.‬‬
‫תהליכי שינוי אנרגיה הם לא יעילים‪ .‬כ ‪ 20%‬מהאנרגיה מופנית לטובת הפעילות‪ /‬התנועה‬
‫אנרגיה לרוב מתבזבזת לא על הפעולה שאליה אני מתכוון‬
‫אספקת אנרגיה לפעילות גופנית‪:‬‬
‫פירוק מזון‪> :‬אנרגיה כימית שיכולה להפוך > לחום ולהתכווצות מכאנית‬

‫שימוש באנרגיה‪ -‬לחילוף חומרים בסיסי ‪ RMR 1200-2400‬קלוריות ביום לקיום תהליכים בסיסיים‬

‫גדילה‬ ‫‪‬‬
‫פעילות יום יומית‬ ‫‪‬‬
‫פעילות ספורטיבית‬ ‫‪‬‬
‫מה שמשפיע על כמות צריכת האנרגיה‪:‬‬

‫רמות הורמונים‬ ‫‪‬‬

‫גיל‬ ‫‪‬‬
‫טמפ הגוף‬ ‫‪‬‬
‫שטח פני הגוף‬ ‫‪‬‬
‫מגדר‬ ‫‪‬‬
‫אחוזי שומן‬ ‫‪‬‬
 ‫קילו קלוריה ‪ -‬יחידת המידה של האנרגיה בגוף‪ .‬נמדדת ע"י פליטה של חום‪ -‬כמות החום הדרושה‬
‫להעלאת הטמפ של ליטר מים במעלה אחת‪.‬‬
‫מדידת בזבוז אנרגיה‪-‬‬
‫קלורימטריה ישירה‪ -‬מכשיר מיוחד (לא משתמשים)‬
‫הבדיקה מתבצעת לפי‪ -‬כמה חום נפלט ע"י הגוף‪.‬‬
‫קלורימטריה עקיפה‪ -‬דרך מכשיר למדידת חמצן השיטה המועדפת‪ .‬לא מודדים את החום אלא את‬
‫כמות השימוש בחמצן שנצרך‪.‬‬
‫הדרך היחידה שהגוף משתמש בחמצן היא לטובת אנרגיה‬
‫פחות או יותר ליטר חמצן שהגוף השתמש בו= ‪ 5‬קילו קלוריות‬
‫אפשר למדוד את זה‬
‫מקורות האנרגיה בגוף‪:‬‬
‫פחמימות‪ -‬פחמן מימן וחמצן‪ -‬מאגר האנריה הכי זמין בגוף‬
‫חד סוכרים‪ -‬גלוקוז פרוקטוז (בפרי)‬
‫דו סוכרים‪ -‬שילוב שני חד סוכרים‪ -‬סוכר שולחני‪ ,‬סוכרוז= גלוקוז‪+‬פרוקטוז‪ ,‬מלטוז ‪ 2‬גלוקוז‬
‫רב סוכרים‪ 3 -‬או יותר חד סוכרים‪ .‬עמילן‪ ,‬תאית גליקוגן‬
‫כל סוג של סוכר מתפרק בסוף לחד סוכר‪ .‬לגוף הכי מהר להשתמש בפחממה לטובת אנרגיה‪ .‬זה‬
‫המאגר הקטן והכי זמין בזמן קצר לגוף‪.‬‬
‫בפירוק יש הבדל משמעותי בין רב סוכל לדו וחד שביניהם אין הרבה הבדל בזמן הפירוק‪.‬‬
‫גליקוגן ‪ -‬רב סוכר הבנוי מגלוקוז שנאגר ברקמות‪ -‬מקור עיקרי להפקת אנרגיה‬
‫בגוף יש מאגר של כ ‪ 2000‬קילו קלוריות זמינות‪.‬‬
‫שומנים‪:‬‬
‫מורכבים אטומים של פחמן מימן וחמצן ביחס שונה מהסוכר‪ -‬בעיקר פחמן‬
‫מי שיש לו מאגרי שומן הם תמיד הרבה יותר גדולים ממאגרי הפחמימה אך הם לא זמינים‪.‬‬
‫השומן מהווה מקור אנרגיה למאמצים מתמשכים‬
‫כשהגוף במצב של מצוקה לאורך זמן מאגרי הקלוריות בגוף גדלות‬
‫מאמץ ממושך זה גם לא לעשות כלום‪ .‬כשהגוף במנוחה הוא יכול להשתמש באנרגיה שהיא לא‬
‫זמינה‪ -‬שומנים‪ .‬היא ישתמש יותר בשומן אבל גם בפחמימות‪.‬‬
‫בפעילות גופנית אשתמש יותר בפחמימה אבל גם בשומנים‪.‬‬
‫חומצות שומן המקור העיקרי להפקת אנרגיה‬
‫טריגליצרידים משחררים חומצות שומן להפקת אנרגיה‬
‫פוספוליפידים‪ -‬מרכיבים את ממברנות הגוף‪ -‬בידוד‬
 ‫כולסטרול‪ -‬סטרואידים גם המרכיב הממברנה (לא אנרגיה)‬
‫כשאנחנו אוכלים מזון רוב השומן שהוא מכיל טריגליצריד‪ .‬חומצות שומן רוויות‪.‬‬
‫כך גם הגוף שלי שומר את רוב השומן בגוף‪.‬‬
‫כולסטרול מגיע מהחי‪ .‬טבעונים מייצרים כולסטרול בכבד‪.‬‬
‫חלבונים‪:‬‬
‫מורכבים פחמן‪ ,‬מימן וחמצן וחנקן‬
‫בנויים שרשראות של חומצות אמינו‪ .‬סה"כ ‪ 20‬חומצות ‪ 8‬מתוכן חיוניות יש לקבל במזון הגוף לא‬
‫מייצר‪.‬‬
‫‪ 50%‬ממשקל היבש שך התאים זה חלבון‪.‬‬
‫תפקידי החלבונים‪ :‬אנזימים‪ ,‬חלבונים מבניים (איברים)‪ ,‬מווסתים‪ ,‬הובלה לתא ומחוצה לו‪ ,‬נוגדנים‪,‬‬
‫הורמונים‪.‬‬
‫גרם פחמימה וגרם חלבון= ‪ 4‬קק"ל‬
‫גרם שומן = ‪ 9‬קק"ל‬

‫‪ =CHO‬פחמימה‬

‫בד"כ במצב רגיל הגוף מנצל ‪ 5%‬חלבון בצריכת האנרגיה‪.‬‬

‫בתהליך הקטבולי (פירוק) משתתפים גלוקוז וח‪ .‬שומן‬
‫בתהליך האנאבולי (בנייה)‪ -‬ח‪ .‬אמינו‪.‬‬
‫אם אני אוכל יותר ממה שאני צריכה הגוף ישמור את האנרגיה הזו‪.‬‬
‫כשיש לי מספיק מזון יותר קל לבנות שרירים‪.‬‬
‫שמירה על מאזן קלורי יסייע בשמירה על המשקל‪ .‬הכנסה= הוצאה‬
‫ירידה במשקל מאסן קלורי שלילי‬
‫עליה במשקל מאזן קלורי חיובי‪.‬‬
‫אנרגיה‪:‬‬
‫אנרגיה משתחררת בשתי צורות‪:‬‬

‫כימית‪ -‬מולקולות ‪,ATP‬‬ ‫‪.1‬‬

‫חום לשמירה על טמפ הגוף‬ ‫‪.2‬‬

‫‪ATP‬‬

‫מולקולת אדינוזין טרי פוספט‪ .‬האנרגיה אגורה בקשרים שלה‪ .‬האנרגיה היחידה בגוף מקורה בפירוק‬
‫‪ ,ATP‬שבירק הקשר הכימי‪.‬‬

‫כל תא מרכיב מולקולות ‪ ATP‬בעצמו היא לא חוזרת את הממברנה‪ .‬לכן נאגרת כמות קטנה ל ‪2-3‬‬
‫שניות פעילות בעצימות מירבית‪.‬‬

‫מסלולי בניית ‪:ATP‬‬

‫אנארוביים‪ -‬ללא שימוש בחמצן‬

 ‫אנארובי אלקטי (קריאיטין פוספט) פירוק קשרי המולקולה משחררת ‪ ,ATP‬מהיר מאוד עם הספק‬
‫גבוה‪ ,‬לשניות הראשונות של הפעילות‪ .‬לא תלוי בחמצן‪ ,‬בפירוק החומרים‪ -‬תלוי רק בכמות הקריאטין‬
‫בשריר (פי ‪ 3‬מכמות ה ‪ .)ATP‬מספיק ל ‪ 10-12‬שניות של מאמץ מקסימלי בשריר‪ .‬אצל מאומן הספק‬
‫הביצוע יעלה‬

‫אנארובי לקטי (גליקוליזה) תהליך פירוק גלוקוז לחידוש מאגרי ‪ ,ATP‬בציטופלזצה‪ ,‬ללא שימוש‬
‫בחמצן‪ ,‬בתהליך יש רווח של ‪ 2‬מולקולות ‪ ATP‬ו‪ 2‬פירובט‪ .‬הפירובט יהפוך ללקטט שייצור מוגבר שלו‬
‫בשריר יגרום לעייפות השריר‪ .‬רמות הלקטט מעידות על עצימות המאמץ‪ .‬דומיננטי בפעילו‬
‫אינטנסיבית של ‪ 20‬שניות‪ 2 -‬דק'‪ .‬כמות הלקטט מכתיתיבה את תפוקת המסלול‪.‬‬
‫מערכת אירובית‪ -‬הפקת אנרגיה בשימוש בחמצן‬
‫אנרגיה מפירוק פחמימות ושומנים בעזרת מערכת הנשימה‬
‫דומיננטית במנוחה ובמאמצים קלים ובינוניים מעל ‪ 2‬דק‪ .‬פעילות ממושכת (סיבולת)‪.‬‬
‫התהליך כולל ‪ 3‬שלבים‪:‬‬
‫גליקוליזה – מתחיל כמו האנארובי לקטי‪ ,‬אם עצימות המאמץ בינונית יש מספיק חמצן‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫ימשיך הפירובט למיטוכונדריה להמשך פירוק כדי לקבל יותר ‪ ATP‬כאן הפירובט יהפוך‬
‫לאצטיל במקום לקטט‪.‬‬
‫מעגל קרבס‪ -‬מתחיל מהאצטיל (חומצה ציטרית‪ /‬לימון) ומתחבר עם פחמנים‪ ,‬משחרר ‪CO2‬‬ ‫‪.2‬‬
‫ונוצרים מים ו ‪ATP‬‬
‫שרשרת הנשימה‪ -‬החמצן מפנה את המערכת מה שמאפשר לטעינה של ‪ 32‬מולקולות ‪.ATP‬‬ ‫‪.3‬‬

‫בתהליך הכולל נוצרות ‪ 36‬מולקולות ‪ATP‬‬

‫פירוק שומן דורש יותר חמצן ומספק יותר קלוריות‪ ,‬הגוף יעדיף לפרק שומן אם יש חמצן‪ ,‬במחסור או‬
‫מיעוט בחמצן הגוף יעדיף לפרק גלוקוז כי ניתן לקבל יותר ‪ ATP‬על כל מולקולת חמצן‪.‬‬

‫שומן פחות זמין לפירוק ולכן הוא דלק פחות איכותי‪.‬‬

‫פירוק חלבון‪ -‬חומצות אמינו גם יכולות לשמש מקור אנרגיה‪ .‬בפעילות עצימה כ ‪ 5%‬מהאנרגיה‬
‫מקורה בחלבון‪.‬‬
‫במנוחה‪ 2/3 -‬מהאנרגיה מקרה בשומן ושליש מפחמימות גלוקוז‪.‬‬
‫‪ 3‬גורמים קובעים את החלוקה הזו‪ :‬עצימות ומשך זמן המאמץ‪ ,‬תזונה רמת הסיבולת‪.‬‬
‫עליה בעצימות המאמץ דורשת יותר פחמימה‪.‬‬

‫‪ =VO2‬צריכת חמצן‬

‫בתהליך האירובי מנוצלים ‪ 3.5‬מ"ל חמצן לק"ג גוף לדקה במנוחה‪.‬‬

‫‪ VO2MAX‬צריכת חמצן מירבית (צח"מ)‪ .‬על אף העלייה בקושי אין עליה נוספת בצריכת החמצן‪ .‬זה‬
‫מיצוי היכולת האירובית‪.‬‬
‫מאומנים יגיעו למאמץ גבוה יותר מלא מאומנים באותו הצח"מ‬
‫בצח"מ עצמו המערכות האירובית והאנאירובית חצי חצי‪.‬‬
‫המערכות הקשורות לצח"מ‪:‬‬
‫מערכת הנשימה‪ -‬מעבירה חמצן מהריאות לדם‪ -‬איוורור ריאתי ודיפוזיה בנאדיות‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מערכת ההובלה‪ -‬חמצן מהריאות לשרירים תלויה בתפוקת הלב וכמות ההמוגלובין‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫מערכת השרירים‪ -‬מיצוי החמצן להפקת אנרגיה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫לגברים יתרון של ‪ 25%‬בצריכת חמצן (לב גדול יותר‪ ,‬יותר המוגלובין‪ ,‬יותר מסת שריר)‬
 ‫מה קובע את הצח"מ?‬
‫תורשה‪ -‬לב וסיבי שריר‬ ‫‪.1‬‬
‫רמת וסוג האימון בדגש על אירובי ניתן לשפר עד ‪30%‬‬ ‫‪.2‬‬
‫גיל‬ ‫‪.3‬‬
‫מין‬ ‫‪.4‬‬
‫צח"מ= מדד ליכולת אירובית‬
‫צח"מ גבוה= פחות תלות במערכת האנארובית‬
‫פעילות אירובית‪:‬‬
‫גירעון חמצן‪ -‬פער בתחילת המאמץ בין קצב אספקת האנרגיה (צריכת החמצן) לבין הדרישה שלו‬
‫לביצוע המאמץ‪ .‬חימום יקטין את הפער‪.‬‬
‫מצב יציב‪ -‬כל האנרגיה מסופקת ע"י המסלול האירובע‬
‫עודף חמצן‪ -‬לאחר המאמץ‪ .‬כמות החמצן שנדרשת במעבר מפעילות למנוחה‪ .‬לצורך חידוש מאגרי ה‬
‫‪ ,ATP‬גליקוגן‪ ,‬חמצן בשריר‪ ,‬פינוי לקטט‪ ,‬איזון אדרנלין‪ ,‬טמפ הגוף‪.‬‬

‫לקטט (חומצה)‪ :‬מולקולה שעוברת מהשריר לדם‪.‬‬

‫פינוי לקטט‪-‬‬

‫ע"י חומר בסיס סודיום ביקרבונט‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫העברה לשרירים פחות פעילים והפיכתו לפירובאט לתהליך יצירת ה‪ATP‬‬ ‫‪‬‬
‫העברה לכבד למעגל קורי להפיכה לגלוקוז‬ ‫‪‬‬
‫במאמץ עצים ומתמשך מופר איזון הלקטט‪ ,‬עולה ריכוזו בדם ובשריר מה שיגרום לעייפות והפסקת‬
‫עבודת השריר‪.‬‬
‫סף לקטט‪ -‬סף אנארובי‪ -‬מקסימום לקטט שמאפשר המשך פעילות‪.‬‬
‫מאמצים בינוניים בטווח שבין הסף האנאירובי לצח"מ‬
‫אימון בעצימות גבוהה ללא הצטברות לקטט מעידה על סיבולת אירובית גבוהה‪.‬‬
‫עייפות = אי היכולת לשמור על ההספק האנרגטי‪ ,‬בד"כ ברמת השריר‪.‬‬
‫זמן לחידוש קריאטין (ממאגרי הפוספט) למסלול האנארובי‪ 2-5 -‬דק המגיע מהמסלול האירובי‪.‬‬
‫לחידוש מירבי מומלצת מנוחה פאסיבית‪.‬‬
‫התאוששות לקטית‪ -‬לאחר פעילות עצימה כשיש עליה בחומציות‪ ,‬לשם סילוק הלקטט מהתא יש‬
‫צורך בחמצן‪ .‬יש התאוששות פאסיבית ואקטיבית‪ .‬עדיף אקטיבית בעצימות מאמץ נמוכה ‪30-40%‬‬
‫מה ‪.VO2MAX‬‬

‫עייפות נובעת מדלדול מאגרי הגליקוגן‪ .‬בקצב של ‪ 50-60%‬מה‪ VO2MAX -‬מאגרי השומן לא יכולים‬
‫לספק אנרגייה ולכן גדלה מידת השימוש בגליקוגן‪.‬‬
‫רמת הגליקוגן בשריר קובעת את היכולת להתמיד במאמץ ממושך‪.‬‬
‫חידוש מאגרי גליקוגן מצריך תזונה עשירה בפחמימות‪ .‬לאחר כ יומיים יתחדש מאגגר הגליקוגן באופן‬
‫מלא‪.‬‬

‫גליקוליזה אירובית‬ ‫גליקוליזה‬ ‫אנארובי אלקטי‬ ‫תכונה‬

‫אנארובית לקטית‬ ‫(קריאיטין פוספט)‬
‫יש‬ ‫אין‬ ‫אין‬ ‫שימוש בחמצן‬
‫רבה‬ ‫מועטה‬ ‫מועטה‬ ‫כמות ‪ ATP‬שנוצרת‬
 ‫פחימימות‪ ,‬שומנים‪,‬‬ ‫גליקוגן גלוקוז‬ ‫מולקולות עתירות אנרגיה‬ ‫מקור‬
‫חלבונים‬
‫‪ + CO2‬מים‬ ‫לקטט‬ ‫אין‬ ‫תוצר לוואי‬
‫מעל ‪ 2‬דק‬ ‫‪ 15‬שניות עד ‪ 2‬ד'‬ ‫עד ‪ 10‬שנ'‬ ‫דומיננטיות‬
‫איטית מאוד‪ -‬עד ‪ 48‬שעות‬ ‫איטית (‪ 20‬דק‪)+‬‬ ‫מהירה (‪ 2‬דק)‬ ‫התאוששות‬

‫פיזיולוגיה של המערכות‪:‬‬
‫מערכת העצבים‪:‬‬
‫מערכת תקשורת המקבלת מידע‪ ,‬מעבדת ומעבירה הוראות לתפקוד הגוף‬
‫מעורבת בכל הפעולות בגוף‪ -‬תפקידיה‪:‬‬
‫קליטת מידע חיצוני ופנימי לגוף‬ ‫‪.1‬‬
‫תרגום המידע לפעילות מתאימה מודעת ולא מודעת‬ ‫‪.2‬‬
‫הפעלת המערכות הבסיסיות לקיומנו (נשימה דם וכו)‬ ‫‪.3‬‬

‫מבנה המערכת‪:‬‬
‫מערכת העצבים המרכזית‪ -‬כל מה שקורה במוח ועד מוח השדרה (ראייה שמיעה‪ ,‬תחושה‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫תאום פעולות והפעלה)‬
‫מערכת העצבים ההיקפית ‪ -‬חישה‪ ,‬קליטת והעברת מידע למערכת המרכזית‪ ,‬לאיברי‬ ‫‪.2‬‬
‫מטרה‪ ,‬יוצאת מעמוד השדרה לשאר הגוף‪.‬‬
‫מבנה המוח (מערכת העצבים המרכזית)‪:‬‬
‫המוח הגדול‪ -‬מורכב ‪ 2‬המיספרות האחראיות על ‪ 2‬צידי הגוף בצורה נגדית‬
‫המוח הקטן‪ -‬בחלקו האחורי מתחת למוח הגדול‪ -‬תפקודו בתכנון ותיאום התנועה‪ ,‬שמירה על‬
‫מיומנויות נרכשות‪ ,‬ועל שיווי המשקל‪.‬‬
‫מוח הביניים‪ -‬מתחת למוח הגדול בנוי תלמוס והיפותלמוס‪ .‬קליטה של גירויים מאיברי החושים ותאי‬
‫החישה‪ .‬מעבד ומעביר מידע למוח הגדול ומפקח על מרכזי בקרה של תפקוד איברים חיוניים‪.‬‬
‫גזע המוח‪ -‬החלק העליון של מח השדרה נמשך לחוליות עמוד השדרה‪ .‬אחראי על פקודות מוטוריות‬
‫להפעלת הגוף‪ .‬אחראי על תפקודיים קיומיים בסיסיים‬
‫מערכת העצבים ההיקפית נחלקת ל‪: 2-‬‬
‫אוטונומית‪ -‬בלתי רצונית‪ -‬נשימה‪ ,‬הובלה‪ ,‬עיכול וכו‪ .‬יש לה ‪ 2‬זרועות‪:‬‬ ‫‪.1‬‬
‫פרא סימפתתית‪ -‬במצב מנוחה (מערכת העיכול פעילה‪ ,‬קצב לב נמוך וכו)‬ ‫‪.a‬‬
‫סימפטאתטית‪ -‬במצב מצוקה ומתח (קצב לב גבוה‪ ,‬עיכוב תפקוד מערכת העיכול)‬ ‫‪.b‬‬
‫סומטית‪ -‬רצונית‪ -‬הפעלה מודעת של שרירי השלד‪ ,‬תנועות איברים שונים המקושרות‬ ‫‪.2‬‬
‫למערכת העצבים המרכזית‬
 ‫המערכת החושית‪:‬‬
‫‪ 2‬מערכות פנימיות נוספות‪:‬‬
‫פרופיוספטית‪ -‬סנסורים‪ ,‬חיישנים על הרקמות שמדווחות על מיקום האיבר במרחב (פאנטום)‬ ‫‪.1‬‬
‫הוסטיבולרית‪ -‬שיווי משקל מדווחת על איזון הגוף (השבלול באוזן) פועל כמו פלס‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫נוירון‪ -‬תא עצב‪:‬‬
‫בנוי מ‪-‬‬
‫אקסון‪ -‬שלוחת העצב‪ -‬מעביר את המידע מתא לתא עובר בצורה חשמלית‬ ‫‪.1‬‬
‫גוף התא‪ -‬מכיל את איברי התא‪ .‬מקבל מידע מהדנדריטים ומועבר לאקסון‬ ‫‪.2‬‬
‫דנדריטים‪ -‬שלוחות הקולטות מידע מתאי עצב אחרים המועברות לגוף התא‬ ‫‪.3‬‬
‫מיאלין שכבה שומנית העוטפת את התא מסייעת בהעברת הדחף העצבי‬ ‫‪.4‬‬
‫סינפסה מרחב המקשר בין תאי עצב שונים המידע עובר בצורה כימית (נוירוטרנסמיטור)‬ ‫‪.5‬‬
‫מערכת השרירים‬
‫שריר הוא רקמה המתכווצת כתגובה לגירוי‪ ,‬מתפתח בו מתח‪ ,‬שיוצר כוח המקרב את שתי קצותיו‬
‫ויוצר תנועה‪.‬‬
‫תכונותיו‪ :‬התקצרות והתארכות‪ ,‬הימתחות והתארכות‪ ,‬אלסטיות‪ ,‬מגיב לגירויים עצביים‪.‬‬
‫סוגי שרירים‪:‬‬
‫חלק‪ -‬מרכיב איברים פנימיים ומשפיע על זרימת חומרים ודם‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫שריר הלב‪ -‬התכווצות בלתי רצונית‬ ‫‪.2‬‬
‫שרירי השלד‪ -‬מרכיבים את מערכת התנועה‪ .‬התכווצותם רצונית‪ ,‬מגיבים לגירוי עצבי‬ ‫‪.3‬‬
‫מהמוח‪.‬‬
‫תפקידי רקמת השריר‪:‬‬

‫תנועה במרחב‬ ‫‪‬‬

‫שיווי משקל‬ ‫‪‬‬
‫תנועת איברים פנימיים‬ ‫‪‬‬
‫מאגר אנרגיה‬ ‫‪‬‬
 ‫יצירת חום‬ ‫‪‬‬
‫נשימה‬ ‫‪‬‬
‫פעולת הלב‬ ‫‪‬‬
‫שרירים מורכבים ממים‪ ,‬חלבונים‪ ,‬חומרים אנאורגניים‪.‬‬
‫שרירים מורכבים סיבי שריר מקבילים‪ ,‬מחוברים לגידים עשויים קולגן‪.‬‬
‫מבנה תא‪ /‬סיב שריר‪ :‬עטוף סרקולמה היוצרת רשת תעלות‪ ,‬מכיל מאגרי סידן‪ .‬בכל תא מאות אלפי‬
‫מיופיברילים המחולקים לסרקומרים היחידה הקטנה ביותר במנגנון ההתכווצות (הפועל בעזרת‬
‫החלבונים אקטין ומיוזין)‪.‬‬
‫מנגנון ההתכווצות‪ :‬התכווצות מתחילה בהוראה ממערכת העצבים‪ ,‬רצונית‪ /‬לא רצונית בעזרת‬
‫הניורון‪.‬‬
‫התכווצות הסרקומר‪:‬‬
‫גירוי מהעצבים פותח תעלות בקרום תא השריר שמאפשר כניסת סידן לשריר‬ ‫‪.1‬‬
‫יוני הסידן מאפשרים את פתיחת נקודת החיבור של המיוזין לתאי השריר‬ ‫‪.2‬‬
‫המיוזין מופעל ונקשר לאקטין‪ ,‬הקשר ביניהם מתחזק בעזרת שחרור זרחן‬ ‫‪.3‬‬
‫ראש המיוזין מייצר דחיפה של האקטין למרכז הסרקומר‬ ‫‪.4‬‬
‫‪ ATP‬חדש מתחבר לראש המיוזין והוא משתחרר מהחיבור לאקטין‬ ‫‪.5‬‬
‫‪ ATP‬מתפרק משחרר אנרגיה המיוזין נוטה לאחור ומתחבר לנקודה חדשה באקטין‪.‬‬ ‫‪.6‬‬

‫כאשר יפסק הגירוי ממערכת העצבים יופסק התהליך‪ .‬הסידן יצא מתא השריר‪ ,‬תסגר נקודת הקשירה‬
‫ותתרחש הרפיה‪.‬‬
‫יחידה מוטורית‪:‬‬
‫אקסון של נוירון מוטורי אחד שמעצבב מספר תאי‪ /‬סיבי שריר‪.‬‬
‫פחות תאי שריר ביחידה‪ -‬תנועה עדינה ומדויקת יותר‪ .‬כמו בעיין ‪ 750‬תאים‪ ,‬לעומת הדו ראשי ‪.1750‬‬
‫יחידה מוטורית פועלת לפי חוק הכל או כלום‪ -‬כשהיחידה פועלת כל הסיבים מופעלים‪( .‬הרפיה או‬
‫התכווצות)‬
‫גירויים רצופים גורמים לשחרור יוני סידן‪ ,‬שיגדילו את פעילות האקטין והמיוזין הקובעים את כמות‬
‫הכוח בשריר‪.‬‬
‫תדירות גירויים העולה על ‪ 60‬לשנייה ללא הרפיה גורמת להתכווצות רציפה טטאנית‪ -‬העוצמה‬
‫החזקה ביותר מיחידה מוטורית‪.‬‬
‫מאפייני היחידה המוטורית‪:‬‬
‫‪ 3‬קבוצות השונות במהירות התכווצותן‪ ,‬בעוצמת הכוח שהן מפתחות והתנגדותן לעייפות‪:‬‬

‫‪ S‬איטיות‪ -‬אדומות‪ ,‬חמצניות עמידות להתעייפות‬ ‫‪.1‬‬

‫‪ FR‬מהירות‪ -‬ורודות עמידות להתעייפות‬ ‫‪.2‬‬
‫‪ FF‬מהירות‪ -‬לבנות מתעייפות‬ ‫‪.3‬‬
 ‫בכל שריר שלד יחידות מוטוריות מכל הסוגים‪ .‬היחס ביניהם הוא תורשתי ושונה מאדם לאדם‪.‬‬
‫יש שרירים המאופיינים בהרכבים שונים במהותם‪ .‬לדוגמא העכוז יותר לבנים באמה יותר אדומים‪.‬‬
‫ויסות עוצמת הכוח בשריר‪:‬‬
‫הגברת תדירות הגירויים תביא להתכווצויות מרובות להפקת הכוח המרבי‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫ויסות סוג היחידות ומספרן‪ -‬גיוס היחידות לפי עקרון הגודל‪ ,‬באופן הדרגתי‪ ,‬קודם האיטיות‬ ‫‪.2‬‬
‫האדומות‪ ,‬כשיש צורך ביותר כוח מגויסות הברודות ואחריהן לבנות למקסימום כוח‪ .‬זה‬
‫מאפשר ביצוע תנועות עדינות או גסות בהתאמה‬
‫בחיי היום יום אנו משתמשים ב ‪ 10%‬מהיחידות‪ .‬בעצימות רבה יפעיל אדם לא מאומן כ‬ ‫‪.3‬‬
‫‪ 50%‬ומאומן כ ‪ .85%‬לא ניתן לגייס יותר מכך באופן רצוני‪.‬‬
 ‫סינכרוניזציה (תאום בהתכווצות היחידות)‬
‫כל היחידות פעם בפעולה ופעם במנוחה לא יכולות לפעול כל הזמן‪ .‬מערכת העצבים מתאמת‬
‫ביניהן לשמירה על מתח אחיד‪.‬‬
‫סינכרוניזציה טובה= הפקת יותר כוח בפחות יח' מוטוריות‪ ,‬או יותר כוח עם אותה כמות יחידות‪.‬‬
‫היכולת הזו היא קואורדינציה תוך שרירית‪.‬‬

‫ויסות כוח בתנועה משולבת‪:‬‬

‫קואורדינציה בין שרירית היכולת להפעיל את קבוצות השרירים הרצויות בתזמון ובתיאום הרצוי‪,‬‬
‫תוך הרפית השרירים הלא נחוצים‪ .‬דורש ריכוז ומודעות גופנית‬

‫התאמה לאימוני התנגדות‪:‬‬

‫הסתגלות מוקדמת של מתאמן‪ -‬שיפור עצבי לגיוס יחידות מוטוריות‬ ‫‪‬‬
‫הסתגלות מאוחרת‪ -‬היפרטרופיה‪ -‬עליה במסת השריר‬ ‫‪‬‬

‫התאמה לאימוני סיבולת‪:‬‬

‫עלייה ביכולת השריר להפיק אנרגיה במסלול האירובי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הסיבים האדומים מגיבים טוב יותר ומשתפרים יותר מכולם‬ ‫‪‬‬
‫תרד כמות הלקטט מהמסלול האנאירובי‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫יעלו מאגרי הגליקוגן התוך שרירי בזכות האימון‬ ‫‪‬‬
‫מאגרי השומן (טריגליצרידים) בתאי השריר הופכים זמינים יותר כמקור אנרגיה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫יש עליה בשימוש בשומן כמקור אנרגיה‬ ‫‪‬‬
‫עליה בריכוז ההמוגלובין ובצפיפות נימי הדם‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫כישורי השריר‪:‬‬
‫קולטנים הרגישים למתיחה ומדווחים למערכת העצבים על שינויים באורך השריר‪.‬‬
‫הם מעורבים בתנועות רפלקסים בשרירים‪ .‬הם מווסתים את הכיווץ והתנועה‪.‬‬
‫רפלקס המתיחה‪ -‬מביא לכיווץ רפלקסיבי של השריר בתגובה למתיחה פתאומית‪ .‬הקולטנים‬
‫מווסתים את הכיווץ ומגנים עלינו מקרע בשריר‬

‫איבר גולג'י בגיד‪ -‬מביא להרפיית השריר‬

‫קולטן הרגיש למתיחה‪ .‬מייצר הרפיה רפלקסיבית במתיחת יתר בגיד‪ .‬נמצא בצומת גיד שריר‪ .‬פועל‬
‫עקב מתיחה ממושכת בשריר‪ .‬פועלים חשמלית דרך נוירונים חישתיים אל חוט השדרה‪ ,‬מדכא את‬
‫פעילות הנוירון המוטורי ונוצרת הרפייה של השריר האגוניסט‪.‬‬

‫כאבי שרירים מאוחרים‬

‫יופיעו יום לאחר הפעילות ויחלפו עד שבוע לאחריה‪ .‬אופייני בעיקר להתארכות שרירים‪ .‬נוצר מקרעים‬
‫עדינים והופעת דלקת בשרירים‪.‬‬
 ‫מערכת ההובלה‪ -‬הלב והדם מערכת סגורה ומחזורית‪.‬‬
‫לב‪ -‬המשאבה של הדם‬
‫כלי דם‪ -‬עורקים ורידים ונימים (‪ 100,000‬ק"מ אורך)‬
‫דם‪ -‬נפחו בגוף ‪ 5-6‬ליטר‬
‫מבנה הלב‪:‬‬
‫שריר בגודל אגרוף במרכז בית החזה עם נטיה שמאלה‪ .‬מזרים דם לחלקי הגוף לאספקת ומצן ומזון‪.‬‬
‫איבר חלול שדפנותיו עשויות דידים שמתכווצים ומרפים‪.‬‬
‫בלב ‪ 4‬חללים‪ 2 :‬עליות ו‪ 2‬חדרים (ימין ושמאל)‪.‬‬

‫עליה מתכווצת מזרימה דם לחדר בצורה חד כיוונית‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫עלייה רפה החדר מתכווץ ומזרים דם לגוף (שמאל) ולריאות (ימין)‬ ‫‪‬‬
‫מחדר ימין יוצא עורק הריאה ומהשמאלי אבי העורקים‬ ‫‪‬‬
‫אל העלייה הימנית חוזר ורידי נבוב עליון ותחתון ואל השמאלית ורידי הריאה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בלב ‪ 4‬מסתמים חד כיווניים‪:‬‬
‫בין עליה ימין לחדר ימין‪ -‬מסתם טריקוספילדי‬ ‫‪.1‬‬
‫בין עליה שמאל וחדר שמאל‪ -‬מסתם מטרלי‬ ‫‪.2‬‬
‫בין חדר שמאל לעורק הראשי‪ -‬האאורטה ‪ -‬מסתם אאורטלי‬ ‫‪.3‬‬
‫בין חדר ימני לעורק הריאה‪ -‬מסתם פולמונל‬ ‫‪.4‬‬
‫פעולת הלב‪:‬‬
‫דיאסטולה‪ -‬הרפיה ‪ 62%‬מהמחזור‬
‫סיסטולה‪ -‬כיווץ ‪ 38%‬מהמחזור‬

‫העורקים הכליליים‪ /‬קורונריים‪:‬‬

‫ללב שתי מערכות עורכיות‪ .‬שמאלית וימנית וביחד ‪ 3‬עורכים כליליים ראשיים היוצאים מאבי העורקים‬
‫שמספק דם ללב‪.‬‬
 ‫במערכת השמאלית‪ -‬העורך השמאלי הראשי‪ ,‬יוצא מאבי העורקים עבה וקצר המתפצל ל‪ . 2-‬הקדמי‬
‫היורד הגדול והחשוב‪ ,‬מספק דם לחדר השמאלי‪.‬‬
‫המערכת הימנית‪ -‬העורק הימני יוצא מאבי העורקים ומספק דם לחדר השמאלי‪ ,‬לעלייה הימנית וגם‬
‫לחדר הימני‪.‬‬
‫המערכת החשמלית בלב‪:‬‬
‫מערכת המאפשרת העברת פולס חשמלי שמפעיל את שריר הלב בצורה סדירה‪ .‬בלב יש קוצב בעליה‬
‫הימנית שמייצר ‪ 100‬פולסים (פעימות) בדקה‪ .‬זה הקצב הטבעי שמשתנה במאמץ או מנוחה בעקבות‬
‫מערכת העצבים וההורמונלית‪.‬‬
‫המערכת נחלקת ל ‪:2‬‬
‫פאראסימפטטית‪ -‬השולטת במצב של מנוחה‪ ,‬מאיטה את קצב הלב ודופק נמוך מ ‪100‬‬ ‫‪.1‬‬
‫סימפטטית‪ -‬שולטת במצב של מתח ומאיצה את פעילות הקוצבים והדופק עולה על ‪100‬‬ ‫‪.2‬‬
‫יש קוצב נוסף שיגרום להתכווצות החדרים והם אינם מתכווצים יחד עם העליות‪.‬‬
‫כלי הדם‪:‬‬

‫עורק זורם מהלב לאיברי הגוף‪ ,‬אלסטי‪ ,‬מזרים חמצן‬ ‫‪‬‬

‫וריד זורם מאיברי הגוף ללב‪ ,‬אינו אלסטי‪ ,‬מזרים פחמן דו חמצני‬ ‫‪‬‬
‫נימים מקשרים בין העורקים לוורידים‬ ‫‪‬‬
‫זרימת הדם בוורידים‪:‬‬
‫שריר חלק‪ ,‬שסתומים חד כיווניים‪ .‬התכווצות שרירי השלד סוחטת את הורידים ומחזירה את הדם‬
‫לכיוון הלב בשלב הדיאסטולה (הרפייה)‬
‫שינוי הלחץ בבית החזה בזמן הנשימה‪ ,‬הסרעפת עולה ויורדת‪ .‬כשהיא יורדת הלחץ בבית החזה‬
‫יורד‪ ,‬הנפח גדל והלחץ בבטן עולה‪ .‬במקביל מתבצעת שאיזה של דם מחלל הבטן אל החזה (השוואת‬
‫לחצים) ובזמן מאמץ התהליך מהיר ויעיל יותר‪.‬‬
‫טרשת עורקים‪:‬‬
‫חסימת עורקים ע"י שומן כתוצאה מפגיעה ברקמת האנדותל הפנימית של העורק‪ ,‬עקב חוסר איזון‬
‫של לחץ דם‪ ,‬רדיקליים חופשיים‪ ,‬סוכר‪ ,‬דלקת‪ ,‬מבנה וגנטיקה‪.‬‬
‫מחזורי הדם‪:‬‬
‫מחזור הדם עובר פעמיים דרך הלב מימין ומשמאל‪.‬‬
‫המחזור הגדול‪ -‬מהלב אל כל חלקי הגוף ובחזרה‬
‫המחזור הקטן מהלב אל הריאות ובחזרה‪.‬‬
‫בגדול ‪ -‬דם עשיר בחמצן מוזרם מהעלייה השמאלית אל חדר השמאלי ומשם אל הגוף דרך אבי‬
‫העורקים‪ ,‬לעורקים‪ ,‬מהם לנימים ומשם מפעפע אל תאי הגוף‪ CO2 .‬עובר לנימים‪ ,‬זורם לורידים‬
‫ובחזרה ללב‪.‬‬

‫בקטן‪ -‬דם עשיר ב ‪ CO2‬מכל חלקי הגוף נכנס לעלייה הימנית‪ ,‬עובר לחדר הימני‪ ,‬יוצא מהלב דרך‬
‫עורק הריאה אל נימי הריאות‪ ,‬מהם חמצן מפעפע אל הדם‪ CO2 ,‬עובר אל הריאות ויוצא בנשיפה‬
‫מהגוף‪ .‬הדם חוזר ללב דרך וריד הריאה עשיר בחמצן‪ ,‬נכנס לעליה שמאלית ומשם דרך חדר שמאל‬
‫למחזור הדם הגדול‪.‬‬

‫נפח הדם כ ‪ 8-8%‬ממשקל הגוף ותפקידיו‪:‬‬

 ‫חילוף גזים‪ ,‬תזונה‪ ,‬הפרשה‪ ,‬ויסות חום‪ ,‬נוזלים‪ ,‬הורמונים‪ ,‬הגנה‪.‬‬
‫הדם מורכב מנוזל הפלזמה והמומסים בה ותאי הדם‪ :‬אדומים‪ ,‬לבנים‪ ,‬טסיות‪.‬‬
‫תאי דם אדומים‪ -‬אריתרוציטים‪:‬‬
‫רוב תאי הדם‪ ,‬כדוריות הדם קושרות את החמצן ע"י המוגלובין ומעבירות אותו לתאי הגוף‪ .‬אנמיה‬
‫פוגעת ביכולת האירובית‪ .‬חמצן תקין בדם ‪.100-95%‬‬
‫תאי דם לבנים‪ -‬לויקוציטים‪:‬‬
‫ישנם סוגים רבים‪ ,‬לכל סוג תפקיד שונה‪ .‬חלקן מטפלות בגורמים זרים וחלקן מייצרות נוגדנים‪.‬‬
‫טסיות דם‪ -‬טרומבוציטים‪:‬‬
‫לוחיות קרישה למניעת איבוד דם‪.‬‬
‫‪ 3‬מדדי תפקוד הלב‪:‬‬

‫קצב לב ‪ -HR‬מספר התכווצויות בדקה‪ .‬מודדים ע"י הדופק‬ ‫‪.1‬‬

‫נפח פעימה ‪ -SV‬נפח הדם המוזרם בכל התכווצות אל אבי העורקים (פעימה)‬ ‫‪.2‬‬
‫תפוקת הלב ‪ -Q‬כמות הדם המוזרמת אל אבי העורקים בדקה (ליטר‪/‬דקה)‬ ‫‪.3‬‬

‫נוסחת פיק‪ :‬תפוקת הלב= נפח פעימה * קצב הלב‪.‬‬

‫קצב הלב (דופק)‬

‫במנוחה בממוצע ‪ 60-80‬פעימות בדקה עד ‪ 30‬במיני'‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫קצב הלב במאמץ מדורג עולה ביחס ישיר לעצימות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫קצב לב מירבי‪ -‬מושפע בעיקר מהגיל ולא מהכושר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫מציאת דופק מירבי‪-220 :‬הגיל‬ ‫‪‬‬
‫הסתגלות לאימונים אירוביים‪:‬‬
‫קצב לב של מאומן נמוך יותר במנוחה ומאמץ תת מירבי‬
‫דופק מירבי אינו מושפע מדרגת הכושר‪ ,‬ההבדל‪ -‬מאומן יגיע לזה בעצימות גבוה יותר‪.‬‬
‫נפח פעימה‪:‬‬
‫במנוחה נקבע ע"י ‪ 3‬גורמים‪:‬‬
‫נפח המילוי של החדר השמאלי‪ -‬החזר ורידי‬ ‫‪.1‬‬
‫לחץ הדם באבי העורקים‪ -‬התנגדות להזרקת דם‬ ‫‪.2‬‬
‫יכולת התכווצות שריר הלב‪ -‬כוח כיווץ והזרקה‬ ‫‪.3‬‬
‫משפיעים על נפח הפעימה‪:‬‬
‫מנגנון עצבי הורמונלי‪ -‬גואם לכיווץ חזק יותר‬ ‫‪.1‬‬
‫חוק פרנק סטרלינג‪ -‬כשהחדר מתמלא דם סיבי הלב נמתחים ומגיבים בהתכווצות חזקה‬ ‫‪.2‬‬
‫הדם מפעיל לחץ על סיבי השריר בדפנות הלב ומותח אותם כמו גומיה בהשקעת אנרגיה ולכן‬
‫משתחררת אנרגיה בזמן השחרור‪ .‬האנרגיה המוחזרת יוצרת לחץ שדוחף את הדם החוצה ומגדיל‬
‫את נפח הפעימה‪.‬‬

‫יעילות תפוקת הלב נמדדת ע"י ‪ -EF‬מקטע פליטה‪ .‬כמה אחוזים מהדם שנכנס ללב יוצא ממנו‪.‬‬

‫נפח הפעימה עולה יחד עם עצימות המאמץ ומשפע מהמערכת ההורמונלית והעצבית‪.‬‬
‫בפעילות אירובית מירבית עצימות של כ‪ 40-60% -‬נשארת קבועה‪.‬‬
 ‫בדופק גבוה מאוד עשוי לרדת לקב זמן מילוי קצר‪.‬‬
‫הסתגלות לאימונים אירוביים‪:‬‬
‫נפח פעימה של מאומן גבוה משל לא מאומן במנוחה ובכל עצימות‬
‫תפוקת הלב‪ 5 -‬ליטר בדקת מנוחה ללא הבדל בין מאומן ללא מאומן‬
‫תפוקת הלב עולה ביחס לעצימות המאמץ‬
‫תפוקת הלב המרבית של מאומן גבוהה פי ‪ 1.5-2‬מלא מאומן‪ .‬לכן הוא יכול להגיע למאמץ מירבי‬
‫עצים יותר‬

‫לחץ הדם‪:‬‬
‫לחץ נדם על דפנות העורקים‪ .‬גבוה יותר בזמן הסיסטולה (כיווץ) ונמוך יותר בדיאסטולה (הרפייה)‪.‬‬
‫לחץ דם תקין‪ 90-140 -‬בסיסטולי ו‪ 60-90‬בדיאסטולי‪.‬‬
‫שינויים בלחץ הדם‪:‬‬
‫ככל שתפוקת הלב עולה יעלה לחץ הדם‬ ‫‪.1‬‬
‫התנגדות לזרימה הנובעת מצמיגיות‪ ,‬נפח‪ ,‬אורך וקוטר כלי הדם‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫תגובת לחץ הדם למאמץ‪:‬‬
‫במאמץ אירובי עליה בעיקר לחץ הסיסטולי (כיווץ) בהתאמה למאמץ‪.‬‬
‫מאמץ כנגד התנגדות עליה בלחץ בהתאם לדרגת המאמץ ולמסה השרירית המופעלת‪.‬‬
‫הסתגלות שריר הלב וכלי הדם לאימון‪:‬‬
‫היפרטרופיה של שריר הלב של ספורטאי‬
‫היפרטרופיה קונצנטרית ‪ -‬דופן עבה יותר‪ ,‬מתאמני משקולות‪ ,‬נובעת מעליה בלחץ הדם‪.‬‬
‫היפרטרופיה אקסצנטרית‪ -‬עלייה בתכולת החלל הפנימי של חדרי הלב‪ ,‬מתאמנים אירוביים‪ ,‬נובעת‬
‫מעליה בהחזר הורידי‬
‫באימונים אירוביים ‪ :‬עליה בזרימת הדם לשרירים‪ ,‬עליה בצפיפות הנימים והיווצרות נימים חדשים‬
‫להזנה טובה יותר‪ ,‬התרחבות הנימים ברקמה‪ ,‬חלוקה יעילה יותר של תפוקת הלב‪.‬‬
‫השפעה על לחץ הדם‪ :‬אין השפעה במאמץ מירבי ותת מירבי‪.‬‬
 ‫תפוקת הלב וצריכת חמצן‬
‫צריכת חמצן= (נפח פעימה * דופק) * מיצוי החמצן בשרירים‬
‫דופק וצריכת חמצן‪:‬‬
‫הנו מדד להערכת הקושי באימון אירובי‪ -‬ככל שהלב יפעם מהר יותר אספקת הדם תהיה רבה יותר‬
‫וכך גם צריכת החמצן‪.‬‬
‫דופק נמצא בקשר לינארי לצריכת החמצן‪ .‬עליה בדופק= הגברת צריכת החמצן‬
‫טווחי המאמץ באימון‪ 5 :‬רמות מאמץ שונות בין מנוחה למרבי‪:‬‬
‫רמה ‪ -1‬עצימות קלה מאוד‪ -‬הליכה‪ /‬ריצה קלה מאוד‬ ‫‪.1‬‬
‫רמה ‪ -2‬עצימות קלה‪ -‬אימון אירובי נוח (אפשר לנהל שיחה) ריצת נפח של אצנים‪ ,‬שריפה‬ ‫‪.2‬‬
‫בעיקר של שומן‪.‬‬
‫רמה ‪ -3‬עצימות בינונית‪ -‬אימון אירובי מאומץ‬ ‫‪.3‬‬
‫רמה ‪ -4‬עצימות קשה אבל בשליטה עד שעה לשיפור מהירות אירובית‬ ‫‪.4‬‬
‫רמה ‪ -5‬עצימות קשה מאוד‪ -‬אימון ‪ VO2MAX‬אינטרוואלים‪ ,‬דחיפה לרמת הכושר‬ ‫‪.5‬‬

‫נוסחת קרבונן (רזרבת הדופק)‬

‫דופק מטרה= (דופק מירבי ‪-220‬גיל – דופק מנוחה) *‪ %‬מאמץ ‪ +‬דופק מנוחה‬

‫סולם בורג להערכת המאמץ ‪ -RPE‬תחושת מאמץ סובייקטיבית‪.‬‬

‫מערכת הנשימה‪:‬‬
‫נשימה חיצונית‪ -‬חילוף גזים בין הריאות לדם‬
‫נשימה תאית‪ -‬הפקת אנרגיה במיטוכונדריה בעזרת חמצן‬
‫תפקידי המערכת והריאות‪:‬‬

‫חימצון‪ ,‬סילוק ‪ 2CO‬מאזן חומצי בסיסי‪ ,‬הגנה על הגוף‬

‫נאדיות הריאה‪:‬‬
‫שקיקי אויר בצורת אשכול‪ ,‬להגדלת נפח הפנים עטופות נימים לחילוף גזים בין הריאות לדם‪.‬‬
‫שרירי הנשימה‪:‬‬
‫שרירי הסרעפת בשאיפה מתכווצים ומגדילים את נפח בית החזה‪ .‬המנגנון מבוסס על הבדלי לחצים‪.‬‬
‫שאיפה‪:‬‬
‫תהליך אקטיבי‪ -‬כששואפים אויר הצלעות עולות בעזרת שרירי בית החזה הסרעפת יורדת נפח בית‬
‫החזה גדל ואויר נכנס‪.‬‬
‫נשיפה‪:‬‬
‫תהליך פאסיבי‪ -‬במנוחה בלבד‪ ,‬הרפיית הסרעפת‪ ,‬מקטינה את נפח בית החזה‪ ,‬לחץ בריאות עולה‬
‫והאויר נדחף החוצה‪ .‬גם שרירי הבטן משתתפים הזמן מאמץ‪.‬‬
‫חילוף הגזים בנאדיות הריאה‪:‬‬
‫מתקיים בדיפוזיה‪ ,‬הקצב תלוי בשטח הפנים‪ ,‬הפרשי הריכוזים וטמפ' הגוף‪.‬‬
 ‫נפחי הריאות‪:‬‬

‫נפח מתחלף‪ -‬כמות האויר המתחלפת הכל שאיפה ונשיפה רגילה ‪ 500‬מ"ל במנוחה‬ ‫‪‬‬
‫נפח שאיפה רזרבי‪ -‬כמות האויר שניתן לשאוף מעבר לשאיפה רגילה כ ‪ 3‬ליטר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫נפח נשיפה רזרבי‪ -‬כמות האויר שניתן לנשוף מעבר לשאיפה רגילה כ ‪ 1‬ליטר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫נפח שארית‪ -‬כמות האויר שנשארת בריאות לאחר נשיפה מרבית כ ‪ 1.5‬ליטר‬ ‫‪‬‬
‫קיבולת חיונית‪ -‬כמות האויר המרבית שניתן לשחלף כ ‪ 5‬ליטר (נשיפה רזרבי‪+‬מתחלף‪ +‬שאיפה‬ ‫‪‬‬
‫רזרבי)‬
‫קיבולת כללית‪ -‬כמות האויר המרבית שהריאות יכולות להכיל‪ -‬כ ‪ 6‬ליטר (קיבולת חיונית ‪ +‬נפח‬ ‫‪‬‬
‫שארית)‬
‫נפח מת אנטומי‪ -‬האויר שלא מגיע לנאדיות (בדרכי הנשימה) כ ‪ 150‬מ"ל‬ ‫‪‬‬
‫נפח מת פיזיולוגי‪ -‬אויר הננלא את הנאדיות הפגומות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אוורור בועי‪ -‬כמות האויר הנכנסת לנאדיות ומעורבת בחילופי הגזים לא כולל השטח המת‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫השפעת הנפח המת על יעילות הנשימה‪:‬‬

‫ככל שהנשימה שטוחה יותר השפעת הנפח המת על יעילותה גדולה יותר‪.‬‬
‫ככל שהנשימה עמודה יותר‪ -‬השפעת הנפח המת על יעילותה נמוכה יותר‪.‬‬
‫אוורור ריאות‪:‬‬
‫כמות האויר שנכנסת ויוצאת מהריאות בדקה‪ .‬במנוחה‪ 12-15 -‬מחזורי נשימה בדקה‪.‬‬
‫אוורור ריאות מירבי‪:‬‬
‫בזמן מאמץ מירבי איוורור הריאות המירבי אליו נגיע נמוך מאוורור הריאות המירבי שנשיג בצורה‬
‫רצונית לא במאמץ ולכן מערכת הנשימה היא לא הגורם המגביל בהגעה למאמץ מירבי‪.‬‬
‫עומק (כמות האוויר) לעומת קצב הנשימה‪:‬‬
‫בפעילות גופנית קלה העלייה באוורור מתרחשת בעיקר באמצעות גל הנשימה‪.‬‬
‫בפעילות אינטנסיבית בעיקר ע"י הגברת תדירות הנשימה עד לפי ‪ 4‬ונפח מתחלף גדל פי ‪.7‬‬
‫אוורור הריאות במנוחה ובמאמץ מירבי‪:‬‬
‫מנוחה‪ 0.5 -‬ליטר נפח מתחלף‪ ,‬תדירות נשימה ‪ 12‬בדקה‪ ,‬אוורור הריאות ‪ 6‬ליטר בדקה‬
‫מאמץ מירבי‪ 3.5 -‬ליטר נפח מתחלף‪ ,‬תדירות נשימה ‪ 50‬בדקה‪ ,‬אוורור הריאוץ ‪ 175‬ל' בדקה‬

‫‪-CO2‬‬

‫הגורם העיקרי המשפיע על קצב הנשימה‪ -‬רמת ה‪ CO2 -‬בדם‪ .‬עודף ממנו יוצר גירוי להגברת קצב‬
‫האוורור‪.‬‬

‫בפעילות גופנית כל התהליכים בתאים מואצים ולכן נוצר יותר ‪ CO2‬וקצב הנשימה גובר‪ ,‬לפליטתם‬
‫ולהכנסת חמצן לנשימה התאית‪.‬‬
‫במאמץ עצים יש עליה חדה באוורור הריאות במקביל לייצור הלקטט (חומצה) ממקורות אנרגיה‬
‫אנאירוביים‪ .‬כדי לסתור את החומצה יש תגובה עם בסיס ביקרבונט ותוצר התגובה הוא גם ‪.CO2‬‬

‫סף אנארובי נשימתי‪ -‬עלייה בקצב יצור ה ‪ CO2‬כתוצאה מעליה בייצור לקטט‪.‬‬
 ‫השקעת אנרגיה בנשימה‪:‬‬
‫מנוחה‪ 1-2% -‬מכלל האנרגיה‬
‫מאמץ קל‪3-4% -‬‬
‫מאמץ עצים‪ -‬כ ‪8%‬‬
‫השפעת אימון על תפקודי הריאה‪:‬‬
‫מתאמן משפר את יכולת הלב ושרירי השלד לספוג יותר חמצן כלומר‪ :‬הגדלת כושר הדיפוזיה בריאות‬
‫ע"י הגדלת שטח פנים‪.‬‬
‫במצב מנוחה אין הבדל בין מאומן ולא מאומן‪.‬‬
‫במאמץ נתון‪ :‬לא מאומן זקוק ליותר אויר‪.‬‬

‫תדירות נשימה גבוה יותר‪,‬‬ ‫‪‬‬

‫עומק נשימה קטן יותר‬ ‫‪‬‬
‫אוורור ריאות גדול יותר‬ ‫‪‬‬
‫יותר לקטט כי משתמש יותר במערכת אנאירובית והאוורור שלו גדל‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תפוקת הלב גדולה יותר‬ ‫‪‬‬
‫במאמץ מרבי‪:‬‬
‫אדם לא פעיל‪-‬‬

‫איוורור מירבי נמוך ביחס למאומן‬ ‫‪‬‬

‫תדירות נשימה נמוכה יותר‬ ‫‪‬‬
‫עומק נשימה נמוך יותר‬ ‫‪‬‬
‫אדם פעיל‪ -‬הכל גבוה יותר כמעט פי ‪2‬‬

‫המערכת ההורמונלית‪ -‬אנדוקרינית‬

‫ויסות איברי הגוף ע"י בלוטות המפרישות מתוך הגוף הורמונים לדם‪ .‬אם מהמוח ואיברים נוספים‬
‫הורמון‪-‬‬
‫חומר חלבוני מחומצות אמינו‪ ,‬או שומני‪ /‬סטרואידי מכולסטרול‪.‬‬
‫הורמון מופרש לדם ונישא לתאי המטרה שלו בלבד בעזרת קולטנים ספציפיים‬
‫הקולטנים להורמונים שומניים בתאים נמצאים בציטופלזמה ולהורמונים חלבוניים על הקרום‪.‬‬
‫ההורמונים משפיעים על תפקוד התא‪:‬‬

‫מסייעים בבניית חלבונים חדשים‬ ‫‪‬‬

‫מפעילים‪ /‬מדכאים אנזימים ובכך על התגובה הכימית בתא‬ ‫‪‬‬
‫פתיחה‪ /‬סגירה של תעלות בקרום התא‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תאי המטרה‪:‬‬
‫הם היעד של ההורמונים ומכילים קולטנים ייחודיים להורמון ספציפי‪.‬‬
‫רק תאום והיקשרות בין הורמון לרצפטור שלו יעבור את המסר לתא המטרה וישפיעו עליו‪.‬‬
 ‫השפעת ההורמונים השומניים‪ /‬מסיסי השומן‪:‬‬
‫חודר את ממברנת התא בזכות השומניות > נקשר לרצפטור בגרעין > ומשנה את ביטוי הגנים‪.‬‬
‫מביא ליצירת חלבונים (בד"כ אנזימים) המבטאים את השינוי בגנים‪.‬‬
‫החלבון החדש גורם לשינוי בפעילות התא‪.‬‬
‫השפעת ההורמונים החלבוניים‪ /‬מסיסי מים‪:‬‬
‫נקשר לרצפטור על הממברנה של התא > הפעלת חלבון ממברנלי המפעיל אנזימים בתוך התא‬
‫שמשנים את פעילות החלבונים‪.‬‬
‫סוגי התקשורת של ההורמונים‪:‬‬
‫אנדוקרינית ‪ -‬מרוחקת בין תאי ההפרשה לתאי המטרה‪ -‬עוברת בזרם הדם‬
‫פרקרינית ‪ -‬קרובה בין תאי ההפרשה לתאי המטרה‪ -‬עוברת דרך הנוזל הבין תאי‪.‬‬
‫אוטוקרינית ‪ -‬כשתא ההפרשה הוא גם תא המטרה‪ -‬עובר דרך קרום התא‪.‬‬
‫השפעת ההורמון‬

‫ככל שהריכוז בדם עולה ההשפעה חזקה יותר‬ ‫‪‬‬

‫ככל שריכוז הרצפטורים גדול יותר התא רגיש יותר להשפעת ההורמון‬ ‫‪‬‬
‫שילוב הורמונים מגדיל את השפעתם או מעכב תלוי בשילובים‪.‬‬
‫בלוטות ההורמונים‪:‬‬

‫ההיפותלמוס מווסת את הפעילות של רוב הבלוטות האנדוקריניות‬ ‫‪‬‬

‫היפופיזה‪ /‬יותרת המוח‪ -‬מחולקת ל‪ 2-‬קדמי ואחורי‪ .‬משפיעה על בלוטות פריפריות והפרשת‬ ‫‪‬‬
‫הורמונים שיוצרים בהיפותלמוס‪.‬‬
‫תירואיד‪ -‬בלוטת התריס בעיקר אחראית על המטבוליזם‪ ,‬קצב הלב‪ ,‬לחץ הדם‪ ,‬טמפ הגוף‬ ‫‪‬‬
‫והעיכול‪ .‬נמצאת בצוואר‪ .‬בצורת פרפר עם ‪ 2‬אונות‪ .‬מייצרת את ההורמונים ‪ ,T3, T4‬וקלציטונין‬
‫פרא תיארויד‪ -‬ליד התריס קשורה למאזן הסידן‬ ‫‪‬‬
‫אדרנל ‪ -‬בעיקר מייצרת קורטיזול (פחות אדרנלין) מעל הכליות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫כליה‪ -‬רנין וויטמין ‪D‬‬ ‫‪‬‬
‫לבלב‪ -‬פעילותו כפולה אנדוקרינית‪ -‬בתהליך העיכול ואקסוקרינית‪ -‬איזון רמת הגלוקוז בדם‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫נמצא מעל הטבור‪ ,‬מתחת לקיבה‬
‫אשכים‪ -‬מייצרים תאי זרע והורמוני מין התורמים לביטוי סממני המין בגבר כמו שיעור‬ ‫‪‬‬
‫שחלות‪ -‬מייצרות את תאי הרביה הביציות והורמוני מין אסטרוגן ופרוגסטרון התומכים בלידה‬ ‫‪‬‬

‫הורמוני ההיפופיזה‪-‬‬

‫בקדמית‪:‬‬

‫‪ -GH‬הורמון גדילה מופרש פחות עם הגיל‪ ,‬ובעיקר בלילה בשינה עמוקה‪ .‬מעורר ומאיץ‬ ‫‪‬‬
‫תהליכי גדילה ופירוק‪ .‬רמות גלוקוז נמוכות מעלות את הפרשת ההורמון‪ ,‬רמות חומצות‬
‫אמינו גבוהות מעלות את ההפרשה‪ .‬ההורמון העיקרי שמופרש מההיפופיזה‪.‬‬
‫‪ -‬חיוני לגדילת הגוף‬
‫‪ -‬מעודד חלוקת תאי‬
‫‪ -‬מגביר כניסת ח‪ .‬אמינו לתאים‬
‫‪ -‬מעודד בניית חלבונים וחידוש רקמות‪,‬‬
 ‫מגביר שימוש בשומנים כמקור אנרגיה‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫מעלה את רמת הסוכר בדם לטובת המוח‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫מעלה את פירוק הגליקוגן בכבד‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מאמץ גופני מעלה את רמות הורמוני הגדילה‬ ‫‪-‬‬
‫לבעלי כושר גופני יש יותר הורמוני גדילה‬ ‫‪-‬‬
‫‪TSH‬‬ ‫‪‬‬
‫‪LH‬‬ ‫‪‬‬
‫‪FSH‬‬ ‫‪‬‬
‫‪PRLACTH‬‬ ‫‪‬‬
‫‪MSH‬‬ ‫‪‬‬

‫ההיפופיזה האחורית‪:‬‬

‫אוקסיטוצין‬ ‫‪‬‬
‫והורמון נוגד השתנה המופרש במהלך פעילות גופנית‬ ‫‪‬‬

‫בלבלב איים עם ‪ 4‬סוגי תאים המפרישים הורמונים שונים‪:‬‬

‫תאי אלפא‪ -‬מפרישים גלוקגון להעלאת רמת הגלוקוז בדם ע"י שחרור גלוקוז מהכבד‬ ‫‪-‬‬
‫תאי ביטא‪ -‬מפרישים אינסולין להורדת רמת הגלוקוז בדם התפקוד העיקרי של הבלוטה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫תאי דלתא‪ -‬מפרישים סומטוסטטין המעכב הפרשת הורמון גדילה‪ ,‬אינסולין גלוקוגן‬ ‫‪-‬‬
‫תאי גבריים ‪ -F‬מפרישים פוליפיפטיד לבלבי שמעכב הפרשת סומטוסטטין‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫אינסולין‪-‬‬

‫מופרש כשיש עליה של גלוקוז בדם‪ ,‬ומכניס אותו לתאים‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫משפיע על רקמות שריר‪ ,‬כבד ושומן‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫פותח תעלות באיברי המטרה שמאפשרות קליטת גלוקוז‪ .‬וכך מוריד את רמתו בדם‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ירידה בגלוקוז עוצרת את הפרשת האינסולין (משוב שלילי)‬ ‫‪‬‬
‫מעודד אגירת חומרי מזון בתאים‬ ‫‪‬‬
‫חייוני ליעילות הורמון הגדילה בעידוד בניית החלבונים‬ ‫‪‬‬
‫במאמץ ישי ירידה בכמות האינסולין‪ ,‬כדי לאפשר פירוק והתמודדות עם סטרס‬ ‫‪‬‬
‫ועדיין כמות האינסולין בשריר תעלה כדי שיכנס גלוקוז לנשימת התאים‬ ‫‪‬‬

‫גלוקוגון‪-‬‬

‫מופרש כתגובה לירידת הגלוקוז בדם ומעלה את רמתו‪,‬‬ ‫‪‬‬

‫מעודד את פירוק מאגרי הגליקוגן‪ ,‬השומן והחלבון‬ ‫‪‬‬
‫מעודד את השומן להתפרק לטריגליצרידים למטרות יצירת אנרגיה במקום לבזבז גלוקוז‬ ‫‪‬‬
‫בפעילות גופנית במקביל לעליה בהורמוני הסטרס כמו גלוקוגון יש ירידה בהפרשת אינסולין‬ ‫‪‬‬

‫בלוטת האדרנל יותרת הכליה‪ -‬הקליפה והליבה מפרישים הורמונים שונים‪.‬‬

‫בקליפה מופרשי ההורמון‪ -‬אלדוסטרון‪ -‬המשפיע על מאזן המלחים בגוף (נתרן ואשלגן)‪.‬‬

‫ההורמון גורם לאגירת נוזלים‪,‬‬ ‫‪‬‬

‫מעלה את לחץ הדם‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫מונע איבוד נוזלים בשתן‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫מווסת את כמות המלחים בגוף‪,‬‬ ‫‪‬‬
 ‫מופרש כגירוי לירידה בלחץ הדם לאיזון והעלאת הלחץ‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בפעילות גופנית מופרש ההורמון לעצירת איבוד הנוזלים בגוף‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫השכבה האמצעית של יותרת הכליה‪ -‬מפרישה קורטיזול האחראי על משק הסוכר והגנה על הגוף‬
‫מפני לחץ ופציעות‪.‬‬

‫מסייעים בפירוק חלבונים ליצירת אנרגיה‪,‬‬ ‫‪‬‬

‫משפיע על יצירת הגלוקוז בכבד ומאפשר גלוקוז זמין‬ ‫‪‬‬
‫פירוק שומן‪ -‬טריגליצרידים ליצירת אנרגיה‬ ‫‪‬‬
‫מסייע בהתמודדות עם איבוד דם‬ ‫‪‬‬
‫בעל אפקט נוגד דלקת‬ ‫‪‬‬
‫דיכוי התגובה החיסונית‬ ‫‪‬‬
‫פעילות גופנית מאומצת בלבד תעלה את רמות הקורטיזול ותרד מהר‬ ‫‪‬‬
‫באימון יתר יעלה ברמה לא מספקת‬ ‫‪‬‬

‫השכבה הפנימית ‪ -‬מפרישה אנדרוגנים סטרואידים עם מאפיינים גבריים‬

‫ליבת האדרנל‪ -‬מפרישה אדרנלין ונוראדרנלין‬

‫מתפקדים במצבי "הילחם וברח"‪:‬‬

‫מעלים את קצב הלב ולחץ הדם‬ ‫‪‬‬

‫עליה ברמת הסוכר‪ ,‬הגלוקוגן וחומצות השומן בדם‬ ‫‪‬‬
‫התכווצות כלי דם במעיים ואזורים לא חשובים‬ ‫‪‬‬
‫מרחיבים אישונים‬ ‫‪‬‬
‫מפעילים את מערכת העצבים‬ ‫‪‬‬
‫רמתם עולה במאמץ גופני בהתאם למשך ולרמת המאמץ‬ ‫‪‬‬

‫בלוטת התריס‪-‬‬

‫מייצרת את ההורמונים ‪ ,T3, T4‬וקלציטונין‬

‫פתולוגיות בבלוטה‪:‬‬
‫היפר‪ -‬מעלה את‪:‬‬
‫צריכת החמצן במנוחה‬ ‫‪-‬‬
‫חום הגוף במנוחה‬ ‫‪-‬‬
‫שימוש ברקמת השריר כמקור אנרגטי‬ ‫‪-‬‬
‫אי סדירות בשינה‪ ,‬חוסר שקט‪ ,‬רגישות יתק‬ ‫‪-‬‬
‫אי סדירות קצב הלב‬ ‫‪-‬‬
‫היפו‪ -‬מורידה את‪:‬‬
‫הקצב המטבולי‬ ‫‪-‬‬
‫גורמת לרגישות לטמפ נמוכה‬ ‫‪-‬‬
‫סינטזת החלבון שגורם לחולשת רקמות‬ ‫‪-‬‬
‫עייפות מוגברת‬ ‫‪-‬‬
‫אי סדירות קצב הלב‬ ‫‪-‬‬
 ‫פעילות גופנית מעלה את ריכוז התירוקסין ‪ T4‬בדם ב כ ‪ 30%‬למשך שעות לאחר הפעילות‪ .‬פעילות‬
‫סדירה תורמת לעלייה גם במנוחה‪ .‬מה שתורם לחילוף החומרים‪.‬‬

‫בלוטות המין‪-‬‬
‫טסטוסטרון‪:‬‬

‫יוצרים את איבירי המין וסימני המין‪ ,‬ייצור זרע וזקפה‬ ‫‪‬‬

‫גדילת עצמות יחד עם הורמון גדילה ועידוד הפרשתו‬ ‫‪‬‬
‫באימון "סביר" מעודד היפרטרופיה של השריר ע"ע הפעלת הגליקוגן‬ ‫‪‬‬
‫באימון יתר יורד‬ ‫‪‬‬
‫אסטרוגן ופרוגסטרון‪:‬‬

‫יוצרים את איבירי המין וסימני המין‬ ‫‪‬‬

‫ויסות מחזור הביוץ‬ ‫‪‬‬
‫עליה בצפיפות העצם‬ ‫‪‬‬
‫עידוד הפרשת הורמון גדילה‬ ‫‪‬‬
‫נשים מסיימות את הגדילה מוקדם יותר מגברים בשל השוני בהורמוני המין המעודדים תהליכים‬
‫הפוכים בשיתוף הורמוני הגדילה‪.‬‬

‫משוב ובקרה‪-‬‬
‫הויסות נעשה בעיקר ע"י משוב שלילי ‪ -‬עליה‪ /‬ירידה בכמות התוצר של התהליך מביאה לדיכוי‪ /‬עיכוב‬
‫התהליך‪ ,‬הווצרות‪ /‬עצירת יצירת התוצר‪ .‬ההופכי שלו‪.‬‬
‫במשוב חיובי תגדל הסטייה באותו הכיוון‪.‬‬

‫מערכת החיסון‪:‬‬
‫שומרת על הגוף מפני אויבים פנימיים וחיצוניים‬
‫התגוננות מפני מחלות‪:‬‬
‫מניעת כניסת גורמים חיצוניים בעזרת מנגנוני הגנה מכאניים (עור‪,‬ריסים וכו)‬ ‫‪.1‬‬
‫פגיעה של גורמים שחדרו בעזרת תאי דם לבנים‬ ‫‪.2‬‬
‫פתוגן‪ /‬אנטיגן‪-‬‬
‫גורם זר הנכנס לגוף חומר‪/‬תאים המפעילים את המערכת החיסונית נגדם (חיידקיפ‪ ,‬וירוסים‪ ,‬פטריות‪,‬‬
‫ארס וכו)‬
‫מערך ההגנה של הגוף‪:‬‬
‫המערך הראשון ‪ -‬העור וההגנות על פתחי הגוף‪ ,‬שיער‪ ,‬ריריות וכו‬
‫המערך השני‪-‬‬
‫תאי דם לבנים בלעניים שתפקידם‪:‬‬

‫יציאה מהדם אל הרקמות‬ ‫‪‬‬

‫הבחנה בין תאי הגוף לתאים זרים‬ ‫‪‬‬
 ‫חיסול הגורמים הזרים ע"י בליעתם‪ -‬פגוציטוזה‬ ‫‪‬‬
‫מנגנון ההגנה המולד‪ -‬התהליך הדלקתי‬
‫גורם לאדמומיות ועליה בחום הגוף‪ ,‬תהליך המצריך אנרגיה רבה ולכן מומלץ להימנע מפעילות‬
‫גופנית‪.‬‬
‫דלקת כרונית היא הרסנית כיוון שהפגיעה לא מתרפאת‪.‬‬
‫מערך ההגנה השלישי‪ -‬המערכת החיסונית‬
‫כולל תאי דם לבנים בשם לימפוציטים‪.‬‬

‫לימפוציטים מסוג ‪ B‬מייצרים נוגדנים‬ ‫‪‬‬

‫לימפוציטים מסוג ‪ T‬נחלקים ל‪:3 -‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ -TC‬תאים הורגים‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ -TH‬תאים מסייעים‬ ‫‪.2‬‬
‫‪ -TS‬תאים מדכאים‬ ‫‪.3‬‬

‫תאי ‪ B‬ו‪ T -‬פועלים במשותף אבל לא בהכרח באותה המידה‬

‫תאי ‪ - B‬נוגדנים‪ -‬יעילים נגד אנטיגנים חיידקים וכו שטרם חדרו לתאים‬

‫תאי ‪ -T‬יעילים נגד תאים שהותקפו ע"י וירוסים ותאים סרטניים‪.‬‬

‫שיטת הפעולה של מערכת החיסון‪:‬‬

‫זיהוי ‪-‬הפגוציטים מציגים על קרום התא את הגורם הזר שבלעו‬

‫התארגנות‪ -‬לימפוציט ‪ T‬מסייע מתחבר לפגוציט‪ ,‬בתגובה לימפוציט ‪ T‬מסייע מפריש חומרים‬
‫להתרבות תאי דם לבנים לסוג לימפוציטים ‪ B‬ו ‪.T‬‬

‫פעולה‪ -‬תאי ‪ B‬מייצרים נוגדנים ומפרישים אותם החוצה‪ ,‬הנוגדנים מתקשרים לאנטיגן ומחסלים‬
‫אותם‪ .‬תאי ‪ T‬הורגים תוקפים את הגורמים הזרים ומחסלים אותם‪.‬‬

‫נוגדן‪-‬‬
‫מולקולה חלבונית ספציפית הפועלת לסילוק אנטיגן‪ .‬יש ‪ 5‬סוגים שונים בזכות הזרועות שלהן‬
‫הנקשרות לאנטיגן‪.‬‬
‫זיכרון חיסוני‪-‬‬

‫לאחר תגובה חיסונית בגוף נותרים תאי זיכרון ‪ B‬ו ‪ .T‬כישוב לגוף אנטיגן מאותו הסוג יתרבו התאים‬
‫וימנעו את היווצרות המחלה‪.‬‬
‫מערכת משלים‪-‬‬
‫‪ 20‬חלבונים היוצרים תגובת שרשרת להרס גורם פולשני לגוף‬
‫מערכת החיסון במאמץ גופני‪-‬‬
‫אימן גופני סדיר ‪ ,‬אירובי ואנאירובי בעצימות קלה ובינונית‪ ,‬מחזק את מערכת החיסון ומשפר את‬
‫פעילותה‪.‬‬
‫אימון יתר בעצימות ותדירות גבוהה‪ ,‬עשוי לגרום לפגיעה במערכת וליצירת מחלות זיהומיות בעיקר‬
‫במערכת הנשימה‪.‬‬
 ‫מערכת העיכול‬
‫מערכת של איברים שמטרתה לקלוט מזון ולהפוך אותו לאנרגיה וחומרי בניין זמינים‪.‬‬
‫היא מתחיל ומסתיימת "מחוץ" לגוף‬
‫תהליכים במערכת‪:‬‬

‫פירוק מזון מכני‬ ‫‪‬‬

‫חיתוך והגדלת שטח הפנים ליעילות פעולת האנזימים (בפה ובקיבה)‬ ‫‪‬‬
‫פירוק מזון כימי ע"י אנזימי עיכול ליחידות מבנה שעוברות בקרומי התאים וספיגתו בדם‬ ‫‪‬‬
‫ולתאי הגוף‪ .‬מתרחש בפה בקיבה‪ ,‬בתרסריון ובמעי הדק‪.‬‬
‫הפרשת צואה של שרידי מזון שלא פורקו‪ /‬נספגו‬ ‫‪‬‬
‫מבנה המערכת‪:‬‬
‫פה ‪ -‬עיכול מכאני בעזרת השיניים והלשון‪ ,‬עיכול כימי ברוק בעזרת עמילאז שמפרק רב סוכר‬
‫וושט ‪ -‬מעבירה מזון לקיבה ומונעת מעבר לקנה הנשימה‪ .‬לא מתבצע פה עיכול‬
‫קיבה‪-‬‬

‫פירוק מכאני ליחידות קטנות בעזרת התכווצויות‬ ‫‪‬‬

‫פירוק כימי של החלבונים בעזרת האנזים פפסין המופרש מדופן הקיבה ופועל בסביבה חומצית‬ ‫‪‬‬
‫חיטוי המזון‪ -‬החומציות בקיבה הורגת חיידקים ווירוסים‬ ‫‪‬‬
‫תרסריון‪ -‬החלק הראשון של המעי‪.‬‬
‫פירוק כימי של אבות המזון למולקולות קטנות בעזרת אנזימי עיכול שמופרשים מהלבלב‪.‬‬
‫מלחי המרה מכיס המרה נשפכים לתרסריון והופכים את השומנים לתחליב (טיפול קטנות) בעל שטח‬
‫פנים גדול יותר ומגע רב יותר לאנזימי העיכול‪.‬‬
‫מעי דק‪-‬‬
‫פירוק סופי של המזון ליחידות המבנה וספיגה בדפנות בעזרת הסיסים והסיסונים‪ .‬אורך המעי ‪ 6‬מ'‬
‫מעי גס‪-‬‬
‫ספיגת המים הסופית מה שלא נספג במעי הדק‪ .‬משם שאריות המזן שלא התעכלו עוברות למעי‬
‫הישר ולפי הטבעת ומופרשת הצואה החוצה‪.‬‬