Professional Documents
Culture Documents
Kfir
Kfir
מהרעם נסק
הכפיר
כך פותח מטוס הקרב
הישראלי הראשון
בן עמי גוב
אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם ,להקליט ,לאחסן במאגר המידע ,לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני ,אופטי,
מכני ,או אחר – כל חלק שהוא מן החומר שבספר זה .שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט
אלא ברשות מפורשת בכתב מהמחבר או מהמו"ל.
143 נספחים
199 ביבליוגרפיה
מעטות הן המדינות שהעזו לפתח מטוסי קרב ,ומעטות עוד יותר הן אלה
שניסיונן הסתיים בהצלחה .באותה עת שבה החלה היוזמה לפיתוח מטוס קרב
בישראל היה צורך דחוף למלא את הסד"כ החסר של חיל האוויר.
דרישת הסף היתה שיפותח מטוס שימלא את המשימה הבסיסית של מטוסי
הקרב מהשורה הראשונה בחיל האוויר ,עם ביצועי קצה בקרבות אוויר לפחות
ברמה של המיראז' ,שכן זו היתה המשימה הראשונה בחשיבותה בחיל האוויר.
במקביל נדרש שהמטוס יהיה ראוי למלא גם את השורות במשימות אוויר-קרקע
לצד מטוסי הקורנס והעיט.
דרישה שנייה היתה להצליח במשימה על אף העובדה שבמונחים של פיתוח
מטוס קרב ,התעשייה הביטחונית בישראל היתה בתולית וחסרת ניסיון.
הפרויקט ,שבוצע בתיאום הדוק וצמוד עם חיל האוויר ,הזניק את תעשיית
התעופה בישראל שנות דור קדימה .חיל האוויר הציב לפרויקט מדדים גבוהים
והעלה את הרף בעקביות .השילוב של הדרישות הגבוהות של "הלקוח" ,חיל
האוויר ,יחד עם הביצוע המיטבי של היצרן ,הוא סוד ההצלחה של הפרויקט.
עם זאת ,גם אם הפרויקט היה עומד בהצלחה בשתי דרישות היסוד הראשונות,
הרי שאם היה חורג ממגבלות התקציב הוא לא היה מאושר ,או לחלופין היה
מתבטל במהלך פיתוחו.
אלא שבכל דרישות היסוד הללו עמד פרויקט הכפיר ובהצלחה רבה .ההוכחה
המעשית לכך לא איחרה לבוא -טייסי הכפיר נהנו ממנו והיו גאים לטוס בו .הם
עמדו בהצלחה במשימות אוויר-אוויר עם ביצועים והצלחות משופרים בהשוואה
לקודמו ,המיראז' ,כמו גם במשימות אוויר-קרקע בהשוואה ל"יריביו" ,הקורנס
והבז ).(F-15
הטייסים אהבו את המטוס ,וחשו ביטחון רב להתמודד איתו מול היריבים
9
באימונים ומול האויבים בשדה הקרב .הכפיר תפס את מקומו בסד"כ חיל האוויר
ללא סייג ונכלל בקטגוריית מטוסי "הקו הראשון" .המהירות ,סייג הרום ,עוצמת
הדחף ובמיוחד התמרון ומערכת הנשק -כל אלה היו תוצאה של תכנון מדויק
ופיתוח מוצלח .בזכותם היה הכפיר לאחד המטוסים הטובים שהיו בשימוש בחיל.
את הצלחת הכפיר ניתן למדוד גם בהשוואה ללביא -אף על פי שהלביא
היה בעל ביצועים טובים יותר ,התכנון שלו החטיא ולא התאים לסביבה של
אותם ימים .באותה תקופה הצטייד חיל האוויר במטוסי ה F-15 -והF-16 -
המצוינים ,ואילו מחירי הפיתוח וההצטיידות של הלביא האמירו לגובה שיכול
היה לפגוע קשות בתקציב חיל האוויר .מלבד זאת ,האמריקאים לא תמכו
בפיתוח המטוס ,ובלחץ התעשיות האמריקאיות הם התנגדו בתוקף להשלמת
פיתוחו .הלביא היה מטוס טוב ,אולם בהשוואה לכפיר ,שהתאים כמו כפפה
לתנאי הסביבה המבצעית ,הטכנולוגית ,התקציבית והמדינית ,בכל אלה הלביא
נכשל.
בימים אלה 40 ,שנה אחרי שהסתיים פיתוח הדגם הראשון של הכפיר ,מתנהל
פרויקט השבחה של מטוסי כפיר שנמכרו לסרילנקה .מטוסי הכפיר הופעלו
גם בצי ובחיל האוויר של הכוחות האמריקאיים ,וכן בסרילנקה ,בקולומביה
באקוודור ,ואפילו בגרסה מקומית בדרום אפריקה.
היוזמה ,ניהול הפרויקט ,ובסופו של דבר הצלחותיו של הכפיר הן באימונים
והן בשדה הקרב נרשמו בספר תולדות חיל האוויר כהצלחה היסטורית .המוניטין
של התעשייה האווירית זכה למעמד בינלאומי .התוצאה לא איחרה לבוא ,ובתוך
כמה שנים מינף הפרויקט את כל התעשייה הביטחונית בישראל למעמד גבוה
בין תעשיות הביטחון המובילות בעולם.
ראש הפרויקט ,עמי גוב ,יצק לתוך הפרויקט דפוסים של איכות ,הקפדה על
פרטי-פרטים ,תכנון מדוקדק ועמידה בלוח זמנים קשוח .הוא השכיל לנהל
קשרי עבודה הדוקים ונבונים עם התעשייה האווירית ,שהיתה הקבלן הראשי של
הפרויקט ,ורתם את אנשיה להאמין בפרויקט ולבצע עבודה מסורה כדי להביאו
לידי גמר מוצלח במיוחד .בתחילת הדרך לא היתה בישראל תשתית הנדסית
וטכנולוגית של ממש .פרויקט הכפיר בנה אותה יש מאין ,ועד היום מדינת
ישראל קוצרת את פירותיה הברוכים של אותה תשתית.
-
התיעוד של הפרויקט -המתאר רעיון נכון ,יזמות בלתי מתפשרת ,יכולת
ביצוע ומוצר מצוין -חשוב עבור ההיסטוריה של חיל האוויר ותעשיית התעופה
כולה.
טוב עשה עמי גוב שהעלה את זיכרונותיו על הכתב ,ותיאר כיצד כישרון
ודבקות במטרה יכולים להמריא אל על ולשנות מציאות.
זהו סיפור על תעוזה ועל פרויקט רחב ממדים ,שכמוהו לא בוצע בישראל לפני
כן וגם לא אחרי כן .זהו גם סיפורה של אחת ההחלטות הנועזות של ממשלת
ישראל :ההחלטה להקים בארץ תעשיית מטוסים שלמה ומושלמת -משלב
התכנון ועד הייצור -שבמסגרתה ייבנה מטוס קרב כחול-לבן ,שישחרר את
מדינת ישראל מרכש מטוסי קרב מארצות הברית או ממדינות אחרות.
ההחלטה על ייצור מטוס קרב היתה כרוכה בסיכונים רבים -כספיים,
טכנולוגיים ,תעשייתיים ומבצעיים .הפרויקט חִייב הקמת תעשייה רחבה שלא
היתה קיימת לפני כן ,תעשייה שבה שותפו כמאה מפעלים בישראל ואשר בה
נוצרה תשתית תעשייתית ברמה גבוהה .סיפורו של הכפיר ,מטוס הקרב הישראלי
הראשון והיחיד ,הוא סיפור של שילוב מאמצים ,יוזמה ,תושייה ,אומץ והתמדה,
שמעטים היו כמותו בתולדות צה"ל ומערכת הביטחון.
השגת הידע הנדרש לבניית מטוס קרב מודרני ,במקביל להקמתה של תעשייה
שלמה מאפס ,הינן שתי פרשיות מרתקות ,שהיו בבחינת נעלם במשך שנים
רבות ,נחשבו לסוד שמור בזמן התרחשותן ,ועד היום לא ידועים מלוא היקפן
ופרטיהן .לצורך מחקר מקיף זה ראיין המחבר ,אל"מ )במיל'( עמי גוב ,שעמד
בראש הפרויקט ,עשרות אנשים שנטלו בו חלק ,ושכל אחד מהם הכיר רק את
חלקו שלו במבצע הענקי .זהו המסמך המקיף והמדויק ביותר על פרשה זו,
שנותרה עלומה עד ימינו אלה.
תכנון וייצור מטוס הכפיר הוא אחד הסיפורים המרתקים והמורכבים
בתולדות חיל האוויר הישראלי ובתולדות מדינת ישראל בכלל .לכאורה זהו
סיפור הצלחה ,אך סופו היה עגום .מה שהמריא לגבהים בהחלטת ממשלה
אחת ,התרסק על הקרקע בהחלטת ממשלה אחרת ,שקטעה את המשך הפרויקט
וסתמה את הגולל על הסיכוי להמשיך ולייצר בישראל מטוסי קרב מקוריים,
למגינת לבה של התעשייה האווירונאוטית המקומית .עם זאת ,אין ספק
13
אורי ברנשטיין
כיהן כמנכ"ל חברת אמקור במשך 30שנה .במקביל ,היה פרופסור לספרות
עברית ,משורר ,סופר ומתרגם.
באמצע ספטמבר 1967טלפן אלי אריה הלל ,שהיה ראש מצ"ד )מחלקת ציוד(
בחיל האוויר ועבר למשרד הביטחון כדי להקים את מנה"ר ,מִנהל ההרכשה
והייצור .הוא הציע שניפגש ,אבל לא במשרדו ,אלא בַּשביל המוביל ממטה חיל
האוויר למשרד הביטחון .התפלאתי על המיקום המוזר לפגישה ,והוא הסביר כי
הוא רוצה לדבר איתי על נושא סודי ביותר ,עד כדי כך סודי שהוא מעדיף שלא
לדבר עליו במשרד .הסתקרנתי ומיהרתי להיפגש איתו.
זמן קצר קודם לכן סיימתי את תפקידי כראש ענף מצ"ד 3ושקלתי את המשך
דרכי .התלבטתי אם להשתחרר או להמתין לתפקיד חדש .אריה הלל גאל אותי
מההתלבטות .הוא סיפר לי שמשרד הביטחון מתעתד להקים מנהלת לפיתוח
ולייצור מטוס קרב ישראלי על בסיס מטוס המיראז' הצרפתי .הוא הציע לי
להתמנות למנהל הפרויקט .התלהבתי מאוד .הבנתי מיד שמדובר באתגר גדול,
שיש בו לא רק ראשוניות וחלוציות ,אלא גם הזדמנות אדירה להקפיץ קדימה
את התעשייה והטכנולוגיה הישראליות .אף פעם לא חששתי מאתגרים ,להפך.
תמיד חיפשתי אותם ,במיוחד אם היתה מעורבת בהם טכנולוגיה.
הייתי בוגר הטכניון בהנדסת מכונות ותעשייה וניהול ,קצין טכני של טייסת
,117מפקד טייסת תחזוקה של בסיס רמת דוד ,ראש ענף מצ"ד 3וחבר בצוות
שתכנן את הפעלת המחשב המרכזי של חיל האוויר ביחידה .180הכרתי את
ההיבטים התקציביים של עולם התחזוקה ,ניהלתי קשרי עבודה עם התעשייה
האווירית ומשרד הביטחון -בקיצור ,הייתי "מצויד" בכל הדרישות הרלוונטיות
לניהול פרויקט בסדר גודל כזה.
אריה הלל ואני שוחחנו ממושכות על הפרויקט ,שהיה עדיין בגדר כוונה
בלבד .העלינו רעיונות שונים בתחום הארגון ,הידע ,אפשרויות התעשייה וזמינות
המשאבים הדרושים .דיברנו גם על המשמעויות השונות שיהיו לפרויקט כזה
על חיל האוויר ,על מערכת הביטחון ,על התעשייה האווירית ועל המשק כולו.
15
גם לאריה ,כמוני ,היו יותר סימני שאלה מאשר תשובות .הוא היה חדש במשרד
הביטחון ,זה עתה הגיע מחיל האוויר כדי להקים את מנה"ר ,שהיה איחוד של
אגף החימוש עם אגף האספקה תחת הנהלה אחת ,במטרה לייעל את הטיפול
בכל נושאי הרכש של צה"ל ומערכת הביטחון ממקורות בחו"ל ,וכדי להרחיב
את מקורות האספקה מייצור מקומי.
זמן קצר לאחר השיחה שלנו נפגשתי עם מנכ"ל משרד הביטחון ,משה קשתי,
ועם עוזר שר הביטחון ,צבי )צ'רה( צור ,לשעבר הרמטכ"ל ומי שהעניק לי את
המינוי חודש ימים לאחר מכן.
מהרגע הראשון חשבתי שהאתגר המורכב הזה -ייצור מטוס קרב תוצרת
כחול-לבן -הוא משימה אפשרית .הטעות היחידה שלי היתה שחשבתי
שהפרויקט יימשך זמן רב יותר מכפי שארך בסופו של דבר .ידעתי שנהיה
תלויים במקורות חוץ מבחינת ידע ואמצעים ,רק שלא שיערתי עד כמה .ידעתי
שאין בישראל תשתית תעשייתית ,הנדסית וטכנולוגית שיכולה לשאת על כתפיה
פרויקט ענקי שכזה ,ושנצטרך לפתח אותה ,לגייס אנשים ,להקים מפעלים,
ולחשוב באופן יצירתי ועם הרבה תעוזה ומקוריות.
תוך כדי השיחה בין אריה הלל לביני ,ניסינו לחשוב יחד איך זה יעבוד,
מה המודל שעליו נסתמך ,איך נבנה מאפס פרויקט שאמור להסתיים במטוס
קרב מתקדם ואיכותי .לא היתה לנו תמונה ברורה ,אבל לא היה לנו ספק כבר
מהרגע הראשון שמה שלא יהיה ,אם הולכים על זה ,זה הולך להיות דבר גדול.
ידעתי שזה יהיה כרוך בהרבה עבודה ובקשיים עצומים .ידעתי שיהיה לי קשה
עם המונופוליסטיות המנטלית של התעשייה האווירית ,ושיהיה לה קשה לשתף
אחרים בעוגה הזו.
לא כולם תמכו ברעיון לייצר בישראל מטוס קרב .מפקד חיל האוויר ,מוטי
הוד ,והרמטכ"ל יצחק רבין ,אפילו התנגדו לרעיון .הם לא האמינו שהתעשייה
האווירית יכולה לייצר מטוס קרב .חיל האוויר העדיף באופן מסורתי לקנות
מערכת מוכנה ולא להיכנס להרפתקה שאפתנית כזו .מטוסי הסקייהוק והפנטום
האמריקאיים כבר היו בצנרת ,וחיל האוויר לטש אליהם עיניים בתקווה שנוכל
לרכוש אותם.
אלא שהנסיבות הגיאו-פוליטיות היו לטובת הפרויקט .בעקבות מלחמת ששת
הימים הוחמר האמברגו הצרפתי ,דבר שגרם להאצת הפרויקט .בעקבות המלחמה
סירבה ממשלת צרפת להעביר לישראל 50מטוסי מיראז' ,M5שישראל כבר
שילמה עבורם וכבר הורכבו בחברת "דאסו" על פי דרישות חיל האוויר .כאשר
הורתה ממשלת צרפת להקפיא את העסקה ,היא למעשה נתנה את אות הזינוק
לפרויקט .הוחלט להרכיב את המטוסים בארץ ,לפי התוכניות של מטוס המיראז',
ואז לפתח דגם משופר ,שיהיה מותאם לצורכי חיל האוויר הישראלי.
אבל לא רק האמברגו הצרפתי האיץ את הפרויקט .אחרי מלחמת ששת הימים
היו חסרים מטוסים לחיל האוויר .עוד לפני המלחמה היה מחסור במטוסי קרב,
וזו הסיבה שישראל רכשה את מטוסי המיראז' שהעברתם ארצה בוטלה .כאשר
החל הייצור הסדרתי של מטוסי הנשר ,הגרסה שקדמה לכפיר ,הסתבר כי
התרומה של הפרויקט לסדר הכוחות של חיל האוויר היתה גדולה מאוד.
המטוס ,שהחל את דרכו בשם "רעם א'" ,שינה את שמו ל"נשר" ואחר כך
ל"רעם ב'" ,הפך לבסוף ל"כפיר" -בדרך היו עוד שמות קוד נוספים -שהתפתח
ברבות השנים למערכת נשק מתקדמת ,יותר מכפי ששיערנו בתחילת הדרך .הוא
היה מטוס מצוין ,היו לו ביצועים טובים משל המיראז' המקורי ,שעל בסיסו
יוצר ,והיו לו מערכות משוכללות תוצרת ישראל .מזל גדול שהיה לנו את הנשר
במלחמת יום הכיפורים ,במהלכה הפילו מטוסי נשר 111מטוסי אויב )מתוך
115שהפילו בכל שנותיהם בחיל האוויר(.
יורשו של הנשר ,מטוס הכפיר ,נכנס לשירות ב .1975-תקופה מסוימת היה
הכפיר מטוס הקרב המוביל בחיל האוויר ,עד לבואם של מטוסי ה .F-15-לעומת
הנשר ,היו בו שיפורי אוויוניקה רבים ,מכ"ם מתקדם יותר ושינויים נוספים
שתרמו לכושר התמרון שלו .הוא יוצר למשימות יירוט ולתקיפת מטרות קרקע.
פחות משנתיים חלפו מאז עלה הרעיון לפתח בישראל מטוס קרב ועד
שהמטוס הראשון המריא לאוויר .בקיץ 1969כבר טס מטוס הניסוי ,הטכנולוג,
בטיסת בכורה .אמנם הטכנולוג לא היה פיתוח של מטוס חדש ,אבל החלפנו
בו את המנוע .החלפת מנוע במטוס היא משהו קריטי .להחליף מנוע זה כמו
להחליף לב .אתה לא בטוח שהלב החדש יעמוד בציפיות ויעשה את העבודה.
מטוס הנשר המריא לראשונה בתחילת ,1971ובתחילת אפריל כבר נמסר
המטוס הראשון לחיל האוויר .בנשר לא הוחלף המנוע ,הוא היה מטוס שהורכב
כולו מחלקים שרכשנו בחברת דאסו ,יצרנית המיראז' .מבחינת הזמן הקצר שחלף
משלב הרעיון ועד להמראה לאוויר ,מדובר בהישג בינלאומי.
בארבע השנים שעמדתי בראש הפרויקט ירדתי למחתרת .הכול התנהל
תחת מעטה כבד של סודיות .כששאלו אותי מה אני עושה ,אמרתי שאני עובד
במשרד הביטחון .זו היתה משימת חיי ,התפקיד הכי חשוב שמילאתי .נפלה
בחלקי זכות גדולה להיות שותף לפרויקט שבזכותו קמה בישראל תעשייה
האמברגו הצרפתי
כדי להבין כיצד התגבשה במערכת הביטחון ההחלטה להיכנס לפרויקט ייצור
מטוס קרב בישראל ,צריך להכיר את השתלשלות מערכת היחסים בין ישראל
וצרפת במישור הצבאי-ביטחוני-אסטרטגי .הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל
לצרפת נרקמו החל מ ,1949-עם דגש על קשרים צבאיים .כבר ב 1950-מכרה
צרפת לישראל תחמושת ,מטוסים וטנקים .משרד ההגנה והמטכ"ל הצרפתיים
דחפו ועודדו קשרים אלה ,למרות ההסתייגות ואף ההתנגדות של משרד החוץ.
מ 1954-ובמהלך 1955התהדקו הקשרים ושיתופי הפעולה בין מערכת
הביטחון הישראלית לזו הצרפתית .צרפת סיפקה לישראל כמויות גדולות של
מטוסי קרב -אוראגנים ,מיסטרים וגם ווֹטוּרים חדשים ומשומשים .שיתוף
הפעולה בין שני חילות האוויר היה הדוק ביותר .טייסים וטכנאים ישראלים
אומנו בבסיסים בצרפת .חוזי הרכש שנחתמו אפשרו לטכנאים ישראלים
להשתלם בתעשיות השונות בצרפת ואף כללו רישיון ייצור חלקי או מלא של
פריטי ציוד חיוניים לתחזוקת המטוסים .פעילות זו התרחשה בחשאי ,כיוון
שצרפת חששה מפגיעה ביחסיה עם אנגליה וארצות הברית ,שהתחייבה ,כמותה,
שלא למכור נשק למדינות המזרח התיכון .צרפת גם לא רצתה לפגוע בקשרים
שנוצרו בינה לבין מדינות ערביות באזור ,ובעיקר סוריה.
-
ביולי 1956הכריז נשיא מצרים דאז ,גמאל עבד א נאצר ,על הלאמת
תעלת סואץ .ארצות הברית ,אנגליה וצרפת ניהלו משא ומתן עם מצרים כדי
לבטל את ההלאמה ,אך ללא הועיל .השיחות בין הצדדים הסתיימו בכישלון.
באותו זמן קיבלה מצרים כמויות גדולות של נשק מברית המועצות וחסמה
הן את מצָרי טיראן והן את תעלת סואץ למעבר אוניות הנושאות דגל ישראל.
אנגליה וצרפת תכננו מבצע צבאי לפתיחת המצָרים ותעלת סואץ ,בשיתוף
מדינת ישראל.
-
מלחמת סיני נפתחה בתקיפה ישראלית בחצי האי ב 29באוקטובר .1956
19
תוך כדי ההכנות למבצע ובמהלכו התהדק שיתוף הפעולה בין ישראל לצרפת,
ומשלוחי הנשק ממנה לישראל הלכו והתגברו .כאשר נבחר שארל דה-גול לנשיא
צרפת ,במחצית ,1958נותרו על כנם הקשרים ההדוקים שבין שתי המדינות.
במהלך 1960-1958סופקו לחיל האוויר הישראלי מטוסי ווטור וסופר-מיסטר
נוספים .התעשייה האווירית קיבלה רישיון לייצור חלפים שונים ואף רישיון וידע
להרכבת מטוסי פוגה-מגיסטר .הקשרים בין התעשייה האווירית לחברת דאסו
היו הדוקים והניבו שיתופי פעולה חשובים.
בתחילת שנות ה 60-התנהל משא ומתן בין ישראל לצרפת לגבי רכש מטוסי
קרב מתקדמים ,שפותחו בחברת דאסו .ההתמקדות היתה במיראז' ,C3שנחשב
אז לאחד המטוסים המתקדמים בעולם .צוותים של חיל האוויר הישראלי
השתתפו בעיבוד המפרט הטכני של המטוס ,כשהם מתבססים על נתונים שנאספו
בטיסות הניסוי של המטוס.
ב 1962-החלו להגיע לישראל מטוסי המיראז' הראשונים ,שקיבלו את השם
העברי "שחק" ,ונועדו להיות מטוסי יירוט ותקיפה.
באותן שנים ניהלה אלג'יריה ,שהיתה תחת שלטון צרפתי ,מלחמה על
עצמאותה ,שהסתיימה בהחלטה של דה-גול להעניק לה אותה .על רקע המצב
באלג'יריה ועל רקע החלשת מעמדה של צרפת במדינות ערביות אחרות ,החלה
הצטננות ביחס של צרפת כלפי ישראל.
ב 18-במרס 1962נחתמו הסכמי אוויאן ,שהעניקו עצמאות לאלג'יריה ואפשרו
את חידוש היחסים הדיפלומטיים בין צרפת והמדינות הערביות באזור .כתוצאה
החלו לצוץ קשיים במימוש חוזים קיימים ,וניכרה הכבדה באישור בקשות נוספות
של ישראל.
על אף שינוי הכיוון במדיניות הצרפתית ,הרי שבדרגי הביצוע לא התרחש
צמצום של כמויות הנשק שנמכרו לישראל .מצב זה אִפשר לחיל האוויר ,מאמצע
,1965לנהל משא ומתן עם חברת דאסו וחיל האוויר הצרפתי על אפיון מטוס חדש,
שיתבסס על המיראז' - 3-שחק .השיחות הסתיימו בהסכמה מלאה לגבי אפיון
המטוס ,ובתחילת 1966הזמינה ישראל 50מטוסי מיראז' ,5-גרסה נטולת מכ"ם
ואוויוניקה של המיראז' .3-המטוסים היו מיועדים להגיע לחיל האוויר בהדרגה,
ממחצית 1967ואילך.
ב 7-באפריל ,1967במהלכו של יום קרב בין צה"ל לכוחות הסוריים ,הפילו
מטוסי חיל האוויר שישה מטוסי מיג .21-ממשלת צרפת הגיבה על כך בגינוי
ובהודעה על הטלת מיני-אמברגו על אספקת חלקי חילוף לחיל האוויר הישראלי.
אלא שדרגי העבודה -התעשיות וחיל האוויר הצרפתי -המשיכו ואף הגבירו
את קצב אספקת הציוד לפי צורכי ודרישות חיל האוויר הישראלי.
ב 18-במאי 1967דרש נאצר ,נשיא מצרים ,מכוחות האו"ם שבסיני להתפנות.
ב 22-במאי הוא סגר את מצָרי טיראן לשיט ישראלי ומנע מספינות המיועדות
להגיע לישראל להיכנס למפרץ עקבה .במקביל הזרים צבא מצרים כוחות רבים
לחצי האי סיני ,דבר שחייב את ישראל לגייס את כוחות המילואים שלה .המתח בין
ישראל למדינות ערב הלך וגדל עד לסף פריצת מלחמה .נוסף לכך ,דרש דה-גול
מישראל שלא תהיה הראשונה שתפתח באש.
ב 5-ביוני 1967פתחה ישראל במבצע "מוקד" ,תקיפה אווירית נרחבת על
שדות התעופה של מצרים ,סוריה ,ירדן ועיראק ,ובכך למעשה החלה וגם הוכרעה
מלחמת ששת הימים .בעקבות המלחמה הכריזה צרפת על אמברגו מלא ומוחלט
על כל משלוחי הנשק לישראל ,כולל עצירת אספקת מטוסי ה ,M5-שכבר החלו
לצאת מקו הייצור ,ואשר מלוא הסכום שולם עבורם.
הרעיון של ייצור מטוס קרב בארץ התבשל כבר שלוש-ארבע שנים קודם
לכן .מנכ"ל משרד הביטחון ,משה קשתי ,היה אובססיבי לעניין פיתוח הייצור
המקומי ,וראה בעיני רוחו מערכות שלמות שמיוצרות כולן בישראל .חיל האוויר
והרמטכ"ל ,יצחק רבין ,לא גילו אותה התלהבות .הם העדיפו לקנות מערכות
שלמות בחו"ל.
החל מ 1963-החל חיל האוויר לחפש מטוסי קרב והפצצה שיוכלו להוות
מענה להתחמשות של מצרים ושל סוריה על ידי רוסיה .המיראז' לא היה
תשובה מספיקה .היו לו מגבלות ,בעיקר במשימות תקיפה .הוא לא היה
מטוס ורסטילי באמת .עזר ויצמן ,מפקד חיל האוויר ,חיפש מטוסים בכל מיני
מדינות בעולם .רובן לא רצו למכור לנו בכלל כיוון שהיה אמברגו על מכירת
נשק למזרח התיכון עוד מתקופת מלחמת העולם השנייה .הסובייטים אמנם
הפרו אותו ,אבל -למעט הצרפתים -האמריקאים ,האנגלים והשוודים סירבו
למכור לנו מטוסים.
עזר ויצמן לא ויתר .האמריקאים ייצרו אז את מטוסי הסקייהוק והפנטום,
שהיו יכולים לתת לחיל האוויר תשובה נהדרת .עזר בא לאמריקאים ודיבר
איתם על רכש של 200סקייהוקים .הם התייחסו אליו בזלזול .צריך לזכור
שישראל היתה אז במיתון נורא ,סבלה ממחסור במטבע זר ,ואיש לא האמין
שבתנאים כאלה היא תוכל לרכוש ולהפעיל מאות מטוסי קרב .ודאי גם שאיש
לא העלה בדעתו שעם נתונים כאלה היא תצא לפרויקט של בניית מטוס קרב
משלה.
הרעיון של בניית מטוס קרב ישראלי לא היה תלוש לחלוטין מהמציאות.
היתה תשתית מסוימת בתעשייה האווירית שאפשרה לחשוב ברצינות על מטוס
קרב כחול-לבן .התעשייה האווירית ייצרה את הווסטווינד ,את מטוס הערבה,
22
תובלה ומטוסים אזרחיים .אך למרות הסתייגות חיל האוויר ,התנהלו במערכת
הביטחון דיונים אינטנסיביים לבחינת האפשרות לייצר בישראל מטוסי קרב.
לתומכים ברעיון היו נימוקים שחרגו משיקוליו של חיל האוויר .הם כללו ,בין
היתר ,שיקולי חיסכון במטבע זר ,יצירת מקומות עבודה רבים ,פיתוח יכולות
טכנולוגיות חדשות ,חיזוק אי-תלותו של חיל האוויר במקורות אספקה חיצוניים
והקטנת אי-הוודאות ברכש מטוסים לפי צרכיו.
מלכתחילה היה ברור שהתעשייה האווירית לבדה לא תוכל להשתלט על
כל הפרויקט ללא סיוע של תעשיות חיצוניות ,כפי שמקובל במדינות אחרות.
לדוגמה ,לחברת דאסו היו למעלה מ 80-קבלני משנה וספקים .לא היה ספק
שהתעשייה האווירית תהיה חייבת לשלב בפרויקט כזה גם את התעשייה הצבאית
ורפא"ל ,שני גופים בעלי יכולות הנדסיות וטכנולוגיות ברמה גבוהה .שאר
התעשיות האזרחיות שפעלו אז בישראל -יצרני מזון ,ריהוט ,טקסטיל ,מוצרי
בנייה ,חלפים לרכב ,מוצרי אינסטלציה וכו' -היו חסרי ניסיון בתחום ,ותרומתם
לפרויקט היתה יכולה להיות שולית בלבד .לפיכך ,היה ברור שההחלטה להיכנס
לפרויקט ייצור מטוס קרב בארץ תהיה כרוכה בגידול דרסטי של כושר הייצור
של התעשייה האווירית ,ובמקביל גם בהקמת מפעלים חדשים בהשקעה עצומה
של המדינה בתשתיות ,באמצעי ייצור ובכוח אדם .ללא ספק זו היתה החלטה
נועזת ויומרנית בעלת רמת סיכון גבוהה ביותר.
במקביל נערכה בדיקה בחיל האוויר ובתעשייה האווירית לגבי האפשרות
לשפר את ביצועי המיראז' באמצעות השתלת מנוע אחר ,אמין וחזק יותר ממנועי
סנקמה שהתגלו בהם תקלות רבות .נבדקו כמה אופציות כמו מנוע הSpey-
מתוצרת רולס-רויס וה J-79-של ג'נרל אלקטריק .בסופה של בדיקה זו הומלץ
על מנוע J-79בגלל ביצועיו ויתרונותיו הטכניים ומשום שהיה מותקן במטוסי
הפנטום ,שחיל האוויר עמד לקבל .הבדיקה הראתה שמנוע זה יוכל לשפר את
ביצועי המיראז' באופן משמעותי .המחשבה שהתגבשה במשרד הביטחון היתה
להטיל את המשימה על התעשייה האווירית ,בתנאי שתיעזר בחברת דאסו
בביצוע הפרויקט .זאת ,אף שחיל האוויר העדיף שדאסו תבצע את העבודה
כולה ,כיוון שהיא מכירה את המטוס על בוריו ולכן תוכל להתגבר על המשימה
בקלות יתר ,בזמן קצר יותר ובמחיר נמוך יותר.
חברת דאסו ידעה שחיל האוויר בוחן את האפשרות לרכוש מטוסים גם
בארצות הברית .לכן ,למרות האמברגו ,היה לה אינטרס למנוע זאת .החברה
המשיכה לעניין את חיל האוויר במטוס חדש שהיה בשלבי פיתוח מתקדמים -
מיראז' ,F1שהיה גרסה כמעט זהה למיראז' ,3רק ללא כנף דלתא .בפברואר
1967החליט חיל האוויר הצרפתי להזמין מדאסו 100מטוסי מיראז' .F1בכירי
חיל האוויר הצרפתי ניסו לשכנע את חיל האוויר הישראלי לרכוש את המטוס,
ועל אף המתיחות הביטחונית ששררה במזרח התיכון ערב מלחמת ששת הימים,
היו מוכנים להגיע לישראל כדי להציג את המפרט של המטוס.
ב 7-במרס 1967התמניתי לראש צוות במנה"ר )מִנהל ההרכשה והייצור
במשרד הביטחון( לבחינת אפשרות ייצור מטוס קרב בארץ )נספח ,(1נוסף
לתפקידי כראש ענף מצ"ד 3בחיל האוויר .לקראת בואה של משלחת דאסו
לארץ ,ב 22-במרס ,1967התמניתי על ידי מפקד חיל האוויר כחבר בצוות
החיל שיקבל את המשלחת וינהל איתה דיונים טכניים לבדיקת התאמתו של
המטוס לצורכי חיל האוויר )נספח .(2בגלל הכוננות לקראת מלחמת ששת
הימים ,הצוות לא פעל ,וכמו כן הצוות הצרפתי דחה את בואו לישראל עד
תום המלחמה.
הפעילות בנושא ייצור מטוס קרב בארץ התחדשה מיד בתום המלחמה.
הוחלט לשלוח לצרפת צוות בדיקה מטעם חיל האוויר ,שכלל את יוסף שנער
)נציג מצ"ד (4ואדם צבעוני )נציג אוויר .(2מברק על כך נשלח ב 29-באוגוסט
) 1967נספח .(3במקביל פנה ראש מנה"ר למפקד חיל האוויר בשאלה" :בהמשך
לשיחתי איתך ,האם אפשר לצרף את עמי גוב למשלחת שתצא לפריז להמשך
שיחות עם דאסו על ה) "?F1-נספח .(4התכתבויות אלה ,נוסף למינוי ִי מ 7-במרס
כראש הצוות לבדיקת אפשרות ייצור מטוס קרב בארץ במסגרת מנה"ר ,לימדו
אותי שאריה הלל ,ראש מנה"ר ,ייעד אותי בשלב מוקדם לעמוד בראש פרויקט
ייצור מטוס קרב בארץ ,כאשר תוכנית זו תמומש.
כאמור ,מיד לאחר מלחמת ששת הימים התחדשו הדיונים במשרד הביטחון
בנוגע לייצור מטוס קרב בישראל .בסיכום דיון ,מ 22-ביוני ,1967אצל הרמטכ"ל
לשעבר ,צבי צור )צ'רה( ,שהיה אז עוזר שר הביטחון ,נדרש ראש מנה"ר להגיש
תוכנית לרכישת מטוסי מיראז' F1ולייצורם בארץ .תוכנית המיראז' F1לא
התממשה ,כיוון שהמטוס היה עדיין בפיתוח והוחלט להתרכז במיראז' ,M5
על אף האמברגו ,בתקווה שיום אחד הוא יבוטל .ב 7-ביולי הגיש ראש מנה"ר
מסמך המפרט את סדר הפעולות והשלבים הנדרשים בתהליך ההיערכות והביצוע
של ייצור מטוס קרב בארץ )נספח (5במקביל נערכו בדיקות היתכנות והערכת
המשמעויות הנובעות מכניסה לפרויקט כזה ,ואף נוצרו מגעים ראשונים עם
חברת דאסו בנוגע לקבלת ידע לייצור המטוס בארץ.
הכול היה חדש עבורי ,ובין שאר ההכנות שלי לקראת הכניסה לתפקיד,
קראתי ספרים רבים על ניהול פרויקטים בארצות הברית .הפרויקט עצמו היה
חסר תקדים בהיקפו ובמטרה שהוצבה לו .הייתי צריך לקבוע תקן כוח אדם
ותקציב לניהול הפרויקט .נעזרתי באריה הלל ,שבעצם היה הבוס שלי ,ובראש
מנפ"ט ,אל"מ ירח כץ .ירדנה טיפלה בכל הנושאים האדמיניסטרטיביים ,שהתגלו
כסבוכים במיוחד כיוון שהבירוקרטים שבמשרד הערימו קשיים וטענו שאין
לפרויקט מעמד מוגדר בתקשי"ר )תקנון שירות המדינה( ,ולכן מתייחסים אליו
כאל גוף חריג שאינו שייך באופן אינטגרלי למשרד הביטחון .אט-אט ובסבלנות
התגברנו על חלק מהבירוקרטיה וקשיי הקליטה והתחלנו לגייס אנשים .גם זו
לא היתה משימה קלה ,משום שלמנהלת הפרויקט לא היה תקן אזרחי מוגדר
בתוך משרד הביטחון ולא תקן צבאי בתוך מפקדת חיל האוויר .לכן היה קשה
לשכנע קצינים ,מהנדסים או נגדים שיצטרפו לפרויקט בתנאי האי-ודאות באשר
לתקנים או לסיכויי הקידום שלהם.
כחלק מתהליך ההתארגנות של מנהלת הפרויקט ,קיימתי סדרת פגישות
עם מנכ"ל התעשייה האווירית וראשי החטיבות -חטיבת ייצור ,הנדסה,
אלקטרוניקה ,שה"ל ואלתא -כדי להגדיר ולממש את חלוקת התפקידים בין
מנהלת הפרויקט במשרד הביטחון ובין התעשייה האווירית .לכולנו הכול היה
חדש .היה ברור שאנו עומדים בפני משימה אדירה ,שכמותה לא היתה עד כה,
לא בתעשייה האווירית ולא בישראל בכלל .בהמשך לשיחות הללו הכנתי נייר
עמדה כמצע לדיון אצל עוזר השר ,שהגדיר את תחומי האחריות והסמכויות של
מנהלת הפרויקט ושל התעשייה האווירית ואת מערכת היחסים ההדדית ביניהן.
היו לי קשרים טובים והדוקים עם התעשייה האווירית על מפעליה וחטיבותיה
עוד מתפקידי הקודם בחיל האוויר ,והדבר סייע מאוד בגיבוש נוהלי עבודה
סבירים ומקובלים.
ההצעה שהצגתי פירטה את תחומי אחריותה וסמכויותיה של מנהלת
הפרויקט ,כמו את תפקידי הקבלן הראשי ,אחריותו וסמכויותיו ,ואת מערכת
היחסים בין שני גופים אלה .בדיון שהתקיים אצל עוזר השר ,בהשתתפות נציגי
התעשייה האווירית ,היו להם הסתייגויות רבות מההצעה שלי ,והתנהל ויכוח
גדול שבסיכומו הכנתי הצעה חדשה שהביאה בחשבון מעט מהסתייגויותיה של
התעשייה האווירית .עיקר המחלוקת בינינו היה סביב נוהלי קבלת החלטות
בנוגע ליישום דרישות חיל האוויר ,אישור חוזים מול יצרנים וספקים בחו"ל,
בחירה ואישור של קבלני המשנה ,אישור תוכנית הייצור ,ניצול תקציבים ודיווח.
ומי שלימים הגה את הרעיון שמאחורי הברחת ספינות שרבורג )האיות הנכון הוא
"שרבור" ,אך שיבוש לשוני הכניס את המילה "שרבורג" להיסטוריה הישראלית(.
בתיווכו של מוקה לימון ,נקבעה סדרת פגישות בין נציגים של משרד הביטחון
והתעשייה האווירית ובין הנהלת חברת דאסו .ראוי לציין כי היחסים עם אנשי
חברת דאסו היו טובים מאוד ,וכי היתה מסורת של שיתוף פעולה בינם ובין
התעשייה האווירית וחיל האוויר עוד ב ,1956-כאשר מפעלי החברה הפכו
למעשה לספקים הבלעדיים של מטוסים לחיל האוויר שלנו .בתחילה נקבעה
סדרת הפגישות בפריז ,אך מאוחר יותר ביקשו הצרפתים ,מטעמי זהירות -הם
לא רצו להצטייר כחברה שמפרה את תנאי האמברגו -כי הפגישה תתקיים
בלונדון.
סדרת הפגישות בבירה האנגלית התקיימה בנובמבר ,1967והשתתפו בה צבי
צור )צ'רה( ,שעמד בראש המשלחת ,אל שווימר מנכ"ל התעשייה האווירית,
שלום )ציגי( אריאב ראש חטיבת הייצור ,משה ארנס ראש חטיבת ההנדסה ,ואנוכי
ראש מנהלת פרויקט המטוס .מטעם דאסו השתתף המנכ"ל ואלייר ,שקיבל את
שם הקוד "פרנסואה" .הבענו בפניו את אכזבתנו מעצירת אספקת מטוסי הM5-
ששילמנו עבורם .הסברנו לו שמצב זה מאלץ אותנו לחפש אלטרנטיבות אחרות,
ש ָהעֲדִ יפָה בעינינו היא זו שתוביל אותנו לייצור מטוס קרב בארץ ,שיתבסס על
מטוס ה ,M5-ושאנו מצפים לשיתוף פעולה מרבי מצד דאסו .ואלייר ,מצדו,
הביע הבנה למצבנו ולרצוננו לבנות יכולת מקומית לייצור מטוס קרב בארץ.
עם זאת ,הוא ניסה בכל כוחו לשכנע אותנו שניתן להם את ביצוע הפרויקט כולו
עם שתי אופציות :א .החלפת המנוע הקיים במטוסי M5במנוע סנקמה M53
החדש ,שהיה לו דחף גדול יותר מהאטאר .C9ב .השתלת המנוע האמריקאי
J-79במטוס.
לדעתו ,כל אחד מהפתרונות שהציע יהיה זול יותר ומהיר יותר אם הם יבצעו
את העבודה .הם הרי מתכנני המטוס ובעלי הידע והניסיון הרב בכל סוגי מטוסי
המיראז' ,ולכן יוכלו לבצע פרויקט כזה במהירות יחסית ובמחיר זול יותר.
ניסיוננו עם החברה במשך שנים לימד אותנו שהם מעולם לא היו באמת זולים
ושהם ידעו לגבות מחירים שמנים על כל מטוס ועל כל חלק אחר מתוצרתם.
אחרי דיון שארך כמה שעות אמרנו לו שהצעתו אינה עולה בקנה אחד עם רצוננו
לפתח את היכולת לייצור מטוס קרב בארץ ,ובכך להקטין משמעותית את תלותנו
במקורות אספקה חיצוניים .נתַנו לו להבין את רצוננו לחתום איתם על חוזה
ידע ,שבמסגרתו יעמידו לרשותנו את ניסיונם ,מומחיותם וידיעותיהם .הדגשנו
את תקוותנו שהם ישתפו איתנו פעולה למימוש תוכניתנו .סיכמנו את עקרונות
ההתקשרות בין דאסו ובין התעשייה האווירית לקראת פגישה נוספת ,שבה תוצג
הצעת החוזה המלאה .ואלייר הביע אופטימיות לגבי סיכויי אישור החוזה על
ידי ממשלת צרפת ,על אף ולמרות האמברגו הרשמי .לדבריו ,שר ההגנה שלהם
הביע תמיכה ברעיון של הסכם ידע בין דאסו לתעשייה האווירית לייצור הM5-
בישראל .הצרפתים היו סוחרים ממולחים ומנוסים ,וכך גם מנהלי דאסו .אף
על פי כן יצאנו מאוד מעודדים מהפגישה איתו ובהרגשה שהם כבר ימצאו את
הדרך לממש את התוכנית שלנו .מצב התעסוקה בדאסו באותו זמן לא היה מזהיר
וכמות ההזמנות למטוסים היתה מועטה ,ולכן היה להם אינטרס מובהק לממש
את העסקה איתנו .יצאנו מהפגישה עם ואלייר עם מידע ונתונים ראשוניים
חשובים ,שאפשרו לנו לבצע הערכת עלויות כבסיס להכנת התקציב לפרויקט.
חזרנו ארצה והתחלנו ,יחד עם התעשייה האווירית ,להכין תוכנית היערכות
לצרכים ולמשמעויות של הפרויקט מבחינת כוח אדם ,אמצעי ייצור ,בינוי,
הדרכה וכו' .ב 23-בנובמבר ,בהמשך לפגישות בלונדון ,נערך דיון אצל עוזר
השר בהשתתפות מנכ"ל המשרד ואיש הכספים של המשרד ,מפקד חיל האוויר,
יו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית ,מנכ"ל התעשייה האווירית,
ראש מנה"ר ,אל"מ בני פלד מטעם חיל האוויר ,ואנוכי .בסיכום דיון זה נקבעו
עקרונות הארגון של מנהלת הפרויקט והתעשייה האווירית והיחסים ההדדיים
ביניהם.
-
הסיכום הופץ ב 26בנובמבר ) 1967נספח .(7בסעיף 8של הסיכום נכתב
כי "מנכ"ל משרד הביטחון יוודא וירכז כל חומר אשר יוכן בהתאם לעקרונות
האמורים לקראת דיון עם המטה הכללי מחד ועם שר הביטחון מאידך ,ואם יהיה
צורך גם עם ועדת השרים הכלכליים" .על בסיס הסיכום הנ"ל ,הכנתי מסמך
מפורט יותר העונה על העקרונות שנקבעו בסיכום הקודם ,ואשר אושר והופץ
מטעמו ובחתימתו של עוזר השר לנמענים הבאים :מנכ"ל התעשייה האווירית,
ראש מנה"ר ,הרמטכ"ל ,מנכ"ל משרד הביטחון ,סגן הרמטכ"ל ,מפקד חיל האוויר
וחברי מועצת ייצור ופיתוח של משרד הביטחון )נספח .(8הרכב מלא של חברי
המועצה מופיע בנספח .9
בתחילת 1968נכנסנו לתקופת המתנה עד שתתקבל הסכמת ממשלת
פומפידו ,אז ראש ממשלת צרפת ,להסכם הידע בין דאסו לבין התעשייה
האווירית .למרות זאת ,בתעשייה האווירית כבר החלו בפעילויות הכנה ראשוניות
לקראת הפעלת הפרויקט במלוא הקיטור .לא היה אפשר לעשות הרבה ללא
החומר הטכני של דאסו .לכן התחלתי ,יחד עם אנשי התעשייה האווירית ,באיסוף
חומר טכני רלוונטי ממקורות שונים בצרפת .במקביל ביקשתי מהנספחות
בוושינגטון להעביר אלי את הU.S Air Force Systems Command Manuals-
of theעל ה - SPO, Systems-Project-Organization-המסמך המכונן של
האמריקאים בניהול פרויקטים .חשבתי שזה יהיה חכם מצדנו ללמוד מניסיונם
העשיר והמגוון בניהול פרויקטים גדולים של פיתוח וייצור של מטוסים ומערכות
נשק עיקריות .ואכן השכלתי מכך מאוד והשתמשתי בעקרונות המבנה הארגוני
שלהם בניסוח מפורט של המבנה הארגוני של מנהלת פרויקט המטוס ובהגדרת
התפקידים השונים במנהלת .המסמך מ 4-בספטמבר ,1968מציין את קבוצות
העבודה הראשיות :קבוצה טכנית/הנדסית ,קבוצת הנדסת ייצור וקבוצת כספים
ובקרה תקציבית .בפרק על תפקידי מנפ"ם נכתב" :מנפ"ם תייצג את משרד
הביטחון ותבצע את מדיניות הממשלה לפיתוח התעשייה בארץ .כמו כן תהיה
אחראית כלפי חיל האוויר במסירת המטוס כמערכת מבצעית בהתאם לאפיון".
תחומי האחריות של מנפ"ם נוסחו כדלקמן :פיקוח ,תיאום וניהול הפרויקט
בכללותו ,תיאום שינויים טכניים לגיבוש אפיון המטוסים ,פיתוח התעשייה
האזרחית לצורכי הפרויקט ,קביעת תקציבים ופיקוח על ניצולם ,עריכת תוכניות
עבודה ופיקוח על ביצוען ,מעקב ודיווח על כל הפעילויות הקשורות בביצוע
הפרויקט ,איסוף מידע על פיתוחים לעתיד ,ותיאום בין חיל האוויר והתעשייה
האווירית.
אף על פי שהפרויקט כבר היה בהליכי ביצוע מתקדמים מבחינת ההתארגנות
של התעשייה האווירית ומנפ"ם ,ונוצרו דפוסי עבודה שהמציאות הכתיבה ,רק
במרס 1969פרסם מנכ"ל המשרד מסמך מפורט המגדיר את תפקידי מנהלת
הפרויקט ,אשר בו נכתב בין היתר" :מצ"ב הגדרת תפקידים של מנפ"ם .אין היא
מתפרסמת במסגרת הוראות משרד הביטחון בגלל סיווגה הביטחוני .יש לשומרה
בתיק נפרד כאמור בהמ"ב מס' ) "...10נספח .(10
על אף שבמשך הזמן נוצרה שגרת עבודה סבירה בין מנפ"ם לתעשייה
האווירית ,נושא הארגון והגדרות התפקידים לא ירד לגמרי מסדר היום .ב18-
במאי ,1969שנה וחצי אחרי תחילת הפרויקט ,העברתי לצ'רה ,לפי בקשתו,
מסמך נוסף ,מפורט מאוד ,בשם "פרויקט המטוס -ארגון" )נספח .(11המסמך
התייחס הן להגדרות התפקידים של מנפ"ם והן להגדרות התפקידים של
התעשייה האווירית כקבלן הראשי לביצוע הפרויקט .הפעם כלל המסמך גם
את היעדים העיקריים של הפרויקט ,על שלביו השונים ועל הדרך לביצועם
רמה א' -קביעת מדיניות בכל הקשור לביצוע הפרויקט בשלביו השונים.
רמה ב' -א .קבלת החלטות בתחום התקציבי ,מימוני ,לוח זמנים ,דרישות
מבצעיות ,מפרטים טכניים ,בקרת איכות וכו' .ב .הורדת הוראות והנחיות
לגופי הביצוע ותיאום פעילותם.
רמה ג' -תרגום ההחלטות לתוכניות עבודה ,הצעות טכניות ,תקציבים ואמצעים
דרושים.
רמה ד' -ביצוע כל פרטי התכנון ,תיכון ,ייצור ,רכש ,ניסויים ,בקרת איכות
ומסירת המוצר הסופי לצרכן.
בארמון של דאסו
פגישה שנייה עם דאסו נקבעה לאמצע פברואר .1968צ'רה שוב עמד בראש
המשלחת ,שהורכבה מאותם אנשים שהשתתפו בפגישה הקודמת .הפעם נערכו
הפגישות במשרדי החברה שבפריז .ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון,
מוקה לימון ,הצטרף לפגישות .בסיכום המשא ומתן נחתם החוזה בראשי תיבות
והועבר על ידם לשר ההגנה הצרפתי ,שביקש להיפגש עם צ'רה ולהדגיש בפניו
את תמיכתו בפרויקט ואת כוונתו להביאו לאישור ראש הממשלה פומפידו.
הייתי נרגש ונפעם מהמפגשים בדרגים הבכירים ביותר בחברה ובחיל האוויר
הצרפתיים .בסיפוק רב סיכמנו את הביקור בארוחת ערב מהודרת בארמונו של
מרסל דאסו מחוץ לפריז ,שאליה הוזמנו גם כמה קצינים בכירים בחיל האוויר
הצרפתי.
חזרנו ארצה עם תחושה שאנו בדרך ליישום שאיפותינו ,ושבתוך זמן קצר
נתבשר כי החוזה אושר על ידי ממשלת צרפת .ואכן כעבור כחודש מהפגישה
האחרונה קיבלנו את הבשורה שפומפידו אישר את טיוטת החוזה ,אך שעליו
להביאו לאישור הנשיא .לא היה ברור אם ומתי זה יקרה .נכנסנו לתקופת המתנה
וחוסר ודאות לגבי ההמשך .ההנחה היתה שכל עוד ההסכם אינו מאושר רשמית,
לא ניתן יהיה להתקדם בתוכנית .עם זאת ,המשכנו להיפגש עם אנשי דאסו כדי
לעבד יחד איתם את פרטי החוזה על כל נספחיו.
החוזה המפורט כלל את הנושאים הבאים .1 :כל שרטוטי ההרכבה של מבנה
המטוס .2 .שרטוטים מפורטים של הרכבות שלמות ותת-הרכבות .3 .דוקומנטציה
מפורטת של סדר הרכבת ובניית מבנה המטוס .4 .הוראות בכתב המפרטות את
סדר הרכבת אביזרים ,צנרת וחיווט חשמלי .5 .רשימה מלאה של כלי ייצור
והרכבה ושרטוטי הייצור שלהם ) .6 .(Jigs & Fixturesרשימות מלאות של
חומרים וכלי עבודה .7 .רשימות מפורטות של כל הספקים וקבלני משנה.
.8שרטוטי חלקים והנחיות לעיבוד שבבי ותהליכי ייצור אחרים ,כמו כרסום
37
לנסות ולקבל מידע נוסף ,ובעיקר כדי לתכנן איתם את המשך הפעילות מיד
עם קבלת האישור על חוזה הידע .זכינו לשיתוף פעולה טוב ממנהלי המפעלים
השונים ,וקיבלנו חומר רב שבהמשך סייע לנו לגבש את תוכנית הייצור .בין
היתר קיבלנו מדאסו את רשימת כל קבלני המשנה שלהם ואת תחום התמחותו
של כל אחד מהם .על בסיס המידע הזה הרכבנו רשימה ראשונית של מפעלים
בארץ הבאים בחשבון להשתתף בפרויקט לפי תחום מיומנותם )נספח .(13עם
זאת ,נרמז לנו ממקורות שונים בצרפת שקטנים הסיכויים שחוזה הידע בין דאסו
לתעשייה האווירית יאושר על ידי הנשיא.
עם שובנו ארצה נתבקשה התעשייה האווירית להכין תוכנית אלטרנטיבית
שתופעל במידה שאכן חוזה הידע עם דאסו לא יאושר ולא יהיה אפשר לממש
את התוכנית כפי שהותוותה אחרי המפגש בלונדון .התעשייה האווירית הגישה
לפי דרישתנו תוכנית ייצור חדשה ,שיצאה מתוך הנחה שלא יהיו בידיה שרטוטי
הייצור של ה .M5-אך כיוון שה M5-היה בנוי ברובו על בסיס המיראז' C3
)שחק( ,התבססה התוכנית החדשה על ההנחה שאפשר יהיה לייצר את מטוס
השחק ,שנמצא בשירות חיל האוויר מזה כמה שנים ומופעל בהצלחה מרובה,
ובהמשך נוכל לייצר גם את אותם חלקים של ה M5-השונים מה .C3-האופציה
הזאת התאפשרה בגלל העובדה שבידי חיל האוויר והתעשייה האווירית היו
מרבית שרטוטי המבנה של השחק .באותו זמן התעשייה האווירית כבר ייצרה
כ 12%-מחלקי המבנה של ה C3-כחלקי חילוף לחיל האוויר וכספקית משנה
לחברת דאסו.
ב 3-ביוני ,1968ועל בסיס תוכנית זו ,הגשתי לצ'רה מסמך המפרט את
שלבי ביצוע הפרויקט במסגרת האילוצים החדשים .התוכנית פירטה את כל
המשמעויות הנובעות מדחיית לוח הזמנים לאספקת המטוסים לחיל האוויר,
הקשיים שיתגלו בביצוע הייצור לפי אפיון חיל האוויר ,השינויים בתקציב
והצורך להתחיל במהירות להשקיע בבניית התשתית התעשייתית לביצוע
הפרויקט.
הרעיון היה נועז ביותר ,בעל רמת סיכון גבוהה ואי-ודאות באשר להצלחת
התוכנית כולה .נוסף לשרטוטים שהיו בידינו ,היה חסר לנו חומר רב ומפורט של
כלי הייצור ותהליכי הייצור הנדרשים .מכל מקום ,ברוב ייאושנו באשר לסיכוי
להשגת הסכמה לחוזה הידע ל ,M5-הפתרון הזה נראה לנו כברירת המחדל
האופטימלית ביותר .את התוכנית הגשתי כמצע לדיון שהתקיים בלשכת עוזר
השר ב 5-ביוני ,1968ושבו סוכם כי "עקרונית אנו מעוניינים להגיע לייצור
ה M5-עם מנוע ,J-79אך בשלב ביניים יוחל בייצור מטוס השחק עם מנוע C9
של סנקמה ,ובמקביל יושלמו ההכנות לייצור החלקים השונים שבין הM5-
והשחק .עם זאת ,ובהנחה שבסופו של דבר נקבל את ה ,J-79-תיערך התעשייה
האווירית לפעולות הדרושות להתאמת המנוע ל."M5-
בסוף יוני 1968קיבלנו הודעה רשמית שחוזה הידע בין דאסו לתעשייה
האווירית אכן לא אושר על ידי הנשיא דה-גול .כתוצאה מכך ,פנו נציגי חברת
דאסו ,ביוזמתם ,הן למשלחת משרד הביטחון בפריז והן לעוזר השר צ'רה והביעו
את רצונם העז במגעים עם התעשייה האווירית ומשרד הביטחון ,כדי להמשיך
את התהליך שבו התחלנו ולהגיע למימוש חוזה הידע ,כאילו שהאמברגו אינו
קיים.
סוכם בין שני הצדדים שלצורך התנעת הפרויקט תגיע לישראל קבוצה של
אנשי דאסו לסיכום המשא ומתן על החוזה ולקביעת פרטי תוכנית העבודה
בנושאים הבאים :קביעת לוח זמנים להעברת השרטוטים וכל הניירת הרלוונטית
ארצה ,מיון רשימת הכלים שיוזמנו בדאסו ואלה שייוּצרו בארץ ,רשימת החלקים
והזוודים בפזות השונות שיוזמנו להרכבת המטוסים ,קביעת לוח זמנים לאספקת
הכלים והחלקים מדאסו ,והשתתפות בתוכנית השתלמויות בצרפת .כמו כן היינו
צריכים לקבוע איתם את הדרך להעברת ההזמנות מהתעשייה האווירית לדאסו.
הוחלט שההזמנות יועברו באמצעות "אופמה" ,הגוף שהיה אחראי על הייצוא
הביטחוני של צרפת למזרח התיכון ,ושדרכו רכשה מערכת הביטחון את הציוד
והחלפים לצה"ל .הוסכם לשמור על רציפות אספקת הניירת והחלקים/אביזרים/
זוודים כדי שתהליך ההתארגנות בארץ יתקדם בהתאם ללוח הזמנים שנדרש על
ידי חיל האוויר לאספקת המטוסים .גם המפעלים השונים ,מחוץ לדאסו ,נכללו
בתוכנית אספקת הניירת הדרושה לפי לוח הזמנים המוסכם והתואם את תוכנית
הייצור .חלק מהניירת שהיתה מוכנה שוחררה למשלוח עוד לפני שהועברה
הזמנה רשמית ובטרם שולמה המקדמה .רשימות הכלים הדרושים לייצור המטוס
תוקנו ,עודכנו ומוינו כדי שיתאימו לקצב ייצור של עד שלושה מטוסים בחודש.
הפעילות הנ"ל דווחה לעוזר השר במהלך דיון שהתקיים אצלו ב 9-ליוני
.1968בסיכום הדיון נדרשה התעשייה האווירית להגיש תוכנית מפורטת
להסבת מנוע המטוס ל J-79-עם ציון התאריך האחרון ביותר של ייצור המטוס
ה ,51-שבו יותקן המנוע .במקביל נקבע כי ימשיכו המגעים עם סנקמה כדי
לחתום עמם על הסכם ידע לייצור המנוע - B9הדומה ברובו ל - C9-בארץ.
עם זאת ,נקבע כי נמשיך לקבל ידע ל C9-מהמפעל בשווייץ ,קבלן משנה
של סנקמה .עוד נקבע כי לאחר ביקור קבוצת דאסו בארץ ,תגיש התעשייה
האווירית תוכנית מעודכנת להיערכות לייצור המטוס .המשא ומתן יתנהל בין
התעשייה האווירית וקבוצת דאסו ,בהשתתפות מנפ"ם ובאישורה .קבוצת דאסו
הגיעה לארץ בתחילת יוני 1968להמשך המשא ומתן לגיבוש הסכם הידע
בינה ובין התעשייה האווירית .פעלנו כאילו שיש לנו חוזה ידע מאושר על ידי
השלטונות הצרפתיים וחתום בין דאסו והתעשייה האווירית .בחטיבת הייצור
של התעשייה האווירית התקבלו שרטוטי מוסך ההרכבה עם פירוט מלא של
הדרישות הספציפיות והקונסטרוקטיביות ,כולל רמת הדיוק הנדרשת להבטחת
הרכבה נכונה של המטוסים .כדי להקים את מוסך ההרכבה אותר מקום מתאים
בתחומי התעשייה האווירית והוחל בהכנות לקראת הבנייה .הצרפתים הביעו
הסתייגות מהרעיון של החלפת המנוע הצרפתי במנוע אמריקאי מתוצרת ג'נרל
אלקטריק .ההסתייגות שלהם נבעה הן מטעמי יוקרה מקצועית ולאומית והן
משיקולים כלכליים .עם זאת ,הם הסכימו שאם נתעקש על החלפת המנוע ,הם
יהיו מוכנים לבצע זאת בעלות נמוכה יותר ובזמן קצר יותר ,בהכירם את המטוס
טוב יותר מאיתנו.
ההצעה שלהם כללה בניית שלושה אבות טיפוס ,חבילת ידע ,טיסות ניסוי
ותמיכה טכנית צמודה לאורך כל הפרויקט בעלות כוללת של כ 75-מיליון
דולרים .אחרי שלמדנו את ההצעה והשווינו אותה להערכות הכספיות של
האופציה לייצר הכול בתעשייה האווירית ולצמצם ככל שאפשר את התלות
בדאסו ,דחינו את הצעתם .דאסו השלימו עם החלטתנו ושיתפו פעולה בגיבוש
תוכנית הפרויקט.
בהתבסס על ההסכמות שהגענו אליהן עם קבוצת דאסו והאופטימיות
שהשתררה בקרבנו ,שאכן נוכל לבצע את הפרויקט למרות האמברגו ,כתב
ב 18-במאי 1968עוזר השר צ'רה לשר הביטחון ,משה דיין ,ותיאר בפניו את
עיקרי הדברים כפי שהתפתחו עד אז עם שימת דגש על הנכונות של חברת
דאסו לשתף עמנו פעולה במימוש תוכנית ייצור ה M5-בארץ .כדי להתניע את
התוכנית במלוא המרץ ולעמוד בלוח הזמנים לאספקת המטוסים לחיל האוויר,
ביקש צ'רה מהשר לזמֵן בהקדם דיון עם ראש הממשלה ושר האוצר כדי לאשר
את התקציב הדרוש לתוכנית רב-שנתית כוללת ,וציין כי לגבי שנת העבודה
השוטפת ) ,(68/69יימצא פתרון במסגרת התקציבים המאושרים בתיאום עם
משרד האוצר )נספח .(14
-
לפי תוכנית הרכש שחיל האוויר הציג ,דובר על ייצור של כ 200עד 250
מטוסים 50 .עם המנוע הצרפתי וכ 100-עד 150עם המנוע האמריקאי .מחיר
200מטוסים הוערך בכ 450-400-מיליון דולר .ההוצאה השנתית הוערכה
בכ 200-150-מיליון לירות )המטבע שקדם לשקל( .נוסף לתעשייה האווירית
כקבלן ראשי ,ייעשה מאמץ רב לשלב מקסימום תעשיות אזרחיות קיימות ו/או
תעשיות חדשות שיוקמו לצורכי הפרויקט .ערך הדולר הנחסך הוערך אז בארבע
לירות.
ב 7 -ביולי 1968התקיימה ישיבה אצל ראש הממשלה ,לוי אשכול,
בהשתתפות שר הביטחון משה דיין ,עוזר שר הביטחון צ'רה ,ושר האוצר פנחס
ספיר .בישיבה זו הוצגה תוכנית הייצור של ה M5-בארץ על בסיס הסכם הידע
עם חברת דאסו .נדונו גם ההשלכות הכלכליות-תקציביות בתוך מערכת הביטחון
ועל המשק כולו ,בעיות גיוס כוח אדם לפרויקט ,האתגר הטכנולוגי-תעשייתי
הכרוך בפרויקט ,ורמת הסיכון במצב של אי-עמידה בלוח זמנים לאספקת
המטוסים לחיל האוויר .בסיכום הדיון אושרה התוכנית כפי שהוצגה על ידי
שר הביטחון.
ההחלטה שהתקבלה בדיון אצל ראש הממשלה נתנה אור ירוק להמשך
הפעילות לקידום הפרויקט במשנה מרץ .בעידוד ובתיאום עם מנכ"ל דאסו,
יצאתי באמצע יולי לצרפת יחד עם ראש חטיבת הייצור בתעשייה האווירית,
שלום אריאב ,ומנהל אגף להב ,משה קרת ,לדיונים מפורטים עם דאסו על
תוכנית העבודה .הסתבר לנו שמסתמנת אפשרות סבירה להפעיל את התוכנית
בהתאם לחוזה שסוכם בדצמבר ,1967בסיועה הפעיל של החברה .באשר
להחלפת המנוע הצרפתי במנוע אמריקאי ,שוב הביעו הצרפתים את הסתייגותם,
הן מטעמי יוקרה מקצועית ,הן מטעמי גאווה לאומית ,והן מסיבות כלכליות של
אובדן פרנסה לסנקמה ,שממילא סבלה מתת-תעסוקה בגלל מחסור בהזמנות.
סיכמנו עם דאסו את התנאים הכספיים לכיסוי ההזמנות שיועברו אליהם על
ידי התעשייה האווירית ואת הדרכים להעברת השרטוטים למשרדי התעשייה
האווירית בפריז -ומשם בדואר דיפלומטי לישראל .חלק מן הניירת התקבל מיד
ונעשו סידורים להשלמת היתרה עד דצמבר .1968לגבי ההזמנות לחלקי מבנה
ואביזרים ,הוצע על ידי קבוצת פרנסואה כי הן יפוצלו ללא יותר מחמישה סטים
בהזמנה ,וזאת כדי להקשות את זיהוי מספר המטוסים בתוכנית.
באותה הזדמנות ערכנו סיור מקיף בכמה ממפעלי דאסו המעורבים בייצור
מטוס ה .M5-בשלב זה של השיחות עם החברה שמנו דגש מיוחד על הצורך
המיידי בהעברת כל שרטוטי הייצור לתעשייה האווירית כדי לאפשר לנו
התארגנות נאותה בזמן .נוסף לדיונים עם דאסו ועם סנקמה ,ביקרנו אצל כמה
ספקים וקבלני משנה של דאסו כדי להתחיל לבדוק את האפשרות לרכוש מהם
ציוד ובמקביל לגבש הסכמי ידע לייצור מוצריהם בארץ .עם שובנו ארצה
העברתי למפקד חיל האוויר דו"ח מפורט על הסיור בצרפת ועל מצב הפרויקט
וסיכויי ביצועו בלוח זמנים התואם את דרישות חיל האוויר .הדו"ח היה אופטימי,
בעיקר לאור העובדה ששיתוף הפעולה מצד דאסו היה מקסימלי.
ב 7-באוגוסט 1968התקיים אצל צ'רה דיון ,שבו הוחלט כי מספר המטוסים
המתוכנן לייצור יהיה 150עד ,200ושקו הייצור יתוכנן לקצב של 3-2מטוסים
בחודש 50 .מטוסים ראשונים יצוידו במנועי סנקמה .C9במקביל תבנה התעשייה
האווירית אב טיפוס של מטוס עם מנוע J-79לפי אפיון של חיל האוויר .אספקת
המטוסים בעלי המנוע הצרפתי תוכננה לתחילת ,1971ואילו לגבי ההתקנה
הסדרתית של ה ,J-79-סוכם כי היא תידון בנפרד בתאריך מאוחר יותר.
לפי תוכנית זו ,יסופק המטוס הראשון לחיל האוויר בתחילת 1971ואספקה
שוטפת תימשך בקצב של 3-2מטוסים לחודש .לפי הערכת דאסו יימשכו
שלבים 1ו 2-על פני כ 52-מטוסים ,שלבים 3ו 4-על פני כ 46-מטוסים ,ושלב
5על פני יתרת 102המטוסים .התוכנית לקחה בחשבון שהתעשייה האווירית
44
תזדקק לכמה חודשים כדי להתארגן ולבנות כושר ייצור שיביא אותה לייצור
מלא של כל מרכיבי המטוס .לכן הצביעה התוכנית על כך שיתחילו בהרכבה של
מטוסים ממכלולים ראשיים שייובאו מדאסו בצרפת ,ובמקביל תיבנה התשתית
התעשייתית בארץ ,שתגדל ותתפתח בהדרגה.
את התוכנית שהוצגה על ידי דאסו הפכנו לתוכנית ייצור מותאמת במידה
מרבית לדרישות חיל האוויר -הן באשר למספר המטוסים שייוצרו והן לגבי
הדרישות לשינויים באפיון הטכני של המטוסים .מטעמי סודיות וביטחון שדה,
הוחלפו שמות הקוד של הפרויקט כמה פעמים .הוא נקרא רעם מ' ,רעם א',
חילוץ א' ,JCV ,נשר .רק בודדים ידעו לחבר את שֵם הקוד עם הפרויקט.
רעם מ' -הסדרה הראשונית של המטוסים שיורכבו בתעשייה האווירית ללא
שינויים ויהיו זהים למטוסי ה M5-בעלי מנוע .C9
רעם א' ,חילוץ א' ,נשר - JCV ,הסדרה השנייה של המטוסים שיורכבו בתעשייה
האווירית ויכללו שינויים ותוספות בהתאם לאפיון חדש של חיל האוויר ,אך
עדיין יורכב בהם המנוע הצרפתי .C9
התוכנית בשלב הראשון היתה להרכיב 25מטוסי ) M5רעם מ'( -
בקונפיגורציה זהה למטוסים שנרכשו מצרפת ולא סופקו לחיל האוויר בגלל
האמברגו -מחלקים ,מאביזרים וממכלולים ראשיים שיירכשו מדאסו .האפיון
הטכני של המטוסים היה זהה לאפיון המקורי - Clause Technique -כפי
שהוסכם עם דאסו בזמן חתימת חוזה הרכישה של המטוסים .בהמשך תוכננה
הרכבה של 25מטוסים נוספים מחלקי מבנה ומכלולים שנרכשו מדאסו,
ללא אביזרים ,חיווט חשמלי ,צנרת ועוד ,אשר הושלמו והורכבו בתעשייה
האווירית .לפי דרישות חיל האוויר ,רעם א' ,כבר בשלב זה ,תוכנן לכלול
שינויים ותוספות הנובעים מהאפיון שהוגש על ידי מפקד חיל האוויר ב15-
במאי .1968האפיון התבסס על האפיון הצרפתי המקורי עם תוספות שדרש
חיל האוויר .הדילמה היתה מה מתוך הדרישות הנוספות של חיל האוויר ניתן
לבצע תוך כדי בניית קו הייצור בתעשייה האווירית בלי לשבש את לוח הזמנים
של אספקת המטוסים.
קיימתי ישיבות רבות עם נציגי חיל האוויר והתעשייה האווירית כדי לנסות
ולספק את דרישות החיל -ובו בזמן לא לפגוע ברצף עבודות ההרכבה של
המטוסים בתעשייה האווירית .המשימה לא היתה קלה ,כיוון שחיל האוויר לחץ
מאוד להכניס כמה שיותר מערכות חדשות לשיפור ביצועי המטוס .לעומת זאת,
נציג דאסו ונציג משלחת משרד הביטחון בפריז ,שיכללו :אישור על העברת הציוד
לרשותנו בפתח המפעל ,שובר אספקה עם מספר הזמנה ,תיאור ומספר הפריטים
שסופקו ,ומחירם .וכמובן ,חשבון עבור הציוד שסופק.
כלים שלא נכללו ברשימה שנמסרה לדאסו היו אלה אשר לגביהם סוכם
שייוצרו בארץ או שהיה רצוי לערוך בדיקה נוספת בעניינם בארץ .החלטנו
לערוך בדיקה גם לגבי ייצור בארץ של ציוד בדיקה וניסוי ,כולל בחינת
האספקטים הכלכליים .ההזמנות לקו הייצור בארץ היו מבוססות על הרכבת
מערכת מושלמת עבור מטוס אחד ,תת-הרכבות גדולות של המבנה ,זוודים
משלימים של חלקי מבנה ,קשיחים )ברגים ,אומים וניטים( וזוודים משלימים
של מכשירים ואביזרים .קצב הייצור בתחנות העבודה היה מותנה בקצב תהליך
האספקה.
תוכנית ההשתלמויות של עובדי התעשייה האווירית עודכנה כדי לכלול בה
נושאים אשר מבוצעים במפעלי דאסו על ידי יצרנים אחרים כגון :סנקמה ,מסיה,
D.E.Dוכו' ,וכדי לאפשר למשתלמים ללמוד את תהליכי הייצור המיוחדים
למטוסי ,M5שסדרת הייצור שלהם בצרפת עמדה להסתיים .מאחר שפעלנו
בתנאים ובאווירה של אמברגו ,היינו צריכים לוודא שאכן דאסו תוכל לעמוד
בהתחייבויותיה ולבצע את התוכנית לפי לוח זמנים שיבטיח את רציפות הייצור
של המטוסים בארץ ואספקתם לחיל האוויר בזמן .לחצנו עליהם לזרז את
תוכנית ההשתלמויות של מכונאי וטכנאי התעשייה האווירית למרות מגבלות
הסודיות של הפרויקט .כבר בשלהי 1968היו עשרות משתלמים במפעלים
שונים של דאסו .כמו כן החלטנו להתחיל מיד בייצור חלקים ראשוניים של
המטוסים עקב אי-הוודאות באספקה מצרפת ואף על פי שהיכולות בארץ היו
עדיין מצומצמות ובשלבי התארגנות ,הן בתעשייה האווירית והן אצל קבלני
המשנה הפוטנציאליים.
-
התוכנית התקדמה יפה עד סוף דצמבר .1968ב 28לחודש בוצע מבצע
תשורה ,שבמסגרתו פשטו כוחות של סיירת מטכ"ל והצנחנים על שדה התעופה
הבינלאומי של ביירות והשמידו 14מטוסי נוסעים של חברות תעופה ערביות.
הפעולה בוצעה בתגובה לסדרת חטיפות וניסיונות חטיפה של מטוסים ישראליים
ברחבי העולם .הלוחמים שפעלו במבצע הגיעו לשדה התעופה בביירות במסוקי
סופר-פרלון מתוצרת צרפת .ממשלת לבנון פנתה לממשלת צרפת בתלונה,
וכתוצאה מכך החליט הנשיא דה-גול כי התגובה הישראלית לא היתה מידתית
ולכן החמיר והרחיב את האמברגו גם על אספקת ציוד ו/או חלפים לשימוש
למשלוח ארצה .הוחלט לשנע אותם דרך הנמל שבמרסיי .את המשלוחים ניהל
עובד משלחת משרד הביטחון בפריז ,ויקטור זיבשטיין .הוא גילה תושייה יוצאת
מן הכלל ופיתח שיטה מיוחדת להוציא את הציוד המיועד לתעשייה האווירית
ללא תקלות ובלי כל הסתבכות עם השלטונות הצרפתיים .תרומתו של ויקטור
היתה משמעותית ביותר .בזכותו הצלחנו להוציא מצרפת את כל החלקים והכלים
שיוצרו עבורנו במפעלי דאסו השונים ואצל ספקים אחרים .איסוף הציוד מרשת
המפעלים של דאסו וניתובם בדרכים שונות אל מחוץ לצרפת היה אחד מגולות
הכותרת של הצלחת הפרויקט כולו.
בתחילה החלטנו לבחון אם המשלוח הראשון יעבור בהצלחה ,ולפי התוצאות
לטפל בהמשך המשלוחים .השיטה עבדה -וכך נפתחה דרך בטוחה להעברת
כל הכלים לפאזה .3למרות זאת ,וכדי לא לשים את כל הביצים בסל אחד ,נוסו
דרכים נוספות להעברת ציוד ארצה .כולן עבדו בהצלחה רבה ובשיתוף פעולה
של גורמים מחוץ לצרפת .בינתיים הכינו במפעלי דאסו עבור התעשייה האווירית
שרטוטים לכלים של פאזות 4ו .5-התברר שהשרטוטים אינם מעודכנים ושלא
היה אפשר להשתמש בהם .לפיכך ,הציע המהנדס הראשי של דאסו ,ז'אן קברייה,
שצוות של טכנאים מהתעשייה האווירית יגיע לדאסו ויעבוד יחד עם טכנאי
החברה על עדכון השרטוטים .בינתיים התמקמו אנשי התעשייה האווירית במפעל
העיקרי של דאסו בארז'נטיי ) (Argenteuilוהכינו רשימות מפורטות של כל
הכלים הדרושים לייצור חלקי מבנה ולהרכבתם .הם גם מיינו ובודדו את אותם
כלים של פאזה ,4שרצוי היה שדאסו תייצרם בשל מורכבותם ורמת הדיוק
הנדרשת בהם .שיתוף הפעולה עם מנהל המפעל והמהנדס הראשי שלו היה
כה הדוק ,שהם העמידו לרשות משה קרת ספר מפורט של כל תהליכי הייצור,
כולל רשימות מפורטות של החלקים הנדרשים בכל שלב ושלב .זה היה נכס
שלא יסולא בפז ,שעזר מאוד בתכנון קווי הייצור בתעשייה האווירית ובהזמנת
החלקים הדרושים בהמשך.
במקביל התעוררה השאלה כיצד מכניסים את ההזמנות למערכת ההזמנות של
דאסו ו/או של יצרנים אחרים בצרפת שהיו מעורבים בפרויקט .הסתבר כי הכנסת
הזמנות דרך "אופמה" הפכה לבעייתית ולא בטוחה ,כיוון ש"אופמה" היה גוף
ממשלתי ,וככזה היה מנוע מלקבל מאיתנו הזמנות בתנאי האמברגו המחמירים.
החלטנו אפוא לבדוק אפשרות להכניס את ההזמנות באמצעות אחת החברות
בבלגיה המייצרת חלקים עבור דאסו כקבלנית משנה .ביקרנו בכמה מפעלים
בבלגיה ובהולנד -וכולם היו מאוד קואופרטיביים והביעו נכונות לשתף איתנו
פעולה ,אלא שלא נמצאה הדרך לקלוט את ההזמנות בדאסו ולהבטיח את
התשלומים .אחד הפתרונות היה הקמת חברה פרטית בבלגיה ,שתכניס את
ההזמנות ותבטיח את התשלומים עבור הציוד שייוצר ויסופק לנו.
בשלב זה התעשייה האווירית ושאר היצרנים בארץ עדיין לא היו בכושר
הייצור הנדרש לצורכי הפרויקט ,ולכן אישרתי לתעשייה האווירית העברת
עבודות לקבלנים מחו"ל ,בעיקר עבודות עיבוד שבבי .כמו כן ניצלנו את אותם
קבלנים כדי להכניס חלק מההזמנות לדאסו וליצרנים צרפתים אחרים .לגבי
חלקים כלליים וסטנדרטיים כמו ברגים ,מסמרות ,צבעים ,חומרי אטימה וכו' ,לא
היתה בעיה מאחר שדאסו הזמינה כמויות מספיקות הן עבורנו והן עבור לקוחות
אחרים .לגבי אביזרים -משאבות ,שסתומים ,מכשירים -החלטנו להזמין אותם
ישירות מהיצרנים השונים ולא דרך דאסו .מאחר שזמן האספקה של האביזרים
קצר יחסית ,הם הוזמנו בכמויות קטנות של לא יותר מ 25-סטים בכל הזמנה.
הדבר גם מנע שאלות באשר למטרת ההזמנות .בשלב זה הצבנו בפני כל היצרנים
את הדרישה לרכישת ידע לייצור מוצריהם בארץ .ומאחר שלא כולם גילו נכונות
להיענות לבקשותינו ,התחלנו לאתר חברות דומות ,בעיקר בארצות הברית ,כדי
שישמשו תחליפים לשלב הבא של הפרויקט -רעם ב' )כפיר(.
עלינו .העברת המנועים ארצה בוצעה בדרכים שונות ,שאפילו אני לא תמיד
ידעתי את כל פרטיהן .עד כדי כך החשאיות היתה גדולה.
מפריז טסתי ללונדון לפגישה עם נציגי חברת לוקאס ,יצרנית ציוד ומכשור
למטוסים ,כדי לדון איתם על שיתוף פעולה עתידי ,שיאפשר לנו לייצר בארץ
חלק מהמוצרים שלהם ,במידה שהיצרנים הצרפתים יסרבו להעניק לחברות
הישראליות ידע לייצור בארץ .כמו כן נפגשתי בלונדון עם צ'רה ופרנסואה
כדי לסכם את הפעילות שנעשתה עד אז ולקבוע את נוהלי ההתחשבנויות
והתשלומים שיתאימו לקצב הייצור והאספקה של הכלים וחלקי המטוסים
בהמשך.
"מינו אותי לעמוד בראש צוות התכנון של התקנת תותחים קבועים במטוס",
סיפר שבתאי דובדבני" ,ישבתי עם סא"ל אילן אורחוף ממנהלת פרויקט המטוס
ועבדנו ביחד על תוכנית מפורטת שכללה גם את סוגיות התקציב ולוח הזמנים.
התחלנו לגייס אנשים .פניתי לשני מהנדסים שעבדו בעבר בענף והשתחררו.
מלבדם ,גייסנו שני הנדסאים ושלוש שרטטות .באותו זמן הייתי אחראי על
הסבת תותחי ה 20-מ"מ בסקייהוק לתותחי 30מ"מ .לסקייהוק בנינו אב טיפוס,
וזה עבד מצוין .זה נתן לנו ביטחון לגבי השינוי שנתכנן עבור הרעם .נתנו
לנו שנתיים לביצוע אב טיפוס ברעם .כמה חודשים אחרי תחילת העבודה
בנינו מתקן המדמה את המטוס והתקנו עליו תותחים ,וזה עבד טוב .התקנת
התותחים היתה כמו בסקייהוק .התותחים נשארו קבועים ,ומה שפורק היו רק
ארגזי התחמושת והארגז לאיסוף החוליות .אחרי השלב המוצלח הזה אישרו לנו
לתכנן את ההתקנה במטוס .אנשי הקשר שלנו בתעשייה האווירית היו עובדיה
הררי ואברהם כפלאי ,שני אנשים מופלאים ומהנדסים מעולים .היינו צריכים
לעבוד קשה כדי שהם יאשרו את התכנונים שלנו .קיבלנו מהתעשייה האווירית
מקטע של המטוס ועליו התקנו את התותחים וירינו כדי לבדוק שזה אכן עובד.
הניסויים היו מוצלחים .בעיה נוספת שטיפלנו בה היא תכנון התקנת רפלקטורים
להסטת הגזים שמייצרים התותחים בזמן ירי ,אשר היו נכנסים לתוך כונסי האוויר
וגורמים לכיבוי המנוע בזמן הטיסה .עבדנו בעניין זה ,כמו גם באחרים ,בשיתוף
פעולה מצוין עם מנפ"ם ,חיל האוויר והתעשייה האווירית".
נוסף לכך ,היה בידינו דו"ח של טיסות ניסוי שערך רן פקר )רונן( בדצמבר
,1967עם רשימה של ליקויים שהיה צריך לתקנם לפני העברת המטוסים לחיל
האוויר .מאחר שהיינו תחת אמברגו ולא היה סיכוי שהמטוסים שייוצרו בצרפת
יועברו ארצה ,הכללנו את המלצות הדו"ח של פקר בתוכנית העבודה של
התעשייה האווירית.
בהמשך לדיון מ 26-באפריל ,1968האצתי במצ"ד ) 4ענף תיכון אווירונאוטי(
להגיש בהקדם את האפיון הטכני של המטוס ,שיתבסס על הדרישה המבצעית
שתופק על ידי מפקד חיל האוויר .הרפרנט של הפרויקט בענף היה רס"ן מיכה
כהן ,לימים רלצ"ד .מיכה הגיע למשרדי כעבור כשבועיים עם מפרט טכני ,שהיה
בעצם "רשימת קניות" של מערכות ואביזרי מטוס ,שרובם היו כאלה שהותקנו
במטוסים האמריקאיים שחיל האוויר החל בקליטתם באותה תקופה -מטוסי
הסקייהוק והפנטום .החזרתי לו את המסמך ודרשתי שיעשה שיעורי בית רציניים
יותר .מיכה טען שהוא הכין את המסמך לפי הנחיית הרמצ"ד ושהוא עצמו לא
ראה את הדרישה המבצעית .פניתי לראש ענף אוויר ,2סא"ל אורי טלמור,
וביקשתי ממנו לקבל את הדרישה המבצעית.
עיינתי במסמך יחד עם סא"ל אילן אורחוף ,רשמנו לפנינו את עיקרי הדרישה,
ובמשך כמה שבועות הכנו אפיון טכני ראשוני לסדרת המטוסים הראשונה.
את האפיון העברתי למפקד חיל האוויר שזימן דיון במשרדו עם רמצ"ד ,אנשי
מצ"ד ,4אוויר ,2אילן אורחוף ואנוכי .בסיכום הדיון הוחלט שמפקד חיל האוויר
יעביר דרישה מבצעית ,שעל בסיסה יעבד מצ"ד 4אפיון טכני חדש שיוצג
לתעשייה האווירית ויהווה בסיס להגדרת האפיון הסופי של המטוסים ,שייכלל
בחוזה שייחתם עם התעשייה האווירית.
ב 14-במאי 1968פרסם מפקד חיל האוויר את הדרישה המבצעית למטוסי
רעם א' )נספח .(17עיקריה היו :תכונות המטוס יהיו כאלה שהוא יוכל להתמודד
עם מטוסים במשימות יירוט ובמשימות התכתשות בעומק שטח האויב .כמו כן
הוא יהיה מסוגל לבצע תקיפות אוויר-קרקע עם חימוש פנימי וחיצוני נגד מטרות
בטווח רחוק ובסיוע קרוב .עוד נקבע כי המטוס יהיה חד-מושבי ויפעל ביום
ובלילה .סוכם כי ביצועי המטוס מבחינת מהירויות המראה ונחיתה ,מהירות
מכשירים ומאך מקסימליים ,כושר תמרון וטווח פעולה לא ייפלו מאלה של
המיראז' .M5גם מערכת ההיגוי ,כיסא המפלט ,אביזרי הבטיחות ,מערכת
האיפוס ,החימוש הפנימי ,מכשירי הטיסה ומערכות ההתרעה ,כמו גם מבנה
הגוף והכנפיים ,יתבססו על אלה של השחק .כמות הדלק הפנימי תהיה לפחות
3,470ליטרים .כושר נשיאת מטען חיצוני 3.5 -טונות ,ויכולת נשיאת טילי
אוויר-אוויר מסוגים שונים ,בניגוד לשחק שנשא רק טילי סיידוויינדר .משקל
המראה מקסימלי -לפחות 13.5טונות .המנוע יהיה מסוג J-79של ג'נרל
אלקטריק.
מאחר שלא היה סיכוי שהחלפת המנוע תוכל להיכלל בתוכנית הייצור של
רעם א' ,שכללה 25מטוסים בלבד ,החלטנו -בלי קשר -להחליף את המנוע
הצרפתי מסוג Bל .C-עוד נקבע כי המטוס יהיה בעל שבע נקודות תלייה
חיצוניות -נקודה בגחון שתהיה מסוגלת לשאת תצורות חימוש שונות ומכלי
דלק נתיקים ,שתי נקודות אחוריות בגוף ,שתי נקודות פנימיות בכנפיים ,ושתי
נקודות חיצוניות בכנפיים .כן הנסע יהיה במבנה גיאומטרי ,שיבטיח נפח פנוי
סביב נקודות התלייה ,בהתאם למטענים החיצוניים שיידרשו .חוזק כן הנסע וסוג
הצמיגים יתבססו על המשקל המקסימלי הנדרש בהמראה ועל שיעור השקיעה
בנחיתה כמו בשחק.
הנדון :רעם א' -השלמת דרישה מבצעית .האפיון עבור המטוס הצרפתי
נוסח לפני זמן רב .בינתיים התרחשה מלחמת ששת הימים ונפתחו
עבורנו שערי הרכש בארצות הברית .עם הזמן שחלף ,ובעיקר עקב הנ"ל,
השתנתה התפיסה המבצעית בחיל לגבי מטוסי תקיפה ומערכותיהם
החיוניות .התפיסה החדשה תקבל את ביטויה המלא באפיון של רעם ב'.
ברעם א' מוצעים שינויים מועטים בלבד ...הנחת יסוד בסיסית בהשלמת
הדרישות לרעם א' היא שיש לשנות מעט ככל האפשר על מנת שלא
לעכב ,אף לזמן קצר ,את מועד הייצור.
שנקבע היה לייצר 25מטוסי רעם א' ,ובהמשך ,ממטוס 26ואילך ,לספק מטוסי
רעם ב' .במידה שייווצר פיגור בתוכנית אספקת החלקים השונים הנדרשים לרעם
ב' ,ימשיכו לייצר מטוסי רעם א' עד 40מטוסים לכל היותר .לשם כך יוזמנו
15מנועי אטאר ,C9אשר יוכלו לשמש רזרבה לחיל האוויר במידה שהתעשייה
האווירית לא תשתמש בהם .לפי הנחיית מפקד חיל האוויר ,הסתיים האפיון של
שלוש המערכות הבאות -מערכת שחרור חימוש; ) A.J.B-7אמצעי להבטחת
דיוק ההפצצה(; ומערכת לוחמה אלקטרונית ) - (E.C.Mולכן הוא דורש שהן
ייכללו בתוכנית ייצור המטוסים מההתחלה.
אלא שבכך לא הסתיימו ההתלבטויות והלחצים לגבי הגיבוש הסופי של אפיון
רעם א' )נשר( .הם נמשכו על אף העמדה הברורה של התעשייה האווירית שלא
להכניס דרישות לשינויים במטוס מעבר לאפיון המקורי ,כדי לא לשבש את
תוכנית העבודה ולפגוע בלוח הזמנים לאספקת המטוסים בהקדם )נספח .(18
ביולי ,1970בלחץ של חיל האוויר ,קיימתי דיון במשרדי עם נציגי חיל האוויר
והתעשייה האווירית כדי לבחון בכל זאת את האפשרות של הכנסת מערכת כינון
חימוש ברעם א' .האופציות שנבחנו היו :מערכת עיט ומכ"ם ;2001מערכת
עיט ומכ"ם 2001ללא תצוגה עילית; מערכת עיט ומכ"ם 2001ללא מערכת
אינרציאלית )כשתיקון הסחיפה ייעשה ידנית( .בסיכומו של דבר הוחלט כי לפחות
ב 25-המטוסים הראשונים לא יוכנסו שינויים מעבר לאפיון המקורי של המטוס,
בתוספת שלוש המערכות שסוכם עליהן לעיל .עם זאת ,הוסכם כי במידה שבהמשך
הייצור תתאפשר התקנת מערכות נוספות ,מעבר למתוכנן ,הן יותקנו במטוסים
שיצאו כבר מקו הייצור בצורת ) Retrofitהשבחה ,עדכון של מערכות חדשות(.
הרכבת הנשר הראשון החלה בספטמבר 1969מחלקי גוף ,מנוע ,אביזרים
ומכשור שהוזמנו מדאסו במסגרת הסכם הידע ,ואשר סופקו ,למרות האמברגו,
לפי תוכנית הייצור וההרכבה של המטוסים באגף להב בתעשייה האווירית .מטוס
ראשון יצא מקו ההרכבה/ייצור בתחילת מרס .1971זה היה הישג בלתי-רגיל
בהתחשב בעובדה שזו היתה הפעם הראשונה שהתעשייה האווירית הרכיבה
מטוס קרב .המטוס עבר בדיקות קפדניות על הקרקע ,כולל הרצות מנוע .ב21-
במרס ,1971שנה ושלושה חודשים מתחילת הפרויקט ,הוא המריא לטיסת הניסוי
הראשונה ,שערך טייס הניסוי הראשי של התעשייה האווירית ,דני שפירא.
הטיסה עברה ללא תקלות ובהצלחה מרובה .כולנו נשמנו לרווחה -והשמחה
הרקיעה לשחקים .בספרו מספר דני שפירא על חוויית הטיסה הראשונה במטוס
קרב ראשון שהורכב בארץ" :בראשית מרס 1971יצא המטוס הראשון מקו
הייצור .היה זה אירוע מרומם נפש ,שהיתה לו השפעה רבה על הגאווה הלאומית
של ישראל .זמן-מה אחר כך ,ב 21-במרס ,1971לאחר ניסויי המנוע והמערכות
על הקרקע ,היה האב טיפוס הראשון ,מספר ,214מוכן לטיסת הבכורה ...הכרתי
אמנם את המיראז' 5מטיסות הניסוי שערכתי עליו בצרפת ,אך להטסת מטוס
קרב מתוצרת ישראל היה טעם מיוחד באמת .המראתי ,ביצעתי מספר בדיקות
בסיסיות של תכונות המטוס ,וחזרתי לאחר זמן קצר לנחיתה .הכול היה תקין
ועבד כשורה".
-
המטוס נמסר למפקד חיל האוויר ב 2באפריל 1971בטקס סודי ביותר ,ביום
שישי אחר הצהריים ,כאשר מרבית עובדי המפעל אינם בעבודה .בטקס נכחו
ראש הממשלה ,גולדה מאיר ,שר הביטחון משה דיין ,וצמרת הממשלה ומערכת
הביטחון.
באגף להב המשיכו בהרכבת מטוסי רעם א' לפי התוכנית המקורית ,מתוך
כוונה לייצר 25מטוסים מדגם זה ואחרי כן לעבור לייצור מטוסי רעם ב' .זאת,
בהנחה שפרויקט הטכנולוג יסתיים בהצלחה ושייצור החלקים הנדרשים להסבתו
לדגם הסופי של רעם ב' יסופקו בזמן ,ותישמר רציפות הייצור של המטוסים
ואספקתם לחיל האוויר במעבר מדגם אחד למשנהו .בסופו של דבר יוצרו 51
מטוסי רעם א' חד-מושביים ועשרה מטוסים דו-מושביים.
טיסת הבכורה
הגבוה יותר שלהם .במקביל לבדיקות היתכנות שבוצעו בחיל האוויר ,נעשתה
עבודה יסודית במחלקת תיכון מוקדם של התעשייה האווירית לגבי המשמעויות
הטכניות של התקנת המנוע J-79-17במטוס מיראז' ,שקבעה כי החלפת המנוע
תשפר את ביצועי המטוס.
בתחילה דחו בדאסו את הרעיון של החלפת מנוע צרפתי במנוע אמריקאי
מסיבות של יוקרה ותירוצים טכניים שונים .גם חיל האוויר היה מסויג ובעיקר
סקפטי לגבי היכולת של התעשייה האווירית לבצע את המשימה בכוחות עצמה.
חיל האוויר המליץ שהעבודה תבוצע על ידי חברת דאסו ושצוות של חיל האוויר
והתעשייה האווירית ילווה את הפרויקט מקרוב .גישה זו התאימה לדאסו והם
הביעו נכונות לבצע את הפרויקט .בתוך כמה ימים הוגשו לנו הצעת מחיר ולוח
זמנים לבניית אב טיפוס עם המנוע האמריקאי .הצעת דאסו הסתכמה ב75-
מיליון דולרים לאספקת שלושה אבות טיפוס בתוך שנתיים .ההצעה נראתה לנו
מוגזמת ביותר ,אך עוד בטרם נכנסנו עם דאסו למשא ומתן על הנושא ,התבשרנו
ביוני 1968כי הנשיא דה-גול אינו מאשר את הסכם הידע בין דאסו לתעשייה
האווירית על ייצור המטוס בארץ .מכאן היה ברור לנו שנצטרך להתארגן בדרך
אחרת כדי לקדם את פיתוח ,תכנון ובניית האב טיפוס של השתלת המנוע
האמריקאי במיראז'.
משה ארנס היה באותה תקופה ראש חטיבת ההנדסה בתעשייה האווירית.
הוא סיפר על מעורבותו בפרויקט" :היה ביקור בישראל של ג'רארד ניומן ,שעמד
בראש אגף המנועים של ג'נרל אלקטריק .ישבתי איתו יחד עם אל שווימר ,מנכ"ל
התעשייה האווירית באותה תקופה .בשיחה זו קיבלנו מניומן הסכמה שנשתיל את
המנוע שלהם במיראז' .מיניתי את בן-בסט להיות אחראי על פרויקט ההשתלה.
התחלנו בהשתלת המנוע במטוס הערבה .שלחתי את בן-בסט לארצות הברית כדי
ללמוד את הנושא ,כיוון שלא היה לו ניסיון בהתקנת מנועים .מארצות הברית
הוא חזר כדי לנהל את פרויקט הטכנולוג .הצגנו את הרעיון לחיל האוויר ,שאחרי
התלבטות רבה אימץ אותו כמשימה בעדיפות גבוהה".
"שהיתי בארצות הברית ,ויומיים לפני חזרתי ארצה קיבלתי פקס מהתעשייה
האווירית ,שאסע לסינסינטי כדי לפגוש שם את שמואל נגר" ,סיפר יעקב
בן-בסט" ,שמואל עדכן אותי שמדובר בהתקנת מנוע J-79במיראז' ,ושהוא חושב
שעלי לנהל את הפרויקט מתוקף תפקידי כאחראי על התקנת מנועים ומערכות
דלק בתעשייה האווירית .כשחזרתי ארצה משה ארנס הודיע לי שהחליט למנות
אותי לתפקיד כי לא מצא מישהו טוב יותר"...
"ארנס צירף אותי לצוות הטכנולוג בראשותו של בן-בסט" ,סיפר שמואל נגר,
שהיה סגנו של בן-בסט" .זה היה אתגר גדול ומעניין .בשלב הראשון התחלנו
לתכנן את השינויים במטוס ולבנות אב טיפוס .נתקלנו בשורה של בעיות בכונסי
האוויר ,בחימום המנוע והגוף ,בנחיר האחורי .לא היה לנו מספיק ניסיון הנדסי
כדי להתמודד עם כל הבעיות המסובכות שנחשפנו אליהן .לא פעם ולא פעמיים
היינו אובדי עצות ושברנו את הראש כדי למצוא את הפתרון .הטכנולוג היה,
לדעתי ,גולת הכותרת של הפרויקט כולו".
בפרויקט הטכנולוג רצינו להוכיח שה"חתונה" של המנוע האמריקאי עם
המיראז' אפשרית ,עובדת ,ומשפרת באופן משמעותי את ביצועי המטוס ,בעיקר
בקרבות אוויר .למעשה ,רצינו להוכיח שלושה דברים עיקריים:
* שכמות האוויר והלחץ המגיעים למנוע אכן מספיקים כדי לקבל את
הנצילות המצופה ממנו.
* שהטמפרטורה המגיעה לגוף המטוס מסביב למנוע )כולל שמיכת הבידוד(
אינה חורגת ממה שנסבל על ידי מבנה האלומיניום של המטוס.
* שכאשר מפעילים את התותחים ,המנוע אינו כבה ,תופעה שהיתה די
שכיחה במנוע הצרפתי.
הפרויקט היה מסווג כסודי ביותר ולכן בחדר הבקרה נכח מספר מצומצם של
אנשים .עם זאת ,למרות הסודיות ,היתה התרגשות גדולה בקרב עובדי החברה ולא
היה אפשר למנוע את הצטופפותם ברחבה שמול חניית המטוס .דני שפירא נכנס
לתא הטייס ,סגר את החופה ,התניע את המנוע ,ערך בדיקות חיוניות ,הפעיל מבער
אחורי -והמריא אל על .ברגעים ראשונים התנהלה הטיסה כסדרה ,אך בהגיעו
לגובה של 500רגל ,הוא דיווח על עשן בתא הטייס ועל כך שנורת ההתראה על
אש במנוע מהבהבת .המטוס המלווה לא זיהה שום דבר חריג במטוס ,לא פריצת
אש מהמנוע ולא עשן .בחדר הבקרה לא הופיעה כל התראה על תקלה כלשהי
במערכות המטוס .האחראי על הניסוי סבר שכנראה יש תקלה במחוון כלשהו
במטוס .בתקשורת עם דני הוא עודכן שבחדר הבקרה אין כל סימנים המצביעים
על תקלה כלשהי במנוע .לאחר כמה תמרונים נוספים ,בהתאם לתוכנית הטיסה
המקורית ,הוא הגיע לנחיתה .הנחיתה בוצעה בהצלחה .כולנו נשמנו לרווחה -
והשמחה הרקיעה שחקים .בבדיקת המטוס התברר שהנורה בתא הטייס הבהבה
בגלל קצר מגעים ושהעשן נוצר כתוצאה של התעבות רגעית.
בספרו מספר דני שפירא על הטיסה:
היתה אזעקת שווא .כל מכשירי ניסוי הטיסה האחרים פעלו כתקנם.
אנשי הניסוי בחדר הבקרה לא נתנו כל סימן כי הם מקבלים חיווי על
בעיית אש במנוע ...ביקשתי מהמהנדס האחראי על הניסוי אישור
להמשיך ...לאחר שקיבלתי את האישור טיפסתי מיד לגובה עשרת
אלפים רגל מעל השדה ועשיתי כמה פניות כדי להיות בטוח שאין
התפתחות נוספת ...לאחר טיסה של חמש דקות מעל השדה יצאתי
לעבר הים .טיפסתי לגובה של שלושים אלף רגל ,ולאחר כמה בדיקות
שערכתי בהתאם לתוכנית הטיסה חזרתי לנחיתה.
בהמשך בוצעו עוד סדרות של ניסויי טיסה כדי להעמיק את ההיכרות עם המנוע
לקראת תכנון התקנתו במטוסי רעם ב' .היתה לכולנו תחושת סיפוק גדולה,
אך היה ברור לנו שהמשימה הגדולה עדיין עומדת בפנינו .צוות הפרויקט הפך
לצוות התכנון של רעם ב' ,הוא הכפיר ,על כל מגוון הדגמים שלו שפותחו
במהלך השנים.
באחד הימים של תחילת 1970פנה אלי בן-בסט והודיע לי שבכוונתו להגיש
את הפרויקט ואת צוות המתכננים לוועדת פרס ביטחון ישראל ,ולכלול אותי
בצוות מקבלי הפרס .זאת ,בגלל מעורבותי ותרומתי העמוקה בתכנון ובקבלת
ההחלטות שקידמו את הפרויקט ואשר סייעו לפתרון בעיות קריטיות במהלכו.
כמה ימים לאחר מכן הודיע לי צ'רה שהוא המליץ להעניק לי את הפרס .הפרס
הוענק לנו ביום העצמאות של .1971
מ"שפם" ל"קנארד"
המעבר מייצור רעם א' )נשר( לייצור רעם ב' היה מותנה בהצלחת הטכנולוג ,כלומר
בהכללת כל השינויים במבנה המטוס ,השתלת המנוע במטוס וביצוע טיסות ניסוי
מוצלחות .כבר בשלבים מוקדמים מאוד של הפרויקט ,במאי ,1968עוד לפני
שהתעשייה האווירית היתה מאורגנת לביצוע הפרויקט ,הציג חיל האוויר דרישות
רבות לשיפור ביצועי המטוס מעבר להשתלת המנוע.
התוכנית היתה לייצר ולהרכיב 100עד 150מטוסים נוספים על אלה שיוצרו
לרעם א' ,כאשר השינוי המהותי והגדול ביותר בין סדרות המטוסים רעם ב'
ורעם א' היה השתלת המנוע J-79של חברת ג'נרל אלקטריק האמריקאית .לשם
כך התנהלו דיונים רבים בין מנהלת הפרויקט ,התעשייה האווירית וחיל האוויר
כדי לגבש תוכנית עבודה סבירה ומעשית ,שתבטיח רצף של קו הייצור ומעבר
חלק בין ייצור והרכבת מטוסי רעם א' ובין תחילת הייצור וההרכבה של מטוסים
מסדרת רעם ב' עם המנוע .J-79
השתלת המנוע האמריקאי במטוס שחק Bהיתה נקודת המבחן לקונספט
הבסיסי ולבחינת היתכנותו .במידה שיצליח ,אפשר יהיה להיכנס לשלב העיקרי
של תכנון השינויים שיידרשו להתבצע במטוסי הרעם כדי להרכיב בהם את
המנועים האמריקאיים .לא היה אפשר לפסוח על שלב זה ,שבמהלכו נדרשו
טיסות מבחן שיאמתו את סבירות ואת מעשיות הפתרון .ברור היה לי שלפני
גמר שלב זה של הפרויקט לא ניתן יהיה להתחיל בתכנון השינויים שדרש חיל
האוויר .הייתי צריך לגלות רגישות והתחשבות בדרישות חיל האוויר ,אך מצד
שני להביא בחשבון את הקשיים והמגבלות של התעשייה האווירית שנמצאה
בשלבי התארגנות קשים ומורכבים.
כבר באוקטובר 1968כתב ראש ענף אוויר ,2סא"ל אורי טלמור ,מסמך שבו
ביקש לקיים דיון בנושא האפיון של מטוס רעם ב'" .מדינת ישראל עומדת בפני
ייצור מטוס רעם עם מנוע ,"J-79כתב טלמור בפתח המסמך" ,החלפת המנוע
69
תשנה באורח ניכר את תכונות המטוס ,ביצועיו בתמרון ,יירוט ,טווח ,כושר
תקיפה וכו' .המערכות הקיימות ברעם מיושנות בחלקן כבר היום ,ויש טעם
לבוחנן שנית לאור העיתויים הצפויים לייצור ולהפעלה .נשאלת השאלה האם
המערכות והדרישות שנדרשו לרעם יתאימו למטוס החדש ,שיתחיל לצאת מקו
הייצור לא לפני ."1973הדיון התקיים ב 31-באוקטובר עם נציגי כל ענפי מצ"ד
הרלוונטיים .מכאן ואילך התנהלה פעילות קדחתנית לגיבוש האפיון של רעם
ב' ,הלוא הוא מטוס הכפיר.
כל הבעיות שתיארתי לגבי תכנון התקנת המנוע במסגרת הטכנולוג היו
תקפות וביתר שאת לגבי התקנת המנוע ברעם ) .(M5מאחר שבמהלך העבודה
על הטכנולוג התברר שחסר לצוות התכנון ידע מספיק בנושאים קריטיים ,הוחלט
בנובמבר 1968שצוות של מהנדסי התעשייה האווירית בראשותו של פרופ'
משה ארנס ,הסמנכ"ל להנדסה ,י ֵצא לארצות הברית לבירורים טכניים הקשורים
בתכנון החלפת המנוע במטוסי הרעם .לצוות צורף נציג חיל האוויר ,סא"ל יוסף
שנער ממצ"ד .4הפגישות התקיימו עם ד"ר גרומסמן מחברת רפבליק ,עם מר
בהיים מנאסא ,ועם ליטמן ודריל מחברת לוקהיד .מובן שהיו גם פגישות עבודה
ענייניות עם נציגי ג'נרל אלקטריק.
דו"ח הסיור נערך והוגש על ידי סא"ל שנער )נספח (19ובו תוארו הבעיות
העיקריות שהועלו במהלך הפגישות הללו ,כולל המלצות :תכנון והגדרת נקודות
התלייה של המנוע ,הגדרת תצורה סופית של המנוע כולל צינורות וחיבורים ,הכנת
אב טיפוס של המנוע עם מיקום אביזרים ,הימנעות משינויים בכונסי האוויר ,ביצוע
ניסויים לבדיקת ספיקות האוויר )לחץ וכמות( ,ביצוע חישובים לצריכת האוויר
לקירור המנוע ,ביצוע ניסויי מנהרה כדי לבחור בתצורה המתאימה ביותר לחלקו
האחורי של המטוס למניעת ניתוק זרימת האוויר בזנב ,היעדר בעיות ניהוג ויציבות
אורכית ורוחבית ,גרר נמוך ככל האפשר.
כתוצאה מהלחץ הכבד שהפעיל חיל האוויר בשביל להקדים ככל האפשר
את תחילת הייצור של רעם ב' ,קיימתי ישיבות תכופות עם אנשי התעשייה
האווירית וחיל האוויר כדי לאתר את אותם אזורים במטוס ,שבהם אפשר לתכנן
את השינויים שיידרשו במבנה ולייצר את החלקים המתאימים להרכבה עוד לפני
גמר פרויקט הטכנולוג.
כמו כן קיימנו עשרות דיונים לגיבוש האפיון הסופי של רעם ב' ,שבהמשך
ייקרא כפיר .כדי לשמור על מסגרת מעשית של הפרויקט ,קבענו מגבלה למספר
הנושאים החדשים שניכנס אליהם ואשר ידרשו מאיתנו מחקר ופיתוח בתחומי
טכנולוגיות חדשות .מאחר שבמקביל לפרויקט התחיל חיל האוויר לקלוט את
מטוסי הסקייהוק והפנטום ,נחשפנו לטכנולוגיות ולציוד מתקדם ביותר ,שלא
היו מוכרים לנו קודם לכן .בעיקר בתחום האוויוניקה .כלומר ,נוסף להשתלת
המנוע נאלצנו להיכנס במקביל לשאר הנושאים הקשורים בתכנון מטוס חדש.
בכך עלתה רמת המורכבות של הפרויקט בכמה דרגות.
מאחר שהיה ידוע כי מבנה המטוס בחלקו האחורי יהיה חשוף לטמפרטורות
גבוהות של המנוע ,ושאין לו "שמיכות" בידוד ,צריך היה לשקול התקנת שמיכות
כאלה על מבנה המטוס עצמו או על המנוע בלבד .נוסף על כך ,נבחנה האפשרות
של הזרמת אוויר קר מבחוץ על ידי תעלות הכוונה בגב המטוס .האפשרות של
ציפוי מבנה המטוס האחורי בפחי טיטניום נמצאה כלא מעשית ויקרה מאוד.
על בסיס ההצלחה של הטכנולוג ,שבה הוכח כי המנוע האמריקאי פועל
בהצלחה מרובה במיראז' ,יכולנו לקבוע כי "החתונה" הזו עובדת טוב .במהלך
הפרויקט בוצעו טיסות ניסוי רבות כדי לוודא שאכן זה כך .במקביל נכנסה
התעשייה האווירית להילוך גבוה של תכנון השינויים במטוס בסדרת הייצור.
כאמור ,הכוונה היתה שכל השינויים במבנה ,הנדרשים כדי להתקין את המנוע
האמריקאי בכל המטוסים שייוצרו בתעשייה האווירית ,יחלו מהמטוס ה 26-בקו
הייצור .עד המטוס ה 26-יי ַצרו את מטוסי רעם א' ,מטוסי הנשר ,שהיו העתק מלא
של ה.M5-
השינויים כללו חיתוך וחיזוק חציצים ,קיצור זנב המטוס )כזכור ,המנוע
האמריקאי היה קצר יותר מהמנוע הצרפתי המקורי( ,בניית תעלת קירור בגב
המטוס כדי להעביר אוויר קר לחלק האחורי החם של המנוע )נוסף לשמיכות
בידוד מסביב לחלק החם של המנוע( ,חיזוק כני הנסע כתוצאה מהאפשרות של
הגדלת כושר נשיאת מטען ,הוספת נקודות תלייה של חימוש בכנפיים ובגחון,
תכנון תא טייס חדש הכולל :מכשור דיגיטלי חדש ,מערכת מיזוג אוויר חדשה,
כיסא מפלט חדש ,והתאמת כל המערכות למנוע החדש :מערכת ההיגוי ,מערכת
הדלק ,מערכות הידראוליות להפעלת כני הנסע ,שינויים קלים במצערת ועוד.
בשלב מאוחר של הפרויקט ,הוחלט על שתי תוכניות ייעודיות כדי ללמוד יותר
על השפעת השינויים שנעשו על עייפות החומר של המטוסים .חשוב היה לדעת
באיזה עומסים יכול המטוס לעמוד וכמה ג'י הוא יכול לסבול .זו היתה תוכנית
"התעייפות" ,שבמסגרתה נחשף כל מטוס לרעידות בעוצמות שונות ,שהיו עלולות
לגרום לסדקים בזנב ובחלקים אחרים של המבנה .התוכנית היתה מורכבת מאוד
ונמשכה כמה שנים בפרופילי טיסה מגוונים .המידע שהצטבר במהלך הניסויים
נותח ביסודיות והסתכם בהמלצה לחיל האוויר על תוכנית תחזוקה .אם בראשית
הדרך נעזרו במומחה מחברת גרומן כדי לבצע את תוכנית התחזוקה ,הרי שעם
הזמן רכשה התעשייה האווירית מערכת משלה שבוחנת את העומסים והרעידות
על המטוסים.
התוכנית השנייה היתה ה"סחרור" .כיוון שהמטוס יכול להיכנס לסחרור
במצבי טיסה קיצוניים ,כאשר מהירות האוויר היא אפס ואין שליטה על ההגאים,
תוכנן ניסוי שמטרתו לדעת מהי הטכניקה הנדרשת כדי לצאת מסחרור .כדי
לבדוק את התופעה היה צריך לבצע ניסויי מנהרת אוויר אנכית עם מודל מתאים
של המטוס .מנהרות כאלו היו אז בארצות הברית ,ברוסיה ובצרפת .הניסויים
שהתעשייה האווירית ערכה בוצעו בארצות הברית.
לתוך מנהרה אנכית הושלך מודל של המטוס בתנועה ובזווית שחיקתה את
הסחרור .אחרי גמר ניסויי המנהרה היה צריך לבנות מטוס מיוחד לביצוע טיסות
ניסוי לבחינת אפשרויות היציאה מהסחרור .לצורך זה נעשה שימוש במטוס כפיר
שהותקן בזנבו מצנח מיוחד להיחלצות מסחרור .בסוף סדרת ניסויים זו נכתבו
לחיל האוויר הוראות מפורטות ליציאה מסחרור.
גם ברעם ב' נכללה המרת מארז התותחים שבמטוס לתותחים קבועים.
תא"ל איציק גבע ,שהיה בזמן הפרויקט ראש ענף מצ"ד ,5מספר" :השינוי של
התותחים לקבועים שיפר מאוד את ה'סבב'ֵ ,הקֵל את תהליך איפוס התותחים,
הפגיעות השתפרו באופן משמעותי ביותר והתחזוקה היתה הרבה יותר נוחה.
היתה בעיה עם החוליות .אחרי הפגז החמישי החוליות היו נתפסות ,וכשהן
היו יוצאות הן היו פוגעות במכל הדלק .היו גם מעצורים בתותח עצמו .גם
הטילים ששוגרו לא פגעו .בדקנו את הנושא והנחינו את הטייסים לשגר את
הטילים מטווח קצר יותר .ואכן הם התחילו לפגוע יותר .עם קבלת טילי ה'חוח',
נוצר שילוב מצוין עם מטוסי הכפיר ,והיו פגיעות טובות ,בעיקר אחרי החלפת
המרעומים".
מכלי הדלק הנתיקים של המטוס יוצרו לפי תכנון ואפיון של מצ"ד 5במפעלי
התעשייה הצבאית .אנשי דאסו טענו שהם לא יעבדו ושלא יהיה אפשר לשחרר
את המכלים שהכילו 1,300ליטרים .הנושא טופל ביסודיות בידי מהנדסי הענף
בראשותו של סא"ל ספיר ,שהמליצו לאמץ את יחידות השחרור האמריקאיות של
חברת דאגלס אשר היו מורכבות על מטוסי הסקייהוק .היו שתי תצורות בסיסיות
לשחרור :תצורה א' 2 -פצצות גחון ושני מכלי 500ליטרים .תצורה ב' -
מכל גחון 900ליטרים ושתי פצצות כנפיים .עם ההיחשפות לנושאי המטענים
החיצוניים האמריקאיים ,התאימו אותם למטוסי הרעם .כמו כן לפי בקשת אוויר
,2תוכננו נושאי פצצות לשש פצצות של 250ק"ג בכנפיים ונושא פצצות לתשע
פצצות לגחון.
כיסא המפלט ומנגנון ההפלטה היו גם הם באחריות מצ"ד .5חיל האוויר דרש
שדרוג של הכיסא לדגם מתקדם יותר עם יכולת הפלטה בגובה .0-0היצרנית
המתקדמת ביותר בתחום זה היתה החברה הבריטית ,מרטין בייקר .הדגם Mk-4
היה מותקן על מטוסי השחק והדגם הבא והמתקדם בעולם היה .Mk-5בתחילת
1969נסעתי יחד עם ראש אגף הייצור של התעשייה האווירית ,שלום אריאב,
לפגישה באנגליה עם סר מרטין ,ששותפו בייקר כבר לא היה בין החיים .רצינו
לשכנע אותו למכור לנו כיסאות מפלט מהדגם המתקדם ולהעניק לתעשייה
האווירית רישיון לייצור הכיסאות בארץ .הפגישה היתה מרתקת .נפגשנו עמו
במשרדו שבצד המפעל .זה היה חדר ענקי עם שולחן רבוע גדול מאוד ,שהיה
עמוס בספרים ובחלקים שונים של דגמי כיסאות שבפיתוח ו/או בייצור .השיחה
היתה מנומסת ,אך לא תכליתית .מרטין ואחיינו ערכו לנו סיור מעניין במתקני
החברה ,אך סירבו לדבר על רישיון ייצור .כמה חודשים לאחר מכן נפטר מרטין,
ואחיינו ירש את החברה .המגעים התחדשו ,וכעבור שנה ואחרי משא ומתן ארוך,
נחתם ההסכם לייצור הכיסאות בארץ.
האפיון שנקבע במצ"ד 5היה הפעלה במהירות אפס ,בסיבוב ,בג'י וכו' .כמו
כן אופיין ציוד בטיחות והצלה ,שיותאם לצניחה במקומות שונים .נוספה גם
דרישה לאפשרות הפלטת הטייס במהירות דרך החופה .הותקנו דסקות פלדה
מעל גובה ראשו של הטייס ,שבאמצעותן אפשר היה לשבור את החופה .בכיסא
היו מורכבים שני כדורים פירוטכניים מכל צד ,כך שאם הטייס נקלע למצב
חירום הוא יכול לפרוץ את החופה .אחרי שהתעשייה האווירית חתמה עם מרטין
בייקר על הסכם ידע לייצור כיסאות מפלט ,היא החליטה שהמפעל באזור קצרין
בגולן ,הנקרא "תעשיות גולן" ,יהיה יצרן הכיסאות.
מערכת בקרת האש והניווט מורכבת מכמה אלמנטים ראשיים :מחשב
כוונת כינון חימוש לרעם ב' טרם הוגדרה .במסגרת חיפושים אחר
כוונת מתאימה הועלתה הצעת חברת אליוט לכוונת מורמת HUD -
) .(Head-Up Displayקיימת בעולם נטייה לצייד מטוסי קרב ותקיפה
מודרניים בכוונת מורמת .הכוונת המורמת/תצוגה עילית נותנת לטייס
יתרונות רבים בתפעול המטוס בתנאי טיסה שונים .המערכת מצטיינת
בכך שהיא מסוגלת להציג מספר רב של נתונים לשימוש לפי בחירת
הטייס ב Mode-המועדף ,הפצצה ,ירי ,ניווט ,שיגור טילים .התצוגה
העילית מונעת מן הטייס את הורדת הראש לתוך לוח המכשירים.
נוחות רבה בטיסות לילה ובהפעלה שוטפת ,בעיקר בטיסה בגובה נמוך.
הקרקע במקום על המטרה .כמו כן ,לתחזוקת המערכת העסיקו בבסיסים עשרות
טכנאים ברמה גבוהה ,הן בדרג א' והן בדרג ב'.
"בתקופה ההיא כבר היו בשימוש בחיל האוויר טילי אוויר-אוויר ,וידענו
שצריך לחפש פתרונות טובים יותר לקשר שבין הטייס ,הטילים ומערכת בקרת
האש .לא היה מספיק ידע בתחום הזה בארץ .כל הנושא של בקרת אש והנחיה
היה בתחילתו .חיל האוויר התחיל לקלוט אז את מטוסי הסקייהוק ,שגם לגביהם
נבדקה האפשרות של התקנת מערכת בקרת אש והנחיה .התוכנית שלנו היתה
שהמערכת שתיבחר תהיה מתאימה לשני סוגי המטוסים ,רעם ב' וסקייהוק.
היה פרויקט קודם שקראו לו 'קומביין' ,שהיה פיתוח יכולות אוויר-קרקע
לסיראנו ,לאיתור מסלולים ומטרות קרקע ולשיפור דיוק ההפצצה .המערכת
היתה קומבינציה של כמה פיתוחים רלוונטיים שבוצעו באלתא בליווי צמוד של
מצ"ד .8ביצענו ניסויים על ווטור עם אף של מיראז' .המטוס הזה נתן לאלתא
ידע וביטחון לפיתוח המכ"ם הבא ,שנקרא 'חרב' ,ואשר העניק למטוס יכולת
מדידת טווח ,בעיקר ה Slant-Range-האלכסוני לאוויר-קרקע מדויק .החרב
היה פריצת דרך טכנולוגית חשובה ביותר ושימש אבן-יסוד לכל הפרויקטים
העתידיים שפיתחה אלתא )אלקטרוניקה תעשייה אווירית(".
החידוש בטלמטר שהוגדר על ידי חיל האוויר היה בכך שנדרש ממנו לבצע
טווח אוויר-אוויר בעת קרבות אוויר בגובה נמוך מאוד ,כולל טווח בעת
תקיפת מטרה מלמעלה למטה ,כאשר השידור מכוון כלפי מטה והמערכת
אינה רגישה ולא משתבשת כתוצאה מהדים חוזרים מהקרקע .היה ברור שכדי
להצליח במשימה זו יהיה צורך להשתמש בטכנולוגיות מתקדמות ביותר
לאותה תקופה ,ובעיקר בטכניקה של "פולס דופלר" .חיל האוויר בדק את
הזמינות של מערכות כאלה בחו"ל והתברר שאין בנמצא מערכת פעילה
ומבצעית העונה על אפיון החיל .כיוון שלא היה בעולם פתרון לדרישה שהציג
חיל האוויר ,החליטו במצ"ד 8לבחון אפשרות לפיתוח המערכת בכוחות
עצמנו .נבחנו כמה אלטרנטיבות של התקשרות עם יצרן שיהיה מוכן להיכנס
לפרויקט פיתוח הרפתקני כזה .בין היתר הגישה אלתא הצעה שהתקבלה בחיוב
רב על ידי חיל האוויר.
אלתא הוקמה על ידי פלטי מקלף ב ,1967-לאחר שהשתחרר מחיל האוויר כקצין
אלקטרוניקה חילי .תחילה פעלה החברה כאגף עצמאי בתעשייה האווירית,
וב 1969-הפכה לחברת-בת שלה .החברה עסקה בפיתוח ובייצור ציוד קשר,
בכל הנוגע לקרבות אוויר ולתקיפת מטרות קרקע .תרומתו של פרויקט המכ"ם
היתה כה גדולה ,שחשוב לצטט את מובילו ,נינו לוי ,כדי להבין את התפתחותו
של הפרויקט עד ליישומו המוצלח:
"מ 1956-ועד לשחרורי מחיל האוויר ב ,1961-שימשתי קצין אלקטרוניקה,
תחילה בכנף 1ואחר כך במטה .תפקידי המרכזי היה קליטת מערכות המכ"ם
המוטס .האתגר היה גדול .רכשנו ניסיון תוך כדי הפעלה מבצעית של המטוסים.
מהר מאוד התברר שמערכות משובחות אלה סובלות מתקלות רבות ושהדבר
פגע בכושר המבצעי של מטוסינו .דרשנו בתוקף מהצרפתים לפתור את הבעיות.
הבעיה היתה שהסיראנו היה מערכת מאוד חכמה ,אך כאשר הטייסים היו צריכים
אותה היא לא עבדה ,או כתוצאה מתקלות טכניות שונות ,או משום שהיתה
מסונוורת מהדֵ י הקרקע.
"ככל שהתעמקתי בהבנת המערכת ,כך גבר רצוני להציע שינויים ושיפורים.
עם שחרורי מחיל האוויר הגשתי מועמדות לעבוד כמהנדס במפעל CSFבצרפת,
בתקווה להשתלב שם בצוותי הפיתוח .הצרפתים שמחו להעסיק אותי ישירות,
למרות ואולי דווקא משום שהכירו אותי כאחד המבקרים הקשים של איכות
עבודתם.
"בין 1961ל 1964 -עבדתי בפריז .תחילה הוטל עלי לרכז את עבודת
השיפורים של הסיראנו ,שהיה בשימוש חיל האוויר ,ולהעלות את אמינותו.
בהמשך השתלבתי בצוותי הפיתוח של הדגם המתקדם יותר .דגם זה כלל
פונקציות לטיסה בגובה נמוך ,לצילום מכ"מי ולתקיפת מטרות קרקע ,שלא היו
בדגם שלנו ושמאוד עניינו את חיל האוויר.
"בראשית 1964פנו אלי אנשי חיל האוויר ,ובראשם סא"ל מיכאל נעמן ,שהיה
אז אחראי למערכות בקרת אש ,בשאלה אם ניתן לבצע בכוחות עצמנו שינויים
מרחיקי לכת במכ"מים שלנו ולהתקין בהם את היכולות של הדגם המתקדם.
עניתי בחיוב ,והוספתי שהתנאי לכך הוא שהעבודה תתבצע בתעשייה האווירית,
שם כבר היתה קיימת תשתית לייצור ,להרכבה ולבדיקה של הדגם הראשון.
כעבור זמן קצר קיבלתי פנייה מהתעשייה האווירית לחזור ארצה כדי לרכז את
הפרויקט שהם עתידים לקבל מחיל האוויר .כך נולד הפרויקט ,שקיבל בהמשך
את השם 'קומביין'.
"כאמור ,אלתא קיבלה מחיל האוויר הזמנה לפרויקט פיתוח ,שבמסגרתו
יוסב הסיראנו מדגם 1לדגם 2ואשר יכלול את היכולות הנדרשות לקרבות
אוויר-אוויר ולתקיפת מטרות קרקע -אך בתנאי מפורש שיגייסו אותי כדי
להוביל את הפרויקט .לצורך ביצוע הפרויקט חיל האוויר העמיד לרשותנו מכ"ם
סיראנו ,צב"ד )ציוד בדיקה( הדרוש להפעלתו ,ובהמשך רכש מטוס ניסוי מסוג
ווטור ,לביצוע טיסות הניסוי ההכרחיות.
"המשימה הראשונה שבה טיפלתי היתה הקמת צוות פיתוח מבין הטכנאים
המוכשרים ביותר שעבדו אז על ייצור חלקי המכ"ם .עבודת הפיתוח נמשכה
בין סוף 1964לסוף .1966בראשית 1967בוצעו טיסות הניסוי להוכחת כשירות
המערכת .הטיסות בוצעו על ידי טייסים שונים ,כשמפעיל המכ"ם היה רס"ן
יצחק )יצ'ה( ארז ,נווט קרבי מנוסה .לאחר כמה טיסות כיול ,פעל המכ"ם
לשביעות רצונו של יצ'ה .לביצוע טיסת הערכה הוא הזמין את אל"מ יואש
צידון )צאטו( ,שהיה אז רמ"ח אמל"ח בחיל האוויר וטייס ווטור מנוסה .יואש
חזר נרגש מהטיסה עם צילום מכ"ם של נמל ביירות ,שדה התעופה הסמוך אליו,
ושלל שבחים ומחמאות לצוות הפיתוח.
"למרות ההצלחה ,פרויקט 'קומביין' לא זכה לייצור סדרתי .בעקבות מלחמת
ששת הימים השתנו העדיפויות של חיל האוויר .מבצע מוקד ,שפתח את מלחמת
ששת הימים ,הוכיח שניתן לפגוע בבסיסי האויב גם באור יום .לעומת זאת,
בקרבות האוויר ,שמרביתם נוהלו בגובה נמוך ,הדי הקרקע מנעו מהמכ"ם
לעקוב אחרי ההד שחוזר ממטוס האויב ,כי הוא היה נמוך בשלושה סדרי גודל
מהדי הקרקע.
"בעיית סינון הדי הקרקע הטרידה את חיל האוויר עוד לפני מלחמת ששת
הימים .החיל פנה ל CSF-וביקש לפתור את הבעיה .הצרפתים הציעו פתרונות
שבעיני נראו כטלאי על טלאי .ואכן כל הניסיונות עם חומרים בולעי מכ"ם
בראדום -הצלחת סביב המכ"ם -נכשלו .לי היה ברור שדרושה גישה שונה
לחלוטין ,שתאפשר הבחנה ברורה בין ההד שחוזר ממטוס האויב לבין הדי
הקרקע .העיקרון שנתן סיכוי לממש הבחנה כזו היה אפקט הדופלר המוכר
בפיזיקה .על בסיס עיקרון זה פותחו באותה תקופה מכ"מים קרקעיים חדישים,
שהוכיחו את ישימות העיקרון .אלא שלא היה ,אף לא בפיתוח ,מכ"ם מוטס
שפעל על פיו .אלתא הצליחה לפתח טכנולוגיה חדשה -ומצאה פתרון לבעיית
סינון הדי הקרקע.
"על בסיס לקחי מלחמת ששת הימים ,התבקשנו על ידי חיל האוויר לחוות
דעה על האפשרות לפתור את בעיית הדי הקרקע .תוך כדי דיונים איתנו ,גיבש
חיל האוויר דרישה מבצעית למכ"ם בעל יכולת בלתי-מוגבלת של מדידת טווח
אל המטרה ,גם כשהמכ"ם מסתכל מלמעלה למטה .דרישה זו קיבלה את השם
' - 'Look down capabilityכלומר ,שהמכ"ם יוכל להסתכל כלפי מטה ולא רק
בכיוון הטיסה ,מה שלא היה קודם .חיל האוויר הישראלי היה החלוץ בהגדרת
הדרישה הזו וגם בין המתקדמים ביותר בשימוש בה.
"למוד ניסיון מר מאמינותו הנמוכה של מכ"ם גדול ומסובך כמו הסיראנו,
דרש חיל האוויר שנתרכז במתן טווח אמין למערכת הנשק בקרבות אוויר-אויר
בגובה נמוך ,ומדידת טווח לצורך הפצצת מטרות קרקע .למכ"ם כזה קראו
טלמטר .אני אמנם חלמתי על פיתוח מכ"ם קוהרנטי ,שכולל בתוכו את כל
היכולות ,בעל כושר ראייה כלפי מטה עם מלוא הפונקציות ,אך הסכמתי עם
חיל האוויר שאולי יהיה נבון בשלב זה להסתפק בפיתוח מכ"ם קטן ,מתקדם
וחדשני.
"בסוף 1967הגיש חיל האוויר דרישה פורמלית לאלתא לתת מענה למכ"ם
טלמטר ,שכמותו לא היה קיים בעולם .אין ספק שהתשתית לייצור הסיראנו
והיכולת שהוכחנו בפיתוח הקומביין ,בתוספת המוניטין שפלטי מקלף הביא
מחיל האוויר ,הביאו להצבעת האמון באלתא הצעירה .אלא שהאמון לא היה
בלתי-מוגבל .אלתא התבקשה להכין בדיקת היתכנות ,שתסוכם במסמך העתיד
להישלח לבדיקה במפעל בעל מוניטין לפי בחירת משרד הביטחון וחיל האוויר.
הדרישה המבצעית של חיל האוויר היתה מאוד מתקדמת ,וסברנו שיש לנו את
הפתרון שנשען על גישה וטכנולוגיה חדשות .משרד הביטחון וחיל האוויר היו
ספקנים לגבי השאלה האם הפתרון שלנו ניתן למימוש ואם יש לנו מספיק ידע
וטכנולוגיה כדי לבצע אותו.
"הורכב צוות שכלל גם שני נציגים מחיל האוויר ,והצוות הזה ביקר בכל
המפעלים המובילים בתחום המכ"ם המוטס ,החל מצרפת ,דרך אנגליה ,ולבסוף
גם ארצות הברית .התברר חד-משמעית שאין באף מפעל ,גם לא בפיתוח ,מכ"ם
מוטס הפועל לפי העקרונות שהצגנו .עם זאת ,המומחים לא פסלו על הסף את
האפשרות לבנות מכ"ם כזה .לבסוף ,על פי המלצת הצוות ,בחר משרד הביטחון
במפעל האמריקאי אוטונטיקס לביצוע בדיקת ההיתכנות .התשובה שהתקבלה
היתה שהפתרון נראה להם ,אבל הטכנולוגיה היא סופר-מתקדמת .אלתא החליטה
להמשיך בפיתוח ושכנעה את משרד הביטחון לממן את הפרויקט .חיל האוויר
הגיש את הדרישה המבצעית ,והתחלנו בעבודה על פיתוח המכ"ם.
"המשכנו בכל המרץ בהכנה של מסמך ההיתכנות .תחילה בדקנו את נקודות
התורפה שהיו יכולות להכשיל את יישום עקרון הדופלר בפלטפורמה מוטסת.
כך ,למשל ,בחלק מהמפעלים שבהם ביקרנו שמענו הסתייגות משימוש במשדר
במהלך 1968המליץ בפני מנכ"ל משרד הביטחון ,משה קשתי ,לפגוש את עוזיה
גליל בחיפה .לדבריו ,יש לעוזיה פוטנציאל להשתלב בפרויקט .נסעתי לחיפה
ופגשתי את עוזיה גליל בדירה בבניין קומות ישן שהיה ממוקם בירידה משכונת
הדר הכרמל .לא העליתי בדעתי באותה פגישה לאילו ממדים תצמח החברה של
עוזיה גליל ,שלימים הפך למייסד ולבעלים של חברת אלביט ולאחד מחלוצי
תעשיית ההייטק הישראלית.
באותן שנים עסק עוזיה בפיתוח מכשיר קשר משוכלל למטוסים ,ותכנן
להתפתח בתחום מערכות הניווט המוטסות .כדי לעודד ולתמוך בפעילות ראשונית
זו ,הסכים משרד הביטחון להקים חברה משותפת עם חברתו ,אלרון ,שחלקו בה
יהיה .50%כך למעשה הוקמה חברת אלביט ,וזה גם פשר שמה :שילוב של המילים
אלרון וביטחון.
המהלך היה חלק ממדיניות שאימצה לעצמה הנהלת משרד הביטחון -
לפתח ולהרחיב את הייצור המקומי לצורכי מערכת הביטחון על כל זרועותיה.
מאחר שקשה היה באותה עת למצוא משקיעים פרטיים למטרה זו ,נכנס משרד
הביטחון כשותף מוגבל לתקופה מוגדרת -עד שהחברה תעמוד על רגליה ,או
עד שתמצא שותף שיחליף את משרד הביטחון .ואכן ,מהר מאוד חיפש עוזיה
גליל שותפות אסטרטגית עם יצרן שיביא לחברה ערך מוסף כלכלי וטכנולוגי.
זה הרקע לכך שב 1970-רכשה CDCהאמריקאית את מניות משרד הביטחון
באלביט.
רכיבי המערכת .בדיונים שהתקיימו בין חיל האוויר ומנפ"ם נקבע שכל מערכת
שתפותח עבור אחד מסוגי המטוסים תצטרך להתאים גם לסוג האחר.
סא"ל יוסף )יוסקה( נאור היה אבי תחום הלוחמה האלקטרונית )ל"א( בחיל
האוויר ,ולימים איש התעשייה האווירית .הוא עמד בראש הצוות שפיתח את
"רקפת" ,אמצעי אלקטרוני עוקף מכ"ם ,שנעשה בו שימוש במבצע מוקד ,שפתח
את מלחמת ששת הימים .נאור זכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל -פעם אחת
בזכות רקפת ופעם שנייה בזכות פיתוח נוסף בתחום הל"א שנעשה בתעשייה
האווירית.
כשהגענו לשלב מערכות הל"א ברעם ב' ,סבר נאור שצריך להתקין בו שבע
מערכות שונות .לכל אחת מהן היה שם קוד אחר :ערימה ,אפונה ,גולף ,אספלט
שחור ,חן מובחר ,יין כשר ועפרה .הכול היה סודי ביותר וממודר .קיבלנו את
נתוני כל אחד מהמכשירים -משקל ,ממדי האנטנות וצריכת החשמל .המכשירים
נחלקו לשני סוגים :אקטיביים -לשיבוש ,להטעיה ולחדירה דרך מערכות הגנה
אוויריות )מכ"ם וטילים( ,ופסיביים -המספקים התרעה מפני גלי מכ"ם ומערכות
נ"מ קרקעיות.
בגלל מגבלות מקום במטוס ,הותקנו חלק מהמערכות על פודים חיצוניים.
מאוחר יותר הטכנולוגיות השתכללו ואפשר היה למזער את המערכות ולהתקינן
בתוך המטוס .יוסקה נאור ניהל את הנושא לבדו .כסולן יחיד הוא זגזג בין
המפעלים השונים ,תוך שהוא מנצל את העובדה שכולם היו להוטים לקבל חלק
מהעבודה .בשעה שלאף אחד לא היתה בלעדיות בתחום ,יוסקה תמרן בין אלתא,
רפא"ל ואלישרא ,ושלט בכולם.
ב 22-באוקטובר 1971פרסם ראש ענף אוויר ,2סא"ל עמוס לפידות ,דרישה
מבצעית למטוס רעם ב' ,כולל הנחיות לתכנון תא הטייס כדלקמן:
צבע תא הטייס יהיה אפור מט .תא הטייס יתוכנן כך שיעניק נוחיות
מרבית בתפעול המטוס במשימות אוויר-אוויר ואוויר קרקע .מיקום
המכשירים וקופסאות ההפעלה ייקבע ויתוכנן כך שיהיה קל לראות
אותם ולתפעל אותם כאשר הטייס קשור ומהודק לכיסא ובגובה הישיבה
הנוח ביותר לטיסה .יש לשאוף ולהעביר מכשירי עזר לטיסה שאינם
נתונים בתע"ל )תצוגה עילית( לתוך שדה הראייה של הטייס החוצה,
כגון :מד ג'י ומד זווית התקפה ,מבלי לפגוע בכושר הראייה החוצה
)ניתן לשם כך לבחור במכשירים ליניאריים צרים( .יש לתכנן את תפעול
התנ"ך של דאסו
לתעשייה האווירית היו באותן שנים כמה חטיבות ומפעלים שהשתתפו בפרויקט,
ובראשן החטיבה לייצור כלי טיס .בחטיבה עבדו באותם ימים על כמה פרויקטים:
קו הרכבה של מטוסי פוגה מגיסטר לחיל האוויר ,ייצור והרכבה של מטוסי
מנהלים מסוג ווסטווינד ,שיפוץ מנועים עבור חיל האוויר ולקוחות חיצוניים,
ייצור חלקי מטוסים ליצרני מטוסים בחו"ל ,ייצור והרכבה של חלקים למטוס
הערבה .אבל הכניסה לפרויקט הרעם היתה קפיצת מדרגה ענקית עבור התעשייה
האווירית מבחינת גודל הפרויקט ומורכבותו ההנדסית .הדבר חייב אותה לבנות
מוסך הרכבה חדש ,לגייס כוח אדם ולארגן השתלמויות אצל יצרן המטוס
בצרפת.
"הפרויקט היה בקנה מידה כזה ,שהתעשייה האווירית הגדילה את כושר
הייצור שלה באלף מונים" ,סיפר שלום אריאב ,מנהל החטיבה" .היינו צריכים
להקים את כל מערך הייצור מחדש .זה התבטא בהכנסת מכונות עיבוד שבבי
חדישות מסוג ,C.N.Cשלא היו אצלנו בעבר ,ובהקמת מערך שלם של טיפולים
תרמיים וכו' .כדי להגדיל את ניצולת המכונות החדשות והיקרות ,הפעלנו
משמרת שלישית בתיאום ובהסכמת העובדים .הלחץ שהופעל עלינו ממנפ"ם
גרם לנו להוציא חלק מהעבודות החוצה .מאחר שמצב התעשייה בארץ באותה
תקופה היה ירוד מאוד ולא היו יצרנים עם בקרת איכות שהתאימה לדרישות
שלנו ,העברנו חלק מעבודות העיבוד השבבי לאיטליה ,לארצות הברית
ולמקומות נוספים .הדבר דרש מאיתנו לחזק את בקרת האיכות שלנו כדי שנוכל
להבטיח שמה שקבלני המשנה מספקים לנו אכן יענה על דרישותינו .זו היתה
אחת מנקודות התורפה של פרויקט הלביא ,שלא עמד בראשו מישהו כמוך,
שיוכל לחבר ,לתאם ולפשר בינינו לבין חיל האוויר.
"לא קיבלנו מדאסו את כל השרטוטים שיאפשרו לנו לעשות את העבודה.
מה שקיבלנו היו בקושי שרטוטי הרכבה .החלטנו לחפש דרכים שונות ולהשיג
87
לייצור חלקים שונים לכל סוגי המטוסים והמנועים שעליהם עבדו בתעשייה
האווירית .לקראת ייצור מטוסי הרעם היה ברור שצריך יהיה להשקיע ברכש
מכונות ייצור חדשות .באותה עת התחילו להשתמש במכונות עיבוד מבוקרות
מחשב ,ה .C.N.C-הן היו חיוניות לעיבוד הכנפיים של המטוס .ההשקעה ברכש
אותן מכונות הסתכמה בכתשעה מיליוני לירות ,סכום נכבד ביותר לאותה תקופה.
למזלנו ,ב 1969-היה משבר קשה בתעשיית המטוסים בארצות הברית ,מפעלים
רבים נסגרו והעמידו חלק מהציוד שלהם למכירה ,כך שהיו לנו הזדמנויות לרכוש
מכונות כמעט חדשות במחירים נמוכים.
גם עבור אגף המנועים בחטיבה ,שעסק בעיקר בשיפוץ מנועים ,היה צורך
ברכש מכונות C.N.Cחדשות ובכלי הרכבה נוספים .ההשקעה הסתכמה בכ4.5-
מיליוני לירות .התעשייה האווירית שאפה להיות יצרנית של מנועי מטוסים,
אלא שמשרד הביטחון תכנן לפתח את מפעל מנועי בית שמש כיצרן הראשי
של מנועי מטוסים בארץ .כתוצאה מכך התנהל ויכוח קשה בין שני הגופים ,ואף
על פי שלתעשייה האווירית היו כבר הסכמי ידע עם סנקמה ועם "פראט אנד
ויטני" לייצור מנועים בארץ ,משרד הביטחון הכריע וגרס שזה לא יהיה מוצדק
מבחינה כלכלית להיכנס להרפתקה כזו ושעדיף לחזק את כושר ייצור החלקים
ושיפוץ המנועים בארץ.
מפעל שה"ל ,שהיה אגף בחטיבת הייצור של התעשייה האווירית ,עסק בייצור
אביזרים הידראוליים למטוסים צבאיים ואזרחיים .במסגרת מדיניות הממשלה
לפתח אזורים מוכי אבטלה ,דרשה הממשלה מהתעשייה האווירית לפזר את
מפעליה במקומות שונים בארץ .שה"ל עבר ללוד והשתלב בפרויקט כבר מימיו
הראשונים .בשה"ל יוצרו סוגים שונים של מפעילים הידראוליים ,ברזים ומגוון
רחב של אביזרים למערכות אלו .כמו כן נחתם חוזה ידע בין שה"ל לבין חברת
Mesierלייצור כן הנסע של המטוס במפעל .המפעל הגיע לרמת מיומנות גבוהה
ביותר ,שאפשרה לו לפתח כן נסע משופר לנשיאת משקל מטוס גדול מהמקורי
בדגמי הרעם המתקדמים.
בתוך התעשייה האווירית פעל "אגף מכשירים" ,לימים תמ"מ ,שעסק
בשיפוץ ובתחזוקה של מכשירי מטוסים כגון מתמרים ללחץ ,גובה ,זרימה,
וטמפרטורה .ב ,1964-בעקבות ההחלטה של מערכת הביטחון בתחילת העשור
להגיע ליכולת עצמאית של ייצור מערכות נשק ראשיות ,הוחלט בתעשייה
האווירית להקים מפעל ייעודי ולהרחיב את פעילותו גם לייצור ולפיתוח
מערכות בקרה אלקטרו-מכניות ומערכות אינרציאליות .צבי שלף ,שעמד בראש
המפעל ,חזר לארץ עם הרבה חזון וידע לקידום תחומי הפעילות החדשים של
המפעל .המפעל השתלב בפרויקט המטוס דרך מערכת כח"ן ,קריסטל ,שיועדה
למטוסי הסקייהוק והרעם .אחד המרכיבים הקריטיים במערכת היה המרכז
הג'ירוסקופי .נעשה מאמץ רב לשכנע את חברת "קירפוט" למכור לנו את
המערכת שלה ולתת לתמ"מ רישיון לייצור המערכת במפעל .הטכנולוגיה
היתה נכס אסטרטגי חשוב למערכות ניווט אינרציאליות .לימים הפכה תמ"מ
לבית הניווט האינרציאלי של ישראל ולחברה מובילה בעולם בתחום המערכות
האלקטרו-אופטיות המיוצבות .המוצרים פותחו באמצעות ציוד התשתית
הייחודי שפותח במפעל ,והם משמשים ביישומים מוטסים ,ביישומי חלל,
ביישומי יבשה וביישומי ים ברחבי העולם.
עם קבלת ההחלטה לייצר בתעשייה האווירית את מטוס הרעם על בסיס ידע
שיירכש מדאסו ,הוקם אגף להב ,אגף חדש ובמרכזו האנגר הרכבה ,שהיה לב-לבו
של הפרויקט .לראש האגף התמנה משה קרת ,לימים מנכ"ל התעשייה האווירית.
"את ההרכבה של המטוס הראשון התחלנו כאשר ההאנגר היה כ 80%-גמור",
סיפר קרת" ,התחלנו לבנות אותו כשנתיים קודם לכן ,ב .1967-מהרגע שהתחלנו
לעבוד על המטוס הראשון ועד אספקתו לחיל האוויר חלפה בערך שנה וחצי.
זה זמן שיא ,במיוחד בתנאים שבהם הוא נעשה.
"אחד הדברים הראשונים שהיינו צריכים לסכם עם דאסו היה ה,break-down-
פירוט מדורג של כל מרכיבי המטוס .לאחר מכן קבענו באיזה שלב של הרכבה
יגיעו אלינו המטוסים .התעורר בעניין זה ויכוח גדול בינינו לבין דאסו .מצד אחד,
הם היו מעוניינים לספק כמה שיותר חלקי מבנה גדולים ומושלמים כדי לקבל יותר
כסף עבור העבודה ,אך מצד שני היה סיכון גדול יותר בהעברת חלקים גדולים.
ככל שהמטוס מפורק לחלקים ,כך קל יותר להגן על סיפור הכיסוי שמאחוריו .הרי
קורה שארגז נופל וחלקים מתפזרים על המזח בנמל .תמיד אפשר לטעון שאלה הם
חלקי חילוף .מבחינת דאסו ,האמברגו של ממשלת צרפת היה על מכירת מטוסים
לישראל ,לא על מכירת חלקי חילוף .כל אספקת החלקים עבור הכפיר היתה
מקוטלגת בדאסו תחת הכותרת 'שירות ללקוח'.
"קנינו זוודים )ערכות( מצרפת ,וכבר מהמטוס הראשון התקנו אותם בארץ.
כיוון שמערכת הייצור שלנו היתה שונה מזו של הצרפתים כי רכשנו מכונות וכלי
עבודה ממקורות שונים -אמריקאיים ,יפניים ,בריטיים ועוד -היינו צריכים
מיד לעשות הפרדה בין כלים להרכבה וכלים לייצור .היה לנו ניסיון קודם עם
תשובה בתוך שלושה ימים ,אחרת יידחה המשך הפעילות עד לתום הוואקאנס.
היינו בלחץ ,ובעצת ראש משלחת משרד הביטחון בפריז ,מוקה לימון ,טסנו
ארצה כדי להציג בפני צ'רה את הנושא ולקבל אישור לבצע את ההזמנה בדאסו.
זה היה לב-לבו של כל העניין -והאישור ניתן.
"עוד לפני שאישרנו את ההזמנה כבר התחילו לייצר שם ,כלומר לחתוך את
החלקים .כשהתקבל האישור והכול נסגר ,המערכת התחילה לעבוד ,ואז שלחנו
את המשתלמים והתחלנו לייצר את הכלים בארץ לפי סדר יורד של הרכבות.
את המשלוחים ארגן ויקטור ,יהודי צרפתי שעבד במשלחת הרכש של משרד
הביטחון בצרפת ,והיה ממש נכס לפרויקט .הוא היה מקצוען ברמה גבוהה .הוא
השכיל לבחור בחברת השילוח שדאסו השתמשה בה למשלוח חלפים .הוא ידע
איך לארוז את החלקים בצורה הרמטית נגד חדירת מים והיווצרות חלודה ,כיצד
לטמון אותם בארגזים ואיך לשלוח לאן שצריך .לא כל המשלוחים הגיעו דרך
מרסיי ,חלקם נשלחו דרך בלגיה .המשלח היה צריך להיות איש סוד מהימן ,כי
מי שייצרו את החלק -בדיוק כמו המשלח בדאסו -לא ידעו לאן החלק מגיע.
והפלא ופלא ,כל חלקי החילוף ,בשמות שונים -ציוד חקלאי ,ציוד לקידוחי
נפט וכו' -עברו בשלום והגיעו בהצלחה.
"ככל שהחלקים הלכו וקטנו ,כך המשלוחים נעשו יותר קלים .במקביל
התחלנו לבנות את קו הייצור ,על אף אי-הוודאות לגבי לוח הזמנים שבו החלקים
יגיעו לארץ .החשאיות הכבידה על התהליך ,ואף פעם לא ידענו אם השלטונות
יודעים על מה שמתרחש בדאסו .להערכתי ,הם ידעו ועצמו עין .אתה לא יכול
להעביר פיל דרך קוף מחט בלי שמישהו י ֵדע מזה .השלטונות שידרו בלי
מילים -תעשו מה שתעשו ,אבל שאנחנו לא נדע .כשאני חושב על זה היום,
דאסו לקחה על עצמה אחריות וסיכון גדולים מאוד .מנקודת הראות שלנו ,מגיע
להם כל הכבוד.
"היינו צריכים לבצע התאמות די משמעותיות לשיטת הייצור שלנו .בדאסו
כל חלק נעשה במקום אחר ולכן היו שלבים שבהם היה צריך להעביר את
הציוד ממקום למקום .אצלנו הכול נעשה באותה חצר ,תחת קורת גג אחת.
לא היה צריך לשנע שום חלק .אפשר היה לבנות קו ייצור יותר הרמוני ,נטול
תקלות .streamlined ,מבחינה זו ,הקליטה -ההעמדה של קו הייצור -היתה
טובה יותר.
"היו מתחים בלתי-רגילים בין הייצור להנדסה .לחלק מזה לא הייתי מודע
כי זה התרחש מעל הראש שלי .שווימר ,ארנס ואריאב היו מתווכחים בצורה
פראית ממש על כל דבר .זה היה מצחיק מפני שהם היו חברים .זו היתה מלחמה
על משאבים .היתה לנו בעיה במבנה הפנימי של החטיבה .אני הייתי הקבלן
הראשי כראש להב .עבדנו במבנה מטריצה ,שבו להב עושה את ההזמנות הן
למקורות חיצוניים והן לאגפים שונים בתוך התעשייה האווירית .היו במקביל
שלושה פרויקטים בחטיבה :פוגה ,ערבה וג'טקומנדר .שלושתם היו מזמינים
חלקי פח וחלקים מכניים .פה יושב אביה שליף ופה יושב רמי עזרוני .כל אחד
הוא קיסר הקובע מה עושים ומתי .כל אחד בא עם עדיפויותיו הספציפיות ,וכך
היה קשה להגיע להקצאה חלקה של החלקים .אחת הסיבות לכך היתה העובדה
שלא השקיעו מספיק בטרום-ייצור בכל פרויקט אזרחי או צבאי ,וזאת בגלל
כמויות הייצור הקטנות בכל סדרה .גם עבור 100מטוסים לא כדאי להשקיע,
ואז אתה נגרר לתוך מערכת שמורכבת מטלאי על טלאי תוך כדי הייצור ,ולא
בונה תשתית שמסוגלת לייצר כמויות גדולות מכל סדרה.
"למרות כל הקשיים ,הפרויקט התקדם יפה מאוד עם הכנה לקראת הדגם הבא
של המטוס .ידענו כבר משלב מוקדם של הפרויקט שהמטוס הבא יהיה רעם
ב' והלאה .במקביל להרכבת הנשרים ,היינו צריכים להתחיל לייצר את אותם
חלקים שאינם מושפעים מהחלפת המנוע ,ולרכז זוודים מראש לפי תוכנית ייצור
ואספקת מטוסים לחיל האוויר.
"את החלקים המושפעים מהחלפת המנוע ייצרנו לפי שרטוטים שסופקו על
ידי חטיבת ההנדסה .היינו גם צריכים לדאוג לחלקים לעתיד ,להזמין חלקים
אחרים ,לבדוק את כלי הייצור ולהתאים אותם לקונפיגורציה החדשה של המטוס,
בעיקר את החלקים העשויים מטיטניום .כמו כן היינו צריכים לשנות את כלי
ההרכבה כדי שיתאימו לשינויים במבנה .אי-אפשר להגיד שהכול עבר חלק.
היו אי התאמות של חלקים וכלים ,שאילצו אותנו לתקן כלי ייצור ולפסול
חלקים שלא התאימו .ומאחר שעוד לא היה אב טיפוס לכפיר ,התהליך היה
קשה ומורכב יותר".
ברשימת הפרויקטים שבהם דנה מועצת הייצור והפיתוח .אחת לשלושה חודשים
הייתי צריך להגיש לפורום הזה דיווח על מצבו של הפרויקט.
בשלהי 1969הגשתי את הדו"ח הבא:
מסגרת חוזית
כראש מנפ"ם הייתי בדילמה גדולה .ההשקעות בפרויקט היו של משרד הביטחון,
והן היו כבדות מאוד .רק עבור ההאנגר של המטוס -בלי המכונות ושאר הציוד -
שילם משרד הביטחון לתעשייה האווירית סכום של 70מיליון לירות .מתוך
מחשבה לטווח ארוך יותר ,שאלתי את עצמי כמה נשלם לתעשייה האווירית עבור
כל מטוס שתספק לחיל האוויר ואיך בדיוק נתחשבן איתה .עד אז עבדה התעשייה
האווירית על פי תקציב שמימן את הפעילות ואת שעות העבודה בהרכבה ובייצור.
רציתי למסד את הצד הכלכלי של הפרויקט דרך מסגרת חוזית שתסדיר את מערכת
היחסים הפיננסית בין התעשייה האווירית ,משרד הביטחון וחיל האוויר ,הלקוח.
היה ברור שבהמשך יצטרך חיל האוויר לקנות מהתעשייה האווירית חלקי חילוף.
איך נתמחר אותם? ומה לגבי המכונות שרכשנו עבור הפרויקט ושהתעשייה
האווירית משתמשת בהן גם עבור לקוחות אחרים? מי יקבל את התמורה עבור
השימוש במכונות הללו? רצינו שמערכת היחסים תושתת על בסיס עסקי ,כדי
שנדע שגם מבחינה כלכלית כל העסק הזה יהיה שווה.
בשיתוף פעולה מלא עם היועץ המשפטי של משרד הביטחון ,יוסף צ'חנובר,
והיועץ הכלכלי של משרד הביטחון ,פנחס )סיקו( זוסמן ,בנינו מסגרת חוזית
להרכבה ולייצור של מטוסי .M5החוזה שימש בסיס לחוזים עתידיים של
גרסאות נוספות של המטוס .ואלה היו עקרונותיו:
נכסי טרום-ייצור -כלים ספציפיים ,מתקנים ,מכונות וכל ציוד אחר הדרוש אך
ורק להרכבה ולייצור של המטוס.
ידע -זכויות יוצרים ,פטנטים ,שרטוטים ,נומנקלטורות ,דוקומנטציה ,הוראות
ונהלים המתייחסים להרכבה ,לביקורת איכות ולאחזקה ,ולכל חומר כתוב
שנמסר לתעשייה האווירית בקשר למטוס ,כולל הפעלתו ואחזקתו.
ספקים -ספקי שירותים ,יצרנים ,קבלנים של התעשייה האווירית בארץ ובחו"ל.
כללי
התעשייה האווירית )תע"א( מצהירה על כך שהובאו לידיעתה כל פרטי ההצעות
וההסכמים בין המשרד ,אופמה ודאסו בקשר לייצור/הרכבה של מטוסי M5
במתקניה.
תע"א מתחייבת להעדיף את ביצוע העבודות לפי הסכם זה עם המשרד על
פני כל הסכם אחר שיש לה עם צד שלישי.
כל דבר שהינו רכושו של המשרד והנמצא בידי תע"א ,חייבת תע"א לתחזקו,
לאחסנו ,לטפל בו ולשומרו מכל אובדן ו/או נזק .כמו כן עליה לנהל רישום מדויק
של כל רכוש זה.
הרכבת מטוסים
תע"א מתחייבת להרכיב את המטוסים ברמה הגבוהה ובשיטות ההרכבה
והסטנדרטים הנהוגים בדאסו והמפורטים בהסכם הידע עמה.
25המטוסים הראשונים יורכבו בפאזות:
1מטוס -מחלקים בפאזה .3
2מטוסים -מחלקים בפאזה .4
- 22מטוסים מחלקים בפאזה .5
החלקים יירכשו על ידי תע"א מדאסו על חשבון המשרד.
שינויים
תע"א אינה רשאית לסטות מן האפיון ומהמפרטים הטכניים המצורפים כנספחים
למסמך זה.
שינויים יכולים להיות יזומים על ידי תע"א ו/או המשרד .ביצועם יאושר אך
ורק על ידי המשרד ובהתייעצות עם חיל האוויר .תע"א לא תבצע שום שינוי
ולא תחליף חלקי מטוס ,אלא אם קיבלה אישור מהמשרד.
ביקורת איכות
תע"א תנהיג ותבצע ביקורת איכות בכל שלבי ההרכבה במפעליה .היא תעבד
נוהלי ביקורת איכות המתבססים על נוהלי ביקורת איכות במפעלי דאסו ותביאם
לאישור המשרד.
מבחני קבלה
מסירת מטוס על ידי תע"א למשרד תיחשב כמסירה אך ורק לאחר שהמטוס עמד
במבחני הקבלה בשיטה הנהוגה בדאסו.
תע"א מקבלת על עצמה אחריות מלאה לתקופה של שנה אחת ממועד מסירת
המטוס למשרד.
נכסי טרום-ייצור
כל נכסי טרום-הייצור שיירכשו ו/או ייוצרו על ידי תע"א באישורו ועל חשבונו של
המשרד ,הינם רכושו של המשרד ומופקדים בידי תע"א לצורך ביצוע הסכם זה בלבד.
כל נכסי טרום-הייצור שהבעלות עליהם היא של המשרד יסומנו על ידי תע"א
בצורה בולטת ונראית לעין.
המשרד יהיה רשאי להשתמש ו/או לאפשר לאחרים להשתמש בנכסי
הטרום-ייצור ,ותע"א מתחייבת לשתף פעולה ולסייע.
כל המצאה שתומצא ו/או שתפותח ו/או שתשופר בעקבות ביצוע הסכם זה
על ידי תע"א תהיה רכושו הבלעדי של המשרד.
תע"א תבטיח בכל הסכמיה עם ספקיה את כל זכויות המשרד.
ספרות מקצועית
תע"א תספק למשרד ספרות מקצועית המתייחסת למבנה המטוס ולמערכותיו
לצורכי טיפול ואחזקה בתרגום לעברית .הספרות הזו תהיה זהה לספרות
המקצועית שמספקת דאסו מבחינת התוכן ,הפורמט ,טיב הנייר ,ההדפסה וכו'.
המשרד ישלם עבור הספרות.
הדרכה
תע"א מתחייבת להעמיד לרשות המשרד במתקניה מומחים ובעלי ידע וכושר הדרכה
לשם הדרכת עובדי המשרד ו/או נציגיו -לשם הכרת המטוס על כל מערכותיו,
כולל אחזקה וטיפול.
חלקי חילוף
תע"א מתחייבת לספק למשרד חלקי חילוף למטוסים בהתאם להזמנות שיימסרו
מזמן לזמן על ידי המשרד במשך עשר שנים מיום קבלת המטוס האחרון על
ידי המשרד.
נהלים
המשרד יעבד וימציא לתע"א את פרטי הנהלים המפורטים מטה והמתבססים על
העקרונות וקווי הפעולה שבהסכם זה:
* הכנת תקציבים
* הזמנות
* שינויים טכניים
* ביטחון ושמירת סודיות
* בקרה ודיווח
* התקשרות עם ספקים
* ביקורת איכות
* השתלמויות מקצועיות ונסיעות לחו"ל.
מבחינתי האישית ,ראיתי בפרויקט המטוס את משימת חיי .החל מהרגע הראשון
הבנתי שמדובר בפרויקט לאומי ענקי ,שנפל בזכותי ובגורלי לנהל אותו .זו היתה
המוטיבציה שלי .ראיתי בפרויקט שילוב של כל מה שאדם בתחום התעופה
והמטוסים יכול לאחל לעצמו .גם ניהול ברמה הכי גבוהה ,גם סיפוק של חלוציות
וראשוניות ,גם עידוד מפעלים קטנים להיות מעורבים ,וגם תרומה משמעותית
לתעשייה הישראלית.
לתעשייה האווירית היתה שאיפה חזקה להיות גם יצרנית מנועי מטוסים.
אלא שמשרד הביטחון תכנן לפתח את מנועי בית שמש כיצרן הראשי של מנועי
מטוסים בארץ .בסופו של דבר ,אף על פי שהיו לתעשייה האווירית הסכמי ידע
עם סנקמה ועם פראט אנד ויטני ,הוחלט בתעשייה האווירית להתמקד בשיפוץ
מנועים עבור חיל האוויר ולחזק את כושר ייצור החלקים במסגרת אגף המנועים.
לשם כך היה צריך לרכוש מכונות C.N.Cחדשות וכלי הרכבה נוספים בהשקעה
של כ 4.5-מיליוני ל"י.
השאיפה שלי היתה להגדיל את התשתית הטכנולוגית-תעשייתית הישראלית
ולהוציא אחוז משמעותי של עבודות מהמונופול של מערכת הביטחון על
טכנולוגיה מתקדמת .רציתי לתת הזדמנות לפיתוח תעשיות עתירות טכנולוגיה
בתעשייה האזרחית .כלומר ,להוציא את התעשייה האזרחית מהדימוי של טקסטיל,
נגריות ,אוכל ומכונאות רכב .השקעתי המון עבודה בנושא הזה .היו יצרנים קטנים
שנתקלו בקשיים בבירוקרטיה של מנהל הרכש ,והם היו באים אלי כדי שאתיר כל
מיני פלונטרים .סייעתי להם תמיד.
באחד הימים נודע לי שבמנהל ההרכשה והייצור )מנה"ר( מתכוונים להזמין
מחו"ל עוקבים )מכלים למים( לגוררים של צה"ל .המכלים היו עשויים
מפיברגלס .אמרתי" :למה להזמין מחו"ל ,כשיש מפעל בראשון לציון של
התעשייה האווירית ,שנקרא אורלייט ,ומייצר חלקים מפיברגלס ועבודות
מורכבות גם למטוסים וגם לתעשייה האזרחית?" פניתי לאריאב ,מנהל חטיבת
הייצור של התעשייה האווירית ,הצלחנו לעצור את ההזמנה לחו"ל והיא הופנתה
לתעשייה האווירית.
כל המוטיבציה שלי הופנתה לטובת ייצור בארץ ולא בחו"ל .ראיתי את פיתוח
התעשייה המקומית כאחת המשימות החשובות ביותר של הפרויקט .זו היתה
בעיני משימה בעלת חשיבות עליונה מבחינה לאומית .חשבתי שזה לא נכון שכל
הידע והטכנולוגיה יישארו רק בארגונים הגדולים של מערכת הביטחון או בחו"ל,
ושצריך לתמוך בגופים נוספים מול המונופול של התעשייה הצבאית ,התעשייה
האווירית ורפא"ל .אצלם היתה מרוכזת הטכנולוגיה המתקדמת ביותר ,הם היו
מצוידים בציוד המתקדם ביותר ,והיה חשוב שיהיו עוד גופים שיוכלו לדחוף
את התעשייה הישראלית קדימה.
רפא"ל ,הרשות לפיתוח אמצעי לחימה ,התמקדה באותה עת בטכנולוגיית
טילים .הראשון שבהם היה טיל השפריר .קבוצה באגף הטילים שולבה בפרויקט
המטוס כקבלן משנה של התעשייה האווירית ועסקה בפיתוח מחשב ניווט
והפצצה עבור מטוס השחק .אחר כך היא הוסבה לעסוק במערכת כח"ן למטוסי
הרעם במסגרת פרויקט קריסטל.
גם לתעשייה הצבאית היה חלק בפרויקט פיתוח מטוס הקרב של ישראל .בשנות
ה 60-של המאה ה 20-פותחו בה תחומי פעילות חדשים ,והיא החלה לייצר מוצרים
חדשים עבור חיל האוויר :פצצות אוויר-קרקע ,פצצות נפל"ם ,פצצות מצרר,
מכלים נתיקים ,נושאי פצצות ,כדורים פירוטכניים ,נורים ותותחים למטוסי קרב
20מ"מ .בכל הנושאים הללו השתלבה התעשייה הצבאית גם בפרויקט המטוס.
נוסף לכך ,היא גם ביצעה עבודות בתחום העיבוד השבבי כקבלנית משנה של
התעשייה האווירית.
מתחילת הפרויקט היה ברור לנו שהתעשייה האווירית לא תוכל לבצע את
כל העבודה בכוחות עצמה .ידענו שלכל יצרני המטוסים בעולם ,כולל לחברת
דאסו ,יצרנית המטוס בצרפת ,יש עשרות קבלני משנה הפזורים בכל צרפת.
קבלני המשנה התמחו כל אחד בתחום ספציפי וכך השתלבו בעבודת הקבלן
הראשי .למרות זאת ,ומשום שהתשתית התעשייתית במדינה היתה דלה וצריך
היה להקים מפעלים חדשים ולעודד חברות ומשקיעים פרטיים להיכנס לתחום,
נטתה התעשייה האווירית לפתח את כל יכולות הייצור הנדרשות במסגרת
אגפיה ומפעליה השונים .כתוצאה מכך התעוררו חילוקי דעות וּויכוחים רבים
בין התעשייה האווירית ומִנהלת הפרויקט במשרד הביטחון לגבי הוצאת חלק
מהעבודה לקבלני משנה שמחוץ לתעשייה האווירית.
"לא מעט מההחלטות של מנפ"ם לא מצאו חן בעיני ,ובגלל זה היו הרבה
ויכוחים" ,סיפר משה קרת ,שהיה מנהל אגף להב שבו הורכבו המטוסים" .מה
פתאום לתת לציקלון 20אלף שעות ,כשהמפעל עוד לא קיים? מה פתאום לתת
עבודה לאמקורם ולפדקו? הגישה שלנו היתה :אנחנו יודעים לעשות הכול ,אנחנו
עושים הכול יותר טוב מכולם ,ואין שום סיבה שמישהו ירצה קבלנות משנה .היו
דברים שלא היו בתחום העיסוק שלנו ,למשל חישולים או יציקות .היו נושאים
שלא רצינו להוציא מהתעשייה האווירית ,ובכל זאת נכפה עלינו לעשות זאת.
למעשה ,נאלצנו לפתח את קבלני המשנה ולדאוג לכך שבבוא היום הם יהיו
מסוגלים לספק את הסחורה בזמן ובאיכות המתאימים .העמדנו לרשות קבלני
המשנה ידע והדרכה כדי להכשירם לעמוד בדרישות הספציפיות .ניהלנו עם
כולם משא ומתן שהיה מבוסס על העקרונות שקבעה מנפ"ם .בסך הכול זו היתה
תקופה של עשייה ,של צמיחה והתרחבות .אני לא זוכר קצב התפתחות כזה ,לא
קודם לכן ולא אחר כך ,של תשתית הייצור -גם בתוך התעשייה האווירית וגם
מחוצה לה .התעשייה הביטחונית הישראלית גדלה בעשרות מונים בתקופה קצרה
מאוד .מדובר בשלוש שנים - 1969 ,1968 ,1967 -שבהן ביצעה מדינת ישראל
זינוק טכנולוגי ,תעשייתי והנדסי .בשנים הללו הונחה התשתית התעשייתית
התעופתית של מדינת ישראל ,שלימים היוותה את הבסיס להתפתחות ההייטק
הישראלי".
שלום אריאב ,ראש חטיבת הייצור בתעשייה האווירית באותה עת" :הפרויקט
נתן תנופה עצומה לכל התעשייה והעלה אותה בכמה רמות למעלה לעומת מה
שהיה עד אז .היצרנים ,אלה שהקימו את המפעלים החדשים או שהכניסו למפעל
שלהם את התחום התעופתי-תעשייתי ,היו צריכים ללמוד את כל הדרישות
שלנו ,להצטייד במכונות מתאימות ולבנות מערך בקרת איכות .הקמתי בחטיבה
מנגנון מיוחד לקבלנות משנה תחת ניהולו של רמי עזרוני .לא הייתי חסיד של
ייצור הכול אצלנו בחצר .גם אם היינו רוצים בכך ,לא יכולנו לייצר הכול לבד.
הפרויקט נתן דחיפה גדולה לחטיבת ייצור כלי טיס .כמו כן התעשייה בארץ
השתפרה והשתכללה -והייצור בארץ הלך והעמיק".
כלכלת ישראל יצאה ממיתון עמוק ששרר ב 1966-ולכן לפרויקט המטוס
היתה משמעות דרמטית מבחינת מספר מקומות העבודה החדשים שהוא אִפשר,
עד שהנושא נדון ברמת שר האוצר ,שר המסחר והתעשייה וראש הממשלה.
מדובר באלפי מקומות עבודה חדשים שנפתחו עבור הפרויקט.
דוד ארצי שימש באותה עת כמנהל הכספים של חטיבת הייצור בתעשייה
האווירית וריכז את הקשר עם קבלני המשנה" .העברת הטכנולוגיות מהיצרנים
בחו"ל לכל המפעלים בארץ התנהלה לפי רשימות מסודרות של כל התעשיות",
הוא סיפר" ,כל החוזים היו מועברים לאישור ראש מנפ"ם ,כולל אלה של
התעשייה האווירית .שילמנו ליצרנים מקדמות ,כולל רכש מכונות כסיוע להקמת
קווי ייצור חדשים .הוקם צוות ייעודי בתעשייה האווירית שתפקידו לבדוק את
כל רשימות הציוד המתאימות לייצור ,ובכלל זה מכונות אוניברסליות וספציפיות
ומחיריהן .להערכתי ,השתתפו בפרויקט ,מחוץ לתעשייה האווירית ,למעלה
מ 120-מפעלים ובתי מלאכה .צמחו הרבה מפעלים חדשים והורחבו תעשיות
קיימות .לפי הערכתי ,נשארו מאז לפחות כ 70-מפעלים פעילים ,ביניהם אלביט,
ישקר להבים ,אמקורם ,תא"ת ,אסטרונאוטיקס ,אלקטרואופטיקה ועוד .המפעלים
צמחו וגדלו סביב לפרויקט ובזכותו .אילולא כן ,הם לא היו קמים ומגיעים
לממדים שאליהם הגיעו .אלה הן תעשיות שמייצרות ומייצאות במיליארדי
דולרים בשנה .אין לי ספק שפרויקט זה שימש הבסיס והתשתית לבניית
ולהתפתחות תעשיית ההייטק .מה שמאפיין את פרויקט המטוס הוא הבסיס
הרחב שהוא בנה ,כולל תעשיות חומרי גלם ,כמו כבירן ,כפר הנשיא ,חישולי
כרמל ,ניק ,סיפל וכו' .גם ישקר להבים לא היתה קיימת אלמלא הפרויקט".
בתחילת הדרך עלה הצורך להכשיר את העובדים מתעשיית הטקסטיל ומשאר
התעשיות המסורתיות כדי שיוכלו להשתלב בייצור חלקים למטוסים .הוקמו
לשם כך מסגרות הכשרה מקצועיות בהדרכת התעשייה האווירית ,שפעלו גם
בתעשייה האווירית עצמה וגם במפעלים השונים .הוקמו כיתות לימוד והכשרה
בכל רחבי הארץ .זה היה כרוך במאמץ גדול ובפעילות אדירה .כל העת הזו חיל
האוויר לחץ לקבל מטוסים ,התעשייה האווירית אמרה שאין לה מספיק עובדים,
ולכן חלק מהעבודות הועברו לקבלני משנה בחו"ל.
כדי להיכנס לייצור מקומי של מרבית הפריטים הנכללים במטוס ,בוצעו על
ידינו סקרים לבדיקת הפוטנציאל התעשייתי הקיים בארץ .בין השאר בדקנו
היכן יש מקום להרחבה של מפעלים קיימים והיכן יש ליזום הקמה של מפעלים
חדשים .בחנו ,בין היתר ,את האפשרויות של העמקת הייצור של תעשיות היסוד,
כגון :חישולים תעופתיים ,יציקות אלומיניום ופלדה מדויקות ,חוטי חשמל
למטוסים ,ברגים ומסמרות ועוד .העסקנו חברה לביצוע סקרים ,לאיסוף נתונים
ולהצגת אמצעים שונים לשיפור תהליכי קבלת ההחלטות .העסקנו שני משרדי
רואי חשבון לבקרת הדו"חות הכספיים של החברות שהיו פעילות בפרויקט.
מלבד זאת הרחבנו את ביקורת האיכות על קבלני המשנה באמצעות חברות
שהתמחו בנושאים ספציפיים ,וסיפקנו לקבלני המשנה ספרות מקצועית.
אף על פי שבמערכת הביטחון התקיימה פעילות רבה בפיתוח ובהתארגנות
לקראת ייצור מטוס קרב בארץ ,הנושא הגיע להכרעת ראש הממשלה רק בדיון
שנערך ביולי ,1968ושבו הוחלט כי התעשייה האווירית תשמש קבלן ראשי
לייצור המטוס ,וכי משרד המסחר והתעשייה יטפל בהקמת התעשיות הנדרשות
לביצוע הפרויקט במשק האזרחי .התעשייה האווירית ,כך הוחלט ,תספק ידע
וכלים לתעשייה האזרחית כדי לזרז את הקמתן ולסייע בקידום הפרויקט.
מחיר המכבש היה כמיליון דולרים ,סכום עתק באותם ימים .התלבטנו רבות,
ובסופו של דבר החלטתי לאשר את הרכישה.
עקרונות ההתקשרות של הפרויקט עם חישולי כרמל היו מבוססים על השתתפות
מנפ"ם בהשקעות יסוד -ידע ,ציוד ספציפי ,כלים והוצאות הרצה .כמו כן התחייבנו
לרכוש מהחברה מוצרים בשווי קבוע מראש ובמחירים זהים למחירי יבוא בתוספת
של שישה אחוזים לשלוש שנים ראשונות ,שבסופן תיקבע נוסחת המחיר הקבוע
לשנים הבאות .כמו כן וכדי להבטיח היתכנות כלכלית ,הענקנו לחברה בלעדיות
באספקת חישולים לצורכי הפרויקט לתקופה של שלוש שנים .החברה נהנתה גם
מהטבות לפי החוק לעידוד השקעות הון.
חישולי כרמל נרתמה למשימה במהירות וביעילות ,ובתוך שנה הוקם המבנה
החדש ,נרכש הציוד הדרוש ,נבנתה מעבדת חומרים ,והושלמה הדרכת המהנדסים
והעובדים .בפברואר 1970חושלו החלקים הראשונים מאלומיניום וסופקו
לתעשייה האווירית .דווקא בשלב זה החלו בעיות בלתי-צפויות .התעשייה
האווירית קיבלה את החישולים ,אך בבדיקות הקבלה נפסלו כל החלקים ,כיוון
שלא עמדו בקריטריונים.
התעשייה האווירית הפעילה עלי לחץ לאשר לה רכש חישולים בצרפת .לא
הסכמתי לכך .דרשתי מהתעשייה האווירית להציג בפני את פרטי תהליך הבדיקה
שערכו לחלקים של חישולי כרמל ולבצע את אותו תהליך על חלקים זהים שנרכשו
בצרפת .הסתבר כי לפי תוצאות הבדיקה ,החלקים מצרפת היו נחותים בכמה
פרמטרים מאלה של חישולי כרמל .מי שביצע את הבדיקה או את הפרוצדורה
כנראה עשה שימוש בנתונים לא נכונים או לא מעשיים.
עוד התברר שבדרך כלל לא בודקים את החלקים המגיעים מצרפת ,בהנחה
שהם נבדקו אצל היצרן בצרפת לפי דרישות דאסו או סנקמה .בדיעבד ,ההתעקשות
שלי על הבדיקה החוזרת היתה שלב חשוב ביותר בביסוס האמון של התעשייה
האווירית בקבלני משנה בארץ .אחרי השלב הזה הועברו הזמנות עבודה לחישולי
כרמל באופן שוטף וקבוע .החברה הפכה לספקית חשובה של התעשייה האווירית,
ולימים גם רכשה לעצמה לקוחות בחו"ל.
ביולי 1969ביקרתי ב W.G-ונפגשתי עם נשיא החברה .התרשמתי מאוד
מהמפעל ובמיוחד מהמכבש החדש שהיה בבעלות החברה ,מכבש של 54
אלף טונות .בדקתי עם G.Wאת האפשרות שתייצר עבורנו 250סטים של כל
החישולים הגדולים ,אם נזדקק לכך .מדובר בחישולים עבור קורות הכנפיים,
החציצים הראשיים של גוף המטוס וכו' .נענינו בחיוב ושמחתי על כך .הטרידה
אותי האפשרות שבמקרה הגרוע ביותר ,לאור הסירוב של אובר דובאל לשתף
עמנו פעולה ,נישאר בלי חישולים.
חישולי כרמל המשיכה לגדול ולהתפתח ,עברה כמה גלגולים של החלפת
בעלות ,הרחיבה את תחומי פעילותה והפכה לאחד המפעלים החשובים בעולם
לחישולים למטוסים ובעיקר למנועי מטוסים .מ 1994-עברה החברה לבעלות
מלאה של חברת המנועים האמריקאית ,פראט אנד ויטני ,שהשקיעה בה עשרות
מיליוני דולרים עבור ציוד ייצור חדש.
באוגוסט 1968התקשר אלי יואש )צ'אטו( צידון ,מראשוני טייסי הקרב של חיל
האוויר ,שבאותה תקופה היה מנכ"ל חברת "בליס ישראל בע"מ" ,והזמין אותי
לביקור במפעל שבנתניה .המפעל הוקם על ידי חברת האם בארצות הברית
והתמחה בייצור מכבשים לתעשיית המתכת ,הפלסטיקה ועוד .המפעל היה
מצויד במכונות עיבוד שבבי ברמה גבוהה כך שיכול היה להשתלב בקלות בייצור
חלפים ממתכות שונות עבור הפרויקט .כמה חודשים לאחר מכן הודיע לי צ'אטו,
שבעלי החברה האמריקאים אינם מתכוונים להיכנס לפרויקט ,אלא להמשיך
להתרכז בייצור מכבשים .צ'אטו לא היה מוכן לוותר על מעורבות בפרויקט והגה
רעיון להקים מפעל לייצור חלקי מבנה למטוסים כקבלן משנה של התעשייה
האווירית .הנימוקים העיקריים שלו היו פיזור יכולות התעשייה האווירונאוטית
גם בצפון הארץ וניצול פוטנציאל כוח האדם המקצועי שמשתחרר מחיל האוויר
והולך ל"איבוד" עבור תעשיית התעופה ,המרוכזת במרכז הארץ .השתכנעתי
מנימוקיו והחלטתי לתמוך בתוכנית .יזמתי פגישה משותפת לצ'אטו ולי עם
צ'רה ,עוזר שר הביטחון ,כדי לקבל את תמיכתו ברעיון .ואכן צ'רה הביע את
הסכמתו.
ב 7-בינואר 1969קיבלתי עותק ממכתבו של צ'אטו לראש עיריית חיפה שבו
פורטה תוכנית הקמת המפעל ובקשה לסיוע בהקצאת שטח וכו' .כל התוכנית
היתה מותנית בכך שצ'אטו יצליח לגייס משקיעים מתאימים .מנגד ,כדי לשכנע
משקיעים היה עליו להציג תוכנית כלכלית המתבססת על הזמנות מהתעשייה
האווירית או מחיל האוויר .לכן ,ב 22-בינואר 1969מסרתי ליואש מכתב כוונות
להעברת עבודות בתחום מבנה מטוסים בקבלנות משנה לתעשייה האווירית
בהיקף של כ 20-אלף שעות עבודה לחודש ולתקופה של חמש שנים.
גיבוש רשימת החלקים שיועברו מהתעשייה האווירית ל"ציקלון" היתה
משימה לא קלה .התגובה הראשונה של התעשייה האווירית היתה שלילית
העמק שהשתרע תחתיו ,ונראה כמו נושאת מטוסים .הקמתו אפשרה לקצר את
זמן הובלת חומרים וחלקים לתעשייה האווירית וממנה.
חלקים ראשונים שיוצרו בציקלון סופקו לתעשייה האווירית כבר בתחילת
.1970בסוף אותה שנה זכה המפעל במכרז של משרד הביטחון לתחזוקת מסוקים
עבור חיל האוויר ,כמו גם במכרזים של חברות אמריקאיות לייצור חלקי מבנה
עבורן .עם השנים המפעל גדל ,שגשג והתפתח לתחומי פעילות חדשים .בצמוד
אליו הוקם מפעל נוסף בבעלות ציקלון ,כרכום ,לייצור חלקי מטוסים מחומרים
מרוכבים .כיום המפעל נמצא בבעלות מלאה של אלביט מערכות ,מעסיק כ500-
עובדים ועוסק בייצור ובתיכון של מבנים תעופתיים ממתכת ומחומרים מרוכבים
לשוק האזרחי והצבאי ,מייצר ומתכנן מכלי דלק נתיקים ,ועוסק בהשבחת
מטוסים ובייצור כטב"מים.
לא בכול נחלנו הצלחה .היו שלוש חברות שהקדשנו להן מאמצים גדולים,
השתדלנו מאוד להרחיב את פעילותן ,אך כל המאמצים כשלו .מסתבר שלעתים
אין די באמביציה ובכוונות טובות ,אלא צריך גם מקצוענות והבנה עמוקה של
התחום.
במסגרת פעילות מנפ"ם להעמקת הייצור המקומי ולהרחבת מספר היצרנים
הלוקחים חלק בפרויקט ,ניהלנו משא ומתן עם כמה חברות שעסקו במחבָּרים
חשמליים )קונקטורים( .התרכזנו בפיתוח יכולת ייצור של מחברים צרפתיים
ואמריקאיים .המחברים הצרפתיים יוצרו ברובם על ידי חברת סוריו .המחברים
האמריקאיים יוצרו על ידי כמה חברות ,והחשובה ביניהן היתה בנדיקס .החלטנו
להתרכז קודם כול בסוריו ,כיוון שהיא היתה הספקית הראשית של מחברים
למטוסים הצרפתיים ,והיינו זקוקים להם בטווח זמן קצר עבור קו ההרכבה של
המטוסים בתעשייה האווירית.
קיבלנו הצעות משתי חברות אמריקאיות -איסטרוניקס ואמפנול -להקמת
מפעל לייצור מחברים בארץ .ניהלנו עמן משא ומתן שארך כמה חודשים ,אך
הוא לא הבשיל לכלל סיכום ,כיוון ששתי החברות לא היו מוכנות להיענות לכל
הדרישות שלנו ולהתחייב למלא את צורכי משרד הביטחון.
במקביל פנה אלינו יזם פרטי ,ישראלי ,שהיה מעוניין להשתלב בפרויקט -
אברהם טייבר .הצענו לו להירתם לנושא המחברים החשמליים .הוא התלהב והחליט
להיכנס לתחום .בספטמבר 1968הוקמה חברת "א.מ.ס.י -רכיבים אלקטרו-מכניים
בע"מ" .מטרת החברה היתה לייצר ולספק מחברים חשמליים לצה"ל ,לתעשייה
האווירית ולצרכנים שונים במערכת הביטחון ומחוצה לה .המחברים שהחברה ייצרה
היו בעיקר על בסיס ידע שנרכש מחברת סוריו ומחברת בנדיקס.
בנובמבר 1968הוציאה מנפ"ם מכתב כוונה למייסד החברה ,שקבע כי משרד
הביטחון יהיה מוכן לסייע בהקמת המפעל ,וזאת בכפוף לתנאים מסוימים:
118
וכל הציוד הנלווה .במקביל גויסו עובדים שעברו הכשרה מקצועית רלוונטית.
במפעל הוקם מערך ביקורת איכות ,שכלל את כל שלבי הייצור ,ונערכו בדיקות
תרמיות ובדיקות פריצה חשמליות ,כולל בדיקות מכניות .המפעל החל לספק
מחברים ברמה גבוהה ובאפס ליקויים .כעבור שנה של פעילות החלה החברה
להרכיב מחברים מתוצרת בנדיקס ,קנון ואחרים.
בדיעבד ,החברה לא עמדה בהתחייבותה להעמקת הייצור בארץ ,והתרכזה
בעיקר בשיפור הליכי ההרכבה מחלקים מיובאים מחו"ל .כעבור חמש שנים של
פעילות היא נמכרה לקונצרן כלל ,וכך נעלמה א.מ.ס.י .במתכונתה המקורית עד
שנסגרה כליל .בניתוח אירועים לאחור ,א.מ.ס.י .היתה בסופו של דבר כישלון,
שנבע מעצם ההתחברות עם טייבר .הוא היה חסר ניסיון ,לא צמח בתוך התעשייה
הזו ,ולא הצליח להפוך את החברה למשמעותית בתוך הפרויקט.
חברת "קליל-תעשיות מתכת אל-ברזליות בע"מ" הוקמה ב 1962-והיה לה
מעמד של מפעל מאושר לפי החוק לעידוד השקעות הון .בעלי המניות היו חברת
ההשקעות של בנק דיסקונט ומשקיעים מחו"ל .המפעל ייצר פרופילים ויציקות
מאלומיניום לתעשיית הבניין .באותה עת היו עוד כמה מפעלים שעסקו בתחום,
אך קליל נחשבה לאיכותית מכולם .זו הסיבה שיצרתי קשר עם מנכ"ל דיסקונט
השקעות ,דן טולקובסקי ,לשעבר מפקד חיל האוויר ,והצעתי לו שקליל תשקול
לפתח יכולות ייצור של יציקות תעופתיות וחלקים מאלומיניום המיוצרים בתהליך
טרוד )ייצור מוצרים ארוכים בעלי פרופיל קבוע( .האפשרות להקים בארץ מפעלים
לטרוד ) (Extrusionומתכות לצרכים תעופתיים נדונה על ידי משרד הביטחון כבר
בראשית .1968באפריל אותה שנה הגישה קליל מתאר כללי של תוכנית להקמת
מפעל כנ"ל בהשקעה של עשרה מיליון ל"י במבנים ובציוד בלבד.
באוגוסט 1969נחתם חוזה בין מנפ"ם ,משרד הביטחון וחברת קליל להקמת
מפעל ליציקות אלומיניום ומגנזיום .באותו מועד גם אישרנו ,במכתב כוונה
לחברה ,הקמת מפעל חדש לטרוד.
לצורך הקמת המפעל ליציקות אלומיניום ומגנזיום ,על פי החוזה שנחתם
בין מנפ"ם וקליל ,התקשרה החברה עם חברת "מסייה" מצרפת והקימה חברה
חדשה בשם "סיפל" לשם ביצוע הפרויקט.
עיקרי ההסכם שגובש בין משרד הביטחון ,מנפ"ם וקליל היו כדלקמן:
א .קליל תקים מפעל חדש בשם "סיפל" ליציקות אלומיניום ומגנזיום ,אשר
יפעל לפי ידע שנרכש מחברת "מסייה" הצרפתית ויי ַצר ברמת האיכות
של המפעל הצרפתי.
משרד הביטחון ,באמצעות מנפ"ם ,יזמין ויחייב את מפעלי מערכת הביטחון ב.
להזמין מסיפל את כל מוצרי היציקה הדרושים להם במשך תקופת החוזה -
עשר שנים מיום הקמת המפעל -פרט ל:
.1מוצרים שלא ניתן לייצרם לפי הידע שנרכש ממסייה.
.2במצב שבו אין ביכולתה של סיפל לעמוד במועדי האספקה מחמת
היותה בכושר ייצור מלא.
מחיר המוצר ייקבע לפי מחיר פו"ב אצל מסייה ביום ההזמנה הראשונה ג.
בתוספת של עשרה אחוזים ויהיה צמוד למרכיב חומרי הגלם ,לתנודות
במחירי פו"ב של חומרי הגלם ,למרכיב שכר העבודה ולתנודות שכר
העבודה בארץ.
משרד הביטחון ישלם לסיפל סך של 740אלף פרנק ,סכום המגיע למסייה ד.
עבור הידע שעליו לספק לסיפל ושנוצל על ידי מסייה כהשקעה בסיפל.
סיפל תקים מעבדה לבדיקת המוצרים ולמחקר טכנולוגי של אלומיניום, ה.
מגנזיום וטיטניום .משרד הביטחון יישא בהוצאות הקמת המעבדה,
שתהיה רכושו.
מנפ"ם תישא בהוצאות הראשוניות של הכשרת העובדים והרצת המפעל. ו.
לאחר שלוש השנים הראשונות ,תיבדק רווחיותו של המפעל במשך ז.
תקופה זו ,ולאחר מכן תיבדק רווחיותו מדי שנה עד תום עשר שנים.
השתתפות משרד הביטחון ומנפ"ם בהוצאות החברה ומחירי המוצרים
ייבדקו בהתאם.
אם משרד הביטחון ומנפ"ם ימסרו לחברה הזמנות בהיקף של 4מיליוני ח.
ל"י לפחות לשנה ,יחושב הרווח הקובע לפי 8.75%מהיקף האספקה,
כלומר יגיע ל 350-אלף ל"י .במידה שההזמנות לא יגיעו להיקף של 4
מיליוני ל"י לשנה ,ישלים משרד הביטחון את החסר ברווח השנתי עד
לסכום של 350אלף ל"י.
הוויכוחים על חישובי העלויות והמחיר הסופי נמשכו ללא הרף .אי-לכך התעכבה
חתימת ההסכם בין משרד הביטחון ,מנפ"ם והחברה עד לתחילת ,1971ובינתיים
הסתכמו תשלומי משרד הביטחון לחברה בעד תקופת ההרצה ,רכישת כלי
ההרכבה והייצור והתשלומים על חשבון הידע שנרכש מחברת מסייה בסך של
4.4מיליוני ל"י .כן נמסר לחברה ציוד ייצור שנרכש באמצעות "החברה למיכון
והחכרת ציוד" ,שהוקמה בשיתוף משרד המסחר והתעשייה ומשרד הביטחון,
ששוויו 4.2מיליוני ל"י.
החברה סיפקה ממוצריה לתעשייה האווירית ולמפעלים אחרים הקשורים
לפרויקט .ואולם לאורך כל תקופת פעילותה התגלעו חילוקי דעות בינה ובין
מנפ"ם באשר לנפח הייצור ולחישובי עלויות ומחירים ,והתעוררו ויכוחים באשר
לתנאי הפעלת המעבדה לחומרים שהוקמה בצמוד למפעל .מלבד זאת ,היו בעיות
ניהול פנימיות בתוך החברה .בסופו של דבר היא הפסיקה לפעול ונסגרה במאי
.1975תרומתה לפרויקט היתה שולית.
לכל אורך הדרך התייחסתי לפרויקט המטוס כאל משימה לאומית .כסף הוא
עניין חשוב ,אבל בכל הקשור לפרויקט ,לא ראיתי בו את העיקר .לעומתי ,בעלי
החברות הסתכלו תמיד רק על החור של הגרוש ועל שולי הרווח ,והוציאו לי את
המיץ ואת הנשמה .הם תבעו עוד ועוד הטבות ,הקלות וּויתורים ,והייתי צריך
לעמוד מולם על הרגליים האחוריות .עם ישקר ,לדוגמה ,לא הגעתי לחוזה חתום
עד לסיום תפקידי .המשא ומתן עם החברה נמשך ונסחב לאורך שנים.
את הקשר עם ישקר יצר דן טולקובסקי ,שביקש לבוא אלי לפגישה עם סטף
ורטהיימר ,המנכ"ל והבעלים של ישקר ,שדיסקונט השקעות היתה שותפה
בה .ישקר ייצרה אז כלי חיתוך לעיבוד שבבי .בפגישה סיפר לי סטף כי כמה
חודשים קודם לכן הוא חתם על הסכם ידע עם חברת סנקמה הצרפתית ,החברה
הממשלתית לייצור מנועי מטוסים ,כדי לייצר להבים למנועי החברה .בזכות
אותו הסכם ידע יכלה ישקר להפוך לספק מורשה של להבים לחיל האוויר שלנו.
אלא שעם הטלת האמברגו על משלוחי ציוד צבאי לישראל ,סירבה סנקמה לספק
לישקר את השרטוטים והידע ,למרות החוזה שנחתם עמה .מנגד ,דרשה החברה
הצרפתית את התשלום הראשון כפי שסוכם בחוזה 240 ,אלף פרנקים צרפתיים.
מאחר שעמדתי לנסוע לפריז הם ביקשו ממני לבוא בדברים עם סנקמה ולעמוד
על קיום החוזה .אף על פי שנושא ייצור הלהבים לא היה במובהק בתחום אחריות
הפרויקט ,אלא שייך לתחום אספקת חלקי חילוף לחיל האוויר לצורכי תחזוקה
שוטפת של מטוסי ומנועי החיל ,הסכמתי לטפל בנושא כיוון שראיתי בו את
אחד הנושאים החשובים להעמקת הייצור המקומי.
בפריז יצרתי קשר עם האחראי על הייצוא בסנקמה ,מסייה קרפן ,אשר כפי
שכבר כתבתי ,סירב לפגוש אותי במשרדו בגלל האמברגו וקבע כי הפגישה שלנו
תתקיים בבית קפה סמוך למשרדו .שם הוא הסביר לי שהם חברה ממשלתית
וכי הם תחת בקרה צמודה כדי לוודא שלא יפרו את תנאי האמברגו שהטיל
דה-גול על קשרים עם ישראל .קרפן הוסיף ואמר שהוא לא יוכל לספק את
השרטוטים לישקר עד אשר יקבל את התשלום עבורם ,כפי שסוכם בחתימת חוזה
הידע .הצעתי לו שיפקיד את השרטוטים בנאמנות אצל עורך דין מקומי המייצג
אותנו בצרפת ,ומיד לאחר מכן נעביר את התשלום עבורם .כך הם יוכלו לעמוד
בתנאי החוזה בלא להפר את מגבלות האמברגו .הוא ביקש להיוועץ עם מנהליו.
כעבור כמה ימים קיבלתי ממנו תשובה שלילית .עם שובי ארצה הודעתי לסטף
ורטהיימר על סירובה של סנקמה לספק את השרטוטים ,ואמרתי שנצטרך לחפש
דרכים אחרות כדי לפתור את הבעיה .הפרויקט נקלע להשהיה ,אבל לא נגנז.
סקרנו את כל קבלני המשנה של חברת סנקמה ,הן בצרפת והן מחוצה לה.
ביקרנו בכל החברות כדי לנסות ולשכנע אותן לשתף איתנו פעולה ולספק
לתעשייה האווירית את השרטוטים והידע לייצור מנוע ה .C9-בין היתר פנינו
לחברת זולצר השווייצרית ,שייצרה חלקים רבים למנוע של סנקמה .החברה
סירבה לשתף עמנו פעולה ,אולם אחד ממהנדסיה הסכים לספק לנו את שרטוטי
המנוע תמורת סכום "סמלי" של 250אלף דולרים ,סכום נכבד מאוד באותם
ימים .הוא הספיק להעביר אלינו את מרבית החומר לפני שנתפס ,הועמד לדין
ונידון למאסר של כמה שנים.
נוסף לשרטוטים ,קיבלנו מידע חשוב וחיוני על מבנה המפעל ,רשימת המכונות
הדרושות לייצור הלהבים ,תהליכי הייצור -חישולים ,עיבוד שבבי ,טיפולים
טרמיים ,בקרת איכות והומולוגציה )הומולוגיה היא התהליך שבאמצעותו רשות
מנהלית או שיפוטית מכירה ומעניקה אישור על תוקף ועמידה בתקנים ,מפרטים
ומאפיינים של סדרת מסמכים ,אובייקטים או עובדות שהושוו ,הוקשרו ואושרו(.
השרטוטים אופסנו בכספת מאובטחת בתעשייה האווירית .מתוך כלל החומר
מוינו כל אותם שרטוטים שנגעו לייצור הלהבים והועברו לרשות להבי ישקר.
מאחר שהמפעל היה בשלבים מוקדמים של בנייה ובגלל רגישות החומר,
שכרה החברה משרדים בנהריה שהותקנו בהם סידורי ביטחון קפדניים בהנחיה
ובפיקוח של הממונה על ביטחון שדה במשרד הביטחון .החברה גייסה מהנדסי
מחברת סנקמה וייעוץ טכני מחברות אחרות בחו"ל .השקעת החברה למיכון
וציוד תעשייה בע"מ הסתכמה ב 4.2-מיליוני לירות.
באוקטובר 1969הוכרז המפעל כמוכר לצורכי החוק לעידוד השקעות הון.
החברה גייסה כוח אדם במקצועות השונים ,התקינה את הציוד ,רכשה את חומרי
הגלם והחלה בייצור ראשוני של להבים .תוכנית הייצור היתה צריכה להתבסס
על הזמנות מחיל האוויר ,אך החיל לא היה מוכן להתחייב על כמויות ולהזמין
מלהבי ישקר עד שהיצרן המקורי של הלהבים -סנקמה -יאשר את החברה כספק
מורשה .סנקמה מצדה לא שיתפה פעולה וסירבה לבצע את ההומולוגציה ללהבים
שיוצרו על ידי החברה .כדי להתגבר על הבעיה התקשרתי עם חברת בופורס
השוודית ,שהיתה יצרנית מנועי סילון למטוסים ,כדי שתבצע את ההומולוגציה.
החברה הסכימה לכך בתנאי שנספק לה מנוע של סנקמה שעליו אנשיה יוכלו
לבצע את העבודה .כמו כן ,יצרתי קשר עם חברת קרטיס-רייט ועם חברת ג'נרל
אלקטריק האמריקאיות -ושתיהן הסכימו לבצע את ההומולוגציה.
בראשית 1970הזמין חיל האוויר כמות משמעותית של להבים מסנקמה .הדבר
הטיל צל כבד על עתידה הכלכלי של ישקר .סטף פנה אלי והציע שהמפעל יהיה
בבעלות משרד הביטחון ,וכי ישקר תנהל אותו תמורת סכום קבוע שיוסכם בין
הצדדים ,ובהתחשב בכך שהחברה גייסה בינתיים צוות עובדים מיומן.
המשא ומתן נמשך זמן רב ,ובינתיים מימנה מנפ"ם את כל ההוצאות
השוטפות של המפעל .בפברואר 1970התקיים דיון אצל מנכ"ל משרד הביטחון
בהשתתפות סטף ורטהיימר ואנוכי ,ובו סוכמו הדברים הבאים:
א .משרד הביטחון מתחייב לרכוש את כל הלהבים למנועי סילון הנדרשים
לחיל האוויר במשך תקופה של עשר שנים .להבים למנועי אטאר יירכשו
במשך שלוש שנים החל מ 1.4.1971-בסך של כ 12-מיליון לירות .לגבי
להבים לסוגי מנועים אחרים ,ייקבעו הסדרים במועד מאוחר יותר )הכוונה
היתה בעיקר לגבי מנוע J-79של חברת ג'נרל אלקטריק(.
ב .משרד הביטחון יישא ,ולא רק יממן באופן זמני ,בהוצאות ההרצה ,הידע,
ההשתלמויות ,משכורות הצוות לפרויקט להבי ישקר ,המשרדים בנהריה,
הנסיעות לחו"ל של עובדים ,מנהלים ואנשי מפתח ,והוצאות תקורה
בשיעור של 15%-10%לתקופה שבין פברואר 1969ועד אוקטובר 1970
)מאוחר יותר הוסכם להאריך את תקופת ההרצה עד אפריל .(1971כמו כן
יישא המשרד בהוצאות רכישת כלי ייצור וציוד מעבדה ,בתשלומי פחת
וריבית על המבנה והציוד ובתשלומי החכירה לחברה למימון תעשיות
בע"מ לתקופה של שלוש שנים ,או עד אשר יגיע המפעל לנקודת האיזון.
עוד יממן המשרד את רכישת חומרי הגלם והחישולים להזמנה הראשונה
של להבים למנועי האטאר עבור חיל האוויר.
ג .במשך שלוש שנים ,או עד שהמפעל יגיע לנקודת האיזון ,ישולמו לו סכומים
בגבול העלות בפועל בתוספת רווח קבוע שנתי -סך של 350אלף ל"י בעד
ייצור של עד 4מיליוני ל"י לשנה .על סכום העולה על זה ישולם רווח קבוע
באחוזים על בסיס מחיר הלהבים בצרפת .עם הגיע המפעל לנקודת האיזון
ישולמו עבור הלהבים מחירים קבועים ,שיוגדרו לאחר בדיקה משותפת של
מנפ"ם והמפעל.
בפרויקט בתחומי התמחויותיהם .חלקם היו יהודים שראו בכך דרך להרחיב את
תרומתם לטובת המדינה .מטעמי סודיות ,הוצג הפרויקט בפני כולם כצורך של
המדינה לפתח יכולות ייצור של חלקי חילוף לחיל האוויר ולזרועות אחרות של
מערכת הביטחון -כמענה לאמברגו שהטיל דה-גול על משלוחי נשק וחלפים
לישראל.
בין אותם מנהלים היו גם שני בעלי פדקו בע"מ ,מפעל שהיה ממוקם בלונג
איילנד ואשר התמחה בייצור אביזרים הידראוליים ומכניים עבור מגוון מטוסים
אמריקאיים .ניהלתי איתם שיחות ארוכות כדי לשכנעם להקים מפעל דומה
בארץ.
גיבשנו ,בשיתוף התעשייה האווירית ,את רשימת החלקים שייוצרו במפעל
שיוקם בארץ .תנאי ההתקשרות יהיו דומים לאלה שנקבעו עם יצרנים אחרים.
הידע שיידרש לייצור המוצרים שייוצרו במפעל החדש יירכש על ידי מנפ"ם.
ההשקעות במבנה ובציוד הייצור יתבצעו על ידי בעלי פדקו בסיוע "החברה
להחכרת ומימון ציוד בע"מ" .כמו כן נקבע כי מנפ"ם ומשרד הביטחון יסייעו
בכל הנוגע להדרכת הטכנאים .מחיר החלקים שהחברה תייצר ותספק לתעשייה
האווירית ולחיל האוויר יתבסס על מחיר פו"ב של אותם פריטים בצרפת,
בתוספת שישה אחוזים ,שיאפשרו לחברה לכסות את ההוצאות הראשוניות
והבלתי-צפויות של כניסה לייצור של מוצרים לא מוכרים ,או במילים אחרות -
עבור עקומת לימוד .הסדר זה היה לתקופה של שלוש השנים הראשונות,
שבסיומן ייערך חישוב מחדש על בסיס תוצאות בפועל ותיקבע נוסחת חישוב
המחיר הקבוע שישולם לחברה .מלבד זאת ,התחייבנו להזמין מהחברה את
המוצרים לתקופה של חמש שנים.
שני השותפים -אייב רוזנברג וסאם ריי -התלהבו מהתוכנית והחליטו
להקים את המפעל בארץ כחברת-בת של החברה בארצות הברית .אייב היה הרוח
החיה מבין השניים .הוא היה יהודי חם ונקשרו בינינו יחסים אישיים קרובים.
ביולי 1969נסעתי לארצות הברית לנהל משא ומתן עם כמה חברות אמריקאיות
שייצרו וסיפקו סוגים שונים של ציוד למטוסים .זהבה רעייתי הצטרפה אלי.
ביקשתי מאייב להזמין עבורנו מלון בניו יורק .הוא שמח לעשות זאת .הגענו
בשעת לילה לניו יורק ונסענו לכתובת שקיבלתי מאייב .מצאנו את עצמנו בפתחו
של מלון "וולדורף אסטוריה" .כשעלינו לחדר הסתבר שהוא הזמין עבורנו חדר
דה-לוקס .למחרת בבוקר שילמתי עבור הלילה במלון הפאר ,והודעתי לאייב
שאנחנו עוזבים את המלון ועוברים לגור אצל חברים בקווינס.
הטייסים השתמשו במפות מנייר ,ולפתע הם ראו תמונה ותנועה על גבי מסך.
זו בדיוק היתה הסיבה שפנינו לחברה .רצינו לחבר אותה לפרויקט ולהתקין את
החידוש המהפכני שלה במטוסי חיל האוויר.
חבילת המכשור האלקטרוני שאסטרונאוטיקס הציעה כללה צגים דיגיטליים
של מדריכי טיסה ,מפות של שדות תעופה ונתיבי טיסה .היה בחבילה הזו חיסכון
ברור בדלק ויכולת לראות מיקום של מטוסים אחרים .נייט הגיע לארץ וניהלנו
משא ומתן ארוך להגדרת תוכנית הפעולה לחברה שתקום בישראל .בעדיפות
ראשונה הגדרנו את אותם מכשירים שהחברה מייצרת ואת התאמתם למטוס
שלנו ,הכפיר .נוסף לכך ,רציתי שהם יפַתחו עבורנו את מערכת התצוגה העילית
במטוס ) .(HUDהיתה להם מערכת לתצוגה תחתית ,שעל בסיסה ,בעזרת אותה
טכנולוגיה ,אפשר היה לפתח את מערכת התצוגה העילית .זה לא צלח בסופו של
דבר ,כיוון שבחיל האוויר העדיפו לרכוש את המערכת מחברת אליוט הבריטית,
שכבר היתה לה מערכת תצוגה עילית מפותחת.
תנאי הקמת המפעל היו דומים לאלה שאימצנו עם חברות אחרות .המשא
ומתן נמשך למעלה משנה .בסופו של דבר הוקמה החברה בארץ ב .1971-אחד
הקשיים הגדולים ביותר היה איתור כוח אדם מתאים .היה מחסור גדול במהנדסים,
בטכנאים ובעובדים בתחומי המכשור והאלקטרוניקה התעופתית .כדי לפתור את
הבעיה נעזרה החברה במומחים שהובאו מחברת האם שבארצות הברית.
בשיא פעילותה העסיקה החברה כ 500-עובדים .עם ביטול פרויקט הלביא,
שגם בו היה לחברה חלק נכבד ,נקלעה אסטרונאוטיקס למשבר קשה .לימים
היא התאוששה ממנו ,וכיום החברה מעסיקה למעלה מ 100-עובדים ומעורבת
בפרויקטים רבים הן בארץ והן בחו"ל .היא עוסקת בייצור של מגוון גדול מאוד
של מוצרים למטוסים ,בעיקר צגים ומערכות ניווט .צגי החברה מותקנים באלפי
מטוסים ברחבי העולם ,וביניהם מטוסי F-16ובואינג .787
עוד בתחילת 1967נעשו ניסיונות לעניין שתי חברות צרפתיות -אינטרטקניק
ו ECE-בהקמת מפעלים בארץ .פעילות זו נעשתה על ידי המשלחת בפריז לפי
הנחיות משרד הביטחון.
חברת אינטרטקניק היתה יצרנית של מערכות מיזוג ודיחוס אוויר ,מערכות
חמצן ודלק למטוסים .באמצע 1968התקבלו אישורי השלטונות הצרפתיים
להשתתפות החברה בהקמת מפעל בארץ .נערך חוזה מפורט בין משרד הביטחון
ובין החברה על תנאי ההתקשרות והתחייבויות המשרד לרכש מהחברה במשך
חמש שנים .היא אף קיבלה מעמד של מפעל מאושר מטעם מרכז ההשקעות.
ונפגשנו עם בעליה ,יהודי מומר ,שהביע נכונות לשתף פעולה למרות אכזבתו
מכך ששלמה יעזוב לטובת הפרויקט בארץ.
במהלך המגעים עם החברות הצרפתיות השונות נתקלנו בבעיה קשה :חברת
דאסו הטילה מגבלה על קבלני המשנה שלה ,שלא למכור ציוד ישירות ללקוחות
שרכשו ממנה מטוסים .מגבלה זו חלה גם על מכירות לישראל .ואולם בהסכם
הרכש והידע שנחתם עם חברת דאסו לגבי ייצור מטוסי ה M5-בתעשייה האווירית,
הצלחנו לבטל את המגבלה הזו ולכן יכולנו לפעול ישירות מול כל היצרנים
הצרפתים .אלה שמחו על כך ,כיוון שלפני כן כל מכירותיהם לדאסו נחשבו
למכירות בתוך צרפת ,ומשום כך -בניגוד לדאסו שנהנתה ממעמד של יצואן
כולל -הם לא נהנו מההטבות שממשלתם העניקה ליצואנים.
במגעים עם החברות השונות נאמר לשלמה במפורש ,כי בשל האמברגו לא
ייחתמו שום הסכמים ולא יהיו פרוטוקולים של ישיבות .הכול יוסכם בחילופי
דברים בעל-פה ובלחיצת יד" .אנחנו לא נכתוב כאן אפילו פתק .אנחנו נסתכל
האחד לשני בעיניים ,ניתן לך את המילה שלנו ,ואתה תסמוך על זה שזה יעבוד",
נאמר לשלמה .וכך זה עבד עם כל 18החברות .בין החברות הללו היו כאלו
שמוצריהן היו פשוטים למדי ,ושאפשר היה בקלות לבצע Reverse Engineering
ולא לשלם להן עבור הידע ,אלא רק להתחייב לרכוש מהן כמות מינימלית של
אביזרים.
באוקטובר 1969נחתם הסכם לייצור ולאספקה של ציוד ואביזרים למטוסים,
כולל ציוד חשמל ,מיזוג אוויר ,מערכות דלק וכדומה ,על ידי חברת תעשיות אביזרי
תעופה בע"מ וחברת ממ"י .בהסכם נקבע כי מחיר הקנייה -הן של ציוד מיובא
והן של ציוד שיוצר על ידי תא"ת ,כולל דמי הובלה בינלאומית ,ביטוח ושחרור
ממכס -יהיה כמחיר פו"ב בחו"ל אצל היצרן המקורי בתאריך מסירת ההזמנה
בתוספת .6%התוספת היתה מיועדת לכיסוי הוצאות ייבוא .החברה התחייבה
להגדיל את חלקו של הייצור המקומי שלה ושל קבלני המשנה שלה מסך נפח
ההזמנות :עד סוף יוני 20% - 1971מנפח ההזמנות או חצי מיליון דולר בשנה,
הנמוך משניהם ,ולאחר מכן 10%גידול בכל שנה עד לשיעור של 60%או 1.5
מיליון דולרים לשנה באוגוסט .1976
מאחר שלא היתה ודאות שצורכי הפרויקט יספקו נפח עבודה מספיק למפעל
שיוקם ,הסכים משה קשתי להעניק לחברה בלעדיות באספקת אותם אביזרים
שהיא תייצר עבור הפרויקט לצרכים אחרים של הצבא ,כמו טנקים ,ספינות וכו'.
ביולי 1969עלה שלמה ארצה ,הפך לשותף של שמיר ואלדר ,והקים את
המפעל סמוך לגדרה .בשיאו של פרויקט הכפיר קיבלה החברה הזמנות בסך
של כ 50-מיליון דולרים בשנה וייצרה 53אביזרים שונים .החברה לא הסתפקה
בייצור אביזרים לפי ידע של חברות צרפתיות ,אלא הרחיבה את תחומי פעילותה
גם לייצור אביזרים למטוסים אמריקאיים .חלקם לפי ידע שנרכש מחברות
אמריקאיות וחלקם מפיתוח עצמי .ראוי לציין במיוחד את פיתוח מערכות מיזוג
האוויר הייחודיות שמותקנות במגוון רחב של מטוסים .כיום שווי החברה הוא
מאות מיליוני שקלים ,והיא מספקת את תוצרתה ליצרני מטוסים בכל העולם
ולמרבית חברות התעופה.
נוסף לעידוד יזמים מקומיים ,עסקנו גם במיון יזמים מחו"ל שהגיעו לארץ .חלקם
היו בעלי מפעלים שחיפשו מקורות לקבלת הזמנות וחלקם היו אופורטוניסטים,
ששמעו שהתעשייה האווירית מחפשת קבלני משנה ,בעיקר לעבודות עיבוד שבבי.
היו כאלה שהציגו עצמם כציונים נלהבים שבאו לסייע למדינת ישראל .ביניהם
היה יוסף שידלובסקי ,שהיה הבעלים והמנהל של מפעל המנועים "טורבומקה"
שבצרפת .אחרי משא ומתן עם משרד הביטחון הוקמה חברת מנועי בית שמש
כשותפות בין שידלובסקי וממשלת ישראל .לשידלובסקי היו 51%מהמניות
ולממשלת ישראל .49% -הכוונה היתה שהמפעל ייצר חלקי מנועים עבור המפעל
בצרפת וחלקי חילוף לחיל האוויר ,וכי בהמשך יורכבו במפעל בבית שמש מנועים
שלמים .מנועי טורבומקה היו מורכבים על מטוסי הפוגה מגיסטר ,שהיו בשימוש
בחיל האוויר.
המפעל ,שנחנך בינואר ,1969נחלק לשתי מחלקות ייצור :מחלקת עיבוד שבבי
ומחלקת פח .נוסף למפעל ייצור המנועים הקים שידלובסקי מפעל ליציקות פלדה
מדויקות בשיטת ) Lost Waxשעווה נעלמת( ,שבזמנו נחשבה למתקדמת ולחדשנית
מאוד ביצור חלקי מטוסים ללא צורך בעיבוד שבבי.
במסגרת הבדיקות שערכנו כדי להרחיב את הייצור המקומי בכל התחומים,
בדקנו את האפשרות לשלב את מנועי בית שמש בייצור חלקי מנועי סנקמה
הצרפתיים ,ומאוחר יותר גם בייצור חלקים למנועי J-79של ג'נרל אלקטריק.
התברר לנו שרוב המכונות לעיבוד השבבי הן מאוד ספציפיות ,מותאמות אך
ורק לייצור חלקים עבור מנועי טורבומקה .כדי להרחיב את כושר הייצור של
המפעל למוצרים אחרים עלה אפוא צורך בהשקעה רצינית לרכישת מכונות
עיבוד אוניברסליות חדשות .שידלובסקי לא היה מוכן להשקעה הזו ,והעדיף
לצאת מן השותפות .מנגד ,שיתפנו את החברה בייצור חלקי פח עבור מנועי
סנקמה כקבלני משנה לתעשייה האווירית ובייצור חלקים שונים מיציקות פלדה
מדויקות בתהליך של "שעווה נעלמת" .ראינו במפעל יצרן עיקרי לעתיד למנועי
מטוסים וחלקיהם ,על אף ההתנגדות המתמדת של התעשייה האווירית ,שמיאנה
לוותר על מעמדה ועל עליונותה.
ב ,1981-כתוצאה מהחלטת משרד הביטחון שגובתה בהמלצת חיל האוויר,
לחתום על הסכם עם חברת פראט אנד ויטני לאספקת המנוע למטוס הלביא,
כולל ידע לייצור המנוע בארץ ,נקבע כי מנועי בית שמש תהיה הקבלן הראשי
לייצור המנוע בארץ .זה השלב שבו שידלובסקי עזב את החברה והעביר את
מניותיו למשרד הביטחון .שנה לאחר שהמפעל עבר לבעלות המדינה הוא נקלע
לקשיים עקב הירידה בהזמנות ועיכוב בעבודות על מנוע הלביא .חברת פראט
אנד ויטני הסכימה לרכוש 40%ממניות החברה ולסייע בשיקומה .ההשקעה
המסיבית הראשונה היתה בבניית שני מתקנים להרצה ולבדיקה של מנועים
גדולים של ג'נרל אלקטריק ופראט אנד ויטני.
ב 1992-מכרה הממשלה את חלקה בחברה ל"אורמת" .החברה עברה תהליכי
הבראה יסודיים והפכה לרווחית .ב 1995-רכשה אורמת את יתרת המניות מחברת
פראט אנד ויטני .שנתיים לאחר מכן הפכה החברה לספקית העיקרית של חלקים
למנועי מטוסים של חיל האוויר ולאחת החברות המובילות בעולם בתחומה.
בתי מלאכה רבים ,שהיו בבעלותם של אנשים פרטיים ועסקו בעיבוד שבבי
לתעשיית הטקסטיל והמתכת ,או שייצרו חלקי חילוף למכונות ומכוניות,
השתלבו בפרויקט .לחלקם פנינו ביוזמתנו ואחרים הגיעו אלינו ביוזמתם ,כיוון
שהמידע עבר מפה לאוזן .גם לתעשייה האווירית היה מאגר גדול של קבלני
משנה קטנים שעמם עבדנו.
אחת הדוגמאות שזכורות לי במיוחד היא זו של בית מלאכה לעיבוד שבבי
ששכן באזור התעשייה בחולון .ניהלו אותו אב ובן ,שמושקוביץ שם משפחתם.
הם פנו אלי ,ואני נסעתי לראות את בית המלאכה שלהם .התרשמתי מהמקצועיות
שלהם ומרצונם להשתלב במשהו יותר גדול מהעבודה שהם ביצעו עד אז.
הכנסתי אותם לפרויקט ,הם רכשו ציוד נוסף ,כולל מכונות ,CNCוהפכו לאחד
מבתי המלאכה המובילים בפרויקט .המפעל קיים עד היום.
המסמך הציג ,כאמור ,אומדן מפורט לעלות הכוללת של הרכבה וייצור של 150
מטוסי התוכנית ,וציין כי ללא הכללת ההשקעות הספציפיות )שלדעתי ,היה
נכון לפרוס אותן על פני תקופה ארוכה יותר( -העלות הממוצעת למטוס כפיר
מתוך ה 150-הינה 6.2מיליוני לירות ) 1.77מיליון דולר דאז( ,כשעלות נשר
ממוצעת )אחד מתוך (50היא שישה מיליוני לירות ) 1.71מיליון דולר( ,ועלות
כפיר בממוצע )אחד מתוך ה (100-היא 6.3מיליוני לירות ) 1.8מיליון דולר(.
P2=P1-C1+C2+C3
כאשר:
- P1עלות מטוס נשר המיוצר בתעשייה האווירית מזוָודים קנויים של חלקי
מבנה ראשוניים ,אביזרים קשיחים למנוע ,וללא השקעת שעות עבודה
)במחירי .('67
- P2המחיר המחושב של מטוס כפיר.
- C1סך מחיר רכיבי נשר שמתבטלים או מוחלפים בכפיר )במחירי ('69-'68
- C2סך מחיר רכיבי כפיר המחליפים רכיבי נשר ,או באים בנוסף לרכיבי
נשר קיימים.
- C3סך עלות שעות העבודה )לפי 20לירות לשעה(.
כמו כן ,נכללו בחישוב המחיר השקעות המשרד בתשתיות.
P1=$1,790,000-$342,000 = $1,448,000
הרגרסיה ,שבדק את הקשר בין מחירו של מטוס קרב למשקלו ולמהירותו )על פי
מדגם של 14מטוסים( ,הציג "מחיר רפרנס בינלאומי" לכפיר ,ששימש בחישוב
מחיר הדולר הנחסך .התוצאות שהוצגו בתמצית הן:
4.4-4.2שקל 100
4.2-4.0 110
3.8-3.6 150
הערות:
)א( מיליון דולר במחירי 1967הם 7.1מיליון דולר במחירי 2015לפי
השינויים במדד המחירים לצרכן האמריקאי.
)ב( תיקונים בוצעו בגין הבדלי כמות המטוסים בין המתוכנן במקור ובין
הביצוע בפועל ,וכן לגבי נושאים בגודל מהותי שלא נכללו בתוכנית
המקורית ושההוצאה לגביהם ניתנה לאיתור והערכה.
)ג( את הפרק הנ"ל ערך שלמה גילן )זיגי( ,שהיה הכלכלן הראשי של הפרויקט
במנפ"ם.
)ד( מצורפות טבלאות רלוונטיות )נספח .(20
סיכום הוצאות
פיתוח 600 -מיליון דולר :פיתוח נטו 340 -מיליון דולר .טרום-ייצור 260 -
מיליון דולר.
כפיר משופר 80 -מיליון דולר
סה"כ הפרויקט :נשר 360 -מיליון דולר
כפיר 2.5 -מיליארד דולר
במילים פשוטות :מחירו של כל מטוס כפיר היה כשבעה מיליון לירות .כלומר,
גם מבחינה כלכלית הפרויקט הזה היה כדאי -לא רק אסטרטגית ,טכנולוגית
ותעשייתית .היתה לו הצדקה כלכלית אמיתית.
לימים פיתחה התעשייה האווירית את הכפיר המשופר .המנהל האחרון של
הפרויקט ,עזרא מורד ,סיפר את הסיפור המעניין הבא" :כשהתחילו לדבר על
מטוסי ה ,F-16-עלתה הצעה לכלול בהם אוויוניקה ישראלית .הרעיון היה
שהקבלן הראשי האמריקאי ימסור לנו את המפרטים הטכניים של המערכות
ומרכיביהן ,ואנו נתאים ונפתח אותן להרכבה על המטוסים .ב ,1978-כאשר
התחוללה המהפכה החומייניסטית באיראן ,עצרו האמריקאים את אספקת מטוסי
ה F-16-לאיראן והציעו אותם לישראל .כתוצאה מכך בוטל הפרויקט המקורי של
שילוב אוויוניקה ישראלית במטוסים ,אך נותרו בידינו כל המפרטים הטכניים.
לא רק המפרטים ,אלא גם התחלת ייצור של חלק מהציוד .החלטנו לפיכך
להתאים את המערכות לכפיר ולהפוך אותו בעצם לכפיר משופר .בינתיים התברר
שהקנארד מקנה למטוס יכולות גבוהות יותר ושאפשר להגדיל את כושר נשיאת
הפצצות שלו .זה חִייב את חיזוק כני הנסע ומקומות שונים במבנה .נוסף לכך,
זה אִפשר לנו לבדוק נשיאת סוגי חימוש מתקדמים כמו נשק אלקטרו-אופטי
וכו' ,כיוון שהיה לנו את התכנונים שלהם מה .F-16-כך נבנה האפיון של הכפיר
המשופר".
הכפיר המשופר נמכר לשורה של מדינות זרות .בשיאו ,לתקופה קצרה ,הוא
היה מטוס קו ראשון בחיל האוויר .כאשר הגיעו מטוסי ה F-15-וה ,F-16-הפך
הכפיר למטוס קו שני.
הצוות שתכנן את מטוס הכפיר היה גרעינו של הצוות שתכנן לימים את מטוס
הלביא .אלמלא הניסיון האדיר שנרכש בפרויקט הכפיר -תכנון המטוס,
האינטרגרציה של מערכות וכדומה -פרויקט הלביא היה נמשך זמן רב יותר
ועולה הרבה יותר כסף .לרשות צוות מתכנני הלביא היו גם נכסים אדירים -
מוסך הרכבה מוכן ,שצריך היה רק לעשות לו התאמות קלות ,והתעשייה
התעופתית שהוקמה בָּעידן שקדם לכפיר .לולא ההשקעות האדירות בידע,
באמצעים ובכוח אדם עבור פרויקט הכפיר ,לא היה אפשר לחשוב כלל על
פרויקט הלביא .בזכות הכפיר ,פרויקט הלביא הוחל ישירות מהקומה העשירית,
ולא מקומת הקרקע.
1 נספח
2 נספח
3 נספח
4 נספח
5 נספח
6 נספח
7 נספח
8 נספח
9 נספח
10 נספח
11 נספח
12 נספח
13 נספח
14 נספח
15 נספח
16 נספח
17 נספח
18 נספח
19 נספח
20 נספח
21 נספח
22 נספח
ראיונות
משה ארנס ,ראש אגף הנדסה בתעשייה האווירית .לימים שר הביטחון ושר החוץ
שלום )ציגי( אריאב ,ראש אגף ייצור כלי טיס בתעשייה האווירית .לימים מנכ"ל
התעשייה האווירית
יעקב בן-בסט ,מנהל פרויקט הטכנולוג בתעשייה האווירית וחבר בצוות הפיתוח
של רעם ב' -כפיר .לימים מנהל חטיבת ייצור כלי טיס בתעשייה האווירית
משה קרת ,ראש אגף להב בתעשייה האווירית .לימים מנכ"ל התעשייה האווירית
דוד ארצי ,מנהל הלוגיסטיקה והכספים של אגף הייצור בתעשייה האווירית
רמי עזרוני ,ראש אגף ייצור ותהליכים בתעשייה האווירית
דני שפירא ,טייס הניסוי הראשי של התעשייה האווירית
נינו לוי ,מנהל פרויקט המכ"ם עבור הכפיר באלתא .לימים מנכ"ל החברה
תא"ל יצחק גבע ,ראש ענף מצ"ד 5בחיל האוויר .לימים ראש להק ציוד בחיל
האוויר
תא"ל אהרן בית הלחמי ,ראש מדור מערכות כח"ן במצ"ד 8בחיל האוויר .לימים
ראש מפא"ת במשרד הביטחון ומנכ"ל משרד הביטחון
אל"מ מיכאל נעמן ,ראש ענף מצ"ד 8בחיל האוויר .לימים ראש מחלקת מערכות
במצ"ד
שבתאי דובדבני ,ראש צוות פיתוח במצ"ד 5בחיל האוויר
עזרא מורד ,ראש מנהלת פרויקט המטוס .האחרון שכיהן בתפקיד זה
אורי ברנשטיין ,מנכ"ל אמקור
אהרן פלדמן ,מנכ"ל אמקורם
שלמה אוסטרזצר ,מנכ"ל תא"ת -תעשיות אביזרי תעופה
שלמה )זיגי( גילן ,כלכלן הפרויקט
עודד ששון ,מתאם ומפקח תעשיות אזרחיות
199
מקורות
יחסי צרפת-ישראל ,מרים רוסמן .הוצאת רסלינג
סופה של ידידות מופלאה ) ,(1967-1958גדי היימן .הוצאת מאגנס
השמים הם הגבול ,אנתוני דוד .הוצאת שוקן
לבד בשחקים ,דני שפירא .ספרית מעריב
תולדות חיל-האוויר .עשור לא שקט )(1967-1956
מסמכים מארכיון צה"ל ומשרד הביטחון
אל"מ (בדימוס) עמי גוב עמד בראש פרויקט מטוס הקרב הישראלי הראשון ,שממנו
המריאו בהצלחה מטוסי הנשר והכפיר .גוב ,יליד ירושלים ,השתתף במלחמת העצמאות
במבצע נחשון ובמבצע מכבי ,היה ממקימי קיבוץ סער ,ומראשוני טכנאי המטוסים בחיל
האוויר .במקביל לתפקידיו כקצין טכני בחיל האוויר ,סיים לימודי הנדסת מכונות וייצור
בטכניון .לאחר שחרורו מחיל האוויר כיהן בשורה ארוכה של תפקידים ,ביניהם נציג
חברת "טלדיין" בישראל ,מנכ"ל משרד התקשורת ,יו"ר מנועי בית שמש ,חבר בנשיאות
התאחדות התעשיינים ועוד .על תפקידו כראש פרויקט מטוס הקרב זכה גוב בפרס ביטחון
ישראל.
הוצאה
לאור טפר www.teper-p.co.il