Mabit Org 14113

‫ספר‬
‫כית אלהים‬
‫להרב הגאון הטפורסם ‪ ,‬החנם השלם והכולל ‪ ,‬נר ישראל ״‬
‫בכהר״ר יוסף נ״ע טטראני ‪.‬‬ ‫סיני ועוקר הרים ‪ ,‬כטהר״ר‬
‫מהנר ס׳ קרית ספר על חרמג״ם ‪ ,‬ושלשח חלקי תשובות‬
‫נודעים בשם שו״ח טבי״ט ‪:‬‬
‫אשר אור תורתו זרח משנת ה׳ רפיה בגליל העליון< בעהיק צפת הוכיב ‪.‬‬
‫נחלק לשלשח נסערים‬
‫שער התפלה ‪ ,‬שער התשובה ‪,‬‬

‫ושער היסודות)העקרים( ‪.‬‬
‫שירה לח״ל ‪.‬‬ ‫ועוד לו פרק מיוחד כביאור פרק‬
‫נדפס אך ‪6‬עם אחח בוויניוויאח בשנת של״ו >**״ק ‪ ,‬וןיא גטעא רק »‪ 'fa 'Sn‬עקד חס»רים‬
‫ו»*ס יסדד׳פים‬ ‫גגינלאטעקען( ‪ ,‬ונעת נדפס םחד» ‪ ,‬בחוספת *יוני פקוסות *®'‪’P‬‬
‫‪,‬‬
‫המובאים בספר הזח ובחגח״יז מעולח ומדויקת ‪:‬‬
‫ווארשא‬
‫בדפוס ר׳ יצחק גאלדסאן נ״י ‪.‬‬
‫ענת אץ זה כי אם בית אלחים ^פ׳ק‬
‫‪ p w n n‬וחומס לאעטתט‬ ‫לאור מהרע על יד‪,‬‬ ‫‪r‬א‬

‫‪w w w . h e b r e w b 00l a . 01rg‬‬ ‫ב ר מן‬ ‫זוג ד ל‬
‫‪ ----------------------‬ע״יחייסתשס״ו‬
‫שנת ת ש ל ״ ׳ כ לפ״ק‬
‫ב‪8‬‬ ‫הקדמת המחכר‬
‫לב מחור ברא י*י אלהים וווח גסץ חדש נ^־כ' ‪:‬‬
‫אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל ת^ז ממנ•* ‪:‬‬
‫השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫יום הששי ‪ .‬ואין המקרא יוצא מידי »ו סו פוסר‬ ‫עלינו לשבח לאדון הכל‪ ,‬אשר יצר אח האדם‬
‫מים ראשית מדק אין מים אלא מרה מי שפושר‬ ‫בחכמה ‪ ,‬ובהיומו יציר כפיו הוא וממשכים‬ ‫״‬
‫עצמו מן המרה שגורע סמק הכנתו הוא ראשית‬ ‫פמנו הם קרובים לנפוח יותר אל השליסוס מצד‬‫‪,‬‬
‫סדק‪ ,‬אע״פ שלמד הרבה יוסר מחבריו הבלסי מוכנים‬ ‫הצורה מנפוח אל החסמן מצד החומר‪ ,‬כי גם‬
‫לכדי »‪ t‬שהוא סוכן‪ ,‬ו ק הוא לענץ קיום מצות‬ ‫החומר היה ממיפב הארן עפר מן האדמה הימעם‬
‫שיגדל מ מ ר לבלסי מוק ועושה כדי סיעוס הכנמ‬ ‫מזבח אדמה‪ ,‬ולכן יגזור השכל שיהיה נענש ואשם‬
‫‪ p‬שכר המוכן ועשה יותר אלא שגרע סמק הכנתו‪,‬‬ ‫עחר המסה אל צד החומר‪ ,‬ממה שיהיה מושכר‬
‫משל למלך שצוה לשני עבדיו אמד חלש ואחד גבור‬ ‫ומשובח המפה אל צד הצורה ‪ ,‬ולהיוח סוב ה' לכל‬
‫שיעשה הגבור כפלים מן המלאכה שיעשה החלש ‪,‬‬ ‫הוא מיקל בסובו בעונש המסיס אל צד המוסר ‪/‬‬
‫ולא גמר לעשוסה והחלש גמר חלקו ‪ ,‬כי יענש העבד‬ ‫שלא לחייבם מיתה בכל מה שהם ססדם אח‬
‫הגמר על שנתעצל מלגמור מלאכה שנצפווה שהיה‬ ‫המי שימרה על פי מלך בשר ודם שחייב מיסה ‪,‬‬
‫בנמו לעשותה טלה ‪ ,‬וזאת תהיה כוונת התנא שאסר‬ ‫ומרבה בסובו בשכר הנוסים לצד הצורה פרי המצות‬
‫)אנוס פ״ב( ואל סדין אס חברך עד שתגיע למקומו ‪,‬‬ ‫הידועות בעוה״ז והקרן לעוה״ב אשר אין מכציח‬
‫שלא ידץ ולא יגער על פלוני שהוא גדול מפלוני‬ ‫לסובו עץ לא ראתה וכו׳ ‪ ,‬כי תכלית היצירה היחה‬
‫עד שיגיע לסי^ם מק מכונס כל אמד ואחד‪ ,‬כי מדל‬ ‫השנת אושר עוה׳ב במעשים הפובים הבמיריים ‪:‬‬
‫השכר הוא לפי גודל המעשים על חק ההכנה ‪ .‬וגם‬
‫אפ»• ^ ס תהיה כוונת מה שראה ‪ p‬בנו של‬ ‫ולזה אינו שבח לאדם שישבח עצמו במעשיו הסונים‬
‫ריב״ל)רות רבה ג ‪ /‬פסחים נ׳( עליונים לממס‬ ‫ובלמוד התורה וקיום מצותיה ‪ ,‬כי מ א ית׳‬
‫ונעזמוניס למעלה‪ ,‬ני אותם שהם גדולים בתורם‬ ‫‪,‬‬
‫הכין סבעו לכך ביצירתו כמו שגזכר והקדים‬
‫ובמע״יז בעוה״ז והיה בכח וחק הכנתם לעשות‬ ‫מ מתיו עמו מיום צאתו מרחם אמו בכל הצריך לו ‪,‬‬
‫יוסר ולא עשו‪ ,‬הם בעוה״ב לספה ‪ p‬מדרגת‬ ‫בהיותו משולל מן הידיעם הצריכה לו פד שגדל‬
‫רסססורם ושפלים מהם שלא השיגו לעשות כל מה‬ ‫ונתיישב בשכלו והכיר כי מה׳ היתה לו ‪ ,‬והשתדל‬
‫שעשו הם ולא נמנעו אלא מפני מיעופ הכנתם ‪.‬‬ ‫להשכיל ולהסיב דרכיו לעמדת בוראו ‪ ,‬ונגיז שניט‬
‫ובזה יהיה נרצה גם כן מה ששניט )אבות פרק ג׳(‬ ‫בפרקי אבוס )פרק ב׳( ריב״ז קבל מהלל ומשמאי‬
‫כל שחכמסו ממבה ממעשיו למה מ א דומה לאילן‬ ‫הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק‬
‫שענפיו מ רו ת ושרשיו סועפין שהרוח באה ועוקרסו‬ ‫סונה לעצמך כי לכך נוצרת ‪ ,‬הכוונה כי נס שאממו‬
‫והופכסו על פניו ‪ ,‬דמה החכמה לענפים והמעשה‬ ‫שאין ראוי לאדם להשתבח במעשיו הסונים ובלמודו‪,‬‬
‫לשרשים ‪ ,‬כי המעשה מ א העיקר ‪ ,‬והלא תלמוד גדול‬ ‫איפשר היה שישבח עצמו כשלמד ועשה הרבה יוסר‬
‫שנמנו וגמרו סלמוד גדול שמניא לידי מעשה ‪ ,‬הרי‬ ‫מחבריו ‪ ,‬לזה אסר ני לכך נוצרת ‪ ,‬כי מה שהרבית‬
‫נ ח ט היעספוס פ״ק דלךדושץ סל מה שאמרו פ׳ק‬ ‫בלימוד התורה יוסר מחבריך‪ ,‬הוא ני היתה לך‬
‫דבבא קמא הא למיצמר הא לאגמורי ‪ ,‬דלמגמר‬ ‫הכנה מבעיס מאס האל יח׳ ביצירחך יוסר מהם‬
‫לעצמו מעשה גדול ‪ ,‬וא*כ אסר התנא כי סי‬ ‫ולכך נוצרת כך כדי שתרבה לפי כחך והכנסך ולק‬
‫שחכמתו והיא הכנס פבפו ללמוד ולעשות ‪ ,‬מרובה‬ ‫אל המזיק סובה לעצמך ‪ ,‬וכמו שאמר בן עזאי‬
‫ממעשיו ‪ ,‬שלא עשה בל »ה שבנס פבעו בחכמתו‬ ‫)יבמות ס״ו( שהרבה ללמוד יומר מקצת חבידו ‪,‬‬
‫לעשות ‪ ,‬הוא דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו‬ ‫גי משקה נפשו בחורה ‪ ,‬כי נפשו היסה מוכנס‬
‫מועפים‪,‬כי כיון שאינו עושה כל מהשבכחו לעשות ‪,‬‬ ‫ומשתוקקת ללימוד התורה יותר מהם ‪ ,‬וכל איש כפי‬
‫אפי^ מה שעשה נראה שלא עשהו לש׳ש ‪ ,‬וקרוב‬ ‫כחו והכנתו חייב לעסוק בסורה אל ימסר המזג ‪,‬‬
‫הוא ליחשב ני הוא מסמרפ על הפובה שעשה ‪,‬‬ ‫נ״א יחסר מכדי יכלהו והכנתו פ ^ ליסן דין‬
‫ביון מאינו משלים כל מה שבחקו לעשות נראה‬ ‫וחשבון ע״ז ‪ ,‬גם כי למד הרבה יוסר מחבריו ‪,‬‬
‫שאינו מחשיב מעשה הפוב ‪ ,‬וזה הרוח שעוקר‬ ‫אס היתה הכנתו יותר ממה שלמד וחבריו לא למדו‬
‫השרשים המועפים ‪ ,‬והנמשל שהוא כמזלזל ברוחו‬ ‫כמוהו אלא שלמדו כפי כל הכנתם ‪ ,‬יהיה להם יוסר‬
‫ונוונסו ^וובה שעשה ועוקר והופך קערה על פיה‪,‬‬ ‫שכר ממנו ‪ ,‬כי השלימו את חק הכנתם ו מ א לא‬
‫וכמ״ש על מי שלמד ופירש מתלמודו עליו נאמר‬ ‫השלימו‪ ,‬וכמו שאמרו ז׳ל)קדושין מ( כי תחילת דינו‬
‫)משלי נ*ז( כצפור גודדס מקנה ‪ ,‬אבל מי שמעשיו‬ ‫של אדם על ביסול תלמוד תורה דכחיב )משלי י״ז(‬
‫מרובים מסכמסו דומה לשרשים מרובים שאין כל‬ ‫פוסר מים ראשית מדון ‪ .‬והיותו חחלס דינו ‪ ,‬ני‬
‫הרוחות יטלים לזוז אוהו ממקומו ‪ ,‬וכמו כן הנמשל‬ ‫׳חלת כוונת בריאתו ללימוד התורה שניתנה יום‬
‫והוא ריטי מעשה הפוב‪ ,‬ההתמדה בו מורה על‬ ‫ששי לסיון דכתיב)בראשית א׳( ויהי ערב ויהי נקר‬
‫הכוונה‬
‫הסדמת המחבר‬
‫מיהודה להוכיח במישור לענוי ארן ולהקים דגל‬ ‫הטונה שהיא לשם שמים ומחקיימת נו ‪:‬‬
‫התורה ולומדיה כל אחד כפי כחו ‪ ,‬שלא יהא נתפס‬ ‫ומד‪ ,‬שהרנינו שנר המועט על המרובה ככי ההכנה‬
‫‪,‬‬
‫כמי שיש נידו למחות ואינו מוחה ומה שאמר דור‬ ‫נמו שנמננו למעלה ‪ ,‬יתכן לומר כי יצדק‬
‫דור לכל אחד ולא אמר דור דור דורשיו וחכמיו‬ ‫‪,‬‬
‫באלכן זה שיהיה שכר למי שלא היתה בהכנת סנעו‬
‫ופרנהיו ‪ ,‬כי לפעמים יקרה באי זה דור שלא ימצא‬ ‫לעשוק אלא ג' מצות דרך משל בכל יום ועשאם ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בו כ״א דורש ולא חנם ופרנס או חנם ולא דורש‬ ‫ומי שהיה בהכנת טבעו לעשות שש בכל יוס ולא‬
‫ופרנס ‪ ,‬או פרנס ולא דורש וחכם ‪ .‬וכן נרמז במה‬ ‫עשה אלא ג׳ שיהיה שכד יותר למי שעשה הג׳ ובם‬
‫שאמרו זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו ו נ ו ‪/‬‬ ‫השלים תק הכנתו ממי שעשה ג' כיון שלא השלים‬
‫שכמו שעיקר תולדותיו של אדם הם תורה ומע״ט כן‬ ‫כל חקו ‪] ,‬אבל אם יושיף יותר נס כי לא השלים‬
‫עיקר זרעו ותולדותיו הם הורה ומע״ט של תולדותיו‪,‬‬ ‫חקו[ ‪ ,‬לא יקפח השי״ס שנר ריבוי המצות ני הכל‬
‫׳‪,‬‬ ‫ולזה אמרו מלמד שהראהו דור דור ודורשיו וכו‬ ‫לפי רוב המעשה ‪ ,‬וכן בענין הלימוד אם למד אמד‬
‫כי לא יקראו תולדות אדם הראשון עמי הארץ ‪,‬‬ ‫ו' שעות ביום ובס השלים חק כל הכנתו ‪ ,‬יהיה לו‬
‫כ״א הדורשים והחכמים ופרנסים וכיוצא בהם‬ ‫יותר שכר ממי שלמד ג״נ ו׳ שעות ולא השלים בהם‬
‫הנשמעים אליהם ‪ ,‬ומה שאמרו דור דור ולא אסרו‬ ‫כל מק הכנתו ‪ ,‬אבל אם יוסיף יותר גס ני לא‬
‫דור ודורשיו דור וחכמיו ונו׳ לרמוז כי לא יסושה׳‬ ‫השלים הקו עדיין לא יקפח האל יתברך שכרו ‪,‬‬
‫את עמו בכל דור ודור מבלי דורשים וחכמים ופרנסים‬ ‫והרי הוא כמי שנהן דינר לצדקה חומש מסה שהיה‬
‫או לפחות שנים או אחד מהם בכל דור ודור זה‬ ‫לו וכשיר נתן ג״כ דינר ‪ ,‬ואס היה נותן מומש כמו‬
‫אחר זה ‪ ,‬לא יחסר שום דור שלא יהיו בו רועים ‪:‬‬ ‫המבזבז היה צריך לתת ה׳ או י׳ או יותר יש שכר‬
‫ו ל כן בכל דור ודור חייב אדם שתורתו אומנותו‬ ‫יותר למי שנתן הדינר שהיה חומש ממונו'ממי שנתן‬
‫י להראות את עצמו כאלו הוא מספד תולדות‬ ‫נ’כ דינר ולא הניע לחומש ‪ ,‬אבל אם ירבה עוד‬
‫אדם ‪ ,‬מדורשיו חכמיו ופרנסיו ‪ ,‬ואין בזה משוס‬ ‫לתת דינר אמר ‪ ,‬נס כי לא השלים לחומש יש לו שנר‬
‫יוהרא כי בזה יקשט עצמו בתכשיטי תלמידי חכמים‬ ‫אחר על הדינר השני שכבר הועיל בו לעניים ‪ ,‬נ׳ש‬
‫להשלים עצמו בחורה ובמצות ‪ ,‬להיותו זוכה ומזנה‬ ‫אם השלים חקו שיהיה לו שכר על הדינר האחד‬
‫שילמדו ממנו אחרים ויאמרו)יומא פיו( אשרי פלוני‬ ‫ועל כל דינר ודינר שנתן יותר כמו השכר שיש לו‬
‫שלמד הורה ראיתם נמה נאים מעשיו כמה מתוקנים‬ ‫לנותן הדינר ‪ ,‬ועם כל זה אינו ראוי שישתבח על‬
‫דרכיו וכו׳ ‪ ,‬ויהיה כח בידו למחות בעושי רשעה ‪.‬‬ ‫הלימוד ועל פעולות הטובות כי מאת ה' היתה לו‬
‫ונשם שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס‬ ‫שהכינו וישדו על מתכונה הזה אשר היה מונן ומזומן‬
‫באותו עון)שבת נ׳ד( כן המוחה יש לו זכות יותר ‪,‬‬ ‫בעבעו מתחלה בריאתו הנמשכת מאב הראשון אשר‬
‫שמדה טובה יתירה על מדת פורענות ‪ ,‬ועם כל זה‬ ‫היה מונן לכל טוב להיותו יציר כפיו של הקב״ה‬
‫יעשה עיקר בתלמודו כי ת״ח כנגד כולם‪ ,‬כי הזונה‬ ‫ונפוח נשמח חיים באפיו ממנו ‪:‬‬
‫ומזכה במעשים טובים נס כי זכות הרבים חלד בו‪,‬‬ ‫ו מ פ נ י שיש הפדל והפרש פין פרסי בני אדם בהכנה‬
‫וכמו ששנינו)אבות פ״ה( משה זכה וזיכה אס הרבים‬ ‫הטובה הזאת הרב היא ואם מעט‪ ,‬ואינה‬
‫זכות הרבים תלוי בו ‪ ,‬הלומד ומלמד זכותו יותר ‪,‬‬ ‫ידועה אפילו לבעליה‪ ,‬לכן חייב כל אחד מישראל‬
‫וכמו ששנינו )שם פ״ד( הלומד ע״מ ללמד מספיקין‬ ‫להשתדל לעשות כל מה שיוכל בלמידה התורה וקיום‬
‫בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות שהם סור מרע‬ ‫מצותיה ‪ ,‬ויחשוב עצמו שיש בהכנת טבעו לעשות‬
‫ועשה סוב ‪ ,‬או לשמור כנגד לומד ולעשות כנגד ללמד ‪,‬‬ ‫יותר ממה שעושה ‪ ,‬וכשירגיל עצמו לכך יוסיף וירבה‬
‫על דרך מה שכתוב )ישעיה ל״ב( והיה מעשה‬ ‫לעשות יותר ממה שהיה בכחו והכנתו קודם‪ ,‬לא‬
‫הצדקה שלום ‪ ,‬גדול המעשה יומר מהעושה )בבא‬ ‫לבד פהשליס נפשו אלא ג״נ בהשפיע מטובו לאחרים‬
‫בחרא ט׳( ‪:‬‬ ‫כל אחד כפי כהו והכנתו ורשותו ואימתו על קרוביו‬
‫ו ל א לבד שהצדיק זוכה ומזכה בחייו אלא גס לאחר‬ ‫ושכניו ובני עירו ‪ ,‬וגס בני עיירות אחרות הנשמעים‬
‫פטירתו לומדים שמועותיו ושפחותיו דובטס‬ ‫אליו מחמת חכמתו וממשלתו ‪ ,‬כשהוא בגדר דורש‬
‫בקבר)יבמות ציז( וזוכרים ג״כ מעשיו הטובים ועושים‬ ‫או תנם או פרנס על הצבור או שלשתם ביחד ‪,‬‬
‫כמוהו ‪ ,‬וזהו שאמרו צדיקים אפי׳ במיתתן קמיין‬ ‫וכמו שאמרו במדרש)בראשית רבה פ׳ כיד( על זה‬
‫חיים )ברכות י״ח( כי נס אחר סיתתס לומדים‬ ‫ספר חולדות אדם מלמד שהראה הקביה לאדם‬
‫מתורתם וממעשיהס כמו בחייהם ‪ ,‬ני כל מה שמחדש‬ ‫הראשון דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור ודור‬
‫כל חכם בפירוש התורה ומצותיה על שרשי התורה ‪,‬‬ ‫ופרנסיו ‪ .‬דורש יקרא החכם היודע לדבר צחות‬
‫‪,‬‬
‫הוא בכלל חורה שבעל פה וכמו שאמרו)סוף פ״ב‬ ‫כפני רפים דברי תורה ואגדה להורות להס הדרך‬
‫דמגילה( כל מה ששואל תלמיד לרבו נאמר למשה‬ ‫הסוכה והישרה ולהוכיחם תוכחת מגולה להפרישם‬
‫בסיני ‪ ,‬ועל זה חייב כל אדס המחדש סוט מתוו‬ ‫ולהזהירם מכל מה שהוזהרו בחורה ‪ ,‬חכם יקרא‬
‫לקח סוב ‪ ,‬להודיע מה שחדש בחכמתו מחכמת הסורי‬ ‫במקום זה הדיין העומד על המשפט לדון ולזכות‬
‫לתלמידיו וחביריו ‪ ,‬ואס יזכהו האל להגדיל חור‬ ‫ולחייב כפי דיני התורה ‪ ,‬פרנס יקרא מלך או נשיא‬
‫ולהאדירה‪ ,‬יודיעה נ״כ בכתב לאחרים קרוביו‬ ‫או ראש גלות ‪ ,‬כפי הדור כי לא יחסר ולא יסור שפט‬
‫ורחוקים‬
‫ג ‪5‬‬ ‫הקדםת חמחגר‬
‫אדם המ ‪«?0‬ים אצו מאלו‪ ,‬אלא ממהיר ומפציר‬ ‫ורחוקים ממגו כ ד שיהנו כלם מהנמחו ‪ ,‬ונזה ישאיר‬
‫בספלה דהיה גפוח שהתקבל בהיות חפאחו נגדו‬ ‫ברנה אחריו וצדקתו חעמוד לסד שילמדו נ מנ סני‬
‫‪o‬מ ‪ , T‬נ י בקבלת השפלה הנראית לפין שנתקבלה‬ ‫» ריו מה שלא למדו או לא ראו בס&דם אחריס •‬
‫נ מו מל הגשמים ומל הדבר ושאר מיני רעות‬
‫המחרגשוס לבוא בעולם‪ ,‬אמר שיסורו ממנו אנו‬ ‫ולכן נתעוררתי ‪-‬והשחדלהי בכל ימי ‪ ,‬אני הצפיר‬
‫יודעים ו פ כ ^ ם כי מאתו ישב׳ באה אלינו הרעה‬ ‫מ ש ה ב ר׳ יוסף זל ה׳ ה ם ט ר אני למוש‬
‫ההיא געונוסינו ‪ ,‬וכששבנו אליו קבל תפלסנו והסיר‬ ‫‪,‬‬
‫בתורת השם וחברתי זה כמה שנים ק רי ת ס פ ר‬
‫מפנו מנס המוס או המאורעות הרעות ונחננו לו‬ ‫על כל מצות התורה לדעת יסוד מקור כל הדינים‬
‫הודאה על חלקנו אשר רחם פלים כרחם אב על‬ ‫‪,‬‬
‫מכהובי התורה ו ת שו בו ת שאלות במה שנסהאקו‬
‫מי ם ‪ .‬ואמר ורוח קדסך אל הקח סמני ‪ ,‬כי אחר‬ ‫בחר הזה בדיני התורה ‪ ,‬עם היותי שוקד בישיגש‬
‫הסשובה נסקדש רומו ונשמתו אל הקדושה תאסוף‬ ‫התלמידים והחברים מקשיבים לקול ה׳ ‪ ,‬ונושא מ ר ח‬
‫ואם ינשור לחפוא תסשלק ממנו ‪ ,‬לכן אמר אל תקח‬ ‫‪,‬‬
‫משא וריב בין אנשים ולנהלם בנחת כי הם בני‬
‫ממנו כלממ־ פססיר מלפני כל מכשול פון שלא אבוא‬ ‫אברהם יצחק ויעקב אבות העולם‪ ,‬וזהו בלימוד‬
‫עוד לידי מפא לשתקח ממני רוח קדשך ‪ ,‬כי מן‬ ‫‪t‬‬ ‫ההורה ‪ .‬ובענין מעשה העוב בעיני אלהים ואדם‬
‫שמיא מיהג יהבי משקל לא שקלי )תענית כ״ה ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫עיקרי הדת והתעלה והחשוכה נראה לי לחבר האר‬
‫מדרש רות רבה פרשה ב׳( ‪ ,‬ואמר השיבה לי ששון‬ ‫זה על שלשת הענינים וקראתיו ב י ת א ל ה י ם ‪.‬‬
‫ישפך ורוח נדיבה חסמכני‪ ,‬ני גם כי החופא‬ ‫ואלו השלשה הס מעתחות שער שמים לבוא לביש‬
‫בשמבתו שכונסי לו חפאסו ‪ ,‬אינו נרצה ומקובל לפני‬ ‫אלהיס‪ ,‬שע ר הי ס ו דו ת‪ ,‬שע ר ה ת ש ו ב ה ‪,‬‬
‫האל כמזחלה קודם שחפא ‪ ,‬דמיון עבד מלך שעבר‬ ‫שער ה ת פ ל ה‪ ,‬כי יסוד החשובה האלה‪ ,‬כי גם‬
‫על דברו ומסרה בו שחייב מיתה‪ ,‬כי גם שרבים יחלו‬ ‫שהראשונים נתבו והאריכו בדרושים אלו ‪ ,‬פס כל זה‬
‫פני נדיבותו שיממול לו ונרצה להם וסמל לו העונש ‪,‬‬ ‫מקום הניחו לנו להתגדר בו בעניינים ודרושים‬
‫לא בשביל זה יתקבל ויתרצה לפני המלך‪ ,‬וכמו‬ ‫מחודשים ממישבים על הלב‪ ,‬לחזק ולאשר דברי‬
‫שנאמר באבשלום)ש״ב י״ד( ופני המלך לא ראה אחל‬ ‫הראשונים וליתן כח מן חורה נביאים כתובים לדברי‬
‫שמחל לו אביו וצוה ליואב שיביאנו ממקום שברח לו‬ ‫חכמים‪ ,‬וליזהר בדבריהם ביסודי הדח והחשובה‬
‫שם ‪ .‬ולכן אמר על בעל החשובה השיבה לי ששון‬ ‫והתעלה ‪ ,‬כי הם גדר כל אשר בשם ישראל יכנה ‪,‬‬
‫ישעך ו פו'‪ ,‬שישוב לראותו בפנים צהובות כיון‬ ‫וצדנים סיוע אלהי‪ ,‬וכמו שהיה דוד ע׳׳ה מתעלל‬
‫שהושיעו מספאותיו ומחל לו ‪ ,‬וגם כי זה אינו נהוג‬ ‫פל ערניס אלו )חהלים נ״א( לב פהור ברא לי‬
‫במלכי בשר ודם רוח נדיבותו הטובה חסמכהו בתורת‬ ‫אלהים ורוח נכון חדש בקרבי ‪ ,‬לב ‪ ,‬רומז על היסודות‬
‫נדבה לא בחיוב‪:‬‬ ‫אשר ראוי שיהיו קבועים בלב לעולם‪ ,‬פהור ברא‪,‬‬
‫ו ל א נמצא בכל המקרא רמז לנפש רוח נשמה בג׳‬ ‫רומז לחשובה אשר היא עהרת ההסאים ובתשובה‬
‫פסוקים זה אחר זה כסו אלו ‪ ,‬וכנה שלשתם‬ ‫נהיה כבריאה חדשה‪ ,‬לי אלהים‪ ,‬רומז לתעלה אשר‬
‫ברוח כמו שנרמז באדם הראשון נפשו הראשונה בשם‬ ‫פליה נאמר ויפגע במקום ואין עגיעה אלא מפלה ‪,‬‬
‫רוח ‪ ,‬כ מ תיב ויפח באפיו נשמת חיים ‪ ,‬כי לשון‬ ‫ופל מקומה נאמר אין זה כי אס בית אלהים ו ג ו ‪/‬‬
‫הפחה באפים מ א נאמר על הרוח כדכתיב)יחזקאל‬ ‫ואמר ורוח נכון חדש בקרבי ‪ ,‬לחלוח פוד עני אל ‪,‬‬
‫ליז( מד' רוחות בואי הרוח ופחי ‪ ,‬וכדכתיב)שמוח‬ ‫ני אחר שזנה להשיג אלו הג׳ עניינים שיהיה רומו‬
‫פ ‪ ( /‬וברוח אפך נפרסו מים ‪ ,‬ולכן אמר נשמת חיים‬ ‫נכון ונח בהם ‪ ,‬לעולם בהם יעבוד את ה׳ ‪ ,‬ואמר‬
‫כי גא«ן חיים נרמז הרוח ג״כ נמו שכמב נשמת‬ ‫)שם( אל תשליכני מלפניך ודוח קדשך אל תקח סמני‪,‬‬
‫רוח חיים באפיו גנו׳ ‪ ,‬והרי הוא כאלו אמר ויפח‬ ‫כי הבעל השובה והמתפלל י י ז להעתיר דברים‬
‫באפיו נשפת רוח חיים‪ ,‬כי שס רוח הוא כולל‬ ‫ולהתמיד בבקשה מדי יום ביום בכל שלש החאלוש‬
‫לשלשתן נפש מ ח נשמה ‪ ,‬מהות שלשתן הוא רוח ‪,‬‬ ‫צהרים בקר ו ע ר ב‪ ,‬ואצל בני אדם מי שמפציר‬
‫נמו שנאמר במלאכים )תהלים ק״ד( עושה מלאכיו‬ ‫ומעתיר במבוקש אהד פעמים שלש או יותר קצים‬
‫רוחות‪ ,‬לא נאמר בהם נשמות ולא נפשות אלא‬ ‫בו‪ ,‬ולכן אמר גם ני אני אעתיר ואעציר בכל יום‬
‫רוחות ‪ ,‬ני מדרגה אלו הג' הוא נפש רוח נשמה ‪,‬‬ ‫ויום פל ממילת החטאים אל תקון ני ואל תשליכני‬
‫נפש היא מדרגה למפה משלשתן ‪ ,‬הנפש החופאש היא‬ ‫מלפניך‪ ,‬כי אס בני אדם קצים בהפצר הבקשה‬
‫ממות )יחזקאל י׳׳ח(‪ ,‬והרוס למעלה הימ>^ כי הרות‬ ‫ומשליכים המבקשים מלפניהם‪ ,‬הוא מאני שכבר‬
‫חשוכ אל האלהים אשר נחנה )קהלת ׳״ג( ‪ ,‬והנשמה‬ ‫השיבו בעמם ראשונה או שניה הן או לאו‪ ,‬השגת‬
‫היא למעלה‪,‬מכולן‪ ,‬כי היא נזכרת בפירוש ביצירת‬ ‫המבוקש או הפכו ‪ ,‬אבל הבקשה מאס ה׳ אין אדם‬
‫האדם ונ פי ה ^ נשמתו ‪ ,‬והמלאכים הוא ידוע כי הס‬ ‫יודע אם נעששה פצחו או בקשסו וצריך להפשיר‬
‫למעלה ממדרמת האדם ‪ ,‬ועכ׳ז אסרו חז״ל)מדרש‬ ‫מדי יום ביום ‪ ,‬ני באי זה צד שיהיה לא יאשם ‪,‬‬
‫ההלים צ׳א( על הצדיקים שהם גדולים ממלאכי‬ ‫כ״א נתקבלה תשובתו ובקשתו שנמחלו עונותיו והוא‬
‫השרת ‪ ,‬ולכן כנה אותם נרומוס ‪ ,‬כי הרוה היא‬ ‫אינו יודע ‪ ,‬הוא מתמיד בתשובתו ותפלתו ‪ ,‬ואם לא‬
‫מדרגה אמצעיה באדם בין הנפש והנשמה ‪ ,‬כי נערך‬ ‫נתקבלה תשובתו אינו מבעט ואינו מתלונן כדרך בני‬
‫רוב‬
‫הקדמת המחבר‬
‫כ׳א בדרך נדבה ‪ ,‬ואין לבעל תשובת הששע תקנה‬ ‫רוב ה&גשים שהם נינורם ‪ ,‬המלאכיס הם רוהות‬
‫והעמדה כ״א בסמיכה ‪ ,‬וסמיכתו למרק ששעו שיוכל‬ ‫למעלה ממדרגת הבימניים שהם בעלי נשש ודוח ‪,‬‬
‫לעמוד בלי סמיכה היא בהיותו מסבב שיחזרו בתשובה‬ ‫ובערך הצדיקים גמורים שהם גדולים ממלשכי השרת‬
‫שושעים אחרים כמוהו‪ ,‬כדכתיב אלמדה שושעיס‬ ‫והס בעלי נשמות מהורות נקראו המלאכים רוחות‬
‫דרכיך אשר יזכרוך ובהן ילכו פד הגיעם לחצרות‬ ‫לממה ממדרגות הצדיקים גמורים ‪:‬‬
‫קדשך ‪ ,‬וחכיאיס שהם בגדר הראשון מן החמא אליך‬ ‫וא״כ נרמזו אלו השלש בבעל התשובה על מדרגת‬
‫ועדיך ישובו ויכנסו לחצרות היכל קדשך לחזות בנועם‬ ‫החמאיס שהם שלש‪ ,‬חעא עו; וששע ‪ ,‬החכיא‬
‫ה׳ ולנקר בהיכלו ‪ ,‬כי חשאתם היא כשוגג והס‬ ‫‪,‬‬
‫שהוא בשוגג עושה רושם בנשש והעון שהוא במזיד‬
‫קרובים אל ה׳ בחשונתס ‪:‬‬ ‫עושה רושם ושגם ברוח ג״כ ‪ ,‬והששע שהוא במרד‬
‫ו מ פ נ י שההשלה היא כוללת לכל בני אדם הקדמתי‬ ‫ובמעל עושה רושם ושגס והשם־ בנשמה ג’כ ‪ .‬על‬
‫השער שלה ‪ ,‬ואח״כ התשובה שהוא לרוב‬ ‫המא שבנשש אמר ורוח נכון הדש בקרבי ‪ ,‬שיעביר‬
‫האנשים החוביאיס ‪ ,‬ואחייב סעס וראיות על העקרים‬ ‫וישחית השגס שנהיה ננשש על דבר הממאים וחכון‬
‫אשר לא יובנו אלא ליחידי סגולה‪ .‬שער החשלה‬ ‫ותתחדש בו הנשש ‪ ,‬ועל השן שברוח אמר ורוח‬
‫‪,‬‬
‫עשרים שרקיס ‪ ,‬שער החשובה י״ח שרקיס ושער‬ ‫קדשך אל חקח ממני ‪ ,‬כי העון הוא גורם המיתה‬
‫היסודות ס״ד שרקים ‪ ,‬כללם ק’ב ‪ ,‬אינו דומה שונה‬ ‫לדתיותו במזיד וכיון ששב בתשובתו לקדושת הרוח לא‬
‫פרקו מאה שעיים ‪ ,‬לשונה שרקו ראה ואחת וכל‬ ‫יקחהו ממנו ‪ ,‬ועל הששע שבנשמה אמר ורוח נדיבה‬
‫כן יאה ושתים שהם ק״ב ונקי ‪:‬‬ ‫תסמכני ‪ ,‬כי להשלגת גודל עונש הששע אין לו כשרה‬
‫שיר הלציי על עשר ספירות‬
‫אקרא לאלהים עליון‬ ‫אשורר לאל שוכן בציון‬
‫ועל כל אלהים נעלית‬ ‫ארומם שמך ני גאה גאית‬
‫סביבך ענן וערפל‬ ‫אהלל שמך מעולם האפל‬
‫מגננו מאד געלח‬ ‫אעלה שמך ממטה למעלה‬
‫רפירתך זהב מרכבך ארגמן‬ ‫אנשא שמך בגלוי וכמטמן‬
‫ה׳ א ד נ י נ ו מה אדיר שמך‬ ‫אעטר שמך ב ע ט ר ת מלכותך‬
‫לאל חי מתי אבוא ואראה‬ ‫איפר שמך ב י סו ד ך הנראה‬
‫אל הי ם צ ב א ו ת שמעה‬ ‫אהודה שמך כ ה ו ד ך בכל שיעה‬
‫ה' צ ב א ו ת אלהי ישראל‬ ‫אנצח שמך ב נ צ ח ישראל‬
‫כ ת פ א ר ת אדם לשבת בית‬ ‫אפאר שמך ה׳ בהר זית‬
‫א ל ה י ם היית לי לעזרה‬ ‫אגבר שמך נאור ב ג ב ו ר ה‬
‫רוממות אל בגרונם‬ ‫אגדל שמך בצבאותיך כרגנם‬
‫אלהים ה׳ עז ישועתי‬ ‫אאביר שמך ואם ל ב י נ ה קראתי‬
‫עזי וזמרת יה ויהי לי‬ ‫אברך שמך ו ל ב נתיבות ח ב ט ה אלי‬
‫אהיה אשר אהיה‬ ‫אכתר שמך בהיר‪ .‬ו ה ו ה ויהיח‬
‫נלר אפוף אאםוף‬ ‫איחד שמך מזאת עד אין פוף‬
‫על שלשה עשר עקרים‬
‫אף אמונתך בקד‪,‬ל קדושים‬ ‫אאמן שמך ואקרא אליכם אישים‬
‫כי מצאי מצא חיים‬ ‫אשייל מציאותך בארי( ובשימים‬
‫שפע ישראל ח׳ אלהינו ה׳ אחד‬ ‫אגובב אחדותך בפה ובלב יחד‬
‫כבוד אל בספרים השיטים‬ ‫אכניר עצמוהך מכל עצם השמים‬
‫קדם ידעתי מערותיך‬ ‫אאדיר קדמותך כפי ברואיך‬
‫ועברה את ה׳ אלהיך נישמחה‬ ‫אאמיר עבודתך בבטחה‬
‫ודברתי על הנביאים‬ ‫אשבח נבואתך ביסס הקרואים‬
‫מוליך לימין משה זרוע תפארתו‬ ‫אסדר נביאך כי אין כמותו‬
‫תורת ה' תמימד‪ ,‬משיבת נפש‬ ‫אכבד הורתך ואשבות ואנפש‬
‫כי לא לנצח תשכח‬ ‫אשנב מצותיך לא אשנה אשיכח‬
‫עיני ה׳ המה משוטטות בבל הארץ‬ ‫אשמח בהשגחתך מאדם ועד ש־ין‬
‫כעל ישלם כעל גמולות‬ ‫אצדק גמולך כבל פעולות‬
‫רוח אפינו משיח אדני‬ ‫אאמץ נאילתך בשפתי רנני‬
‫לקדושים אשר בארץ הטה ‪:‬‬ ‫אאש־ד תהייתך וידך המרימה‬
‫דז‬ ‫ה^טער דדאשון‬
‫הוא שער התפלה ו^יקיז עשרים‬
‫והרממטת ‪ ,‬אלא לאותו שיטן ולאוט טי מ ס ממש‬ ‫•הפרק הראשון בגדר ה ת פל ה‬
‫ולא לאתרים‪ ,‬ח ס בלי ס סק אינו אלא ל בל ט‬
‫מוני ם ‪ ,‬שאם הס צדיקים גמורים השי״ה חונן‬ ‫ר א ף לתין גדר לעגין התפלה ‪ ,‬שתלויים נ ס‬
‫ומרחם אוהס ואס דורם בזטמס‪ ,‬ואיט צודק בהה‬ ‫כמה דנריס גזולים ‪ ,‬כמו שגבאר בנמ״ה ‪,‬‬
‫אס אשר אחון וארמם‪ ,‬אלא לכלס בזטסם כנזכר ‪.‬‬ ‫ומצאנו גדרה נכון ושלם ‪ ,‬והוא בק שת האדם‬
‫והקדים חנינה לרח מים‪,‬כי חנינה מלשון חן‪ ,‬והוא‬ ‫מהאל ד ב ר צורך שאינו ברשותו ‪:‬‬
‫טתן מן לבלתי הגק ‪ ,‬כדי שיהא ראוי אח״כ‬ ‫והרצון נ מלת בק שת ‪ ,‬הוא להורות שאין ראוי‬
‫לשירמס עליו‪ :‬והנה מצאט)תענית י'ע( שהאשימו‬ ‫שישאל האדם צרכיו מהאל יח׳ דרך חיוג‬
‫א ט ט ט המעגל על שיצא מגדר זה נתסלתו ‪,‬‬ ‫והכרת‪ ,‬כמי ששואל את מכירו שיפרע לו את תונו‪,‬‬
‫שאסר איט יוצא מהמעגל הזה עד שסרחס על‬ ‫שהוא חייב לפרוע לו ‪ ,‬אלא דרך בקשה ותסנונים ‪,‬‬
‫בטך ‪ ,‬שנראה שהיה שואל מהאל דרך חיוב והכרת‪,‬‬ ‫כעני השואל למי שאינו חייב לו‪ ,‬כי מה הקדים‬
‫ו כ ט שאסרו)שם; כבן המסחעא מל אביו ‪ ,‬שהוא‬ ‫האדה ליוצרו לשישאל ממנו דרך חיוב ‪ ,‬וכמ״ס‬
‫הבן המתגעגע על אביו ‪ ,‬שהוא טהג ע ט שעושה‬ ‫הכתוב)איוב מ׳א( מי הקדימני ואשלם תחת כל‬
‫לו כל רצוט ‪ ,‬ו « ^‪ 1‬ממט דרך ציווי והכרח ‪ ,‬וכן‬ ‫השמים לי הוא ‪ ,‬כמו שדרשו רז״ל)ויק״ר‬
‫משה טני שעג ט ג ה ונכנס ב ט כ ה ‪ ,‬לרמוז ב״א‬ ‫עיייש( נתתי לו בית ואח׳כ אמרתי לו ועשית‬
‫לא היה מרסס מל בניו היה נראה כאילו הס‬ ‫‪-‬מעקה לגגך ‪ ,‬וכחבתה על מזוזות ביתך ‪ .‬נתתי‬
‫בתוך ה טג ה ‪ ,‬כלומר שטרה לעולם שהוא כדורי‪,‬‬ ‫לו שדה ‪ ,‬א ל לא תחרוש בשור ובחמור ונו׳ ‪,‬‬
‫והס החס צבאות ומזלות השמים ‪ ,‬וכשרחס על‬ ‫וע״ד הפשמ יאמר ‪ .‬מי שהושב שהוא מקדים ל » י‬
‫בניו יצא מהעוגה ל טרו ה כי אין שר ומזל שולע‬ ‫פעולות מו ט ת ‪ ,‬ולזה שואל ממני דרך שילום ‪/‬‬
‫מל ישראל כשהם צדיקים‪ ,‬אלא שהמזל כפוך ונכנע‬ ‫ממה שהוא תחת השמים שהוא שלי ‪ ,‬אוכל לשרוע‬
‫מ מ ח ס‪ ,‬וכסשיג פל אברהם אביט)בראשית נ!״ו(‬ ‫לו ‪ ,‬אבל מי שמכיר שאין מי שיקדימני קודם‬
‫ויוצא או ט ההוצה )בר־ר ט־שה י׳יד( שמציט‬ ‫שאעשה לו עובה ‪ ,‬אלא שואל דרך חסד וחנינה‪,‬‬
‫למזללו של ט ל ם ואמר לו הבע וכו'‪ ,‬שהמערטת‬ ‫איני פורע לו ממה שיש לי בזה העולם השתל ‪,‬‬
‫ס ס תחתיו ולא סוא תחת המערכה ‪ ,‬ונאמר לו‬ ‫שהוא תחת כל השמים‪ ,‬והוא עולם ההויה וההססד‪.‬‬
‫)שם( כה יהיה זרעך ‪ ,‬כלומר כמו שאתה למעלה‬ ‫אלא מעולם העליון והוא עוה״ב עין לא ראתה‬
‫‪ p‬המזלות כה יהיה זרעך ‪ ,‬כלומר הזרע שהם‬ ‫אלהים זולתך יעשה למחכה לו)י שעיה ס״ד( ‪,‬‬
‫מיוחסים לך צדיקים כיוצא בך ‪:‬‬ ‫ר״ל מה שיעשה לאותם שהם מחכים לו ‪ ,‬כלומר‬
‫והרצון ילמלת ד‪.‬אדם‪ ,‬ט א להורות שלא האות‬ ‫שמחכים שיהיה להם שכר עוב בעמלם‪ ,‬אבל אינה‬
‫התפלה אלא לאדם‪ ,‬שהוא מעוחד לפגעים‬ ‫מכוונים לזה בדרך חיוב‪ ,‬אלא דרך חסד ורחמיה‪,‬‬
‫ומקרים בזה העולם‪ ,‬לא למלאכים שהם למעלה‬ ‫וכמו שאמר התנא )אבות פ ב( וכשאתה מחסלל‬
‫מהגלנליס ‪ ,‬ולא י טג ס חסרון ומקרה ופגע ‪ ,‬והס‬ ‫אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני הקב׳יס ‪,‬‬
‫מקדי טס ומעריצים את קונס כ ט הדרגפם‬ ‫כדכתיב )יואל ב׳( כי חנון ורחום הוא ט׳ ונמס‬
‫והשגתה ולא לבעלי חיים שבזה העולם השפל שאין‬ ‫מל הרעה ‪ ,‬כי מפלת קבע הוא שחושב שראוי‬
‫בהם דעת לשאול צרכיהס‪ ,‬והוא יח׳ שבראם הוא‬ ‫זמחוייב הוא שתפלתו תהיה נשמעת ‪ ,‬ושישיג‬
‫מסהיקצרכיהס ומכקמזוטתיהס מעשבים וצמחים‬ ‫המבוקש בתפלתו ‪ ,‬והיא קובעת שאלתו ‪ ,‬ואין‬
‫הגדליןתאליהס בלי עורת ועמל כמו שהם אינם‬ ‫•ראוי לאדם אלא שיעשה דרך חחטניס ‪ ,‬שמודה‬
‫צריכים לערוח ולהשיג חנלית בריאתם ‪ ,‬כי טונ ת‬ ‫שאיט כדאי בשביל מעשיו אלא ברחמי ה׳ ‪ ,‬וגזה‬
‫גריאסס ט א מציאותם לצורך האדם ‪ ,‬אבל האדם‬ ‫משיג מבוקשו ‪ ,‬כי אין מי שינצל מהרעה הבאה‬
‫סציין לערות ו ל טו ט עמל בזה העולם בסורה‬ ‫מליו ‪ ,‬אלא ברחמי האל ‪ ,‬וכמו שהביא הכתוב כי‬
‫ובסע״ע ‪ ,‬איט ניזון מהגדל מאליו אלא ממה שצריך‬ ‫מנון ורהום כו׳ ונחם על הרעה ‪ ,‬כלומר כי מצד‬
‫סורח ועמל עד הנ י ט למזק האדם‪ ,‬להורות על‬ ‫שהוא מנון ורתוס ט א שמרחם ונחם על הרעה ‪,‬‬
‫טונ ס תכלית יצירת האדם ו כ ט שהראה ד ע‬ ‫>״א לא היה כמדת רחמנותו אלא בדין וחיוב ‪,‬‬
‫לקיסר)הנטמ א פ׳ תזריע( השבלים והגלוסקאות‬ ‫לא ט ה שב על הרעה ‪ ,‬כי אין מי שיוכל לדין‬
‫כששאל ממט אי זה עוב מעשה הקב״ה או מעשה‬ ‫עמו לומר שהוא ראוי שיסלק מעליו חרון א ט ‪,‬‬
‫בשר ודם ‪ .‬והשיב לו כי מעשה ב״ו ‪ .‬שהבין ממנו‬ ‫כי אס בחסד וברחמים ומדת ר ח מ ט ט טללת‬
‫שהיה ר^!ט להקטת לו על המילה ‪ .‬טאיל שהוא‬ ‫לבלתי מ ו ט ס ‪ ,‬וכמו שאמר)ברכות ז׳( וחטסי‬
‫יס' בראו ערל לקה אט מבעליה צורת ח בני ט ‪,‬‬ ‫את אשר אחון אעית שאינו ראוי ורחמסי את‬
‫והסתכם בהראות לו השבלים והגלוכקאות ‪ ,‬כי‬ ‫אשר ארסם אע״ס שאינו כדאי‪ ,‬כי היה מספיק‬
‫השבלים מעשה הקג״ה והגלוסקמות הן מעשה‬ ‫שיאמר וחנותי ורחמתי ואמר את אשר אחון אס‬
‫ב׳ו ‪ ,‬להורות כי כמו שהגלוסקאות עונות למראם‬ ‫אשר ארחם ‪ ,‬לומר בלא סתסשט אותה החנינה‬
‫ונחמדות‬
‫אלהים‬ ‫^טער התפלה פרק ראעון‬ ‫בית‬ ‫‪8‬‬
‫דרך כלל יברך את לחנגכס ‪ ,‬ואפשר שאיש זה‬ ‫ונחמדות למאכל יותר מהשבליס במעשה ומורח‬
‫פרמי לא יגיע לו דבר מאותה הברכה ‪ ,‬לזה‬ ‫מאדם בהם במלאכות הצריכות מחרישה עד‬
‫אמר את לחמך < כ״א אתם ביחד תעבדו אותו‬ ‫אפייה ‪ ,‬כמו כן תכלית האדם אינו מושג אלא‬
‫באגודה אחת בכוונה לא תהיה הברכה דרך‬ ‫ע'י מורח ועמל האדם בתורה ובמעי׳מ בזה‬
‫כלל ‪ ,‬אלא לכל אחד ואחד יברך לחמו ומימיו ;‬ ‫העולם כי הכל בידי שמים ח ק מיראת שמיס‬
‫ופרע ואמר והסירותי מחלה מקרבך ‪ ,‬כי רוב‬ ‫)ברכות ל״ג( ‪ ,‬וזו היא הוראה המילה ביום‬
‫כחלאים הם באיה מרוע המאכלים‪ ,‬ואחר שיברך‬ ‫‪,‬‬
‫השמיני ללידתו לומר שלא נברא האדם להתנהג‬
‫אותם הוא משיר מחלה מקרבו ‪ ,‬כלומר מ מ ה‬ ‫על טבע העולם כבעלי חיים; אלא למרוח לפעול‬
‫שנכנס במעיו שהוא מבורך ‪ ,‬ולא ימשך מ מנו‬ ‫פעולותיו מכוינות ליוצרו ‪ ,‬ולהחליש בידיו דבר‬
‫לנזק גופו כלל ‪:‬‬ ‫סמביאו לידי עבירה‪ ,‬והיא הערלה ; וביום השמיני‬
‫א ו יאמר וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי‬ ‫ימול בשר ערלתו ‪ ,‬להורות כי בזה יהיה גובר על‬
‫מחלה מקרבך ‪ ,‬כי לפעמים לח יסתפק‬ ‫מבע העולם ‪ ,‬שהם שבעת הימים ‪ ,‬ששת ימי‬
‫האדם בלחם ומיס לסבת בריאות גופו ‪ ,‬ו כ מ ס‬ ‫המעשה ויום ה כיי עי שנברא למנוחה ‪ ,‬ואם כן‬
‫רבי יוחנן)חולין פ״ד‪ 1‬על רב שאמר צריכין אנו‬ ‫‪t‬‬ ‫האדם טלל המלאכים שהם בר;דרגה עליונה‬
‫לחוש לדברי זקן ‪ ,‬שהוא רבי אלעזר בן עזריה ;‬ ‫והצעלי מייס שהם במדרגה החתונה ;‬
‫שאמר מי שיש לו מנה יקת לביתו ליטרא ירק‬ ‫ו א פ ע ר עוד לומר ; כי עיקר התפלה היא לאדם‬
‫ולא בשר וכו׳ ‪ ,‬ואמר רבי יוחנן אבא ממשפחת‬ ‫שהם ישראל ‪ ,‬כמ״ש הנביא )יחזקאל ל״ד(‬
‫בריאים הוה ‪ ,‬אצל כנון אנו שאין אנו בריאים ;‬ ‫ואת; צאני צא‪,‬י מרעיתי; שאני בעצמי רועה אתכם‬
‫מי שיש לו פרומה בתוך כיסו יריצנה לחנוני ‪,‬‬ ‫כרועה שיש לו צאן רבות ומוסרם לרועים שתחת‬
‫ולא יסגף עצמו בעינוי ויצטרך לבריות יותר‬ ‫ידו ‪ ,‬והצאן היפה והמוב מהעדרים הוא בעצמו‬
‫שיחלה ‪ ,‬ורב נחמן אמר כגון אנו לווין ואוכלי]‪,‬‬ ‫רועה אותם להשגיח בהם למובתס ‪ ,‬ואמר אדם‬
‫אפי' אין לנו פ רו ט ה‪ ,‬ולזה אמר הכתוב וברך‬ ‫אתם ; כי מה שאני מכנה אתכם בכנוי צאן הוא‬
‫את לסמך ואת מימיך והסירותי מתלה מקרבך‪,‬‬ ‫בערכי ‪ ,‬כי אתם צאני צא; מרעיתי ‪ ,‬אבל בערך‬
‫שיה ה ברכה בפח ובמיה ‪ ,‬שיהיה בהם בריאות‬ ‫הצאן שאינם צאן מרעיתי ‪ ,‬אדם אתם ‪ ,‬וזהו‬
‫וחוזק באופן שלא יחלה ולא יצטרך לבשר ויין ‪,‬‬ ‫שדייקו אתם קרויים אדם ‪ ,‬וא״כ הפלת ישראל‬
‫ואמר והסירותי ולא אמר והסיר כמו שחמר‬ ‫היא הנשמעת שהם נמסרים ההת כנפיו ולא‬
‫וברך את לחמך ‪ ,‬כי השגחת האל ית׳ על ברואיו‬ ‫החת שום שר ומזל ‪ ,‬וכמו שאמר מרע״ה בתפלתו‬
‫להצילה מרעתס היא יותר פרטית מהשגחתו‬ ‫)דברים מ ; והס עמך ונחלתך וכו׳ ‪ ,‬כי מצד שהם‬
‫עליהם להטיב להם ‪ ,‬כי הוא מטיב לכל ‪,‬‬ ‫עמו ונחלתו כדכתיב ;שם ל״ב( כי מלק ה׳ ע מו‬
‫כדכתיב )תהליס קמ״ה( טוב ה׳ לכל ; אבל‬ ‫וכו׳ ראוי לסליח על חמאתס ולקבל תשובתם‬
‫בעני; ההצלה‪ ,‬כשהם בצרה צריכין השגחה פ ר טי ת‬ ‫ותפלתם ;‬
‫בעין החמלה יותר‪ ,‬ולזה אמר בברכה וברך בלשון‬ ‫ומלת הד‪,‬אל ‪ ,‬היא להורות שאין רשות לשאול‬
‫נסתר ‪ ,‬ובעגין ההצלה או הרפואה כשהם בחולו‬ ‫ולבקש כי אס מהאל ית׳ ‪ ,‬ולא משרי‬
‫ומדוה אמר והסירותי ‪ ,‬כלומר אני אסיר המחלה‬ ‫מעלה ‪ ,‬שאין אנו כפופים תחתם ולא גם‬
‫מקרבך בחופן שתדעו והשכילו ממוצא הדבר והחולי‬ ‫מהמלאכים‪ ,‬כי אס מהאל ית׳ לבדו שהוא אלהינו ‪,‬‬
‫כי אני הוא המציל והמרפא לכל חי ‪ ,‬בהשגחתי‬ ‫כי גס בזמן שבידו ישראל ונאמר להם )שמות‬
‫הפרטית עליכם ‪ ,‬כשתעבדו אותי בכל לבבכם ‪:‬‬ ‫כ״ג^ הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך‬
‫עור רמז בזה הכתוב סבת היות התפלה לאל‬ ‫וגו'‪ ,‬ונאמר שם‪.‬׳ השמר מפניו אל תמר בו כי‬
‫ולא לזולת ‪ ,‬כי יש בידו להשלים צרכי כל‬ ‫ישא לפשעכם ‪ ,‬שנראה שהמלאך היה אמצעי‬
‫השואלים אליו משא״כ בזולתו‪ ,‬ולזה אמר ועבדתם‬ ‫בינינו לבין בוראנו ‪ ,‬הרי ביאר וסמך הכתוב‬
‫את ה׳ אלהיכס ‪ ,‬כי יש בידו לברך לחמך ומימיך‬ ‫מיד ואמר כי לא שלח המלאך אלא כשליח‬
‫ולהסיר מחלה מקרבך משא״כ בזולתו‪ ,‬כ״א תעבוד‬ ‫להביאם אל ה אדן‪ ,‬כדכתיב )שס( כי ילך מלאכי‬
‫ותתפלל לאיש שייטיב לך לא יצילך מרעתך ‪,‬‬ ‫לפניך וכו' ‪ ,‬ו א מ ר) ש ם( לא תשתהוה לאלהיהס‬
‫ואס יוכל להצילך מאי זו רעה ‪ ,‬לא יוכל להטיב‬ ‫ולא תעשה כמעשיהם ; וסמיך מיד ועבדתם את‬
‫לך‪ ,‬כי אפי' מלאכי מעלה כל אהד ממונה על דבר‬ ‫ה׳ אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי‬
‫אחד ואינו יכול להשלים רצץ איש במה שאץ‬ ‫מחלה מקרבך ‪ ,‬כלו׳ נ ס כי שלחתי לפניכם מלאך‬
‫ברשותו‪ ,‬ואפילו במה שהוא ברשותו שהוא מ מונה‬ ‫ואמרתי לכם השמר מפניו אל חמר ט וכו׳ ^‬
‫עליו ‪ ,‬אין לו רשות להשליס חפצי איש אס לא‬ ‫‪,‬‬ ‫עם כל זה לעני; התפלה שהיא עבודה שבלב‬
‫ברשות ה׳ יש׳ ‪ ,‬ואמרו בירושלמי דברכות )פרק‬ ‫אין לכס רשות להתפלל אלא לה׳ שהוא אלהיכס‬
‫הרואה( ב״ו אם באס לי צרה ‪ ,‬קורא לבן ביתו‬ ‫ביהוד ‪ ,‬והוא מפניח בכה בכלל ובפרט כל איש‬
‫של פטרון ‪ ,‬ואומר לו סלו׳ על הפתח נ תון ‪ ,‬אבל‬ ‫ואיש ‪ ,‬ולזה אמר וברך את לחמך ‪ ,‬כי היה ראוי‬
‫הקב׳ה אינו כן ‪ ,‬א ס באתה לו צרה לאדם ‪ ,‬לא‬ ‫שיאמר את לחמכם וכו׳ ‪ ,‬אלא שהיה נראה כי‬
‫תקרא‬
‫ה«‬ ‫אלהים‬ ‫׳^‪:‬ער התפלת פרק ראעץ‬ ‫בית‬
‫ה׳ מרה ג ה ס‪ ,‬וכמו כן מציט )תענית כ״ד<‬ ‫תקרא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח להקניה‬
‫במעשה דר׳ יוסי זמן יוקרה ‪ ,‬שהעניש את ג ט‪,‬‬ ‫והוא עונה לך ‪ ,‬הה׳יד )יואל ג׳( כל אשר י^׳א‬
‫&«־ ס מ ד ח אס קוט‪ ,‬להוציא סירות התאנה בלא‬ ‫בשה ה׳ ימלע ‪ ,‬הורו כי בקריאת מיכאל אז‪,‬‬
‫זמנה‪ ipwT ,‬הוא בלא ז מ ט ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫גבריאל‪ ,‬היו צריכים רפות ה ‪ /‬כמו המשל של ק‬
‫וטלית שאינו בר שותו‪ ,‬יורוגיכ על שאץ ראוי‬ ‫בית שאומר לסמרון פלוני על השתת בחון ‪,‬‬
‫לאדה לס ת ^ל לאל אפילו על ד ב ר‬ ‫והתמרון אומר אס ירצה שיכנס או לא ‪ ,‬ודומה‬
‫הכרחי אס יש י מ ל ס בידו וברשותו להשלים‬ ‫לזה הוא שמזהיר שלא תקרא למיכאל או לגבריאל‪,‬‬
‫הדבר ההוא ‪ ,‬ט א טלו שאין לו פת בסלו אלא‬ ‫שצריכים להמלך בו ית׳ ‪ ,‬אלא לשם ית׳ ‪ ,‬ומיד‬
‫כדי מנוד ה אחת ואומר מה אוכל למחר הרי הוא‬ ‫י ענ ה‪ ,‬כמו שכתוב כל אשר יקרא ב שסה׳ימלס‪,‬‬
‫מקמט אמנה)יבמות ס״ג( ‪ ,‬כ״ש להתפלל לאל‬ ‫כי‪,‬בקריאת שס ה׳ לבד עד שלא השלים שאלתו‪,‬‬
‫שיגזן לו מזוטס בהיות לאל ידו לאטל ממה שיש‬ ‫הוא נמלע ‪ ,‬כי בעבודת האלית׳ בכל לבב והיא‬
‫ט דו ‪ ,‬או יטל להשתכר אל צרור נקוב ‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫חסלה בכוונה ישלמו לאדם כל חסציו ומאוייו ‪,‬‬
‫דוד עיה) תהליס ס׳( הבה לנו עזרת מצר ושוא‬ ‫המתמידים אותו בזה העולה לעבודה בוראו ‪,‬‬
‫תשועת ‪ ^ , oro‬מ ר כשאין אנו יטלין ל הו ט ע‬ ‫הנכללים במוב ורע‪ ,‬בהבאת העוב עליו ובסילוק‬
‫עצפט בדרך ה מבע ותשועחט ט א שוא‪ ,‬אז ה נ ם‬ ‫’‬ ‫הרעה הבאה עליו ‪:‬‬
‫לט עזרת מצר ן כי כשאנמט יכולים להושיע‬ ‫ומלות ד נ ר צורך ‪ ,‬יורו שאינו ראוי לאדם‬
‫עצמט בדרך מבע ‪ ,‬לא נבקש מה׳ שיעשה ל ט‬ ‫להתפלל לאל על דבר שאינו הכרחי‪ ,‬כי‬
‫מלאוה ושיעזור לט מהצר ‪:‬‬ ‫הוא מעריח את קונו כביכול ללא צורך נחענית‬
‫יראה ט « ל ספק מ ד ר זס ‪ ,‬במה שמצינו‬ ‫וככר‬ ‫כ״ד( ‪ ,‬כי קבלת התסלה הוא דבר נסיי חוז‬
‫ביהושע אשר הפליג לדבר לה׳ אחרי תהו‬ ‫מהמבע‪ ,‬כ״א יורה המזל רעה על האדם ינצל‬
‫^ ז ר י לסט מ י ישראל ‪ ,‬ועשותו נס גדול ‪,‬‬ ‫בתפלתו) שבת קנ״ו‪ (:‬וצדיק מושל יראת אלהיס‪,‬‬
‫גהשליך על האויבים‪.‬אבניה גדולות‪ ,‬וכנראה מן‬ ‫והאל ית׳ אינו חסן לבמל עולמו שברא ומבעו‬
‫הכתובים שכבר נצחו המלחמה‪ ,‬וא״כ למה הוצרך‬ ‫ללא צורך והכרח נשם(‪ ,‬וכבר נענשו ישראל על‬
‫להעמיד חמה בגבעון וירח כעמק אילץ ‪ ,‬והוא‬ ‫שאלם דבר בלתי הכרחי ‪ ,‬שאמרו )במדבר י״א(‬
‫הפך הגדר שאמרט ‪ ,‬דבר טרך‪ .‬ואיפשר לומר‬ ‫מי יאכילנו בשר‪ ,‬ונאמר למשה על ז ה‪ ,‬ואל‬
‫שהוצרך יהושע לעשות מ ס הגדול הזה לקדש ה ‪/‬‬ ‫העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר ט‬
‫כדי ט ד עו כל'העולם ט אותו הנס של השלכת‬ ‫בכיתם באזני ה לאמר וגו'‪ ,‬כי הס לא שאלו‬
‫ה א גני ט ט ה מאתו יס׳‪ ,‬ושהיה יכולת בידו לעשות‬ ‫בפירוש מה׳ שיתן להם בשר ‪ ,‬אלא כמדברים‬
‫® נמל־דמנט‪ ,‬ט אותו מ ס ט ס גלילה‪ ,‬כדכתיב‬ ‫בינם לבין עצמם ומצטערים על העדר הבשר‪/,‬‬
‫)יהושע י׳( ויבא ^ י ה ס יטשע סתאוס כל הלילה‬ ‫ואמרו מי יאכילנו בשר ‪ ,‬כלומר שמשה לא היה‬
‫וגו׳ ויהמה ט לסט מראל וט׳ וי ט בטסה וגו׳‬ ‫יכולת בידו להאכילם בשר ‪ ,‬כמו שאמר מאץ לי‬
‫וה׳ השליך אג ט ס ג ד ^ ת וט׳ דמותו‪ ,‬רבים אשר‬ ‫בשר ‪ ,‬וא״כ מי יאכילם ‪ ,‬והיתה כוונתם על ה׳‬
‫מתו באבר הברד מאשר סרט בט ישראל ג ס ר ^‬ ‫שהוא משביע לכל חי רצון ‪ ,‬ולזה אמר השי׳ת‬
‫אז ידבר יהושע ו ט׳ ‪ ,‬כי אחר שראה יהושע‬ ‫למשה אספה לי שבעים איש וגו׳ ונשאו אתך‬
‫מי ט ה מתו באגני הברז מאשר הרגו בני ישראל‬ ‫במשא ה ע ם‪ ,‬שהם חושבים שאין ו^זה י ט ל‬
‫בחרב באותו הלילה ג ט ס ם ‪ ,‬ידע ט הס ח שט‬ ‫להפיק רצונם וצרכס לבדך ‪ ,‬ואל העם מא‪%‬‬
‫ותלו‪ ,‬ט לסגת ט ו ת שעת טס ם בלילה באותו‬ ‫התקדשו למחר‪ ,‬כלומר מה ששתסתי שבעים‬
‫מורד של ג מ ט ר ץ הוא שהיה יכול האל ית׳‬ ‫איש עמך ‪ ,‬לא להסיק רצונם במס ששאלו בשר‪,‬‬
‫להשליך עליהם ה א מי ס מ דולו ח אשר מתו רבים‬ ‫כי אליהם תאמר שלא היו מוכנים לאכול בשר ‪,‬‬
‫בהם ‪ .‬אגל אס ט ה שעש ט ס ס גיוס חשבו ט‬ ‫מצד מה שהורו שלא היו שואלים אלא ממך‪ ,‬ט‬
‫לא ט ס י מל ל ה ם‪ ,‬כי השמש המושל הגדול‬ ‫כוונתם לא היחס אלא על שאשמע אני דבריהם‪,‬‬
‫טו ס כמו שאממ מ כ ט ס )בר״ר סוף פרשה נ׳<‬ ‫ולזה יכינו עצמם למחר לבד ויאכלו בשר ‪ ,‬ט‬
‫בענץ סדום ‪ ,‬ט ל ט שטו מהם עובדים לחמה‬ ‫בכו באזני ה׳ ‪ ,‬כלומר כי מה שאמרו צגי יאכילנו‪,‬‬
‫ומהם עובדים ללבנה‪ ,‬נתסרע מסס בשעה שחמה‬ ‫הוא כדי שישמע ה׳ את קול דבריהם‪1 ,‬לזה נאמר‬
‫ולבנה עומדים ברקיע‪ ,‬והייט י״ו בני ק ‪ ,‬וכתיב‬ ‫ונתן ה' לכם בשר ואכלתם‪ ,‬כלומר לא יהיה‬
‫השמש ילא על הארץ וט׳‪,‬ולזה אמר כאן כשראה‬ ‫לכס הנאה מהבשר אלא בשעת האכילה ‪ ,‬כמו‬
‫כך יטשגג שהיו מיחסים ליאות וקיצור לשמו‬ ‫שאמרתם מי יאכילנו בשר‪ ,‬לא אמרו מי יתןלנו‬
‫ט ס יכול ביום כמו בלילה ‪ ,‬דבר‬ ‫יה׳ ‪,‬‬ ‫בשר אלא מי יאכילט ‪ ,‬שלא היו רוצים הבשר‬
‫יטשע לה׳ טו ס מת האמט לסני שני ישראל‬ ‫אלא ליהנות מטעמו בשעת האכילה> ולזה נגזר‬
‫ואמר לעיט ישראל שמש בגבטן דוס וגו׳ ‪ ,‬כי‬ ‫עליהם הבשר טודנו כין שניהם מרם יכרת ואף‬
‫זה הנש ט ה לעיני ישראל שראו או ט ‪ ,‬כי נ ס‬ ‫ה׳ חרה בעם וכו׳ ‪ ,‬כיון שלא היו רוצים הבשר‬
‫השלכת האבטס לא היה לעיטהס ‪ ,‬שלא ראד‬ ‫&לא למלאות האות מעמם ‪ ,‬מרס יהנו מטעמו‬
‫אוס]‬
‫אלהים‬ ‫שער התפלה פרק א ב‬ ‫בית‬ ‫‪la‬‬
‫ואין מי יאמר לו מה תעשה ‪ .‬ולכן שואל ממנו‬ ‫אופן השלכסס‪ ,‬אלא שמתו האמורייס מצדם‪ ,‬אבל‬
‫שאלותיו ומשליך עליו יהבו והוא יכלכלהו ‪ .‬ההו‬ ‫זה הנס של עמידת השמש היה לעיניהם‪ ,‬שראו‬
‫שאמר רבי יוחנן משוה רבי יוסי בן זמרא בברכות‬ ‫השמש בעיניהם עומד כיוס תמים‪ .‬וענין העמדת‬
‫)ז׳‪ (:‬מיום שברא הקב׳ה את עולמו לא היה אדם‬ ‫השייש היה להורות להס כי השם יתברך מושל‬
‫שקרא להקב׳ה אדון עד שבא א״א ע׳ ה וקראו אדון‪.‬‬ ‫בכל ברואיו ‪ ,‬ונותן להם הוקף לעמוד על‬
‫שנאמר )בראשית מ״ו( אדני אלהים במה אדע‬ ‫‪,‬‬
‫משמרתס ‪ ,‬ולהתיצב על מישור מהלכם ויכול‬
‫כי אירשנה ‪ .‬ויש לספק בזה שהרי אמרו במדרש‬ ‫לשנות ;״כ את הפקידם ולבעל אותה מעבודחס ‪,‬‬
‫)נר״ר י׳■‪ ,‬במ״ר י"ע‪ 1‬אני ה׳ הוא ש מי ש ק^‬ ‫זאסילי לשמש שהוא המושל הגדול שבעולם לעיני‬
‫לי אדה׳ר ‪ .‬כשאמר הקב״ה למלאכים חכמתו‬ ‫‪,‬‬
‫הברואים ולז׳א שמש בגבעון דוס וירח בעמק‬
‫מרובה משלכם וקרא שמות לכל הדברים ואמר‬ ‫אילון ‪ ,‬ואמר וידום השמש וירח עמד עד יקום נוי‬
‫לו ואני מה שמי‪ .‬אמר נאה לך להקראות אדני‬ ‫אויביו ‪ ,‬שעמד השמש בדד וידום ‪ ,‬עד אשר ראו‬
‫שאתה אדון לכל ‪ .‬ולזה אמר הקב׳׳ה אני ה׳ הוא‬ ‫כקמה הגוי שהם ישראל כדכתיב)דברים ד׳( כי‬
‫שמי שקרא לי אדה׳׳ר ‪ .‬וא'כ הרי שאדה״ר הוא‬ ‫‪,‬‬ ‫מי נוי גדול אשר לו אלהים וכו׳ ‪ ,‬מאויביו‬
‫שקראו אדון הכל ‪ .‬ואיך אמרו לא היה אדם‬ ‫שהתמיד העמדת השמש מד אשר השלימו לנקום‬
‫שקראו אדון אלא אברהם ‪ .‬ויש לישב כי מה‬ ‫מהם כדי שיתקדש ה׳ ‪ ,‬וידעו היוים כי ממשלת‬
‫שקראו אדה׳ר ה׳ הוא שם בן ד׳ ‪ .‬כדכתיב אני‬ ‫השם ומדת דינו מתוחה לאויביו בין ביום וכין‬
‫ה׳ הוא שמי ‪ .‬וזה השם הוא מורה על שהוא ית׳‬ ‫בלילה ; ולכן לא זז השמש ממעמדו ‪ ,‬עד אשר‬
‫ברא העולם ומהוה כל ההויות ‪ .‬ולסבת שאונ^‬ ‫לקחו נקמהס מהם כשלימות‪ ,‬ואמר ולא היה כיוס‬
‫בריאתו העולם והוית ההויות הוא דבר נעלם‬ ‫ההוא לפניו ואחריו שיעשה נס ללא צורך כזה ‪,‬‬
‫מעיני כל חי ‪ .‬שאין מי שישיג כיצד נראו שאינו‬ ‫אחרי שובם מהמלחמה בנצחון‪ ,‬שישמע ה׳ בקול‬
‫דבר מצוייר ‪ .‬לכך אינו נקרא ככתבו אלא בכנוי‬ ‫איש לעשות נס גדול כזה ללא הכרח‪ ,‬אלא לסבת‬
‫אדנות ‪ .‬כלומר כי בסבת בריא דו העולם ראוי‬ ‫שיהא ניכר ומפורסם כי ה׳ נלחם בישראל ‪,‬‬
‫שיהיה אדון עליו כיון שהכל ברואיו ‪ .‬וזה דבר‬ ‫ונתבאר ונתקיים נדר התפלה והוא ‪ .‬בקשת‬
‫נגלה ומפורסם ומושג שהוא ית׳ משגיח בעולם‬ ‫האדם ב ה אל דבר צירך שאינו ברשותו ‪:‬‬
‫ונותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ‪ .‬ולזה ראוי‬
‫לקרות על שם ההויה שם אדנות ‪ .‬כי מסבת‬ ‫פרק שני‬
‫ה היי; הוא אדון על הכל ‪ .‬ומה שאמרו לא היה‬ ‫ענין נדר זה ‪ ,‬לא יכלול אלא שאלת האדם צרכיו‬
‫אדם שקראו אדון‪ ,‬הוא שקראו אדון בפירוש‬ ‫שהוא דמיון ברכות אמצעיות של י״ח ברכות‪,‬‬
‫בקריאה ‪ ,‬אלא א״א שקראו בלשון אדנות ‪ .‬כי‬ ‫אמנם צריך המתפלל להקדים להפלתו שבח הבורא‪,‬‬
‫בזמנו כבר נשכח מסי העולם שהוא ית' ברא את‬ ‫וכמו שדרש רבי שמלאי)ברכות ל״ב( לעולה יסדר‬
‫העולם ‪ ,‬ולא היו מכירים שהיה אדון על כל‬ ‫אדם שבחו של מקום ואח״כ יתפלל דכחיב)דברים‬
‫העולם מצד הבריאה‪ .‬ולזה קראו הוא אדון‬ ‫נ׳( ה׳ אלהיס אתה החלות ונו׳ וכתיב בתריה‬
‫בפירוש בעני! ירושת הארך‪ .‬לומר כי כשיירשו‬ ‫אעברה נא ואראה וכי׳ ‪ .‬וענין הקדמת השבח‬
‫בניו את הארץ שיעשה להם הוא יתברך נסים‬ ‫נראה בהחלת המחשבה דבר בלתי הנון בשאלת‬
‫ונפלאות ביציאת מצרים ובכניסתס לארן יכירו‬ ‫צרכיו ‪ ,‬כ״א אדם אחד ישבת את חבירו‪ ,‬ואח״ה‬
‫כל העולם כי הוא יתברך אדון על כל העולם‪.‬‬ ‫ישאל ממנו אי זה דבר ‪ ,‬נראה שסיפור שבחו‬
‫ומצד שיכירו שהוא אדון העולם ‪ ,‬יודו למפרע‬ ‫היה לסבה שישלים שאלתו ‪ .‬אבל בהסתכלות‬
‫שהוא ברא את העולם והוא מהוה ההויות ‪.‬‬ ‫ועומק המחשבה‪ ,‬יראה השבח דבר הכרחי לקבלת‬
‫וא"כ יצא לנו מכאן שצריך להקדים לתפלתו‬ ‫הספלה‪ ,‬והוא כי שבה ושלמוס האנשים אינו דבר‬
‫השבחים שלו יתברך ‪ .‬בפרע אותם השבחים‬ ‫שלם בתכליה ולא קייס‪ ,‬לפנש מאורעוס האדם‬
‫שיש להם יחס לענין שאלתו ‪ .‬כמו שאמר‬ ‫ונלנולי העולם ‪ ,‬ולכן אי אפשר כישבח האדם את‬
‫אברהם אדני אלהיס במה אדע כי אירשנה ‪.‬‬ ‫שבירו וישאל ממנו כ׳א בתוספת שבח ויתר פאת‬
‫כלומר צריך שתראה אדנותך ומדת דינך על‬ ‫מה שאין נו והוא אומרו בשפת חלקות להפקת‬
‫ז׳ אומות ‪ .‬כדי שאירש הארץ ‪ ,‬כי עתה אינו‬ ‫רצונו ממנו ‪ ,‬אמנס בענין התפלה לאל ית' צריו‬
‫ניכר לבני העולה ‪ .‬וכן דניאל אמר )דניאל מ׳(‬ ‫שידע האדם ויכיר קודם תפלתו לאלהיו ‪ ,‬כי אין‬
‫והאר פניך על מקדשך השמה למען אדני ‪.‬‬ ‫מי שיכול לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו ‪,‬‬
‫ואמרו )ברכות ז׳( למענך מבעי ליה ‪ .‬אלא למען‬ ‫אלא הוא ית'‪ ,‬כי הוא ברא את העולם ‪ ,‬ולו נתכנו‬
‫אברהם שקראו אדון‪ .‬כלומר כי זאת התפלה‬ ‫עלילות‪ ,‬ולזה צריך להקדים ולסדר שבחו של‬
‫שהיסה על חורבן בית המקדש היה צריך שיראה‬ ‫מקום ׳ לומר שהוא יודע ומכיר כי מצד שבחו‬
‫השי״ת אדנותו בעולם ושידין אותן ‪:‬‬ ‫וגדולתו שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו‪,‬‬
‫הוא ראוי שיתפללו אליו‪ ,‬כי הוא מוריש ומעשיר‬
‫שאין ראוי להקדים ולסדר שבח למקום ‪.‬‬ ‫ונראה‬ ‫‪,‬‬ ‫משפיל אף מרומם ‪ ,‬ואומר ועושה גוזר ומקיים‬
‫אלא‬
‫ו ‪1‬ג‬ ‫א ל הי ם‬ ‫עער התפלה פרק ב‬ ‫בי ת‬
‫להורות שאק בעולם למי שראוי להתפלל אלא‬ ‫אלא השבחים הראויים לאוסה קשאלה ששואל‬
‫לאל ית׳ ‪ ,‬ולהטר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם‪,‬‬ ‫בתשלתו ‪ ,‬שאם הוא מסדר ומגך־ים שבחים‬
‫ואין סי שימלא מסרוט אלא הוא יס׳ ‪ ,‬ומספר‬ ‫אמרים ‪ ,‬גראה כמושב לסיים כל שבחיו יסברך ‪,‬‬
‫לפניו מסרוטסיו‪ ,‬להורות זה הענין ‪ ,‬וסוף השכר‬ ‫וכמו שאמרו)שס ל״ג( לההוא דנחיח קמים ריע‬
‫לט א ‪ ,‬אבל צא שתהיה התפלה לתכלית השגע‬ ‫סיימתינהו לטלהו שבחי דמרך‪ ,‬שאמר האל האדיר‬
‫המבוקש ‪ ,‬שנראה שאס היה יודע שלא יהיה נ ענס‬ ‫והחזק והיראוי ‪ ,‬שכיון שהם שבחים שאין להם‬
‫באותה התפלה לא היה אומר אותה ‪:‬‬ ‫יחס עם שאלה ההפלה‪ ,‬גראהשהוא רוצה ל ^‬
‫ו ב ז ה יתורץ דבר קשה בענק התפלה ‪ .‬שנראס‬ ‫כל שבחיו‪ ,‬וכמו שאמרו)שם ל*ג‪(:‬חלח קמייסא‬
‫דבר בלתי הטן ונאה לשאול שאלה אחת‬ ‫אי לאו דאמרינהו משם רביט ואג‪ ^5‬כנסה‬
‫כמס פעמים ‪ ,‬ט לפני מלך בשר ודם אס ישאלו‬ ‫הגדולה חקנוס בחפלה ‪ ,‬לא הוינא אמרי להו ‪,‬‬
‫ממט דבר א' פעמים או שלש ‪ ,‬יחרה לו ע ל‬ ‫כי ביציאת מצרים ובמדבר נתפרסם גדולתו וגגורסו‬
‫השואל‪ ,‬כי אם היה רוצה המלך להשלים לו שאלתו‬ ‫ונוראומיו ‪ ,‬אבל בחרבן ב״ה אמר ירמיה)יומא‬
‫בפעם הראשונה או השטה היה משלים מפצו ‪,‬‬ ‫ס״ט;( גדם מקרקרים בהיכלו איה טראותיו‬
‫ואם כן הנמצר הוא דבר מוסר ומדקלה שאלה‪,‬‬ ‫ולא חמר נורא‪ ,‬דניאל אמר גוים משעבדים בבטו‬
‫ואנחט מספלליס לאל בכל יום ערב ובקר וצהרים‬ ‫איה גבורותיו לא אמר גבור‪ ,‬אתו אנשי כנסת‬
‫מפלה א׳‪ ,‬י׳ח ברט ת שתקנו ‪ ,‬וגס כי אין אנחט‬ ‫הגדולה והחזירו עמרה ליושנה ‪ ,‬ואמרו ק הן‬
‫נענים ברובם‪ ,‬אין אט נמנעים מלאומרם בכל‬ ‫נוראותיו הן הן גבורותיו‪ ,‬שכובש את כעסו וטסן‬
‫יום ‪ .‬אלא שטונת התפלה היא להכיר ולהורות‬ ‫ארך אפיס לרשעים ‪ ,‬ואלמלא גבורותיו היאן‬
‫כי אק בעולם למי שראוי להתפלל כי אם לאל‬ ‫אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות ‪ ,‬הרי‬
‫ית׳ ‪ ,‬שהוא אדון לכל ה'‪U‬לם ושאנחנו חסרים‬ ‫שנתנו מעם לשבח על אמרם אותם השבחים‬
‫מכמה דברים המוזכרים בספלה ‪ ,‬ואנו זוכרים‬ ‫בזמן החרבן ‪ ,‬כי נם הם מתייחסים לענין שאלם‬
‫אותם לנאיו ‪ ,‬כדי שנכיר שאין מי שיכול ל ס *‪1‬‬ ‫חפלותינו ‪ ,‬כי אנו מתפללים לאל שנתקיים‬
‫צרטט ולסצילנו מכל לרותיט כי אם האל יסי‬ ‫בין האומות ‪ ,‬וכן אמרו בפירוש על חנה ) מי ט ת‬
‫ועליו אט משליכים יהבנו ‪ ,‬ואנחט יוצאים ידי‬ ‫דף ל״א‪ (:‬אמר רבי אלעזר מיום שברא‬
‫מ ט ס י ט בהתפלל על ה טנ ה הזאת ‪ ,‬וה׳ הטוב‬ ‫הקב׳ה אש עולמו לא היה אדם שקראו ל ^ ״ ה‬
‫בעיניו יעשם ‪ ,‬אם לקבל חפלתט אס היא ה טנ ס‬ ‫צבאות ‪ ,‬עד שבאתה חנה וקראתו צבאות ‪ ,‬אמרה‬
‫אם לאו ‪ ,‬וזהו שנאמר בסוף המזמור שנאמר‬ ‫יב ש׳ע מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה‬
‫ד ג ד הימים)א׳ ‪ (f p‬על יד דוד ואסף ואחיו‬ ‫בעיניך לי ק צי בן אחד ביניהם ‪ ,‬משל למלן‬
‫גסציג את סארון בחוך האהל אשר נמה לו דוד‬ ‫שעשה סעודה וכר ‪ .‬הרי שחנה השבח שסדרה‬
‫אפרו ‪ ,‬ואמרו הושיפט אלהי ישענו וקכצט והצילט‬ ‫קודם תשלחה היה שבח מתייחס לשאלתה ‪ ,‬וכן‬
‫סן הטיס להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך‪,‬‬ ‫אמר דני אל) סי מן מ׳( לאדני אלהיט הרחמים‬
‫כי גאמרם ואמרו הושיענו ‪ ,‬הורו על שיכיר‬ ‫והסליחות כי מרדנו בו ‪ .‬הי מצד שהוא אדק‬
‫האדם מסרוט ^ו ‪ ,‬ויאמר אופס לפני ה א לי ס׳‪,‬‬ ‫מל כל העולם ‪ ,‬תאות לו רחמנות ‪ ,‬ומצד שהוא‬
‫ואמרם אלהי ישעט ‪ ,‬הוא לומר כי אט מכירים‬ ‫אלהיט האות לו הסלימה ‪ ,‬ואמר כי מרדט‬
‫שהוא אלהי ישעט ‪ ,‬כלומר שאין מי שראוי‬ ‫בו ‪ ,‬כי מצד שהחטא הוא ח מור‪ ,‬שהוא במרד‬
‫שינמללו אליו ‪ ,‬אלא הוא ‪ ,‬שהוא אלהי ישעט‬ ‫ובמעל ‪ ,‬צריך רחמים וסליחה שירחם עליטואחר‬
‫שיטל להושיע ולי גאה התפלה והתחנה ‪ ,‬ואסר‬ ‫כך יסלח ‪:‬‬
‫עוד וקבצט והצילט מן הגויס להודות לשס קדשך‬ ‫ו כ מ ר שצריך לסדר שבח קודם‪ ,‬צריך לתת הודאה‬
‫ו ט׳ ‪ ,‬להורות כי בזמן שאט בגלות הוא שאט‬ ‫בסוף אל חלקו ‪ ,‬שהוא כעבד שקבל ס ר ס‬
‫מסדרים שבחו של מקום ואנו מתפללין לאל‬ ‫מרבו שמשבחו והולך לו ‪ ,‬כמו שדרשו ן*ל)ברכות‬
‫שיושיעט מכל צרותינו‪ ,‬אבל כשיקבץ אותט‬ ‫ל״ד( ‪ .‬וצריך לתת מעם למה אמרו שהוא כעבד‬
‫ויציבו ק ס ג ו י ם ‪ ,‬אז לא תהיה תפלסט אלא‬ ‫שקבל סרס מרבו שמשבחו והולך לו‪ ,‬שנראה‬
‫שבנדם והודאות לאל יתברך‪ ,‬ולא תפלה ותחנה ‪,‬‬ ‫שהוא מקום שמיד תשמע תפלתו ‪ .‬ואפשר שהורו‬
‫כי ללז^יארע לנו שוס נזק וצער‪ ,‬לשנתפלל‬ ‫לט כאן עיקר מעקרי התפלה‪ ,‬והוא שלא ישים אדם‬
‫עליו‪ ,‬אלא נשבח ונערין אותו ונודה לשמו כמו‬ ‫מגמה פניו כשמתפלל שתשמע תפלתו‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫שהמלאכים עושים שמקדישים ומעריצים אס האל‬ ‫)שם דף ל״ב ע״ב( סוף בא לידי כאב לב ‪,‬‬
‫ואינם מ ס ג ל י ם ‪ ,‬כי אין להם צורך לשוס דגר ‪,‬‬ ‫כדכחיב )משלי י״ג( מוחלת ממושכה ממלה ל ב‪,‬‬
‫כך נסיה אנחט בזמן העתיד במהרה בימיט ‪.‬‬ ‫ואמר רבי חמא בר חנינא)שם ליו( כל המתפלל‬
‫וחם כן כשאמרו כעבד שקכל סרס מ ר ט ‪ ,‬הוא‬ ‫ולא נענה יחזור ויתפלל‪ ,‬שנא׳ קוה אל ה׳ וגו׳‬
‫שיחשוב בעצמו כאילו כנ ר קבל הפרם ‪ ,‬שאין‬ ‫וקוה אל ה׳‪ ,‬ואם כן מה שאמרו כעבד בקבל‬
‫עושה הפלתו על מנה לקבל פרם ‪ ,‬אלא על‬ ‫תרם מרבו‪ ,‬הוא שיחשוב בעצמו כאלו כ ב רנ ענ ה‪,‬‬
‫הכוונה הנזכרת‪:‬‬ ‫כי לא היתה תכלית התפלה כדי שיענה ‪ ,‬אלא‬
‫פרק‬
‫אלהים‬ ‫עער התפלה פרק ג‬ ‫בית‬ ‫‪12‬‬
‫הש״י דעה והשכל ויפתח להם שערי חשובה שהס‬ ‫י ס ל י׳ ס י‬ ‫פרה‬

‫דברים בלתי גשמיים ‪ .‬אלא גם בשאלם והתפללס‬
‫על צרכיהס הגופניים בזה העולם ‪ .‬הוא משגיח‬ ‫מ צ ו ת התפלה אינה כשאר המצוח שניגמר גהן‬
‫עליהם ומשלים צרכם ‪ .‬וזהו שומע תפלה עדיך‬ ‫)ראש השנה דף כ׳׳ח ע״ב;• מצות אין‬
‫כל בשר יבואו ‪ .‬כלומר בשביל שאתהשימע תפלה‬ ‫צריכות טונה ויוצא ידי עשיית המצוה ב־‪-‬ישית‬
‫יבואו עדיך צרכי כל בשר ‪ .‬מה שהם צריכים‬ ‫אותה אפילו בלא כוונה כיו; שעושה מעשה המניה‬
‫מצד שהם בשר ‪ .‬ואתה משלים להם צרכם ‪ ,‬וכן‬ ‫כהוגן וכשורה )שס ע־׳ש( ; אבל התפלה אינה‬
‫אמר הנביא 'ירמיה ל״ב( אנכי אלהי כל בשר‬ ‫מצוה מעשית ‪ ,‬ולכי צריך לטין בה )ברטת‬
‫הממני יפלא כל דבר ‪ ,‬כי יש מהכופרים שחושבים‬ ‫צ׳‪ (:‬כי עיקרה היא כוונת הלב ‪ ,‬גם ט אינה‬
‫ני מצד גדולת מעלת השי׳י אינו משגיח בזה‬ ‫נשלמת אלא בדבור דהרהור לאו כדבור דמי‬
‫העולם השפל והגרוע ‪ .‬לזה אמר אני אלהי‬ ‫)ברכות כ‪ , (•/‬והכתוב תלה אותה בכוונה ובדבור‬
‫כל בשר ‪ .‬שאני משגיח על כל בשר ‪ .‬גס ט‬ ‫כדכתיב )דברים י״א( ולעבדו בכל לבבכס ‪,‬‬
‫הם שפלים מצד החומר שלהם‪ .‬כי אין ראוי‬ ‫ואמרו )תעניש ב׳;( אי זו היא עבודה שהיא‬
‫שיפלא ויתכסה ממני כל דבר ‪ .‬ולכן אני משגיח‬ ‫‪,‬‬
‫בלב זו הפלה ונקראת עבודה שים בה איזה‬
‫על פרכייהם ‪ .‬כיון שאני אלהיהס ‪ ,‬ונ״כ לקצת‬ ‫מעשה ‪ .‬והוא עקימת שפתיו בהפלתו ‪ .‬ולזה‬
‫בני אדם העובים וישרים בלבותם יועיל להם‬ ‫)ברכות כ'‪ (:‬אין יוצא בהרהור דלאו כדבור דמי ‪.‬‬
‫הרצון והכוונה בלי הפלה בדבור ‪ .‬כדכתיב)תהליס‬ ‫אבל העיקר היא הכיונה‪ .‬ועני; זאת ה טונ ה‬
‫קמ״ה( רצון יראיו יעשה ואת שועתס ישמע‬ ‫הוא לדבק מחשבתו במה שמוציא בשפתיו ‪ .‬אם‬
‫ויושיעם ‪ .‬כי אותם שהם יראי ה׳ אין ראוי‬ ‫הוא מסדר שבחו ית׳ יחשוב באותם השבחים‬
‫שיתפללי לה׳ על רוב הכיובה בזה העולם ‪ .‬כי‬ ‫שמוציא בשפתיו שהם נאותים לו והוא משובח‬
‫אי; הצדיקים יכולים לעמוד בשלוה ‪ .‬אלא קיפן‬ ‫בהם ולא אחרים ‪ ,‬וכן בענין שאלת צרכיו‪ ,‬שהוא‬
‫עליהם רוגז ;‬ ‫יכול ומשנית על כל פרעי בני אדם לתת לאיש‬
‫והנה יעקב אבינו עליו השלום לא שאל מאת‬ ‫כדרכיו וכפרי מעלליו ‪ ,‬מה שאין כ; בזילתו ‪.‬‬
‫השם יתברך רוב עושר וכבוד ‪ .‬אלא לחם‬ ‫ובענין זאת הכוונה יהיה מושגת ומישפע מאתו‬
‫לאכול ובגד ללבוש ‪ ,‬וכן נאה לצדיקים להסתפק‬ ‫יתברך בזה העולם ובבא ‪ .‬כי בכוונה וברצון הוא‬
‫בזה העולם בדבר מועע ‪ .‬באגודה של ירק‬ ‫שברא הקב׳יה את עולמו ‪ .‬ולא הוצרך דבור ‪ .‬ני‬
‫)סנהדרין צ״ד‪ ,(.‬ולא לשאול מה' בית ו הון‪.‬‬ ‫עשרה מאמרות נאמרו על הרצון והחפן מאתו‬
‫ועכ״ז כשרואה השם יתב' רצונם וחפצם בעושר‬ ‫יתברך ויתעלה ‪ .‬וכמו שמצינו אמירה בלב)מגלת‬
‫וכבוד ‪ .‬בהיות כוונתם לשם שמים ‪ ,‬להשתמש‬ ‫אסתר סי׳ ו׳‪ (.‬ויאמר המן בלבו ‪ .‬וכיון שכל‬
‫בהם כראוי ‪ .‬לפרנס עניים ‪ .‬ולהחזיק התורה‬ ‫העולם נברא בחפץ ורצון ‪ .‬כמו כן שומע תפלת‬
‫ולפארה ‪ .‬גס כי אס הס אינם מוציאים מחשבתם‬ ‫ברואיו כשהיא ב טונ ה‪ .‬ולא תשלם הכוונה‬
‫לפועל על לשונם ‪ .‬השם ית׳ עושה רצונם ‪ .‬ויעקב‬ ‫כהוגן בלתי הדיבור‪ .‬ולכך אמרו )ברכות כ‪(:‬‬
‫אבינו באותו המצב אמר )בראשית כ״ח( ו ^‬ ‫הרהור לאו כדיבור דמי ‪ .‬וגם כן יועיל הדיבור‬
‫אשר תתן לי עפר אעשרנו לך ‪ .‬כלומר אני איני‬ ‫לעמי הארץ הבלתי מבינים מה שאומרים ‪ .‬ואם‬
‫שואל ממך כי אס לחם ובגד ‪ .‬אבל אס תת;‬ ‫לא היה הדיבור לא היו יוצאים ידי תפלה‬
‫לי יותר ‪ .‬עשר אעשרנו לך ‪ .‬ולכן אמר המשורר‬ ‫כלל‪ .‬ואפילו המבינים א'א שיוכלו לטין בכל עת‬
‫בזה הכתוב ‪ .‬רצון יראיו יעשה ‪ .‬שרואה השם‬ ‫שמתפללים ‪ .‬ולכן אנו אומרים בסוף הברכות‬
‫ית' ובוחן כליות הצדיקים ועושה רצונם ‪ .‬גס כי‬ ‫האמצעיות שמע קולנו ה׳ אלהינו וכוי‪ .‬כי גס שלא‬
‫אינם שואלים בפיהם ‪ .‬ואמר גס כן ואת שועהס‬ ‫כווננו כראוי בתפלהנו ‪ .‬שישמע קול מפלתנו ‪ .‬גס‬
‫ישמע ויושיעם ‪ .‬להורות לנו מעלת יראי ה׳ ‪.‬‬ ‫כי הקול הוא בלי כוינה ‪ .‬ובחתימה אנו אומרים‬
‫כשהם משועיס וצועקים לאל יתברך ‪ ,‬גס כי אץ‬ ‫כי אתה שומע הפלת כל פ ה‪ .‬כלומר אפילו‬
‫הצרה כל כך כמו השועה והצעקה ‪ .‬ישמע אל קול‬ ‫התפלה שהיא מן השפה ולחון ‪ ,‬שאינה בכוונה ‪.‬‬
‫הצעקה ‪ .‬ויושיעם כפי הצעקה ולא כהי הצרה ‪.‬‬ ‫אמה שומע אותה על ידי רחמיך הרבים ‪ .‬כיון‬
‫כי לפעמים האדם מיצר וצועק יותר מן הראוי‬ ‫שאינם יודעים לכוין בה ‪ .‬כמ״ש)תהליס ס״ה(‬
‫לאותה הצרה ‪ ,‬להיותה קמנה ‪ .‬כי אס הצרה היא‬ ‫שומע הפלה עדיך כל בשר יבואו ‪ .‬כי מצד שהוא‬
‫גדולה כמו השועה‪ ,‬גס צעקת אחרים שאינם‬ ‫שומע קול התפלה גס בלי טונ ה ‪ .‬עדיו כל בשר‬
‫יראי ה׳ כל כך הוא שומע ומושיע אותם ‪ .‬ונמו‬ ‫יבואו ‪ .‬אותם שהם קרובים לחומר מן הצורה והס‬
‫שאמר הכתוב בישראל)שמות ב׳( ומעל שועתס‬ ‫מ טני ס לבשר ‪ .‬יבאו עדיו תפלתם ‪:‬‬
‫אל האלהים מן העבודה ‪ .‬שירצה לומר כפי הכונה‬ ‫א ו ירצה כי לא לבד שומע תפלת האנשים‬
‫בזה המקום ‪ .‬שעלה שועהס אל האלהיס מן‬ ‫שמתפללים על הדברים הצריכיס לשלמות‬
‫העבודה שהיו מעבידים ומשעבדים אותם ‪ .‬כלומר‬ ‫נפשם בזה העולם ‪ .‬כמו שנאמר כשיחנן להם‬
‫שהשועה‬
‫ז ‪18‬‬ ‫א ל הי ם‬ ‫^פער ה ת פ ל ח פ ר ק ג ד‬ ‫בית‬
‫ט )קדושין דף פ״ב ע*ג( אק עושר ו עו ט‬ ‫שהשופה היחה ראויה כפי צרס העגודה שהיו‬
‫מה אומות ‪ .‬אלא ממי שהעושר שלו כדכתיב‬ ‫>ה ‪ ,‬ולא היו צועקים ומשועים יומר ‪ p‬הראוי ‪.‬‬
‫)מגי צ׳( לי הכסף ולי הזהב וט׳ ‪ .‬ולבך יבקש‬ ‫ואוסם שאינם שואלים מה שראוי להם לחלקם‬
‫רחמים ממי שהעושר ט ד ו ‪ .‬והנה נכללו כל צרכי‬ ‫בפיהם ‪ ,‬הס בגדר ענוים ‪ .‬ועליהם מבוא ברכס‬
‫האדם ב ^ השני דברים ‪ .‬בחיותו וקנינו ‪ .‬לכך‬ ‫סו ג בלי שאלה ‪ ,‬וכמו שכתוב )מהליס יויד(‬
‫א מ רו) מי מ ת דף כ״ז ע׳ב( כי פסלת ערבית‬ ‫תאות ענויס שמעת ה׳ סכין לבס תקשיב אזנך ‪,‬‬
‫ר ט ת‪ .‬ש אינ ה לצורך דבר הכרחי כשאר ה מפלו ת‪,‬‬ ‫כי הוא יתב׳ רוצה תאות לבס ‪ ,‬ושומע מ מ ה‬
‫ו ל ע אנטיו)שס דף ה׳ ע״ב כ ט׳ ההוס׳ דיה אלא(‬ ‫כאילו שאלו אותה בפיהס ‪ .‬ומכוין לגס שתהיה‬
‫שאסור לעשות מלאכה קודם שיתפלל הפלת‬ ‫אותה התאוה לעבודתו יתב׳ ‪ .‬כדי שיהיה ראוי‬
‫שתריס ‪ .‬ט אופה סתפלה אט מתפללים אותם‬ ‫שישמע אל ויענהו ‪ ,‬ועליהם נאמר )שם ל׳ז(‬
‫על מיומט גזם הפולס ‪ .‬ולא הגיע ע דן נ ט ל‬ ‫וענויס יירשו ארץ וסמענגו על רוב שלום^ כלומר‬
‫המלאכה ‪:‬‬ ‫כי אותם שהם ענויס ואינם שואלים צרכם גפי ה ם<‬
‫ו כ ב ר נ ר מזו)ג ר טס ל״א( זמני שלש מפלוס אלו‬ ‫אינו צריך לומר שהוא יתברך מספיק צרכם‬
‫ב כ תוב‪ ,‬כדכתיב)תהליס נ ״ מ ע ר ב ובקר‬ ‫בדברים הבלתי קיימים ‪ ,‬אלא נ ס כן משלים צרכם‬
‫וצהרים אשימה ואהמה וישמע קולי ‪ .‬הרצון כי‬ ‫בדברים הקיימים והעומדים ‪ ,‬כ ד שלא יצמרט‬
‫בהיות המפלה באלו הג׳ זמנים או נאמד מהם‬ ‫לשאול דבר כיון שהם עטים ‪ .‬וזהו הנרצה באמרו‬
‫ב ט ו » ‪^ .‬ן ספק שהאל יתג׳ישמע קול תפלתו‪,‬‬ ‫ועטים יירשו ארן ‪ ,‬בלומר מצד ע ט »ו ס ם‬
‫עוד * מ ז בדבריו לשק י חיד‪ ,‬כי כ שהמפלהטא‬ ‫ישלים יתר שאת ‪ /‬שהם יורשים דבר קייס בארץ‬
‫גאחדימזמט החפלות ‪ .‬גס שתהיה ביחיד היא‬ ‫ואינם יגעים לריק ולא יולדים לבהלה ^ והם‬
‫נ ש מג מ‪ .‬ני ק שמא ב ז ק שהצטר מתשלליס ‪.‬‬ ‫מתענגים על רוב שלום> כי נס שהאל יתברך‬
‫א ע ^ שהוא מתפלל ט מי ל) ב ר ט ת ח׳( ‪:‬‬ ‫משפיע להם מובוועס כל זה הס אינם מתעננים‬
‫עו ר נרמז נזמט ג׳ תפלות א לו‪ ,‬שיהיו כל ימי‬ ‫כי אס על רוב שלום ‪ .‬כשיש רוב שלום בעולם ‪.‬‬
‫ס א ד סגז ה ה ק ל ס ‪ .‬בעליית ימיו ובעמידתם‬ ‫שכל העולם עומדים בשלוה • ולא שהם יעמדו‬
‫ובירידתם‪ .‬מטוניס ל ע ט ד ת ה׳ י ת׳‪ .‬ולא ימתין‬ ‫בשלוה והעולם בצער )תענית כ״ד( ‪ .‬ד הם‬
‫מד אשר יבאו ימי סזקנם) שבת קג*נ(‪ .‬וישוב‬ ‫מצטערים עם הצטר)תנחומא סוף *־שה ‪ t3‬לס(‬
‫יום א׳ לפני מ י ס ק ‪ ,‬ונמצא כל ימיו בתשובה‬ ‫ואינם מחעעי ם כי אם על רוב שלום בעולם ‪.‬‬
‫ובמפשים שובים ‪ ,‬ולזה תקן אברהם א ט ט ע׳ ס‬ ‫כנזכר ‪:‬‬
‫תפלת שחריש‪ .‬שהוא דמיון ממלת ימי האדם ‪,‬‬
‫שיהיו מ טו ט ס ל ע ט ד סו‪ ,‬ולא ימשך אחר המדות‬ ‫פרק רביד‬
‫הטפטות ‪ .‬ויצחק תקן מפלת המנחה ‪ .‬ל ר קז כי‬
‫מאמצע ימיו והלאה צריך לחפש בדרכיו יומר‬ ‫ז מ נ י ה ת פ ל ה‪ ,‬נ ם כי אינם מן ה מו ר ם‪ ,‬הם‬
‫ולהוסיף א ו ק ג ע ט ד חו י תברך‪ .‬ויעקב תקן‬ ‫עיקר גדול בספלה‪ .‬והם מיוסדים מ ה א ט ס‬
‫הפלת פ ר בי ק לרמוז כי גם שמרח בתחלח ימיו‬ ‫מליהס השלום ‪ ,‬וכמו ש א מרו)בר טה כ״ו פ״ב(‬
‫ובאמצעותם ב ע ט דס השם י ח ‪ /‬גס בשעת הערב‬ ‫אברהס אבינו תקן תפלת שתריס דכתיב)בראשים‬
‫סשמש שהה ימי הזקנה צריך האדם לעשוח מס‬ ‫כ״ג( וישכס אברהם בבקר ‪ .‬יצחק מקן ס ^ ס‬
‫שיוכל מע טדה ס׳ ‪ ,‬ג ם כי איט יטל למרוח‬ ‫מנחה דכתיב )שם כ״ד( ויצא יצחק לשום בשדם‬
‫ולעשות כל כך כמו שהיה עושה בעודו איש ‪ ,‬בזמן‬ ‫ל פ ט ם ערב ‪ ,‬יעקב תקן תפלס ערבים דכמיב‬
‫ב ח רו ק‪ ,‬אטלו ה ט יעשה מה טוכל ‪ .‬וגערך‬ ‫>שם כ׳׳ח( ויפגע במקום ‪ .‬כי לא לגד מקנו‬
‫זה נקרא תפלת ערבית רשות‪ .‬שאין הזקן יכול‬ ‫ם ס ^ ה אלא גם זמני התפלה ‪ ,‬ו טונ ס אלו‬
‫ל ע ט ד פ ט ד ס ה׳ בשלמות מצד כבדותו‪ .‬וכמאמר‬ ‫הזמנים הוא להורוס לט ‪ ,‬כי מיותט וקנינט גז ם‬
‫שלמה עליו השלום)קהלת י׳ג( וזכור את בוראיך‬ ‫העולם הם מאתו ית׳‪ .‬ולזה כשאט קמים ממממנו‬
‫ב י ק בקרותיך ו ט׳ והגיעו שנים אשר תאמר‬ ‫שישננו בלילה ‪ ,‬אנו חייבים להתפלל לאל‬
‫אין לי בהם ס ק ‪ .‬ו ק אמר)שם י׳א( בבקר זרע‬ ‫׳ולמס לו הודאה ולהכיר שהחזיר נשמות לפגרים‬
‫א־עך ולערב אל מנח ידך ‪ .‬הנה שהמשיל ימי‬ ‫שהם כמתים‪ ,‬שהשינה א׳ מששים במיסה לסבס‬
‫הבחרות לבקר‪ .‬ואמר כי בהם צריך למרוס‬ ‫העדר השתמשות החושים החיצוטם ‪ ,‬ובמפלסט‬
‫ולעמול ‪ .‬וגם במרב שהם י ק זקנה שלא יוכל‬ ‫לאל בשחר ‪ ,‬אט מכירים כי הוא המעמידט‬
‫למטת כל ע ‪ .‬אל יכחיד מלעשות דבר מכל‬ ‫■בזה העולם ‪ .‬והמחיה אומנו כהיום הזה ‪ .‬ואמר‬
‫וכל ‪ ,‬אלא יעשה מה שיוכל ‪ .‬ועל זאת הכוונה‬ ‫כך אט הולכים לעשוס עסקנו להמפרנס ממעשה‬
‫איפשר שסדרם המשורר בהפך תיקונה ‪ ,‬להישיר‬ ‫י ד ט ‪ .‬ובשעה המנחה שפנה היום ונשו צללי‬
‫האדם ע ל תכליתו ‪ .‬ומבחרותו ותחלת ימיו יגיע‬ ‫מרב ‪ .‬אט חוזרים להתפלל לאל ‪ ,‬כ ד שנכיר‬
‫וישגיח ימי זקנתו והערב שמשו ‪ ,‬ולכן התחיל‬ ‫ונבין ‪ ,‬כי מה שנתעסקנו במלאכת חייט‬
‫מהערב ‪ ,‬ול^ר ערג ובקר וצהרים אשיחס‬ ‫׳והשתדלותנו‪ .‬הוא הטתן לנו כח לעשות היל ‪.‬‬
‫ואהמם‬
‫אלהים‬ ‫^צער התפלה פרס ד ה‬ ‫בית‬ ‫‪14‬‬
‫מנחת ערג ‪ ,‬כי באמרו מנחת ערב ‪ ,‬יורה על‬ ‫ואהמה ‪ .‬ני נהיות מחשכתו על הפרב ‪5 ,‬ישיס‬
‫הפלת ערבית שהיא סמוכה למנחה ‪ .‬והיא בזמנה‬ ‫המות מימת פניו‪ ,‬גכקר ונצהריסישיח ויהמה‬
‫אתר הערב השמש ‪ ,‬וכן באמרו בקר תשמע קולי‬ ‫וישמע אל קיל תפלתו ‪ .‬וכן אמר )תהליס ה'(‬
‫בקר אערך לך ‪ .‬נראה היות זמן תפלת שחרית‬ ‫ה׳ בקר תשמע קילי בקר אערך לך ואצפה ‪ .‬אתר‬
‫‪,‬‬
‫קבוע בבקר ‪ ,‬שהוא תחלת זמנה ואז תשמע‬ ‫אמרו האזינה ה׳ וגו׳ הקשיבה לקול שועי וגו׳ ‪,‬‬
‫לפני האל יתברך‪:‬‬ ‫על התפלה שאדם מתפלל על צרכיו ההכרחיים‬
‫אמר האזינה שיהיה קרוב אליו להעות אזן‬
‫פרק חמיע‪1‬י‬ ‫לשמוע תפלתו ‪ .‬ובמה שאין צורך כל כך ואינו‬
‫מוציא אותה בשיו אלא במחשבת לבו והגיונו‬
‫ב ה י ו ת התפלה נמשכת אחר השבח וההודאה‬ ‫אמר בהם בינה הגיגי שיבין הגיונו ויעשה‬
‫לאל יתברך ‪ .‬ראוי שתאמר במקום‬ ‫העוב בעיניו ‪ ,,‬ואמר הקשיבה לקול שועי‪ ,‬כלומר‬
‫גס פי לא תהיה בכוונה שלמה כראוי‪ ,‬אלא מיוחד ‪ ,‬והוא בית הכנסת ‪ ,‬וכמו שאמר אבא‬
‫בקול ‪ ,‬ראוי שתקשיב ‪ ,‬כיון שאני מכיר שאתה בנימין ס׳׳ק דברכית )דף ו׳( אין תפלתו של‬
‫מלכי ואלהי ואליך תפלתי ‪ ,‬כי אפילו מי שאינו אדס נשמעת אלא בבית הכנסת ‪ ,‬שנא׳)מלכיס‬
‫יודע לכוין בתפלתו ‪ .‬הוא יודע שהוא מתפלל א׳ ח׳( לשמוע אל הרנה ואל התפלה ‪ ,‬במקום‬
‫לאל יתברך דרך כלל ‪ ,‬ולזה אמר כי אליך רנה שס תהא הפלה ‪ ,‬וענין לנה הוא שכח‬
‫אתפלל ‪ .‬כיון שאני מתפלל אליך‪ ,‬ראוי שתקשיב וחהלה לאל יתברך ‪ ,‬וזה בלי ספק אין מקום‬
‫לקולי נס כי לא אדע לכוין בה ‪ .‬ואמר ה׳ בקר אמירתו אלא בבית הכנסת ‪ ,‬כי הוא מקדש מעט‪,‬‬
‫תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה ‪ .‬כי נס וכמו שבמקדש הלויס היו משוררים ומשבחים‬
‫שמהבקר שהוא זמן הבחרות איט שלס האדס לאל בדוכנס ‪ ,‬כן ראוי להיות שבחו יתברך נאמר‬
‫כל כך לשיהיה ראוי שתשמע תפלתו ‪ ,‬עס כל זה בבית הכנסת ‪ ,‬שהוא מקום קבוץ בני אדם לשבח‬
‫ישמע קול הערכת תפלתו ‪ ,‬ומהבקר ראוי שיתנהג אותו בדבר שבקדושה שאינה בפחות מעשרה ‪ ,‬כי‬
‫בזה כדי שאחר כך ידע לכוין בת ‪ ,‬ויצפה שתהא רוב הדברים הצריכיס י׳ הם בענין שבחיו ית׳ <‬
‫הפלתו נשמעת ‪ ,‬וזהו בקר אערך לך ואצפה ‪ ,‬כאמרס )ברכות ל״א( אין דבר שבקדושה בפתוח‬
‫כשאערוך ואכין עצמי מן הבקר לעבודתך ‪ ,‬אז מעשרה ‪ ,‬שהם קדושה וקדיש וברכו ‪ ,‬וכיון שאינם‬
‫אצפה שתשמע תפלתי ‪ .‬ואס כן ראוי לאדם נאמרים בפחות מעשרה ‪ ,‬צריך שיתקבצו העשרה‬
‫להיות זהיר בזמני התפלות ‪ .‬שהס מורים על במקום אהד יהוא בית הכנסת ‪ .‬וכיון בהשיח צריך‬
‫ענין עקרי ‪ ,‬וזהו שאמרו בגמרא )ברכות דף להיות בבהכ״נ‪ ,‬יס התפלה צריך להיות בבהכ״ג ‪,‬‬
‫ו׳;( אמר רב הונא לעולס יהא אדס זהיר וזי׳ש במקום רנה שם תהא תפלה‪ ,‬כי כיון שהרנה‬
‫בתפלת המנחה‪ ,‬שהרי אליהו לא נענה אלא היא השבח צריך להיות בעשרה שיתקבצו בבית‬
‫בתפלת המנחה כדכתיב )מלכים א׳ י״ח( ויהי הכנסת ‪ ,‬שאין דבר שבקדושה בפחות מעשרה ‪,‬‬
‫בעלות המנחה וגו׳‪ .‬ורבי נתן אומר אף בתפלת גם התפלה הנמשכת אחר השבח ראוי להיותה‬
‫ערבית דכתיב )תהליס קי״א( תכון תפלתי וגו׳‪ .‬ג׳׳כ בבהכ׳׳נ במקום הרנה ‪ ,‬וכיון שהוקבע מקום‬
‫ורב נחמן אמר אף בתפלת שחרית שנא׳ )שם אחד להקדישו יתברך בעשרה ‪ ,‬נעשה בית הכנסת‬
‫ה׳( ה׳ בקר תשמע קולי בקר אערך לך והוא יתברך מצוי בו ‪ ,‬וכמו שאמרו)שס ו׳(‬
‫ואצפה ‪ .‬ואין הכוינה נפי הנראה מהם שיהיה מנין שהקב״ה מצוי בבהכ״נ שנא׳)תהלים פ״ב(‬
‫האדם זהיר באותה תפלה שלא יבעלנה ‪ ,‬אלהים נצב בעדת אל ‪ ,‬ועדה אינה בפחות מעשרה‬
‫שלסירות כלם צריך האדם להשתדל ולהיות זריז העומדים בבית הכנסת ‪ ,‬ואמר שהאלהיס נצב‬
‫שלא לבעל שוס הפלה מהג׳ הפלות ‪ ,‬אלא ענין בה ‪ .‬וענין היותו מצוי בבהכ״נ ‪ ,‬הוא להורות לנו‬
‫מעלת תפלת הרבים שאינם חוזרים ריקס בתפלתה‬ ‫כוונתה הוא שיהא האדם זריז בזמן התפלה שלא‬
‫יעבור זמנה‪ ,‬שהרי אליהו נענה באותה השעה‪ ,‬כשהיא בכוונה ‪ ,‬וזהו הנרצה בבהכ־נ שהוא מקום‬
‫ולכן ראוי שיתפלל אותה באותו הזמן ולא יאתר‪ ,‬קיבוץ הרבים לתפלה ‪ ,‬והוא יתברך מצוי לשמוע‬
‫ורבי נתן אמר אף תפלת ערבית ‪ ,‬שצריך גס כן תפלתם ‪ .‬ואחר שהוקבע המקום לתפלה ‪ ,‬הרי‬
‫האדם להיות זהיר בזמנה שלא יעבור ‪ ,‬ורב הוא מוכן ומושפע להיות נענה כל המתפלל בו‪,‬‬
‫נחמן אמר אף תפלת שחרית צריך שיהיה זהיר ואפילו הוא יחיד בזכות הרצים המתפללים ונענים‬
‫בזמן התפלה כנזכר ‪ .‬והנה ראיית כל א׳ מאלו בו ‪ ,‬כמו שאמרו )ברכות ו'( אין תפלתו של‬
‫האמוראים מורה כי לסבת היות אותה התפלה אדם נשמעת אלא בבהכ״נ ‪ ,‬שנראה שבהיותו‬
‫בזמנה ‪ ,‬הוא שנענה האדם בה ‪ .‬וכמו שהביא בבהכי׳ג הפלתו נשמעת גס כי הוא יחידי ‪ ,‬ולא‬
‫הראשין מתפלת אליהו שאמר הכתוב ויהי בעלות לנד בב״ה אלא אפילו יחיד המתפלל במקום‬
‫המנחה ויגש אליהו וכו׳ ‪ .‬שנראה שהמתץ עד מיוחד וקבוע ‪ ,‬הוא קרוב להיות נענה בו יותר ‪,‬‬
‫אותה ‪ :‬ע ה כדי שיענה ב ה‪ ,‬וכן בתפלת הערבית וכמ״ש רב הינא )שם ע״ב( כל הקובע מקום‬
‫כתיב תכין הפלתי קערת לפניך משאת כפי לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו ‪ ,‬וכשמו!‬
‫מומרים‬
‫ח ‪15‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער התפלה פרק ח‬ ‫בית‬
‫אומרים עליו אי חסיד אי עניו הלמידו של אברהש וענץ היות קביעות המקום סבה לקבלת התפלה ^‬
‫הוא דבר שכלי ומבואר בתורה כי גס שמלא•‬ ‫אבינו ‪ ,‬ואברהם אבינו מנא לן דקנ ע דוכחא ‪,‬‬
‫כל האר! כבודו‪ ,‬עליז השגחתו נראית יותר במקוס•‬ ‫שנאמר)בראשית י״מ( וישכס אברהם בבקר אל‬
‫זולת מקו ם‪ ,‬כפי עובי וגסות המקום הוא יתברך‬ ‫המקום אשר עמד שם‪ ,‬הנה פקגיעוח המקום‬
‫מרחיק שכינתו ממנו ‪ ,‬וכפי זטת ושוהר הדבר‬ ‫הוא לו לעזר וגס להועיל בשמיעת חשלמו‪ ,‬ואןגרס‬
‫הוא יס׳ מתקרב אליו ‪ .‬כי הנה המלאכים שהם‬ ‫אלהי אברהם יהיה בעזרו ‪ ,‬לומר כי כיון שהוא‬
‫טלם שכליים הם קרובים אליו בעולם המלאכים‪,‬‬ ‫קבע מקום לתפלתו כאברהם אכי>ו‪ ,‬ז ט ס אברהם‬
‫ואף גס זאת אינם משינים מקומו ‪ ,‬כדכהיב‬ ‫אבינו שקבע ג״כ מקום לתפלתו‪ ,‬כדכחיג אל‬
‫)יחזקאל ג׳( ברוך כבוד ה׳‪ -‬ממקומו ‪ ,‬ועולם‬ ‫המקום אשר עמד שם ‪ ,‬עומדת לו לעזרה‪ ,‬וכמו‬
‫האמנעי הוא למשה מעולם המלאכים ‪ ,‬להיות‬ ‫שנשמעה מפלת אברהם אבינו בשביל שקבע מר\ם‬
‫הגלגלים והמכבים בעלי גשם‪ ,‬ועולם השפל הוו^‬ ‫למפלתו‪ ,‬כן תהיה נשמעת תפלת הקובע מ ^ ם‪,‬‬
‫למשה מטלס ‪ ,‬להיותו מארבע יסודות חמרייס‪,‬‬ ‫כי כיון שהוצרך הכתוב להודיענו כי במקום אשר‬
‫משא׳כ בעולם האמצעי שהם מגשם חמישי ז ך‬ ‫עמד והתפלל בו פעם אחרת הסכים עתם להתפלל‪,‬‬
‫וספירי ‪- .‬וכמו שיש בעולם העליון והאמצעי‬ ‫נראה כי הוא דבר מועיל ועוזר לקבלת התפלה‪,‬‬
‫מדרגות זו למעלה מזו במלאכים בהשגתם‬ ‫וההולך אחריו ודורך בעקבותיו לקבוע מקום‬
‫והשפעתם שהם מקבלים זה מזה ‪ ,‬והמדרגה‬ ‫לתפלתו הוא תלמידו‪ ,‬והוא במקום אברהם‬
‫הראשונה מהסבה הראשונה ‪ ,‬ובגלגלים וכוכבים‬ ‫אבינו באותו הדור ‪ ,‬ולכן כשמת חומרים עליו‬
‫ג״כ שהם מושפעים קצתם מקצתם ‪ ,‬כמו כן בזה‬ ‫אי חסיד אי עניו תלמידו של אברהם אבינו ‪,‬‬
‫העולם השפל ‪ ,‬יש מקומות מוכנים קצתם מקצת ‪,‬‬ ‫כלומר מי ישלים חסרונו וימלא מקומו להיות‬
‫להיותם מושפעים מאתו ית׳ ‪ ,‬כמו גן עדן שהוא‬ ‫תלמידו של א״א לקבוע מקום לתפלתו ‪:‬‬
‫בעולם השפל‪ ,‬שהוא מקום מושגח ומושפע מאתו‬ ‫ע ו ד מבואר בפשכי מאמר זה שאומר כל הקובע‬
‫ית׳לעונג הנפשות‪ ,‬ואח״כ ירושלים ו א׳י‪ ,‬וכפי‬ ‫מקוה לתפלתו ‪ ,‬ולא אמר לתפלה ‪ ,‬להורות‬
‫רוחק המקומות ממנה ירחקו ממדרגתה ‪ ,‬וכפי‬ ‫כי מי שמתפלל על דבר אחד ‪ ,‬ומוזר להתפלל‬
‫קרבתם אליה יתקרבו למדרגתה‪ ,‬כמצרים שהיא‬ ‫על אותו דבר עצמו ‪ ,‬ראוי שישתדל שיהיה‬
‫קרובה לא״י ‪ ,‬ואין לך מעולה בכל הארצות יותר‬ ‫במקומו הראשון ‪ ,‬והוא סבה לשמיעת תפלתו ‪,‬‬
‫ממצרים ‪ ,‬כדכתיב )בראשית ייג( כנן ה׳ כארץ‬ ‫וגס לפעמים בעמדו במקום שהתפלל בראשונה‪,‬‬
‫מצרים ‪ ,‬ומעולה שבארצות מצרים צוען‪ ,‬שמופחין‬ ‫גס כי לא יתפלל עתה‪ ,‬הוא נענה בהיותו עומד‬
‫בה מלכים‪ ,‬כדכתיג כי היו בצוען שריו ‪ ,‬ואין‬ ‫במקום שהתפלל בו‪ ,‬דמיון השואל שאלה ממלך‬
‫לך סלעים בכל ארן ישראל יותר מחברון‬ ‫בשר ודם והולך לו ‪ ,‬ואח׳כ לימים חוזר לאותו‬
‫דקברי בה שכבי ‪ ,‬ואפ׳^ה היתה מנוגה מל א ח ת‬ ‫מקום ששאל שאלתו ‪ ,‬כדי שיראנו המלך ויזטר‬
‫מד בצוען‪ ,‬בהשגתת ה שםעליה‪ ,‬וכמ״ש נפרשת‬ ‫למלאת חפצו ‪ ,‬והוא אינו חוזר לדבר עוד אל‬
‫עקב ט הארן אשר אתה בא שמה לרשתה ל א‬ ‫המלך ‪ ,‬כן המתפלל לאל יתברך על דבר פרשי‬
‫כאר! מצרים היא אשר יצאתם משה אשר תז מג‬ ‫במקום מיוחד ‪ ,‬כשחוזר לאותו המקום ג טונ ת‬
‫את זרעך והשקית גרגלן כנן הירנן ו ה א ק אשר‬ ‫התפלה שהתפלל ‪ ,‬הקב״ה שומע תפלתו שהתפלל‬
‫אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות‬ ‫קודם‪ ,‬וזהו הקובע מקום לתפלות שהתפלל כבר ‪,‬‬
‫לממר השמים ששתה מים‪ ,‬אר! אשר ה׳ אלהיך‬ ‫וכמו שהביאו ראיה מא״א ע״ה שנאמר ט וישנס‬
‫דורש אותה תמיד עיני ה׳ אלהיך בה מראשית‬ ‫אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם‪ ,‬כי לא‬
‫השנה‪ .‬ועד אמייס שנס ‪ ,‬הנה באלו הכתובים‬ ‫הזכיר הכתוב שהתפלל ע ת ה‪ ,‬אלא שהשכים‬
‫נרמזו קצת'משבחי א״י משאר הארצות‪ ,‬והזכיר‬ ‫בשחר אל המקום אשר עמד והתפלל שם אל פגי‬
‫א רן מ ^י ס כי בהיות א״י מעולה מארן מצריס‬ ‫ה'‪ ,‬והוא המקום אשר עמד להתפלל על סדום‬
‫כ״ש שהיא מעולה משאר הארצות כמו שכתבתי‪,‬‬ ‫וע מורה‪ ,‬שנאמר שם בתחלת הענין ואברהם‬
‫ושנהיה הטללים הס שנים‪ ,‬ממלתה בדברים‬ ‫עודנו עומד לפני ה׳ ‪ ,‬כמו שאמר כאן אח פני‬
‫הפכלייס ‪ ,‬ומעלתה בדברים הגשמיים ‪ :‬ומעלתה‬ ‫ה׳ ‪ ,‬אברהם אבינו בא אל זה המקום על כוונת‬
‫בדברים השכליים הוא‪ ,‬כעין מה שאמרו )בבא‬ ‫התפלה שהתפלל אתמול‪ ,‬ולא רצה להתפלל עתה ‪,‬‬
‫בהרא דף קנ״ח( אוירא דארעא ישראל‬ ‫והש״י בראותו מוב כוונתו בתפלה זכר אותו‬
‫מחכים ‪ ,‬והוא מצד היות האדם נברא מחומר‬ ‫וזכותו והציל את לוע בעבורו ״ כמו שכתוב ויזטר‬
‫מבחר א׳י והוא' ממקום המזבח‪ ,‬כאמרם )בר״ר‬ ‫אלהים את אברהם וישלת אתלוש וגו'‪ ,‬שזההענין‬
‫פרשה י״ד( עפר מן האדמה ונאמר להלן מזית‬ ‫היה מעין התפלה ששאל על סדום ועמורה‪ ,‬וא״כ‬
‫אדמה תעשה לי ‪ .‬הוא מוכן יותר לקבל השפע‬ ‫הקובע מקום לתפלתו כמו שאמרנו ‪ ,‬אמרו עליו‬
‫האלהי מאתו ית׳ המשפיע בא׳י בכבודו ובעצמו‬ ‫אלהי אברהם יהיה בעזרו ‪ ,‬כלומר כי כמו שלהיותו‬
‫בלי שוס אמצעי ‪ .‬פאמרס )ספרי פרשת האזינו(‬ ‫אלהי אברהם זכר את לוש בזכותו‪ ,‬כמו כן לקובע‬
‫א״י אין שר ומזל מושל בה‪) .‬כתובות | ׳ י ( הדר‬ ‫מקום לתפלתו כמוהו יהיה בעזרו ‪:‬‬
‫אלהים‬ ‫שער התפלה פרק ה‬ ‫בית‬ ‫‪16‬‬
‫סלע קשה ברזל מחתכו‪) ,‬ב״ב פ״א! וכפעיש יפוצן‬ ‫באי׳י דומה כמי שיש לו אלוה כדכתיב לתת‬
‫סלע )ירמיה כ״ג(‪ ,‬כן ארן מצריה שר שלה היותר‬ ‫לכס את ארן כנען להיות לכס לאלהיס‪ .‬כי סכת‬
‫תקיך ‪ ,‬ולז״א ויוציא אתכם מכור הברזל‪ ,‬כלינ‪,‬ר‬ ‫כתיכת הארן הוא להיות לכו לאלה־ס ביחוד ‪,‬‬
‫מתחת המזל היותר חקיך שבמ‪,‬זלות וראשון לכלם‪,‬‬ ‫שנהיה ראוייס לקכל השפמתו ‪ .‬משא״כ כשאר‬
‫שלא היה ראוי להוציאנס מתחת רשותו ולהכניסכס‬ ‫הארצות שאין האדם מו ק לקכל כל כך ולא הארץ‬
‫תחת שר אחר קש ן ממנו ‪ ,‬אלא להיותכם תחת‬ ‫ראויה לשישסיע כה השי׳ית על יושביה מ ה‪:‬ר אוי‪.‬‬
‫רשיתי‪ ,‬ולזה אמר הוצאתי אתכם מהיותר תקיף‬ ‫מצד היותה נמסרת לשריה ולמזלות‪ .‬וזהו אמרם‬
‫שבכל שרי מעלה ‪ ,‬להיותכם לי לעס נהלה כיוס‬ ‫)כס! דומה כמי שאין לו אלוה ‪ .‬וכמו שנאמר‬
‫הזה יהוא רומז ליום מעמד הר סיני‪ ,‬כי בעת‬ ‫בדוד)שמואל א׳ כ"ו! כי גרשוני היוסמהסתפח‬
‫שקבלו את התורה היו חלק ה׳ ונחלתו ‪ .‬ואס כן‬ ‫בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהיס אהריס ‪ .‬כי‬
‫הוא יתברך נותן ומחלק לשרי מעלה מה שראוי‬ ‫מצד היות חוצה לארץ נמהרת לשרים ולמזלות ‪.‬‬
‫שישפיעו לארנותס כפי חסרונם בפעם אחת‪ ,‬אנננס‬ ‫הס כמחיצה בינינו לבין בוראנו ‪ .‬לשאין אנו‬
‫לארן ישראל שהיא חלקו ונחלתו ועיני ה׳ בה ‪,‬‬ ‫מושפעים מאתו י ת‪ /‬כמו בא״י ‪ ,‬ובזה דומה כמי‬
‫א״צ להשפיע אליהם ‪ ,‬כי אם כפי מה שצריכים‬ ‫שאין לוי אלוה ‪ :‬וענין מעלתה בעני! הישמייס ‪.‬‬
‫בכל יוה ‪ ,‬כי הוא עימד עליהם וממלא חסרונם‪,‬‬ ‫היא בענין שבח פירות א״י בנודלן ומעמה ‪.‬‬
‫וז״ש לא כארן מצריה היא ונו׳ אשר תזרע את‬ ‫ויופי ובריאות האנשים הנדליס בה ‪ .‬וזה נמשך‬
‫זרעך והשקית ברנלך כנן הירק ‪ ,‬כלומר שהדבר‬ ‫ממעלתה בדבריה השכלייס‪ .‬כי מנד השפע האלהי‬
‫הוא ברשותך לזרוע בכל יוה שתרצה‪ ,‬כי יש לך‬ ‫אשר בה מתברכיה הדבריה הנדליס בה‪ ,‬ולז׳א‬
‫מיס מיכניס להשקות הזרע כנן הירק ‪ ,‬אבל‬ ‫)דבריה י״א! כי הארן אשר אתה בא כמה לרשתה‬
‫הארן אשר אתם עיבריס שמה היא ארן הריס‬ ‫לא כארן מצרים היא אשר יצחתס משה ו נ י ‪,‬‬
‫ובקעות‪ ,‬שאין אתה יכיל להעלות ולהוליך המיס‬ ‫הזמר אשר אתה בא שמה יאשר יצאחס משס ‪.‬‬
‫ממקיס למקום ‪ ,‬מצד הייתה הריס ובקעות‪ ,‬כל‬ ‫שהוא דבר מותר‪ ,‬לומר כי זאת הארן ראוי שתבא‬
‫שכן שאין לה מרם‪ ,‬כי אם כאשר ירד הגשם מן‬ ‫אליה לרשתה מצד שהיא חלק ה׳ ואין שר ומזל‬
‫השמיה והריה את הארן יהולידה והצמיחה ונתן‬ ‫מושל בה‪ ,‬יארן מצריה היה ראוי היציאה ממנה‬
‫זרע לזירע ילחסלאיכל‪ ,‬כי כשזורע האדם ואינו‬ ‫להיותה תחת ממשלת שרי מעלה‪ ,‬ושר שלה היותר‬
‫יורד הנשם עליי ‪ ,‬היתה פעולתו לבעלה ‪ ,‬אבל‬ ‫גדול מכל שרי מעלה והוא מזל מלה‪ ,‬ואמר אשר‬
‫אס הוא זורע על סמך המ‪.‬יה שבצדו להשקות‬ ‫שזרע את זרעך והשקית ברגלך כנן הירק‪ ,‬לרמ‪.‬וז‬
‫הזרע כארן מצרים‪ ,‬אין שעילתו לבעלה‪ ,‬ויכול‬ ‫ההבדל שיש בין א"י לשאר הארצית בענין הממונות‬
‫לזרוע כל זמן שירצה‪ ,‬משח״כ בארן ישראל ‪,‬‬ ‫וחיי ה חד ה‪ ,‬כי בא״י שאין שר ומ‪,‬זל מושל בה‬
‫שאין זריעשי מועלת אס לא ירדו הגשמים‬ ‫כ״א האל ית׳‪ ,‬היא מושפעת מאתו י ת׳ מדי יוס‬
‫עליהם ‪ ,‬וזהי הנרצה באמרו ארן הריס ובקעית‬ ‫ביום ומדי שנה בשנה בכל הדבריה הצריכים‬
‫למעיר השמים תשתה מים‪ ,‬כי אפי׳ המים הצריכים‬ ‫למזינית האדם וחייו ‪ ,‬אבל שאר הארצית הם‬
‫לשתיה הס מהשמים ‪ ,‬כל שכן הצריכיס לזריעה‪.‬‬ ‫מושפעים ע״י השר והמזל השולמ ערהם לזמן‬
‫ומפני שנראה זה חסרון בא׳י ‪ ,‬לזה אמר ארן‬ ‫קצוב ‪ ,‬כפי מה שחלקו לו למעלה ‪ .‬והוא דמיון‬
‫אשר ה' אלהיך דורש איתה תמיד ‪ .‬הוא דורש‬ ‫מלך גדול מושל בד׳ פנות העולם ‪ ,‬שהוא שולח‬
‫אותה תמיד ורואה רה שהיא צריכה ליושביה ‪,‬‬ ‫למקומות הרחוקיה ממנו הדבריה הצריכיס‬
‫ומשלים חסרינס בכל יום ‪ ,‬והבת זה הוא כדי‬ ‫אליהם לזמן רב ‪ ,‬כדי שלא יצמרך לשלוח מנה‬
‫שיהיו עיניהם תלויות לשמיה ‪ ,‬ויכירו כי אין מי‬ ‫פעמים ‪ ,‬ובננקום מושבו אינו מחלק להם ר א‬
‫כיכול להשפיע עליהם כי אם הוא ית׳ ‪ ,‬ואר‪,‬ר‬ ‫מדי יום ביומו או מדי הדש בחדשו‪ .‬להיותו קרוב‬
‫עיני ה׳ אלהיך בה‪ ,‬להורות על מעלתה בדברים‬ ‫אליהם ‪ ,‬ויכול להשלים חסרונה בכל יום ‪ .‬יכן‬
‫השכלייס ‪ ,‬שעין השנחתו והשפעת חכר‪,‬תו עליך‬ ‫בענין זה ‪ .‬גס כי מלא כל האר; כבודו ‪ .‬עכ׳ז‬
‫מצד שהוא אלהיך ביחוד בארן ישראל ‪ .‬ואמר‬ ‫>בר חלק העמיס והארצות לשרי מעלה‪ .‬כדכתיב‬
‫מראשית השנה ועד אחרית שנה‪ ,‬כי בעני)‬ ‫)דבריה ד׳( וראית את השמש ואת הירח ואת‬
‫דרישתו אותה תמיד כל כך בעין יפה ‪ ,‬הוא‬ ‫הכוכבים כל צבא השמים וגו׳ אשר הלק ה' אלהיך‬
‫משלים חסרונם באחרית השנה כמו בתחלתה ‪,‬‬ ‫אותה לכל העמיס תחת כל השמים ‪ .‬ועל יכראל‬
‫לא כבעל הבית שביום ראשון מתגלגל עס‬ ‫אמר ואתכם לקח ה׳ ויוציא אתכם וני׳ להיות נו‬
‫האורה בבשר ‪ ,‬ובשני בדגים ‪ ,‬ובשלישי בירק ‪:‬‬ ‫לעס נחלה כיוס הזה ‪ .‬לא אמר ואתכם חלק ה׳ ‪.‬‬
‫ה נ ה נתבאר שיש הכנה גדולה לשפע האלהי‬ ‫אלא ואתכס לקח ה׳ ‪ .‬שנראה שגס ישראל היו‬
‫במקום זולת מקום‪ ,‬וכמו כן המקוס שהוא‬ ‫נמסרים לשרי מעלה ‪ ,‬אלא שלקחם ה׳ והוציאם‬
‫מוכן להתפלל בי‪ ,‬כבר הוכן להייה תפלת ישראל‬ ‫מתחת רשותם‪ .‬ולז״א ואתכם לקח ה׳ ויוציא אתכם‬
‫נשמעת בו ‪ ,‬ולכן המתפלל בו אפי׳ יחיד ואפילו‬ ‫מכור הברזל ממצרים‪ ,‬המשיל ארן מצרים לברזל‪,‬‬
‫בלי כוונה שלימה הוא קרוב להיות הפלתו נשמעת‬ ‫כמו שהברזל הוא קשה מכל מיני מתכות ‪ .‬כי‬
‫וכמו‬
‫ט ‪17‬‬ ‫אלהים‬ ‫^פער התפלח פרק ה‬ ‫בית‬
‫הומימה היא בדרך נסתר שאין אט משיגים‬ ‫יכמו שמצינו ככלש שהלך להשסמח מל ק‪5‬רי‬
‫מהות מציאותו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ה מ ת לי ם שהיה‬ ‫אבות כדי שיצילהו השם מעצת‬
‫גס כי מעם זה הוא נגלה וגדול התועלת‬‫ילעד‬ ‫בטוח שישמע השם תפלתו באותו מקום המקודש‬
‫כמו שכתב הרב ז״ל ‪ ,‬עכ״ז אינו כולל‬ ‫מצד היות בו אבות הקדושים וגופותם בהיותה‬
‫לכל הברכות ‪ ,‬ט הנה כל הג ר ט ת של התפלות‬ ‫תייס היו כלים להשתמש בהם בדבר שבקדושה^‬
‫הס ט ל ה לנכח כמו שכתבתי ‪ ,‬וגם באותם‬ ‫נ ס הי היה לו כוונת אחרת ג״כ שבזכותם עצל‬
‫שמוזכר' בהם קדושת ישראל‪ ,‬כמו ברכת המועדים‬ ‫מעצתם כדי שיכנסו ישראל ל א ק ויתקיים היעוד‬
‫אט אומרים וקדשתנו במצותין ‪ ,‬ולא קדשנו‬ ‫שיעד להס הש״י שיתן לבניהם את איץ כנען ‪:‬‬
‫במצוידו ‪ ,‬אשר מזה נראה היות טעם שכתבתי‬ ‫וענין היות ההפלה נכח ארן ישראל וירושלים‬
‫נכון‪ ,‬כי בכל הברסת שהם תתלה בעמידה‬ ‫ובית המקדש הוא דבר עיקרי לתעלה ‪,‬‬
‫כחסלותשל חול והזמנים הס נאמרים לנכח שהוא‬ ‫וכמו שלמדו )ברכוה ל׳( מפסוקי תפלס שלפה‬
‫כמדבר עם השכינה בתפלתו‪ ,‬וא״כ צריך לתת‬ ‫שנאמר )מלכים א׳ ח'( והתעללו אל ה׳ ד רן‬
‫טעם לברכות המצות המסודרות בלשון נכח‬ ‫העיר אשר בהרת והבית אשר בנית וגו׳ ו ה ה ס מו‬
‫ונספר ולא נסדר כל טס ח הברכה בלשון נסתר‪,‬‬ ‫אליך דרך ארצם וגו׳ ‪ ,‬כי בהיות איי וירושלים‬
‫כמו ש טס ראוי בהיותו בלתי עומד בהפלה‬ ‫ובהמ״ק מוכנים לקבלת התפלה כמו שאמרתי ‪,‬‬
‫לפני השטנה ‪ ,‬ולכן אני אומר כי מן הידוע‬ ‫צריך האדם להתפלל נכחם‪ ,‬להכיר ולרמוז שהוא‬
‫שישראל לא ט ו ראויים להצטוות במצות ה׳ ‪,‬‬ ‫מתפלל לאל ית׳ השוכן במקומות המוכנים האלו^‬
‫מצד היותם נכללים ונמשכים מאדה׳׳ר שעבר על‬ ‫כי המתפלל בתפלתו מדבר לנכח כאלו מדבר‬
‫ציווי הראשון שנצמוה ונתקלל הוא ואשתו וזרעם‪,‬‬ ‫עם השכינה‪ ,‬ולזה צריך להפוך פניו אל מקומה;‬
‫ואם אדה״ר שטה יציר כפיו של הקי״ה לא‬ ‫כי מעולם לא זזה מכותל מערבי )מדרש איכה‬
‫^ י ס מצות טראו‪ ,‬ק״ו ליוצאי חלציו אחר חטאו‬ ‫פסוק היו צריה לראש( ‪ ,‬ועיקר חפלותיט הס‬
‫וענשו ‪ ,‬שלא ט ס ראוי שיחשבו לפני השי״ת‬ ‫י״ח ברכות שאנו מתפללי! ג״פ בכל יום ‪ ,‬ותקנו‬
‫לטצווס כמס צווים ואזהרות ‪ ,‬כי גדילה היא‬ ‫אותם כאילו מדבר עם השכינה לנכח‪ ,‬ברון‬
‫לגנבי שיצעווס מסי רבו‪ ,‬ולחיבת האל בזרע‬ ‫אחה ‪ ,‬אתה גבור ‪ ,‬אתה קדוש ‪ ,‬אתה חונן ;‬
‫אברהם יצחק ויעקב ‪ ,‬רצה לצוותם שיהיו לו לעס‬ ‫השיבנו וגו׳ ‪ ,‬רצה ‪ ,‬מודים אנחנו לך וגו‪ /‬ולזה‬
‫והוא י ט ה להם לאלהיס ‪ ,‬ולכן הכין אותם‬ ‫צריך ג״כ שיהפוך פניו אל מקום שכינתו‪ ,‬כמדבר‬
‫בתפלה שיהיו נקיים וזכים מהחטא‪ ,‬כדי שיהיו‬ ‫איש אל חבירו שמדבר לו פנים אל פנים; בסרט‬
‫■ראדים לקבל המורה ומצותיה על הר סיני ‪,‬‬ ‫בתפלת י״ח שהוא לנכח ‪ ,‬כי במה שמתפלל האדם‬
‫וזה היה בצווי האל יתברך למשה רבינו במעמד‬ ‫בישיבה כמו ק״ש וברכותיה איו צריך להיות נכח‬
‫הר סיני)שמות ייט( לך אל העם וקדשהס היום‬ ‫השכינה ‪ ,‬וכן תקנו הברכות קצתם לנכח וקצתם‬
‫וממי וכבסו שמלותס‪ ,‬כי ענין וקדשתס היום‬ ‫בנסתר ‪ ,‬ואפילו בברכה א׳ בא״י יוצר אור וגו׳‬
‫ומנור ‪ ,‬הוא ־קידוש הנפש וטהרתה מהמדות‬ ‫לנכח‪ ,‬וטובו מחדש בכל יום וגו׳ לנסתר ‪ ,‬אל‬
‫הגופניות ‪ ,‬ואח״כ יכנסו שמלותס שהוא דבר‬ ‫ברוך וגו׳ בנסתר‪ ,‬הבוחר בעמו ישראל בנסתר ‪,‬‬
‫חיצוני לגוף אחר שנטהר מה שבתוך הגוף‪ ,‬וזה‬ ‫אמת אלהי עולם מלכנו וגו׳ בנסתר‪ ,‬וכן בברטת‬
‫עדן הפטדדותס בעזיבת המדות אשר הורגלו‬ ‫ק״ש של ערבית ‪ ,‬ולזה אין אנו מתפללין אותם‬
‫בהם עד עתה‪ ,‬ומפני שזה לא היה מספיק‬ ‫בעמידה ונכח השנינה ‪:‬‬
‫לזככה מכל וכל‪ ,‬מצד התמדת האגלס באותה‬ ‫ו ט ע ם היות תקון הברכות בלשון נכח ונסתר ‪.‬‬
‫התכונות והמדות מ־עות ‪ .‬זינך אותה עוד האל‬ ‫ברוך אתה ה׳ גנכח‪ ,‬אקב״ו בנסתר‪ ,‬כתב‬
‫יתברך כשיצאה נשמחס בשמוע קול ה‪ /‬והחזירה‬ ‫הרשב״א ז״ל בפירוש מאמר )ברכות מ׳( כל‬
‫להס זכה ונ קי ה‪ ,‬באופן שלא תדבק בה שמן‬ ‫ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ‪ .‬ורבי‬
‫סאוחס התכונות הרעות ‪ ,‬ובזה מתישב מס‬ ‫יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלטת‪ ,‬כי מעם‬
‫שראיט חלוק בכתובים של בחדש השלישי לצאת‬ ‫היות נוסח הברכות כמדבר לנגלה ונסחר‪ ,‬הוא‬
‫בני ישראל ונו׳ עד עשרת הדברות ‪ ,‬שמקצתם‬ ‫לדעת שהשי״ת מחוייב המציאות ושאין אמתתו‬
‫מדבר משה רביט לישראל לנכח כאילו השכינה‬ ‫יש׳ מושגת כי אס לעצמו ית׳ לבד‪ ,‬והוא במציאותו‬
‫טדברס ע מ ה ס‪ ,‬כדכתיב כה תאמר לבית יעקב‬ ‫נגלה ‪ ,‬ובאמתות מהותו נסתר ונעלם מן הכל‪,‬‬
‫וגו׳ אתם ראישס וגו׳ ועתה אס שמוע תשמעו‬ ‫ולזה קבעו נוסח הברכה לנכח בא״י כמדבר עם‬
‫ונו׳ ואתם תהיו לי וגו׳ ‪ ,‬ונאמרו כת האמר‬ ‫מי שהוא נמצא מפורסם אצלו ‪ ,‬עד שהוא מדבר‬
‫הוא שידבר אליהם כדברים האלה לנכח‪ ,‬ולא‬ ‫עמו פנים אל פנים‪ ,‬ואמרו אקב״ו בנסתר‪ ,‬לקבוע‬
‫ט א מ ר אתם ראיתם אשר עשה למצרים וגו׳ ‪,‬‬ ‫בנפשותינו שאע״פ שהוא נמצא מפורסם ‪ ,‬מהות‬
‫ועתה אס שמוע תשמעו בקולו וגו׳ שלא לנכח‪,‬‬ ‫מציאותו נסתר ונעלם ‪ ,‬שא׳׳א לדבר בו ‪P‬‬
‫ואס״כ כשרצה לצוות להם בענק הפרישה והקדושה‬ ‫בנסתר ‪ ,‬ע״כ תוכן דבריו בזה ‪ .‬ובזה מישג מה‬
‫ו ט ט ס הבגדים ט ה כמסתיר פנים מהם ‪ ,‬באמרו‬ ‫שתקט מלכות בפתיחה ולא בחתימה ‪ ,‬ט‬
‫לר‬
‫אלהים‬ ‫עער התפלה פרק ה ו‬ ‫בית‬ ‫‪18‬‬
‫בזה בשני דברים ‪ .‬הא׳ שראוי להאמין אמונה‬ ‫לך אל העסוקד שתס היום ומחר וכבסו שמלוחס‬
‫שלימה כי שכינתו שופעת יותר במקום זולת‬ ‫ונו׳ ‪ ,‬כי ביום הכלישי ירד ה׳ לפיני כל ה פ ס‬
‫מקום כמו שכתבנו למעלה ‪ .‬והשנית כי גס‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬עד עשרת הדברות הכל דבר משה לישראל‬
‫בהיות האדם במקום שאינו מושפע כל כך‬ ‫דברי ה׳ שלא לנכה‪ .‬והענין הוא להורות לנו כי‬
‫מאתו ית׳ ״ מצד היותו מקום טמא ״ פכ״ז ראוי‬ ‫ישראל לא היו ראויים לשיצעוו מצות מפי ה׳‬
‫שידע כי היא ית׳ בוחן לבות וכליות בני אדם״‬ ‫למיעוש הכנתם ‪ ,‬ולכן כשרצה לקדשם ולהכינם‬
‫כל שכן מה שיבטו בשפתיה בלחש״ וכמו שאמרו‬ ‫להורות להם שבהיותם בלתי ראויים להצשיוות‬
‫בילמדנו)ובמדרש דברים רבה פרשה ‪3‬׳ ובמדרש‬ ‫‪,‬‬
‫מפיו היה מקרבם אליו דבר אליהם עני! ‪ r‬ה‬
‫תהליס מזמור ס״ה( ומי גוי גדול אשר לו‬ ‫הקדוש והפרישה ממעשיהם הרעים כמסתיר פנים‬
‫אלהיס קרובים אליו את מוצא כשאדם מתפלל‬ ‫מהם ‪ ,‬כלומר כי מצד היותם בלתי ראויים לא‬
‫בלהש בינו לבין המקום קרוב אני להם כדכתיב‬ ‫היה ראוי שיצטוו מצותיו‪ ,‬אבל להיותם בית יעקב‬
‫אלהים קרובים אליו ״ וכמו שאמר דוד בברתו‬ ‫ובני ישראל היה מקרב אותם ומכינם לזה שיהיו‬
‫מירושלס מפני אבשלום בט )תהליס ג׳( קולי‬ ‫לו סגולה מכל העמים וממלכת כהנים וגוי קדוש‬
‫אל ה־ אקרא ויענני מהר קדשו סלה״ כי הקול‬ ‫לשידבר אליהם לנכח כמדבר איש אל רעהק ולזאת‬
‫הוא הנעת השפתיס בהשמעת אזנו״ ואמר קולי‬ ‫הכוונה סדרו לנו הז״ל נוסח ברכות המצות בנגלה‬
‫אל ה׳ אקרא ״ כלומר הקול שאינו שומע אותי‬ ‫ונסתר ״ ברוך אתה לנכח ‪ ,‬אשר קדשנו בנסתר״‬
‫זולתי אלא ה׳ ״ אני קורא בקול זה ‪ ,‬וגס ני‬ ‫כמו שהיה במעמד הר סיני באלו הפסוקים‬
‫איני במקום מוכן כל כך בהיותי חון לירושלים״‬ ‫שאמרנו ״ שיתחלה דבר אליהם לנכח ‪ ,‬יאח’ כ‬
‫הוא עונה אותי מהר קדשו סלה ‪ ,‬בהיותי רחוק‬ ‫בנסתר כמו שאמרנו ״ להורות לנו כי נם שאנו‬
‫מהר קדשו״ וכן אמר במקום אחר )שם ס״ ס אליו‬ ‫מברכין לאל י ת' לנכח כלומר בלי אמצעי כי חלק‬
‫פי קראתי ורומס החח לשוני״ כלומר בקול שאינו‬ ‫ה' עמו וגו‪ /‬עכ״ז ראוי שנדע ונכיר כי לא היינו‬
‫יוצא אלא בתוך סי קראתי אליו ״ שהוא שומע‬ ‫ראויים להצטוות במצותיו בהיותנו בלתי ראויים״‬
‫קולי בלחש ״ ונס כשאני מרים קול אינו יוצא‬ ‫אלא שהוא ית׳ חשק בנו ״ וזהו הנרצה ה׳ אלהיט‬
‫מהחת לשוני ״ ולכן אמרו)ברכוח כ״ד‪ (.‬המגביה‬ ‫מלך העולם אשר קבו״צ ״ כי גם שהוא מלך כל‬
‫קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר דכתיב בהו‬ ‫העולם ‪ ,‬הוא אלהיט ביחוד שבחר בנו ״ וגם‬
‫)מלכים א' י״ח( קראו בקול נדול כי אלהים‬ ‫בהיותנו בלתי ראויים הוא הכיננו וקדשנו לשנהיה‬
‫הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן‬ ‫ראויים לקיים מצותיו וציונו מצוה פלונית״ ומפני‬
‫הוא וייקן ‪ ,‬הנה כלל בכאן נ׳ או ד׳ חסרונות‬ ‫שבשעה שקדשנו לא היינו ראויים שידבר אליט‬
‫שיש למיני הע״א והן הטלסמאות הנשפעות מאת‬ ‫‪,‬‬ ‫לנכה כנזכר ‪ ,‬אמר אשר קדשנו ״ ולא קדשתנו‬
‫הכוכבים והמזלות כפי שעות העשוהס והם‪ .‬הא'״‬ ‫כמו שהיה בזמן שקדש אותנו שאמר וקדשתם‬
‫כי הנשפעים גזאחרים בשעה שהם מקבלים השסע‬ ‫היום וממר ונס הכהנים הנגשים אל ה׳ יתקדשו‬
‫אינם יכולים להשפיע על אחריה ״ כי אינו יכול‬ ‫וגו׳‪ .‬כי לא אמר להם בפירוש התקדשו וכבסתס‬
‫להשפיע מה שמשפיעים עליו בזמן השסע ״ כי‬ ‫שמלותיכם ״ להורות לנו מיעוט הכנתם לשידבר‬
‫אין שיפע ונשפע בבס אחת ‪ .‬החסרון השני״ כי‬ ‫אליהם או יצוום במצות חקיס ומשפטים״ וזהו ענין‬
‫אינו יכול להשפיע אלא מה שהשפיעו עליו ולא‬ ‫מיוחד בעשיית המצות״ ולק היה כל נוסח הברכות‬
‫ייתר ‪ .‬הג׳ ״ כי אינו יכול להשפיע המושפע כי‬ ‫של עשיית המצות בדרך וסתר ונגלה כנזכר ‪:‬‬
‫אס במקום השפעתו ״ כיון שיש גבול ידוע‬
‫להשפעתו ״ ומקום מיוחד להשנת השפעתו‪ .‬הד׳‬ ‫פרק •טעי‬
‫כי ים בנוקוש השפעתו לפעמים לא יהיה מוכן‬
‫להשפיע מצד זולתו״ כמו שיקרה לפעמים לכוכבים‬ ‫כ ב ר נתבאר בפ׳׳ג כי נס שעיקר התפלה היא‬
‫בהיותם במקום שפלותם ובמקום שנאהם כמבואר‬ ‫הכוונה עכ״ז אינה נשלמת אלא בדיבור ‪.‬‬
‫בספרי בעלי מלאכת משפטי הכוכבים״ ועל אלו‬ ‫דהרהור לאו כדיבור ד מי)ב רכו ת כ׳■(״ אבל צריך‬
‫החסרונות אמר אליהו לנביאי הבעל קראו בקול‬ ‫שתהיה בלחש ״ וכמו שלמדו )שם ל״א( מקראי‬
‫גדול כי אלהיס הוא ״ כלומר גס כי הוא אלהים‬ ‫דחנה דכתיב וקולה לא ישמע מכאן למתפלל‬
‫שיש לו יכולת להשפיע״ כי שיח לו שמשסיעין עליו‬ ‫שלא ישמיע קולו בתפלתו ‪ ,‬וה טע ם להראות כי‬
‫בזו השעה ״ ולכן איט יכול לו להשפיע עד אשר‬ ‫מלא הארץ כבודו ״ בפרט במקום המיוחד לתפלה‬
‫יהיה מושפע ״ והמשיל ההשפעה לשיחה שהוא‬ ‫כי הוא מוכן יותר ‪ ,‬וכשהוא מריס קולו בתפלתו‬
‫הדבור״ כי בדבור תושלה ההשפעה לאנשי׳ השלמים‬ ‫נראה כאילו אין הקב״ה שומע תפלתו בלחש ״‬
‫בחכמה ‪ .‬ועל החסרון הב׳ שאינו יכול להשפיע‬ ‫ושאין קדושת השכינה שופעת בבית הכנסת יותר‬
‫יותר נ!מה שהושפע בו ״ אמר וכי שיג לו ״ כלומר‬ ‫ממקום אחר‪ ,‬ולא די זה אלא שמראה שאין‬
‫שהשי‪ :‬לו ליאות וקיצור מהשפיע״ מצד שאין בידו‬ ‫הקב ה שומע קולו ממעונתו גס כי יהיה כבודו‬
‫להשפיע מה שאין מושפע בו ‪ .‬ועל החסרון » ׳‬ ‫רונה בשמים ^ והוא אדס תועה מדרך השכל‬
‫אמר‬
‫‪19‬‬ ‫י‬ ‫אלהיט‬ ‫עעד התפלח פ תן! ז‬ ‫בית‬
‫&מר ופי מין לו‪,‬כלו מר עאיע יט> ל מ ס י ע מ ל ב תי מן ז ם ט ההפלות הסדורות בכל יום שלא‬
‫» ‪ ^ w‬ם ‪ ,‬ט א שאין ראוי לאומרם ב ק ל ‪ ,‬טון‬ ‫■המקומוס מ אם במקום סשנמגסו וצריך מו א ל‬
‫ש ט א' ט ל ל טין בלתש ‪ ,‬אבל התפלות שמתפללים‬ ‫ממט ללנס ולשום בדרך סממיו להיום חי מ ג ס ל‬
‫• אי אפשר ט ת ^ ל אותם‬ ‫‪ n o‬הצרה‬ ‫השפעחו כ ד שיושסע ממנו ‪ ,‬וירמוז ג״כ על ה כו מ‬
‫ה ^׳ ם ‪ t m‬מצד צמרו‪ ,‬ולכן מ א צועק ב ק ל רם ‪,‬‬ ‫ע על אותו הסלסס כשהוא ‪ p n‬מני הו‬ ‫עצמו‬
‫המיונזד לו במזלות שאיט יכול להשנרע עד אשר ל ט מ ת ש ט א ת ט י וטיגיש הצער שטא ט ‪ ,‬ואין‬
‫ט ‪ ic W o‬ט אם מ א י ס׳‪ ,‬וכן ט ס ה תפלס‬ ‫ילך וישיג לביתו‪ ,‬ויסבאר ט דרך לו כ מוכי שיה‬
‫לו וכי ט ג לו ‪ .‬ועל החסרון ה ד למר אולי ישן הוא משה סל ד מי הצפרדעים‪ ,‬כי כשאמר לו פרעה‬
‫מ מי רו' א ל ט ונו׳ ואשלחה את העם וגו׳ ‪ ,‬מה‬ ‫ויקץ ה מ ט ל הכוכב ס מ ש טע על המלסם ההוא‬
‫שישלתם ‪ ,‬נראה לו ט ו ה יציאת‬ ‫בהיותו בבית שנאמו או שסלוסו ש^ט יכול להשטע שלא אמר עד‬
‫כל כך‪ ,‬למי שהוא ישן כי אחר שתדד שנט מעיטו ישראל ממצרים ^וי ה בהסרת הצפרדעים‪ ,‬ולכן‬
‫י י ק ויחזור לקדמותו‪ ,‬ול טו ת בהם אלו המסרוטה צעק אל ט ‪ ,‬ו ק ב היו ט סצעער על א חו ט לא‬
‫ט ה י ט ל להתאפק ו ל ה ^ ל בננות ובלחש ט אם‬ ‫התל בהם לומר כי אם יצעקו בקול גדול אולי‬
‫^ פ ק ה א ל נ א ר פ אג א ל ה‪,‬ו ק כל הצעקות שצעקו‬ ‫י ע ט ם‪ ,‬והם ע ט כך שקראו ג ^ ל ג מ ל‪ ,‬ולא‬
‫הועילו להם כי דרך הסול אמר להם ט ק ר או ג ט י » א ל אל ט ט ם בעת צרתם‪ ,‬שלא ט ו‬
‫י טל קל טין אס דעתם ט אם בהרמת ק > ו ק‬ ‫בקול גדול‪ ,‬בי לא ט ה משלים הקריאה בקול ג מ ל‬
‫לאלו החסרוטח ‪ ,‬ואמר ואין קול ואין ט נ ה ואין בתפלת עזרא ראו הצרה קרובה מיצר הרע של‬
‫»ו ב ‪ ,‬כי הקורא לחבירו ושואל ממט דגר ‪ ,‬ע׳ או ב קזו רתמים שימסרבידם כמו שדרשו ביומא‬
‫לסעמיס שומעב^לו ומשלים לו מסצו‪ ,‬ולפעמים )‪ cf7‬ם״מ‪ <:‬ו ל ק צ ע ק ב ק ל גדול‪ ,‬וכן כל זעקה‬
‫אינו משלים לו חסצו אלא שעונה אותו על קריאתו וצעקו שסזהלים ט א בעת צרם‪ ,‬ט אין לב‬
‫ומתנצל מלהשלים חפצו‪ ,‬ולפעמים איט ט נ ה או סו האדם ט ו י לט ץ בספלה אם לא ב ק ל רם במרירות‬
‫אלא שמקשיב מה שמדבר ואינו חושש ל ה ט ב ל ו‪ , H1W ,‬והרי מ א בסי שאיט י ט ל לטין בלחש‬
‫לזה אמר על אלו עו ב ד הבעל ט אמי שהסטדדו שממ*‪5‬ל ב ק ל רם ביט לגץ עצמו ‪ ,‬ולק כתוב‬
‫^ ‪ f s‬ל מ דו ת ויצעק אל ט בצר להם‬ ‫כמשסמס עד הצהרים ‪ .‬אין קול ‪ ,‬בלומר שלא גד׳‬
‫השלימו חשצם במה ששאלו מהם ‪ ,‬ואין ט נ ה א טלו מוצוקסיה ם יו ט ע ם ‪ ,‬כי גם שהם מרימין ק ל‬
‫שהוא בעת צרה ט א יתברך‬ ‫עניית דברים בהתנצלות שאין כת בידם להשלים ב צ ע קו‪,‬‬
‫חשצם ‪ ,‬ואין קשב‪ ,‬כי א טלו שמיעה והקשבת האזן מישיפם ‪ ,‬ואמר בצר להם וממצוקותיהם ‪ ,‬כי כשהם‬
‫אץ להם לשמוע ול הק טב מה שידברו אליהם ‪ ,‬צו»ןים אליו יס׳ כשהוא צר או ת ם‪ ,‬כ לו מ ר‬
‫ט הם אלילים אלמים ותרשים לא ישמעון ‪ ,‬ו ל ק שמטרים שמאט ז&ה להם הצרה הזאת והס‬
‫המתפלל בקול רם הוא כנביאי הבעל שנראם צועקם ^ י ו ‪ * ,‬סן המצוקת שלהם שסם גרמו‬
‫כוונתו כ טונ ה ם ‪ ,‬ואמרו בירושלמי)פ׳ הרואה( אותם ב ק ל ת ם ‪ ,‬גם ק מו ט ע אותם ‪ ,‬ח ט שנרצה‬
‫אמר רבי פנחם‪,‬ע״א נראית קרובה ו ט א רתוקה ב ק מ רו ממצוקסיסם‪ ,‬ולא אמר ממצוקת יושיעם‬
‫כדכחיב)ישעיה מ׳ו( ישאוהו על כסף יסבלו ט‬
‫מרק^‪5‬זבתי‬ ‫ו ט'‪ ,‬אבל ה ק ל ה נראה רחוק ו ט א קרוב דאמר‬
‫ר ט לוי מן ה א ק ועד לרקיע תיק שנה וגר ‪.‬‬
‫ע נ ץ ט ו ס ה מ ^ ס בעמידה ‪ ,‬נראה המעם‬ ‫רבי ב ר ט ה אומר אף מרגלי החיות עד רמזיהם‬
‫י ל טו ס ס רו מז ל ק ק ‪ ,‬ש כ מ ו שקרבן מזבח‬ ‫וקרמהם ולמעלה מהם כסא הכ ט ד ורגלי כסא‬
‫ה כ ט ד כננד כולן וכסא הכבוד כנגד מלן ולמעלה קרוי ע ט ד ה כך תפלס ק ר ה עבודה ‪ ,‬כז כ תיג‬
‫מ ק מלך רם ונשא ראה כמה ג ט ה מ עול ט ואתם )דברים י״א( ולעבדו ג » לבבכם‪ ,‬ואי ‪ V‬ט א‬
‫נ כנ ט ם לג״ה ו ט מ ד החזן ומלחש בשפתיו ו ה ק ל ה עבודה שבלב ‪ yt‬ת ^ס)מדר ש ההליס ס״ו( ‪ .‬אמנם‬
‫מאזין לו וני יש אלוה קרוב מזה הדא דהימא לסת מעם צמה נצעומו שמטה הע טדה של ק ק‬
‫ושל טול ה ‘ בעמידה‪ ,‬נאמר ט גס שההבדל שבין‬ ‫בכל קראט אציו ‪ ,‬ונתבאר מה שכסבט ‪:‬‬
‫ד ק ש ה לזה ממה שמצאנו בבמה מ ^ ט ס מטן מץ האדם ל ט ח מ א ט מדבר‪ ,‬פכ״ז ההבדל‬
‫חסלה בלשון צעקה שהוא הרמת קול ‪ ,‬ה מ ט ר ס ם ומיאה ט א שטא מ ^־ ב ק מ ה זקופה‬
‫וזה נמשך מצד שטא חי מדבר ‪ ,‬כלומר ט ש צו‬ ‫כ ט שמצאנו למשה■ שמות ח׳( ויצעק משה אל‬
‫ט על דבר הצפרדעים וגו'‪) ,‬במדבר י״ב( ויצעק כת ג »ז המשכלת ‪ ,‬סשא״כ בבית ‪ ,‬ו ט לו ט בקומה‬
‫‪ w |w‬מורה שבריאט אינה כבריאת שאר הב״ת‬ ‫משה אל ה׳ לאמר אל נא רפא נא לס ‪ ,‬ובישראל‬
‫)שמות י״ד( ויצעקו ב״י אל ה׳ ‪) ,‬במדבר ל ( ונצעק סגטזותס ט א יורדת לממה לארץ ‪ ,‬ו ל ק הם‬
‫ט ל ט ם מל קי ב ע מנימיה אל מ ק ר ממצבם ‪,‬‬ ‫אל ט וישמע קולנו ‪ ,‬ובשופמיס ד פ ע ט ם ויצעקו‬
‫בני ישראל אל ה׳ ‪ ,‬וכן שמואל)שמואל א׳ מיו( אבל האדס שנפשו מצובה מתתת כסא ה כ ט ד‬
‫]ויזעק[ )ויצעק( אל ט כל הלילה ‪ ,‬ו ק בכמה ו טנ ה למעלה ‪ ,‬ט ס ה יצירט רומזת לתכלית‬
‫ו ט ו ט ט^ך ב ק מ ה ו ק נ ה למעלה ‪ ,‬וע'כ בע ט]‬ ‫מקומות בתלים ‪ ,‬זעקתי אליך ה׳ ‪ .‬וטכל לומר‬
‫הקרבטת‬
‫אלהים‬ ‫^נ‪5‬ער התפלה פרס ז‬ ‫בית‬ ‫‪20‬‬
‫ולעניו כיון הרגלים כתב הרשב״א ב׳ סבות ‪,‬‬ ‫הקרבנות שהם הוראה על הנדל האדס מכפלי‬
‫הא׳ כדי שהמתפלל ישים ניד עיניו ול ט‬ ‫חיים ‪ ,‬שיש להם שכר מוג בעמלם ועונש על‬
‫כאילו ידיו ורגליו אסורות ואין בידו כח לקרב‬ ‫עכרם על מצות ה׳ ‪ ,‬והוא יח׳ זימן רפואה למכת‬
‫המועיל ולהרחיק המזיק זולתי בעזרתו ית׳ ‪ ,‬ועוד‬ ‫פונס בהביאם את קרבניהס לפני ה׳ מב״ח נפש‬
‫שנית צריך המתפלל למשוב בלבו איך היתה כונתו‬ ‫תהת נפש ‪ ,‬צריך הנהן המקריב שיעשה עבודתו‬
‫ית׳ בבריאת מין האנושי לעשותו שלם בפועל‬ ‫בעמידה ‪ ,‬כדכתיב לעמוד לשרת וכתיב העומדים‬
‫ושיכיר מעשיו ית׳ וידמה למלאכי השרת ‪ ,‬כמו‬ ‫שם לפני ה׳ כמו שלמדו במקומו‪ ,‬וכן ענין התפלה‬
‫שאמר הנביא )מלאכי ב׳( כי מלאך ה' צבאות‬ ‫הוא מורה הבדל מין האדם משאר בעלי חיים ‪,‬‬
‫הוא ‪ ,‬ולזה הביאו ראיה)ברכות י׳‪ :‬י ממה שנאמר‬ ‫כי מצד נפש המשכלת דורשים אל ה׳ והוא יענם‪,‬‬
‫במלאכים ורגליהם רכל ישרה‪ ,‬ומלת רגל משותפת‬ ‫וכפי התקרבם אליו הוא מתקרב אליהם ‪ ,‬לא‬
‫לשון סבה כמו ויברך ה׳ אותך לרגלי ‪ ,‬רמז‬ ‫כשאר בעלי חיים שהשי״ת ברא בעבעם שיהיו‬
‫שיכוון כל סבותיו להשי״ס‪ ,‬ע״כ כלל כונתו כפי מה‬ ‫מתקרבים אל מה שיקיים גופם כמאכל ומשחה ‪,‬‬
‫שמצאתי בספר עין ישראל ‪ .‬וגם כי כל דבריו‬ ‫ויתרחקו ממה שיזיק לגופם)תדב״א מ׳יא פ׳ י״ד(‪,‬‬
‫הם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ‪ ,‬עכ״ז‬ ‫ומאכלם וקיומם מוכן בלי יגיעה ובלי מחשבה‬
‫ראיתי לכוון אי זה דבר גס על כיון הרגלים‪,‬‬ ‫כשהוא יתברך מצמיח הרים חציר נותן לבהמה‬
‫והוא כי מה שהביאו ראיה מן המלאכים שכתוב‬ ‫לחמה וגו׳ ‪ ,‬אמנם האדם אין מאכלו ומשקהו‬
‫בהס ורגליהם רגל ישרה לכיון הרגלים ‪ ,‬הוא‬ ‫מוכן עד אשר יעריח ויכין אותו ‪ ,‬כדכתיב)בראשית‬
‫להורות הדמיון שיש למתפלל בשעת תפלתו עם‬ ‫ג'( בזעת אפך תאכל לחם וגו׳ ‪ ,‬וזה הוראה לו‬
‫המלאך ‪ ,‬כי המלאכים גם כי הס גוף פשית הס‬ ‫על שאין תכליתו מושג בהיותו יושב ובעל כ״א‬
‫משפיעים על דברים הפכים במאמרו ית׳ ‪ ,‬וכמו‬ ‫בהיותו עמל בתורה ובמצות ‪ ,‬ולכן בהיותו מתפלל‬
‫שאמר רבי בו; בירושלמי דר ׳ה המלאך עצמו חציו‬ ‫לפני האלהים לשאול ממנו צרכיו ‪ ,‬צריך שיהיה‬
‫אש וחציו מיס ‪ ,‬כלומר שפועל לפעמים דברים‬ ‫עומד בקומה‪ ,‬לרמוז כי מנד שנפשו תנובה‬
‫הפכיים ברצון הבורא ית׳‪ ,‬וכמו שאמרו בס״פערבי‬ ‫מלמעלה מתחת כסא הכביד נתיחד לעבוד בוראו‬
‫פסחים ‪ ,‬בשעה שהפיל נטכדנאצר הרשע לחנניה‬ ‫ולהתפלל אליו בכל צרכיו ‪ ,‬וים הוא יש׳ מתאוה‬
‫מ־שחל ועזריה לתוך כבשן האש ‪ ,‬אמר שר הברד‬ ‫לתפלתו אס יהיה צדיק ‪ ,‬וכן אמר דוד ע״ה)תהל ים‬
‫לפני הקב״ה רבש״ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל‬ ‫קל״ד( הנה ברכו את ה׳ כל עבדי ה' העומדים‬
‫את הצדיקים ‪ ,‬א״ל גבריאל אין גבורתו של הקב״ה‬ ‫בביתה' בלילות ‪ ,‬כי הצדיקים והס עבדי ה׳ כשהם‬
‫בכך אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים‬ ‫מתפללים הס עומדים ‪ ,‬כלומר עמידתם בבית‬
‫ואקדיש מבתין לשרוף אש הזורקים אותם לתוך‬ ‫ה׳ הוא רמז שהם עבדי ה׳ ‪ ,‬שנשמתש תנובה‬
‫האש ‪ ,‬נדכתיב גובריא אילך די הסיקו לשדרך‬ ‫מלמעלה מתחה כסא הכבוד ‪ ,‬וכפי הדרש שדרשו‬
‫מישך וגו׳ ק;ייל המת שביבא דנורא ויהיה נס‬ ‫חז״ל)סוכה נ״א‪ (:‬אלו המעלות על ע״ו מעלות‬
‫בתוך נס ‪ ,‬אמר הקב״ה רד פתח גבריאל ואמר‬ ‫היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים שעליהם‬
‫ואמת ה׳ לעולם הללויה ‪ ,‬הנה הורו שיש למלאך‬ ‫עומדים הלויס בשיר‪ ,‬נוכל לומר שלכך אמר בזאת‬
‫כח על ההפכים לפעמים לכבוד השי״ת ‪ ,‬גס כי‬ ‫המעלה האחרונה העומדים בבית ה׳ ‪ ,‬כי אין‬
‫שררתו אינה אלא על האש ‪ ,‬עכ״ז יש לו כח לצנן‬ ‫ישיבה בעזרה כ״א למלכי בית דוד בלבד״דכתיב‬
‫כרצונו ית׳ ‪ ,‬וזהו מה שאמר רבי בון חציו אש‬ ‫ויבא המלך דוד ו י ^ לפני ה‪ /‬והוא העזרה ‪ ,‬ולכן‬
‫וחציו מי ס‪ ,‬כי לפעמים פועל כמו אם היתה‬ ‫אמר בשיר המעלות זה האחרון שהיו אימריס‬
‫שררתו על המיס ג״כ ‪ ,‬גם כי שררתו אינה אלא‬ ‫אותו על מעלה ע׳ ו אצל עזרת ישראל ‪ ,‬הנה ברבו‬
‫על האש כדי שיהיה נס בתוך נס לכבוד השי׳׳ת‬ ‫את ה׳ כל עבדי ה׳ ‪ ,‬כלומר עתה שאתם כבר‬
‫שפועל ב׳ הפכים ברגע א׳ ‪ ,‬ושני ההפכים הם‬ ‫בעזרת ישראל שהיא מחנה שכינה שהנכנס בה‬
‫לכוונה א’ להצלת הצדיק ולהפרע מן הרשע‬ ‫עמא חייב כרת‪ ,‬ראוי לבס לברך את ה׳ כל עבדי‬
‫המכתיר את הצדיק ‪ ,‬וכמו כן האדם הצדיק גס כי‬ ‫ה׳ שהם מהורים ינכנסיס בה בקדושה ‪ ,‬וזהו‬
‫הוא מורכב מד׳ יסודות ‪ ,‬נשמתו חצובה מתחת‬ ‫לשון הנה לשון הוראה באצבע כמו הנה אלהינו‬
‫כסא הכבוד ‪ ,‬ורוב מעשיו ראוי שיהיו נמשכים‬ ‫זה ‪ ,‬כלומר עד עתה לא הייתם ממש לפני ה׳‬
‫לעבידתו יתברך מצד נשמתו ‪ ,‬אבל אין כבודו יש׳‬ ‫בהיותכם מון ממחנה שכינה ‪ ,‬עתה במעלה ע״ו‬
‫כל כך כשיעבוד אותו האדם הצדיק ויקיים מצותיו‬ ‫שנכנסתם במחנה שכינה‪ ,‬הנה עבדי ה׳ ברכו אותו‬
‫מצד נשמתו החצובה מתחת כסא הכבוד ‪ ,‬אס לא‬ ‫כיו; שאתם עבדי ה' שאתם מהורים כמו שכתבתי‪,‬‬
‫בשחף עמו יצר הרע המחעיאו והוא הפך הנשמה‪,‬‬ ‫ולכך אמר העומדים בבית ה'‪ ,‬כי עתה שנכנסתם‬
‫ועכ״ז הוא גבור וכובש יצרו החת יצר העוב הנמשך‬ ‫למחנה שכינה אין לכס ישיבה בו ‪ ,‬ואתם צריכים‬
‫מנשמתו ‪ ,‬ובזה הוא כבודו של הקב״ה שמקיים‬ ‫להיות עומדים בלי ישיבה כיון שאתם לפני ה׳ ‪,‬‬
‫מצותיו בדבר שהוא הפך נשמתו והוא היצר הרע‪,‬‬ ‫וכן העומד בתפלה הוא כמדבר עם השכינה ולכן‬
‫ובזה יש לו שכר גדול ‪ ,‬ולזה צריך האדם לכוין את‬ ‫ראוי שיהיה עומד ‪:‬‬
‫רגליו‬
‫יא ‪21‬‬ ‫אלתים‬ ‫עער החפאז פרק זח‬ ‫בית‬
‫ב סי ט ר גדולותיו דרך כלל והסיחד אלהותו עלינו‪,‬‬ ‫רגליו בשעת עמדו בתסלה ‪ ,‬להורות כי גס שיש‬
‫מפא׳כ בשאר הברטת ט כל האמצטות כל א׳‬ ‫לו ימיו ושמאל והס יצר העוב ויצר הרע צריו‬
‫מ ק ט א ‪ 3‬ר »‪ -‬על מטן פרשי ‪ ,‬ואפילו שמע קולנו‬ ‫להחאתד בהס בעכודתו ית׳ ‪ ,‬וכיון רגליו ימין‬
‫איגס טל ^ו אלא ^<סצעיות ל ג ד‪ ,‬ואתה גגור‬ ‫ושמאל סוא רמז על זה כי שניהם מטוניס לדבר א׳‬
‫סססגיי ^ ‪ 0‬מנדולותיו צפרס כמו מ ט ה מתיה‬ ‫וסיא עבודתו ית׳ כמלאך ‪ ,‬כי נס שטעל לסעמים‬
‫אתה רב לטשיע ו ט׳ סומך מפלים ורופא חוליה‬ ‫הסך מה שנתמנה עליו הוא לכבודו יתברך‪ ,‬וזהו‬
‫ו ט׳ ‪ ,‬ואפה קדוש איט טלל אלא ענין קדושתו‬ ‫שנא׳ עליהם ו תלי הס רגל ישרה כי סשגי הסכיס‬
‫ית׳ ומה שמגישים איתו בכל יוה ‪ ,‬ולא גדולותיו‬ ‫שסועל המלאך לפעמים והוא נס בתוך נ ס הם‬
‫ונפלאותע‪ ,,‬ווןר»י‪ 4‬רצה גס ‪ p‬ט א פרשית על‬ ‫לכונה אחת ישרה ומכוונת לעבודתו יתברך‪ ,‬ובזה‬
‫ענק ע ט ‪ 9‬ן ט פ המקדש שתקובל ותשיב הע טדה‬ ‫יתדמה האדם למלאך בכל דרכיו בסרנו בשעת‬
‫לדטר גיםו‪-‬ן»(יס שלום מל ענץ השלוה והברכה ‪,‬‬ ‫עמדו בתסלה ‪ ,‬והוא במעלה גדולה ממנו כשיש‬
‫אגל ב ר ה ‪ #‬־ ^ ן’ ט א טללס כל השבטס שהה‬ ‫לו מי שמסיתו ומדיחו מעבודתו י ת׳״־ו עכ׳ז מ א‬
‫מעין כל ןןןץ« י»׳ האל הגדול הנגור והנורא ‪,‬‬ ‫מכניע אותו תחת כפות רגליו לעבודתו ית׳‪ ,‬ס ס‬
‫ט הא מק ‪ v m‬ושאר שבחיה הס נכללים באלו ‪,‬‬ ‫שאין כן במלאך כי עבע בריאתו הוא שהוא מוכן‬
‫ו ק עיקר ברכה זו להראות י ט ד אלהותו עלינו‬ ‫לקבל שסע אלהי ‪ ,‬והוא עושה שליחוט כסי מה‬
‫ועל אבוטגו כי לזה נקראת אבות ‪ ,‬ומה שייחד‬ ‫שנברא‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב)תהליס ק״ד^עושה‬
‫אלטמו עלינו ט ה מצד שגתיחד כבר על אבותינו‪,‬‬ ‫מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהש ‪ ,‬שברא כל א׳‬
‫ולזה סדרו אל טנו ואלט אבותינו ‪ ,‬כי גם שאין‬ ‫מעין סעולתו ‪ ,‬כי אותו שנברא להיות שליח לדבר‬
‫אנו ראויה שיהימד שמו עלינו עכיז בשכבר נתיחד‬ ‫מס ברא אותו מן הרוח ‪ ,‬דרך משל שהרוח הוא קל‬
‫על אבות־מ ג ט ח י גם עלינו ‪ ,‬והזר וטרש אלהי‬ ‫בשליחותו ‪ ,‬ואותו שנברא לעשות אי זו סעולה‬
‫א‪ 3‬רהס אל ט יצחק ו אלט יעקב ‪ ,‬לומר כי גם‬ ‫ממקומו גברא נם כן מדבר שעושים בו סעולס‪,‬‬
‫שאמרט ט ת ד שה אלטמו עלינו מצד אבותינו‬ ‫דרך משל האש ‪ ,‬כי הרוח הוא קל מן האש שאגו‬
‫והפ‪.‬אברהס יצחק ויעקב ‪ ,‬עכ״ז ט ה נראה שלא‬ ‫משתמשים בו; שהרוח מוליך ומבעיר האם ואפילו‬
‫לשייחד שמו עליו בפרש‬ ‫ט ס ראוי ^ א׳‬ ‫הרוח המצויה ‪ ,‬ולזה אמר במלאך שהוא לשון‬
‫אלא לשלשתם דרך כלל ‪ ,‬לזה חזר ואמר א ל ט‬ ‫שליחות רוחות ‪ ,‬ובמשרת אמר אש לוהש שהוא‬
‫אברסס אלהי יצמק ו אלט יעקב ‪ ,‬כי על כולם‬ ‫בתוקף סעולתו ‪ ,‬ולהיות האדם דומה למלאך‬
‫ט ת ד \על בל אחד ג ט־ ס ג ט ח ד להיות אלוה ‪:‬‬ ‫בשעת התסלה צריך שיכין עצמו לקראת אלםי\‬
‫ו א פ ש ר עוד לפרש אבומיט לא אבות העולם ‪,‬‬ ‫בתיקון מלבושו וגופו מהדברים הסוסזים אומו‬
‫ט אס על אגותיט ואטת אבותינו זרע‬ ‫ומונעים אותו מלהדמות למלאכים ‪ ,‬כיק שעיזןו‬
‫א‪ 3‬ר?ס יצפק ויעקב‪ ,‬כי גם שאין קורין אבות אלא‬ ‫הפלתו היא בהכנעת יצרו הגופני כמו שכתגמי^‬
‫לאברהם י ^ ק וי פ ק ג זהו אבות מתה ‪ ,‬אבל לא‬ ‫צדך לנקות ולהכין גס כן את גופו ‪ ,‬וכמו ‪6‬אןו<‬
‫כשמורה נ^ינו אומר עליהם‪ ,‬וכמו שכתוב אבותינו‬ ‫דהע״ה )תהלים פ״ד( נכספה ונס כלי « נ ‪ |#‬י‬
‫סשאר ואינה ‪ ,‬ובמכילתא תניאכאגדתא ואילו לא‬ ‫לחצרות ה׳ לבי ובשרי ירננו אל אל חי ‪ ,‬ט מאוס‬
‫מציא הקב״? אס אבו טנו ממצרים שאינו על‬ ‫האדם ורצונו להתפלל איט בא אלא מצד הג פ ס‪,‬‬
‫אנוס העול ה‪ ,‬ו ק אמרו כאן ו אלט אבותינו‬ ‫ל »‪ 8‬ו ד »‬ ‫והנפש היא מניעה את הנוף ומכינה‬
‫אינו עליהם כיון שאחר כך מזכיר אותה ‪ ,‬והוא‬ ‫ית׳ ‪ ,‬ולזה אמר כשנכספה ונס כלמה >?«י ^ ו א‬
‫רומז לעי^■ גדול ו ט א שלא פסק ולא יפסוק‬ ‫להתפלל בחצרות ה'‪ ,‬אז כמו שאני ל ד ך להפ»»‬
‫^ > ו ‪ ,‬כי גה כי בקצת דורות ט ו קצת‬ ‫את לבי מכל מחשבה ולטין בספלה ‪ ,‬כמו כן אנו‬
‫מאג‪ 1‬וסי» ר ט ס ומשאיס ל ט מאד ‪ ,‬מכ״ז לא‬ ‫צריך להכין נוסי שיהיה מוכן ו »וי מהדברים‬
‫סלק מ א י ס ׳ ג מ י נ ט ו ^ ט ט מעליט‪ ,‬וגס בזמן‬ ‫החוסזיס אותו כדי שיהיה מוכן לעמדתו י ת ב ^‪,‬‬
‫נ ^ ס ט שטנה אתנו כביטל ו מ א אלהיט לעולם ‪,‬‬ ‫וזהו הנרצה באומרו לבי וגשרי ירננו אל אל מי‪,‬‬
‫ולק אנו אומרים א ל ט ט ואלט אטתיט ‪ ,‬כי עם‬ ‫כלו' לשניהם כאחד האוח התהלה והרנון לאל חי ‪:‬‬
‫טו ח אבותינו ק ^ ס ב ל ת י ראויה ט א יתברר לא‬
‫סלק א ל מ ט פמליהם‪,‬גנצד שנתיחד כבר אנ הו ט‬ ‫פרק שמיני‬
‫על כל א׳ מהאבות טנרס ם יצחק ויעקב ‪ ,‬ולזה‬
‫כמך לאגותיט אלהי אברהם אלהי יצחק ואלסי‬ ‫אנו לתת מעם לכריעוס והשממויוס של‬ ‫צריכין‬
‫י ע ק ב‪ ,‬ט בז ט ת ם נתיתד שט גם עליט ולא‬ ‫סתסלה ולמקומם ומנינה ‪ ,‬ואומר כי‬
‫י ט ז שס א ל מ ט מליט ‪ ,‬וכמו שסדרו‬ ‫פנינס הוא הוראת הכנעת המתפלל וחשט שאינו‬
‫ומביא ט אל לבט גניהם למען שט וט׳‪ .‬כי מצד‬ ‫ראוי להתפלל אליו ולספר גדולותיו ית׳ ט בסס‬
‫טו ס ם גני בגיסה יביא מו א ל באהבתו אותה ‪,‬‬ ‫נחשב הוא ‪ ,‬ולכן)ברכות ל״י( שוחין ב א ט ח סמלה‬
‫שלטלם לא נפסקה שלשלת סאלהות מלו שכתבט‪,‬‬ ‫וסוף ובהודאה תחלה וסוף ‪ ,‬ובהשלמת התפלה ‪,‬‬
‫ולזה המעה אק קו דן אבוס כ׳א לאברהם יצחק‬ ‫להיות כי אלו השתים בר מ ת מיוחדות מהשאר‬
‫ויעקב‬
‫אלהים‬ ‫^; ד התפלה פרק ח‬ ‫בית‬ ‫‪22‬‬
‫>‬
‫שוחה בסוף כל ברכה וברכה והמלך כיון שכרט‬ ‫ויעקב שהם ה אנו ת הטללים לאומה ישראליה ״‬
‫בתחלת ברכה ראשונה שוב אי ט זוקף ראשו ע ד‬ ‫ולא כן גת ואדם הראשון כי גס שהם אבות יותר‬
‫תשלום התפלה ‪ .‬וענין היות כ״ג ומ^־ מיוחדים‬ ‫טללים ‪ ,‬מצד כי נפסק שלשלת הצדקות מיני‬
‫בענין זה יותר מנביא או חכם < נראה שהוא‬ ‫בגיהס שהיו רשעים לא נקראו הס אבות ‪ ,‬אבל‬
‫מ מע ס שיש לכ״ג ולמלך ברכות מיוחדות משאר‬ ‫אברהם יצחק ויעקב שלא נפס ק מהם ידיעת ה׳‬
‫כל ישראל ‪ ,‬כ׳ג ביוה״כ שאומר ח׳ ברכות על‬ ‫ואהבתו ויראתו נקראו אבות סתם ‪ /‬ועלה בידינו‬
‫העבודה )יומא ס ״ ח‪ /‬ומלך משממה לשממה מקץ‬ ‫כי יסוד ברכה זו היא על יסוד אלהותו עלינו‬
‫שבע שנים במועד שנת השממה בחג הסוכות‬ ‫‪,‬‬
‫וכלל גטרותיו ונפלאותיו וכן ברכס הודאה‬
‫ומברך על קריאה זו ח׳ ברכות כמו שמוזכר‬ ‫היא מעין זו מיוסדת על יחוד אלהותו עליט‬
‫בסועה ‪ ,‬וענין אלו הברכות הס על קיום האומה‬ ‫‪,‬‬
‫לעולם ועד וכל מיומנו וי־י־נ ;־‪:‬ו מ מ ט ‪ ,‬ולכן‬
‫‪,‬‬
‫ובית המקדש והמלכות ולכן בהיות המלך והכיג‬ ‫אנו כורעים בהם תחלה וסוף להורות הכנעה‬
‫מתפללים אלו הברכות על כללות האומה ומה‬ ‫ושפלות להיותנו בלתי ראויים שיהיחד שם‬
‫שצריך להם‪ ,‬צריך שיראו הכנעה יותר משאר‬ ‫אלהותו עלינו ‪ ,‬וכן בסוף המפלה כורע להורות‬
‫אנשים בתפלה הנאמרת בכל יום ‪ ,‬כי גס זאת‬ ‫שפלותו מהיותו ראוי לשבת ולהלל לשמו הגדול‬
‫התפלה הש מתפללים על כללות האומה החסרים‬ ‫והנורא ‪ ,‬כדי שלא יעלה בדעתו כי הוא ית׳ צריך‬
‫‪,‬‬
‫יותר מהם מהדברים הצריכים להם כי עליהם‬ ‫לו לשבחו והלוליו ‪ ,‬שהרי יש לו מלאכי מעלה‬
‫‪,‬‬
‫להשלים צרכם ‪ ,‬בפרט על המלך וכמ״ם חכמי‬ ‫שהם משיגים ומושפעים מאתו ומקדישים ומעריצים‬
‫ישראל למלך דו ד) ב ר ס ת ג׳‪ (:‬אדוננו המלך עמך‬ ‫אותי ‪ ,‬אלא ל עונ ת האדם ומעלתו הוא שנצעוה‬
‫ישראל צריכים פרנסה ואמר לכו ופשעו ידיכם‬ ‫להתפלל אליו י ת ‪ /‬ומזה הטעם אנו אומרים בסוף‬
‫בגדוד מיד וכו' ושואלים באורים מיד וכו׳ ‪ ,‬ונ פי‬ ‫תפלותינו עלינו לשבח לאדון הכל ונו׳ ‪ ,‬להורות‬
‫גדולת כל אחד כך היא הראות הכנעתו לפי האל‬ ‫כי כל מה שאמרנו בתפלותיט לא נתוסף לו ית'‬
‫י ת ‪ /‬כי כ׳ג הוא כורע בתחלה ובסוף כל‬ ‫‪,‬‬
‫מעלה על זה ואינו חייב לגמול לנו על זה מצד‬
‫ברכה ‪ ,‬והמלך כיון שכרע שוב אי ט זוקף ע ד‬ ‫הדין ‪ ,‬כי אם צדקת מה התן לו או מה מידך‬
‫שיגמור‪ ,‬כי כל מה שהוא גדול ביותר צריך ליכנע‬ ‫אלא אדרבה אנו חייבין לגמול‬ ‫(‪,‬‬ ‫יקח ;איוב ל״ה‬
‫ולהשפיל עצמו‪ ,‬וכמו שלמדו משלמה דכתיב ביה‬ ‫לו חסד על אשר נתרצה והראה שהוא מתכבד‬
‫)מ״א ח׳( ויהי ככלות שלמה להתפלל קם מלפני‬ ‫ומתעלה בתפלותיט ‪ ,‬והוא ית׳ האמיר והעלה‬
‫מזבח ה׳ מנרוע על ברכיו ‪ ,‬והתפלה זו על כל‬ ‫אומנו להיות לו לעס סגולה ושנתפלל אליו כמלאכי‬
‫ישראל היתה ‪ ,‬שיהיה ה׳ קרוב עליהם ע תה‬ ‫מעלה ‪ ,‬והבדיל אותנו מכל עמי הארצות ואנו יש‬
‫ולעתיד ‪ ,‬ומפני שהנהגת המלך היא מתמדת כל‬ ‫לנו יתר שאת ומעלה כשאנו משתחויס לפני מלך‬
‫ימי מלכותו בלי הפסק צריך להיות עיני השגחתו‬ ‫מלכי המלכים הקב״ה^ולזה אנו כורעים ומשתחויס‬
‫עלי ה ם‪ ,‬ולהוראה זו אמר כיון שכרע שוב אינו‬ ‫ג״כ בזאת ההודאה של עלינו לשבח וגו׳ ;‬
‫זוקף ראשו עד תשלום התפלה ‪ ,‬אבל כ״ג אינה‬ ‫ומקום הכריעה באלו הברכות בתחלה וסוף הוא‬
‫מוכרחת כהונתו הגדולה כי אס מיוה״ב ליוהיכ ‪,‬‬ ‫בברוך ; והמו שאמרו )ברכות י״ב( כל‬
‫ולכך יש הפסק לכריעתו מתחלת ברכה לסופה ‪:‬‬ ‫הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם שנאמר‬
‫ו מ ק ו ם התפלה שיהיה מקום נמוך למדו אותו‬ ‫ה' זוקף כפופים ‪ ,‬וסבת זה הוא מהו שכתבנו‬
‫)ברכות י׳‪ (:‬מדכתיב ממעמקים קראתיך‬ ‫כי בזמן שהאדם מהלל ומברך את שמו יה׳ ראוי‬
‫ה׳ אדני שמעה בקולי ו ט' ‪ ,‬שהכונה בו להורות‬ ‫שיעלה על לבו שפלותו להיותו בלתי ראוי לכך‬
‫על עוצם הכונההמחוייבת למתפלל בעומק מחשבת‬ ‫‪,‬‬
‫אלא מצד רצונו יתברך שהוא מתכבד כביכול‬
‫הלב ‪ ,‬ולזה אמר שיר המעלות ממעמקים קראתיך‬ ‫‪,‬‬ ‫וממ^יוה למפלתן של צדיקים לעובמס ברחמנותו‬
‫ה׳ ‪ ,‬כי גס שמעלות האל ית׳ רבו מספר‪ ,‬כי גבוה‬ ‫ולזה אנו זוקפים בשמו ית׳ כי מצד רחמנות שמו‬
‫מעל גבוה שומר וג ט הי ס עליהם עכ׳ז הוא מצוי‬ ‫הוא שמתרצה בתפלותינו לעלות אותט ולהקים‬
‫‪,‬‬ ‫לאותם שמתפללים אליו בעומק מחשבת הלב‬ ‫מעפר דל ובשמו קמנו ונתעודד ‪ ,‬בתחלה וסוף‬
‫ולרמוז זה צריך שתהיה התפלה במקום נמוך ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הזכירנו יחוד אלהותו עלינו וגדולתו וגבורותיו‬
‫ואמר אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות‬ ‫לרמו! כי כמו שנמעלינו בפני כל העולם בתחלת‬
‫לקול תחנוני ‪ ,‬שמעה בקולי למה שקראתיך ה' ‪,‬‬ ‫היותנו לו לעס והיותו הוא לנו לאלהיס ‪ ,‬כמו‬
‫ואחר כך ששמעת שאני קורא אותך ‪ ,‬תהיינה אזניך‬ ‫כן בזמן העתיד ב״ב שהוא סוף גלותנו נתעלה‬
‫קשובות למה שאני שואל ממך בלשון תמנונים ‪:‬‬ ‫לעין כל האומות ‪ ,‬כשיכירו וידעו כי לעולם לא‬
‫וג״כ אפשר לפרש ממעמקים על עומק המקוס‬ ‫פשק אהבתו מעלינו ומעל אבותינו ‪ ,‬ויתנדל‬
‫ממש בשעת התפלה‪ ,‬והוא כי המאפלל במקום‬ ‫ויתקדש שמו כדכהיב )יחזקאל ל״ס( והתגדלתי‬
‫גבוה הוא מראה כאלו מקרב עצמו למקום השכינה‬ ‫והתקדשתי ונודעתי לעיני גויס רבים וידעו כי‬
‫כדי שישמע קולו ‪ ,‬כמו המשמיע קולו בתפלתו‬ ‫אני ה׳ ‪ ,‬ואם כן ענין הכריעות היא הוראה ורמז‬
‫שביארנו למעלה ס״ו ‪ ,‬ולזה צריך שיתפלל במקום‬ ‫למה שאמרנו ‪ ,‬ואמרו חז׳׳ל)ברכות י״ב‪ (:‬שכ״ג‬
‫נמוך‬
‫יב ‪«3‬‬ ‫אלהים‬ ‫עעד דמולהיז^יון־וד^‬ ‫בית‬
‫לפזילת ״’^־ניו למסה ו טונת הלב למעלה כמו‬ ‫נמון להורות כי מלא כל ה א ק כנייו‪ ,‬ונס שעיגןד‬
‫שנראה »ו צי הכ מוטס‪ ,‬וכמ׳׳ש רבי ישמעאל משם‬ ‫שכינסו למעלה‪ ,‬הוא שומע לצוערץם אליו מלמשה‬
‫^ י ו ‪ ^ ,‬ז * נ א מ ר כי לא היו שלקים רבי חייא‬ ‫ממקום שפל‪ ,‬ולזה אמר שיר המעלוס ממעמגץס‬
‫וריש אלא פ ר )‪ inf‬מדא ומר אמר חדא ולא‬ ‫קראתיך ה׳ ‪ ,‬כלומר להיות עיקר מושג שכינהן‬
‫סליגי‪ ! .‬ה שאינו נראה ‪ p‬מלשון הגמרא‪ ,‬א״פ‬ ‫למעלה מכל המעלות אני קורא אוין־ ממענמןים‪,‬‬
‫פ ה איש אח״כרבי ישמעאל משם אביו‪ ,‬שהרי‬ ‫להורות כי גס שתגביה במרום ואיני י כ ו ל ל ^ ר ג‬
‫נס אל ד מודים שציין־ שיתן עיניו למסה ו ל ט‬ ‫אליך‪ ,‬כל כך אתה קרוב אלי כשאני למסה כמו‬
‫למעלה לי ^ ס שני הכתובים ‪ ,‬אלא דמר אמר‬ ‫אם הייתי במרץס גבוה ‪ ,‬ולכן אני מתסלל אליך‬
‫מדא ומר אמר חדא כמו שאמרנו ‪ ,‬וגם כי הוא‬ ‫וקורא אותך ממעמקים ‪ ,‬כי גם שאמס נגו ס‬
‫לא היה •ודע ‪ W‬שאמרו הם בענין זה ‪ ,‬שלא‬ ‫ונשא עכ״ז אתה אדון העולם ומשגיח על כל‬
‫ה ש ט ל ר ע ל מה ששאל מהם במאי עסקיתו ‪,‬‬ ‫דרכי בני אדם ‪ ,‬וזהו שאמר אדני שמעה בקולי >‬
‫לאא ^ ס ‪ ,‬ולא תירשו לו באי זה ענין ס ^ ה‪,‬‬ ‫כיון שאתה אדון הכל ראוי שתשמע לקולי ‪ ,‬ג ם‬
‫עביז יטו! שהוא אמר על שם אביו ב׳ הדברים‬ ‫כי שלי שסל ואתה במקום גבוה‪ ,‬ותהיינה אזנין‬
‫®יטו ^ ט‪ ,‬וא ם לא אמרו כל אמי מהם אלא דבר‬ ‫קשובות לקול תחנוני ‪ ,‬כי גס שעיקר שכיגסו‬
‫אמד‪ ,‬צראה שה& שלקיס ב ענין‪ ,‬ט בהיות ב׳‬ ‫בשמים‪ ,‬כ טדך מלא כל הארן‪ ,‬ולכן תהיו אזניו‬
‫הדבירם' בשעה אתת בעמדו בתפלה ‪ ,‬למה אמרו‬ ‫קשוטח‪ ,‬כיון שאמה קרוב אלי נ״כ בשעל ג י « ת‬
‫ט א דגר א׳ ולא ט ה י ט י ם‪ ,‬ולשק כיי שתקיימו‬ ‫כל הארן מלא כבודך ‪ ,‬כי לשון אזניך קשוטש‬
‫ט צ ש ט ם הללו מורה‪ ,‬כי לדעת ריח ור״ש ג ר בי‬ ‫הוא למי שקרוב אליו‪ ,‬וכאילו מדבר לאזניו‪ ,‬כי‬
‫לא שו ‘ מקיישש כי א ס כתוב אחד מהם‪ ,‬ואיכ‬ ‫מנין האזנה הוא המיית האזן לשמוע ממקום קרוב‪,‬‬
‫ראוי >תס פ ע ס כיק שהם יכולים ליךיס ט‬ ‫וא״כ הוא יס׳ שכינתו בשמים ‪ ,‬ונס ה ^ ז מלאם‬
‫הכסוביש ^ נ ם שתרין זה אס זה למה לא‬ ‫מכבודו ‪ ,‬שהוא שומע תפלת וצעקת המססללים‬
‫קיי פ « ‪,‬־ ופוד כי רבי מייא או ר״ש שאמר‬ ‫אליו בכל ל ב‪ ,‬ולזה אמר הנביא עיה )ישעיס‬
‫^־יך שתן שניו למסה שנאמר והיו עיניו לבי‬ ‫נ״ז( כה אמר רם ונשא וגו׳ מרום וקדוש אשטן‬
‫שם כל שמיה ‪ ,‬שה י טל לומר ג״כ שיתן לבו‬ ‫ואת דכא ושפל רוח ‪ ,‬כי איני צריך לרדת לממס‬
‫למפה שנאמר והיו שני ולבי שם משום דשכינה‬ ‫לשמוע צעקת המדוכאים ושפלי רוח ‪ ,‬כי נ ס‬
‫התם קיימא ‪ ,‬וגכ שב אין הוראה לפינים יותר‬ ‫שמרוס אשכון‪ ,‬אני שומע צעקתם ‪ ,‬בהיות ה א ת‬
‫מללט ו שני ולבי אשכיגס קאי ‪ :‬ו ל כן אני אומר‬ ‫מלאה מכבודי ‪ ,‬והוא ענין השגחתו יח׳ על כל‬
‫כי רבי ישיא וריש מלקי ם על כוונת התפלה ‪,‬‬ ‫בני אדם לתת לאים כדרכיו ו ^ י מעלליו ‪:‬‬
‫ט ש־ אאמר לריך שתן שניו למסה ה״ה שצריך‬
‫ל טין צ״כלטלמטהאשכינה‪ ,‬והזכיר עיניו כי על‬
‫פרק תשיעי‬
‫ה שזס אין אדס מטין אלא על מה שמביס ט‬ ‫אופן עמידת האדם כשעת התפלה הוא כמ״ש‬
‫ג ש ג ס‪ ,‬ואמרי עיניו ל ט ש ל ך‪ ,‬וגס מטעם‬ ‫ביבמות פרק מצות חליצה )ק״ה( המתפלל‬
‫שהש^ס גטהות מהלב להסתכל למטה ‪ .‬וכיון‬ ‫צריך שיחן עיניו לממה ולבו למעלה כדי שיתקיימו‬
‫שנותן שצי הגבוהים למטה כ״ש הלב שהוא יותר‬ ‫ב׳ מקראות הללו‪ ,‬והיו עיני ולבי שם כל הימים ‪,‬‬
‫קרוב ‪ ,‬וכיוןיאהשכינה למטה כדכתיב והיו עיני‬ ‫וכתיב נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים‬
‫ולבי'שא בל שמים‪ ,‬צריך לתת שניו וכוונת לבו‬ ‫וסירש״י ז׳׳ל עיניו לממה כלפי ה א ק מ ט ס דשכינה‬
‫ל מסה‪',‬ומי שאסר צריך שכוין ל ט למעלה סובר‪,‬‬ ‫החס קיימא ‪ ,‬כדכתיב והיו עיני ולבי שם כל‬
‫כי אין ראוי לטין כי אס למעלה ‪ ,‬כי שקר כבוד‬ ‫הימים ‪ .‬וצריך לישב ענין זה במה שאמרו שם‬
‫השכינה למעלה בשמים שא ‪ ,‬וכן עיניו יחן‬ ‫למעלה רבי חייא ור״ש ברבי הוו יהבי ‪ ,‬פתח‬
‫למעלה ט א ששא מטין למעלה‪ ,‬והזכיר לבו‬ ‫חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו לממה‬
‫ולא עיניו שהלב מוזכר בכתוב ‪ ,‬כדכתיב נשא‬ ‫שנאמר והיו עיני ולבי שס כל הימים‪ ,‬וחד אמר‬
‫נ ש ם ‪ ,‬וכיון שכוונה לבו למעלה‪ ,‬ג ם‬ ‫לבבט‬ ‫המשסלל צריך שיכוין לבו למעלה שנאמר נשא‬
‫שניו מ נ ח מעלה יגיסו שהם קרובים יותר‬ ‫לבבנו אל כפים אל אל בשמים ‪ ,‬אדהכי אתא‬
‫למעלה מן שלב ‪ ,‬ולז״א רבי ישמעאל כי כדי‬ ‫רבי ישמעאל ברבי יוסי לנבייהו ו ג ו ‪ /‬אמר הכי‬
‫לקיים ט המקראות צריך שיחן עיניו למסה‬ ‫אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למעה ו ל ט‬
‫לכטד־השכיגה &לאסה‪ ,‬וכוונס ל ט למעלה‪ ,‬כמו‬ ‫למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו ע״כ ‪,‬‬
‫שמטאר בכתיב נשא לבבנו אל כפים ‪ ,‬ועיקר‬ ‫וכיון ששני מקראות אלו אינם סותרים זה אס‬
‫הלוונה סו אבלב לא בעין‪ ,‬ולכן יכוין לבו למעלה‬ ‫ז ה‪ ,‬צריך לתת טעם למה רבי חייאוד שמולקים‬
‫לעיקר השכינה שבשמים‪ ,‬ולכבוד השכינה שבבית‬ ‫בזה הענין כסי הנראה ‪ ,‬דחד אמר צריך ליחן‬
‫המקז־ם שלמסהיתן שניו למטה‪ ,‬ובזה מתקיימים‬ ‫עיניו למטה ‪ ,‬וחד אמר ל ט למעלה ‪ ,‬וכל אחד‬
‫ט הכתובים ‪ ,‬אבל מי שאומר צריך ליתן שניו‬ ‫הביא ראיה מן הכתוב‪ ,‬והיה ראוי שיודה כל א׳‬
‫למטה ו ש ה טונ ת ל ט כמו שאמרנו ‪ ,‬הוא סובר‬ ‫לחבירו ששני העניניס יטליס להתקיים בג ת אחת‬
‫כי‬
‫אלהים‬ ‫עער התפלה פרק ט‬ ‫גית‬ ‫‪24‬‬
‫ההויס ונוהגים במקום המקודש ‪ ,‬וזהו ענין>היו‬ ‫כי הכתוב של נשא לגבנו אל כסיס איט מדבר‬
‫עיני ולבי שם כל הימים‪ ,‬כי גס בזמן החרבן לא‬ ‫‪,‬‬
‫בזמן התפלה כי אס לכל מעשה האדס‪ ,‬שיהיו‬
‫זזה שכינה מכותל מערבי ‪ ,‬להשגיח ולהשקיף על‬ ‫מכוונים לש״י‪ ,‬גס כי הוא בשמיס הוא משנית על‬
‫פרמי האומה ישראלית ‪ ,‬ולהציל אותם מקורות‬ ‫כל מעשיו ועל מחשבותיו ‪ ,‬אבל בכוונת התפלה‬
‫העולם ‪ ,‬כי גס שבהיותו למעלה בשמים יכול‬ ‫צריך שימין למפה כמו שאמרנו ‪ ,‬ומי שאומר‬
‫להשגיח על כל פרעי העולם ולהצילם ממקרי‬ ‫צריך שיכוין לבו למעלה וכן עיניו ‪ y‬סובר כי‬
‫הזמן ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ‪ ,‬עכ״ז‬ ‫הכתוב של והיו עיני ולבי שס כל הימיס הוא‬
‫בהיות שכינהו למעה בתחתונים היא מכינה רצק‬ ‫לענין כבוד שכינה שלא זזה מאותו מקום המקודש^‬
‫האנשים לעבדו בהיותו קרוב אליהם ומשפיע‬ ‫ולכן אין ראוי שנזלזל בקדושתו‪ ,‬וכמ״ש והשמותי‬
‫עליהם רוח דעת ויראת הי כדי שיזכו כל העולם‬ ‫אס מקדשיכם אע״פ שהש שוממים נקראים מקדש‪,‬‬
‫וינצלו מרשת זו נפמנה להם ‪ ,‬והוא יצר לב האדם‬ ‫אבל לענין התפלה סובר שאין ראוי לכוין עיניו‬
‫רע מנעוריו ‪ ,‬ויותר בא״י ובבהמ׳׳ק שהם קרובים‬ ‫ולבו כי אם לעיקר שכינה שהיא למעלה וכמו‬
‫יותר אל כבוד שכינתו ית' ומושפעים מאתו ית'‪,‬‬ ‫שכתוב נשא לבב‪-‬גו אל כפיס וגו׳ ‪ .‬ור׳ ישמעאל‬
‫וכאומרם אוירא דארעא ישראל מחכים ‪ ,‬ורוח‬ ‫משם אביו מקיים ב׳ הכסוגים לענין התפלה‬
‫הנבואיי שורה בא׳׳י ‪ ,‬משא״כ בשארי ארצות ובזמן‬ ‫כנזכר ומה שאמרו שלשתם המתפלל צריך וכו'‪,‬‬
‫שבהיג׳׳ק קייס שעיקר שכינתו בבהמ״ק ‪ ,‬שמניצון‬ ‫ולא אמרו חייב אדם ליתן עיניו וכו; הוא להורות‬
‫ולהב שכינתו מתנבאים המוכנים אל הנבואה ‪,‬‬ ‫כוונת הכתובים ‪ ,‬כי אין אחד מהם יכול להכחיש‬
‫והראיה כי אחר סילוק עיקר שכינתו בחרבן‬ ‫הכתוב שמביא חבירו ראיה ממנו ‪ ,‬אלא שהם‬
‫המקדש‪ ,‬נפסקה הנבואה בעונותינו ‪ ,‬ולא נשאר‬ ‫מפרשים שאותו הכתוב נאמר על ענין אחר כמו‬
‫למפה ניצוץ שכינה כי אס להשגחת האומה ולהצילם‬ ‫שאמרנו ‪ ,‬ולכן האומר שהכתוב נאמר על ענין‬
‫מרעתם‪ ,‬וזהו ענין והיו עיני ולבי שם כל הימים‪,‬‬ ‫התפלה אומר המתפלל צריך וכו‪ /‬כלומר לא תחשוב‬
‫עיני הוא מורה ענין השגחתו עליהם לפובה‬ ‫כי זה הכתוב נאמר לענין אחר ולא לענין תפלה‪,‬‬
‫ולברכה להספיק צרכם‪ ,‬ולבי הוא להצילם‬ ‫כי האמת הוא שנאמר על התפלה ולכן המתפלל‬
‫מהמקרים הגאים עליהם באהבת לבו אותם ‪,‬‬ ‫צריך וכו׳ ‪ .‬ולפי מה שנראה כי הס לא השיבו‬
‫וא״כ ענין מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬ועיני ולבי שם‬ ‫לרבי ישמעאל ענין מחלוקתם במה היה אלא שהיה‬
‫כל הימים ‪ ,‬הוא השגחת הש״י עליהם בדברים‬ ‫בענין התפלה ‪ ,‬צ״ל כי מה שאמר רבי ישמעאל‬
‫הצריכיס להם בזה העולם‪ ,‬להכין אותם ולשעדס‬ ‫הכי אמר אבא וגו' כדי שיתקיימו ב׳ כתובים‬
‫שיכינו צדה לדרכם והוא עה׳׳ב ‪ ,‬ומפני שנראה‬ ‫הללו ‪ ,‬הימרא הוא דקאמר לה כדי לקיים ב׳‬
‫איזה ירידה כביכול לשכינה להיותה בתחתונים ‪,‬‬ ‫כתובים הללו שכבר הזכרנו למעלה ‪ ,‬דאילו רבי‬
‫אה״כ וקרא זא״ז ואמר קק״ק ה׳ צבאות מלא כל‬ ‫ישמעאל לא ידע מה שאמרו ‪ .‬והיה לו להזכיר‬
‫הארץ כבודו‪ ,‬כלומר נס כי מלא כל הארץ כבודו‬ ‫הכתובים כדי לקיים והיו עיני ולבי שס וגו׳‬
‫עכ׳ז אין בזה שוס ירידה ח״ו לקדושתו ‪ ,‬כי‬ ‫נשא לבבט אל כפים ונו׳ ;‬
‫המלאכים אומרים קק׳׳ק גס כי שכינתו למעה‬ ‫וג״כ אפשר לומר שקצר הגמרא במה שאמרו‬
‫בתחתונים ‪:‬‬ ‫במאי עסקיתו בתפלה‪ ,‬ואמרו לו בפי׳ סברת‬
‫ההקדכה הב׳ היא ידיעת הפרש פעולת העין מן‬ ‫כל אחד מהם ‪ ,‬אלא שהגמרא קצרה בזה ולכן‬
‫הלב‪ ,‬כי העין הוא גשמי ופעולתה ג*כ‬ ‫א״ר ישמעאל עצמו כדי לקיים ב׳ כתובים הללו‪,‬‬
‫הוא גשמי‪ ,‬כי כל החושים הס גשמיים כי אין העין‬ ‫שכבר שמע אותם מפיהם ‪ .‬כל זה הוא לענין‬
‫ושאר החושים ננשיגים כי אם הדברים הגשמיים ‪,‬‬ ‫משמעות פשפ המאמר בפי סוגית הגמרא ‪ ,‬אבל‬
‫והלב גס כי הוא נשמי משיג דברים עליונים מכת‬ ‫בענין כוונת מחלוקתם ‪ ,‬וכוונת ר׳ יוסי בשצריך‬
‫המחשבה הנטועה וקבועה בו מאתו יתברך‪ ,‬ולענין‬ ‫נתינת עיניו למפה וכוונה לבו למעלה ‪ ,‬אקדים‬
‫המצות ג*כ אותם שהם תלויות בעין הס מצות‬ ‫ב׳ הקדמות ‪:‬‬
‫מעשיות ‪ ,‬יהתלוים בלב הס שכליות ואלהיות‬ ‫ה ה ק ד כ ה הראשונה כי ענין משאה״כ וקרא זא״ז‬
‫כהאמנת העקרים אשר בהם יוגדר האדם בשם‬ ‫ואמר ק׳ ק׳ ק׳ וגו׳ מלא כל הארץ‬
‫ישראלי ויכונה ביחוס יהודי‪ ,‬וכן לענין העבירות‪,‬‬ ‫כבודו‪ ,‬שנראה מזה כי שכינסו היא למפה בתחתוני׳‬
‫וכמ״ש אחרי לבבכם זה אפיקורסות‪ ,‬ואחרי עיניכם‬ ‫כפשע הכתוב מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬וגס משאה״כ‬
‫זה זנות‪ ,‬ומעתה אומר כי מי שאמר המתפלל צריך‬ ‫והיו עיני ולבי שס כל כל הימים‪ ,‬שנראה ששכינתו‬
‫שיתן עיניו למפה‪ ,‬דכתיב והיו עיני וגו׳ ‪ ,‬הוא‬ ‫שורה לעולם במקיס המקדש המקודש יותר משאר‬
‫סובר כי כיון שהשכינה היא עומדת עדין למטה‬ ‫המקומות‪ ,‬ענין זה הוא השגחתו יתברך ‪ ,‬שהוא‬
‫כמו שנראה מפשט הכתוב‪ ,‬ותועלתה הוא להכין‬ ‫משגיח בכל אישי עולם השפל לתת לאיש כדרכיו‬
‫בני אדם לעבודתו‪ ,‬כדי שיהיו ראוים שיחול עליהם‬ ‫וכפרי מעלליו ‪ .‬ויותר מהמה בארן ישראל שהיא‬
‫ברכתו בזה העולם‪ ,‬ולהצילם מפגעי הזמן וקורותיו‬ ‫חלקו ונחלתו‪ ,‬ובירושלים במקום המקדש השגחתו‬
‫כפי ההקדמה הראשונה‪ ,‬א״כ ראוי שהמתפלל אליו‬ ‫והשקפתו יותר מפורסמת ונגלית לעין כל בנסים‬
‫ית׳‬
‫יג ‪25‬‬ ‫א ל הי ם‬ ‫ע ע ר ד ^ ז מ ר ק מי‬ ‫בית‬
‫ל ק ט ז מ ו ן ם ס ש ט נ ט במקום המקדש אמר לאל‬ ‫י טיו‬ ‫יח׳ שים&יק צרכיו ושיצילהו מקומח‬
‫ט מ ר פלי ‪ ,‬סמהשפעת השכינה למסה נמשך‬ ‫זימה עמיו למשה לשכמה העומדת ומשקפת> ‪n‬‬
‫ה פ מו רטן׳ האדם וגמר צרכיו בזה העולם‪ ,‬ולזה‬ ‫והוא ענמי האדם בזה העולה״ ולזה הזכיר > ‪w n‬‬
‫־ ‪. cv‬אמר לאל ט ס ר עלי ‪:‬‬ ‫ולא לבו‪ ,‬כי העין היא מיוחדת לדברים » ‪©w‬‬
‫הצריכיס בזה העולם כפי ההקדמה השניה‪ ^ .‬ק ר‬
‫המפלה הוא על צרכי האדם בזה העולם ‪ ,‬וכמו‬
‫שאמרו בפ״ק דשבס )דף י׳( על המאריך בחנ^ה א ‪ ' 8‬ד ‪ 0‬י >‪ 5‬ספלס שמצד מעלתם אין לנו רשות‬
‫לאמרם ט אס ג ט ו ת עשרם בני אדם מקובצים‬ ‫ומקצר בזמן תלמוד תורה‪ ,‬מניחים ^י עולם‬
‫ופוסקים בחיי שעה‪ ,‬שיראה היות התפלה צוא• ^מ שסאחד‪ ,‬וכמו ש א מרו)בר טת כ״א( אין דגר‬
‫חיי שעה‪ ,‬לרפואה לשלום ולמזוטת כפירש״י ז״כ ‪ .‬ש ‪ 3‬ק ט ם הג »וו ת מעשרה והביאו ראיה מן הכתוב‬
‫ומי שאסר המתפלל צריך שיטק לבו למעלה שאמר מ י ^ קי ‪.( 5‬רנקדשט בתוך בנ״י וילטנן‬
‫כדכתיב נשא לבבנו אל כפים ו ט‪ /‬סובר כיעיקר תון » ז ו ך ‪ ,,‬ד כ ט ב ויבאו בניי לשטר בתוך‬
‫ה ב ^ ם ועשרה הוו דבנימק לא הוה ממן כדכתיב‬ ‫התפלה אינה לצורך האדם בזה העולם‪ ,‬כי אס‬
‫להלל שמו יתברך ולספר גדולותיו ונ »‪1‬אומיו ואס ג ט סין א ט יוסף לא שלת וגו׳ ובא ללמד‬
‫יטראותיו ‪ ,‬ועיקר הכוונה היא שיכוין האדם וגמצא ל » דפשיה נקראו עדה‪ .‬וצרץ לתת מעם‬
‫זה א ו ק למדו מכאן אין דבר שבקדושה‬ ‫בתשבחות האל ית׳ והלוליו וגדולומיו ‪ ,‬יומר ממס‬
‫^ ו ו ס מעשרה‪ ,‬כי זה הכתוב לא נאמר במקומו‬ ‫שיכוין במה שיאות לעניני צרכיו בזה העולם ‪,‬‬
‫ט אס אצל תלול ה׳ כמ״ש ולא תחללו את שם‬ ‫וכמו שאמרו)ברכות ל״ד( כי מי שאק יכול ל ט ק‬
‫בתפלתו לפחות ימין בברכת א ט ס‪ ,‬שהיא סי ט ר קדשי וננ^ושתי בתוך בג״י וכמו שלמדו למחלל את‬
‫^ ! ג פ נ י ) מ ו ר ם מישראל או המקדשו שנהרג על‬ ‫גדולותיו ותשבחותיו ‪ ,‬ואס אינו יכול לטין בה‬
‫לא יתפלל ‪ ,‬שנראה שעיקר מונ ת התפלה ט א ק ד ^ ז ש סזו ט ק ר הכתוב נכתב לערן דין זה ‪,‬‬
‫פ ט כן ל ד ט תי ט ז״לשגס בכלל זה יש כל דבר‬ ‫בתשבחות האל יתברך ‪ .‬ומזה נמשך ט ו ט נענה‬
‫בשאלת צרכיו וכמו שביארנו למעלה בענק לעולה שבקדושה שאינה ב»וות מ י‪ /‬וצ״ל כי גס שהאמת‬
‫יסדר אדם שבחו של הקב״ה ואח״כ יתפלל ‪ .‬ו ל ק 'מא שזה ה כ ט ב כ א מ ר לעטן קדוש השם בשעה‬
‫ש מ ע בי ח א ת האדם על קדוש ה׳ שיהרג ויקדש‬ ‫אמר המתפלל צריך שיטץ לבו למעלה‪ ,‬כי פי ^י‬
‫שבח והלול שכינת האל היא למעלה לכטד שכינתו שמו ברבים ואל י ע ט ר ויחללט ‪ ,‬עכ״ז למדט‬
‫החונה בשמים ‪ .‬והזכיר לבו ולא עיניו לנטמק מכאן ט ע השיש בץ טו תו בהמות מעשרה מישראל‬
‫מחשבת הלב בכוונתו לדברים העליונים אשר או היותו בעשרה לענק התפלה ג״ק מדלאכסיב‬
‫מהם יכיר וישיג גדולת בוראו כסי ההקדמה וקדשיאן' אותי בתוך בנ״י דו ט א דריטה דקרא‬
‫השניה‪ ,‬ובזה הוא משיג וקונה העוה״ב וזוכה דכתיב ולא‪,‬תתללו את שס קדשי‪ ,‬וכתב ונקדשתי‬
‫להקביל פני השכינה העומדת למעלה לשלם שכר מ שמע‪?,‬כלטני הקדושות‪ ,‬ולכן אמרו אין דבר‬
‫סוב להולכים לפניו‪ .‬ומה שכטחיי שעה לתפלה שבקדושה ג ס ט ת מי׳ כלומר גס כי ענק הכתוב‬
‫הוא לאותו חכם שהיה מאריך בשאלת צרכיו ‪ . ,‬איט ‪ ?w‬לעידן נךווש ה׳ במצות אסיה מדככיג‬
‫ורבי יוסי שאמר המתפלל צריך שיתן עיניו למסה וגדשתי‪.,‬משמע דאין דבר שבקדושה בקדושות‬
‫^ ו ת גזה בתמוס‪ ,‬ומעתה ראוי לתת טעם לכל‬ ‫ויכוין לבו למעלה לקיים שני הכתובים ‪ ,‬סוג ר‬
‫שראוי לאדם המתפלל ליתן עיטו למנוה לכבוד אמד מ^זןבריה הצריכין עשרה כי מן הנראה‬
‫השכינה השורה לממה במקום המקדש כדי ט סי ק בקדיש ^!ו ש ה לבד הם שיש בהם קדושה ואינם‬
‫רצונו בשאלת צרכיו כי לזה היא עומדת גמקים נאמרים בפחות מעשרה אבל בברכו וקה״ת‬
‫ההוא המקודש ‪ ,‬ויכוץ ל ט למעלה בתשגמוטו והסערה ונשיאות כ ט ס וי״ג מדוח וברכה מזון‬
‫והלוליו להללו ולפארו כסי השגת דעהו ב ש טנ ט בשם וברכת מתנים נראה שאינם בכלל דבר של‬
‫החונה בשמים‪ .‬ובזה ישיג ויקבל שכר מוג בעוס״ג קדושה יוחל משאר עגיגי התפלה‪ ,‬ובגמרא נראה‬
‫מאח כבוד שכינתו הסונה בשמים ומשפעת ומנהלת ני עעס כולה ט א שאין דגר שבקדושה בפחות ט ׳‬
‫לאוהביו י״ש עולמות ‪ ,‬ובזה מתקיים טונ ת שני צדאמרינן טז ם על המשנה אין ט ר ט ן על שמע‬
‫הכתובים‪ ,‬נשא לבבנו אל כסיס אל אל גשמים ו ט׳) מני ל ה כ״גז(‪ .‬ואומר כי לענין קה״ה כבר‬
‫ל טין תסלחו בתשבחות והלולים לאל בשמים אמרו מז?ל משה תיקן להם לישראל שיהו קורק‬
‫להשיג חיי העוה״ב ‪ .‬וכתוב והיו עיני ולבי שם בתורה ברבים בשבתות ובטעדי ם בענק המועד‬
‫על השכינה השורה בכותל מערבי להספיק צרטו וס מ ט על ה כ ט ב שאמר וידבר משה את ט ע די‬
‫בזה העולם והס חיי שעה‪ ,‬ושניהם כאחד טוגיס ‪0‬׳ אל בנ״י מצוהי שיטו קורין כל אחד בזמנו‬
‫ונכוחים למבין וישרים למוצאי דעת‪ ,‬ו ק אמהיכ ג ד ת ק במגילה )שס ל״א‪ , (.‬וכשני ובחמישי‬
‫אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי‪ ,‬ט ר ה על 'גיג נ ד שלא ישט ג׳ ימים בלא תורה וסמכו על‬
‫מונ ת לבו למעלה באומרו לאלהיס עליון‪ ,‬כלומר פסוק ‪w t e‬־ וינ ט שלשת ימים במדנר ולא מצאו‬
‫כבוד שכינתו העליונה ‪ ,‬ועל נתינת פיטו לממה מים ואין מיס אלא הורה )ב״ק פ״ב( ותיקון‬
‫משה‬ ‫'‬
‫אלהים‬ ‫עער התפלה פרק י יא‬ ‫בית‬ ‫‪26‬‬
‫דעהו מיושבת עליו יברך‪ ,‬והס יענו אחריו ברוך‬ ‫משה ודאי היה שיקראו בש\רה ברניס ‪ ,‬דאילו‬
‫שאכלנו משלו ויכוונו לברכתו ויענו אמן‪ ,‬ובתחלת‬ ‫ביחיד כתיב )יהושע י״א( והגית בו יומס ולילה‪,‬‬
‫הברכה הוא עיקר הזימון‪ ,‬ולכך גס כי מזכירים‬ ‫ולא היה צריך לתקן כי אם לקרות ברביס‪ ,‬ואלו‬
‫אלהיט בכמה מקומות היחידים ‪ ,‬עכ״ז בברכת‬ ‫הרבים הס »סתמא עשרה ‪ ,‬כיון שמצינו לענין‬
‫הזימון שהיא נברך שאכלנו משלו והס עונין אחריו‬ ‫קדושה דאין דבר שבקדושה בפחות מעשרה‪ ,‬ולכך‬
‫לא יזכירו אלהינו כי שמא גס המברך מדומדס‪,‬‬ ‫אמרו על כל השנויים במשנה שהעעס בהם שאין‬
‫אבל כשהם עשרה שחל עליהם דבר של קדושה‬ ‫דבר שבקדושה בפחות מעשרה ‪ ,‬וכן עזרא שתיקן‬
‫אז מזמנים בשם כי הגדול שבמלס הוא הסברך‪,‬‬ ‫בשבת במנחה היה כעין תיקון של משה ‪ .‬וענין‬
‫ואפילו היה מדומדם כיון שהוא בחבורת עשרה‬ ‫ההפשרה כבר הוא ידוע כי היא נאמרת מזמן‬
‫בני אדם יכולין להזכיר את ה׳ בסמלת ברכת‬ ‫הגזרה שגזרו שלא לקרות בתור׳ והיו קורין בנביאי׳‬
‫מזון שהיא זימון בשם כמו שאמרנו ;‬ ‫מעין הפרשה ולכך תיקנוה ג״כ בעשרה ‪ ,‬ובנשיאת‬
‫ועניין ברנו את ה׳ המבורך‪ .‬היות נזכר בעניני‬ ‫כפיס נ״כ כתיב )ויקרא ע'( וישא אהרן אס ידיו‬
‫דבר של קדושה אפשר שהטעם הוא כיון‬ ‫אל העם ויברכם וגו׳ ‪ ,‬וכתיב ובמדבר ו׳( כה‬
‫שהוא מסודר בסוף הקדיש שהוא דבר של קדושה‬ ‫תברכו את בנ״י אמיר להם‪ ,‬וכיון שהברכה היא‬
‫וצריכין לברך ברכות של ק״ש ולכן אומר ברכו את‬ ‫לרבים נראה שצריך שיהו עשרה לפתות כיון‬
‫ה׳ המבורך ועונין ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד‬ ‫שדבר של קדושה אינו בפחות מעשרה ‪ ,‬אס כן‬
‫כיון שנתקן בצבור וכל הצבור יוצאים ידי חובתם‬ ‫העם שהוזכרו כאן או בני ישראל הם עשרה‬
‫בקריאת הג׳ או השבעה שקוראים ‪ ,‬צריכין לתת‬ ‫דבקרא דונקדשתי נ״כ בנ״י ‪ .‬ולענין י״ג מדות‬
‫לב לברכת הקורא המתוקנת בצבור ולענות אחריו‬ ‫אמרו בר״ה )דף י״ז( ויעבור ה׳ על פניו ויקרא‬
‫ברוך ‪ ,‬כדי שיחשב להם כאילו הם קראו בתורה‬ ‫א״ר יוחנן אלמלא מקרא כתיב א' א לאומרו‬
‫בכוונם לברכות ולמה שקורין בתורה ;‬ ‫מלמד שנתעטף הקב״ה כש״צ והראה לו למשה‬
‫ועני] מנין זה של עשרה היותו ראוי שיחול‬ ‫וא״ל כל זמן שישראל חוטאים לפני יעשו לפני‬
‫עליהם קדושת השם הוא ע״ד הפשט כי‬ ‫כסדר הזה ואני אמחול להם ‪ ,‬וכיון שאמרו כש'צ‬
‫פחות מעשרה אינו מנין ‪ ,‬והוא רומז לדברים‬ ‫נראה שלא נמסרו ייג מדות אלא לרבים והיינו‬
‫העליונים מן המלאכים ולמעלה שאינם בפחות‬ ‫עשרה כמו כל דבר שבקדושה ‪ ,‬וברכת חתנים‬
‫מעשרה ‪ .‬ונס אמרו )סוכה ה׳( לעולם לא ירדה‬ ‫כתוב ברות ויקח בועז עשרה אנשים וגו׳ ‪,‬‬
‫שכינה למטה מעשרה ולא עלה משה למעלה‬ ‫ובברכת מזון בשם יש לתת טעם למה צריך‬
‫מי' באופן שאין דבר שבקדושה בפחות מעשרה‪,‬‬ ‫עשרה להזכרת אלהיט ‪ ,‬שהרי בתפלה מזכיר‬
‫וכן מציט בבני יעקב כשנולדו א' א' אותו שהשלים‬ ‫היחיד כמה פעמים אלהינו ואינו דבר מיוחד‬
‫מנין עשרה עם יעקב נזכרה השכינה עמו‪ ,‬והוא‬ ‫לצבור ‪ ,‬ובגמרא נפנו טעם בפרק שלשה שאכלו‬
‫יששכר תשיעי לבנים ד׳ שילדה לאה קודם וד׳‬ ‫לברכת זימון מדכתיב גדלו לה׳ אתי גדלו שנים‬
‫השפחות וזה החמישי ללאה הס עשרה‪ ,‬וכתוב בו‬ ‫אתי חד פרי ג‪ /‬או כי שם ה׳ אקרא הבו גודל‬
‫וישכב עמה בלילה הוא‪ ,‬וא״ר יוחנן במסכת נדה‬ ‫לאלהינו‪ ,‬אקרא חד הבו שנים הרי ג׳ ‪ ,‬וצריך לתת‬
‫פ״ג מלמד שהקבי׳ה סייעו באותו מעשה שנטה‬ ‫טעס מאין לנו שזה הפסוק לענין ברהמיז נאמר‬
‫חמורו של יעקב לאהל לאה והיינו דכתיב יששכר‬ ‫ולא לעניניס אחרים ; ואם הוא בענין ברכת‬
‫חמור נרם חמור גרס לו ליששכר‪ ,‬וענין הסיוע‬ ‫המזון נראה כי נ׳ יכולין לזמן בשם כדכתיב גדלו‬
‫הוא מה שאמרתי שכיון שנילד הוא השליה לעשרה‬ ‫וכן בכי שם ה׳ אקרא הבו גודל‬ ‫‪,‬‬ ‫לה׳ אתי‬
‫ונססיימו בו שיחול עליהם דבר של קדושה שקודם‬ ‫לאלהינו ‪ ,‬נראה בפירוש שיזכירו אלהינו בנתינת‬
‫היו פחות מעשרה ואין בהם דבר שבקדושה ‪,‬‬ ‫גודל לשם יח׳ על המזון שאכלנו ‪ ,‬וא׳׳כ למה‬
‫ולזה זכו לתורה ולחכמה דכתיב)דה׳׳י א׳ י״ב(‬ ‫הצריכו משרה להזכיר אלהינו ‪:‬‬
‫ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה‬ ‫ו אפ׳ ש ר לומר כי מה שתקנו מז׳׳ל ברכת זימון‬
‫ישראל וגו'‪ ,‬וכן אמרו י ברכות י’’ ז ‪ ,‬מנילה ל״ב(‬ ‫בענין האכילה ‪ ,‬משא״כ בשאר דבריה‬
‫העשירי נוטל שכר כנגד כולם ‪ ,‬לכן ישתדל האדם‬ ‫של קדושה או שאר ברכות כי כלס נאמרית‬
‫להיות נמנה עם העשרה הראשונים הבאים לב׳יה‪,‬‬ ‫ביחיד ‪ ,‬ואס אינס נאמרות ביחיד אין נאמרות‬
‫וכן יש רמז בזה שחייבין לשכור העשירי‬ ‫ג׳׳כ בשלשה במו בדברים של קדושה שצריך עשרה‪,‬‬
‫כשיצטרכו ממ״ש כאן כי שכר שכרתיך וגו׳ ;‬ ‫ולא מצינו חילוק בין יחיד לשלשה ‪ ,‬כי אם‬
‫בענין בהמ׳ז‪ ,‬הטעם הוא דכתיב ואכלת ושבעת‬
‫פרק אחד עשר‬ ‫וברכת ואמרו חז״ל )ירושלמי פ״ק דתרומות‬ ‫‪,‬‬
‫והביאו הרא״ש ז״ל בהלכות‪ 1‬ואפי' מדומדס כיון‬
‫מעלת תפלת הצבור היא גדולה לא לבד בדברים‬ ‫דכתיב ושבעת ולזה הכריחו לג׳ שאכלו כאחד‬
‫של קדושה הצריכיס עשרה שאין דבר‬ ‫שחייבין לזמן ולא יברך כל א לעצמו הואיל שמברך‬
‫שבקדושה בפחות מעשרה כמו שביארנו למעלה‪,‬‬ ‫ואפי׳ מדומדם‪ ,‬אלא הגדול שביניהם שמסתמא‬
‫אלא‬
‫יד ‪27‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער התפלה פיק יא‬ ‫בית‬
‫רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס ‪ .‬וכתיב‬ ‫אלא גס במסלה הסדורה ליחיד נס ‪ p‬אם מהשלל‬
‫פדה בשלום נפשי מקרב לי ונו׳ אמר הקב״ס‬ ‫אוהה בעשרה היא מרוצה יומר ‪ ,‬ונ ש שאמרו‬
‫כל ה ש מן ג ש ר ה ובגמילות תסדיס ומתפלל עם‬ ‫)בר ט ת ז׳( א״ל רב יצחק לרב נחמן מ״מ לא אחי‬
‫הצבור מעלם אני עליו כאלו פדאגי לי ולבני‬ ‫מרלביכנישחאלצלויי א״ללאיכילגא א״לליכרן<‬
‫מבק סאו שת ‪ .‬ומה שאמרו מנין שאק הקג״ה‬ ‫מר עשרה וליצלי איל מריחא לי מלחא ולודעי‬
‫שא» גספלסן של רבים צריך לסת פעם שהיה‬ ‫ליה למר עידנא דמצלי צטרא א׳ל מאי טלי האי‬
‫ראוי ל מו ת ה נאהבת ולמה ימאסנה לשהוצרך‬ ‫א״ל דאמר רבי יוחנן בשס רשב״י מ ‪ r‬ואני‬
‫הכ שב לומר לא ימאס ״ כ״ש במס שאמרו אחר כך‬ ‫הסלחי לך ה׳ עח רצון אימחי עח רצון בשעס‬
‫‪ )9‬סאוסק בתורה וממילוס חסדים ו ג ו ‪ /‬ואפשר‬ ‫שהצמר מחסלליס ‪ ,‬רבי יוסי ג ר סנינא א מי‬
‫^מר כי מה שאמר הכתוב הן אל כביר לא ימאס‬ ‫מהנא כה אמר ה׳ בעת רצק פני סי ך‪ ,‬רבי אחא‬
‫ול מוט שאין הקב״ה ש א ם בתפלתן ״ הייט כשאינם‬ ‫אמר מהנא ‪ p‬אל כביר לא ימאס וכחיב ס דס‬
‫שנ אן ם מ ו ר ה ובגשלות חסדים ״ ואפילו הכי‬ ‫בשלום נפשי וגו׳ ‪ ,‬גלמוד מכאן כי גס בחסלח‬
‫כסהס מ מ ל לי ם עם הצבור איט מואס בתפלתס‬ ‫היחיד בלי דבר של קדושה ‪ ,‬יש מעלה וימרון‬
‫למעלת תפלת הצטר ״ וכתיב פדה בשלום נפשי‬ ‫בהיוסה נאמרח ברבים ‪ ,‬ואפילו לא יהיו הרבים‬
‫מקרב לי וגו׳ לישד המתפלל ע ס הצבור כלומר‬ ‫גמקוס ההוא^ אלא בזמן שהם מחסללים במקום‬
‫בשעה ^ ‪ :‬ו ר מתפללים ״ כיון שעוסק בתורה‬ ‫אחר ‪ ,‬וכמו שלמדו מדכחיב ואני שפלחי לן ס׳‬
‫ו ב ג ^ ת חסדים הנכללים במלת שלום ‪ /‬איט‬ ‫פ ס רצון ‪ ,‬אע״פ שאיט עמהס במקום ^ ח ם ‪,‬‬
‫צריך ‪ 6‬מר מ «‪ 5‬ש נשמעת אפילו שלא התפלל‬ ‫וכן נראה מן הכתוב שאמר ואני ספלהי לך ה׳‬
‫אומה ממש מם הצבור אלא שמעלה לו הקב״ס‬ ‫עת רצון‪ ,‬כלומר נס כי תפלהי בי חיד‪ /‬אני‬
‫>&לו פדאו לו ולבטו מבין האושה ״ ודורש פדה‬ ‫משתדל שתהיה בעת רצון‪ /‬כי רב ‪ PM‬היה‬
‫בשלום נפשי על האל ית׳ כי כביכול שכינה עמנו‬ ‫סובר כי אמת הוא שיש מעלה למתפלל אפילו‬
‫בגלות״ ו ה מ ת ב ל גזה ה או מ כאלו פודה אוש‬ ‫ססלש יחיד בלי דבר של קדושה שתהיהברגים‪/‬‬
‫ול^ » י ו מן הגלות״ שמא הקרב והמלחמה‬ ‫כמו המתפלל י׳ח בלחש עס הצבור ולא הספיק‬
‫והצפי שמש ט ״ וכיק שמזכיר הכ שב פדיית‬ ‫לעמוד עד חזרת התפלה לקדושה ‪ /‬אבל כשאינו‬
‫עצמו נ ם ל מיו מ א שדה כי עמם מ א בצרה ‪/‬‬ ‫עמהם במקום אחד‪ /‬הרי הוא יחיד‪/‬לכך אמר לו‬
‫וכשמסתלק שב את שבותם ו מרנס אותם ״ וגם כי‬ ‫מאי טלי האי‪ /‬והשיג לו מדכתיב ו ^י הפל ש‬
‫אט רואים כמה מפלוס שמתפללים הצטר ואינם‬ ‫לך ה׳ עת רצון ‪ /‬כי נראה כי גם בחפלה שמחפלל‬
‫נענים אין שמה על זה כי אפשר קרוב לודאי‬ ‫היחיד בביתו ‪ /‬יש לה יותר מעלה אם אומרה‬
‫שלא התפללו אותם התפלות ב טנ ה כראוי‪ ,‬אבל‬ ‫בשעה שהצבור מתפללים ‪ /‬כמשמעות הכתוב ואני‬
‫אס השוללו ב טנ ה אפילו קצת הצטר טד אי‬ ‫הפלתי לך ה׳ עת רצון ‪ ,‬כלומר מפלסי הנאמרת‬
‫נענים ״ כזכתיב הן אל כ‪5‬יר לא ימאס״ כביר כח‬ ‫ביחיד היא מגעת אליך ה׳ ‪ ,‬כשהיא נאמרת‬
‫לב ‪ ,‬כלוש־ מה שאינו מואס תפלת הרבים ״‬ ‫בעת רצון והיא שעה שהצמר מתפללים בה‬
‫זהו כשיש ב שך זה הכביר שהם הצבור ״ כח לב‬ ‫ונקראת עת רצון שהקב״ה מרוצה באותה העת ‪/‬‬
‫שהוא טונ ת הלב ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כ ש שאמר רבי יוחנן)שם ו׳( דכסיב מדוע‬
‫ומעלת ס «‪ 1‬ת הצטר משלשה מעמים ‪ .‬הראשונה‬ ‫באחי יאק איש קרחתי ואין עונה״ שישר שיוכל‬
‫מצד עניט הקדושה שאינם נאמרים‬ ‫לענות דבר של קדושה ‪ ,‬ורבי יוסי בר חנינא‬
‫בפשת מעשרה ‪ .‬ולזה אפשר שכיון דוד נאמרו‬ ‫אמר מהכא בעת רצון עניחיך ״ כי פן הכשב‬
‫)הסלים נ׳־ה( אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים‬ ‫של ואני תפלתי לך ה׳ עת רנון נראה לו שאין‬
‫נהלך ברגש ״ הכווטז כי הדברים של קדושה‬ ‫הוכחה כי אם שישתדל להתפלל בשעה שהצגוד‬
‫שאינם נאמרים בפחות מעשרה הוא לסבת מעלת‬ ‫מתפללים ״ אגל לא שיהיה עונה לזה ‪ /‬אבל בעת‬
‫ש ד נעלם שש בהם בקדושת ס׳ ‪ ,‬שעל זה אין‬ ‫רצון עניתיך שנראה כי מי שמתפלל בעת רצון‬
‫ר ^י להזכיר רמז הקדושה כי אם בצטר ולא‬ ‫והוא העת שהצבור מתפללים כמו שביארנו הוא‬
‫ביחיד ‪ .‬ולזה אמר מה שאט משתדל ללכת לבית‬ ‫נענה מיד כדכתיב עניתיך‪ /‬ורבי אחא אמר‬
‫אלשס שגש״ כלומר בקבה גני אדם הוא לסבת‬ ‫מהכא דכסיב ק אל כביר לא ימאס וכתיב פדה‬
‫שנפשק ש ד הקדושה יחדיו כי בפחות מעשרה‬ ‫בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו ממדי״ ענק‬
‫לא נוכל להשיג רמז מתק הפנינים ההם ‪:‬‬ ‫הוכחתו היא משני הכתובים ״ מהן אל כביר לא‬
‫ה ט ע ם הב׳ גס בתפלה שאין בה דבר של קדושה‬ ‫ימאס למדט לתפלת הרבים שאינה נמאסס ‪/‬‬
‫הצריכה ר ט ם ״ עם כל זה יש בה מעלה‬ ‫ואחר שלמדנו שהיא מקובלת ״ למדנו ‪ p‬הכ שב‬
‫בשותה נ ^נרס ברבים או בשעה שרבים מתפללים‬ ‫של פדה בשלום נפשי מקרב לי ני ברבים היו‬
‫כמו שביארט )חורת כהניס ת׳ בחקותי( מפגי‬ ‫עמדי ״ כי מלחמות הבאות על האדם הוא פדוי‬
‫שאיט דומה שעמים העושם את המצוה למרובים‬ ‫מהס כשמתפלל בשעה שהרבים מתפללים ״ ותניא‬
‫הששים את המצוה ״ כי שא מתעלית יוסר הרבה‬ ‫גמי הכי מנין שאין הקביה מואס ב ס ^ ת ם של‬
‫מנ ש‬
‫אלהים‬ ‫^טער ד״תפלה פרס יא‬ ‫בית‬ ‫‪28‬‬
‫גדולתו יגזור עליהם כלה ואס לא אדמה‪ ,‬כלומר‬ ‫מכפי הערך לכל א׳ בהיותה נעשית בחבורת בני‬
‫אס לא יהיה בצעקה שיעור כליון בירידת •העלם‬ ‫אדם ‪ ,‬כי אפילו בדברים הגשמיים עושה אדם‬
‫גדולתי בהיות שכינתי בארן אדעה אס אענישה‬ ‫‪,‬‬ ‫יותר מכפי הערך בהשתתפו עם אמריה במלאכה‬
‫כפי כובד מה שחטאו שהוא יותר מהצעקה ‪ ,‬או‬ ‫וכמו שאמרו)םו;יה פ׳ אלו נאמרים( בעני!‬
‫כפי הצעקה שהיא פחותה מהחטא אלא שאענישה‬ ‫המרגלים בהבאות האשכיל שהביאוהו ח' בני אדם‬
‫כסי גדולתי ‪ ,‬כי די להם שאיטיב להס שלא‬ ‫וגמירי דכל עונא דמדלי איניש לכשפיה ואין אחר‬
‫להענישם כסי חעאס הכבד וכפי גדולתי שניהם‬ ‫מסייעו תלתא דעועניה הוא כשמעעינו אמר‬
‫כאחת אלא באחת מהם כפי צעקתה שהוא פחות‬ ‫ובאבני ירדן שכל א' היה מגביה על כתפו שיערו‬
‫מהחטא הכבד וכפי גדולתי או כפי חטאם הכבד‬ ‫כל אחד מהן מ׳ סאה ומכאן נתשב לאשכול כמה‬
‫לא כפי גדולתי בשמים‪ .‬ואמר ויפנו משם‬ ‫היה בו ששמנה אגשים היו מסייעים זה את זה‬
‫האנשים וילכו סדומה ואברהם פודנו עומד לפני‬ ‫כשמרימים אותו על כתפם אס כן היה משקלו‬
‫ה׳ ‪ ,‬כי גס שכבר אמר למעלה ויקומו משם‬ ‫של אשכול תתק׳ס סאין ק״כ לכל אחד שהיו שני‬
‫האנשים חזר ואמר ויפנו משס האנשים ‪ ,‬להורות‬ ‫שלישים יותר ממשוי אדם שאין אחד מגביה על‬
‫על מה שדבר האל ית׳ הכצעקתה הבאה אלי‬ ‫כתפו כאבני ירדן ‪ ,‬וא"כ כל שכן בדברים האלהיס‬
‫עשו ‪ ,‬כי לא יענישם כי אם כסי הצעקה ולא כפי‬ ‫שמתעלה יותר ענין המצוה בהתאחד בה כמה בני‬
‫החטא הכבד וכפי הירידה לראות ולא לפי‬ ‫‪,‬‬
‫אדה מכפי הערך לכל או״א וכמו שפירש״י ז״ל‬
‫גדולתו כמו שפירשתי‪ ,‬לכך אמר ויפנו משם האנשים‬ ‫על ענין תפלת אברהם אבינו על סדום ועמורה ‪,‬‬
‫וילכו סדומה‪ ,‬כי מאותו המצב שהיה ענין סדום‬ ‫שאמר אולי יש חמשיס צדיקים בתוך העיר ויהיו‬
‫ברצון האל שלא להעניש אותם אלא בקל מן‬ ‫‪,‬‬
‫מצילים חמשה כרכים עשרה לכל כרך ומ׳ה ‪J‬‬
‫העונשים הלכי הס לסדום על תנאי כך לראות‬ ‫יצטרף צדיקו של עולה עם כל השעה ויהיו משרה‬
‫אס הכצעקהה הבאה לאל ית׳ עשו יכלו אותם ‪.‬‬ ‫וינצלו כולן ‪ ,‬וארבעים על ד׳ כרכים ‪ ,‬ול׳ על ג׳‬
‫ולזה אמר וילכו סדומה כלומר לחפש על ככה‬ ‫וב' על ב' ועשרה על א׳ ‪ .‬ואע״פ שהודה לו האל‬
‫כי למעלה אמר ויקומו משם האנשים וישקיפו על‬ ‫י ת' על חמשים שיצילו חמשה כרכים עשרה לכל‬
‫פני סדום כי לא היתה כוונתם ליכנס לסדום‬ ‫כרך ‪ ,‬הוצרך לשאול על מ׳ לארבע כרכים ושלשים‬
‫כי אס להשקיף עליהם מבחוץ בכליון הרון‬ ‫לג׳ ועשרים לב׳ ועשרה לאחת ‪ .‬כי אינן דומיי‬
‫בהפכת הערים ‪ .‬אבל עתה שאמר האל ית׳‬ ‫העשרה שהיו מצילין כל כרך וכרך בהצטרפם עם‬
‫הכצעקתה הבאה אלי וגו׳ הלכו למוך העיר לדעת‬ ‫שאר העשרות המצילים על שאר הכרכים ‪,‬‬
‫תוכן הצעקה כמו שפירשתי להקל ענשם ‪ .‬ואברהם‬ ‫לעשרה העומדים לבדם להציל כרך שלהם ואין‬
‫עודנו עומד לפני ה׳ ‪ ,‬כלומר שלא נתקררה‬ ‫אחר מתחזק עמהס על אלה כי אס הוא יתברך;‬
‫דעתו במה שהקל עליהם בענין הצעקה ‪ ,‬אלא‬ ‫גס כי דבר החטא הוא חמור ונמ׳׳ש ויאמר ה׳‬
‫גס כי יהיו חייבים מצד הצעקה ולא כסי ערך‬ ‫זעקה סדום וממורה כי רבה וחטאתם כי כבדה‬
‫גדולתו יתברך ‪ ,‬אס יהיו צדיקים בעיר יו ^ו‬ ‫מאד ‪ ,‬ר״ל כי גס שצעקת העניים היסה רבה ;‬
‫להציל אותה ‪ .‬ולזה עמד לפניו יתברך לראות מה‬ ‫החטא על מה שעשו היה כבד מאד ממה שצעקו‬
‫יהיה בסוף וראה שהיה יכול לגשת אליו יתברך‬ ‫הס ; כי לפעמים האדם הוא צועק על מה‬
‫להלין טוב בעדם כיון שהוא יתברך היה מיקל‬ ‫שנעשה לו יותר מהראוי ‪ ,‬ובענין סדום גס כי‬
‫עליהם ‪ .‬ולזה אמר ויגש אברהם ויאמר האף‬ ‫‪,‬‬
‫הצעקה היתה רבה לא השיגה לערך החטא כי‬
‫תססה צדיק עם רשע אולי יש חמשיס צדיקים‬ ‫כבדה מאד מהצעקה ; ואמר ארדה נא ואראה‬
‫וגו׳‪ ,‬ועשה שתי חלוקות בענין אס בהציל הצדיקים‬ ‫הכצעקתה הבאה אלי עשו וגו׳ ; ענין ארדה כי‬
‫את נפשם או בהציל הצדיקים אה כל הערים ‪.‬‬ ‫החוטא לה' אס עונש החטא ההוא כפי גדולת‬
‫ולכך אמר האף תשפה צדיק עם רשע בערך‬ ‫המצוה לא יהא קן ותכלית לעונשו ״ אם נעריך‬
‫החלוקה הראשונה כלומר ראוי שהצדיקים המה‬ ‫עונשו כפי גדולת האל יתברך המצוה לו שלא‬
‫יצילו את נפשה ולא הספס עם הרשעים ‪ ,‬כל‬ ‫יעשה כך וכך ‪ .‬ולזה‪.‬האל יתברך להקל עונש‬
‫שק שאס יהיו חמשיס צדיקים בתוך העיר ראוי‬ ‫האנשים כביכול כאלו מוריד ערך גדולתו בהיות‬
‫לך שתשא לכל המקום בעבורם ‪ ,‬ולא לבד‬ ‫שכינתו למטה בארן וכפי אותה הירידה מעניש‬
‫יספיק זכוהס להציל את נפשם ‪ ,‬כי אם לישא‬ ‫את האדם ‪ .‬ולזה אמר גס כי חטאתם כבדה‬
‫לכל המקום בצדקתם בהיות המשים עשרה לכל‬ ‫מאד לא כפי ערך המצוה אלא כפי חומר העבירה‬
‫כרך וכרך ‪ ,‬כי אחד עשרה ואחד עשר רבוא‬ ‫עצמה כבדה מאד ‪ ,‬ארדה נא שלא להחשיב‬
‫לענין דבר של קדושה )ברכות מ״ט( ‪ ,‬כמו כן‬ ‫גדולתי במה שהיא בשמים ואראה אס כצעקתה‬
‫נקראים קהל עשרה כמו עשר רבוא ‪ ,‬ולכך‬ ‫הבאה אלי עשו ; בהיות כי הצעקה היתה פחות‬
‫יוכלו עשרה צדיקים להציל המון רב מכני אדם‬ ‫מהחטא כמו שכתבתי ‪ .‬אמר כי לא יראה כי‬
‫חוטאים‪ ,‬וגס מועטים ואפילו צדיק אהד לענין‬ ‫אס עד כדי מב! שצעקו אס היה בו שיעור‬
‫כשהעולם נדון אחר רובו בענין הזכיות והעבירוה‬ ‫לכלותם‪ ,‬גס כי לא יחשב עמהס לפי ערך‬
‫אפשר‬
‫טו ‪29‬‬ ‫אלהים‬ ‫עערהועל‪6>1‬ו?ן>‬ ‫בית‬
‫אפשר כי כפי שקול אל דעוה יכריעו זכיוס צדייק לי *‪:‬ישי אפיך צלוחך דמועב שיכלה זרעך ולא‬
‫ביד אויב דמה צך בצער בניך שאמרת מועב‬ ‫א׳ מכל חמאת האדם וינצל העולם בז טס צ מק‬
‫כזה ועליו נאמר וצדיק יסוד עול ם‪ ,‬וחזר ואמר שאצ«ל ביד'אויב ולא יכלה זרעי בר ברך קירא‬
‫חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק פ ם ליזבון ואא לא תצעער וא״ל דוד אי הכי סייע‬
‫רשע וגר ‪ ,‬כי נם שעל ב׳ החלוקות שאל על הצלת ‪ 3‬םין יהייע דכסיב ויעזור לו אבישי בן צרויה‬
‫צדיקים עצמם או הצלת כל המקום בע טרה בהיותם ואמר רב יהודה אמר רב מלמד שעזרו בספלה‬
‫ממשים ‪ /‬עכ*ז עיקר הגשתו לתפלה היהה על להפכה כמו שהביאו בארוכה פ׳ חלק ‪ ,‬הנה נראה‬
‫מ ט אר כי גם התפלה שאינה צריכה עשרה מועילה‬ ‫הצלת הצדיקים את נפשם כי זה מן התימה‬
‫שימות ויספה צדיק עם רשע ‪ .‬ולזה מזר והאריך ומקובלת יוסר משנים ‪ .‬וכ״ש אס הס יותר שהרי‬
‫מלילה לך מעסות כדבר הזה להמית צדיק עם אמר דוד לאבישי אם כן סייע בהדן שהוא היה‬
‫מ מ ^ ל “־ואבישי מסייעו ל תפל ה‪ .‬וכן אמרו‬ ‫רשע ‪ ,‬גם כי לא תמצא חמשים אין ראוי לך‬
‫להמית הצדיקים נם כי יהיו מועמים ‪ ,‬וכפל ואמר בתעניות על אבא חלקיה דשדרו רבנן זוגא דרבנן‬
‫לי מיה למיבפי מ מ י אמיערא ואמר הוא לאשתו‬ ‫והיה כצדיק כרשע לומר כי גם שמקל במיתת‬
‫הרשעים בז ט ת הצדיקים שתבחר לכלם מיתה י » ני שה ניםק לאינרא למיבפי רחמי איפשר דמרצי‬
‫ק ר ה ואתי מערא ובעו רחמי וקדים וסליק עננא‬ ‫אין ראוי שיהיה כצדיק כרשע ‪ .‬כי למעלה אמר‬
‫להמית צדיק עם רשע ‪ ,‬כלומר במיסת הרשע 'מזויאא־ דדביפהו מ»יי עעמא דמסרש הסם ‪.‬‬
‫החמורה תמית צדיק עמו וגס שהמית אס מישע נראה מ י ח ש צי גם בתפלת יחידים שמתעלה יותר‬
‫מיתה קלה כמיתת הצדיק נס זה הימה ‪ .‬וחזר בהיותה בבס אמת ‪ .‬וגס בתפלת רבים שיש‬
‫ואמר חלילה לך השופע כל ה א ק לא יעשה משפע‪ ,‬טהיהם דצר של קדושה נראה שיש מעלה יותר‬
‫כי קודם אמרו חלילה לך מעשות כדבר הזה< לסי בתפלת מאה המקובצים במקום אמד מעשרה‬
‫הרגל חסדיך חולין הוא לך שתמיס צדיק ע ם המתפללים ־במקום אחד‪ ,‬כי כל אחד מהמאה יש‬
‫רשע ‪ ,‬וגס בלי רחמים אלא כסי קו היושר מעלהיבתסלתו שמצערסת להפלת מאה שאצלו ‪,‬‬
‫והמשסע גס כן אין ראוי לעשות כך< כי השופע כל ואחד מן העשרה לא נצערפה תשלתו כי אס לעשרה‪,‬‬
‫הארן לא יעשה משפע‪ ,‬כיון שעושה משפע ג״כ ונ ס כי אמד עשרה ואחד עשר רבוא היינו לענין‬
‫בצדיקים נראה שאיע עושה משסע ברשעים ‪ .‬דצרשלקדושהשיטלין לומר כל דבר של קדושה‬
‫והשיב לו האל יתברך אס אמצא בסדום ממשים פשרה כמו עשר ר ט א ‪ ,‬אבל לעני! קבלת התפלה‬
‫צדיקים וגו׳ לחלוקה השנית כי לראשונה לא 'אסלת הרגיס מקובלת יומר כי ברב עם הדרת מלך‪:‬‬
‫ה ט ע ם ׳השלישי כי תפלס היחיד בהיותה בלתי‬ ‫הוצרך להשיב כי ודאי לא ימית צדיק עם רשע גם‬
‫‘'הגונה או בלתי נאמרת בכוונה אינה‬ ‫כי יהיו מועעים ‪ .‬וכמו שראינו שהציל את לוע‬
‫מ שגלס צלל ^ ונשאומרה ברבים לפעמים תתקבל‬ ‫וביתו ‪ .‬אבל לענין הצלת הצדיקים לשאר‪ ,‬השיב‬
‫בז ט ת ססלת הרבים ‪ ,‬ני אפילו לחובה היחיד‬ ‫ואמר כי אס אמצא בסדום חמשים צדקים‬
‫ע ר ר אחר הרוב‪.,‬ואפילו הוא צדיק לפעמים אין‬ ‫בתוך העיר ונשאתי לכל המקום ב ע בו ר ם‪ ,‬הו ר ס‬
‫בכאן ענין הצלת עשרה צדיקים לכל כרך וכרן מעלתו נשמעת ל סג ת הרבים שאינם הגונים ‪,‬‬
‫כי הוא בהצערף שאר העשרות לשאר הכרכים וכמו שאמר‪ 1‬על אליהו בהר הכרמל בירושלמי‬
‫כי עשרה לכרך אחד לבד לא יספיקו ‪ .‬ולזה אמר ד ת עניו ס‪ ,‬מה יעשו גדולי הדור ואין הצבור נדון‬
‫אם אמצא בסדום חמשיס צדיקים בתוך העיר ‪ .‬אלא א ח ר ר ו ט‪ ,‬שכן מצינו שאלמלא לא אמרו‬
‫כלומר זכות חמשיס צדיקים צריך שאמצא ל סיו ם ישראל בהר הכרמל ה׳ הוא האלהיס לא ירדה אע‬
‫לבדה וכן לשאר הכרכים ‪ .‬העשרה יהיו מסוך מ‪ 1‬השמים'ושרפה אח ה ק רב ע ת‪ ,‬הנה שתפלת‬
‫אליהו״לא ציצמז מדעילה כלל אס לא בזכות מה‬ ‫העיר ותשלום החמשים מחוצה לה ויסשט כאילו‬
‫י י ^ ל אי הוא האלהים ‪ ,‬כי גם שקודם‬ ‫‪y‬‬ ‫כולם בסדום ‪ .‬ובשאר הכרכים בהיוהס‬
‫כי יצערף זכות כל עשרה ועשרה לכרך ולכל כרך אמרם ירל האש ‪ ,‬אם לא שהיה גלוי לפניו ית׳‬
‫וכרך ‪ .‬ולכל אמר ונשאתי לכל המקים בעבורם‪ ,‬שיהיו אומרים ה׳ הוא האלהים לא היה יורד‬
‫ב ע ט ר הצערפות זכות כלס אשא לכל מר\ם ה*ז' מלמעלה ‪ ,‬וכמ׳ש אליהו ענני ה׳ ענני וידעו‬
‫החמשה כרכים ‪ .‬הנה נתבאר שאינו דומה מועעים העם הזה כי *ז ה ה׳ האלהיס״כי בזכות שידעו‬
‫העושים אה המצוה למרובים העושים אס המצוה ויכירו שה׳ הוא האלהים וירד האש מלמעלה ‪ ,‬ט‬
‫גם 'שגדולי הדור הס שלמים צריכים לשלמות‬ ‫כל שכן בענין התפלה שאנו רואים בפירוש‬
‫שמעלת תסלח הרבים בדבר של קדושה כשהם סצלל ‪ ,‬ואס צן צל שכן בזכות כי מדה עובה‬
‫משרה גדולה‪ ,‬כמו כן יהיה מעלה בהפלה ברבים מרובה על מדת פורענות ‪ ,‬שאם הרבים מעכבים‬
‫א פ ל ס; הי אי ד‪ ,‬כ״ש בהיותם צדיקים ומובים‬ ‫גם בדבר שאין בו קדושה כיון שהם משחתסים‬
‫בענין עבודת השם שהיא התפלה ‪ .‬וכמ״ש ז״ל שתועיל זע מם ליחיד שתקובל תשלחו בזכותם ‪,‬‬
‫גס כי היא לא תהיה שלימה כראוי ‪ ,‬כי אין‬ ‫)סנהדרין פ׳ חלק( על דוד המלך שעזרו אבישי‬
‫בתפלה כדכתיב ייעזר לו אבישי בן צרויה שאמר הצטר נדון' אלא אחר יו בו ‪ ,‬וכמ״« ז״ל)במדבר‬
‫רבה‬
‫אלהים‬ ‫עער התפלה פרק יא יב‬ ‫בית‬ ‫‪30‬‬
‫להשגת תועלת המושג‪ ,‬כי אם שמודיע ומכיר כי‬ ‫רבה פרשה י״ח{ על מה שאמר משה אל חסן אל‬
‫אין מי שיוכל להפיק רצון איש ואיש כי אס הוא‬ ‫מנחתס וגו׳ יודע אני ש־ש לאלו חלק במגמת‬
‫ית׳‪ ,‬ולזה הוא ית׳ משלים חסרון המתפלל תחלה‬ ‫התמיד אל הסתכל בחלקם חגיחנו האש ולא‬
‫ואחר כך למי שהתפלל עליו ‪ ,‬כיון שהוא לא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫תאכלנו נראה כי אס לא היה משה שואל על זה‬
‫התפלל על עצמו בהיותו צריך לאותו דבר ולא‬ ‫שהקב״ה היה פונה אל חלק מנחתה גס שהיו‬
‫כיון גס כן לעצמו ‪ ,‬כמו שאמר הכתוב באברהם‬ ‫היה נכלל חלקם בחלק הצבור שאינו‬ ‫‪,‬‬
‫רשעים‬
‫ויתפלל אברהם אל האלהיס וירפא אלהיס את‬ ‫נדון אלא אחר הרוב ‪:‬‬
‫אבימלך כי לא היחה תסלחו כי אס על אבימלך ‪,‬‬
‫ובאיוב כתיב בהתפללו בעד רעהו שלא כיון‬ ‫פרק שנים עשר‬
‫לעצמו כלל כי אס לרעהו ‪ ,‬והוא יח׳ שב שבותו‬
‫קודס ‪ ,‬וכשהוא גדול הדור ואינו מתפלל עליהם‬ ‫יתר שאת‬ ‫המתפללים על אמרים יש להם‬
‫הוא נענש ‪ ,‬כמו שאמרו במס' בתרא סרק הספינה‬ ‫תפלתם‬ ‫ברבלח‬ ‫ומעלה‬
‫)דף צ יא( על אבימלך ובניו א״ר יהושע בן קרחה‬ ‫‪,‬‬ ‫מהמתפללים על עצמם מחמת צרכיהס וחסרונם‬
‫מ״ו שנענשו מפני שיצאו חוצה לארן שאפי׳ מצאו‬ ‫וכן המתפלל ומקדים התפלה לצרה היא מקובלת‬
‫חרובין לא יצאו ומפני מה נענשו מפני שהיה‬ ‫יותר מהמתפלל אותה בעת הצרה‪,‬וכל שכן‬
‫להם לבקש רחמים על אנשי דורס ולא בקשו‬ ‫בהתחבר שני עניניס יחד שהוא מתפלל על אחרים‬
‫דכהיב)ישעיה נ״ז( בזעקך יצילוך קבוציך ‪ ,‬כלומר‬ ‫קודם הצרה ‪ ,‬וכמו שמצינו באברהם אבינו ע״ה‬
‫ע״י שתצעק לקבן הנדחיס תנצל‪ ,‬וכמו שאס היה‬ ‫שבנה מזבח והקדים הפלתו לצרת בניו שלא יפלו‬
‫יכולת בידם לפרנס את בגי דורס היו נענשים אם‬ ‫בעי ‪ ,‬כדכהיב ויבן שם מזבח לה׳ ויקרא בשם ה׳‬
‫לא היו מפרנסים אותם בשנת הרעב ‪ ,‬כך בהיות‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‪,‬‬
‫וצלי בשמא דה והועילה הפלתו ובנין המזבח‬
‫יכולת בידם להתפלל עליהם ולא התפללו‬ ‫כי לא נפלו שם בעי נם כי כיה חרס ביניהם‪ ,‬כי‬
‫נענשו ‪ ,‬ואמרו גס כן במס׳ מכוח)פרק ב׳‪ 1‬במשנה‬ ‫אס ל״ו איש או איש אמד שקול כל׳׳ו איש שהוא‬
‫שאמותיהן של כהניס גדולים היו מספיקין מיס‬ ‫רובה של סנהדרין ‪ ,‬וזכות אברהם ותפלתו סייע‬
‫ומזון לרוצחים הגולים כדי שלא יתפללו על בניהם‬ ‫אותם כמו שאנורו )בראשית רבה פרשה ל״מ(‬
‫שימותו דכתיב וישב שם עד מות הכהן הגדול ‪,‬‬ ‫דכהיב על יהוכע וזקני ישראל שנפלו על פניהם‬
‫ובגמרא עעמא דלא מצלו הא מצלי מייתי והנתיב‬ ‫והעלו עפר על ראשם שהזכירו זכיתו של אברהם‬
‫כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא הבא‬ ‫אבינו שאמר ואנכי עפר ואפר ואמר כלום בנה‬
‫ותירצו מפני שהיה להם לכהניס גדולים לבקש‬ ‫מזבח בעי אלא כדי שלא יפלו בניו בעי ‪ ,‬כוונת‬
‫רתמים על בני דורס ולכך אינה קללת חנם ‪ ,‬כי‬ ‫הזכרת זכות אברהם בלשון עפר‪ ,‬כי המתפלל על‬
‫הא דההוא גברא דאכליה אריה ברחוק שלשה‬ ‫אחרים נראה כמחשב עצמו גדול לפני האל להיותו‬
‫פרסאות מיניה דרבי יהושע בן לוי ולא אשתעי‬ ‫ראוי להתפלל על אחרים לזה הזכירו זכותו בעפר‬
‫אליהו בהדיה תלתא יומי שלא חש להתפלל שלא‬ ‫שהיה מהשב עצמו לעפר ואפר אפיי כעת התפללו‬
‫יארע הקלה באנשי דורו ‪ ,‬נראה שגדולי הדור‬ ‫על אחרים ‪ ,‬כמי'ש בתפלתו על סדום ואנכי עפר‬
‫הס מחויבים להתפלל על תיקון בני דורם ‪ ,‬כיון‬ ‫ואסר‪ ,‬והזכירו בנין המזבח בעי כמ״ש הכתוב‬
‫שהצדיק יסוד עולם ראוי שבתפלתו יתקיימו בני‬ ‫בין בית אל ובין העי ויבן שם מזבח ‪ ,‬היה הוראה‬
‫העולם ‪ ,‬כיון שזכו להיותם נמצאים בזה העולם‬ ‫שתלכד העיר לבניו ולא יפלו בה ‪ ,‬הנה נתבאר‬
‫בזמנו ‪ ,‬וזהו מעלה גדולה לצדיקים שכן נח נקרא‬ ‫כי הקדמת התפלה לצרת אחרים הוא סבה לקבלת‬
‫המבול על שמו כמו שכתוב כי מי נח זאת לי‬ ‫ההפלה ‪ ,‬ותועלת התפלה על אחרים גס שתהיה‬
‫מפני שלא התפלל עליהם ‪:‬‬ ‫בעת צרה ‪ ,‬נלמד מאברהם אבינו ואיוב כמו‬
‫וראוי לתת מעם לשבח האל ית׳ למה מונע טוב‬ ‫שהביאו במס׳ בבא קמא פרק החובל ויתפלל‬
‫מבעליו שלא להשפיע טובה על בני דור‬ ‫אברהס אל האלהיס וירפא אלהיס אה אבימלו‬
‫אחד בשביל שהצדיקים שביניהם לא התפללו‬ ‫ואת אשתו ואמהותיו וילדו וכתיב וה׳ הקד את‬
‫עליהם ‪ ,‬כי כשהאדם עצמו אינו נותן לב להתפלל‬ ‫שרה כאשר אמר ‪ ,‬ודרשינן כאשר אמר אברהם‬
‫על עצמו בדבר הצריך לו אינו מן התימה שלא‬ ‫אל אבימלך היה כיבה שילדה שרה בריות כמו‬
‫ימלא האל חסרונו כיון שאינו חושש להתפלל אליו‬ ‫שהתפללו על אבימלך ‪ ,‬ובאיוב נאמר וה׳ שב את‬
‫ית׳‪ ,‬ונראה כאלו אין בידו להפיק צרכיו‪ ,‬אבל‬ ‫שבוה איוב בהתפללו בעד רעהו ‪ ,‬שנראה שהמבקש‬
‫גדול הדור שהוא נענש על אשר לא חשש‬ ‫רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה‬
‫להתפלל בעד עמו ‪ ,‬למה אין האל יתברך‬ ‫תחלה גם שלא התפלל על עצמו ‪:‬‬
‫משלים צרכיהס כיון שלא בא ההתעללות כי אס‬ ‫וסבת הדבר כי בזמן שהאדם מתפלל על עצמו‬
‫מצד גדול הדור שלא התעורר לדבר מצוה‪ ,‬וכמו‬ ‫נראה שהכנעתו וכוונתו בתפלה הוא‬
‫ששלח מרדכי לאסתר המלכה כי אס החרש‬ ‫לתועלת המושג לו בתפלתו ואינה תפלה לשמה ‪,‬‬
‫תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים‬ ‫אמנם כשמתפלל על אחרים כוונתו בקפלה לא‬
‫מסקום‬
‫טז ‪S1‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער התפלה פרק יב‬ ‫בית‬
‫ל מ ט ביסורק כיון שנמר השובה ‪5‬ל ‪3‬ו‪ ,‬ואס לא‬ ‫ממקום אחר ונר ‪ ,‬כי גס שהיא לא השתדל‬
‫גמר ב ל ט לשוב‪ ,‬מה לי שיאמרסעאתי הרי הוא‬ ‫לתועלת פ מ ה הש׳׳י ירחם עליהם ויצילם‪ ,‬וממקום‬
‫כטובל ו ש ק בידו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כמו כן היה ראוי להיות‬ ‫‪,‬‬
‫אסר ישלם שלומיו‬
‫אני אומר כי גס שהאמת הוא שמי שהרהר‬ ‫ולכן‬ ‫בזמן שגדולי הדור הס מתרשלים בהצלת הדור‬
‫‪,‬‬
‫משובה ב ל ט הוי צדיק אפילו הכי צריך‬ ‫הס ראויס להיות נעגשיס ‪ ,‬והאל יררס פל בני‬
‫להתודות ב טו‪ ,‬כמו שלמדו מדכתיב והתודה עליו‬ ‫הדור כיון שלא היה תלוי ענין הצלתם כי אס‬
‫ו ט ‪ /‬אבל אין וידוי זה מעכב הכפרה גם כי הוא‬ ‫בתפלת הצדיקים שבדור ‪ ,‬ונראה לומר כי פנין‬
‫מן ה תו ר ה‪ ,‬ו ב סי ט במטאיס שבין אדם למקום‬ ‫תפלת הצדיקים על בני דורס הוא להתפלל לאל‬
‫שאק ראוי לסרסם מטאו ניומא ס״וז( כדכתיב‬ ‫יתברך שידריכם ויישירס לעבודתו‪ ,‬וכמעמ שיבואו‬
‫אשרי נשוי פשע ‪ ,‬אמנם בחטאים שבין אדם‬ ‫למהר י סייע אותם האל יתברך לשיהיו ראויים ‪,‬‬
‫לחבירו צריך לפרסמם ולהתודות עליהם ברבים‬ ‫ז נ ס בכלל התפלה להוכיחם ולהשיבם בתשובה‬
‫)שם( ועליהם נאמר מכסה פשעיו לא יצליח ‪,‬‬ ‫שיהיו ראויים לשיסלק האל ית׳ מרק אפו מעליהם‪,‬‬
‫בחטאים כאלו הוידוי הוא יוחר מוכרח ממה שהוא‬ ‫וישפיע ברכתו ומובו עליהם ‪ ,‬וכשהצדיק מתרשל‬
‫מוכרח בשאר החטאים שבין אדם למקוס‪ ,‬והטעם‬ ‫בזה הוא נענש ‪ ,‬על שלא הכין לב האנשים‬
‫כי בחטאים שב־ן אדם למקום כיון שעל הרוב‬ ‫בתפלתו ותוכחתו אליהם שישובו בתשובה‪ ,‬ונשארו‬
‫אינם נגלים לבני אדם אין הוידוי צריך כל כך‬ ‫העם יושבי בחשך בלתי ראויים ומוכנים לסילוק‬
‫אלא בי ט לבין עצמו אבל החטאים שבינו לבין‬ ‫חרון אף מעליהם ‪ ,‬כי גס הס לא נתעוררו‬
‫סבירו שהם ידועי ם לכי׳ע צריך לחזור במשובה‬ ‫מעצמם ‪ ,‬ובזה נענשים ונספים בחטאתם ח״ו ‪,‬‬
‫ולהחודות ברבים שידעו ששב בחשובה‪ ,‬שאס אינו‬ ‫וכמו שמצינו במרע״ה כשהיה מתפלל בעד הע ם‬
‫עושה כן גס כי הרהר ת ט ב ה גמורה בלבו לא‬ ‫החוטאים היה מוכיח אותם ג"כ על הרעה שעשו‬
‫ייטיב לו ה א לי ת׳ נב על השובה כיון שאין תשובתו‬ ‫כדי שייטיבו מעלליהם‪ ,‬לשחקובל תפלתו ובקשתו ‪,‬‬
‫מפורסמת ‪ ,‬ויש בזה חלול השם שמחשיבין אותו‬ ‫ושמואל הנביא ע״ה כשרצה להתפלל בעד ישראל‬
‫האנשים מי שע וחושבים שהוא עול בחקו ית׳‬ ‫אמר להם אס בכל לבבכם אתם שביס אל השם‬
‫להטיב לו ‪ ,‬וכן אמר שמואל כלום אתה דן אס‬ ‫הסירו אס אלהי הנכר וגו׳ והכינו לבבכם אל ה׳‬
‫האדם אלא על שלא אמר חטאתי‪ ,‬כלומר כי גס‬ ‫ועבדוהו וגו׳ ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל‬
‫ששב האדם מרשעו בהרהור ל ט אין העולם‬ ‫המצפהה ואתפלל בעדכם אל ה׳ ויקבצו המצססה‬
‫יודעים ששב ‪ ,‬ולכן דן אוחו עדין האל ית׳ לעיני‬ ‫וישאבו מים וישפכו לפני ה׳ ויצומו וגו׳ ויאמרו‬
‫העולם כאלו לא שב מפני כ ט ד שמו עד שיאמר‬ ‫חטאנו ‪ ,‬ואמרו בירושלמי דת עניות וכי מיס שפכו‬
‫בפני העולם חט א תי וידעו שהוא בעל ת שובה‪,‬‬ ‫אלא ששפכו לבס כמיס ‪ ,‬אמר רבי שמואל לבש‬
‫וזהו שאמרו שלבש שמואל חלוקן של ישראל‪ ,‬כלו׳‬ ‫שמואל חלוקן של ישראל אמר לפניו רבון העולמים‬
‫אחר שהרהרו חשובה בלבבם היו כבר צדיקים‬ ‫כלום אתה דן את האדם אלא על שלא היו‬
‫והיחס חלוקן ומלבושם טהור כיון ששפכו לבס‬ ‫אומרים לפניך חטאתי ואלו אומרים לפניך סטאתי‪.‬‬
‫כמיס ונתחבר ע מ ה ס בתפלה ולא היו חסרים‬ ‫וענין שפיכת לב כמיס ‪ ,‬היא הסרת לב האבן‬
‫אלא לומר חטאנו והיה צורך גדול באמירתם‬ ‫שבבשרם ‪ ,‬וירככו אותו עד שיהיה למיס ל ע ב ת תו‬
‫חטאט מפני שהיה חטאם גלוי ומפורסם‪ ,‬ולדעת‬ ‫‪,‬‬
‫י ה׳ ולתלמוד תורתו והוא ענין התשובה חרטה‬
‫הראב׳ד ז’ ל ג ס בעבירות שבין אדם למקום אס‬ ‫על מ ה שעבר והטבת מעשיו לעתיד לבא ‪ ,‬ולא‬
‫הס מפורסמות ומטלות צריך ג ס כן לסרפס‬ ‫חסרו בענין המשובה כי אס הוידוי בפה ‪ ,‬ולכך‬
‫ה ת ט ב ה ולהתבייש ברבים וזהו ענין הוידוי‪ ,‬וזיש‬ ‫אמר שמואל כלום אהה דן את האדם אלא על‬
‫הכתוב לפי הפשט מכ סה פשעיו לא יצליח ומודה‬ ‫שלא היו אומרים לפניך חטאנו ‪ ,‬והרי אלו‬
‫ועוזב י רו ח ם‪ ,‬כלומר מי שמכמה פשעיו ו איט‬ ‫אומרים לפניך חטאנו ‪ ,‬ולא יצדק אמירת חטאנו‬
‫מהודה עליהם ברגי ם ‪ ,‬גם כי כבר שב בתשובה‬ ‫בלי עזיבת החטא שנראה כטובל ושרץ בידו ‪,‬‬
‫עליהם וגמר בלבו שלא לשוב עוד אליהם לא‬ ‫ולכך אמר כלום אתה דן וכו׳ ‪ ,‬וצריך לפרש מ ה‬
‫יצליח כמו ש ט א בעל תשובה גמורה והתודה בפני‬ ‫שאמרו כלום אתה דן את האדם אלא על שלא‬
‫רבים נ די שלא יחשב עולה לפני ה׳ בפני העולה‬ ‫אמרו חטאתי ‪ ,‬שאס כבר שב האדם ונתחרט‬
‫שידעו חטאתו ולא ידעו תשובתו‪ ,‬אבל מי שהוא‬ ‫וגמר בלבו שלא לשוב עוד אל החטא הרי הוא‬
‫מודה ועוזב בפני רבים ירומם וייטיב לו האל‬ ‫בעל חשובה ‪ ,‬גס כי צריך האדם להחודות בפיו‪,‬‬
‫ית׳ כיון שנתכ>םמה תשובתו בפני העולם וכמו‬ ‫עכ״ז בהרהור חשובה בלבו הרי הוא צדיק ‪,‬‬
‫שארז״ל מפרסמין את החנפים מפני חלול השם‪,‬‬ ‫וכמ״ש על המקדש אשה על מנת בהוא צדיק והוא‬
‫שכשמביא הקב״ה עליהם רעה נראה לבני אדם‬ ‫רשע גמור שחוששין לקדושיו דשמא הרהר תשובה‬
‫סול א ם אינם מכירים ויודעים חנופתס‪ ,‬וידיעת‬ ‫בלבו ‪ ,‬נראה כי גם שלא התודה בפיו הוא בעל‬
‫ההסני ס א׳ כי נס אותם שהם בחזקח רבעים‬ ‫תשובה ‪ ,‬ואם כן נ מ ה אמרו כלום אתה דן אש‬
‫שלא ש ט ב ת ט ב ה ולפי האמת ה ס בעלי חשובה‬ ‫האדם אלא על שלא אמרו חטאתי כי אין ראוי‬
‫שכבר‬
‫אלהים‬ ‫׳טער התפלה פרק יב‬ ‫בית‬ ‫‪32‬‬
‫ולא לגבריאל ‪ .‬כי אין היתר אלא שיתפלל לאל‬ ‫שכבר הרהרו תשונה בלבם צריך שתהיה השובסם‬
‫יתברך שישלח מלאכו ויפיק צרט ‪ .‬וא״כ באי זה‬ ‫יחנ*ה ומפורסמת כדי שלא יחשכ עול בחרןו ל'‪1‬יני‬
‫אופן הותר לומר לנביא שיתפלל בעד העם ‪.‬‬ ‫העולם שאיגם יודעים תשוכתם ‪ ,‬וכל עוד שהם‬
‫ונוכל לומר כי במלאכים או שוס שר משרי מעלה‬ ‫איגם מפרסמין תשוכתם כמו שהיה חעאס‬
‫בלבד הוא שנאסר שלא להתפלל אליהם שיהיו‬ ‫מפורסם לא יי עינ ה' להם כנעלי תשונה כדי‬
‫אמצעיים בינינו לבין בוראנו אבל בברואי עולם‬ ‫שלא ימעו העולם בהם נתשנם שהם רשעים‬
‫השפל הצדיקים והראויים שתהא הפלתם מקובלת‬ ‫והש״י ממיב להם ‪ ,‬וכן אמרו על דוד פרק חלק‬
‫לא נאסר משני טעמיה ; הראשון כי מצד מעלת‬ ‫כקש דוד להראות שהיה עובר ע״א כדכתיג ויהי‬
‫ברואי עולם האמצעי אפשר שיטעו העולם אחריהס‬ ‫דוד בא עד הראש וגו' כדי שלא יהיה סלול השם‬
‫אס יתפללו אליהם שיהיו אמצעיים יבאו לחשוב‬ ‫שהיו מחזיקים אותו ישראל צחזקת צדיק והיו‬
‫שהם יכולים להטיב ולהרע ושראוי להתפלל אליהם‬ ‫רואים עתה הרעה שבא עליו שקם עליו בנו‬
‫מצד עצמם ‪ ,‬אבל בברואי עולם השפל אי אפשר‬ ‫להרגו‪ ,‬נראה מכל זה שצריך החוטא לפרסם חעאו‬
‫שיטעו בזה כיון שהם אנשים מורכבים בד׳ יסודות‬ ‫ווידויו כדי שלא יהא חלול השם למי שאינו יודע‬
‫כמותם‪ ,‬וכמו שאמרו בענין המסית שיעבדוהו שאך‬ ‫ששב אס השיי הוא מטיב לו כפי תשיבתו הנסתרת‬
‫ע״פ שקבל ממנו לעבדו אינו נסקל עד שיעבדוהו‬ ‫וכל עוד שאינו מפרסם תשובתו אין האל יתברך‬
‫דמחכו ביה ואמרי מ״ש הוא מינן‪ .‬טעם ב' מצד‬ ‫מטיב לו טובה מפורסמת כדי שלא יחשב עול‬
‫כי שרי מעלה אינם נכנסים תחת מקרי העולם‬ ‫ב ח קוי ת‪ /‬ונתבאר מעלת המתפלל על אחרים ‪:‬‬
‫וחסרוטתיו ‪ .‬ואין להם צורך להתפלל לאל ית'‬ ‫ו ג ע א ר עלינו מה שאנו רואים בתורה ובנביאים‬
‫על שוס דבר כי אס לשבה ולהלל לשמו הגדול כל‬ ‫שכשהיו ישראל נמצאים בצרה היו באים‬
‫אחד כפי השגתו‪ .‬ולכך אס מתפללים אליהם יטעו‬ ‫אל הנביא שיתפלל בעדם אל ה׳ שיצילם מצרתם‬
‫העולם‪ ,‬כי כמו שהם אינם נכנסים תחת המקרה‬ ‫כמו שנאמר במתאונניס שבער בס אש ה׳ וצעק‬
‫והחסרון כמו כן יכולין להשלים חפצי איש ואיש‬ ‫העם אל משה ויתפלל משה אל ה׳ ותשקע האש‪,‬‬
‫ולהציל האנשים ממקרי הזמן וחסרונותיו ‪ .‬אבל‬ ‫כי נראה שצעקתס היתה למשה שיתפלל בעדם‬
‫האנשים גס כי יהיו צדיקים הס מוכנים להיותם‬ ‫והוא התפלל ושמע האל תפלתו ‪ ,‬וכן בשמואל‬
‫נלכדים בפגעי העולם וקורותיו ‪ .‬ולכן כשבאים‬ ‫ויאמרו כל העס אל שמואל התפלל בעד עבדיך‬
‫אליהם שיתפללו בעדם ‪ ,‬אין מקום לטעות‬ ‫אל ה׳ אלהיך ואל נמות כי יספנועלכלחטאתינו‬
‫אחריהם ‪ ,‬כיון שהוא אפשר שיקרה להם נ״כ‬ ‫רעה לשאול לנו מלך ‪ ,‬וכן ירמיהו שלח לו המלך‬
‫כמקרה הזה ‪ .‬ולזה אמרו העם לשמואל )שמואל‬ ‫צדקיהו התפלל נא בעדנו אל ה׳ אלהיט ‪ ,‬וכן‬
‫א׳ י״ב( התפלל בעד עבדיך אל ה׳ אלהיך ואל‬ ‫שרי החיילים אמרו אל ירמיהו)ירמיה מ״ב( תפול‬
‫נמות ‪ .‬כלומר גס כי ה׳ הוא אלהיך והוא מציל‬ ‫נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה׳ אלהיך‪,‬‬
‫אותך מכל פגעי העולם ‪ ,‬עכ״ז גס אתה כאחד‬ ‫וכן מצינו)ברכות ל'ד( בר״ג ששלח זוגא דרבנן לר׳‬
‫ממנו מורכב מהיסודות ‪ .‬וכן שרי החיילים אמרו‬ ‫סנינא בן דוסא שיתפלל על חולי בנו‪ ,‬וכן ריב״ז‬
‫לירמיהו )ירמיה מ״ב( והתפלל בעדנו אל ה׳‬ ‫א״ל גשם( חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח‬
‫אלהיך • אבל צדקיהו שהיה צדיק בלח לירמיהו‬ ‫ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר‬
‫)שם( התפלל נא בעדנו אל ה׳ אלהינו כלומר‬ ‫ריב׳יז אלו הטיח בן זכאי פניו בקרקע כל היום‬
‫כולנו שויס בעבודתו יח׳ ואנו החת אלהותו ית׳ ‪:‬‬ ‫כולו לא השגיחו עליו וכו׳ וכן כיוצא בזה בשאר‬
‫ומעלת קדימת התפלה לעת צרה מבואר ממה‬ ‫הדורות )תענית כ״ג( ‪ .‬וכפי מה שכהבנו בפרק‬
‫שאמרו בפ׳ נגמר הדין)סנהדרין מ׳יב(‬ ‫ראשון בגדר התפלה ‪ ,‬נראה דבר איסור לחלות‬
‫היערוך שועך לא בצר וכל מאגנצי כח אמר רבי‬ ‫פני איש יתפלל בעד אחר אל ה‪ /‬כי כשהוא מעצמו‬
‫אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא‬ ‫מתפלל בעד חבירו או בעד הדור אין קושי בזה‬
‫לא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל‬ ‫אבל שיבואו אליו ויחלו פניו שיתפלל בעדה אל ה׳‬
‫ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל פליט‬ ‫נראה כמשיס אמצעיים בינו ובין השם והוא עין‬
‫ושריד ‪ .‬הנה מבואר שסבת קבלת התפלה היא‬ ‫גדול ‪ ,‬וכמו שנראה ממה שאמר בירושלמי)פרק‬
‫היותה מוקדמת קודם זמן הצרה משני טעמים ‪,‬‬ ‫הרואה( אמר רבי יודן ב״ו יש לו פטרון אם באת‬
‫האחד מצד המתפלל עצמו כי תפלתו שלא בזח;‬ ‫לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד‬
‫הצרה היא חשובה לפני האל שאינה לאהבת‬ ‫מל פתח חצרו של פטרונו וקורא לבן ביתו של‬
‫המועיל ‪ .‬כיון שעתה הוא בריות והצלה ‪ .‬אלא‬ ‫פטרון והוא אומר לו איש פלוני בחון אבל הקב״ה‬
‫שיודע ומכיר כי כל מה שיבא אליו מהטוב או‬ ‫אינו כן אס באת לך צרה לא תקרא לא למיכאל‬
‫הפכו אפילו לימים רחוקים הוא מאתו ית׳‪ .‬אבל‬ ‫ולא לגבריאל אלא צווח לו והוא עונה לך הה׳׳ ד‬
‫כשמתפלל בעת הצרה נראה כי אט לא היה‬ ‫כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט ‪ .‬הנה מבואר שאין‬
‫מנעת אליו אותה הצרה לא היה מתפלל אליו‬ ‫רשות לאדם לקרוא למיכאל או לגבריאל אלא לה׳‬
‫ית׳ ולא הכיר ולא חשב שתבא אליו צרה כי אס‬ ‫לבדו כמו שאומר המאמר לא תקרא לא למיכאל‬
‫בעת‬
‫יז ‪83‬‬ ‫אלהים‬ ‫עערהתפלהפרקיבע‪* .‬‬ ‫בית‬
‫‪ Y W‬ו עיין לא זי ג ר מ ד המסלס ע י ימי‬ ‫נ ע ת היותה בציו ‪ .‬השעם הב׳ מצי האל י תג רו‬
‫מהעציע ‪ ,‬ד לא ל ג י על מכליה חענימו נענה‬ ‫מקבל ושומע תפלת כל פה‪ ,‬כי גס שהוא יט>‬
‫סאים מן היום שנמן אס לגו לההענוש ‪ ,‬אלא‬ ‫‪f‬‬ ‫להציל בעת צרה ומרס מכה ציץ רפואה מש־יח‬
‫ענ״ז יותר נקל הוא להציל אותו בהיותו מתפלל נס ג י ג ד ס ה»־עיים של אוחו י ג ר ‪ ,‬מיאמר‬
‫קודם עת הצרה ‪ ,‬שיכין האל ית׳ עניגיו באופן מ מ עו י מ י י ן ולא אמר נשמעו החנוניך ‪ .‬הנה‬
‫שלא תגיע הצרה ‪ ,‬ממה שיצערך לשדי מערכות נסנאר פי מצי קנלמו סל נפשו עינויו הרי הוא‬
‫‪,‬‬
‫השמים להצילו מרעתו בעת שכבר נלכי ברשת כמ^פעי מעתה שמנע האום הוא להצסער‬
‫הצרה והצער ‪ ,‬ועכ״ז השי׳׳ס הגעיח לישראל נ י וליאוג על הצער ה ע היי לגא ערם גו או‪ .‬ולזה‬
‫ישמע גם כן תפלתם גס כי תהיה ג ע ת צרה ‪ ,‬נענה מאומו העה* על תנאי שישלים צערו ועינויו‬
‫וכמ״ש )דברים ד׳( בצר לך ומצאוך כל היבריס כמו שאמר נשמעו יג רי ך‪ ,‬כלומר מה שאסה ע תיי‬
‫האלה וגו׳ ושבת עד ה׳ אלהיך וגו׳‪ ,‬וכגר ליג ר ג תפל ת מעניסו• והוא ענין ה עי מי‪ .‬וכמ״ש‬
‫הורה כי צריך תשובה גדולה לשיהיו נצולים מהצרות הנגיא )ישעיה ס״ה( והיה ערס יקראו ואני‬
‫הנאות כבר עליהם ‪ ,‬וכמ״ש ושבת ע י ה׳ אלהיך א ענ ס‪ .‬עוי סם מי מיי ה ואני אשמע> כי להיות‬
‫ושמעת בקולו וגו' ‪ ,‬ואמר כי אל רחום ה׳אלהיך נכל מסלה יצרי שגת קיומים לס ואמ״ה יכרי‬
‫וגו׳ ‪ .‬כי מצד רחמנותו יציל אותם מהצרה שבאה מחנונים ^ אמר על סייור השנת הקויס שהוא‬
‫כגר אליהם ‪ ,‬ואס היתה התפלה קיומה לצרה כמו קריאתו‪ .‬לה׳ שקורא אליו קודם ג סיוו ר‬
‫מרם יקראו ‪ .‬כי קודם סדרו שגחו‬ ‫‪^ ,‬‬ ‫לא היה צריך לחשובה כ׳נ שלימה שתגיע לכסא שגחיו‬
‫^ ר א ו אליו ■הוא עונה כאלו אומר הנני ‪ ,‬ואח״כ‬ ‫הכבוד כ ש שנאמר ושבת עד ה׳ וגו׳)יומא פ״ו‪/‬‬
‫וכן אמר יונה וב( קראתי בצרה לי אל ה׳ ויעננק גשעספלל ומתחנן אליו ית׳ ומזכיר ענין צרחו ‪,‬‬
‫ג ע ת שהצרה היא מיוחדת לי ואני בתוכה‪ ,‬ענני עוי הו ^ מ י נ י גו והוא שומע ומשלים צרכיו‬
‫‪ ,‬ומציל אותו מרעתו הכאה עליו ‪:‬‬ ‫ה׳ ‪ ,‬ואין צ״ל שמציל אותם מצרתם ג ע ת הצרה‬
‫אלא שמרחיב להם כאילו לא היו ג ה כלל ‪ ,‬פי ‪ 1‬ט ע ל ח ה מ ^ ה כתענית מכמה פנים ‪ .‬הראשון‬
‫שים גו הוראה גדולה שמורה ומודה‬ ‫אינו שוה מי שניצול שלא באת עליו צרה ‪ ,‬עס‬
‫מי שבאת עליו והוסרה ממנו ‪ ,‬כי או ש שכגר לענין סק רק יותר משאר החפלות‪ ,‬נהיות וזלגו‬
‫נגעה בו הצרה ‪ ,‬גם כשניצול ממנה נשאר נו וימו מתמעע‪,‬כתענית ההוא< מורה לקרנן שנזרק‬
‫אי זה רושם מאותה הצרה שבאה עליו ‪ ,‬ואותו חלנו ו י ש עיג המזנח והוא עומד ומתפלל ‪.‬‬
‫שנצול שלא נגעה בו הרעה והצרה ‪ ,‬היתה הצלתו גאופן שנחשג יותר מהקרנן שהוא כאלו מקריב‬
‫שלימה שלא תשייר בו שמץ מ מנ ה‪ ,‬ולכן אמר קצת עצמו לענודת האל‪ ,‬ונוסן! עליו מפלתו הנונה‬
‫דוד)תהלי ס קי״ה( מן המצר קראתי יה ענני נהיותו גתעניס שהגון והלב י חי עונדים האל‬
‫במרחב יה‪ ,‬כי לא די שענני בקראי אליו בצרה י תג רן ג גון ונפש ‪ .‬כי עי עי הגוף הוא ג״כ‬
‫אלא שענני כאילו הייתי קורא אליו ג ע ת שהייתי עינוי לנפש ‪ .‬ונמו שאמר הכתוב גענין הנזיר‬
‫במרחב‪ ,‬שלא נשאר בי דבר רושם מאותה הצרה )נ מ דגי ‪1‬׳( מאשר חעא על הנפש )נזיר י ׳‬
‫אלא נסתלקה כולה כאלו לא הי ס ה‪ .‬ונתבאר י״ע( שציש! עצמו מן היין‪ ,‬ואופן צער הנפש‬
‫‪,‬‬
‫מעלת המתפלל על אחרים ‪ ,‬ושלא ג ע ת צרה ‪ :‬נעינוי הגוף הוא כי כמו שאין לנפש קיום‬
‫ו ה ע מי ה‪ .‬כנו ף כשאינו שלם‪ ,‬אלא כשיקרה לגוף‬
‫מר^־ה שיסכן או תו‪ ,‬הנשם מסתלקת ממנו ‪ ,‬כן‬ ‫פרק שלשה עשר‬
‫מ > מה שהגוף מצעמר גו‪ ,‬גס הנפש מצעערת‪,‬‬
‫ד ת פ ל ה בתענית היא מועילה הרבה ‪ .‬גם כי ועיקר הספען היא גנפש‪ .‬כמו שנחוג )שמואל‬
‫תהיה תפלה קודם אכילה‪ ,‬כי כל ת ^ ת א׳ א׳(‪.‬ואש«ך אס נפשי לפני ‪ 0‬׳ ‪ ,‬ולק* אמר‬
‫שחרית היא בתענית )ברכות י׳( שאסור לו יו ד נסהלים ל״ה( עניתי גצוס נפשי ותפלתי על‬
‫תהיה שצלחת ‪ ,‬ותשוג פריה על חיקו להעיב לו ‪:‬‬

‫‪5‬‬
‫התענית מיקי תשוג ‪ ,‬כי כיון שהפינוי הוא לנפש‪ ,‬התפלה‬ ‫עכ״ז בהיות ‪.‬‬‫קודם שיתפלל‪. ,‬‬
‫לאכול ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫לאדם‪.‬‬
‫ה ש ני מצדה תמלס שהיא נאמרה בכוונה יותר‬
‫גיו ס ה ת שיס‪.‬מיו ס אחר‪ ,‬לשתי פגו ת ‪,‬‬ ‫תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את‬
‫לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו יבריך ?ראשוגה בהיות ל ט פנוי ומחשבתו נכונה מצי‬
‫ואני באתי בדבריך ‪ .‬נראה כי מעת הכנעת לגו היות גופו ריקן ונקי מלאכול ולשסות הממרידים‬
‫של אדם לפני האל ית׳ וקבלת תעניתו י ב ד ו מחשבש ו טונ ש ‪ ,‬השנית מצי התעוררות לגו‬
‫נשמעים ‪ .‬וענין נשמעו דבריך מורה על צורך גתשונה גהיוחו‪ .‬מתענה וחשבו בלבו כי איו ח פן‬
‫כוונת הלב בתפלה‪ .‬כי מי שמכוון בדברי התפלה לה׳ געינוי וצער גוף האדם כאומרם י י לך מה‬
‫שמתפלל תפלתו נשמעת ‪ .‬וכמ״ש מן היום אשר שאסרה שר ה ‪ ,‬אלא עינוי הגוף הוא כדי שיחן‬
‫נתת את לבך וכו׳ ‪ ,‬כלומר כיון שיש כוונת הלג אל לגו שיזעא וישוב גתשובס שלימה ל שי האל‬
‫הדברים נשמעים ‪ .‬עוד הורה במה שאמר נשמעו ים׳ גדגרים שגינו לגין הבריות גענין המ שן ‪,‬‬
‫כי‬
‫אלהים‬ ‫שער התפלה פרק יג‬ ‫בית‬ ‫‪34‬‬
‫ולהשאיר להם ברכה אחריו ‪ ,‬ומפני שרוב האנשים‬ ‫ני על פת לחם יפשע נבר‪ ,‬ו‪3‬יוס התענית יאמר‬
‫הם עמלים ויגעים יותר מדאי בפרנסתם ופרנסת‬ ‫בלבו על מה אני תומס ונוזל‪ ,‬כמו שאני מתענה‬
‫אנשי ביתם ובונים בתים לא ישבו למו ‪ ,‬אמר‬ ‫היום כן אוכל להסתפק בארוחת ירק ברוב‬
‫ומוציאין רעי כבהמה‪ ,‬כלומר שרודפיס אחר‬ ‫הימים‪ ,‬וכן בעבירות שבינו לבי; המקום‪ ,‬בין אותם‬
‫המותרות במה שצריך אליהם ולבניהם אחריהם‬ ‫שהם עבירות גופניות ‪ ,‬בין אותם שהם עבירות‬
‫שאינם מסתפקים במה שראוי להם ; ‪,‬‬ ‫נפשיות ‪ .‬יתן אל לבו לשוב בתשובה שלימה מהם‬
‫עוד נרמז באלו הג' חלוקים שמהאדם למלאך‪,‬‬ ‫בהתענותו והצעער גופו ונפשו שחעא בהם ‪,‬‬
‫ההפרש שיש בין האדם למלאך במעלות‬ ‫וכמו שנאמר באנשי נינוה )יונה ג׳( וירא אלהיס‬
‫השכליות ‪ ,‬כי המלאך קיומו והעמדתו הוא במה‬ ‫את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ‪ ,‬ולא אמר‬
‫שמשיג מידיעת האל יתברך כפי השגתו ‪ ,‬ואין לו‬ ‫את שקם ואת תעניתם )תענית מ״ו( ‪ ,‬נראה כי‬
‫קיום והעמדה כי אס במה שמשיג בכל עת ובכל‬ ‫תכלית השק והעינוי אינו אלא התשובה ומעשים‬
‫רג ע‪ ,‬כי אם היה הפסק להשגתו לא היה לו‬ ‫העובים ‪ ,‬ולפי שהם חעאו בינם לבינס ובינם‬
‫קיום‪ ,‬והאדם אינו יכול להשיג כי אם בחתו‬ ‫למקום‪ ,‬כמ״ש וישובו איש מדרכו הרעה מה שבינם‬
‫ריוח בין הדבקים‪ ,‬כי השכל נלאה מלהשיג דברים‬ ‫למקום ‪ ,‬ומן התמם אשר בכפיהם מה שבינם‬
‫על בוריין אם לא ינוח ‪ ,‬ואפילו משה רביט‬ ‫לבינם ‪ ,‬לפיכך אמר וירא אלהיס את מעשיהם מה‬
‫בהיותו בשמים היה מלמדו האל ית׳ פרשה פרשה‬ ‫שבינם לבינם ‪ ,‬כי שבו מדרכם הרעה מה שבינם‬
‫כדי ליתן ריוח למשה ‪ ,‬ודברים המסרידיס את‬ ‫למקום ‪ ,‬והקדים מה שבינם לבינם למה שבינם‬
‫האדם בשכלו מונעים אותו ג׳'כ מלהשיג בחכמה‬ ‫למקום‪ ,‬הפך הכתוב למעלה איש מדרכו הרעה‬
‫עד אשר יפנה דעתו מכל המחשבות המבירידות‬ ‫ומן החמס‪ ,‬להורות כי בשמלה חמאם היה בינם‬
‫אותו וכמ״ש)מגילה כ״ח( שמעתא בעיא צילותא‬ ‫למקום שהיו בלתי מאמינים בשכר ועונש ‪ ,‬ואמר‬
‫כיומא דאסתנא ‪ ,‬והמלאך אין לו שוס ערדא ‪,‬‬ ‫כך נמשך מזה שהרעו איש לאחיו בגזל ואמס ‪,‬‬
‫והמשילו ענין זה לאכילה ושתיה שהאדם אוכל‬ ‫ומצד כי תשובת חמא החמס אפשר שתהיה מצד‬
‫ושותה מה שצריך לכמה שעות ‪ ,‬ואחר שיתעכל‬ ‫יראה שלא יענישו אותו ב״ד של ממה‪ ,‬או שלא‬
‫המזון שבמעיו מתעוררת תאותו למזור ולאכול‬ ‫ישוב הנחמס והנגזל עליו וישתלם ממנו פי שנים ‪,‬‬
‫תמורת מה שניתך ‪ ,‬כי אינו יכול לסבול לאכול‬ ‫לכך אמר וירא אלהים את מעשיהם כי שבו‬
‫מה שיספיק לו לכמה ימים ‪ ,‬וכן הוא ענין החכמה‬ ‫מדרכם הרעה ‪ ,‬כלומר כי מה שהמיבו וחזרו בס‬
‫שאינו יכול להשיג הדברים בבת אחה כי עם‬ ‫ממה שבינם לבינם והוא הגזל והחמס‪ ,‬לא היה כי‬
‫ע״י הפסק כמו שאמרנו ‪ ,‬משא״כ במלאו שאין‬ ‫אס לסבה שכבר שבו מדרכם הרעה בינם למקים ‪,‬‬
‫לו חיום ומציאות כי אס במה שמשיג בכל שעה‬ ‫ולכן היתה השובת החמא שבינם לבינס ליראת‬
‫ובכל רגע ‪ ,‬וכן ענין השכחה באדם הוא דומה‬ ‫ה׳ ולא ליראת ב״ו ‪ ,‬כיון שכבר שבו ממה שחמאו‬
‫לאכילה ומה שאינו מסתפק במה שאכל וחוזר‬ ‫לפניו ית׳ ‪ :‬הפן השלישי ממעלת התפלה ביום‬
‫ואוכל‪ ,‬כמו כן בחכמות צריך לחזור מה שלמד כמה‬ ‫התענית הוא ‪ ,‬להיות המתענה דומה ביום‬
‫פעמים כדי שלא ישכח ‪ ,‬משא׳׳כ במלאך שאיט‬ ‫תעניתו למלאכים העליונים אשר תפלתם ושבחס‬
‫משכח מה שמשיג ‪ ,‬וכמו שאנו אומרים כי אין‬ ‫מרוצה ונבחר לפניו יתברך ‪ ,‬ואופן היותו דומה‬
‫לפניו שכחה‪ ,‬ואין אנו אומרים כי אין לו שכחה‬ ‫למלאכים ביום התענית הוא‪ ,‬כי הוא שוה עמהס‬
‫כ״א להורות כי נס המלאכים המשרתים לפניו אין‬ ‫אז ‪ ,‬במה שחלוק מהם בשאר הימים ‪ ,‬והוא‬
‫להם שכהה‪ .‬וענין פו״ר דומה ג״כ לענין החכמה‪,‬‬ ‫אכילה ושתיה ופריה ורביה והוצאת רעי כבהמה‬
‫במה שמוציא האדם מדעתו ומבין דבר מתוך דבר‪,‬‬ ‫כמו שהזכירו בהגיגה )מ״ז ע״א(‪ ,‬וביום התענית‬
‫משא׳יב במלאך כי אינו נשבע כי עם ע*י משפיע‬ ‫אין שם אכילה ושתיה ולא פריה ורביה בתעניות‬
‫ומשיג כל הדברים על בוריי! ‪ ,‬וכל מה שמשיג‬ ‫החמורים כיה׳כ והם ‪ -‬העשרה העניות של י״ג‬
‫הוא כשילחן ערוך לפניו כללים ופרטים ואינו‬ ‫תעניות שמהעניס על כל צרה שלא תבא על‬
‫מוציא דבר מתוך דבר‪ ,‬כי כל דבר שמשיג משיגו‬ ‫הצבור ומ׳ באב ‪ ,‬וכיון שאין אכילה ושתיה אין‬
‫בפרטיו בפירוש ‪ ,‬והוא יותר שלם גם בזה מן‬ ‫הוצאת רעי מאותו היום‪ ,‬ואלו השלשה דברים‬
‫האדם בענין החכמה שמבין הדבר מתוך דבר‬ ‫שחלוק בהם האדם מן המלאכים הס מורים על‬
‫אחר ‪ ,‬ואפשר שיטעה בהם ‪ .‬וכן רומז ענין‬ ‫כל עניני האדם בזה העולם ‪ ,‬כי כל מה שהאדם‬
‫פריה ורביה להשארות נפש האדם אחר הפרדה‬ ‫עמל ויגע בזה העילס הוא לצורך פרנסתו בכל‬
‫מן הנוף שהוא כעין הולדה ‪ ,‬שבהיות הנפש בנוף‬ ‫הדברים הצריכיס אליו ‪ ,‬ולצורך פרנסת אנשי‬
‫הוא סבה לקנות האדם שלימות נפשיי במעלת‬ ‫ביתו אשתו ובניו הסמוכים על שלחנו ‪ ,‬לא לבד‬
‫החכמה שקדם ובמעשים טובים שעשה ‪ ,‬ובהפרד‬ ‫במה שמועילה בהיותו בחיים אלא ג״כ במותו‬
‫הנפש מן הנוף אין לה אלא מה שקנתה והשיגה‬ ‫שמורים להם מה שעסק ומרח בזה העולם ‪,‬‬
‫בהיותה בגוף‪ ,‬משא״כ במלאך כי אין לו דבר‬ ‫וכנגד זה אמר פריה ורביה ‪ ,‬כי מצד שהוא סרה‬
‫שיתפרד ממנו אלא הוא נצחי בהשפעת הש״י עליו‪.‬‬ ‫ורבה צריך להיות מורח בזה העולם לפרנס אותם‬
‫וענץ‬
‫יח ‪35‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער התפא־־ו פי >יג‬ ‫בית‬
‫אמתות מה שלמד לא נצסקז ט דגר בלמו אמתי‬ ‫ומנין מוציאין רפי מ ה מ ה הוא רומז למה שנישל‬
‫כדכמיב ויסשוב את דברי הברית וגו׳ כל מה‬ ‫ג י ד פ ה האדם מן האמת והשקר ‪ ,‬כי אינו משיג‬
‫שלמד הוא אמתי ומדברי הברית פשרת הדברים ‪.‬‬ ‫תכלית כל הדברים על אמההן אלא שיש בידימנזו‬
‫ונתבאר כי ביום התענית האדם שלם ודומה יומר‬ ‫דברים ממורביה בלמי אמתייס והס נמשלים לרעי‬
‫למלאכים ולכך תפלתו קרונה להיות מקובלת‪ ,‬וכן‬ ‫פ ד אשר יכפה אותם ייקלומ את הסלח‪ ,‬מה שאת‬
‫אמר המסורר')תהליס ד ב ( מ ^ ה לעני כי יעמוף‬ ‫כן במלאכים שהם משיגים הדברים ברורים על‬
‫ולפני ה׳ יש«ך שיחו וגו׳ ‪ ,‬רמז בכאן ג׳ אופני‬ ‫אממתם בלי סיג ורעי ההווה ומשתתף בידיעת‬
‫מ ע לו ת ה ת ^ ה ביום התענית‪ ,‬מיעוט חלב ודס‪,‬‬ ‫האדם ‪ ,‬וביום התפנית האדם שלם יותר מאלו‬
‫ומזעוררות התשובה ‪ ,‬והיותו דומה למלאכים‬ ‫החםרונוח משאר הימים ‪ .‬וכן מצינו במשה רבינו‬
‫יו מי‪ ,‬ולכך אמר מסלה לעני ‪ .‬המשיל המתענה‬ ‫בהיותי בהר בתענית ארבעים יום וארבעים לילה‬
‫גיוס תפניאו לעני שאין לו ®‪ e‬יאכל ‪ ,‬ואמר כי‬ ‫היתה ידיעתו שלימה מכל חסיון כמו שכתוב ויהי‬
‫יממוך מל עינויו והמעטת מלט ודמו ביום‬ ‫שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה להם לא‬
‫תעניתו שהוא עופף עצמו ומתפרנס מעצמו כי‬ ‫אכל ומיס לא שחה ויכתוב על הלומות אה דברי‬
‫איט אוכל תמורת מה שמתיך ‪ ,‬ואמר ולפני ה׳ סל‬ ‫הברית עשרת הדברים ‪ .‬באומרו ויהי שם פ ס ה׳‬
‫היותו דומה יותר למלאכים ביום התענית כמו‬ ‫ארבעים יום וארבעים לילה ‪ ,‬הורה על התמדה‬
‫שביאמו הרי הוא באילו הוא לפני ה׳ כאחד ק‬ ‫תלמודו בלי הפסק תמיד עם ה׳ מושפע מתורתו‬
‫המלאכית המשרתים לפניו ‪ ,‬ועל מעלת המפלה‬ ‫כל ארבעים היום ‪ ,‬וכמ״ש ומדרש ההליס י״ט(‬
‫ביום התענית מצד ת טב מו ‪ ,‬אמר ולפני ה׳ ישפוך‬ ‫כי ביום היה לומד תורה שבכתב ובלילה הורה‬
‫שיסו והוא ענין מ מו ר רו הו בתפלה לשוב בתשובה‬ ‫שבע׳ס ומשם היה יודע משה אימתי הוא יום‬
‫גמורה ולהתודות פל חטאיו‪:‬‬ ‫ואימתי הוא לילה‪ ,‬וסבת לומדו ביום הורה שבכתב‬
‫י ס מ ע ל ת המעטת מ י ו ת תענית צבור‪ ,‬שמצטרף‬ ‫ובלילה הורה שבע״ס ‪ ,‬למעלת מורה שבכתב שהיא‬
‫עימי הצטקיס עם עיטי הרשעים‬ ‫טלה שמותיו של הקב״ה ‪ ,‬והמלאכים עו מ ד ם‬
‫ותפלתס מקובלת ‪ .‬וכמו שאמר)כריתות ו׳( אמר‬ ‫לפניו ביום ומשוררים לפניו בתחלההיוס ואמ*כ‬
‫רב מגא בר טזסא אר*ש ססידא כל תענית שאץ‬ ‫נהנין מזיו שכינתו ובהשגת שמותיו של הקב״ה‪.‬‬
‫ג ה מטשעי ישראל אינה תענית שהרי מלבנה‬ ‫וכמ״ש )ב״ר ע״ח( על שלחני כי פלה השחר ^‬
‫ריחה רע ומנאה הכתוב מם סמ מט הקטרת ‪,‬‬ ‫הגיע זמני לומר שירה ‪ ,‬וכתיב נ״כ )איוב ל״ח(‬
‫^‪:‬יי אג«• מהכא )עמום מ׳( ואגודתו על ארז‬ ‫ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל ב ד אלהים‪ ,‬והיה‬
‫יסדה ‪ .‬וצריך לתת טעם למה אמרו כל תענית‬ ‫לומד משה ההורה ביום בפני המלאכים שגם הס‬
‫שאץ בה מפושעי ישראל אינה תענית ‪ ,‬ולא אמר‬ ‫היו בקיאים בחורה שבכתב שהיא שמותיו של‬
‫כל ספלה שאין בה מפושעי ישראל ‪ ,‬שהרי ענין‬ ‫הקב״ה ‪ ,‬ונתוכח עמהם בלקחו התורה ‪ .‬כמ״ש‬
‫ההפלה מורה יותר לקמרה שהוא כעין קרבן ‪,‬‬ ‫)שבת פיח( על פסוק מנה הודך על השמים ‪.‬‬
‫ממה שמורה התענית צקטרת ‪ .‬עוד למה אמרו‬ ‫ואמר להם משה כתיב לא יהיה לך אלהיס אחרים‬
‫אינה תפנית ‪ ,‬ט אם בהיות הרשע בחברתם‬ ‫בין עמים אתם וכו׳ לא תשא משא ו מ ק יש‬
‫תעניי מ מקובל ומרוצה ‪ ,‬כ״ש בהיותה נקיים‬ ‫ביניכם וכו׳ עד שחזרו והודו לו להקב״הכדכתיב‬
‫מבלי ט שע ורשע ביניהם ‪ ,‬והליל כל המניס צטר‬ ‫מה אדיר שמך בכל האיץ ואלו חנה הודך על‬
‫אפילו שיהיה ביניהם ט שע ורשע הוא מקובל נ מו‬ ‫השמים לא כתיב ‪ ,‬מיד מסרו לו כל אמד ז ‪8‬ר‬
‫הקטרה שים בעירובו מלבנה שריחה רע ועכ״ז‬ ‫דכתיב עלית למרום שבית שבי לקחת מ מד ה‬
‫^ ג ל ומרוצה לשני האל יתברך ‪ .‬וליישב זה אני‬ ‫באדם ‪ ,‬שבל אחד מהמלאכים מסר לו דבר‪ ,‬ואפילו‬
‫אומר מ עיקר ה ת ע ל ס איט כי אס בשביל‬ ‫מלאך המות דכתיב ויחן את הקמרת ויכפר על‬
‫סרשפים וסטשעיס ‪ ,‬כי הצדיקים אינם צריכים‬ ‫העס ואי לאו ד ה ב ליה מנא הוה ידע ‪ ,‬ומה‬
‫ל ת פל ת ‪ ,‬ואדרבס אסור שיצערו ט פ ס ונסשם כיון‬ ‫שמסרו לו היה בסודות התורה ופירושה כפי מה‬
‫שהם עובדים אס ה׳ בכל ל ב ‪ .‬וכמ״ש הכתוב‬ ‫שהם היו משיגים ‪ ,‬שאפילו מלאך המות מסר לו‬
‫)ירמיה כיב( אבץ• הלא אכל ופתה ועשה משפע‬ ‫דגר תורה ‪ .‬ואיה היה לומד ביום ב פ ד הס מה‬
‫וצדקה אז סוב לו ‪ ,‬וצורך התענית לצדיקים הוא‬ ‫שהם היו לומדיס והוא תורה שבכתב‪ ,‬וכלילה‬
‫לזטס אס העם ההולכים בתשר ולהשיבם בתשובה‬ ‫שלא בפניהם היה לומד חורה שבע״ת שהוא פירוש‬
‫שלימה בהכנעת לג ס בדברי תוכחוסיהס‬ ‫המורה שבכתב כפי מה שיאות בעוה״ז במצות‬
‫ומוסריהם ‪ .‬ואפילו יום אחד בשנס שנצטוינו‬ ‫ועבירות ‪ .‬וא״כ נתבאר שקידת תלמודו של משה‬
‫להמעטת וסוא יום הכפירים איל אלא למירוק‬ ‫ביום ובלילה בלי הפסק כמלאכים שאין ה פסק‬
‫העוטס ‪ .‬וכמ״ש הכתוב)ויקרא ס״ז( כי ביום הזה‬ ‫להשגתם ‪ ,‬וכן בענין הבנת הדבר מתוך דבר‬
‫יכ«י עליכם וט׳״כי אין צדיק נ א י ז אשר יעשה‬ ‫הנמשל לפריה ורביה לא היה צריך ‪ ,‬כי כל‬
‫סוב ולא ימטא ‪ ,‬ולסתות משנה לשנה צריך לכפרת‬ ‫הדברים היה לומד בכלל ובפרס ומה שתלמיד שואל‬
‫פ ק ‪ ,‬וא״כ כל שאר התעניות עיקרם אינם אלא‬ ‫לרט בסוף העולם נאמר למשה בסיני‪ .‬וכןבענץ‬
‫לצרף‬
‫אלהים‬ ‫שער התפלה פרק יג יד‬ ‫בית‬ ‫‪36‬‬
‫תענית שלם ; אלא כדי לעורר הלבבות שישובו‬ ‫לצרף ולשחף הפושעים עמנו כדי שסחחנר‬
‫בתשובה תקנו שיתענו ביום אבל לא בלילה שאין‬ ‫ותשתתף תשובהס ועינויים עס הצדיקים וחרזשב‬
‫רשות להתענות נס בלילה אלא ביוה״כ‪ ,‬ובס׳ באב‬ ‫מיעויע התשובה כתשובה שלימה וגמורה ‪ .‬ולזה‬
‫נ״כ תקנו לילה ויום ; מפני הצרות שהוכפלו בו‬ ‫אמרו כל תענית שהי] בה מפושעי ישראל אינה‬
‫מצד העונות ; והרי הוא כיוה׳׳כ כי יום זה הוא‬
‫מוכן לפורענות שאירעו בו ה׳ דברים חמורים‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫תענית כי צורך התענית אינה אלא בשבילם‬
‫שאם אין רשעים ביום התענית תענית שאינו‬
‫ואנו יראים בכל שנה שמא ח״ו יארע לנו נ״כ אי‬ ‫צריכה היא ‪ ,‬ומנער את נופו ללא צורך ‪ ,‬ואמר‬
‫זו רעה בו ביום ; כי הוא מוכן לפורענות מצד‬ ‫תענית ולא אמר תפלה ‪ ,‬כי תענית הרשע והפושע‬
‫‪,‬‬
‫העונות ובחענית יכופר לנו העון ולא נמות ו ק‬
‫תעניות שגוזרים על כל צרה שלא תבא על הצנור‬
‫במיעומ תשובתו הוא שמצמרף עם מענית‬
‫הצדיק ‪ ,‬כי כשהוא מתענה הרי הוא דבר השובה‬
‫גס כי הס מדרבנן תקנו אותם כעין של חורה‬
‫האחרונים מטעם זה ‪ ,‬שבעת הצרה נעורר‬
‫‪,‬‬
‫בפועל ומצערף עם עינוי הצדיק אבל ההפלה‬
‫בפרע כשהיא בלא כוונה ומפלת הרשע אין בה‬
‫לבותינו בתשובה בתענית כדי שיכופר עונותינו‬ ‫שום ממשות לשתצרף ‪ ,‬כ״ש לשלא תהיה נתשבת‬
‫ולא חבא עלינו הרעה הקרובה לבא ; ואס לא‬
‫ע״ד זו אין רשות לשוס אדם להתענות לילה‬
‫‪,‬‬
‫תפלת הצדיק כי אם בתפלת הרשע אבל התענית‬
‫שאינו צורך לצדיק אינו נחשב כי אם בהצכירף‬
‫ויום ‪ ,‬ומי שנדר להתענות יום אחד שאינו מתענה‬ ‫תענית הרשעים עמהם ‪ ,‬כי תעניתם ואפילו הוא‬
‫אלא יום ולא לילה ‪ ,‬עם היותו חייב להתענות‬ ‫שלא בתשובה גמורה מצטרפת עם עינוי ותשובת‬
‫מן התורה מצד נדרו ‪ ,‬הטעם הוא שבנדרים אנו‬ ‫הצדיקים ‪ .‬וכמו שהוא בענין הקטרת ‪ ,‬כי הפלגת‬
‫הולכים אחר לשון בני אדם שמשמעות יום אחד‬ ‫ריח הטוב משאר הסממנים ממעיט ומבליע רית‬
‫הוא ביום ולא בלילה ; ומפני שעל צד הדחק הוא‬ ‫הרע של החלבנה עמהם ומתרבה כמות הקטרת‬
‫שתקנו ימי התעניות ; ומבלי סבה אין לנו רשות‬ ‫עם החלבנה ‪ ,‬וכן תענית הרשע מתערב עס‬
‫להתענות תענית שלם ; אמר הנביא ע׳יה ! זכריה‬ ‫תענית הצדיקים ונחשב כתעניתם ‪ .‬וראוי להשגיח‬
‫מ׳! צום הרביעי וצום החמי‪-‬י וצום השביעי וצום‬
‫העשירי יהיו לבית יהודה לששק ולשמחה ‪ ,‬כלומר‬
‫‪,‬‬
‫על ענין צירוף זה כי אינו אלא בהיות מצטרפים‬
‫רשעים בצבור עם צדיקים ויש לפחות עשרה‬
‫גס כי התעניתם בהס ונצטערתם כמעט מ־לי‬ ‫מהצדיקים כענין סדום ‪ .‬וזה יובן מענין החלבנה‬
‫רשות ההורה ; תהיו מובטחים שתשישו ותשמחו‬ ‫שלא מנאה הכתוב עס סממני הקטרת אלא בהיות‬
‫בהם להיות ימי משתה ושממה‪:‬‬ ‫הסממנים שריחם סוב עשרה ‪ ,‬שהרי כל הסממנים‬
‫הס י״א עם החלבנה ‪ ,‬ומספיק ריח טוב של עשרה‬
‫פרק זנרבעה דטר‬ ‫‪,‬‬
‫לריח רע של חלבנה וכמו כן תענית רשע עם‬
‫תענית הצדיקים ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫בענין ההפלה ספק והוא בהיות התפלה‬
‫על דבר צורך ; כמו שהושם בנדרה ‪,‬‬
‫יקרה‬ ‫ונשאר עלינו לתת טעם לענין חילוק התעניות‬
‫כי לא מצינו תענית בתורה כי אס יום‬
‫בקשה מהאל דבר צורך שאינו ברשותו ‪ ,‬א״כ למה‬ ‫ולילה ובתוספת חול על הקדש כדכהיב ביוה״כ‬
‫מונע האל יתברך מהאדם דבר הצריך לו ; כיון‬ ‫)ויקרא כ״ג( מערב עד ערב תשבתו שבתכם ‪,‬‬
‫שבראו למה הוצרך להתפלל על צרט ‪ ,‬והרי ביום‬ ‫ושאר התעניות רובם אינם אלא ביום לבד ולא‬
‫שיוצא האדם לאויר העולם מזונותיו באים עמו‬ ‫בלילה ‪ ,‬ולמה לא תקנו אח טלם כעין של תורה‬
‫אס עני ואס עשיר ‪ .‬וכמ׳ש בנדה)פ׳ המפלה ל״א(‬ ‫יום ולילה ‪ ,‬ובתעניות שהוא מן התורה שבא ע״י‬
‫אמר רבי יצחק אמר רבי אמי בא זכר לעולם בא‬ ‫נדר ג׳׳כ היה ראוי להיות יום ולילה כשנדר התם‬
‫‪,‬‬
‫ככרו עמו ‪ ,‬זכר זה כר וכתיב)מ״ב ו׳( ויכוה‬
‫להם כרה גדולה ‪ ,‬נקבה נקייה באה ; עד דאמרה‬
‫יום אחד ‪ .‬ונראה לומר כי האל ית׳ לא רצה‬
‫להכביד על ישראל יותר מדאי אחר שכבר העמיס‬
‫מזוני לא יהבי לה ; דכתיב )בראשית ל׳( נקבה‬ ‫על־הס עול תרי׳יג מצות ; וכמעט שלא היה רשות‬
‫שכרך עלי ואתנה ; ופירש״י נקיה ססרה כמו יצא‬ ‫ביד שום אדם להתענות יום ולילה ‪ ,‬אלא שהש״י‬
‫פלוני נקי מנכסיו ‪ ,‬עד דאמרה מזוני לא יהבי‬ ‫הסיר וצוה ביום העשור שיפענק שהוח יום סליחה‬
‫לה ‪ ,‬עד שיודעת להתפלל ‪ ,‬נקבה כשתנקוב ותפרש‬ ‫וכפרה להם ‪ ,‬ואפילו ביום זה צוה לאכול ולשתות‬
‫כחו נקבה שכרך‪ ,‬ונקבה נמי הכי דרשינן לה; נראה‬ ‫ביום הט׳ כדי שיוכל להתענות בעשור ‪ .‬וכמיש‬
‫כי האשה התלויה באיש היא הצריכה להתפלל‬ ‫וברכות ח'( בתשעה לחדש והלא בעשרה מתענין‬
‫על מזונותיה ‪ .‬אבל האיש מיום לידתו באו‬ ‫אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו‬
‫מזונותיו בידו אם מעט ואס הרבה ‪ ,‬וכן שאר‬
‫כל צרכיו ההכרחיים ‪ ,‬וא״כ למה הוצרך האדם‬
‫כלומר כאלו נצטוה‬ ‫‪,‬‬ ‫התענה השיעי ועשירי‬
‫להתענות ג״כ ביזשיעי ‪ .‬ואם כן אין רשות ביד‬
‫להתפלל על הדברים הצריכיס בהכרח למציאותו‬
‫בזה העולם ‪ ,‬כ״ש בדברים הנמשכים אחר טבעו‬
‫‪,‬‬
‫חכמים לתקן תענית לילה ויום כי לא התירו‬
‫האל ית׳ כ״א ביום העשור; ולכך רוב התעניות‬
‫מיו ‪ 6‬לידתו למונעם ממט כדי שיתפלל עם היותו‬ ‫שהקט על דברים שאירעו לישראל אינם יום‬
‫צדיק‬
‫י ט ‪87‬‬ ‫אלהים‬ ‫^‪5‬זער חחפאז »‪T pr‬‬ ‫בית‬
‫)יאה לו ט מה « ס ט לו לא היה אלא מן שכר‬ ‫צדיק ‪ .‬וכמ׳ש ויבמות ס״ד( אמר ר׳ יצחק מסצי‬
‫‪ 4‬ד ק שהיה עושה ניב סנם נמו שט‪,‬‬ ‫המצות‬ ‫רה היו אבוחינו פקריס מסני שהקנ״ה מח ^ה‬
‫ולכך חזר ל ^ ל ל להש״י יסלקהו אליו ‪ ,‬ומסכי‬ ‫לתפלת! של צדיקיה ‪ .‬נראה שהשניח מליהס‬
‫כי כראה להשיי שאלסו בלמי הגונה אסילו שיהיה‬ ‫צכתחלה ליסד מבעה בלתי נכון אל ההולדה נדי‬
‫‪ p‬הסרי «>כה לו ‪ p‬הצסון לו לעה״ב ‪ ,‬כסי‬ ‫שיצמרט להתהלל חלין ‪:‬‬
‫החסידות טאזנהג ט ר ט חניגא עד אומו היום ‪,‬‬ ‫עוד צריך ליישב במאמר זה שאמרו שהקב׳ה‬
‫לזה הורה לו שמהשכר פצמו נתן לו כדי שיחזור‬ ‫מתאוה לתפלתן של צדיקים ‪ ,‬שהרי הצדיקים‬
‫ויתפלל אליו שיחזירנו ‪ .‬וגס כי יהיה מן הסרי של‬ ‫מתפללים בכל יום ערב בקר וצהרים )ב ר ט ה‬
‫שכר המצות ‪ ,‬כיון שנצטק( כנ ר למעלה עס שכר‬ ‫כ׳ו( והאבית הס הה שתקנו התשלום שתרים‬
‫המצות לא היה ראוי לו להתפלל שיאכל מס ט‬ ‫מנחה ערבית קודם הצהרכס אליהם ‪ .‬כדכחיג‬
‫גזה העולם ‪ j‬ולטי מ ר ה לו שהיה עושה רושם‬ ‫)בראשית כ״ג( וישכס אברהם בבקר אל המקום‬
‫ופגה בג בו דוג ע הי ב ברגל השלישי של שלחן שהיא‬ ‫אשר ממד שס ‪ ,‬וזה היה קודם לידס יצחק ‪,‬‬
‫נשענת עליו ומבלעדו לא יורם ‪ ,‬ולכך חזר והתפלל‬ ‫והכתוב הוא כמו ספור שהתפלל באותו המס‬
‫עליו‪ ,‬והיה גדול נ ם ה א מזן ‪ p‬הראשון‪ ,‬שבסירות‬ ‫במקום בהתפלל שאר הימים ‪ ,‬כנראה כי מיום‬
‫» ר המצית מיהב יהיבי מישקל לא שקלי ‪ ,‬כ לי‬ ‫שהכיר את טראו היה מתפלל אליו ‪ ,‬וכן יצחק‬
‫טתגיס בזה העולם ריוח הסירות‪ ,‬כמו ששניט אוכל‬ ‫יצא לשוח בשדה שלמדנו משם )ברכות כיו( שתקן‬
‫סירומיהם בעה״ז‪ ,‬ומישקל לא ש^י שיגנזו הפירוס‬ ‫חמלת מנחה ‪ ,‬היה קודם שנצרך להתפלל במד‬
‫ההס למעלה לעה״ב‪ ,‬ועסה שגנזום לרוב חסידותו‪,‬‬ ‫אשתו על עקרותה ‪ ,‬וכן יעקב ויפגע במר\ס‬
‫והוא שאל הנאת אותם הסירות ‪ ,‬לא היה ראוי‬ ‫בלכתו לחרן ‪ ,‬וא״כ הרי שהאבות הקנו התפלות‬
‫שתקונל תפלתו שיחזרו ויגנזו אותה הסירות לעה׳ב‬ ‫והיו מהפלליס בכל יום ‪ ,‬ולמה אמרו שהקב״ה‬
‫אלא שנעשה לו נם גדול ‪ ,‬ואס היתה שאלתו על‬ ‫מחאוה לתפלתן של צדיקים ‪ .‬ואומר כי תפלת‬
‫קרן העצות‪ ,‬לא היה נס האחרק גדול מהראשוז‪,‬‬ ‫הצדיקים התדירה היא על אנשי דורו ‪ ,‬לא על‬
‫כי הראשון היה גדול עד מאד ‪ ,‬דשכר מצות בהאי‬ ‫עצמו כי הוא מסתפק בממע^ ומתפלל על הרבים‬
‫עלמא ליכא ‪ ,‬ומיהג לא יהבי ‪ ,‬אבל משקל שקלי‬ ‫שידריכם האל לעבודתו ‪ ,‬ויתן להב מזונותיהם‬
‫ליה לסיוש גטז בעס״ג ‪ .‬וענין זה הרגל של זהב‪,‬‬ ‫בריוח ‪ ,‬כדי שיהיה להם מקום והכנה לרדוןז אחר‬
‫לא היה רגל השלחן עמש של מעלה ‪ ,‬כי הוא‬ ‫מצוה אחת ולא ילכו אתרי ההבל ‪ .‬וכמ״ש)תענית‬
‫דבר שכ^ ‪ ,‬אלא שהוא יחב׳ המציא לי בביתי‬ ‫כ׳ד( על רבי חנינא גן דוסא כל העולם בלו‬
‫אוחו הרגל של זהב לשעתו בדרך נס‪ ,‬והיה תמונת‬ ‫נזון בשביל חנינא בני והוא די לו בקב חרוגק‬
‫רגל להורות לו שהיה עושה למעלה בשלחט‬ ‫מע ש לע״ש‪ ,‬כנראה כי כל תפלותיו לא היו אלא‬
‫השכלית פגם נשליש השלרן‪ ,‬ומה שמורה כי לא‬ ‫מל דורו לא על עצמו ‪ ,‬שאם היה מהפלל על‬
‫היי מ שאלתו כי אס מל סירות ולא השכר עצמו‪,‬‬ ‫עצמו היה נענה בתפלתו הראשונה ‪ ,‬שהרי)שם‬
‫הוא מה שאמרה לו אשתו בעי רחמי דלימט לך‬ ‫כ״ה‪ (,‬כשהפצירה בו אשתו והתפלל מיד ירד לו‬
‫מידי ‪ ,‬כי לשון מידי מורה מל דבר נקל ‪ ,‬והוא‬ ‫ברכה מן השמים ‪ ,‬וחזר להתפלל על סילוקה וכמו‬
‫הפרי בערך אל הקרן‪ .‬ואס כן נתבאר כי הצדיקים‬ ‫שאמרו תנא גדול נס האחרון ‪ p‬הראשץ דמן שמיא‬
‫כל הסלתם ומאוייס על בני דורס ‪ ,‬לא על עצמם‪,‬‬ ‫מיהב יהבי משקל לא שקלי ‪ .‬וראוי לתת ממם מה‬
‫ונמו שהים ח ^ ת א ט תי ט אברהם יצחק ויעקב‬ ‫היסה סברתו קודם שהתפלל שיתנו לו ממה שהיה‬
‫על בכיהם ‪ ,‬ומס שהקב׳׳ה מתאוה לתסל^ של‬ ‫גנוז לו לעוה״ב ‪ ,‬כמו שאמרה לו אשתו בעי רחמי‬
‫צדיקים היא שיתפללו על עצמה ‪ ,‬כי כל חסלהס‬ ‫דליתט לך מידי מסיבותא דגניזא לצדיקי לעלמא‬
‫אינה אלא פל אמרים‪ ,‬כמ״ש)חולין ס׳{ על ר״נ מי‬ ‫דאתי ‪ ,‬ואח״כ נע א רחמי דנישקליה ‪ ,‬ו ק מם‬
‫פ פ א ד מי א ליה ההיא גנסא שדא בה ביזרני ולא‬ ‫שאמרו מישקל לא שקל; למה לא שקלי ליס ויחזור‬
‫צמח צמא רחמי אסא מפרא וצנע! ‪ ,‬אמר הייט‬ ‫למקום אשר ממנו חוצבה ‪:‬‬
‫דרג אסי זאמר הקג״ה מתאוה ל ת ^ פ ה של‬ ‫ו נ ר א ה לומר כי מה שאמרה לו אשתו מ מי ט ס א‬
‫צדיקים‪ ,‬הרי שסה שאמרו םקב״ה מתאוה לססלסן‬ ‫דגניזי לצדיקיא‪ ,‬לא לקרן של המצות רצמה‬
‫של צדיקים הוא לצוו;ךמצ ‪ , p‬כי מסתמא בכל יום‬ ‫דשכר מצות בהאי עלמאליכא ‪ .‬אלא ‪ p‬פרי שכר‬
‫הוא מיוסלל פל אחרים ;‬ ‫המצוה כאמרם )סאה ס״א( חלו דברים שאדם‬
‫ועגץ זאת הסאוס מ צר ט מז״ל לאומרה מ‪ D‬ני‬ ‫עושה אוסס אוכל פירותיהס בעס׳יז והקרן קיימם‬
‫^ ז ס צתסלס שיתפללו הצדיקים על‬ ‫לו לעה״ב‪ ,‬והצדיקים כמו רבי חנינא בן דו ס א ל א‬
‫עצמם והם ?מנים ‪ ,‬למה מנע האל ית׳ מנין‬ ‫היו רוצים ליהנות מזה העולם אסילו מסרי שכר‬
‫שאלתם קודם מ » ת ס עד שהוצרכו להתפלל מל‬ ‫המצוס ‪ ,‬וכשנדחק עתה רבי מנינא והאלצהו‬
‫זס ‪ ,‬ט באותם שאינה צדייךס התעלה צריכה‬ ‫אשסו לשאול לא שאל כי אס מזה הסרי שראוי‬
‫ומחוייגק ‪ ,‬כי מגלי הפלתה לא י ט ט מבוקשם‬ ‫להיום נאכל נז ה העולם‪ ,‬וכשראה כי נסקדמו שט‬
‫למיעוע סכנתם ‪ ,‬אבל כשיהפללו לאל ויעוררו‬ ‫מסיום ט ׳ רגלים כשארי מושטת הצדיקים ‪ ,‬אז‬
‫לבס‬
‫אלהים‬ ‫עער התפלה פרק יד‬ ‫בית‬ ‫‪38‬‬
‫מגי מדרשא וכו'‪ ,‬וזהו שבאה נקייה מצד עצמה‪,‬‬
‫כי שליחותה לקוח ומושפע משלמות אישה‪ ,‬והיא‬
‫שגוסס ושומע קול‬ ‫)‪vf‬‬ ‫לגם גמשובס ‪ ,‬הש״י שג‬
‫הפלתם ‪ ,‬אמנם הצדיקים אינס כן כי אינם‬
‫משועבדת החת מזלו‪ ,‬וזהו שמצינו בענין ציווי‬ ‫מוסיפים גתפלה כי אס מצות התפלה ‪ ,‬כי כל‬
‫אדם הראשון שלא יגע בעץ הדעת שוב ורע‬ ‫ימיהם הס במשובה ומעשים מוביס‪ ,‬ולזה נראה‬
‫שהוזכר ציווי זה קודם זכירת אופן יצירת חוה ‪,‬‬ ‫פפלתס על צרכם דבר מותר ‪ ,‬והיה ראוי כי‬
‫וכאלו הזהיר לאדם הראשון לבד ולא לאשתו ‪,‬‬ ‫קודם תפלהס ישליז האל ית׳ נרכיהס ‪ ,‬לזה‬
‫ואח״כ ראיט שנענשה גס היא ‪ ,‬והנחש גס כן‬
‫אמר לה)בראשית נ׳( אף כי אמר אלהיס לא מאכלו‬
‫‪t‬‬ ‫ארז״ל שהקב״ה מתאוס לתפלתם של צדיקים‬
‫כלומר כי בלי תפלתם היה ראוי שישלים צרכם ‪,‬‬
‫מכל ען הגן ‪ ,‬ולא מציט שנצעויח היא ‪ ,‬חלא‬ ‫אלא מפני שהוא יתב׳ מתאוה שיתפלל הצדיק‬
‫שהיסה בכלל ציווי בעלה ‪ ,‬אחר שנוצרה גופה‬ ‫אליו וישאל ממנו צרכו ויסיק רצוט ‪ ,‬בשביל זה‬
‫מאישה אדס הראשון ‪ ,‬ולזה נענשה גס היא על‬ ‫אינו משלים רצונו קודם תפלתו עד אשר ישמע‬
‫שהיתה חועאת ומחעיאה‪ ,‬ולא נתקללה אלא‬ ‫קולו מתחנן אליו על צרכיו ההכרחיים ‪ ,‬או הצלתו‬
‫בקללות המיוחדות לה במה שהיא אשה ‪ ,‬ובמה‬ ‫בעת צרתו ‪ ,‬ובזה מוסיף שכרו ‪ ,‬אבל אותם‬
‫שנתקלל אדם נכללה גם היא ‪ ,‬כי לא הוזכר בה‬ ‫שאינם במדרגת הצדיקים התפלה צריכה אליהם‬
‫מיתה כי אס במה שנאמר לאדם )שם( כי עפר‬ ‫להשלים חפצם ורצונם‪,‬כדי שיפתחו לבם לתשובה‬
‫אהה ואל עפר תשוב נכללה גס היא‪ ,‬וענין מה‬ ‫שלימה לפניו ‪ ,‬ולסבה זו מונע האל ית׳ מהבלתי‬
‫שחזר האל ית׳ להזכיר לו ענין מיתה פה באמרו‬ ‫מוכנים לעבודתו מה שראוי להם ומוכן מיום‬
‫ואל עפר תשוב ‪ ,‬ולא הספיק במה שאמר לו‬ ‫צאתם לאויר העולם‪ ,‬כדי שיעוררו לבם בתשובה‬
‫בשעת אזהרתו כי גיוס אכלך ממנו מות תמות ‪,‬‬ ‫ויחזיר להם מה שראוי להם מיוס לידתם ‪ ,‬ומה‬
‫נראה שבא לבאר לו ענין מיתתו שתהיה בחזרתו‬ ‫שפירש״י ז״ל שם סרק המפלת כי מ ק ב ה נקיה‬
‫אל העפר אשר ממנו לוקח ‪ ,‬והכביד עתה עונש‬ ‫באה‪ ,‬כלו׳ שצריכה להתפלל ולפרש על מזונותיה‬
‫מיתתו יותר ממה שהיה נראה ממה שאמר לו‬ ‫מה שאין כן באיש ‪ ,‬זהו לענין שהנקבה תלויה‬
‫מות המות ‪ ,‬כי האדם הוא מחובר מארבע‬ ‫באיש שאין לה דבר מצד עצמה כי אם מצד‬
‫יסודות והיותר עכור ועב שבכולם הוא יסוד‬ ‫העזר עליה‪ ,‬והיא כדמות הלבנה שמקבלת אורה‬
‫העפר ‪ ,‬ולכן הורה לו עתה כי ישוב אל העפר כי‬ ‫מן השמש ‪ ,‬ולכן היא מתפללת לאל שתפול בגורל‬
‫עפר הוא ‪ ,‬כלו׳ כי לא תהיה העמדתו וחיותו כי‬ ‫מוב‪ ,‬כי הגם )סומה ב׳ סנהדרין כ״ב( שארבעים‬
‫אס בגדר העפר אל שאר היסודות ‪ ,‬ויחשב זרעו‬ ‫יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת‬
‫לנבלי חרש מעשה ידי אמן‪ ,‬שלא יהיו ימי שנותיו‬ ‫פלוני לפלוני ואפי' מעבר ליס ‪ ,‬אפ״ה התפלה‬
‫כי אס שבעיס שנה ואס בגבורות שמנים שנה ‪,‬‬ ‫מועילה להוסיף מל מה שנגזר על בעלה ‪ ,‬או‬
‫ואס היתה נגזרת מיתתו בערך אל שאר היסודות‪,‬‬ ‫לצאת מגורלו כלאה שיצאת מגורלו של עשו)ב׳׳ר‬
‫היו חיים יותר זמן ארוך כמו שמצינו בשדים שהס‬ ‫פ׳ ע׳( ‪ ,‬והאיש גס כי ככרו בידו ‪ ,‬כשאינו נוהג‬
‫נבראים מאש ורוח כמו שפירש הרמב׳׳ן כפירוש‬ ‫כשורה טפל פתו מפיו כדי שיחזור בו ויהרהר‬
‫התור׳‪ ,‬והס חיים ימים ארוכים ולבסוף מתיסכמ״ש‬ ‫משובה בלבו ויתפלל להש׳י ‪:‬‬
‫ז״ל)בחגיגה עיז( סרים ורביס כבני אדם ומתים‬ ‫וגם כן נרמז במה שאמרו זכר זה כר שבא ככרו‬
‫כבני אדם ‪ ,‬והעעס שהכביד האל ית׳ עתה בעונשו‬ ‫עמו ענין תעלת הנפשות הנחצבות מתחת‬
‫יותר ממה שהורה לו בשעת אזהרחו שלא פירש‬ ‫כסא הכבוד ‪ ,‬כי הזכר בא ככרו בידו ‪ ,‬כלומר‬
‫עונשו אלא במיתה לבד ועתה העניש אוהו יותר‬ ‫בחירתו בזה העולם להכין צידה לדרכו ‪ ,‬ויש‬
‫באומרו ארורה האדמה בעבורך בעצבון ונו׳‬ ‫סיפוק בידו לקנות עוה׳ב ולהשיג מכלית כוונת‬
‫בזעה אפיך וגו׳ ואל עפר תשוב וגו׳ שהוא קוצר‬ ‫צאתו לאויר העולם ‪ ,‬מה שאין כן באשה כי לא‬
‫החייס כמו שביארנו ‪ ,‬כל זה היה לסבת ששמע‬ ‫נבראת כי אס לצורך האיש לקיום המין ותיקון‬
‫לקול אשתו ולא לציווי האל יתברך כמו שאמר‬ ‫צרכיו ‪ ,‬כי מהחלת בריאת חוה לא נבראת כי אס‬
‫כי שמעת לקול אשתך וגו׳ ‪ ,‬כי אס היה אוכל‬ ‫מגופו של אדם הראשון עצס מעצמיו ובשר מבשיו‪,‬‬
‫מעצמו אולי שלא היה נענש יוסר אלא במיתה‬ ‫ובהפיל אלהיס תרדמה על אדם הראשון הפקיד‬
‫ותהיה המיתה לימים ארוכים ‪ ,‬אבל עתה ששמע‬ ‫רומו ביד השם יתברך ‪ ,‬והוא ית׳ האציל ממנו‬
‫לקול אשתו וידע שהיה פרי זה מאותו שנצעוה‬ ‫על הצלע שלקח ובאט והביאו לאדס ‪ .‬ואס כן‬
‫עליו ‪ ,‬כמו שנראה מדברי חז״ל כאמרה לו חוה‬ ‫האשה נופה תלוי׳ בבעלה ואין לה דבר בפט‬
‫מה את סבור שאני מתה וחוה אחרת נבראת‬ ‫עצמה ‪ ,‬ולכך לא נצמויח האשה במצות שהזמן‬
‫לך אין כל חדש תחת השמש וכו׳ ‪ ,‬נענש יותר‬ ‫גרמא‪ ,‬מפני קדימת הזמן שקדם בריאת אדם‬
‫ממה שהוזהר בתחלה ‪ ,‬וכשהיא זוכה נחשב‬ ‫ליצירה חוה ‪ ,‬וזהו ככרו שבא עמו שלימוהו שיוכל‬
‫זכותה לבעלה ג׳'כ‪ ,‬כמו שאהז״ל )במ״ר פרשה‬ ‫לקנות שלימות בזה העולם לעה״ב ‪ ,‬אמנם האשה‬
‫‪ p‬׳( בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים ‪,‬‬ ‫אין לה שלמות כי אס מצד בעלה ‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫כי צדקתן נחשבה להס ‪:‬‬ ‫)ברכות י׳ז(נשי במה זכיין דמנפרן לגבריי עד דאתו‬
‫הוזפלה‬
‫כ ‪39‬‬ ‫אלהים‬ ‫‪W‬‬ ‫שער‬ ‫בית‬
‫מ ב מ ^ ס שהוא מתפלל בכל יום אין לו כי אס‬
‫שכר מלות'»{לה שהתפלל‪ ,‬כל תפלה אינה נחשבת‬
‫פרק חמשה עשר‬
‫התפלה היא מצוה מן המורה כמ״ש ) מ ר י ם אלא מ ‪ 6‬ס אחת‪ ,‬וגס הפקת רצוט בשאלתו אם‬
‫^ ל ה ימלתו ‪ ,‬אבל באומרו בכל יום שלש‬ ‫יא( ולעבדו בכל ל מ כ ס )המניה‬
‫ב׳( אי זו היא עבודה שהיא בלב זו הפלה ‪ ,‬יצועמים תהלה לדוד הוא מובטח לחיי העוה׳ב‬
‫וכשאדם מתפלל בכוונה הוא מקיים מלוה מן מפצי ^ ס דב ט ם שזכרו‪ ,‬שהם דאתי באל״ף‬
‫ט״ת וכתיב בה פוסח אס ידך ‪:‬‬ ‫התורה‪ /‬כי סדר שבחו יה׳ ושאלת צרכיו גהכרהו‬
‫ו ע נ ן ט דו ר מזמור זה באל״ף ביית הוא לשני‬ ‫כי אין מי שיוכל לה ^קס כי אם הוא ית׳ ונתינת‬
‫ד ג מ ה‪ ,‬הראשון להורות על מעלת השבח‬ ‫הודאה לו ‪ ,‬וים כי תסלחו על מנין שאלהו לא‬
‫תהיה מקובלת לסבה שכבר נגזרה גזרה עליו או וההלול הנזכר בו אשר מצד זה יחמיב האדם‬
‫לסבה ידועה לפניו יתברך‪ ,‬עכ״ז ת ^ תו מהשב לו להתמיד אמירתו ולשקוד על דלתותיו יום יום ‪,‬‬
‫לצדקה בעוה״ב ‪ ,‬וגס בעוה״ז יאכל עירות התפלה ו מ י שיהא כגור ומורגל ב טו שלא ישכח או לא‬
‫דמיון מה ששאל מהאל י ת ‪ /‬כמו שמציט במשה ישמיט ססוק ממנו ‪ ,‬למעלתו סדרו אותו באל״ף‬
‫רביט ע״ה בי גס שלא נתקבלה תפלתו ליננם בי׳ס ‪ ,‬וזה היה ג״כ טעם כל מה «‪5‬יה סדורו‬
‫לארז ‪ ,‬השיג דמיון הכניסה שהראהו האל ית׳ באל׳ף טי ס ‪ ,‬ט גה קיטס ירמיהו לסבה ‪ V‬ט ו‬
‫אה כל הארץ ובל מה שיארע לישראל מיום בסדראל״ף ב א ז ‪ ,‬כדי שיהיו מורגלים באמירתם‬
‫שיכנסו ועד יוה שיצאו ממנה וכן מה שיארע ויחזח בהטבה שנימה בראותם מה שאירע להם‬
‫לישראל עד סוף העולה ‪ ,‬כמו שאמרו הכתוב פ ד עונש סל המסאים שחטאו ‪ .‬הסבה השנית כי‬
‫טו ס סדרם באליף' בי״ס מ א מורה על טו תו‬ ‫הים האחרון ודרשו חז״ל עד היום ל חניון‪ ,‬וזה‬
‫היה בסבת תפלתו שהתפלל בכוונה גדולה‪ ,‬ומס טלל בשבח זס כלל שבטם והלולים אשר אץ‬
‫שאמר משה רבינו ויתעבר ה׳ בי למענכם ולא מספיקות רוב האותיות לכלול אותם עד אשר‬
‫שמע אלי ‪ ,‬כבר באר שאמר לו רב לך הרגה י ס מ מו כל ה או טו ס בשבח מזמור זה‪ ,‬וגס שיטה‬
‫ט מ ר ן גס!דר האותיות | ״ ב ל ד‪ ,‬ט סדורן הוא‬ ‫שמור לך הרבה צפון לך כמו שאז״ל)ספרי פנחס(‬
‫כי זה נכלל היות לו שכר בעוה״ב גם על זאת כן א ע ל ד כפי מה שמצאט בספר סהלים‬
‫התפלה‪ ,‬לבד מה שזכה לראות אה הארץ מבמץ ו מ ^י ו קינו ת‪ ,‬וגס אי מת סי י ח מורה על שראוי‬
‫ולדעת מה שיהיה עד סוף הימים ‪ ,‬וכן כל מי ל ה ק ד ס‪ ,‬ה א ט ף לכל האותיות כקדימת ראשץ‬
‫שמתפלל לפני האל תפלה בכוונה בין תפלס לשני ושני לשלהי עד סוף האותיות ‪ ,‬ומצאט‬
‫ב ט ר ה כי סכום האותיות הוא על סדר א״ב ל ד‬ ‫רובה או נדבה‪ ,‬הגם כי לא תתקבל תפלתו במס‬
‫ששאל עתה מהאל‪ ,‬לא היה יגיעו ל רי ק‪ ,‬ויש אמד שגים שלשה ארבעה חמשה כמו שאמרו על‬
‫מזי ר ^ו ש יהיה י ט ה גגימ׳ שלשים כי סתם‬ ‫מקוה לאחריתו במה ■ששבח לאל יתברך וקיים‬
‫מצות עשה נכללת בכל רמ״ח מצות עשה‪ ,‬וכן נזירות שלטה יוס ‪ ,‬וכן במלאמת אלה הדברים‬
‫בהפלה שהיא מקובלת לפניו יתברך גס ט שכרו ’ דברים » י הדברים משלום שליט אל״ה בנימטריא‬
‫‪ r t‬הם ל״ט מלאטס ‪ ,‬נראה כי אופן סידור‬ ‫אתו ופעולתו לפניו במה שמפיק האל ית׳ צרכו‬
‫^ ס י ו ת מן המורה מ ת כך כסדר ס ט ה האותיות‪,‬‬ ‫ושאלתו ‪ ,‬ג״ב ים לו שכר מצות ספלה שהתפלל‬
‫הרךדס במספר קודם בסדר אל״ף בי״ס ‪ ,‬כיון‬ ‫בעוה״ב‪ ,‬וכמ״ש )בברטת ל״ב( אמר רבי אליעזר‬
‫גדולה הפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול שלכלול שבט המזמור הוצרכו כל האותיות וכסדרן‪,‬‬
‫במעשים טובים יומר ממרע״ה ואעא״כ לא נענה נראה ט שבח והלול מזעור זה הוא י»־ שאס‬
‫אלא בתפלה שנאמר אל הוסף דבר אלי ‪ ,‬וסמיך ומעלה ממזמוריס אחרים ‪ ,‬ו טו ת כל האותיות‬
‫ליה עלה ראם הפסגה וטרש״י ז״ל בדבר תפלה כסדר עורם על טוב ממשך לאומר אומו שלש‬
‫זו נתרציתי לך להראותך את הארץ‪ ,‬וטון שאמרו פעמים בנ&יוס ‪ ,‬שמתנהג העולם כסדר ב רי א ט‬
‫תכלית מה שיצא לאויר העולם ‪,‬‬ ‫ט ההפלה גדולה ממעשים טובים ‪ .‬נראה ט יש בהשיג‬
‫לה מעלת המעשים טובים ‪ ,‬והוא השכר הצפון לו וכל העולה לא נברא בסדרו והנהגתו אלא בשביל‬
‫לעוה״ב ‪ ,‬וגס קבלת התפלה ‪ ,‬שאם אק בתפלה זה שהוא מובטת ל טי המוהיב‪ ,‬וכמו שמציט‬
‫אלא קבלתה בהסקת רצונו בשאלתו‪ ,‬יותר גדולים גב ר ט ת שבס*כ שהתטלו באל״ף ו טי רו ב ט״ו אם‬
‫הס המעשים הטובים ששכרם גנוז וצפת לעוה״ב‪ ,‬בתקומי ו ט׳ ואולך אמכם קוממיות ל טרו ת ני‬
‫וכבר ארז׳ל )ברכות ד׳( אמר רבי אלעזד בר ההולטס בחקי האל ית׳ מטגי ם תכלית כוונת‬
‫אבינא כל האומר תהלה לדוד ג״פ בכל יום בריאת העולם בסדרו והנהגתו‪ ,‬והבלתי שומעים‬
‫מובטח נו שהוא בן העוה״ב ‪ ,‬ומסיק משוס דאית אליו ית'‪ ,‬הס סבת חרבן העולם מתחלמו לסוסו‪,‬‬
‫ביה תרמי דאתיא באל׳ף בי״ת וכתיב ביה פותח פסו שרמז גמוכחות להמטל ולהשלים באמצע‬
‫ה א ו ^ ^ והעוז מחלת‪.‬האותיות ומסן‪ ,‬כי העובר‬ ‫את ידך ונו׳ ‪ ,‬הנה כי שכרה הוא לעוה״ב‪ ,‬מפני‬
‫שכר התפלה ‪ ,‬ויותר מזה כי הוא מובטח שהוא על מצות האל ית׳ כאלו מאבד מחלה בריאת‬
‫בן העוה״ב ‪ ,‬ב טו תו טהג כל ימיו לאומרו גי ^ סעולם ותכלית טונ ת בריאתו ‪ ,‬ובקללות משנס‬
‫סורס‬
‫אלהים‬ ‫עער ד«פלה פרק טו טז‬ ‫בית‬ ‫‪40‬‬
‫נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל‪ ,‬הוא‬ ‫תורה היו הכרכות על סדר האותיות מוי״ו עד‬
‫כי לא תוסיף לנפול מעצמה כי הוא יתברך יסיר‬ ‫מ״ם ‪ ,‬ובקללות הם שלא כסדר החסיל ‪ p‬הוי״ו‬
‫לב האבן מבשרנו באופן שלא נחטא ולא נפול ‪,‬‬ ‫והשלים כל האותיות וחזר לאל״ף עד הה״א ‪,‬‬
‫ולכן ראוי שנקום מעצמט ונשוב בחשובה שלימה ‪,‬‬ ‫להורות כי השומעים לקול ה׳ הס משלימים כוונת‬
‫כי אין ישראל נגאלין עד שישובו בתשובה ‪ ,‬כמו‬ ‫הבריאה בהמשיכס סדר העולם בכוונת תכלית‬
‫שכתוב )ירמיה ל׳׳א( עד מתי תתחמקין הבת‬ ‫בריאתו והבלתי שומעים מהפכים תכלית כוונת‬
‫השובבה ‪ ,‬ורב גחמן בא לפרש על דברי רבי‬ ‫בריאתו ‪:‬‬
‫יוחנן שאמר שלא הזכירה מפני שיש בה מפלתן‬ ‫ו ענין מס שכתוב במזמור זה פותח את י דן וגו׳‬
‫וכו׳ ‪ ,‬כי ג׳כ רמז במזמור קימת אותה הנפילה‬ ‫הוא מורה על כי אותם שמקיימים את‬
‫על ידו יתברך והוא שאמר סומך ה׳ לכל הנופלים‬ ‫המורה מאל׳ף ועד תי״ו הרמוזים במזמור‪ ,‬הוא‬
‫כי הוא יתברך יסמוך את ידו עליהם ויחזק את‬ ‫ית׳ פותח את ידיו ומשביע לכל מי רצון ‪ .‬וכוונת‬
‫לבס בתשובה‪:‬‬ ‫הכתוב הוא להורות כי האל ית׳ איט מדקדק‬
‫ונתבאר מכל זה כי התפלה שהיא בכוונה גס‬ ‫עם האנשים אפילו עס החועאיס עד ככר לחם ‪,‬‬
‫כי לא תהיה מקובלת לענין שאלתו‬ ‫אלא נותן להם מזונותיהם ‪ ,‬וזהו פותח את ידך‬
‫ובקשתו‪ ,‬עכ״ז יש לו שכר טוב בעמלו במה שקיים‬ ‫בין יד ימין למובים ‪ ,‬בין יד שמאל לחושאים ‪,‬‬
‫מצות עשה להתפלל אליו יתברך ‪ ,‬וגם כשתפלתו‬ ‫לכולם משביע כיון שהם בגדר חי ‪ ,‬ואמר שם רבי‬
‫נשמעת יש לו שכר קיום מצות התפלה כמו‬ ‫יוחנן מפני מה לא נאמרה נו״ן באשרי מפני שיש‬
‫שביארנו ‪ .‬וכיון שמחויב האדם להתפלל בין‬ ‫בו מפלתם של שונאיהם של ישראל שנאמר)עמוס‬
‫תושלם שאלתו או לא תושלם‪ ,‬אפשר שיחשוב האדם‬ ‫ה׳( נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל במערבא‬
‫המתפלל שהאל ית׳ ראוי שיגמול לו חסד על‬ ‫מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת‬
‫התפלות‪ ,‬לכן אנו אומרים בסוף תפלותינו עליט‬ ‫ישראל ואמר רב נחמן אפ״ה חזר דוד וסמכה‬
‫לשבח לאדון הכל ‪ ,‬כי ראוי שנגמול לו חסד על‬ ‫ברוח הקדש ‪ ,‬שאע׳ם שהפסיק נו״ן מפגי נפילה‬
‫שהאיר עיניט לדעת ולהבין כי אנו משתחויס‬ ‫שבה ולא אבה לרמזה מזר ורמז סמך הנפילה‬
‫לפני מלך מלכי המלכים ו ט׳ ‪:‬‬ ‫תכף לה ‪ ,‬כדכתיב סומך ה׳ לכל הטפלים ‪ ,‬בא‬
‫רבי יוחנן למת טעם למה לא נזכרה הט״ן בזה‬
‫פרק ששה עשר‬ ‫המזמור כיון שכל האותיות נזכרו בה בראשי‬
‫הכתיבים ‪ ,‬כי האל״ף גס הוא בהתחלת הכתוב ‪,‬‬
‫ד‪ A‬פ ל ה על כל צרה שלא תבא על הצטר היא‬ ‫כי תהלה לדוד היא הקדמת המזמור והתחלתו‬
‫מצות עשה מן התירה כמו שכתוב‬ ‫הוא ארוממך אלהי המלך וגו׳ ‪ ,‬ושירם טעם‬
‫)במדבר י׳( וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר‬ ‫הנו״ן שלא נזכרה שיש בה מפלתן של שונאיהם‬
‫הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות‪ ,‬ואמר בספרי‬ ‫של ישראל כדכחיב נפלה ולא תוסיף קום ‪ ,‬כי‬
‫א״ר עקיבא אין לי אלא מלחמה לבד‪ ,‬שדפון‬ ‫העלמת הט״ן בשבח מזמור זה הוא לרמוז כי לא‬
‫וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת ביס‬ ‫תעמוד אותה הנפילה אלא הוא ית׳ יקים אותה‪,‬‬
‫מנין ‪ ,‬ת׳ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה‬ ‫כי מה שאמר לא תוסיף קום היא מעצמה ‪ ,‬אלא‬
‫שלא תבא על הצטר ‪ ,‬ודבר זה מדרכי המשובה‬ ‫על יד האל ‪ .‬וזהו נפלה לא תוסיף קום‪ ,‬כלומר‬
‫הוא שבזמן שחבא צרה ויזעקו עליה ויריעו‪ ,‬ידעו‬ ‫שנפלה מעצמה מצד חטאתיה ‪ ,‬וכמו שנפלה‬
‫הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם כמ״ש‬ ‫מעצמה לא תוסיף לקום מעצמה ‪ ,‬ואמר בסוף‬
‫)ירמיה ה׳( עונותיכם הטו אלה ‪ ,‬וזה יגרום‬ ‫הכתוב )שם( נעשה על אדמתה אין מקימה‪ ,‬כי‬
‫להם להסיר הצרה מעליהם כמו שכתב הרב ז׳ל‬ ‫אין לה קימה מצד עצמה ‪ ,‬וגס אין בכח ב״ו‬
‫בהלכות תענית פ׳׳א כשהתפללו ונענו מלבד מה‬ ‫שיקים אותה והיא נטושה על אדמתה עד אשר‬
‫שהועילה להם התפלה שהצילם האל מצרתם ‪,‬‬ ‫יקימה האלית׳ ‪ ,‬וקראה בתולת ישראל וכן בתולת‬
‫הועילה להם שקיימו מצות עשה ‪ ,‬וכמו כשהאדם‬ ‫בת יהודה ובתולת בת ציון במקומות אחריה ‪,‬‬
‫שב בתשובה לבד מה שנתכפר לו חטאו קייס‬ ‫לתת סבה לפה שלא תקום מעצמה כ׳׳א על ידו‬
‫מצות עשה‪ ,‬כמו כן בענין התפלה וכמו שביארט‬ ‫ית' ‪ ,‬כי היא בגדר הבתולה לבעלה שלא היה‬
‫בפרק שלפני זה ‪ .‬וצריך להאריך בתפלה על כל‬ ‫לה בעל מעולם והוא עשאה כלי ‪ ,‬כמו כן ישראל‬
‫צרה כמו שסדרו רז״ל )תענית ט׳ו( כ״ד ברכות‬ ‫מעולם לא היה להם אלוה אלא האל ית׳ ‪ ,‬כי‬
‫בשחרית ומנחה ‪ ,‬וברבוי התפלה הס נזכרים‬ ‫גס שכתוב ניהובע כ׳ד( בעבר הנהר ישט‬
‫לפני ה׳ וטשעיס ‪ .‬כמ׳׳ש)במדבר י׳( ונזכרתם‬ ‫אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם וגו׳ ויעבדו‬
‫לפני ה׳ אלהיכס וטשעתס מאויביכם ‪ ,‬כי מצד‬ ‫אלהים אחרים‪ ,‬משעה שהיו בני ישראל לא קבלו‬
‫התפלה יצאו מתחת מה שנגזר עליהם בעונס‬ ‫עליהם שוס ע״א ‪ ,‬והיו כמו הבתולה שאיש לא‬
‫יזכרו לפגי ה׳ באופן שיהיו נושעים ‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫ידעה כשנכנסו תחת כנפיו ית׳ ‪ .‬ולק ראוי לו‬
‫בספרי ונזכרתם ונושעתם ‪ ,‬הא כל זמן שנזכרים‬ ‫יתברך להסיס אותה ‪ ,‬ובמערבא מתרצי לה הכי‬
‫ישראל‬
‫כא«‬ ‫אלו־זים‬ ‫‪w‬־ התפלח ‪8‬רק ‪m‬‬ ‫בית‬
‫סדי זו משולסא‪ ,‬ו ק « ס( כשראתה שני בני אדם‬ ‫ישראל אינם נזכרים אלא לישועה ‪ ,‬סנוונה פי‬
‫ולא ברח® מעניהם‪ .‬מ לו סי המקום הוא ‪ ,‬כדכתיג‬ ‫כשישראל חומאים אין הקכ״ה מעניש אומה עד‬
‫והשלמתי מכם את חית ו ק׳ ‪ ,‬וכן )שם( שאר‬ ‫שיקערג עליהם מדת הדין ‪ ,‬אבל כשהוא חצם‬
‫יבאו ^ הצבור חרב דבר ארבה ססיל‬ ‫^־ו ס‬ ‫לרחם עליהם מצד ששבו אל ה׳ ‪ ,‬מ א בעצנע‬
‫שמון ירקון מנוולת חולאים מזוטת ממר ‪ ,‬כלם‬ ‫עכר אותם בתחלה להושיעם סצרהס ‪ .‬וזהו כל‬
‫עאתו ית׳ הם באיה על עונותיהם‪ ,‬ונששנים‬ ‫זמן שנזכרים אינם נזכרים אלא לסשועה‪ .‬כלומר‬
‫בתשובה לסטו ית׳ בספלה וצסחטניס הוא מרחמם‬ ‫כל זמן שהם נזכרים שהתחלת הזכרתם היא מהשם‬
‫ו ^ הג ס ^ א ל א שנראה שיש אי זה חילוק באלו‬ ‫אינו אלא לתשועה ‪ ,‬כי בזמן שסם נענשים‬
‫הצרות מ פן _ באות בעיירות שהאומות וישראל‬ ‫מלמעלה על חמאתם אינם נזכרים ל » י ס׳‬
‫מנמיביה ג ה ס‪ ,‬ש א »י שיחשב כי אינם גאות‬ ‫‪.‬‬ ‫בתמלה אלא ע״י מקמרגיס כנזכר ‪:‬‬
‫אלא ב עונ « האומות ולא געון ישראל ‪ ,‬ו ל ק‬ ‫ר ס ה שיורה מן הכתוב כי אלו הצרות הס באות‬
‫מרסין ידיהם‪ .‬ישראל בדורות אלו מלהתעטס‬ ‫מאתו יה׳ על עונוהם ‪ ,‬הוא מה שאומר‬
‫ולזעוק ב ז ק שהווה צרות אלו בעולם ‪ ,‬כ׳א‬ ‫הכתוב וכי שבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר‬
‫גמטעת כ מ מ ד‪ ,‬ואינם משגיסיס כי גס שהיתה‬ ‫אתכם וגו׳ ‪ ,‬כי הוא מן הקושי מה שאומר וכי‬
‫הרעה באה בעבור האומות ‪ ,‬הנה הם מעורבים‬ ‫סבאו מלחמה כנראה שהם הולכים להלחם ‪,‬‬
‫בהה ויעשר >סס מ״ו מלק מהצרה ההיא ‪ ,‬כ׳׳ש‬ ‫ואח״כ אומר על הצר הצורר אסכם ‪ ,‬שנראה כי‬
‫אם אפשר שב^‪ :‬על חעאס ישראל ג״כ ‪ ,‬והיי‬ ‫הם באו עליהם ‪ ,‬ועוד מה שו^מר בארצכם‬
‫אמרו מז״ל)שם( ו »־ג לא ח ע טר בארצכם אפי׳‬ ‫נראה שהאויבים באים עליהם‪ ,‬כי הס אינם‬
‫מרב של שלום שהיא בינם לבינס ‪ ,‬עכיז היא‬ ‫הולכים למלחמה בארצם שהרי מרצם היא ‪ ,‬אם‬
‫צרה וראוי להתפלל ולזעוק עליה ‪:‬‬ ‫לא כשבאים עליהם הצרים אז יתאססו להלחם‬
‫ועם כל‪.‬זה אני חושב כי מס שנצעויט מו התורה‬ ‫עליהם ‪ ,‬ולכן אני אומר כי מה שאומר בארצכם‬
‫לזשק ולהריע על צרה ‪ ,‬הוא כשבאה אי זו‬ ‫הוא לעד ולאות שידעו כי מאס ה׳ היתה נ מ ה‬
‫צרה על ■ישראל בכלל או ג»־ מ ואינה אלא‬ ‫שיבאו עליהם האויבים מצד חמאסם ‪ ,‬כי אין‬
‫בישראל לבד ‪ ,‬שאז נראה ודאי גמור כי על ממאסס‬ ‫שום שר של מלך ב״ו יוכל להלחם על מחום‬
‫באסלהה הצדה הז א ת‪ ,‬וכמו שנראה מן הכתוב‬ ‫המיוחד למלך‪ ,‬או לצער בני מדינתו כ״א ב ר « תו‪,‬‬
‫הצורר אתכם‬ ‫וכי תנ^ו מלחמה בארצכם על‬ ‫כל שכן מלך מלכי המלכים הקב״השאקשום שר‬
‫ו ג ו ‪ /‬כי מם שאומר בארצכם ר״ל בארן ישראל‬ ‫ומזל אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים‬
‫גהיוסכם יומנים על אדממכם‪ ,‬ואפילו בחו״ל‬ ‫שיבא להלחם על ארצו‪ ,‬והיא ארן הקדושה בהיות‬
‫בהיותכם יחד שאינה קלל ת הרעם כ״א אליכם ‪,‬‬ ‫שוכנים בה עם ה׳ חלקו ויעקב שהם סבל‬
‫וכמו‪ .‬שאמר ל ע ק הדבר)שה כ״א( עירהמוציאס‬ ‫נחלתו ‪ ,‬אס לא ברשות ה׳ שנותן נ ח ורשות לשרי‬
‫אלף ותיק מ לי כגון כער ע ט ויצאו ממנה ע׳‬ ‫העמים של מעלה שישחיעו על אומותם כח‬
‫מתים ‪5‬ש^ום ימים זה אמר זה הרי זו דבר‪ ,‬הנה‬ ‫וממשלה שיוכלו להלחם על ישראל בארצותם על‬
‫שהמשילו מנין צרת הד»־ בכתר המיוסד לישראל‬ ‫חמאסיהם‪ .‬ולזה אמר וכי סבאו מלחמה בארצכם‬
‫ט זה מורם על ט עלייא ננעס הרעה מצד‬ ‫על הצר הצורר אתכם‪ ,‬כי הצר הצורר אתכם‬
‫סטאתם בהסגמס סאל יה׳ עליהם ‪ ,‬ולק צריך‬ ‫בהיוחנם בארצכם ‪ ,‬שאין שום שר ומזל שולט‬
‫שישוט בתשובה שלימה כדי שתסתלק מעליהם‪ ,‬וזה‬ ‫בה ‪ ,‬דבר ידוע הוא כי אינו אלא ברשותי על‬
‫הוא דג ר׳נ סיי לאומה ישראלית שיראה ויתפרסם‬ ‫חמאתכס ‪ ,‬ולק כשהם באים עליכם ו א »ז יוצאים‬
‫בעולה סשגחס האל יתברך עליהס ‪ .‬כי כשהה‬ ‫למלחמה עליהם בארצכם‪ ,‬ראוי לכס שסריעו‬
‫ט מ אי ם מ ט א עליט( ר פ ה‪ ,‬וכשהם שביס‬ ‫בחצוצרות שחזעקו ותריעו וסשובו בתשובה שלימה‪,‬‬
‫׳ בוז טנ ס מיד צמנ^קת מעליהם‪ ,‬והיה מנין זה‬ ‫ובזה תהיו נזכרים לסניה׳אלהיכם‪ ,‬כלו׳ שתזכרו‬
‫מיוסד גאומס בזמן סיוסם על אדמתם שהיו‬ ‫לפניו יס׳ שאתם לפניו‪ ,‬כלומר שחזרתם בתשובה‪,‬‬
‫מכרים שהס זרע קדש ב רן ה׳ ‪ .‬וכאשר ייסר‬ ‫ובזה ישמעו וידעו שרי מעלה‪ ,‬ויאמרו הנה עם‬
‫איש את גגו ס טניה פייסרם ‪ ,‬בהיות סדבר מכר‬ ‫ה׳ אלה שחזרו כבר בתשובה ובארצו ה>ג יושבים ‪,‬‬
‫וגלוי ט ‪ w n j‬ותשומתס היהס מאתו ית׳ ‪ .‬אבל‬ ‫ואינם סשפיעיה עוד כח לאומותם ‪ ,‬באופן שלא‬
‫בזמן סיומנו בגלות ‪ ,‬גס ט כל הדברים הבאים‬ ‫יוכלו להצר לכם ויהיו טשעים ‪ .‬וזהו שאמר‬
‫מליט ^ ו ידיפה ודאית כי מאמו יתברך סס‪,‬‬ ‫וטשעתס מאויביכם ולא אמר והושעתי אתכם ‪,‬‬
‫עם כל זהזהואפמסמיר תניס ממט על חפאתיט ‪,‬‬ ‫כלו׳ התשועה מעצמה תבא שלא יהיה להם כת‬
‫וגאים ע אנו סצרות געוטתיט גאוסן שהטמאים‬ ‫לעשות חיל נגדכס ‪ ,‬כשידעו כי עם ה׳ אסם‬
‫ים להם אקום לספק ולומר אולי מקרה מ א בא‬ ‫שחזרתם בתשובה ותהיו טשעיס מהם כנזכר ‪:‬‬
‫מליהס‪ ^ ,‬גענין התשועה מאומן הצרות וכמאמר‬ ‫יענץ הצרות שלא יבאו על הצטר שהזכירו חז׳יל‬
‫הכתוב )דמייס ל״א( ו ס ס מי ט ס ט מהס ו ט ה‬ ‫סורים ג*כ שבאו מאתו ית׳ ‪ ,‬ונמו שאמרו‬
‫לאטל ומצאוסל צרות ר ט ת ורעות ואמר הלא על‬ ‫>תעטת כ׳ב( על חיה רעה אס נראתה בעיר‬
‫ט‬
‫אלהים‬ ‫‘סער ד‪A‬פלה פרק טז‬ ‫בית‬ ‫‪42‬‬
‫אלף ות״ק רגלי כמו כפר עכו ויצאו ממנה ש׳‬ ‫כי אין אלהי בקרגי מצאוני הרעות האלה ‪,‬‬
‫בג׳ ימים זה אחר זה הרי זה דבר ‪ ,‬כי נראה‬ ‫כלומר אס היה אלהי בקרני לא היו באים עלי‬
‫שלא היו מתים בבת א׳ ביום א' כמו בבעל פעור‬ ‫הרעות האלו ‪ ,‬וכיון שבאו עלי לא היו מאתו‬
‫וכמו ענין דוד ‪ ,‬אלא היו מתחילים למות ג׳ או‬ ‫כ״א מקרה הוא היה לנק ולכן רזר ואמר ואנכי‬
‫ד׳ בכל יום ‪ ,‬והיה הדבר מתרבה מדי יום ביום‬ ‫הסתר אסתיר פני ביוס ההוא; כלו׳ עוד אסתיר‬
‫כמו מה שהווה בינינו בזמנים אלו‪ .‬ואפשר כי מה‬ ‫פני יותר ויותר ואניחס בצרתס כיון שפנו לאלהיס‬
‫שנתנו חכמים מנין זה לידיעת שהוא חולי דבר‪,‬‬ ‫אחריס ; כלומר פלא נתנו אל לבס לידע כי מאתו‬
‫הוא כפי מה שכתוב על שלשים ועל רבעים לשנאי‬ ‫ית׳ באה להס הצרה הזאת ‪ ,‬אלא שתלו אותה‬
‫ועושה חסד לאלפים וכו׳ ‪ ,‬וארז״ל )יומא ע׳ו(‬ ‫במקרה במערכות השמים ; או בסבות אחרות‬
‫מדה עובה מרובה על מדת פורענות אחד‬ ‫אשר עליהם אמר כי פנה אל אלהיס אחריס ‪:‬‬
‫מחמש מאות‪ ,‬ואס כן בדבר שהוא ענין פורענות‬ ‫ו ל ק ראוי לאדה להיותו נותן אל לבו בזמן‬
‫שיערו חכמים א' מת״ק ג׳ ביום א׳ מאלף ות׳ק‬ ‫הגלות ; כי כל מה שיארע לו בזה העולם‬
‫ובשלשה ימים הויא חזקה שהוא חולי הדבר‬ ‫מנקיפת אצבע עד המיתה הכל מאתו ית׳ הוא ;‬
‫וזועקים עליה ‪ ,‬ומציט ג״כ הבדל במגפות הללו‬ ‫ויותר הוא משגיח עלינו בזמן היותנו בגלות ‪,‬‬
‫באותם המוכים מחמת החולי ההוה ומתרפאים ‪,‬‬ ‫ממה שהיה צריך להשגיח עלינו בזמן היותנו על‬
‫מה שנראה שלא היה כן במגפות הקודמות שלא‬ ‫אדמתנו ועל מלכותנו ; אלא שהוא מתנהג עמנו‬
‫היה קודם להם חולי ומדוה אלא הנגזר עליהם‬ ‫בהסתר פנים בתעאתינו באופן שיש למורדים‬
‫שהיו מתים ‪ ,‬והנשארים נצולים בלי נסים להרים‬ ‫ומועאיס שבינינו מקום לספק ולהרהר שמא לא‬
‫כמו שהוא בזמנים אלו שהולכים נעים ונדים‬ ‫בא הענין מאתו ית ; וכמו שאנו רואיס בענין‬
‫נסים מחמת המגפה ‪ ,‬וכן מצינו הבדל במה‬ ‫הדבר ת״ו ההוה בינינו בזמנים אלו שהיא חלוקה‬
‫שאנו רואים רוב המתים במגפות בינינו ילדים‬ ‫בכמה דברים ממה שהיתה בזמן היות ישראל תחת‬
‫אשר אין בהם כל מוס ‪ ,‬והס תינוקות של בית‬ ‫ממשלתו יתברך ; כמו שר^נו במגפה שהיסה על‬
‫רבן בנים ובנות ‪ ,‬משח׳׳כ באותה המגפות שלא‬ ‫דבר פעור ; וכמו הדבר שהיה בימי דוד ‪,‬‬
‫היו מתיה כ״ח האנשים החעאיס בני עונש‬ ‫שהיה הענין ניכר שהיה השגחה מאתו ית׳ על‬
‫בית דין של מעלה מעשרים בנה ומעלה‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫עונש וחמאתס ‪ ,‬וכשהיו שביס היה מרמם עליהם‬
‫הכתוב)במדבר כ״ו( ויהי ר‪.‬חרי המגפה ויאמר‬ ‫הש״י ״ וענין היות המגפה שבאותם הימיס דרך‬
‫ה' אל משה וגו' שאו את ראש וגו׳ ‪ ,‬כנראה כי‬ ‫פלא ונס מפורסם ; הוא מה שראינו היות ענין‬
‫אותם שמתו במגפה היו נכנסים במנין ‪ ,‬וכן‬ ‫מיהתס בפתע פתאום בלי קדימת זמן לחולי ;‬
‫בדבר שהיתה בימי דוד כתוב שבעים אלף איש‪,‬‬ ‫כסו שכתוב בבעל פעור )במדבר כ״ה( ויתר אף‬
‫ולא קכיניס וקענות ;‬ ‫ה׳ בישראל ומיד אמר קח את כל ראשי העם ונו‪/‬‬
‫ואפיסר שנרמזו אלו הג׳ הבדלים בכתוב )שם‬ ‫והינף אמר משה לשופשי ישראל הרגו איש אנשיו‬
‫י״ז( ויהיו המתים במגפה י״ד אלף ‪ ,‬כי‬ ‫והנה איש ישראל בא וגו׳ וירא פנחס ונו' ויבא‬
‫באומרו י״ד אלף הורה על כי מנין המתים היה‬ ‫אתר איש ישראל וגו׳ ותעצר המגפה מעל ישראל‪,‬‬
‫בבת אהה סכום הנזכר‪ ,‬משא״כ במגפות הללו ‪,‬‬ ‫כי נראה כי ביום שחרה אפו בהם נעצרה המגפה‬
‫שאומרים ביום זה או בשבוע זה מתו כל כך‬ ‫על יד פנחס והיו המתים ביום ההוא כ״ד אלף‪,‬‬
‫אנשים ‪ ,‬ואח׳יכ חוזרים ומוסיפים עליהם בכל‬ ‫וכן על מחליקת קרה בהתחלת הנגף בעם נתן‬
‫שבוע או בכל חדש ‪ ,‬ולפעמים יש הפסק בנתיס‪,‬‬ ‫אהרן את הקערה כאשר דבר משה לכפר על‬
‫שנותנים סכום כך וכך לאותם שמתו במגפה ‪,‬‬ ‫העם ועמד בין המתים ובין החיים והעצר המגפה‬
‫בחשבה כי כבר נעצרה ‪ ,‬ואח״כ חוזר ומהדבק‬ ‫מעל בגי ישראל והיו המתים במגפה באותה שעה‬
‫לקצת ומוסיפים על המנץ ‪ ,‬ובאותם המגפות לא‬ ‫התנופה י״ד אלף ושבע מאות מלבד המתים על‬
‫היה כ׳א מנין א׳ בבת אחת‪ ,‬וזהו הנרצה באומרו‬ ‫דבר קרח ‪ ,‬וכן בדבר שהיתה בימי דוד נאמר‬
‫שהיו בבת חמת המתים בר‪,‬גפה כ״ד אלף ‪ ,‬וכן‬ ‫)ש״ב ל״א( ויתן ה׳ דבר בישראל מהבקר ועד‬
‫במה שאמר המתים יורה כי לא היו ביניהם‬ ‫עת מועד וימת ‪ p‬העם מדן ועד באר שבע‬
‫מוכים מחמת חולי הדבר ומתרפאים‪ ,‬אלא אותם‬ ‫שבעים אלף איש ‪ .‬ויש מי שאמר)פסיקתא רבתי(‬
‫שהמגפה שלמה בהם כלם היו מתים‪ ,‬וזהו ויהיו‬ ‫ועד עת מועד משעת שחיעת התמיד עד עת‬
‫המתים במגפה ‪ ,‬וכן אלו הכ״ד אלף היה במנין‬ ‫זריקתו ‪ ,‬הנה כי במעע מן הזמן היתה הדבר‬
‫האנשים כמ‪,‬ו שהוכחנו ‪ ,‬לא בנים ובטת ‪:‬‬ ‫באותם הימים הקדמונים דרך פלא ונם בלי חולי‬
‫וראוי לתת עעם לאלו ההבדלים ‪ ,‬ואומר כי‬ ‫ומדוה׳ משא״כ במגפות שבזמנים אלו שהאדם‬
‫הוא מן הידוע כי שז»ן שהיתם השכינה‬ ‫טפל למשכב מחמת חולי ‪ ,‬והוא מוכה בין ידיו‬
‫שורה על ישראל באמצעות המשכן אי המקדש‬ ‫או ירכיו ומאריך קצת ימים בחליו ‪ ,‬וכן נראה‬
‫וארץ ישראל וירושלים ‪ ,‬היתה השגחת האל י ה'‬ ‫שהיה הענין נוהג גס בזמן החכמים הקדמונים‬
‫גלויה על האומה ישראלית לעץ כל ‪ ,‬בראותם‬ ‫תנאים ואמוראים‪ .‬וכמו שאמרו כל עיר המוציאה‬
‫מה‬
‫כב ‪43‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער התפלה פרק טו‬ ‫בית‬
‫מל הכל גיוס ר״ה שהוא יום הדין‪ ,‬ונכתב וגמסס‬ ‫מה שעשה ה אל' ת' מן מ סי סו מ פ ל או ת גהוציאו‬
‫האיש לסיים ולמוס ‪ ,‬ואם נגזר עליו מיסה צא‬ ‫אותם ממצרים וכמדבר ובכניכמם לאיז ובעמדם‬
‫יועיל ‪ v t‬וברחו ביום עב ר סו‪ ,‬אבל מי שלא‬ ‫בבבל ‪ ,‬רואיהם יכירום כי הס זרע ברך ם׳ ‪,‬‬
‫מז ר עליו המיסה ועמד במקום הסכנה ‪ ,‬אסשר‬ ‫והיו מ מ סי ם ההמידיס באומה ‪ ,‬כענין )שמום‬
‫שילכד ויסימן ‪ ,‬וכשנגזר על מדינה ידועה שיהיה‬ ‫ל״ד( ולא ייזמוד איש אס ארצך ‪ ,‬וכ מין פירוש‬
‫בם ‪ ojnfo‬השנה דבר ח״ו ‪ ,‬וימוחו בס אנשים‬ ‫הארץ המוכה נכל הדברים ‪ ,‬ובמו )אבוס >ףה‬
‫ידועים בשמוחס ומנינס ‪ ,‬הענין נוהג כך‪ ,‬כי כל‬ ‫מ״ה( עשרה נסים שהיו נעשים לעולה בביס‬
‫המסיס במגפה והנלכדים בה גס שהיו בורחים‬ ‫המקדש ‪ ,‬וכדומה להם מה שלא יםו»• מרוב ‪,‬‬
‫טל םנ מס מיס ביום ר״ה למיתה‪ ,‬אלא שיש הפרש‬ ‫לקיים הבמחתו אליהם והייסס לי סגולה מכל‬
‫טני ה ם‪ ,‬ט קצתם הס מחוייביס בדינם צמיתה‬ ‫העמיס וגו׳ ממלכת כהניס וגוי קדום‪ ,‬ומהשגסס‬
‫החלעיס ט ן יעמדו במקום ה מ א או לא יעמדו‬ ‫האל ית׳ עליהם היה להעניש אותם על ממאמס‬
‫אלא י ג ר « וימסו ‪ ,‬וקצתם הם מחוייביס בדינם‬ ‫מיד כשיחעאו עונש ידוע וניכר שהוא ס א הוי ס׳‬
‫אם יעמדו במקום ס מ א ‪ ,‬ואם יברחו כל אמד‬ ‫לשיסנו אל לבס חסאתס וישובו בתשובה שלימה‬
‫מסס ערוקיה ג מ היי ה‪ ,‬ובאומו הצער שמצעער‬ ‫לסניו ‪ ,‬ולכן היה מביא עליהם דבר ‪ f o‬בזמן‬
‫מושב ‪ i‬ע לו ת וניצול באותה שעה‪ ,‬והוא יתברך‬ ‫חמאתם ‪ ,‬והיה ענץ הדבר ההוא מושגת מאסו‬
‫יודע בחירתו של זה האיש מה שיבחר אס לעמוד‬ ‫יס׳ ‪ ,‬שיבהל וימות לצו בקרבו העובר על דבריו‬
‫א ס ל נו ^ ו מ רו א ס ויודע שבחירתו תהיה לעמוד‬ ‫מיד ‪ ,‬ומי שלא רמא לא יאונה לו כל און ‪ ,‬וכן‬
‫במקום המסוכן חותמו למיתה‪ ,‬וכשבחירתו לנום‬ ‫שאר הצרות הבאות על הצבור היו נראות משולמות‬
‫טנמגו לחיים ‪ ,‬ואם הוא י ^ בדרכיו הוא יס׳‬ ‫מאתו ית׳ על ססאתס מיד שיחעאו ‪ ,‬כדי שירעו‬
‫נ ו ק ב ל ט ומדריך אותו מורס לו מקום לנום‬ ‫ויבינו כי מאתו היתה להם זאת על עונס ‪ ,‬ובשובם‬
‫שמס‪ ,‬וקצתם שאינם ממוייבים אז בעונש ההוא‬ ‫היתה מסתלקת הצרה ה הי א‪ ,‬אמנם בזמן‬
‫אלא שהם מסתכנים בעצמם לעמוד במקום‬ ‫סנסמלקה שכינה מעליהם בעונות ‪ ,‬נססלק ג״כ‬
‫ה ס מ ה ואינם ראויים לשיעשה להם נ ם ונדבק‬ ‫גלוי השגחתו עליהם ואינם מושגמים בסרסום‬
‫בסם החולי ה ט א במדינה‪ ,‬ואם מבעם מו ק‬ ‫מ א תו‪ ,‬כ״א בהסתר פנים מ הם‪ ,‬אס להשכירם‬
‫להסחכן בחולי ההוא הם מסתכנים‪ ,‬והוא יה׳‬ ‫ואס להענישם ‪ ,‬כי העובות והרעות ההוות הם‬
‫יודע בחירתס ו ט מ מ ם למיתה‪ ,‬אם יבחרו לעמוד‬ ‫באות באופן שיוכל המתעקש למשוב ולהרהר כי‬
‫במקום סכנה בהיות מ ב ע ס מו ק להפסדבהתדבק‬ ‫אינם מ אתויתי‪ ,‬כמו הדבר ההווה בזמנים האלו‬
‫בסם החולי ה ט א ‪ ,‬ואס אין פבעם מוכן לכך‬ ‫שהוא בא מעע מעס וקצת מסמוכים במנסה‬
‫אינם סונךס ‪ .‬וענק הדבר בכלל הוא השגחה‬ ‫מתרפאים ‪ ,‬ואינו בא מיד כשהם מסמייביס‬
‫מאסו ייו שמא מ ר א חדשה בא ‪ ,p‬ו ט א הפסד‬ ‫על חע אם‪ ,‬אלא שהוא ית׳ מקיך להם כחנוני‬
‫^ י ר סו ק ועומד ללכוד ברשתו אותם שנגזר‬ ‫ובזמנים מוחלפים הדבר מתרבה ‪ .‬כמו ששניט‬
‫עליהם שימוט ‪ ,‬ומיסר ביסורין קצת האנשים‬ ‫)אבוס פ״ה( בד׳ פרקים הדבר מתרבה ו כ י ‪,‬‬
‫שלא נגזר עליהם מיסה בהיותם מוכים ומדוכאים‬ ‫וגס שאר הצרות אינם באות משולחוס במיסוס‬
‫במולי ההוא‪ ,‬ו ט א יתברך מקרב הענק למבע כי‬ ‫בזמגיס אלו ‪ ,‬אלא באופן שיחשב עליהן שאינם‬
‫אותם הבורחים ואינם לצוליס מרטז את לגם‬ ‫באות מאתו ית׳ ‪ .‬והאיש המשכיל יודע ומבין כי‬
‫שלא להשמר ב ד נ ך פ ב ע מהטלי ה מ א המתדגק‬ ‫כל מה שיקרה לנו בהיותנו בגלות ‪ p‬כלל הן‬
‫ט ‪ ,‬ומי שאינו נגזר למיתה אלא לחיים הוא‬ ‫פרע ‪ ,‬הכל מאתו ית׳ בהשגחתו עלינו ‪ ,‬עושה‬
‫יתברך מראה לו ד ע שינוס ולא ילכד אפילו‬ ‫נפלאות נמלות לבדו)מדרש תהליס קל״ו( שנס‬
‫כפרתו ‪,‬‬ ‫בצער »זולי בלי מיסה ו ת ט ה‬ ‫במל הנם אינו מכיר בנ סו‪ ,‬ואם ישגיח האדם‬
‫ג מ ט ל ם ט ד אי לסיים כי גם שיעמדו לשם‬ ‫ויהרהר בכל מה שקרה לישראל מזמן גלותם בכוצ‬
‫לא יאונס ל מז כל ^ן ‪ ,‬והאיש מ ל כ ד חושש‬ ‫ופרע ‪ ,‬יתאמת אצלו ויראה בעיניו ולבבו יבין‬
‫בעצמו אולי מ א מאותם שנסחייט אם יעמדו ‪,‬‬ ‫כי הכל מאסו ית׳ בהפגמתו עליהם ‪:‬‬
‫או מאותם שממזכניס בעצמם אס יעמדו במקום‬ ‫ו מ פ נ י שראיתי בענין הדבר שנתפשע בנד כל‬
‫הסכנה ‪ ,‬ולכן באים בחדריהם‪ ,‬או נ ט ם וטרחים‬ ‫ההמון גס החכמים בפרס חכמי המבע‬
‫מחמת » ג ג נ «‪ ,‬ו כ ט שראיט בדורות הראסיניס‪,‬‬ ‫שענין המגפה הוא הפסד האויר במקום ההוא‬
‫וכמו שכסג הנביא ע״ה)ישעיה כ״ו( לך עמי ג א‬ ‫מסבות ידועות ‪ ,‬ומתערב הוא עם אויר הנשאף‬
‫בחדריך וגו'‪ ,‬וכתיב )ירמיה מ׳( כי עלה מות‬ ‫לאדם ומזיקו ‪ ,‬באופן שמקרבים הדבר למבע ‪,‬‬
‫במלורט וגו'‪ ,‬ואמי ס׳ הכונש)ד׳ ם׳( רבא בעידן‬ ‫בראותם הטרחים מחמת המגפה שהם ניצולים ‪,‬‬
‫ריסמא ט ה סכר כוי דכחיב כי עלה מות בחלונינו‬ ‫והעומדים באויר ההוא הנפסד מסתכנים ‪ ,‬ל ק‬
‫ו ט׳‪ ,‬ואממ‪ )-‬שס( דבר בעיר אל יהלך אדם‬ ‫ראיתי לכתוב מה שנ״ל בענין הזה ‪ ,‬והוא כי‬
‫באמצע הדרך שמלאך המוח מהלך באמצע הדרכי׳‬ ‫אמת ויציב ונכון כי כל מה שיארע לאדם בכלל‬
‫דניק ד א ט ט ג ליה רשותא מסגי להדיא ‪ .‬וענין‬ ‫ובפרע הוא מאסו י ת׳‪ ,‬וניחוד ענין המות הנגזר‬
‫מלאך‬
‫אלהיט‬ ‫^טער התפלה פרקטזיז‬ ‫בית‬ ‫‪44‬‬
‫בדבר שהיתה בימי דוד היתה ע׳׳ס נביא לדוד ‪,‬‬ ‫מלאך המות הוא הממונה לימול הנשמות‬
‫ולא היה יטל לתקן כי אם ע' פ האל יתברך ‪,‬‬ ‫ולהוליכה לנניו יתכרך ליחן דין ומ שטן‪ ,‬כי‬
‫אבל מכיון שמצינו שנעצרה המגפה בעשיית‬ ‫המנאך אינו עושה כי אס נעילת הנשמה בשעת‬
‫הקערת ע״י אהרן נראה שהוא דבר נמסר למשה‬ ‫הפרדה מהגוף ‪ ,‬בהולי שנדבק בו בהפסד האויר‬
‫בשמים ‪:‬‬ ‫שבורא האל יתברך לעתים הצריכות ‪ ,‬ונם כי‬
‫ואפשר ני בזמן המקדש כשהיה הווה ענין‬ ‫חכמי המבע נס כן אומרים כי הויית האויר‬
‫המגפה שהיה כ׳ג מקעיר קערת לכפר‬ ‫שצמו הוא בדרך מבע; עם כל זה היה יכול האל‬
‫מל בני ישראל לבד קערת בקר וערב ולא היתה‬ ‫יתברך להציל עמו ועבדיו מהכנת הפסדו‪ ,‬אלא‬
‫בימה ריקנית אלא לצורך עדת בני ישראל ‪,‬‬ ‫שתעאי הדור גורמיס שיהיה נזיר עליהם שימותו‬
‫וכשתקן דוד המלך ע״ה מאה ברכות בכל יום‬ ‫בו המעותדיס למיתה כפי מ״ש למעלה ‪:‬‬
‫על שאסרו לו שהיו מתים בכל יום ק׳ אנשים‬ ‫וראוי לירא וחרד דבר השס לכבות גמלת המנפה‬
‫והיה הענין כעין מנפה ‪ ,‬לא תקן שיקערו הקערת‬ ‫בצדקה המצילה ממות ‪ .‬ותשובה ומעשים‬
‫לפי שראה שהיו מצומצמים ק׳ בכל יום לא פחות‬
‫ולא יותר חשב כי לא נפל הענין על צד הקרי‬
‫‪,‬‬
‫שובים ויחשיב בעצמו כשעבר כבר חמת המנפה‬
‫שאולי הוא היה מאותס שנגזר עליהם מיתה אס‬
‫וההזדמן‪ ,‬ולכך נתן אל לבו לתקן ק׳ ברכוש שמצא‬ ‫לא היו בורחים מהמדינה והושם גלותו ועלמולו‬
‫סמך מה׳ת מה ה' אלהיך שואל מעמך אל סיקרי‬ ‫סלף מיתתו ‪ ,‬ובתוך זמן המגפה ימוש שמא הוא‬
‫מה אלא מאה‪ ,‬ובנביאים )ש״ב כ״ג( נאום הגבר‬ ‫טאותס שנגזר עליהם מיתה אף אם ינוסו או‬
‫הוקס ע׳׳ל‪ ,‬ובכתובים)תהליס קכ״ת( הנה כ'י כ״ן‬ ‫יתחבאו‪ ,‬וירבה בהפלה וצדקה ותחנונים לפני‬
‫יבורך גבר ‪ .‬אבל בלי ספק שאפי׳ קריאת הקערת‬ ‫האל יתברך בתשובה ומעשים מוביס ‪ ,‬ואומרים‬
‫מועיל בזמן המגפה כמו שנזכר ‪ .‬ונוהגים ג׳׳כ‬ ‫בכל יום פמוס הקמרח בקר וצהרים כי הוא‬
‫לומר פסוק ויאמר אליהם ישראל אביהם ג״פ‬ ‫מסוגל לעני; הדבר ‪ ,‬וכמו שמציני )שבת פי׳מ(‬
‫סמוך לקערת לרמוז שם בן ע״ב ‪ ,‬ולמה שהוזכר‬ ‫כשעלה משה למרום שכל א׳ מהמלאכים מסר לו‬
‫בו מעע צרי והוא הראשון מסממני הקערת ‪,‬‬ ‫דבר שנא׳ עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות‬
‫ושלשת הפסוקים המועילים בכל צרה והס ה׳‬ ‫באדם ‪ ,‬ואף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר‬
‫צבאות עמט וט׳ ה׳ צבאות ה' הושיעה וגו׳‬ ‫)במדבר י׳׳ז( ויתן את הקערת ויכפר על העם וגו׳‬
‫והם סופי נ׳ מזמורים מיוחדים לתפלה‪ ,‬ובירושלמי‬ ‫ואי לאו דיהב ליה מנא הוה ידע‪ ,‬וכיון שהקמרח‬
‫)ברכות ס׳ אי; עומדין( אמרו ר׳ חזקיה בשם רבי‬ ‫מכפר על העם בזמן המגפה ‪ ,‬כמו כן קריאתו‬
‫יוחנן אמר לעולם אל יהא פסוק זה זז מתוך‬ ‫יועיל‪ ,‬על דרך)הושע י״ד( ונשלמה סריס שפתיט ‪,‬‬
‫פיך ה׳ צבאות עמנו וגו׳ רבי יוסי בשם רבי יוחנן‬ ‫ויש בו רמז בענין החלבנה המעורבת בשאר עשרת‬
‫וחברי׳ ה׳ צבאות אשרי אדם בועח בך ‪ ,‬ומפני‬ ‫הסממנים עם היות ריחה רע ושאר הסממנים‬
‫כי ה׳ הושיעה הוא סוף מזמור כמותם והוא מזמור‬ ‫ריחם שוב ‪ ,‬ויש ב;יבע נדיפת ריחם לבסס ריח‬
‫יענך ה׳ ביום צרה)תהלים כ׳( המסוגל לכל לרה‬ ‫הרע שבחלבנה עד שיהא ריחו שוב כמותם‪ ,‬וזס‬
‫אגו אומרים אותו גס כן ‪ ,‬נס כי לא נזכר שס‬ ‫רמז למלאך המות שהוא דמיון התלבנה והוא‬
‫‪,‬‬
‫בירושלמי ויש רמז במנינס ליודעים חן ‪:‬‬ ‫מתערב לקהל שיש ביניהם דבר של קדושה‬
‫להזיקס ‪ ,‬וכשהם שובים וישרים בלבותם ושביס‬
‫פיק שבעה עשר‬ ‫בתשובה שלימה אין מלאך המות יכול לשלוש בהם‬
‫אלא הס שולשיס בו עד שמלאך הרע בעל כרתו‬
‫בהיות תפלת הצבור נשמעת ת מיד‪ ,‬צריכץ‬ ‫עונה אמן ‪ ,‬כמו החלבנה שאי; כח בשבעה‬
‫אנו לבאר ענין תפלת ביאת הגואל‬ ‫להוצ־א ריחה הרע בהיותה מעורבת עם שאר‬
‫שאנו מתפללים אותה מזמן החורבן ערב ובוקר‬ ‫סממני הקשרת העשרה‪ ,‬ולכך ראוי להיות האדם‬
‫וצהרים ברכת נואל ישראל ‪ ,‬ומהר לנאלט כו׳ ‪,‬‬ ‫זריז ונשכר בהתפללו ברבים כי הם מוכנים לינצל‬
‫חשנון בתוך ירושלים עירך‪ ,‬את צמח דוד עבדך‬ ‫מחמת הדבר ‪ ,‬כי מלאך המוח בין עשרה מישראל‬
‫כו׳ ‪ ,‬ואי; אנחנו נענים בהיות תפלה זו נאמרת‬ ‫צדיקים הוא דמיון י‪,‬חצבנה בסממני הקטרת שאין‬
‫בכל יום נ״פ מפי כל ישראל בכל מקומות‬ ‫לה יטלת להבאיש ריחה כנזכר‪ .‬ולחשיבת הקשרת‬
‫מושבותיהם ‪ ,‬ואי אפשר אלא שתהיה נאסרה‬ ‫נזכר מעשהו בחורה בפרשה כי תשא בכלל מעשה‬
‫בכוונה בקהל מן הקהלות ומפי צדיקים וישרים‬ ‫המשכן אצל פרשת שקלים להורות כי הוא קיומו‬
‫וכן מה שאמרו ז׳׳ל)תענית ל׳( כל המתאבל על‬ ‫והעמדתו ‪ ,‬כי כמו שהשקלים הס מכפרים‬
‫ירושל־ס זוכה ורואה בנחמתה‪ ,‬כדכתיב )ישעיה‬ ‫במנק שלא יהא בהם ננף כמו כן הקשרת ‪,‬‬
‫ס׳ו( שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה כמה‬
‫וכמס צדיקים וחסידים התאבלו ולא זכו לראות‬
‫‪,‬‬
‫^ ס לא נזהרו ובא הנגף ח׳׳ו תעצר המנפה‬
‫בעשייתו‪ ,‬ימה שלא הקשירו קשרת במעשה פנחס‬
‫עדין בנחמתה ‪ :‬ולת שובה זו אני אומר כי‬ ‫מפי״י שכבר פירש האל יתברך מת שיעשו על‬
‫כבר נתבאר ט המתפלל על דבר נס כי לא‬ ‫השבת חרון אפו והוא ענין הוקעת העם ‪ ,‬וכן‬
‫נענה‬
‫כג ‪45‬‬ ‫אלד»ים‬ ‫עער התפלח ‪£‬רק יז יח‬ ‫בית‬
‫שאג שנת ל״א( צפית לי שו ע ה‪ ,‬ט המצשםאלים‬ ‫נענה לא ינע לריר^ אלא שיש שכר לפפולמו נ מ ה‬
‫«טם‪ ,‬לראות בשמחת הגאולה ‪ ,‬ושאינם מצפים‬ ‫שמקיים מצות עשה ‪ ,‬ומכיר ויודע ט אק מי‬
‫לה אינם זו טס ‪ ,‬ועל דרך זה יתישב מה שאמרו‬ ‫שיוכל להשלים חסרונומיו כי אם מ א ית׳ ‪ ,‬כ״ש‬
‫)תעטס ל׳( כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה‬ ‫בהתפללו על ענק גדול הערך שהוא גאול ^ »‬
‫בנחמתה כדבתיב שישו אתה משום ‪ ,‬ט מצד‬ ‫ישראל ‪ ,‬והיות כוונתו כדי שתתפרסם גדולת האל‬
‫התאבלו ראוי להיותו ש ב ז ק הגאולה ולזטת‬ ‫יתברך ויהיה ביום ההוא ה׳ אחד ושמו אחד‪ ,‬שיש‬
‫בנחמת ציון‪ ,‬ו ק קודם התחיה אפשר כי בסוד‬ ‫לו שכר גדול בלי ספק אלא שענין קבלת תפלס‬
‫הגלטל ימצש ב ז ק הגאולה האנשים המצשם‬ ‫זו שהיא כוללת לכל ישראל אינה תלויה ב טונ ת‬
‫לגאולה והמתפלליס עלים בכל הזמטס הקודמים‪,‬‬ ‫קהל מן הקהלות בתפלה‪ ,‬אלא שהיה צריך כוונת‬
‫והרי ז ט ונתקבלה תפלתם לעצמם ממש ‪ ,‬שכיון‬ ‫רוב כל ישראל בה כיון שהיא טללת לכלם ‪ ,‬ואף‬
‫שתפלת האחרונים קרובה להתקבל נ ש מם‬ ‫ב טונ ה בה־ צריכים לעשות תשובה שלימה כדי‬
‫שביארט ‪ ,‬יומר ראוי ומשייב לדורות האחרונים‬ ‫שיעט ‪ ,‬וכמש״כ )תהלים צ׳ה( היום אס בקולו‬
‫לשוב במשובה שלימה לפניו במפלה ובצדקה כ ד‬ ‫תשמעו ‪ ,‬ומבלי זה אין תפלתם מקובלת גס ט‬
‫שז ט לגאולה הקרובה אליהם ‪ ,‬וכשהם מר שם‬ ‫תהיה ב טונ ה ביום מן הימים מן רוב ישראל‪ ,‬ט‬
‫י ד ה ם חיו נענשים ‪ ,‬ו ל ע אמר הנביא עליו‬ ‫הוא כמו גזר דין שיש עמו שטעה דלא מקרע‬
‫השלום )יששה נ״ה( דר ש ה׳ בהמצ^ קראוהו‬ ‫אפי׳ לצבור< עד אשר יבא עתה וימיה ימשט ‪,‬‬
‫בשותו ק רוב‪ ,‬לרשז על שני הפעמים שכתבתי‬ ‫כדכתיב )ישעיה ס׳( בעתה אחישנה ‪) ,‬סגהדרק‬
‫בדורות האמרוניס ‪ ,‬כי בהמצאו מורה על הממם‬ ‫ציח( זכו אפישנה לא זכו בעתה ‪ .‬ונראה ט על‬
‫השני‪ -‬ט לש ריטי התפלות שמימי עולה ושנים‬ ‫ענץ נפלא כזה שהיא גאולתן של ישראל גאולס‬
‫קדמוניות י שה נמצא אלי ט‪ ,‬קראוש בהיותו‬ ‫נצחית שאין אחריה גלות ‪ ,‬צריך להרטת בשפלה‪,‬‬
‫^־וב כ ש שמם פראשק ‪ ,‬שקרובה שא שתתקבל‬ ‫דורות ראשונים ואוזרוניס ‪ .‬ומועילה תפלת‬
‫תפלת האחרונים ק הראשנים בהיות טונ ת ם‬ ‫סראשונים לתפלת האחרונים ‪ ,‬ויותר נקל הוא‬
‫ומשבחה שזה ‪ ,‬ולרמשניס שלא נתקבלה תפלתם‬ ‫לאחרונים הקרובים יותר לזמן הגאולה‪ ,‬שתתקבל‬
‫לעצמם ט אם ב ז ק המחיה ס ק דניאל הכתוב‬ ‫תפלתם מהראשונים מב׳ מעמיס {‬
‫של)דטאל י ״ ^ ורבים מישר אדמת עפר יקיצו‬ ‫הטעם הראשון כי הרחוקים מן ז ק הגאולה‬
‫וגו׳ ‪ ,‬לסם שחמר )שם( ובעת ההיא ימלט כל‬ ‫הם צריכים הפצר והעתר יותרלשחקוגל‬
‫הנמצא כתוב בספר ‪ ,‬כלומר הנמצאים ימלטו מן‬ ‫תפלתם לדבר רחוק אלף שנים מהזמן מאותם‬
‫הצרה השא ויזט לראות הגאולה ‪ ,‬ואומה שהם‬ ‫שהם רחוקים ת״ק שנה ‪ ,‬ואותם שאינס רחוקים‬
‫ישט עש־ לא יראו בצרה מלף מה שלא זכו‬ ‫מזמן הגאולה אלא כמאה שטס הוא יותר נקל‬
‫לראות הגאולה קודם ‪ ,‬ועסה יקיצו לחיי עולם ‪,‬‬ ‫להם שהקובל תפלתם בהיות תפלתם שוס ‪ ,‬וכן‬
‫ו ק ^זר שנאמר אשרי המחכה ויגיע לימים אלף‬ ‫הקרוב קרוב קרובה הפלתו להיות נשמעת‪ ,‬דמיק‬
‫של״ה‪ ,‬נאמר לדניאל ואתה לך ל ק ותטח ותעמוד‬ ‫העומד רחוק מן המדינה שלא תקפן לו הדרך‬
‫לגורלך ל ק הימין‪ ,‬כי הוא יזכה לזמן ששועה‬ ‫כל כך מהרה כמו העומד קרוב להמדנה ‪:‬‬
‫גס ‪ p‬כסיעשד לתשית המתים‪ ,‬ומלכד בל זה‬ ‫טעם ב׳ כי להיות הענין גדול הערך צי ץ ריבוי‬
‫נשמעת מפלת כל ישראל בכל דור ודור כענין‬ ‫תפלות דור אחר דור כדי שחקובל מפלת■‬
‫הג^לה שגואלם הוא יתברך‪ ,‬וטתגס לחסד ב ש ט‬ ‫הגאולה‪ ,‬ובהיות נשלמות תפלות ה צד ט ת וידועות‬
‫כל שביהס למפלה ולכבוד‪ ,‬ומתקיימים בהם קצת‬ ‫לו ית׳ ‪ ,‬אז בדור ההוא הקובל תפלתם‪ ,‬גם כי‬
‫הב מ מס מ ש ל ם‪ ,‬וכמו שאמת על הונא בר נתן‬ ‫בזמנים הקודמים לא היחה מקובלת‪ ,‬ובעת‬
‫שנסקייס ט)י ש עי ה מ״ט( והיו מלכים שמטך ‪,‬‬ ‫שנשלם סכום התפלות הצריטח תקוכל התפלה‪,‬‬
‫ואץ לך דור ק הדורות שאץ בא עליו אי זו צרה‬ ‫צא בשביל תפלס זו לבד ‪ ,‬כ״א בהצטרף אותה‬
‫ו שא יתברך ששיע אותם וטאלס מיד חזק מ ה ק‬ ‫עם המפלות הקודמות ‪ ,‬באופן שכל התפלות‬
‫ואף בלי צרה ‪ ,‬להעמיד אותם ולקיימם נין כל‬ ‫הקודמות הן מועילות גם כן \ וכשסתקבל תפלה‬
‫ה ש שה ‪ ,‬שא מצד חפלשס על הגאולה ‪ ,‬כי‬ ‫זו לדור אחרון כשתצמרף עם הקודמות ‪ ,‬הרי ש א‬
‫שא יתברך רואה ומשגיח נעניגס וטרה יקר ש‬ ‫כאילו נתקבלה תפלת הראשונים ‪ ,‬כיון שהיתם‬
‫עוגה או ת ם‪,‬ו מ ר ה מכהציןר ש אה יפרח‪ ,‬ואס‬ ‫סעד לקבלת תפלה זו ;‬
‫כן הרי הוא כשן גאולה בכל דור ודור ‪ ,‬וכ ש‬ ‫ועוד אני אומר כי מ>«‪ 1‬ח כל הדורות הראשונים‬
‫שכשב )ויקג־א טו( ואף גם זאת בהיותה בארן‬ ‫נתקבלה לעצמם גס כן ‪ ,‬גס ט לא שתה‬
‫שיביהס ו ט׳ ;‬ ‫התשועה בימיהם ‪ ,‬וביאור זה הוא כי אחר ז ק‬
‫הגאולה יהיה ת שיח המתים ויבנה בית המקדש‬
‫פרק עמנה עער‬ ‫ויזכו כל הדורות הראשונים לראות הגאולה חלף‬
‫עבודת תפלתם שהתפללו נז ה העולם והיו מצפים‬
‫ר א ו י לבאר ענין התפלות שהוזכרו במקרא אותם‬ ‫לגאולה וז ט אליה ‪ ,‬כי מהחלת הדינים בשה״ב‬
‫שנתקבלו‬
‫אלהים‬ ‫שער התפלה פרק יח‬ ‫בית‬ ‫‪46‬‬
‫ובעוה״ז ועט העליונים ואמרו בא״י מגן אברהם‪,‬‬ ‫שנתקבצו ואותם שלא נתקבלו‪ ,‬אוחס שבאו‬
‫הורה לנו ענין הצלחתנו בזה העולם שהיא מאמו‬
‫יתברך ובזכותו תהיה לנו הצלה והצלחה ‪ ,‬ואמר‬
‫‪,‬‬
‫>ביאור בכתוב וקצת מאותם שלא באו בביאור‬
‫אלא שדרשום סז״ל על הכתוב ‪ .‬ונתחיל מאדם‬
‫)בראשית י׳׳ד( למלך סדום אם מחיט ועד שרוך‬ ‫הראשון ‪ ,‬שאמר הכתוב )בראשית ב'‪ 1‬כי לא‬
‫נעל ואם אקח מכל אשר לך ‪ ,‬לא רצה ליהנות‬ ‫הממיר ה׳ אלהיס על הארן ואדם א'] ויו׳ ‪,‬‬
‫מזה הרכוש כדי שיהיה שמור שבזכותו יבוזו בניו‬ ‫מה מעס לא הממיר לפי שאדם אין לעבוד את‬
‫בלילה הזה מרכוש מצרים שכתוב בו ואחרי כן‬ ‫האדמה ואין מכיר בטובתן של נשמים ‪ ,‬וכשבא‬
‫יצאו ברכוש גדול ‪ ,‬בזכות הרכוש שהחזיר הוא ‪,‬‬ ‫אדם וידע שצורך הס לעולה התפלל עליהק וירדו‬
‫ולכן סמך מעמד בין הבתרים שנתבשר על הזרע‬ ‫וצמחו דשאים ואילנות )חולין ס׳( ‪ ,‬הורו בזה על‬
‫ועל ה א ק וגלות ישראל וגאולהן ברכוש גדול לענין‬ ‫כי בזמן שאין מי שמכיר בטובת החל יתברך‬
‫זה ‪ ,‬ומה שלא התפלל אברהם על הבנים אחר‬ ‫לבריותיו הוא מונע ועוצר הנשמים ‪ ,‬עד שידעו‬
‫שכבר הובטח מהאל יתברך בצאתו מחרן )שם(‬ ‫ויבינו וישובו בתשובה ויתפללו אליו ית' וישמע אל‬
‫ואברכך ואגדלה שמך וגו׳ ‪ ,‬וכשאמר והנה בן‬ ‫ויענם ‪ ,‬והיתה תפלת אדם הראשון הוראה כי‬
‫ביתי יורש אותי ‪ ,‬נאמר לו אשר יצא ממעיך הוא‬ ‫כמו שנשמעת תפלתו בענין הגשמים נהיות‬
‫יירשך ‪ ,‬ולזה לא התפללה שרה על עקרותה כמו‬ ‫העולם צריך להם ‪ ,‬כך בזמן שיצטרכו נשמים‬
‫שהתפללו שאר האמהות ‪ ,‬כי קודם בואם לארץ‬ ‫לדורות הבאים תתקבל תפלתם בזכות אדה״ר‬
‫לא היו ראויים לבנים והובטחו לבנים לכשיכנסו‬ ‫שנתקבלה תפלתו על זה ‪ ,‬וכן דרשו בירושלמי‬
‫לארץ‪ ,‬ובהגר נאמר )שם מ״ז( הנך הרה וילדת‬ ‫דתעניות)סרק סדר תעניות( ואד יעלה מן הארץ‬
‫בן וגו׳ כי שמע ה׳ אל ענייך ‪ ,‬וזה העוני אינו מן‬ ‫אמר ר״ל עלה שבר מלמטה הגשמים יורדין ‪ ,‬הנה‬
‫הנראה שיהיה העוני שענתה שרה כמו שכתיב‬ ‫שהוראת כתוב זה לעתיד כי בזמן שישובו בתשובה‬
‫)שסז ותענה שרה ותברח מפניה‪ ,‬כי אם הוקלה‬ ‫שלימה ירדו להם גשמים כמו שירדו לאדה׳׳ר ‪:‬‬
‫גברתה בעיניה ובזתהאותה היה הענוי בדין‪,‬אלא‬ ‫בנח נאמר )בראשית ח'( ויזכור אלהיס את נח‬
‫נראה שחוזר למה שנאמר לה המלאך שובי אל‬ ‫ואת כל החיה וגו׳ וזה השם הוא מדת‬
‫גבירתך והתעני החת ידיה ובשכר שר‪,‬תעני החת‬ ‫הדין ונהפך לרחמים ע׳׳י תפלתן של צדיקיה )ב״ר‬
‫ידיה ישמע ה׳ ויולדת בן‪ ,‬ואמר כי שמע ה׳ אל‬ ‫ל״ג( ורשעת! של רשעים הופכת מדת רחמים‬
‫ענייך‪ ,‬כי כשתקראי לו השם הזה כבר שמע ה׳‬ ‫לדין כדכתיב)בראשית ז׳( וירא ה' כי רבה רעת‬
‫אל ענייך שהתענית תחת ידיה ‪ ,‬ולזה נקרא‬ ‫האדם באר! )שם( ‪ ,‬וגס זה הווה כן לעתיד‪ ,‬כי‬
‫ישמעאל בלשין עתיד ‪ ,‬ולא שמעאל כסי העת‬ ‫כמו שחסלת נח שהיה צדיק הפכה מדת הדין‬
‫הזאת‪ ,‬שעדין לא נתענית תחת ידי גבירתה ברצונה‪,‬‬ ‫לרחמים כך לדורות הבאים הצדיקים יהפכו מדת‬
‫אמר שיקרא ישמעאל על שם שישמע האל עניה ‪.‬‬ ‫הדין לרחמים בזכותו ‪:‬‬
‫ונס אפשר לומר כי נרמז גם כן בזה כי שמע ה׳‬ ‫תפלות אברהם אבינו בהיותו האב הראשון‬
‫קול הנער גס כן כמו שכתוב בפרשה האחרת‬ ‫לאומה ישראלית כי בילחק נקרא לו זרע‬
‫)שם כ״א( כי שמע ה׳ את קול הנער וכו׳ ;‬ ‫ולא כל יצחק ‪ ,‬כל תפלותיו היו מכוונות לתיקון‬
‫עוד הפלת אברהם )שם י״ז( לו ישמעאל יחיה‬ ‫בניו נ ע ת צרתם‪ ,‬ולזה עבר בארן עד מקום שכס‬
‫לפניך ‪ ,‬ביראתך ‪ ,‬כמו התהלך לפני ‪ ,‬פלח‬ ‫להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם עם שכס ‪,‬‬
‫קדמי ‪ ,‬וכתיב ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי‬ ‫ונתקבלה תפלתו ‪ ,‬כדכתיב )בראשית ל״ה( ויהי‬
‫אותו וגו'‪ ,‬וכיון שאני מברך ומסרה אוהו יש לו‬ ‫מחת אלהים על הערים אשר סביבותיהם וגו׳ ‪,‬‬
‫הכנה להיות הולך לפני ביראהי ‪ .‬עוד רמז במה‬ ‫וכן בנה מזבח במקום שנטה אהלו בית אל מיס‬
‫שאמר שמעתיך כי שמע תפלתו שיהיה ישמעאל‬ ‫והעי מקדם ויקרא בשם ה ‪ /‬נתנבא שעתידין בניו‬
‫נמשך ליראת ה' בזמן שיהיה אברהם חי וכמו‬ ‫להכשל שם על עון עכן והתפלל עליהם)ב׳ר ל״מ(‬
‫שנאמר ויקברו אותו יצחק וישמעאל כניו )ב״ר‬ ‫וזהו ויקרא בשם ה׳ ‪ ,‬ונתקבלה תפלתו שלא נפלו‬
‫ס׳ ס׳׳ב( מלמד שעשה ישמעאל חשובה והוליך את‬ ‫בעי כי אם ל׳יו איש וכמו־ שכתבנו פרק שנים‬
‫יצחק לפניו וזו הוא שיבה טובה‪ ,‬וזהו שמעתיך‪,‬‬ ‫עשר ‪ ,‬וכן כשרדף אחר■* המלכים הוא ואליעזר‬
‫כלומר במה שנעשה לך בשעת מיתתך ‪:‬‬ ‫עבדו נאמר שם ויחלק עליהם לילה)שם פ׳ מ״ג(‪,‬‬
‫ת פ ל ת אברהם אבינו על סדום )בראש־ת י״ח(‬ ‫הוא הלילה שיצאו ישראל ממצרים ונחלקה‪ ,‬בחצות‬
‫האף תספה צדיק עם רשע‪ ,‬לא נתקבלה‬ ‫הראשון נעשה לו נם וחצות השני נשמר ובא‬
‫על הצלת סדום ‪ ,‬ונתקבלה על הצלת לוט ובנותיו‪,‬‬ ‫לחצות לילה של מצרים‪ ,‬הורו כי הוא היה הולך‬
‫כדכתיב )שם י״ט( ויזכור אלהים את אברהם‬ ‫וגבר ועוד ידו נטויה ורצה להמשיך ידו מהם ‪,‬‬
‫וישלח את ליט וגו‪ /‬וכן )שם( וישכם אברהם בבקר‬ ‫כדי שיהיה נשמר לישראל שינצחו את מצריים‬
‫אל המקים ונו׳ מכאן למדו חז״ל)ברכוה כ״ו(‬ ‫באותה הלילה ‪) ,‬סרקי דר׳יא פרק כ״ז( והשיב‬
‫שתקן תפלת שחרית ‪ ,‬והועילה ג'כ תפלתו זאת‬ ‫את כל הרכוש והיה מתפלל ואומר לא בכח ידי‬
‫לתיקון הצלת לוט בהמלטו לצוער ‪:‬‬ ‫עשיתי אלא בכת ימינך שאתה מגן לי בעוה״ב‬
‫עוד‬
‫ז*‬ ‫כד‬ ‫אלהים‬ ‫שער התפלה®יק ״ ‪.‬‬ ‫בית‬
‫בדחי בא המל^י ם » י ‪ ,‬כי המלאך שטה ט ל ך‬ ‫לו חסלה על אבימלך)בראשית נ׳( ויתפלל‬ ‫עוד‬
‫אברהה אל האלהים ‪ ,‬ונתקבלה תפלתו כמו ל ט גי א א ס ר ב ק ה ט ה צריך להקדים קודם שיגיע‬
‫שכתוב )שם( וירפא אלהים את אבימלך ונו׳ ‪ t‬אליעזר ל »‪ 5‬כדי למציא את רבקה לענין שתתקיים‬
‫כמו שהבעיתו האל יתברך ויתפלל בעדן ו חי ה; נמש אליעאי‪ ,‬ולהכין כל הדברים הצריכים לביאתה‪,‬‬
‫וזה החיות הוא רפואתה מן העיצור ‪ ,‬ט גהחזיר כמי שאמרו ז״ל) שם ס׳ ס׳( שמת בתואל שהיה‬
‫לו אח שרה אשתו כבר ט ה פעור ‪ p‬המיתה ‪ ,‬מעכב ב ד ב ר; ולכן טצרך מלאן אמר ללוותו כי‬
‫כמו שכתוב ואס אינן משיב דע כי מות ו ט׳ ‪ ,‬מצד ^ י ן צ^אך אמד עושה שתי שליחות נראה‬
‫נראה שאס יחזיר אותה לא ימות ‪ ,‬וגס שלא ימות שלא ט ה צדיך ט אם מל^יאמד שהכל שליחות‬
‫אמס היסס אלא כמ״ש ז‬ ‫‪,‬‬ ‫צריך לרפאות העיצור ^ ולזה אמר לו ויתפלל‬
‫ת פ ל ת אליעזר עבדו הקרה נא ל »י טו ס ועשה‬ ‫בעדך וחיה ‪ ,‬וכמו שרמז לו אבימלן ב עונ תו ט‬
‫־ מסד ס ס ״ א טני‪ ,‬ג ס ט ט ס במוח‬ ‫הבאש עלי יעל ממלכתי וגו׳ ; על מה שעצר‬
‫» ז ^ ת אברהם שאמר הוא ישלח מלאכו לפניך‬ ‫בעד כל רמס לבית אבימלך ומה שהוצרןאברהס‬
‫להתפלל בעדו הוא מ » י שהכשיל)^תם במה ולקמנ‪/‬הוצויך לטזסלל גם הוא על מטרות קבלת‬
‫ספ^ן אברהם שתתקבל היום תסלחו‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫שאמר אחותי ה י א ‪/‬‬
‫ת פ ל ת ישמעאל כמו שאמר כי שמע אל ט ס וגו׳■ ועשה פ ‪ 6‬ד עס אדוני אברהס‪ ,‬כי קבלת התפלה‬
‫ט ה ־ מ ן הי ת וכסו שאמר אשר דבר לי ואשר‬ ‫אחז׳׳ל )ילקוע ס׳ וירא( שהשואל ואמר‬
‫מ ג ע לי ו ^ ‪ ,‬ו מ טרות קבלתה באותו היום‬ ‫אלהי אברהם אבי יש לפניך הוצאות מות קח אס‬
‫ט ה ן ל ך ‪ , Wfi‬ואמר ה^־ה נא לפני כלומר‬ ‫נפשי ולא אמות בצמא ‪ .‬ונעתר לו שנאמר וישמע‬
‫אלהיס אה קול הנער וגו' ו ט' הכתוב במה שמע שהמקריא שימיעו ט ו ס י טו מטוניס לפני‬
‫ב ש ל ^ ט‪ ,‬ו מ א ענק מה שאמר הנה אנכי נצב‬ ‫תפלתו באשר הוא שס‪ ,‬כלו׳ במה שהיה עומד בצער‬
‫הצמא הוא ששמע תפלתו שנפתח לו הבאר אבל על עי ן »)י ם וגו׳ ונתקיימה כל מה שייעד הוא ‪.‬‬
‫עוד » מ ר לו ‪ %‬כי מה שאמר הקרה‪ ,‬ט א להורות‬ ‫לא במה שאמר קח את נפשי ‪:‬‬
‫ת פ ל ת אברהם ה׳ יראה אשר יאמר וגו׳ על לפני האל־ ־ ט לא היה מ א ראוי לאל י הנ רן‬
‫סליחת העון ל דו רו ת‪ ,‬ח מ ר) ב׳׳ ר ^ א ( לשמס(פבל תסלוזו‪,‬כי אם » נ ס אחת בדרך מקרה‬
‫יהי רצון מלפניך בשעה שיהיו בניו של יצחק גאים ובזטה אברהם‪ ,‬כמו שאמר ועשה מסד עס אדוני‬
‫ל י ד עבירית תהיה נזכר להם העבודה הזאת אגרהס ט י מצד שהוא אדוני הקובל תפלתי‬
‫דרך ח סי עמו ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫ותתמלא עליהם רחמים ‪ ,‬וזהו ה׳ יראה אשר‬
‫ת פ לו ? יצחק ויצא יצחק לשוח בשדה וגו׳ ‪ ,‬אין‬ ‫יאמר היום ‪ ,‬כלומר יראה ויזכור לעתיד'אשר‬
‫שיחה אלא ס ^ ה כדכסיב ולסני ה׳‬ ‫יאמר היום שהייתי יכול לומר אתמול אמרת לי‬
‫כי ביצתק יקרא לך זרע ‪ ,‬ועכשיו אתה אומר י ש « ך ט מו‪ ,‬ב טו סו במוח שמקובל תפלס אביו‬
‫קח נא את בנך ו ט ‪ /‬ולא עשיתי כן אלא כבשתי יצא לעת ערב לקראת העבד ורבקה כמו שאמרה‬
‫רחמי ‪ ,‬בן הכטש רחמיך ותקיים מה שהייתי מי האיש ה טל ך בשדה לקראתט וגו׳ ‪ ,‬איפשר‬
‫יכול לומר כי ביצחק יקרא לך זרע וצא מצער שציון ב ת »‪5‬תו זאת בשדה לקראת אשתו שיהיה‬
‫אותם דמיון מה שאמרת לי קח נא את בע■ זרעו ממנה מוכן לעבודה ה א לי ת׳‪ .‬שצפה שעתיד‬
‫עשו לצאת מצמו ו מ א איש ציד איש שדה ‪ ,‬ולזה‬ ‫את יחידך ‪:‬‬
‫ע ו ד לו חפלה הוא ישלח מלאכו לפניך ואמרו ז״ל אמר לשוח בשדה לפח ערכ ‪ ,‬והוא רומז כי לעת‬
‫ע רגי ט ה צ די ך לצידה פשו‪ ,‬כמו'שכתוב)בראשית‬ ‫)ב׳ר פ׳ ל ע ( מלאט הרי מלאך מ טיי ם זימן‬
‫לו הקב״ה שני מלאכיס אחד להוניא אה רבקה כ*ז( הנה נא זקנתי ונו׳ ועתה שא נא כליך וגו׳‬
‫ואחד ללוות את אליעזר ‪ ,‬רצה בזה כי ט ה צרין וצא השדה וצודה לי ציד וגו'‪ ,‬ובשביל הפלתו‬
‫לומר הוא ישלח מלאך לפניך וכיון שאמר מלאט זאת זכה מ « ל טו ת צאמוה שוס עם יעקב ב ז ק‬
‫נראה מלאכו המיוחד והמסוייס ‪ ,‬וזה המלאך הערב שמשו של יצחק כמו שכתוב)שם ליה( ויקברו‬
‫המסוייס הוא להוציא את רבק ה‪ ,‬כמושכתוג־ אוהו נ מו ויעקב'^צרו ‪ ,‬ח ט רמוז גם ‪ p‬גמ׳׳ש‬
‫ולקחת אשה לבני ליצחק ‪ ,‬נראה שמלאך אחר ט ה לשות בשדה לעת ערב ‪ ,‬על ענין איש שדה‬
‫בא ללוות את אליעזר ‪ ,‬כי היה מ ס ט ק כטא מר בהערב שמשו ‪ ,‬והיא נ ם היא רמזה ואמרה‪ ,‬מי‬
‫הכתוב הוא ישלח מלאט ולקחת ‪ ,‬וכיון שאמר האיש הלזה המולך בשדה לקראתנו‪ ,‬כלומר מי‬
‫מ א זה שהו^ בשדה ‪ ,‬שיוצא ממט זרע שיאמר‬ ‫לפניך ולקחת ‪ ,‬נראה ט מלאך אחד היה ללוותו‬
‫וללכת לפניו ‪ ,‬ומלאך אחר מסוייס ומיוחד להוציא עליו איש ש ד ‪ /‬ואוא לקראתנו נגד רצונה‪ ,‬שהיא‬
‫ט מ ה אוהבת אי‪ :‬יעקב ‪ .‬והעבד השיב מ א אדוני‬ ‫אס רבקה כמו שאמרו אחד להוציא את רבקה‬
‫ואחד ללוות ‪ ,‬נראה שהמלאך העיקרי והמיותד כלומר הוא אדוני ויצא ממט זרע נשר הוא‬
‫היה להוצאת רבקה ‪ ,‬וגס פשמ הכתוב מורהכך יעקב אביט‪ ,‬ו*< גם זה יחזור בסון« ימיו להיותו‬
‫נמק־ לאדוני ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שאמר ישלח מלאכו לפניך ולקחת וגו‪ /‬ט עי > ד‬
‫תפ אז׳ילי צס ק ולרבקה )שם כ״ה( ויעחר יצחק‬ ‫ההליכה היה לקחת את רבקה ‪ ,‬וכדי ללוותו‬
‫לה׳‬
‫אלהים‬ ‫^טער ההפלה פרק יח‬ ‫בית‬ ‫‪48‬‬
‫זאת קרובה לביאת השמש שהוא רמז לגלות הארוך‬ ‫לה׳ לגכח אשתו כי עקרה היא )סונה י״ד( הפלת‬
‫הזה ‪ ,‬ולכך אמרו תפלת ערבית רשות ‪ ,‬ני זאת‬ ‫הצדיקים מהפכת דעתו של הקב״ה ממדת רגזנות‬
‫הגאולה שאנו מקוים היא רשות בידיט בכל יום‬ ‫למדת רחמנות נעתר שהוא מהסן את ההכואה ‪,‬‬
‫אס בקולו תשמעו ‪ ,‬מה שלא היה כן בגאולת‬ ‫לנכח אכתו )ב״ר פרכה ס״ג( מלמד שהיה יצחק‬
‫מצרים שנא׳ בפירוש זמן הגלות ארבע מאות שנה‪,‬‬ ‫שמוח כאן והיא שעוחה כאן ואמר לפני ה ק ל ה‬
‫וגלות בבל שבעים שנה ‪ ,‬ונאמר להם בנו בתים‬ ‫יהי רצון שכל כניה שאתה עתיד ליסן לי יהיו מן‬
‫ישבו ונעעו כרמים ואכלו פרים ‪ ,‬כלו' כי אין לכס‬ ‫הצדקת הזאת אף היא אמרה כן ‪ ,‬לסבת היותם‬
‫תקוה לצאת מן הגלות עד תשלום השבעים שנה‪,‬‬
‫אבל גלותנו הוא ארוך מצד וקצר מצד ‪ ,‬הקיצור‬
‫‪,‬‬ ‫עקורים המשיל הפלתם לעהר‪ .‬שנתהפך מבעם‬
‫והוא הבעחה לצדיקים העתידים שבתפלתס‬
‫הוא שכל זמן שנחזור בתשובה לפניו ונשמע בקולו‬ ‫מהפכים דעתו של ה ק ל ה ממדת רגזטת למדת‬
‫יגאל אותנו ‪ ,‬כי מזמן החרבן היו מצפים לגאולה‬
‫מפני שהיתה בידם במה שישובו בחשובה ‪ ,‬ולכך‬
‫ולא‬ ‫‪,‬‬ ‫רחמנות‪ ,‬אבל ביצחק ורבקה חדל הרוגז‬
‫נאמר בהם לשון עתר אלא שנתהפך שבעם‬
‫נסתם הקץ לדניאל ולא נתפרש‪ ,‬כי לא היה אלא‬ ‫בתפלתם שנתאוה לה ה ק ל ה ‪ .‬כמו שאמרו שהוא‬
‫כשלא ישובו מעצמם‪ ,‬אבל אס ישובו מעצמם בכל‬ ‫מתאוה לתפלתן של צדיקים ‪ ,‬וממה שאמר הכתוב‬
‫יוה יהיו מובעחיס שיבא הגואל‪ ,‬כמו שאמר אליהו‬
‫)פרק סלק( היום אם בקולו תשמעו ‪ ,‬ובהגיע‬
‫‪,‬‬
‫לנכח אשתו נראה שים היא התפללה וגם‬
‫שההפלה היתה של יצחה נכח אשתו ושל אשתו נכח‬
‫זמן הקץ )שם( אס לא יחזרו בתשובה מעצמם‬ ‫בעלה‪ ,‬שאלכ היה לו לומ‪,‬ר ויעתר יצחק ואשתו‪,‬‬
‫יעמיד עליהם מלך עז וקשה שיגזור גזירות עד‬ ‫וכיון שכתוב לנכח נראה שהיא התפלל שכל הבנים‬
‫שיחזרו בתשובה שלמה ‪:‬‬ ‫שיתן לו יהיו ממנה וכן היא ‪ ,‬וענין תפלתם‬
‫ת פ ל ת רחל)בראשית ל׳( ויזכור אלהיס את רחל‬ ‫זאת היא כי לא יתהפך המבע מכל וכל אלא‬
‫וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה‪,‬‬ ‫שלא יהיו עקורים זה עם זה ‪ ,‬אבל יצחק עם‬
‫)ב״רס׳ע״ג( מה זכירה נזכר ששתקה לאחותה‬ ‫אשה אחרת ‪ ,‬ורבקה עם איש אחר נשארו‬
‫בשעה שהיו נותדן אותה ליעקב ‪ ,‬היקשה להם כפל‬ ‫בעקרותם ‪ ,‬וזהו שאמר ויעתר יצחק לה׳ לנכח‬
‫הכתוב שאמר שזכר אותה וששמע תפלתה לזה‬ ‫אשתו כי עקרה היא ‪ ,‬כלו׳ שהתפלל עליה בערך‬
‫אמרו כי הזכירה שזכר לה הוא ענין שתיקתה‬ ‫מה שהיא א‪:‬תו ‪ ,‬שההר ותלד נם כי סהיה עקרה‬
‫לאחותה ‪ ,‬ובפבת זה שמע הפלתה ועלה זכרון‬ ‫בעבעה בערך אנשים אחרים ‪ ,‬ואמר ויעתר לו‬
‫שתיקתה לפניו ‪ ,‬אחר שעשתה פרי שתיקתה‬ ‫ה׳ ותהר רבקה אשתו ‪ ,‬שנחרצה בשבילו האל ית׳‬
‫שילדה לאה כל מה שהיתה ראויה לילד ‪,‬‬ ‫ותהר מצד מה שהיתה אשתו ‪:‬‬
‫ושמע הפלתה שתלד גס היא כמו שילדה אחותה‬ ‫ת פ ל ת יעקב )בראשית כ״ח( ויפנע במקום וילן‬
‫ב כי ת שתיקתה ‪:‬‬ ‫ש סני בא השמש‪) ,‬ברכות כ׳׳ו(ואץ‬
‫ת פ ל ת יעקב )בראשית ל״ט הצילני נא מיד אחי‬ ‫פגיעה אלא תפלה כדכתיב ואל תשא בעדם רנה‬
‫מיד עשוני ירא אנכי אותו סן יבא והכני‬ ‫ותפלה ואל תפנע בי מכאן למדו שתקן יעקב‬
‫אם על בנים‪),‬ביר פ׳ ע” ו( ואפה אמרת לא תקח‬ ‫הפלת ערבית כי הפלות אבות תקנום ‪ ,‬ואס‬
‫האם על הבנים‪ .‬ענין יראת יעקב מעשו היתה מצד‬ ‫התפלות כנגד תמידין תקנום ‪ ,‬נמצא שתפלת‬
‫שלאה היתה בגורלו של עשו ‪ ,‬כמו שאז׳יל )ביר‬ ‫ערבית רשות שאינה אלא כנגד איברים ופדריס‬
‫פ׳ ע׳{ על פסוק ועיני לאה רכות שלא הפול‬ ‫שהולכים ומתאכליס כל הלילה ואפילו למי שאומר‬
‫בגורלו ‪ ,‬ועתה נתיירא שמא יגרום החמא שיהיה‬ ‫שתפלות אבות תקנום אפשר שתפלת ערבית רשות‪,‬‬
‫לו נצח‪-‬ין להכות אס על בניס ‪ ,‬היא לאה המרובה‬ ‫כיון שלא היתה כוונתו להתפלל ‪ ,‬אלא אח״כ נתן‬
‫בבנים שהיתה בחלקו עשו‪ ,‬ולזה אמרו שאמר‬ ‫אל לבו ואמר )חולין צ׳א( אפשר עברתי על‬
‫יעקב בתפלתו אתה אמ‪,‬רת לא תקח האם על‬ ‫מקום שהפללו בו אבותי ואני לא התפללתי חזר‬
‫הכניס ‪ ,‬כלו׳ כי נם שיקרא קן צפור בשדהו של‬ ‫שם והתפלל ולכך אמרו שהיא רשות‪ ,‬ועני! כוונת‬
‫אדם אינו מותר לו ליקח אס על בנים ‪ ,‬וכמוהו‬ ‫תפלת יעקב אבינו בזה המקום הוא הפלה על‬
‫אמר יעקב גס שלאה היתה בגורלו של עשו ונחשבת‬ ‫גלותנו זה האחרון ‪ ,‬כי גלות מצרים וגאולהן‬
‫לו כשדהו או כביתו ‪ ,‬לא יגרום החמא ח״ו שיהים‬ ‫היה מצד אברהם אבינו ‪ ,‬וגלות בבל וגאולתן‬
‫לו נצחון עליה ועל בניה ‪:‬‬ ‫מיצחק ‪ ,‬וגלות זה וגאולתנו מצד יעקב ‪ ,‬וכמו‬
‫ת פ ל ת יעקב )בראשית מיג( ואל שדי יהן לכס‬ ‫שכתבתי באגרת גאולת עולם שחברתי בענין הקן‬
‫רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם‬ ‫החתום ‪ ,‬וז״ש יעקב אפשר עברתי על מקום‬
‫אחר ואת בנימין ונו׳ ‪ ,‬אז״ל )ביר פרשה ציב(‬ ‫שהתפללו ט אבותי ואני לא התפללתי‪ ,‬והמקום‬
‫אחיכם זה שמעון אחר זה יוסף ואת בנימין ‪,‬‬ ‫הזה הוא בית אל והוא ירושלים‪ ,‬וכמו שהם התפללו‬
‫שהיה מספיק שיאמר הכתוב ושלח לכס את‬ ‫על בנין ירושלים ובית המקדש ונתקבלה תפלתם‬
‫אחיכם ‪ ,‬ומן הידוע הוא שהיה שמעון שהיה ביד‬ ‫בבית ראשון ובבית שני ‪ ,‬רצה הוא להתפלל על‬
‫האיש וא״כ אחר רמז ליוסף ‪ ,‬ולכך הקדים ג׳‬ ‫בנין ירושלים וביהמ׳ק העתיד‪ ,‬ולזה היתה הפלתו‬
‫דברים‬
‫כה ‪49‬‬ ‫אלהים‬ ‫^ן{עד התפלח פרק יח‬ ‫בית‬
‫הממי וטיא ברים מזותה מכעדשה ותמות מהרה ‪,‬‬ ‫דברים לפלשה הבנים‪ ,‬המגמה לאיפ פל מ ר‬
‫ט לא י ח מי להטת עוד את העפר שיעשה כניס‪.‬‬ ‫שמעון ‪ ,‬וכסף המושב בשביל יוסף שלא נולפ‬
‫מ ט ס ערוב פיתה מכס ק ט ע ו ט ת ה הארן‬ ‫מפומו איו ‪ ,‬כמו שהיה הכסף מוצנע באמתמום‬
‫נשחתת מפניה אס שעמוד ימים רבים בעיר‪ ,‬ו ל ^‬ ‫ולא טדע עד שפתמוס‪ ,‬וכמו שנמצא הכסף כך רמז‬
‫אמר העתירו בעדי ‪ ,‬מכת דבר ביום אמד מת‬ ‫מוןר‬ ‫שימצא יוסף‪ ,‬ואמרו אולי משגה הוא‬
‫כל מקנס מצרים לא הו צ ע לומר שיתפללו ‪ .‬וכן‬ ‫להכסף המושב שאולי במשגה הושב ‪ ,‬שהד אוסר‬
‫השתין ט ה א ב ע מ עו פ ט ר ח באדם ובבהמה בפ תע‬ ‫בפירוש הכסף המושב בי נראה שבכוונה הושב‪,‬‬
‫' באותו העם ‪ ,‬ולא ט ו י סל ק להיות‬ ‫ועוד באומרו אולי משגה הו>‪ /‬נראה שאם לא היה‬
‫מ ו ק ק יוסר‪ ,‬כי לבר ט ו כלם מו ט שמין ומעצמם‬ ‫מחשיבו במשגה לא היה ממזירו ‪ ,‬ואדרבה הים‬
‫יתרפסו״ כי לא ט ס משם מתפלל מל המכה כ״א‬ ‫ראוי יומר להחזירו אס לא השיבוהו במשגה אלא‬
‫ואילך ולהבא‪ ,‬לא שמסור ממי‬ ‫שלא מזיק‬ ‫ב טונ ה לנסוחם הישיבו אוחו אס לא ‪ ,‬ולכך צ״ל‬
‫שהוסס נ ב ר ב ה‪ .‬בסכה הברד הוצרך מפלה על‬ ‫שהזהיר אוהס שהכסף המושב שלא יחזירו אופו‬
‫הנשאר ‪ p‬הברד‪ ,‬כ׳׳א לא ט ה מתפלל משה לא‬ ‫באמתחות אלא בידיהם ‪ ,‬שאם יחזירו אותו מון‬
‫ט ה » א ר כלל א ט׳ מן הממס והכסמת שהיו‬ ‫האמתחות יח שטלהס כי במשגה החזירו אומו ‪,‬‬
‫א פי לו ת‪,‬ו ל ע א מי העתירו אל ה׳‪ .‬מכת ארבה‬ ‫שלא ראו אותו באמתחות ולכך אמר קמו בידכם ‪,‬‬
‫ג״כ ט ס ה ק ט ע ה‪ ,‬ונס כי לא נוחר כל ירק בעץ‬ ‫שאל״כ יחשב בי אולי משגה הוא ‪ ,‬ואמר ש ה ק‬
‫ובעשב השדה‪ ,‬עכיז נראה שהיו נזוקין ג״כמהס‪,‬‬ ‫השלשה דברים עס שלוח בנימין לא מסר אלא‬
‫ולק• נ * מי בהם ה ע ט רו ‪ .‬מכת ‪ •p‬לא ראו‬ ‫תפלתו ‪ ,‬ולזה אמר ואל שדי יתן לכם רחמים ל » י‬
‫איש אס אחיו ולא ט ה ס ט ק ביד פרעה ל ג קן‬ ‫האיש‪ ,‬כי על יד האיש יבאושלשתם;‬
‫מש ‪ 6‬ואהרן טעתירו אל ה׳ ‪ .‬מכס ב ט ח ת נ״כ‬ ‫תפלת ישראל במצרים )שעות ב׳( ויאנמו בני‬
‫מ צו ת הלילה מהו טלם‪ ,‬לא נשאר אלא אמד הוא‬ ‫ישראל מן העבודה ויזעקו ומעלשועתם‬
‫*יע ה שאמר וברכתם גם אותי)תנמומא בא(‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬לא התפללו ישראל כהוגן אלא מצד שהיו‬
‫ולזה באלו המכות שטו נמשכות לא רצה האל‬ ‫משועבדין בעבודה לא יכלו ל ס ט ל ‪ ,‬והיו צועקים‬
‫לסלקם ^ א ע ״י משה ‪ ,‬שידט ויכירו ט מאת ט‬ ‫מכובד ה ע ט ד ה‪ ,‬ותעלשועמם אל האלהיםמצד‬
‫ט ה ס הדבר ולא מקניה היה להם ‪ ,‬ופרעה אמר‬ ‫העבודה‪ ,‬ולאהיתה ראויה להתקבל צעקה זו פ ד‬
‫סעהירו טהפללו שטהס שלאהיס בטוח שתסתלק‬ ‫ששמע אלהיס נאקתם פשומהבלי ס ב ת ה ע ט ד ס‪,‬‬
‫המכס כ״א בתפלת שמהם ‪ ,‬ומשה אמר המפאר‬ ‫וזכר ברית האבות וריחם עליהם ‪:‬‬
‫עלי למתי אעתיר לך ‪ ,‬כלומר כי אני לכדי אוכל‬ ‫תפלת משה רבינו על ה מ טח‪ .‬בצפרדעים)שמויז‬
‫להתסלל ותקובל תט!תי ‪:‬‬ ‫ח׳( ויקרא פרעה למשה ולאהרן וי א ס ד‬
‫תפלת ישראל על ט ס )שמוסייד( וייראו מאד‬ ‫העתירו אל ה׳ וגו׳ ויאמר משה התפאר עלי למתי‬
‫ויצעקו בגי ישראל אל ט ‪ ,‬אמז״ל ה ס ט‬ ‫אעתיר לך וגו׳ ויצעק משה אל ה׳ ‪ b‬דבר‬
‫אומטס א ט ח ס ‪ ,‬ני לא המסללו על ד ע נכונה‬ ‫הצפרדע־ס וגו׳ ויעש ה׳ כדבר משה וט׳‪ .‬בערוב‬
‫ט א כצועק ומתרעם בצרתו ‪ ,‬וכמ״ש למשה‬ ‫נאמר) שם( העתירו וט׳ ויאמר משה הנה אנ ט‬
‫המבלי אין קברים במצטם לקחתנו למות במדבר‬ ‫יוצא מעמך והעתרתי וגו׳ ויעתר אלה׳ ו ט׳רפ ש‬
‫ו נ ו׳‪ ,‬ו מ»ו׳ שראם משם צרמס ואין אדם נ ת פס‬ ‫ה׳ כדבר משה‪ .‬בברד נאמר)שם ע׳( ה ע תי ד אל‬
‫על צמרו ‪ ,‬השיב להם אל ט ר או התיצבו וראו את‬ ‫ה׳ וגו׳ בצאתי את העיר אפרוש את כפי ו ט׳ ‪,‬‬
‫ישומה ט ‪ ,‬כלומר סוב לכם שתמיצט ולא מזעקו‬ ‫בארבה נאמר )שם י׳( ועמה שא נא חמאמי אך‬
‫אליו באוסן זה ‪ .‬ובהתיצהות בלי מסלה תראו את‬ ‫הפעם והעתירו ונו׳ ויצא מעם פרעה ויעמר אל ה׳‬
‫ישועתה׳‪ ,‬ואמר ה׳ ילימ לכס ואתם תמרישק‪ ,‬כלו׳‬ ‫זיהק■ ה׳ רוח יס וגו׳ ‪ .‬באלו הד׳ מכוס צפרדע‬
‫ט ‪ i t e‬שלא ט ו ל ת יט־אל ראדיס ‪ ,‬נ בז ט ל‬ ‫ערוב ברד ארבה נעשה המראה לנגיעהד שלס‬
‫פאי^ ט ס צריך ט א יתברך להלחם במצרים ‪,‬‬ ‫את העם ‪ ,‬ואס לאו יביא עליהם המכה וגם הם‬
‫כדי טו כל לכלותם ‪ ,‬ועל מנאי שלא יתרעמו ‪,‬‬ ‫מכות ק טעות ‪ ,‬ולכך הוצרך מ־עה לומר למשה‬
‫ולזה אמר ה׳ יהיה צריך להלחם עמהס בשבילכם‪,‬‬ ‫ולאהרן שיעתירו אל ה׳ שיסיר המכס ‪ ,‬כי מפכח‬
‫על סנאי שאמם תמרישק ‪ ,‬ואיל האל ית׳ למשה‬ ‫הדס כבר מתה הדגה שביאור ונבאשו המים ‪ ,‬וכמו‬
‫מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויטעו ‪ ,‬כלומר‬ ‫שכתוב )שם ז'( ולא יכלו לשתות ממימי היאור ‪,‬‬
‫גם ב » מ ^י הענק ט ס ® ישראל ואתה הרס את‬ ‫כי אשי׳ שהיו מיס ולא דם כבר היו נבאשיסשלא‬
‫ס פ ך ו ט׳ ‪:‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫היה אדם יכול לשתות מהם ‪ ,‬והסרת המכה היה‬
‫תפלת משה ברטדים )שמוה י״ז( ויצמא שם‬ ‫שינבעו מיס חדשים סובים עד שימבעל באוש‬
‫העם ויצעק משה אל ה׳‪) ,‬ספרי( להודיע‬ ‫מיס הסרוחים ‪ ,‬אבל בצפרדעים נאמר ויסר‬
‫ש מו של מפה שלא אמר הואיל והם מדיינים‬ ‫הצפרדעים וגו׳ כי לא היה שום דבר שידחה‬
‫עמי איני מג ^ז עליהם רחמים ‪ ,‬אלא ויצעק משם‬ ‫הצפרדעים מלהזיק כי אס בתפלה שימותו‪ .‬ובמכת‬
‫אלה׳‪ ,‬ז ^זו מ א בשליס א מי לפני המקום ר ט ט‬ ‫כניס לא שאל שיתפללו ‪ ,‬ט הכניס נבר^• מן‬
‫של‬
‫אלהים‬ ‫^נ‪1‬ער התפלה פרק'ח‬ ‫בית‬ ‫‪50‬‬
‫שמו עליו ‪ ,‬וכל ישראל היו נכללים עמו ‪ ,‬וכמו‬ ‫של עילם ניק־ ולינס אני הרוג ‪ ,‬שאמרס אל‬
‫שאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים מנית עבדים‪,‬‬ ‫תקפיד כגגדן כשאמרתי כי תאמר אלי שאהו‬
‫כי לישראל הוציא לא למשה ‪ ,‬ו ע לז היה מקום‬
‫למשה לזכותם ‪ ,‬כי לא נתיתז שמו עליהם עדיין‬
‫נחיקך וז״ש מה אעשה לעס הזה איני יכול‬‫‪,‬‬
‫להקפיד כנידן ועוד מעש וסקלוני ‪ ,‬והתפלה לא‬
‫ולא יוכל להענישם ‪ ,‬וז״ש כאן ויחל משה את פני‬ ‫הוזכרה בכתוב ‪ ,‬אלא שצעק והתפלל שלא היה‬
‫ה׳ אלהיו‪ ,‬כלו׳ אלהיוהיה שייחד שמו ואלהותו‬
‫עליו ולא על ישראל שלא אמר אנכי ה׳אלהיכס‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫יודע מה לעשות כי היה רואה שהיו צמאים למים‬
‫והיה ראוי שיצמערו ולא יתרעמו עליו ‪ ,‬ומפני‬
‫וז״ש׳ רבש׳׳ע חולין הוא לך לעשות כדבר הזה‪,‬‬ ‫שסבל משה תלונותס ‪ ,‬אמר לו האל יתברך עבור‬
‫כלומר עדיין לא נתקדשו ישראל ביחודשמך‬
‫עליהם ‪ ,‬וחולין הס אצלך ואין ראוי שתענישם ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫לסר העם כלומר ראוי אתה להיות ראש וקצץ‬
‫עליהם לעבורלפניהם‪:‬‬
‫ולכך כשחזר לרמוז עשרת הדברות בס׳ קדושים‬ ‫תפלת משה על עמלק )שמות י״ז( והיה כאשר‬
‫אמר אני ה׳ אלהיכם ויחד כס אלהותו עליהם ‪,‬‬ ‫ירים משה ידו ונכר ישראל וגו׳ ;‬
‫ומפני כי כל זה היה ריצוי לפני האל ית' ‪ ,‬והאמת‬ ‫במכילתא וכי ידיו של משה מגברות אם ישראל או‬
‫היה שעם כל אחד מישראל דבר ‪ ,‬שאמר אנכי‬ ‫ידיו שוברות את עמלק ‪ ,‬אלא כ״ז שהיה משה‬
‫ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו׳ ‪ ,‬לכך‬ ‫מגביה אס ידיו למעלה היו ישראל מסתכלין בו‬
‫כשנתאספו אליו כני לוי אמר להם י שמוח ל״ב(‬ ‫ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן והמקום‬
‫כה אמר ה׳ אלהי ישראל שימו א*ש חרבו על‬ ‫עושהלהס נסים וגבורות ‪ .‬בהיות נכלל בברכת‬
‫יריכו‪ ,‬כי אלהי ישראל הוא שנתיחד שמו על כל אחד‬ ‫פשו והיה כאשר הריד ופרקת עולו מעל צוארך‪,‬‬
‫מהם וראויים הס לעונש ‪ ,‬ולכך אמר להם אתם‬ ‫המתין והשגיח עמלק בעת שירפו ידיהם מן‬
‫חמאתס חעאה גדולה !‬ ‫התורה ואז נלחם עמס ‪ ,‬ולכך הוצרך משה לומר‬
‫עוד אפשר לומר כי מה שאמר משה הס לא‬ ‫ליהושע בחר לנו אנשים גבורים יראי חמא‬
‫נצעוו דכתיב אנכי ה׳ אלהיך ולא אנכי ה׳‬ ‫להלחם עם עמלק‪ ,‬כ״א לא ילחמו עמו בכח גדול‬
‫אלהיכס ‪ ,‬היה על ענין הלוחות שקבל משה ‪,‬‬
‫והיה כתוב בהן אנכי ה׳ אלהיך לא יהיה לך אלהים‬
‫לא יוכלו לו בתפלה מצד שרפו‬ ‫‪,‬‬ ‫וביד חזקה‬
‫ידיהם מן התורה‪) ,‬בי׳ר ס׳ ס״ה( ובזמן שהקול קול‬
‫אחרים וגו׳‪ ,‬וכיון שראה משה שסרחו לא רצה‬ ‫יעקב אז הידים ידי עשו ‪ ,‬ונזדרז משה רבינו‬
‫לתתם לישראל שלא לחייבם מיתה כמ׳ש ז״ל)שמ״ר‬ ‫בשני הדברים בתפלה ובגבורת מלחמה ‪ ,‬והיתה‬
‫י״ג‪ (,‬ולכך הם לא נצעוו בם עדיין כי עדיין לא‬ ‫תפלתו מוכיחה שינצחו בעשותם מלחמ׳ לא שתספיק‬
‫קבלו הלוחות ‪ ,‬ולזה עדיי; הס כחולין אצלך שלא‬ ‫התפלה למחות זרע עמלק בלי מלחמה ‪ ,‬ולזה‬
‫נתקדשו‪ ,‬כיון שלא זכו עדיין לקבל הלוחות שכתוב‬ ‫הוצרך להרים ידיו כדי שיגברו ישראל ‪ ,‬דרך רמז‬
‫בהם אנכי ולא יהיה לך ‪:‬‬ ‫שיהיו ידיהם רמות על עמלק בנצחון המלחמה ‪,‬‬
‫ת פ ל ה למשה במתאוננים)במדבר י״א( ויתפלל‬ ‫וכשהיו ישראל מכוונים לבם לשמים בהרמת ידי‬
‫משה אל ה׳ ותשקע האש ‪ ,‬ענין חגיאתס‬ ‫משה היה האל יתברך עושה להם נס ‪ ,‬גס כי‬
‫אז״ל)ילקוכי בהעלותך( שהיו עובדים ע״א כמ״ש‬
‫רע בעיני ה׳ ‪ ,‬וכתיב התם כי תעשו את הרע‬
‫‪,‬‬
‫רפו ידיהס מן התורה ברפ׳דים שינצחו וכשהיה‬
‫מניח ידיו וגבר עמלק ‪ ,‬וידי משה כבדיה‪ ,‬כלומר‬
‫בעיני ה׳ להכעיסו מלמד שהיו מכוונים להשמיע‬ ‫מצד חמאת ישראל שרפו י ד ה ם מן ההורה ‪ ,‬וגם‬
‫את המקום ‪ ,‬והיה ענשס שבערה בם אש ה׳ ‪,‬‬ ‫כי ברכת עשו היתה ועל חרבך תחיה ‪ ,‬היו ידיו‬
‫על אשר חעאו בע״א ‪ ,‬כמו שכתוב ועשיתם פסל‬ ‫כבדות לנצוח מלחמת עמלק בחרב ובמלחמה‪ ,‬עד‬
‫תמונת כל וגו׳ כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אל‬ ‫שלקחו אבן ושמו תחתיו וישב עליה בתמיכתם ‪,‬‬
‫קנא‪ ,‬וכשההסלל משה שקעה האש בארץ ולא‬ ‫והיו ידיו אמונה עד בא השמש ‪ ,‬וחולשתו של משה‬
‫עלתה למעלה‪ ,‬וענק שקיעתה בארן הוא להחליש‬ ‫גרס חולשה לנצחון המלחמה שלא נכרת זרעו של‬
‫כתה ‪ ,‬שלא תבער כל כך אס יחזרו ויחעאו‬ ‫עמלק אלא שהחליש אותם יהושע ‪:‬‬
‫ישראל בעני! ע״א ‪:‬‬ ‫ת פ ל ה למשה על ענין ה עג ל‪) ,‬שמותל״ב(ויחל‬
‫ת פ ל ה למשה על אחותו )במדבר י״ב( ויצעק‬ ‫משה את פני ה׳ אלהיו ‪) ,‬ברכות ל״ב(‬
‫משה אל ה׳ לאמר אל נא רפא נא לה ‪,‬‬ ‫רבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני הקב״הרבש״ע‬
‫מה ת״ל לאמר )במד״ר פ׳ ו׳( אמר לו השיבני‬ ‫חולין הוא לך לעשות כדבר הזה ‪ ,‬רמזו כאן מה‬
‫אס אתה מרפא אותה אס לאו ‪ ,‬עד שהשיט‬ ‫שהשיב משה לזכות את ישראל ‪ ,‬שאמר )שמ״ר‬
‫הקב״ה ויאמר ה׳ אל משה ואביה ירק ירק בפניה‬ ‫הרשה י׳׳ג( רבש״ע אני נצמייתי שמא עברתי על‬
‫וגו׳‪ ,‬כבר ביארו רז״ל)וי״ר פ מ״ז( עונש הנגעים‬ ‫הציווי הס לא נצעוו מה אמרת בסיני אנכי ה׳‬
‫שהם על לשון הרע וכמ״ש זאת הורת המצורע‬ ‫אלהיך לא אנכי ה׳ אלהיכס מה אמרה לא יהיה‬
‫המוציא שם רע ‪ ,‬כי נמשך לו היותו מורגל להוציא‬ ‫לך אלהיס אחרים וגו׳ ולא אמרת לא יהיה לכס ‪,‬‬
‫שם רע מצד תכונת רוע יצירתו ברתם אמו שניצר‬ ‫כוונתו לנצל את ישראל‪ ,‬כי כיו; שלא נסיחד הדיביר‬
‫מדם נדותה ‪ ,‬וכמ״ש ז״ל הביעל נדה ביום ראשון‬ ‫עמהם אלא שאמר למשה אנכי ה׳ אלהיך ליחד‬
‫תעשה‬
‫כו ‪51‬‬ ‫אלוזים‬ ‫עערהתפלמפרצןיד‬ ‫בית‬
‫סורעגות ס״קסעפי׳ שהוא יומר מן ההפרש שיש בץ‬ ‫מעשם מצורע לעשר שגים ביום כ׳ לפשריס ‪PJ‬‬
‫מדה ‪ 9spp‬לגדולה‪ ,‬אלא מדה מוגה היא כשהקב״ס‬ ‫פד שבעת ימים ‪ ,‬א״כ מצד מותר דם הנ מ ס‬
‫משלם שכר מוב להולכים לפניו באמת ‪ ,‬ומדת‬ ‫שנוצר בה היה דבורה מיתר בהוצאת שס ר ע ;‬
‫פורעטת היא כשהוא נפרע מעוברי רצונו‪ ,‬ואפשר‬ ‫ולפי שחנוא אהרן ומרים היה על לשון הרע שדגרו‬
‫שהוא ־רמז על המוגה הבאה מלמעלה על נפש‬ ‫במשה לקו בצרעת ‪ ,‬וכמ״ש ז״ל) שג ה)קף ‪vn‬‬
‫האדסיפל פעולותיו העוטת בעוה״ז‪ ,‬והרעה‬ ‫שאהרן נ״כ לקה בצרעת כדכתיג וימר אן< ה׳‬
‫הבאה עליו מן העוה״ז פל פעולותיו הרעות‪ ,‬כי‬ ‫ג ס בשניהם‪ ,‬וכיון שהלך כדכחיג וילך מיד נתרפא‬
‫אין‪ :‬מ ר רע יורד מן השמים‪ ,‬וא״כ חשלום‬ ‫אהרן אבל מריס שהתחילה בדיבור לשון הרע‬
‫הפעולות מווגו ת הוא מו העולם העליק שהוא‬ ‫כדכתיב ותדבר מריס ואהרן ונו׳ לא נפר»{ס‬
‫למעלה מת״ק שנה מן התרן ‪ ,‬ותשלום הפעולות‬ ‫מיד ‪ ,‬וכשראה אהרן כי הוא נתרפא סנה אל‬
‫הרעות הוא מ ^‪ 1‬מהל»יץ‪ ,‬כי גיהנם מ א בעולם‬ ‫אחותו וראה אומה עומדת בצרעת< ואמר אל‬
‫התמתון ‪ ,‬וגם ט ג״ע הוא ג״כ בעולם התחתון‬ ‫משה כי אדוני ‪ ,‬כלומר יודע אני בודאי שאעך‬
‫יש ג״ע ל מ ^ ה ו מ א מתיבתא דרקיעא‪ ,‬ועיקר‬ ‫שיה עמנו בנבואה אלא למפלה ממט ולכך‬
‫שכר ה נ מו ת הוא מלמעלה בעולם העליון אשר‬ ‫הוכרחת לפרום מן האשה‪ ,‬וז״ש בי אדוני ‪,‬‬
‫לו יתרון ‪ ,‬דרך'ד מיק מ״ק כמן השמים לארץ‬ ‫כלומר אחה אדון לנו בנבואה> וטון שידעט‬
‫כמכר ‪ ,‬ומדת ה ח ומדת רחמים היא‪ ,‬כשישראל‬ ‫‪ f‬ה אין ראוי שתשת עלינו עוד חעאת ‪ ,‬ואמר על‬
‫אינם סושים רציט ומתנהג עמהם במדס הדץ‬ ‫מרים אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרמם‬
‫ו ט א המדה קענה שטא א׳ מסיק בתשלום השכר‪,‬‬ ‫אמו וט׳ ‪ ,‬כלומר כי עתה נודע ונס»יםם‬
‫אגל מדת רתמים אינה גסשלוס השכר‪ ,‬כי אם‬ ‫כי מה שנצנירענו על אשר דברנו ק־ ‪ /‬אבל‬
‫במטעת העונש צול מדת הדין בעונם כשהם‬ ‫כשנתרפאתי אני ומרים לא נתרפאית‪ ,‬נראה ט‬
‫שביס אליו מרתמם ומנהגה ואיט מענישם ‪,‬‬ ‫דבקה בה הצרעת מצד אי זו תטנה רעה שהיה‬
‫ומדת רחמים זו ט א במדה גדולה ‪ ,‬כלומר כי‬ ‫לה מתחלת יצירתה מרחם אמה בתכונה רעה מצד‬
‫לא לבד ש א שמציל אותם מרעתם‪ ,‬אלא שההצלה‬ ‫הנדות ‪ ,‬ואס הוא כך לא מתרפא עוד ותהיה‬
‫ט א ■בהרחבה יותר ממס שהיה קודם שבאה‬ ‫כ מ ת‪ ,‬ולכך אמר אל נא תהי כמס ו ג ו ‪ /‬כלומר‬
‫אליהם הצרה הזאת> באופן שבאה אליהם הצרה‬ ‫כאותו שנצמרע והוא כמת מצד היות הולדת יצירמו‬
‫לטובה שמזוסף אליהם טובה אסרת אחר ששט‬ ‫ברחם אמו בתכונה רעה מצד הנדות ‪ ,‬ופל זה‬
‫ורחם עלי מז הוא יתברך ‪ ,‬וזה שאמר ועסה‬ ‫תאכל חצי בשרו כמו שהוא דרך המצורעים מצד‬
‫״ יגדל נא כח אדט ו ט׳ ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫תכונתם הרעה שמתאכלת ונמסת בשרם ‪ ,‬וכששמע‬
‫תפלת משה על הנחשים )במדבר כ״א( התפלל‬ ‫משה כך צעק אל ה׳ בשביל כבוד אביו‪ ,‬ואמר אל‬
‫אל ה׳ ויסר מעליט אס הנחש ויתפלל‬ ‫נא רפא נא לה ‪ ,‬בבקשה ממך כי עתה מרסא‬
‫משה'בעד ה ע ם‪ ,‬ובמד״ר)פרשה י״ט( להודיע‬ ‫אותה ‪ ,‬כדי שיהיה נודע לכל העולם כי לא על‬
‫עטתטתו של משה שלא נשתהא לבקש עליהם‬ ‫ה סנ ה רעה באה אליה הרעה הזאת ‪ ,‬ואמר‬
‫רחמים ‪ ,‬ולהודיעך כס המשובה שכיון שאמרו‬ ‫לאמר השיבני אס תרפא אותה אם לאו ‪ ,‬כי גס‬
‫מעאנו ט דברנו בה׳ ובך מיד נתרצה להם שאין‬ ‫שאני מתפלל שתרפא אותה מיד‪ ,‬עכ׳ז אס תשהא‬
‫המוחל נעשה אכזרי ‪ .‬ענין סלוטהם זאת כי אין‬ ‫איזה זמן הודיעני מעתה אס תרפא אותה ‪,‬‬
‫לחם ואין ט ם ונפשט קצה בלמס הקלוקל ‪ ,‬ט ת ס‬ ‫ואז נאמר לו ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלס‬
‫על אשדראו מ מ ת אהרן שנםתלר\ ענני כ מ ד ‪,‬‬ ‫שבעת ימים וגו׳ ‪ ,‬כיון שאתהחשעל כ ט ד אייך‬
‫ונשמתה מ ט ם ? ד ס נסתלק הב אר‪ ,‬משט‬ ‫ראוי נ״כ שתחום על כבודי‪ ,‬כיון שנזפי‪1‬־‪.‬בה‬
‫כטנמגמגשה יסתלק המן שיורד בזכותו‪ ,‬וז״ש למה‬ ‫חסנר שבעת ימים ואחר מאסף‪ ,‬ומסגר מרים‬
‫בועליפט ממצרים ני אין לחם ואין ט ס וגו׳ ‪,‬‬ ‫והעם לא נסע עד האסף מריס‪ ,‬כי בזכות מ ד ם‬
‫רומז לטות ם ל ט רב ביום ולקרח בלילה בלי ענני‬ ‫היה הולך הבאר עם ישראל ‪ ,‬ועתה שהיא הימה‬
‫כ מ ד כשמת אהרן ‪ ,‬כמ״ש הכתוב למעלה וישמע‬ ‫נזופה ‪ ,‬לא היה נעשה הנס הגדול שילך הבאר‬
‫הכנעני מלך ערד וגו׳) ר ״ ה ג׳( שמע שמס‬ ‫עמהס ‪ ,‬ולכך לא נסע העם עד האסף מריס‬
‫אהרן ונסתלקו ענני נ ט ד‪ ,‬וכיון שראו כך בעננים‬ ‫שיבא הבאר בזכותה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ובמים אמרו כך יקרה לנו ג״כ במיתת משה ‪,‬‬ ‫ת פ ל ה למפה במרגלים )במדבר י״ד( ועתה יגדל‬
‫וז״ש כי אין לסם ואין מיס ‪ ,‬וע״ז הוא שדגרו‬ ‫נא כח אדני וגו׳)ילקותשלח(אמרמשה‬
‫במשה ג״כ ‪ ,‬מנו שכתוב וידברו העם ב אל ט ם‬ ‫להקב״ה כשאתה מודד לפניך מדת הדין מדוד‬
‫ובמסה ‪ ,‬כי ענני כ מ ד ובארה של מריס גם כי‬ ‫להם במדה קענה מן הכל וכשאתה מודד מדת‬
‫מזרז בז ט ה משה‪ ,‬עכ״ז כשיסתלק משה יסתלקו‬ ‫רחמים מדוד במדה גדולה שנאמר ועתה יגדל‬
‫שלשתן‪ ,‬ו כ ט שדרשו)תענית מ׳( על ס פ ק ואכחיד‬ ‫נא כח ה׳ כאשר דברת לאמר ‪ ,‬ענין מדה קנונה‬
‫חס ‪ « 0‬ס הרועים בירח אחד וכו' ‪ ,‬וע״כ לקו‬ ‫בדין וגדולה ברחמים ‪ ,‬אינה מדה מובה שוה פ ס‬
‫בנחשיםהטשכים אותה‪ ,‬על אשר חטאו בקטנות‬ ‫מדת פורענות ‪ ,‬שהרי מדה עובה יתירה על מדת‬
‫אמנה‬
‫אלהים‬ ‫^טער התפלה פרק יח‬ ‫בית‬ ‫‪52‬‬
‫מקיימים מצות ה׳ הענן מנין עליהם‪ ,‬וכשהם‬ ‫אמגה נמי שיש לו פש בסלו ואומר מה אוכל‬
‫עוברים עוברת מעליהם‪ ,‬ומשה קבל תורה מסיני‬ ‫למחר‪ ,‬וגרמז להם ענץ זה מחשים שפהס בסלס‬
‫ולמדה לבני ישראל והיא משולה ללחם כדכתיב‬ ‫לעולם כי נחש עפר לחמו‪ ,‬וגס ט מצד חשאתס‬
‫)משלי ‪p‬׳^ לכו לחמו בלחמי וגו׳ ‪ ,‬ולכך נתיהד‬ ‫היה ראוי לגמול עליהם ולמדוד להם מדה‬
‫זכות המז בעבורו ‪ ,‬וגס כי נמשלה ג”כ התורה‬ ‫מ ג ד מדה ‪ ,‬הם נתרעמו קודם זמן והיו קעגי‬
‫למיס ושחר דברים‪ ,‬פכ״ז עיקר מה שנמשלה אליי‬ ‫אמנה‪ ,‬גס משה היה ראוי לעכב אותם בסורעגוש‬
‫הוא הלחם שהוא עיקר המזון‪ ,‬כמו כן התורה‬ ‫ולשהית זמן לתפלה מה שלא שהו להלונוחס ‪,‬‬
‫שלימד משה לישראל היה להם מזון לעוה״ב‪ ,‬ומה‬ ‫ולכך הודיעונו ענותנושו של משה שלא נשתהא‬
‫שנמשלה למים ושאר דברים‪ ,‬הוא להורות כי לא‬ ‫אע״פ שהיה מן הראוי כמו שאמרנו ‪ ,‬וכיון‬
‫יחסר כל ב ה‪ ,‬ואס כבר שבע ממנה כמי ששבע‬ ‫שאמרו חעאכו כשרצה להם ‪:‬‬
‫מן הלחם ורוצה לשתית יחזור וילמוד בה וימצא‬
‫בה מעם מים ‪ ,‬וכן שאר הדברים הנמשלה להם‪,‬‬
‫‪(':‬‬ ‫הפלה למשה על כניםתו לארץ ‪) ,‬דברים‬
‫ה׳ אלהים אתה החלות להראוש אש‬
‫והכוונה שלא יניח לימוד ההורה בשביל לימוד‬ ‫פבדך את גדלך ונו׳ אעברה נא ואראה וגו׳‬
‫חכמות חיצוניות ‪ ,‬כי כל השלימות נכללו בה ‪,‬‬ ‫)דב״ר פרשה ב׳( אמר לפניו רבש״ע אס מתבי;ש‬
‫וכמו שאמר התנא )אבות פרק ה'( והפוך בה‬ ‫לי בדין שאכנס לארן אננס ואם לאו ברחמים‬
‫דכולא בה ‪ .‬ואחר זאת ההקדמה אומר מה‬ ‫אכנס א״ל אל תתהדר לפני מלך כי לא תעבור‬
‫שנגזר על משה ועל אהרן שלא יכנסו לארץ נשכיל‬ ‫את הירדן הזה ‪ .‬ענין היות עונש מפה רבינו על‬
‫חעא מי מריבה היה‪ ,‬להיות הבאר עולה בזכות‬ ‫חעאו שלא יכנס לארן הוא דבר צריך להתבאר ‪,‬‬
‫מריס ועכשיו שמתה נסתלק ובאו ישראל להתרעס‬ ‫ואקדים כי הוא דבר ידוע מה שאירע לאברהם‬
‫על משה ועל אהרן כמו שכתוב)במדבר כ'( ויקהלו‬ ‫אבינו עם המלאכים שבאו אליו בצורת אנשים‬
‫על משה ועל אהרן ‪ ,‬כלומר כיון שבאר זה בזכות‬ ‫שאמר)בראשית י׳ח( יוהח נא מעש מיס והשענו‬
‫אחותכם היה ‪ ,‬עליכם מומל הדבר להחזירו‪ ,‬ולכך‬ ‫החש הען ואקחה פש לחם וסעדו לבכם וגו׳ ;‬
‫חזר בזכות שניהם ‪ ,‬אבל מצד שנראה להם היות‬ ‫כי בחשבו שהיו אנשים פרנס אותם בלחם ומיס‬
‫הבאר בא בזכותם כמו שהיה בא בזכות מריס ‪,‬‬ ‫וצל הען לעמוד תחתיו )ב׳׳ר פרשה מ״ח( ‪ ,‬וכמו‬
‫נראה להם הדבר מסור בידם‪ ,‬וכאילו היה מחויב‬ ‫כן שלח לו האל יתברך שכרו כשפרנם את בניו‬
‫הסלע להוציא מימיו בזכותם ‪ ,‬כיון שהיה עולה‬ ‫כמדבר בלחם ומיס וענני כבוד מלמ‪,‬עלה על יד‬
‫בזכות מרים אחותם והם היו יורשיה‪ ,‬ולכך הכה‬ ‫נ׳ רועים משה ואהרן ומרים הבאים משבש לוי‬
‫משה את הסלע במכיהו פעמים‪ ,‬כאינו היה קנוי‬ ‫שהיה חלק ה׳ ונחלתו העשירי היה קדש למעלה‬
‫ומשועבד להם הסלע להוציא מיס בזכותם‪ ,‬ובזה‬ ‫כמו שדרשו ז״ל)שם פרשה ע׳( והוא הוריד‬
‫היה חילול כבוד לשכינה כי לא היה דבר נראה‬ ‫מלמעלה ג׳ משנית שיבות אל שינתנו ע״י בניו ‪,‬‬
‫לעס כי מאת ה׳ היתה להם‪ ,‬וכיון שהם חמאו‬ ‫הבאר בזכות מריס ‪ ,‬וענני כבוד בזכות אהרן ‪,‬‬
‫בחשבם כי בזכותם יבא מה שלא היה בידם ‪,‬‬ ‫והמן בזכות משה ‪ ,‬כמו שראינו כי כשמתה מרים‬
‫אף גנה שבידם נישל מהם שמתו קודם כניסתם‬ ‫נסתלק הבאר‪ ,‬כדכתיב ולא היה מיס לעס‬
‫לארץ ונפסקו ענני כבוד והמן ‪ ,‬שאס לא היה‬ ‫לשתות ויקהלו על משה ועל אהרן ‪ ,‬וכשמת אהרן‬
‫זה החעא היו נכנסים לארץ ולא היו נפסקים‬ ‫כתיב וישמע הכנעני מלך מרד וגוי שמע שמת אהרן‬
‫ובעלים מעשה ידיהם בחייהם‪ ,‬אלא כל זמן שהס‬ ‫ונסתלקו ענני כבוד ‪ ,‬וכשמש משה נסתלק המן‬
‫היו חיים בארץ ישראל היו נוהגים והולכים המן‬ ‫כדכתיב וישבות המן ממחרת באכלס מעבור הארץ‬
‫וענני כבוד והבאר ואולי גס אחר פעירתם ‪,‬‬
‫אבל אחר שחעאו בזה היה מדה כנגד מדה‬
‫‪,‬‬ ‫וגו׳ והיו מסתפקים ממן שבכלים עד ש״ז בניסן‬
‫ונתיחד זכות הבאר למרים בשביל מה שהשתדלה‬
‫שהפסק נס מעשה ידיהם חוצה לארץ ‪ ,‬כמו‬ ‫בהצלת הילדים והספיקה להם מים ומזון היא‬
‫שנפשק הבאר במיתת מרים ‪ ,‬שאם היו נכנסים‬ ‫ואמה והיתה מחבאת אותם שלא יבליכוס ליאור‬
‫לא׳י לא היה ראוי שיתבשלו‪ ,‬נס כי לא היה‬ ‫ונתיצבה מרחוק כשהישלך משה ליאור לדעה מה‬
‫צורך להם כ״כ עתה כמו במדבר ‪:‬‬ ‫'ע שה לו ‪ ,‬במים זנתה ובאו מים בזנותה‪] ,‬אבות‬
‫תפלה למשה על אהרן‪ ,‬כדכתיב)דברים ס׳(‬ ‫ס׳א( ואהרן היה אוהב שלום ורודף שלום אוהב‬
‫ובאהרן התאנף ה׳ מאד להשמידו ואתפלל‬ ‫את הבריות ומקרבן לתורה ולמצית‪ ,‬כי לא אמר‬
‫נס בעד אהרן בעת ההיא ‪ ,‬ראוי לשת מעם למה‬ ‫מלמדן הורה אלא מקרבן ללומדה ולקיים מצותיה‪,‬‬
‫שלא הוזכר בפ׳ העגל שהתאנף הקביה על אהרן‪,‬‬ ‫ופרי שנר המצות הוא למחסה ולמסתור בעוס׳ז‬
‫אדרבה אמרו על אהרן )תהליס מ״ה( אהבת צדק‬ ‫לעושיהן‪ ,‬ולכך נתיחדו לאהרן ענני כבוד המקיפין‬
‫ותשנא רשע‪ ,‬שאהב אהרן לצדק את בני ישראל‬ ‫את ישראל מכל צד שלא יוזקו ‪ ,‬וכמו שראינו‬
‫ושנא להיי־ן ‪ ,‬וע״כ משחו אלהים ונתן לו כיד‬ ‫כשחעאו ישראל בבעל פעור כתיב)במדבר כיה(‬
‫מחנית כהונה‪ ,‬ונס למה היה עונשו בכליית בנים‬ ‫והוקע אותם לה' נגד השמש )במדי׳ר פרשה כ'(‬
‫ולא עונש אחר ‪ ,‬ואומר כי הוא מבואר שאהרן‬ ‫שנבקע העק נגד החועא ‪ ,‬להורות כי בהיותם‬
‫קדוש‬
‫כ ז ‪53‬‬ ‫א ל הי ם‬ ‫״‬ ‫עער התפלה פרק‬ ‫בית‬
‫נ ט פו כמו שהיה ראוי כפי מה שהתא ‪ 9‬האל יס׳‬ ‫׳קדוש ה׳ לא חמא לא במחשבה ולא במעשה ‪,‬‬
‫לזמתו מל מ פס מה שהיה לפניו שאמרו אשר י ל ט‬ ‫אס במחשבה הוא ידוע ומבואר ‪ ,‬ואם במעשה‬
‫לסניט ‪ j‬ויפריז בעם אתר שאמרו אלה אלהיך‬ ‫נ ס כי על ידו נעשה ‪ ,‬כבר היה ניכר מבין ריסי‬
‫ישראל ונו׳ ‪ ,‬וגס בבניו לא היה נענש אם לא שהם‬ ‫עיניו)אליהו זוכיא ה״ד( שהיה מתרשל בעשייתו‬
‫חעאו חעא בפני עצמם ‪ ,‬ואולי ני לכ ט ד אהרן‬ ‫כדי שלא ימהרו הס בעשייתו‪ ,‬ולא תשש על נ » ו‬
‫היה פאלית׳ עובר על חפאהם אלא שמצא מקום‬ ‫אס ימיתו אותו אס יעכב אותס ‪ ,‬אלא נדי שלא‬
‫לגבות אס חו ט אמר כמה ימים מי״ז בתמוז‬ ‫יענשו הם על הרגס כהן ונביא^ ואף גם הס‬
‫שנעשה העגל עד ר״ח ניסן שהוקם המשכן בי אז‬ ‫הכירו התעללותו בעשיית העיל באומרו סרקו‬
‫מ סונ דבו אבי הו א‪ ,‬וזהו שאמר משה ואתפלל גס‬ ‫נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם‬
‫בעד א ה ק בעת הט>‪ /‬כלומר התסללחי עליו כי‬ ‫‪ 1‬ט׳ ‪ ,‬והם סרקו נזמי הזהב אשר באזניהס^ ואס‬
‫לא תג'ע ט הרעה ג ע ת ההיא ‪ ,‬באותם הימים‬ ‫לא שהכירו בו שכוונתו היה לעכבה‪ ,‬לא לענין‬
‫עד שבא פ * ד ס בטו כמו שכתבתי‪ ,‬אבל ישראל‬ ‫צורך משיית העגל מנזמי הנשים‪ ,‬לא היו מביאים‬
‫' ’־ ‪ sbxn‬בשלשה עונשים ‪:‬‬ ‫מנזמיהס ‪ ,‬כי אולי לא היה מועיל לעשיית הענל‬
‫ו נ ב ר ס ל « ט ‪ 1‬שני שעירים )יוסאסיז( רב ו לו‪/‬‬ ‫ג י אס נזמי נשים וקעניס‪ ,‬אבל כשראו שלא‬
‫סד אמר זבח וקפר בסייף ‪ ,‬גיפף ונשק‬ ‫היתה הכוונה אלא לאריכות מ מן ‪ ,‬והזהב היה‬
‫במית׳ שממב ‪ 3‬טגהדרוקן‪ ,‬ומד אמר עדי׳ והתראה‬ ‫מועיל מאיזה דבר שיהיה ‪ ,‬הביאו מן ה מזו ק‬
‫בסייף ‪ ,‬עדים בלא התראה במנסה ‪ ,‬לא עדים‬ ‫•והבא בידס והוא הנזמים אשר באזניהם ‪ ,‬וזהו‬
‫ולא התרגזו גהדרוקן‪ .‬ענק מחלקותס על נתינת‬ ‫שאמר אהרן למשה ואומר להס למי זהב‬
‫פ ע ם למה נענשו כלס בעונש א חד‪ ,‬והכל מודים‬ ‫התסרקו ויתנו לי ‪ ,‬כי הוא שאל ממי שרגילות‬
‫כי או ® ‪ « 5‬מפ א שלהס נסתר אין ראוי שיענשו‬ ‫להיות להס זהב באזניהס נשים וקעניס ‪ ,‬והס‬
‫עד אשר יגלה'מ־פחס ותמאס בקהל‪ ,‬כמו שהיה‬ ‫נתנו מיד ולא המתיע לפרוק מעל נשיהם ובניהם‪,‬‬
‫העטן טהג באשת איש שנסתרה שהיו מכקיס‬ ‫יזהו כנרצה באומרו ויתנו לי ‪ .‬ולכך לא הוזכר‬
‫אותה מי סמריס ובאים בה וצבים ג פנ ה ומפילים‬ ‫הה שהתאנף הש״י על אהרן אלא שאמר לו משה‬
‫ירכה עד שתנלה רעתה בקהל ‪ ,‬ו ל ע אמר אמד‬ ‫מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חעאס‬
‫מאלו האמוראים ט אותה ששמחו בלבה נדוט‬ ‫נדולה ‪ ,‬והיתה תשובתו אליו אל יחר אף אדוני‬
‫בהדרוקן ‪ ,‬ט האדם יראה לעיניה וה׳ יראה‬ ‫אתה ידעת את העם כי ברע הוא ‪ ,‬מפני שהיה‬
‫ללנב ט כ׳ל לב ט ת דורש‪ ,‬וחד אמר לא עדים‬ ‫יצוט לדבר תועה עליהם וידע כי לא היה רצון‬
‫ולא התראה גסדרוקן‪ ,‬כי גס זה חסאו נסתר מבני‬ ‫משה לשמוע דבר רע על ישראל‪ ,‬אמר לו אל יחר‬
‫אדם וצריך ‪t‬באו ט המיס לגלות עוט ‪ ,‬ני ט ק‬ ‫הף אדוני כי ג ם אתה ידעת אותם ני ג ר ע הוא ‪,‬‬
‫שאץ עליו עדים והתראה קרוב הדבר לומר שלא‬ ‫כל מר כוונתם לרעה שאמרו לי עשה לט אלהים‬
‫חפא ט א& בל ט ששמח ‪ ,‬ואותם שהיה עליהם‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬לא שהיו חסרים שוס הנהגה בהיותך גשמים‬
‫עדים ולא התראה לא היה ראוי להענישם בידי‬ ‫אלא טונתס לרע‪ ,‬וענ׳ז אמר שלא שאלו מאט‬
‫אדם כי התראה בז^ז להבחין ג ק ט ג ג למזידולכך‬ ‫כי אס מנהיג ומורה להם הדרך ני אין ראוי‬
‫נגסו < ואותם שהיה עליהם עדים והתראה נדוט‬ ‫לעס גדול כזה שילכו אפילו יום אחד בלי מנהיג‪,‬‬
‫בסייף בי ט אדם ‪ ,‬והאחר אמר ט אותה שזנחו‬ ‫וזהו שאמר ני זה משה האיש אשר העלט זנו׳ ‪,‬‬
‫וקפרו נדו ט בסייף ‪ ,‬ואותם שנספו ונשקו במיתה‪,‬‬ ‫אמרו זה כאילו הורו באצבע‪ ,‬כלו׳ כי משה האיש‬
‫וקרוטם ד ^ ה ם כי אוחו שזבח וקפר מסתמא‬ ‫שהיו ראוי להיותו מצוי לעולם בתוך העם וכל‬
‫היו עניו עדים ו ה ס ט ט ו ל ע ר ^י ט ט ה נדון‬ ‫העם רואה אוהו ומראהו באצבע כדי שינהגו על‬
‫נסייף ‪ /‬ואותו םגק< ונשק עדים היו ט אבל לח‬ ‫■פיו ‪ ,‬עתה לא ידענו מה היה לו‪ ,‬ובזה לא היה‬
‫התראה ט קודם טעשו לו התראה גסף ונשק‪,‬‬ ‫מקום להזכיר שוס חרק אף ‪ ,‬כי הוא התרשל‬
‫משא’ כ במזבח ומקפיר שצריך שהות זמן מס‬ ‫מלעשות להם אפילו מנהיג כל שק שהיה ממיס‬
‫ויכולים להתרות ט ‪ ,‬ולכן הקדים משה מיד כ ט ר ד‬ ‫עצמו קודם שיעשה להם אלהי זהב ‪ ,‬אבל אחר‬
‫מן ההר סמן את העגל והשקה את בני ישראל כ ט‬ ‫שנמשך מהפועל ההוא הרע שהשתתוו לו ואמרו‬
‫להבתק ולידע אותם שחפאו בסתר ‪ ,‬ט לא היו‬ ‫אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארן מצרים ‪,‬‬
‫המיה טדקיס ‪ ,‬אלא את אלו‪ ,‬ולא אותה שחפאו‬ ‫נענשו בשלשה עונשים בהשקאה וחרב ומגפה‪,‬‬
‫מלוי ‪ ,‬דמיק האשה שזנתה ב ע ד ם שלא ט ו המים‬ ‫ועתה כשבא להוכיח אותם על חעאיהם‪ ,‬הודיע‬
‫טדק ץ אותה‪ ,‬ומשה חשג ני רוב ססועיס כענל‬ ‫להס כי נס כי אהרן קדוש ה׳ לא חמא במעשה‬
‫היו בסתר מ א ע ט ם והתראה‪ ,‬וכשראה כשהשקס‬ ‫ה עגל‪ ,‬אדרבא זכה לכ״ד סת טס כהונה עלאשר‬
‫אותם שמיעוע שמזה נבדקו במים ‪ ,‬הלך מיד‬ ‫זכה וצדק אח ישראל‪ ,‬וכדי שיהא ז ט תו שלם‪,‬‬
‫ל א ^ וא׳׳ל מס עשה לך העם הזה ט הבאת‬ ‫השאקה ה׳ בעבור מה באירע לישראל על ידו לא‬
‫מליו ממאה גדולה ‪ ,‬כלומר היות החמא נ ט ל‬ ‫׳ינקה גה הוא מעונש קצת אס ט הוא הקל ומיעע‬
‫ב ע ט ם והתראה כי לכך לא נדקו אותם המים ‪,‬‬ ‫חעאתה‪ ,‬ומעילה לו הפלת משה שלא נענש א ב ק‬
‫ואתר‬
‫אדהים‬ ‫‪ *1‬התפלה פרק יח יט‬ ‫עע‬ ‫בית‬ ‫‪54‬‬
‫פרקתעעה ע*סר‬ ‫ואחר שסיסר לו המאורע ‪ ,‬הלך מיד ועמד בשער‬

‫המחנה ואמר מי לה׳ אלי‪ ,‬כלומר כי חעאהס לא‬
‫כלל הברכות הס נחלקות לשלשה מינים‪ ,‬ברמת‬ ‫היתה בששאלו מנהיג במקומי כי אס במה שהמירו‬
‫ההנייה‪ ,‬וברכות המצות‪ ,‬וברכות ההודאה‬ ‫את כבודם בתבנית שור אוכל עשב ואמרו אלה‬
‫ובקשה מאתו ית׳ ‪ ,‬וכולם מדרבנן ‪ ,‬חון מברכת‬ ‫אלהיך ישראל ‪ ,‬וזהו הנרצה באומרו מי לה׳ אלי‪,‬‬
‫המזון לאחריו כדכתיב ודברים ח׳( ואכלת ושבעת‬ ‫מי הוא שיתאמץ לנקום נקמת ה׳ במה שחללו את‬
‫וברכת ונו׳ וברכת התורה ‪ ,‬ויש מי שמונה אותם‬ ‫שמו באמרס כי לא היו רוצים אלא מנהיג במקומי‬
‫בכלל המצות דכתיב כי שס ה׳ אקרא הבו גודל‬ ‫וזהו מה שאמר אלי‪ ,‬ואמר הכתוב ויעשו בני לוי‬
‫לאלהגגו וכו׳ ‪ ,‬והנה שלשה מיני ברכות אלו‬ ‫כדבר משה לכטד השם ולא לשוס סבה אמרת ‪,‬‬
‫מורות ורומזות אל שלש הנפשות צומחת וחיונית‬ ‫והנה עשה משה מה שעלה בידי ל ■־'‪.‬יניש החומאיס‬
‫ומשכלת‪ ,‬להורות מעלת הנפשות האלו באדם‪ ,‬כי‬ ‫בפרסום ‪ ,‬כי מקודם כשא־ל האל יתברך לך רד‬
‫גס כי נפש הצומחת והחיונית הן הנה המעמידות‬ ‫כי שחת עמך חשב כי לא העאו אלא המא שהיה‬
‫ומקיימות את בעליה חיים בלתי מדבריה‪ ,‬עכ״ז‬ ‫גלוי אצלו ית׳ ולא אצל כל ישראל ולכן השקת‬
‫אינם שוית נפש הצומחת והחיונית שבב״ח עם‬ ‫אותם‪ ,‬וכשראה כי מיעומס נבדקו אז הלך לאהרן‬
‫נפש הצומחת והחיונית שבאדם‪ ,‬כי יש לנפשות‬ ‫כמו שכתבתי עד שעמד בשער הממנה ואמר מי‬
‫אלו שבאדם יתר שאת ומעלה להיותן שכנות‬ ‫לה׳ אלי ‪ ,‬והנשארים שלא נידונו במים שהיה‬
‫לנפש המשכלת שבאדם ‪ ,‬וכמו שביאר הרמב״ס‬ ‫חמאם גלוי בעדים‪ ,‬ולא נידונו בסייף שלא היה‬
‫זיל בפרקיו שבהקדמות מם׳ אבות ‪ ,‬ולכך יחדו‬ ‫בהם התראה‪ ,‬נגף ה׳ אותם שנאמר ויגוף ה׳‬
‫ברכות לכל אחת מהן ‪ ,‬ברכות ההנייה כנגד נפש‬ ‫את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן‪,‬‬
‫הצומחת שהיא נהנה ממאכל ומשתה ובהם הווה‬ ‫כלומר כי מה שהם עשו את העגל וחעאו בו ביון‬
‫וצומחת באורך ורוחב גוף האדם‪ ,‬וברכות ההודאה‬ ‫שלא הותרו היה ממין מה שעשה אהרן‪ ,‬כלומר‬
‫ובקשה כנגד נפש החיונית אשר בכחה היא מרגשת‬ ‫שלא היו נענשים בחמאם בידי אדם אלא בידי שמי'‬
‫בחושים להשיג הדברים בעליהם אומר אותם‬ ‫כמו מה שאירע לבני אהרן מיתת בידי שמים ‪,‬‬
‫הברכות‪ ,‬וברכות הבקשות ותפלות נ״כ הס מעין‬ ‫וא״ל האל ית' למשה לך עלה מזה אתה והעם‬
‫זה שיתמיד ויתקיים חית גופו בבריאות וספוק‬ ‫אשר העלית מארן מצרים ‪ ,‬כלומר אותם שנשארו‬
‫צרכיו לעבודתו ית׳ ‪ ,‬וברכת המצות כנגד נפש‬ ‫שהם נקיים מעון העגל ויודעים כי אתה העליתם‬
‫המשכלת כי מצד היות ב‪-‬ין האדם דעת והשכל‬ ‫טל ידי מארן מצרים ‪ ,‬לא כאותם שאמרו כי זה‬
‫נצעוה במצות ‪) ,‬ר״ה כ׳׳ח( ומצות לא ליהנות‬ ‫משה האיש אשר העלנו מא"מ לא ידענו מה היה‬
‫בעוה״ז ניחנו ‪ ,‬אלא בעוהי׳ב התעדן הנפש הזו‬ ‫לו‪ ,‬שהיו מכחישים כבר שאתה העליתם באומרם‬
‫המשכלת‪ ,‬בשכר המצות שעשתה בזה העולם ‪ ,‬ולק‬ ‫לא ידענו עתה מה היה לו‪ ,‬כי נראה שלא העלנו‬
‫אנו מברכין על עשייתן להורות כי אין העבודה‬ ‫הוא כיון שנתעלם ממנו עתה ‪:‬‬
‫לאל ית׳ כעבודת העבדים לאדוניהם ‪ ,‬כי עבודת‬ ‫ת פ ל ת משה על יהודה)דברים ל״ג( וזאת ליהודה‬
‫העבד לאדון ראוי לגמול חסד לעבד על אשר‬ ‫ויאמר שמע ה׳ קול יהודה וגו׳ מלמד‬
‫עובד אותו בכל לבבו ‪ ,‬ולא כן היא עבודתנו לאל‬ ‫שהתפלל משה על שבעו של יהודה אמר לפניו‬
‫ית׳‪ ,‬כי צריכים אנו לתת אל לבנו שאנו עולים‬ ‫רבש״ע כל זמן ששבעו של יהודה שרוי בצער‬
‫במעלה כשנהיה מצווים לעבוד עבודתו ית׳ ‪,‬‬ ‫ומתפלל לפניך אתה מעלה אומו מתוכה ‪ ,‬וזהו‬
‫וראויים אנו לגמול לו חסד על זה ולברך בשמו‪,‬‬ ‫שאמר וזאת ליהודה ויאמר שמע ה׳ קול י הוו ה‪,‬‬
‫ולזה אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו‪ ,‬כלו׳ כי‬ ‫כשיארע ליהודה כזאת שאירע לו שנצעער ב־יי‬
‫קדושה ופרישות ומעלה היה לנו להיותנו מצווים‬ ‫אביו‪ ,‬שמע קולו כשיתפלל אליך‪ ,‬ומ׳׳ש הכתוב וזאת‬
‫במצותיו ‪ ,‬ומפני כי הברכה היא על המצוה כי היא‬ ‫ליהודה ויאמר‪ ,‬וכן בכל שאר השבעים אמר וללוי‬
‫העיקר שעושה מצות בוראו‪ ,‬אמרו)ירושלמי מובא‬ ‫אמר לבנימין אמר וליוסף אמר כו'‪ ,‬איפשר שהוא‬
‫בתום׳ ברכות י״ג( כי הברכות אינן מעכבות ‪,‬‬ ‫רומז למה שאז״ל)רש״י בשם ר' משה הדרשן( כי‬
‫ועשיית המצוה היא העיקר ויצא ודי חובתה‪ ,‬אבל‬ ‫אחד עשר ארורים שבפרשת כי מבוא הם כנגד י״א‬
‫בברכות ההנייה שאינן על דבר מצוה אמרו)ברכות‬ ‫שבעים ולא רצה משה לומר ארור כנגד שמעון‬
‫ל״ה( כל הנהנה מן העוה״ז בלא ברכה מעל ‪,‬‬ ‫מפני שלא היה בלבו לברכו לפני מו תו‪ ,‬וא״כ‬
‫וכאילו נהנה מקדשי השמים‪ ,‬וכן בברכת ההודאה‬ ‫אלו הברכות הס כנגד אותם הארורים שנאמר‬
‫והבקשה לא יצא ידי חובתו אס לא אמרן ‪,‬‬ ‫שהם וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול‬
‫ומעילה אין בהם ‪ ,‬מצד שאין בהם הנייח הגוף‬ ‫רם ארור האיש וגו׳ ובכל אחד רן הארורים‬
‫לפי שעה ‪ ,‬ולהיות ברכות ההודאה ובקשה כנגד‬ ‫גאמר ואמר כל העם אמן‪ ,‬ולכך ייחד לשון אמירה‬
‫נפש החיונית ‪ ,‬אמרו) שבח י*( מניחים חיי עוצם‬ ‫הה לכל א׳ כנגד מה שנאמר בהם לשון אמירה‬
‫שהוא תלמוד הורה ועשיית המצות שהם כנגד נפש‬ ‫גאותס הארורים‪ ,‬כי בלבו ובשפתיו כאמירתו לגבוה‬
‫המשכלת והנשארת לעולם ‪ ,‬ואמרו עוסקים בחיי‬ ‫ברך אותם משה כדי שיתקיימו בהם ברכותיו ‪:‬‬
‫שעה‬
‫כח‪55‬‬ ‫אלהים‬ ‫עערדמולודפרקעכ‬ ‫בית‬
‫צריך הוא לקיום המצות לצרכו ‪ ,‬ט אם לזכות את‬ ‫שפה השביל המשלה שאינה אלא ל^־ט פאדם‬
‫האדם ‪ ,‬ולזה אמר ה׳ א ל ט גדלת מאד כלומר‬ ‫במוה״ז והיא כנגד נפש החיוניס כמפר ‪:‬‬
‫כי נ ם & תס מייחס עצמך כשאתה אל ט ‪ ,‬עכ״ז‬ ‫ו א פ ש ר לפי הסשש שירמזו הני ממשה ג רני‬
‫גדלת במאד מאד ב טו תך אלהי ‪ ,‬אלא שחפצת‬ ‫נפשי שבשני המזמורים לאלו ג׳ מיני‬
‫לזטתט ו ^ יו א שמך עליט ‪ ,‬ואחר שהאדם מברן‬ ‫ברכות ; כנגד ברכת הנהנין א מ ר) ת הלי ם ק|"ג(‬
‫אנז ט ר ^ וששה מצותיו על דרך ז ו‪ ,‬הו א זוכה‬ ‫לדוד ברכי נפשי את ה׳ וכל קרבי את שם קדשו‪,‬‬
‫לראות את עניו ולברן בשמו בזמן העתיד במהרה‬ ‫שראוי שתברך הנפש לאל ית׳ על מה שנהנית‬
‫בימיט ‪ ,‬ולזה אמר יתמו מעאים מן הארץ ו ט׳‬ ‫בזה העולם כדי שלא פבא לידי מעילה ‪ ,‬ט פל‬
‫ה׳ ‪ ,‬כי אמר שיתמו החטאים ‪ ,‬אז‬ ‫ברכי נפשי‬ ‫מה שהוא רונה לאכול אמר ברכי נפשי אם ה׳‬
‫תג רן ה מ מ אש ה׳ ותהלל אוחו בלי סחד ואימה ‪:‬‬ ‫כי הוא אדון העולם ולא יאות ליהנות מן עולמו‬
‫בלתי ברכתו ‪ ,‬ואתר שכבר אפל והמזון במעיו‬
‫‪-‬פרק עשרים‬ ‫קודם שיתעכל אמר וכל >ךבי אם שם קדשו ‪/‬‬
‫בעוד המאכל במעים ובקרבים צריך ל גו ך עליו״‬
‫ה נ ה ענ ק הברכות שאט מברכים לאל ית׳ הוא‬ ‫אח״כ אמר ברכי נפשי את ה׳ ואל תשכחי »‬
‫׳ דבר צריך שיתבאר ‪ ,‬באי זה אופן יתכן‬ ‫גמוליו ‪ ,‬רומז אל בר ט ת ההודאה והבקשה אשר‬
‫ענ ק ב ר כ ^ו אליו ‪ ,‬ב טו ח ענין הברכה שפע‬ ‫הן כנגד נפש הלזיוגית ‪ ,‬ולכך אמר שתברך לאל‬
‫וריבוי ל מ תבין כשתחול עליו ברכת המברך ‪,‬‬ ‫ית׳ ולא תשכח מה שגומל לו האל בשכר ברכותיו‬
‫ט זה מ א עטן כל הברכות שמתברכים מפני‬ ‫בהספקת מזוטסיו והפקס רצוט בכל מה ש^יין‬
‫ה מברטס ‪ ,‬בפרת הברט ת שמברך אוהט האל‬ ‫צו בזה העולם להתמדתו וקיומו לע טדת ס ‪/‬‬
‫י ת ב ר ך שמשטע מ מו ט אלינו ‪ ,‬וזה דבר בלתי‬ ‫וכמ״ש הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תתלואיכי‬
‫נ טן ומתיישב בברכותיט לאל‪ ,‬כי אט מתברכים‬ ‫ו ט׳ ‪ ,‬אנז״כ בסוף המזמור אמר ברכו ה׳ מלאכיו‬
‫בברכט או ש ‪ ,‬ולא יניע לו שפע ח״ו מצד‬ ‫גבורי כת עושי דברו לשמוע בקול דברו < והם‬
‫ב ר ט תינו‪ ,‬וא״כ לא נ ^ להיות תפלותינו אליו‬ ‫מלאכי עליון המשרתים את פניו ועושים רצוט‬
‫בלשון ברכס ‪ ,‬וכבר דברו בזה סענק קצת ‪P‬‬ ‫ואין כוונתם לשוס שכר בעולם כי אס לשמוע‬
‫החכשם האחרוטס ‪ ,‬ועכ״ז לא אמשוך סי מלשות‬ ‫בקול דברו ‪ ,‬וזהו הנרצה באמרו עושי דברו‬
‫דעי גם אני ‪:‬‬ ‫לשמוע בקול דברו ‪ ,‬ועל עולם האמצעי אסר‬
‫ו א ו מ ר ט שפע הברכה על המתברך ממשך‬ ‫ב ר ט ה׳ כל צבאיו משרתיו עושי רצוט ״ ומפני‬
‫מצד הנפש בהיותה אצולה ונתצבת‬ ‫שהגלגלים והכוכבים אין השגתם כהשגת המלאכים‬
‫ממסת כסא הכבוד וסכוין בשעה שתהיה קרובה‬ ‫העליונים המשרתים את פניו ‪ ,‬אמר בסם‬
‫לחזור ל ‪ 8‬המקום אשר ממט חוצבה ‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫משרתיו עושי רצונו ‪ ,‬שהם משרתים או תוו עו ט ם‬
‫הנ ש ב ביצחק )בר אטת כ״ז( ואברככה לפני ה׳‬ ‫ע טד תו שלא בפניו ‪ ,‬כעבד המלך המשרת את‬
‫ל שי ש חי ‪ ,‬כלומר ב טו מי לשי מותי וקרוב‬ ‫המלך מבחוץ ‪ ,‬ואינו מרואי » י המלך ועכ^‬
‫לחזור אל מחת כסא הכ ט ד הרי אני לפני ו‪, ,‬‬ ‫עושה רצונו ‪ ,‬ולא ייחד לאלו לשון עושי דברו ‪,‬‬
‫ו ק על משם נאמר ) ד טי ס ל״ג( איש האלהים‬ ‫ט במלאכים המשיגים רצון קוניהס ושומעים אם‬
‫כשברך אס בני ישראל לפני מותו ‪ ,‬כי בהיותו‬ ‫קולו אמר עושי דברו‪ ,‬ובגלגלים שאינם משיגים‬
‫ל שי ש ש וסמוך אל מיתתו היה איש סאלהים‬ ‫לגדר זה אמר ששי רצוט‪ ,‬כי גם שאינם שומעים‬
‫וקדוכ יומר אליו ‪ ,‬ואז ה ט ה הנפק כאילו‬ ‫את דברו ואס קולו ״ הס ששים רצוט מ אליק‬
‫נדבקת ב שטנה‪ ,‬ומאציל מאת השכינה שסע‬ ‫בצי אמירה ‪ ,‬ועל השלם השפל אמר ב ר ט ט‬
‫'לשן ‪ ' 6‬מ הי ב ש ה ל מ תג ר ך‪ ,‬וגס קודם למיתה‬ ‫כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ^ ט מוצרים‬
‫^ י ג מ ‪ rcr6‬הצדיקי׳ בהתקרבה אל ס׳ נ תסלס ם‬ ‫מחומר וצורה מארבע יסודות ‪ ,‬חשל בהם לשון‬
‫מהינה מג ע שס ם הטובים וב ש מתס להמדבק אל‬ ‫עשייה והם נקראים מעשיו ‪ ,‬ו מ מי שהם רחוקים‬
‫מ כ י נ ה ‪ ,‬לנ^ציל ממנה שפע אלהי לשישל‬ ‫מ שלה העליון אמר בכל מקו שת ממשלש ‪ ,‬ט נ ס‬
‫ברכה על ה מ ש ר ך ‪ ,‬וכענין זה הוא הכר ט ת‬ ‫שהם בעולם השפל עכ״ז הם תחת ממשלש ‪,‬‬
‫שאט מברכק ל ש י מ ב י ן‪ ,‬שעל ידי ברכותיט‬ ‫ולהיותם תחת ממשלתו נתייחדו ל היונ« מצווים‬
‫יהיה נאצל ו » פ ע שפע משטגס של מעלה לשטנה‬ ‫מאתו ית׳ במצותיו אשר צוט בהר סיני ‪ ,‬ולכך‬
‫מסה כדי שנטס מכוונים ל ע ט ד ש יתברך ‪,‬‬ ‫ראוי ו טי ב עליט לברט בזמן עשיית מצוסיו ‪,‬‬
‫ח ה ט מ א ס ט א ר ט מזמן שרדה שכינה למטה‬ ‫ולזה אמר ברכי נפשי את ה ‪ /‬וכדי שלא יבא‬
‫לא פ ס ק ה‪ ,‬וכאומרם זיל ממולם לא זזה שכינס‬ ‫סאדס לעשות המצות פ׳ מ לקבל שנר ‪ ,‬ובסיס‬
‫מ טסל מערבי ‪ ,‬וזאת ט א השכינה שהיא מלכ ת‬ ‫בחשבו שהוא ית' מגיע לו כ ט ד ומעלה כשיקייס‬
‫אסט ע לו ת כני ט ל ‪ ,‬והוא רומז שהוא יתברך‬ ‫האדם מצותיו ‪ ,‬לז״א ברני נפשי את ה׳ ה׳ אלהי‬
‫אתט מ לו ת לשמור ש ת ט גנלו ת ט שלא נסיה‬ ‫גדלת מאד‪ ,‬כלו׳ שתהיה ברכת נפשן לאל כשתדע‬
‫גגל שס ב או שס ‪ ,‬והוא יה׳ מציל אותט ועושה‬ ‫ותשכיל גדלו ורומשתו שטא במאד מ אד‪ ,‬ואיט‬
‫לגו‬
‫אלהים‬ ‫שער התפלה פרק ב‬ ‫בית‬ ‫‪56‬‬
‫ובזה נוכל לחת טעם אחר למה שהיה נוסח‬ ‫לט נסים נסשריס לה‪5‬יל אושנו < וגס הוא מכין‬
‫הברכות בלשון נכח ונסתר‪ ,‬ברוך אמה ה׳‬ ‫אותט לשנהיה מוכגיס לנננודהו יחב' ולא נפנה‬
‫לנכח ‪ ,‬אקב״ו ונסתר ‪ ,‬לבד מה שנכתב בפ׳ה ‪,‬‬ ‫אל רהנים ושע• כזב‪ ,‬וא״כ ברטתינו אליו הוא‬
‫כי אנו מברכין לשם יתברך במה שהוא קרוב‬ ‫שישפיע משסע שכינתו של מעלה לממה ‪ ,‬כדי‬
‫ונגלה אלינו ‪ ,‬ובמה שהוא רחוק ונסתר ממט ‪,‬‬ ‫שתהיה השגחתו עלינו בגלותנו יותר גלויה‬
‫ולזה אנו אומרים בא״י ואנו רומזים לשכינה שהיא‬ ‫ומפורסמת עד אשר תגאל עלמה ותמשיך אושט‬
‫שוכנת אתנו ונגלית אלינו מצד פעולותיה‪ ,‬וכאילו‬ ‫אתריה בהיותנו שביס בתשובה שלימה לפניו ‪,‬‬
‫אנו רואים ומשיגים אותה ‪ ,‬ואנו מדבריה אליה‬ ‫ואנו מאצילים ברכה ממנו אליו‪ ,‬משכינתו של מעלה‬
‫לנכח כאשר ידבר איש אל רעהו ‪ ,‬ומצד עיקר‬ ‫לשכינתו של מטה ‪ ,‬שהוא ניצוץ ושפע מלמעלה‪,‬‬
‫שכינתו שהיא למעלה ונסתרת ממט ואין א ט‬ ‫וזהו שאמר המשורר ארוממך אלהי המלך וגו׳ ‪,‬‬
‫יטלין להשיג ממנה דבר ‪ ,‬אנו רומזים אליה בלשון‬ ‫כי במה שאני מברך אותך לעולם ‪ ,‬אני מרומם‬
‫נסתר אקב״ו ‪ ,‬כי נס שאין אגו משיגים מהותה ‪,‬‬ ‫שכינתך של מטה ‪ ,‬כי ע׳׳י הברכה מלמעלה ‪,‬‬
‫אנו משיגים מציאותה והשגחתה עלינו בעוה״ז‬ ‫מתרבה ותתרומס שמו למטה והיא השכינה ‪ ,‬ועל‬
‫לזכותנו לחיי העוהיב ‪ ,‬כדי שתתעדן בדשן נפשט‬ ‫זה אט אומרים יתגדל ויתקדש שמיה רבא ‪ ,‬וכמו‬
‫בהשגת השפעתה בעוה״ב ‪ ,‬וכן אמר דוד)תהלים‬ ‫שמפרשים שס יה רבא ‪ ,‬כלומר שיתרבה ויתגדל‬
‫קמ״ז( שבחי ירושלים את ה'הללי אלהיך ציון‪ ,‬כי‬ ‫שמו ייהיה שלם בן ד׳ אותיית ‪ ,‬וזהו על יד השפע‬
‫באומרו את ה׳ רומז לשכינה של מעלה שהיא‬ ‫שיהיה נשפע ונאצל מלמעלה למטה ‪ ,‬באופן‬
‫נסתרת ‪ ,‬ובאומרו הללי אלהיך ציון רומז לשכינתו‬ ‫שיתפרסם קדושת שמו בכל העולם ויתקדש שמו‬
‫השורה בציון ‪ ,‬וזה אלהיך ציון ‪ ,‬בכטי לנכח ‪,‬‬ ‫על ידו ‪ ,‬וכמו שאמר הנביא )ימזקאל ל״ח(‬
‫מורה לשכינה שהיא עומדת אתנו ‪ ,‬ושופעת‬ ‫והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויס וגו׳ ‪t‬‬
‫טליט טובה והצלחה ;‬ ‫שתושג לכל השגחתו יתברך ‪:‬‬
‫נשלם השער הראשון‬
‫השער השני‬
‫הוא שער התשובה ‪ ,‬ופרקיו שמנה עשר ‪.‬‬
‫ואינו קרוב אליו ‪ ,‬כי כמו שהקרבן מכפר על‬ ‫הפרק הראשון ; בגדר התשובה‬
‫העבירות הידועות ובו מתקרב אליו ‪ ,‬כמו כן‬
‫התשובה שהיא מכפרת על העוטת צריך שתהיה‬ ‫חקרנו על גדר התשובה ומצאנוהו נכון ושלם‬
‫השובה שלימה שיתקרב אליו כמו בקרבן ‪ .‬וענין‬ ‫והיא‪ ,‬ק רינ ה לחשם‪ ,‬מריחוק ה חט א ‪:‬‬
‫ההקרבה הוא שישים אל לבו כי גס שלא היה‬ ‫והרצון במלת קרינה הוא היות כוונת השב‬
‫מענישו האל יתברך על חטאו ‪ ,‬לא היה רוצה‬ ‫בתשובה להתקרב אל בוראו שנתרחק‬
‫לחטוא שלא לעטר על מצות ט ר א עולם‪ ,‬וישאל‬ ‫ממנו בעברו על דבריו ‪ ,‬ולא להנצל מן העונש‬
‫ממנו מחילה ‪ ,‬וירצה אותו בדברים ‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫על מה שעבר ‪ ,‬כי אם הכוונה היה לכך איט‬
‫)הושע י״ ד( קחו עמכם דברים ושוט אל ה׳ ‪,‬‬ ‫מתקרב לה׳ ‪ ,‬כי החוטא שתים רעות עשה‪ ,‬רעה‬
‫כלומר תשובתכם תהיה מכוונת לרצות את ה׳ ‪,‬‬ ‫לעצמו שיענישהו האל יתברך ‪ ,‬ורעה גדולה מזו‬
‫לא על שלא יענישכס על חטאתכס‪ ,‬אלא להתקרב‬ ‫שהכעיס את בוראו ג מ ה שעבר על צוויו ‪ ,‬כי‬
‫אליו כנזכר ‪ ,‬כי החיטא נקרא רחוק ובשובו‬ ‫מלך ג׳ו כועס ומצטער על מי שעובר על דבריו‪,‬‬
‫נעשה קרוב ‪ ,‬כדכתיב )ישעיה נ־ז( שלום שלום‬ ‫גס כי לא יעניש אותו בהיותו בנו או אהובו ‪,‬‬
‫לרחוק ולקרוב אמר ה׳ ורסאחיו ‪ ,‬הורה בכאן‬ ‫וא״כ השב בתשובה צריך לתקן את אשר עוות‬
‫על הההעיררות ועל הסיוע שמסייע האל יתברך‬ ‫גשתיס הרעות ‪ ,‬ויותר מהמה במה שהכעיס את‬
‫לשב בתשובה כאמרס ז״ל)יומא ל״ח( בא לימהר‬ ‫בוראו ‪ ,‬שירצה אוהו ויתקרב אליו בתשובה ‪ ,‬וכל‬
‫מסייעי; אותו ‪ ,‬כי מי כבא לטהר עצמו נרחה‬ ‫עוד שלא היתה כוונתו לרנותו על מה שהכעיסו‪,‬‬
‫שהיה טמא‪ ,‬ובא למהר עצמו מחטאותיו ‪ ,‬והאל‬ ‫אינה נקראת תשובה ‪ ,‬טון שלא ש■‪ :‬למה שהיה‬
‫יתברך מסייעו לשוב ‪ ,‬וענין הסיוע הוא להכין‬ ‫רץדס החטא ‪ ,‬שלא היה כועס עליו האל ית׳ ‪,‬‬
‫לבו‬
‫כ ט ‪67‬‬ ‫א ל הי ם‬ ‫^; ע ר ה ת שו מז מ רז ק א‪.‬‬ ‫בית‬
‫הגדול והנורא י עו לקבל השביס ב ת ט ב ה‬ ‫לגו ודרך פעמיו לשיתחרע על מה שעשה‪ ,‬ייפוג‬
‫לפניו ‪ ,‬מ כ תי ב ושבת עד ה׳ ^!היך ושמעת בקולר‬ ‫גתשובה שלימה לפניו ‪ ,‬במה שהוא סספורר‬
‫ו ט׳ ט אל רתום ס׳ אל טך לאירקך ולא ישטק*‬ ‫מהאל ית׳ בפרוש עליו סוכת שלומו בהנץ לנו‬
‫ונו׳ ‪ ,‬פ צו רתנמוהו לא ירפה אותך וצא י שח^•‬ ‫וצעדיו לשוב כנזכר ‪ ,‬ואחר ששב מחר האל י ה ל‬
‫» י מס שהיה טזר השכל ‪ ,‬ט האזהרות ר ט ה‬ ‫וטמן לו שלום במה שנחקרב אליו בסרמהו מל‬
‫בתורה ‪ ,‬ואי איפשר לאדה סגלי מ מ א‪ ,‬כ ד כ ט ב‬ ‫המאותיו‪ ,‬ובמעשיו המונים ‪ ,‬וזהו שאנמי שלום‬
‫ז׳( א ץ צדיק ב א ק אשר יעשה מוג ולא‬ ‫שלום לרחוק ולקרוב מעיקרא לרחוק והדר לקרוג<‬
‫יפעא ‪ ,‬ואם ט ה הסומא נענש מימה אץ מי‬ ‫גחחלת חשובתו ואחריה כנזכר ‪ ,‬כי מתחלה‬
‫שימלע מענה ‪ ,‬והנה בני נח ט אזהרותיהם‬ ‫השובת האדם בהרהור לבו; האל יה׳ הורש עליו‬
‫מועפות ן « ‪ 8‬ז׳ מ ^ ס בני ג ס‪ ,‬נענשו על הקלה‬ ‫סוכת שלומו ‪ ,‬והוא ההתעוררות על התפוגה ‪,‬‬
‫» ה ס עונש עינ»ז ‪ ,‬וכאמרס ז״ל ק נת נהרג‬ ‫והגנתו עליו מן היסורין או המרקייה הרמים‬
‫על תתות ע ט ה ‪%‬ומה ‪ ,‬מפני ט ט ל ץ להמלע‬ ‫ה מעו הדס לבא עליו מצד תמאומיו; ואמר שהתודה‬
‫שלא ל ע ט ר על אזהרות מועפות ‪ ,‬אבל ישראל‬ ‫בפיו ובשפתיו ‪ ,‬והמיב צעדיו ודרכיו ושלמות‬
‫טש להסשכרה ^ ו ת לא תעשה והנמשך מ ה ה‪.‬‬ ‫מהרתו וכפרתו ‪ ,‬ולא יאונה לו כל און‪ ,‬וזהו ענץ‬
‫לא יוכלו^לטוס נשמרים מגלי ט עג רו על קצתם‪,‬‬ ‫השלום שיושב בהשקה ובשלוה בלי אימה וסנזי‬
‫ול ק הקדיס להס האל יתברך רפואה למכתה‬ ‫מעונש הממאיס כיון שכבר נתכפרו ‪ ,‬ואם ט‬
‫ו ט א התשובה ‪ ,‬ומזה הצד ה ט ב ת ישראל היא‬ ‫מונ ת השג בתשובה צריכה שתהא להתקרב ל‪%‬‬
‫קרובה להתקבל ‪ ,‬ומכמה » י ‪ 0‬כמו שיתבאר‬ ‫ולרצותו על מה שעבר דברו ‪ ,‬ולא על העונש‬
‫בפרקים הבאים בעז״ה ‪:‬‬ ‫המעומד לבא עליו ‪ ,‬כי בשוט בלב נשבר ונדפס‬
‫ובהיות קבלת טזשובה מיותסת לה׳ שהוא מ ד ע‬ ‫לפניו ‪ ,‬סוף העונש להסתלק ‪ ,‬ולא יענש אמרי‬
‫רחמים ‪ ,‬מצאנו בסורה שה ה׳ ג ענין‬ ‫שוט ‪ ,‬ובמו שאמר הנביא ע*ה )הושע ו׳( ל ט‬
‫התשובה‪ ,‬כדכסיב)דברים ל׳( ושבח עד ה׳ אלהיך‬ ‫ונשובה אל ה׳ ני הוא מרף וירפאע יך ויחבשנו ‪,‬‬
‫יגי׳״ ט אל רמוס ה׳ אלהיך וגו׳ ‪ ,‬ט מ ט ב אל‬ ‫ירצה שיהיה חחלת ההתעוררות בתשובה מ טונ ת‬
‫ס׳ אלטך' ו ט׳‪ - ,‬שובה ישראל עד ה׳ אלהץ•‬ ‫לאל ית׳ לרצותו על מה שעבר על דברו‪ ,‬וזהו הנרמז‬
‫וט׳ >ןסו עמכם דבריה ו ט ט אל ה׳‪ ,‬ואומרו א ל ט ך‬ ‫גאמרו לכו ונשובה אל ה׳ ‪ ,‬כי מצד העונש אץ‬
‫גרוב ה מ ק מוס רומז ‪ ,‬ט מצד שמא אל טך‬ ‫ראוי שתהיה ירא ‪ ,‬ושתהיה ח טנ ת ך לשתהיה‬
‫וסעמיא עליך כמה אזהרות שלא תוכל לעמוד מבלי‬ ‫נצול מהעונש ‪ ,‬כי כיון שאתה תשוב מצד מס‬
‫‪ ,‬לקי יעד ט ק כ ל ת טג ת ך גשמו‬ ‫שתכשל‬ ‫שהכעסת אותו במה שעברת על דברו ונתקרנת‬
‫הגדול שהוא מדת רממיס ‪ ,‬וזהו מה שרומז ושגת‬ ‫אליו בדברים כנזכר הוא ירפא ויחבוש מטתיך‪,‬‬
‫עד ה׳ א ל ט ג ושמעת בקולו‪ ,‬כלו׳ גם ט מצד‬ ‫ואין צריך שחטה כונתך לז ה‪ ,‬ורמז באמרו ט‬
‫מ ב האזהרות מ א מקבל ת ט ב תו עכ׳ז לא תתזיק‬ ‫הוא מרף מה שמסתתר הש״י מהאדם המומא‬
‫מ צ ס ך לו מר אספא ואשוב כי מין מספיקין בידו‬ ‫בעודו חומא‪ ,‬ולז״א לכו ונשובה אל ה׳ ‪ ,‬כי נ ס‬
‫ל מ ט ת תשובה)יומא פי ס(‪ ,‬ולזה אמר ושמעת‬ ‫שמךף והכה אותך בהיותך נסתר ממנו כשהיית‬
‫בקולו ככל *!ור ^ ט מ צוך טיס ‪ .‬אסר שס טב‬ ‫חומא‪ ,‬עתה ששבת אליו והנך לפניו ירפאוימטש‬
‫ו ^ז פ ע בקילו ולא תתזור גספוא ‪:‬‬ ‫מטתיך שהכה ל ך ב טו ה ך נסחר ממט וזהו הנרצה‬
‫י ק ג י ט ע ד ו ת הראשונות ס׳ ה׳ ‪ ,‬ודרשו זיל‬ ‫במלת הוא שהוא כנוי על מ ס ת ר ‪:‬‬
‫) ‪ t f t‬י״ז( אגי הוא קודם שמזמא אדס ואני‬ ‫ו מ ל ת להשם מורה על כי האל יסב׳ ‪ ,‬במסד‬
‫מ א ל א צוי ^ ה פ א דשוב ‪ ,‬ומה שצריך רחמים‬ ‫וברחמים הוא מקבל השובת השבים בשמו‬
‫^ ד ג ] ט » א הוא משעה שהרהר ונסר ב ל ט לעשות‬ ‫הגדול שהוא מדת רתמים ‪ ,‬כי במדת סדץ לא‬
‫® & י י > ‪ %‬ם ל ז ) ז ך שעמיו ומכץ עצמו ג ט ע ל‬ ‫ט ה מקבל לשביס ‪ ,‬כי השכל ישפוע כי פי‬
‫מ ט מ א ^ ‪ » 1‬א ית׳ יוו ע מצפורו ואיט פ עני ט‬ ‫שיעבור על צווי האל יח׳ ‪ .‬לא יועיל לו התשובה‬
‫באותה פ ^ ‪ 6 ,‬ם יקרה לו אחה מקרה רע מרסס‬ ‫אלא שימות על חעאו ‪ ,‬קל וחומר ממלך בשר ודם‬
‫עליו כמט לס חשב ל ע ט ת אותה העבירה ‪ ,‬ג ם‬ ‫שכתוב ט כל אשר ימרה את פיך וט׳ יומס ‪,‬‬
‫ט גלוי ל »יו טע שס אותה העכירה שטשג‬ ‫הרצון בו כל אשר ימרה את ס ץ מתחלה צאת‬
‫לעשותה ‪ ,‬ט מחשכה רעה אץ מןציה מצרפה‬ ‫הדיבור מפיך הוא ממרה עליו ואיט רוצה לעשותו‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬וכל עוד שלא תפא איט סעגיט‪ ,‬ואס כן‬ ‫כמו זקן הממרה ע״ם ביד מתחלש הוראתה ‪,‬‬
‫גא‪.‬ט מדת רספיס קודס שיתפא ‪I‬‬ ‫דאמרלכל אשר תצוט ‪ ,‬לומר ט נם מי שיעטר‬
‫ו א פ ^ עוד לפרש אני ט א קודס שיתפא אדה ט‬ ‫על מה שצוהו המלך חייב ‪ ,‬כי מקודם הודה‬
‫^ ד ס ט ת פ א א ד ס מ ס כ י ה האל י תנ ד ך‬ ‫בצווי ואח״כ עבר על דבריו‪ ,‬אפ״הכיון שעט־‬
‫להעביר חממומיו כ ט ט ג ‪ ,‬על דרך משאז״ל)ביר‬ ‫על דברי המלך יומת ‪ ,‬כיש מי שיעטר על דברי‬
‫ס׳ א׳( כי חשובה קדמה ל ט ל ה‪ ,‬כי מקודם בריאת‬ ‫הקב״ה שהוא מלך מלכי המלכים הקב״ה שחייב‬
‫ט ל ה ה ס ט ה האל יסב׳ לננטר על החפאים ששט‬ ‫מיתה כ ט מה שגוזר השכל ‪ ,‬אלא שהאל יתברן‬
‫מליהס‬ ‫־‬ ‫׳ ־‬
‫אלהים‬ ‫שערהת^}ןובהפרקא‬ ‫בית‬ ‫‪58‬‬
‫פליהס ‪ ,‬כדכהיבותהליסצ׳( ‪ 3‬סרם הריס יולדו מהאל יתברך כל זמן שלא שב בתשובה ‪ ,‬כי מי‬
‫ותחולל ארן והכל וגו׳ תם‪ 3‬אמש טד דכא ‪ ,‬שאם שעומד לפני מלך ב״ו אינו סובר על דבריובעמדו‬
‫לפניו אלא אחר שהולך מלפניו ‪ ,‬והאל ית׳ מלא‬ ‫‪,‬‬ ‫לא היה מסכים מקודס לי‪,‬בל תשובת החומאיס‬
‫היה בריאת העולס לבטלה; כי לא ימלנן אמד מן כל הארן כבודו‪ ,‬ומצד שאין אנו משיגים את כבודו‬
‫הברואים לחטוא ‪ ,‬ולזה אמרו אני הוא קודם אנו חוטאיס כאילו לא היתה השכינה בארז‪ ,‬והוא‬
‫שיחטא ; כי כמו שבריאת הטולס היתה טל קבלת כאילו אנו מתרחקים מכבוד שכינהו ‪ ,‬שחין אנו‬
‫התשובה מהשביס מאיזה אומה שתהיה כמו כן משגיחים בשעת החטא היות שכינתו והשגחתו‬
‫עתה נתרצה להם לישראל ט׳׳י מרט״ה שתהיה בינינו בעורון השכל בשעת החטא ‪ ,‬וכאמרם ז״ל‬
‫)במד״ר פ' ט׳( אין אדם חוטא אלא א״כ נכנסה‬ ‫תשובתם מקובלת על כל חטאתם שיחטאו ;‬
‫עוד אפשר לפרש אני הוא קודם שיחטא האדם בו רוח שטות‪ ,‬וכשהוא שב וניחם על מה שעשה‪,‬‬
‫ואני הוא לאחר שיחטא וישוב ‪ ,‬כי מי ששב נותן אל לבו כי הוא לפני האל ית׳ בהיות כל‬
‫בתשובה על חטאותיו הש״י מעביר עליהם והיו הארץ מלאה מכבודו ‪ ,‬ויבוש ממה שחטא ‪ ,‬ובזה‬
‫כלא היו ומתרצה אליו כאלו לא חטא מעולם ; נתקרב אליו במחשבתו‪ ,‬שידע שהאל קרוב אליו‬ ‫‪,‬‬
‫כי היה מספיק כשיעבור על חטאותיו ולא יענישהו ושב ממה שעשה ועושה רצונו בהשיגו כי הוא עומד‬
‫טליהס במדת רחמים שלו ‪ ,‬אבל לא יהיה לפניו ויודע מצפוניו‪ ,‬וע״ד זה נקראו רחוק וקרוב‬
‫מהעומדים לפניו ומרוצים אצלו כבתחלה ‪ ,‬לזה הסומא והבעל תשובה‪ ,‬ולכך נאמר בענין התשובה‬
‫אמר אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר לשון עד ‪ ,‬ושבת עד ה׳ אלהיך ‪ ,‬שובה ישראל עד‬
‫שיחטא וישוב‪ ,‬כי כמו שקודם שחטא האדם הוא ה׳ אלהיך‪ ,‬כלומר שוב ממקום שנתרהקת והיה‬
‫מרוצה אצלי ועומד לפני ‪ ,‬כמו כן אחר שיחטא קרוב אליו‪ ,‬כי ככת החטובה מתקרב האדם לאל‬
‫כיק שעשה תשובה הוא לפני כבראשונה ‪ ,‬וכמו ית׳ מעט מעט עד שמגיע להשיג להיותו לפני‬
‫שאמר הכתוב ארפא משובתם אוהבם נדבה‪ ,‬כי כסא כבודו ‪ ,‬וכמו שאמרו )יומא פ״ו( גדולה‬
‫לא לבד הסתלקות העונש הוא שנהנים בחשובה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד דכתיב שונה‬
‫ישראל עד ה׳ אלהיך ‪:‬‬ ‫אלא נם שיהיו מרוצים לפניו כבתחלה‪ .‬ומה שאמר‬
‫לשון נדבה בענין הרצוי והאהבה‪ ,‬להורות כי גס ומלת החטא הוא מורה ע; כי גם בחטא שהוא‬
‫בשוגג צדן החוטא תשובה ומדש רחמים‬ ‫שבענין התשובה שב האל מחרון אפו‪ ,‬ואינו מעניש‬
‫על החטאים הקודמים ‪ ,‬כי על תנאי כך ברא לשיחכפר ‪ ,‬כ״א היה זהיר בעבודת האל והיה‬
‫העולם במדת רחמים כמו שביארנו‪ ,‬לענין הרצוי ירא מלעבור על דבריו לא היה נכשל בחטא ‪,‬‬
‫איט כך‪ ,‬כי לפעמים לפי חומר החטא גס כי מוחל אבל כיון שהסיח מדעתו מצות האל נכשל בעבירה‬
‫ומעביר החטא אינו מרוצה לפניו החוטא ‪ ,‬כי די בלימתטין‪,‬ולכך צריך חרטה ממה שהסיח דעתו‬
‫מה שהעביר על חטאתו ‪ ,‬וכאמרס ז״ל )סוטה בעבודת בוראו ‪ ,‬ובזה יחזור ויתקרב לעבודר^‬
‫‪,‬‬
‫י״ב( ד' כתות אינן מקבלות פני שכינה ‪ ,‬כי גס ויקבל האל ית׳ תשובתו במדת רחמים כי מצד‬
‫אחר התשובה אינן מקבלות פני שכינה׳ ויש להם הדין היה ראוי שיענש על אשר לא היה זהיר‬
‫תעניג בעוה״ב אבל לא שיזכו להקביל פני שכינה‪ ,‬וירא שלא יכשל בחטא ‪ ,‬בי זו היא מעלת הירא‬
‫וכמו שאמרו רז׳׳ל)סנהדרין ק'ב( על מה שכתיב חטא שהוא נזהר שלא יבא לידי חטא בשוגג‬
‫)מ״א כ'( ויצא הרוח ויעמד לפני ה׳ וגו׳ ויאמר מיראת החטא‪ ,‬כ״א הוא ירא חטא שירא מלעשות‬
‫אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה חטא אחד ‪ ,‬אינו מעלה לא׳ מאותם התלמידים‬
‫ונם תוכל צא ועשה כן ‪ ,‬ואמרו )בשבת קמ״ט( של רבן יוחנן בן זכאי שיהיה ירא מלעשות‬
‫מאי רוח ‪ ,‬זה רוח נבוח ‪ ,‬ומאי צא ‪ ,‬אמר רב החטא‪ ,‬אלא הכוונה היא כי הוא ירא מן החטא‪,‬‬
‫צא ממחיצתי משוס דכהיב דובר שקרים לא יכון ולכך נדבר שיש בו חשש שמא יהא ט חטא אינו‬
‫לנגד עיני ‪ ,‬וא״כ ד' כתות שאינן מקבלות פני נוגע בו פד שיתברר שהוא היתר גמור ‪ ,‬כי האל‬
‫שכינה נראה אפי׳ אחר התשובה‪ ,‬כי די להם כפי יתב׳ צונו בסורה מצות עשה ומצות לא תעשה‬
‫סומר חטאתם פלא יענשו עליהם אחר התשובה ‪ ,‬לצוותנו על מה שנעשה ולהזהירנו ממה שנבדל‬
‫אבל לא שיהיו מרוצים ומקבלים פני שכינה ‪ .‬ולזה ממנו‪ ,‬ומה שאינו מהמצות ומהעבירות הוא רשות‪,‬‬
‫אמר אוהבם נדבה‪ .‬כי זאת האהבה והרצוי לבעלי אס נרצה לעשותו הרשות בידינו ‪ ,‬אלא שצר ‪7‬‬
‫תשובה אינה כוללת לכולם ‪ ,‬וזו היא כמו נדבה שיהיה בדור וידוע שאינו מן העבירות‪ ,‬ני במר‬
‫למי שמתנדב האל ית׳ מרצה ‪ ,‬ולמי שאינו מתנדב שהמצוה והעבירות הן ידועות ‪ ,‬כך מה שהוא‬
‫אינו מרצה‪ ,‬כי לא הבטיח אותנו והוא חובה עליו רשות לעשותו צריך שיהיה ברור שהוא ממלק‬
‫כביטל‪ ,‬כי אס בענין קבלת התשובה שלא יעניש שהוא רכות ‪ ,‬שאם אינו ברור אפשר שהוא‬
‫החוטא אחר ששב ‪ ,‬אבל בענין הרצוי הוא דרך מהעבירות ‪ ,‬ואין לו רשות לעשות שוס פועל עד‬
‫נדבה למי שיראה בעיניו כפי מדרגת הועלת שידע בודאי שהוא רשות לענותו‪ ,‬שאיט מהדברים‬
‫האסורים מן התורה ‪ ,‬וכמו שהתנצל אבימלך‬ ‫תשובתו ‪:‬‬
‫ומלת מריחוק מורה על היות החוטא מרוחק באמרו )בראשית כ׳( הלא הוא אמר לי‬
‫אחותי‬
‫ל ‪59‬‬ ‫אלהים‬ ‫^פער התשובה פרק א ב‬ ‫בית‬
‫למן ת « ב ה ‪ ^ ,‬א שבעזיבס החטא הזכיר המשובה‬ ‫אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא ג ס ס‬
‫א ^י‪ .‬עזי ב ת ה ח ט א‪ ,‬ובחרטה הזכירה קו ד ם‪,‬‬ ‫לגבי וכגקיון כפי עשיתי זאת ‪ ,‬כלומר היה גרור‬
‫והוא מורס דרך כלל כ י » י ג ת החטא הוא לעתיד‪,‬‬ ‫אצלי מדבריהם שהיה דגר היתר ולא דבר איסו ת‬
‫ולכן מזטר התשובה אח״כ ‪ ,‬והחרטה היא על מס‬ ‫ומזה הצד המועא גשוגג הוא ראוי לעונש ‪ ,‬כי‬
‫ש ^ ס‪ ,‬ולכן מזכיר התשובה קודם ‪ ,‬וכן ענין‬ ‫היה ראוי שידע קודם שיעשה מה שעשה‪ ,‬שהים‬
‫עזיבת החטא איט ניכר שהוא מצד חשובה עד‬ ‫®על רשות ‪ ,‬ולא היה בו שמן איסור‪ ,‬ולכך אם‬
‫®בא לידו סעמיס ופלש דבר העבירה ופורש‬ ‫לא היה מצד מדת הרחמים היה ראוי להיו®‬
‫סימנה ‪ ,‬ולק• אמר יעזוב רשע ד ר ט ונו׳ וישוב‬ ‫נענש על מה שחמא בשוגג‪ ,‬כי הוא קרובל מדד‪,‬‬
‫^ ה׳ ו ^ ‪ ,‬ט אמר שעזב ד ר ט הרעה כמה‬ ‫בהיות עולה בידו ללמוד ולדעת אס האסור ואת‬
‫פ ע ט ם שבמת לידו וטרש ‪ ,‬ניכר וברור ששב‬ ‫המותר ‪ ,‬וכמו שאמר רבי יהודה במס׳ אבות)פ״ג(‬
‫בתשובה ‪ ,‬אגל תשובת החרטה היא מתחלה קודם‬ ‫הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון‪ ,‬ה טונ ס‬
‫עזיבת החטא ב ט על ‪ ,‬וז״ש בי אחרי שובי נחמחי‬ ‫כי יש שני מיני שגגות ‪ ,‬במשל במלאכות שגת‬
‫אמרי ששבתי מלעשות עוד מס שעשיתי עד ע ת ה‬ ‫ים שגגס מלאכה וזדון שבת ‪ ,‬ויש זדון מלאכה‬
‫בסמלת עזיבת החטא מיד נחמתי ‪:‬‬ ‫ושגגת שבת ‪ ,‬ואמר התנא כי שגגת המלאכה‬
‫ו ס ב ת ט ו ס המרמה ועזיבת החטא עיקרי‬ ‫והוא שגגת הלמוד הוא שעולה כמו זדון‪ ,‬ו ל ע‬
‫התשובה‪ ,‬מפני שהם דמיון מה שחטא‪,‬‬ ‫צריך שיהיה זהיר בתלמודו שלא ישכחנו ‪ ,‬אבל‬
‫ט אק החטא נגמר כ״א במחשבה ובמעשה ‪,‬‬ ‫שגגת השבת אינו שגגת תלמוד ‪ ,‬כי כג ר יודע‬
‫ו ל ק כשטא מתחרט במחשב® וכשתבא לידו‬ ‫הוא כל המלאכות האסורות בשבת ‪ ,‬אלא ששכח‬
‫דמי פ ט ר ה ®רש ממנה הרי עשה היפך החמא ‪,‬‬ ‫שהיום שבת ‪ ,‬והשכחה מצויה ולא היה בזדון ‪,‬‬
‫בטזשבה ובמעשה חטא ‪ ,‬במחשבה ובמעשה שב ‪.‬‬ ‫אבל מי שהוא שוגג במלאכה שלא למדה ‪ ,‬או‬
‫וכן אמר שאול לדוד)שמואל א׳ כיו‪ (.‬לא ארע לך‬ ‫למדה ושכמה על ידי הסח דעת בלי מס ט ץ זהו‬
‫®ד ו גי הסכלסי ואשגה הרבה מאד‪ ,‬הגה שהיתם‬ ‫קרוב לזדון ‪:‬‬
‫ה טב תו שלימה ‪ ,‬בעזיבת החמא אמר לא ארע לך‬
‫» ד ‪ ,‬ובסרטה אמר הסכלתי ואשגה הרבה מאד‪,‬‬ ‫פרק עני‬
‫הנה שטסה תשוב® שלימה ט מצד שהסכלהי‬
‫ג מ ה שחשבתי לעשות לך ר ע ה‪ ,‬באתי לידי שנגה‬ ‫מ ה ו ת הת שובה הוא החרטה על מה שעבר‪,‬‬
‫ב ט ע ל‪ ,‬וכיון שאני מכיר שהסכלתי אני מתחרט‬ ‫ועזיבת החטא לעתיד ‪ ,‬ולא ®שלם‬
‫ל ע ב ר‪,‬ו ל א ארע לך עוד ל ע תיד‪:‬‬ ‫החשובה כ״א בשתיהן ‪ ,‬שאס יתחרט ולא יעזוב‬
‫והנח המלח בריאת האדם היא בגון^ ונפש ‪,‬‬ ‫החמא לע תיד‪ ,‬נראה שלא נ ת חי ט‪ ,‬ואס יעזוב‬
‫והוא ®טאבשניהם ‪ ,‬במחשבה ממע שה‪,‬‬ ‫החמא ולא נתחרט על מס שעבר ‪ ,‬נראה ט מה‬
‫‪ 1‬ק ה ה ט ב ה צריכה שתהא בשניהם ‪ ,‬בנוף ונפש‬ ‫שעזב החמא לא היה לסבת היו® מוזהר ממט‪,‬‬
‫שהם המעשה והמחשבה‪ ,‬כדי שתתקיים בריחת‬ ‫כ״א לסבה בלתי היותו מתאוהלעשות מהשהיה‬
‫האדם‪ ,‬וכן אמר קץ)בראשית ד׳( גדול עוני מנשוא‪,‬‬ ‫עושה‪ ,‬כ׳יא ®ה לסבה היו® מוזהר מאסו יהיה‬
‫)ביר ס׳ כ״ב( לעליונים ולתחתונים אתה סובל‬ ‫מתחרט ג״כ על מה שעשה ‪ .‬וגם כי יש לתשובה‬
‫וצי אץ אתה סובל ‪ ,‬הורה כי גם שחטא הוא‬ ‫עקרים רבים וכ® שמנה הרב רני יונה זיל‬
‫בנשמה שטא מן העליונים ‪ ,‬ובנוף שהוא מן‬ ‫עשרים עקרים לתשובה ‪ ,‬עכ״ז באלו שני העקרים‬
‫התחתונים ‪ ,‬טון שהוא סובל עליונים ותחתונים‬ ‫נתכ»־ו חטאיו‪ ,‬ושאר העקרים הם להשלים‬
‫שנבראו בשביל האדם ‪ ,‬ראוי שיסבול חטאו כיון‬ ‫ולקיים בידו סדר החשובה ‪ :‬ומלת ת שובה ®רס‬
‫שנהמרט על מה שעשה ועזב החטא‪ ,‬וסבת החטא‬ ‫על עזיבת החטא שהוא העיקר ששב ממה שטס‬
‫ט ה ט ו ® נברא וקורן ממוסר של מטה ‪ ,‬ולכך‬ ‫®שה עד עתה ועוזב דרכיו הרעים ‪ ,‬ונם על‬
‫אסר טץ‪.‬שהאדם כמעט מוכרח לחטוא ‪ ,‬כי אין‬ ‫החרטה ששב בדעתו ובמחשבתו ממה שהיה ®שב‬
‫צטק בארן אשר יעשה טוב ולא יחטא ‪ ,‬מצד‬ ‫קודם במעשיו ה ר ט ס והוא מתחרט עליהם ‪ ,‬אגל‬
‫היו® מצד גו® מ ט מ ר עכור ‪ ,‬א״כ הכרח הוא‬ ‫שאר ®קרי התשובה אינם נכללים בשם התשובה‬
‫שמקבל משובת השב מחטאו‪ ,‬טון שאתה סובל כל‬ ‫להיותם בלתי הכרחיים למהות התשובה כעזיבס‬
‫העולה ‪ ,‬ואס לא כך בריאת עולם ט א לבטלה ‪,‬‬ ‫החטא והחרטה‪ ,‬ולא נתפרש בתורה כ*א מלס‬
‫ט א״א מבלי ®חטאו האנשים אחד המרבה ואחד‬ ‫החשובה ‪ ,‬ושבת עד ה׳ אלהיך ‪ ,‬כי סשוב עד ה׳‬
‫הממעיט ‪ ,‬והוא יתברך אינו חפן בהשחתת ®לם‬ ‫אלהיך ‪ ,‬כי בכלל לשון החשובה נרמזו שני‬
‫ולכך ראוי ®מחול ‪:‬‬ ‫העיקרים ההכרחיים לענק התשובה‪ ,‬ונתפר®‬
‫ואחר שנתבאר ביאור שלם כי לא תושלם‬ ‫בטרוש בנביאים אלו העיקנ־ים כמו שכטב)י שטה‬
‫התשובה כיא בחרטה לעבר ועזיבת החטא‬ ‫נ״ה( יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וי « ב‬
‫להבא‪ ,‬ר ®’ לבאר כי ®רך• עזיבת החטא הוא‬ ‫אל ה׳ וגו׳‪ ,‬וכתיב)ירמיה ל״א( כי אחרי שובי‬
‫במחשבה ג״כ כמו המרמה ‪ ,‬ועם כל זה יצדק מ ה‬ ‫נחמתי ‪ ,‬הנה כי בעזיבת החטא ובחרטה הוזכר‬
‫שאמרט‬
‫אלהים‬ ‫שער התשובה פרק כ‬ ‫בית‬ ‫‪60‬‬
‫ואמרו ג׳כ שם בנמ׳)יומא פ״ז( אם ימסא איש‬

‫לאיש ופללו אלהיס״סלול זה לשון פיוס אם יחטא‬
‫שעשה‪,,‬‬
‫שאמרנו כי עזיבה החמא הוא להשלים החשובה‬
‫כפי מה שחמא במחשבה שחשב לעשות מה‬
‫איש לאיש ופללו שפייסו אז אלהיס ימחול לו ‪,‬‬ ‫זשהוציא אוהו לפועל ‪ ,‬וכן התשובה במחשבה והיא‬
‫ואס לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו ‪ ,‬חשובה‬ ‫החרמה ‪ ,‬ובמעשה והוא עזיבת החמא‪ ,‬כי גס‬
‫ומעשים טובים ‪ ,‬ולכן היה עלי מוכית את בניו‬ ‫שבעזיבת החמא אין שום פועל ‪ ,‬כיון שהוא פורש‬
‫שישובו מרעתם • ועכ״ז אני אומר שהכל תלוי‬ ‫כשבא לידו דבר עבירה שעבר עליה‪ ,‬הרי הוציא‬
‫בתשובה המחשבה שניחם על מה שעשה ‪ ,‬ומסכים‬ ‫מחשבתו השובה לפועל ‪ ,‬וגס בחמאים שחעא‬
‫שלא לשוב בדרך הזה עוד ‪ ,‬ואס לא השיב הגזלה‬ ‫האדם שבא לידו דבר מצוה לעשותה ולא ר ‪4‬ה‬
‫לבעליה נ״כ נקרא בע״ח‪ ,‬אס גמר בלבו לפני האל‬ ‫לעשותה או נתעצל בה ‪ .‬התשובה היא שמתחרש‬
‫שיחזירנה ‪ ,‬אע״פ שלא הספיק להחזירה ‪ ,‬שאל״ב‬ ‫על מה שלא עשה אותה המצוה כשבאתלידו‪ ,‬וגומר‬
‫איך אמרנו כי שמא הרהר תשובה בלבו ‪ ,‬הרי‬ ‫בלבו לעשות אותה כשתבא עוד לידו ‪ ,‬וזהו עזיבת‬
‫הוא צריך להשיב אח הגזלה אשר גזל או העושק‬ ‫החמא בפועל שעשה המצוה שחעא בה ולא רצה‬
‫אשר עשק ‪ .‬אלא שצריך לומר שאס גמר בדעתו‬ ‫לעשותה פעם אחרת ‪ ,‬וא’’כ יש בתשובת מחשבה‬
‫והסכים להחזיר ולפייס את חבירו ‪ ,‬שהוא צדיק ‪,‬‬ ‫מעשה כמו שביארתי ‪ ,‬אבל עיקרה היא במחשבה‬
‫ואח״כ יגמור התשובה בפועל ‪ ,‬וכן אמר בפרק‬ ‫שיתחרט במחשבתו ‪ ,‬וישכים ג״כ במחשבתו שלא‬
‫איזהו נשך אס הניח להם אביהם דבר מסוייס‬ ‫ישוב לעשות עוד מה שעשה ‪ ,‬וגס כי לא נזדמן לו‬
‫של גזל או רביח שחיינים להחזיר מפני כבוד‬ ‫אח״כ דבר עבירה שיפרוש הימנה נקרא בעל‬
‫אביהם שעשה השובה ולא הספיק להחזיר עד‬ ‫השובה‪ ,‬וכמו שאמרו ז׳ל)קדושין מ״מזעל מי‬
‫שמת ‪ ,‬נראה שנקרא בעל תשונה כיון שנמר‬ ‫שקדש אשה ע"מ שהוא צדיק גמור צריכה נע‬
‫בלבו להחזיר ‪:‬‬ ‫ואפילו הוא רשע גמור ‪ ,‬כי שמא הרהר תשובה‬
‫ואחר שנתבאר כי עיקר התשובה היא במחשבה‬ ‫בלבו‪ ,‬ואס לא תושלם התשובה עד שיבא לידו דבר‬
‫ובהרהור הלב להתחרט על מה שחטא‬ ‫עבירה ויפרוש ממנה אינו צדיק ‪ ,‬שהרי אנו רוחיס‬
‫ולשוב לעתיד ‪ .‬צריך שנבאר ענין ד׳ חלוקי כפרה‬ ‫עתה שהוא רשע גמור ‪ ,‬ואין החשש אלא שמא‬
‫‪,‬‬
‫שהם חלוקיה בכפרהס זה בכך וזה בכך שיש‬
‫עבירה שהיא צריכה לזה ואינה צריכה לזה ‪ ,‬אבל‬
‫הרהר עתה תשובה בלבו ‪ ,‬ולכן עיקר התשובה‬
‫היא במחשבה על ב' הדברים ‪ ,‬שהוא מתחרמ‬
‫חשובה חינה מן המלוקין שהיא צריכה לכולן ‪ ,‬ואס‬ ‫במחשבתו ומסכים במחשבתו שלא לחזור עוד אל‬
‫בתשובה הנמורה בלב נתכפר העון כמו שביארנו‪,‬‬ ‫מה שחמא והוא עזיבת החמא ‪ ,‬ועל ב׳ הדברים‬
‫למה צריך יוה״כ ויסורין ומיתה ‪ ,‬וכן בזמן שבית‬ ‫אמרנו שמא הרהר תשובה בלבו ‪:‬‬
‫המקדש היה קייס שהיה חייב האדם החוטא‬ ‫וכן מה שאמר הכתוב השב אנוש עד דכא ואז׳ל‬
‫להשיא קרבטת תטאוח ואשמות על עבירות ידועות‬ ‫)ב״ר פ״ו( עד דכדוכה של נפ ש‪ ,‬הוא‬
‫והיה צריך לההודות על חטאו ‪ ,‬אס בתשובת‬ ‫במתחרט על מה שעשה ושב לעתיד‪ ,‬שמסכים‬
‫שגמר בלבו נתכפר ‪ ,‬למה צריך לקרבנות ‪ ,‬ואס‬ ‫בלבו כי גס שיקום ממגיתו ויהיה בריא ‪ ,‬לא ישוב‬
‫התשובה בהרהור הלב היא מספקת ‪ ,‬למה צריך‬ ‫עוד לעשות מה שעשה‪ ,‬ובזה לא יזכרו לו חטאותיו‪.‬‬
‫לוידוי שהוא מצות עשה לההודות לפני ה ‪:‬‬ ‫ולכן אמר הכתוב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו‬
‫ואומר כי הוא אמת כי נהרהר תשובה בלב‬ ‫בני אדם ‪ ,‬כלומר כי גם שהקב״ה מקבל השובת‬
‫הרי הוא בעל חשובה ‪ ,‬ועכ״ז לפי תומר‬ ‫השבאע״פשהיא תשובהרעועה‪ ,‬שאין בידו כבר‬
‫העונות צריך לברר וללבן עצמו ביוה״כ וביסורין‬ ‫לעשות מה שהיה עושה ‪ ,‬עכ׳ז ראוי לבן אדם‬
‫עם התשובה‪ ,‬ובהרהר ונמר בלבו על התשובה הוא‬ ‫בהיותו בן אדם בבחרותו שישוב עד לא יבאו ימי‬
‫בעל תשובה ‪ ,‬כי מי שהוא חוטא ואינו שב לפני‬ ‫הרעה ויגיעו שנים אשר יאמר אין לי בהם חפן ‪,‬‬
‫האל ית'‪ ,‬הרי הוא כמי שאיט רוצה לקבל עונש‬ ‫וז״ש ותאמר שובו בני אדם‪ ,‬ע״ד מ״ש ז״ל)ע׳ז י״ט(‬
‫החטאים שחטא ‪ ,‬כי נס שימגש על חטאותיו אס‬ ‫על פסוק אשרי איש ירא את ה' בעודו איש ‪,‬‬
‫איט שב בתשובה ואינו מקבל העונש חלף עבודתו‬ ‫שלא יתעצל עד ימי הזקנה ‪ ,‬כ״ש במה שחמא‬
‫הנכריה ‪ ,‬אין העונש מנכה לו החטאים ‪ ,‬והוא‬ ‫האדם נין איש לחבירו שגזל או עשק‪ ,‬או באונאת‬
‫לוקה ומשלה אח״כ עונש חטאותיו‪ ,‬וכמו שאז״ל‬ ‫דברים שאינו נמחל לו בתשובה עד אשר יחזור‬
‫)סנהדרין מ״ס כי כל הנדונים בב״ד צריכין‬ ‫ויפייס את חבירו ‪ ,‬וכמו שאמר במשנה שלהי‬
‫להתודות כדי שתהא מיתתן כפרה על העון ‪ ,‬ואז‬ ‫יומא )פ׳ה( עבירות שכין אדם לחבירו אין יום‬
‫יכופר להם העון שהמיתוהו עליו ויהיה לו חלק‬ ‫הכפוריש מכפר ‪ ,‬כר‪,‬ו שדרש ר׳ אלעזר בן עזריה‬
‫לעוה׳׳ב ‪ ,‬כמו שלמדנו מעכן דכתיב ביה)יהושע ז׳(‬ ‫מכל חעאחיכס לפני ה' תטהרו ‪ ,‬החטאים שהם‬
‫שים נא כבוד לאלהי ישראל ותן לו הודה וגו׳‬ ‫לפני ה׳ ולא מה שביןאדס לחבירו ‪ ,‬כ״ש התשובה‬
‫יעכרך ה' היום הזה ‪ ,‬היום הזה אהה עכור ואין‬ ‫שחינה מכפרת מה שבי; אדם לחבירו אס לא‬
‫אהה עכור לעוה״ב ‪ ,‬ואפילו מי שלוקה צר ‪7‬‬ ‫פייסו ‪ ,‬כי החשובה סתם אינה מכפרת אלא על‬
‫לההודות קודס בתשובה‪ ,‬ואס אינו מתודה‬ ‫מצות עפה ‪ ,‬ויוה ׳כ עמה מכפר על מצות ל״ת ‪,‬‬
‫בתשובה‬
‫לא‬ ‫אלהים‬ ‫ב■‬ ‫שער‬ ‫בית‬
‫סי מ עגודס אדוניו ולקנל עלע עונש מה שהעוה‬ ‫במשיבה איט מכופר במלקות‪ ,‬וכן בכל חייבי‬
‫ע ד כבוד רגו ‪ ,‬ובא לרשות האדון להיוהו מוכה בין‬ ‫ממאות ואשמות אמרו שהוידוי מעכב כמיתה כמו‬
‫ידיו מסת » ע והועבר עצמו לכל עבודת האדון ‪,‬‬ ‫שכתוב )ויקרא ה׳( והתודה אשר מפא עליה ‪ ,‬א״כ‬
‫והנה העבד הזה בשעה שהיה נסתר וטרח מן‬ ‫נראה כי אף בזמן שיענש האדם מל חפאסו אס‬
‫האדון לא היה עב דו‪ ,‬שלא היה רוצה להשתעבד‬ ‫איט שב בתשובה אין העונש מנכה לו ספון ‪ ,‬ואיכ‬
‫ת מ מ > ופתה שבא ונכנס שחה כנפיו ונכתעבד‬ ‫פיקר כפרת העין תלוי בתשובה שהוא הרהור הלב‬
‫אליו ^ י הוא נקרא עבד שרוצה לקבל גזרות‬ ‫ווידוי שסחים ‪ ,‬וכשהאדם מהרהר תשונה ב ל ט ‪,‬‬
‫א מ ר ה ונ ע שימחול לו רגו מיד ‪ ,‬או יעמיס‬ ‫ה ט הוא כאלו מצדיק ד ט ל » י ה א ל י ת׳‪ ,‬ואומד‬
‫עליו עבודות קשות כדי שלא ייתור לחעוא‪ ,‬הרי‬ ‫לו אט מתנחם על העבר ושב לעמיד‪ ,‬וכל מס‬
‫הוא עבדו נאמן משעה שגא עליו על מנאי כך‬ ‫שהביא עלי מן העונש אני מקבל אוהו בסבר‬
‫ב עי ע מי ס עליו או ל א‪ ,‬וכן הוא ענין התועא‬ ‫סניה יסוח כדי שאהיה מטקה מן העץ ‪ ,‬ועל זה‬
‫שהוא מורד במאמר האל ית׳ בעודו עומד בחעאו ‪,‬‬ ‫הדרך נמצא כי מעת שהרהר החוטא תשובה ב ל ט‬
‫וכשהוא מהרהר משובה בלבו הוא גומר בלבו‬ ‫בקרח צדיק שהוא מקבל עונשי האל יהברך פל‬
‫להיותו משועבד למאמר האל ית׳ ולקבל העונש‬ ‫חטאומיו בסבר פנים יפות‪ ,‬וכמ׳ש במגילה)י״ז(‬
‫על מה שעשה‪ ,‬ולכן משעה זו נקרא צדיק גמור ‪,‬‬ ‫מל סדר י״ח ברכות כי סדרו חשובה נךדם‬
‫»יצה וגמר בדעתו לקבל עונש האל יס׳ בס בר‬ ‫ואח״כ סליחה ואח׳כ רפואה וכמו שכתוב וישוב‬
‫תנים י » ה‪ ,‬וכשהוא מקבל דיט גיסורין או במיתה‬ ‫אל ה׳ וירחמהו וגו׳ כי ירכה לסלוח ‪ ,‬וכתיב‬
‫אז נקה האיש הזה מהעון החמור מכל וכל‪ ,‬כי‬ ‫הסולח לכל עוניכי הרופא לכל מחלואיכי‪ ,‬נראה‬
‫בשעת הרהור המשובה נקרא צדיק לתני האל‬ ‫כי אחר שעשה ח ט ב ה עדץ צריך סליחה ט ס ל ח‬
‫ית׳ במקו מה שמשתעבד לעבודת בוראו ו ח סן‬ ‫לו האל ית׳ במעט ט סו ר ץ ואח״כ ירפא מכ אביו‬
‫‪ , W‬אבל לא נקה ע דין מן העון בהיותו מן‬ ‫מכל וכל ‪ ,‬ולכן אמר גחעאיס החמורים יו מי‬
‫העוטת החמוריס עד שיקבל דיט כסי רצק האל‬ ‫ממצוח עשה ‪ ,‬כי חשובה חולה ויוה״כ מ כ »' )יומא‬
‫ית״‪ ,‬אגל בשביל שלא קבל עדיק העונש לא יקרא‬ ‫ת״ו( ‪ ,‬כי תליית החשובה הוא להגן עליו מן‬
‫מו פ א‪ ,‬ט כיק שצמר בלגו ל^‪:‬ל לפני האל נקרא‬ ‫ט סו רין שהיו באים עליו על חטאותיו ‪ ,‬ולא ‪W‬‬
‫צדק ‪ ,‬והוא כמי שהיה מסרב לפרוע לחבירו‬ ‫מנכין דבר מן העץ ב טו חו בלתי שב במשובה‪,‬‬
‫הטשה ט ואיט רוצה לבא לנ״ד ‪ ,‬שמיד כותביו‬ ‫ועמה שהוא שב אינם באיה עליו‪ ,‬ויוס״כ מ א‬
‫אדרכסא על נכסיו ‪ ,‬אבל אס אמר הריני משלס‬ ‫חלף היסורין‪) ,‬שס( ובעונוח שהם ח מו ד ה יומר‬
‫» ע ו לי זמן ב ד שאלוה או אמשכן או אמכור‬ ‫המשובה ויוה׳יב סולין להגין עליו שלא ימות מיתה‬
‫^צעע לו זמן ו ק ר א ציית דינא ‪ ,‬וכן מי ששב‬ ‫עצמית‪ ,‬והיסורין ממרקין‪ ,‬ואם לא ט ה שב‬
‫במשובה כיק שניסם על מה שעשה ומוזר לעתיד‬ ‫בתשובה היה מת בעוטח החמורים של כרת ‪,‬‬
‫ו מ ^ ל עליו מה שיניע לו מן העונש על מה שחפא‬ ‫־ ‪........................................‬‬
‫הרי הוא בעל השובה מעתה ונקרא צ ד ק ג ס‬
‫בעוטת החמורים‪ ,‬אף שלא קבל ע דין העונש‬ ‫על עוטת הממוריס נקרא צדיק שהוא רוצה לקבל‬
‫הממוייב על מא שמשא כמו שביארט‪ ,‬ולכן הימה‬ ‫דיט ולנכותעונו‪:‬‬
‫התשובה טללת לכל העונות קלים וחמורים ‪ ,‬כי‬ ‫בחלול השם שאין הכפרה נגמרת פ ד יום‬ ‫וכן‬
‫היא הגורמת לאדה שיקרא צדיק ואתריה מקבל‬ ‫המיתה כמו שכתוב)ישעיה כ״ב( אם יכופר‬
‫העונש געוטת החמורים ‪ ,‬ולזה אינה מ ‪» 0‬ן ת‬ ‫העון הזה לכס ונו‪ /‬ט א על זה ה א ו ק ט משעה‬
‫התשובה לסלק מעליו עונש ב׳ד מלקות או מיתת‬ ‫שהציהר תשובה בלבו אטלו בעון חלול הסם נקרא‬
‫נ ״ ד‪ ,‬ט גם שמזר בתשובה טידוי ונחשב צדיק‬ ‫צדק שמצדיק עליו את ה דן ורוצה לקבל עונשו‬
‫צרי ‪ 1‬הוא לקבל עונשו‪ ,‬וגם מצד ט אין ב״ד‬ ‫גכיה״ז על העון הגדול שעשה ‪ ,‬והתשובה מועילה‬
‫'יטלק לא^ר את ל ט אס גמר חשובה בלבו אס‬ ‫לו שלא ימות מיתה משונה ולא ת ט ה מיתתו כתרה‬
‫ל או‪ ,‬ואין דבר שיכ»* סעוטת בלי חשובה כי א ם‬ ‫על עוצו העצום ‪ ,‬כי אס לא ט ה שב ט ס נענש‬
‫שעיר המשמלת ביוה׳כ ‪ ,‬שמכפר על מבירות קלות‬ ‫במיתה משונה ולא היתה מיתתו כפרה על עוט‪,‬‬
‫גם ט לא שב במשובה מ ק כמו שמבואר במקומו ‪:‬‬ ‫ועמה ששב ניצול משיטי המיתה ו ט א כ ס ר ס ע ל‬
‫והנה היות הגטובהסססקת למי שעבר סל מצות‬ ‫העון העצום בהיותה מיתת כרס קודם זמט ‪,‬‬
‫פ שה‪ ,‬ולא תספיק לכפר על מי שעבר‬ ‫ונתבאר כי המשובה בהרהור הלב ט א עיקר‬
‫פל מצות לא ת ע ^ עד שיקבל עונשו כמו שנתבאר‬ ‫הכפרה וזולתה לא יכופר ה עוןו א טלו פלהעו ט ת‬
‫למעלה ‪ ,‬הוא ט העובר על מצות משה שלא‬ ‫החמורים ‪ ,‬ואפילו רשע כל ימיו ועשם חשובה ^ן‬
‫עשאס כשבאס לידו מפא במה שלא עשה וגתבסל‪,‬‬ ‫מזכירי! לו שום דבר מהעונות החמורים ט ץ שנפה‬
‫ואין המפא ג » ע ל ‪ ,‬אבל מי שעבר על מצות לא‬ ‫שכמו נסבול עונש החטאים ורחמנא לבא ב ט‪ ,‬ו ה ד‬
‫תעשה שעשה ממא במה שעשה העבירה והרי‬ ‫הוא דרך משל כעבד שעבר על מצות אדוניו וברח‬
‫החמא הוא ב ט על ‪ ,‬ולגן התשובה מספקת למה‬ ‫מ »יו ‪ ,‬ואחי׳כ נהן אל ל ט שחטא לו ורוצה לחזור‬
‫שעבר‬
‫אלהים‬ ‫*טער הת־שובה פרק ב‬ ‫בית‬ ‫‪62‬‬
‫בעונותינו ואינה נראית אלא היא נסתרת בינינו‬
‫וכאמרו )דברים ל״א( ואנכי הסהר אסתיר פני‬
‫‪,‬‬
‫שעבר על מצות עשה שלא עשה עון גסועל ו ק‬
‫התשובה בהרהור הלב גס כי לא יעשה דבר‬
‫ביום ההוא וגו׳ ‪ ,‬כי לא יקרא הענין נסתר כי‬ ‫•בפועל נרצה לאל ית'‪ ,‬אבל מי שעשה עונות שהוא‬
‫אס בהיותו במציאות במקום ידוע אלא שאינו‬ ‫מוזהר מלעשוהס ועשאס בפועל גס כי התשובה‬
‫נראה ונגלה ‪ ,‬וכן הוא הסתרת השכינה שהיא‬ ‫מועילה להיותו צדיק בהרהור השובה בלבו‬
‫אתנו אלא שהיא מסותרת בעונותינו ‪ ,‬ולכן בזמן‬ ‫כמבואר למעלה ‪ ,‬עכ״ז צריך פועל לכפרת העון‬
‫שהיא נגלית היא מועילה לאנשים להשפיע עליהם‬ ‫שעשה בפועל ‪ ,‬והוא עינוי יוה״כ שעצומו של יוס‬
‫רוח דעת ויראת ה׳ ‪ ,‬וכמו שראינו כי מיום‬ ‫מכפר לשביס ולא לשאינן שבים ; כמו שכתוב אך‬
‫שנסתרה השכינה פסקה הנבואה ‪ ,‬כי אפילו בבית‬ ‫בעשור לחדש השביעי הזה יוס הכפוריס הוא‬
‫שני מסרו ממשה דברים)יומא כ״א( ‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫וגו‪ /‬עצומו של יוס מכפר לשביס ולא לשאינן שביס‪,‬‬
‫הכתוב)חגי ב׳( וארצה בו ואכבד חסר ה׳ ;‬
‫וכשהאדם חוטא בזמן שביס המקדש קייס עונו‬
‫‪,‬‬
‫דאך כתוב שהוא ממעע אותס שלא שבו ובעונית‬
‫הסמורים שיש בהס כרת צריך פועל יותר שיקבל‬
‫ממור וגדול יותר משני פנים‪ ,‬האחד‬ ‫עליו היסורין הבאים עליו בפועל ‪ ,‬ובמלול השס‬
‫מצד היותו מושפע מהשכינה לקדש עצמו ולהיותו‬ ‫המיתה שתמרק על עיצס סכיאתו ‪:‬‬
‫מוכן לעבודתו עבודת הקודש ‪ ,‬והוא בבחירתו‬ ‫ועגין הקרבנות שיהיה החומא מעוכב כפרה‬
‫הרעה ויצרו הרע מקשה עצמו לדעת ללכת אחרי‬ ‫עד אפר יקריב חנואתו או אשמו גס‬
‫יצרו הרע ‪ .‬השני מצד היותו כמעיז פנים נגד‬ ‫שחזר בתשובה לפני האל יתברך ‪ ,‬הוא דבר צריך‬
‫השכינה בהיותה גלויה ומפורסמת במקום המיוחד‬ ‫ביאור ‪ ,‬כי כיון שהתשובה מכפרת על החשאיס‬
‫והוא עובר על מצות המורה ואינו חושש ואינו‬ ‫ונקרא צדיק בהרהור תשובה בלבו מה לי בזמן‬
‫‪,‬‬
‫מתבייש ממנה דמיון העבד העובר על דברי‬
‫האדון בפניו כי אין ספק שענשו גדול ‪ ,‬מה שאין‬
‫שבית המקדש קייס מה לי בזמן שאין ביה המקדש‬
‫קייס ‪ ,‬ואס הוא צריך לקרבן והוא מעוכב כפרה‬
‫או בהיותו‬ ‫‪,‬‬ ‫כן כשהוא עובר שלא בפניו‬
‫במסתר פנים ממנו ‪ ,‬והוא בזמן הגלות שאין‬
‫בזמן הבית ‪ ,‬א״כ בזמן שאין בית המקדש קיים‬
‫לא תהיה לו כפרה בתשובה עד אשר יבנה בית‬
‫האדם מוכן כל כך לעבודת השם ויראתו מצד‬
‫הסתר השכינה ‪ ,‬וגס נקל בעיניו לחטוא להיות‬
‫המקדש והדבר ידוע כי התשובה מכפרת‬
‫בכל זמן ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫השכינה נסתרת ממנו ‪ ,‬ועל זה חייבה תורה‬ ‫ו ל כו אני אומר כי התשובה לעולם היא מקובלת‬
‫מלקות ומיתת בית דין כפי החטאים לעוברים‬ ‫אס גמר בלבו שלא לשוב עוד וניחם על‬
‫שהעיזו פניהם בעדים והתראה בזמן הבית והיות‬
‫השכינה גלויה ‪ ,‬או בהיות בית דין הגדול עומד‬
‫‪,‬‬
‫מה שעשה כי היא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ‬
‫ולא בזמן בית המקדש ‪ ,‬כי היא מהדברים שקדמו‬
‫לישר הפושעים והחטאים ולהמיתם כפי עונה ולא‬ ‫לעולם ולא היה קיום לעולם זולתה ‪ ,‬אלא שיש‬
‫חשש ולא נתבייש מהם בהיות השכינה נצבת‬ ‫הפרש מה בקבלת התשובה בין שני הזמנים ‪,‬‬
‫עליהם ‪ ,‬כמו שכתוב )תהליס ס״ג( אלהיס נצב‬ ‫והוא ‪ ,‬כי בזמן שאין בית המקדש קייס החשובה‬
‫בעדת אל ‪:‬‬ ‫מתקבלת על כל עונות קלים וחמורים עם קבלת‬
‫ולכן בזמן שאין בית המקדש קייס ואין ב״ד‬ ‫העונש כמו שנתבאר למעלה ‪ ,‬בין שחטא במזיד‬
‫וסנהדרין ‪ ,‬היסורין הבאיס על החוטא‬ ‫בין שחטא בשוגג ‪ ,‬כי כיון שהיא מכפרת על‬
‫מספיקים למרק את עונו כמו המיתה בזמן הבית‪,‬‬ ‫המזיד כל שכן על השוגג ‪ ,‬ואופן החשיבה על‬
‫מצד שאין העון נחשב כל כך חמור בזמן הזה‬ ‫השוגג הוא בשיהן אל לבו שאס היה ירא וחרד‬
‫משני הפנים הנזכרים למעלה ‪ ,‬כי יש מהיסורין‬ ‫מע ט ר על דברי כאל יתברך לא היה חטא בא על‬
‫הנחשבים ומצערין את האדם כמו המיתה וכאמרס‬ ‫ידו ‪ ,‬והיה ראוי שידע באמת בכל פועל שרוצה‬
‫ז״ל)נדרים ס׳ד( ד׳ חשובים כמהים וכו׳ ‪ ,‬וכן‬ ‫לעשותו קודם שיעשנו שהוא פועל היתר ואינו‬
‫החטאים שהם בשוגג אינם נחשבי־ כל כך חמורים‬ ‫מכעיס בו את ייצרו ‪ ,‬ולכן ינהס על מה שעשה‬
‫כמו בזמן הבית ‪ ,‬ולכך בזמן הבית היה צריך להביא‬ ‫בשיגג וישוב לעתיד שיהיה זהיר וזריז במעשיו‬
‫‪,‬‬
‫קרבן כפרה על עונו ובזמן הזה עס התשובה‬
‫וקצת יסורין שיאים עליו אם החטא הוא חמור‬
‫שלא יאונה לו כל און ‪ ,‬כי הצדיקים אין הקב״ה‬
‫;מביא הקלה על ידם ‪ ,‬ובזמן שבית המקדש היה‬
‫יתכפר עונו‪ ,‬כי אפילו בזמן הבית היו באים יסורין‬ ‫קיים אין השובה זו מספקת על השוגג עד שיביא‬
‫על מי שחטא בשוגג אם היה משהה כפרתו ‪ ,‬וכמו‬ ‫סת קרבני ‪ ,‬ונס על קצת עונות שאמרו חכמים‬
‫כמצינו כשנסחפק לו אם חטא בשוגג אי לא חטא‬ ‫במביאין קרבן עליהם על המזיד כשוגג ;‬
‫שמביא אשם תלוי כדי להנין עליו מן היסורין ‪,‬‬ ‫וכעם זה כי בזמן ש‪:‬ית המקדש ושכינה שרויה‬
‫וכמו שאמרו)בכתובות ל׳( מיוה שחרב בית המקדש‬ ‫למטה במקום המיותד היא מכינה את‬
‫אע'פ שבטלו ד׳ מיתות ב״ד דין ד׳ מיתות לא‬ ‫האנשים לחכמה ויראת תשיא יותר מזמן שאין‬
‫בטלו מי שנתחייב הקילה או ניפל מן הגג או‬ ‫מקום מיוחד לשכינה אלא שהולכת אתנו בגלות‬
‫חיה‬
‫לב ‪63‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער ד^שובה פרק ב ג‬ ‫בית‬
‫ממה שסטאנו‪ ,‬שיהיה זהיר בכל אותם העיקרים‬ ‫חיה דורסחו ונו׳ ‪ ,‬וזהו כשלא עשה חשובה‪ ,‬שאם‬
‫כדי שסתקייס התשובה בידו וצא יחזור אל מ ס‬ ‫עשה חשובה היסורין יעבירו מיחסו ונמו שכסנמי‪.‬‬
‫שחמא גו ואז יש לו שכר סוג בעמלו ‪ ,‬ואותם‬ ‫והתום׳ הקשו עלז ה המאמרדחזינן כמהפושמיס‬
‫העונוח שפשה גרמו לו בתשובתו הגמורה שיזכך‬ ‫ועובדי עבודת אלילים שמתים על ממחס ‪,‬‬
‫עצמו יוסר ממה שהיה קץדס חטאו ‪ ,‬ונתשבוס‬ ‫וסירצו דע״י השובה ההג״ה מיקל ולסעמיס מוחל‬
‫^ ו ס עוטח פחה כזכיות‪ .‬וכמו שאמר ר״ל)יומ א‬ ‫לגמרי או זכוס חולה לו ואינו נפרע ממנו נסייו‬
‫‪ ( r t‬גדולה משונה שזדוטת נעשו לו כזכיות כדכמי׳‬ ‫פ״כ ‪ .‬נראה כי מה שאמר שנופל מן הגג ו ט׳ ‪,‬‬
‫)ימקאל ל״ג( ובשוב רשע מרשעתו וגו׳ עליהם הוא‬ ‫כשלא עשה השובה הוא ; שאם עשה חשובה הוא‬
‫ימיה ‪ ,‬מל » מה שעשה ואף על העו מס ‪ ,‬ט‬ ‫ומיקל וקולא זו הוא ע״י יכורין חילוף המיתה וכמו‬
‫כיק שניחם מל כל מה שעשה ועזבה מכל וכל ‪,‬‬ ‫שכתבתי ‪ .‬ונתבאר כי מי ששב בתשובה גמורה‬
‫והוסיף ב ^ ר העיקרים לקיים בידו עיקרים‬ ‫לפני האל יתברך שניחם על העבר ושב לעמיד‬
‫הקודמים כמיש ועשה משפס וצדקה עליהם הוא‬ ‫נקרא צדיק בכל זמן בין בפני הבית בין שלא‬
‫יחיה‪ ,‬ט עשייס המשפט והצדקה הוא דבר הנכלל‬ ‫בפני הבית ‪ ,‬והוא מהות התשובה ‪ ,‬אלא שהוא‬
‫בחשובה‪ ,‬והוא ט ס ך החטא אס חטא בגזל ועושק‬ ‫עתיד לקבל ענשו אם ממא בעונות חמורים על‬
‫כמ״ש גכמובים הקודמים ‪ ,‬וא״כ כשהוא מטיב אח‬ ‫ידי ב״ד וסנהדרין וקרבנות בזמן הביס‪ ,‬ועל ידי‬
‫דרטו בתשובתו היפך הפעולות שעשה גחמאומיו‬ ‫יסורין ומיתה בזמן הזה‪ ,‬וכן בעונות שהם במזיד‬
‫אז הוא כאילו הזדונות נעשו לו כזכיות‪ ,‬ט מצד‬ ‫ואפילו בזמן הבית ואין מביאין קרבן עליהם ‪,‬‬
‫הזדומם ששב מהם משובה גמורה עשה הזכיות‪,‬‬ ‫כשישוב יתכפר לו על ידי יםורין ומיתה אם הס‬
‫ו ה ט הוא כאילו הזדוטת ממש געשו כזכיות‪ ,‬והפליג‬ ‫מהחמורים‪ ,‬ולפעמים אינה מספקת המיסה‬
‫לו מ ר כי הז מ ט ס נעשו זטות‪ .‬ט מצד היותהעון‬ ‫למרק החמא והוא ית׳ פוקד על הבנים כשאוחזים‬
‫בזדון כשהוא שב במשובה מ ת מטיב דרכיו נ דב ר‬ ‫מעשה אבותם‪ ,‬וכמו שנאמר בענין העגל )שסוס‬
‫אשר זדה מליו ל טו ס העק הנעשה בזדון ממור‬ ‫ל׳׳ג( וביום פקדי ופקדתי עליהם ח מ אסס‪ ,‬וזהו‬
‫יותר ממה שמשיב דרטו כשהוא שב בתשובה על‬ ‫שאמר הנביא ע״ה )הושע י״ד( ארפא משובתם‬
‫מס שחטא בשוגג ‪ ,‬וכשהשיג למדרגה זו שהגיע‬ ‫אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו‪ ,‬אחר אמרו שובה‬
‫עד סוף נל סיקרי התשובה אז נקרא ב על ת שו ב ה‬ ‫ישראל עד ה׳ אלהיך וגו׳ קחו עמכם דברים ושובו‬
‫כאילו מדת המשוב׳ ט א נכנעת ומשועבדת לו ו מ א‬ ‫אל ה ‪ /‬כלומר אחר התשובה שישובו אל ה׳ והרי‬
‫אדון התשובה‪ ,‬שנתיסד ונמחקק בה ובכל עיקריה ‪:‬‬ ‫הס צדיקים ארפא משובתם‪ ,‬והס היסורין על‬
‫תד‪ %‬שאמרו ביומא)דף ש״ו;( ס״ד בעל תשובה‬ ‫העונות החמורים כי הם ר ט א ת הנפש החועאת‬
‫מון שבא לי ס דבר מנירה ופירש ממנה‪,‬‬ ‫בחמלת ה׳ עליה פלא תמות‪ .‬ואמר אוהבם נדבה‪,‬‬
‫מ מי רב י מ י ה באומו מקום ובאותה אשה‬ ‫כי לא יספיק שאמחול להם ולא אשנא אותם ‪,‬‬
‫ובאותו ס ר ק‪ ,‬שמתור שממה הכל לזמן שנכשל‬ ‫אלא גס דרך נדבה אוהבם ‪:‬‬
‫בה יצרו מיצבר » י ו ואומר לו ראה פלונימא‬
‫קום משה ; ויש לשאול במה שאמרו ה״ד בעל‬
‫פרק שלישי‬
‫משובה ‪. ,‬כי ידוע הוא מי הוא בעל תשובה‬ ‫הם המיטה‬ ‫ואחר שנתבאר כי עיקרי התשובה‬
‫השב ומהרהר השובה בל ט שניחם על מה שעשה‬ ‫ועזיבת החטא‪ ,‬נבאר כי יש עיקרים אחרים‬
‫ועוזב החמא לעמיד ‪ ,‬אלא נראה ני לא שאל‬ ‫לחשובה וכלם הס לקיום ב׳ עיקרים אלו ‪:‬‬
‫>אא על ב על משובה‪ ,‬כמו שאמר ה״ד בעל‬ ‫והנה הוידוי הכתוב בתורה הוא לקיום עיקרים‬
‫השיבה‪ ,‬כלומר מי הוא אותו שהוא מוחזק כבר‬ ‫אלו‪ ,‬כי בהתודוח האדם ובהיותו מבטא‬
‫בתשובה שלא ישוב עוד למה שחטא כאילו קיים‬ ‫בשפתיו לפני האל חטאותיו אשר חטא בהם והוא‬
‫כל עיקרי המשונה‪ ,‬והטבו כגון שבא לידו דבר‬ ‫מתנחם עליהם‪ ,‬וגומר בלבו שלא לשוב עוד אליהם‬
‫עבירה באותו מקום באותה משה באומו פרק‬ ‫ואומר דברים אלו בפיו ובשפתיו אז יבוש ויכלם‬
‫ו ט ר ש ט מנ ה‪ ,‬כיון שנזדמנה לו כבתחלה ולא שב‬ ‫מלשוב עוד למה שחטא‪ ,‬וכן הכניעה והשפלות ושאר‬
‫אליה‪ ,‬נראה כי משובתו הימה גמורה ושלימה‬ ‫עיקרי התשובה שמנו החכמים החסידים ז״ל‪,‬כלם‬
‫שקיים בפועל מה שחשב במחשבתו שיעזוב החטא‬ ‫הס לקיום והעמדת שני העיקרים ההכרחיים‬
‫כשיבא לידו‪ ,‬ובזה נקרא בעל תשובה‪ ,‬שאוהו‬ ‫הראשונים אשר בהם יקרא השב בעל חשובה‪ ,‬ולכן‬
‫העין שעשה מקודם נהפך לו עתה לזהות ‪ ,‬כי‬ ‫לא הוזכרו בתורה כי חס ב׳ העיקרים הנכללים‬
‫הוא מן ט מ ע‪ ,‬כי ל ט מאוס יצרו של אדם לעבירה‬ ‫במלת חשובה כמו שכתבתי למעלה ‪ ,‬וגס הוידוי‬
‫)הוא טבש‪-‬אוסה כשתבא העבירה לידו יש לו שכר‬ ‫שהוא סיפור החטא וסיפור מה שמתנחס על מה‬
‫הרבה געמלו‪.,‬כי עטן השכר שמקבל האדם על‬ ‫שחטא ושעוזבהחטא לעתיד‪ ,‬ושאר העיקרים לא‬
‫מצות לא תעשה כשסבא לידו העבירה לעשותה‬ ‫נרמזו כ״א בדברי הנביאים שהזהירו את החוטאים‬
‫כמי בשבתות ויו״ט שיש ספוק בידו לעשות מלאכה‬ ‫בהם כדי שתתקיים התשובה בידם ‪ ,‬וראיי לכל‬
‫ואיט עושה אומה יש לו שכר על מצות ל״ס‬ ‫■בעל תשובה או כל מי שחטא לפעמים כשישוב‬
‫התלויות‬
‫אלהים‬ ‫עער התגובה פרק ג ד‬ ‫בית‬ ‫‪64‬‬
‫לפני האל יתברך‪ ,‬מי שהיה חסיד וצדיק מעיקרו‬ ‫התלויות ס מני ם אלו שלא חמא כ ק ‪ ,‬וכז מצות‬
‫ולא חמא מעולם ‪ ,‬כ״א מה שאי אפשר זולתו‬ ‫ל״ח שאין הזמן גרמא כשיבא לידו מקום לעשותה‬
‫באיזה חטא קל ‪ ,‬וכמ״ש )קהלת ז׳‪ (.‬אין צדיק‬ ‫ולא עשאה אז יש לו שכר כעושה מצוה ‪ ,‬וכמו‬
‫בארן אשר יעשה מוב ולא יחפא‪ ,‬שהוא חמא‬ ‫שאמרו בפ״ק לקידושי; ישב ולא עבר עבירה‬
‫קל ובשוגג‪ ,‬או מי שחמא וחזר בחשובה גמורה‬ ‫מתנין לו שכר כעושה מנוה‪ ,‬כנון שבא לידו דבר‬
‫לפניו‪ ,‬וראינו רטתינו ע״ה חולקים בזה הענין‬ ‫עבירה וניצל ממנה ‪ ,‬אבל אם לא באת לידו‬
‫כפי הנראה ‪ ,‬וראוי לבאר ענין סברתם‬ ‫אינו כעושה מצוה ‪ ,‬דרך משל אדם שהוא במקום‬
‫ומהלקותס במה היא ‪:‬‬ ‫שאין מצוי שם בשר כלל אין לו שכר כעושה מצוה‬
‫א מ רו בברכות )נ״מ ובסנהדרין ל״ד( א״ר חייא‬ ‫על שאינו אוכל בשר נבלה או חלב ודם‪ ,‬אכל‬
‫בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים לא‬ ‫מי שיש בידו בפר שנחנבלה או נערפה בהמתו‬
‫נתנבאו אלא לבעלי חשובה אבל צדיקים גמורים‬ ‫ואינו אוכל ממנה אז יש לו שכר כעושה מצוה‬
‫עין לא ראתה אלהים זולחך ונו׳ ‪ ,‬ופליגא דרבי‬ ‫שבאת לידו העבירה ופירש ממנה ליראת השי׳ת‪,‬‬
‫אבהו דאמר במקום שבעלי חשובה עומדים אין‬ ‫ונס כשבאת לידו דבר העבירה ופירש אינו כוה‬
‫צדיקים גמורים יכולין לעמוד שנאמר שלום שלום‬ ‫מי שהאות יצרו מתגברת עליו למי שאין האות‬
‫לרחוק ולקרוב לרחוק והדר לקרוב ‪ ,‬ואידך מאי‬ ‫יצרו מתגברת עליו‪ ,‬כי מישתאות יצרו מתגברת‬
‫רחוק רחוק מעבירה מעיקרא‪ ,‬קרוב קרוב לעבירה‬ ‫עליו ופורש וכובש יצרו הרע ‪ ,‬יש לו שכר גדול‬
‫מעיקרא ונתרחק ממנה השתא‪ .‬הנה ענין הכתוב‬ ‫שמכניע את יצרו הרע תחת כפות רגליו‪ ,‬ומכבד‬
‫שהביא כל אחד לסברתו צריך ביאור איך מוכיח‬ ‫את ה׳ כשהוא זובח יצרו הרע‪ ,‬כדכתיב )תהליס‬
‫ענינו כי מה שאמר הכתוב עין לא ראתה אלהיט‬ ‫ל‪ (.‬זובח חודה יכבדנני וגו'‪ ,‬וכן אמרו ז״ל)ת'כ‬
‫זולתך יכול נ׳׳כ להתבאר על בעלי חשובה‬ ‫קדושים( אל יאמר אדם אי איפשי ללבוש כלאים‬
‫ונאמר כל הנביאים לא נתנבאו אלא לצדיקים ‪,‬‬ ‫אי איפשי לאכול בשר מזיר אלא איפשי וי‪:‬ה‬
‫אבל בעלי השובה עין לא ראתה אלהים זולתך‬ ‫אעשה ואבי שבשמים גזר עלי ‪ ,‬הנה ביארו כי‬
‫וגו׳ ‪ ,‬וכן הכתוב שהביא ר׳ אבהו אינו מוכיח‬ ‫באומרו אי איפשי נראה כאילו אין לו שכר על‬
‫ומכריח ענין סברתו בהקדיס רחוק לקרוב ‪ ,‬כי‬ ‫מה שפורש עצמו מלעשות העבירה ‪ ,‬וכשהוא‬
‫לסער‪,‬ים אחרון אחרון חביב ‪ ,‬וגס שיהיה הרחוק‬ ‫אומר איפשי הוא שיש נידו לעשותה והיה יכול‬
‫קודם לפרוש עליו סוכת שלום לא מפני זה יחוייב‬ ‫לעשות אותה כי יצרו הרע תאב לה‪ ,‬אלא שפורש‬
‫שיהיה שלומו וכבודו גדול מכבוד הקרוב והוא‬ ‫ממנה ליראת ה׳ אביו שבשמים שגזר עליו ‪ ,‬וא'כ‬
‫הצדיק מעיקרו ‪ ,‬כי אפשר שמקדים האל לתת‬ ‫מבואר מזה כי מי שנכפל כבר בעבירה שנתאוה‬
‫השכר לבעלי השובה מפני ששכרם אינו בגדר‬ ‫לעשותה‪ ,‬ואח״כ באה לידו פעם אחרת הוא ידוע‬
‫הצדיקים הגמורים‪ ,‬ואת״כ נותן לצדיקים הגמורים‬ ‫ביצרו מתאוה לה יותר עתה ממה שהיה מסאוה‬
‫שכרם הרב והגדול מהקודמים עליהם ‪5‬‬ ‫לה בזמן הראשון שעשאה‪ ,‬שעדיין לא עעס אז‬
‫ולישב זה אומר כי רבי יוחנן הוכיח כי הכתוב‬ ‫עעם אותו החעא בפרע בעון המשגל ‪ ,‬כאמרה ז״ל‬
‫שאמר עין לא ראחה נאמר על הצדיקים‬ ‫)סוכה נ"ב ‪ ,‬סנהדרין ק׳ז( אבר קען יש באדם‬
‫הגמורים ‪ ,‬שעל בעלי חשובה כבר נאמר שכרם‬ ‫מרעיבו שבע משביעו רעב ‪ ,‬ולכך כשכבר עשה‬
‫בביאור ע״י הנביאים‪ ,‬וז’ש כל הנביאים לא נתנבאו‬ ‫העבירה כמה פעמים וחזר בתשובה ‪ ,‬ובאת לידו‬
‫אלא לבעלי חשובה‪ ,‬כ״א לא היו חופאיס ישראל‬ ‫אותה העבירה ממש עם היותה דומה בכל לזמן‬
‫לא היה צריך שיבאו הנביאים להזהיר אותם‬ ‫שעשאה בחמלה והוא פורש ממנה‪ ,‬אז יצדק עליו‬
‫וליעדס על הרע אס לא ישוט ועל הטובה אם‬ ‫שם נ ע ל ת שובה‪ ,‬שתשובתו שהרהר בלבו קיימה‬
‫ישובו‪ ,‬וכאמרם ז״ל)נדרים כ״א( על הכתוב שאמר‬ ‫בפועל וכבש את יצרו הרע שהורגל מקודם להיותו‬
‫כי ברוב חכמה רוב כעס אלמלא לא חפאו ישראל‬ ‫נכנע תחתיו‪ ,‬ועכשיו ניצול ממנו וכבשו הוא החת‬
‫לא ניתן להם כ״א ה׳ חומשי חירה ו ‪ p‬יהושע‬ ‫כפות רגליו‪ ,‬וע״ז שכרו גדול וכן הצדיקים הימורים‬
‫שערכה של א־י כחוב ט ‪ ,‬אבל שאר ספרי הנבואה‬ ‫כשהיה חעח בא לידס והיו ניצולים ממנו היו‬
‫וכתבי הקדש לא באו אלא מצד מה שחטאו שבאו‬ ‫משתדלים שתהיה■ בידם כדי לקבל שכר על‬
‫ליעד אוחם על הטוב ופל הרע אם לא ישוט ‪,‬‬ ‫הפרישה ‪ ,‬וכמ״ש על פלמי בן ליש כשלקחו אח‬
‫וא*כ נראה כי כל מה שדברו הנביאים היה כננד‬ ‫מיכל מאצלו אמר הכתוב )שמואל ב׳ ג׳( וילך‬
‫בעלי תשובה שנתנבאו בגללה והשינו שכרס‪ ,‬ולכך‬ ‫אמריה אישה ונו׳ הלוך ובכה ‪ ,‬על אשר נלקהה‬
‫הכתוב שאמר עין לא ראתה אלהים זולחך על‬ ‫מאצלו)סנהדרין י״ס(‪ ,‬והיה סבה לשלא יהיו לו‬
‫כרחנו לומר כי הוא נאמר על הצדיקים הגמורים‪,‬‬ ‫מעתה שכר פרישה וכבישת היצר כמו שהיה לו‬
‫כי על בעלי התשובה הרי הנביאים השיגו וראתה‬ ‫מר\דס ‪ ,‬ונתבאר מעלת בעל תשובה גמורה ;‬
‫מינם מובס ושכרם ‪ ,‬ורבי אבהו הוכיח כי במקום‬
‫שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולץ‬ ‫פרק רביעי‬
‫לעמוד מן הכתוב שאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב‬ ‫לבאר ולהודיע מי הוא היותר שלם ומרוצה‬ ‫ראד‬
‫שהוא‬
‫רג ‪65‬‬ ‫אלתים‬ ‫^!זעדהתעונחמרקד‬ ‫בית‬
‫אבל מל הצדקיס שנועה מבעם לדרך העוב‬ ‫שהוא נאמר על בעלי חשובס‪ ,‬כמו שכתוג למפלס‬
‫והישר והולכים בו ורומץם מ ת י נ ו‪ ,‬אמר כי גס‬ ‫)ישעיה לז( דרכיו ראיתי וארפאהו ו ג ו ‪ /‬וכיון‬
‫שמעלתם ושכרם גדול‪ ,‬אינם יכוליס לעמוד‬ ‫שהוא מה®־ שכר השב בתשובה שהוא יח׳ ישלם‬
‫במחיצת נעלי תשובה ‪ ,‬כי שכר בעלי החשובה‬ ‫לו נחומיס‪ ,‬ימיד אמי שלום שלום לרחוק ולקרוא‬
‫בזול משכרם‪. ,‬כי כמו שבמי מיני הצדיקים‬ ‫נראה כי גס בזה הוא מפפר שכרו שהוא גדול‬
‫א ע מו ט נ פנ ק זכיותיהם ומיעוט עונותיהם הס‬ ‫מן הצדיק הגמור ‪ ,‬כיון שהוא מקדים הרחוק‬
‫שוים‪,‬״ ו ענ ‪ r‬יש הפרש בקיבול שכרם כמוכן אלו‬ ‫שהוא בעל התשובה לקרוב שהוא הצדיק מעיקרו‪:‬‬
‫ה נ » י ח ט ב ה שנאמר עליהם ט הצדיקים הגמורים‬ ‫ו א ח ד שנתבארו פסוקי המאמרים ‪ ,‬אומר כי‬
‫והם אוג « שטבעה נועה אל הצדק ואל טושר‬ ‫לדברי הכל אין ספק כי הצדיקים הגמורים‬
‫אינם יכולים לעמוד כמקומה‪ ,‬הוא כשהם שוים‬ ‫אשר מעולם לא חטאו חטא חמור ולא קל כ״א‬
‫לצדיקים מ מ ו ט ה הנזכרים‪ ,‬ו ע ח השתוותה הוא‬ ‫לפעמים מה שאי איפשר להמלמ ממבע הבריאה ‪y‬‬
‫שאחר »ןנו ה עי ט דרטהס ומעלליהם במדרגת‬ ‫וכמו שאמר הכתוב )בראשיח ח׳( כי יצר לב‬
‫הצדקים הגמורים‪ ,‬ובאו לידם בל אותם העבירות‬ ‫האדם רע מנעוריו״ וכתיב )שם ד׳( לפמחחמאם‬
‫שנכשלו בהה באותו פרק וכאותה אשה או העון‬ ‫רובן״ ועם היותם צדיקים וגדולים )סוכה י ן‬
‫שטס ובאותו מ קו ם‪ ,‬ועם היותםשויס במעשיהם‬ ‫נ״ב‪ (:‬כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו‪) ,‬שם(‬
‫כמו שכתבתי‪ ,‬חמר רבי א ב ט ט יש לבעלי‬ ‫ויצרם עומד על ימינם בכל יום ויום להשמין‬
‫ששובה אלו שכר למעלה ממדרגת השכר שיש‬ ‫עליהם״ ועכ״ז עמדו במלחמתו ונמלמו משחיתוהיו‪,‬‬
‫לצטקים מ מ ו ד ם ‪ ,‬ט גם הם צדקים גמורים‬ ‫דבר ידוע הוא כי אין מעלה ושכר למעלה‬
‫א חי ששט ו ט ס מבעם ומזנם ט ע ה למה שעשו ‪,‬‬ ‫ממעלתם ושכרם ‪ ,‬לסבת היוהם עומדים על‬
‫ו ע ל ז לאהבת האל ית׳ וליראסו סרו מדרכיהם‬ ‫נפשם בכל יום ויום ״ שלא להלכד ברשת זו ממן‬
‫ה י ט ם ‪ ,‬ומצעערים שלא להתנהג כמו שהתנהגו‬ ‫היצה״ר ״ )שם( ומחשטת היצר על האיש הצדיק‬
‫» ו ע ת ה‪ ,‬ודרשו מ מן הכתוב שלום שלום לרחוק‬ ‫רק רע כל היום ״ )שם( ולא יאונה לצדיק כל‬
‫ולקרוב‪ ,‬מ ט ^י א לרחוק שנתקרב והדר למי שהיה‬ ‫און״ ולאהבת ה׳ ויראתו פורם מעליו הנאות היצר‬
‫קרוב מעיקנ& מתחלת יצירמו‪ ,‬אבל רבי יוחנן‬ ‫ומחשיבם לאץ ולאפס נגד עבודת בור או‪6V1 ,‬‬
‫סובר כי גם אלו סצדקים ממלחם גדולה ממעלח‬ ‫נחלקו אלו האמוראים כ״א בצדיקים הגמורים‬
‫הבעלי מפונה ‪ ,‬שכבר יצא מתחת ידם דבר שאיט‬ ‫אשר ממבעס ומזגם אינם מנסים לחמוא והם‬
‫מתוקן‪ ',‬ואף ט ת ^ אס אפר עושו אין מדרגמם‬ ‫הולכים בדרכיהם הטובים וישרים בלבותם‪ .‬ואין‬
‫כמדרגת הצדקיס הגמורים ‪ ,‬ואמר מאי רחוק‬ ‫נין אלו הצדיקים הגמורים ובין הצדיקים הגמורים‬
‫רחוק למבירה מעיקרא ‪ ,‬כלומר מטבעו ומזגו‬ ‫האמורים למעלה״ כי אס שאלו אינה צריכים‬
‫ועי^* י^ירקו ט ה צדיק כדרכיו ולא יאונה‬ ‫סעד וחוזק לתומם כי מבעם נוסה אל דרכי‬
‫לו כל און‪ ,‬והדר לקרוב והוא קרוב מעיקרא‬ ‫התמימות והיושר ״ והצדיקים הגמורים האמורים‬
‫לעבירה‪ ,‬ונתרחק ממנה השמא‪ ,‬ט כיון שהיה‬ ‫למעלה צריכים סעד וחוזק מעצמם לתמימוחס‪,‬‬
‫קרוב קודם וקצק!״ גם ט ט קן עתה את אשר‬ ‫כי מבעם ומזגם נוטה יותר אל דרכי החמא‪ ,‬אבל‬
‫קלקל חיט מגיע למדרגח מי שלא חטא מעולם‪,‬‬ ‫בענין המעשים טובים שניהם שוים ‪ .‬ועם היוהם‬
‫גס ט ט ה ענ עו טע ה אל דרך האמת והיושר‪,‬‬ ‫שוים בחכמה ובמנין מצותיהס וזכיוחיהה ‪ ,‬יש‬
‫וא״צ להטריח עצמו ולהצטער להלחם עם יצרו ;‬ ‫הפרש במדרגת קיבול שכרם״ כי הצדיקים המוכנים‬
‫ויטה שכתספי בצדיק הגמור המוכן לחטוא ‪ ,‬ט‬ ‫לחטוא ונמלטים מעצת יצר הרע ראויים לשכר‬
‫שכרו גדול מהבלתי מו ק לחטוא עם טו ת‬ ‫יוסר גדול מהצדיקים הבלתי נוטה מבעם לחמוא‪,‬‬
‫דרכיהם ומטקיהם שוים ‪ ,‬ז ט כ ט מה שטרש‬ ‫ואף אלו מעלתם גדולה ממעלת מי שחעא ושב‬
‫סרנ»״ם (*לבשמונסשר^־ו אשר הקדים למסכס‬ ‫בתשובה לדעת רבי יוחנן שאמר כל הנביאים לא‬
‫אבות ‪ ,‬ט בע טרות שטזר עליהן השכל אילו לא‬ ‫נתנבאו אלא לבעלי חשובה אבל צדיקים גמורים‬
‫נ כ ה ט כמו גזל ו ^ יו ת ‪ ,‬עוב הוא סעדר תאותו‬ ‫מין לא ראתה אלהיס זולתך יעשה למחנה לו ‪,‬‬
‫בסן מהיותו מתאום להן דכבוש יצרו‪ ,‬כי הן‬ ‫כלומר מי שעבעו ומזגו הוא לעבוד את השם‬
‫נאות מתכונה הגעש הרעה ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב‬ ‫ומחכה מחי תבא לידו דבר מצוה שיעשנה לנועם‬
‫)מפלי כ״א( ^ ש ישע אותה רע ‪ ,‬כי בתאום‬ ‫מדותיו‪ ,‬כ״ש המוכן לחטוא מטבעו והוא מתחזק‬
‫נלכד נקראת נעש‪.‬רשע ‪ ,‬אבל נשאר העבירות‬ ‫ומתאמן כנגדו ומחלה פני האל ומסכה לו שיסייע‬
‫שאין השפל‪.‬גוזר עליהם ‪ ,‬כפרה וכלאים ודומיהן‪,‬‬ ‫אוחו על דבר אמת וענוה צדק לימלט ממנו ‪,‬‬
‫עוג הוא המתאוה וטבש יצרו ליראת האל מהבלתי‬ ‫ופליגא דרבי אבהו כי הוא משים הפרש בין אלו‬
‫מתאוה‪ ,‬ט אין תאוותן נמשך מרוע הנפש‪ ,‬ולכן‬ ‫שני מיני צדיקים גמורים ‪ ,‬ואומר כי הצדקיס‬
‫המחאוה לעבור עליהן וטבש יצרו שכרו גדול‬ ‫גמורים הלוחמים ביצרם בכל יום ונמלטים ממנו‪,‬‬
‫מהבלט מתאום כנזכר ‪ ,‬ני לפום צערא אגרא ‪.‬‬ ‫אין מדרגה ומעלה למעלה ממעלתם ומדרגתם ‪,‬‬
‫ואיששר לומר על מה שאמרו)תענית כ״ה( על‬ ‫ועליהם נאמר עין לא ראתה אלהיט זולחך וגו׳‪,‬‬
‫רבי‬
‫אלהים‬ ‫עער דתשובה פרק ד ה‬ ‫בית‬ ‫‪66‬‬
‫הפרק מן הנפש תתחזק קושיא ‪ , I‬ני איך‬ ‫רבי אליעזר ורני עקיכא שאמר רני אליעזר כיד‬
‫אפשר לנפש החוטאת שנטמאה בכלל העבירות‬ ‫רמות ולא נעגה ‪ ,‬וירד רבי עקיבא אחריו ואמר‬
‫המוזהרות מאתו יתברך ‪ ,‬שתזכך עצמה כמעט‬ ‫אבינו מלמו אבמו אתה ונו׳ מיד נענה‪ ,‬כסבורין‬
‫רגע במחשבת חרטה ועזיבת ה חט א‪ .‬והנ ה‬ ‫העס לומר שזה גדול מזה ‪ ,‬יצאת בת קול ואמרה‬
‫הרמב״ן ז״ל כתב בשער הגמול כי עונש ניהנס‬ ‫לא מפני שזה גדול מזה ‪ ,‬אלא שזה מעביר על‬
‫לנפש החומאח הוא ‪ ,‬שתהיה חוזרס ליסיד האש‬ ‫מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיק שתהיה הכוונה‬
‫ונמשכת בדעהה להתעלוה ולההדבק בעליונים ‪,‬‬
‫ועובי העונות וגסות החטאים שהבדילו בינם לבין‬
‫‪,‬‬
‫כי ר״ע היה מעביר על מדותיו שהיה מבעו‬
‫מוכן לחכיוא בחמאיס שאין השכל מרחיקה ‪,‬‬
‫בוראם מונעים אותה ונמשכת ונצמדת באש של‬ ‫ועכ״ז לאהבת השה היה מכניע יצרו ומעביר על‬
‫ניהנס ‪ ,‬ומחשבה זו הנמנעת ממנה הוא יסורין‬ ‫מדותיו אלו ‪ ,‬ורבי אליעזר היה בעבעו מוכן‬
‫וצער גדול ‪ ,‬מלבד צערי גיהנס‪ ,‬וזה מענין הכרת‬
‫הוא ‪ ,‬וכן מצינו בתורה שהזכיר בענין העבירות‬
‫ולא היה צריך להעביר על‬ ‫‪,‬‬‫לעבודת בוראו‬
‫מדותיו ‪ ,‬כי כלס היו מכוונים לעבודת בוראו ‪,‬‬
‫הגופניות טומאת הנפש ‪ ,‬כמו שכתוב ולא תטמאו‬ ‫עם היות מעשי שניהם ופעולותיהם שוות ‪:‬‬
‫את נפשותיכם וגו׳ אל השקצו את נפשוהיכס וגו'‬
‫וגטמתס בס)ויקרא י״א( ‪ ,‬עבירה מטמטמת לבו‬ ‫פרק חמיעי‬
‫של אדם ‪ ,‬כנראה כי העונות והמעאיס הגשמיים‬
‫מעביס ומישמיס נפשו של חוטא להיותה ננבלת‬ ‫ואחר שנתבאר ההפרש שבין צדיק מעיקרו‪ ,‬ומי‬
‫ונגררת במקום העונש עם היותה עצם דק חצובה‬ ‫שחטא וחזר בתשובה ‪ ,‬וגס כי מה שאמרו‬
‫מתחת כסא הכבוד ‪ ,‬ואס כן באיזה צד הזדכך‬ ‫במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים‬
‫זאת הנפש במחשבה קלה חרטה ועזיבת החטא ‪,‬‬ ‫יכולין לעמוד ‪ ,‬הוא בהיות מעשה שניהם שוין‪,‬‬
‫לשהתברר ותתלכן מאודם ההטאיס שלא תהיה‬ ‫כי אחר שחזר בתשובה הבעל תשובה העיב מעלליו‬
‫נתפסת עוד באשו שלגיהנס בתשובה שעשה בשטיח‬ ‫ופעולותיו כצדיק הגמור ‪ .‬צריך לבאר מי שלא‬
‫מיחהו ‪ ,‬ובמה חתיסה מהסיג והחלודה הנדבקים‬ ‫נפקחו עיני שכלו עד שעת מיתתו‪ ,‬ובשעת‬
‫בה מעובי ונסיח החטאים והעוגוח‪ .‬ובמי שנקרא‬ ‫דכדוכה של מות בתשובה שלימה ‪ ,‬במה יזכה‬
‫בעל תשובה אינו מן הקושי כיון שהתמיד בעזיבת‬ ‫לחיי העוה״ב בהיותו רשע כל ימיו ‪ ,‬כי גם‬
‫החטא בפועל כשבא לידו ‪ ,‬הרי העביר מעליה‬ ‫שהספיקה לו תשובתו בהיותה שלימה במחשבתו‬
‫אה דופי עונה ‪ ,‬כיון שבאת לידו דבר העבירה‬
‫וניצל ממנה‪ ,‬בצער סנצטערה הנפש בצער הגוף‬
‫‪I‬‬ ‫בחרמה ועזיבת החמא להיות עונותיו נמחקים‬
‫עכ״ז לא גמר תשובתו להיותו נקרא בעל תשובה‪,‬‬
‫במה שלא מילא תאותו עתה כמו שהיה רגיל ‪,‬‬ ‫כיון שלא בא לידו אחי׳כ החטא בפועל שיעזוב‬
‫נזדככה ונצרפה מעובי אותו העון‪ ,‬וכן בכל‬ ‫אותו ‪ ,‬ונמצא בשעת מיתתו בלי עון ובלי מצוה ‪,‬‬
‫מה שבא לידו לחטוא וניצול ממנו והתמיד בתשובה‬ ‫והיה ראוי שלא יהיה נענש ולא נשכר ‪ ,‬והנה‬
‫זו נזדככה הנפש וחזרה לאיתנה הראשון בספירותי׳‬ ‫ידענו נאמנה כי יש לו שכר טוב ושהוא קונה‬
‫בהיותה נחצבת מתחת כסא הכבוד ; אבל מי‬ ‫עולמו בשעה אחת כפי מה שהשרישוט רבותינו‬
‫ששב ביום האחרון ובדכדוכה של רות בהיות נפשו‬ ‫ע״ה )ע״ז י' י״ז( וכמו שראינו כמה אנשים‬
‫מטומאה בעונות וחטאים שנתלכלכה ג ה ס מיום‬ ‫כלו בהבל ימיהם ושנותס בבהלה ואח׳׳כ בשעה‬
‫היותה‪ ,‬איך תזכה נפשו לראות באור החיים‬ ‫אמת קנו עולמם ‪ .‬ובתירק זה אפשר לומר כי‬
‫במעט הזמן שהשב והרהר תשובה בלבו ומת מיד ‪:‬‬ ‫גם הרשעים הגמורים אי אפשר מבלתי שיעשו‬
‫ולכן אגי אומר כי גס שמי שמהרהר וגמר בלבו‬ ‫איזה דבר טוב או איזה זנות ‪ ,‬לשיזכו בו אחר‬
‫לשוב בתשובה לפניו בחרטה ועזיבת החטא‬ ‫התשובה מהחטאים הגדולים ‪ ,‬ועל אותו הזכות‬
‫נקרא צדיק ‪ ,‬עכ׳יז צריך לקבל עונש מה שססא‬ ‫הקודם קונה עולמו גם ני מת בשעה תשובתו ‪,‬‬
‫כפי חומר החטאים ‪ ,‬וזה שהטא כל ימיו ובסוף‬ ‫ויש לו חלק לעוה״ב כפי מדרגת מיעוט הזכיות‬
‫ימיו חזר בו ‪ ,‬האל ית׳ ממהר מיתתו קודם זמן‬ ‫שהיו לו ‪ ,‬וגס שהיו חטאיו מהחטאים הידוליס‬
‫הקצוב לו כדי שיהיה מיתתו קודם זמנו אס מעט‬ ‫באמונות נפסדות‪ ,‬איפשר שיעמוד לו אי;ה זכות‪,‬‬
‫ואס הרבה כפרה על כל מה שחטא ‪ .‬וכמו‬ ‫כי גם שהכופר אין מצותיו משובות לכלום ‪ ,‬כי‬
‫שהבעל תשובה העומד בתשובה כמה שנים ‪ ,‬מזכך‬ ‫המודה בע״א הוא ככופר בכל התורה כלה)ספרי‬
‫ומלבן נפשו מערבוב החעאיס בצער שמצטערת‬ ‫שלה( ‪ ,‬עכ״ז באיזה ז ט ת כמצות הצדקה שנמשך‬
‫במה שבאת לידו מה שהיתה נהוגה בו והורשה‬ ‫ממנה תועליז למקבל ‪ ,‬גס שלא תהיה לכוונה‬
‫מהן לאהבת ה׳ ‪ ,‬כן במיתת זה שהיה רשע כל‬ ‫טובה יעמוד לו איזה זכות בעוה׳יז או בבא ‪ ,‬וכן‬
‫ימיו שמת קודם הזמן הקצוב לו נזדככה נפשו‬ ‫מצות התשובה שהיא מכלל מצות עשה תחשב לו‬
‫ונתבררה במרירות וצער שקבלה בצאתה מן הנוף‬ ‫כעושה מצוה מחדש‪ ,‬לבד מה שהועילה לו‬
‫שלא בטבעה ‪ ,‬באופן שבזאת המיתה הוכנה‬ ‫לכפר על כל חטאתיו ועונותיו כנזכר ‪:‬‬
‫להקביל פני בוראה ‪ .‬ומציר לרבותינו ע׳׳ה שאמרו‬ ‫אכל בידיעת ענשי הנפשות מצד החטאים אחר‬
‫במסכת‬
‫אי• ‪67‬‬ ‫אלהיס‬ ‫שער התשובה פרק ה ז‬ ‫בית‬
‫ביסיב אסר ‪ 5» ,‬אס‪,‬מאס מנם בהם אסי משב‬ ‫ג מסכ ה «״ ‪) 6‬די״ז מ׳׳א( מ ל לע־יש »א ‪ 8‬י^רםית‬
‫‪. , m‬שצג׳ין״לסזור גלהסודוס מל אועם‬ ‫והתודם‬ ‫מייח דכתיב כל גאים לא ישונון ‪ ,‬כל ה »‪ 6‬עיס‬
‫שהתודה קודם ‪ 1 ,‬מה שאמר ואס לא פנס בסם‬ ‫אחר שנאבקו באפיקורסות אינם שגים ‪ ,‬ואם‬
‫וסתודס עליהם מליו הכקוב אוסר ככלב שב‪.‬על‬ ‫שביס ממהרין‪,‬למות מתוך צכם ו ^ י ס יציס! או‬
‫קיאו ונר ‪ ,‬נראם כי מ ס שאמר קוד‪,‬ס ואם שנס‬ ‫גזירת מלך ?גליהם לסוס ‪! ,‬בננבירה מני היכא‬
‫צהס ציין בס שמנה על?ק‪,‬על ה מגי מ ס ^ ‪:‬ו מו ת‬ ‫דאביק ב ה מובא כאלעןר בן מי לו א כו^שיקורוס‬
‫אמר פציין למזור ולהקגן־ות מ לי ק סו*ול נשנה‬ ‫דמי ומיית כבאישא המס )שם( ‪ ,‬נראם‬
‫בהן‪ ,‬יצא‪.‬מבאן כי סששוגה והוידוי שהמודם‬ ‫גי מי שסיה רשת גמור כל ימיו ושג גסשוגם‬
‫קודם לא ‪p‬ננילו לו ‪ ,‬ביון שמזר ושנה ב ^ ס ס‬ ‫מ ס המס נפשו ממומאס !מלוכלכת בממאיס‬
‫העבירוה ‪ .‬ו מ כ׳ז‪ ,‬איגו מ הקושי ‪ ,‬ט ממם‪,‬שאמר‬ ‫גשובחו מתקבלת‪ ,‬ומס קודם זמנו ‪ ,‬באומה‬
‫צריך להסודות עליהן לא יובן כיאה לא התודה‬ ‫נניסה מזדככס נפשו מתוך הצמר שמקבלס וסובלס‬
‫על סקודמוס שמזרולאיסקואין שתשובה והוידוי‬ ‫מל היותה נעתקת מן הגוף קודם מ מן מ נ ז ר ס‬
‫סראשק פועיל גלל ‪ ,‬אלא שצריך לחזור ולהתודוס‬ ‫סליה ‪ ,‬ומ״מ מי ששב בתשובה גמורה במרמה‬
‫עליהם עסה «כלל מם שצריך להתוזוס על מה‬ ‫ועזיבת החמא לפני האל ית׳ אסי׳ בשעת מיסה‬
‫שחזר אלי מ עמס ‪ ,‬כדי שיזכור שחעא כגר פ עס‬ ‫אץ לו שוס עונש אסר המיתה‪ ,‬כי מו מי החותא‬
‫ופעמים ולא ישוב עוד למה שתמא ‪ ,‬אבל אם‬ ‫אחר ששב איק אלא בזה העולה ביסורץ או‬
‫לא היה מתודה עתה אלא על מה שעשה עס ה‪,‬‬ ‫במיתה קולס הזמן הקצוב לו ‪ ,‬אבל אין לו שוס‬
‫נה מס שמפא ^ז־ם ט ה נסלח לו בתשובה‬ ‫סונש בעוה״ב אחר מיתתו כיון ששב ק ת ‪ 8‬מימסו‪,‬‬
‫הראשונה‪ ,‬אלא שלסבת קיום התשובה והוידוי‬ ‫אע״פ שלא היתה תשובתו בפועל אלא גכח‬
‫השני מ א שצריך לזטר מה שממא קודם כנזכר ‪:‬‬ ‫לפני האל יח׳‪ ,‬וזה יסבאר ממה שאמרו ארבעה‬
‫עוד אפשר לומר ט לא הזכיר כאן כי אם‬ ‫חלוקי כפרה שהס שלשה ותשובה עם כל אחד‬
‫הו ‪r‬וי ולא הפשובה ‪ ,‬כי אינו צריך למזור‬ ‫■מהס‪,‬יוס כפור ויסורין ומיתה כולם בזה העולם‪,‬‬
‫ולשוב ^ מם שחמא קו ד ם‪ ,‬כיון ששב קו ד ם‪,‬‬ ‫ולא הזכירו שוס עונש לנפש מי ששב בתשובה‬
‫אנ ל ל ה פ לו ט מל שפתיו טידוי הוא צריך להיותו‬ ‫קודם מותו ‪ ,‬גי רצה האל יח׳ להקל על הסומא‬
‫נ מ ר שלא ישוב עוד כנזכר ‪ ,‬שהרי רבי אלעזר‬ ‫שלא יהא נדון ביסורי העוה״ב התמידיים ‪ ,‬אלא‬
‫מולק על תצא קמא ^ מ ר כי ג ם שלא שנה בהם‬ ‫ביסוריהעוס״ז העוברים וחולתיס! כי התעוררות‬
‫שהוא מטבח למזור ולהתודות עליהם כמו שכתוב‬ ‫התשובה אינו בא אלא מצד הנפש ‪ ,‬והחמאיס הם‬
‫ט »>עי אני אדע ‪ ,‬כ״ש כששנה בהם שראוי‬ ‫מצד הגוף ‪ ,‬ולכן ראוי שיענש בגוף בזה העולם ‪,‬‬
‫להעלות על שסתיו מה שממא קודם‪ ,‬אבל גענין‬ ‫ולא בנפש אחר מו תו‪ ,‬כיון שהיא היסה סבת‬
‫המשובה הואיל וגמר בל ט קודס שלא לחזור עוד‬ ‫החשובה שהרהר התשובה בל ט ובנפשו‪ ,‬וכשלא‬
‫אליה ‪ ,‬ואס׳ג השיאו הנמש הוא יצה״ר ‪ ,‬נמלו‬ ‫שב בתשובה מצד שלא נתעוררה נפשו להרהר‬
‫הוא באותה שעה למה שססא אז ‪ ,‬ותשובתו‬ ‫בתשובה היא נענשת בעולם הבפשות ‪:‬‬
‫הראשומ במקומה עומדת צמה שחמא קודם ‪,‬‬
‫ונראה ר ^ ה לזה מה שאמרו במסכת תענית‬ ‫פרק ע־שי‬
‫)מ״ז( א״ר אדא בר אהבה אדם שיש ט פ ט ר ם‬
‫ו מטדה ואינו חוזר בה למה הוא דומה לאדם‬ ‫לבארענין התשובה ששב האדם בכל שגה‬ ‫ראוי‬
‫שתוסס ט דו ‪ n o‬שאפילו מנבל בכל מימות‬ ‫ושנה‪ ,‬ומוזר אמר כך למה שחעא ‪ ,‬אס‬
‫שבעולם לא ®צמה לו עבילה זרקו מידו מיי‬ ‫תועיל התשובה שעשה מל‪,‬העונות הר\דמים גס‬
‫מלתה לו מטלה שנאסר ומודה ועוזב ירומם ונו׳‬ ‫כי חזר אח״כ לחמוא אותם הממאיס ‪ ,‬או אס‬
‫ואומר נשא לבבנו אל כסיס וגו׳ ‪ .‬וסי׳ רש״י‬ ‫נאמר שכיץ שחזר למה שסמא יראה שלא היסה‬
‫שיש בידו עבירה וגזל ואינו חוזר לשלם ‪ ,‬נראה‬ ‫תשובתו נכונה ושלימה ולא גמר בל ט לעזוב‬
‫ט בשאר עבירות שאינן בידו‪ ,‬מיי שגמר ב ל ט‬ ‫החנואים והעוטת הואיל וחזר אליהן אחר כך ‪,‬‬
‫שלא למשוסן ט ד ‪ ,‬נמ»!ו לו במו מי שזרק השרז‬ ‫ואומר כי נראה מדברי רבותינו ע״ה כי טון‬
‫מידו שעלתה לו מבילס מיד ‪ ,‬וגס שיחזור א»■‬ ‫שחזר האדם בתשובה מן החעאים שעשה וגמר‬
‫אסרה ונגע ‪ , pDS‬אם יחזור‬ ‫המטלה‬ ‫ב ל ט שלא לעשותם עוד ‪ ,‬השם יתברך ננעביר‬
‫וימטל נמהר מ עו מ א ת ^ ק ש בי ט‪ ,‬ט מ מו מ א ח‬ ‫חמאתו בתשובה זאת ‪ ,‬ואס אח׳כ חוזרלחעוא ‪,‬‬
‫ה שק הראשונה כבר עלתה לו עבילה קודס ‪,‬‬ ‫יצה״ר הוא שפתה אותו מחדש לחזור למה שמתא ‪,‬‬
‫ולא יחזור ויעמא למפרע המהרוס שנגע ט ן‬ ‫ולא יהיו הממאיס הראשונים חוזרים וניעורים‬
‫טבילה לעומאס‪ ,‬מ מו ק מי שפ מ או שב בתשובה‬ ‫אחר שנחבמלו בתשובה הקודמת ‪ .‬וקשה על זה‬
‫וחזר לחמוא ‪ m‬צריך מ טל ה ומשובה למה‬ ‫מה שאמרו )ביומא פ׳ו( תנו רבנן מבירות‬
‫שחמא קודם ‪ ,‬כי אס וידוי להעלות את ממאיו‬ ‫שהתודה עליהן ביה״כ זה לא יחזור ויסודה ע לי ק‬
‫על שסתיו ראשונים ואחרונים נדי שתהיה תשובתו‬ ‫ביה״כ אחר‪ ,‬ואס שנה בהם צריך שיסודה עליהס‬
‫בטנה‬
‫אלהים‬ ‫שער ד^שובה פרק ו ז‬ ‫בית‬ ‫‪68‬‬
‫לעתיד היא תשובה כוללת לכל מיני העונות בין‬ ‫נכונה וקיימת ‪ ,‬ועכ׳׳ז צריך האדס להיות ‪ r‬ריז‬
‫במזיד בין במרד בין בשוגג‪ ,‬עכ'ז יש איזה חלוק‬ ‫ומהיר בכל שנה לזכור כל חמאתיו ולשוב מהם‬
‫בתשובת העינות מהמרדיס והחטאים וכן בבל א׳‬ ‫כדי שתהיה תשובתו נכונה ושלימה ‪ ,‬ונא יהיה‬
‫מחבירו ‪ ,‬וביאור זהכי מה שאמרו הכמיס)יומא‬ ‫כמי שאומר אחמא ואשוב שאין מספיקין בידו‬
‫פ״ו( עבר אדם על מצות עשה ועשה השובה‬ ‫לפשות תשובה )יומא ה״ה( ‪ .‬ונראה ני אס זכה‬
‫אינו זז משם עד שמוחלין לו ‪ ,‬דכתיב )ירמיה ג׳(‬ ‫והספיקו בידו לעשותה שהיא תשובה ‪ ,‬אע״ש שחזר‬
‫שובו בנים שובבים וגו'‪ ,‬אינו שוה מי שעבר על‬ ‫אחר כך לחטוא כמו שאומר אחסא ואשוב אהמא‬
‫מצות עשה בשוגג שלא ידע במשל שיום פלוני‬ ‫ואשוב ‪ ,‬ולכך אמר דוד ע״ה )תהליס נ״א( הן‬
‫הוא ר״ה ולא השתדל להמצא במקום שישמע‬ ‫בעוון חוללתי ונחטא יחמתני אמי הן אמה חפצה‬
‫תקיעת שופר ‪ ,‬עם מי שידע שר״ה הוא יום‬ ‫בטוחות ונו׳ ‪ ,‬כלו׳ הן ודאי הוא כי בעון חוללתי‬
‫פלוני והיה יכיל לבא ולהמצא באותו היום במקום‬ ‫ובחטא יחמתני אמי ‪ ,‬ולכך אני חוטא וחוזר‬
‫שיש מי שיתקע שופר ולא רצה ‪ ,‬או שהיה במקום‬ ‫וחוטא פעם אחר פעס כסי הכנת טבע הבריאה ‪,‬‬
‫שהיה יכול לשמוע ועמד בביתו ולא רצה להשתדל‬ ‫אבל מפני זה אינך נועל דרכי התשובה למי ששב‬
‫לכמוע קול השופר ‪ ,‬וכן זה שלא רצה לעשות‬ ‫אע״פ שחוזר וחוטא באותו עון עצמי ‪ ,‬אס הוא‬
‫המצוה מצד שלא ^ ה לטרוח מעט הטורח או‬ ‫גומר בלבו בכל פעס ששב שלא יחזור לאותו‬
‫להשתדל מעט להמצא במקוס שיוכל לעשות המצוה‬ ‫החטא ‪ ,‬ואח״כ יצרו תקפו וחוזר אליו ‪ ,‬וזהו‬
‫ויעשנה ‪ ,‬אינו שיה עם מי שהיה יכול לעשות‬ ‫אומרו הן אמת חפצת בטוחות וגו׳ ‪ ,‬כלומר מה‬
‫המצוה בלי טורח ובלי עמל אלא שאינו רוצה‬ ‫שאתה חסן בתשובה הוא שתהיה אמהית בגמר‬
‫לעשותה כדי שלא לעשות מצות האל ית' ‪ ,‬והוא‬ ‫לב שלא לחזור לחטא ‪ ,‬ואס אח׳יכ יחזור‪ ,‬נמלך‬
‫יודע רבונו שצוהו לעשות המצוה ו מ טין למרוד בו‬ ‫הוא ‪ ,‬כיון שאתה הכרת מחשבת השיבתו קודם‬
‫שלא לעשותה‪ ,‬וכן י יומא פ״ו( כשעבר על מצות לא‬ ‫שהיתה אמתיה ‪ ,‬וייחס העון למה שחולל‪ ,‬והחטא‬
‫תעשה שאמרו שתשובה חולה ויה״כ מכפר ‪ ,‬אינו‬ ‫למה שיחמתהו אמו‪ ,‬כי העון שהוא במזיד ובידיעה‬
‫שוה העובר על מצות ל״ת בשוגג למי שעבר עליה‬ ‫הוא מיוחס אל הנפש המשכלת שיודע ומכיר‬
‫במזיד או בפשע ‪ ,‬וכן)שם( בכריתות ומיתות ביד‬ ‫בשכלו שהוא חוטא ואינו נמנע מלחטוא ‪ ,‬מה‬
‫שתשובה ויה״כ תולין ויסורין ממרקין ‪ ,‬וכן בחלול‬ ‫שאינו כן בחטא שהוא בשוגג שהוא חוטא מצד‬
‫ה׳ שמיתהממרקת‪ ,‬בכולסאינושוה שוגגלמזיד‬ ‫נפש הבהמית והיא יצר הרע ‪ ,‬והוא חוטא בלי‬
‫ולפושע כמו שאמרנו ‪ ,‬וכיון שאין אופן עשיית‬ ‫ידיעה כבהמה ‪ ,‬ולכך אמר בעון הוללתי שהוא‬
‫‪,‬‬
‫החטא שיה גס התשובה לא תהיה שוה לשונג‬
‫ומזיד ופושע ‪ ,‬עס היות חומר החטא במהותו‬
‫יצירת נשמתו מתחת כסא הכבוד‪ ,‬וכמו שאמר שלמה‬
‫על התורה הגנוזה אלפיס דור קודס שנברא‬
‫שוה בכלה ‪ ,‬כי מי שעבר על מצות עשה בשוגג‬ ‫העולה אמר )משלי ח׳( באין תהומות חללהי ‪ ,‬כי‬
‫צריך שיתנחס על מה שלא שת לבו אל דבר ה׳‬ ‫הוא מורה על ענין בריאת דבר אלהי ‪ ,‬כמו כן‬
‫לידע זמן עשיית המצוה ואופן עשייתה ‪ ,‬וישים‬ ‫בנשמה שנבראה מתחת כסא הכבוד אמר בה‬
‫על נבו להתעורר מכאן והלאה ולידע זמן עשיית‬ ‫היללתי ‪ ,‬כי בידיעתה נעשה העון כשהוא במזיד‬
‫המנות ואופן עשייתם ויכין עצמו לעשותם ובהיותו‬ ‫ובידיעה ‪ .‬ולכן נאמר על הנשמה הזאת הכרת‬
‫גומר בלבו כל זה נמחל לו מה שחטא שלא‬ ‫חכרת הנפש ההיא עונה בה ‪ ,‬כלו׳ העין אשר הוא‬
‫שת לבו לעשות המצוה ‪ ,‬אבל מי שלא רצה‬ ‫במזיד הוא ממנה ונדבק בה ולכן תכרת כשעונה‬
‫לעשותה בשביל מעט ההשתדלות בידעו זמן ואופן‬ ‫בה ‪ ,‬כמו שדרשו חז״ל בזמן שעונה בה שלא שב‬
‫עשייתה ‪ ,‬צריך להתנחם על מה שלא רצה לעשות‬ ‫בחשיבה ‪ .‬ובחטא אמר יחמתני אמי כי החטא‬
‫המצוה‪ ,‬ויגמור בלבו לטרוח ולהשתדל בעשיית‬ ‫שהוא בשגגה נמשך מתחלת יצירתו בבטן אמו שהוא‬
‫המצות מכאן והלאה גס כי תצטרך טורח ועמל‬ ‫יצירת אמו ‪ ,‬אשר ממנו נמשך היצה״ר שדבק בו‬
‫גדול‪ ,‬ומי שפשע ולא רצה לעשות המצוה בהיותה‬ ‫בכעת יציאתו מבטן אמו ‪ ,‬כמו שכתוב לפתח‬
‫מוכנת לפניו בלי טורח ועמל שלא לעשות מצות‬ ‫חטאת רובן והוא היצה״ר הנמשך מן החומר ‪,‬‬
‫בוראו ‪ ,‬כשישוב צריך להתנחם על מה שהמרה‬ ‫אשר ממנו נמשכים החטאים שהס בשוגג ‪ ,‬כי לזה‬
‫ופשע במצות בוראו והעז פניו בפני האל יתב׳‬ ‫אמר חטאת רובן ‪ ,‬ולא אמר עון רובן ‪ ,‬כי גס‬
‫כי מלא כל החרן כבודו שלא לעשות מה שצוהו‪,‬‬ ‫שהעונות הס ג״כ מצד היצה״ר ‪ ,‬אינס מיוחסים‬
‫ויגמור בלבו מכאן והלאה להיותו נכנע וצנוע‬ ‫כל כך אליו ‪ ,‬כיון שהוא בידיעה והכרת הנפש‬
‫לפני האל יתב׳ לעשות מצותיו בלב שלס ובנפש‬ ‫המשכלת שיודעת שהוא חטא ‪ ,‬ואינה גוברת על‬
‫חפצה ‪ ,‬כי מלת חשובה מורה כפי מה שכתבנו‬ ‫יצר הרע ואינה מוחה בו ‪ ,‬ולכן העון מיוחס‬
‫למעלה על היותו שב ממה שעשה ‪ ,‬ואם לא יעשה‬ ‫אליה כמו שכתבתי !‬
‫היפך ממה שעשה קודם בזמן החטא לא תקרא‬
‫תשובה ‪:‬‬ ‫פרק שביעי‬
‫ו א פ ש ר כי על שלשה אופני עשיית החטא איזה‬ ‫ג ם כי החרטה על מה שעבר והטבת המעשה‬
‫חטא‬
‫לה ‪69‬‬ ‫אלהים‬ ‫‪0‬ר ‪ ?w rn‬פרק ז‬ ‫בית‬
‫)ישגטה כ״ב( אס י מסר העון הזה לכס עד סמוסון‪,‬‬ ‫יז;יא שיהיה ‪ ,‬אמר הבהוב שובו מי ם שובבים‬
‫ט אסילו על המזיד שאיט פושע לא יכו»■ לו‬ ‫ארסא משובוהיכס ‪ ,‬אמר שובו מ י ס על מי שמניא‬
‫הפון פ ד המיתה ‪ ,‬אבל בשוגג אס הוא חלול‬ ‫בשננה שלא עשה המצוה לסבת היוחו בלמי מצוי‬
‫ה׳ בדמי שיש ט כרס יתכפר בקרבן‪ ,‬ואם לאו‬ ‫במקום עשייה המצוה ב ז ק עשייתה ולא ידע‬
‫אפשר שלא יענש במיסה על סלול ה׳ ‪ ,‬טון‬ ‫זמנה‪ ,‬וכיק שלא חעא אלא בשוגג עדיין נקרא‬
‫שלא היה כ״א בשוגג ‪ ,‬ולכן לא הזכיר אלא עון‬ ‫בן לאלהיו שבשמים ‪ ,‬שאילו לא שגג משה המצוה‪,‬‬
‫^‬ ‫כמו מנהבתי ‪J‬‬ ‫ועל מי שידע זמנה והיה סהק בידו לעשושה ולא‬
‫ונ מו ש־ש הפרש בשלשת אוסני עשיית החטא‬ ‫רצה למרוח מעע המורח ‪ ,‬אמר שובבים‪ ,‬שהלן־‬
‫ב טונ ס התשובה‪ ,‬כמו כן במעשה התשובה‪,‬‬ ‫שובב בדרך לבו שלא לעשות מצום בוראו כרצש‬
‫כ י נ ס שבהרהורהתשובה בל ט נקרא צדיק כמו‬ ‫עס היותו יודע זמן ו אוק עשייתה ‪ ,‬ועם »‬
‫שנתבט למעלה ‪ ,‬עם כל זה אינו מכופר חטאתו‬ ‫זה יקבל האל יתב׳ תשובתו ע ם היותו שובב ‪.‬‬
‫מדיין מד אשי ייטיב מעשיו בסועל ויקבל יסורין‬ ‫ועל מי שלא רצה לעשות המצוה עם היוסם מוכנס‬
‫כ ט חומר החטא ‪ ,‬וגם זה אינו שוה בשלשת‬ ‫לפניו שלא לקיים מצות הטראשצוה ע לי ה‪ ,‬א מ ר‬
‫או מי עשיית הסטא ‪ ,‬כי כשחוטא במזיד יכבדו‬ ‫ארפא משובתכם ‪ ,‬כי משובה היא יותר משובב‬
‫עליו היסוריס ‪ ,‬ויוסר מהמה כשיהיה הממא‬ ‫ט משובה מורה על הפעולה עצמה ושובב מורס‬
‫במרד ובמעל ‪ ,‬למרק עוצם מרדו ופשעו ‪ ,‬וכן‬ ‫על האיש שהיה שובב בעת ההיא ‪ ,‬ו נ ס ני מ מ או‬
‫אנמי דו־ ע״ה)תהליסנ״א( חנני אלהיס כחסדך‪,‬‬ ‫חמור אמר האל ית׳ שירפא משובתו שידער טע‬
‫כי דמיון חסדי האל יה׳ יספיקו לחון ולחוס על‬ ‫וטון למרוד בו ‪ ,‬כשישוב ונחם על רעמו ירפא‬
‫כל מי שצריך רחמים ומרנה ‪ ,‬ואר‪.‬ר)שם( כרוב‬ ‫דמחך מכתו ‪ ,‬ולחומר חעאו הוצרך להזכיר ט‬
‫רחמיך פחה פשעי הרב כבשני מעוני ‪ ,‬כי כפי‬ ‫רפואה מה שלא הזכיר במעא ועון ‪ ,‬וכן אס עובר‬
‫עוצס מנ ש הפושע ומורד בהט״ת ‪ ,‬צריך רוב‬ ‫אדם על מנות לא תעשה בשוגג או במזיד או‬
‫י מ ק ו לחמול עליו ולכפר חטאתו ‪ ,‬ואם לא כרוב‬ ‫בפשע צריך לכוין בתשובתו היע• אותן עשיית‬
‫רחמיו כביכול לא היה מרחה ומכפר ‪ .‬ואמר‬ ‫העבירה‪ ,‬ובתשובתו זאת יקרא בעג השובה לת^ס‬
‫ב ט עי מ מ ח ה‪ ,‬ט גודל העון בהיותו ב מרדונפ טע‬ ‫ויה״כ מכפר כמו שכתוב )ויקרא עי׳ז( כי ביום‬
‫הוא כאילו מעבה הנפש מעוצם העון עד שצריך‬ ‫הזה יכפר עליכם למהר אתכם מכל חעאחיכם‬
‫להעביר אותו למחות או תו‪ ,‬כאילו הוא נראה‬ ‫לפני ה׳ תמהרו ‪ ,‬כלל בכאן ג״כ שלשה אופני‬
‫ויש ט ממשות שצריך לגררו ולמחותו‪ ,‬דמיון הטיטף‬ ‫משיית החמא ‪ ,‬כי במה שאמר יכפר עליכם למהר‬
‫המדובק בשולי המעיל שצריך גרירה ומחייה במים‬ ‫אתכס כלל כל מה שהוא בידיעה שהוא מזיד‬
‫להעביר אותו ‪ .‬ו בנ ק אמר הרב כבסני מעוני ‪,‬‬ ‫ופשע שהוא עק שחומא מו פו וצריך כפרה ומהרס‬
‫ט אי ט כ*כ כמו התשע ועס כל זה צריך כיבוס‬ ‫מאתו ית׳ ‪ .‬ולזה אמר יכפר העון והפשע שהוא‬
‫ה מ ה‪ ,‬דמיון המעיל המטונף ואין טיטפו בעין‬ ‫עליכם‪ ,‬וימהר אוחו ברחמיו וחסדיו ‪ ,‬כי מצד‬
‫מ ט ו אלא מעורב וצריך ט ט ם הרבה להעבירו‪.‬‬ ‫השכל אין כפרה ומהרה למי שחמא גמז ‪ , T‬ועל‬
‫ובממא אמר טהרני שהוא כמו אבק הנדבק‬ ‫שחמא האדם בשוגג אמר מכל חמאתיכס לתני ה ‪/‬‬
‫ב מ « ל‪ ,‬ט גני מו רו או בהעביר אותו במים לבד‬ ‫כלומר הממאיס שהיו בשוגג שלא ידעהס שהייתה‬
‫בלי ט ט ס יהיה טהור ומלוק ‪ ,‬ני אינו שוה‬ ‫חומאיס אלא לפני ה׳ לבד הוא שהיה גלוי ‪ ,‬תהיו‬
‫סמומא בשוגג לתוטא במזיד ‪ ,‬וכן אמר גס דוד‬ ‫נמהרים מהם מעצמיכם ‪ .‬ולזה אמר תמסרו ולא‬
‫מ״ה )‪ w5‬ליס( ט עוט אגיד אדאג מחטאתי ‪,‬‬ ‫אמר אמהר אתכם ‪:‬‬
‫הורה כי העק שהוא במזיד צריך האדם לדאוג‬ ‫ו כן כשעבר אדם על כייחוס ומיתוס ג״ד בשוגג‬
‫ולהצענמי עליו במחשבה ובדטר ‪ ,‬ובחטא גס ט‬ ‫או במזיד או בפשע צריך ל מ ק בתשובתו הק•‬
‫לא מציא אמזו ב ד ט ר אלא שיצטער וידאג במחשבתו‬ ‫אופן עשיית ה ע ד ר ה‪ ,‬ותשובתו זאת ויה״ב יתלו‬
‫פסתיק לכסרסו ‪ ,‬והוא ית׳ מיקל עוד על החוטא‬ ‫ד סו דן ימרקו ויגמרו כפרת עונו‪ ,‬ונמו שכתוב‬
‫לסעמיס שלא יצטרך להצטער על המון שהוא‬ ‫)תהליס ס״ע( וסקדתי בשבע תשעה ובנגעים עונס‪,‬‬
‫במזיד יוסר ממה שהיה בשוגג ‪ ,‬וכמו שאמר משה‬ ‫וייחס השכע לתשע כי שבמ המוסר הוא מהנקה‬
‫פי ה )שמות ל״ד( טשאעון ותשע וחמאה‪ ,‬ואמרו‬ ‫ממי שהוא סושע במרד ובמעל ‪ ,‬מה שאק כן‬
‫מנפים ע״ה )יומא ל״ו( שבקש משה שכשימטאו‬ ‫בנגע שטא מעצמה מצערת ואינה טקמת כל‬
‫ישראל ויחזרו בתשובה שיעשה להם זדוטת כשגגות‪,‬‬ ‫כך כמו בשבס המכה בכל עת ‪ ,‬ולא רמז הכתוב‬
‫ולזה הקדים עק ותשע לחטא ‪ ,‬גם כי סדר‬ ‫הזה שהוא על כרת ‪ ,‬עון החמא שהוא בשונג ‪,‬‬
‫הוימי הוא מעא מון ותשע ‪ .‬ו טונת העטן כי‬ ‫כי על השוגג של עון שיש ט כרת חייב להביא‬
‫אין השכל טזר שיטסר מון המזיד וטשע בדברי‬ ‫קרבן בז ק המקדש ואקצריך יסורץ למרק עוט‪.‬‬
‫מ מ י ת'‪ ,‬אלא שצריך להחשיב אותה כאילו הם‬ ‫וכןכשחלל ה׳ בשוגג או במזיד או ב »‪ 1‬ע הוא‬
‫שוגג ‪ ,‬ו ה מגג יש לו כק־ה דרך סברא כיון שלא‬ ‫צריך לטץ בתשובתו היק־ אופן ממאסו‪ ,‬ובתשובתו‬
‫טון לספוא ‪ ,‬ולהיוש ק הנמנע כפי מה שטזר‬ ‫זאת יה״כ ויסורק תולין ומיתה ממרקת ‪ ,‬כמ״ש‬
‫השכל‬
‫אלהים‬ ‫שער התשובה פרק ז ח‬ ‫בית‬ ‫‪70‬‬
‫ממונו על היותו עומד על משמרתו שלא לעבור‬ ‫השכל שיכופר המון שהוא במזיד אמר נושא ומעניר‬
‫על אחת ממצות ל״ת ובעזיבת החעא במה שאין‬ ‫כאילו נושא ומפביר אוחס מלפניו כאילו לא היו‬
‫לו רשות לעשותו ;‬ ‫ולא עשאה; שאס היה מחשיב אותם מצויים ושעשה‬
‫והגה ענשי התורה לאנשים העוברים על מנות‬
‫השה הם על דרך זה בנופו ובממונו ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אותס לא היה כדאי ללתכסר מצד היותם במזיד‬
‫כמי שכתבתי ־‬
‫העבירות שעושה אותם בנופו אס הס מהחמורות‬
‫אייב אחת מד׳ מיתות ב״ד ‪ ,‬ובחייני לאוין הוא‬ ‫פרק עמיני‬
‫נענש מלקות בגופו ‪ ,‬ואותם שאין בהם מעשה‬
‫פעור מן המלקות להעדר המעשה בהם ‪ ,‬וחותם‬
‫שהם בממונו כגזלות וחבלות ודיני קנסות נענש‬
‫לפעמיםבכניביתו ‪,,‬‬
‫ה י ס ו ר י ן הבאים על האדם מצד עונותיו‬
‫י לפעמי םבנופי‪,‬‬
‫ג״כ בממונו ‪ ,‬וקנס אונם ומפתה גס כי הוא בא‬ ‫לפעמים בממונו ‪ ,‬ט האדם ידאג ויצעער עד‬
‫על מעשה נופו ולא באמונו נענש בממונו לסבת‬ ‫מאד ברזשרון שיניע לו בבניו ובממונו ‪ ,‬ונמצא‬
‫מה שחסר ממון ופגם בת ישראל‪ ,‬וכיון שצריך‬ ‫שהיסורין לעולם בגופו ‪ ,‬אלא שאינם שוים אלא‬
‫לשלם הפסד הממון הוא פעור מעונש הגוף‪ ,‬על‬ ‫כפי מה שראוי לו על מה שהעא ‪ ,‬והנה פרעה‬
‫העיקר שאין אדם לוקה ומשלם ‪ ,‬וכן בחבלות‬ ‫שהיה בזמן אברהם אבינו ואבימלך ופרעה ומצרים‬
‫וכיוצא בהם משלם ממון שהפסיד לנחבל בחבלו‬ ‫כלס לקו בגופם ובבני ביתם ובממונם ‪ ,‬כמו‬
‫בו ‪ ,‬ולא מצינו בתורה לב״ד שיענישו לאדם שוס‬ ‫שכתוב)בראשית י״ב( וינגע ה׳ את פרעה נגעים‬
‫עונש בביתו או בבניו‪ ,‬וכמו שאמר כ‪-‬שע הכתוב‬ ‫גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברס ‪,‬‬
‫לא יומתו אבות על בנים ‪ ,‬כי אולי יפשע האדם‬ ‫ולאברם היכייב בעבורה ‪ ,‬ובאבימלך כתיב )שם‬
‫בבניו ובבנוהיו להענישם על ידי ב״ד ואין ב ׳ד‬ ‫כ'^ וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו‬
‫מכירים את לבבו ‪ ,‬אבל בדיני שמיס נענש האדם‬ ‫ואמהתיו ‪ ,‬וכתיב ויקח אבימלך צאן יבקר ויתן‬
‫בבניו וכמו שאמר הכתוב ערירים ימותו‪ ,‬ואמרו‬ ‫לאברהם ‪ ,‬ופרעה ומצרים לקו בגופם במכות‬
‫בעון נדרים בנים מחים ‪ ,‬כי האל ית׳ שהוא בוחן‬ ‫שבאו עליהם ובכללם מכות בכירות לבניהם ״‬
‫לבות וכליות הוא יודע מצפוניו ומעניש את האדם‬ ‫יאתיכ בממונם‪ ,‬כמי שכתוב )שמות י׳ב( וינצלו‬
‫במה שיכאיב ויצער אוחו כפי עוצם חעאתו ‪,‬‬ ‫את מצרים ‪ ,‬וגם בנדיקים הקב״ה מדקדק עמהס‬
‫וכשהאדם חועא בשוגג גס כי יהיה החעא מן‬ ‫כחונו השערה ומנכה מיעיע עונם ביכזורין ‪ ,‬מי‬
‫החמורים ‪ ,‬מיקל עליו האל ית׳ להענישו בממונו‬
‫והוא הקרבן שמביא על חעאהו ונסלח לו ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫לנו גדולים משלשת הרועים משה אהרן ומרים‬
‫משה לקה מעע מן הזמן בצרעת ידו על שאמר‬
‫וכשהחעא הוא מאותם שאינם חייבים עליהם‬ ‫)שם ד׳( והן לא יאמינו לי ‪ ,‬אהרן קדוש ה׳ לקה‬
‫כרת אינו נענש אפילו בממונו‪ ,‬הכלל כי כפי מה‬ ‫בבניו נדב ואביהוא‪ ,‬כמ״ש )דברים ג‪ *' 1‬להשמידו‬
‫שחועא האדם נפרע האל ית׳ ממנו אס בגופו‬ ‫וכתיב )עמום ב׳( ואשמיד פריו ממעל ‪ ,‬ומרים‬
‫אם בברו אס בממונו‪ ,‬ואס הוא צדיק יהיה שלם‬ ‫לקהה שבעת ימים בצרעת על אשר דברה במשה‬
‫בנופו שלם בבניו שלה בממונו ‪ .‬ולזה אמר הכתוב‬ ‫כמי שכתוב)במדבר י׳׳ב^ן ותדבר מרים וגוי וכתיב‬
‫)דברים ו׳( ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל‬ ‫תסגר שבעת ימים ‪ ,‬ובנביאים מנינו)יהו שע ז׳(‬
‫נפשן ובכל מאדך‪ ,‬הורה כי בהגיע האדם למעלת‬ ‫עכן שלקה בשלשתן‪ ,‬וישראל כשתשיאו בזמן‬
‫אוהב האל יתב׳ יהיה שלם בכל כמו שאמר בכל‬
‫לבבך ‪ ,‬והס הבנים שחקוקה אהבתם בלבטת ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫השופעים )מ״א ;י׳יז( וחיאל מבית האלי לקה‬
‫בבניו ‪ ,‬והרבה כיוצא בהם לקו בגופם ובבניהם‬
‫ובכל נפשך והיא בריאות הנוף ‪ ,‬כי היסורין‬ ‫ובממונם‪ ,‬כמו שקרה לאיוב )איוב א׳ז ‪ ,‬כי הנער‬
‫‪,‬‬
‫מצערי! את הנפש ובכל מאדך והוא הממון ‪,‬‬
‫כלו׳ כשתאהב הש״י תהיה שלם בכל בניך ובכל‬
‫המניע להם מהם הוא כפרת העון כפי ערך‬
‫העין‪ ,‬כי אין לאדם בדברים הגופניים בזה העולם‬
‫בריחות גופך ובכל ממונך ולא תחסר כל באהבתו‪,‬‬ ‫הועלת והנאה ‪ ,‬כ״א בבריאות גופו ובבני ביתו‬
‫ולכן אס תהיה כסכנת מות או חסרון בניס וממין‬ ‫בממונו ‪ ,‬וכשיקרה בהם איזה חסרון ‪ ,‬אין הפק‬
‫על קדושת שמו ראוי שתשליך כולם אחרי גוך‪,‬‬ ‫שהוא מצעער ומגיע לו מן הצער שיעור מה‬
‫ותשליך יהבך על ה׳ לבדו כי הוא ישלה שכרך‬ ‫שנהנה בדבר העבירה ‪ ,‬כי לא ימלעו עונותיו‬
‫משלם בעוה״ז ובעוה״ב באהבתך אותו ‪ ,‬כי מי‬ ‫מחלוקה ‪ ,‬או הם התלויים בגופו לבד כמו רוב‬
‫שסובל היסורין בעה״ז עוב לו לעה״ב ‪:‬‬
‫ועניו היות היסורין מכפרים עון הוא לסבת מה‬
‫‪,‬‬
‫המצות אם הוא נמנע מעשותם אז רוב העבירות‬
‫שהם תלויות בנופו במחשבה או במעשה‪ ,‬וקצתם‬
‫שהתענג בעשיית העבירה בגופו‪ ,‬ובסבלו‬
‫היסורין תחלש כח תאיחו ולא תנבר עליו עוד‬
‫‪,‬‬
‫תלויים בבני ביתו אשתו ובניו ואם הוא מן‬
‫האנשים החשובים ובעלי מעלה ושם נקראים בני‬
‫להחעיאו ‪ ,‬ועונו הקודם יתכפר ‪ ,‬ואם לא סבל‬ ‫ביתו נ״כ המונהגים על פיו וכמאמרם )שבת ני׳‪W‬‬
‫היסורין בנופו תהי עונו על עצמו‪ ,‬עד אשר ישוב‬ ‫כי הוא נתפם בעונם כיון ש־ש בידו למהות ואינו‬
‫ויתכפר לו ‪ ,‬כי מי שבועע ביסורין אין היסירין‬ ‫מוחה ‪ ,‬וקצתם תלויים בממונו ובקיומו ‪ ,‬בהפסד‬
‫לו‬
‫לו ‪n‬‬ ‫אלהים‬ ‫ע ע ר ה ת עו ב ח פ ר ק ח ם‬ ‫בית‬
‫מי ולא נגעה חרג עד ה מ ט ‪ ,‬ו ט יהיה הוא נבר‬ ‫לו לכפרה ‪ ,‬וכן אמר ירמיה ע״ה)ירמיה י׳( יסרגי‬
‫גומי על מעאע לשלא יגאו עליו יסורין ‪ ,‬וכמו‬ ‫ה׳ אך במשפמ אל באפך ‪ p‬תפעימני ‪ ,‬רלס‬
‫שדרשו נ ^ דו טן סרק עשרה רחסין ) ד ף פ׳( ולכן‬ ‫כפי זאת הכונה כי אס יבאו מליו יסורין שיהיו‬
‫ראוי לחפש סדרטם ולמקור על איזה חעא הוא‬ ‫לכפרה עון במשפמ ‪ ,‬ושלא יסתכו יצרו להקןוה‬
‫שגאה אליו הצרה ההיא ‪ ,‬שאס הוא לידע דרך‬ ‫את לבו לבעוש בהס ‪ ,‬באופן שמהיה מכהואצופה‬
‫כלל אס יש לו ^ ס ‪ ,‬זס דבר שלא ימלט ט‬ ‫ובלתי מכפרת עון ‪ ,‬ולכן אמר יסרני ה׳‬
‫אק צדיק גארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ‪,‬‬ ‫במשפת ‪ ,‬כלומר שיהיו היסורין לנכות עוני במשסמ‬
‫וא״צ חיפוש ^ ך ד ס על ז ה‪ ,‬וטון שאמר הכתוב‬ ‫היסורין ‪ ,‬ולא להתנקס ממני אס אקשה ערפי ולא‬
‫נחפשה ונחקורה נראה ב ח קי ר ה היא על י ד ע ת‬ ‫אסבלס ‪ ,‬ולכן אמר אל באפך סן תמעי מני‪ ,‬כי‬
‫החטא המסוייס שעליו באו אליו ט « ר ץ כסו‬ ‫היסורין שהס לכפרת מון הס מגדלים את האדם‬
‫שכתבתי‪ ,‬ול ק אמרו פשפש ותצא יעשה חשובה‬ ‫שנשאר נקי מעין אהר שסבל הי סו ח ״ו א ס אינם‬
‫שנאמר ונשמה עד ט ‪ ,‬ט כשידע על ידי הפשפוש‬ ‫כפרת עון ‪ ,‬ממעימיס ומקמיניס אוהו בלי תועלת‬
‫והחקירה הסטא שגסבמו באה אליו הצרה ההיא‬ ‫והואנזוק בנופו ועוע לא נתכפר;‬
‫ישוב כסי מה שצריך מהתשובה על אוהו ה ח ט א‪,‬‬
‫ט אין התשובה שוס בכל החטאים כ מ טאר‬ ‫■‬ ‫פרק תשיעי‬
‫» ר ק י ‪ 0‬שלמעלה‪ ,‬ובידעו במם חטא תהיה‬
‫תשובתו שלימה וגמורה שתדע עד כסא הכבוד‪,‬‬ ‫כשנחפש על כלל היסורין נמצא אותם נחלקיס‬
‫ואש נטפש ולא מצא יתלה בביטול הורה כמו‬ ‫לשני מינים ‪ ,‬יסורין שהס באים על‬
‫שכתוב אשרי הגבר א מי חיסרט יה ו ט׳‪ ,‬כי כיון‬ ‫האדס החייב על העבר ‪ ,‬או הבאים על האדם‬
‫שלא מצא עון סיומם ליסורין שבאו עליו יתלה‬ ‫הצדיק על העתיד ‪ ,‬ואותס שהס באים על העמי‬
‫בביטול מורה ‪ ,‬כי התורה סלל ת כל מיני העונות‬ ‫הס ב' חלקים ‪ ,‬היסורין שהס לכפרת מק ‪ ,‬ואופס‬
‫הכמוטם ב ה‪ ,‬כשהאדם קורא ולימד בתורה הרי‬ ‫שאינם לכפרתעוןאלא ב מ ה כנזכר למעלה‪,‬‬
‫הוא כמקיים המצות ונזהר מן העבירות הכתובות‬ ‫ואותם שבאים על העתיד כמו ‪ p‬הם ב׳ מלקים‬
‫בה ‪ ,‬וכמ״ש)ממרת ק’י( זאת התורה לעולה כל‬ ‫אותה שהם לאהבה להיטיב לאיש הסובל א‪ 1‬תם‬
‫הקורא ג»ישת עולה כאילו הקריב עולה ו כו׳‪,‬‬ ‫בעוה״ז ובעוה״ב ‪ ,‬ואותם שהם לתמורת הרעה‬
‫וכשהוא מתבטל מלימודה הרי הוא כאילו אינו‬ ‫שהיתה מעותדת לבא עליו ומעט היסורין היו סבה‬
‫מקיים המצות ואינו נזהר מן העבירות ‪ ,‬ואס כן‬ ‫שלא באה ולא ע ע ה בו הרעה;‬
‫ט טול ה » ר ה סלל ת כל מיר העבירות ‪ ,‬ולכן מי‬ ‫א מ נ ם היסורין הבאים על האדם לכפרת עק‬
‫שלא מצא בעצמו עון בפועל מיוחס ליסורין הבאץ‬ ‫הס כשיודע ומכיר היותו ראוי שיבאו עליו‬
‫עליו ‪ ,‬יתלה בעון ביטול לימוד המורה שהוא‬ ‫היסורין מנד עונותיו‪ ,‬ואס בתחלח ט א ם לא ידע‬
‫טלל כל העומס ‪ ,‬ובכלל ימצא העון שהוא מיוחס‬ ‫יפשפש היטב במעשיו ויתלה בהם ‪ ,‬כמו שאזיל‬
‫ליסורץ שבאו עליו ‪ ,‬כדכסיב אשרי הגבר אשר‬ ‫)ברכות ה׳( ראה אדם שיסורין באים עליו יפשפש‬
‫סי מינו יה ומתורתך תלמדנו ‪ ,‬למדט שבשביל‬ ‫במעשיו שנאמר)איכה ג׳( נחפשה דרכינו ונסקורה‬
‫יסוטן צריך אדם לבא לידי מלמוד הורה כמו‬ ‫פשפש ולא מצא יתלה כנטול פוי ה שנאמר‬
‫שטרש רש״י ז״ל ‪ ,‬וכשהוא לומד נראה שאין מקום‬ ‫)סהליס צ״ד( אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ‪ ,‬ופורש‬
‫ליסורין שיגאו סלע ‪ ,‬שהרי הוא כאילו מקיים‬ ‫רש״י ז״ל פשפש ולא מצא עבירה בידו שבשבילה‬
‫כל המצות ט ) ת א ה ס״א מ״א( תלמוד מורה כנגד‬ ‫יסורין הצלו ראויין לבא ‪ ,‬נראה כי פ ס שאמר‬
‫טל ם ‪ ,‬וכמו שלרח־ו גם ק שם בברטת )ה׳( שכל‬ ‫למעלה יפשפש במעשיו הוא שיחפש על אי זו‬
‫העוסק בחורה י סו דן ב ד ל ק מ מנו ‪ ,‬ואמרו תלה‬ ‫עבירה באו לו יסורין הללו ואמר שפשסש ומצא‬
‫ולא מצא ט דו ע שי פי ח של אהבה ק שנאמר‬ ‫יעשה חשובה‪ ,‬ולא אמרו ראה אדה שיסורין באין‬
‫)משלי י״ג( ט את אשר יאהב ה׳ יוכיח וגו׳‪ ,‬כי‬ ‫עליו יעשה תשובה‪ ,‬שנראה שצריך לידע ולהכיר‬
‫ט ק שנזהר בפסק התורה אין ספק ט סו ר ץ אלו‬ ‫שאותם היסורין באו עליו כדין וכשורה על מה‬
‫של אהגה ק להוסיף שכח לעולם הבא יותר מכדי‬ ‫שעבר שיש לו אי זו החיחסות עם או ^ אותם‬
‫זכיותיו כמו שטרש רש׳י ז״ל ‪ ,‬למדם מכאן כי‬ ‫היסורין‪ ,‬ועל כן הוכיחו מן הכתוב שאמר )איכה‬
‫סיסורק שהם באים לכפרת עון צריך שיכיר האיש‬ ‫ג׳( מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו‪ ,‬נח»‪£‬ה‬
‫המוכה על איזה חטא באו אליו יסורין הללו‬ ‫דרכיט ונחקורה ונשובה עד ה׳ ‪ ,‬כי מה שאמר‬
‫וידע השגחת האל יה׳ עליו שמערש אוהו מדה‬ ‫הכתוב)שה( נחפשה דרכינו מוזר על מה יתאוק‬
‫כנגד מ ד ה‪ ,‬ומביא עלמ יסודין דומים לחטא‬ ‫אדם מי ‪ ,‬כי כשבאות קורות ומאורעות מיסורין‬
‫‪ « 5‬ס א ‪ ,‬ונזה עכר לאדם טסורין שהם באים‬ ‫על האדם הוא מתרעם על מה באה אליו הצרה‬
‫לכסרת מון ולא מקרה ט ה לו ‪ ,‬וכמו שאמור‬ ‫ההיא‪ ,‬ואינו נותן אל ל ט מה שיש בידו מן‬
‫ב תוכ חו ת)ו ^־ א כ׳ו! ואס בחקותי המאסו ואם‬ ‫הממאיס די סיפוק היסורין הבאים עליז והותר ‪,‬‬
‫אס משפטי תגעל נפשכם וגו' והסקדחי מליכס‬ ‫וזהו שאמר מה יתאונן ויתרעם אדם כיון שהוא‬
‫בהלה‬
‫אלהים‬ ‫שער ד^עובה פרק ט‬ ‫בית‬ ‫‪72‬‬
‫נהלה וגו׳ מכלוח פינים ומדיטה נפש וזרעמס עליו הרעות < אלא כשהוא מתרעם על האל‬
‫לריק זרמכס‪ ,‬כנגד מה שאמר וחס בחקותי חמאסו יחנרך וכמו שאמר הכתוב)משלי י״ט( אולת אדס‬
‫ולכן יוכיחם בכליון על ה׳ אלא הוא יודע כי הוא אשם ועל כן באה‬ ‫‪, ,‬‬
‫אמר מכלות עיניס כי עני] המיאוס הוא דבר תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו ‪ ,‬אבל כשאינו זועף‬
‫שאין העין יכולה לראותו‬
‫עיניס כסי מה שחעאו ״ וכנגד מה שאמר ואס אליו הצרה כזאת אז יכופר לו ‪ ,‬וכמו שקרה‬
‫את משסעי חגעל נסשכס ‪ ,‬אמר ומדיבות נפש ‪ ,‬לאמי יוסף בעל מה שעשו ליוסף נלכדו במאסר ‪,‬‬
‫כסי מה שחטאו בנפשס בגיעול הנפש ‪ ,‬וכנגד מה והצדיקו עליהם את הדין במה שאמרו על כן‬
‫שאמר נהסרכס את ברית‪ /‬והוא ענין ביטול ברית באה אלינו הצרה הזאת ‪ ,‬ונתבאר עני; סיסורין‬
‫‪,‬‬
‫ההורה כאלו לא היה אמר וזרעתס לריק זרעכס הבאיס על האדם על העבר והס לכפרת העון ‪:‬‬
‫וכו' שהוא ענין היות יגיעס לריק וכאילו לא זרעו< והיסורין הבאים על האדם על העתיד הס‬
‫לצדיקים והם הנקראים יסוריס של‬ ‫וכמו שדרשו בשבת ס' ב מ ה מדליקין)ל״ב( פסוקי‬
‫מווכחוח מיוחסים חל העונות מדה כנגד מדה ‪ :‬אהבה ‪ .‬וגם כן היסורין שמביא על הצדיק כדי‬
‫ולפעמים בהיס להדס יסורין בסבת רוע שימנע מעשות דבר שהיא רעה לו ‪ ,‬ונמו שהמשילו‬
‫הנהגתו וסכלותו ‪ ,‬ואינס כיסירין מל מה בכתוב)תהליס מ״א( ביום רעה ימלטהו‬
‫שהס לכסרת עון ‪ ,‬מצד כי ברוע בחירתו הביאס ה׳ ‪ ,‬למי שהיה רוצה לעלות בספינה ונכנס קוץ‬
‫עליו ‪ ,‬כמי שלא נזהר במאכלו ומשקיו ומלבושו ברגלו ולא נכנס בה ואח ׳כ נודע שטבעה הספינה‬
‫ובא לידי מולי‪ ,‬וכן מי שלא נזהר בלשונו ובמעשיו וניצל במעט הצער שהביא עליו האל יתברך‬
‫והיה סבה שהט אותו בני אדם ויסרו אותו ‪ ,‬באהבתו אותו ‪ .‬ובעניו יסורין של אהבה כר‪.‬ב‬
‫וכיוצא באלו היסורין הבאים על האדס ברוע רש״י ז ׳ל)ברכות ה׳‪(.‬שהקב׳'ה מייסר את הנדיק‬
‫הנהגתו הוא חושב שבאים אליו מהאל יתברך על בעוה״ז בלי שוס עו; כדי להרבות שכרו בעוה״ב‬
‫עונותיו ומחפש לפי דעתו ואינו רואה עון שיבאו יותר מכדי זכיותיו ע״כ ‪ ,‬וכמו שהוכיחו מן הכתוב‬
‫נו בסבתו יסורין אלו ‪ ,‬ונתרעס על האל ית׳ ‪ ,‬שאמר)משלי ג'( כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח וכאב‬
‫וכמ״ש הכתוב)משלי י"ט‪,‬ו אולת אדם תסלף דרכו את בן ירצה ‪ ,‬הנה פשט הכתוב מורה כי‬
‫ועל ה׳ יזעף לבו ‪ ,‬ונמו שכתב הר״מ ז׳ל בשמונה התוכחה היא בלי עון ‪ ,‬כי אין החוטא נקרא‬
‫פרקים אשר הקדים למסכת א ט ת ‪ ,‬וכן אמר אהוב ה׳ ‪ ,‬אדרבא הוא מרוחק ממנו ‪ ,‬וכיון‬
‫הכתוב)משלי כ״ב( צנים פחים בדרך עקש שומר שאמר את אשר יאהב ה׳ יוכיח ‪ ,‬נראה כי למי‬
‫נפשו ירחק מהס ותניא)ב״ב קמ״ד( הכל בידי שהוא אהובו יוכיח וא"כ הס יסורין של אהבה‬
‫שמיס הון מנינים פחים דצנה וקרה סח ומוקש להרבות שכרו בלי עון ‪ .‬וענין אלו היסורין של‬
‫בדרך עקש‪ ,‬כי בידו הדבר תלוי להשמר מן הצנה אהבה צריך להתבאר באיזה אופן יתכן שיצער האל‬
‫כמו שפירש רשב״ס בס׳ מי שמת )שם( ‪ ,‬נראה כי ית׳ את האדם בלי עון ויהיו היסורין לאהבתו‬
‫הרעות הבאות על האדם לרוע בחירתו ולסבתו אותו ‪ ,‬כי יותר טוב היה להטיב לו כיון שהוא‬
‫אהובו והוא צדיק תמים ;‬ ‫בעקשותו אינן נחשבות לו לכפרת עין ‪ ,‬כיון‬
‫שהוא ראוי שירחק מאותן הסבות ‪ ,‬וכמו שאמר ואומר כי מן הידוע כי תכלית בריא• האדם‬
‫בזה העולם הוא להשלים עצמו בעשותו‬ ‫הכתוב שומר נפשו ירחק מהם ‪:‬‬
‫ועם כל זה כשמכוין האדם לסבב שיבואו עליו רצון האל ית׳ ‪ ,‬ובקיימו לימוד התורה ומצותיה ‪,‬‬
‫ובכל זה ישיג חיי העוה׳׳ב בבחירתו הטובה ‪ ,‬וזאת‬ ‫הרעות לכפרת עונית הס מכפרים עון ‪ ,‬וזהו‬
‫ענין התשובה ‪ ,‬וכמו שאמר הנביא ע*ה)יואל ב׳( היתה כוונת נתינת התורה לישראל שישלימו עצמם‬
‫שיבו עדי וגו׳ בצום ובכי ו מספד‪ ,‬שהם דברים בלימודה וקיומה ‪ ,‬וים מן האנשים הצדיקים שים‬
‫המצערים את הגוף ‪ ,‬וכמו שראיט החכמים בכה השתדלותם ורצונם לעשות רצון האל ית'‬
‫הקדמונים שהיו מצערים את גוסס ומביאים יותר ממה שנצטוו‪ ,‬כי לימוד המורה וקיום‬
‫יסורין עליהם לכפרת העון ‪ ,‬כמטאר מ מ ר א מלותיה נקל בעיניהם נגד אהבתם לאל יתברך‬
‫)תענית כ׳( כמו מה שאירע לנחום איש גס זו ‪ ,‬וחשוקהס למלאות רצוט לאחר שהרגילו עצמם‬
‫בזה אינו נחשב להס טורח ועמל עסק התורה‬ ‫ובאמרם כל ימיו של אוהו צדיק היה מנפער על‬
‫ד ב רז ה‪ ,‬וגס בדברי היסורין הבאים על האדס וקיום מלותיה ‪ ,‬כי ים את לבבס לעשות לאהבת‬
‫האל ית׳ יותר ויותר נס כי יגיע להם מהטורח‬ ‫ברוע הנהגתו במאכלו ודיבורו ומעשיו עם הבריות‬
‫אחר שכבר באו עליו היסורין הוא מצדיק הדין והעמל בעבידתו י ת; וכשרואה האל יתברך גודל‬
‫עליו ‪ ,‬ויודע ומכיר שלהבתו באו אליו היסורין אהבתם אוחו והשקם באהבתו ‪ ,‬ושאינם יכולים‬
‫ההם ומקבל אותם בסבר פנים יפות ‪ ,‬ייודע להשלים כל חשוקהס בעבודת האל יתברך ‪ ,‬מצד‬
‫ומכיר כי הוא חייב בחטאיו יומר מהיסורין שבאו כי רוב המצות אינם באות לידס בכל יום‬
‫עציו וסובל אותם לכפרה ‪ ,‬גס הס מכפרים ממט לעשותם ‪ ,‬כי יש מצות הבאות מזמן לזמן ולפעמים‬
‫קצת חטאתיו כיון שאיט מתרעם עליהם ‪ ,‬כי לא זמן רחוק ‪ ,‬ויש מהן שצריכית הכטת שאינם‬
‫נחשב לו לסכלות והוללות מה שהיה סבה להביא מושגות להם ‪ ,‬באופן כאינה באים לכלל חיוב‬
‫מוסס‬
‫לז ‪73‬‬ ‫אלהים‬ ‫יטעו דת^פובח פרק ט‬ ‫בית‬
‫יותר מ מס שהוא מוזוייב ומצווה‪ ,‬ולזה מביא עליו‬ ‫אותה המצוה שהיו יכולים להשלים מצמס ונ ‪6‬שס‬
‫האל יס׳ יסורין כדי שיזכה בזה למדרגה ג ד ל ה‬ ‫לקנות מדרגה גלולה מהיי עוה״ג ‪ ,‬ולסיבת בלתי‬
‫דשלים כל סס שנכחו להשלים ‪ ,‬ולזה אמרו כל‬ ‫הניעם להכנת עשיית אותן המצות אינם משיגים‬
‫יסורין שים בהן ביטול חורה או הפלה אינם יסורץ‬ ‫מה שהיה ראוי שישיגו על ידם בהיות רצונם‬
‫של אהבה ‪ ,‬ט כיק שאינו יכול להשלים מה‬ ‫וחסצס לעשותם ‪ ,‬והאל יתברך לא ימנע מוג‬
‫שמייב איך יבואו עליו יסורץ להרט ת שכרו ‪,‬‬ ‫מבעליו ‪ ,‬וכיו; שהוא רואה שיש בכתם לעשות יותר‬
‫ואפילו למי ש מגר שאלו יסומן של אהבה ‪ ,‬כיח‬ ‫ממה שיכולים להוציא בפועל ורצונם להצסער‬
‫שאינו מהבטל מלימוד הורה ומן התפלה אלא‬ ‫ג ע ט ד תו יתברך כי קיום המצות ולימוד התורה‬
‫בסבתן הרי איט מקצר נ מ ה שבכתו לעשוה ‪,‬‬ ‫עונג הוא להם ‪ ,‬ונמצא שאינם משיגים כל מה‬
‫וטון שגבחו וברצונו לסשוהם ‪ ,‬מחשבה סוג ה‬ ‫שבכתם להשיג ‪ ,‬אז מגיא האל יתברך עליהם‬
‫ממשיבה האל ית׳ למעש^ במו שכבר עשה בפועל ‪,‬‬ ‫יסורין שיודעים שהם מאתו יתברך כדי שיסגלו‬
‫ומביא עליו יסויק שמכבידן וממריחין אותו יותר‬ ‫צער בגופם בע טד ת האל יתברך ‪ ,‬ויוציאו ל)«על‬
‫מלימוד התורה ותפלה ‪ ,‬כדי שתתעלה מעלהו‬ ‫מוב הכנתם וחפצם להצשיער בעבודת האל‪ ,‬ונמצא‬
‫ב « ‪ .‬ועל כל פנים צריך שיקבל אותם מאהבה ‪,‬‬ ‫שהשלימו עצמם בזה העולם בכל מה שבכתה‬
‫שאס איט מקבל אותם מאהבה אינם יסורין של‬ ‫להשלים ‪ ,‬ובזה יזכו למדרגה גדולה מחיי העוה״ג‬
‫אהבה ‪ ,‬כ ט מה שנדרט בהם שהם באים להוציא‬ ‫מה שלא היו משיגים אם לא היה מגיא עליהם‬
‫לפועל מהשבכחו להוסקז בעבודת ה אל‪ ,‬כי לזה‬ ‫האל יתברך אותם היסוריס ‪ ,‬שלא היו עושים כל‬
‫נקראו יסורין של אהבה שיודע ומכיר כי האל ית׳‬ ‫מה שבכהם לעשות ‪ ,‬והוא חםרון בתק הצדק‬
‫באהבהו אותו הביאם עליו ‪ ,‬ולזה היו אומרים‬ ‫השלם שלא יעשה מה שבכחו לעשות ‪ ,‬גם כי לא‬
‫לבעלי ט סו דן ) ב ר ט ת ה׳( חבינין עליך יסורין ‪,‬‬ ‫יהיה מצד השתדלותו אלא מצד שאין בא לכלל‬
‫וכשטו ^מריס לא ק ולא שכרן היו מסירים‬ ‫חיוב כמו שאמרנו ‪ ,‬ולכן הוא מושגת מאתו יה׳‬
‫אונ ס מעליהם ‪ ,‬וכמו שאמדו יהב ליה ידיה‬ ‫באהבתו אותו להכין דרך לפניו במה שיצטער‬
‫ואו^ויה ‪ ,‬ואץ ס טן ט יסורין אלו היו מאהבה‬ ‫ויוציא לפועל מה שינחו לעשות בע טדת האל‬
‫שטה רצונם וחשקה שיעמיס האל ית׳ עליהם יותר‬ ‫ית׳‪ .‬ודומה זה לענין נסיון הצדיק ‪ ,‬כי גם שיודע‬
‫בחשבם ט פיו יכולים לעמוד ע לי ק ‪ ,‬וכשראו שלא‬ ‫האל ית׳ שיעמוד בנסיון ׳ מנסה אוחו לתועלתו‬
‫ט ו יטליס לעמוד על ט ב ד ט סו ר ץ אמרו לא‬ ‫שיוציא לפועל מחשבתו העוגה ובזה יגדל שכרו ‪,‬‬
‫ק ולא שכאן‪ ,‬ולא ט ו חוהץ על הראשוטת כי‬ ‫כמו שבארו המפרשים דל בענין הנסיון שהוא‬
‫כל מה שיכלו ל ס טל בסבר פנים יפות סבלו‪ ,‬ומס‬ ‫לתועלת המנוסה ‪:‬‬
‫שלא יכלו לסבול אמרו לא ק ילא שכרן ‪ ,‬כיץ‬ ‫שאמרו בענין היסורין אס רואה אדם‬ ‫חהו‬
‫שלא ט ו יטלים לקבלם בסבר פנים יפות מצד‬ ‫שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו סשסש‬
‫הצער טוב ט ה שיוסרו מהם ‪ ,‬וזהו שאמרו לא‬ ‫ומצא יעשה חשיבה‪ ,‬לא מצא יתלה בביטול תורה‪,‬‬
‫הו ולא שכרן ‪ ,‬שטא כמו תפלה שטו מהפללץ‬ ‫הלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן ‪,‬‬
‫לחל ית׳ שלא יתמיד בהם היסורין נס כי לא‬ ‫»וו נ ה כי כל עוד שהאדם מקצר בע מדה האל‬
‫י ט ה להם אוהו ה » ר הגדול ‪ ,‬כיץ שלא ט ו‬ ‫ואינו עושה כל מה שחייב לעשותו אין מקום שיטאו‬
‫יטלץ לסבלם כראוי כמו שכתבתי ‪ .‬וכן באים‬ ‫עליו יסורין של אהבה ‪ ,‬כי הס אינם באים אלא‬
‫יסורין »‪5‬י חטא על הצדיק גמור לכפרת הדור‬ ‫למי שהשלים מקו ויש גכחו לעשות יותר ממה‬
‫ולהטיב ל מר בעבורו ‪ ,‬וכמו שאסרו)ב״מ פ״ה(‬ ‫שהוא מחוייב לעשותו ‪ ,‬וכיון שזה קצרה י ד במס‬
‫טלהו שגי דיסורי דר׳ אלעזר וכו׳ וטלהו שט‬ ‫שהוא מחוייב כיש במה שאינו מחיייב ‪ ,‬ואם ‪P‬‬
‫דיסורי דרבי ו ט'‪ ,‬וכן שכיבת יחזקאל על צדיו‬ ‫יסורין אלו הס על מה שלא השלים מה שבכחו‬
‫כמבואר בכתוב)ד׳( למרק עץ בית ישראל ‪:‬‬ ‫להשלים ‪ ,‬ואס מצא עצמו שלם בעבודה האל ולא‬
‫ו הי סו ר ץ הגאים על הצדיק חמורת רע קשה‬ ‫■קצרה ידו במצות ‪ ,‬יהלה בביטול מורס שאמר‬
‫מהם‪ .‬שהיה מעותד לבא עליו בנ ט ר תו‬ ‫הכתוב )יהושע א׳( והגיח בו יומם ול<לה ‪ ,‬ואולי‬
‫כמשל ה ס טנ ה שהזכירו חז״ל ‪ ,‬נקראים גס כן‬ ‫וקרוב לודאי שלא קיים בכל יום מצוה הורה ביום‬
‫יסורין של אהבה ‪ ,‬ט אינם באים מצדעון אלא‬ ‫ובלילה ובטל מקצתם ‪ ,‬ויש לו חמא בזה ‪ ,‬ומסגי‬
‫לאהבת האל ית׳ אוהו כדי שלא ילכד בדבר יוי ד‬ ‫שהוא ענין המידי ט א מלו הצדיק הגמור איט‬
‫קשה מאותן ה י ס ו ח שמביא עליו ‪ ,‬ואם לא היה‬ ‫יכול לעמוד עליו לעולם ‪ ,‬לזה אמר יתלה בביטול‬
‫אהוב לאלטו לא ט ה משגיח האל יתברך עליו‬ ‫הורה ‪ ,‬כי הוא קרוב שהוא מבטל איזו שעה‬
‫להצילו מהרעה הבאה עליו בבחירתו‪ ,‬ו ט ה נלכד‬ ‫ביום ולכן גאו עליו היסורין‪ ,‬ואם גם גזה נזהר‬
‫ברשם זו ממן לו ‪:‬‬ ‫שלא בסל תלמוד תורה אפילו שעה אחה בי ד ע‬
‫ו ג ם שאנמינו ט ט ס ו ‪ p‬שהם נקראים יסוריס‬ ‫שהן יסורי! של אהבה ‪ ,‬כי כיון שלא קצרה ידו‬
‫של אהבה הס לעתיד להטיב לסובל אותם‬ ‫בכל מה שנצמוה בלימוד המורה וקיום מצותיה ‪,‬‬
‫ב עו היזו ב עו ה ״ג‪ ,‬ע ם כ לז הנ ר א ה בקצה היסורין‬ ‫נראה שיש בכחו להוציא לפועל בעבודת האל‬
‫שנקראו‬
‫אלהים‬ ‫שער התשובה &רק ט י‬ ‫בית‬ ‫‪74‬‬
‫לידו שלא ריחם על העגל שנחבא תחת כנפיו שלא‬ ‫‪ JJ56‬מ!‬ ‫‪6‬ל ) ‪ , v 2 ff‬ש^! ‪ts s‬‬
‫ישחעוהו ואמר זיל דלכך נוצרת ‪ ,‬אמרו הואיל‬ ‫העין י^ר\דס■ ‪ ,‬מ ו ש'אומי‪) 1‬צ״יו &״ג( על רבי‬
‫ולא ריחם ליתו עליה יסורין< ונחשב בידו דבור‬ ‫אלעזרצר׳ המעון דלא מיאבא דעיזיה במה שאמרז‬
‫הקל לחמא עד שבאו עליו היסורין על הנזמא‬ ‫לו על אוהו שתלה שהוא ו‪>5‬ו באז על נערה‬
‫ההוא ‪ ,‬ואולי כי בשגיה אחת שהתמידו בו אותם‬ ‫מאורהה ביוה׳׳ש ואמר על זה שישו בני מעי שישו‬
‫היכורין נתכפר לו החמא הקל ‪ ,‬אלא כיון שבאו‬ ‫ומה פעקות שלכה כך וראוה על אחח כו״כ וכו׳‬
‫עליו כבר ע״י המעשה לא נסתלקו מעליו ‪ ,‬לתת‬ ‫כמו פאמלז פ׳ השוכר את הפועלים)שם( ‪ ,‬ואפ״ה‬
‫את שאלתו ולעשות את בקשתו בכל הזמן שקבלס‬ ‫לא המך אדעתיה וקבל עלי־ו יםורין לכקש רוזמיס‬
‫מאהבה ‪ ,‬ובזמן הסתלקותם גם כן הוצרך שיבח‬ ‫ורמילה שמא חנוא באחד מן הצדיקים כמו שפירש‬
‫לידו דבר זכוה ורוזמים ‪ ,‬שאמר על בני כרכושהח‬ ‫רט״י דל שם ‪ ,‬ואם כן יראה שהיו יסורים אלו‬
‫דקא כנשא להו אמתיה שבקינהו דכחיב )תהליס‬ ‫להפרת עון ‪ ,‬נם כי נקראו יסורים של אהבה ‪,‬‬
‫קמ״ד( ורחמיו על כל מעשע ‪ ,‬ואז רתמו עליו‬ ‫ורמו שאמרו)שם פ״ה( דיפורי ד ד אלעזר עדיפי‬
‫ונסתלקו היסירין ;‬ ‫מדרבי דאלו יסורק דר׳ אלעזר מאהבה באו‬
‫והנה גיסורין אלו ודומיהם שבאים עיי שאלת‬
‫מקבלה לא יפול בהם חסרק באהבת הש״י‬
‫‪,‬‬
‫ומאהבה הלכו ודרבי ע״י מעפה דההוא עילא‬
‫האו ועל ידי מעשה דבגי כרכושהא הלכו כדאיתא‬
‫אותם שמצער אותם בהיוסס צדיקים גמורים ‪,‬‬ ‫המס‪ ,‬ויהורי דרבי ודאי שהיו נ׳’כ מאהבה ‪ ,‬גם כי‬
‫כיון שבאים מרצונם ותאותס מביא להם ‪ ,‬אבל‬ ‫ג או עיי מעשה ‪ ,‬כי מ »י ראותו תועלת י סו ד ר׳‬
‫בשאר היסורין של אהבה שאינה באים על ידי‬ ‫אלעזר שלא שלמה גו רמה אמר חגיבין יסורין‬
‫שאלה ‪ ,‬כאמרס הלה ולא מצא בידוע שיהורין של‬ ‫וקביל עליה תליסר שני שית בצמירתא וז׳‬
‫אהבה הס ‪ ,‬היה נראה עול בתקו ית׳ להביאם‬ ‫בלפרינא ואמרי לה איסכא ‪ ,‬ואמרו כולהו שני‬
‫עליהם שלא מדעתם ‪ ,‬ועכ״ז כבר כתבנו למעלה‬ ‫יסורי ד ד אלעזר לח שכיב איניש בלא זמניה ;‬
‫כי בראות האל יתברך כוונתם הגיובה והישרה‬ ‫ופולהו שני יסורי דרבי לא איצמריך עלמא‬
‫להצמער בעבודתו יה׳ ‪ ,‬מביא עליהם היסוריס‬ ‫לחנורא ‪ ,‬נראה שכולם היו יהורין של אהבה‬
‫לזכות אותם ואת בני דורם ‪:‬‬ ‫להרבות שכרם בעוה״ז להועיל לבני יורם ; נס‬
‫כי הם היו מקבלים וסובלים אותם נ״כ לתשלום‬
‫פרק ע־׳בירי‬ ‫כפרה איזה ספק עון שלא היה ידוע להם ‪ ,‬והאל‬
‫ית׳ שהכל גלוי לפניו ראה וידע שלא היה בהם‬
‫ימרה ספק בענין היסורין והוא היותם נמשטס‬ ‫שמן פיסול עון והביא עליהם היסורין מאהבה‬
‫מתכיא האב לבן וכמו שאמר הכתוב)שמות‬ ‫להרבות שכרם לתועלת הדור כנזכר ‪ ,‬ותועלתם‬
‫כ׳( פוקד עון אבות על בניס כשאוחזים מעשה‬ ‫בעוה״ב ‪ ,‬ולכך הראה האל ית׳ השקפחו והשגחתו‬
‫אבוחס בידם כמו שדרשו זיל סנהדרין כ״ז( ‪,‬‬ ‫על הצדיקים שבזכוחס העולם ניזון ‪ ,‬ומפני כי‬
‫והיה די ומספיק להם מה שסובלים על מעשיהם‬ ‫רבי אלעזר חשב עצמו שאולי נכפל בנפש איזה‬
‫הרעים ‪ ,‬ולא היה ראוי שיסבלו גס כן עיונש עון‬ ‫צדיק ‪ ,‬היו הימורים שבאו עליו בדם שהיה זב‬
‫אבוחס‪ ,‬כל שכן לסי מה שנזרו תכמיס ז״ל ארבעה‬ ‫מנופו כמו שאמר נ ג ד מסוחיה כל יומא שהין‬
‫חלוקי כפרה שהם ג׳ ותשובה עם כל אחד מהם‬ ‫ספלי דמא ‪ ,‬והאל ית׳ הראה שלא חמא כלל במה‬
‫והם יוה״כ ויסורין ומיתה ‪ ,‬כי כיון שמת האדם‬ ‫שחשד וספס בעצמו‪ ,‬ולכך היה שכר אותם היסוריס‬
‫בתשובה ובאו עליו יסורין בעונותיו ההננורים‬ ‫בלא עתו בזכות יסורי רבי אלעזר ‪,‬‬ ‫שלא מת‬
‫נתכפר עונו ‪ ,‬וגם בעון חלול ה' שנאמר)ישעיה‬ ‫להורות ‪5‬לא המית שוס אדם צדיק ‪ ,‬כי אם‬
‫כ״ב‪ (.‬עד תמותון ‪ ,‬כיון שמת קודם זמנו היתה‬ ‫הרשגרסאשר הם חייבים ובחייהם קרויים מהים‪,‬‬
‫מיתתו כפרה על עונותיו החמורים וכמו שנתבאר‬ ‫ושכר יסורי דרבי היה דלא איצעריך עלמא‬
‫פרק ב; ואס כן באיזה עון הוא שבאים ממםכים‬ ‫לממרא דומה ליסזרין שקבל עליו ״ שהס בפה‬
‫‪,‬‬
‫היסורין לבן על עון האב עם היות הבן אוסז‬
‫מעשה אבותיו בידיו ^ כי אדרבה במה שחטא‬
‫ואבן זבמקוס קמניס ‪ ,‬כי הוא נצמער במאכלו‬
‫ובמשקיו‪ ,‬ולכך נתברכו בזכותי המאכלים והמשקים‬
‫הוא בעצמו יש לו איזה התנצלות שלא ליענש‬ ‫בלי מפר ‪ ,‬דיומא דמיפרא כיומא דדינא כמו‬
‫כל כך ‪ ,‬אס בהיותו מלומד מאבותיו שאחז בידו‬ ‫שאמרו שס ‪ ,‬ואפילו הכי אמרו דעדיפי יסורי‬
‫במעשיהם בהיותו מצוי אצלם ולא מיחו ט ולא‬ ‫דרבי אלעזר מדרבי ‪ ,‬דאילו רבי אלעזר מאהבה‬
‫הוכימוהו ‪ ,‬ואס בהיות הבן ירך האב החומא‬ ‫באו ומאהבה הלכו ‪ ,‬דרבי על ידי מעשה באו ‪,‬‬
‫ומתומרו הרע קורן גס הוא ‪ ,‬והיה טבעו מוכן‬ ‫הוראתם בזה כי נס שימורי רבי היו גס כן של‬
‫ונוטה יותר אל הרע ולא אל הטוב כטבע האב‬ ‫אהבה לא היו שלמים באהבתם כיסורי ר׳ אלעזר‬
‫ומנהגו הרגי ‪ ,‬ובזה היה מן הראוי שיסבול האב‬ ‫שמיד ששאל קבלת היסורין באו עליו ‪ ,‬וכשרצה‬
‫ויענש נס הוא על עון בנו ‪ ,‬ולא הבן על עון‬ ‫שיסתלקו מעליו נס תלקו‪ ,‬אגל יסורי רבי לא באו‬
‫אביו כנזכר ;‬ ‫עליו מיד כשקגלם ‪ ,‬עד אשר בא אוחו מעשה‬
‫ולתשובת‬
‫לח ‪5‬ז‬ ‫אלהים‬ ‫שער התעונה פרק י‬ ‫בית‬
‫וכמ׳ש הכתוב)ברא שית נ׳( וירא יוסף לאפרים‬ ‫ולתשובת זה אקדים ואומר כי להיוס נריאת‬
‫בני שלטס גס בני מכיר וגו׳ ‪ ,‬וכיון שאינם נענשים‬ ‫האדם בעוה״ז לעבוד ה׳ ולהשלים‬
‫מל עון א ט הס כי אס כשאוחזים מעשיהם ‪ ,‬א כ‬ ‫נפשו ‪ ,‬בהיותה מישלת על יצר הרע בהכין צדה‬
‫אי ^ ז ר שימשך פיךדת העון מל יותר מרבעים ‪,‬‬ ‫לדרכו ‪ ,‬ובכרזו ועוצם ידו יזכה לעולם הבא‪ ,‬מן‬
‫כי הבאים אמריהם לא ישיגו לראות האב הזקן‬ ‫הראוי לו לגמול חסד להש״י שיצרו והביאו לעוה״ז ‪,‬‬
‫חמישי להם כדי שיאחזו מעשיו ויעגשו ג״כ על עוטז‬ ‫ולהוריו שהיו כו־פץ לו ביצירתו ‪ ,‬וכאמרם ז״ל‬
‫רמה שאמר הכתוב על בגיס על שלשים ועל‬ ‫שלשה שותפין באדם הקב״ה ואביו ואמו ‪ ,‬ומזה‬
‫רבעים ‪ ,‬והיה מספיק בשיאמר פוקד עון‬ ‫הצד הזהיר וצוה האל יתברך על כיטד חב ואם‬
‫א ט ת על פגים רגעים ‪ ,‬הוא להורות ני פקידה‬ ‫שהיו סבת בואו לעוה״ז כדי שיזכה לעוה״ב ‪,‬‬
‫זאת של י מרין קודמין אליהם הגנים לשלשיס‬ ‫והקיש כבודם לכבודו ; ובצד מה יותר ‪ ,‬כאמרס‬
‫והשלשים לרבעים‪ ,‬שאס אין בעון האב כדי שיבואו‬ ‫)בירושלמי דפאה( בהקב״ה כאיב)משלי כ״ב( כבד‬
‫לאחד מהנסשכיס ממנו לא יבאו ני‬ ‫יסורק‬ ‫ה׳ מהוגך אס יש לך ‪ ,‬ובכיבוד אב ואס כתיב‬
‫אם לקרוב לו קודם ‪ ,‬ואס לא נשלה בו העון‬ ‫)שמות כ׳( כבד את אביך ואת אמך בין יש לך‬
‫ימשך לשלישי וכן לרביעי ‪ ,‬ואם ניצול הבן הראשק‬ ‫ובין אין לך ‪ ,‬כי מה שנשתתף האל ית׳ ביצירתו‬
‫ולא אחז מעשה אביו ‪ ,‬אפשר שלא ימשך העונש‬ ‫הוא בדברים רואנייס‪ ,‬ולכן אינו מחייט להסריח‬
‫לבט גס כי יאחז מעשה אבי אביו‪ ,‬כי כיון‬ ‫גופו במה שאין בידו ‪ ,‬אבל אביו ואמו היו שותסין‬
‫שנפסק שלשלת העון בבן לא ימשך יותר ‪ ,‬וכן‬ ‫ביצירתו בדברים חומרים שהם כלל הטף ואיבריו‪,‬‬
‫אס בן הבן לא אחז מעשה אבותיו ‪ ,‬לא ימשך‬ ‫ולכן חייבו האל ית׳ שגס שלא יהיה לו ממון ‪,‬‬
‫^לגנו עונש אב אבי אביו‪ ,‬נם כי יהיה הוא אוחז‬ ‫יטרח בגופו לכבד אוהס במה םצריך להם‬
‫מעשה אבותיו ‪ ,‬וכמו שהמשילו במדרש לארבע‬ ‫במזונותם ופרנסתם‪ ,‬מצורף לזה על מה שנמפלו‬
‫ייוסות זו למעלה מזו בזו יין ובזו שמן ובזו דבש‬ ‫אביו ואמו מן יום צאתו לאויר העולה ביניקתו‬
‫וצזו מיס נפלה דליקה באחת מהן מכבות זו את‬ ‫ומאכלו ומשקיו וכסותו הצריכיס לו עד זמן גידולו‪,‬‬
‫זו איל אס היו כולן של שמן כולן נשרפות‪ ,‬כך בזמן‬ ‫ועל זה זכתה התורה לאב כמה דברים בבניו‬
‫שתופסין מעשה אטתיהס בידיהם דור אחר דור‬ ‫הקמניס הסומכים על שולחנו כמציאה וזולתה ‪,‬‬
‫הס נדונין על ידו‪ ,‬אבל אס הס מסורגין דור אחד‬ ‫ולסבת הסתלקות קצת מכיבוד אב ואס לבת‬
‫צדיק ודור אחד רשע לא יומתו אבות על בניס ‪:‬‬ ‫כשתנשא להיותה תחת רשות בעלה ‪ ,‬זכה לו האל‬
‫ו מ ה שראיט בענק עון העגל שאמר הכתוב‬ ‫ית׳ בקטנותה ונערותה יותר מן הזכר‪ ,‬והוא ענק‬
‫)שמות ל״ב( וביום פקדי ופקדתי עליהם‬ ‫מכירתה כמ״ש )שמות כ״א( וכי ימכור איש את‬
‫חט אתם‪ ,‬ודרשו חז״ל בסנהדרק )פרק חלק(‬ ‫בתו לאמה וכו׳ ‪ ,‬ועל דרך זה הבנים הקמניס‬
‫דלאחר כ״ד דורות נגבה פסוק זה ‪ ,‬דכתיב הכא‬ ‫הס כנכסי האב וקניניו והס נענשים ומתים בעון‬
‫בעגל וביוה פקדי וכתיב בצדקיהו כשחרב בהמ׳׳ק‬ ‫אבותס ‪ ,‬וכמו שאמרו זיל בשבת)ל״ב( בעון נדרים‬
‫)יחזקאל ט׳( ק ר ט פקודות העיר‪ ,‬קרבו אוהו מעשה‬ ‫או בעון ביטול מורה או מזוזה בנים מתים כשהם‬
‫שנאמר וביום פקדי ‪ ,‬וממעשה העגל עד צדקיה‬ ‫ק טנים‪ ,‬וכשהם גדולים אינם נתפשים בעון‬
‫ארבעה ועשרים דורות ‪ ,‬מנחשון שנעשה העגל‬ ‫אבותס ‪ ,‬כמו שכתוב )דברים נ״ד( איש בחטאו‬
‫בימיו עד צדקיה ‪ ,‬שנרמה שהעון גפקד ונמשך‬ ‫יומתוי‪ ,‬כשהוא איש לא יומת אלא בחטאו ‪ ,‬וכמו‬
‫עד כמה דו מת ‪ ,‬ונס שנפסק העוז לאיזה דור‬ ‫שאמרו בסנהדרין י כ” ז( כשהוא אומר איש בחטאו‬
‫שלא אחזו מעשה אבותיהם ‪ ,‬וכן חמרו שס עד‬ ‫יומתו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם‪ ,‬כי אפי׳‬
‫ירבעם היו יונקים ישראל מעגל א׳ שעשו במדבר‬ ‫שאוחז מעשה אבותיו אינו מת אלא בחטאו‪ ,‬אבל‬
‫מכאן ואילך יוגקיס משלשה‪ ,‬שניה מירבעס וא׳‬ ‫יסורין יסבול בעון אבותיו כשאוחז מעשיהם ‪,‬‬
‫»נשו גמדט־ ‪ ,‬נראה שנמשך פקידה העון יותר‬ ‫כי המיתה על חטאה הוא ששלל מהם לא היסורי}‪,‬‬
‫מכ״ד דו ח ס אפי׳ למי שאיט אוחז מעשה אבותיו ‪:‬‬ ‫כמו שאמר איש בחטאו יומתו ‪ ,‬שיש לו חטא‬
‫ו ל ת ש ו ב ת זה אני אומר כי צחכיס אנו לומר‬ ‫ולאביו חטא ואינו מח אלא על חטאו‪ ,‬אפילו שנמשך‬
‫ני יש הפרש גס גזה בין החוטא‬ ‫לו מחעא אביו שאחז מעשיו ‪ ,‬ולכך אמר הכתוב‬
‫בענק ע׳א למי שחוטא בשאר העבירות ‪ ,‬כי‬ ‫פוקד מון אבות מל בניס כשאוחזים מעשה אבוהם‬
‫המודה גע׳א כטפר בכל התורה טלה ‪ ,‬והוא‬ ‫בידם ג״כ ‪ ,‬והם נענשים על חטאם‪ ,‬אלא שאינה‬
‫וזרעו נענשיס עד כמה דורות ‪ ,‬כי התורה היא‬ ‫מגעת הפקידה עד המות אלא ביעווריס‪ ,‬כי כיון‬
‫מורשה קהלת יעקב ‪ ,‬וכתוב גס ‪) p‬דברים ל״ב(‬ ‫שבקסנוהם היו נענשים במיתה בעניך אבותם ‪ ,‬די‬
‫שאל אביך רגדך וגו׳ ‪ ,‬ומזה הצד חייב האב ללמד‬ ‫להס כשיגדלו שלא יענשו במיתה כי אם ביסורץ‬
‫תורה ל ט כמ״ש )שם י׳א( ולמדתם אותם את‬ ‫בטון אבותס ועונם שאחזו בהם‪ ,‬אבל לא תמשך‬
‫בניכם ‪ ,‬להורות כי ירושה מאבית לבנים ‪ ,‬וכל‬ ‫עונש לבנים בעון אבותה ואפילו אוחזים ממשיהם‬
‫פוד שירושה זאת משתלשלת מאבות לבנים ‪ ,‬אין‬ ‫כי אס עד שלשים ועד רבעים כמ׳ש הכתוב; כי אין‬
‫הבנים נענשים בשאר עונות שנכשלים בהם‬ ‫האדם משיג לראות בני בניס כי אם עד דור רביעי‪,‬‬
‫אטתיהם‬
‫אלהים‬ ‫עער התשנה פרק‬ ‫בית‬ ‫‪76‬‬
‫פקדי עונ ס‪ ,‬יוז׳ש הכתוב וביום פקדי ופקדתי‬ ‫אבותיהם אלא נגד ארנעה דורית מ! ה;יעס‬
‫עליהם הטאתס כלו׳ מה שהוא מעני! חטאתם ;‬ ‫הנאמד למטלה ‪ ,‬ואס נכשלים בעון ט״א הרי‬
‫וא׳סוב לעיקר מה שנתקשה לנו בתחלת הסרק ‪,‬‬ ‫הוא כאילו נפסקה שלשלת הירושה ‪ ,‬וכאילו אין‬
‫כ״א האבות החיטאיה חזרו בתשובה‬ ‫התודה ירושה לו מאבותיו ובזה מתמטטי; זכיותיו‬
‫וסבלו עונש עונס החמור ‪ ,‬מה ישאר לבן להיות‬
‫נענש אחריו ולהיותו נפקד ביום פקודתו על‬
‫‪,‬‬ ‫לשיטנש טל טון אביתיו אפי׳ לאחר כמה דורות‬
‫והרי היא כיר שאין לו זכות אבות ‪ ,‬והוא מטונה‬
‫עונות אבותיו ‪ ,‬כיון שהם חזרו בחשיבה אפילו‬ ‫ביסודי! בטולס הזה‪ ,‬וכמו שאמרו ביבמות)מ״ח(‬
‫שחטאו בעון החמור כעון ע״א הרי נתכפר עוצם‬ ‫מפני מה נריס מטוניס ויסוריס באיס טליהס‬
‫עונס בתשובה ויסורין ומיתה שמרקה הטון ואפי׳‬ ‫מפני ששהו טצמס ליכנס התת כנפי השכינה ‪,‬‬
‫חלול השם ‪.‬־‬ ‫שאין להם זכות אט ת ס שלא טמדו מליה ס בהר‬
‫ואם נאמר כי מה שנענש הבן בטון האב בשאוחז‬ ‫סיני ‪ ,‬אבל מי שיש לו זטת אבות ולא נפסק‬
‫מעשיו הוא בשלא שב האב בתשובה מהטון‬ ‫שלשלת ירושת התורה ממנו הרי הוא כאילו‬
‫אשר הטיה ‪ ,‬הנה בטון העגל שנאמר בו וביום‬ ‫קבל התורה מהר סיני ‪ ,‬וכמו שהוכיחו בקידושין‬
‫פקדי ופקדתי עליה׳ חטאתם נראה ששבו בתשובה‪,‬‬ ‫)ל׳( כל המלמד את בן בנו תורה כאילו קבלה‬
‫וכמו שכתוב וישמע העם את הדבר הרע הזה‬ ‫מהר סיני כדכתיב ודברים ד׳( והודטתס לבניך‬
‫ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו אחר שנענשו כבר‬ ‫ולבני בניך וסמיך ליה יוס אשר טמדת לפני ה׳‬
‫במגפה ובחרב יבהשקאה כסוטות ‪ ,‬וא׳יכ איך‬ ‫אלהיך וגו׳ ‪ ,‬וגס כי הכתוב שאמר ושמות כ׳(‬
‫נענשו בניהם אחריהם טד כ׳׳ד דורות ‪ ,‬כיון‬ ‫פוקד טון אבות טל בניס וטל שלשיס וטל רבטיס‬
‫שאבותס נענשו על חטאתם ושבו בתשובה ‪ ,‬וכמו‬ ‫כתוב בטנין איסור ט״א כמו שכתוב לא תשתהוה‬
‫שאמרו נס כן במדרש )אליהו זוטא רפ״ד ח״ב(‬ ‫להם ולא תטבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא‬
‫ארבעים יום שטלה משה למרום להביא תורה‬ ‫פוקד טון אבות טל בניס וגו׳ ‪ ,‬יש לפרש הכתוב‬
‫לישראל היו ישראל נוהגים כל אותם הימים לוס‬ ‫בשאר טבירות‪ ,‬וכמו שמצינו שנראה טנין זאת‬
‫ותענית‪ .‬ביוס אחרון שבכולם לנו בתענית והשכימו‬ ‫הפקידה בפרשה כי תשא ובס׳ שלח לך בטנין‬
‫ועלו לפני הר סיני והיו בוכים לקראת משה והוא‬ ‫המרגלים ‪ ,‬ופירוש הכתוב יהיה כך‪ ,‬כי אנכי ה׳‬
‫לקראתם עד שעלתה בכייתם לפני המקום‬ ‫אלהיך אל קנא פוקד טון אבות טל בנים וגו׳ ‪,‬‬
‫ונתגלגלו רחמיו וקבלס בתשובה ובשר אותם‬ ‫כלומר טונש ט״א הוא גדול טד מאד ונמשך‬
‫הקב״ה ונשבע שתהא לכס בכייה זו בכית שמחה‬ ‫לדורות כאומרו וביוה פקדי ופקדתי וגו; אבל גס‬
‫שיהא יום זה סליחה וכפרה להם ולבניהם עד‬ ‫ב‪:‬אר טבירוה שאין אתה סורק טול אלהוחי‬
‫סוף כל הדורות ע״כ ‪ ,‬וא״כ איך נענשו בניהם‬ ‫מטליך ‪ ,‬אני ג״כ פוקד טד ד׳ דורות ; וזה רוצה‬
‫אחריהם אתר התשובה והעונש שבא עליהם ‪:‬‬ ‫באומרו כי אנכי ה׳ אלהיך אל קנא פוקד ‪ ,‬כי ים‬
‫ולזה אני אומר כי גס זה מעוצם טון ע״א‬ ‫כשאני אלהיך שאין אתה חוטא בטני! ט״א אלא‬
‫שהמודה בה ככיפר בכל התורה כולה ‪,‬‬ ‫בשאר טביחת‪ ,‬אני פוקד‪ ,‬כמו שפירשתי ‪:‬‬
‫ולכך נענשים הבאים אחריהם מזרעם ‪ ,‬נס כי‬ ‫ועוד אפשר לומר כי גס בט״א אין הקב״ה פוקד‬
‫הס חזרו בתשובה במעשה העגל ‪ ,‬כי היסוריס‬ ‫טון אבות טל בניס אלא טד ד׳ דורות‬
‫הראויים לבא לכפרת עון ע״א אחר התשובה הם‬ ‫כפשט הכתוב שאמר בטשרה הדברות בטנין טייא‬
‫כבדים מאד ‪ ,‬והאל יש׳ חש על החוטא כיון ששב‬ ‫כי תנכי ה׳ אלהיך אל קנא פוקד טון אבות טל בניס‬
‫בתשובה שלימה שלא יביא עליו כל היסורים‬ ‫ונו׳ ‪ ,‬וזה אינו אלא בטון יחיד כי כל הדברות לא‬
‫הראויס לעונש עון ט״ א‪ ,‬וטרר מנה יפה לבאים‬ ‫נאמרו אלא בלשון יחיד‪ ,‬אבל כשרבים חוטאים‬
‫אחריו מזרעו שיסבלו בטון אבותם ביום פקידת‬ ‫בטנין ט׳׳א פוקד טליהס טד כמה דורות כאומרו‬
‫עונם ‪ ,‬כיון שהם עצם מ׳^מיו ובשר מבשרו והיו‬ ‫וביום פקדי ופקדתי טליהש וגו׳‪ ,‬מצד כי המודה‬
‫בקטנוהס כנכסי אביתם למות בעונס ‪ ,‬ואסר‬ ‫בט״א ככופר בכל התורה כולה‪ ,‬וכשהדורות‬
‫שנדלו נשארו עדיי! במקומו לסבול יסורי העונות‬ ‫הבאים אחר הדור שטבדע׳א הס חוטאים באיזה‬
‫כיון שהם אוחזים בהם גם כן ‪ ,‬כי באיזה טון‬ ‫טון שיהיה הוא נחשב כאילו חטאו בטון שחטאו‬
‫שיתפשו בו אוחץס מעשה חבותס ‪ ,‬כמו שעון‬ ‫אבותס שהיה בטנין ט׳׳א שהמודה בה ככופר בכל‬
‫אבותס הס בעני! פ׳ א הכולל כל עונות שבתורה‬ ‫התודה כולה‪ ,‬ומפני זה כשפוקד האל ית׳ טליהם‬
‫כמי שאמרנו ‪ .‬וכשאר העונות שאינו פוקד‬ ‫סטאהס פוקד נ״כ טליהם חטא אבושס שהוא‬
‫לבנים כ״א עד דור רביעי כסי התשובה‬ ‫מיוחס אל חטאהס‪ ,‬כיון שכולל כל מיני החטאים‬
‫הראשונה ‪ ,‬נ׳כ הס מהעונות החמורים ‪ ,‬וגס כי‬ ‫כמו שאמרנו‪ ,‬כ׳׳א היו חוטאים האבות ההמה‬
‫שב החוטא ‪ ,‬האל יתברך חם עליו כיון ששב‬ ‫בטון גזל והדורות הבאים בטון טריות לא היה‬
‫בתשובה שלימה שלא להעמיס עליו בלבד כל‬ ‫נפקד עליהם טון אבוחם ‪ ,‬שאין יחס לטון גזל‬
‫היסורין הראויים לבא על חומר חטאו ‪ ,‬ומניח‬ ‫טס עין טריות ‪ ,‬אבל טוו ט״א יש לו יחס עם כל‬
‫חלק לבניו אחריו כנזכר ‪ ,‬ובענין ע״א החנערה‬ ‫הטונות כמו שאמרנו ‪ ,‬ונזה נפקד עליהם ביום‬
‫נמשך‬
‫לט זז‬ ‫אלהים‬ ‫עערד^עובהפרקייא‬ ‫בית‬
‫נמשך מה שכשאר שלא היה יכול החוסא לסכלו משא״כ במי שעבר על לאו ג״ס‪ ,‬וגס מצד מה‬
‫עד כמה דורות ; כדי שיוכלו לסכול כל דור ודור שעבר על מאמר השי׳ח הוא ממור יותר העובר ג׳‬
‫עבירות מהעובר אחת ג׳ש‪ ,‬כי העובר ג׳ עבירות‬ ‫מה שיבא אליהם חלק מהעו] הקודם שנכשלו ט‬
‫אטמם ‪ ,‬ונאמרו וביום שקדי ושקדמי עליהם מייל מ ת נראה כאילו אינו מחשיב מצות האל ית׳‬
‫חעאתס אחר שנענשו ושבו‪ ,‬לומר כי כיון שכבר ומשים לאל מלתו בעברו על רצוט בג׳ דברים‬
‫מחולפים‪,‬משא'כ בעובר עבירה אחחג״ס כי לא‬ ‫נענשו קצתם בג׳ מיני עונשים והנשארים גס ‪P‬‬
‫עכר אלא על דיבור אחד ‪ ,‬ואסשר שכבשו יצרו‬ ‫ימקו בעונס ביסוריס שיבאו עליהם ^ רצה האל‬
‫ית' לחום עליהם שלא להביא על הנשארים כל לאותו דבר ‪ ,‬ולא כמי שאינו מחשיב דבר השי״תיי(‬
‫העונש הראוי להם ‪ ,‬אלא שישאר קצתו שמור והרי הוא כמו שפורך שרצה אמת בכרס ‪ ,‬שאינו‬
‫לשקוד אותו לדור דור כנזכר‪ ,‬כי גס אותם שממו שוה למי שפורז בה שלש פרצות שנתנה למרמס‬
‫בשלשת מיני המיתה‪ ,‬לא קדמו להם יסוריס ולבער נמל רוחותיה‪ ,‬וכמ״ש הכתוב)י שעיהה׳(‬
‫קודם המיתה ‪ ,‬כסדר ר חלוקי כשרה שבעונות הסר משוכתו והיה לבער שרז גדרו והיה למרמס^‬
‫החמורים ויש בהם חלול ה׳ יסוריס תולים ומיתה כי לשון סרון מורה על שרצות ־הרבה ולכן היה‬
‫מכ»‪-‬ח ‪ ,‬ומפני כי לא קדמו להם יסורין לא למרמס ‪ ,‬ומה שאמר מי שעבר עבירה שעם א׳‬
‫נשלמה הכפרה‪ ,‬ונשארו היסורין לבניהם אחריהם ב׳ וג׳ נפשה לו כהיתר‪ ,‬שנראה היותו ראוי לעונש‬
‫גמל זהו כשמחזיק ועומד בחעאו אשר נעשה לו‬ ‫לדורי דורות כמו שאמרנו ‪:‬‬
‫כהיתר‪ ,‬אבל ^ נותן אל לבו שלא ישוב עוד‬
‫לכסלו אינו נענש על הג׳ פעמים שעבר אותה‬ ‫פרק אחד עשר‬
‫עבירה כמי שעבר ג׳ עבירות חלוקות כנזכר ‪,‬‬
‫לחקור על החוטא ושונה בחטא אס ראוי ומה שאמרו עבר עבירה אחת מוחלין לו וכו׳ וזהו‬ ‫ראר‬
‫שיענש יותר על עשותו חטא אחד מיוחד בחעא הראשון שעשה מימיו שהש״י מוחל לו עד‬
‫פעמים ושלש ‪ ,‬או אס יענש יותר בעשותו ג׳ הד׳ וכו׳ אס הוא עושה עבירה אחת פעה אחת‬
‫חעאיס מחולפיס ‪ ,‬עס היותם שויס השלש חטאים וב׳וג׳כשלא חעא עדיין מימיו שמוחלין לו ג״כ ‪,‬‬
‫לחטא המיוחד‪ ,‬ומצאט חז״ל שאומרים מי שעבר אבל אחר שמונין העוטת מג׳ ואילך נענש יותר על‬
‫עבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית הותרה לו ‪ ,‬ג׳ חעאיס מחולפיס מעל חמא אחד ג״ש כנזכר‪,‬‬
‫הותרה לו ס״ד אלא אימא נעשית לו כהיתר ‪ ,‬חהו שהפליג הכתוב בדור המבול שעברו על כמה‬
‫שנראה שראוי להחמיר בעונש החוטא ושונה ומשלש עבירות הנכללות במלת השחתה ‪ ,‬וכמ״ש הכתוב‬
‫בעבירה אחת מצד שנעשית לו כהיתר וכמו שנעקרה ותשחת הארן לפני האלהיס ויו׳ ‪ ,‬כי גם שבכל‬
‫לגמרי מן התורה‪ ,‬יופר ממי שעבר ג׳ עבירות עבירה ועבירה החזיקו והיו עושים אותה נמה‬
‫מחולפות שלא געשו לו כהיתר ‪ ,‬וכמ״ש ג'כ עבר מעמיס ‪ ,‬נראה שלא היה נחתה גזר דינם אלא‬
‫אדם עבירה אחת מוחלין לו שניה מוחלין לו נ׳ בהיות עבירות חלור\ת וחמורות במה שבינם‬
‫מוחלין לו ד׳ אין מוחלין ‪ ,‬ובענין העושה עבירה להש״י ובמה שבינם לבינם ‪ ,‬וכמו שאמר ותשחת‬
‫פעמים ושלש בשוגג ‪ ,‬מציגו בהי^־ שהעושה ג׳ הארץ לפני האלהיס במה שבינם לבין האלהיס ‪,‬‬
‫ותמלא הארך חמס במה שבינם לבינס ;‬ ‫עבירות מחולפות בהעלם א׳ חייב ג׳ חטאות ‪,‬‬
‫עוד לומר כי מה שאמר ותשחת האר;‬ ‫ואפשר‬ ‫ואס עושה עבירה אחת ג״פ בהעלם א׳ אינו חייג‬
‫לפני האלהיס הוא כי היו עושים עבירות‬ ‫אלא חטאת אחת‪ ,‬וא״כ נראה כי העושה במזיד ג׳‬
‫עבירות מחולסות חמור מהעושה עבירה א׳ ג׳פ ; אלו החמורות בהחבא והסתר כמעט שלא היה‬
‫ו א ו ב ר כי השכל מחייב כי גדול עונש העושה גלוי כ״א לפני האלהים ‪ ,‬אבל חטא הגזל והחמס‬
‫ג׳ עבירות מחולשות במזיד ‪ ,‬מהעושה אי א©‪£‬ר מבלי^ שיהיה מפורסם ולזה אמר‬
‫אחת ג״פ במזיד‪ ,‬וזה כי החוטא ראוי שיענש משני ותמלא ה א ק חמס‪ ,‬כלומר שמלאה האר; מהחמס‬
‫פנים ‪ ,‬אס מצד מה שעבר על מאמר האל ית׳‪ ,‬בפרסום לעיני כל חי ‪ ,‬ומפני שהשיי רוצה להצדיק‬
‫ואס מצד מה שהטיל פגס בתורה התמימה ופר; דיט כשמביא פורעטת לעולם שלא יראה שעושה‬
‫שלא כדין ואס העונות החמורים לא היו גלויים‬ ‫גדרה‪ ,‬וכאמרס ז״ל)שמ״ר פרשה ו׳( י׳ של לא‬
‫ירבה לו נשים וסוסים היתה צועקת על שלמה לכל היה נראה שלא כדין הפורענות שהיה מביא‬
‫ע״ה שאמר אני ארבה וכו׳ ‪ ,‬ולזה הוא מ ט א ר עליהם ‪ ,‬לכן אמר הכתוב )בראשית ו׳( ויאמר‬
‫שמצד זה הוא חמור העושה ג׳ עבירות מהעושה אלהים לנח ק כל בשר בא לפני כי מלאה האר;‬
‫עבירה אחת ג״פ‪ ,‬כי זה שעשה נ' עבירות הוא כסו ממס מפניהם וגו׳ ‪ ,‬כלו׳ נס כי לא היו חוטאים‬
‫שעקר ג׳ לאוין מן ההורה ושלשתם צועקים עליו הימאים גדולים הגלויס לפני ‪ ,,‬יש די וספוק‬
‫בחמס‬ ‫‪--------------- -‬‬
‫*( נהלאתי כי דהרי הרה אלה הניה להאירה נגד משקנש סגפיא )מהדדן ‪s‬״‪ (;6‬מ׳ שלקה ישנה ג׳ד ממיסץ אוחי‬
‫לכיפה כי׳ ‪ ,‬יכנמרא חא אהנרא לך כמלקיית של כרת אחת אכל של ;׳ כויסות איהירא דקא טעים כי' ‪ ,‬היי דממיר‬
‫העוני ענירה אחח ג'פ נועינר ג' עניייס כל אחח פעם אחס ‪ .‬יאפשר יש לחלק ני! דיני שמים לדיני אדה ‪ ,‬כי כגמרא‬
‫שס הוא כדיני אדם ‪ ,‬יהיב המחנר ידנר פה מדיני שמים ‪ ,‬ו‪ . »'5‬הםדפיס ינ׳ט ‪.‬‬
‫אלהים‬ ‫שער התשובה פרס יא יב‬ ‫בית‬
‫שמוסיו של ה ק ל ה ק מאירות לפניו לעולם‪ ,‬כאילו‬ ‫נממס הידוע ו מ פוי ס‪ :‬להס כדי שיהיו ראויס‬
‫מזכירס ופועל בהס פעולה נפלאה להייתו מוצלח‬ ‫להשהמה‪ ,‬וזהו שאמר ק‪ :‬כל בשר וגו׳ כי מלאה‬
‫במי; ההנלהה ההיא המיוחדת ומסוגלת כאותה‬ ‫הארץ המס מפניהש‪ ,‬כלו׳ בסבת החמש שמלאה‬
‫המנוה‪ ,‬וכן הנזהר מעשוס העכירה המזדמנת לידו‬ ‫הארץ בפרסוס ראוייס שינא ע ת‪ :‬וקנס‪ ,‬וימיהס‬
‫לעשותה‪ ,‬האותיות הכתובות כתורה באזהרה ההיא‬ ‫לא ימשכו ‪:‬‬
‫שהן שמותיו של הקב׳׳ה הן מאירות לפניו ומגינות‬ ‫ונחזור לענינג; כי העושה שלש עבירות חלוקות‬
‫עליו כאילו מזכירם להנצל מהמקרה והסגע שהיה‬ ‫ענשו חמור מהעושר עבירה אחת ג״פ ‪,‬‬
‫העותד לבא עליו ‪ ,‬וכשאינו זהיר אלא שנכשל‬ ‫אס מצד מה שעובר על מאמר הש״י ‪ ,‬ואס מצד‬
‫בה יפול בשחת יפעל ואין לו פוזר ותומך‪ ,‬וכמו‬ ‫מה שהכייל פגס בהורה בפרו; גדרה בכמה צדדיס ‪:‬‬
‫שמצות עשה הן בפועל להצליח האדם ולהשיב לו‬ ‫וכדי שיתבאר זה ביאור שלס אומר‪ ,‬כי מן‬
‫בכל מיני ההגיבות שהן הנכללות ברמ״ח מצות‬ ‫הידוע כי האדס בזה העולה הוא צריך‬
‫עשה‪ ,‬והעכירות שקיומן הוא בשב ואל העשה ואי;‬ ‫לכמה דבריס לצורך מחייתו וקיומו ‪ ,‬וצריך נ״כ‬
‫בהן שום פועל רק היותו נזהר מעשית העבירה‬ ‫להיוה נשמר מכמה דבריה ההוויה על האדס‬
‫בשעה שהיא מזדמנת אליו‪ ,‬בי; בסיולות המיוחדות‬ ‫ממקריס ופגעיה המכירידיס ומונעיס אור‪v‬‬
‫בהן ‪ ,‬הן ההעדר וההמנע מבוא עליו המקרים‬ ‫ממחייחו וקיומו בזה העולה ‪ ,‬ואי; בידו לקרב‬
‫והפנעיס שהיה מעוחד שיבואו עליו‪ ,‬וכן כצ מיני‬ ‫מועלחו ולרחק נזקיו כ״א בחמלת ה' עליו ‪ ,‬וכמו‬
‫הפנעיס שבעולה שהצלת כולם נכלל בשס״ה המצות‬ ‫שאמר דעיה ותהלים מ׳( רצה ה׳ להצילני ה׳‬
‫ליית כנזכר ‪ ,‬ולזה הוא מבואר כי העובר על ג'‬ ‫לעזרתי חושה ‪ .‬על הנזקיס ההויס אמר רצה ה׳‬
‫עבירות מחולפות ג׳ מיני פגעים רעים עומדים‬ ‫להצילני ‪ ,‬כי נס שהוא מעותד למקריס ולפנעים‬
‫על ימינו לשעגו ‪ ,‬והשמות הרמוזים באותיות‬ ‫ברצון האל ית׳ יהיה ניצול מהס‪ ,‬ועל החועליות‬
‫הכתובות באותן האזהרות בתורה הס הס נצביס‬ ‫המוכיחות אליו לצורך מחייתו וקיומו‪ ,‬אמר ה׳‬
‫לעומתו להכריעו לכך חובה ‪ ,‬ולדחותה במקום‬ ‫לעזרתי חושה ‪ ,‬כי אין בידו לקרב כל התועליות‬
‫אשר לא יוכל קוס ‪ ,‬משח״כ העובר על עבירה‬ ‫הצריכיס אליו והם לעזרתי מדי יוה ביום ‪ ,‬כ״א‬
‫אתת ג״פ ‪ .‬ועל עני; זה אמר הכתוב וזאת‬ ‫ביכלתו יה׳ ‪ /‬ומפני שהה צריכים אליו תדיר אמר‬
‫התורה אשר שם משה לפגי בני ישראל ‪ ,‬ואמרו‬ ‫חושה ‪ ,‬כי יש מהם שאי אפשר לההקייה בלתם‬
‫דל) תעני ת ז׳( זכה נעשית לו סס חיים לא זכה‬ ‫אפילו שעה אחת ‪:‬‬
‫נעשית לו סס המות ‪ ,‬כי פט חיים הוא כולל‬ ‫והנה מאהבת השי״ת לישראל ‪ ,‬לא רצה שיהיה‬
‫הקרבת תועלותיו והרחקת נזקיו ‪ ,‬ושם המות‬ ‫להס תוחלת ממושכה ושיהיו עיניהם תלויות‬
‫בהיפך‪ ,‬והרי התורה היא מגינה לפני בנ״י להרחיק‬ ‫אליו בכל יוה שיספיקס במה שצריך להס‪ ,‬ושיצילס‬
‫נזקיהם ‪ ,‬וגס היא מכינה לפניהס דברים‬ ‫וען עליהם מהמקרים ההויס מדי יוה ביוה‪ ,‬אלא‬
‫הצריכיס להם ‪ ,‬ולכן סמך פסוק זה להבדלת‬ ‫נתן להב ההורה מצות ואזהרות ‪ ,‬כי מלבד מה‬
‫הערים לנוס שמה הרוצח ‪ ,‬ואמר מיד וזאת‬ ‫שיש בהן סידות נעלמים ומעמיס נפלאים מה שאי‬
‫התורה ונו' ‪ ,‬כלומר התורה היא מנינה לכל‬ ‫אפשר לאדם להשינס בהיותו מירכב מד' היסודות‪,‬‬
‫החוסים בשם יתברך שלא יארע להם שום נזק‬ ‫ולכן אין לקוות שכרם בזה העולם‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫מרציחה ולא משוס דבר אחר ‪ ,‬ונתבאר המטון‬ ‫ככר מצות בהאי עלמא ליכא ‪ ,‬הנה יש בהן‬
‫להתבאר בפרק זה ‪:‬‬ ‫בסנולה שיקרבו תועלת הצריך להזהיר במצות‬
‫עשה ‪ ,‬וירחקו היזק ההווה על הנזהר במצות לא‬
‫פרק שנים עשר‬ ‫מעשה ‪ ,‬כאילו תאמר הזהיר במצות צינית זוכה‬
‫ואחר שנתבאר ענין התשובה כי היא המרעה‬ ‫לכבוד ומעלה לבד מה שצפון לעיה״ב אי א׳ משאר‬
‫ועזיבת החמא ‪ ,‬נאמר כי אינם כשאר‬ ‫מיני ההצלחות ‪ ,‬והזהיר בתפילין כמו כן זוכה‬
‫המצוה שהעושה חלק המצוה אין לו חלק שכר‬ ‫להצלחה פרמית מהצלחות העוה׳ז ‪ ,‬וכן בשאר‬
‫המצוה ‪ ,‬כמו שתאמר מצות ניצית הוא בד׳ הכנפות‬ ‫המצוה‪ ,‬וכמו כן באזהרות הנזהר מעביר־ פלונית‬
‫והעושה ציצית בג' כנפות לבד ‪ ,‬אינו מקיים ג׳‬ ‫נצול ממקרה פלוני ‪ ,‬והנזהר בעבירה פלונית ניצול‬
‫חלקי המצוה שהרי ד׳ ציניות מעכבי; זה אה זה‬ ‫ממקרה אחר מיוחס למה שנזהר בו‪ ,‬כפי ההיחסות‬
‫והרי הוא כאילו לא עשה שוס דבר ‪ ,‬ואולם‬ ‫יודע תעלומות אשר גלה קצת מחכמתו זו ליראיו‬
‫התשובה גם כי אינה שלימה עד שתהיה‬ ‫ונתן בכח ההורה שהיא כולה שמותיו ית׳ ‪ ,‬ובכח‬
‫בחרעה לשעבר ועזיבה החעא לעתיד ‪ ,‬עם כל‬ ‫כל מצוה ומצוה להצליח ולהנין על המקיים אוהה‬
‫זה החרטה לבד בלי עזיבת החעא מועיל קצת ‪,‬‬ ‫וקורא בה ‪ ,‬והאותיות המסודרות בכל מצוה ומצוה‬
‫וכן עזיבת החטא בלי חרעה ‪ ,‬וכמו שמציט‬ ‫הן שמותיו של הקב״ה המיוחדים ומסוגליס להצליח‬
‫באחאב שנכנע מלפני ה׳ במה שקרע בנדיו‬ ‫לאדם המקיים המצוה ההיא במין ההצלחה‬
‫וצם ושכב בשק ‪ ,‬שנראה כמתחרט על מה‬ ‫המיוחדה למצוה ההיא ; וכאילו אוחן' האותיות‬
‫שעשה ‪ ,‬ילא עזב כל חטאיו ‪ ,‬ועס כל זה הועיל‬ ‫הכתובות בתורה באותה מצוה שהוא זהיר בה שהן‬
‫לו‬
‫מ ‪79‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער התשוכה פרק יג ע‬ ‫בית‬
‫של אומות ע״א מזהרים ‪ ,‬ואמר ג״כ אהיה כשל‬ ‫לו‪ ,‬כלכתיג)מלכים א׳כ״ ‪( 6‬י מן כי נכנפ מפני‬
‫ליע־אל י ^ ח כשושנה)וי*ר פ׳ כ״ז( אמר הקב׳ה‬ ‫לא אביא הרעה בימיו וגו׳ ‪ ,‬וכן מניט באנשי‬
‫כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה כך אתסכשתעשו‬ ‫נינוה ששבו לעתיד שעזבו המעא ‪ ,‬ולא נסמרמו‬
‫תשובה יהי לבכם למעלה ‪ ,‬וכתיב לישראל ‪ ,‬ו ק‬ ‫על העבר ‪ ,‬כי אפילו באזהרת המלך לעס אמר‬
‫אמר הכתוב )דברים מ״ז( ושבת עד ה׳ אלהיך‬ ‫)יונה ג׳‪ 1‬וישובו איש מדרכו היע ה ומן הממם‬
‫ושמעת בקולו ו ט׳ כי אל רחום ה׳ אלהיך לא‬ ‫אשר בכפיהם ‪ ,‬אשר כסי הנראה כי החמס אמי‬
‫ירק* ונו׳ ולא ישכח את בריס אבוסיך אשר נשבע‬ ‫עודנו בכפם לא בלעוהו הוא שהיו מסזיריס ולא‬
‫להם ‪ ,‬נראה כי התשובה מיוחדת לישראל כמו‬ ‫הגזל הנאכל שקשה להשיט ‪ ,‬ויותר מזה א׳׳ר יוחנן‬
‫» ה ו ב ה׳ אל היךו ט׳ול א ישכח את ברית אבותיך‬ ‫)בירושלמי תענית פ״ב( מה שהיה בכף ידיהם‬
‫אשר נשבע להם ‪ ,‬כי קבלת החשובה צריכה ג״כ‬ ‫החזירו בשידה תיבה ומגדל לא החזירו ‪ .‬ולזה אמר‬
‫ז ט ת אבות ישראל‪:‬‬ ‫הכתוב וירא אלהיס וגו׳ כי שבו מדרכם הרעה‬
‫ונו מציט כל הנביאים מזכירים את ישראל‬ ‫שהוא עזיבת החעא לעתיד לבד ‪ ,‬ועם כל זה‬
‫שישובו בסשובה על כל חמאתם ומזכירים‬ ‫הועיל להס שנחם האלהיס על הרעה אשר דבר‬
‫ענשי אומות ע׳ א מ ז כ ד ס ואינה מזכירים אותם‬ ‫לעשות ולא עשה ‪ ,‬ומסני כי תשובתם זו לא היתה‬
‫שישוט ב ת «‪ 5‬ה כמו שכתוב בירמיהו)ירמיה מ״ס‬ ‫שלימה כנזכר ‪ ,‬אמר הכתוב על הרעה אשר דבר‬
‫אשר היה דבר ה אל ירמיהו הנביא על כל הנוים‬ ‫לעשות להם ולא עשה ‪ ,‬כלומר על מה שדבר עוד‬
‫למצרים וגו׳ לפשתים למואב לבני עמון לאדום‬ ‫מ׳ יום ונינוה נהפכת הוא שנחם ולא עשה בסוף‬
‫לדמשק לקדר לעילם לבבל ‪ ,‬ובתוך עונשי בבל‬ ‫הארבעים‪ ,‬אלא האריך להם עד שתהיה תשובתם‬
‫תשובת ישראל ותנחומיהס)שם נ׳( בימים ההמה‬ ‫שלימה ‪ ,‬ואפילו בהשבתו אל לבו לשוב בלי קיום‬
‫ובעת ההיא נאם ה׳ יבואו בני ישראל וגו׳ ציון‬ ‫שום חלק מב׳ חלקי התשובה ההכרחיים מיקל‬
‫ישאלו דרך ו ג ו ‪ /‬גם כי לא כלס חעאו כי צאן‬ ‫האדם מעונש ‪ ,‬וכמו שלמד הר״ן ז״ל דבר זה‬
‫אוגדות י מ ו רועיהם התעום וגו׳ שה פזורה‬ ‫בסוף דרש ועתה ישראל מפסוק והשטת אל‬
‫ישראל אריות הדיחו ‪ ,‬וכמו שאמרו ז״ל)וי׳ר ס׳‬ ‫לבבך בכל הגויס ‪ ,‬שהוא ההשבה ללב לשוב ‪,‬‬
‫ד׳( מ ה ד ר ט של שה לוקה באחד מאיבריו וכלם‬ ‫ושבת עד ה׳ אלהיך היא התשובה בפועל ‪ ,‬ושב‬
‫מרגישים אף ישראל כן אחד חומא וכלם נענשים ‪,‬‬ ‫ה׳ אלהיך את שבותך הוא שכר ההשבה ללב‬
‫)פם(כמ«) הקודח תחתיו ב ס טנ ה ‪ .‬ולכן ושובבתי‬ ‫שיתנך לרחמים לפני שוביך ‪ ,‬ויהיה ושב מלשון‬
‫את ישראל אל טהו וגו׳ בימים ההם ובעת ההיא‬ ‫בשובה ונחת ‪ ,‬ואמר ושב וקבצך מכל העמים‬
‫‪.‬נאם ה׳ יטקש אס עץ ישראל ואיננו וגו; והשלים‬ ‫שישלים הגאולה מכל וכל חלף עבודתו שהשלים ^‬
‫גענשי בבל מל מה שעשו לישראל ״ עד הנה דברי‬ ‫התשובה וכמו שביאר שם ;‬
‫ירמיהו‪,‬להורות ט אץ הקומה למפלס האומות‬
‫הנזכרים ‪ ,‬ולא כאלה מלק יעקב ני ז ט ת אבותס‬ ‫פיק שלשה עשר‬
‫מסייעחם לשוב בתשובה שלימה‪ ,‬ו ק עמום אמר‬
‫)עמוס א׳( על ג׳ פשעי דמשק וגו׳ ועזה וצור‬ ‫ג ם כי התשובה היא מועילה לכל באי עולם ע ם‬
‫ואדום ועמץ ומואב ויהודה ועל ישראל ‪ ,‬האריך‬ ‫כל זה יש הפרש כין השובת ישראל לתשובת‬
‫במיבה שעשה ל ה ם‪ ,‬ואנכי השמדתי את האמורי‬ ‫שאר האומות ע״א שהיו בשנים קדמוניות )ב״ר‬
‫וגו׳ ואנכי העליתי אחכם וגו׳ ואקים מבניכם וגו׳‬ ‫פ׳ א׳( כי העולם לא נברא אלא בשביל ישראל‬
‫ואמר גמעו את הדבר הזה וגו׳ על כל המשפחות‬ ‫שיקבלו את התורה ואס לא יקבלוה אץ קיום‬
‫אשר העליתי מארן מצרים וגו׳ לכלול את יהודה‬ ‫לעולם ‪) ,‬מדרש תהליס ל״ו( כי כ״ו דורות נ ח ^יס‬
‫ע ס ישראל מפני שהשוה אותו לשאר האימות‬ ‫בחסד האלית׳ כנגד הני כ״ו כי לעולם ח ס דו‪,‬‬
‫שמימו ט ג״כ ושלחוט אש ביהודה ואכלה ארמנות‬ ‫וכן ה ת מבה אלמלא לא נתקבלה לא היה קיום‬
‫ירושלים ‪ ,‬ואמר על יהודה וישראל)שם ג׳( רק‬ ‫לעולם ‪ .‬וז הו)ב״ר ס׳ א׳( שקדמה במחשבה‬
‫מכל משפחות האדמה על כן אפקוד‬ ‫אתכם‬ ‫לבריאת העולם בכלל השבעה דברים שקדמו‬
‫עליכם את כל עונותיכם‪ ,‬וכמו שאמרו ז״ל) ע׳ז‬ ‫לעולם ‪ ,‬וישראל שיש עליהם עול רמ״ח מצות‬
‫ד׳( משל לטשה בשני בני אדם אוהבו נפרע ממט‬ ‫פשה ושס״ה מצות ל״ת ואי אפשר‪-‬לעמוד בכללם‬
‫מעט מעמ שונאו נ»־ע ממט בבת אחת ‪ ,‬כי לשון‬ ‫מבלי שלא יקיימו איזה מצוה או יעברו על איזו‬
‫פקידה הוא מזמן לזמן‪ ,‬ואפילו יונה הנביא שהיתה‬ ‫עבירה ‪ ,‬הס הצריכיס לתשובה בכל יום ‪ ,‬ובשבילם‬
‫עיקר נטאתו לנינוה לא אמר להם בפירוש‬ ‫נבראת ‪ ,‬וכמו שייחם הנביא ע״ה החשובה לישראל‬
‫שיטט בתשובה אלא שיעד הרעה הבאה עליהם‬ ‫שובה ישראל עד ה׳ אלהיך ו ג ו ‪ /‬וכמו שאמרו‬
‫וכמו שכתוב)יונה א׳( קום לך אל ניטה העיר‬ ‫חכמים)יומא פ״ו( גדולה תשובה שמגעת עד כסא‬
‫הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני‪ ,‬ואמר‬ ‫הכבוד‪ ,‬וידוע כי נפשות ישראל חצוטת מתחת‬
‫לו שנית קום לך וגו׳ וקרא עליה את הקריאה‬ ‫כסא הכבוד מהאוצר ששמו גוף ‪ ,‬משא*כ בנפשות‬
‫אשר‬
‫אלהים‬ ‫ישער התשובה פרק י‪ :‬יד‬ ‫מת‬ ‫‪80‬‬
‫הכבוד ‪ ,‬כלומר שחוזרת הנשמה לכסא הכבוד‬ ‫אשר אנכי דובר אליך ויק ‪ 8‬יונה וילך אל נינוה‬
‫במקום אשר ממנו חוצבה גם כי חעאה כיון ששבה‬ ‫ונו׳ ויקרא ויאמר פול ארבעים יוס ונינוה נההכח‪,‬‬
‫בתשובה ‪ ,‬וכן נאמר בעון החמור בע״א )במדבר‬ ‫וכבר אמרוז״ל)חנסומא פ׳ ויקרא( שהיה נ‪:‬מ ט‬
‫ע״ו( הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה ‪ ,‬ודרשו‬ ‫יונה שלא לחייב אח ישראל מפני שהנויס קרובים‬
‫בספרי יכול אפילו עשה תשובה תלמוד לומר עונה‬ ‫לחשובה ‪ ,‬ולכן כשאמר לו וקרא עליה כי עלתה‬
‫בה בזמן שעונה בה ‪ ,‬וכן הוא אומר שחת לו לא‬ ‫רעתם לפני ברה ‪ ,‬כי ראה כי נס שרעתם היתה‬
‫בניו מומס כשמומס בס אינם בניו הא כשאין‬ ‫רבה שעלהה מאליה לפני האל יס׳ ‪ ,‬ולא הוצרך‬
‫מומם בס בגיו הס ‪ ,‬וכן אמר המשורר ע׳ ה תשב‬ ‫שישגיח האל ית׳ במעשיהם ; לראות אס עשו רעה‬
‫אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם וגו׳ עד‬
‫דכא עד דכדוכה של מות‪ ,‬ותשובה זו אינה‬
‫אלא שהרעה עצמה עלתה בצעקת‬ ‫‪,‬‬‫אם לאו‬
‫המעונים ; וכמו שאמר)ב׳ר ל״א( על החמס קס‬
‫מועילה לו אלא לעוה״ב כי כבר עבר ובמל סן‬ ‫למעה רשע ; מלמד שזקן‪ .‬עצמו כמקל לפני הקב״ה‪,‬‬
‫העוהי׳ז בהיותו בדכדוכה של מות ‪ ,‬וכן)סנהדרין‬ ‫ועם כל זה כיון שהוא חנון ורחום ארך אפיס‬
‫מ׳׳ג( כל המומתים בב׳׳ד מתודיס ומיתתס ותשובתם‬ ‫וגו׳ ינחם על הרעה כשישובו ‪ ,‬בראותם שהיתה‬
‫בודוייס כפרה להם לעוה״ב ‪ ,‬וכמו שאמר)שם(‬ ‫הרעה קרובה לבא עליהם כיון שעלתה רעתה‬
‫על עכן היום הזה אתה עכור ולא לעיה״ב ״‬ ‫לפניו ית׳ ו י ת ‪ /‬ולכן כשחזר אח"כ האל ית׳‬
‫וכמו שאמרו במדרש רבה זובח תודה יכבדנני‬ ‫לשלחו שנית אמר לו וקרא אליה את הקריאה אשר‬
‫זה עכן שזבח את יצרו בתודה ופס דרך שהראה‬ ‫אנכי דובר אליך ‪ ,‬לא רצה לנלות לו מיד אופן‬
‫דרך לשבים זהו לישראל ;‬ ‫הקריאה וגס שנה בה נ״כ שלא יקרא כי עלתה‬
‫אמנם לאומות ע״א הנזכרים כשאינם שביס‬ ‫רעיתם שישובו מיד אלא עוד ארבעים יום ונינוה‬
‫לה' כנזכר אינה מועילה התשובה אנא‬ ‫נהפכת ‪ ,‬כי אולי לא ישובו כל כך מהרה בהיות‬
‫בזה העולם ‪ ,‬ולא לעוה״ב‪ ,‬כי אנשי כינוה כששבו‬ ‫להם שהות ארבעים יום ויתרצה יונה לקרוא זאת‬
‫מדרכם הרעה אחרי כי לא שנו אל ה' בכל‬ ‫הקריאה ‪ ,‬ועם כל זה שבו בתשובה שלימה‪ ,‬וגס כי‬
‫לבבם לדעת אותו ‪ ,‬אלא מצד היראה מדברי יונה‬ ‫היה הרעה לימים האמינו באלהיס כמו שכתוב‬
‫הנביא ‪ ,‬תשובתם לא הועילה להם כי אם שלא‬ ‫ויאמינו אנשי'נינוה ונו‪ /‬ומפני כי עיקר התשובה‬
‫חבא עליהם הרעה אשר יעד הנביא ‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫לישרא ‪ , 3‬אמרו בתשובתם מי יודע ישוב ונחם‬
‫הכתוב וינחם האלהיס על הרעה אשר דבר לעשות‬ ‫האלהים ושב מחרון הפו ‪ ,‬כי אחר שעשו התשובה‬
‫להם ולא עשה ‪ ,‬כי נראה שלא הועילה תשובתם‬ ‫הנזכרת ודאי שישוב מחרון אפו ‪ ,‬אלא להיותם‬
‫כ״א שלא תהפך העיר עליהם לא שנאמר שאם מת‬ ‫משחר האומות אמרו אחר שהרבו בתשובה כפי‬
‫אחד מהם אח’׳כ שיהיה לו חלק לעוה״ב ‪ ,‬כיון‬ ‫יכלתם מי יודע אס ישוב מחרון אסו גס לנו‬
‫ששב ‪ ,‬כחסידי אומות העולם שלא חמאו אלא‬ ‫כמו לישראל ‪:‬‬
‫שנזהרו בשבע מצות בני נח שיש להם חלק‬
‫לעוה״ב ‪ ,‬שאינו כך כי די להם שתועילם התשובה‬ ‫פרק ארבעה עשר‬
‫בעוה״ז ‪ ,‬שישראל שהעמיסס האל יתברך במצות‬
‫ואזהרות ואין איש בארן אשר יעשה עוב ולא‬ ‫ו א ה ר שנתבאר דרך כלל כי עיקר התשובה‬
‫ימעא הם הצריכיס למדת התשובה ‪ ,‬אבל האומות‬
‫שאין להם עול על צוארם כ א שבע מצות בני‬
‫‪,‬‬
‫לישראל אומר דרך פרע כמה הבדלים‬
‫שיש בין תשובת ישראל לתשובת האומות ע׳׳א שהיו‬
‫נח לבד ‪ ,‬שאין בקיומם קושי ‪ ,‬צריכים להיות‬ ‫בשנים קדמוניות ‪ ,‬ההבדל הראשון והעיקרי כי‬
‫זהירים בס ואס יעשרו לא תועיל תשובתם אלא‬ ‫תשובת ישראל מועילה להם בעולם הזה ובעוה׳יב‬
‫שלא יענשו בזה העולם כנזכר ‪ ,‬כי התשובה היא‬ ‫ותשובת האומות הנזכר כשאין שביס עד ה׳ בכל‬
‫מצוה נמנית בכלל רמ״ח מצות עשה שהיא לישראל‬ ‫נפשם ובכל מאודם אינה מועילה להם כ״א בזה‬
‫לבד שהס נצעוו לשוב בהשיבה ולהתודות לפני‬ ‫העולה שלא יענשו על מה שחעאו ‪ ,‬לא בעוה״ב ‪,‬‬
‫החל ית'‪ ,‬וגדול המציוה ועושה כי לישראל המצווים‬ ‫ומבואר הוא כי לישראל מועילה התשובה בעוה״ז‬
‫בה מועילה הועלת נפלא בעוה״ז ובעולם הבא ‪,‬‬ ‫להצילם מרעת החעא וכמו שנאמר בפסוקי‬
‫ולאומות העולם שלא נצעיוו בה אינה מועילה אלא‬ ‫התשובה)דברים ל׳( ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת‬
‫בזההעיולס‪ ,‬ואין זה עול בתקו י ת ‪ /‬כיון שהם‬ ‫בקולו וגו׳ ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך ושב‬
‫לא קבלו התורה אינם נכשליס כל כך בחעא כי‬ ‫וקבצך מכל העסיס ונו׳ אם יהיה נדחך בקצה‬
‫הכל היתר להם ‪ ,‬לבד שבע מצות שנצשייו ‪ ,‬מה‬ ‫השמים וגו' והביאך ויו׳ ומל ה׳ את לבבך וגו'‬
‫שאין כן בישראל שהס אסירים בכבלי ברזל והס‬ ‫ונתן ה׳ אלהיך וגו' ‪ .‬כל יעודי פסוקים אלי בגלל‬
‫הרי״ג מצות ואזהרות ‪ ,‬ואינם יכולים לפסיע ב'‬ ‫התשובה הם בעולם הזה ‪ ,‬ומזה הכתוב נלמוד‬
‫פסיעות מבלי שיהיו זהירים שלא יארע תשיא על‬ ‫ג״כ תועלתה לחיי העוה׳ב דכתיב ושבת עד ה׳‬
‫ידם מהכשל בעבירה או מהשתדל מעשות המצות ‪,‬‬ ‫אלהיך כמו שכתוב שובה ישראל עד ה׳ אלהיך ‪,‬‬
‫ולזאת הכוונה יאמר הכתוב שיבה ישראל עד ה'‬ ‫ודרשו חכמים )יומא פ״ו( שמגעת עד כסא‬
‫אלהיך‬
‫מא ‪81‬‬ ‫אלמיט‬ ‫עערר«^‪8‬ובהמרק ‪ T‬מו‬ ‫בית‬
‫)א^מזפיקה תשובת הדוב ולא תשובת הגדולי ם‪,‬‬ ‫אלהין כי כשלת געונך ‪ ,‬ראוי לך שמשיג נ י‬
‫אלא נ ס »ן;יניס נצמעיו אך הבהמות ‪ ,‬כדכתיב‬ ‫ותשיגהך תגיע עד ה׳ ‪ ,‬כלומר לעוהיב ‪ » ,‬נ י‬
‫)שם( הנקר והצאן אל יפג מו וגו׳ ‪:‬‬ ‫‪ ,‬ואי‬ ‫שאתה נכשל בכל עת בעונוה המיוחדן‬
‫אתה י ט ל להשמר נ ט ל ם מלחעוא נ ה ם שהם‬
‫פרק חמשה עשר‬ ‫מצויים ועקובים ברגליך ואתה נכשל נ ה ם ‪ ,‬וכמו‬
‫שכתוב )תהלים מ״מ( עון עקבי יסובני ‪ ,‬סשאיכ‬
‫ה ת ש ו ב ה מוגדלס לעולם‪ ,‬אבל מר׳׳ה ליום‬ ‫כאומות הנזכרים ‪ ,‬כי ע״א גלוי עריות שלהם‬
‫סכטריםמועילה יותר ומקובלת‪,‬‬ ‫שפיכות דמים אבר מן החי ברכת ה׳ גזל דינק ‪,‬‬
‫יטלים להזהר בהם שלא יכשלו‪ ,‬ואם לא יהיו ג ם כי לא תהיה כ״כ סשובס גמורה ‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫נזהרים תהיה עונותס על עצמותם להיותם ^ נ י ם ז״ל)ר״ה י*ס( דישו ה׳ כהמצאו קראוהו בהיותו‬
‫אחר מותם ‪ ,‬כי מלבד ז ה‪ ,‬התשובה היא ח פ י קרוב אלו י׳ ימים שבין ריס ליום הכטרים שאז‬
‫אלהי כי אין השכל מחייב שימעא איש ויעבור >מ^ וקרוב לכל רךראיו‪ ,‬ואפילו היחיד‪ .‬וראוי‬
‫דגר ה' ואח״כ יכופר במבמא שמזיו ‪ ,‬והפליא לתת פ ע ם גז ה כי כפי הנראה אינה ראויה אלו‬
‫מסדו ‪ v‬לישראל גני בחוניו אברהם יצחק ויעקב היפים לשתהיההתטנהמקובלתבהס יוסרמבשאר‬
‫שקבלו תורתו והמון מצושיו בסיני כנזכר‪ ,‬ואמרו ימות השנה‪ ,‬וזה ט ביום ד ה הוא ית׳ יושב על‬
‫ז״ל)אליהו רבא פרק י״ת( כי התשובה נמשלה כסא דין לפקוד על כל העולה פרי מעלליהם‬
‫למיס כדכתיב)איכה ב׳( שפכי כמיס לבך וגו׳ ‪ ,‬ומסשטתיהס אם למוב אם לרע במשפע צדק ‪,‬‬
‫כמו המורה שנמשלה למים כדכתיב)ישעיה נ״ה( וא״כ לא יאות לקבל תשובה באותן הימים שהם‬
‫הוי כל צמא ל ט למים וגו׳ ‪ ,‬לומר שלא נימנה ימי דץ ומשפע ט כשהמלך יושב על כסא דין‬
‫אינו עובר מל פשע עד שיעמוד מכסא דין וישב‬ ‫התשובה אלא לשומרי המורה שהם ישראל;‬
‫על כסא רחמים‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ים הנדל בין חשובת ישראל לאומות הנזכרים‬ ‫עוד‬
‫גס בעוה״ז והוא מה שאמרו ז׳ל)יומא ‪ (fB‬ולוה אני אופר כי נתיחדו אלו הימים לשפטה‬
‫התטבה מקובלת יותר בהם‪ ,‬להיותם בזמן‬ ‫גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות כדכנדב‬
‫)יחזקאל ל״ג(ובשוב רשע מרשעתו ונו׳ עליהם הוא נריאת העולם ‪ ,‬וזה ט בזמן בריאת העולה רצה‬
‫יחיה ‪ ,‬כי לישראל לבד הוא שנעשות זכיות מצד האל יס׳ והסכים לקבל תשובת השב ב ת ט ב ה ‪,‬‬
‫כי קיים מצות עשה של תשובה בכל ^זד מהעונות להיות ברי^זו פתר ‪ p‬האדמה‪ ,‬ויצר לב האדם ר ע‬
‫ששב תמנו‪ ,‬אבל האומות הנזכרים שאינם מצווים ^מגעוריו‪ ,‬ואי אפשר לו מבלי ט ח ע א‪ ,‬ואם לא‬
‫בתשובה די להם שלא יענשו על העק בשובם היה מקבל התטבה היתה בריאת העולם ל ד ק‪,‬‬
‫ממנו ‪ ,‬ולא שיחשט להם כזכיות ‪ ,‬ו ל ע באלו ‪.‬שאי א » ר שלא תהיה רנ ה רעת האדם בארץ‬
‫הכתובים ביחזקאל הזכיר במה פעמים ביס ישראל‪ ,‬וישחית האל ית׳ את ה טל ה ‪ ,‬וזה שאמרו)תסחים‬
‫לומר כי לישראל לבד הוא שנחשטת לו העונות ניד( ז׳ דברים נבראו קודם שנ ט א ה ט ל ה ואחד‬
‫מהם התשובה‪ ,‬ני קודם שברא ה ט ל ה הסכים לקבל‬ ‫כזכיות אחרי ט ב ס מהם ‪:‬‬
‫נבדלה תשובת ישראל מתשובת ה ^מות ת ט ב ת השב מחמ אתו‪ ,‬שאם לא ‪ P‬לא ט ה‬ ‫עוד‬
‫ט י א ה ט ל ס שלא היה יכול ל ע ט ד כנזכר‪ ,‬ולכך‬ ‫הנזכרים‪ ,‬כי תשובת הרבים מישראל מועלת‬
‫לפרמיה מהם שאינם שבים ‪ ,‬וז טת הרבים תעמוד בזמן שנברא העולם זוכר האל ית׳ שעל מנת כך‬
‫להם שלא יספו בעונס בעוה״ז עד אשר יתנו אל בראו ט ק ^ התשובה ‪ ,‬וגם שעומד בכסא דין‬
‫לבם לחזור כדי שלא יענשו בעוה״ב ‪ ,‬מס שאץ בפלס ומאאי משפט ביום שברא העולם במזל‬
‫כן באומות הנזכר כי אין התשובה מועילה מ א ם מא מים‪ ,‬ו טזר מל כל באי ט ל ם מה שראוי לבא‬
‫לשבים ‪ ,‬והלואי תועיל להם ‪ ,‬ולא שנאמר שמועיל עליהם בדץ ומשפע ‪ ,‬מס כל זה בזכרו תנאי שהתנה‬
‫לפרמים שביניהם שאינם שבים ‪ ,‬וכמו שאמרו עס מעשה בראשית בקבלת התשובה כנזכר ‪,‬‬
‫ז״ל)פסיק ת א אמור( על ולקחתם לכס ביום ט מ ד מכסא דין ויושב על כסא רחמים לקבל‬
‫הראשון וגו׳ ש»א ראשון לחשטן עונות אמר ה ט ב פ ם שלא להעניש אותם כפי חמאחס ‪ ,‬ולפי‬
‫התשובה והכפרה של יום הכפוריס ‪ ,‬והד׳ מינים שלא יאוס טו ס הדץ ממש ל ע ט ר על פשע ‪ ,‬האריך‬
‫כנגד ארבע כתות שבישראל ‪ ,‬תורה ומצות ‪ ,‬הורה אלו ט מי ם עד יום הכטרים לתת שהות חמן‬
‫בלא מצות ‪ ,‬מצוה בלא תורה ‪ ,‬לא זו ולא זו ‪ ,‬אמר ל ט ת א טשוב וייעיב פעליו ‪ ,‬ואז ירחם עליו ביום‬
‫הקב״ה יקחו ארבעה מינים אלו כ ע ד כלם ויעשו סכעוריס בישט על כסא רחמים ^■וב לימים‬
‫כלס אגודה אחת והס מכפרים אלו על אלו ‪ ,‬ו ק שנמיא בסם ה ט ל ה על תנאי שיקבל התשובה של‬
‫שבחו התפלה שיש בה מפושעי ישראל כמלבנה ה ט ע א ‪ ,‬חשה״כ)ישעיה נ״ה( דרשו ה׳ בהמצאו‬
‫שסיסה נכללת עם סממני הקמרת עם היות ריסה קי א מו ב ט ו ט ^יוב ‪ ,‬דרשו והתפללו ו ט ט אליו‬
‫ר ע‪ ,‬וזהו לישראל שנצשוו בכל ז ה‪ ,‬ולא לאומות בזמן המצאו‪ ,‬והם ימי הבריאה שהורס ופרסה‬
‫הנזכרים‪ ,‬וכן מציט באנשי ניטה שכתוב נ ה ם בהם מציאוט י ת גו ן בבריאת ה ט ל ה על תנאי‬
‫ט קבל ה ת טנ ס כנזכר‪ ,‬וקראו אותו ב טו תו קרוב‬ ‫)יונה ג׳( וילבשו שקים מגדולה ו ע ד ק ע נ ס‪ ,‬ט‬
‫וטא‬
‫אלהים‬ ‫התעובה פרק טו טז‬ ‫בית‬ ‫‪82‬‬
‫מלעיביס במלאכי אלהיס ונו׳ עד כלות מסס ה׳‬ ‫והוא הזמן הנזכר שהיה קרונ לפולם כש‪1-‬לה‬
‫בהם עד לאין מרפא ; והיא רפואת התשובה ‪ ,‬וכן‬
‫בפרעה כתיב)שמות ד׳‪ (.‬ואני אחזק את לנו וגו;‬
‫‪,‬‬
‫גממשנה ל ק מ ה אל המלאכה לעשוה אישה וגס‬
‫ביוס הדין שהוא יושג על כסא דין אינו מפשפש‬
‫ובסיחון)דברים ב׳( כי הקשה ה׳ אלהיך את רומו‬
‫ואמן את לבבו ונו׳ ; ובכנענים)יהושע י׳א( כי‬
‫‪,‬‬
‫וחוקר על העוטת כל כך כמו שמפשפש ורזוקר‬
‫על הטובות שפושה האדם כ ד לתת לו שכר ה מ ה‬
‫מאת ה׳ היתה לחזק את לבס ונו׳ ; ובישראל בימי‬ ‫על עשית המלות; וכמו שאמרו על מי שיש בידו‬
‫אליהו)מ״א י׳ח( ואתה הסבות את לבם אחורנית‪,‬‬ ‫עשר מצית ועשר עבירות ‪ ,‬והוא אומר יצאו אלו‬
‫‪,‬‬
‫כלומר שמנע מהם דרכי התשובה וכמו שהביא‬
‫הרב ז״ל פ״ו מהלכות תשובה‪ .‬ומה שהשיב הוא ז״ל‬
‫גאלו אמרו רבותינו אין הקב״ה עושה כן אלא‬
‫שכר מצות נותן לו משלם ועבירותיו אינו מדקדק‬
‫שם שאפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים‬ ‫ענט; מנין ועזרא מ׳( כי אתה אלהי חשכת למטה‬
‫רניס עד שיתן הדין לפני הדיין האמת שיהיה‬
‫הפרעון מזה החוטא על החטאים אלו שעשה‬
‫׳‪,‬‬ ‫מעונינו‪ .‬וכמו שאמרו על פסוק ולך ה׳ חסד וגו‬
‫וכמו שאה״כ נ׳כוישעי׳ה׳( ויגבהה׳ צבאות במשפט‬
‫מרצונו ומדעסו שמונעים ממנו דרכי התשובה ואין‬ ‫והאל הקדוש נקדש בצדקה ; ירצה כי בעני!‬
‫מניחין לו רשות לשוב כדי שימות ויאבד בחטאו‬ ‫המשפט והוא כשרוצה האל יחברך לעשות משפט‬
‫אשר עשה ; אינו נראה ממפיק לתשובת שאלה זו;‬ ‫בחוכאיס ‪ ,‬הוא מגביה עצמו כביכול שלא להביט‬
‫כי ענשי החטאים נתפרשו בחורה‪ ,‬מהם לאוין לבד;‬ ‫ולא לפשפש בענץ החטאים כל כך אלא במטא‬
‫מהן במלקות מהן מיתה בידי שמים מהן כרת מהן‬ ‫דרך כלל ‪ ,‬ולא בפרטי הדברים שבשעת עשית‬
‫ארבע מיתות בית דין שקילה שרפה הרג וחנק ;‬ ‫החטא אשר עליהם נהשב החטא יותר חמור ‪.‬‬
‫וכמו שפירש הרב ז״ל עצמו במסכת אבות על‬ ‫ובעני; שכר המצות אינו כן אלא שחוקר על‬
‫משנת והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר‬ ‫הדברים הפרטים שבענין המצות שעליהן מגדל‬
‫עבירה כנגד הפסדה ; ואס כן איך נאמר שיהיה‬ ‫השכר להרבות שכר הצדיקים ‪ ,‬וזהו אמרו והאל‬
‫עונש איזה חטא שימנעו ממנו דרכי התשובה‬ ‫הקדוש נקדש בצדקה; כי לשו; קדושה הוא פרישה‬
‫ויאבד בחטאו ‪ ,‬ואס נאמר שהוא כשלא קבל שום‬ ‫ושפלות ; שהאל יתברך עם רוב גדולתו ורוממותו‬
‫עונש מהעונש הראוי לאותו חטא שלא ידעו בית‬ ‫משפיל עצמו כביכול ; לחקור ולתור על הענינים‬
‫דין‪ ,‬או לא עלה בידם להענישו‪ ,‬הרי כל ד'‬ ‫שנעשו על ידם המצות ; שעל ידם התרבה שכר‬
‫מיתות בית דין יש בהן כרת ויכרחהו האל יתברך‬ ‫המצוה כדי להגדיל שכרם ; וז״א והאל הקדוש‬
‫כשלא קבל עונשו בידי אדם וגס לא שב בתשובה‪,‬‬ ‫נקדש בעני; הצדקה כנזכר ; וכמו שאמר הכתוב‬
‫ולמה ימנע ממנו דרכי השובה ‪ ,‬וכן בעונות שאין‬ ‫שלפניו וישח אדם וישפל איש ועיני גביהיס‬
‫בהם אלא כרה או מיתה בידי שמים הכל בידי‬ ‫תשפלנה ; ירצה כשישח אדם לקבל עליו עול‬
‫שמיס וגלוי לפניו ‪ ,‬והוא יתברך יענישהו בענשו‬ ‫מלכות שמיס במצות השכליות במה שהוא אדם ;‬
‫המיוהד‪ ,‬ואם בחטאים שאין בהם אלא מלקות ולא‬ ‫וישפיל עצמו לקבל עליו מצות המעשיות ; אז עיני‬
‫לקה עליהן ‪ ,‬יעגש על איזה מהם לימנע ממנו‬ ‫גבוהים תשפלנה ‪ ,‬לדקדק במצותיו ולהשקיף‬
‫דרכי השובה ‪ ,‬הלא ענשס קל כמלקוח‪ ,‬ויכול האל‬ ‫ולהשגיח עליו להצילו מכל רע ולהצליחו במעשה‬
‫ית׳ להענישו ביסורין שיענו נופו בעינוי המלקות‪,‬‬ ‫ידיו כי גבוה מפל גבוה שומר וגבוהים עליהם ‪:‬‬
‫ולא למנוע ממנו דרכי התשובה ‪ ,‬ואם יהיה על‬
‫איזה ח;יא של מצות עשה שבטלה ולא רצה‬ ‫פרק ?טעןה עער‬
‫לעשותה כשבאת לידו ‪ ,‬ולזה ימנע ממנו דרכי‬
‫תשובה ‪ ,‬הרי ענשי ביטול מצות עשה נראה שהם‬ ‫מצאנו הבדל בין מצות המשובה לשאר המצות ;‬
‫קלים יותר מענשי מצות לא תעשה‪ ,‬וכמו)מנתוס‬ ‫כי כל המצות יוכל האדם לעשותם‬
‫מ״א( שא״ר קטינא למלאך ענשיתו אעשה והשיב‬ ‫כשיזדמנו לו ‪ ,‬כי אין שום דבר מעכב אותו‬
‫לו בעידן ריתחא ענשינן אעשה ‪ ,‬שאינו כוה מי‬ ‫ברצותו לעשותה ‪ ,‬וגם מלמעלה מסייעי; אותו על‬
‫שחוטא בשב ואל תעשה שלא עשה המצוה המוטלת‬
‫עליו לעשותם ‪ ,‬למי שחוטא בקום פשה ועושה‬
‫כאמרס )טמא ל'ז‪ 1‬בא לימהר מסייעי; אוהו ;‬
‫ואילו במצות התשובה ישי כמה דברים מעכבים‬
‫‪rp‬‬
‫בפועל הדבר המוזהר מעשותו ‪ ,‬ולק חשובת‬ ‫אותה ; וכמו שמנה הרב ז׳ל פ״ד מהלכות חשובה‬
‫העשין קלה מתשובת האזהרות ‪ ,‬שאס עבר אלם‬ ‫כ״ד דברים המעכבים את החשובה ומהם שנופלים‬
‫על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם מד‬ ‫דרכי התשובה ושאין הקב׳ה מספיק בידו לעשותה;‬
‫שמוהלי; לו כדכתיב שובו בניס שובבים וגו'‪ ,‬ואם‬ ‫וא*כ צריך לתת טעם כמה דברים יש בתשובה‬
‫עבר על מצות ל׳ת אפילו אין בה; כרת תשובה‬ ‫המעכבים אותה ‪:‬‬
‫ויוה׳׳כ מכפר‪ ,‬כדכתיב כי ביום הזה יכפר וגו׳‬ ‫ו נ ר חי ב יותר בשאלה הזו ; והוא מה שמחזק‬
‫וכמו שנחבאר בעני! חלוקי כפרה‪ ,‬וכן הוא מ ט אר‬ ‫האל ית׳ לב הרשעים הגמוריה ואיט‬
‫כי לכל העונות ים הקנה בתשובה ‪ ,‬אפילוליוהר‬ ‫מניחם לעשות תשובה ; וכמו שאמר לישעיהו)ו׳(‬
‫ממוריש שבתורה ע״א וגלוי עריות ושפיכת דמים‬ ‫השמן לב הנ ם הזה וגו׳ ; וכתיב)דה׳ב ל״ו( ויהיו‬
‫וכמו‬
‫מב‪83‬‬ ‫אלהים‬ ‫^‪5‬מןדדמעוכה‪6‬רקעז‬ ‫בית‬
‫והעוו‪ ,‬ףצמפרו מל זה ‪ ,‬עד אשר יערה עליהם‬ ‫וכמו שכסוב)דנריס ל׳( והיה כי י ט או פליו צל‬
‫איזה לוח ממרום נ״כ שיתדבק במחשבתם איזה‬ ‫הדברים האלה ונו׳ ושבח עד ה׳ אלהיך זנו׳ ‪,‬‬
‫ס «ן ורצון לשוב ‪ ,‬אז יוסיפו אומן בחשק עד‬ ‫ובע״א עצמה עונה בה ודרשו חכמיה ‪r‬״ל )בססרי(‬
‫אשר יגדל ויסרבה כפי הצוע לשוב ולמרוח מס‬ ‫בזמן שעונה בה שלא שב בחשובה ‪ ,‬ואם חאמר‬
‫שצריך לפרוח בענין התשובה ‪ ,‬עד אשר ישוב‬ ‫כי בהכפל החעאיס החמורים ולא קגל שום עונש‬
‫למדרגה שהיה בה קודם שמסא ‪ ,‬וכן יתחלפו בזה‬ ‫עליהם ימנעו ממנו דרכי התשובה ‪ ,‬והלא‬
‫המשק והטורח כפי רוב העוטת ומיעוטם ‪ ,‬או‬ ‫האסיקרוסים ותשלום כ׳ד רשעים שמנה הרב ז״ל‬
‫וחומרם‪ ,‬כי להגיע למדרגות החשובה והוא‬ ‫ס״ג מהלכות תשובה כלם יש להם חלק לעוה״ג אם‬
‫למס שהיה ט קודם חטאו‪ ,‬צריך חשק ורצון‪ ,‬וצריך‬ ‫מתו בתשובה כמו שכתב הוא ז״ל ‪ ,‬וא״כ איך י מ ק‬
‫לעשוס נסומל מס שברצוט וחשקי ‪ ,‬והוא ענין‬ ‫לומר שעל חמא גדול או חעאים רבים י הי ה ה עו ס‬
‫ה ט ב סו קלה או כבדה‪ ,‬ופי שנער כשיו מתמוך‬ ‫שימנעו ממט דרכי התשובה ‪:‬‬
‫גחטאים ג ם הי היה ט איזה חטא הוא נקל לשוב‬ ‫ונחזור לתחלת השאלה בדברים המעכבים את‬
‫בשטנ»נינוס‪,‬במשק המוחלט לשובובקלוחהחשוב׳‪,‬‬ ‫התשובה אע״ס שאין מונעין אותה‪ ,‬ונאמר‬
‫וסי שנ«זקע ונשבע בעבירות הוא קשה לשוב בשני‬ ‫כי כבר נתבאר למעלה בפרקים הקודמים שמלס‬
‫סענינים ‪ ,‬במיעוט החשק ורוב סורח הדרך‬ ‫תשובה מורה על החרמה ועזיבת החעא עד אשר‬
‫ויגיעת שוט אל הדרךהישר אשר נמה ממנה כנזכר‪,‬‬ ‫ישוב למדרגה שהיה בה קודם שחשא ‪ ,‬ו כ ט גודל‬
‫ומיני הטורח והעאל הוא מה שהחמיא את אחרים‬ ‫החמא וקמט או רוב החמאים ומיעומם יצמרך‬
‫או הים בידו למחות ולא מיחה‪ ,‬כי אין בידו‬ ‫האדם למרוח לשוב בתשובה עד ישוב למדרגה‬
‫ל ה טב את אחדים גם כ י » א ישוב אחר העמל‬ ‫שהיה בה כנזכר ‪:‬‬
‫והטורח; והס הד׳ דברים ‪ p‬הכ״ד שכתב הרב ז״ל‬ ‫ונמשל ענין זה למי שתעה מדרך הישר וסלן<‬
‫בסמלה ב»יק ה ד‪ /‬וכן מי שאיט יודע באיזה אופן‬ ‫'‬
‫ואיזה דרך ישוב בד׳ הדגריס השניים שמנה הרב‬
‫ז״ל ‪ ,‬ו ק מי שאיט יודע למי חטא בחמשה דברים‬ ‫‪S‬‬
‫תועה בדרך' וירצה לחזור י לדרך הישר ‪ ,‬יצמרך‬
‫^ ־ י ם שמטז הרב דל ‪ p \ ,‬ה׳ דברים אחרים‬ ‫לחזור כל הדרך הארוך אשר דרך בה ‪ ,‬וגם‬
‫שהשלים בהסהכיד דברים שהם קשים מצד עצמם‬ ‫למרוח לנצל עצמו ממוקשי הדרך עד אשר יחזור‬
‫ל»דש מהם ‪ ,‬ועל העניטס האלה הצריכיה עזר‬ ‫למקומו והוא הדרך הישר‪ ,‬יגע ורפה ידים‪ ,‬ואינו‬
‫אנמ* דוד ע׳ה על מי שרנו פשעיו‬ ‫אלהי‬ ‫שוהלמי שמעה מדרך הישר אני ס שנתרסנןוהים‬
‫לשוב ואין לו החשק הצריך ונס קשה‬ ‫וצאזן »‬ ‫הדרך פטי ממכשלות ‪ ,‬או שהיו מכשולות בדרך‬
‫עליו למרוח מה שצריך לשוב בתשובה שלימה ‪,‬‬ ‫ולא נתרחק‪ ,‬או שהיה הדרך » ו י וקרוב ‪ ,‬ט נ «‬
‫אסר)מהלים נ״א( לב טהור ברא לי אלהים ורוח‬ ‫קרבת המקום ורחקו וכפי איטת הדרך יהיה‬
‫נ טן חדש בקרבי ‪ ,‬כנגד המשק והרצון הנמשך‬ ‫הקלות או הקושי לשוב אל הדרך הישר‪ P ,‬הוא‬
‫מהלב ‪ ,‬אמר לב ס מ ר ברא לי אלהיס ‪ ,‬וכנגד‬ ‫פנין התשובה כ״א לא חמא אלא ממא קל פעם אמס‬
‫הטורח אסר ורוח נ מן חדש בקרבי ‪ ,‬כי הרוח‬ ‫ממזר מיד אין שוס מורח כלל בתשובה ‪ ,‬כדמיון‬
‫הנטן הוא לסבול הסורס והעמל הצריך לחשובה‬ ‫הדרך הפטי וקרוב ‪ ,‬ואס לא חזר מיד אע״ס‬
‫שיאיה נ טן רו חו ולא יתמוטט מלהגיע אל מחוז‬ ‫שלא שנה ט יש בו איזה קושי יותר כמישהאריך‬
‫חפצו ‪ ,‬והוא המקום אשר היה ט בתחלה‬ ‫בדרך ‪ ,‬ואם שנם ופלש בו או יותר ‪ ,‬או שהיה‬
‫קודם חטאו ‪:‬‬ ‫מהעונות החמורים‪ ,‬או שחמא במיני גטטת ממורים‬
‫ו או מ ל' ? די להש^ם תשובת השאלה‪ ,‬כי לפעמים‬ ‫ו כ פל ב הס והאריך במרדו‪ ,‬יהיה לו קושי בתכלית‬
‫‪ c‬פשהרשע מיב ה לחטוא במיני חטאים‬ ‫‪,‬‬ ‫לשוב למדרגה הראשונה שהיה בה קודם‪,‬שחמא ‪,‬‬
‫^ ר < א‪ ,‬רש לפניו חטא נ טן ומזומן שהיה רוצה‬ ‫וזהו עני; עיכובי התשובה ונעילת דרכיה‪,‬ומלבד‬
‫ט והיה ממהר לעשותו‪ ,‬אלא שירא לנפשו מהרעה‬ ‫עיכובים אלו יש בו מן הקלות והקושי‪ ,‬כי כשהממא‬
‫המזומנת ומעותדס לבא עציו על זה כסי מה‬ ‫הוא קל ולא כפל בו ולא האריך ט הוא מכס‬
‫שהניע אליו מהנשמע‪ ,‬ומעכב עצמו ושב מעשות‬ ‫הצדיקים אשר לא יאונה להם כל און ‪ ,‬ונכשלים‬
‫החמא ההוא‪ ,‬לא מחרטת הממאיס העוברים ולא‬ ‫לפעמים במה שאי אפשר לימלמ כפי מבע היצירה‬
‫מהיותו גומר בלבו שלא לשוב עוד עליהם ‪ ,‬אלא‬ ‫כדכתיב)קהלת ז׳( אין צדיק ב א ק אשר יעשה טוב‬
‫ג ט העת לא רצה לעשות החמא המוכן לפניו מצד‬ ‫ולא יחמא‪ ,‬וצדקתם ותומת ישרם תנחה להעלות אל‬
‫מס שירא שיגיע לו איזו רעה עליו‪ ,‬והי׳‪ :‬אפשר‬ ‫לבבם מיד מה שנעו מן הדרך הישר‪ ,‬ושבים לאל‬
‫שאילה יפוג מצד החטא עציע ויתחרט על כל מה‬ ‫ית׳ מיד בלי שוס מורח ועמל כלל ‪ ,‬בהיות מש>^‬
‫שעשה ‪ ,‬אז האל יסב׳ מחזק ל ט לעשותו כדי‬ ‫ורצונם לשוב מיד‪ ,‬מה שאין כן ברשעים הגמורים‬
‫שיניעהו עונש מופלג על כל מה שחמא ‪ ,‬כיון‬ ‫שהאריכו בעונות החמורים שאין להם משק וחפן‬
‫שאי! לו עדיין טונ ה להתחרט על העבר ולשוב‬ ‫כלל לשוב ‪ ,‬בהיותם מימבעיס ונשקעיס ביון מצולת‬
‫ל ע טי‪ ,‬וזה היה ע « פרעה בפעמים שחזק האל‬ ‫החעאיס‪ ,‬וכשיעלה על לבס יום חתר יום שחסאו‬
‫ים׳‬
‫אלהים‬ ‫'שער ד<ת^צובה פרק טז ‪V‬‬ ‫בית‬ ‫‪84‬‬
‫ית׳ את לבו< בפעם הראשונה היה בעגין השחין וז״ש כאן למען תתו בידך כיוס הזה‪ ,‬כלו׳ חיזוק הלב‬
‫כשראה השחין בחרמומיס ובכל מצרים ושלא יכלו היה לשיצא להלחם למען תתו בידך ‪ ,‬והיה זה‬
‫החרטומים לעמוד לפגי משה ‪ ,‬אז אם לא היה עונשו על שלא העבירם דרך ארצו בלי שיזיקו לו‬
‫מחזיק האל ית'אח לנו היה שולח האנשים לעבוד כלל ‪ ,‬כמ׳ש בדרך המלך נלך לא נסור ימין ושמאל‬
‫את ה׳ ולא טפס ‪ ,‬כמו שאמר אחר כך מי ומי וגו‪ /‬ובן בכנענים היה מאת ה׳ לחזק לבם לקראת‬
‫ההולכים ‪ ,‬ולא מצד שהיה מתחרט על מס שלא המלחמה אתי ש־אל‪ ,‬כי אס לא היה האל ית׳‬
‫שלחם‪ ,‬ולא ג״כ שהיה גומר בלבו שלא לחזק עוד מחזק לבס היו עומדים בעריהם עד אשר יבואו‬
‫לבו שלא לשלחם ‪ ,‬אלא מיראתו כעת מאותה ישראל עליהם ויצאו עליהם‪ ,‬וראה האל יתב׳‬
‫רוע לבס וחזק לבם שיצאו לקראתם ולא יהיה להס‬ ‫‪I‬‬ ‫המכה היה בדעתו לשלחם חצי שילוח כנזכר‬
‫אצא שהאל ית' חזק לבו כיון שלא היה לו חרטה החנה למען החרימם וגו׳‪ ,‬כי כבר נתמלאה סאתס‬
‫ולא כוונה לשוב תשובה שלימה כנזכר‪ ,‬וכן במכת בתועבות אשר עשו בארן ‪ ,‬וכמו שכתוב)ויקרא‬
‫הארבה שככה את עין כל הארץ ותחשך האדן ‪ ,‬י״ח( כמעשה ארן מצרים וגו׳ וכמעשה ארן כנען‬
‫וגוי ובחקתיהס לא תלכו ונו׳ ‪:‬‬ ‫מהר פרעה לקרוא למשה ואהרן ואמר חטאתי‬
‫לה' אלהיכס ולכס ועתה שא נא חטאתי וגו׳ ו עו ד אני אומר כי באומות עובדי אלילים בשניס‬
‫קדמוניות ‪ ,‬אין קושי שיחזק האל ית׳ לב‬ ‫והעתירו וגו׳ ויהר מעלי רק את המות הזה‪ ,‬לא רצה‬
‫לשלחם רק מצד יראת המות המוכנת ומזומנת מי שהרבה לפשוע ‪ ,‬ני די להם שיקבל תשובהס‬
‫לפניו‪ ,‬וכן במכת החשך אמר להם לכו עבדו את דרך כלל ‪ ,‬כי יש הבדל בין השובת ישראל לתשובת‬
‫ה׳ רק צאנכם ובקרכס יוצג ונו׳ ‪ ,‬ואמר לו משה האומות הנזכרים כמ״ש בפרק קודם לזה‪ ,‬ולזה‬
‫גס אתה התן בידינו וגו׳ וגס מקננו ילך עמט אפשר שיחטא אחד מהם חעא גדול או חטאים‬
‫ונו׳ ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם ‪ ,‬רבים עד שיהיה הפרעון שימנע האל ית׳ ממט‬
‫כ״א לא היה האל יחב׳ מחזק לבו היה משלחם דרכי התשובה וכמו שכתב הרב זיל ‪ ,‬אבל לישראל‬
‫בלא צאנם ובקרם ‪ ,‬וכשראה האל ית׳ שלא היה אי אפשר שנאמר זה כמו שכתבתי למעלה ‪ ,‬וכן‬
‫רוצה לשלח אותם ואת כל אשר להם חזק לבי שלא לא מציגו בישראל לא כלל ולא פרט בפירוש שחזק‬
‫ישלח אפי׳ אותם לבד כמו שכתוב וצא אבה לשלחם‪ ,‬האל ית׳ לב איש שלא יוכל לחזור בתשובה כמו‬
‫וכן כשרדף אחר בנ״י חזק האל יתברך אס לבו שנמצא זה באומות הנזכ׳ ‪ ,‬ואס ירצה איזה חיזוק‬
‫כדכתיב וחזקתי את לב פרעה ורדף וגו׳ ויחזק לב בישראל יהיה על דרך הכתוב למעלה‪ ,‬כי נ ס‬
‫ה׳ את לב פרעה מלן מצרים וירדוף אחרי בני בלי חיזוק האל ית׳ לא היה שב בתשובה גמורה כ׳ א‬
‫בעת מצד היראה כנזכר ‪:‬‬ ‫ישראל וגו‪ /‬כ״א הוא לא היה יוצא אליהם כלל ‪,‬‬
‫לא היה האל ית' מחזק לבו לרדוף אחריהם‪ ,‬אלא וטה שכתוב השמן לב העם הזה וגו׳‪ ,‬הרי אמרו‬
‫זי ל) תנ א דבי אליהו( וכי תעלה על דעתך‬ ‫שהואכששלמם לא שלחם אלא ע״מ שיחזרו אחר‬
‫שיעבדו את ה'‪ ,‬וכשהוגד לו שברח העם נתהפך שאין הקב״ה מפן בתשובתן של ישראל ח״ו ‪ ,‬אלא‬
‫לבו כדכתיב ויוגד למלך מצרים כי ברח העם למצוא מהם קורת רוח ‪ ,‬משל למלך שהיה לו בן‬
‫ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם וגו׳ ויאסור יחיד במדינה שגר לו שליח בני שחוט שוורים‬
‫את רכבו ונו׳ ויקח שש מאות רכב וגו׳‪ ,‬ועכ״ז וצאן ואכול ושתה יין הרבה ותתעצל במלאכה‪ ,‬כדי‬
‫כשראה אותם יוצאים ביד רמה היה מוזר לו ‪ ,‬שימצא אביו הימנו קורת רוח ‪ ,‬וכן מה שכתוב‬
‫אלא שהאל ית׳ חזק לבו כדכתיב ויחזק ה׳ את לב ואתה הסבות את לבס אחורנית‪ ,‬היה במה שלא‬
‫פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל ובני פתח לבס עד עתה שידעו כי ה׳ הוא האלהיס ‪,‬‬
‫ישראל יוצאים ביד רמה ‪ ,‬כי מה שחזק לבו היה כמו שידעו עחה על יד אליהו במה שעשה והתפלל‬
‫ענני ה׳ ענגי וידעו העם הזה וגו׳‪:‬‬ ‫לרדוף אחריהם עם היותם יוצאים ביד רמה ‪,‬‬
‫אבל היציאה אחריהם היתה בלי שיחזק האל לבו‬
‫פרק שבעה עשר‬ ‫כמבואר בכתובים ‪:‬‬
‫ו כן בסיחון דכתיב כי הקשה ה׳ אלהיך את רוחו‬
‫התשובה‬
‫היא מצוה כוללת כל המצות וסובבת‬ ‫ואמץ את לבבו וגו'‪ ,‬נראה כי לא הקשה האל‬
‫עליהן‪ ,‬כ״א יחטא האדם בין באחד‬ ‫יתברך לבו שלא יעבירם בארצו ‪ ,‬כי הוח מעצמו‬
‫להיותו מנין על מלכי כנען לא רצה להעביר מכל מצות עשה שלא רצה לעשותה ‪ ,‬בין שעשה‬
‫ישראל כדי שלא ילכו על מלכי כנען ‪ ,‬וכמ״ש איזה דבר מהמחהר לכישוס ‪ ,‬התשובה היא רפואת‬
‫ולא אבה כיחון מלך חשבון העבירנו בו״ וכתיב חעלה להן וישוב אל ה׳ וירחמהו‪ ,‬כמי ע״א ות״ת‬
‫בס׳ חקת ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו שסובבות כל התורה כולה ‪ ,‬כי המודה בע׳ א‬
‫וגו׳‪ ,‬אל א שמפני רוע לבו שלא רצה להעבירם ככופר בכל התורה כולה ‪ ,‬והכופר בה כמודה‬
‫כדי שלא יירשו ארן כנען ‪ ,‬הקשה עוד האל בכל התורה כולה‪ ,‬וכן תלמוד תורה סובב סל כל‬
‫ית' את רוחו ואמן את לבבו שיצא אליהם להלחם המצות‪ ,‬וכמו שנשוב)דברים ה׳( ולמדחס אותם‬
‫בהם ‪ ,‬כמ׳׳ש שם ויאכף סימון את כל עמו ונו‪ /‬ושמרתם לעשותם ‪ ,‬כי לא יוכל האדם לעשות כל‬
‫זה‬
‫מג^‬ ‫אלחים‬ ‫עערהתעופה*־‪' mrp‬‬ ‫בית‬
‫מרמת י^׳ הרע ״ ודוד המלך ע״ה היה מתפלל‬ ‫‪ r‬מ אס לא למדה או שמעה ממי שלמדה‪ ,‬ואין‬
‫לאלים׳ שיהיה ל ט נ ^ ובטוח באלו הג׳ מצות‬ ‫שכל המצות מצוה אחה שהיא ס ו מ ת כל המצוס‬
‫הכוללות כנזכר‪ , ,‬ואמר )תהלים כיו( בחנני ס׳‬ ‫כאלו ‪ ,‬כי מצות שבת ומילה וצדקה ושאר מצום‬
‫ונסט צרפה כליוסי ולבי‪ ,‬כי חסדך לנגד עיט ו ט׳‪,‬‬ ‫גדולות שבמצות ‪ ,‬אינן סו נ ט ת ולא כוללות כל‬
‫הזטרהאיבריס הראשיים המורים עליה ‪ p‬ורמז‬ ‫‪-‬‬ ‫המצות־ כאלו‪:‬‬
‫המוס באמרו ל ע ד עיט והוא המוח שהוא ע ד‬ ‫■ומזה הצד יש מעלה במצות התשובה במה שאמר‬
‫ססיטס ‪ ,‬ו מ »י ט היסורק באים על האדם‬ ‫)יומא פיו( גדולה תשובה שזדונות נעשו‬
‫לנממיס מטרידים אותם באופן שאיט יכול לשוב‬ ‫לו כזכיות כדכתי׳ ובשוב רשע מרשעתו ועשה משסמ‬
‫בתשובה מסטאתיו‪ ,‬וגס כי לפעמיס מטיל בהם‬ ‫וצדקה עליהן הוא יחיה‪ ,‬וכתיב)תהליס מ״ה( מור‬
‫מום מהשבת יצר הרע לומר שלא באו לכפרת מון‬ ‫ואהלות קליעות כל בגדותיך אל תקרי בגדותין‬
‫אלא מקרה הוא היה לו ‪ ,‬וכן מבטלים אותו‬ ‫אלא בגידוהיך ‪ ,‬בהיות כי התשובה היא סובבת‬
‫מהלימוד ל ק אמר במנט ה׳ וגו׳ ‪ ,‬כלו׳ כשתבסו!‬ ‫על כל המצות כנזכר‪ ,‬כשעושה משובה ע ל י מ א •‬
‫אומי ומיסרטעל חטאתי יהיה באופן שאוכל לשוב‬ ‫אחד שחמא החמא היה פרכיי ‪ ,‬והתשובה נחשבת‬
‫במשובה ‪ ,‬ושאאמין שבאו מאתך לנפרת עון ‪ ,‬וגם‬ ‫כוללת כל המצות וכאילו עשה דמיון כל המצות ‪,‬‬
‫שלא‪-‬יבמ אותי מלימודי‪ ,‬כאמרו )מהלים צ׳׳ל(‬ ‫כע״א שהכופר בה כמודה בכל ההורה כולה‪P ,‬‬
‫אשרי ה^צר אשר תיסרני יה וגו׳ ‪ ,‬וזהו הנרצס‬ ‫הכופר בחמא שעשה במה ששב במשובה הרי‪-‬הוא‬
‫באמרו)שם כ״וז צרפה כליותי ולבי ‪ ,‬כלו׳ יהיה‬ ‫כמודה בכל התורה כולה ‪ ,‬ותחשב לו לצדקה‬
‫בנפיון צאוסן שישארו כליותי צרופס וחקוקים‬ ‫ולזכות‪ ,‬ובקיימו מצות התשובה הכוללות עלחמא‬
‫ב ט ענ סהשובה ולבי שלם בתלמוד חורה‪ ,‬ועל מס‬ ‫הפרטי ‪ ,‬נראה היותו ח ק בקיום כל המצות טון‬
‫שמלוי במוס והיא הכפירה בע״א ‪ ,‬איני צריך‬ ‫ששב תשובה גמורה בחטא הפרמי‪ ,‬וכמ״ש במצות‬
‫להת ^ל׳ שמ^י*'‪ ,‬כי ידעתי כי תסדך ע ד עיט‬ ‫התשובה )דברים ל׳( ו ב ב ת ע ד ה׳ א ל טן ושמעת‬
‫לעולם ‪ ,‬באופן שאין מקום ליצר הרע שינגדני‬ ‫בקולו וגו׳‪ ,‬כי בקיימו מצות החשובה ישמע בקול‬
‫בזס ‪ ,‬כי לןגולס התהלכתי באמיתות שפך ט אתה‬ ‫החל ית׳ בכל מה שיצונו ‪ ,‬כיון שניחם ושב מחטא‬
‫אמס ותורתך אמת ‪:‬‬ ‫פרמי שעשה ‪:‬‬
‫והנה מצאט מצות התשובה כתובה בסוף כל‬
‫י פרק ^טמנהעשר‬ ‫המצות‪ ,‬להורות על ענץ ז ה כי הי א ט ל ל ת‬
‫את כולן וסובבת אותן כנזכר ‪ ,‬ואין שוס סצוה‬
‫ב ה י ל ת התשובה מן המצות הגדולות כמו בקדם‪,‬‬ ‫כתובה אח'כ‪ ,‬כ״א מצות הקהל שהיא מענין תלמוד‬
‫היא סבה לגאולה וכמו שאמר ר׳ יוסי‬ ‫חורה‪ ,‬ומצות כתיבת ס״ת ג'כ דכהיב)דבמס ליא(‬
‫הגלילי)יומא פיו( גדולה תשובה שמביאה גאולה‬ ‫ועתה כתבו לכס את השירה הזאת ולמדה אס‬
‫לעולם שנאי ובא לציק נואל ולשבי סשע ביעקב‬ ‫בני ישראל וגו׳‪ ,‬כי ט ה צריך לטמבה בסוף‬
‫נאם ה׳ ‪ ,‬ר״ל ט בסבת ציק המרבה ושוממה‬ ‫המורה לומר שיכתבו כל התורה בספר מראשה‬
‫ומומדק בדד בלי השטנה ובסבת שבי פשע יבא‬ ‫ועד סופה‪ ,‬וחזר והוכפל עונש אזהרת ע״א ג'‪-‬כ‬
‫סטאל‪ ,‬ומה שאמר גדולה ה ט ב ה שמביאה גאולה‬ ‫באן בסוף התורה אמר התשובה )שסל׳( ואם‬
‫לעולם‪,‬שנראה סבשגיל התשובה לבד סגאולס באס‬ ‫יפנה לבבך ולא חשתע ונדחה ו ט׳ הגדר^ לכס היום‬
‫מ א בשביל שנא׳ בכתוב ובא לציק טאל שנראה‬ ‫וגו'‪ ,‬וכן מצות ת״ת כתיב קודם פסוקים אלו >שס(‬
‫שלציון ל ב ך יבא ה ט א ל‪ ,‬לזה אמר ולשני פשע‬ ‫כי המצוה אשר אנכי מצוך היום לא נמלאת היא‬
‫ביעק ^ כלו׳ שבשביל ציק יבא הגואל לציון להמזיר‬ ‫וגוי ‪ ,‬ואחריהם במצות הקהל ובמצות כתיבת כו ס‬
‫פטרה השכינה ליושנם‪ ,‬ובשביל שט פשע י ט א‬ ‫דכתיב ולמדה את בני ישראל ‪ ,‬להורות כי אלו‬
‫ה ט » לכל העולם שהם בני יעקב ‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫הג׳ מצות ‪ ,‬תשובה ת״ת ואזהרה עיא ‪ ,‬ק סו ב ט ס‬
‫שמניאק גאולה לעולם מצד התשובה‪ ,‬ו^ער ולשבי‬ ‫כל המצות שנכתבו כבר בחורה ושקולותלכלן מן‬
‫םש» ‪ ,‬להורות‪ .‬מל מעלת התסובס כי נם שלא‬ ‫הצד הנזכר ‪:‬‬
‫י ט ט כיא מהסשעיס ולא מהשגטת יבא הטאל ;‬ ‫ו א פ ש ר שעל אלו השלם מצות מורים האברים‬
‫ע ת־ אפ»■ לומר שרמז בפשע זה שלא אמר‬ ‫הראשיים שבאדם ‪ ,‬והס הלב והמוח‬
‫סשעים‪.‬על ממא מיוחד המלל אש כלבית‬ ‫והכליות ‪ ,‬הלב הוא כנגד ת״ת שכתוב בס והיו‬
‫יעקב‪ ,‬והוא «ין ע״א שנמשכה מהעגלים אשר עשה‬ ‫הדברים אלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ‪,‬‬
‫ירבעם‪ .‬ולזה חמר ולשבי פשע ביעקב נאם ס'‪,‬‬ ‫והמוח הוא כנגד אזהרת ע״א ‪ ,‬שצריך להאמין‬
‫כלו׳ יבאהט אל כשישובו מהפשע המיוחד הטלל‬ ‫בשכל החונה במות מנוח יחוד האל יתב' וש^ן‬
‫א ס כל ט ס יעקב ‪ ,‬והוא נאמר מ ט סג טר ה ‪,‬‬ ‫;ילחו בשמים ובארץ ‪ ,‬והכליות היועצות לאדם‬
‫כי אנ ט ולא יהיה לך מסי הגבורה שמעטס ‪,‬‬ ‫הטוב והרע כניד מצות התשובה‪ ,‬צריך שיתיעץ‬
‫וזה הנרצה באמרו נאם ה׳ כנזכר ‪:‬‬ ‫בנפשו מיצר הטוב עם הלב עצת כליותיו לשוב‬
‫ר ש ה הי ס ט ס ל ת טב ס ע ם הגאולה לשסבא‬ ‫בתשובה שלירנה על החטאים שעשה כדי שימלט‬
‫בגללה‬
‫אלהים‬ ‫שער התשובה פרס יח‬ ‫בית‬ ‫‪86‬‬
‫שהררה עצמה משעבוד היצר במה ששבה בתשובה‬ ‫בנללה ‪ ,‬כי הגאולה היא חשועת שעבוד הנוף‪,‬‬
‫גמורה ראוי ג״כ שיהיה הגוף משוחרר משעבוד‬ ‫וההשובה היא השועה שעמד מפ ש ‪ ,‬כי אין‬
‫המלניות ‪ ,‬וזהו שאמר דוד המלך ע׳יה )תהליס‬ ‫שעבוד מלכיות נדול משעבוד המלך הזקן וכסיל‬
‫סינו( קרבה אל נפשי גאלה למען אויבי פדר ‪,‬‬ ‫והוא היצר הרע ‪ ,‬וכמו שהגאולה היא היסך‬
‫רוצה לומר התקרב אל נפשי בתשובתי כדי שתגאל‬ ‫השעבוד כן התבונה היא היפך העונות ‪ ,‬ובעוד‬
‫אותה מן היצר הרע ‪ ,‬למען שיהיה סבה שתפדה‬ ‫שהנפש היא משועבדת ליצר הרע ‪ ,‬ראוי גם כן‬
‫גונץ מיד אויבי ‪:‬‬ ‫שהגוף יהיה משועבד למלכיוה ‪ ,‬אבל כשמסם‬
‫נשלם השער השני‬
‫השער השלישי‬
‫הוא שזער היסודות)העקרים( ופרקיו'ששיפ וארבעה ‪.‬‬
‫ויאמין‪ ,‬כי יסופר לו מסי איש הגון ונאמן‪ ,‬יחשב לו‬ ‫הפרס הראשון ״ בגדר היסודות‬
‫לעצלה והתרשלות אס יוכל הוא בעצמו לראות ולידע‬
‫הדבר ההוא ולא ישתדל ענ זה‪ ,‬וכמו ששנינו)אבות‬ ‫כ ל עיקרי תורתנו התמימה ואמונותיה נרשמים‬
‫ס״ב( ודע מה שהשיב לאפיקורוס‪ ,‬וכן נראה ממה‬ ‫ונרמ;יס בהורה ובנביאים ובכתובים ובדברי‬
‫שאמר הכתוב )דה״א כ״ח( דע את אלהי אביך‬ ‫רז׳יל מפי הקבלה ‪ ,‬וביחוד שלשת העיקרים‬
‫ועבדהו‪) ,‬תהליס צ״א( אשגבהו כי ידע שמי‪ ,‬נראה‬ ‫הטללים את טלם הס נרמזים נההלס הבריאה‪,‬‬
‫שצריך האדם לידע ולהשיג כפי יכלתו ידיעת ה'‬ ‫מציאות ה׳ ‪ ,‬שברא השמים והארץ וכל צבאם ‪,‬‬
‫ואמונתו ושהשם ית׳ יעלה אותו ויפגיהו על זה ‪:‬‬ ‫ותורה מן ד‪,‬שמים ‪ ,‬ממה שכתוב יום הששי)שבת‬
‫ואם מצד השלישי שיש צד איסור לסקור על אלו‬ ‫ס״ח( ר בסיון המוכן למה; תורה‪ ,‬והשגחה להשכיר‬
‫העניניס אסר שנרמזו בכתוב יש לו ג'כ‬ ‫ולהעניש ‪ ,‬ממה שאירע לאדם והוה ‪ ,‬ועם כל זס‬
‫פנים מההראוס ‪ ,‬כנראה שאינו מאמין או ־״פ אס‬ ‫ראוי לחקיר אס יספיק לנו בכרו אלו העיקרים‬
‫לא שיורה עליהם השכל‪ ,‬נחשב לו למיעוע אמנה‪,‬‬ ‫והאמונות להאמינס ולהיותם הקוקיס בלבנו מצד‬
‫וכמו )סנהדרין ק' ‪ ,‬ב״ב ע״ה( שאירע לסוסו‬ ‫הקבלה והוראת הכתובים והמדרשים‪ ,‬או אס יהיה‬
‫הלמיד שלגלג על מה שדרש רבי יוחנן ושמתי‬ ‫ענינו חיוב ליזקור על כל ארזד מהם מדרך השכל‬
‫כדכוד שמשותיך עתיד הקב״ה ונו׳ ואח״כ ראה‬ ‫והסברא ‪ ,‬או אם יש צד איסור ביזקירה על אלו‬
‫בעיניו מה שבאזניו שמע ונענש על זה ‪ ,‬וכן‬ ‫העניניס״אחר שנרמזו בכתובים ובמדרשים‪ ,‬כי יש‬
‫נענשו דור המדבר בכינין המרגלים שלא האר׳ינו‬ ‫לכל צד מאלו פנים מההוראות ‪:‬‬
‫מה שאמר להם השי״ת שהיסה ארן זבת חלב‬ ‫אם מנד הראשון שיספיק לנו האמונה בהם מצד‬
‫ודבש‪ ,‬וכן ממה שאמרו)חגיגה י׳׳ג‪ (.‬במוסלא ממך‬ ‫הקבלה‪ ,‬יש לו פנים מההוראות‪ ,‬ממה שאנו‬
‫אל תדרוש במכוסה ממך אל תחקור ו ט' ‪ ,‬נראה‬ ‫רואים רוב דיני התורה ומשפכייה מפורשים מפי‬
‫שאין לאדם לסקור בכמו אלו העניניס שהם‬ ‫הקבלה ומסי השמועה כפי מה שקבל משה רבינו‬
‫עמוקים ומכוסים‪ ,‬וכמו שאמרו במשנה)שס יייא(‬ ‫מפי היטרה וקצהס הלכה למשה מסיני בלי שוס‬
‫אין דורשין ו ט׳ כל המסתכל בד׳ דברים רתוי לו‬ ‫אסמכתא בכתובים‪ ,‬ואנרונו דניס על פיהם ומקיימי׳‬
‫כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למעה וכו׳‬ ‫מצות עשה ול״ת כפי פירוש המקובל מפי מרע״ה‬
‫וכל שלא חם על כבוד קונו וכו׳ ‪:‬‬ ‫מפי הגבורה‪ ,‬וכן כל סיפורי התורה ממה שאירע‬
‫וכשחקרנו על אמחת צד אחד מהם מצאנו אס‬ ‫לאבות ולדורות הראשוניס עד מתן תורה ומה‬
‫כלס כניס ואמתייס בקצת קצת‬ ‫בכתוב בנביאים ובכתובים ‪ ,‬אנו מאמינים הכל‬
‫מהעיקרים והאמונות ‪ :‬אם הנד האחד שיספיק‬ ‫בדרך קבלה ואין אנו סוקרים עוד על אמהתם ‪:‬‬
‫לנו האגזונה בהם מצד הקבלה‪ ,‬נמצא אותו אמיתי‬ ‫ואם מצד השני שיהיה סיוב לסקור על אלו‬
‫בקצת מן העיקרים ואמונות שאי אפשר לנו לעמוד‬ ‫האמוטת בדרך השכל ‪ ,‬יש לו ג״כ פנים‬
‫על החקירה בהם אם היו אס לא‪ ,‬אס עתידים‬ ‫מההוראות‪ ,‬וזה שאין ראוי לאדם במה שהוא אדם‬
‫להיות או לא ‪ ,‬כמו הורה מן השמים ‪ ,‬וביאת‬ ‫להמרשל מלסקור על כל דבר כל מה שישיג יד‬
‫משיח ‪ ,‬ותחיית המתים ‪ ,‬וכיוצא באמוגוס פן‬ ‫שכלו‪ ,‬ד ^ משל אס יסופר לו לאדם דבר מחודש‬
‫המקיבל‬
‫כד ‪87‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק א‬ ‫בית‬
‫ואינה ספרמת ‪ ,‬כי ידיעתו ומהותו אחד״ וזהו‬ ‫המקובל גדגרים העינריס והעסידיס‪ ,‬כמו שאני‬
‫הנרצה במה שאמרו מה למעלה מה למפה‪ ,‬ריל‬ ‫מאמינים בסירוש התורה שבכתב שהיא תורה‬
‫השנת מהותו יס׳ שהוא למעלה ״ והשגת י ד ע תו‬ ‫שבעל פה ואנו סומכים על הקבלה לפשות ממשה‬
‫מעשה בני אדם שהם למשה ״ ולא נכריחם‬ ‫המצות ומשפעי התורה ‪ ,‬כך אנו חייבים להאמץ‬
‫י ד ע תו ״ ו ק הוא עיקר ושורש משרשי התורה‬ ‫עיקרים ואמונות אלה מצד הקבלה ושהם נרמזות‬
‫שהאל ית׳ הוא פועל בבחירה ורצון ״ כי האל ית׳‬ ‫בכתובים ובמדרשי חז״ל ‪:‬‬
‫ראוי שימצאו בו כל השלמיות‪ ,‬ושיהיה מסולק מכל‬ ‫ואם הצד השני ג״כ שנהיה מחוייבים לחר^ר‬
‫החמץטת ‪ ,‬ולפי המושכל יקשה כי כל בעל רצון‬ ‫עליהם ‪ ,‬נמצא אותו אמיתי נ״כ בקצת מן‬
‫משתנה מלא רוצה אלרוצה‪ ,‬ויהיה א'כמתפעל‬ ‫האמונות והעיקרים ‪ ,‬אותם שאפשר לעמוד על‬
‫ומקבל שנוי ‪ ,‬וכן כל רוצה הנה הוא מסר דבר‬ ‫החקירה בהס< כמציאות הש״י ואחדותו והדומה‬
‫הנרצה ״ והחל ית׳ לא יחסר לו דבר שירצה‪ ,‬וכן‬ ‫להם ‪ ,‬כי אסר שיהיה לבו שלם באמונה ובעיקר‬
‫הטחר יהיה חסר הדבר הנבחר קודם שיבי־רהו‪,‬‬ ‫ההוא כפי מה שהוא מקובל או כתוב ״ יתחייב‬
‫והאל יתברך לא יחסר לי דבר‪ ,‬וחס כן בבריאת‬ ‫להשתכל ולחקור עליו נ'כ בשכלו על מה שישיג‬
‫העולם כשרצה אז לברוא אותו למה לא רנה קודם‬ ‫בעיקר ההוא עד שיתאמת לו בחקירה מה שנתאמת‬
‫או לא אח״כ ‪ ,‬ואק היתר לספק זה כמו שכתב‬ ‫לו במקובל ‪ ,‬ואס לא תשיג יד שכלו לאמתת‬
‫בעל העיקרים פ״ב ממאמרב׳‪ ,‬אלא כשנאמר כי‬ ‫העיקר ההוא ‪ ,‬או שיראה לו כפי שכלו היהך מן‬
‫מה שטחם אליו ית׳ הרצון ״ הוא כדי שנבין ממט‬ ‫העיקר ההוא‪ ,‬יתלה ליאות וחסרון בשכלו״ ויתחזק‬
‫סילוק היותו פיעל על צד החיוב כפועלים החסרים‪,‬‬ ‫באמונתו על פי הקבלה‪ ,‬ועל זה הזהירו דע מה‬
‫אבל לא נדע עצמות רצונו היאך הוא ‪ ,‬כמו‬ ‫שתשיב לאפיקורוס ״ ואמר דוד לשלמה בט דע‬
‫שעצמותו נעלם מכלית ההעלם כן רצונו נעלם‬ ‫אח אלהי אביך ועבדהו ‪ ,‬כלומר שתהיה כוונת‬
‫תכלית ההעלם ‪ ,‬וא״כ רצוט השי׳ת הוא כולל‬ ‫השתדלותך בידיעתו לעבוד אותו ‪ ,‬ואס לא תשיג‬
‫מבריאת העולם ועד סוף העולם ‪ ,‬שברא העולם‬ ‫ידיעתך״ עבדוהו והאמן בו ע״פ הקבלה והאמונה״‬
‫כרצונו בזמן שבראו ‪ ,‬ולא קודם ולא אחר כך‬ ‫ועל זה אמר אשנבהו כי ידע שמי ״ כי בהיות‬
‫לסבה ידועה אליו ״ וכן הוא פועל בכל דור עם‬ ‫טונ ת המשתדל לידע אותו לעבדו ״ ושחסכיס‬
‫הצדיקים כפי רצוט בשנות עליהם טבע הבריאה״‬ ‫השכלתו לקבלתו ״ ישנבהו האל יתברך ויחזק יד‬
‫ובזמן שיהיה רצונו שיהיה העולם חרב יהיה‪ ,‬כמו‬ ‫שכלו ״ לדעת שמו ולהשיג המטקש ‪:‬‬
‫שאמרו)בס׳ חלק( שתא אלפי שני הוי עלמאוחד‬ ‫ו א ם הצד השלישי‪ ,‬ל ב נמצא אותו אמתי בקצת‬
‫חריג ‪ ,‬ואין לנו י ד ע ה והשנה למה ירצה בכך ולא‬ ‫מן האמונות שא״א לשכל האנושי לעמוד‬
‫ירצהבכך‪ ,‬ולמה ירצה במה שירצה בזמן שירצהו‬ ‫מל אמיתחס ולהשיגם״ כמהות ה׳״ וידיעתו״‬
‫ולא ^ ד ס לו או לאחריו ‪ ,‬ואס נסתכל ונרצה‬ ‫באיזה צד היא שלא תכריח את האדם במה שיעשה״‬
‫לעיין בזה יחשב לנו לחטא כיון שאין ידיעתט‬ ‫ויבחר אם טוב ואס רע ״ ושארי שלמיוחיו ע״ד‬
‫ימלה להשיגו כמו שנאמר למעלה ‪ ,‬וזה שאמרו‬ ‫חיוב ‪ ,‬וכיוצא באלו האמונות שאי אפשר לשכל‬
‫מה לפנים מה לאחור ‪ ,‬מה היה לפנים בשעת‬ ‫האנושי להשיגם עד תכונתם ‪ ,‬אסור לו למקור‬
‫הבריאה שברא העולם אז ולא קודם ‪ ,‬או אחר‬ ‫עליהם כיון שלא ישיג אמתחס ״ ואפשר שיטעה‬
‫‪ , p‬מה ט ה אחר כך בפעולותיו שפועל בעולמו‬ ‫ויבוא להכחיש המקובל בעיקר ההוא ״ כל בכן‬
‫בבחירה ורצון ובזמן ״ כליון וחרבן העולם ‪ ,‬למה‬ ‫לדעת קצת מן הקדמונים שאומרים שא״א לאדם‬
‫לא פעל או לא עשה מה שעשה קודם או אחר‬ ‫שישיג וידע דבר על אמהתו כמ״ש הר״י אלט‬
‫כך ‪ ,‬וזהו הניצה במה לאחור ‪ ,‬או ירצה הענין‬ ‫(׳ל )פמ״ז מהמאמר הראשון( ‪ ,‬ועוד שהוא כמו‬
‫עצמו ״ כר^ט בכל הדברים שרצה ושירצה דרך‬ ‫חסרון או פחיתות ח״ו בחקו ית׳ ״ שיתגאה ילוד‬
‫כלל‪ ,‬מה היה שלא רצה כך לפנים מזמן הבריאה‬ ‫אשה לדעת מהותו יתברך ‪ ,‬או כוונת פעולותיו‬
‫או הפעולה או המורכן ‪ .‬או שלא רצה כך לאחור ״‬ ‫וסודותיו‪ ,‬וכאמרם)ברכות י׳( בהדי כבשי דרחסנא‬
‫כלומר לאחר זמן הבריאה והפעולה ‪ ,‬כי העיון‬ ‫למה לך״ שכינוי לך מורה כי בהיותך בעל חומר‬
‫וההסתכלות בזה יזיק לו ולא יועיל ‪.‬‬ ‫לא תשיגסודותיו‪ ,‬וכן א מרו) חגיג הי *ג(ב מו ^ א‬
‫ו א מ נ ם אמרו רתוי לו כאילו לא בא לעולם ‪,‬‬ ‫ממך ו ט׳ ושנינו)שם י״א( כל המסתכל בד׳ דברים‬
‫הרצץ בו כי השלימות הנקנה לאדם‬ ‫רתוי לו כאילו לא בא לעולם ״ מה ל זעלה מה‬
‫בדעות הוא כשישיג הדבר האמיתי אבל כשלא‬ ‫למטה מה לפנים מה לאחור וכל שלא חם על‬
‫יוכל להשיגו תהיה יגיעתו לריק ולבטלה ורתוי לו‬ ‫כבוד קונו רהוי לו שלא בא לעולם ״ רצה לסי‬
‫^י לו לא בא לעולם בערך דבר זה שלא השיג‬ ‫כוונהט פה ‪ ,‬כי מהותו ית׳ ‪ ,‬וידיעתו מעשה בני‬
‫אססתו״ כי ביאתו לעולם הוא להשלים עצמו‬ ‫אדם בלי שיכריחס ‪ ,‬אינו מושג לשכל האנושי‬
‫במעשיו השובים ובדעותיו ואמונותיו האמיתיות‪,‬‬ ‫באיזה אופן כוא ״ ולזה אין ראוי לעיין ולהסתכל‬
‫וחזר ואמר וכל שלא חם על כבוד קונו רתוי לו‬ ‫בכמו אלו‪ ,‬אלא להאמין אמונה שלימה כי מהותו‬
‫ו ט׳ ״ לכלול דברים כיוצא באלו שאין האדם יכול‬ ‫הוא היותר שלם שאפשר״ וידיעתו היא שלימה‬
‫להשיגם‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק א ב‬ ‫בית‬ ‫‪88‬‬
‫‪,‬‬
‫וימצא מתנועע מבלי מניע ונתבאר כי העיק‬
‫המושג מצד החקירה לא תתן האמת בהחלע ‪,‬‬
‫להשיגם ; ונשגחקור עליהם יהיה פועל כעל כי‬
‫לא יעלה נידו מה שרצה‪ ,‬כיון שאין נכחו‬
‫ולזה לא תכפיק להשלים הנפש האנושית ולהקמת‬ ‫להשיגו גם מה שנכחו יפסיד ‪ ,‬כמו שכתכ הרנ‬
‫ההשארות רק חכמת התורה לבד ‪:‬‬ ‫המורה זיל פרק ל'כ מח״א ‪:‬‬
‫כל שכן בחקירת האמונות והעיקרים שהשגיאה‬
‫בהן מביאה אל כפירה והריסה ‪ ,‬שאין ראוי‬
‫לסמוך על עיון השכל‪ ,‬כי כפי מעלת הנושא תהיה‬
‫פרק שני‬
‫שלימות הידיעה וההשכל‪ ,‬ואם בדברים הגיבעייס‬ ‫וראוי שגנאר כאיזה צד הנ א החקירה על‬
‫שהם למעה מגלגל הירח ‪ ,‬אין סקירת השכל‬ ‫האמונות שיהיה תיוג עלינו לדעת אותה‬
‫משיג לדעת בהתלע כל הדברים על אמיתתס כמו‬ ‫מדרך השכל לנד הקנלה ‪ ,‬וזה כי גה שההכמות‬
‫שכתבנו ‪ ,‬איך תתעלה לדעת ולהשיג דברים‬ ‫דרך כלל מפוארות ומשובחות ‪ ,‬והנא עד תכונתן‬
‫אלהייס התלויים באמונות התורה האלהיס‪ ,‬והרב‬ ‫והוא מתואר נתן ‪ ,‬חכמתו תאיר פניו בעוה״ז‬
‫ז׳ל בספרו הנכבד ח״א פ' ל״ד כתב נ׳׳כ‪ ,‬כי‬ ‫ומשא׳ר נפשו לחיי העוה׳כ ‪ ,‬עכ״ז אנו רואים‬
‫נפל הבלבול הרבה מאד בעניניה האלהיים‪ ,‬ומעע‬ ‫שאין החכמות העיוניות מסכימות בכל דכריהם‬
‫בעניניה העבעייס‪ ,‬ונעדרים גענינים הלימודיים ‪:‬‬ ‫על ענין אחד בהתחלוהיהה והקדמותיהם ‪ ,‬כי‬
‫ונאמר כי דרך החקירה באמונות שיש מבוא‬ ‫כעלי חכמה אחת יכתיכו התחלות והקדמות בעלי‬
‫לשכל להשנה אמתתס יהיה על דרך זה‪,‬‬ ‫חכמה אחרה‪ ,‬ויניחו הקדמות והתחלות לחכמתן‬
‫שיטי; האדם המשכיל לעיי; ולבקש מוסת או ראיה‬ ‫היפך מה שהניחו בעלי החכמה האחרת‪ ,‬ויחשבו‬
‫על מה שהוא מקובל בידו מ; האמונות‪ ,‬שיסכים‬ ‫כל אחד מהם כי הקדמותיהם אמיתיות וחילופיהן‬
‫העיון לאמונה המקובלת‪ ,‬ואס לא תשיג יד עיונו‬ ‫שקר וסכלות ‪ ,‬כמו שיקרה לבעל התכונה עם‬
‫להשיג מעצמו ‪ ,‬יסמוך על הכמי תירתינו אשר‬ ‫העבעי שיכחיש הקדמותיו אשר עליהם יבנה כל‬
‫השכילו ואמתו במופת האמונה ההיא ‪ ,‬וילמוד‬ ‫מופתי תכונתו ‪ ,‬והם גלגל יוצא מרכז וגלגל‬
‫ויקבל ראיותיהס ויצרפם עס קבלהו האמתית‬ ‫ההקפה‪ ,‬וכן התוכני יכחיש הקדמות העבעי שמניח‬
‫באמונה ההיא כדי שיתחזק באמונתו‪ ,‬והתועלות‬ ‫שהתנועות הן שלשה לבד‪ ,‬מן האמצע‪ ,‬ואל‬
‫המגיעות לאדה להעריח עצמו להשיג בחקירה מה‬ ‫האמצע ‪ ,‬וסביב האמצע ‪ ,‬ויניח תנועות אחרות‬
‫שהוא מושג אצלו באמונה אמתית מקבלת התורה‬ ‫לסבת הנחתו גלגל יוצא והקפה‪ ,‬וכן בעלי חכמת‬
‫מבלי שוס ספק ‪ ,‬הוא ‪ ,‬א׳ כי האמונה בדברים‬ ‫משפעי הכוכבים יניח ידיעת ה׳ אמתית ‪ ,‬ויכחיש‬
‫המושייש בשכל היא יותר שלימה עם קבלתו‪ ,‬מן‬ ‫מבע האפשר ‪ ,‬היפך בעל חכמה האלהית ‪ ,‬והוא‬
‫האמונה בדבריה מצד הקבלה לבד ‪ ,‬לפי שהדבר‬ ‫הפיליסוך• שהוא יניח מבע האפשר קייס‪ ,‬ויכחיש‬
‫המושג בעעמו יהיה הקוק בנפש יותר ‪ ,‬ואפילו‬ ‫ידיעה ה׳ ‪ ,‬ובעל חכמת התורה יניח ידיעה ה׳‬
‫דבר המושג במופת וראיה‪ ,‬יש'ותר אמות ואמונה‬ ‫אמתית‪ ,‬ומבע האפשר קייס‪ ,‬ויניאראי ה לדבריו‬
‫בלב מה שנתאמת בשני מופתיה ממה שנתאמת‬ ‫מן השכל שאין ראוי ליחס להשי״ת־ חסרון הסכלות‪,‬‬
‫במופת אמד וכמו שכתבו החכמים ‪ ,‬ועז״א דוד‬ ‫ושלא תהיה ידיעתו מקפת בכל הנעשה בעולם ‪,‬‬
‫ע״ה )ההלים קי״ע( עוב עעש ודעת למדני כי‬ ‫ולמבע האפשר שידיעתו מסכמת לה‪ ,‬יביא ראיה‬
‫במצותיך האמנתי ‪ ,‬רצה שישיג עע ס ודעת במה‬ ‫מן החוש בירידת הממר מן ההשגחה האלהית‬
‫שהאמין בו כדי שיתחזק באמונתו ‪ ,‬בהסכים‬ ‫בהעדר הכנת הממר‪ ,‬על ידי תפלת הצדיקים‬
‫המופת והראיה לאמונה המקובלת ‪ .‬הועלת שני‬ ‫והחסידים ‪ .‬וכמו שהאריך בכל זה בעל העיקרים‬
‫לדעת ולהשיב למי שיחלוק עליו באמונה המקובלת‪,‬‬ ‫בהחלת מאמר רביעי ‪:‬‬
‫ולהכריז אמתהה בדרך השכל‪ ,‬ולא יסוג אחור‬ ‫ג ם בעלי חכמה אחת הלקו זה על זה במה‬
‫מאמונתו מפני מה שיחלקו ויקשו עליו ‪ ,‬כשידע‬ ‫שהוכיח כל אחד מהם במופת שהיא הגדילה‬
‫להשיב ולקרב לשכל אמונהו‪ ,‬וכמו שאמר ודע‬ ‫שבראיות ‪ .‬מופת ראיה מהמאוחר אל הקודם ‪.‬‬
‫מה שתשיב לאפיקורוס ‪ .‬תועלת שלישי כי‬ ‫ומופת סבה מהקודם אל המאוחר ‪ ,‬שאין אחד‬
‫בהביא ראיה ומופת באמונות שאפשר להביא‬ ‫מהס נותן האמה בהחלע ‪ ,‬להיות הספק והשבוש‬
‫ראיה ומופת עליכן מצד עמקו‪ ,‬כיו; שכולם נהנו‬ ‫נופל בהם‪ ,‬כמו המחלוקת שנפל בין הפילוסופים ‪,‬‬
‫מרועה אהד ‪ ,‬ומצאנו בקצה; או רובן אמהיות‬ ‫אס הצורה היא בחומר‪ ,‬או נעתקת מחוך‪ ,‬ובמהות‬
‫ונכונות בחקירת השכל ‪ ,‬נשפיע כי החמרות נ' כ‬ ‫הצורה הגשמית‪ ,‬ובצורות היסודית‪ ,‬ובעני; המקום‪,‬‬
‫אמתיות ‪ ,‬אלא שלא נשיג בשכל אמתתן לעוצם‬ ‫ואס הגלגל במקום אס לא ‪ ,‬ובעני; הריקות אס‬
‫עמקן ‪ ,‬כמו שיבחן המומחה בדבר אהד בנ״ס ‪,‬‬ ‫הוא נמצא ‪ ,‬וכן בהרבה דברים כיוצא באלו ‪,‬‬
‫וכמו שאמרו )שבת ם א‪ 1‬איהמהחי גברא או‬ ‫ויותר מהמה כמו במהות הנפש ונדרה ‪ ,‬מכזבים‬
‫איתמחאי קמיעא‪ ,‬וכזה תתחזק האמונה המקובלת‬ ‫קצתם לקצתם‪ ,‬וחקירתם אינה שלימה בחכמות‬
‫נם כי לא י‪:‬ינ יד השכל להביא מופת עליה ‪,‬‬ ‫מצד הבשיולים הניפליס בדרכיה‪ ,‬ועדיין לא השיגו‬
‫וכמו שאמר הכקוק הנביא)ב( הנה עפלה לא ישרה‬ ‫הסילוסופיס איך תמשוך המנניע״ס את הברזל‬
‫נפשו‬
‫מה‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסוחת פרק ב ג‬ ‫כית‬
‫מ י מנמים מ י ס קבלו מחכמים מ י ה ‪ ,‬וכמי‬ ‫מ שו ט י׳נמקבאמינהו ימים‪ ,‬כי ה א מוג ס ^ןי‬
‫שמזוג ג ס ס מ ס שחוברו על זה לדעת סדר הקבלה‬ ‫היא גשגנה למעלה מן השכל אשר כל המותשים‬
‫ממשה רגי ט עד דורותיה אלה האחרונים‪ ,‬וכלס‬ ‫>א יזכלו לאמתה ולא תתישר >םש המעיין נ מ ה‬
‫פ « נדרים ושייגיס והאמיגו בכל סורס משה‬ ‫שיאמת ג ה הדרך המותש והחיןר ^ » ה מי שהוא‬
‫פקריה ושרשים ‪ ,‬ועל מס אנחנו יושבים לחקור‬ ‫לדיק באמו;תומצד הקילה לגד ימיה ^ןנ ת שו‪:‬‬
‫על עיקר התורה ‪ ,‬ואנחנו מולידים ר^ון בלב כלל‬ ‫ו א ש ניטיב העיון בכל האמונות והעיקרים נמלאם‬
‫האנשים המאמינים בדרך קבלה אמסיש‪ ,‬כי‬ ‫נכונים וישרים מדרך השכל‪ ,‬כי העיק השכלי‬
‫במחרט פליפס נראה שאין אנמט מחזיקים אמונתם‬ ‫ישיג המופת בדברים שטבעם לטא עליהם המופת‪,‬‬
‫אלא אס י ס ט ם המוסת והראיה בהם‪ .‬האמת כי‬ ‫ואם אין בטבעם לדעתם במותה‪ ,‬יושגו ויתאמתו‬
‫סרסה הוא לט‪ ,‬ואק אנו מתירים עצמנו לכך ‪ ,‬כי‬ ‫מצד העיון המשובח והחקירה הנכבדת‪ ,‬בק‬
‫אם לדעה מה שנשיג ל א פי קו רו ס ולחולקיס על‬ ‫אותם שהם מן הצד הראשון ‪ ,‬בין אותם שהם‬
‫שרשי הו ר מו בכל מ ר ודור ‪ ,‬שידעו ג״כ כי ע ם‬ ‫מן הצד השלישי שבפרק ראשון ‪ ,‬כי נס שאמרנו‬
‫מפס ונבון הטי הגדול הזה שקבלו מורת משה‬ ‫שיש איסור בחקירה עליהם‪ ,‬יוכן מדרך המוסת‬
‫רבינו מ מ הג ט ר ס בהר סיני ‪ ,‬כי בזה יתנדל‬ ‫כמו הנראה מלשון מה למעלה מה למטה ט׳ ‪/‬‬
‫ויתקדש שמו יתברך בסי כל העולם ‪ ,‬כדכתיב‬ ‫שרוצה לידע דרך מוסת מה שאין בתק השכל‬
‫)ימז^*ל ל״ח(וססגדלסי והתקדשתי וטדעתי לעיני‬ ‫לדעתו ‪ ,‬אבל דרך עיק משובח בהביא ראיס‬
‫גויס רגום וידעו כי אני ה׳ ‪ ,‬כי זה הכתוב‬ ‫קרובה לשכל שיתכן אמחת האמונה בדבר ההוא‬
‫נראה שרומז על העיקרים‪ ,‬בסרט העיקרים‬ ‫המקובל לא נאמר על זה רחוי כאילו ו ט ‪ /‬וכבר‬
‫הטללים שהם‪^ ,‬י או ס השם‪ ,‬תורה מן השמים‪,,‬‬ ‫נשתמש בדרך ראי׳ זו גדול התילוסוסים)אריסט״ו(‬
‫שכר ו ע ו » ‪ ,‬ט לשון וסתגדלתי רומז לגדולת‬ ‫בחקירה הגדולה שבחקירות והיא מדוש העולם ‪,‬‬
‫מציאותו ית׳ אשר אין לס דמיון בכל הדברים‬ ‫שהביא ראיה להכחיש שרש זה ולהכריח הקדמות‪,‬‬
‫הנמצאים שברא בעולמו ‪ ,‬ולשון והתקדשתי רומז‬ ‫ואין אצלו מופת על זה אלא ראיות שמשה נסשו‬
‫לקדושת הורתיט שהיא עדר ת בקדושה ונכתבה בל׳‬ ‫אליהן לפי דעתו‪ ,‬וכמו שכתב הרג ז״ל סרקמ״ו‬
‫ק מ ש‪ ,‬ולשק וטדעתי רומז לשכר ועונש והשגחה‬ ‫מחלק שני ‪ ,‬כ׳ש אנו מדת המאמינים שנסססק‬
‫כדבסיב)תהליס פ׳( נודע ה׳ משסט עשה וגו׳ ‪,‬‬ ‫בראיות קרוב לשכל ‪ ,‬אשר חטה מסש לאמת‬
‫וב עי ה דס האלו ידעו כל העולם כי הוא מהוס‬ ‫העיקר או האמונה המקובלת ‪ ,‬בהיות הקבלה‬
‫מ ה מיו ת ולזה נ ת ב וידעו כי אני ה׳ ‪:‬‬ ‫אמתית מקובלת מחכמים לחכמים ‪ ,‬ובכל מה‬
‫שהאמין אברהם ראש ה א ט ת שכתוב בו והאמק‬
‫פ ר ק ש לי עי‬ ‫בהי ‪ ,‬האמין בומ שהרבינו‪ ,‬ובכל התורה ועקרים‬
‫ה ר י ם ז״ל הגיא במורה חחלת ח׳ כ נ׳ ה הקדמות‬ ‫זשרשיה שהאמינו משה רבינו ודור שכלו דעת ‪,‬‬
‫אשר צריך אליק בקיום מציאות האל יס׳ ‪,‬‬ ‫האמינו כל הזקנים והנביאים והחכמים הבאים‬
‫ובמוסתים על היותו לא גוף ולא כח בגוף‪ ,‬ושהוא‬ ‫אחריו‪ ,‬ושלמה המלך גדול החכמים כי בכל חכמי‬
‫יתברך אחד ‪ ,‬ו מלי ד מהן ארבע עיונים ‪ .‬הראשון‬ ‫הגוים ובכל מלכותם מאין כמוהו בחכמה אסילו‬
‫מ א בטי על תטעה נצחית תדירה ‪ ,‬והשני על‬ ‫לסי דעתה ‪ ,‬בחן וצרף תורת משה ולא נסה ממנה‬
‫דבר מורכב משני דברים וימצא האחד מהם ב מ י‬ ‫לא משרשיה ועקריה כי אס במעט ‪ ,‬שנכתב עליו‬
‫עצמו ‪ . ,‬שהוא מחייג שימצא הדבר השני ג*כ‬ ‫)מלכים א׳ י״א( ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הפו‬
‫ב מי עצמו ‪ ,‬והשלישי כי הנמצאות לא ימנעו‬ ‫את לבבו וגו׳ ‪) ,‬שבה נ״ו( וכל האומר שלמה חטא‬
‫מסלוקס‪ ,‬אם שיהיו טלן הוות נססדות‪ ,‬או בהיסך‪,‬‬ ‫אינו אלא טי ע ה‪ ,‬וחתם כל מאמרו לעת זקמזו‬
‫^ ק צ » מ ו ת מסדו ש‪ ,‬וקצאן היסך ‪ ,‬וסמך ע>‬ ‫במה שאמר)קהלת י״ב( סוף דבר הכל נשמע את‬
‫מופת זה ואצור ש א ק ט ד מ ה ולא מחלוקת‪ ,‬וגס‬ ‫מ(להיס ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל ה אי ס‪.‬‬
‫מזה ימאייג שמא ית׳ איט טף ולא כח בטף ‪,‬‬ ‫אשר כל זה יורה שחקר ועיין בהסלנת חכמתו‬
‫וגה שמא יסברךשסו מ א א מ ד‪ ,‬ואינו טפל תחת‬ ‫הגדולה בתורה ובעקריה‪ ,‬ומצאה אמתיח במוסתים‬
‫הזמן ושיאמר ט שיטי ‪ ,‬ומיגימי מיציאת הדברים‬ ‫נשגבים ‪ ,‬אשר ילאה שכל החכמים הגדולים‬
‫‪ p‬הכח אל הסועל ‪ ,‬וכמו שהאריך שם בביאורם‬ ‫שבפילוסוסיס להשיגם ‪ ,‬ומה האדם שיגא אמר‬
‫י טנ ס המבין בדרכי המוסת ;‬ ‫המלך לחקור ולהשיג על אשר נ ב ר עשהו‪ ,‬ואחריו‬
‫א ש נ ס מס שאביא אני באלו העיקרים והשרשיס‬ ‫כל אדם ימשוך להחזיק בתורת משה ועיקריה‬
‫מ א ראיות מדרך הסברא הנ מנ ה ‪P‬‬ ‫ושרשיה‪ ,‬וכמו שראינו כל הנביאים והחכמים‬
‫השכל מ ^ י מוסת חותך ‪ ,‬ומן המוחש ומן הקבלה‬ ‫הבאים אחריו ‪ ,‬כולם חזקו ואמתו תורת משה‬
‫מספר מזורה ונביאים וכתובים ומאמרי חז״ל‬ ‫ושרשיה‪ ,‬מלאכי חוסם הנביאים צוה עליה ואמר‬
‫הבטיים על התכמס ועל קבלת הדת ‪:‬‬ ‫)מלאכי ג׳( זכרו תורה משה עבדי וגו׳ ‪ ,‬וכל אנשי‬
‫מ ו ס ר כי הר^׳ה מדרך הסברא הנ מנ ה תהיה‬ ‫גנשת הגדולה עשו גדר ושייג לתורת משה עי ה‪,‬‬
‫פיסית לכל העולם ‪ ,‬וזה ני כל דבר‬ ‫>כן כל החכמים הבאים אחריהם ע״ה מ ר אמר‬
‫המתחדש‬
‫אלד‪.‬ים‬ ‫׳צער היסודות פרק ג‬ ‫בית‬ ‫‪90‬‬
‫שבראת אומו בחכמה לשיתחדשו הדבריע הנזכר ‪:‬‬ ‫המתחדש גזה העולס מדומס וצומח ונ׳ ח כלס‬
‫ו ה רי ^י ה הלקוחה מן המוחש הוא משלשה סנים‪,‬‬ ‫יתחדשו ויההוו ויצאו לפועל ע״י סבות קרובות או‬
‫אס מסדר העולה ושלימות חכמתו \אם‬ ‫רחוקות ‪ ,‬ולא ימלש מחלוקה ‪ ,‬או תהיה הסבה‬
‫מן הנסים שנתחדשו בעולם ‪ ,‬ואם מן היעודים‬ ‫פ״י המבע לבד ‪ ,‬או עיי האיש הפועל‪ ,‬או ע׳י‬
‫שגתיעדו ע״י הנביאים ונתקיימו כולם ;‬ ‫שניהם ביחד‪ ,‬אם עי׳י המבע לבד כהתהווח‬
‫א ם מסדר העונה ושצימות תכונתו‪ ,‬יתבחר‪ ,‬כי‬ ‫המחצבים והמתכות והצומחים הבלתי נזרעים‬
‫לא נפל במקרה ובהזדמן כי אס על יד‬ ‫והאדים כפי הכנה מקומותיהם‪ ,‬וכן הב״ח הנהוים‬
‫ממציאו ובוראו ית׳ שמו ‪ ,‬וזה כי אנו רואים כי‬ ‫מעצמם בהכנות המקימות‪ ,‬ואס ע׳׳י האיש הפועל‬
‫מה שנעשה מעצמו בעבעו שלא ע״י סיוע אדס‬ ‫כמו הבניניס ומיני כל הכלים הנעשים ע'י בני‬
‫אינו שלם כמו הנעשה ע״י סיוע אדם ‪ ,‬כמו‬ ‫אדם ‪ ,‬ואס ע״י שניהם ביחד ‪ ,‬כמו הצמחים שהם‬
‫הצמחים והפירות הנדליס בהרים וביעריס שאץ‬ ‫מתחדשים מפעולות האדם בהכנת המקום‬
‫להם שלימות במראיתם ועעמס ‪ ,‬כמיני אותם‬ ‫ובזריעתם או גמיעתס‪ ,‬ובגמר התהוותם והתחדשה‬
‫הנמסים והפירות שנדליס במקומות הישוב ע'י‬ ‫ע״י המבע ‪ ,‬וכמו יציאת מיני הב״ח לפועל ע׳י‬
‫תיקון הקרקע בחרישה ובזריעה‪ ,‬וכן הכרם וכייצא‬ ‫המוליד והמבע הגומר צורתם והוייהס‪ ,‬וכלל‬
‫באלו הס שלמים כפינמרו ע״י איש פועל ברצון‬ ‫שלש החלוקות הוא שהן נהוין ונעשים עי׳י סבה‬
‫ומקרב הדבר שיתחדש בשלימותו‪ ,‬וכשנשייח בכל‬ ‫פועלת אותם ולא מעצמם ‪ ,‬ומהם שהם פרמי‬
‫מה שיש בזה העולם נמצא הכל כשלימות ובסדר‬ ‫העולם ילקח ראיה לכל העולם שלא נברא מעצמו‪,‬‬
‫נכון‪ ,‬הד׳ יסודות הם שומרים את תפקידס‬ ‫כי אס ע׳י בירא שהמציאו והכין לו מבע שיתחדשו‬
‫בגבולש לתועלת מה שישתלשל מהס מן ההויות‬ ‫הדברים המתתדשיס על ידו‪ ,‬מהארבעה יסודות‬
‫שבזה העולם בסדר ובשלימות‪ ,‬וכן המחצבים‬ ‫ומהדברים המתחדשים מהם ע״י סבות משתלשלות‬
‫והמתכות הס נמצאים כפי הכנת המקומות לתועלת‬ ‫כולן מן הסבה הראשונה הוא הבורא ית׳ וית׳ ‪,‬‬
‫ישוב העולם וקיומו ‪ ,‬והביח נוצרים בשלימותס ‪,‬‬ ‫לבד מה שברא עולם הגלגלים בחכמתו יתברך‬
‫וכל איבריהם לתועלת קיום מינם‪ ,‬והוכן לכל מין‬ ‫ועולם המלאכ׳ס שהוא עולם העליון ‪ ,‬וע׳ז אמר‬
‫ומין מזונו כפי טבעו שימשך מעצמו אליו‪ ,‬וכמו‬ ‫דוד ע״ה כפי הכוונה במקום הזה )תהליס ק״ד(‬
‫שכתבו חכמי הטבע חכמת בריאת כל מין ומין‬ ‫מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית מלאה‬
‫בשלימותו ותיעלתו לכל מה שיצטרך לקיוס המין‪,‬‬ ‫הארץ קניניך‪ ,‬רמז באמרו מעשיך ה׳ על עולם‬
‫וכולם הוכנו לצורך ותועלת מן האנושי אשר‬ ‫המלאכים שאמר עליהם למעלה עושה מלאכיו‬
‫הוא כוונת בריאת העולם ‪ ,‬והוא שלם בבריאתו‬ ‫רוחות ונו׳ ‪ ,‬וייחד שמו יתברך עליהם להיותם‬
‫בכל מה שהוא צריך בכפל חושיו ואיבריו היותר‬ ‫קרובים אליו שהם שכל פשו;־ בלי חומר ‪ ,‬ואמר‬
‫צריכים לו‪ ,‬ובתוכן גופו כשלימות לכל מה שיצטרך‬ ‫טל עולם הילילים כלם בחכמה עשית כמו שכתוב‬
‫לקיום נופו ותיקון נפשו כמו שהוא ידוע בחכמת‬ ‫עליהם)שם י״ע( השמים מספרים כבוד אל וגו׳ ‪,‬‬
‫הטבע‪ ,‬הכלל כי כל דבר שנתהיוה בזה העולם‬ ‫ואמר על עולם השפל מלאה הארץ קנינך ‪ ,‬כמו‬
‫אנו רואים כי הוא בשלמות גדול‪ ,‬וזה יורה מ‬ ‫שהתחיל למעלה במה שברא בעולם השפל יסד‬
‫נעשה בכוונת פועל יצרו ובראו כשלימות והוא‬ ‫ארץ על מכוניה וגו׳ תהום כלבוש וגו׳ ושאר‬
‫האל יתברך‪ ,‬כי אם היה נברא מעצמו לא היה בו‬ ‫הפסוקיס ‪ ,‬ועל כלל כלס אמר מה רבו ‪ ,‬כי כל‬
‫השלימות ההוא כמו שכתבתי ‪ ,‬וכמו שדרשו חז״ל‬ ‫הנעשה בכל העולמות בלי קץ ותכלה ■הכל נעשה‬
‫)חולין ם׳( כל מעשה בראשית בקומתן נבראו‬ ‫על ידו ובסבתו ובהשתלשלות ממנו ‪ ,‬וגס מפני‬
‫בצביונם נבראו שהוא לשון יופי ‪ ,‬והכוונה כי‬ ‫שלמעלה פרע כהה דברים שעשה האל ית׳ כמו‬
‫הראיה שהן מעשה בראשית ושנבראו במאמרו י ת‪/‬‬ ‫שאמר יסד ארץ וגו׳ עד תזרח השמש יאספון וגו'‪,‬‬
‫הוא היותם נבראים ביפיים ותועלתם כנזכר ;‬ ‫יצא אדם וגו׳ ‪ ,‬שכלם פעולות האל ית׳ ‪ ,‬אמר מה‬
‫ו א ם מן הנסים שנתחדשו בעולם יתבאר גס כן‬ ‫רבו כלו׳ גס כי ספרתי שעשה כל אלו לא השלמתי‬
‫מציאות ה' וגדולתו ‪ ,‬כי האפיקורסים‬ ‫את כולן כי אין להן סוף כי רבו כמו רבו ‪ ,‬ונ״כ‬
‫האומרים שאין אלוה ואץ לעולם מנהיג ‪ ,‬הס‬ ‫יפורש פסוק זה כלו על עולם השפל לבד ‪ ,‬אמר‬
‫אומרים כי לא ישתנה שוס דבר מטבעו ובריאותו‬ ‫מה רבו מעשיך וגו' ‪ ,‬לפי שכפי הנראה כל מה‬
‫וכיון שאנו רואים שינוי הטבע או התהפכו‬ ‫שנעשה בעולם השפל הוא ע״י העבע והאיש הפועל‬
‫בהתחדש הנס ‪ ,‬הוא הוראה על מציאות אלוה‬ ‫כנזכר למעלה ‪ ,‬ואינם מ־חסיס גמר הפעולות‬
‫בורא הטבע ויכול להכניעו בעת שיראה לו לנורך‬ ‫וצאת! לפועל לסבה הראשונה יתברך שמו‪ ,‬אמר‬
‫עבדיו הצדיקים ‪ ,‬ואין מי שיוכל להכחיש הנסים‬ ‫מה רבו מעשיך ה׳ שבראת הצרבע יסודות‬
‫שנעשו לישראל ביציאת מצרים כמו שהם כתובים‬ ‫וטבעם ועבע כל הדברים וכלס עשיתם בחכמה‬
‫בהורה ‪ ,‬והנסים שנעשו להם גס כן במדבר‬ ‫שיתחדשו כל הדברים מהם כל מה שנעשה מהם הוא‬
‫ובכניסת הארץ ‪ ,‬וכל העמים ידעו בעשיית רוב‬ ‫מסבתך ומהשתלשלוהך עד שמלאה הארץ קנינך ‪,‬‬
‫הנסים אלו כמו שכתוב )שמות ט״ו( שמעו‬ ‫שכלם מהחדשים על ידך ובסבתך באמצעות העבע‬
‫עמים‬
‫מו‬ ‫אדהים‬ ‫עערדדסודוחפויקנד‬ ‫בית‬
‫ומקים אפר לא נפשו וגו׳ ‪ ,‬כי הראיה למכחישיס‬ ‫עמים ירגזון ונו׳ הסול עליהם אימסה ושמד וגו׳ ‪,‬‬
‫מציאותו היא בהיותו מגיד מראשית אחרית והם‬ ‫ואף הם יש להם קבלה מאנוהיהם על קצה נסים‬
‫היפודים‪ ,‬ומפני שקצת באומות יכחישו י עו ד ס‬ ‫המסורסמים שהם אמתייס‪ ,‬בסרס מ הינה ההורס‬
‫אלו ‪ ,‬אמר מ בי א ע״ה אנכי הגדתי והושעתי‬ ‫והנסים שנעשו בנתינהה‪ ,‬ואנחנו עדת מקבלי‬
‫והשמעתי ואץ גב ם זר ואתם עדי נאם ה׳ ואני‬ ‫ההורה יודעים כל הנסים שנעשו ‪ ,‬מסורמנים‬
‫אל ‪ ,‬אמר הגיתי בשעת היעיד ‪ ,‬והושעתי בשעת‬ ‫ונסהיים ‪ ,‬מאבותינו אברהם יצחק ויעקב ו מי ה ם‬
‫קיומו ‪ ,‬חהו בינמיים שלא נתפרסמו אלא לנביא‬ ‫ביציאה מצרים ‪ ,‬ואחר כך במדבר ובזמן היוהם‬
‫שנאמרו לו ‪ ,‬כמו כ ‪T‬וע חי ע וגו׳ ואני אחזק וגו;‬ ‫בנלות ‪ ,‬כמו שרמוז בתורה ובנביאים וכחובים‬
‫אגל היעוייה שנכתט בתורה אחר נתינתה‪ ,‬כמו‬ ‫ודברי רז ׳ל ‪ ,‬אשר כל זה מורה על מציאות אלוה‬
‫וקס העם הזה וגו׳ וכמו בנגיאיה וינךא על המזבח‬ ‫בורא יכול לשנות המבע שברא ‪ ,‬וכמו שאמר‬
‫וגו׳‪ ,‬שהיו יעודים שנתפרסמו בזמן היעוד ובזמן‬ ‫הנביא )ישעיה מ״ג י״א( אנכי אנכי ה׳ ואין‬
‫קיומו‪ ,‬אמר עליהם והשמעתי שהשמיע אותם‬ ‫מבלעדי מושיע‪ ,‬ר’ ל אנכי המצוי שבראתי העולם‬
‫בפרסום בזמן היעוד ובזמן קיומו כנזכר‪ .‬ואפשר‬ ‫ואנכי ששניתי הטבע שברא־‪,‬י לצורך עבדי ‪ ,‬ולזה‬
‫שכיץ באלו הג׳ מלות פל יעוד ידוע תדע וגו׳‬ ‫אמר ואין מבלעדי מושיע ‪ ,‬כלומר אם יצמייר‬
‫ואמ׳י ק יצאו ברכוש וגו׳‪ ,‬והושעתי על היעודים‬ ‫ח״ו שאני לא הייתי מצוי‪ ,‬לא היה אפשר להיות‬
‫של זמן ישועת ישראל ביצ״מ‪ ,‬והשמעתי על הנסים‬ ‫שוס מושיע בשינוי ה מ ב ע‪ ,‬כי המבע לא ישתנה‬
‫שנעשו בנתינת ההורה שנשמע בכל העולם כמו‬ ‫מעצמו ‪:‬‬
‫שדרשו מז״ל ‪ .‬בין כך ובין כך אמר על יעודים‬ ‫ואם מן היעודין שנתיעדו על ידי הנביאים‬
‫אלו אנכי הגדתי וגו׳ ואין בכם זר ‪ ,‬כ י נ ס שקצת‬ ‫ונהקיימו כולם‪ ,‬יהבאר גס כן מציאותו‬
‫האומות יכחישו איזה מהס אתס אינכם יטלים‬ ‫ית׳ ‪ ,‬כי אין האדם וא^לו יהיה חכם כשלמה‬
‫להכסיש ‪ ,‬ולזה אמר ואין בכס זר שיכחיש פוס‬ ‫יכול לידע מה שעהיד להיות ‪ ,‬כי מה שאמרו‬
‫דבר מזה ‪ ,‬ט אתה עדי שאני אל ‪ ,‬וכן אמר‬ ‫)אבות ד׳( איזה הוא כו׳ הרואה את הנולד ‪,‬‬
‫האותיות ש ^וט וגו׳ מי השמיע זאת מקדם מאז‬ ‫זהו בדברים הממשמשים ובאים ‪ ,‬או בדברים‬
‫הלא אני ה׳ ואץ עוד אלהים ונו׳ ‪ ,‬כי הדברים‬ ‫המצוים להיות ‪ ,‬אבל היעוד לימים רחוקים לא‬
‫ה ע סי ד ם לא יושט כי אס לאל יתברך והס ראיס‬ ‫יהיה אלא מפי הנביא מהאל יתברך‪ ,‬וזהו הוראה‬
‫על מציאונט יתברך כנזכר ;‬ ‫על אמתח נבואתו‪ ,‬כמו שנאמר בשמואל )ש״אג׳(‬
‫וידע כל ישראל מ ק ועד באר שבע כי נאמן‬
‫פרק רביעי‬ ‫שמואל לנביא לה׳‪ ,‬וכתיב לעיל מיניה ולא הפיל‬
‫מן הקבלה למציאות השי״ה היא כל‬ ‫והראיה‬ ‫מכל דבריו ארצה‪ ,‬וזהו הוראה על מציאות האל‬
‫התורה והנביאים והכתובים ודברי‬ ‫המנבא בני אדם המוכנים לנבואה ‪ .‬והנה ראינו‬
‫מז׳׳ל‪ ,‬כי לא חצוייר אמתוסם בלחי מציאותו‬ ‫היעוד שאמר האל ית׳ לאברהם )בראשית מ״ס‬
‫יתברך ויס׳ ‪ ,‬כי כל מה שכתוב בהם הוא דברי‬ ‫ידוע תדע וגו׳ ואמרי כן יצאו ברכוש גדול וגם‬
‫אלהיס חיים ומלך עולם יס׳ שמו‪ ,‬כדכסיב א נ ט‬ ‫את הנוי וגו׳ ‪ ,‬ונתקיים ‪ ,‬וכן למשה )שמות ג׳(‬
‫ה׳ אלהיך‪ ,‬אתם ראיתם כי מן השמים וגו׳ וכל‬ ‫ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך‬
‫התורה טלה‪ .‬ונשאר הביאור מל שלימות מציאותו‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬ונתקיים ‪) ,‬שם ד׳( ואני אחזק אס לב פרעה‬
‫ית׳ שהוא היה והוה ויהיה‪ ,‬היה קודם בריאת‬ ‫וגו׳‪ ,‬ונתקיים‪) ,‬שם י״ד( וחזקתי את לב פרעה‬
‫עולם ‪ ,‬הוה כל זמן קיום העולם ‪ ,‬יהיה אתר‬ ‫וט׳ ‪ ,‬ונתקיים ‪ ,‬וכן לעתים רחוקות)דברים ליא(‬
‫העדרו ‪ ,‬לא היה מסר דבר כשלימות מציאותו‬ ‫הנך שוכב עה אבותיך וקם העם הזה וגו׳‪ ,‬ונתקיים‪,‬‬
‫קודם הבריאה ולא נשלם בשלימות מציאותו ד ב ד‬ ‫)דברים ד( ונושנתס בארןכמנין ונושנת״ס ונתרץי'‪,‬‬
‫בבריאתו ‪ ,‬ולא יחסר דבר משלימות מציאותו‬ ‫וכן)מלכי ם א׳ י״ג( איש האלהיס בא מיהודה‬
‫בהעדר העולם ו א טס תו ‪ ,‬וכן אמר הנביא ישעיס‬ ‫בדבר ה׳ אל ביס אל וגו׳ ויקרא על המזבח וגו׳‬
‫עליו השלום)מ״ח( שמע אלי יעקב וישראל מקוראי‬ ‫הנה בן עלד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך‬
‫אני הוא אני ראשקואף אני אחרון‪ ,‬כי עיקר‬ ‫וגו׳‪ ,‬ונתקיים על י ד יאשיהו כמו שכתוב שם‬
‫בריאת העולם היה לשיקבלו ישראל את התורה‬ ‫בסוף)מלכים ב׳ כ״ג( נס את המזבח ההוא‬
‫ויהיו מקוראים בשם ה׳ וכו׳ ‪ ,‬ועכ״ז לא יוסיף‬ ‫ואת הבמה נתץ‪ ,‬וכן הרבה י עו ד ס כיוצא באלו‬
‫ולא יגרע גשלימותו ית׳ ויס'‪ ,‬ולז״א אני הוא‬ ‫שנחיעדו לעתיד ונתקיימו ‪ ,‬הוא הוראה על‬
‫אני ראשון ‪ ,‬השלימוח שיש לי עתה היה לי קודם‬ ‫מציאות האל יתברך שמנבא אח בני אדם המוכנים‬
‫הבריאה‪ ,‬כי אני הראשון בזמן הבריאה כמו שאני‬ ‫לכך לצורך ישראל ‪ ,‬ויעודים אלו הם מפורסמים‬
‫מתה ‪ ,‬ואף א ט אחרון לאתר העדר העולם‬ ‫לישראל שאין מי שיכחישה‪ ,‬ולכן אין מי שיוכל‬
‫ו א ט כ סו כמו שאט עתה ‪ ,‬ואמר שמע אלי יעק ט‬ ‫להכחיש מציאות האל יתברך‪ ,‬וכמו שאמר הנביא‬
‫וישראל כמו שאמר בזמן נתינת המורה כה תאמר‬ ‫)ישעיה מ״ו( זכרו ראשוטת וגו׳ כי אנכי אל ואין‬
‫לביס יעקב ומגיד לנ ט ישראל‪ ,‬להורות כי גי‪•3‬‬ ‫עוד אלהים ואפס כמוני מגיד מראשית אחרית‬
‫בזמן‬
‫אלהים‬ ‫היסודות פרק ד‬ ‫בית‬
‫לישראל‪,,‬‬ ‫והשיב לשואלו לא נתן הקב׳ה המצות‬
‫אלא לצרפן בהם שנאמר כל אמרת אלוה צרופה‬
‫וא״ל הקבי׳ה לאברהם דייך אני ואתה בעולם‬
‫בזמן שאתה בנלית חחת פקב הגויס ‪ ,‬בין גזמן‬
‫שאהה בשררה‪ ,‬ואהה מר‪,‬וראי אני הוא ולכן שמפ‬
‫אלי ‪ :‬ועל זה מצאנו בבריאת העולם שהוזכרו‬
‫רצה כי בערך אברהם שהיה צדיק ‪ ,‬לא היה צריך‬ ‫ג׳ השמות המיוחדים לו ית׳ שהם אלהים וה׳ ‪/‬‬
‫לתת לו מצות מילה לצרפו ‪ ,‬אלא בשביל הדורות‬ ‫)בראשית א׳( בראשית ברא אלהים ונו׳ )שס ב׳(‬
‫הבאים ‪ ,‬וכמו שאמר ואס א־ן אתה מקבל דיו‬ ‫אלה חולדות ונו׳ ביום ברוא ה׳ אלהים ‪ ,‬כי באלו‬
‫לעולמי ע״כ ‪ ,‬כי לא יהא להם במה יזכו ולא‬ ‫השמות נקרא האל יתברך בתורה ובנביאים‬
‫יתקיים העולם ‪ .‬אבל נענין מה שיש מן הקושי‬ ‫ובכתובים ברוב המקומות שהוא מוזכר בהם‪ ,‬כי‬
‫למה לא נתנה לאדם הראשון ‪ ,‬התשובה היא כי‬ ‫מצאנו שם ההוי״ה ושם אלהים כתוב בהם יותר‬
‫גס שאדה״ר היה יציר כפיו של הקב״ה ונפח‬ ‫מאלשים סעמים‪ ,‬ושם אדני היושר מוזכר אחריהם‬
‫באפיו נשמת חיים ‪ ,‬עכ״ז נוצר עפר מן האדמה‬ ‫לא הוזכר כ״א קכ׳׳ד העמיס ‪ ,‬וזה להורות כי‬
‫והוא מוכן לנזמוא‪ ,‬וביתוד ביצר הרע שנעבע בו‬ ‫אלו השמות המיוחדים לו ית׳ אחר הבריאה ‪ ,‬היו‬
‫כדי שיתקיים העולם ‪ ,‬וכמו שאמר)ב׳׳ר פ' מי(‬ ‫שמותיו קודם הבריאה ‪ ,‬כמו שאמר בראשית ברא‬
‫והנה טוב מאד זה יצר הרע שאילולא היצר הרע‬ ‫אלהיס‪ ,‬ביוה עשות ה׳ אלהיס ‪ ,‬כי כשברא ועשה‬
‫לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בן‬ ‫היו שמותיו כן ולא נתחדשו לו בשביל שברא‬
‫ולא נשא ונתן‪ ,‬כל מה שהיה צריך בתחלת‬ ‫העולם‪ ,‬וכן אמר הנביא ישעיהו ע״ ה) מ׳הז כי כה‬
‫הבריאה לצורך בנין העולם וקיומו ‪ ,‬ולכן כיה לו‬ ‫אמר ה׳ בורא השמים הוא אלהיס יוצר האר; ועשה‬
‫זה המותר מן הערלה כדי שיהיה לו כח במבע‬ ‫הוא כוננה וגו׳ אני ה׳ ואין עוד ‪ ,‬משני שאמר‬
‫להוליד ולהתעסק בצרכי העולם ‪ ,‬ואחר שנמשך‬ ‫בתחלת הבריאה בראשית ברא אלהיס ואח׳כ אמר‬
‫בערלתו הרבה הוא וזרעו ‪ ,‬וכמו שאמרו הז״ל‬ ‫בהבראס ביום עשות ה׳ אלהיס שנראה שמורה‬
‫מושך בערלתו היה ‪ ,‬שקלקלו מעשיהם ונמשכו‬ ‫על אחר‪ ,‬או שנתחדש לו שם אחר מאלהיס שאמר‬
‫אחר היצר הרע יותר מדאי שלא בסדר נכון‬ ‫בתחלה ‪ ,‬לזה אמר ישעיה ע״ה כי כה אמר ה'‬
‫להזקק לשאינס מינם בזמן המבול ‪ ,‬ולשאת ולתת‬ ‫בורא השמים ‪ ,‬שאמר בהבראה ‪ ,‬הוא האלהים‬
‫שלא באמינה אלא בגזל ‪ ,‬היה סבת חרבן העולם‬ ‫שהזכיר למעלה בראשית ברא אלהים ‪ ,‬אני ה׳‬
‫במבול ‪ ,‬וכן דור הפלגה ‪ .‬ולזה ראה האל ית׳‬ ‫זאין עוד תוספת שלימות על שמי שבתחלה ‪,‬‬
‫לקוץ בהרת משיכת ערלה זו כדי שיוכנו לעבודתו‬ ‫והשמות האחרים הס מורים על מה שהוא יתברך‬
‫יתברך ‪ ,‬וכמו שבענין הערלה אמר השי׳ת שלש‬ ‫פועל בזה העולס ‪ ,‬שם אדנות לא היה מי שקראו‬
‫שנים יהיה לכס ערלים לא יאכל‪ ,‬כי נס בצמ‪,‬יחת‬ ‫קודם אלא אברהם כדכחיב ובראשית כי״ו( ויאמר‬
‫האילנות מן האדמה יש בתחלת סירותיהן מן‬ ‫אדני אלהיס במה אדע‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל)בברכות‬
‫החומר והעכירות מצד הוייתס מן האדמה מה‬ ‫ז׳( ופי׳ הרשב״א ז“ל שע״ז קראו אדין שאמר‬
‫שלא יעלם ‪ ,‬ויהיה סבה להכין אוכליהס לקלקל‬ ‫לו האל יתברך צא מאיצעננינות שלך חברם אינו‬
‫מעשיהם ולכן אסרס ‪ ,‬כמו כן במין האדם‬ ‫מוליד אברהם מוליד ‪ ,‬וידע בזה כי יש אדון על‬
‫נמשכה הערלה ג'׳פ ‪ .‬מאדם הראכון עד נח‬ ‫הכוכבים והמזלות להכניעם ולהתגבר עליהם‬
‫שקלקלו ‪ ,‬וגס מנח עד אברהם ‪ ,‬ואברהם שהוא‬ ‫לצורך הצדיקים ‪ ,‬וכשצוה לו על המילה הזכיר לו‬
‫הג׳ נם הוא הוליד כדומה לעולתו את ישמעאל‬ ‫האל יתברך שם שדי‪ ,‬כדכתיב אני אל שדי התהלך‬
‫בגו ‪ ,‬ורצה האל יתברך עתה כדי שיצא יצחק‬ ‫לפני והיה תמים ‪ .‬ודרשו ז׳ל )ב״ר פרשה מ״ו(‬
‫צרוף ומזוקק פרי קדוש כיתהללו בו נוים‪ ,‬שימול‬ ‫למה לא ניתנה מילה לאדם הראשון הואיל‬
‫בשר ערלתו ויהיה הרביעי קדש הלולים לה' ‪.‬‬ ‫וסביבה היא א״ל הקב״ה דייך אני ואתה בעולם ‪,‬‬
‫וזהו שאמר לו האל יתברך אני הוא שאמרתי‬ ‫ואם אין אתה מקבל דיו לעולמי ע׳כ ודיה לערלה‬
‫לעולמי די ‪ ,‬שאלמלא כך עד עכשיו היו מותחץ‬ ‫פ״כ וכו׳ ‪ ,‬ער אני הוא שאמרתי לעולמי די‬
‫והולכין‪ ,‬רצה כי כמו שבבריאת העולם ברא‬ ‫שאלמלא שאסרתי לשמיה וארן די סד עכשיו‬
‫אותו בסדר ושם לו גבול ושיכיור שלא ימתח יותר‬ ‫היו מותחין והולכים אני הוא שאין העולם ומלואו‬
‫ממה שנמשך ‪ ,‬כן בענין הערלה רצה לברוא האדם‬ ‫כדאי לאלהותי‪ .‬כי יש מן הקושי בענין המ‪,‬ילה‬
‫ערל ושימשך זה עד זמן אברהם כמו שהזכרנו ‪.‬‬ ‫כיון שחביבה היא המילה ומאוסה הערלה למה‬
‫ויהיה זי לערלה מעתה שימול כל אחד את בנו בן‬ ‫לא נברא אדם הראתין בלי ערלה ‪ ,‬כי אך ע׳ ס‬
‫שמנה ימים ‪ ,‬שיעברו עליו שבעת ימי בראשית‬ ‫שאחז׳׳ל שנברא מהיל כדכתיב בצלמו ‪ ,‬לח היה‬
‫אשר ים בכל אחד מזל וטכב משא״כ בחבירו‬ ‫עבעו כך אלא דרך נס ‪ ,‬כיון שראינו תולדותיו‬
‫ויהי ס לו היות וקיום בהם ‪ ,‬וי יכל למול אח״כ‬ ‫שנולדו ערלים בעבע ‪ ,‬ואס היה הוא נברא מהול‬
‫ביום השמיני ולא ישתק ;‬ ‫במבע ‪ ,‬היו תולדותיו נ*כ במבע נולדים כיוצא‬
‫צבאות לא הוזכר עד חנה ‪ .‬וכמו שאמרו‬ ‫בו ‪ ,‬ולא כיו צריכים למול ‪ ,‬וזהו שאמרו למה לא‬
‫הז״ל )בברכות ל״א( מיום שברא הקב׳ה‬ ‫כיתנה לאדם‪ ,‬כלומר שיהיו תולדותיו כן ‪ ,‬וזו היא‬
‫את עולמו לא היה אדם שקראו להקב׳ה צבאות‬ ‫השאלה ששאלו לר׳ עקיבא )הנחומא סדר תזריע(‬
‫עד‬
‫מז ‪«3‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק ד‬ ‫כית‬
‫מתראה ‪ ,‬וכשטא יתברך מושיע את ישראל ו ג ו >‬ ‫פד כבאת חנה ואמרה רבש״ע מכל צבאי צבאות‬
‫הרי הוא כ ט ט ל נואל את עצמו ג' כ‪ ,‬ומגלה‬ ‫שבראת בעולמך קשה בפיניך לימן לי ק ‪ .‬טונ ת ס‬
‫ושדיע לעולם גודל שמו ‪ .‬ולזה אמר אהיה כלו׳‬ ‫כי היא ידעה שלא היתה עקרה במבפס שאמר‬
‫אתראה ואתודע גשמי הגדול המהוה ההויופ‬ ‫הכתוב )ש״א א׳( ולחנה אין ילדם ‪ ,‬ולא אמר‬
‫והוא שם המטרש ‪ ,‬ואהיה ג שעטד מלכיות‬ ‫שהיתה עקרה ‪ ,‬אלא שה׳ סיר רחמה‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫גם כן ט הי ה שם ט י ׳ה שלי טד ע גם כן בזמן‬ ‫וה׳ סגר רחמה מפני שהיה בעלה אוהבה^ כמו‬
‫הגאולה של שעטד מלטות ‪ ,‬בי לא נעשו ביחד‬ ‫שכתוב כי את חנה אהב והיה לה געגועין עליו^‬
‫נ ט ס רבים וגדולים בפולס בשום זמן כמו‬ ‫מתוך כך לא יצא הולד שלם ומוכן לנטאה שהיה‬
‫»עשו ביציאת מצרים ‪ ,‬וכמו שיעשו יומר בזמן‬ ‫מעותד לה שהיה שקול כמשה ואהרן ‪ .‬כמ״ש‬
‫גאולת שעבוד מלכיות ‪ ,‬ועליהם אמר אהיה אשר‬ ‫הכתוב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו ‪.‬‬
‫א ט ה לשון הויה ‪ ,‬ואמר לו משה רבינו ע׳ס דיה‬ ‫וזה שאמר ר׳ לוי )בפרק השותפין מ״ז( סנינה‬
‫לצרה בשמזה ‪ ,‬כי אין ראוי שימה מיעד האל‬ ‫לשם שמיס נתכוונה כדי שתתהלל על שלא היו‬
‫יתברך עונש על שוס דבר אלא אחר שקדם החמא‪,‬‬ ‫לה בנים כיון שלא היתה עקרה בעבעה כמו‬
‫וזהו ד ה לצרה בשעתה‪ ,‬צרת השעבוד אחר החטא‬ ‫שאמרנו ‪ .‬וזה שאמר הכתוב )ש״א א׳( וכעסתה‬
‫שגרס שיפתעבדו במצרים ‪ ,‬אבל שעטד מלכיוה‬ ‫צרתה גס כעם בעבור הרעימה כי ה׳ סנר‬
‫שעדק לא חעאו לשיתחייבו שעבוד‪ ,‬אע״פ שהוא‬ ‫רחמה‪ ,‬כי בשביל שהיה נודע שלא היתה עקרה‬
‫גלוי לפניו צא היה ראוי ליעד עליהם מעתה ‪,‬‬ ‫בעבעה היתה מכעיסה כדי שתתהלל ‪ ,‬וחמר‬
‫ואין מדרט ית׳ ליעד על העונש קודם עשיית‬ ‫שהתפללה והרבתה להתפלל וגס עלי בקש עליה‬
‫השן אשר עליו י ט א העונש ‪ ,‬ולכן השיב לו האל‬ ‫ואמר ואלהי ישראל יחן את שאלתך וגר ‪ ,‬אמר‬
‫ית׳ לך אמור להם א מ ה שלחני אליכס ולא‬ ‫הכתוב ויזכרה‪ ,‬ולא אמר ויהתח את רחמה‪ ,‬כי‬
‫תמאיס על שעבוד מלטות ‪.‬־‬ ‫לא היתה עקרה בעבעה כנזכר ‪ ,‬אלא כיון‬
‫נ מ צ א כי »זו תיו ית׳ ‪-‬על ב׳ מינים ‪ ,‬א׳ המורם‬ ‫שהוכנס אתר הבקשה והתפלה ללדת המוכן לנטאה‬
‫על מהותו ויבלתו וגדולתו ית׳ ו מ א שם‬ ‫כנזכר ‪ ,‬אז זכרה ה׳ לתת לה מס שהיה ראוי‬
‫ההוייה יה ואהיה ושד צבאות‪ ,‬מין ב׳ השם המורה‬ ‫לעבעה ‪ .‬וזהו לשון זכירה שיחזור הדבר למה‬
‫מל האלמת והשררה‪ ,‬והוא אל מ ם ואל אלוה אדני‪,‬‬ ‫שהיה בתמלה ‪ ,‬שאס היתה עקרה מתה מחדש‬
‫שם ההוי״ה הוא עי^י השמות המורים על מהותו‬ ‫היה פוקד אותה והיה צריך לומר ויסקדה ה׳ ‪ ,‬ומה‬
‫ויכלהו יש׳ ‪ ,‬ושם אלמם הוא עיקר השמות‬ ‫שאמרה עד עקרה ילדה שבעה דרשו אוחו על‬
‫המורים על האלמת והשררה‪ ,‬ולכך נזכרו שניהם‬ ‫לאה ‪ .‬ולזה אמרה ה׳ צבאות מכל צבאי צבאות‬
‫בבריאת עו ל ה‪ ,‬כ ל אחד לבדו ושטהם ביחד‪ ,‬ו ק‬ ‫שבראת קשה בעיניך לתת לי בן ‪ ,‬כיון שאני‬
‫לא נזכר בתולה שוס שם משמותיו הקדושים כל‬ ‫ראויה ללדת בעבעי שאיני עקרה שהריני בכלל‬
‫כך פעמים מנו שנזכרו ב׳ שמות אלו‪ ,‬והוא דרך‬ ‫צבאותיך שבראת ולא יקשה בעיניך לתת לי מלקי‬
‫משל למלך אחד שמו פלוני המלך‪ ,‬שם סלוני הוא‬ ‫הראוי לי בכלל הצבאות שבראת ‪ .‬ו שב^• סי שם‬
‫סמורה מל מהותו מי מ א ‪ ,‬ומלך הוא תואר מורם‬ ‫זה ג״כ הוא מורה על מה שסועל בזה העולם‬
‫שיש לו ממשלה ומלטח‪ ,‬וכשאומרים פלוני המלך^‬ ‫כמו שם אדנות ושדי‪ .‬ושס אל או אלוה מן השבעה‬
‫משה פלוני יהיה נודע אס סוא ראוי למלכוה ^‬ ‫שמות שאינם נמחקים הוא נגזר מאלהים ‪ .‬יצא‬
‫וממלך יהיה טדע שהוא מלך‪ ,‬ט יש מי שהוא מלך‬ ‫לט מכלל זה כי שמותיו יתברך המיוחדים ונזכרים‬
‫ואיט ראוי למלטת ויש ראוי למלמת ואינו מלך ‪,‬‬ ‫על הרוב במקרא ‪ ,‬הס שם ההוי״ה ושם אלהים ‪.‬‬
‫וכשהוא ראוי ל ^כו ת והוא מלך‪ ,‬משם עצמותו נודע‬ ‫ו ל ק הוזכרו בבריאת העולם ‪ ,‬לומר כי שמותיו‬
‫למלשא ומתאר מלך טדע שהוא מלך ^‬ ‫היו מקודם ולא גתוסף בהם שלימות אמר‬
‫ו מ ל ט ^ ז^(רעא כעין מלרוחא דרקיעא‪ ,‬שם‬ ‫הבריאה כמו שנזכר ‪:‬‬
‫ההוייס מ א מורה על מהותו ויכלהו ית׳‪ ,‬ואלהים‬ ‫ו ש ם אהיה ג״כ הוא שם שהורה בו האל יהברך‬
‫הוא מודם על שהוא מלך על כל מעולמו׳‪ ,‬וכשנקרא‬ ‫למשה כיהיה עמהס בשעבוד מלכיות וכמו‬
‫השם אל מ ם הוא כביכול כ ש סלוני המלך‪ ,‬כלומר‬ ‫שאמרו )ברבות מ׳( אני הייתי עמכם בשעבוד‬
‫שהוא ראוי למלטת והוא מלך ‪ ,‬וכמו שיש מלך‬ ‫זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות ‪ ,‬אמר‬
‫למלטה מפני סכלותו‪ ,‬ועס כל ז ס‬ ‫«איט‬ ‫לפניו רבשי׳ע דיה לצרה בשעתה א״ל לך אמור‬
‫נקרא ^ ך מפני שיש לו שררת המלטת ‪ ,‬כן‬ ‫להם אהיה שלחני אליכם ‪ ,‬כי בהיות טונ ה‬
‫^• או הדנדיס שמו מכדי ם אותה הע״א בי ש ס‬ ‫בריאת העולם בשביל ישראל שנקראו ראשיה ‪,‬‬
‫קדמוטם‪ ,‬אלהיס ‪ ,‬מפני שיש להם שררס‪ ,‬שהעו׳א‬ ‫שיקבלו את המורה שנקראת ראשית‪ ,‬בהיות‬
‫ההם היו ממליכים אותה עליהם ‪ ,‬נס כי הם‬ ‫שישראל הס ששעבוד נראה שבריאת העולם היא‬
‫בעצמם אין בהם ממשות‪ ,‬כי לזה נקראו א ל מ ם‬ ‫לבעלה ואינו ניכר בעולם גודל שמו שהוא מהוה‬
‫אחרים שהם אחרים לעובדיהם‪ ,‬כמ״ש במדרש‬ ‫הויות ‪ ,‬וכמו שאמר פרעה מי ס׳ אשר אשמע‬
‫פדכמיב )יששה מיו( אף יצעק אליו ולא יענם‬ ‫בקולו ו ג ו ‪ /‬כביכול כאילו הוא עמט בגלות ואיט‬
‫וגו׳‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק ד ה‬ ‫בית‬ ‫‪u‬‬
‫ונר‪,‬שט ממט ‪ ,‬וט ל ם תלויים בו ואינם מופיסי ם‬ ‫דגו׳ ‪ ,‬ואין בהם כח לעשות דבר ‪ ,‬כי אין להס‬
‫בגדולתו דבר‪ ,‬כי תוספת הנדולה מצדם הוא‬ ‫אלא השס בלבד‪ .‬ומסגי כי המלך סבת היותו מלך‬
‫נמשך מצדו ית׳ כי כלס יצוריו וברואיו כנזכר ‪.‬‬ ‫הוא היותו ראוי והגון להגהנת העם ולמלוך‬
‫ונס הגדולה הבאה מצדם אינה אלא להס שיכירו‬ ‫עליהם ‪ ,‬לכן אומר סלוני המלך ‪ ,‬כלומר פלוני‬
‫שהאל ית׳ מתנדל ומתקדש לפניהם ‪ ,‬לא שיהיה‬ ‫שמצד עגמו ראוי והגון למלכות‪ ,‬וכן כביכול החל‬
‫הגדולה תוספת בעצמותו ית׳ ‪ ,‬וכמש״ה )יחזקאל‬ ‫יתברך נקרא ה׳ אלהיס ‪ ,‬מצד מהות שמו הוא‬
‫ל*ח( והתגדלתי והתקדשתי וטדעתי לעיני גויס‬ ‫דאוי להיות אלהיס ומלך עולם‪ .‬ולז׳א המשורר עיה‬
‫רבים וידעו כי אני ה׳ וגו' ‪ ,‬כי הגדולה והקדושה‬ ‫)תהליס מ״ז( אמרתי לה׳ אלהי אתה ‪ ,‬כי מנד‬
‫שהוא מתגדל ומתקדש אינה מצד מהותו כ״א‬ ‫מ הו ת שמך הוא מחוייב שאפה אל הי‪ ,‬ואמר‬
‫מצדם‪ ,‬כינו שאמר ונודעתי לעיני גויס רבים שידעו‬ ‫הכתוב ה׳ אלהיכס ‪ ,‬ה' אלהיך ‪ ,‬ה׳ אלהי ‪ ,‬וכן‬
‫בזה כי הוא ה' ‪ ,‬ועל זה נמצא שיתואר האל‬ ‫מהות עצמותו ויכלתו וגדולתו מחייב היותו אלהים‬
‫ית׳ ג' כ כמלך ‪ ,‬כי נס שהמלך איט נקרא בשם‬ ‫ואדון על כל העולם ‪ .‬ולכן אט קוראים שמו‬
‫זה אלא מצד מלכו על מדינות רבות והיות לו‬ ‫בשם אדנות ‪ ,‬ולפעמים בשם אלהים כסי הנקודה ‪,‬‬
‫אוצרות מלכים ואנשים הרבס ‪ ,‬גס האל יתברך‬ ‫בי אין אנו יכולים לקרות אותו ככתבו ‪ ,‬כיון‬
‫מס רוממותו נקרא כן ‪ ,‬כיון שהם נמשכים ממנו‬ ‫שאין אנו יכולים להשיג מהות שמו ית' וית׳ שפו ‪:‬‬
‫ותלויים בו ‪ ,‬גס כי מצדם נקרא מלך ‪ ,‬אין זה‬
‫שוס גרעון בתקו ית׳ כיון שהם ברואיו כנזכר ‪:‬‬ ‫פרק חמישי‬
‫ו א ל יעלה במחשבת אטש לומר כי שם אלהיס‬
‫ומלך נתחדשו לו אחר בריאת העולם ח״ו ‪,‬‬ ‫ב ה י ו ת שם אלהיס מורה על ממשלה ושררה‪,‬‬
‫שהרי כתוב בראשית ברא אלהים ‪ ,‬שנראה כי‬ ‫הוזכר בהחלת הבריאה ואמר בראשית‬
‫קודם שברא היה שסו אלהיס‪ ,‬וכתיב בורא השמים‬ ‫ברא אלהיס ולא אמר ה' ‪ ,‬להורות כי על מנת‬
‫הוא האלהיס ‪ ,‬וכמה כתובים כמו אלו‪ ,‬וכן בתאר‬ ‫כן ברא את העולם להיות אלהים על כל ברואיו ‪.‬‬
‫מלך כתיב ה׳ מלך עולם ועד ‪ ,‬וגס שלימות מהותו‬ ‫זכמו שאמר הכתוב בורא השמים הוא האלהיס ‪,‬‬
‫מחייב שלא יהיה בו תוססת חידוש אפילו בשס‪,‬‬ ‫כי מצד שירא השמים ויצר הארן ראוי להיותו‬
‫ולא נ רעון‪ ,‬וא״כ מה שאמרנו כי תחשב גדולה‬ ‫אלהים ‪ ,‬ומפני זה יתחייב שיתנהג בדין ישר עם‬
‫לאל ית׳ בהיותו אלהיס ומלך על כל העולם ‪,‬‬ ‫ברואיו הן להשכיר הן להעניש ‪ ,‬וראה שאין‬
‫אינו מחייב שיתחדשו השמות בבריאת העולם ‪,‬‬ ‫העולם יכול להתקיים בזה ‪ ,‬כי מצד האלהות ידון‬
‫כיון שמכת מהותו ית׳ וית׳ נברא העולם ולא היה‬ ‫במדת הדין ‪ ,‬ולכן מיד צרך מדת רחמים שהוא‬
‫תלוי בריאתו כ׳ א ברצוט לבד ‪ ,‬הרי הוא נקרא‬ ‫שמו המיוחד ית׳ ‪ ,‬כי מצד היותו הוא בעל הרחמים‬
‫אלהיס ומלך עולם אפילו קודם הבריאה ‪ ,‬כי כל‬ ‫כדי שיתקיים העולם ‪ .‬ולכן אמר ביום עשוה ה׳‬
‫מה שברא היה בכחו וברצונו לבראו קודם ‪ ,‬ואחר‬ ‫אלהיס ו ג ו ‪ /‬והקדים פה ארן לשמים כי לא‬
‫שבראו הכל תלוי בו ‪ ,‬והוא אלוה ומלך על מה‬ ‫הוצרכה מדת הרתמים כ*א לארץ שהוא עולם‬
‫שברא ברצונו ולא שברא ע״י אחר‪ ,‬כי אין דבר‬ ‫השפל ולא לעולם העליון‪ .‬ולזה אמר ה׳ אלהים‬
‫שימשך אלא ממנו ית׳ וית' וכמו שנזכר ‪ ,‬ולכך‬ ‫ה׳ הקודם לאלהיס כנגד הארץ הקודמת לשמים‬
‫אי; חסרון בחקו ית' שיקרא אלהיס ומלו על‬ ‫שהוצרכה למדת רחמים שתצטרף כנזכר‪ ,‬ואלהיס‬
‫העולם שברא ושימליטהו עציהם ‪ .‬וכמו שאמרו‬ ‫כנגד שמיס שאינם צריכים לרחמים ‪ ,‬ובתחלת‬
‫)ראש השנה ליד( מלכיוח כדי שתמליכוני ^ י כ ס ‪,‬‬ ‫הבריאה אמר בראשית ברא אלהים את השמים ‪,‬‬
‫וכתובים מלאים רוממו ה׳ אלהיט‪ ,‬גדלו לה׳ אחי ‪,‬‬ ‫כי כיון שמצד השמים לא היה צריך רחמים ‪ ,‬כן‬
‫וכיוצא באלו שנראה שהאל יס׳ משגדל ומתרומם‬ ‫מצד הארץ ‪ ,‬וכן הקדים שם ההויה לאלהים ‪ ,‬כי‬
‫ע״י ברואיו ‪ ,‬וכן המלאכים מעריצים וממליכים‬ ‫שםההויה הוא שמו המיוחד מצד מהותו ויכלתו י ה׳‬
‫אס שם האל המלך הגדול הגבור ו ט׳ ‪ ,‬ו אי ט‬ ‫וי ת‪ /‬ושם אלהיס הוא מצד שברא העולם כנזכר ‪:‬‬
‫הוכשח גדולה לו‪ ,‬כיון שהכל נברא בכחוכנזכר‪,‬‬ ‫י ג ם כי תחשב גדולה ורוממות לאל יתברך‬
‫ואין שום דבר נמצא זולתו ‪:‬‬ ‫בהיותו אלהים על כל העולם‪ ,‬אין זה תופסת‬
‫ו ה ה פ ר ש שבין אלהיס ומלן מצד שהוא מלך ‪,‬‬ ‫גדולה ומעלה במהותו ויכלתו ‪ ,‬וגס אינה גדולה‬
‫הוא כי אלהיס יובן מה שעושה האדם‬ ‫ומעלה לו מזולתו‪ ,‬כי כלס ברואיו ונמשכים‬
‫בסתר ובמסמוניות ומעניש ומשכיר על זה ו אי ט‬ ‫מרצונו ית׳ כי גדולת מלך גדול הוא ברבוי‬
‫נראה ‪ ,‬משא״כ במלך‪ ,‬וכן יודע ובוחן הלבבות אס‬ ‫ארצותיו ואוצרותיו ואנשיו אשר ירש או כבש‬
‫הם מכוונים ייעבודחו אס לאו ‪ ,‬משא״כ במלך ‪,‬‬ ‫ויעשה עמהס מה שיעלה בידו ‪ ,‬וגדולת ממה״מ‬
‫וא'כ למה יתואר האל יתברך במלך ‪ .‬העני! הוא‬ ‫הקב״ה היא בעצמותו ומהותו שיכול לעשות מה‬
‫לסי שמין האנושי בטבע בריאתו איט מתירא כ״כ‬ ‫שירצה ואין מי יאמר לו מה תעשה ‪ ,‬וגדולתו‬
‫אלא ממי שרואה אוחו ‪ ,‬ויש יכולת בידו להרע לו‬ ‫•בריבוי ארצותיו ואנשיו וכל מה שבתוך העולם ‪,‬‬
‫או להטיב מיד נ שיעט ר על דבורו‪ ,‬אבל מהאצהיס‬ ‫לא ירשם ולא כבשם ‪ ,‬אצא שיצרם ונראם כרצוט‬
‫שאיט‬
‫מח‪95‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק ה י‬ ‫בית‬
‫אטז א»י לו‪ ,‬ועם כל זה אני אומר כי כיון שבמז‬ ‫שאינו רואה שרואה אותו ‪ ,‬אע״ש שיודע ט ד ‪6‬ו‬
‫שסרהמיומי נתיסדו כל השמות האחרים אינם‬ ‫ברואה מעשיו ומסתריו ומחשטהיו ויענישהו‪ ,‬אין‬
‫מך איס מחודשיה וכמו שכתבתי למפלה ‪ ,‬ט‬ ‫היצר נכנע כ״כ כיון שאינו רואה אותו ‪ ,‬ושעל‬
‫בריל^ העולם ט ת ה תלדה ברצונו ‪ ,‬ובלי עמל‬ ‫הרוב אינו נענש מיד‪ ,‬והמלך הישר יודעים אנשיו‬
‫ויגיעם ג ר ^ ‪ .‬ולכן חידוש בריאת העולם בפועל‬ ‫שיריע להם מיד כשידע שיעברו ד ב ריו‪ ,‬ושייעיב‬
‫איה מוסיף פוס דבר מזו ל תו‪ ,‬אע״ם שהוא מולך‬ ‫להם מיד כשידע שקיימו אותם ויראים אותו ‪.‬‬
‫עליהס אחר בריאתם ‪ ,‬כל שק השמות שהוא‬ ‫ולזה אמר הרב לתלמידיו)ברכות כיח( יהי רצון‬
‫מ ך א בהה עצד בריאת העולם שלא יקראו‬ ‫שתהא מורא שמים עליכם כמורא ב״ו ‪ ,‬ועל זה‬
‫מחודשים ‪ ,‬טון שהה גכח שמו הגחל ית׳ כנזכר ‪:‬‬ ‫יתואר האל יתב׳ במלך ‪ ,‬לומר שיהיה מוראו על‬
‫העולם כמלך כפי ערך זה ‪ .‬ולזה אמר הכסוג‬
‫* ‪• ••.‬פרק‬ ‫)תהליס י׳( ה׳ מלך מולם ועד אבדו גוים ונו׳‬
‫)שם צ״ע( ה׳ מלך ירגזו עמים וגו׳ ‪:‬‬
‫ע ז ם אל ^ ל׳ ידזק ותוקף כמו)יחזקאל י״ז( ואת‬ ‫‪ p i‬שאר השמות שנזכרו בתורה אחר הבריאה‪,‬‬
‫אילי הארץ לקח ‪ ,‬ומי כמוך באלים ‪ ,‬שאין‬ ‫ובנביאים ובכתובים לא נתחדשו לו אח״כ ‪,‬‬
‫במציאות שום מזק ותקיף כמוהו‪ ,‬ושם זה הוא שרש‬ ‫אלא שנתגלה כי הם שמותיו ית׳ וית׳ג״כ ‪ ,‬נתגלה‬
‫ועינך כל פסאלהות ‪ ,‬ומפני שנשתתף שם זה למי‬ ‫שם אדמת על יד אברהם אבינו שאמר ה׳ אלהים‪,‬‬
‫שמימיקיס אומו שהוא מקיף והוא אל ואיט ‪ ,‬כמו‬ ‫‪,‬ובמצות המילה גלה האל ית׳ שס אל ושדי‪ ,‬שאמר‬
‫שנאמר ט לא ־חשממוה לאל אחר ‪ ,‬נתוסף על‬ ‫לעולמו די‪ ,‬וכמו שאמר אני אל שדי‪ ,‬אל שבכחי‬
‫שם זה ^ אומיות אחרוטה על שם ההדיה ונקרא‬ ‫לבראת העולם יותר גדול ‪ ,‬אלא שאמרתי לעולמי‬
‫^ ה ‪ ,‬להורות כי מה שאט קורץ אותו אל‬ ‫די ‪ ,‬ושם צבאות נתגלה ע׳י רנה שאמרה מכל‬
‫ו מ ח ז ק ם אומו באלהות הוא ל ט האמת שאין‬ ‫צבאי צבאות ו ט' ‪:‬‬
‫» ך ף וחזק כמוהו ‪ ,‬כמו שמורים קצת האותיות‬ ‫אהיה גלהו האל ית׳ למשה רבינו ביציאת‬ ‫‪1‬שם‬
‫של שם ההוי״ה שהוא שם מהותו ית׳ שהוא מהוה‬ ‫מצרים כשאמר לו מרע״ה )שמות ג׳( הנם‬
‫ההויות ואין סוף וקן ליכלתו‪ ,‬ו ק גתוסף על שה‬ ‫אנכי בא לבני ישראל וגו׳ ואמרו לי מה שמו‬
‫אל ג׳ אותיות ראשוטת של שם ונקרא שם אלהיס‪.‬‬ ‫וט׳ אהיה אשר אהיה וגו׳ ‪ ,‬ויתר שאת ומעלה‬
‫למרות על שהוא באמת מקיף וחזק מאץ כמהו ‪,‬‬ ‫בשם זה משאר השמות שנתגלו אמר הבריאה ‪,‬‬
‫וכמ״ש סלשתים )שמואל א׳ ד׳( מי יצילני מיד‬ ‫להיותו נאמר מפי ה׳ על שאלת מה שמו‪ ,‬והשיב‬
‫האלהים האדירים האלה וגו׳ ‪ ,‬ו ק ניתוסף עליו‬ ‫אהיה וגו׳ ‪ ,‬משא״כ בשאר השמות שנתגלו ע״פ‬
‫אות מ״ם ‪ ,‬להורות כי האל בכח ב׳ מ חיו ת‬ ‫בביאיו כנזכר ‪ ,‬כי גס שם אל שדי שנאמר על פיו‬
‫רמזוטת » שם המי״ה ברא העולם‪ ,‬אשר תכלית‬ ‫אני אל שדי ‪ ,‬לא הזכיר בהם במי אל שדי‪ ,‬כמו‬
‫וטונת ברי א ט הוא בשביל האדם שהוא נוצר למ׳‬ ‫בכאן שאמר אהיה על שאלת מה שמו ‪ .‬ובזה יש‬
‫מס‪ ,‬ובשביל התודה שנתנה למ׳יום ‪ .‬וזהו שכתט‬ ‫‪ p 0‬לבעלי הקבלה שמעלים זה השם למפלה‬
‫כי ט ה ס׳ צור עולמים‪ ,‬ודרשו ז״ל)בראשית רבה‬ ‫משם ההוי״ה ‪ ,‬שלא הוזכר בפירוש שהיה שמו‬
‫ת׳ י ״ ס ט מ ט אותיות אלו ברא העולם הזה‬ ‫בתחלת זכירתו ‪ ,‬ביום עשות ס׳ אלהים ארז ונו׳‪.‬‬
‫והעוהיב מ כ תי ב עולמים ‪ ,‬והיךים הא׳ שנברא‬ ‫אלא שאמר שהזכיר אהיה על שאלת שמו‪ ,‬אמר‬
‫ט ה עו ה״ז ליו״ד שנברא בו ה עו ט׳ ב‪ ,‬וזהו שהורה‬ ‫פל שס ההויה ה׳ אלהי אטתיכס ו ט׳ זה שמי‬
‫ש ם־ ^ ט ם בתמלת הבריאה‪ ,‬כי האל בשתי אותיות‬ ‫לעולם וגו׳ ‪ ,‬כי שם אהיה לא נזכר עוד בכל‬
‫אלו מ אי ה מ ל ס לתכלית האדם והתורה כנזכר ‪,‬‬ ‫ספרי הקדש בלשק קדש ‪ ,‬וזה השם של ההוי״ה‬
‫ואף גם ^‪ 01‬לא נמנעו עובדי אלילים מליחס שררה‬ ‫מ א שנכתב בכל התורה ונביאים וכתובים על‬
‫ואלוה ‪ JSjr‬צ«הף לאלטהם ל ט דעתם ‪ ,‬ולזה‬ ‫הרוב כמו שאמרנו למעלה ‪ .‬ולזה אמר זה שפי‬
‫נ ק ר ^ בכתוב » ט ם ‪ ,‬וכן אפשר לומר ט מ מ י‬ ‫לעולם במורה נביאים וכתוביס וזה זכרי לדרדר‪,‬‬
‫ששם זה כלולים גו שט שמוח שם אל ושם יה שהה‬ ‫כי אמר חתימת הספרים הקדושים ל איזכר אל א‬
‫שמות ג » י עצמם ‪ ,‬כדכתיב עזי וזמרת יה‪ ,‬ולכן‬ ‫שם זה בכל מה שיצערך להזכירו במןדשות‬
‫נישוכןף בו מ״ם לשון רבים שמורה על ב׳ השמות‬ ‫זבשבועות והברטח ולא שס אחר‪ ,‬וכן אמר המשורר‬
‫'כנזכר‪,‬וכשיסמךהשמע המ״ס כמואלהי ישראל‪,‬‬ ‫)ההליס קל״ה( ה׳ שמך לעולם ה׳ זכרך לדר ודר ‪,‬‬
‫א ל ט אברהם ו ט׳ ‪ ,‬וכן בכינוי אלטכ ם א ל ט ט‬ ‫נ ס כי כל שאר שמותיו ית׳ הם קדומים ג״כ ;‬
‫אל טו ‪ ,‬תפמט המיס שהוא כמו א ל ט ס שלכם‪,‬‬ ‫ו ל א רציתי להתיר לעצמי מה שכתב הרב ז״ל‬
‫^להיס פלט‪ ,‬אל ט ם שלו‪ ,‬כמו אחרים אחריהם‬ ‫בספרו הנכבד מ״נ חלק ראשון ם׳ ס״א שאלו‬
‫אחריט אמרי‪ ,‬ולטות זה השם מחוכר מב׳ שמות‬ ‫השמות זולת שס המפורש הם נגז ד ס ושנתחדשו‬
‫הוזכר במכתב אלף וקרוב לק׳ פעמים ‪ ,‬משא״כ‬ ‫אמר חידוש העולם ‪ ,‬שהביא מפרקי רבי אליעזר‬
‫בשאר השמות ‪ ,‬זולת שס ה טי ה שהחכר הרבה‬ ‫מד שלא נברא העולם היה הקב׳ה וכמו בלבד‪,‬‬
‫תעמיס ‪ ,‬וגס ט בשם אל ט ם מז כ ר במחלת‬ ‫וכן כתב ג״כ היר יוסף גיקמליייא ז״ל בס»־ גנת‬
‫הבריאה‬
‫אלהים‬ ‫^טער היסודות פרק ו ז‬ ‫בית‬ ‫‪96‬‬
‫וכן אליהו כשנתעלה ‪ ,‬וכמו שחדר המלך אין מי‬ ‫הבריאה נכלל קצח שם ה הוי׳ה כגזכר ‪ ,‬הוצרך‬
‫שיראנה ושידע מס שבתוכה‪ ,‬כן עילם העליון מנון‬ ‫‪,‬‬
‫לשחף ממו כל השם שהוא מז ח רחמים ואמר‬
‫לשבתו אין מי שידע וישיג תכונתו‪ ,‬ולכן לא הוזכר‬ ‫ביום עשות ה׳ אלהיס ונו׳ ‪ ,‬כי עיקר מדת רחמים‬
‫בפירוש בריאת עולם העליון כיון שאינו נראה‬ ‫שבשם ההוי״ה הוא בכל ארבע אותיותיו ביחד ‪,‬‬
‫ומושג לאדם כמו שמושג מבע העולה התחתון‬ ‫זג ס יה הוא מדת צדק ומשפע דכתיב אם עוגות‬
‫ותכונת הגלגלים השמימיים הנראים לעין ‪ ,‬וחין‬ ‫השמור יה ‪ ,‬וכפי מה שכתב בעל ספר ננת אנוז‬
‫המשל דומה לנמשל אלא במה שנעשה לכבוד המלך‬ ‫בחלק ה א‪ /‬ולכן הוצרך לצרף עמו מדת רחמים ‪,‬‬
‫שהוא הפלמרין נת בעצמות המלך‪ ,‬כי אין נר‪,‬של‬ ‫ומפני כי בזה השם שהוא שם אלהים נברא העולם‬
‫לו ית׳ ‪ ,‬והבן מה שאסרו)ברכות נ׳יח( מלכותא‬ ‫כנזכר לשיקבלו אל הו ת‪ /‬נזכר בכל מקום שמיחס‬
‫דארעא כעין מלכותא דרקיעת ‪ ,‬ולא אמרו מלכא‬ ‫אלהותו על העולם או על קצתו ‪ ,‬כמו אלהי עולם‬
‫דארפא כעין וכו׳‪ ,‬וכל הנעשה בגללו יש צד‬ ‫ה׳ ‪ ,‬אלהי אברהם אלהי יצחק וגו׳ ‪ ,‬אלהיכס‬
‫דומה או נמשל אליו‪ ,‬כי אפילו כסא הכבוד שהיה‬ ‫‪i‬‬ ‫אלהיגו‪ ,‬אלהי אחה ‪ ,‬כי כלם נגזרים מאלהים‬
‫מכלית מעלת עולם העליון הוא גברא ‪ ,‬גס כי‬ ‫ולא מאלוה‪ ,‬כיון שהוא כתוב בירד ולא בוא״ו ‪,‬‬
‫היה קודם שנברא העולם ‪ ,‬כדכתיב נכון כסאך‬ ‫ולא מאל ‪ ,‬שהיה לו לכתוב אלכם ‪ ,‬ולא נמצא שום‬
‫מאז ‪ ,‬ולכן יש דמיון ומשל מנברא לנברא ‪ ,‬ולא‬ ‫כינוי באל ‪ ,‬אלא במדבר על עצמו אלי וציר ישועתי‬
‫מנברא לבורא בענין העצמות ז‬ ‫כי אלו השמות מורים על גדולת ה׳ יומר מאלהים‪,‬‬
‫ואהר שכן ‪ ,‬צריך לתת עוב עעם ודעת היאך‬ ‫וכמ׳׳ש )איוב כ״ב( הלא אלוה גובה שמיס וגו׳‬
‫הוא נמצא בשלשה עולמות ‪ ,‬בהיותו הוא‬ ‫ואמרת מה ידע אל ו נ ו‪ /‬כי מצד גדולת שמותיו‬
‫מקור‪,‬ו של עולם ומין העולם מקומו‪ ,‬ומה רושם יש‬ ‫אלו‪ ,‬היה חושב איוב שלא היה משגיח בזה העולם‬
‫לשכינהו בעולם העליון יותר משאר העולמות ‪,‬‬ ‫השפל ‪ ,‬ולכך הוזכרו אלו הב׳ שמוח על הרוב‬
‫ובביאור זה נאמר כי האל ית׳ הוא נמצא בכל‬ ‫כ ס פ ר זה ‪ ,‬ולא נמצאם כינוי על אלהוה כנזכר ‪,‬‬
‫העולמות כפשט הכתוב מלא כל המרץ כבודו ‪,‬‬ ‫כי כינוי האלהות מורה על ההשגחה שמשגיח על‬
‫ומבואר יותר מזה הלא את השמים ואת הארץ‬ ‫מי שהוא אלוה עליהם ‪ ,‬וכן שם אלהים שבו נברא‬
‫אני מלא‪ ,‬וכאמרס ז׳׳ל כאילו דוחק רגלי שכינה ‪,‬‬ ‫העולם כדכתיב כראשית ברא אלהים ‪ ,‬מורה‬ ‫‪,‬‬
‫אלא שאין מציאותו שוה בכל העולמוח ‪ ,‬כי א ס‬ ‫על השגחתו על ברואיו שברא‪ ,‬ולכן יתיחס אליהם‬
‫כל אחד כפי ערך הכנתו‪ ,‬ודבריו כלשון בני אדם‬ ‫בשם אלהוח‪ ,‬ונמצא בכתוב אלהי אלהיכם חלהינו‬
‫כאילו ראשו בעולם העליון ואמצעו באמצעי ורגליו‬ ‫‪,‬‬
‫אלהיך אלהיו קרוב לאלפים פעמים זולת מה‬
‫בתחתון ‪ ,‬וכמו שכתוב)ישעיה ס״ו( השמים כסאי‬ ‫שנזכר בסס אלהיס לבד ‪:‬‬
‫והארץ הדום רגלי ‪ ,‬בי בהיות כל השמים כסאו‬
‫אשר הוא יושב בה הרי ראשו בעולם העליון ‪,‬‬ ‫פרק עזביעי‬
‫ורגליו בתחתון כאמרו והארץ הדוס רגלי‪ ,‬והרמוז‬
‫בזה כי שכל האנושי שבעולם התחתון אינו יכול‬ ‫א ח ר שנתברר והוא מפורסם מציאותו י ת‪ /‬והשם‬
‫להשיג ממנו אלא פעולותיו וסבוהיו הנמשלים‬ ‫המיוחד לו המורה על עצמותו ית׳ ושאר‬
‫לרגליו‪ ,‬והגלגלים משיגים יותר‪ ,‬והשכלים הנפרדים‬ ‫השמות המורים על אמתת פעולותיו‪ ,‬ראוי לקרב‬
‫יותר במדרגת הראש ‪ ,‬אלא שאין יכולין להשיג‬ ‫אל השכל מציאותו יתברך כיצד הוא נמצא בכל‬
‫תכלית אמתתו ‪ ,‬וכננ״ש)יחזקאל נ׳( ברוך כבוד‬ ‫העולמות ה ג‪ /‬ונמשיל קודם ‪ ,‬משל למלך שבנה‬
‫ה׳ ממקומו שאינם משיגים תכלית עצמותו‪ ,‬וכמו‬ ‫פלטרין‪ ,‬בית וחדר לפנים ממנה ‪ ,‬וחצר חוצה לה ‪,‬‬
‫שנמצא האדם למה שתחת רגליו ‪ ,‬כן נמצא החל‬ ‫מקום מושבו ומכונו הוא החדר‪ ,‬והנהגת מלכוחו‬
‫ית׳ לעולס התחתון‪ ,‬רואה ומביט ומשקיף בהם ‪,‬‬ ‫מס יועציו ושריו הוא בבית ‪ ,‬ולפעמים יוצא להצר‬
‫וכמו שהיושב בכסא כשרוצה להביט ולהחקרב‬ ‫להקביל או ללוות שריו ויועציו ‪ ,‬או לעייל במצר‪,‬‬
‫למה שתחתיו מניע ראשו לצד מטה‪ ,‬ולפעמים מני ע‬ ‫ותוכן בנין החדר נאה ומהודר מן הבית‪ ,‬וכן הבית‬
‫הכסא ומטה אותה לצד מפיה בהיותו יושב עליס‬ ‫מן החצר‪ .‬ומלכותא דארעא כעין מלכוחא דרקיעא‪,‬‬
‫להתקרב אל שלמטה ממנו לסבת מה ‪ ,‬כן האל‬ ‫שברא האל י ת׳ עולם העליון וכסא כבודו מכון‬
‫ימב׳ כשישראל עושים רצונו ורוצה לשכן שכינתו‬ ‫לשבחו ‪ ,‬וברא עולם האמצעי להנהגת מלכותו‬
‫בתוכם הוא מניע ומטה הכסא שהם השמים לצד‬ ‫בהשקפתו והשיחתו עליהם משם‪ ,‬כדכתיב)תהלים‬
‫מ ט ה‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב )תהליס ייח( וי ע‬ ‫י״ד( ‪ ,‬ה׳ משמים השקיף ונו׳ )שם ע״ו( משמים‬
‫שמיס וירד ונו׳ ‪ ,‬שהטה הכסא לצד מ ט ה ‪ ,‬וזו‬ ‫השמעת דין וגו׳ ‪ ,‬וכיונא בפסוקים אלו ‪ ,‬ולפעמים‬
‫היא הירידה שהוזכרה במתן חורה‪ ,‬וירד ה׳ על‬ ‫לסבת זכות וצדקת עבדיו ואוהביו שבעולם התחתון‬
‫הר סיני וגו‪ /‬וזהו גילוי שכינה כתחחוניס ‪ ,‬וזהו‬ ‫מתראה להם ושוכן בתוכם‪ ,‬כיון שהם אינם יכולים‬
‫מה שאמרו )סוכה ה׳( מעולם לא ירדה שכינה‬ ‫לבוא אליו ולסור אל ביהו כהיוהס בחיים‪ ,‬כ״א‬
‫למטה מעשרה‪ ,‬וכשאינם עושים רצונו הוא זוקף‬ ‫היה אפשר הס היו הולכים אליו ‪ ,‬והוא לא היה‬
‫ראשו ומסתיר פניו ואינו מביט בהס ‪ ,‬כדכתיב‬ ‫ג א אליהם‪ ,‬כמרעיה כשהוכן לכך עלה שמים וירד‪,‬‬
‫)דבריס‬
‫מט זמ‬ ‫אלהים‬ ‫שען חיסודזת פיק ז ח‬ ‫בית‬
‫ל »| סו »‪ :‬מ מנו ד מ י » « פ ״ לכן אין לשוס נברא‬ ‫)דנריס ל״א( ואנכי הסתר אסתיר פני ו ג ו ‪,‬‬
‫יכולת טל ז ס ט א ם לאל ית׳ שהוא אחד ואין בו‬ ‫ולפעמים מצד רוע מעלליהם מסלק רגליו ג*כ אל‬
‫הרכבה ל ט ס כ ג על ידו ״ ולא שוס אי מת בימדו‬ ‫הכסא ‪ ,‬וזו היא דתיקת רגלי השטנס ;‬
‫ל ^ יו כ ל ל ג רנ א א ל א נ א ו ט האימה ״ אלא הוא‬
‫א ס דג שר וי מ ל ל מו א דבדספ שושים ומורכבים‬ ‫פרק ־שמיני‬
‫ולא כוכללהשיגמצד מנו שלא נשיג מהותו יה׳ ‪:‬‬
‫ו ה ר א י ה מן סמוחש הוא ט אט מ אי ה שהוא‬ ‫יחודו ית׳ הביא הרב ז״ל ב ס׳ המורה נ ס׳‬‫עניו‬
‫)‪S‬‬ ‫ים׳ ברא העולם וכל צרט לקיום‬ ‫י ע״א מחלק א׳ דעת המדברים בחמשה‬
‫האדם שברא בו ״ ומאז הבריאה ועד עתה‬ ‫דרכים״ ובעל חובת הלבבות בשער היחוד הביא‬
‫שנמס את מ»ןידה ומראה״ מוציאה צמחים ואילנות‬ ‫שבעה פנים ‪ .‬ואני אתנהלה לאמי לרגל ה מל ^ «‬
‫לצורך הבריות״ והשמש והירח והכוכבים מאירים‬ ‫שהתחלתי להביא מן השכל ומן המוחש ומן הקבלה‬
‫לצורך ^ ו ל ס ומשפימים למשה ק הכח הנשסע‬ ‫ממה שיראה לי ״ כי מה שכתוב בספרי החכמים‬
‫עליהם מלמעלה״ ואץ זה אלא סכח ה אזד השלה‬ ‫הקודמים שהם ראיות ב ח פ תי ם נ טני ס הרי הוא‬
‫שאיט צריך עזר ולא פצה מזולתו‪ ,‬ט אס היה ט‬ ‫כתוב בספריהם ״ ולא אאריך בהעתסתם אלא‬
‫שוס ה ר » ס טמודו לא ט ו פעולותיו שלימות‬ ‫במה שלא ראיתי כתוב ונתחדש אנלי ‪:‬‬
‫ונךימות״ ט סהיכבה גורמת שיטי״ וכיץ שאין ט‬ ‫הראיה מן השכל לא תצערך לשהוא אמד‬ ‫והנה‬
‫טטי‪ .‬כסו ‪ rtSio‬רואים בכל דברים סשגעיים‬ ‫ולא שנים ״ אלא ליחוד הגמור‪ ,‬לא בשום‬
‫התמידיים ״ אין ט הרכבה אלא אזדות גמורס‬ ‫יחוד שנראה ימוד פשוש כקו ונקודה ושם ל^ד‬
‫מלמנות גמור לכרוא מה טרצה ולקיים אותו‬ ‫המספרי ״ כי גם אלו אינם אחדות גמורה״ ט‬
‫ל טל ם כי אם ט ה ט ט טי לא ט ו דבריו קיימים״‬ ‫הקו יחלק אל קוים ‪ ,‬והנקודה היא בעלת מצב‬
‫ומפעולוס השלט מ א ט היו עניניו קיימים‬ ‫וישתתפו עמה במצב נמצאים אחרים ‪ ,‬ו ^ ז ד‬
‫ו מ ת ט ד ס ט הננ ק• מן השלם ט א שוב ולא יפסק‪,‬‬ ‫המספרי אין מציאות אחדותו אמתית אלא גנעזשבה‬
‫ולזה ^ ג ו מ ל מם פ ט א במעשה בראשית שאמר‬ ‫וכבר תשיג המחשבה קבוץ רב מאלה האמדים‬
‫הכתוב וירא ל ^ט ם ט פו ב ״ ט כל מה שברא‬ ‫המספרים ״ ולזה האחדות הגמורה ט א אשר‬
‫ט ה בשלימות ברי א ט ולא יפסק שובו כי אס היה‬ ‫נותנת יחוד והבדל מה בפועל מכל מס שזולתו ‪,‬‬
‫נפסק נראה ‪]5‬לא ט ה ש ב ולכך נפסק ‪ ,‬ועל זה‬ ‫ואין זה אלא באלוה יתברך שהוא לבדו ממוייב‬
‫אמר וירא אלפים אס כל אשר עשה והנה שוב ״‬ ‫המציאות וכל הנמצאים זולתו אפשרי המציאות‬
‫מצד *יאסהאלהים שהוא האחד האמיתי שיעשה‬ ‫וישתתפו זה לזה באפשרות״ ואין מי שישתמןז לו‬
‫מ ה שעשה״ ט ה ש ב ט ץ שנטה עיי האחד השלם‬ ‫בחיוב המציאות ולא בשום דבר ‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫שטגולוגזיו שלימות ואינו טפל ט ט י וחסרון במקו‬ ‫בעל העיקרים ז״ל מאמר ב׳ פ׳ עשירי״ ועל אמדוש‬
‫מ‪ , 1‬ואמר הכ שב )בראטת ח׳( עוד כל ימי‬ ‫זה אנו מביאים ראיה אשר נאמר ט הוא זה‬
‫הארץ זרע וקציר ו ט׳ ויוה ולילה לא ישטחו״ ט‬ ‫אחדות י ת ‪ /‬כי אחר שידענו ידיעה אמתית ט‬
‫באמדוש׳ הגמורה והשלמה יוכל ליעד על שלא‬ ‫יכלתו ית׳ בבלתי תכלית ולא יבצר מידו מזמם‬
‫י מ ו ש יום ולילה כי אץ מוחה בידו ומי יאמר‬ ‫ידעט כי הוא אחד פשוש בתכלית הפשיפות ״‬
‫לו מה תעשה ‪:‬‬ ‫ואפשר כי הוא דבר ידוע שהדברים המורכבים‬
‫» הקבלה מה ט ד ענו שהוא ברא שמיס‬ ‫אינם יכולים לשוס בפועל כל אשר תמו לעשות‬
‫ומרץ וכל צבאם״ כמו שכשב ב שרה‬ ‫מצד הרכבתם כי מה שיאות לזה לא יאות לזה ״‬
‫בראשית ברא אל טם את הששם ואת הארץ ״‬ ‫ואס הדברים הפשושים כמו היסודות וכיוצא בסס‬
‫טו ת ברא ס׳ אלהים ארץ ושמים ‪ ,‬וכשהרעו דור‬ ‫אין כח באחד מהם לבדו לפעול כי אם באימתו‬
‫» מ ל אגנר‪),‬שש ו׳( אמחה את האדם אשר‬ ‫אס חוס אם קור ובהתערבס והתמזגה יתהוו‬
‫בראש״ מי שביאס רצה למשתה והציל את נח‬ ‫מהם כל הדברים״ וכיון שהוא ית׳ פועל וממציא‬
‫וחידש העולם על י ט כ ש שטה יךדס המבול‪ ,‬ובחר‬ ‫כל הדברים הפשומיס והמורכבים ויכלתו ב ב ל ט‬
‫באברהם ונתיצה ביצחק והתפאר ביעקב ‪ ,‬והשפיע‬ ‫תכלית ‪ ,‬ידענו שאין בו שוס צד ריבוי שיעכבהו‬
‫במשה שפע ש ר ש ‪ ,‬ואמר )שמות כ׳( אנכי ה'‬ ‫מלפעול מה שירצה‪ ,‬ושאחדותו היא אחדות גמורה‬
‫א ל טן אשר שצאמיך ונו׳ ‪ ,‬מפני שראהו על הים‬ ‫ולא באיכות כלל ‪ ,‬ולא השגנו באיזה צד ט א‬
‫כאיש מלחמה ועכשו כש״צ מעומף אמר אנכי הוא‬ ‫אחדותו לשיכלתו בבלתי בעל תכלית כמו שלא‬
‫שהוצאתיך ממצרים וראית אותי על הים כי אין‬ ‫השגנו מהותו יח׳‪ ,‬ועל זה אמר הכתוב)איובי״ד(‬
‫ט ט טי ״ והביאם לארץ והעמידם בה ושרתה‬ ‫מי יחן שהור מממא לא אחד ״ כי אי אפשר‬
‫שכינתו בביש המקדש כל זמן היותם מחת עבודתו‬ ‫במבע שיתהוה דבר מהפכו‪ ,‬כי אס הדבר שהוא‬
‫יתטך״ וכשפרקו עול והפרו ברית סלק שכינתו‬ ‫נהוה ממנו שהוא הסבה הוא פשוש א׳א להתהוות‬
‫^ י ה ס ונחרב הבית ״ ועכ״ז בכל צרתם לו צר‬ ‫דבר אחר אלא באיכותו הפשוש אס חום אם קור‬
‫ושטנה כביטל עמט בגלות ״ כל זה ראיה גדולה‬ ‫או זולתו ולא הפכו ‪ ,‬ואס הוא מורכב לא יוכל‬
‫לאמדוש‬
‫אלהים‬ ‫־שער היסוחת פרק ח‬ ‫בית‬ ‫‪98‬‬
‫ומפני זה אמר אל אחד נרא ט כי אל אחד ייחד שמו‬ ‫לאחדוחו ית׳ שמעולם היה על טונה אחח ותכלימ‬
‫על אב אחד ועל זרעו שהם כלם אחדים לעבודתו‬ ‫א ח^ ואס לא היה אחד סשוע לא היה עומד על‬
‫בלי שוס פסולת ‪ .‬ועל זה נאמרה כל פרשת‬ ‫טונה אחת היה משתנה מזמן לזמן או משעולה‬
‫שמע בלשון יחיד ואהבת את ה׳ ונו׳ ושננתס‬ ‫לפעולה ‪ .‬ועל זה אמר הכתוב בפירוש אחדותו‬
‫לבניך וגו׳ להורות על היותנו אחדים באחדותו‬ ‫)דברים ו׳( שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ‪ ,‬כי‬
‫ית׳ השם אחד)ש״ב ז׳( ומי כעמך כישראל גד‬ ‫מצד מה שאנחנו בני ישראל לבד נוכל לשמוע‬
‫אחד בארך וגו׳ ‪:‬‬ ‫ולהבין ט ה׳ הוא אחד ממה שראינו שבחר בנו‬
‫ועם כל זה אינו נקרא האל יח׳ אל אחד אלא‬ ‫והיה אלהינו מימי אבותינו ע״ה ‪ ,‬ולא השליכנו‬
‫לנו בני אב אחד כמו שאמר הלא אב אחד‬
‫לכלנו אל אחד בראנו ‪ /‬אבל הכותייס שהם‬
‫‪,‬‬
‫מעל פניו כשחטאנו לו אלא יסרנו במשפע א*כ‬
‫נגזור כי הוא אחד ואין בו הרכבה ולא שינוי כלל‪/‬‬
‫משתחוים לאל אחר אינו נגלה ומפורסם ביניהם‬ ‫כיון שעמד על כוונה אחת ועל תכלית אחת עם‬
‫שהוא אחד ; וכשיבוא היום הנועד אז יהיה ה׳‬ ‫ישראל מן היום שבחר באבוחס כנזכר ‪ .‬ולזה אמר‬
‫אחד ושמו אחד בשי כל העולם ‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫ה׳ אלהינו ולא אמר ה' אלהיס ‪ /‬כי מצד שהיה‬
‫הכתוב )עובדיה א׳( והיה ה׳ למלך על כל הארך‬ ‫■ אלהינו לעולם ידענו כי הוא אחד ‪:‬‬
‫ביום ההוא יהיה ה׳ אמד ושמו אחד; כי עתה‬ ‫ויש לנו להבין ולדעת כי אחדותו ית׳ לא נזכרה‬
‫שאינו למלך על כל הארך כי הם ממליכים עליהם‬ ‫אלא בסוף התורה ‪ ,‬והיתה הכוונה כי לא‬
‫שרי מעלה ומשתחויס אל אל לא יושיע אין אחדותו‬ ‫נתברר אחדותו עד אחר שבהר בישראל על הדרך‬
‫!‬
‫ולא אחדות שמו נראית בעולם מפני כי הוא‬
‫ית׳ צריך להתנהג עם שאר שמותיו יתברך ג״כ ‪/‬‬
‫שאמרנו שעמד על כוונה אחת ‪ ,‬כי בעשרים דורות‬
‫שמאדם ועד אברהם לא בחר האל יתב׳ בשום‬
‫אבל בזמן שיהיה למלך על כל הארך שהוא כל‬ ‫אומה יותר מאומה אחרת אלא כולם לפניו שויס‪,‬‬
‫העולם ויתבטלו כל שרי מעלה ‪ ,‬אז יהיה ה׳ אמד‪,‬‬ ‫וכשהרעו מעשיהם הציף עליהם מי אוקינוס בדור‬
‫שלא יעבדו שוס אומה לשוס שר ומזל כ״א לו י ת‪/‬‬ ‫אנוש ואח ׳כ הביא עליהם את מי המבול ‪ ,‬ובדור‬
‫והוא ית׳ יפקוד על צבא המרום במרום להשפילם‬ ‫הפלגה הפיצם על פני כל ה אין ‪ ,‬ונשתנו כמה‬
‫ולסלקס מהממשלה שנתן להם כשחלק אותם‬ ‫דברים מסדרי בראשית ‪ ,‬בדור אנוש ההרים נעשו‬
‫לכל העמיס אשר החת כל השמים ‪ .‬ואז לא יצטרך‬
‫להתנהג עם שאר שמותיו ית׳ ‪ ,‬כמו שתאמר שם‬
‫‪,‬‬
‫טרשים ‪ ,‬המת מרחיש נעשו פניהם כקופין וכו׳‬
‫כמו שאמרו במדרש ‪ ,‬וכן בדור המבול נשתנו‬
‫אדנות מורה שהוא אדון על כל העולם ועל‬ ‫כמה דברים מטבעו של עולם שהיה קודם ; שהיו‬
‫הכוכבים ועל המזלות להתגבר עליהם לצירך‬ ‫זורעים ולא קוצרים יולדים ולא קוברים ומהלכין‬
‫סצדיקים‪,‬כמו שעשה לאברהם אבינו שקראו אדון‬ ‫מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה ומתלשיןארזי‬
‫שאמר לו )שבת קנ״ו( צא מאיצטגנינות שלךאברם‬ ‫לבנון בהליכתן וכו׳ כדאיתא במדרש ‪ ,‬ולא היה‬
‫אינו מוליד אברהם מוליד וכו׳ ‪ ,‬וכן שדי לשדד‬ ‫להם מיחוש ראש ‪ ,‬ומי גרם להם כל אלו שמרדו‬
‫מערכות לא יצטרך אז לשדדס ‪ ,‬וכן אלהים מדת‬ ‫בו ית׳ ‪ .‬וא״כ מצד אלו השינוין שהיו בטבעו של‬
‫הדין לא יהיה אז מדת הדין‪ /‬וכן שאר כל השמות‬ ‫עולם היה נראה ח״ו שינוי בחקו ית׳ ולא הימה‬
‫לא יצטרך להתנהג בהם ‪ ,‬כי אז יהפוך אל כל‬ ‫אחדותו שלימה לעין כל ‪ /‬מצד כוונות הדורות‬
‫העמיס שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה׳ ולעבדו‬ ‫היותן חלוקות והפכיות מן הכוונה אלהית שנברא‬
‫שנס אחד )צפניה ג׳( ולכן יהיה אז שמו המיוחד‬ ‫העולם להיות הנבראים נמשכים בצדק ובמשפט ‪,‬‬
‫אחד‪ .‬ולזה אמר יהיה ה׳ אחד בערך מה שיסתלקו‬ ‫ולין כדור הפלגה כשראה האל ית׳ כי לא היה‬
‫שרי כל האומות ולא יעבדום שוס אומה בלתי לה'‬ ‫בהם תקנה בלבל לשונה לע׳ לשונות וקרא לע׳‬
‫לבדו ‪ /‬ואמר ושמו אחד בערך מה שלא יצטרך‬ ‫מלאכים והפיל גורלות )שם ל״ב( בהנחל עליון‬
‫האל ית׳ להתנהג בשאר השמות אז כנזכר אלא‬ ‫גויס וגו׳ יצב גבולות עמים וגו׳ ונפל גורלו של‬
‫השם המיוחד‪ ,‬ויהיה שמו נ״כ אחד ואז כל ברואי‬ ‫הקב״ה על אברהם ועל זרעו המיוחד ‪ ,‬כי חלק‬
‫מעלה ומטה יעידון ויגידון מלם כאחד ה׳ אחד‬ ‫ה עמו יעקב ונו‪ /‬וברר וצרף את זרעם פסולת‬
‫ושמו אחד ‪:‬‬ ‫ישמעאל ועשו עד שהגיע ליעקב שהיתה מטתו‬
‫ומפני כי אחדותו ית׳ מיוחדת עמנו יותר כמו‬ ‫שלימה בלי שום פסולת וייחד שמו עליו ‪ /‬ועל‬
‫שביארנו ‪ .‬נצטוינו לימדו בפינו פעמים‬ ‫זה אמרו חז״ל )פסחיס נ״ו( מהיכן זכו ישראל‬
‫‪,‬‬
‫בכל יום ‪ ,‬ביציאת השמש ובהערבו כי הס תחלת‬
‫עסקינו וסופן ‪ ,‬מה שלא נצטוינו בשאר עיקרי‬
‫לק״ש מאבינו יעקב שנאמר הקבצו ושמעו בני‬
‫יעקב שמא יש בכס ונו׳ אמרו שמע ישראל כשם‬
‫ההורה ושרשיה לבטא אותם בפה‪ ,‬והיתה הכונה‬ ‫שאין כלבך אלא אחד וכו׳ ‪ ,‬והוא אמר ברוך שם‬
‫להראות את עצמנו מחוייביס ומשועבדים לעבודתו‬ ‫כמל״ו ‪ .‬ועל זה אמר הכתוב)מלאכי א׳ן הלא אב‬
‫יתברך למסור נפשנו ומאידנו לאהבתו כיון שהוא‬ ‫אחד לכלנו אל אהד בראנו ‪ ,‬כי אב אחד הוא‬
‫ייחד שמו עלינו‪ .‬ולזה סמך ואהבת אש הי אלהיך‬ ‫יעקב אבינו כי אברהם ויצחק ילאו מהם עשו‬
‫בכל לבבך ובכל נפשך וגו׳ לשמע ישראל ה׳‬ ‫וישמעאל ואינם אב אחד לכלנו ‪ ,‬לבד בני ישראל ‪.‬‬
‫אלהינו‬
‫ג‪99‬‬ ‫אלהים‬ ‫^טערחיסוחתמרקח ט‬ ‫בית‬
‫וזהו הוי אס סא^יף ‪ .‬ועולם האמצעישיש ט ח׳‬ ‫אלהינו ה׳ אחד ‪ ,‬מה שאין כן גשאר העיקרים‬
‫גלנ ^ס שבהם הכוכטס ה מוד ם על כל ה עז ר‬ ‫שאינם סיבה מיוחדת לדברים אלו ‪ ,‬וצוטלסמיע‬
‫בארץ וכל סוס ונפסד בעולם סמחתח הוא בסבת‬ ‫לנב ט ויצרט ולמסור נפשט וגושט וממונט‬
‫סקף הגלגלים ג « ס ס שבראם האל יתב׳ ‪ .‬וזסו‬ ‫לאהבתו כסו שכתוב ואהבת אס ‪0‬׳ אלסין בכל‬
‫סוראס סמי׳ס מ׳ רקיפיס ועולם השפל שיש בו‬ ‫לבבך ובכל נפשן ובכל מאודך ‪ .‬ולסי ש‪ 50‬ל^ד‬
‫יישוב לארט מגמרס למערב ‪ ,‬וישוב ג״כ ברמ ט‬ ‫מאלו השלשה דברים קשה על האדם הי! ‪ 1‬רט‬
‫ט‪ » 5‬ן ל ד מ ם כדו מעלות והם ד׳ רוחות העולם‬ ‫האל יח׳ בהם כסדרן בפרשה כדי שנוכל לעמוד‬
‫המושגסים ומזשפ עיס מאתו יס׳ ‪ ,‬והדל׳ס היא‬ ‫עליהם לאהבתו ית' ‪ ,‬ואמר והיו הדברים האלה‬
‫הוראס ד׳ מ סוסיו ט כל העולמות הוא בי אס‬ ‫אשר אנכי מצוך היום על לבבן ושננתם לבטן*‬
‫כלס ^ ס ד ואמדוהו מסורסמס מ ׳ העולמוס וזהו‬ ‫ודברה בם וגו‪ /‬כי בזה יתיישב לבב האדם ויצרו‬
‫ה׳ אמד וכן אצו סג׳ מצוש מורוס על שלשה‬ ‫להיות נכנע לעטדתו ית׳ בהיותו לומד ועו מן‬
‫ה פול מו ס ססילין מ נ ד עולס סעליח שב»־שיוסיס‬ ‫בסורה ‪ ,‬כאמרס )סוכה נ׳ב( משכהו לביס‬
‫ואמדוסו ‪ ,‬ואילם שהיא לפמיט‬ ‫רמוז א ס מו‬ ‫המדרש ‪ ,‬ועל היותו משועבד למסור נפשו ונוסו‬
‫מ נ ד יד גלגלי ה ט כגיס שבעוצם האמצעי‪ ,‬וציציס‬ ‫לעבודתו ית׳ אמר וקשרתם לאוס על ידן והיו‬
‫שיש ט ‪ '7‬מ ס ס מ ג ד פולס השפל שיש ט ארבע‬ ‫לעפפת בק מיניך ‪ ,‬כי ראוי הוא שתמסור‬
‫כ נ ס ס וסם ארבע מ מ ס ‪ ,‬ובהיוס אלו המצוס‬ ‫נפשך וגופך לאהבתו כיח שהוא שומר אס טנן*‬
‫ק רו ט ס אליו בגל עס לא יסור ל ב ט ולא ישכח‬ ‫בקשרך התפילין על ידך כנגד כל הגק{ ‪ ,‬והוא‬
‫ט ^ י » י ן מ־א כל העולמות ושראוי לעבדו‬ ‫שומר אס נפשך בהיותם לפעפת בין עיטך כ ע ד‬
‫בכל לבונס שו מאד‪:‬‬ ‫המוח וכמ״ש )מנחות מ״ד( מאריך ימים דכתיב‬
‫)ישעיה ליח( ה׳ עליהם יחיו ‪ ,‬ועל היותו מחוייב‬
‫פרק תעיעי‬ ‫שלא לחוש להססד ממוט לאהבתו האל יחברן‬
‫ומצוסיו אמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשערין‪,‬‬
‫ב ח ר ח ה ת הנשמוס ‪ ,‬סביא הרב ז״ל במורם‬ ‫כי בכתיבחך וקביעתן המזוזה על מזוזות ביתן‬
‫סוף מלק ראשח דמס המדברים‬ ‫ובשעריך הוא יתברך כביטל עומד ושומר אס‬
‫נשלשס דרכיה ‪ ,‬וכן בפרק שני מחלק שני הביא‬ ‫ממונך והונן אצור ומכונס בביתן ‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫ד׳ פיוט ם גמזליד מההקדמות מל מציאוס השי״ת‪,‬‬ ‫מלך בשר ודם עבדיו שומרים אותו מגמון אבל‬
‫ומקצסם כסב טסחייב שהוא יתברך אינו נוף‬ ‫הקב״ה וכו׳ ‪ ,‬ואם כן ראוי הוא כשיארע‬
‫וצא כת טו ף ‪ .‬והנם ל ט דרכנו אנחנו נביא לק‬ ‫לפעמים הפסד ממון בדבר מצוה שלא תחוש לו‬
‫הסברא שהוא יסביך אינו טף ולא כח בנוף ‪,‬‬ ‫לאהבתו יס׳ ששומר אותן ואס ממונן לעולם ‪:‬‬
‫חה ט ה ט ס ס ה»[ועים‪,‬חמ שה ‪ ,‬ארבע יסודוס ‪, ,‬‬ ‫וכנגד ג׳ דברים אלו שנריך האדם להיותו זהיר‬
‫והנשס החמישי הוא נשה כל הגלגליס ‪ ,‬והנשס‬ ‫שאל יליזו מנגד עיניו לאהוב האל יתברך‬
‫סיומר מ ג ו מ טר גשם ה א ק ‪ ,‬והשט לו והוא‬ ‫בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ‪ ,‬נתיחדו נ׳‬
‫עליו הוא גשם הסיס כי גס שהם נוף נ ה סס‬ ‫מצות גדולות בסורה מילה תפילין ציצית שהן‬
‫בכליס״גטדים־הוא ט* וצלול ‪ ,‬והשלישי הוא גשם‬ ‫מיוחדות מבין שאר המצות שקיומם מלוי בגוף‬
‫הרוס ו מ א ם ו » « המים ודק מהס כי איט‬ ‫האדם ‪ ,‬המילה בגופו ממש ותפילין על‬
‫נססס בצלי וביד אלא בטד קשור וסחוס מכל‬ ‫וציצית גמלטשו משא״כבכל שאר מצות התורה ‪,‬‬
‫צדדיו ‪ ,‬והרביעי גשם האש הסובב מל סרות‬ ‫והן מכווטת לאלו ג׳ דברים‪ ,‬חילה שיכטש א ס‬
‫סמס גלגל הירת ‪ ,‬והוא דק וקל יוסר מן הרות‬ ‫יצרו מכל דבר ערוה ומכל עבירה ויאהב האל‬
‫ט עיקר ים‪1‬ד האש והוא השלהבת אינ סנ תנ מ ת‬ ‫יתברך ביצר מוב וביצר הרע נ מו שכתוב ‪t e s‬‬
‫היא לגדה ב ס ם מ מ ם אלא עולה על יסודה‬ ‫ל ב ^ ‪ ,‬תפילין שימסור גופו ונפשו שהם מאמיים‬
‫העליון כשלהבת הקשורה מ מ ל ס ט בעודה נחפסת‬ ‫בתפילין שעל זרוע ובין עיניו כמו שאסרט על‬
‫מ חל ת ט א נראית ואין בה ממשות וכשתס־ד‬ ‫אהבת השי״ת‪ ,‬וזהו שאמר בכל נפשך‪ ,‬ציציסשעל‬
‫מן הגחלת אינה נראית ואינה נתפסת ו ע ד ר ת‬ ‫גופו שלא יחוש להפסד ממוט לאהבת האל ית׳‬
‫גשום מ ^ ה ל׳ א ביסודם ‪ ,‬ואלו הד׳ יסודות‬ ‫והציצית הוא המורה על ממונו כי אין האדסצריך‬
‫י^רה להם סססד וכליק בשט פנים ‪ ,‬האחד מצד‬ ‫ממון אלא לאסל וללטש כדכתיב)בראשית כ״ס(‬
‫מצמן שק גוף ו ב מ ג ט מי ס והשנים יפסדו וישחט‬ ‫ונסן לי לחם לאכול ובגד ללטש ואמרו ‪m‬׳‪V‬‬
‫וי ס ט ה מהם דגר אסר לסי תנועה הגלגלים ‪.‬‬ ‫)חולץ פ״ד( יאכל פחות ממה שיש לו וילבש‬
‫והב׳ מצד זו ל ק ט ס ס דו וישתנו על יד אחריה‬ ‫ויתכסה במה שיש לו‪ ,‬והכל יהיה נחשבלמאומס‬
‫שיפסידו וישם אוסם לצרכם ולעשות מהם דג ר‬ ‫בעיניו ע ד אהבתו יתברך‪:‬‬
‫אמר ‪ ,‬ו ק כל מה שנפשה מהם יקרה בו ב׳‬ ‫והנה נ׳ אותיות שבמלת אחד מורות על ג׳‬
‫ט ט הפסד וסכליון‪ ,‬מצד פצמו לסי רוב השנים‪,‬‬ ‫מצות אלו ‪ ,‬ו ק מורות על ג׳ העולמו^‬
‫ומצד אתרים שיפסידו אואס בידים כשבירת כלים‬ ‫מולם העליו! שכלו רוחני בלי גוה ובאסדות גמורה‪,‬‬
‫בידים‬
‫אלהים‬ ‫?‪5:‬ערהיםוחתפרק ט‬ ‫בית‬ ‫‪100‬‬
‫אלהים עמדי וגו׳ ע״כ ‪ .‬ואם כפשע המאמר‬ ‫בידים והתכתן וקריעת בגדים והשחתתם וסתירה‬
‫אדרבה בזה יש פתחון פה לאפיקורסים שיאמרו‬ ‫בנינים ופוצצות סלעים בסעישיס ‪ ,‬והגשם‬
‫אין זה אותו שנגלה קודם כיון שעתה נתגלה‬ ‫החמישי הוא דק ובהיר מכלם ולא ישיגהו מקרה‬
‫‪,‬‬
‫באופן אחר אלא ענין השתי רשויות הוא שלא‬
‫ליתן פתחון פה לאטקורסיס לומר שהוא ‪:‬וף‬
‫ההפסד לא מצד עצמו ולא מצד זולתו כי אם‬
‫ברצונו יתברך שבראו ויכול לכלותו ‪ ,‬כי אפילו‬
‫או כח בגוף‪ ,‬כי הגוף הוא מורכב על כל פנים‬ ‫המלאכים שהם למעלה מן הגלגלים הס נשרפים‬
‫והרי הם ב׳ רשויות ‪ ,‬ואם היה נגלה לעולם‬
‫על מתכונת אחר‪ .‬היו חושבים שהיה גוף ‪.‬‬
‫ושני מיני ההפסד הנזכרים‬ ‫‪,‬‬ ‫ברצונו יתברך‬
‫מצד עצמן או זולתן מפסידים הנשם לבד או‬
‫לזה נראה פעם כך ופעם כך להורות כי אינו‬ ‫קצתק ולפעמים מפסידים ג'כ צורתו כמו שתאמר‬
‫‪,‬‬
‫גוף ולא כח בגוף ואינו מושג כלל ולפי השתנוס‬
‫השגת הנביא משתנית השגתו ‪ .‬וזהו ראיה שאינו‬
‫בבעלי החיים יקרה להם מצד עצמן המיתה‬
‫ויפסד גופן ‪ ,‬או ע״י אחרים שיכו אותם באבר‬
‫גוף ולא כח בגוף כי מה שנראה על הים כנבור‬ ‫ראשיי שהנפש תלוי ט וימות ויפסד הגוף ^‬
‫בחור איש מלחמה היה להורות על מה שנלחם‬ ‫והגשם החמישי לא יקרה אחד מהם כי כלו נשם‬
‫ועשה נקמה במצרים ‪ ,‬ולחמשים יום שניתנה‬ ‫אחד זך ובהיר מתדמה החלקים אין בקצתו דבר‬
‫התורה לא נעשה זקן אלא שנראה כזקן מלא‬ ‫שיהיה צורתו תלויה בו יותר מקצתו ולא יקרה‬
‫להורות כי נתינת התירה מ א רחמים‬ ‫‪,‬‬‫רחמים‬
‫לישראל והזקן הוא מתמלא רחמים יותר מהבחור‬
‫בו הפסד ושינוי כ״א ברצונו יתב׳ ‪:‬‬
‫וי צ א לנו מכל זה כי האל ית׳ הוא נצחי וקיים אינו‬
‫ולכך נדמה להם כך ‪:‬‬
‫והראיה רן הקבלה ממה שכתוב בתורה)דברים‬
‫‪,‬‬
‫גוף ולא כח בגוף ואינו נכלל בכלל שס‬
‫שישיגהו הפסד או שינוי ח״ו לא מצד עצמו ולא‬
‫ד'( ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי‬ ‫מצד זולתו כי הוא נצחי חי וקיים ‪:‬‬
‫לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה׳ עמכם‬ ‫והנה דור הפלגה מעו בזה שחשבו להלחם בק‬
‫בחורב מתוך האש ‪ ,‬הוצרך להזהירם על כי ביום‬ ‫כמו שאמר במדרש כת אחת אומרת נעשה‬
‫מסן תורה ששמעו כלם מפי הגבורה אנכי ולא‬ ‫מלחמה עמו כו׳ נעשה מנדל ונעלה לרקיע ונכהו‬
‫יהיה לך בסיני שלא ראו כל תמונה כי לא‬ ‫בקרדומות כדי שיזונו מימיו ‪ ,‬כוונתם כי גשם‬
‫היה כיוס ההוא לפניו ולאחריו לשמוע כללות‬ ‫הגלגל היה לו איזה אבר ראשיי שיכו בו ויפסד‬
‫אומה ששים רבוא ונשיהם ובניהם וטפם את קול‬ ‫צורתו וזהו זיבת מימיו ‪ ,‬וכן עשיית מלחמה עם‬
‫ה ועכ״ז לא השיג שוס אחד מהם ולא ראם‬ ‫׳‪,‬‬
‫שוס תמונה ואס היתה בו תמונה היו אז משיגים‬
‫האל ית׳ היתה לפי סכלותם שהיה בו נוף או‬
‫כח בגוף ‪ ,‬ולזה אמר הכתוב )בראשית י״א‪ 1‬וירד‬
‫אותה ‪ ,‬ומפני כך הוצרך להזהיר בשעת מתן‬ ‫ה׳ לראות את העיר ואת המגדל וגו׳^ כי הס‬
‫הורה מפני שהשיגו כללות האומה קול ה׳ כמו‬ ‫חשט כי בהפלגת הגובה שהגביהו המגדל עד‬
‫שכתוב ‪ .‬ומפני שנדמה להם אז בסיני כזקן מלא‬ ‫שמיס שהוא עולה על ראשו רואה דקלים לפניו‬
‫רחמים שלא יחשבו שראו בזה שוס תמונה כי‬ ‫כאלין חגביא יהיו משיגים לרקיע ויהיו קרובים‬
‫לא אמרו שראו אותו כזקן אלא שנגלה עליהם‬ ‫להלחם עם האל ית׳ ‪ .‬לזה אמר הכתוב וירד ה׳‬
‫כזקן ‪ ,‬כלומר שנדמה להם דבריו כאילו היו‬ ‫לראות וגו׳ ‪ ,‬כי עם הפלגת הגובה הנזכר היה‬
‫דברי זקן מלא רחמים ‪ ,‬ועל הים ראו הנקמה‬ ‫כ״כ שפל ועמוק מן השמים שהוצרך לכתוב בו‬
‫שעשה במצרים ונדמה להם מה שעשה במצרים‬ ‫כביכול ירידה לפני האל יתברך ‪:‬‬
‫כאילו היה גבור איש מלחמה לא שראו שוס‬ ‫ו ה ר א י ה מן המוחש כי כל דבר שהוא גוף אין‬
‫תמונה ח״ו ‪ ,‬ומפני זה אנו אומרים ברוך המקום‬ ‫צורת גופו ותכונתו משתנה כל זמן‬
‫שנהן מורה לישראל כי הקב״ה מקומו של עולם‬ ‫קיומו וצורתו ותכונתו מושגת ‪ ,‬וראינו כי כל מי‬
‫ואין העולם מקומו ‪ ,‬כי כשנגלה בסיני אז היה‬ ‫שהשיג נבואה והקבלת פני השכינה לא השיגו‬
‫מורה שהיה צריך למקום ושהיה בו תמונת גוף‪.‬‬ ‫כ״א השגת אור וזוהר הגדול ‪ ,‬ואותם שנצעיירה‬
‫ולזה אמרו ברוך המקום שנתן תורה לישראל ‪ ,‬כי‬ ‫בראייתם שוס צורה לא עמדה על אופן אחד‬
‫אפילו בזמן שנתן תורה בסיני והיה מקום לטעות‬ ‫וכמו שאמרו ז״ל )ש״ר פ׳ כיב( ה׳ איש מלחינה‬
‫שהיה שוכן במקום אינו כך אלא שהוא מקומו‬ ‫לפי כשנגלה על הים כגבור איש מלחמה נגלה‬
‫של עולם ‪:‬‬ ‫בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלהי‬
‫ואפשר ג״כ שהזכיר המקום בנתינת התורה‬ ‫ישראל וגו' וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים‬
‫לומר הוא מקומו של עולם ואין העולם‬ ‫למוהר ואומר )דניאל ז׳( חזי הוית לנד דכרסוון‬
‫מקומו ‪ ,‬כי עד נתינת התורה היה העולם‬ ‫ריניו ועתיק יומין יתיב שלא ליחן פתחון פה‬
‫מתמוטט כי לא היה לו יסוד שיתקומם בו כי׳א‬ ‫לאפיקירסיס לומר ב׳ רשויות הן אלא ה' איש‬
‫בחסדו יתברך ‪ .‬וכמו שאמרו הני כ״ו כי לעולם‬ ‫מלחמה ה׳ שמו הוא במצרים הוא על הים הוא‬
‫חסדו כנגד כ״ו דורות שמבריאת עולם עד נתינת‬ ‫לשעבר הוא לעתיד לבא הוא געוה״ז והוא‬
‫התורה ועכשיו שנתנה התורה היה לעולם יסוד‬ ‫בעוה״ב שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין‬
‫אשר‬
‫נא‪101‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות׳םרק־ט־י‬ ‫בית‬
‫סרקעשיח‬ ‫אשר ‪5‬י י מ » ד ‪ .‬לכן אמר מ מן גשינמס מ ץן‬
‫המקום ‪ ,‬שהוא יחברך נתן עמה ^ ם למולם‬
‫ע נ ץ הא ‪ 4‬ו « ג ק ד מו ט י ם‪ /‬הוא שקדם לעולמות‬ ‫שיתקיים בו ‪ ,‬וקראו מקום להורות כי הוא ייר‬
‫שגיא ולזמן שטה קודס הבריאה בלמי‬ ‫קיים המקום והוא העולם ואק העולם מקומו‬
‫תשוער המדומה במחשבתה ו ט א שיעור זמן או‬ ‫במבעו שיוכל להתקיים בו כ״א גגתינת התורה‬
‫ד ק ת ז ק ; צ ק שכתב ה רג המורה זיל סרק י״ג‬ ‫כמו שכתבתי‪:‬‬
‫סלק גי‪ ,.‬ומנין הקדמות מ א מ ר עליו ית׳ ט א‬ ‫ז נ ח ז ו ר למה ש‪:‬ייט בו ‪ ,‬כי מ ק מ ק תורה‬
‫קדם לו דבר ולא העדר אבל נמצא‬ ‫שולל‬ ‫הים אפשר למעות ולכן כ תג למעלה‬
‫ת ט ד קיים מגלי טנוי‪#‬וכן ט א נצחי שלא יתאחר‬ ‫)שם( וידבר ה׳ אליכס ממוך האש קול מ ר י ם‬
‫^ י ו ד מי‪ ,‬דא*כ יהיה ענין הקדמות והנצחיות‬ ‫חתם שומעים ותמונה אינכם רואיה זולתי קול ‪,‬‬
‫מאימי עליו ית׳ שלילת ההעדר מצד ההתחלה ומצד‬ ‫כ״א לא ראו תמונת מי שידבר אליהם א״כ‬
‫התכלית ‪ ,‬כ ט שכתב בעל מדקרי ם ז״ל סייח‬ ‫יחשכו כי משה ידבר ‪ .‬לזה הקדים וידבר ה׳‬
‫ממאמר ג׳‪ ,‬ו ל ז ה יסתייג שיהיה כ ט בלפי בע׳ת‬ ‫אליכם מחוך האש קול דברים אתם שומעים בי‬
‫ו ט י בל ט ו שליט ט ולא י ט ל ג ו השווי והדמיון‬ ‫כבר ראיתם כי מתוך האש היה יוצא הקול‬
‫ל ט ם דבר ק מ מ צ ט ת שכתם ויכלתס ושלימותס‬ ‫שהייתם שומעים ולא ראיתם שוס ממונה< וחזר‬
‫בעלי ה^יש ‪ ,‬ו כ ט שכתב ג׳׳כ סרק ז׳ ממאמר‬ ‫ואמר זולתי קול כי לא ראו תמונה כ״א בקול‬
‫הנזכר ‪ ,‬וא״כ הר ^ה ק הסברא היא ט אסר‬ ‫ראו תמונת הדברים היוצאים ‪ ,‬וכמו שאממ‬
‫שמא מבואר ב ט פ ס שסעולס מחודש יתחייב‬ ‫ז״ל וכל העם רואים את הקולות ראו את הקול‬
‫» ך ם ט א יש׳ ל טלה ומדש בכוונה ורצון ובחירה ‪,‬‬ ‫יוצא מ ^ הגבורה כברקים ורע מים‪ .‬ולזה‬
‫כ ט שכתב ה רג ז״ל ם״ס ‪ r s‬מהחלק הא׳ ‪,‬‬ ‫אתר ותמונה אינכם רואים זולת הקול הוא‬
‫וטון שקדם ד ט ס ז ק מה ולא נודע כ מ ה‪ ,‬נאמר‬ ‫שראיתם ואם היה שה שוס תמונה הייתם רו ^ ם‬
‫סלטל ם ט ס ‪ ,‬ט לח נוכל לומר שקדם במשל‬ ‫אותה ג״כ ‪:‬‬
‫דמות זמן שגה או א^« שנה או יוסר וקדה לו‬ ‫‪.‬ו מ ה שאמר הכתוב במשה רבינו)במדבר י״ב(‬
‫סהעמ^‪-,‬שא״כ מה סבה היסה שקדם שנס או‬ ‫ותמונת ה׳ יביע ‪ .‬רוצה לומר יביע ויעיין‬
‫ט עשרת אל טס ט יוסר ולא קודם או אחר‬ ‫אם יראה תמונה ולא יראנה ‪:‬‬
‫כ ך‪ ,‬לאא ודאי טון שנודע באמה שקדה ל ט ל ם‬ ‫ו ע ל קיום העיקר הזה שאיני גוף ולא כת ‪, q w‬‬
‫מתני שמא ב ר ט כרצונו ולא טד ע שיעור דמות‬ ‫הזהירט האל יתברך מיד כשאמר אנכי ‪%‬‬
‫זנק ק די מ ט ולא ט ג ס ו לשיטה נודע שיעור דמות‬ ‫אלהיך אשר הוצאתיך וגו׳ אמר לא יהיה לו אלהים‬
‫מ ו ן ‪ ,‬נ שטע ט ל טלה י ט ה נמצא תמיד בלי‬ ‫אחרים וגו׳ לא תעשה לך תסל כל ממונה אשר‬
‫שינוי ולא ^ ם לו שום העדר ולא מאחר לו ‪:‬‬ ‫בשמים ממעל וגו׳ ‪ ,‬כי המגשימים מימי ם לו‬
‫נביא י ט ה בדרך זה ק הטחש על ק ד ט סו‬ ‫וכן‬ ‫תמונת אדם או שוס ב״ח מאשר ברא בשמים‬
‫י ס ג רן ממה שאני מ אי ם כי כתו בלתי בעל‬ ‫ובארן ‪ ,‬וזו היא עבודת הצורות לסין ^ דמית‬
‫תכלית ה ט ע הנלנליס תטעה תמידית גלי שוס‬ ‫הצורה ה ט א מלמעלה ‪ .‬ט כך היתה עבודתם‬
‫השסק ולא סרו ולא י ט רו מלעשות רצין קוניהס ‪,‬‬ ‫מקדם לדמיק האל י ת ב רך‪ ,‬אלא ן « עו א מ' כ‬
‫ט א ר ט ס ל קי מו ט ים׳ ט מן ק ד ט סו יחוייב‬ ‫וחשכו שהיה ב ק ממשות ‪ ,‬ואיכ לזה הזהירנו‬
‫ט ט ס » ו ב ל ט בעל תכלית נ מו ש נ ח ב ט‪ ,‬ו ק‬ ‫והרחיקגו מהם כדי שלא נבא לעעות ב ק ‪ ,‬ונם‬
‫י פ ל ט בלתי בעל תכלית ג נ ט ם המסורסמיה ב ט ל ה‬ ‫כדי שלא נחשוב שיש דמות הצורות למעלה נמו‬
‫ע ד‪ .‬ה עג מ בהבאת מי ה מ טל מל הדור החוטא‬ ‫שהם מדמיה ‪ ,‬ולזה ס ק הכתוב אחר שאסר‬
‫‪ r m‬דול הפלגה וחלק אותה לשבעיס לשון מל‬ ‫)דברים ד׳( כי לא ראיתם כל ממונה ‪ ,‬ק השמיתון‬
‫הארז וקריעת יס סוף ״ ועמידת השמש‬ ‫סר‬ ‫ועשיתם לכס תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה‬
‫ליהושע״ וסכות מלאך ה׳ מאם וסמשה ושמנים‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬כלומר לזה אני מז טר לכס שלא ראיתם‬
‫אלף גלילה אמד ס מ ן מזקיט ‪ .‬וכיוצא באלו‬ ‫כל תמונה סן חשחיתון ועשיתם לכם ממונה כי‬
‫הנסים ס מטרסמים וננניס ל טן כל ב טני ס שונים‬ ‫אם הייתם חושבים שראיתם שום תמונה לא‬
‫הס ראיה ®ל ט ו ס יכלסו יס׳ בלתי בעל תכלית ‪,‬‬ ‫■הייתם חוששים לעשות דמות ותבטת התמונה אשר‬
‫ומזה נטק־ היותו קדמק ‪ ,‬ק מ ^ו ח ר אל הקודם‬ ‫משבתם שראיתם‪:‬‬
‫כמו שיסטיג׳ מ ט ו ט ^ מון ט ט ה כ ט בלתי בעל‬ ‫ו מ ה שראינו בכתובים מיחסים אברים לאל‬
‫ספלים כ ט ש נ ^ ר ‪ ,‬וסל זה א ט ה כ ט ב)י ש ט ה‬ ‫יתברך‪ ,‬עיני ה ‪ /‬יד ה׳ ‪ ,‬אזן ה ‪ /‬ט העם‬
‫מ״ח ט י ראשון ואני אמרק ט לא קדם לו ההעדר‬ ‫אזט לי ‪ ,‬וכיוצא באלו ‪ ,‬כבר אז״ל דברה הורס‬
‫ולא יתאחר לו ט ט א ה ד טן ונ צ ט‪ ,‬והראיה הוא‬ ‫כלשון בני אדם ‪ ,‬בי בהיות כל הסעולות המתהוות‬
‫ט ו ט בלתי בעל ^ י ס ‪ ,‬ו ז ט מבלעדי אין‬ ‫בעולם מושנחות מאתו ית׳ ומושסעות על ידו ‪,‬‬
‫ט ט ס ט כ ^ בעלי תכלית זולתי‪ ,‬וכן יש ב כ ט‬ ‫אין דרך להוראת זה המנין כי אס במה שיורה‬
‫להכניע ‪ 0‬ט! ע בזמן ה^ייך כי אין להם כח זולתי‪,‬‬ ‫התחדשות הפעולות על ידיט ‪:‬‬
‫חט‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק‬ ‫בית‬ ‫‪102‬‬
‫וזהו הנרצה ג״כ במה שכתוב ומבלעדי אין אלהיס‪ ,‬בעולם זולתו כי אס אדם וחוה ולא עמד הבל‬
‫אין מי שיהיה לו כה לעמוד מל ממדו וקיומו זולתי ‪ :‬בעולם יותר מג׳ יום וקין וזרעו האריכו עד‬
‫ו ה ר אי ה מן הקבלה מן הכתוב שהביא הרג ז׳ל המבול ‪ ,‬ולסוך קיל שנה לבריאת אדם וחוה נולד‬
‫)דברים ל״ג( מסנה אלהי קדם ; כי שח כי ממנו הושתת העולם ‪ ,‬כי זרע קין נמחה‬
‫אמר שאמר רוכב שמים בעזרך וגנאוהו שחקים במבול ומזרע שת נשתיירו נח ובניו‪ ,‬והגיד אדם‬
‫אמר מענה אלהי קדם ‪ ,‬כי נס שהוא רוכב שמיס הראשון לשת גנו כי היה יציר כפיו של ה ק בי ה‪,‬‬
‫והשהקיס הם מעונו הוא אלהי קדס שקדם דמות וכן לאנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך‪,‬‬
‫זמן בלתי בעל תכלית לבריאת השמים והשחקים כי מתושלך שמש את אדם הראשון רמ׳ג בנה ובן‬
‫קס״ז שנה הוליד אה למך ‪ ,‬נמצא ששמש למך‬ ‫שהם מעונו ; כי לשון קדם הוא קדימה בלתי‬
‫את אדה׳יר מקפ״ז עד רמ״ג נ״ו שנה ‪ ,‬ונח קבל‬ ‫נערכת אל דבר אחר כמו שתאמר בנין בית ראשון‬
‫קדם זמן לבנין בית שני אי! קדימתו ית׳ לעולס כך מאביו למך וזקנו מתושלח שראו את אדם הראשון‬
‫ואמר להם כי הוא היה יציר כפיו של הקב׳ה והגיד‬ ‫אלא הוא אלהי קדסר״ל בלתי בעל תכלית הוא‬
‫לו ‪ ,‬ונח היה במבול בן ת׳׳ר שנה ומבריאת העולם‬ ‫בכחו ומציאותו ‪:‬‬
‫ו כן ממה שנודע נ'׳כ מן החוש ומן הקבלה חידוש עד המבול אלף חרנ״ו ‪ ,‬אדם הראשון חיה תתק״ל‬
‫‪,‬‬
‫העולם לבד המוסת שהביאו עליו יתבאר שנה נמצא שנולד נח אחר שמת אדה הראשון‬
‫גס כן קדמוהו על הדרך הנזכר ‪ ,‬כי המכחישים קכ׳ו שנה נ׳יו שנה אחר האלף האחד‪ ,‬תתק״ל וקכ״ו‬
‫יזידוש העולם חושבים שזה הנמצא יכול על מה ות״ר הם אלף הרנ׳יו‪ ,‬והשיג את אנוש סייד שנה כי‬
‫שהוא עליו לא סר ולא יסור היותו כן ‪ ,‬וכמו אנוש חי תתק״ה על ק׳ה שחיה שת אביו קודם‬
‫שהביא הרב ז״ל פרק י״נ מחלק ב׳ בביאור זה שנולד הוא וק״ל שחיה אדם הראשון קודם שנולד‬
‫הדעת ‪ ,‬והנה אבותינו ססרו לנו מה שראו שח הס אלף וק״מ ‪ ,‬ונח נולד אחר אלף נ׳׳ו ‪,‬‬
‫בעיניהם כל מה שכתוב בחורה מבריאת העולם וכן השיג את קינן מהללאל ירד כמה שנים כמו‬
‫‪,‬‬
‫ובריאת אדם הראשון כי כשנברא אדם הראשון שמבואר משנותיהס לבד את חנוך שהתהלך את‬
‫מצד עצמו שלם בבריאתו ביום שנברא ולא ראה האלהיס בן שכז׳ה שנה כמנין ימות החמה ‪ ,‬נמצא‬
‫את עצמו קמן ושיהיה הולך ונדל בדרך כל שקבל נח מאבותיו שבעה שקבלו מאדם הראשון‬
‫העולם כדרך שיהיה העולם אח״כ אלא בבת אחת שהיה יציר כפיו של הקב״ה וכן מקין ותולדותיו‬
‫‪,‬‬
‫בזמן אחד מצא את עצמו טצר מבלי אב ואס שהאריכו עד המטל ושם קבל מאביו ומלמך‬
‫שיקדמו לו ‪ ,‬וידע והכיר כי לא נברא מעצמו כי וממהושלח ‪ ,‬ואברהם אביט קבל מנח ומשם ועבר‪,‬‬
‫האל ית׳ בראו ויצרו עפר מן האדמה ונסח באפיו ויצחק מאברהם ומשם ועבר ‪ ,‬ויעקב מאברהם‬
‫‪,‬‬
‫נשייס חיים וכשראה עצמו יחיד נסתכל בשאר ויצחק ושם ועבר ‪ ,‬וכל אבות עבר ארפכשד ושלח‬
‫הנבראים והס הבעלי חיים וראה אותם יותר ובניו פלג ורעו ושרוגונחור ותרח ובניהם שהולידו‬
‫שלמים ממנו כל מין ומין זכר ונקבה ואז קרא לבד אותם שנזכרו בתורה בשמות ‪ ,‬לא הכחיש‬
‫להם שמות כי אין ראוי לקרוא שם כי אס למי שהוא שוס אחד מהם יצירת אדם הראשון מכפיו של‬
‫שלם בבריאתו‪ ,‬ולזה סמך)בראשית ב׳( ולאדם לא הקב״ה ‪ ,‬והשבטים גני יעקב קבלו ממנו ומיצחק‬
‫מצא עזר כנגדו שהיה חסר הבריאה משאר ב״ח כשבאו מפדן ארס לאיז כנען ‪ ,‬ובניהם חשלום‬
‫ולא קרא לעצמו שם עד שהביא לו האל יתברך שבעים נפש שירדו למצרים קבלו כלם מיעקב‬
‫אביהם וכן הנולדים להם תוך י״ז שנה שחיה יעקב‬ ‫חוה ואז אמר)שם( זאת הפעם וגו׳ לזאת יקרא‬
‫אשה כי מאיש לקחה זאת ‪ ,‬כי עתה הוא שלם בארץ מצרים קבלו מיעקב ובניו ‪ ,‬ועמרם בן קהת‬
‫כיון שיש לו בת זוג וראוי שיהיה לו שם איש ‪ ,‬ו ק בן לוי היה מהם הוא משבעה שקפלו את העולם‬
‫היא שלימה שיש לה בן זוג וראוי שתקרא אשה ‪ ,‬אדם מתושלח שם יעקב עמרם אחיה השילוני‬
‫והדמיון שיש בשמות איש ואשה מורה על היחוד שיש ואליהו שהוא קייס עדיין ‪ ,‬ומשה רביט קבל‬
‫בין איש לאשתו יוסר משאר זכר ונקבה של שאר מעמרס אביו ומקהת ‪ ,‬וכן אהרן ומרים וכל‬
‫ב׳׳ח שאין זיווגם כי אס לקיום המין ואח״כ כל אחד יוצאי מצרים שקבלו מאבותס ואבות אבוחם לא‬
‫ד‪ v‬נה לדרכו ולצרכו ‪ ,‬מה שאין כן בזיווג האיש נמצא בפי שום אחד מהם הכחשה בדבר זה ‪ ,‬וכיון‬
‫עם אשתו שהוא לקיום המין ולקיומה באיש במה שכלם עדים ועדים מפי עדים על אדם הראשון‬
‫שיש תועלת בזיווגם הישר למה שצריך להם שהוא יציר כפיו של הקב״ה אס כן אז נברא‬
‫בהנהנחס בעוהיז להיותם זוכים לחיי העוה״ב ‪ ,‬גם כן כל העולם ‪ ,‬כי אדם הראשון מצא כל‬
‫ראה אדם עצמו מבלי אשה ואחר שישן הביא לו הנבראים מבעלי חיים בקומתם ובצביונס ‪ ,‬ואח״כ‬
‫האל יתברך אס האשה וידע כי היתה עצם מעצמיו ראה שנולדו עגלים וטלאים וגדיים וולדות שאר‬
‫ובשר מבשרו ‪ ,‬ועלו למעה שנים וירדו ארבעה המינים ‪ ,‬ובצמחים ואילנות שנבראו ביום ג׳ עמדו‬
‫כמשאז׳׳ל ומדרש( נ' פלאים נעשו באותו יום בו על פתח קרקע עד שהתפלל עליהן אדם הראשון‬
‫ביום נבראו בו ביום שמשו בו ביום הוציאו חולדות ביום ששי וירדו גשמים וצמחו לצורך הב״ח שנבראו‬
‫ונו‪ /‬וראו קין והגל עצמם נבראים שלמים ולא היה ביום חמישי ולא אכלו עד יום ששי שראה אדם‬
‫הראשון‬
‫נב ‪103‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער חיסודותפרקייא‬ ‫בית‬
‫ט רי טי כיטל ורוצה ויודע‪ ,‬וכמו שהאריך בכל‬ ‫הראשון צרכם והספלל כנזכר ‪ ,‬וכל זה סטיד ‪ 6‬דם‬
‫זה בעל העיקרים זיל פיח ממאמר ב׳ והוא‬ ‫הראשון לבניו ובניו לגטהה ובניהה לדור אחר‪,‬‬
‫מדברי הר״מ ז״ל ;‬ ‫וכיון שהבנג״ח והצמחים נבראו אז גה ‪ p‬מגולה‬
‫בסילוק ההמנמנלוה הגשמיים כסב פרק י״ד‬ ‫וכן‬ ‫טלו נברא אז ‪ ,‬כי אס נאמר שנברא קודם זמן‬
‫י ט ‪ 90‬שנמצא בדברי סגביאיס קנא ובעל‬ ‫רב היתה בריאתו סומל בשל אם לא היתה האדמה‬
‫מימה וגאה וזולתם ‪ ,‬הוא כשיעשה דין בעוברי‬ ‫עושה סריו לא היו גדלים בה בע״ח ‪ ,‬ו ק משמים‬
‫רצוט הוא פועל פועל הנקי מ ה‪ ,‬לא שיתפעל ‪, fD‬‬ ‫והשמש והירח והכוכבים נבראו אז שאם ‪ w‬קודם‬
‫וכן כשיתואר מ או ה להשפיל המתגאים ‪ ,‬כי אין‬ ‫הימה ג״כ בריאתם סומל במל כיק שלא הימה‬
‫ראוי לאדם שיתגאה בפה שאיט שלו‪ ,‬וכן מהיותו‬ ‫עולם תחתון שהשמיעו ננליו או ר ם‪,‬ו כל ה מ מ הו ס‬
‫יס׳ קדמון יתבאר שכל תאר שיתואר מ יהיה חיובי‬ ‫מתטעת הגלגלים והכוכבים ממגד ה ט א מ מ מז‬
‫או שולליי ראוי שיטה קדמון ונצחי כמוהו וכמו‬ ‫וממגד גרש ירחים היה בטל ‪ ,‬וכיק שקבלת הדת‬
‫שבאי « ק י״פ ‪ ,‬ובענין היותו יה׳ מסולק מן‬ ‫וקבלת אטמיש איש ממי איש עד אדם הראשון‬
‫המסרוטס באר בפרק כ״א שיתואר השם יתברך‬ ‫מעידה על חידוש העולם ‪ ,‬אס כן נתבאר שהוס‬
‫בתארים ר ט ס ולא מצד פעולותיו בלבד ומן הצדדץ‬ ‫יתברך קדם לעולם וקדיממו בלמי בעלם תכלית‬
‫שהזכיר גפיה כ״א ‪ p‬הצד אשר הם שלימות‬ ‫כמו שכתבנו למעלה ‪:‬‬
‫כשמיעה » ט או ת שהם שלמות בט ואע׳פ שלא‬
‫יו מו לט כ״א מ לי ם גשמיים ממסס אליו מצד‬ ‫פרק אחד עשר‬
‫השלישת שבהם לא מצד החסרון שהם פ״י כלים ‪,‬‬ ‫השרשים הנזכרים הנהלים באל יה׳ והם ‪.‬‬ ‫מל‬
‫וע׳ד זה ייוחסו עליו ית׳ מ א ד ם חיוביים שאין‬ ‫י מציאותו ‪ ,‬ואחדותו ‪ ,‬ושאינו נוז כגו ף‪,‬‬
‫הסלע מליחסם אליו כמו חי וחכם ורוצה ויכול‬ ‫ושהוא קרטון ‪ ,‬יתחייבו וישמרנו כל הנמינים‬
‫ודומיהם וכמו שהאריך שם ‪ ,‬ובה׳ כ״ב כסב שאי‬ ‫התלויים בו ית׳ והמתיחסיס אליו‪ ,‬וסם דדן כלל‬
‫א » ר שיצדק ^ ו שום מואר חיובי ט אס מצד‬ ‫סילוק התארים שהם מחייבים רי טי ומסלקים‬
‫»ןו לו מו לדעת הרמב״ם ז׳יל ‪ ,‬ו ק ביאר פי״א‬ ‫האחדות ‪ ,‬וסילוק ההממעליות הנשמיים נעצב‬
‫הריבוי ממט בנבראים עם היוחוהוא‬ ‫או ק‬ ‫ושמחה ודומיהם ‪ ,‬שהם נמשכים מנוף או מנ ח‬
‫יס׳ אמד במכלית הפשיפות ט מהאחד לא ימצא‬ ‫בגוף ‪ ,‬ושיהיה כמו ושלימומו בבלתי תכליה ולא‬
‫ממט אלא דב ר א מד‪ ,‬שאחר שנמצא מיני גשמים‬ ‫ישתוה ולא ימדמהלשוס דבר מן הנמצאות ב היו »‬
‫ע»י ה ע׳ שמימיים והעשיד הוא המומר אשר‬ ‫קדמון והוא המציא כל הדברים וחדפס ‪:‬‬
‫במוך מקוער גלגלהירח‪ ,‬וזה ה ר טי ולא ימצא‬ ‫ו א מ נ ם מה שיתואר השם ית׳ בתארים מתחלסים‬
‫מהאחד הפשוס‪ ,‬נאמר ט ההתחלה האחת השפיעה‬ ‫במורה ובנביאים אינם מ מי י ב י ס ט ד ט י‬
‫ממציאומה הפשוע שכל אחד והוא התחלת הריטי‬ ‫כי הס מצד הפעולות המתחלפות מצד המקבלים‪,‬‬
‫בהשטל את עצמו ואס התחלתו יושפעו ממנו שכל‬ ‫כמו שי^א‪ :‬הפועל במבע בכח אחד שט והוא החום‬
‫אחד ו נ » הגלגל והגלגל המניע תטעה יומית ‪,‬‬ ‫דברים מתחלפים כהתנה והקפאה ושחרות ולו ק‬
‫ומן הש^ הב׳ שכל ג׳ ונפש גלגל המכבים והגלגל‬ ‫פעולות רבות מתחלפות מצד חילוף המקבלים ‪,‬‬
‫בעצמו וכן עד שכל מ׳ שיושפע ממנו שכל ע שיד‬ ‫והכח המדבר שבאדם הפועל ברצון עם היותו‬
‫שיושפע ממט כל מם שתחת גלגל הירח וכל הנפשות‬ ‫אחד פועל פעולות מתחלפות קניית החכמה‬
‫^ ר ש ם‪ ,‬ו ק ר או לשכל זה העשירי שכל הפועל‬ ‫ועשיית המלאכות והנהגת המדיטת ‪ ,‬ו ק ‪ p‬הנסש‬
‫והוא הפועל בחומר כל מה שמחת גלגל הירח ו ט‬ ‫ימשכו פעולות מתחלפות מבעיות כה»ה וצמיחה‬
‫נטגד השתלשלות מפלה לעלול‪ ,‬וכמי שהאריך שם‪,‬‬ ‫והרגש ‪ ,‬ופעולות רצוניות ככח המתעורר ‪ ,‬וכח‬
‫וכן בסי״ג ט א ר מ ס אמרת ט ע ם היות האל‬ ‫המדבר פס היותה בלתי מורכבת ‪ ,‬ואם נמצא זה‬
‫ק ׳ אמד משוס ומהאמד לא יסודר אלא אחד ימשך‬ ‫בפועלים המוחשים החלושים אשר אצלט כל שק‬
‫ממט הריבוי ולא י טי ב זה ריבוי בעצמותו יס׳‬ ‫שימצא זה בחק האל יתברך הפועל אשר הוא סבת‬
‫בהיות הוא יס׳ הפועל הכולל עד ששה הפועל‬ ‫כל הפעולות טבעיות ורצוניות ‪ ,‬ולזה יתואר הוא‬
‫נאמר עליו ועל זולתו בשיתוף השם שהוא יפעל‬ ‫יש' בתארים מתחלפים מצד הפעולות המתחלפות‬
‫הפעולות הפרסיות המתחלפות בעבור האחדות‬ ‫מצד המרגלים הראוים ובלתי ראויס ‪ ,‬וכן יתואר‬
‫הגמורה כדי שיקשרו כל מלקי המציאות קצתם‬ ‫בתארים מתחלפיס מצד הפעולות סמתמלסות‬
‫בקצתם ד ט ה הכל אמד וימצאו כל הנמצאות הכנוס‬ ‫בעצמם ‪ ,‬כמו שנתאר אוחו שהוא מי בבחינה‬
‫לתכלית אמד בלבד והוא קיום המציאות ‪ ,‬ועד״ז‬ ‫שנמשך החיות ממט ‪ ,‬ושהוא מכם בבמיגת‬
‫לא י מ ד ר ממנו יס׳כ״א פועל אחד שהוא הסידור‬ ‫הפעולות הנמשטת ממנו בחכמה נפלאה וסידור‬
‫הכולל וימצאו ט ד בוי עטיטה כדי לקשר כל‬ ‫גדול ‪ ,‬וכן מצד יתסיס וצירופים שיצמרף אליהם‬
‫מלקי המציאות זה בזה ‪:‬‬ ‫יתואר בקרוב ורחוק ‪ ,‬כי החוטא יש לו יחס‪-‬אחד‬
‫ז’ ל ס׳ נ״ב מחלק האחד כתב ובאר ה׳‬ ‫והרב‬ ‫אל ה' שהוא רחוק ממנו והזכאי שהוא קרוב‬
‫חלקיה בכל מתואר שיחוייב לו תאר ‪,‬‬ ‫אליו ‪ ,‬וכן יתואר בבחיטת ממחלפות שלא י מיי ט‬
‫והס‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק יא‬ ‫בית‬ ‫‪104‬‬
‫בשום דבר מהדברים וגס אחר הבריאה לא נתאר‬ ‫והס מה שיורה על מהוח״ או על חלק מהות״ או על‬
‫אותו שוס תאר מהתארים אליו על צד הדמיון‬ ‫איכוחשסוניו ד׳״ או בתאר הדבר לזולתו לזמן או‬
‫אלא בעת שפועל הסועל ההוא וגם זה לפי‬ ‫למקום או לאיש אחר ״ או בתאר הדבר בפעולתו‬
‫המחשבה ובהאריס המורים שלימות על צד הדמיון‬ ‫אשר פעל ״ וביאר בסוף ס׳ ג׳ כי אנחנו קהל‬
‫בשלמיוהינו המובנות אצלנו ‪:‬‬ ‫המיחדים באמת נאמר כי עצמו ית׳ אחד פשוס‬
‫ו א״ ב כל התארים הס כפי מה שמשניח ופועל‬ ‫ואין ענין נוסף עליו בשום פנים ‪ ,‬העצם ההוא ברא‬
‫בעולם ואינם דבקים בעצמותו יתברך לא‬ ‫כל מה שברא וידע לא בענין נוסף כלל ״ ושאלו‬
‫תוססת לו ‪ ,‬וכל זה נכלל בכלל מה שאמרו חז״ל‬ ‫התארים המתחלפים אין הפרש בין שיהיו כסי‬
‫דברה תורה כלשון בני אדם ‪ ,‬כלל שאין התארים‬ ‫הפעולות או כפי יחסים מתחלפים בינו ובין‬
‫דבקים ט ואין בו דמות תאר איברי בני אדם‬ ‫הפעוליס וגו; ושהם כפי מחשבת בני אדם ‪ .‬זהו‬
‫הנזכרים בו אלא מצד הברואים שברא והוא רוצה‬ ‫אשר צריך שיאמין בתארים הנזכר בספרי הנביאים‬
‫לסעול בהם על דרך היושר‪ ,‬ואין לנו דרך להודיע‬ ‫שיאמי בקצתם שהם תארים יורו בהם על שלימות‬
‫סעולותיו אלה אלא במה שיורו עלינו אומן‬ ‫ע״צ הדמיון בשלימיותינו המובעת אצלנו ״ וכמו‬
‫‪,‬‬
‫הסעולות וזהו הנרצה במה שאמר דברה תורה‬
‫כלשון בני אדם ‪ ,‬וראיה לכל זה כי כל מה שהוא‬
‫שבאר בשאר הפרקים עד פרק ששים ‪:‬‬
‫ו מ ה שאומר אני בעניו התארים אינו אלא בירור‬
‫מתקרב אלינו יותר ועושה לע מוכות‪ ,‬אנו מתארים‬ ‫שלא יהיה קשה עלינו התארים הנזכר בתורה‬
‫אותו יוסר בתארים הנזכרים על צד הדמיק ולפי‬ ‫נביאים וכתובים שהם לפי מחשבת בני אדם‬
‫מחשבותינו‪ ,‬ולבך ראינו שהוצרך משה רבינו ע״ה‬ ‫ושקלתם יורו על שלימות ע״צ הדמיון בשלימות‬
‫בס׳ ואתחנן כשרצה לשנות עשרת הדברות להזהיר‬ ‫המובנות אצלנו כמו שכתב הרב ז״ל ‪:‬‬
‫אה ישראל )דברים ד׳( ונשמרתם מאד לנפשותיכם‬ ‫ו א ס שי ל משל שאינו דומה לנמשל אלא ע'צ‬
‫כי לא ראיתם בל תמונה ביום דבר ה' עמכם‬ ‫הדמיון לקרב לשכל ענין התארים עם‬
‫וגו׳‪ ,‬אחר ששנה עשרת הדברות אמר)שם( שמע‬ ‫היותו הוא ית׳ אחד פשוע ושאינו נוף ולא כח‬
‫ישראל ה׳ אלהינו ה' אחד ‪ ,‬כי כשקרבנו לעבודתו‬ ‫בנוף ‪ ,‬והוא אדם אחד במדבר תהו אין לו בית‬
‫לפני הר סיני כתיב וירד ה׳ וגו׳ ואמר אנכי ולא‬ ‫ולא אשה ובנים ״ אינו בונה אינו סותר איע‬
‫יהיה לך וגו׳ כי אל קנא וגו׳ והיה מורה נשמות‬
‫והתפעלות ולכך הזהירם כי הוא אחד ואין בו נוף‬
‫‪,‬‬
‫פושה שום פעולה אינו חומל שאין לו על מי‬
‫יחמול ‪ ,‬אינו אכזר אינו מתפעל משוס דבר ‪,‬‬
‫ולא התפעלות ‪ ,‬ויחשט כי התארים הנאמרים‬ ‫וכשראה שאין הבדידות פוב בא ליישוב בנה סתר‬
‫עליו הס על הדרך שהזכרנו ‪:‬‬
‫ובענין המצא הריבוי מהאחדות הפשומ ‪ ,‬אמרו‬
‫‪,‬‬
‫קנה מכר עשה כל הפעולות הצריכות חמל על‬
‫אשתו ובניו ״ וכשלקח אשה והולידה לו היה אכזרי‬
‫כי הושפע שכל פשוע מהסבה הראשונה‬ ‫על אויביו ואויבי ביתו ״ התפעל מכל הראוי‬
‫וממנו שכל אחר ונפש הגלגל היומי וכן עד השכל‬ ‫להתפעל ‪ .‬והמכוון בזה הוא הנמשל שאנו יודעים‬
‫העשירי שקוראין אותו שכל הפועל ‪ ,‬כל זה אמרו‬ ‫ודאי שהשי״ת אחד סשוע ואינו נוף ולא כח בנוף‬
‫דרך סברא לא במוסת כי‪ .‬אם במה שבו מעע‬
‫הספקות לסי דעתם ‪ ,‬והבאים אחריהם קבלו זה‬
‫‪,‬‬
‫והוא קדמון ולא יתאר מציאות ית׳ בשום תאר‬
‫קודם שברא העולם בהיותו אחד פשוע בלא נוף‬
‫מבלי מופת לבד שנתיחס אל קדומי הפילוסופים ‪,‬‬ ‫והיותו קדמון ‪ ,‬ואחר שברא העולם ורצה כקיומו‬
‫ומהם שהקשו עליהם בכמה פנים מאין לו שעי‬ ‫וישובו והשניח בו להשכיר ולהעניש כ ^ היושר‬
‫שישכיל עצמו יתחייב ממנו גלגל ‪ ,‬ומי שהשכיל‬ ‫והצדק הידוע לו ית׳ תארנו לו תארים כסי מה‬
‫הראשון יתחייב ממנו מלאך‪ ,‬וכמ׳ש החבדלכוזר‬ ‫שפועל בעולם בעת הפעולה ‪ ,‬וכסי מה שמתיחס‬
‫מאמר ד כי אין אחד מהם מסכים עם מכירו‪ .‬ואין‬ ‫אלינו בעת ההתיחסות לסי מחשבותינו ונתאר אותו‬
‫להשלא מחכמיהם כי לא היה להם ממי לקבל‬ ‫כמו שנתאר עצמנו בעת שנתסעל ‪ ,‬נם כי אין בו‬
‫כ״א מהפילוסופים הקדומים ‪ ,‬בפרע הפילוסוף‬ ‫שום התפעלות אלא להורות כי בעת ההיא עשה‬
‫המפורסם בעיניהם ‪ ,‬כי אין להם דת אחרת ‪,‬‬ ‫פועל שאנחנו מתפעלים בעשותנו הפועל ההוא לא‬
‫אבל יש להסלא מקצת חכמי הדורות האחרונים‬ ‫שהוא ית׳ יתסעל ח״ו בעשותו אותו כי אנחנו‬
‫התורניים הנמשכים אחר קבלחס גזה וכיוצא ט‬ ‫מתוארים בתארים המורים על מהותנו או על חלק‬
‫שאין בו מופת והס מביאים אותו בספריהם דרך‬ ‫מהותנו או המורים על איכותנו או על היחסים‬
‫אמונה ‪ ,‬הלא מוב לט קבלת אבותינו אברהם‬ ‫שבינינו לבינינו או על מיני הפעולות הנקנות לנו‬
‫יצחק ויעקב ובניו ומשה ואהרן וכל דור דעה שהם‬ ‫כפי הכנת עבענו ‪ ,‬אבל השי״ת אינו מתואר אלא‬
‫יוצאי מצרים ‪ ,‬שנודע ונתפרסם בכל האומות גודל‬ ‫כסי הפועל והיחס לפי המחשבה אחר שברא‬
‫חכמתם ויושר מדוחם ושלא ימצא בפיהם לשק‬ ‫העולם ‪ ,‬לא שהפעולות יהיו מורות על מהות או‬
‫תרמית ‪ ,‬והס הישירונו כאב את בן ירצה להישירו‬ ‫חלק מהות או יחס לזמן ולמקום שהם מקרים ‪,‬‬
‫וללמדו דעת אמתי מה שקבלו מנח ושם ועבר‬ ‫או שיהיו הסעולות נקנות כסי המבע שהרי קדם‬
‫והס ממשותלח ואבותיו עד אדם הראשון ‪ ,‬שהאל‬ ‫לעולם דמות זמן בלתי משוער‪ ,‬ולא יתואר אז‬
‫ית׳‬
‫נג‪105‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער חוםוח‪f‬ת מרק ‪r‬‬ ‫בית‬
‫ית׳ נרא את העולם גאמירה וגחשז לגז גאמרו איך אפשר ס רי סי מן ססבה הראשונה‪ ,‬יקבלו‬
‫סאטת שהוא ברא העולם כפשט הכתובים‬ ‫זיאמר אלהיס יהי אור וגו׳ ‪ ,‬ע ז חשלום פשרם‬
‫מאמרות גששת הימים הכל גנריאש גל הגלגלים וימסרו ליזת טוב טעם ודעת איך ימשך ס רי סי‬
‫ועולם התחתון‪ ,‬כי עולם העליון לא החפר סן ה א מזו ס‪ ,‬ואס לא ישיגו יתלו ליאות‬
‫גפירוש ‪ ,‬וכמו שאמר בבריאת האור ויאמר אלהיס וקיצור לשכלם‪ ,‬גי גס על מה שמקבלים מן‬
‫יהי אור ויהי אור כן אמר ויאמר אלהים ישרצו הטילוסוסים יש קושי וסימה כמו שכתבנו למעלה‬
‫וכמו ש»תוב ;‬ ‫המים וגו׳ תוצא הארץ וגו׳ געשה אדם וגו׳ ויי ‪6‬ר‬
‫ו כ ד י לבצד פ טן זה דרך סברא וכפי דרך‬ ‫ה׳ אלהיס את האזם וט׳ ‪ ,‬עד שגשתכללו שמיס‬
‫תורתנו התמימה וקבלת א ס תי ט הקדושים‬ ‫ו א ק על צביונם ותיקונם ‪ ,‬ולקבלת הטלוסופיס‬
‫לא נשתתף השי״ת בשום בריס כ״א בשכל האחז וקבלת מבי אי ם ע״ה ‪ ,‬אומר כי מס שאמרו ט‬
‫שהושפע ממנו והשכל השפיע שכל ג׳ וגלגל א׳ ‪ ,‬מן האמז השסוט לא ימשך שוס ריבוי ‪ ,‬הוא אמס‬
‫בדבר טבעי או בבריאת העולה אס היה נברא‬ ‫וכן שכל הב׳ לשלישי ולגלגל שבתאי ו ק עז השכל‬
‫העשירי שתארו אותו בשכל הפועל שהוא הפועל דדך טבע או דרך חיוב לא ברצון מוחלט ‪ ,‬וכסו‬
‫בחומר כל מה שתחת גלגל הירח‪ ,‬והכתוב ארד שדגרו ל ס ו ס י ם סרה גדולה על השי׳׳ח שאמרו‬
‫בראשית ברא אלהיסאת השמים ו א ת ה א רןזי ך שאי אטשר שתטה פעולתו גרצק ‪ ,‬אגל אנחט‬
‫כלל ואח׳כ פרט כל מעשה בראשית שמים וארץ; טדס בט אגדהס יצחק ויעקב שקבלנו מהם‬
‫והס מיחסים כל בריאת השמים לשכלים העלולים וקגלט למורה ע״י הנביא שלא קס כמוהו לא‬
‫ובריאת הארץ לשכל הפועל הנזכר ‪ ,‬לא תספיק יקשהקלינו ז ה‪ ,‬כי לא בטבע וב טוב נברא‬
‫^ ו ל ס ט אס ברצון מוחלט וחפץ גמור שרצי‬ ‫תשובתם שיאמרו כי הכל מצדו ית׳ שממנו הושפע‬
‫השכל האחד ומן האחד השני וכן ע ז העשירי 'האל יתברך לסדש עולה כ ד לזמת את ישראל ‪,‬‬
‫אחר שהס אומרים שלא היה אפשר להשי׳ת לברוא וברא ב ^‪ 1‬תו כליהדגריס הרבים הצריכיס לעולם‬
‫הגלגלים והארץ מצד היותו אחד פשוט ומן ה אסז למיטסס כמיש בפרשת בראשית ‪ ,‬ואם מהאחד‬
‫לא ימשך אלא אחד ‪ ,‬והכתובים שונים ומשלשים הפשוט ל א מ מ ך שום ריבוי זהו ל ט הסדר הטבעי‪,‬‬
‫ויאמר אלהים ויאמר אלהים ויאמר אלהים אגל בבריאת הסולס הוא רצה לברוא ריבוי‬
‫^שלול כוונתם ‪ ,‬ואמרו מכמיס ז׳׳ל בעלי הקבלה דברים למיניהם והוא צום ונבראו ויעמידם לעד‬
‫האמתית הכל מודים שלא נבראו המלאכים ביום לעולם ‪ ,‬ואין גזה שוס קושי ותימה בהיות כל‬
‫ראשק שלא תאמר מיכאל מותח בדרומו של הנבראים על צדרצק האלוה יס׳ וית׳ ‪ ,‬והתימס‬
‫רקיע וגבריאל בצפונו והקב״ה ממדז באמצעיתו והקושי היא על סכרתס אטלו לסי דרכה ‪ ,‬כי‬
‫אין י ת טיג שנאמין ט מן השכל הפשיט המושפע‬ ‫אלא אני ה׳ עושה בל נופה שמים לבדי רוקע‬
‫הארץ מאחי מי אחי כתיב מי היה אתי שוסף מהראשון יושסט בהכהז שכל שני ג מ ה שהשכיל‬
‫מן הרא שון‪,‬ומנה שהשטל מעצמוט י ת טי כ ממנו‬ ‫בבריאתו של עולם ‪ ,‬ומאין לט מלאטס או‬
‫גלגל‪ ,‬וכן בשאר השכלים העלולים עד העשירי‪,‬‬ ‫שכלים עלולים גדולים ממיכאל וגבריאל והס לא‬
‫היו עדין ולא נבראו במתיחת הרקיע וכדי שלא ולמה יגרע שכל העשירי שלא יושפע ממנו שכל‬
‫יאמרו שהס סייעו בבריאה ‪ ,‬וכת המקבלים אסר וכן אל לא מכליה ‪ ,‬וכמו שעמד ההשתלשלות‬
‫מהפילוסופים אומרים שהם לבדם הס המהויס כל בשכל העשירי ^ ך לא עמד בחמישי או כששי ‪,‬‬
‫סנלגליס ‪ ,‬והעשירי כל מה שתחת גלגל הירח ‪ ,‬ולא י ט ו אלה‪-‬החמשה או הששה גלגלים שלימי‬
‫טצירס טללים כל מה שנכלל בתשעה או למה‬ ‫ולהם לבדם נהנה בריאת שמיס וארץ ולא עבר רז‬
‫האל נחוכס ‪ ,‬אין זה כ״א הכתשח הכתובים של לא השתלשלו פ ד עשרים או ס מ ט ם ‪ ,‬וי טו כל‬
‫מעשה בראשית וקבלת האבות והנביאים המעידים כךגל &יז‪ ! \ 1‬ק יש למקור טליהס בכסה מן‬
‫מ סן ט ה ‪ w‬ההשתלשלות ‪ ,‬אס בגס אחת ט ד‬ ‫על כי הוא ית׳ בחכמתו ברא העולם כלו מעלה‬
‫זממה ‪ ,‬כמו שאמר הנביא )ישעיה מיז( נוטה שסושסע האחד השטע השט וכן הג׳ עד הע טרי ‪,‬‬
‫שמים לבדי רוקע הארץ וגו׳ והמדבר ברוה״ק וסעטרי צל מה שתחת גלגל הירח‪ ,‬איה ברגע‬
‫אמר )תהלים ליג( בדבר ה׳ שמיס נעשו וגו‪ /‬כי אחד נברא העולם כלו העליון והתחחץ‪ ,‬ואט‬
‫גם שהרב זיל כתב בפרק אחרון מחלק השני על רואים סדר הבריאה הטבעית שיש לה ג ס ל וזמן‬
‫כ ט מבע כל דגר ודבר ואין דגר מוגבל נולד‬ ‫לשוטח כיוצא באלו בנביאים וכתובים שמייחסים‬
‫הדברים לאל י ח‪ /‬שהוא ע״י אמצעיים וסבוס כמו מדבר שאינו מוגבל כסי תכמתס ‪ ,‬ואס עבר שיעור‬
‫שהמשיל שם והזהיר על התבוננות באומו ה ס ר ק‪ ,‬מ מ מן בין השפעת שכל אחד לשני ובץ השני לג׳‬
‫'־־‘ מ ד ה ע ט רי ‪ ,‬לא ימנע מחלוקה ‪ ,‬או מיד‬ ‫עכ״ז בלשוט שבאו בבריאת שמיס וארץ לא י ^ ן‬
‫|סשע סשכל החמד מהסבה הראשונסהיה גכחו‬ ‫הוא שיובנו ע׳׳י אמצעיים ושנסחלקה הבריאה‬
‫‪1 ..‬ויע מ כ ל הב׳ והגלגל ‪ ,‬או לא היה גכחו אז‬ ‫ממנו אחר שברא והשפיע השכל הראשון ‪ ,‬שאין‬
‫זה דרך תורתנו וקבלת אבותיט שימשך מזה ‪ p c f ’?b‬שהשטעו ‪ ,‬ואס ט ה בכחו להשפיע למה‬
‫י » ט ויסאחר מלה שטט מיד ‪ ,‬כי מהשלימות‬ ‫הכחשת ההשגחה ושכר ועונש ‪ ,‬ואס יקשה עליהם‬
‫הוא‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק יא‬ ‫בית‬ ‫‪106‬‬
‫החיוב כאשר יחשוב הפילוסוף ע׳כ ‪ ,‬הרי שהקשה‬
‫עליו כי לא יעלה בידו למצוא הרכבה וריטי‬
‫!‬ ‫הוא להשפיע ולהפיג כעת שיוכל ויהיה נכחו‬
‫ואס לא היה בכתו אז עד פ‪ r‬מן שהשפיעו ‪ ,‬מאין‬
‫בריטי השכלים העלולים ;‬ ‫או מאי זה סבה ניתוסף בו כח ויכולת אח״כ‬
‫עו ד כתג ועם הודאתנו לו בזאת המחשבה והסברא‬ ‫להשפיע ממה שלא היה יכול להשפיע קודם ; כי‬
‫איך היו השכלים סבה לחייב הנלנליס מהם‬ ‫אס הוא מהסבה הראשונה למה לא השפיע לו כל‬
‫ואיזה ערך בין החומר והנבדל אשר אין לו חומר‬ ‫הכת בשעה אתת והונרך להשפיע בשתי פעמים ‪,‬‬
‫כלל וכו‪ /‬עוד כתב ישאל ויאמר לו הענין האחד‬ ‫ומעצמו אי אפשר שיתוסף ט מה שלא הושפע בק‬
‫הפשוע ההוא אשר יתחייב ממנו הגלנל והנלנל‬ ‫ואס ‪ p‬דברים אלו לא יסבלס השכל והסברא‬
‫מורכב מב׳ חמריס וב׳ צורות וכו׳ ‪ ,‬כתב עוד‬ ‫הנכינה ‪ ,‬ומלבד זה שהם הולכים על דרך החיוב‬
‫הנה כבר התבאר לך שלא ימשכו אלו העניינים על‬ ‫והקדמות ושוללים הרצון האלהי מהבריאה ‪,‬‬
‫צד החיוב אשר יזכרהו ‪ ,‬וכן עוד חילוף תנועות‬ ‫ובאמונתנו אנחנו לא יקשה שוס דבר מזה ‪ ,‬כי‬
‫הנלנליס לא ישמור ערך קצתם סדר קצתם תחת‬ ‫הוא ית׳ ברא המלאכים והנליליס ועולם התהתון‬
‫קצתס עד שיאמר בזה צד החיוב ו ט ‪ /‬והנה ג״כ‬ ‫בעת שרצה ‪ ,‬וכמו שרצה בעשרה מאמרות ובששת‬
‫ענין סותר לכל מה שהונח בענינים העגעייס‬ ‫ימי בראש־ת וברצונו המומלס ברא דברים רניס‬
‫כשיבחן ענין הנלנל ‪ ,‬וזה שאס היה חומר הגלנל‬ ‫מתחלפים למיניהם עם היותו הוא ית׳ ויש׳ אהד‬
‫וכו׳ ‪ ,‬וזה סתירת השרשיס כלס ועוד הכוכבים‬ ‫סשוע ולא תאמר כי זה מן הנמנעות ‪ ,‬כ־ כמו‬
‫וכו׳ ‪ ,‬עד מ״ש אבל כשנאמין שזה כולו בכוונת‬ ‫שלא יתואר השם ית׳ ביכולת על שיהיה החלק‬
‫מכוון פעלו ויחדו במה שנזרו חכמתו אשר לא‬ ‫שוה אל הכל או שיהיה קימר המרובע שוה לצלעו‬
‫תושנ לא יתחייב לנו דבר מאלו השאלות כלס‬ ‫וכיוצא בזה ‪ ,‬ולא יתואר שבהיותו הוא ית׳ אחד‬
‫אבל יתחייבו למי שיאמר שזה כולו על צד החיוב‬ ‫פשות שימשך ממנו ריבוי ‪ ,‬כי לא נאמר זה אלא‬
‫לא ברצון רוצה וכו; וימשכו אחריו הרחקות עצומות‬ ‫בנמנעות שא״א לשכל לצייר ממציאותם אלא‬
‫מאד ‪ .‬והם היות האל ית׳ אשר יודה כל משכיל‬ ‫בהקדמה זו שמהאחד הפשוע לא ימשך ריבוי ‪,‬‬
‫בשלמותו לא יתחיל דבר בכל הנמצאות ואילו בקש‬ ‫שהרי אף לאב״ן סיניא נמשך ריבוי על ידי‬
‫להאריך כנף זבוב או לקצר רנל תולעת וכו' ‪,‬‬ ‫השתלשלות ‪ ,‬והפילוסוף מהחשיביס שבהם שהקשה‬
‫עד אשר כתב והכלל הוא שכל מה שאמרו בכל‬ ‫וסחר סברתם זו בענין השתלשלות‪ ,‬ואמר כי נס‬
‫הנמצא אשר מתחת גלנל הירח עד מרכז הארץ‬ ‫שההקדמה הנזכר היא נצוחית תצדק בפועל‬
‫הוא אמת בלא ספק ונו׳ ‪ ,‬אבל כל מה שידבר‬ ‫הפרעי המעויין לא בשי״ח שהוא הפועל הכולל‬
‫מילנל הירח ולמעלה הנה כולו כדמות מחשבה‬ ‫ו כי וכמו שהביא הרב בעל העיקרים ז׳ל פ׳ י״ג‬
‫וסברא מלבד קצת דברים ‪ ,‬כ״ש במה שיאמרהו‬ ‫ממאמר שני ‪ ,‬ואס היה דבר זה בכלל הנמנעות‬
‫בסדר השכלים וקצת אלי הדעות האלהיות אשר‬ ‫נס הש״י לא היה מתואר על זה עם היותו פועל‬
‫יאמינס ובהס הרחקות עצומות והפסדים הנראים‬ ‫כולל ‪ ,‬וסברת זה הפילוסוף קרובה למה שכתבנו‬
‫המבוארים בכל האומות והתפשעות הדעות ואין‬ ‫כפי מה שהביאו בעל העיקרים ז׳׳ל ‪ ,‬ולא היה‬
‫מופת לו עליהם עד כאן ‪ .‬מה שהאריך הרב ז״ל‬ ‫רע בעיני שהביא סברא זו אלא ששתפה לסברא‬
‫בס׳ זה ננד מה שדבר הפילוסוף באלהיות בסרע‬ ‫האחרת מהשתלשלות השכלים והנלנלים ‪ ,‬שכתב‬
‫בסדר השכלים שהשינ עליו בכמה פנים כמו‬ ‫והעולה בידינו לפי דעת אחד ולפי דעת וכו׳‬
‫שכתוב למעלה‪ ,‬וכתב בפ״י אבל כשנאמין שזה כולו‬ ‫כי ריבויי הדברים שנמצאו בעולס הס מצד‬
‫בכוונת מכוין פעלו ויחדו במה שנזרה חכמתו‬ ‫האמצעיים ו כ ו ‪ /‬ולמעלה פ״א בענין השתלשלות‬
‫אשר לא תושנ לא יתחייב לנו דבר מאלו ה ^ לו ת‬ ‫כשכלים הנזכר כתב זהו דעתי בהשתלשלות‬
‫כלס ‪ ,‬הנה שדעתו דעת שנימה עם תורתנו‬ ‫הדברים מן הסבה הראשונה כפי דעת וכו׳ ‪,‬‬
‫הקדושה שהכל נברא ברצוט הפשוע וכפי מה‬ ‫שנראה מדבריו שאין מבדיל בין סברא זו לזו בענין‬
‫שנזרה חכמתו אשר לא תושג ‪ ,‬ושיש הרתקוש‬ ‫אמונת תורתנו הקדושה ; נס כי בכלל דבריו שכח‬
‫עצומות והפסדים נראים במחשבת הפילוסוף ‪,‬‬ ‫סברא זו האחרונה וכתב שעבע האמת הכריחו‬
‫ואיך א'כ כתב הרב בעל העיקרים ז״ל זהו דעתי‬ ‫לפילוסוף להודות על החידוש‪ ,‬אלא שייחס הסברא‬
‫בכשתלשלות הדברים מן הסבה הראשונה כפי דעת‬ ‫הראשונה להרמב״ס ז״ל בחבורת הרופא המפורסם‬
‫הרמב׳׳ס ז״ל וקצת חכמי הישמעאלים ‪ ,‬והוא לא‬ ‫ועל זה לא הבדיל בין ב׳ הסברות ‪ ,‬ואני איני‬
‫כן ידמה ול ט לא כן יחשוב אלא אדרבה כותב‬ ‫יודע ולא מצאתי באיזה מקום יאמר זה הרב ז׳ל‬
‫שימשכו אחר זו המחשבה הרחקות עצומות מאד‬ ‫אפילו ברמז כי בסרק כ״ב מהחלק השני הביא‬
‫כמו שכתוב למעלה ‪ ,‬כי זהו למי שיאמר שזה‬ ‫סברא זו וד׳ נזרות שהסכים עליהם הפילוסוף‬
‫כולו על צד החיוב לא ברצון רוצה וכו׳ ‪ ,‬וזהו‬ ‫וכתב אח״כ וז״ל ‪ ,‬ואחר אלו ההקדמות אומר‬
‫כפירה בתורתנו הקדושה ‪ ,‬ונס כי בעל העקרים‬ ‫שזה אשר יזכרהו כי השכל האחד סבה לשני וכו׳‬
‫ז״ל היה בקי יותר ממני בספר המורה לח אחשוב‬ ‫השכל האחרון מהם סשוע הוא בלא ספק ומאין‬
‫שימצא מה שייחס לו בסברא זו ‪ ,‬כי דרך אמונה‬ ‫נמצאת הרכבת הנמצאות באלו הנמצאות על צד‬
‫וסברא‬
‫נד‪107‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק יא יב‬ ‫בית‬
‫מציאות ה׳ ‪ ,‬שברא שמיס וארז וכל צבאם‬ ‫וסברא כחב מה שכחב בסרק זה ואי אפשר‬
‫והשתלשלות הדורות בהשגחת השי^׳ת עליהם כמו‬ ‫שיכתוב ההפך כמקום אחר כי דבריו מטוניס ואין‬
‫שכתוב בכל ספורי ה אטת ע׳ה ‪ ,‬וספר ואלס שמות‬ ‫בהם נפתל ועקש אס לא יהפכו דבריו קצס‬
‫רומז על קדמותו ית׳ ‪ ,‬המורה על היות כחו בלחי‬ ‫מפרשי ספרו ‪ ,‬ואלין על בעל העיקרים ז׳ל כי‬
‫בעל תכלית וכמו שכתבט למעלה ‪ ,‬כי מזו נמשך‬ ‫הוא חכס תורני וכל דבריו מישירות על האמונות‬
‫כחו הגדול בנסים והנפלאות המפורסמות שעשה‬ ‫התורניות ‪ ,‬כי ח״ו שיאמין הוא סברתם בענץ‬
‫במצריה וגיס סוף ‪ ,‬וכן מה שעשה לישראל בירידת‬ ‫ההשתלשלות אלא שסדר העניניס כסי דעתם ‪,‬‬
‫המן ובענני כבוד והבאר בזכות האחים הנבחרים‬ ‫וכמו שכתב זהו דעתי בהשתלשלות הדברים‬
‫ונתינת התורה ושאר הנסים הנרמזים בספר זה עד‬ ‫מן הסבה הראשונה כסי דעתו וקצת חכמי‬
‫אשר שק שכינתו בתוכם ‪ ,‬וספר ויקרא שהוא תורת‬ ‫הישמעאלים ‪ ,‬ולא הביא דעת זה בספרו אלא‬
‫כהנים יזמז על אחדותו ית׳ ‪ ,‬שנתיחד עם ישראל‬ ‫לפרש המאמר שאדל לכל נחת בן זוג ולי לא נתת‬
‫ג היו ^ מימד לו ההטניס שבהם והם הכהנים‬ ‫בן זוג וכו' כמו שפירשו בפרק זה פירוש נאה לפי‬
‫הלויס ג ^ו רו וכהנו לי והיו לי הלויס ‪ ,‬לשרת‬ ‫זה הדרך ‪ ,‬וכן נראה ממה שכתב ל^ר כך בפרק‬
‫לפניו ולהקריב קרבנות נדבה וחובה על ישראל‬ ‫י״ג סברת הפילוסוף האחד אשר היא קרובה‬
‫כדי שיהיו נקיים מכל חטא ויהיה מיחד שמו עליהם‬ ‫לדעתנו ונתן בה טוב טעם ודעת ‪ ,‬כי קיוס‬
‫לעולם ‪ ,‬וספר במדבר סיני רומז על היותו ית׳ לא‬ ‫השמים והארן היא על צד המצוה והאזהרה לא‬
‫נוף ולא כח בגוף ‪ ,‬כי לא התפעל בכל מה שעשו‬ ‫על צד החיוב< נראה כי על דעת האחר שכתב‬
‫במדבר במחאונניס במתאויס במרגלים בעדת קרח‬ ‫למעלה פי״א הוא על צד החיוב ‪ ,‬וכן בסרק י״ג‬
‫ודברים אחרים שעשו ושדברו נגד כבודו וכבש‬ ‫במציאות המלאכים כתב שמציאותם הוא כשיהיה‬
‫רחמיו שלא לכלותם במדבר ‪ ,‬אשר זה מורה‬ ‫האחד עלה והאחד עלול ולפי זה יהיו משרה כמספר‬
‫היותו משולל משוס גשמות בהיותו מלא רחמים‬ ‫הגלגלים או ט׳ ו כי ‪ ,‬וכת יאמרו כי מספרם כ ^‬
‫ולא נזכר בו תאר איזה התפעלות אלא בד ט ר‬ ‫מספר הגלגלים המתנועעים ו ט׳ והם מ״ט או‬
‫גני אדם ‪ ,‬ובספר משנה תורה נכתבו אלו‬ ‫נ׳ כמספד המניעים ו ט׳ ‪ ,‬וכתב כי כל זה חולק‬
‫העיי‪•H‬ים הד׳ בפירוש ‪ ,‬כי מי גוי גדול אשר לו‬ ‫על דעת התורה וכו׳ אלא שמציאות המלאכים כסי‬
‫אלהים יךוביס אליו־כא׳ אלהיט וגו׳ ‪ ,‬כי לא‬ ‫מה שישיגו מתארי השלימות אשר ט ית׳ מזולת‬
‫ראיתם כל תמונת וגו׳ שמע ישראל ה׳ אלהיט ה׳‬ ‫שיהיה האחד עלה והאחד עלול והבדלה כפי‬
‫אחד ‪ ,‬מעונה אלהי קדם וגו׳ ‪ ,‬כי בהיות ספר זה‬ ‫ההשגה כמו שהאריך שם ‪:‬‬
‫כאילו משה ידבר דבריו‪ ,‬הוצרך הוא שהשיג אמחתו‬ ‫וי צ א לנו מכל זה כי עם היותו ית׳ אחד פשוט‬
‫במה שעלה השמיה וירד להעיד על מציאותו‬ ‫ברא כל הדברים הרבים עליונים ותחתונים‪,‬‬
‫י ת ב ע ואחדותו ושאיט טף וקדמותו בפירוש וכמו‬ ‫כיון שבראם ברצונו המוחלט כמו שכתבנו למעלה ‪,‬‬
‫שהוא'רומז בארבעת הספרים כנזכר ‪:‬‬ ‫שהוא שלא כדרך טבע ואינו מן הנמנעות ‪ ,‬או‬
‫ד׳ עיקרים אלו נכללים בשנים מהם ‪,‬‬ ‫והנה‬ ‫כפי מה שכתב הרמב״ס ז״ל בס׳ הנזכר שזה כולו‬
‫קדמותו בכלל מציאותו ‪ ,‬שהוא נמצא‬ ‫בכוונה מכוון פעלו ויחדו במה שגזרה חכמתו אשר‬
‫קדמק ‪ ,‬ואינו גוף בכלל אחדותו ‪ ,‬שהוא אחד‬ ‫לא תושג‪ ,‬וכתב כי לפי שבדרך טבע לא ימשך‬
‫פשוט בלי גוף ולא כח בגוף ‪ ,‬ובהיות כלל הד׳‬ ‫ריבוי מהאחדות פשוטה אמר כמו שגזרה חכמתו‬
‫עיקרים מורים על מהותו ית’ ‪ ,‬מה שאין כן שאר‬ ‫אשר לא תושג ‪ ,‬ומכאן יתבאר יושר אמונת הרב‬
‫העיקרים נצסויט בתורה החמימה שנבראת‬ ‫בעיקרי תורתנו הקדושה במה שלא היה י טל‬
‫ממהותו ית׳ במצות עשה ומצות לא תעשה ‪ ,‬במס‬ ‫לקרב לשכל דרך בריאה טבעית ‪ ,‬הוא מיחס‬
‫שביניט לבינו ית׳ ובמה שבניט לביניט ‪ ,‬כי מה‬ ‫לחכמתו ית׳ אשר לא תושג ‪ ,‬ואינו הולך אחרי‬
‫שתלוי בינינו לביט מורה על מציאותו וקדמותו ‪,‬‬ ‫דרכי הפילוסופים במה שיש ט הריסה וכפירה‬
‫ני בהיותו נמצא וקדמון בלתי תכלית חייבים אנו‬ ‫בשום עיקר מעיקרי התורה התמימה אלא אמר‬
‫לשמור ולעשות כל מה שנצטויט לעשות לכטדו‬ ‫קבלת אברהם אבינו ע׳ה ראש האבות וקבלת‬
‫ולגדולתו ומה שהוזהרט מעשותו שלא למרות עיט‬ ‫משה רבינו עליו השלום כמו שכתב בכמה מקומות‬
‫כ ט מ‪ ,‬ומה שתלוי ביניט לניניט מורה על אחדותו‬ ‫מספרו הנכבד ‪:‬‬
‫ושאינו טף ולא כח בגוף ‪ ,‬כי בהיותו הוא ית׳‬
‫אחד פשוט בתכלית הפשיטות חייבים נ ס כן אנחנו‬
‫שנהיה באחדות כאיש אחד ומאי דסני לאחד‬
‫פרק שנים עשר‬
‫ממט לא נעשה לאחד מחבריט ‪ ,‬וזה כלל גדול‬ ‫העיקרים רמוזים בתורה בסרט אלו סד׳‬ ‫כל‬
‫בתורה ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬והנה כל התורה טלה‬ ‫עיקרים שהם שנים שהם ארבעה ‪ ,‬קדמותו‬
‫נכללת בשני עיר^־יס אלו שהם ארבעה‪ ,‬המורים על‬ ‫בכלל מציאותו ‪ ,‬שאינו גוף בכלל אחדותו‪ ,‬והם‬
‫מהותו ית׳ והשפעת מהותו ית׳ שהיא התורה שכולה‬ ‫נרמזים בד׳ חלקי התורה שהם ד חימשיס לבד‬
‫שמותיו של הקב״ה המורים על מהותו וגדולתו ית׳ ‪:‬‬ ‫משנה חורה ‪ ,‬כי ספר בראשית מורה טלו על‬
‫וכן‬
‫;י‪.‬להים‬ ‫^•ער היסודות פרק יב‬ ‫בית‬ ‫■‪108‬‬
‫שהיו עשרה בכל לוח הראשונים היו ב׳ פעמים‬ ‫ופז שני לוחות העדות באחד היה כתוב ה׳ ד ב מ ח‬
‫כתובים בלוח אחד ‪ .‬או ד' פעמים שהיו עשרים ‪,‬‬ ‫שבינו ית׳ לבינינו‪ ,‬ובשני היה כתוב ה׳ דברות‬
‫או ח׳ פעמים והיו ארבעים בלוח האחד ‪ ,‬החמשה‬ ‫שבין אדם לחבירו ‪ ,‬להורות על הכוונה הנזכרת ‪,‬‬
‫הראשונים כמה פעמים בלוח אחד והאחרונים בלוח‬ ‫מציאותו וקדמותו היה מורה הלוח האחד‪ ,‬והלוח‬
‫הב' כמה פעמים ‪ ,‬להבדיל בין מעלת הראשונים‬ ‫הב׳ היה מורה אחדותו ושהוא השוני בלי גוף ‪,‬‬
‫שיהיו בלוח אחד ‪ ,‬לאחרונים שהם בין אדם‬ ‫ובהיות הוראת הלוח הראשון במה שבינו יתברך‬
‫לחבירו ‪ ,‬וכן נראה ממה שאמרו עשרים בלוח זה‬ ‫לבינינו מצד מציאותו וקדמותו ‪ ,‬הוזכר בכל אחד‬
‫ועשרים בלוח זה ‪ ,‬ולא אמרו ב' פעמים בלוח זה‬ ‫מחמשת הדברות שס ההויה המורה על מציאותו‬
‫וב׳ פעמים בלוח זה או ד׳ פעמים בלוח זה וד'‬ ‫יתברך וקדמותו ‪ ,‬מה שלא הוזכר בה׳ הדברות‬
‫פעמים בלוח זה ‪ ,‬שהיה נראה שכל עשרת הדברים‬ ‫האחרונות שאינם אלא בין אדם לחבירו‪ ,‬וכן יש‬
‫היו כתיבים כמה פעמים בכל לוח וכשאמרו עשרה‬ ‫מעלה אחרת בלוח הראשון היות קצת אותיותיו‬
‫או כ׳ או מ׳ נראה שהוא כפל החמשה דברות‬ ‫עומדות בנס ‪ ,‬והן מ״ס וסמ״ך סתומות ‪ ,‬מה שלא‬
‫הראשונים שבלוח האחד וכפל האחרונים שבלוח‬ ‫היה בלוח הב'‪ ,‬כי לא היה בהם אלו הב' אותיות ‪,‬‬
‫הב'‪ ,‬שאס היו כל העשרה כתובים על לוח אחד‬ ‫ואפשר ליחס מעלה זו ‪ ,‬למה שנזכר בהיות ענין‬
‫אפילו פעם אחת למה היה צריך לוח שני בלוח‬ ‫הלוח האחד מורה על מציאותו ושהוא קדמון ‪,‬‬
‫אחד היה מספיק‪ ,‬אבל בהיות מעלה לראשונים‬ ‫כי אין היותו קדמון זילת מציאותו אלא שמציאותו‬
‫שבינו יה׳ לבינינו מן האחרונים הוצרכו ב׳ לוחות‬ ‫היה בלי קץ ותכלית קודם שנברא העולם ואחר‬
‫אבנים ‪ ,‬באחד ה׳ הראשונים ובשני האחרונים ‪,‬‬ ‫שיכלה לאין קץ ‪ ,‬וכן הוא הוראת המי׳ם והסמ״ו‬
‫וענין הכפל ב׳ פעמים או ד' בלוח אחד כדי‬ ‫שבלוחות שהאויר שהוא מכתב האלהים הוא מורה‬
‫שלא ישאר בלוח מקוש פנוי וחלק אלא מה שבין‬ ‫מל מציאותו ומקיף אח גשם הסנפרינון שבתוך‬
‫אות לאות ותיבה לתיבה ושימה לשימה ‪:‬‬
‫וכפני שחמשה דברות האחרונים הס קצרים‬
‫‪,‬‬
‫המים והסמ״ך ומ שם שבתוך האות הוא רמז‬
‫לעולם הגלגלים ועולם השפל שבתוך הגלגלים‬
‫הרבה מן הראשונים ויבאר בלוח השני‬ ‫כי כלה גשם והאל ית׳ מקיף אותו מכל רוחותיו‬
‫פנוי בהיותו שוה בשיעורו לראשון ‪ ,‬בין שיהיו‬ ‫כי הוא מקומו של עולם ‪ ,‬כי האויר של המיס‬
‫כתובים החמשה פעם אחת בכל לוה או ב' פעמים‬ ‫וסמ״ךהוא היה מה שכתב האל ית׳ וגשם קצת‬
‫או ד׳ או שמנה בכל לוח ‪ ,‬נצערך לומר כי היתה‬ ‫הלוח נשאר תלוי בתוכו כמו שהוא ית׳ הוא מולה‬
‫חקיקת וחריתת החמשה דברות האחרונים שבלוח‬ ‫ארץ על בלימה ‪ ,‬וכמו שאין מקום לשום נברא‬
‫השני גדולה מחקיקת וחריתת של לוח האחד‬ ‫בעולם לצאת מן הגשם ההוא כן מהות מציאותו‬
‫חקיקה גסה מכילה בה' דברות האחרונים‬ ‫ית' אינה מושגת לזולתו ‪ ,‬וכן בהיותו מקיף ב׳‬
‫הקצרים כל השיעור שתכיל בדברות הראשונים‬ ‫אותיות אלו מכל הצדדין ‪ ,‬כי מורה על כי הוא‬
‫כארוכים ‪ ,‬כדי שיהיה נקרא ונראה יותר מה‬ ‫קדמון ונצחי קודם הבריאה ואסר הבריאה ‪ /‬כי‬
‫שהוזהרנו בינינו לבינינו‪ ,‬שיצר האדם רע מנעוריו‬ ‫הוא מקיף מלמעלה ומלמעה ומן הצדדין ואין לו‬
‫לתאותס ממה שהוא בינינו לבינו ית׳ שאין היצר‬ ‫שוס התלות בעולם ‪ ,‬בין בזמן שהעולם קייס בין‬
‫מקערג עליו על כך ;‬ ‫בזמן חרבנו ‪ ,‬הוא ית׳ שמו מי וקיים לעולם ‪,‬‬
‫ואפשר גם ‪ p‬לומר כי כל דיבור היה כתוב‬ ‫וכמו שאלו האותיות בנס היו עומדות בלוחות‪ ,‬כן‬
‫בשימה אחת בין בלוח האחד בין בשני‪ ,‬וכל‬ ‫הוראתם שהוא על עולם הגלגלים והשפל שבתוכן‬
‫שימה מכילה כדי שיעור חקיקת דיבור אחד היותר‬ ‫הן עומדין בנס‪ ,‬שאין להם על מה שיסמוכו אלא‬
‫ארוך ‪ ,‬והדיבור הקצר שבדברות הראשונים היה‬ ‫במאמרו י ת׳‪:‬‬
‫כתוב בתחלת השימה עד סופו‪ ,‬והיה נשאר שארית‬ ‫ומפני שיש מעלה בחמשה דברות הראשונים מן‬
‫השיטה פנוי להפסק בין דיבור לדיבור ‪ ,‬ואס כן‬ ‫האחרונים כמו שאמרנו‪ ,‬וימשך מזה שיהיה‬
‫היה כתוב בלוח שני לא תרצח בשיטה אחת ‪ ,‬לא‬ ‫הלוה הראשון מעילה מן השני ‪ ,‬מה שאינו נראה‬
‫תנאף בשנייה ‪ ,‬וכן השאר בחמש שיטוס כמו‬ ‫ק מפשע הכתובים ‪ .‬הוצרכו קצת תנאים לומר‬
‫הדברות החמשה שבלוח ראשון שהיה כל אחד בשימה‬ ‫בירושלמי בשקלים שכל עשרת הדברות היו כתובים‬
‫אחת כמו שכתבתי ‪ ,‬ואם כן יקשה על כל פנים‬
‫איזה הכרח היה לכפול עשרת הדברות בלוחות‬
‫‪,‬‬
‫בכל לוח ולוח לפי הפשמ שהיו ה' דברות על‬
‫האחד וה׳ על הב'‪ ,‬לא יקשה למה הוצרכו ב׳ לוחות‬
‫כמה פעמים ‪ ,‬שאס היה הלוח גדול כדי שלא ישאר‬ ‫כי באחד היה יכול לכותבם ‪ ,‬כי מסתמא הלוחות‬
‫מקום פנוי וחלק ‪ ,‬אפילו יהיה כל דיבור חרות‬ ‫שהיו מעשה אלהים כל אחד יכילו כל עשרת‬
‫על שימה אחת היה אפשר להרחיב השיטות ולעשות‬ ‫הדברות ‪ ,‬אלא שנכתבו בשנים להבדיל בין מעלת‬
‫ה' שיטות שוות בכל לוח כפי מה שאמרנו ‪ ,‬ותהיה‬ ‫ה׳ דברות הראשונות שהיו בינו לבינינו מן‬
‫החרות והחקיקה גסה ושוה בכל הדברות ראשונים‬ ‫ה' האחרונות שהיו בינינו לבינינו ‪ ,‬ונס לאותס‬
‫ואחרונים בשני הלוחות ;‬ ‫‪ a‬אומריס עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה או‬
‫ו ע ל כן נצייר קודם ציור שכלי למי שסובר שהיו‬ ‫משרים או ארבעים כמו שאמרו שס ‪ ,‬אפשר לומר‬
‫כתובים‬
‫נה ‪109‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסוחזת פרק יב‬ ‫בית‬
‫האחד ועוברים לצד ^ ע ד ו היה ריוח בין אות‬ ‫נ תוני ם יותר מחמשה דברוס בכל לויז נ אי זה‬
‫לאוס צבאו® הריוח היו כתובים בצד שכנגדי‬ ‫אוסן היה ‪ ,‬ואח״כ ניחן מוב ממס למה הונ ^ז‬
‫והיו סוגרים ג״כ לצד האחר ‪ ,‬וכן בשני הצדדץ‬ ‫ולמה היו גשני לוחות ולא כאחד ‪ ,‬וזה ני הכתוב‬
‫האמרים נמצא שהם עשרים בארבעה הצדדים‬ ‫אמר לוחות כתובים משני מכריהם מזה ומזה הם‬
‫והפמיים של ‪5‬׳ השעחים של ו׳ על ו׳ הה ארבעים‬ ‫כתובים ‪ ,‬וחז״ל אמרו הלוחות ארכן ששה מונן‬
‫בסל לוח כלס אותיות שוות בשיעור שוה ‪ ,‬וכלן‬ ‫ששה ומניין שלשה ‪:‬‬
‫בוקעות משני עבריהם מזה ומזה כמו שכתבתי‪,‬‬ ‫ה ר ע א הראשון סובר שלא גכ ת ט אלא מ מ!«‬
‫ולדעת כולם יהיו מ״ם וםמץ• שבלוחות בגס ובכל‬ ‫בכל לוח כמ״ש)דברים ד׳( ויכסבם על‬
‫צד מ ה »י שעסיס של ו׳ על ו׳ היו נקראים בל‬ ‫ב׳ לוחות אבנים ‪ ,‬וכמו שנותנת הסברא שאין‬
‫העשרת דברות כסדרן ‪ ,‬וכן כשהיו מעמידין אותם‬ ‫צורך לכתוב משרת הדברות בלוחות אלא פעם א׳‬
‫על עוביין שהוא ג׳ היו נקראים כל העשרת‬ ‫לבד^ ומ״ש משני עבריהם מזה ומזה רוצה לומר‬
‫הדמיות בצד הנמגי של מעלה ובצד העובי שלפניו‬ ‫שהיה חרות וחקוק מעבר לעבר וכמו שאמרו‬
‫כסדרן‪ ,‬וכן בשני הצדדין האחרים של העובי ‪,‬‬ ‫מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדים‪ ,‬ואם ^ ה‬
‫ונמצא ע״ד זה היו כתובים עשרת הדברות בשני‬ ‫אומר משני עבריהם לבד היה אפשר שלא היהה‬
‫סלותות » זני ע ב רי ק כזו הצורה א נ כ י‬ ‫עוברת הכתיבה מכל וכל מעבר ל עבר‪ ,‬אלא‬
‫הנס אותיות אנכי יש ריוח ביניהן כמלא אות ‪,‬‬ ‫שהיתה נראית הכתיבה מן העבר שהוא אחור‬
‫ו מ ן » ו מ ^ ז ר קודם האל״ף של אנכי מ״ס‬ ‫לכתיבה ‪ ,‬כמו מי שכותב בנייר דק שהכתיבה‬
‫של עבדים‪ ,‬ובץ אליף לטין יו״ד של עבדים ^‬ ‫נראית ונקרית כל אות ואות מהעבר האחר‪ ,‬לזה‬
‫לכ׳יך דלית של ע ב ד ם‪ ,‬ובין כ״ך לירד‬ ‫ובין‬ ‫הוצרך לומר מזה ומזה הם כתובים שהכתיבה היתה‬
‫ד ״ ס » מ ב ד ם ‪ ,‬וכן אות מהופכת בין אות‬ ‫בוקעת מעבר השני כתיבה ממם כמו בצד שהיתה‬
‫שבין המ״ם של ע ב ד ם ובין היו״ד‬ ‫ל או ס‪,‬‬ ‫כתובה ‪ ,‬וא״כ היה מ״ם וסמ׳ך עומדות בנם ‪:‬‬
‫מסי‪ 1‬ל אל״ף סל אנכי מהעבר האחר ‪ ,‬אס‬ ‫ו ד ^ נ א השני שאמר עשרה על כל לוח ולוח ‪,‬‬
‫היה כל ^ ו ק של אנכי בשעה אחת בלוחות ‪,‬‬ ‫סובר שהחקיקה והחריתה של ה׳ הדברות‬
‫הכלל מ א ט אס היה בשעה אחת עשרים אותיות‪,‬‬ ‫היתה בוקעת ג״כ לעבר האחר ומפני שלא היו‬
‫היה ריוח בין כל האותיות לעשרים אותיות‬ ‫נקראים הדברות מהעבר האחר להיות האותיות‬
‫אחרות שהיה מתחיל מהעבר האחר מסוף‬ ‫מהופכות‪ ,‬סובר כי מה צורך שיהיו נראים מהעבר‬
‫השמה‪ ,‬ובין אות לאות היתה חרותה אות אחרת‬ ‫האחר אס לא יהיו נקראים כדרכם אלא ל ה »ן‬
‫מהעשדם כתקנה ‪ ,‬ומן הצד האחרת היסה נראית‬ ‫האותיות והתיבות ‪ ,‬ולזה חושב כי היו חקור\ת‬
‫מהופכת‪ w ,‬הוא למי שאמר עשרים על לוח א׳‬ ‫האותיות מעבר הא׳ והיה ריוח בין אות לאות ‪W‬‬
‫או ארבעים‪ ,‬אבל למי שאמר עשרה או חמשה‬ ‫ממלא אות ‪ ,‬ובאותו הריוח מן העבר האחר היו‬
‫על לוח אז ר ‪ ,‬לא היה חרות כ״א מן הצד האחד‬ ‫חקוקית האותיות והתיבות של ה׳ הדברות ס עס‬
‫בלוח כל העשרה או החמשה‪ .‬ונראם שהיו כל‬ ‫אחרת כסדרןלשיוכלו לקרותם ג״כמהצד ה שני‪,‬‬
‫האותיות של עשרת הדברות שהן תרי״ג מלבד‬ ‫הרי עשרה בכל לוח ‪ ,‬ולא היתה חשוב הפסק‬
‫אמי לרעך כתובות זו אמר זו מבלי הפסק בין‬ ‫בין אות לאות האות שהיה כחוב מצד האחד‬
‫ט ב ה לסיבה ובין פסוק לפסוק‪ ,‬אלא כולן כמו‬ ‫והיתה בוקעת לצד האחר בין אות לאות ‪ ,‬כיון‬
‫ט ב ה אמס מחולקת לכמה שימוח שוות כל כן‬ ‫שלא היתה אות ניכרת מאותו הצד אלא מהופכת‬
‫א תיו ת בשיטה אחס;כמו בשימה אחרת עד סופן ‪,‬‬ ‫באופן שלא היה נקרא מכל צד כי אס ממשה‬
‫שהלי אז רו חז״ל)מכילתא את כל הדברים האלה‬ ‫דברות ;‬
‫לאמר ומה ת״ל אנכי ולא יהיה לך אלא מלמד‬ ‫והתנא השלישי שאומר עשרים בכל לוח ‪ ,‬סובר‬
‫שאאר המשם עשרת הדברות בדבור אחד מה שאי‬ ‫שמעבר אחד היו כתובים וחרותיס עשרה‬
‫אפשר לבייו לומר כן וחזר ופרטן ‪ ,‬ואמרו ג״כ‬ ‫הדברות ומצד האחר בין אות לאות היו גם כן‬
‫)שמות כ^יא( וכל העם רואים את הקולות ראו‬ ‫כתובים וחרותים פעם אסרת כמו שאמרנו לדעת‬
‫דיבור של אש יוצא מסי הנ מ ר ה ונחצב על הלומות‪,‬‬ ‫התנא השני ‪:‬‬
‫ט ^ מי )תהלים כ״מ( רךל ה׳ חוצב ל ה ט ת אש ‪,‬‬ ‫והתנא הרביעי'שאמר ארבעים מל כל לוח ‪,‬‬
‫ובהצנ;רף ב׳* מאמרים אלו נאמר שכל עשרת‬ ‫העשרים הס כמו שאמרט ‪ ,‬והעשרים‬
‫הדברות שנאמרו בדיבור אחד נחצבו על הלוחות‬ ‫האחרים בארבע זויות העובי שהיה שלשה מפחים‬
‫מיד בבת אתת האותיות זו אחר זו בלי הפסק תיבה‬ ‫העובי באורך ששה בכל צד‪ ,‬וא״כ הארבע‬
‫ופסוק ופרשה ‪ ,‬להורות על הנס הגדול שנעשה‬ ‫זויות היה מכיל בהם כל מה שהיה מכיל בשני‬
‫בעשרת הדברות שנאמרו בדיבור אחד מה שאי‬ ‫העברים השמחייס שהס ו׳ על ו׳ ‪ ,‬כל שני צדדין‬
‫אפשר לב״ו‪ ,‬ובטוחן חרי״ג אותיות רומזות לתרי״ג‬ ‫מהארבעה היו ששה על ששה כמו שמח האחד‬
‫מצות ‪ ,‬הרי כל אות יש לה הוראה לעצמה על‬ ‫של לוס אהד ‪ ,‬והיו חמשה דברות בכל צד מן הד׳‬
‫המצוה המיוחדת או נרמזת בה ואינה נקשרת ע ם‬ ‫שהם עשרים ‪ ,‬כי החמשה שהיו חר\קיס בצד‬
‫שלפטה‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק יב‬ ‫בית‬ ‫‪110‬‬
‫חלקים שויס או יותר מכיב עד שלשים ‪ ,‬ובל״א‬ ‫שלפניה ושל אחריה ‪ ,‬ואחר שחזר וסרמן נקשרו‬
‫אפשר לחלקם שימות שלימות מעשרים אותיות ‪,‬‬ ‫ד׳ איתיות הראשונית ונקרא אנכי‪ ,‬וכן כל תינה‬
‫ויותר נכון שיהיו עשרים שימוח מל״א אותיות‬
‫ממה שיהיו ל״א שימות מעשרים אותיות ‪ ,‬מפני‬
‫!‬
‫ותינה ופסוק ופסוק ופרשה ופרשה כמו שהן‬
‫כתוכות נס״ת שכתנ אח״כ מרע״ה מפי הנ טר ה‬
‫שהלוחות ה^ו מרובעים ארכן ברחב! ויש יותר בין‬ ‫נהפסק נין אוח לאות ונין תינה ונין שמה וכין‬
‫שמה לשמה ממה שיש בין אות לאות ‪ ,‬ואס לא‬ ‫פרשה לפרש^ ולכך נקראו לוחות הפדות שהן‬
‫יכילו ברוחב הלוח יותר מעשרים אותיות לא‬ ‫עדות שהמקום נ״ה נשן עשרה הזכרות נ די ט ר‬
‫יכילו באורך ל״א שימות ואס היה מקום פנוי‬ ‫אהד מה שא״א לנ״ו ״ ושנהקקו מיד כשיצא הקול‬
‫ברוחב יותר צריך שיהיה באורך‪ ,‬אבל כשיהיו כ'‬ ‫מפיו על הלוחות‪ ,‬ומפני שאי; עדות נפחות משנים‬
‫שימות מל״א אותיות כל שימה‪ ,‬תהיה הכתיבה של‬ ‫נחקקו כשני לוחות‪ ,‬וכן הן עדות למרע׳ה שפירש‬
‫כל הלוח קרוב למרובע עם הריוח שיש בין שימה‬ ‫להם עשרת הדברות מפי הגבורה ולא מפי‬
‫כ'‬ ‫לשימה יותר מבין אות לאות ‪ ,‬וכן מאחד עד‬
‫לא תמצא שימות שלמות‪ ,‬כי אם בשתי שימות מש׳י‬
‫עצמו כהיות עשרת הדברות נחצבות על הלוחות‬
‫כמו שאמרן הוא מפי הגבורה ‪ ,‬ואין מקום‬
‫אותיות כל אחת ‪ ,‬או ש״י שימות מב׳ אותיות ‪,‬‬
‫וכן ארבע שיניות מקנ״ה אותיות או קנייה שימות‬
‫כי הלוחות‬ ‫‪,‬‬‫לאפיקורסים לומר שהוא חקקן‬
‫מעשה אלהיס המה והמכתב מכתכ אלהים הוא‬
‫מארבע אותיות ‪ ,‬וכן חמש שימות מקכ״ד אותיות‬ ‫הרות על הלוחות ‪ ,‬כי מן הלוחות עצמן ומנשם‬
‫או בהיפך‪ ,‬ולא יהיה רוחב כאורך‪ ,‬ומו׳ ולמעלה‬ ‫הספירי שלהן וריבוען ואלכסונן וענינן היה נראה‬
‫לא תמצא שיטות שלימות מאותיות שיות כי אם בי'‬ ‫לכל באי עולם דבר גלוי ומפורסם שהיו מעשה‬
‫שיטות מס״ב אותיות כל שימה או בהיפך‪ ,‬ולא יהיה‬ ‫אלהיס נבראות כך כמו שהיו ולא היו נחצבות‬
‫ג״כ קרוב לרבוע בכתיבה ‪ ,‬וכן מעשרה ולמעלה‬ ‫מאבן גדולה‪ ,‬וכן המכתב היה נראה שהיה מכתב‬
‫לא תמצא עד עשרים שיהיו שיטות שלימות מאותיות‬ ‫אלהיס בלי שום ספק שלא על יד אדם ‪ ,‬כי‬
‫שוות בכל אחת מהשיטות וקרוב לריבוע כמ״ש ‪,‬‬ ‫בשמיר ג"כ לא היה אפשר לחקוק ולחרות האותיות‬
‫שאס תעשה הרבוע ממש כ״ה שיטות על עשרים‬ ‫כמו שהיו חקוקות וחרותות ומאירות על הלוחות‪,‬‬
‫וחמשה אותיות הן תרכ״ה ‪ ,‬והאותיות של עשרת‬ ‫וא״כ היו עדות לישראל ולמשה שעשרת הדברות‬
‫הדבריס אינן אלא כת״ר‪ ,‬וא״כ נראה שאס היו‬ ‫נאמרו מפי הגבורה בשוה ‪ ,‬וח״כ תר״ך אותיות‬
‫כל העשרה דברות על לוח אחד היו מעשרים‬ ‫שבעשרת הדברות שסימנם כת״ר נחצבו על הלוחות‬
‫שימות מל״א אותיות כל שיעה‪ ,‬בא׳ מב׳ צורות ‪,‬‬ ‫בדיבור אחד בשישיות שלמות שהם כמו דבור א'‪,‬‬
‫או שיטה אחת מאל״ף אנכי עד יו״ד מצרים שהם‬ ‫בהיות שכל אותיות שוות בבל השימות ולא ישאר‬
‫ל״א אותיות ‪ ,‬וכן ל״א אותיות בכל שיטה עד‬ ‫מקום פנוי בסיף שימה אחרונה ולא יותר לשימה‬
‫חשלום עשרים שימות שלימות‪ ,‬או שימה מלמעלה‬ ‫אחרת ‪ ,‬והרי הס כדבור אחד ‪:‬‬
‫למטה מאל״ף אנכי עד יו״ד מצרים ‪ ,‬וחוזר למעלה‬ ‫וקרוב לומר שהיו עשרים שימות כל שימה אחד‬
‫אצל אל״ף אנכי וכותב מ׳׳ס סתומה על מצרים ‪,‬‬ ‫ושלשים אותיות שהם כת׳׳ר‪ ,‬כי אה נאמר‬
‫ואצל נו״ן של אנכי מ״ס של מבי״ת‪ ,‬וכן עד פ״א‬ ‫שהיו דרך משל כ״א שימות לא סוכל לחלק כת״ר‬
‫של פני אצל יו׳יד של מצרים ‪ ,‬וכן השאר עד‬ ‫על כ״א הלקים שוים ולא יהיו כל השימות שלימות ‪,‬‬
‫תשלום עשרים שימות נקראות מלמעלה למעה ‪:‬‬ ‫ולא יראה כדבור אחד ‪ ,‬וכן לא יתחלקו על כ״ב‬
‫והצורה הראכונה היא נך‬
‫<!נכייהוהאלהיךאשרהוצאתיךמארץםצרי‬
‫םמביתעגדיסלאיהיד‪.‬לךאלהיםאחר'םעלים‬
‫נ י ל א ת ע ש ה ל ך פ ם ל ו ב ל“ ח ם ו נ ח א ש ר ב ש ם י ם מ מ‬
‫עלואשרבארץטתחתואשרבמיפמתחחלארץל'‬
‫א ת ש ת ח ו ה ל ה פ ו ל א ת ע ב ד ם ב י א נ נ י > ר ‪ .‬ו ה א ‪ ‘7‬ה‬
‫י ך א ‪ S‬ק נ א פ ק ד ע ו ן א ב ח ע ‪ S‬ב נ ' ם ע ל ש ל‘ ש י ם ו ע‬
‫לר ב ע י ם ל ש נ א י ו ע ש ה ח ס ד ל א ל פ י ם ל א ה כ י ו ל‬
‫ש ט ר י מ צ ו ת י ל א ת ש א א ת ש ס י ה ו ה א ל הי ך ל ש ו א‬
‫כ ילאינ קהיהוהאתא שרי שאאת ש מ ו לשואוה‬
‫ו ר א תי ו ט ה ש ב ת ל ק ד ש ו ש ש ת י ט י ם ת ע ב ד ו ע ש י‬
‫‪ n‬כלמלאכתךויום ה ש ב י ע י ש ב ת ליה ו ה א להי‬
‫ך ל א ח ע ש ד‪ ,‬כ ל ט ל א נ ה א ת ה ו ב נ ךו ג ת ך ע ב ד ך ו א‬
‫ם ת ך ו ב ה ט ת ך ו ג ר ך א ש ר ב ש ע ר י ו ב י ש ש ת י ט י ם‬
‫ע ש הי הו ה א ת ה ש טי םו א ת ה א ר ץ א ת ה י ם ו א תכל‬
‫א ש ר ב ס ו י נ ח ב י ו ס ה ש ב י ע י ע ל כ ן ב ר ך י ה ו ה א‬
‫ת י ו ס ה ש ב ת ו י ק ד ש ה ו כ ב ד א ת א ב י ך ו א ‪.‬תאטך־י‬
‫מ ע ן י א ר נ ו ן י ם י ך ע י ^ ה א ר ם ה אשר י ה ו ה א ל הי‬
‫ך נ ת ןלךל א ת ר צ הל א ר‪.‬נ א ףל א ת גנ בל א ת ענה ב‬
‫ר עועד ש קרלאתח מר ביתר עךלאת ח ס ד אשתרע‬
‫ך ו ע ב ד ו ו א מ ת ו ו ש ו ר ו ו ה ט ר ו ו כ ל א ש ר ל ר ע ך‬
‫נו ‪111‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק יב‬ ‫בית‬
‫דברות ל נ ז על לוח ראשון‬ ‫והצירה השנייה תמצא דוגמתה‪ ,‬כשסקח צורה זו מן ואם היו חמשה‬
‫וממשה על לוח שני נראה שהיו חקוקות‬ ‫הצד הש;יה הראשונה לשמאלך והאחרות לימינך‬
‫נם ‪ p‬בדרך זה שימות שוות בלי הפסק‪,‬‬ ‫יהיו ל״א שימות של עשרים אותיות‪ ,‬ושימות צורם‬
‫ואותיות חמשה הדברות הראשונים הס תקל״ג‬ ‫זו סימנם יו״ד״כלששהמל״א אותיות סימנןא*ל‪,‬‬
‫סימנם מצרן שבע״ה ‪ ,‬כי המצות ק תרי״ג‬ ‫הן נ״א ‪ ,‬וראש שמה ראשונה וראש שמה אחרונה‬
‫על השבע של גני נח ‪ ,‬כי כן רומזות ג״כ כל‬ ‫עולה אהיה‪ ,‬וסופן ל׳ הס נ״א ג״כ מכוון מה שעולה‬
‫האותיות של עשרת הדברות שהן כת״ר ‪ ,‬סרי״ג‬ ‫ראשי שמה ראשונה ואחרונה וסופן עם מה שעלה‬
‫ושבעה ‪ .‬וזו היא הצורה‪ ,‬י״ג אותיות כל שעה ומ׳א‬ ‫מנין השימות ואותיות כל שמה‪ ,‬וכן ראש שמה‬
‫שימות‪ ,‬או מ״א אותיות וי׳ג שימות‪ ,‬כי לא ממצא‬ ‫ראשונה וסוף אחרונה עולה אהיה ‪ ,‬וסוף שמה‬
‫אותיות שוות ושימות שלימות כי אם באופן זה ‪:‬‬ ‫ראשונה וראש אחרונה עולה ל׳ שהן נ״א ‪:‬‬
‫אניייהוהאלהיךאשרחו^אחידםאויץםציי^^םביוועכדים‬
‫ל א י ה י ה לך א ל ה י ס א ח ר י ם ע ל פ ג י לאת*ע ‪ r‬ת ל ך פ ס ל ו כ ל ת ס ו נ‬
‫ה א ש ר נ ש מ י ם ם ‪ 0‬ע ל ו א » ר ג’ א ר ץ ם ת ח ת ו א ש ר ג ם י ם ט ת ח ה ל א ר ץ‬
‫לאתשתחוהלהםולאתעגדםכיאגנייחוחאלתיךאלקנאפק‬
‫דעון אנת ע ל ב נ י ס ע לש לש י ס ו ע ל י ג ע י ס ל ש נ א י ו ע ש ה ח ס ר ל‬
‫אלסיסלאהגיולשםרימצותילאתשאאתשםיהוהאלהיולש‬
‫ואכי ל א י נקה י ה ו ה א ת א ש ר י ש א א ת ש ס ו ל ש ו א ז נ ו ר א ת י ו ם ח‬
‫שכתלקדשוששתיםיםחעבדועשיתבלמלאכתךויוםהשביע‬
‫ישכתליהוהאלהיךלאתעשהגל^לאכהאתהוכנךובתדעכד‬
‫ך ו א ט ת ך ובה ט תך ו ג ר ך א ש ר כש ע ר י י ו כ יש ש ת י ם י מ ע ש ה י ה ו ה‬
‫א ת ה ש מ י ם ו א ה ה א ר ץ א ת ה י ס ו א ת כ ל ' א ש ר ב ם ו י נ חב יום ה ש ג י‬
‫עיעלבןברך'הוהאתיוםהשבחוינןדשהוכגדאתאביךואת‬
‫א ם ך ל מ ע ו י א ר נ ו‪ 1‬י מ י ך ע ל ה א ( ־ ם ח א ש ר י ח ו ה א ל ח י ך נ ת ן ל ך‬
‫הרי לן י״ג שימות כל שמה מ״א אותיות ‪ ,‬ואם שימוח אמצעיות הן מתחילות בחצי חיב׳ ומשלימות‬
‫תקח צורה זו מן הצד תמצא דוגמת הצירה האחרת בחצי תיגה ‪ ,‬כל זה ויותר מזה שהוא נעלם ממנו‬
‫מ״א שימות מי״ג אותיות‪ ,‬כל שמה קנ ״ ד גשמות לא נפל במ^׳ה כי אס בטונה ידועה ליראי השם‬
‫המרובעים של ויסע ויכא וימ ‪ ,‬וכן תחלת שמה ולמושלשמו‪ ,‬כמוששסהוי״ה שהוזכר ח׳ פעמים‬
‫ראשונה וסופה עולה כמנין האותיות של כל שמה לא נפל במקרה שלא יתחלף אותיותיו אלא לעולם‬
‫ושחלת שמה אחרונה וסופה כמנין אהיה‪ ,‬ושמה הוא בשעה אמס שלם ‪ ,‬עם היות השימות י״ג‬
‫או עשרים וממשה ‪t‬‬ ‫ראשונה ואחרונה תיבות שלימות ‪ ,‬ושלם שימות‬
‫האחרונים אותיותיהן פ״ז ‪ ,‬ואינן‬ ‫דברות‬ ‫שלאחר הראשונה ‪ ,‬השתים ממחילות ב ר ^ ת‬
‫נחלקות לשיטות שלימות באותיות שוות‬ ‫חיבה האמצעית משלמת בסיף תיבה ‪ ,‬וכן שלשם‬
‫מ אס בשלש אותיות כל שימה בכ״מ שיטות שהן‬ ‫שימות שעל שטה אחרונה‪ ,‬השתים משלימות בסוף‬
‫הייה ‪ ,‬והאמצעית מתחנת בראש תיגה ‪ ,‬הרי מנין השיטוח והאותיות ל״ב ‪ ,‬כמנק ליג נתיבות‬
‫מכמה‪ ,‬מ ה צו ר ה ‪:‬‬ ‫ארבע שיגית אחרונות בארבע ראשונות ‪ ,‬וחמשה‬
‫ע ‪9‬‬ ‫‪u-iaaa-Jifurf‬‬ ‫‪-f‬‬ ‫כ ‪ U‬כ וד‬
‫‪ W vj-‬־־ס ‪-4 U VJ‬‬

‫האחרים בשני שמחי הזויות האחרים טלם חקוקים‬ ‫כל אותיות האלפא ביתא יש בחמשה דברות אלו‬
‫מעבר לעבר כמו שביארט ‪ ,‬וכתבט באומד‬ ‫לבד הסמ״ך והזי״ן ‪ ,‬כי כל עבירות אלו נסמכות‬
‫בנמז שמא נעלם ‪ ,‬וברוך היודע האמת ואשרי‬ ‫ונעעות בכלי זי״ן‪ ,‬והמי״ת לא הוזכרה בכל דברות‬
‫מי שזכה לראותן ‪ ,‬משה רביע ע״ה והקרובים‬ ‫וכבר נתנו חז״ל טעם לזה ‪ ,‬ואם היו עשרים‬
‫אליו ימשע ושבעים זקנים שהיו תוססים בידו‬ ‫דברות בכל לוח היו ג״כ על הצורה המצויירת‬
‫שלא ישגרם ולא יכלו כדכחיב לכל היד החזקה‬ ‫למעלה עשרים שימות כל שעה ל״א אותיות‪ ,‬ובמס‬
‫וגוי‪ ,‬וכל ישראל ג״ע ראו אותם מרחוק כדכתיב‬ ‫שבין אות לאות או במה שבין שמה לשמה היו ג״כ‬
‫ואשברם לעיטכס ‪:‬‬ ‫מהעבר האחר עשרים שיטות כל סטה ל״א אותיות‪,‬‬
‫שציירתי עשרת הדברות החרותים על‬ ‫ומפני‬ ‫ואס היו ארבעים בכל לוח היו העשרים האחרים‬
‫^ו חו ת שלא כדרכן בספר התורה שכתב‬ ‫בארבע שמחי הזויות שהיה רחבן י ט ‪ ,‬והיו ליא‬
‫משה רביט ע״ה לישראל ‪ ,‬שהוא ידוע שהיו‬ ‫שימות מעשרים אותיות כל שעה‪,‬מ״ו שימוח בכל‬
‫כתובים בהם כמו שכתובים בספרים שלנו ‪ ,‬אני‬ ‫שמח זוית ושמה א׳ בקרן זוית עצמו ‪ ,‬וכן העשרה‬
‫צייו‬
‫אדהים‬ ‫עער היסודות פרק יא‬ ‫בית‬ ‫‪112‬‬
‫מה שיש מבראשית עד אנכי ומלרעך פד סוף‬ ‫צריך לחת מוב מעם ודעת על זה ‪ ,‬והם שלשה‬
‫התורה לא טדע לו ‪ ,‬כמו )שבת פ״ח( כשעלה‬ ‫טעמים ‪:‬‬
‫למרום וקטרגו עליו מלאכי השרת ‪ ,‬שהשיב להם‬ ‫הראיסון הוא מה שכתבנו כי כל הדברות העשרה‬
‫בחמלת ה׳ עליו במה שפירש מזיו שכינתו עליו‬ ‫בדיבור אחד נאמרו כמו שאז״ל ‪ ,‬ובכלל‬
‫ואמי לפניו רבש'ע הורה שאתה נותן לי מה כתיב‬ ‫מה שאמרו שבדיבור אחד נאמרו מה שא״א לב״ו‬
‫בה אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך וגו׳ אמר להם‬ ‫לומר כן ‪ ,‬הוא הפשט ‪ /‬כי כלם היו כמו דיבור‬
‫למצרים ירדתם ונשתעבדתם וכו׳ ‪ ,‬לא יהיה לך‬ ‫אחד כלומר בלי הפסק תיבות ופרשיות להורות‬
‫ונו׳ בין עו״א אתם יושבים וכו׳ ‪ ,‬זכור את יום‬ ‫ולהודיע הנס הנמל כי בדיבור אחד נאמרו‪ ,‬וכמו‬
‫השבת מלאכה אתם עושים ‪ ,‬לא תשא משא ומתן‬ ‫שנאמר בדבור אח״כ נחקקו מיד על הלוחות בבת‬
‫יש ביניכם וכו׳‪ ,‬כבד את אביך וגו׳ ואב ואס יש‬ ‫אחת כמו תיבה אחת בלי שוס הפסק ‪ ,‬וכמ״ש‬
‫לכס וכו׳ ‪ ,‬לא תרצח ולא תנאף וגו׳ קנאה יש‬ ‫רואים את הקולות ראו דיבור של אש יוצא מפי‬
‫ביניכם יצר הרע יש לכס וכו' ‪ ,‬הרי שלא ידע‬ ‫הגבורה ונחצב על הלוחות שנאמר קול ה׳ חוצב‬
‫להשיב כי אס במה שנתפרש לו נבר ביום מתן‬ ‫להבות אש ונו׳ ;‬
‫הורה שהם עשרת הדברות שפירש לו יתברך ‪,‬‬ ‫הטעם השני כי אלו עשרת הדברות עם היותם‬
‫שהאותיות הכתובות לפניו למעלה בתוך התורה‬ ‫עיקרי התורה במה שבינינו לבינו ובמה‬
‫מאנכי עד לרעך הן עשרת הדברות והן מחולקות‬ ‫שבינינו לבינינו ‪ ,‬לא מפני זה לבד נכתבו הס‬
‫לתיבות ופרשיות כמו שפרטן ופירשן לו ביום‬ ‫לבדם בלוחות ‪ ,‬אלא מפני היות בהם רמז לכל‬
‫מתן תורה‪ ,‬ימהן השיב למלאכים ואמר להם הרי‬
‫מה שכתוב אצלכם בתורה מאנכי עד לרעך הס‬
‫‪,‬‬
‫מצות התורה בענינס ובאותיותיהס תרי״ג כניד‬
‫כל מצות עשה ולא תעשה ‪ ,‬כי כל אות מהן‬
‫מצות פרטיות לכלל האנשים שהם ביו ולהם יאות‬ ‫מורה ורומזת על מצוה אחת ידוע׳ ומיוחסת לאותה‬
‫להצטוות על ככה לא לכס ולא השיב להם ממה‬
‫שכתוב אח"כ בתורה לפניו ית׳)שמות כ״א( ואלה‬
‫‪I‬‬ ‫האות ליודע סתרי תורה ומפלאות תמים דעיס‬
‫וא"כ יתחייב שכל אות ואות מהאותיות של עשרת‬
‫המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד‬ ‫הדברות היא הוראה לעצמה למה שהיא רומזת ‪,‬‬
‫עברי וגו‪ /‬וכי ימכור איש את בתו לאמה וגו‪/‬‬ ‫ואין לה קשר עם אותיות שלפניה ושל אחריה‪ ,‬ולכך‬
‫כלום עבדים יש לכס משא ומתן יש ביניכם וכן‬ ‫נחקקו כל אחת בפני עצמה בלוחות‪ ,‬וכלל כלן כן‬
‫מכל התורה כולה ‪ ,‬מפגי שעדיין לא היה נודע‬ ‫כמי תיבה אחת ‪ ,‬וענין דבור אחד שהוא הורא׳ ורמז‬
‫לו פירוש שאר התורה ואיך היתה מחולקת לתיבות‬ ‫לכל מצות התורה‪ ,‬אלא שאח"כ בס״ת נכתבו ונחלקו‬
‫ופרשיות אע"פ שהיתה מונחת לפניו‪ ,‬אלא שמאלו‬ ‫אותן האותיות לתיבות שיודו על מצות עשה ולא‬
‫עשרת הדברות שהיו כבר מפורשים לו מפיו ית׳‬ ‫תעשה של עשרת הדברות ‪:‬‬
‫שהיו מצויס לב״ו ולא למלאכים ילקח ראיה לכל‬ ‫הטעם השלישי כי התורה כולה מבראשית עד‬
‫שאר שתתחלק ג״כ לתיבות ופרשיות ‪ ,‬המורים‬ ‫לעיני כל ישראל הוא מקובל אצלנו ‪ ,‬כי‬
‫עניני המצות שהן צריכות לב״ו ולא למלאכים‬ ‫היתה סדורה לפניו ית׳ כך קודם שנברא העולם‬
‫כמו שפירשם לו החל ית׳ אח׳יכ ‪ ,‬ולכן הודו לו‬ ‫באלפים שנה ‪ ,‬ונראה שהיתה כתובה לפניו ית׳‬
‫מיד מלאכי השרה להקב״ה ואמרו ה' אדונינו מה‬ ‫אות סמוך לאות שלאחריה מבי״ת בראשית עד‬
‫אדיר שמך בכל הארן ‪ ,‬ואז לימד לו האל ית׳‬ ‫למ״ד לעיני כל ישראל בלי הפסק תיבות ופרשיות‪,‬‬
‫ל״שהרבינו כל התורה כולה כללותיה ופרעותיה‬ ‫אלא כולה כתיבה א׳ ‪ ,‬או שהיו האותיות כסדרן‬
‫כל מה שמורה לענין תרי״ג מצות ‪ ,‬וכל מה‬ ‫מתחלקות לסיבות או פרשיות גדולות או קמנות‬
‫שמורה לענין שמותיו יתב׳ שבהם ברא כל מיני‬ ‫ממה שהן מחולקות בספר התורה שנתב משה‬
‫הנבראים‪ ,‬וכפי מה שהיו יודעים ולומדים אותה‬ ‫רבינו ע״ה מפי הגבורה ‪ ,‬והיו מורות לעניניס‬
‫מלאכי הכרת למענה כי זה הוא מה שאמרו קודם‬ ‫נסתרים גלויס לו ית׳ ‪ ,‬או היו מורים לשמותיו‬
‫מה לילוד אכה בינינו וכו׳‪ ,‬חמדה גנוזה מששת‬ ‫יתב' שבהם ברא כל מיני הנבראים כל אהד בשם‬
‫ימי בראשית וכו׳ ‪ ,‬כי כבר ידעו המלאכים וראו‬ ‫ידוע ‪ ,‬כפי העיקר שנדלנו עליו כי כל ההורה‬
‫ביום מתן תירה שניתנו להם עשרת הדברות ‪,‬‬ ‫כולה שמותיו של הקב״ה‪ ,‬ולזה כשבאהקב״ה ליתן‬
‫וכן שינתן להם שאר התורה אלא שחשבו שלא‬ ‫הורה לישראל רצה להשמיעם קודם עשרת הדברות‬
‫הנתן להם כי אס למטה בהר סיני ובמה שצריך‬ ‫שהם מיוחדים ועקרייס בתורה ‪ ,‬והשמיעם קודם‬
‫להה בענין תרי׳נמצו ת‪ ,‬ולא שיתבאר להם פי׳‬ ‫למשה ולישראל עמו כפי מה שהיו כתובים לפניו‬
‫התורה כמו שהיו יודעים אותה המלאכים שהיתה‬ ‫יתב' בתורה מאל״ן■ אנכי עד כ״ך פשוטה של‬
‫מורה על שמותיו ועל גדולתו ית׳ ‪ ,‬אבל כשראו‬ ‫לרעך ‪ ,‬כלס בתיבה אחת ובדיבור אחד ‪ ,‬וחזר‬
‫שעלה מפה למרום אמרו מה לילוד אשה בינינו‪,‬‬ ‫אח״כ ופרטן דבור ודביר בפני עצמו ותיבה ופרש׳‬
‫כלו׳ שוה לט‪ ,‬אס בשביל התורה תנתן לו למטה‬ ‫בפני עצמה כמו שהן בס״ה ‪ ,‬וידע תשה רבינו‬
‫כמו שאר הדברות ‪ ,‬שיתפרשו לו כל תרי״ג מצות‬ ‫ע״ה אז פירוש כל עשרת הדברות מראשן עד‬
‫שתורה בחילות התיבות ותכאר התורה למעלה‬ ‫סופן כפי מה שפרטן ופירשן לו ית׳ ‪ ,‬ועדיין כל‬
‫כמו‬
‫‪113‬‬ ‫נז‬ ‫אלהים‬ ‫׳טערדדסודוחפרקיבע•‬ ‫בית‬
‫לוחות אגן ני לא הוזכרו הלוחות עדיין בתורה ‪,‬‬ ‫נמו שהיא סדורה לפניו קודם שנברא העולם ;‬
‫אלא שראו ד ט ר של אש יוצא מסי הגטרה ונחצב‬ ‫והשיב להם הקב״ה לקבל הורה בא ‪ ,‬כלר לידע‬
‫על הלוחות‪ ,‬שנאמר ^ ל ה׳ חוצב להטת אש ‪,‬‬ ‫גס כן פירוש התורה כסי מה שהיא סדורה ל »י‬
‫וכמו שאמר הכתוב וכל העם רואים את הקולות ‪,‬‬ ‫משבראתיה ‪ ,‬ולכך צריך לבא לעלות פה ללמדה‬
‫ועל זה ‪ ,‬אמר לו האל ית׳ למשה אחר שישראל‬ ‫לסי מעלתה״ שלא תישג לו כי אס בהיותו בשמים‬
‫הימיט אסר דברו נפשה ונשמע‪ ,‬עלה אלי ההרס‬ ‫כאחד מכס בלי אכילה ושתיה ושאר משיגי «‪cp‬״‬
‫ואתנה לך את לוחות האבן שהן נבר ידועות‬ ‫אמרו לפניו ממדה גנו‪ r‬ה וכו׳ אתה רוצה ליתנה‬
‫וניגרות שנחצט בהן עשרת הדברות בדבור אמד‬ ‫לב״ו‪ ,‬כלומר כפי הפירוש שהיא נטזה אצלך שמורה‬
‫גיו ס מהן חורה ‪ ,‬ואמר ואחנה לך ני לו לבדו‬ ‫מל שמותיך הקדושים אתה רוצה ליחנה לב״ו ‪,‬‬
‫נתגלה סוד הכתיבה של עשרת הדברות נמו‬ ‫די להס שיקבלו אותה כפי פשמה ג מ ה שמורה‬
‫שהיתה כתובה לפניו למעלה בתוך שאר התורה‪,‬‬ ‫לענין המצות ״ אמר הקב״ה חזור להם תשובה ‪,‬‬
‫ומעני שישראל אמרו נעשה ונשמע זכו ג׳כ לראות‬ ‫אמר מתירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם שהם‬
‫הלומות ושיהה גיניהס ‪ ,‬כי יש בהן הוראה על‬ ‫יודעים ושגור בפיהם השמות הנרמזים בתורה מה‬
‫^ י ה במה שמורה על המצות כסי חילוק‬ ‫שאינם ידועים לי ‪ ,‬א״ל אחוז בכסא בטדי והחזר‬
‫הסיבות בכרת‪ ,‬וים ב ק הוראה לשמותיו של‬ ‫להם תשובה ‪ ,‬אז השיב להם מדות בני אדם ים‬
‫^ ״ ה בהיותם ב ד ט ר אחד בלי הפסק״ וכמו שהן‬ ‫בכם ו ט׳ ״ וכיון שאחת מן הפנים שהתורה נדרשת‬
‫נ חו ט ת למעלה נכלל כל התורה טל ה ‪ .‬וזה מורה‬ ‫בהם והוא בענין תרי״ג מצות אין בירכם ‪ ,‬ג״כ‬
‫לשון שמיעה שהוא הבנה וציור בדברים הנעלמים‪,‬‬ ‫הפגים שהתורה נדרשת בהם בענין שמותיו ית׳‬
‫וכמו שאמרו הס נעשה ונשמע נתבשר להם מתנת‬ ‫אין ראוי שיהיה ביניכם״ כי אין ראוי שתנתן התורה‬
‫* חוס הימיות ושיש בהן רמז על העשיה ועל‬ ‫לחצאין ״ מיד הודו ואמרו ה׳ אדונינו מה אדיר‬
‫השמיעה כמו שכתבתי ‪:‬‬ ‫שמך בכל האר! ״ ואלו הנה הודך על השמים‬
‫למה שהיינו ט והוא ענין העיקרים ה ד‪,‬‬ ‫ונחזור‬ ‫לא כתיב ״ ני נבר נסתלקה התורה מביניהם‬
‫גי או תו‪ ,‬ונךמוסו‪ ,‬ואחדותו‪ ,‬ושאיט כת‬ ‫■‬ ‫ונתנה למשה ולישראל בשלימות בכל הפנים שהיא‬
‫'בגוןז‪ ,‬שהם העיקרים המורים על מהותו יס׳ ‪,‬‬ ‫נדרשת בהם״ כי בזה נתעכב מרע״ה בשמים ג״ס‬
‫והס נרמזים בענין הלוחות כמו שכחבט למעלה‪,‬‬ ‫ארבעים יום וארבעים לילה‪ ,‬שאם לא קבל משה‬
‫ועל זה נתגלגלו ה דב ד ם בביאור ענין הלוחות‬ ‫כי אם כללות ופרעות התורה כסי מה שצריך לסי׳‬
‫וציונן‪ ,‬ונ ט א אל שער העיניי ם ‪:‬‬ ‫תרי״ג מצית ‪ ,‬הרי התורה עדיין נשארה בשנדם‬
‫למלאכים המשיגים בה סודות עליונים בשמות האל‬
‫פרק שלישה עשר‬ ‫ית׳ ; ועל מס הודו ומסרו לו כל אמי מתנה ד בי‬
‫סוד ‪ ,‬ועל מה אמר השמן לפניו ית׳ חורה הי ק‬
‫ו ה ו ד ם נ א מר‪ ,‬כי ימיה לנו עם הפילוסופים‬ ‫היא הרי היא במקומה מונחת לפניו י ה‪ /‬אלא מ ס ר‬
‫בענק מציאותו יס׳ והעיקרים הנמשכים‬ ‫י‬ ‫שטונת בריאת העולם כדי שיקבלו ישראל את‬
‫ממנו ‪ ,‬מה שי^יה ל»ןמ עם כסומא בידיעת‬ ‫התורה ולהס נבראת ‪ ,‬ניהנה להם לגמרי בבל מה‬
‫דבר א׳ על אמסתו ‪ .‬וזה כי הפקח יאמת דבר‬ ‫שנתכוון הקנ׳׳ה בבראותה״ ולא נשאר דבר למלאכי‬
‫בסגמו על מה שראה ושמע ויאמת בשכלו‪ ,‬ואח״כ‬ ‫השרת למעלה שלא השיגו מרע״ה }‬
‫מה שנתברר לו גטשיו‪.‬־ וסומא לא יאמח דבר‬ ‫ו ל ר מ ו ז כל זה גצמיירו עשרת הדברות ונחצט‬
‫כ״א כפי מה ששופע בשכלו‪ .‬ואפשר שלא יסכים‬ ‫בלהב אש מדיבור מסי הגבורה כסו שהיו‬
‫המציאות במה ששסע ‪.‬‬ ‫כתוביס לפניו ית׳ מקודם בריאת העולם ‪ ,‬בתוך‬
‫ז ד‪ 1‬ה אנחנו עדת המאמינים בקבלת אבותינו‬ ‫התורה הברואה אלפיה שנה קודם שנברא העולם ‪,‬‬
‫‪\ .‬אממח סורתט ראו עינינו ושמח לבט‬ ‫וזו היא המעלה שיש לעשרת הדברים על כל שאד‬
‫קרינמו ים סון<‪ ,‬וראתה שפחה על הים מה שלא‬ ‫מצות התורה ‪ ,‬כי בהיותם הס עיקר הנ^רה‬
‫ראה יימקאלגן מזי ה כ ק‪ ,‬ואמרו ט ל ס זה אלי‬ ‫נחצבו ג״כ בלוחות מפי הגבורה כ « מה שהיו‬
‫ו אנו ק ‪ ,‬וכן במתן סורס ראו אה הקולות וכו׳‬ ‫כתובים לפניו ית׳ ויה׳ ברמז והוראה על עיקר‬
‫ושמעו אנכי ולא יהיה לך מ ט הג טר ה ‪ ,‬וידעו‬ ‫שמיתיו ית׳״ וזו היתה הקדושה הגדולה אשר היסס‬
‫בשכלם והשיגו ג חו ט ה ם מציאותו יתברך ושאיט‬ ‫בארון מצד הלוחות המונחים בו ‪ ,‬שהיה מורס‬
‫‪ , w‬וכמו שאמר הכתוב )דבריה ד׳( ונשמרחס‬ ‫הכתיבה שבהן לסודות עליונים בשמותיו ית׳ ולא‬
‫מסד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ונו׳ ‪,‬‬ ‫לשוס דבר גשמי‪ ,‬בהיות האותיות שבק בלי הפסק‬
‫ו ק הושג בחוש בריאת העולם וחידושו כמו שנאמר‬ ‫תיבה ופרשה כמו שהיו כתוטת למעלה תוך‬
‫ב ט פ ט רי‪ ,‬וכן שאר העקרים הושגו נ׳׳כ בחוש‬ ‫התורה ונמו שכתבתי ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫כ ט מס שנתבאר בשאר הפרקים‪ .‬ואנחנו הולכים‬ ‫ו ע ל זה אמר הכתוב אחר עשרת הדברות)שמות‬
‫גע ת מן ה ^דס למאוחר‪ ,‬כי אחר שהשגנו מציאותו‬ ‫כ״ד( עלה אלי ההרה והיה שם ואחנה‬
‫^ ו א סכת ועלת הכל ‪ ,‬אנו יו ד ט ם כי כל מס‬ ‫לך את לוחות האבן והתורה וגו׳ ‪ ,‬והיה לו לומר‬
‫שזולתו‬
‫אלהים‬ ‫׳סער היסודות פרק יג יד‬ ‫בית‬ ‫‪lU‬‬
‫ישתלשלו כל הנבראים מלאכים וגלגלים וכל ברואי‬ ‫שזולסו הוא מסוכב ועלול ממגן יח׳ עד סוף כל‬
‫מעלה ומשה ‪ ,‬ולמה להם להיותם נזוריס אחור‬ ‫העלולים למעלה בשמים ולמעה בארץ‪ ,‬ולא יקרה‬
‫מן המאוחר אל הקודם עד הסבה הרחשונה ‪,‬‬ ‫לצו שום ספק ובלבול בזה כשנרצה לסקור בשכל‬
‫הרי הסבה הראשונה היא ידועה וניכרת נהם‬ ‫לאמס מה שהושג בחוש ‪ .‬אבל הפילוסופים נס‬
‫והם עוזבים אותם ומתנכרים ומבקשים אותה‬ ‫בעיקרים שהם מנוונים ומסכימים בדעושיהס‬
‫ע״י המסובבים סמנה ;‬ ‫־לאמה עמנו ‪ ,‬הם הולכים בחקירתם מן המאוחר‬
‫אל הקודם על דרך המוסת ‪ .‬וכמו שהביא מהם‬
‫פרק ארבעה עשר‬ ‫וכשימצא אחד‬ ‫׳‪,‬‬ ‫הרב ז״ל בפ״א מח״ב בעיון ב‬
‫משני הדברים המורכבים בפני עצמו בהכרח‬
‫החמישי אמר בו הרב ז״ל שראוי לעבדו‬ ‫העיקר‬ ‫שימצא האחר‪ ,‬וכיון שנמצא דברים רבים ממניע‬
‫ולגדלו ולהודיע גדולתו ולקיים מצותיו‪.‬‬ ‫ומתנועע שיניעו זילתם ויתנועעו מזולתם ותמצא‬
‫וזהו מה שכתוב אנכי וגו׳ ולא יהיה לך אלהיס‬ ‫מתנועע לא יניע כלל ‪ ,‬יתחייב בהכרח שימצא‬
‫אחרים על פני ונו׳ ‪ ,‬וכל התורה כולה בנוייה‬ ‫מניע לא יתנועע כלל ‪ ,‬וזהו המניע הראשון ‪.‬‬
‫על זה וכמו שאמרו שם פ׳ חלק‪ ,‬והנה אין למופת‬ ‫וכן בעיון השלישי מענין הוה נפסד ‪ ,‬יתחייב‬
‫מבוא בזה העיקר ‪ .‬ולזה לא זכרו הרב ז״ל בספר‬ ‫בהכרה שימצא אחד לא הוה ולא נפסד ‪ ,‬שאין‬
‫המורה ‪ ,‬האמנם הראיה הלקוחה מדרך הסברא‬ ‫אפשרות הפסד בו כלל והוא מהוייב מציאות במי‬
‫לא נפלאת היא ולא רחוקה ‪ .‬כי השכל מורה‬ ‫שנוגע בו ‪ ,‬ואינו יודע מי הוא ‪ .‬וכן בעיון הד׳‬
‫ומכריח על עיקר זה בכמה פנים כמו שנבאר ‪.‬‬ ‫הביא מיציאת הדברים מן הכח אל הפועל שינערך‬
‫ובביאור זה נאמר כי העבודה והכבוד למי שינתן‬ ‫אל מוציא אהד ‪ ,‬יכריח אחד מב׳ האפשריים על‬
‫בדין ‪ ,‬מחוייב מצד וראוי מנד ‪:‬‬ ‫האחר ברצונו הפשוע והוא מחוייב המציאות ‪ ,‬כי‬
‫והצד המחוייב יתחלק לשלשה‪ ,‬העבודה והכביד‬ ‫לא ילך אל לא תכלית‪ ,‬הנה שהולכים במופתיהס‬
‫שחייב ה ק לאב שהוציאו לאויר העולם‪,‬‬ ‫מן המאוחר אל הקידם‪ ,‬ויקרה להם בלבול ואינם‬
‫והעבודה והכבוד שחייב העבד לרב שקנאו בדמיו‬ ‫יודעים מי הוא מחוייב המליאות או מניע הראשון‪,‬‬
‫וגופו קנוי לו ‪ ,‬וכמאמר הנביא ע״ה על שניהם‬ ‫כמו הסומא שמרגיש במי שנוגע בו ואינו יודע‬
‫)מלאכי א׳( בן יכבד אב ועבד אדוניו ‪ ,‬והעבודה‬ ‫מי הוא ‪ ,‬אס הוא חכם או הפכו ‪ ,‬או בכוונה‬
‫והכבוד שחייב המקבל שובה למי שהשיב לו חנם‪.‬־‬ ‫או שלא בכוונה‪ .‬האמנם אנחנו עדת ישראל‬
‫והצד הראוי הוא שיעבוד אדם וימן כבוד למי‬ ‫המקבלים מאבותינו הקדושים ומנביאינו הנאמן‬
‫כהוא גדול ממנו‪ ,‬כצווי האל יס׳ בכבוד‬ ‫ושאר הנביאים ‪ ,‬יודעים כי זה מחוייב המציאות‬
‫והידור החכמים והזקנים ‪ ,‬ומבלי חקירה כבר‬ ‫ומניע הראשון הוא הש״י ‪ ,‬שידענו ונתברר לנו‬
‫נמצא ברור כי מכל אלו הצדדים אנו ראויים‬ ‫שהוא ברא העולם מהאפס המוחלפי ‪ ,‬ושהביא‬
‫וחייבים לעבדו ית׳ ולא לזולתו ‪ ,‬אס מצד חיוב‬ ‫המבול על העוברים‪ ,‬והפין את דור הפלגה ‪,‬‬
‫הבן לאב ‪ ,‬הוא ידוע כי החיוג הוא מצד היות‬ ‫והציל את אבותינו ‪ ,‬והוציא זרעם ממצרים ‪ ,‬ונתן‬
‫הבן נוצר ממפת האב‪ ,‬והרי הוא כאילו הוא יצרו‬ ‫להם התורה והביאם לארן ‪ ,‬ושאר הנסים שעשה‬
‫בידיו ולא מדבר אחר כחומר גיד היוצר אלא‬ ‫אז ואחר כניסתם לארץ ‪ ,‬ושהוא המשגיח על‬
‫מעצמותו ‪ ,‬והיא המפה שממנה הושתת ויצא לאויר‬ ‫כל העולם כולו ‪ ,‬ובסרע עלינו כי אנחנו עם‬
‫העולם ‪ ,‬ולכן חייב לכבדו ולהועילו ממה שהשיג‬ ‫מרעיתו וצאן ידו ‪ ,‬ושאין אדם נוקף באצבעו‬
‫בסבתו‪ ,‬כי הוא יצא לאויר העולם כשלימות איבריו‬ ‫מלמעה אלא א״כ מכריזין עליו מלמעלה כי הכל‬
‫ושכלו בסבת אביו ‪ ,‬ובהם יכבדהו‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫מאתו יתברך ויתעלה ‪:‬‬
‫חכמים ז״ל)קדושין ל״א( איזהו כבוד מאכיל משקה‬ ‫ו ע ל זה אמר הנביא ע״ה )ישעיה מ״ב( כה אמר‬
‫מלביש ומנעיל ו ט׳ ‪ ,‬מצד היותו נוצר על ידו‬ ‫ה׳ בורא השמים ונועיהס רוקע הארץ‬
‫מלבישו ומנעילו ‪ ,‬ומצד היותו יצירתו מעצמות‬ ‫וצאצאיה ניתן נשמה לעס עליה ורוח להולכים‬
‫האב ולא מחומר אחר‪ ,‬מאכילו ומשקהו‪ ,‬וכן‬ ‫בה‪ ,‬להודיעם כי הדבר ילקח בסדר מן הקודם‬
‫כבוד ומורא על ב׳ העניניס היותו טצר על ידו‬ ‫אל המאוחר ‪ ,‬והוא ית' שמו הוא הקודם והוא‬
‫ועל היותו מצר מעצמותו ‪:‬‬ ‫היכול לגזור אומר שהוא ברא השמים ואח״כ‬
‫והנה ביצירת האל יתברך לאדם הראשון כתיב‬ ‫הארץ ואח״כ אמר תוצא הארץ נסם חיה ונו׳ ‪,‬‬
‫)בראשית ב׳( וייצר ה׳ אלהיס את האדם‬ ‫ואח״כ וייצר ה' אלהיס את האדם עפר מן האדמה‬
‫עפר מן האדמה ויסח באפיו נשמת חיים‪ ,‬הנה‬ ‫ונו׳ ‪ ,‬ולא כסיליהופים שהוגכים מן המאוחר‬
‫שיצרו מחמר האדמה וגם נפח באפיו נשמת‬ ‫ועולים מהדומם לצמח ולב״ח ולמי מדבר ולגלגלים‬
‫חיים ‪ ,‬שהוא כביכול מעצמותו ית׳ ‪ .‬ובזה נתחייב‬ ‫ולשכליס עד העלה הראשונה ‪ .‬וכן אמר הנביא‬
‫בעבודתו וכמו שכתוב מיד ויקח ה׳ אלהיס וגו׳‬ ‫)שם א׳( עזבו את ה׳ נאצי את קדוש ישראל נזורו‬
‫ויניחהו בנ״ע לעבדה ולשמרה ‪ ,‬ויצו ה׳ אלהים‬ ‫אתיר ‪ ,‬כי הוא ידוע כי השי״ת ברא את העולמות‬
‫על האדם ונו׳ ‪ ,‬ואמרו חז״ל לעבדה ולשמרה‬ ‫ושהוא קדוש ישראל שבחר באבותס ובהם וממנו‬
‫לעסוק‬
‫נח ‪115‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק יד‬ ‫בית‬
‫אדוניס אט איה מוראי וגו׳ ‪ ,‬לא אמר בבן אביו‬ ‫לעסוק ב ד ה ולשמור מצופיה וכו‪ /‬ויצו ה׳ אלהיס‬
‫כמו שכתב בעבד אדוניו ולא בעבד יכבד ולא‬ ‫הס שבע מצות שנצעוו בני נח ו ט' ‪ .‬הנה שמצד‬
‫ימיא ‪ ,‬כי הכטד לאב על הבן אינה מבוקשת מן‬ ‫היוחו יציר כפיו ונפח בו נשמת חיים ונחי^יג‬
‫האב אלא שסוא חיוב על הבן ‪ ,‬אבל העבד חייב‬ ‫לשמור מלות האל י ת‪ /‬מצות עשה כנגד הנשמה‬
‫נ ע ט ד ת אדוניו ‪ ,‬כי מצד שהוא אדק עליו מבקש‬ ‫שנפח בו ‪ ,‬ולא העשה כנגד החומר שטצר ממט‬
‫ממט שיעבדהו וישרתהו ‪ .‬דלזה הזכיר בעבד‬ ‫שהוא עפר מן האדמה הזהירו שלא יחטא ט‬
‫אדוניו‪ ,‬ט מצד היותו אדוניו ‪ ,‬מועל עליו לעבדו‬ ‫אלא ימשך אחר זכות הנפש‪ .‬וזהו בערך הכטד‬
‫בכל מיט עטדות ‪ ,‬ולא פרע אחת מהנה‪ ,‬ואמר‬ ‫והעטדה שחייב הבן לאב להיותו מסובב ממט‬
‫ואם אב אט איה כטדי ואם אדונים אני ונו׳ ‪,‬‬ ‫כנזכר ‪ .‬וכל בני אדם הראשון חייביס נ ע ט ד ה‬
‫לומר כי גס שהוא אב ואדון הוא מווסר לאחת‬ ‫זו שהוא קיוס שבע מצות בני נח‪ ,‬מצד היותם ‪ 5‬ט‬
‫מהנה ‪ ,‬אם מחשיבים אוחו כמו אב ולא כמו‬ ‫אדם הראשון שהיה יציר כ טו ונפח ט נשמה‬
‫אדון איה נ ט די ‪ ,‬כלומר לא די שאינכם מכבדים‬ ‫כנזכר ‪ .‬וכן כל הבריאות שנשתלשלו מאדם הס‬
‫^ תי הכ טד המועל עליכם ‪ ,‬אלא נס הכבוד‬ ‫על ידו יתברך ‪ ,‬כי שלשה שותפין הס באדם‬
‫סמיומל לי ושיש לי מנלתי שתכבדו אותי איננה‬ ‫אביו ואמו והקב״ה‪ ,‬אביו מזריע הלובן ו ט׳‬
‫ע מי‪ ,‬כי אתם מחללים אותה‪ ,‬יכן איה מוראי‬ ‫וההב״ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פניו וכו׳ ‪:‬‬
‫המיוחד לי ושיש לי מבלתי שתיראו אתם ממני‬ ‫ו כן אנו עדת ישראל חייבים לעבדו ולכבדו הערך‬
‫איננה ע מי‪ ,‬כי אחם מחללים אותה‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫העבד לרב ‪ ,‬כי הוא יה׳ קנה אותנו לעבדים‬
‫)שם( אתם הכהניס טזי שמי ‪ ,‬כי אני נקרא אב‬ ‫כשהוציאנו ממצרים ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב )ויקרא‬
‫ואדון ואתם מבזים שם זה‪ ,‬שאין אחה מחנהייס‬ ‫כ״ה( כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארן‬
‫ע מ י » ן וכעבל כסו שהיה מן הראוי ‪:‬‬ ‫מצרים לא ימכרו ממכרת עבד ‪ ,‬ואמר איו״כ כי‬
‫ו כ ן טל ט מ י אדה״ר חייבים לגיבדו ולכבדו‬ ‫לי בני ישראל עבדים עבדי הס אשר הוצאתי‬
‫מצד מה שממיב לנו חנם בערך מה סחייב‬ ‫נאותס מארץ מצרים אני ה׳ אלהיכם‪ ,‬הכתוב‬
‫מקבל סמובה למי שהטיב לו חנם ‪ .‬ובפרט אנו‬ ‫האחד פשוטו על העבדים העברים שנמכרו‬
‫עדת ישראל כי לקחנו לחלקו והבדילנו מן הכותייס‪,‬‬ ‫לאחיהם שיצאו ביובל ‪ ,‬ועליהם אמר כי עבדי‬
‫ועשה עמנו גסים ונפלאות וטובות מה שאין הפה‬ ‫הם אלו העבדים שנמכרו לכם הס ע ב ד‪ /‬והכתוב‬
‫יטלס לספר מזמן אבותיט הקדושים‪ ,‬וכמו‬ ‫הב׳ נאמר על כלל כל ישראל שלא יעבידו‬
‫שאמר מביא)י שעיה ס״ג( חסדי ה׳ אזכיר חהלות‬ ‫באחיהם הנמכרים להם אלא שיצאו בשנת היובל‪,‬‬
‫ה׳ כעל כל אשר נמלט ה׳ ורב טוב לבית ישראל‬ ‫כי לי בני ישראל עבדים וגו׳ ‪ ,‬וכיון שנלס הם‬
‫אשר גמלם וט' ‪ ,‬חסדי ה' אזכיר מצד היותו אב‬ ‫עבדים לי שהוצאתי אה כולם ממצרים ביחד אינו‬
‫ל ט‪ ,‬תהלות ה׳ מצד היוחו אדון לנו‪ ,‬כעל כל‬ ‫ראוי שישתעבדו באחיהם הנמכרים להם ‪ ,‬ואמר‬
‫אשר גמלט מנד הטובות שגמל לכלל האומות ‪,‬‬ ‫בשניהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים להורות‬
‫ורב עוג לבית ישראל ויותר טובה רבה ונמול‬ ‫ג י מה שהם עבדיו לא שקנאה בדמים להשתעבד‬
‫לביתישרא> ולא היה היתרון מצדם כ״א ברחמיו‬ ‫בהם עבודת עבדים‪ ,‬אלא שבהוציאס מארן‬
‫וברוב חסדיו‪ ,‬באמרו אך עמי המה שנקרא שמי‬ ‫מצרים נשארו עבדים לו ‪ ,‬כמלך הכובש מדינה‬
‫עליהם‪ ,‬וגס הס לא שקרו אלא שהודו שהיה להם‬ ‫אחת והס משועבדים לעבודתי בכל מה שצריך‪,‬‬
‫למושיע לשעבר ו ל ^ בכל צרתם לו צר וגו׳ ;‬ ‫לא שיהיו עבדים ממש ‪ ,‬וכן הקב״ה רחם על‬
‫רכן ‪ p‬הצד הראוי לחת כ ט ד לנדול‪ ,‬אנו חייבים‬ ‫ישראל שהיו מצרים מעבידים אותם וזכר בריחו‬
‫להודות לו ולעבדו ‪ ,‬על שהוא גדול ונדול‬ ‫להוציאם לחירות ‪ ,‬ולא קראם עבדים אלא בערך‬
‫שמו טבורי^ מאין כמוהו וכמו שאמר הכהוב‬ ‫שפדאס מעבדות מצרים ונשארו משועבדם לו‬
‫)דברים '׳( ט ס׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים‬ ‫בכך ‪ ,‬ו ל ק לוה שלא ישתעבדו קצתם בקצתם ‪,‬‬
‫ואדוני שאדוטם האל הגדול הג טר והנורא וגו׳‬ ‫כי לכך הוציאם מארץ מצרים כדי שלא יהיו •עוד‬
‫טסה משפע יתום וט׳ ‪ ,‬אס ה׳ אלהיך תירא‬ ‫עבדים ‪ .‬ולזה אמר הכתוב הב׳ כי לי בני ישראל‬
‫וגו׳ ‪ ,‬וכמו שאמרו ב מ ם׳) מגיל ה ל״א( כל מקום‬ ‫עבדים‪ ,‬כולם דרך כלל הם עבדים לי ולא עבדים‬
‫^ ה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו‬ ‫לעבדים ‪ ,‬ואלו שנמכרו עבדי הם אשר הוצאתי‬
‫ד בי‪/‬ז ס כתוב בתורה כי ה' אלהיכם וגו׳ שטי‬ ‫אותם מארן ויו׳‪ ,‬כמו שכתב ג״כ בפסוק הב׳ ‪,‬‬
‫בנביאים )ישעיה נ״ז( כי כה אמר רם ונשא וגו׳‬ ‫ר״ל גם כי נמכרו לא יצאו מעבודתי כי הם‬
‫משולש גכסוגים)תהליס סיח( סלו לרכב בערבות‬ ‫חייבים בעבודתי והוא קיום כל התורה בשום כמו‬
‫ביה שמו וגו׳ ‪ ,‬ה טנ ה כי עם היותו גדול ונורא‬ ‫הקונים אותם ‪ .‬ולזה אמר מיד אני ה׳ אלהיכם‬
‫משגיח לטובה על שפלי שפלים ‪ .‬וכן מה שמגדיל‬ ‫אלהי כלכם דרך כלל לקונים ולמוכרים ‪ .‬הרי‬
‫עצמו ‪ ,‬איט דרך גאוה כ׳׳א דרך עטה ‪ ,‬שאיט‬ ‫שיש חיוב לעבדו ולכבדו כבן לאב וכעבד לרב ‪,‬‬
‫אומר אט גדוב ולכן סנדלו אותי ‪ ,‬אלא חט גדול‬ ‫וכמו שאמר הנביא ע״ה )מלאכי א׳( בן יכבד‬
‫טש לי גדולה ונ טר ה לסושיע כל עטי ארן סלה^‬ ‫אב ועבד אדוניו ואם אב אני איה כ ט ד ואם‬
‫ואם‬
‫אלהים‬ ‫עער היפידות פרק יד‬ ‫בית‬ ‫‪116‬‬
‫מצינו בתורה שיזכיר גדולת האל ית׳ שהוא גדול‬ ‫ואם כן כל הלדדין שיש בעולם שעל ידס יותן‬
‫ונבור‪ ,‬כ״א עתה שאמר מרע״ה כי ה׳ אלהיכם הוא‬ ‫כבוד ועבי דה לשוס נכרא ‪ ,‬כולן ננללין בו‬
‫אלהי אלהים וגו׳ האל האל הגדול הגבור והנורא‬ ‫ית׳ בשלימוח גדול ‪ ,‬ועל כולם אנו חייבים לכבדו‬
‫וגו'‪ ,‬כי בשירה אמר)שמות ט״ו( אשירה לה׳ כי גאה‬ ‫ולעבדו ולא לזולתו; כי כלס הס מסובבים מסבתו‬
‫גאה‪ ,‬על מה שעשה ביס‪ ,‬ותארי הי״ג מדות שמתנהג‬ ‫ואין ראוי לעבוד כייא לסבה הראשונה ית״ש ‪:‬‬
‫עם בריותיו כולם ענותנותו שהוא רמוס והנון וכו;‬ ‫יבוא וראה ענותנוחו וישרו כי לא חייב את בני‬
‫אבל זה הפסוק הוא מורה על גדולתו ית׳ כי הוא‬ ‫העולם בעבודתו כ״א כעי מה שפעל ועשה‬
‫הוא אלהי האלהיס וגו׳ ‪ ,‬וענותנותו סמוך לו כמו‬ ‫עמהם ; כי הנה מבריאת העולם ועד זמן יציאת‬
‫שהזכרנו ‪ .‬ועל זה אנו חייבים לו תוספת כבוד‬ ‫מצרים לא נתחייבו בני העולם לעבדו כ״א בנדר‬
‫ועבודתו מצד גדולתו ‪ ,‬כמו שסמך לזה הכתוב את‬ ‫הנוצר אל היוצר ‪ ,‬וכבן אל האב‪ ,‬שיצר את האדם‬
‫ה׳ אלהיך הירא וגי׳ ‪ ,‬כ״ש בהיות הענין כפול‬ ‫ושם בעבעו שישתלשלו ממנו בני האדם מזכר‬
‫ומכופל שאנו חייבים לו כבנים וכעבדים וכמקבלי‬ ‫ונקבה ‪ ,‬והוא ית׳ שותף עמהם ‪ .‬ולזה לא חייבם‬
‫טובה וכקפן לגדול ‪ ,‬וכל אחת מאלו הד׳ היא‬ ‫כ״א על מה שהוא מיקון העולם וקיומו ; והם‬
‫שלימה בו יח׳ בתכלית השלימות‪ ,‬כי הוא ית׳ אב‬ ‫שבע מצות בני נח כדי שיתקיים העולם שיצר‬
‫לנו בכוונה שלימה שיצר אותנו לטוב לנו ‪ ,‬לא‬ ‫וברא ‪ .‬ולזה תמצא כי לא נקראו ישראל עבדים‬
‫כאב הטבעי שאינו מכוון אלא להנאתו‪ ,‬וכמ׳׳ש‬ ‫קודם יציאת מצרים אלא בניס ‪ ,‬ושלח לפרעה‬
‫)תהליס כ״({ כי אבי ואמי עזבוני וה׳ יאספני ;‬ ‫על ידי משה רבינו לימר בני בכורי ישראל ; לא‬
‫שניהם להנאתה נתכוונו תדע שזה הופך פניו‬ ‫אמר בני סתם כי כל האומות הם בניו ג'כ בערך‬
‫וכו׳ ‪ ,‬וכן הרב שקונה עבד להנאתו הוא מכוון‬ ‫זה שיצר וברא את כולם ; ואמר גני בכורי בן‬
‫שיעבדהו וישרתהו ‪ .‬אבל השי׳׳ת לא כיון להנאתו‬ ‫בכור וחביב לי משאר הבנים שהן שאר האומות ;‬
‫בהוציאו חותנו ממצרים‪ ,‬כ״א שרחם וחמל עלינו‬ ‫ונקראו ישראל בן בכור להש״י עם היותם אחרונים‬
‫וראה את הלחן אפר מצרים מעבידים אותנו‪ ,‬ומה‬ ‫לכל שבעים אומות בני נח ולמשפחות שיצאו‬
‫שחייבנו בעבודתו לטובתנו וכמ״ש )דברים ו׳(‬ ‫מאברהם ישמעאל ובני קעורה ולעשו שיצא‬
‫וצדקה תהיה לנו כי נשמור ונו'‪ ,‬וכן מה שאנו‬ ‫ראשונה ואחרי כן יצא אחיו ונו'‪ ,‬כי החלת‬
‫חייבים לעבדו כעל כל אשר גמלנו אינו אלא‬ ‫המחשבה סוף המעשה ; כי בסבתם ברא העולם‬
‫לזכותנו שלא נהיה כפויי טובה ‪ .‬וכן מה שחייבנו‬ ‫בהם ראשית תבואתו‪ ,‬ואמר הכתוב בראשית ברא‬
‫עוד בעבודתו מצד גדולתו לא לכבודו כ״א‬ ‫אלהים בשביל ראשית; וכמו שבבריאת העולם נוצר‬
‫לתועלתנו ‪ ,‬כי גדולתו הוא מצד עצמותו ואינה‬ ‫הכל קודם יצירת מין האדם‪ ,‬כן ביציאת אבוס‬
‫תלויה בנו כי אס צדקת מה תהן לו וגו׳ ‪:‬‬ ‫האומות לאויר העולם קדמו כולן לאומה ישראלית‪,‬‬
‫ואפשר כי על אלו הד׳ צדדים מחיוב הכבוד‬ ‫להיותה היא תכלית הבריאה וסוף כבריאה ‪ ,‬כי‬
‫והעבודה אמר הכתוב כמספר מקצת‬ ‫אנחנו נעמוד לקרוא כולנו בשם ה׳ ולעבדו שכס‬
‫גדולותיו ‪ ,‬האל הגדול הגבור והנורא ‪ ,‬ונסקנו‬ ‫אחד ‪ ,‬ואחר יציאת מצרים נקראו ג׳’ כ עבדים‬
‫הפלותינו כולן להורות לנו כי אנו מחוייביס לעבדו‬ ‫)ויקרא כ״ה( כי לי בני ישראל עבדים עבדי הס‬
‫ולהתפלל אליו ‪ ,‬מצד שהוא אל שברא שמים וארן‬ ‫אשר הוצאתי אותם מארן מצרים‪ ,‬מוסף על השם‬
‫ונקרא שמו על בריאתם ‪ ,‬בראשית ברא אלהים‬ ‫המיוחד להם )דברים יי׳ד( בניס אתם לה׳‬
‫את השמים ואת הארן ‪ .‬וכן בכל מעשה בראשית‬
‫הזכיר שס אלהות מצד שהוא אדון גדול לט‬
‫‪,‬‬
‫אלהיכם ואז נתחייגו בעבודה יתירה להש׳י‬
‫שגאלם ממצרים והם בניו ועבדיו ; וכמו שאמר‬
‫שהוציאנו ממצרים‪ ,‬ומצד שהוא גבור להציל אותנו‬ ‫הכתוב )שמות ג׳( בהוציאך את העם ממצרים‬
‫מכל רעות המתרגשות ולהטיב לנו כל הימים ;‬ ‫חעבדון את האלהים על ההר הזה ‪ ,‬וניתנה‬
‫ומצד עצמות גדולתו שהוא נורא תהלות שאנו‬ ‫השורה להם וקבלוה מצד היותם בניו שיצרם‬
‫יראים לספר תהלותיו‪ ,‬שקצרה יד שכלנו מלהשיגס‪,‬‬ ‫והיותם עבדיו שהוציאם ממצרים ‪ .‬ולכך התחיל‬
‫ונבוא לידי קיצור בשבחיו ית׳ ‪ ,‬וכן בעיקר זה‬ ‫בעשרת הדברות אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך‬
‫כתב הרב ז״ל לעבדו ולגדלו ולהודיע גדולתו‬ ‫מארן מצרים מבית עבדים ‪ ,‬כי בסבת זה אהה‬
‫ולקיים שאר מצותיו‪ .‬לעבדו על היותו אב לנו‬ ‫חייג לקבל אלהותי ומצותי ‪ ,‬ולא הזכיר עדיין‬
‫ויוצר בראשית ‪ ,‬לנדנו על היותו גדול ורב לנו‬ ‫שעשה עמנו שום עובה לחייבנו בעבודתו עליהן‪,‬‬
‫שאנו עבדיו שהוציאנו ממצרים‪ ,‬ולהודיע גדולותיו‬ ‫עד אחר סוף המ׳ שנה שהיו במדבר ונתפרנסו‬
‫על מה שהטיב ומטיב עמנו בכל יום ויום ‪,‬‬ ‫ונתקיימו במן ובבאר ובענני כבוד וכן שאר העורות‬
‫שלא נהיה כפויי טובה אלא נדע ונודיע כי כלס‬ ‫שעשה להם במדבר ‪ ,‬שאז הזכיר להם מרע״ה‬
‫מאתו יתברך בכוונה שלימה להועילנו ולקיים‬ ‫נר‪.‬שנה תורה קצת העובות שהפליא לעשות‬
‫שאר מלותיו על היותו‪ ,‬מלך גדול ונורא‪ ,‬נס‬ ‫עמהם ומה שיעשה לעתיד ‪ ,‬כדי שיתחייבו יותר‬
‫אס לא היה משכיר ומעניש היינו חייבים לעבדו‬ ‫בעבודתו ית׳ ליראה אותו ולדבקה גו בכל הפרעים‬
‫מצד גדולתו יתברך ויתעלה ‪:‬‬ ‫שא־נם מפורשים בכתוב‪ ,‬וכמו כן עד עתה לא‬
‫פרק‬
‫נט‪117‬‬ ‫אלהים‬ ‫עעדהיסודותפרק מי‬ ‫בית‬
‫מרמס אמו ‪ ,‬סמל עליו וגדלו וחנט לעבודת השם‬ ‫פרק חמשה עשר‬
‫יה׳ ג די « הי ה לו פוג ם בעולם הזה ‪ ,‬כמיש‬
‫הכתוב על האדמה אשר ה׳ אלהיך נתן לך‪ ,‬ובעולם‬ ‫ראיה על העיקר הזה‪ ,‬שהוא מ מדס השם‬ ‫ונביא‬
‫שמלו עוג והוא העוה״ב ‪ ,‬ויהיה נכלל ג״כ בטובה‬ ‫י ח‪ /‬מן הסברא והן המוחש ומן הכהוביס‪,‬‬
‫ז ו ז מ ת העוהיב גמולו טיב ‪ ,‬כמו שדרשוהו מז׳יל‬ ‫כמו בנהגנו בסחר העיקרים ‪:‬‬
‫שםמז ארישת ימים בעולם הזה היא אריכות‬ ‫ו ד ר א י ה מן הסברא הנכונה הוא על כל אחד‬
‫ימים ^דיק לעולם שטלו טוב ‪ ,‬וטובת העוהיז‬ ‫מן הצדדין הארבעה ‪ ,‬אם כבן לאג ‪r‬‬
‫בהיותו צ ד ק הוא ג״כ סבה שיוכל לעסוק בסורה‬ ‫הוא דבר מושכל והשכל מחייבו ‪ ,‬שהק יכבד אב‬
‫ובגמילות מ ס מ ם וי » ה בהן לעוה׳ג שכולו עוב‪,‬‬ ‫מצד שהוציאו לאויר העולם ‪ ,‬כי ז ט ח הוא לו‬
‫ואם ק » ו שממל מחייב שיכבד בן אס אביו‬ ‫דכין לאדם שלא בעניו‪ .‬הזכות הוא שנוצר בעולם‬
‫בערך מס ©םוציאו לאויר העולם לבד ‪ ,‬כן חייב‬ ‫הזה‪ ,‬ויש לו הכנה עובה ובחירה להעיב סעולומיו‬
‫בעבודה האל *»נ׳ שהיה שוסף עיקרי ביצירתו ‪,‬‬ ‫ומעשיו שיזכה בהן בעולם הזה ובעולם הבא ^‬
‫ויוסר מממזבהיויזו מכוון ב טנ ה שלימה להוציאו‬ ‫מעלה יהירה על המעלה שהיתם לגשמסו ‪ p‬דם‬
‫לאויר ה עו ^ כדי שיזכה בנשמה החקוקה מהמת‬ ‫צאתה לאויר העולם ‪ ,‬עם היותה ממת מ א‬
‫כסא הכבוד ‪:‬‬ ‫הכבוד ״ ונם כי מחומר קוי־ז וים ליצר הרע כמה‬
‫ז א ם כעבד לרב ‪ ,‬הדבר מושכל נם כן שהעבד‬ ‫הכנות יומר לחעוא ‪ ,‬בקדימה הזמן ובסכלו על‬
‫סייג ב כ ט ד הרב שקנאו בדמיו וטסו קטי‬ ‫'‬ ‫החושים הגשמיים‪ ,‬עם כל זה בשכלו יוכל להכניע‬
‫לו‪ ,‬וכמו שהאדם משתמש במעוהיו ונחפציו יכול‬ ‫יצרו ‪ ,‬ובא למהר מסייעין אותו גס ק מלמעל?;‬
‫לפ םס»ו בטסו של עבד שהוא קנוי לו ‪ ,‬ובהיות‬ ‫והוא מפל למלך שהכניס אחד מעבדיו לגן שיש‬
‫לעבד ד »‪ 5‬והשכל חייב לשרת אס ר ט בכל מה‬ ‫בו סירות ומעדנים ויש בו גס כן סירוס ממיתים‪,‬‬
‫ס ש » ט כלו קטי לרב ‪ ,‬ויש ‪ r3‬הרב להשתמש‬ ‫והודעו הפירות שיאכל מהם בעודו שם ושיינש‬
‫בו בעבודת ס רן להנאתו‪ ,‬כמו שמשתמש בכליו‬ ‫מהם ויאצרס לעת צאתו לביתו‪ ,‬ותהר מגעת לסירוס‬
‫ור ^יגלהועלסוואיט מקפיד עליהם אס יתקלקלו‬ ‫הממיתים ‪ ,‬כי אין ספק שזה העבד הוא מחוייב‬
‫אוי שתברו‪ ,‬אם שכרו מרובה מהפסדו ‪ ,‬כן על‬ ‫לגמול חסדי המלך שעשה עמו כמה עו בו ת‪,‬ו א ס‬
‫העבד לא יקפיד‪ ,‬ובמכמהו יוכל למלט נפשו נעמדו‬ ‫עכר על די טרו ואכל מהסירות ה מ מיסי טו מה‪,‬‬
‫לפניו והלכו אמריו ויגג־ההו‪ ,‬ובזה ימצא חן וחסד‬ ‫מידו היתה זאת לו למעצבה ישכב‪ ,‬וכן האב הוציא‬
‫ל »יו שיוציאהו לחירות ‪ ,‬ומפני שעבודה העבד‬ ‫הבן לאויר העולם כדי שמכל לקעס חיי העולם‬
‫לדג היא על כרמו ני טסו קטי לרבו וחייב לעבדו‪,‬‬ ‫הבא על ידי עסקו בתורה ה מודעה לו דרכי‬
‫אק ע מ ד סו אלא מתוך יראה ושלא לשמה ‪ ,‬לא‬ ‫החיים‪ ,‬ואביו אמיתי הוא האל ית׳השוסןזהעיקדי‬
‫כגן שהוא מצנד לאביו בטובתו• ובחירמו ‪ ,‬ולכן‬ ‫ביצירתנו להטיב לנו במאור הורתו ול הי ^ מו‬
‫^ו ר הנביא ע״ה )מלאני א׳( אה אב אני איה‬ ‫במלותיו ולהורות לט בפירוש ה ד ר ן א « נ ל ו ו « ‪,‬‬
‫כבודי ואם אדוטס א ט איה מוראי ‪ ,‬כי הכ ט ד‬ ‫והם דרכיו יש׳ כמו שאמר )דבד ם כ״ח( ו ה ל »‬
‫ו הע טדס שמושם הנן לאב סיא בבחירתו מ » י‬ ‫בדרכיו ואמר )שם ל׳( ראה נסתי לסטך וגו׳‬
‫כבוד אביו ואהבהו אותו‪ ,‬ו הנ ט ד והעבודה שעושה‬ ‫ובחרת בחיים ‪ ,‬ומצד זה לבד אע״ס שלא הים‬
‫העבד ^־ב אינה אלא מחמת מורא ‪ .‬ויצא לט מזה‬ ‫מוציאט מעבדות לחירות ולא היה גו ס ל ל ט סוד‬
‫כי אנ » ו עדם ישראל חייבים לעבדו גם ‪ P‬מצד‬ ‫מונ ה‪ ,‬אנו חייבים להודות לו ו ^ ד ס מ ע ה כ ב ו ד‬
‫ב אנ ח ט ענדיו סהוציאט ממצרים מבית עבדים ‪,‬‬ ‫^‬ ‫שחייב הבן לאב שאיט תלוי במה‬
‫ואמזט קטיים לעמדתו יסב׳ לטובחט ‪ ,‬לא כעבד‬ ‫בהיותו קטן להניקו משדי אמו ול ה מי ב טולזו ט‬
‫^ א ו ר ט ל ע מ ד ע מד תו לתועלתו ‪ ,‬ולכן לא‬ ‫ולפרנסו וללמדו תורה ואומנות‪ ,‬כי גס שלא יעשה‬
‫קראט עבדים לו כי אם בערך מה שהוציאט‬ ‫לו אחת מהנה חייב הבן מדין תורה לכבדו וליראה‬
‫ממצרים כמו שאמר עבדי הס אשר הוצאתי אותם‬ ‫ממט ‪ ,‬ולזה אפשר שכתוב בדברות הר א « ט ה‬
‫מ א ח קצרים ‪ ,‬ו ק אמר )דברים ז׳ז ויפדך מביס‬ ‫כבד אח אביך ואת אמך למען יארי ‪ p‬ו ט׳ ‪ ,‬כי‬
‫עבדים מיד פרעה מלן מצרים‪ ,‬כי הפליא לעשות‬ ‫שכר כבדו אח אביו‪ .‬מצד שהוא אביו מגלי שיעשה‬
‫ע מן בהיותך עבד ^א בביס שרים אלא בבית‬ ‫עמו שום טובה הוא אריכות הימים ‪ ,‬שהוא מונ ת‬
‫ע ב ד ם הטגשים בך ובעמדה קבה תחת יד פרעה‬ ‫צאתו לאויר העולם שיהיה לו זמן לפסוק בהורה‬
‫מלך מ ^י ס ‪ ,‬ומןל להיותן לו עבד לעולם ולא‬ ‫ובמעשים טובים לזטת לחיי העולם הבא שמא‬
‫רצה להחזיק בן כעבד אלא שפדה אותך שתהיה‬ ‫הארוך ‪ ,‬ויהיה כלול עולם שטלו ארוך גס גז ה‬
‫‪ p‬חורין לעצמך להחע מן במלאכתך ולחה ביהך‬ ‫■כמו שדרשו חז״ל‪ ,‬ובדברות האחרונות כתיב למען‬
‫ו ב ע מי ת השה ל מ א חן ולטובתך ‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫■יארימןימיך ולמען ייטב לך ונו; האריטתימים‬
‫הכתוב)שם וי( ואוסט הוציא מפס למען הביא‬ ‫■סל שכבדו בערך מה שהוציאו לאייר העולם ‪,‬‬
‫אוהט לתת ל ע את הארן וגו וי ^ט ה׳ לעשות‬ ‫והטובה שייטיב לו האל יח׳ מל שכבד את אביו‬
‫אין נ> הח?ךם האלה ליר^ש אה ה׳ אלהיט לטוב‬ ‫ג ס כן בערך מה שהעיב לעשות עמו מיום צאתו‬
‫לט‬
‫אלהים‬ ‫^ג‪1‬ער היסודות פרק טו‬ ‫בית‬ ‫‪118‬‬
‫מלך מלכי המלכים הקב״ה שטובותיו מהמידות‬ ‫לנו כל הימים לחיוסגו כהיום הזה ‪ ,‬וצדקה ההיה‬
‫עלינו בכל יום ובכל עת ובכל שעה ובכל רגע ‪,‬‬ ‫לנו כי נשמיר ‪ ,‬הנה שפירש כוונתו ית׳ ״הוציאנו‬
‫שאנו חייבים להודות לו ולברכו ולעבדו עליהן‬
‫בכל יום תמיד ‪ ,‬כמו שהן מהמידות עלינו ‪ .‬וכן‬
‫‪,‬‬
‫למוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה שאמר‬
‫קידם ואמרת לכנך עכדיס היינו לפרעה כמצרים‬
‫מה שעושה השי״ת עמנו שאיני מקוה לתשלום‬ ‫ויוציאנו ה׳ וגו׳ ויה! אותות ומופתים וגו׳ ואותנו‬
‫נמול כי אס נצדק מה נתן לו או מה נוכל לעשות‬ ‫הוציא משם כי לא הוציא אותנו להשתעבד בנו ‪,‬‬
‫לו כי מידו הכל ומידו ניתן לנו‪ ,‬או במה אקדמנו‬ ‫כי אס באהבתו ובתמלתו הוא גאלנו ‪ ,‬ולק נת!‬
‫בעולות וגו'‪ ,‬מחייב כשכל שאנו חייבים לו יותר‬ ‫אותות ומופתים גדולים ורעים בהס להנקס מהם‬
‫על זה שמטיב עמנו לכוונת הטוב במה שהוא‬ ‫על מה שעשו לישראל ‪ ,‬כי זה הוראה כי מחמלתו‬
‫טוב ‪ ,‬וכן אנחנו נודה לו ונעכדהו לטונה זו שלא‬ ‫עליהם עשה כך ‪ ,‬ואמר על זה ואותנו הוציא‬
‫ע״מ לקבל פרס וסוך הפרס והכבוד לבוא ‪ ,‬וכמו‬ ‫משם כי בראותנו כי עשה בהם שפמים על מה‬
‫שאמר הכתוב)דברים י״א( והיה אס שמע תשמעו‬
‫אל מצותי אשר אנכי מציה אתכם היום ‪ ,‬לכוונה‬
‫‪,‬‬
‫שעט אותנו ידענו כי כוונתו היתה להוציאנו‬
‫משם מאותו העבדות שלא להשתעבד בנו אלא‬
‫הנכונה שהיא לאהבה את ה׳ ולעבדו בכל לבבכם‬ ‫אדרבה לתת לנו את הארן ‪ ,‬ומה שצונו לעשות‬
‫ולא ע"מ לקבל פרם ‪ ,‬אז הפרס והשכר יהיה‬ ‫את כל החקיס האלה התלויס ביציאת מצרים‬
‫מוכן לבוא יוחר שלם באתן מער בארצכם בעתו‬ ‫לא היה צריך לזה מצדנו שהרי נתן אותות ומופתים‬
‫יורה ומלקוש וגו'‪ ,‬ומפני שהעבודה שעושה האדם‬ ‫וגו׳ לעינינו ואותנו הוציא משם ‪ ,‬אלא ליראה את‬
‫ויש לו שכר עליה לפעמים הוא מצטער בה ואומר‬ ‫ה' אלהיט בכל שאר המצות ‪ ,‬וכדי שיהיה לנו‬
‫לא היא ולא שכרה ‪ ,‬כבעל היסורין של אהבה‬ ‫טובה כל הימים כלומר לעתיד אותם שלא ראו‬
‫שלפעמים אומר לא הן ולא שכרן ‪ ,‬ואינו חוטא‬ ‫יציאת מצרים על ידי החקיס האלו שהם תלויים‬
‫בזה‪ ,‬לכן סמך ואמר השמרו לכס פן יפתה לבבכם‬ ‫בענין יציאת מצרים יהיה להם טובה ותייס כי^יוס‬
‫וסרחס מעבודתו זאת ‪ ,‬שאולי תכבד העבודה‬
‫עליכם ותעבדו אלהיס אחרים והשהחויתס לכס‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הזה הידוע ונגלה לנו שיצאנו בו ממצרים והחש״‬
‫לנו לצדקה כי נשמר וגו' לפני ה׳ אלהינו כאשר‬
‫כי העבודה שלהם יראה לכס שאינה כבדה לבד‬ ‫צונו ^ ני גס שיהיה לנו טובה וחיים בזה החשב‬
‫ההשתחויה ודיבור שפתים ולא עבודה בכל לבב ‪,‬‬ ‫לנו לצדקה לפני ה־ אם נקיים כל המצוה הזאת‬
‫ותחשבו שלא הפסידו בזה כי אס השכר שלא‬ ‫לקיים מצותיו ולא בשביל הטובה והחיים שתמשך‬
‫יהיה לכס ולא יגיע לכה נזק‪ ,‬מזה תדעו כי על זה‬ ‫לנו ממנה ‪:‬‬
‫יחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים וגו׳ ‪ ,‬ולכן‬ ‫ו א ם כמקבל הטובה שחייב לגמול לנותן הדבר‪,‬‬
‫ראוי לכס שתעבדו את השם יתברך בכל לבב ‪,‬‬ ‫מושכל גס כן ‪ ,‬כי המקבל טובה מחבירו‬
‫וכדי שלא יהיה עליכם למשא כבד תהיו רגילים‬ ‫שחייב לגמול לו חן וחסד על זה בהיות חבירו‬
‫בה והשימוה על לבבכם והציבו לכס ציונים‬ ‫בלתי חייב לו דבר‪ ,‬ורצה והתכוון להועילו ולכבדו‪,‬‬
‫בזכירתה ‪ ,‬בקשירת התפילין על המוח ונגד הלב‬ ‫אין ספק שהשכל הישר מחייב שיגמול לו טל זה‪,‬‬
‫והמזוזה בביתכם‪ ,‬כדי שתזכרו עבודתו בביאתכם‬ ‫כי כמו שההלואה שאדם מלוה להבירו‪ ,‬השכל‬
‫לבית וביציאתכס ‪:‬‬ ‫והדעה מחייבים שיפרע לו כן מה שמועיל אדם‬
‫ואם העבודה והכבוד שחייב הקטן לגדול ‪ ,‬הוא‬ ‫לחבירו או מכבדו שלא ע׳’ מ לקבל פרס ‪ ,‬חייב‬
‫דבר מושכל גס כן ‪ ,‬וזה כי ברואי הסולם‬ ‫המקבל לגמלו על זה ‪ ,‬והרי הוא כמו הלואה כי‬
‫כולם הס נבראים להשלים עצמם בשלימותהמדות‬ ‫על הרוב הסד שעושים עם החיים הוא מצפה‬
‫והמושכלות ‪ ,‬ובפרט חכמה הורתנו הקדושה לכל‬ ‫לתשלוס שכר ‪ ,‬ואינו חסד של אמת אלא החסד‬
‫מי שהוא שלם יותר בהם הוא ראוי לכבוד יותר‪,‬‬ ‫שעושים עם המתים‪ ,‬והצדקה שעושים עס העניים‬
‫ולכן הקטן בשנים ובחכמה חייב לכבד את הגדול‬ ‫על הרוב היא של אמת בערך שאינו מצפה לתגמול‬
‫ממנו בשנים‪ ,‬כי על הסתם ברוב ימיו קנה שלימות‬ ‫שכר מאותו העני והדל ‪ ,‬ועל זה אומר סשייית‬
‫יוחר ממנו במדות המשובחות ‪ ,‬כי עיר פרא חדס‬ ‫אני במקום העני לשלם גמול על הצדקה כמו‬
‫יולד‪ ,‬ובהנהגתו הטובה בזה העולם יקנה שלימות‬ ‫שייעד בתורה)דבריס־י״ד( למען יברכך ה׳ וגו׳‪,‬‬
‫כפי שניו ולכן הזהירה התורה וצוהה ■ויקרא י״ט(‬ ‫ואמר שלמה ע׳׳ה )משלי י׳׳ט( מלוה ה׳ חונן דל‬
‫מפני שיבה תקום והדרת פני זקן שקנה חכמה‬ ‫וגמולו ישלם לו‪ ,‬כי גס שעל הדל אינו חוב מה שנחנו‬
‫ואפי׳ יניק ומכיס נקרא גדול לערך הקטן ממנו‬ ‫לו כי כבר היה ידוע שלא היה לו במה לפרוע‬
‫בחכמה ‪ ,‬ואם בבני אדם השויס זה לזה וכלס‬ ‫ומתנה שלא ע’ מ להחזיר נתן לו ‪ ,‬טכ'ז השי׳׳ת‬
‫מטפה סרוחה נוצרו חייבים זה לזה כבוד כפי‬ ‫עושה עצמו כאילו הוא חייב לפרוע מתנת העני‬
‫מעלת כל אחד ‪ ,‬כ״ש וכ׳יש ממ״ה הקב״ה ‪ ,‬כי‬ ‫וכאילו הלוה לו וישלם לו כמו הלוה שמשלם למלוה‪,‬‬
‫הוא בכחו ובגדולתו ברא כל העולמות וכל‬ ‫ומלבד זה גמולו שחנן על העני שלא ע״מ להחזיר‬
‫הנעלמית ממנו שאנו חייבים לעבדו על זה ‪ ,‬גס‬ ‫ישלם לי גס כן יותר מדאי ‪ ,‬ואס במי שמקבל‬
‫כי לא היה מקדיש לנו עובה‪ ,‬ומכני שיש גדולים‬ ‫שוס טובה מסבירו חייב לגמול לו עליה כ׳ש וכ״ש‬
‫ממנו‬
‫ם ‪119‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער ד״יפוחית פרק מוטו‪.‬‬ ‫בית‬
‫ומקיים מו ר » ומלותיו‪ ,‬ורביעי לו המכבמ ועובדו‬ ‫ממנו והם המלאכים והנלנליס שהם נבראים כמ‪1‬נו‬
‫בהיותו מפיר היותו גמול חסדיו במה שהשיב‬ ‫והיינו חייבים בכבודה ומבודתס נ ם כן כשי מה‬
‫לאטתיו ובפה שהשיב ומשיב ויישיב לו בכל יום‬ ‫שנוזר השכל‪ ,‬לכך הוצרך השי״ת לומר לא יהיה‬
‫ולכך עובד עטדתו ומקיים מורתו ומלותיו‪:‬‬ ‫לך אלהים אחרים על פני ‪ ,‬לא העשה וגו‪ /‬לא‬
‫ו ע ל דרך ז ה‪ .‬א ט מדריכים את בנינו ואת כלל‬ ‫תשתחוה להם וגו; וביאר בם׳ עקב כי ה׳אלהיכם‬
‫ישראל לחגנם במצות ה׳ ובתורתו בהדרגה‬ ‫הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל מ דו ל וגו׳‬
‫מן המאוחר אל הקודם‪ ,‬כי נודיע להם ונרגילס‬ ‫אשר לא ישא פנים וגו; עשה משפע יהום ואלמנה‬
‫לעטדהו ים־ מצד שהוא משיב להם בכל יום ‪,‬‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬להורוה כי גס שהמלאכים והגלגלים הם‬
‫וכאשר יקיימו דברי תורהו ומלותיו כן ירבה וכן‬ ‫אלהיס ואדוניס על העולם השפל ‪ ,‬עכ״ז הוא‬
‫י »יון להעיב להם ‪ ,‬ואירכ מצד יראת העונש ‪ ,‬אס‬ ‫אלוה ואדון עליהם ‪ ,‬והס אין להם כח ורשות כי‬
‫ירפו ידיהססעסק ם בתורה ובמצות שיבואו עליהם‬ ‫אם מה שסודר ומוגבל להס מאת השם יה׳ ואין‬
‫מיו צרות רבות ור עו ת‪ ,‬ואמר זה אנו משלימים‬ ‫להם רשות להוסיף ולא לגרוע ‪ ,‬והשם ית׳ עם‬
‫אותם יותר במטדתם שתהיה יותר שלימה ומכוונת‬ ‫היותו אלוה גדול עליהם הוא ממפל במשפע יתום‬
‫לו ית׳ בהיותו הוא ט ר א העולם ויצר את האדם‬ ‫ואלמנה וכו׳ ‪ ,‬ויש בידו להוסיף או לגרוע כ »‬
‫בחכמה נפלאה כאב את הבן ירצה ויותר ‪,‬‬ ‫המעשה‪ ,‬לנה שאין כן במלאכים וגלגלים שממשלתם‬
‫ואלמלא כך לא יצא לאויר העולם שלם מכל מה‬ ‫קצובה ומוגבלת ממנו ית׳ כנזכר ‪:‬‬
‫מ ב ר א מ »ו גלגל הירח ‪ ,‬ועבודה זו מ טונ ת‬
‫ושלימה יומו ‪ p‬הראשונות ‪ ,‬כי בזאת ישיג המעלה‬ ‫■׳‬ ‫פרק עשה עשר‬
‫האמרונע והיא ט ע ט ד אס השם ית׳ וית׳ מצד‬
‫גדולתו ורוממותו יש׳ ‪ ,‬ויקרא אוהב ה׳ וירא‬ ‫ח י ו ב הכבוד והעבודה לאלהיס מל כל אחד‬
‫אותו מגלי טונ ה א מר ה‪ ,‬כמו שבארנו‪ ,‬והיא‬ ‫מהארבעה צדדין ‪ ,‬אינו דבר שוה בכולם ‪,‬‬
‫מנמלה הגדולה מצד פצמה והשכר הגדול בעוה״ז‬ ‫כי החיוב היותר גדול על האדם השלם הוא מצד‬
‫ובעוה״ג‪ ,‬ונכלל ט כל השכר שים לעובד מהצדדין‬ ‫היותו מכיר גדולת האל ית׳ ורוממותו ויטלסו‬
‫האתיים ‪ ,‬וכמו שאמר המטרר ע״ס אשיי איש‬ ‫מבלי שיקוה לתשלום שכר ‪ ,‬כי זהו השליסוש שהגיע‬
‫ירא א ס ה׳ במצותיו מסן מאד ‪ ,‬שהוא הירא את‬ ‫לו אברהם אבינו ע״ה להמתו נקרא אברהם‬
‫‪0‬׳ מגלי תקום לשכר נ מו שבארנו ‪ ,‬אמר ג ט ר‬ ‫אוהבי ‪ ,‬וירא אלהים מצד גדולתו ולא מצד יראש‬
‫ג א ח־י סי ס זרעו דור ישרים וגו׳‪ ,‬הון ועושר בביתו‬ ‫עונשו ‪ .‬וגדר חיוב שני לזה הוא מצד שהוא כאב‬
‫ו ט׳‪ ,‬כי גס ג פ ה שלא נתכוון אליו בעטדחו והוא‬ ‫לע שהוציאנו לאויר העולה כמו שנזכר ‪ .‬וגדר חיוב‬
‫® לו ם השט• יגיע לו מצד היותו ירא את ה׳‬ ‫שלישי הוא שהוא כאדון ורב לט ואנחנו עבדיו‬
‫מבלי מונ ס א ח ר ת‪ .‬וכן מס שכתוב )דבריםי״א(‬ ‫שהוציאנו מבית עבדיה כנזכר למעלה ‪ y‬ובכלל זה‬
‫וסיס אם שמע תשמעו אל מצומי וגו׳ לאהבה את‬ ‫מה שמשגיח עלינו בכל דור להצילט מיד צריט‬
‫ה׳אלהיכס וגו׳‪ ,‬ו מ תי מערארצנס בעתו ו גי‪,‬‬ ‫ומכל המקרים והרעות המתרגשות ל ט א בעולם‪y‬‬
‫ה ר י » ע ט ד ס מצד היראה ומצד ה^;בה והבע‬ ‫והאיר עינינו בנתינת מורהו לשנדע מה שהוא‬
‫אל עמל ואל שכר לא יוכל‪ ,‬ישיג גס כן מה‬ ‫היפך רצונו שנבדל ממנו ‪ ,‬והס שס״ה מצוש לא‬
‫שלא שאל ומס שלא כיון אליו ‪:‬‬ ‫מעשה כנגד שנת החמה ומה שנכלל ב ה ם‪ ,‬וגדר‬
‫בכלל האהבה והיראה יהיו נכללות כלן‪,‬‬ ‫ונאמר ט‬ ‫חיוב הרביעי לראשון הוא מה שהשיב ומשיב‬
‫דהיו האהבה והיראה שהים שהן ארבע‪ ,‬ט‬ ‫וייטיב לנו בכל דור ודור בהשגחת עי ט השובה‬
‫האהבה הגמורה לא תושג כי אם במה שמכיר‬ ‫עלינו בדרך כלל ולכל אמד ממנו דרך סיש ״ ומה‬
‫ויודע האדם היותו טצר מהאל יס׳ ע׳־צ היותר‬ ‫שהאיר עינינו במאור תורתו לשוב לט כל הימים‬
‫שלם שאפשר‪ ,‬ו טו ת כגן לו‪ ,‬ו ק במה שהוא‬ ‫בעוה״ז ובעוה״ב לצוותנו רמ״ח מצות עשה מ ג ד‬
‫מסיב מ בכל יום בכל צרכיו וענייניו ‪ ,‬כי בזה‬ ‫איבריו של אדם ‪:‬‬
‫תכנם אהבהו בלבי ויעבדהו ויכבדהו אח״כ גם‬ ‫ו ה נ ה הירא את דבר ה׳ והאוהב אומו מצד‬
‫שלא היה מעיב לו אלא מצד מעלתו ורוממותו‪,‬‬ ‫מעלתו ורוממותו ‪ ,‬ומקיים תורתו עשה‬
‫ו ט ר א ס הגמורס ג ם כן תושג מצד היותו מכיר‬ ‫וצא מעשה לא לאהבת השכר ולא מיראת העו ש‪,‬‬
‫ויודע מה שססליא השם ית׳ לעשות עס אבותיט‬ ‫הוא הנקרא אוהב ה' וירא ה; ואין מעלה למעלה‬
‫פ״ה ־ למציאם מעגדוכג לטרות ושהצילס בכל‬ ‫ממנה ‪ ,‬וכמו שאמר )ההליס קי״א( אשרי איש‬
‫גס כן בכל יום ‪ ,‬ובזה מ ט ר‬ ‫מ ר ודור ומ ‪4‬ל‬ ‫ירא אה ה׳ במלותיו חפן מאד ולא בשכר מצו^ו ״‬
‫גדולתו ורוממו® שאין מי יאמר לו מ ה תע שה‪,‬‬ ‫ושני לוהעובדו ומכבדו כ א ב‪ ,‬מצד שיצרו והובאו‬
‫ו ב « תכנם ירא® בל ט ויעבדהו ויכבדהו מצד‬ ‫לאויר העולס ושומר תורתו ומלותיו מצד זה! ושלישי‬
‫מעל® ורוממו® לבד ‪ ,‬ונמצא ט מצד מה שיצרו‬ ‫לו המכבדו ועובדו כעכד‪ ,‬מצד שפדה את אבותיו‬
‫ומס «ז מיב לו ה ט ג גדול® ואהב אוחו אהבה‬ ‫מעבדות והצילם מכל צרה ‪ ,‬וכן שמציל אוחו מכל‬
‫שלימה מבלי מונ ס אל המוב הפסיד ‪ ,‬ומצד מה‬ ‫פגע ומכל מקרה בכל יום ולכך עובד ע טד מו‬
‫שהכיר‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק טו יז‬ ‫בית‬ ‫‪120‬‬
‫ועבדיו והוא באב ואדון לנו ואין מי שיס^ק לט‬ ‫שהכיר שהוא עבדו שהצילו מכל צרה ומה שהכיר‬
‫׳‪,‬‬
‫צרכיט אלא הוא ית׳ ויש וכנגד מה שהשיב‬
‫לנו הוא שלש אחרונות שהם כמי שקבל פרם‬
‫מרוממותו ויכלסו בלתי בעל הכלית ‪ ,‬השיג גדולתו‬
‫וקבע בלבו יראהו מבלי שית כוונה ליראת העונש‬
‫מרבו ‪ ,‬כי הוא בשוח אחר תפלתו שהוח יהנרך‬ ‫העתיד ‪ ,‬והרי האהבה והיראה שתים שק כוללות‬
‫ישלים ויקבל תפלתו ויימיב לו בכל מה ששאל‬ ‫כל הד׳ הנדדץ הנזכרים ‪:‬‬
‫ממט‪ ,‬ובברכה הראשונה נרמזו כולם האל הגדול‬
‫הגבור והנורא ‪ ,‬הוא מעין גדולתו ית׳ ‪ ,‬גומל‬ ‫פרק שבעה עשר‬
‫חסדים טובים הוא מעין מה שהוא משיב עמנו‪,‬‬
‫קונה הבל הוא כמו קונה שמיס וארן ‪ ,‬שברא כל‬ ‫כ ל ל העבודה לאלהים היא כאב וכאדון ‪ ,‬וכמשיב‬
‫העולם ויצר האדם והרי אנו כבניו ‪ ,‬ומביא נואל‬ ‫וכגדול ‪ ,‬כמו שבאמו‪ ,‬וגם כי על כל אחת‬
‫לבני בניהם מעין מה שהוא כאדון לנו ואנחט‬ ‫מהנה אנו חייבים בקיום כל התורה ומצותיה‬
‫עבדיו וצאן ידו ועתיד לגאול אותנו כמו שגאלט‬ ‫עשה ולא תעשה כמו שכתבנו ; עכ״ז בהשתכלות‬
‫לשעבר ‪ ,‬ולפי שעיקר ההפלה ראויה להיות‬ ‫המוב יתברר כי יש קצת מצות מיוחדות לכל אחת‬
‫בספור גדולתו וגבורתו סדרו יניד ברכת אתה‬ ‫ואחת ‪ ,‬כי התורה כולה חלק ממנה מה שאנו‬
‫גבור לעולם ה׳ וכו׳ ‪ ,‬ואתה קדוש וכו׳ ‪ ,‬שכולן‬ ‫חייבים לעשות ומה שאנו מוזהרים ממנו ממה שביט‬
‫סובבות על גדולתו ית׳ וגבורותיו‪ ,‬ולפי שהתשובה‬ ‫לבינינו ‪ ,‬והלק ממנה במה שאנו חייבים לעשות‬
‫וסליחת העון הס רחמים גמורים מאת האל ית׳‬ ‫ומה שאנו מוזהרים מעשות במה שבינינו לבינינו ‪,‬‬
‫כאב את בן ירצה למחול לבנו ולהעביר פשעיו‬ ‫והנה בערך מה שאנחנו חייבים בעבודתו מצד‬
‫׳‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫בתשובתו סדרו בברכת השיבנו אבינו וכו‬
‫ובברכת סלח לנו אבינו וכו׳ ‪ ,‬מה שלא תמצא‬
‫היותו כאב ואדון לנו ואנו כבנים ועבדים לו ‪,‬‬
‫נתחייבנו בכל מה שבינינו לבינינו ‪ ,‬כי בהיותנו‬
‫אבינו בכל התפלה כ״א בשתי ברכות אלו‪ ,‬ובברכה‬ ‫בני איש אחד ה׳ איש מלחמה ; ובהיותנו עבדי‬
‫הכוללת שהוא אב הרחמן רחם עלינו )תהלים‬ ‫אדון אמד ה׳ אדונינו ‪ ,‬אנו שוים וחייבים אט‬
‫ק״ג( כרחם אב על בניס רחם ה׳ על יראיו והם‬ ‫להתנהג זה עם זה באחוה ואהבה ‪ ,‬ומאי דםני‬
‫השבים ‪ ,‬וכן אמר הכתוב)ירמיה ג'( שובו בניס‬ ‫לאחד ממנו לא נעביד לחברינו ; וזהו כלל המצות‬
‫שובבים‪ ,‬קראם בנים במקום התשובה אע״פ‬ ‫והאזהרות שבינינו לבינינו ; ובערך מה שאנחנו‬
‫שאינה שלימה שהרי עדיין הס שיבבים ‪ ,‬ואין זה‬ ‫מייבים בעבודתו לפי שהוא משיב לכלנו דרך כלל‬
‫אלא מסט היותם בנים כנזכר ‪:‬‬ ‫ולכל אחד ממנו דרך פרט ‪ ,‬כי מזה אנו משיגים‬
‫וכמו שאנו חייבים בעבודתו ית׳ מן הד׳ צדדין ‪,‬‬
‫כן הוא יתברך מקבל תפלתנו ומתרצה‬
‫‪,‬‬
‫ג״כ קצת גדולתו ורוממותו אנו גמולי חסדיו‬
‫וקשניס מבלי ערך לפניו ואט חייבים בכל המצות‬
‫בעטדתנו עבודת כג המצות בערך כלן ‪ ,‬בערך מה‬ ‫והאזהרות שבינינו לביט י ת‪ /‬ואם נשתכל במצות‬
‫שהוא אב לנו ‪ ,‬ואדון ‪ ,‬ומטיב ‪ ,‬וגדול‪,‬כי כמו‬ ‫ואזהרות שבינינו לבינינו נמצא קצתם דרך חבה‬
‫שהוא ראוי והוא דבר טבעי הרחמנות ש״רחס‬ ‫ואהבה וחנינה ‪ ,‬כהלואה לחבר ואהבתו והחזקת‬
‫האב על הבן ‪ ,‬כן הוא ראוי לפניו יתברך שירחם‬ ‫ידו וכל מה שתלוי בגמילות חסדים^ וכן בערך מה‬
‫עלינו כאב ‪ ,‬וכמו שהוא ראוי לרב ואדון שישגיח‬ ‫שאט בנים להשי״ת שאנחנו כמו אחים‪ ,‬וקצתם בגזל‬
‫בתקנת עבדיו ‪ ,‬כן הוא ראוי לפניו ית׳ להסנטק‬ ‫ואונאה וכל דינים שבין אדם לחבירו ‪ ,‬בערך מה‬
‫צרכינו מצד שאנחנו עבדיו ׳ וכמו שהוא ראוי לסי‬
‫שהרגיל עצמו להטיב לאיש אחד שישלים חקו וייטב‬
‫׳‪,‬‬
‫שאנו עבדי ה׳ המיוחדים בעבודתו ית וכן מה‬
‫שבינינו לביני ית׳ אה קצתם הפורש בהם הטעם‬
‫לו בכל עת שיצטרך ‪ ,‬כן ראוי לפניו ית׳ שייטיב‬ ‫בערך מה שהשיב עמנו או יישיכ לט‪ ,‬וקצתם הן‬
‫לנו בכל יום ובכל שעה ובכל רג ע‪ ,‬כיון שבחר‬ ‫גלי שעם והס מקים אשר לא השגנו תכלית‬
‫אבותיט ויצחר בזרעם אחריו להטיב להם ולהצילם‬
‫מכל צרה ‪ ,‬וכמו שהוא ראוי למי שהוא גדול ויכול‬ ‫מצד גדולתו ורוממותו אשר הוא נעלם ממנו‬
‫‪,‬‬
‫מעמם והס בערך מה שאנחנו חייבים בעבודתו‬
‫שייטיב לשפלים וימחה ביד הקמים עליהם ויציל‬ ‫גס כן‪:‬‬

‫עשוק מיד עושקו ‪ ,‬כן ראוי לפניו ית' מצד גדולתו‬ ‫וכל בענין ההפלק גס כי מכל אחד מהצדדין הד׳‬
‫ורוממותו להשגיח בשפלים ולהשיב להם ולהציל‬ ‫י אנו חייבים להתפלל אליו ולהודות לו ולברכו‬
‫העשוקים ‪ ,‬וכמו שאמרו )מגילה ל״א( כל מר\ס‬ ‫עכ״ז קצת מהתפלה מיוחדת ומסודרת לצד אחד‪,‬‬
‫שאתה מוצא גדולתו ית׳ אתה מוצא ענוסטתו‬ ‫וקצתם לנד אחר‪ ,‬שהרי אז׳׳ל)ברכות ל״ב( לעולם‬
‫שנאמר)דברים ד ( האל הגדול וגר וכתיב עושה‬ ‫יסדר אדם שבחו של מקום ואה״כ יתפלל ‪ ,‬ואמרו‬
‫משפט יתום ואלמנה ‪ ,‬וכן)ישעיה נ״ז( כי כה אמר‬ ‫נ״כ ‪ ,‬נ׳ ראשונות שבחו של מקום ‪ ,‬אמצעיות שאלת‬
‫רם וגו' וכתיב ואת דכא ‪ ,‬וכן בכתובים וכו׳ ‪ ,‬ולק‬ ‫צרכיו ‪ ,‬אחרונות כמי שקבל סרס מרבו ויוצא ‪,‬‬
‫אט אומרים בספלותיט ותחנותיני‪ ,‬אבינו מלכנו ‪,‬‬ ‫והגה סידור שבחו של מקום הוא כנגד מה שאנו‬
‫לומר כי מצד שהוא אבינו ומצד שהוא מלכנו‬ ‫עובדים אותו ומתפללים אליו מצד גדולתו ורוממות‬
‫ואנחט עבדיו ראוי שישמע תפלתט ‪ ,‬וכן‬
‫מזכירים‬
‫‪,‬‬
‫והס שבתיו ושאלת צרכיו כנגד מה שאנו בניו‬
‫סא ‪121‬‬ ‫אלהים‬ ‫שערהיסוחתפתןיויח‬ ‫בית‬
‫מז טרים חסדיו שעשה עם אבותינו שק ראזי פלוליס מאסו יסכרך ואין לכל אחד סהס שלימות‬
‫וי מ ^ו ססל הדברים סנבראיס‪ ,‬ק א למה שנחמט‬ ‫שיעשה עמנו‪ ,‬ו ק אנו מזכירים נדונסו ונ טיו תיו‬
‫נ״כ מזה הצד שיימיב לנו ויושיענו ‪ ,‬וכמו שכתבנו ‪ :‬מליו ולנ מ שגשמלמו אליו כשמס ‪ ,‬כן הס המלאכים‬
‫ו ג ם כי חייב האדם לכבד ולעבוד‪ ,‬ל א ב‪,‬ו ל ר ב‪ ,‬ד ל מצותיס‪ .‬לדבדיס סרמיים כ ט רצץ האל יה׳ ‪t‬‬
‫ולמטיב ‪ ,‬ולגדול‪ ,‬עם כל זה הע טדה מיוחדת ואץ להם י כו ^ לשטס ממה שנהמט או נשתלחו‪,‬‬
‫לאל יש׳ ולא לזולתו ‪ ,‬כי לא מציט בתורה שם ולמנמיס )‪ cf‬ג מ ה שנתמט ושגשהלחו אין להס‬
‫ע טד ה בשום מצוה כ״א בקרבנוה ובהסלה‪ ,‬וזו סיא י טל ס ‪ ,‬ה מ ר שדרשו ז״ל)במדבר רכה ס׳ י״ט( על‬
‫העבודה המיוחדת לאלהיס והיא משוללת מאחדים פסוח)במדבר י’ז( דממוד בין הסתים ונ ץ החיים‬
‫כמ״ש הכתוב לא חשתחוה להם ולא ח עבי ס ‪ ,‬ותעמי ס מננ « שעכב את המלאך‪ ,‬ועיי דוד המלך‬
‫ואמר בתסלה)שמות כ״ג( ועבדתם את ה׳ אלהיכם ע׳׳ה נ״כ נעצרס המגסס ונאמר למלאך)דה״א‬
‫)דברים י״א‪ 1‬ולעבדו בכל לבבכם‪ ,‬כי הקרבטס כיא( מ פ ס ס הרף ידך ‪ ,‬ובזמן י י נ ן ביהס״ס‬
‫והתפלה הנכללים בכלל לשון עבודה נאסרים לנו נסתלקו ונתחלפו כמה מלאטס ממטיים כמו‬
‫לעשותם לזולתו ית׳‪,‬משא״כ בכבוד שהגם שהאדם שדרשו)איכס רכה( סל חלל ממלכה ושריה ‪ ,‬ו ק‬
‫מצווה בכבוד האל ומוזהר מלהלל שמו‪ ,‬אינו נא»■ יקרה לקצת מלאכיס דמות כליץ כמו שאמרו על‬
‫לזולתו ‪ ,‬אלא אדרבה אנו מצווים בכ טד האבות המלאכים שהם נבראים ונשרטס בכל יום ‪ ,‬ועלס‬
‫ט ד ט שאץ הע טדה ראויה כ״א לאל ית׳ כי הוא‬ ‫והחכמים והזקנים ושלא נחלל כבודם ‪ ,‬ו ק לנהוג‬
‫ס ב ם הכל וי מ ל ט בלתי בעל מכלית ‪ ,‬ממה שמעיד‬ ‫כבוד במי שהנ)יב לנו ובמי שאדנותו עליט‪ ,‬כמו‬
‫ה מ ש ט אץ לשוס דבר קיום ויטלח גמור כי אם‬ ‫המלך‪ ,‬או האדון ע ד עבדיו‪ ,‬והפעם כי ה ע ט ד ס‬
‫לו יתברך ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מיוחדת למי שהוא אלוה ושליפ מאין כמוהו ‪,‬‬
‫וכן מעיד המש מל ה ע טד ה שטא מיוחדת‬ ‫שהעובד ומקריב לפניו מכיר ויודע שאין מי שיוכל‬
‫ל אל ט ם‪ ,‬ממה שראיט מזמן בריאת העולם ‪,‬‬ ‫לסלוח האשמות אלא הוא ‪ ,‬וכן התפלה היא במקום‬
‫קרבן ‪ ,‬שהתפלות כננד תמידים תקנום ‪ ,‬ו ק אמר ה א טת ע״ה והקודמים להס והמאוחרים להם מן‬
‫הכתוב )הושע י״ד( ונשלמה סרים שפתיט‪ ,‬ואמר התכסיס והנטאיס כלס עיבד ם את ה׳‪ ,‬מקריבים‬
‫אליו קרגטתיהם ומהללים אוהו ושואלים ממט‬ ‫הכתוב )ויקרא א׳( אדם כי יקריב מנ ם ק ר ק‬
‫לה׳ ‪ ,‬וכן ועבדתם את ה׳ אלהיכס ‪ ,‬ולעבדו ב מ צרציובס^ה ותחנה ‪ ,‬הקודם אדם הראשון יציר‬
‫כפיו שלו יא׳ מפני שר^ט שעבר מל ציוד השי״ת‬ ‫לבבכם ‪ ,‬איזו היא ע ט ד ה שבלב זו ספלה ‪:‬‬
‫המןשה ל מכ טס ז״ל איך לא הוזכר ב ט ר ם ששכ‬
‫ג ת מ ב ס‪ ,‬ולכך אמרו במסכת עיז )ח?( יום‬ ‫פרק שמנה עשר‬
‫ס נ מ א ט אדה הראשץ כיון ששקעה מליו חמה‬
‫מן המוחש כי הע טדה מיוחדת לו ולא אמר אוי ‪6‬י שמא בשביל שסרמהי חשך העולם‬ ‫וראיה‬
‫לזולתו‪ ,‬כי החוש מוכיח ומעיד ט אין כעדי וסוד ל ס ט ו ב ט וזו היא מיתה שנקנסה‬
‫עליו ט ה יושה ו ט כ ס כל הלילה וחוה ט נ ה‬ ‫קיום לשום דבר בעולם כ״א להשיית ‪ ,‬ני »‬
‫כננזו ט ץ שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של‬ ‫הנבראים הס בעלי הויה והפסד ואץ ט ד ס יכולת‬
‫ט ל ם מ א עמד והקריב ט ר שקרניו קו ד ט ת‬ ‫ולא שלימות גמור להמיב ולהרע ‪ ,‬כי האנשים‬
‫^ מ ז ו ט ו שנאמר)תהליס כרס( ותימב לה׳ משור‬ ‫שהם מבחר העולם השפל אץ להם קיום והעמדה‬
‫סר מ^־ץ מסרים בדשא מקרין והדר מפריס ‪,‬‬ ‫בעולם מתמדת ביכלתס להשיב או להרע‪ ,‬ונם‬
‫בזמן יבלהס הס בעלי שינוי ומבשיחים ואינם דש לדקדק במאמר זה כי איך משב אדה הראשץ‬
‫עושים ‪ ,‬והגלגלים והכוכבים אינם בעלי בסירה שחשך העולם בעזז בשביל שסרח וכשעלה עמוד‬
‫ורצון ‪ ,‬כי פעולתם מוגבלת ומסודרת ולא ישנו את השחר אמר מנהט של עולם הוא ‪ ,‬והרי משעה ד׳‬
‫שנע־קסט נשמה ושעם חמיטס שעמד על מ ליו‬ ‫חסקידס במהלכם ובסכונסס ‪ ,‬ו ק בהכרח ס ס‬
‫שהוא מושפע מהם בעולם השפל הוא הסדר ושעם שטה שקרא שטת ושטעיח שנזדווגה לו‬
‫ט ה ‪ ,‬ט ה הולך ורואה השמש ט ל ה לאמצע הרקיע‬ ‫המוגבל בהם אינו מפתנה מצדם כ״א ברצונו יה׳ ‪,‬‬
‫אשר מזה יחייב השכל שאין העבודה ראויה לסם ו מ ט דל לירד לצד מערב ‪ ,‬ובשעה ח שעלו ל מפס‬
‫כיון שאין בבחירתם להוסיף או לגרוע ל ע ו מ ב׳ ד ת ו ד׳ ו ג ה ט ט ס שנצמוה ובעטריס שסרח‬
‫כנ ר ראם סשמש מ ס ה למערב וקרוב לשישקע ‪,‬‬ ‫ממה שסודר‪ ,‬וכן אט רואים טשיגם מיך ה מס‬
‫בלא יעלם מקדרות השמש והירח ‪ ,‬ואין ראוי ואיך לא משג שטה סנ ה ט של ט ל ה ‪ .‬ונראם‬
‫לע טד למי שישיגהו מקרה כזה ‪ ,‬כל שק שהם שמשג אדה ס ר א ש ץ ^ א ה השמש עולה לאמצנג‬
‫בעלי תכלית‪ ,‬ושאר הכוכבים הקיימים אינם בגדר הרקיע ד ו ת ‪ ,‬שטה יורד פ ד המערב אצל האופק‬
‫דסזור למלות משה לאמצע הרקיע ‪ ,‬וירד לצד‬ ‫השמש לא בדמותם ולא באיכותם ‪ ,‬ואם לשמש‬
‫הגדול באיכות ובכמות לא ניתן לו ענודה כיש מזרת פדס אוסק דמזור לעלות‪ ,‬ושכך י ט ה מנהגו‬
‫של עולם ‪ ,‬ט לעולם השמש יהיה על הארן בדרר‬ ‫לשאר הכוכבים ‪:‬‬
‫וכן המלאכים אץ ה ע ט־ ה ראויה לסס ‪ ,‬כי סס זה‪ ,‬ו כ ט שסוברים מ חכט ישראל שאץ השמש מ ל ד‬
‫כלילה‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק יח יט‬ ‫בית‬ ‫‪122‬‬
‫ומכבד למלך בסופיות ‪ ,‬ולכך אמר ואל קין ואל‬ ‫נלילה למסה מן ה א ק אלא נכנסה לתוך עוני‬
‫מנחתו לא שעה ‪ ,‬כי כמו שמנחתו היתה גרועה‬ ‫הרקיע ‪ 3‬מערנ וחוזרת למעלה מן הרקיע עד‬
‫שלא היתה ממבחר אומו המין שהוא אותו שנברא‬ ‫מזרח ויוצאת ממזרח מתוך חלון שבעובי הרקיע‪,‬‬
‫ביום המיוסד לו מששת ימי בראשית ‪ ,‬כך מחשבתו‬ ‫ואדם הראשון חשב שתחזור החמה מלמנוה ולעולם‬
‫לא היתה שלימה שלא ייחם הבריאה להשי״ת אלא‬ ‫מראה בארן ‪ ,‬וכשראה ששקעה חשב שחשך העולם‬
‫שעולם כמנהגו נוהג ‪ ,‬ולזה לא הביא כ״א ממה‬ ‫בעדו וכשעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם‬
‫שהיתה צומחנז האדמה ולא ממה שנברא בשחלה ‪,‬‬ ‫הוא כך לילה ויום ולא כמו שחשבתי קודם שלעולם‬
‫שהיה ידוע לו לפי קבלת אביו אדם הראשון שכל‬ ‫יהיה יום ‪ ,‬ואז עמד והקריב שור סקרניו קודמות‬
‫הצמחים עמדו בפתח קרקע ולא יצאו עד שהתפלל‬ ‫לפרסוהיק להודות כי האל יה׳ ברא עולמו בחסד‬
‫עליהם אדם הראשון וכמו שחחז״ל‪ ,‬והוא לא האמין‬ ‫וברחמים והוא מקבל תשובת השבים ‪ ,‬שהוא משב‬
‫לו ‪ ,‬ומפני כי קרבן אדם הראשון והבל בנו היו‬ ‫שמיד היה נסרע ממנו על שעבר על צוויו‪ ,‬וראה‬
‫מהדברים שנבראו בששת ימי בראשית כמו שאמרנו‪,‬‬ ‫מתה שהאריך לו וקבל תשובתו שנחם על רעתו‬
‫לא הוצרכו לבנות מזבח לקרבנם ‪ ,‬כי היה ידוע‬ ‫ובכה כל הלילה ולא החריב העולם על מביאתו‬
‫'‪,‬‬
‫ממהות הקרבנות שהיה מכוון לה' ית אבל נח‬
‫שמה שהקריב היה מן הטלדיס מזכר ונקבה הוצרך‬
‫אלא עדיין כמנהגו נוהג ‪ ,‬ובראותו כי מנהנו של‬
‫פולס היה שישמשו יום ולילה אור ומשך ‪ ,‬ראה‬
‫לבנות מזבח ‪ ,‬להורות כי הקרבן ההוא היה לשם‬ ‫כי היה רמז על כי מי שחשך עליו היום שחמא‬
‫השם ‪ ,‬ולכן כתוב גנח)בראשית ח׳( ויבן נח מזבח‬ ‫יש תקוה לאחריתו שיצעער ויצום וישוב אל ה׳‬
‫לה' ונו׳ ‪ ,‬ומשם והלאה האבות ע׳יה וכל הבאים‬ ‫וירממהו ויאיר חשכו שיקבל תשובתו‪ ,‬כי על תנאי‬
‫אחריהם בנו מזבחות לקרבנות להורות כוונתם‬ ‫זה ברא את העולם ‪ ,‬ולזה הקדים שור שקרנותיו‬
‫כי היא להקריב קרבן לה׳ שאין העבודה ראויה‬ ‫קודמית לפרסותיו ‪ ,‬כלומר של מעשה בראשית‬
‫לזולתו ‪:‬‬ ‫שנבראו בקומתם ולפיכך קדמו קרנותיו שהרי עמו‬
‫וכן התפלה נקראת עבודה שהיא מיוחדת להשם‬ ‫נוצרו ויצאו תחלה מן ה א דן‪ ,‬והיינו שור פר ביום‬
‫ולא לזולתו כמו העבודה ‪ ,‬וכמו שראינו ג״כ‬ ‫שהיה שור ששור בן יומו קרוי שור היה גדול כפר‪,‬‬
‫האבוס והקודמים והמאוחרים להם שהתפללו‬ ‫ואת זה הקריב‪,‬כי היה אפשר לומר כי היו ביום‬
‫שהיתה תפלתם מכוונת להשם‪ ,‬כי לו יאות התהלה‬ ‫ההוא ג״כ שוורים אחרים‪ ,‬שנתעברו ונולדו באופו‬
‫כי הוא סבת הכל‪:‬‬ ‫יום במו אדם הראשון שעלו למסה ב׳ וירדו ד׳ ‪,‬‬
‫והראיה מן התורה שהעבודה היא לאלהיס ‪,‬‬ ‫ולא רצה להקריב כ״א מאותם שלא נולדו מזכר‬
‫כל התורה מלאה מזה ‪ ,‬ממה שמזהיר‬ ‫ונקבה אלא שנבראו בקומתן ‪ ,‬להורות על הבריאה‬
‫ומצוה אותנו לעבדו והעידה על כל אותם שקרבו‬ ‫שברא האל יתברך כל הדברים בשלימותם ורוצה‬
‫לעבודתו ‪ ,‬ואמר בקרבן)ויקרא א׳( אדם כי יקריב‬ ‫בקיומם ‪ ,‬ואם יחטאו יעבור על חסאתם כשיחזרו‬
‫מכס קרבן לה׳ ‪ ,‬ואמר יותר בפירוש)שמות כ״ב(‬ ‫בתשובה‪ ,‬ויקבל שחיטת הקרבן השלם בבריאה‬
‫זובח לאלהים יחרם בלתי לה׳ לבמ‪,‬ואמר בחפלה‬ ‫במקום האדם שהיה שלם בבריאה יציר כפיו של‬
‫)דברים ייא( ועבדתם את ה׳ אלהיכס )שם כ״ג(‬ ‫הקב״ה ‪ ,‬ורמז הקרניס שהם קודמים לפרסות ‪ ,‬כי‬
‫ולעבדו בכל לבבכם וגו׳ ‪:‬‬ ‫כמו שקרנים למין הבהמה הס לה מנן וצנה‬
‫לשיהיה לה קיום‪ ,‬כן הנפש המשכלת שבאדם והיא‬
‫פרק תשעה עשר‬ ‫כמו קרן חזות בין עיניו ‪ ,‬היא לה מגן וצנה לשוס‬
‫לו לאדם שאריח בארץ ולהחיותו בשכלו הזך ‪,‬‬
‫העיקר הששי הוא ‪ ,‬כי האל יתברך משפיע שפע‬ ‫שאס יחטא ידע דשכיל בנפשי כי התשובה קדמה‬
‫נבואה לראוי ומכין עצמו לה‪ ,‬וזה ברצון‬ ‫לעולם ושהוא ית׳ מקבל שביס ‪ ,‬ויכניע כח החומר‬
‫אלהי כמ״ש הרב המורה ז״ל סרק ל״ב מחלק ב ‪/‬‬ ‫שהוא דומה לפרסות שיהיה מוכן לעבודת השכל‬
‫ואמר הכתוב בהודעת עיקר זה )שם י׳ ח( נביא‬ ‫והיא עבודת האל ית׳ ‪ ,‬כי השכל היא ההחלה ‪,‬‬
‫ובמדת הנבואה‬ ‫׳‪,‬‬ ‫אקים להס מקרב אחיהם ונו‬
‫ואמתהה כתב הרב ז״ל פרק ל״ו שהוא שפע שוסע‬
‫והעיקר והמומר הוא הסוף והטפל כמו הפרסות‬
‫לערך הקרן ‪ ,‬והבל בנו למד ממנו והביא גס הוא‬
‫מהשי״ת על כח הדבורי תחלה ואח״ה על הכח‬ ‫מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה׳ אל הבל ואל‬
‫המדמה וזה באמצעות השכל הפועל ‪:‬‬ ‫מנחתו ונו׳)בראשית ד'( כי הבכורות אותם שנבראו‬
‫והסבות למציאות הנבואה חמש ‪ .‬הראשונה כי‬ ‫הס עצמם ולא נולדו מזכר ונקבה והס שלמי‬
‫האל יתברך לא ימנע טוב מבעליו ‪,‬‬ ‫היצירה‪ ,‬כי בקומהס נבראו וקדמו קרניהס‬
‫זכשיוכן האדם בחכמתו ומדותיו לנבואה יושפע‬ ‫לפרסותיהס‪,‬ובהיות כוונתו שלימה וקרבנו תמים‬
‫עליו שפע נבואיי להורות על מעלת נפשו שהניעה‬ ‫כתוב)שם( וישע אל הבל כלומר לכוונתו השלימה ‪,‬‬
‫למדרגה העליונה של האדם ותכלית השלימות‬ ‫ואל מנחתו והוא הקרבן התמים ‪ ,‬וקין הביא מפרי‬
‫אשר אפשר שימצא למינו ‪ ,‬השנית כי גס שמצד‬ ‫האדמה ממה שצמחה האדמה אח״כ ‪ ,‬כמו שאחז״ל‬
‫השכל יושג מציאות השי״ח והשגחתו וישרו בהנהגת‬ ‫‪ p‬הפסולת משל לאריס רע אוכל את הבכורות‬
‫העולם‬
‫פב ‪123‬‬ ‫אלהים‬ ‫^סער היסודות פרק יט‬ ‫בית‬
‫שכל ואץ ראוי שיענשו על הפעולות הגופניות‬
‫המגוטת ‪ ,‬ו ק המלאכים שהם עליונים אץ להם‬
‫‪,‬‬
‫העולם רצה האל ית׳ להשפיע ‪ rtsc‬ג ט איי על‬
‫המוכנים כדי שיעידו על מציאותו יחכרך ושעיניו‬
‫שכר יוסר בהיותם מקבלים עליהם עול מלכות‬ ‫סקוהות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו‬
‫שמים זס מזה‪ ,‬כי הם שכל פשוט ואין בהס אומר‪,‬‬ ‫וכפרי מעלליו ‪ .‬השלישית היא כי ע״י הנבואה‬
‫אבל מין אטשי שיש ט הכנה עשות הטוב והרע‬ ‫יודעו הדברים הנרצים אצל השי׳ת מהבלתי גרציס^‬
‫ראוי שינמל טוב ויענש על פעולות הטובות‬ ‫כי הידיעה המחקרית אינה מספקת לדעת הדברים‬
‫והרעות‪ ,‬ואם היחס הנפש זוכרת ויודעת במס‬ ‫הנרצים אצלו כדי שבאמצעותם יגיע האדם להשגת‬
‫ש ^ ג ס קודם היתה קרובה ומוכנת ומזומנת‬ ‫השנימות האנושי ‪ .‬הרביעית להזהיר העוגריס‬
‫לעטדתו ית׳ מצד מה שהשיגה בעולם העליון ‪,‬‬ ‫בכל דור ודור ‪ .‬החמישית להודעת ה ע תי מ ס‬
‫והיסה ו ךו‪ 3‬ה לאחד מן המלאכים ולא היתה לס‬ ‫ועשיית הנםיס והנפלאות ;‬
‫שכר כל ע במס שנתקרגה לעטדסו ית׳ בעוהיז‪,‬‬ ‫ובביאור הסבה הראשונה נאמר ‪ ,‬כי הוא ידוע‬
‫גס כי י«א מורכבת בחמר‪ ,‬אבל בהיותה געדרת‬ ‫כי נפש המשכלת שבאדם אצולה מעולם‬
‫גהיוסה בנוף ממה שהיסה שלימה קודם ועם כל‬ ‫העליון ‪ ,‬ואמרו חז״ל שהיא נחצבת מתחת כסא‬
‫זה משלמת עצמה בזה העולם יש לה יתר שאת‬ ‫ה כ ט ד‪ ,‬ואחר שהיתה לה השגהבדברים עליונים‬
‫ומעלה על חכמתה והטבת מדותיה ‪:‬‬ ‫קודם היותה בנוף תשאר בה הכנה אפילו בהיותה‬
‫ואפשר כי אדם הראשון להיותו יציר כפיו של‬
‫ה קג׳ ה‪ ,‬וחוס שבנאה הקב״ה‪ ,‬היסס‬
‫וזה משני פנים ‪ .‬האחד‬ ‫‪,‬‬ ‫בנוף לשתשיג בהם‬
‫באמצעות הגוף והשתמשה בכחותיו בחמשת‬
‫בריאתם בזה האופן ‪ ,‬כי נפשותס בפרט נפש‬ ‫החושים וכח הדמיון ‪ ,‬ולקיחת ראיה מהם בהשגת‬
‫אדם הראשון שנאמר עליה )בראשית ב׳( ויפח‬ ‫הדברים הטבעיים בזה העולם השפל‪ ,‬וגם‬
‫באפיו נשמת חיים לא נעלמו ממנה סתרי החכמות‬ ‫בעילם האמצעי ‪ ,‬וקצת בעולם העליון בהשגתה‬
‫שהשיגה « ד ס‪ ,‬ובחכמה זו שהיתה בה מעת‬ ‫מציאות השי״ת ושאר העיקרים ‪ ,‬השני כי כשתוכן‬
‫יצירתו קרח שמות לכל הבהמה ביום שנברא ‪,‬‬ ‫לנבואה תשיג ברצון האל ית׳ שפע נבואה לשתעלה‬
‫והיתה יודעת ומשגת וזוכרת ממה שהשיגה קודם‬ ‫לדמיון השגה שהיתה בה קודם בואהלגוף ‪ ,‬והיא‬
‫צאתה לאויר העולם הזה ‪ .‬ולכך היה משכנס‬
‫בנן עדן ‪ ,‬וכך היה ראוי שיהיו ג’ כ הבאים‬
‫^‬ ‫השגת הדברים העליונים שיודיעהו כשי הכנתו‬
‫וזה אי אפשר לו להשיג אף בהכטת הצריטת‬
‫אחריו גמשכים ממ ט וטלדים מזכר ונקבה ‪,‬‬ ‫מחכמה ומדות כי אם בנוח החושים ובביטולם‬
‫ועם כל זה יהיה להם שכר מוב בעמלם בהיותם‬ ‫מפעולותיהם ‪ ,‬ותשאר אז הנפש המשכלת זכה‬
‫מורכבים בחומר ויש להם יכולה להטות עצמם‬ ‫וקרובה למה שהיחה קודם התמזגה בגוף‪ ,‬ותשיג‬
‫לצדו ולא יאבו שמוע לו ‪ ,‬וכשחטא אדה״ר שעבר‬ ‫מן הדברים העליונים כפי מה שנשלמה בשלימוס‬
‫פלמצוסו י ס׳נד חה ממחיצתו וננעלו ממנו שערי‬ ‫החכמות העיוניות והטבת המדות ‪ ,‬כי גס שגחו‬
‫שמיס ‪ ,‬ושכח מה שהשיג קודם הבריאה וכאילו‬
‫לא ידע בנפשו כ״א מאותו יום שנברא ‪ ,‬ולק‬
‫‪,‬‬
‫החושים ונתבטלו בעת השגתה השפע ההוא ע ם‬
‫כל זה נשאר בה שלימות במה שהשיגה בהם <‬
‫גורש מגן עדן שהיתה משכנו בזמן שהיתה נשמתו‬ ‫ויפול החילוף בזה בפחית ויותר כפי ה » מ כל‬
‫בהשגתה הקודמת ‪ ,‬ועתה שנטבעה ביון מצולת‬ ‫אחד ואחד ‪:‬‬
‫החומר לא יכול לעמוד שם מצד חטאה‪ ,‬וכי נ ס ת מו‬ ‫ובביאור הסבה השנית נאמר ‪ ,‬כי אנו צריכים‬
‫מעיניה מעינות החכמה נתגלו אליה הנהגת‬ ‫לתת טוב טעם ודעת בהיות נפש‬
‫ליזושיס סגשמיס גנטותו אל החמר‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫המשכלת נאצלת מעולם העליון כמו שאמרנו‬
‫הכתוב )שס נ׳( ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי‬ ‫והשינה בדברים העליונים ‪ ,‬איך נעלמו וננעלו‬
‫עירומים הס ונו׳ ‪ ,‬כי עד עתה לא היו נוטים‬ ‫הימנה שערי שמיס ב טאה אל זה העולם שאינה‬
‫אל הדגריס החומריים כ׳א מעט מזעיר לא‬ ‫זוכרת כלל ממה שהשיגה ועיר פרא אדם יולד ‪,‬‬
‫כביר ‪ ,‬ועתה בסבה הנזכרת נפקחו עיניהם לכל‬ ‫ואף בקנותו חכמות ומדות אינה משגת מעצמם‬
‫הדברים הגשמים ונמשכו כל הבאים אחריהם‬ ‫אמתת הדברים העליונים מכוונים למה שהשיגה‬
‫מזכר וגר^ה על דרך זה ‪ ,‬שלא ידעו בנסשוחס‬ ‫קודם‪ ,‬וכאילו אינה יודעת ואינה מכרה אה עצמם‬
‫כ״א מע ה הבראס ‪ ,‬וזו היא המיתה שנרם לו‬ ‫כ״א במה שהשיגה וידעה בזה העולם לבדונשכמו‬
‫אדם הראשץ ולדורות הבאים ‪ ,‬כי מצד חטאו‬ ‫ממנה הצורות הראשונות שהשיגה קודם ;‬
‫נשתנית הבריאה בנפשות כמו שאמרט ‪ ,‬והס‬ ‫ו ע ל זה נאמר ‪ ,‬כי זה היה משלימות כוונת‬
‫^יובים יותר לחטוא לסבה כנזכר ‪ ,‬ועם כל זס‬ ‫הבריאה של מין האנושי כי היתה הכוונס‬
‫הוא שלימות יותר לצדיקים שיש להם שכר טוב‬ ‫לברוא מין שיהיה מורכב מלמעלה ומלמטה‪ ,‬והם‬
‫בעמלה בהיותה טבשיס את יצרם הרע עם‬ ‫הנפש המשכלת והחומר שיעבדו האל יתברך ויהיה‬
‫התעלסותה ‪ ,‬ממה שהשיגה ספשם קודם יותר‬ ‫להם שכר טוב בעמלם אם יי טי ט דרכיהם ‪,‬‬
‫ממה שהיה להם אס היתה להס ההשנה הראשונה‬ ‫ויענשו אס יעשו הרע בעיניו ‪ ,‬והאלהיס עשה‬
‫כמו שכתבתי ‪ ,‬ובכגת חטאו אין צדיק ב א ק אשר‬ ‫שייראו מלפניו ‪ ,‬כי שאר המינים של ב״ח אין להם‬
‫יעשה‬
‫אלהים‬ ‫׳צער היסודות פרק יט‬ ‫בית‬ ‫‪124‬‬
‫מהם‪ ,‬והודיע לנח בזמן המבול כי קן כל בשר בא‬ ‫יפשה מוג ולא יחמא ‪ ,‬כי אי אפשר להגצל‬
‫לפני וגו׳ והנה הוא משחיתם את הארץ ‪ ,‬וא*כ‬ ‫ולהיוח נזהר לעולם בלי הפשק מהדברים‬
‫כבר השיגו מדעתם שהיו העבירות החמורות‬ ‫החומריים בהיות הנפש מושבעת בו ואינה יודעת‬
‫נמאסות אצלו יתברך ‪ ,‬ולא נתחדש בהם כ״א‬ ‫כעצמה כ׳א במה שהשיגה בזה העולם כמו‬
‫הודעת גודל העונש‪ ,‬ובדבריה הנרצים אצל השי״ת‬ ‫שנזכר ‪ ,‬והיה חעא זה סבה לשרוב העולם בכל‬
‫שאין השכל מחייבם יש צורך לנביא שיודיע רצון‬ ‫הדורות הה רשעים ובני עליה הס מועעיס ;‬
‫‪,‬‬
‫האל יתברך בהם ומפני שאין שינוי בחקו ית׳‬
‫והדברים הנרצים אצלו בזמן אהד הס נרניס אצלו‬
‫ויצא שכר הצדיקים שהוא יוסר אהר שהעא אדם‬
‫הראשון בהסשד עונש הרשעים שהם רוב העולם‬
‫לעולם ‪ ,‬אמרו חז״ל )יומא כ׳׳ח‪ (,‬שאברהם אביט‬
‫קיים כל התירה כולה כמשה״כ עקב אשר שמע‬
‫‪,‬‬
‫בכל הדורות וצדיק הוא יסוד עולם ‪:‬‬
‫יענין התעלמות הנפש ממה שהשינה קודם אפשר‬
‫אברהם בקולי ינו׳ ‪ ,‬אלא שרצה להאריך בביאור‬
‫רצונו ית׳ בנל הדברים בפרםום עד חשר יגיעו‬
‫‪,‬‬
‫על ב' פנים אם היא נבראת ונחצבה‬
‫ממחצבה אז בזמן שניתנה כנוך•‪ ,‬היא כנער‬
‫ישראל להיות המון רב ששים רבוא‪ ,‬כדי שיהפרסס‬ ‫היולד שאיני זוכר כלל מימי קדם קנינותו פד‬
‫לנלס רצונו ית׳ במנות וא‪,‬הרות ויקבלוס עליהם‬ ‫שיעמוד על השנת הושיו ופעילת נת הדמיון והוא‬
‫ועל זרעם ועל כל הנלויס עליהם‪ ,‬ועיקר ההודעה‬
‫במצות ואזהרות שהשכל מחייבן ‪ ,‬הוא הודעת‬
‫‪,‬‬
‫כבן חמש או שש שנים ואס הנפש היא ברואה‬
‫וכמו שאמרו חז״ל ‪ ,‬ובפרגי נפשות‬ ‫‪,‬‬ ‫מקודם‬
‫ערך השכר והעונש הבא עליהן ‪ ,‬ושאר המצות‬ ‫הצדיקים שנבראו קודם בריאת העולם כמו שדרשו‬
‫והאזהרות שאין השכל מחייבן כמו החקיס שנעלם‬ ‫על פסוק)דה״א ד׳{ עם המלך במלאכתו ונו׳ ‪,‬‬
‫מעמם‪ ,‬עיקר ההודעה בהם היא עצמית הדברים‬ ‫ינה קודם‬ ‫יהיה ענין ההתעלמות והשכחה ממ ‪r‬‬
‫ושהוא עובר על מצות מלך ‪:‬‬ ‫כמו הזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו‪ ,‬והאונס‬
‫ובביאור ה סנ ה הרביעית נאמר‪ ,‬כ׳ אל א היה‬ ‫שלה היא היותה נחצבת מתחת כסא הכבוד‬
‫צורך הנביא כ׳א להודעת הדברים‬ ‫והסיעו אותה אל קנה אחר הפכיי לה והוא עפת‬
‫הנרצים והבלתי נרציס ‪ ,‬וכמו שכתב הרב בעל‬ ‫הזרע ‪ ,‬וזהו מה שאמרו ז״ל)נדה ל׳( בא מלאך‬
‫העיקרים ז״ל פרק שמיני ‪ ,‬לא היה צריך שיקום‬ ‫יסוערו על פיו ומשנהו כל התורה כולה שנאמר‬
‫עוד נביא' לעולם אחר משה רבינו ע״ה‪ ,‬כי על‬ ‫לפתח חעאת רו ק ;‬
‫ידו נודעו בכל הדברים הנרצים אצלו והבלתי נרצים‬ ‫ראהר שנודע מעם התעלומתה ממה שהשינה‬
‫בענק הממה והמוזהר‪ ,‬וכמו שאין שינוי בו י ת' כן‬ ‫קודם‪ ,‬נחזור לביאור הסבה השנית ‪ ,‬והיא‬
‫לא יפול שוס שינוי בדבריה הנרצים והבלתי‬ ‫שרצה האלית׳ להשפיע שפע נבואיי על המוכנים‪,‬‬
‫נרצים אצלו ‪ .‬ולזה הזהירה תורה )דברים י״ג(‬ ‫כדי שיעידו בפי׳ על מציאותו ית' והשנחהו נזה‬
‫לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו וגו׳ וההורה‬ ‫העולם ‪ ,‬כי השכל האנושי אינו מסמיק להשנת‬
‫היא חקת עולם והיא מורשה לקהלת יעקב‬ ‫דברים אלו על אמתתס ובפרע המון העם שאין‬
‫שמשמשת והולכת עד כוף הדורות ‪ ,‬וא״כ בענין‬ ‫מוציאים שכלה מ; הנח אל הפועל ישתבשו באמונות‬
‫הנרצה או בלתי נרצה אצלו יתברך לא היה צריך‬ ‫אלו ‪ ,‬ולכך היה רצונו ית׳ להעמידם על האמה‬
‫שיקום עוד נביא אחר מרעייה ‪ ,‬אלא מפני מה‬ ‫על ידי המוכנים לנבואה שיאמינו ויקבלו מהם‬
‫שמגיע מהם שלימות ותועלת להם ולדורות‬ ‫כי יש דין ויש דיין ‪ ,‬ויש עולם אחר ‪ ,‬ויש שנר‬
‫מהסבות החמש שזכרנו דרר כלל‪ ,‬אשר מכללם‬ ‫עוב לצדיקים ועונש לרשעים ‪ ,‬כי יהיו מקובלים‬
‫היא הרביעית הזאת שיש מרך לנביא להזהיר‬ ‫דבריהם יותר בהודיע להם שישינו הענין בשפע‬
‫בכל דור ודור ולצוות שלא יעברו על מה שנצעוו‬ ‫בבואיי ‪ ,‬ממה שהיו מאמינים דבריהם על דרך‬
‫בהר סיני עיי משה ‪ ,‬שידוע שהוא הנרצה אצל‬ ‫הודעה מה שהשינו בדרך המחקר ‪ ,‬והנביאים‬
‫השי׳ת‪ ,‬ושהעוברים ישובו בתשובה וכמו שצוה חותם‬ ‫עצמם אינם סומכים על מה שהשינו קודם‬
‫הנביאים מלאכי ע’ ה )מלאכי נ׳( זכרו תורת‬ ‫בחקירתם כמו שהם סומכים על מה שראו‬
‫משה עבדי וגו׳ ‪ ,‬ואמר הנה אנכי שלח לכס את‬ ‫והשיני בנבואה ; ׳‬
‫אליהו הנביא וגו׳ פן אבא והכיתי את הארן‬ ‫ובביאור הסבה השלישית‪ ,‬והיא שע׳׳י הנבואה‬
‫חרס ‪ ,‬אס לא ישוט בתשובה שלימה ‪ ,‬וגס כי‬ ‫יודעו הדברים הנרצים אצל השי״ת‬
‫הס מוזהרים ועומדים ע״י מרע־ה שלא יעברו‬ ‫מהבלתי נרצים ‪ ,‬נאמר ‪ ,‬כי כבר ביאר סבה זו‬
‫ואם יעברו ישובו בתשובה ‪ ,‬היה מרחמי האל ית׳‬
‫למזור ולהתרות בהם ע״י נביאיו בעת הצורך ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫בעל העיקרים זיל מאמר נ׳ פרק שביעי ואני‬
‫אוסיף עליה דברים ואומר‪ ,‬כי יש הילוך בהודעת‬
‫כי יצר לב האדם רע מנעוריו ‪ ,‬ואחר שימותו‬ ‫הדברים הנרצים אצלו ית' ‪ ,‬כי הדברים שהשכל‬
‫דור המדבר שראו את מוסר ה' את גדלו ו^ז ידו‬ ‫מחייבם בעשות העוב והרחקת הרע לא היה‬
‫החזקה וכו׳ ‪ ,‬יקומו דור אחר אשר לא הכין לבו‬ ‫צור־ להודיעה כ״א להודעת חומר העונש הבא‬
‫ולא נאמנה אל אל רוחו ‪ ,‬וכמו שאמר מרעיה‬ ‫סל העובר יגודל שכר המקיימס‪ ,‬והם שבע מצות‬
‫)דברים י א( וידעתם היום כי לא את בניכם אשר‬ ‫בני נח שהודיע להס שחייבים מיתה על כל אחת‬
‫לא‬
‫סנ ‪1 *5‬‬ ‫אלדדם‬ ‫שערהוסודותפרקיטב‪.‬‬ ‫בית‬
‫הנבואה ‪«& p‬ש היה ‪ ,‬מפסשראיט ההקרטסם•‬ ‫לא ידעו ואשר לא ראו אש מוסר ה׳ אלהיכם‬
‫אלהאלהים והכין עצמם לנט אה בחכמה ובמדות‬ ‫ו ג ו ‪ /‬ואמר )שם ל׳א( כי ידעמי אחרי מוחי כי‬
‫והגדא ס ד ט י ס העתידים והסקיימס‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫השחח וגו׳ ‪ ,‬ויצפרכו לנביא י‪f‬הירם ‪ VD‬האל‬
‫על שמואל)ש״א ד'( וידע ישראל מדן ועד ב א ר‬ ‫יתברך ולא יספיק להה האזהרות הכתוטת » ר‬
‫שבע ט נאמן שמואל לנביא ‪ ,‬לא שנה ולא נפל‬ ‫בהירה מענין העינש המגיע לעוכר על דנרי מ «‬
‫מכל ד ט ו ארצה ‪ ,‬וכן כל נביא בדורו וגעירר‬ ‫יתברך‪ ,‬כי טבע האדם ויצרו להשליך אתרי גוו‬
‫היה טכר וידוע כי מנעוריו נתנדל ביראת ה׳‬ ‫הדברים הנושניס ולא יחוש לעונש המוטל עליהם‪,‬‬
‫וצדק מלאה ימיט‪ ,‬ועל ידיהכטתיו ה עו ט ה היה‬ ‫בפרט בראותו להעמיס ברוב הדורות א‪ •«5‬יש‬
‫מושפע מנ ט א ה‪ ,‬ועל ידי ט עוליס שטה מיעד‬ ‫צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים וכן‬
‫והיו מימךיפים היה נאמן לנביא ‪ ,‬ולא ר אי ט‬ ‫להיפך ‪ ,‬וכשהוא מוזהר מחדש על הענין ההוא‬
‫שוס סכל נ עז ר ההכטת ט תנכ א ‪ ,‬וכן לא ראי ט‬ ‫בעצמו על ידי נביא מפי השם אז הוא מרד ‪frw‬‬
‫שוס רשע ואטלו י ט ו לו הכטח החכמה ט תנ ב א‬ ‫על דבר האל ית׳ ‪ ,‬אשר השגיח ט וחמל עליו‬
‫אלא הצדיק ומוק לנבואה כשאומר דבר בשם‬ ‫לחץר ולהתרות ט לטובתו פן יע ‪ p‬וזהו התועלת‬
‫השם ומתקיים טדע שהוא נביא‪ ,‬וכמו שאמרו על‬ ‫שהגיע לישראל במ׳׳ח נביאים ושבע נביאות‬
‫אביגיל שטתה מכלל הנביאות ‪ ,‬ממס שאסרה‬ ‫שעמדו להם לדורות להוכיחם ולהזהירם על דברי‬
‫למד) שי א ט ס ( ולא ת ט ה זאת לך לסוקה מכלל‬ ‫התורה‪ ,‬מלבד המועלות האחרות שיש בחול שסע‬
‫דאיכא אנטיפי שתהיה לו ל טק ה ומכשול וזו‬ ‫הנבואה על הנביא ‪:‬‬
‫ט א ג ת שבע ומסקנא הכי הוה שנכשל בבס‬ ‫ובביאור הסבה החמישית והיא הודעת העתידות‬
‫‪ 6‬ג ע ‪ ,‬וכמו שאמט שם במגילה ‪ ,‬נראה ט‬ ‫ועשיית הנס־סוהנפלאות ‪ ,‬נ א מר‪ ,‬כי‬
‫ב טנ ת » ט א ט א בקיום ד ט י ו *‪.‬‬ ‫גס בהיות צורך לנביא להוכיח ולהזהיר כמו‬
‫וחראיח מן הכ תובי ם על הנמאה ‪ ,‬ט א מ ס‬ ‫שכתבט למעלה ‪ ,‬היה ג״כ צורך ליעד על הבלתי‬
‫שכתוב במורה מצווי השס מל אדס״ר‬ ‫שומעים מוסר מה שיקרה להם אם צא יחע־ו‬
‫מכל עז הגן ומה שאמר לו אחד שחטא מע טן‬ ‫בתשובה‪ ,‬כמו שראיט רוב הנביאים שהיו מיעדיה‬
‫ט » ו ‪ ,‬ט ששט הכתובים ומדרשס בעונש אדה‬ ‫לישראל יעודים רעים אס לא ישובו בתשובה ‪,‬‬
‫ומוה וממש הכל נתקיים ‪ ,‬וכן אמר ה׳ לנ ח‬ ‫וכן יעודים טובים לטובים ולנזהרים‪ ,‬ט בזה הים‬
‫)נראשיוז ו׳( קז כל בפר לפני ‪ ,‬ואמר לו עשה‬ ‫נכנם מורך בלבב העוברים והיו שבים במשובה ‪,‬‬
‫ע ס נ ת עצי ג»* וט'‪ ,‬ואני הנני מביא את המבול‬ ‫וכן השומעים לדברי הנביא היו מתחזקים באמונתם‬
‫וט׳‪ ,‬ו ט ה מזהיר ומתרה בבט דורו על יעוד‬ ‫ע״י היעודים הטובים כשהיו מתקיימים ;‬
‫המבול ולא רצו לשמוע ובא המבול כמו שהתרה‬ ‫וכן הנסים ומסלאות הן ^רך להעשותם על יד‬
‫להם על פי ה׳ מאה ועשרים שנה קודם ‪ ,‬וכן‬ ‫נביא ‪ ,‬אם בתחלה שע״י כך יאמט דגרו ‪,‬‬
‫האבוס ע׳׳ה נתנבאו ו א מ ת יעודים לזמן רחוק‬ ‫ואם אחר כך כדי שיהיו נכנעים לו לעטדת האל‬
‫ונתקיימו דבריהם‪ ,‬כמו ענק ירושת הארץ לבטהם‬ ‫ית׳ ‪ ,‬כמו שאירע לירבעם ביבשות י ט ומזרם‬
‫ורטי זרעם שהובטחו מהשסית׳ ונתקיים ‪ ,‬בסרט‬ ‫לבריאותה על ידי תפלת הנביא ‪ ,‬ומה שאירע‬
‫מה שנאמר לאברהם אבינו ע״ה )שם ט״ו( כי‬ ‫לנביא שעבר על דברי עצמו‪ .‬ונמצא בזה כי בזה‬
‫גר י ט ה זרעך וגו׳ ואחרי ‪ p‬יצאו גרטש גדול‬ ‫היה לב האנשים מתקרב לאמונת ההשגחה‬
‫ונתקיים‪ ,‬ו ק כל מה שנאמר על ידי מרע״ס‬ ‫והמשפט הישר מהאלית' על כל ה עול ם‪ ,‬ועיאה‬
‫ועל ידי מביאים הבאים אמריו ‪:‬‬ ‫כי ענין היעודים נמשך מהשגת הנפש ומעלתה‬
‫ומפני שאחר נ ט צ ס השורה על יד משה רבינו‬ ‫מעולם העליח‪ ,‬וכפי הסבה הראשונה‪ ,‬וענין‬
‫ט ה נר א‪ :‬שלא ט ה צורך לשום נביא‬ ‫הנסים ו הנ ר או ת נמשך ממעלת הניט בהשיגה‬
‫עוד‪ ,‬טדיע־האל ית׳ למשה כי יקים עוד נביאים‬ ‫דרך נבואה ה ד טי ם העליונים לידע ולהודיע‬
‫גישכאל וצמיש הכתוב)דברים י״ח( כי אתה ב א‬ ‫עיקרי האמוטת ‪ ,‬וכסי הסבה השנית ‪:‬‬
‫אשר ‪ 0‬׳ אלהיך נותן לך לא תלמד‬ ‫אל‬
‫ל ע מ ת וגו׳ ‪ ,‬לא ימצא בך מעביר בנו וט׳ ‪ ,‬ט‬ ‫■‬ ‫פרק ע^צזרים‬
‫מו ענ ס‪ .‬ה׳ אל טך כל עשה אלה ובגלל ה תועטיו‬
‫ה אל ה ה׳ אל ט ך מוטש אותם מפניו‪ ,‬חמים ת ט ה‬ ‫ו א ח ר הודעת ה ס ט ת הממש‪ ,‬נאמר כי ‪P P‬‬
‫וט׳ ‪ ,‬כיי הגויה ה ^ ה אשר אמה יורש אותם אל‬ ‫הראיות מן הסברא למציאות הנבואה ‪.‬‬
‫מעונטס ואל קו ס ט ם ישמעו ואתה לא כן נ תן‬ ‫ולזה נלך לראיה סן המוח ש והיא מן מ ב ^ ס‬
‫לך ה׳ אל טך נביא מקרבך מאחיך כמוני יקי©‬ ‫שעמדו להם לישראל להוכיחם ולהזהירם ל מוטב‪,‬‬
‫‪ •p‬ה׳ אלהיך ו ט׳‪ ,‬הנה סדר הפרשה מורה‬ ‫והם מ״ח נביאים ושבע נביאות כמו שאמרו במס׳‬
‫ראשונה כי הנביא שיקים ה׳ י ט ה מקרבם‬ ‫מגילה‪ ,‬והרבה נביאים נחנבאו להם לישראל‬
‫ו מאטהס מו ר שיירשו את הארץ‪ ,‬ט לא ישרה‬ ‫כפלים כיוצאי מצריה אלא נ ט א ה שלא הוצרכה‬
‫שטנסו על נביא כי אם בא״י‪ ,‬והטעם להורויו‬ ‫לדורות לא נכתבה‪ ,‬וכמו שאמרו שם‪ ,‬ועטן אמיתת‬
‫כי‬
‫אלהים‬ ‫עער הי כוחה פרק כ‬ ‫בית‬ ‫^‪126‬‬
‫הסבה הראשונה להורות על מעלת הנפש <‬ ‫גי ארן ישראל מיוחדה לו יח׳ ואין לשום שר ומזל‬
‫ושתגיע לסוף מדרגת שלימותה בהשגת הנבואה‪,‬‬ ‫סלק בה ומפני כך גקראש גחלת ה׳ ‪ ,‬וכמ״ש דוד‬
‫וכן לחקוק בלבם אמונת העיקרים כפי הסבה‬ ‫>ש״א כ״א( כי גרשוני היוס מהסחפח בנחלת ה׳‬
‫השנית ‪ ,‬ואותם שהוצרך שתכתב נבואתם היה‬ ‫לאמר לך עבוד וגו‪ /‬כל מי שדר בארן כמי שיש‬
‫לסבות אלו וגם לתשלום המש הסבות הנזכרות ‪,‬‬ ‫לו אלוה ובח״ל כמי שאין לו אלוה)כתובות ק״י(‬
‫והנה השגת ישראל על הים היה משתי סבות‬ ‫שאי! שוס שר ומזל שולש בא״י‪ ,‬וזהו אחר שיכנסו‬
‫הנזכרות‪ ,‬וכמו שאמרו)במדרש( ראתה שפחה על‬ ‫ישראל לארן אז אי! שוה שר ומזל שולכי בה‬
‫הים מה שלא ראה יחזקאל ב! בוזי‪ ,‬ואמר הכתוב‬ ‫שנאמר )דברים ל״ב( כי סלק ה׳ עמו וגו‪ /‬וע״ז‬
‫בשירת הים עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה‬ ‫הבמיח הקב״ה לאברהם )בראשית ס״ו( לזרעך‬
‫אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו ‪ .‬אמר ויהי לי‬ ‫נתתי את הארן הזאת וגו‪ /‬כי כיון שהה חלקו‬
‫לישועה על תשועת הנפש לחזור להשיג מה שהיה‬ ‫■נ״כ הארן שתהיה חלקו תהיה חלקם‪ ,‬ובעוד‬
‫בכמה להשיג ‪ ,‬ואמר זה אלי ואנוהו וגו׳ ‪ ,‬על‬ ‫שהיו ז׳ אומות בתוכה לא רצה האל ית׳ ליחדה‬
‫הסבה השנית שהשיגו מציאות השם עי! בעי! ולא‬ ‫לו שהיתה מלאה גלולים ועבודות זרות ותועבות‬
‫הוצרכו לשאול זה לזה אלא טלם הכירו אותו‬ ‫אחרות ‪ ,‬וכשחעאו ישראל רצה האל יתברך למוכר!‬
‫בהשגת הנפש קודם בואם לעוה״ז‪ ,‬ואמרו זה אלי‬ ‫גי ד מלאך וגה ארץ כנע! למוסרה ביד המלאך‬
‫שידעתיו מקודם שהוא אלהי אבי מצד הקבלה‬ ‫הממונה עליהם ״ וכמו שאמר )שמות כיג( הכה‬
‫כעשה עמס נסים ונפלאות ולכך אני מחוייב‬ ‫אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך‬
‫לרומם אותו‪ .‬והסבה השלישית והיא הודעת‬ ‫אל המקום וגו׳ ‪ ,‬ולבקשת משה אמר לו השי״ס‬
‫הדברים הנרצים אנל השם ית׳ ‪ ,‬נתבארה על יד‬ ‫)שם ל״ג( פני ילכו והניחותי לך‪ ,‬וכשהלכו המרגלים‬
‫משה רבינו ע״ה שקבל הורה מסיני ונאמר לו‬ ‫והוציאו דבה אמרו )במדבר י״ג( כי מזק הוא‬
‫בתחלת נטאתו תעבדו! את האלהים על ההר‬ ‫ממנו כביכול אפי׳ בעל הבית אינו יכול להוציא‬
‫הזה ‪ ,‬והיא עבודת קבלת המצות ואזהרות ‪ ,‬וכן‬ ‫כליו משם‪ ,‬כלו׳ כי אפילו שהוא ייחד שמו עליה‬
‫הסבה הרביעית והיא צורך תוכחת המון העם‬ ‫ולא ישים שוס שר ומזל בה לא יוכל לה‪ ,‬וכשנכנסו‬
‫ליראה השי״ת נתקיימה במרע״ה שהוכיח את ישראל‬ ‫ל אין אז נתיחדה א״י לו ית׳ וכמש״ג בירושת הארן‬
‫וקרבם לעבודתו ית׳ ‪ ,‬משה זכה וזיכה אס הרבים‪.‬‬ ‫)דברים ז( איכה איכל להורישם לא תירא מהם וגו‪/‬‬
‫וכן הסבה החמישית מהיעודים והגדת העתידות‬ ‫לא תערו־ מפניהם כי ה׳ אלהיך בקרבך אל גדול‬
‫ועשיית הנסים והנפלאות כולם נתקיימו בנבואתו‪,‬‬ ‫ונורא‪ ,‬כלו' הוא יהיה השר שלך בארן ישראל ולא‬
‫וכמו שמבואר בתורה ונאמר לו בהחלת נבואתו‬ ‫ימנה שר החת ידו דכתיב)דבריס י״א( כי הארן‬
‫)שמות ג׳( ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא‬ ‫אשר אתה בא שמה לרשתה וגו; ואמר ארן אשר‬
‫את עמי בנ״י ממצרים והוא קיום יעוד אבותינו‬ ‫אלהיך דורש אומה תמיד עיני ה׳ אלהיך בה מרשית‬
‫הקדושים‪ ,‬ואמר)שם( ושלחתי את ידי והכיתי את‬ ‫השנה ועד אחרית שנה ‪ ,‬שנראה שאחר שירשו‬
‫מצרים וגו׳ בכל נפלאותי וגו' ‪ .‬ונתתי את ח! העם‬ ‫ישראל את הארץ ייחדה ה׳ יתברך לעצמו‪ ,‬וע״ז‬
‫וגו׳ ‪ .‬והוא קיום יעוד ואחרי כ! יצאו ברכוש‬ ‫אמר הכתוב )שם( כי אתה ‪ b‬אל הארץ וגו‪/‬‬
‫גדול‪ ,‬וכן שאר הנביאים שנחנבאו לישראל ונכתבה‬ ‫לא תלמד וגו׳ ‪ ,‬לא ימצא וגו' ‪ ,‬ובגלל התועבות‬
‫נבואתם היו בהם סבות שזכרנו לבד סבת‬ ‫‪-‬האל וגו׳ מוריש אותם וגו׳ ‪ ,‬כי עד עשה היו בה‬
‫הגדת הדברים הנרצים במצות ואזהרות ‪ ,‬כי לא‬ ‫התועבות האלה ועתה שאתה יורש את הנויס‬
‫היה צריך כי אס להזהיר ולצוות על מה שכתוב‬ ‫האלה ששומעים אל מעוננים ואל קוסמים אתה‬
‫בתורה כמ״ש )מלאכי ג׳( זכרו תורת משה עבדי‬ ‫לא כ! נתן לך ה׳ אלהיך‪ ,‬כי הס ברשעתם היו‬
‫וגו׳‪ ,‬וכן דברים הנרצים אצלו לפי שעה ולא‬ ‫עושים החועבית ועתה שה׳ אלהיך נוש! לך הארן‬
‫לדורות שאינם מכלל התורה שהיא מורשה‪ ,‬וכמו‬ ‫זהוא אלהיך בה שיחד שמו עליה לא תעשה כ! ‪,‬‬
‫שנתבהר בקצת הנביאים‪ ,‬ואמר האל ית׳ לירמיה‬ ‫ומה שהם שומעים אל מעוננים ואל קוסמים‬
‫)א׳( בערם אצרך בבמן ידעתיך ובמרס תצא‬ ‫לדעת את העתידות גס אתה יקים לך ה' אלהיך‬
‫מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך‪ ,‬הנה שכלל‬ ‫נביא מקרבך אליו תשמעו! ‪ ,‬כי הוא מגיד‬
‫במה שאמר במרס אצרך בבטן ידעתיך השתי‬ ‫הדברים מצד האל יח׳ והס כנים ואמיתיים לא‬
‫סבות הראשונות‪ ,‬וכן מעלת הנפש והשגתה קודם‬ ‫יפול דבר ארצה ‪ ,‬ובהיות הארן מיוחדת לו ית׳‬
‫בואה לזה העולם בדברים העליונים והם היסודות‬ ‫^יהחייב שיקים לך נביא בה להורות על שהארץ‬
‫והעיקרים ‪ ,‬ועל זה אמר במרס אצרך בבטן‬ ‫סיוחדת לו ית׳ ולא לשום שר‪ ,‬והראיה שמשפיע‬
‫ידעתיך ‪ ,‬להורות מעלת הנפש קודם היצירה ‪,‬‬ ‫שם שסע נבואיי על המוכן ולא במקום אחר ‪:‬‬
‫וכמו כ! אמר ידעתיך ידיעת הבורא יתברך אותה‬ ‫ו נ הז ו ר אל העני! כי מציאות הנבואה על‬
‫וידיעתה אוהו ‪ ,‬ואמר ובמרס תצא מרחם‬ ‫המוכן הוא דבר מוחש ומפורסם בישראל‬
‫הקדשתיך על הסבה השלישית והיא הודעת הדברי׳‬ ‫דהוא מכל הסבות שזכרנו‪ ,‬כי אותם שנהנבאו ולא‬
‫הנרצים והוא קיום תורה משה ‪ ,‬וכן מה כצוה‬ ‫הוצרך לכתוב נבואתם היהה הבת נבואתם על‬
‫ומזהיר‬
‫כד‪127‬‬ ‫אלהים‬ ‫׳טער היסוחחפרקככא‬ ‫בית‬
‫מעלת נבואה משה רביט ע״ה משאר הנגיאיס‬ ‫יומ‪-‬היר לפי שעה ‪ ,‬וזהו לשון הקדשמיך פ ‪Ofn‬‬
‫היא מטמו התורה על ידו‪ ,‬כי עליה השי‪ :‬המעלות‬ ‫>משכה הק׳־ושה‪ ,‬ועל השתי ה ס ט ה מהוכחת העם‬
‫‪,‬וההבדלים ^ י ג ע ה שבין נבואתו לנבואת שאר‬ ‫>הגדת הכיתידות והנסיס אמר נביא לגויס נתתין‬
‫הנביאים כפו משירשם הרב זיל סלק ב׳ ‪ ,‬וזה‬ ‫שתוכימס ותודיעם כל אשר אצוך ‪:‬‬
‫מצד איכות ומהוה ההורה ומצד המקבלים או ת ה‪.‬‬ ‫ז א פ ^ ר כי על אלו הכבות הממש » ד א‪1‬‬
‫אם מ‪ * 5‬איכותה ומהוהה בהיותה הודעה מקים‬ ‫הנביאים בחמשה שמות ‪ ,‬נביא‪ ,‬רואה‪,‬‬
‫ומשסעיס צדיקים מושפעים מאסו יה׳ מה שאץ‬ ‫דוחה ‪ ,‬צופה ‪ ,‬מלאך ‪ ,‬כי אפשר ליחס כל שס‬
‫ק בנבואת שאר הנטאים הקודמים והמאוחרים‬ ‫מאלו שיורה על כוונת סבה אחת מהסבות הה׳‬
‫» י ו ‪ ,‬כי שוס נביא לא טג א בנתינת חוק ומש»ל‬ ‫שזכרנו ‪ ,‬ונהאמתה כנבואה מן החוש ומן הסברא‬
‫לדורו‪ ,‬כי אם בקיום סורס משה ותוכחה לדורו‬ ‫זמן הקבלה והוא מהוראת הכחובים כמו שכתבנו ‪:‬‬
‫על עבדם עליה ‪ ,‬וכמו שאמר תוהה הנביאים‬ ‫ו ע ל מ״ש הרב ז״ל כי הראוי לנבואה ומכין‬
‫)מלאני ‪ 0‬זכרו תורת משה עבדי וגו'‪ ,‬והוא‬ ‫עצמו לה אפשר שלא ינבא אלא ברצח אלהי ‪,‬‬
‫דבר ידוע ט בהיות מרעיה מצווה מסי הש״י‬ ‫זזה אצלו כדר‪1‬מ הנפלאות כמו שכתב פל״ג ‪,‬‬
‫סחקיא ו ה * א »‪ 1‬יס והתורות יהיה טד עלונו ע מ ס‬ ‫אומר אני כי מצד שתי הכבות הראשונות שהס‬
‫וסודם ‪ ,‬כי מיז ממד הימים אשר עמד בהר ‪,‬‬ ‫להורות על מעלת נפשו ‪ ,‬זשישיג מציאות ‪0‬׳‬
‫והנביאים שטגאו מל נןומה אינם צריכים להודעת‬ ‫והשגחתו וישרו ‪ ,‬לא ימנע השה העוב ה מ א‬
‫פ ע ם נמזדש כיא מה שמקובל להם ‪ W‬אל סה ע ד‬ ‫מבעליו המוכן בזמן שאפשר שינבא ‪ ,‬אגל‬
‫משה רבן של כל הנביאים‪ ,‬ו ק היות התורה‬ ‫בעגין הודעת הדברים הנרצים והודעת העתידות‬
‫והמצות נותנים חיים לעוכיכם בלימודה ועשייתה‬ ‫זאזהרה לעוברים שבכל דור ודור שהס ג׳ סבות‬
‫מצד מעלתה הוא הוראה על מעלת הנביא שניתט‬ ‫האחרות ‪ ,‬אפשר שלא ינבא בהם כי אם ברצח‬
‫פל ידו יוסר מהנביאים האחרים ‪ ,‬וזה הנרצה‬ ‫אלהי ‪ ,‬כי מה שתלוי באחרים לא ישיגהו האדם‬
‫^ מ ר ו ‪ m‬מורת משה מבדי אשר צויתי אוהו‬ ‫מעצמו ‪ ,‬כי אין שליח נעשה שליח אלא ברצון‬
‫מו רג )גו׳‪ ,‬שיזכרו מעמי התורה שניחנה על יד‬ ‫ורשות משלחו ‪ ,‬והוא ית׳ בוחן לבות וכליות יודע‬
‫^משה ני בהיותו עבדו היה נאמן ביתו כמ״ש‬ ‫ומכיר על יד מי ישלח שליחותו‪ ,‬אבל להשגת מה‬
‫ה נ ק ב )במדבר י׳ג( עבדי משה בכל ביתי נאמן‬ ‫בראוי לו בהיותו מוכן לא יבצר ממט ‪ ,‬ולפי זה‬
‫הו א‪ ,‬ולו נגלה כל ס חו ס‪ ,‬ו ק מה שאמר אשר‬ ‫>א נצמרך לומר כי הוא כדמות פלא מי שהוא‬
‫צויתי אוהו בחורב יורה מל מעלת התורה‬ ‫מוכן לנבואה ולא ינבא ; שאס הוא נביא להשגת‬
‫שנותנת הייה למושיה בעוה״ז וכעוה׳ב ‪:‬‬ ‫עצמו כנזכר ינבא ולא ימנע ה׳ העוב ממט‬
‫ו מ צ ד המקגליס אותה ט א הוראה על מעלת‬ ‫■בזמן הנכון לנבואה‪ ,‬ואס הוא לעני! הודעה איט‬
‫הנביא שהיה סרסור בקבלתה מצד איכותם‬ ‫מוכרח שינבא כי אס ברצון אלהי ואין בזה ^ א‬
‫וכמותם ‪ ,‬אס מצד איכותם בהיותה דור שכלו‬ ‫כמו שכתבט ‪ ,‬ומה שכתוב בברוך בן נריה‬
‫דפת שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל‬ ‫)ירמיה מ׳ה( אל תבקש לן גדולות‪ ,‬וכן מ״ש)איכה‬
‫ק ג ו ז י ה כ ק‪ ,‬ו מ מינה המורה שמעו כולה אנכי‬ ‫ב׳( גס נביאיה לא מצאו חזון מה׳ יהיה לענין‬
‫ולא יהיה לך מ ט הנטרה‪ ,‬ונאמר עליהם)שמות‬ ‫השליחות לא לענץ השגת עצמו ‪ ,‬וכן מורה לשון‬
‫ניא( וצל פעה רואיה את הקולות וגו׳‪ ,‬דבר‬ ‫גדולות אל תבקש שהוא הודעה לעם שמא‬
‫אתה מס ט וגו׳ ‪ ,‬ובכל הדורות מיום שנברא‬ ‫מתנבא בשם ה׳ ״ וכן גס נביאיה לא מצאו מזון‬
‫ה » ל ם עד הו® לא ט ה דור שלם בתורה כדור‬ ‫מ פ להזהיר ולהודיע מה יעשה ישראל ‪:‬‬
‫המדבר ‪ ,‬ט לא ט חנ ה תגרה אלא לאוכלי המן ‪,‬‬
‫ואם מצד כמותם בהיותם שטס רבוא א׳ מחמשים‬ ‫פרק אהד ועשרים‬
‫או אמד מממש מאוס לבד פחותים מ ק עשרים‬
‫סניה ויתריס על שטס שנה טלדיס במצרים עיד‬ ‫והעירד השביעי כי מרעיה הוא א בי ק של‬
‫נ ם בשעה אמת ביוה של רקביה שטה כמו פ״ד‬ ‫י נביאים הקודמים אליו והמאוחרים‬
‫שגה שנשתעבדו נתברכו ורבו ופרצו שלא כדרך‬ ‫והוא השיג מסודות הבורא יותר ממה שהשיג או‬
‫העולם ‪ ,‬וכמ״ש הכתוב ובנ׳י פרו וישרצו וגו׳‬ ‫ישיג שוסאדם‪ ,‬וכמו שביאר הרב ז”ל פרק מלק‬
‫וכאשר יעט אותו כן ירבה וכן יפרוץ וגו׳ ו ^ כ‬ ‫וזה העיקר יתברר נ״כ ילן הסברא ומן המוחש ומן‬
‫ט ס ה צמותם זאת מעולה ומשובה מכמות דור‬ ‫הקבלה האמתית שהיא המשה חומשי הורה ושאר‬
‫אסר אשר ג כ ט ס ם ויותר מכמותם‪ ,‬להיות‬ ‫ס »־י הקודש ודברי רז״ל ‪ .‬והסברא היא מכמה‬
‫ריטייםותילדותס«לא כדרך שאר דורותכנזכר‪,‬‬ ‫צדדין ‪ .‬הראשון מצד התורה שניתנה על ידו ‪,‬‬
‫וע״ז ז ט שחנתן התורה בדורה ושיהיו שלמיה יותר‬ ‫השט מצד האותות והמופתיס שנעשו על ידו ‪,‬‬
‫מכל הדורות‪ ,‬וכל זה יורה מל מעלה הנביא‬ ‫השלישית מצד השבע שנסיחס אליו ‪ ,‬הרביעית‬
‫שהיה ס ר ט ר צקבלת התורה מצד המקבלים ;‬ ‫מצד הזמן והחר שהיה ט ‪:‬‬
‫ו כ ן מעלת כמותה טכל לומר שהיתה יותר נדולה‬ ‫ד ב כ י או ר ם נאמר ני ההוראה היותר גדולה על‬
‫נטעל‬
‫אלהים‬ ‫עער היטדות פרק כא‬ ‫בית‬ ‫‪128‬‬
‫כמספר השנים שהתחיל חולדותם עד שיצאו‬ ‫בסומל מכמות ישראל בכל הדורוח הנאיס‬
‫ממצרים שהיו ששים שנה ‪ ,‬כי סבת תולדותם‬ ‫שנתקיים בהם ככוכבי השמים לרוב וכחול הים‬
‫היה ליציאתם ממצרים לקבל התורה ‪:‬‬ ‫וכעפר הארן ‪ ,‬מצד היות כל הנשמות העתידות‬
‫ועוד תשוב ותראה כי אלו המ׳ שנה שטלדו בהס‬ ‫לצאת מצויות במעמד הנבחר והקדום‪ ,‬וכמו שאמר‬
‫ת״ר אלף יוצאי מצריה הם משנדל משה‬ ‫הכתוב בטרום בכריתת הברית)דברים כ״ט( ולא‬
‫ויצאו אל אחיו וירא בסבלוחס ‪ ,‬שהיה כמו בן כ’‬ ‫אתכם לבדכם וגו׳ כי את אשר ישנו תה עמנו‬
‫עד היותו בן שפים ‪ ,‬וכמו שטרם מכת ה כ ע ט ד‬ ‫עומד היום ואת אשר איננו פה ‪ ,‬כמו שדרשו‬
‫של ישראל במצרים שהיה כמו פ״ד שנה צין רפואת‬ ‫מזיל לרבות דורות הבאים וגרים העתידים‬
‫גאולתן פרחה ‪ ,‬והוא תולדה שלשה האחים ורועים‬ ‫להתגייר ‪ ,‬וא־כ היתה כמוהם אז כל מה שהיו‬
‫מריס אהרן ומשה ‪ ,‬כן משגדל משה והיה ראוי‬ ‫באותו הדור וכלל כל הדורות הבאיס ‪ ,‬והיתה‬
‫להיות גואל בנתט נפשו על ישראל שהכה אה‬ ‫מעלת מרע״ה גדולה שהיה סרסור לכלס וידע כל‬
‫המצרי המכה את העברי ואמר נ״כ לרשע למה‬ ‫מה שידעו כלם לעמיד‪ ,‬וכמו שאמרו אפי׳ מה‬
‫חכה רעך וברח מפני פרעה‪ ,‬מאז התחילו לצאת‬ ‫שתלמיד אומר בפני רבו נאמר למשה בסיני ‪:‬‬
‫לאויר העולם כל יוצאי מצרים מבן עשרים שנה‬ ‫ולהיות כמות דור זה על צד הפלא שלא כדרך‬
‫עד בן ששים ‪ ,‬כי לא היה ראוי שיצאו לאויר‬ ‫שאר הדורות נתייחס ריבויים לאל ית׳‬
‫העולם עד שיהיה להם גואל ראוי להוציאם ויקבלו‬ ‫באומרו צבאוהי וצבאות ה‪ /‬ר״ל שנהיו צבאות ועם‬
‫התורה על ידו ‪ ,‬ולא ראה משה שוס אחד מהת״ר‬ ‫רב בדרך פלא על יד הכס‪ ,‬וכן מה שנאמר)שמות‬
‫אלף איש עד שהיה בן שמנים שנה בעמדו לפט‬ ‫ד׳( בני בכורי ישראל ירצה שנתברכו ונתרבו על‬
‫פרעה מלך מצרים ‪ ,‬ולא נשתעבדו פרעה ועמו‬ ‫ידו על צד הפלא‪ ,‬וכל זה היה בזכות יעקב אבינו‬
‫בשוס אחד מהם בפניו כי עדין לא נולד אחד מהס‬ ‫מ׳׳ה שהיתה מעתו שלימה וירד למצרים במשי‬
‫כשיצא היא ממצרים וברח מלפני פרעה‪ ,‬ועל זה‬ ‫מע ע ‪ ,‬כמו שכתוב)דברים י׳( בשבעים נפש ירדו‬
‫היה לו יותר כת ויכולת להוציאם ממצרים ממס‬ ‫אבותיך מצרימה ועתה שמך ה׳ אלהיך כטכבי‬
‫שהיה לאהרן אחיו שראה בסבלותס לעולם במצרים‬ ‫השמים לרוב ‪ ,‬כי הוא דבר זר לפי השבע מע׳‬
‫ולא היה ספק בידו להוציאם ‪ ,‬ומפני שאין אחד‬ ‫נפש יתרבו כל כך ג מע ע מן הזמן ‪ ,‬ולזה אמר‬
‫מהת״ר אלף שיכיר למשה‪ ,‬אמר לו ית' לך ואספת‬ ‫ועתה שמך ה׳ אלהיך‪ ,‬כלו׳ ועתה במעט מן הזמן‬
‫את זקני ישראל וגו׳)שס ג׳( ‪ ,‬והזקנים שהם אותם‬ ‫שמך ה׳ אלהיך ככוכבי השמים לרב על דרך פלא‬
‫שהיו נולדים כבר קודס צאתו וברחו משם יכירו‬ ‫מצד אבותיך שירדו למצרים יעקב ובניו ‪ ,‬ונוכל‬
‫אותו‪ ,‬כי הוא שראה בסבלותס ונתן נפשו עליהם‬ ‫לומר כי וזכות מה שהיה יעקב אבינו נקי וטהור‬
‫בהכותו את המצרי ואמרו לרשע למה תכה רעך‬ ‫פ״ד שנה שלא ראה קרי מימיו וראובן היה מפה‬
‫ושמעו לקולו ‪ ,‬כמו שכתוב ושמעו לקולך ובאת‬ ‫ראשונה שלו ‪ ,‬כמו שכתוב )בראשית מ׳ט( כחי‬
‫אתה וזקני ישראל וגו׳ ;‬ ‫וראשית אוני ‪ ,‬זכה שיפרו וירבו בניו בכמות זה‬
‫ו כן כל יוצאי מצרים פחותים מעשרים ויתרים על‬ ‫הזמן שנשתעבדו בהם במצרים כי משעה‬
‫ששים כולם נולדו אחר שהתחילו לצאת לאויר‬ ‫שנשתעבדו בהם סרו ו ר ט שלא כדרך הסולם‬
‫העולם האחים הנואלים משה אהרן ומרים ‪,‬‬ ‫וכמו שכתוב )שמוח א׳( וכאשר יע ט אוהו כן‬
‫והיו בג״י היוצאים ממצרים כמו מאה ועשרים‬ ‫ירבה ונו׳ ‪ ,‬וע״כ נקראו בניי ‪ ,‬כי בזכות ישראל‬
‫רבוא ‪ ,‬ששים רגוא מגן עשרים עד בן ם׳ נולדו‬ ‫אביהם סרו ורבו‪ ,‬כמו שכתוב ובני ישראל פרו‬
‫במ׳ שנה‪ ,‬וששים רגוא היו מסתמא הפחותים‬ ‫ונו׳ וע״כ זנו לקבלת ההורה ונאמר להם בכל‬
‫מבן עשרים והיתרים על ששים עד שמונים שנה‬ ‫פרשה דבר אל בני ישראל וגו׳ ‪:‬‬
‫שהגיעו לגבורות‪ ,‬כי מסתמא כל כך נולדו בעשרים‬ ‫והשתכל וראה השגחת השי״ח על הדור הזה‬
‫שנה הראשונות של מרע׳׳ה ובעשרים שנה האחרונות‬ ‫שקבלו התורה שהוגבל והושוה זמן‬
‫משעה שהיה בן ס׳ לשמנים כשבא למצרים שהם‬ ‫הולדוהס לזמן מיתתם ‪ ,‬שנולדו במ׳ שנה ומתו‬
‫מ׳ כמו הארבעים האמצעיות שנולדו בהן ששים‬ ‫‪ 5‬מ׳ שנה ‪ ,‬יום לשנה כנגד ארבעים יום שעמד‬
‫רבוא‪ ,‬אותם שהיו בזמן היציאה מבן עשרים עד‬ ‫משה בהר לקבל הלומות ‪ ,‬וזמן תולדותס שהיה‬
‫בן ס׳ ‪ .‬שהרי במ׳ שנה שהיו במדבר מתוכליוצאי‬ ‫‪ 5‬מ׳ שנה מתבאר ממנין בנ״י מבן עשרים שנה‬
‫מצרים ת״ר אלף ונשארו בניהם תחתיהם אותם‬ ‫ועד ששים שנה שהיו ת״ר אלף יוצאי מצרים שנולדו‬
‫שהיו פחותים מבן כ׳ בשעת יציאתם ‪ ,‬ואותם‬ ‫כולם אפי׳ הקטן שבהם עשרים שנה קודם צאתם‬
‫שנולדו תוך מ׳ שהיו כולם ג״כ ח״ר אלף‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫ממצרים ‪ ,‬והגדול שבהם נולד פחות מששים שנה‬
‫הכתוב )יהושע ה׳( ואת פניהם הקים תחתס‬ ‫קודם צאתם ממצרים ‪ ,‬א״נ נולדו ת׳ר אל‪ 4‬יוצאי‬
‫וגו׳ ולא נתוסף מנינם בארבעים שנה שהיו במדבר‪,‬‬ ‫מצרים מקבלים התורה במ׳ שנה‪ ,‬וכדי שנא תהא‬
‫וא״כ היו ישראל בזמן יציאתם ממצרים מאה‬ ‫מדת פורענות יתירה על מדה טובה ‪ ,‬כשנגזר‬
‫ועשרים רבוא מקענס ועד גדולס כולם זכריס‬ ‫עליהם שימותו במדבר האריך להם שימותו ‪ 3‬מ׳‬
‫ולא יצאו אלא אחד מחמש־ס א‪ 1‬אחד מפמש מאות‪,‬‬ ‫שנה ולא ימות אחד מהם פחות מבן ששים ‪,‬‬
‫שהם‬
‫סה ‪129‬‬ ‫אלהים‬ ‫׳טער הי סו דו ת פ ר ק כ א‬ ‫בית‬
‫דמוד השני ‪ p‬האותות והמוסתיס שנעשו על ידו‪,‬‬ ‫שהסחמשים או ה״ק פעמים יותר ממאה ועשרים‬
‫חפו ג״כ מצד כמוחס ומצד איכותה ‪ ,‬אס‬ ‫ר ט א מנאי מצרים לבד הנשים מזכר ‪ ,‬ונולדו‬
‫כמותם הוא מטאר שאין בכל הנביאים מי‬ ‫כולם אחר שנולדה מריס שהיתה תמלס זמן‬
‫שגמזה כ״כ מוסתים כמרע׳ה ‪ ,‬וכלל כל מופתי‬ ‫השעבוד כמו פ״ד שנה קודם יציאת מצרים ‪ /‬ואי‬
‫הנביאים לא יגיעו טלם למוסתיס שנעשו על ידי‬ ‫אפשר שהיה כזאת בישראל בדורות הבאים שירט‬
‫מרע״הבמצרים‪ ,‬נזזרתהממה לנחש וצרעת ‪ r‬ו‬ ‫ויסרו המץ רב כזה במעס מן השנים הנז‪ /‬ולא‬
‫ו טו ת המיס לדם ביבשה ועשר מ טת שטחה כל‬ ‫נעשה פלא זה לדור זה אלא מפני שהיו ע ^־יז‬
‫אמת סכמה מ ט ה‪ ,‬ויציאת מצרים וקריעת ים סוף‬ ‫לקבל סתורה מפי הגבורה‪ ,‬וכמו שהיה דרך ‪nte‬‬
‫שטו ט עשרה נסים ומלממת עמלק וענני כבוד‬ ‫השגת כולם מעלת השמיעה חפי הגטרה אנכי‬
‫ו ק ובאר ונתימן התורה בקולות וברקיה ועשיית‬ ‫ולא יהיה לן כן היה דרך פלא יציאתם לאויר‬
‫המשק שטו כמה נסים בעטיתו ופתיחת הארז‬ ‫העולם בזמן קצר כזה‪ ,‬והפלא הראשון היה סב ת‬
‫ושאר נ ט ס נגלים או מימזיס בכתוב ‪ ,‬כלם ראיה‬ ‫הפלא השני‪ ,‬ועל זה אמר הנביא ע״ה )מיכה ז׳(‬
‫על גמלת הנביא שנעשו על ידו ‪:‬‬ ‫כימי צאחך מארן מצרים אראנו נפלאות‪ ,‬וכן אמר‬
‫ו א ם מצד איטתס מ א מ ט אר שהיו גדולים‬ ‫הכתוב )תהליס קט׳ז( ה׳ זכרנו יברך יברך וגו׳‬
‫ומסורספים יושר מ הנ ט ס שנעשו על יד‬ ‫את בית אהרן וגו׳ הקמניס עם הגדולים ‪ ,‬והוא‬
‫שום נביו‪ /‬בהיות טל ם מפורסמיס וידועיס לכל‬ ‫מכלל זה הלל הנאמר ביציאת מצרים ‪ ,‬ונראה ט‬
‫ישראל ולכל מ^־יס ושמעו עמים טלם ירגזון ‪,‬‬ ‫עיקר מה שנתברכו ישראל במצרים בכמותם היה‬
‫ובזה נכרת מעלת גדולת נ ט א ת מרע״ה ואמתת‬ ‫בזכרים‪ ,‬כמו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים כך‬
‫ההורה שניתנה על ידו ‪ ,‬וכמו שכתוב ולא קם‬ ‫הקב״ה ברך אותם ‪ ,‬וכן כמו שעיקר השעטד‬
‫»י א עוד בישראל כמשה וגר ‪ ,‬באר המעלות אשד‬ ‫והענוי לא היה אלא על הזכרים כך הרבוי לא‬
‫ט ו לו על כל הנביאים‪ ,‬ואמר אשר ידעו ה׳‬ ‫היה אלא לזכרים שהיו יולדות ששה זכרים בכרס‬
‫פנים אל פגים ני בזה נכללו כל ההבדלים והמעלות‬ ‫א'‪ ,‬ולכך דרשו וחמושים עלו אחד מחמשה שהיה‬
‫שבין נבואת משה לשאר הנביאים ‪ ,‬ואמר)דברים‬ ‫ראוי שילדו א׳ או שנים על הרוב בכרם א׳ וילדו‬
‫ליד( לכל האותות והמופתים וגו׳ לפרעה ולכל‬ ‫ו‪ /‬והנה שבט לוי שלא נשתעבדו ט ולא היה בכלל‬
‫עבדיו ולכל ארצו ‪ ,‬להיות כמותם שהיו רבים‬ ‫פרו וישרצו ולא עלה אלא כמו חצי או שליש פה‬
‫וטיסומם ל ט ן כל מגלי מולק‪ ,‬ולכל היד החזקה‬ ‫שעלה מנין כל שבט ושבט‪ ,‬ולמי שאומר א׳ מממשים‬
‫ו ט׳ לעיני כל ישראל ‪ ,‬כולל נתינת התורה ונמו‬ ‫או א׳ מת״ק יפרש פרו וישרצו יותר מששה בכרם‬
‫שדרשו ז״ל ‪ ,‬ושאר הגסים שנעשו לעיני כולה בלי‬ ‫אחד‪ ,‬ולכך אמר על זמן זה ה׳ זכרט יברך‪ ,‬כנגד‬
‫« ם מולק שיחלוק ויאמר שהיה דרך מבע אלא כלס‬ ‫מה שהם רצו למעט אותם ולהשליכם ליאור‬
‫ט ו נגד מבע העולם וטבע ד יסודות שעליהם‬ ‫ולשעבד בהם ‪ ,‬והראיה שאם היה ב ר טי כדיך‬
‫נוסד כל העולם וכמו שכתבו המסרשי• זיל שהעשר‬ ‫טבע העולם כל כך נקבות כמו זכרים או יותר‬
‫מט תנ מ ש ט ת ומיוחסות לד׳ יסודות אשר מעולם‬ ‫כמנהג אס כן כשמתו בשלשת ימי אפלה ממשים‬
‫> ‪ ^ » r‬תו ת כאילו וסגביא יעד שיעשו דוגמתם‬ ‫פעמים או ת״ק יותר מששים רבוא ‪ ,‬מסתמא‬
‫לעטד‪,‬אמר)יואל ד׳( ונתתי מוסתים בשמים ו ב א ק‬ ‫׳ לא מתו כי אם אנשים שהיו רשעים לא הנ ט ם‬
‫דם ואש והמרות עשן ‪ ,‬שמורה שהמופתים יהיו‬ ‫שהיו צדקניות ‪ ,‬כמו שאמר בזטת נשים צדקניות‬
‫גדולים ט ט ו מוסתים גשמים שהוא גשם ה ח מי ט‬ ‫יצאו ישראל ממצרים ‪ ,‬ואס היו הנשים כאנשים‬
‫כממ<דח השמש למשה ויהושע ובד׳ יסודות בארן‬ ‫שויס במנין אס כן היו ביציאת מצרים ממשים‬
‫ובמיה ט נ מ ט לדם וכאש טזי ק וישרוך לרשעים‬ ‫פעמים או ת״ק פעמים יותר הנשים מן האגשים‪,‬‬
‫וימיתם גס ק גהסכה האויר לתממת עשן ן‬ ‫! כי לא מתו מהן בשלשת ימי האפלה וגס לא‬
‫ח צ ד סג׳ ‪ p‬מ ג ר א על טו ה מרע״ה רבן של‬ ‫במדבר כי לא מזרם גזירה אלא על הזכרים וטל!‬
‫נביאים המדמים והמאוחרים אליו הוא‬ ‫‪ 1‬נכנסו לארץ‪ ,‬ואס היו כל כך היה דבר פלא ‪ ,‬ולא‬
‫סשגט ט תי ח ס אליו והוא שכט לוי ‪ ,‬כי לוי‬ ‫מצינו בזה רמז לא במקרא ולא במדרשות אלא‬
‫ט ה ^ מ ז ר בקדושה שבגני יעקב אבינו שטס‬ ‫ודאי נראה שהיה הרטי כסי הענוי כמו שנזכר‬
‫עשירי ^ ש וכמו שדרשו מז׳ל ‪ ,‬והיה ראוי יומר‬ ‫לאנשים ולא לנשים ‪ ,‬ועל זה אמר המשורר ה׳‬
‫מאמיו טצא ממט מי שיגאל מת ישראל ומנתן‬ ‫! זכרנו יברך וגו׳‪ ,‬ואמר הקסניס עם הגדולים ירצה‬
‫התורה מל ידו ומי שיגאל את ישראל משעטד‬ ‫קטנים מבן עשרים וגדולים מבן ס׳ שטו כל כך‬
‫גדול כזה וסנ ‪ p‬ההורה על ידו ראוי שיהיה ר ק‬ ‫כמו מבן עשרים עד ששים‪ ,‬והפלגת רטיי ה במעט‬
‫של כל הנביאים ושלא יקום נביא כ מו ט‪ ,‬כדי‬ ‫השנים על דרך פלא היה מפני שיטו ראוים‬
‫שלא יוכל למלוק » שום דבר מדבריו ‪ ,‬וכדי‬ ‫לקבלה התורה כמו שנזכר ‪:‬‬
‫שיטה יוסר ראוי ושלם ב פג ע בריאתו היפה אמו‬ ‫‪ 1‬ו ה ר י כי מצד מעלת דור מקבלי התורה גס כן‬
‫ג״כ יוכבד בתלוי אשר ילדה אותה ללוי במצדה‪,‬‬ ‫יש הוראה למעלת נ ט א ת מרע״ה שנימנה‬
‫לידתם מ צ רי ם והורתה בארץ כנען ‪ ,‬ולקח®‬ ‫על ידו ממעלת שאר הנביאים ;‬
‫עמרם‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק כא‬ ‫בית‬ ‫‪130‬‬
‫פד שנכנסו לארץ שהם ‪ p‬כמו שנזכר‪ ,‬והיה ז ק‬ ‫פמרם לו לאשה אע״ס שהיסה דודתו כי לא‬
‫שעבוד ישראל וגאונתם ועמידתם במדבר רמוז‬ ‫היתה אחרת מבמה לוי ראויה לו כי לא ירדו‬
‫בימי שני חיי הגואלים בזמן שגאלו את ישראל ‪.‬‬ ‫למצרים נשים מזרע יעקב כי אס שרת בת אשר‬
‫ואפשר כי זה היה הסימן הנמסר בידם מאבותיהם‬ ‫ייוכבד השלימה מנין ע׳ גסש ‪ ,‬שאס היו שוס‬
‫פקד פקדתי אתכם‪ ,‬כל מי שיבאר אותם ויתחיל‬ ‫בנות לשבעים לא היה צריך שתשלים יוכבד מנין‬
‫באלו האותיות פ״ה פ״א שהוא סימן שנוהיהם‬ ‫ע' כיון שנולדה במצרים ‪ ,,‬ומכאן שלא נולדו‬
‫ידעו כי הוא הגואל ואז ראו כי שנות משה אהרן‬ ‫האומות עם כל שבע אלא י כנעניות נשאו שאס‬
‫ומרים היו מורים על זמן עמידתם במצרים ובמדבר‬ ‫היו נשי השבעים גס כן בטת יעקב הרי היו יותר‬
‫שכבר היה מסורת ביד קצתם גס כן ארבעים‬ ‫משבעים לא יוכבד שנולדה בין החומות ‪ ,‬וכן פי׳‬
‫שנה שיתעכבו במדבר וראו שכפי שנוסיהם הגיע‬ ‫רשיי ז״ל)בראשית מיו‪ (.‬כל נפש בניו ובכיתיו וגו'‬
‫זמן הגאולה ‪ ,‬ולזה כתוב מיד ויאמן העם וגו׳ ‪,‬‬ ‫שרח בת אשר ויוכבד בת לוי ‪ ,‬נראה שלא היו‬
‫וכן כל ימי חייהם וימי חיי אביהם עמים שהיו‬ ‫בנות אחרות כשירדו למצרים ‪ ,‬ואע״ש שאח״כ‬
‫קל״ז רמוזים במקום שרמוז השעבוד ‪ ,‬שאמר‬ ‫טלדו לקהת במצרים עמרם ואחיו ומסתמא נולדו‬
‫הכתוב)בראשית מ״ב( רד״ו שמה ושב״רו לנו משס‪,‬‬ ‫לכל גניהם עוד בנים ובנות ‪ ,‬לא לקח מבנות‬
‫סימן השעבוד רד״ו וסימן שני הנואלים השלש׳ שהיו‬ ‫גרשון ומררי בנות אחי אביו או מבנות אחיו יצהר‬
‫ש״ע פחות א׳ ושני אביהם קל״ז הס תק״ו שלמים‬ ‫מגרון ועוזיאל ‪ ,‬מפני שהיה יודע שבניו יהיו‬
‫כמנין שבר״ו ‪ ,‬כא־לו אמר רדיו שמה בשעבוד‬ ‫רועי ישראל ועל ידיהם יצאו ישראל ממצרים רצה‬
‫ושבר״ו לנו משם ‪ ,‬כי ע׳י הגואלים שיהיו לנו‬ ‫ליקח את יוכבד שהיתה בת לוי ממש וקרובה‬
‫שמנין שנותיהם כמנין שברו ‪ ,‬כי כלס השליר!‬ ‫יותר לקדושת לוי משאר הבנות ‪ ,‬וכן מפני שהיא‬
‫שנותיהם ונכנסו לשנה האמרת ונמצא מנין שנותס‬ ‫היתה משלמת מנין שבעים נפש ‪ ,‬להורות כי היו‬
‫שבר״ו תהיו נגאלים כשישלמו רד״ו ‪:‬‬ ‫חשוביס כשבעים אומות ויותר ולא ישלעו עליהם‬
‫ה צ ד הרביעי שמשה הוא רבן של כל נביאים ‪,‬‬ ‫אומת מצרים לעולם ויהיו נגאלים ע״י בניה של‬
‫הוא מצד הזמן והדור שהיה ט ‪ ,‬שהיה‬ ‫יוכבד שהיתה הורתה בארץ כ נ ק שלא במקום‬
‫אחר כ״ו דורות שנברא העולם ולא נתקיים אלא‬ ‫שעבודם ובא״י ״ לרמוז חזרת ישראל לארצם על‬
‫בחסדו ית׳ כמנין שמו ית' ‪ ,‬והני כ״ו כי לעולם‬ ‫ידי בניה משה אהרן ומרים והיא עצמה תחזור‬
‫חסדו כנגד כ״ו דורות אלו ‪ ,‬כי רצה האל יתברך‬ ‫עמהס מקוס שהיתה הורתה ולידתה בין החומות‬
‫שיצאו כל האומות לפועל בעולם שבעים אומות‬ ‫לרמוז על היותם עומדים ומצפים ז ק הישועה מן‬
‫מבני נח ואחר כך ישמעאל ושאר בני קעורה‬ ‫החומות שיצאו משם ביד רמה ‪ ,‬ומפני שעיקר‬
‫מאברהם ועשו מיצחק ואחר כך יצאו בני יעקב‬ ‫הגאולה ונתינת התורה היסה על יד משה רבינו‬
‫ברורים מכל פסולת ראויס לקבל המורה ‪ ,‬אמר‬ ‫נעשו כמו נישואים מחדש כשנולד הוא להורות כי‬
‫שהניעו למנין ת״ר אלף ויהיו כל האומות מצויות‬ ‫עיקר מה שלקח עמרם יוכבד דודתו היה בשביל‬
‫בעולם בזמן שמנתן התורה ולא ימצא כלי מחזיק‬ ‫מרע״ה שהיה רוען של כל ישראל ולכך תלה את‬
‫את התורה כי אס בני אברהם יצחק ויעקב ‪ ,‬כי‬ ‫שניהם בלוי ואמר)שמות ב׳( וילך איש מבית לוי‬
‫בזה יתוסף להם זכות לפני האל ית׳ ומעלה בפני‬ ‫ויקח את בת לוי ושהר האישה וגו׳ ‪ ,‬להורות כי‬
‫כל האומות שבחר בהם האל ית׳ ‪:‬‬ ‫מצד היות שניהם מבית לוי יצא מהם אור העולם‬
‫ומפני שהגיע זמן;יציאת מצרים ונ תינ ת ה תור ה‪,‬‬ ‫מרע״ה ונולדה בכניסתן למצרים וחיתה עד זמן‬
‫יצא מרע״ה לאויר העולם כדי שיצאו‬ ‫יציאתם ‪ ,‬ויותר לרמוז כי לידתה היתה לצורך‬
‫ממצרים ויקבלו תורה על ידו שהוא היה לפניו‬ ‫כניסה ויציאת ישראל ממצרים שבניה יגאלו אותם‬
‫יתב׳ מוכן וראוי מכל הדורות העוברים והעתידים‬ ‫וכאילו היתה שומרת וממתנת אותם כל זמן עמרם‬
‫להבראות ‪ ,‬ולכך אמר לו האל ית' )שמות ג׳( וזה‬ ‫שם מכניסתם עד יציאתם ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב‬
‫לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך אה העם‬ ‫ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר ילדה )^תה‬
‫ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה כי‬ ‫ללוי במצרים ‪ ,‬לידתה במצרים והורתה בארץ‬
‫היותו שליח השי״ת היה להוציא את ישראל ממצרים‬ ‫כנען ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מריס‬
‫ושיקבלו התורה ‪ ,‬ולהורות על מעלת נבואתו‬ ‫אחותם ‪ ,‬כי סיבה לידתה בזמן כניסתם למצרים‬
‫משאר הנביאים כי היתה לסבת צאתם ממצרים‬ ‫היה להוליד הבנים הגואלים כמו שנזכר ‪ ,‬והיו‬
‫וקבלם התורה על ידו ‪ ,‬אמר וזה לך האות כי‬ ‫שני חייה ר״נ שנה לפתוח מזמן ירידת ישראל‬
‫אנכי שלחתיך כלומר שזה יהיה לך אות שאתה‬ ‫למצרים עד יציאתם שהם רד״ו שנה ועוד מ׳ שנה‬
‫מיוחד ורין של כל נביאים מצד היות שליהותך‬ ‫שעמדו במדבר עד שנכנסו לארץ הס ר״נ ‪ ,‬והם‬
‫לדברים גדולים ולכך שמי ומהותי יתיחד יותר‬ ‫כנגד ימי שני חיי שלשת בניה הגואלים בזמן‬
‫לך בנבואתך משאר כל הנביאים ‪ ,‬וזהו הנרצה‬ ‫נאולסם ; משה ס׳ אהרן ס״ג מ ר ם ס׳׳ו הס ר״ן‬
‫בא מרו כי אנכי שלחתיך ‪ ,‬אנכי באספקלריא‬ ‫החוש א׳ ‪ ,‬והיו ימי שני חייהם בזמן הגאילה בזמן‬
‫המאירה ומציחצחס שלי אני שולחך לא כנבואת‬ ‫שהיו ישראל בשעבוד במצרים וזמן שהיו במדבר‬
‫שאר‬
‫סו ‪131‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק נא כב‬ ‫בית‬
‫ימי אסלה שהם היו עזי פנים שבדור ישראל‬ ‫שאר הנביאים שהיא באםפקלריא שאינה מאירה ‪:‬‬
‫ששתלן הקב״ה להשלים אלף דור קודם שתנתן‬ ‫ו ה ג ה היות עתה הנעת זמן נתינת התורה מתבאר‬
‫התורה ‪ ,‬ולמי שאומר א׳ מחמשים או א׳ מחמשה‬ ‫ממה שאז״ל )פסחיס קי׳ח( דהני כ״ו כל׳ח‬
‫יהט ה דו חס מבט קין ודור אטש ודור הפלגה‬ ‫כנגד כ״ו דורות שעמד העולם בלא תורה בחסדו‬
‫הרבה דורות עד שישלימו לאלף דור קודם מתן‬ ‫ית׳ ‪ .‬שנראה שלא היה אפשר לעולם לעמיד קייס‬
‫הורה‪ ,‬ויתיךים הכתוב שאמר דבר צוה לאלף דור‪,‬‬ ‫יותר אם לא חנחן התורה ומחחלה עלה במחשבה‬
‫שצום התורה אמר אלף דור ממש כמו שכתבתי‬ ‫לפניו ית׳ שלא ליתנה עד אלף דור וכמ״ש הכתוב‬
‫וסתחלה ^ ה במחשבה שיהיו הדורות אלף זה‬ ‫)תהליס ק״ה( דבר צוה לאלף דור וכשראה שאין‬
‫אחר זה ממש וראה שאץ העולם מתקיים וכו׳ עמד‬ ‫העולה מהקיים בלא תורה עמד ומרד תחקע״ד‬
‫ושתלן באלו הכ״ו דורות‪ ,‬וכן נראה מדרשת הכתוב‬ ‫דורות או שהלן בכל דור ודור כמו שדרשו בחגיגה‬
‫)איוב כ״ב( אשר >ךמעו שמדבר באותם התתקע״י‬ ‫)דף י״ד( על פסוק אשר קוממו בלא עת וגו׳ ‪.‬‬
‫דורות‪ ,‬וכל אותם הפסוקים נדרשים על דור המבול‬ ‫ועני] מה שחשב מקודם שלא ליתנה עד אלף דור‬
‫ואומר עליהם אשר קוממו שכבר נקממו כל אלו‬ ‫להורות על מעלתה כי לא היה אס ‪ x‬קבלתה‬
‫סדורות קודם מתן תורה‪ .‬וא״כ נתבאר כי גס מצי‬ ‫לשוס נברא עד שיזדככו דור אחר דור עד אלף‬
‫היות מרעיה מ מן נתינת התורה א ף כי ל א הי ת ס‬ ‫דור לפחות ויהיו ראויס לקבלתה ״ כסו שהשומר‬
‫‪ w w j‬על ידו יש לו יתר שאס ומעלה מכל שאר‬ ‫מלותיה ז ט תה עומדת לו לאלף דור וכמו שאמר‬
‫הנביאים שהיו ^ ד ם ואח״כ ‪ .‬ונתבארה ראיה מן‬ ‫ולאוהבי השם‬ ‫הכתוב ולשומרי מלותיו לאלף‬
‫הסברא ב ד צדדין ‪ ,‬ונלך אל ראייה המוחש ‪:‬‬ ‫יתב׳ לאלפים וכמו שאמר הכתוב ועושה מסד‬
‫לאלפים לאוהבי וגו‪ /‬וכשניתנה לכ״ו דורות שמא׳ ם‬
‫פרק שנים ועשרים‬ ‫ועד משה זה אחר זה כבר היו נשלמים האלף‬
‫דור שעלו במחשבה ששתל! בכל דור שמעשרה דורות‬
‫ט הראיה מן סמויה ט מרע׳׳ה הוא‬ ‫ונאמר‬ ‫שמאדם ועד נח מקין ודורותיו עד המבול שהיו‬
‫י גן של כל הנביאים‪ ,‬מהשראואבותיט‬ ‫תרנ״ו שנס ולא נמנו כמה דורות היו מקין באלו‬
‫יוצאי מצדם ובאזניהס שמעו וספרו לט מה‬ ‫התרנ״ו שנה ואמר שהיו כמה דורות שהרי קודם‬
‫שנתפרסם אצלם ‪ p‬הנסים הגדולים שגעשו על ידי‬ ‫שהוליד אדס אס שת תוךק״ל שנה מ ל ס שכעת‬
‫משה רביט ב מ ט ת מצרים שידעו וראו ה מ ט ת‬ ‫דורות לקין שנראה שהיו מולידים בני מ׳ו או‬
‫במצטם ו ה ^ א ס'בינ ם למצרים שלא נגעו בהם ‪,‬‬ ‫עשרים שנה ‪ ,‬וכמו שכתוב בהם ויולד לחנון את‬
‫כי זה ט ס מופת גדול לגודל הנס ושטה מאסו‬ ‫עירד ועירד ילד את מחויאל וגו׳ שנראה שמיד‬
‫יס׳ כמ״ש במכת ערוב )שמות מ׳( והפליתי וגו׳‬ ‫היו מולידים ואמר כך כתוב וידע אדם עוד וגו׳‬
‫אס א ת גשן וגו׳ למען תדע כי אני ה׳ בקרב‬ ‫ותלד בן וגו‪ /‬וכן עד תרנ״ו שנה שעד המבול היו‬
‫ה א ק ‪ ,‬להפריש ולהבדיל בין ישראל לביניכם ‪,‬‬ ‫כמה דורות מקין שלא עלו בחשבון כ״ו דורות‬
‫ו מלם ט ו יודעים כל מכה ומכה שהיה מביא‬ ‫שכולם נמחו במבול ולא נשאר מהם זכר מס שלא‬
‫משה על מצרים אי מ ט יביאנה ואימתי יסירנס‬ ‫היה כן בזרע שת שממנו הושתת העולם נח ובניו‬
‫מהם ושבהם לא יגע רע ‪ .‬ואפשר לפרש ענין זה‬ ‫שנשארו אחר המבול ‪ ,‬ומהם היו שבעים אומות‬
‫מל מ״ש הכתוב )שם ו׳( וידבר ה׳ אל משה ואל‬ ‫והאבות ומולדותיהם ‪ ,‬ואס כן קין שהיה חייב‬
‫אהרן ויצום אל ב ט ישראל ואל פרעה מלך מצרים‬ ‫מימה מיד והיה העולם מתקיים בשת ובניו האריך‬
‫לטציא ו גו‪ /‬ט צוה אותם שיודיעו לבני ישראל‬ ‫לו האל ית׳ כדי שילאו כמה דורות שתולים בדורות‬
‫קודם המסה שיביא על פרעה ואח׳כ י ט א אל‬ ‫שממנו עד המבול ‪ ,‬והס עזי פניה שבדורות ההם‬
‫פרעה ‪ » ,‬ו שכסוג בכלם בא אל פרעה ואמרת‬ ‫שעליהם בא המבול כי בסבת חעא קין ראה שאין‬
‫אליו וגו׳ כיי טצאו ישראל נקיים ממצרים בלי‬ ‫העולם מתקיים אס היו נמשכין כמה דורות קודם‬
‫שום צער ‪ ,‬וכסו שאמר אח״כ ונתתי איז ידי‬ ‫נתינת התורה ולכך המחיל לשתול האלף דור מסט‪,‬‬
‫במצרים והוצאתי אס צבאותי וגו׳ בשפכים גדולים‪,‬‬ ‫וכן בדור אנוש שרזל כמס דורות שלא נזכרו יותר‬
‫כי אינו צריך עסה להודיע לט שיוציאם ממצרים‬ ‫ממה שהיו ראויים להיות והציף עליהם אס מי‬
‫אלא שיותאם מכלל מצרים במכות ט אפי׳ צער‬ ‫הים ב׳ פעמים ‪ ,‬כמו שאמרו במדרש עד סס‬
‫בעלמא או פחד מהמכה לא יגיע ‪ ,‬ולא שימעיע‬ ‫תבוא וגו‪ /‬וכן בדור הפלגה‪ .‬וכדי שלא לתת סמחון‬
‫המכס בשביל שלא הגע בהם אלא תהיה גדולה‬ ‫פה לאומות העולם שתל גס כן מהם שבני ישראל‬
‫המכה ו א ט׳ הכי לא מנ ע ב ה ם‪ /‬וזהו הנרצה‬ ‫כשהיו במצרים‪ ,‬למי שאומר וחמושים אחד מחמשה‬
‫באומרו והוצאתי אס ונו׳ בשפמיס גדולים ‪ ,‬כי‬ ‫היו ד׳ דורות כי דור יוצאי מצרים היו ת״ראלף‬
‫הנס שהשפעים י ט ו גדולים אוציא ואבדיל אס‬ ‫ולא יצאו אלא החומש ממה שהיו ‪ ,‬ולמי שאומר‬
‫ישראל ממצרים ‪ ,‬ובזה ידעו מצרים כי מאתו‬ ‫א׳ מממשים היו חמשים דורות פחות א׳ ‪ ,‬ולמי‬
‫הם ‪ ,‬כמו שכתוב וידעו מצריה כי אני ה׳ בנעותי‬ ‫שאומר א׳ מחמש מאות היו ת״ק דורות פחות א׳‬
‫את ידי במצרים והוצאתי אס בני ישראל מתוכם‬ ‫!•במצרים‪ ,‬כל דור כיוצאי מצרים ומתו כולם בשלשת‬
‫כלומר‬
‫ארהים‬ ‫^סער היסודות פרק כב‬ ‫בית‬ ‫‪132‬‬
‫נסים והנפלאות שראו הס בעיניהם שנעשו על יל‬ ‫כלומר בהיותם בין המצריים עצמם לא תגע בהם‬
‫דבר רע מהמנות לא לבד במקום גשן שהיו משה מה שלא ראו שוס דור על יד שום נביא ‪,‬‬
‫כלם ראיה מן החוש כי משה רבינו הוא רבן של‬ ‫בה בני ישראל ;‬
‫כל הנביאים העוברים והעתידים ;‬ ‫וכן ביציאת מצרים כתיב )שם י״ד( וה׳ הולך‬
‫י לפניהם יומס בעמוד ענן לנהוהס הדרך ולילה והראיה מן הקבלה והוא מספרי הקדש ומדברי‬
‫חז״ל‪ ,‬הוא ממה שנאמר בלידט) שמות‬ ‫בעמוד אש להאיר להס וגר לא ימיש וגו' לפני‬
‫העם‪ ,‬ושבעה ענני כבוד הולכים עמהס הכל על ב׳( ותרא אותו כי מוב הוא שנתמלא הבית כולו‬
‫אורה‪ ,‬והנסים שנעשו לו עד שניצל מגזרת פרעה‬ ‫םי משה רנינו וכמו שאמר הכתוב ובמדבר מ׳(‬
‫ואח*כ ניצל גס כן מהרב פרעה ‪ ,‬וראינו בהחלת‬ ‫טל פי ה׳ יתנו ועל פי ה׳ יסעו על פי ה׳ ביד משה‬
‫נבואתו שהיה מסרב בשליחות כמה ימים והפציר ט‬ ‫כמו שדרשו במדרש ‪ ,‬וכן בקריעת ים סוף ראו‬
‫האל ית׳ ומסר בידו את שם המפורש ‪ ,‬כמ״ש תז׳ל‬ ‫הנסים שנעשו להש ביס ושביעת המצריים‬
‫ותשועתם וכמו שכתוב וירא ישראל את היד הגדול׳ על אהיה אשר אהיה ‪ ,‬מה שלא היה כן לשוס נביא‬
‫מעולם‪ ,‬וכן כלל האותות והמופתים שגעשו על ידו‬ ‫וגר ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו ״ שהגיד להם כל‬
‫מה שיהיה מקודם ‪ ,‬כמו שאמר התיצט וראו את בר‪,‬צרים ובמדבר‪ ,‬וגכהבו בפי' בתורה וקצתם ברמז‬
‫ישועת ה׳ וגו׳ ה׳ ילקם לכס וגו׳ ‪ ,‬ואמרו דל תחלה אל הוראתו בקדושת נס ‪ ,‬שהיתם יוכבד בת‬
‫אס נמשה האמינו ק׳ו בה׳ ‪ ,‬ומה ת״ל ללמדך ק״ל שנה ונקראה בת שנולדו בה סימני נערות ועש'‬
‫שכל המאמין ברועי ישראל כאילו מאמין במי בה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ו ט׳ וכשנולד‬
‫נתמלא הבית כלו אורה‪ ,‬ונערותיה הולכות ‪ x‬א‬ ‫שאמר והיה העולם ‪:‬‬
‫וכן במתן תורה ראו את משה רבינו יורד ועולה גבריאל והבטן בקרקע ‪ ,‬וחשלח את אמתה‬
‫להר וההר בוער באש עד לב השמים ‪ ,‬ואמר שנשהרבבה אמתה הרבה‪ ,‬ותראהו ראתה עמו‬
‫שנינה ‪ ,‬אשה מינקת מן העבריות שהחזירתו על‬ ‫הכתוב גס כן )שמות כ״ד( ומראה כבוד‪,‬ה' כאש‬
‫אוכלת בראש ההר לעיני בני יקראל ‪ ,‬וכולם היו המצריות כולן ולא ינק שהיה עתיד לדבר עם‬
‫עדים נאמנים למשה שהיה נביא האל יה׳ ‪ ,‬מה השכינה ‪ ,‬ובשנת הי׳ ללידתו לקח העטרה מעל‬
‫שאין כן בשאר הנביאים שאינם יודעים אלא על ראש המלך וישם אותה על ראשו ורצה להרגו עד‬
‫מה שמגודיס העתידות ואינו נופל מדבריהם ששלח אלהיס מלאך וניצל על ידי השרים והגחלת ‪,‬‬
‫ארצה ‪ ,‬וכן כששמעו דבור ראשון הרגישו בעצמם שלקח המלאך ידו על הנהלת וישאה אל פיו‬
‫שיצאחה נשמתן וכמו שכתוב)שה״ש ה׳( נפשי יצאה ותבער קצת שפתיו ונעשה כבד פה‪ ,‬ובהיותו בן י״ח‬
‫בדברו שכל א' מהם הרגיש שיצאה נשמתו ומזרה וירא איש מצרי מכה איש עברי ויך את המצרי‬
‫אליו וראו כי על כל דבור שיצא מפי הקב״ה חזרו בשם המפורש ‪ ,‬והנה שני אנשים עברים נצים וגו׳‬
‫לאחוריהם י״ב מילין ומלאכי השרת מדדין אותן ויבקש להרוג את משה שנעשה צוארו כעין שיש ‪,‬‬
‫ו ט ‪ /‬וראו את הקולות וכו‪ /‬רואין את הנשמע ויברח משה מלאך ירד כדמות משה והבריחו וכמה‬
‫נסים נעשו לו כלאוכלוסיפרעה מ ק נעשואלמין‬ ‫מה שאי אפשר‪ ,‬ונתרפאו כל בעלי מומין ושאר‬
‫מ ק נעשו חרשין מהם סומים ‪ ,‬ובמדין היה אטור‬ ‫נסים ומעלות שהש־נו במעמד הר סיני ‪ ,‬וידעו‬
‫כי את הכל השיגו באמצעות גודל נ ט א ת מרע״ה ‪ ,‬בביה האסורים ויצא ותלש מטה ספיר שהיה נטוע‬
‫בינת יהרו והי׳ חקוק ט שם המפורש‪ ,‬הוא הממה‬ ‫וכמו שאמרו לו )שמות כ׳( דבר אתה עמנו‬
‫ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהיס וגו׳ ‪ ,‬ואחר ק שנברא בין השמשות של שבש בראשית בנן עדן‬
‫ראו אותו עולה להר ונתלה הר סיני ונפתחו ולקחו אדם הראבו; וירד למצרים והגיע לידי יגזרו‬
‫השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל ונטעו בננו ‪ ,‬אח״כ ראה הסנה בוער באש והסנה‬
‫מכסה את ההר והקב״ה יושב על כסאו ‪ ,‬כמו איננו אוכל וגו' ‪ ,‬והיה אס לא יאמינו לקול האות‬
‫שדרשו על פסוק וירד ה׳ על הר סיני ‪ ,‬וראו הראשון מה ת״ל לקול שהיה המטה מדבר לפני‬
‫שנתעכב בהר ארבעים יומס ומ׳ לילה להם לא ישראל עם מכה הי־תי במדין ונהפכתי לנחש ו כו‪/‬‬
‫אכל ומיס לא שתה קודם עלותו שיתפרנס ויזון גס המטה והיד והמיס שלשתם בהפכם ועשר‬
‫מכות דצ״ך עד״ש באח״ב ‪ ,‬כי אפילות הנה‬ ‫בו ויתעצם גופו כדי שיוכל להתענות מ׳ יוה ומ׳‬
‫לילה וכן שניים ושלישים ‪ ,‬וראו הלוחות בידיו פלאים עשה הקכ״ה בהם ומטר לא נתך ארצה‬
‫שהיו מעשה אלהיס ומכתב אלהיס ויעבור ה׳ על שנתלו באויר וכן כל מכה היו בה כמה נסים ^‬
‫פניו ויקרא וגו; וכתיב והיה בבוא משה האהלה ויקח משה את עצמות יוסף צף ארונו על נילוס‬
‫ועלה‪ ,‬גס כן יציאת מצרים ביד רמה ענני כבוד‬ ‫ירד עמוד הענן‪ ,‬והיו אומרים אשרי יולדתו וראו‬
‫קירון פניו ויראו מגשת אליו ‪ ,‬וראו שעמד בפרץ ובאר ומן קריעת ים סוף וכלל הנסים שגעשו שק‬
‫להשיב חמת ה׳ מהשחיתס על מה שהכעיסו את ויורהו ה׳ ען וישלך אל המיס וימתקו המיס נ ס‬
‫ה׳ כמה פעמים‪ ,‬וכן ידעו כי ג׳ מתנות כיובות מן בתוך נס ‪ ,‬נסים שהיו נעשים במן ובבאר ובענני‬
‫כבוד‪ ,‬ותעל השלו והכס את המחנה נ׳ פרסאות‬ ‫וענני כבוד ובאר באו בזכות שלשתם וכולם חזרו‬
‫■בזכות משה כשמתו אהרן ומרים ‪ ,‬וכן כל שאר לכל רוח ‪ ,‬ע ט ר לפני העם ומטך אשר הכית‬
‫ט‬
‫‪133‬‬ ‫סז‬ ‫אלהים‬ ‫ע ע ד הי סו דו ת פ ת ן כ ג י ‪:‬‬ ‫בית‬
‫מ פ ר » ט ו ^ פקידס מנה ‪ ,‬ב״ק יוצאת בכל יום‬ ‫גו את היאור וגו‪ /‬מלח מת ע מל ק‪ ,‬מסן שרה ‪,‬‬
‫עמיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל ו ט ‪/‬‬ ‫וכלל הנסים שנעשו בנתינתה ‪ ,‬ויקח משה סצי‬
‫הדם מעשה נסים נעשו ט ‪ ,‬מלאכת למשכן וכלל וסכבד יד ה׳ סל האסדודם וגו׳‪ ,‬וישרנה הפרוס‬
‫הנסים שנעשו במלאכתו ‪ ,‬שמן המשחה הרבה נסים שאמרו שירם ו ט ‪ /‬ויטאו כל האותות האלה ביום‬
‫געשו בו ‪ ,‬ממידת משה בהר מ׳ יום ‪ 1‬מ׳ לילה »נ ם ההוא ו ט׳ ‪ ,‬ויאמר מד‪ ,‬מ״י בס קול ‪ ,‬הלא קציר‬
‫שנית ושלישית ‪ ,‬מעשה הלוחות קירון הנים הקמת י מי ם היום ונר ויתן ה׳ ‪ 9‬לומ ומטר טו ס ההוא‬
‫המשכן ושרייה השכינה בו ‪ ,‬במספר בני לוי כתיג וט׳‪ ,‬וילבש שאול אס דוד מדיו ו גו‪ /‬וכתיב משכמו‬
‫מבן חדש השכינה מקדמת ואומרת כך וכך תיטקות וגמגלה ו ט ‪ /‬נסיס שגעשו לדוד במלחמת גלית ‪,‬‬
‫יש באהל זה ‪ ,‬כתיב בבקר העגלות והיו לעבוד ומלאך בא אל שאול מלאך היה‪ ,‬סלע המחלוקס‬
‫ניתן להם הויה שיהו קיימות ‪ ,‬ויהי בנסוע מ‪1‬רון שנחלק ססלמ ונו; ויברך ה׳ את ביס עובד אדום‬
‫היו ב׳ ניצוצות של אש יוצאות מחוך בדי ארון והיו וגו׳‪ ,‬ויהי גשממן אח נ^ל הצעדה בראש הנכאים‬
‫שורפים לפניהם הנחשים והעקרבים‪,‬במתאוננים אז ס ח ח ו ט׳ ‪ ,‬כשבא לחפיר מפר ט״ו מאות‬
‫ותבער בס אש ה‪ /‬ויאמר ה׳ פתאום אל משה צא‪ 1‬אמין ולא אשכמססומא ו ט'‪ ,‬האתה חננ ה‪ ,‬בשביל‬
‫שלשתכם וגו‪ /‬ב ד בו ר אחד נקראו שלשחן מה שאק מסדיו של דוד ירדה האש ‪ ,‬ויחמול המלך על‬
‫הסה י טלה לדבר ‪ ,‬נ ם צרעת מריס ורסואתה ‪ ,‬מ«בשמ גקש רחמים שלא תץצטט ו ט׳ ‪ ,‬וישט‬
‫» ו ג וגו׳ ויעזור לו אבישי וגו׳ נ מה נסים נעשו‬ ‫קטצת האיץ למרגלים בכל האותות אשר עשיתי‬
‫‪ w A‬סיום ‪ ,‬וישא דוד אח מיניו וגו׳ בד״ה וכאן‬ ‫בקרבו שהיו מתים ראשי העם ‪ ,‬מיתת המרגלים‬
‫כסיב גראומו אס המלאך וגו׳‪ ,‬הם עשריס ‪:‬‬ ‫במיתה משונה‪ ,‬ותפתח הארץ את ט ה ואש יצאה‬
‫ס פ ר ^ צ י ם מקום ארון איט מן המדה ‪ ,‬כרובים‬ ‫מאת ה׳ ותאכל וגו׳ והמגפה נעצרה ‪ ,‬ויצן צץ‬
‫בנס היו עומדים ׳ בהבטמו מאליו הבית‬ ‫ויגמול שקדים ‪ ,‬ויך את הסלע במטהו פעמים ‪,‬‬
‫ויראו כל העדה כי גוע אהרן וישלח ה׳ בעם אס סיס נבנה ״ מי הביא השמיר לשלמה הנשר הביאו‪,‬‬
‫הנחשים וגו‪ /‬עשה לך שרף וגו‪ /‬גפי נ מל א ר טן‪ ,‬וג»? ‪ o»to‬נעשו לשלמה מ מז ר למלטחו ‪ ,‬ירח‬
‫ט ל ירח מ טל שבכל שג ה טו עושים רושם אופס‬ ‫אל תירא אותו ‪ ,‬עמידת השמש למשה אתיא ס ס‬
‫תת מיהושע‪ ,‬ויפתח ה׳ את פי האתק ‪ ,‬ויהפוך ‪0‬׳ הימים עד שנבנה ביס המקדש ופסקו ‪ ,‬ויאריט‬
‫אלהיך לך את הקללה לברכה וגו׳ ‪ ,‬ע ד השמש הבדים וגו׳ ‪ ,‬בשעה שנשא שלמה את בת פרעה‬
‫מי שטעה הענן נקלף והשמם זורחת עליו ‪ ,‬ששה ירד גבריאל ו נ ק קנה גי ס ו כו׳‪ ,‬שבעה ימים‬
‫נסים נפשו לפנחס במעשה זמרי ‪ ,‬וסרח באויר ושבעה ימיה וט׳ יצאה בה יןל ואמרה להם‬
‫וחפש אח בלעם ע׳׳י הציץ‪ ,‬נעשה הנם בבטס כלכם מזומרם לעוס׳ב ‪ ,‬זס המופת אשר דבר‬
‫מדין ‪ ,‬שמלתך לא בלתה מעליך וט׳ ‪ ,‬האזיט ה׳ הטז מ מ ס נקרע ונשפך הדשן אשר עליו ‪,‬‬
‫השמים ותשמע הארץ שהיו דוממים ‪ ,‬כשבא סמאל וסיבש ידו ו ט׳ ומשב יד המלך אליו וגו'‪ ,‬וילך‬
‫אל משה ליטול נשמתו ספר לו כל הנסים שנעשו וימצאהו ב ד ^ וימיתהו וט׳ והאריה עומד אצל‬
‫על ידו וכתב באותו יום י״ג ס״ת ‪ ,‬ויעל משה הנגלה ‪ ,‬בינרו בנס סיאל באבירם בכורו יסדם‬
‫מערבות מואב ויראהו ה׳ אס כל הארץ וכל מה ובשטג ^ י ב ו ט ‪ /‬אס יהיה טל ומטר כי אס לסי‬
‫עוד נביא דברי ‪ ,‬ו מ ו ר ט ם מטאים לו למס ונשר ב נ ק ר‪,‬‬ ‫שעתיד להיות עד היום האחרק ‪ ,‬ולא‬
‫בישראל וגו׳ ‪ ,‬מלבד הנסים שנזכרו ונרמזו מזורה נ ד הקמת לא כלתה וט׳ ‪ ,‬ראי ‪ w‬גנ ך ונו׳ ‪,‬‬
‫קודם שנולד מרע״ה ‪ ,‬הרי כמו ע׳ נסים שנמשו מל בחרו לכס הסר האחד לא יכלו להזיז אומו מן הארץ‬
‫יד משה רביט ובשפע נבואתו‪ ,‬ורובם מלליס עד ססמח אלי« אח סיו וט'‪ ,‬ענני ונו׳ ענני ונו׳ ‪,‬‬
‫ויצק על יזו ונפשו אצבעותיו כמעיטס ו ט׳ ‪,‬‬ ‫נסים רבים מה שלא נטשה ק לכל הנביאים ‪:‬‬
‫יהושע שלח מרגלים ב׳ האנשיסותצפנווגו‪/‬מחר והפול אש וגו׳ ‪ ,‬ולא יעצרך הגשם וגו׳ ‪ ,‬קוס‬
‫אטל ט י ב ממך הדרך ו ט׳ ‪ ,‬ואיש משך בקשת‬ ‫יעשה ה׳ בקרבכם נפל אות‪ ,‬והם כריתת‬
‫מי הירדן וכמה נסים אמרים שנכלל ט‪ ,‬הארון נשא לתומו השליט הקניה הרך בקשה ‪ ,‬ותרד אש ‪P‬‬
‫את נושאיו ‪ ,‬וכן את שתים עשרה האבנים האלה השמים ו ס א » אותו ואס ממשיו‪ ,‬וכן לשני‪ ,‬ויהי נא‬
‫^ סניס ברוק־ אלי וט׳ ‪ ,‬ויעל אליהו נ ס ע ר ה‬ ‫וגו׳ הקים יהושע בגלגל ‪ ,‬ובאו להר נריץס ולהר‬
‫ה ש מי מ הו ט‪ /‬ויכה אס הסיס ויחצו הנה והנה‬ ‫עיכל יותר מששים מיל‪ ,‬ותסול החומה המתיה ו ט ‪/‬‬
‫ויהי בנוסם וגו׳ וה׳ השליך עליהם אבנים גדולות ויעבור אלישע ו ט׳ ‪ ,‬כה אמר ה׳ רסאתי למים‬
‫ה א ל ס ו ט ‪ /‬ויפן לעזריו ויראם ויקללם נשם ה׳‬ ‫מן השמים עד עזקה וגו'‪ ,‬שמש בגבסק דום וגו‪/‬‬
‫וט׳ ‪ ,‬לא מראו רות ולא תראו נשם והנחל ההוא‬ ‫סילוק הארן על פי הגורל על ט ה׳ ‪ ,‬מם מ׳ ‪:‬‬
‫ס פ ר שופטים נחל קישון גרפם ‪ ,‬כמה נסים ימלא מים וט׳ ‪ ,‬ויעמוד השמן שהוקיר וברכה‬
‫שנעשו במלחמת סיסרא ‪ ,‬וג ד »ן אמר אחרונה גדולה מן הראשונה שנאמר ואח ובניך‬
‫אנסה נא כגזה ונו׳ ‪ ,‬שמשון מהאוכל יצא מאכל מחיי מו ת ר מד שיחיו המסיס ‪ ,‬כעס ריה אשר‬
‫וגו׳ ויבקע אלהיס את המכתש אשר בלחי ו ט׳ ‪ ,‬דבר אליה אלישע ונו׳ ויגדל הילד וגו׳ וימת וגו׳‬
‫ו י ^ ו הנסר אס עינע ‪ ,‬ויאמר צק לעם ויאכלו‬ ‫ושאר נסים שגעשו לשמשון ‪ ,‬הס ד׳ ‪:‬‬
‫וצא‬ ‫^‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק נ ב‬ ‫בית‬ ‫‪m‬‬
‫והעלהו אצל חירם ובו׳ ‪ .‬הנבא בהרוגים האלה‬ ‫ולא היה דבר רע גסיר ‪ ,‬צרעה נעמן וישנ נכרו‬
‫וגו'‪ ,‬העצמות היבשות שהחיה יחזקאל באו עצמות‬ ‫כגשר נער קמן וימהר וגו׳ ‪ ’rn: ,‬וצרעת נעמן‬
‫וטפחו לו על פניו אמר אתוהי כמה רברבין בא‬ ‫תדבק בך וגו‪ /‬ויקצב עץ ויצף הברזל וגו׳ ‪ ,‬וישלח‬
‫מלאך וסטרו על פיו ‪ ,‬הם ד׳ ;‬ ‫איש האלהיס אל מלך ישראל לאמר השמר מעבור‬
‫תרי עשר שמש ירח עמד זבולה וגו׳ ‪ ,‬אס אמם‬ ‫המקום הזה וגו‪ /‬מי משלנו אל מלך ישראל וגו׳ ‪,‬‬
‫עושה דין לבן עמרם אנו מאיריס ואס לאו‬ ‫הך נא את הגוי הזה בסנוריס וגו‪ /‬פקיז נא עיני‬
‫אין אנו מאיריס וכו' ‪ .‬נסים שנעשו ליונה ביס‬ ‫אלה וגו׳‪ .‬ויהי סאה סלת בשקל וגו׳ כדבר ה׳ ;‬
‫ובמעי הדג ‪ :‬מ י נ ה בת אכזיב לאכזב למלט‬ ‫הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל ויהי לו כן ו גו‪/‬‬
‫ישראל ‪ ,‬כשהמליכו את ירבעם יצאה בת קול‬ ‫זאת האשה וזה בנה וגו׳ ‪ ,‬אפילו בסוף העולם‬
‫ואמר מי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת‬ ‫המיסן הקב״ה והביאן ‪ ,‬ולא מצאו בה כי אם‬
‫יעשו בניו שלוחים ‪ :‬נחום ופרח לבנון אמלל ‪,‬‬ ‫כפות רגלים וידים שהיתה גומלת חהד בהן ‪ ,‬ועתה‬
‫נטע שלמה בביהמ״ק כל מיני מגדים של זהב‬ ‫צ׳ פעמים תכה את ארם וגו׳ ‪ ,‬ויגע את האיש‬
‫והיו מוציאים פירות בזמניהם וכו׳ ‪ ,‬וכשנכנסו‬ ‫בעצמות אלישע ויחי ויקס על רגליו ‪ ,‬ויגגע ה׳‬
‫גויס להיכל יבשו ‪ :‬חבקוק נ ם שנעשה לחבקוק‬ ‫את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וגו' ‪ ,‬ויצא‬
‫כשהושלך דניאל לגוב האריות ‪ ,‬הס ז׳ ‪:‬‬ ‫מלאך ה׳ ויך במחנה אשור קפ״ה אלף וגו׳ ‪,‬‬
‫כתובים בשעה שסיים דוד ספר חהלים זחה‬ ‫דרספתי על ימיך וגו׳‪ .‬קהו דבלת חאנים ‪ ,‬ויקרא‬
‫דעתו עליו וכו'‪ ,‬נזדמנה לו צפרדע אחת‬ ‫ישעיהו הנביא וגו‪ /‬וישב הצל במעלות וגו‪ /‬שלח‬
‫אמרה דוד המלך אל תזוח דעתך וכו׳ ‪:‬‬ ‫בראדך בלאדן ונו׳ ספרים ומנחה וגו׳ לדרום את‬
‫משלי קודם שבא שלמה היתה תורה דומה‬ ‫המופת שהיה בארן ‪ ,‬אותו היום שמת אחז ב׳‬
‫לכפיפה שאין לה אזניס עד שבא שלמה‬ ‫שעות היה וכי חלש חזקיהו אהדרינהוניהליה‪,‬‬
‫ותקן משלים הרבה ‪ ,‬ובשעה שתיקן עירובין‬ ‫נבוכדנאצר ספריה דבלאדן היה וכו׳אמר הכי הוס‬
‫ונטילת ידים יצאה ב״ק ואמרה בני אס חכם לבך‬ ‫לן למכתב וכו‪ /‬כי רהמ ג׳ פסיעות אתא גבריאל‬
‫וגו׳‪ .‬הוא ימות באין מוסר וגו׳‪ ,‬ג׳ מלאכי הבלה‬ ‫אוקמיה וכו׳ ‪ ,‬מה עשה יכניה כנס כל מפתחות‬
‫נזדמנו לדואג אחד ששכח תלמודו וכו׳ ‪:‬‬ ‫ב״ה ואמר הואיל ולא זכינו כו' ושבא כמין פסת‬
‫דניאל ששה נסים נעשו ביום שהושלכו חנניה‬ ‫יד של אש ונמלחן וכו׳ ‪ ,‬נעשה לו נס ונתעברה‬
‫וחבריו לכבשן וכו׳ דניאל שניצל מן‬ ‫אשתו מעומד‪ ,‬שאלתיאל בנו אסיר בנק הסל״ח ;‬
‫האריות‪ ,‬פס ידא די כתבא מנא מנא וגו׳‪ ,‬עזרא‬ ‫ספר ישעיה ‪ ,‬שמעו שמיס והאזיני ארן והיו‬
‫ויצעקו בקול גדול וגו׳ ‪ ,‬נפל פתקא מן שמיא׳‬ ‫השמים והארץ דוממים‪ ,‬ושפח ה׳ קדקד בנות‬
‫אמת וכו׳ ‪ ,‬מסרוה ניהליה וכו׳ ‪:‬‬ ‫ציון וגו׳ שפרחה בהן צרעת ו כו‪ /‬ובתוך עם כימא‬
‫ר ו ת והנה הגואל עובר אפילו היה בסוף העולם‬ ‫שפתים ונו׳ ויעף אלי אחד מן השרפ־ם ובידו רצפה‬
‫הטיסו הקב״ה והביאו וכו׳ ‪:‬‬ ‫במלקהיסוגו׳‪,‬הנהנגע זה על שפתיך וגו'‪ ,‬אתייה‬
‫אינה רבתי השיג אחור ימינו מפני איוב ו ג ו ‪/‬‬ ‫לארזא ונסרוה כי ממא לפומיה נח נפשיה משום‬
‫בשעה שנכנסו גויס להיכל ושרפוהו וכי׳ ‪,‬‬ ‫דאמר ובתוך עם כימא שפתים וגו׳ ‪ .‬ביום ההוא‬
‫בא מטטררן ונפל על פניו וכו׳ הלך הקב״ה ומה׳ש‬ ‫יגלח ה׳ בתער השכירה ונו׳ אתא הקב״ה אידמי‬
‫וירמיה לפרו א״ל הקב״ה לך וקרא את האבות‬ ‫כסבא וכו׳ ‪ ,‬הנה מטלטלך טלטלה ונו׳ ועטך עטה‬
‫ומשה ואהרן שהם יודעים לבכות וכו׳ ‪ ,‬הנמאל גן‬ ‫מלמד שפרחה בו צרעה ו כו‪ /‬מכנף הארץ זמירות‬
‫דודי השביע מה״ש והורידן מזויינין וכו׳ עד‬ ‫וגו׳׳ בא על עית עשר מסעות נסע באותו היום‬
‫ששינה הקב״ה להן שמות וכו׳ ‪ ,‬חלל ממלכה‬ ‫וכו׳ ‪ ,‬קהי רחיס וטחני קמח נפק בת קלא ואמר‬
‫ושריה ‪ .‬נסי מגלת אסתר ‪:‬‬ ‫עמא קמילא קטיליז ‪ .‬נסי חזקיה בחלותו ובמלחמת‬
‫קהלת ויתרון ארץ בכל הוא ‪ ,‬בכל עושה הקב״ה‬ ‫סנחריב הנזכר בספר מלכים ‪ ,‬הס עשרה ;‬
‫שליחותו‪ ,‬ע״י נחש ע״י נפרדע ע״י יתום‪,‬‬ ‫ספר ירמיהו ביציאתו של ירמיה לעולם זעק‬
‫טיטום הרשע נכנם לבית קדשי הקדשים וכו׳ זמן‬ ‫זעקה גדולה ומרה כבחור ואמר מעי מעי‬
‫לו הקב׳ה יתוש וכו׳‪ ,‬הס עשרה בכתובים‪ ,‬וקי״א‬ ‫וגו'‪ ,‬כשאמר הקב״ה לירמיה קום קנה את השדה‬
‫בנביאים ‪ ,‬הם קכ״א ‪:‬‬ ‫יצא ירמיה מירושלים וירד מלאך מן השמים ונתן‬
‫ובתהלתה של הורה קודם שנולד משה רבינו‬ ‫רגליו על חומת ירושלים ופרצו וכו‪ /‬נשאו עיניהם‬
‫נעשו נסים ‪ ,‬בתחלת הבריאה ג׳‬ ‫השונאים וראו ד׳ מלאכים וכו׳ ‪ ,‬נסים שעשה‬
‫פלאים נעשו‪ ,‬בו ביום נבראו בו ביום יצאו תולדות‬ ‫הקב״ה לירמיהו בבור‪ ,‬יען אשר עשו נבלה בישראל‬
‫ו־צאו דשאים ועמדו על פסח הקרקע עד שגא‬ ‫וינאפו את נשי רעיהם ונו׳ ‪ .‬על אחאב וצדקיה‬
‫אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים‬ ‫שקלם מלך אשור עם יהושע בן יהוצדק ויהושע‬
‫וט׳ ‪ ,‬שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים‪ ,‬אדה׳׳ר‬ ‫ניצל וכו׳ ‪ ,‬הס ד׳ ;‬
‫היה מקצה העולם ועד קצה העולם ‪ ,‬הניח הקב״ה‬ ‫יחזקאל והחוית הו וגו׳ אמר לחירס מלך צור‬
‫ידו עליו ומעטו על אלף חמה‪ ,‬התחיל האילן לצווח‬ ‫וגו'‪ ,‬הגיא הקב׳׳ה רוח בציצת ראשו‬
‫כנגד‬
‫‪135‬‬ ‫סח‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק כ נ‬ ‫בית‬
‫)ג«ליס קל ‪ ( r‬לעושה נפלאות גדולות לבדו כל״ח ‪,‬‬ ‫מג ד מחש ואמר רשע אל הצע ‪ / 5‬י ש ג ב ^ ע ם‬
‫ט סנ סל אות הס גדולות באיכותם וכן בכמותם כי‬ ‫אדם וכר וכיון שאכל נסשמ צסורן ונפסלק הטנן‬
‫הס נוה טס לעולם במו שאמר כל״ח ‪:‬‬ ‫מעליו ו ט׳‪ .‬והפיל סמאל וקל; רגליו של הג ח שו ט‪/‬‬
‫ו א פ ש ר לומר ני> כי אמר קודם הודו לאלסי‬ ‫נשמת מתושלח שמעו קול רעש ברקיע ו ט׳ ‪/‬‬
‫האלהים הודו לאדוט האטנים ‪ ,‬ט‬ ‫שמחזי ועזאל ב' מלאכים ירדו מן הרקיע ו ט׳ ‪,‬‬
‫אלהים ואדוטס ה ס מגל א טס והגלגלים כמו שסי׳‬
‫הרב זיל וסל ידיהם הוא יס׳ מושה רוב ה נ ט ס‪,‬‬
‫טנ בי ס מכימה‬ ‫‪'3‬‬ ‫הצלת נח במבול בתיבה ‪ ,‬נמל‬
‫והביא מ טל לעולם ‪ ,‬את קשתי נמתי ב עק< דור‬
‫ואמר ט אעפ״כ איט ראוי להודות כ״א לו יח׳‬ ‫הפלגה ויסץ ה' אותם משם ‪ ,‬וינגע ה׳ אס פרפה‬
‫כי הוא א ל ט ^ ט ם ואדוני המאמנים ובמאמרו‬ ‫ונו‪ /‬ויחלק עליהם לילה מלאך שנזדמן ^ לילה‬
‫וצוויו הס נעשים ‪ ,‬ובפרס צריך הודאה פרשית‬ ‫שמו ו ט ‪ /‬ויוצא אותו החוצה העלה או מ למעלה‬
‫^סי ם שהוא בעצמו פושה אותה מבלי אמצעי‬ ‫מכיפת הרקיע ו ט׳‪ .‬שבעה מופתים נעשו בעולם‬
‫ט א ולא מלאן* הוא ולא שרף לגודל מעלת הנסים‪,‬‬ ‫שלא היה כמותם ‪ ,‬מוסת הראשון שניצל אברהה‬
‫ול ק אנע־ ל ע מ ה נפלאות גדולות לבדו ירצה לבדו‬ ‫מכבשן ה אם‪ ,‬מוסת ב׳ לידת שרה בס סשפים‬
‫‪ ,‬מבלי שוס אמצעי וכן א טלו במל הנם אינו מכיר‬ ‫שנה ‪ ,‬ג׳ שנזרקה שיבה באברהם אביט ‪ ,‬ד׳‬
‫בג®‪ ,‬ירצה פי שהוא רניל להיות בעל הנס ו ט א‬ ‫שמקודם היה אדם מס בעיעוש עד שבא יעקב‬
‫המלאך או השרף איט מכיר בזה הנם שעושה האל‬ ‫וחלה וצוה לביתו‪ ,‬מוסת ה׳ קריעת ים ‪0‬וןז‪ ,‬ו׳ שמש‬
‫י ה ‪ /‬ופל הרוב ה נ ט ס הנעשים ע״י אמצעי הס‬ ‫מב עון דו ם‪ ,‬ז' לא היה אדם עומד מ מ י ו אלא‬
‫מ טרס מיס ל ט שנעשה לו הנם ולאחרים‪ ,‬והנסים‬ ‫ממזקיהו ולהלן ו ט׳ ‪ ,‬כעת חיה ‪ ,‬רפואת אברהם‬
‫מ ע ט ה על ידו ית׳ מבלי שוס אמצעי אינה‬ ‫עיי מלאך ‪ ,‬בשורת שרה ‪ ,‬נ ט ם שהיו נעשים‬
‫מ ט ר מ ד ס וידו טס אפילו למי שנעשים לו ‪ ,‬כי‬ ‫באהל שרה ואח״כ באהל רבקה ‪ ,‬הפיכת סדום‬
‫ידיעת האמצעי מ א סבת הפרסום ‪ ,‬וכיון שאין‬ ‫ועמורה והצלת לוע‪ ,‬כי עצור עצר ה׳ בעד כל רסס‬
‫אמצט ט ד ע ם אינה מססרסמיס ‪ ,‬וכן אפשר‬ ‫לבית אבימלך על דבר שרי וכו׳ < ונסים שנפשו‬
‫לפרש לעושה נפלאות גדולות לבדו וגו׳ מה‬ ‫לה הרק ה בניס שרה ‪ ,‬ובשעה שנפקדה היא הרבה‬
‫שפירשתי א ל ט ה אל טס ו ט ׳ ‪ ,‬כ י אפילו הנסים‬ ‫עקרות נפקדו עמה מרשים וסומיס וכו׳‪ ,‬ני שמס‬
‫והנפלאות שמא פושה אותה על יד האמצעי אין‬ ‫אלכיס את קול הנער ונו‪ /‬נסים שטו בעקידת‬
‫ראוי להודות כ״א לו לבדו כי הוא העושה אותם‬ ‫יצחק ‪ ,‬ואבוא היום אל העין וגו׳‪ ,‬נסים שנעשו‬
‫לבדו בי אין כת לעליונים לעבות שוס פלא ונס כי‬ ‫לאליעזר בהבאת רבקה ‪ ,‬ויעתר יצחק לה׳ לנכת‬
‫אם במאמרו וב^ויו יס׳ וט׳‪ ,‬וא׳כ הוא לבדו‬ ‫אשתו וגו׳ ‪ ,‬ברכת יצחק ליעקב ‪ ,‬ויפגע במקום‬
‫העושה אוהס ו ל א ^ נ צ ט שמא המלאך או השרף ‪:‬‬ ‫וילן שם וגו׳ ‪ ,‬ויקח מאבני ה מי\ ס וט׳ ‪ ,‬ואמר‬
‫ו ל פ ע ס י ם נעשה הנם על יד הצדק בלי נשילת‬ ‫ילדה ג ת וגו׳ ‪ ,‬ויקח לו יעקב מקל לגגה ו ט׳‪,‬‬
‫רשום מא ® יס'‪ ,‬כי מ א במוח בו יס׳‬ ‫מלאכים היו מופנים מתוך צאן לבן ליעקב ‪ ,‬ויפגעו‬
‫שיטטהמל ידו וצדיק ו ט פ ע מ א‪ ,‬כ מו פתיחה ט‬ ‫גו מלאכי אלהיס‪ ,‬נסים שנעשו לו ליעקב עם אתיו‬
‫ה א ת עיי משה ועמידת השמש ליהושע וזולתם ‪,‬‬ ‫עשו‪ ,‬ויאמר שלחני כי עלה השחר וט׳‪ ,‬ויספו ויהי‬
‫ט לא נצסוו ולא מ ט על זה מקודם כמו בעשר‬ ‫תמת אלהיס וגו' נסים שנעשו לו ולבניו אז‪ ,‬וימצאהו‬
‫» ו מ ו ^ י פ ס ים סוף סנצעוה בהה משה קודם‬ ‫איש ג׳ מלאכים נזדמנו לו‪ ,‬ויעאליהאל הדרךבע׳כ‬
‫משוסה אלא בלא צווי ורשות הם במותיה ט ית׳‬ ‫מלאך נזדמן לו ו ט׳‪ ,‬צדקה ממני בג׳ מקומות הופיע‬
‫טעשה הנס על י די ה ם‪ ,‬וזה הוא שאמרו על מ ה‬ ‫רוה״ק בבית דיט של שה ו ט׳ יצאה ב״ק ואמרה‬
‫שכתוב)סיב ט ‪ 0‬צור ישראל ששל באדם צדק‬ ‫ממני ‪ ,‬ולא שמע אליה וגו׳ שהביא הקדוש ב״ה‬
‫מושל ביראת אצטם ‪ ,‬הצדקיס כגי טל מוסלים‬ ‫איקונין של אביו ונתבייש וברח ‪ ,‬ובני ישראל פרו‬
‫במה שהקב״ה ששל ‪ ,‬הקב״ה פוקד עקרות ומחיה‬ ‫וישרצו‪ ,‬וכאשר יענו אומו כן ירבה וגי‪ ,‬וכשמגיע‬
‫מתים ורוש* שלים ואלישע שקד עקרה ‪ ,‬כעת‬ ‫זמן מולדיהן הולכות לשדה תחת ה מ ט ח ונו׳‬
‫ט ה את ש ג ^ ז ק ‪ ,‬והמיס בן השונמיס‪ ,‬וריפא‬ ‫והקב׳ה שולח משמי מרום וט׳‪ ,‬הס כמו ממשים‪,‬‬
‫צרעת נ פ ק וכו׳ ‪ ,‬הרי אתה רואה שלא הזכירו‬ ‫ושבעים שאמר לידס משה רבינו הס ק״נ כשנותיו‬
‫הנ ט ס שנעשים על ש האל יתברך אלא ס נ ט ה‬ ‫של משה ‪ .‬וכן כלל כל הנסים שנזכרו או מ־מ^‬
‫שעושה ה »י א מדעתו‪ ,‬ואמרו ש ש ג מ ה שהקב״ה‬ ‫בנביאים ובכתובים הס ק״כ ‪ ,‬ללמד ששיץל משה‬
‫ששל‪ ,‬כלומר ט כ ש שהוא ט ס ה נסים לבדו ואינו‬ ‫כנגד כל ישראל ‪ ,‬ורוב כל אלו הנ ט ס בסרע הנסים‬
‫נמלך ‪ » 3‬ל י א של מעלה ק הצדיק ים לו בזה‬ ‫הנזכרים בסורה כוללים נ ט ם רבים ‪ ,‬כיציאת‬
‫ממשלה שעושה נ ס סג לי המלכה והוא יס׳ מסכים‬ ‫מצרים וקריעת ים סוף ומלחמת עמלק ונתינת‬
‫מל ידו‪ ,‬ו ס ה יש לו יתר שאת ומעלה לצדק על‬ ‫ההורה ‪ ,‬ואין מספר לגדודי מ סי ם הפרשייה ‪,‬‬
‫פמלאכיס ט הם אינם יטליס לעשות דגר נ ס כי‬ ‫וכן לנסים שנעשו אח״כ מאנשי כנסת מ דול ה עד‬
‫אס בצווי וברשות‪ ,‬והצדק יש לו נ ח וממשלה‬ ‫עתה לכל החסידים ואנשי מעשה אק מם»■ לכם‬
‫מ י ® צדקתו להש^ על אל טו שיסכים על ידו‬ ‫אפילו לעלים כל ‪ ,‬שכן לנסתריס שכתוב עליהם‬
‫וזהו‬
‫אלהים‬ ‫^טער היסודות פרק כב‬ ‫בית‬ ‫‪136‬‬
‫ובזה היה להם כח לעשות הנסים שנעשו על‬ ‫וזהו שאמרו גדולים צדיקים יותר ממלאכי הסרת‬
‫ידיהם ‪ ,‬הרי משה זכה וזכה את הרבים שיעשה‬ ‫וכו׳ ‪ ,‬וכמו שהוכיחו הנס שנעשה לחנניה מישאל‬
‫נס על ידיהם זכות הרבים ונסס תלוי בו ‪:‬‬ ‫ועזריה ככבשן האש דכחינ )דניאל ג׳( רוה די‬
‫ואם נסתכל בנסים שנעשו על יד מרעיה נמצא‬ ‫רניעאה דמי לבר אלהין ‪ ,‬חשיב לתלתא צדיקי‬
‫הרבה מהם נעשו להצלתו ולכבודו ‪ ,‬הורתו‬ ‫ומלאך לבסוף ‪:‬‬
‫בקדושת נס ולידתו במילוי‪ ,‬הבית כלו אורה ‪,‬‬ ‫ו ע ם כל זה נפרש לעושה נפלאות גדולות לכדו‬
‫וסיבוע נערות בת פרעה ושמבוב אמחה ‪ ,‬וראתה‬ ‫כל״ח אפילו בנס הנעשה ע׳י הצדיק מכלי‬
‫עמו שכינה ושלא ינק מן המצריות ‪ ,‬וביאת המלאך‬ ‫נעילת רשות והמלכה‪ ,‬וזה כי הצדיק אינו עושה‬
‫להצילו כשלקח העמרה מעל ראש המלך ‪ ,‬והכאת‬ ‫דבר מאותו הנס שאין כח בידו כ״א בפיו להתפלל‬
‫המצרי בשם המפורש ובקשו להרנו ונעשה צוארו‬ ‫לאל ית׳שיעשה לו אוחו הנס וכשהוא גוזר נ ס כן‬
‫כעין שיש ומלאך הבריחו אח״כ וכמה נסים שנעשו‬ ‫ואומר יעשה נ ס זה אין כח בידו לעשותו אלא‬
‫אז ‪ ,‬לקול האוח הראשק לקול הממה וכו׳ ‪ ,‬ענני‬ ‫שהאל ית׳ מקיים דבר עבדו ועושה הנס שגוזר‬
‫כבוד ובאר ומן לכבוד שלשתם ‪ ,‬קירון פנים ‪ ,‬צאו‬ ‫הצדיק שיעשה כדי למלאות רצונו כמו שהוא מקיים‬
‫שלשתכס בדבור אחד נקראו לכבוד משה‪ ,‬נס צרעת‬ ‫בכל ימיו דברי האל ית׳ ומצותיו שומר‪ ,‬א״כ עשיית‬
‫מריס ורפואתה לכבודו‪ ,‬ותפתח הארך אח פיה‬ ‫הנ ס גם כי הוא על סי הצדיק האל ית׳ הוא‬
‫והמנפה נעצרה לכבוד משה‪ ,‬וסמאל לא היה יכול‬ ‫העושה אותו ואליו יתייחס‪ ,‬וע״ז נאמר נס כן‬
‫לו‪ ,‬ויראהו ה׳ אס כל הארן וגו׳ ‪ ,‬הכל לכבודו ‪,‬‬ ‫לעושה נפלאות גדולות לבדו כי ל'ח כמו שסי׳ ‪,‬‬
‫הרי יותר מעשרים נסים שנעשו להצלת משה‬ ‫והרי אפילו הנסים הנעשים ע״י הצדיקים במאמר‬
‫ולכבודו מה שלא נעשה כן לשוס נביא מעולם ‪,‬‬ ‫וציווי האל ית׳ כי אין הצדיק עושה דבר כ״א במה‬
‫והוא ראיה על מעלת מדרגתו על שאר הנביאים ‪,‬‬ ‫שמצוה לו האל ית׳ והוא ית׳ הוא העושה הנם‪ ,‬כמו‬
‫וכן נם ענני כבוד ובאר ומן הספיק זכותם לשיהיו‬ ‫המכות שהביא האל ית׳ על המצריים במצרים‬
‫מתמידים כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר‬ ‫שאמר לו למשה ואתה הרם את מעך והך‪ ,‬או נעה‬
‫שהיו צריכים להם ‪ ,‬ובמיתת אהרן ומרים חזרו‬ ‫ידך או אתה או אהרן ‪ ,‬אץ הרמת הממה והכאתו‬
‫ענני כבוד ובאר לכבוד משה ‪ ,‬זה נ״כ ראיה על‬ ‫או נעיה ביד עושה הנס אלא מאמר האל יתברך‬
‫מעלת משה רבינו ‪ ,‬כי היו מתמידים סנסים‬ ‫ורצונו‪ ,‬כי לא היה ספוק בהכאת המעה להוציא‬
‫הצריכים בזכותו משך זמן ארוך מה שלא נעשה כן‬ ‫כנים ולא לקריעת הים כ״א ברצונו ית'‪ ,‬כ״א היה‬
‫לשוס נביא‪ ,‬כי נם אליהו מהעורביס שהיו מביאים‬ ‫מכה בלי רשותו לא היה נעשה הנם ההוא אם‬
‫לו לחם וכד הקמח לא כלתה לא נמשך אלא זמן‬ ‫לא היה רצונו ^ית׳ מסכים לזה ‪:‬‬
‫מועע והיה דבר מיוחד ונס פרעי‪ ,‬והוצאת פירות‬ ‫ולפעמים נעשה הנם בלי רשותו ית׳ ויש כח‬
‫מנסיעות זהב שנעע שלמה היה לכבוד השכינה‬ ‫לעושה אותו לעשותו‪ ,‬כמו מי שהוא‬
‫השורה בביהמ״ק ‪ ,‬ורפואת המים ע״י אלישע‬ ‫יודע ובקי בשמות הקדש ושימושן ויודע הממונה‬
‫וברכה בשמן שאמר ואת ובניך תחיי בסתר עד‬ ‫על כל דבר ודבר ומשביע אותו לעשות רצונו‬
‫שיחיו המתים ‪ ,‬לא נעשה הנם אלא פעם אחת‬ ‫ולמלאת חפצו כדבר שאין בו צורך מצוה וקידוש‬
‫ונתקיים‪ ,‬והיה אח״כ כמו דבר טבע לא כמן‬ ‫השם‪ ,‬והעושה זה הוא נענש מפני ששנה מבע‬
‫ובאר וענני כבוד שהיו מתחדשים בכל יום ויום‬ ‫העולם וסדר הבריאה שברא האל ית׳ ואמר עליו‬
‫כל ימי היותם במדבר ‪:‬‬ ‫וירא אלהים את כל אשר עשה והנה עוב מאד ‪,‬‬
‫וכן מצינו הפרש גדול מנבואת משה רבינו לשאר‬ ‫וזהו עונש המשתמש בשמות הקדש שהוא ככלל‬
‫הנביאים‪ ,‬כי משה רבינו עיקר נבואתו היתה‬ ‫ודאשתמש בתנא חלף ‪ ,‬מפני שהוא לוקח ממשלה‬
‫לפרסם שם האל ית׳ בעולם שהיה נשכח אז ‪ ,‬וכמו‬ ‫ושולסנות לעצמו לשנות סדר בריאתו יתברך שלא‬
‫שאמר פרעה מי ה׳ אשר אשמע בקולו להוציא‬ ‫מדעתוושלאמרצונו;‬
‫בני ישראל מר‪,‬צרים‪ ,‬ולהיות סרסור ביניהם ובין‬ ‫ו נ ח ז ו ר לעיקר שאנו בו והוא כי משה רבינו ע׳ה‬
‫האל ית׳ לשיקבלו אס התורה ויהיו מוכנים ליכנס‬ ‫הוא אדון ורבן של נביאים כולם מן הסברא‬
‫לארן ‪ ,‬וכל הנסים שנעשו על ידו היו מכוונים‬ ‫מן המוחש מן הקבלה‪ ,‬ונאמר כי נס שיש נביאים‬
‫לענין זה להשנת תכליות אלו‪ ,‬מה שלא נמצא שוס‬ ‫שעשו נסים גדולים בשמים וכארן כמו משה רבינו‬
‫נביא שהשיג מדרגה זאת ‪ ,‬כי נבואת כלס לא‬ ‫פ׳ ה ‪ ,‬כאמרס נ' עמדה להם חמה משה ויהושע‬
‫היתה כ״א להוכיח את ישראל ולהעמידם בקיום‬ ‫ונקדימץ בן נוריון ‪ ,‬וכן י ה ס ע ואלישע ורבי פנחס‬
‫לימוד התורה ועשיית המצות ‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל‬ ‫בן יאיר קיעו המיס דומה לקריעת ים סוף‪ ,‬והרי‬
‫)נדרים כ״ב( אלמלא לא חטאו ישראל לא ניסן להם‬ ‫אמרו חז״ל כי כל הנביאים שבאו אחר מרע׳ה‬
‫כ״א ה׳ מומשי תורה וספר יהושע מפני שערכה‬ ‫כלם קבלו נבואתה מסיני ‪ ,‬רצונם כי כל כח וכל‬
‫של איי כתוב ב ה‪ ,‬ולכןנתיהד לו למשה רבינו כלי‬ ‫שפע הנביאים בנבואתה ועשיית הנסים קבלו‬
‫לעשיית האותות והמופתים והוא המטה שנאמר‬ ‫מסיני בזכיס מרעיה ומגודל הכנתו והשפעת‬
‫עליו שנברא בע״ש בין השמשות מששה ימי בראשית‬ ‫נבואתו בסיני הושפע על הנביאים הבאים אחריו‪,‬‬
‫וה־ה‬
‫סט‪137‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודי פרק בנ ע‬ ‫בית‬
‫לשם מ ס ל א‪ 5‬רהם ואגו־הס ליצחק ויצחק ליפקב‬ ‫ו ט ה נעוע בגן עדן וכו׳ ״ וראוי לסת פ ע ם למה‬
‫‪ s a w‬ליוםן« ונ^שן ג ש ל פ ח של מי פ ה ונפלו יתרו‬ ‫הי׳ צריך מסה זה ומה תועלמו שנברא ב ק השמשות‬
‫ונספו גמור ג ם וראס משה וקרא האותות אשר‬ ‫כי בדבר ה׳ היו נעשים האותות לא בהכאס הממה‬
‫פליוול ק ט ו ט ‪ /‬אמר רבי י מ ל ה בר אמי הממס‬ ‫או כנסייתו ״ ואס לשיסהפך לנחש היי מסוס‬
‫גטקל ‪ e t e b‬היה ושל סנסירינון היה ומשר מ ט ס‬ ‫החרטומים שהשליכו איש מעהו ויהיו לתנינים עם‬
‫סי^^ס ^ י ו בנוסרימון דצ״ך פל״ש באח״ב וחקוק‬ ‫טו ת ס מסה לקוח מן העצים‪-‬אשר ביער ‪ ,‬וכן‬
‫» י ו שס המטרש מג ר סקב״ה המסה הזה יביא‬ ‫ראינו ענין זה המטה שפעמים נתייחס למשה‬
‫ה מ ט ס וארה הרם אס מסך אתה מרומם‬ ‫מליו‬ ‫ופעמים לאהרן ופעמים להשי״ת ‪ ,‬כאמרו מ ס ס‬
‫ו מ מ‪ 6‬א ר ו כ י ״ ויס משה אה ידו פל הים הראה‬ ‫ה א ל ט ם‪ ,‬וצריך כל זה ביאור וני מ דלו ס ר ק א מ ד‬
‫אס המסה ולא קבל פליו פ ד שעלה פלה הקב״ס‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬והוא ‪:‬‬
‫מנו ד דז כ סי ב הי ה ר א ה וינס ‪ ,‬וממך אשר הכיס‬
‫נ ו אס היאור וגו׳ מ מי ההרפומוס והוא א׳ מג׳‬
‫דברים שהיומסרפמים פליהס והיו או מ ד ה שהם‬
‫פרק שלישה ועשרים‬
‫מיני טר עניוס ‪ ,‬הקסרה שהרגה אה נדב ואס‬ ‫ונאמר בביאור זס‪ ,‬כי מציט שהוזכר ממה זה‬
‫אביהוא אניכיד מו » י א כסרה ויחן אס הקסרת‬ ‫במורה כמה פעמים ״ הפעם הראשונה‬
‫ויכמ־ פל הפס ‪» ,‬ןרון שהכה'אס פוזא וכהיב‬ ‫בפרשת שמות ויאמר ה׳ מזה בידך ויאמר ממה‬
‫ת־נאנ שי ביס שמש אח״כ ידמו שהיא של ברכס‪,‬‬ ‫וגו׳‪ ,‬ויהי למסה ב כ ט וגו‪ /‬ואת הממה הזה מקח‬
‫ה׳ נ נ י ס עובד אדום ויברך ה׳ אס ביס‬ ‫וישב‬ ‫בידך וגו׳‪ ,‬ויקח משה את מטה ה אלטה בידו ‪.‬‬
‫פובדאדום‪ ,‬המסה הביא פשר מכוס על המצריים‬ ‫פרשת וארא ‪ ,‬כי ידבר אליכם מרעה מנו לכם‬
‫^ויכ ידמושטאשל נסים‪ ,‬לכך נא מרו מסך אשר‬ ‫מופת וגו׳ ואמרת אל אהרן קח את ממך והשלך‬
‫הכיס נ ו היאור״ וכי משה סכה והלא אהרן הכס‬ ‫לפני פרטה וגו׳ ״ וישלך אהרן אס מ מ ט ו ט׳ ‪,‬‬
‫ל‪M‬א כל המנהיג אה חבירו לדבר מצוה מפלה עליו‬ ‫וישליכו איש מטהו‪ ,‬ויבלע מטה אהרן וט׳‪ ,‬והמטה‬
‫הכסוב כאילו משאו‪ ,‬ומסה האלהים בידי שיש בו‬ ‫אשר נהפך לנחש תקח בידך‪ ,‬כה אמר ה׳ בזאס‬
‫פ׳ שמוה אמר יהושע כמה גדולים ים כאןבדמי‬ ‫תדע וגו הנה אנכי מכס במטה אשר בידי וט׳״‬
‫אהרן ו ט ר ופ׳יזקניס ולא צוס אלא לי לא לחנם צונו‬ ‫אמר אל אהרן קח את ממך ונטה ידך ו ט׳‪,‬וידס‬
‫אלא שראה שנוסל בידי מיד ויעש יהושע וגו׳ ‪:‬‬ ‫במסה ויך את המים וגו'‪ ,‬אמור אל אהרן נמה *‪I‬‬
‫ו א ם מוסש על הנסים שנעשו על יד המסה נמצאם‬ ‫ידך במטך על הנהרות וגו׳ ‪ .‬אמור אל אהרן נס ה‬
‫פשרה״ נהפך למש ביד משה ובפני ישראל״‬ ‫אח ממך והך את עפר הארן ונו‪ /‬ויט אהרן אס‬
‫ונהסך לסנק ב » י שרעה ״ ו ס ט ה דצ׳ך באו על‬ ‫ידו במטהו וגו׳ ‪ ,‬ויט משה את מ מ ט על השמים‬
‫ידו ״ ו ק ספה ברד ארבה‪ ,‬וקריעה ים סוף‪ ,‬והכאה‬ ‫וגו׳‪ .‬פרשת בא אל פרעה‪ ,‬ויט משה אה מ ט ט על‬
‫נצור״ ו ^‪ 1‬בסלע ״ ו מ ה הויהו נחש ט ה החלס‬ ‫ארץ מצרים ו ט ‪ /‬נהג רוח קדים וט׳‪ .‬פרשס בשלח‪,‬‬
‫פל יד משה במדבר ואח״כ פל יד אהרן בפני‬ ‫ואמה הרס את מטך ונטה את יקי על ט ם וט'‪,‬‬
‫ישראל‪.‬״ כסו שכטב וידבר אהרן אס כל הדברים‬ ‫עגור לפני העם וגו׳ ‪ ,‬וממך אשר הניס בו אס‬
‫וגו׳‪ ,‬ויפשהאוסוס לפיני העם ״ ו כןנ ה פ ך ל ה ^‬ ‫ט או ר ויו'‪ ,‬סחר אנכי ננב על ראש הגבעה ומטה‬
‫‪ to‬ידו ב&ני שרעה ״ ו ק דצ ‪ f‬היו פל ידו כמו‬ ‫האלהיס בידי ‪ .‬פרשת חקת ״ פח אה הממה והקהל‬
‫ש טי ב בכסוטם למעלה‪ ,‬ומכס ברד ארבה ט ו‬ ‫את העדה ונו׳ ‪ ,‬ויקח משה את המפה מלפני ם׳‬
‫פ׳י משה כמו שכתוב בכ טבי ם ‪ ,‬וכן קריפס ים‬ ‫וט׳ וירה משה את ידו ויך את הסלע בממהו פעמי׳‬
‫מ ף ו ^‪ 1‬צוד והכאס ה ^ ע ״ נמצאו ממשה‬ ‫וגו׳‪ ,‬הס כ׳ב ״ סימן להם אותיות המורה ‪:‬‬
‫י ו ו נ י ם על יד אס ‪ p‬וממשה אחרונים על יד‬ ‫ז מ ה שנמצא לחכמים ז״ל על זה המטה ט א‬
‫מסה י בינו ״ מוש ומנין דומים זה לזה על מ‬ ‫אמרם שהוא מכלל הדברים שנבראו פ״ש‬
‫אהרן ״ צור מזלע דומץ זה לזה על יד משה ‪,‬‬ ‫‪ 5‬ק השמשות ‪ ,‬וכן אמרו ועדיין היה משה מסרב‬
‫דצ״ך פל י ד א ה רן‪ ,‬ברד ארבה קריעת ים ‪cpD‬‬ ‫איל הקב״ה ראוי אהה לירדות במקל מה זה בידך‬
‫פ׳י נ ט ה ‪ ,‬במכס צטידע כסוב נס ה אס ידך‬ ‫וגו'‪ ,‬אס לא היה בדעתך לילך ט ה לך לומר בנזחלה‬
‫ג מ מ ך ^ י כ ויס אהרן אס ידו ולא הז טר מסה״‬ ‫אלא המתנת עד שמסרתי לך מסטורין שלי ושם‬
‫ובמכת ברד ארבה שעל יד משה כסיב נס ה אס‬ ‫המטרש ‪ ,‬מה תלמוד לומר לקול שטס הממה‬
‫מ ך ולא הוזכר מפה״ ואמ״כ כסב ויס משה אה‬ ‫מדבר לפני ישראל עם משה הייתי במדיו ונהפכתי‬
‫משהו ונו׳״ ובקריעת ים סוף כתיב הרם אס‬ ‫צניזס ו ט׳ ״ ואת המסה הזה אם אין אתה רוצה‬
‫סמך ונפה ידך וגו׳ ואחר קן כתיב ויס משה‬ ‫לעשות שליחותי מקל זה עושה שליטתי אלא א ט‬
‫^ז ידו ולא הוזכר מסה ‪ ,‬הרי כל אמד מהם‬ ‫רוצה לזכותך ונסים הרבה אני נ ו ק על ידך ו ט׳‪,‬‬
‫פשה ‪3‬׳ מן השלשה ב או ק ‪6‬׳ והאחד ב או ק אחר‪,‬‬ ‫ויבלט סטה אהרן אר״א נ ס בתוך נם‪ ,‬ואש המפה‬
‫*‪:‬רן שנה כ ט הנראה ממה שנצמוה פעם א׳ ומשה‬ ‫הזה תקח בידך המעה שנברא בין השמשות נמסר‬
‫שנה שלש פעמים ‪:‬‬ ‫לאדה הראשין בג׳׳ע ואדם מסרו לחנוך וחניך‬
‫ואחר‬
‫אלהים‬ ‫עזך היט־דות פרק כג‬ ‫בית‬ ‫‪ 38‬נ‬
‫הראשון שנן עדן והוא מסרו לחנוך עד שבא ליד‬ ‫ו א ח ר המרות אלו נאמר ט בהיות טונה בדאש‬
‫מרע׳ה שישלים ט כוונת בריאתו‪ ,‬מה שלא היה‬ ‫העולה לשיקבלו ישראל את ההורה ולא‬
‫כן בשום דגר אחר מהעשרה דברים שנבראו ע״ש‬ ‫הוכנו לזה עד היותם נגלות מצרים ויציאסס כדי‬
‫בין השמשות ‪ ,‬שנם שנבראו אז לא נראו כי אס בזמן‬ ‫שיתפרסם שמו בעולם בנסים ונפלאות שיעשה‬
‫שהיה צורך להשלים כוונת בריאתם‪,‬והיה זה להורות‬ ‫ביציאתם ובנתינת סתורה ‪ ,‬לזה היתה כוונה‬
‫על מפלת המטה כי היתה כוונת בריאתו יותר‬ ‫מאתו ית׳ לברוא המטה אשר הוא מכלל הדברים‬
‫נפלאה וגדולת התועלת מהדברים האחרים ‪ ,‬כדי‬ ‫שנבראו ע״ש בין השמשות ‪ ,‬נדי שעל ידו יעשו‬
‫שיתפרסם שמו ית׳ בעולם ע׳י הנסים והנפלאות‬ ‫הנסים ונפלאות ‪ ,‬כי ענין היות אלו הדברים‬
‫שיעשו על ידו ‪ ,‬ולכן נמסר מיד איש לאיש ולא‬ ‫נבראים ע״ש בין השמשות ‪ ,‬הוא להיות דברים‬
‫נגנז במקום א׳ עד זמן משה שיתגלה לו ‪ ,‬כדי‬ ‫שנתחדשו מבלי התחלה ומבלי שורש אשר ממנו‬
‫להורות על פנינו מדור לדור שהיתה בריאתו‬ ‫נבראו‪ ,‬וכן היותה עומדים בפני עצמם ולא נמשך‬
‫לתכלית נפלא ‪ ,‬והוא פרסום גדולת שמו יתב׳‬ ‫מהם הויה אחרת כמוהם‪ ,‬וכאילו אין להם התחלה‬
‫ביציאת גנ״י ממצרים וקבלתם התורה ‪ ,‬כי בזה‬ ‫מאין יצאו ונמשכו‪ ,‬וכן אין להם סוף שלא נמשך‬
‫נתיסד ונשתכלל העולם שעמד כחסד וורסמים‬ ‫ונתדוה מהם דבר אחר‪ ,‬כמו הזמן של בין השמשות‬
‫באלו הכ״ו דורות שקודם תתן תורה ‪:‬‬ ‫שאין ידוע לו התחלה ולא סוף‪ ,‬והרי הקשת שהיה‬
‫וגם כי בלא מעה היו יכולים להעשות נסים‬ ‫דבר שנתחדש לאחר אלף והרנ״ו שנה מבריאת‬
‫ונפלאות שנעשו על ידו כי אין מבע הממה‬ ‫העולם ‪ ,‬שלא היה קודם נראה שום קשת לא ביום‬
‫הוא העושה הנס כ*א רצונו ית׳ וית'‪ ,‬עם כל זה‬ ‫מעוק ולא בשאינו מעונן לא ביץץ ולא בחורף‪,‬‬
‫אחר שברא האל •ת' העולם בתכלית המוב והסדור‬ ‫ולא ראינו אח״כ בשום ז ^ שנתחדש שוס דבר כמוהו‬
‫שאפשר ‪ ,‬כי כל מעשה בראשית לדעתם נבראו‬ ‫גשמים ‪ ,‬אלא הוא היה השנוי הראשון העומד‬
‫בצביונם נבראו בקומתם נבראו וכו׳ היה נראה‬ ‫שנההוה בשמים והוא ה א ח ^ ‪ ,‬ומפני שאין כל‬
‫כממיל פנס ומום בבריאת ששת ימי בראשית‬ ‫חדש תחת השמש אנו מוכרחים לומר שלא נברא‬
‫לשנות אותה בזמן הצורך‪ ,‬וכאילו הי׳ חסר בבריאת‬ ‫אז בזמן שנתחדש בשמים אלא בבץ השמשות של‬
‫ששת ימי בראשית התועלת המגיע בעשיית הנם‬ ‫ערב שבת כראשית לכוונה הנזכרת ‪ ,‬וכן המן שירד‬
‫בשינוי הטבע ‪ ,‬ול ק נברא הממה הזה מאז כדי‬ ‫לישראל ארבעים שנה לא נראה ולא נהיה מיוה‬
‫להורות כי כל מעשה בראשית היה טוב מאד‬ ‫בריאת העולם ולכן נאמר בו ויראו בני ישראל‬
‫בסידורו ותיקונו ‪ ,‬ומה שישתנה אח״כ היה ע״י‬ ‫ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה‬
‫בריאת דבר אחד שנברא מאז אשר הושם בו כת‬ ‫הוא ‪ ,‬כי לא נראה מעולם המן ולא היו יודעים‬
‫לשנות טבעי הדברים ‪ ,‬ומפני שאין מגע המטה‬ ‫מה מיבו ומאין נתהוה וכן אחר הארבעים שנה‬
‫מספיק לזה ואפי׳ שיהיה בריאה היותר שלימה סן‬ ‫נפסק ולא נראת ולא נתהוה יותר‪ ,‬ולכך צוה האל‬
‫הבריאות כי נס שאר הבריאות הן נבראות ברצונו‬ ‫ית׳ ואמר )שמות מ״ז( חח צנצנת אחלז ותן שמה‬
‫ית׳ ואין ראוי שימשול וישנה דבר נברא בכלל דבר‬ ‫מלא העומר וגו' למען ירחו את הלחם אשר האכלתי‬
‫נברא ״ לכן נאמר על זה המטה שהי׳ שלסנפרינון‬ ‫אתכם כמדבר וגו׳ ‪ ,‬הרי שפסק ‪ ,‬כי המן שקורין‬
‫והיה שם המפורש חקוק בו‪ ,‬וכן דצ״ך עד״ש באח׳יב‪,‬‬ ‫מן בדורות אלו הוא מששת ימי בראשית ואין לו‬
‫כי לא במגע בריאה היה פועל כ״א בגדולת קדושת‬ ‫שוס דמיון עם אותו המן שהיחה לחם אבירים‬
‫השם החקוק בו אשר הוא מהוה הויות ומשדדן‬ ‫והיו נעשים על ידו כמה נסים כמו שכתטחז״ל‪,‬‬
‫לעת הצורך לכבוד עבדיו וחושבי שמו ‪:‬‬ ‫וכן השמיר נראה לפי שעה לצורך אבני האפוד‬
‫וכן יש כוונה שניה להמצא המטה ופל ידו יעשו‬ ‫בזמן מרע׳ה ולצורך אבני בהמ׳׳ק בימי שלמה‬
‫הנסים ‪ ,‬להורות על גדולת מעלת נ ט ^ ז‬ ‫פ׳׳ה לא טדע ולא נראה לא קודם ולא אח״כ ‪,‬‬
‫מרע״ה משאר הנביאים ‪ ,‬כי גס בזה נתיחד‬ ‫וכן הכתב של הלוחות שהיה בו מעשה נכים‬
‫ונתעלה מהם שהיה שבט המושל בידו להורות על‬ ‫והלוחות עצמן שהיו של סנפרינץ נבראו לפי‬
‫ממשלתו המיוחדת משאר הנביאים כמעלת נבואתו‬ ‫שעתן ולא קודם ולא אח״כ ‪ ,‬וכן פי ה א ק ופי‬
‫עליהם ‪ ,‬וכאילו היות ממה האלהיס בידו יורה‬ ‫האתון‪ ,‬וכן קברו של משה והמערה היו בכמו זה‬
‫ויפרסם לעק כולם היותו הוא ראש ומושל על כל‬ ‫הענין שאמרנו ‪ ,‬והמטה מכללם שלא לוקח ונתלש‬
‫הנביאיםכולם‪ ,‬וכן בהיות משה האלהים בידו‬ ‫משוס עץ ולא נחצב משום מחצב כי לא טדע‬
‫יורה על ענין שליחותו להוציא את בגי ישראל‬ ‫בעולם שוס ען ממינו ולא שום מחצב ממינו אשר‬
‫ממצרים ולהיות הוא הסרסור בנתינת התורה ‪,‬‬ ‫סמנו יחצב אלא הוא היה הראשון והאחרון‬
‫בהיות המכות דצ״ך עד״ש באח׳׳ב ושם המפורש‬ ‫שנברא געולס‪ ,‬ולזה נתיחדה בריאתו לזמן הנזכר‬
‫חקוק בו מורה ומתרה מתחילת שליחותו היות‬ ‫והוא בין השמשות של ע״ש ‪:‬‬
‫בידו יכולת מספיק וכח צמור להשלים כוונת‬ ‫ו עו ד תשוב ותראה בעניו מטה זה שנתיחד ככלל‬
‫השליחות להוציא את בני ישראל ממצרים‪ ,‬כי אס‬ ‫שאר הדברים שנבראו עיש בין השמשות‪ ,‬שמן‬
‫לא ירצה לשלחם הרי בידו מטה האלהים אשר‬ ‫השעה והרגע שנברא נראה בעולם ונמסר לאדם‬
‫על‬
‫ע ‪139‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות &רק ע‬ ‫בית‬
‫גידי‪ ,‬ולא הוזכר בשום מ ט ס מ מ ה ה אל הי ס ס ת ם‬ ‫מל ידו יביא עליהם המכות הידועות ו ‪ 0‬מ^ר\ס‬
‫להורות שטה שלו ית׳ ולא של שום בריס אלא‬ ‫ולןאת הכוונה נרשמו ונחקקו דצ״ך עד״ש ב איוב‬
‫ממה ה אל ט ם בידו או בידי‪ ,‬כלו׳ ממה שיש ט‬ ‫במעה אע״ס שלא נעשו כולם על ידו כי אס‬
‫כמאלהות כסו שנזכר בידי‪ ,‬מיוחס לי ‪:‬‬ ‫הממש מהס המפורשות בכתוב‪ ,‬והס דצ׳ו על‬
‫ו כ ן נוכל לומר כי נהיחס זה המטה לאל יתב׳‬ ‫יד אהרן ‪ y‬וברד ארבה על יד משה ‪ ,‬והממש‬
‫ולמשה ולאהרן ‪ ,‬מפני שכולם היה ודם‬ ‫האמרות לא נזכר המעה בהן‪ ,‬כי לא הים מימם‬
‫שוה ט ‪ ,‬ט אהרן עשה על ידו חמשה נ ט ם‬ ‫הרמת המטה בהן לעשיית הנס‪ ,‬ועכ״ז היו חר\קות‬
‫שהזכרמ למפלה ‪ ,‬ומשה ממשה אמרים‪ ,‬והחמשה‬ ‫בו כולן ‪ ,‬להורונז כי מי שיהיה ממה האלהים בידו‬
‫^ ז ר י ס שהם ממש מכות פד״ש ומשך ובכורות‬ ‫והוא משה על ידו יעשו ויהיו כל אלו ה מטת‬
‫החקוקות ט לא הוזכר המטה בעשיימן ע ם היותן‬ ‫החקוקות ט ‪ ,‬וכן שאר נסים ונפלאות שנעשו על‬
‫מקוקוס ט ‪ ,‬ונתיימסולאל יתברך שעק ‪ 5‬אומן‬ ‫יד משה רבינו בהיות ממה האלהיס בידו ט ס‬
‫ה מ ט ס המקינץס במטה ו ק ממש‪ ,‬נמצא שהוא‬ ‫המטה סיוע וסעד להמצא הנס מצד השס המפורש‬
‫יתברך בלי אמצעות משה ואהרן במטה הביא‬ ‫החקוק בו ג״כ‪ ,‬אשר הוא כולל ומספיק לעשיית‬
‫החמש מכות החקוקות בו ‪ ,‬ומשה ואהרן עשו‬ ‫כל הנסים ו הנ ר או ת ולשדד מערטח העולם־ ‪,‬‬
‫על ידו כל אמד ממש מכות ‪ ,‬א*כ' יד טלן שוה‬ ‫ולכן כשאמר משה רבינו והן לא יאמינו לי וגו׳‬
‫בו ‪ ,‬ולכך נסימם לאל יתברך ונתיחס למשה‬ ‫אמר לו האל ית׳ מזה בידך‪ ,‬למה אתה אומר ו ק‬
‫ונסימם לאהרן כנזכר ‪ ,‬ועשר מ ט ס ט ו חקוקות‬ ‫לא יאמינו לי זה שבידך הוא אות ומופת לשליחותך^‬
‫ט ועשרה נמים נעשו על ידו ‪ ,‬הממש מ ט ת‬ ‫השיב הוא ואמר מטה‪ ,‬כי עד עמה לא השיג ט‬
‫מהעשר המנשקות והן דצ״ך ברד ארבה שהמטה‬ ‫שום יתרון על היותו מטה לבד ‪ ,‬ולכך אמר לו‬
‫הוזכר ב ק ‪ ,‬וה׳ נסים האחרים שנעשו על ידי‬ ‫השליכהו ארצה ותראה שיש ט מעלהדתרון על‬
‫נחש הנץ קריעת ים סוף הכאת צור והכאה סלע‬ ‫ממה אחר כי יתהוה לנהש ‪ ,‬וזה הנס שנתה^י‬
‫כמו שכטב למפלה ‪:‬‬ ‫המעה לנחש לא נחקק ט כמו דצ״ך ע ד ם באמ״ב‬
‫ט מ טי ת הנסים או הממה ע״י המטה‬ ‫ומפני‬ ‫מפני שלא היה זה הנס מכה למצרים כי אס אות‬
‫ט ס תלוי בהשי״ס על יד שמו המפורש‪.‬‬ ‫לבד ‪ ,‬אבל המכות החקוקות ט הים ענינם‬
‫המקוק ט ואץ רשות ויד אדם שילט ט ‪ ,‬ולכן‬ ‫שאותן העשר מ ט ת יביא על המצריים במצרים‬
‫נמסר למשה עתה כשאמר לו ואת הממה הזה‬ ‫ועל ידיהן יצאו ישראל משם ‪ ,‬ולכן נ ח ק ק מ גי ה‬
‫סקח בידך אשר העשה ט את האותות ‪ ,‬כאילו‬ ‫קריעת ים סוף עס היותו מכה למצרים ונם ג מ ל‬
‫אמר לו שיטה שלו ברשותו לעשות האותות כל‬ ‫משאר המכות ‪ ,‬מפני שהיה אחר יציאיס ממדיים‪,‬‬
‫זמן ט ^ ר ך ‪ ,‬וכשרצה האל יתברך שיעשו קצת‬ ‫וכן שאר הנסים שנעשו במטה לא ט ו מ ט ת ולא‬
‫האותות » יד אהרן אמר למשה שיאמר לאהרן‬ ‫היו במצרים ‪ ,‬ואמר לו אח״כ ואס הממה הזה‬
‫קס מסך ו גו׳‪ ,‬כדי שיטה ג״כ כח ורשות לאהרן‬ ‫סקח בידך אשר העשה ט את האותות ‪ ,‬ט ר ם‬
‫לעשות ט נסים •ומכות ‪ ,‬כאילו נתנו משה לאהרן‬ ‫שתי הכווטת שאמרנו במציאות הממה ‪ J‬שמא‬
‫במתנה עד טוכל לעשות ט הנסים והמכות‬ ‫מורה על ענין שלימות שליחותו להוציא מת בני‬
‫הנזכרים ‪ *p M ,‬כתוב בעשייתן וישלך אהרן אח‬ ‫ישראל ממצרים להיותו הוא רועה ע ט ם גשבמו‬
‫מטהו ו ט׳ ‪ ,‬ויט אהרן ידו במטהו וגו׳ ‪ ,‬להורות‬ ‫ומנהיגם במדבר ‪ ,‬וראש ומשל מל כל הנביאים‬
‫ט ב טו מו מיוחם לו ונתץ לו במתנה לעשות בו‬ ‫טל ם ‪ ,‬ועל זה אמר ואס המטה מ ה ס ^ז בידך‪,‬‬
‫מה שיע ש^טה נכנע ונשמע אליו לעשות הנסים‬ ‫כי בהיותו בידך יורה על כל זה ‪ ,‬ואמר אשר‬
‫והמטת החנךקות ט בשם המטרש המנךק ט‬ ‫העשה ט אס האוחות להורות על המונה ה ר א «נ ^‬
‫ביכ‪ ,‬ולקי נ ט י ט למשה ג ״ כ בז ק עשיית המכות‬ ‫והוא שהוכן ונברא מאז לתכלית זה והוא יציאת‬
‫שנמשו על י דו‪ ,‬כמו שאמר הכפוב במכס הברד‬ ‫בני ישראל ממצרים בכח המכות החקוקות ט כסו‬
‫והארבה ויט פשה אס ידו במטהו ‪ ,‬כי אחר‬ ‫שנזכר ‪ ,‬ואמר אח״כ ויקח משה אה מסה האלהים‬
‫שעשה אהרן ט מה שעשה חזר אליו וכאילו‬ ‫בידו ‪ ,‬כי מצד שהיה מסה האלהים שטו נעשיס‬
‫ט ס ה מסנה על מנס להחזיר והיה הממה שלו‬ ‫ט האותות החקוקות ונרמזות בו‪ ,‬הוא שלקט‪,‬‬
‫וברשותו ובזה ט ה לו כס לעשות בו המכות‬ ‫לא לכוונת מעלתו שיהיה הוא רועה בשבפו וראש‬
‫והנסים כנזכר ‪:‬‬ ‫ומושל על כל הנביאים ‪ ,‬ולכוונה זו נקרא ממה‬
‫ו ה פ י שאמר שעשה בו א ה ק נ ם המנץ לקחו משה‪,‬‬ ‫האלהים עם היותו מיוחס למשה ולאהרן כמו‬
‫כמשיה והמפה אשר נהפך לנחש תקח‬ ‫שכתוב מטך ומטהו ‪ ,‬ט עם טו תו מעה שלהם‬
‫ב מ ן ‪ ,‬ואמר הנה אנכי מכה במטה אשר בידי ‪,‬‬ ‫היה הוא בעצמו מסה האלטם ‪ ,‬כלומר ממה‬
‫הוצרך לומר אמ״כאמור אל אהרן קח מטך ונטה‬ ‫שחקוק בו שם המפירש המורה על אלהותוית׳ שעל‬
‫ידך על מימי מצרים וגו׳ ‪ ,‬ולא אמר נמה אס ידך‬ ‫ידו יעשו המכות ושאר הנסים שנעשו על ידו ‪,‬‬
‫במסך וגו׳ או נטה את ממך וני׳ ‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫ולזה מצינו ־שלא הוזכר מטה האלטם כי אם‬
‫אמ'כ במכס צפרדע וכנים ‪ ,‬לפי שאז ט ה הממם‬ ‫כאן ובמלחמת עמלק שכתוב ט ממה ה אל ט ם‬
‫ב מו‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק כג‬ ‫בית‬ ‫‪140‬‬
‫שהיו הקיקיס במטהו והרי מלס היו בידו ויעשם‬ ‫בידו ועהה לא היה נידו שלקיזו משה מזכר ‪,‬‬
‫ולא יכלח את העם ‪ ,‬ורצה לומר כי יעשה כל‬ ‫ואמר והמטה אשר נהפך לנחש ולא אמר אשר‬
‫התכעה מוסתים והס התשע מ מ ת ועם ‪ b‬זה‬ ‫מפני שעל יד אהר! הוא שנהפך‬ ‫‪,‬‬‫נהפך לחנין‬
‫‪,‬‬
‫יתחזק לבו ולא ישלהס ואז אמור לו כה אמר‬
‫ה׳ בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח וגו׳‬
‫לתנין ועתה שהיה ביד משה אמר והמטה אשר‬
‫נהפך לנחש על ידך במדבר האלהיס חורבה‬
‫ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך ‪,‬‬ ‫תקח בידך ‪:‬‬
‫והיא המכה העשירית אשר מתוכה ומסבתה‬ ‫רלענין מה ששנה משה ואהרן בעשיית המכות‬
‫ישלת את ישראל כמו שכתוב קומו צאו מחוך‬ ‫ממה שנצטוו ‪ ,‬נאמר כי מקודס אמר לו‬
‫עמי ‪ ,‬ולכך אמר אחר כך פרשת בא אל פרעה‬ ‫האל ית׳ למשה ואת הממה הזה תקח בידך אשר‬
‫אחר שנעשו כל התשע מכות ‪ ,‬ומשה ואהרן עשו‬
‫את כל המופתים האלה לפני פרעה ויחזק ה׳‬
‫‪,‬‬
‫העשה בו אש האותות ירצה לומר כפי הכוונה‬
‫פה לפעמים יהיה בידך בשעת עשיית הנש או‬
‫את לב פרעה ולא שלח וגו' ‪ ,‬אמר אלו העומדים‬ ‫המכה כמו שאמר ואת המעה וצו׳ ‪ ,‬ולפעמים‬
‫לפניו הקוקיס במטה ועשוים כבר לפני פרעה‬ ‫העשה הנס כמ״ש אשר העשה בו את האותות‬
‫והס הט׳ ועדיין לא שלחם • עד בוא העשירית‬ ‫או המכה במעה עצמו ‪ ,‬או יאמר ואת הייטה הזה‬
‫קדש שממנה נמשך קדושת הבטרות כמו שאמר‬ ‫חקח בידך אני נוהגו ברשותך שהעשה בו האותות‬
‫ועליה שלחם‬ ‫‪,‬‬ ‫הכתוב קדש לי כל בכור וגו׳‬
‫כנזכר ‪ ,‬ובה נשלם גדולת וקדושה שמו לעיני‬
‫באיזה איפן שתרצה ‪ ,‬או בהיות המטה בידך לבד‪,‬‬
‫או בעשות בו פועל ההרמה או ההכאה ‪ ,‬וכן‬
‫כל העמים אחרי שנשלמו כל העשר מ ט ת‬
‫הרמוזות בדצ״ך עד׳ש באח״ב ‪ ,‬שעולים במספר‬
‫שיהיה בידך אשר‬ ‫'‪,‬‬‫נפרש את המטה הזה וגו‬
‫העשה בו אש האותות ‪ ,‬ויחזור כעי בו ליד‬
‫קטן מ״ב כמספר שמו י ת ‪ /‬אשר הוא פועל בו‬ ‫כשתעשה אות ביד נמו מכת חשך יהיה בידך‬
‫במדת הדין ‪:‬‬
‫ו כן תמצא באלו העשר האותיות ‪ ,‬שהים מסס‬
‫‪ ,‬ואחר שהורשה כבר‬ ‫‪C‬‬ ‫המטה ‪ ,‬כי יד לשון זכי‬
‫לעשות בו כפי מה שייאה לו הרי אינו משנה מרצונו‬
‫‪,‬‬
‫כפולות דל׳ת ובי״ת נמצא שנתקללו והוכו‬
‫המצריים בשמנה אותיות ‪ ,‬וכן המטה שהוכו ט‬
‫ומצוויו ית׳ אח״נ לא הוא ולא אהרן ‪ ,‬וסם כל זה‬
‫כשעשו כן ממש כמו שנצטיוו אח״כ בשעת עשיית‬
‫הוזכר כ׳׳ב פעמים בתורה כמנין כל האותיות‬ ‫המכה‪ ,‬אמר בפירוש ויעשו כן במכת הדס והכניס‬
‫נמצא שהוכו בכמנה ובכ״ב במדת הדין‪ ,‬לא כמו‬ ‫בכתיב בציווי יןח מטך וגו׳ ‪ ,‬ובעשיה כתיב וירס‬
‫ישראל שברכם הקב׳׳ה בכ״ב אותיות ולא קללס‬ ‫במטה ויך וגו׳ ‪ ,‬וכן בצפרדע כתיב נטה את ממך‬
‫‪,‬‬
‫אלא בשמנה ולא כמשה שברכם בשמנה במשנה‬
‫הורה וקללס בכ׳׳ב ‪ ,‬וכל זה היה בתוך מצרים‬
‫וגו'‪ ,‬ובעשיה כתיב ויט אהרן את ידו במטהו ‪,‬‬
‫ולכן כתיב באלו המכות ויעשו כן וגו' כמו שנצטוו‬
‫אבל אחר כך הוכו בקריעת יס סוף הגדולה על‬ ‫פחה בשעת העשייה ‪ ,‬מה שאין כתוב כן בכל‬
‫מלס ‪ ,‬ורמוזה בשם המפורש החקוק במטה‪ ,‬ורמוז‬ ‫שאר המכות שנעשו על ידיהם ‪ ,‬מפגי ששנו מן‬
‫בשלשת הפסוקים הידועים ‪ ,‬ויסע ויבא ויט ‪,‬‬ ‫הציווי שנצטוו עתה וסמכו על הציווי הראשון אשר‬
‫אשר רבועס הוא נ״ד כמנין המט׳׳ה ושמותיו‬ ‫הורשו מאתו יתב׳ מקודם שיעשו הס במטה נפי‬
‫המשולשים המורה עליהם סדר שלשת הפסוקים‬ ‫מה שירצו לסי מה שפירשנו ‪ ,‬כדי שלא יאמרו‬
‫הס ע׳ ב ‪ ,‬כמנין שם המכות העשר שהוזכרו‬ ‫מצרים המטה הוא שעושה המכה או היד היא‬
‫ע׳׳ב פעמים ‪ ,‬דס הוזכר חמש פעמים ‪ ,‬צפרדע‬ ‫העושה ‪ ,‬היו עושים אותה לפעמים בזה לפעמים‬
‫אחת עשר ‪ ,‬כניס חמש ‪ ,‬ערוב שבע ‪ ,‬דבר‬ ‫בזה כמו שהורשו קודם‪ ,‬שהיה בזה לדעתם יותר‬
‫אחח במקומה ‪ ,‬שהין ארבע ‪ ,‬ברד ארבע עשרה‬ ‫קידוש השם בדבר המכות ‪ ,‬ומשה בהיותו הוא‬
‫במקומה ושתים במכת הארבה שאצלה ‪ ,‬ארבה‬ ‫המושל העיקרי במעה שנה בכל הדברים לסבה‬
‫שש ‪ ,‬חשך שלש ‪ ,‬בכורות שמנה ‪ ,‬הס ס״ו ‪,‬‬ ‫ידועה אצלו יותר מאהרן שלא שנה אלא בפעם‬
‫ושש פעמים שהוזכר בכור בפרשת קדם לי‬ ‫אחת כנזכר ‪ ,‬נס זה לסבה ידועה אצלו וגם זה‬
‫ובפרשת והיה כי יביאך הבא על סבת מכה בכירות‬ ‫איני שינוי כי כבר הורשו מ קודם על זה כמו‬
‫הס ע״ב ‪ ,‬ואם תרצה להכניס במנין דבר שני‬ ‫שנזכר ‪ ,‬ואחר שאמר הכתיב ואת כמטה הזה‬
‫הכתוב שלא במקומו ולא בנ;כה של אתריה שהיא‬ ‫קקח בידך וגו׳ ואמר ויקח משה את מעה האלהים‬
‫שהין‪ ,‬אלא בההראת מכת הברד‪,‬יהיו ע׳׳ג ‪ ,‬ותסלק‬ ‫בידו ואמר לו האל ית׳ ראה כל המופתים אשר‬
‫‪,‬‬
‫במר של פרשת קדש כי לא הוזכר לשם סבת‬
‫מכת במרות ‪ ,‬ונשארה ממש פעמים בכור‬
‫שמרר בידך ועשיתם לפני פרעה וגו׳ ולא ישלת‬
‫את העם ‪ ,‬רמז לו שיראה כל המופתים ששם‬
‫בפרשת והיה כי יביאך אשר בה מזמר קדושת‬ ‫בידו בהיות המטה בידו והס דצ׳׳ך עד״ש באח״ב‬
‫הבכור‬
‫ו*■( נאפת לא מצאנו מל המקרא שש יד יק נלשו! נקנה ‪ ,‬אכל כוונה ה ע ו'ל ש‪ 6‬חי שמצינו שמוה יניס המכמשיס‬
‫כלשץ וכר ונקנה ׳ נמו אק ‪ ,‬אש ‪ ,‬יוה ‪ ,‬ונחמה )עי' רש׳י ריש ס׳ ויסלח( לק סכל לשיש גס ם‪ :‬יד נלשון‬
‫וכר ג'כ ‪ ,‬שיפול עליו כנוי מ ‪ ,‬יג׳ם ‪.‬‬
‫עא ‪141‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק כגם־‬ ‫בית‬
‫נ ט ר ת ס וקומתם עד היכן הגיעה ומסתמא לא‬ ‫הג מ ר והיא מכת במרות של מצרים‪ ,‬ומפגי‬
‫הניעה למעלת משה רביט כי כאיש גטרתו‪ ,‬וזאת‬ ‫שמכת דבר ומכת בכורות היתה באות דל״ת ובי׳ס‬
‫קומתו דמתה לכמות התורה שנתנה על ידו שהיתה‬ ‫שכבר היתה מכה בהן בדם ובברד ‪ ,‬היתס מכת‬
‫ארוכה ורחבה מן הנביאים והכתובים כמ׳׳ש‪ ,‬כמו‬ ‫הדבר ומכת במרות במעע מן הזמן ברגע אחד ‪,‬‬
‫שהוא היה יותר ג ט ה ובעל קומה מהם כנזכר ‪:‬‬ ‫הדבר ממתרת כמו שדרשו חז׳ל‪ ,‬וכן מכת בכורות‬
‫ו כן בכלל מעלה כמות ארכה‪ ,‬נכלל מעלתה על‬ ‫בחצי הלילה ‪ ,‬ונתיחדה מכת ברד ג״כ למכת‬
‫שאר ספרי הקודש ‪ ,‬שהיא נחלקת לחמשה‬ ‫הבכורות כי היא היתה גדולה מכל האכות כמו‬
‫ספרי׳ בק כל ספר וספר ארבע שסין חלק‪ ,‬ולכמה‬ ‫מכת בכורות ‪ ,‬וממנה נתיירא יותר ונבהל פרעה‬
‫פרשיות בין כל פרשה ופרשה לפחות מ׳ אותיות‬ ‫כמו מכת בכורות ‪ ,‬והותרו הספיקות וההערות‬
‫מלק‪ ,‬והן כמו עת״ר פרשיות פתוחות וסתומות‪,‬‬ ‫שספקנו בענין הממה ושאר ספקות בכתובים‬
‫לבד מס שיש חלק בשירת הים ושירת האזיט‪ ,‬אשר‬ ‫אשר לא ספקנו אותם בפירוש ונתיישבו במס‬
‫אלו המקומות שיש בתוכה חלק מאריכין ומרחיבין‬ ‫שכתבנו‪ ,‬אשר לא דברו בו הראשונים ומקום‬
‫אותה יותר ‪ ,‬משא׳יכ בשאר ספרי הקדש נביאים‬ ‫הניחו לט אבותיט וחכמיט ז״ל להתגדר ט ‪:‬‬
‫וכהוגיס‪ ,‬ט עם היותם מסודרים ויש בהם איזה‬
‫סילוק פרשיות‪ ,‬אין כמות להפסק ההוא וגס אינו‬ ‫פרק ארבעה ועשרים‬
‫סוכל בכתיבתן ‪ ,‬משא״כ בס״ת ששיעור החלק‬ ‫ידי נמויה להורות על מעלת נבואת מרע״ה‬ ‫עוד‬
‫שבק פרשה לפרשה ובין ספר לספר הוא דבר‬ ‫על הנביאים מצד התורה שניתנה ונכתבה‬
‫קצוב ופוסל‪ ■,‬וכאילו אותו החלק שבין פרשה‬ ‫על ידו אשר יש לה מעלה על כל שאר הס»־יס‬
‫לפרשה רומז לפירוש הפרשה ההיא בתורה‬ ‫שנכתבו ע״י הנביאים ע״ה וע״י עבדיו הקדושים‬
‫שבכתב ושבע״ס ‪ ,‬כי דברים שבע״פ אי אחה‬ ‫ברוח הקודש שבהם‪ ,‬וזה בכמה עניניס‪ ,‬בכמותה‪,‬‬
‫רשאי לאומת בכתב ;‬ ‫ובאיכותה ‪ ,‬וביחוד לשונה ;‬
‫באימתה היא מובדלת וניכרת מעלתה משאר‬ ‫א ם בכמותה‪ ,‬כבר נראה לעין כי התורה שנתנה‬
‫סנציי הקדש‪ ,‬כי הוא ידוע שהיא נותנת‬ ‫על יד משה היא גדולה בכמות מכל ספ ר‬
‫חיים לעושה במצוחיה ואזהרותיה הכתובות‬ ‫שכתב שוס נביא‪ ,‬שהרי סי ר שמואל וספר מלכים‬
‫והרמוזות בה ‪ ,‬ומסגולותיה שיורו מלותיה‬ ‫הס היותר גדולים משאר ספרי הנביאים ‪ ,‬וספר‬
‫ואותיותיה במשמעותן ורנויין ומיעוען תילי תיליס‬ ‫דברי הימים הוא היותר גדול משאר ספרי‬
‫של הלטת ‪ ,‬משא״כ בשאר ספרי הקדש שאינם‬ ‫הכתובים ‪ ,‬וכל אחד מהם הוא שוה לחבירו‬
‫כוללים דברים עמוקים במלות קצרות כמו ספר‬ ‫בכמותו ושלשתם אינם מגיעים לכמות התורם‬
‫התורה‪ ,‬וכן כל מה שתלמיד יכול לחדש עד סוף‬ ‫שהיא גדולה יותר מכל הספרים מל ס שהם‬
‫כל העולם ניתן למשה בסיני ונרמז באותיות‬ ‫גדולים כספרי הנביאים והכתובים‪ ,‬והס השלשה‬
‫התורה‪ ,‬ואק כל חדש אחר התורה כי הכל נכלל בה‪,‬‬ ‫הנזכרים‪ ,‬וכן היא גדולה מכל ארבעה ספרי נביאים‬
‫כמו שאמרו מנא הא מילתא שאמרו חז״ל דכתיב‬ ‫הראשונים‪ ,‬יהושע שופמיס שמואל מלכים‪ ,‬וגדולה‬
‫ואברהם היה יהיה הואיל והזכירו ספר בשבחו ‪:‬‬ ‫יותר מארבעה ספרי הנביאים האחרונים‪ ,‬ישעיס‬
‫וגם בסיפורי התורה והגדותיה כמו במעשה‬ ‫ירמיה יחזקאל תרי עשר‪ ,‬ואם נצרף אליה בכמות‬
‫בר אטת ומה שאירע אח״כ בדור הפלגה‬ ‫ספר יהושע כי תלמידו של אדם כמותו כמו‬
‫ודור המבול ותולדות האבות ומקריהן ‪ ,‬יש מוב‬ ‫שהוכיחו ממשה ויהושע ‪ ,‬וגס אם לא הכעיסו‬
‫מעם ודעת בהה כהוראת חכמת האל יתברך‬ ‫ישראל את המקום לא ניתט אלא חמשה חומשי‬
‫בבריאה והשגחתו על העולם טלו בכלל ו»־ע ‪,‬‬ ‫חורה וספר יהושע שערכה של אייי כתוב בה ‪,‬‬
‫וינלתו בהיות גומל לרע כרשעתו ולצדיק כצדקתו‪,‬‬ ‫ובזה יש לספר יהו?ע יותר דמיון עם התורה מכל‬
‫שהוא משנה סדרי בראשית לענשס ושכרם‪ ,‬וכן‬ ‫שאר ספרי ההזש ‪ ,‬היה גדול ספר התורה עם‬
‫כסה מקראות שנראין ראויין לישרף כספרי‬ ‫יהושע יומר מכל הכתובים שהם י״א ספרים ‪,‬‬
‫אפיקורסק ו ק הן גותי מורה‪ ,‬וכמו שהביאו מהן‬ ‫חמש מגלות ותהליס משלי ואיוב דניאל עזרא דברי‬
‫במס׳ חולין)פ׳ א״מ( ‪ ,‬וכמה מיני מדרשות הביאו‬ ‫הימיס ‪ ,‬הרי שתורת משרע״ה היא גדולה אפי׳‬
‫על כל פסוק ופסוק מהם מקובלים פה אל פה‬ ‫בכמות יותר מכל הכתובים ומכל הנביאים כמו‬
‫שהם נדרשים על מכונס ועל אופנם‪ ,‬ולא דבר ריק‬ ‫שכתבנו ‪ ,‬וכן היתה ג ט ר ת משה י בי ט וכמות‬
‫סוא ואס ריק הוא ממט כי נסתמו ממט מעיכות‬ ‫גובה קומתו יותר מכל שאר הנביאים ‪ ,‬שעשר‬
‫הנמס‪ ,‬ובכל זה יש יתר שאת ומעלה בסיפורי‬ ‫אמות היהה קומתו כמו שהוכיחו במם׳ שבת)דן«‬
‫התורה נמזיפורי שאר שמיי הקדש‪ ,‬וכמו שהוא היה‬ ‫צ״ב(‪ ,‬מדכחיב ויפרש אח האהל על המשכן‪ ,‬וניתט‬
‫חכם בכל יומי משאר הנביאים כדכתיב)תהליס ח׳(‬ ‫על ידו עשרת הדברות ‪ ,‬ולא תימא אריך וקסין‬
‫וממכא־הו מעע מאלהיס ‪ ,‬וממני נלמוד לשאר‬ ‫דכתיב ואתפוש בשני הלוחות וגו׳ כמו שהביאו‬
‫הנביאי׳ שצריך שיהיו חכמים‪ ,‬כמו כן נבואתו והיא‬ ‫בנ ד ד ס )דף ל״ח(‪ ,‬וממנו הביאו לשאר מבי אי ם‬
‫תורת ה׳ היתה בה חכמה יסיר׳ משאר ספרי הקדש‪:‬‬ ‫שהיו גם ג ט ריס ובעלי קומה ‪ ,‬אבל לא טדע‬
‫ואס‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק כד‬ ‫בית‬ ‫‪ 42‬נ‬
‫שכתבתי‪ ,‬זולת ביהושע שכתוב בו נ׳׳ם)יהושע א׳(‬ ‫ואם ביחוד לשוצה ‪ ,‬בדבור שמדנר למשה‪ ,‬הוא‬
‫ויאמר ה׳ אל יהושע לאמר ופעם אחת וידבר ה׳‬ ‫שמצינו כי כל הדברים שנאמרו לו הם בלשון‬
‫אל יהושע לאמר‪ ,‬ואפשר לומר כי מפני שתלמידו‬ ‫דבור כמדבר לחבירו‪ ,‬וכמ״ש הכתוב )שמוח ל״ג(‬
‫של אדם כמותו כמו שהוכיחו ממשהענמץ‪ ,‬ויהושע‬ ‫ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים וגו׳ ‪ ,‬וזה כמו‬
‫אמר לו האל ית׳ כאשר הייתי עם משה אהיה‬ ‫שכתוב בכל הדבורים ‪ ,‬ויאמר ה׳ אל משה לאמר ‪,‬‬
‫עמך ולזה דבר לו בכמו זה הדבור שדבר למשה‪,‬‬ ‫וידבר ה׳ אל משה לאמר ‪ ,‬ולא מצינו שנתיחד‬
‫גס כי לא היתה השגתו כהשגת רבו כי פני משה‬ ‫הדבור לשאר הנביאים בכמו זה הלשון‪ ,‬כי אמרו‬
‫כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה וכו׳ ‪ ,‬וכמו‬ ‫ויהי דבר ה׳ אלי לאמר אינו שוה לו ויאמר ה׳‬
‫שחבבו הקב״ה במה שאמר לו פסל לך הפסולת‬ ‫אל משה לאמר‪ ,‬וידבר ה' אל משה לחמר ‪ ,‬מפני‬
‫יהיה שלך ומשם נעשה עשיר יושר מכל הנביאים‬ ‫כי ויהי דבר ה׳ אלי לאמר הוא שדבר ה' היסה‬
‫וממנו נלמוד לשאר הנביאים שיהיו עשירים‪ ,‬כן‬ ‫אליו ע״י אמצעי ואינו מתיחד הוא יח׳ בדבור‪,‬‬
‫חבבו במה שיחד הדבור עמו יותר משאר הנביאים‪,‬‬ ‫כמו ויאמר ה׳ אל משה או וידבר ה' אל משה‬
‫הרי שלשת השלימיות והמעלות של נביא הן הכס‬ ‫שמורה שהוא ית׳ בכבודו ובעצמו היה מדבר אליו‬
‫גבור ועשיר רמוזות במעלות התורה על שאר‬ ‫כדבר איש אל רעהו ‪ .‬וזהו ההבדל הראשון שאמר‬
‫ספרי הכתוביס‪ ,‬ומרע׳ה היה שלם בשלשתס יותר‬ ‫הר״ס ז׳ל שהובדלה נבואת משה מנבואת שאר‬
‫מכל הנביאים כמו שכתבתי ‪:‬‬ ‫הנביאים בארבעה דברים ‪ ,‬שהם נבאו על ידי‬
‫ומצעו כל הנביאים מקיימים תורת מרע״ה ‪,‬‬ ‫אמצעי ומרע״ה בלי אמצעי שנאמר)במדבר י״ב(‬
‫בספר יהושע הוזכר משה רבינו כמה‬ ‫פה אל פה‪ ,‬והרב ז״ל הביא הראיה מפה אל פה‬
‫פעמים ואמר ג״כ)יהושע ח׳( ככל הכתוב בספר‬ ‫וני׳ היה אפשר כי מעלת משה רבינו משאר‬
‫התורה‪ ,‬ובספר תורת משה ‪ .‬ובספר שופעים‬ ‫הנביאים שדבר לו האל ית׳ כמה פעמים פה אל‬
‫כתוב)שופעים נ׳( ויהיו לנסות בס וגו׳ הישמעו‬ ‫פה מה שלא דבר לשאר הנביאים ולא כל הפעמים‪,‬‬
‫את מצות ה' אשר צוה את אבותס ביד משה ‪,‬‬ ‫ואני אומר כי מעלת מרע״ה על שאר הנביאים‬
‫ובספר שמואל כתוב ה' אשר עשה את משה ואת‬ ‫שדבר לו האל ית׳ פא” פ בכל הפעמים שדבר לו‬
‫אהרן ויו׳ ‪ ,‬ובספר)מלכים א׳ ה'( אין בארון רק‬ ‫בלשון ויאמר ה׳ אל משה לאמר או וידבר ה׳ אל‬
‫שני לוחות אבנים אשר הניח שם משה בחורב אשר‬ ‫משהלאמר‪ ,‬שהם כמו קי׳ע פעמיה לשין אמירה‬
‫כרת ה' וגו'‪) ,‬שם( כאשר דברת ביד משה עבדך‬ ‫ודבור‪ ,‬בכולם דבר לו שלא ע״י אמצעי אלא הוא‬
‫בהוציאך את אבותינו ממצרים וגו׳‪) ,‬שם( לא נפל‬ ‫בעצמו ובכבודו פה אל פה כמו שהוא משמעות‬
‫דבר אחד מכל דבר העוב אשר דבר ביד משה‬ ‫הכתוב ויאמר ה׳ אל משה וידבר ה אל משה ‪ ,‬לא‬
‫ע בדו‪ ,‬ועל אמציהו כתוב )מ׳ב יייד! ואת בני‬ ‫כפעם הראשונה שנראה לו ע״י מלאך כמשי׳ה‬
‫המכים לא המית ככתוב בספר תירת משה אשר‬ ‫)שמות נ׳( וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש ונו׳ ‪.‬‬
‫צוהה׳ לאמר לא יומתו וגו׳‪,‬בנלות השבעים כתיב‬ ‫ואמר ברוב הפעמים לאמר‪ ,‬לבאר סבת זה הענין‬
‫)שם י״ז( ואת החקים ואת המשפעים והמורה‬ ‫כי מה שהיה מדבר אליו כמדבר איש אל רעהו‬
‫והמצוה אשר כתב לכם תשמרון לעשות וגו׳ ‪.‬‬ ‫ולא ע״י מראה‪ ,‬היה מפני שהיה צריך לומר זה‬
‫וביאשיהו כתוב)שם כ״ב( ספר התורה מצאתי‬ ‫הענין לישראל‪ ,‬והוא ענין המצות שצריכין לעשותן‬
‫בבית וגו'‪ ,‬ובספר ישעיה )ס״נ( ומכר ימי עולם‬ ‫בפועל בעולם ‪ ,‬ולא יבואו ע״י מראה כי אם‬
‫משה עמו איה המעלס מיס את רועה צאנו וגו׳ ‪,‬‬ ‫הדברים הנאמרים לפי שעה ע״י שאר הנביאים‪,‬‬
‫ספר ירמיה)ע״ו( ויאמר ה' אלי אם יעמד משה‬ ‫ונם כי עיי הנביאים נ״כ נאמר כמה פעמים‬
‫ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה וגו' ‪ ,‬ספר‬ ‫לאמר‪ ,‬הרי ביאר קודם כי הדבור היה ע׳י אמצעי‪,‬‬
‫יחזקאל לא הוזכר בו שם משה ‪ ,‬אבל הוא הוכיח‬ ‫וכן כשאומר ויאמר ה׳ אל שמואל ‪ ,‬או ויאמר ה'‬
‫על כמה דברים הכתובים בתורה • יותר מנביאים‬ ‫אל דוד‪ ,‬הרי ביאר קודם בשמואל שהיה ע״י מראה‬
‫אחרים‪ ,‬ואמר )יחזקאל כ׳( ואוציאם מ^רץ מצרים‬ ‫או חזון‪ ,‬כמ׳ש)ש׳א ג׳( ודבר ה׳ יקר בימים ההם‬
‫ואביאם אל המדבר ואתן להם את חקתי ואת‬ ‫אין חזי; נפרץ ונו׳ ‪ ,‬ושמואל שוכב בהיכל ה׳ ונו׳‬
‫משפעי הודעתי אותם אשר יעשה אותס האדם‬ ‫ויקרא ה׳ אל שמואל וגו'‪ ,‬ואח״כ אמר כמה פעמים‬
‫וחי בהם ‪ ,‬ובתרי עשר ג״כ לא הוזכר כי א ‪6‬‬ ‫ויאמר ה׳ אל שמואל‪ ,‬וכן בדוד כתיב )ש״ב ב׳(‬
‫במלאכי חותם הנביאים ‪ ,‬שאמר )נ'( זכרו תורת‬ ‫וישאל דוד ונו' ‪ ,‬ויאמר ה׳ אל דוד ‪ ,‬וכן בשלמה‬
‫משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב ‪ .‬ובכתובים‬ ‫)דה״ב ז׳( וירא ה׳ אל שלמה ונו׳ ויאמר ה׳ אל‬
‫בתהלים הוזכר כמה פעמים‪ ,‬ונכתב ספר תהלים‬ ‫שלמה ונו׳‪ ,‬וכן בישעיהו כתוב בתחלת נבואתו חזון‬
‫ע׳׳י עשרה זקנים והוא אחד מהם ‪ ,‬ומשלי ושה יש‬ ‫ישעיהו כי נבואתו היתה ע״י מחזה והוא על ידי‬
‫וקהלת שלמה המלך ע״ה חברם והרי הוא עצמו‬ ‫אמצעי ‪ ,‬ואה״כ אומר וישעיה ז׳( ויאמר ה׳ אל‬
‫הזכיר את משה רבינו בתפלתו כמייש במלכים ‪,‬‬ ‫ישעיהו‪ ,‬וכן בשאר הנביאים‪ ,‬ובשום נביא לא נאמר‬
‫ואיוב משה עצמו כתבו כמו שהביאו בב״ב )י״ד(‬ ‫ויאמר ה׳ אל פלוני לאמר או וידבר ה' אל פ׳‬
‫ומגלת קיטת ירמיה הוא כתב ספרו וספר מלכים‬ ‫לאמר כי הוא הורה על הדבור בלי אמצעי כמו‬
‫וקינות‬
‫עב‪143‬‬ ‫אלהים‬ ‫*׳‪2‬ער היסודות פרק כד כה‬ ‫בית‬
‫כ סג נ מ ס‪ ,‬אגל זה אמס וגדור הוא שכל ס הורס‬ ‫קיטס והרי הוא מוזכר כמס סעמים במלכים‬
‫ס נ מ י מ־אשיס עד לעיני כל ישראל מסיו של‬ ‫בס ®ו ‪ ,‬ומגלת יו ת שמואל כתב ס ^ ו ס פ ר‬
‫הקורס לאמיושל משה‪ ,‬כמנת שנאמר להלן)ירמי׳‬ ‫שופטים ורות‪ ,‬ו ®י הוא הזכיר אותו בספרו ובם׳‬
‫> ‪ ^ (f‬ו יקרא אלי את כל הדנריס האלה ואני‬ ‫שופטים ‪ ,‬ובדניאל ) ט׳( כתוב וכל י ®אל עברו‬
‫נו ס ב ע ל ה ס ס ר בדיו ו נ ו‪ /‬פ ״ כ‪ .‬ואע״ס שהסירם‬ ‫את תורתך וגו׳ אשר כתובה בספר תורת משה‬
‫היסה כסוגה ל »יו מתסלח בראשית קודם בריאת‬ ‫עבד האלהים וגו' ‪ ,‬כאשר כתוב בתורת משה אס‬
‫הפולס עד לפיני כל י ^ א ל באש שמורה ע׳יג אש‬ ‫כל הרעה באה עלינו וגו׳ ‪ ,‬ובעזרא כ חוג)נ ח מי ה‬
‫לגנה ‪ ,‬לא רצה הקג״ה לתה אותה להם מיד‬ ‫י׳( זכור נא את הדבר אשר צוית אס משה עבדך‬
‫אסר משרה הדברות ‪ ,‬ואח״כ בכל הארבעיסשגס‬ ‫וגו'‪) ,‬שם ח׳( וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה׳‬
‫היה ‪ rxrm‬להם בכל יוס ®־שיוס פרשיות ‪,‬‬ ‫ביד משה וגו׳ ואת שבת קדשך וגו׳ ותורה צויס‬
‫מ » י כי פיקר סורה שבכתב היא הורה שבעל‬ ‫להם ביד משה עבדך ו ט׳‪ ,‬ובדברי הימים נז ®‬
‫סה שהיא פירוש מורה שבכתב‪ ,‬ואס סיה בידם‬ ‫ביחוסו ‪ ,‬ואח״כ)א׳ ס׳ו( וישאו בני הלויס את‬
‫^ ד ם חורה שבכתב היו מפרשים אותה כסי‬ ‫ארון האלהים כאשר צוה משה בד ® ה׳ בכתפם‬
‫משמעות סשפה ולא היה מתישב אצלם אחר‬ ‫וגו׳‪) ,‬שם כ׳א( ומ שקה׳ אשר עשה משה ב מד ®‬
‫ע ^ ר ו ש האמיתי ‪ ,‬והיא תורה שבעל פ ה ‪.‬‬ ‫וגו'‪) ,‬ד״ה ב׳ א׳( אהל מועד האלהים א ®‬
‫י ק פשה האל יס׳ ג״ה בנתינת עשרת הדברות‪,‬‬ ‫פשה משה עבד ה׳ במדבר וגו׳ ‪) ,‬שם כ״ב( את‬
‫שאמרם ^ ד ס פ ל ס ה ואחר כך אמר למשה פלה‬ ‫החקים ואת המשסמים אשר צוהה׳אתמ שה על‬
‫אלי ה ‪%‬ה ואסנה לך את לוחות האבן ונוי אשר‬ ‫ישראל וגו׳ ‪ ,‬׳ )שם ל״ג( ואת בניהם לא המית כי‬
‫כסנ תי להורותם ‪ ,‬הכוונה כי אחר ששמעו כבר‬ ‫ככתוב בספר תורת משה וגו׳ ‪) ,‬שם כיה( רק‬
‫פשרת הדברות ופירושן פתה תהיה כתיבתן הוראה‬ ‫א ם ישמרו לעשות וגו׳ לכל התורה והמקים‬
‫פל אמיתה ^ ר ו ש המקובל כ ג ר‪ ,‬משא״כ אם‬ ‫והמשפטים ביד משה ‪ ,‬ומגלת אסתר אנשי כנסת‬
‫היס כגר הכמיבה בידם ואחיכ מסר בידם‬ ‫הגדולה שכתבו יחזקאל ותרי עשר ודניאל כ ת מ ה ‪:‬‬
‫הפירוש ‪:‬‬ ‫ה ר י שבכל הנביאים והכתובים הוז ®מ שהרביט‬
‫ועוד נוכל לומר כי מ פ ר שהיו כתובים בסורה‬ ‫במעלה וכ טד וכולם מזהירים על ההורה‬
‫כסס דברים שאירעו אחר מתן מורה כמו‬ ‫שנתנה על ידו ‪ ,‬וכתוב בה ולא קס נביא עוד‬
‫שגפת ימי המלואים ומימת בני אהרן ומה שאירע‬ ‫בישראל כמשה ‪ ,‬והרי הס בעצמם ®דים כי אק‬
‫במקלל גן האשה הישראלית בתורת כהניס ‪ ,‬ורוב‬ ‫נביא כמוהו‪ ,‬וזהו ראיה ג״כ אפי׳ לשאינם יודעים‬
‫הומש ה»ןודים כמנין ישראל והלוים והדגלים‬ ‫על עיקר זה כי משה רביט רבן של כל נביאים‬
‫והטפת המזבח ושאר כל הדברים שאירעו לישראל‬ ‫וכל ישראל ‪:‬‬
‫על מסאה ו » ש ת בלעה עד סוף ה ס ®‪ ,‬אין‬
‫מ כי אם מעט ®שיות של דינק כמו נזיר וסוטה‬ ‫פרק חמשה ועשרים‬
‫ו®שס נפכיס ומלה וקרבן שוגג בע״א ופרשת‬
‫ציצית בסרשס שלח ל ך‪ ,‬ופרשת מהנוס כהניס‬ ‫ו ה ע י ק ר השמיני כי התורם שהיא ג י ד ט היזם‬
‫ולויס ג ® שס קרח‪ ,‬ו®שת סרה בחקת‪ ,‬ופרשת‬ ‫׳ היא שנתנה למשה ‪ ,‬והיא כולה ספי‬
‫נחלות והקרגטס בפנחס ‪ ,‬ו ® ש ס נדרים וכלי‬ ‫הג טר ה ‪ ,‬ד ל שהשיגה כולה מפי הקב״ה בהשגה‬
‫מ ח ב®שת מטות ‪ ,‬ו ® ש ס ® י מקלט בפרשת‬ ‫שנקרא אמירה ע׳ד העברת הדטר ו ט׳ ‪ ,‬ו ל ק‬
‫מסמי ‪ ,‬ושאר כל ה ם ® שהוא רובא דרובא הוא‬ ‫נקרא מרע״ה מחוקק ‪ ,‬ואין הפרש בין בני מס ט ם‬
‫^ דבריה שאירעו להם שה‪ ,‬ואיך יכתבו הדברים‬ ‫ומצרים ובין אנכי ה׳ אלהיך ושמע י ®אל הכל‬
‫ההם בידיהם קודם שיצאו לפופל ויראה להם‬ ‫מפי הגבורה ונו׳ ‪ ,‬ואמרו ז*ל שהמאמין שהמורה‬
‫כאילו הם מוכרחים בממאיהס וגסמולוסיהס ‪,‬‬ ‫כולה מפי הגבורה חוץ מפסוק אחד שאמרו משה‬
‫ולכן לא רצה האל יס׳ למסור בידם תורה שבכתב‬ ‫ולא אמרו הקב״ה זהו בכלל כי דבר ה׳ בזה וגו׳ ‪,‬‬
‫פ ד שי^צו לפועל כל מה שאירע להם במדבר‪,‬‬ ‫אלא כל תיבה ותיבה יש בה ®!אות מכמה ו ® ‪,‬‬
‫ו ק משנה תורה שהם כדברי משה לישראל תוכחת‬ ‫כמו שכתב הרב ז׳׳ל שם פרק חלנ‪ 4‬והרמבין זיל‬
‫» מ ה ש ® ® ב מ ד ®‪ ,‬ו א ® שיצאו לפועל כל‬ ‫בתחלס הקדמתו לפירוש התורה כ ס ק משה רני ט‬
‫הד ®ים אז הועמר\ מסי הגבורה כפי מה שהיו‬ ‫כתב ה ס ® הזה עם התורה טל ה מפיו של‬
‫נכסבוס ל » יו ימ ®ך קודם בריאה העולה באש‬ ‫הקב״ה ‪ ,‬והקרוב שנסב זה בהר סיני כי שם‬
‫שחורה ע ’ג לבנה ‪ ,‬כי הוא יס׳ היה צופה ומביט‬ ‫נאמר לו עלה אלי ההרה וגו׳ עד סוף ס « רי‬
‫מס שיהיה והיה כתוב ומולח לפרו קודם הבריאה‬ ‫המשכן‪ ,‬וגמר התורה כתב בסוף שנת הארבעים‬
‫לא היה ד ® שלא נהרץים אז בשנת הארבעים כי‬ ‫כאשר אמר לקוח את ספר התורה וגו׳ ‪ ,‬וזה לס*ד‬
‫אם מימת משה ‪ ,‬כי לזה אמרו מ׳ פסוקים יהושע‬ ‫מגלה מגלה ניתנה אבל לדברי האומר מחומס‬
‫כתבם וי׳ שמ«ן אומר אפשר ספר חורה ח ®‬ ‫ניתנה נכתבה הכל בשנת הארבעים ו ט׳ עד והנה‬
‫וכתיב לקוח אס ה ® התורה אלא משה ט ס ב‬ ‫משה כסופר המעתיק מספר ק ד «ן ו ט תג‪ ,‬ו ל ק‬
‫בדמע‬
‫אלהים‬ ‫^טער היסודות פרה כה‬ ‫בית‬ ‫‪lU‬‬
‫לשמים כולם‪ ,‬ועתה הקל בענשס בשביל שנשתברו‪,‬‬ ‫בדמע ‪ .‬ולמי ששובר כי התורה מגלה מגלה‬
‫ועונש מגדף ומקושש שנענשו בעונש האמור בהם‬ ‫נ תנ ה‪ ,‬מגלת אדם מגלת גח מגלת אברהם‬
‫מפני ששניהם נכללים בלוחות שהיו כבר כתובות‪,‬‬ ‫וכו׳ ‪ ,‬גס כן לא נמסרו הדברים בכתיבה למשה‬
‫מגדף בכלל עובד עבודת אלילים ‪ ,‬ומקושש‬ ‫רבינו עד שיצא כל דבר ודבר לפועל‪ ,‬ולכך כתב‬
‫באזהרת מלאכת שבס שבלוחות‪ ,‬ועל זו הסברא‬ ‫הרמבין ז״ל כי ברדתו מן ההר כתב משחלת‬
‫נתלה מי שסובר שלא נתחייבו ישראל במצות‬ ‫התורה עד סוף ספור המשכן‪ ,‬וגמר התירה בסיף‬
‫בעודם במדבר ‪ ,‬והס המצות שלא נכתבו עדין כי‬ ‫שנת הארבעים ‪ ,‬למי שסובר כי ההורה מגלה‬
‫לא נתחייבו בהן כל זמן שלא ניחנו בכתיבה ‪,‬‬ ‫מגלה ניתנה כי כל מה שכתוב מבראש־ת עד פקודי‬
‫ולמי שסובר מגלה מגלה ניתנה ‪ ,‬בעת מצוהן‬ ‫כבר יצא לפועל‪ ,‬סדר בריאת העולם ומה שאירע‬
‫היו נכתבות כמגלת ספר מפי הגבורה למשה‬ ‫עד שירדו למצרים ויצאו ‪ ,‬ומעשה המשכן ‪ ,‬כי גס‬
‫עד שנשלמו ‪ ,‬וכן מורה פשע הכתוב)שמות ל״ה(‬ ‫שלא הוקס עד ראש חדש ניסן בשנה השנית היה‬
‫כתב לך אס הדברים האלה כי ע״ס הדברים‬ ‫ביד משה כתוב כל מלאכתו והקמתו והיה במוח‬
‫האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל ‪ ,‬כי כריתת‬ ‫שיתקיים על ידו ‪ ,‬וכן מה שכתוב בפרשת בשלח‬
‫הברית לשיענשו לה לא היה אלא בכתיבת הדברים‬ ‫ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וגו׳ את‬
‫כי כל זמן שלא נ כ ס ט לא היה הברית נכרת‬ ‫המן אכלו עד בואם אל קצה ארן כנען‪ ,‬ואע״ס‬
‫עליהן ולא היו נענשים ‪:‬‬ ‫שעדין היו בהחלת השנה הראשונה כשירד משה‬
‫ונחזור לענין התורה‪ ,‬כי כמו שהיא בידינו היום‬ ‫ק ההר ‪ ,‬היתה הבעהה לישראל כי גם שיעמדו‬
‫ניתנה למשה רביגו מס־ הגבורה ‪ ,‬יקרא‬ ‫במדבר ארבעים שנה יתמיד להם המן ‪ ,‬כ׳׳ש‬
‫לו האל יתברך בראשית ברא אלהיס והוא יכתוב‬ ‫שכבר היה מסורת ביד זקני ישראל במצרים‬
‫טל הספר בדיו וכן עד לעיני כל ישראל ‪ ,‬כמו‬ ‫שיתעכבו מ׳ שנה במדבר כמו שכתבנו למעלה פ׳‬
‫שהיא כתובה לפניו ית׳ קודם בריאת העולם אלפים‬ ‫כ״ב‪ .‬וגס למי שסובר מגלה מגלה ניתנה הכוונה‬
‫שנה באש שחורה על גבי אש לבנה‪ .‬ונראה שקודם‬ ‫הוא שנימנה למשה מגלה מגלה אבל לא הועתקה‬
‫בריאת העולם היהה התורה כתובה לפניו יתברך‬ ‫שום מגלה לישראל עד שנשלמו כל המגלות ‪,‬‬
‫מבי״ת בראשי״ח על למ״ד לעיני כל ישראל אות‬ ‫שאז נאמר)דברים ל״א( לקוח את ספר התורה‬
‫אחר אות בלי הפסק תיבות ופרשיית ‪ ,‬כי כל התור׳‬ ‫הזה ושמתם וגו'‪ ,‬וממט העתיק ביום מיתתו ספר‬
‫כולה היא שמותיו של הקב׳׳ה‪ ,‬וכשעלה משה למרום‬ ‫אחד לכל שבע ושבע ‪ .‬ולמי שסובר תורה חתומה‬
‫ועמד שם ארבעים יוה למד אותה כפי מה שהיתה‬ ‫ניתנה בשנת הארבעים יתישב הכל‪ ,‬כי לא נכתב‬
‫כתובה בלי הפסק בהוראת שמותיו יתברך ‪,‬‬ ‫קודם כי אס שמונה פרשיות וכמו שאמרו שם‬
‫וכן למדה לו ג״כ כמו שהיה עתיד ליחנה לו‪,‬‬ ‫בגיעין ‪ ,‬אמר רבי לוי שמונה פרשיות נאמרו ביום‬
‫שהאותיות שיש מן בי״ת בראשית עד נ ד'י הארן‬ ‫שהוקם המשכן‪ ,‬פרשת כהנים ופרשת לויס ופרשת‬
‫יתחלקו לשבע תיבות‪ ,‬בראשית ברא אלה־ס את‬ ‫שילוח טמאים ואחרי מות ושתויי יין ונרות ופרה‬
‫השמים ואת הארץ ‪ ,‬וכן עד סופה לעיני כל‬ ‫אדומה ‪ ,‬ומשוס הני פרשיות איקרי נמי התורה‬
‫ישראל ‪ ,‬ועדין היתה כתובה לפניו ית׳ אות אצל‬ ‫מנלה‪),‬תהלים מ׳( במגלת ספר כתוב עלי‪ ,‬אפילו‬
‫אוח בלי הפסק ‪ ,‬עד שקרא למשה רבינו בראשית‬ ‫למ״ד תורה חתומה ניחנה כמו שאמרו שה ‪ ,‬ואי‬
‫ברא אלהיס ומשה כותב על הספר בדיו ‪ ,‬וכן‬ ‫אפשר לומר שאלו הפרשיות נאמרו ביום שהוקם‬
‫עד סוף התורה ‪ ,‬ומיד כשמשה רבינו היה כותב‬ ‫המשכן שהיו צריכין אליהם אבל לא נכתבו ולעולם‬
‫מפי הקב׳ה היו נעתקות האותיות שהיו כתובות‬ ‫חורה חתומה ניתנה ‪ ,‬שאס לא נכתבו לא היו‬
‫לפניו למעלה באש שחורה על גבי אש לבנה מפיו‬ ‫חייבים בהם העונש המפורש בהם אס לא היו‬
‫של הקב״ה והיה כותבם משה רבינו ‪ ,‬וכאילו‬ ‫מקיימים אותם ‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל על שבירת‬
‫האותיות ממש שהיו כתובות לפניו ית׳ היו נעתקות‬ ‫הלוחות שהיא אחד מארבעה דברים שעשה משה‬
‫מהאש הלבנה לקלף המקודש שעבד משה רביט‬ ‫מדעתו ‪ ,‬אמר אס אני נוחן להם מזקיק אני‬
‫לכתוב בו ס״ת‪ ,‬אלא שהיה כותבה בהפסק תיבות‬ ‫אותם למצות חמורות ומחייב אני אותם מיתה‬
‫ופרשיות כפי מה שהיה מסדר אותן לו האל י ת;‬ ‫לשמים שכן כתוב לא יהיה לך וגו' ‪ ,‬חזר לאחריו‬
‫וזהו ענין נתינת ההורה שהיסה חמדה גנוזה‬ ‫רצו אחריו הזקנים אחז משה בראש הלוחות וכס‬
‫והיה משתעשע בה אלפים שנה קודם בריאת‬ ‫אחזו וכו׳ ‪ ,‬ומה היה מועיל משה לישראל כשלא‬
‫העולם ונתנה לישראל בכמו זה העני)‪ ,‬שאם‬ ‫היה נותן אותם הרי כבר שמעו וקבלו במ״ת‬
‫נשארה עדין לשם כתובה אש שחורה על גבי אש‬ ‫אנכי ולא יהיה לך מסי הגבורה ושאר הדברות‬
‫ל‪;.‬ה‪ ,‬על מה היו משיבים המלאכים חמדה גנוזה‬ ‫מסי משה רבינו‪ ,‬אלא שנראה שכל מצוה שלא‬
‫אתה מבקש ליתנה לביו ‪ ,‬ומה היה מבקש השען‬ ‫היתה כתובה עדין אע״פ שנצעוו עליה כבר לא‬
‫התורה היכן ונו׳ ‪ ,‬אלא בזמן שהיתה נעתקת‬ ‫היו נענשים עליה ‪ ,‬ומה שנענשו בענל מפני שכבר‬
‫מפי ית׳ למשה היו האותיות פורחות ונכתבות על‬ ‫היו כתובים עשרת הדברות על הלוחות וירדו‬
‫ידי משה רבינו כסיר וזו היתה המעלה והקדושה‬ ‫לעיניהם ‪ ,‬ואילו לא נשתברו היו חייבים מיתה‬
‫היתרה‬
‫עג ‪145‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק כה‬ ‫בית‬
‫האסל והשמור שאק מי שישיג מס שבחוט‪ ,‬וזו היא‬ ‫היתירה שהיה נס״ה הראשון שכחג משה רג מו‪,‬‬
‫מעלה ישראל שניתנה למס הורה מן השמים ‪,‬‬ ‫שהיה דמיון לכתב הלוחות שנשיצאו מפיו של הקביה‬
‫שמה שהיה כתוב בשמים באש שחורה פ״ג לבנה‬ ‫נחקקו מיד על הלוחות ‪ ,‬אלא שבלוחות היה מעלה‬
‫הועמקה ונתגשמה ביד משה מסי הקב״ה יקרא‬ ‫יתירה שנחקקו ממש מקולו ית׳ בלוחות ‪ ,‬וכסי פ ה‬
‫והוא יכתוב מל הססר בדיו ‪ ,‬לכך הזהירה התורם‬ ‫שהיו כתוגיס העשרת הדברות בתורה למעלה גלי‬
‫סל ס »י התורה זה שהאותיות עצמן שהיו למעלה‬ ‫הפסק‪ ,‬שהיה בזה הוראה על שימוש שמותיו יח׳‬
‫נעסר\ ט‪ ,‬שיהיה מצד ארק ה ‪ /‬כמש״ס)דבריה ליא(‬ ‫ועל עשרת הדברות כפי מה שהם ראויה לישראל‬
‫לקוח את ספ ר התורה הזה ושמתם אותו מצד‬ ‫אנכי ולא יהיה לך ; וכפי מה שכתבנו למעלה‬
‫ארון בריס ס׳ אלהיכס והיה שס בך לעד ‪.‬‬ ‫פרק י״ב ‪ ,‬ועס כל זה היה ספר תורה זה קרוב‬
‫והעדות שבו יותר מכל שאר ס »יי תורה שהעתיק‬ ‫למעלת הלוחות והיה מונח עמו בארון ‪ ,‬להיות‬
‫משה לשבעים היה הקדושה היתירה שבו כאילו‬ ‫האותיות שבתורה למעלה נעתקות ופורחות ט מסיו‬
‫האותיות שלמעלה ®יחו ושנט בו כמו שפירשט ‪,‬‬ ‫ית׳ ע״י משה רביט וכמו שביארנו ‪:‬‬
‫והיא התורה שניתנה למשם ולא נמצאת עוד בשמים‬ ‫כל פנים צריכין אנו לומר כי התורה שהיסה‬ ‫ועל‬
‫אלא היא נתונה במתנה לישראל שיתעסקו בס‬ ‫כתובה לפניו ית׳ קודם בריאת העולם היתה‬
‫ויזכו בס לתיי העולם הבא כמו שהיא נמשכה‬ ‫אותיות שמבראשית עד לעיני כל ישראל בלי‬
‫והושפעה משם ‪:‬‬ ‫הפסק < שאיך יהיה כתוב לפרו בראשית ברא‬
‫ד ל פי זם נאמר כי כיק שהוקשו והושוו אש לבנה‬ ‫אלהיס אס השמים ואת הארן ועדין לא נבראו ‪,‬‬
‫ואש שתורה והם רמז לחורה כשהיא נקראת‬ ‫וכן כל מה שאירע אחר בריאת העולה לא י טן‬
‫גלי ®סוק ®־שיות כמו שהן פסוקות אצלנו ‪,‬‬ ‫לננד עיני כבודו שיהיה כתוב שנעשה ועדין לא‬
‫אלא כ® ®כן מנין שמותיו של הקב׳ה ‪ ,‬וכן‬ ‫נעשה ‪ ,‬וכל ספר משנה תורה שהם כדברי משה‬
‫‪® p‬א נ^יאע כסי מה שניחנה לנו על ידי משה‬ ‫איך יהיה כתוב לפניו שדבר מה שעדין לא דבר‪,‬‬
‫ר טנו‪ ® ,‬כמו שכשטאנקראת בטרוששמותיו ית׳‬ ‫אלא האותיות המורות על כך היו כחוטת לפניו‬
‫אין שום קדושה ®והרת בקצהה יותר מגקצחה‪,‬‬ ‫באש שחורה ‪ ,‬ואחר שיצאו לפועל כל הדברים‬
‫כי ט ל ה שהוטו של הקג״ה ‪ ,‬כן כשהיא נקראת‬ ‫ודבר משה מה שדבר הופרשו והופסקו התיטת‬
‫כ® מה שניחנם לט על ידי משה אין קדושה‬ ‫כדי שיהיה משמען מה שיורה לענק המצות‬
‫י ט ר ם ב אנ ט ט אלהיך ובשמע ישראל ממה שיש‬ ‫והאזהרות ולמה שדבר משה ושאר הדברים‬
‫בבני חם טש ומצרים וגו׳ ‪ ,‬כי מלה טחנה מ®‬ ‫הכתובים בתורה ‪ ,‬מלבד מה שלמד משה רגי ט גם‬
‫הקב״ה ו ט ס ה כסוגה אצלו יח׳ קודם בריאת העולם‬ ‫‪ p‬פירוש שמותיו של הקב״ה בדרך אחרת בענק‬
‫מתמלהס ועד ® פ ה‪ ,‬ולא לחנם מ ת ב בני חס‬ ‫חיבור האותיות כנזכר ‪ ,‬כי מתחלה כשנבראה‬
‫טש ומצרים והדומה להם ‪ ,‬גס כסי פשע התורה‬ ‫התורה היתה באופן שיובן אח״כ ב ט סו ק התי ט ה‬
‫למה שמורה בזה העולם ‪ ,‬ואס נעלמו ממנו סתרי‬ ‫'מה שקרה בבריאת העולם ובתולדות האטת וגלות‬
‫סכמה על מה נ כ ת ט ד ב ד ס כאלו ‪ ,‬זולת מה‬ ‫בניהם וגאולתה וקבלתה התורה ומעשה המשכן‬
‫שדרשו מז״ל עליהם‪ ,‬הנה הם נגלים וידוטם לו ית׳‬ ‫וחעאס וענשס וכל דברי משה רבינו ע״ה ‪ ,‬כי‬
‫והודיעם למשה ר ט ט ו ט א מסרם על פה ‪ ,‬אלא‬ ‫הוא ית׳ צופה ומביע עד סוך כל הדורות ורומז‬
‫שנשכחו ממט לא נשאר בידיט דבר ב מ ר וידוע‬ ‫בשמותיו ית׳ הרמוזים בתורה כל מה שי^יה סד‬
‫בסורה כי אס מעשה המצוח שנחט לב עליהם‬ ‫סוף זמן מקבל התורה והוא מרע״ה ‪:‬‬
‫המקבלים שלא ישכטם‪ ,‬נדי שלא יססד מוכן מעשה‬ ‫ו א פ ש ר לפרש אש שחורה על גבי אש לגנה‬
‫_׳ המצות ‪ ,‬וישאר לט במה נזכה בזה ה ט ל ה‬ ‫שיורה על שני ענינים שהיו בתורה ‪I‬‬
‫לנחול ולירש ®יהעוה״קאבל ®רוש שאר הדברים‬ ‫הראשק ענין שמותיו ית׳ והוא הרמוז באש לבנה ‪,‬‬
‫שאינם טגעים גענין המצות אין ט י העולה הבא‬ ‫והשני ענין פשע התורה במלותיה ואזהרותיה אשר‬
‫תלוי בהם ‪ ,‬ולק לא מזנו לב עליהם כ״כ ושכחוה ‪,‬‬ ‫יעשה אותם האדם וחי בהם בזה העולם האסל‬
‫וי ט ה מנין הפירוש באלו העניטם במו שתאמר‬ ‫והשחור ‪ ,‬והוא הרמוז באש שחורה שהועסק ע״י‬
‫בגני מם טש ומצרים ®ורה ענק הגדת סיפור‬ ‫משה הוראת המצות ורמזן ‪ ,‬ופי׳ שמותיו ית׳ טד ע‬
‫זה «רש סולדומס ®צאו לאייר העולה באיזה אופן‬ ‫למשה ולקרובים אליו על פה ‪ .‬או יהיה ל ק על ג ‪5‬‬
‫ט ה ‪ ,‬ו ק כל מה ®קרה להם עד אחרית ט מי ם‬ ‫שחור כפי מה שכתוב בירושלמי ‪ ,‬הורה שנק‬
‫ו ט ט ו כלס נ כג ט ם מחת ישראל‪ ,‬וכן כל הססוריס‬ ‫הקב״ה למשה ניתנה לו באש לבנה חרותה באש‬
‫והאגדות י ר טז ספורן פל ט ק ר שורש המגינים‬ ‫שחורה ‪ .‬ומשמעותו הקרוב הוא כי האש שמורה היה‬
‫ההם והת א מן ו מ ק ואחריחן באותיות ובסדרן‬ ‫דמיון הקלף‪ ,‬והאש לבנה דמיון האותיות‪ ,‬ולפי זה‬
‫וזיונן כ® חומר ענק ה ס ט ר ההוא‪ ,‬עד שיטו‬ ‫ירמוז אש לבנה להורה כסי מה שניתנה לזה‬
‫‪ 9‬נלטת כל ם»יי החכמות הטבעיות והלמודיוס‬ ‫העולם כפשועה‪ ,‬והוא מעשה המצות שהוא דבר‬
‫וקצת מהאלטוס ב ס » רי ס האלו ‪ ,‬טון שנימט‬ ‫ניכר וידוע כגוון הלבן ‪ ,‬ואש שחורה ירמוז‬
‫ליכסב מסי הגטרה אלא שנעלמו ממט לסירוב‬ ‫לשמותיו של הקב״ה שאין מי שיוכל להשיגם כמקום‬
‫השניה‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק כה כו‬ ‫בית‬ ‫‪146‬‬
‫וספר שהרה אזהרות ע^ז ‪ ,‬ומצות פ״ה הם קס׳ב ‪,‬‬ ‫השציס ומיעומ השקידה על קנלת התורה ‪ ,‬ואולי‬
‫נסיר ארבע וכיח הוא ל״ב‪ ,‬נשארו ק״ל ‪ ,‬וקל׳ה‬ ‫סירוש אלו העניניס הוא מכלל תשע מאות סדרי‬
‫וקכ״ח הס שצ״ג ‪ ,‬כל זה בגופו ובממונו ‪ .‬מה‬ ‫משנה שהיה שונה מתושלח וקצת מהם שהיו שוכיס‬
‫שיש בהלכות ערכין שבעה ‪ ,‬וכל ספר זרעים זולת‬ ‫הבאים אחריו ‪ .‬וכל זה מלכד מה שרומזים‬
‫כלאים לאוים ל״ב ומצות ל'‪ ,‬הם ס״ ב‪ ,‬וספר‬ ‫הספורים לשמותיו יתברך בחיטר האותיות קצתן‬
‫נזיקין וקנין ומשפשיס ושופמיס שהם כולם בממון ‪,‬‬ ‫לקצתן ‪ ,‬כפי ידיעתו ית' שהם שויס לאנכי ה׳‬
‫מצות ששים ואזהרות כ״א הס קנ״א ‪ ,‬וס״ב הם‬ ‫אלהיך ולשמע ישראל ‪ ,‬אבל אפילו לפי פשע‬
‫רי״ג ‪ ,‬ושבעה הס ר״כ ‪ ,‬על שצ״ג הם תרי״ג‬ ‫התורה יש בהן פירוש על הדרך שאמרנו‪ ,‬וחומר‬
‫מצות ‪ ,‬שצ״ג שהגוף עושה אותן ור״כ בממוט‬ ‫עניניס אלו כחומר אנכי ה׳ אלהיך ;‬
‫ובהונו שעולה תרי״ג ‪ .‬ובכללן מה שתלוי בדעות‬ ‫וברוך היודע הנסתרות ונעלמות ממנו‪ ,‬כי אנחנו‬
‫בספר מדע וקצת בספר שופשים ‪ ,‬וכן יש שם‬ ‫לא נדע מה נדבר כי אס כפי הסברא‬
‫קצת מצות שהם תלויות בו יתברך ‪ .‬הכלל שכל‬
‫המצות תלויות במה שיתנהג האדם בגופו ובממוט‬
‫‪,‬‬ ‫הקרובה בקיום עיקרי דתנו ‪ ,‬בפרמ בזה העיקר‬
‫וכי כל התורה כולה ניהנה מפי הצבורה וקדושת‬
‫ודעותיו לעבודת ה׳‪ ,‬והן נכללות במה שאמר הש״י‬ ‫כולה שוה ‪ ,‬וכפי מה שכתבנו ‪ ,‬ונבוא אל הראיות‬
‫)דברים ו׳( ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל‬ ‫כפי מה שנהגנו בשאר העיקרים ‪ ,‬ונקדים קודם ‪:‬‬
‫נפשך ובכל מאדך‪ ,‬לבבך הם הדעות שתלויות בלב‪,‬‬
‫נפשך שימסור גופו לעשות מה שהיא סייב במצות‬ ‫פרק ששה ועשרים‬
‫הגוף‪ ,‬מאדן שיתנהג בממונו כפי מה שסידרה‬ ‫ונאמר כי הראיות על כי הורשנו התמימה היא‬
‫לו המורה ‪ ,‬כי בל משפעיהס צדק ואמת ‪ ,‬ולא‬ ‫מפי הגבורה ‪ ,‬ילקחו מן התורה עצמה‪,‬‬
‫מצאו החולקים עלינו מקום להכזיב את דינינו כי‬ ‫שהיא המורה על אמתוהה‪ ,‬מן הסברא ‪ ,‬מן‬
‫אס בעבד ואמה שנראה להם שיהיו הבעלים‬ ‫המוחש‪ ,‬מן הקבלה ‪ .‬והראיה מן הסברא על שהיא‬
‫חייבים בנזקן כשורו וחמורו ‪ ,‬והשיבו להס שאס‬ ‫אמתיה מפי הצבורה‪ ,‬ילקח מן הדברים המפורשים‬
‫יתחייבו הבעלים בנזקן כשיקניעס רבס ילכו‬ ‫בה‪ ,‬כמעשה המצות ומניעות העבירות‪ ,‬ומספורי‬
‫וידליקו גדישו של אחר כדי שיתחייבו הבעלים לשלם‪:‬‬ ‫התורה ממה שקרה מבריאת העולס ועד זמן נתינת‬
‫והגה ראינו כי מצות השורה ואזהרותיה נקראו‬ ‫הפורה ‪ ,‬ומן היעודיס הכתובים והנרמזים בה‬
‫בתורה בלשון מצות וחקים ומשפטים ותורות‬ ‫לעתיד שנתקיימו ‪ .‬ונתחיל בענין המצות ואזהרות‬
‫וברית ועדו ת‪ ,‬וברוב הפעמים נקראו חקיס‬ ‫שהן עיקר תכלית נתינת התורה המורים על‬
‫ומשפטים ומצות‪ ,‬וחקיס ומשפטים הוזכרו בתורה‬ ‫אמתתה מפי הצבורה ‪ ,‬בהיותם חקים ומשפמים‬
‫ביחד בלשון ציווי וכולל ב׳ פעמים‪ ,‬מהם ארבעה‬ ‫צדיקים והה כוללים במה שיתנהג בנופו ובממונו‬
‫שנזכר בהס מצות ג״כ ‪ ,‬וחק נזכר בלא משפט‬ ‫ודעותיו ‪ .‬כל מאכל אסור וביאה אסורה נכללין‬
‫יותר מי״ד פעמים‪ ,‬ומשפט בלא חק שלש פעמים ‪,‬‬ ‫בגופו ‪ ,‬וכן כל מה שהוא מצווה לאכול ולישא אשה‬
‫ומצוה בלא חק ומשפט שניהס ביחד יותר מכ״ד‬ ‫וליבם אשת אח ‪ ,‬ונכלל כל זה בספר נשים וס׳‬
‫פעמים‪ ,‬ותורות ב׳ פעמים בדברי יתרו ‪ ,‬ועוד אלה‬ ‫קדושה‪ ,‬שהם שבעיר אזהרות וי״ז מצות הס פי׳ז ‪,‬‬
‫החקיס והמשפטים והתורות ‪ ,‬וברית אס שמוע‬ ‫וכן מה שהוא אסור באכילה מצד דבר אחר לא‬
‫תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו׳‪ ,‬את בריתו‬ ‫מצד עצמותו ‪ ,‬כעבל ותרומה וקדשים לזרים‬
‫עשרת הדברים ונו׳ ‪ ,‬אלה דברי הברית ו ג ו ‪/‬‬ ‫וקדשים שהם אסורים אפילו לכהנים ‪ ,‬והאסורים‬
‫ועדות נזכר בתורה אלה העדות והחקיס והמשפטי׳‬ ‫שיש להס מתירין כחמץ וחדש ‪ ,‬שיש בקדשים מצות‬
‫ונו׳ ‪ ,‬שמר משמרון את מצות וגו׳ ועדותיו וחקיו‬ ‫עשה ארבע‪ ,‬לאכול כהניס בשר קדשי הקדשים‬
‫אשר צוך ‪ ,‬הרי שחק נזכר יותר בחורה כ״ד‬ ‫ושיורי מנחות ואכילה פסח ראשון ושני ‪ ,‬ויש‬
‫פעמים עס משפט וי״ד בלא משפע ‪ ,‬ומשפט נזכר‬ ‫בתרומות ומעשר וקדשים אזהרות כ״ח שלא יאכל‬
‫כייד פעמיה עס חק ושלש בלא חק ‪ ,‬ומצונ»‬ ‫כך וכך ‪ ,‬ובחמץ יש שלשה לאוין באכילה ‪ ,‬ומצות‬
‫ארבעה וכ״ד ‪ ,‬ותורות שלש פעמים‪ ,‬ובריש‬ ‫אכילת מצה ועבל והדש נכללו בהלכות מאכלות‬
‫ועדות שתי פעמים ‪ ,‬ועתה ראוי לבאר אס לשונות‬ ‫אסורות‪ ,‬ואזהרות נזיר באכילה ד ‪ ,‬נמצאו כל‬
‫אלו הס כוללים על כל התורה כולה או אס הס‬ ‫איסורי ביאה ואכילה החלויס בהם פ״ז ומ״א הס‬
‫פרטיים על קצתם ‪:‬‬ ‫קכ״ח ‪ ,‬וכן בכלל צופי כל דיני ע״א ומה שתלוי‬
‫ונאמר כי לשון מצוה מ א ידוע כי הוא כולל כל‬ ‫במעשה וכל שאר סכר מדע ובכלל ידיעות והס‬
‫התורה נולה ‪ ,‬כי כולה היא מצוה מאת‬ ‫כולם ע״ז מנות נ״ט אזהרות ‪ ,‬ושפר אהבה מצות‬
‫האל ית' שנצטוינו לעשות ‪ ,‬ולכן הוזכרה הרבה‬ ‫י’׳א‪',‬וספר זמנים מצות י״;־ אזהרות ע״ז שהס ל״ה ‪,‬‬
‫פעמים בתורה היא לבדה בלשון מצוה ובלשון מצות‪,‬‬ ‫נסיר ארבע מהלכות חמץ הם ל׳א ‪ ,‬וכל מה‬
‫כשהיא בלשון מצוה והיא כוללת כמו והתורה‬ ‫שנכלל בהלכות שבועות ונדרים ונזירות זילת ד׳‬
‫והמצוה וגו׳ ‪ ,‬וזאת המצוה החקים והמשפטים ‪,‬‬ ‫אזהרות של אכילת נזיר והס שלשה ‪ ,‬וחמשה של‬
‫יורה כי כל התורה היא כמצוה אחת ‪ ,‬לענין ני‬ ‫כלא־ס הס קל׳יה ‪ ,‬וספר עבודה וספר קרבנית‬
‫אע״פ‬
‫עד‪147‬‬ ‫שער היסודות‪.‬פתן בו‪ • .‬אלהים‬ ‫בית‬
‫והב׳ על ע ו ש ה עגייוס שהשופטים שופטים דיני‬ ‫אע״פ שעשה האדם רוג מ‪5‬ומ החורס לא מ פ י‬
‫כל עונש ועונש כ ^ מס » תו ב בסורה ‪ ,‬נענין‬ ‫מלעשות מיעומן ‪ ,‬כי הס נ מו מצוה אמת וצדך‬
‫מל ^ס וארבע מיתוס גיס ד ן ‪ ,‬וכמו שפירש‬ ‫לגומרה ‪ ,‬וכמו שדרשו על מצוה אחת שצרין‬
‫הרמב״ן ז״ל מל )ויקרא כ״ס ואם את משפטי‬ ‫לגומרה אס התחילה ממה שכתוב ) דנ ד ס מ׳( כל‬
‫תנעל נפשכם ‪ .‬ונראם שכשהמשפטים סמוכים‬ ‫המצוהאשר אנכי מצוך ו ג ו ‪ /‬אם הסמלת במצוס‬
‫למקים ה ם מוריה על העונש שעל החקים ‪ ,‬ט‬ ‫תגמור אומה ‪ ,‬ו ק נדרוש אותו לפנ‪ p‬כל המצות‪,‬‬
‫רוב העו מדס הם מצד החיןס עונשי ביאות‬ ‫וכשהוא בלשון רביס מצות ‪ ,‬יורה על ני ‪ P‬לו שכר‬
‫אסורות‪ ,‬וכמ״ש הכתוב אחר שהזכיר מישת עריות‬ ‫גדול על כל אחת ואחת ואין שכר מצוה אמת נבלעת‬
‫מ סי ״ג ס ושמרתם אמס אס מקסי ואת משפטי ‪,‬‬ ‫בשכר מצוה אחרת ‪:‬‬
‫מ^זר אמ״צ לבלתי עשוה מחקות התועבות אשר‬ ‫ו ל שון תורה כשהיא בלשון יחיד היא כוללת כל‬
‫נעשו ל »י פ ם וגו׳ ‪ ,‬ו ק ב»־שס קדשים אחל‬ ‫התורה כולה‪ ,‬וזאת התורה אשר שם משה‪,‬‬
‫שכתב עו ^ םעריוסכתב ושמרתם את כל חקתי‬ ‫וכשהיא בלשון רבים אפשר לפרש על תורה שבכתב‬
‫ואס צל משפטי ו ג ו ‪ /‬ואמר ולא מל ט בסקס הגוי‬ ‫ומורה שבעל פה‪ ,‬אבל מפני שלא נמצא תורות ל ג ט‬
‫ונו׳‪ ,‬שמיאם שהביאוה האסורות הן וענשיהם הן‬ ‫אלא עס חוקים ומשפטים)שמות י״ח( והודעתי אס‬
‫מ ק‪ ,‬וסמך אליהן משפטים והוא משפט הגיאות‬ ‫מקי האלהיס ואת תורותיו ‪ ,‬והזהרתה אמהם אס‬
‫‪ p‬העונשין ‪ ,‬כי משפטי הדינין אין ענינם בזה‬ ‫החקים ואת המורות)שס(‪ ,‬אלה המקים והמשפטים‬
‫המקום שלא‪.‬הוזכרו ‪ ,‬ובמקומות שהוזכרו חקיס‬ ‫והמורות ‪ ,‬נפרש רבוי התורות לשון מצות ‪ ,‬כי‬
‫ומשפטים הרי כלל אותם ‪ .‬המשפטים טללים שני‬ ‫התורה תקרא תורה על כי היא מורה אס הדרך‬
‫הענימס ‪ ,‬עונשי החקים ופנין הדינים ‪ ,‬ואז‬ ‫הישר ‪ ,‬וכן כל מצוה תקרא חורה ומצות ותורות‬
‫החקים טללים נ ם כן כל מה שהוא חק ‪ ,‬ולכן‬ ‫על דרך זה ‪ ,‬וכשהמצוה או מצות נזכר עס מקים‬
‫המצא שהוזמ׳ו מקים קודם משפעים ברוב המקומות‬ ‫ומשפמיס אינו כולל כל התורה כולה אלא קצת‬
‫ש ממרו שניהם ביחד ‪ ,‬כי המשפטים הם עונשי‬ ‫המצות אומן שאינן נכללות בחקים ומשפטים ‪ ,‬וכן‬
‫החקיס^ ומורים ג״כעל דני ם שבין אדם לחברו‬ ‫תורות כשהוא מחובר עם מקים ומשפטים איט‬
‫בממון מגו שכתבתי‪ ,‬וכן ברוב המקומות שהוזכרו‬ ‫מורה אלא על קצת מצות‪ ,‬וכששא עם חקות ומצות‬
‫שניהם‪ ,‬הוזכרה שמירה בחקיס ועשייה במשפטים‪,‬‬ ‫כמו)בראשית כ״ו( עקב אשר שמע אברהם ב ^לי‬
‫כי המקים שאין טעמם נגלה צריכין שמירה רבה‬ ‫וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורמי ‪ ,‬אז יהיו‬
‫יוסר מהמשפטים ‪ ,‬וכן מפני שהם בינו לבינו‬ ‫המשפטים בכלל מצות ומורות ‪^ :‬‬
‫צריכין אזהרה לשמירחן יוסר מהמשפטים שהם‬ ‫ו ש ם עדות הוא על המצות שנצטוינו בהן על‬
‫ביט לבין חגירו שיתבענו בדין‪ ,‬וכן בענין העונשים‬ ‫דברי נסים ונפלאות‪ ,‬כמו שבתות וימים‬
‫סם ביד הדיני ם ו א ק צריכין אזהרה ‪ ,‬וכמו‬ ‫טובים שהם עדות על כי השם יה׳ ברא העולם‪,‬‬
‫‪»5fc‬־ ‪..‬יתרו למשה על מס שאמר)שמוח י״ח(‬ ‫והוציאנו ממצרים‪ ,‬ונתן לנו את התורם‪ ,‬והושיבנו‬
‫ושפטתי בק איש וט׳ והודעתי את מ ך האלהים‬ ‫בענני כבוד ‪:‬‬
‫ואת הו מ תיו‪ ,‬מויג לו והזהרתה אסהם מת המקים‬ ‫ו ע נ ץ לשון בריס ידוע‪ ,‬והוא כריתת בריס מל‬
‫ואס התורות ו ט׳ ואתה תחזה מכל העם ושפטו‬ ‫קיום המורה כברית בין הבתרים‪ ,‬ומפני צי‬
‫את העם וט׳ ‪ ,‬כי בענין המקים והתורות שהם‬ ‫עיקר התורה עשרת הדברים נזכר בזה הברית‬
‫!‬ ‫בינה לבק עצמם צריך שמזהירם ‪ ,‬כי לעני‬ ‫)דברים ד׳( ויגד לכס את בריתו אשר צוה אמכם‬
‫ססשסטיס במטי השופטים יבואו הבעלי דני‬ ‫לעשות עשרת הדברים וגו'‪ ,‬ועל כל התורה ט ל ה‬
‫ד ממצ>« דשפמוס ;‬ ‫אמר)שס כ״ט( לעברך בברית ה׳ וגו׳‪X‬‬
‫ונראה צי ‪ 10‬מצות המורה הן נכללו בכלל מקים‬ ‫ו ע ל זה נבאר על מה יורה כלא׳ מאלוהעניני ם‬
‫ומשפטים ‪ ,‬שהוזכרו בהורה שטהם ביחד‬ ‫מצות מקים ומשפטים עדות ותורות כשהם‬
‫יוסר מעטרים סעמים‪ ,‬ו חקיס הס על מצות שבין‬ ‫באים סמוכים זה לזה ‪ ,‬והוא כי לשון מצוה הוא‬
‫האדם למקום‪ ,‬והם רוב מצות התורה ואזהרותיה ‪,‬‬ ‫בולל כל המצות שבכולן נצטוינו ‪ ,‬וצריך האדם‬
‫ומשפטים על מה שבין אדם לחברו הם כל התורה‬ ‫לכוין בעשייתן מפני שהוא מצווה ב ק מאתויס׳‪,‬‬
‫טלה ‪ ,‬ומפני שחקים טלל רוב המצות הוזכרו‬ ‫כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצוום ועושה‪,‬‬
‫בראשונה‪ .‬וכשנזכרו מצות ג״כ עם מקים ומשפטים‬ ‫ולכן נזכר לשון המצות ברוב המקומות לבדן כי‬
‫צארבעה אובממשה מקומות ‪ ,‬אז יורה לשון מצות‬ ‫הן מורות על כולן ‪ .‬ובכל מקום שנזכר חק לבדו‬
‫מל האמונות והדעות שאק בהן מעשה רק מצות‬ ‫אינו מורה אלא על הדברים הידועים שהם בכלל‬
‫מאסה'‪ ,‬ומקים יכללו אז כל מצות ואזהרות שיש‬ ‫חק‪ ,‬וכן כשנזכר משפט לבדו אינו מורה אלא על‬
‫בהן מעשה ונ^ בי ט לבין האל יתב׳ ‪ ,‬ומשפטים‬ ‫מה שמורה ענין משפט כמו כשהוא סמוך למצות ‪,‬‬
‫מה שבין אדם לחבירו ‪ ,‬ונכללה כל התורה‬ ‫והדברים שמורה עליהם לשון חק הס המצות‬
‫בשלשחן‪ ,‬ולמעלת האמוטת והדעות מפרט אותן‬ ‫שאין טעמם ברור לכל‪ .‬ומשפטים הם מורים על‬
‫בלשון מצוה גם כי היו נכללות גס כן בכלל חקים‬ ‫שני ענינים‪ ,‬הא׳ על משפטים שבין אדם לחבירו ‪,‬‬
‫ומשפטים‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק נ ו נז‬ ‫בית‬ ‫‪148‬‬
‫ג״כ יותר ממצות שבין אדם למקום‪ ,‬ני עיקר שכרן‬ ‫ומשססיס כמו םסירשתי ;‬
‫בעוה״ב ‪ ,‬והרי רוב אופן השמיות שאדם אוכל‬ ‫עדות כבר בארנו שמשמען הוא על המצוח‬
‫פירותיהן בעה״ז הן ממה שבין א‪ 7‬ס לחבירו ;‬ ‫שידוע שנצעוינו בהן על דברי נסים ונפלאות‬
‫כיבוד אב ואס וגמילות חסדים וכו׳ ; וכן תורתנו‬ ‫כמו מצות זמניות ‪ ,‬ותורות גס כי הוא כולל נמו‬
‫היא כוללת כל הדברים שנבראו בעולם כי הוא‬ ‫מצות כמו שכתבנו למעלה ‪ ,‬עם כל זה נוכל‬
‫צוה ונבראו ואסר והתיר בהן כפי מה שרצה ;‬ ‫לפרשו גם כן על הקרבנות ‪ ,‬כי בכולם נזכר לשון‬
‫בקרקעות‪ ,‬בצמחים‪ ,‬בבעלי חיים‪ ,‬באדם‪ ,‬להורות כי‬ ‫תורה ‪ ,‬זאת תורת המנתה ‪ ,‬זאת הורת החעאת‬
‫מי שבראן יש לו יכולת לצוות עליהן ‪ ,‬וכן ברא‬ ‫וגו‪ /‬זאת התורה לעולה למנחה ולחעאת ולאשם‬
‫הזמן והתיר ששת ימי המעשה ואסר יום השבת‬ ‫ולמלואים ולזבח השלמים ‪ ,‬כי אין בהם מעשה‬
‫וימיה מוביס ‪ ,‬להורות כי הוא ברא אס העולם‬ ‫כי אס לכהניס‪ ,‬ואין לישראל בהן כי אם ההוראה‬
‫בששת ימים ובשביעי שבת וינפש ‪ ,‬ואע"פ שישראל‬ ‫והלמידה לכהניס‪ ,‬ובזה יש להם שכר כמו אס היו‬
‫היו שומרים השבת בינצרים ‪ ,‬הוצרך שיצעוו בו‬
‫במרה ובמתן תורה בעשרת הדברות‪ ,‬כי לא כולם‬
‫עושים וכמו שאמרו זאת התורה לעולה למנחה ‪,‬‬‫‪,‬‬
‫כי קריאתן הוא כעושה אותן ״ ועל זה לא נמצא‬
‫היי שומרים אותו אלא הישרים שבהם ‪ ,‬וגס לא‬ ‫שהוזכרו תורות עם תקים ומשפעיס אלא פעם אחת‬
‫בכל מה שצריך ליזהר במלאכת שבת אלא מן‬ ‫בסוף תורת כהניס פרשת בחקת‪/‬כי אחר שהוזכרו‬
‫המלאכות הכבדות ‪ ,‬ולכן נאמר להס בעשרת‬ ‫כל דיני הקרבנות ואח״כ מאכלות אסורות וביאות‬
‫הדברות זכור את יום השבת לקדשו ‪ ,‬שהיה כמעע‬ ‫אסורות עד אחרי מות ‪ ,‬ואח״כ פרשת קדושים‬
‫נשכח והיו צריכין לזוכרו‪ ,‬לא שתהיה מצוה מחודשת‬ ‫שנאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין‬
‫שלא היו עושין אותה קודם ‪ ,‬ולכן אמר לקדשו‬ ‫בה; ואח״כ פרשת אמור ובהר סיני במצות זמניות‬
‫בקדושה יתירה ממה שהיית נוהג בו ע״כ ‪:‬‬ ‫ושאר מצות שבין אדם לחבר‪ /‬אמר אח״כ על כולם‬
‫או נאמר כי במצרים היה ידוע ונזכר להם יום‬ ‫אלה החקיס והמשפעיס והשורות וגו׳ ; שכלל כל‬
‫השבת מפני כובד המלאכה של ימי המעשה‬ ‫הדברים הנזכרים למעלה ועל כולן הזהיר בענין‬
‫שהיו שיבתיס ממנה בשבת‪ ,‬אבל עתה לא יהיה להם‬
‫מלאכה במה להתעסק מנדבר ויהי' נשכחת שביתת‬
‫‪,‬‬
‫התוכחות והשלים הספר במה שאמר אלה המצות‬
‫אשר צוה ה׳ את משה אל בגי ישראל בהר סיני;‬
‫יום השבת‪ ,‬כי בכל הימים ישביתו‪ ,‬ולכן אמר זכור‬ ‫כי כולן נכללות בכלל מצות כמו שכתבנו; ויש לו‬
‫אתיוס השבת לקדשו‪ ,‬שתזכיר כי מה שתשכיח בו‬ ‫שכר גדול על שהוא עושה אותן כמצותן ‪:‬‬
‫הוא מפני קדושתו ולא מפני שאין לך מלאכה‬
‫לעשות בי כשאר הימים‪ ,‬וע״ז צריך אתה לזכור אותו‬ ‫פיק שבעה ועשרים‬
‫ולקדשו בפה‪ ,‬כי בזה יבדל משאר הימים להקדישו‬
‫קדש קדשים ‪ ,‬להורות כי הוא יתב׳ ברא העולם‬ ‫מסברא על כי התורה היא מפי הגבורה‬ ‫והראיה‬
‫בששת ימים וביום השביעי שבת ‪:‬‬ ‫תהיה משלימות התורה ‪ .‬ומשלמותה‬
‫ואישר המלאכה גס כן במועדים בתחלרל הקיץ‬ ‫במה שהיא כוללת וצודקת ונותנת חיים ועובה‬
‫ובתחלת החורףימי הקף שבועא'‪ ,‬להורות‬ ‫לעושיה בעוה״ז ובעוה״ב; וכן היא צודקת בדבריה‬
‫לנו השגחתו יתברך עצינו ‪ ,‬כי לא על הלחם לבדו‬ ‫ויעודיה ונסיה ; ומה שהיא כוללת יתבאר ממה‬
‫שיאכל האדם בזעת אפו יחיה האדם כי על כל‬ ‫שכתבנו שהיא כוללת בכל מה שיש באדם גוף‬
‫מוצא פי השם כפי מה שגוזר מראשית השנה יהיה‬ ‫ונפש; מצות תלויות בגופו בינו לבין האל ית׳ ובינו‬
‫לאחריתה ‪ ,‬והוא זן ומפרנס לכל ‪ ,‬ואין האומנות‬ ‫לבין חביריו ; ומצות תלויות בנפשו והן הדעות‬
‫מוריש ומעשיר אלא חסן ה’ כפי מעשה איש ופקודתו‪,‬‬ ‫בינו לבין הש״י ובינו לחביריו; וזה הוראה כי נני‬
‫ולכן ישבות ממלאכתו בתחלת הימים שנראה לו‬ ‫שברא הגוף ועשה לנו אס הנפש הזאת הוא סידר‬
‫שהוא צריך למרוח בננזינותיו ‪ ,‬ולא יחוש כי ברכת‬ ‫ונתן לנו את תורהו ; כדי שנזכה בה בעה״ז במה‬
‫ה׳ היא תעשיר ‪ ,‬וכן ביום מחן תורה ישבות‬ ‫שבינינו לבין חבירינו לקיום גופנו ; וכדי שנזכה‬
‫מינלאכת עבודה ‪ ,‬להורות כי צריך לעשות התירה‬ ‫בה לעוה״ב בננה שבינינו לבינו לקיום נפשותינו ;‬
‫קבע ומלאכתו עראי וזה וזה תרלקייס בידו ‪ ,‬וברי׳ה‬ ‫וז״ש הכתוב )שם י״ח( ושמרתם את הקושי ואת‬
‫שנברא בו ביוס ולעולם דנין אותו בו צריך לשבות‬ ‫רשפמי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה׳;‬
‫ג"כ ממלאכה‪ ,‬כדי שלא יעשה עיקר מדברי העוה״ז‬ ‫חקיס ומשפמיס כוללים כל הננצות מה שבינו לבין‬
‫ויכין צידה ליום נסיעתו ‪ ,‬כי לח ידע מה ילד יום‬ ‫קונו ולבין חבירו בין בגופו ביו בדעות כפי מה‬
‫ראש השנה עליו ‪ ,‬וכן ביו״כ כי הוא חתימת כל‬ ‫שכתבנו למעלה ; ועל שניהם חמר אשר יעשה‬
‫דברים אלו ‪ .‬וכמו שימים מוביס הם מיוחדים‬ ‫אותם האדם וחי בהם ; שהוא קיום גופני בעוה״ז‬
‫לישראל כן השבת הוא מיוחד לישראל‪ ,‬גס כי היה‬ ‫במה שבינינו לבין מבירינו; ואמר אני ה' על קיום‬
‫נוה; קודם נתינת התורה לסביז בריאת שמיס‬ ‫נפשותינו בעוה״ז במה שבינינו לבינו יתברך‪ ,‬ומנו‬
‫וארן בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת ‪,‬‬ ‫שאננרו חז״ל אני ה׳ נאמן לשלם שכר מוב‪ .‬ונראה‬
‫ולזה היה נראה שיהיה כולל לכל האומות אפייה‬ ‫כי מצות שבין אדם לחבירו יש לו לאדם שנר בעוהי׳ז‬
‫הוא‬
‫עה‪149‬‬ ‫אלהים‬ ‫׳‪2‬ערהיס‪1‬מתפרקמ ־‬ ‫בית‬
‫הוא מיוחד לישראל וכותי ששבת חייב מ י » ‪ f‬והיות די‪ 1‬השוגג גלות הוא מצד הנהרג ומצדו ‪,‬‬
‫וכמו שאמרו חז״ל ‪ ,‬והסבה כי בשביל ישראל ס ס שהוא מצי מ ה רג שהוא מונמ רגלו מלכת‬
‫שנקראו ראשית הוא שגברא סעולם ‪ ,‬וא*כ אין בגבולו ולכן ימנע רגל ההורג ג׳כ משם ‪ ,‬ומה‬
‫ש מ א ל י ו כ ש שהיה הוא מו ל ה בנפשו וזעמו‬ ‫ראוי שיעשו רמז והוראה לבריאת ה שלם כ״ס‬
‫ישראל שבשבילם נברא ומלא כל > ‪ pfx‬כבודם ‪ ,‬בשעה שהרג בשגגה שלא הרחיב נפשו ולא סנ ה‬
‫למןח ולראות שלא‪ .‬יצא ה ^ ה מתחת ידו‪,‬‬ ‫כי כל הכוחיס כאין נגדו לאסס ותהו נחשט לו‪,‬‬
‫‪ p‬יהיה גופו גולה וכלוא במקום מיוחד שהיה‬ ‫וכשנצרף שבתות כל השנה שהסנ״בדרן ‪ 0‬לל ש »‬
‫* מקודם מלק בז ‪ ,‬והוא שר מקלע של לויס ‪,‬‬ ‫זו על הברתה מעוברת או פשוסה‪ ,‬לימי המונמים‬
‫מ שירות יצוראל כגר גסלו להן מו ר ל לאח^ת‬ ‫שהם ייח‪ ,‬יהיו טלס שבעים‪ ,‬להורות כי משובים‬
‫שלם ואים דין שתגו מקום ל מ ס אדם לשבת‬ ‫הס לתני האל ית׳ ככל שבעים האומות ונשגילם‬
‫נברא העולם ‪ ,‬וא״כ היות התורה כוללת מ ל גו ‪ b‬ימיו ‪ ,‬וענק ממידש שם עד מות ה כ ק‬
‫» מ ל מ א‪ ? ,‬י » ח ע א י ם שהם בק אדם למקום‬ ‫מה שנברא בעולם היא ראיה כי מי שברא צל‬
‫העולם הוא ‪5‬וה את התורה ‪ ,‬וסקיל והחמיר בצל כמאהבת ועמוצז או כל דגר שחייב בו כרס‬
‫מה שברא בעולמו כסי רצונו כי מי יאמר לו מס במזיד יש ‪1‬הן קרבן ב טגג ‪ ,‬ו ק ר^ח קרבנוס‬
‫העשה ‪ ,‬וכל מה שברא הקב״ה בראו לכבודו צמו הסאים על ד גי שטעה * סומאה או מעילה‬
‫שכתוב )ישעיה מ״ג( כל הנקרא בשמי ולכבודי בקדשים‪ ,‬הכלל‪-‬כי כל הקרגמת סם באים על‬
‫בראתיו וגו׳ ‪ ,‬וכן היא טללת בכל איברי האדם מס שטן זאזם למקום ‪ ,‬כי מה שביט לחבירו אץ‬
‫ובכל ימות השנה‪ ,‬וכמו שאמרתרי״גמצותנצנווו ה ק ד ק מ כ ס ר אלא צריך לשלה הנזק או ליהרג‬
‫ישראל רמ״ח מצות עשה כעד ^בריו של אדם אס סרג ‪ ,‬וצן » ג ג של רציחה לא ניתן לכפרת‬
‫‪ 5‬ק ‪ ,‬ט מה יושל הקרבן למה שחטא בנפש‬ ‫שכל אבר אומר עשה בי מצום \ושס״ה אזהרות‬
‫אם יהיה בשוגג ‪ ,‬וכיון שאין‬ ‫כנגד גידיו של אדה או כנגד ימות החמה‪ ,‬שצל ס ט רו שהרגו‬
‫אחד אומר אל תעשה בי עבירה > כי ^ ל י ס ב ' ראוי ל מי ט מאני שהואשוגג והרי הוא גולה היה‬
‫שיצר וברא אח האדם וברא את קיסים הוא סיכול מן הראוי טצא שלו ש ב שת ה כ ק הגדול שבכהטם‪,‬‬
‫לצוות עליהן ולא א חר‪ ,‬ואפי׳ ברמז ‪ ,‬כי לא מאיל ולא ה ס ש ^ הצהניס לכפר עליו ב ק ר ק‪,‬‬
‫ט הם ניסנו לכפרת בני ישראל כשמז שמאים‬ ‫נרמז כ״א תרי״אמנין תור״ה שצוה לנו משה מסי‬
‫השה ואנכי ולא יהיה לך מסי הגבורה שמענום ‪ ,‬צשוגג ‪ ,‬זעשש שאמא זה של שונג רציחה לא ניתן‬
‫ואחר שחסשו חכמים על מנין המצות והאזהרמן לגסוש קרבן ‪ ,‬מיתת ה כ ק הגדול ט א כפר ש‬
‫מן הגלות ‪:‬‬ ‫מצאום רמ״ח ושס״ה מכוונות לחשבון זה ‪:‬‬
‫‪ p i‬בל מה טש ט שמירח נפש האדם ‪ ,‬כחיוג‬ ‫ו מ ה שהיא צודקת בעצמה ‪ ,‬הוא בצידוק ^‪9‬‬
‫י הצלת הנרדף ושלא לעשד על ד ש ‪ ,‬ועטו‬ ‫במה שבין אדם לחבירו ובמה שבין אדם‬
‫למקום ‪ .‬אם במה שבין אדם לחבירו בנזקי ממונו שלנרש־ושז ועשיית מעקה ומשנה ופריקה‪ ,‬ה מ‬
‫בדיני ד׳ אבות נזיקין שור ו ט ר מבעה והבער‪ ,‬דין צזס וישר כמו שנתבארו כל דברים אלו ב ס סי‬
‫^ ק של הדסב״ם יזיל ‪ ,‬כל מה שנכלל בספר‬ ‫ומסני שלא עשה בגוסו הנזק הקיל עליו בתשלומיו‬
‫קטן וצזשי משפמיס ‪ ,‬בדיני מקח וממכר ושלא‬ ‫בקצת הדברים שאינו בא מחמת פשיעתו ‪ .‬ו ס פי‬
‫חצי הסרעון במי שאינו מועד להזיק וכעצא בזה‪ ,‬ל מ ט ה ג ק ‪ ,‬ודיני זכיה ומתנה ושכניה ושותפק;‬
‫ובמס שהזיק בגוסו וחובל ו מז ק סייגו בכל מס ויי ט עבדים כגעטס ועבדים ושפחות ושכירות‬
‫שהזיק ואסילו שלא בסשיעה ‪ ,‬כי אדם שיש לו ושאלה ועקמן ומלוה ולוה ו מי ק וצסען ודיני‬
‫דעת מועד לעולם ואסילו גורם ‪ ,‬ו מנ ב ה וגזלה נמלות‪ » ,‬בצדק ומשפט ‪ .‬ו ק ס פ י שועמיס‬
‫מ י ט םנה!‪ 1‬י|וד׳ מיסות צ״ד ודיט עדות וכל מ ם‬ ‫חייט תשלומים ׳ ועוד כ ^ או ד׳ וה׳ בגונב צמו‬
‫שפירשו המעס זה השוה עבד לקונו וכו׳ ‪ ,‬ודיני שנכלל בסתר ההוא הכל בצדק ובמשפט‪ ,‬כי ארבע‬
‫ש ש ת פ שלה ־סראה הרג וחנק הן ראויות ל שבר‬ ‫קנשת ושיחזיר אבידת חבירו שהיא כמו גניבה‬
‫ט ק שלא נחיאש ‪ ,‬וכן מי ‪%‬צח יהרג או יגלה על ענייו ס ידזשת ג מ ה שבינו למקום ‪ ,‬לבד רוצח‬
‫אס הוא בשוגג ‪ ,‬וההריגה לרוצח הוא דק צדק שמא צהדג‪ ,‬ו שגל באביו או באמו וגונב נפש‬
‫שלא ינצל בכופר ממון מהריגה כמו בחובל שפורע ששיאל שהה ב שק ‪ ,‬ומקלל אביו ואמו בסקילה ‪,‬‬
‫ממון‪ ,‬והס ה׳ דבריה‪ ,‬כי אינן יכולים ב״ד לצמצם והם ט ט למטרו‪ ,‬ואין דבר שביט לחבירו בתורה‬
‫לעשוח למובל כמו שעשה הוא עין חחס עק‪ ,‬פי שהיה ט שס ה ^ מ אלו הארבעה והשאר הס‬
‫אולי יצעער ויוזק יוחר ממה שעשה או פחות ‪ ,‬גמה שטט לש|וה‪ ,‬כעריות וע״א ‪ ,‬ו א » ר שכל‬
‫אבל ברציחה הוא דבר ידוע ומצומלה נ » תלמ מה שאיט סמ ‪6‬ר ממון למגירו איט נקרא מה‬
‫נפש ‪ ,‬וכן בגולה לא יקחו כופר ממנו אלא יגלה שביט למביט ל שק זה אלא שביט למקום‪ ,‬ונמצא‬
‫לערי מקלש ‪ ,‬ואס רצח גואל הדס את הרוצח ח ^ שאין קר ^ ומיתה במה שביט לחבירו ‪ ,‬ט מה‬
‫לעיר מקלט אין לו דם‪ ,‬כי כפי דיני חובל ומזיק שהזיק צמשן השכל משיב שחיובו י שה ממון ולא‬
‫‪ p ip‬ו שתה ‪ ,‬וטשס שיערה שרה שראוי לשיבו‬ ‫אפי׳ בשוגג הוא חייב כי הוא מועד לעולם ‪.‬‬
‫משן‬
‫אדהים‬ ‫עער היסודות פרק כז‬ ‫בית‬ ‫‪150‬‬
‫קדושה אין בהם דבר שיכחישהו השכל ‪ ,‬אלא‬
‫אדרבה השכל מחייב כי המאכלות הבלתי נאותות‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ממון כיון שביישו אבל גמה שבינו למקוס‪,‬השכל‬
‫מחייג שיתחייב מיתה על כל מה שיעבור כמו‬
‫מע ט ת השכל מלהשכיל והבין בדרכי האל יתג'‪,‬‬ ‫בני נח שהם חייביה מיתה על כל שבע מצות‬
‫ולענין ביטוי שסתיו השבועות ונדרים ונזירות‬ ‫בני נח ואזהרתן זו מיתתן ‪ ,‬אלא שהתורה חסה‬
‫וערכין וחרנוין כל מה שנכלל בספר הפלאה‪ ,‬השכל‬ ‫על ישראל; ומפני שרצה לזכותם לפיכך הרבה להס‬
‫מחייב קיומם ‪ ,‬השבועות מפני שנראה כנשבע‬ ‫תורה ומצות ; רצה נס כן להקל בענשן ; קצתן‬
‫בחיי המלך‪ ,‬והנדרים לשמור מוצא שסתיו להורות‬ ‫בקרבן קצתן במלקות קצתן בלאו בעלמא; ומיעוען‬
‫מעלתו על שאר בעלי חיים בכח הדטר השכלי‬ ‫באחת מארבע מיתות ב׳׳ד ונכרת או מיתה בידי‬
‫שניחן ט ‪ ,‬וכל מה שתלוי בזריעת קרקעות‬ ‫שמיס כסי מומר מהותן ‪ ,‬ומה שלא פיה בכולן‬
‫ומתנות עניים ותרומות ומעשרות ושמטה ויובל‬ ‫כרת או מיתה בידי שמים ולא מיתת ב״ד כיון‬
‫וכל מה שנכלל בספר זרעים ‪ ,‬כלל הכל להורות‬ ‫שחמאו ; היה משני מעמיס ; הא׳ כדי שיהיה‬
‫כי לה׳ הארן ‪ .‬ובנין בית הבחירה וכל מה שנכלל‬ ‫ידוע שעל חעא פלוני נענש אותה מיתה ; שאס‬
‫בתוכו ‪ ,‬והבאת הקרבנות המובחרים הקבועים‬ ‫היה מיתה או כרת על ידו ית׳ לא היה ניכר כי‬
‫להם זמן והבלתי קטעים כל מה שנכלל בספר‬ ‫על אותו החמא מת ; כי המיתה היא בית מועד‬
‫ע טד ה וספר קרבנות להתקרב להשס במה שנתרחק‬ ‫לכל הי יהיה בחור לזו זקן ‪ ,‬וכשב״ד מנניתין אותו‬
‫בחטאים ‪ ,‬ודיני הטומאות והלכותיהן וטהרת;‬ ‫הוא בעדות גרורה וידועה שעשה הח;יא ההוא‬
‫כל מה שנכלל בספר טהרה ‪ ,‬כי הטהרה מביאה‬ ‫ועליו מומת ‪ .‬מעס שני כי הוא כבוד ה׳ יותר‬
‫לידי פרישות וענוה להתקרב אל השי״ת ‪ ,‬כל אלו‬ ‫שיהיה מומת על ידינו שנחוש לכבודו‪ ,‬ורצה האל‬
‫במה שבינו להשי״ת לזכותו שיעשה רצונו כדי שיהיה‬ ‫יחב׳ לזכותנו שנקיים מצותו כשנהרו‪ :‬אנחנו כל‬
‫ראוי וזכאי מצד עצמו לקבל טובותיו ית׳ בעוה״ז‬ ‫המחוייב מיתה מפני שעבר על דבורו ית׳ ‪ ,‬ובין‬
‫ובעוה״ב‪ ,‬ונתבאר דרך כלל כי תורתנו התמימה‬ ‫כך ובין כך כשאין אנחנו ממיתים אותו מפני‬
‫היא צודקת בעצמה מצד מצותיה ואזהרותיה בטוב‬ ‫שאין בו עדות והתראה אז האל ית׳ נפרע ממנו‬
‫טעם ודעת שיש לכל אחת מהן ‪ ,‬וכמו שנודע‬ ‫בכרת או במיתה בידי שמיס או בדין ד׳ מיתות‬
‫ונתגלה ליודעי סודותיה חכמי האמת ז״ל‪ ,‬ונתבאר‬ ‫ב״ד ‪ ,‬וכמו שאמרו )כתובות ל׳( אעפ״י שארבע‬
‫היות ההורה כוללת בשנים או שלשה דרכים ‪,‬‬ ‫מיתות ב״ד במלו דיני ארבע מיתות ב״ד לא במלו‬
‫והיותר צודקת במצותיה ואזהרותיה ‪ ,‬ומעידה‬ ‫וכו׳ ‪ /‬כי רצה האל ית׳ להעניש לאדם כפי חטאו‬
‫על עצמה שמן השמים ניתנה ‪ ,‬בהיותה כוללת‬ ‫בזה העולם וילך נקי לעוה״ב ‪ ,‬כי כל הרומחין‬
‫וצודקת בעצמה ‪:‬‬ ‫מתודין ויש להס חלק לעוה״ב ‪ ,‬ומפני שאין‬
‫ונאמר כי היותה צודקת יתבאר ג״כ מן הטובה‬ ‫החמאיס שויס הוא יה׳ שהוא שוקל דעות ויודע‬
‫שתמשך למי שמקיים מצותיה ואזהרותיה ‪,‬‬ ‫מחשבות וחומר כל ממא וחמא החמיר בעונש‬
‫ומן הרעה שהמשך לעובר על מצותיה ואזהרותיה‪,‬‬ ‫חטא א׳ יותר מבאחר‪ ,‬ולכך העניש מיתה החמורה‬
‫כי מה שימשך ממנו טובה הוא טוב וישר וצודק‪,‬‬ ‫לחטא החמור והקלה לקל ‪ ,‬החומר והקלות לפי‬
‫ומה שימשך ממנו רע הוא רע ומקולקל ובלתי‬ ‫ראות עיני כבודו ‪ ,‬חייב סקילה למוציא מרשות‬
‫צודק ‪ .‬וראינו בדברי התורה ובדברי החכמים ז״ל‬ ‫לרשות בשבת שנראה דבר קל ‪ ,‬וחנק לחובל באביו‬
‫מצות מיוחדות ומסוגלות להיות האדם זוכה‬ ‫שנראה חמור ממנו ‪ .‬וידענו כי כל דרכיו משפע ‪,‬‬
‫בעשייתן לטובה בזה העולם ‪ ,‬ולהנצל מפגעי‬ ‫גס כי בקצתם לא נדע לתה מעס להס מצד‬
‫המאורעות המתרגשות לבוא געולס ‪ ,‬וכן בעובר‬ ‫ליאות וקיצור שכלנו בין במה שבינינו לבינינו בין‬
‫על מצות מיוהדות ואזהרות ידועות היותו נלכד‬ ‫במה שבינינו לבינו ‪ ,‬כמו מה שתלוי בדעות‬
‫ברשת הסגעיס ‪ ,‬וכמו שנראה בפירוש בתורה‬ ‫ובעיקרי הדת והרחקת ע״א וחוקות העכו״ס וכל‬
‫בענין הקטרת שאמר מסה לאהרן)במדבר י״ז(‬ ‫מה שנכלל בספר המדע שהוא אמונת האל ית׳ ‪,‬‬
‫קח את המחתה וגו׳ ושים קטרת והולך מהרה‬ ‫וק״ש ותפלה ותפילין ומזוזה וש״ת וציצית ומילה‬
‫אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני ה׳‬ ‫כל מה שנכלל בספר אהבה ; שהוא אהבת האל‬
‫ההל הנגף ‪ ,‬ויקח אהרן כאשר דבר משה וגו׳‬ ‫יתג׳וזכרון תורהו ומצותיו ושביתה בשבתות וימים‬
‫ויתן את הקטרת ויכפר על העם ויעמוד בין‬ ‫כיוביס והמצות הנעשות בהם כל מה שנכלל בספר‬
‫המתים ובין החיים ותעצר המגפה ‪ ,‬והרי דבר‬ ‫זמנים‪ ,‬זכרון לבריאת עולם וליציאת מצרים‪ ,‬ושאר‬
‫זה לא דברו משה לאהרן בינו לבין עצמו ואהרן‬ ‫נסים והטבת מעשינו ועשיית מצותיו בזמנים‬
‫לא עשה הדבר בסתר אלא בפני כל ישראל‪ ,‬שאמר‬ ‫ידועים לשנהיה נזכרים לפניו לטיובה ‪ ,‬ולישא אשה‬
‫לו משה והולך מהרה חל העדה ‪ ,‬והוא רן אל‬ ‫והנהגתו עמה וגירושיה וכל מה שנכלל בספר‬
‫חיך הקהל כשראו כולם שכבר החל הנגף ונתן‬ ‫נשים ‪ ,‬וההרחקה מהאסורות לו כל מה שנכלל‬
‫את הקטרת ויכפר אל העם ‪ ,‬וראו כל ישראל אז‬ ‫באיסורי ביאה מספר קדושה כדי שיהיה לו זרע‬
‫כי בנתינת הקטרת נעצרה המגפה שהחלה כבר ‪,‬‬ ‫קדש מיוחס ימיוחד לעבודת בוראו ‪ ,‬ועני! מאכלות‬
‫ואם לא היה בטיוח משה רבינו שהיתה נעצרת‬ ‫האסורות לנו והמותרות כל מה שנכלל בספר‬
‫המגפה‬
‫עו‪151‬‬ ‫אלהים‬ ‫^מערחיסודותפרגןנז‬ ‫בית‬
‫המגפה על ידי הקשרת לא היה אומר לאהרן ‪ 6‬י מ ג טו תו מממז על יד א מ דלני‪ ,‬ומפני ‪ p‬נענשו‬
‫אומו בפני כל ישראל לשיעצור ה מגפה‪ /‬כי היה נדב ואבימא שנשחמט שניהם בע טי תו ‪ ,‬שאם‬
‫ט ם אשד נ ס ם עושה אומו אולי ט ה ניצול‪ ,‬ונמו‬ ‫מושש שהיה נשאר בבושה בפניהם ‪ ,‬אלא שהיה‬
‫‪3‬עומ ני ‪ p‬נמסר לו מלמעלה‪ ,‬וכשכסב אמ״כ שמורה הכתוב אשר לא צוס אותם ‪ ,‬נראה שטה‬
‫כל המורה וראו כל ישראל כשובים א^ו כהוייסן מטן פוגשם ש » ת מ ט שטסם בדבר שלא נצפוו‬
‫ידעו וראו שהיה הענין א מ ס‪ ,‬ולא הים ט ס גי שטסס ט מ ד‪ ,‬ו ק בקרח ועדתו נאמר ואש יצאה‬
‫משה רביט וטמנו לכל ישראל אס לא שידע שסם מאת ט ותאכל א« הח מ טם ו מא ט ם איש מקריבי‬
‫היו עדיס בדבר שהמגפה נעצרה פ״י הקפרס ‪ /‬הקפרת ‪ ,‬ט נראה ט ב טו חה ר ט ם בהקפרת‬
‫^‪ 1‬רה הוא שנענשו ‪ ,‬שאם ט ה כ ק אמד לבדו‬ ‫ודור המדבר היו דור שטלו דעה וידעו להבסין‬
‫בין האמת והשקר ‪ ,‬ולא יעור עיני שכלם משה שהיה מקריב אותו כהלכתו לא ט ה נענש ‪ ,‬ובזה‬
‫רביט לדעת הכופרים להראוס להם מס שלא פעה קרח שמשב כי נס שאין ^ ז ר ת נעשה ע״י‬
‫היה במציאוס‪ ,‬וזו ראיה לאומרים אין הורס ‪ P‬ר ט ס ישאר א׳ המיוסד דתקבל ע ק קפרסו והשאי‬
‫השמים‪ ,‬ני נקהה אס שניהם « ה וטוצא בזס ימותו ‪ ,‬וכמו שהבת מ ד ג ד משה שאמר לו ו ט ס‬
‫בלי קבלתט האמתית ‪ ,‬ו ק ראו כל ישראל ט על האיש אשר יבסר ה׳ ט א הקדוש ‪ ,‬שנראה שאחד‬
‫ידי הקמרת מסו נדב ואביסוא ו מ ע ועדהו מהם המיוחד יהיה נמלפ ויבחר ט וט׳‪ ,‬ואחר‬
‫‪ p‬מזר ופירשו לו ואמר ו ק ט איש מחמתו וגו׳‬ ‫בהיותם בלמי ראויים לספסל בעשייתו ‪ ,‬ט‬
‫ואתה ואהרן איש ממתמו ‪ ,‬להורות לו כי מה‬ ‫היה ראוי אז להעשות אלא ע״י א ה ח ה נ ק‬
‫הגדול‪ ,‬ובהיותו געשה על ידו היסה המגפה של^ר והיה ה^ש אשר יבחר שנראה שהיה ידוע‬
‫נעצרה‪ ,‬וכל ישראל ביחד ראו שני ההפכים בטשא טב ת ר באסד מסם לא היה זה סאמד אלא אהרן‬
‫אחד והוא הקערה‪ ,‬וכולם עדים נאמנים בדבר ‪ ,‬שכגר מבדל ל ט להקדשו קדש קדשים ‪ ,‬וקרח‬
‫ולמי נאמין אם לא להם שהיו אוכלי המן שטתם צ א סנ מ לדברי משה סאט־ונים אלא למה שאמר‬
‫לחם אבירים לא יאונה להם שיטו מועיס מדרך זאת &ו קמו לנ ס מחתות קרח וכל עדתו וגו׳‬
‫השכל וכפסאיס מאמינים לכל ד ב ר‪ ,‬אלא שידעו והט בהן אש ונר והיה האיש אשר יבחר ה׳ הוא‬
‫הקדוש; ולא ה ז ט י כאן אס אהרן שיטה עמו‬ ‫הדבר בבירור והשיגוה בשכליהס ובחושיהס ‪:‬‬
‫ו א פ ^ ר לומר כי מה שנמשט דברים ה פ ט ם ועציו ינצל רהיה נבחר אמד מהם‪ ,‬ולכך קדם‬
‫ולקס הוא ופל עדתו איש מחשסו ולא המתיט‬ ‫מן סקפרס‪ ,‬וכמו שאמרו מז״ל שאמרו‬
‫ישראל קפרת זה של פורעטס היא הרגה נדב לאסרןשיהיה עסהס מ י טסקיים ט והיה האיש‬
‫ואביהוא ו ט׳‪ ,‬לכך ידעו שטא של כ»־ה ש&מר א מייב חר וגו׳‪,‬במשט כי ע ד פי ט ה[ ל ב ח ר אחד‬
‫וימן אס הקפורס ויכפר על העם וגו׳ ט ס ה מ ס ה‪ ,‬ט לא מציט שנשתתף א מ־ן\ ע מ ה ס אז‬
‫מ ג מ ת ו להקמיר ק פי ת כי לא המתינו לו‪ ,‬וכמו‬ ‫הסבה כי סגולת‪ -‬הקפרה ומעלתו הוא לסלק‬
‫ולדחות בעמר ענן הקטרת כל מה שהוא עומד שאסר הכתוב עליהם ויקחו איש מחסמו וגו׳‬
‫כנגדו‪ ,‬ולכן נדב ואביהוא שלקחו איש מסממו ונמנו ויעמדו פסח אהל סועד ומשה ו א ה ק ‪ ,‬ט אחר‬
‫בהן אש ושמו עליהן קערת ויקריט לפני ה׳ וגו׳‪ ,‬שעשו הקפרת עמדו פתח אוהל מועד במקום‬
‫היה עתר ע ק קטרתס כמי שדוחה רגלי שכינס והוא שהיה משה ואהרן‪1 , ,‬שנראה כי אהרן ט ה ע ם‬
‫משה שה ט ח ד ולא נכנס עמהה ‪:‬‬ ‫השסע האלהי שבמקום המקודש שנכנסו ט ול ‪7‬‬
‫נענשו מיד ‪ ,‬וכן קרח ועדתו שטו לפני ה׳ כמ״ן^ ונ חזוז ‘ לפנינט כי כל ישראל ראו וידעו כי‬
‫ספפרס הרגה אס הבלתי ראויה ונעצרה‬ ‫)במדבר פ״ז( והקרבתם לפני ה׳ איש פחסתו ונו׳‬
‫היה ענן קמרחס מסלק ודוחס רנלי שכינה ‪ ,‬המנפה ^ י אהרן כשהוא עשה אותו ‪ .‬וכן הוא‬
‫ונענשו מיד ‪ ,‬אבל הקמרת שהקפיר אהרן היה ידוע ט מנפ ש ה הקפרת כמצותו בזמט משטע‬
‫בחון כמו שאמר לו משה קח אס הממסה וגו׳ וסן שסע ברכם לעולם בסרט על העושה או תו מ ת ב ^‬
‫עליה אש מעל המזבח והולך מהרה אל העדה בעושר‪ ,‬וכמיש)דברים ל״ג( י ט מו קפורה באפך‬
‫וכפר עליהם ני יצא הקצף ‪ ,‬ובנתינת הקפרת וכליל על מז ב ^‪ ,‬ושמיך ליה ברך ה׳ סילו ‪ ,‬וכמו‬
‫במקום שטו העדה ששם יצא הקצף דמה וסלק ששטט )יומא טו ( חדשים לקפרת ט או והפיסו‬
‫מתר ענן קפרה אסרן כל מדת הדין הקשה שטה כמו שט׳ מ כדי שיזכס כל אמד בעשיית הקערת‬
‫פנין יציאת הקצף ובזה נעצרה המגפה ‪ ,‬וכמו ומעולם לא שנה אדה בקערת‪ ,‬וזה איני אמונה‬
‫שאמר וירן אל תוך הקהל ויתן אס הקפרס ויכפר וקבלה בעלמא אלא נסיון ומוחש גמור שטו רואיה‬
‫על העם וגו'‪ ,‬וכשהקערת נעשה כסדרו ועל יד בעין ט כל מי פ ט ה ממפל בעטיתו ט ס מתעשר‪,‬‬
‫מי שראוי להעשות בפנים ב מ ^ ם השטנה ‪ tb ,‬ול ‪ p‬סקט חדשים לקערת כדי שיתפשרו טל ם ‪,‬‬
‫עמר עק הקעורת עולה ומקבל שפע ברכה נק ואס לא היו ב ט על ססעשריס מיד הזוטס בקפרת‬
‫ולא ט ה ניכר כי מחמס משותם הקטית נתעשרו ‪,‬‬ ‫השכינה ובאה מובס לעולם ‪:‬‬
‫ואפיטר לומר ג״כ כי מס שנמשטיב׳ הפכים לא ט ו אמרים רו ד ט ם אחריו ומתאמצים לעשותו‬
‫מ ה ק פ ר ת‪ ,‬הי ה‪ ,‬כי סטלהומיומדש והיו מ ט ט ס מזשיס גס ישנים שיעשוהו‪ ,‬אלא‬
‫שנראה‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק כז‬ ‫בית‬ ‫‪152‬‬
‫שנראה סהיה ד‪5‬ר ידוע וניכר לכל הכמיס היו צעאריס ללעג וקלס נסגי עמי הארץ ולא היו‬
‫מחשיבים דבריהם‪ ,‬והמולק על זכרי חכמים לא‬ ‫ולכל ישראל ‪:‬‬
‫‪ p i‬כמצוח אחרוש אנו רואים שיש כהן כח יוכל להכחיש מציאות זה העגין שהיה כן ‪ ,‬שהרי‬
‫וסגולה לסוכה ידועה‪ ,‬וכמו שאמרו סכמים רב הונא היה מגדולי תלמידי רב ובח בגמרא‬
‫)שבת כ״ג( הזהיר כציצית זיכה למלית נאה חסידותו וענוותו ורב חסדא היה תלמיד חבר שלו‪,‬‬
‫ו ט׳ ‪ ,‬וכמו שראו והעידו בנסיו) )מנחות מ״ד( ומה שאמרו לא היה במסתרים כ״א בפרסום קודם‬
‫מאותו שהיה זהיר בו שהלך לזונה בכרכי הים וכו׳ שיתעברו נשותיהם והיו מצפים כל השומעים‬
‫ובאו ציציותיו וטפחו מל פניו וכו׳ עד אותן מצעות לראות אם נתקיימו דבריהם ונתקיימו שנתעברו‬
‫וממות של זהב שהציעה לו באיסור הציעה לו נשותיהם וילדו זכרים וגדלו והיו ת״ח ‪ ,‬ורבינא‬
‫בהיתר‪ ,‬והרי זו מצוה קלה ואמרו עליו זה מתן ורב אשי שכתבו ענין זה בגמרא אלמלי לא ידעו‬
‫ולא נתאמתו שאירע כך לא היו כותבים אותו ‪,‬‬ ‫שכרן בעוה״ז ולעוה״ב איני יודע‪ ,‬כי אין לך כל‬
‫מצוה קלה שאין מחן שכרה בעוה״ז ובעוה״ב וא״כ נראה דבר מפורש ג״כ בלי ספק כי הזהיר‬
‫וכמו שאמרו שה במנחות צא ולמד ממצות ציצית‪ ,‬במצות נמשך לו טובה ידועה ‪ ,‬ואין לך ראיה‬
‫ודבר זה היה מפורסם וידוע בבהמ״ד לכל גדולה לצידוק ויושר המצוה כ״א שימשך טובה‬
‫החכמים שבדור ההוא ‪ ,‬וא״כ מה שאמרו ג״כ וחיים לעושיה‪ ,‬וכמו שאמר גדולה תורה שנותנת‬
‫זוכה למלית נאה היה כענין זה שנתפרסמו כמה חיים לעושיה וכו׳ ‪ ,‬ונם כי אין דבר זה נראה‬
‫אנשים בכמה דורות שהיו זהירים במצות ציצית מסורסס בכל הדורות אינו מן התימה ‪ ,‬כי לא‬
‫וראו הדור ההוא וידעו שזכו מצדו למלית נאה ‪ ,‬נאמר כל זה אלא במי שהוא זהיר ורגיל במצוה‬
‫וכן מה שאמרו הרגיל בקידוש היום זוכה וממלא מיוחדת כי אפי׳ בזמן שהיה יכול לפטור עצמו‬
‫גרבי יין ‪ ,‬ושאלו לר׳ זכאי )מנילה כ״ז( במה ממנה הוא זהיר לעשותה ואז השי״ת מראה לעולם‬
‫הארכת ימים וכו׳ ולא במלתי קידוש היום אימא כי יש לו שכר הרבה בעוה״ב ומקצת הפרי נותן‬
‫זקנה היתה לי פעם אחת מכרה כיפה של ראשה לו בעוה״ז כעין המצוה שהיה זהיר בה ‪ ,‬שהרי‬
‫והביאה לי יין לקידוש ‪ ,‬תאנא כשמתה הניחה אמרו הזהיר במצוה סלוני ולא אמרו העושה מצוה‬
‫לו ארבע מאות גרבי יין כשמת הוא הניח לבניו פלונית ‪ ,‬להורות הזריזות אפילו בזמן שהיה‬
‫שלשת אלפים גרבי יין ‪ ,‬הרי ראו וידעו באותו יכול לפטור עצמו ‪ ,‬כאמו של רבי זכאי שלא‬
‫הדור כל החכמים ששנו תוספתא זו שהניחה היתה חייבת למכור כיפה שבראשה לקטס יין‬
‫לו אמו ד׳ מאות גרבי יין ‪ ,‬והיא היפה'עניה לקידוש היום ‪ ,‬וכן אותם שיצא מהם ת״ח נאמר‬
‫עליהם דהוו זהירין בשרגי טובא‪ ,‬ד ל אפילו שלא‬ ‫קודם והיפה זהירה במצית קידוש עד שמכרה‬
‫כיסה של ראשה להביא יין לקידוש ‪ ,‬והוא ג״כ היה להם במה לקנות היו מחפשים ומתחזקים‬
‫בהיותו זהיר באותה מצוה עס חברותיה שהזכיר לעשוסם והיתה עולה בידו ואז ־היה נראה השגחת‬
‫שם זכה לאריכות ימים ולהניח לבניו שלשת אלפים השי״ת עליהם לפרוע להסבעוהיזשכר הזהירות‬
‫גרבי יין מצד היותו זהיר בקידוש שהוא ענין דומה לא שכר המצוה עצמה ‪ ,‬וא״כ מי שישגיח בכל‬
‫ל> ‪ ,‬וכן אמו היסס זהירה בקידוש והניחה ת׳ דור במעשה האל ית׳ ובחסידיו הזהירים במצותיו‬
‫נרבי יין‪ ,‬נראה כי מה שהניח הוא היין ג״כ היה יראה נ׳'כ בעין מה שראו הראשונים‪ ,‬ולא יתקיים‬
‫מהיותו זהיר במצות קידוש היום‪ .‬וכן מה שאמר בשביל זה שכל המקדש על היין בכל שבת או לובש‬
‫)שבת כ״ג( הרגיל בנר חנוכה הויין ליה בניס ת״ח ציצית בכל יום שימלא גרבי יין או יזכה לטלית‬
‫משום דכחיב כי נר מצוה ותורה אור ‪ ,‬ע״י נר נאה‪ ,‬כי מי שיש לו לעולם יין בביתו או מי שיש‬
‫מצוה של שבת וחנוכה בא אור תורה ‪ ,‬רב הונא לו ציצית נס כי הוא עושה מצוה בכל יום אינו‬
‫הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דאבין ננרא נראה כי השגחת האל יתברך על אותה מצוה‬
‫חזא דהוה רגיל בשרגא מובא אמר הרי גברי רברבי פרטית כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ‪ ,‬אלא‬
‫נפקי מהכא נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב למי שהיה יכול לפטור עצמו בדין מן המצוה והוא‬
‫זהיר לעשותה לעולם‪ ,‬וזה לא יקרה אלא ליחידים‬ ‫מייא בר אבין‪ ,‬ורב חסדא הוה רגיל דהוה חליף‬
‫ותני אפתחא דבי נשא דרב שיזבי חזא דהוה רגיל בדור ‪ ,‬ואם ישגיח האדם בהם יראה ג״כ מה‬
‫בשרני אמר נברא רבה נפיק מהכא נסק מינייהו שראו החכמים הראשונים והעידו עליו ‪ .‬ונתבאר‬
‫רב שיזבי‪ ,‬הרי שהיה מסורת בידם והיו רואים כי מעשיית המצוה והיותו זהיר בה ימשך לו טובה‬
‫בכל דור ט מי שהיה רגיל בנר היה לו בנים ת״ח‪ ,‬והוא ראיה על צידוק ויושר המצוה‪ ,‬ו ק אמרו‬
‫ולכך אמרו בפירוש הזהיר בנר שבת הויין לו בנים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה‪ ,‬ולא נודע להם‬
‫ת*ח‪ ,‬והיו בטוחים רב הונא ורב חסדא במה מי שיהיה זהיר בה שיהיה יכול לפטור עצמו ממנה‬
‫שאמרו חכמינו זיל שהיה אמת וויתרו כבודם להגיד והיה זהיר ועשאה שיהיה לו בית נאה ‪ ,‬ולכך לא‬
‫דבר עתיד על זה שראו שהיה זהיר במצוה זו הביאו ראיה במציאות לזה אלא כמו שבקידוש‬
‫שיצאו ממנו ת״ח‪ ,‬וכוונו אל האמת שיצאו ממנו ובנר הדבר אמיתי ונכון כמו שראו בפועל בשתיהן‪,‬‬
‫ח״ח הנזכר‪ ,‬כ״א לא היה מתקיים מה שאמרו וכן הזהיר במצות ציצית ראוי שיהיו לו מטות‬
‫ומצעות‬
‫עז ‪153‬‬ ‫ארהים‬ ‫שער היסודות ‪6‬רק מ‬ ‫בית‬
‫דברים אשר לא ‪ p‬וגז׳ ויציט להם מצגות וגוי‬ ‫ומצעות של זהב אשר בכללן מלית נאס גמרו אומר‬
‫ו ^ ו מ שס ו ט׳ וי ע ג ס את הגלולים וגו׳ ולא‬ ‫ג״כ במזוזה שיטה לו דירה נאה כשיטה זהיר‬
‫שמעו ו ט׳ רמאסו את חקיו וט׳ ויעזט אס כל‬ ‫ב ה‪ ,‬וכן א מרו) שב ת כיג( דדטל מרבק ו ט׳‬
‫מצות ה׳ ו ט׳ ויעבירו את בניהם וגו׳ ויתאנף ס׳‬ ‫דר טס רבק ו ט׳ דמוקיר רבק ו ט׳ ‪ ,‬פל דרן מה‬
‫מאד בישראל ויסירם מעל פניו ו ג ו ‪ /‬הורה כי‬ ‫שסירשתי‪ ,‬וכן פל המגיח סטלין שמאריך ימים במו‬
‫ה א ט ך לסם השי״ס שלא להגלותם גס כי חסאו‬ ‫שהביאו מן הכתוב )ישפיה ל*ח( ה׳ מליהם ימיו‪,‬‬
‫ו ה ש בחקוס סטים וכו׳ עד שהעיד בהם ביל‬ ‫וכאן אמרו כל המניח ולא אמר כל הז ט ר שטה‬
‫פל גטאי כל מוזה לאמר שובו מדרכיכם וגו׳‬ ‫נראה אהי׳ בז ק שהיה יכול לממור פצמו ואם הוא‬
‫ולא ן « או ויקשו אה פרסם ועוד הוסיפו לחטוא‬ ‫סמור מחמת צורן ניקוי גושו אינו זהירות להרסם ‪:‬‬
‫אחיי שיסד בהם חטאים אשר לא עשו אותם‬ ‫ו כן במנין הצדקה אמה״כ וצדקה תציל ממות ‪,‬‬
‫קזלם טי פו ל ואז לא ט ה יטל לסגול ולהאריך‬ ‫ו ה ט ד ר׳ עקיבא וכל החכמים הסמוכים פל‬
‫פול ‪ ,‬ו ה ^נ ף מאל בהם וי ט ר ס מפל פניו לא‬ ‫שלחנו בהוסת בתו שגלולה ק ממ ש שיעדו לה‬
‫נשאר רק שגס י ט ד ה לבלו גם י מ ד ה לא שמר‬ ‫כלדאי בשביל הצדקה שעשאה וכמו שמא מוזכר‬
‫וט׳ ו נ « כל זה האריך להם עוד כיון שלא כבל‬ ‫בסוף שבת עם עניניה כאלו ‪ .‬נמצא שידעו שאין‬
‫משעם כ ג ר ישראל‪ ,‬הרי שטה גלוי ומפורסם לכל‬ ‫מזל לישראל שהצדקה מצילה ומגינה פל מה‬
‫האומות ולישראל עצמם אחר שבאה עליהם הרעה‬ ‫שמורה המזל ‪ ,‬ודרש אז רבי פקיבא וצדקה תציל‬
‫שבאה להם מצד חטאתם ועברם על דברי ה תור ^‬ ‫ממוח‪ ,‬כלומר שראו ב נ ס ק מה שכתב שלמה ע״ה‬
‫והרי י שדה שטו סועטיס מהם ולא גלו אז מפני‬ ‫וצדקה תציל ממוח ולא ממיסה משונה פיי נחש‬
‫שהיה גלוי ומסורסס שלא ט ו כל כך רעים‬ ‫אלא אפילו ממיתה עצמה ‪ ,‬וכן במזה דברים‬
‫וממאיס כמו ש^■ השבטים שלא היה ביניהם‬ ‫כיוצא באלו שהביאו בגמרא להורות כי שומר‬
‫פג ^ זהב זע״כ האריך להם ולא נתן בלב מלך‬ ‫מצוה לא ידע דבר רע ‪:‬‬
‫אשור אז טנ ל ם ‪ ,‬וכשבא בימי חזקיט המלך‬ ‫ו כ ס ו שערן זה גלוי ו מ טר סס בעגין המצות כן‬
‫^ ס ה׳ מלאכו וין במחנה אשור קפ״ה אלף‬ ‫הוא ידוע ו מ טר סס ב ע ק העבירות‪ ,‬כי‬
‫רשכימו בבקר והנה כלם סגרים מסים וידעו לוז‬ ‫הזהיר מעשותם ניצול משגעים רעים ומי שמשל‬
‫שבע י ט ד ס ט האל ית׳ הוא שנלחם להם כמו‬ ‫בהם נענ ש‪ ,‬וכמו שראיר בענק השבועה שנשבעו‬
‫שיפדומדיע להם קודם ע׳י ישעיה הנביא ששמע‬ ‫בני ישראל לגבעונים‪ ,‬שנענשו ישראל שבא רעב‬
‫ה ׳ » ל ס חזקיהו ואמר )ישעיה ל״ז( וגרתי על‬ ‫ל אין על אשר המית שאול את הגבעונים כמו‬
‫מגיר הזאת למשימה וגו׳ ‪ ,‬ו ט ס משרסם נ ס‬ ‫שנזכר בשמואל ‪ ,‬וכן אמרו חכמיה ז״ל מעשה‬
‫‪ W‬בכל העולם וידעו ט האל יס׳ הוא שהגלה‬ ‫בכשר אמד שטו אנשיה נשבעים ומקיימים וכלם‬
‫אס פש^ו סשבסיס ורמס על יהודה כפת למעט‬ ‫נחרבו ‪ ,‬ואס הנשבעים ומקיימים בדבר שאיט‬
‫ולממן דוד עבדו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫צריך כך הנשבעים לשקר פל אחת כמה וכמה‪ ,‬וכן‬
‫ו כ ל זה הוא דרך כלל גחטאיס טללים שחטאו‬ ‫ראינו שהחרים יהושע את ירימו שאמר)יטשע ‪0‬‬
‫ישראל‪ ,,‬כי באנשים פרטים שחטאו חטאים‬ ‫ו ט ת ה העיר חרם היא וכל אשר בה לה׳ ונו׳‬
‫סרמיס גס זה גלוי שטו נכשלים ונענשים בעונם‪,‬‬ ‫וחרס הוא כשבועה ‪ ,‬ומתני שעבר עכן כתיב‬
‫וכמו שהוא מ ט א ר בנביאים ובכתוגים ובדברי‬ ‫וימעלו בני ישראל מעל בחרס וגו׳ ונענשו שנסו‬
‫רז״ל ויאריך בססורם ‪ ,‬אלא שנאמין ונדע כי הוא‬ ‫לפני אנשי העי והנו מהם כליו איש פד שטדה‬
‫מ ג ס ט האל ית׳ רתןשכר סוב בעוה״ז ובעוה״ב‬ ‫עכן ונשרף הוא וכל ביתו כנזכר ‪ ,‬ו ק השביע‬
‫למקיימי המצות‪ ,‬ומעניש בסוה״ז וגעוה׳ב לעוברים‬ ‫יהושע את ישראל ואמר ארור האיש לסר ט אשר‬
‫ד^וסיו וזאזסיוסיו‪ w ,‬ראיס גדולה כי התורה וכל‬ ‫יקוה ובנה את העיר וגו׳‪ ,‬וראינו ט‪ ,‬בי מי אמאב‬
‫מ^תיה ר סנו למשה מ י נ י כ ד ט קיי מו ה ישראל‪,‬‬ ‫שבנהחיאל את יריקו בב טלו יסדה ובצעירו הציב‬
‫אלא שמנין מ « ר של מקיימי מצית והעונש של‬ ‫דלתיה כמו שארר וקלל יהושע בפת השטעה ‪,‬‬
‫עוברי עבירות שאמרמ‪,‬גס כי הוא נגלה לפקחים‬ ‫וכן שאול השביע את העם לאמר ארור האיש‬
‫וליודעים ט א נסתר ונעלם מעיני ההולכים‬ ‫אשר יאכל לחם עד הערב וט׳ ולא שמע יונתן‬
‫במשך‪ ,‬ט הם אומרים על מי שבאה עליו הרעה‬ ‫בהשביע אביו את העם ומעם מהדבש‪ ,‬ונענש‬
‫על עברו על מצות ה׳ כי מקרה היה לו‪ ,‬וכן על‬ ‫שלא ע נ ט האל יתברך ביום ה מ א ואמר שאול‬
‫מי שסאה לו סובה מצד ע ט תו מצוה אומר כי‬ ‫במה ט ס ה החעאת הזאת וגו׳ עד שפדו העם‬
‫נרם ו©־ נמשך מצד המצוה‪ ,‬ונס זה מאס‬ ‫את יונתן ולא מס ‪:‬‬
‫‪0‬׳ יצאה ט הגטל פצה והפליא חושיה לסת שכר‬ ‫ו כ ן ראיר כי בסבת העגלים שעשה ירבעם‬
‫למלטצז לפרו באמת ובלי שימוש לקבל טי ס‬ ‫ונמשט אחריהם כל הבאים אחריו פ ד מ שע‬
‫שמטא הסיבה למוב ‪ ,‬באופן שיוכל מי שירצה‬ ‫גן אלה גלו עשרת השבפיס מארצוסם‪ ,‬וכמ״ש‬
‫להכחיש לומר שלא באה לו מצד המצוה ‪ ,‬ומביא‬ ‫>מ״ב י״ז( וי ט כי חעאו גג״י לה׳ אל ט ה ם‬
‫הרנ מ לעושה הרע ‪ ,‬ב או ק טוכל להכחיש מי‬ ‫וגו׳ וילכו בחקת הטיס וט׳ ויחפאו ג ר ישראל‬
‫שירצה‬
‫אלהים‬ ‫^סער היסודות פרק בז כח‬ ‫בית‬ ‫‪154‬‬
‫לא הוזכר בתורה בפירוש ‪ ,‬וזה היה מן הדין‬ ‫שירצה ולומר מקרה הוא היה לו‪ ,‬והמשכיל והמבחין‬
‫שימות ביומו והוא היום שנברא ט כיק שעבר על‬ ‫בכל דרכי ה׳ דרך כלל ודרך סרס ומשגיח פל כל‬
‫ציוויו יתברך ולא היה יטל לעמוד מלחעוא אפי׳‬ ‫מה שפושה האדס אס סוב ואס רפ יודפ כי מהשס‬
‫שעה אחת ‪ ,‬כי בשעה תשיעית נצטוה ובעשירית‬ ‫היתה לו ‪ ,‬ומי שאינו משגיח במו שראוי ‪ ,‬תולה‬
‫סרח ‪ ,‬אכל ברחמיו ית׳ האריך לו שלא יתקיים‬ ‫הדברים למקרה ‪ .‬ובזה יש שנר יוהר לדבקיס‬
‫הייעוד כי אס ליומו של הקב״ה שהוא אלף שנים‪,‬‬ ‫במצוס ואינם חוששים אם יבא להס טובה או לא‬
‫מפני שהיה כמו אנוס ‪ ,‬כי פיתוי אשתו של אדם‬ ‫אלא לפשות רצון קונס‪ ,‬כ״א היה השכרוהפונש‬
‫אונס הוא ‪ ,‬וכסנצמוה אדם הראשון עדיין לא‬ ‫גלוי לכל הפולס היה בסל כמפס השכר והפונש‪,‬‬
‫היתה חוה נבראה בצדו כסי סדר הכתובים‪ ,‬ולא‬ ‫כי אסילו הרשע היה מכריע עצמו לכף זכות‬
‫נצטוה אלא הוא ואמר לו ביום אכלך ממנו מות‬ ‫בראותו בעין המוב שהיה מגיע לעוסקים במצות‬
‫תמות ‪ ,‬כי מלת אכלך נראה מדעתך ומרצונך ‪,‬‬ ‫והרע המגיע לעושים העבירות‪ ,‬וגס הצדיקים לא‬
‫וזהו שאמר אדם הראשון האשה אשר נתת עמדי‬ ‫היה ראוי שיהיה להם שכר כ״כ כי לא היסיכו‬
‫היא נתנה לי מן העץ וגו׳ ‪ ,‬כלו׳ שהיא פתתה‬ ‫דרכיהם כ״א בשביל שיגיע להם סובה וינצלו מן‬
‫אותו לשיאכל‪ ,‬כי היא הימה חושבת מקודם כי היא‬ ‫הרפה וכמעס היתה במלה הבחירה שהיא ביד‬
‫לא תענש מפני שעדין לא היתה מצווה כשנצטוה‬ ‫כל אדם לעשות סוב ו ר ע‪ .‬וכדי להגדיל שכר‬
‫בעלה והי אלא נצמותה‪ ,‬והנחש בהיותו ערום ראה‬ ‫הצדיקים בעוה״ז ובעוה״ב רצה שיהיה נעלם קלת‬
‫שאס היה אומר לה שתאכל מפני שלא נצטווית לא‬ ‫עני! המוט ה המגיעות למובים והרעות המגיעות‬
‫תאכיל היא את בעלה מסני שהוא נצסוה ולכך‬ ‫לרעים מצד חמאתם‪ ,‬כדי שכל אחד מעצמו ישוב‬
‫נכנם עמה בערמה ואמר לה אף כי אמר אלהיס‬ ‫אל אלהיו ויהיה לו שכר סוב בעמלו ‪:‬‬
‫לא תאכלו מכל ען הגן ‪ ,‬כלו׳ כבר הייתי יכול‬ ‫וכן אסשר כי מה שאמרו זוכה לטלית נאה או‬
‫לומר לך שתוכל לאכול ברשות שהרי לא נצטוית‬ ‫לדירה נאה בהיותו זהיר במצוה סלונית ‪,‬‬
‫את‪ ,‬אבל אפילו שאודה לך שאמר אלהיס לא‬ ‫הוא בהיותו שלם ג׳'כ בדברים אחרים נס כי לא‬
‫תאכלו לשניכם בשוה‪ ,‬אל תיראו לא את ולא‬ ‫היה זהיר בהם כ״כ‪ ,‬כדי שלא יקשה אם נראה אחד‬
‫בעליך כי לא מות תמותון אפי׳ שתאכלו ‪ .‬והנה‬ ‫שהוא זהיר באיזו מצוה ואינו מגיע לו ענין שכר‬
‫בזאת הטענה היתה נשלמת כוונתו שיאכל אדה״ר‬ ‫אותה מצוה בעוה״ז ‪ ,‬כי נהלה החסרון במעשים‬
‫ויעבור על הציווי ‪ ,‬כי מה שהיתה אוכלת היא‬ ‫אתרים‪ ,‬וכמו שאמר )יומא מ״ז( על קמחית שהיו‬
‫לא היה הנחש חושש כי היא לא תענש כי לא‬ ‫לה ז׳ בניס וכלס שמשו בכהונה גדולה ואמרו לה‬
‫נצמוית על זה ‪ ,‬ולכן כשאמר אדה היא נתנה‬ ‫במה זכית לכך ‪ ,‬ואמרה להם מימי לא ראו קורות‬
‫לי מן הען ואוכל ‪ .‬אמר לה האל יתברך מה זאת‬ ‫ביתי קלעי שערי‪ ,‬אמרו לה הרבה עשו כן ולא‬
‫‪,‬‬ ‫עשית כלו׳ שנתת לבעליך ופתית אותו שיאכל‬
‫והיא השיבה כי גם היא היתה אנוסה‪ ,‬כי כיון‬
‫הועילו‪ ,‬לומר לא זאת לבד היא שעמדה לה שהרבה‬
‫עשו כך ולא הועילו אלא ש זכיות אחרות ג״כ היו‬
‫שהנחש השיא אותה ותאכל הוכרחה להאכיל היא‬ ‫בה ועל טל ם זכתה לשיהיו כל בניה כהניס גדולים ‪:‬‬
‫גס בעלה ‪ ,‬ולכך התחיל האל יתברך בקללה‬
‫למתחיל בעבירה והוא מחש ‪ ,‬ואחר כך לאשה‬ ‫פרק שמנה ועשרים‬
‫שנתפתתה ממנו‪ ,‬ואח״כ לאדם שנתפחה מאשתו ‪.‬‬ ‫שהיא צודקת ביעודיה ובנסים שנזכרו בה ‪,‬‬ ‫ומה‬
‫ואמר לנחש כי עשית זאת ‪ ,‬כי אמר שהיא‬ ‫הוא כי ראינו כל היעודים שנכתבו בה‬
‫בתשובתה למה שאמר לה כאל יתברך מה זאת‬ ‫לעתיד נתקיימו ונכתבה ונודע קיומם בתורה‬
‫עשית אמרה הנחש השיאני ואוכל‪ ,‬אמר לה האל‬ ‫עצמה ובסשרי הנביאים ‪:‬‬
‫יתברך כי עשית זאת כלומר שאתה עשית זאת‬ ‫ודדעוד הראשון הוא מה שיעד הקב״ה מיתה‬
‫והיית הסבה שיאכל אדס ויעבור על הציווי ‪,‬‬ ‫לאדם אם יאכל מען הדעת ‪ ,‬וכמו‬
‫ולאשה אמר הרבה ארבה וגו׳ לא האשים אותה‬ ‫שאה״כ כי ביום אבלך ממנו מות חמות ‪ ,‬ואמרו‬
‫על שאכלה אלא על שהאכילה את בעלה ופתתה‬ ‫חכמים מיתה‪ .‬לאדם מיתה לחוה מיתה לו מיתה‬
‫אותו והפך רצונו לרצונה ‪ ,‬ולכך אמר לה ואל‬ ‫לדורותיו‪ ,‬וצריך לברר באיזה אוסן נתקיים יעוד‬
‫אישך תשוקתך והוא ימשול בך הפך כוונתך‪ .‬ולאדה‬ ‫זה ‪ ,‬שאם יום זה הוא יום ההווה בינינו הרי לא‬
‫אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ ‪,‬‬ ‫נחקייס הייעוד שלא מת באותו יום ‪ ,‬ואס זה הוא‬
‫כלו׳ לא היה לך שוס אונס ממנה אלא שרצית‬ ‫יומו של הקב״ה שהוא אלף שנים הרי נתקיים‬
‫לשמוע לקולה ילעבור על מצותי‪ ,‬ארורה האדמה‬ ‫ענשו בו ובדורוהיו ולמה קללו עוד כמה קללות הרי‬
‫וגו׳ ‪ ,‬ומפני כי סוף סוף אם לא היתה אשתו‬ ‫ענשו מספיק לו שימות תוך אלף שנים ‪ ,‬ועוד‬
‫מפתה אותו לא היה אוכל היקל האל ית׳ עליו‬ ‫יקשה אס הוא יום קסן הרי ענשו גדול ואם‬
‫וקבל תסלחו ותשובהו שלא מת באותו יום עצמו‬ ‫הוא יום גדול הרי ענשו קטן ‪ ,‬ונאמר כי זה‬
‫שיעד לו והאריך לו עד שיעור יומו של הקב״ה‪ ,‬כדי‬ ‫היעוד היה משמעו על היום הנזכר בכתוב בבריאה‬
‫לקיים יעודו הא׳ שיעד אפי׳ שהיה לרעה והקב״ה‬ ‫והוא היום ההווה בעולם ‪ ,‬כי יומו של הקב״ה‬
‫יוזר‬
‫ע ח ‪155‬‬ ‫א ל הי ם‬ ‫ע ע ד חי סו ד מז פ ד ק כ ת‬ ‫בית‬
‫‪b‬ל ולכך אמר לה הנחש אף כי אמר אלהיס כמו‬ ‫מוזר ט כשיש משונה‪ ,‬וכמו שמצואר מ ג ר י ירמיהו‬
‫שפירשט למעלה ‪ :‬היעוד השני קללת הנחש ט ה‬ ‫לחנניה בן עזור ‪ .‬והנה כשאמר לו גיוס אכלך‬
‫ואדם »ס>ןיס בהם כל מה שנמייעד להם ‪:‬‬ ‫ממנו מות ממוח היה דעתו יס׳ שיסשוג אדם‬
‫היעוד הג׳ ^!לות קין נע ונד ת ט ה בארן וכתיב‬ ‫הראשון שהוא היום עצמו שנגרא ט והוא יום הששי‬
‫דשב ^ ר ן נוד ‪ :‬היעוד הרביעי כל הורג קין‬ ‫לנריאה ‪ ,‬והאמת לא היה כי אם על יומו של‬
‫שבמטה יוקם וגו׳ ‪ ,‬וכתיב גלמך אחר שהוליד‬ ‫הקג׳ה והוא אלף שנה ‪ ,‬כי אס היה על היום ההוא‬
‫ו מ א דור שביעי כי איש הרגתי לפצעי שהרג את‬ ‫ממש הרי הימה כל הנריאה לגעלה ולא הימה‬
‫קין וקייס ה קג״ ה הב ה מט ו כ ט שאמרובמדרש;‬ ‫נשלמה עדיין הבריאה‪ ,‬כי אם ימות גיוס ששי לא‬
‫והיעוד המטשי זה ינחמנו ממעשינו וגר ‪ ,‬ט‬ ‫היה יום ממחה ביום שגיעי ולא היה נשאר אדם‬
‫ט ס ה מסורת ביד אדם הראשון כשנאמר לו‬ ‫על הארץ ועל מה נברא העולם‪ ,‬אלא שסמלס‬
‫ארורה האדמה כשיולד אדם מהול ממעי אמו‬ ‫מחשבתו הימה שאס לא ימעא יחיה לעולם ואם‬
‫הפסק קללתה ‪ ,‬וכן ט ה כי קודם היו המים‬ ‫ימעא יאריך לו עד סוף יומו של הקב״ה‪ ,‬ולכן‬
‫שלים ומצטם אותם מקבריהם וכו׳ וכיון שעמד‬ ‫אמר מות שמות ודרשו חז״ל מיתה לאדם מימהלחוה‬
‫נ ח טנו ט ‪ ,‬ו ק כיק שחמא אדם טאשון טיס‬ ‫מימה לו מיתה לדורותיו ‪ ,‬ט הורה גזה ט לא‬
‫לא ט מ ס נשמעת לחורש התלם לא ט ה נשמע‬ ‫הימה המיתה באומו יום עצמו שעדין לא ט מ ה חום‬
‫ליסרש וטון שעמד נח נחו ו ט׳ ‪ :‬והיעוד השט‬ ‫ועדין לא היו דורות ‪ ,‬אלא אמר מות שמות מיתה‬
‫והמי משחיתם אם הארן וגר עשה לך תיבת‬ ‫לו ומיתה לחוה גם כי לא נצמויש‪ ,‬ומיתה לו מיתה‬
‫פצי נסר וגו׳ ואם הנני מביא את המבול וגו׳‬ ‫לדורותיו שיבואו אמריו בסבתו‪ ,‬ט לא ימיה שום‬
‫ו ה קי ט ט אם ג ר י ט אתך ונו'‪ ,‬ונתקיים הכל‬ ‫אמד מדורותיו לעולם אפילו לא יס מא‪ .‬ו^פשר‬
‫כמו שכטב בסורה ‪ :‬היעוד השביט ומוראכם‬ ‫לומר כי מפני שחוה הי ת הג כ ח ע ם אדם הראשון‬
‫ומסכם יהיה וגר ‪ ,‬והוא מתקיים כמו שאמרו‬ ‫כשנצמוה ‪ ,‬כי לא נבראת אחר כך עפר ‪ p‬האדמה‬
‫תינוק ג ן יומו ט אין צריך לשומרו מן העכברים‬ ‫אלא שנבנית מאחת מצלעותיו ‪ ,‬מפני זה נכללה‬
‫וכר ; היעוד הח׳ ולא יכרת כל בשר עוד וגו׳ ולא‬ ‫בציווי ונענשה גס היא‪,‬ולכן אמר מיתה לאדם מיתה‬
‫י ט ה ש ד מ טל לשמת הארן וגר‪ ,‬ונתקיים לעולם ‪:‬‬ ‫לחוה גס כי אינה מצויה עדין הרי ט א עומדת ג א׳‬
‫היעוד המשיט ונראתה הקשת בענן וגו׳ ו ט ס ה‬ ‫מצלעותיו‪ ,‬ומיתה לו ומיתה לדורוטו שהם גאים‬
‫^‪ 1‬ת בענן וראיתיה לזטר ברית עולם בין‬ ‫מכחו והס יוצאי ירכו אע״פ שאינם מ^יים עדין ;‬
‫אל טם ובין כל ננ ט ט ס בכל גשר אשר על הארן ‪,‬‬ ‫ר׳ אליעזר פרק י״א תניא ב ש שה^א‬ ‫ובפרקי‬
‫לא אמר כאן בים וביניכם אלא בין אל ט ס ובין‬ ‫שמות שביעית נזדווגה לו חוס שמינית‬
‫כל נפש ט ה ‪ ,‬כי אץ הקשת לראיה אלא בזמן‬ ‫נצמוו מ׳ עלו למעה שנים וירדו ארגעה עטריש‬
‫שאין שום צדיק בארן ואין השלם מתקיים אלא‬ ‫הכניסו לגן עדן ועבר על ציוויו אמה פשרה נידק‬
‫בשביל הב״מכמו שאמר ובין כל נפש חיה ‪ ,‬ואמר‬ ‫י׳״ב נתגרש ‪ ,‬וקשה לנוסחא זו כי סדר השמות‬
‫בכל גשר אשר מל הארץ לכלול מין האדם שהם‬ ‫הוא שלא כסדר הכתוב‪ ,‬ועוד שאם נצמוו מ מיני ה‬
‫גשר וסם נמשכים אחר החומר שאין צדיק ביניהם‬ ‫הגל וקין גס כן שנולדו במטעית ט ו ראוים‬
‫אבל בזמן שיש צדיק אין הקשת נראית וכש‬ ‫ליענש עונש בפני עצמם כי מסתמא ידעו ציווי‬
‫ש א מרו)כ תו טס ע*ז( נראתה הקשת בי ט ך ‪:‬‬ ‫הט״ת כשנכנסו עם אדם ו ט ה לג״ע בשעה עשירית‬
‫היעוד העשירי מם שייעד נח לבניו ארור כנען‬ ‫ועברו גס הם‪ ,‬שהרי אמרו חכמים ז״ל וס תןג ם‬
‫ונו׳ ברוך ט אל ט שם וגר יפת אל טם ליפת‬ ‫לאישה גס ריבוי שהאכילה את הבהמה ו ט הו עו ף‬
‫ונו׳ ו י ט כנען עבד לסו ‪ ,‬ונתקיים קללת‬ ‫והכל שמעו לה מון מעוף אמד ושמו טלכדכשיב‬
‫כנען שטו עבדים לשם וליסת ‪ ,‬ו ק נ ת טי ם‬ ‫)איוב כ״מ( וכחול ארבה ימים אלף שנים מ א ט‬
‫ברכה שם ו ט א נ ט נ ת ה א ת ‪ ,‬וכן יפת אל ט ם‬ ‫ו כו'‪ ,‬ואס כן ל ש שהאכילה לבניה‪ ,‬ואם נךן‬
‫ליפת שבנה כורש ט ת שני ‪v ,‬ישטן באהלי שם‬ ‫והבל לא אכלו היו ראויה ל טו ס ט י ס לעולם‬
‫והוא טשרה שכינתו בביס שבנה שלמה‪ ,‬וכן ט ה ‪:‬‬ ‫ואס אכלו היה ראוי שיענשו עונש מיוחד ולא‬
‫היעוד אמד פשר הבס נרדה ונבלה שם שפתם‬ ‫הוזכר זה בכתוב ‪ ,‬לכן נראה הסחת הנמיקמא ט‬
‫ונר וכתיב ו י ק ה׳ אותם ונו׳ ‪ ,‬הל ט להם בני‬ ‫גס היא נאמרה בשם ר׳ אליעזר והיא כסדר‬
‫צור לצימן ג ם צידץ לצור ור׳ נחמיה אומר‬ ‫הכתובים כפי המפרשים ז״ל שלא הוזכרה חוה‬
‫נתכנסו כל הארצות כראשי שרץ והיחה כל‬ ‫עדין וכמו שכתבתי למעלה ‪ ,‬ומפני כי מ מ ר אג ם‬
‫אחת טלעת אנ ט מקומה וכו׳ ‪ :‬היעוד הי״ב‬ ‫כן פרק אחד דיני ממונות הובאה מימרא זו כ «‬
‫ואעשך לגוי גדול ואברכך ואברכה מברכיך וגו׳‬ ‫בפרקי רבי אליעזר‪,‬שביעית נזדוגה לו ט ה ו ט׳‬
‫ונתקיים הכל כ ש שידוע ; היעוד הי״ג‬ ‫נאמר לפי זה כי אפ״ה לא נצמוה בטרוש על‬
‫לזרק־ אתן אס הארן הזאת וגו׳ ‪ ,‬ונתקיים ‪:‬‬ ‫זה אלא אדם הראשון ולא ט ה וכניה כי הוא‬
‫היעוד ט״ד וה׳ אמר אל אברהם אחרי הפרד‬ ‫ט ה העיקר ולכך נאמר לו כי ביום אכלך ממנו‬
‫לום מעמו שא עיםך וראה וגו׳ כי אס כל‬ ‫ט ת תמות ‪ ,‬והיה איפשר שיבינו שהם לא נצעוו‬
‫הארץ‬
‫אלהים‬ ‫עער היסדות פרק כח‬ ‫בית‬ ‫‪156‬‬
‫וגו׳ ‪ ,‬ומה הועלת בכל אשר תתן לי ‪ ,‬ואז השיב לו‬ ‫הארץ אשר אתה רואה לך אתננה וגו׳ ושמהי‬
‫האל ית׳ לא יירשך זה וגו׳ ויוצא אותו החוצה‬ ‫את זרעך ונו; הוצרך לחזור לה שיחו על נתינת‬
‫וגו׳ והאמין ביי' ונו׳‪ ,‬ב מ ה אדע כי איר שנהוגו‪/‬‬ ‫ה א ק כי מקודם לא אמר כי אס לזרעך אתן‬
‫והרי זה מעמד בין הבתרים ‪ ,‬ונראה שהיה אחר‬ ‫את הארץ הזאת ועתה פירש לו יותר צפונה‬
‫כל זה ואיך אמרו שהיה בשנת ע׳ לאברס ‪ ,‬כדי‬ ‫ונגכה וגו׳ כי את כל הארץ אשר אתה רואה ונו;‬
‫לישבב׳ הפסוקים אחד אומר ת׳ ואחד אומר ת׳ל‪,‬‬ ‫והוסיף גס כן שזרעו ושמתי את זרעך כעפר‬
‫הרי יכולים לישב הכתובים באופן אחר כמו שאמר‬ ‫הארץ וגו; כי מתוספת וריבוי הזרע נמש־ תוססת‬
‫רבי אלעזר בן ערך רד׳׳ו שנה ישבו במצרים וה׳‬ ‫הארץ‪ ,‬ונתקיים הכל כמו שכתוב בתורה ובנגיאיס ‪,‬‬
‫שנים קודם שירד יעקב נולדו מנשה ואפרים הרי‬ ‫ומה שאמר לך אתננה ולזרעך לא היתה הבמחה‬
‫רע״ו ימים ולילות הרי תי׳ל שדלג הקב״ה את‬ ‫שיתננה לו ממש שהרי הוצרך לקנות קבר לאשתו‬
‫הקץ בזכות האבית וכו׳‪ .‬ונאמר כי חכמים סוברים‬ ‫בדמים יקרים ‪ ,‬אלא מה שאמר לך אתננה רוצה‬
‫שאלו הת׳׳ל שנה היו ממש שנים שלמים הואיל‬ ‫לומר בזכותך אתננה לזרעך‪ ,‬או ירצה לך אתננה‬
‫שמצאנו הארבע מאות מכוונים מלידת יצחק שהיה‬ ‫מעתה כדי שיזכו זרעך בה בתורת ירושה ‪ ,‬כי‬
‫זרעו של אברהם‪ ,‬השלשיס היתרים שנחסרו‬ ‫הבאה להם מכחך תהיה קיימת יותר בידם ‪,‬‬
‫ביציאת מצרים נאמר שהם ממעמד בין הבתרים‬ ‫ומה שאמר עד עולם הוא משום דקדושה שניה‬
‫וכמו שהעתיקו הזקגים לתלמי ומושב בני ישראל‬ ‫קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ‪ ,‬והרי אנו‬
‫אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ת״ל שנה ‪ ,‬ואם‬ ‫מחוייביס במצותיה לעולם כמו אם היינו בה ‪,‬‬
‫כן נצערךלומר שחברהס יצא ב׳ פעמים מהרן‪,‬‬ ‫ולעתיד יתקיים בפועל שתהיה לט עד עולם ‪:‬‬
‫הפעם האחת בהיותו בן ע׳ שנה או פחות כי אז‬ ‫היעוד העייו מעמד בין הבתרים ‪ ,‬והוא ידוע כי‬
‫נאמר לו לך לך מארצך ונו׳ ואעשך לגוי גדול‬ ‫זה היה בהיות אברהם אבינו בן שבעים שנה‬
‫וגו'‪ ,‬ובזאת ההליכה אירעו כל הדברים הכתובים‬ ‫שהרי כחוב כאן ועבדום וענו אותם ארבע מאות‬
‫בסר׳ עד סוף מעמד בין הבתרים שהיה אז בן‬ ‫שנה ‪ ,‬וביציאת בני ישראל ממצרים כתוב ומושב‬
‫ע' שנה ‪ ,‬ואח״כ חזר לחרן וחזר ויצא משם מכל‬ ‫בני ישראל אשר ישבו במצרים ת'ל שנה ‪ ,‬הא כיצד‬
‫וכל שלא חזר לשם בהיותו בן ע״ה שנה ‪ ,‬ועל שתי‬ ‫משעה שהיה לו זרע לאברהם אבינו והיא משנולד‬
‫הליכות אלו אמר הכתוב וילך אברם כאשר דבר‬ ‫יצחק הם ת׳ שנה כמו שכתוב כאן כי גר יהיה‬
‫אליו ונו׳ וילך אתו לוע‪ ,‬והיא ההליכה הראשינה‬ ‫זרעך וגו׳ משעה שיהיה לך זרע מיוסד והוא‬
‫וסדר כל הפרשה ‪ ,‬ועל היציאה השניה כשחזר‬ ‫יצחק ‪ ,‬ומה שנאמר לשם ח״ל שנה הוא ממעמד‬
‫שם אמר ואברם בן ע״ה שנה בצאתו מהרן ‪ ,‬כלומר‬ ‫בין הבתרים שהיה שלשים שנה קודם בהיות‬
‫כשיצא שניה מחרן מכל וכל שלא חזר אליה עוד‬
‫היה בן ע״ה שנה ‪ ,‬אבל בהליכה הראשינה לא‬
‫‪,‬‬
‫אברהם בן ע׳ שנה ואס כן מה שאמר בתחלת‬
‫הפרשה ואברהם בן ע״ה שנה בצאתו מחרן הוא‬
‫היה עדין בן ע׳ ה שנה ‪ .‬ואח״כ ראיתי בפירוש‬ ‫יציאה שניה וחמש שנים קודם יצא מחרן והיה‬
‫הרמב״ן ז״ל פרשת בא אל פרעה שכתב בשעה אחת‬ ‫במעמד הזה וחזר לחרן וכמו שאמרו חז״ל ‪ ,‬אלא‬
‫כל מה שכתבתי אני בכמה שעות ‪:‬‬ ‫שקשה לזה כי כפי סדר הכתובים נראה כי‬
‫ונחזור לענין היעוד שייעד לו כאן לא יירשך‬ ‫מלחמת אברהם עם המלכים היה אסר שיצא‬
‫זה כי אם אשר וגו׳ שהרי אמר לו קודם‬ ‫מחק בפעם שניה שהרי כתיב בצאתו מחרן בן‬
‫כשיצא לזרעך אתן את הארץ הזאת ונו׳ ‪ ,‬ואמרי‬ ‫ע׳ה שנים וכתיב ויקח אברס את שרי אשתו‬
‫הפרד לוני מעמו נאמר לו כי את כל הארץ אשר‬ ‫ואת לוע בן אחיו ונו׳ ‪ ,‬ויעבר אברס בארץ וגו׳‬
‫אתה רואה לך אתננה ולזרעך וגו׳ ושמתי את‬ ‫ויהי רעב בארץ וגו׳ ‪ ,‬ויעל אברס ממצרים הוא‬
‫זרעך כעפר הארץ ונו׳ ‪ ,‬וא״כ איך אמר אברהס‬ ‫ואשתו וכל אשר לו ולוע עמו ונו׳ הפרד נא מעלי‬
‫הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש איתי והשיב‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬ולוע יושב בערי הככר ויאהל עד סדום‬
‫לו האל ית׳ לא יירשך זה ונו׳ ויוצא אוחו החוצה‬ ‫ונו׳ ‪ ,‬וה׳ אמר אל אברס אחרי הפרד לוע ונו'‪,‬‬
‫ונו׳ והאמין בה' ויחשבה לו צדקה ‪ .‬וחיפשר לומר‬ ‫ויהי בימי אמרפל ונו׳ ‪ ,‬ויקחו את כל רכוש סדום‬
‫כי כשיצא אברהם מחק עם לוע ונאמר לו לזרעך‬
‫אתן את הארץ הזאת חשב אברהם כי היתה‬
‫ויקחו את לוע ונו׳ ‪ ,‬והוא יושב‬ ‫׳‪,‬‬‫ועמורה ונו‬
‫בסדום וגו׳ ‪ ,‬ויצא מלך הדוס ונו׳ ‪ ,‬ויאמר אברש‬
‫הכונה על לוע שהיה כמו זרעו עתה והיה ראוי‬ ‫אל מלך פדום ונו׳ ‪ ,‬אחר הדברים האלה היה‬
‫לירושה‪ ,‬ולפיכך כשנפרד לוע ממנו חזר ויעד לו‬ ‫דבר ה׳ אל אכרם במחזה וגו; עד סוף כל הפרשה ‪,‬‬
‫ולזרעך עד עולם לא ללוע ‪ ,‬ואחר שאירע נצחון‬ ‫ואס כן אחר כל דברים אלו שאירעו כשיצא‬
‫המלכים ולא היה עמו כי אס בן משק ביתו‬ ‫־אברהם מחרן עם לוע בהיותו בן ע״ה שנה היה‬
‫והצליח דרכו עמו חשב אולי עליו יתקיים ברכת‬ ‫דבר ה׳ אליו אל תירא כי לא תענש על הנפשות‬
‫הזרע שהרי היה כמו בט ותלמידו ולכך חמר‬ ‫אשר הרגת ולא קבלה שכר צדקותיך עדין כי‬
‫ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי וגו׳ ‪ v‬הוא על‬ ‫שכרך הרבה מאד‪ ,‬ועל זה השיב אברסמהתסן‬
‫לוע כמו שדרשו חז״ל ‪ ,‬הוא דמשק אליעזר הוא‬ ‫לי ואנכי הולך ערירי ונו׳ הן לי לא נר‪,‬תה זרע‬
‫על‬
‫עט ‪157‬‬ ‫אלהים‬ ‫עעד היסודות פרק נח‬ ‫בית‬
‫נשיאיה יוליד ו ט׳ נ ט ר ישמעאל נביות וקדר‬ ‫על אליעזר ‪ ,‬ולכך חזר והשינו האל י ס ביו ל&‬
‫ואדבאל וגו׳ ‪ :‬ד\ עוד הייע שוב אשוב אליך‬ ‫יירשך זה כי אה אשר יצא ממעין‪ ,‬ט לא יקרא‬
‫כעת מיס והנס ‪ p‬לשרה אשתך ‪ ,‬ני אע״ס‬ ‫זרע ויורש לן ני אס מי שיצא ממש מ מ ט ך ‪,‬‬
‫מהארין צמה ז ק ממעמד בין הבתרים שהבסיחו‬ ‫וחזר ואמר לו הבע נא השמימה וגו‪ /‬אס שוכל‬
‫בזרע ‪ ,‬לא יאריך עוד אלא למועד הזה כעת‬ ‫לספור אותם כה יהיה זרעך‪ ,‬כלומר שיהיו גבורים‬
‫מיה יהיה לו ק ‪ ,‬ורמז כי זה הזמן שיולד‬ ‫ושולעיס על כל העמיס < ובכלל ייעוד זה ענק‬
‫ט יצחק יהיה מו ק לשיגאלו גגיו לסוך ארבע‬ ‫הגירות ת׳ שנה וגס את הגוי אשר יעבודו ק‬
‫אאות שנה והוא זמן תסח כמו שאמרו זיל ‪:‬‬ ‫אנכי ואחרי כן יצאו נרכוש גדול ‪ ,‬ונמו שמפורש‬
‫הי ט ד ‪0‬כ׳ כל אשר תאמר אלין שרה שמע‬ ‫קיומו ‪ ,‬ואמר אחר כך ביוס ההוא פרס ה׳ את‬
‫בקולה בי'ביצחק יקרא לך זרע וגו׳ וגס את ‪P‬‬ ‫אברס כרית לאמר לזרעך נמתי וגו׳ אס‬
‫^‪ 1‬מה ו ט׳ כי זרען הוא ‪ ,‬מפני שאמרה שרה כי‬ ‫הקיני ואת הקניזי וגו׳ והם עשר אומוס^ ולא‬
‫לא יירש ‪ p‬האמה הזאת עס גני עם יצחק ‪,‬‬ ‫נתקיים עד עתה אלא שבעה אומוס ולעהיד‬
‫ט ה רע בעיטו ‪ ,‬כי גס שלא יהיה ישמעאל כשר‬ ‫יתקיים ירושת השלש האומות כמו שאמר הנביא‬
‫והגון כמו יצחק היה רוצה שיירש עמו כמו‬ ‫אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם‪,‬‬
‫שמזיע יצמק יצא עשו וימיחם לזרעו כן היה ראוי‬ ‫והס קיני וקניזי וקדמוני ‪ ,‬ומעתה ייעד אומם‬
‫שיהיחם ישמעאל שהוא בנו ועשו איט אלא ‪P‬‬ ‫לעתיד‪ ,‬שהרי בכל ההבעחות שהוזכרו ירושת א ק‬
‫ג ט ‪ ,‬לכן אסר לו האל ית׳ אל ירע בעיניך וגו׳‬ ‫עשרת עממי! לאבות אחיכ לא הוזכרו אלא שגעה‪,‬‬
‫שמע ג ^ ל ס כי ביצחק יקרא לן זרע ‪ ,‬ולאבל‬ ‫נראה כי מתחלה לא היעיחס אלא עד לעתיד‬
‫יצחק ט‪-‬ע שו לא יהימם לזרעך ‪ ,‬ואס ק אל ירע‬ ‫שיתקיים במהרה בימינו ‪ :‬והיעוד הי״ו להגר‬
‫י ט ס ס לזרעך גס כן ישמעאל ולא‬ ‫בעיניך‬ ‫הרבה ארבה זרעך וגר והוא יהיה פרא אדם‬
‫יירש עם יצחק‪ ,‬ט סם טו סו בן האמה ויצחק‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬נתקיים הכל ‪ :‬והיעוד הי״ז וארבה אוסך‬
‫‪ p‬הגבירה ל טי' אשימט ט סוף סוף הוא‬ ‫במאד מאד והפריתי אותך במאד מאד ונתסין‬
‫;ר ען על ט » א יגךא זרען לכבוד יצחק ‪:‬‬ ‫לגוים ומלכים וגו׳ והקימותי את בריתי ביני ובינין‬
‫וד‪ ,‬ישר־הכ׳& להגר קומי שאי את הנער וגו׳‬ ‫ובין זרעך וגו׳ ונתתי לך ולזרעך אחרין וגו׳ והייתי‬
‫ט הנוי גדול אשימט ‪ ,‬מ » י צי ביעוד הראפץ‬ ‫להם לאלהים וגו׳‪ ,‬המרך לחזור ולהבעימוברבוי‬
‫שנאמר לאברהם על ישמעאל אמר ונתתיו‬ ‫הזרע לומר ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו ‪I‬‬
‫עוי גדול ואלו׳כצשאמרה שיה לא יירש בן הרמה‬ ‫כי אס היה אומר ונמתין לגויס וגו׳ לבד‪ ,‬היה‬
‫ע ‪ 8‬בנס וצאמר ‪ 0‬מע בקולה ‪ ,‬ואמר לאברהם וגס‬ ‫איפשר כי קודם שירבו ויפרו יהיו לגויס‬
‫את בן האמה לגוי אשימנו ולא אמר לגוי גדול‪,‬‬ ‫שיתחלקו אלו מאלו במחלוקת ויהיה כל אחד גוי‬
‫תשבה הגר כי לסבה שהכניסה שרה עין רעה בו‬ ‫בפני עצמו ומלך בפני עצמו ‪ ,‬לכך אמר וארבה‬
‫טפלה ממט הגדולה ל ק חזר והבטיחה כי לגוי‬ ‫והפריתי כי אחר שיהיו רבים מצד ריבויים יהיו‬
‫גדול אשימט ‪ :‬והיעוד הכיב לאברהם על עקידת‬ ‫נקראים גויס ומלכים זה אמר זה ‪ ,‬לא שיגשרם‬
‫יצחק בי נשצעט גאה ה׳ כי יען אשי עשית וגו׳‬ ‫עתה שיתחלקו לגויסעשו ויעקב ולמלכים רחבעם‬
‫ט כ י ן אב רנן והרבה ארבה את זרען וגו‪ /‬ט סי ף‬ ‫וירבעם ‪ ,‬וחזר ואמר נתתי לן ולזרעך אחריו‬
‫לו בהבעתה זאת ט ט ה ר י ט י זרעו ככוכבי השמים‬ ‫לומר והייתי להם לאלהיס שתהיה להם לאחוזת‬
‫וכחול בבת אחת‪ ,‬ולכן אמר ברך אברכך והרנה‬ ‫עולם וישכנו בה ולא יצאו מי‪,‬נה לדעתם ורצונם ‪,‬‬
‫ארגה‪ ,‬שני ריטיין גבת אחת בזמן אחד‪ ,‬ורטיים‬ ‫כי הדר באר; ישראל כמי שיש לו אלוה וכל שאינו‬
‫יהיה ‪‘ W‬שלא ס « ‪ s‬ק להם נחלחס ויירשו ג״כ‬ ‫דר וכו׳ )כחובות ק״י( ‪ :‬היעוד הי״ח לשרה‬
‫סער ש ‪ #‬ה ם ןלא יקללוס ולא ינ«אוס על‬ ‫וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיצ‪,‬‬
‫וה ‪ ,‬אדרצס ישמחו וי תג ר ט בס כל גויי האנץ‬ ‫מזר ואמר לשרה כל מה שאמר לאברהם ‪ ,‬ט‬
‫והשונאים בכלל ‪ ,‬מקב אשר שמעת בקולי יהיו‬ ‫ממנה יהיה כל העובה שתמשך מזרע אברהם ‪,‬‬
‫נשמטם כל גויי האר; לזרעך מדה כננד מדה ‪:‬‬ ‫וכן בישר אותה כי גס שמשפחת אב קרויה משפחה‬
‫והיעוד הכיג ט ע י אברהם ליצחק בנו כששלת‬ ‫ולא משפחת אם‪ ,‬ואס כן אע״ס שיצאו ממט גוים‬
‫אס אליעזר ט ק ח לו אשה אמר ה׳ אלהי‬ ‫ומלכים לא יתיחסו אלא אחר אברהם ובזכותו ‪,‬‬
‫השמים וגו׳ ואשי דבר לי וגו׳ לזרעך אתן וגו׳‬ ‫לכך אמר וברכתיה והיתה לגויס מלכי עמים‬
‫הוא ישלח מלאכו ל »י ך ולקחת אשה לבני משם ‪,‬‬ ‫וגוי‪ ,‬כי בזכותה וברכתה יהיו לגויה ומלכים וגס‬
‫אחרי אשר דבר ואשר נ שב ע‪ ,‬ט מי שנשבע על‬ ‫אחריה יהיחשו ויתהללו בה כל זרע ישראל‪ ,‬כמו‬
‫דבר ויש בידו ספוק לקיים שבועתו הוא חייב‬ ‫שאמר אבל שרה אשתך וגו׳ והקימותי את בריתי‬
‫לקיימה מיד ולא יאריך אע״ס שלא קצב לה זמן‬ ‫אתו‪ ,‬כי להיותו בן שרה אקים אתו ברית שכרמי‬
‫ו נ ק היה במוח אברהם שישלח האל יס׳ מלאט‬ ‫עמך ולא עם ישמעאל אע״ס שמא בנך ואע״ס‬
‫ל » י‪ 1‬ונת?ךימה הבטחתו ‪ :‬והיעוד הכ״ד ויברכו‬ ‫שהיה כשר הוא וזרעו א׳נו נכנס בכלל זה הבריש‬
‫אס רבקה ויאמרו אחותנו את היי לאלפי רבבה ‪,‬‬ ‫אלא שבזכותך ברכתי אותו והפריתי וט׳ י״ב‬
‫אח‬
‫אלהים‬ ‫^טער היסודות פרה נח‬ ‫בית‬ ‫‪158‬‬
‫וייעודו כמו ברכח ה'‪ ,‬ועל כן כלל ברכהו בכלל‬ ‫את וזרעך תקבלו אותה ברכה והרבה ארבה את‬
‫היעודים‪ .‬ואמר ויחן לך האלהים ממל השמים‬ ‫זרעך ולא יהיה מאשה אחרת ‪ ,‬ואמרו יותר ויירש‬
‫וגו׳ ברכה מחודשת ממה שנתברך אברהם ויצחק‬ ‫זרעך את שער שונאיו ‪ ,‬כי בזרעך יתקייס נס זה‬
‫וזרעם ‪ ,‬וכפי מה שפירשו המפרשים ז״ל ‪ ,‬ואמר‬ ‫כדי שלא יתקיים זה בשערי ארצנו‪ ,‬כי אנחנו לא‬
‫יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים כי בהיותם‬ ‫נהיה שונאיך ולא שונאי זרעך וזהו הברית אשר‬
‫עמים ולאומים גדולים עומדים במלכותם וממשלתם‬ ‫כרס לבן עס יעקב עד הגל הזה ועדה המצבה‬
‫יעבדו אותך ‪ ,‬וזה תוספת ברכה ממה שנאמר‬ ‫וגו׳ ואת המצבה וגו׳ ‪ :‬והיעוד הכ״ה ולאם‬
‫והתברכו בו כל גויי הארן וממה שאמר ויירש‬ ‫מלאם יאמן ורב יעבד צעיר כשזה קס זה נופל‬
‫זרעך את שער שונאיו ‪ .‬ואמר הוה גביר לאחיך‬ ‫וכו׳ ‪ :‬והיעוד הכ״ו ליצחק גור בארן הזאת וגו׳‬
‫וישתחוו לך בני אמך‪ ,‬נס כי לא היו לו אחים‬ ‫כי לך ולזרעך אתן וגו׳ והקימותי את השבועה‬
‫אלא עשו לבד‪ ,‬לכלול בני פשו שנולדו לו כבר שהיו‬ ‫וגו׳ והרביתי את זרעך וגו׳ ונתתי לזרעך את‬
‫כמו אחיו של עשו וכמו שאמר יעקב אל אחע‬ ‫כל הארצות האל והתברכו וגו׳ ‪ ,‬אע׳פ שכל זה‬
‫לקמו אבנים על בניו‪ ,‬ואס כן אמי עשו שהיו בניו‬ ‫נאמר כבר באברהם על יצחק ועל זרעו אמר‬
‫היו ג׳׳כ כמו אחי יעקב וכלל אותם עם אביהם‬ ‫עתה ליצחק כיון שאתה עולה תמימה גור בארן‬
‫שיהיה הוא גביר לכלם וישתחוו לו כמו עבדים ‪,‬‬ ‫הזאת ולא תצא ממנה כדי שאהיה עמך מעתה‬
‫וכמו שאמר אח״כ ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ‪,‬‬ ‫ואברכך‪ ,‬כמו שנאמר ויזרע יצחק וגו׳ ויברכהו ה;‬
‫ואמר בני אמך תלה אותם באמו כי גס שעשו‬ ‫כי לך ולזרעך אתן וגו‪ /‬כי בזכות שאתה תשב בה‬
‫הרשע מצד קרובי אמו נמשכה לו הרשעות ואולי‬ ‫כל ימיך והתהלך בה אתננה לך ולזרעך את כל‬
‫תמשך לו ג״כ גדולה מצדם‪ ,‬לזה אמר וישתחוו לך‬ ‫הארצות האל ‪ ,‬כלומר אוסם שהתהלך בהן ולא‬
‫בני אמך‪ ,‬ובבני יעקב שהיו כולם צדיקים אמר‬ ‫יצכירך לאלה ושבועה‪ ,‬ולשאר הארצות אקים את‬
‫יעקב ליהודה בני אביך כי לא היה לו שוס דמיון‬ ‫השבועה וגו׳‪ ,‬ואמר והרביתי את זרעך ככוכבי‬
‫עס קרובי אמותה לשתגיע להם שוס יתר שאת‬ ‫השמים וגו׳‪ ,‬ואסר והרביתי ולא היה צריך שהרי‬
‫ומעלה לו מצדם ‪ ,‬ואמר אורריך חרוך ומברכיך‬ ‫אמר לאברהם הרבה ארבה את זרעך ככוכבי‬
‫ברוך ואע״פ שכבר נתברך אברהם אבינו וזרעו‬ ‫השמים וכחול וכאן לא אמר אלא ככוכבי ‪ ,‬ולכן‬
‫בכך שאמר ואברכה מברכיך ומקללך אאר‪ ,‬כי לשם‬ ‫נאמר כי מה שהוסיף ליצחק עתה היה שירבה‬
‫מדבר לעתיד שכשיברכו אוהו יברך הוא יס' את‬ ‫זרעו ככוכבי השמים תוך זמן מועע והוא קודם‬
‫מברכיו‪ ,‬וכאן אמר מעתה יהיה מבורך מי שיברך‬ ‫כניסתם לארן כשיצאו ממצרים וישבו במדבר שאמר‬
‫אותך ויהיה ארור מעתה מי שהוא עתיד לקללך ‪,‬‬ ‫משה רבינו עליהם והנכס היום ככוכבי השמים‬
‫וכשבא עשו וחרד יצחק מרדה גדולה מזר וקייה‬ ‫לרוב ‪ ,‬ולכך אמר והרביתי את זרעך ככוכבי‬
‫הברכות ואמר במרס תבוא ואברכהו גס ברוך‬ ‫השמים ואח״כ ונתתי לזרעך אה כל הארצות האל‬
‫יהיה ‪ ,‬כי אין צריך לומר שלא חזר תוך כדי‬ ‫ומיד יהיו ראויים לשיתברכו בהם כל גויי הארן ‪,‬‬
‫דיבור מכל הברכות שברך ליעקב אלא אף ממקצתן‬ ‫וכמו שאמרה רחב למרגלים ונשמע וימס לבבנו‬
‫לא חזר בו וקיים אותם מתחלמס עד סופם ‪,‬‬ ‫וגו׳ כי ה׳ אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל‬
‫והוא מויחן לך עד מברכיך ברוך ‪ ,‬וזה הנרצה‬ ‫ועל הארן מתחת ‪ :‬והיעוד הכ״ז ליצחק גס כן‬
‫באמרו גס ברוך יהיה‪ ,‬עד מלת ברוך שהיא סוף‬ ‫וירא אליו ה' בלילה ההיא וגו׳ אל תירא כי אתך‬
‫הברכות יהיה ויחולו כולן עליו ועל זרעו ;‬ ‫אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם‬
‫וברכ ת עשו הנה משמני הארן יהיה מושבך‬ ‫עבדי ‪ ,‬בכאן הבמיחו כי לעולם תהיה שכינסו‬
‫וגו׳ זו אימליא של יון וכו׳ ‪ .‬כי מה‬ ‫עמו ועם זרעו ‪ ,‬כי אע״ם שאמר למעלה כמה‬
‫שברך לעשו לא חסר מברכת יעקב כלום אלא‬ ‫תעמיס והרביתי את זרעך היה נראה כי אז‬
‫בזמן שלא יקיימו ישראל אה התורה אז ופרקת‬ ‫כשירבה זרעו יהיה שכינהו עמהס‪ ,‬לזה הבעיחו‬
‫עולו מעל צואריך ‪ ,‬וחזר וברך אס יעקב ואמר‬ ‫מעתה ואמר אנכי אלהי אברהם אביך וכיון שאני‬
‫ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך וגו' ‪ .‬כי למעלה‬ ‫אלהי אביך אל הירא כ• אתך אנכי לעולם ולא‬
‫ברכו ברכה שלא היתה נכללת בברכות הקודמות‬ ‫אסלק שכינתי מעליך עד שאקיים מה שהבעחתי‪,‬‬
‫שנתברכו אברהם ויצחק מפי ה׳ ‪ ,‬ועתה חתם את‬ ‫והוא קיום ריבוי הזרע ‪ ,‬בעבור אברהם עבדי‬
‫כל ברכותיו של אברהם ושל יצחק על יעקב כי‬ ‫שהוא היה הראשון שנתיחסתי לו לאלוה וכן איחס‬
‫בו יתקיימו ולא בעשו ‪ ,‬ובשביל שהברכות שברכו‬ ‫אלהותי עליך ועל זרעך ‪ :‬והיעוד הכ״ח הברכות‬
‫קודם יחשבו שלא במתכוין ובמרמה ולא יחולו‬ ‫שברך יצחק ליעקב ולעשו‪ ,‬ליעקב אמר ויתן לך‬
‫לזה אמר ואל שדי יברך אותך וגו‪ /‬כי ברכתו‬ ‫האלהיס וגו׳ אחר שאמר הקב״ה לאברהם והיה‬
‫תהיה בכוונה ובשלימות ולא אדם הוא שיבואו‬ ‫ברכה הברכות מסורות בידך לברך את סי שתרצ נ‬
‫לפניו במרמה‪ ,‬ואמר לך ולזרעך א תך‪ ,‬כי‬ ‫ואברהם מסרן ליצחק כדכהיב ובראשית כ״ה( ויתן‬
‫באברהם ויצחק לא נאמר אלא לך ולזרגיך ירצה‬ ‫אברהם את כל אשר לו ליצחק ‪ ,‬היה ביד יצחק‬
‫לזרעך בשבילך‪ ,‬ומשמעו הזרע הידוע והוא העוב‬ ‫יברשותו לברך את מי שירצה ותתקיים ברכהו‬
‫ולא‬
‫& ‪159‬‬ ‫אלהים‬ ‫^‪18‬ער היסוחזת פהן כזן‬ ‫בית‬
‫ט מ ל ק ו ו מ ו ל ט ה י א ק ט ד ה‪ ,‬ומה ^ ־ א י ע ק ב‬ ‫‪1‬ל ‪ 6‬יסיס נכלל ט י ‪ 3‬ממאל ןגנ‪ 13‬ן ‪ ^ 3 ) 36‬נ‬
‫איט מגזרת עקבה אלא מגזרת עקב כי ידו ט ס ה‬ ‫שהיסה ממסו שלימה בלי ט ס פי מ ל אמר לך‬
‫^ סז ת ב ע ק ט ש ט ה מ ע כ ט מל צ א ת ראטן כי הוא‬ ‫ולזרעך אתן‪ ,‬לזרעך שהם אתך כשס שאין בלבך‬
‫•היה ה מו ר ^ ועם כל זה לא נזכרו בניו בכל‬ ‫אלא אסד כן בלב כלס וכמו שאמרו בשעס מינ מו‬
‫קבלת התורה והמצות ט אם בשם ישראל ה ט ר ה כי‬ ‫וברכהו אומם ‪ :‬והיעוד הכ״מ ליעקב והנה ‪0‬׳‬
‫מנו ע ל ה ניתנה לו שררה כדי טקבלו בניו התורה‬ ‫נצב עליו ויאמר אני ם׳ אלהי אברהם אבוך‬
‫שהיא ^ ז ע ל ה ק השטה ‪:‬‬ ‫ואלהי יצחק‪ ,‬וכלמה שהבעחסי לזרעם י הי ס לן‬
‫ואפשר‪.‬לפרש ט ד על פסוק זה שמך יעקב על שם‬ ‫ולא לישמעאל ומשו ‪ ,‬וכמו שאמר לו יצחק בברכו‬
‫ד דו או מ מ בעקב עשו ט על זה נקרא‬ ‫אוהו ואל שדי יברך אוסך ויפרך וירבך והיית‬
‫עוד יעקב על מה‬ ‫יעקבכשטלד ולא יקרא‬ ‫ליך‪:‬ל עמים < כ ע ד הבר ט ת שנתברך ישמעאל‬
‫^ ר ע אירג שעקמו או ט בבטרה ובברכה כי‬ ‫וברכתי אומו והפריתי אותו והרביתי אותו וגו׳‬
‫אם ישראל י ט ה שנגך‪ ,‬כלו׳ שם יעקב על שם ישראל‬ ‫ונסתיו לטי ג ד > כי גס שנתברך ישמעאל ב או ק‬
‫יהימם ל א מל טן ^ ב ה ‪ ,‬ושיעור הכתוב לא יקרא‬ ‫בר ט ת יתברך נ ם הוא בכמותן מפי ה׳ ‪ ,‬וכנגד‬
‫שמך על פ ה ט א ר ע ט ד אחר הלידה יעקב ‪ ,‬כי‬ ‫עשו אמר ויתן לך את ברכס אברהם לך ולזרעך‬
‫לא על שה העקבה טשס ש ^ יעקב מתחלה כי אס‬ ‫אמך ‪ ,‬כמו שפירשתי למעלה ‪ ,‬ועל מ זה אמר‬
‫» שה העקב כנזכר ‪:‬‬ ‫גאן אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלמי יצחק‪ ,‬ט‬
‫ו א מ ר לו ט ד אל שדי פרס ורבה אע״פ שכבר‬ ‫בך יטלו ברכתם ולא ב ע ט וישמעאל ‪ ,‬ועל זה‬
‫סלדו כל השבמיס לבד מבנימק שטס‬ ‫אמר אברהם אביך ייחד אומו אמריו ט כל זרעו‬
‫ב מ ט א ט וגם לא ט ה יטל ליקח ט ד מ י ס‬ ‫■של אברהם אינו אלא יעקב ולכך נתינת ^ ־ ן‬
‫ואלגטס כפו שאמר לו לגן ואם סקח מ י ס ו גו‪/‬‬ ‫יתקיים ט‪ ,‬ואמר והיה זרעך כעפר הארץ‪ ,‬כי כמו‬
‫א*כ מס שאמר לו טי ס ורבה היה לענק שמירת‬ ‫שהעפר הוא בכל מקומות ה א ת ‪ P‬י ט ה זרעך‬
‫מיך הי לימות צדקה ומשסע כ ט שאחז הוא דרך‬ ‫שימשלו לעתיד בכל העולם ‪ ,‬ואמר ופרצת ימס‬
‫^ ו ט ו כך בניו יאחזו דרכו ‪ /‬וז ט שאמר אני‬ ‫וקדמה וצטנה ונגבה ל ר טז גס ‪ p‬על ט לו ק‬
‫אל ® ‪ r‬שאטתי לעולט די לאחר שבראתי שמים‬ ‫השבמים לד׳ דגלים כנגד ארבע רומות העולם ‪,‬‬
‫בי״ב מזלות ו ^ ץ בייב ופליהס נתתי לך י״ב‬ ‫והבעימו להשיט אל האדמה ו ט׳ ‪ ,‬ואמר ט לא‬
‫שבטם כנגדם‪ ,‬מעתה ט ה ורבה ב סל ט ד ובמעשה‬ ‫אעזבך עד אשר אם עשיתי א ת ^ ר ד ב ר תיל ך‪,‬‬
‫שתורטסדרך המובה וט שרה‪ ,‬ואמר גוי וקהל‬ ‫הבמיחו כי לא יעזוב אותו בהיותו בגלות אז‬
‫טי ס י ט ה מ ^ על בנימין לא אמר יצא כמ״ש‬ ‫מ אול ה עד טשליס לו כל הבטחותיו ‪ :‬והיעוד הל׳‬
‫ומלכים ומחלציך יצאו מפני שכבר יצא מחלציו‬ ‫לא יקרא שמך וגו׳ אני אל שדי סרס ורבה טי‬
‫והיה גבען אז ומלכים מחלציך יצאו נתקיים כמו‬ ‫וקהל גויס יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו ‪ ,‬ואס‬
‫שכתט חז*ל‪ ,‬וחזר והבמיט על נתינת הארץ ואמר‬ ‫הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה‬
‫ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה‬ ‫דלזרעך אחריך אתן את הארץ ‪ ,‬מ » י שהמלאך‬
‫ו לז ר ט א טי ך אתן אס הארץ ‪ ,‬אע״פ שכבר אמר‬ ‫שנתאבק עמו ברך ליעקב ואמר לו לא יעקב יאמר‬
‫בלכתו לחוץ הארץ א ט אתה שוכב עליה לך‬ ‫ט ד שמך כי אם ישראל כי שרית עם ו ט׳ ‪ ,‬הורה‬
‫אתננה ולטעך ‪ ,‬עתה שכל זרעו אמו בעולם‬ ‫שהודה לו על הבכורה ועל הברכה שלקח יעקב‬
‫מזר להבטחו‪ ,‬שלא נאמר כי ההבמחה ראשונה‬ ‫׳מעשו כי הימה ראויה והטנה לו ולא י »נ ר עוד‬
‫ט ס ה לדבר שלא בא צטלס ‪ ,‬ואמר א ט נתתי‬ ‫כי בעקבה לקחה ‪ ,‬כי ראויה סיס לו כיון טזרס‬
‫לאברהם וליצחק לך אתננה ‪ ,‬כי גס שבנתינת‬ ‫עם אלהיס והוא המלאך גם כן יהיה ט ר ר עם‬
‫^ ־ ץ לאברהם וי מ ק ט ה ידוע שהיא ליעקב‬ ‫אנשים והוא ע ט וז ר ט ‪ ,‬ועסה חזר האל יתב׳‬
‫ובניו ט ביצחק יקרא לו ל א ט ה ם זרע ולא כל‬ ‫לקיים לו שם ישראל ויקרא שט ישראל‪ ,‬כי המל^י‬
‫יצחק אלא מקצת שהוא יעקב ‪ ,‬עכ״ז היה אפשר‬ ‫לא החליף עדיין השם אלא שגלה לו מה שעתיד‬
‫כי אסר טירשוה ז ר ט של יעקב אם לא י י ט ט‬ ‫האל י תב׳לקרו ט ישראל ‪ ,‬ול ט אמר כאן ויקרא‬
‫דרכם יחזרו ויזכו בה עשו וי ט ע א ל מכח אביהם‬ ‫שט ישראל ‪ ,‬ואמר שמך יעקב צא יקרא ט ד שמך‬
‫ולא ממזור ל טל ס ליד ישראל ‪ ,‬לכך אמר ה א ק‬ ‫יעקב ‪ ,‬ירצה שמך יעקב ב ט ד ך ט לא יקרא שמך‬
‫א ט נמתי להם עתה מחדש אני נותנה לך ולזרעך‬ ‫ט ד על בגין אחר מיתתך יעקב כי אס ישראל יהיה‬
‫^זריך א ק אס הארץ ‪ ,‬שתטה לעולם שלהם‬ ‫שמך‪ ,‬וכמו שראיט אחר מי ס ט שלא נקראו ג ט ר ה‬
‫וינערו רשעים ממנה והם בני עשו וי ט ע א ל ‪ ,‬כי‬ ‫בניו אחריו בשם יעקב אלא בני ישראל ‪ ,‬ו מ »ו‬
‫גס כטשראל מטעבדים בה הס חייבים במצות‬ ‫■כי שם יעקב ט ה מורה כי בעקבה וערמה לקח‬
‫ה גו י ו ת בס ט ט א ארצה והם ב עו ט ה שיחזירנה‬ ‫הבכורה והברכה לכך נקרא ישראל לומר כי ‪P‬‬
‫האל יס׳ להם בסוף ט ט ס ‪:‬‬ ‫ה שטם הסכימו עמו בזה כי שרה עם אל ט ם ועם‬
‫ואפשר שירטז ט ת ו ב לביאה ראשונה ושניה‬ ‫‪-‬אנשים‪ ,‬ולכך שני השמות קיימים כי בא שם ישראל‬
‫ושליטת העתידה ב מ ט ה ב י ט ע‪ .‬על‬ ‫‪-‬וגלה על שם יעקב כי לא בעקבה וערמה צ^וה‬
‫ביאה‬ ‫י‬
‫איהים‬ ‫עער היסודות פרק כח‬ ‫בית‬ ‫‪160‬‬
‫שהוא בא׳יי כמי שיש לו אלוה ‪ ,‬ולכן אמר לו לל‬ ‫ביאה ראשונה אמר ואת הארן אסר נחתי לאכרהס‬
‫תחוש כי אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך‬ ‫וליצחק כי בזכותם ירשו אותה בראשונה ‪ ,‬וכשילו‬
‫גס עלה‪ ,‬בעילוי וכבוד גדול כי יוסף יהיה במעלתו‬ ‫ממנה בגלות בבל היו יכולים לזכות בה עשו‬
‫והוא ישית ידו על עיניך ‪ .‬ואפשר לפרש גס כן‬ ‫וישמעאל מכח אביהם‪ ,‬ולכן אמר לך אתננה‪ ,‬כי‬
‫אעלך גס עלה אעלה אותך וים עלה לבניך‬ ‫בזכותך אחזור ואתננה להם כשיעלו מבבל ותהיה‬
‫שאעלם מארץ מצרים ‪ :‬והיעוד הל׳ב פרכת ישראל‬ ‫קדושה לשעתה ולעתיד לבא ‪ ,‬שאס תפסק‬
‫ליוסף ובניו‪ ,‬האלהיס אשר התהלכו אבותי לפניו‬ ‫קדושתה כשיגלו ממנה בחורבן בית שני שוב לא‬
‫אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי‪ ,‬מיעט כבודו‬ ‫היה להס חקנה לשוב אליה עוד שכבר נתקיימו‬
‫לערך כבוד ומעלת אבותיו שהם היו מתהלכים‬ ‫הבעחות כל האיות אע״פ שנאמר בה עד עולם‬
‫לפני ה׳ ולא היו צריכים סעד לתומכם והוא היה‬ ‫במה שעמדו בה כבר ‪ ,‬יש עולם ועולמי עולמים‬
‫צריך סעד לתומכו‪ ,‬שהאל ית׳ היה כמו רועה רחמן‬ ‫של יובל ‪ ,‬ועוד כי לא באו כל ההבטחות אלא‬
‫עמו לנהלו ולתמכו בנחת מעודו עד היום הזה ‪,‬‬ ‫בהיותם ראויים וכשחטאו וגלו ממנה אעפ״י‬
‫לטובתו ולהצילו מכל רעה שלא תאונה לו היה שולח‬ ‫שישובו בתשובה לא היה להם שוס זכות בארץ ‪,‬‬
‫מלאך שיגאלנו ‪ ,‬ואמר כי האלהים אשר התהלכו‬ ‫ולכך בזכות יעקב נתקדשה לשעתה ולעתיד כדי‬
‫אבותי לפניו וגו׳ הוא יברך את הנערים על ידי‬ ‫שתהא נוחה ליכבש לבניו אחר שישובו בסוף‬
‫המלאך הגואל אותי מכל רע‪ ,‬ואמר ויקרא בהם‬ ‫הגלות הארוך ואז תנחן להם בחסדי האל ית' ‪,‬‬
‫שמי ושם אבותי אברהם יצחק כי אחר שכללם בכלל‬ ‫לא בשביל מה שהבטיח לאפות שכבר קייס בפעם‬
‫בניו נ ש שאמר כראובן ושמעון יהיו לי אמר ויקרא‬ ‫הא׳ בשביל זנות אברהם ויצחק ‪ ,‬זנות אפרהס‬
‫בהם שמי קודם ‪ ,‬שיאמרו שהם פני יעקב ואח׳׳כ‬ ‫קודם בנין בית שלמה ‪ ,‬וזנות יצחק לאחר בנין‬
‫בני אברהם ויצחק ‪ ,‬ני ישראל שאינם פני יעקב‬ ‫הפיח שפנה שלמה שנתקדש בה בעקדה שהיה‬
‫ממש אלא בני בניו כשהם מהיחסים אל האבות‬ ‫בהר המוריה‪ ,‬ובפעם השנית בזנות יעקב ‪ ,‬וכלל‬
‫הם נקראים בני אברהם יצחק ויעקב ‪ ,‬ואמר וידגו‬ ‫זכותו קדושת הארץ אף לאחר שגלו ממנה שתהיה‬
‫לרב בקרב הארץ‪ ,‬כי בהיותם בני יוסף שהיה מלך‬ ‫קדושה ובזה תהיה נוחה לינתן פעם שלישית‬
‫ושליט על ארץ מצרים לא נשתעבדו כל כך כמו‬ ‫ביד בניו בחסדי האל ית׳ ‪ ,‬ני כבר תמה זכוס‬
‫שאר השבטים כי היו נוהגים בהם כבוד לכבוד‬ ‫והבטחת האבות לענין הארץ נמו שפיר' ‪ ,‬וזהו‬
‫יוסף אביהם ‪ ,‬ולכך עלה בדעתם למהר את‬ ‫שאמר ולזרעך אחריך אתן אה הארץ ‪:‬‬
‫הקץ ויצאו מקצתם שלשים שנה קודם צאת בני‬ ‫והיעוד הל״א אל תירא מרדה מצרימה כי לטי‬
‫ישראל ממצרים ‪ ,‬ובשביל שלא נשתעבדו כ״כ לא‬ ‫גדול אנימך שם אנכי ארד עמך מצרימה‬
‫פרו ורבו כל כך כמו שאר השבטים נמו שכתוב‬ ‫ואנכי אעלך ונו׳ ‪ ,‬גם כי כבר נסע הוא וכל‬
‫וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ‪ ,‬והנך רואה‬ ‫אשר לו ופא באי שבע מפני שזבח זבחים לאלהי‬
‫כי במנין הפקודים אפרים ארבעים אלף ומנשה‬ ‫אביו יצחק שהיה עולה תמימה ולא יצא ח״ל כדי‬
‫ל׳׳ב אלף ‪ ,‬ואין בכל השבטים מי שלא יעלה‬ ‫שיהיה מנן לו ‪ ,‬היה נראה ש‪ 5‬יה מתירא ושהיה‬
‫ליותר מארבעים עד שבעים אלף זולת שפט‬ ‫דעהו לחזור מיד כמו שאמר אלנה ואראנו ראיה‬
‫בנימין שהיו ל״ה אלף ‪ ,‬ועל כן אמר וידגו לרב‬ ‫בעלמא ואחר כן יחזור ‪ ,‬ולכך אמר לו אנכי‬
‫בקרב הארץ ‪ ,‬כי עיקר ברכת רבויים לא תתקיים‬ ‫אלהי אביך ואשמור לך זכותו ; אל תירא מרדה‬
‫כי אס בקרב ארן ישראל ‪ ,‬וכמו שאמרו בני יוסף‬ ‫מצרימה ומלעמוד שם כי לגוי גדול אשימך שם ‪,‬‬
‫ליהושע בחלקו את הארץ)יהושע י״ז( מדוע נתת‬ ‫כי עיקר מה שהובטח אברהם אבינו ברבוי זרע‬
‫לי נהלה גורל אחד ונו׳ ואני עם רב עד אשר עד‬ ‫לא היה אלא ח״ל כי הוא בעצמו לא היה זוכה‬
‫כה ברכני ה׳ ‪ ,‬כי עתה בכניסתם לארץ נתקיימה‬ ‫לבנים בחרן אבל בן בנו היה זוכה לבנים בחרן‬
‫ברכתם במעט מן הזמן ‪ ,‬כי במנין באי הארץ‬ ‫כי כולם נולדו לו שם ואפי׳ בנימין אמו היתה‬
‫כבר היה מנשה נ״ה אלף ואפרים לא היה אלא‬ ‫מעוברת שם וכן עתה אמר לו כי לגוי גדול‬
‫ל״ב אלף‪ ,‬ופכניסתס לארץ במעט השנים שכבשו‬ ‫אשימך שם ‪ ,‬כי עיקר הרבוי שהובטחו היה בגרות‬
‫וחלקו נראה שנתרבו ונתברכו‪ ,‬ואמר עוד בך יברך‬ ‫ח״ל כמו שאמר לאברהם ידע תדע כי נר יהיה‬
‫ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה ‪ ,‬כי‬ ‫זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ונו׳‬
‫מי שירצה לברך את בנו יברכהו כבני יעקב‬ ‫ולא אמר זרעך יהיה גר אלא גר יהיה זרעך‬
‫הגדולים כראובן ושמעון ועתה שאמר עליהם שהם‬ ‫משעה שיהיה לך רבוי זרעי יהיו גרים כי במקום‬
‫יהיו כראובן ושמעון אס כן מי שמברך את בנו‬ ‫גרותס יפרו וירבו ‪ ,‬להורות כי גם בח״ל ששרי‬
‫יברכהו שיאמר לו ישימך אלהים כ אפד ס וכמנשה‪,‬‬ ‫מעלה והמזלות שולטים פה ארבה את זרעך גס‬
‫שהרי הם בניס גדולים ליעקב כראובן ושמעון וכמו‬ ‫כי המזל היה מורה שלא יהיה לך זרע ‪ ,‬ולכך אמר‬
‫כראובן קודם לשמעון כן אפרים קודם למנשה‬ ‫כי לגוי גדול אשימך שם ‪ ,‬ואמר אנכי ארד עמך‬
‫לברכה ‪ ,‬ולכן אמר וישם אח אפרים לפני מנשה‬ ‫מצרימה מפני שהיה מראה יעקב ג״כ בזבחו זבחים‬
‫וגו׳ ‪ :‬והיעוד הל״ג ברכת יעקב לבניו ראובן בכורי‬ ‫לאלהי אייו כמו שהיה מתפרד מאלהיו כי מי‬
‫אחה‬
‫פא ‪161‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק בח‬ ‫בית‬
‫נכלל סיעוד סעגדון אס‬ ‫וזאת אשר זב ר לי א וסכלל דיטר ויעוד זס‬ ‫אתה וגו׳ פד כל אלה וגו׳‬
‫סאלהיס על ההר הזה‪ ,‬והוא ממן חורה‪,‬‬ ‫אביהם ויברך אותם ‪ ,‬והלא יש מהם שלא ברכס‬
‫וכן שיביא על פרעה ועל מצרים ה מטת הראויות‬ ‫אלא קינמרה‪ ,‬אלא נך פירושו וזאת אשר דבר‬
‫ומיועדות להם כמו שאמר ושלחתי אס ידי והכיתי‬ ‫להם אביהם מה שאמור בענין יטל שלא ברך‬
‫אס מצרים ו ט׳ וארב־י כן ישלח ^זכס ‪ ,‬לא רצה‬ ‫לראובן ושמעון ולוי ס״ל ויברך אותם כלס במשמע‪,‬‬
‫האל יס׳ שיצאו ב ט ישראל ממצרים על כרחם ושלא‬ ‫כך סירש״י ז׳ל ‪ .‬ויתכן על סי׳ שיאמר כך האת‬
‫מרשותם ודעתם בנח ה מטת שיביא עליהם שלא‬ ‫אשר להם בקושי עכ׳׳ז לא מנע עצמו מלברך‬
‫יוכלו לכבשם ויצאו לעיניהם ביד רמה על כרחם‪,‬‬ ‫אותם גס ק ‪ ,‬ועוד סי׳ איש אשר כברכתו ברך‬
‫אלא ש»־עה עצמו ישלחם ויאמר להם קומו צאו‬ ‫אותם ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד בק•‬
‫ו ט׳ בדי להעגמת אותם שיחשבו שלא היו יכולים‬ ‫אותם ו ט ‪ /‬כללן בכל הברכות כדנתיב ברך אותם‬
‫לצאת כי אס ברשותם ‪ ,‬ועל זה יצאו אחריהם‬ ‫ואם לא ברכן אלא מה שהיה עתיד לבא על כל‬
‫אס*כ כשלא חזרו אחר שלשה ימים וידוט ביס‬ ‫אחד מה ברכן הרי היה עתיד לבא עלי ק אלא‬
‫כמו שדט את בט זכרי ישראל‪ ,‬וגס כי בזה היה‬ ‫שהוסיף לכל אחד ברכה מעק הברכה שהיתם‬
‫מנמזק לבס בכל הדברים עד שיקבלו ענשס‪ ,‬וכן‬ ‫עסידה לבא עליו ‪ ,‬וזש״א איש אשר כברכתו‬
‫סטעס אחר נ ס כן‪ ,‬שכמו שנכנסו וירדו למצרים‬ ‫ברך אותם ‪ ,‬כעין ברכה שהיתה עתידה ל ט א‬
‫ברשות פרעה כמו שאמר ליוסף אמור אל אחיך‬ ‫עליו ברכן והוסיף לכל אמד משלו‪ ,‬וקייס גם ק‬
‫‪ sis‬ע ט ו ט׳ וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו‬ ‫מה שהיה עתיד ל ט א עליהם בברכתו אותם שלא‬
‫אלי ו ט׳ ‪ p‬היה ‪ p‬הראוי שלא יצאו כי אס‬ ‫יגרום לשום אחד מהם שוס חעא ועק לשלאסטא‬
‫גרשוסס ‪ ,‬ולק• אמר ואחרי ‪ p‬ישלח אתכם ‪,‬‬ ‫עליו הברכה העתידה ‪ :‬והיעוד הל׳ד למשה‬
‫וכששלח אותם אחר ק• ואמר קמו צאו וט׳ גלה‬ ‫רביט ראה ראיתי וגו׳ וארד להצילו סיד מצרים‬
‫לו אז האל יתברך למשה כי לא היה משלחם‬ ‫ולהעלותו מן הארן ההיא ‪ ,‬הורה שרצה לקיים‬
‫אלא ע׳ מ שיחזרו‪ ,‬ולכן לא יירא ולא יחפז כשיראה‬ ‫סה היעוד שיעד ליעקב אביט ברדתו מצרימה‬
‫שהוא ט כ מ אחריהם ‪ ,‬וזהו שאמר לו הקב״ה‬ ‫אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גס עלה ‪,‬‬
‫למשה עוד ע ע אחד אביא על פרעה וגו׳ אחרי‬ ‫שרמז בעליה השניה שיעלה את בניו ממצרים‪,‬‬
‫ס ישלס אסכם מזה וגו׳ יגרש אתכם מזה ‪ ,‬כלו׳‬ ‫ולכן אמר וארד כמו שאמרתי אנכי ארד‪ ,‬ואמר‬
‫לח יגרש אתכם אלא מזה לא שתלט מכל תחומו‬ ‫להעלותו כמו שאמר גם עלה ‪ ,‬אני רוצה לקיים‬
‫אלא דנץ שלשת ימים ‪ ,‬ו ל ע כשראה שלא חזרו‬ ‫כל מה שהבמחתיו‪ ,‬ואמי אל איז סובה ורסבס‬
‫רדף אסריסם ‪ :‬והיעוד• הל״ס בדיטר וארא ל ק‬ ‫אל ארן זבת חלב ודבש מה שלא הזכיר עד‬
‫אמור לג ט ישראל אט ה׳ והוצאתי אסכם ו ט׳‬ ‫ע מ ה‪ ,‬ני בימי אברהם היה הולך הכנעניוטג ש‬
‫ולקחנט אסכם לי לעס והייתי לכס לאלהיס וגו׳‬ ‫אותה כדכתיב והכנעני אז בארן ‪ ,‬ועדיין ‪t t‬‬
‫והבאתי אסכם אל ה א ח אשר נשאתי את ידי ‪.‬‬ ‫היסה אז טובה ורחבה זבת חלב ודגש פ ד‬
‫סכל נס‪ 5‬ךיה ליוצאי מצרים זולת והבאתי אתכם‬ ‫שנתמזקו בה וסקלו אותה מאבן וסקט אוסס‬
‫אל הארן וט׳ שלא נתקיים בהם אלא בבניהם‬ ‫ונטעה ונמיינה ונדיירה טלה באופן שהיסה‬
‫הפמולדס מ ק עשרים והטלדיס אח״כ ובזקנים‬ ‫עסה כבר מתוקנת והיהה זבת חלב ו ט׳ ‪ ,‬וכן‬
‫יוסר נמש׳ שנס‪ ,‬ולק אמר והבאתי אתכם אל‬ ‫סדרנים היו עתה מתוקנים ומיושריס וכרטם‬
‫הלמץ ונסתי אומה לכס ‪ ,‬אסכם שני חלקיה שבכם‬ ‫וערים בנויות בבתים ו טרוס וכמו שנאמר ב ז ק‬
‫והם הנערים והזקטס ‪ ,‬וכן אמר לסי הפשט ונסתי‬ ‫ביאתם לארן והיה כי וגו׳ ערים גדולות ו מו ט ס‬
‫א«ינמ לכס מורשה ‪ ,‬מורשה אתננה שלא יכנסו‬ ‫אשר לא בניס ובתים מלאים כל טוב אשר וגו׳‬
‫בעומז ‪ ,‬זנאמןלשלס שכר טוב למתהלכיס לפניו‬ ‫ובורות חצובים וט׳ כרמים וזיתים ו ט׳ ‪ ,‬וע״כ‬
‫ו י « ג ס י ה א ק ‪ :‬והיעוד הל׳׳ו המיצט וראו את‬ ‫אמר אני רוצה להעלותו אל ארן טובם וט״‪ ,‬כי‬
‫ישועת ה׳ ו ט׳ ‪ ,‬ו ^ו הנני מחזק אס לב מצרים‬ ‫אמרתי לאבותם מעט ואני אעשה להם סי ב ה‬
‫וט׳ ‪ ,‬סנה יעוד זה לא היה ב מ ל המכות שאמר‬ ‫יותר ממה שהבמחתים ‪ .‬ואפשר שרמז גס ‪W P‬‬
‫לסם ושלמתי אס ידי והכיתי אס מצריה וגו׳ שהרי‬ ‫העניןבמה שאמר ואנכי אעלך גס עלה ‪ ,‬וירמוז‬
‫אמר ואמרי כן ישאז אתכם ונו׳‪ ,‬כי כל המכות לא‬ ‫שתי העליות לזרעו ‪ ,‬שיעלם לארן ישר^! ונם‬
‫סיו ^ א עד שישלחם מארצו וכבר שלחם‪ ,‬וכן נראה‬ ‫עלה לא נמות שהיא עסה אלא ביתר ש^ז ומעלם‬
‫שלא נלס לו משם רבינו עטן קריעת ים סוף עד‬ ‫שתהיה בזמן ההוא‪ ,‬ולכך חזר ואמר אל מקום‬
‫‪ psso‬ט גס המכות לא אמרן לו אלא זו אחר זו‪,‬‬ ‫הכנעני וגו׳ ולא אמר אל ארן לרמוז אל המרךמוש‬
‫\ ‪ s t‬נאמר שאעפ״כ היה יודע שיבואו כל המכות‬ ‫שהיו כבר מוכנים לדור בהם כמו שאמר ערים‬
‫שהקב״ס היה חוזר ואומק לו בזמן‬ ‫גדולות ו טו ט ם וגו׳ ובתים ו ט׳ ‪ ,‬ולא יעלם‬
‫שהיה מצה להביאן‪ ,‬זה אפשר בעשר מכות מפני‬ ‫לארץ חרבה שיצטרכו לטרוח כמה שטם לבטס‬
‫שהיו מקוקוס במעה שבידו דצ״ך עד״ש באח״ב ‪,‬‬ ‫להם ערים ובתים ולעטד הארן מחדש ולסקלה‬
‫אבל קריעת ים סוף לא היסה רמוזה במעה כי‬ ‫מאבן ;‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק כח‬ ‫בית‬ ‫‪162‬‬
‫ישלח אתכם מזה ‪ ,‬כי לא היה משלחם סרעה‬ ‫לא היורמוזוה במעה כי אס ה מ ט ה שיבואו על‬
‫מכל וכל אלא שירדוף אחריהם ושם יהיה מטנע‬ ‫המצריים במצרים ‪ ,‬וצס כי ע״י המכות היה נס‬
‫בעביעת יס סוף‪ ,‬כי פה במצרים לא נשאר אלא‬ ‫קריעת ים סיף עכ״ז לא נרמז במעה ‪ .‬ולתת‬
‫נגע א׳ אבל בים יעבע אותם‪ ,‬ולכך אמר לישראל‬ ‫מעם ע׳׳ז נאמר‪ ,‬כי מתחלה כיון האל ית׳ להנקס‬
‫אל תיראו התיצנו וראו את ישועת ה׳ וגו׳ אשר‬ ‫ממצרים על מה שעשו לבניהם שהשליכום ליאור‬
‫יעשה לכס היום‪ ,‬כי נס שראיתם את מצרים היום‬ ‫ודינם היה שימותו גס הס במ־ס ‪ ,‬ואס היה‬
‫שלא חשבה‪ 3‬לראותם ולא עלה על דעתכם שירדנו‬ ‫רמיתס בתהלה במים שיצאו ישראל ממצרים מל‬
‫אחריכם אחר שהוכו כמה מכות פד ששלחו‬ ‫כרחס וירדפי אחריהם ויגיבעובמיס לא היו נסרעיס‬
‫אתכם ‪ ,‬לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם‪ ,‬שלא‬ ‫מכל מה שעשו ולא היה נוקם הקב״ה ני־ןמת ישראל‬
‫ירדפו עוד אתכם ‪ ,‬ואז כשראו ישראל קריעת ים‬ ‫במה שענו אותם בדברים אחרים שלא היו חייבים‬
‫סוף ומה שאירע להם מהנסים ומה שאירע‬ ‫מיתה ‪ ,‬ולכן רצה להביא עליהם קודם עשר מכות‬
‫למצרים שנעבעו בה‪ ,‬היראה שהיו יראים קודם‬ ‫שכל אחת היתה פרעון ונקמה מדה כננד מדה‬
‫מהמצרים נתייראו מהקב״ה שלא יענישם על כך‬ ‫על מה שענו והרעו לישראל ‪ ,‬וכמו שפי׳ חכמים‬
‫והאמינו בה׳ ובמשה ‪ ,‬כי עד עתה לא היתה‬ ‫ז״ל במדרש ‪ ,‬ומפני זה היחה מכת בכורות המכה‬
‫אמונתם שלימה כשראו מצרים טס ע אחריהם ‪:‬‬ ‫האחרונה שבמכות אחר שסבלו מכות ויסורין הס‬
‫והיעוד הל״ז ויאמר אס שמוע תשמע לקול ה׳‬ ‫ובכורירס על מה שעשו‪ ,‬מתו ב ט רי ק על שנזרו‬
‫אלהיך והישר בעיניו תעשה ויו׳ כל המחלה אשר‬ ‫אס בן הוא והמתן אותו ועל מה שנזרו כל הבן‬
‫שמתי בר‪,‬צריה לא אשים עליך וגו׳ ‪ ,‬הוא יעוד‬ ‫הילוד היאורה תשליכוהו מובעו ביס סוף ‪ ,‬וא״כ‬
‫על תנאי בפירוש אס שמוע תשמע וגו׳‪ ,‬הרי כאן‬ ‫לכי נתאחרה קריעת ים ולא נודעה מקודם‪ ,‬אלא‬
‫כל התורה כולה והשכר הוא שלא ישים בהם‬ ‫שהקדיה הקב״ה ואמר למשה שיאמר לפרעה דרך‬
‫כל מחלת מצרים‪ ,‬לכך אמר אם תשמע לא אשים‬ ‫שלשת ימים נלך במדבר ונזבחה וגו׳ ולא היה ידוע‬
‫ואם לא השמע אשים ואף על פי כן אני ה׳‬ ‫עדיין למשה ולישראל למה לא היה אומר בפירוש‬
‫רופאך ‪ :‬והיעוד הל״ח במתן ט ר ה על סנאי‬ ‫שישלחם כדי שיקבלו את התורה וילכו לארצם‬
‫גס כן ‪ ,‬ועתה אס שמוע תשמעו בקולי ושמרתם‬ ‫אשר נשבע לאבותס ‪ ,‬והכוונה היהה בי כשיסכיס‬
‫את בריתי והייתם לי סגולה וגו׳ ואתם תהיו לי‬ ‫פרעה לשלחם לא יתן להם רשות אלא לדרך נ׳‬
‫ממלכת כהניס וגו׳ ‪ :‬והיעוד הל״ני הנני שולח‬ ‫ימים ואח״כ ישובו וכשיראה שלא ישובו ירדוף‬
‫מלאך לפניך וגו׳ כי אס שמוע תשמע בקולו‬
‫וגו׳ כי ילך מלאכי לפניך וגו׳ ועבדתם אח ה׳‬
‫‪,‬‬
‫אחריהם עד שיכנס לים שאס כיו אומרים שהיו‬
‫הולכים על מנת שלא לשוב לא היה רודף אחריהם‬
‫אלהיכם וגו׳ לא תהיה משכלה ועקרה בארצך‬ ‫וגס לא היו משאילים להם כלי כסף וכלי זהב‬
‫וגו׳ עד את גבולך וגו׳ ‪ :‬והיעוד המ׳ ועתה‬ ‫מקודם ׳ ואם היו ישראל יודעים קריעת ים סוף‬
‫הניחה לי ויחר אפי בהם ונו׳ עד וינחם ה׳ על‬ ‫אולי שלא היו יוצאים על מנת ליכנס לים ‪ ,‬ולכן‬
‫הרעה ונו׳ ג והיעוד המ״א לך עלה מזה וגו׳‬ ‫לא נתגלה ג״כ למשה ולא נחקק במניה רמז קריעת‬
‫ושלמתי לפניך מלאך וגו׳ אל ארן זבת חלב‬ ‫ים סוף כמו שאר המכות ‪:‬‬
‫ודבש ונו׳ ‪ :‬והיעוד המ״ב הנה מקום אחי‬ ‫וכן נוכל לומר כי מה שלא נרמז קריעת ים סוף‬
‫ונצבת על הצור וגו׳ והסירותי את כסי ונו׳ וירד‬ ‫במעה בכלל דצ״ך וכו׳ ‪ ,‬מפני כי מעה זה‬
‫ה׳ בענן ויתיצב עסו שם ‪ :‬והיעוד המ״ג ויאמר‬ ‫בא ליסר את מצרים וכמו שאמר הכתוב ושלחתי‬
‫הנה אנכי כרת בריח נגד כל עמך אעשה נפלאות‬ ‫את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי וגו׳‬
‫וגו׳ ‪ :‬והיעוד המ׳׳ד כי אוריש גויס מפניך‬ ‫ואחרי כן ישלח אתכם ‪ .‬ולכך היו חקוקות המכות‬
‫והרחבתי אח גבולוי ולא יחמד איש את ארצך‬ ‫בו ‪ ,‬אבל קריעת ים סוף היו בי שני דברים‬
‫וגו׳ ‪ :‬והיעוד המ׳יה כי ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫הפכיים‪ ,‬נס גדול לישראל שיעברו ביס ביבשה‬
‫לעהר אתכם וגו׳ ‪ :‬והיעוד המ׳ו חיוב כרת‬ ‫ועשרה נסים שנעשו להם בו ‪ ,‬ומכה למצרים‬
‫לעובר על דברים ידועים ‪ ,‬אס בשחופי ט ן‬ ‫שיכנסו ויעבעו בו ‪ ,‬ואס היתה רמוזה במפה לא‬
‫ונכרת האיש ההוא ובאוכל דם ונכרת האיש‬ ‫היה מורה אלא על מה שהועבעו בו מצרים כמו‬
‫ההוא וכן בשאר ‪ ,‬וחתם את אשר יעשה וגו׳‬ ‫שאר המכות‪ ,‬כי נסיה שנעשה לישראל אינו ראוי‬
‫ונכרתו הנפשות ונו׳ ‪ ,‬ושאר הכריתות הכתומס‬ ‫שיהיה רמוז בכלל המכות שהוכו מצרים ‪ ,‬והיה‬
‫בתורה ‪ :‬והיעוד המ׳ז וצויתי את ברכתי לכס‬ ‫עיקר הנס חסר מן המעה ‪ ,‬ולכך לא נרמז כלל‬
‫בשנה הששיש ; והיעוד המיח אס בחקותי‬ ‫כי עיקר נס קריעת ים סוף היה לישראל שעברו‬
‫חלט ויו׳ ונתתי גשמיכם ונו׳ ואס לא תשמעו‬ ‫ביס בחרבה כי פביעת המצריים בעבע היה איזר‬
‫לי ולא תעשו את כל המצות ונו׳ ‪:‬‬ ‫שנכנסו ליס‪ ,‬ולכן נתייראו מאד בני ישראל כשראו‬
‫והיעוד ה מ'פ והזר הקרב יומת ‪ ,‬מיתה בידי‬ ‫מצרים נוסע אחריהם‪ ,‬ואמר להם משה אל תיראו‬
‫שמיס וכן כל שאר חייבי מיתוס בידי‬ ‫וגו'‪ ,‬כי כבר הבין משה רבינו כשאמר לו ההל‬
‫שמיס ‪ :‬והיעיר החמשים בסופה והיתס אס‬ ‫יתב׳ על מכת בכורות עוד ע ע אחד ונו׳ אחרי כן‬
‫נפמאה‬
‫‪163‬‬ ‫פב‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק סז כט‬ ‫בית‬
‫* ז כל הגוים וגו׳ כל המקום אשי הדרוך ‪(D‬‬ ‫כעמאה ונו׳ וצבתה בענה ונפלה ירכה ו ט׳ ואס‬
‫רגלכם וגו׳ ולא יחיצב ׳ איש בפניכם ו«׳ ‪:‬‬ ‫לא נעמאה ונקחה ונזרעה זרע ‪:‬‬
‫והיעוד הע״ד ראה אנכי נחן לפניכם היום‬ ‫והיעוד הנ״א ברכת כהנים ושמו את שמי ו ט׳‬
‫ברכה וקללה את הכרכה וגו׳ והקללה אס‬ ‫ואני אברכם וגו׳ ;‬
‫לא וגו׳ ‪ :‬והיעוד הע״ה לממן יברכך ה׳ אלהיך‬ ‫והיעוד הנ״ב והיה העוב ההוא אשר ייעיב ה׳‬
‫במעשר ראשק וכממנוס עניים ‪:‬‬ ‫עמנו והכיבנו לו ‪:‬‬
‫והיעוד הע״ו למלך למען יאריך ימים על ממלכתו‬ ‫והיעוד הנ״ג התקדשו למחר ואכלתם בשר ו ט׳‬
‫וגו׳ ‪ :‬והיעוד הע״ז כי ה׳ אלהיך מתהלך‬ ‫עד חדש ימים וגו׳ ורוח נסע מאת ה׳‬
‫בסרב מהלך וגו׳ ולא יראה בך ערות דבר ושב‬ ‫וגו׳ הבשר עודנו בין שניהם וגו׳ ויך ה׳ ו ט׳ ‪:‬‬
‫מאחריך ‪ :‬והיעוד הע״ח וה׳ האמירך היום וגו׳‬ ‫והיעוד הנ״ד אכנו בדבר ונו׳ ועמה יגדל נא‬
‫ולתסך עליון וגו׳ ‪ :‬והיעוד הע״מ וכתבת ע לי ק‬ ‫כח ה׳ וגו׳ כי כל האנשים הרואים את‬
‫זנו׳ ל מ ק אשר תבא אל ה איז וגו׳ ‪:‬‬ ‫כבודי וגו׳ אס יראו את הארץ ו ט׳ ועבדי כלב‬
‫והיעוד הפ׳ והיה אם שמע תשמע לקול ה׳‬ ‫ונו׳ אמר אליהם חי אני וגו׳ במדבר הזה יפלו‬
‫אלהיך ובאו עליך כל הברטת האלם‬ ‫פגריכם ונו׳ אס אתם תבואו אל הארך וגו‪ /‬עד‬
‫וגו׳ והיה אם לא תשמע וגו׳ ובאו עליך כל הקללות‬ ‫במדבר הזה יהמו וגו׳ ושם ימותו וגו׳ ז‬
‫האלה וגו׳ ‪ :‬והיעוד הפ״א ופ״ב פן יש בכס וגו׳‬ ‫והיעוד הנ״ה אל תעלו כי אין ה׳ בקרבכם‬
‫‪,‬‬
‫והיה בשפעו וגו׳ והבדילו ה׳ לרעה והיה כי יבאו‬
‫עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר‬
‫וגו׳ ויעפילו לעלות וט׳ ‪:‬‬
‫והיעוד הנ״ו זאת עשו קחו לכס מחתות ו ט׳‬
‫נפתי ו ט׳ ואמה תשוב וגו׳ כל השרשה ;‬ ‫והיה האיש אשר יבחר ה׳ הוא הקדוש ‪:‬‬ ‫!‬
‫והיעוד הפ׳׳ג ויאמר ה׳ אל משה הנך שוכב ע ם‬ ‫ו היעוד הנ״ז ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו׳ כ ^ ר‬
‫אבוסיך ול‪,‬ס העם הזה וזנה וגו׳ כי‬ ‫דבר ה׳ גיד משה לו ‪ :‬והיעוד הנ״ מ ^ן‬
‫ידעתי אסרי מומי וגר ‪ :‬והיעוד הס״ל ובדבר‬ ‫אס המחתה ונו׳ וכשר עליהם ונו׳ ויחן אס הקמרת‬
‫הזה ת^־יכו וגו׳ ; והיעוד הפ״ה ברכת משה‬ ‫ויכפר וט׳ ותעצר המגפה וגו׳ והמנסה נעצרה וגו׳ ‪:‬‬
‫לי ע • ^ ‪ :‬והיעוד ^ ו ולא קם נביא עוד‬ ‫והיעוד הנ״ע והיה האיש אשר אבחר בו משהו‬
‫בישראל כמשה ונו׳ ן‬ ‫ימית וגו׳ והנה סרח ממה אהרן ו ט׳ ויוצא‬
‫סרת וגו׳‪ :‬והיעוד הס׳ ודברתם אל הסלע‬
‫פרק תשעה ועשרים‬ ‫לעיניסס ונתן מימיו וגו׳ ויצאו מיס רבים ו ט׳ ‪:‬‬
‫והיעוד הס״א יען לא האמנתם לק לא תביאו וגו׳ ‪:‬‬
‫והיעוד הס״ב עשה לך שרף ושים אותו על כס ו ט׳ ו א ח ר שפרמט היעודים הכתובים בתורה אחד‬
‫נחזור על כל אהד ואחד‬ ‫לאימי נמצא‬ ‫והביע אל נחש הנחשת וחי ו ט׳ ‪:‬‬
‫והיעוד הס׳׳ג קח את כל ראשי העם והוקע אותם מהם לדעת אותם אס נתקיימו ואותם שעתידים‬
‫לססקיים נדי שננימוד ונביא ראיה מהם לקיום‬ ‫לה׳ וגו׳ וישב חרון אף ה׳ ‪:‬‬
‫שרה הקדושה ולאמתה ‪:‬‬ ‫והיעוד הס״ד ואס לא תורישו אש יושבי הארן‬
‫וועח היעוד הראשון והוא מה שיעד הקביס‬ ‫מפניכם והיה אשר תותירו מהם ו ט׳‬
‫מיסה לאדם לו ולדורותיו כמו שאמר כי‬ ‫לשכים בעיניכם ו ט׳ ‪ :‬והיעוד הס״ה ואת יהושע‬
‫צויתי ו ט׳ כן יעשה ה׳ לכל הממלטס אשר אתה ביוה אנלך ממנו מות תמו ת‪ ,‬אין צרי! להביא‬
‫ירא ו ט' וצו אש יהושע וגו׳ הוא ינחיל אותם את ראיה על קיומו כי נבר נכתב בתורה מיתתו ומיתת‬
‫הארן וגו׳ ‪ :‬והיעוד הם*ו כי הוליד בניס ו ב ט דורותיו ססאיס אחריו והרי המיתה ה א בית‬
‫בנים ונושנחס בארן העידותי בכס היום ו ט׳ סועד לכל חק אלא שצריך ביאיר עצ אותם שאמרו‬
‫חז״ל שלא שלטה בהם סמיתה ולא מתו כמו שאמרו‬ ‫והפין ה׳ אתכם ו ט׳ אל רחום ה׳ וגו׳ ;‬
‫והיעוד הס״ז והיה כי יביאך וגו׳ ובסיס מלאים מג^ה נכנ ש בחייהםלג״ע ו כו‪ /‬א ס כבר ננזרס‬
‫כל טוב ונו׳ נ והיעוד הס״ח והיה עקב מיתה על נל הדורות למה ניצולי אלו‪ ,‬כ״א נאמר‬
‫מ »י שלא חטאו הרי אמרו ג״כ ארבעה מתו‬ ‫תשמעון וגו׳ ואהבך וגי׳ והסיר ה׳ מנק• כל חולי‬
‫וגו׳ ואכלת את כל העמיס וגו' ‪ :‬והיעוד הס״ע והים בעמיו של נחש שלא היו בהם רמא ומתו בשביל‬
‫אם שכח תשכח וגו׳ העידותי בכס היום ט אגד היעוד שנזר האל ית׳ מיתה על כל הדורות ‪:‬‬
‫סאגדון ו ט׳ ; והיעוד הע׳ ושמרתם את כל המצות ונאסר ט כשברא הקב״ס את האדם היתה‬
‫טונ תו שיטה ט לעולם אס לא יחטא‪,‬‬ ‫וגו׳ למען תחזקו ובאתם וירשתם ו ט׳ למען‬
‫תאריכו ימים וגו׳ ; והיעוד הע״א והים אס שמע מתן כת ביצירש מתחלה שיטה קייס לעולה כמיש‬
‫השמעו ו ט׳ ונתתי מער ארצכם בעתו וגו׳ השמרן ה כ שנ וייצר ס׳ אלטס אס האדם עפר מן‬
‫האדמס ויפת כ א טו נשמת חיים‪ ,‬כי הכין אח נופו‬ ‫לכס סן יפתה לבבכם ונו׳ וחרה אף ונו' ‪:‬‬
‫ט ט ס טצר ממקום טו תר זך ונקי שבעילה והוא‬ ‫ו הי ע ו ד הע״ב למען ירבו ו ט׳ על האדמה וגר ;‬
‫יוהיעוד הע״ג כי אם שמור תשסרק ו ט׳ והודש ממזבח אדמם נמו שדרש ד ל ויפח באפיו מרות‬
‫אש‬
‫אלהים‬ ‫עער היסוחת פרק כט‬ ‫בית‬ ‫‪164‬‬
‫ראוי לחוש ק ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים‬ ‫אפו נשמח מייס פתהיה קיימת כגופו לעולם כיון‬
‫ואכל וחי לעולם‪ ,‬וישלחהו ה׳ מנ״ע ונו׳ לעבוד את‬ ‫שהיא נפוחה ממגו ית׳ והיא דומה לו‪ ,‬ולכן הניח‬
‫האדמה אשר לקח משם ‪ ,‬אמר כי לא שלחו מן‬ ‫אותו כניע מקוה ראוי ומוכן לחומר וגון‪ .‬נקי ננפש‬
‫הקצה אל הקצה מגן עדן שהוא מקום מוכן וזך‬ ‫מיה‪ ,‬ואמר לו מכל ען הגן אכל תאכל ומען הדגית‬
‫לכלל העולם הזה‪ ,‬אלא מנן עדן למקים שהוא‬ ‫מוי ורע לא שאכל ממנו וגו׳ ‪ ,‬לא הזהיר אותו‬
‫קרוב לו ולמעלתו‪ ,‬והוא הר המוריה מקום מזבח‬ ‫אלא מעץ הדעת אבל מ‪:‬אר אילנות היה יכול‬
‫אדמה שהוא המקום אשר לוקח ממנו אדה״ר‬ ‫לאכיל ואפי' מען החיים שהיו מוסיף אומן בהיותו‪,‬‬
‫כשנוצר ‪ ,‬כדכתיב וייצר ה' אלהיס את האדם עפר‬ ‫אבל עץ הדעת היה מזיק לו ולחיותו‪ ,‬כי הוא נברא‬
‫מן האדמה ונו׳ ‪ ,‬וכמו שהכניסו קודם לגן עדן‬ ‫בשמרו ונפשו מוכן לדרך השיובה והישרה ואס היה‬
‫לעבדה ולשמרה והוא עבודתו לאלהיס ושמירת‬ ‫רוצה היה יכול נ״כ לחכיוא‪ ,‬כי גס שאמרו ונופו‬
‫מציתיו בהיותו במקום ההוא המוכן לכך‪ ,‬כן עתה‬ ‫היה נקי וזך סוף סוף היה חומר ועפר מן האדמה‬
‫ששלחו למקום היותר עוב ומוכן שבעולם היה כדי‬ ‫ובזה היה לו שכר הרבה בהיות לו בחירה ויכולת‬
‫שיעבוד לאלהיס בו וישמור מצותיו‪ ,‬בהיותו במקום‬ ‫לחכיוא ולא יחעא ‪ ,‬והיה בזה מאד נעלה על כל‬
‫המקודם ההוא הגורס והמקרב לאדם לעבודתו ית׳נ‬ ‫המלאכים שאין להס בחירה לח;יוא להיות החומר‬
‫ואם כן לפי זה לא היה מאמרו ית׳ ויתעלה כי‬ ‫נעדר מהם‪ ,‬וכדי שיהיה לו יומר שכר כשיוכל‬
‫ביום אכלך ממנו מות תמות הוא ודורותיו‬ ‫לחעוא ולא יחעא ברא האל ית׳ בניע עץ הדעת‬
‫על שעבר על מצותו שאכל מן הען‪ ,‬אלא יעוד‬ ‫ביוב ורע‪ ,‬שענינו היה שידעו בו ענץ עשיית העוב‬
‫שהיה מיעד ומודיע לו כ״א יאכל ממנו יוליד לו‬ ‫והרע ושיתעוררו באמצעיתו לעשות רע כמו לעשות‬
‫ולזרעו אחריו תאות יצר הרע ויהיה סבה שיתעא‬ ‫כיו־ ויהיה להס שכר הרבה יותר כפלא יעשו רע‪.‬‬
‫הוא ודורותיו שימשכו אחר תאות היצה״ר וימותו‪,‬‬ ‫וזה יהיה כשיעמדו בנ״ע לעבדה ולשמרה בכלל‬
‫אבל כבר אפשר שימצא בזרעו איזה אדם צדיק‬ ‫יעבדו וישמרו האילן הזה ויאותו בצלו ובמראהו‬
‫וכשר שלא יחעא מימיו כחנוך ואליהו ולא ימות‪,‬‬ ‫ויחנו סביבו כי בזה יקנו קצת חסן לעשות מוב‬
‫והכתוב שאמר )קהלת ז׳( אין צדיק בארן אשר‬ ‫ורע שוה בשוה ‪ ,‬שאל׳כ היו מוכנים הרבה •והר‬
‫יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬יובן כי לא ימצא צדיק בטבע‬ ‫מדי לעשות שוב מלעשות רע ולא היו נשכרים‬
‫הבריאה אחר חטא אדם הראשון שיעשה טוב ולא‬ ‫כ״כ ‪ ,‬אבל אס יאכלו ממנו יהיו מוכנים יותר‬
‫יחעא ‪ ,‬אבל יכול הוא להכניע הטבע ולא יחטא‪,‬‬ ‫לעשות רכי מלעשות כיוב ויצא הפסדם בשכרם‬
‫וכן טכל לומר אשר יעשה טוב ולא יחטא שיהיה‬ ‫שיחכיאו לעולם ולא יהיה צדיק בארן אשר יעשה‬
‫שלם בסיר מרע ועשה טוב ‪ ,‬כי נס שימצא מי‬ ‫שוב ולא יחכיא ‪ ,‬ולכן הזהיר את אדה׳׳ר ואמר‬
‫שלא חטא מעולם כאותם שמנו חכמים ז״ל ‪,‬‬ ‫מען הדעת שוב ורע לא תאכל ממנו ‪ ,‬החניה‬
‫אולי שלא עלה בידם לעשות כל הטוב והוא קיום‬ ‫סביבו והראיה התרתי לך ולא האכילה כי ביוס‬
‫כל המצית ‪ ,‬והרי משה רבינו שלא קיים מצות‬ ‫אכלך ממנו תהיה מוכן לחשוא יותר ותמות ‪,‬‬
‫התלויות בארן שלא היה יכול לקיימם כי אס‬ ‫כי לא תוכל לעמוד ביצרך להכניעו לבלתי תתשא‬
‫בעמדו בה ‪ ,‬וא״כ לא ימצא שום שלם בלא חטא‬ ‫כלל‪ ,‬לא לבד אתה שאכלת אלא גס זרעך‬
‫ושיעשה ג־כ כל המצות ‪ ,‬אבל ימצא שלם שלא‬ ‫היוצאים ממעיך שיתהוה בהה רוע התכונה‬
‫יחטא ויעשה רוב המצות ותקצר ידו מלעשות כולן‬ ‫שתתהוה בך אס תאכל ממנו‪ ,‬דכתיב ותפקחנה עיני‬
‫מפני שאינו בא לידי חיובן‪ ,‬ועם כל זה מחשבתו‬ ‫שניהם וידעו כי ערומים הם ‪ .‬כי עירך הציווי‬
‫הטובה מצטרפת למעשה‪ ,‬וכיון שלא חטא כלל‬ ‫והחשא היה לאדס שנצשיה בו ‪ ,‬ולכך לא נאמר‬
‫הוא חי לעולם בג״ע כחנוך ואליהו ‪ ,‬ולפי זה‬ ‫בה כשאכלה קידם שיאכל בעלה שנפקחו עיניה‬
‫אדם הראשון ג״כ אם היה נזהר מכאן והלאה‬ ‫אלא אחר שהוא אכל עמה אז עשה פיעל תכונת‬
‫שלא יהיה נפתה בשום דבר אחר היצר והתאוה‬ ‫העץ בשניהם שנפקחו עיניהם בעניני העולם‬
‫שנולדה ונתדוית בו‪ ,‬לא היה מת כמו בדורותיו‪,‬‬ ‫ועניני החומר וידעו כי ערומים הס ויתפרו עלה‬
‫ואולי שהיה כך ולא מת ‪ ,‬אלא מפני שעבר על‬ ‫תאנה ‪ ,‬ני קודם לא היו חוששים כי לא היה נראה‬
‫ציווי זה שאמר לו האל ית׳ לא תאכל ממנו והוא‬ ‫הרסה להם היותם ערומים כ״א ישמשו לא לתאוה‬
‫עבר ואכל ‪ ,‬והעובר על מצות הפי״ת חייב מיתה‬ ‫כ״א לקיים מצות פריה ורביה שצום השי׳׳ת פרו‬
‫מן הסהס ‪ ,‬כמו שראינו בכל מצות בני נח שהם‬ ‫ורבי ‪ ,‬אכל עתה שנתוספה בהם תאוה היה חוש‬
‫הייביס מיתה בעביס על נל אחת מהם מפני‬ ‫המשוש זה חרפה להם ולכן תפרו עלה זאנה‪ ,‬ואז‬
‫היותו עובר על מצות מלך ‪ ,‬ואינו זו המיתה מה‬ ‫אמר האל ית׳ הן האדם היה כאח־ ממנו לדעת‬
‫שיעד לו האל יה' כי ביום אכלך ממנו מוס תמות‪,‬‬ ‫כייב ירע ועתה פן ישלח ידו ולקח ם מ ען החיים‬
‫כי זה איט אלא יעוד לעתיד שיהיה מוכן הוא‬ ‫יני' ‪ ,‬ולא אמר הן האדס הוא כ^‪-‬׳י מ״ני אלא‬
‫ודורותיו לחטוא וימותו כמו שפירשתי ‪ ,‬ונתבאר‬ ‫נבר היה כחחד ממנו ככנכחחי ב ח ‪< -‬שמח חיים‬
‫כי נתקיים בעונותינו יעוד זה מיתה לדורות כי‬ ‫ב ורע במה‬ ‫ילא היעיל לי זה ‪ ,‬אלח לדעת‬
‫אין צדיק בארן אשר יעשה מוב ולא יחטא ואיש‬ ‫ש־‪,‬כל מעין הדעת‪ ,‬ועתה א־ד שהיא ראוי למות‬
‫בעוט‬
‫פג ‪185‬‬ ‫אלהים‬ ‫‪0‬ר היסודות סרק כפז‬ ‫בית‬
‫אמס שוכב עלים ו ט ׳ ‪.‬‬ ‫הארץ‬ ‫‪5‬עז‪5‬ו ימוה ‪ ,‬ואוחם שהועד עליהם כלא ‪\ftpn‬‬
‫וסל׳ לא ^ ר א שמך וגו׳ ואח הארץ אשר נ פ ט‬ ‫הס קיימים גג״ע ואינם בפתקו של אדה״ר ;‬
‫וגו׳ ‪ ,‬ס ר י » ע ס יעודים לאברהם על ר טי הזרע‬ ‫והיעוד הב׳ שהוא קללת נמש חזה ואדם ‪,‬‬
‫ירושת הארץ ‪ ,‬וא׳ לשרה על ר טי וגדולת זרעה ‪,‬‬ ‫קללת נחש נתקיים במה שנאמר בו ל^־ור‬
‫ושנים ליצמין‪,‬׳ אמד על ירושת הארץ ורבוי‬ ‫אחה מכל הבהמה ומכל חית השדה ‪ ,‬כמו שלימד‬
‫הזרע ‪ ,‬ו א חז על ר מי זרעו ‪ ,‬ושנים ליעקב על‬ ‫דגי יהושע שהוא מוליד לשבע שנים ‪ ,‬וזהו ^)לה‬
‫ר בי וגדולת המיע ירושת הארץ‪ ,‬הס י״ב כנגד‬ ‫כי אין לבעלי חיים שוס ברכה אלא ברבוי במינם ‪,‬‬
‫י״ב שבמים‪ ,‬ו ר בי הזרע ירושת הארץ נתקיים‬ ‫ובאריכות ימי ההולדה הוא מיעוע למין ההוא‬
‫הכל כמ״ש מהו שע)כ״א( י חן ה׳ לישראל אס כל‬ ‫והוא קללה‪ ,‬וכן על גחונך תלך ועפר מאכל נתקיים‬
‫^ * ץ אשר נשבע לתת לאטתס ‪ ,‬וכן כתבט‬ ‫ט מי ד‪ ,‬שמקודם היה הולך בקומה זקופה וירמ‬
‫למעלה צורך האריכות בכל סהבפחות ו ט׳ ‪ ,‬כי‬ ‫מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו ‪ ,‬ומקודם ט ס‬
‫הג׳ ^ מו ס שלא נתקיימו עדיק נתינת ארצם והס‬ ‫מאכלו מאכל אדם ועכשיו ועפר מאכל וגו׳ ‪ ,‬ו ט ה‬
‫קיני ק‪:‬חי וקדמוני מתחלה לא הובמסו עליהם‬ ‫רוצה לישא את חוה ולכן נתקלקל ואיבה אשית וגו׳‬
‫אלא ל פ ט ד ‪ ,‬ו ק קצת הארץ שלא הורישו את‬ ‫הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב כמו שהוא‬
‫טושביס והנימוס ט ע לו להס מס הרי הוא כאילו‬ ‫דרכו ‪ ,‬וקללת האשה נתקיימה ו ק ‪ x p‬קללות‬
‫כבשוה טון שהיסה בידם לטבשה והיו לוקטם‬ ‫כמו שביארוס ז״ל עם המיתה ‪ ,‬ו ק קללת אדם‬
‫מס מהם נ חחל ה‪ ,‬ואלדב היו לשכיס בעיניהם‬ ‫תשע ומיתה כמו שמנאוס ז״ל ‪:‬‬
‫כמו שיפד להס האל יחברך ‪ ,‬י עו ד הגר והוא‬ ‫והיעוד הג' לקין נע ונד ת ט ה ב א ק ‪ ,‬נתקיים‬
‫יהיה ט־א אדס וגו׳ וכל מה שנתברך ע״י אברהס‬ ‫מיד כדכתיב וישב ב א ת נוד כי יישוט‬
‫הכל נ ת טי ם ‪ ,‬ובמו שט׳ המשרשיס ז״ל ‪:‬‬ ‫וקיומו וקביעותו היה כשטה נע ונד ‪:‬‬
‫והיעוד הל״א ונאס מלאם יאמץ ורב י ע ט ד צעיר‬ ‫והיעוד הד׳ כל הורג קין שבעתים יוקם ‪,‬‬
‫ניכנ תיךי ס‪ ,‬י כני שט׳ ז״ל‪ ,‬וכן הברמת‬ ‫נתקיים כמו שאמרו במדרש ‪:‬‬
‫שברך יצחק ליעקב ועשו נתקיימו ‪ ,‬והרי דוד שס‬ ‫והיעוד הה׳ זה ינחמנו וגו׳ כיון שעמד נח וכמ׳׳ש‬
‫נציבים באדום ויהיו לו עבדים ‪:‬‬ ‫במדרש ‪ :‬והיעוד הו' ענין מי ה מטל‬
‫והיעוד הל״ג ברכס ישראל לבני יוסף וברכתו‬ ‫נתקיים ג' כ כמיש בכתוב ‪ :‬והיעוד הז׳ ומוראכם‬
‫לנרו הכל נתקיים ‪ ,‬וכמו שפירש רש׳׳י‬ ‫וחתכם ‪ .‬והשמיני ולא יהיה עוד מ ט ל וגו׳ ‪.‬‬
‫ז״ל כל הברכות על מה שטה עתיד לכל שבע‬ ‫והתשיעי ונראתה הקשת בענן ‪ ,‬טלם מתקיימים‬
‫ושגס ונתקיים אח*כ הכל כמו שברכם הוא‪ ,‬והגורל‬
‫שהיה ע״פ ה׳ ונחלקה ט ה א ק היה הטונה שיגיע‬
‫‪,‬‬
‫והולטס ; והיעוד הי׳ ייעוד נת לבניו ונתקייס‬
‫הכל כמו שכתבתי למעלה ‪:‬‬
‫לכל סבס ושבע נ ט מה שנתברכו מאביהם ‪:‬‬ ‫ו הי ע ו ד האחד עשר ונבלה שם שפתם‪ ,‬נתקיים ג״כ‬
‫דהיעודיס שנטיעדו ביציאת מצרים ובסטת‬ ‫כמו שמטאר בכתוב וכמו שדרשו מז^ל;‬
‫וקריעה יס סוף הכל נתקיים כמו‬ ‫והבנים עשר ואעשך לגוי גדול ואברכה מ ב ר טן‬
‫שממאר בכתוביס ‪ :‬והיעודים שהם על תנאי‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬ברך את לוע שיהיה מתברך‬
‫ויאמר אם שמוע תשמע ונו׳ והיה אס שמוע תשמעו‬ ‫באברהם ‪ ,‬וקלל אס המלכים שבזו וקללו אס‬
‫בקולי וגו׳ ‪ ,‬הכל נתקיים ג טו ת ישראל בארץ‬ ‫אברהם כשלקחו אס לוס בסדום ב טו תו גן אתיו‬
‫ו™ שלא ט ו ט מ ט ם לקול ה׳ ט ה מאריך להס‬ ‫של אברהם ‪ ,‬שכן כתיב ויקחו אה לוע ואת רכושו‬
‫המל יח׳ ‪ ,‬כי יעוד מוב מ י ׳ על חגאי אינו חוזר ‪:‬‬ ‫‪ p‬אחי אברס‪ ,‬כלומר שידעו שהיה גן א ט אברס‬
‫והיעוד ^ מ ר האל יס׳ ועתה הגיחה לי ויחר‬ ‫ולא חשו לכטדו ולכך נתקללו מפי הש׳י ונפלו‬
‫א ט בהם ואכלם‪ ,‬הרי כ ט ב בצדו וינחם‬ ‫בידו של אברהם ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ס׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ‪ ,‬כי מ טי‬ ‫ו ה ^ ט ל ע ה עשר לזרעך אתן אס הארץ הזאת ‪.‬‬
‫שבדת כרותה לשפסיס שאינם חוזרות ריקה כ״ש‬ ‫ו קי עו ד הי״ד כי את כל הארץ אשר‬
‫בדברי ה׳ אמר שניחם על מה שדבר והרי הוא‬ ‫אמה רואה וגו׳ ‪ .‬וס׳׳ו במעמד בץ הבתרים ‪,‬‬
‫כאילו לא דברו כלל ‪ ,‬כיש כי מתחלה לא יעד‬ ‫וס״ז וארבה אותך ונתתי לך ולזרעך ו ט׳ ‪ ,‬וי׳׳ז‬
‫ל^ו תס כ׳׳א כשלא יתפלל משה כמ״ש ועתה‬ ‫לשרה והיתה לגוים ‪ ,‬וי״ח ג״כ לשרה שוב אשוב‬
‫מי מ ה לי וט׳ ; והיעוד המ״א לך עלה מזה‬ ‫וגו׳ < וי״ס כי ביצחק יקרא לך זרע ‪ ,‬וכ׳ כי‬
‫ושלסמי לחניך מל^* ו ט׳ ואח״כ ע״י הפלת משה‬ ‫לטי גדולאשימנו‪ ,‬וכ״א בי נשבעתי וגו׳‪ ,‬וכ״ג‬
‫אמר לו האל יס׳ מ י י ל ט והניחוחי לך ונו׳ ‪ ,‬כי‬ ‫הוא ישלח מלאט וגו׳ ‪ ,‬וכ״ג ויברכו אס רגקם‬
‫ט עיל ה תפלת משה לזמט ולא לאחר מיתה‪ ,‬דכתיב‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬וכ״ד ולאום מלאום יאמץ‪ ,‬וכ״ה ואהיה ע «־‬
‫ט ט ש ע לא ני אני שר צבא ה׳ עתה באתי ואמרו‬ ‫ואברכך ט לך ולזרעך אתן וגו'‪ ,‬וכ״ו ליצחק נ׳ ג‬
‫סז״ל אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחני ועתה‬ ‫כי לך ולזרעך אתן וגו׳ ‪ ,‬וכ״ז לו ג״כ והרביתי‬
‫חזרתי ‪ ,‬וא“כ כבר נחלףמס הבעחת הנה אנכי‬ ‫את זרעך ב ע טר אברהם ‪ ,‬וכ״ח ברטס יצחק‬
‫מ ל ת מ א ך ל סנ ^ו ט׳ ושלחט לפניך מלאך ו ט ‪/‬‬ ‫ליעקב ועשו‪ ,‬וכיס ליעקב אלהי אברהם אביך‬
‫ט‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק כט‬ ‫בית‬ ‫‪166‬‬
‫וע״י זכירת זכות האבות שתתנהג עמהס בשם‬ ‫ני קלמידו של אדם כמוחו‪ ,‬וכאן אמר לו והניחומי‬
‫זה ‪ ,‬וכשראה משה רבינו עת רצון אז אמר לאל‬ ‫לך כי לו ל‪ 3‬דו שמע שלא ישלח מלאך אלא פניו‬
‫ית׳ הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו׳ ; כלומר‬ ‫ילכו ולא ליהושע אפילו שהיה חלמידו ‪:‬‬
‫עתה כבר חזרת ושבת מחרון אפך בשם רחמים‬ ‫ויעוד הגה מקיש אתי וגו׳ וראית אס אחורי‬
‫כלך ובזכות האבות מכאן והלאה אולי יחטאו‬ ‫וגו׳ והנה אנכי כורח ברית וגו׳ ‪ ,‬הס פני‬
‫עוד ישראל שיהיו מוכנים יותר לחטוא מצד‬ ‫הבנוחות כמו שכתב רש״י ז״ל כי קודס לא הבעיחו‬
‫החטא הגדול שנכשלו בו ולא תרחם עליהם‬ ‫אלא וחנותי חת אשר אחון עהים אענה עתים‬
‫במדת רחמים שלך ולא תזכור להם עוד זנות‬ ‫לא אענה אבל בשעת מעשה אמר לו הנה אנכי‬
‫אבית‪ ,‬כי אולי לא הספיק זכותם להגין על כל‬ ‫כורת ברית וגו' הבטיחו שאינן חוזרות ריקם ‪,‬‬
‫חטאתם ‪ /‬ולכך אמר הודיעני נא את דרכיך‬ ‫וענין זה הוא כי משכית נתינת התורה לא נכשלו‬
‫ואדע באיזה דרך אתנהג להתפלל כשיחטאו‬ ‫ישראל בחטא כ״א עתה בזה החמא החמור ולא‬
‫אליך כדי שתרחם עליהם‪ ,‬כי גם כי עתה נחמת‬ ‫ידע משה רבינו באיזה דרך יכנס להתפלל לאל‬
‫על הרעה בהזכירי שמך וזנות האבות היה אחר‬ ‫ית' שיכפר חטאתה כ״א בהזכרת שמו יה׳ והזכרת‬
‫שכבר באו עליהם שלשה עונשים דבר וחרב‬ ‫זכות האבות ‪ ,‬וכמו שאמר ויחל משה את פני ה'‬
‫והשקאה כסוטות ‪ ,‬אבל לעתיד כשיחטאו ויהיו‬ ‫אלהיו ויאמר למה ה׳ יסרה אפך בעמך וגו׳ זכור‬
‫מעותדים לעינש ויחזרו בתשובה באיזה דרך‬ ‫לאברהם ולינמק וגו׳ ‪ ,‬כי מצד שם ההויה המורה‬
‫יתפללו לך כדי שתענס וימצאו חן בעיניך שלא‬ ‫רחמים אין ראוי שיחרה אפו כלו׳ שימשך החרון‬
‫תענישם‪ ,‬וזהו למען אמצא חן בעיניך שלא הענישם‪,‬‬ ‫אף ויעשה פועל בחרונו כי לא אמר למה ה׳ חרה‬
‫וראה כי עמך הנוי הזה הס רבים ואי אפשר להם‬ ‫אפך אלא יחרה לעתיד ‪ ,‬ולכך אמר שוב מחרון‬
‫מבלי שיחטאו וכשישובו בתשובה שלימה ימצאו חן‬ ‫אפך והנחם ונו׳ בזכירת אברהם יצחק וישראל‬
‫בעיניך שלא הענישם ‪ ,‬ואמר לו אח"כ האל ית׳‬ ‫עבדיך אשר נשכעח להם וגו׳ ; וכן היו האבות‬
‫)שמות ל״ד( אני אעביר כל טובי על פניך וגו׳‬ ‫מתפללים לאל ית׳ בשם ה'‪ ,‬באברהם כתיב וישכס‬
‫וחנותי וגו׳‪ ,‬והקדים לזה ואמר פסל לך וגו׳‪ ,‬כי‬ ‫אברהם שבקר אל המקום ונוי את פני ה׳ וגו' ‪,‬‬
‫הס חטאו בדבור אחד מהראשיניס והוא ע״א ולכך‬ ‫ביצחק ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו ‪ ,‬ביעקב‬
‫נשתברו הליחות כיון שלא היה להם קיום מתחלתס‪,‬‬ ‫ויפגע במקום ונו' והנה ה׳ נצב עליו וגו; שהיה‬
‫ומפני שהיה כתוב בהם בענין ע״א כי אנכי ה׳‬ ‫מתנהג עמם במדש רחמים ‪ ,‬ואחר שירדו ישרחל‬
‫אלהיך אל קנא וגו' הוצרך לקנאות הרבה בעגל‬ ‫למצרים משעה שעלה יוסף לגדולה שהיתה סבה‬
‫במגפה וחרב והשקאה כנזכר ‪ ,‬ועתה רנה לחזור‬ ‫שירדו ישראל למצרים לא המצא כתוב שם ההוי׳ה‬
‫ולכתוב על הלוחות עשרת הדברים דרך הסד‬ ‫כ״א שם אלהים ‪ ,‬שהיה מתנהג עמם במדת הדין‬
‫ורחמים יותר מן הראשונות כדי שלא יענשו כ כ‬ ‫עד שיגיע קץ יציאתה ממנרים ואז נתגלה ה׳‬
‫מכאן והלאה ויאריך להם עד שישובו בתשובה‬ ‫למשה במדת רחמים ואמר הכתוב וירא חליו מלאך‬
‫שלימה ויתפללו אליו כסדר שיורם עתה ‪ ,‬ולכך‬ ‫ה׳ בלבה אש ונו' ‪ ,‬וזהו שהתפלל יעקב אבינו‬
‫כשהשכים משה בבקר כמו שאמר לו האל יתברך‬ ‫בברכתו לבניו לישועתך קויהי ה׳‪ ,‬כי מאז שנסתלק‬
‫לקח בידו שני לחות האבנים שפסל מן הסנפרינין‬ ‫מהם שם ה׳ משעה שהתחילי לרדת למצרים לא‬
‫שנראה באהלו ‪ ,‬ואמר וירד ה' וגו׳ ויעבור ה'‬ ‫הוזכר אלא כאן‪ ,‬וכאילו אמר לזמן ישועתך אני‬
‫וגו׳ ויקרא ה׳ ה׳ וגו׳ אל רחום וחנון וגו' ‪ ,‬כי‬ ‫מקוה בשם ה׳ כי אז התנהג עמנו במדת רחמים‬
‫בלוחות כתוב בדבור אנכי ולא יהיה לך ב׳ פעמים‬ ‫בשמך כשתגאל אותנו ממצרים ‪ ,‬ועתה נתקיימה‬
‫ה׳ ופעם אחד אל‪ ,‬אנכי ה׳ אלהיך וגו׳‪ ,‬כי אנכי‬ ‫הפלה זו שהיה מקיה יעקב אבינו לישועת בניו‬
‫ה׳ אלהיך אל קנא ‪ ,‬להודיע כי נם ששתי שמית‬ ‫בשם זה של ה׳ כמו שאמר וירא מלאך ה׳ ‪ ,‬כי‬
‫אלי הם רחמים אם יחטאו בענין ע״א הוא קנא‬ ‫נראה ונתגלה אליו עתה מה שהיה נכתר ונעלם‬
‫וינקם מיד‪ ,‬ועתה חזר ופירש אלו השמות ואמר‬ ‫עד פה כי לא תמצא כי אס שם אלהים ‪ ,‬ואמר‬
‫ה׳ ה׳ אל הכתובים בלוחית אצל קנא בענין ע״א‬ ‫לו כה תאמר אל בני ישראל ה׳ אלהי אבותיכם‬
‫מכאן והלאה אתנהג עמס ברחמנות וחנינה‪ ,‬ארך‬ ‫ונו׳ פקד פקדתי‪ ,‬כי זה השם ואלו המלות היו‬
‫אפיס וגו׳ שיקבל תשובתם כשישיבו ימרחס עליהם‪,‬‬ ‫מסורות ביד יחידיס מהם שבהם יגאלו ‪ ,‬ולכך‬
‫ולכך יזכירו לפני כסדר הזה כשיתפללו ואסלח‬ ‫אמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו כי לא היה‬
‫להם ‪ ,‬יאם לא ישובי אז אהיה קנא כמו שכתוב‬ ‫ידוע אוהו השם אז כיון שלא היה מתנהג בו האל‬
‫בלוחות קנא אחר זכרון ה' ה׳ אל כמו שכתבתי ‪,‬‬ ‫יתברך עם ישראל בהיותם בגלות‪ ,‬ואחר שנראה‬
‫וזהו שאמרו ה׳ ה׳ אני הוא קידם שיחטא אדם‬ ‫עתה התפללו גס בני ישראל אליו כשראו מצרים‬
‫ואני הוא לאחר שיחטא וישוב ‪ ,‬פי השם הראשון‬ ‫נוסע אמריהם ‪ ,‬כמ״ש ויצעקו גני ישראל אל ה׳‬
‫שהוא כתוב באנכי ה׳ אלהיך רימז לו השם הראשץ‬ ‫שתפשו אומנות אבותם כמו שדרשו חז״ל ‪ ,‬ועתה‬
‫שבי״ג מדות יהוח קידם שיחטיא חזם שהיא בקיום‬ ‫שנכשלו בחטא כמו שאמרנו לא ידע משה רבינו‬
‫מצות אנכי ה׳ אצהיי לפלס שנר טיב ‪ ,‬והשם‬ ‫להתפלל כ״א בזה השם שיצאו על ידו ממצרים ‪,‬‬
‫שהוא‬
‫פד ‪167‬‬ ‫אלהים‬ ‫היסודות פרק כ ם‬ ‫בית‬
‫מכר‪ .‬ם׳ ה׳ אל קנא בעשרת הדברות היה מחייג‬ ‫שהוא כתוב אצל לא חשתחוה להם וגר ני ‪ 6‬נני ם׳‬
‫זין ומ ש»ו עליהם על ק ^גר עתה ה׳ ה׳ אל‪,‬‬ ‫אלהיך הוא הרמוז בשם השגי של מ מ ד ^ ו ס ו ‪6‬‬
‫שמכר שהוא קנא בעשרת הדברות ‪ ,‬מכאן והלאה‬ ‫לאנזר שחטא ליסרע ממנו ‪ ,‬ני כן כתוב כו א מי‬
‫אם ישוט יהיה רמוס וחטן ו ט׳ ‪ ,‬בהה מדם‬ ‫ה׳אלסיך אל קנא כשיחטא ויעבור על לאו ‪, Of‬‬
‫מוגה א&ת כ ע ד ד ט ר אחד שבעשרת הדברות ‪,‬‬ ‫ובשניהם וכן באל כתוב בדברות שהוא ‪ <fop‬לכך‬
‫ואם לא ישוט אז יהיה קנא פקד עון ונו׳ ;‬ ‫אמר כאן ה׳ ה׳ אל רחום כי מכאן והלאה יסיס‬
‫ומפני שכל הרעות והעו טת הבאות על האדם‬ ‫רחום וחנון וכוי אס ישובו כמו שפירשתי ‪ ,‬ו מ » י‬
‫מ ם העולם לא ימלטו מחלוקה ‪ ,‬או ‪P‬‬ ‫שחוטא מאבד ומפסיד את העולם ב ח מ או‪ ,‬וכמו‬
‫בהשנמת האל ים׳ עליו להענישו על חטאתיו‬ ‫ששניט בעשרה מאמרות נברא העולם ו ט׳ כדי‬
‫ולהשפמיו טל צדקותיו‪ ,‬או הן מצד המערכה או‬ ‫ליסרע מן הרשעים שמאידין את העולם שנברא‬
‫בסבתו וסנהנתו שלא מאתו יתברך לבד‪ ,‬התחיל‬ ‫בעשרה מאמרות ל ק נאמרו עשרה מיני מדות‬
‫באלו הפדות רחום וסטןארך אפים ורב ח ס ד‪,‬‬ ‫סובות על ה׳ ה׳ אל ‪ ,‬לומר כי על מה שהיה ראוי‬
‫לומר הי הוא יתברך יתנהג עם ישראל באלו‬ ‫החוטא ליענש על הפסד עולם שנברא גפשרס‬
‫סדברים מ ר ו ם אלו כשיהפללו אליו בדין שלא‬ ‫מאמרות הטן הקב׳יה עשרה מדות מו ט ת על‬
‫מבא עליסם רמה או אה באו כגר שתסתלק‬ ‫שמותיו ית׳ ‪ ,‬לרחם עליו ולהעביר חטאתו אם‬
‫מעליהם‪ ,‬ו ק ל ענ ץ הטובה שתטא עליהם ושלא‬ ‫ישוב בתשובה שלימה ‪ :‬ו נ ר א ה כי כמו שלוחות‬
‫הסתלק מ ק אס כבר באס ‪ ,‬כי כל המתפללים‬ ‫הראשונות נחצבו ונחקקו עשרת הדברות בדבור‬
‫לאל ית׳ על כל הדברים הגשמיים בזה העולם‪,‬‬ ‫השם העשרת הדברות נמשה ולישראל ‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫על אמד מאלו הדברים הם מתפללים ‪ ,‬אס‬ ‫ז״ל וכמו שכתבתי למעלה ‪ ,‬כמו כן לא היו גרועין‬
‫הוא ירא שמא מבא עליו רעה או מצד חעאתיו‬ ‫לוחות שניות בזה מהראשונות ונחקר\ ונסצט‬
‫או מצד אסר ‪ ,‬הוא ית׳ בשמותיו מזכרי ם ה׳‬ ‫פשרת הדברות בהן כשעבר ה ‪ /‬ויקרא ה׳ ס׳ אל‬
‫‪b‬׳ אל ירנמו עליו נ מדת רחום כשיתפלל וישוב‬ ‫והס שמות הכתובים בלוחות כמו שכתבתי ‪ ,‬כי‬
‫אליו בכל ל ט ולא סבא עליו רעה ‪ ,‬ואם כבר‬ ‫מפני זה אמר לו פסל לך ונו׳ אחר שאמר לו והים‬
‫נגעה ט הרעה או מצד חטאתו ‪ t‬מצד אחר ‪,‬‬ ‫בעבור כבודי וגו׳ ונאמר ויפסול ו ט׳ ויקה בידו‬
‫הוא ית׳ יחק עליו במדת מטן כטתפלל וי ט ב‬ ‫וגו׳ לוחות אבנים וירד ה׳ בענן ‪ ,‬ואז הזכיר כל‬
‫אליו בכל ל ט ותסור מעליו ‪ ,‬ואם הוא שרוי‬ ‫העשרת הדברות כמו שהם כתובים במשנה מורס‬
‫בטובה וירא שמא מסתלק ממט או מצד חטאתיו‬ ‫שהם דברות אמרוטת הכתובים על הלוחות שניות‪,‬‬
‫או מצד א ס ר‪ » ,‬א ית׳ ארך אפיס שאיט ממהר‬ ‫כי גס שזטר ושמור בדבור אחד נאמרו כשאמר‬
‫ליפרע מ מט שמא יעשה תשובה ומעמידו בשוט‬ ‫האל ית׳ עשרת הדברות בהר סיני ‪ ,‬עם כל זה לא‬
‫כשמת^ל וישוב ‪ ,‬ואס הוא ג‪ fo‬ב לטובה שתבא‬ ‫נכתב בלוחות כי אס ז טר ‪ ,‬אבל בשניות ראם‬
‫לו ‪ ,‬סוא יס׳ ר ב חסד ל צ ד ט מסד שאין להם‬ ‫האל ית׳ בחכמתו לחקוק בהן שמור שנאמר גס כן‬
‫ז טו ס ליג ו מ ט א עליו הטובה שהוא מאג לה‬ ‫בדבור אחד עם זכור במקום זכור‪ ,‬ו ק שאר‬
‫כשהוא מתפלל אליו ‪:‬‬ ‫הדברים שיש הפרש ‪ p‬עשרת הדברות שבפרשת‬
‫וכן טכל ל « ש אלו הד׳ מדות על אלו הד׳‬ ‫ימרו למשנה חורה נאמרו גס כן אז בסיני ב מ ט ר‬
‫דברים באופן א ח ר‪ ,‬רחום שלא תנ א עליו‬ ‫אחד‪,‬ולא נכתבו בלוחות הראשונות אלא ב שנעס‪,‬‬
‫רעה בחטא ואס בא שתסתלק מ מנו‪ ,‬ארך אפים‬ ‫וכבר אמרו חז״ל מפני מה לא נאמר מוב‬
‫שלא מסתלק ממט הטובה בסבת חטא ‪ ,‬ואם‬ ‫בראשונות מפני שסוק להשתבר וירו היה נראס‬
‫^ ט שרויבטובק שסבא לו ולא יעכב עליו חטא ‪,‬‬ ‫שפסקה טובה מישראל‪ ,‬ולכך אמר בסוף כשירד‬
‫אמר מטן שלא מבא עליו רעה בסבה אחרת‬ ‫משה מן ההר בלוחות השניות ויכתוב על הלוחות‬
‫ואס באסשמסתלק‪ ,‬ורב חסד שלא תסתלק ממנו‬ ‫אש דברי הבריש עשרת הדברים‪ ,‬כלומר עשרה‬
‫המובס בסבה אמרת ‪ ,‬ובאלו סד׳ מדות נכללות‬ ‫הדברים הידועים כמו שנאמרו למשה ולישראל גיוס‬
‫כל ה מ מ ס מו ט ס ורעות שבעוה״ז ‪ ,‬ועל השכר‬ ‫מתן תורה ‪ ,‬כי השיטי שיש בהן נאמר שס גס כן‬
‫עוה״ב אמר ואמת לשלם שכר טוב‬ ‫ו ה עו »‬ ‫בדבור אחד כמו שכתבתי ‪ .‬ומה שכתוב במשנס‬
‫לעושי רצוט בעוה*ב‪ ,‬נצר מסד לאלפים למי שאץ‬ ‫הורה ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו‬
‫לו ז מ ת מצדו זוכר צדקות א טסיו מאלפים דור‬ ‫על הלוחות וגו׳ זהו גס כן מה שנאמר ג ד ט ר‬
‫קודם לו ליאן לו אחה תעטג בעולה הזה כיון‬ ‫אחד ‪ ,‬וכמו שאומר אחר כך ויכתוב על הלוחות‬
‫שאין לו חטא ‪ ,‬נשא עון למי שהעוה שלא‬ ‫כמכתב הראשון את עשרת ה ד טי ס אפר דגר ה׳‬
‫להעטשו ב טוסי ק וקהפ ש ע והחמאת לא יענישם‬ ‫אליכם וגו׳ ‪ ,‬שכל מה שכתוב בראשונות ובשניות‬
‫בעוה״ב אם ישונו בהיותם בחיים ‪ ,‬ונקה הם‬ ‫דבר ה׳ בהר ‪ ,‬וכמו שכתב רש״י ז״ל ס״ד מיתות ‪:‬‬
‫מטקים ל »יו ^י לו לא חטאו אם סבו בהכובס‬ ‫ו ג ח ז ו ר אל הי״ג מדות ‪ ,‬ונאמר כי הפשר מדות‬
‫שלימה ל מיו קודם מיתה ‪ ,‬ולא ינקה לשאינם‬ ‫שהן על השמות ה׳ ה׳ אל נוכל לומר‬
‫מ י ס אלא מעטש אותם בעוהיב‪ ,‬ואין זו בכלל‬ ‫נ ס ‪ p‬כי הן רומזות על עשרת הדברות‪ ,‬כי בהיות‬
‫למדות‬
‫אלהים‬ ‫^סער היסודות פרק כט‬ ‫בית‬ ‫‪168‬‬
‫אחיתופל שלשים ושש ‪ ,‬והצדיקים שאנו רואים‬ ‫המדות ‪ .‬הרי ארבע מדוח עוגות בטוה״ז טל שלשה‬
‫שמתים קודם שיגיעו לששים שנה כשמואל‬ ‫השמות ושש מדות עונות צעוה״ג על שלשה שמוח ‪:‬‬
‫וחזקיהו ‪ ,‬כל העולם יודעים וחושבים כי לא היו‬ ‫וקיום יעוד ‪ or‬אמרו חז״ל ברית כרותה לי״ג‬
‫ימיהם יותר מיום שנולדו ובהדי כבשי דרחמנא‬ ‫מדות שאק חוזרות ריקה ש>אמר )שמות‬
‫למה לך ‪ ,‬וכבר אמרו חכמים זיל על שמואל אמר‬ ‫ליד( הגה אנכי כרת ברית וגו׳ ‪ ,‬וראיט משה‬
‫הקב״ה היכי לעביד לימות שמואל אדזוער מרנני‬ ‫רגינו ע” ה שהזכיר קצהס בחעא המרגלים ;‬
‫אבתריה דאמרי מדמית זוער שמא ח״ו עבירה‬ ‫שאמר ה׳ ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע‬
‫היתה בו‪ .‬נראה שהוא ידוע בכל הדורות שאותס‬
‫שיש בהם עבירות מתים שלא בזמנם על הרוב ‪.‬‬
‫׳‪,‬‬
‫ונקה וגו׳ ‪ ,‬סלח נא וגו הזכיר השם השני של‬
‫י״ג מדות והוא לאחר שיחעא כי כנר העאו הם ‪,‬‬
‫ובירושלמי דבכוריס אמרו זקן שאכל את החלב מי‬ ‫וכן הזכיר המדות הצריכות כפי העת ‪ ,‬ונתקבלה‬
‫מודיענו שהוא בהכרת וכו׳‪ ,‬המס ליום אחד מיתה‬ ‫הפלתו כדכתיב ויאמר ה׳ סלחתי כדנרך ‪ ,‬כי‬
‫של זעם לב׳ של בהלה לג׳ מת במגפה ‪ ,‬תני רבי‬ ‫מקודם אמר משה רבינו)במדבר י״ד( ועתה יגדל‬
‫חלפתא גן שאול מת באחד בשנים בשלשה בהכרת‪,‬‬
‫לד׳ לחמשה מיתה הדופה ‪ ,‬לששה מיתת דרך‬
‫‪,‬‬
‫נא כח ה׳ כאשר דברת לאמר כמו שדברת לנו‬
‫שנאמר בעת צרה‪,‬ולכן השיב לו סלחתי כדברך ‪,‬‬
‫ארן ‪ ,‬לשבעה מיתת חיבה ‪ ,‬מכאן ואילך מיתת‬ ‫וכן אמר הנביא )מיכה ז׳( מי אל כמוך נושא‬
‫יסורין וכו׳‪ ,‬נראה שהיה ידוע אצלם ממיתתו‬ ‫עון ועובר על פשע וגו׳ ‪ ,‬וכן ראינו בכל הדורות‬
‫של אדם אם היה מת בכרת בין כרת של שנים‬ ‫הראשונים והאחרונים שהם נענים בהזכרת י״ג‬
‫׳‪,‬‬
‫בין כרת של ימים וכו וכבר אמרו בסווז מועד‬
‫קען עד ששים מיתת כל אדם מאי קרא)חיוב ה׳(‬
‫מדות ‪ :‬ודרעוד המ׳׳ד כי אוריש גוים מפניך‬
‫והרחבתי את גבולך וגו׳ ולא יחמד איש את ארצך‬
‫חבא בכלח אלי קבר ‪ ,‬בכל״ח גימעריא ששים ‪,‬‬ ‫בעלותך לראות וגו׳ ‪ ,‬קיום הבעחה זו כבר אמרו‬
‫מחמשים ועד ששים זו מיתת כרת ‪ .‬ובירושלמי‬ ‫מכמים ז״ל בירושלמי דפאה מעשה באחד שהניח‬
‫אמרו ששים היא מיתת כל אדם ‪ ,‬דכתיב)במדבר‬ ‫בית מלא תרנגולין וגא ומצא חתולות מקורעין ‪,‬‬
‫י״ד( אס יראה איש באנשים וגו׳ הנע עצמך שיצא‬ ‫וכן עובדא דהני תרץ אחין באשקלון דהוו להו‬
‫ממצרים בן עשרים עשה עוד ארבעים במדבר ומת‬ ‫מגורין נוכראין וגו׳ זימן לה הקב״ה מלאכים‬
‫נמצא אומר מת לששים שנה זו היא המיתה‬ ‫נכנסים ויוצאים כדמוחן וגו‪ /‬וכן מעילם לא ניזוקו‬
‫האמורה בהורה ‪ ,‬משוס דכהיב ושם( במדבר‬ ‫בעלותה לג׳ רגלים ‪ ,‬כי שלוחי מצוה אינם נזוקיס‬
‫הזה יתמו ושם ימותו ;‬ ‫לא בהליכתן ולא בחזרתן ‪:‬‬
‫ונראה כי שבעת ימי בראשית היו רמז לדורות‬ ‫וקיום יעוד )ויקרא ע׳יז( כי ביום הזה יכפר‬
‫שיהיו ימי שנותיהם שבעים שנה ‪ ,‬עשר‬ ‫עליכם‪ ,‬היה מורה עליו לשון זהורית שהיו‬
‫שנים ליום אחד כנגד עשרה מאמרות ‪ ,‬ולכך נתן‬ ‫קושרין בראש שעיר המשתלח לעזאזל והוא סימן‬
‫אדם הראשון לדוד המלך שבעים שנה משטתיו‬ ‫שמחל הקב״ה לישראל שנאמר)ישעיה א׳( אס יהיו‬
‫לא פחות ולא יותר כנגד שבעה ימי בראשית ‪,‬‬ ‫רעאיכס כשנים כשלג ילבינו ‪ ,‬וכמו שאמר )יומא‬
‫וכמו שששת ימי המעשה עיקר מרחם ומלחכתס‬ ‫ל״ע( בימי שמעון הצדיק היה לשון של זהורית‬
‫לשביעי והוא יום שבת ‪ ,‬כן עיקר מה שימרח‬ ‫מלבין מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו‬
‫האדם בששים שנותיו שהם כנגד ימי המעשה ‪,‬‬ ‫מלבין ‪ ,‬ומה שלא היה מלבין או מפני שלא היו‬
‫יהיה לשביעי שבו ילך למנוחה ‪ ,‬והמפל לזה‬ ‫שביס ולא היו מתכפרים ‪ ,‬או מפני שלא היו‬
‫העולם ‪ ,‬וכמו שיום השביעי קדש כך כל שנות‬ ‫ראויים שיראה להם סימן לבשרם ‪:‬‬
‫האדם מששים לשבעים יהיו בקדושה והכנה לעולם‬ ‫וקיום יעוד חיוב הכרת אס עשה השוגה אינו‬
‫המנוחה ‪ ,‬ואס כן הימים המיוחדים לאדם בזה‬ ‫נכרת ‪ ,‬כדכתיב הכרת חכרת הנפש‬
‫העולם אינם כי אס ששים שנה ‪ ,‬שהם כנגד ימי‬ ‫ההיא עונה בה ‪ ,‬ודרשו ז״ל בזמן שעונה בה שלא‬
‫המעשה שבהם מרח ועמל לנפשו ‪ ,‬וקנח לגופו‬ ‫שב בחשובה ‪ ,‬ולכך אינו ניכר ואינו ידוע לעולם‬
‫למה שיצמרך לצורך חייו לעבודת בוראו‪ ,‬ומי שמת‬ ‫מי שעבר על חייבי כריתות אס ימות מיתת כרת‪,‬‬
‫בתוך הששים הרי הוא כרת כי לא השלים ימי‬ ‫אולי חזר בחשובה ‪ ,‬ואם שלא שב איפשר שיש‬
‫שכירותו אשר יצא לאויר העולם להשלים עצמו‬ ‫בידו קצת מעשים עוביס ומשלם לו האל ית׳ שכרו‬
‫בהם ‪ ,‬ומי שהגיע לתשלומים כבר השלים הימים‬ ‫בעוה״ז כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו וגו׳ ‪,‬‬
‫אשר היה כשכיר פועל לעוה״ב‪ ,‬וכשהוא מת קודם‬ ‫וכרת יתקיים בנפשו לעוה״ב ‪ ,‬ועם כל זה בכל‬
‫שבעים אינו מיתת כרת ‪ ,‬כי השנים של מעלה‬ ‫דור ודור הוא דבר מפורסם וידוע כי אותם שהם‬
‫מששים עד שבעים אינם שלו כי הס קדש כנגד‬ ‫ידועים שעברו על כריתות ומיתות ב״ד ולא שבו‬
‫יום השביעי ‪ ,‬ולכך הימים המיוחדים לאדם‬ ‫כי עדיין מחזיקים ברשעתם ‪ ,‬הס מתים קודם‬
‫ומיוהשים לו כשהוא מדבר בעד עצמו עולים‬ ‫זמנםבכרה‪ ,‬וכמו שאמר דוד)תהלים נ׳’ ה(חנ שי‬
‫ששים ‪ ,‬ועל זה אמר המשורר)תהליס ק״כז כי‬ ‫דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ונו׳‪ ,‬ואמרו חכמים‬
‫כלו בעשן ימי שהם ששים שהם המיוחדים לי כלו‬ ‫כל ימיו של דואג לא היו אלא ליד שנה ושל‬
‫פה ‪169‬‬ ‫אלהים‬ ‫עערחיסוחת־פדק כט‬ ‫בית‬
‫^ ו ו ן פקודש » ט ס עו תו כסו שטו פושין אותם‬ ‫שמשן ו ט ‪ /‬ו ק אמר איו ‪( 0 3‬ימ׳יי) שהם ששים‬
‫זסעת »גשם בבית םסקדש ‪ ,‬וכן ^גרו במדרש‬ ‫בגימנוריא( קלו מני ארג וגו‪ /‬מ דל ממכי ט ‪99‬ל‬
‫על ג׳ אתיות ג«יו ד מו ת ו ט׳ יצאת לקראתה‬ ‫ימ״י‪ ,‬הלא מענו ימ״י וגו‪ /‬יס״י מנרו זמותי וגו‪/‬‬
‫שממה וחבקה ו ט׳ והרימה במים ה מ די ד ה ומיל‬ ‫ואמר גם כן אם חרוצים ימיו מס»■ מדטו ^ו ך‬
‫עתם לקיים מם שנאמר אין אדם שליט ברוח וגו׳ ‪t‬‬ ‫וגו‪ /‬ימי״ו ר״ל ששים שנה שהם כנגד ששם ימי‬
‫ו ק אמרו ששרנו ה ט א ט ם ססקו המיס המאררץ‬ ‫■המעשה ‪ ,‬חהו מספר מדשיו שהם מםסר סימיס‬
‫מ ק י ^ ^ זסאי סססיקו משום דכתיב )פ שע‬ ‫הראשונים שנחמדשו נעולה והס ששת ימי סמפשה ‪:‬‬
‫ד׳( לא אשקוד על בטסיכס וגו׳ על ניאוף נשותיכם‬ ‫ו קיו ם היעוד וצויתי את ברכתי וגו׳ ויעוד אם‬
‫ל מ מ ע כסוסות ט הם עם הזוטת ישרדו וגו׳‪,‬‬ ‫בחקותי תל ט וגו׳ ונסתי גשמיכם ג פ ת ם‬
‫ונתיב ונקה האיש מעון כשמא מנוקה אז יסיו‬ ‫וגו׳ והשיג לכס דיש וגו׳ ונסתי שלום בארן ורדשו‬
‫סמים בודקין בס ו ט׳ ז‬ ‫מכם חמשה ו ג ו ‪ /‬אמרו חכמים בתעניות )כ״ג(‬
‫ברפת כסנים ואט אברכם וגו׳‬ ‫ונתתי גשמיכם בעתם בלילי רביעיות ובלילי‬
‫אמרו במדרש ובמדבר ו׳{ כה תג ר ט אמר‬ ‫שבתות שאינן סורח על בני אדם ‪ ,‬ומצינו בימי‬
‫הקב״ס לשעבר ברכתי לאדם ואשתו לו ולבניו‬ ‫שמעון בן שמח שירדו להם גשמים בלילי רביעיות‬
‫לאמיהם יצסק י ע ק ב ‪ ,‬והיא ברך אס בניו‬ ‫ובלילי שבתות עד שהיו מסים ככליות ושעורה‬
‫מ כ תי ב ^ויברך אותה ‪ ,‬מכאן ואילן הברכות‬ ‫כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב ו‪ 6‬ורו מהם‬
‫מ מ רו ת בידכם ו ט׳ ‪ .‬ואמרו בחולין רבי עקיבא‬ ‫חכמים דוגמא לדורות להודיע כמה חסא גורם‬
‫אומר למדט ברנה לישראל מסי כהניס מסי גבורס‬ ‫שנאמר)ירמיה ה׳( עונותיכם וגו׳ וחטאסיכס מנעו‬
‫לא למדנו היל ואט אברכם ו ג ו ‪ /‬וברכה לכהנים‬ ‫המוב מכם ‪ ,‬וכן מצינו בימי הורדוס בזמן שהיו‬
‫מ״ל מדמויב ואברכה מברכיך וגו‪ /‬ואמרו בסמיי‬ ‫עוסקים בבנין בהמ״ק שירדו להם גשמים בלילות‬
‫ואט אברכה אני אברך את עמי ישראל ‪ ,‬וכן‬ ‫ולמחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החסם‬
‫הוא אומר ט ה׳ אל טך ברכך נאשר דבר לן ‪,‬‬ ‫וכל אחד משכים למלאכתו להודיע שמלאכת שמים‬
‫ואומר ב רון ס ט ה מכל העמיס וגר יפתח ה׳ לך‬ ‫בידיהם‪ ,‬ואמרו בבבא בתרא ואכלתם ישן נושן וישן‬
‫וגי‪ ,‬ב מ פ ה טוב ארעה אתכם ו ג ו‪ /‬הרי שיעוד‬ ‫מפני חדש הוציאו ‪ ,‬מלמד שהיו אוצרות מ אי ם‬
‫‪ w‬שאמר ואט אברכם נחקייס אמ׳כ ב י ט משה‬ ‫ישן וגרנות מלאים חדש והיו ישראל אומרים היאך‬
‫מצט כ ט שכתוב ט ה׳ אלהין ב ר ע כגר כאשר‬ ‫נוציא זה מפני זה ‪ .‬וכן מציט בדוד מלו ישראל‬
‫דבר לך קודם‪ ,‬וכן בכל הדומה ט ו מתברכים‬ ‫שאמר הכתוב )ש״ב כ״ג( הוא ע ד ט העצני על‬
‫טל ידי ברכת כהנים ;‬ ‫שמנה מאוס חלל וגו‪ /‬והיה מצמער על מאתים‬
‫ו ה ^ ד מ א מ ר ליתרו)במדבר י׳( והיה הטוב‬ ‫דכתיב)דברים ל’ב( איכה ירדוף אחד אלף ‪ ,‬ואפילו‬
‫ההוא וגו׳ והטגט לך‪ ,‬היי אמרו סנ מיס‬ ‫למ׳ד בגויסמשהעי ק״ו למדה סו ב ה‪ ,‬א ך קשה‬
‫ז״נ זה דשנה של ירי ט שהיו אוכלים אותה בני‬ ‫דבקרא דורדפו מכס חמשה מאה לית ביה כוליהאי‪,‬‬
‫בטו של יתרו ו ט ו אוכלין אותה אר?ט מאות‬ ‫ק כתבו התוספות במ״ק‪ ,‬ואיפשר לומר כי מה‬
‫ו א רג ט ם שפם‪ :‬וקיום ימוד נ״ג התקדשו למחר‬ ‫שכתוב ירדוף אחד אלף לא אמר אחד מכס ‪ ,‬ור״ל‬
‫ו ט׳ עד חדש ' ט ם עד אשר יצא ו ט׳ ‪ ,‬ו ט ד‬ ‫אחד מיוחד בגבורה כמו דוד המלן ע׳׳ה ו ל ע‬
‫^ ס כ ד כ ט ב ורות נ ס ע מאת ה׳ ו ט׳ הבשר‬ ‫היה מצטער על המאתיס‪ ,‬וכמו שנתקיימו אלו‬
‫•עודנו‘ טן שניהם טרם יכרס ואף ה׳ חרה בעם ו ט ‪/‬‬ ‫היעודים כך נתקיימו מסתמא כל האמורים בעני}‬
‫ו^נרו ז״ל צ ט ב הבשר ט ד ט בץ שניהם וכתיב‬ ‫נס כי לא הוזכר בפירוש ‪ ,‬וכן ים קצת מי « שהם‬
‫מד חדש י ט ה ‪ ,‬ביטטס טדונץ לאלתר ורשעים‬ ‫עתידים להתקיים בזמן המשיח כמו תשלום האלף ‪,‬‬
‫פצפמרים ומלכים עד מדש ימים ‪:‬‬ ‫כמו והתהלכתי בתוככם וכמ״ש הרמב״ן דל ‪:‬‬
‫\ ע ו ‪ 0‬יעוד אכנו בדבר ו ט׳ ‪ ,‬אס יראו א ס‬ ‫וקיום ייעוד מיתה בי ד שמים דכתיב והזר‬
‫ה א ק וטי עד במדבר הזה י ^ו פגריכם‬ ‫הקרב יומת וכן כל שאר חייבי מיסה ט די‬
‫ו ט׳‪ ,‬אס )‪ cW‬תבואו אל הארן יט׳ ‪ ,‬ומס‬ ‫שמים< יש ראיה לקיומם ממה שאירע לעוזא ט‬
‫שכתוב מ ר ׳ מ ח סנ ס קו די ם ובאלה לא היה איש‬ ‫נ ס שלא ט ה זר מפני שנתקרב יוסר מ ד לארון‬
‫עסקודי מנ « ואהרן וגו׳ ט א מי ט להם מות‬ ‫ויאחז בו מת שם ‪ ,‬כי הארון נושא את טשאיו‬
‫ימותו במדבר ולא טהר מהם איש כי אם כלב‬ ‫הוא עצמו לא כ״ש כמו שאמרו במסכת סוס ה ‪,‬‬
‫‪ p‬ישונה ויהושע בן טן ‪ ,‬והסתכל וראה כי‬ ‫ומה שיש בין מיסת ביד לכרס הוא ט )חסר‬
‫ט עו ד ם ^ הרעים ‪ w‬הם נאמרים בשם ט‬ ‫'‬ ‫בהעתקה( ‪:‬‬
‫שמא ■מומ־מוטס הס מתקיימים ואין התשובה‬ ‫וקיום יעוד הג׳ והוא ענין הסוסה הוא ידוע‬
‫מ ט ל ה בם ‪ ,‬כי עם טו סו מתנהג במדת רחמים‬ ‫שהיה נוהג ענינו ‪ ,‬וכמו שאמרו זאת סורס‬
‫יעד הרע ההוא ולא הספיקה מדת רחמים שלא‬ ‫הקנאות אין לי אלא לשעה לדורות מטן וכו׳‬
‫ליעדו‪ ,‬ו ל ע א מ ר בכאן אמר אליהם ח* אני נאם‬ ‫בשילו ובית עולמים וכו; ונמו ששניט במס׳ סועה‬
‫ס׳ ‪ ,‬ט » ט מדת הרחמים עזר דין ז ה‪ ,‬וכמו‬ ‫היה ט טל היה מביא וכו׳ ‪ .‬וכל מעשיה ^ י ן‬
‫שאמר‬
‫אלהים‬ ‫^טער היסודו־ פרס כט‬ ‫בית‬ ‫‪170‬‬
‫שינצח את א‪:‬נ והנשא עוד המלטת בדוד ושלמה ‪,‬‬ ‫שאמר כי אמר ה׳ להם מות ימותו‪ ,‬כי הם הפכו‬
‫ובנבואה הרביעית הושיף לראות ענין המשיח‬ ‫מדת רתמים למדת הדין ולא תועיל להם מדת‬
‫כמו שכתב הרמב' ן ז ל ‪:‬‬ ‫הרתמים כנזכר ‪ ,‬וכן ניעוד המתאוים אמר ואף‬
‫וקיום יעוד קת את כל ראשי העם ונו' וישוב‬ ‫ה׳ הרה בעם ‪ ,‬כלומר מדת רתמים עשו אוהו‬
‫חרון אף ה׳ וגו׳ ‪ /‬מה שאמר משה הרגו‬ ‫י‬ ‫חרון אף ומדת דין ויתקיים יעוד הרע על כל‬
‫איש אנשיו וגו; ובעוד שהיו הורגים לא הספיק‬ ‫פנים ולא תועיל להם תשובה ‪ ,‬ואין כן ביעודים‬
‫לו עדיין לשוב הרון האף עד שעשה פינחס מה‬ ‫הנאמרים במדת דין כי אתר כך כשישובו ירחם‬
‫שעשה ושב חמתו בעבורו ‪ ,‬כמו שכתוב פיגחש‬ ‫עליהם במדת רחמים ‪:‬‬
‫השיב את חמתי ויו׳ ‪ ,‬ולכך אמר והנה חיש כי‬ ‫ובן ביעוד אל תעלו כי אין ה׳ בקרבכם ולא‬
‫לא היה עתיד לשוב חרון האף עד שיהרג ופינחס‬ ‫הניפו וגו׳ ‪ ,‬ונתקיים מיד דכתיב ויעפילו‬
‫במעישה שעשה השלים השבת החמה;‬ ‫ונו׳ וירד העמלקי וגו׳ ויכום ויכתיה עד ההרמה‪,‬‬
‫וקיים יעוד הם ־ד ואס לא תורישו את יושב•‬ ‫ואמר הכתוב באזהרה ני אין ה׳ בקרבכם כלומר‬
‫האר; מפניכם וגו׳ לשטס בעיניכם ויו׳‬ ‫י‬ ‫מדת הרחמים אינו בקרבכם כי לא ירתם עליכם‬
‫וצררו אתכה וגו׳ ‪ ,‬כתוב בשפר שופעים ולא‬ ‫אם תעלו ‪ :‬וקיום יעוד והיה האיש אשר יבחר‬
‫הודש מנשה‪ ,‬ואפרים לא הוריש‪ ,‬אשר לא הוריש‬ ‫ה׳ הוא הקדוש נתקיים מיד שיצאה אש מאת ה׳‬
‫נפתל; ולא הוריש וגו׳‪ ,‬וכתיב וילחצו האמורי את‬ ‫וגו׳ ואכלה את כל מקריבי הקכירת ‪ ,‬וכשהתלונגי‬
‫בני דן וגי' ‪ ,‬ונתיב ויעל מלאך ה׳ וגוי ואתם לא‬ ‫אמר משה אל אהרן קח את המחתה ונו׳ ויקה‬
‫תכרתו ברית ליושבי האר; ויו׳‪ ,‬ונם אמרתי לא‬ ‫אהרן ונו׳ ויתן את הקערת ויכפר על העם וגו' ;‬
‫אגרש אותם מפניכם והיו לכס לצדים וגו; הרי‬ ‫וקיום יעוד ולא יהיה כקרח וכעדתו ונו; כמו‬
‫שנכשלו במה שהוזהרו מ מנו‪ .‬ומה שאמר וגם‬ ‫בדרשו חז׳ל לא יארע לו לחולק על הכהונה מה‬
‫אמרתי לא אגרש אותה מפגיכס ‪ ,‬הוא מה שאמיר‬ ‫שאירע לקרח אלא מה שאירע ליד משה שנצמרע ‪.‬‬
‫כאן והיה כאשר דמיתי לעשות להם שיגלו כולם‬ ‫וזשיה ביד משה לו ; וכן היה לעוזיהו כשרצה‬
‫מן הארץ ולא תותירו מהם ולא שמעתם בקולי ‪,‬‬ ‫לשמש בכהונה שלקה בצרעת שנאמר ודה׳ב כ״ו(‬
‫כן אעשה לכם ולא אשאיר מכס ח״ו ‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫והצרעת זרחה במצחו מפגי שהעיז מצחו במקים‬
‫אחר כך ויחר אף ה' בישראל ויאמר יען אשר‬ ‫השכינה ‪ :‬וקיום יעוד קח את המחתה ונו; מה‬
‫עברו הגוי הזה וגו' גס אני לא איסיף להוריש‬ ‫בכתוב בצדו ויקח אהרן כאשר דבר משה וגו׳‬
‫איש מפניהם וגו׳ למען נשות בס את ישראל וגו׳ ‪:‬‬ ‫ויכפר על העם וגו׳ ותעצר המגפה ;‬
‫וקיום יעוד ואת יהושע צויתי וגו׳ וצו את יהושע‬ ‫וקיום יעוד הנ״נו והיה האיש אשר אבחר בו‬
‫וגו׳ והוא ינחיל אותם וגו׳ ‪ ,‬הרי הוא‬ ‫מכיהו יפרח וגו; מש׳כ בצדו רהי ממחרת‬
‫מפורש בספרו)יהושע י״ד( ואלה אשר נהלו פגי‬ ‫וגו׳ והנה פרת ממה אהרן וגו׳ ויוצא פרח ויצן צין‬
‫ישראל וגו׳ אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע‬ ‫ויגמל שקדים ‪ ,‬ומקודם לא אמר אלא מעהו יפרח‬
‫בן נון וראשי אבות המעות ‪ ,‬וכן נאמר בתורה‬ ‫ולא אמר שיוציא ציץ ויגמל שקדים כי הפרתה בממה‬
‫ג׳'כ אלה שמות האנשים אשר ינסלו לכם הארץ‬ ‫תלוש ויבש הוא עיקר הנס והסימן כי ממה לוי‬
‫אלעזר הכהן ויהושע בן גון ונשיא אהד וגו'‪ ,‬ומפני‬ ‫נבתר מכל השבמיים ‪ ,‬ויציאת הצין והשקדים אינו‬
‫שחילוק הארץ היתה בגורל על ידי אלעזר הכהן‬ ‫אלא להראות מהירות הפרעון על החולק כמו‬
‫אמר אשר נהלו ואשר יגתילו ‪ ,‬אבל עגין ט ט ש‬ ‫שהשק־ים הוא הפרי הממהר להפריח ‪ .‬ונראה ני‬
‫הארץ תלוי ביהושע לבדו כמו שאמר כאן והוא‬ ‫כשבא משה אל אהל העדות לא מצא הממה אלא‬
‫ינחיל אותם וגו׳ ‪ ,‬ונתיב שם ואלה מלכי הארץ‬ ‫בפריחה לבד ‪ ,‬כמו שאומר ויבא משה אל אהל‬
‫אשר הכה יהושע ובני ישראל וגו; ולא הזכיר כאן‬ ‫מועד וגו׳ והנה פרח ממה אהרן ‪ ,‬ואח״כ הוציא‬
‫אלעזר הכהן ‪ ,‬וכתיב ויתן ה׳ לישראל את כל‬ ‫פרח לחון ויצץ צץ ויגמל שקדים במעמ מן הזמן‬
‫הארץ אשר נשבע לאבותס ויו׳ לא נפל מנל הדבר‬ ‫להורות על מהירות הפרעון כנזכר ‪:‬‬
‫העוב וגו׳ הכל בא ‪ .‬וזה יורה מה שכתבנו למעלה‬ ‫ו קי ל ס ייעוד יציאת מים מן הסלע גם כן כתוב‬
‫כי מתחלה לא יעד על כל העשרה עממין כי אס‬ ‫בצדו ‪ ,‬וירם משה אש ידו וגו׳ ויצאו מיס‬
‫לעתיד ‪ :‬וקיום יעוד הסי׳ו כי תוליד בגיס ונושגתם‬ ‫רבים וגו׳‪ .‬וכן היעוד לא האמנתם לכן לא תביאו‬
‫בארץ וגו׳ והפיץ ה׳ אתכם וגו׳ כ־ אל רתום ה'‬ ‫וגו׳ כתיב ויראו כל העדה וגו׳ כי יוע אהרן וגו׳‬
‫אלהיך וגו'‪ ,‬נתקיים בעוגות אהרי שהרבו לפשוע‬
‫ולעשות הרע בעיני ה׳ גלו ונפוצו אחר שעמדו‬
‫׳‪,‬‬
‫וכתיב וימת שם משה עבד ה וכן יעוד והיה כל‬
‫הנשוך וראה אוהו וחי כתיב במריה וישימהו על‬
‫תת״נ שנה פארן שתי שנים קודם מנין ונושנת״ס‪,‬‬ ‫הנס והיה אס נשך הנחש את איש והכימ אל נחש‬
‫כמו שכתוב בבנין שלמה ויהי בשמניה שנה וארבע‬ ‫הנהשת וחי ‪ :‬וקיים יעוד ברכות בלעם לישראל;‬
‫מאות שנה לצאת בני ישראל מארן מצריה ‪ ,‬נוציא‬ ‫בתחלת נבואתו אמר שהם הלק ה' ונחלתו ‪,‬‬
‫מ׳ שנה שהיו במדבר נשארו ת״מ ותיי שעמד‬ ‫ובשניה הוסיף כגוש הארץ והרנה מלכיה ; ובג׳‬
‫הבית הרי תת״נ ‪ .‬וצדקה עשה עמנו האל ית'‬ ‫ראה שבתם בארן ופרו ו ר ט עליה והעמידם מלר‬
‫שהגצנו‬
‫פו ‪171‬‬ ‫‪.‬אלהים‬ ‫שןדהיסוחתפרקטןל‬ ‫בית‬
‫‪s w n 6‬ם פל האבנים ו ט׳ ‪ y‬ומיד כ ט ב ו י ט‬ ‫שהגלט ‪5‬׳ שנים קודם מגין ונושנמס‪ ,‬כמו שאמיו‬
‫ם פ ע כל המלטם וגו׳ ויתקבצו ימדו וגו‪/‬ו ל מ ם‬ ‫הזיל על וישקד ה׳ על הרמה רביאס מליגו כי‬
‫נענהס יהושע ונתגם האל בידם כ ט שכתוב כאן‬ ‫צדיק ה׳ אלהיט‪ ,‬כדי שלא יהקיימו כל ספונשים ‪t‬‬
‫למען אט־ מבוא ‪ ,‬ט >ךדס זה בלכידת ירימו‬ ‫ואמר ככאן והפיץ ה׳ אתכם וגר אשר ינהג אשכה‬
‫^־ ‪ 0‬מס שקרם ^ י ן ע ק ו ב ט שנפלו כל׳ו אים‬ ‫וגו‪ /‬ט אחר שהרבו לפשוע ונפמייבו וגלו לא‬
‫ומכאן וסלאסלא אירע להם ט ס דבר שלא כסוג]‬ ‫הועיל להם מדת רחמים ולא תשובה ‪ ^ ,‬א אן«‬
‫וירשו כל ה א רן‪:‬‬ ‫במדת רחמים הפיצם‪ ,‬אלא שרחם עליהם מלו ה ם‬
‫וימוד סנך ט ב ג עם אבותיו וקס סעם הזם‬ ‫כששבו‪ ,‬כמו שכתוב)דברים ד׳( ובקשתם משם את‬
‫חנם ו ט׳ כי ידעתי אמרי ש תי ‪ ,‬הרי‬ ‫ה׳ אלהיך ומצאת וגו׳ בי אל רחום ה׳ אלסיך ו ג י ‪:‬‬
‫אמרו מדל והרי כל ימות יטשע לא השמיש כ ש‬ ‫ויעודי ס״ז וס״ח והיה ט יביאן וגו׳ ובתים‬
‫שכתוש ויעבדו אס ט כל ימי יהושע וגו׳‪ ,‬מכאן‬ ‫מלאים כל תוב וגו׳ והיה עקב תשמעון ו גי‪,‬‬
‫שסלשדו של אדם ב ש ש כל זמן טהושע ט הים‬ ‫ואהבך וברכך ו ט ; והסירה׳ ממך כל ס ליוגו׳‪.‬‬
‫י נראה למשה שהיה ט ;‬ ‫ואכלת את כל העמים וגו׳ ‪ ,‬הכל נתקיים כמו‬
‫מ ף ו ם יעודי ב ר טס משה לישראל ‪ ,‬הוא כי מ ם‬ ‫שכתוב ביהושע בדרך כלל לא נ ^ דבר מכל‬
‫שבא לישראל מ ה ש ט ת בארן ר שזו ע‬ ‫הדבר המוב וט׳ ‪ ,‬וכן שאר היעודים מוביס ורעים‬
‫בבר טס אלו‪ ,‬וכ ש שטרש רש׳׳יז״למדברירז״ל‬ ‫כלס נתקיימו ‪ ,‬המונים בהיותם מוביס וישרים‬
‫ועיי ברכ ש נסקיי ש בהם ‪:‬‬ ‫בלכותס ‪ ,‬והרעים בהיותם רמים וממאים‪ ,‬כמו‬
‫והיעוד הס״ו ולא קם נביא שד בישראל כמשה ‪,‬‬ ‫שמטאר בכל ספרי הנביאים‪ ,‬וכמו שסי׳ המפרשים‬
‫מ א משרש כי כל הנביאים קיי ש דברט‬ ‫דל בכל היעודים ובתוכחותשבא מליט גם אשר‬
‫וכ ש שכשבבטיקים ה קו ד ש ם‪ ,‬ו ט ס ה מבי אי ם‬ ‫לא כתוב וגו׳‪ ,‬וכן נתקיימו הפונות העמידום ‪:‬‬
‫אמר)מלאכי ג׳( זכרו מורח משה ו ט׳ ‪:‬‬ ‫וסיום יעוד למען יברכך וגו׳ במעשר ראשון‬
‫ומתטת עטים ‪ .‬נתקיים ממה שאמרו ימג־‬ ‫י‬
‫־פרק שלעןים‬ ‫תעשר עשר בשביל שתתעשר ו כו‪/‬ו א מ ת על ואיש‬
‫‪ 1‬את קדשיו וגו׳ מעשה באדם אחד ו ט׳ ולא הוציא‬
‫ו מ ע ת ה אמר שכהבט כל ט ש די ם שבתורם‬ ‫אלא שיפור המתטת‪ ,‬ו טי ט אשר יתן לכהן לו י ט ה‪,‬‬
‫שמצאנום ל ט מם שמשבגוס ששה‬ ‫ומדה מונ ה יתירה על מדת סורעטת ‪:‬‬
‫ושמנים‪ ,‬ט ק להם שם אלהים ‪ ,‬ו ב א ר ט בסרק‬ ‫וסיום יעוד המלך ל מ ק יאריך ימים על ממלכתו‬
‫אנמי קיום כל י שד וי שד מהם ‪ ,‬ראוי שנבאר‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬הרי ראיט רוב המלטם המוגים‬ ‫י‬
‫עסה מס שיש ל ט ‪ p‬הראיה לאמתות תורתם‬ ‫שהאריכו ימים על ממלכתם ‪ ,‬אבל כוונת הכתוב‬
‫הקדושה מקיום יעודים הכשבים והרשזיס בה ‪.‬‬ ‫אינה אריכות ימיה לבד למלך שהוא שומר כל‬
‫והנך רו ^ו כל אלו ט ש די ם רובם ל שבה וקצתם‬ ‫דברי התורה אלא לו ולבניו‪ ,‬כמו שטבמח דוד‬
‫ט ו לרעם ולשנש ‪ ,‬ואותם שהם ל שבס רוכס‬ ‫שזרעו לעולם יחיה‪ ,‬וגס כי קצת מבניו חמאו לא‬
‫נתקיימו בשלישת וקצת נסקייש בקצתם ‪ ,‬כש־‬ ‫סרה הממלכה מהם ולא תסור‪ ,‬ו ק אפילו במלכי‬
‫ירושת כל העשרסעמשן שלא נתקיים עדיין אלא‬ ‫ישראל הרעיה מי שהיה זוכה קצת בהם ט ס‬
‫» ב ע ה‪-,‬ו ש « ח ל ה לא נאמרו אלא לעתיד כ ש‬ ‫מאריך במלכות הוא וזרעו ‪ ,‬כמו שנאמר לי ט א‬
‫» ש ב ט ^מ»לה‪ ,‬ו כ ש שנראה מן הכתוב במשנס‬ ‫י ק אשר המינות וגו׳ בני רבעים ישבו לך וגו׳‪ ,‬ח ט‬
‫שרה שאש־ ואם ירסיב ט אלהיך אס ג מ ל ו‬ ‫מההבסחות שאמר כאן יאריך ימים על מ מלכ ט‬
‫>&שר נשבע ל א ט שך וט׳ כי סששר את כל המצות‬ ‫הוא ובניו וגו׳‪ :‬ויעוד הע״ו ה׳ אלהיך מתהלך‬
‫וט׳ ד ס ש ס׳ ל ך‪ ,‬ש ד שלש ע רי ם‪ ,‬שהוא רומז‬ ‫בקרב מחניך וגו׳ ולא יראה בך ערות דבר וגו׳‬
‫לפשרם ‪ fB M‬שנאמרו לאברהם אביט ע׳ה ‪,‬‬ ‫ושב מאחריך‪ ,‬קיומו מה שאמר רב חסדא ס׳׳ק‬
‫והתנה כזה ט סששר את כל המצות ו ט׳ שיקיימו‬ ‫דמומה בתחלה קודם שחמאו ישראל בעריות ט ס ה‬
‫טלס את ‪ te‬התורה טל ה ‪ ,‬ו ט א לימים שאמר ומל‬ ‫ושכינה שרויה עס כל אחד ואחד בביתו שנאמר ט‬
‫ה׳ את לבבך וגו׳ על הימים העתידים שנאמר‬ ‫ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו׳ וכיק שחמאו‬
‫עליהם בקבלה ונשזי להם לב סדש ו ט׳ ‪ ,‬אבל‬ ‫!טחה שכינה מסתלקת מהם מלבוא לביתם‪ ,‬דאיט‬
‫עתה לא יעד א ו ^ אלא על השבעה עממץ ‪J‬‬ ‫׳יכול לראות בעונות שבסתר שנאמר ולא יראה‬
‫ט ט ה גלוי לעניו שהגיע ז ט ת ס ל ^ ‪ .‬ומשני ז ם‬ ‫בך ערות דבר ושב מאחריך ו נ ו ‪ /‬וזה לא אמרו‬
‫סיי מ ה ב » מ ‪6‬׳ת סארן גירושם שבעת עממץ‬ ‫דב חסדא דרך פירוש הכתוב לבד ‪ ,‬אלא שטתס‬
‫ו‪5‬מוש‪5‬ש‪ 0 ,:‬י»נ״ן ז״ל צסשקים אלו‪ ,‬וכן ט עו די ס‬ ‫‪:‬ך קבלה בידו שהיתה שכינה עם כל אמד והשגחתו‬
‫של מד תי תמיאל ורומשתם נ ת טיב בזמן שטו‬ ‫השלימה כשהיו מובים ‪:‬‬
‫ישראל בארן ועתידים להתקיים בשלימות לעתיד‪,‬‬ ‫' קיו ם יעוד ע״מ וכתבת עליק א ת כל דברי ו ט׳‬
‫ו ק הצלחת ישראל וג טרס ם מס שיגיע לרם מן‬ ‫ל מ ק אשר תבוא אל ה א ר ן ו ט‪ /‬מטרש‬
‫התוב בזה העולם יש דברים שרעיים שלא נ ת טי ש‬ ‫‪:‬יהושע אז יבנה יטשע מזבח בהר פיבל וגו׳‪,‬‬
‫ו אט‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק ל‬ ‫בית‬ ‫‪172‬‬
‫כיון שמשה רביט ע׳ס יעד דברים רחוקים בזמן‬ ‫זאנו במוחים שיתקיימו לעתיד‪ ,‬כמו תשלום רדיפת‬
‫ובלתי מצויים והווים ‪ ,‬ונתקיימו אחר ‪ p‬כמו‬ ‫אמד לאלף שהיה מלמער דוד על המאתיס שהיה‬
‫שהוא כתבם ‪ ,‬יש מהם ראיה נדולה אפילו לכופרים‬
‫‪,‬‬
‫בתורת משה שהם מכזבים ושכל מס שכהב משה‬
‫‪,‬‬ ‫עורר מניהו על שמנה מאות ולא הגיעו לאלף‬
‫כמו שכתוב והוא עורר את חניתו על שמנה מאות‬
‫רביט ע״ה מבראשית עד לעיני כל ישראל היה‬ ‫סלל בפעם אחת ‪ ,‬וכן והתהלכתי בתוככם אטייל‬
‫מפי הגבורה ‪:‬‬ ‫עמכם וכו׳ ‪ ,‬וכיונא ביעודין אלו הנכללים בכלל‬
‫והנה היעוד הראשון שכתב מרע״ה בתורה הוא‬ ‫יעודים אחרים שנתקיימו כבר ‪ ,‬וכן יעודי בלעם‬
‫שכתב שאמר לו האל ית׳ לאדם הראשון כי‬ ‫אשר הס לעמיד ‪ ,‬ואין בכל היעודים הנזכרים‬
‫ביום אכלך ממנו מות תמות ‪ ,‬מיתה לו ולדורותיו‪,‬‬ ‫יעוד אחד שלם שלא נתקיים ‪ ,‬כי מה שלא נתקיים‬
‫ואם לא היו כל דבריו מפי הנבורה ומלט‬ ‫עדיין הוא קצת היעוד לא ייעוד שלם ‪ ,‬כמו שלשת‬
‫ומחכמתו היה כודאס היה לו לחוש שמא אחר‬ ‫פממין שהם תשלום העשרה שנתייעדו באחד ‪,‬‬
‫כמה דורות יהיה נולד איזה אדם שלה באיבריו‬ ‫זפרטי דברים שבפרשת אס בחקותי שאינו נמנה‬
‫ותכונתו ומדיתיו וחכמתו שיחיה ולא ימות ‪ ,‬ולא‬ ‫אלא כיעוד אחד שלא נתקיימו קצתם כנזכר‪ ,‬וכן‬
‫יהיה רחוק בעיני משה רביט שהרי ראה הוא‬ ‫קצת היעודים הנכללים ביעוד אחד והס ברכות‬
‫סיחון ועוג שנא היו שלימים בשלימות המדית‬ ‫בלעם‪ ,‬וכן יש קצת מהה בברכת יעקב לבניו‬
‫וחיו יותר מאלף שנה והוא כתב שהרגם ‪ ,‬ואולי היו‬ ‫ומשה לישראל ‪ ,‬וההבטחות הכתובות בהורה ‪,‬‬
‫חיים יותר אלפיס מן השנים אם לא היה הוא‬ ‫והייעודים הרעים כלס נתקיימו בעונותינו הרבים‬
‫הורגם ‪ ,‬וענין אורך חייהם נתבאר ממה שאמרו‬ ‫ג ס אשר לא כתוב בספר התורה הזאת ‪ ,‬לזכותנו‬
‫רז״ל בנדה פ׳ האשה סיחון ועוג בני אסיה בר‬ ‫כיוס הזה שנירש עוה״ב ושנהיה ראויס להגאל אחר‬
‫שמחזאי שירד הוא ועזאל מן השמים בדור אנוש ‪,‬‬ ‫שנגמור לסבול כל מה שחטאט והעוינו מעט מעט‬
‫ואס כן נולד שנים הרבה קודם המבול שהרי‬ ‫כדי שנוכל לסובלו וחציו כלים ואנחנו לא נכלה ‪,‬‬
‫נקרא פליט על שם שפלט מדור המבול‪ ,‬ואס כן‬ ‫והוא ית ירחס עלינו ברוב רחמיו כמו שהבטיחנו‬
‫‪,‬‬
‫יהיו שנותיו לפחות אלף שנה בזמן משה והוא‬
‫הרג אותו ואת סיחון אחיו ‪ ,‬ואס לא היה הורגם‬
‫בסוף כי א ל ר חו ס ה׳ א ל הי ךו כו; ואחר שנתקיימו‬
‫כל היעודים טובים ורעים ומה שלא נשלם קיומו‬
‫אולי היו חיים לעולם‪ ,‬והיה לו לחוש שמא השאירו‬ ‫מן הטוב אנו בעומיס בו ית׳ שישלימהו ‪ ,‬נאמר‬
‫מזרעם או אחרים שלימים בבריאה שיחיו לעולם‬ ‫כי קיום אלו היעודים הס קצתס בזמן משה‬
‫ועס כל זה כתב מיתה לדורות ‪ ,‬נראה שהיה מפי‬ ‫רכינו וקצתם אחריו ‪ ,‬ואותה שנתקיימו בזמן משה‬
‫הגבורה כי הוא ית׳ אמר לו כי המות הוא בית‬ ‫רבינו ונכתב קיומה בתורה יש לכופר בהורת משה‬
‫מועד לכל מי ‪ ,‬ואין על דברי משה רע״ה קושי‬ ‫ולאומר אין מורה מן השמים אלא משה בדאה‬
‫מאותם שנכנסו חיים לגן עדן‪ ,‬כי כיון שלא נתקיים‬ ‫מלבו פתחון פה לומר הוא כתב שיהיה והוא כתב‬
‫חיותם בזה העולם ונתעלמו כמו תנוך הרי הוא‬ ‫שהיה ונתקיים‪ ,‬ואפשר שלא כתב שיהיה עד‬
‫כאלו הס מסים מזה העולם ‪:‬‬ ‫שראה שנתקיים ‪ ,‬או שלא נתקיים וכהב שנהקייס ‪,‬‬
‫ו כו היעוד שלא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ‪,‬‬ ‫אבל ביעודים שכתב מרעיה שיתקיימו לעתיד‬
‫מאין היה בטוח בזה אולי בימים הבאים יהיו‬ ‫זנתקיימו לעתיד אחריו ‪ ,‬יש ראיה גדולה להקהות‬
‫האנשים יוסר רעים וחטאים לה׳ מאד ויסכים‬ ‫שיני החולקים על תורת משה רביט ואומרים שלא‬
‫האל ית׳ לעשות להם כמו שעשה לראשונים‬ ‫כאמרה לו כולה מן השמים ‪ ,‬כי מי הוא החכם‬
‫וישטפם במי המבול ‪ ,‬אלא כודאי שלא אמר זה‬ ‫נס כי לא יהיה אלא מכס בעיניו ‪ ,‬שיהיה מיעד‬
‫אלא מסי הגבורה שהסכימה חכמתו ית׳ שלא‬ ‫דברים שיהיו לאחר זמנו ולא יהיה בטוח שיתקיימו‪,‬‬
‫ליפרע עוד מן הבריות במדה זו ‪ ,‬כל שכן ט‬ ‫אין זה כי אס סכלות גדולה ‪ ,‬כי כשיגיעו הימים‬
‫בימי משה רביט עדיין היה נראה בכל שנה רמז‬ ‫או הזמן שיעד לו ולא יתקיים היעוד יאמרו שהיה‬
‫וסימן מי המבול בירח בול באוהס הארבעים יוג‬ ‫בדאי ושקרן ‪ ,‬והרי משה רביט לדעת כל העולם‬
‫שאמר הכתוב ויהי המבול ארבעיס יום על האי{‬ ‫היה חכם גדול ‪ ,‬אף כי לא יהיו דבריו מן השמים‬
‫בכל שנה ושנה היו נשמיס הרבה יותר מד■‬ ‫לדעת הכופריש בתורה ‪ ,‬לא היה בו סכלות שיאמר‬
‫בהה כמו שאמרו דל ‪ ,‬עד שבא שלמה ובנה בי‪1‬‬ ‫ויהיה מייעד דבר שלא יהיה בטוח בקיומו כדי‬
‫המקדש ומשם והלאה לא נשאר שום רמז וסימ‬ ‫שלא יאמר עליו שהיה בדאי ושקרן ‪ ,‬וכיון שראיט‬
‫למבול ‪ ,‬וזה שאמר הכהוב ובשנה האחת עשרג‬ ‫שיעד לעתיד נראה שהיה בטוח שיתקיים מה‬
‫בירח ט ל הוא החדש השמיני כלה הבית לס‬ ‫שיבטיח ומה שיעד ‪ ,‬ומאין לו זה הבטחון כי אם‬
‫דבריו וגו'‪ ,‬והיה לו לומר בירח מבול שהירח הז)‬ ‫מפי הגבורה ‪ ,‬כי נס שיהיה חכם גדול ואי זהו‬
‫היה זמן המבול ו ט היה נראה כמו מבול בכי‬ ‫חכם הרואה את הנולד ‪ ,‬איט זה אלא בדברים‬
‫שנה ‪ ,‬ובשביל שמכאן והלאה בזכות ביח המקד‬ ‫ההויס ודברים הממשמשים ובאים לזמן קרוב‪ ,‬כי‬
‫לא היה עוד ססרו המ׳ שהה המ׳ יוה ונקר!‬ ‫מי שהוא חכם רואה אותם קודם הויתס ‪ ,‬לא‬
‫ירח בול והוא ירח חשוון ‪ ,‬ואס כן בזמן משה בז־‬ ‫■בדברים שאינם הוים ואינם קרובים ‪ ,‬ואס כן‬
‫החדש‬
‫פז ‪173‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היםוחת פדק ל‬ ‫בי ת‬
‫מ מ ר ה ‪ :‬וכן יעוד אם לא תורישו אס יושגי־‬ ‫החדש היה בכל שנה גשם גדול והיה לו למוש‬
‫ה א ח וגו׳ ‪ ,‬כי אם לא היה מסי הנ מ ר ה היה‬ ‫אולי באי זה שנה מן השניה יהיו הדורות רעים‬
‫לו למש ט אולי יהיה יותר מוב להם שלא יורישו‬ ‫וחעאים ויביא עליהם האל ית׳ מבול גמור באותן‬
‫אש כולם וי טו להם למס ‪ ,‬אלא שהיה במות‬ ‫הימים המיועדים המיוחדים לכך והס כמו קיר‬
‫מסי הג מרה ט א ר ע ויקרה להם מה שקרה אם‬ ‫נעוי המזכרח עוטתיו של אדם ‪ ,‬ומכי^ שלא משש‬
‫לא ט ו יעריט ם אס טל ם ו טו שוכטם במוכס ‪:‬‬ ‫לזה נראה שהיה בעוח בדברו שהיו דברי אלהיס‬
‫וכן יעוד ט ע ד ליהושע כי הוא ינחיל אותם א ס‬ ‫חיים מפי הנבורה ‪ ,‬ונראה כי זה הענין שהיה‬
‫הארז ‪ ,‬הוא ראיה גדולה כי כל דבריו אמת‬ ‫היה מזמן המבול עד זמן שלמה ע״ה‪ ,‬נראה במה‬
‫וצדק מ ט הנ מ ר ה‪ .‬כי ק נתקיים בקרוב כמר‬ ‫שאמר הכתוב ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול‬
‫שמא יעד ‪ ,‬ואס לא היה מסי הגבורה לא היה‬ ‫ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ‪ ,‬כי לא הובעח‬
‫מתקייס אסילו שטה הוא מצוה עליו לישראל ‪,‬‬ ‫נח אלא שלא יכרתו כל בשר ממי המבול ושלא‬
‫כי ט ו אחרים גדולים בעיניהם ונכבדיה ממט־‬ ‫תשחת הארץ מפניו אבל לעולם ימשך ממנו בכל‬
‫אלעזר ו ט ח ס ג ט שהצליח במלחמת מדין ושבעיס‬ ‫שנה באותם הימים כמו שנמשך עד זמן שלמה ע״ה ;‬
‫זקרה ונשיאי שבעי י ‪x‬אל ‪ ,‬ואס לא היה מ ט‬ ‫וכן מן היעוד שכתב מרע׳יה בתורה שיעד נח‬
‫הנ מ ר ה לא ט ס ה מתקיימת שדרתו ‪ ,‬ונס הס אס‬ ‫לבניו שיהיה כנען עבד לאחיו ושתהיה הארץ‬
‫לא ט ו יו ד ט ם מדאי שהיה נבחר מ ט האל י ת׳‬ ‫לבני שם ‪ ,‬ובנין הבתים הרמוז בזה היעוד ‪ ,‬יש‬
‫היו טלקיס עליו‪ ,‬כי בימי משה לא היה נחשב‬ ‫ראיס נם כן כפי מה שכתבנו שהרי דיבר לעתיד‬
‫ל סגי ה סנ ס כי ל א ט ה מש מתוך האהל‪ ,‬שהרי‬ ‫ולעתים רחוקות ונתקיים הכל ‪:‬‬
‫אהת וגטו ו מ הני ם והזקנים ט ו כמו ר מ תיוג ס‬ ‫ו כן היעודים שנאמרו לאבות בירושת האר!‬
‫ק ‪ ,‬כמו ששניט בסדר הלימוד שהיה מלמד משה‬ ‫והצלחתם בה ושיהיה זה בדור רביעי מיד‬
‫רביט לישראל נסתלק משה ושנה להם אהרן א ת‬ ‫אחר מיתת מרע״ה ‪ ,‬אס לא היה בעוח בזה מסי‬
‫ט ר ן נסתלק אהרן ושט בניו נסתלקו גניו שט לס ם‬ ‫הגבורה לא היה כותבו מלבו כדעת הכופרים‬
‫זקניה ו ט׳ ‪ .‬ובמדרש הזכירו שמות כל שבעיס‬ ‫בתורה ‪ ,‬ומכיון שכתבו נראה שהיה בעוח בזה מסי‬
‫הזקנים ולא הוזכר יהושע בכללם ‪ ,‬נראה שהיה‬ ‫הג טרה שיתקיים כל מה שייעד לעתיד בק לזמן‬
‫כמו תלמידם וכמו שתירש רש״י ז׳ל עליו שהיה‬ ‫קרוב בין לזמן רחוק ‪:‬‬
‫כמו תל ט ד א ה ק על מה שאמרו חכמים שאמר‬ ‫וכן הבמחת הנה אנכי שולח מלאך שהתפלל משה‬
‫שמואל מה משה ואהרן מעשה ידיהם וכו׳ ‪ ,‬ולכן‬ ‫על זה ודחאו שלא יבוא עד זמן יהושע ‪ ,‬הרי‬
‫לא ט ת ה ניכרת מעלתו ושימושו למשה כי אס‬ ‫נתקיים אחריו מיד כשמת משה רביט ע״ה שאמר‬
‫כשאמר לו האל יס׳ קח לך את יהושע בן נון‬ ‫ליהושע אני שר צבא ה׳ עתה באתי וגו׳ כמו‬
‫איש אשר רוח בו וסמכת אס ידך עליו וט׳ ‪,‬‬ ‫שכתבנו למעלה‪ ,‬הרי שהיה במוח שיתקיימו דבריו‬
‫ומיד כשמת מרעיה אמר לו האל ית׳ כאשר הייתי‬ ‫מיד לאתר מותו בימי יהושע תלמידו ‪:‬‬
‫עס משה אהיה עמד וגר ‪ ,‬וראו כל ישראל כי‬ ‫וכן מה שכתוב הנה אנכי כורת ברית וגו׳ ‪,‬‬
‫האל יס׳ ט ה מכבד נו ושכל דבריו היו נכיניס לא‬ ‫ואמרו חז״ל ברית כרותה לי׳ג מדות שאינן‬
‫י ט ל סהס ארצה‪ ,‬ולכך כשצוה יהושע אס שומרי‬ ‫חוזרות ריקם ‪ ,‬והוא מתקיים בכל דור כשישראל‬
‫העם עברו בקרב המחנה ונו׳ עט הם אח כל‬ ‫צועקים לאל ית׳ הס נענים בזכירת הי״ג מדות ״‬
‫אשר צויתט נעשה ואל כל א ^ חשלחט נלך ככל‬ ‫והרי שאס לא היה במוח בזה שהיו דברי האללא‬
‫אשר שמעט אל משה ק נשמע אליך וגו׳ ‪ ,‬ומסני‬ ‫היה כו תט‪ ,‬וכן לא יחמוד איש ארצך היה במוח‬
‫שלא דגרו זה אלא שוערי בני ישראל ועדיין כל‬ ‫כי בכל השנים שיעלו ישראל לרגל לא יאונה להס‬
‫בני ישרל^ לא ט ו ממשיביס ל^סו כ״כ ‪ ,‬אמר לו‬ ‫כל און‪ ,‬וכן כי ביום הזה יכפר עליכם שסיס‬
‫הקב׳׳ה אמ״כ טו ס הזה אחל גדלך בעיט כל‬ ‫נראה בסימן לשון של זהורית שהיה מלבץ ‪ ,‬וחיוג‬
‫ישראל ‪ x 6‬ידעק ט כאשר הייתי עס משה אהיה‬ ‫כרת ומיתה בידי שמיס לעוברים על הדברים‬
‫עמך ו ט'‪ ,‬ו ט ס ענק יטשע עם משה כענין‬ ‫המיוסדים ואנו רואים קיומם לדורות כמו שכתבט‪,‬‬
‫הלבנה עס הממה ‪ ,‬ט כשטא דבוקה עם החמה‬ ‫מ א ראיה למכחישים בתורת משה שהם כוזבים‪,‬‬
‫וקרובה לה אין אורה נראית כלל וכשטא מהרחקת‬ ‫ותורת אמס היתה בפי משה רבינו מפי הגבורה ‪:‬‬
‫ממנה אז אורה נראית מדי יום ביוה עד עמדה‬ ‫וכן ענין הסומה שנראה כי בימי משה רביט לא‬
‫לנ כ ט במלואה ‪ ,‬וכן ט ס עטן יטשע כי בהיותו‬ ‫אירע עניינה כי נשי דור המדבר כולן היו‬
‫אצל משה רבינו ב טיו לא ט ס ה ניכרת מעלתו‬ ‫צדקניות‪ ,‬ויעד לעתיד מה שראו קיומו א ט סי ט‬
‫לעיט כל ישראל‪ ,‬ונם האיש משה רביט לא היה‬ ‫בעיניהם ענק הסוטה לבימת בטנה ונפילת ירכה ‪,‬‬
‫מכיר כל מה פ ט ה ט ‪ p‬החכמה שהרי איל שאל‬ ‫וכן יעוד ברכס כהניס ‪ ,‬ויעוד יתרו שאמר לו‬
‫אס יס בידך שוס ס *{ ‪ ,‬והשיב לו כלום הנחתיך‬ ‫והמבנו לך ונו׳ וניתן לו דופנה של ירימו ת׳ר שנה ‪:‬‬
‫יום ו ט׳ כסו שדרשו חז״ל ‪ ,‬ולכך נתחדש לו עטן‬ ‫וכן יעוד החולק על הכהונה שילקה בצרעת ‪,‬‬
‫מעלת יטשע ו ט ט ה כמ ^מו כשאמר לו האל ית׳‬ ‫שקרה כן לעזיהו ונתקיימו לברי משה מסי‬
‫קס‬
‫אלהים‬ ‫שעיר היסודות פרק ל‬ ‫בית‬ ‫‪171‬‬
‫בענין השית הנבואה לא בקבלת ההורה ‪ ,‬ופשמ‬ ‫קח לך אח יהושפ וגו׳ ‪ ,‬שטא היה חושב כי אולי‬
‫הכתוב מסייעני שאמר ויהושע בן נו; מלא רוח‬ ‫אחד מבניו יזכה לגדולתו ‪ ,‬כל שק מפיני כל‬
‫חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ‪ ,‬ידיו כתיב‬ ‫־ישראל שהיה נפלס מפלת הכמת יהושפ מנד כי‬
‫ומלא כתיב בענין החכמה ולא שנאמר מהידך ולא‬ ‫היה קרוב למסה ‪ ,‬וכשנעלם משה מהם ונתעלה‬
‫כל הודך כפי פשעו ‪:‬‬ ‫בישיבה של מפלה אז נראית זוהר ואור פני‬
‫ונחזור לענייננו כי מה שכתב משה בתורה כי‬ ‫יהושע ששימש את משה ולא מש מתוך האהל ‪,‬‬
‫יהושע ינחיל לישראל את הארן ‪ ,‬היא‬ ‫ולאם לא;י היה מתגדל בעיני כל ישראל פד‬
‫ראיה גדולה לכופרים בתורת משה כי אס לא‬ ‫שנתמלא אורו כאשר נתקיים על ידו כל העוב‬
‫היה מפי הגבורה היה לו למשה לחוש יושר מדאי‬
‫שלא ישמעו אליו בני ישראל שיהיה שר ומלך‬
‫‪,‬‬ ‫אשר דבר ה' אל ישראל ולא נפל דבר ארצה‬
‫וזה היה בסוף ימי שדרתו שהיו י״ד שנה שכבשו‬
‫עליהם וג׳׳נ שמא לא יוכל להנחילם אח הארן ‪,‬‬ ‫וחלקו כנגד י'ד ימי הלבנה שהיא במילואה ‪ ,‬כי אז‬
‫אלא שהיה בעוח מפי הגבורה כשאר היעודים‬ ‫כשלם מכל וכל אחר כיבוש וחילוק ונקרא כמותו‬
‫שיעד וכמו שהארכתי ‪:‬‬ ‫מבד ה׳ כמ׳ש ברבו ‪ ,‬ולכן אמרו חזיל במם׳‬
‫ו כן היעוד שכתוב בתורה ולא קם נכיא עוד‬ ‫בתרא פרק הספינה ונתת מהודך עליו ולא כל‬
‫בישראל כמשה ‪ ,‬שמשמעותו הוא שלא קם‬ ‫הודך זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני‬
‫ולא יקום ‪ ,‬לא יוכל החולק לחלוק על תורת משה‬ ‫חמה ופני יהושע כפני לבנה א>י לה לאותה נושה‬
‫רביט כי הוא אמרו מפי עצמו‪ ,‬כי מה ידע הוא‬ ‫אוי לה לאותה כלימה ‪ ,‬כי כבר היה לו ליהושע‬
‫אם יעשה לנביא אחר אחריו יותר ממה שעשה‬ ‫רוב הוד משה וחכמתו אלא שלא היתה ניכרת‬
‫עמו ‪ ,‬אלא שהיה בעוח מפי האל ית׳ כי הכל‬ ‫בו כי לא היה מוחזק אלא כשמשו ונערו של משה ‪,‬‬
‫כתב מפי הנטרה כנזכר‪ ,‬ויסכר פי הדוברים עתק‬ ‫ולכן אמר לו האל יש׳ למשה לא תצגירך עתה‬
‫על הורשנו הקדושה והם הכופרים ומכחישים‬ ‫לתת ט כל הוד חכמתך אלא מה שנשאר שלא‬
‫בפמליא של מעלה • ו א ר ר שהוא מוכרח קיום‬ ‫הניע למעלת חכמתך בתורה השלים לו ‪ .‬וזהו‬
‫הורש ה' תמימה מפי הגבורה אפילו לחולקים‬ ‫הנרצה מהודך ולא כל הודך‪ ,‬וזקנים שבדור ההוא‬
‫על ההורה ‪ ,‬מקיום היעודים שאחר מיתת משה‬ ‫שראו את משה ויהושע ולא היה יהושע מוחזק‬
‫רביט ‪ ,‬גס היעודים שכתב ושיעד ונכתב בתורה‬ ‫אצלה אמרו פני משה כפני המה ופני יהושע‬
‫שגה קיימו בימיו או קודם הה אמהייס על כרחם‪,‬‬ ‫כפר לבנה ‪ ,‬כי כמו שהלבנה מקבלת כל אור‬
‫כי אס אשר עדן לא היה בחייו הס מוכרחים‬ ‫החמה בגופה מפ;י מעשי מדי יום ביום כן היה‬
‫להודות אחר שנתקיים ‪ ,‬כל שכן מה שכבר נכתב‬ ‫מנין יהושע ממשה רבינו‪ ,‬כי עתה לא הוצרך‬
‫שנתקיים קודם שנולד הוא או בימיו ‪ ,‬והנה‬ ‫לתת לו מההוד אלא מה שנשאר להשלים הוד‬
‫היעודים שכתוב ביערה שנאמרו לאדה ולגת‬ ‫סכמת משה ביהושע ‪ ,‬ומפני שכל אחד מהם היה‬
‫ולאבות מה שלא נתקייה מהם בימיו לא היה נותב‬ ‫מצפה שמא יתמנה החת משה רבינו שלא היה‬
‫אוהו כי אס מפי הגבורה ‪ ,‬כי מאין היה יודע‬ ‫יהושע מוחזק בעיניהם ‪ ,‬נאמר עתה עליהם ״ או‬
‫הוא שיתקיימו אלא מפיו ית׳ ‪ ,‬ומהם יש יותר‬
‫ראיה נס כן לקיום הורתו מפי הנכורה אחר‬
‫‪,‬‬
‫הס אמרו על עצמם אוי לה לאותה בושה אוי‬
‫לה לאותה כלימה ‪ ,‬אוי לה לאותה בושה שלא‬
‫שנתקיימו יעודי האבות אחר מיתתו ‪ ,‬כי הוא לא‬ ‫השיגו ולא ידעו מעלת יהושע בימי משה‪ ,‬אוי לה‬
‫ייחס אותם היעודים לו אלא לאבות שהבעיחס‬ ‫לאותה כלימה שחשנו שאחד מהם יתמנה תחת‬
‫הקב״ה ביעודים העתידים‪,‬ואס לא היו מתקיימים‬ ‫משה רבינו ונתמנה יהושע משרתו ‪ ,‬שהם היו‬
‫לא היה מניע לו בזה שוס קלון כי להם נתייחסו‬ ‫בעיניהם לפני משה כשרים לפני המלך ויהושע לא‬
‫והס הובעחו בהם ולא הוא ‪ ,‬ואחר שראינו קיומם‬ ‫היה אלא כעבד לפני המלך ‪ ,‬ונמו שאמרו על‬
‫הוא עדות וראיה על כי כל מה שכתב מפי הגבירה‬ ‫רבן יוחק בן זכאי ור׳ חנינא בן דוסא ‪ .‬וגם כי‬
‫‪,‬‬ ‫כתב ‪ ,‬בין היעודים שנהב וייחם איתס לאבות‬
‫בין אוחס שייחס לעצמו ומפי הנבירה היו כולס ‪,‬‬
‫כעיתי בפי׳ זה המאמר ממה שהוא מורגל להתפרש‬
‫זכיתי לפרשו לשבח יהושע משרת משה שנאמר‬
‫וכבר הארכתי יותר מדאי בזחת הראיה ואינו‬ ‫לו כאשר הייתי עם משה אהיה עמך ונקרא‬
‫חשוב עלי לעורח‪ ,‬להיות כזה קיום תורתנו הקדושה‬
‫מתי הגבורה אפילו לחולקים עלינו ‪ ,‬כפי הסברא‬
‫‪,‬‬
‫כמותו עבד ל כמשה רבו כי כמו שבחיי משה‬
‫רבינו נשלם יהושע מעע מעע מדי יום ביום‬
‫הנכונה ;‬ ‫כמו הלבנה המשלמת אירה מן השמש מדי יום‬
‫‪,‬‬
‫ביוה וכשמת משה נשלם מכל וכל ו ק בעיני כל‬
‫פרק אהד דבלשים‬ ‫ישראל היה הולך וניכר במעלתו וחכמתו בכל יום‬
‫פ ד שהיה גדול בעיניהם כמשה רבינו בשעת מותו‬
‫ונשוב לחפש בתורחנו החמימה מתחלתה עד‬ ‫בסוף שנש י׳ד למלכו כירח במילואה‪ ,‬כמו שנאמר‪,‬‬
‫סופה דברים שנאמרו או נרמזו בה והם‬ ‫ונקרא עבד ה׳ כמו שכתבתי ‪ .‬וההפרש שיש טן‬
‫ראיה לקיום הורתט מפי הנטרה ‪ ,‬וקודם נביא‬ ‫בשה ר‪ 3‬י פ ליהושע כהפרש החמה מן הלבנה הוא‬
‫ראיה‬
‫‪175‬‬ ‫פח‬ ‫אלהים‬ ‫^‪ 2‬ער היסודות פרק לא‬ ‫בית‬
‫הג!«יס ו י מ ו וצמחו האילנות והדשאים‪ ,‬ו ק אדם‬ ‫י אי ה מ! מ סי ם שהוזכרו גתורה שהם כמו ‪e t o‬‬
‫הראטן אלף אמה היום ו מי ע ט ה ^ ״ ס ו ה ע ^ ו‬ ‫ועשרים‪ ,‬כמו שמנינו אותם בפרק שכיסועשרים‪,‬‬
‫מל מ אס ‪ ,‬ו ק מ ס שהתחיל האילן לצווח כנגד‬ ‫כי נמצא רובם נרמזים ברמז מועע בשורה לא‬
‫ה » מ ר » אל מגע נ י ‪ ,‬וכן מה שישב בדץ ע ם‬ ‫יבינם המבין והמשכיל מהכתובים כי אם בהיוסם‬
‫א‪ 7‬ס ו » ‪ 0‬מ הצפוין ונסתלק הענן מעליו ‪ ,‬ו ה ט ל‬ ‫נמסרים לו על דרך קבלה ואחר כן ימישב‬
‫סמאל ‪ ,‬ק צן רגליו של נמש ‪ ,‬וכשמת מטשלס‬ ‫רמיזתס בכתובים ‪ .‬ומזה יש ראיה לכומב המורם‬
‫שמט ר\ל רעש בר קי ע‪ ,‬ושממזאי ועזאל ב׳‬ ‫שכתבם מפי הגבורה כפי מה שנאמרה לו אוס‬
‫מלאטם ט ר דו מן הרקיע וכו׳ והרבה נ ט ס מנו‬ ‫באות תיבה בתיבה ואסר כך נמסר לו במרוש‬
‫אלו הכ תי ט ס ס ר ק ש ד ס ופשדם שאינם מפורשים‬ ‫אותסהעניניס הנרמזים בתיבותיה ובאומיומיה ‪,‬‬
‫ב ט ר ה וקצתם נרמזים בה ‪ ,‬מלס הס נמסרים‬ ‫כי אם היה הכותב הוא משהרבינו ט ד א הזב רי ם‬
‫פה אל'פס והיה לו למשה לכתבם בטרוש בארימת‬ ‫מלבו כולם או קצתם כדעת הכופרים‪ ,‬היה ט פ ב‬
‫להב טל ל מ ס בני אדם אס היה בודא את הדברים‬ ‫אותם הנסים בפירוש והיה מאריך בהם לצורך‬
‫מלבו לדעת מו ט י י ס בסורה‪ ,‬ואס כן זה ראיה‬ ‫כבוד מעלתו להבהיל לבות בני אדם שיאמינו‬
‫גדולה נ ם מ מדרך הסברא לקיום תורתנו מפי‬ ‫במעלת נבואתו‪ ,‬וכיון שראינו שקצר המורה‬
‫הג ט ר ס ‪ :‬וכן מן הנסים שנכתט בתורה שנעשו‬ ‫מלכתבם בפירוש ורמזה אותם ברמז מועמ אשר‬
‫ב פ ר מ ם‪ ,‬ג ם כן יש להביא ראיה שאם לא היו‬ ‫לא יובן כי אס למקבל כמו שכתבט ‪ ,‬היא ראיה‬
‫אותם הנסים לא ט ה ט ת ב ם משה רבינו‪ ,‬שטו‬ ‫גדולה לאמות התורה מפי הנ מר ה ‪ ,‬ואלו הנסים‬
‫בני דורו מכזיבים * ט ‪ ,‬ט לא לבד בפני ישראל‬ ‫הבלתי מפורשים בתורה אלא ברומז מועם הם‪,‬‬
‫ובפני פרמה ומצרים נעשו כל הנסים ו ה ס ט ת‬ ‫כמו מה שנזכר לידת קין והבל סמס בתורה ‪,‬‬
‫שהביא »ןבי ה על המצריים במצרים אלא בפני‬ ‫ונרמז בה כל שלשה פלאים נעשו באותו יום ‪ ,‬בו‬
‫ס ל ט מ^׳ח ומערב שהיו באין אצלו ומעטרק אותו‬ ‫ביום נבראו ‪ ,‬ט ביום שמשו ‪ ,‬ט ביום הוציאו‬
‫מ ל ך ב ט ס ה‪ ,‬כמו שנאמר בנס קריעת ים סוף‬ ‫סולדות‪ ,‬עלו למטה ב׳ וירדו שבפה וכו'‪ ,‬ולמדו‬
‫‪ « 5‬עו ע ט ם ירגזון ונו׳ ‪ ,‬והרי זה הנס שטה‬ ‫ממה שכתוב והאדם ידע אש חוה ולא כתיב וידע‬
‫בים סוף במקום נ מ ס אמר עליו שמעו עמים‬ ‫אדם את חוה אשתו כי כבר ידע באותו יום שאירע‬
‫ונו׳ וידעו ואימתו ה ע ק ‪ ,‬ל׳ש הנ ט ס שנפשו‬ ‫■החטא ‪ ,‬ונראה כי מיד כשאכלו מן ה ק שנפקי«‬
‫בישוב שטו שם קצת משאר האומות שידעו והאמינו‬ ‫עיניהם וידעו כי עירומים הס גברה עליהם‬
‫בהם‪ ,‬וכן הנסים שטו מתמידים להם במדבר מן‬ ‫התאוה ושמשו וילדו ומיד עשו להם מגורות ואח״כ‬
‫וענט כ מ ד והב^י ט ו מ ט ר ס ט ס לכל אומות‬ ‫שמעו אס קול ה׳ וגו׳ ‪ ,‬וע״ז כתב אמר קללתם‬
‫הכיולם‪ ,‬שראו שהיו הולכים מ׳ שנס במדבר הגדול‬ ‫ואחר גירושו מיד והאדם ידע כבר אס חוה אשתו‬
‫והנורא מיךם שרף ועקרב וצמאון וגו׳ ‪ ,‬ואם לא‬ ‫ותהר ותלד וגו׳ מיד קודם הקללה‪ ,‬כי אס היה‬
‫ט ה המן והבאר וענני כבוד לא היו יטליס לחיות‬ ‫זה אחר הקללה יש מן התימה איך נתחללה‬
‫שם‪ ,‬והרי עמלה שנאמר מ ויזנב בך וגו׳ הוא‬ ‫בהרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי ונו׳ ‪,‬‬
‫יכול להעיד שלח היה ט כח להרע אלא לאותם‬ ‫וחלה הקללה על הנשים הבאות אחריה ולא חלו‬
‫שהיה ה פ ^ ט ל פן‪ ,‬ו נ ט ס אלו וכיוצא בהם הכ טבי‘‬ ‫ב ה ‪ ,‬שהרי כתוב ותהר ותלד מקיש לידס להריק‬
‫בסורה ט ו ס ט ר ס מי ס אז לכל העולם ולא היה‬ ‫מה הריון שלא בצער אף לידה שלא בצער‪ ,‬אלא‬
‫י מל משה רבינו ל כ ט ב בסורה מה שלא היה ט‬ ‫שכבר היחס הרה ויולדת יחדו קודם הקללות‪,‬‬
‫כל העולם חולקים עליו ‪ ,‬ולא מצאט ולא י ט ט‬ ‫ולא נתקיים בה הרבה ארבה עצבונך והרונך‬
‫מי שמלק פ ט ה ס ‪ ,‬אדרבה בקצת דברים היו‬ ‫בעצב חלדי וגו׳ כי אס במה שילדה אחר כך‪,‬‬
‫מביאים ראיה ק המורה כפי דעתם בזמן‬ ‫וכן אפשר שנתקיים בה באלו שילדה עסה ואמר‬
‫אלכסנדרום ‪ ,‬כמו שהביאו מ מ ר א והשיב להם‬ ‫לה האל ית׳ כי ירבה לה עצבון בזה ההריון‬
‫®וב ה גביהה בן פסיסא ‪:‬‬ ‫והלידה שהרה וילדה ‪ ,‬והוא מה שאירע להבל‬
‫ר? ‪*5‬ד יש להביא ראיה לאמתות ההורה מן הדברי׳‬ ‫שהרגו קין ומה שנמחה כל זרע קין במבול ‪ ,‬ואמר‬
‫הנרמזים בה ברמז מועס‪ ,‬כמו ה״א ט די ע ה‬ ‫לה ארבה עצבונך לעתיד לה ולדורות ושבעצב‬
‫של יום השט הכתוב בששת ימי בראשית הרומז‬ ‫ההיה לה לידת הבנים שילדה כמו שפירשתי‪ ,‬ו ק‬
‫לששה בסיון‪ ,‬ובשנ״ם הוא בשר הרומז למשה שהיו‬ ‫היותם שבעה למדו מן הכתוב ותוסף ללדת את‬
‫ימיו מאה ועשרים שנה ‪ ,‬וה״י שנה שעמד בית‬ ‫ואת וכמו שדרשו ז״ל‪ ,‬ואס לא שנולדו להם מ ^ מוס‬
‫ראשון הרמוז במלת בזא״ס יבא אהרן‪ ,‬וז״ה ימנו‬ ‫מאין נשאו נשים ‪ ,‬והרי נסים אלו נמסרים פה‬
‫‪ )0‬העבר וגו׳ שרמוז לי״ב שבסיס ונא שבט לוי‬ ‫אל פה ונרמזיס בחורה כמו שכתבתי והס ראיה‬
‫לענין שקלים ‪ ,‬וקדוש יהייה הרומז לשלשים יום‬ ‫גדולה ‪ ,‬וכן מה שדרשו על כתוב ותוצא הארץ‬
‫של כ מם נזירות ‪ ,‬וכן כיוצא באלו ר מ ס בסורה‬ ‫בשלישי וכתב בששי וכל שיח השדה וגו׳ וכל עשב‬
‫כ ט מה שהם כתובים ב ס פ ר) ב על הטורים( שחבר‬ ‫השדה טרם יצמח כי לא המסיר וגו׳ מלמד שעמדו‬
‫רבים יעקב סל עניינים אלו אשר הם ראיס‬ ‫ע ל פסח הקרקע עד יום הששי שהתפלל אדם סל‬
‫ל א ט תס‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק לא‬ ‫בית‬ ‫‪176‬‬
‫ויש בהם מן הרמז יותר מן המבואר בהן‪ ,‬ותירוץ‬ ‫לאמיתת התורה שהיא אומרת נפירוש ורומזח‬
‫אלו הדברים וכיוצא בהן הוא הנרמז בהן‪ ,‬ולא‬ ‫ברמז דברים אמתייס אשר לא היה כת נשום אדם‬
‫היה אפשר לומר בכתובים מה שנרמז בהם ברוב‬ ‫תכס כשלמה לחברה ‪ ,‬כי אס מפי הגבורה‪ .‬וכל‬
‫הדברים כי אם על דרך הקבלה פה אל פה שנא׳‬
‫למשה אח״כ ‪ ,‬כי מה שנאמר ויבדל אלהיס בין‬
‫‪,‬‬
‫זה הוא כפי פשס התורה כי כפי סודותיה אשר‬
‫הס חכמת הקבלה הדברים ידועים ני היא כולה‬
‫האור ובין החשך הוא שגנזו לצדיקים לעתיד לבא‬
‫שהאור הוא טוב והצדיק נקרא טוב )ישעיה ג׳(‬
‫‪,‬‬
‫שמימיית וכולה שמותיו של הקב״ה ואין כאן‬
‫מקום להאריך נזה ;‬
‫אמרו צדיק כי טוב‪ ,‬וכן על דרך זה רוב הענינים‬ ‫ונחזור אל הדברים שנאמרו או נרמזו בה שהם‬
‫הנרמזים בתורה שאיזה נכתבים בפירוש‪ ,‬ואס משה‬ ‫ראיה לקיומה ושהיא מסי הגבורה‪ ,‬והס‬
‫הוא הכותב דברים אלו מלבו כפי דעת הכופרים‬ ‫כל הספורים והעניניס שנכתבו בהורה שהיו קודם‬
‫היה לו לחוש ברוב הדברים על מה שיספקו עליו‬ ‫דורו של משה רבינו מענין בריאת העולם ומה‬
‫ויתפסוהו בדבריו ‪ ,‬ולכך היה צריך לבאר כל‬ ‫שאירע לאדם ונח והאבות ‪ ,‬שאס לא היו מפי‬
‫הדברים בפירושן וטעמן כדי שלא יתפסו עליו‪,‬‬ ‫הגבורה לא היה אפשר למשה רבינו לכותבם‪ ,‬כי‬
‫כי אחר שלא היו מוצאים סתירה בדבריו לא‬ ‫הוא כשב כי בששת ימים ובעשרה מאמרות ברא‬
‫היו יכולים לחלוק עליו בצד אחד בדברים שכבר‬ ‫אלהיס אה השמים ואש הארץ בכל יום ויום ^נה‬
‫עברו והיו ‪ ,‬כי מן הבאים אחריו יוכל לדעת‬ ‫שהוא מפורש בו‪ ,‬ואם לא היה כל זה מפי הגבורה‬
‫בדברים שהיו לפניו יותר ממנו‪ ,‬וכן בכל מה שאין‬ ‫כדעת הכופרים לא ימנע מחלוקה ‪ ,‬או הוא‬
‫בו ספירה אלא שצריך ביאור היה מבאר אותן כי‬ ‫בדאס מלבו כי לא היה ולא נברא ‪ ,‬או הענין‬
‫היה חושש שלא יבינו הדברים ברמז‪ .‬אבל בהיות‬ ‫אמיתי כולו או קצתו אלא שלא נאמר לו מפי‬
‫כל הדברים מפי הגבירה לא יקשה כלל זה ‪ ,‬כי‬ ‫הגבורה אלא שהוא בחכמתו כיון אל האמת במה‬
‫בהיותן נאמרות מפי עליון ראוי שיהיה הרר‪.‬ז בהן‬ ‫שהוא אמת ‪ .‬ואס היה הכל בדוי מלבו כי לא‬
‫יותר מן המבואר‪ ,‬ויהיה רוב הרמז שבהן מתקבל‬ ‫היה ולא נברא ‪ ,‬הנה זאת סברת האפיקורסים‬
‫מפה אל פה ‪ ,‬כי אפי׳ משה רבינו עצמו הכותב‬ ‫שאומרים שהעולם קדמון ואין מנהיג לעולם‪ ,‬ואין‬
‫הדברים מפי הגבורה יתבארו לו שם אותם‬ ‫דברינו עמהם כי אפי׳ הכופרים בתורתנו מודים‬
‫הרמזים שהם פירוש ההורה והם בכלל הלכה למשה‬ ‫בחידוש העולם מצד המופתים ומצד קבלתם נם כן‪,‬‬
‫מסיני ‪ .‬ואס נאמר כי גס זה מחכמתו של מפה‬ ‫ואס היה הענין אמיתי כולו או קצתו אלא שלא‬
‫שכתב ורמז ומסר הרמיזות על פה כדי שיאמנו‬ ‫נאמר לו מפי ה׳ והוא בחכמתו או בקבלתו מן‬
‫דבריו שהם מפי הגבורה ‪ ,‬ים מן הקושי גם בזה‪,‬‬ ‫הראשונים כיון אל האמת כמה שיש בו מן האמת‪,‬‬
‫כי לא החשב לו לחכמה בקצת הרמיזות שהן‬ ‫ואס יש ט קצת שאינו אמת הוא בדוי מלבו ‪,‬‬
‫רומזות דברים העתידים ‪ ,‬אם היו דבריו באותן‬ ‫צריך לבאר מה שאינו אמת באיזה מין סן הדברים‬
‫העניינים בדויים היה חושש שלא יתקיימו אותן‬ ‫שנאמרו בבריאה הוא ‪ ,‬אס נאמר כי אמרו כי‬
‫הדברים ותחשב לו לסכלות לא לחכמה לדעתם‪,‬‬ ‫ששת ימים ברא אלהיס את השמים ואת הארץ‬
‫וכמו מה שדרשו על בראשית וכו' שהוא רומז‬
‫לבית ראשון ושני ולשלישי שיבנה ‪ ,‬דכתיב יהי‬
‫‪,‬‬
‫וביום השביעי שבת שזהו האמת שבו כי הוא‬
‫דבר מוסכם מכל בני עולם‪ ,‬והיותו נברא בעשרה‬
‫אור וכתיב קומי אורי‪ ,‬וכן כמה דרשות בכתובים‬ ‫מאמרות ושאר הדברים הפרעייס שכתב שנבראו‬
‫של בריאת העולם שהם רומזים לעתיד‪ ,‬ורמז גס‬ ‫ביום יום הן בדויים מלבו‪ ,‬ובחכמתי נראה לו היות‬
‫כן בשגס הוא משה והיו ימיו מאה ועשרים שגה‬ ‫הדבר אפשרי וראוי להעשות כן ‪ ,‬א״כ למה‬
‫וגו׳‪ ,‬ומאין לו שיחיה ק׳’כ שנה ואס ימות קודם‬ ‫הרבה כמאמרות היה לו לומר כי בששה מאמרות‬
‫ימצא כזבן ברמיזתו אשר מסר להם קודם במדבר‪,‬‬ ‫נברא מאמר א׳ לכל יום כי הוא דבר ראוי ומתקבל‪.‬‬
‫ואם נאמר שלא מסר הס״ת עדין לישראל ע ס‬ ‫זכן כתב ביום א׳ ברא את השמים ונו׳ וביום‬
‫שום פירוש אלא בסוף שנת הארבעים וכבר היו‬ ‫שני חזר ואמר יהי רקיע וכתב יהי אור ויהי אור ‪,‬‬
‫ימיו ק״כ ‪ ,‬מאין לו שלא יחיה יותר והיה לו לחוש‬ ‫ואח״כ ביום ד׳ כתב יהי מאורות ברקיע השמים‬
‫על זה לדעת הכופרים ‪ ,‬אלא על כרחם צריכין‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬וכתב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‪ ,‬וכתב‬
‫להודות על האמת מצד דברים אלו שהן על דרך‬ ‫אחר כך שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ‪ ,‬וכן‬
‫הסברה הנכונה ‪ ,‬כי כל מה שכתב משה רבינו‬ ‫כל הקושיות והספקות והשאלות הנופלות על‬
‫על פי הגבורה כ ת ט ‪ ,‬וכן כל מה שמסר על פ ה‬ ‫הכתובים שהערו עליהם רבותינו ז״ל והמפרשים‬
‫מפירוש ורמיזות התורה הכל מיד ה' עליו השכיל‪,‬‬ ‫ז״ל‪ ,‬יפלו על כותב התורה אס כתב אלו הדברים‬
‫וכמו שקצת דבריו שהאל ית' ברא העולם ושבראו‬ ‫מדעתו ומחכמתו‪ ,‬שהיה לו לחוש ולהתבונן בדבריו‬
‫בששה ימים ונח בשביעי אין כל האומות מכחישים‬ ‫שלא יפול בהם ספק ולא חילוך מענין לענין ובאותו‬
‫שהוא מקובל גס כן בידם‪ ,‬כן מיש שבראו בעשרה‬ ‫ענין‪ ,‬וכשנודה על האמת כי כלס דברי אלכים‬
‫מאמרות ושברא דבר יום ביומו כמו בכתוב‬ ‫חיים לא יפול שוס ספק מאלו אחר שהם דברי‬
‫בתורה אינם יכולים להכחיש‪ ,‬כי הס דבריה‬ ‫אלהיס חיים הס באים בדרך נעלם והסתר ‪,‬‬
‫נכונים‬
‫‪177‬‬ ‫פט‬ ‫אלהיט‬ ‫״‬ ‫עער היסודות פרק ‪t6‬‬ ‫בית‬
‫נ טניס ורג^יייס להתקבל ‪ ,‬והיה נודע ומסורסם ובעולם הנשמות‪ ,‬כמו שהוא מסורסס וגלוי גזה‬
‫משה יבינו שעל ידו נעשו כמה נסים ונ ^ או ח‪ ,‬העולם המ׳ימדותימי החדש זה לזה שבהם תשלה‬
‫ומל ידו יצאו ישראל ממצרים וקרע להם הים ‪ ,‬היקף אחד ללבנה‪ ,‬והתאחדות ימות השנה שבה‬
‫משלם וסנמר היקז מזמה ‪:‬‬ ‫ועל ידו ניתנה התורה ושאר הנסים המפורסמים ‪:‬‬
‫לכל האומות ‪ ,‬אשר אין יכולת ביד שום אשף י ע ל זה ^ התנא בעשרה מאמרות וכו׳ ומס‬
‫מיל והלא במאמר אמד היה יטל להבראות‬ ‫ומרעוס וחכם לעשותם ^ כי הס היו רבים בכמוס‬
‫ואמר בששה ימים נברא‬ ‫ובאיכות וממינים שונים אשר אין כח בשום אדם אלא ו ט ‪ /‬ולא‬
‫ה » ל מ ו » א ביום אמד היה יכול להבראות‪ ,‬מפני‬ ‫לעשותם‪ ,‬ואפי׳ היו נאספים בו כל מיני ידיעות‬
‫וחכמות שבעולם מכשף וחרטום ואשף‪ ,‬כי כולם כי צורר היה שיברא אומו בששה וישבות וינפש‬
‫היו במצרים ורפו ידיהם במכת הכניס ואמרו בשביעי כדי ש־יצוה עליט שנעשה כך כדי שנזכור‬
‫אצבע אלהים היא‪ ,‬כ״ש שאר נסים גדולים כקריעת בכל שבוע כי האל יסב׳ ברא העולם‪ ,‬כי מזה‬
‫ה עי טי מ ס ס ע ט ם כל העיקרים‪ ,‬כי בהיותו הוא‬ ‫יס סוף ומן ובאר וענני כבוד שהתמידו ארבעים‬
‫שנה במדבר שלא היו בחכמת משה כי אס מאס י ת׳ ט ר א עולם צא לתהו בראה אלא כדי שיקבלו‬
‫האלהיס שברא העולם והוא שליט ע ל ה כל‪ ,‬א״כ סתורה זיז ט במצותיה לעוה״ב וישגיח עליהם‬
‫מי הוא שיוכל לספר סדר בריאת עולם ולמי לטובה‪ ,‬ואס היה ט ר א אותו ביום א׳ לא היינו‬
‫נאמין בספורו ‪ ,‬כי אם לו‪ ,‬שהוא מפורסם שהיה יטלים לעשות זכר לבריאה לפשות מלאכה יוס‬
‫א׳ונ ט מ ביו ס ב׳ו ק ב כ ל הי מי ם ‪ ,‬כי לא היה לנו‬ ‫דבק ומושפע מאתו יס׳ ‪ ,‬ולא נודע ולא נשמע‬
‫אחריו בכל הדורות ובכל האומית אדם אחר שישיג מה נאכל ביום המטחס והעונג ‪ ,‬וכן אם היה‬
‫השפעהאלהי שהשיג הוא‪ ,‬ונימוקו עמו והוא ספר בורא אותו ג » י ימים לא היינו יכולים לעשות‬
‫התורה אשר יש בה מהחכמות והרמיווס שהוא זכר לבריאה לעשות מלאכה בשני־ ימים ולשבות‬
‫בשלישי‪ ,‬ו ק בכל הימים‪ ,‬ו ק מלאכה ג׳ ימים לא‬ ‫הוראה שהיה מפי הגבורה כמו שכתבתי ‪:‬‬
‫ו כ ה שהוא משורסס וטדע בלי חולק שבששת היהה מכמפקס להסתפק לשלשה הימים ולד׳ אס‬
‫ימים ברא את העולם וביום השביעי שבח‪ ,‬היה בורא אמזו בשלשה והיה מצוה אותט שנשטת‬
‫ב ד ‪ ,‬וכן אס היה בורא אומו בד׳ או בה׳ והיה‬ ‫יותר ממה שנברא בעשרה מאמרות ושאר דברים‬
‫שהיו בבריאה ‪ ,‬הוא מפני כי לזה יש הוכחה מצוה » י ט שנשבות בחמישי או בששי כמו ששבת‬
‫וראיה מן החוש יותר מן הדברים האמרים ‪ ,‬כי השי״ס היה האדם מספרנם בדימק ולא היה יכול‬
‫כמו שהוא נראה וידוע לחוש היות ימות החדש לענג כל כף את יום השבת‪ ,‬ולכן שיערה חכמתו‬
‫וימות השנה ימים מיוחדים לעצמם‪ ,‬ני נימי חדש יה׳י כי ברא אותו בששה והיותו נח ביום השביעי‬
‫אחד אנו רואים תשלום היקף הירח בכל הרקיע כדי שיטלזו גם הם בכל יום שביעי יספיק להם‬
‫ששה ימים להרויח ולעשות מלאכה בהם כדי‬ ‫מיום חידושה עד יום הסתירה‪ ,‬וכן אנו רואים‬
‫השמש גומר מהלכו מדי שנה בשנה בשכרה יום שיאכלו מה שיצטרן בהם ויפרישו מנה יפה ליום‬
‫ורביע‪ ,‬כן יש התייחדות וייחם לששת יני‪,‬י השבוע השבת זכר למעשה בראשית‪ ,‬וכיק שהיו מספיקים‬
‫והשביעי ‪ ,‬אשר מהם נראה כי ששת ימים עשה להם ולשביעי לא רצה להאריך עוד זמן הבריאה‬
‫ה׳ את השמים ואח הארן וביום השביעי שבת ‪ ,‬שנהיה ‪ ■»v3‬מששה כ ק שכיום אחד היה יכול‬
‫והוא ענין נהר סבטיון בזה העולם שבכל ימות להבראות‪ ,‬ומה שאמר התנא והלא במאמר אחד‬
‫השבוע שוטף והולך וביום השבת שוקט ונח‪ ,‬ו ק היה י מל להבראות ואס היה נברא במאמר אמד‬
‫בעל אוב שאינו עולה בשבת‪ ,‬וכמו שהשיב לו רבי כיש שלא היה צריך אפילו יום אחד ‪ ,‬טונתו הוא‬
‫ט למה הוצרך לברוא אותו בעשרה מאמרות כיון‬ ‫עקיבא לטורטסרופום כמו שאמרו במס׳ סנהדרץ‪,‬‬
‫ואולי שכבר היה יודע זה טורנוסרופוס ועכ״ז שאל שבאחד היה יכול להבראות‪ ,‬גס ט מצד שהיה‬
‫לרבי עקיבא ליאות אס ישיב לו תשובה אחרה ‪ ,‬צריך לברוא אוהו בששה ימים היה צריך לפחות‬
‫ששה מאמרות מאמר לכל יוה אבל עשרה מאמרות‬ ‫והוא הוסיף לו נופך משלו ואמר לו שקברו של‬
‫אביו ג'כ יוכיח שאינו מעלה עשן בשבת להר ^ס לא היה צריך ‪ ,‬אלא כדי להפרע וכר‪ ,‬ונתבאר לנו‬
‫כי אין הרשעים נידונין בשבת מפני שהאל יסב׳ ראיה ג״כ לאמיתת המורה ונתינתה מסיט מענין‬
‫סיפור בריאת העולם ‪:‬‬ ‫י‬ ‫שכת בו ‪ ,‬והרי יש הוראה ידועה וניכרת בעוה״ז‬
‫י מ ממה שסיפר משה מנין הד׳ נהרות מקומן‬ ‫ובעולם הנשמות כי ששת ימים ברא ובשביעי נת‪,‬‬
‫ו ס י מ ק ומקורן ‪ ,‬ונהר יוצא מעדן ונו׳ ומשם‬ ‫ועוד הארבעים שנה שהתמיד נס המן לישראל‬
‫ולא ירד כ׳א בששת ימים ולא בשביעי‪ ,‬ט מה יפרד ו ט ה ל ד ר א ב י ס‪ ,‬מאין ידע כל זה משה‬
‫ר ט ט ו ט תייר הי ה‪ ,‬וכמו מה שאמרו רז״ל על‬ ‫שים התייחדות ג״כ לאלו הימים שמשמשים בהם‬
‫שבעת טכבי לכת ושבתאי שהוא מכללם היא השסועה ו ט ר^יגי היה או בליסטרי היה מכאן‬
‫מיוחדת ליום שבת ‪ ,‬זו אינה ראיה אלא לחכמים משובה לאומרים אץ התורה סן השמים ‪ ,‬וכמו כן‬
‫יודעי העתים כי אינו דבר נראה וגלוילעיניה‪ ,‬מכאן חשובה להם כי זה הוא יותר רחוק לידע‬
‫אבל אלו הס דברים גלויס לעיניה בזה העולם מבריית השסועה ‪ ,‬ועכ״ז ידע הוא אמתח מקורן‬
‫ו מ הוק‬
‫אלהים‬ ‫•סער היסודות פרק לא‬ ‫בית‬ ‫‪178‬‬
‫כי דבר פשוש הוא כי כל שמות הבריות היו ידועים‬ ‫ומהותן‪ ,‬נראה כי מסי הגבורה נאמר לו‪ ,‬כי עגיינס‬
‫לו ית׳ מקודם בריאת העולם והיו כתובים בת־רה‬ ‫אמתי כסי מה שכתוב כתורה ולא קם אחריו מי‬
‫אלפים שנה קודם שנברא העולם‪ ,‬ואמר לו האל‬ ‫שיכזיכו בהם ‪ ,‬אדרבה הוא ידוע וניכר לדורות‬
‫ית׳ והודיעו שלא הביא את כל הבריות לפני אדם‬ ‫שבאו אח״כ שהן כמו שהם כתובים בתורה‪ ,‬ושמותן‬
‫הראשין שיקרא להם שם אלא להראות חכמת אדם‬ ‫הוא מורה על איכות כל אתד מהם ‪ ,‬כי גם‬
‫הראשין יותר מן המלאכים‪ ,‬שהיה יודע לטין שם‬ ‫שיאמרו השופריס שהוא הלך על כל אותם הנהרות‬
‫כל כריה ובריה שברא האל יתברך למה שהיתה‬ ‫וידע סבתם ומקורן ‪ ,‬מה שאינו ק ‪ ,‬מא'] ידע‬
‫שמה קודם לפני האל ית׳ מה שהמלאכים לא‬ ‫מבען ומהותן כפי מה שמורה שם כל אחד כמו‬
‫ידעו לכוין ‪ ,‬וכמו שמורה הכתוב הקודם לזה‬
‫שאמר וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא‬
‫‪,‬‬
‫שכתבו ז״ל זה אינו נודע אלא לפי רוב השנים‬
‫בחקירה וקבלת הדורות זה מזה ולא יפול מחלוקת‬
‫שמו ‪ ,‬כלו׳ הוא שמו שהיה נקרא קודם לפני האל‬ ‫בקבלה ‪ ,‬וזה דבר שא״א שלא חקר משה על זה‬
‫ית׳ ‪ ,‬אבל אס יניחו הכופרים כי משה בדא מלבו‬ ‫כי לא תייר היה ‪ ,‬ונם הקבלה בזה אולי היה‬
‫שאדם הראשון הוא שקרא שמות כל הדברים‬ ‫בה חילוף ‪ ,‬א״כ לא היה זה אלא מפי הגבורה^‬
‫שנבראו בעולם ולא היו ידועים מקודם כפי מה‬ ‫עם שכולם יוצאים עיקרן ושרשן מעדן מאין ידע‬
‫שמסר הוא בפירוש הכתוב של ויקרא האדם‪ ,‬אס‬ ‫כ״א מפי הגבורה ‪:‬‬
‫כן איך כתב כי קודם שנוצר אדם הראשון אמר‬ ‫ערר אביא ראיה לאמהת התורה מן השמים‬
‫האל ית׳ יהי אור ‪ ,‬יהי רקיע ‪ ,‬תוצא הארץ נפש‬ ‫ממה שנאמר ויקרא האדם שמות לכל הבהמה‬
‫חיה‪ ,‬הרי עדיין לא היו שמות אלו בעולם לדעתו‬ ‫ולעיף ונו׳ ‪ ,‬ואמר בפרקי רבי אליעזר פרק י׳יג‬
‫שכתב כי אדם הראשין קרא כל השמות ‪ ,‬וא״כ‬ ‫כי המלאכים לא יכלו לקרוא שמות לכל הכריות‬
‫היה מורגש ונראה חלוף וקושי בדבריו מה שלא‬ ‫סיד עמד אדם הראשון וקרא שמות לכל הבריות‬
‫יעלם ממנו ‪ ,‬ובהיות הדברים כולם מפי הגבורה‬ ‫שנא׳ ויקרא האדם שמות לכל הבהמה וגו'‪ ,‬ואס‬
‫לא יפול שוס קושי כמו שכתבתי‪ ,‬כי הוא הודיע‬ ‫משה כתב זה מלבו כפי דעת הכופרים איך כתב‬
‫למשה רביני כי השמות כבר היו מלפנים כתובים‬ ‫קודם שהאל יתברך ברא את השמים ואת הארץ ‪,‬‬
‫בתורה אלא שנתן חכמה בלבו של אדם הראשון‬ ‫ושאמר יהי אור ‪ ,‬יהי רקיע ‪ ,‬תדשא הארץ דשא‬
‫שיכוין אליהם ‪ ,‬מה שלא ניכל לומר כי אס היה‬ ‫עשב‪ ,‬עץ פרי‪ ,‬ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף‬
‫משה אומר מלבו כדעת הכופרים‪ ,‬שהרי לדעתם‬ ‫יעופף ונו׳ ‪ ,‬התנינים הגדולים וגו׳ ‪ ,‬תוצא הארץ‬
‫לא היו שמות כתובים לפני הבריאה ולא תורה‬ ‫נפש היה למינו וגו; הרי הזכיר כמה שמות הבריות‬
‫ברואה אלפים ולא שוס דור לפני בריאת עולה‬ ‫אשר ברא בשמותס קודם שנוצר אדם הראשון‬
‫ולא אחריו ‪:‬‬ ‫ביום הששי‪ ,‬שאס תאמר כי בשעת הבריאה לא‬
‫עו ר ראיה לאמתת התורה מן השמים מענין‬ ‫להם שמות אלא צוה ואמר שיהיה עני)‬
‫עונש אדם על העאו כי ביום אכלך ממנו‬ ‫האור והיתה ‪ ,‬ואחר שקראה אדם הראשון אור‬
‫מות תמות‪ ,‬ואמרו ז״ל על מתהלך בנן לרוח היום‬ ‫כתב כי מה שצוה קודם שיהיה אותו ענין היה‬
‫כי מלאכי השרה שהיו אומרים שיחמא אדם היו‬ ‫אור ‪ ,‬ומה שכתב שצוה שיהיה בשני היה שמו‬
‫אומרים מתהלך לו אותו שבגן כלומר שימות מיד‬ ‫רקיע ‪ ,‬אחר שקראו כך אדם הראשון‪ ,‬וכן כולם‪,‬‬
‫באותו היום כמו שנגזר עליו ‪ ,‬אמר להם הקב״ה‬ ‫זה אי אפשר ‪ ,‬שהרי נראה מדברי רז״ל וכן‬
‫הרויחו לו את היום וכו׳ אי אתם יודעים אי זה‬ ‫הסברא נותנת שנזר האל ית' ואמר בפירוש יהי‬
‫יוס הוא הריני נותן לו יום אחד משלי שהוא אלף‬ ‫אור כפשע הכתוב שאמר ויאמר אלהיס יהי אור‬
‫שנים תתקי׳ל שנים לו וע' לדורותיו הה״ד ימי‬ ‫ויהי אור ‪ ,‬וכן שאר הדברים‪ ,‬כי איך יצוה ויגזור‬
‫שנותינו בהם שבעים שנה‪ ,‬ומן התימה בזה‬ ‫יהי דבר מבלי שם ‪ .‬ומה שנראה מדברי חכמינו‬
‫הענין כי לא נתקיים זה הייעוד לדורות שלא‬ ‫ז׳׳ל ענין זה הוא ממה שאמרו בחולין)ס׳( בשעה‬
‫יהיו אלא שבעים שנה כ״א אחר מתן תורה‪ ,‬כי‬ ‫שאמרו הקב׳׳ה למינהי באילנות נבאו דשאים ק״ו‬
‫עד אותו זמן עדיין היו הייס בני אדס חיים ארוכים‬ ‫בעצמן אס אילנות באין דרכן לצא־ בערבוביא‬
‫ולא נזכר בתורה מי שיחיה פחות ממאה ועשר‬ ‫אמר הקב״ה למינהו שיצא כל אחד רחוק מחבירו‬
‫שנים‪ ,‬והיה מן הראוי כפי השכל שיתקיים ייעוד‬ ‫אנו שדרכנו לצאת הכופים עאכ׳ו‪ ,‬מיד כלאחד‬
‫זה של שבעים שנה לדורות אדהי׳ר מיד שלא‬ ‫יצא למינו כמו שכתוב ותוצא הארץ דשא עשב‬
‫יחיו בניו ובני בניו כ״א שבעים שנה‪ ,‬עד שתנתן‬ ‫מזריע זרע למינהו מה בלא נאמר בהם בצוואה‬
‫התורה ומשם והלאה בזכות התורה שכתוב בה כי‬ ‫אלא תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ולא‬
‫היא חייך ואורך ימיך וגו׳ יהיו חיים מקבלי התורה‬ ‫נאמר למינהו ‪ ,‬נראה בפירוש שכמו שהוא כתוב‬
‫חיים ארוכים יותר משבעים‪ ,‬וראינו הענין בהיפך‬ ‫בתורה שאמר האל יתברך שיהיה כך היה אומר‬
‫כי עד זמן התורה מיו כולם יותר ממאה ואחר‬ ‫בשעת צוואה‪ ,‬ואס כן הרי השמות היו מצויים‬
‫נתינתה מסו דור המדבר בני ששים שנה ‪ ,‬נס כי‬ ‫וידועים קודם שהיה נוצר אדם הראשון ‪ ,‬ואס‬
‫היה ע״י עונש ‪ ,‬ומשם והלאה רובם לא היו חיים‬ ‫נניח שהתורה מן השמים נאמרה למשה נאמר‬
‫כ״א‬
‫צ ‪179‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסוחזת פרק לא‬ ‫בית‬
‫סאגשים‪,‬אסר ^‪:‬לס ס » ר ם מ י שלא יהא להם‬ ‫כ׳א שנעים ואם בגבורות שמונים כמו שכטב‬
‫שמס חמן ר ג למסוא ‪ ,‬גהיוהס מוכנים יוהר‬ ‫במזמור שנתייחס למשה רנינו ע׳ ה‪ ,‬ני נראה ט‬
‫להמוא מלז ט ^ וזי להם לעוסקים בהורה ובמצות‬ ‫הוא יעוד מיעוע החיים עד היות ה ט ר ה ניתנה‬
‫‪ « 5‬עי ס שנה ואס מ ט ר ו ת שמוטם להשלים אס‬ ‫על ידו לישראל ‪ ,‬והרי כלב התהלל נ ט י יט שע‬
‫נ ס ם ל או ס לסיי פולס ה ב א‪ ,‬ט שם השכר‬ ‫וישראל באמרו ועתה הנה החיה ה׳ ^ ט ז ה מי ס‬
‫צפון להם ‪ ,‬ט ימיהם קצרים שבעים או שמונים‬ ‫שנה וגו׳ ועתה הגה אנכי ט ו ס ק פ ״ ה ש נ הו ט׳‬
‫לקבל קצס שט• סצוסיהם ו מ ע טהס השובים בזה‬ ‫כנחי אז וככחי עחה וגו‪ /‬נראה ט שאר האנשים‬
‫סעולס ‪ ,‬תהו אומרם שכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫לא היו מגיעים לכלל שנותיו ‪ ,‬והרי פלי נחשב‬
‫ליכא שיש מ קצרוס שנים ‪ ,‬שאם היה הענץ‬ ‫לזקן מופלג בזקנה בפחות ממאה שנה נ מו שכטב‬
‫כמו שהים ראוי ל טו ס גסמיצה הבריאה ולא ט ה‬ ‫ועיניו קמו ולא יכול לראות ט זקן האיש וכבד‪,‬‬
‫מושא אלם הראשון והיסה נהינס ההורה על י דו‪,‬‬ ‫נראה כי שאר האנשים לא היו טי ס ל׳ א ע׳ ואם‬
‫ט ה להם שכרקצס מלוה בהאי עלמא שטו חיים‬ ‫מ ט רו ח שמונים שנה ‪ ,‬כמו שראינו בדוד המלך‬
‫בו חיים ארוכים י מ י י ם לקבל מהם קצת שכר‬ ‫שטה זקן ולא פיה אלא שבטס שנה ‪ ,‬וכל מל ט‬
‫מצות ‪ ,‬אגל אסר שהפטמה חכמתו יה׳ כי הוא‬ ‫ישראל ויהודה שנזכרו שנותם לא הגי ט לבלל‬
‫יוסר שוב שימלשו מרשה היצר בהיוס מייהם‬ ‫שטתיו ‪ ,‬וכן ההדיומות ג׳׳כ לא היו טי ס כי אם‬
‫קצרים ‪ » ,‬ר המצות כולם מ א בעוה״ב ‪ ,‬וזהו‬ ‫שבעים ואס בגטרות שמונים נ ט שנזכר בברזילי‬
‫שאמרו שסטס לו האל יה׳ משנותיו ע׳ שנה ‪ ,‬כי‬ ‫הגלעדי שהיה זקן מאד בן שטנים שנס וגו׳ ‪,‬‬
‫בסבת חשימ כטקבלו ההורה י טו מוכנים יותר‬ ‫ואמר)ש״ב יימ( האדע בין מוב לרע אם ימעם‬
‫למשוא ב ר מי האזהרוס ובישול ר טי המצוה ‪,‬‬ ‫עבדך את אשר יאכל ונו‪ /‬וא״כ ראוי והטן לסת‬
‫ולק‪.‬ה שאיר להם ע׳ שנס לבד ‪ ,‬אבל כ״ז שלא‬ ‫מעם לענין זה ‪:‬‬
‫טמנה עדיין ההורס גס ט ט ו רעים וחשאים ‪,‬‬ ‫ו נ א מ ר כי תפלת כוונת האל יתברך בצרי*!‬
‫כל הדברים איה אצלם ט ס ר ויטלת בידם‬ ‫האדם היה נדי שיזכה ויפרה וירבה‬
‫ל ע מ ת ם זולת מיגשש שבע מצוס בני נח ‪ ,‬ולכך‬ ‫ותנתן על ידו התורה ‪ ,‬כי מי היה יותר ראוי‬
‫ט ו טי ס סיים ארוכים‪ ,‬וכשטו נענשים על רוע‬ ‫שתנתן הפורה על ידו כ״א מי שהיה יציר כ ט ו‬
‫פ ע ט ה ם ט ה עונשה מופלג ומסורסס כדור אנוש‬ ‫כמו התורה שהיתה כלי חמדתו של הקנ״ה ‪,‬‬
‫ודוד ה מ ט ל ודור הפלגה‪ ,‬ועל זה נאמר במזמור‬ ‫וכשיקכל התורה יזכה הוא ודורותיו ל טי עולם‬
‫ש»‪ 1‬ייפס למשה רבים ט אלף שנים ג נ ני נ ז וגו׳‬ ‫בזכות לימוד התורה וקיום מצותיה כל ט מי ס ‪,‬‬
‫ט כלים באפך ו ט׳ שחה עונותינו לנגדך עלומים‬ ‫ואז היה מתרףס בהם כי היא חייך ואורך י ט ך ‪,‬‬
‫למאור פניך ט כל ימינו וגו׳ ימי שטחינו בהם‬ ‫והיה להם שכר כל המצות בזה העולם כי ט ו‬
‫שבעים שנה ו ט ׳ ‪ .‬הרצת כאלו הפ מקיס ל ט‬ ‫כולם צדיקים ‪ ,‬כי גם שהיו יטליס למעוא ל טוס ם‬
‫טונ ס ט צאן‪ ,‬כי האל ית׳לא ימנע שוב מבעליו ‪,‬‬ ‫נקרצים מתומר עס כל זה לא היה להס שום נעים‬
‫ואילו ט ה שוב לבני אדם להיותם חיים אלף מן‬ ‫לצד הפעא ‪ ,‬ואז היו בני עלים מרובים ובני‬
‫השנים או קרוב להם כאדם הראשון לא היה‬ ‫תתתיה מועמים ‪ ,‬אבל כשפעא אדם סראשון‬
‫מונעם מהם ‪ ,‬ני אלף שנים בעיניו כיוס אתמול‬ ‫ונולד בעכעו היצר הרע שהוא מסה לב האנט ם‬
‫וט׳ זרמתם שנה י ט ו וגו׳ בבקר יציץ וחלף ו גו׳‪,‬‬ ‫לדברים הגשמיים ומפתה אותם ל ה ס ט א ם‬
‫אלא שראה כי אם כלים באפו מצד חשאתינו ל ט‬ ‫ולהורידם לבאר שחת ואיש לא ימלע מידו במרובה‬
‫רוב סשנים ‪ ,‬ו ל ק סתם אח עונותינו שהייט‬ ‫או במוענו ‪ ,‬נגזרה עליו המיתה ולא זכה גם ק‬
‫‪.‬טמאים ברוב השנים מ דו וססכיס שנלך ט מי‬ ‫שחנחן הורה על ידו ולא על ידי דורותיו הרעים‬
‫פל»רט זהה ע׳ * ם׳ למאור שניו ‪ ,‬ט בהם‬ ‫וחעאיס ‪ ,‬כי גס האבות הצדיקים שהיו הן ק‬
‫להשלים את נפ שוטט‪ ,‬כי גם רוב אלו ט מי ם‬ ‫המרכבה לא ניתנה התורה ע״י שום אחד מהם ‪,‬‬
‫ס ט צעברקו וגו׳ ומה י ט ה אס יהיו יותר ‪ ,‬ולכן‬ ‫ני עדיין לא היה כלל אנשים מיוחדים לקבל‬
‫הם ימי ש מטנו שבעים שנה ודי ‪ ,‬ני אפי׳ אלו‬ ‫התורה ‪ ,‬גס כי הס ידעו התורה ושמרו אותה‬
‫ר מ ס הם עמל ואון וגו׳ ‪ ,‬וא״כ מה שנא׳ על אדם‬ ‫כקבלת רבותינו ז״ל ‪ ,‬והיה צריך שיס**ן עניו‬
‫שסשאיר הקב״ה שבטם שנה משטתיו לבניו ט א‬ ‫נתינתה עד זמן משה רבעיה שהיו אז שטם ר ט א‬
‫ממתן ט ר ה ואילך ו כ ט שכתבתי ‪ ,‬מפני שהוא‬ ‫זוהמתם‬ ‫מבני אברהם יצחק ויעקב ‪ ,‬ואז‬
‫מ ט ס ממצות ואזהרות וקרוב לסי שנעו יותר‬ ‫בקבלתם את התורה ‪ ,‬ולזה ראתה חכ מ ט יהב׳‬
‫למשוא מלזמת ‪ ,‬והאל יה׳ שומר לו כל זכיותיו‬ ‫כשחעא אדס הראשון ‪ ,‬כי חעאסו נגד דורוטו‬
‫לסשלוסשכרהעוה״ב ‪ ,‬ומפני שהמצוה והאזהרות‬ ‫תמיד ‪ ,‬וגם כי יתארך נתינת ה ט ר ה לא יוכלו‬
‫מקיים אוהס האדם בגוף ונפש והיה ראוי שיהיה‬ ‫לשמור ולקיים כל מצותיה מצד הספא המועבע‬
‫;חסלוס שכרו ג״כ בגוף ונפש ‪ ,‬ועתה שבסבת‬ ‫בעבעה מחעא אדם הראשון ‪ ,‬כי גס שפסקה מ ק‬
‫חשאו של אדם הראשון נתקצרו הימים נשאר כל‬ ‫זוהמתם עכ״ז נשאר בהם יצר הרע המפתה ויכול‬
‫תשלותספנר לטה״ב ‪ ,‬ולכן הסכימה חכמתו ית׳‬ ‫להחמיא את ה אדם‪ ,‬ולזה הסכיס לקצר שנות רוב‬
‫להחיות‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק לא‬ ‫בי ת‬ ‫‪180‬‬
‫אחר עד משה רבינו שידע בודאי בקבלת אבותיו‬ ‫להחיות מתי ישראל בגוף ונפש כדי שיקבלו שכרם‬
‫האמיתית ‪ ,‬שקודם לידת נח נבא עליו אדה־׳ר‪,‬‬ ‫משלם מדה כניד מדה ‪ ,‬ולזה אמר גס כן בסוף‬
‫וקודם לידת פלג נבא עליו עבר אביו כי בסוף‬ ‫המזמור שיבה ה׳ וגו׳ שבענו בבקר חסדך ונרנגה‬
‫ימיו יהיה דור הפלגה‪ ,‬ואילו לא ידע משה רביט‬ ‫ונשמחה כל ימינו ‪ ,‬שהוא רומז לתחיית המתים‬
‫‪,‬‬
‫אמיתת קבלת עניניס אלו לא כתבם כי מה‬
‫שבח וגדולה יגיע לו בזה העני; אם יתקיים מה‬
‫שאז יהיה לנו שכר המצות בגוף ונפש כמו שהיה‬
‫ענין עשייתם ‪:‬‬
‫שמסרו או נבאו הראשונים או לא‪ ,‬אלא בודאי‬ ‫ויצא לנו מכלל כל זה כי משה רביני הודיע לנו‬
‫כל מה שכתב מפי הגבורה כתב ‪ ,‬אם שהיה לו‬ ‫בקבלת פירוש הכתוב שאומר מתהלך לרוח‬
‫קבלת אבותיו בכל מה שהיה קודם זמנו דריך‬ ‫היום וגו׳ שהקב׳יה השאיר משנות אדם הראשון‬
‫כלל ‪ ,‬ואם במה שהיה לפניו היה מקפיד בדברים‬ ‫שבעים לבניו‪ ,‬ומחי; ידע משה זה שרמזו כאן ואמרו‬
‫ולא היה כותב כי אם מה שהיה אצלו אמת מפי‬ ‫בפירוש במזמור המיוחס לו ימי שנותינו בהם‬
‫השם‪ ,‬כ״ש שיקפיד על מה שאירע בזמנו ועל ידו‬ ‫שבעים שנה וגו‪ /‬הרי בזמט עדיין היו חיים רוב‬
‫שלא יכתוב אלא מה שנאמר לו מפי הגבורה כמו‬ ‫האנשים יותר ממאה שנה‪ ,‬כי מתי מדבר על עונש‬
‫שנאמר‪ ,‬וכיון שנבואת אדם הראשון ועבר נתקיימו‬ ‫חעאתס הוא שמתו בני ששים שאל״כ אולי היו‬
‫והיתה אמיתית הנבואה שנבאו אותה לאנשים כר‪,‬ה‬ ‫מאריכים ימים כשנות הקודמים להם ‪ ,‬אלא שהיה‬
‫שנים קודם ‪ ,‬כ״ש נבואת משה המפורסמת לכל‬ ‫הכרח שהאל ית' אמר לו בפירוש ורמוז בתורה‪ ,‬כי‬
‫העולם כי לא נפל ולא יפול מכל דבריו ארצה כי‬ ‫אפי׳ מה שתלמיד מחדש בפני רבו נאמר לו למשה‬
‫כולם דברי אלהים חיים ‪:‬‬ ‫בסיני‪ ,‬והרי ראיה כי כל התורה מפי הגבורה ניהנה‬
‫וכדומה לזה יש להביא ראיה משאר היעודים‬ ‫כי נקח ראיה מקצתה אל קצתה ‪:‬‬
‫שנתייעדו ע״י הקודמים לו ונתקיימו‬ ‫וכן נביא ראיה לאמיתת הורה מן השמים ממה‬
‫אח״כ‪ ,‬כמו ענין המבול שהיה מכריז נח ק״כ‬ ‫שנא׳ בלידת נח זה ינחמנו ואז״ל וכי נביא‬
‫שנה קודם שישובו ואם לאו שיביא את מי המבול‪,‬‬ ‫היה למך אלא מסורת היה לאדם כשנאמ‪,‬ר לו‬
‫וענין היות לו בנים לאברהם ושרה שנתיעדו‬ ‫ארורה האדמה בעבורך אמר עד מתי אמ‪.‬ר לו עד‬
‫שלשים שנה קודם במעמד בין הבתרים ‪ ,‬וענין‬ ‫שנולד אדם מהול ממעי אמו‪ ,‬וכיון שנולד נח אמר‬
‫ירידתם למצרים ועלותן ושובם לארץ דור רביעי ‪,‬‬ ‫זה ינחמנו‪ ,‬ולא היה להם כלי מחרישה והוא הכין‬
‫כי כל אלו נתיעדו האבות קודם זמן היותם והיו‬ ‫להם ‪ ,‬והיו זורעים חשים והיתה מוציאה קוצים‬
‫אחר כך ‪ ,‬וכך היה ידוע ומקובל למשה כי נתיעדו‬ ‫וכו׳ וכשבא נח נח ‪ ,‬וכן נאמר על פלג כי בימיו‬
‫מאלו היעודים וכיוצא בהם קודם זמן היותם‬ ‫גפלגה הארץ ‪ ,‬ושנינו בסדר עולם שבסוף ימיו‬
‫ונתקיימו אח״כ כולם ‪ ,‬וזו ראיה כי לא כתב משה‬ ‫נתפלגה למדנו שהיה עבר נביא שקראו פלג משעת‬
‫רבינו בתורה כ׳׳א מה שהיה אמת ויציב והכל‬ ‫לידתו ‪ ,‬והרי הכופרים בתורת משה אומרים כי‬
‫מפי הגבורה ‪ ,‬כי ע״פ הקבלה לא היו יכולים‬ ‫משה בדא מלבו מה שכתב בתורה כי על ידו נעשו‬
‫לכוין ולידע כל הענינים כמו שהיו בלי מרגעת‬ ‫הנסים לישראל ביציאת מצרים וקריעת יס סוף‬
‫ותוספת ‪ ,‬אלא שהאל יתב׳ אמרם לו מפיו יקרא‬
‫והוא כותב על הספר בדיו ‪ ,‬כייש מה שכתב שהיה׳‬
‫כדי‬ ‫‪,‬‬ ‫ונתינת התורה והמן והבאר וענני כבוד‬
‫להגדיל שמו וחכמתו לעיני הדורות הבאים ‪,‬‬
‫על ידו שהיה מכוין לכתוב האמה ולא ישנה מדעתו‬ ‫ולדעתם מה לו ולצרת אחרים לכתוב או לרמוז‬
‫בשום דבר כי הכל היה מפי הגבורה ‪:‬‬ ‫בתורתו שאדם הראשון היה מסורת בידו ענין נח‬
‫וכן שבע מצות שנצכיוו בני נ ח‪ ,‬אילולא ידע הוא‬ ‫הבא אחר יצירת אדם יותר מאלף מ; השנים ‪,‬‬
‫בודאי שנצגיוו עליהם מפי ה׳ לא היה מצוה‬ ‫ומה לו לכתוב על עבר כי קרא שם בנו פלי‬
‫הוא עליהם ולא היה מצרפם למצותיו ‪ ,‬אלא ודאי‬ ‫בלידתו על מה שידע הנבואה כי בימיו תתפלג‬
‫שכלם נשנו לו בסיני ;‬ ‫הארן ‪ ,‬אלא בודאי קבלה היתה לו מאביו ואביו‬
‫עו ד אביא ראיה מה שנתן יעקב אבינו ע' ה ליוסף‬ ‫מאביו עד אברהם אבינו שקבל מכילס‪ ,‬וגס יעקב‬
‫את שכס כמו שכתוב ואני נתתי לך שכם‬ ‫שהשיג וראה את שם ועבר כפי סך השנים שנכתב‬
‫אחד על אחיך וגו' שיהיה לו הלק יתיר על אחיו ‪,‬‬ ‫עליהם והס העידו כי עבר קודם הפלגה כשנולד‬
‫וכן ראינו בגורלות חילוק האר; לשבבים שלא‬ ‫פלי קראהו כן מפני שאמר שבסוף ימיו יהיה‬
‫הוזכר שכס בכלל הארצות שנפלו לו בגורל אלא‬ ‫דור הפלגה וכן היה ‪ ,‬ושם ועבר קבל מנח שקבל‬
‫שניתנה לו במתנה בנחלת אביו יותר מאח־ו ‪,‬‬ ‫ממתושלח והקודמים אליו ‪ ,‬ו ק שס עצמו השיג‬
‫ונתקיים כמ״ש בסוף ספר יהושע ואת עצמות יוסף‬ ‫את מתושלח וקבל ממנו כי נח נקרא כן על שם‬
‫וגו׳ קברו בשכם בחלקת השדה וגו׳ ויהיו לבני‬ ‫מה שנח העולם אחר שנולד ‪ ,‬כי כ; קבל מתושלח‬
‫יוסף לנחלה ‪ ,‬וזה היה קיום מתנת יעקב ליוסף ‪,‬‬ ‫ואבותיו מאדם הראשון שאמר להם קודם לידת‬
‫ולא הוזכר זה בכלל היעודים שהזכרנו למעלה‬ ‫נח כמה מאות מן השנים שכשיהיה נולד אחד מהול‬
‫שנתקיימו לאחר מיתת משה רבינו ‪ ,‬כי זה אינו‬ ‫שאז תכלה האר; וקללותיה ‪ ,‬וראו שנתקיימו דבריו‬
‫יעוד ‪ ,‬ויש ממנו ראיה לאמיתת התורה כי ט ל ה‬ ‫כשנולד נח מהול והגידו לבניהם ובניהם לדור‬
‫מ«‬
‫צא ‪181‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק לא‬ ‫בית‬
‫להמזישו ‪ » 3‬י ו ‪ ,‬אלא ודאי פמו סכפנין הגסינן‬ ‫מסי היטרה‪,‬שאם זס שנתי מה מרעיה שיעקב‬
‫והיעודים ונתינה התורה והוא אנכי ולא יהיה לך‬ ‫נתן לבנו יוסף את שכס לנחלה יותר מאחיו לא‬
‫ששמעו מסי הגבורה הס ע מ ם נכונים ואמתיים‬ ‫היה מפי השס לא היה ייחקייס אמר כך ‪ ,‬וכל‬
‫לעצמם ול מי ה ם •אחריהם ט לא ינחילו שקר‬ ‫השכטים היו מסרציס מלתת לו חלק יותר מהם<‬
‫לבניהם‪ ,‬כמו ק שאר המצות והדברים שנאמרו‬ ‫אלא שידעו בודאי כי כן נוה יעקב אביהם ושק‬
‫בתורה ו »‪ 1‬רוב המצות ידעו בודאי שמט הגבורה‬ ‫נאמר לו למשה מפי הגבורה שיכתוב בתורם וכתב‬
‫אמרם נ מ ה רבינו ‪ ,‬והרי כתוב בתורה בשעה‬ ‫ה ‪ /‬והוא ראיה על כל מה שכתב גס ק‬ ‫על‬
‫נתינתה אתם ראיתם אשר משיתי למצרים וגו׳ ‪,‬‬ ‫שהוא מסי ה׳ ‪:‬‬
‫ואמרו ז״ל ולא מסירת ט א בידכס ‪ ,‬כי הס עצמם‬ ‫עו ד אני מביא ראיה לעיקר זה והוא הורה מן‬
‫אותם טצאו ממצרים אשר מקצתם אותם שהיו‬ ‫השמיס‪ ,‬מן המצוס הראשונה שנצעוו בה‬
‫סחותמעט־ים שנה היו אח״כ מכאי הארץ וכולם‬ ‫ישראל והיא מצות הפסח בנצעוו במצרים זכר‬
‫ראו מה שעשה למצרים הנסים והמכות ‪ ,‬אשר‬ ‫למה שאירע נהש שס ‪ ,‬וכתיב וילכו ויעשו בני‬
‫הוא מן הנמנע שיעשו כי אם על יד די רות קדישין‬ ‫ישראל כאשר צוה ה׳ את משה ואהרן כן עשו ‪,‬‬
‫ביה ‪ ,‬ו ט א משה רבינו שעשה הכל מ ט הגבורה‬ ‫שלקחו הפסח כל אחד בעשור לחדש והיה להם‬
‫כסו שכטב בסורה ‪ ,‬ולהם נמסרו ט״ג ססריס‬ ‫למשמית עד יוס י״ד ושחעו אותו ואכלו אוחו‬
‫שכתב מ ט‪ :‬ונמצא כתוב בהם אתס ראיתם‬ ‫בכל חקת הפסח ‪ ,‬והרי שאמר להם משה שישמרו‬
‫וט׳ ‪ ,‬ואץ ט ס אדם ט עיז פניו לומר לחבירו‬ ‫אותי ה׳ ימיס לבד ומיד יצאו ממצרים והיה כן‬
‫אמה ראיס דגר תלוני אם לא ראה אותה ‪ ,‬כיש‬ ‫ועשו כל חקת הפסח זכר ליציאת מצרים ‪ ,‬נראה‬
‫משה רבינו ט א מ ר ויכתוב בתורה בשה האל יס׳‬ ‫שהיו בעוחיס והיו יודעים שמאת האל יחב׳ היו‬
‫לכלל ע ס נ מ ס ונבץ הנוי הגדול הזה והס באי‬ ‫מצווים בכך כיון שראו המכות והנסים והנפלאות ‪,‬‬
‫הא ‪ p‬שראו ימה שנעשה למצרים והס לא ראו‬ ‫וכן עשו הפסח בשנה השנית כמו שכתוב בפרשת‬
‫דבר ‪ ,‬ואילו היה נאמר או נ מסר זה העניו ככתב‬ ‫בהעלותך ויעשו את הפסח בראשון וגו׳ ‪ ,‬ואס‬
‫היה אפשר שישול ט ספק אס היה כך או לא ‪,‬‬ ‫היה להס שוס ספק במצוה הראשונה הזאת שנצעוו‬
‫אכל כיץ שהם עצמה ראו וידעו בכל מה שנכתב‬ ‫בה לא היו חוזרים ושוניש איתה בשנה השנית ‪ ,‬וכן‬
‫בסמיה מן מ ס י ם והנפלאות מי הוא שיסתפק‬ ‫אילו היה להם שוס ספק בנתינת עשרת הדברות‬
‫ג ה ה‪ ,‬ט אס האטקורס הכופר במציאות ה׳‬ ‫לא היו מקיימים אה״כ מצוה זו הרומזת ליציאת‬
‫וחידוש העולם ‪:‬‬ ‫הצדים‪ .‬ואין לכופרים מענה לומר כי משה כסב‬
‫אביא ראיס מנתינת פ ^ ת הדברות על כל‬ ‫עוד‬ ‫המצוה וקיומה אבל ישראל אסשר שלא רףמו‬
‫שאר התורה טל ה כי כולה ניתנה מ ט הגבורה‬ ‫אותה לא בראשונה ולא בשניה ‪ .‬שהרי משה רבינו‬
‫כמו עשרת הדברות ‪ ,‬שהיה דבר מפורסם ולא‬ ‫כתב י״ג ספרי תורה ביום מותו ומסר לכל שבע‬
‫נפל בהם ט ס ס פק שהיו מ ט הגבורה ‪ ,‬וזה‬ ‫אחד שיקראו בו ויעתיקו ממע כל א׳ טית לעצמו‪,‬‬
‫מכמה ס ט ס ‪ ,‬ט כל דבר יבחן ויתאמת מצד זמנו‬ ‫ואיך יכתוב בספר וילכו ויעשו בני ישראל בראשונה‬
‫ומצד ס ^ ט ומצד איטתו ומצד מהותו ׳ וכן במתן‬ ‫ויעשו את הפסח וגו׳ בשניה ״ והם בעצמם ידעו‬
‫תורה ט ו טלן ‪ ,‬אס מצד זמנו היותו זמן התחלת‬ ‫שלא עשו ‪ ,‬זה תימה גדול שהרי באי ה א ק שנמסרו‬
‫^יאת התטאוס ו ה פי חס ברוב העולם אשר מהם‬ ‫להם הי״ג ספרי הורה היו בהם בני עשרים בשנה‬
‫ניזונים ו מחפרנטס כל הבטוח בזה העולם‪ ,‬אשר‬ ‫הפנית וידעו אס עשו הפסח באותה השנה‪ ,‬ואיך‬
‫זה הוא רמז ט נתינת התורה היסה נ״כ למזון‬ ‫יכתוב עליהם משה רבינו בספר התורה שעשו‬
‫ופרנסת ה נ מו ת הזוטס בעוה״ז לחיי עוה׳ב ‪,‬‬ ‫מה םהס היו יודעים שלא עשו ‪ ,‬אלא ודאי שעשו‬
‫ולא ‪ pfiwKp :‬והפרנסה לגופות בעוה״ז כי אס‬ ‫על סיו מה שצום להם והס עצמם עדים שנתקיים‬
‫פדי שיהום בהם קיום להתעסק בתורה ובמצות‬ ‫מה שיעד להם ‪ ,‬והס עדים על כל התורה כולה‪,‬‬
‫לז ט ת לתר סעוה״ב ‪ ,‬וכן היותו בזמן התבואות‬ ‫כי הספק שיסתפק בדת אמת מן הדתות הוא‬
‫והסירות הוא רמז כי כמו שהן יוצאות אחר החרישה‬ ‫כשהיא נמסרת מפי המיסד אותה אליהם ואינם‬
‫והזריעה כי ק סבת הצמיחה ‪ ,‬כך היחה נתינת‬ ‫יודעים מה עיבה אס היא אלהיח אם לא ‪ ,‬אבל‬
‫ה ט ר ה טו ע ד ס לישראל מקודם כמה חדשים‬ ‫כסהמון רב מעם חכם ונבין כמו שהיו יוצאי מצרים‬
‫ב מ ט ס עצמו ט י ת מ והוא הר כיני שנא׳ בו למשה‬ ‫הס עדים בהם קבלו אותה וכתוב בה יצרים‬
‫בהוניאן* אס העם הזה ממצרים תעבדץ את‬ ‫שקרו להם ודברים שנחיעדו להם ‪ .‬כמו בתורתה‬
‫האלטם על ההר הזה ‪ ,‬כי טציאה ממצרים‬ ‫הקדושה שכתוב בה כל מה שאירע למקבלים עצמם‬
‫ט ס ה מ רון החרישה והזריעה לנתינת התורה ‪,‬‬ ‫מיום עלותם מארץ מצרים עד יום בואם א ל א ‪p‬‬
‫ט לא ט ו יכוליה לקבל ה ט ר ה בהיותם‬ ‫נושבת ‪ ,‬מן הנסים והנפלאות שנעשו להם ביציאת‬
‫מ ט ג נ י ם לט־עס ולמצרים ‪ ,‬כי כל שעטד ט א‬ ‫מצרים ובמדבר כמיס למעלה בסרקי היעודים‬
‫המצות ולמוד ההורה כ״ש שעבוד‬ ‫עשיית‬ ‫מעכב‬ ‫והנסים ‪ ,‬איך אפשר שישנה משה ויאמר מדעתו‬
‫גדול כ‪ 1‬ה ‪ ,‬ו ק נכלל בלשון בהוציאך את העם הזם‬ ‫שוס דבר מכל מה שעבר כי הם היו יטלים‬
‫בהקפת‬
‫אדהים‬ ‫עער היסודות פרק לא‬ ‫בית‬ ‫‪182‬‬
‫הבנתי הדברים ששמעתי ‪ ,‬ואחר יאמר שלא שמע‬ ‫גהקנות לפס דעות אמיתיות ביציאת מצרים ע׳י‬
‫בכל הענין ההוא כי לא נתן לב לשמוע שלא היתה‬ ‫הנסים והנפלאות שנטשו אז ‪ ,‬כי הן היו סבת‬
‫מחשבתו פנויה אז לדבר ההוא‪ ,‬אבל במתן ההורה‬ ‫קבלתם התורה ‪ ,‬כי עם הדעות הנפסדות שהיו‬
‫לא היה כך כי כולם נתנו לב והיתה מחשבתם פנויה‬ ‫להם במצרים לא היה להם הכנה כלל לקבל את‬
‫לשמוע ושמעו כל פס שנאמר במעמד הנבחר‬ ‫התורה ‪ ,‬וזה נרמז באמרו בהוציאך וגו׳ ולא אמר‬
‫והקדוש ההוא ‪ ,‬מלס כאחד בלי שוס תושפת‬ ‫בצאתם ממצרים ‪ ,‬לומר כי על ידי הה שתוציא‬
‫ומנרעת זה מזה ‪ ,‬ובלי שוס שינוי האנשים והנשים‬ ‫אוסם על ידי נסים ונפלאות ומכות גדולות על‬
‫והגיף ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב כי כל העדה ט ל ם‬ ‫המצרים יהיה סבהשתעבדון את האלהיס על ההר‬
‫קדושים ונו׳ כלס שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך‪,‬‬ ‫הזה ‪ ,‬והרי היציאה עצמה דמיון החרישה‪ ,‬והיותה‬
‫הרי ברור שכולם ימד שמעו שתי הדברות אגכי‬ ‫ע׳י אותות ומופתים ומכות הוא דמיון הזריעה ‪,‬‬
‫ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך וגוי‪ ,‬לא יהיה לך אלהיס‬ ‫והיא דעות אמיתיות שקנו לשיצמהו מהם מצות‬
‫אחרים וגו׳‪ ,‬כל המלות שבהם אות באות תיבה‬ ‫התורה ולימודה‪ ,‬ולא תאמר כי גס זה מחכמת משה‪,‬‬
‫בתיבה שמעו ונשאר חקוק בשכל כל אחד מהם‬ ‫שהרי ייעד הדברים לישראל קודם בואם שאמר להם‬
‫כאילו קרא אוהו מאה פעמים לא נשכח מכל אחד‬ ‫מה שאמר לו האל יתב' בהוציאך את העם הזה‬
‫ואחד מהם אפילו אות אחד מהם ששמעו מפי‬ ‫ממצרים תעבדון אח האלהיס על ההר הזה ‪ ,‬שבו‬
‫הגבורה‪ ,‬וזה דבר פלא כי אפי׳ האדם החכם הנוחן‬ ‫נתייעד ונתקיים היעוד בו ‪ ,‬ואמר בזמן נתינתה‬
‫לב לשמוע דבר מה ישיג בחכמתו ובכח המקבל‬ ‫ביום הזה באו מדבר סיני ‪:‬‬
‫שבשכלו לדעת כוונת הענין ‪ ,‬אבל לא שיחזור‬ ‫ו א ם מצד מקומו שניתנה במדבר שהוא הפקר‬
‫לומר הענין ההוא במלות ואותיות שאמרם המדבר‬ ‫לכל ואין לו סוף כמו שאמרו חז״ל‪ ,‬והכוונה‬
‫ההוא ‪ ,‬והקהל הגדול והקדוש הזה אנשים ונשים‬ ‫היא כי היתה נתינתה במקום הפקר שאין נשום אדם‬
‫וטף ידעו ונשאר חקוק בשכל כל אחד מהס אנכי‬ ‫יכולת ושלמעת בו‪ ,‬כי אס היה במקום בנוי ומיושב‬
‫ולא יהיה לך‪ ,‬שהם כמו סי רבוא תיבות מחוברות‬ ‫היה אפשר שיפול ספק בלב שוס אדם לומר כי‬
‫מכמה מאות מהאותיות‪ ,‬וכולם שמעו וידעו אותם‬ ‫בהכנת המקום מכמה זמן ע״י מלאכות ותחבולות‬
‫בלי שוס תוספת ומגרעת כנזכר ‪ ,‬וזה דבר אי‬ ‫בני אדם נראה הענין המופלא ההוא והוא שמיעת‬
‫אפשר בכת שכל כי אם על צד הפלא הגדול ‪ ,‬וזה‬ ‫הקול בעשרת הדברות ‪ ,‬אבל בהיות הענין במקום‬
‫יהיה ענין יציאת הנשמות שנרמז בפסוק נפשי‬ ‫שמס והפקר שלא היה בו יישוב לא יפול בו שוס‬
‫יצאה בדברו ‪ ,‬כי נדבקה נפשותס באל ית׳ המשפיע‬ ‫ספק ‪ ,‬כי הוא ידוע כי אץ לאדם שלשנות שם ‪,‬‬
‫ומדבר להם מבלתי היות להם שוש הכנה עד‬ ‫ומאת האל יתב׳ שהוא ברא המדבר וכל העולם‬
‫שנמקקו בנפשוחס שתי הדברות וידעוס כאילו‬ ‫והיה הענין המופלא ההוא ‪ ,‬והוא רמז ג״כ שלא‬
‫נולדו אז בידיעתם‪ ,‬וכאילו למדום מאהפעמים‪,‬‬ ‫ישתדל האדם בזה העולם בדברים הגשמיים‬
‫והוא ראיה על כי לא נשמע הקול ההוא כי אס‬ ‫והקניניס כי אם שיסתפק במעע לקיום הגוף ‪,‬‬
‫מפי הגבורה כי הוא הנותן לשכוי בינה‪ ,‬ובשמיעת‬ ‫ויפקיר עצמו לזה ‪ ,‬וכן כמו שהמדבר אין לו סוף‬
‫שתי הדברות הושוו מלס ביחד ושמעו אותם כמו‬ ‫כן מה שהיה ונראה בו אין סוף ותכלית ‪ ,‬כי מה‬
‫ששמע משה רבינו לא פחות ולא יותר בענין‬ ‫שהוא נעשה על ידי חכמת בני האדם יש לו קץ‬
‫השמיעה‪ ,‬וזה נרמז לו כשאמר לו האל יס׳ בהוציאן‬ ‫ותכלה‪ ,‬ורבוי הנסים ופרסום ענין נתינת התורה‬
‫את העם הזה ממצרים העבדון וגו׳ ‪ ,‬היה ראוי‬ ‫לא היה סוף ונבול לה ‪ ,‬והוא ידוע כי מאח ה'‬
‫לומר יעבדו! אש סאלהיס ‪ ,‬אלא שרמז לו כי בענין‬ ‫שאין לו סוף וגבול היחה זאת ‪ ,‬וכן מתן שכרה‬
‫הדברות יהיו טלם שויסבעבודת האלהיס‪,‬בהכין‬ ‫בעוה״ב אין לו סוף כמו שאין סוף בנתינה ‪:‬‬
‫לו נפשוסס והיותם לו כמו קרבן שיתקבל לפניו‬ ‫ו א ם מצד איכות נתינתה הוא מתחלק לכמה‬
‫ית׳‪ ,‬ומשם ז ט להשגה ההיא ששמעו כל הדברות‬ ‫חלקים ‪ ,‬מהם ענין שמיעת הקול ששים‬
‫בדבור אחד מה שא״א לב״ו לומר כן‪ ,‬כמו שאחז״ל‪,‬‬ ‫י בו א בני אדם מבן עשרים שנה ומעלה לבד‬
‫וחזר וסרט! אנכי ולא יהיה לך וגו׳ ‪ ,‬וכן אמר‬ ‫הפחותים מבן עשרים והנשים והעף אשר כילם‬
‫להם משה במשנה תורה פנים בפגיס דבר ה׳‬ ‫הושוו בשמיעה זו ‪ ,‬ולא נפל שוס הפרש ביניהם‬
‫עמכם בהר משוך האש ;‬ ‫שיאמר זה כך שמעתי וראיתי וזה יאמר כך שמעתי‬
‫ו כן מענין איטש נתינתה‪ ,‬הוא הקולות וברקים‬ ‫וראיתי ‪ ,‬אלא כולם הושוו בשמיעה ובראיה ‪,‬‬
‫וענן ולפידים וערפל וקול השופר ‪ ,‬יש ראיה‬ ‫וכמו שאמר הכתוב וכל העם רואים אה הקולות‬
‫ומופת למכחישי התורה שיוכרחו להודות שהיא‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬כי כולם יחד שמעו וראו את הקילות וכו׳‬
‫מן השמ־ס‪ ,‬בהיות הקול הנשמע בדבור אנכי ונא‬ ‫ולא נפל ביניהם שוס חילוף‪ ,‬וזה דבר בלתי איפשרי‬
‫יהיה לך מבורר ומובן לכולם ולא יערבבם ולא‬ ‫געניני העוה״ז‪ ,‬כי אס אדם חכם ידבר בפני כלל‬
‫יעכב שמיעתם שאר הקולות והברקים והרעמים‬ ‫קהל גדול ענין אסר אי אפשר אלא שיפול בין‬
‫שעם הברקים יקול השיפר והלפידים ‪ ,‬כי אפי׳‬ ‫השומעים איזה הפרש וחילוק ‪ ,‬שיאמר זה כך‬
‫דיטר הקל שמדברים בני אדם בפני המדבר‬ ‫שמעתי וזה יאמר לא כי כך שמעתי ‪ ,‬או לא‬
‫והמשמיע‬
‫צב ‪183‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק לא‬ ‫בית‬
‫להמוישו ב » י ו ‪ ,‬וגס הוא לא היה לו לב לכתוב‬ ‫והמשמיע דצריר לעס היא מערנ‪ 5‬וממכצ שמימי®‬
‫לסם שאמרו לו מס שלא אמרו ‪ ,‬אלא על כרמם‬ ‫וכאמרם תרי קלי לא משתמעי‪ ,‬כל נמן ^ לו פ‬
‫צ ט ט ם להודות הבלתי מאמינים ט כל הדור ההוא‬ ‫גדולות כאלו שאמר הכתוצ ויהי קולות ו ^ קי ם‬
‫* ג ־ לא ג « כפוהו בדעת ובינה הס האמינו‬ ‫וגו׳ וקול שופר חזק מאד‪ ,‬ובזמן שמיעתם אגפי‬
‫וידעו ט כ‪ 5‬ז ^ י משה רבינו מ ט הגבורה ט ו‬ ‫ולא יהיה לך אמר רואים את הקולות והם הדצרוש‬
‫ולא בדא אום דגר מלבו‪ ,‬ולמי יש לט להאמין‬ ‫ואת הלפידים ואת קול השו»־ ‪ ,‬שלא תאמר ט‬
‫ט אם להמון רב אנ ט ס חכמים ונבונים וידועים‬ ‫בשמעם את קול הדברות נחו ושקמו שאר הקולות‪,‬‬
‫ט לא שיך נמלו אבותיט ולא סעו בראייתם‬ ‫אלא טלם היו בבת אחת ולא ע ר ב ט שנדעת «זי‬
‫ושמיעתם לטאמר עליהם שנחלו הבל כלו׳ שעעו‬ ‫הדברות ואין זה ני אס קול הגטרה בלי שוס‬
‫‪ 1‬אק בם מועיל ‪ ,‬כמו שנאמר על הכופרים שהם‬ ‫ספק‪ ,‬כי אין נ ח ואיילות בקול מבעי להיות נשמע‬
‫בעצמם יודו לעתיד כי שקר נחלו אט תיהס או‬ ‫מ ט ר ר ומובן בין שאר הקולות גדולות וחזקות‪:‬‬
‫שמעו ק‪6‬שם וילט אמרי ההבל ואין ג ס מו טל ‪:‬‬ ‫מראות הברקים והלפידים והעק הס מעכציס‬ ‫וכן‬
‫כה מאמר אל ‪ 3‬ט ישראל אתם‬ ‫תה‬ ‫ומערבבים את הדבר הנשמע במבע ‪V ,‬‬
‫ר ט ס ס כי ‪ p‬השמים דברתי עמכם ‪ ,‬וכסו‬ ‫החושים לא יושג תכלית פעולתם כי אם בהיות כל‬
‫שאמרו ז״ל ולא מסורת ט א בידכם ‪ ,‬וזה הכתוב‬ ‫אחד מהם עושה פעולתו צפני עצמו ולא ישתתף‬
‫נכתב גמורה שניתנה מ ד ם והס ידעו שהיה אמת‬ ‫חוש אחר עמו ‪ ,‬כמו שתאמר האדם כשהוא אוכל‬
‫שאמר להה משה בשם האל ית׳ אסם ראיתם ‪,‬‬ ‫והוא רוצה לשמוע מס שמדברים לא יממום אס‬
‫ושיאו‪,‬־ ט איך י מ » ר משה להם מגלה או חורה‬ ‫אשר יאכל ‪ ,‬ואס ירצה לעעוסאש אשר יאכל לא‬
‫ס » מ ס כתוב גהשאמר להם ממש מה שלא אמר לא‬ ‫יבין דבר הנשמע לו ‪ ,‬וכן שאר החושים ‪ ,‬לסבת‬
‫מ מן לקל שבקלים‪ ,‬ומפני ט חוש הראות הוא מ טב‬ ‫היות מקורס ועיקרם במוח בחוש המשואה לכלה‪,‬‬
‫ה דגיי ס על גמונס יוסר משאר החושים‪ ,‬אמר אמם‬ ‫כי כשהוא פונה למס כח ההשגה לחוש אמד יבצר‬
‫ר א י » ‪ ,‬ואמר ג״כ וכל העם רואים את הקולות ‪:‬‬ ‫כחו מלתת כח למום אחר‪ ,‬ובמעמד הנבחר הזה‬
‫וטץ ראיס ועענס זו על אמיתות סחורס שטא‬ ‫לא עכב ולא ערבב ראיית הלפידים והברקים את‬
‫מ ו נ ס ‪ p‬השטה לדעת ע ם יזכם ונבון‬ ‫קול הנשמע אליהם ששמעו אותו בברור‪ ,‬ו מ א‬
‫הגוי הגדול הזה דוד שמלו ד ע ה‪ ,‬ט א כוללת‬ ‫ראיה על שלא היה דבר מבעי כי אס מפי הגבורה ‪:‬‬
‫לכל הכתוטס טוצא באלו‪ ,‬כמו מה שכתוב על‬ ‫בהיות הקול הנשמע מושג ונשמע לכל ישראל‬ ‫וכן‬
‫&הרךנדב ואניהוא ושבטם מזקט ישראל ויראו‬ ‫אנשים ונשים ומף העומדים בשלש פרנסות‪,‬‬
‫אס א ל ט ישראל ותחת רגליו ו ט׳ ויחזו את‬ ‫כלס שמעו הקול ההוא בבת אחת ובאופן ^ו ד‬
‫יכתוב וימסור לידס שראו‬ ‫האלהים ו ט׳‪ ,‬ט‬ ‫קול שוה לכלס לא רם וחזק לזה ונמוך ורפה לזה‬
‫וחזו אס לא שהה ט ו יודעים ג א ט תו ת שטה כך‬ ‫כקול הנכמע מרחוק‪ ,‬אלא לכלם בשוס כמ״ש‬
‫וסם עדים מ־ורים לכל ישראל על זה ‪ ,‬מצורף‬ ‫הכתוב וכל העם רואים אס היבלות וגו׳ ‪ ,‬ט א‬
‫למסזמיאו כל ישראל שנא׳ עליהם אמס ראימס ;‬ ‫ראיה גדולה כי הקול היה מסי הג טר ה ג‬
‫ובן ראו תל י ט־ אלג עיניס סבבו א משה האהלה‬ ‫ו מ ה לנו להביא ראיות לבלתי מאזינים והרי‬
‫‪ .‬ירד‪:‬עמוד הענן ו ע מ ד טז ח האהל וגר וראה‬ ‫מקבלי התורה בעצמה שהיו דור שכלו ‪taw‬‬
‫‪.‬כל‪:‬העם אס עמוד הענן עומד טז ס האהל וקם‬ ‫העידו הם על עצמם כי כל דברי משה ■מפי‬
‫■ ‪ t e‬מסוה שססוואי ש סתת אהלו‪ ,‬ונכתבה מגלה‬ ‫הגטרה‪ ,‬שהרי אמרו לו דבר אתה עמט ונשמעה‬
‫זו מיתנה ל ^ ישראל מ א מ ר גמיהס שהה ראו‬ ‫ואל ידבר עמנו אלהיס סן נמות ‪ ,‬הרי שידעו‬
‫וקמו נהשקטו‪ ,‬וידמו טל ם כי האמת ט ה כך‪ ,‬ואם‬ ‫ונחנו אלהיס ששמעו קולו וימלמו‪ ,‬ואס יאמרו‬
‫סתורה ‪ » » 0‬ם ניתנה בסוף ה ארב ט ם ה ט ט ו‬ ‫הכופרים כי הס דברי משה והס לא אמרו ק ך ‪,‬‬
‫ט ט ס ס אותם ס ט ו פחותיס מבן משרים שנמצאו‬ ‫הרי כל התורה כולה ניתנה כתובה וסשומהלמר‬
‫בגל הדברים האלו וידעו כי טל ם אמתיים ‪:‬‬ ‫הזה אשר מהם מקבלי התורה עצמם הנמוסים‬
‫‪ p‬טל ם ט ו עדים על משה רגינו שעלה להר‬ ‫מבן עשרים ונמסר לכל שבע ספר אמד שלם ביום‬
‫שעמים ושלש ועמד בכל פעם מ׳ יום וס׳‬ ‫מיתת משה‪ ,‬והיה כתוב נ ה ם פסוק זה שהם אנמרו‬
‫לילה לחם לא׳ אכל ומים ‪ W‬שמה‪ ,‬שהד כ ט ב‬ ‫לו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנואלהים‬
‫ויעל משה ו א ה ת נדב ואטהוא ושבעים מז מי‬ ‫פן נמות‪ ,‬ואם דבריו הם בדויים איך יכחיש הסי‬
‫י שר ^ מ ו׳‪ ,‬וכתיב ויעל משה אל הר האלהיס‬ ‫את המי ויכתוב להם כי הם אמרו לו דבר אמס‬
‫ואל*ה«ךי« אמר שט לגו גזה וגו׳‪ ,‬ראו לאיזה‬ ‫ממנו וגו׳ ויודע כי יכחישו אוחו בפניו וי^מיו אמו‬
‫י י ^ ס ^ ד מ ל ט ס למקום שרטה ו טו ת ואופנים‬ ‫כך כי לא אנחנו ולא א ט תי ט שמחו ב מד מי א מיו‬
‫ומגאטם בקשו עליט רתמים ו ט'‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫דבר זה ‪ .‬ולפי דעת האומר כי תורה מגלה מגלה‬
‫במדרש שניו® ט ד עו טל ם בבירור שהיה עס ה׳‬ ‫נ תנ ה‪ ,‬כשנתן ליד כל יוצאי מצרים זרעיהם‬
‫‪ .te‬ס מ׳׳יו ס׳ולל ה ושלא אכל ושתה‪ ,‬ט לא ט ה‬ ‫שוסעיהם ושועריהם מגלה זו הכתוב בה ד ^ו רו‬
‫‪ p‬ב מ מ ס שהניחו אותו ולא סיס וכל המ׳ יוה‬ ‫אל משה דבר אתה עמנו ו ט׳‪ ,‬ה י ו יטליס מלש‬
‫טו‬
‫אלהים‬ ‫>צער היסודות פרק לא‬ ‫בית‬ ‫‪184‬‬
‫במחלקת קרח ראו כל מה שחלקו קרח ועדתו‬ ‫היו טלם סביג ההר ולא ראו אוחו‪ ,‬ונכתג כל זה‬
‫על משה רביט ושעל דבר מחלוקתם נבלעו ונשרפו‬ ‫גתורה ונמסר לידה שהם יודעים כי הכל חמת ‪:‬‬
‫בשעה אחת להיותם טתניס דופי בקצת דברי משה‬ ‫וכן בהקמת המשכן ראו כלס כי כסה הענן את‬
‫רבינו ‪ ,‬ונכתב כל זה וניתן בידם ‪ ,‬והוא הוראה‬ ‫אהל מועד וכבוד ה׳ מלא את המשכן ובהעלות‬
‫שהיה במוח משה רבינו שהם היו יודעים שהכל‬ ‫הענן מעל המשכן יטעו וגו׳ כי ענן ה' על המשכן‬
‫היה אמת‪ ,‬וכן ענין מעה אהרן וענין נחש הנמשה‬ ‫יומם ואש חהיה לילה בו ונו׳ ‪ ,‬כל זה נכתב‬
‫ידעו וראו ישראל בעיניהם כל הענין כמו שכתוב‬ ‫ונמסר לידס וידעו וראו שהכל היה אמת ‪:‬‬
‫כיון שנמסר לידיהם‪ ,‬וכן כל שאר הנסים והדברים‬ ‫וכן מה שנאמר להס ביום השמיני למלואים קתו‬
‫שנכתבו בתורה שהיו לפניהם היו אמתיים ריון‬ ‫שעיר עזים וגו׳ כי היום ה' נראה אליכם ‪,‬‬
‫שנכתבו כל אותם הדברים וניתנו לידיהם כמו‬ ‫דאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו ו י ^‬
‫שכתבתי כמה פעמים ‪ ,‬הוא ראיה שהיו הדברים‬ ‫אליכם כבוד ה׳ ונו׳ ‪ ,‬וכתיב ויבא משה ואהרן‬
‫‪,‬כך בפועל כמו שהם כחובות בתורה ‪:‬‬ ‫אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד‬
‫ו כ ל זה הוא ראיה גדולה נס כן לכל מצות‬ ‫ה' אל כל העם‪ ,‬כל זה נאמר להם קודם ונתקיים‬
‫הכתובות בהורה שהן אמתיות מסי הג טר ה ‪,‬‬ ‫לעיניהם והס עדים בדבר כיון שנכתב ונמסר‬
‫כמו שכתוב בכלם וידבר ה׳ אל משה ‪ ,‬ויאמר ה׳‬ ‫לידיהם ‪ ,‬כי אס הם היו יודעים שלא היה אמת‬
‫אל משה ויו׳‪ ,‬כיון שהם ראו וידעו מעמד הקדוש‬ ‫לא היה מוסרו לידם ‪ ,‬וכמו שאמרנו ‪:‬‬
‫והוא נתינת עשרת הדברות בהר סיני וראו נ ס‬ ‫וכן כולם ראו שנערה בס אש ה׳ כמתאוננים‬
‫כן כל שאר הדברים שכתבנו ‪ ,‬שראו ונודעו להם‬ ‫וצעקו אל משה ויתשלל משה אל ה׳ ותשקע‬
‫בבירור ‪ ,‬הס ראיה על כל ד טר ודבור ועל כל‬ ‫האש‪ ,‬ובאםססוןז שהתאוו ח או הוגו׳ מי יאכילנו‬
‫אמירה ואמירה שכתובה בתורה שכולם מ!<‬ ‫נשר זכרנו אס הדגה ונו׳ ‪ ,‬נאמר ואל העם תאמר‬
‫הגבורה כמו שהארכתי ;‬ ‫התקדשו למחר וגו'‪ ,‬לא יום אחד האכלון וגו׳ עד‬
‫ועוד כי עשרת הדברות הם כוללים כל התורם‬ ‫אשר יצא מאפכם וגו׳ הבשר עודנו בין שניהם‬
‫כולה בגודל וחומר ענינ ה‪ ,‬במה שבין‬ ‫וגו'‪ ,‬ובמרגליס כתוב אמור אליהם חי אני נאם‬
‫אדם למקום‪ ,‬בהאמנת האלהות והרחקת כל מיני‬ ‫ה׳ אס לא כאשר דברתם וגו׳ במדבר הזה יפלו‬
‫ע״א ‪ ,‬ובמה שבין אדם לחבירו בדברים שיש בהם‬ ‫פגריכם ונו׳ אס אתם תבאו אל הארץ ונו' ובניכם‬
‫מיתה ‪ ,‬ומי שהזהיר בהם הזהיר בכל שאר המצות‬ ‫יהיו רועים במדבר ארבעים שנה וגו׳ ‪ ,‬וכתיב‬
‫הכתובות בתורה ‪ ,‬כי כל המצות כלולות בעשרת‬ ‫בקיום ענין זה ויהי כאשר חמו כל אנשי המלחמה‬
‫הדברות‪ ,‬וכן נרמזו במספר אותיות שבעשרת‬ ‫למוח מקרב העם וידבר ה׳ אלי לאמר אתה עובר‬
‫הדברות ; ראם כן נתבאר אמתות כל התורה‬ ‫היום ויי׳‪ ,‬ובמחלקת קרח נאמר דבר אל העדה‬
‫מאמיתות עשרת הדברות באיכות נתינתם בקולות‬ ‫לאמר העלו מסביב למשכן קרח וגו'‪ ,‬סורו נא מעל‬
‫וברקים ושאר הדברים הכתובים למעלה נ‬ ‫אהלי האנשים הרשעים וגו'‪ ,‬ויעלו מעל משכן‬
‫ואחר שנתבאר אמתות כל תורתנו התמימה‬ ‫קרח וגו׳ בזאת הדעון וגו׳ ‪ ,‬ויהי ככלותו לדבר וגו׳‬
‫מנתינת עשרת הדברות‪ ,‬מצד זמן נתינתם‬ ‫ותפתח הארץ את פיה וגו' ‪ ,‬ואש יצאה מאת ה׳‬
‫ומקום נתינתם ואיכות נתינתם ‪ ,‬נבאר עתה‬ ‫וגו' ‪ ,‬וילנו כל עדת בני ישראל ונו׳ ‪ ,‬הרמו מתוך‬
‫אמיתות כל התורה מצד מהות עשרת הדברות‪ ,‬שהם‬ ‫העדה הזאת וגו׳ ‪ ,‬קח המחתה ונו׳ ‪ ,‬והמגפה‬
‫יסוד ועיקר לכל התורה כולה‪ ,‬בפרע שתי הדברות‬ ‫נעצרה ונו׳ ‪ ,‬וידבר משה אל בני ישראל ויחנו‬
‫הראשונים‪ ,‬שהם האמנת האלהוח והרחקת ע״א ‪,‬‬ ‫אליו כל נשיאיהם מעה וגו'‪ ,‬וינח משה אס‬
‫הס יסיד הכל‪ ,‬כי בהאמנת אלהותו שהוא הבורא‬ ‫המעות ונו׳ ‪ ,‬והנה סרח מעה אהרן לביס לוי‬
‫והמשגיח‪ ,‬נרחיק כל שאר הדברים ונעשה ונשמע‬ ‫ויוצא סרח וגו׳ ‪ ,‬ובמי מריבה כתוב וירב העם‬
‫מס שנצעוינו ממנו ‪ ,‬ובשתי הדברות האלו נכללו‬ ‫עם משה ונו׳ ‪ ,‬קח את המטה וגו׳ ‪ ,‬וירם משה‬
‫כל רמ׳ח מצות עשה ושס״ה מצות לא תעשה ‪,‬‬
‫כי כל מצות עשה הם דברים עובים ונכוחים‬
‫׳‪,‬‬
‫את ידו ויך וגו ויצאו מיס רבים וגו׳ ‪ ,‬ואחר‬
‫מיתה אהרן כתיב וידבר ‪ ,‬העם באלהים ובמשה‬
‫לפני השם ורצויים וחשובים לפניו יתברך ‪ ,‬והס‬ ‫ונו׳ ‪ ,‬ונפשנו קצה בלחם הקלוקל‪ ,‬וישלח ה׳ בעם‬
‫דרך השי״ת ‪ ,‬וכולם נכללים בדבור אנכי ‪ ,‬וכל‬ ‫וגו׳‪ ,‬ויבא העם ויאמרו חטאנו ונו׳‪ ,‬התפלל‬
‫מצות ל״ת שהוזהרנו מעשייתם הס מרוחקות‬ ‫ויתפלל וגו'‪ ,‬עשה לך שרף וגו׳‪,‬ויעש משהונו׳‪,‬‬
‫מלפניו ית׳ ויתעלה וקרובות למיני עבודות הזרות‬ ‫והביע אל נחש הנחשה וחי ‪ ,‬הרי שכולם ידעו‬
‫והפסילים וכולם נכללות בדבור לא יהיה לך‪ ,‬ועל‬ ‫וראו מה שאירע להם במתאונניס אחר התראה ‪,‬‬
‫זה נאמרו שהי דברות אלו מפי האל ית' כלשונם‬ ‫וכן כולם שמעו מה שנתיעד עליהם רעה בענין‬
‫וככתבס אנכי ה׳ אלהיך וגו׳‪ ,‬לא יהיה לך אלהיס‬ ‫המרגלים שימותו כולם במדבר מבן עשרים‬
‫אחרים על פני‪ ,‬כי פיו הוא המדבר אליהם‬ ‫ומעלה ‪ ,‬והיה הולך ומתקיים היעוד ההוא כל‬
‫לנכה‪ ,‬לא כפאר הדברות המדברים בדרך נסתר‬ ‫הארבעים שנה שהיו במדבר ‪ ,‬כמו המן והבאר‬
‫לא תשא את שם ה׳ אלהיך לפוא ‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫וענני כ מד שהתמידו לעיניהה ארבעים שנה‪ ,‬וכן‬
‫לא‬
‫צ ג ‪185‬‬ ‫א ל הי ם‬ ‫ש ע ר הי סו דו ת פ ר ק ל א‬ ‫בי ת‬
‫‪/‬‬
‫מציאומו ח״ו‪ ,‬והרי כל העולם שציא אין לו קיוס‬ ‫לא תשא את שמי ‪ ,‬ו ק שמעו כל ישראל ‪W‬‬
‫בלמו ומזדעזע ופומד לי מרג‪ /‬ואס כן כל העולה‬ ‫דברות אלו מ ט הגבורה כמו ששמעם משרניס ‪,‬‬
‫פודים כזה שמא בכלל מציאותו יחכיך ‪ ,‬ולכן‬ ‫ואם כן הרי זה כמו ששמעו כל רמיח מצות עשם‬
‫כשעלה הקביה על האומות לתובעה שיקבלו התיר״‬ ‫ושס״ה מצות לא תעשה מסי הגבורה‪ ,‬ט ק ששניהם‬
‫ולא קבלוה אמרו מה כתוב בה וכו׳ ‪ ,‬ונמציאותו‬ ‫טללים כל מצות עשה ומצות לא תפשה כמו‬
‫י ש מ ך לא היה שוס אומה בהם שהכחישו בו‪ ,‬ט‬ ‫שכתבנו‪ ,‬ונסמכו ב׳ דברות אלו מצות האלסמז‬
‫נ ם שבדפינזס וניאוף ונזל החהרו ג׳*כ שק בכלל‬ ‫והרחקת הע״א ‪ ,‬כי גם שיאמין האדם ב אל מסו‬
‫שבע מצות בני נ ס ‪ ,‬אוזר כך חזרו ב ק והחזיקו‬ ‫לא ישהף עמו דגר אחר בלתי לה׳ לבדו‪ ,‬וכמו‬
‫בירושת אבופה ‪ ,‬מ י עשו ועל חרבך תחיה‪ ,‬בני‬ ‫כן יעשה בפועל כל מה שהוא רצוע ימברך ו » א‬
‫עמת מ מדין שמי בטת לוש מאביה‪ /,‬בני ישמעאל‬ ‫דמ״ח מצות עשה ולא י ס ט ק זה אלא שיזהר מעשוס‬
‫והוא יהיה מ־א אדה ‪ ,‬אבל ממציאותו ימב׳ לא‬ ‫ט ס דבר ע ד רצוט שהוא שס״ה אזהמת‪ ,‬ו פ » י‬
‫סז ח מירושת אבוחס‪ ,‬ועל זה נזדעזע כל העולם‬ ‫שהן מ טו טס לעבודות הזרות ונרצות אציק‪ ,‬וכאילו‬
‫טלו כמו שכתבתי ‪:‬‬ ‫חאמר ט מצוה‪ ,‬עשה ק מדוהיו ימב׳ ודרטו ‪,‬‬
‫מצות השבת היא מורה מל מציאותו יתברך‬ ‫וכן‬ ‫ומצות לא תעשה הן מדות ודרכי עטדות הזרות‪,‬‬
‫ומברא העולה בששת ימים וביום השביעי‬ ‫ולכן נצטוינו בעשיית המצות והוזהרע מעשיית‬
‫שבת ‪ ,‬ועל ‪ p‬נכלל בעשרת הדברות ‪ ,‬ו ק כבוד‬ ‫העבירוה‪ ,‬והרי פתרי״ג מצות נכללות בשט דברות‬
‫אב ואם ש ^ ק לכטדו וג׳ שוחסין באדם הקב״ה‬ ‫אלו אנכי ולא יהיה לך ‪ ,‬ולכן שמעעם מ ט‬
‫ואביו ואמו ו כו׳‪ ,‬ואמרו חכמים בשעה שאמר‬ ‫הגבורה ביחד וקד ט לכל שאר הדברות ‪ ,‬והם‬
‫ה ק ^׳ ה אנ ט ה׳ אלטך ו נ ו ‪ /‬ולא י ט ה לו ו ט ‪/‬‬ ‫הוראה כי המצוה עליהם הוא האל ית׳ ט לו‬
‫אמרו ה או ט ת לכבת־ עצמו הוא דורש‪ ,‬טון שאמר‬ ‫נתכנו עלילות ‪ ,‬והס מעשה המצוח והאזסרוח ‪,‬‬
‫כבד את אב ץ הודו ו טי‪ ,‬נראה שאט׳ ה או ט ת‬ ‫ואין לו סה לחולק על התורה לומר ט משה בדא‬
‫הודו בעשרת הדברות‪ ,‬ולמי נאמק ט אס לחכמיט‬ ‫מלבו כל ז ה‪ ,‬או הראה ל טי ה ס ואחז ט ר ה ס‬
‫ז״ל ט ר ק האמת ומרי שוהולמיהס ומלטדיהם‪.‬‬ ‫טשמעו או יראו מה שלא היה לו מציאות נ ט ע ל ‪,‬‬
‫ושאר הדברות צא תרצח לא מנק« צא הגניב‬ ‫כי זה לא יקרה בהמון פתאים כל שק צהמק‬
‫לא מענה לא תחמוד הם יישוב וקיום כל העולם‬ ‫עס חכם ונבון הגוי הגדול הזה ‪ ,‬בהיותם רואים‬
‫ט ‪ , 6‬והן מ ג ד ט דברות ר א ט ט ת כמו שדרט‬ ‫כלס כל המוסתים שנעשו להם ביציאת מצרים ‪,‬‬
‫מ נ כו ל ^ ‪ ,‬ו צ ע נאמרו במעמד הקדוש ההוא ‪,‬‬ ‫כי אפילו הטלקיס על משה סודו שלא ט ו א ו פ ס‬
‫ס ס שלא ט ה ‪ p‬בשאר מצות ה טר ה‪ ,‬וא״כ הוא‬ ‫המופתיס בהשגת חכמת אדס כי אס אצבע א ל ט ס‪,‬‬
‫סתגווע• נ*כ משאר עשרת הדברות ששמט מ ט‬ ‫ולכן אמר כאן אנכי הי אלהיך אשר מ צ א ט ך‬
‫מ שהרגיט א ט תוה כל ההורה טלה מצד מהותם‬ ‫מארן מצרים וגי׳‪ ,‬ולא אמר אשר בראתי העולם‪,‬‬
‫וגודלה על שאר המצות ושקיום העולם תלוי בהם ‪,‬‬ ‫ט יציאתך מארן מצרים היא ראיס למעמד‬
‫וכמו ששתי הדברות ש מעטסמתיהנטרהכן שאר‬ ‫הקדוש הזה ‪ ,‬וכמו שאני הוא שטצאט אוק• ‪P‬‬
‫הדברות י ד ט ס ל ה שטו מ ט הגבורה‪ ,‬שהט ראו‬ ‫אני הוא המדבר אליכם‪ ,‬וע״כ הוצאתיו שתקבל‬
‫שאה ט ה יטלת בהם ט ו שומעים את כולה‬ ‫מלכותי ומציתי‪ ,‬וכמו שאמר ה כ טבב ט צי אך א ת‬
‫מהי הג ט ר ה ‪ ,‬והס מעצמם אמרו לאחר השתי‬ ‫העם ממצרים חעבדון את האלטס על ההר הזה ‪:‬‬
‫דברות דבר אמה עמט ונשמעה ואל ידבר עמנו‬ ‫י ק כל שאר הדברות הם גדולים וסטרים יוהר‬
‫א ל ט ם » נמות ‪ ,‬ושמעו קולו של משה שטה‬ ‫מכל שאר מצות התורה ‪ ,‬ולכן נאמר במממד‬
‫מסייעו ‪ >Kf‬ית׳ ב ק ל שטה שומע היה משמיק‬ ‫הקדוש הזה מטה ידבר והאלהים י ^ בקול ‪,‬‬
‫והא המישו ט הקול ששמעו בשתי הדברות‬ ‫מפני כל ישראל שראו קולו של משה ט ל ם שטה‬
‫הרא ^עת מסי הג ט ר ס היה מ טי ע למשה והרי‬ ‫הקב״ה מסייעו בקולו‪ ,‬ובנעימה שהיה משה שוסע‬
‫הוא כאילו שמעו כל עשרת הדברות מ ט הגבורה‪,‬‬ ‫בה היה משמיע את ישראל כמו שדרשו במטלמא‪,‬‬
‫ויהיו טל ם להם ראיס לכל שאר ה ט ר ה כולה‬ ‫מה שלא היה כן בשאר מצות ה ט ר ה‪ ,‬ח ט ל ס מן‬
‫שנצעוו מ ט משה רביט שסיתה מ ט הגבורה ‪:‬‬ ‫חומך וגודל דברות אלו‪ ,‬כי לא תשא נזדעזע בל‬
‫עוד אני מביא ראיה לאמיתות ט ר ה מן השמים‬ ‫העולם כולו כשיצא מ טו יח׳‪ ,‬והרי הנשבע ל ט א‬
‫מ ט מ ת מרע״ה שנאמר בפרשת טנ ח ס‬ ‫כאלו מכחיש מציאותו יח׳‪ ,‬והוא ד ט ר ראשק שנשמע‬
‫עלה אל הר הפגרים הזה וראה וגו׳ ונאססת‬ ‫מ טו‪ ,‬שמי שנשבע בה׳ שיעשה כך או לא יעשה‪,‬‬
‫אל עמיך וגו׳‪ ,‬ואחר כך בפרשת מעות נאמר לו‬ ‫ה טונ ה ט א כי כמו שמציאותו יח׳ א מ ט כר הדגר‬
‫נקם נקמה־גה ישראל מאח המדיניס אחר תאסף‬ ‫ההוא שנשבע עליו הוא אמתי ‪ ,‬ואם מ ס עובר‬
‫אל ^ ך ‪ ,‬וכתב בסיף השורה ויעל משה מ פ ר ט ת‬ ‫על זה הרי הוא כאילו מכטש מ צי או ט ח ‪, f‬ו ל ‪p‬‬
‫» א ב אל הר נבו רמש הפסג הוגו׳‪ ,‬ויראהו ה׳‬ ‫נזדעזע כל העולם כי כל העולה ט די ם ב מ ^ ט‬
‫וגו׳ ‪ ,‬וימת פ ס משה ו «׳ ‪ ,‬ויקבר‬ ‫אס ‪te‬‬ ‫יתב׳‪ ,‬ונצעוו בשבע מצות וראשיחס ט א מציאוט‬
‫אותו וגו׳ ‪ ,‬ולא ידע ט ש אס ק ט ר ט ונר‪ ,‬כי‬ ‫ית'‪ ,‬ושלא יעבדו ע״א‪ ,‬והנשבע לשוא הוא כמכטש‬
‫אין‬
‫אלהים‬ ‫יסער היסודות פרס לא לב‬ ‫בית‬ ‫‪186‬‬
‫בשמי אלהיס את השמים וכו׳ ‪ ,‬ואמרתי בשמי‬ ‫אין מקום לבלתי מאמינים לומר שידע יום מותו‬
‫אלהים יהי אור וכו׳ ‪ ,‬וקראתי אש הרקיע שמיס‬ ‫וייעד עליו משה האל ית׳ ‪ ,‬כי יותר ניו ד היה לו‬
‫והבדלתי בין האור וכו׳ ‪ ,‬וכן כל ההורה כולה‬ ‫במותו אם היה מיעד אותם מחכמתו מפי עצמו‬
‫שמזכיר שהוא יתברך אמר ועשה ודבר‪ ,‬היה ראוי‬ ‫ולא מפי הנבורה ‪ ,‬וכיון שכתב בסורה שהאל ית׳‬
‫שידובר בה שמדבר האל ית׳ מפי עצמו ‪ ,‬שיאמר‬ ‫אמר לו עלה וגו׳ ונאספת ונו‪ /‬נראה בודאי שכך‬
‫דברתי אל משה או אמרתי אל משה שידבר או‬
‫יאמר אל בני ישראל כך וכך ולא יהיה כמסתיר‬
‫‪,‬‬
‫היה שהאל יש׳ הודיע לו ובהיותו בעות בכל‬
‫דברי האל ית׳ שהיו נכונות ואמתיות כתב מפי השם‬
‫פנים ממנו‪ ,‬וגם עתה שמדבר בדרך נסתר להש״י‪,‬‬ ‫מה שנאמר לו בעני! זה כמו כל מה שנכתב בתורה‬
‫אם משה הוא המדבר ואומר מפי השם ‪ ,‬שאמר‬ ‫מפי האל יהב׳ ‪ ,‬והרי שכתב ומסר לישראל תורה‬
‫לו שיכתוב בראשית ברא אלהים והוא המספר‬ ‫חתומה שכתוב בה כל ענין יעוד מיתתו ועלותו‬
‫הדברים מפי האל יתב׳ ומניד לנו כל מה שאמר‬ ‫להר למות ; ושמת שס; ושקברו האל ית׳ ויתברך;‬
‫לו האל יתב׳ ‪ ,‬היה צריך לדבר ולומר בכל מה‬ ‫ושלא נודע קבורתו עד היום הזה‪ ,‬ואס לא שכתב‬
‫שמדבר ואומר לישראל בשם השי״ת וידבר ה׳ לי‬ ‫כל זה מסי הגבורה אלא מחכמתו היה ראוי שיירא‬
‫לאמר דבר אל בנ״י ‪ ,‬או ויאמר צי ה׳ וגו׳ ‪ ,‬וכן‬ ‫שמא לא ימות באותו היום שעלה להר ‪ ,‬כי ביד‬
‫איך כתב ענין תולדתו ומה שקרה לו בלשון נסתר‬ ‫האל ית׳ נפש כל חי ורוח כל בשר איש ואין ביד‬
‫והיה לו לכתוב וילך איש מבית לוי וגו׳ ותהר‬ ‫שוס גן אדם למות אם לא הגיע עתו‪ ,‬ואיך היה‬
‫האשה ותלד אותי וגו׳ ולא יכלה עוד הצפיני וגו׳‬ ‫עולה להר למות מיד ושמא לא ימות באותו יוס‬
‫ותתצב אחותי וגו׳ וגדלתי ויצאתי אל אחי וגו׳ ^‬ ‫שיהיה בחסזו במיתתו כוזב בפני כל האדם שיעלו‬
‫וא״כ אין התורה מסודרת לא בשם האל יתב׳ ולא‬
‫בשם משה רבינו‪ ,‬ואפי׳ משנה תורה המיוחס למשה‬
‫‪,‬‬
‫להר וימצאו אותו חי או הוא יוכרח לרדת אם‬
‫לא ימות ‪ ,‬וגס שיהיה נחבא אל המערות ואל‬
‫רבינו שאמר לו האל ית׳ כל אותם הדברים מפיו‬ ‫החוחים ימצאוהו ‪ ,‬וכן מאין היה שלא ידע איש‬
‫שיכתבס כא׳לו הוא המדבר והמספר‪ ,‬הנה בתחלתו‬ ‫את קבורתו אולי ידעו וימצאו אותו גס שיעשה לו‬
‫מאלה הדברים עד ה׳ אלהינו וגו׳ הוא כאילו אחר‬ ‫מקום מוכן במסתרים והס לא יראוהו ימצאו אותו‬
‫מדבר בעד משה רגינו‪ ,‬שאומר אלה הדברים אשר‬ ‫בחיפוש מוב ‪ ,‬ואס היה ענין זה מלבו ומחכמתו‬
‫דגר משה ולא אמר אלה הדברים אשר דברתי‬ ‫לדעת הבלתי מאמינים ‪ ,‬היה ראוי לו לחוש לכל‬
‫לכל ישראל ונו' ‪ ,‬וכן אח״כ בפרשת ואתחנן כתב‬ ‫זה‪ ,‬וכיון שלא חשש וכתב כל זה ומסר ביד ישראל‬
‫אז יבדיל משה‪ ,‬וזאת התורה אשר שס משה ונו‪/‬‬ ‫נראה שהיה מפי הנגורה‪ .‬שכמו שהיה געוח בכל‬
‫ולא כתב אז הבדלתי ‪ ,‬וזאת התורה אשר שמתי‪,‬‬ ‫דבריו מפי השם שלא נפל אחד מהס ארצה ‪ ,‬כמו‬
‫וכן בפרשיות האחרוטת ויקרא משה לכל ישראל ‪,‬‬ ‫כן במה בזה וידע שיתקיים הכל גס אחר מיתתו‪,‬‬
‫ויצו משה‪ ,‬וידבר משה והנהנים עד סוף ההורה‬ ‫וכל מ״ש מפי הגבורה כתב ואפי׳ שמנה פסוקים‬
‫שמזכיר משה ‪ ,‬אס הוא המדבר ומספר הדברים‬ ‫אחרונים הקב״ה אומר לו כתוב וימת שס משה‬
‫הלא היה לו להזכיר את כמו לומר קראתי וצויתי‬ ‫והוא כותב בדמע וכו‪ /‬כמו שדרשו ‪ ,‬וזו ראיה‬
‫ודברתי והלכתי‪ ,‬וזאת הברכה אשר ברכתי וגו׳ ;‬ ‫מפורשת ומבוררת לחולקים ומספקים על התורה‬
‫וכן יקרה ספק זה בקצת ספרי הנביאים והכתובים‬ ‫אס היא מן השמיס או לא ‪ ,‬בהצערף לה עדות‬
‫ממה שאמרו חדל יהושע כסב ספרו וח׳‬ ‫הנכון ויציב מסי כל ישראל‪ ,‬כי ביום מיתתו מסר‬
‫פסוקים ‪ ,‬כי די שכתוב בתחלתו ויהי אחרי מות‬ ‫הורה חתומה לכל שבע ושבע וכתוב בה כל זה‬
‫משה עבד ה׳ ויאמר ה׳ אל יהושע בן נון משרת‬ ‫ולא היה אחד בכל ישראל שיפסק בזה ויעלה אל‬
‫משה לתמר וגו׳ ‪ ,‬להודיע כי יהושע הוא הכותב‬ ‫הר העברים ויבקש אותו כהרים ובגאיות ‪ ,‬כמו‬
‫ומדבר בכל הספר ואח״כ ידבר כעדו והשכמתי‬ ‫שעשו לאליהו ז״ל ‪ ,‬אלא שכולם האמינו אמונה‬
‫בבקר ושלחתי שנים אנשים מרגלים וגו' וכן כל‬ ‫שלימה כי כל דבריו היו מפי הגבורה ואף מה‬
‫הספר‪ ,‬ו א ט׳ בתחלתו היה יכול לומר ויהי אחרי‬ ‫שקרה לו במיתתו ‪ .‬ומכאן תשובה לאפיקורסים‬
‫מות משה עבד ה׳ ויאמר ה' אלי אני יהושע בן‬ ‫האומרים אין תורה מן השמים ‪:‬‬
‫טן משרת משה לאמר וגו׳ ‪ ,‬או יאמר דברי יהושע‬
‫בן נון וגו׳ כמו מאמר דברי ירמיהו בן הלקיהו‬ ‫פרק שנים ושלשים‬
‫ונו׳‪ ,‬ויכתוב כל הספר כמדבר בעד עצמו כיון שהוא‬
‫כתבו ‪ :‬וכן בספר שמואל שהוא כתב ספרו וספר‬ ‫שנתבאר אמתות התורה מן הנסים‬ ‫וארד‬
‫ורות‪ ,‬איך לא כתב ספרו כמדבר בעד‬ ‫שופעים‬ ‫הכתובים בה והיעודים ומפאר הדברים‬
‫עצמי‪ ,‬אלא נכתב כאילו אחר המדבר עליו ומספר‬ ‫שכתבנו ‪ ,‬ראוי עתה שנבאר ענין כללות ההורה‬
‫מה שאמר לו האל ית׳ ומה שקרה נו בבל הדברים ‪,‬‬ ‫שהיא כולה מפי הגבורה מבראשית עד לעיני כל‬
‫ואס הוא כתב ספרו איך כתב מיתתו וימת שמואל‬ ‫ישראל‪ ,‬למה לא סודרה כולה כאילו הוא יתברך‬
‫ויקבצו כל ישראל ויו׳‪ ,‬והזר וכתב ושמואל מת‬ ‫המסיר והמסדר אותה ‪ ,‬שיתחיל •כראשית בראתי‬
‫ויספדו‬
‫צד ‪187‬‬ ‫אלהים‬ ‫^‪{5‬ער היסודות פרק לב‬ ‫בית‬
‫ב מינו־ ספולם הזה כ»ווע ה של שורה שהיא■‬ ‫ויספדו לו וגו‪ /‬כי אפילו בהורה שהיא כולה שסוסיו‬
‫מדברת״ גמה' שקרה קודם נתינתה למ שהרגינו‬ ‫של הקביה מבי׳ה בראשית עד למ״ד לפי>י כל‬
‫מעש ברי ^ז העולה וגמה שנצעוה מן המצויד‬ ‫ישראל אמרו חדל כי מ' ססויץס מן וימה שם‬
‫והאזהמס ‪ ,‬וכשנכתגה כך בסשס מגלי שיהיה‬ ‫משה עבד ה׳ וגו׳ כתבם יהושע בן נון ‪ ,‬כי אין‬
‫מימד עצמו יה׳ כאלו איט הוא המדבר הי מ‬ ‫יכמוב משה וימת שם משה ועדין לא מת ‪ ,‬ואס‬
‫כוללת לכל־ העולמות ‪ ,‬כי גס שפשומה אינו מורה‬ ‫‪ p‬כ׳ש בשמואל שאם הוא כתב ספרו איך כסב‬
‫אלא על עניני ה עול ם‪ ,‬הנ ה כנזכר הרמז והסודות‬ ‫עליו ב׳ פעמים שמת ועדין לא מה ‪ ,‬ואע״ש שאמרו‬
‫שבה הס לומזים לעניניה העליונים ‪ ,‬וכן כסי‬ ‫בגמרא על זה דאסקיה וכו׳ ‪ ,‬איך כתב כל מם‬
‫חילוק וחיבור כל אותיות התורה במלות אחרוש‪,‬‬ ‫שקרה אחר מיתתו ממיתת שאול ומלכות דוד‬
‫המורות על הפנינים הנסתרים והנפלאים וגבוהים‬ ‫ומלחמותיו וכל מה שקרה לו עד סוף ס׳ שנה‬
‫משכל בני אדם הנתון בחומר העכור‪ ,‬ואם היתה‬ ‫שמלך אחר מיתת שמואל ‪ ,‬כי אפילו משה רבינו‬
‫מסודרת כאלו משה מדבר בה כל שכן שהיה‬ ‫לא כשב מה שקרה אחריו כי אס בדרך נבואה ‪,‬‬
‫נראה שסלה היתה מיוחדת לפניני המצות‬ ‫כמו מה שכתב כי תוליד בנים וגו‪ /‬ואמר כי ידעתי‬
‫והאזהרות ב מס שמלוי בפניני העולם הזה לבד‬ ‫אחרי מותי כי השחת וגו׳ ‪ ,‬ודוחק הוא לומר כי‬
‫ולא סיס מיאה שיהיה בתורה שוס רמז לפניני‬ ‫מה שאמרו דאסקיה ר״ל מד סוף הספר ‪ ,‬כי‬
‫העולם העליון ‪:‬‬ ‫ממיתת שמואל עד סוף הספר הוא רוב ספ ר‬
‫־נוכל לומר כי מכאן נלמוד גס כן ענותנותי‬ ‫עוד‬ ‫שמואל ‪ .‬וכן ירמיה שכתב ספרו וספר מלכיס‬
‫שלהקב״ה‪ ,‬כי לארצה להיות הוא המדבר‬ ‫וקינות וכמו שהשחיל בספרו דברי ירמיהו ו נ ו ‪/‬‬
‫ואומר בפירוש בראשית בראתי ואמרתי וצויתי‬ ‫ויהי דבר ה׳ אלי לאמר וגו׳ ; מדבר בעד עצמו‬
‫שיהיה כ ך‪ ,‬אלא כאילו אחר הוא המדבר מליו‬ ‫הכותב ומחבר הספר איך כתב אח״כ הדבר אשר‬
‫ואומר ומודיע כי הוא ית׳ ברא את השמים‬ ‫היה אל ירמיהו וגו׳ לאמר וגו׳ כמה פעמים ‪,‬‬
‫ואס הארן וכו׳ וכאילו כל מה שכלול בתורה‬ ‫וחזר ואמר ויאמר ה׳ אלי ; ויהי דבר ה׳ אלי וגו׳ ‪,‬‬
‫והם כל נבראים שבכל העולמות הס מעידים‬ ‫וחזר ואמר ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו כאילו אחר‬
‫ואומרים הלא אב אחד בראט אל אחד לכלנו ‪,‬‬ ‫מדבר בעדו‪ ,‬וכל הספר פעם כאלו הוא המדבר‬
‫וכן לא נאמרה בשם משה יבינו ‪ ,‬כי איך‬ ‫ופעה כאילו אחר מדבר בעדו ‪:‬‬
‫יעיד ויאמר משה רביט בראשית ברא אלהים‬ ‫ו כן בספר ישעיהו שאמר כי חזקיהו וסיעתו כתבו‬
‫ו?ל מה שכתוב בסורה מבריאת העולם עד לידהו‬ ‫אותו ומפלי ושיר וקהלת ואם כן איך כתוב‬
‫ועדיין הוא לא היה בעולם ‪ ,‬אין זה כ״א שהאל‬ ‫בכמה מקומות ויאמר ה' אלי וט׳ כאילו הוא‬
‫^ת׳ היה אומר לו כתוב בראשית ברא אלהיס‬ ‫הכותב אותו ‪:‬‬
‫ו ט ‪ /‬והיה מ ת ג כך כל התורה כולה מסיו בל‬ ‫בספר יחזקאל שאמרו שאנשי כנסת הגדולה‬ ‫וכן‬
‫סקב׳יהכפי מס שהיסה סדורה לפניו אלפים שוה‬ ‫כתבו אותו ותרי עשר ודניאל ומגלת א ס ה ^‬
‫גךוס בריאת העולם ‪:‬‬ ‫־‬ ‫ולמה לא יאמרו כי הוא עצמו כתב ספרו כיון‬
‫בי אנחט יודעים ומעידים כי הורה זו‬ ‫ומפני‬ ‫שכתוב בו כמה פעמים ויהי דבר ה׳ אלי לאמר ונו׳ ;‬
‫נימנה למשה מסיני ‪ ,‬נכתבה בלשון זה‬ ‫ו ע ל כל זה נקדים‪ ,‬כי הוא ידוע כי תורתנו‬
‫באילו אחר הוא המספר הדברים שהיו ‪ ,‬שאמר‬ ‫התמימה אין תכליתה ועיקרה לזה העולם‬
‫דדבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי‬ ‫בלבד בעניני המצות והאזהרות ‪ ,‬אלא יש בה‬
‫‪ 1‬ט ‪ /‬ואמר‪,‬ויאמר ה׳ אל משה כה תאמר אל בני‬ ‫עיקר ויסוד גס כן בסתריס ובסודות הנרמץס‬
‫ישןא ‪ ^ 3‬י איס ם ט מן הסמים וגו׳ ‪ ,‬ומפני‬ ‫בה בכל מיני החכמות התלויות בעולם העליון‬
‫שבל הייםאומר שום דגר שנאמר לו‪ ,‬לפעמים אומר‬ ‫והאמצעי ‪ ,‬וכן היותה כולה שמותיו של הקב״ה‪,‬‬
‫סדמיים ממש שנאמרו לו בלשון שנאמרו לו‬ ‫ועל זה אחז״ל כי קדמה לעולם ב׳ אלפים •שנה^‬
‫ולפעמים ^ מ ר טונ ה הדברים ואיט חופש לשינוי‬ ‫ירצה לפי הכונה במקום זה כי לא לבד ניתנה‬
‫הלשון ‪ ,‬לזה אמר ^ ן בנתינת המורה כה תאמר‬ ‫לעניני העולם הזה התחתון אלא יש בה קדימה‬
‫אל בני ישראל ‪ ,‬ואמרו מז״ל כה תאמר בלשון‬ ‫ועיקר יותר מן העולם הזה באלפים שנה ‪ ,‬כי‬
‫שאני אומר ‪ ,‬כה מאמר אל בני ישראל בלשון‬ ‫כל עולם הוא אלף שנה שהם יומו של הקב״ה והם‬
‫הקדש ‪ ,‬ומצאנו מאמרי ההורה למשה רבינו בכמה‬ ‫חיי האדם אס היה זוכה ‪ ,‬והרי הס אלפים קודם‬
‫פני ם‪ ,‬לפעמים אמר לו האל ית׳ הדברים שיאמר‬ ‫כנגד עולס האמצעי והעליון ‪ ,‬אשר יש בה רמז‬
‫צהס לישראל לנכח כאילו ט אי ת׳ א מ ד ב ר אליהם‪,‬‬ ‫בסודות עניניהס ולא לבד לעניני העולם הזה‬
‫כה מאמר ׳ ו ט׳ אתם ראיהס כי מן‬ ‫כמו‬ ‫'‬ ‫ניתנה כמו שנזכר ‪:‬‬
‫השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי וגו'‪ ,‬ואלה‬ ‫ו א ם כן אס היתה מסודרת התורה כמדבר‬
‫המשפשיס אשר תשים ‪ ,‬כי אם צעק יצעק אלי‬ ‫האל יתברך בעדו בראשית בראתי‬
‫שמע אשמע‪ ,‬לא אמר משה רבינו בשם האל‬ ‫וכו׳ ואמרתי יהי אור וכו׳ ‪ ,‬היה נראה כמימד‬
‫יה׳ כי אס צעק יצעק אליו שמע ישמע ‪ .‬אם כסף‬ ‫עצמו בה ומדבר לבני אדם לבד במה שתלוי‬
‫הלוה‬ ‫'‬ ‫'‬
‫אלהים‬ ‫עער היסורות פרק לב‬ ‫בית‬ ‫‪188‬‬
‫שנוהגים לדורות אינו מזכיר שדבר משה רבינו‬ ‫ר‪,‬לוה את עמי וגו׳ ואנשי קדש תהיו לי וגו‪ /‬הנה‬
‫הדברים ההם לישראל ״ כי כיון שלא היה צורך‬ ‫אנכי שולח מלאך לפניך וגו׳ ‪ ,‬ולפעמים אומר‬
‫שעה לא היה צריך להודיע כי דבר להם מיד מה‬ ‫הדברים שלא לנוכח ישראל כמו שאמר וידבר ה׳‬
‫שדבר לו השם וידוע הוא שדבר להם ‪ ,‬אבל במה‬ ‫אל משה לאמר דבר וגו׳ ויקמו לי תרומה ‪ ,‬לא‬
‫שהוא מצוה או דבור לשעה נמצא שכתוב שדבר‬ ‫אמר וסקהו לי תרומה וגו׳ ועשו לי מקדש ; וכן‬
‫והודיע להם דברי השם ושקיימוס ‪ ,‬כמלאכת‬ ‫ועשו ארון ונו׳ כל הפרשה מדבר בדרך נסתר‬
‫המשק ‪ ,‬וכמו שנמצאו בשבעת ימי המלוחים ובמס‬ ‫לישראל ‪ ,‬ואח״כ בפרשת כי תשא אמר ויאמר ה׳‬
‫השמיני וכיוצא בהם ‪ ,‬ולא תמצא ממתן הורה עד‬ ‫אל משה לאמר ואתה דבר וט׳ אך את שבתותי‬
‫ספר ויקרא שדבר משה לישראל מה שדבר לו השם‬ ‫תשמרו כי אות היא ביני וביניכם ונו' ‪ /‬לא‬
‫אלא במה שהיה צורך שעה והוא עשיית המשכן‬ ‫אמר אך את שבתותי ישמרו כי אות היא ביני‬
‫וכליו ‪ ,‬וכן בספר ויקרא לא נמצא שדבר משה‬ ‫וביניהם ‪:‬‬
‫לישראל מה שנדבר לו במה שהוא נוהג לדורות כי‬ ‫רכן יש כתיבים בהורה שנאמר למשה דבר אל‬
‫אס בענין המועדים פרשת אמור וידבר תשה את‬ ‫בני ישראל וצו׳ ולא הוזכר בתורה שדבר‬
‫מועדי ה׳ וגו׳ ‪ ,‬ובפרשת איש מזרעך לדורותם‬
‫וגו׳ שכר‪,‬ב אח״כ וידבר משה אל חהרן ואל בניו‬
‫!‬
‫משה לישראל ויש כתובים אתרים שאומר משה‬
‫רבינו שאמר לו האל ית׳ שיאמר לישראל ואמרם‬
‫וגו‪ /‬ויש לאלו עעם כמו שחמרו חז״ל וכמו שכתב‬ ‫ולא הוזכר בפירוש בהורה שהאל ית׳ אמרם לו‪ ,‬ויש‬
‫הרמב״ן ז״ל‪ ,‬ובספר כמדבר סיני בפרשת המועדים‬ ‫שהוזכרו בתורה שאמרם לו שיאמר להם ושאמרס‪,‬‬
‫סוף פרשת פינחס ויאמר משה אל בני ישראל וגו‪/‬‬ ‫ומהם שיש שינוי במה שאומר הוא ממה שאמר לו‬
‫וכמו שכתב הרמבק ז'ל גם כן עעם לזה ‪ .‬ונראה‬ ‫האל ית׳ ‪ ,‬וים שאומר משה רבינו לישראל ואיט‬
‫כי מפני היות התורה מורשה קהלת יעקב ‪ ,‬לא‬ ‫מזכיר שאמר לו האל ית׳'שיאמר אותם הדברים ‪:‬‬
‫נזכר שדבר משה כל המצות אל דור המדבר‪ ,‬כי‬ ‫והנה בתחלת דיבור האל ית׳ בסנה אמר לו כל‬
‫לא להם לבדם ניהנה כי אס לדורי דורות ‪ ,‬ומה‬ ‫הדברים שדבר לו ושיאמר לישראל ‪ ,‬ואמר‬
‫שהיה לשעה נאמר להם ‪ ,‬ובתהלת ראשי המעות‬ ‫אחר כך וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר‬
‫כתיב וידבר משה אל ראשי המעות וגו׳ ולא הוזכר‬ ‫ה׳ אל משה ‪ ,‬ואחר כך לכן אמור לבני ישראל‬
‫שהאל ית׳ דבר לו פרשה זו אלא מה שכתוב בסוף‬ ‫אני ה׳ וגו' וידבר משה כן אל בני ישראל וגו׳ ‪,‬‬
‫הפרשה אלה החקים אשר צוה ה' את משה וגו׳ ‪,‬‬ ‫וחמר דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח ו ט׳ ‪,‬‬
‫וכן מה שדבר אלעזר הכהן אל אנשי הנבא זאת‬ ‫ופעה אחרת דבר אל פרעה וגו׳ ‪ ,‬וכתיב ויעש‬
‫חקת התורה אשר צוה ה׳ את משה אך את הזהב‬ ‫משה ואהרן כאשר נוה וגו‪ /‬ובהתראות כתיב לך‬
‫וגו׳ ‪ ,‬לא הוזכר בתורה שאמר לו האל ית׳ ציווי‬ ‫חל פרעה בבקר הנה יוצא וצו׳ ואמרת אליו וגו׳‬
‫זה ‪ ,‬וכל המצות המחודשויז שאמר משה בספר אלה‬ ‫ולא כתב שאמר לו ‪ ,‬וכן בא אל פרעה ואמרת‬
‫הדברים לא הוזכר בספרים בל מעלה אמירתם‬ ‫הליו במכת הצפרדעים ‪ ,‬ובמכת ערוב השכס בבקר‬
‫לו‪ ,‬כי ידוע הוא שנאמרו לו קודם בסיני או באהל‬ ‫וגו׳ ואמרת אליו ו גו ‪ /‬ובמכת דבר בא אל פרעה‬
‫מועד או בערבות מואב ‪:‬‬ ‫וגו׳ ודברת אליו וגו׳ ‪ ,‬ובמכת ברד השכם בבקר‬
‫ונראה כי מעת שניתנו עשרת הדברות בהר‬ ‫וגו' ואמרת אליו וגו‪ /‬ואינו כתוב שאמר לו כך ‪,‬‬
‫סיני בקולות וברקים וענן ‪ ,‬לא נאמרה‬ ‫ואחר כך אמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי‬
‫למשה שוס מצוה כי אם שם בסיני ‪ ,‬שהם כל‬ ‫אס לבו וגו׳ ‪ ,‬וכתיב אחר כך ויבא משה ואהרן‬
‫המצות שהוזכרו אחר עשרר‪ ,‬הדברות עד סיף‬ ‫אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר ה׳ אלהי העברים‬
‫פרשת משפעים ‪ ,‬יבהעלותו בהר שכתוב שם ויבא‬ ‫עד מר‪,‬י מאנת וצו׳ מה שלא נאמר ל; וכן התרה‬
‫משה בתוך הענן ויעל אל ההר וגו׳ וידבר ה׳‬ ‫בארבה כי אם מאן אתה וגו' ‪ ,‬הנני מביא מחר‬
‫ונו׳ ויקחו לי תרומה עד ויחן אל משה ככלותו‬ ‫ארבה וגו' ‪ ,‬ולא הוזכי־ שאמר לו האל ית' שיביא‬
‫וגו׳‪ ,‬ועמד בהר עוד ארבעים וחרכעים יוה עד‬ ‫הארבה ‪ ,‬ויאמר משה כה אחר ה' כחנות הלילה‬
‫יום הכפוריס והתחילו אז במלאכת המשכן ונגמר‬ ‫וגו׳ ומת כל בכור ונו׳ ‪ ,‬ולא הוזכר שאמר לו‬
‫מלאכתו והוקם כאחד לחדש הראשין בשנה השנית ‪,‬‬ ‫האל י ת‪ /‬ובפרשת החדש אמר דברו אל כל עדת‬
‫ומאז דבר לו כל ספר תורר‪,‬כהניס מתחלתו לסופו‬ ‫ישראל וגו׳ כל הפרשה ‪ ,‬והוא לא אמר אלא משכו‬
‫בכל חדש ניסן ‪ ,‬וספר במדבר סיני נאמר נס כן‬ ‫וקהו לכם וגו׳ קצת מה שנאמר לו ‪:‬‬
‫באהל מיעד מר״ה אייר שאחריו עד שנת הארבעים‪,‬‬ ‫וכן ים בהורה כמה דבריה שדברו האבות‬
‫כי כל מה שנאמר בערבות מיאב גס כן כיה‬ ‫והקודמים להס והשבנויס ‪ ,‬ומה שדבר משה‬
‫באהל מועד ‪ ,‬נמצאו כל המצות בסיני ובאהל‬ ‫רבינו ומה שדברו ישראל‪ ,‬ומה שדבר פרעה ועמו‬
‫מועד בענן ‪ ,‬והמצות שנאמר לו במצרים פרשת‬ ‫ויר‪,‬רו ‪ ,‬ודברי בלק ובלעם ‪ ,‬והיפיר מה שאירע‬
‫בא אל פרעה וכן שבת ודיני; שנצעוו במרה חזרו‬ ‫עד פעירת משה רבינו ע יה ‪:‬‬
‫ונשנו כולם בסיני ובחהל מועד ‪:‬‬ ‫ו ל י ע ב דברים חלו נאמר ‪ ,‬כי נמלא בכל מה‬
‫ו א ם כן מה שמצינו בי‪,‬ורה שחמר משה לישראל‬ ‫שננעוה משהרבינולומר לישראל בדברים‬
‫ולא‬
‫צה ‪189‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק לב‬ ‫בית‬
‫נ פ מ מ מהן והרי הס מצווים בכל שעה לשוב‬ ‫ולא ^ כ ר בחורה שהאלית׳ דיבר למובל המצית‬
‫ולקיימם ״ ו כ » שכתוב והסתרתי פני מהם וגו׳‬ ‫שבמשגה חורה שלא הוזכרו קודם ‪ ,‬כאמר לו‬
‫ופסה כתבו לכס את השירה הזאת ולמדה את‬ ‫באוחס ארבעים יום הראשוגים שממד גהר״ וכמו‬
‫גני ישראל וגו׳ והיה כי תמצאנה אותו רעות רטת■‬ ‫שכתב סרשח ואתחנן אחר עשרת הדברות שאמר‬
‫וט׳ וענתה ונו׳ צי לא תשכח משי זרעו ‪:‬‬ ‫לו האל ית׳ לך אמור להם שובו לכם לאהליסס‬
‫ו כ ן מה שמזכרו רוב דברי התורה פעמיה בלשון‬ ‫וגו׳ ואחה שה עמוד עמדי וגו׳ ״ ואדברה אליך‬
‫י רצים ופעמים בלשץ יחיד בענין אחד״ יש‬ ‫את המצות והמקים והמששמיס וגו׳״ וזאת המצוה‬
‫במקצתן עעם לסי הדין כמו שביארו חז״ל ״ אבל‬ ‫והמקים והמשפעים אשר צוה ה׳ וגו׳״ שהוא רומז‬
‫בדרך פשע וסברא נאמר דרך כלל ני בכל מקום‬ ‫לכל המלות שיזכור עד סוף התורה שגאמר לו‬
‫שנזכרו דברי התורה בלשון יחיד הוא לרמוז ני‬ ‫כולם בסיני כשעלה להר אמר מתן תורה ששמ‬
‫אין נעמו ישראל טי אחד בארן המקבלים תורה‬ ‫הס לאהליהס ״ וגם כי לא הוזכר שדיבר לו אז‬
‫אמת מאל אחד״ ונפשוסיהן החצובות מתחת כסא‬ ‫אלא מה שיש בפרשת תרומה ותצוה עד ו י ק א ל‬
‫הכ ט ד נחשטת כנפש אמת כמו שכתוב כל הנפש‬ ‫משה״ כיון שאמר ככלוחו לדבר אתו בסר סילו‬
‫הבאה לבית יעקב מצרימה שבעים ״ ולכן כל‬ ‫נראה שדיבר לו יותר ממה שנזכר בסירוש ״ והם‬
‫עשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד״ כי בשמיעת‬ ‫המצות שדיבר משה ולא הוזכר שהאל יה׳ אמרן‬
‫פשרת הדברות יצאהנשמתס ונתאחדו כל הנשמות‬ ‫לו כי אס בזה הרמז המועס ״ ומפני שנכשלו‬
‫והיו לאחת ברשות אשר בידו נפש כל חי‪:‬‬ ‫במעשה המגל בהיותי הוא בהר לא הוזכר בתורה‬
‫ו ע ל ה בידיט מכל מה שנכתב בפרק זה פע ם‬ ‫שנאמרו לו אלא המצות שהיו צורך שעה״ ו ק‬
‫למה לא נכתבה ה שרה כאילו הוא ית׳‬ ‫מעשה המשכן וכליו ושביתת שבת בעשייתן ״ וכן‬
‫המדבר והמספר הדברים או כאילו משה מספרם״‬ ‫הוא לא אמר להם בירידתו מן ההר גיוס כ » רי ם‬
‫ו ק היות סיפורה לפעמים לגכח וליחיד ולפעמים‬ ‫אלא מעשה המשכן ושביתת שגת בעשייתו ‪ ,‬כמו‬
‫להי מי; ז»זאר לבאר ענץ משנה תורה אשר‬ ‫שכתוב ויקהל משה וגו׳ אלה הדברים וגו׳ ‪ ,‬כי‬
‫נתייחס לנ ‪ « 3‬שהוא המדבר מפי האל ית׳ איך‬ ‫מה שנאמר בסוף פרשת כי תשא היה כשחזר ועלה‬
‫לא כ תג הדברים טל ם על דרך זה ״ אלא שיש‬ ‫להר כמו שכתוב ויעל אל הר סיני כאשר צוה ‪0‬׳‬
‫מסם כאילו אמר הוא המדבר וכמו שכתבתי‬ ‫אוחו ויקח בידו ב׳ לוחות אבנים וירד ה׳ בענן‬
‫ל ^‪ 1‬ה ‪ .‬ועל זה נקדיס ני משנה מורה היה‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬ושאר המצות שנאמרו לו באותם הארבעים‬
‫בדמיון ‪ )0‬השרה טל ם״ ע ם היותו שמש אחד‬ ‫יום הראשונים לא זכו אז שיאמרו להם״ והיה‬
‫מחמשה שמשין שבתורה״ כי כ ש שמשרת הדברות‬ ‫אפשר לומר שאפילו אחר מעשה המשכן לא אמרן‬
‫הטללים כל ה שרה טל ה נאמרו שנים לבד מסי‬ ‫לישראל עד שנת הארבעים כמו שהן כ תו ט ס‬
‫האל ית׳ שהוא השמש וששנה מפי משה ששא ד׳‬ ‫במשנה תורה״ אלא שקשה להאמין שדור המדגר‬
‫שמשין״ כן ‪ fes‬השרה נאמר חומש מסי משה‬ ‫שהיו דור שכולו דעה ואהרן בראשם שמתו כולה‬
‫וד׳ ש » י ן מפי האל כדי להשווח משה ענד ה׳‬ ‫קודם הזמן שהוזכר בראש משנה תורה״ שלא זכו‬
‫כ ט ט ל לו יה׳ שהוא קונה שמיס ואק״ ויהיו ש‬ ‫לדעת ולהבין כל המצות‪-‬שנאמרו במשנה חמיה‬
‫שטס ישראל גששפס ה שרה מפי האל ית׳ ומסי‬ ‫בפרע פרשת יחוד השם ואהבתו ותלמוד תודתו‬
‫מרע״ה ״ ונכ מט הדברים בסחלת משנה תורה‬ ‫ועשיית מצותיו ״ ולכן אני אומר כי אלה המצות‬
‫ו ג ש נ « כאילו אמר המדבר בעד משהרבינו כמו‬ ‫שלא הוזכרו אלא במשנה תורה למדם משה רגי ט‬
‫ש מ מ תי‪:‬ל פ על ה‪,‬ל ש רו ת כי משנה שרה נאמר‬ ‫לכל דור המדבר ‪ ,‬אלא שלא ניסן לו רשות‬
‫ג׳׳כ טלו פפי סנ ט ר ה כשאר המומשין המיומסיי‬ ‫שיכתבס אפילו למ״ד הורה מגלה מגלה ניתנה ״‬
‫לו י תי הנ כנ אן ם גדדך ז ה ״ ‪ p v‬שאר ספרי‬ ‫כי אס בשנת הארבעים בעשתי עשר חדש וכר ״‬
‫הנביאים טיס ‪ :‬ו ת מ צ א מרי״ג מצות שבמורה״‬ ‫ואז כתב מה שנאמר לו משי הג ט ר ה ודיבר‬
‫השלשה‪ -‬מ ה םו סנ מ בראשית ״ וקי׳ב בספר ואלה‬ ‫הדברים כמו שהן סדורות מראש הספר עד סופו ‪:‬‬
‫ת מו ת ״ ורמ״א בספר ויקרא ״ ונ״ז בספר‬ ‫ו ענין מה שהוזכרו בכל התורה המצות לפעמיס‬
‫במדבר « נ י ״ ומאתים בספר אלה הדברים ״ והרי‬ ‫לנכח ולפעמים שלא לנכח״ אפשר לומר בזה‬
‫ספר ואלה הדברים מרובה במצות מספרויקרא״‬ ‫שסי כוונות״ הראשונה כי לא לגד למקבלי מזורה‬
‫ובשטהם יש המ״א מצות נמנין אמית ‪ ,‬אלה‬ ‫העומדים לנוכח ולומדים מפי משה רביט הוא‬
‫הדברים שאמר משה אמס ותורמו אמת ״ ובשלשה‬ ‫שניסנו המצות כי אס לדורות הבאים ג׳כ״ וכמו‬
‫ספרים יש קע״ב נמנין עקיב אשר שמע אברהם‬ ‫שאמר ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית‬
‫וגו׳ ויששי משמרתי מצותי וגו׳‪:‬‬ ‫־‬ ‫וגו' כי אם את אשר ישנו וגו׳ ואס אשר אינט‬
‫ה שרה לחמשה חומשים כנגד‬ ‫וו ע ד‪,‬‬ ‫פה וגו‪/‬השנית כי לא לבד לדורות העושים רצוט‬
‫תמשה שקבלו קצת מצות התורה קודם‬ ‫ית׳ ועומדים נכח שכינתו לשרתו ולברך בשמו הוא‬
‫משה רביט ״ והס אדם ונח שבע מצות ״ ואברהם‬ ‫שניתט המצות לבד ״ כי אס לכל הדורות ואמלו‬
‫מצות שלה״ ויצחק נתחנך להיותו נישל לח׳ ״‬ ‫אינם עושים רצוט והס בהסתר פנים ממט לא‬
‫ונ ש‬
‫אלהים‬ ‫לב‬ ‫עער היטדות פרה‬ ‫בית‬ ‫‪190‬‬
‫ניסן שבמצרים פד שנה שניה בח׳ באב שבאו ט‬ ‫זכמו שכתוב וימל אברהם את יצרוק מ ו בן ח׳‬
‫המרגלים ובאותה הלילה הוקבפה להם בכיה‬ ‫ימים כאשר צוה אוהו אלהיס ‪ ,‬הורה כי גס שהוא‬
‫לדורות בע׳ באב ונגזרה עליהם גזירה שיתמו‬ ‫נימול בן צ״מ שנה מל את בנו בן ח׳ ימים כר‪1‬‬
‫במדבר‪ ^ ,‬א היה הדיבור למשה בכל חותס ל׳יח‬ ‫שנצפוה מפי ה׳ ובן ח׳ ימים ימול לכם כל זכר‬
‫השנים ‪ ,‬ונמו שכתוב ויהי כאשר תמו כל אנשי‬ ‫וגו‪ /‬ואולי יחוש אברהם על שנו ימידו שבא לו‬
‫המלחמה וגו׳ וידבר ה׳ אלי לאמר ‪ ,‬כמו שהביאו‬ ‫אחר מאה שנה ולא ימול אותו עד שיגדל ויתחזק‬
‫במס' בתרא )קכ״א( ובשנת הארבעים ביום מ״ו‬ ‫כדי שלא יסתכן במילה ‪ ,‬לכן אמר כאשר צוה‬
‫באב ידעו שבעלה הגזרה שלא מהו בע׳ באב כשאר‬
‫השנים ועשו שמחה גדולה‪ ,‬ומאז נתייחד הדיטר‬
‫‪,‬‬
‫אותו אלהים ני סמך על דברי ה׳ ומצותו ושם‬
‫ה׳ מבעחו ולא פנה אל סכנות לקיים דברי האל‬
‫למשה מע״ו באב עד שבעה באדר שמת‪ ,‬ולא‬ ‫י ת‪ /‬וכן יעקב נצשיוה בגיד הנשה ‪ ,‬וכנגדם היו‬
‫מת עמהס להורות כי לא בחמאם מש ‪ ,‬ואס כן‬
‫ניתנו כל המצות בשנה אחת שיצאו ישראל ממצרים‬
‫‪,‬‬
‫ה׳ הומשין וכן אפשר שהיו חמשה כנגד עמרם‬
‫ויוכבד וג׳ בניהם שנקראו רועים וניתנה תורה‬
‫מר״ח ניסן ‪ ,‬ובשנה שניה מר״ח ניסן עד ח׳ לאב‬ ‫פל ידם‪ ,‬וכמו שאמרו בהן דיהב לן אוריין תליתאי‬
‫וממ״ו לאב של שנת הס' עד שמת משה שהם שנה‬ ‫ע״י תליתאי משה אהרן ומרים ‪ ,‬ואס הספרים‬
‫אחת וי׳א חדשים ‪ ,‬ויש מי שאומר שאין לומר שלא‬ ‫הם שבעה כסו שדרשו על חצבה עמודיה שבעה‬
‫היה עמו דיבור כלל אלא שלא דיבר עמו דרך‬ ‫יהיו כנגד שבעת ימי בראשית שנבראו בשביל‬
‫חבה כבראשונה ‪ ,‬ואיך שיהיה היה הדיבור הראשון‬
‫בנתינת המצות במצרים בפרשת החדש ‪ ,‬ולכן‬
‫‪,‬‬
‫התורה או כנגד החמשה הנזכרים שניתנה קצת‬
‫מצות על ידם‪ ,‬ומשה ואהרן שנתייחד להם הדבור‬
‫א״ר יצחק לא היה צריך להתחיל התורה כי אם‬ ‫בנתינת עשרת הדברות כדכתיב ועלית אתה‬
‫מהחדש הזה לכס ונו' שהיא מצוה ראשונה שנצעוו‬ ‫ואהרן עמך וגו׳ ‪5‬‬
‫ישראל וכו׳ ‪ ,‬שרי׳ל שהיא מצוה ראשונה והיא‬ ‫ו כן אפשר שהיו ה׳ ספרים על שם ה׳ מקומות‬
‫החלת הדבור למשה בנתינת ההורה ‪ ,‬כי אח״כ‬ ‫שניתנו בהם מצות התורה ‪ ,‬הראשון הוא‬
‫דיבר לו שיכתוב מבראשית עד החדש הזה ומשם‬ ‫במצרים כמו שכתוב וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן‬
‫עד סוף התורה ‪ ,‬ומה מעם פתח כבראשית הואיל‬
‫ולא נאמר אלא אחר החדש הזה לכס ‪,‬משוס כח‬
‫‪,‬‬
‫בארן מצרים לאמר החדש הזה לכס מצות קידוש‬
‫החדש ‪ ,‬ומצות פסח לשעה ולדורות ‪ ,‬וחמן ומצה ‪,‬‬
‫מעשיו הגיד לעמו וגו׳ ‪ ,‬ואם כן נראה כי ספר‬ ‫וקידוש בכורות ‪ ,‬ומצות תפילין ‪ .‬השני במרה כמו‬
‫בראשית וכל מה שנדבר למשה עד סוף ספר‬ ‫שכתוב בו שם שם לו חק ומשפע ושם נסהו ‪,‬‬
‫ואלה שמות היה מ ד ח ניסן במצרים ובהר סיני‬ ‫ואמרו חזיל שבת ודינין במרה איפקוד ‪ .‬השלישי‬
‫עד ר״ח ניסן של שנה שניה שהוקם המשכן ‪.‬‬ ‫בהר סיני עשרת הדברות וכל הסויוך להם וכל‬
‫ובאותו החדש מתחלה ועד סוף נאמר כל ספר‬ ‫הנראה להם ‪ ,‬הד׳ באהל מועד דכתיב ויקרא אל‬
‫ויקרא ‪ ,‬וספר במדבר סיני מראש חדש אייר של‬ ‫משה וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר ‪ .‬החמישי‬
‫אחריו עד סוף עבת של שנת הארבעים ‪ ,‬ואם‬ ‫בערבות מואב כדכתיב נעבר הירד; בארן מואב‬
‫לא נאמר לו כוס דיבור בלית שנים כמו שכתוב‬ ‫וגו‪ /‬בכל אחד מאלו המקומות ניתנו מצות מחודשות‬
‫למעלה היה זמן נתינת ספר זה מליח אייר ע י‬ ‫שלא ניתנו קודם ‪:‬‬
‫ח׳ באב של שנה שניה ‪ ,‬ומע״ו באב של שנת המ׳‬ ‫ו ת מ צ א כי כמו שנסעכבו ישראל במדבר ארבעים‬
‫עד סוף מבת השעה חדשים פחות ח' ימים ‪,‬‬ ‫שנה יום לשנה כימים אשר תרו בהם‬
‫וספר ואלה הדברים מר״ח שבע עד ז ׳ באדר ל ‪f‬‬ ‫המרגלים את הארן ‪ ,‬כן עמדו ונתעכט בקבלת‬
‫יום ‪ ,‬והרי שני הספרים המרובים במצות וכוללים‬ ‫התורה מ׳ שנה מיום שהתחילו לקבלה על ידי משה‬
‫מנין אמ״ת מצות ניתנו במעע מן הזמן זה בשלשים‬ ‫במצרים והוא ר״ח ניסן עד שבעה באדר משגת‬
‫יום וזה בשלשיס ושבעה ‪ ,‬וחמשתס ניתנו בשנה‬
‫וי״א חדשים ‪ ,‬ושלשים יום הכתובים בסוף התורה‬
‫שבכו בני ישראל את מפה הס שתי שנים כדמות‬
‫‪,,‬‬
‫הארבעים שמת משה רבינו יום לשנה כנגד‬
‫ארבעים יום שעמד משה בהר וזה ירצה לפי‬
‫דרך זה מה שכתוב ויהי בארבעים שנה בעשתי‬
‫הולד היונק משדי אמו כ׳ד חדש ובהם יש לו‬ ‫עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל‬
‫קיום והעמדה להיותו רזון לענמו ולדעתו אחר‬
‫כך ‪ ,‬וכן ישראל ינקו משדי מלב התורה מפי משה‬
‫‪,‬‬
‫אשר צוה ה׳ אותו אליהם כי בח׳ שנה מר״ח‬
‫נים; קודם צאתם ממצרים עד עשתי עשר הדש‬
‫רבינו מפי הגבורה הזמן המוגבל בשתי שנים ובו‬ ‫וכו׳ דיבר כל מה שצוה ה׳ והוא כל מה שנצכיוו‬
‫היה להם קיום והעמדה אחר כך מעצמם בלמוד‬ ‫מאותו יום עד יום שמת משה והס מ׳ שנה מר״ח‬
‫התורה וקיום המצות ‪ ,‬שהרי אי; נביא רשאי לחדש‬ ‫ניסן שהוא ראשו; לחדשי השנה ‪ ,‬כי לפי פירוש‬
‫דבר מעתה ; ו כן תמצא סיפורי התורה שבספר‬ ‫הכתוב ויהי במ׳ שנה לצאתם אינו נמנה מהחלת‬
‫בראשית כוללים מבריאת העולם סד שמת יוסף‬ ‫החדש כי לא יצאו עד יום ע״ו לניסן ‪ ,‬ואם כן‬
‫קי׳מ שנה קודם שיצאו ישראל ממצרים והיא שנת‬ ‫משחלת נתינת התורה עד סוף נח־נתה היו מ׳‬
‫‪3‬ש*ח ליצירה ‪ ,‬וספר ואלה שמות כולל ספור אלו‬ ‫גנ ה ״ אלא שלא ניתנה בכל השנים אלא מריח‬
‫הק״מ‬
‫צו ‪191‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסוחזת פרק לב‬ ‫בית‬
‫כנתינת התורה והרי שט א ל ט ס ת ט לא פחות‬ ‫הק׳משנים ‪ ,‬ומודשנה אחה פחות מצי מדש מחצי‬
‫ולא יו ס ר‪ ,‬וכמו שכתב רש״י ז״ל במם׳ סנהדרין‬ ‫»יםן שיצאו בו ישראל ממצרים ועד ר״ס ;’‪P 50‬‬
‫)צ״ז(‪ ,‬וכנגד זה נבראת התורה אל טם שנה קודם‬ ‫שנה שניה שהוקם המשכן ‪ ,‬וספר ויקרא נא»■‬
‫שנברא העולם‪ ,‬ו ק כנגד אדם ונו‪ /‬שאם הע ראויים‬ ‫טלו בחדש זה < וסהר במדבר סיני מר״ה אייר‬
‫לקבל המורה ט ה כל א׳ מהם חי אלף שנים שלמים‬ ‫של שנה שניה עד שנחהמ׳ ‪ ,‬וסהר אלה הדברים‬
‫וממי‪:‬ל שטהם יךכ שטס מאלפים שנה ‪ ,‬והם‬ ‫סר׳ח שבע שנת המ׳ עד שבעה באדר והיא שנה‬
‫>ךכ שנה שחיה משה שקבל התורה ‪ ,‬השלום מה‬ ‫בתס״ח ליצירה ‪ ,‬ויש רמז לבש״ח שנים של שסר‬
‫שחסר להם מהשנים והוא השלים מה שחסרו הס‬ ‫בראשית בפסוק בראשית ברא ונו׳ שעולה ג*ש בלא‬
‫שלא‪.‬קבלו התורה ‪ ,‬ו ק מי ק״כ שנה כסל מס‬ ‫אס‪ ,‬וכיוצא בזה אחז״ל )ילקוע ואתמק( מלבוא‬
‫שטו כל עצאי מ צדס‪,‬להורותכילא במפא ששחו‬ ‫לקחת לו גוי עד נדלים ע״ב אותיות כנגד שמו וצא‬
‫הם מת ט אס לזטתה טקו מו עמו ל ת ט ה וכמו‬ ‫מהן גוי שני שאינו מן המנין ‪ ,‬ו פ ף הספר וימה‬
‫שדרשו זיל ‪:‬‬ ‫יוסף וגו׳ במצרים‪ ,‬אות ראשונה של תיבה ראשונה‬
‫ג ט ו ס עיקר קיום המורה ומצומיה באיי‬ ‫להגה‬ ‫ואות ראשונה של סיבה אחרונה עולים לו הם‬
‫אפי׳ במצות שהן חובת מו ף ‪ ,‬ממצא כי‬ ‫בש״ה שנים שכוללים סיפור הספר מהסלסו‬
‫נטד פו ט ימיאל לקבל התורה מל ס ביום שמת‬ ‫למופו ‪ ,‬ומפני כי סוף ספר זה ותחלת ואלה‬
‫משה שטלה ספר התורה וכמו שכתוב לר\ח את‬ ‫ש מות יש להס יחס והדמות שהם סיפור מה ש^דע‬
‫ספר המורה הזה וגו׳ ‪ ,‬ז ם ליכנם ל א ק אחר‬ ‫במצרים היה ענינם שוה שבמה שמסיים זה מהתיל‬
‫שהמו ימי ב ט תו נטי יהושע ‪ ,‬כמ״ש )יהושע א׳{‬ ‫זיה‪,‬וימח וגו׳ במצרים ואלה וגו׳ באו י״אתיבות‬
‫ויהי אמרי פוס משה ו ט׳ ועתה קוס ע מ ר ו ט׳ אל‬ ‫ז;כל א׳ וא״ו ובי״ס בתיבות הראשועת והאחרונות ‪I‬‬
‫‪.‬אשי אט טתן וגו׳ חזק יאמץ ט אתה‬ ‫זוכן בשאר הספריס ים רמז לזמנם בתמלסס וסופה‪,‬‬
‫תנ ט ל ו ט׳ רק חזק ואמן מאד לשמור לעשות‬ ‫ספר ואלה שמות קמ״א שנה ‪ ,‬תיבה ראשונה‬
‫כ ^ ה מ ר ה ו ט׳ ‪ M5‬תסור ממט ימין ו ט׳ ‪ ,‬למען‬ ‫ואחרונה של פסוק ראשון ואלה וגו׳ באו עולה‬
‫סשטל בכל אשר סלך ‪ ,‬לא ימוש ס »• התורה‬ ‫ל א ‪ ,‬ושתי אותיות שבראש ב׳ תיבות שבתסלת‬
‫הזם ונו* ‪ ,‬כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל ‪,‬‬ ‫פסוק אחרון כי ענן ה׳ הם צ׳ ונ*אהסקמ!א ‪,‬‬
‫הורס לו ט עיקר הצלחתו בנצחון וטבוש ה א ק‬ ‫וספר ויקרא שלשים יום ‪ ,‬אותיות של ראשי ששה‬
‫הי ה סל ט בקיום לימוד ההורה ומצותיה‪ ,‬ל טו ס‬ ‫פסוקים הראשונים ושל פסוק אחרון אלה המצות‬
‫עי^* קיומה בא״י ‪ ,‬לא בחיל ולא בכח לבד ‪,‬‬ ‫וגו׳ עולים שלשים ‪ ,‬וספר במדבר משנה שרה‬
‫ולזה אמר חזק ו א ק כי אתה הנחיל וגו‪ /‬בלו׳ ראוי‬ ‫ליציאת מצרים עד שנת הארבעים הם ל״מ שנה‬
‫שמתחזק ותתאמן ב טל ובכס אבל עיקר ההתחזקות‬ ‫רומזים באותיות ראשי ג׳ תיבות של פ סו ק ר א «ן‬
‫והההאמטת יהיה לשמור התורה ו ט׳‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫וידבר ה׳ אל משה וגו׳ וראשי ג׳ תיבות ש ב »ו ק‬
‫ר ק חזק ואמן מאד לשמור ולעשות וגו׳ ‪ ,‬כלומר‬ ‫אחרון וראש תיבה אחרונה אלה המצות והמשתפים‬
‫החוזק והאומן שאמריט לך קודם י ט ה המיעוט‬ ‫וגו׳ ירחו ‪ ,‬הס ל״ם ‪ ,‬וספר אלה הדברים ל״ז‬
‫הספנ ‪; ,‬מנו שאמר רק שהוא מיעוט ‪ ,‬והחוזק‬ ‫יום נרמז באות ראשונה של פסוק ראשון אלה‬
‫ו ^ מן ש א ט אומר לך עסה יהיה הטקרוכמ״ש‬ ‫ובראשונה ואחרונה של פסוק אחרון ולכל ו ט׳ ‪.‬‬
‫מאד‪ .‬ט בזט ת המורה שעיר^* קיומה בארן יירשו‬ ‫וכל זה הוא דרך רמז וסימן בעלמא נ‬
‫א ק ישרא‪ , 5‬וכמו שאמר כי אז מצליח‬ ‫וי «לו‬ ‫ד א ח ר שניתנה המורה בתמ״ח ליצירה ונשלם‬
‫א ס ד י כ י ו שאתה מ ל ך בהן לכבוש אותה ואז תשכיל‬ ‫נתינתה בתפ״ס ‪ ,‬צריך לתת פעם ל>«‬
‫במה שתעשה בפיטשה‪:‬‬ ‫שאמרו ב׳ אלפים מהו ב׳ אלפים פורה ‪ ,‬שהיי‬
‫והשטל ממוצא דבר ירושת הארן מ ט‬ ‫ותדע‬ ‫ט ו שני תהו יותר מאלטם ‪ .‬ואומר ט מאבריא‬
‫האל י ס׳׳ ע ד ירושתה חפ״ח שנים‪ ,‬כמו‬ ‫־‬ ‫אביט ע״ה שטה ראשון לאבוס ולא נ פ ס ק ^ פ ו‬
‫שיש מהמסלס קבלת ההורה עד תשלומה תפ׳ח‬ ‫אחריו צדיק בן צדיק ‪ ,‬נחשב קבלת התורה כי‬
‫שטס כמו שכמבט למעלה‪ ,‬שכתטה אברהם בן‬ ‫מ א קיימה מתחלה ועד סוף כמו שאמר עקב‬
‫בין ש » שנשלמו שט אלפים ליצירה נחשב כהתחלת‬ ‫אשר שמע אברהם וגו׳ ‪ ,‬וכשנהתכל ב מ ק פנו‬
‫קבלת ה מ ר ה שאז ^ י ם אברהם אבינו הכרת‬ ‫הבריאה היה אברהם בן ב׳׳ן שנה נשנשלמו פני‬
‫ה טר א ית׳ ונפלאותיו אשר עשה עמו שהצילו אז‬ ‫אל טם ליצירה ‪ ,‬כי ה מ טל ט ה א׳ ס רנ׳ו ליצירה‬
‫^ ר כשדים ב טו תו בן נ״ב שנה‪ ,‬ואז נדר לתת‬ ‫ואז היה נח בן ת״ר שנה‪ ,‬וחיה אח׳׳כש״נ‪,‬תשלום‬
‫לזרעו אס הארן כפ״ש)בראשית מ׳ו( אני ט אשר‬ ‫שנותיו שהם תתק׳׳ן ‪ ,‬שש שטם אחר שני אל ט ם‪,‬‬
‫הוצאטך מ ^ ר כשדים לתת לך את הארן הזאת‬ ‫והיה אברהם אז בן נ״ח שנה כשמת נח ‪ ,‬נמצא‬
‫לרשראי ‪ ,‬־ ט גם שדמר זה נאמר לו במעמד בין‬ ‫כשנשלמו ב׳ אלט ם היה בן ב״ן ‪ ,‬בן מ׳ ה ט ר את‬
‫הבת ט ם שהיה ‪ p‬שבטם שנה הרי הודה ו ט די ע‬ ‫טר או וי׳ב שנס אח״כ ניצל מאור כשדים כטצא‬
‫לו ט מאז שהוציאו מאור כשדים היתה הכוונה‬ ‫ממרן‪ ,‬כשהיה בן ב׳ן שנה שהשלים הכרס ה ט ר א‬
‫להם ‪ 6‬את הארן ו ט׳ ‪ ,‬ו ה ר י » א כאילו מאז‬ ‫ונפלאותיו אשר עשה עמו ‪ ,‬ומאז והלאה נחשב‬
‫סיר‬
‫אדהים‬ ‫^טער היסודות פרק לב‬ ‫בית‬ ‫‪192‬‬
‫לאומות אם ירצו לקבל התורה ולא רצו ‪ ,‬ואם היו‬ ‫נדר לו בזכות מה שמסר עצמו מל קידוש כמו‬
‫רוצים לקבלה איך היו נשארים ישראל בלי תורה‬ ‫ית׳ ‪ ,‬ואם כן הרי שני אלפים סהו ‪ ,‬כי נל זמן‬
‫בשביל ישראל וכבר התחיל‬ ‫והלא לא נבראת‬ ‫שלא נימנה התורה ולא ישכו ישראל על אדמתם‬
‫לתתה לאבות‪ ,‬ואמר ג״כ למשה בהוציאך את העם‬ ‫היה העולם כאילו לא נברא והיה תהו‪ ,‬ומכהתחיל‬
‫ממצרים חעבדון את האלהיס על ההר הזה ‪ ,‬ו ק‬ ‫אברהם אבינו לקנל ולקיים ההורה כשנשלמו ב׳‬
‫כל מה שכתוב בתורה דברים מורים על כי התורה‬ ‫אלפים והיה בן ב״ן וזכה אז נ״כ לירושת הארץ‪,‬‬
‫היא לישראל ולא לאומות העולם ‪ ,‬כמו אנכי ה׳‬ ‫נחשב העולם כאילו הוא בנוי ומשוכלל בתורה‬
‫אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו׳ ‪ ,‬וכיוצא‬ ‫ובארץ ישראל ‪:‬‬
‫בזה דבר אל גני ישראל בכל התורה כולה כמו‬ ‫שלא נתיחד האל ית' עם ישראל בי אם‬ ‫וכמו‬
‫שפיתה כתובה לפניו אלפים שנה כמו שנברא‬ ‫בקבלת התורה ‪ ,‬כן לא נתייחד הנלגתו‬
‫העולם‪ ,‬ואס היו מקבלים אומה האומות איך תהיה‬ ‫וממשלתו באיי כי אם כשנכנשו ישראל לתוכה ‪ ,‬כי‬
‫מורה עליהם ‪:‬‬ ‫בזמן היותה לכנעני ולשאר שבעת עממין היו שרי‬
‫ו ל כן אני אומר כי אין ספק שהתורה שנבראה‬ ‫הטומאה שולפים בה והיהה מתפרנסת ומונהגת‬
‫אלפים שנה קודם שנברא העולם כמו שהי׳א‬ ‫על ידיהם ‪ ,‬ואחר שהאל ית׳ השרה שכינתו בתוך‬
‫כתובה בספר המורה מבראשית ‪ ,‬וישראל נקראו‬ ‫בני ישראל ודבר אליהם מעל הכפרת מבין שני‬
‫ראשית ‪ ,‬עד לעיני כל ישראל שהיתה מיוחדת‬ ‫הכרובים ונכנסו לארץ ע״י הארון במו שהוזכר‬
‫ומיועדת להם בשביל זכות אבותס אברהם יצחק‬ ‫בספר יהושע ‪ ,‬אז חלק כל השרים השולטים וכלם‬
‫ויעקב שהתחילו לקיימה ולהמציא שמושל הקב״ה‬ ‫הלכו וברחו ממנה בהיות שכינתו שרויה בארץ ‪,‬‬
‫בעולם‪ ,‬ובזכותם ג׳כ שהיו ראויים ומוכנים יותד‬ ‫כדמות המלך הבא אל א׳ ממדינותיו שאז מסתלקים‬
‫מכל אומה ולשון‪ ,‬ומה שנגלה הקג׳׳ה על האומות!‬ ‫השרים אשר היו ממונים ע״פ המלך קודם ואינם‬
‫שיקבלו התורה היה הענין שיקבלו עליהם ג ס ה ט‬ ‫רשאים לעשית דבר קטן או ידול בהיות מלכם‬
‫לקיים מצות ההורה ואזהרותיה כמוישראל‪ ,‬וכמו‬ ‫לפניהם ובראשה ‪ ,‬וכן כשנכנסי ישראל לארץ‬
‫שהיו מצווים וחייבים לקבל שבע מצות בני גת‬ ‫ושכינה עמהס מאז היתה מלק ה׳ ונחלתו ונסתלקו‬
‫יקבלו ויתחייבו בכל המצות לעשות אותם ויהיו הס‬ ‫ממנה כל שר ומזל שהיו בה מקודם‪ ,‬ובהיות התורה‬
‫טפלים לישראל‪ ,‬כי ישראל נבראת השורה בשבילם‬ ‫וא״י מיוחדות בקיום העולם ומכוונות בהשראת‬
‫וכל לשון התורה מורה עליהם כמדבר עמהס לא‬ ‫שכינתו על ישראל‪ ,‬נמצא שנתיחדו ונתכווט שתיהן‬
‫עם האומות ‪ ,‬מפני היותם סגולה מכל העסיס‬ ‫בלשון אחד ‪ ,‬והוא מ״ש בארץ ישראל)שמות ו׳(‬
‫בזכות אבותס וזכותם והם כבנים חביבין ל »‪1‬‬ ‫ונחתי אותה לכם מורשה‪ ,‬וכתורה כתוב )דברים‬
‫האל ‪ ,‬ולא כן שאר האומות אע׳פ שהיו מקבלים‬ ‫ל״ג( חורה צוה לנו משה מורשה‪ ,‬כאילו רומז ומורה‬
‫התורה ומקיימים אותה כי לא בשבילם נבראת‬ ‫לט בהיותן נאמרות בדבור אחד שהן מיוחדות‬
‫ואין לשונה מורה עליהם‪ ,‬ואם היה האל ית' נומגס‬ ‫בכוונה וענין אחד ‪ ,‬והוא היותן סבת יישוב העולם‬
‫להם לישראל באיי היו מהחברות ומזדווגות שתי‬ ‫וקיומו שעל זה מורה לשון מורשה בשניהן ‪ ,‬וכן‬
‫סבות ‪ ,‬לשיאמרו ישראל לאומות אין לכם מלק‬ ‫שבהיות מורשה לנו תורת משה תהי׳ לנו ג״כ מורשה‬
‫בה ‪ ,‬והן היות כל התורה כולה מדברת לנכת‬ ‫א״י ‪ ,‬וכשנסור ממנה ימין ושמאל שלא תהיה לנו‬
‫ישראל לבד והיותה ניתנה בארץ ישראל שהיא‬ ‫מורשה נ״כ לא תהיה א״י מורשה לנו ‪ ,‬במו שקרה‬
‫מיוחדת להם ‪ ,‬ולא לבד בזמן נתינת התורה אלא‬ ‫לאבותינו ולנו בעונותינו ‪ ,‬וג״כ אין אנו משיגים‬
‫אפילו אחר נתינתה כשיבואו דורות הבאים‬ ‫אמתת סודותיה כיא בא״י ‪ ,‬וכמה שאמרו אוירא‬
‫מהאומות שלא רצו לקבל התורה להמתופך תחת‬ ‫דארעא דישראל מחכים ‪ ,‬וספרו ג״כ במעלת‬
‫כנפי השכינה ולהתגייר היו יכולים לומר להס אין‬ ‫הלומד הורה בא״י ‪:‬‬
‫לכס חלה בה כיון שהיא מורה עליט וניתנה לט‬ ‫ראוי לבאר ולתת טעם למה לא נימנה‬ ‫ועתה‬
‫בא״י ‪ ,‬חבל אחר שניתנה במדבר במקום הפקר‬ ‫התורה בא*י כיון שעיקר שלימותה וקיומה‬
‫להורות כי כל הרוצה לקבל יבוא ויקבל ‪ ,‬אפי׳‬ ‫הוא באיי כמו שכתבנו‪ ,‬וכבר אמרו חז״ל על זה‬
‫שהשורה כולה היא מורה על ישראל ומדברת עמהס‬ ‫שאילו ניהנה בא״י היו אומרים לאומות העולם‬
‫לא יוכל לומר לדורות הראשונים גם לא לאחרונים‬ ‫אין לכס חלק בה אלא נתנה במדבר במקום הפקר‬
‫מן האומות אין לכס חלק בה ‪ ,‬כי אע״פ שהיא‬ ‫רל הרוצה לקבל יבא ויקבל ‪ .‬אבל לפי מה שאמרט‬
‫מיוחדת להם ומורה עליהם‪ ,‬וכן ארן ישראל היא‬ ‫שעיקר שלימות התורה וקיומה בא״י אינו מספיק‬
‫מיוחדת להם לישראל ולא לאומות‪ ,‬אפילו הכי היו‬ ‫זה ‪ ,‬כי היה ראוי שתנתן כמו שראוי לה ‪ ,‬ושאם‬
‫יסיליס גס הס לקבל עליהם קיום כל המצות ויהיו‬ ‫יבואו האומות שיקבלו אותם ‪ ,‬כ״ש כי אחר שכבר‬
‫כטפלים לישראל בתורה כמו שכתבנו‪ ,‬ולכך אנחט‬ ‫נגלה ג״כ על כל האומות אם ירצו לקבל התורה‬
‫מקבלים בכל הדורות הגרים הבאים להסתופף‬ ‫ולא רצו ‪ ,‬היה ראוי ליתנה בא״י ויאמרו להם‬
‫תחת כנפי השכינה והס מקיימים המצות כמוט‬ ‫ישראל אין לכס חלק בה כיון שלא רציתם לקבלה‪,‬‬
‫ואינם כמוט לשררה על הצטר וליכול חלק בארן‪,‬‬ ‫ו ק צריך לבאר מהו ענין זה הגילוי שנתגלה‬
‫שהרי‬
‫צז‪193‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק לב לג‬ ‫בית‬
‫שהרי ימרו וכל משסחחו נתגיירו וקנלו הסורה נ ם לא יכילם רעיון כל בני אדם‪ ,‬ול ‪ p‬נסתרו מעיניט‪,‬‬
‫הס בזמן נתינתה ולא היה להם חלק בארז‪ ,‬נ מו והס בגדר וערך דברי המצות ודברים האמורים ‪:‬‬
‫ו ת מ צ א מ בסלו הב׳ סתרים הראשוטס הנכללים‬ ‫שכתוב)במדבר י׳( אל המקום אשר אמר ‪ v‬אומו‬
‫׳ בהם רוב הסיתוריס ‪ ,‬הוזכרו בהם שמות‬ ‫אמן לכס ‪ ,‬ואין לגרים חלק בה ‪ ,‬ואם ‪ P‬גס ‪.‬‬
‫כשהיו האומות מקבלים המורה היה מנין קבלמס יקי ש יותר משמנה מאוח תפס‪ ,‬והשמות שהוזכרו‬
‫נדי לקיים המצות והאזהרות שבה ‪ ,‬לא שיחשבו בשני הסתרים האחרים ש »‪ 1‬ספר ויקרא וסתר‬
‫שהמורה ניתנה להם כמו לישראל ‪ ,‬פי ישראל במדבר כ מי ל^ר בהם מ ב המצוח שבאלו הד׳‬
‫ספריה הם נ מו ז׳ מ או ת‪ .‬ואפשר שסימה ה טונ ה‬ ‫לזכותם וזכות אבוחם ניתנה להם המורה ו א ת‬
‫ישראל ‪ ,‬והאומות אין להם בה אלא קיוסהנ^זת להורומ ^•מוז לט הענק שכתבתי ‪ ,‬כי נ ם שהם‬
‫סיפוריה ודברים קלים כסי הנראה‪ ,‬עס כל זה‬ ‫שעליהם לקיים לא ירושה ולא הלק בארן ‪ ,‬כי גם‬
‫יש הרבה מצוה שלא היו חייבים בהם אע״ס שקסלו י ‪ 0‬ב ה ן » הקדוגה והממלס מס שנעלם מעונינו‪,‬‬
‫התורה‪ ,‬כמו שאמרו)קידושין ע״ג( קהל גרים לא ועל ידי מ א מת הקדש הנזרעים והנמועיס בהוך‬
‫איקרו קהל ומותרים בממזרת ‪ ,‬ומנין שררה על הסיסוריס יתעלו אותה הסיעוריס והיו קדש‪ ,‬ובשני‬
‫הססריא האמרים להיותם מרובים במצות לא‬ ‫הציבור וכיוצא ב ה ם‪:‬‬
‫הוליך ל מ כ ר עליהם כל כן שמוח הקדש ‪ ,‬ו ל ק‬
‫אפשר ג״כ ט ע״ז ט ו שסוס הקדש משר נזכרו‬ ‫פרק שלשה ושלשים‬
‫‪ w‬מכל ספר‬ ‫ב ס פ ר משנה הורה כפלים או‬
‫מסססליס הראשוטס ‪ ,‬להורוח כי גס כי לפי‬ ‫עלינו חובח ביאור אם יש הסרש באיזה דמי‬ ‫חל‬
‫של קדושה בין קצת התורה לקצסה ‪ ,‬כי ‪ P‬לשון ה ס »• נראה שנאמר מסי משה רביט‪ ,‬האמח‬
‫מ א ט הכל ט ה דברי אלהים חיים ‪ ,‬ט בכלל‬ ‫הנראה היה כי עימ־ המורה וקדושתה איט אלא‬
‫בענייני המצות וחזהרוס לא בסיפורים ודברים המורה שהיחס גנוזה לפניו א ל ט ס שנה קודם‬
‫אחרים הכתובים בסורה‪ ,‬וכן לא במשנה התורה שנברא ה טל ה ט ה ספר משנה ט ר ה ‪ ,‬ומפני‬
‫שהדיבור הוא מפי משה ומצאנו ראיט כי קדושת שהוזכרו ט מצום שהוזכרו כבר בספרים הראשונים‬
‫שלא טזכדו עדיץ ‪ ,‬כי לכך נקרא משנה הור ה‪,‬‬ ‫התורה אחת היא‪ ,‬במה שכתוב בה מצוה או אזהרה‬
‫ונס ‪ :‬שהוא כמי שמדבר משה אל בני ישראל ‪,‬‬ ‫וגמה שכתוב בסיפורי קין שידע אשתו ומס אולדו‬
‫לו מן הבנים‪ ,‬וסיפור תולדות אדם ונח במנייני הוזכרו ט יותר מת״ת שמות הקדש ‪ ,‬לקדש אס‬
‫מתיבה ותולדותיו ושאר סיפורי התורה ‪ ,‬סכל דברי הספר ההוא כמו שאר הספרים שמורה לשונם‬
‫‪ w‬שנאסרו מסי סנ ט ר ה למשה רביט‪ ,‬ו ק תמצא‬ ‫קדושה אחת לענין עבוד הגויל לשם קדושת ס״ת ‪,‬‬
‫ט כל שמות הקדש שהוזכרו ב ט ר ה הוזכרו קודם‬ ‫כמו שהוא בשמות ובמצות ואזהרות ‪ P‬הוא‬
‫בסיפורים ‪ ,‬וכן בקדושת הכתיבה בחסור וימור באלו השט ס ^ י ס הראשוטם‪ ,‬והס שס בן ד׳ ושה‬
‫אות או דיבוק ‪ ,‬וכן בקריאה בה אפילו בציבור אלהים ואל שדי ושה אדט ושם א ט ה ‪ ,‬כי שם‬
‫שוים הסיפורים לאנכי ה'‪ ,‬ובנשבע במס שכאב צבאות שהוא השלום כל השמות שאינה נמחקים‬
‫בחורה ג״כ שוה וידע קץ וגו'‪ ,‬ומשנה חורה לאנכי לא טז כ ר מד שבאה מנה ‪ ,‬ו ט ה זה רמז ג״כ כי‬
‫ה׳‪ ,‬והעעס דרך כלל כי נולה דברי אלהים חיים לא מזוסף קמשה ומעלה בשאר הספרים יוחר‬
‫ומלך עולם למשה רבינו כמו שהיתה כתובה אצלו מקדושת ג׳ המורים הראשונים ‪ ,‬גס כי יש בהם‬
‫טםסיטרים שנראים דברים קלים וסם חמורים‬ ‫אלפים שנה‪ ,‬וכולה שמותיו של הקביה ‪:‬‬
‫לסי האמת ‪:‬‬ ‫ו ב י א ו ר מעם זה יתחלק לשנים ‪ ,‬הא׳ ט פתו ׳‬
‫שמי שממרה אח פי האל יסב׳ מ ט י ו ה מ ע ט ת סנ י ל טו ס קדושה בסי טריס כמו במטת‬
‫‪ ,‬ההורה < מ א כי כל התורה טל ה שמותיו‬ ‫גדול או קטן הסברא טחנת שהוא חייב מיתה כ א‬
‫שעובר על פי מלך ב״ו‪ ,‬ויוסר לאין קן ‪ ,‬וכתוב של הקב״ה ט א ויש צירופי שטת בסיטרים כמו‬
‫ביהושע כל איש אשר ימרה את פיך לכל אשר תצוט בשאר ה ט ר ה ‪ .‬כמו שהוא ידוע ליודטס טנ ה של‬
‫מור ה‪ ,‬ואני אומר ל ט דרך זה ט מה שאמר כי‬ ‫יומת ‪ ,‬בין יהיה הדבר המצווה קמן או גדול לא‬
‫נביע אליו כי אס אל המצוה‪ ,‬כן הדברים היוצאים הל ה ט ר ה טל ה ט א שמותיו של הקב״ה ‪ ,‬ט א ‪,‬‬
‫ט האותיות הנכללות בשמות שאינה נמחקיס הס‬ ‫מסי האל ית׳ ‪ ,‬הן בדבר מצוה חמורה הן בדברי‬
‫סיפור הנראה קל ובלי צורך הס שוים במס י״ב אותיות יס״ו‪ ,‬אד'נ ‪ ,‬ל’ מ ‪ ,‬ש׳ ‪ ,‬צב״ת ‪ ,‬ובסדר‬
‫שכולם הם דברי אלהיס חיים‪ ,‬ויש בטלן יסר שאת האליף בי״ס ‪•^ p‬ב דה״ו י׳ למ״נ צ׳ ש״ת ‪,‬‬
‫וס או טוס שאינן נכללות בשמות הן עשרה ‪ ,‬ג׳‬ ‫וקדושה שהן נכתבין בקדושה ואינם נאמרים כי‬
‫אם במקום נקי‪ ,‬להיותם דברים אמיתיים נאמרים זח״מ כ׳ םע*פ קיר ‪ ,‬ונאמר כי כל אות הסמוך‬
‫מסי האל ית׳‪ ,‬וגס הדברים הנראים קלים בעינינו וטגע ב ^ ס מאותיות השה יקדש ‪ ,‬והגה הב׳‬
‫ראוי להאמין כי לא לבד למה שנגלה ונראה קל מקדשת סגימ״ל שאצלה ‪ ,‬והדל״ת וההיא והוא״ו‬
‫בעינינו הוא שנאמרו מסי האל י ת׳‪ ,‬כי אם גס מקדשות הזיין והמיית והעי״ת שאצלן‪ ,‬שלשה כ ס ד ק‬
‫מ ג ד שלשה כסדרן ‪ ,‬ו טוי ד מקדשת הכיף שאצלה ‪,‬‬ ‫על מהשיש בהן מן הסודות ודברים נסהריס אשר‬
‫וסלמ״ד‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק לג לד‬ ‫בית‬ ‫‪194‬‬
‫דבריו‪ .‬כי התועלת הנמשך מדבורו אלינו כי נהיה‬ ‫ומלמ׳דמ״ס נו״ן מקדשוס הסמ״ך עי״ן ס״ה שאצל]‪,‬‬
‫זריזים יותר בקיום דברו בשמענו אוהס מפיו ‪ ,‬גס‬ ‫והצדי מקדשת את הקו״ף שאחריה‪ ,‬והשי״ן מקדשת‬
‫שנשמע הדברים מפיך נשמע ונקבל לעשות‪ ,‬וזהו‬ ‫הרי״ש שלפניה‪ ,‬האליף והתי״ו אינן מקדשות שוס‬
‫הנרצה באמרס דבר אתה עמנו ונשמעה ‪ ,‬והוא‬ ‫אוח פרמיה כי הן כוללות כל האותיות מלפניהן‬
‫השיב להם אל תיראו כי לבעבור נסות אחכם בא‬ ‫ומלאסריהן ‪ ,‬והרי כל התורה כולה שהיא מחוברת‬
‫סאלהיס ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי‬ ‫מנ״ב אותיות היא שמותיו של הקב׳ה ‪ ,‬כי כל‬
‫תחטאו‪ ,‬ויהיה נפות מלשון הרימו נס‪ ,‬כי לתת לכם‬ ‫האותיות הם שמותיו ית׳ על דרך זה ‪:‬‬
‫מעלה וכבוד לזכותכם שתשמעו באזניכס דברו‬
‫ותהיו כנביאים בא האלהיס ‪ ,‬כי כזה תהיה יראתו‬ ‫פרק ארבעה ושלעים‬
‫על פניכם לבלתי תחטאו בשמעכם את דבריו מפיו‬
‫לפיכס ‪ ,‬לא להענישכה יותר אם תעברו ‪:‬‬ ‫והעיקר התשיעי כי התורה הזאת מועתקת מאת‬
‫ונחזור לענין ני כל התורה כולה מראשה לסופה‬ ‫׳ הכירא לא מזולתו‪ ,‬ועליה אין להוסיף‬
‫נאמרה למשה רביט ככתבה וכלשונה ‪,‬‬ ‫וממנה אי! לגרוע ‪ ,‬לא בתורה שבכתב ולא בתורה‬
‫מבלי שינוי לשון או אפי' אות א׳ כ״ש ענין סהעניניס‬ ‫שבעל פד ‪ ,‬שנאמר לא תוסף עליו ולא תגרע‬
‫הכתובים כה‪ ,‬וימשך מזה כי לא יפול שום שינוי בה‬ ‫ממנו‪ ,‬עכ״ל הרב ז״ל פרק חלק ‪ .‬ועני; עיקר זה‬
‫לעתיד ‪ ,‬כי אם היתה נאמרת מפי משה רבינו‬ ‫כי גס שיסדני בעיקר השמיני אמיתת תורה מן‬
‫שאמר אלו הענינים והוא כתבם כפי מה שנראה לו‪,‬‬ ‫השמי‪ ,‬היה אפשר להאמין כי היא אמתית מאתו‬
‫היה אפשר שיפול איזה שינוי בלשונה או בכתבה‬ ‫ית׳ אבל לא שתהיה מראשיתה עד סופה אותיותיה‬
‫לא בכלל עניינה‪ ,‬כי לא היינו נזהרים אלא בשמירת‬ ‫ומלותיה וסדרה מפי האל ית׳ ‪ ,‬אלא אחר שהיה‬
‫עניינה‪ ,‬אבל מאחר שנתאמת לנו כי ציור כתיבתה‬ ‫בא הדיבור למשה רבינו על פנין אחד היה כותב‬
‫ג״כ הוא מאתו ית׳ לא יהיה מקום שיפול בה שוס‬ ‫הענין ההוא המכוון כפי מה שהיה נראה לו‪ ,‬ולא‬
‫שינוי‪ ,‬כי מי הוא זה אשר יבא אחרי המלך את‬ ‫בלשון עצמו שנאמר לו ולא כסדר שנאמר לו‪ ,‬אלא‬
‫אשר כבר עשהו ‪ ,‬וגס מי הוא אשר יושיט ידו‬ ‫כפי מה שיזדמן למשה רבינו בשעה כתיבתו‪ ,‬ולכן‬
‫לשנות בהוספת או גרעו! במה שכתב מפיו ית'‪,‬‬ ‫הוצרכנו לעיקר הזה ‪ ,‬כי אמיתת התורה היא‬
‫כי כמה שיראה לו שצריך תוספת או גרעון יחשוב‬ ‫בשלימות לא לבד בענייניה דרך כלל ופרס אלא‬
‫ט אל דעות ה׳ ולא קצרה ידו ומדעו מהשכיל על‬ ‫גס מלותיה ואותיותיה וסדרה מראשיתה עד‬
‫כל דבר ודבר שיהיה שלם ולא יצטרך לתוספת או‬ ‫אחריתה היא מועתקת כולה מאתו ית׳ ‪ ,‬וכמו‬
‫גרעו! ‪ ,‬כי הוא ית׳ הבורא כל העולם ויודע מה‬ ‫שעשרת הדברות הוא ית׳ המדבר ואומר אנכי ה׳‬
‫שעתיד להיות‪ ,‬ובוחן לבות וכליות מתחלש נתינת‬ ‫אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ‪,‬‬
‫התורה ידע מה שיהיה עד כוף הימים ושלא‬ ‫באלו האותיות והתיבות כסדרן וכמו שכתוב)שמות‬
‫תצטרך לתוספת ולא לגרעון ‪:‬‬ ‫ל״נ( והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על‬
‫ולא לבד תורה שבכתב היא שלימה מבלי תוספת‬ ‫הלוחות ‪ ,‬כן כל התורה כולה נאמרה למשה רבינו‬
‫ונרעון‪ ,‬אלא נס הורה שבעל פה אי אפשר‬ ‫באותן האותיות והתיבות כסדר הכתוב בתורה ‪,‬‬
‫ליפול בה הוספת או גרעון מן הטעם הנזכר‪,‬‬ ‫א ע'פ כנראה מלשונה שהיא נאמרת ע״י אמצעי‬
‫כי סדרה ומלותיה עצמן כמו שהן כתובות בתורה‬ ‫המספר‪ ,‬ואומר כי בראשית ברא אלהים ושאמר‬
‫נאמרו למשה מסיני ‪ ,‬ונמסרו לו דרכי הלמודות‬ ‫יהי אור ויהי רקיע‪ ,‬יש לט להאמין כי בזה הלשון‬
‫ריבויים ומיעוטים קלים ואסוריס וג״ש ושאר מדות‬ ‫ממש נאמר לו שיכתוב בראשית ברא אלהים וכתב‪,‬‬
‫שהתורה נדרשת בהם ‪ ,‬אשר אי אפשר ליפול‬ ‫וכן כל התורה כולה עד לעיני כל ישראל נכתבה‬
‫בהם תוספת וגרעו! כי הן נלמדות מן הכתובים‬ ‫פעם כמדבר ע״י אחר אמצעי ופעם כמדבר הוא‬
‫המדויקים ככתבם וכלשונם מסי הגבורה ‪ ,‬וכן‬ ‫עצמו ‪ ,‬וכפי מה שכתבנו בפרקים הקודמים ‪,‬‬
‫ההלכות שאין להם סמך בכתוב והן הלכות למשה‬ ‫ולהיות חומר מעלה בעשרת הדברות שהם כוללים‬
‫מסיני ה; ידועות וקצובות שאין התוספת והגרעון‬ ‫כל מצות התירה כולה ‪ ,‬נאמרו בלשון האל ישב׳‬
‫נופל בהם ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫המדבר הוא עצמו להם לזרזם ולתת להם מעלה‬
‫ועלימות התורה אשר לא יפול בה תוספת ולא‬ ‫וכבוד כי פיו המדבר אליהם ‪:‬‬
‫גרעו! ‪ ,‬יתבאר מכמה פנים וראיות‬ ‫ו מ פ ני כי מזה היה נמשך להס גיכ עונש ואשם‬
‫מן השכל ‪ ,‬מצד הנותן ‪ ,‬ומצדה‪ ,‬ומצד המקבלים‪,‬‬ ‫יותר אס יעברו על דברו הנשמעים מפיו‬
‫ומצד האמצעי בנתינתה ‪ .‬אס מצד הנושן והוא‬ ‫עצמו ‪ ,‬כי אינו דומה הנזהר על הדבר מפי המלך‬
‫האל ית' היא שלימה ‪ ,‬כי כמו שלא יפול בו ית׳‬ ‫בעצמו לנזהר על סי שלוחו ‪ ,‬וכמ״ש ליואב ושייב‬
‫שינוי לעולם כן לא יפול שינוי במה שנאמר מפיו‬ ‫י״ח( כי באזנינו צוה המלך וגו׳ ‪ ,‬לכן חששו ישראל‬
‫ית׳ לעולם‪ ,‬כי לא ימשך שינוי ממה שאי! בו שינוי‪,‬‬ ‫ואמרו למשה רבינו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל‬
‫וזהו שרמז בכל מקום שאמר אני ה' אחר קיום‬ ‫ידבר עמטאלהים הן נמות׳ כי בדברו עמנו פה‬
‫מצות רמז מה שכתוב)ויקרא י״ט( ושמרתם את כל‬ ‫אל פה נהיה נענשים למיתה ס״ו אם נעבור על‬
‫חקתי‬
‫צח ‪195‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק לד‬ ‫בית‬
‫מבראשית מד לעיני כל ישראל‪ ,‬כמו הברקים כי‬ ‫תקתי ואת כל משפיעי ועשיתם אותס אני ה׳ ‪ ,‬כי‬
‫גוונס אינו משתנה ‪ .‬ועק כבד על ההר יורה על‬ ‫ראוי ומיזוייב לכס שתשמרו בלכבכס החקיס‬
‫סנרעון שלא יסול שום נרעק בשום דבר חוקיה‬ ‫והמשסשים שיש להס זמן קבוע עד בוא זמנם ו ק‬
‫ומצוהיה‪ ,‬כמו הענן שי^ה כבד על ההר ולא נמחה‬ ‫השאר ותעשו אותם ‪ ,‬אני ה׳ ; כמו שאני ה׳ ואין‬
‫כעב וכענן אחר שנאמר בו מחיתי כעב וגו׳ ‪.‬‬ ‫בי שיטי לעולם כמו כ; בחקותי ומשפעי לא יהיה‬
‫ומנין ^ ל השופר מזק מאד יורה על שינוי בתוספת‬ ‫בהם שינוי וחילוף לעולם ‪:‬‬
‫כקול השופר שהיה חזק מאד ולא יעריך אדם ולא‬ ‫וכן מצדו ית׳ באופן אחר ‪ ,‬והוא מצד פעולותיו‬
‫ישער תוססת על הקול ההוא ‪ ,‬וגס כי התיחסות‬ ‫ית׳ שראינו מה שפעל ועשה בעולם התחתון‬
‫כל אחד מהדברים לכל אחד מהשינוים אינו‬ ‫נוהג על המנהג שבראק הארן מוציאה מן הנזרע‬
‫מוכרח ‪ ,‬די שיהיו ארבעה בנגד ארבעה ‪ .‬ואלו‬ ‫בה והב״ת מולידים כדומה להם ‪ ,‬לא ישתנו סדרי‬
‫ד׳ מיט השיטים זכרם הכתוב ג״כ‪ ,‬על התוססת‬ ‫בראשית ומבעי הדברים כולם‪ ,‬וכן השמים ו ה א ח‬
‫והגרעון אמר לא תוסי® על הדבר ולא תגרעו‬ ‫לא ישנו את תפקידם‪ ,‬ויותר מהמה ראוי ומחוייב‬
‫ממט וט׳‪ ,‬ועל הנסיחה אמר בסוף ג״כ אלה המצות‬ ‫שלא יפול שינוי וחילוף בתורתו אשר היא אלהית‬
‫אשר צוה ה׳ את משה אל כל בני ישראל וגו׳ ‪,‬‬ ‫ונבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם ‪:‬‬
‫כלומר אלם ככתבם וכלשונם‪ ,‬ועל חילוף התורה‬ ‫ואם מצדה ג״כ יתחייב שלא יפול בה שינוי וחילו‪/,‬‬
‫אמר בסוף חומש ה ספדים אלה המצות והמשפטים‬ ‫כי דרכיה דרכי נועם וכתוב יושר דברי‬
‫אשר צום ס׳ גיד משה אל בני ישראל ‪ ,‬כי המצות‬ ‫אמת‪ ,‬ומה שהוא אמת לא יגרע ולא יוסיף‪ ,‬וכמו‬
‫והמשספיס האלו והם תרי״ג מצות לא יתחלפו‬ ‫שאמר המשורר אחר סיפורו מ; מעלותיה‬
‫באחריה לעולם‪ ,‬וכן אמרו חז״ל ‪ ,‬כה תאמר‬ ‫ושלימותה‪ ,‬יראת ה׳ מהורה עומדת לעד‪ ,‬כי מזה‬
‫לגיס י ע ק ב‪ ,‬כה בלשון הקדש‪ ,‬כה כסדר הז ה‪,‬‬ ‫נמשך ומחוייב שתעמוד לעד ולא יפול בה שיטי‬
‫והוא ענין הנסיחה ‪ ,‬כה בענין הזה והוא ענין‬ ‫וחילוף צלל כיון שהיא חמימה ונאמנה ‪ ,‬והיותה‬
‫החילוף ‪ ,‬כדי שלא תפחות ולא תוסיף ‪:‬‬ ‫תמימה מתבאר ממה שהיא כוללת ונותנת סייס‬
‫ו א ם מצד המקבלים והס ישראל ראוי ומחוייב‬ ‫לעושיה בעוה״ז ובעוה״ב ‪ ,‬כי יש מצות שהשכל‬
‫ג*כ שלא תשתנה התורה ‪ ,‬כיון שהם זרע‬ ‫מחייבן ומצות שאין השכל מחייבן‪ ,‬והמצות שהשכל‬
‫קדש ברוכי ה׳ גני אברהם יצחק ויעקב והנמשכים‬ ‫מחייבן כמו מה שבין אדם לחבירו בגופו וממוט‬
‫מהם סד מרע׳ה שכולם קיימו את התורה קודש‬ ‫גי בהן יש קיום בישוב הנהגת העולם ‪ ,‬ובהיות‬
‫נתינתה‪ ,‬ו ^ ך ימירו או יחליפו אותה בניהם אחרי‬ ‫שכל האדם מיושב מבלי מעיק ומציק מפנה עצמו‬
‫נתינתה וקבלתה‪ ,‬ואס המקבלים אותה עצמם ראו‬ ‫לשאר המצות המיישרוח ג״כ את האדם להצלחת‬
‫עוצם נתינתה במעמד הר סיני בקולות וברקים‬
‫ונתאמתו שהיתם מאתו ית׳ והורישוה לבניהם‬
‫‪,‬‬
‫עוה״ב‪ ,‬והן המצות שאין השכל מחייבן שתכלית‬
‫כוונת קיומן הוא לשכר הצפון בעוה״ב עין לא‬
‫והעידו לסם על אופן נתינתה ואמסתה ‪ ,‬איך‬ ‫ראתה אלהיס זולתו ‪ ,‬כי כפי חומר אותן המצות‬
‫יקומו בניהם אחריהם ויאמרו אך שקר נחלו‬ ‫עצמן‪ ,‬שאי; השכל בהיותו בזה החומר העכור משיג‬
‫אבוסיט ח ‪ , 1‬אדרבה הגאים אחר נתינת התורה‬ ‫את מעמן כמו שאין השכל משיג מהות העוה״ב ‪:‬‬
‫ייטו החס אבותיהם ויאמתו ויקיימו אותה לאלפי‬ ‫וכן מצדה באופן אחר יחוייב שתהיה עומדת‬
‫דורות ‪ ,‬כמו שסם יודעים ומרךימיס כי הס זרע‬ ‫לעד ולא יפול בה שוס שינוי‪ ,‬והוא מה שטדע‬
‫הז מני ם אגרהס יצחק ויעקב‪ ,‬וכמו שיעד הכתוב‬ ‫מפרסום נתינתה בקולות ובררץס וענן כבד‬
‫לא^תשכת מסי זרעו ‪ ,‬כי כמו שהם יהיו ידועים‬ ‫על ההר וקול בוסר חזק מאד‪ ,‬כי מזה יש הוראה‬
‫ונכרים לעולם כי הס זרע כל אחד מן ה א ט ת‬ ‫על קיומה לעתיד ‪ ,‬כי הדברים הנעשים בפרסום‬
‫הרמוזים ל מ ע ל‪ /‬באמרו כי אביאנו אל האדמה‬ ‫גדול יהיה במוח העושה אותן שלא יסול בהן שוס‬
‫אשר נשבעתי לאבותיו וגו'‪ ,‬כן לא תשכח השירה‬ ‫שינוי וחילוף לעתיד ‪ ,‬כי השינוי בדבר ו א^לו‬
‫הזאת אשר היא לפניו לעד ולקיום‪ ,‬ותשלום ספר‬ ‫לאחר זמן הרבה יורה חסרון בתחלת הדבר ההוא‪,‬‬
‫סתורה כי קיום סתורה בכל הדורות מורה על‬ ‫כי הדבר השלם בתחלתו לא ישתנה בסוסו {‬
‫סיותס ‪ 3‬ט אברסם יצחק ויעקב‪ ,‬כי לא נסל בלטל‬ ‫והנה אלו הארבעה דברים שנראו בנתינת התורה‬
‫ולא עירוב בזרמם‪ ,‬וכן לא יפול שוס חילוף‬ ‫יורו על קדימותה ושלא יסול בה שוס מין‬
‫בסורה ‪ ,‬כי זה תלוי בזה ני היא מורשה לקהלת‬ ‫מהשינויים ‪ ,‬והס ד׳ ‪ .‬שלא תהיה נחלסת בתורם‬
‫יעקב אביט ע*ה ‪ ,‬ואין לאומות ולבלתי מקיימים‬ ‫אחרת‪ ,‬ושלא תהיה עניינה בנוסחא אחרת‪ ,‬ושלא‬
‫אונ מ שום מלק ונחלה בה‪ ,‬וכמו שכחוב לא עשה‬ ‫יהיה נגרע ממנה דבר ‪ ,‬ולא נוסף ג״כ ‪ ,‬וענין‬
‫כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ונו׳ ‪ ,‬ובהיותם‬ ‫הקולות הם הוראה לקיום התורה שלא תהיה‬
‫זרע ברור ונקי ל א ט ת ס ה ס שלמים במדות נופם‬ ‫נשלפת בתורה אחרת‪ ,‬ולכן נימנה בקולות ובקולי‬
‫ובמדות נפשם החצובה מתחת כסא הכבוד מקום‬ ‫קולות ‪ ,‬כי קולה ישמע לעולם ולא זולתה‪ .‬וענין‬
‫מסצב נפשות ־האטת ע״ה‪ ,‬והס מקיימים התורה‬ ‫הברקים מורים על הנסיחה‪ ,‬כי גס שעניינה יהיה‬
‫המורשה להם מהם הכוללת מדות הנוף והנפש ‪J‬‬ ‫קיים לא חנתן לנוסח אחר ‪ ,‬אלא כמו שהיא‬
‫והרי‬
‫ארהים‬ ‫שער ־יסודות פרק לד‬ ‫בית‬ ‫‪196‬‬
‫ולכך אין הנבואה שירה אלא בארץ ישראל‪ ,‬כי‬ ‫והרי הם מאמתים ומקיימים נתיגת התורה מאתו‬
‫שם היתה תחלת התנוצצות רוח ושפע האל ית׳ ‪,‬‬ ‫ית׳ כאילו נמצאו הם בעצמם במעמד נתינתה בהר‬
‫ונתברר שלא השתנה התורה מצד התקבליס והם‬ ‫סיני ‪ ,‬וזה ירצה מה שאמרו חז״ל שנפשותיהם של‬
‫ישראל ‪ :‬ואם מצד האמצעי והוא מרע״ה ‪ ,‬יתברר‬ ‫כל הדורות הבאים מישראל נמצאו במעמד הר‬
‫ג״כ שלא תשתנה התורה‪ ,‬כיו; שהיה מבחר המי;‬ ‫סיני ; כי היותם זרע נבחר בנוף ובנפש ממקבלי‬
‫האנושי בנבואתו ולא קם עוד נביא בישראל כמשה‪,‬‬ ‫התורה מורה על קיומה לעתיד בלי שוס שינוי‬
‫ולא לבד היתה עוצם ויתרון נבואתו על שאר‬ ‫כאילו היו הס עצמם במעמד נתינתה‪ ,‬עם שאין‬
‫הנביאים בשעת נתינת התורה‪ ,‬כי אס ג״כ קודם‬ ‫המדרש יוצא מידי פשועו ‪:‬‬
‫נתינתה ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב אשר ידעו ה׳ פנים‬ ‫ו סן מצד המקבלים באופן אחר לא יקרה בתורה‬
‫אל פנים וגו' לכל האותות וגו׳ לעשות בארן‬ ‫שוס שינוי וחילוף‪ ,‬וזה מצד השכלתם וחכמתם‬
‫מצרים וגו׳ ‪ ,‬כי מאז ששלחו הפליא להגדיל‬ ‫מכל העמיס ‪ ,‬וכמו שכתוב)דברים ד'( ושמרתם‬
‫ולהבדיל נבואתי משאר הנביאים‪ ,‬כדי שיהיה בו‬ ‫ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמיס‬
‫כח והכנה לעלות לשמים ולקיים כל התורה כולה‬ ‫אשר ישמעו! את כל החקים האלה ואמרו רק עס‬
‫והגיע לשלימות אשר אין כח בחק שוס אדם להגיע‬ ‫הכם ונבון הנוי הנדול הזה ‪ ,‬אמר שראויס לשמור‬
‫ולא נגרע ממני דבר איפשרי להשפיע על ילוד‬ ‫לעולם ולעשות את דברי התורה בלי שום שימי ‪,‬‬
‫אשה שלא הושפע בו‪ ,‬ואס היה אפשר בחק אדם‬ ‫מנד כי היא מכמתס ובינתם לעיני העמיס‪ ,‬הס‬
‫שיושפע עליו יותר היה מושפע ממנו ית׳ ‪ ,‬וא״כ‬ ‫יודעים כי חכמת ישראל היתרה מכל האומות היא‬
‫ימשך מזה כי גס התורה שניתנה על ידו עליה‬ ‫מצד הפורה ‪ ,‬ובפרע אשר ישמעו; את כל החקיס‬
‫אי; להיפיף וממנה אין לגרוע ולא יפול בה שינוי‬ ‫ויו׳ ‪ ,‬כי מהחקיס אשר אין מעמם ננלה כי אס‬
‫כלל ‪ ,‬כמו שלא נפל שוס שינוי בנבואתו בכל זמן‬ ‫לישראל תראה חכמתם ובינתם לעיני העמיס‬
‫שהיה מתנבא מהחלת נתינת התורה ועד סופה‬ ‫ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ‪ ,‬כי‬
‫בתוך ארבעים פנה ‪ ,‬ודי בזה הערה מה שלא‬ ‫גס שהחכמה היא קנויה להם מצד התורה גס‬
‫קרה שינוי בטבע נופו כמו שכתוב לא כהתה‬ ‫הס מצד עצמם הס חכמים ונבונים ומנד חכמתם‬
‫עיני ולא נס ליחה ;‬ ‫ותבונתס השיגו וזנו למעלת חכמת התורה ‪ ,‬וכמו‬
‫וכן מצד האמצעי והוא מרע״ה באיפן אחר ‪ ,‬כי‬ ‫נכתוב )דניאל ז( יהיב חכמתא לחנימין‪ ,‬וכן אמרו‬
‫כמו שפיפירי התירה והגדותיה שנאמרו על‬ ‫הז״ל)קידושי; מ־ע( עשרה קבין סכמה ירדו לעולם‬
‫ידו הן אמתיות ולא יפול בהן הוספת ולא גרעון‪,‬‬ ‫ע' נעלה א״י ואחד כל העולם כולו‪ ,‬ולא אמר מ׳‬
‫כן במצמת התורה ואזהרותיה שניתנו על ידו לא‬ ‫נעלה ארץ כנען אלא א״י‪ ,‬אוירא דארעא דישראל‬
‫יפול בהן תוספת ולא גרעו; ‪ ,‬כי התורה היא‬ ‫מחכימה לישראל‪ .‬והנה הכתוב הזה שאמר ואמרו‬
‫שוות החלקים ‪ ,‬ואס בסיפורים שהוזכרו בתורה‬ ‫רק עם חכם ונבון וגו׳ דבר לעתיד כי כשיבאו‬
‫אי אפשר ליפול בהם שינוי כי מה שהיה כבר‬ ‫נא״י ייתהנמו בה יותר מכל האומות אז יאמר‬
‫היה‪ ,‬כ״ש בעיקר התורה והיא מצותיה ואזהרותיה‪,‬‬ ‫עליהם רק עם חנם וגו׳ ‪ ,‬שהרי בכתוב הקודם‬
‫ונתבאר מנל זה מן הסברא הנכונה כי לא יפיל‬ ‫צזה אמר ראה למדתי אתכסחקיס ומשפעיסוגו׳‬
‫שום שינוי בתורתנו התמימה ;‬ ‫נעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה‬
‫והראיה מן החיש ‪ ,‬ממה שראינו כל זמן משך‬ ‫לרשתה‪ ,‬וסמך מיד ושמרתם ועשיתם וגו׳ ואמרו‬
‫הנבואה בישראל שלא דבר שוס נביא‬ ‫רק עם חכם ונבון וגו' ‪ ,‬כי מצד שקבלו התורה‬
‫אמת שום דבר שיראה נגד מ ש בתירת משה ‪,‬‬ ‫יישכנו בארץ ישראל יהיו משיגים חכמה יתירה‬
‫וכל דברי הנביאים מסכימים בנבואתם למה‬ ‫נ עיני כל העמיס ‪ ,‬וסבת היות אוירא דאריעא‬
‫שכתוב בה ושאין לגרוע ממנה ולא להוסיף עליה‪,‬‬ ‫דישראל מחכים מצד כי אדס הראשון נברא‬
‫וכמו שאמרו בראש מגלה אלה המלות שאי; נביא‬ ‫ממבחר א״י והוא מקום המזבח‪ ,‬כמו שדרשו ז׳׳ל‬
‫רשאי לחדש דבר מעתה ‪ ,‬וכיו; באינו רשאי לחדש‬ ‫ב״ר פי״ד( כתיב הנא עפר מן האדמה וכתיב‬
‫והוא החיספח‪ ,‬כל שכן לגרוע‪ ,‬ומה שאמר אליו‬ ‫התם מזבח אדמה‪ ,‬והאל ית׳ אחר שציירו מן‬
‫תשמעו! אפילו אומר לך עיור על אחת מכל מצות‬ ‫המקום המובחר ההוא נפח באפיו נשמת חיים‬
‫שבתורה כמי אליהו בהר הכרמל‪ ,‬הרי סיימו ואמרו‬ ‫ויהי האדם לנפש חיה כמו שהרגם אונקלוס ע״ה‬
‫הכל לפי שעה‪ ,‬שמע לו ‪ ,‬דהוה מיגדר מלתא‬ ‫לרוח ממללא‪ ,‬והיא חכמתו ובינתו המושגת לו‬
‫שהשיב; על ידיכן מ ע׳ א‪ ,‬וכמו שהביאו ביבמות‬ ‫מאתו ית׳ במבחר א״י ‪ ,‬ונתברר ונתלבן זרעו של‬
‫)דף צ׳‪ .(,‬אבל לבטיל או לחדש שוס מצוה אין כח‬ ‫אדם הראשון באבות ובניהם אחריהם עד שחזרו‬
‫ביד שום חכם ואפי׳ נביא שיאמר כך מפי הגבורה‬ ‫למקום מחצב אביהם הראשון‪ ,‬וחכמת אדהיר‬
‫לא נאמינהו ‪ ,‬כי גח שהכתוב אמר לא תיסיפו‬ ‫האיר פניהם בהיותם במקום המובחר ליצירת‬
‫על הדבר אשר אנכימצוה התכס ולא תגרעו ממנו‪,‬‬ ‫גופו ומקים שנופח בו נשמת חיים מאתו ית׳ ‪ ,‬כי‬
‫שנראה שאנו מוזהרים בנך ‪ ,‬אבל אס האל יתב׳‬ ‫היא סבת היות אוירה מחכים מהתפשטות בה‬
‫יצונו לעתיד מצות מחודשת או יגרע ממלותיו מי‬ ‫אויר נפיחהו נשמת חיים בשפע באדם הראשון ‪,‬‬
‫יאמר‬
‫צט ‪197‬‬ ‫אלהים‬ ‫‪-.‬‬ ‫׳טער היסודות‬ ‫בית‬
‫ד ט י ‪ v m ^ 01‬ט ע ל ה בדעתם ל ע ט ר על‬ ‫יאמר לו מה חעש^ אס״ה האל ימגרך אמר שלא‬
‫דבריו ו^זלוק מל יצוט וחשט ממשטת לבסל אס‬ ‫חשהנה ט לא תשול בה שינוי מצד שלימושה ‪,‬‬
‫מןור ‪ 0‬ו מכסים‪ ,‬ולא עלה בידם עם היותם מלכים‬ ‫ו א ט׳ הוא ית׳ לא ישנה אותה ט הוא בראה ג »‬
‫ו סג ט ם‪,‬ו ל א י מ ר ג מ ם כל אשר י ז ט לעשות ‪,‬‬ ‫השליחות האיסשרי מקודם שנברא העולם דדנגכי‬
‫וזם‪ 1‬מצד נצמיות י מ י ם כאשר ה ב ט ח ט בה ני‬ ‫לא י ט ל בס שינוי לא בתוספת ולא בחסרון ‪ ,‬ט‬
‫לא‪ 1‬י ‪ 3‬זמו ט ט‪:‬ז ר עו‪ ,‬וראינו כמה מן המלכים פן‬ ‫הדבר השלה והאמתילא י טל בו שינוי כלל< וכמו‬
‫האימות שחדש‪ 1‬לסם דת ו שמט להם עבדיו ו עז ט‬ ‫שכתוב לא בשמיה היא ‪ ,‬שירצה ל ט מונ ס זו שמן‬
‫את‪.‬הקודמות ו ט י ^ ת ו במלכם ו ב א ל ט ה סי טו‬ ‫השמים ג״כ לא יחדשו בה ד ב ר ט ק שניתגהכבר‬
‫לו& לאתרם ‪ ,‬ס ס סלא קרה בדת האלטת‪ ,‬ט‬ ‫בשלימות מן השטם ‪:‬‬
‫הנועמיס למלאמ י^ים ג ע ת מאותה אמר כך‬ ‫רכן ראיה מן החוש ‪ ,‬כי הוא מן מ דו ע כי י ט ל‬
‫מסנולס‬ ‫יזכרו וישוט אל ה׳ ס ס או ברסם‪,‬‬ ‫שינוי בדברים לפי ח ב השנים ושינוי מ מני ם‬
‫&מיומ התורה ה אל ט ת ובכל סדורות‪ ,‬ו כ ט שאמר‬ ‫ושינוי האנשים והמקומות ‪ .‬וביאור זה כי אמר‬
‫הכתוב אחר אמרו ט לא משנת מסי זרעו אמר‬ ‫' שהאנשים אינם ט מדי ם לעולם על מ מנ ה אמת‬
‫כי י מ ט א ס יצלו אשר מ א מושה טו ס‪ ,‬כאילו‬ ‫‪ 1‬ועל טונה אמת ט תשחנה תכונתם ודעתם ל ט‬
‫^ יס׳ ט מה שאכל ושבע ודשן וסנה אל‬ ‫»ויד‪,‬‬ ‫׳ שיטי הזמנים ‪ ,‬יהיה מן ההכרח שישתט ד ב ד ה ס‬
‫מל ט ה ונו* הכתוב למעלה‪ ,‬ידע הוא ית׳ כי מצד‬ ‫ומעשיהם ולא ישובו לסדרן הראשון^ ואחר שראיט‬
‫י נ ס ה מ »ו ה אותו מא שע שס ולא יתמיד בו אלא‬ ‫׳ בכל הזמנים החולטס ט כלל האומה טשראלית‬
‫שישוב אתר שמשא וכמ׳ם אשר מ א עושה ט ו ס ‪:‬‬ ‫לא סרו מלהחזיק האמת שקבלו אבו ס ם‪ ,‬בץ‬
‫מ ז ר א י ח סלנ^חס יק הקבלה בנצחיות התורה‬ ‫בהיותה בשררה על אדמתם בין בהיותם בעבדות‬
‫וקיומה מץ־ כלל‪ -,‬מה שאמרה חורה‬ ‫׳‪.‬‬ ‫בארן לא להם ‪ ,‬י ת טיב ט נצחיות התורה ואממותה‬
‫צוה ל ט‪.‬נ ט ה טי ש ה קהלת יעקב‪ ,‬כי התורה שצוה‬ ‫ט א העומדת להם בכל הזמנים והמקומות המשתט׳‬
‫^ו משה ט א מתלה ומשמשת לדורי דורות לקהלת‬ ‫׳ שיהיו נמנים ומזומנים לעולם ללמידתה וקיום‬
‫ימק^ ופל הנ בי א ה ה ב א ס א ח ח מרע׳׳ה ט ל ס‬ ‫סצותיה ; ולא ישנו את תפקידם בשינוי ה » א‬
‫ה ס ט מו מל נצחיות ט ר ת משה ולא פחתו ולא‬ ‫עליהם לפי רוב השרס‪ ,‬וזו היה מ ר א ה על טו ת ס‬
‫הוסיהו עלים ממזכר במם׳ מגילה‪ ,‬וכולה הזכירו‬ ‫נצחית וקיימת לעד מבלי שינוי להיותה תורה‬
‫א ז מ! « י בי ט ג ס סו רי ג ט א ס ם‪ ,‬בימ שע נזכר‬ ‫אלהית ‪ ,‬כי יותר נזהרים בה האומה הדבקה בה׳‬
‫כסס סנמוים וג ט פ מי ם במחלתו אשר צום את‬ ‫בהיותם בגלות מבהיותס בנאולה ‪ /‬ונותנים לב‬
‫א ט ^ו ט ד משה‪ ,‬ובשמואל אשר עשה את משס‬ ‫לדעת ני מה שרפו ידיהם ממנה היחה סבת‬
‫אהמ״וגמ׳׳א מ׳ נאשר דברת ביי משה עבדך‪,‬‬ ‫! גלותם ומוסרים נפשם עליה בגלותם‪ ,‬ו כ ט שאמרו‬
‫ונמ״ב י*ד ואס בגי המכיס לא המיס ככתוב ב ס׳‬ ‫ז״ל יהודי או צלוב‪ ,‬וכמה פעמים בי ט השוססיס‬
‫א ר ת משה וגו׳‪,‬ובי שעיה)ם״ד( ויזכור ימי עולה‬ ‫נכשלו ישראל בעבודת אלילים ועברו דברי‬
‫משה עמו נמליך ליטן משה וגו׳‪ ,‬ובירמי׳ אם יעמוד‬ ‫התורה וניתנו ביד אויביהם וזעקו אל ה׳ ‪ ,‬ט‬
‫משה ושמואל ל א י ‪ ,‬וביחזקאל לא מז כ ר משה‬ ‫י ד ט ט על אשר עברו את דברי ה ב ח ת באה להם‬
‫ו א ן ב כ ל ה נ ג י א ס מי ט ז ט ר על דבריו כמוהו ‪,‬‬ ‫הצרה ההיא ושבו לו ורפאם והצילם מלוחציהם ‪,‬‬
‫ובאיי משר זכרו סורס משה עבדי‪,‬אשר צויסי וגו׳ ‪:‬‬ ‫וזו ט א ראיה לנצחיות התורה כי מרסיס י די הן‬
‫® צ א נ ו י אי ט אנביאיס כולם סז טרי ם על קיום‬ ‫ממנה ינשלו ויתנו לב לשוב לקיימה על איתנה‬
‫‪ .‬ההורה‪,‬ביהו שע לא ימוש ס א ההורה‬ ‫‪.‬‬ ‫הראשק‪ ,‬ולא י נ ט ברצותם לחדש להם דת אסרת‬
‫הזה מ ט ך‪ ,‬ו ב ט נ ג‪ 1‬יס אתה עזבתס א תי ו ת ע ב מ‬ ‫לראות הייטב להם בה ‪ ,‬והעוברים טשראל מ א‬
‫אל ט ם תסדים ל ט לא א ט ף ל מ ט ע אתכם ‪,‬‬ ‫לתוקף יצרם ותאותס י ט א להם לחעוא ומיד‬
‫ו ‪ 1« 8‬ו^! אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה׳ השירו‬ ‫׳ מהחרעיס ו א ט׳ הטשעיס במרד ובמעל הס יודעי׳‬
‫‪,‬את א ל ט הנכר ו ט׳ ו עבדו מ לבדו ויצל אתכם‬ ‫ר טנ ס ו ממו טם למרוד בו וזדון לבס משיאם‬
‫וגי׳ ‪ /‬ובמלטס מעיאה שגית לשלמה אס שוב‬ ‫לומר ט אדון לט כל אשר תמצא ידינו ל ע ט ת‬
‫ם ט ‪0‬ן אתם וגגיכס מאמרי ולא תשמח מצותי‬ ‫בנחט נעשה ולא יחושו לעונש שאחר המיתה עם‬
‫ו גו׳‪ ,‬וישטס ויו ט ה ויחזקאל ותרי עשר רובם‬ ‫!היותם יודעים אותו‪ ,‬וכמאמר אחד מהם כלוסאגי‬
‫סו כ מ ס לישראל פל עברם אס התורה ‪:‬‬ ‫עושה אלא להכעיס אח בוראי‪ ,‬והבא א ח ר י ו ^ ו‬
‫ו ב ו י א נ ו אותם צנמירים אס י א א ל על מצות‬ ‫קמאי לא ידעי לארנוזי כלים אט צריכים אלא‬
‫־ א עי «ז הכ מו ט ח בסורה‪ ,‬יהושע נצמווה ל ט ל‬ ‫לאורו יש לנו זהב פרויס וכו׳ אמרו לו ו ה כ טב‬
‫א מי מ ^ ל‪ -‬שני ה‪ ,‬וכתב שעשו את הפסח ושאכלו‬ ‫לי הכסף ולי הזהב וגו׳ אמר להם כבר נתנו ^‬
‫׳ מ פ סי הארץ ‪,‬מגמורת מ מ ת מצות וקלוי ו ט'‪,‬‬ ‫דכתיב השמים שמים לה׳ והארץ נתן וגו׳ ‪ ,‬הרי‬
‫ובנם מזמז בהר ט ב ל ו א א אח כל דברי התורה‬ ‫שאי; סבת חשאתס פ ק ט ק ם באמיתת ס ^ ה או‬
‫הברכה והאצלה ככל הכתוב בספר התורה ‪,‬‬ ‫׳סכלותם באמיתת הבורא‪ ,‬שהרי יו ד ט ם רגונם‬
‫והנשיאים > ף ט שטעסס לגבעונים‪ ,‬והכה י ה ה ע‬ ‫ומטוניס למרוד ט ומביאין ראיס מדבריו שהם‬
‫אס‬
‫אלהים‬ ‫^‪2‬ער היסודות פרק לד‬ ‫בית‬ ‫‪198‬‬
‫שהיו דור שכלו דעה וכל העולם לא נברא אלא‬ ‫את כל הארץ ונו׳ ואת כל הנשמה החרים כאשר‬
‫לנוות לכל אחד מהם‪ ,‬ודניאל ועזרא ונחמיה הזכירו‬ ‫צוה וגו׳ ‪ ,‬ולא הסיר דבר מכל אשר צוה ה׳ את‬
‫את משה רבינו בסכ>יהס והזהירו על קיום הורת‪/‬‬ ‫משה‪ ,‬ומלק אח הארץ לשבטים ולשבט הלוי לא‬
‫וכן דברי הימים שחובר על ידם ‪ ,‬וראיט כי‬ ‫נתן נחלה אשי ה׳ אלהי ישראל הוא נחלתו ‪,‬‬
‫ממרע״ה עד מלאכי חותם הנביאים כמו תתין שנה‬ ‫והיה החילוק ט״פ היורל ‪ ,‬ונה! את טרי המקלט‬
‫והיו בכל הדורות כמה אלפים חכמים ונביאים‪,‬‬ ‫לנוס שמה וגו‪ /‬והזהיר לבני ראובן ונד על הח‪ r‬בח‬
‫מהם מ״ח שנתנבאו להם לישראל ‪ ,‬לא פחתו ולא‬ ‫אשר בנו ‪ ,‬ובשופטים עלה המלאך מן הגלגל‬
‫הותירו ממ"ש בתורה ‪ ,‬וכ״ש הבאים אחריהם‬ ‫ואמר אעלה אתכם ונו׳ ואתם לא תכרתו ברית‬
‫שאינם כמדרגתס‪ ,‬נראה דבר ברור כי על התורה‬
‫אין להוסיף וממנה אין לגרוע ושכלם הסכימו בכך ;‬
‫‪,‬‬
‫וגו׳ מה זאת עשיתם ודבורה היו באים אליה‬
‫בני ישראל למשפט ‪ ,‬וכן שאר השופטים ‪ ,‬ועבדו‬
‫ו א ח ר י ־ ס נלך לאנשי כנסת הגדולה האחרונים‬ ‫בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות והוכיחם‬
‫שקבלו כולם תורה שנמסרה להם‬ ‫ושבו ‪ .‬ושמשון נזהר בנזירות ‪ ,‬ונקהלו בני ישראל‬
‫מהנביאים וזקנים ויהושע ממשה ר בי ע‪ ,‬כמו‬ ‫על דבר פלגש בגבעה‪ ,‬ועלי הוכיח את בניו אשר‬
‫ששנינו באבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה‬ ‫ישכבון ונו׳ ונאמר לו למה תבעטו בזבחי ובמנחתי‬
‫ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬ובני שמואל לא הלכו בדרכיו‪ ,‬ונאמר ובניך‬
‫מסרוה לאנשי כנסת הגדולה‪ ,‬שהכוונה היא לפי‬ ‫לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך וגו‪ /‬והמליך‬
‫הענין שאנחנו בו‪ ,‬שכמו שקבלה משה מסיני בלי‬ ‫עליהם מלך וצדק עצמו באמרו הנני ענו בי וגו‪/‬‬
‫הוספת ומגרעת כן מסרוה המיסרים תורה‬ ‫ושאול הזהיר את האוכלים על הדם ואמר‬
‫האחרונים והס הנביאים לאנשי כנסת הגדולה ‪,‬‬ ‫ושחטתם בזה ואכלתם ‪ ,‬והוכיח שמואל את שאול‬
‫ומהם נמשכה לתנאים הראשונים והאחרונים‬ ‫על אשר לא שמע אל דבר הי ויעט אל שלל‬
‫לאמוראים ולרבנן סבוראי והגאונים והרבנים‬ ‫העמלקיס ‪ ,‬והרג דוד את ההורגים את שאול ואת‬
‫והחכמים עד דורות הללו שאבדה חכמת חכמינו‬
‫ובינת נבונינו נסתרה ‪ ,‬עם כל זה אנחנו יודעים‬
‫‪,‬‬
‫איש בשת ‪ ,‬ופרץ ה׳ פרץ בעוא והוכיח נתן‬
‫את דוד על אשר הרג את אוריה ולקח אשתו ‪,‬‬
‫את החורה הזאת שהיא היא מה שקבלו אבותינו‬ ‫וקייס דוד שבועתו להמליך את שלמה בנו אחריו‬
‫פ״ה על ידי משה רביט ‪ ,‬וכמו שהבטיחנו בתורה‬ ‫ובנה בית המקדש ועשה בעת ההיא את החג וכל‬
‫כי לא תשכח מפי זרעו ;‬ ‫ישראל עמו ‪ ,‬ועשה ירבעם שני עגלי זהב ויהי‬
‫ו א ח י ש ב כי ענין מסירת יהושע התורה לזקנים‬ ‫הדבר הזה לחטאת וגו׳ ‪ ,‬ועשה יהודה הרע וגו׳‬
‫וזקנים לנביאים ונביאים לאנשי כנסת‬ ‫ויבנו גס המה להם במות וגו׳ וגס קדש היה בארץ‬
‫הגדולה‪ ,‬ולא שנו שאנשי כנסת הגדולה מסרוה‬ ‫ונו׳ והבמות לא סרו ‪ ,‬ובנה אליהו מזבח בהר‬
‫לתנאים שבאו אחריהם והס לבאים אחריהם ‪,‬‬ ‫הכרמל בהוראת שעה ונענה ‪ ,‬והעידו על נבות‬
‫מפני כי מסירת משה התורה ליהושע היתה בזמן‬ ‫בני בליעל והומת ‪ ,‬ונענשו אחאב ואשתו איזבל ‪,‬‬
‫פטירתו כשכלה לכתוב את דברי הפורה הזאת‬ ‫וחזק יואש אש בדק הבית וכסך אשם וגו׳ לא‬
‫על ספר עד תומס אמר שכרת ברית אתם בארץ‬ ‫יובא בית ה׳ ‪ ,‬ואמציה הכה את הממיתים את‬
‫מואב וקבלו את התורה ונחשב כאלו קבלוה עתה‬ ‫המלך אביו ואת בניהם לא המית ככתוב בספר‬
‫מחדש‪ ,‬וכן יהושע מסרה מחדש לזקנים ולישראל‬ ‫חורת משה ‪ ,‬וקרא המלך יאשיהו את כל דברי‬
‫שהיו בזמן ההוא מפני שהיו אומרים כי מפני שהיו‬ ‫ספר הברית ‪ ,‬ומהר אש ירושלים ובית המקדש‪,‬‬
‫יראים שמא לא יכנסו לארץ הוא שקבלו התורה‬ ‫ובשאר ספרי הנביאים ישעיה ירמיה יחזקאל ותרי‬
‫ועכשיו שנכנסו חזרו וקבלו אותה‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫עשר באו הוכחות כוללות בפרט על העבירות‬
‫)יהושע כ׳ד( בחרו לכס היום את מי תעבדו אם‬ ‫החמורים ויעודים ונחמות‪ ,‬וירמיה הוכיחם בפרט‬
‫את האלהיס אשר עבדו אבותיכם וגו׳ ואמרו לא‬ ‫על חילול השבת ; ו ה רי שקבלנו מכל הנביאים‬
‫כי את ה' נעבוד ויאמר עדים אתם בכס וגו׳‬ ‫כי חורת משה נצחית היא ושום אחד מהם לא כתב‬
‫ויכרות יהושע בריש לעס ביום ההוא וגו׳ ויכתוב‬ ‫שום דבר הסך התורה‪ ,‬וכבר דרש חנניה בן יזלקיה‬
‫וגו'‪ ,‬ונאמר אחר כך ויעבד ישראל את ה׳ כל‬ ‫דברי יחזקאל שהיו סוסרין דברי חורה ואלמלא‬
‫ימי יהושע וכל ימי הזקנים וגו‪ /‬כי כמו שעבדו‬ ‫הוא היה נגנז כמו שהביאו במסכת שבת ‪ ,‬ואליהו‬
‫את ישראל כל ימי יהושע ובסוף ימיו חזרו וקבלו‬ ‫בהר הכרמל הוראת שעה היתה וכמו שאמר‬
‫התורה מחדש כן עבדו כל ימי הזקנים ‪ ,‬ובסוף‬ ‫ובדברך עשיתי וגו׳ ‪ ,‬וכן שאר הספרים שנתנו‬
‫זמן הזקנים חזרו הנביאים לקבלה מהם מחדש ‪,‬‬ ‫ברוח הקדש אין בהם שום דבר נגד התורה‪ ,‬ואפי׳‬
‫וכן הנביאים לאנשי כנסת הגדולה ‪6 ,‬מו שכתוד‬ ‫ספר קהלת חמס באמרו סוף דבר הכל נשמע‬
‫ביחזקאל שהוא מהנביאים האחרונים והעולה על‬ ‫את האלהיס ירא ואת מנותיו שמור כי זה כל‬
‫רוחכם היה לא שהיה אשר אתם אומרים נהיר‬ ‫האדם ‪ .‬ולא באה אלינו מצוה מאת האלהיה כי‬
‫כנויס ונו׳ חי אני נאם ה׳ אם לא ביד חזקו‪,‬‬ ‫אס הכתובות בספר תורה משה ועליהן אמר כי‬
‫כמו שאמרו ז״ל במסכת‬
‫סנהדרין‬
‫‪,‬‬ ‫וגו׳ אמלוך עליכם‬ ‫ז״ה כלל האדם‪ ,‬רומז אל דור המדבר שקבלו התורה‬
‫ק ‪199‬‬ ‫אלהים‬ ‫^ן{ער היסודות‪6‬רק קי־לח‬ ‫בית‬
‫ט אץ הטוגה לומר כי המשיית אחד עשר מצות או‬ ‫סנהדרץ ‪ ,‬ואיזר שקנלוה אנשי כנסה הגדולה‬
‫שלש מקנס מן השלימוס האמשי המדרגה שתשיג‬ ‫הוצרט למוסרה עוד לבאים אחריהם והיסה מורשה‬
‫מצד כל מצות ה ט ר ה ‪ ,‬או שבהן יקנה מדרגה‬ ‫להם כנחלה הממשמשס מדור לדור‪ ,‬ונמצא שקנלו‬
‫מהשלימות ולא מ מו ת ‪ ,‬אלא שכל אמד מהנביאים‬ ‫ישראל התורה חמשה פעמים כ ע ד ממשה חומשי‬
‫היה מ ס סי ך לפשות כללים טללים מצות ר ט ת‬ ‫תורה ‪ ,‬משה יהושע זקנים נביאים אנ « כנסת‬
‫מ ה מ ר ה ונ מזס עו מ ס כדי שעל ידס ס י ג האדם‬ ‫הגדולה ‪ ,‬ולכך שנו משה קבל פורה מסיני ומסרה‬
‫מדרגה ג מל ה מהשלימות וכו׳ קרובה למדרגה‬ ‫ליהושע וגו' ‪ ,‬שהושוו כל הקבלות לקבלת משה‬
‫המתצת פל כלל המצות אף על ט שא״א שהעלה‬ ‫מסיני ‪ ,‬לומר שלא היתה בה שיטי כלל אלא‬
‫למדרגה גדולה כ מו ה‪ ,‬עד כ אן‪:‬‬ ‫שהיא נצחית ;‬
‫^ ‪ to‬מ ט י מאמריה אלו ‪ ,‬איך אמרו‬ ‫מני‬
‫■ ג א ט ד והע מיק על י״א וישעיה » י וכו׳‬ ‫פרק חמ^צה ושאצים‬
‫אחר אמרם הרי״ג מצות נאמרו לו למשה בסיני‬
‫וכר שנראה שדוד העמיד אלו החרייג על י״א ‪,‬‬ ‫למת טעם לגדרי התורה וסייגיה שנראים‬ ‫וראוי‬
‫אם הרצץ הוא שאלו ט״א הס כוללים כל התד״ג‬ ‫כתוססת על ההורה ומצוסיה‪ ,‬ו ק בסגין‬
‫צריך לדעת יצאיזה'אופן סס כוללים כולם ‪ ,‬ט‬ ‫הגרעון מה שאמרו ז״ל )סוף מכות( בא דוד‬
‫הולך שמיס ו « על צדק ודובר אמת וט׳ אץ‬ ‫והעמיק על י״א< ופי׳ רש׳׳י שבתחלה הט צדיקים‬
‫הור^זם אלא על יושר המדות דרך כלל לא על‬ ‫והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה‪ ,‬דורות האמרוני׳‬
‫שצוס פשה ומצות לא תפשה‪ ,‬ואין בכל אלו מצות‬ ‫לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור טל ם אץ‬
‫מפורשות בסורה‪ ,‬ט אס לא רגל על לשונו שהוא‬ ‫לך אדם שיזכה ובא והעמידן על י״א כדי שיזכו‬
‫כ ס לא סלך ר ט ל ‪ ,‬כססו לא נתן בנשך ‪ ,‬אס‬ ‫אס יקיימו י׳א מצות הללו‪ ,‬וכן כל שעה הדוזזוס‬
‫כספך לא נ מן לו בנקי ‪ ,‬ושמד על ניך‪ ,‬לא תקח‬ ‫שלמטה הולכים ומממענוים ‪:‬‬
‫שסד‪ ,‬ואם הולך המיס וגו׳ הוא כולל רוב התורה‬ ‫והתשובה על התוססת‪ ,‬קלס מצדמהשסי׳ז״ל‬
‫שי^י מ ר ם בדרט השם שיעשה מצותיו ‪ ,‬גם לא‬ ‫כמו בשר עוף בחלב אס מוסיף ואומר‬
‫‪ to‬ך‪-‬רטל ונשך ושמד היו נכללים ט ‪ ,‬ואם הרצץ‬ ‫שהוא מן התורה הוא תוססת בה ‪ ,‬ואם אומר ט‬
‫כמו שאמרו הע מיק הוא שבמקום התרי״ג העמיד‬ ‫מן התורה מותר אלא שהחכמים אסרו אותה משום‬
‫י״א מ ה)ו »י ס זו*ון כי עושה אלה ו ק הי׳׳ א לא‬ ‫גדר וסייג אינה תוספת אלא משמרת למשמרגמ‬
‫ימוע לעולה ‪ ,‬הרי מ ן באילו ט״ א מצות מפורשות‬ ‫של מורה‪ ,‬וכן משמעות הכתוב שאמר לאסוסיסו‬
‫ג מ ד ה ונמנמו בכלל תרייג מצות ר א שלש מזכרי ם‬ ‫על הדבר אשר אנכי‪ .‬מצוה אתכם ‪ ,‬כלומר ^ א‬
‫מצות לא תפשה ‪ ,‬וכיס שביארו ‪ 3‬נמ׳ שם‬ ‫תוסיש על הדבר ותאמרו כי אנכי מצוה אסכם‬
‫מ ל ך ת מ ‪ w‬אנרהם ו ט׳ ושעל צדק כגון‬ ‫על התוספת גס כן ‪ ,‬וימשך מזה כי אס יפגור‬
‫אבא חלקיה ודובר אמס כנץ רב ספרא וכו׳‬ ‫על התוספת לא יענש ויבא מצד זה ל ע ט ר מל‬
‫* ‪* ito‬אינם ־ מ^ת מן המורה אלא לפנים מן‬ ‫עצמוס הדבר ‪ ,‬בחשבו כי הכל דבר אמד ‪ ,‬והרי‬
‫^ צריך שיהיה נזהר שלאימוט‬ ‫מי מייו א ם‬ ‫שהוא בא לידי גרעון ‪ ,‬וכמו שאמרו בסנ ה ^ין מנץ‬
‫‪ pp t o‬מ צו ת המודה ואזהרותיה המפורשות‬ ‫שכל המוסיף גורע שנא' כי אמר אלהים לא סאס^‬
‫ג הוי ס ‪ ,‬ו ק בא ישעיה ו ה ע מיק על שש שנאמר‬ ‫ממט ולא תגעו בו‪ ,‬הקב״ה לא הזהירם על ה עי פ ה‬
‫צדקות וגו׳ ^נ ם כוללות כל התורה אלא‬ ‫ובתוספת גרעו שדחף הנחש את חוה על האילן‪.‬עד‬
‫הן מ שי׳המדוס ולסנים מן השורה ואיך אמרו‬ ‫ה עי פ ה‬ ‫שעעה בו‪ ,‬ואמר לה ראי שאין מיסה‬
‫ס » ו י ק על כך וכך ‪:‬‬ ‫ל״‪..‬‬ ‫־ ״‪:‬‬ ‫אףעל האכילהלאתמוסו‪:‬‬
‫•ולמ{‪:‬אפ!־את‪3‬ר ט מה שאמרו ה מסיק על ייא‬ ‫אבל החשובה על הגרעון קשה ‪ ,‬וכתב הרנל״ה‬
‫‪ 6‬ק ה ט ו » שהעמיד י״א ושש‬ ‫־‬ ‫ז״ל על בא דוד והעמידן וישעיה ו ט׳ ‪ ,‬מ ו‬
‫ב » ך ה מי ״ ג ‪ ,‬ולא שהן טללוס כל התורה או‬ ‫למימרא דאי ע בי ד »י בלחוד ז ט לחיי פוידג דא*כ‬
‫רובה‪ .‬אלא שרמה דוד מו ר ו ט נ ס שהיו מקיימה‬ ‫בטל עונשן של עבירות ושכרן של מצות ‪ ,‬אלא‬
‫כל התורה טל ה לא ט ו נזהרים בדברים שסה‬ ‫משום דקי״ל דמאן דמקייס לי׳ לתורה טל ה מסייע‬
‫לשנים מן השורה גפמו אלו הדברים דאבא‬ ‫ליה קב׳ה ומנין עליה דלא ליתיה לידי הרהורא‬
‫מלקיס ו דג ספרא וכו; ולכן דרש ואה המעשה‬ ‫ואזיל לההוא עלמא בלא חטא ‪ ,‬אגל מאן דלא‬
‫אשר ימשון ו ט קן שיהיו זטרי ם גס ק באלו‬ ‫מקיים לה לכולה תורה אע״ג דאית ליהרובא זכיות‬
‫ט׳^א דבריה שהה ס ל ם לפנים ‪ p‬השורה ‪ ,‬ו כ מ‬ ‫לא מסתייע מן שמיא לאגוני עליה מיצר הרע כד״א‬
‫שיחזיקו בודה אמר מי יגור באהלך וגו׳ הולך‬ ‫ס׳ שילוח הקן ‪ ,‬וכיון דחזא דודדהוו ממעטי ז ד‬
‫סמים ושעל צדק וגו׳‪ ,‬ואמר כי עושה אלה על‬ ‫ואזלי בעא רחמי ואוקמיה למצות למיגט מיצהי׳ר‬
‫כלל מצות התורהלא ימיט לעולה ‪ ,‬שטה אסשר‬ ‫אמד סרי ואתא ישעיה ואורךמינהו אשית והכץ‬
‫שימוס לפעמים גס כי י ט ה זהיר בכל מצות‬ ‫מסתברא עכ״ל זיל‪:‬‬
‫מזור ה ובעשותו גס אס אלה לא ימיט לעולה ‪,‬‬ ‫והרב בעל העיקרים ז״ל כ תג במאמר נ׳ ם*ל ‪,‬‬
‫יק‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק לה לו‬ ‫בית‬ ‫‪200‬‬
‫שבע״פ שיש לה רמז ודמיון במה שכתוב בתורה על‬ ‫וכן ישעיה ראה בדורו שלא היו נזהרים באוחס‬
‫דרך המדות שהתורה נדרשת בהן ;‬ ‫הששה דברים שהם נ״כ לפנים ‪ p‬השורה והזהיר‬
‫מליהן ‪ ,‬וכדי שיזזיקו בידם אמר הוא מרומים‬
‫פרק ששה ושלשים‬ ‫ישכון מצודוח סלעים משגט ונו׳ ‪ ,‬כי ישיג בהן‬
‫שכר ומעלה יתירה בהיותו נזהר בכל מצות התורה‬
‫מקום לקטני אמנה להרהר על אמונה עיקר זה‬‫יש‬ ‫ובאילו השש שהם לפנים מן השורה ‪ ,‬וכן מיכה‬
‫על דבר המחלוקות שנחלקו חכמי ישראל משניס‬ ‫על ג׳ שהיו רפויות בידם בזמע ‪ ,‬וישעיה עצמו‬
‫קדמוניות‪ ,‬מזמן הסמיכה נשיא ואב ב״ד זה אומר‬ ‫ראה אחר כך כי המשפע והצדקה היו רפויות‬
‫בידם והזהיר עליהן‪ ,‬וחבקוק ראה בזמנו שכמעע לסמוך זה אומר שלא לסמוך עד שרבו תלמידי‬
‫אבדה האמונה ונכרתה מפיהן והזהיר על האמונה שמאי והלל וח״ו נעשית התורה כשתי תורות ‪ ,‬וכן‬
‫שאמר וצדיק באמונתו יחיה‪ ,‬ני נם שיהיה צדיק האמוראים והגאונים והחכמים הבאים אחריהם עד‬
‫והוא שומר כל התורה כולה עיקר חיותו בעולם היום חולקים זה מתיר וזה אוסר זה פוער וזה‬
‫הזה ובעה״ב יהיה על האמונה‪ ,‬וא״כ מה שאמרו מחייב זה מטמא וזה מטהר בדבר אחד‪ ,‬ואם האמת‬
‫העמידן ירצה לומר כי הראשונים היה עיקר הוא כמי שמתיר או מטהר או פוטר יהיה שכננדו‬
‫אזהרתם לישראל על תרי״נ מצות ואלו היו מעמידין מוסיף על מה שכתוב בתורה‪ ,‬ואס הוא כדברי האחר‬
‫עיקר כל האזהרות על אלו הדברים הרפויין יהי׳ שכננדו גורע ממה שכתוב בתורה‪,‬וכמו שאמרו‬
‫זה לזה במשנת זבחים אם כן אתה מוסיף על מה‬ ‫בדורם כמו שכתבתי ‪:‬‬
‫ו כן מה שאמרו שם במטת ד׳ נזירות נזר משה על שכתוב בתורה‪ ,‬א״כ אתה גורע וכו‪ /‬ואס נחפש‬
‫ישראל ובאו ד׳ זקניה ובטלום ‪ ,‬אין הכוונה נמצא מחנוקת זה ברוב דיני התורה ‪ ,‬ועם מה‬
‫שחלקו על דברי משה רביצו‪ ,‬חלא שמשה נזר אותן שכתבתי בפ׳ שלפני זה שעיקר האזהרה בבל הוסיף‬
‫הד׳ נזרות קשות על ישראל ובאו אלו הד׳ זקנים ובל הנרע הוא בתורה שבע״פ יקשה יותר כי רוב‬
‫המחלוקת שנפלו בין החכמים הס בתורה שבע׳יס ‪:‬‬ ‫ובקשו רחמים מהאל יחב׳ עד שנתבטל קושי אות)‬
‫הנזרות ‪ .‬ונתבאר כי אין תוספת ונרעון בתורתנו ותעובת דבר זה כפי דיני התורה היא‪ ,‬כי‬
‫התורה צותה אחרי רבים להטות ‪,‬‬ ‫התמימה לא במפורש בה והיא תורה שבכתב ולא‬
‫והוא כי אחר שמסר האל ית׳ למשה רבינו כללות‬ ‫בפירושה והיא תורה שבע׳׳פ ;‬
‫ואני אומר כי עיקר הציווי והאזהרה שלא להוסיף פירוש התורה ופרעותי' בסיני מה שאי אפשר במבע‬
‫ולא לנרוע בתורה הוא בתורה שבע׳ס‪ ,‬כי שכל אנושי לקבל לריבוייס ועמקס כדכתיב)איוב‬
‫תורה שבכתב הרי היא כתובה לפנינו וחתומה י״אז ארוכה מארץ מדה ‪ ,‬והוא ריבוי אריכות‬
‫ניתנה אין מי שיוכל להושיט ידו לנעת בה בהוספת דיני התורה ‪ ,‬ורחבה מני ים והוא רוחב עומק‬
‫ונרעון ‪ ,‬וכמו שהשיב המתלוצץ לינאי המלך על דיני התורה כעמקה של ים‪ ,‬ולא למדה משה אלא‬
‫מה שאמר וחורה מה תהא עליה אמר הרי היא מפי הגבורה שהיה נותן בו כת לקבל כל אורך‬
‫כרוכה ומונחת בקרן זויח כל הרוצה ללמוד יבוא ורוחב דיני התורה בפרטות אפילו מה שתלמיד‬
‫וילמוד ‪ ,‬המצות כתובות בתוכה ולא ישתכחו ‪ ,‬עתיד לומר בפני רבו‪ ,‬והוא לא היה יכול ללמוד‬
‫ואס כן עיקר האזהרה כתוספת ובנרעון הוא לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ולכל ישראל כל מה‬
‫בתורה שבעל פה ‪ ,‬וכן נראה ממה שכתוב שלמד‪ ,‬כי מה שלמד מפי הגבורה ביום אחד ‪P‬‬
‫באזהרה זו לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מנוה המ׳ יום לא היה מספיק ללמדה להם בשנה אחת‬
‫אתכם ולא תגרעו ונו' אשר אנכי מנוה אתכם ‪ ,‬מן המ׳ שנה שנתעכבו במדבר‪ ,‬ואס הספיק ללמד‬
‫לא אמר על הדבר הכתוב בספר התורה הזה להם בשנה אחת מה שלמד ביום אחד ונמצא‬
‫אלא אשר אנכי מצוה אתכם ‪ ,‬להורות על תורה שלמדו כל המורה במ׳ שנה כמו שלמדה הוא‬
‫שכע׳ם והיא בינו לביניט שהוא מצוה אותנו על במ' יום ‪ ,‬היה מפני שישראל שבאותו הדור היו‬
‫פה ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב וזבחת מבקרך ומצאנך מוכנים ששמעו כולם מפי הגבורה אנכי ולא יהיה‬
‫כאשר צויתיך והיא בחורה שבע׳׳פ שנצעוינו מאתו לך והיו דור שכלו דור דעה‪ ,‬ולא ניתנה תורה שלימה‬
‫יתב׳ עליה כי לא נמצא בתורה שבכתב צווי על כמו שלמדה משה רבינו מפי הגבורה אלא להם‬
‫שהיו אוכלי המן לחם אבירים לחם שמלאכי השרת‬ ‫ד ני הזביחה ‪:‬‬
‫וכן מה שנאמר ליהושע לא ימוש ספר התורה הזה ניזונין ממנו ‪ ,‬ומשם והלאה בדורות הבאים היו‬
‫מפיך והגית בו יומס ולילה למען תשמור וגו‪ /‬מוסרים זה לזה כללי התורה וקצת פרטות ‪ ,‬כי‬
‫עיקר הציווי הזה הוא על התורה שבע״ס‪ ,‬כי תורה לא היו מספיקים הדורות הבאים ללמוד כל‬
‫שבכתב כפשעהאין צורך להגות בה כלי מיטימי ס התורה כמו שלמדוה יוצאי מצרים ‪ ,‬אלא שהיו‬
‫ולילות אלא על תורה שבע׳ם נאמרה‪ ,‬כי רחבה דורשים התורה במדות שהיא נדרשת בהם כסי‬
‫מארץ מדה ונו׳ והיא נוהגת עס מה שכתוב בספר מה שנמסרו בידם ללמוד מהם פרטי דיני התורה‬
‫התורה ‪ ,‬וזהו שאמר לעשות ככל הכתוב בו‪ ,‬לא כל אחד כפי חכמתו וכפי השגתו לדרוש וללמוד‬
‫אמר כל הכתוב אלא ככל הכתוב לרמוז על תורה הרבה בדיני התורה בלי שום מחלוקת ‪ ,‬כי כל‬
‫זמן‬
‫קא ‪201‬‬ ‫אלהים‬ ‫עערד״יסוחמפרקי^א‬ ‫בית‬
‫ואחדטמקירה ^ ס נראה ‪ ,‬ט יש הרבה מן‬ ‫זמן שהיהה גבואה בישראל היו מו מי ם ללמוד‬
‫‪ .‬הסצוס שלא נהגו ולא נצטוו בק בדור‬ ‫דיני ההורה מל ידי המדות שנדרשה בהם בלי‬
‫אמדבר‪ ,‬ואין זמייט עסה בעטן המילה שהיה‬ ‫שוס מחלוקת כנתינת! מסיני ‪ ,‬ואחר אנשי מ ס ס‬
‫מיומה ומצוס ססח הנמשכס ממנה ‪ ,‬כ״א‬ ‫הגדולה שססקה מ בו א ה לא היו מוכנים ללמוד‬
‫נשאר מטס והס המצוס שנימט גערטה מואב ‪,‬‬ ‫כל הדברים בבירור ‪ ,‬והיו טסליס להס ס » ץ ס‬
‫שנהנה על ידי קריבת גטת‬ ‫‪.‬כמו מצוס‬ ‫בעניני הלמידות עד שהיו באים לידי ממלוקז מצר‬
‫‪5.‬ל»זד ל^י ‪5>0‬עוו משה ואלעזר בנשיאה ראש‬ ‫קבלתם ‪ ,‬זה מהיר וזה אוסר וכו׳ ‪ ,‬ולזה אמרה‬
‫נני הראל מ ר ט ה מואב ‪ ,‬ואס ‪ p‬בכל הנר‬ ‫המשגה משה קבל חורה מסיני ״ כי לא היה »ו‬
‫שנה שהיי מזנ ר לא נהנו בענין הגחלוס שנפלו‬ ‫והכנה בידו ללמדה כי אס מסיני מסי הנ ט ר ה ‪,‬‬
‫בסט ^יוגים אשר אין להם בניס או ננוס‬ ‫וכן למדה לכל ישראל כמו שבארט ‪ ,‬אלא‬
‫מ ש»נ מה שנצטוו אמר קי‪ ,‬וק דיני המוססיס‬ ‫שיהושע היה נכנס לארן והיה מלמדה הוא ו ט ת‬
‫סנאגע־ אנוששם בסרשס פינתס שלא נאמרו קודס‬ ‫דיט לדור אחר שלא שמפו בסיני אנכי ולא יהיה‬
‫נפרשה ^זור‪ ,‬וכן סרשס נדרים ושטפוס והיסרן‬ ‫לך ולא היו מוכנים ללמוד כולה אלא כללותיה וקצת‬
‫ומה שנץ איש לבסו ולאשסו ‪ ,‬ומהרה הכלים‬ ‫סרטוהיס ‪ ,‬לכן אמר שמסרה ליהושע ‪ ,‬כלר שממ‬
‫מ שנאמר נסרג« מטוס ומסמי דגר‬ ‫והמאין‬ ‫לו שילמדה דרך כללות על י מ המדוס ‪ ,‬דו ך‬
‫שהוא מובס הגוף ‪ ,‬וכמו שנאמר בסוף ססר‬ ‫מסירה שיוכלו ללמוד סרטיה מן כללותיה ‪ ,‬ו ק‬
‫נמזי^י אלה המצוס וגו׳ אשר צוה ה׳ אס משה‬ ‫עד אנשי מ ס ס הגדולה שמסרוה הנביאים להם‪,‬‬
‫וגו׳ מ ר מ ס »אכ וגו׳ ‪ ,‬וכן כל המצוח שנאמרו‬ ‫ואחריהם שססק׳ הנטאה טלדו הססקות והמחלוקס‬
‫ממאה־ סורט שלא נזכרו קודה ‪ ,‬היה נראה‬ ‫כמו שנתבאר ‪ ,‬ועל זה אמרה סודה ^ורי רבים‬
‫שנתחדשו בנטיבוה אואב ואס כן לא נהגו ‪jm\p‬‬ ‫להטות ‪ ,‬במה שיחלקו בו בדיני היטרה בדורוס‬
‫ולא ^־או ' ^ (‪ 0‬שמט דור המדבר כיון שלא‬ ‫הבאים ואחר שימו אחרי רבים הרי זה כמו הלכה‬
‫^זכרו פרשה שמע והיה אס שמוע כיא במשנה‬ ‫למשה מסיני‪ ,‬עליו אין להוסיף וממט אין לגרוע ‪,‬‬
‫הורה ‪’ p i ,‬לא הטמו ^ ל ץ ולא נסט מהטס‬ ‫והמיעוט נגררים אחר הרוב ‪ ,‬והרי שאץ בכל דיני‬
‫מ‪ 0‬ספ ^‪:‬טט ולא נשא ולא גירש אדס בקידושי!‬ ‫התורה לא תוססת ולא גרעון כי הכל הולך אחר‬
‫וגט‪&pi 5 ,‬ר הדברים שהה חובת הגוף ולא‬ ‫הרוב‪ ,‬ומה שאמרו)ביבמות י״ד( על מחלוקת ציס‬
‫הוזכרו גססריס הראשוניס‪ ,‬וזה דגר קשהותימה‪,‬‬ ‫הבת איכא מ״ד לא עשו ב״ש כדבריהם ואיכא‬
‫שהרי דור »ןן‪9‬ר היו דור שכלו דמה ולא ניסנס‬ ‫מאן דאמר עשו וט' ‪ ,‬אס״ה אחר שננסקה‬
‫סורה אלא להם ואך יכלו לממק בטלה אס לא‬ ‫הלכה כב״ההרי היא כהלכה למשה מסיט ועליו‬
‫‪,‬נשלמה ‪9‬סי»וה אד אמי שבא לערטס מואב ‪,‬‬ ‫אין להוסיף וממנו אין לגרוע‪ ,‬וכן בשאר התנאים‬
‫שכגר מא וכלו מא המדבר משבא למדבר צץ‪,‬‬ ‫והאמוראים החולקים בדיני התורה אמר שנססק‬
‫‪1‬ימא נ ט ישראל כל העדה ודרשו עדה‬ ‫‪.‬‬ ‫הלכה כאחד מהם }‬
‫‪,‬שלימה ג^בר פלו מא מדנר ‪ ,‬ומסה רביט טיס‬ ‫ו ל א לבד בערן המחלוקות עשה רושם ‪p e w‬‬
‫לא »;!‪8‬ל ^ אנ מס לארז»שלא אכל מסריה‬ ‫הנבואה ‪ ,‬אלא גם לענין השמטס מלק‬
‫כיא ל ^ס אצות פנה ‪ ,‬והרי לא קייס סצוס קיש‬ ‫מישראל מתורה שבעל פה ‪ ,‬והם הצדוקים‬
‫ו ^ ס מאלין‪?,‬אם קיימם קודם מומו לא הסמיד‬ ‫וחביריהם ‪ ,‬ט חורה שבכתב לא יכלו להכחישה‬
‫קלקיק ©נעה ימים שלאם כמו שכאב בראש‬ ‫להיותה כתובה וחסומה מזמן נסיגתה והיה ס^וו‬
‫משט« ארה טהי נארנעיס שנה געשסי עשר‬ ‫ביד כל שבט ושבט מכתיבת מרעיה ‪ ,‬ו ^ ז‬
‫סןש^ל‪^.‬זד ש וגו׳ ואל]_חדש שבט ואא מס‬ ‫שבע״ס גם כן כל זמן היות נבואה בישראל לא‬
‫יכלו להכחישה ‪ ,‬כי כמו שהיו רואים שהיסה‬
‫המצות ’שהוזכרו במשנה‬ ‫הנטאה משסעת בישראל‪ ,‬כךהיומאפיניס‪.‬ג׳?כ‬
‫ס ^ אסי׳ אסן שלא מזכרו‪:‬לל בססריס‬ ‫בחורה שבע״ס שניתנה למשה בנט אסו » ד ו ש‬
‫הקוזאם ?הלה נאמרו נ א ט ובאהל אעד ‪ ,‬וכא‬ ‫התורה גס כי לא נכתבה ‪ ,‬אבל אחר שנפסקה‬
‫נאמר ■הכאב אאל משה נאר אס ההורס הזאת‬ ‫השפעת הנבואה »חי שו ג״כ מה שהיה להם‬
‫וט׳ ‪ ,‬לא ‪ te‬א א לבאר מה שנזכר לו קודם ‪,‬‬ ‫מקובל בפירוש התורה מנ ט את משה‪ ,‬כיון ש&‪1‬‬
‫ומנו &נ‪ 0‬נ הרמב׳ן זיל בהקדמת משנס ארה ‪,‬‬ ‫היה כתוב בפירוש מאז עד ע ס ה ‪:‬‬
‫א ^ ^ז ד א לו נערטה אאג ניא דברי‬
‫‪ ^ .‬ס ‪ p S‬הא‪4‬ס שנזכרו באמזס מטות ומסמי‬
‫]•אקאה■ נ ^ ז| ל א אוזכרו כ׳אשם נערטת מואב ‪/‬‬
‫פרק שבעה ושלשים ■‬
‫וכא ןןסכר‪ -‬נקצנק וכתוב בסוף הספר אלה‬ ‫שהנחנו כי לא אירע לא תוססת ולא מימון‬ ‫אהר‬
‫המ^ו וט^‪,‬אשריצוה ‪0‬׳ ביד מג« בערבות אאב ‪.‬‬ ‫בחקי התורה מענץ המחלוקת ‪ .‬מייפי}‬
‫ו » «־ מלא כסב הרמגין זיל שלא נתחדשו לו‬ ‫אט לדרוש ולחקור מזמן נתינת התורה חס קיימו‬
‫בערטס מואב כ׳א דבריהנריס‪ ,‬אלא על עצות‬ ‫יאותה בכל דור ודור בהיוסס צדקיס ובלי שעטד ‪:‬‬
‫שמזכרו‬ ‫‪..........‬‬
‫אלהים‬ ‫‘סער היסודות פרק לז‬ ‫בית‬ ‫‪202‬‬
‫והמצות שלא היו מחוייבים בהם מצד העדר הכנתם‬ ‫שהוזכרו במשג׳ הורה שאמר עליהן משה הואיל משה‬
‫כמזוזה ומעקה ‪ ,‬שאפילו היו עושים סוכות‪-‬ממש‬ ‫באר ויו׳ ‪ ,‬אבל אותן שהוזכרו בהן בפירוש שנאמרו‬
‫לא היו חייבים בהן במזוזה שהיתה דירת עראי ‪,‬‬ ‫בערבות מואב בפינחס ממות ו מ ס ע‪ /‬נראה שלא‬
‫שהרי היו נוסעים ע׳פ הדבור ‪ ,‬והיה נחשב להם‬
‫ההתעסקות בה כאילו קיימום ‪ ,‬שהרי ג"כ בכל‬
‫‪,‬‬
‫הוזכרו קודם וא"כ לא עסקו דור המדבר בכל‬
‫התורה כילה‪ ,‬ופרשת נחלות שנאמר בערבות מואב‬
‫הדורות יש כמה מצות שאין קצת הפרעיס חייבים‬ ‫היא מקרא מוע;י והלכות מרובות ולא עסקו בהן ‪,‬‬
‫בהם מצד העדר הכנתם‪ ,‬כמי שאין לו שדה שאינו‬ ‫ואפי׳ באוש; שהן במפנה תורה ולא הוזכרו קודם ‪,‬‬
‫חייב במצות התלויות בה‪ ,‬וכן הרבה מצות‪ ,‬וכמו‬ ‫וכתב הרמבין ז׳ל כי אולי לא נהיו באותן המצות רק‬
‫שכתבתי בהקדמת קרית ספר ‪:‬‬ ‫בארן אעיפ שהן חובת הגוף ‪:‬‬
‫ואפ^ר כי גם שחג המצות והשטעות נהגו‬ ‫ו א פ ס ר לומר כי גם שלא נהגו באותן המצות‬
‫במדבר‪ ,‬תג הסוכות לענין‪.‬ישיבה בסוכה‬ ‫רק בארן ושקצתן לא הוזכרו אלא‬
‫לא נהגו שהרי היו מסוככים בענני כבוד ואיך‬ ‫בערבות מואב כמו שכתבתי ‪ ,‬ע לז היו גיוסקיס‬
‫יעשו סוכה תחת שם סוכה ‪ ,‬ולכך אמר הכתוב‬ ‫בכל התורה כולה בדור המדבר ‪ ,‬ויחידי סגולה‬
‫למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו; כי‬ ‫מהם תפשו אומנית אבותס לשמיר כל התורה‬
‫לא נצמוו במטה זו מיד כ*א לדורות הבאים אחרי‬ ‫וחקיה ‪ ,‬כאברהם אבינו שמצינו שעשה את כל‬
‫‪-‬‬ ‫דור המדבר ‪:‬‬ ‫התורה טלה עד שלא ניתנה כדכתיב עקב וגו׳‬
‫וראוי לתת מעם במקום זה למה שראינו שהוקבע‬ ‫מצותי חקותי ותורותי וגו‪ /‬וכן היו נוהניס יצחק‬
‫חג הסוכות רמז לענני כבוד‪ ,‬ולא הוקבע‬ ‫ויעקב אחריו עד מרעיה ‪ ,‬כי שבמ לוי היו תופסים‬
‫שוס רמז לנס הבאר והמן שהתמידו גם כן כל‬
‫ארבעים שנה שהיו במדבר בזכות האחים הרועים‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫ישיבה במצרים ועוסקים בתורה שקבלו מאבותס‬
‫כי אברהם אבינו בנבואה נאמרה לו כל המורה‬
‫ואפשר לומר כי נם שהבאר והמן היו נסים‬ ‫כולה כמו שכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי‬
‫מפורסמים לעין כל והתמידו כל ארבעים שנה ‪,‬‬
‫כיון שהיה דבר הכרחי שא״א בלי מציאותם כלל‬
‫ומפני שאברהם‬ ‫‪,‬‬ ‫והוא קול הנבואה ע״י מלאך‬
‫אבינו פרסם מציאותו ית׳ לכל העולם היה ראוי‬
‫לא היק ב ער מזל ה ם‪ ,‬אבל ענני כבוד שלא היה‬ ‫שחנתן התורה על ידו ‪ ,‬אלא מפני שלא היתה‬
‫כל כך הכרחי כמו הם אלא כדי שלא יהיו בחורב‬ ‫עדיין שום אומה ולשון ראויה לקבל את התורה‬
‫ביום וקרח בלילה‪ ,‬הוקבעו ימי החג רמז לעגינס‪,‬‬ ‫הודיעה לו מעתה לזכותו בה והמתין עד דור‬
‫כי גס בדבר שלא היה הכרחי כמאכל ומשתה‬ ‫המדבר שיקבלוה ישראל על ידי משה רבינו ע׳ה‪,‬‬
‫עשה האל ית׳ נם ופלא עמהם במדבר ‪ ,‬וכן נ״כ‬ ‫ומאברהם עד משה היו עוסקים בה ומקיימים‬
‫בישיבת סוכה בכל שנה יש רמז לענני כבוד ‪,‬‬ ‫אותה קצתם בכל דור ודור עד זמן נתינתה ‪,‬‬
‫אבל באכילת לחס ושתית יין או מים באיזה יום‬ ‫ומשניתנו עשרת הדברות על פי האל יש׳ ידעו‬
‫בשנה נעשה רמז למן ולבאר והרי שבכל ימות‬ ‫והשכילו כל המורה בעשרת הדברות אשר בהם‬
‫השנה אוכלים גס כן לחס ושותים מיס ‪ ,‬וכמו‬ ‫נכללות כל משפעי התורה וחקיה‪ ,‬כפי הרמזים‬
‫שאהק היה אוהב שלום ורודף ומשים שלום בין‬ ‫שיש באותיות י׳ הדברים שהם הרי׳ג המורים על‬
‫איש לחגירו ובין איש לאשתו והיה מתנהג עמהס‬
‫לפנים משורת הדין ‪ ,‬כן היה ענין ענני כבוד‬
‫‪,‬‬
‫תרייג מצות ואחר כך נתפרשה כל מצוה ומצוה‬
‫בפרמיה ‪ ,‬וא״כ נמצא כי אפי׳ מה שנאמר אח'כ‬
‫שהיו בזכותו עובה שלא היתה הכרחית הלא‬ ‫בערבות מואב נרמז להס קודם בעשרת הדברות ‪,‬‬
‫לפנים מן השורה כמו שנזכר‪ ,‬אבל הבאר והמן‬ ‫וידעו הרמזים ע*ם הגבורה ועסקו דור המדבר‬
‫שהיו הכרחיים היו בזנות משה ומרים ‪ ,‬שהיה‬ ‫בכל התורה טלה בדרך זה‪ ,‬וקיימו קצתם את כולה‬
‫ענינה הכרתי לאומה ישראלית כלחם ומיס ‪,‬‬ ‫זולת מה שאי אפשר לקיימו כ״א בארן ישראל‪ ,‬ולכך‬
‫והיא התורה שנמשלה להם ‪ ,‬שמשה רבינו היה‬ ‫היה מצעער מרע׳יהעל שלא נכנס לארן ולא היה‬
‫מלמד תורה לאנשים ומרים לנשים במה שהן‬ ‫יכול לקיים מצות התלויות בה ‪ ,‬כי כבר קייס מה‬
‫חייבות ‪ ,‬ונרמז באלו השני נסים ההווים על ידם‬ ‫שהיה אפשר לקיים חוצה לה ‪:‬‬
‫כי כמו שא״א לאדם לחיות בלא לסם וגויס כן א״א‬ ‫ואפילו מצות סוכה שהיא רמז לענני כבוד‬
‫בלי מורה ‪ ,‬וכמו ששנו במשנה אם אין קמח אין‬ ‫שסככו עליהם כל ארבעים שנה אפשר‬
‫תורה אם אין תורה אין קמח ‪ ,‬ונמשלה התורה‬ ‫שהיתה נוהגת במדבר מדי שנה בשנה‪ ,‬רמז למה‬
‫ללה‪ :‬בערך אל התורה כולה המחוייבת לאנשים‬ ‫שהיה הווה בכל השנה כולה שהיו מסוככיס בענני‬
‫למזין נפשם ‪ ,‬כלתם למזון הגוף ‪ ,‬ונמשלה גס‬ ‫הכבוד ‪ ,‬כמו שהיו נוהגים שבעת ימי חג המצות‬
‫כן התורה למיס בערך מקצתה והיא המחייבת‬ ‫באיסור חמן ואכילה בליל ט״ו וחג השבועות שהם‬
‫לנשים לבד ‪ ,‬כי אין המיס מזון אלא הכנה ועיכול‬ ‫חובת הגוף ‪ ,‬וכמו שהיו נוהגים בה הראשונים‬
‫למזון ‪ ,‬כן האשה היא מחוייבת בקצת מצות והן‬ ‫אברהם ינחק ויעקב וזרעם רמז למה שיקרה‬
‫אותן שאיו הזמן נרמא כדישתיכל להזמין ולהכי]‬ ‫לזרגים בצאתם ממצרים ‪ ,‬כי אפילו ע־רובי‬
‫עניני החיש הלומד תורה‪ ,‬כערך המיס אל‬ ‫חבשילין קיים אברהם אבינו וכמו שדרשו ז׳ל ‪,‬‬
‫הצהס‬
‫קב ‪203‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק א ‪6‬ז‬ ‫בית‬
‫‪ « 5‬י נ « קודם גרוב הגזרות והנדרים המעורבים‬ ‫הלחם ^והיה רמז עגני הנגיד בכל שגעת ימי המג‬
‫בכלל דני ה ‪:‬‬ ‫‪-‬י‬ ‫ולא הספיק ביום הראשי! כלולב שנמוב מ ולקמהה‬
‫ט לא מ מו ט ת הדורות האחרונים בא‬ ‫ונאמר‬ ‫לכם ביום הראשון ‪ ,‬לרמוז על כל שבפה מגני‬
‫להם תו ‪ « 0‬ז התורה בקבלם על עצמם‬ ‫מ ו ד מד׳ רוחוח ומעלה וממה ואומה שהי)«‬
‫נ ד ד ם וסייגים מה שלא קבלו הראשונים ‪ ,‬ט‬ ‫מקדמת לפניהם ‪ ,‬והיה הרמז הזה ג״כ בימים אלו‬
‫צמינס סוג ה מכרסם של אחרונים ‪ ,‬ולא הוצרט‬ ‫אחר ימות החמה שידעו שהגינו עליהם העננים‬
‫לעשות גז ר וסייג כדי שלא יגעו בגוף איסור‬ ‫מתוקןז חו מ ה‪ ,‬ועיקר צרכם אליהן היה מצד מום‬
‫^זו ר ה‪ ,‬ט ה ם היו זהירים בה ולא יגעו בה גם‬ ‫החמה במדבר‪ ,‬והיו חג המצות וחג הסוכוס רמז‬
‫ט יהיו ע־וביסאליה בלי שוס גדר וסייג ‪ ,‬ומשה‬ ‫ליציאת מצרים ולמה שקרה לישראל בזמן יציאתם‬
‫וימשע לא גזרו סוס דבר כ״א שתקט תקנות ‪,‬‬ ‫ואחרי כן ‪ ,‬והם דברים סרמייס חמץ ומצה בססגז‬
‫פאמרם משה תקן להם לישראל ויהושע תקן‬ ‫וסוכה בימי החג‪ ,‬אבל חג השטעות הרומז למתן‬
‫עשר תקנות ‪ ,‬וכשהגיע הזמן לשלמה המלך ע״ה‬ ‫תירה אק בו דבר פרמי באותו יום מפני נמוא‬
‫אסר שבנה ביהמ״ק ראה לגזור גזרות ולגדור‬ ‫כולל כל התורה טלה הכלולה בעשרת הדברות‬
‫גזרים לחורה לכ טד השכינה הנראית בבית‬ ‫שנשפעו ביום המקודש ההוא ‪ ,‬וימי פסח היו שבעה‬
‫מ ז ו ל והקדוש ‪ ,‬כ ד שלא יהא נקל לאדם ל ע ט ר‬ ‫כי לא הימה יציאתם שלימה עד יום השביעי‬
‫על גוף מורס הנאסר מסי האל אשר שכינתו‬ ‫שהוא יום קריעת ים סוף שראו ישראל את אויביהם‬
‫נראית ונגלית בבית המקדש ‪ ,‬ואס יבוא ל ע טר‬ ‫מצרים מת על שפת הים ‪ ,‬וכמו שאמר הנביא‬
‫יגע במה שמא גדר וסייג ולא בגוף האיסור‬ ‫כימי צאתך מארן מצרים אראנו נפלאות ‪ ,‬כי לא‬
‫עצמו‪ ,‬וראה הדברים ההווים כמו הטומאה שיארע‬ ‫היה יום אחד יציאת מצרים כ״אשבעה ימים ע ן‬
‫בעת האכילה וכמו כן שבח ועריות שנפש האדם‬ ‫שראו הנפלאות על הים ‪ ,‬וכן יראם לעתיד ‪:‬‬
‫מחמדתן‪ ,‬וגזר עליהם מה שנזר כדי שלא יבואו‬ ‫ונחזור למה שהיינו בו אם נהגו כל המצות בכל‬
‫לגעת באיסורי הורה ‪ ,‬וכן כל הדברים שגזר‬ ‫הדורות הבאים ‪ ,‬ונאמר כי בדור המדבר‬
‫ונ ‪ p‬במם שהיה קרוב לגעת באיסור תורה הרחיק‬ ‫אפשר שלא נהגו טלם כפי מה שכתבנו ‪ /‬אבל‬
‫ועשה ג ד ר‪ ,‬כזכתיב אזן וחקר תקן משלים הרבה‪,‬‬ ‫אסר כניסתם לארץ נתחייבו בכלם כמו שנצטוו‬
‫נראה שהרבה תקנות עשה ועשה אזנים לחורה‬ ‫בתורה ‪ ,‬וזהו שנאמר ליהושע לא ימוש ס מי התורה‬
‫כמו שדרשו מדל על אזן ‪ ,‬והיתה התורה דומם‬ ‫הזה מפיך והגיס ט יומם ולילה למען משמור‬
‫לכטסה שאין לה אזניס ועיי הנדרים עשה לה‬ ‫לעשות ככל הכתוב ט וגו׳ ‪ ,‬כי מהיום ההוא‬
‫אזניס שלא יגעו בה ‪ ,‬כמו הכפיפה שטטלין אותה‬ ‫והלאה נצטוו בכל ההורה כולה כמו שאמר לעשות‬
‫באזניה ואין נונעיז בה ‪ ,‬ובן עזרא תקן חקטת‬ ‫ככל הכתוב ג ו ‪ ,‬כלומר גס כי עד עתם לא נהנו‬
‫והוא ואנשי כנסת הגמלה צוו על הגדריס ‪ ,‬וכמו‬ ‫נקצת! דרך חיוג ‪ ,‬ואפילו מאומן שהן חובת הגוף‬
‫ששניט באבות ה ם אמרו ג׳ דברים הוו מתונין בדין‬ ‫מכאן והלאה מהגה בה כדי שתשמור ככל ה נ » ג‬
‫ו ה ענ ר ד א מי די ם הרבה ועשו סייג לתורה‪ ,‬ומפני‬ ‫בה ‪ ,‬והרי בימי עזרא כשעשו סוכות כתוב כי לא‬
‫שאין מקצוע ג מל בתורה כ דני ממוטת אמר הוו‬ ‫עשו בני ישראל כן מימי יהושע בן נון ‪ ,‬ואמרו‬
‫מתונים ב דן והעמידו תלמידים הרבה ‪ ,‬לירד‬ ‫חז׳ל בערכין אפשר בא דוד ולא עשה סוכות ו ט׳‬
‫לעומק‪ .‬הדין ‪ ,‬וכן מפני שלא יפול הגדר וסייג‬ ‫אלא מקים ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי‬
‫ב דגי ממונות ט מה שנחמיר על זה יהיה קלות‬ ‫יהושע לשמימים ויובלות וכו׳‪ .‬שנראה כי לכן חלו‬
‫לחבירו‪ ,‬אמר הוו מתונים ב דן ‪ ,‬לצדק ג׳ הכתות ‪,‬‬ ‫בימי יהושע בן נון כי מאז הוחל להיותם זהירים‬
‫ומל זה ה ע מי ד תלמיזיס הרבס ‪ ,‬ועשו סייג‪.‬‬ ‫לשמור כל התורה כולה כמו שכתבתי ‪:‬‬
‫לשאר התורה ‪:‬‬ ‫‪ r‬״‬
‫וסייגיסאלו גם ט הס רבים וברוב מצות■‬ ‫ונדרים‬ ‫פרק ־שמנה ו^טלעזים‬
‫ס תוי ם ואזהרותיס ‪ ,‬אינם מתערבים‬
‫בהורה כי הם ניכרים שהם תקנות וסייגיה לקיום‬ ‫ו כ ן לענין התוספת ‪ ,‬והן התקנות והנדרים וכל‬
‫התורה במה שאנחנו הולכים בהם להקל ‪ ,‬גם כי‬ ‫י מה שאנו נוהגים בעניני המצות בזמנים אלו‪,‬‬
‫ב ^ ת ם עשו להם חכמים חיזוק כשל מורה ה ס‬ ‫ראוי לדעת אס היו נוהגים כן בכל הדורות ‪,‬‬
‫ניכרים שהם מדרגק ולא יסול שום הוספת ו ט נ ד‬ ‫ולמה תקנו בדור אחד מה שלא מקנו בדורות‬
‫בתורה מלל ם ‪:‬‬ ‫העוברים כי היה די לנו במה שאסרההתורם‪,‬‬
‫בענק המנםגים החלוקים ל ט המרךמוה ‪,‬‬ ‫וגם‬ ‫האם הדורות האחרונים מובים מהראשונים‬
‫אין בזה שום ט ט י וטלוף בחורה ט אל‬ ‫שיטלטלו מרשות היחיד ורשות הרבים לכרמלית ‪,‬‬
‫אמד בראט וטי אמד ^ ו ו ט ר ה אחת לנלט ‪,‬‬ ‫ויאכלו בלי נטילה וישאו שניות‪ ,‬קודם שבא שלמה‬
‫בכל תרי״ג מצות וטרושן וג ד ת וסייגן וגס גרוב‬ ‫המלך ע״ה ‪ ,‬ואחריו יחמירו עליהם בכל אלה ‪,‬‬
‫המנהניס הקבו ט ם בכל ישראל ‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫וכן התקנות שנחקנו אחר כך ק רבות מספור‬
‫מנהגן של ישראל ט ר ה היא ‪ ,‬ולא נפל ט ס ט לו ק‬ ‫עד שכמעט נראה שנשתנית התורה ח״ו ממה‬
‫בדבר‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק לח לט‬ ‫בית‬ ‫‪204‬‬
‫נשמעת כשל רבים לפני השכינה הנגלית כמקום‬ ‫בדבר המפורש והידוע שהוא מן התורה או מדרמן‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫הקרבן ואפשר ג״כ שהיו מתקבצים בבתי כנסיות‬
‫בשני ובחמישי לפחות מימות משה רעי׳ה שתקן‬
‫כי כלם זהירים בו ‪ ,‬כי אה בדברים שאין להם‬
‫‪,‬‬
‫עיקר בהורה כי לא נמצא בדור מן הדורות‬
‫קריאת התורה בהם והיו מתפללים ג״כ אז בצבור‬ ‫במקום מן המקומות שיהיו נוהגים לאכול מלב או‬
‫כל אחד כפי כחו ‪ ,‬ולא היתה שם חזרת תפלה‬ ‫שוס איסור מאיסורי הורה או לישא ערוה או‬
‫כי לא היה נוסח מיוחד לה אלא כל אחד היה‬ ‫שניה לה או בחילול אי זה יום מימי הקדושה ‪,‬‬
‫יודע ובקי בעיב הלשון ויודע לסדר תפלתו למה‬ ‫וכן בשאר כל דברי התורה אין שוס הפרש בכל‬
‫שנצערך ‪:‬‬ ‫עדת בני ישראל בכל הדורות כמנהגן להתיר את‬
‫האיסור בהיותם כשרים ועובדים את השם ‪ ,‬וכן‬
‫פרק תשעה ושלעים‬ ‫בכל מה שתקנו חכמים ז״ל אין שוס הפרש ‪ ,‬ואס‬
‫ים מנהג חלוק הוא בדבר שאין בו איסור כמבקרי‬
‫והעיקר העשירי ‪ ,‬כי השי״ת יודע מעשיהם של‬ ‫אבלים בשבת אס יאמרו להם שלום וכיוצא בזה ‪,‬‬
‫בני אדם ואינו מעלים עינו מהם ‪ ,‬לא‬ ‫ובחילוף מנהג נופח ההפלות כפי המקומות אין שוס‬
‫כדעת מי שאומר עזב ה׳ את הארץ אלא כמו‬ ‫חילוף בדבר עיקרי כמו בק״ש ובברכותיה ‪ ,‬כי‬
‫בנאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך‬ ‫כלם מוסכמים שהם נ׳ ברכות בשחר וד׳ בערב ‪,‬‬
‫פקוחות על כל דרכי בני אדם וגו׳< וירא ה׳ כי‬ ‫וי״ח ברכות בתפלת צהרים בקר ערב ‪ ,‬ומוספין‬
‫רבה רעת האדם ונו‪ /‬ונאמר זעקת סדום ועמורה‬ ‫ונעילה ‪ ,‬וכל שאר הברכות שתקנו אנשי כנסת‬
‫כי רבה וגו׳ ‪ ,‬ע״כ לשון הרב ז״ל בעיקר זה ;‬
‫וכוונת עיקר זה וביאורו הוא כי ידיעתו ית׳‬
‫‪,‬‬
‫הגדולה ולא נפל חילוק מנהג כי אס במיעונון‬
‫בנוסח שלהן מבלי חילוף מנין כוונת כל ברכה‬
‫היא מקפח בכל מה שברא ומתמדת‬ ‫ושמירת סדרה;‬
‫לעולם ‪ ,‬ואין שים רגע בכל הזמנים שלא ידע האל‬ ‫וגם דורות הראשונים הקודמים לאנשי כנסת‬
‫‪,‬‬ ‫ית׳ כל עניני העולם העוברים ההווים והעתידים‬
‫כי היה עולה על הדעת ‪ ,‬כי ידיעתו ית׳ מקפת‬
‫היו‬ ‫‪,‬‬ ‫הגדולה שתקנו נוסח כל הברכות‬
‫שומרים ענין כוונת כל ברכה וברכה בדברים‬
‫בכל מה שברא ויודע סתרי כל הדברים ומה‬ ‫ההכרחיים לה כברית והורה וחיים ומזון בברכת‬
‫שישתלשל מהם כשרוצה לדעתם ‪ ,‬אבל לפעמים‬ ‫המזון ‪ ,‬נס כי לא יהיה הניסח שסדרו לנו אחר‬
‫מעלים עינו מהם ואינו רוצה לדעתם ‪ ,‬וזה אי‬ ‫כך אנשי כנסת הגדולה ‪ ,‬והיו מברכין קודם‬
‫אפשר להיות כי האדם שהוא משתמש בכלים‬ ‫שיהנו מן העוה״ז כעין מה שהיו נהנים ממנו ‪,‬‬
‫חומריים והם החושים אינו משיג ויודע הדברים‬ ‫שהיו מברכים על הלחם ברוך שברא לנו מזון‬
‫אלא כשהוא משיגן בחושים או שמדמה אוהן אחר‬ ‫זה ‪ ,‬ועל פרי עץ או אדמה ברוך שברא לנו פרי‬
‫כך בחוש המשותף ‪ ,‬וכל שלא ראה דבר אחד או‬ ‫זה לאכול ‪ ,‬וכיוצא במלות אלו המורות על כוונת‬
‫דומה לה לא יוכל לדמות‪/‬ואפילו מה שראה וידע‬ ‫הברכה שלא יהנו מן העולם הזה בלתה ‪ ,‬וכן כל‬
‫כשאינו רואהו ואינו מדמהו אינו יודע‪ /‬ולפעמים‬ ‫אחד היה מתפלל לאל ית׳ והיה מסדר שבחו של‬
‫אינו רוצה לראותו ולא לדמותו ‪ ,‬וכשהוא משיג‬ ‫מקום קודם ‪ ,‬ואחר כך שאלת צרכיו ‪ ,‬ואחר כך‬
‫דבר אחד אינו משיג אחר ‪ ,‬כל זה הוא בידיעת‬ ‫נתינת הודאה על הלקו ״ צם כי לא היה כנוסח‬
‫השגת הדברים הנשמייס על ידי החושים ידיעה‬ ‫זה שאנחנו מתפללים אלא כל אחד ככי צחות‬
‫שלימה או הסרה כל אחד כפי השגתו ‪ ,‬וכן בהשגת‬ ‫לשונו‪ ,‬כי מזמן משה רבינו ע״ה עד כנסת הגדולה‬
‫השכל יקרה כל זה שאינו יודע דבר שכלי כי אס‬ ‫היתה השכינה נגלית במקום הקרבן והיתה נבואה‬
‫בעת שהוא משיג אמתתו בשכלו בראיותיו ומופתיו‬ ‫עדיין בישראל והיהה נכמעת הפלת כל יחיד‬
‫או כשחוזר ומחשב בו ויודע שהשיגו וידעו ידיעה‬ ‫ויחיד וברכתו לאל ית׳ על הנחתו מזה העולם ‪.‬‬
‫גמורה וברורה ‪ ,‬וכשאינו חוזר וחושב בו אין לו‬ ‫וזהו העעם אצלי על מה בנראה כי באותו הזמן‬
‫בו ידיעה ‪ ,‬וכל ידיעות אלו הן בכח בין שתהיה‬ ‫לא היו מתקבצים ישראל בכל מקומוח מושבוסס‬
‫ידיעה אמתית או לא ‪ ,‬ואין לאדם ידיעה בפועל‬ ‫מרב ובקר וצהרים במקום מיוחד להתפלל בו‬
‫כ״א בזמן התעסקו בה כמ״ש ‪:‬‬ ‫הפלת ציבור אלא כל אחד היה מתפלל ביחיד‬
‫אבל ידיעת האל ית׳ היא ידיעה אמתית ובפועל‬ ‫במקום שיזדמן לו ‪ ,‬כי לא מצאנו בנביאים‬
‫בכל הנבראים ומתמדת בכל רגעי הזמנים‬ ‫וכתובים תפלת ציבור עד אחר החרב! שתקנו אנשי‬
‫ובכל הנבראים ‪ ,‬בבת אחת היה יודע שיחעא אדם‬ ‫כנסת הגדולה י״ח ברכות ודברים שבקדושה שאינן‬
‫הראשון ושיזכה משיח בן דוד וידע שצחקה שרה‬ ‫בפחות מעשרה ‪ ,‬וגס כי משה הקן להס לישראל‬
‫בקרבה ומה שאמר המן בלבו הכל בבת אחת כל‬ ‫שיהיו קורין בתירה בשני ובחמישי ושבת והוא בכלל‬
‫מה שהיה והווה ויהיה ‪ ,‬שאס בבריאת הנמצאים‬ ‫הדברים שאינן בפחות מעשרה ‪ ,‬אפילו הכי לעיני!‬
‫לא היה צריך פועל ולא זמן אלא ברצון לבד נעשו‬ ‫התפלה שלא היתה סננון אחד בפי הכל אלא כל‬
‫השמים והארץ וכל צבאם אלא שרצה שיהיו נעשים‬ ‫אחד כפי נחות לשונו ‪ ,‬נראה שכל אחד היה‬
‫ונבראים בששה ימים ועשרה מאמרות בתחלת רגע‬ ‫מתפלל ביחיד במקום שיזדמן לו והיהה תפלתו‬
‫כל‬
‫קג ‪205‬‬ ‫אלהים‬ ‫עערהיסודותפרק לט‬ ‫בית‬
‫סשלישת אשי המביע בס בתחלת טי א ח ם ‪,‬‬ ‫כל יום או בסוסמ כל שכן ניליפ ת כל הננראים‬
‫כאמרם » מששה בראשית בקומתם נבראו‬ ‫שברא שהוא יודעם נולס נאמד ‪ ,‬כי יומר‬
‫בדפסס נבראו וג^ויונם גגראו ‪ ,‬כדכתיב ויטלי‬ ‫הוא לידע מלברוא ‪ ,‬שהאדם יודע ואיט כורא ‪,‬‬
‫» « י ס והא ‪ p‬ו ^ צבאם אל סקרי צבאם אלא‬ ‫וכמו שהאדם יודע מה שעשה בידיו מהותו ואיכושו‬
‫צביונם ‪ .‬ופירוש בקומתם שעמרה כל קומתם‬ ‫כל זמן שהוא לשכיו או שזוכר אותו‪ ,‬ק ויותר יודע‬
‫מ מ ז ל ק ‪ ,‬ולדעתם שהודיעם שיבראו וני ח מו ‪,‬‬ ‫האל ית׳ לעולם כל הנבראים מהותם ו אי ט מז‬
‫וצטמס מ מ ס שגמרו ל ה ם‪ ,‬ו ל ט ה טונ ה במקום‬ ‫ומה שנמשך מהם ‪ ,‬כי הוא בראם והס לפניו תמיד‬
‫‪ or‬ירצה על שלש שלמיות אשר יש ב טי א ת האל‬ ‫ואין לפניו שכחה ‪ ,‬כי האדם שוכח מה שאינו‬
‫‪ ,‬והם ההשתלשלות והדמיון‬ ‫יס׳ ממעשה‬ ‫לפניו והוא ית׳ כל מה שברא הס לפניו גלויים‬
‫נ אי ט ס ובכמות ‪ ,‬ט ענק הקומה יורה ע>‬ ‫וצפויים ‪ ,‬וכמו שהאדם יודע ממבע מה ‪ 0‬ג » ן‬
‫ההשפלשלוס וההונדה ל טו הו קייס לעולם‪ ,‬ואיפשר‬ ‫כיסו כשהוא לפניו נ ם כי אינו רואהו ‪ p ,‬ויותר‬
‫ט ^ ש ל ולא יהיה דומה לו באיטפו ומעמו‪ ,‬לזה‬ ‫הוא ית׳ יודע מה שבלבו של אדם כי הוא לפניו‬
‫אמר ל ד »ו ם נבראו ‪ ,‬ני אי ט ס הדבר ומהופו‬ ‫לעולם ואין בשרו וצלעותיו ועובי בשר ל ט עד החלל‬
‫הוא דעתו ‪ ,‬והיה אפשר נ ס כן להיותו משתלשל‬ ‫מסך מבדיל למה שבתוכו ; אס נולד בחללו דבר‬
‫כדומה לו באיטתר ולא בצורתו וכמותו ‪ ,‬ולז׳א‬ ‫נשמי או חושב ט מחשבה מובה או רעה או‬
‫ז^טונס נבראו ‪ ,‬כי צורה הדבר ל ט ערך כמותו‬ ‫משתנה ממחשבה אחת לזולתה ‪ ,‬וכ׳ש הדברים‬
‫הוא צביוט ‪ ,‬ושלימיות אלו ה מגיע האל י סברן‬ ‫הצפונים ונסתריס במעמוניס ני אין מחיצה של‬
‫מבר אי ם ^ ז ל ת בריאתה כדי שיטו קיימים במיז ‪,‬‬ ‫ברזל מפסקת בידיעתו‪ ,‬כי האדם שראייתו מושגת‬
‫ונמו שאמר הכתוב ויטלו השמים והארז וככ‬ ‫ע״י חוש גשמי‪ ,‬הדבר הגשמי מבדיל ראייתו ‪ ,‬אגל‬
‫צבאה ‪ ,‬ט בבריאת מה ש ט א כבר בששת ימי‬ ‫ראיית האל ית׳ שאינה גשמית אק הדבר הגשמי‬
‫בראשית ‪ ito‬השטה ו ה א ח וכל צבאם ‪ ,‬ט כמו‬ ‫מסך מבדיל לה ‪ ,‬וכל ד׳ יסודות והנמשך מסם‬
‫שגשמי השטים סם קיימים באיש כן גשמי הארז‬ ‫ועצם ראשון וגשם החמישי ועולם המלאכים ג״כ‬
‫קיימים ב מ ק‪ ,‬ובמס שנעשה כבר יתקיים העולם‬ ‫נדבר גשמי לערךמהוחו ית׳ ‪ ,‬כי כולם ברואיו‬
‫למסיד ואין כל חדש סחת השמש ‪ ,‬כי כל מם‬ ‫ותלויים בו ולא יצוייר קיומם זולתו כמו שלא יצוייר‬
‫שישתלשללטסידטא מכת מה שנברא כבר בששת‬ ‫קיום הבית בהריסת יסודותיו ‪ ,‬כי האדם שעושה‬
‫ימי בראשית‪ ,‬וזהו שאמר וכל צבאם והס צבא כל‬ ‫כלי בידיו אחר שגמרו מתקיים בעצמו גם ט‬
‫פה שטא עתיד להשתלשל לעתיד מכל מין ומק‬ ‫יצוייר העדרו ושיעדר בפועל מפני שאין הכלי צריך‬
‫מ ו מ ה ל ו‪ ,‬ט שלש השלמיות נכללים בצבאה והס‬ ‫אליו אחר שנגמר‪ ,‬אבל כל מה שברא האליה׳‬
‫מו ס ב ט ס בהה במולת בריאתם כנזכר ‪ ,‬מצד‬ ‫ברצון ובמחשבה לבד לא בפועל גשמי אין קיומם‬
‫ממלת ה ^ ק ו מ א ה טר א י ת‪ /‬ולזה הוא מבואר‬ ‫מתמדת כי אס ברצונו ומחשבתו ולכן לא יצוייר‬
‫כי אין מז מדיעה ב ט ם אדם לעשות שום דבר‬ ‫קיומם זולתו‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב)תהלים ל״ג(כי‬
‫הדומה לדבר ה ט ב ט‪ ,‬כי כל חכמי העולם לא יוכלו‬ ‫הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד‪ ,‬כי לסבת שטו‬
‫לברוא אפילו ימוש אחד‪ ,‬כי האדם אין לו יטלת‬ ‫ונבראו כל הדברים באמירתו וחפצו יסב׳ צרין‬
‫ל ע שופ ט אם דמי גשמי‪ ,‬וגס אם יוכלו לצייר או‬ ‫עדיין רצונו וחפצו לקיומם ועמידתם‪ ,‬כי הפועל‬
‫ל ע « ס דמות ימוש ‪ ,‬החיות אשר בה גס כי הוא‬ ‫הטבעי שברא האל ית׳ הוא נמשך ומשתלשל מיום‬
‫ג שט איט נתפש בידי האומן לזורקו ב סו ט‬ ‫ליום להוציא ולהוליד כדומה לו בלי הפסק התמדת‬
‫ולהמציאו ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב אק אדם שליט‬ ‫רצונו יח׳ עליו‪ ,‬ולא שתאמר כי ברצום הקדום‬
‫מ ו ח‪,‬־‪ W1‬אס ט ס לו י טלס על זה לא ט ה י ט ל‬ ‫בשעת הבריאה לבד הוא שמשתלשלים כל הדברים‬
‫'להפביע מ טוליד מו מ ה ‪ ,‬וגס הדברים אשר‬ ‫אח״כ על טבעם שברא בהס ואינם צדכין רצון‬
‫אינם אשמלשליס מו מ ם אק כת באדם לעשות‬ ‫מתמיד בכל זמן ‪ ,‬כי אחר שבריאת מבע זה הוא‬
‫גמוסס ‪ ,‬ט אק האדם י טל לעשות משברי אבנים‬ ‫ברצון לבד לא בשועל א״כ אין לו קיום כי אם‬
‫אגן אמה כמו שטא נבראת בטבעה שלימה ולא‬ ‫ברצון מתמיד ‪ ,‬ופעולות האדם הנעשות בדבר‬
‫ט ס דבר דומה לדבר הנברא בטבע ‪ ,‬כי אין יכול‬ ‫גשמי אינם מולידות אחרות תחתן ‪ ,‬ואחר שישבר‬
‫על הפבע זולתו ית׳ בכת י ד ע תו בה בכל הזמרם ‪,‬‬ ‫כלי אחד צריך לעשות אחר מחדש במקומו‪ ,‬ולא‬
‫וימשך מכל זס מה שרצינו לבארו‪ ,‬ו ט א כי ידיעת‬ ‫ישתלשל כלי מכלי‪ ,‬כי בגמר עשייה הכלי הראשון‬
‫האל יתבק■ פקעת בכל ה ד ב ד ם טל ה ביחד בכל‬ ‫נסתלקה פעולת האדם האומן ממנו ויתמיד מה‬
‫אני מבאר בהקפת ידיעתו יחב׳‬ ‫עוד‬ ‫הזמנים‪:‬‬ ‫שיהיה בטבעו עד שיפסד ויעשה אחר‪ ,‬אבל בריאת‬
‫בכל מ ב ר א י ם‪ ,‬ט בידיעת עצמו יודע כלברואיו‪.‬‬ ‫האל יתב׳ אינה כך שיברא אנשים וב״ח וצמחים‬
‫וביאור זה כי כל ידיעה יש לה כת אשר ט א סבת‬ ‫וכשיכלו יברא אחרים ת ח תי ה ם‪,‬כי זה היה חסרון‬
‫ט די ע ה וב׳ י ד עו ת יש ל ק ג׳ כתות אשר ט ו‬ ‫במקו יתב׳ ‪ ,‬אלא ברא הראשונים ושם בטבעם‬
‫סבחן‪ ,‬ואלו הכסות הה רוחב שכל האדם או קיצורו‬ ‫להוציא אחרים תחתיהם ‪ ,‬ורצונו וחפצו המתמדת‬
‫ו כ ט מ ש כ לו ס ט ה ט ע ל ידיעתו‪ ,‬כי לא יוכל‬ ‫בהשתלשלותם היא המקיימת ומעמדת אותם עם‬
‫לטציא‬
‫אלהים‬ ‫^סער היסודות פרק לט ם‬ ‫בית‬ ‫‪206‬‬
‫ואומר כי מה שאמר לו איכה היה להורות לו‬ ‫להוציא לפועל יותר ממה שיש לו ‪3‬כח ‪ ,‬וכמו‬
‫עצם חמאו במקום הנכבד אשר נצמווה‬ ‫שבדברים הגשמים בלא יוכל האדם או הב״ח‬
‫עליו לעבדו ולשמרו ‪ ,‬כי אס היה עובר על דברי‬ ‫לעעון יותר ממה שנכחו ‪ ,‬ומהשערת כמו יהיה‬
‫האל בזולת זה המקום לא היה חעאו כ״כ חמור‬ ‫נודע מה שיכיעון בפועל ‪ ,‬כן בדברים השכליים‬
‫והיה לו להשכיל ולהיות מתבונן איה מקום כבודו‬ ‫לא יוכל להוציא לפועל מה שאינו בכחו ומידיעת‬
‫ושכינת עוזו כי אם בגן עדנו ולא היה חועא ‪,‬‬ ‫הכח יהיה נודגי הפועל ‪ ,‬ואחר שהאל ית׳ ים לו‬
‫וזהו הנרצה באמרו איכה ‪ ,‬היה לך להביע את‬ ‫כח ויכולת על כל מה שברא ויותר לאי; תכלית ‪,‬‬
‫מקומך והוא בגן עדן והוא מקום מנוחתי כדי‬ ‫אם כן הוא יודע בכל בידיעת עצמו וכהו ‪ ,‬ואף‬
‫שלא תחעא‪ ,‬ולזה קרא אותו קודם ואמר לו‬ ‫העתיד להיות ‪ /‬כיון שהוא נמשך מכח יודעו‬
‫כמדבר אליו איכה שכתוב ויקרא אלהים ונו'‪ ,‬ומה‬
‫שאמר אדם הראשון ואירא כי עירום אנכי‬
‫‪,‬‬
‫כידיעת כחו ויכלתו וכל זה הוא ראיה מן השכל‬
‫על הידיעה ‪:‬‬
‫ואחבא ‪ ,‬לא היה נחבא שלא יראהו האל יה׳ ‪,‬‬ ‫והראיה מן החוש היא מכל ראיות ההשגחה מ;‬
‫אלא מפני כבוד קול שכינתו היה נראה לו בלתי‬ ‫החום‪ ,‬כי ההשגחה היא על הקדמת‬
‫הגון היותו ערום ‪ ,‬וההתחבאות היה כמכסה לגופו‬ ‫הידיעה‪ ,‬וכן מן הראיות שיש על אשר לא יפול בו‬
‫בהיות מלא כל הארץ כבודו ‪ ,‬כי אפילו בגילוי‬ ‫ית׳ שוס שינוי ‪ ,‬כי אחר שידע האל יתברך כל‬
‫הראש אסור לילך משוס מלא כל הארץ כבודו ‪,‬‬ ‫הדברים כשבראם לא תפסק ידיעתו כי לא יפול‬
‫וזהו מה שאמר הכתוב ויתחבא האדם ואשתו‪ ,‬מפני‬ ‫גו שום שינוי ‪ ,‬וכן אס לא היה יודע כל הדברים‬
‫‪,‬‬
‫ה׳ אלהיס הרצון מפני כבוד שכיגתו יתב' כמו‬
‫שכתבתי ‪ :‬ומה שאמר הכתוב מי הגיד לך וגו׳‬
‫העתידים עד שיהיו היה בו שינוי ח״ו כשידעס ‪,‬‬
‫וראינו כי אדם הראשון ידע כי האל ית׳ ראה‬
‫המן העץ וגו‪ /‬הרי היה גלוי לפניו כי אכלו מן‬ ‫וידע שאכל מען הדעת כשאמר לו המן העץ וגו׳ ‪,‬‬
‫העץ ושלא הוגד לו שהיה עירום אלא שנפקחו‬ ‫יגם שהיה יודע מה שעתיד להיות כשאמר לנחש‬
‫עיגיהס וידעו כי עירומים היו כמש״ה ויאכלו‬ ‫ואיבה אשית וגו׳ ‪ ,‬ולאשה אמר הרגה ארבה‬
‫ותפקחגה עיני שניהם וגו'‪ .‬ואפשר לשרש הכתוב‬ ‫עצבונך וגו׳ ‪ ,‬ולאדם אמר כי שמעת וגר ארורה‬
‫שאמר לו האל יתב׳ מי הגיד לך כי עירם אתה‬ ‫האדמה בעבירך בעצבון וגו׳ והון ודרדר וגו‪ /‬כל‬
‫אלא שמן העץ אשר צויתיך וגו׳ אכלת ‪ ,‬ועל כן‬ ‫הדברים שנאמר לו לעתיד רחם הוא ותולדותיו‪,‬‬
‫השיב לו האשה אשר נתת עמדי היא נהגה וגו' ‪,‬‬ ‫וכן ידע שהרג קין את הבל אחיו וידע מה שהיה‬
‫לא השיב לו מי הגיד לו ולא שאכל מן העץ אלא‬ ‫לעתיד בנקמתו אשר יעד לו שבעתים יוקם‪,‬‬
‫על קדימת הידיעה לו ית׳שאכל אמר שאשתו היא‬ ‫וידע וראה ני רבה רעת האדם בארץ וכי נח היה‬
‫שגתגה לו וגו׳ ‪:‬‬ ‫צדיק המים ושיננל הוא ואשר אתו בחבה ‪ ,‬וידע‬
‫וטה שאמר הכתוב למה חרה לך ולמה נפלו‬ ‫מה שיזמו בלבם לעשות דור הפלגה ושיפיצם‬
‫פניך‪ ,‬היה יודע שעל שלא שעה אל מנתחו‬ ‫משם ‪ ,‬וידע יושר לבב אברהם אבינו ושיהיה לגוי‬
‫הוא שחרה‪ ,‬אלא שאמר שלא היה לו עעס ודין‬ ‫גדול ונברכו בי כל משפחות האדמה כמו שהיה‬
‫לחרוט ולנפילת פניו ‪ :‬ומה שאמר ה׳ אל קין‬ ‫לעתיד ‪ ,‬וידע לקיחת שרה בית פרעה ונגע אוהו‪,‬‬
‫אי הבל אחיך ולא אמר לו על שהרגת את הבל‬ ‫וידע נתינת הארץ לזרע אברהם ושימת זרעו‬
‫אחיך ארור וגו' ‪ ,‬הוא על כי לא נצעער אחר כך‬ ‫כעפר הארץ ‪ ,‬וכן כל היעודים שבתורה שהודיע‬
‫על הריגת אחיו ולא נכמרו רחמיו עליו ‪ .‬וזהו‬ ‫אותם קידם היותם ונתקיימו ‪ ,‬הס ראיה חושיית‬
‫שאמר אי הבל אתיך אין אתה מצטער על אחיך‬ ‫שהוא ית׳ יודע העתידות‪ ,‬וידע ושמע זעקת סדום‬
‫שאינו בעולם ‪ ,‬ומה שהשיב קין לא ידעתי השומר‬ ‫וגימורה‪ ,‬ולקיחת שרה אלאבימלך‪ ,‬וידע שכלו‬
‫אחי אנכי‪ ,‬שהיה נראה היותו חושב שלא היה‬ ‫המים מן החמת שנחן אברהם להגר ‪ ,‬וכן כל‬
‫יודע האל יה׳ שהרג הוא את אחיו‪ ,‬תהיה הכוונה‬ ‫הדברים שנזכרו בתורה ידיעת השי״ת עליהם הם‬
‫כמתנצל ואומר טעיתי שלא ידעתי שהיה ראוי לי‬ ‫ראיה מן החוש על ידיעתו בכל הדברים ובכל‬
‫לשמור את אחי שלא להורנו ‪:‬‬ ‫הזמנים‪ ,‬וכן אמר רבי יוחנן בסנהדרין משוס‬
‫רשב״י מנין שהקב׳׳ה מחיה מהים ויודע מה שעתיד‬
‫פרק ארבעים‬ ‫להיות שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקס העם‬
‫הזה וזנה ‪:‬‬
‫והראיה הלקוחה מן הקבלה על ידיעת ה׳ ‪,‬‬ ‫ו ר אוי ליישב קצת מהכתובים אשר כפי השעם‬
‫תהיה בידיעתו הדברים העתידיס‬ ‫מורים הפך כוונה זו ‪ ,‬והאחד מהם הוא‬
‫והנסתרים‪ ,‬כי לידיעת הדברים ההווים ונגלים‬ ‫אמרו האל יה׳ לאדם הראשון אינה ‪ ,‬והוא השיב‬
‫אין צורך להביא ראיה לא שכלית ולא תושיית ולא‬ ‫את קולך שמעתי ואירא כי עירום אנכי ואחבא ‪,‬‬
‫מן הקבלה ‪ ,‬כי ברואיו השפלים יודעים ומשיגים‬ ‫שנראה כפי פשעו שהוא ית׳ היה מסתפק במקום‬
‫מה שלפניהם כל אחד כפי ידיעסו והבנתו‪ ,‬הב״ח‬ ‫עמידת אדם הראשין ‪ ,‬וגס הוא חשב להתחבא‬
‫יודעים בטבעם מה שהוא מאכל להם ואוכלים‬ ‫ממנו שלא יראהו כמו שאמר ואחבא ‪:‬‬
‫אותו‬
‫קד ‪207‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק לא‬ ‫בית‬
‫לא תטנכשי ש מסך מבדיל‪ ,‬ור איי תהטרא ית׳‬ ‫אותו‪ ,‬ווודעיס שאס ילט גמו אש י טו ואס ילט‬
‫שהיא עצמית אץ שום מסך פ ב מל בינה לדבר‬ ‫דרך גומן ט יפלו ובורחים מהס‪ ,‬וידיעה ‪ f‬ו סי א‬
‫סנדאס‪ ,‬ט א ט׳ באנשים מי שראייתו חזקה צופה‬ ‫מבעית להס ולזה ישתוו טלם בידיעתן זו ‪ y‬ואין‬
‫ו מ מ ת מחוך ידיעה דקה ולמרחוק יו מר מ חברו‪,‬‬ ‫תוססת ידיעה לזה על זה כל שהן מין אמד‪ ,‬והמין‬
‫ואם סבת ההתעלמות הוא שראו ושכחו‪ ,‬אין שכחה‬ ‫האטשי יש לו ידיעה זו המבעית וי ד ע ה אחרת‬
‫ל ס ר כסא כ ט דו ‪ ,‬ט זכירת האדם היא על יד‬ ‫‪-‬שלימה מצד השכל והחושים הפועלים על ידו והיא‬
‫כח גשמי ובאורך הזמן תבעל ‪ ,‬והשכחה מצויה‬ ‫י ד ע ת הדברים בסבותם ומה שימשך מהם ‪ ,‬ט‬
‫בזקני ם‪ ,‬ח ט ר ת ה טר א ית׳ הדברים אינה בכח‬ ‫הב״ח לא ישמר כי אס בראותו האש או הדגר‬
‫גשמי ולא תשכח‪ ,‬ו ק ראיית הבורא יתברך היא‬ ‫המזיק אבל כשחזר למקום האש והיה כבה כ מ‬
‫ממממז ‪ ,‬כ' האדם הרואה בחוש נשמי מפסק‬ ‫לא ישער אס נתקרר חומו ויוזק‪ ,‬והאדם יז טר‬
‫ראייתו נעחיס כטשן או כשלא יביס בדבר ההוא‬ ‫וישער הזמן המועע שראה האש ט ע ר במקום‬
‫או לא ת ט ה לפרו ‪ ,‬מה שלא יקרה דבר מזה‬ ‫ההוא וישמר מחומו‪ ,‬ובכיוצא בי ד עו ת אלו ישתט‬
‫בראיית ה ט ר א שטא עצמית ואץ לה שום סבת‬ ‫דעות האנשים אלו מאלו ‪ ,‬וכן ב‪ :‬אר הי ד מו ת‬
‫ה ה פ ס ק‪ ,‬כי סבת ההעלם הנופל בכמו אלו‬ ‫העליונות אלו מאלו ‪ ,‬ומפני ההתחלטת שיש‬
‫הדברים אינו מצד עצמם שהן נעלמות ונסתרות‪,‬‬ ‫ולאנשים בידיעות אלו הבלתי מבעיות צריכים‬
‫אלא מי ‪^ 5‬א ראם ולא ידעם‪ ,‬כי מי שיצא מעיר‬ ‫לימוד זה מזה באומניות ובחכמות‪ ,‬משאיכ‬
‫אחת ביום אחד ללכת לעיר אחרת רחוקה כמו‬ ‫בידיעה המבעית של בעיח ‪:‬‬
‫ששה ימים ‪ ,‬י ת ט ס בני העיר שיצא ממנה וידעו‬ ‫רועה האדם החומרי יודע מה שהוא רואה ויודע‬
‫יציאתו שגליל ב׳ ט א במלון פלוני הידוע שמגיעים‬ ‫ומבין בחושיו דבר מתוך דבר אחר‪ ,‬כשרואה‬
‫לו טו ס אחד ‪ ,‬אם לא יקרה שוס מקרה ‪ ,‬וכן‬ ‫עשן יוצא מארובה יודע שיש תחתיו אש גס ט‬
‫בשאר הלילות‪ ,‬ושיגיע למחוז חפצו ביום ששי‪ ,‬ובני‬ ‫איט רואהו ‪ ,‬גס כששומע קול ראובן דוסק‬
‫העיר שבא אליה לא ידעו דבר מזה עד הגיעו‬ ‫על הפתח יודע שראובן הוא בפתח גם כי איט‬
‫‪.‬אליהם ‪ ,‬ואם היה אומר אדם אחד מגיד עתידות‬ ‫רואהו ‪ ,‬כשמריח ריח בושם ידוע צרור ב כנ טו‬
‫פלוני הוא במקום סלוני עסה היה מגלה דבר‬ ‫יודע כי יש שם הטשס ההוא גס כי לא ר ו א ט‪,‬‬
‫ממזר לגנו אותה העיר ‪ ,‬ואס היה אומר מיום א׳‬ ‫כשמועס טעם פת חסים יודע כי הוא סס חמים‬
‫פלוני י ט ה פה ביום שבת היה מגיד דבר עמיד‪,‬‬ ‫גס כי הוא באישון לילה ואפלה‪ ,‬כשממשש כפור‬
‫גם כי הוא ידוע לכל בני ה ט ר שראו שיצא משם‪,‬‬ ‫באסלה יודע מה שממשש אם הוא אבן או בגד‬
‫ואם מה שהוא נעלם מכמה אנשים אפשר שיהיה‬ ‫בלא ראות ‪ ,‬וגס בדברים השכליים יודע ומבין‬
‫נגלה ^ מ ה אנשים ‪ ,‬כל שכן שהוא נגלה לבורא‬ ‫דבר אחד שלא ראה מדבר שראה ‪ .‬ואם בידיעת‬
‫יסב׳ ‪ ,‬ט כל העולם לפניו‪ ,‬ואין לו סבה מונעת‬ ‫הנמשך מאדם יציר כפיו ית׳ כך‪ ,‬חין צורך להביא‬
‫ט ד י ע ה‪ ,‬ואץ ידיעתו בדברים נעלמים ועתידים‬ ‫שוס ראיה על הבורא ית׳ כי ידיעתו באלו הענייגי׳‬
‫כאלו דבר נפלא לבורא ית׳‪•,‬שהעולם כולולפניו‪,‬‬ ‫היא שלימה בתכלית השלימות ביום הבראה‪ ,‬ומה‬
‫כמו שאינו דבר נפלא למי שראה שיצא פלוני‬ ‫שהוא נסתר לנו ומסופק לעתיד הכל צפוי וגלוי‬
‫ממקום פלוני שיאמר טגי ע למקום סלוני ביום‬ ‫לו יתברך ‪ ,‬כי חושי האדם להיותם גשמיים אינם‬
‫סלוני ולא קרה שום מקרה שיפסיק הגעתו וכיון‬ ‫משיגים אלא השגה בלתי שלימה בדבר הגשמי‬
‫טו ה והשמה ‪ :‬וככו כן בידיעת הדברים העתידים‬ ‫שלפניהם‪ ,‬והשגת השכל הוא יומר מעולה שיודע‬
‫והנעלמים מצד עצמם שהם כדבר נפלא לפני‬ ‫הדברים כשלימות ובמופת גס במה שאיט לפניו ‪,‬‬
‫ה אנ ט ם אינם דגר נפלא לפני הבורא ית'‪ ,‬כי מן‬ ‫וכמו כן ויותר נשער ידיעת ה טר א י ח מיו ב כ ל‬
‫ה אנ ט ס ס ח כ ט ס יעלם אמיתות תו ק גלגלי השמים‬ ‫הדברים ‪ ,‬כי הוא בראם ויודע סבה התחלתם‬
‫וצבאושם ואם יש במקצתן יוצא מרכז או גלגל‬ ‫ותכליתם והוייתס ו הפסדם‪ ,‬כמו שהאומן יודע‬
‫הקפה והשכלים הנפרדים כמה הס ואם הס מניעים‬ ‫חומר הדבר שממנו צייר הכלי אס יתקיים זמן‬
‫הגלגלים וכיוצא בדברים הע טקיס האלו שזה‬ ‫ה ר ב ה או מו ע ע‪ ,‬והקונא הבלתי בקי ט אינו יודע‪,‬‬
‫אומר בכה חה אומר בכה ואינו ידוע מי מכוון אל‬ ‫כן הבורא ית׳ יודע כל הדברים מצד שבראן אם‬
‫ה א מ ת‪,‬ו ק הבורא ית׳ לא יעלם דבר וגס אינם‬ ‫יתקיימו לעתיד זמן הרבה או לא ‪ ,‬ומטין יותר‬
‫דברים עמוקים אצלו אלא כמו שהאדם יודע ומשיג‬ ‫לדעת השעה והרגע אשר בו יססדו ומס שימרה‬
‫אמתה מס שלפניו מבלי שוס ספק ואין בידיעה‬ ‫להם קודם בכל זמן קיומם ‪ ,‬וכמו שמממון חמד‬
‫זו מעלת ידיעה ט ט א דבר סשוע‪ ,‬כמוכן ידיעת‬ ‫ידוע למעמינו ונעלם מעיני כל חי זולתו ‪ ,‬כן‬
‫אלו הדסדיס ט א דגר פשומ לבורא כיון שהם‬ ‫הדברים הנעלמים מן האנשים גלויים ל ט ר אי ת׳‪,‬‬
‫מסודרות לפניו כמו שבראם ואין לפניו דבר נעלם‬ ‫כי סבות התעלמות אותם הדברים מעיני ה אנ ט ם‬
‫ונסתר ‪ :‬וכמר כן בדברים העתידים שאין שוס‬ ‫איט בבורא ‪ ,‬אס סבת התעלמותם היא שלא ראם‬
‫ידיעה מהם לאנשים ואפי׳ לחכמים כי אס בדרך‬ ‫הנו ר אי ת‪ /‬הוא הרואה כל הדברים ולא יתעלמו‬
‫מכמה שדמם ט הי ה כך או לא יהיה כך ‪ ,‬אפי׳‬ ‫‪4‬ממנו‪ ,‬כי ראיית האדם שהיא ע״י חושים גשמיים‬
‫שלפעמים‬
‫אלהים‬ ‫^‪55‬ער היסודות פרק פ‬ ‫בית‬ ‫‪208‬‬
‫מושגים לרוב האנשים‪ ,‬והדברים הדקים והרוחניים‬ ‫שלפפמיס הס מטוציס אל האמת הוא כדבר‬
‫אין הדברים הנסים וגשמיים מסך מבדיל לפניהם‪.‬‬ ‫נסלא ועמוק אצלם ‪ ,‬מה שאינו כן אצל הנורא ית׳‬
‫והנה דניאל שכתוב בו והתיו לדניאל ורמו לגובא‬ ‫כי הוא יודע איכות הדכריס מזמן כבראס ומה‬
‫וגו׳ והשית אבן חדא ושומת על פוס נובא וחתננא‬ ‫שיקרה נהם עד סופם כסי מה שסדר הנהגתם‬
‫מלכא וגו׳ ‪ ,‬ולא היתה מסך מבדיל למלאך שאמר‬
‫דניאל אלהי שלח מלאכיה וסגר סוס אריותא וגו׳‪,‬‬
‫וכמו שיודעים קצת האנשים‬ ‫‪,‬‬ ‫בשעת הכריאש‬
‫בשעת הערב שמש בכל יוס שיחזור ויזרח במזרח‬
‫וכל שכן אצל הבורא יתב׳ שאין שוס מסך מבדיל‬ ‫לסוף שעות וחלקים קצובים כפי חדשי השנה ‪,‬‬
‫לפניו לראות מה שבתוכו‪ ,‬וכמו שהאדם רואה‬ ‫ויודעים שמתקופת מבת ועד תקופת תמוז יחקצרו‬
‫ויודע פעולת הכלי כשהוא פועל כן האל ית׳ רואה‬
‫ויודע מחשבת הלב ‪ ,‬כי הוא ברא הלב להבין‬
‫‪,‬‬
‫הלילות וצל העמוד בחצי היום ומשם והלאה‬
‫יתארכו ‪ ,‬כן הבורא יתברך יודע כל מה שימשך‬
‫והכליות ליען והבינה‪ ,‬והעצה שאדם מושב בלבו‬ ‫בעולם השפל מסבוב הגלגלים ומהלכי הכוכבים‬
‫וכליותיו היא דבר שכלי‪ ,‬והשכל הפשוע יודע אותה‬ ‫משעת שבראם והציבם על מתטנתם ‪ ,‬וידיעתו‬
‫אחר שאין מסך מבדיל לפניו ‪ ,‬וכמו שאה״כ אס‬ ‫שלימה וצודקת בכל הדברים הנעלמים והעתידים‬
‫יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה׳ ‪,‬‬ ‫יותר לאין ערך מידיעת החכמים בכמו אלו הדכרי'‬
‫ועל דרך זה שידע שמואל הנביא דרך נבואה מה‬ ‫שהם עתידים להיות ע״פ אופני הנהגתם בכל שנה‬
‫שידברו לשאול האנשים שימצא בדרך ‪:‬‬ ‫ושנה ^ גס כי היא ידיעה קלה ‪:‬‬
‫וגב הדברים העתידים שיודיע הבורא ית׳ קודם‬ ‫ו ציי רנו ידיעת האל יחב׳ בכל הדבריס הננליס‬
‫הוייתס וצאתם לאויר העולם ואינם מסודרים‬ ‫והנעלמיס ההווים והעתידים בעולם‬
‫מפאת המערכת אלא בהשגחה מאתו יתב׳ אלא‬ ‫השפל שיטל לידעס ‪ ,‬גם כי היהה ידיעתו דומה‬
‫בשכר ועונש פרמי או כללי ‪ ,‬יודעם הכל יתב׳ ‪,‬‬ ‫לידיעתנו ‪ ,‬שלא יצדק כל זה כי אס בידיעת‬
‫בידיעת הויות בני האדם העתידים להתהוות‬ ‫העתידות והנעלמות שהן מסודרות כסדר בריאותן‬
‫כפי סדר התולדה ומה שיעשו‪ ,‬אם ראויים להביא‬ ‫כפמ״ש״לא לעתידות הבלתי מסודרות ולא נמשכות‬
‫עליהם טובה ידע שיביאה וכן להפך‪ ,‬כמו שידע‬ ‫מדבר מה ‪ ,‬ולא בנעלמות כידיעת מחשבות של‬
‫שתשחת הארץ לפניו בזמן נח ושיביא עליהם את‬ ‫בני אדם וכיוצא בדברים הנעלמים‪ ,‬כמו מ״ש‬
‫מי המבול ‪ ,‬ושאחר זה יהיו כל הארץ שפה אחת‬ ‫שמואל לשאול )ש״א י׳( בלכתך היום מעמדי‬
‫ודברים אחדים ויאמרו איש אל רעהו הבה נבנה‬ ‫ומצאת שני אנשים וגו׳ ואמרו אליך נמצאו וגו׳ ‪,‬‬
‫לנו עיר וגו׳ ויפן אותם משם על פני כל החרן‪,‬‬ ‫וב׳ האומות האחרים‪ ,‬כי נס שנאמר ע״פ הידיעה‬
‫והודיע לאברהם אבינו שיהיה לו זרע ככוכבי‬ ‫הדומה לידיעתנו שראה האל ישב׳ מן השמים ב׳‬
‫השמים ויירשו את הארן ויהיו גרים קודם בארן‬ ‫האנשים באים ושער בהשערתו שימצאו אותו‬
‫לא להם וגו׳ ‪ ,‬וגם את הגוי וגו׳ ואחרי כן ינחו‬ ‫בצלצח‪ ,‬וע׳׳ד זה ימצאוהו ג׳ אנשים עם מה שהיו‬
‫ברכוש גדול‪ ,‬וכל הענין כמו שהיה‪ ,‬וכמו שהעידה‬ ‫נושאים באילו! חבור ושיפנע בחבל נביאים‬
‫התורה שידע כל מה שאמר למברהס ת״ל שנה‬ ‫יורדים מהבמה ואמר כל זה לשמואל שיאמר‬
‫קודם ‪ ,‬כן ידעו משעת בריאה העולם וקודם‬ ‫לשאול ‪ ,‬או שהוסיף חום ראייתו בהיותו נקרא‬
‫בריאתו ‪ ,‬כי לא נולדה שוס סבה לשידענו ת״ל מן‬ ‫רואה עד שהוא ראם ושער המקום שימצאם וכיון‬
‫השנים קודם היותו ולא אלפים או יותר‪ ,‬וכן מן‬ ‫לאמת‪ ,‬אבל מה שאמר שיאמרו לו נמצאו האתונות‬
‫הראוי שהיה יודע היותר קרוב מזה מבריאת‬ ‫וגו׳ והנה נמש וגו׳ ושישאלו לו הג׳ לשלום ויתנו‬
‫העולם ‪ ,‬והוא ענין דור המבול ודור הפלגה ‪ ,‬וגס‬ ‫לו ב׳ לחם ושיצלח עליו רוח ה׳ ושיתנבא עם חבל‬
‫מה שאירע לדור המבול הודיע לנח הרבה מן‬ ‫הנביאים כל ידיעות אלו אינם מושגות בידיעה‬
‫השנים קודם שימחה אח האדם אשר ברא ‪:‬‬ ‫דומה לידיעתנו ; ו לז ה נצייר אופן ידיעות אלו‬
‫ו ל ב ל תי מאמין ומפקפק בעדות התורה שהודיע‬ ‫ובקרבם אל השכל ‪ ,‬ונאמר כי ידיעת לבות בני‬
‫לנח ולאברהם אבינו כל מה שהיה‬ ‫אדם אצל הבורא הוא כידיעת האדם מה שרואה‬
‫אח״כ אפר מינני וכיוצא בו נוכיח כי הוא יודע כל‬ ‫בעיניו‪ ,‬בי א‪.‬ין הבשר מסך מבדיל מלדעת מחשבתו‪,‬‬
‫העתידות ‪ ,‬נביא לו ראיה מן החוש ‪ ,‬מן העונש‬ ‫כי אפילו בדברים הגשמיים יש דברים דקים שאין‬
‫והפרעון שמביא האל יתברך על הרשעים אחר‬ ‫הבשר והעור או היותר גם מהם מסך מבדיל להם‪,‬‬
‫שהרשיעו ‪ ,‬כי אין אומה ולשון שתכחיש מה שהאל‬ ‫כמו שתאמר כי לחות המיס ודקות הרוח נכנס‬
‫יח׳ הביא את המבול מיס על הארן כשנשחתה‬ ‫בגוף האדם ואין הבשר הספוגיי מסך מבדיל להם‪,‬‬
‫ה ארן לפניו בזמן נח ‪ ,‬ושצוה לנח קודם כמה שנים‬ ‫וחוס האש הנוגע וממשש בצד אחד מהאבן או‬
‫שיעשה לו תיבת עצי נפר וכו׳ ‪ ,‬ולעשיית התיבה‬ ‫מעשת הברזל יחמם גם הצד האחר שלא נגע בו‬
‫היה צריך כמה שנים אשר מאז ידע נח והודיע‬ ‫ועבר החום דרך כל העובי עד הצד האחר מצד‬
‫לרבים שיביא האל ית׳ את המבול מיס על הארן‪,‬‬ ‫דקיתו‪ ,‬ובראות זכי העיניס או שומת דבר ידוע‬
‫ואס הודיעו האל יתב׳ ענין המבול קודם היותו‬ ‫בעיניה‪ ,‬וכמ״ש בברכות‪ ,‬משיג לראות גופי השדים‬
‫זמן מה ‪ ,‬ולדעת רז״ל ק״כ שנה קודם‪ ,‬א״כ היה‬ ‫גם כי אינם אלא מב' יסודות אש ורוח הבלתי‬
‫יודעו‬
‫קה ‪209‬‬ ‫אלהים‬ ‫בית‬
‫הגאים ומשין מאז בריאת עליוטס וסחסוטם‬ ‫‪ w v‬קודם לזה הזמן מבריאת סעולם וקודם‪ ,‬כי‬
‫גאינא וסדר םישחט בזמן הפרעון ויחזרו אמ'כ‬ ‫לא נולדה שוס סבה לשידעט כשהודיפו לנח ולא‬
‫למה שהיו מקודם‪ ,‬כמו שהיה בכל הזמנים שנפרע‬ ‫קודם‪ ,‬וא״כ מה שנודע בכל דור מזור ה ^ ד ם לו‬
‫האל יס׳ מהדורות הפושעים והמורדים בו ‪:‬‬ ‫עד דור המבול מבני נח שראו בסוש שנעשית‬
‫וכמי שהוא יודע סס שימפאו הדורות הבאים כן‬ ‫סיבה אחת לשינצלו בה ממי המטל‪ ,‬נראם שנודע‬
‫* ' יוזפנ מז שיחטאו הפרשים בפועל ובמחשבם‬ ‫להם קודם מאת ס׳ ית׳ שהיה יודע כל מה שישמיתו‬
‫מנו שנזכר ‪ ,‬וכן כל פס שימשט ויעשו כלל או‬ ‫דרכם ושיביא עליהם את מי המבול ברשעתם‬
‫׳ פרע מן סאנשיס הכל צפוי לפניו ית׳ ;‬ ‫כמו שנזכר‪ ,‬וכן נודע לכל הדורות ענין יציאת‬
‫ת דזזו ד אל הראיס הלקוחה מן הקבלה על ידיעת‬ ‫מצרים ושקודם יציאתם באו משה ואםרן בשליחותו‬
‫השי״ס כל הדברים ההווים והעתידים‬ ‫ית׳ שישלחם ‪ ,‬ושהתרה בהם על כל מכה ומכס‬
‫» ג ‪ 4‬ם א מ ו ר י ם ‪ ,‬ונמצא הדבר מבואר בכל‬ ‫^ ד ס בואה ‪ ,‬ושלא יכלו המרנוומים לעשות מם‬
‫התורם ונבי א ם וכתובים ‪ ,‬וכמו שראיט בתחלת‬ ‫שעשו הם ואמרו אצבע אלהים הי א‪ ,‬והס ידעו‬
‫הפורה והבריאה שידע החל ית׳ כל מה שנעשה‬ ‫מפי האל ית׳ ‪ ,‬וכסו שידע האל ית׳ נאקת בני‬
‫בנטלסלנבליאס האדם עד מיסת מרע״ה וכניסת‬ ‫ישראל וצעקתם ואמר מאז להוציאם ע״י שלוסיו‪,‬‬
‫הן מס שאירע לפרמיים אדם נח‬ ‫ישראל‬ ‫היה יודע ד כ מקודם כמו שנאמר ‪ ,‬וכל זה סוח‬
‫אברהם יא»ן י ^ ובטו וכל זרעו‪ ,‬ק מה שאירע‬ ‫ידוע לכל אומה ולשון דרך כלל בלי מדות ס מ ר ה‬
‫ל»!ל מזור המבול וה«!גה וסדום‪ ,‬ושאר הדברים‬ ‫שהעידה כל הדברים בפרע‪ ,‬ורמזה לחכמי המורה‬
‫הנזכר בהורה ממה שטגע לאומה ולזולתהבמשך‬ ‫כמה דברים אחרים מן הנסים שהיו ולא נזכרו‬
‫אלפים וספ״ת שטם ‪ ,‬ובקצסם נזכר שהודיע הדבר‬ ‫בפירוש; ו ג ם מן העונשים והפורעטות שמביא‬
‫» ד ם היותו‪ ,‬וכמו שידע מה שנזכר בכל השנים‬ ‫האל ית׳ לרשעים יש ראיה לי ד ע ת האל יתב׳ כל‬
‫ח־עג״ב כל מס שאירע בעולם באלו השנים ממה‬ ‫סעתידות אפילו אותם שאינם מסודרים מתאת‬
‫שלא הוליכה ה » ד ס להזכיר בפירוש‪ ,‬ומה שאירע‬ ‫המערכה‪ ,‬כמו סשחתת הארץ לפני סאלהים‬
‫אמר חמימה התורה גס ק ‪ ,‬והעידה התורה על‬ ‫ומילוי הארץ חמס מדור המטל‪ ,‬כי כל אלו המעשי׳‬
‫ר ^יסו וידיעתו ‪ to‬הדברים שברא במה שראה‬ ‫הרעים ומחשטת לבס רק רע כל היום בבחירמס‬
‫כל אשר עשה כי שוב הוא ב מו ה ובעתיד‪ ,‬כי ראה‬ ‫שעשאוס מבלי שום מניע ומכריס וידעם האל ית׳‬
‫שהיה שוב עתה וגס לעתיד בכל זמני הוייס‬ ‫קודם שחשבום ושעשאום‪ ,‬מכיון שראיה שהעניש‬
‫העולם‪ ,‬שאם מה שראם שהיה שוב לא היה אלא‬ ‫אותם ונפרע מהם בדברים נסלחים ‪ ,‬כמו הבאת‬
‫על ההווה לא היתה שלימה השובה הבלתי מתמדת‬ ‫המבול לדור הרע ההוא והפצת דור הפלגה ומכוס‬
‫ולא היה נאמר עליה כי שוב‪ ,‬ו ק ראה להווה‬ ‫שהביא על המצריים במצרים‪ ,‬שהדבר י מ ע וניכר‬
‫ולמסמי סי לא היה שוב היות אדם לבדו ועשה‬ ‫לכל העולם כי המבול בא בדור ההוא על מס‬
‫לו פזר ולבאים אוזריו זכר ונקבה בראם ויברך‬ ‫שהרשיעו הדור ההוא ‪ ,‬והפצת דור הפלגה על‬
‫אוי « בהווה ובעתיד‪ ,‬ואחר המבול אמר זאת אות‬ ‫אשר יזמו לעשות ‪ ,‬והמכות על אשר הרעו ו ע ט‬
‫הברית ו ט׳ * ז קשתי נחתי וגו׳ ‪ ,‬והיא אות ברית‬ ‫לישראל‪ ,‬כי באו כל העונשים האלו מיד אחר‬
‫לדורות‪ .‬עולם כשאין צדיק בדור‪ ,‬כי מאז ידע כי‬ ‫שהרעו הדור ההוא הרעות הידועות ולא קודם‬
‫בדור שטלו חייב יראה הקשת ובדורו של רבי‬ ‫ואח״כ ‪ ,‬והיא הוראה כי על מה שעשו באה‬
‫יהושע בן לד וצדיקים כיוצא בו לא יראה‪ ,‬וכמו‬ ‫להם הרעה ההיא ולא מקרה היה ל ה ם‪ ,‬מצורן<‬
‫שתת נכתוב שאמר )בראשית ט׳( את קשתי נמתי‬ ‫מה שהיו הרעות מיוחסות ודומות למס שהרעו‬
‫בענדוהיתה לאות ברית ביני ובין הארז‪ ,‬ר״ל‬ ‫וסעאו אשר היא ג'כ הוראה שבמזה שמדדו בס‬
‫ביט ^ ןי ה דו ר מי ע הנמנן• אחר מומר הארז ‪,‬‬ ‫מדד להם האל יתברך ‪:‬‬
‫ו » ד וז־אינזיה לזטר ברית עולם ביני ובין‬ ‫ובהיות העונשים הנזכרים בדברים נסלאים‬
‫כל גפש מיה בכל בשר אשר על הארז‪ ,‬והוא דור‬ ‫משנים נובע העולם וסידורו‪ ,‬אם לא‬
‫הרשמים כמו שנזכר‪ ,‬וצריך לתת שעם לכפל‬ ‫היה י מ ס לאל יתברך מקודם בריאת העולם‬
‫ואריטת כמוביס אלו ואין כאן מקומו‪ ,‬וראה וידע‬ ‫שכשיחטאו בדורות הבאים יצמרך לשטס סדר‬
‫כל מ ה שהיו עושים דור הפלגה בבנין העיר‬ ‫הבריאה לי פ ר ע מ ה ס‪ ,‬לא היה יסלאח״כליסרע‬
‫ומגדל‪ ,‬ומס שהיו־מדברים שיעשו להם שם ומה‬ ‫מהם בכמו הענין ההוא שנפרע מהם מיד אמר‬
‫שהיו חושבים גממשבתס לעלות לרקיע ולהלחם‬ ‫שהרעו ובמדה כנגד מדה כנזכר‪ ,‬והיה צריך לברוא‬
‫ס ‪ ,‬ודברים כאלו שלא היו מיציאיס אותם מסיהם‬ ‫שמיס חדשים וארן חדשה עתה הצמח ליסרע‬
‫כדכתיב אשר יזמו לעשות‪ ,‬הרי שראה מלמעלה‬ ‫מהם‪ ,‬ואמר שראינו שאין כל חדש תחת השמים‬
‫דבר שהיו עושים בגלט ו מ א הבנין‪ ,‬ושמע מלמעלה‬ ‫ועל ידי מה שברא משעת הבריאה כוכבי השמים‬
‫מה שהיו מדט׳ים ‪ ,‬ואח״כ כתיב וירד ה׳ לראות‬ ‫וכסיליהם שינה אס מבעם בעת ההיא ליפרע מ »‬
‫את העיר וגו׳ ואם לא ראה ושמע מלמעלה לא‬ ‫ואח״כ חזרו לאיתנה ‪ ,‬נראה דבר מ ט אר כי‬
‫ט ה יורד לראות ‪ ,‬וענץ הירידה היא מפני שהם‬ ‫מתחלת הבריאה ידע כל מה שירשיעו הדורות‬
‫היו‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק ם‬ ‫בית‬ ‫‪210‬‬
‫כי שמע את תלונותיכם‪ ,‬שמעתי את תלונות‪ ,‬שמוע‬ ‫הד כוניס מנדל ור^שו כשמיה ודעתם וכוונתה‬
‫אשמע צעקתו‪ ,‬ושמעתי כי חנון אני‪ ,‬וישמע ה׳ ויחר‬ ‫היתה שלא היתה לו השיחה וכת בתתתוניס לק‬
‫אפו‪ ,‬גס בנו דבר וישמע ה׳‪ ,‬וישמע קלנו‪ ,‬וישמע ה'‬ ‫כהיכ וירד ה׳ לראות את העיר ‪ ,‬כי ההשנחה‬
‫בקול ישראל‪ ,‬וישנוע ה׳ את קול דבריכם ‪ ,‬שמעתי‬ ‫כתחתינים הקרא ירידה אצל רוממות ככודו ית׳ ‪,‬‬
‫את קול דבריכם‪ ,‬ולא שמע ה׳ בקולכם‪ ,‬וישמע ה׳‬ ‫ונק ההשנחה ימש־ השכר והעונש כמי׳ש אחריו‬
‫אלי ‪ ,‬וישמע ה׳ את קולנו‪ ,‬והשמיעה בו ית׳ היא‬ ‫וירד ה׳ וני' ויפץ ה׳ אותם‪ ,‬והוא העונש הראוי‬
‫הידיעה אלא שהיא נאמרת על קול ודיבור ‪:‬‬ ‫להה מדה כנגד מדה ‪ ,‬הה היו שפה אחת ודכריס‬
‫הרי שקבלת תורת משה ע״ה מעידה על ידיעתו‬ ‫אחדיה; שלא יוכלו קצתה להקשר ולהווען להכדל‬
‫ית׳ מן השמים מה שנעשה בארן מן הגלו'‬ ‫אלו מאלו ‪ ,‬ונס כן היו רוצים כני כל המשפחות‬
‫והנסתר וההווה והעתיד‪ ,‬ושמיעתו מן השמים מס‬ ‫הנמצאים כדור ההוא והם כני נח כי מהם נפצה‬
‫שנאמר בארץ ומה שיש בלב האדם ‪ ,‬וכן בנביאים‬ ‫כל הארץ להיות כולה כיחד כאותה כקעה כעצה‬
‫הוזכרה ידיעתו ית׳‪ .‬ביהושע אל אלהיס ה׳ הוא‬ ‫אחת ‪ ,‬ולכן הענישם האל ית׳ שכלל שפתה שלא‬
‫יודע‪ .‬ובשמואל כי אל דעות ה׳ ‪ ,‬ואהה ידעת את‬ ‫ישמעו איש שפת רעהו ולא יוכלו להקשר ולהווען‬
‫עבדך ‪ .‬במלכים תדע את לבבו ‪ ,‬כי אתה ידעת‬ ‫כעצה אחת אפי׳ היו כולה בבקעה ההיא ‪ ,‬ועוד‬
‫לבדך את לבב בני האדם ‪ .‬ישעיה ואין צור כל‬ ‫הפיצם ה׳ על פני כל האר; כננד מה שאמרו הס‬
‫ידעתי ‪ ,‬מדעתי כי קשה אתה וגו׳ ‪ ,‬ואגיד לך מאז‬ ‫םן נפץ ‪ ,‬ועל דרך זה ראימ בכל שיפורי התורה‬
‫בערס תבא השמעתיך ‪ ,‬כי ידעתי בגוד תבגוד ‪.‬‬ ‫שידע האל ית׳ מן השמים כל הדברים הגלויים‬
‫ירמיה בערס אצרך בבטן ידעתיך‪ ,‬ואתה ה׳ ידעתני‪,‬‬ ‫הנעשיה כארץ והנסתרים ומשגיח בהם ומשכירם‬
‫אתה ידעת‪ ,‬ה׳ ידעת מוצא שפתי ‪ ,‬ואתה ה׳ ידעת‬ ‫ומענישה‪ ,‬והיא ירידה אצל כבודו כביכול בהיותו‬
‫את כל עצתם‪ ,‬כי אנכי ידעתי את המחשבות ‪,‬‬ ‫מרום וקדום לשכון את דכא ושפל רוח‪ ,‬וכמו שכתוב‬
‫ואנכי היודע ועד ‪ ,‬אני ידעתי נאם ה׳ ‪ .‬יחזקאל‬ ‫בהשחתת סדום ג'כ ארדה נא וגו׳ ‪ ,‬וביעקב כתיב‬
‫ומעלות רוחכם אני ידעתיה ‪ ,‬ה׳ אלהיס אתה‬ ‫אנכי ארד עמך וגו׳ ‪ ,‬וכנתינת התורה ירד ה׳ וירד‬
‫ידעת ‪ .‬תרי עשר הושע אני ידעתי אפרים ‪ ,‬אני‬ ‫ה' ‪ ,‬וכתיב ירד עמוד הענן‪ ,‬וירד ה׳ בענן נ׳׳פ ‪:‬‬
‫ידעתיך במדבר■ עמוס רק אתכם ידעתי ‪ ,‬כי‬ ‫רבענין ידיעתו יה׳ כתוב בתורה כמה פעמים‬
‫ידעתי רבים פשעיכם ‪ .‬זכריה הוא יודע לה׳ ‪,‬‬ ‫לשון ידיעה בו י ת‪ /‬כי יודע אלהיס ‪ ,‬כי‬
‫בכתובים תהליס כי יודע ה׳ דרך צדיקים ‪ ,‬ידעת‬ ‫ידעתיו למען וגו׳ ‪ ,‬גס אנכי ידעתי כי בתם וגו‪/‬‬
‫בצרות נפשי ‪ ,‬יודע ה׳ ימי תמימים ‪ ,‬ה׳ אתה‬
‫יד ע ת‪ ,‬כי הוא יודע תעלומות לב‪ ,‬ידעתי כל‬
‫‪,‬‬
‫ידעתי כי ירא אלהיס אתה ‪ ,‬וידע אלהיס כי‬
‫ידעתי את מכאוביו ‪ ,‬ואני ידעתי כי לא יתן ‪,‬‬
‫עוף הריס ‪ ,‬אתה ידעת לאולתי ‪ ,‬ידעת חרפתי‬ ‫ידעתי כי דבר ידבר הוא‪ ,‬ואדעה מה אעשה לך ‪,‬‬
‫ובשתי‪ ,‬ה׳ יודע מחשבות אדם‪ ,‬כי הוא ידע‬ ‫ידע לכתך את המדבר‪ ,‬לדעת את אשר כלבבך ‪,‬‬
‫יצרט‪ ,‬ה׳ חקרתני ו תדע‪ ,‬אתה ידעת שבתי‬ ‫וכן נאמר לפרעה בענין ידיעתו יתב׳ למען תדע‬
‫וקומי‪ ,‬הן ה׳ ידעת כולה ‪ ,‬ואתה ידעת נתיבתי ‪.‬‬ ‫כי אני ה׳ בקרב הארץ ‪ ,‬והוזכר בהורה ידיעתו‬
‫איוב כי הוא ידע מתי שוא ‪ .‬דניאל ידע מה‬ ‫יתב׳ מעשי בני אדם והשגחתו עליהם דרך כלל‬
‫בחשוכא‪ .‬עזרא ידעת כי הזידו עליהם‪ .‬דברי‬ ‫כאנשי דור המבול והפלגה וסדום ועמורה‪,‬ובפרע‬
‫הימים ואתה את עבדך ידעת ‪ ,‬תדע את לבבו ‪,‬‬ ‫נח אברהם יצחק יעקב משה ואהרן והבמחה‬
‫כי אתה לבדך ידעת ‪:‬‬ ‫לזרעם ביעודים השובים ‪ ,‬ובזמן נתינת התורה‬
‫וכן הוזכרה לשון שמיעה בנביאים‪,‬ביהושע לשמוע‬ ‫הבעחה להם ולזרעם ואתם ההיו לי ממלכת כהנים‬
‫ה׳ בקול איש ‪ ,‬ולא אביתי לשמוע לבלעם ‪.‬‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬ואמר הכתוב ואולם חי אני וימלא כבוד ה׳‬
‫שופע־ס ה׳ שומע בינותינו‪ ,‬וישמע האלהיס בקול‬ ‫אה כל הארץ ‪ .‬וחמר אל אלהי הרוחות לכל בשר‪,‬‬
‫מנוח ‪ .‬שמואל וישמע מהיכלו קולי ‪ .‬מלכים לשמוע‬ ‫ובמשנה חורה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ‬
‫אל הרנה‪ ,‬לשמוע אל התפלה‪ ,‬ושמעת אל תפלת‬ ‫ונו׳ ‪ ,‬כי מי נוי גדול אשר לו אלהיט קרובים וגו׳ ‪,‬‬
‫עבדך‪ ,‬ואתה תשמע אל מקום שבתך ‪ ,‬ושמעת‬ ‫מן השמים השמיעך את קולו ונו׳ ועל הארץ‬
‫וסלחת‪ ,‬ואתה השמע השמים ב״ס ‪ ,‬ושמעת‬ ‫הראך וגו׳ ‪ ,‬הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים‬
‫השמים ד׳ פעמים ‪ ,‬לשמוע אליהם בכל קראם ‪,‬‬ ‫הארץ וכל אשר כה ונו׳ ‪ ,‬ארץ אשר ה׳ אלהיך‬
‫שמעתי את תפלתך ‪ ,‬וישמע ה׳ בקול אליהו ‪,‬‬ ‫דורש אותה תמיד וגו'‪ ,‬ואלו הס כתובים מבוארים‬
‫וישמע ה׳ אליו כי ראה‪ ,‬אולי ישמע ה׳ אלסיך ‪,‬‬ ‫בידיעת האל יתברך ‪ ,‬וכל כלל התורה במצותיה‬
‫אשר שמע ה׳אלהיך‪ ,‬הטה ה׳ אזנךושמע‪ ,‬ושמע‬ ‫וסיפוריה יש בה הוראה נ’כ לידיעתו ית׳ ‪ .‬ולשון‬
‫את דברי סנ מיי‪ , :‬אל סנחריב מלך אשור‬ ‫שמיעה מצאנו נ״כ בו ית׳ כמה פעמים ‪ ,‬כי שמע‬
‫שמעתי ‪ ,‬שמעתי את תפלהך‪ ,‬וגס אנכי שמעתי‬ ‫ה׳ אל פניך ‪ ,‬וישמע אלהים את קול הנער ‪ ,‬כי‬
‫נאם ה׳ ‪ .‬ישעיה אינני שומע ‪ ,‬והשמיע ה' את‬ ‫שמע אלהיס ‪ ,‬כי שמע ה׳ כי שנואה‪ ,‬וישמע אל‬
‫הוד קולו‪ ,‬אולי ישמע ה׳ אלהיך ‪ ,‬אשר שמע‬
‫ה׳ אלהיך ‪ ,‬אתה שמעת אשר עשו ‪ ,‬הטה ה׳‬
‫לאה וישמע אליה אלהיס ‪ ,‬וישמע אלהיס את‬
‫נאקתה ‪ ,‬ואת צעקתם שמעתי ‪ ,‬ונס אני שמעתי‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אזנך ושמע ‪ ,‬ושמע את כל דברי ‪ ,‬שמעתי‬ ‫בשמעו את תלונותיכם‪ ,‬בשמוע ה׳ אה תלונותיכם‪,‬‬
‫את‬
‫‪211‬‬ ‫קו‬ ‫אלהים‬ ‫•עער היסוחח פרק ס מא‬ ‫נ>ת‬
‫אמרים מאמרים על האל יתברך להורות ידיעתו‬ ‫את תסלתך אשמיע אתכם‪ ,‬והשמעתי ואין מ ס ‪,‬‬
‫והשגחתו על התחתונים בכל סרטי הדברים ‪:‬‬ ‫מאז השמעתיך‪ ,‬מי השמיע‪ ,‬ומפי יצאו ואשמיעם‪,‬‬
‫ואץ לט ראיות ואותות ומושתיס על ידיעתו ית׳‬ ‫ג ס ר ס תבא השמעתיך‪ ,‬השמעתיך חדשות‪ ,‬משמיע‬
‫ושאר העיקרים כעדות מרע״ה בתורת ה'‪,‬‬ ‫שלוה ‪ ,‬משמיע ישועה‪ ,‬ולא כבדה אזנו משמוע ‪,‬‬
‫ועדות כל מביאים אשר הודו כולם במעלת נ ט א ת‬ ‫הנה ה׳ השמיע אל קצה ה א ק‪ ,‬עוד הס מ דנ ד ם‬
‫משה ע״ה עליהם‪ ,‬והם ג׳כ בדרך נבואתם השיגו‬ ‫ואני אשמע ‪ .‬ירמיה הקשבתי ואשמע‪ ,‬ולא אשמע‬
‫אמתח תורת משה וכל הכתוב בה‪ ,‬ומה שהשיגו‬ ‫אליהם ‪ ,‬כי אנכי שומע ‪ ,‬בעת קראם אלי אינני‬
‫סס בעצמם בכל דברי נבואתם‪ ,‬ובפרט בענק‬ ‫שומע אל רנתם‪ ,.‬אשמיעך את דברי‪ ,‬אמרת לא‬
‫הידיעה וההשגחה והחכמה והתבונה‪ ,‬להם יאהה‪,‬‬ ‫אשמע‪ ,‬שמעתי את אשר אמרו הנביאים ‪.‬‬
‫ט אק מבו א ה שורה אלא על חכה וכו'‪ ,‬ובכל‬ ‫יחזקאל קול נדול ולא אשמע אותם‪ ,‬שמעתי אח‬
‫חכמי מוי ס מאק כמוהם אפילו לדעתם ‪ ,‬והרי‬ ‫כל נאצותיך ‪ ,‬דבריכם אני שמעתי ‪ .‬תרי עשר ‪,‬‬
‫‪ 6‬מעק הצדק שהיה משיירי כגה׳יג המקבלים‬ ‫מיכה ישמעני אלהי ‪ .‬נחום משמיע שלום‪ ,‬שועתי‬
‫מן מביאי ם ולמד ממט חכמה אחד מיוחד‬ ‫ולא הפמס‪ ,‬מלאכי ויקשב ה׳ וישמע‪ .‬תהליס ושמע‬
‫שבחכמיהה ‪ ,‬אלא שהתורה והנביאים והכתובים‬ ‫הפלתי ‪ ,‬ה׳ ישמע בקראי אליו‪ ,‬ה׳ בקר תשמע‬
‫ניתט לכלל המק ביס ישראל כפי פשט; ‪ ,‬ולכך‬ ‫קולי ‪ ,‬כי שמע ה׳ קול בכיי ‪ ,‬שמע ה׳ תסנתי ‪,‬‬
‫גאו בהם כל עיקרי סדת על דרך קבלה לבד ‪,‬‬ ‫חאות ענוים שמעת ה׳ ‪ ,‬שמעה ה׳ צדק ‪ ,‬שמע‬
‫והחכמים שגיטהס מבינים מתוכן אותות העיקרים‬ ‫אמרתי‪ ,‬ישמע מהיכלו קולי‪ ,‬ובשועו אליו שומע ‪,‬‬
‫ההם כ ט הרמזים אשר נרמזו נ ה ם ‪:‬‬ ‫שמע ה׳ קולי ‪ ,‬שמע ה׳ קול תחנוני ‪ ,‬כי שמע‬
‫קול תחנוני ‪ ,‬שמע ה׳ וחנני ‪ ,‬אכן שמעת קול‬
‫פרק אחד וארבעים‬ ‫תחנוני‪ ,‬וה׳ שומע‪ ,‬צעקו וה׳ שומע‪ ,‬שמעה ת ^ תי‬
‫ה׳‪ ,‬משמע שועתי‪ ,‬אלהיס שמעה תפלתי‪ ,‬וישמע‬
‫י כ ך ה למדמיס ספיקות בענק הידיעה ‪ ,‬אס‬ ‫מהיכלו קולי ‪ ,‬ישמע אל ויענם ‪ ,‬אשר לא ישמע‬
‫הוא יחב׳ רואה ושומע ויודע כל הנעשה‬ ‫לקול ‪ ,‬שמעה אלהים רנתי ‪ ,‬אלהים שמעת‬
‫בארן איך הוא סובל ועובר על פשע הרשע‬ ‫לנדרי ‪ ,‬שמעת אלהיס קולי ‪ ,‬שומע הפלה‪ ,‬לא‬
‫המכתיר ומכטע את הצדק ‪ ,‬כי בזה וכיוצא ט‬ ‫ישסע ה׳ ‪ ,‬אכן שמע אלהיס‪ ,‬שומע אל אבענים‬
‫מרוע סידור מ הג ת העולם יצא משסע ידיעתו‬ ‫ה׳ ‪ ,‬משמים השמעת דק‪ ,‬שמע ה׳ ויתעבר‪ ,‬שמע‬
‫מעוקל לגט דעת והשגה ג ט אדם‪ ,‬וכן כי מענין‬ ‫אלהיס ויחעבר‪ .‬שמעה תפלתי‪ ,‬הנמע אזן הלא‬
‫סי ד ע ה מז ג ס ל בחירת האדם ‪ ,‬והכתוב אומר‬ ‫ישמע‪ ,‬ה׳ שמעה ת ^ ת י‪ ,‬לשמוע אנ^ן אסיר ‪,‬‬
‫המייס והמות נתתי לסרך ובחרס בחיים ‪ ,‬וכתיב‬ ‫בשמעו את רנתם ‪ ,‬אהבתי כי ישמע ה׳ ‪ ,‬קולי‬
‫הן האדם היה כאחד ממט לדעת סוב וגו׳‪ ,‬ועני!‬ ‫שמעה כחסדך‪ ,‬ה׳ שמעה בקולי‪ ,‬ה׳ שמע תפל תי‪,‬‬
‫ס פ ק רוע סידור מ ה ג ס העולם יתבאר היתרו‬ ‫ואס שועתס ישמע‪ .‬משלי ותפלת צדיקים ישמע ‪.‬‬
‫בע״ס בביאור העיקר הגא אחר זה והוא שכר‬ ‫איוב תעתיר אליו וישמעך ‪ ,‬הצעקסו ישמע אל‪,‬‬
‫ועונש‪ ,‬אבל ענק הבחירה הנמגעת ‪ p‬האדם‬ ‫וצעקת ענויס ישמע ‪ .‬דניאל ועתה שמע ^ הינו‪,‬‬
‫בידיעתו יתברך קודם מה שיבחר אחר קי‪ ,‬הוא‬ ‫השה אלהי אזנך ושמע ‪ ,‬ה' שמעה‪ .‬עזרא לשמוע‬
‫מ ר צריך ט אור רב ‪ ,‬לפי שהספק הזה נופל בכל‬ ‫אל תפלה עבדך ‪ ,‬שמע אלהיט כי ^ינו ‪p n 5‬‬
‫אישי האדם בכל הדורות ובכל מעשי האדם אם‬ ‫כאשר שמעתי את צעקתם‪ ,‬ואת זעקתם שמעת ‪,‬‬
‫עוב ואס ר ע‪ ,‬משא״כ ברוע הסידור כי אינו‬ ‫ואתה משמים תשמע ב״ס ‪ .‬דברי הימים לשמוע אל‬
‫מ מ ע ל ה רוג; ‪ L 'ip N i‬ר\דס כי גס שהבחירה‬ ‫הרנה ‪ ,‬לשמוע אל התפלה ‪ ,‬ושמעם אל תחטני‬
‫הו א ביז האדם לעשות מוג ורע כחפצו‪ ,‬אין זה‬ ‫עבדך‪ ,‬ואחה תשמע מטן שבחך‪ ,‬ושמעת וסלחת‪,‬‬
‫נרעק בתוקו יסב׳ ‪ ,‬כי הוא יתב׳ רצה לתת כח‬ ‫ואחה תשמע מן השמים כמה סעמיס ‪ ,‬שמעתי‬
‫ובחירסורטת ביד האדם שיוכל לעשות כרצונו ולא‬ ‫את ספלתך‪ ,‬ואני אשמע מן השמים‪ ,‬וישמע ה׳‬
‫יהיס לו שום מניע ומכד ח כלל על שים פעולה‬ ‫אל יחזקיהו‪ ,‬ויעתר לו וישמע תפלתו‪ ,‬וגם אני‬
‫מפעולתו‪ ,‬כדי שיהיה לו שכר טוב במעשיו הסוביס‬ ‫שמעתי נאם ה׳‪ .‬איכה קולי שמעת‪ ,‬שמפת סרפתם‪:‬‬
‫אשר גממ בבחירתו ורצונו ‪ ,‬שאס היה מוכרח‬ ‫ו ה ר י לך נ״כ מקבלת הנביאים והמדברים ברות‬
‫וכסוי במעשיו ססובים והרעים לא היה מן הראוי‬ ‫הקדש המעידים על ידיעת סשי״ת כל מס‬
‫לסת לו שכד על הטובה ולא להענישו על הרעה‪,‬‬ ‫שבשמיס ובארן ושמיעתו דברי הצועקים ושואלים‬
‫וכמו שאמר הכתוב ראה נסתי לפניך היוס את‬ ‫אליו הן רביס ‪ p‬יחיד ‪ ,‬בכל אופני הידיעס‬
‫הטוב וגו׳ ‪ ,‬אשר אנכי מצוך היום‬ ‫סידיס‬ ‫והשמיעה אנחנו מעידים שהוא יודע ושומע ‪,‬‬
‫לאהבה וגו'‪ ,‬וחיית ורגיס וגו'‪ ,‬ט הוא יתברך‬ ‫והוא ית׳ גס ‪ p‬מורה שהוא יודע ושומע אליט‪,‬‬
‫נתן לפט האדם דרך החיים והמות והטוב והרע ‪,‬‬ ‫ואנחנו מבקשים ממנו שידע וישמע אלינו ‪ ,‬והוא‬
‫והוא מעשה המצות והאזהרות‪ ,‬כי בזה יחיה וירבה‬ ‫משיב שישמע ויענה אותט ‪ ,‬וכן יש בהורה‬
‫אתר שיעשה בבחירתו הטוב והוא דרך הקיים ‪,‬‬ ‫■ובנביאים וכתובים לשוו ראייה ועניה ולשוטת‬
‫ויתרחק‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק כא מב‬ ‫בית‬ ‫‪212‬‬
‫לבחירת הטוב והרע להשכיר ולהעניש ולא‬ ‫ויסרחק בבחירתו מן הרפ והוא דרך המוח״ וכן‬
‫תכריחם הידיעה הקדומה ‪ ,‬אגל במעשה הרשות‬ ‫אמר אחר זה ובחרת בחיים למפן תחיה אתה‬
‫ובלתי מצווה ומוזהר״ גס ני לפי הנראה הידיעה‬ ‫וזרעך״ כי מצד היות פעולותיו בבחירה יחיה מצד‬
‫תכריחהו אין בזה חשש כיון שאין בהם שכר ועונש‪,‬‬ ‫פעולותיו ונמ״ש הרמב״ס ז׳ל פ״ה מה׳ תשובה ‪:‬‬
‫וגס בדברים שיש לו שכר כר׳ו מה שאיט מצווה‬ ‫ו א ח ר זה אומר כי בענין המצות והאזהרות‬
‫ועושהו דרך גדר וחומרא לפנים מכורת הדין ‪,‬‬ ‫יש צד ומקום לבחירת האדם בהן שלא‬
‫השכר נמשך לו מצד מה שהוא מצווה בדבר הדומה‬ ‫תכריח ידיעהו יתברך אותן מקודם עשייתן״ והוא‬
‫לו ‪ ,‬ונס בדברי הרשות שאין להן מבוא בענין‬ ‫הציווי שצוה בין זמן ידיעתו ית׳ הפעולה ההיא‬
‫המצות והאזהרות לפעמים ימשך וישתלפל מהן‬ ‫מקודם ובין זמן עשייתה ״ כי אס נאמר שהאל‬
‫מצוה ואזהרה‪ ,‬כמו אס הלך בדרך רשות ונזדמנה‬ ‫ית׳ יודע מתחלה שהאדם יהיה צדיק או רשע הרי‬
‫לו שם מצוה או עבירה שאס לא היה הילך לא‬ ‫הוא מוכרח במעשיו ״ כי ידיעתו יתב׳ מבטלת‬
‫היה עושה אותה ‪ ,‬ואם על ההליכה שהיא רשות‬ ‫בחירתו ועושה אותה הכרחית״ אבל נאמר כי הוא‬
‫הוא מוכרח יהיה מוכרח גס על עשיית המצוה‬ ‫יתב׳ ידע מתחלה כי כאשר יצוה את בניו בני‬
‫או האזהרה ״ והרבה מצות והאזהרות נעשית על‬ ‫אברהם יצחק ויעקב לעשות צדקה ומשפט והוא‬
‫דרך זה בסבות קודמות ‪ ,‬ונם על דרך זה לא‬ ‫קבלת ההורה ‪ ,‬שמהם יבחרו לקיים אותה והס‬
‫יקשה בהיות ענין השכר על בחירת כוונת היותו‬ ‫הצדיקים ״ ומהם יבחרו שלא לקיימם והס הרשעים״‬
‫מצווה כנזכר ‪ :‬וכן יש דרך ישר לפני איש להיות‬ ‫וגס אחר נתינת התורה כל איש קודם שיגיע‬
‫הבחירה בידו ולא תכריחנו ידיעתו יתברך למה‬ ‫לכלל איש הוא בלתי מצווה ואח״כ הוא מצווה ״‬
‫שירצה לעשות הן טוב הן רע‪ ,‬והוא כדמיון אדס‬ ‫וידיעה ■ו אינה מכרחת אותם לעשות מה שיעשו‬
‫שגילה לחבירו ענין מת שרוצה לעשות שהחבר יודע‬ ‫אחר כך בבהירתס אס טוב ואם ר ע‪ ,‬כיון‬
‫מה שבלב חבירו לעפות וידיעתו אינה מכרחת‬ ‫שמהחלת ידיעתו יתברך עד זמן ציווי לא היתה‬
‫אותו לעשות מה שאמר שיעשה אס תשתנה‬ ‫ידיעתו מכרחח אותה כלל״ כי כל מה שהיו עושים‬
‫מחשבתו‪ ,‬כן האל יתב׳ יודע ובוחן לבות וכליות‬ ‫קודם ז ק הציווי לא היו נשכרים אס היה מעשה‬
‫מה שיעשה ויבחר בלי שיוגד לו וידיעתו זאת‬ ‫טוב ולא היו נענשיס אס היה מעשה רע״ כי אין‬
‫איננה מכרחת אותו לעשות מה שיעשה ״ ומפני‬ ‫שום דגר טוב או רע כי אס מה שהוא מצווה‬
‫כי ידיעתו י תג׳ היא שלימה בלי שוס גרעון ״‬ ‫מאת האלהים ומה שהוא מוזהר ממנו״ ואס כן‬
‫ולא כידיעת האדם מה שגילה לו חבירו שיעשה‬ ‫אחר הציווי ג״כ נשאר בבחירתו הקידמת‪ ,‬כי לא‬
‫שאינו יודע הוא אס תשתנה מחשבתו או לא ‪,‬‬ ‫מכריחנו הציווי שנצטוה עתה לעשות מה שיבחר‬
‫והאל יתברך יודע הכל ״ ולזה נאמר כי מה שיש‬ ‫לעשותו אח״כ ‪ ,‬כמו שקודם הציווי היתה בחירתו‬
‫נרעון בידיעה על ב׳ דרכיה אלו‪ ,‬כי לא נדע ונשיג‬ ‫בחירה בלי שום מכריח לסוב ולרע כי איננו כמו‬
‫באיזה אופן היא שלימות ידיעתו שלא תכריח ני‬ ‫שנזכר ‪ ,‬ולא נתוסך דגר בדעה אחר הציווי‬
‫ידיעתו ומהותו הכל אחד כמאמר כרב ז״ל שם‬ ‫לשתכרית אותו למה שיבחר אח׳כ ‪ ,‬וגס שתאמר‬
‫בהלכות תשובה ‪ ,‬והרוחט בשתי דרכים אלו‬ ‫כי החלת הידיעה תכריח את סוך המעשה ואין‬
‫שהידיעה הפשיטה לא תכריח מעשה הבחירה כמו‬ ‫כאן בחירה ולא שכר ועונש ‪ ,‬אס תשכיל תראה‬
‫שנזכר ‪ ,‬אבל לשלימות ואמות ידיעתו יתב' שלא‬ ‫ותדע כי יש שכר לפעולת הטוב ויש עונש לפעולת‬
‫נשאר הידיעות נסמוך על דברי הרב ז״ל כמו שנז' ;‬ ‫הרע ״ כי אין השכר והעונש על המעשה הטוב‬
‫לבד כי אס על כוונת העושה לקיים מצות בוראו‬
‫פרק שנים וארבעים‬ ‫ג״כ‪ ,‬וא״כ ידיעתו יתב׳ היא שיבחר זה לעשות‬
‫הטוב להיותו מצווה מאתו יה׳ וכן יתרחק מהרע‬
‫והעיקר הי׳א‪ ,‬כי השי״ת טתן שכר למי שעושה‬ ‫להיותו מוזהר מאתו‪ ,‬ואם על המעשה עצמו נראה‬
‫מצות התורה ויעניש למי שעובר על‬ ‫כמוכרח מצד הידיעה הקודמת׳ ואינו מוכרח על‬
‫אזהרותיה‪ ,‬וכי השכר הגדול העיה״ב והעונש‬ ‫כוונת המעשה והוא בהיותו מצווה ‪ ,‬כי ידיעתו‬
‫החזק הכרת‪ ,‬וכבר אמרנו בזה הענין מה שיספיק‪,‬‬ ‫היא שיבחר הטוב מצד מה שנצטוה ויש לו שכר‬
‫והמקרא המורה על היסוד הזה מה שנאמר)שמות‬ ‫על מה שעושה בשביל הציווי שנצמוה ועונש על‬
‫ל׳׳ד( ועתה אס תשא חטאתם ואס אין מחני נא ‪,‬‬ ‫מה שעבר על מה שהוזהר ממנו יסב' ‪ ,‬כי אם‬
‫והשיב לו השי״ת מי אשר חטא לי אמחנו מספרי‪,‬‬ ‫על המעשה עצמו הטוב או הרע נראה כמוכרס‪,‬‬
‫ראיה שיודע העונד והחוטא לחת שכר לזה ועונש‬ ‫מצד הידיעה על כוונת המעשה והוא מצד ציווי‬
‫לזה ‪ ,‬עכ״ל הרב ז״ל פרק חלק על עיקר זה ;‬ ‫יתב׳ שממנו ימשך השכר והעונש אינו מוכרח כיון‬
‫כוונת עיקר זה כי אין השכר והעונש הבא‬ ‫שקודם הציווי לא היסה ידיעתו מכרחת כלל ‪,‬‬
‫לאדם מצד מעשיו הטוביס או הרעים‬ ‫כי בין שיעשה או לא יעשה לא היה נשכר ולא נענש‬
‫לעיני בני אדס או לסי ההנהגה המדינית ‪ ,‬אלא‬ ‫‪,‬כיון שלא היה מצווה כמו שנזכר כבר ‪:‬‬
‫השכר הוא לעושה מצות התורה והעונש לעובר‬ ‫וכל זה הוא במצווה ובמוזהר שיש איזה מקום‬
‫עליה‬
‫קז ‪S13‬‬ ‫אלהים‬ ‫מכי‬ ‫עערהיסודות‬ ‫בית‬
‫פליה ‪ ,‬וכמו שהמצוה והעבירוה הן כחוגוס מ ו ר ה ) ת רי ם ייא( ’והיה אס שמע משמעו אל מצוסי‬
‫מנוה אמכם היום לאהבה אה ה׳ וגו׳‬ ‫שהיא מהעולם העליון כן הבא גסבסן שמי או‬
‫מונש הואבנסש החצובה מסמס כסא הכבוד אסר השמרו לכם ‪ p‬יממה לבבכם וגו׳‪ ,‬לא יעד השכר‬
‫פרידתה מן הגוף ‪ ,‬והשכר והעונש בשאר הדברים והעונש ‪9‬י אס ־על עושי מצוש השורה או על‬
‫הוא בזה העולם כמו ששאר הדבד ם ה! נשמיוס הפומ־ים עלי^וכמ״ש אשר אנכי מצוה אמכם היום‬
‫ואיק כחובות במורה‪ ,‬וכן יש שכר מצום גזה מל מם שיצעוו או יהיו מוזהרים לעמיד כי לא איש‬
‫^ וי מ ג מן אדם וימנמס‪,‬ההוא אמר במורמו)שם‬ ‫העולם כשאינן נעשוס לשמן‪ ,‬וכמש״ה)משלי ג(‬
‫בשמאלה מושר וכבוד בזה העולם‪ ,‬כיון שהוא ד׳( לא סו םי « על הדבר אשר אנכי מצום אתכם‬
‫מכוין לדבר גשמי יבא לו שכר גשמי ‪ ,‬ו ק הרשעים סיום ונו׳ לא סנרעו ממנו לשמר ו גו‪ /‬ולא יעשה ‪,‬‬
‫מעשיהם רעים ודגי) שם לג(מורה צום לנו משהמורשה קהלת‬ ‫כיון שרוב‬
‫____________‬ ‫קצח מצות‬
‫_____ ‪.‬‬ ‫להם ‪,‬‬ ‫שיש‬
‫_____‬
‫ו & ^ מ ג ם ‪ :‬ומזיות בלעם גדול נביאי‬ ‫מורה על קצמ המצות שעושה שאיק לשמן ול ק‬
‫שכרס בזה הגיולס וכמשה׳כ )דברים ‪ Cf‬ומשלם םאו ‪0‬ומ הוז טר מנין זה מגוא מו‪ ,‬לסורות ולרמוז‬
‫לשנאיו אל פניו וגו׳‪ ,‬ואמרם שכר מצוה בהאי טל העמיד ^ א אס יקומו נביאים אתרים לקרוא‬
‫עלמא ליכא היינו שכר המצות הנעשות כמצומן גשם ה׳ מל סידוש דס אסרס שלא יאמנו דבריהם ‪,‬‬
‫ו ^ ם « ד ‪ 0‬הממורסמומ אמד על הראשונה לא‬ ‫לשמן ‪ ,‬והדברים שאדם עושה אותן ואוכל פירומיהן‬
‫שעוה״ז והקרן קיימת לעוה״ב כמו ששלנו במשנה איש אל ד י מ ופל השנים וגן אדם וימנחס‪ ,‬כי‬
‫)סאה ס״א( הן הדברים שיש ב ק מצום לעושה האמס מ ‪ 0‬מ ומולנןז על דברי סמורה הקדומה‬
‫ותועלת לאתרים ‪ ,‬לא כציצית ותסילין וכעצא מזן עסאמולס יוסר מן סשניס בערך המכזב אל‬
‫כמתנמס ושב מדטרו ‪:‬‬ ‫שאינן אלא לעצמו ‪ ,‬ולכך אוהל סירות בעוה״ז פנני‬
‫מ ם פי בהכחשה אי זה עיקר מן המיקריס הוא‬ ‫התועלת הגשמי הנמשך לאחרים גמה שעושס מ א‬
‫נ‪-‬גהורה ‪ ,‬עכ״ז המכחש בשכר ועונש‬ ‫עמהם ‪ ,‬והקרן קיימת לו ל עו ה׳ג כנג ד מ ה שמא‬
‫עושה מה שנצסוה בחורה מכלתי השק»ז אל הו א ממור ונענש יו מר‪ ,‬כי עם היותו ט ס ר נמשך‬
‫הנמשך ‪ ,‬וזהו שהאריך בעל המשנה לומר אלו מהנחשתו ז ^ז לזלזל מי מו ד הפורה וקיום מצותיה‬
‫הדברים שאדם עושה ^ ח ם *( אוכל נ‪ 1‬רוסיהס ס'‪ ,‬אמר שאש מאמין בשכר ועונש בעוהיב‪ ,‬ועל ק‬
‫מ מו ד סמר איוב להוטמ אמיתת שכר ועונש מה‬ ‫יהיה מספיק שישנה אלו דברים שאדם ^כל‬
‫סירותיהם וכו׳ ‪ ,‬אלא להשמיענו כי גה שנראה שלא מ צ רן בשאר העיקרים להאריך בסם אחר‬
‫עיקר עשייתן היא למה שנמשץ מ ק מוב לאחרים מדע מם‪ ,‬כ‪1‬י שלא ינשלו ט רבים ויענשו בעוה״ז‬
‫והוא דבר גשמי אסיה העושה אותן בשביל »‪ s‬ובעוה״ב‪ ,‬ו ק נרמז ונזכר ענין שכר ועונש במקומות‬
‫פנצמוה בתורה יש לו קרן לעוה״ב ‪ ,‬ולכן פנה הרגה‪,‬גמורה ובגגיאים וכהוביסלסבה הנזכרת‪,‬‬
‫‪ » 9‬י ן ממשה האדם מוגים או רעים הווה ומצוי‬ ‫שאדם עושה אותן ‪ :‬ו כ מ ו כן יש עונש עבירוגז‬
‫הוא השכר והמוגש בהשגחתו י ת ‪/‬‬ ‫^ יום‬ ‫בזה העולם כשנעשות בשוגג או בהסמס יצהיר‪,‬‬
‫כיון שהן על ידי דבר גשמי כן ע מן הוא ננ «י ‪ ,‬ו ל ק צנץכין אנו נהארין בעיקר זה ולהביא כל‬
‫וכן הצדיקים שיש להם קצת פוטת ממה שהוא ‪.‬מיניהלאיום‪ . :‬ו ה ר א י ה הלקוחה ק השכל תהיה‬
‫קרוב לנמנע לבעל חומר לימלט מ ק ‪ ,‬כיון שרוב ‪ .‬מכ מס‪.‬ס ט ‪ , 0‬ט צ ד הטר א יס׳ שברא את האדם ‪,‬‬
‫מעשיהם מונים מורה על קצת המוטס שפושים וסצד־הזסן שבראו‪ ,‬ו ^ ד האדם עצמו והוא הגברא ‪:‬‬
‫שהם בשוגג או בלתי השגחה ול ק עונשם בזה ‪ .‬א ם »צ ‪ » . 1‬ו י א יס׳ כיון שכתוב בבריאת האדם‬
‫ויברא ל^סיס אס האדם בצלמו בצלם אלהיס‬ ‫העולם ‪ ,‬וכמו שאמרו שהשי״ת מדקדק עם מסיויו‬
‫כחומ השערה כדכתיב)מהלים נה( וסביביו נשערה ברא ל<יז‪ 1‬ו ט׳ ‪ ,‬יסתייב שיהיה דומם לו גסעולות‬
‫מאד ‪ :‬וכמו שאין השכר והעונש הרמוז במורם סובוס ונצדק רופר בכל פעולותיו ומדוהיו‬
‫מל מה שהוא מוב או רע בעיני בני אדם או לסי הגמשטש מ ^ ריו ו חו טו אפר נבראו בצלמו בצלם‬
‫ההנהגה המדינית אלא לעושה מצות התורם או ‪ .‬א ל ם » ‪ ,5‬ט בצלמו מורה מל דמות האברים‬
‫עובר עליהן כמש״נ ‪ ,‬כן על שאר הדתות הנימוסיות פבאדס ‪ ,‬ובצלה אלהיס מורה על מה שנמשך מהס‬
‫או בדויות אין על העושה או סעובר שום שכר וסם הפעולוס ושמדות שיהיו דומות לפעולותיו‬
‫ועונש אסילו לבעלי הדת ההיא ‪ ,‬כיון שאינה מאסו ומדוסיז יס׳ כסו שדומה צו בדמות האברים ‪ ,‬ע״ד‬
‫יס׳‪ ,‬ואינם נענשים אלא בעברם על ז׳ מצות ג ט שסוף השה שנט־א איש ושנזכרו ט יח׳ עין ואזן‬
‫נח אשר כלל העולם נכללים בהם‪ ,‬כי ג׳ ג ט >מ ; ר ד י ס ו י ^ ש‪ ,‬ואס יעשה פך ראוי שיהיה לו שכר‬
‫מהם נסצה כל הארן ‪ ,‬ואין להם שנר נצחי בשום פו ב ע צ סנ קנ ס ל ה דנ בו ד ל מ ה שנברא ט דוגמא‬
‫» מ ע מו‪ 9 ,‬בזה יאמין ב ל י « ס ספק כי הצור‬ ‫סועל טוב כי אס בקיום שבע המצות ‪ ,‬וכמו שאסרו‬
‫חשידי או״ה יש להם חלק לעוה״ב כסי מדרגה ®‪» C‬זי ם גמלו ו ^ דרטו משפט ו ט׳ בהוראת ברואיו‪,‬‬
‫שקנו ממנו בעשיית מצות אלו או קצתן‪,‬ונמש^כ ואס צא יעשה ‪ •p‬ראוי שיענש על מה שמטיל‬
‫מוס‬
‫*( הערת ר«‪5‬נ? גמ‪-‬ומו וכן נשלמוד קידושין ‪» Mbj , ir t‬א»ש ‪)»5‬מן עי»ח «והם ‪ 1f> ,‬נשלמוד שנש קכ׳ו מונא‬
‫‪)9‬־> ו'ל‪ ,‬עי ס‬ ‫שמשגס גכוששת שסי ‪ p^b‬אלס ומנושסא «‬
‫אלה‪:‬יה‬ ‫שער היסווות פרק מב‬ ‫בית‬ ‫‪214‬‬
‫שהרי נברא ביוס הששי הסמוך ליום שבת קדש‬ ‫מום במה שגהרא ‪3‬ו דוגמא של מעלה וטה] פחחו!'‬
‫ותיכף להשלמת בריאתו ויצירתו נכנס לשבת שהוא‬ ‫פה למעיח דברים כלפי מעלה שיש עול בחקו‬
‫יוס מנוחה מעין עוה״ב‪ ,‬והוא תגמול מעשיס‬ ‫ית׳ ח״ו כמו שיש מיי אי ו‪ ,‬וכמשה״כ)שם ל’ ב(‬
‫העוביס‪ ,‬וכמו שאחז'ל)סנהדרין לח( למה נברא‬ ‫הצור המיס פעלו וגו׳ שחת לו לא בניו מומס וגו;‬
‫אדם הראשון בע׳׳ש כדי כיכנס למצוה מיד ‪ ,‬והוא‬ ‫יאנור לפי זאת הכוונה כי מצד שהוא צור שמיס‬
‫ענין תכלית בריאתו לעשות ולקבל שכר ושניהם‬ ‫פעלי כלומר האדם אשר יצר ‪ ,‬כל שכן הוא תמים‬
‫נכללות ביום השבת ‪:‬‬ ‫ביצירתו ופעולותיו^ יורה על כי כל דרכי הצור‬
‫וכן מצד הזמן באופן אחר‪ ,‬שנביא בסוף כל מה‬ ‫ית׳ הם משסע אל אמינה ו ג ו ‪ /‬ואם שחת דרכיו‬
‫שנברא בששת ימי בראשית שאין להם שכר‬ ‫כביכול שהוא משחית ומעיל פגם למעלה והוא‬
‫ולא עונש והס הדומם והצומח והב׳ח ‪ ,‬כי אין להם‬ ‫מראה כי א־נס בניו מפני מומס ‪:‬‬
‫שום תכלית כ״א לזה העולם התחתון ‪ ,‬והאדם‬ ‫וכן מצד הבורא באופן אחר ; שנפח באפיו נשמת‬
‫שנברא בסוף יש לו תכלית לסוף והוא מה שמוכן‬
‫לנפש האדם אחר צאתה מזה העולם תגמול מה‬
‫׳‪,‬‬
‫סייס כדכתיב ויפת באפיו וגו וא״כ יתחייב‬
‫גס ק שיהיה דומה לו בפעולות העובות ובצדק‬
‫שעשה בעוהי׳ז ‪ :‬וכן מצד הזמן באופן אחר‪ ,‬שכל‬ ‫ויושר בכל מה שנמשך מכת נשמתו כיון שהיא‬
‫מעשה בראשית לא הוגבל זמן לבריאתם כי ברגע‬ ‫נפוחה מפיו והצובה מתסת כסא כבודו ‪ ,‬ואם‬
‫הראשון שבכל יום ‪ p‬הששה ימים נבראו ברצוט‬
‫ית׳ ‪ ,‬וכמי׳ש נימי בראשית ויהי ערב ויהי בקר‬
‫‪,‬‬
‫יעשה כך יהיה לו שכר עוב ואס לאו יענש שהוא‬
‫מעיל מוס בנפש החצובה ממקוס הקדש ומחשיב‬
‫יום אחד ויום שני ושלישי וכו׳ ‪ ,‬הכוונה כי אחר‬ ‫נפש האדס העולה היא למעלה כנפש הבהמה‬
‫שנברא כל מה שנברא באותו יום היה כל הערב‬ ‫היורדת למעה לארן ‪ :‬וכן מצד הבורא באופן‬
‫וכל הבקר של אותו היום ‪ ,‬ובבריאת האדם הוגבלו‬ ‫אחר ; מצד היותו יציר כפיו אפילו לא היה נברא‬
‫י״ב שעות של יום ששי לבריאתו ‪ ,‬וכמו שאחז״ל‬ ‫בצלמו ולא היה טפח ב; כי בכל מה שברא האל‬
‫בסנהדרין שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה‬ ‫יח׳ לא הוזכר כי הוא בעצמו בראו‪ ,‬כי הוא צוה‬
‫גולם ג׳ נמתחו איבריו ד׳ נזרקה בו נשמה ו ט׳ ‪,‬‬ ‫ונבראו כדכתיב ויאמר אלהיס יהי אור‪ ,‬ויאמר‬
‫כי בזה מורה כי יש כוונה ותכלית אחר לבריאתו‬ ‫אלהיס יהי רקיע‪ ,‬יקוו המיס ‪ ,‬יהי מארת ‪ ,‬ישרצו‬
‫מבריאת שאר הדברים שנבראו‪ ,‬והוא עשיית העוב‬ ‫המיס‪ ,‬תוצא הארך‪ ,‬ואחר שכתוב יהי מארת‬
‫והרע ותגמולם והס השכר והעונש המקווה אחר‬ ‫יחס אותה ההויה לו ית׳ באמרו ויעש אלהיס את‬
‫המות ‪ ,‬והכל נכלל בזמן בריאתו שנצעוה וסרח‬ ‫שני המאורות ויו׳‪ ,‬ואחר שאמר ישרצו המיס יחס‬
‫ונידון ונשירד והלך לו בארבע שעות האחרונות של‬ ‫ההשרצה לו ית׳ ואמר ויברא אלהיס את התנינים ‪,‬‬
‫הי׳׳ב שעות ‪ ,‬אשר בזה הורה לעתיד כי לכך נוצר‬ ‫ואחר שאמר תוצא הארן נפש חיה ביום ששי אמר‬
‫לשיצעווה ולא יסרח ויהיה לו שנר בג״ע כמו‬ ‫ויעש אלהים את חית הארץ וגו׳ ‪ ,‬ובבריאת‬
‫שהיה לו עתה בזמן הבריאה ‪ ,‬ואם יסרח יערד‬ ‫האדס לא נאמר כך אלא ויאמר אלהיס נעשה‬
‫משם כמו שנערד עתה תוך זמן הגבלת בריאתו ‪:‬‬ ‫אדס בצלמנו ויו׳‪ ,‬ועל זה אמר ויברא אלהיס את‬
‫וכן מנד הזמן באופן אחר ‪ ,‬והוא כי תחלת‬ ‫האדה שנאמר עליו נעשה אד ס‪ ,‬יחס לו ית׳‬
‫המחשבה סיף המעשה בדברים העבעייס ‪,‬‬ ‫הבריאה כולה ואמר אחר כך וייצר ה׳ אלהיס את‬
‫כמו שהיה בבריאת העולם כי תחלח המחשבה‬ ‫האדם עפר מן האדמה וגו'‪ ,‬הנה שהזכיר שהיה‬
‫היתה לברוא את האדם השולע על הכל והוא היה‬ ‫יציר כפיו ית׳ הוה שלא נאמר בשום נברא ‪ ,‬ולכן‬
‫סוף המעשה ‪ ,‬ולהורות על תחלה המחשבה היו‬ ‫יתחייב שישובח בהיותו צדיק וישר דומה למי‬
‫גן עדן וגיהנס שהם מקום השכר והעונש מכלל‬ ‫שיצרו ‪ ,‬ויגונה אס לא יהיה כך כי הוא ממיל פגם‬
‫הדברים שעלו במחשבה להברא קודם שנברא‬ ‫כביכול ביוצרו‬
‫העולם ונבראו ג'כ בתחלת הבריאה ביום ראשון‬ ‫וכן מצד הבורא ית׳ באופן אחר ‪ ,‬ממה שכתוב‬
‫וביום שני ‪ ,‬וכמ״ש גן בעדן מקדם ‪ ,‬וכתיב)ישעיה‬ ‫וייצר ה׳ אלהיס את האדס וגו׳ יחס היצירה‬
‫ל׳{ כי ערוך מאתמול תפתה ‪ ,‬וביום ראשון כתיב‬ ‫לשס ההוי״ה ואלהיס ‪ ,‬כי מצד ההוי״ה יורה על‬
‫ויבדל אלהים בין האור ובין החשך מלמד שגנזו‬ ‫חשלוס שכר למתהלכים בה לפניו באמת ‪ ,‬ושם‬
‫לצדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬וכמו שאמרו בחגיגה שביום‬ ‫אלהיט על שהוא עתיד ליפרע מן הרשעים ולכן‬
‫שני נברא גיהנס כמו שדרכו ביום שאץ לו אלא‬ ‫סמוך לזה ויעע ה׳ אלהיס גן בעדן מקדם וגו'‬
‫אתמול והוא יום שני ‪ ,‬וכמ״ש בפסחים)נ״ד( מפני‬ ‫ויצמח ה׳ אלהיס כל עץ נחמד למראה וגו׳ ועץ‬
‫מה לא נאמר כי טוב בשני מפני שנברא בו אור‬ ‫הדעת וגו'‪ ,‬כי מה שנעע ומה שהצמיח בנן עדן‬
‫של גיהנס ‪:‬‬ ‫היה לתת שכר עוב לאדם כשייעיב מעשיו‪ ,‬ואם‬
‫ויש רמז במה שנברא האור שנגנז לצדיקים ביוה‬ ‫הרע ירעו הם ומלכם יספו וידחו ממנו לגיהנם‬
‫ראשון ואור של גיהנם ביום ב׳ כי השכר הגנוז‬ ‫הקרוב לו‪ ,‬ולכן הזכיר בנעימה וצמיחה ה׳ אלהיס ‪,‬‬
‫לצדיקים לעוה״ב הוא בשביל מעשיהם העוביס בין‬ ‫וכן בכל ענייני האדם הנמשכים ‪:‬‬
‫שעשו אותם כל ימיהם בין שהרעו בתחלה ושבו‬ ‫ו א ם מצד הזמן שבראו ים ראיה ג״נ לשכר ועונש‬
‫בתשובה‬
‫קח ‪215‬‬ ‫אלהים‬ ‫יטערהיסודותפרק סב מג‬ ‫בית‬
‫כל איברט וטשיו בתכלית השלימוס לפי מה שהוא‬ ‫גמשוגה גסוף ‪ ,‬והרשעים מינם נפנשיס אלא‬
‫אדם כ מו שב ^יו חכמי השבע בספריהם ‪ ,‬והיותו‬ ‫כשלא שבו בתשובה והו'יאו כל ימיהם גבהלה ‪,‬‬
‫הו^י גי^מה ז ^פ ה מצד נפשו העולה למעלה ‪,‬‬ ‫וזהו מ״ש מאתמול ולא אמר מיום שני ב©ירוש‪.‬‬
‫אשר מצד מעלות נופו על שאר ב״ח ראוי שיהיה‬ ‫ור״ל כי ערוך תשתה ביום שאין לו אלא אחמוג‬
‫לו שכר בשובת מפעליו הנעשות בגופו ‪ ,‬ויענש‬ ‫שלא נברא גיהנס אלא לאותם שכל זמן שעמדו‬
‫אם יעבור ט ץ שלא עשה מה שהוכן לעפות‬ ‫בזה העולה והוא אתמול היו רשעים והוא זמן‬
‫מסמלת ב ד א פו‪ ,‬ט מעלת הבריאה היא אם‬ ‫אחד ‪ ,‬לא לאותם ששט בתשובה והיה להם ג׳‬
‫תגיע להיותה מוכנת ועושה רצון טר א ה ‪ ,‬והסלע‬ ‫זמנים זמן הרשע וזמן התשובה ‪ ,‬והשכר הגנוז‬
‫במין הדומה שלא ידעה ולא ראתה ועשתה רצון‬ ‫לצדיקים נברא ביום ראשון שאין לו ז ק מוגגל‬
‫בוראה בהוצאת ה מים‪ ,‬והדשאים במין הצומח‬ ‫קודם להורות ששכרם גנוז בין שהיו לעולם‬
‫שנש^ ק׳ד בעצמם‪ ,‬ופרוס ^שהיס שבחוב בהן‬ ‫צדיקיה בין ששבו וקנו עולמם בשעה אמת^ותוהא‬
‫וישר© הפיו ס שאמרו שירה ‪ ,‬ופרו של אליהו ג״כ‬ ‫על הראשונות אינו מצוי בכל הדורות ‪ ,‬ונ׳־ל ני‬
‫בגי ס וכיוצא באלו במה שלמשה ממין האדם‬ ‫אינו דומה חוהאעל העוטתשפשה לשלח תזכרנה‬
‫י ו ט ט ט ל ם על מעלת המין האטשי בטו תו עושה‬ ‫לו כל המונות לשבומתחרע על מה שמעאלשלא‬
‫ר ^ ן »נ הו ט הוא עושה נמס רוח ליוצרו ושיש‬ ‫תזכרנה לו כל הרעות ‪ ,‬כי מדה שובה ירמיה‬
‫לו שטי שוב בעמלו ‪ .‬אם מצד מעלת נפש האדם‬ ‫ממדח פורענות והשב ומתחרש על עונותיו תועיל‬
‫יש ג^כ ראיה לשכר ועו© ‪ ,‬כי אחר שטדע כי‬ ‫לו התשובה לשלא תזכרנה לו הראשושת ‪ ,‬וזהו‬
‫יש ל » מ האדם השארות אחרי צאתה מן הנוף‬ ‫בחסדו ית׳ כי אין השכל גוזר שתועיל תשובת‬
‫ואינה כלה ב ^ ת מו ף ‪ ,‬א״כ הוא מן ההכרח‬ ‫מחשבה ודברים לפעולות הרעות שעשה והתמיד‪,‬‬
‫שיטה לה עדוןומטסה במקום שהיא אם הישיבה‬ ‫אבל התוהא על העובות שעשה והתמיד די לו‬
‫דרטהטשיוואזבגוף‪ ,‬ו ט ה א לה עונש אס קלקלה‬ ‫שאבד את המוט ת ויהיה כמי שלא עשה לא שובה‬
‫דר ט ה ‪ ,‬ט מו ף לא ט ה כדאי לשכר ועונש‬ ‫ולא רעה ‪ ,‬וכמו שאמרו)חגיגה ש ‪ (f‬על אלישע‬
‫אם לא מצד סגפש התצוכם מתתת כסא הכבוד‬ ‫אחר לא מידן נדייניה ולא לעלמא דאתי ליתי ‪,‬‬
‫כי ט א המטפה הטף והמשכלת בו לפעול מה‬ ‫לא מיקנדייניה דעסק במורה ולאלעלמא דאתי‬
‫ש י » > ולא תלכנה טלן למקוה אחד כיון שטו‬ ‫ליתי דחמא ‪ ,‬הרי שתוהא על הראשוטת ויצא‬
‫מלקות במעשיהם שובים ורעים ‪ ,‬ואין דרך ליתן‬ ‫לתרבות רעה שעשה פעולות רעות ואפיה הועיל‬
‫להם ש ט מוג על שוב סעולסן גז ה העולם ‪ ,‬כי‬ ‫לו זכותו מה שעסק בחורה לשלא יהיה נידק‬
‫השכר ס א ב ל ט מוגבל ועולם הזה יש לו נ ט ל‬ ‫בגיהנם ׳ וכן מי שעשה שובות ומוהא עליהן ומת‬
‫ושיעור‪ ,‬ועוד כי הנפש הנאצלת ממקום הקדושס‬ ‫הרי הוא כאילו לא משאן ואס לא הוסיף למשוא‬
‫איא שמטה מתמדת ב ט ף יותר מהזמן המוגבל‬ ‫לא יהיה נידון בניהנס ולא יהיה לו שכר פל‬
‫ל ה‪ ,‬ט ט א ה פ כי ת לגוףו ‪ » 5‬ר הכרח גבול הזמן‬ ‫המונות שעשה ‪ ,‬משא״כ השב ומתמרש על עונותיו‬
‫הנגזר עליה משוב לנדןומה אשר ממט חוצבה ‪,‬‬ ‫שאפילו בשעת מיתה ובדכדוכה של מות מ ת ^ ל ת‬
‫כ א ק העולה למעלה בבת ט ב ט ר הכח תחזור‬ ‫תשובתו בחן וחסד‪ ,‬שמתנהג האל ית׳ עם ה ט מ א‬
‫למשה‪ ,‬וב או מ הז ק המוגבל נשלמה פ עול ת ה‪,‬‬ ‫שמקבל תשובתו ונותן לו שכר כאילו עשה מה שאץ‬
‫והוא ד מון ה»־י המטשל כל צרט כי אס לא‬ ‫השכל גוזר כן ‪ ,‬כי על תנאי כך ברא העולם לקבל‬
‫ילקשוט י טל מעצמו וכשלקשוט מטשל הוא עולה‬ ‫חשובת החוסא ‪ ,‬וכמ״ש ה׳ דברים נבראו קודם‬
‫על שלק מ ל ט ה‪ ,‬ו ק ©שהצדיק אחרשנשלמס‬ ‫שנברא העולם ואשד מהם היא המשובה ‪ ,‬וא״כ‬
‫מ ^ ס © מ מ ס ולסט סמה״מ תתייצב להתעדן‬ ‫בשכר לא הוגבל זמן ובין שהיה צדיק כל ימיו‬
‫באוד היויים‪ ,‬וכמו ה » י הגרוע אשר לא יצלח‬ ‫או ששב באחרונה ים לו חלק לעוהיב ‪ ,‬ובענין‬
‫לכל ו מוז ט מ ג ו יקשף ויבול בלתי בישול ויהיה‬ ‫העונש הוגבל זמן האחרון והוא שעת המיסה שהים‬
‫ל מר מס‪ ,‬ק נפש הרשמ אמר צאתה מטסה תהיה‬ ‫רשע בה ולא שב‪ ,‬והוא הנרמז במ״ש מאתמול יום‬
‫עו ר עוטתיה ;‬
‫נמבוס ונמאסת כי ט ט *‬ ‫שאין בו אלא אתמול נמ״ש ‪:‬‬
‫ו א ם מצד האדם עצמו יש ג״כ ראיה לשכר ועו ©‬
‫פרק עלעזה וארבעים‬ ‫מצד מעלת גופו משאר ב״ח ומצד מעלת נפשו‬
‫החצובה מתחת כסא כ ט דו ונפוחה ממט ית׳ באפי‬
‫ו ה ר א י ה הלקוחה ק החוש על השכר למצווה‬ ‫אדה׳׳ר‪ ,‬אם מצד מעלת גופו הו אאי טתו וכמותו‬
‫ועושה ופל העונש לעובר״ ממה שראינו‬ ‫וצורתו ‪ ,‬אס איכותו הוא היות בשר האדם דמו‬
‫» « * ס גנ ט איס ובכתובים ובדברי חז״ל ממה‬ ‫ועצמותיו ואיבריו רכים וזכים שהם מהסעליס‬
‫שאירע שהשיג ה׳ לשונים ולישרים בל ט ח ם‬ ‫מהמקרים בסבה קלה וצריכים מלבוש וכסף שלא‬
‫והרשנטסכים נגרש ‪ ,‬אם ההשגה לשוביה מתחלש‬ ‫יוזקו ומזון שוב מיוחד ומיוחס ומתוקן להם משא״כ‬
‫בריאת אדה״ר ט ד ע שנברא בצלם אלהיס ושהאל‬ ‫בב״ח ‪ ,‬אס כמותו היות האדם מ טב ר מרמ׳ח‬
‫ימ׳שבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה‪,‬‬ ‫איברים ושס׳ה גידים‪ ,‬אס צורתו ותכונתו היות‬
‫©בת‬
‫אלהים‬ ‫היסודות פרק מג‬ ‫בית‬ ‫‪216‬‬
‫להם קדושה מצד עצמם ליא זכר ליציאת מצרים‬ ‫ושבת נס הוא לעשות רצון בוראו ולהדמוח לו‬
‫ולעגני כבוד ‪ ,‬אבל עצרת ור״ס וי׳ה יש להם‬ ‫ושר מזמור שיר ליום השבת ‪ ,‬ובזכות השבתות‬
‫קדושה מצד עצמם‪ ,‬תורה שניתנה בעצרת ועודנה‬ ‫ששמר תק״ל שנה הוליד בדמותו כצלמו ונקרא‬
‫מורשה לנו ‪ ,‬ור״ה בריות ט יפקדו בכל שנה ‪,‬‬ ‫שמו שת כי ממנו הושתת העולס ומשתיתו של‬
‫וי״ה יום סליחה וכפרה לישראל ‪ ,‬וקדושת המילה‬ ‫עולם הוא השבת ‪ /‬ושת עס בי׳ת בראשית הוא‬
‫היא להיות נכלל כל יום השבת בכלל זמנה ‪:‬‬ ‫שבת ‪ ,‬ובבראשית יש שת ויש שבת ‪ ,‬ובכלל מש'כ‬
‫ויש בשביעי שבעה מעלות על שאר ימי קדושה‪.‬‬ ‫ויולד בדמותו כצלמו היה שנולד ביום ששי ונכנס‬
‫ראשונה ששבת האל ית' בשבת בראשית‬ ‫מיד לשבת כאדם הראשון שנוצר ביום ששי‬
‫מכל מלאכתו אשר עשה וכן אדם הראשון וצדיקים‬ ‫ונשלמו לו ביום ששי זה ק״ל שנה ששמר בהם‬
‫הבאים אמריו ‪ .‬שניה שהוא מדיר יותר משאר‬ ‫את השבת ״ וכנידן נשלמו לוזוה אשתו ג״כ כי‬
‫י״ט ‪ .‬שלישית שהוא קבוע משביעי לשביעי לא‬ ‫לא ילדו איש ואשה בדורות האלו ברבוי שנים אלו‬
‫כימים טובים שאינם קבועים בימי השבוע אלא‬ ‫כ״א הס בזכות שמירת שבת הנזכר ‪ ,‬כי נח‬
‫בענין ימי החדש ‪ .‬רביעית כי יש בעצמות יום‬ ‫שהוליד לתיק שנה לא הוליד ר\דס כאדם וחוה‬
‫השבת הוראה לכל שהוא שבת ‪ ,‬והוא ענין ה ק‬ ‫שהולידו את קין והבל ועכ״ז הולידו אתר ק״ל שנה‬
‫וסמבטיון ובעל אוב ‪ .‬חמישית שנקרא שבת בלשון‬ ‫לשת ‪ ,‬וגם שהקב״ה כבש מעייכי של נס עד ת״ק‬
‫כל האומות‪ .‬ששית נפש יתירה‪ .‬שביעית ענין‬ ‫שנה כמו שאז״ל‪ ,‬ובזכות השבת נ׳כ שהוא יוס‬
‫העונש הממור לעושה מלאכה ביוש שבת שחייב‬ ‫שביעי יצא שביעי להם חנוך כצדיק בן ירד‬
‫סקילה החמורה משאר המיתות ‪ ,‬משא״כ בשאר‬ ‫שהתהלך עס האלהיס ולקח אותו אלהיס לתת לו‬
‫ימים טובים אפילו ביה״כ ‪ ,‬ובנפש היתירה שיש לו‬ ‫שכר טוב בעמלו ;‬
‫לאדם בשבת יש קדושה ומעלה בנפשו לזטת‬ ‫והסתכל כי כמו שהשביעי הוא קדש והעשירי‬
‫ולעשות רצון בוראו מכל ימי השבוע ‪:‬‬ ‫יהיה קדש ‪ ,‬כן היה בדורות עולם נח‬
‫וזה אצלי סבה מה והתנצלות לחטא אדה״ר‬ ‫עשירי ושם עשירי לשת שהיה משתיתו של עולם ;‬
‫בהיותו יציר כפיו של הקב״ה ועודנו ב א ט‬ ‫וחנוך שביעי ועבר שביעי אחריו‪ ,‬ואברהם נכפלה‬
‫נקטף בחטאו ‪ ,‬וכמ׳ש תשיעית נצטוה שלא לאטל‬ ‫קדושתו שהיה נס כן שביעי לעבר מפני שהיה‬
‫מן האילן עשירית סרח י״א נידון י׳׳ב נטרד והלך‬ ‫ראשון שבאבות ‪ ,‬ובן שלש שניס הכיר את בוראו‬
‫לו ‪ ,‬להיותו משולל מיתרון אור הנפש היתירה‬ ‫כנגד קדושת עשירי ושביעי וקדושת עצמו‪ ,‬ומשה‬
‫בשבת ‪ ,‬כ״א עבר עליו יום השבת אפשר םלא‬ ‫רבינו היה שביעי קדש לאברהם שהיה שביעי‬
‫היה מוכן לחטא ההוא והיה ניצול ממנו ‪ ,‬ואחר‬ ‫ועשירי‪ ,‬וילדתו יוכבד לק״ל שנה כהוה לשת שהיה‬
‫שנחה עליו רוח ה' בתשובה ושנכנם למצות שבת‬ ‫משתיתו של עולם והוא אורו של עולס ובחר ביום‬
‫מיד היתה בו נשמה יתירה בכל יום שבת אשר‬ ‫השביעי למנוחת ישראל במצרים ‪:‬‬
‫בסבתה לא נמצא בו עוד עון אשר חטא בכל ימיו‬ ‫וקדויסת כל שביעי הוא מקדושת יום שביעי כי‬
‫הארוכים ‪ ,‬ועם כל זה נענש על החטא הוא וכל‬ ‫כל הימים הס זה למעלה מזה והשביעי‬
‫דורותיו‪ ,‬כי במקום הנשמה היתירה היה לו יתרון‬ ‫אין למעלה ממנו כי בו כלה מנין הימים וחוזרים‬
‫ישיבתו בגן עדן ולא היה לו לעבור על ציוויו יה'‪,‬‬ ‫חלילה לדעת כל העולם ‪ ,‬וקדושת עשירי היא‬
‫ולכן היה ענשו חמור כמו שייעד לו כשהניחו‬ ‫קדושת המנין כי אין במנין למעלה מעשירי כי‬
‫בג״ע שאמר לו ומעץ הדעת טוב וגו׳ ט ביום‬ ‫כלה המנין וחוזר אליו בעשרות ומאות ואלפים‬
‫אכלך ממנו מות תמות ‪ ,‬ואמר אח״כ וישלחהו ה׳‬ ‫ורבואות ‪ ,‬ולכן יש קדושה בשביעייס ובעשיריים‪,‬‬
‫מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לקח משם ‪,‬‬ ‫ובשם האל ית׳ שנכללו בו כל קדושות היתה‬
‫להקל מעליו ומעל זרעו עונש החטאים בהיותם‬ ‫היו׳ד הי׳א שבשמו‪ ,‬והוא כסדר החלפ׳אבית״א‬
‫באדמה אשר לוקחו משם והוא חומר האדם ויצרו‬ ‫כמו שראוי להיות אותיות שמו כסדרן והן אבי״ד‬
‫הרע המחטיאו ‪ ,‬ובהיות תשובתו רמתה לא טד ע‬ ‫והם סכום היו״ד והה״א והוא״ו אחריו כסדר‬
‫בו במקום אשר שולח שום עון ואשמה עם טו תו‬ ‫ואמ״כ חוזר לה״א לתשלום השם ‪:‬‬
‫במקום חומרי הגורס לו לחטוא ‪ ,‬כי אימת שבס‬ ‫ועוד טעם סידור אותיות ההוי״ה כסדר שבאו‬
‫היתה עליו כששולח מגן עדן בין השמשות והיא‬
‫שעה י״ב של יום ששי שנטרד וראה כי ביום ששי‬
‫‪,‬‬
‫בתורה יו״ד של בראשית ה״א של אלהיס‬
‫וא״ו של וא״ת ה״א של הארץ שהיא סמוכה לואיו‬
‫טצר הוא ואשתו וביום שביעי לא נברא ולא נעשה‬ ‫והיא רמז לה״א תחאה שהיא הארץ ‪ ,‬והיו״ד היא‬
‫עמו דבר ‪ ,‬וידע כי ביום זה משהעריב שמשו‬ ‫עשר ונעלמה שהם ו״ד הס עשר נ״כ כננד אבנ״ד‪,‬‬
‫שבת האל ית׳ מכל מלאכתו אשר עשה בששת‬ ‫וה״ה עם נעלמה הוא עשר‪ ,‬והוא״ו אמצעה עם‬
‫הימים ושבת הוא עמו ושר מזמור שיר ליום השבת‬ ‫ראשה ועם סופה הם שבעה כנגד קדושת שביעי‪,‬‬
‫אע״ס שלא נצטוה בו ‪ ,‬ובחכמתו אשר חלק לו האל‬ ‫ואין קדושה בימי המועדים כ״א מצד שבת ‪ ,‬ולכן‬
‫ית׳ בבינה הבין וידע כי ששת ימים עשה ה׳ את‬ ‫היו פסח וסוכות שבעת ימים שיהיה נכלל בתוכם‬
‫השמים ואת הארץ‪ ,‬יום ראשון לכלל השמים והארץ‪.‬‬ ‫יום שבת ויתפשט ממנו קדושה לשאר הימים שאין‬
‫ויום‬
‫ק ט ‪* 17‬‬ ‫א ל הי ם‬ ‫ש ע ר חי ם ה ־ו ת פו ק סנ‪.‬‬ ‫בי ת‬
‫מציתי ‪ ,‬פ אין הסגרא מסייגת שיגחן שכר לאלם‬ ‫דו ס שני לרקיע המבדיל בין המיס העליונים‬
‫סל קיימו מצות השם לוולזרפו‪ ,‬ודי לו שיהיס ^‬ ‫לתמטניס ‪ ,‬ויום שלישי לשסראה טבשה וסוא‬
‫לולעוה״ג״חרמו‬ ‫®ג ם נמוה״ן ל מ מה‬ ‫כלל הדומם וצמח האדמה‪ .‬דום ד׳ למאורות‬
‫סבא אמריו יקגה גם הוא שלי»ש לגופו ונסשו ‪J‬‬ ‫המגדלים הצמחים ממגד תבואות שמש וממגד‬
‫ו ל ק לא הועיל זכות אבות הראשורם במדות‬ ‫נרש ירחים ‪ ,‬דום ה׳ לביח ‪ ,‬דום שט לאדם ‪,‬‬
‫הר א מגים‪ ,‬לא זכות אדם הראשון לקץ ולזר®‬ ‫וידע שיצאו דשאים מיום ג׳ וראם עמה שעמדו‬
‫שלא ישמסו בדור המטל< ולא עמדו זכיות ממך‬ ‫על סתת קרקע והתפלל הוא וירדו נ שטם וצמחו‬
‫ומתושלח צ די קי ם למיהם ולנגותיסם א«־ ילדו ‪,‬‬ ‫בו ביום וכדאיתא בחולק‪ ,‬וכיון ט ד ע שנבראו‬
‫ט גס לבד בצדקתו הציל את גסשו ובגיו לא הגי ®‬ ‫ביום זה ידע כי בה׳ ימים הקודטס לזה נבראו‬
‫לכלל עונש וגצוט עמו‪ ,‬והאבות האמיתיים אברהם‬ ‫כלל כל הדברים הנזכרים ונתחזק ה ט ל ס ‪ ,‬וממם‬
‫יצמק ויעקב ששמרו אס ההורה כמו א ם)י מנ ה‬ ‫השביעי זד ששבת אדה״ר בחברת סאל יהברך‬
‫להם ספד ה זכוהס ל©ןז הדורות ט לא תמס‬ ‫ט ה הולך ומונה ששי ושובת בשביטמפסר שביתת‬
‫זכותם ‪ ,‬ונ ס זה איט מן הדין והסברא כ״א דרך‬ ‫יום זה לשח בנו שהוא משתיתו של פולס ‪ ,‬ו ק‬
‫ג מ ד ורסמים ‪ ,‬וכמ״ש וטשה חסד לאלטם‬ ‫עד אברהם אבינו ע״ה ש שמרט א ט׳ ה עי רוב‪,‬‬
‫לאוהבי מ ו ‪ /‬כי דרך ססד הוא מה שעושה האל‬ ‫ועד משה רבינו כמו ששמת במתנת מלקו‪ ,‬ואם‬
‫יתברך לזרע הצדמךם כי הסברא אינה מחייבת‬ ‫לא ק ט ה נשכח זכרו כמי שהלך במדבר ולא‬
‫שחכה האדם אלא לעצמו וכמו שהיו ב מרו ת‬ ‫ידע מתי הוא שבס‪ ,‬כי השבח אינו נשכח ל ט‬
‫•‬ ‫הראשונים כמו שנזכר ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שעושה מלאכה בששת ימים ושובת בשביט‪ ,‬ו ל ט‬
‫י ק ראיט דבקות האל יתברך באבוס יותר‬ ‫שאינו מבדיל בין קודש לחול בעשיית מלאכה הוא‬
‫מהראשוניס מ מ ר מ ע ט ה ם השובים במה‬ ‫®כח ‪ ,‬ולכן אס לא ט ה יורד ‪ p o‬לישרל^‬
‫ש ^־י ך בענייניהם‪ ,‬ט אדם הראשק לא הוגד‬ ‫במדבר בכל הימים הים מ כ ח מהם השגת שלא‬
‫מעריט כיא מה שקרה לו בעם שנברא מעברו‬ ‫ט ו עושים שום מלאכה לשיזכרו על ידה ט ט ס‬
‫‪ b‬הציווי ו » ט עליו ולא הוזכר « ד עניינו עד‬ ‫שעשו בהם מלאכה וימט אותם ששה י ט ם זה‬
‫הולידו אס שת ק קיל סנה ומשם ואי^י עד תשלום‬ ‫אחר זה וישבתו העם כיוס ה שביט‪ ,‬ואפר האל‬
‫ססקיל לא הוזכר מה ט ה לו‪ ,‬ונח בשנת שש מאות‬ ‫ית׳) שמוח שז( ששת ימים תלקטוהו ובמס השביעי‬
‫שנה הוזכר מטיטשהיס ^ ק ושנכנס לתיבה כ ט‬ ‫שבת לא יהיה בו שאס היה בו ו טו לוקשים מ מ מ‬
‫מס שנצשוה ומציאתו סן הסיבה נאמר לו מנץ‬ ‫בכל הימים לא היה להם במה לזמר אם י ®‬
‫סקשתולאהוזכר » ד עטים‪ ,‬והאבוס הוזכר עניינם‬ ‫השבת‪ ,‬כי במצרים על ידי המלאכה שהיו עו ט ם‬
‫ב או ^ מזמן היות אברהם ‪ p‬ע״ה שנה עד העקידה‬ ‫בששת ימי המעשה היו שובתים בשביט‪ ,‬וס טר‬
‫שטס ‪ p‬קל״ז שנה כ ט הקבלה ‪ ,‬ואח״כ ט ס ר‬ ‫אדם הראשון ט האל קידש את יום השביט ו ^ ה‬
‫מנין ק טזו אס קעורה ולימזה כל אלה בגי קפורם‬ ‫בו ושבת בו ממה שראה שלא כלה כל מלאכס‬
‫והמתנות שנק להם ושלחם ב עו מו ט עד ע ת‬ ‫יום ששי כ״א בסופו כאילו‪:‬כנס כ ® מס מטעי‪,‬‬
‫פו ®‪ ,‬ויצטן ט מ ר ערינו מעת העקידה וקח®‬ ‫•וכמו שדרשו על ויכל אלהיס ביום סשביעי ‪,‬‬
‫את רבקה ו ^ הענק עד ב ר ט אס יעקב שטס‬ ‫והבין כי לא רצה לעשות שום מלאכס בו וששבס‬
‫‪ p 7 16‬כ שנה לסחוס כ ט הקבלה ‪ ,‬ושאמר כך‬ ‫בו וקידש או® במה שנזהר שלא תיעשה » ף‬
‫מ ר וברך אס ^יע®‪ :‬ושלח אוהו סדנה ארם ‪,‬‬ ‫המלאכה כ״א ברגע ה א טון ולא י «נ ם אסילו‬
‫ד עי ^ טז פ ר עניינו מסע ® בן י״ג שנה כפי הקבלס‬ ‫י נ ע אחת ביום שביעי ‪ ,‬וכן ראה וסשיג במם‬
‫שסיס ‪6 -‬יש > ‪ 0‬יושג אהלים עד רד ® למצרים‬ ‫ששי ממשלת שבעה ‪:‬וכבי לכת המ שטה על‬
‫ז מ י ט ט י ך ל פנ ה ; ומס שאירע לו בעת גדע ®‬ ‫שבעה ימי בראשית הששי לי® ששי השביט והוא‬
‫שקיא־ לבנו לעםןז‪ ,‬וענק הג ר מ ה שברך לג רו‬ ‫שבתאי התחיל ב׳יל שבת וידע ט יהיו ®זר ®‬
‫וסכטד הנעשה לו במו® וקבור® ‪ ,‬אשר כל זה‬ ‫סלילה בכל שבעת ימים ‪ ,‬והטר בזה ט מס ‪W‬‬
‫®רה ט בשכר מעשיהם השובים ט ס האל יסב׳‬ ‫שנברא היה ששי ליצירה ומס שבס ששבת ט‬
‫משגיח בכל ® ® עריניהס ב טיה ם וג ש סס לא‬ ‫כמו שנזכר היה שביט ושבת ט אע״ס שלא ^ ® ם‬
‫נסרדה סמזגחה הטוגה מעליסס ‪ ,‬ואין ס ט ן ט‬ ‫ט ידע רצון קוט לשבות ביום שבס ורצה לעשות‬
‫לאדם ו ® קרה להם דברים הרבה באורך‬ ‫נמת רוח לפניו לשבות גם הוא בהבר®‪® ,‬יגל‬
‫ש מטהם ולא חשש האל יסגרך לספרה ‪:‬‬ ‫שכר על זה כי השכר הוא על ס מ ^ ס ו« שס‬
‫‪ p i‬ראוגו פגש® טל ה גאל יתב׳ שיענה בעת‬ ‫לא על הטוב במיני בגי אדם ® ל ט ה מ הג ה‬
‫^ י ו גש® המוב שעשו לפרו ונעם‪,‬‬ ‫המדינית ‪ ,‬וכמו שביארט בהחלה ט ק ר זס ‪:‬‬
‫ל^פרסש התפלל על אממלך ויישא אוהו אל ט ם‬ ‫ו מ צ אנ ו ראיט כי בנתינת התורה ריבה סאל‬
‫ואש® ואמהותע ד ל מ ‪ ,‬דצמק דעסר יצחק לס׳‬ ‫יה׳ שכר העושים מאהבה והשומרים‬
‫לנכס אש® וסהר רבקה אשתו ‪ ,‬ויעקב הצילר נא‬ ‫עצותיו להם ולזרעם אחריהם ‪ ,‬נמ׳ש בעשרה‬
‫ט ד אתי ט ד עשו ונו׳ מצילו האל ית׳‪ ,‬ו ® לא‬ ‫סדכרוס וטשה חשד לאלפים לאוהבי ולשמרי‬
‫במס‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק כג‬ ‫בית‬ ‫‪218‬‬
‫קיבול לנפש לפעול פעולותיה הטובות בעוה״ז‬ ‫במח בצדקתו וחמימותו להחסלל על דור המבול‬
‫צריך שימור והשארות כמותה‪ ,‬וכן על ענין התהייה‬ ‫ונאמר בו כי מי נת זאת לי וגו׳ ; כל מה שאני‬
‫והחזרת הנפש לנוף עצמו אשר שמשו בפעולותיו‬ ‫קורא אותם מי נח שהיה לו להתפלל על זאת ולא‬
‫הטובות שיקבל שכר עמו ‪ ,‬אשר כל זה יאות‬
‫להיותו נרמז בקבורת האבות שהם תחלת הנביאים‬
‫‪I‬‬
‫התפלל וע׳כ נשבעתי מעבור מי נח וגו' כי אם‬
‫היה מתפלל עליהן הימה מועילה הפלתו אף לעתיד‪:‬‬
‫פנתנבאו להם לישראל ושקייימו את התורה כי‬ ‫וכן ראינו דבקות האל ית׳ עס האבות יותר מן‬
‫בזכותה זוכה האדם להשארות הנפש לקבל השכר‬ ‫הראשונים במה שנראה אליהם ודיבר להם‬
‫הצפון לצדיקים ולזמן התתייה ‪ ,‬וכן שרה שהיתה‬ ‫במראה הנבואה ‪ ,‬מה שלא עשה כ; עס אדם ונח‬
‫ראשונה לשבע נביאות הוזכרה קבורתה לסבה‬ ‫כי לא הוזכר בהם שנראה להם הפס ודיבר להם‬
‫הנזכרת‪ ,‬כי אשר דיבר פי ה' אליהם ראוי שיזכר‬ ‫כמו לאבות< אלא שדיבר להם בלי מראה כי לא‬
‫בהם השארות נפשם וגופם ‪:‬‬ ‫היו נביאים ‪ ,‬וכמו שאמרו מ״ח נביאים וז׳ נביאות‬
‫וכן נרמז בזכרון מקים קבורתם אשר הוכן להם‬ ‫נחנבאו להם לישראל ואין אדם ונח ובניו מכללם ‪/‬‬
‫שתי הם‪ ,‬כי החיים יודעים שימותו ומטיבים‬ ‫וחוה שנאמר בה ויאמר ה׳אלהים אליה אשר לא‬
‫דרכם בכל ימי חייהם לתת דין וחשבון לפני ממה״מ‬ ‫נכללה בכלל ז׳ נביאות‪ ,‬כי לא היה הדיבור להם‬
‫הקב״ה ואינו בא להם המיתה פתע פתאום כנאן‬ ‫דרך נבואה בהכנות הצריכות לנבואה אלא הודעה‬
‫כשור לטבח יובל ‪ ,‬והראשונים שהאריכו ימים‬ ‫להם לפי שעה כמו מה שנאמר לקין ויאמר ה׳‬
‫הרבה יוסר מתת״ק אפילו הצדיקים שבהם היו‬ ‫לקין למה חרה לך וגו׳ ויאמר ה׳ לקין אי הבל ונו׳‬
‫חושבים אולי שלא ימותו כיון שהאריכו כ"כ ימים‬ ‫ויאמר לו ה׳ לכן וגו׳ ‪ ,‬ואין ספק כי לא בהכנת‬
‫ולא הכינו להם קבורה‪ ,‬ונאמר בכל אחד מהם ויחי‬ ‫נבואה נאמר לו ‪:‬‬
‫כל כך שנים וימת שנחחדש לו המיתה שבכל‬ ‫וזה אצלי קרוב להדמית למלך גדול צדיק וישר‬
‫הימים היה חושב שיהיה חי אלא בשעה שמת ‪,‬‬ ‫הוא אשר אין מדרכו להתייחד בדיבור אלא‬
‫ובדורות שיש מנח ועד אברהם אחר שראו ימי‬ ‫עס האנשים הדומים לו בצדק ויושר ועל ידם הוא‬
‫חייהם כמאתים שנה לא היתה מיתתם כך חטופה‬ ‫מנהיג ומכלכל את כל בני מלכותו ‪ ,‬ויודעים‬
‫וידעו שהיו עתידים למות ולא הוצרך להזכיר בהם‬ ‫הכל כי כל אשר המה עושים מצות המלך היא‬
‫מיתה ‪ ,‬אבל באבות ע״ה שהיו נביאים כנזכר‬ ‫לאמר לעמו שיתנהגו כפי מצותם‪ ,‬ולפעמים‬
‫ושקיימו את התורה כולה הוזכר בהם המית׳ והכנת‬ ‫כשאין אנשים הדומים לו כמו בתחלת מלכותו‬
‫הקבורה מזמן היותם חיים ‪ ,‬להורות כי לצדיקים‬ ‫ויראה במדינה עושק רש וגזל משפע וצדק ‪ ,‬אינו‬
‫ושומרי התורה כמותם יאות להיותם דבקים‬ ‫יכול להתאפק והוא מוחל על כבודו ומדבר לבלתי‬
‫בחייהם באל יתברך ולהכין צדה לדרכם בקיום‬ ‫ראויים להיכיחם כפי שעה‪ ,‬ואין דיבורו להם‬
‫התורה ‪ ,‬בזכרם שישוב העפר אל הארץ כשהיה‬ ‫מעלה כמעלת האנשים אשר הוא מדבר עמהם‬
‫והרוח חשוב וגו׳ ‪ ,‬וכל זה נרמז בזכרון מקום‬ ‫לניוב תכונתם והדמותס למלכם בדברים הצריכים‬
‫קבורתם שהכינו להם בחייהם ;‬ ‫לתועלתם ולתועלת הנהגת העם ‪ .‬והנמשל הוא‬
‫ו כן נתייחדו האבות הראשונים במה שבא זכרו)‬ ‫מבואר כי בתחילת הבריאה אשר נתגלה בה היותו‬
‫זיווגם בתורה עס הנשים הראויות להם מבני‬ ‫מלך העולם היצרך לצוות לאדם הראשון ולגלות‬
‫משפחתם כדי שיהיה זרעם נכון לפניהם‪ ,‬ובהיות‬ ‫לו רצונו שלא יאכל מ ען הדעת ‪ ,‬וכשעבר על‬
‫שרה קרובה מאד לאברהם היה זרעה שלם בן‬ ‫מצותו עם היותו יציר כפיו לא היה ראוי שידובר‬
‫נביאים ראוי להעלות לפני ה׳ ‪ ,‬ורבקה שהיתה‬ ‫לו מאת ה׳ אלא להוכיחו במישור על עברו על‬
‫רחוקה יותר מיצחק שני בשלישי יצאה ממנה עשו ‪,‬‬ ‫מצותו‪ ,‬וכן לאשה ולקין בנה דיבור בעלמא ‪,‬‬
‫ורחל ולאה שהיו שני בשני ליעקב היו כל בניהם‬ ‫וגס נח עם היותו איש צדיק תמים היה צריך‬
‫חמימים וישרים ‪ ,‬וזכות אבות מסייע לבנים‬ ‫סעד לתומו ולא הוכן הכנה שלימה שידובר בו‬
‫להיותם כשרים כיוצא בם ‪ ,‬ולכן הוזכר נס כן‬ ‫וכל שכן בניו אלא לצורך השעה ‪ ,‬לא בגילוי‬
‫מקום קבורת האמהות עם האבות לכלול זכות‬ ‫שכינה כמו האיות ע״ם ע״ד שנאמר בהם וירא‬
‫כולם שיעמוד לזרעם ולא יתום‪ ,‬שאס היה נחשב‬ ‫אליו ה׳ בגילוי שכינתו עליהם להראות להם‬
‫זכות האבות כל אחד בפני עצמו אולי שהיה הם‬ ‫מובח הפנו ורצונו על שנדבקו בו במדוהיהם‬
‫לשוף ימים‪ ,‬אבל האל ית' צירף זכות כולם ביחד‬ ‫העובות וצדקתם וישרס ‪ ,‬ולכן הוא מדבר להם‬
‫להגדיל ולהושיף בזכותם ‪ ,‬ע״ד מה שאמרו אינו‬ ‫בחועלתם ומשמחס לעתיד בעובת זרעם ‪:‬‬
‫דומה מועטין העושין את המצות למרובין העושים‬ ‫ונראה כי לזאת הסבה הוזכר קבורת האבות‬
‫אותם‪ ,‬כי תגדל ותוסיף שכר המצוה בהיותה‬ ‫במקום מיוחד מה שלא הוזכר קבורה‬
‫נעשית ברבים יותר הרבה מאד ולא כפי הערך ‪,‬‬ ‫בראשונים אלא המיתה לבד‪ ,‬להבדיל בין קדושתם‬
‫וכן חושב האל יח׳ זכות האבות כאילו עשו כולם‬ ‫החמורה לקדושת הראשונים הקל‪ :‬בערכם‪ ,‬כי‬
‫ביחד כל הזכיות שעשה כל אחד ואחד מהם כיון‬ ‫מיקר הוראת הקבורה היא להורות על ההשארות‬
‫שלמדו זה לזה ‪ ,‬וכמ״ש באברהם כי ידעתיו למען‬ ‫הנפשיי ‪ ,‬כי גם הגום אשר היהה הכנה ובית‬
‫אשר‬
‫סי ‪219‬‬ ‫אלהים‬ ‫^טער ך«יםודות פרק פג מד‬ ‫בית‬
‫וכאמרו כל אשר ימרה את פיך וגו׳ ‪ ,‬ואינו מענה‬ ‫אשריצוה אש מיו ואת ‪ 3‬יסו ונו' ושמרו דק־ ‪0‬׳‬
‫אס דיט אלא מיד הורגו ‪ ,‬כן ויו»־ מכן העובר‬ ‫וגו'‪ ,‬וז״ש לא תמה זכות א ט ת על דרך זה בהיות‬
‫ע׳ס ממהימ ה ק ל ה חייב מיתה ביומו‪ ,‬וכן מצות‬ ‫זכוחס כלול ביחד< וזה מורה עני] קטרתס ביחד‬
‫סי מלך שמור ביומו יהן שכרו‪ ,‬והאל יתברך‬ ‫במקום המיוחד ‪ ,‬ולכן המריח יעקב את בניו‬
‫ברחמיו רצה להאריך אפו עד סוף יומו שהוא אלף‬ ‫להעלות אותו למקום קבורת אבותיו‪ ,‬כי אטתיו‬
‫שנה‪ ,‬שאם היה מסיתו ביומו היה פועל העולם בטל‬ ‫שנמצאו שם בשעת מיתתם נקברו שם בלי מורח‪,‬‬
‫כי הוא המעיד על בריאת העולם ועל יצירתו‬ ‫והוא מצד עצמו לא היה מחוייב לצוות את בניו על‬
‫מפועל כנ ח של הקב״ה ‪ ,‬כמו שנזכר בפרקים‬ ‫כך אלא לסבות שזכרו רז״ל ‪ ,‬ומצמרף ל ק צירוף‬
‫הקודמים‪ ,‬ובניו יךן והבל לא ייטיבו דרטהס יותר‬ ‫זכותו עם זכותן בהיוסס קבורים במקום המיוחד‪,‬‬
‫ממט כמו שנראה אח'כ וישאר העולם שמס ‪:‬‬ ‫וזהו שהוצרך לחזור ולצוות את כל בניו אני נאסף‬
‫לתת איזה טעס לענק אמרם כי יום זה הוא‬ ‫וצריך‬ ‫אל עמי קירו אותי אל אבותי‪ ,‬כיון שנפשי נאסף‬
‫יומו של ה ק ל ה אלף שנה‪ ,‬ט ככל התורה‬ ‫אליהם ראוי שהנוף ג'כ יהיה נקבר עמהס ‪,‬‬
‫כולה שהוזכר בה יום הוא יום קצר שלט מתחלת‬ ‫כי מתחלה כך היתה כוונת אברהם שיקברו כולם‬
‫התורה שכתוב יום א׳ יום שניוט׳‪ ,‬ובכטד שכינתו‬ ‫שם‪ ,‬וז״ש אשר קנה אברהם ונו׳ לאחוזת ^‪:‬ר‪ ,‬ואסר‬
‫כתיב וישכקכטד ה׳ ונו׳ ימים קצרים‪ ,‬עד היום הזה‬ ‫שמה קברו את אברהם ונו׳ שמה וגו‪ /‬להורות על‬
‫הפסוב בסוף התורם כקטרת משרע״ס‪ ,‬וניל כי‬ ‫מעלת המערה כי מצד מהות מעלת קדושתה‬
‫מה שאמרו יומו של הקביה בעולם העליון ועוה״ב‬ ‫נקברו שמה כולם ‪ ,‬לזה חזר לומר שמה ושמה ‪,‬‬
‫אשר שם מתפשט אור כ ט ד ה׳ ממקומו‪ ,‬וכמו‬ ‫כי נס אם שלא היה קבור שם אברהם היה‬
‫שמלטתא דארעא כעין מלטתא דרקיעא ‪P‬‬ ‫המקום מוכן וראוי מצד עצמו שיקבר שמס יצחק‬
‫סלכוסא דרקיעא כעקדארעא שישבה ימים אלא‬ ‫וכן לאה ‪ ,‬ואמר קברו קברו על יצחק וישמעאל‬
‫שהם ארוטס כעין העליונים שאץ בהם נשמות‪,‬‬ ‫ועשו ויעקב כמו שכתוב ויקברו אותו וגו'‪ ,‬לרמוז‬
‫ולק דרשו יום יום אל טם שגס שקדמה תורה‬ ‫כי כמו כן ראוי שיקברוהו הס‪ ,‬ואמר קברתי את‬
‫לע^לס‪ ,‬וגיעהו א מעץ העוה״ב‪ ,‬וכיון שנצטוה‬ ‫לאה לסלק איבת יוסף מעל אחיו אס יחשוב כי‬
‫אדה״ר בציווי זה בג״ע ט ס ט ט ו ס הזה שנזכר‬ ‫הם קברו את אמם שם והוא לא קברה שם ‪,‬‬
‫בענשו יום ארוך כאותן ימיס של הקביה‪ ,‬וכמ׳ש‬ ‫ולכך אמר שמה קברתי כי אני הייתי עיקר‬
‫והארכת ימים לעולה שכולו ארוך על שכר צדקת‬ ‫קבורתה שם ולא בניה ‪ ,‬ואת רחל לא קבר עמו‬
‫יוה א׳ של עולם הזה יהיה לך שכר יום אחד ארוך‬ ‫לסבה ידועה ורמוזה ליוסף כבר בתחלת הפרשה‪,‬‬
‫של עוה׳ב‪ ,‬ההו ל מ ק ייסב לך שתאריך ימיס שלא‬ ‫ונתבאר מן החוש ממה שבא בס׳ בראשית מעניו‬
‫יהיה שכ^ שמור יום כנגד יום אלא יום ארוך כנגד‬ ‫שכר הצדיקים חלף עבודתם לס' יתברך ‪:‬‬
‫יום קצר ‪ ,‬וכשיכלו ט מי ם הארוכים אשר הם כנגד‬
‫הקצרים אשר ה מי ט דרכיו בהה משם ואילך יהיה‬ ‫פרק ארבעה וארבעים‬
‫שכמ דרך מן ומסד מאמו יתב׳ מתנת חנם ‪,‬‬
‫ולאדטר האריך יום ארוך לעטן המיתה אבל לא‬ ‫והראיה מן החוש לעונש העוברים‪ ,‬ממה שבא‬
‫שלא להעטשו מיד‪ ,‬שנגרעה קומתו ושאר דברים ‪:‬‬ ‫בספר זה הוא העונש שהגיע לאדם‬
‫ו ע נ ץ היות שיעור אריכת יזה זה אלף שנה לא‬ ‫וחוה ולזרעם על עברם את פי ה׳ ‪ .‬והנה העונש‬
‫י סחוס וצא יותר‪ ,‬אפשר לומר כי עיקר השכר‬ ‫בחעא זה נתפרש לו משעת אזהרתו « כמ״ש לא‬
‫הצטן לצטיךס הוא להיותה טנשים יצרם ממעוא‬ ‫האכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות המות ‪,‬‬
‫ל ט ‪ ,‬ולא יקרא צדיק על מעשה המצות אלא על‬ ‫הורה כי באכילתו מעץ הדעת טוב ורע היה סבה‬
‫טו תו מחהר מעבירות ‪ ,‬כמו ד׳ שממו כעסיו של‬ ‫שיחטא וימות‪ ,‬כי האכילה פועל גשמי והיא סבה‬
‫נמש‪ ,‬ש^ן סענץ שקיימו כל המצות אלא שנזהרו‬ ‫לפעול הרע הנודע מעץ הדעת יומר מן הטוב‬
‫ולא עברו אפי׳ עזן א׳ ‪ ,‬וכן הרשע לא יקרא רשע‬ ‫הנודע ממנו‪ ,‬ואס היה חונה סביב עץ הדעת‬
‫על שאיט עושה מטת כי א ט׳ הטקניס מלאים‬ ‫והיה נהנה מצלו ומראייתו וחטה ס ט ט לבד היה‬
‫מצות כרמון ‪ ,‬אלא על היותו פ ר ץ בעבירות ‪,‬‬ ‫סבה שיהיה מוכן לפעול הטוב הטדע מ ק הדעת‬
‫והנה האזהרות הם שס״ה כמטן ימות החמה כל‬ ‫יותר מן הרע הטדע ממנו‪ ,‬וזהו דרך הודעה‬
‫יום אומר לא תעשה בי עבירה ‪ ,‬ובהיותו נזהר‬ ‫ממה שיגיע לו מצד האכילה אע״פ שלא סיס‬
‫בטלם יום צא נעדר יקנה כל יום שלימות מכל‬ ‫מצווה ומוזהר ממנו ‪ ,‬ולא היה אומר הכתוב אלא‬
‫שאר הימים ‪ ,‬דומה למרובים העושים אח סמצוס‬ ‫ומעץ הדעת טוב ורע אם תאכל ממט מוס תמות ‪,‬‬
‫שיתעלה שכרו יומר מ כ ט מר ט ‪ ,‬כן יתעלה כל‬ ‫אבל אחר שאמר לא תאכל ממנו היא אזהרה‬
‫יוה שלא חעא ט הצדיק משאר ימות השנה ע ד‬ ‫מסיו ית׳אע״ם שלא חהיה האכילה סבה טבעית‬
‫שיחשב כל יום כשס״ה יוה ויתעלה החנין עוד‬ ‫לתמוא אלא בסבת עברו באכילתו על סי האל‬
‫עד אלף פעמים שס״ה יום ט אין למעלה ממטן‬ ‫ית׳ ‪ ,‬ונמצא חיובו במיחה מב' צדדין ולק אמר‬
‫אלף אלא כפל האלף ‪ ,‬ט ר ט א הוא י׳ א ל ט ס‬ ‫מות תמות ‪ ,‬ואמר כי ביום אכלך וגו'‪ ,‬כמו שגוזר‬
‫יק׳‬ ‫השכל כי העובר על דברי סי מלך חייג מיתה‬
‫אלהים‬ ‫ישער היסודות פרק מד‬ ‫בית‬ ‫‪22a‬‬
‫קין בהריגת הבל אחיו ועבר על פי השם ממה‬ ‫זק׳ ר‪3‬וא היא אלף אלפים‪ ,‬ובמר! הנדול משלם‬
‫שדרשו בסנהדרין ויצו ה' אלהיט על האדם כל‬ ‫האל ית׳ לידידיו‪ ,‬גמצא יומו של הקי״ה אשר בו‬
‫מצות בני נח אשר מכללם היא שפיכות דמים ‪,‬‬ ‫כושלס שכר ניוב למתהלכים לפניו באמת שס״ה‬
‫ולר׳ יהודה שאמר לא נצעוה אדם הראשון אלא‬ ‫אלף יום שהם אלף שנה לכל יום שלא חנוא בו‬
‫על ע׳ז ור׳ יהודה ב׳יב אומר אף על ברכת ה׳‬ ‫כמו שנזכר‪ ,‬וימדת פורענות והוא פרעו! הרשעים‬
‫וי״א אף על הדינים ‪ ,‬צריך לתת מעם למה נענש‬ ‫בגיהנס איט מענישם אלא ביום קצר כהיום הזה‪,‬‬
‫אפי׳ גלות אס לא הוזהר על כך‪ ,‬וכפי דעת הרוב‬ ‫יכמ״ש משפע רשעים בייהנש י״ב הדש והס שם״ה‬
‫שאומר שהוזהר על כך למה לא נענש מיד ותלו לו‬ ‫יום כננד הימים שעיר בהם יום ביום‪ ,‬כי סבת‬
‫עד ששעה דורות כמ׳ש שבעתים יוקם ‪ ,‬ואפשר‬ ‫ההמא הוא יצר הרע שהוא גשמי ‪ ,‬וכן הפרעון‬
‫לומר כי להיותו אחיו והוא גואל קרוב היה מיקל‬ ‫הוא משוער בימים גשמיים כימי עוה״ז‪ ,‬ונתבאר‬
‫עליו האל יתברך כענין הדברים בסדרה האשה‬ ‫פעם היות זה של אדם הראשון אלף שנה‪ ,‬לשלא‬
‫התקועית אל המלך דוד ‪ ,‬ולשפחתך ב׳ בניס וינצו‬ ‫יצערך ליפרע ממנו ביומו הקצר כפרעון העוברים‬
‫שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו הא' את הא׳‬ ‫על דברי מלך ב״ו ‪:‬‬
‫וימת אותו והנה קמה כל המשפחה וגו׳ וכבו את‬ ‫ואחר שניתנה התורה צוה האל יתברך שיענישו‬
‫נחלתי וגו׳ ‪ ,‬והשיב לה דוד בסוף שי ה׳ אס יפול‬ ‫למחוייבי מיתה כסי מה שנתבאר בתורה‪,‬‬
‫משערת בנך ארצה ‪ ,‬ובענין קין גס כן לא ראינו‬ ‫זלא יענו את דינם אלא ימיתוס ביום שנגמר‬
‫שנתעוררו אביו ואמו לנקום את דם הבל אדרבה‬ ‫דינם ‪ ,‬אבל מיתה בידי שמים וכרת המסורים‬
‫אמרו במדרש שאמר לו מה נעשה בדינך והשיב‬ ‫לאל יתברך אינם נענשים ביומם אלא כפי ראות‬
‫עשיתי תשובה ונתפשרתי ‪ ,‬ולזה אמר לו האל ית׳‬ ‫האל י ת‪ /‬כי מה שהוא על ידי ב״ד א״א שיעלימו‬
‫קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה כי אין מי‬ ‫פיגיהס ממנו אם יתחייב מיתה אלא ימיתוהו‬
‫שיצעק וירצה לנקום את דמו כי אס דמיו בעצמם‪,‬‬ ‫מיד ולא יחושו אס היה זה המחוייב רשע בדינו‬
‫והיקל עליו בגלות שחמר לו נע ונד תהיה בארץ‬ ‫זצדק בשאר דברים ‪ ,‬אבל האל יתברך שוקל‬
‫כמו אם היה הורג בשוגג שהגלות הוא עוגש להורג‬ ‫יי‪,‬עשה איש ופקודתו יצרי מעללי איש‪ ,‬ולפעמים‬
‫בשוגג ‪ .‬מן הראוי כי הוא הרג והעלים את ההרוג‬ ‫כראה לו לסי צדק משפעו להאריך לחועא כפי‬
‫מבין בני משפחתו יהיה ג״נ הוא נעלם מבין בני‬ ‫מה שיראה לו לפי מעשיו עד שלא יגיע לס' שהיא‬
‫משפחתו ויהיה גולה לארץ אחרת‪ ,‬ולא יומת כמו‬ ‫מיתת כרת או ימות ערירי כפי צדק דינו ‪ ,‬כי‬
‫שהמית כיון שלא היה במזיד‪ ,‬וזה שהיה במזיד‬ ‫אינו ירא שינצל מהעונש כי אנה ילך מרוחו וגו'‪,‬‬
‫עם היותו אתיו כנזכר התמיר על גלותו ואמר נע‬ ‫וגס כחו לעולם עומדת נכהו אז כהו עתה להמיתו‬
‫ונד שיהיה נד מבין מושב אביו ואמו ולא ינות‬ ‫בשעתו המעותדת לו‪ ,‬משא״כ במלכו־א דארעא‬
‫במקום גלותו אלא יהיה נע נ'כ שם במקום גלותו‪,‬‬ ‫שיראים שינצל העובר על דבריהם שיעמון או‬
‫ובתשובה שעשהגתכפרלו מחצה וכתב וישב בארץ‬ ‫יברח לארץ אחרת או שלא יהיה להם יכולת‬
‫נוד שגתיישב שם במקום גלותו ולא הלך נע שם‬ ‫בזמן אחר אס יאריכו לו עשה ;‬
‫והיה מספיק לו עונש זה ‪ ,‬ולכן נאר‪,‬ר לו שבעתים‬ ‫■ונחזור לענין אדם הראשון‪ ,‬כי גם שהאריך לו‬
‫יוקם כי הוא נתיירא שמא יהרוג אותו כל מוצאו‬ ‫האל יתברך במיתה לא האריך לו בשאר‬
‫כמו הגולה שאס יצא ממקומו והרגו גואל הדם‬ ‫פונשיס שנידון בשילוחין וגירושין ובעצבון וקוץ‬
‫אין לו דמים ‪ ,‬ואם הוא היה הולך נע ונד שלא‬ ‫ודרדר ונו׳ ותשלום ס' קללות‪ ,‬וכן היא ולאשה‬
‫היה מתיישב במקום א׳ היה נמצא שלא במקום עיר‬ ‫אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך ונו׳ והשלום‬
‫מקלטו‪ ,‬ולכן אמר אה'כ וישב בארץ טד שלא‬ ‫השעה קללות‪ ,‬וכן ענשיהן חלו בהם ובזרעס לעתיד‪,‬‬
‫יגאמשס שלא יהרג‪ ,‬וענין יראתו היה מבהמות‬ ‫ואין זה עול בחקו ית׳ כי אחר שהם עברו ונענשו‬
‫חיות ועופות כמו שדרשו ז׳ל ‪ ,‬והיה זה על דעת‬ ‫בגופם נשאי מבעם מוכן להוליד כמותם וכמזגם‬
‫מי שאמר שהיו מדיינין על חילוק העולם הבל נטל‬ ‫ואין זה מניעם מהאל ית׳ אלא מאבותס‪ ,‬כדמיון‬
‫את המטלטלין ומהם הביא קרבן וקין נעל‬ ‫הרוני מלכות שממונם למלך ולא לבניהם‪ ,‬ואין‬
‫הקרקעות ומהם הביא קרבן דין אמר ארעא דאת‬ ‫עונש זה מגיעם מהמלך כי אס מאביהם שהרשיעו‬
‫קאים דידי היא ודין אמר מה דאה לביש דידי‬ ‫לעשות במה שנאבד ממונו ‪ .‬ואפשר לפי הפשמ‬
‫הוא דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקס‬ ‫כי מ״ש בשת ויולד כדמותו בצלמו שהוא לגנאי‬
‫קין וגו'‪ ,‬וע״ז היה ירא קין מבהמות חיות ועופות‬ ‫שהולידו בטבעו ומזגו אשר נתקלל כבר בו שנגרעה‬
‫שהיו בחלקו של הבל והס יהיו גואלי דמו‪ ,‬ואסר‬ ‫קומתו ושיאכל בעצבין וקוץ ודרדר הצמיח לו ויאכל‬
‫הכתוב דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים‬ ‫עשב השדה ובזעת אפיו יאכל לחם‪ ,‬וכן מה שארר‬
‫ועל האבנים ולח היתה הארץ מקבלת אותו כי‬ ‫את האדמ‪,‬ה פירש ואסר בעבורך כלומר במה שהוא‬
‫היתה מחלק קין‪ ,‬ואחר שקיבל עליו עונש הגלות‬ ‫צריך לך ממנה תהיה ארורה שלא תהנה מטובתה‬
‫אמר האל ית׳ לכן כל הורג קין שבעתים יוקם על‬ ‫אלא בעצבין תאכל ממנה וקוץ ודרדר וגו׳ ;‬
‫דעת מי שא^מר ב׳ עלו לממה וירדו שבעה‪ ,‬כי מי‬ ‫י כו ראיה מן החוש לעונש העוברים‪ ,‬ממה שנענש‬
‫שיהרוג‬
‫קיא ‪221‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרקמד‬ ‫בית‬
‫ממשנתו *ומות אס דור המבול נדי שלא לתת‬ ‫שיהרוג קין אחר שקיבל ענשו‪ ,‬מצד שבעה יהיה‬
‫מקום לרחם עליהם אס לא ישובו ‪ ,‬ט ברית כרותס‬ ‫נקמחו כי כולס הס גואלי דמו והוא נחשב בכללה‪,‬‬
‫לשססים שאינם מוזרות ריקם אפילו באנשים קיו‬ ‫וגס הבל הנהרג מידו כיון שנחרצה האל יסגרך‬
‫בדברי האל ית׳ ‪ ,‬ואמר ני נחמתי כי עשיתים ני■‬ ‫בתשובתו עס הגלות גס הוא גואל דס קין אחיו‪,‬‬
‫מי ע ה רעתם לניחום ‪ ,‬כי האדם הססנחם על‬ ‫וזהו האות אשר שס לקין לבלתי ה טת אותו כל‬
‫דבר ט ב שעשה לאיש כפוי טובה ששילם לו ר ע ם‬ ‫מוצאו מה שאמר שיהיה נקמת ההורגו שבעתיס‬
‫תמת סובה אינו מתנחם אלא אס הגיע לו מ מנו‬ ‫כמיש ‪ ,‬ואחר שנהרג קין על ידי הובל קין השביעי‬
‫רעה גדולה לא מל דבר קטן ‪ ,‬ולכן אמר כי‬ ‫לו כמדרש רזי׳ל ידע למך כי מה שאמר האל ית׳‬
‫נחמתי כי הגיעה רעתם לניחום מ ד ר האנשים‬ ‫שבעתיס יוקס ‪ ,‬י״ל כי לשבעה דורות יהרג ‪IV‬‬
‫המתנחמים על הטובה שעשו ‪ ,‬לא שיש ניחום‬ ‫ודמו יוקס כיון שקיבל גלות‪ ,‬ומה שאמר לבלתי‬
‫בחקו יס׳ ח״ו ‪ ,‬והזכיר בי נח מצא חן בעיני ה׳ ‪,‬‬ ‫הכות אותו כל מוצאו היה קודס שבעה דורות‪,‬‬
‫וצדקתו וחמימותו לא שוס להם שלא ימחו ויפיץ‬ ‫ואמר כי שבעתיס יוקס קין שהרג מזיד ולען‬
‫בעוונם מפני שהיו מתמידים ומרבים בכל יוס בהם‪,‬‬ ‫שעשה שוגג שבעיס ושבעה ‪ ,‬כי ערך עונש הגלות‬
‫ונחנמט הרוע בטלס אין גס אחד מהם שיהיה‬ ‫בשוגג לעונש המיתה במזיד הוא אחדמעשרה‪,‬‬
‫ט ב או שיהיה רע בעיניו מעשיהם‪,‬כי גס בני נת‬ ‫ולכן אמרשבעיס ושבעה מקין ואילך‪ ,‬ודרך ר «‬
‫לולא שלא הגיעו לעונת עונשים לא היו ראויים‬ ‫לאלו העשרה בין גימ״ל גלות למ״ס מיתה עשרה‬
‫ג״כ אצא שנמשלו לאביהם וניצולו ‪ ,‬ולא היה בכל‬ ‫אותיות ד ה ו ז ח ע י כ ך ל ‪ ,‬וכן בין מ״ם מזיז‬
‫אותו הדור ט ס אדם שיטפל לנח ויהיה מחניכיו‬ ‫לשי״ן שוגג עשרה נין ס״ע ס״ף צץ ק׳׳ר‪ ,‬וכן בין‬
‫ילידי ביתו וינצל עמו בתיבה‪ ,‬ולזה חזר לפרע‬ ‫למ״ד למך לקו״ף קין עשרה מ״ס נ״ן ס״ע ס״ף צ״ן‪,‬‬
‫חעאתסכי נס שהצדיק יסוד עולם שלא יחרב מפני‬ ‫ומיתה ומזיד באות אחת ‪ ,‬וגלות ושוגג ג״כ באות‬
‫הרשעים אלו ‪ ,‬הס הו טפו לחטוא יותר מדאי‬ ‫אחת במ״ק ‪ ,‬ודרך מעס כי ההורג מזיד הוא‬
‫באיטת ובכמות‪ ,‬ט גס שהיה נח צדיק כאברהם‬ ‫בשלימות ידיעת חושיו החמשה עס החוש המשותף‬
‫וכמשה לא ט ה י טל להצילם ‪ ,‬לא שהיה גרעון‬ ‫להס הס עשרה ‪ ,‬וההורג שוגג והוא חסר מכל‬
‫כי אם לעוצם ורב חטאתק הוא‬ ‫גחק‬ ‫אלה‪ ,‬ונלמודמזהכי העונש הוא כסי גודל החעא‬
‫סנממו ב טנ ם ‪ ,‬כי צם רחמי האל יח׳ שהן יותר‬ ‫וכפי קענו ‪:‬‬
‫מצדקת הצדיקים לא הסשקו לרחם עליהם כי‬ ‫והראיה הגדולה ומפורסמת בחוש לענין העונש‬
‫גברו מטאתס מל מדת הרחמים‪:‬‬ ‫שמגיע לרשעים על עברם אס סי ‪0‬׳‬
‫ראיט ט ט ה פגשם מדה כנגד מדם‬ ‫והנה‬ ‫ית'‪ ,‬הוא מענין דור המבול ודור הפלגה וסדום‪,‬‬
‫ברוסמץ חעאו וברותטן נדום וכמ׳׳ש פרק‬ ‫שנמחו דור המבול בחמאתס ונפוצו דור הפלגה‬
‫מלק‪ ,‬ועמן עשיית התיבה לא ט ה צריך להצלת‬ ‫בעינם ונהפכו סדום וחברותיה מס היותם רבים‪,‬‬
‫נח ו ב ט כי היה יכול להצילה בא״י לדעת מי‬ ‫כי נס שלענין הזכות זכותא דרבים עדיפא ו ^גס‬
‫שאומר שלא ירד בה המבול ‪ ,‬או ט ה יטל לצוות‬ ‫דומים מועמים העושים את המצות לרבים העונדס‬
‫להם שעלו על הר גבוה ותלול ולא ימטיר שם ט‬ ‫את המצות‪ ,‬והיה ראוי להיות כמו כן לענין עונש‬
‫המטל‪,‬ואשלו בבקעה להת היה יטל להצילם שלא‬ ‫החעא שיהיה עונש גדול לכל פרע ופרע מהם‬
‫ישטפו במיהמטל שיערמו כ ט נד סביבם והרשטס‬ ‫במה שחעאו ביחד ממה שהיו חועאיס כל אחז בפני‬
‫אשר י ט או ע מ ה ם להנצל יהיו נשטפיםבמקומם‪,‬‬ ‫פצמו עם היות החעא אהד באיכותוכמוס‪ ,‬ואינו‬
‫כענין מצרים פס ישראל בקריעת ים סוף ‪ ,‬אלא‬ ‫כן כי מדה עובה יתירה ממדת שרענות ואדרבה‬
‫שרצה שאל יה׳ שיעשה התיבה להתרות בהם שישוט‬ ‫הוא ית' מיקל ומאריך יוסר בעונש הרבים עם‬
‫בתשובה בראותם מורח ועמל נח בעשוט התיבה‬ ‫היותם חייבים ממה שעושה עס המועעין והיחידים‬
‫וישמעו דבריו ויאמט ‪ ,‬בראותם כי בהיות נח חכם‬ ‫ני אינו חפן בהשחתת עול ם‪ ,‬ולכן האריך לדור‬
‫וגדול בדורו ו ט ה מורח במלאכה עצומה כזו אס‬ ‫המבול ק״כ שנה כמ״ש והיו ימיו מאה ועשרים‬
‫לא היה יודע בודאי שטה עתיד לבא ה מ טל אס‬ ‫לתת להם זמן לשוב ‪ ,‬וכן התרה אותם על יד נח‬
‫לא ט ו שביס לא ט ה מורח בכל זה בכל אותם‬ ‫בכל אלה השנים ‪ ,‬מה שאינו עושה כן ליחידים‬
‫השנים‪ ,‬והגס ני ידע האל ית׳ כי בכל זאת לא‬ ‫החוטאיס ‪ ,‬ולכן אמר הכתוב וירא ה׳ כי רבה רעת‬
‫ישוט‪ ,‬אם לא ט ה עושה כן היה מקום לבעל דין‬ ‫האדם בארן וגו׳ רק רע כל היום‪ ,‬להורות עוצם‬
‫לחלוק ולומר כי אס היה מחרה נה ם כראוי וכמו‪-‬‬ ‫חטחתס שהיה מחייב השחתת עול ם‪ ,‬כי אם לא‬
‫שעשה שהיו שביס‪,‬וכן היה עשיית התיבה לזכות‬ ‫היה כך היה מיקל ומאריך יותר ‪ ,‬ואמר הכתוב‬
‫נח ולהראות‪:‬צדקט לעין כל ‪ ,‬ני אס היה ניצול‬ ‫ויאמר ה׳ אמחה את האדם אשר בראתי וגו׳ ‪,‬‬
‫במקום אחר לא ט ת ה מ ת ט רס מס הצלתו ויחשבו‬ ‫כי החרה בהס על יד נח לומר להם בפירוש‬
‫הרשעים כי נס ט לפי שעה לא היו באיה המים‬ ‫שימחה אותם מעל פני האדמה‪ .‬ואפשר לומר כי‬
‫עליו אח"כ יטאו ‪ ,‬כי נם ישראל על הים לא‬ ‫להיות קשה בעיני האל ית׳ להעניש הרבים עם‬
‫התמיד הנס ט אם לש שעה עד שנענעו המצריים‬ ‫היותם רעים וחטאים רצה להוציא בשפתיו אס‬
‫ולא‬
‫אלהים‬ ‫*סער היסודות פרק מד‬ ‫בית‬ ‫‪222‬‬
‫הזעקה‪ ,‬ונלמד מזה כי האל ית׳ מאריךבשאין‬ ‫זלא גשאר ‪ 3‬הס עד אחד‪ ,‬ואומר במדרש כי נ ‪t‬ר‪ l‬ר‬
‫מי שיצעק כמו בדור המבול ‪ ,‬כי כולם היו מוכנים‬ ‫הרעהלראוח ברעת עמו וחשועת ישראל‪ ,‬וכאן‬
‫ומרוצים על חמאתס ואפילו הנגזל היה חפץ ולא‬ ‫לא היה נשאר מהס כלל‪ ,‬ושארית הכלינו לא היה‬
‫היה צועק כי גס הוא היה גוזל וחומס לאחרים ‪,‬‬ ‫כדאי להגיד נפלאית האל ית׳ כי לא היה מלך‬
‫אבל בסדום ועמורה היתה צעקה מהעוברים‬ ‫עליהם כפרעה על מצרים וכל העולם ‪ ,‬ועתה‬
‫ושבים וממקצת בני העיר ג״כ ‪ ,‬וה־תה צעקתם‬ ‫בעשיית התיבה והצלתה בה היה הנס מפורסם‬
‫בדין כי חמאתם כבדה מאד מן הזעקה וכמשה״כ‬ ‫והיה ענשס כפול בראותם הצדיק וכל ביתו באמונתו‬
‫)שמות כ״ב( כי אס צעק יצעק אלי ושמעתי כי‬ ‫יחיה ‪ ,‬ואין לאל ידם להזיקס או לינצל עמו‬
‫חנון אני שנזקקין לנצעק תחלה ‪:‬‬ ‫בתיבה ‪ ,‬וכן היה עשיית התיבה להצלת כל הבע״ח‬
‫ואפשר לומר כי גס שחטאת הוא שוגג ואלו‬ ‫אשר באו אל נח אל התיבה להחיות זרע על פני‬
‫היו כמו שוגגים אולי שלא היו יודעים‬ ‫כל הארץ‪ ,‬כי אס היה הצלת נח במקום מיוחד‬
‫שנצטוו בני נח על הגזל כ״ש שאר הדברים שהיו‬ ‫מן העולם לא היו נאספים כל מיני הבע״ח שם ‪,‬‬
‫עושים‪ ,‬ומה שהיו דנים שוסטיהס שלא היו מצווים‬ ‫כי יש מהמקומות שאין קצת מהב״ח יכולים לחיות‬
‫בפירוש עליהם ‪ ,‬ואפילו הכי היה החטא כבד מאד‬ ‫ולא להיותם ניזונים כי אם במקום בריאתם ‪ ,‬וצם‬
‫מצד מה שהורגלו בו ונעשה להם היתר ‪ ,‬ולכך‬ ‫קצתם היו הולכים וגולים למקום המים הרעים‬
‫אמר כי כבדה חטאתם‪ ,‬כי נם שהחטא הוא קל‬ ‫וימותו‪ ,‬בפרס העופות שהיו מעופפות למקום‬
‫הם הוסיפו חטא על חטא עד שהיה כבד מאד ‪,‬‬ ‫שישעפו ויאבד מינם ולא היה מי שיפרנסם בהיותם‬
‫וגם מצד שהיה טבעם רע ובגאוה וגודל לבב היו‬ ‫מפוזרים ומפורדים‪ ,‬ועתה בתוך התיבה היו מוכנים‬
‫חוטאים וכמשה״כ ואנשי סדום רעים וחטאים ‪,‬‬ ‫ופרנסתם מוכנת ברשות נח החכם בכל;יבעיהיע״ח‬
‫כי גס שהיו חוטאים על ידי שוגי היה מצד שהיו‬ ‫לדעת מזונם ושעתם לחיותם על פני כל הארץ ‪ ,‬כי‬
‫רעים בטבעם וכוונתם לעשות רע ‪ ,‬ולזה כבד‬ ‫בהיותם בתיבה שהיתה רמה מעל הארן באויר‬
‫עליהם חטאתם מאד ‪ ,‬כי גס שלא ידעו שהיו‬ ‫והיפה הולכת על פני המים היה נחשב לבע״ח‬
‫מוזהרים מהאל ית׳ על מה שהיו עושים ידעו שהיו‬ ‫כאילו כל אמד היה במקומו הראוי לו בארץ ‪ ,‬וזהו‬
‫מעשיהם רעים ולא היו נמנעים מהם ‪ .‬וסמך‬ ‫שאמר בהם לחיות זרע על פני כל הארץ ‪ ,‬כי‬
‫הכתוב רעים וחטאים למה שהאהיל לוס עד סדום ‪,‬‬ ‫הבע״ח היו נאספים מעל פני האדמה ממקומות‬
‫לתה התנצלות ללוט שהלך שם כי לא ידע היותם‬ ‫הגדלים וניזונים בם ולא היו יכולים להמלע‬
‫רעיש וחטאים כי לא נודעה עדיין ולא עלתה רעתם‬ ‫במקום מיוחד ממקומות הארץ כי אינו שוה לכולם‬
‫כי אס לפני ה' ונא לפני הערים אשר סביבותיהם‪,‬‬ ‫והתיבה היתה מכילה את כולם וכאילו היה כל מין‬
‫ולכן ויתר אברהם אבינו נמלך סדום הנפש והרכוש‬ ‫במקומו המיוחד לו בהיות השיבה הולכת על פני‬
‫כמו שאמר אס מחוט וגו׳ והוצרך האל ית׳ לגלות‬ ‫כל הארץ ‪ ,‬ובזה היה להם קיום והעמדה שנתקיימו‬
‫לאברהם ענין רעתם ומה שיעשה להם ;‬ ‫להיותם חיים על פני כל הארץ ולא כל אחד במקום‬
‫ונראה כי נס שלא נענש לוט על שהלך שם כי‬ ‫המיוחד לה בארן וכולם היו מכל פני הארץ ‪ ,‬כי‬
‫לא היה יודע רעתם‪ ,‬נענש ונצטער ב׳‬ ‫יש עופות וב״ח מהם גדלים בקצה אחד מן הארץ‬
‫פעמים על מה שהיה לו ריב עס אברהם וכמ״ש‬ ‫ומהם בקצה אחר ואין להם חיות במקום אחר ‪,‬‬
‫אל נא תהי מריבה ביני וביניך וגו׳‪ ,‬כי גס שעד‬ ‫ועתה כשניצולו בחופן זה היה סבה שחיו וחזרו כל‬
‫עתה לא היתה מריבה אלא בין הרועים עתה‬ ‫אחד למקומו המיוחד על פני כל הארץ רמו שנזכר ‪:‬‬
‫היתה נמשכת המריבה ג״כ להם ‪ ,‬ולזה אמר חל‬ ‫וגם כי מעונש דור המבול אין ראיה מן הסברא‬
‫נא תהי מריבה כלומר עתה המשך המריבה בינינו‬ ‫לעונש היחיד העובר ‪ ,‬כי היה איפשר כי‬
‫ג"כ ‪ ,‬ולכן הפרד נא מעלי ‪ ,‬ובהיות לוט בלתי‬ ‫לכלל יעניש ולא לפרע‪ ,‬אדרבא מכאן ראיה כי אס‬
‫מאמין שנתברך בשביל אברהם כמו שכתוב וגס‬ ‫לכלל העולם יעניש ויחריב העולם בגללם ‪ ,‬כ״ש‬
‫ללוט ההולך את אברם וגו׳ והיותו מאמין כי הוא‬ ‫ליחידים שאין צורך לחרבן עילם בהעניש אותם כי‬
‫יהיה יורש עצר לאברהם ‪ ,‬נענש שנמסר הוא וכל‬ ‫בדבר פרעי הוא מענישם ‪:‬‬
‫ביתו ורכושו ביד מלך סדום והצילו אברהם שהשיבו‬ ‫ובענין דור הפלגה נתפרסם ענשס ולא נתפרסם‬
‫את רכושו ‪ ,‬להורות כי על ידו ובגללו היה לו‬ ‫עונם עם היותו גדול נגד ה׳ ‪ ,‬ולכן לא‬
‫אותו הרכוש כי ברך ה' אותו בגלל אברהם ‪ ,‬ועל‬ ‫•נענשו בגופם כי אם בהיותם נפוצים על פני כל‬
‫מה שהאמין שהוא יהיה יורש עצר לאברהם נסתכן‬ ‫הארץ ובזה יחדלו לבנות העיר ‪ ,‬ונלמד מזה כי‬
‫בסדום והיה קרוב להיות נספה בעון העיר הוא‬ ‫נס במה שחועא האדם במחשבה בינו לבין בוראו‬
‫וכל זרעו אלא שנמלט בזכות אברהם כמ״ש ויהי‬ ‫הוא נענש כ״ש כשהוא מצרף המחשבה למעשה ‪,‬‬
‫בשחת וגי׳ ויזכור אלהיס אח אברהם וישלח אש לוט‬ ‫והאל ית׳ מיקל בענשו קודם שיבא ליד גמר המעשה‬
‫מתוך ההפכה‪ ,‬וניצל ממונו וניצל נופו בשתי‬ ‫שלא יצערך להענישו עונש גדול כשיגמור המעשה‪,‬‬
‫הפעמים בזטת אברהם ‪ ,‬ונענשו סדום וחברותיה‬ ‫ובענין סדום ועמורה נאמר זעקת סדים ועמורה‬
‫בהפכם מפני שהם מנעו רגל האורחים להתיישב‬ ‫כי רבה וחשיאתס ני כבדה מאד ממה שהיסה‬
‫בעיר‬
‫קיב ‪223‬‬ ‫אלהים‬ ‫עערהיסודות פרק טד מה‬ ‫בית‬
‫אמר לי א^מי הי א‪ ,‬לא אמר הלא הוא אמר‬ ‫בעיר ונמנע מקימה מהיות בו עובר ושב‪ ,‬ונם‬
‫אאווץ היא מל מה שאמר קולס ויאמר אברהם‬ ‫יד ה׳ היתה בס בלי התראה מפני טו ת הזעקה‬
‫אל שרה אשמו אחומי הי א‪ ,‬אלא אמר הלא הוא‬ ‫רבה כמו שכתיב זעקת סדוס ועמורה כי רבה וגו׳ ;‬
‫אמר לי אחותי היא והיא אמירתו לשלוחיו של‬ ‫וכן נלמד עונש בעובר על דבר ה׳ עס טו סו‬
‫אבימלך שאחותו היא והיה מרוצה למתה לו ‪,‬‬ ‫יחיד ומיוחד שבעם והוא פרעה מלך מצרים ‪,‬‬
‫ו « א גם היא אמרה דרך כבוד אחי הוא והישר‬ ‫וכן אבימלך מלך נרר ‪ ,‬שהביא על פרעה נגעים‬
‫בעיניו יפשה גי ‪ ,‬ומשב אבימלך כי מה שגתעע‬ ‫גדילים על דבר שרי אשת אכרהס ‪ ,‬ולאבימלך‬
‫מרעה מל שלקחה היה על שלקחה באונס מס‬ ‫נאמר הנך מת על האשה וגו׳ ‪ ,‬ועס היות כלל‬
‫היותו אחותו ונחשב לו כאילו לקח אשת איש ‪,‬‬ ‫חטאתם שוה נראה ענשס בלתי שוה ‪ ,‬כי בפרעה‬
‫וכשארט הימים ובא אברהם לגרר חשב אבימלך‬ ‫נאמר וינגע ה׳ את פרעה נגעים גדולים‪ ,‬ובאבימלך‬
‫ודאי כי היתה אחותו כמו שאמר הוא‪ ,‬שאס היתס‬ ‫נאמר הנך מת וגו׳ ויתפלל בעדך ו ט ה ‪ ,‬ונאמר‬
‫אשתו היתה יולדת לו בכל אלו השניה מאז שירד‬ ‫אח״כ כי עצר עצר ט לבית אגימלך ולא מז כ ר‬
‫למצרים ו עי עסה ‪ :‬ס ב ה שלישית גמנגע תרעה‬ ‫היא בעצור אלא ברפואה‪ ,‬וכפי הנראה היה אבימלן‬
‫ע עיס גדולים וכל ביתו על מס שלקח את שרם‬ ‫ראוי ליענש יותר מפרעה ‪ ,‬אס מפני שידע מה‬
‫מיד לביתו עמו ורצה ל‪ 5‬ך ג אליה וכמ״ש ותוקח‬ ‫שנתנגע פרעה עליה ולא לקח מו ס ר‪ ,‬ואס מפני‬
‫האשה בית תרעה ‪ ,‬ובאבימלך נאמר ויקח את‬ ‫כי במצמם לא הורגלו בנשים יפות וכמ׳ש וי ט‬
‫שרה שלקחה להיכלו ולא רץ־ב אליה למקוס שהיתה‬ ‫כאשר הקריב לבא מצרימה ויאמר אל ^ ה אשתו‬
‫שם ‪ ,‬ואין צריך לומר שלא נגע בה אפילו באצבע‬ ‫וגו׳ ובגרר ט ו מורגלים בנ ט ס יפות ‪ ,‬ואס מ » י‬
‫קמנה כמו שכתוב ואבימלך לא קרב אליה ‪ ,‬ואמר‬ ‫שבמצרים הללו אח שרה הגונה ט א למלך ובגרר‬
‫בסם לבבי ובנדון כ ט עשיתי זאת‪ ,‬בי בכל לכו‬ ‫לא הוזכר שהללוה ועכ״ז לקחה ‪:‬‬
‫האמין כי היתה אחותו‪ ,‬לא כסרעה שאמר למה לא‬ ‫ונראה לומר כי פרעה נתנגע מכמה ס ט ס ‪:‬‬
‫הגדת לי כי אשתך היא למה אמרת אחותי היא ‪,‬‬ ‫ראשונה על כי מיד כבוא אברס מצרימה לוקחה‬
‫כי הוא לקחה קודם בחזקה שהיחה אשתו כמו‬ ‫שרה לביתו ‪ ,‬ובאבימלך נאמר ט ד ס כי‬
‫שנזכר ‪ ,‬וידע כי מה שאמר אח׳כ אחותי היא לא‬ ‫נר אברהם בגרר ואיז״כ וישלח אבימלך וגו׳ ויקח‬
‫היה אלא מיראתו שראה שלקחוה באונס ולכן‬ ‫אס שרה ‪ :‬שנית כי לא הספיקה ט א לקיים‬
‫נתרעם אבימלך על אברהם הרבה יותר מדאי‬ ‫מצות אברהם שאמר לה אמרי נא אחותי אס ‪,‬‬
‫ממה שנתרעס מ־עה והאריך אברהם בהתנצלותו‬ ‫כלומר מעתה בבאנו למצרים תתחילי לומר ט אס‬
‫לו יותר ‪ :‬ו נ ע נ י ן ישמעאל ועשו לא נכתב רשעס‬ ‫אחותי כדי שיחזיקו אותך כל ארן מצרים לאחות ‪,‬‬
‫בפירוש ולא ענשס ‪ ,‬כי לא עלתה רפתה לפניו‬ ‫ולא הס טק ה להחזיק עצמה בכך עד שנלקחה כמו‬
‫בזכות ה א ט ת שלא יצמערו בצערם‪ ,‬ובזכותה נ״כ‬ ‫שכתוב ויהי כבוא אברם וגו׳‪ ,‬ט לא שמע פרפה‬
‫נסתיז שערי תשובה לישמעאל בסיף ימיו כי לא‬ ‫עדיין שהיסה אתוסו אלא היתה בחזקת אשת איש‬
‫הרבה למעוא כמו מה שרמוז געשי הוא עשו עשה‬ ‫כמו שכתוב ויראו מצרים את האשה וגו׳ ותוקח‬
‫והרגה א ש מה‪,‬ו מ»י שלא שב לא הוזכרה מיתתו‬ ‫האשה בית פרעה ‪ ,‬ובאבימלך נאמר ויגר בגרר‬
‫כישמעאל כי לא לכטד יחשב לאבות שיזכר מיתת‬ ‫ויאמר אברהם אל שרה אשתו א חו ט היאואח״כ‬
‫מי שמא מזרעם ללכת לבאר שחת בלי תשובה ‪:‬‬ ‫וישלח אבימלך וגו׳ ‪ ,‬כי לסבה מה שאמר אחותי‬
‫ועגין השבעיס חטאם וענשס במכירת יוסף נתפרש‬ ‫היא שלח לקחתה‪ ,‬ואמר ויקח אס שרה שאמר‬
‫ט הס עצמם הצדיקו עליהם חס הדין‬ ‫עליה שהיתה אחותו והיתה שרה לעצמה מבלי‬
‫באמרה אבל אשמים אנחט על אחינו אשר ראינו‬ ‫רשות אחרים עליה לא אשה כי מאים לוקחה זאת‬
‫^*ת נפשו וט׳ ו י ק ראובן אותס לאמר הלא‬ ‫והיא תחת רשות אישה ‪ ,‬וע״ז נאמר בטיעה על‬
‫אמרתי אליכם לאמר אל תחמאו בילד ולא שמעתם‬ ‫דבר שרי אשת אברס ‪ ,‬כי כשלקחה היתה עדיין‬
‫וגה דמו הנה נדרם ‪ ,‬הורה כי החטא בהמראה‬ ‫בחזקת אשת אברם אלא שאחר שלוקחה אמר‬
‫יוסיף פל העונש ‪ ,‬ט אס לא היתה התראה לא היו‬ ‫אברהם שהיחס אחותו כשראה שלקחוה ‪ ,‬ולזה‬
‫נענשים אלא על מה שצערו אותו בהשליכם אותו‬ ‫אמר ולאברס הטיב בע טרה ט הם לקחוה‬
‫הבורה ואס הוא מת שם הימה כמו גרמא גנתקץ‬ ‫בחזקת אשתו ובחזקת יד המלך כמו שכתוב וסוקח‬
‫ועתה שהותרו גס דמו הנה נדרש ‪ ,‬ונתבאר ג״כ מס‬ ‫האשה ביח פרעה ‪ ,‬ואח״כ אמר הוא פהיחה אחותו‬
‫שבא בטרוש מן העונש לעוברים‪ ,‬בס׳ בראשית ‪:‬‬ ‫והראה להם בזה רצון הלב סוב להתחתן במלך ולזה‬
‫הטיב לו בע טר ה ‪ ,‬ובאבימלך הוזכר כי אחר שגר‬
‫פרק המ^צה וארבעים‬ ‫אברהם בגרר אמר אל שרה אשסו אחותי ט א‬
‫ואז שלח אבימלך ולקחה ‪ ,‬כלומר ששלח שושבינים‬
‫ו מ ה שבא בשאר ספרים בשכר הצדיקים בחוש‬ ‫לקחתה ט לאשה ושירבה לה מהר ומהן ‪ ,‬ושאלו אה‬
‫ועונש הרשעים ‪ ,‬הוא מה שהתחיל בשבח‬ ‫פיה שתתרצה לינשא לאבימלך ונתרצית והידית‬
‫ושכר ישראל שפרו וישרצו וגו׳ במאד מאד וכאשר‬ ‫ש־יתה אחותו ‪ ,‬וכמו כההנצל הוא ואמר הלא » א‬
‫יענו‬
‫אלהים‬ ‫^‪2‬ער היסודות פרס מה‬ ‫בית‬ ‫‪224‬‬
‫ולא נמסר תחת המזלות ‪ ,‬ונשאר במקומו שם גנו‬ ‫יענו אוהו כן ירכה ו ק יפרוץ ‪ ,‬כי לא נכלל ערן‬
‫המובחר מבניו להיות הלק ה׳ ‪ ,‬וכמ״ש ברוך ה׳‬ ‫ריבוי יכראל בכלל יעוד פנתייעד לאברהם אבינו‬
‫אלהי שם וגו׳ וישכון באהלי שם שנתייחד שם וזרעו‬ ‫פ״ה ואחרי כן ילאו ברכום גדול ‪ ,‬אלא היה זה‬
‫להיותם חלקו ונחלתו‪ ,‬ולכן נתייחס זרעו אחריו זה‬ ‫להס שכר חלף עבודתם וצערם כי לא קדם להם‬
‫אחר זה עד אברהם אביט שבא אחריהם וקיבל‬ ‫חפא לשיעבידו בהם המצריים עבודת פר!‘ אלא‬
‫שכר כולם ‪ ,‬ומלבד מה שמורה וישכון באהלי שם‬ ‫מפני הריביי כ ״ש וכאשר יענו אותו כן ירבה‬
‫על ענין בית המקדש‪ ,‬מורה ג״כ על אהלי אברהם‬ ‫ונו׳ ‪ ,‬שיהיה סבה לאל ית' להרטתם ולהפרוהס‬
‫יצחק ויעקב שמהם ומזרעם יצא מי שיבנה גהמ׳׳ק‬ ‫יותר ממנהג כל האומות מפני שענו אותם שלא‬
‫וישכנו בו ‪ ,‬ואלו האהלים הס מה שהוזכר בכל‬ ‫כדין ‪ ,‬ולא יצמרך לחפש אחר אברהם אבינו עון‬
‫האמהות אהל ‪ ,‬כמו שכתוב בסרה הנה באהל‬ ‫אשר חפא בו לשישתעבדו בניו ‪:‬‬
‫וברבקה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ‪ ,‬וברחל‬ ‫ואפשר לומר כי מפני שלא היה בעבע אברהם‬
‫ולאה ושפחותיהם כתוב ויבא לבן באהל יעקב‬ ‫להוליד וכוכבי השמים וכסיליהם לא‬
‫ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ויצא מאהל לאה‬ ‫היה להם שום הוראה על אומה הישראלית אשר‬
‫ויבא באהל רהל ‪ ,‬כי בזכות ברכת אהלי האמהות‬ ‫היו עתידים לצאת מאברהם אבינו ואין להם שום‬
‫שהיו זהירות במנות תוך אהלן לשם שמיס זכו‬
‫בניהם וזרעם לשכון באהלי המשכן ובית המקדם ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שר ומזל למעלה כי חלק ה' עמו להיותם עתידים‬
‫לקבל המורה מאתו ית׳ אשר היא כולה שמותיו‬
‫כי לכן נקראו לשון אהל להורות מה שנרמז באהלי‬ ‫י ת‪ /‬לכך היו גרים בארן לא להם משעת צאתם‬
‫שם שבירך נח את שם שישכון ה׳ באהלי בניו‬ ‫לאויר העולה עד שעה שנראו לקבל התורה והם‬
‫אברהם יצחק ויעקב ‪ ,‬והס אהלי האמהות כדי‬ ‫הארבע מאות שנה שנגזר עליהם גרות ועבדות‬
‫שיזכו לאהלים העתידות לבא אח״כ‪ ,‬וזכה הוא‬ ‫ומנוי ‪ ,‬והס נמנים משעה שנולד יצחק והוא זרע‬
‫בעצמו לראות את כולם שנשלמו ת׳ר שנותיו בשנת‬ ‫מיוחד ומיוחס לאברהם אבינו ויחשבו בכל אלו‬
‫חמשים ליעקב אביט והס שנים עשר דור ‪ ,‬וכמו‬ ‫השנים כאילו אינם אומה ולשון בעולם^ כיון שהיו‬
‫שזכה הוא לי״ב דורות כנגד י״ב מזלות שיצא הוא‬ ‫גרים ומשועבדים עד שיצאו ממצרים ‪ ,‬כי אז‬
‫מכללם ונכלל בחלק השם כמו שנזכר ‪ ,‬כן היה‬ ‫נקראו עמו כמו שכתוב ראה ראיתי את עני עמק‬
‫יעקב אבינו שזכה שיצאו ממנו י״ב שבעים ולא‬ ‫ונקראו מפיו בני ישראל כמו שכתוב צעקת בני‬
‫מאבותיו להיותו דור י״ב לשם בן נח הדומה אליו ‪:‬‬ ‫ישראל באה אלי ; כי מאז היו ראויס לקבל ההורה‬
‫ו כן נתקיים בו משכן האל ית׳ באהלו שהיה הוא‬ ‫ולירש את הארץ ; כי לא היה להם מושב בעולם‬
‫מלך ירושלים מקום ביהמ״ק‪ ,‬כמ׳׳ש ומלכי‬ ‫כי אס בא״י שאין שר ומזל ממונה עליה כמו הס‬
‫צדק מלך שלם בזכות שיצאו מזרעו אברהם יצחק‬ ‫שאין שום שר ומזל שולפ בהם ‪ ,‬וכשגרס עונה‬
‫ויעקב ‪ ,‬ומהם בתי כהונה ולויה והוא מה שנרמז‬ ‫שלא יכנסו לארץ עד מ׳ שנה אם היו יושבים בשום‬
‫במה שכתוב שהוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ‪,‬‬ ‫מקום אחר ממקומות וארצות הגוים היו צריכים‬
‫לחם רומז לאברהם שאמר ואקחה פת לחם ‪ ,‬ויין‬ ‫להיות נולים ומשועבדים שם ‪ ,‬ולכן היו במדבר‬
‫על יצחק כשבירך את יעקב נאמר ויבא לו יין‬ ‫שלא היה בו שום מושב לאו״ה ולא שר ומזל שולפ‬
‫וישת ‪ .‬והוא רומז ליעקב כשניצל מ־ד עשו נאמר‬ ‫בו שהיה מקום שרף ועקרב וצמאון ; ולהיותם חלק‬
‫ט והוא עבר לפניהם ‪ ,‬כהן רומז לבתי כהונה‬ ‫ה׳ פרו וישרצו וגו׳ כי גדולת האל ית׳ אין לה קצב‬
‫ולויה שנקראו כולם כהנים ‪ ,‬ולכן אמר כי זכה‬
‫להיות מלך בירושלים מפני שזכה להוציא מזרעו‬
‫ותכלה וכן האומה המיוחדת אליו ר ט למעלה‬‫‪,‬‬
‫אשר לא ימד ולא יספר‪ ,‬ואמר הכתוב ובני ישראל‬
‫להם ויין והוא כהן כמו שנזכר הכל היה לאל‬ ‫סרו וישרצו וגו׳ מצד היותם חלקו ונחלתו ‪ ,‬כמו‬
‫עליון ‪ ,‬ואם לא זה במה היה שם בן נח כהן לאל‬ ‫שיעד לאברהם אבינו הבע נא השמימה וספור‬
‫עליון‪ ,‬וסבת היות נרמזים האבות במלות אלו כי‬ ‫את הכוכבים אס תוכל לספור אותם ויאמר לו כה‬
‫באותה הסעודה שעשה אברהם למלאכים נתבשר‬ ‫יהיה זרעך ‪ ,‬ואח'כ אמר ויקס מלך חדש וגו׳‬
‫בלידת יצחק‪ ,‬וביין ששתה יצחק נתקיימו הברכות‬ ‫וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ונו׳ ‪ ,‬כי נס‬
‫אשר בירך ליעקב ‪ ,‬ובעבור יעקב לפני האמהות‬ ‫שהיו מענים אותם כדי שלא יפרו לא היה מועיל‬
‫וילדיהן כמו שכתוב והוא עבר לפניהם נתקיימו‬ ‫להם כמו שהיו פרים ושורציסקודס כן היו פריס‬
‫הברכות והבכורה בו ובבניו וזרעו ‪ ,‬כי אז ניצל‬ ‫עתה כשהיו מענים אותם ‪ ,‬כדי שיתפרסם באומות‬
‫ממחשבת עשו הרשע ולא הוסיף עוד ראות פניו‬ ‫כי אין להם יחס עם שום אומה ולשון מנד היותם‬
‫ויצאו מזרעו בתי כהונה ולויה כמו שנזכר ;‬ ‫מלק ה׳ שאין לו קץ ותכלה וכן עמו אין להם קץ‬
‫ובן נרמזו שנותע של שם במלות האלו שהם‬ ‫ותכלה‪.‬־ וכל זה בא להם מזמן המבול שהציל‬
‫רומזות לאבות כמו שנזכר שהוא חיה ת״ר‬ ‫האל ית׳ את נח ממי המבול אשר סודרו ממערכות‬
‫שנה‪ ,‬והאבות חיו תק״כ שנה‪ ,‬ואחד מבני הכהנים‬ ‫השמים ונתייחד הוא בכניסתו לתיבה להיות חלק‬
‫הגדולים והוא שופע לישראל והוא עלי הכהן סיה‬ ‫ה׳ שלא ישטף במי המבול ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב‬
‫צ״ח שנה תשלום ת״ר שנה של שם ‪ ,‬וא"כ ירמו;‬ ‫ויסגור ה׳ בעדו שהוא היה מגן לו ובאברתו יכך לו‬
‫הכתוב‬
‫קיג ‪225‬‬ ‫אלתים‬ ‫׳‪18‬עד היסודי >ורק»ן־‬ ‫בית‬
‫העברים לבד ו מ ר מ ב טל ה בגזירה השטה‪ ,‬ומעני‬ ‫סכמוב ט מלט צדק מלך שלה והוא שס מציא‬
‫שטסה מ סו «ןס קצת בזה אמר הכתוב והנס נער‬ ‫שמתיו לתשלום לחס גיק‪ ,‬והוא כהן שנרמזו במלות‬
‫ס כ ה ותחמול &יו ותאמר מילדי העברים זה ‪,‬‬ ‫אלו שנות האבות ושנות טלי הכהן שהסתיר כמו‬
‫ט מצד שראשה אוהו ט כ ה ממלה עליו ובחמלתה‬ ‫שנזכר‪ ,‬כי בז ט ת ס חיה כל אלו השנים מו רו ת‬
‫עליו ט ה ם‪ 3‬ם שדנה אוחו לכף זכות שהיה מילדי‬ ‫האלו שלא הגיע שטמיהס לחצי שטס הדורות‬
‫ה עב רי ם‪ ,‬והוא הגזירה הראשונה ולא מן השניה‬ ‫הראשונים אשר מאדם ועד נח ‪ ,‬וכן שם היס בן‬
‫מ ו שנזכר‪ ,‬ו ל קני מ כ מ ה אמו שצ»ה אותו מס‬ ‫צ״ח שנה במבול וניצול ממי המבול ומיה אמ״כ‬
‫שטה אטשר להצפיט אע״ס שלבסוף הימה מוכרחת‬ ‫סק״כ שנה בזטש ה א ט ת העתידים לצאת מנמו‬
‫לעשות מם שעשתה ‪ ,‬ולא רצתה לעשותו מקודם‬ ‫שחיו מק״כ שנה ‪ ,‬וכן חיה שם ח״ר שנס כנגד‬
‫כ »ול ד להשליט ביאור‪ ,‬שהיה ניכר שטה נולד‬ ‫סיר שנה לחיי נח בזמן המטל‪ ,‬כי היה לו זכות‬
‫מקרוב מן הגזירה השטה‪ ,‬אגל אחר הג׳ חדשים‬ ‫ג״כ שינצל בתיבה כמו נח אביו מלבד מה שהיה‬
‫שטה גדול ב חל ט ס ט ה אמזר לטעות ט ט מ ש ט‬ ‫ניצול בזכות אביו עס שאר א טו‪ ,‬כל זה לתת מפס‬
‫שטס מן מזי ר ה ר א שונ ה ‪ ,‬ואס ט ת ה יכולה‬ ‫למה מיה שם יותר מבניו ומבני ברו אלא שאין‬
‫להצפין מיסו יומר זמן ט ר ^ז יוסר גדול היתה‬ ‫הקב״ה מקפח שכר כל בריס ‪:‬‬
‫עושה אלא שלא יכלה עוד שהיו המצריוס יודעות‬ ‫ונחזור מל שכר ריטי ישראל החת ערים ואל‬
‫וסושבוש זמן לידתה כמו שדרט חז״ל‪ ,‬והיי צך‬ ‫שכרם שהיו ע ס טשע בה׳ ביציאתם‬
‫־ שכר• הנשים הצדקניות ‪:‬‬ ‫ממצרים בשכר שלא שיט שמותם ודברים א חרים‪,‬‬
‫ונר® לה בלידתו ג טו חו טוב שנתמלא כל‬ ‫ולקיום יעוד ה א ט ת שהבטיחם האל יה׳ ל ה ר ט ס‬
‫הביש טלו אורה שסטה אורם לכל ישראל‬ ‫זרעם ולהורישה את הארץ הטובה‪ ,‬וראיט שכרם‬
‫באמ‪* 6‬ו » טוציאם מחושך הגלות‪ ,‬וצפנה אומו ג׳‬ ‫גדול שסבב האל יתב׳ יציאתם ממצרים בסרבטה‬
‫י ר ט ה‪ ,‬רמז כי ב הון שלשה ירמיה תהיה ישועת‬ ‫פרעה ועמו מלשלחס להביא עליהם ה מ ט ת אשר‬
‫י שר» ביצואחם ממצרים וקבלתם התורה‪ ,‬כי לא‬ ‫היו דומות למה שעיט אותם מדה כנגד מדם כדי‬
‫ט ו ימים טוביה לישראל ולא ימי מעלה והשגה‬ ‫שיתפרסם כי מאתו יתב׳ באה להם על אשר עיט‬
‫למשה ר ט ט נ מו אלו הג׳ י ר ט ם שיצאו בהס מארץ‬ ‫אח בניו במיני עיטייס‪ ,‬וגם שהיוהמטממשולחום‬
‫מצרים ו ט ק להם התורה פל י ט שבהה היה‬ ‫וטללות בכל ארץ מצרים היו ניצולים כל ישראל‬
‫^ ן עם השכינה לטציאס מא ‪ p‬מצרים ולקבלה‬ ‫מהם כמו שנזכר בכתובים‪ ,‬ואחר ק יצאו ברכוש‬
‫המורה ״ וכן ט ה צטן עס ישראל כ הג טג אוחס‬ ‫גדול כמו שייעד לאביהם חלף ע ט ד תס שנהט‬
‫ט ו ס צאתם ממצרים ועד תשלוס שלשה ירחים‬ ‫מהם בבנין ערי מסכנו תם‪ ,‬ט זהו טלס שפר‬
‫שלטה עד י׳ז בתמוז שר^ שהיה טשש לרדת מן‬ ‫ר טיי ס בעיטי שטו מענים אותם מלבד ה ע ט ד ה‬
‫ההר ואמרו זה משה האיש אשר הוציאט מארץ‬ ‫שהיסה בפרך ובמטת גדולות וזלזולים שטו‬
‫מצריה לא ידעט מה ט ס לו ו ב מ ו לעשות להם‬ ‫מזלזלים בהם להדאיב את נסשס להעליבם שלא‬
‫מג טג אמר ג מ קו ט ״ חה ט ה אחר הג׳ ירחים‬ ‫יפרו ולא ירבו וכאשר יעט אותו ‪ p‬ירבה וגו׳ ‪:‬‬
‫ט י ערב רב אשר י ^‪1‬ו ממהם ממצרים כמו שנרמז‬ ‫וכן ראיט שכר צדקניות כמו שאמר סאלן וקראתי‬
‫כאן שאמר הכתוב ולא יכלה עוד הצטט וגו׳ וסקס‬ ‫לך אשה מינקת מן העבריות וט׳ ות^־א את‬
‫לו טב ש נטא ו ט׳! מ ש ם בסוף וגו'‪ ,‬שנמסר ביד‬ ‫אס ט ל ד וט׳ טליבי את הילד הזה והניקהו לי‬
‫בת סרעס המציית אחר סשלוס הג׳ י ר ט ס כמו‬ ‫ואני אמן אס שכרך וגו׳ ‪ ,‬כי מלכד השכירות‬
‫שנזכר ‪ :‬ו כ ן י אי ט שכר הצדיקים ובני בניהם‬ ‫הטמן לה ט ס ה ט ק ר שחשבה בת פרעה כי יזה‬
‫שאפרשר« נקעה י מאויביהם לקחו שכרם ממה‬ ‫לא היה ט ס פ ק שיהיק נכלל תוך גזירי; פרעם‬
‫שהעבידו אושם‪ ,‬כמו המכה את חבייו שמשלה צו‬ ‫סגזר על המילדות העבריות בילדכן אח העבריות‬
‫הצער ואמר ע בשש שבס נזק ורפוי ‪ ,‬ותשלום‬ ‫וגו׳ אם בן הוא והמתן אותו וט׳ ואח״כ נזר‬
‫הצער מה שנצעערו המצריים ב מ טס הגדולות היה‬ ‫לכל עמו כל הבן הילוד ט אור ה תשליטהו וגו'‪,‬‬
‫צמיט ר ט ס ו ט ר פ טו ת שטו המצריים עו ט ה בהה‪,‬‬ ‫והיה יותר קרוב לומר כי זה ט ה מן הגזירה השניה‬
‫ושאר ה ד ג ד ס הארבעה ט ו תשלומם מה ששאלו‬ ‫כיון שנמצא מושלך ביאור והיה ראוי להטביעו ‪,‬‬
‫מהם כלי כסף וכלי זהב וינצלו אס מצריה ‪ ,‬וכמו‬ ‫אבל מסט שראתה אותו ט כ ה והיה קולו כמו ננמ•‬
‫ט פ ד להם על סכל וגם את הגוי אשר יעבודו דן‬ ‫שטו לו כמה חדשים חשבה שהיה מן הגזירה‬
‫אנכי ואסרי כן יצ^ ברטש גדול ‪ ,‬אסר כי גס‬ ‫הראשונה שנגזרה על העברים לבד כמיש מילט‬
‫שידק דעטש אופס אמר העונש יצאו ברטש נ ט ל‬ ‫העברים זה לא מן הגזירה השניה שהיסה טללת‬
‫טשאלו מהם טס ט לפה ולא יקטדו עמהס על‬ ‫לכל עמו בין מצריים כין ע ב ר יי ם‪ ,‬ש א ס « ה כן‬
‫מה שבא ®ציהסמצדם ו כ ט שאמר הכתוב ונתתי‬ ‫לא היה קולו כנער שלא עברו כ״כ ימים מן הגזירה‬
‫אס ‪ p‬הסם הזה ו ט׳ ‪ ,‬כי ט צרן לתת חנה‬ ‫השניה שבאותו טו ס של הגזירה טלד‪ ,‬ולא ידעה‬
‫בעיטהס אחר שטפו על ידם ‪ ,‬והוזכר עגין זה‬ ‫אם היה מצרי או עברי ‪ ,‬ובהיותו כנער גזרה אומר‬
‫בתורם שלש פעמים ‪6 .‬׳ הודעה למרע׳ה ב די ט ר‬ ‫שהיה מן הילודים בראשונה כשהיתה הגזירה על‬
‫הראשון‬ ‫־‬
‫אלהיס‬ ‫שער הישורוה פרק כה מו‬ ‫בי ת‬ ‫‪226‬‬
‫מהחלה ועד סוף ראה הרבה ראיות ולא העניש‬ ‫הראשין ונחתי את ח; העס הזה וגו׳ ‪ .‬שני בשעת‬
‫את המצריים בגללם מפני היות ישראל חייביס‬ ‫מעשה דבר נא באזני העם וגו׳ ויתן ה' את ח;‬
‫בעוגי ההוא ‪ ,‬וגס כשצעקו וגסגו את לבס כי‬ ‫העם ונו׳ ‪ .‬שלישי אחר מעשה וה׳ נתן את חן‬
‫בחגיאתס בא להם שמעם האל לא מצדם ‪ ,‬כי לא‬ ‫העם בעיני מצרים וישאילום ‪ ,‬על כי היו צריכים‬
‫שבו עדיין בתשובה כי לא היו צועקים אלא מצד‬ ‫שיהיה להן הן הרבה שישאילוס כי היו מבוזים‬
‫העיגוי והשיעבוד ההווה עליהם שלא היו יכולים‬ ‫בעיניכם והיו קצים בהם‪ ,‬ונס שיתן חנם בעיניהם‬
‫לכבלו‪ ,‬אלא מה ששמע צעקתם היה מפני נוגשיו‬ ‫אחי׳כ כשהוכו על ידם מכות גדולות ונאמנות‬
‫כי גס שהיו ישראל חייבים לא היה להס כת‬ ‫ניכיל מהם החן והוצרך חן אחר‪ ,‬אח״כ כשראו‬
‫ורשות להכביד עולם עליהם כמו שהכבידו ‪ ,‬כי‬ ‫בפועל שהיו הולכים להם ממצרים וחשו שלא יוסיחו‬
‫מצד ישראל לא היה שלא כדין מה שהיו מענים‬ ‫לראותם עוד נימל החן ההוא והוצרך לחן אחר‪,‬‬
‫אותם כיון שהיה ידוע לאל יתברך מכאובם והס‬ ‫כמ״ש הכתוב וה׳ נתן את חן ונו׳ וינצלו את מצרים‬
‫התועאיס המכאיבים את הנפש‪ ,‬וכיון שלא היה‬ ‫כי השאילו להם‪ ,‬נם כי ראו שהיו הולכים להם‬
‫בדין לענוש את המצריים בכל אורך הזמן ההוא‬ ‫והיו מנצלים את מצרים כתרגומו ‪:‬‬
‫להיות ישראל ראויים לכך אז כמו שנזכר‪ ,‬נראה‬ ‫ו כן ראינו שכר בני ישראל ומעלתם‪ ,‬בנסי הים‬
‫כי כל המכות לא באו עליהם כי אס על היותם‬ ‫י והמדבר‪ ,‬במן ובאר וענני כבוד‪ ,‬ושאר הנסים‬
‫סרבנים מלשלחס כי אס היו שולסיס אותה מיד‬ ‫וקבלתם ההורה והשראה שכינהו בתוכם במשכן‪,‬‬
‫לא היו לוקים וכמ״ש הכתוב ואני ידעתי כי לא‬ ‫וקבלת קרבנותיהם בחנוכת המזבח‪ ,‬וקדשו את‬
‫יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה‬ ‫אהרן ואת בניו לכהן לו ואת הלויס לשרת ‪,‬‬
‫ושלחתי את ידי וגו׳ ‪ ,‬כי מפני שלא יחנו אתכם‬ ‫וישראל איש על דנלו ועל מחנהו ע״ש ה׳ יחנו‬
‫להלוך אכה בהם בכל נפלאותי ולזה חזק חת לבס‬ ‫ועיים יסעו ‪ ,‬והשנת משה בנבואה ואהרן ומרים‬
‫גס כשרצו לשלחם כדי להפרע מהם מהעבר ג׳*כ‬ ‫והזקנים אשר התנבאו ונא יספו מהרוח הניתן‬
‫על מה שלא רצו לשלחם ‪ ,‬כי אם כיה בדין‬ ‫להם הנאצל ממרע״ה ‪ ,‬והיותם ניצולים מן מלך‬
‫להענישם על מה שהעבידוס בכל הזמן שעבר לא‬ ‫אדום ומן הכנעני מלך ערד וסימון ועוג ובלק‬
‫היה צריך לחזק את לבס אלא היה מביא עליהם‬ ‫ובלעה ‪ ,‬והיותם נפקדים מאס ה׳ למנות עליהם‬
‫מכה אחר מכה עד תום עונש הדומה לכל‬ ‫איש על העדה יהושע תלמיד משה רע״ה ללחום‬
‫העיגיייס אשר עיגו אותם בכל אותם השגים ;‬ ‫מלחמוהיהס עס שבעה עממים‪ ,‬ולחלק להם את‬
‫רנן מה שנער אס מצרים בתוך הים היה עונש‬ ‫הארץ העובה והזהירם והתרה בהם והעיד בהם‬
‫מה שעשו לישראל שהשליכו היאורה כל הבן‬ ‫את השמים לבלתי יעברו על דברי התורה הזאת ‪:‬‬
‫הילוד‪ ,‬וכמו שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם‬
‫והוא שדנו אותם במים כמו שהם זדו על ילדי בני‬ ‫פרק עזשה וארבעים‬
‫ישראל להשליכם למיס‪ ,‬כי שאר העונשים והמכות‬
‫לא היו נכרות שהיו מדה כנגד מדה כמו זאת שהם‬ ‫ו כ ן מה שבא באלו הספרים מעונש הרשעים‬
‫השליכו כל הבן היאורה‪ ,‬ולקו כשהלכו הם עצמם‬ ‫’ בחוש ‪ ,‬מה שהעניש האל יתברך את פרעה‬
‫להיותם נעבעים ונבלעים ביס ‪ ,‬ולכך אמר עסה‬ ‫ומצרים על מה שנשתעבדו בישראל ועינו אותם‬
‫ידעתי כי גדול ה׳ וגו׳ והוא מה שעבר עתה והוא‬ ‫בכמה עינויים‪ ,‬ומפני שנגזר עליהם נלות עד‬
‫הדבר האחרון שנענשו בו המצריים ביס‪ ,‬כי בה‬ ‫תשלום ת׳ שנה ומכללם היו רד״ו שנה שעמדו‬
‫נודע בבירור כי גדול ה׳ וגו׳ שמדד להם מדה‬ ‫במצרים אשר מהם נשתעבדו ישראל קרוב לתשעים‬
‫כנגד מדה כמו שנזכר ;‬ ‫שנה‪ ,‬ולא נענשו המצריים באורך כל אלו השנים‬
‫וכמו שאין האל ית׳ מעניש את האדם על מחשבתו‬ ‫אשר עינו אותם מפני שלא שמרו דרך ה׳ לעשות‬
‫הרעה כשלא הוציאה לפועל‪ ,‬ואינו הופשס‬ ‫צדקה ומששע כאבותיהם ונעמאו במעשה ארץ‬
‫על מה שבלבה כי אם בעון ע״ז כמ״ש למען תפוש‬ ‫מצרים ואיש שקוצי עיניו לא השליכו ובנלולי‬
‫את בית ישראל בלבם ‪ ,‬כן אינו תופשס על מה‬ ‫מצרים נעמאו כל השניה אשר עמדו שם ‪ ,‬וכשהיה‬
‫שחוגיאיס בדיבור בשעת צערם ‪ ,‬כמו שראינו‬ ‫קרום קץ יציאתם ממצרים אז ניעורו משנתם וידעו‬
‫שנתרעמו ישראל על משה לאמר מה נשתה‪ ,‬ואח׳׳כ‬ ‫כי מאת ה׳ היתה זאת• להם על מה שחכיאו ואז‬
‫על שכלה כפת מן הסל אמרו מי יתן מותנו וגו׳‬ ‫צעקו אל ה; כמ״ש ויהי בימים הרבים ההם וימת‬
‫להמית את כל הקהל הזה ברעב‪ ,‬וכן אס'כ כשצמאו‬ ‫מלך מצרים וגו׳ ויצעקו ותעל שועתה מן העיבודה‪,‬‬
‫למים אמרו להמית אותי ואת מקגי וגו׳ ‪ ,‬ולא‬ ‫אמר כי מצד מה שנשתעבדו בהם הרבה עלתה‬
‫מצינו שנענשו על זה‪ ,‬כי אין האדם נתפש על צערו‬ ‫שועתם אל האלהיס ‪ ,‬וידעו כי מאתו באה ונהיתה‬
‫שהוא מצנוער על הדברים ההכרחיים לו בכל יום‬ ‫להם הצרה ההיאבהעאתס‪ ,‬ועכ״ז לא ה־ו ראויים‬
‫כמאכל ומשהה‪ ,‬אבל נתפש האדם על דבריו תשר‬ ‫להענש המצריים על ידם אחר שהיו תייבים העינוי‬
‫הוא מדבר שלא כצער או אס הצער אינו בדבר‬ ‫ההוא מצד חעאתס‪ ,‬ולזה אמר הכתוב ראה ראיתי‬
‫מוכרח‪ ,‬וכמו שבדיבור הסיב נסכר האדם כמו‬ ‫את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי‬
‫שאזיל‬ ‫מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו ‪ ,‬אמר כי‬
‫קיד ‪227‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער דדסודות פרק טי‬ ‫בית‬
‫ו ב מ ג » היה ענשם‪,‬מאת האל ית׳ היודע תעלומות‬ ‫שאז״ל על שימה נאה של ‪ 2‬ת לוע הצעירה שקר ‪ 6‬ס‬
‫וידע סי ‪p‬א אשר חטא לו אעיס שלא היו לו‬ ‫בנה בן עמי והבכירה קראה אותו מואב שהיה‬
‫עדיצי והתראה‪ :‬י ק מ » אס שני בני אהרן‬ ‫מאביה^ כן בדיבור הרע נענש האדם ! כי ה מי ר ה‬
‫שהקריט אם זרה ויצא אש מלפני ה׳ ותאכל‬ ‫את‬ ‫נענשה דמלממה הוא דלא כדכת^ב אל‬
‫אותם מי ד‪ ,‬ט ב ט א העונש מיד מל העובר‬ ‫מואב ואל חהגר בס מלחמה הא צעורי צעריבהו‬
‫'הוא מכר וידוע כי הוא מאתו ית׳ על מה שחטא ‪:‬‬ ‫כדאיתא בנזיר ) כ ״ג‪/‬ו ק א מ רו על אברהם אביה‬
‫י ק ג מ ^ ל כתיב היצא אס המקלל וט׳ ורגמו‬ ‫שנענשו זרעו על שאמר במה אדע כי אירשנה ‪,‬‬
‫אוהו כל העדה‪ ,‬מפני שקלל בפרסוה במחנה‬ ‫וכיוצא בדבורים הנאמרים שלא כצער‪ ,‬וגס הדברי׳‬
‫נ תון בני ישראל בעדים והתראה‪ ,‬צוה האל ית׳‬ ‫הנאמרים בצער אם אינו צער מוכרח נענש האדם‬
‫שיסיתוהו בב״ד של מעה‪ ,‬כי מה שאיט מ ט ר ס ם‬ ‫עליהם‪ ,‬כמו שנענש מרע״ה על אמרו שמעו נא‬
‫לביד הוא יה׳ מעמש כמו לבני אהרן שנתקדש‬ ‫המורים המן הסלע הזה נוציא לכס מים‪ ,‬וכל שכן‬
‫ג ק רו טו ‪1‬״כ בהמינס » א בעצמו‪ ,‬וכמו המתים‬ ‫בדיטר שהוא עצמו עון אשר חעא כמדבר ננ ל ה׳‬
‫מ מ א ה בעגל שלא היה טדע לב״ד מה שחטאו‬ ‫ונגד התורה שישלו עונש גדול‪,‬וע״זנענש הרעה‬
‫מי ש ; ו ‪ p‬בממאומים כתיב ותבער בס אש‬ ‫שאמר מי ה׳ אשר אשמע בקולו וכיוצא בזה ‪:‬‬
‫ה׳ ומאסל בקצה ה מ מנה‪ ,‬כי לא היה חטאם‬ ‫וגם כי המחשבה ג״כ נמשכה מן השכל אשר‬
‫משורסם כ״א באזני'ה׳ והוא ביער בם אס האש ;‬ ‫באדם והיה ראוי ליענש עליה כמו הדיבור ‪,‬‬
‫י ק ‘ באספסוף שאמרו מי יאכילנו בשר כתוב‬ ‫עכ״ז בדיטר ים מעשה בערך המחשבה והוא‬
‫מ ו ף הגשר עודט בק פניהם מרס יכרת‬ ‫‪■.‬‬ ‫עקימת הששסיס ‪ ,‬ועול כי הדיבצר הוא בבחירה‬
‫‪ ^ 1‬כ‪ 1‬ו ג ו ׳ צ כ י ג ם כי שאלת הבשר הימה‬ ‫ורצון משא״כ במחשבה ‪ ,‬כי לפעמים עולה‬
‫מפורסמת לק היה מפורכס שהיסה שאלתם בלי‬ ‫במחשבת האדם מחשבה שלא היה רוצה בם‬
‫לוין ו ^ קו »‪ ,‬רעה כ״א לפגי האל יס׳ ‪ ,‬ו ל ק‬ ‫ומעבירה מלבו והרי היא כמו שאינה‪ ,‬אבל‬
‫העניש הו ^י ס׳ לאותם שהיה גלוי לפניו שחטאו ‪:‬‬ ‫כשהאדם מהרהר וחושב מחשבה רעה ברצוט‬
‫‪ p i‬מ מיי ת ע ל מה שאמרה סרק אך במשה דבר‬ ‫להשים אותה בפועל אז יחשב לאיש א^ן ‪ ,‬וכמ׳ש‬
‫ו ג י כתיב והעק סר מעל האהל והנה‬ ‫■ )תהליס ל״ו( און יחשוב על מ שכטיתיצבעלדרך‬
‫מריס מצורעת מ מ גו ט׳‪ ,‬והואיס׳ שער ט היסה‬ ‫לא טוב רע לא י מ א ס‪ ,‬והוא החושב לעשות ר ע‬
‫יאוייה לל^ה מל ע ם‪5‬ןי דגה שדברה באמיס‬ ‫ומכין עצמו לעשות מה שחשב והוא אמרו יסיצב‬
‫ונ ס תל ק‪ ,‬ה ע ק להורות על כת מספרי לשון הרע‬ ‫על דרך לא מוב ואח״כעושה הדבר הרע גסועל ‪,‬‬
‫שאינה רןאיס פ ט שכינה‪ p i :‬המרגלים נענשו‬ ‫והוא אמרו רע לא ימאס כי בהגיעו לפועל עשיית‬
‫הם וה שוממינ ^ ^הס כפו שכתוב וימותו האנשים‬ ‫הרע היה ראוי שימאסהו‪ ,‬כי עד עתה לאהיגמז‬
‫מוציאי דבס ו ג י ‪ ,‬ט מיד מסו וכמו שנאמר‬ ‫אלא מחשבה והכנה לבד ואחר שלא מאסה הוא‬
‫לעדה הרעה הזאת וגו׳ שהם‬ ‫^ י ה ס נטי‬ ‫נענש אפי׳ על המחשבה נ‬
‫המרגלים‪ :,‬כלומר אין ראוי להאטך להס ולומר‬ ‫ועוד יש בדיבור מה שארז״ל ברית כרוג«‬
‫ממי ימומו א ^ מיתתה תהיה מיד במגפה‪ ,‬ועל‬ ‫לשפתים שאינם חוזרות ריקם ‪ ,‬כי הדימר‬
‫השומעים‪ -‬אליהם אמר אליהם חי אני נאם ה׳‬ ‫ניתן באדם להוציא לפועל מה שיש בל ט ובטבעו‪,‬‬
‫אם לא כאשר דט־תם באזני וגו׳ במדבר וט׳ ‪,‬‬ ‫כי הב״ח אין להן צורך לדיטר כי אין ל ק תכלית‬
‫שהאריך להם ל טןיז עליהם חטאסס בכל שנה‬ ‫כ״א קיום המין‪ ,‬והאל ית׳ ברא בכל אמד ספן‬
‫ג או פו י טו ה ש פ ק ט המרגלים‪ ,‬והוא יוה השעם‬ ‫מבע לשיתפרנס ויתקיים ב מינו‪ ,‬אבל האדם‬
‫^ לממרח הלילה אגמי כתוב עליה ויבכו העם‬ ‫שתכליתו הוא להשלים נפשו ולפעול בזה העולם‬
‫גלילה ה מ א כמו שדרשו ז״ל ‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב‬ ‫פעולות טובות בקיו׳ התורה ותלמודה צריך לדיטר‬
‫יום ל » ה יום לשנס ולא אמר שנה ליום‪ ,‬כמו‬ ‫לת״ת ולהוצאת הדברים הצריכיס לתכליתו לפועל‪,‬‬
‫שכתבתי בפרקי דרשוחי {‬ ‫כי זולת הדיבור לא היה האדם י טל להשלים‬
‫‪ p i‬עדת המעטלים עברו אס סי ה׳ ‪ ,‬כי א ס ט‬ ‫נפשו במה שצריך‪ ,‬וא״כ הדיבור הוא נמשך מכת‬
‫הנט ועליט ט מ ז ט ל מ ק מה שאמרו‬ ‫נפש המשכלת ‪ ,‬וראוי שיהיה נשכר האדם בדיטר‬
‫המרגלים לא מכל לעלות אל העם וגו׳ ‪ ,‬ואמר‬ ‫הטוב ויהיה נענש בדיבור הרע כמו שנזכר ;‬
‫לסה משה למה‪ 1‬זה אסם עוברים את סי ה׳‬ ‫ונחזור לענין במה שבא באלו הספרים מן‬
‫אל ת ענו ו ט׳ ‪ ,‬ני המרגלים חטאו ג מ ה שאמרו לא‬ ‫העונש בחוש שהוא ית׳ מענים לעובריה‬
‫טכל מ ל ו ת ועסה אמס בעצמכם טמאים ועוברים‬ ‫על דברו ולעושים רעה ואפי׳ הם קרובים אל;ו‬
‫גמה שאמז רוצים לעלות‪ ,‬ומפני שהמרגלים אמרו‬ ‫מדקדק עמהם ‪ ,‬וכמו שכתוב ויחט ברפידים‬
‫ט מזק הוא ממט כביטל אק בעל הבית מוציא‬ ‫ואין מיס ונו׳ וכתיב ויבא עמלק ‪ ,‬ודרשו רז״ל‬
‫את כליו מפס אמר כאן משה כי אין ט‬ ‫מפני שרפו ידיהם מד״ת בא עליהם עמלק‪ ,‬וכן‬
‫ג ק ־ ב כ ם‪ ,‬לא חחשט כי בשביל כבודו שלא‬ ‫בענין הענל נענשו מיד בשלשה דינין‪ ,‬בהשקאה‬
‫יאמרו ט חזקים הס ממט יציל אחכם כי איגט‬ ‫ככוטוה‪ ,‬ובחרב‪ ,‬ובמגפה‪ ,‬ואותם שמתו בהשקאה‬
‫בקרבכם‬
‫אפהים‬ ‫^צער היסודות פרק ט־‬ ‫בית‬ ‫‪228‬‬
‫הקל הזה אשר נחשב להם למיעוט אמונה ביכולת‬ ‫בקרבכם ‪ ,‬ולכן אמר וארון ברית ה׳ ומשה‬
‫האל ית׳‪ ,‬מה שאירע לישראל על ידי משה ואהרן‬ ‫משו וגו׳ ‪ ,‬ועל זה שראו העמלקי ו ה כ מני‬
‫למעלה שאמרו להס אתם המיתם את ה׳ ומתו‬ ‫הכום והכתום וישראל התחילו לעלות ואמרו‬
‫במגפה י״ד אלף וכמ״ש ‪ ,‬ומפני שנענשו על ידם‬ ‫הננו ועלינו ולא הספיקו לעלות עד שירדו אליהם‬
‫היה העונש שלא יכנסו לארן ‪ ,‬מתייחס למה‬ ‫העמלקי והכנעני ;‬
‫שאמרו בשבת פרק שואל כל מי שחבירו נענש על‬ ‫וכן במקושש כתיב רגום אותו באבנים וירגמו‬
‫ידו אין מכניסין אוחו במחיצתו של הקכ״ה‪ ,‬וכמו‬ ‫אותו באבנים וימת כאשר לוה ה׳ את משה ‪/‬‬
‫שהביאו התוספות פרק לא יחפור על מעשה דרב‬ ‫במ״ש במקלל שהיה עונשו המור לומר כי עיקר‬
‫אדא ב’ א‪ ,‬והמחילה מאב הנביאים ואב הכהנים נ‬ ‫העונש לעובר אינו על הומר הענין אלא על‬
‫וכן כשקצרה נפש העם בדרן־ ודברו באלהיס‬ ‫היותו עובר את פי ה‪ /‬ולכן אמר כאשר לוה ה׳‬
‫ובמשה ואמר למה העליתנו ממצרים וגו׳‬ ‫את משה ‪:‬‬
‫ונפשנו קצה וגו׳‪ ,‬ונענשו במה ששולח בהם הנחשים‬ ‫ו כן קרח ועדתו נענשו מיד במה שחלקו על‬
‫השרפים‪ ,‬על מה שדיברו נגד ה׳ שלח בהם‬ ‫משה ואהרן; ומפני שאמרו הם כי כל העדה‬
‫הנחשים‪ ,‬כי מרו את פי ה׳ בימי הבריאה בדברו‬ ‫כולם קדושים ונו׳ ובהוכם ה ‪ /‬והיו מראים כי על‬
‫מה שלא היה ‪ ,‬ועל מה שדיברו נגד משה שלח‬ ‫משה ואהרן לבד היו חולקים ; לכן אמר משה‬
‫עליהם שרף שלחישת ת״ח לחישת שרף‪ ,‬ואמר לו‬ ‫וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה׳ ; לא‬
‫האל ית' עשה לך שרף ושים אותו וגו׳‪ ,‬להראות‬ ‫אותנו לבד ‪ ,‬ואמר אם כמות כל האדם ימוחון‬
‫שהיו צריכים מחילה ותשובה ממה שחטאו נגד‬ ‫אלה על מיתתם בשריפה‪ ,‬ופקודת כל האדם יפקד‬
‫משה ‪ ,‬והוא עשה נחש נחושת‪ ,‬להורות כי הוא‬ ‫מליהס על מיתתם בבליעה ‪ ,‬כי לא נודע מקום‬
‫היה מוחל מה שדיברו עליו‪ ,‬ועיקר הכפרה והמחילה‬ ‫קבורתם איו לשיפקדו עליהם פקידת המתים‬
‫שהיו צריכים היה על מה שדיברו נגד ה׳ ‪:‬‬ ‫בזמנים השלשה‪ ,‬שפעה‪ ,‬ושלשים‪ ,‬וי״ב חדש‪ ,‬והיתה‬
‫וכן במה שזנו את בנוח מואב במה שנצמדו ישראל‬ ‫מיתת הבליעה על עונש מה שחלקו על משה כמו‬
‫בפעל פעור חרה אף ה׳ בס ‪ ,‬ונענשו בהריגה‬ ‫שאמר ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה׳‬
‫ובמגפה ‪ ,‬הרינה על ידי ישראל לנקום נקמת‬ ‫בלחני‪ ,‬כי הוא מורה על הבליעה כמו שפירשתי‪,‬‬
‫חלול ה׳ ‪ ,‬ומגפה על ידי האל ית׳ לנקום נקמת‬ ‫ומיתת השריפה על מה שנאצו השם ולכן אמר‬
‫כבוד יחוס בני ישראל שנטמאו וזט את בטת‬ ‫ואם יצאה מאת ה׳ ותאכל את וגו׳ ‪ ,‬על מה‬
‫מואב ‪ ,‬כי רוב החוטאים היו בזנות ‪ ,‬ולכן מפו‬ ‫שחטאו באנשים של מעה היה הפרעון מלמעה‬
‫במגפה כ" ד אלף ‪:‬‬ ‫ועל מה שחעאו כלפי מעלה היה הפרעון מלמעלה‪,‬‬
‫ו ב ט׳ כ ג ה תורה נשנו ג״כ רוב העונשים שנענשו‬ ‫ואמר הכתוב וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו‬
‫על מה שקלקלו ‪ ,‬ועוד נוסף עליהם‬ ‫לקולם כי אמרו פן תבלענו הארן‪ ,‬כי גם שכתוב‬
‫הייעודים הרעים הכתובים בארבע פרשיות‬ ‫למעלה ויעלו מעל משכן קרח מסביב וגו׳ אחר‬
‫שקודם האחרונה ‪ ,‬להורות כי לא לבד לחוטאים‬ ‫שירדו חיים שאולה כלו׳ שעדיין היו חיים בשאול‬
‫לפני האל ית׳ בגילוי שכינתו עליהם מעניש האל‬ ‫אשר ירדו שמה והיה קול צעקתם עולה למעלה‪,‬‬
‫יש׳ כמו שהיה בכל העונשים הכתובים למעלה ‪,‬‬ ‫ולכן נתיראו ונרתעו לאחוריהם יותר ממה שהיו‬
‫כ״א אפילו בזמן שהם בהסתר פנים בזמן הגלות ‪,‬‬ ‫ונסו לסבת קולם כמו שנזכר ‪:‬‬
‫וגם לא לבד לאותם שנתנה להם התורה ונצטוו‬ ‫‪ p i‬נענשו ישראל במגפה על אשר נתלוננו על‬
‫בכל מצותיה ואזהרותיה אלא אף לדורות הבאים ‪,‬‬ ‫משה וגיל אהרן ואמרו להם אתם המיתם‬
‫וכמ״ש לא אתכם לבדכם אנכי כרת וגו׳ ‪,‬‬ ‫את עם ה׳ ‪ ,‬ר״ל כי בסבתם מתו עם ה׳ והס‬
‫וביעודיס הטובים קיצר כי הוא מן הידוע כ״א‬ ‫אותם שמחו בבליעה כי לא דיברו בפירוש נגד‬
‫בזמן שיש גילוי שכינה ונצטוו הס בעצמם יש להם‪,‬‬ ‫ה׳ ‪ ,‬וכשנקהלו עליהם מיד כסה הענן את אהל‬
‫שכר טוב בעמלם‪ ,‬כ״ש בזמן שהם בהסתר פנים‬ ‫הועד להורות כי גם על ה׳ חלקו כמ׳ש משה‬
‫ודורות הבאים שלא נצעוו הס בעצמם שיהיה‬ ‫וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה׳ ‪ ,‬ומפני‬
‫להם שכר טוב בעמלם ‪ ,‬כי הוא מצוי לעולם עם‬ ‫שאמרו הס אתם המיתם את עם ה׳ הביא עליהם‬
‫ישראל אפי׳ שאינו בגילוי שכינה עמהס להצילם‬ ‫המנפה ולא עלתה להם ארוכה כ״א על ידי‬
‫מרעתם ולהטיב להם ולברכם‪ ,‬ומשה רבינו ע״ה‬ ‫משה ואהרן היפך מה שהתלוננו הם עליהם ‪:‬‬
‫מפני שהיה מתעלה ומסתתר מהם ברך אותם‬ ‫י כ ן במי מריבה נענשו משה ואהרן כמ״ש יען‬
‫ברכה גדולה בכמות ובאיכות ‪ ,‬ולכן אמר וזאת‬ ‫לא האמנתם בי וגו׳‪ ,‬ויהיה החטא מה‬
‫הברכה אשר ברך משה איש האלהים‪ ,‬לא כברכה‬ ‫שיהיה היה דבר קל אצל שאר אנשים והאל ית׳‬
‫הקצרה שברכם האל ‪ ,‬כי הוא היה יכול לברכם‬ ‫י צ ה לדקדק עמהס כחוט השערה‪ ,‬כי נם שישראל‬
‫בכל עש כנזכר ‪ ,‬ומשה רבינו לא היה לו ע ת‬ ‫היו הסבה נענשו הס כמ״ש המה מי מריבה אשר‬
‫לברכם לעתיד כ״א עתה לפני מותו‪ ,‬ולכן ברכס‬ ‫י כי בנ״י את ה׳ ויקדש בס ‪ ,‬כי בני ישראל רבו‬
‫ברכה שלימה כמ״ש ‪:‬‬ ‫והם נענשו ‪ :‬ו א פ ש ר שהיה מצורף לחטא‬
‫והראיה‬
‫הטו‪S29‬‬ ‫אלהים‬ ‫עערהיסודות פרק»;‬ ‫בית‬
‫שכתוב ויהי לשבעת הימים וגו׳ וכמו שדדשו סזי>‬ ‫פרק ‘טבעה וארבעים‬
‫ולמן ב ה אבי גח מת טזיי אביו מתושלח ד׳ שניה‬
‫קודם אביו‪? ,‬גש * ר א ה מסכום שנותיהם ‪ ,‬גס הוא‬ ‫הלקוחה מן הקבלה על שכר הצדיקים‬ ‫והראיה‬
‫^ ה צדיק‪.‬ששמעל^יו שאמר לו שיקרא שמו נח ‪,‬‬ ‫ועונש הרשעים ‪ ,‬הוא כל מה ‪fsx‬‬
‫ו ק היה עסורת בידו מאדם הראשק כמו שאמת‬ ‫בתורה נביאים וכחוביס ודברי חכמים ז״ל בצווי‬
‫במדרש כי הוא סי® ‪ P‬ח שנס כשמת אדם‬ ‫ואזהרה על עפות העוב ומוב להם ועל אזהרס‬
‫ה ר א »‪! ! 1‬וקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו ‪,‬‬ ‫מעשות רעה ורע להם^ כמו שנרמז קודם בריאת‬
‫מ ך היה כמו שדר« חז״ל ‪ ,‬וכן יצאו מנח שלשה‬ ‫אדם שאמר נעשה אדם בצלמט כדמותנו וירדו ‪,‬‬
‫^ ק י ס ידועיה‪-‬במקום יפת ומס והם עבר ו ^ ג‬ ‫ובאה הקבלה אס זכו ירדו ואס לאו ירדו‪ ,‬והוראת‬
‫ויקטן גניו ‪ ,‬ט יקטן הקטין פצש ואת עסקיו‬ ‫אופן הבריאה מתחלה‘ בצלם ודמות" שיהיה מוכן‬
‫בצד^שו וןכה להעמיד י״ג משפחות עם טו תו טפל‬ ‫יותר אל עשיית העוב מעשיית הרע ‪ ,‬ועל הנמה‬
‫ל ה נ ה ג ה ) ס מנו‪ ,‬ו ק מאמיהה גמקוס ה ק ונסור‬ ‫זאת מקדים האל יתברך לעשות מוב לצדינךם‬
‫יצאו מס ט י^וס ויעקב ושלשלת הצדיקים הבאים‬ ‫בשכר מה שמוכנים לעשות ועושים אח״כ ‪ ,‬וכמו‬
‫^!יי הה מי*ב שבסי יה גני יעקב אביט ‪:‬‬ ‫שהתנהג עם אדם הראשון עצמו שלקחו והניחו‬
‫ס ב ה שטת נקדים לה ענין » »‪ 1‬ת הבריאה‬ ‫עוד‬ ‫בג״ע לעבדה ולשמרה ‪ ,‬נחן לו קודם שכרו שהניחו‬
‫^ ס א לי ת׳ א ס האדם ולא היה בו שותף‬ ‫בג״ע וצוהו אח״כ לעסוק בדברי שורה ולשמור‬
‫בבריאתו כ ® שכתוב‪,‬וייצר ה׳ אלהים את האדם‬ ‫מצותיה ‪ ,‬ופרס לו שבע מצות הרמוזות בכתוב‬
‫ו ט׳‪ : ,‬ו כ ן בנה אס הצלע של אדם הראשק לו‬ ‫ויצו אלהיס הסמוך לו‪ ,‬ומפני שנצמוה בהן ג היו »‬
‫ל ^ ו ט ה ה ע ש ‪ p‬האדמה והצלע ביד האל‬ ‫בג״עי ש רמז שחסידי אוה״ע השומרים מנות אלו‬
‫יס! כחוסר ביד ט ו ' \ לט־וא ^ ס ס ‪ ,‬וכ ‪ rD‬ע אדם‬ ‫מפני שנצמוו בהן מהאל ית' יש להם חלק מס‬
‫אס מוס א ש תי »י ליי קק ולגל לא היו ג׳ שומטן‬ ‫בדמיון שבע כתות של צדיקים בנן עדןובעוס״ג;‬
‫ב »‪ j‬כשאר המולדות העתידות ‪ ,‬טש נ׳ שותטן‬ ‫ו כן בנח להיותו איש צדיק תמיס‪-‬הוזכר שנמלע‬
‫בחדס אביו ואעו והקג״ה‪ ,‬אלא טצרו שניהם ממפת‬ ‫משנויפת המבול ובניו ג״כ בזכותו ‪ ,‬כסו‬
‫מ ד ם ו ט ה ‪ ,‬ו ^ ן ל א נשתתף אדם הראשק ביצירת‬ ‫שנצעוה מהאל ית' שיעשה התיבה שיבוא הוא וכל‬
‫גו ט‪ 5.‬ש ^ ת ת ף כל אדם ביצירת בניו וכל נ ו ט‬ ‫ביתו אליה ‪ ,‬כי אותו ראה צדיק לפניו בדור ההוא^‬
‫הי ם ט מי ט תו ט‪ ,‬ול ק ^*רס קני ט איש את ה׳ ‪,‬‬ ‫וכן ארר חת כנען שראה ערות אביו ובירך אס שה‬
‫קגין זה אוא לשון ^ נ ה שמים ו » ז ‪ ,‬שטא לבדה‬ ‫ויפת אשר כסוה ‪:‬‬
‫> שסה» ג מ י א ה זו עם ה׳ ולא היה אדה שותף‬ ‫ו כ ן באברהם אבינו נאמר ואעשך לגוי גדול וגו׳‬
‫^ישי ג ו ‪ ,‬ו>אל ט ה ג ט ק * שלא נשתתפה ט ס‬ ‫ואברכה וגו׳‪ ,‬מפני צדקתו שנאמר « עקב‬
‫גיציר® אלא אדם הראשון מס האל י ס׳‪ ,‬ולזה‬ ‫אשר שמע אברהם בקולי וגו׳‪ ,‬ולא הוזכר גו‬
‫א טו אח הגל ‪ ,‬לא‬ ‫א מי ה מ » ותוסף ללדת‬ ‫קודם שהיה צדיק כמו שהוזכר בנח ‪ ,‬אלא ססאוס‬
‫וסהר ט לא שמס גו כיא הלידה ‪ .‬ולזה נקרא‬ ‫זרח להאיר בחשך ונאמר ויולד אש אברה את‬
‫שוו הגל‪ , ,‬ט מיקר יצירת גוף האדם שהוא מאמו‬ ‫גמור ואה הרן וכתיב בתריה ויאמרה׳ אל אגרה‬
‫וגשר לא היה ביצירת ה ג ל‪ ,‬ו ל ק נקרא שש‬ ‫לך לך ונו׳ ‪ ,‬קודם שנודע לנו מה טיבו ומה מעשיו ‪:‬‬
‫הגל‪,-‬־ ב י הבל היה מה שגשחהפה אמו ביצירתו‪,‬‬ ‫וי ש אצלי ס ט ת בזה ‪ ,‬האחת כי ר ^נו ב ^ו ם‬
‫ט לא ט ס א ל א הלידה וכל סגוף טצר מ א טו ‪,‬‬ ‫הראשון שהוליד ג׳ גנים נקובים בשמות > ‪5‬ן‬
‫גבר‪ .‬הין ‪ 53‬גל אחיו ו ש ט ט ט ה לו כת‬ ‫הבל ושת ‪ ,‬ולא יצא להם שם על פני חיז כ״א‬
‫בב שה ^ ו ט ס י ה מא ש כטבע העולה ‪ ,‬אבל‬ ‫משת אשר ממנו הושתת העולם ‪ ,‬וכן נח העשירי‬
‫הגל שטה יצירת כל גו ש מאדה שלא כטבע‬ ‫! לאדם הראשון הוליד ג׳ שס מם ויסת ‪ ,‬ומן שה יצא‬
‫טצירס‪ ,‬ט ה חלש טצירת גשרו ו שרו ונהרג ‪,‬‬ ‫שם על פני חון ‪ ,‬וכן תרח עשירי לנח הוליד ג׳ את‬
‫ו מי ד ע אדה עוד אס ט ס אשתו היה כמבע‬ ‫אברם ואת נחיר ואת ה ק ‪ ,‬ומאברהם נזדק־‬
‫העולה ^ ש ה ש שוי ס‪ ,‬ו ל ק ®יאה שמו שת כי‬ ‫יצחק עד יעקב אשר היתה מטתו שלימה עד‬
‫שת לה ארוזיה זרע אחד תחת ט‪:‬ל כי לא ט ה לה‬ ‫שקבלו זרמו אה התורה והיו סבת קיום הגמלה ט‬
‫גו שי מו ת ו ל ק ש ט סין‪ ,‬ועתה בפן זה ט ס‬ ‫‪ 1‬לא היה מתקיים זולתה‪ ,‬ואחר שהראשקוהעשירי‬
‫לס ג ו ש ח ש ת כ ש שחשה כי שת לי א ל ט ס‬ ‫לו היו משולשים בגנים ‪ ,‬והאחד היה המוגמר גס‬
‫ו ט׳‪ ,‬ונענט ה מ שז השלה לעתיד שהיו ג׳ שוחטס‬ ‫!העשירי לעשירי שהיה משולש בבנים‪ ,‬היה נודע‬
‫מו צר פזכר ונקבה ‪:‬‬ ‫כי הראשון מהם יהיה המובחר ‪ ,‬ולכן לא הוצרך‬
‫^ הנ מי ה דורות מ אנ שי ה‬ ‫ו ג ר א ה לי ט‬ ‫להזכיר באברהם שהיה צדיק ומיד התחיל ואפר‬
‫מ ש ט ה בשמות ס ל ה היו צדיקיה ‪,‬‬ ‫וויאמר ה׳ אל אברם וגו'‪ ,‬וכן יצאו מאדה הרא«ן‬
‫וגז ט ה ס נימןייס העולם בכל שסה המרות ע ד‬ ‫וג׳ צדיקים ידועים במקום קין והבל והם שת מנון‬
‫ה מטל שהיו טל ה ר שנ מ הב שם מבניה ובטח אשר‬ ‫ומתושלח בנו שנשלמו שניתיו גתחלת ימי ה מ ^ <‬
‫מלדו לכל א ש ואחד מאלו הנקוטה בששת ‪,‬‬ ‫׳המתין ל כ טזו האל יס׳ עוד שבעת ימיה כמו‬
‫וכ ש‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק נגז‬ ‫בית‬ ‫‪230‬‬
‫היה אחר אברהם ומת בשנת ע״ט ליעקב ‪ ,‬שהיה‬ ‫וכמו שכתוב בכולס ויולד בניס ובנות‪ ,‬וכהי‪ 5‬ויהי‬
‫יעקב ב; טיי׳ו כשמת אברהם ושם חי ת׳׳ר שנה ‪,‬‬ ‫כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו‬
‫וחיה אחר אברהם ליה ויעקב היה ב; ;י״ו שנה‪,‬‬ ‫להס ויראו בני האלהיס את בנות האדם ‪ ,‬ואלו‬
‫נמצא ששמש יעקב חת שם המשים פנה ‪ ,‬ונח חיה‬ ‫הם הבנים והבנות שהוזכרו בכל אחד מהס כי‬
‫אחר המטל ש״נ שנה ‪ ,‬ופרטן הס שנחים אחר‬ ‫אפילו קינן שאמר בו קנעורין ה־ה העני! על‬
‫המבול שהוליד שם אח ארפכשד ול’ ה של ארפכשד‬ ‫דורק וכמו כן אנוש שנאמר אז הוחל לקרוא בשם‬
‫ול׳ של שלח ול״ד של עבר ול ו של פלג וליב של‬ ‫ה׳ ומתרגמינן מלצלאה בשמא ד ה; אפשר שדורו‬
‫רעו ול' של שרוג ונ״ט של נחור ושבעים של תרח‬ ‫של אנוש היו הרשעים לא אנוש עצמו‪ ,‬וכמו שאמר‬
‫הס רצ״ב ‪ ,‬נמצא שחיה אחר שנולד אברהם‬ ‫אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק ‪ ,‬א״ל ע'כ‬
‫נ״ח שנה על הרצי׳ב שהם ש׳־נ שנה שחיה נח‬ ‫בצלם ובדמות ‪ ,‬וכן הדורות מהאנשים הנקובים‬
‫אמר המבול ‪:‬‬ ‫בשמות זה הוליד את זה היו כולם צדיקים ובזכותם‬
‫והנך רואה כי אברהם אבינו השיג ושמש לעשרה‬ ‫נתקיים העולם עד דור הפלגה ‪ ,‬והרשעים היו‬
‫צדיקים ‪ ,‬עם היות שנותיהם קצרים לפי‬ ‫אותם שבאו מבנים ומבנות בי׳ דורות אלו י'׳כ ‪:‬‬
‫ערך שנית דורות הראשיניס ‪ ,‬כי גס תרח אביו‬ ‫ובזה מתיישב מש״כ בכל אחד מהם ויולד את קינן‬
‫חזר בתשובה והיה צדיק ‪ ,‬ונח לא השיג אלא שת‬ ‫ויולד את מהללאל ונו; ולא כתב ויולד בן‬
‫כי הוא נולד ני׳ו שנה אחר תשלום אלף הראשון‬ ‫ויקרא שמו קינן ; אלא ויולד את קינן ויו‪/‬כאילו‬
‫שהיה בן ח׳ר בשנת המבול שהיה באלף ותרנ״ו‬ ‫נודע לו מקודם מי היה קינן ואמר שהולידו אנוש ‪,‬‬
‫שנים ‪ ,‬נמצא שנולד קכ״ו שנים אחר שמת אדם‬ ‫אבל העני; הוא שמשעלה במחשבתו ית׳ לברוא‬
‫הראשון ‪ ,‬וגס את שת לא השיג כי שת כלו שנותיו‬ ‫העולם ‪ ,‬נראה שלא היה מתקיים בלי תורה הוציא‬
‫יי׳ד שנה קודם שנולד נח בשנת אלף ומ׳׳ב ונח‬ ‫בכל דור ודור מאלו הדורות איש אחד צדיק שינן‬
‫נולד בשנת כ״ו ‪ ,‬וגס את חנוך לא השיג כי‬ ‫על דורו שלא יחרב העולם ‪ ,‬כאילו היה ידוע קודם‬
‫התהלך את האלהיס סי׳ט שנה קודם שנולד נ ח‪,‬‬ ‫בריאת העולם שאלו האנשים יצאו לאויר העולם‬
‫והשיג את אנוש בן שת קפ״ד שנים ‪ ,‬ואת קינן‬ ‫להגן על דורס ‪ ,‬וקראם בשם הידוע ‪ ,‬ובשת ואנוש‬
‫מהללאל ירד הרבה שנים יותר ‪ ,‬ואת מתושלח‬ ‫ונח אמר ויולד בן ויקרא אש שמו לגלות לנו מעם‬
‫אבי אביו ת״ר שנה ‪ ,‬ואת אביו למך ד׳ שנים פחות‬ ‫שמוחם שהיה רמז לדבר העתיד לדורות ‪:‬‬
‫ממתושלח ‪ ,‬הרי שלא השיג ושמש אבותיו כי אם‬ ‫ונמצא כי למך התשיעי לאדם הראשון שמשאת‬
‫ששה עם היות שנותיהם ארוכים ואברהם שמש י' נ‬ ‫אדם הראשון נ״ד שנה ‪ ,‬והיו תשעה‬
‫ונולד לנו בזה סבה שנית לאברהם שלא הוזכר‬ ‫צדיקים ביחד בדור אחד ד״ן שנה‪ ,‬וצדיקו של עולם‬
‫בו קודם שדיבר אליו ה׳ שהיה צדיק כמו‬ ‫נצטרף לתשלום העשרה שהוא נח ‪ ,‬ודן אותם‬
‫שהוזכר בנח ‪ ,‬והוא כי נח היה עשירי קדש ‪,‬‬
‫ומפני שלא השיג כל העשרה הוצרך הכתוב להודיע‬
‫!‬
‫לכף זכות באלו הנ״ד שנים ולכן נאמר בנח את‬
‫האלהים התהלך נח ‪ ,‬ר״ל אצל האלהיס שהשלים‬
‫צדקתו וחמימותו קודם שדיבר אליו להיותו עשירי‪,‬‬ ‫מנין העשרה במקומו קודם שנולד הוא שהיה הוא‬
‫אבל אברהם שהיה עשירי קדש והשיג כל הנזכר‬ ‫העשירי לאדם ‪ .‬וזהו שנאמר נ״כ ויסגור ה׳ בעדו‬
‫הקודמים לו וגס העשירי קדש ‪ ,‬הראשון היה ידוע‬ ‫כשבאו אל התיבה ‪ ,‬כי עתה הגין זכוה נח להציל‬
‫שהיה צדיק חמים יותר מנח שנזדכך ולמד מכל‬ ‫זכר ונקיה מכל בשר אשר בו רוח חיים ‪ ,‬ומקודם‬
‫אבותיו דרכי ה׳ ועבודתו והוסיף לקח ‪ ,‬אכל נח‬ ‫שבא היא לעולם בכמה שנים מנר ה׳ והשלים‬
‫גס כי השיג ט״ז דורות ששה מלפניו ועשרה‬ ‫העשרה בעדו‪ ,‬ויש סמך בפירקי ר״א שהיו צדיקים‬
‫מלאחריו ‪ ,‬לא למד דעת והשכל כ״א מהקודמים‬ ‫אלו הדורות ‪ ,‬שאמר רבי שמעון משת עלו ונתייחסו‬
‫לו כשש מאות שנה שהיה בזמן המבול והמאוחרים‬ ‫כל דורות הצדיקים ומקין כל דורות הרשעים וכו׳ ;‬
‫לו למדו ממט ושמעו שם ועבר את דבריו והוסיפו‬ ‫וכן נמצא כי אברהם האחד עשר לנח שמש את‬
‫לקח ‪ ,‬ואברהם שמע מכולם ואזן וחקר ולמד דעת‬ ‫נח נ״ח שנה ‪ ,‬והיו ייא צדיקים מנח וגיד‬
‫את העם ‪:‬‬ ‫אברהם קיימים בדור אחד נ׳ח שנה ונס העולם‬
‫וכן ראינו שכר אלו האנשים הנקובים בשמות‬ ‫מזעפת דור הפלגה באלו הלח שנה ‪ ,‬ובפלג‬
‫שהאריכו כמה מאות מן השנים להיותם‬ ‫נפלגה הארן מן הצדיקים כי הוא מת בחיי‬
‫קרובים אל הבריאה והיצירה אשר יצר האל ית׳‬ ‫אביו ‪ ,‬והיה הראשון שמת מהם בשנת מ״ח‬
‫את האדם בצלמו וכדמותו ‪ ,‬ולהיותו יציר כפיו‬ ‫לאברהם עשר שנים קודם שמת נח ‪ ,‬ועבר‬
‫של האל ית׳ חיה כ״כ שנים ‪ ,‬וכן יוצאי יריכו עד‬ ‫אביו עבר וחלף את כולם כי הוא קבר את כל‬
‫העשירי אותם שנקבו בשמות כמו שהאל ית׳ לא‬ ‫בני בניו עד אברהם אבינו ‪ ,‬וחיה אחריו ס״ד‬
‫ינר אלא את אדם הראשון לבד כמו כן הוא לא‬ ‫שנה ‪ ,‬כיצד ל״ד עבר ל׳ פלג ל׳ב רעו ל׳ שרוג‬
‫היליד אלא אחד דומה לו כדמותו בצלמו וקרא שמו‬ ‫נ״ט נחור שבעים תרח קע״ה אברהם הס ארבע‬
‫שח וחיה שנים קרוב לאביו ‪ ,‬ושאר הבנים והבנות‬ ‫מאות שנה ‪ ,‬ועבר חי אחר הל״ד שהוליד את‬
‫שהוליד אדם הראשון אח’׳כ נראה שלא חיו אלא‬ ‫פלג ת״ל שנה נמצאו שנותיו חס״ד ‪ ,‬הס״ד מהם‬
‫כדרך‬
‫ק טז ‪231‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק פז‬ ‫בי ת‬
‫את בריתי אתך ובאת אל התיבה וגו׳ מכל המי‬ ‫נדרך רוב העולם ‪ ,‬וכן כל אמד מהעשרה זכר‬
‫מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אהך‪,‬‬ ‫הכתוב שהוליד אחד דומה לו ואמ״כ הוליד עוד בניס‬
‫כמו שביאתס אל הסיבה אינם אלא להחיות ‪,‬‬ ‫ובנות ‪ ,‬כי לא לחנם נולד לכל אחד מהם בן אחד‬
‫כלומר לקיום המץ כמו שאמר זכר ונקבה כן‬ ‫לבד נקוב בשס בסך ידוע משנותיו ‪ ,‬כ״א להורות‬
‫בי*זך ג״כ כמ׳ש להחיות אתך ‪ ,‬אבל אברהם‬ ‫כי הוא לבדו יהיה דומה לו בשנים וחכמה ומדות ‪,‬‬
‫אבינו הושלם במצות משה נס כן וכמו שאמר‬ ‫לא שאר הבנים והבנות אשר הולידו אח״כ בלא‬
‫הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי ונו׳;‬ ‫ידיעת שמותם וזמן תולדותס^ ולכן אמר בכל אחד‬
‫ומפני שסתנה מכל הדורות הקודמים אליו‬ ‫מהם שחיה אחר תולדת הבן כך וכך שנים ״ וחזר‬
‫בסור מרע ועשה מוב‪ ,‬שינה האל ית׳ את‬ ‫־‬ ‫וצירף שנות הקודמים והמאוחרים כמה הם‪ ,‬להורות‬
‫שמו וקרא שמו אברהם ‪ ,‬ט נח לא היה שלם כ״א‬ ‫כי אחר שהוליד הבן ההוא חיה כל שנותיו כאילו‬
‫במצות לא מעשה כי היה נח ובמל מלעשותם ‪,‬‬ ‫תכלית כל שנותיו שחיה קודם ואח׳׳כ לא היו אלא‬
‫ואברהם נתעלה יוסר ונשתלם במצות עשה שהם‬ ‫לתכלית הולדת הבן ההוא ‪ ,‬כדי שיהיה קיום לעולם‬
‫רמ״ח כמנין שאו והיה אב המון כל הגויס‬ ‫על יד אלו הנקובים בשמות שהיו בדור אחד מ׳‬
‫הקודמים אליו וההוויה בזמנו במצות עפה ‪,‬‬ ‫מהם ד״ן שנה כמו שנזכר למעלה ‪ ,‬ואמר בכל אחד‬
‫וכן נתעלה בצדקתו על נח שהיהיר בני אדס‬ ‫מהם וימת ‪ ,‬ני גס שהאריכו ימים הרבה לא‬
‫לעבודתו ית׳‪ ,‬וכמ״ש אס הנפש אשר עשו בחרן ‪,‬‬ ‫היה החידוש בהם מה שחיו שנים הרבה אלא‬
‫ולכן נאמר ג״כ כי אב המון גויס נחחיך‪ ,‬כי היה‬ ‫הסיתה היתה חידוש בהם שהיה ראוי שיחיו יותר‪,‬‬
‫אב להמון גויס אשר היישיר לעטדתו ית׳ והיה‬ ‫אדם הראשון להיותו יציר כפיו של הקב״ה ושאר‬
‫בד‪ 1‬אב להם והם היו לו כבנים ‪:‬‬ ‫התולדות להיותם דומים לו כמו שנזכר‪ ,‬ובדורות‬
‫וכן מ»י היותו שלם במצות לא תעשה ועשה‬ ‫האחרונים לאלו אחר המבול שתש העולם לא היה‬
‫נתנסה בעשר נסיונות ‪ ,‬כי הנסיון לא יאות‬ ‫החידוש אלא מה שחיו ולא הוצרך להזכיר שמתו ‪:‬‬
‫כ״א לשלמים בכל במו שאינם נבדקים אלא‬ ‫ו ע ל כן חזר וצירף שנות כל אחד מהם הקודמים‬
‫הקנקנים השלמים‪ ,‬ולהיות נח בלתי שלם כמצות‬ ‫ללידה והמאוחרים‪ ,‬ואמר שכלל כולסכך‬
‫פשה נ אכל ימיו בלא יסורין ובלא נסיונות ‪ ,‬כי‬ ‫וכך‪ ,‬לומר כי טלם שוו לסובה ‪ ,‬כי גס אחר‬
‫הה שאירע לו במבול לא היה נסיון אדרבה היה‬ ‫שהוליד את הבן לא מת בחייו ולא אירע להם שוס‬
‫לו עובה שהיה ניצול הוא ובניו ולא נמחה בכלל‬ ‫מולי ולא עוני ולא שום נזק ‪ ,‬אלא כל חייהם היו‬
‫כל העולם הרעים וחעאיס ‪ ,‬והיה לסלמה לשארית‬ ‫גמובה ולא אירע להם בכל ימי חייהס כי אס‬
‫לקיום העולם'‪ ,‬ונאמר באברהם כי ידעתיו למען‬ ‫מיתה זו ‪ ,‬וזו סבה שנית למה שהזכיר וימת בכל‬
‫אשר יצוה את בניו ונו׳ לעשוח צדקה ומשם;י‪ ,‬כי‬ ‫אלו אחר צירוף שנותיהם ‪ ,‬ואולי כי נ ס הבניס‬
‫כוונת הנסיון לצדיק הוא הודעת צדקתו ותום לבבו‬ ‫והבנות שהוליד כל אחד ומתו בשנות מנהג העולם‬
‫ט לא יסור ממנה מפני כל מה שיארע לו מן‬ ‫לא מתו אלא אחר מיתתם ‪ ,‬כי נולדו בסוף ימי‬
‫הצער ‪ ,‬ועוד ידו נעויה להוסיף אומץ בה ולצוות‬ ‫חייהם וכמ״ש בכל אחד וימי אמרי הולידו וגו׳ כך‬
‫לבניו אחריו לעשות צדקה ומשפמ‪,‬והס מצות עשה‬ ‫וכך שנים ויולד בניס ובנות‪ ,‬כלומר בסוף שנים‬
‫אשר בהה ישלם הצדיק להיותו מנוסה כמש״נ ‪:‬‬ ‫אלו ‪ ,‬והילוך חנוך אל האלהים בחיי ירד אביו‬
‫"ולכן אונמח אברהם בכמה הבמחות לו ולזרעו‬ ‫לא היה לאביו צער בזה כי ידע כי נתעלה‬
‫אחריו להיותו שלם במצות עשה ולא חמשה‬ ‫בהליכתו אל האלהיס ‪ ,‬ומתושלח שמת למך בנו‬
‫מה שלא ט ב ע חנ ח כ״א בקיום המין‪ ,‬ונקרא אב‬ ‫בחייו לא האריך שנים אח״כ אלא ה׳ שנים כמ״ש‬
‫ל טו סו אב שלם לזרעו אחריו שהיו שלמים בכל‬ ‫למעלה‪ ,‬ומתושלח היה רב בשנים מכל אלו הדורות‪,‬‬
‫מה שהיה מ א י שלם ‪ ,‬ונקראו א ט ת אברהם יצחק‬ ‫ולמך בנו היה מעע בשנים ‪ ,‬כי יזנוך לא אירע לו‬
‫ד פ קב מה שלא נקרא נח לבלתי טו סו שלם כ״א‬ ‫מקרה המיתה‪ ,‬וירד אבי חנוך ובנו מתושלח ירש‬
‫בסור מרע כמו שנזכר ‪:‬‬ ‫•‬ ‫כל אחד קצת שנות חנוך אשר לא חיה בהה בזה‬
‫וכמו כלא קדמו אדם בצדקות כן לא קדמו‬ ‫העולם התחתון ‪ ,‬כי הס היו המאריכים שניסיבכל‬
‫בפרסום הט״ת עליו בהציל אותו מאור‬ ‫אלו הדורות ‪ ,‬ואחריהם נח חיה חיים ארוכים מכל‬
‫כשדים‪ ,‬נ מו שאמר הכתוב אני ה׳ אשר הוצאתיך‬ ‫אשר לפניו ‪ ,‬כי ירש קצת שנות למך אביו אשר‬
‫מאור כשדים‪ ,‬כ ט הקבלה שהוציאו מכבשן האש‬ ‫היה קצר שנים מכל הדורות כמש׳׳נ ‪:‬‬
‫ובמה שעזרו להיותו נוצח את הד׳ מלכים אשר‬ ‫ונדזזור ללמוד שכר הצדיקים מאברהם אבינו ע״ה‬
‫נצחו' אתי החמשה ע׳׳י הנסיהאשר נעשו לו‪ ,‬כפי‬ ‫אשר נתעלה בצדקתו מכל הקודמים אליו‪,‬‬
‫מס שבאה הקבלה ב ד ב ט חז״ל ‪ ,‬ושאר הנסים‬ ‫כי נח לא נשלם כי אס במצות לא תעשה שהיה‬
‫אשר נעשו לו בחייו אפר בהה נתפרסם השנחח‬ ‫צדיק תמים בדורותיו ‪ ,‬כלומר צדקתו ותמימוחו‬
‫האל ית׳ עליו מה שלא נעשה כן לראשונים ;‬ ‫היתה שלא היה חומא בדורותיו ‪ ,‬ומה שנמלע‬
‫ועל דבר שילימותו וצדקתו זכה שלא נפסקה ממנו‬ ‫ממי המבול היה כדי ש־תקייס העולם אחר המבול‪,‬‬
‫שלשלת הצדיקים כמוהו‪ ,‬יצחק ויעקב שהיסה‬ ‫וכמ״ש לו ואני הנני מביא את המבול וגו׳ והקימותי‬
‫מ ע־ו‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק מז‬ ‫בית‬ ‫‪232‬‬
‫עוד היה שכרו שכבש הקביה את מעיינו כ ט‬ ‫מממו שלימה בכל הי״ב שבנויס הס ובניהם ובני‬
‫זמן הולדת אותם הדורות לשלשים וארבעים‬ ‫בניהם עד עולם לא פסקה ולא תפסוק שלשלת‬
‫שנה ‪ ,‬שהוא לא הוליד אח ישמעאל אלא בן פ״ו‬ ‫צדיקים מכל השימים כיון שנשתלשלו שלשתם‬
‫שנה ואת יצחק בן מאה שהיה פלא באותם הדורות‪.‬‬ ‫בזכות ‪ ,‬וכמו שאמר על לא ימושו מפיך ומפי‬
‫כמ׳ש הכתוב הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת‬ ‫זרעך ומסי זרע זרעך אמר ה׳ שוב אינה פוסקת‬
‫תשעים שנה תלד ‪ ,‬כלומר הפלא היותר גדול הוא‬ ‫חורה מזרעם ‪ ,‬מה שלא היה כן לראשונים שלא‬
‫לשרה שתלד לתשעים שנה כי לא נודע לנו אפילו‬ ‫נתפרסם לא לאדם ולא לנח ג׳ צדיקים מפורסמים‬
‫בדןרות הקודמים שתלד אשה בת תשעים כ״א‬ ‫זה אחר זה ‪ ,‬כי אפילו שם ו עיר לא היו זא״ז ;‬
‫חוה שילדה את שת בת ק״ל שנה בשנןת אדם‬ ‫ולזה נתפרסם בתורה ענין זיווג אברהם יצחק‬
‫הראשון ‪ ,‬ומה שבא בקבלה ג״כ על יוכבד׳ שילדה‬ ‫ויעקב ושמות האמהות הצדקניות‪ ,‬אשר ז ט‬
‫את שלשת הרועים מקכיד שנים עד ק״ל ‪ ,‬והיה‬ ‫שיצאו מהן שלשלת הצדיקים על ידי הפלתן שהיו‬
‫זה לאברהם מעלה גדולה בעיני העמים שידעו‬ ‫מקרות מתחלה יצירתן ‪ ,‬כדי שיתפללו לאל וישמע‬
‫וראו השגחת האל ית׳ עליו ‪ ,‬ובזה היה נסיון גדול‬ ‫אל ויענם בכל קראן אליו שחלדנה צדיקים כיוצא‬
‫יותר בענין העקידה שעקד אח בט יחידו הנולד‬ ‫כבעליהן ‪ ,‬כי הוא ית׳ מחאוה לתפלתם של צדיקים ‪:‬‬
‫לו לק׳ שנה בהיותו נואש מלהוליד עוד ‪ ,‬ונרמז‬ ‫ונצטרף זכות האבות והאמהות יחד לצאת מהם‬
‫לו ענין זה במה שאמר לו ולך לך אל שעולה קל׳ז‬ ‫אומה ישראל ‪ ,‬אשר נתפרסם מעלתם‬
‫ק׳ לאברהם ול״ז ליצחק שבהיותו אז בן קל׳ז שנה‬ ‫משיצאו ממצרים על ידי הנסים והנפלאות אשר‬
‫כבר היה הולך לו והיה נאסף אל עמיו ולא היה‬ ‫נשמעו בכל האומות ביציאתם והתקרכס אלהאלהים‬
‫ראוי להוליד עוד ועכ׳ז היה הולך בלב שלם אל‬ ‫בקבלת הפורה במדבר ארן אשר לא עבר בה‬
‫הר המוריה לעקוד את בנו יחידו ;‬ ‫איש‪ ,‬ובכניסחם לארץ ועמידתם בה נגד רצון כל‬
‫עוד היה שכרו מה שנתפרסם לקיחת שרה‬ ‫הגוים ‪ ,‬ומעלת ממשלת מלכותם כבנין ביהמ״ק‬
‫אשתו לפרעה מלך מצרים ולאבימלך מלך‬ ‫המהולל בגוים ‪ ,‬אשר בכל זה נודע בכל הגוים כי‬
‫גרר ונהנגע פרעה על זה ונאמר לאבימלך הנך‬ ‫הס זרע ברך ה׳ וממלכת כהניס ונוי קדוש ‪ ,‬ובזמן‬
‫מת על האשם וגו' ואמר לו פרעה הנה אשתך קח‬ ‫גלותם בעונותיהם השכינה שרויה עמהס להצילם‬
‫ולך‪ ,‬כי היא ראויה להיות אשתך כי לא ידעה איש‬ ‫מכל רעתם ושלא השתכח התורה מסי זרעם ושלא‬
‫אחר‪ ,‬וכן באבימלך נאמר וישב לו את שרה‬ ‫יתערבו בנויס‪ ,‬אלא שיהיו נכרים שהם בני אברהם‬
‫אשתו ראויה להיות אשתו כי לא קרב אליה‬ ‫יצחק ויעקב ‪ ,‬וכן יצאו מהאבות והאמהות ישמעאל‬
‫אבימלך ‪ ,‬ונאמר בפרעה וינגע ה׳ את פרעה‬ ‫ועשו אשר מעלתם נתפרסם בעולם ולא נמחס‬
‫וגו׳ על דבר פרי אשת אברם ‪ ,‬כי הנגעיס באו‬ ‫שמס כשאר האומוח בני נח ‪ ,‬ויצא להם שם‬
‫עליו מיד כדי שלא יוכל לגעת בה להיותה אשת‬ ‫בכבוד ומעלה אחר גלות ישראל מעל אדמתם‬
‫אברם ראויה לו‪ ,‬וכן באבימלך נאמר ויבא אלהים‬ ‫בזכות אברהם ויצחק ‪ ,‬כיון שגלה זרע ישראל הבן‬
‫אל אבימלך בחלום הלילה וגו' ‪ ,‬והיה זה מיד‬ ‫המיוחד לא יאות שימשלו עליהם בניס זרים כ״א‬
‫בלילה שלחחר היום שלקחה ‪ ,‬כי מי שלוקח אפה‬ ‫בני אבותיהם אברהם יצחק ויעקב ‪ ,‬כי הס קרובי‬
‫יפה באהבתו אותה איט כובש את יצרו מלבוא‬ ‫ישראל יותר משאר האומות וירחמועליהם בגלותם ‪,‬‬
‫עליה מיד ‪ ,‬ואלו המלכים הוזהרו מיד ונודע לכל‬ ‫והקרוב קרוב מרחם יותר ‪ ,‬וכמו שאמרו תחח‬
‫שלא באו אליה ‪:‬‬ ‫אדום ולא חחת ישמעאל ‪ ,‬כי כל מה שסבלנו‬
‫וגם שידע אבימלך בלקיחת שרה לפרעה זה כמה‬ ‫מהם צער ויסורין הכל היה בעונותינו ‪ ,‬ולא בכל‬
‫שנים והתנגעו עליה ‪ ,‬חשב ני גס שהיתה‬ ‫זמן הגלות כ״א מזמן לזמן כפי מה שגזרו עליט‬
‫שרה אחות אברהם נתנגע פרעה על לקיחתו‬ ‫עונותינו ‪ ,‬ולא הניעו אלינו הצרות מכלם כי אם‬
‫אותה שלא מרצון אברהם כמ״ש ותוקח האשה בית‬ ‫ממעמים מושלים שבהם ‪ ,‬ואולי כי קצתם לא היו‬
‫פרעה ‪ ,‬ונם בשאמר לו פרעה למה אמרת אחותי‬ ‫מהם ורובם היו מרחמים קצת עלינו להיותם‬
‫היא ו ט׳ לא השיב לו אברהם כמו שהשיב‬ ‫קרובים אלינו ‪ ,‬וזה היתה סבה אלהית מתחלה‬
‫לאגימלך והרגוני על דבר אשתי וגס אמנה ונו׳‬ ‫שיתברכו אלו הבנים עשו וישמעאל במעלה וכבוד‬
‫ותהי לי לאשה ‪ ,‬ולכך חשב אבימלך כי ודאי‬ ‫בזכות אבותם אברהם ויצחק להשאיר לנו שריד ‪,‬‬
‫היתה אחותו ושלח לו אנשים לקחתה לו לאשה‬ ‫שאס היינו גולים בין אומות אחרות כמעט׳כסדוס‬
‫וכמ״ש וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה ‪,‬‬ ‫היינו חיו ‪ ,‬ואס בגלות ישראל מעל אדמתם הקים‬
‫וכן ראה כי לא היו לו בניס ממנה בכל אלו‬ ‫החתם במעלה ובכבוד את שתי האומות הנזכר‬
‫השנים ולא חשב שהיתה עקרה אלא שהיתה‬ ‫להיותם בני אברהם ויצחק ‪ ,‬כ״ש כשיגלו ויכנעו‬
‫אחותו ולא אשתו ‪ ,‬ולכן השיב לו אברהם והרגוני‬ ‫הס שיתרומם וינשא קרן ישראל ‪ ,‬ואז נרחם‬
‫על דבר אשתי ונם אמנה אחותי ונו׳ ותהי לי‬ ‫עליהס יותר ממה שריחמו הס עלינו ‪ ,‬ויתקיים על‬
‫לאשם ‪ ,‬כי אשתו היתה ולא אחותו כמו שחשב‬ ‫שניהם ורב יעבוד צעיר ‪ .‬ונתבאר מכל זה שכר‬
‫אבימל^ וגם כי נודע לכל כי לא ג א אליה היו‬ ‫הצדיקים משכר צדקת אברהם ‪:‬‬
‫ליצני‬
‫קיז ‪233‬‬ ‫אלהים‬ ‫י‬ ‫׳‪2‬ער היסודות ‪nopTD‬‬ ‫בית‬
‫‪ fro‬נר׳י'» ^ אך״וק להורות כי ממס שדיבר לו‬ ‫ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה לסיוי!‬
‫אצה<ס בבשורה הראשונה האמינה‪ .‬ולא שנאמר‬ ‫ענין לקיחתה לו סמוך להריונה כסי סדר הפרשיות‬
‫‪!«5‬יתה מתופרת א מנהעיהע שורס השנית‪ ,‬ולזה‬ ‫שהיה זה הענין אחר שמל אברהם ‪ ,‬ולכן נאמר‬
‫אנמי הכתוב נרלדה למועד אשר דמי אותו אלהיס‪,‬‬ ‫לאבימלך ועתה השב אשת האיש ני נביא הוא‬
‫ואמר סכסוב ויקרא ^ ר ה ם אס שם בנו ונו׳‬ ‫ויחסלל בעדך ומיה ‪ ,‬כי עתה היה בשלימות נביא‬
‫ואמ*כ דמל אב ר מו אתיצימן בנו וגו׳ ‪ ,‬להורות‬ ‫אחר שנימול כמו שכתוב וירא אליו ה׳ באלול ממרא‬
‫ט קר אוי צ מקמיד כשנולד לקיים מצות האל ית׳‬ ‫והוא יושב וגו‪ /‬לא כמו שהיה מלסלם שכתוב מ‬
‫שאמר לו ^ ־ א ס שמו יצחק ולא המתין לקראו‬ ‫ויסול אברהם על פ לו ו נו‪ /‬כי מעת שנימול נתעלה‬
‫בשעת המילה ״ כ ד שלא יראה ט ק ד א ס השם‬ ‫בנבואה ונקרא נביא והי׳ ראוי להש^ל עלאגימלן‬
‫היה מסל למילה^ אלא בקריאת השם היה מקיים‬ ‫ויחיה ‪ ,‬כי לא המתים יהללו יה והס העילי לב‬
‫מצית מ ל ים׳ כמו במילה ‪:‬‬ ‫שאין תפלתם נכנסת לפניו כריח ל מ ס‪ ,‬ובישראל‬
‫‪ p‬ג ט א ראוה לשכר הצדנךס אף בעולם הזה‬ ‫נתיב ואנחנו נברך יה ‪:‬‬
‫‪. .‬מיצמק )^‪:‬ינו פ ״ ה‪ ,‬ט >ךר‪ 0‬שיצא לאויר‬ ‫ר ה י כמשלש חדשים למילת אברהם הרתה שרה‬
‫סעול ם נאמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ‪,‬‬ ‫לתשעים יום מהבחנת זרע בקדושת מילה‪,‬‬
‫שיהים נ^יא צדק כמוך לא כישמעאל כנא׳ להגר‬ ‫כ׳א היה קודם היה אפשר לומר שהרמה קודם‬
‫אמו וקראת שמו ישמעאל ‪ ,‬ומפני שהיה אברהם‬ ‫שמל ונשתהא הולד בבמנה עד י״א מדפיס״ ופסה‬
‫עקר ולא ט ס ראוי במבעו טתקיי ם לו זרע נקראו‬ ‫שילדה בסוף שנים עשר חדש מיום המילה נ מו‬
‫שמות&ניו פ״ס מ ט ר ה להורות כי מאתו יתב׳‬ ‫שאמר הכתוב כעת חיה נודע מד אי כי ה ה ר ק‬
‫היו לו ?שכר‪ 1‬ל^זר הכיר אס בוראו ק שלש שנים‬ ‫היה אסר שנימול ‪ ,‬ולכן אמר הכתוב וסהר ומצד‬
‫‪.‬ו הו ד ח נסרד ל כ ב ק האש וכמעע שנשרף אלא‬ ‫שרה לאברהם בן לזקוניו למועד וגו׳ ‪ ,‬ני גם‬
‫שהוציאו האל יס׳ נ מ ס כמו שכתוב אני ה׳ אשר‬ ‫ההריון היה בעת שהיה שמו אברהם כי מיד‬
‫מצאתיך מאור כשדים ‪:‬‬ ‫שנקרא אברהם נימול כמ״ש באותה מראה בעצם‬
‫ונראה מ ע ל ד מזל ^ ר מ ז ט ס מורס שישרף‬ ‫היום הזה נימול אברהם וגו׳ אחר שכתב וימל אה‬
‫‪ ,‬ולא יתקיים בזה העולם ול ק נמסר ביד‬ ‫‪.‬‬ ‫בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו‬
‫נמרוד ואלמלא לא הוציאו האל יס׳ היה נ שרף‪,‬‬ ‫אלהיס‪ ,‬כלומר ביום עצמו שדיבר אתו״ וכתוב ג*כ‬
‫ולכן לא ט ה בתולדתו כ ט מזלו ראוי להוליד כי‬ ‫ואת בריתי אקים אס יצחק וגו׳ למועד הזהבשמז‬
‫לאטלד;לחיוס וכ׳ש להוליד ‪ ,‬וכיון שהצילו האל‬ ‫האחרת ‪ ,‬וחז״ל דרשו אותה שנה מעוברת היסה‬
‫יס׳ מ א ר כקץ יבש כמו שאמר על עצמו ואנכי‬ ‫מפני שכתוב בשנה האחרת ואינו מועד זה שנם‬
‫מ ל ף ־‪ -‬שי ד במבעי בלמי ראוי להוליד ‪ ,‬ו ל ק‬ ‫אחרת אלא כשהיא מעוברת ״ ובפ״ק דר״ה הוא‬
‫אמר לו‪ .‬הלל יס׳ במעמד בין ה ב ת ד ס כשמבשרו‬ ‫נדרש לענין אחר ״ ולפי הפשע למועד הזה בשנה‬
‫על ה ע ז ע אני ט *‪ 1‬ר הוצאתיך מאור כשדם לתת‬ ‫האמרת הוא שלשה ימים קודם שבאו המלאכים‬
‫לך א ס הארץ הזאת לרשתה ‪ ,‬ט לא לחנם‬ ‫אליו ביום שלישי למילתו‪ ,‬ואמר המבשר שוב אשוב‬
‫םוצאסיך מאור כשדים לשתלך ערירי אלא לתת‬ ‫אליך כעת חיה‪ ,‬דקדק יותר בזמן שיהיה באופו‬
‫זרע־שיירש ה^־ן הזאת ‪ ,‬ו ל ק קראו הוא‬ ‫יום שהיה בימי הפשח ובפסח טלד יצחק״למועד‬
‫י ס מ ן גשס יצחק ט מאסו ט ס לו ולא כשאר‬ ‫הזה בשנה האחרת היה בתחלת ימי הנ ט ח ולשנה‬
‫^ ע ת ס אולידם בעבעס ‪ ,‬והיה עולה תמימה‬ ‫האחרת לפסח האחר ג׳ ימים אחר זה היום‪ ,‬ולק־‬
‫■להשי״ס'ט שלו ט ס ולא ט ה מול בתיך ית׳ לצוות‬ ‫אמר בשנה האחרת והוא היום שאמר המלאך כעס‬
‫^ ־ ל א‪ 8‬מ«זםי׳עלמ לעולה ‪ ^ ,‬מ ־ לו קח נא את‬ ‫חיה שהיה ביום ידוע מן ימי ה מ ת ובאוסו יום‬
‫בנןקאת״מי?וךשאמה טי תי סי ד בעולה בלא זרע‬ ‫בפסח האחר נולד יצחק והוא כעס תיה ‪^ ,‬לא‬
‫א & פ אני צ מ ר ל ך כשהיית מזיד כאמרו)יחזקאל‬ ‫למועד הראשון קאמר נסו שכתט התוס׳נףקדר״ ^‬
‫ליג( אמד היה אברהם דירש אס ס א ק ‪ ,‬כי לא‬ ‫ולא נתחדש בבשורת המלאך כ״א עצמות היו ם«זלד‬
‫ט ה אברהם ראוי ל טו ת אלא אחד ט לא ט ה‬ ‫בו כפ׳׳ש כעת מיה ‪ ,‬ונס בשורה זו לשרה כי‬
‫ר אד ל ^ ד ועכיז ירש אס ה א ק בזרע שנק‬ ‫אברהם כבר נתבשר בזה ביום המילה שנאמר ‪'b‬‬
‫לו ‪ ,‬ז ק'נ א מ ר אמד היה אברהם כשנעקד יצחק‬ ‫אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת‪ ,‬וגס‬
‫זכמעע שנפיזע ואז נאמר לו שיירש זרעו את‬ ‫כי אפשר שהודיע אברהם לשרה מה שנתבשר ביוה‬
‫ס איז כמו נמסוב ויירש זרעך אס שער אויטו‬ ‫המילה בא המלאך עתה כמבשר להרבות שכרם‬
‫והתברס בזרעך ו נ י ‪:‬‬ ‫־‬ ‫במה שנסארחו המלאכים אצלם וכמו שאמרו מז״ל‬
‫ובחיות אברהם ^ י ד ט וקיים בעוה״ז על ט‬ ‫בז מ ת לושי ועשי עוגות זכו למן במדבר ו ט׳ ‪,‬‬
‫\ הצטרה לא על סי מערכת מזל ‪ ,‬ט ה‬ ‫ולכן כתיב וסהר ותלד שרה לאברהם ‪ p‬לזקוניו‬
‫סבה שהוצרך ■לטות מובסח בכמה הנפחות לו‬ ‫למועד אשר דבר אותו אלהים ״ תלה לידתה בזכות‬
‫ולזרעו בעוהיז ‪ ,‬ולהודיע נ״כ צדקט שהיה ראוי‬ ‫אברהם למועד אשר יעד לו אלהיס‪ ,‬והיא הבשורה‬
‫לכל אותה ה הב מ ט ת מה שלא הובשט יצחק י ע ק ק‬ ‫הראשונה ביום המילה לא בזטמה במה שנתבשיה‬
‫כשאמר‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק מז‬ ‫בית‬ ‫‪234‬‬
‫שהעתיר נכח אשמו ומה שבנה מזבח וקרא בשם‬ ‫כשאמר לו שיצא מציח אביו אמר לו ואעשך לגוי‬
‫ה׳ ויט שם אהלה ‪ ,‬ומה שאמר על יעקב גם‬ ‫גדול וגו׳ ואברכה מברכיך וגו׳ ‪ ,‬כשהגיע לארן‬
‫ברוך יהיה עם היותו במרמה וחזר וברכו להיותו‬ ‫נאמר לו ולזרעך אתן את הארץ הזאת וגו‪ /‬ואסרי‬
‫תם יושב אוהלים ושלחו פדנה ארס ‪ ,‬ובענין‬ ‫שנפרד לוע מעמו נאמר לו שא נא עיניך וגו׳‬
‫צדקת ותמימות יעקב מה שנאמר בו ויעקב איש‬ ‫ושמתי את זרעך כעפר וגו‪ /‬ובמעמד בין הבתרים‬
‫הס יושב אהלים‪ ,‬וכשיצא מבאר שבע פגע במקום‬ ‫הובעח גם ק בכמה הבעסות ונכרת כרית עמו‬
‫והתפלל שם תפלת ערבית אמר מה נורא המקום‬ ‫כדכתיב ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית ו ט ‪/‬‬
‫הזה אין זה כי אס בית אלהים וגו׳ ולקח את‬ ‫ובפרשת המילה נס כן הובמיז בכמה הבעחות ‪,‬‬
‫האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ו גו‪/‬‬ ‫ואסר בשורת המלאך לשרה נאמר וה׳ אמר המכסה‬
‫ונדר נדר אם יהיה אלהיס עמדי וגו׳ וכל אשר‬ ‫אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה‬
‫התן לי עשר אעשרנו לך ‪ ,‬ונתיירא מעשו שמא‬ ‫וגו' כי ידעתיו ‪ ,‬ובפקידת שרה נאמר לו כי‬
‫יהרוג או יהרג ואמר קטונתי מכל החסדים ‪,‬‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע ‪ ,‬ובע‪/‬ידה נאמר לו כי ברך‬
‫‪,‬‬
‫הורה צדקתו ותמימוסו וכשבא שלם עיר שכם‬
‫קנה חלקת השדה ויצב שם מזבח וגו׳ ונאמר לו‬
‫אברכך וגו׳ והתברכו בזרעך וגו' ‪ ,‬וביצחק לא‬
‫מצאנו שהובעח כי אס שתי פעמים ואף גס זאת‬
‫קום עלה בית אל וגו׳ ‪ ,‬וצוה להסיר את אלהי‬ ‫מפני אביו ‪ ,‬כמ״ש גור בארץ הזאת ואהיה עמך‬
‫הנכר ולהמהר ולקום ולעלות בית אל לעשות שם‬ ‫וגו׳ והרביתי את זרעך וגו׳ עקב אשר שמע אברהם‬
‫מזבח וכו׳ ‪ ,‬וכתיב ויצן שם מזבח וגו׳ ‪ ,‬ונראה‬ ‫בקולי וגו׳‪ ,‬ופכיס שנית וירא אליו ה׳ בלילה ההוא‬
‫האלהיס עוד לו וברכו וכו׳ ‪ ,‬ויצב יעקב מצבה‬ ‫וגו׳ ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא‬
‫וגו׳ ‪ ,‬וכששלח לבניו שנית למצרים אמר להם‬ ‫כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור‬
‫ואל שדי יתן לכס רחמים ונו׳ ׳ ואמר לבניו הנה‬
‫אנכי מת והיה אלהיס עמכם וברך את בניו איש‬
‫‪,‬‬
‫אברהם עבדי ולא מצאנו שנתפרש צדקתו כמו‬
‫שנתפרש באברהם אביו שהוזכר בו ויבן שם מזבת‬
‫אשר כברכתו ‪:‬‬ ‫ויקרא בשם ה׳ ‪ ,‬ובאברהם נאמר ויבן שם מזבח‬
‫והנך רואה כי צדקת אברהם והבטחותיו כוללות‬ ‫לה׳ הנראה אליו ‪ ,‬ויבן שם מזבח לה׳ ויקרא בשם‬
‫ותמידות וגדולות באיכות ובכמות יותר‬ ‫ה׳ וגו‪/‬וכתיב ויאהל אברהם וגו׳ ויבן שם מזבח‬
‫מיצחק ויעקב ‪ ,‬ברכה כפולה ומכופלת וגדולה‬ ‫לה׳‪ ,‬וכן נתן למלכי צדק מעשר מכל‪ ,‬וכתיב‬
‫נתינת הארץ לזרעו והראוהה לו ושיתננה לזרעו‬ ‫והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה‪ ,‬למי שמכ>ש שסשבה‬
‫עד עולם ושימת זרעו כעפר הארץ‪ ,‬ובמעמד בין‬ ‫האל יתברך צדקה לאברהם ‪ ,‬וקיים מצות מילה‬
‫הבתרים הבט נא השמימה וספור הנוכבים וגו‪/‬‬ ‫בזקנתו ומל את כל ילידי ביתו ומקנת כספו‪ ,‬ורץ‬
‫וכריתת ברית עמו לתת לזרעו את הארץ וריבויו‬ ‫לקראת המלאכים להסעידס ‪ ,‬ונגש לדבר על‬
‫אותו במאד מאד ‪ ,‬והיותו לאב המון גויס והפרו‬ ‫סדום ועמורה שלא יספה צליק עם רשע ‪ ,‬והשכים‬
‫אותו במאד מאד ותה אותו לגויה ומלכים ממנו‬ ‫בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה׳ שתיקן‬
‫יצאו‪ ,‬ושיקים בריתו בינו ובין זרעו ודורותיו לברית‬ ‫תפלת שחרית ‪ ,‬והתפלל על אבימלך ונרפא ‪,‬‬
‫פולס כפול ומכופל בפרשה זאת ‪ ,‬ושיקים בריחו‬ ‫ונטע אשל בבאר שבע וקרא שס בשם ה׳ אל‬
‫את יצחק ‪ ,‬וגדולה ועוצם וברכה ‪ ,‬ובעקידה ברכה‬ ‫עולם ‪ ,‬ועקד את יצחק ונאמר לו עקב אשר שמע‬
‫כפולה ומכופלת וריבוי זרעו ככוכבי השמים וכחול‬ ‫אברהם בקולי ‪ ,‬וספד את שרה אשתו וקברה ‪,‬‬
‫ושיירשו שער אויביו‪ ,‬וביצחק נאמר בו ברכהונתינה‬ ‫והשיא אשה ליצחק בנו מבית אביו ‪ ,‬ואחר מיתתו‬
‫לו ולזרעו הארצות האל והקימו השבועה אשר‬ ‫נאמר ליצחק עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור‬
‫נשבע לאברהם‪ ,‬וריבוי זרעו ככוכבי השמים ונתינה‬ ‫משמרתי מצותי וגו׳‪ .‬וביעקב נאמר הבטחות יותר‬
‫לזרעו את כל הארצות אחר שירבם ככוכבי השמים‬ ‫מאביו ‪ ,‬כשיצא מבאר שבע נאמר לו הארץ אשר‬
‫ושיתברכו בהם ‪ ,‬והכל עקב אשר שמע אברהם‬ ‫אתה שוכב עליה וגו׳ והיה זרעך וגו׳ והנה אנכי‬
‫וגו׳ ‪ ,‬ובפעם שנית ברכה לו וריטי (ו־ע בעבור‬ ‫עמך וגו׳ ‪ ,‬וכשעבר את מעבר יבק נאמר לו כי‬
‫אברהם ‪ ,‬וביעקב נתינת הארץ לזרעו ושיהיו‬ ‫שרית עס אלהיס ועם אנשים וסוכל ‪ ,‬וכשבא‬
‫כעפר הארץ וגו׳ ונברכו בו וגו׳ וגוי וקהל גויס‬ ‫מפדן ארס ברך אוהו ואמר לו לא יקרא שמך‬
‫ומלכים יצאו מחלציו ואת הארץ אשר נתן לאברהם‬ ‫וגו׳ אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גויס וגו׳‬
‫יחננה לו ולזרעו אחריו ‪ ,‬וכשירד מצרימה כי לגוי‬ ‫ואת הארץ וגו׳ לך אתננה ולזרעך וגו׳ ‪ ,‬וברדתו‬
‫גדול אשימך שם ‪:‬‬ ‫מצרימה נאמר לו אל תירא וגר כי לגוי גדול‬
‫הרי לך הבטחות אברהם אבינו בברכה כפולה‬ ‫אשימך שם‪ ,‬אנכי ארד עמך ואנכי אעלך וגו׳ ‪,‬‬
‫ומכופלת פ׳ פעמים וגדולה שלא נזכרה‬ ‫ולענין צדקת יצחק לא מצאנו בפירוש כי אם מה‬
‫ביצחק ייעקב ‪ ,‬והראות לו הארץ אשר יתן לזרעו‬ ‫שנשמע לאביו בענין העקידה ‪ ,‬ומה שנשמע לו‬
‫ושיתננה לעולם מה שלא הוזכר ביצחק ויעקב ‪,‬‬ ‫במה שצוה לאליעזר עבדי שיביא לו אשה מבית‬
‫וריבוי זרעו ככוכבים ב׳ פעמים וכעפר וכחול ‪,‬‬ ‫אביו ונשאה בת ג׳ שנים ‪ ,‬ובמה שתיקן תפלת‬
‫וכריתת ברית לנתינת הארץ לזרעו וריבויו במאד‬ ‫מנחה כמו שכתוב ויצא יצתק לשוח בשדה ‪ ,‬ובמה‬
‫מאד‬
‫קיח ‪235‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק ‪, « .‬‬ ‫בית‬
‫ישראל רמים ו מ אי ם צ טכגי השמים ‪ ,‬והם ה‪-‬ו‬ ‫מאד והמון גויס וקיום בריחו לדורות ולעולם‪,‬‬
‫שנימלטם ראשונים ‪ ,‬משה ר טנו היה מלך ראשין‬ ‫וגדולה סעם אחרת ועוצם וברכה סעם אמרת‬
‫בקבלת ההורה כמ״ש )דברים ל״ג( תורם צוה לנו‬ ‫וירושת שער אויביו כל זה נאמר באברהם ולא‬
‫משה מורשה ויהי בישורק מלך ו ט׳ ‪ ,‬ודוד המלך‬ ‫ביצחק ויעקב ‪:‬‬
‫ראשון למלכי יהודה שכפוב בו)בראשית מ״ט(‬ ‫ונראה כי הברכות שהוכפלו היה מפני כי אדם‬
‫לא יסור שבמ מיהודה ו ט׳ ‪ /‬וברכת אברהם‬ ‫הראשון נתברך כמו שכתוב ויברך אותם‬
‫הראטנה ו כ ש ר ה ט כ בי ם אם תוכל לספור אותם‬ ‫אלהים ויאמר להם פרו ו ר ט וגו׳ > ועמדה להם‬
‫ויאמר לו כה יהיה זרעך נתקיימה בזמן משה ר טנו‪,‬‬ ‫ברכה זו עד עשרה דורות שבא המבול ושטף העולם‬
‫ני במעמד ט ן ה ב ה ד ם שנאמר ^ זה נאמר לו‬ ‫ונשאר אך נח ואשר אתו בחיבה‪ ,‬והוצרך עוד האל‬
‫גם מ ידוע תדע ני גר יהיה זרעך וגו׳ ‪ ,‬ואמרי‬ ‫ים'לברך לנה ואח בניו ואמר להם פרו ו ר ט ו ג ו‪/‬‬
‫‪ p‬ינאו גויכמז לדול ‪ ,‬הודיעו כי הזרע הזה שיהיה‬ ‫ולא עמדה להס ברכה זו אלא עד עשרה דורות‬
‫כטכבים יהיה קודם גר בארץ לא לו ‪ ,‬ובברכת‬ ‫המפורשים בכתו׳ כמו ברכה הראשונה‪ ,‬ולכן אברהם‬
‫אברהם השני כטכביס נאמר והרבה ארנה את‬ ‫היה עקר שלא הועילה לו ברכת פרו ורבו הנאמר‬
‫זרעך כ ט פ ט השמים ונתקיימה בימי דוד ושלמה‬ ‫לנח‪,‬וחזר האלית׳ לברכו בכל מה שבירך לאדם ולנח‬
‫ו מ מני ם הישרים ‪ ,‬ול ק אמר והרבה ארבה רי טי‬ ‫וברכה בפני עצמה לו כדי שיפרה וירבה‪,‬ובר טהיו‬
‫אחר ריבוי‪ ,‬וברכת יצחק ככוכבי השמים נתקיימה‬ ‫הכפולות עשו שירות י״ב נשיאים שהוליד ישמעאל‬
‫גם כן בזמן משה רביט כמו שכתוב מ והרביתי‬ ‫וייו בני קטורה ואלופי עשו מיצחק וי״ב שבסי יה‬
‫אס זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל‬ ‫עדות ליעקב‪ ,‬וגדולה שנזכרה באברהם נחקיימ׳ ט‬
‫הארצות האל ‪ ,‬והוא בזמן משה רבינו שכתוב ט‬ ‫שנתנדל בעיני כל העול׳ בנצחון ד׳ המלכים הגדולים‬
‫שתי פעמים ברכס מכבים והנכם היום ככוכבי‬ ‫כמו שאמר בעמק שוה ונו׳ מה שלא הוזכר ביצחק‬
‫השמים לרוב‪ ,‬ועמם שמך ה׳ אלהיך ככוכבי השמים‬ ‫ויעקב ‪ ,‬והראות לו ה א ק כמו שאמר שא נא עינין‬
‫לרוב ‪ ,‬הפעם הראשונה היה בזמן יציאה מצרים‬ ‫וראה מן המקום אשר אתה שס צפונה ונגבה וגו׳ ‪,‬‬
‫כי זס שכתוב והנכם היום כמכבי השמים‪ ,‬הוא‬ ‫כי מצד המקום שהיה שם והוא מקום המזבח אשר‬
‫כדפור מה שאמר להם בשנה הראשונה שיצאו‬ ‫עשה שם בראשונה כמו שכתוב למעלה בזכות זהיחן‬
‫ממצרים‪ ,‬כמו שבחוב )דבריםא׳( ואומר אליכם‬ ‫לו הארץ אשר הוא רואה ולזרעו יחן אותה ויותר‬
‫לאמר לא אוכל לבדי שאח אחכם וגו׳‬ ‫גמח‬ ‫עד סוף העולם‪ ,‬כי ישים זרעו כעפר ה א ק ויהיו‬
‫ה׳ ^ הי כ ם הרבה אתכם והנכם היום וגו׳ ה ט‬ ‫צריכים לישיבת כל העולם ‪:‬‬
‫לכם ^שים חכמים וגו׳ ואקח אח ראשי שבטיכם‬ ‫ובעגין הריבוי הוזכרו באברהם ככוכבים שתי‬
‫וט׳ ‪ ,‬כל זה ט ס בזמן שיצאו ממצרים בזנות‬ ‫פעמים וחול ועפר‪ ,‬וספור את הכוכבים‬
‫אברהם א ט ט ביעולו אשר נמייעד במעמד בין‬ ‫ונו׳‪ ,‬וארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר‬
‫הבסרים הבט נא השמימהוגי ויאמר לו כה י ט ה‬ ‫על שפת הים וגו'‪ ,‬ושמתי את זרעך כעפר ה א ק‬
‫זרעך‪ ^ ,‬ג ר אמר ק* גר י ט ה זרעך ‪ ,‬זה הזרע‬ ‫אשר אם יוכל איש למנות ו ג ו ‪ /‬וביצחק והרביתי‬
‫שאמרפי לך עליו כה יהיה זרעך יהיה גר ו ט׳‬ ‫את זרעך ככוכבי השמים לרוב ‪ ,‬וביעקב ושמתי‬
‫ואמרי ק י נ או ו ט׳‪ ,‬ואס ‪ p‬ביציאת מצרים נתקיים‬ ‫את זרען כחול הים והיה זרעך כעפר הארץ ‪,‬‬
‫ימוד זה ש^‪1‬י לאברפס במעמד ט ן הבתרים שנא׳‬ ‫הרי כוכב וחול ועפר באברהם ‪ ,‬וכוכב גי צ ^ ‪,‬‬
‫ט ביום ההוא כרח ס׳ את אברה בריח וכאן נאמר‬ ‫וחול ועפר ביעקב ‪ ,‬ובהיות ברכת טכבי השמים‬
‫על היום ה ט א והנכם היום‪ ,‬ופעם השניס שנאמר‬ ‫לזרע אברהם תחלה קודם חול ועפר ‪ ,‬נתקיימה‬
‫ברכת הכוכטם ט ס בזמן כניסתה לארץ ‪ ,‬כמו‬ ‫בתחלה שלא הוזכרו בתורה קיום ברכת חול ו ע »•‬
‫שכתוב גשנעים נפש ו ט׳ ועתה שמך ה׳ אלהיך‬ ‫אלא קיום ברכת כוכבים כמו שכתוב )שמות‬
‫כטכבי השמים לרוב‪ ,‬שהיה בעת כניסתם לארץ‬ ‫ל״ב( זכור לאברהם ליצחק ולישראל וגו׳ ותדבר‬
‫בז ט ת א׳י שיכנסו בה והמצות שיקיימו בה ‪ ,‬ט‬ ‫אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים‪ ,‬וכתיב‬
‫כתוב זס מ א בס׳ ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך‬ ‫)דברים א׳( והנכס היום ככוכבי השמים לרוב ‪,‬‬
‫שואל ס ^ * כי אס ליראה ו ט׳ לשמור מצותיו וגר‬ ‫וכתיב)שם י׳( בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה‬
‫אח ה׳ מ ט ך הירא וגו‪ /‬כל זה היה ציווי ואזהרה‬ ‫ועתה שמך ה׳ אלהיך ככוכבי השמים לרוב‪ ,‬וכתיב‬
‫לכניסתם בארץ טקיימו כל המצות מה שלא קיימו‬ ‫בתוכחות )שם כיח( תחת אשר היית כטכבי‬
‫ב טו ה ם במדבר ‪ ,‬ונז ט ח קיומם הקדים האל יתב׳‬ ‫השמים לרוב וכתיב בנחמיה )ט׳( ובניהם הרבית‬
‫לשלה להר טת מוחם מעשה ככוכבי השמים ו ט׳‪,‬‬ ‫ככוכבי השמים ותביאם אל הארץ אשר אמרת‬
‫וקיום ברכס הכוכבים ביציאת מצרים ט ה בזכות‬ ‫וגו'‪ ,‬וכתיב )בד״ה א׳ כ׳ז( ולא נשא דוד מספרם‬
‫נ מ טקבלו סתורה ובזכות אברהם אביט שקיים‬ ‫בי אמר ה׳ להרבות את ישראל ככוכבי השמים ‪,‬‬
‫בל ה מו ר ה מ ל ס‪:‬‬ ‫לא נזכר עוד בכל התורה נביאים וכתובים קיום‬
‫ו צ ר י ך לבאר ענין ברכה זו של כוכבים שאמר‬ ‫ברכת כוכבים כי אם בשתי פעמים אלו ט מי‬
‫פטכבי הסמים לרוב שנראה שיפיס בריטי‬ ‫משה רביט ובימי דוד המלך ‪ ,‬כי בזמנים אלו היו‬
‫שלא‬
‫אלהים‬ ‫^סער היסודות פרק מז‬ ‫בית‬ ‫‪23e‬‬
‫משרים שנהמאתיםק'נועשררבוארבואשאמרנואשר‪,‬‬ ‫ועד גדולם עד‬

‫והם׳ רבוא שנמט והס‬
‫‪.‬שלא יספרו מרוב וכמו שנאמר באפרהם אה הוכל‬
‫לספור אותם וגו‪ /‬והנה ביציאתם היו ישראל כשש‬
‫אפשר לומר עליהם שהם ככוכבי השמים‪ ,‬כל שכן‬ ‫מאות אלף רגלי הגברים ‪ ,‬וכמדבר בשנה השנית‬
‫אס היו מה שיצאו ממצרים מב; עשרים אחד‬ ‫נמנו שם מאית אלף ושלשת אלפים וגו' ‪ ,‬ובכניסתם‬
‫מחמשים מאותם שמתו ‪ ,‬ועכ״ז נשארו ששים רבוא‬ ‫לארן נש מאות אלף ואלף וגו‪ /‬ואס נ; איך אמר‬
‫גברים ביציאתם יהיו מבן יום א׳ ועד בן עשרים‬ ‫משה על זמ; יציתהס והנכם היום ככוכבי השמים‬
‫חציים כ׳׳ה פעמים יותר משלשים רבוא לפי הערך‪,‬‬ ‫לרוב ‪ ,‬ועל זמן כניסתם לארץ שנתמעכיו ממנין‬
‫ואלו לא מהו ויצאו ממצרים ויהיו כ׳ה פעמים‬ ‫ראשו; אמר ועתה שמך ה׳ אלהיך ככוכבי השמים‬
‫שלשים רבוא והס שבע מאוס וחמשיס רבוא ‪.‬‬ ‫לרוב‪ ,‬ובשני הכתובים אמר לרוב‪ ,‬כי נס שהתוכנים‬
‫לבד הששים רבוא הגברים שיצאו ממצרים‪ ,‬ונכון‬ ‫מנו הכוכבים ומצאום תתרכ״י יש כוכבים אחרים‬
‫להאמר על כולם שהיו ככוכבי השמים לרוב‪ ,‬וכ״ם‬ ‫שאינם נראים ואין מספר להם ועל זה נאמר)איוב‬
‫אם היו אותם שיצאו הגברים א׳ מת״ק לפי‬ ‫כיה( היש משפר לגדודיו ‪ ,‬וכן פסוקים אלו שנא׳‬
‫המדרש האחר ‪ ,‬שיהיו כל הנותרים היוצאים‬ ‫בהם ככוכבי השמים לרוב לא אמר כוכבים סתס‬
‫מקענס ועד גדולה עשרה פעמים יותר מסכום‬ ‫אלא ליוה אותם לשמים והס הכוכבים שאין עיני‬
‫הנזכר והס ככוכבי השמים לרו^ ואס כלו ומתו‬ ‫האדם משיג לראותם ‪ ,‬וכמו שהביא הנשיא כסוף‬
‫רובם כמו שאמרנו לא נשארו מאוחם שהגיעו‬ ‫ספר צורת הארץ ‪ ,‬ושש מאות אלף אינו ריבוי‬
‫לכלל עשרים בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים‬ ‫ככוכבי השמים לרוב;‬
‫שיכנס במני; שוס אחד מהם‪ ,‬ואם נשארו רשעים‬ ‫ולזה נאמר כי ביציאת מצרים שמתו בשלשת ימי‬
‫אינם מן המנין כמו שאמרנו ‪ ,‬וכיון שבהיותם‬ ‫האפילה הרשעים שבישראל ולא נשארו כ׳א‬
‫במצרים בעבודת פרך נמצאו בישראל צדיקים‬ ‫החומש או א׳ מחמשים כמאז״ל ‪ ,‬לא מתו כי אם‬
‫וישרים החומש ‪ ,‬טכל לומר כי נס באותם שהיו‬ ‫הרשעי׳ כגדולים מבני כ׳ שנה ומעלה בעונש ב״ד‬
‫פחותים מבן עשרים ורשעים כשיצאו ממצרים וקבלו‬ ‫של מעלה‪ ,‬והפחותיס מבן כ׳ נם שהיו רשעים לא‬
‫התורה וראו הנסים והנפלחות שנעשו במדבר‬ ‫נענשו ‪ ,‬ולפי ערך ם׳ רבוא שיצא\ ממצרים מבן‬
‫שהיו צדיקים מאותם שהיו ראויס להיות רשעים‬ ‫כ׳ שנה ומעלה עד בן ששים יהיו מבן יום אחד‬
‫הרובע שהוא יותר מן החומש כשהיו במצרים ‪,‬‬ ‫עד בן עשרים שנה חציים שהם שלשים רבוא ‪,‬‬
‫ויהיה רובע זה שלשים רבוא מק״כ שהיו ראוים‬ ‫אבל לפי ערך מה שהיו קודם שמתו הגדולים‬
‫להיות רשעים באלו הק״נ שיצאו ממצרים מבן יום‬ ‫בימי האפילה היו המשה פעמים ששים רבוא והם‬
‫א׳ עד כ׳ ‪ ,‬ושלשים רבוא מהראויים להיות‬ ‫שלש מאות רבוא יהיו מבן א׳ יום ועד בן כ׳‬
‫כיוביס והס החומש הם ששים רבוא והס שנמנו‬ ‫חציים שהם מאה וממשים רבוא ‪ ,‬וכל אלו לא‬
‫בשנת הארבעים על ידי משה ואלעזר בכניסתם‬ ‫מתו עם היות ד׳ חומשים מהם רשעים ויצאו‬
‫לארץ ‪ ,‬כי אותם שיצאו ממצרים אפי' בני יום‬ ‫ממצרים ‪ ,‬ולא נכנסו בכלל המנין שלא הגיעו‬
‫א׳ היו כבר בני ארבעים בשנת הארבעים לצאתם‪,‬‬ ‫עדיין לבני עשרים ‪ ,‬ומהם היו הרשעים שאמרו‬
‫ואותם שלא הגיעו לכלל עשרים שנה היו עתה‬ ‫רה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים הלא זה‬
‫פחותים מבני ששים והיו נכנסים במנין ‪ ,‬ומקרא‬ ‫הדבר וגו׳ ‪ ,‬ושאמרו מי יה; מומנו וגו׳ בשבתנו‬
‫אני דורש )במדבר כ״ו( מבן עשרים שנה ומעלה‬ ‫מל סיר הבשר וגו‪ /‬והמריבים עם משה ומלינים‬
‫כאשר צוה ה׳ את משה ובני ישראל היוצאים מארן‬ ‫עליו כמו שכתוב וירה העם עם משה וגו׳ וילן‬
‫מצרים ‪ ,‬כי אלו שנמנו מבן עשרים שנה ומעלה‬ ‫העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ונו׳ ‪,‬‬
‫היו כולם מיוצאי מצרים ‪ ,‬כי להם ראוי שתחלק‬ ‫ומהם זינב עמלק כמו שכתוב ויזנב בך כל הנהשליס‬
‫הארץ בנחלה כי הס יצאו ממצרים והס ראויים‬ ‫וגו׳ עיף ויגע מן המצות ולא ירא אלהים ‪ .‬והה‬
‫שיכנסו לארץ ושתתחלקלהס ושאר בניהם הנולדים‬ ‫שנקהלו על אהרן בחברת ערב רב ואמרו קום‬
‫במדבר יקחו אתריהם חלק אבותס דרך ירושה‪,‬‬ ‫עשה לט אלהיס ונו׳ וקמו לצמק ‪ ,‬ומהם נפלו‬
‫והראב׳ע זיל כתב על פסוק זה כי היו בססורם‬ ‫על ידי בני לוי כשלשת אלפי איש ‪ ,‬ומתו מהם‬
‫רבים מיוצאי ממצרים והקרוב להיות חציים ע״כ ‪,‬‬ ‫בהשקאה והמנסה שנאמר ויגוף ה׳ את העם ונו׳‬
‫והנה הס השלשיס רבות כמ׳ש למעלה ‪ ,‬ואני‬ ‫סך גדול שלא הוזכר מניינה ‪ ,‬ונס שלא הגיעו‬
‫מצאתי השלשים האחרים שלא מצא הוא לקיים‬ ‫לעשרים בעונש ב׳ד של מעלה נענשו לחומר ענין‬
‫כל הכתוב כפשועו שאמר ובני ישראל היוצאים‬ ‫‪.‬עשיית העגל שהיה ע״ז ‪ ,‬ולא נשאר מהם איש‬
‫מארץ מצרים ‪:‬‬ ‫שיגיע לבן עשרים בשנה השנית שנמנו במנין‬
‫ולפי כל זה היו ישראל בכניסתם לארץ ששים‬ ‫הפקודים‪ ,‬ואף אס היה נשאר לא היה נמנה כי‬
‫רבוא כולם יוצאי מצרים‪ ,‬וכל אותם שנולדו‬ ‫רשעים אינם מן המנין כי לא נמנו אלא ההסידים‬
‫במדבר בסך ארבעים שנה שפרו ו ר ט בזכות‬ ‫והזקנים והחכמים כמו שדרשו בתנחומא‪ ,‬ואס כן‬
‫המשכן והארון השוכן בתוכם ‪ ,‬היו סך גדול עד‬ ‫כשאמר משה והנכס היום ככיכבי השמים לרוב‬
‫שיוכל משה רבינו לומר עליהם ועתה שמך ה׳‬ ‫על זמן יציאתם ממצרים היו אז ישראל מקסנס‬
‫אלהיך‬
‫קיט ‪f37‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות מרקעו‬ ‫בית‬
‫סממשיס או מה״ק ‪ ,‬והמדברים תועה ומליטס‬ ‫אלהיך כנוככי השמים לרונ< ומלכי כל זס יש ל ט‬
‫ומריבים סל משה‪ ,‬ואשר זינב עמלק ואשר עשו‬ ‫הכרח לומר כי היו רבים אותה שלא נ מ סו כמנין‬
‫העגל וממו־במרב ג ט לוי ובהשקאה ובמגפה לא‬ ‫שש מאות אלף הגנרים פחותים מנן עשרים יותר‬
‫היו מסם כי לא נפקד מהם איש אח״כ בשני‬ ‫מכפי ערך ששים ר ט א מ ט עשרים עד ‪ p‬ששים‬
‫המניינים אלא ט ו׳ מהסמותים מנן עשרים שהיו‬ ‫שנה‪ ,‬כדי להצדיק את היוצאים ממצרים שנ מ «‬
‫רשעים ד חומשים מהם כ ט מרן הגדולים מנן‬ ‫כמכין שש מאות הגנריס והיו צדיקים יתר הפליפם‬
‫עמייה ומעלה מי ש למעלה‪ ,‬ובכל זה הצדקתי‬ ‫אחד מחמשה או אחד מחמשים או אמד מת״ק‪,‬‬
‫אס הצדיקים והרשעשיאש הרשעים בדבר הסמוי‬ ‫ולא יתכן כי הרשיעו מיד שאמרו המבלי אין קצרים‬
‫מעין הראשונים‪ ,‬שלא ביארו מנץ זה ולא חששו‬ ‫במצרים לקחתט למות כמדבר ושאמרו מי ימן‬
‫אליו ‪ ,‬ונחש ינחש איש אשר כמוט בדבר שאיט‬ ‫מותט ובשבתגו על פיר הבשר ושיריבווילוט על‬
‫מטאר ג מ ו ג י ס ולא בדברי רז״ל כדי לטין‬ ‫משה ושיהיו עייפים ויגעים מן המצות שיוכל עמלק‬
‫העטינים ולישגם על אופנם ‪:‬‬ ‫לזנב בהם‪ ,‬ואס מתו מהם ביד עמלק ושלשת אלפי‬
‫והנה ג׳ גדכוס אלו כיככיס וחול וע»־ החכר‬ ‫איש ביד מ י לוי והשקאה בעגל אמ* דק לעסר‬
‫כל ^זד מסס לשגי־אטח‪ ,‬ט כגי ס לאברהם‬ ‫ובמגפה דכתיב ויגוף ה׳ את העם וגו׳ אין היו‬
‫ויצחק ‪ ,‬מ ל וע®* לאכרהס ויעקב ‪ ,‬וכוכניס‬ ‫באותה שנה עצמה במנק הראשון בגדבס המשק‬
‫הוכפלו באברהם ‪.‬ונשהלשו ביצחק ‪ ,‬וכן מצאט‬ ‫תיר אלף ושלשת אלפים ותק״ג ‪ ,‬ו ק היו במנק‬
‫שהוזכרו נ^וסברכה זו בג׳ זמנים‪ ,‬ביציאתה ממצרי׳‬ ‫שני כשהוקם המשכן‪ ,‬כי לשטת האדם מונין מתשרי‬
‫ובכטסתס ל ^ י ן ‪ ^ ,‬שהוזכר והנכס היוסבכוכני'‬ ‫ומנין ראשון היה בתשרי כשנצמוו על מלאכת‬
‫סל יצי^ז מצרים ‪ ,‬ועסה שמן ה׳ א ל טן בכוכבי‬ ‫המשכן ‪ ,‬ומנין השני באייר של אחריו והיא שנה‬
‫סשמיט לרוב ב כ ט מז ס לארן‪ ,‬ובזמן דוד כמ״ש‬ ‫אמת במו שפי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬וגס ביציאת מצרים כתיב‬
‫בדברי ‪5‬ימים ט אמר ס׳ להרמת אס ישראל‬ ‫כשש מאות אלף קרוב לת״ר ואותם שנכנסו בשנה‬
‫ככוכט סשפים ‪ ,‬וברכת ט ל הוזכרה ג׳ פעמים‬ ‫א׳ בתשרי במנין ראשון הם שהשלימו לת״ר והיו‬
‫^ו מ ה בזמןדוד בענ ץ אגשלוה מדן ועד באר שבע‬ ‫עודפים על ת״ר ג׳ אלפים ותק״ן ‪ ,‬ואם יהיה‬
‫הים לרו ^ ובזמן שלמה יהודה‬ ‫כחול אשר על‬ ‫מניינם מיציאת מצרים בניסן היה הכל שנה א׳‬
‫דשראל יגי ה כחול אשי על שפח הים ‪ ,‬כי מה‬ ‫מיציאתם שהיו ת״ר עד מנין ראשון‪ ,‬ומה שאה*כ‬
‫שהוזכר בישעיה והושע הס נ ר ט ת‪ ,‬וברכת עפר‬ ‫כשש מאוס אלף יותר היו ג׳ אלפים ת ק ״נ‪,‬ו ל ק‬
‫הוזמ־ ג״כ ב׳ פעמים טו מ ה ‪ ,‬במדבר מי מנה‬ ‫אמר כשש מאות אלף ולא הגיד פ ר מו‪ ,‬ובשנה‬
‫ע ^ ״ ע ק ב ‪ ,‬ונשלמה בדברי ט מי ס כי אתה‬ ‫השנית לצאי‪.‬ס מארן מצרים שנמט וצא העדיפו‬
‫המנכסט על עס רב כעפר הארן ‪:‬‬ ‫על מנין הראשון‪ ,‬נראה לי כי בהיות ב׳ המניינים‬
‫וענץ סוראת סכוכנים והחול והעפר גס כי דרן‬ ‫בכמו ששה חדשים ושניהם על המשכן א׳ ב ע «י הו‬
‫פלל פו ח ת על הרי טי יש למת מעס למה‬ ‫וא׳ בהקמתו חדש ימים אחריו לא היה צורן‬
‫זה מ צ ר ט ^שסן ט ס מ ס ט ק גאהד מהם היותר‬ ‫לחוור ולמטתס ב״ס בששה ח ד ט ם‪ ,‬גס ט‬
‫מופלגת בריטי‪ ,‬ו ר ^ ט סדר אלו הברטת באברהם‬ ‫יעדיפו בהיות שנה שנית וסמכו על המנק הראשק‬
‫ע »י ^ ד ס וטכבים ג״פ זאח״ב חול‪ ,‬וביצחק‬ ‫שהיו ת״ר וג׳ אלפים תק״ן ‪ ,‬אלא שבמטן לאשון‬
‫מכבים לבדם ‪ ,‬וביעקב פער קודם ואח״כ חול ‪,‬‬ ‫נמט כל ישראל בערבוכיא ולא כל שבס ושבע‬
‫המחיל בע»• מי מנה ע»־ יעקב וסיים בחול ‪,‬‬ ‫בפני עצמו ‪ ,‬ועתה שרצה האל יסברן לסדרם‬
‫מ׳ש בשלמה יהודה וישראל רבים כחול וט׳ ‪ ,‬ט‬ ‫בדגלים שיסבבו את המשכן והארץ ל ר רוסוסע‬
‫מ ה שכתוב בדברי ט מי ם ני אתה המלכתני על‬ ‫רצה שיהיה גודע כל שבט ושבע וכל « צ ודגל‬
‫מם ד ג מ פ ר ט ה תחלה בלילה שנראה אליו‬ ‫כמה היו עולים ‪ ,‬ולכן גשנה מנין זה מ ה‬
‫ט ו ט חנ ה לו החכמה והמדע‪ ,‬ואם הרצה ללכת‬ ‫השנית ‪ ,‬כי גס שהיה ידוע מ ז ק קרוב והוא‬
‫אמר סדר הכטביס נאמר ט ה ח טל בעפר מי‬ ‫ששה חדשים סכום מניינם נ ק ט ם עתה בשמות‬
‫מ » עפר וסיים בעמי בדברי הימים כי אתה‬ ‫איש אחד לשבט לפקוד כל שבע ושבס כמה ‪P‬‬
‫הפלכהט וגו׳ ‪ ,‬ו ק נאמר שהוא סדרן כשנאמרו‬ ‫ט ה לו במנין הנחשב זה ששה ס ד ט ס ‪ ,‬כמ״פ‬
‫ל א ט ס ההטל בעפר באברהם ו טי ס ב ע מ יעקב‬ ‫ויתילדו על משפחותם לביס א ט תס כל שבס ושנס‪,‬‬
‫ו ט ס עי סן כ פ מ ‪ ,‬כי מ״ש אח׳כ ושמתי אס‬ ‫כי במנין הראשון לא נחפרשו איש אחד לשבע‬
‫זרק■ כ ט ל ט ס » א ס ט ר יעקכ ממה שאמר‬ ‫עס משה ואהרן‪ ,‬מפני שלא גמט כל שבס בסט‬
‫לו ^ יה׳ ^ ז ם ואט מטוניס בזה קיום יעוד‬ ‫עצמו אלא כולם דרך כלל כמו שנזכר ‪:‬‬
‫האל י ‪0‬׳ לאטם כסדרן ט לא יפול מדבריו ארצה ד‬ ‫ו א ״ כ חזרנו לומר כי היוצאים ממצמם כשש מאות‬
‫ני מ ר א ת אלו השלשה הם מל‬ ‫ואחר זה‬ ‫אלף והס הס הנמנים אח״כיבדקדוק ונמצאו‬
‫ריטי ישראל ועוצם הפלגתה ככללס‪,‬‬ ‫שש מאוס וג׳ אלפים ותק״ג לא נפקד מהם איש‬
‫ו פ ר ס ה‪ ,‬השנמיס המיוחדים משאר השבטיס‬ ‫מאז ועד עתה במנין שני בשנה השנית מ » י‬
‫במעלה וכ טד והס שבנו לוי לכהונה ולויה ושבע‪.‬‬ ‫שהיו צדיקים מובחרים חלק אחד מחמשה או‬
‫ימדה‬
‫אדהים‬ ‫‘פער היבודות פרק פז‬ ‫בית‬ ‫‪238‬‬
‫להם כסי מה שנזכר יהיו ג״כ בריבוי מופלג כמוהם ‪:‬‬ ‫יהודה למלכה‪ ,‬ו מ ה כלל כל יסראל הס מטרכיס‬
‫ונו כ ל לומר כי אלו הס השלשה כתריס אשר‬ ‫ונמכליס ברבויים לעפר והס כלל כל יסראל ;‬
‫נכתרו בהם ישראל והס כתר תורה וכתר‬ ‫יכבס לוי הם מבורכים ונמסלים ברבויים ים כ;‬
‫כהונה וכתר מלכות‪ ,‬כנגד ברכות שנתברכו כעפר‬ ‫לחול אשר על שפת הים‪ ,‬ושבע יהודה הס מבורכים‬
‫וכחול וככוכביס כמו שנזכר ושלשתן הן כנגד שלשה‬ ‫ונמשלים ברבויים ומעלהס לכוכבי השמים‪ .‬והנה‬
‫האבות‪ ,‬כתר הורה כנגד אברהם אבינו שהוזכר‬ ‫התיחסוה העפר לכלל כל ישראל הוא רמז לתורה‬
‫בו היותו מקיים כל התורה כולה ‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫הכוללת לכל ישראל שאינה מתקיימת אלא במי‬
‫עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' ‪ ,‬כהר כהונה‬
‫כנגד יצחק שהיה עולה תמימה והוא היה המקריב‬
‫‪,‬‬
‫שמשים עצמו כמדבר וכעפר וכמו שהתורה אחת‬
‫כן כל ישראל בי״ב שבשייהס גוי אחד בארן לקיימה‪,‬‬
‫את עצמו ברצונו ‪ ,‬וכתר מלכות על יעקב שיצאו‬ ‫ויש רמז בנ״ן הפרשיות פ׳ ויצא יעקב שהוזכר שם‬
‫ממנו י״ב שבעים מינייהו מלכי מינייהו אפרכי ‪,‬‬ ‫לידת כל השבמיס ואין בה פירוד אלא כולה פר׳‬
‫ואס תרצה תייחס המלכות ליצחק כפי ההתיחסות‬ ‫אתת ‪ ,‬לרמוז כי כל השבעים הס גוי אהד בארן‬
‫שאמרנו למעלה כי לא הוזכר ביצחק כי אס ברכת‬ ‫ואין שום פירוד וחילוק ביניהם ‪ ,‬וג'כ לא יפרד‬
‫הכוכבים וכמו שכתוב בו והרביתי את זרעך‬ ‫ולא יאבד שום אחד מהם כי כולם יהיו קיימים‬
‫ככוכבי השמים ‪ ,‬וכתר כהונה ליעקב שהוזכר ט‬ ‫לעולם כמו שהבעיחנו בתורה ‪ ,‬ואין בפרשה זו‬
‫ברכת החול המורה על הבדלת שבע לוי משאר‬ ‫אלא פרשה אחת סתומה וילך ראובן בימי קציר‬
‫השבעיס בקדושה ומעלה כמו שנזכר ‪:‬‬ ‫העיס וגו‪ /‬להורות כי הפירוד שחשב יהושע ובכי‬
‫וי צ א לנו מכלל כל זה כי בצדקת אברהם ועובותיו‬ ‫ישראל על בני ראובן בינותם המזבח בהיותם‬
‫הובעח בהבעיחות כוללות ותמידיות ‪ ,‬כי לא‬ ‫רחוקים מהם בעבר הירדן לא להעלות עולה‬
‫נתחדש ביצחק ויעקב שוס הבעחה כוללת כי אם‬ ‫היתה אלא למראה ‪ ,‬ונסתמה הפרשה ההיא ‪,‬‬
‫מה שהובעח אברהם כבר בהם ולקיום הענין‬ ‫ולענין הוראת קיום כל השבכיים ביחד לעולם ‪,‬‬
‫חזרו ונשנו בהם ואף גש זאת בזכות אברהם ‪,‬‬ ‫הדבר ידוע כי היה כן ויהיה לעולס כי לא יעדר‬
‫כמו שהוזכר ביצחק והתברכו בזרעך כל גויי הארץ‬ ‫מהם כמו הי׳ב מזלות וי״ב חדשי השנה ‪ ,‬ומפני‬
‫עקב אשר שמע אברהם בקולי בפעם הראשונה‬ ‫כי בנימין לא נכלל בכלל אחיו להיות נזכרת לידתו‬
‫שנתראה לו ה׳ ‪ ,‬ובפעם השנית כתיב וברכתיך‬ ‫עמהם בסר׳ זו כמעע קע שהיה כלה ונעדר מהיות‬
‫והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי‪ ,‬וביעקב‬ ‫שבע ‪ ,‬וכמו שנזכר בסוף ספר שופעים כי עשה‬
‫ג״כ כתיב בבואו מפדן ארס ואת הארץ אשר נתתי‬ ‫ה׳ פרץ בישראל כי נשמדה מבנימין אשה עד שלקחו‬
‫לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך וגו׳ ‪.‬‬ ‫נשים מן המחוללות כמו שהוזכר שם‪ ,‬וכן פרשה‬
‫ולא באתי לגרוע מעלת וזכות האבות חיו יצחק‬ ‫מקץ אין בה שוס פרשה לא פתוחה ולא סתומה על‬
‫שהיה עולה חמימה ויעקב שהיתה מעתו שלימה‪,‬‬ ‫שכולם היו בדעת אחת ולב אחד בלי שוס פירוד‬
‫כי זכות כל אחד מהם היה ג״כ כדאי שיובעח‬ ‫בחקירתם על יוסף אחיהם ‪ ,‬ויש רמז בזה שכן‬
‫זרעם בכל מה שהובפח אברהם ‪ ,‬אבל בהיות‬ ‫יהיו לעתיד בלב אהד‪ ,‬ואין בכל הפרשיות פרשה‬
‫אברהם האב הראשון הקודם בידיעתו ית׳ ובהמציא‬ ‫שלא תתפרד לפרשיות פתוחות וכתומות כי אס‬
‫מציאותו ושמו בכל העולם רצה האל ית׳ להודיע‬ ‫אלו השתים ‪ ,‬ולא לחנה היה כי אס לרמז מה ‪,‬‬
‫כי זכותו היה גדול ומספ׳ק לכל העובות אשר‬ ‫וענין התיחסות שביי לוי להול הוא דבר ידוע כי‬
‫יעד והבעיח לכל באי עולם מזרעו כמו שנאמר‬ ‫כמו שהחול מבדיל בין הים ליבשה וכמו שכתוב‬
‫לו כה יהיה זרעך צדיקים כיוצא בך ולא הוצרך‬ ‫אשר שמתי חול גבול לים‪ ,‬כן שבע לוי הוא מובדל‬
‫לחזור ולשנות ביצחק ויעקב כי אם לקיום הברכות‬ ‫בקדושה ומעלה משאר השבעים ‪ ,‬וכמו שכתוב‬
‫שהובעחו באברהם אף בזמן שזרעם לבס לא נכו]‬ ‫והבדלת את הלוים מתוך בני ישראל וגו׳ וכתיב‬
‫עמו וכמ״ש )דה״א ט״ז( אשר כרת אש אברהם‬ ‫ויבדל אהרן להקדישו וגו׳ ‪ ,‬וענין התיחסות שבע‬
‫ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב ונו׳ ‪ ,‬אשר כרש‬ ‫יהודה לכוכביס הוא דבר נגלה נ״כ למעלת‬
‫את אברהם‪ ,‬מה שנאמר ביום ההוא כרת ה' אש‬ ‫המלכים אבר מגזע י־י הדומים במעלתם לכוכבי‬
‫אברה בריש ונו׳ ‪ ,‬ושבועתו ליצחק מה שנאמר לו‬ ‫השמיס ונסיליהס ‪ ,‬כמו ש־כוכביס הן מושלות‬
‫והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם‬ ‫בעולם השפל ומיל ידם הוא קיוס העולם בפרנסתם‬
‫אביך ‪ ,‬וזהו שאמר ושבועתו של אברהם ליצחק‬ ‫ובכל מה שיקרה לכל בני עולם כן המלכים הס‬
‫ויעמידה ליעקב לחק‪ ,‬כי באברהם נאמר‬ ‫מישליס ומשגיחים על פרנסת האנשים וקיומם‬
‫ונברכו בך כל משפחוגז האדמה וביעקב נאמר‬ ‫וכל שיקרה להם בידי אדם הוא נמשך מהמלכים‪,‬‬
‫ובזרעך ‪ ,‬הרי קיום ברכה זו לדורות אף בזמן‬ ‫וכן מניני בירמיה שכתיב אשר לא יספר צבא‬
‫שאינם כשרים כמו שכתוב ויתהלכו מגוי אל גוי‬ ‫השמים ולא ימד חיל היס כן ארבה את זרע דוד‬
‫ונו׳ לא הניח לאיש לעשקם וגו׳ ‪ ,‬וכשנקרא שמו‬ ‫עבדי ואש הלויס‪ ,‬ייחס ודימה את זרע דוד לנבא‬
‫ישראל נאמר לו ג״כ נוי וקהל גויס יהיה ממך‬ ‫השמים והה הכוכבים ואת הלויס אשר בכללם‬
‫ומלכים וגו‪ /‬וזהו לישראל ברית עולם‪ ,‬כי קהל‬ ‫הכהניס להול הים כהו שאמרני‪ ,‬כי כיון שנתיחשו‬
‫גויס‬
‫קב ‪239‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק מזמח‬ ‫בית‬
‫ישמעאל נמשך אחר דרכי אביו ושב בתשובה‬ ‫גויס הוא דבר מתמיד וכל מה פזכו ינלוק ויפקב‬
‫וטבד אביו במומו כהקדיס יצחק אחיו כן הגבירה‬ ‫הוא תלוי באכרהס כי הוא זכה מעצמו מבלי היות‬
‫לפניו‪ ,‬וגס עשו כיבד אביו כחייו נמו שספרו רז׳ל‬ ‫לו מלמד ומורה לו ‪ ,‬כי אביו היה עובד ע׳ז והוא‬
‫ונצערף עם יעקב אחיו בקטרת אביו ובני יעקב‬ ‫זיכה ג״כ את הרבים ואת בנו יצחק ויס את יעקב‬
‫נקבצו טלם בקבורת אביהם ולא עבר זר בתוכם‬ ‫במה שהשיג יעקב ממנו בט״ו שנה שהיה כשמת‬
‫לנגוע במעתו ‪ ,‬אשר כל זה יורה כי ז ס ת האבות‬ ‫אברהם וכמ״ש בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את‬
‫עומדת לבניה בהיות הבנים אומזיס מעשה אנו הס‬ ‫בניו וגו' לשמור דרך ה׳ וגו׳ ;‬
‫ונמשטס אמריהס בכל הדנריס ומכבדים אותם‬ ‫וכן מיעיל זכות שלשתם ביחד להעמיד צדיקים‬
‫נמשביס כאבר מי מאביו הצדיק המת ‪ ,‬וניצולים‬ ‫בישראל המגינים עליהם בכל דור ודור‪ ,‬להצילם‬
‫בזטתפ על דרך זה עד סוף כל הדורות אף לזמן‬ ‫מן המקרים ההווים בעולם בסבת החומאים ‪,‬‬
‫התחייה בזטתס נמו שהורה ענין קבורתם כמו‬ ‫כמו שחמר בחולין)דף צב( על שלקה שריגים אלו‬
‫שזכרנו‪ ,‬ואןז גס זאת שרה אמט הימה הראשונה‬ ‫ג׳ שדי גאים היוצאין מישראל בכל דור ודור פעמים‬
‫שהוזכר בתורתקטרתה ‪ ,‬ואחריה קבורת רבק ה‬ ‫ב׳ בכאן וא׳ בא״ק פעמים ב׳ בארן ישראל וא׳‬
‫הרמוזה בקב^יס דבורה וקטרת רחל ולאה הנזכר‬ ‫כאן^ יהבו רבנן עינייהו ברבנא עוקבא ו ט׳ ‪ ,‬והם‬
‫במורה ג״נ‪ ,‬ותקבר בדרך אסרתה ‪ ,‬ושמה קברתי‬ ‫ג׳ כנגד ג׳ אבותי כמו שאמר אח״כ שלשה שריגים‬
‫את לאה‪ ,‬וקבורתם ביחד במקום המקודש ההוא‬ ‫אלו אברהם יצחק ויעקב והקשו וכי מראין לו‬
‫מערת המכפלה מורה על כי זכות טלם איש ואשתו‬ ‫לאדם מה שהיה אלא שעתיד להיות‪ ,‬ור׳ל שעתיד‬
‫מצנורפת ועומדת לעד לבני בניהם אף לתחיית‬ ‫להיות כנגד מה שהיה והם ג׳ האבות‪ ,‬ולכן‬
‫המחיה‪ ,‬כי כשיחיו הס במקומם לעיני כל הדור‬ ‫אמרו פעמים ששנים כאן וכו׳ כי אברהם ויעקב‬
‫אשר ימצא בזמן ההוא יהיה טדע בי הס האבות‬ ‫עמדו בעבר הנהר ובזטסס יעמדו שם שני שרי‬
‫אברהם יצחק ויעקב והאמהות אשר קמו ממקום‬ ‫גאים‪ ,‬ואחד בא״י כנגד יצחק שלא יצא מארן‬
‫קבורתה הטדע לכל הדורות העוברים וההוויה ‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ופעמים ששנים בא״י כי עיקר ישיבת‬
‫ונתקיי׳ גהה הייעוד אשר נתייעדו וגס הקימותי את‬ ‫יצחק ויעקב היה בארן ישראל ואברהם היה‬
‫בריתי אשם לתת לסם את ארן כנען וגו׳ להם ממש‪,‬‬ ‫בן ע״ה שנה בצאתו מחרן ולכן יועיל זטתו לכל‬
‫ובסבתס וזטתס יחיו ג״כ זרעם הנכון עמה כי‬ ‫בני בבל שיהיה שם אחד מן השלשה שרי נאים ‪,‬‬
‫גיצמן לבדו יקרא לאברהם זרע ולא כל יצחק ‪:‬‬ ‫וכן מה שאמרו שם חומר שעורים ולתך שעורים‬
‫אלו מ״ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם ו ^ני‬
‫פרק עמגה וארבעים‬ ‫יודע אס שלשים כאן וע״ובא״יואס ל׳בא״יוש׳ו‬
‫כאן ‪ ,‬הם בזנות האבות ‪ ,‬מ״ו צדיקים כנגד כל‬
‫לבאר איטת וכמות זכיות האבוח הקדושי׳‬ ‫וראוי‬ ‫אחד מהם והם כננדע״ו שנה שהיו אברהם יצחק‬
‫במה ז ט להם ולזרעם אחריהם לכל‬ ‫ויעקב יחד בעולם‪ ,‬כי כשמת אברהם היה יעקב‬
‫הברכות והסוטת אשר הובמחו כמו שסופר‪ ,‬כי‬ ‫בן ע״ו שנה ואותם הע״ו שנה שהיו ביחד שלשתם‬
‫בכל הדורות יש ויש צדיקים כיוצא בהם וכמו‬ ‫נתרבה זכותם לשיהיו בכל דור ט״ו צדיקים כנגד‬
‫שנאמר לאברהס׳כה יהיה זרעך צדיקים כיוצא בך‬ ‫כל אחד מהם‪ ,‬ואמרו איני יודע אס שלשים כאן‬
‫ואץ דור שיחסרו ט מ״ה צדיקים ‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫וכו׳ ‪ ,‬כי אלה הט״ו שנה היו בסוף שעת אברהם‬
‫רז״ל ומהם דוגמת אברהם יצחק ויעקב כמו שאמרו‬ ‫ואמצע שנות יצחק ותחלת שנות יעקב ויצער®‬
‫על רבי חייא ובניו‪ ,‬ואס ז ט ת האבות הניעה לכל‬ ‫הע״ו שנה של יצחק שהיו מששים שנה שנולד יעקב‬
‫הדורות לכל העוטת והברטת הנזכר בהה מה צורך‬ ‫עד שהיה יצחק בן ע״ה שנה לשנות אברהם שהיה‬
‫לכלל הצדיקים ההוויה בכל הדורות דוגמת האבות‪,‬‬ ‫בן ע״ה שנה בצאתו מחרן ולכן יהיו ג׳ כאן וע״ו‬
‫והרי לא הניחו להם האבות מקום להתגדר ט‬ ‫בא״י ‪ ,‬או יצמרפו לט״ו של יעקב הראשונים שהיו‬
‫ובמה יועיל זכותם הרב והיעיע לזכות האבות‬ ‫בא״י ולא לראשונים של אגרהס שהיו בעבר הנהר ‪:‬‬
‫כיץ שיש כדאי וספוק לכל הדורות שיהיו מבורכים‬ ‫ו ע דיין לא תמה סיפור זכות האבות במה שנתברך‬
‫בכל מכל כל בזכות האטת המופלג כמו שנזכר ;‬ ‫זרעם בזכותם בכל הכיובות אשר לא‬
‫ונאמר כי זכות האבות וצדקתה העומדת לעד‬ ‫יספרו מרוב ועוד יד זכותם נמויה עד סוף העולם‬
‫יותר מן הצדקיס אשר יש מהם כיוצא‬ ‫וזמן התחייה‪ ,‬כי ל ק הוזכר קבורתם על ידי בניהם‬
‫בהם בכל הדורות ‪ ,‬הוא אס מצד אריטת ימיהם‪,‬‬ ‫מה שלא הוזכר קבורה בכל העשרים דורות‬
‫ואס מצד הז ק‪ ,‬ואס מצד הדור אשר היו בו שהיו‬ ‫הקודמים להם ‪ ,‬להורות כי הם הזוכים ומזכים‬
‫כולם רעים וח ט אי ם‪ ,‬ואס מצד ההתחלה‪ .‬ונתחיל‬ ‫את זרעם אחריהם לתחייה אחרי שובם לעפרם‬
‫לבאר הצד הזה והוא צד ההתחלה ‪ ,‬כי המההיל‬ ‫בקבורתם‪ ,‬ומהם התחיל ענין כבוד הבנים לאבות‬
‫לא יושג‪ ,‬וגס שהיו צדיקיה כיוצא בהם אחריהם‬ ‫והמשכם אחר מעשה אבותיהם זה אחר זה ‪ ,‬כי‬
‫ל מרס אחרי ראות צדקחס ותמימותה ‪ ,‬כיון שהס‬ ‫בראשונים לא הוזכר ענין היות הבן מכבד האב‬
‫פמתחיליה בצדקות החשב להס צדקתם יותר ממה‬ ‫אלא כל אחד יפנה לדרכו משא״כ באבות‪ ,‬כי גס‬
‫שתחשב‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק כח‬ ‫בית‬ ‫‪240‬‬
‫שהחשב לצדיקים כיוצא כהס נכל הדורוה ההווים האבות הקדושים הס המתחילים ביראת ה׳ ועבודתו‬
‫אסריהס אשר ראו ואשר שמעו אס גכורוש ה' וזכותם נדול מזה הצד יותר מהבאים אמריהם‬
‫אף כי יהיו צדיקים גמורים כיוצא בהם ‪:‬‬ ‫אשר עשה כהוציאס ממצרים ונהנלה להם כמתן‬
‫הורה ושאר הנסים והנפלאות אשר נעשו בשאר ואם מצד הדור אשר היו בו האבוס זכותם גדול‬
‫ג״כ מהבאים אחריהם‪ ,‬כי לא לבד בית‬ ‫‪,‬‬ ‫הדורות כמ״ש בנביאים וכתובים ודברי רז״ל‬
‫אשר בסבת זה ראוי שיהיו צדיקים וישרים בלבותם אביהם ומולדתם היו עובדי ע״ז אלא כל גויי‬
‫האחרונים יותר מן הראשינים אפר לא שמעו ואשר הארן ג״כ בכל העולם‪ ,‬והם ובראשם אברהם אבינו‬
‫לא ראו את מעשה ה׳ הנדול והנורא ‪ ,‬כי אס שמו פניהם כחלמיש להיותם פרושים מדרכי עמי‬
‫אברהם אבינו ע״ה טלד בין עובדי עי׳ז ומעצמו הארן ומדותס ולא שתו לבס למה שישיג להם מזה‬
‫ב; נ׳ שנים המחיל להכיר אש ביראו במחשבתו כי שנאה ותחרות מכל עמי הארן בהיותם בדלים מהם‬
‫זכה והוסיף לחשוב מחשבות מעצמו בלי מלמד עד בדעתם ומעשיהם‪ ,‬ואין ספק כי מזה הצד ג״כ‬
‫זכותם ושכרם גדול יותר מצדיקיה אחרים כיוצא‬
‫בהם אשר בדורות הבאים אחריהם ;‬
‫‪,‬‬ ‫שנרהבה דעתו והיה לבו כפתחו של אולם ויותר‬
‫עד שהשיג וצייר בדעתו מציאות האל יתב׳ וכי‬
‫הוא ברא שמיס וארן וכל צבאם והוא מעמידם ואם מצד הזמן ‪ ,‬והוא שלא ניתנה התורה עדיין‬
‫ועכ״ז היו הס שומרים אותה ‪ ,‬כי ידע‬ ‫גנ חו הגדול ולו נאה לשבח ולפאר ולקיים דבריו‬
‫ולשמוע בקולו ‪ ,‬ושם לפועל כל מחשבתו לקיים אברהם אבינו בנבוא' כל מה שיצטוו ישראל לעתיד‬
‫רצון בוראו ושם נפשו בכפו על עבודתו ית׳ וניצל‪ ,‬בהורה ע״י מרע׳יה וקייס בל המצות ונזהר‬
‫והיה זה לו לאות לקיים בדעתו כל מה שהשב מהעבירות‪ ,‬וכמ״ש הכתוב עקב אשר שמע אברהם‬
‫והשיג‪ ,‬והוסיף אומן כל ימיו בעבודתו ית׳ עד אשר בקולי וישמור משמרתי ונו'‪ ,‬ונתיב למען אשר יצוה‬
‫השיג מה שהיה בו רצון הבורא י ה ל שיעסוק פו את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו וגו' ‪ ,‬כי יצחק‬
‫האדם ‪ ,‬והס מצות כל התורה כולה ואזהרותיה ויעקב שבאו אחריו נצטוו מפיו ועשו גס הס כיוצא‬
‫וקיומם ‪ ,‬וכמו שאמה״כ עקב אשר שמע אברהם בו‪ ,‬ומזה הצד ג״כ גדול זכות האבות הקדושים יותר‬
‫בקולי ו ג ו ‪ /‬והוא המלא שם האל י ה ל בעולם‪ ,‬מכל הצדיקים הבאים אחריהם בימי עולם אפי׳‬
‫ומזה הצד יש לאברהם אבינו יתר שאת ומעלה שהם צדיקים גמורים כיוצא באבות הקדושים ‪,‬‬
‫בצדקתו וזכותו מכל הצדיקים הבאים אחריו אפי׳ וגם כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה‬
‫שהיו מהם צדיקים כיוצא בו שעבדו אס האל ית׳ ועושה‪ ,‬האבות היו כמצווים כיון שהודיעם האל ית׳‬
‫בכל לבס ובכל נפשם וקיימו חת התורה כולה מה שיצוה אח בניהם אחריהם ‪ ,‬והוא ענין מצות‬
‫כמוהו אבל היה עניינם אחרי ראות הצדיקים כל ההורה כולה ‪ :‬ואם מצד אריכות זמנים בחיים‬
‫הקודמים להם‪ ,‬בסרט מעשה האבות וצדקתם ותפשו היה להם זט ת יותר נ״נ משאר הצדיקים הבאים‬
‫ואחזו אומנות אבותם‪ ,‬ויצחק ויעקב דומים אמריהם כיוצא בהם ‪ ,‬והענין היא כי אברהם‬
‫לאברהם אביהם ג״כ בזה הצד כי הם השיגו וראו אביט בן שלש שנים התחיל להכיר את בוראו ובן‬
‫כל הדור הרע ההוא אשר היו עובדי ע״ז ‪ ,‬כי ארבעים היה כבר שלס בידיעת דרכי ה׳‪,‬ונ מ ש ך‬
‫הרח היה חי חמש ושלשים שנה אחר שנולד יצחק כל שאר ימיו שהיו קל״ה שנה בכל מה שהשיג‬
‫והיה יכול לימשך אחר עצת זקנו ולא נמשך כי עד ארבעים והיה מוסיף אומן בעבודת ה׳ בכל‬
‫יום ‪ ,‬וכן יצחק אבינו בכל ק״פ שנה שחיה ‪ ,‬וכן‬ ‫אס אחר עצה אביו והכיר והשיג בדעתו כי אביו‬
‫כיון אל האמת והלך בדרכיו במה שקבל ממנו כל יעקב בכל קמ״ז שנה שחיה‪ ,‬ומי לנו בכל הדורות‬
‫מה שנלטוה ‪ ,‬ומה שלא עשה כן ישמעאל אחיו הפתים אשר שנותיהם בהם שבעים שנה ואס‬
‫שנמשך אחר עובדי ע״ז ‪ ,‬ובכל מה שנמשך יצחק בגבורות שמונים שיוכל להשיג למעלת זכות האבות‪,‬‬
‫גס כי בשמונים שנה ישיג למעלת זכות אברהם‬ ‫אחר אברהם נמשך ג׳׳כ יעקב אחריהם מה כלא‬
‫כשהיה בן שמונים שיהיה צדיק כמוהו‪ ,‬הרי נכפל‬ ‫עשה עשו אחיו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫י א פי צ ר כי לזאת הכוונה ג'כ אמר האל יתברך זכות אברהם במה שעבד האל יה׳ המש ותשעים‬
‫לאברהם אבינו לך לך מארצך וממולדהך שנה אחרות השלום שנותיו שהיו קע״ה‪ ,‬וכן יצחק‬
‫כאן אי אתה זוכה לבנים כיוצא בך ‪ ,‬כי אס היה מאה שנים ויותר ויעקב קרוב לשבעים יותר מן‬
‫מוליד שם אפשר שהיו מטיס יותר לדעת זקנם הצדיקים הגמורים הבאים אחריהם בימי עולם‬
‫ממה שהיו נוטים אחרי דעתו‪ ,‬ומפני זה לא רצה אשר ימי שנותיהם שבעים ואם בגבורות שמונים‬
‫נ"כ לשלחו לקחת לו משם אשה אלא ששלח עבדו כמו שנזכר ‪ ,‬ועל הצד הזה אמה״כ למען י ר ט‬
‫זקן ביתו מפני שלא ירחה עבודתם ‪ .‬ויצחק לא ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה׳‬
‫הקפיד על יעקב בנו ש'לך שם כי ידע תמימותו לאבותיכ׳ לתת להם כימי השמים על הארן‪ ,‬ודהזי׳ל‬
‫מתחלתו היותו איש חם יושב אהלים והיה כבר ה״ק שנה שיש מן השמים על הארן שהם דמיון שנות‬
‫לזום המשולש לאבות ולא במהרה ינהק‪ ,‬וגה שהיה האבות שהיו כלל שנותיהם הק״כ שנה ובכולם עבדו‬
‫גדול בשנים כפלים ויוסר ממה שהיה יצחק כששלח את ה׳ וגדל זכותם באריכות ימיה׳ אלו עד שבזכות׳‬
‫אברהם את עבדו לקחת לו מכס אשה ‪ ,‬והנה כי ירבו ימי זרעם הבאים אמריהם כל ימי עולם ;‬
‫וראוי‬
‫קכא ‪241‬‬ ‫אלהיט‬ ‫עערהיםודות©־קפוז“‪-‬‬ ‫בית‬
‫אביט'סיס ג״כ ממציא שמו של האל יה׳ בעולם‪,‬‬ ‫וראוי לבאר כמה נ ח ז טתם גזול וכמס יפלז‬
‫מ היה נשכח מפי הבריות שהיו עובדי ע״א ‪.‬‬ ‫לזכות את ישראל בכל סלורוה ‪ ,‬ונ א סי‬
‫ובאלבא ^ מ מ ר ך אס אברהם שהוציאו מאור‬ ‫ני שלימותס וזטתס היה גדול בתלמוד ובמעשס‬
‫כשדים מ ד ע לחכמי העפים כי היסה סבה ראשונה‬ ‫לעצמם ולזול הס‪ ,‬אס בתלמוד מה שהשיג אברהם‬
‫בעולם א מי בכסו הגדול לשטס מכעי הדנריס‬ ‫מדעתו מקמנותו עד שהיה גדול בחכמת ה ס ג פ‬
‫וס»ןידס‪ ,‬ששינה פבע ה‪/‬אש שלא ישרוף את אברהם‬ ‫בדברים השפלים בעולם השפל ובדברים מגליומם‬
‫אציט גהטסוי אהוב אלט‪ ,‬ואח״כ התאמץ הוא‬ ‫בעולם העליון ‪ ,‬בעולם השפל בגלגלים ובמז^ת‬
‫והיה ממזיק'במעוזו והיה מגיד לכל הגוים כבוד‬ ‫ובכוכבים ‪ ,‬ובעולם העליון עולם המלאכים עד‬
‫סי‪ ,‬וצמו סאהיכ ב טאו לאדן כנען ויקרא שם‬ ‫שהשיג מציאות האל ית׳ ממעה למעלה ‪ ,‬וידע‬
‫בשה ה' וגי׳ ‪ :‬וכן טצסק כתיב ויקרא בשם ה׳‬ ‫איכות השתלשלות עולם התחתון מעולם הגלגלים‬
‫*ו ר שבנס נמגת ‪ ,‬ויעקב בהיותו נסמן ובורח‬ ‫ועולם הגלגלים מעולם המלאכים והם מהאל י ם‪/‬‬
‫מס ט אחיו והטהו בביס לבן בת״ל לא נאמר ט‬ ‫ועל ידי כך השיג בנבואה כל המורה טלה מצות‬
‫ויקרא גשם ה׳ עד שבא לביס אל שבנה שם מזבח‬ ‫ואזהרות‪ ,‬וידע כי יצעוו ישראל בלמידת התורה‬
‫כמו סנצפוה ‪ ,‬ואמר ויקרא למקום אל בית אל ט‬ ‫ולמדה הוא מתחלתה עד סופה ‪ ,‬וידע תוכן עשיית‬
‫שה עלו אלט האלהים ו ג י ‪ ,‬כי הודיע לכל ב ט‬ ‫המצות ואזהרת העבירות כפי מה שהן נלמדות מן‬
‫המקום מציאות האל יס׳ וכי שם ביתו ‪ ,‬כי האבות‬ ‫התורה כפי קבלת משה רבע״ה‪ ,‬וידע כל ם « י‬
‫מס שקראו בשה ס׳ להמציא מציאותו בעולם היה‬ ‫התורה הנרמזים באותיותיה ותיבותיה ‪ ,‬כל זס‬
‫באיי ‪ ,‬כמו שנאמר באברהם מיד ב טאו מארצו‬ ‫השיג בנבואה שהיה במדרגת שאר הנביאים‬
‫וממולדמו ועבר ב א ח על מ ^ ס שכס וגו׳ בנ ה‬ ‫העתידים‪ ,‬ומשה רבינו שהסתכל באספקלריא‬
‫נמבח ונפסק משה לעי מקדם וגי ויקרא בשם ה׳‪,‬‬ ‫שהיא מאירה כי לא קם נביא כמוהו השיג סבות‬
‫וכן מ ע ל ם מ מ צ ד ס הוא ואשתו וכל אשר לו וט׳‬ ‫כל סתרי התורה וסודותיה בדרך יותר עמוק כסי‬
‫הלךלמסנצט ו ט׳ אל מ קו ם המזבח וגו׳ ויקרא שם‬ ‫מעלת נבואתו על שאר הנביאים ‪ ,‬וכן שלמה ה ^ •‬
‫ה׳ ‪ ,‬ויצמק לא יצא לח״ל‪ ,‬ויעקב כשחזר‬ ‫אטיס‪-‬‬ ‫ע״ה השיג בחכמתו אשר היה חכם מכל האדם‬
‫אמר ויקרא למקום ונו׳ כמ״ש‪ ,‬והענין הוא כי‬ ‫סבות כל סודות סתרי הדברים העבעייס והאלהייס‬
‫בא״י שאץ שר ומזל מישל בה היסה טכרת השגחתו‬ ‫בדרך יותר עמוק מאברהם אביט כסי מעלת‬
‫יס* בה טסרון סובה על שאר הארצות ובה היו‬ ‫חכמתו על שאר החכמים הקודמים לו והמאוחרים‬
‫קוראיה בשה ם׳ והיו ממציאים שמו בכל העולה‪,‬‬ ‫אליו ‪ ,‬וכל מה שהשיג אברהם אבינו השיג י‪ 5‬מק‬
‫כי בזה יכירו האומות כי היכל מלכו של עולם‬ ‫בשכלו ובקבלתו מאביו ‪ ,‬וכן יעקב מיצחק אביו‪,‬‬
‫היא א׳י בטומז ויפיס וששאר הארצוס היו ב »‬ ‫ומפני ענין מכירת הבכורה הוצרך להיות נ פ ק‬
‫שריה ממוטס‪-‬הסס רשותו יס׳ ושהוא מצוי ב »‬ ‫בבית שם ועבר ‪ ,‬מפני שעשו היה מצוי אצל אביו‬
‫המולה‪ :‬ה ן אלה קצות דרט האבוס הקדושים )‬ ‫בכל יום לא ללמוד ממנו כי אם לשמשו שיבק־אותו ‪:‬‬
‫ומס ע צ מו' ^וי ה ם אשר ציו את ג ט ה ם אמריהם‬ ‫וכמו כן היה אברהם אביט שלם וגדול במעשם‬
‫לעטות צדקה ומשפט ‪ ,‬אברהם צוה אס בט יצחק‬ ‫המצות‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב עקב אשר נ מ ע‬
‫ואס יעקב עס היותו רך בשנים ואס בל ילידי בימו‬ ‫אברהם •בקולי וגו׳ ‪ ,‬והם כל חלקי מצות היטרם‬
‫אשר נמולו אתו שיהיו ניכרים ומטחדיס הם וזרעם‬ ‫ואזהרותיה את הכל עשה יפה בעתו מצות התדירות‬
‫היוצא מהם אחר מילתה להטסה מסתוססים תחת‬ ‫בכל יום כתפילין וציצית ‪ ,‬ומצות הזמניות כמו‬
‫מ פ י ממזיגס ‪ ,‬ויצחק צום את יעקב ואת בניו‬ ‫שופר סוכה ולולב וחמץ ומצה ‪ ,‬ודברי סופרים‬
‫טלה אשר השיג וראה אותם‪ ,‬ויעקב צוהאסבניו‬ ‫טלם ואפילו עירובי תבשילין‪ ,‬כמו שאמרו חז״ל‪,‬‬
‫ואת ג ט בטו שבנטם נפש ברדתו מצדמה שהיו‬ ‫כי אינו רחוק שיקיימו הם מה שאנחט מקיימים ‪,‬‬
‫טצאים ^ ׳ י לייל לגור שה ‪ ,‬שלא יתפתו אחר‬ ‫וכמו שנודע להם בנבואה מה שמדע להם‬
‫הבלי העולם בסבת שר של מעלה המושל במצרים‬ ‫מהעתידות כירושת הארז וברכת ז ר ע ם‪ ,‬מ ד ע להם‬
‫שהים שד שלה טלה ראש המזלות למצרים ראש‬ ‫כל מה שיצמוו ונזהרו ט והיה להם שכר צסק‬
‫הממלטת ‪ .‬ולכן אמר הכתוב ויבאו מצרימה יעקב‬ ‫לזרעם כמצווים ועושים‪ ,‬כי לא לחנם נתגלה להם כל‬
‫וכל זרעו אמו כי טל ם באו אסו בלב אחד לעטדת‬ ‫מה שיצעוו זרעם כי אס בשביל שיזהרו גם הם בכל‬
‫ה׳ ‪ ,‬חכה לראומ מבניו קודם מומו ששים ר ט א‬ ‫מעשה המצות ‪ ,‬ואפשר ג״כ שנאמר לו בפירוש‬
‫כמ״ש חז״ל‪ ,.‬ואש טלם צוה והזהיר דרכי אל‪,‬‬ ‫לאברהם שיזהר בכל התורה כולה‪ ,‬ונמו שאה״כ‬
‫והם ל מי ה ם ובטהס לדור אמר ולדורידורות‪,‬‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקולי ו ט ‪ /‬ובכל מה‬
‫^ כל ז ט ס הדורות תלוי בזכותהאבות‪ ,‬ועל‬ ‫שנזהר אברהם נזהרו יצחק ויעקב שנצעוו מסיו‬
‫דרך ז ה א « לו למי שסובר שתמה זכות אבוס לא‬ ‫על כך ‪ ,‬וכמו שנאמר באברהם כי ידעתיו ל מ ק‬
‫חמה ז ט ס הדורות הבא בזכותם ‪:‬‬ ‫אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳‬
‫והנה ססר ט דרךכלל תוכן צדקות האבוס לעצמם‬ ‫וגו׳ למען הביא וגו׳ על אברהם את אשר דבר עליו‪:‬‬
‫ולזולתם וגזה נדע כי לא ממהזכותם‪^ ,‬כי‬ ‫ואם בזכות את זולתם היו ג״כ שלמים‪ ,‬כי אברהם‬
‫לפטהס‬
‫אלהים‬ ‫^טער היסודות פרק מח‬ ‫בית‬ ‫‪242‬‬
‫יומס חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגו׳ אס ימושו‬ ‫לפגיהס ולאחריהם לא קם כמומס; כי ידע האל ית׳‬
‫החקיס האלה מלפגי נאם ה' גם זרע וגו' ‪ ,‬הרי‬ ‫מראשית אחריש דנרי הדורוח הנאים אחריהם‬
‫השמש והירח שהם רמז לאבות ולאמהות והכוכבים‬ ‫כי לא יספיק זכותם לדורס‪ ,‬והקדים להוציא לאויר‬
‫שהם רמז לשבעים ושקולים כמותם ‪ ,‬והרע! כי‬ ‫העולם האכות הקדושים אשר נפשותס היה להם‬
‫כמו שהשמש הוא נתון לאור יומס כך כל הזמן‬ ‫יתר שאש ו ה מ ה להשיג מה שהשעו בזההעולם‪,‬‬
‫שהיה ממשלה ומלכות לישראל שהוא רמז לאור‬ ‫הוד והדר פעלם וצדקתם עומדת לעד‪ ,‬ולא נזכר‬
‫היה בזכות האבות ‪ ,‬וכמו שהירח והכוכבים הם‬ ‫ולא נרמז על שום אחד מהם שום עון ואשמה אלא‬
‫לאור לילה כן כל הזמן שישראל הם בגלות שהוא‬ ‫שלשתם בלו במוב ימיהם ושנוחס בנעימים ‪:‬‬
‫רמז ללילה יתקיימו בסיוע זכות האבות וזכות‬ ‫והחוט המשולש יעקב אבינו נתעלה על כולם‬
‫האמהות והשבעים הרמוזים בירת וכוכבים ‪ ,‬כי‬ ‫כשהישה מעתו שלימה ולא יצא פיסול‬
‫השבעים כולם היו צדיקים שגקראו שבעי יה ולא‬ ‫ממנו שהוחזק הצדקות בו מצד אבותיו וגס מצד‬
‫גמצא בהם עון אשר חעא כי אס מכירת יום!' אשר‬ ‫נשותיו ‪ ,‬כי לא היו הבנים דומים לאבי האמהות‬
‫היה בה קצת סבה מלמעלה כדי שירדו למצריים‬ ‫ולא למשפחתן כמו שקרה לרבקה שהיה עשו דומה‬
‫בכבוד‪ ,‬וכמו שאמר ועתה לא אשם שלחתם אותי‬ ‫לאחי האס ‪ ,‬מפני כי רחל ולאה היו כקנין כספו‬
‫הנה כי האלהיס וגו'‪ ,‬והרי ראובן ששנג ונחשב לו‬ ‫של יעקב שעבד בהן י״ד שנים ולא נשאר בהן שום‬
‫הבלבול לשכיבה והוא הבכור ואס היה אי זה עון‬ ‫פיסול מאביהן אחר שיצאו מתחת רשותו ‪ ,‬וזהו‬
‫אשר חעא בשאר אחיו לא היה מעלימו הכתוב‬ ‫שאמרו הן העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו‪ ,‬חלק‬
‫ושב ורפא לו‪ ,‬ונאמר עליו מיד ויהיו בני יעקב‬ ‫בדמיון מדותיהם ונחלה בממונו הלא נכריות‬
‫שנים עשר‪ ,‬ונודע עובתס וצדקתם כי היו י״ב אחים‬ ‫נחשבנו לו כי מכרנו ‪ ,‬והסהנו דעתנו ממנו ולא‬
‫ולא יתפרדו אף אחר היות טלם גדולים ונשואים‬ ‫יהיו בנינו דומין לו ‪ ,‬ומפני שהיו במוחות בזה‬
‫היו כולם תחת רשות ויד אביהם הזקן והיו סריס‬ ‫האמהות שיהיו בניהם צדיקים כיוצא באביהם‬
‫אל משמעתו לרעות את צאן אביהם וללכת ולבא‬ ‫קראו הן לשנוות הבנים כפי המאורע להן ‪ ,‬וידעו‬
‫להביא שבר ממצרים כמו שנתבאר בכתובים ‪ ,‬וכן‬ ‫כי כמו ששמותיהם נאים כך יהיו מעשיהם נאים‬
‫באו עמו לגור במצרים ולא נפל ביניהם שוס‬ ‫וכי הס יסוד ושרש האומה אשר בסבתם נ ב ^‬
‫מחלוקת אלא שכולם היו לאגודה אחת לעטדת ה ‪/‬‬ ‫העולם ‪ ,‬ומספרם היה רמז לזה שהיו יי׳ב כנגד‬
‫ובחן חותס אביהם בשעת שכיבתו עס אבותיו‬ ‫י׳יב מזלות וי״ב חדשי השנה להורות כי בהם תלויס‬
‫כשאמר להם הקבצו ושמעו בני יעקב ומצאם כולם‬ ‫הגיוליוות כי אין המזלות שולפים בהם כי אין מזל‬
‫שלמים באחדות האל ית' ועבודהו ואז ברך אותם‬ ‫לישראל ‪ ,‬ובהם ובמעשיהם תלוי מזלם במה שיקרה‬
‫איש אשר כברכתו ‪ ,‬וכמו שכתוב כל אלה שבעי‬ ‫להם בזה העולם ‪ ,‬ומהם תצא שורה לישראל אשר‬
‫ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם‬ ‫בה יתקיימו בעוה׳יז ובה יזכו לחיי עוה׳יב‪ ,‬והשמות‬
‫ויברך אותם‪ ,‬כי אחר שדיבר להם יחוד ה׳ ועבודתו‬ ‫אשר נקראו בהם לפי המאורע ע״י האמהות יהיו‬
‫כפי התורה שנאמר עליה וזאת ההורה ברך אוחס ‪,‬‬ ‫קיינניס לעולמי עד‪ ,‬כי כמו שאי אפשר להתקיים‬
‫ודבר גדול היה כי אברהם לא היה בכל זרעו עוב‬ ‫עולם הנלגליס בלתי המזלות כן אי אפשר לעולם‬
‫וישר כי אס יצחק‪ ,‬וליצחקיעקב; ויעקב היו לו‬ ‫התחתין להתקיים בלתי הי״ב שבעי יה ‪ ,‬וכמ״ש‬
‫י״ב שבעים וכולם צדיקים ושלמים ממלא כל אחד‬ ‫)ההליס קכ״ב( ששם עלו שבעים שבעי יה עדות‬
‫מקום אביו ‪ ,‬אין זאת כי׳א שהעולם מיוסד עליהם‬ ‫לישראל להודות לשם ה׳ ‪ ,‬כי שמות השבעים אשר‬
‫בהיותם נגד י״ב מזלות כמו שנזכר ‪ ,‬ולכן נקראו‬ ‫נקראו מהאמהות היה עדות לישראל הבאים‬
‫שבעים מלשון שבע מושליה ‪ ,‬כי כמו שהמזלות‬ ‫אחריו שיודו לה׳ ויזכו לחיי העוה״ז ולעוה״ב‪ ,‬כמו‬
‫מושלים בעולם כן השבעים‪ ,‬כי הראשון שנקרא שבע‬ ‫שרמוז בשבעי יה על האמהות והנשים הכשרות‬
‫הוא יהודה כמו שכתוב לא יסור שבס מיהודה והוא‬ ‫הבאות מזרען שלא שלעו המצריים בהן ‪ ,‬ולכך‬
‫שבע מושלים ‪ ,‬ואח” כ נאמר דן ידין עמו כאחד‬ ‫העיל הקב״ה שמו עליהן ה״א מצד זה וירד מצד‬
‫מיוחד בשבעי ישראל כל אלה שבעי ישראל שנים‬ ‫זה החנוכי הפלואי וזהו שבעי יה ‪ ,‬והרמז העקרי‬
‫עשר ‪ ,‬הרי שהם וזרעם הס מושלים בעולם צדיק‬ ‫לאמהות הראשונות שק קראו שמות השבעים‬
‫מושל ביראת אלהיס ולכן נתברך בצויס זרעם עס‬ ‫ומכשרותן נתפשט לבנותיהן הבאות אחריהן ‪ ,‬והיות‬
‫היותם בגלות פרו ורבו מאד ‪:‬‬ ‫הי״ב שבעים כנגד הי״ב מזלות נתפרש בחלום יוסף‪,‬‬
‫ו אי נו הימה כי מה שאחז״ל וחמושים עלו אחד‬ ‫והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים‬
‫מחמשה אחד מחמשים אחד מת״ק ‪ ,‬כי לפי‬ ‫לי ‪ ,‬ועמו היו י״ב כוכבים והס המזלות כי המזלות‬
‫מה שנחברך יעקב אבינו שירד למצרים בשבעים‬ ‫הם מחוברים מכוכבים ‪ ,‬והרי שהשמש והירח שהם‬
‫נפש בכ״ב שנים שנפרד יוסף מאביו הולידו הי״ב‬ ‫רמז ליעקב וד׳ אמהות והמזלות לבניו כמו שנזכר‬
‫שבעים נ יה בניס המפורשים במנין הע׳ ועם דינה‬ ‫היא להורות כי אינם צריכים לשייש ולירח ולמזלות‬
‫וסרח ויוכבד וי״ב שבעים היו ע׳ בכ״ב שנה ‪ ,‬כי‬ ‫ואינם תלויס בהם כי הס שקולים כמותם ‪ ,‬וכמו‬
‫אחר שהירד יוסף מצרימה ירד יהודה מאת אחיו‬ ‫שכתוב בירמיה)ל’ א( כה אמר ה׳ נותן שמש לאיר‬
‫ונשא‬
‫קכב‪243‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק סח‬ ‫בית‬
‫יוסף הים׳ גן מ״ל שנה ואחיו היו רובם גדולים‬ ‫רנשא אשה ואחריו נראה שנשאו ג*כ אחיו כשים‬
‫ממנו בכמו ד׳ או ה׳ שדם ולא הוליד כל אחד‬ ‫אעיס שלא הוזכר בכ מוב‪ ,‬א״כ י׳ב הולידו ניה‬
‫מסם באלו סמ״נ שדם אלא הבנים שהוזכרו הנס‬ ‫זכרים בכ׳ב שנים כסי ערך ד׳ והצי לכל אחד ‪,‬‬
‫אסר ה ס מכלל ע׳ נסש ‪ ,‬וכמו שראינו במנין‬ ‫וכסי סדר זה יולידו הנ״ה בכ״ב שנים משירדו‬
‫מ־שה » מ ס שלא הומרו משמזות השבמים כ״א‬ ‫למצרים רנ״ה והרניח יולידו ככ״בשנים שניים ד׳‬
‫אושס שהוזכח בירידתם למצרים חנוכי סלואי וגו‪/‬‬ ‫סגנמים ומצי רנ'ח שהם כמו אלף ק*ס‪ ,‬והאלף יךם‬
‫ו ^׳כברד״ו שדם שהיו ישראל במצרים יש כמו‬ ‫יולידו בכ״כ שנים שלישיים ד׳ סעמים וחצי אלף ק׳ם‬
‫ממשה סעמיס מ״נ ויהיו גמ״ג שנה החמישייה יותר‬ ‫הם כחמשת אלסים ומאחים ‪ ,‬והם יולידו בכיב‬
‫ממאה ‪ w » w‬אלסים ואינם אלא טשרה רבוא‬ ‫שנים רביטייס שלש וטשרים אלף וארבט מ אות‪,‬‬
‫ומצי ‪ ,‬ולק נחזור להוסיף ששה בכרם אחד בס״ו‬ ‫והם בכיב שנים ממישיים יותר ממאה וחמשת‬
‫שנים ^ ו ר ו ד ם שהיו משועבדים ישראל ונאמר‬ ‫אלסים‪ ,‬והם בכ״ב שנים ששיים יותר מארבט מאות‬
‫עליהם וכאשר יענו אומו ונו׳ ‪ ,‬וא״כ בסוף מ״נ‬ ‫ושבטים ושנים אל«ם שהם יותר מארבטים ושבטה‬
‫שנים השלישיים היו חמשת אלסיס ומאתים כמ״ש‬ ‫י בו א ‪ ,‬והם בכ״ב שנים שביטיים יותר מ מ א ^ ם‬
‫למעלה בכיב שדם שלישיים והיו מולידים גמ״ד‬ ‫ואחד ־טשר רבוא ‪ ,‬והם בכיב שנים שמיניים כמו‬
‫שנה מיגיעיים כ״ג אלף מ׳ כסי מרך ד׳ וחצי‪ ,‬נכפול‬ ‫השט מאום וחמשים רכוא‪ ,‬והס בכיב שדם תשיטיים‬
‫אותם ששה פעמים הם ק*מ אלף ות׳ נכסלם בד׳‬ ‫ארבמת אלסים ומאתים וממשה ושבטים ר ט א‬
‫וחצי הם תרל״א ת״ס שהם ס״ג רבוא ואלף ות״ת‪,‬‬ ‫הכל בכסל ארבטה וחצי‪ ,‬וכ״בסטמים תשטה הם‬
‫גכסול אותם ששה סעמים כנגד ששה בכרם אמד‬ ‫קצ״ח נשארו י״ב שנים למנין רדיו שהיו יט־אל‬
‫הס שפיט ר מ א ‪ ,‬ניסן עיש רבוא לשאינם גברים‬ ‫במצרים וכסול המנין האחרון בשנים ורביע יהיו‬
‫נמצאו שלש מאות רבוא החומש הם ששים ר ט א‬ ‫כמו תשעת אלסים ושש מאות ועשרים ר ט א ‪ ,‬ואם‬
‫הגברים לבד משף ‪ ,‬ויססרש ג״כ וחמושים עלו בני‬ ‫נמנה ג״כ רטיים שהיו יולדות ששה בכרם אמי‬
‫יט־אל שהיו כולם שש מאוח אלף רגלי יגיע נ׳‬ ‫יהיו חמשה סעמיס יותר מהמנין הנזכר אלא שלא‬
‫אלף לכל שבש ממשה ר ט אלכל א ‪ /‬הרי שכולס‬ ‫ילדו כך אלא אחר אשר היו מענים אותם והם‬
‫‪ w‬מחומשים כי לא נמנה כל שבס לבדו‪ .‬והתימה‬ ‫כמו חמשה ושמונים שנה שהם בערך שני חומשים‬
‫מיסת ד׳ מומשין בשלשת ימי אסילה איך יקבור‬ ‫מחמשה שבמנין רד״ו ‪ ,‬וא״כ נוסיף שד סעמים‬
‫כל אחד מהנשאריס ארבעה‪ ,‬ויותר תימה שיקבור‬ ‫ה מדן האחרון מז כ ר ויהיו כיח אלף ר ט א ופת״ם‬
‫כל א' ‪ ffn‬ויותר מימה שיקבור כל א׳ תצ״ש ה‪:‬י׳‬ ‫ר ט א ‪ ,‬ועם היתרודת שהנחד למעלה יהיו יושר‬
‫ישמהסו הנשים בעסק הקבורה ברחיצה ועשיית‬ ‫משלשים אלף רבוא כל אלף ר ט א הם שני ר ט א‬
‫סכריטן וק טרה ‪:‬‬ ‫א חי מת״ק והם ששים רבוא משלשים אל ףר ט א‪,‬‬
‫ו א ץ ס ס ק כי הריבוי הרב הזה אשר יגיע לכל אחד‬ ‫הרי שנשארו ישראל אחד מחמש מאות ‪ ,‬ואס נמנה‬
‫מהנ^ה שירדו למצרים יותר מחמם מאות‬ ‫כסי הדורש שמונה בכרס אמד נוסיף עוד עשרה‬
‫ר ט א לכל א׳ ל ט מדן א׳ מס׳ק ויותר מחמשים‬ ‫א ל ט ם ויהיו שמונים רבוא אחד מת״ק ‪ ,‬נסיר‬
‫רבוא לכל א׳ לסי מנין א׳ מחמשים ויותר מחמשה‬ ‫העשרים רבוא על אותם שלא הגיעו לעשרים שנס‬
‫ר ט א לכל א׳ לסי מנין א׳ מחמשה ויותר מעשר‬ ‫נשארו אנשים בני עשדס ששים רבוא וכמיש כשש‬
‫אלסים איש לכל א׳ מהנ״ה ל ט הששים ר ט א שיצאו‬ ‫מאות אלף רגלי וגו׳ ‪:‬‬
‫ממצרים הכל היה בברכה ה׳ אשר ברכס בז ט ת‬ ‫וכדי לתת מקום למי שאמר א׳ מחמשים נאמר‬
‫^‪:‬ומם ■אברהס יצחק ויעקב וז טח השבשיס אשר‬ ‫כי אתי׳ שהיו יולדות קצתם ששה או שמונה‬
‫ל^ סר‪-‬ול א יסור שבש מהם ‪ ,‬והיה בית יעקב‬ ‫הכל היה בא לידי חשבון הראשון ‪ ,‬כי ז י להם‬
‫ל ט ^ ו ת ושבעים ט ז מ ס ט ג ם יצשרף להיותם‬ ‫שיתברכו ד׳ סעמיס וחצי יושר בכל כ״ב כמו הכ״ב‬
‫אש לדלוק ‪ tA‬ביה עשו ‪ ,‬וכן זכות טלם‬ ‫שנים הראשונים קודם שירדו למצרים‪ ,‬וא״כ יהיו‬
‫נצשרף לנהינה התורה שכתוב בה א״ש דת למו‬ ‫גכ״ב תשיעיים דרע״ה רבוא ניחן ארע״ם לאותם‪.‬‬
‫כ » ת ב ר ט השבשיס מסי משה רבינו ע״ה שהזכיר‬ ‫שלא הגיעו נשארו ג׳ אלסים א׳ מחמשים הם עשרים‬
‫זטלס ו ט כ ס ‪:‬‬ ‫לאלף סם ם׳ רבוא ‪:‬‬
‫ומה שיורה יוסר על זכות השבשים הוא מה‬ ‫ונשאר התימה על מי שאמר א׳ מחמשה‪ ,‬וכי‬
‫שכוונו כולה לדעה אמד המיוחד שבהם‬ ‫איך אסשר שלא יהיו בני ישראל סרים‬
‫הוא יוקף הצדיק שאמר להם סקד יסקוד אלהים‬ ‫ורבים כשנאמר עליהם סרו וישרצו וירבו כסי עק•‬
‫אמכם והעליהסאה עצמוסימזה אתכם‪ ,‬שנתיחדו‬ ‫מס שהיו סריס ורבים קודם בכ׳ב שנה כמ״ש‬
‫ונדמו כל אלם סבשי יעקב שנים עשר לאביהם‬ ‫למעלה ונחרבה מניינם קרוב לעשרת אלסים רט >‪/‬‬
‫הזקן שצום ק לבד יוסף בחליו שיקברהו בארן‬ ‫ואם יצאו א׳ מה׳ א״כ לא היו טל ם בכל אלו‬
‫כנען להורוה ל»יה ם דרך מעלה לנסשותס‬ ‫השנים אלא שלש מאות רבוא ‪ ,‬ואסשר לומר כי‬
‫כל הקבור בה קדוש יאמר לו ‪,‬‬ ‫בקדושת‬ ‫במקום כ״ב שנה נמנה מ״ג או מ״ד שנה שהיו‬
‫בפרש המצוה מחיים לבניו שיעלוהו ליקבר באיי‬ ‫מנין שנות כל א׳ מהשכשיס בירידתם למצרים‪ ,‬כי‬
‫הו א‬
‫אלדדם‬ ‫עער היסודות פרק מח‬ ‫בית‬ ‫‪2U‬‬
‫בארן ישראל ‪:‬‬

‫‪,‬‬
‫והבא כי אי אפשר לקיים כל מצות התורה כ״א‬ ‫הוא מורה על קדושת נפשו בעת פרידתה וקדושת‬
‫נוסו בעסק ההורה ומצותיה בהכנתו ה;יובה שנוצר‬
‫וכן נביט ונראה כי זכות השבטים עמדה להם‬ ‫אדם הראשון עפר מ] האדמה אדמת קדש היא‬
‫לישראל ג״כ שנצעוו על מלאכת המשכן ושהשרה‬ ‫אל מקום המזבח מזבח אדמה כמו שאמרו חז״ל‪,‬‬
‫האל ית׳ שכינתו בתוכם ‪ ,‬כי לא הוזכרו השבטים‬ ‫והיה להם ק שהעלוס בני בניהם לארץ כנען‬
‫להיותם ראש לזרעם עד ציווי מלאכת המשכן‪ ,‬כי‬ ‫הנתונה להס בצהלה חלף עבודתם אשר עבדו‬
‫בצאתם ממצרים נאמר ויסעו בני ישראל מרעמםם‬ ‫את אביהם ‪ ,‬כמ״ש ויעשו בניו לו כן כאשר צום ‪,‬‬
‫וגו׳ כשש מאות אלף‪ ,‬לא הוזכרו השבטים ולא מנין‬ ‫נמדד להם מדה עובה כננד מדה טובה אחר מאת‬
‫כל שבט אלא בני ישראל דרך כלל ‪ ,‬וכשנצטוו על‬
‫מלאכת המשכן הוזכר אהרן מש‪ 3‬ט לוי ובצלאל‬
‫‪,‬‬ ‫שנים ויותר שמתו כפי מה שכתוב בשדר עולם‬
‫לא נשכח מקום קבורתם למרע״ה כמו שכתוב‬
‫משבט יהודה ואהליאב בן אתיסמך למטה דן ‪,‬‬ ‫ויקח משה את עצמות יוסף ונודע מקומם איס‬
‫ונצטוו על מעשה החשן שנא׳ בו והאבנים תהיינה‬ ‫יהוליכוס עם יוסף עמו במחיצתו ‪ ,‬והיתה בזה‬
‫על שמות בני ישראל וגו׳ לשנים עשר שבט‪ ,‬ונאמר‬ ‫הוראה נפלאה על שכר הצדיקים בהשגחת ה׳‬
‫ג״כ זה יתנו על י״ב שכטיס‪ ,‬וביום שהוקם המשנן‬ ‫עליהם אחר מיתתם ‪ ,‬שתתקיים צוואתס בתת בלב‬
‫הקריב את קרבנו נחשון בן עמינדב לחנוכת המזבח‬ ‫בני בניהם התעוררות רב לקיים מה שנצטוו מפי‬
‫בזכות יהודה ‪ ,‬וכן כל נשיא ביומו בזכות שבטו ‪,‬‬ ‫אבותס וא ט ת אבותס שנצעוו מסי השבעים עצמם‪,‬‬
‫ואחר חדש ימים מהקמת המשכן נמנו כל ישראל‬ ‫אין ספק כי ענין זה וכיוצא בו היא הוראה רבה‬
‫ליישסחותס לבית אבותס כל שבט ושבט בפני עצמו‬
‫לא כמנין שנמנו ביציאתם ממצרים ‪ ,‬כי השראת‬
‫‪,‬‬
‫לשכר הצדיקים בעוה״ב כי נפשותס הנוחות בצרור‬
‫החיים בג״ע תעורר את נפש בניהם להכין מקום‬
‫השכינה היתה ג׳'כ בזכותם ‪ ,‬וכמו שאמרו על ארון‬ ‫מיוחד לנופותם א‪:‬ר נשתתפו עם הנפשות לעבודת‬
‫יוסף שהיה הולך עם ארון השכינה והיו אומרים‬
‫המונח בארון זה קיים מה שכתוב בארון זה‪ ,‬וכן‬
‫׳‪,‬‬
‫האל ית ובהיותם עוסקים במצות כל ימי לכתם‬
‫במדבר זכותם היא שעמדה להם ובזכותם עשה‬
‫ארונות אחיו השבטים היו מוליכים אותם בניהם‬ ‫האל ית׳ נקמה במצרים והביא עליהם עשר מכות‬
‫וגס הס היו צדיקים כמוהו וקיימו מה שכתוב בארון‬ ‫ומכת הים‪ ,‬כנגד זכוה אחד עשר שבעים שעמדה‬
‫וזכותם היתה עומדת ג״כ לישראל שישרה האל ית׳‬ ‫לבניהם להנקס מאויביהם על מה שנשתעבדו בהם‪,‬‬
‫שכינתו בין בדי הארון ושידבר להם מעל הכפורת‬ ‫כי שבע לוי לא נשתעבדו ובהיותם עוסקים במצות‬
‫מבין שני הכרובים ‪ ,‬ומאז והלאה נמנה כל שבט‬ ‫הולכתם כל ימי לכתם במדבר זכותם היא שעמדה‬
‫בפני עצמו ונעשו ד׳ דגלים סביבות המשכן‬ ‫עליהם שנתקיימו בה ארבעים שנה ‪ ,‬וכן בזכותם‬
‫והכהנים והלוים ‪:‬‬ ‫נתקיימו כל הזמנים שנחלו את הארץ איש בנחלתו‬
‫ולרטון ענין צדקת השבטים והיותם משענת‬ ‫בזכות שבעו הצדיק הקבור בנחלתו ‪:‬‬
‫קנה מנורה ואורה לבית ישראל נקראו‬ ‫והביטה וראה השגחת ה׳ והשקפתו הנפלאה‬
‫שבטים ונקראו מטות כי הס מעה מוסדה ומטה‬ ‫על האומה הישראלית ‪ ,‬כי מתחלת‬
‫עוז ותפארה לבית ישראל להיותם נשענים על‬ ‫יצירתם והוא האיש השלם יעקב אבינו אשר היתה‬
‫זכות המטות איש על מטהו ‪ ,‬וכולם על זכות‬ ‫מעתו שלימה הראה לו אהבה וחבה יתירה נודעת‬
‫כולם לבל יניעם רעה ויהיו ניצולים מכל מיני‬ ‫לו ולבניו השלמים שמתו כולם במצרים ארן‬
‫רעות המתרגשות לבוא בעולם בזכות המטות ‪,‬‬ ‫עמאה והועלו לארץ החיים על ידי בגי בניהם ‪,‬‬
‫ונקראו שבטים לנקום נקמת השם במרעים‬ ‫מה שלא קדס להם איש מימי בריאת העולם‬
‫המכבידים עול סבלם על שכמי ישראל ‪ ,‬כי זכותם‬ ‫שיסופר עליו שמת במקום אחד והעלוהו ליקבר‬
‫הוא שבט ליו כסיניס וסוקדם בשבט פשעם‬ ‫במקום קדוש ^ אין ספק אלא שזה הענין היתה‬
‫ובשבט עברתם ‪ ,‬כי מקול ה׳ ימת אשור ובזכות‬ ‫הוראה לעתיד שישראל נקראו בניס למקום ‪,‬‬
‫כל שבט יכם ‪:‬‬ ‫והראיה כי בתחלת בואם לעולם והוא יעקב‬
‫ו ת מ צ א כי נקראו בני יעקב בשם מטות‬ ‫המכונה בשם ישראל ובנוו השלמים אשר כל ישראל‬
‫בתורה יותר ממאה פעמים ‪ ,‬ובנביאים‬ ‫מחיחסים להם איש איש לשבטו ; נתייחדו מכל‬
‫וכתובים יותר משמונים פ ע ם‪ ,‬ושבטים נקראו‬ ‫הקודמים להס מימי עולס לענין זה שיהיה רמז‬
‫בתורה יותר מל׳ פעם ‪ ,‬ובנביאים וכתובים כמו‬ ‫בהעלות אותם אחר מיתתם ולא מתו בה כשאר‬
‫ק״י פעם‪ ,‬לסבה שתתבאר בע״ה ‪ ,‬ויעקב אבינו‬ ‫האומות הקודמים אליהם שמתו שם ומסגי זה‬
‫ע״ה לא קראם אלא שבמים כדי שינקמו ישראל‬ ‫נקברו שם ‪ ,‬ואלו שמתו רחוק משם והועלו שם‬
‫משונאיהם בזכותם ‪ ,‬דן ידין עמו כאחד שבטי‬ ‫היא ראיה כי להם נתנה הארץ למורשה עד סוף‬
‫ישראל ‪ ,‬והראשון שנקרא שבט הוא יהודה לא‬ ‫העולם ובזכותם ירשוה בניהם אחריהם ‪ ,‬וכי‬
‫יסור שבט מיהודה ‪ ,‬וכן הוא הראשון שנקרא‬ ‫התורה שנבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם‬
‫מעה בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ‪ ,‬כי‬ ‫נתנה להם מורשה שיקיימו את כל מצותיה בארן‬
‫המלכות יוצא ממנו‪ ,‬ועל ידי אימת שבט מלכותם‬ ‫אשר היא להם מורשה ויזכו בה לחיי העולם הזה‬
‫ינקמו‬
‫‪1‬קכג‪245‬‬ ‫׳■‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק סח‬ ‫בית‬
‫ברדתם לנ^ריס פ ס יוכבד שנולדה טן החומוס‬ ‫ינקמו ישראל משונאיהם ומהמריעים או ה ^ ו ק‬
‫׳‪,‬‬
‫להצוליס מנין פ ל הו מ ס שלא יהיו במלים בעם‬ ‫‪,‬‬
‫הס מנוה מוז ותפארה וזכוס לביה ישראל ולוי‬
‫‪t‬‬ ‫רב אשר במצרים אלא י היו יוסר מ ע׳ אומות‬ ‫גבר באחיו בקדושה ובחכמה וחסידות וכזכוסו‬
‫והמו שאמר המ «ב )דברים י׳( בשבעים נסש‬ ‫ילאו ממנו משה אהרן ומרים שהיו רומי ישראל‬
‫מצרימה ועל « שמך ‪0‬׳ אלהיר‬ ‫יייי‬ ‫ומל ידס ילאו ישראל ממצרים ונהיה לשני בתים‬
‫כטכבי השמים לרוב ‪ ,‬ט בסבת היותם שבעים‬ ‫כהניס לוייס ‪ ,‬כדכתיג ויהי ט יראו המילדות‬
‫היד ס ס למצרים לא נתבטלו ברוב ו טו ע תה‬ ‫אס האלהיס וימש להם בתים ‪ ,‬כי בזכות יוכבד‬
‫מג בי‪ -‬ה ש מי ם לרוב ‪ ,‬וכן נקראו אלו המ שטוות‬ ‫ומרים שהיו שסרה וסוטה נמשו ב׳ בתי ישראל‬
‫כל מי א ם אמס נפש א׳ ט מצד האם ט ו ג’ כ‬ ‫כ מי ס ולויס אשר הס קודמים לי שר^ים ‪ ,‬וכל‬
‫» ‪ a‬א מ ס‪ ,‬וכלל השבעים נקראו ג״כ נפש כמ׳׳ש‬ ‫ישראל סס כמו שלם משפחות'כהן לוי ד שראל‪,‬‬
‫שבסים נפש למרות כי טלם היו לב א׳ ונפש א'‬ ‫מפני כי לוי הוא מ ט רי קדש אחר הסתלק הד׳‬
‫‪ « 14‬ד ס >ה׳ מל ס ^ שי ם צדקים ‪ ,‬ולכן היו‬ ‫בטרות ויש לו דין בכור שהוא קדש ויורם כסלים‬
‫נקראים ■ירן יעקב ט בסבה טו ס ס קרובים‬ ‫מן הבן הפשוט‪ ,‬וכן לוי בטרן השם והקדושה היה‬
‫לו צאילו ה ם ירך שלו היו נפש אחת ‪ ,‬ובכל‬ ‫‪,‬‬ ‫כסלים במפלה בכל ישראל שהם כהן ולוי וישראל‬
‫מ מייני ם אשר נ מ ט ישראל אמ״כ לא הוזכר בהם‬ ‫וכמו שהיה שבט יוסף בן רחל שהיה בטר לשני‬
‫^ שאחר שנ ת ר ^ מיעקב א ד ה ם‬ ‫נפ ש ‪,‬‬ ‫שבטים כמו ק שבט לוי בן לאה שהיה קדש הים‬
‫במלדס מי ם ובני בניס היו בקצתם אנ ט ם‬ ‫לשנים כ ק ולוי ‪ ,‬והיה זה לרחל מסני שלא תגרט‬
‫שאינם כשרים ‪ ,‬ט גס שהיו מזרע יעקב לא היו‬ ‫חלקה בי״ב שבטים מד׳ אמהות שמגיט ג׳ לכל‬
‫י רן י ^ ולק לא היו כולם נפש א׳ ולב אחד‬ ‫אחת ‪ ,‬ו ק לאה שהתפללה בלידתה אחר כך שלא‬
‫ל ע סד ס ה׳ ^ ט ט ה ביניהם פיסול אותם שלא‬ ‫י הי ה זכר כדי שישארו שנים לרחל אחותה וילדה‬
‫ט ו כשרים ‪ ,‬ויעקב ט ס ה ממסו שלימה בבניו‬ ‫בת כדכתיב ואחר ילדה בת ומקרא את שמה‬
‫שנולדו נמוש ממטתו ובני בניו והם שבעים נפש‬ ‫דינה וכמו שדרשו חז״ל )ברכוה ס׳( לא קפח‬
‫ולא היו פ ט » אלא י ר ט ‪ ,‬וכמו שטסה מטחו‬ ‫ה׳ שכרה ונמחלק שבט לוי בנה לשנים כ די ט היו‬
‫שליפה ב בניו שהיו ט ל ם צדיקים כמו כן ט ס ה‬ ‫שבסיס שבמה כמו אם היתה יולדת בן אחר‬
‫י ר ט שליפה בשבעים נסם שטו כולם צדקי ס‬ ‫במקום דינה ‪ ,‬ומפני שדינה היסה ראויה להיות‬
‫כמו‪.‬שנזכר ‪ ,‬ו מ כו ס אלו המשפחות ג״ב יו ר ד‬ ‫זכר ונהפכה לנקבה נשאר בה מבט הזכר להיותם‬
‫‪ .‬ס ^י ס שהיולדוךם נתקיימו בט ישראל כל אותה‬ ‫‪,‬‬
‫יצאנית ואירט לה מה שסו»• בכתוב ומכ״דכמו‬
‫השנים שהיו שם שלא שינו אס שמותם ושאר הזכיות‬ ‫שטהה מטתו של יעקב שלימה בבנים שהיו טל ם‬
‫שטו ‪*6‬יהם ‪ ,‬ו ל ק ט מן שם י״ה בשמוהם מי ס‬ ‫כשרים היה ג״כ ממתו שלימה בבתו דינה מ ס‬
‫ואמור המטביי הסלוא*י‪ ,‬ט ז ט ת שלפניהם עמד‬ ‫שנאנסה ט ח ה כשרה ונשאה שמעון אחיה‪ ,‬וכמו‬
‫ל ^ ע ס א ח רי הן וכפל בכולם ואמר חטך משפחת‬ ‫שכתוב בבני שמעון ושאול בן הכנענית שרוצח‬
‫ה מ ט ט ‪ ^ ,‬פ ר בסבת צדקות חנוך היה בזרעו‬ ‫אליה מה שאירע לה ‪ ,‬ורבק אמרו במדרש‬
‫’ שם י ה החטכי ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שנטלה שמעון וקברה בארן כנ ק ועוד היום‬
‫ובן יוד ע שפר הצדיקים דרך כלל ביי עוד ם‬ ‫ציונה מסוייס אצל שמעון ולוי אחיה בכ מ א ר ב אל‬
‫הטובים אשר הס כתובים בסורה‪ ,‬ויאמר אם‬ ‫שהוא כמו מהלך שעה מטבריה ‪ ,‬והדס חו&ה‬
‫שמוע ס ש מ עו ט׳ והאזנת למצותיו וגו׳ כל המחלה‬ ‫עליה משנים קדמוניות עד עמה‪ ,‬להורות ט גם‬
‫‪,‬ונו‪ /‬אנול מק תי תל ט ונו׳ ונסתי גשמיכה בעתה‪,‬‬ ‫שבאה לידי מעשה זו היא צדקנית ועומדת טן‬
‫ט ל ם שומם גשמיות המכיטס ל טו ט ס הרוחניות‪,‬‬ ‫ההדסים בג״ע ‪ ,‬וכן האמהות והצדקניות ‪ ,‬וכן‬
‫יוק ו הי ה' אם שמוע י מ מ ע לקול ט אלטך לשמור‬ ‫דנ ה עולה כמו הדם סימן טוב לה ‪ ,‬והוא דבר‬
‫־•■ ‪ .‬ל מ ד ש א ת כל מקתיו וגו׳ ‪:‬‬ ‫מלא והשגחה כי לא נמצא הדס בכל אותו ה תוי ס‬
‫מראה ט האל י ס׳ התנהג עס בריותיו אשר‬ ‫כ מו מהלך כמה שעות כיא עליה ולא על אסיה‬
‫ב ר א כ ^ן עם ע ב דו‪ ,‬כי העבדשקנאו‬ ‫הקבורים בצדה ‪:‬‬
‫המלך ועדיץ לא עשה נחת רוח לפניו ט לא צוהו‬ ‫ונחזור ל מ ק שכר הצדיקים על טוב מעשיהם‬
‫פדיק ב מ ם דבר אי ט משגיח עליו להיטיב לו ולמטס‬ ‫להם ולזרעם אחריהם ‪ ,‬בסרט האנשים‬
‫אותו ב מ א דבר של מעלה ‪ ,‬ועכ״ז משגיח עליו‬ ‫יהנקוביס בשמות בהורה על הסתם נחזיקס‬
‫להצילו מהרעה הבאה עליו שלא יוזק ‪ ,‬וכן האל‬ ‫כצדקים כל זמן שלא ישרש או ירמת הכתיב‬
‫י ת׳ במרות הר אמ ט ם שעדיין לא נצטוו כ׳ א בז׳‬ ‫שאינם צדיקים‪ ,‬והנה משפחות בני יעקב תשלום‬
‫מצות ^ נ לא ^ י ח על הצדיקים שבהם לעשות‬ ‫שבעים נפש עם אבותס שהוזכר בסורם היו‬
‫להם פוגו ש הרבס כ״א להצילם מרעתם ‪ ,‬במו‬ ‫צדיקים וזכו להיותם ראשונים לקדשת שבעים‬
‫שהציל את נ ח ג ד ר ה מ ט ל והציל את אברהם‬ ‫'מבני ישראל אשר הם כניד כל האומות ‪ .‬ונקראו‬
‫א ט ט מאור כ שדם ומכל הדברים שאירעו לו‬ ‫בית יעקב וירך יעקב להיותם קרובים אליו בניו‬
‫כמו העשרה נ סיו ט ס םנ תנ «‪ 5‬ועמד בטלן ‪ ,‬וכל‬ ‫•ובני בניו אתו ‪ ,‬ולא ירדו למצרים עד היותם‬
‫האבות‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק מח מט‬ ‫בית‬ ‫‪246‬‬
‫הוא צלם אלהיס ‪ ,‬ואמר באדם דמו ישפך כלומר‬ ‫האבוס עיקר הבשחסם ?תקיימו בזרעם לא בהם‬
‫על ידי אדם אחר ‪ ,‬והוא העד הכשר הקרוי אדם‬ ‫מפני שהיתה עני! קיומם התורה והמצות באיט‬
‫כי בצלם אלהיס עשה את האדם הידוע הנהרג‪,‬‬ ‫מצווה ועושה ואינו גדול כשכר המצווה ועושה ‪,‬‬
‫ולא אמר אדם סתם כי זס ההורג אחר שחמא‬ ‫ואפילו ישראל בצאתם ממצרים לקבל התורה כמו‬
‫והרג את צלם אלהיס הרי נעשה ירוד לפני שאר‬ ‫שכתיב בהוציאך את העם הזה ממצרים העבדון‬
‫כל האדם ;‬ ‫את האלהיס על ההר הזה נאמר בהם ויאמר אס‬
‫וכן במצות מילה אשר צוה לאברהם ולזרעו אחריו‬ ‫שמוע תשמע וגו׳ והאזנת למלותיו ושמרת כל הקיו‬
‫ענש כרת למי שלא ימול כמ״ש וערל זכר וגו׳‬ ‫כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך‬
‫ונכרתה וגו׳ לא מל ולא כרת ערלתו חכרת נפשו‪,‬‬
‫ובכל האזהרות ענש האל יתב' את העובר עונש‬
‫‪,‬‬
‫כי אני ה׳ רופאך לא הובעחו עדיין בהבעמות‬
‫כיובות בפועל אלא בהעדר הרע ההווה כמו‬
‫גשמי בעוה׳ז ‪ ,‬קרבן‪ ,‬מלקות‪ ,‬מיתה בידי שמיס ‪,‬‬
‫כרת‪ ,‬ד׳ מיתות ב״ד ‪ ,‬כי כולם מיתתם כפרתם‬
‫‪,‬‬ ‫שאמר כל המחלה אשר שמחי במצרים וגו׳‬
‫וכשנצעוו וקבלו עליהם אמר אס בחקתי תלכו‬
‫ותשאר נפשו זכה ונקיה לחיי העוה׳ב ‪ ,‬ואפי׳ נכרת‬ ‫ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם‬
‫דע״ז שכתוב הכרת תכרת ודלשינן הכרת בעוה׳ן‬ ‫בעתם וגו‪ /‬והיה אם שמוע השמע לקול ה׳ אלהיך‬
‫תכרת לעוה״ב ‪ ,‬אס עשה תשובה כשנכרת בעוה׳׳ז‬ ‫לשמור לעשות וגו׳ ‪ /‬כי כולם הבעחות מיבות‬
‫נתכפר בעוה׳ב כמ״ש תכרת הנפש ההיא עונה בה‬ ‫בפועל על כי הס מצווים ועושים נחת רוח לפניו‬
‫לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה כמו שהביאו‬ ‫שאמר ונעשה רצוט ‪ ,‬ונשלים פרק זה בשכר‬
‫בסנהדרין ובשבועות‪ ,‬וכשהעונש הוא גדול על עון‬ ‫ועונות הצדיקים ‪:‬‬
‫גדול ולא יוכל האדם לסבלו אז יפקדו הש״י על‬
‫בניס וכמו שכתוב פוקד עון אבות על בנים על‬ ‫פרק תש‪5‬עה וארבעים‬
‫שלשים ועל רבעים ‪ ,‬כי הבניס הס חלק אביהם‬
‫עד רבעים והוא מצטער בצערם‪ ,‬וכמו שכתב וירא‬ ‫התמועעות ועונש הרשעים על רשעס‬ ‫‪7‬נין‬
‫יוסף לאפרים בני שלשים והס רבעים לו ‪ ,‬וכמו‬
‫שהוא שמח בראות אה בני בניו עד רבעים כן‬
‫‪,‬‬ ‫׳ י בעוהיז ובעוה׳ב נלמד ג״כ מן הקבלה‬
‫במה שיא מזה בתורה בפירוש או ברמז‪ ,‬וביעודיס‬
‫הוא עצב ומצמער בצרתם‪ ,‬ולא נכתבה מדה זו‬ ‫קרעים אשר נתייעדו בתורה לרשעים‪ ,‬מלבד מה‬
‫אלא געון ע״ז כמו שכתוב בעשרה כדברות‬ ‫שראינו בחוש ובפועל בתורת עונש הרשעים על‬
‫ראשונות ואחרונות לא תשתחוה להם ולא חעבדס‬ ‫ישעם כמו שהתבאר למעלה בראיה הלקוחה מן‬
‫כי אנכי ה׳ אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על‬ ‫קחוש פרק מ״ד ופרק מ״ו‪ ,‬ומה שבא בקבלה הוא‬
‫בניס על שלשים ועל רבעים לשונאי‪ ,‬וכנגד ד׳‬ ‫היות האל יתב׳ מזהיר לבלתי יעברו על דברו‬
‫לאוין שהן לא יהיה לך וגו׳ לא תעשה לך ו ט׳‬
‫לא חשתחוה להס ולא תעבדם‪ ,‬אמר ג'כ פוקד‬
‫!‬
‫וישיגם הרע כמו שצוה לאדם ורמז לו שבע‬
‫מצות בפסוק ויצו ה׳ אלהים על האדם לאמר וגו‪/‬‬
‫עון אבות וגו׳ ועל רבעים ‪ ,‬ובעון העגל נאמר‬ ‫וסמך להס אזהרת אכילה מעץ הדעת ואמר לו‬
‫לשון פקידה ג״כ כמו שכתוב וביום פקדי ופקדתי‪,‬‬ ‫כי ביום אכלך ממנו מות תמות‪ ,‬וממנו יראו ולא‬
‫כי בעון ע״ז החמור לבד הוא שפוקד האל יתב׳‬ ‫יעשו שאר הדברים המוזהרים מאתו ית׳ והס הז׳‬
‫לבנים לא בשאר העונות‪ ,‬וכמו שהארכתי בשער‬ ‫מצות שנצעוו קודם‪ ,‬כי כמו שיש מיתה במצות עץ‬
‫התשובה סמ״ז ‪ ,‬ואף גס זאת לאוחזים מעשה‬ ‫הדעת כן יהיה לו מיתה בעברו על שאר האזהרות‪,‬‬
‫אבות כמו שאמרו בסנהדרין‪ ,‬וכמו שכתוב לשונאי‬ ‫ועל דרך זה כסל מות תמות מיתה על אזהרת ען‬
‫שעובדים ע׳׳ז והס שונארס את ה׳ וזהו שאוהזים‬ ‫הדעת ומיתה על שאר האזהרות הרמוזות בכתוב‬
‫מעשה אגותס ממש‪ ,‬וכמו שאמרו בסנהדרין על‬ ‫של מעלה ‪ ,‬והס השבע כמו שנזכר ‪ .‬ולזה נסירא‬
‫וביום פקדי ופקדתי לאחר כ״ד דורות ננבה‬ ‫קין כשעבר על א' מאלו והיא שפיכת דמי אחיו‬
‫פסוק זה ‪ ,‬כמו שכתוב בחרבן הביס קרבו פקודות‬ ‫אמר והיה כל מוצאי יהרגני מצד היעוד שהועדו‬
‫העיר קרבו אוחו מעשה שנא׳ וביום פקדי ונו‪/‬‬ ‫העובר במיתה כמו שכתוב מות תמות כמו שנזכר‪,‬‬
‫וממעשה העגל עד צדקיה כיד דורות והיה שס‬ ‫וכן אחר שיצא נח מן התיבה והותר לו שחימת‬
‫עון ע״ז ‪:‬‬ ‫הבשר הוצרך לחזור ולהזהיר על שפיכות דס‬
‫וכמו שאינו דומה יחיד העושה את המצוה לרבים‬ ‫האדם כי בצלם אלהיס עשה אש האדם ‪ ,‬ואמר‬
‫העושים אותה‪ ,‬ששכר כל אחד גדול יותר‬ ‫כי ישפך דם השופך‪ ,‬ולא אמר דמו תשפכו אלא‬
‫מערך השכר המניע ליחיד העושה אותה לבדו ‪,‬‬ ‫ישפך לרמוז כי גס שד׳ מיתות ב״ד בעלו דין ד׳‬
‫כן אינו דומה יחיד המונוא בפרס בעון עיז לרבים‬ ‫מיתות לא בפילו ודמו ישפך מכל מקום ‪ ,‬ואין בכל‬
‫החוטאים בה‪ ,‬כי ביחיד כתיב פוקד עון אבות על‬ ‫ד׳ מיתות בית דין מיתה מתיחסת לחטא ומדם‬
‫בניס על שלשים ועל רבעים ‪ ,‬וברבים שעשו את‬ ‫כניד מדה כמו זו ‪ ,‬ולכן אמר הכתוב שופך דס‬
‫העגל כתיב וביום פקדי ופקדתי עד כ״ד דורות ‪,‬‬ ‫האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהיס עשה‬
‫ולא לבנים ובני בניס לבד אלא נס לאחרים‬ ‫את האדם ‪ ,‬נתן עעס לשפיכת דם השני כי גס‬
‫שאינם‬
‫קכד ‪247‬‬ ‫אלהים‬ ‫עעדהיסודותסרק מס‪.‬‬ ‫בית‬
‫סמים מ נ ד הנשמה ״ מלקות ומיתוס כידי אדם‬ ‫שאינם מגני צניהס ‪ ,‬שמיי צדקי& נפקד עליו פון‬
‫כננד הגוף ‪ .‬ונ סננון אמר ג׳ חלוקי כפרס ותשונה‬ ‫נכלל קרגו פקודוח העיר ‪ ,‬והיה גדור ב״ד לנמשק‬
‫פ ס הל אמד מ ק ‪ ,‬קרבן מלקות ומיתות‪ ,‬ובמקומן‬ ‫גן עמינדג שבימיו נעשה העגל ‪ ,‬והוא וצדיקים‬
‫מ ק הזה הפסד ממון ויסורק ומיסה בגוף ‪,‬‬ ‫כיוצא נו לא נשתתפו נעו! העגל ונפקד פל צד^ה‬
‫ו א ס לא עשה י מונ ה לא הועילו לו לכפרת עץ ‪:‬‬ ‫כן גן כנו‪:‬‬
‫ו כ מו! מ מ שו ב ה ט א מדה מוכה מיוחדת לאל י ס׳‬ ‫ו מ פ ני שהיו ישראל כזמן ההוא ששים רנו א‬
‫כי כי ד איגם מוחלים כת שובה‪ ,‬ק יש‬ ‫‪.‬‬ ‫נחוםף עונש פון לדורופ ששה ספפיס‬
‫סדס שובה אמרת ימירה בני ד של ממלה והיא‬ ‫יוסר מעון הירויד ‪ ,‬כי זה לד׳ וזס לכ׳ד ‪ ,‬ויש‬
‫סאריטס למושא‪ ,‬ט ביד מיד בידמס מל איש‬ ‫ממספר היחיד לששים רנוא שם מעלות מאסדים‬
‫־אמד נ מכ ר מיי ט ס מיד לטגשו כסי סדין אס מלקות‬ ‫לשש מאוס אלף ‪ ,‬ונגנ ה מון זה לסון« כיד דור‬
‫א ס סי מ ה‪ ,‬וימהרו לשפוך דם הסייב ולא יחמיצו‬ ‫כמו שאמרט ‪ ,‬ונראה ששם נפסק כסו שאמרנו ‪4‬‬
‫אמר גמר הדץ ‪ ,‬אם מצד שחוששים אס טסה‬ ‫ענ ה עון זה שנראה שנגנה מכל וכל כי אסר מרנן‬
‫יוכלו לקיים מצות ה׳ לפגוש המוכרים אולי אמר‬ ‫כיח ראשון לא היה עון ע׳ז כמזיד כישראל ‪ ,‬כי‬
‫כן לא יעלם ט ד ס‪ ,‬ואפילו יפלה כידס לעולם‬ ‫נמנסל יצרא דע״ז נ מו שאמרו)יומא ס״נו( פל‬
‫הם ז ט רי ס לעשות רצון קונס‪ ,‬וכאילו הם מוכרים‬ ‫דצעקו כקול גדול‪ ,‬ואמר הכתונ ויגוף ס׳ אס הפס‬
‫פל יצו ש כל זמן םאין מיךימים מצוהו ‪ ,‬ואם‬ ‫פלאשר עשו ^ ט ההשקאה ונ ^ל ה כשלשס אלנד‬
‫מצד ט אינם יכולים למחול על כ טד ס א ל יתב׳‬ ‫איש והנגיפה לא היסה אלא על עשיית העגל‬
‫אס יאריכו למי שהוא פוכר מל ד ב טו ‪ ,‬מה שאין‬ ‫לנד לא על הזניחה וההשתחואה אליו ואמירת‬
‫אמד מאלו סצדדין באל י ת‪ /‬ט אולם מי הוא ובכל‬ ‫אלה אלהיך ^ כי זה הוא שמור ליוס הפקידה‪:‬‬
‫יוס טרצה יוכל לקיים רצוש‪ ,‬וימלא כ ב תו את כל‬ ‫ו ב ק צ ת האזהרוה חייכ עליהם ק רק לחוס פל‬
‫ה א רןוי סל למחול מל כב תו אם ירצה ויססיים‬ ‫החועא שלא יוכל לסנול צער מלקות או‬
‫כג מונ ת המיסא ‪:‬‬ ‫מיתה נ גו ט ויתכפר כממונו החניכ עליו קיו כ‬
‫ושתי מדות ה מו ט ס האלו המיוחדות ל ב ת של‬ ‫לגופו‪ ,‬וכמ״ש הכסונ )ויקרא א׳( אדם ט י ^יינ‬
‫ממלה ולא ל ד ד של מ מ ה‪ .‬האחת סבה‬ ‫מכס קרנן ל ה‪ /‬אמרו מכם הוא סשלנם קרוכ‬
‫לחביר תק־טיכסכס קבלתו המשוכה הוא מאריך‬ ‫לעצמכם‪ ,‬ונהעשות סורס העולה והמנחה והחמאס‬
‫ליי ש א או לי ישוב אגל כ״ד שאינם מקבלים‬ ‫וכו׳ על המרזכונת האמור כתורה יכופר פק נ פ ל‬
‫אשובה אינם מאריטם ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הקרבן וכמ׳ש הכתוכ וכפר מליו ה כ ק ונסלח לו‬
‫ד ש ס » ^ י ס לאריטת ב״ד של מעלה לתת‬ ‫ועולה לו כמעשה הקרנן שיעשה הכהן לכפרתו‬
‫שפר שוב לצדיקים המקיימים אס המצום‬ ‫ויהיה נסלח לו מאת ה‪ /‬וכן אפשר לומר ט כסה‬
‫ומסריה סן ה ק ד ר ה‪ ,‬ג ס ט אין מקבליה שכרם‬ ‫שיעשה הכהן נ ק ר ק הקנוי כממון הסומא יכפר‬
‫נ ר ד‪ ,‬ט א לא ט ס מ א טך לסם ט ח ס השגחת ס׳‬ ‫^עליו על היסורין שהיו עתידים לכא עליו מצד‬
‫ב שולסמ שרססח ולא ט ו שטיס האנשים מיראת‬ ‫חומר החמא וי ט ה נסלח לו מאס ה׳ המיסה‬
‫ט ולא ט ה להם שכר סוב והרבה בעמלם ;‬ ‫שהיתה ממרקת ‪ ,‬נמצא ה כ ק מכפר פל עסקי‬
‫ואני ממשיל ‪%‬ן זה למלך גדול מולך על סכיסה‬ ‫הגוף והאל יתברך סולח שסוף מחשכת הנפש‬
‫והוא יושב ב ט ר ואס במלטתו באמצע‬ ‫נחשא ההוא ‪:‬‬
‫לדפס כ ל אנ ט מע שט המקיימים דבריו ועושים‬ ‫וברוב האזהרות חייב עליהן מלקות ^ נ עי ס‬
‫יצו ש ‪ ,‬ולפעמים מ ס ח » בבגדיו והולך בארצוס‬ ‫והוא כנגד יצירת הולד כמי יום ‪ ,‬ולהורות‬
‫מל טפו ד ת ע ורואה המיןימים דבריו והפוב ט ם‬ ‫ני מלקות זה הוא לחום עליו שלא ימות כסמאו‬
‫^י ‪ %‬ל ואיש משטר ולא מעניש לאחד מהם ט‬ ‫וימס גמר יצירתו לארנעים אמר במספר ארנעמ^‬
‫» א מפ ‪4‬ם׳ עצמו וסוא מז ט ר לבאים עמו שאל‬ ‫והסס״ל ולא יגיע המלקות לגמר יצירתו שהם מ׳‬
‫בא לעיר ד א ט ו יודעים היו ז ה תין‬ ‫יתע ט‬ ‫וישאו ניצירס גופו במלקות זה ;‬
‫בכב תו באשו על כרסם ‪ ,‬ואמ״כ חוזר לבית מ ל ט מו‬ ‫ו כ מו שבבריאת העולם ט ס ה כריאתו לתכלית‬
‫ושולח אסר הגמןים דברו ושמל להם עובה ואמר‬ ‫בריאת האדם ו הו אננ ר א ניו ה א מד ו » א‬
‫העוברים ושמל ל ה ם ר ע ס‪ ,‬מ ה או‪ 3‬י ת׳ מלא כל‬ ‫שניע שנעת ימי נראשית הננראיס נ ס ב הו ‪ ,‬כן‬
‫ה א ח״כטדו רואה ואיש נראה‪ .‬נכריות והס מושאיה‬ ‫יצירת האדם יו א בש״ל יום שהוא שביס ימי‬
‫ואינם מפלים בדעתם נ׳צעס ט מו ס החמא כי » א‬ ‫העי טר שהם רע״א או רע״נ או רע״ג יום שבעה‬
‫משגיח ורואה את ילעשיהס ‪ ,‬וגס הוא אל מסתתר‬ ‫פעמים ס״ל ‪ ,‬וביום מ׳ נגמר יצירתו ‪ ,‬ול ק אמר‬
‫אל ט' יז‪£‬ראל צעשיע איש ממששם מיד כדי שלא‬ ‫נמספר ארבעים כלומר מ׳ ל שהם סוף מספר המי‬
‫יסש' אל ל‪1‬נ ‪ 0‬ט מ א שו כן ב הו כ ס ב תוך מו מ א ת ם‪,‬‬ ‫של היצירה ‪:‬‬
‫כי אז לא ט ו ראויים גס הצדיקים לגמול טוב‬ ‫נ מ צ או ד׳ מלוקי כפרה ותשובה פ ס כל אמד מהם‬
‫בטוי ש נראה אליהם כעץ המשל ‪ ,‬ועם היותו‬ ‫לסי דרך זה ‪ ,‬קרבן ומלקות מימות ט די‬
‫מסתתר ואיש שמל מיד רעה לעוברים■‪ ,‬אותם שהם‪,‬‬ ‫שמים מיסות על ידי ב״ד‪ ,‬קרבן ל ט ‪ ,‬מיתות כידי‬
‫ישרים‪.‬‬
‫אלהים‬ ‫^סער היסודות פרק סט‬ ‫בית‬ ‫‪248‬‬
‫יש בכס ונו׳ אשר לבבו פונה וגו׳ לעבוד את אלהי‬ ‫ישרים בלבותם והס זהירים מלעטר על דנריו יש‬
‫הנוים ההם וגו׳ ‪ ,‬כי עתה כשיכנסו לארץ יהיה‬ ‫להם שכר מוב והרבה בעמלם‪ ,‬וזה נמשך סאריכותו‬
‫קרוב להם יותר ענץ הע״ז אשר היהה מצוייה‬ ‫לרשעים אשר אינו ניכר ונראה כבודו היותו חונה‬
‫שם יותר מהמקומות אחרים ‪ ,‬ולכן צריכים אזהרה‬ ‫שם ועכ״ז הם זהירים בכבודו כמו שנזכר ‪:‬‬
‫אחר אזהרה וראוים לעונש חמור להיות הענין‬ ‫ולפעמים אינו מאריך האל יה׳ להועא אלא מיד‬
‫בא״י ‪ ,‬ולכן חמר לא יאבה ה׳ סלוח לו כמעט‬ ‫פוקד עליו עונש עונו ‪ ,‬וזה לחומר‬
‫שננעלו ממנו דלתי ושערי תשובה מצד החטא‬ ‫העון וריטי החועאים ב‪ /‬כמו בענין הענל ובעני)‬
‫החמור והתעלמו מחטאו ‪ ,‬כמ״ש והתברך בלבט‬ ‫המתאוננים והמתאויס ומוציאי דבח הארן רעה‬
‫לאמר שלום יהיה לי וגו׳ ‪:‬‬ ‫שמתו מיד במגפה לפני ה‪ /‬והמעוררים על הכהונה‬
‫ובשירת האזינו ביאר קצת מגדולתו ית׳ וגודל‬ ‫והנמשך מהם‪ ,‬והעם המדברים באלהיס ובמשה‪,‬‬
‫טובות האל יח׳ לישראל ועוצם התמכרה‬ ‫ובעון בעל פעור וזנות כנות מואב ‪ ,‬וזה גס כן‬
‫אליו בחטאתם ורב ענשם ע״י האומות וחוזק ידו‬ ‫דמיון המשל כי כזמן שהמורדים במלך וחוטאים לו‬
‫לנחום נקמתם מיד הצרים אותם ‪ ,‬החלק האחד‬ ‫הס רבים‪ ,‬הדבר לא יכחד ולא יעלם מן המלך‬
‫הואי הצור תמים פעלו ונו׳ כי שם ה׳ אקרא ונו׳‪,‬‬ ‫ויפקוד עליהם מיד עונש עונס ‪:‬‬
‫הב׳ זכור ימוש עולם ‪ ,‬הג׳ וישמן ישורון ונו׳ ‪,‬‬ ‫וכן יש הפרש בין חעא הרבים והיחיד בענק‬
‫הד׳ וירא ה׳ וינאץ ונו׳‪ ,‬הה׳ לי נקם ושלם וגו׳ ‪,‬‬ ‫העונש ‪ ,‬כי היחיד ענשו קצוב וידוע בתורה‪,‬‬
‫מגדולתו וצדקתו יתברך נמשך להם הטובה ומן‬ ‫והרבים הס נענשים בעונשים מחולפיס על עונות‬
‫הטובה נמשך להם ששמנו ובעטו ‪ ,‬ומזה נמשך‬ ‫ידועים ‪ ,‬כמו שראינו בענין התוכחות שבתורת‬
‫ההשתעבדם אל העמיס ‪ ,‬ומזה נמשך נקמת העמיס‬ ‫כהניס ושבמשנה תורה ‪ ,‬ופירשו חכמינו ז״ל במסכת‬
‫על אשר שעבדוס בעברה זדון ;‬ ‫שבח מיני עונות הנרמזים בפסוקים עינוי הדין‬
‫וגם משכר הצדיקים והטובה הנמשכת לדורות‬ ‫ועיוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה ושבועת‬
‫מצדקהס יש ג״כ ראיה לעונש הרשעים ‪,‬‬ ‫שוא ושקר וחליל ה׳ ושבת ושפיכות דמים וע״ז‬
‫בהיות ענין הטוב ההוא המגיע לצדיק ולנמשכים‬ ‫ונ״ע והשמטת שמימין ויובלות ‪ ,‬ועליהם חרב וביזה‬
‫ממנו על היותו צדיק והרשע אין לו חלק בטובה‬ ‫ודבר ומיה רעה וחרבן ביהמ״ק וגלות וכו׳ ‪ ,‬שהן‬
‫ההיא אין להם עונש גדול מזה כי הס רוחיס‬ ‫רעות כוללות וחמורות על עונות כוללים וממורים ‪,‬‬
‫העובה המנעח לצדיקים ואין להם חלק בה ‪ ,‬גס‬ ‫כי נם שהיחיד החיטא פרטי ענשו ידוע וקצוב‬
‫כי לא היה להם עונש אחר על חטאתם ‪ ,‬וזה על‬ ‫בתורה אס בשוגג אס במזיד ‪ ,‬אפ״ה בהצטרף‬
‫דרך מ״ש הכתוב)ישעיה ס׳יה( הנה עבדי יאכלו‬ ‫רבים בחטא ישתנו המחשבות והכוונות בחטא ‪,‬‬
‫ואתם תרעבו עבדי ישתו ואתם תצמאו עבדי‬ ‫והאל ית׳ היודע ובוחן לבות וכליות מצרף חטא‬
‫ישליר‪ .‬ואתם תבושו עבדי ירונו מטוב לב ואתם‬ ‫כולם ומעניש לכולם עונש הראוי כפי חטאם ‪:‬‬
‫תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תיילילו ‪ ,‬הנה בזה‬ ‫וכמו שהרבים אינם יכולים לכוין לחטוא אפילו‬
‫הכתוב כלל כל מה שיש לאדם בו צורך בקיומו‬ ‫חטא אחד בכת אמת אלא כל אחד כפי מה‬
‫והעמדתו בזה העולם והוא המאכל והמשתה ‪,‬‬ ‫שיזדמן לו‪ ,‬כן כשמעניש האל ית׳ את הרבים על‬
‫כמו שאמר יעקב אבינו עי׳ה ונתן לי להם לאכול‬ ‫חטאים כוללים הוא נותן ריוח בין העונשים הדבקים‬
‫ובגד ללבוש ‪ ,‬כי הבגד נכלל במה שאמר עבדי‬ ‫בהם ‪ ,‬כמו שכתוב בתוכחות שבת"כ ואס לא תשמעו‬
‫ישמחו ואתם תבושו‪ ,‬לא אמר ואתם תתעצבו שהוא‬ ‫לי וגו׳ ופקדתי עליכם בהלה וגו' ונסתם ואין רודף‬
‫הפך שמחה להורות על בשת ההולך ערום או‬ ‫אתכם ‪ ,‬ונפשקות הרעות זמן מה עד אשר ישובו‬
‫בבלויי סחבות ‪ ,‬וגם ענין השמחה מתייחסת לכלים‬ ‫ואם לא ישוט כתיב ואס עד אלה לא תשמעו לי‬
‫ומלבושים נאים כמו שאמר על ושמחה בחגך אתה‬ ‫וגו׳ ושכרתי ונו׳ ‪ ,‬ואס תלכו עמי קרי וגו׳‬
‫ובנך ובתך ונו׳ נשים בראוי להם מלבושים נאים‬ ‫והשלמתי בכס וגו׳ ‪ ,‬ואס באלה לא הוסרו ו ט'‬
‫ומגוהצים ‪ .‬ויש לדעת להשכיל מזה כי בהסחפק‬ ‫והלכתי אף אני עמכת בקרי ונו׳ ‪ ,‬ואם בזאת לא‬
‫האדם במה שהוא מספיק ודי למחייתו ראוי שיהיה‬ ‫תשמעו לי ונו׳ ואכלתם בשר בניכם וגו׳ ‪:‬‬
‫שמח ולא ירדוף אחר המוהדות‪ ,‬שאמר עבדי‬ ‫והגה בזכר זה ג'כ קשות תוכחות ת״כ מתוכחות‬
‫יאכלו ואתם תרעבו‪ ,‬טנין אכילת עבדי ה' בצדקתם‬ ‫משנה תורה‪ ,‬כי כהוכחות משנה תורה‬
‫מאתו הוא בהסתפקות ולא במותרות‪ ,‬שהרי אמר‬ ‫כתיב והיה אס לא תשמע לקול ה׳ אלהיך וגו׳‬
‫ואתם תרעבו שהוא היפך מה שהוא מספיק לקיום‬ ‫ארור וגו׳ מד סוף כל ק׳ תוכחות חסר שתים אין‬
‫האדם באכילתו לא למותר ‪ ,‬והוא הנכלל באכילה‪,‬‬ ‫הפסק ולא ריוח ביניהן ‪ ,‬ולכן אמר ובאו עליך כל‬
‫ואחר זאת האכילה והשהיה אמר עבדי ישמחו‬ ‫הקללות האלה והשיגוך‪ ,‬ירצה כל הקללות זו אחר‬
‫ועבדי ירונו מטוב לב כמו שכתבתי ‪ ,‬ובהעדר‬ ‫זו האמת משגת אח חבירתה בלי שוס הפסק ‪:‬‬
‫האכילה כנזכר והוא הרעבון יש לרשעים צעקת‬ ‫ובסוף התורה חזר להזהיר על ענין ע״ז אמר‬
‫כאב לב ושבר רוח ‪ ,‬ונס בלי רעבון אלא בראות‬ ‫כמה אזהרות שהזהיר בה ‪ ,‬לסבה כי כל‬
‫הצדיקים שבעים מעל טוב והס האביס לכל דבר‬ ‫המודה בה כספר בכל התורה טלה ‪ ,‬ואמר פן‬
‫אפילו‬
‫קכה ‪249‬‬ ‫אלהים■‬ ‫‘שערהיסלדותפךקעט ‘‬ ‫בית‬
‫ודונמאואנליס שהם יזלד ם לפעמים ששה בכרס‬ ‫יאהילו שיש להס מה לאכול בצמציס יש להם ‪ fo‬נ‬
‫אסד ^זנהמואיביס והס מועטים כנגד ה סו ט ס‬ ‫ל‪ 5‬על מה שרואים הצדיקים מתפרנסים ברמס‬
‫והחסוריס ו מ מ לי ם אע״ס שאינם יולדים אלא‬ ‫וביתם פתוח לרוחה וזהו עונש קשה להם ‪ ,‬ו ק‬
‫^‪:‬זד א מד‪ ,‬הטעם לסי הטבע ט מינים הממאיס‬ ‫ירונו הרשעים ויקמו רמז בנפשם על ע ק השגסס‬
‫א»• ס ס נצרכים לבני אדם יש להם בעלים והס‬ ‫האל ית׳ בעובת ותועלת הצדיקים על מעשיהם‬
‫מושנחים מבעליהם בלידסם וגידולם ומזוטתם מה‬ ‫העובים ‪ ,‬כי אינו דרך מקרה כי המיץה לא‬
‫שאיט ‪ p‬בכלטםוססולים ודומיהם‪ ,‬אבל ברי טי‬ ‫יתמיד ‪ ,‬ולזה כתב יאכלו וישתו וישממו וירוט^ כי‬
‫הטהורים מן הממאיס הפספסקיס בהם אין מעם‬ ‫בתתלה יראו שהצדיקים יאכלו ו ה םי ר ע בו‪ ,‬ואמר‬
‫זה מ ^ ק צי ס ל ה יש לסם בעלים שמשגיחים‬ ‫כך יראו עוד ששתו משקים נממדים מע מי ם ‪,‬‬
‫עליהם בלידסס וגידולם ומזונם ועכיז הטהורים‬ ‫ואח״כ ישמחו וירונו ‪ ,‬כי בהגיע כל ענק גנ מי‬
‫רבים כמ״ש ‪ ,‬ו ל ק ^ י נוסן ע ע ס ל ט הסברא ו ל ט‬ ‫עצמו הוא ראיה על ההשגחה מאסו י ס׳ ‪ ,‬וכ״ש‬
‫קבלס הסורס ‪ ,‬ל ט הסברא ט הס מושגחיס יוסי‬ ‫בבוא ש‪ 1‬תה ופחת על הרשעים ורואים ‪ m‬עצמם‬
‫מלמעלה ‪ ,‬כי ים ב ה ם ט ע ל ס ב טי ה ס ובמותם ‪,‬‬ ‫כי הצדיקים ניצולים גם כי היא מכס מדינה מאז‬
‫בחייהם בבהמה דקה ג ח ס ומצבה ‪ ,‬ובגסה ע ט ד ס‬ ‫יהיה צערם כפול ומכופל‪ ,‬כמו שקרס לדור המבול‬
‫וחלבה ‪ ,‬ובמותם על ידי שמיפה הם נאכלים לכל‬ ‫עם נח כי בצדקתו מלע אס נפשו ואת נפש בניו‬
‫אדם מ ל מאכל‪ ,‬מה שאין ק בטמאים המשמשים‬ ‫זבני בימו וכל העולם נידון במי המבול ‪ ,‬והם‬
‫האדם לרטבה ו ל ג ט ו‪ /‬ט כיון שאין תועלתם כ״כ‬ ‫ראו תשועת ה׳ אשר היסה לנח ובניו וחסו וט שו‬
‫^ן מ־טי ©ניהם ©שגטם מלמעלה שיתרט כ ©‬ ‫מגבורתם אשר לא הועילה להם להנצל ‪:‬‬
‫הטמאים ‪ ,‬ו ל ט קבלת המורה שבא במצות נח‬ ‫ויש להסתכל בענין השגחת האל יסברך ביךוס‬
‫בהכניסו לסיבה מכל ה ט מכל בשר שנים סכל תביא‬ ‫העולם ‪ ,‬כי כשהביא אס המטל מיס על‬
‫אל ה טג היוגו׳ ‪ ,‬ומכל הבהמה ה מ טר ה שבעה‬ ‫הארץ ראה כי מצד מי המטל שבלה הכל לא עצר‬
‫שבעם לסי משיסעמיד להסיר להם הבשר בצאתם‬ ‫כח נח ובניו וזרעם להתקיים במאכלם ההווה בכל‬
‫‪ p‬מזו ב ס ו ט ס צדך שיהיו הטהורים רבים ‪ ,‬לכל‬ ‫הדורות העוברים והם מצמח הארץ‪ ,‬כי לא הופר‬
‫הצרטם אשר יש בהם ©עלת בטיהם ובמותם‬ ‫להם אכילת ב״ח ‪ ,‬ועתה אחר המטל הסיר להם‬
‫‪,‬כמו שמול © ‪ ,‬נזרה ח כ מ ט ית׳ בעת כניסתם‬ ‫הבעלי חיים כמו שכתוב לנס ולבנלו טרר» עשב‬
‫לסיבה ט ט ו שבעה שבעה מן כל בהמה טהורה‬ ‫נתתי לכם את כל ‪ ,‬כי עתה גבר נח בצדקסו‬
‫וב׳ ‪ p‬הממאיס ‪ ,‬ובצאתם מן הסיבה למשפטסס‬ ‫להציל את כל מיני ב״ח ‪ ,‬ונאסר לו ומוראכם‬
‫סרו ו ר ם משם והלאה ל ט המבע כל אחד כ ט‬ ‫וחתכם יהיה על כל חיס הארץ וגו׳ כל רמש אשר‬
‫ערכו אתת ושבע‪ p ,‬הממאיס זוג אחד בשנה אחת‬ ‫הוא חי לכס יהיה לאכלה ונו׳ ;‬
‫מלי ד זוג אמד שניים‪ ,‬סן הטהורים ז׳ זוגיס הולידו‬ ‫והנך רואה בעיניך כי הבעלי מייס הנאכלים לכל‬
‫שבעם אחרים או כסלים ‪ ,‬וכן בכל שנה ושגס‬ ‫העולם שור או כבש או עז נחברט‬
‫נתרבו ה©«ליס ל ט ערכם הראשק המרובים אשר‬ ‫‪-‬בהשגחת השם שאינם כלים ‪ ,‬גס כי בכל יום‬
‫יצאו ‪ p‬הסיבה והממאיס ל ט ערכם הראשץ‬ ‫שוחעים מהם לאלפים ולרבטת והיה ראוי שיסוסו‬
‫ם « פ ס א »י יצאו‪ ,‬ובזה יש רמז לשכר הצדיקים‬ ‫‪,‬‬ ‫ויתמו כי אינם סריס ורבים יוסר משאר ב״יו‬
‫א © ט ו אז נ ס ובניו שזכו ט ס רו וירבו על ידם‬ ‫ושאר הבעלי חיים הטמאים אשר אי » נרדפים‬
‫המירם הטטרים אשר בהם מ ב צרכי בני אדם ‪,‬‬ ‫מבני אדם לשוחטם לצורך אכילחם אינם מסרבים‬
‫ועונש׳הדשעים אשר ט ו קודם המבול שלא ז ט‬
‫■ י; ‪ ■p y •-‬כמו שמכרלמעלה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫כמו הסינים הטהורים כי הסוםים וסנג^י ס‬
‫והסרדיס והחמורים נס כי הם נצרטם לעסק‬
‫בנ״א המשתמשים בהם אינם רבים בכמוס ג ם ט‬
‫פרק חמעים‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫אינם הורגים אותם ולא אוכלים מהם ‪ ,‬ואס יש‬
‫במדינה אחס נמשל אלטם סוסים יש כנגדם‬
‫ו ה ע י פ ד ט י ב כסב הרב זיל י ©ת ה מ טח ‪ ,‬ו ט א‬ ‫במשל ארבעת אלפים בקר ועשרת אלפים כבשיס‬
‫להאטן ולאמת ט בו א ולא יחשוב‬ ‫‪,‬‬
‫ועזים קיימים מלבד מה ששוחטיס מהם בכל יום‬
‫טנ ^ תר‪ ^ ,‬יתמהמה למס לו ‪ ,‬ולא י ט ס לו ז ק‬ ‫ב רי טי ‪ ,‬וכמו שראינו בביזת מ דן הבז אשר בזזו‬
‫» ר ו ס במקראות למציא ז ק ט אסו‪,‬‬ ‫ולא יעשה‬ ‫עם הצבא צאן תרע״ה אלף ובקר ע׳ ב אלן<‬
‫והמכמיס אוסרים ט פ ס רומן של מחשבי קצין ‪,‬‬ ‫וממורים ס״א אלף ‪ ,‬לעולם הטהורים מרוטס על‬
‫ושיאנק וימשוב ט הי ה לו יתרון ומעלה וכבוד על‬ ‫הטמאים‪ ,‬ומה שאמר רבי ס׳ אלו טרפות )ם״נ(‬
‫כל המלטם שהיו מ טל ם כסי מה שנכאו עליו כל‬ ‫גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה‬
‫הנביאים ממשה רביצו ע״ה עד מלאכי ע׳ ס ‪ ,‬ומי‬ ‫ממאה מרובה יותר מן הטהורה לפיכך סגה הסתוב‬
‫! מסתפק אצלו או נסמעע אצלו מ מל ט כסר בסורה‬ ‫בטהורה ‪ ,‬זהו לענין מיני הטמאה שהם מרובים‬
‫ט ע ד בו ב ט ר ה בטרוש ב ט בלעם ו ט אתם‬ ‫ממיני הטהורה אבל סרטי מיני הטהורה מרובים‬
‫נצביס‪ ,‬ומכלל יסוד זה שאק מלך לישראל אלא‬ ‫על סרטי סיני הטמאה ‪ ,‬והרי כלבים וס סו^ ס‬
‫מבית‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק נ‬ ‫בית‬ ‫‪250‬‬
‫ויספת לך עוד ג׳ ערים ונו' ‪ ,‬וכן מחיית זרע עמלק‬

‫שלא נתקיים עד עתה ויתקיים לעתיד ‪ ,‬כי לא‬
‫יהיו נכללים בכלל שאר העמיס אשר יקראו כולם‬
‫נביאיועל‪,‬‬
‫״ וכל החולק‬‫גלגד‬ ‫ומזרע שלמה‬ ‫דוד‬‫מבית‬
‫המשסחה הזאת כסר בשם הש״י ובדברי‬
‫ע״כ לשין הרב ז״ל בעיקר זה סרק חלק ‪:‬‬
‫בשם ה‪ /‬כי גס הס לא יקראו בשם השם אס לא‬ ‫ה א מ ו נ ה בעיקר הזה אינה כאמונה בשאר‬
‫בסיוע אלהי כמו שכתוב כי אז אהפוך אל‬ ‫העיקרים המצויי! בכל זת; שיש ראיה‬
‫עמים ‪ ,‬ואת עם עמלק לא יסייע כי כבר קדם‬ ‫עליהם מדברים ההווים בעולם ונסי מה שנתבאר‬
‫לו ייעוד המחייה ולא עשה כן לכל גוי ‪:‬‬ ‫בכל אחד מהם ‪ ,‬אבל הוא בדבר העתיד ואין עליו‬
‫הרביעית והיא העיקרית יומר מן הראשונות‪ ,‬היא‬ ‫ראיה כי אם באמונת ההורה לבד ‪ ,‬ולכן הזהיר‬
‫המצאת שמו בכל העולם וכמו שכתבו‬ ‫עליו הרב ז״ל להאמין ולאמת שיבוא ולא יחשוב‬
‫והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויס רבים‬ ‫שיתאחר אס יתמהמה חכה לו ‪ ,‬כמאמר הנביא‬
‫וידעו כי אני ה׳ ‪ ,‬גדולתו הוא שידעו כל היויס‬ ‫ע״ה ‪ ,‬כי מה שלא הוגבל זמנו יכול להיות בכל זמן‬
‫כי הוא ברא העולמות ואין צור כאלהינו‪ ,‬וקדושתו‬ ‫בין קרוב או רחוק ‪ ,‬והבלתי מאמין לזמן קרוב‬
‫הוא שמתנהג עם ברואיו בחסד ורחמים ואין קדוש‬ ‫נ״כ לא יאמין לזמן רחוק‪ ,‬ונס אס יגביל לו זמן‬
‫כה׳ כי אין בלתו ‪ ,‬שיכירו וידעו כולם כי אין‬ ‫בעבור הזמן אשר נבל חמעע אמונתו לעתיד ‪,‬‬
‫בלתו ‪ ,‬והודעת שמו הוא שידעו כי כל מה שיארע‬ ‫וכן אס יגביל לו זמן לא יאמין ביאתו קודם הזמן‬
‫בעולם אס מוב ואם רע הכל מאתו ית׳ ‪ .‬ומפני‬ ‫ההוא ואס בזמן שהגביל לו כסי דעהו לא בא לא‬
‫כי בענין ההשגחה יפול ספק בלטת בני אדם‬ ‫יאמין ביאתו לזמן שאינו מונבל לו כסי דעתו ‪,‬‬
‫לתלות אותם על דרך המקרה כפי הזמן וכפי‬ ‫ולכן האמונה היא שלא יחשוב שיתאחר כי אין לו‬
‫המעשה‪ ,‬לזה אמר לעיני גויס רבים‪ ,‬כי יהיה‬ ‫זמן מוגבל ואפשר בכל יום ביאתו ‪ ,‬כמו שאמר‬
‫הדבר גלוי לעיניה מבלי ספק ‪ ,‬וחזר ואמר וידעו‬ ‫הכתוב היוס אס בקולו תשמעו ‪ ,‬וגס שנתאחר‬
‫כי אני ה' ‪ ,‬כי עתה ידונו וידעו למפרע כי בכל‬ ‫הרבה מן הזמן יהיה לו יותר הקנה כי הוא קרוב‬
‫הזמן העבר כל מה שאירע היה מאתו ית׳ ;‬ ‫יותר מהזמן שעבר ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב אם‬
‫עוד ירמוז הכתוב אלו הד׳ פנים שיהיה בהם חיזוק‬ ‫יתמהמה חכה לו ‪ ,‬כי האיחור הוא סבה לשתחכה‬
‫לתורה בהתקיים עיקר זה‪ ,‬על הראשון אמר‬ ‫לו יומר ‪ ,‬ומ״ש הכתוב כי בוא יבוא ולא יאחר כי‬
‫והתגדלתי בקיום היעודים ‪ ,‬מל הב׳ והתקדשתי‬ ‫בזמן ביאתו לא יאחר ולא תהיה ביאתו באיחור‬
‫בקיום התורה ומצותיה אפילו אותם שהיו מפקפקים‬ ‫וזהו נפל בוא יבוא ‪:‬‬
‫בקצת מצות ‪ ,‬על הג' ונודעתי לעיני גויס רבים‬ ‫ו כ מ ו שהעיקרים הראשונים הס לעולם מזמן‬
‫הודעתו היא בתשלום קיום מצות התורה אשר לא‬ ‫נתינת התורה ‪ ,‬כן עיקר זה הוא כמותם ‪,‬‬
‫נתקיימו בזמן העבר‪ ,‬בפרט מחיית זרעו של עמלק‬ ‫ולזה כתב הרב ז״ל וש־אמין שיהיה לו יתרון ומעלה‬
‫שיהיה דבר מפורסם לעיני כל הנויס‪ ,‬ולכך אמר‬ ‫וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם ‪ ,‬כי האמונה זו‬
‫לעיני גויס רבים ולא אמר לעיני כל הנויס ‪ ,‬כי‬ ‫היא אפילו שאין להם לישראל שיעבוד מלניות יש‬
‫ראשית גויס עמלק והוא לא יזכה להשביע עינו‬ ‫להם שכר באמונה זו ^ ויהיה קיום וחיזוק לתורתנו‬
‫לראות בהצלחות אלו‪ ,‬ומרס יכרת ‪:‬‬ ‫הקדושה בהתקיים עיקר זה מכמה פנים ‪:‬‬
‫ועיקר הזה עם היותו אמתי ונכון הדבר מעם‬ ‫הראשון שיתקיימו כל הכתובים שבתורה ונביאים‬
‫האלהיס וממהר האלהים לעשותו‪ ,‬הוא‬ ‫וכתובים המייעדים על עיקר זה ברמז או‬
‫יקר ותקיף מלהביא עליו ראיה מן הסברא ומן‬ ‫בפירוש ‪ ,‬וכל עוד שהם בכח יש לאומות פתחון פה‬
‫המוחש כמו שהבאנו בשאר העיקרים ‪ ,‬והראיה‬ ‫על תורתנו וממילים בה פנס ופקפוק‪ ,‬וכשיתקיימו‬
‫הברורה עליו היא מן הקבלה אשר נשתלשלה לנו מסי‬ ‫היעודים שנרמזו בביאת הגואל בפועל אז כל‬
‫אבותינו והיותה נרמזת בתורה נביאים וכתובים ‪,‬‬ ‫האומות יאמתו דבר התורה ויעבדו אה ה׳ שכס‬
‫ועם כל זה נחפש להביא ראיה מן הסברא ומן‬ ‫אהד ‪ ,‬כדכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה‬
‫המותש כשאר העיקרים ‪ ,‬כי הדבר המקובל‬ ‫ברורה לקרוא כולם בשם הי ולעבדו שכם אחד ‪:‬‬
‫והאמתי לא תחסר כל בה לא יבצר ממנה מאמש‬ ‫שנית יהיה חיזוק לכלל ישראל בקיום ההורה‬
‫השכל‪ :‬ו א ה נאמר כי הראיה הלקוחה מן השכל‬ ‫ומצותיה ‪ ,‬כי יש בכל הדורות בישראל קצת‬
‫והסברא היא ‪ ,‬כי ידוע כי האל יהב' ברא את‬ ‫קמני אמנה בקצת מצות אשר יפקפקו בהן מצד‬
‫העולם להראות את כבוד גדלו וידו החזקה בפני‬ ‫מה שיפקפקו בגאולה העתידה בהיותה מתאחרת‬
‫כל ברואיו ‪ ,‬ולמן היום אשר ברא אלהים אדם על‬ ‫עידן ועדנין ופלג עידן לסי קוצר דעתם ‪ ,‬וכשיגיע‬
‫הארן לא נהיה כדבר הגדול הזה ולא נשמע‬ ‫הזמן ותתקיים יהיה לכולם לב חדש ורוח הדשה‬
‫כמוהו‪ ,‬כי מה ששח עי כל האומית גדולת האל ית׳‬ ‫לקיים את כל דברי התורה ‪:‬‬
‫ביציאת מצרים ובמתן הורה לא היה אלא לפי‬ ‫שלישית יהיה קיום וחיזוק לתורה שיתקיימו מצות‬
‫שעה ‪ ,‬ומפני שמועה זו לא רפו ידיהם מלעבוד‬ ‫הכתובות בתורה אשר לא נתקיימו עדיין‬
‫העבודות הזרות אשר הורגלו בהן מקודם ‪ ,‬ומאז‬ ‫וקיומן תלוי ועומד בביאת הגואל ‪ ,‬כמו תוספת‬
‫ועד עתה לא פסקה זוהמת ע״ז מפי רבים ‪ ,‬וגם‬ ‫נ׳ ערי מחלמ‪ ,‬כמו שכתוב ואס ירחיב ה׳ אלהיך וגו׳‬
‫כי‬
‫קכו ‪251‬‬ ‫אלהים‬ ‫‘&ער דדסודות פרק נ‬ ‫בית‬
‫והיה ה׳ למלו־‬ ‫האמה גי ד ט מ ילכו אמר הכתוב )עובדיה א׳(‬ ‫כי קצת האומוס גתקרט אל‬
‫על פל ‪ f s t e‬ביום ההוא יהיה ה׳ אמד‬ ‫מציאות האל יה׳ והשגחתו על כיי אי מ לא הגיעו‬
‫ו ש» א מ ן‪ ,‬ט עד עתה בכל הזמנים העוברים‬ ‫להכיר גדולתו ית׳ ולהתקרב אל דת האמת ומראים‬
‫מ מ ו ל מ היה מלן ^ כל ה א רן‪ ,‬כיון שרובם‬ ‫כי את ה׳ הם יראים ואת אלהיהס הס עובדים ‪,‬‬
‫היו עו ב ד ם הגפליס והעשתרות והיו נמסרים תחת‬ ‫ולק לא נשלמה עדיין כוונת בריאת העולם מז‬
‫ממשלה שיי מעלם ‪ ,‬ובזמן הגאולה שיתקרבו כל‬ ‫פיהקרט כילם אל דת האמת‪ ,‬וכמו שאמר הכתוג‬
‫האומות אל דש האמת אז הסתלק שררת השרים‬ ‫כי אז אהפוך אל עמים שפה וגו׳ ולעבדו שכם‬
‫מעליהם וי ס הו »ו ט ל ה ת ה ת כ נ ט השכינה ויהיה‬ ‫אחד‪ ,‬באמרו כי אז נראה כי עד עתה לא נהיה‪,‬‬
‫ה׳ פלי?» ‪ 1‬יכ למלך בכל הארץ ‪ ,‬ואמר ביום‬ ‫ואמר לקרוא כולם גשם ה׳ ולעבדו שכס אחד מה‬
‫ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד ‪ ,‬ט בבריאה‬ ‫שלא נתקיים בכל הזמנים העוברים‪ ,‬ואז י ק ר ^‬
‫הראשונה הזכיר שה אלהים בכל ששת הימים‬ ‫טלם בשס ה׳ בעת צרתם ויעבדו אומו גשמור‬
‫כי סכל נברא נ מ ד ת סדין ואח״כ שתף מדת רחמים‬ ‫מצותיו כולם יחד‪ ,‬לא כמו שהיו עושים לשעבר‪,‬‬
‫למדת הדין ‪ ,‬במו שכתוב ביום עשות ה׳ אלהים‬ ‫כי גס שקצתם היו עובדים לשם ה׳ ומודים מציאותו‬
‫ארץ ושמים ‪ ,‬ועתה ביום זה יהיה הכל מדת‬ ‫ועטד תו ‪ ,‬כל אחד היה עובדו פ ט ד ה מיוחדת‬
‫רחמים‪ ,‬ט יבולע המות לנצח וגו׳ ויסיר לב ה א ק‪,‬‬ ‫לא ראי זה כראי זה וכולן שלא כדת משה‪ ,‬ואז‬
‫ולזה אמר יהיה ה׳ אחד ושמו אמד‪ ,‬כי כמו שיהיה‬ ‫תהיה העבודה שכם אחד לכולם יחד גד ת משע״ה ‪:‬‬
‫הוא ית׳ נג ך א אמד בכל סגויס שיחזרו אל ד ע‬ ‫ו לז ה אמר הכתוב)י שעיה מ״ג( כל הנקרא גשמי‬
‫ה א מ ע ‪ p‬י ט ה שמו אחד והוא ה׳ במדת רחמים‬ ‫ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ‪ ,‬ט‬
‫ט לא י ט ה מדת סדין כלל ‪ ,‬ולא בשתוף לה מ ד ר‬ ‫כל מה שברא האל ית׳ בעולמו לא גראו מלא‬
‫אלא הכל מומים ו ט א שם גן ד אותיות ‪:‬‬ ‫לכטדו וצריך שיתקיים בזמן מה‪ ,‬ועד עתה ל א‬
‫ט בכל השנים גיב הוא ית׳ מלך על כל‬ ‫וספני‬ ‫נתקיים כי כל זמן שרבים עובדים ע״ז איה‬
‫ה א ק ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב )ההליס י׳{‬ ‫כבודו‪ ,‬וכל זמן שהם מכעיסים אומו בשאר ה תו ע ט׳‬
‫ה׳ מלך עולה ועד שמשמעו על כל האומות לעולם‬ ‫איה מוראו ‪ ,‬ובזמן הגאולה טלם יהיו גקראיה‬
‫ל ק אמר ט מה ט ט ה ה׳ למלך על כל הארץ ג״כ‬ ‫על שמו כי יכרתו שם הבעלים מפי העמיס ולא‬
‫עד עסה ט ס ‪ ,‬אלא בערך מה שיטה עסה אמד‬ ‫יקראו עוד בשמם על שם השרים המיוחדים להם‬
‫ושמו אחד ס ט מס שנזכר למעלה ט א שאמר כי‬ ‫מלמעלה‪ ,‬אלא כולם יקראו על שם האל יתברך‬
‫יהיה ה׳ למלך‪ ,‬דש השרש בין היותו מלך ע ד‬ ‫שכלם יקיימו תורתו ומצותיו‪ ,‬ואז לכבודי גראתיו ‪,‬‬
‫עסה למה שי ט ה‪ ,‬כי מה שהיה עד עתה הוא‬ ‫וכפי שאמר הכתוב כי אז אהפוך אל עמים‬
‫כמולכים בכיסה בעוס״ז התחתון שקצתם הם‬ ‫וגו' ‪ ,‬אמר כאן יצרתיו אף עשיתיו‪ ,‬כי האומות‬
‫מקבלים מלטסו וגזרותד והם החח ידו‪ ,‬ורבים‬ ‫אשר הורגלו מימי עולם בעבודות זרות ומשנים‬
‫והס הרטקים ממדינת מלכותו הם מקבלים עליהם‬ ‫קדמוניות בתועבות גדולות איכה יעבדו הגוים‬
‫ל טו ת ם משועבדים לו ועהניס לו מם על כרמם‬ ‫האלה את ה׳ אלהי השמים ואיך יכנע לבבם‬
‫ועושים כרצונם בכל עריהם ‪ ,‬אותו הם יראים‬ ‫הערל לעבוד את ה׳ ‪ ,‬אס לא שיהפוך האל י ת׳‬
‫ול ^ני סו ט ה ה סם עוב ד ם ‪ ,‬ו ק הס האומות עד‬ ‫בפועל את לבס להמיב‪ ,‬ויהיה יוצר ו ט ר א אותם‬
‫עסה שהם ממליכים אותו ואס אלהיהס הם‬ ‫ועושה אותסמתחלת מולדותם אותם שיולדו מ מן‬
‫עובדים ‪ ,‬ומה ט ט ה מלך לעתיד הוא פל כל‬ ‫ההוא שיהיו מוכנים לעבודתו י ת׳ בלימוד ההורה‬
‫הארץ ^ ס כי טל ה ידעו את ה׳ דעבדוסושכם‬ ‫ואמונת שרשיה ובמעשה המצות‪ ,‬וז״ש הכתוב‬
‫אתד ‪ ,‬וכן א מ ט ב בשירת ט ס מקדש ט ט נ ט‬ ‫יצרתיו אף עשיתיו לרמוז אל שני הדברים ‪:‬‬
‫י ד ך ט ימלוך לעולם ועד ‪ ,‬כשיראו האומות‬ ‫נרמז בזה הכתוב ענין הבריאה הראשונה‬ ‫וכן‬
‫שבסטנסו ‪ p w‬ביה המקדש מל ידיו ולא יהיה‬ ‫שנאמר בה בריאה יצירה עשיה‪ ,‬ויברא אלהיס‬
‫ממפה י ד אדם ולא יעלה גידם להחריבו כסו‬ ‫את האדם בצלמו ונו׳ וייצר ה׳ אלהים את האדם ‪,‬‬
‫שעשו בשנים הראטנים בעוטתיהס של ישראל ‪,‬‬ ‫ואמר קודם נעשה אדם בצלמנו‪ ,‬ואמר כל הנקרא‬
‫אז יססזספו חמה כנ טו ויהיה מלך לעולם וכאילו‬ ‫גשמי על שם זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם‬
‫אז ימלוך לעולם ועד ‪:‬‬ ‫אדם ‪ ,‬ט כמו שבראו בצלמו כן קראו אדם על‬
‫ו מ צ א נ ו בכתובים ט מלך עולם ועד ‪ ,‬ה׳ מ לו‬ ‫שמו ‪ ,‬ולכטדי בראתיו הוא מ׳׳ש הכתוב ויברא‬
‫הגל הארץ‪ ,‬וסדרום חכמים יסד בתפלות‬ ‫אלהיס את האדם בצלמו ‪ ,‬ומפני שהזכיר צלמו‬
‫מס הכתוב בשרה ט ימלוך לעולם ועד‪ ,‬כי הס‬ ‫בבריאה אמר ולכבודי בראתיו והוא כ בוי צלמו‪,‬‬
‫רומזים למציאות האל יתברך שטא הוה ו ט ה‬ ‫יצרתיו היא היצירה שאמה״כ וייצר ה׳ אלהיס ‪,‬‬
‫ויטה‪ ,‬ו ק ט א רומז על השגחת האל ית׳ בעוה׳ז ‪,‬‬ ‫ואמר אף עשיתיו על מ׳ש הכתוב נעשה אדם ‪,‬‬
‫ועל כי טדש העולה ובראו מאין‪ ,‬ועל זמן הישועה‬ ‫ומפני זה צריך לתקן בריאת האדם בסוף הימים‬
‫והסיית המסיס ‪ ,‬כי אז ת ט ה מלסחו כוללת על‬ ‫שיהיו כולם מוכנים בעבעס לעטד ת האל י ת׳‬
‫כל פ ט הארץ הנמצאים בדור ההוא ‪ ,‬ועל כל‬ ‫כ ד שתושלם טונ ת הבריאה ‪:‬‬
‫הדורות‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק נ נא‬ ‫בית‬ ‫‪252‬‬
‫הדורות העוברים אשר לא היו צדיקים והמימיס זכותם נשענו בתמייסם ‪ ,‬וכולם היו סל אמד‬
‫בדורותיהם ו אי־ כ שהיו עובדי ע״ז ‪ ,‬ועתה בזמן בקבורה בת״ל שנים שמימי היעוד מעמד בץ‬
‫הבתרים עד זמן יציאה מצרים ‪ ,‬וכן יהיו תל א׳‬ ‫התהייה יקומו כולם ויכירו כי הוא מלך על כל‬
‫העולם‪ ,‬וקצתם יתקיימו בתחייחס אס יהיו ראויים בתחייה‪ ,‬ויצמרף זכות ה א ט ת לריקנין שבהם ויהיו‬
‫וקצתם ירזזרו לעפרם כשהיו אס לא יהיו ראויים כולם מלאים מצות כרמון מזכות האבות והשבעים‬
‫אחר שיראו ויבושו‪ .‬ויהיה סדר חיבור אלו הכתובים ובניהם ובני בניהם הישרים בלבותם אשר בזה‬
‫כך ‪ ,‬כי קודם משיג ומאמין האדם ההווה בימיו יתקיימו לעתיד‪ ,‬כי כולם היו בלתי מצווים בקיום‬
‫ביכולת והשגחת האל ית׳ על ברואיו‪ ,‬ואחייכ משיג ההורה‪ ,‬וגדולת אותם שהיו בלתי מצויים ועושים‬
‫מה שהיה לפניו ‪ ,‬ומהם ישיג ויאמין על שיהיה הגדיל אז אותם שהיו בלתי מצווים ואינם עושים ‪,‬‬
‫אחריו ‪ ,‬ולהיות משה רבן של נביאים הוזכר כי כולם תל אחד היו ויעמדו נד אחד לקרוא‬
‫כולם בשם ה׳ ולעבדו שכס אחד ‪:‬‬ ‫בשירתו ובתחלת נבואתו שהשיג מה שיהיה‬
‫באחרונה באמרו ה׳ ימלוך לעולם ו ע ד‪ ,‬רומז ונרזזור אל הענין והוא הבאת ראיה מהסברא‬
‫לביאת המשיח מלבד מה שהובא‪ ,‬ונאמר‬ ‫לזמן הגאולה והתהייה ‪ ,‬כי בגאולה ראשונה‬
‫שהיא יציאת מצרים נרמזה גאולה האחרונה כי אחר שישראל נבחרו להיות לעס לה׳ בקבלת‬
‫התורה ומצותיה ‪ ,‬צריך שיהיו ידועים וניכרים כי‬ ‫במה שאמר ה׳ ימלוך לעולם ועד ‪ ,‬כלומר גס כי‬
‫מתה הוא מלך על ישראל שהוציאם בכהו הגדול הם עם הקודש ברוכי ה' בהיותם מושלים מיס‬
‫ממצרים מביש עבדיה ועשאס עבדיו ולא עבדים עד ים ‪ ,‬למעלה ההורה כי היא נברה על כל‬
‫לעבדים‪ ,‬עוד ימלוך יותר על עם רב מהם בזמן הדתות ואמתית מכל נימוסי הגויס ‪ ,‬והבלתי‬
‫מאמינים בה צריך שיהיו נכנעים למקיימיס אותה‪,‬‬ ‫כגאולה ‪ ,‬ויהיה המלוכה ההיא בלי הפסק אלא‬
‫לעולם ועד‪ ,‬לא כגאולה זו שיש ויש אחריה שיעבוד ובכל זמן שהיה מלכות לישראל אפי׳ בזמן שלמה‬
‫מלכיוס ‪ ,‬וכאילו כביכול אינו מלך עליהם בזמן המלך ע ׳ה שהיו איש תחת נפנו ותחת תאנתו‬
‫עדיין היו האומית מחזיקים בדתם ובמלכוסס ולא‬ ‫השיעבוד כי גלו לבבל שכינה עמהס ו כי‪ ,‬וכן נרמז‬
‫ענין תחייה המתים בגאולה זו בפסוק זה‪ ,‬כי האל היו מחשיבים את ישראל ולא את דתם‪ ,‬ולכן יגזור‬
‫ית׳ יעד לאברהם אבינו ע״ה במעמד בין הבתרים השכל כי האל יתברך אשר בחר באבות ובזרעם‬
‫‪,‬‬
‫ודור רביעי ישובו הנה ‪ ,‬והיה ראוי שיתקיים בכל אחריהם ונתן להם תורתו שירים וינשא אותם‬
‫הדור הנמצא בזמן יציאת מצרים‪ ,‬ולהבת היותם על כל העמים בזכות התורה שקבלו עליהם מ ה‬
‫בלתי ראויים לא נתקיימה הגאולה אלא בהומשס שלא רצו שוס אומה ולשון לקבל אותה‪ ,‬וכמו שהוא‬
‫או באחד מחמשים או אחד מת״ק ורצה האל ית׳ אדון כל הארן וברא כל העולמות לכבודו‪ ,‬כן ישים‬
‫שיתקיים יעודו הטוב לעתיד לכל הדור ההוא את ישראל לראש על כל העמיס ‪ ,‬ועמדו זרים‬
‫הרביעי שהיו עם רב כמו שנזכר‪ ,‬ולכן אמר כאן ורעו צאנם ובני נכר אכריהם וכורמיהם ‪ ,‬מעצמם‬
‫ה׳ ימלוך לעולם ועד‪ ,‬כלומר עתה לא מלך כי חס יעמדו להיות משמשים את ישראל ולהיות אכריהם‬
‫סל חומש הדור ההוא או אחד מחמשים או מת״ק‪ ,‬וכורמיהס‪ ,‬וזה לא יתכן להיות בדרך טבע כי אם‬
‫ע״י נס‪ ,‬שיקים האל גואל לישראל והוא משיח בן‬ ‫ואז ימלוך על כולם בבת אחת בזמן התחייה ‪,‬‬
‫יוסף אשר ילחם מלחמות ה׳ ‪ ,‬ואחריו משיח בן‬ ‫והראיה על זה כי אותם שיצאו שלשים שנה קודם‬
‫דוד שינוח עליו רוח ה׳ רוח חכמה ונו׳ עד‬ ‫הזמן והיו ראויים אלא שרנו לקרב מת ה קן קודם‬
‫וברוח שסתיו ימית רשע‪ ,‬ולא ישאו עוד נוי אל‬ ‫זמן ונהרגו ‪ ,‬ועל ששמו בפועל לקיים היעוד זכו‬
‫נוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ‪ ,‬וכמו שהאריט‬ ‫לתהייה בזמן יחזקאל בבקעת דורא‪ ,‬ומפני שקדמו‬
‫הנביאים ע״ה ביעודי זמן הגאולה ‪:‬‬ ‫בזמן שיעביד שלא הגיע העת לא זכו לתחייה בזמן‬
‫שהיו ישראל בגאולה והמעלה אלא כשהתחילו‬
‫פרק א ח ד וה מ שי ם‬ ‫להשתעבד בשיעביד בבל בזמן יחזקאל‪ ,‬ולכן בזמן‬
‫התחייה יחיו נ׳’ כ רבוא רבואות אלו הנכנסיס בכלל‬
‫מן החוש קשה להביאה‪ ,‬כי לא נתברר‬ ‫הראיה‬ ‫היעוד הנזכר‪ ,‬כי גס שלא היו ראויים ליגאל אז‬
‫בחוש ביאת המשיח כי עדיין לא בא‬ ‫מצד רשעס‪ ,‬אינם בכלל הפושעי׳ אשר אינם ראויים‬
‫לתחייה מפני שלא ניהנה אז התורה עדיין ולא ולא אכלוהו בשום זמן אפילו בימי חזקיהו כמאמר‬
‫היו ראויים ליענש על מה שעברו והיו כנויי הארץ הלל‪ ,‬ואס כל זה תיקל גבורת הבאתה בעיני‬
‫משאר הגאולות אשר נתראו בחוש ‪ ,‬כמו יציאת‬ ‫ועשו כמעשה ארן מצרים אשר ישבו בה‪ ,‬אבל‬
‫לענין המובה לגאול אותם בכלל הכשרים לא היו מצרים שכתוב ועבדום וענו אותם ד׳ מאות שנה‬
‫ראויים ‪ ,‬ובקבלת עונש חסאתס אשר עברו על ונו׳ ואחרי כן יצאו ברטש גדול ‪ .‬ונאמר למשה‬
‫מצות בני נח רצה הקב״ה לזכותם להיותם בני כשנשלח להוציאם וארד להצילו מיד מצרים‬
‫אברהם יצחק וישראל כ‪-‬־י שיזכו לתחייה באחרית ולהעלותו וגו׳ אל ארן זבת חלב ודבש ונו׳‪ ,‬ונאמר‬
‫הימים ויתלוו אל האבות בתחייה‪ ,‬כי הס מתיחסים בהוציאך אש הע ם ממצרים תעבדון את החלהיס‬
‫על ההר כזה ‪ ,‬ונתקיים הכל היציאה ברכוש‬ ‫אליהם בכמו שלא הגיעו לזמן קבלת ההורה ועל‬
‫‪253‬‬ ‫קכז‬ ‫ארהים‬ ‫שערהיסותחיפרקנא‬ ‫בית‬
‫‪ p 14‬עשו‪ ,‬נתיב ולא הוריש מנשה את בית‬ ‫והעבודה בהר המצויין והביאה לא׳י והיזמה ארז‬
‫ש ‪ 0‬וא»־יסלא הוריש‪ ,‬ו ק בזבולןואשר ונפתלי‪,‬‬ ‫זבת חלב ודבש ‪ ,‬והיה קיום יעוד זה באומוה‬
‫והיה סבה שלחצו האמורי אס בני דן‪ ,‬והיה בזה‬ ‫ובמוסיזיס וביד חזקה ובזרוע נסויה< ויש ממ>\‬
‫‪ w p‬סמלת ימוד והיה אשר הותירו מהסלשכיס‬ ‫ראיה מן החוש כי הגאולה העמידה המיועדה‬
‫בעיניכם ולצנינים גצדיכס וגו׳ ‪ ,‬וכתיב ויעל‬ ‫בנסים ובנפלאות גדולים מהם המקיים‬
‫מלאך ה׳ מן מ לג ל לא הבוטס ואמר אעלה‬ ‫שנתקיימה זאמ< וגס ק יש ראיה מן החוש משאר‬
‫אתכם ו ט׳ ‪ ,‬ויהי כדבר מלאך ה׳ את הדברים‬ ‫הגאולות אשר נגאלו ישראל בשאר ה « ע ט די ם‬
‫האלה וגו׳ וישאו העם את קולס ויבט וגו׳‬ ‫אשר נשתעבדו ; אלא שגאולת מצרים היא דומה‬
‫ויזב מ רז « ל ה׳‪ ,‬וכתיב אח*כ ויעשו בני ישראל‬ ‫יותר לגאולה העתידה בריבוי מפל אוס אשר נעשו‬
‫הרע בנ^ני ה׳ ויעבדו אס הבעלים וגו׳ ‪ ,‬כי‬ ‫ב ה‪ ,‬גם כי אין להם ערך אל הנסים וגמלאות‬
‫עפה מה ש»« מענין אשר לא הורישו אס‬ ‫אשר יהיו בימים ההם‪ ,‬וכמו שאמר הנביא פ״ה‬
‫'הכנעני היה רע להם ולעיניהם וכמו שכתוב‬ ‫)ירמיה מ״ז( לא יאמר עוד חי ה׳ אשר העלה וגו׳‬
‫לשכים בעיניכם ‪ ,‬אבל מה שעשו עתה היה רע‬ ‫מארץ מצרים וגו׳ אשר העלה מארץ צפון וגו׳ ‪,‬‬
‫בעיני ה׳ וגו׳ והוא ע ט ד ת הבעלים והעשתרות ‪,‬‬ ‫ועל זה אמר הנביא )מיכה ז׳( כימי צאתך מארץ‬
‫ה׳ בהם ויתנם ביד שוסים וגו׳‬ ‫‪ pM‬חרה‬ ‫מצרים אראנו נפלאות ‪ ,‬והוא טדע כי הנפלאות‬
‫והיה מ ט ס להם ט פ עי ם להושיעם‪ ,‬ואחיכ ביאר‬ ‫אשר יראנו הן רבות באיכות וכמוס יוסר מנפלאות‬
‫בפרט ®נין חטאתםי והשופט אשר היה מושיע‬ ‫מצרים ‪ ,‬אלא הכוונה היא להביא ראיה מן החוש‪,‬‬
‫* ת ם מ ה י ו צועקים אל ה׳ כמו שכתוב ויצעקו‬ ‫ני כמו שהראנו נפלאות בימי צאמע ממצרים‬
‫בגי ישראל אל ט ויקם להם מושיע את עתגיאל‬ ‫נהיה בטוחים ג״כ בביאת הגואל המשיח ‪ ,‬פי‬
‫מ קג^‪ ,‬והוט ® ל ע ט ס הרע ו טז ק עליהם את‬ ‫משם ראיה כי גאולת מצרים היא דומה יותר‬
‫עגלת נ ט אשר צעקו אל ה׳ והקים להם מושיע‬ ‫משאר גאולות לגאולה העתידה‪ ,‬ולז״א‬
‫את אהוד צן ג ר א‪ ,‬וכן עד כמה פעמים כתיב‬ ‫נפלאות כי שניהם דומות זו לזו שריבוי הנ&ים‬
‫’צהס ש‪ 5‬מ® אל ה׳ ו מ א ענין התשובה מאשר‬ ‫^ ׳‬ ‫והנפלאות כמו שכתבתי ‪:‬‬
‫«‪ 8‬או ט ובזה היו נושעים‪ ,‬ולא כן היה תשועת‬ ‫ו ת ש ו ב תתפלא בעני! הנסים והנפלאות המיועדי׳‬
‫ישרא ‪ 1‬ממ ‪4‬״י‪ 5‬ני לא מאלו בתשובה אלא בזכרון‬ ‫להיות בזמן הגאולה ‪ ,‬ני הוא מן ההכרת‬
‫צריא האטא; והענין הוא כי לא היו מעלים אל‬ ‫שיהיו נסים ונפלאות גדולים ונאמנים כנסי מצרים‬
‫'לצה ענין עוצם רפואת התשונה לרטאם וגס לא‬ ‫לעין כל ‪ ,‬אשר לא יסופק בהם לומר שהם בדרך‬
‫’ היו מחשיבים עצמם לטמאים ולא היו משימים‬ ‫חכמה או מכשפות כמו שהיו חושדים פרעה‬
‫עצמם רפשים ‪ ,‬כי לא נצטוו עדיין בשום מצוה‬ ‫וחכמיו את משה ואת אהרן‪ ,‬וביאור זה כי ר עוי‬
‫לשיע^וו מל עברם טליה אלא מה שהים להם‬ ‫הנסים והנפלאות שנעשו במצרים הוצרט משני‬
‫מ ט ר ת מאבותם שהיו שומרים מצות ה׳ והיו‬ ‫פנים‪ ,‬האחד מצד ישראל שהיו בלתי מאמינים ‪,‬‬
‫בלתי ‪.‬מצווים ופושים‪ ,‬וענין מה שזכו יוצאי‬ ‫ומצד פרעה ומצרים ‪ ,‬אם מצד ישראל הוא ידוע‬
‫מ^־ים להיות נגאלים ולא א ט ה ס הרבים מהם‬ ‫כי הם לא היו מאמינים בגאולה כי אם קצת‬
‫'זהצר אותם אשר מתו בשלשת ימי האפילה‪ ,‬אשר‬ ‫מיעוט שבהם שהיתה להם זכר מסורס מיד‬
‫אלה היו אחד מחמשה או אמד מחמשים או אחד‬ ‫אביהם שיהיו נגאלים בלשון פסידה‪ ,‬וגם ראינו‬
‫מת״ק מה ם ‪ ,‬כי המתים היו רשעים ולא היו‬ ‫כי לא מצד תשובה נגאלו כי לא שט בתשובה‬
‫■ מוכ ^ לטוב ולא לקבל אס מזורה המיועדת‬ ‫ולא צעקו לה׳ לשישוב להם וירפאם‪ ,‬ומה שצעקו‬
‫זגשפ’ ^ ‪1» " /‬ש״‪(5‬אמר הקב״ה למשה בהוציאך אס‬ ‫לא היה מצד חשובה אלא מצד העינוי כמו שצועק‬
‫ה ע ם ' ^ ר י ם תעצדון את האלהיס על ההר הזה‪,‬‬ ‫המוכה על מכתו מצד צערו‪ ,‬וכמ״ש ויהי בימים‬
‫ואלו םנשארו לא היו רשעים במעשיהם כמו אלה‬ ‫הרבים ההם וימה מלך מצרים ויאנסו בני ישראל‬
‫והיו מוכנים לקבלת התורה ‪ ,‬והס דור המדבר‬ ‫מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים‬
‫אשר להם ניהנה תורה למורשה ‪:‬‬ ‫מן העבודה ‪ ,‬כי לא צעקו אלא מצד אנחת וצער‬
‫ואחר שנתבאר כייוצאי מצרים לא נגאלו‬ ‫העבודה ‪ ,‬ואף גס זאת הצעקה לא היסה לאל‬
‫מ שובתם אלא בחסדי ה׳ וזכרו ברית‬ ‫יתברך כי אינו כתיב ויצעקו אל ה׳ ‪ ,‬ועכ״ז‬
‫ה א מ ת הייותס ?מניס לקבלת התורה‪ ,‬והדורות‬ ‫עלתה צעקתם אל האלהים ושמע נאקתם אשר‬
‫הבאים ט מי ה ט פ פי ס ואחריהם לא היו נגאלים‬ ‫היו נואקים מצד העבודה‪ ,‬וזכר להם בריס אבות‬
‫אלא בתשובה‪ ,‬א״כ הים צורך ג מ ל ענין ריבוי‬ ‫כמו שכתוב ויזכור אלהיס את בריתו את אברהם‬
‫הנסים‪ .‬והנפלאות במצרים לשיאמיע ישראל‬ ‫אס יצחק ואת יעקב‪ ,‬ולא כן היו הגאולות אשר‬
‫בגאולה העתידה ל מ א להם‪ ,‬וגם לנקמת מצרים‬ ‫נגאלו ישראל מן השיעבודיס אשר היו משועבדים‬
‫על מ ה שהרעו להם‪ ,‬והנה האותות הראשונים‬ ‫תחי; האומות ‪ ,‬שהרי בספר שופטים על מה‬
‫אשר נצעווה מרע״ה לעשות היה בשביל ישראל‬ ‫שעברו על מאמר ה' והורשתה את כל יושבי‬
‫ועליהם האמיט כמ״ש ויעש האותות לעיני העם‬ ‫הארץ מפניכם ואבדתם וגו׳ והתנחלתם וגו׳ והם‬
‫ויאמן‬
‫אלהים‬ ‫עער ‪-‬יסודות פרק נא‬ ‫בית‬ ‫‪254‬‬
‫תרעינה יחד ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל סבן‪,‬‬ ‫ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳ אה בנ'י וכי ראה‬
‫כן ה ע מי' יחזרו אל תכונתם הראשונה‪ ,‬והיא ליותם‬ ‫■את טניס ויקדו וישתחוו‪ ,‬והאוהוה שנעשו בביאה‬
‫בני אדה״ר אשר היה יציר כפיו של הקב״ה ‪,‬‬ ‫המכות היו צריכים לסבת ישראל שישמחו שנמדדו‬
‫ויוכנו להיותם ממקבלי התורה כמו שהיו מזמן‬ ‫המצרים במדה שמדדו להם‪ ,‬כמו שיחסו במדרש‬
‫אדה״ר‪ ,‬וע״ז הענין ראינו בכל הדורות אכר‬ ‫כל מכה לכל צער שהיו מצערים לישראל כדומה‬
‫באים קצת מכל האומות לחסות תחת כנפי השכינה‬ ‫לו ולסבה מצרים ; ו כ ן הנסים העתידים להיות‬
‫ולהתגייר‪ ,‬כי הם חוזרים אל הכנתם הראשונה‬ ‫בזמן המשיח יהיו מרובים באיכות ובכמות‪ ,‬נס כי‬
‫כמו שנזכר ; ו א צ ל י עוד טענ ה בזה‪ ,‬כי כשחזר‬ ‫ישראל שומרים את התורה ומאמינים בה מפני‬
‫האל יתברך עם התורה לאומות ולא רצו לקבלה‪,‬‬ ‫מה שעבר מן הזמן בשיעבוד וגלות ישראל ולא‬
‫מסתמא היו בין כל אומה ואומה מעטים אשר היו‬ ‫נתגלה קצם עדיין וכמענן יהיו גואשים מן הגאולה‬
‫רוצים לקבלה‪ ,‬ולא עלה בידם כי היו בטלים ברוב‪,‬‬ ‫פ ד שתבוא ‪ ,‬ויאמינו בה ויהיו לבותס בטוחים‬
‫כי אין שוס דבר מוסכם בכל העולם מדע ת כל‬ ‫בהתמדתם מצד ריבוי הנסים אשר יהיו אז ‪ ,‬וכן‬
‫העולם כי אם מרובם ‪ ,‬כי הדעות של בני אדם‬ ‫סבת ריבוי נסים שיהיו אז הוא כי היא גאולה שלא‬
‫מתחלפות וא״א שיסכימו כולם על דבר א׳ אפי׳‬ ‫תהיה אחריה גלות ‪ ,‬ובמה נהיה בטוחים שלא‬
‫יהיה דבר הנון כל שנן דבר שאינו היון והוא‬ ‫תהיה אחריה גלות‪ ,‬אלא במה שכל הנויס והעמיס‬
‫סרבנות קבלת התורה ‪ ,‬ואחר שהיה בכל אומה‬ ‫אשר הנלונו ושיעבדו בנו וזולתם יעלה על לב‬
‫מיעוט הרוצים בה ולא עלה בידם רצה הקב״ה‬ ‫הטובים מהם שיהיה לב רובם להכנס תחת עול‬
‫שלא לקפח שכרם ונתן מקום לזרעם אתריהם‬ ‫התורה ולהסתופף תחת כנפי האל יתברך ‪ ,‬ואז‬
‫שיתנו אל לבס לקיים מחשבת חבותס אשר היה‬ ‫יהיו כמשועבדים לט בהיותנו אנחנו קודמים להם‬
‫רצונם לקבלה ולא עלה בידם ‪ ,‬וקרוב הוא כי כל‬ ‫בקבלת התורה והסתופפות החת כנפי השכינה ‪,‬‬
‫המתנייריס בדורות הסולפים וההוויס שהם מאותה‬ ‫ואז יתקיים הכתוב אז אהפוך אל עמים בפה‬
‫שרצו רגלי אבותס לעמוד בהר סיני ולא עלה‬ ‫‪,‬‬ ‫ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכס אחד‬
‫בידם כנזכר‪ ,‬ובזמן העתיד אפי׳ זרע הבאים מאותם‬ ‫ואמר אהפוך על כי הוא יח׳ בזמן נתינת התורה‬
‫שלא רצו יחזרו למקור הראשון יציר כפיו של‬ ‫היה מחזר אחר כל אומה ואומה שיקבלוה כמו‬
‫ה קב״ה‪,‬כיהוא המתן כת והכנה לכל זרעו בהיותו‬ ‫שדרשו ז״ל ‪ ,‬ולא רצו לקבלה בהיותם ערלי לב‬
‫יציר כפיו לשיהיו ראויים כולם ומרוצים לקבלה‬ ‫וערלי בשר‪ ,‬וע ת ה בזמן המשיח והתחייה יהפוך‬
‫לעבודת ה׳ כמו שנזכר‪ .‬ובכל זה יש ראיה בביאת‬ ‫את לבס לטובה ובזה יתקיים כוונת בריאת העולם‬
‫המשיח כי הוא מוכרח שיבואו כל העמים לרצון‬ ‫כי לא נברא אלא בשביל התורה‪ ,‬וכל זמן שכל‬
‫קבלת התורה מצד הכנתם הראשונה ‪ ,‬ולא יתכן‬ ‫העולם כולו אינם מקיימים התורה אין הבריאה‬
‫זה כי אס בביאת המשיח כי ע״י הנסים והנפלאות‬ ‫בשלימות כי אין קיום העולם כי אס על התורה‪,‬‬
‫יאמינו כל העולם ויהפך לגס לעבודת ה׳ כמו שנז';‬ ‫וכמו שקודם בקבלו ישראל התורה היה העולם‬
‫וכן אפשר לומר כי אותם שיצאו מן כל ישראל‬ ‫מתקיים בחסדו יתב' כ״ו דורות כנגד כ״ו כל״ח ‪,‬‬
‫לדת האומות בכל הזמנים העוברי'‪ ,‬הוא כי‬ ‫כן אחר נתינתה אינו מתקיים שאר העולם והוא‬
‫באולי אבותם אשר היו בזמן נתינת התורה מיעוט‬ ‫ח״ל אשר הוא מושב כל הענד ס כ״א בחסדו ית׳‬
‫ישראל לא קבלו בסבר פנים יפות עד שכסה עליה׳‬ ‫אשר הוא משפיע טובה וברכה עד בלי די בא״י‬
‫את ההר כגיגית‪ ,‬ונמשכו אחר הרוב ‪ ,‬ולכן יצאה‬ ‫בזכות ישראל מקיימי התורה‪ ,‬ומברכותיה יבורכו‬
‫פרי מחשבתם לפועל בדורות הבאים שיצאו מן‬ ‫שאר הארצות בחסדו י ת'‪ ,‬וכמו שדרשו על הכתוב‬
‫הכלל ופרקו מעליהם עול התורה ‪:‬‬ ‫)איוב ה׳( הנותן מטר על פני ארן ושולה מיס על‬
‫וכן יש ראיה מן החוש לביאת המשיח מן היעודים‬ ‫פני חוצות‪ ,‬ובשבילם יקבלו התורה ויקראו כולם‬
‫אשר נתיעדו על ידי דניאל בד׳ מראותיו ‪,‬‬ ‫גשם ה׳ ויעבדוהו שנם א'‪ ,‬כלומר ביחד לא שיהיו‬
‫במראה הא׳ ניבא ויעד על ד׳ מלכיות והם ד׳‬ ‫ניזונים בחסד ע״י ישראל כמו שהיה עד ע תה‬
‫החיות‪ ,‬ובסופה ניבא ויעד על החמישי והוא ביאת‬ ‫ואז יתקיים כל העולם בז ט ת התורה כי כל באי‬
‫המשיח‪ ,‬במה שאמר חזה הוית בחזוי ליליא וארו‬ ‫עולה יקיימוה ולא יצטרך החסד הנזכר ‪:‬‬
‫עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק‬ ‫וי ש ס עד לענין זה מענין בריאת העולס שנברא‬
‫יומיא מטה וליה יהיב שלטן וגו׳ ‪ ,‬והוא מלך המשיח‬ ‫בשביל ה תו ר ה‪ ,‬וכן אדה״ר שהוא עיקר‬
‫ואח״כ אמר אתכרית רוחי אנה דניאל כגו נדנה‬ ‫העולם נברא הוא וכל זרעו בשביל התורה‪ ,‬ובהיותו‬
‫וגו'‪ ,‬ויציבא אבעא מיניה ‪ ,‬ופשר מיליא יהודענני‬ ‫יציר כפ־ו של הקב״ה היה הוא מוכן וזרעו מוכנים‬
‫אילין חיותא רברבסא די אינין ארבע ד' מלכין‬ ‫לקבלה אלא שהרעו רוב זרעו ולא זכו אז לקבלתה‬
‫יקומון מן ארעא ויקבלו! מלכוחא קדישי עליונין‬ ‫כי אס עם ה׳ אלה ו מ א ק מצרים יצאו לעבוד ה׳‬
‫ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא ‪,‬‬ ‫אלהיס על ההר הזה המצווים בהלכות התורה כולה‪,‬‬
‫אדין צבית ליציבא על חיותא רביעיתא די הות‬ ‫וכמו שכל הדברים יחזרו אל תכונתם הראשונה‬
‫שגיא מן כלהון וגו׳ וקרגא דיכן עבד א קרב ע ס‬ ‫בזמ‪ 1‬העתיד כמ״ש הכתוב)ישעיה י״א( ופרה ודוב‬
‫קדישין‬
‫קכח ‪6‬ג‬ ‫עערהיסוחתפתן־נאנכ; ‪ -‬אלהים‬ ‫בית‬
‫התרגום ‪ ,‬וכמו שהבאתי באגרת גאולת פולס פ״ג‬ ‫קדישין ויכלה להון פד די אתה עתיק יומיא וגו׳ ‪,‬‬
‫שחגרמיה בשנת ה׳ רצ״ה ‪ ,‬וכן ממה שאמרו בפרקי‬ ‫זכן אמר חיותא רביעיתא מלכו רביעאה ההוא‬
‫רבי אליעזר על פסוק כי מפני מרכות נדדו ונו׳‬ ‫בארעא די תשנא מן כל מלכותא וגו׳ ומלין לצד‬
‫שלשה מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל‬ ‫עילאה ימלל וגו׳ ויתיהבק בידה פד עידן עיינין‬
‫למשות באחרית הימים ‪ ,‬שמורה על לכידת‬ ‫וסלג עידן וגו; מלכותא ושלמנא ורבותא די מל ט ה‬
‫קושעאנעינ״ה ורודא״ס‪ ,‬וכמו שפירשו שם ‪ ,‬וכמה‬ ‫החות כל שמיא יהיבת לעס קדישי עליונין וגו׳‬
‫מ רי ם אמריק שנתייעדו ונתקיימו‪ ,‬וכן אנו בעוחים‬ ‫ומלתא בלבי נ ע ר ת‪ :‬ובמראה השנית אמר‬
‫שיתקיים ביאת הגואל במהרה בימינו ‪ ,‬אמן ‪:‬‬ ‫ואשא עיני ואראה והנה איל אמד עומד וגו׳ ויאמר‬
‫אלי עד מרב בקר אלפים ושלש מאות וגצדק קדש‬
‫ו ח מ שי ם‬ ‫‪ ,‬פ ר ק ^ני ם‬ ‫וגו‪ /‬ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא‬
‫ואמה סתום החזון כי לימים רבים ״ ופל ה מ מ ז י ם‬
‫מ » ק ר שהשאתי ראיות לביאת המשיח מן השכל‬ ‫ג‪H‬רשו ערב ובקר ומנין אלפים ושלש מאות פ ל‬
‫’ ^ן הלווש‪ ,‬נקל זאת בעיני להביא ראיות מן‬ ‫ביאת המשיח‪ :‬ובמראה השלישית כתוב ולהביא‬
‫^ ‪ :‬ל ה * ר ה נביאים וכתובים מתפרשות בדברי‬ ‫צדק עולמים וגו׳ ולמשוח קדש קדשים‪ ,‬והוא רמז‬
‫מדל על הכתובים ‪ ,‬אסרו ז״ל בראשית ברא אלהים‬ ‫על גאולתנו ‪ ,‬וכמו שפירשו הרב הר״י אברבנאל‬
‫ששה דברים קדמו לבריאת העולם יש מהם שנבראו‬
‫וים שעלו במחשבה להבראות ‪ ,‬התורה וכסא‬
‫‪3‬‬ ‫דל בפירושו לדניאל בספר מפיירהישועה‪. :‬‬
‫הכבוד נצראו< תורה מנין ה׳ קנני ראשית דרכו‪,‬‬
‫כסא הכבוד מ ק דכתיב נבון כסאך מאז ‪ ,‬האבות‬ ‫וגו; וכתיב בסוף ובעת ההיא יעמוד מיכאל ונר‬
‫וישר^ וצית המקדם ושמו של המשיח עלו במחשבה‬ ‫ובעת ההיא ימלע עמך כל הנמצא כתוב וגו‪ /‬הרי‬
‫להבראות^ ה א ט ת מנין דכתיב כענבים במדבר‬ ‫בכל המראות נתייעד ביאת המשיח ונתייפדוקודם‬
‫וגוי‪ ‘,‬ישראל מנין דכתיב ז טר עדתך קנית קדם ‪,‬‬ ‫יעודים על ארבע מלכיות ‪ ,‬וכמו שראינו בחוש‬
‫ביס האקדש מנין שנאמר כסא כבוד מרום מראשון‪,‬‬ ‫שנתקיימו כבר כל היעודים אשר נתייעדו ד׳‬
‫שמוי של משיח מ ק שנאמר יהי שמו לעולם ‪:‬‬ ‫מלכיות ‪ ,‬כן יתקיימו היעודים אשר באו בכל‬
‫צלוונת קדיימת הדברים לבריאת העולם ‪ ,‬הוא‬ ‫המראות בענין הגאולה וביאת המשיח‪ ,‬ו עוז ■יש‬
‫הסכמתו ית׳ לברוא אותם כיון שהיה בורא‬ ‫תקוה ובעמי! יותר ליעוד המשיח מיעודים הקודמים‬
‫העולם ט לא יהיה קיום והעמדה לעולם אס לא‬ ‫מפני שיעוד המשיח בא בכל המראות באחרונה‬
‫יקדמו אלו< ולכן אמרו כי כל הששה דברים‬ ‫כאילו מכלית כוונת כל הארבע מלכיות הוא‬
‫^דמו לעולם ‪ ,‬אבל יש מהם שנבראו בפועל קודם‬ ‫לביאת המשיח ‪ ,‬ואס מה שלא היה בו עיקר‬
‫בריאת העולם והם תורה וכסא הכבוד‪ ,‬ויש שעלו‬ ‫להודעתו נתקיים כ״ש שיתקיים מה שהוא עי«•‬
‫במחשבה להבראות קודם שנברא העולם ונמלך‬ ‫המראות והוא ביאת המשיח‪ ,‬וכן בחלום נבוכדנצר‬
‫אח״כ האל ית׳ כביכול שלא לברוא אותם כי אם‬ ‫הראשון הוזכרו המלכיוח ואח״כ יעוד מלן המשיח ‪,‬‬
‫אמר ק* לסבה ידועה אצלו‪ ,‬או שנאמר שעלו‬ ‫כמה שכתוב וביומי׳הון די מלטא אירן יקים‬
‫במחשבה קודם בריאת העולם שנבראו אח״כ‬ ‫אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ו ט‪ /‬וכל‬
‫ולמעלסס עלו במחשבה קודם ‪ ,‬ולא נבראו מיד‬ ‫מלכיות הד׳ הנזכר בחלום ובמראות הוא מלטת‬
‫כשעלו במחשבה כשאר הדברים הנבראים בששת‬ ‫ישמעאל כמו שהאריך הרבאברבנאל דלבמעיינויזיו‬
‫' י מ י מ י ^ ת ^ ו א ו ט ד במחשבה לברוא אותס‪:‬‬ ‫ותמריו ‪ ,‬וכתב שבעים נטאות כנגד שבעים‬
‫תורה וכסא הכטד קודם‬ ‫ממרים שנתנבא דניאל בד׳ מראותיו ושנמקייסו‬
‫׳ ״ ק‘''*! קקולס ‪ ,‬הוא כי אין קיום והעמדה‬ ‫מהם ס׳ והיו״ד עתידות להתקיים ‪ ,‬מהם חו ר ק‬
‫לעולא צשום אופן כי אס במציאותם ובקיומם ‪:‬‬ ‫והשחתת ישמעאל‪ ,‬ומהם בגאולת ישראל ‪ ,‬ומאותם‬
‫א ם התורה כי היא קיום העולם וזולתה אין לו‬ ‫שנתקיימו ראיה שיתקיימו השאר‪ ,‬וכן מפתרון‬
‫קיום ‪ ,‬כי בשבילה נברא העולם כאמרה ז״ל‬ ‫יזלום הראשון של נבוכדנצר אשר נתקיים רובו במה‬
‫בשביל התורה שנקראת ראשי* ונס כי לפי בריאת‬ ‫שקרה לד׳ מלכיות יש ראיה מן החוש שיתקיים‬
‫העולם היסה ת טנ ת בריאתו שיתרףם בקיום‬ ‫גאולת ישראל הרמוז בו‪ ,‬כי אותו החלום הוא כמו‬
‫התורה ויחרב ב טפול ה ‪ ,‬ט כמו שבבריאת האדם‬ ‫מראות הנבואה שראה דניאל כי במראה נראה לו‬
‫שהוא עולם קפן יש הוראה כי אין לו קיום כי‬ ‫החלום שחלם נבוכדנצר ופתרור ‪:‬‬
‫אס בקיום התורה בהיות איבריו רמז לר״צות עשה‬ ‫וכן נתקיים בחוש הדברים אשר נתייעדו מפי‬
‫רמיח וגי לו כנגד מצות לא תעשה שס״ה ‪ ,‬כן‬ ‫חכמים שיהיו קודם ביאת המשיח ‪ ,‬כמו מה‬
‫העולם הגדול יש רמז בתכונת בריאתו בידיעת‬ ‫שאמרו בדור שבן דוד בא נערים ילביר זקנים‬
‫טר או לענין קיום המצות עיי האנשים הנברמים‬ ‫ונו׳ וברייתא דר׳ נהוראי העזות תרבה ו ט׳ ‪,‬‬
‫ט ‪ ,‬ויש רמז בז ק שהם שס״ה ימות הממה למצות לא‬ ‫ולכידת קושעאנעינ׳׳ה בשנת רי׳ג נתיימד בפסוק‬
‫העשה שאם לא יתקיימו ט גס הוא לא יקיים את‬ ‫שישי ושמחי בת אדום יושבת ב א ק ע ק וגו׳ כפי‬
‫תפקידו‬
‫אלהים‬ ‫היסודות פרק נב‬ ‫‪0‬ד‬ ‫בית‬ ‫‪251‬‬
‫משעיר וגו׳ ‪ ,‬ולכן עלה במחשבתו יתברך לברוא‬ ‫הפקידו‪ ,‬ואם כן קיום העולם חלוי בקיום החורה‬
‫האבות שיקיימו התורה כולה שקבלוה כדי שיגן‬ ‫במין האנושי ‪ ,‬כי כך היהה דעת הבורא יחברך‬
‫זכותם על זרעם לקבלה ‪ ,‬ואף גס זאת הוצרך‬ ‫ליהן אותה לכל העולם אס ירצה לקכלה ולקיים‬
‫לכפות עליהם את ההר כגיגית כמו שדרשו חז״ל ‪,‬‬ ‫אותה ואם לא יקיימוה יחרב העולם ;‬
‫ויהיה כוונת הכפייה על האבות שנקראו הריס כי‬ ‫ואם כסא הכבוד‪ ,‬הוא נס כן סבת בריאת העולם‬
‫אחר שקיימו הס את התורה חייבים בניהם על‬ ‫ובזולתו היתה בריאת העולם לבטלה‪ ,‬כי הוא‬
‫כרחם לקיימה ‪ ,‬וכן נאמר דרך דרש כי ענין מה‬ ‫הוראה על השכר הצפון לצדיקים בנפשותס החצובות‬
‫שכפה עליהם את ההר הוא כי לא הוכנו ישראל‬ ‫מתחת כסא הכבוד ‪ ,‬כי מכבוד כסא כבודו הוא‬
‫לקבל ההורה אלא אחר שעמדו במצרים ונשתעבדו‬ ‫חולק כבוד ליראיו ושכר לנפשותס בג״ע ועוה׳׳ב‬
‫בה כל אותם השנים ‪ ,‬ובזה נכנע לבנם בהיותם‬ ‫כי עיקר‬ ‫‪,‬‬ ‫הנמשכים מהוד והדר כבוד כסאו‬
‫עבדים והוציאם האל יתב׳ כדי שיעבדוהו ‪ ,‬כמו‬ ‫בריאת האדם בעולם הוא לשיקנה מעלה וכבוד‬
‫שכתוב כי עבדי הס אשר הוצאתי אותם מארן‬ ‫לנפשו בקיום התורה והמצות ‪ ,‬בהיותו מורכב‬
‫מצרים ‪ ,‬ובהיותם כבר נכנעים שם נכנעו גס כן‬ ‫וקורן מתומר וצורה אשר היצר הרע עומד לימינו‬
‫לקבלת התורה ‪ ,‬כי כן היתה כוונת האל יתברך‬ ‫לשטנו ועכ״ז הוא מנזאמן ומתרברב בחכמת נפשו‬
‫לכפות ולשעבד אותם שם כדי שיהיה נקל להם‬ ‫ובחריצות יצר העוב לעסוק בתורה ולקיים כל‬
‫קבלת התורה וקיומה ‪ ,‬וזהו מה שכפה עליהם את‬ ‫מצותיה ‪ ,‬אין ספק כי בזה יש לו שכר הרבה בעמלו‬
‫ההר הוא הר גבוה ותלול אומת מצרים אשר‬ ‫אשר יעמול תחת השמש וקונה עולמו בהשתדלותו‪,‬‬
‫שיעבדו אותם לבנות ערי מסכנות ‪ ,‬ויהיה ההר‬ ‫ובזה יש לו שכר ותגמול יותר מן המלאכים כי‬
‫רמז גס כן אל ר״י‪ .‬שנים אשר עמדו במצרים‬ ‫אין להם יצר הרע שיעכבם בפעולתם וימנעם‬
‫גרים בארן לא להם גס כי לא נשתעבדו ברוב‬ ‫מלהשיג רצון קוניהס‪ ,‬ועל זה אמרו גדולים צדיקים‬
‫אלו השנים ‪ ,‬וכמו שעלו במחשבה האבות וישראל‬ ‫יותר ממלאכי השרת ‪ ,‬ווו היתה כוונת בריאת‬
‫לכוונה הנזכרת כן עלו במחשבה בית המקדש ושמו‬ ‫העולם כי הנפשות הן נחצבות מתחת כסא הכבוד‬
‫של משיח ‪ ,‬כי מקבלת ישראל את התורה נמשך‬ ‫ומשיגות מיקר תפארת השכינה כל נפש כפי‬
‫ביאתם אל הארן כי בה יהיו לו סגולה מכל‬ ‫מעלתה‪ ,‬וכל ישעה ומפצה בעוה״ז הוא לחזור אל‬
‫העמים ועליה זכו ליכנס בארן ‪ ,‬כי אין קיום‬ ‫מקומה אשר ממנו נחצבה והרי היא היתה בו‬
‫לכלל המצות כי אם ב א״י‪ ,‬ואז נתקיים ייעוד‬ ‫מקודם ‪ ,‬ומה הרויחה בהיותה מורכבת בחומר‬
‫הארן אשר נשבע לאבותם ‪ ,‬ומאז רצה האל ית׳‬ ‫השנים אשר היתה נעצרת ואדוקה בגוף‪ ,‬אין זה‬
‫שלא יהיה שוס שר ומזל על א״י כמו שרצה שיהיה‬ ‫כי אס ההשתדלות והבחירה אשר בחרה נפש‬
‫ישראל מיוחדים לחלקו ונחלתו ‪ ,‬כמו שאמר הכתוב‬ ‫הצדיק בעולם הזה לעבוד הבורא ית'‪ ,‬כי בזה קונה‬
‫כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ‪ ,‬ואוירא דחרעא‬ ‫בפיה ובלבבה שכר עולם הנשמות מתחת כסא‬
‫דישראל מחכים מצד היותה חלק ה׳ וארצו אשר‬ ‫הכבוד‪ ,‬ולא תצטרך לחסד ורחמים הנעשה לנשמות‬
‫הוא דורש אותה תמיד וגו‪/‬ו עיני ה' אלהינו במקום‬ ‫תחת כסא כבודו כי לא היה דרך שכר אלא דרך‬
‫המיוחד שבה לשכון שכינתו בבית המקדש ‪ ,‬ואילו‬ ‫מסד כמו שנזכר ‪ ,‬ונתבאר סבת קדימת בריאת‬
‫לא היו ישראל מיוחדים בקבלת התורה לא היו‬ ‫התורה וכסא הכבוד לבריאת העולם ‪:‬‬
‫מיוחדים גס כן בארן הקדושה ובבנין בית‬ ‫וסבת הארבעה דברים אשר עלו במחשבה‬
‫המקדש ‪ ,‬כי אולי לא היה צורך שיבנה אס כל‬ ‫להבראות קודם שנברא העולם ‪ ,‬הוא גס‬
‫האומות היו מקבלים התורה כי היה העולם‬ ‫מפני כי הן סבת קיום העולם אבל אין ביטולו‬
‫מתקיים עיי קיומה בכל העולם‪ ,‬וכן אולי לא היה‬ ‫תלוי בקיומם ‪ ,‬כי אחר שנבראת התורה היה‬
‫צורך לשמו של ננשיח ‪ ,‬אבל כיון שצפה הקב״ה שלא‬ ‫יכול להתקיים העולם על ידי מי שיקבל התורה‬
‫ירצו האומות לקבל השורה עלה במחשבתו מאז‬ ‫ויקיים מצותיה אי זו אומה שתהיה שתקבל את‬
‫לברוא האבות וישראל ובהמ״קושמו של משיח כמ״ש;‬ ‫ההורה‪ ,‬כ'ש אס כלל המין האנושי היו מקבלים‬
‫ו מ ה שאמרו שמו של משיח ולא אמרו שעלה‬ ‫אותה ולא היה צורך לייחד את האבות לבדם בקיום‬
‫במחשבה שיברא המשיח עצמו כמו שאמרו‬ ‫התורה בלתי מצווים ועושים ‪ ,‬ולא את ישראל‬
‫על האבות ‪ ,‬הוא להורות על כי המשיח יהיה‬ ‫שיהיו מיוחדים בקבלת התורה בזכות האבות ‪,‬‬
‫מיוחד בשמו לישראל ולא לכלל האומות ‪ ,‬כמו‬ ‫ולא בית המקדש בירושלים נחלת ישראל ‪ ,‬ולא‬
‫שכתוב משיח אלהי יעקב ‪ ,‬ושמו המיוחד לו משיח‬ ‫שמו של משיח בן דוד ‪ ,‬כי בקבלת התורה וקיומה‬
‫בן דוד‪ ,‬ושאר השמות אשר נקבו לו חכמים ז״ל‬ ‫על ידי אומה אחרת או על ידי כלל עדת האומות‬
‫בפרק חלק ובפרקי בן עזאי מורים על ההצלחות‬ ‫ובכללם אומת ישראל היה יכול להתקיים העולה ‪,‬‬
‫והישועות אשר יהיו לישראל בימיו‪ ,‬ולשאר האומות‬ ‫ועכ״ז עלו במחשבה להבראות ‪ ,‬על כי האל ית׳‬
‫אין להם חלק ונחלה בהם ;‬ ‫צופה ומביט עד סוף כל הדורות ‪ ,‬וראה כי לא‬
‫ו נ ט ו שיצא מכה המחשבה אל הפועל ברית האבות‬ ‫ירצו שום אומה לקבל את התורה גם כי יזמינם‬
‫וישראל ובית המקדש ‪ ,‬כן אנו בטוחים שיצא‬ ‫לקבלה וכמו שדרשו על פסוק ה׳ מסיני בא וזרח‬
‫לפועל‬
‫‪257‬‬ ‫קנט‬ ‫אלהים‬ ‫עקד היסודותפרק נב‬ ‫בית‬
‫נסריח מנין קדימת שמו של משיח לעולם ‪ ,‬כי‬ ‫לפועל מחשבת נ רי א ת שמו של משיח שיגלה‬
‫אפשר למיש ה»תוב באופן אחר ‪ ,‬אלא מצד ענ ץ‬ ‫במהרה בימינו אמן ‪ .‬ואני אומר כי כמו שיצא לו«על‬
‫מן בלה ‪ ,‬ומפני זה נביא ראיה מן הכתוכים אשר‬ ‫מחשבת בריאת האבות אחר אלפים שנה כנגד‬
‫אי א ס מי לפרש בענין אחר כ״א בענין המשיס ‪,‬‬ ‫אלפים שנה שקדמה בריאת התורה לעולם‪ ,‬ובריאת‬
‫וגס כי זה ג״כ הו א דרך קבלה ומן התורה ונביאים‬ ‫ישראל בקבלת התורה אחר כך ארבע מי^ת וכסה‬
‫וכתובים ‪ ,‬עכ״ז מתיישב בהם לב המאמין ובעל‬ ‫שנים‪ ,‬ובריאת המקדש אח״כ ארבע מאות וכמה‬
‫ס » ר א בהיות הדבר מפורש בכתובים ‪ .‬אחר‬ ‫שנים ‪ ,‬כן נברא שמו של משיח אחר בריאת המקדש‬
‫שהוא ידוע מדרך הסברא והחוש כי דברי התורה‬ ‫‪t‬‬ ‫ארבע מאות וכמה שנים בזמן חרבן בית המקדש‬
‫ונ בי א ם וכתובים הם אמהיים על ידי משרע״ה‬ ‫יכמו שאמרו חזיל כי ביום שנחרב בית המקדש‬
‫ותלמידיו הנביאים הבאים אחריו‪ ,‬כי הוא מפורסס‬ ‫נולד משיח ואין לנו בו אלא שמו כל זמן שאינו‬
‫וגלוי לכל הע מי ס כי לא נפל מדג ריהס ארצה בכל‬ ‫נראה לנו ולא בא אליט ולכן אמרו שמו של משיח ‪:‬‬
‫מם שיעדו בזמנם לעתיד ונתקיים ‪ ,‬וכן יתקיימו‬ ‫ו כן רומז ענין שמו של משיח כי שמו מפיט לא‬
‫יעודי המשיח וכמו שכתבנו כל היעודים שנתייעדו‬ ‫מש ולא ימוש‪ ,‬כי בכל דור ודור מצפים ביאתו‬
‫בסורם ונתרףמו בפרק כ״מ ול׳ משער זה ;‬ ‫ובכל יום אס בקולו נשמע ‪ ,‬וגס אס יתמהמה‬
‫והנה הר׳ימ ז״ל בעיקר זה כתב ומי שנסתפק לו‬ ‫אנו מחכים לו בכל זמן ‪ ,‬ובזה הבעחק אנחנו‬
‫אונ ס מ ע מ אצלו מעלתו כסר בתורה שיעד‬ ‫עוברים צער וצרת הגליות והשיעבודיס ההווים‬
‫בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם‬ ‫עלינו ‪ ,‬וזו היא כוונה מה שהסכימה מחשבת‬
‫נ צ בי סו ט׳‪ .‬ו מ פ ט כי בנ ט או ת הנביאים המורות‬ ‫חכמתו ית׳ קודם בריאת העולה לבריא שמו של‬
‫על ינמדי המשיח יש מהן שאינן מ ט א רו ת ואפשר‬ ‫משיח ‪ ,‬והוא שיהיה מעותד ומוכן המשיח לבוא‬
‫לפרשם על עניינים אחרים ‪ ,‬ויכול האדם להסתפק‬ ‫בכל דור ודור אחר החרבן אס ישובו ישראל‬
‫ב ה ס׳ו ^זנ אנע־ו על המשיח או לאו‪ ,‬כתב הרב‬ ‫בתשובה ‪ ,‬וגם הדורות שעברו שלא בא היה שמו‬
‫כי מי שנסתפק לו ו ם׳ כסר בחורה שיעד בה‬ ‫שגור ומורגל בפיהם שיבוא ויש להם שכר עוב‬
‫בפירוש בפרשת בלעם ‪ ,‬כי נראה כי בנ ט א ת בלעם‬ ‫בבמחונס אלא שלא שבו כראוי תשובה שלימה ‪,‬‬
‫^ ן מי שיוכל ל ה מז פ ק ולפרש הכתובים שיורו על‬ ‫וזהי שהוכיחו מן הכ תוב) תהלי ם ע״ב( יהי שמו‬
‫ענ ץ אמר ^ א על ענץ המשיח ומי שיסתפק‬ ‫לעולם ‪ ,‬כי בכל הדורות יהי שמו שגור בפי הכל ‪,‬‬
‫אי ט אלא כו»־ בסורה ‪ ,‬בי בפירוש נזכר בה‬ ‫ובהגיע חור וזמן ביאתו בוא יבוא ולא יאמר‬
‫ע רן המשיח ‪ ,‬וענין יעוד המשיח המפורש‬ ‫להציל אותנו מכל הצרות הבאות עלינו ולגאול‬
‫בנבואת בלעם הוא בנ ט א סו הרביעית אראנו‬ ‫אותנו מן הגלות הזה ‪ ,‬נמצא כי שמו הועיל לנו‬
‫ולא ע ס ה א ט ר ט ולא קרוב דרך ס כ ב וגו׳ והיה‬ ‫קודם ביאתו בהיותנו ט ע חי ס שנזכה לראותו כמו‬
‫אדום ירשה וגו׳ וירד מיעקב וגו׳ ‪ ,‬הרמב״ן ד ל‬ ‫שנזכר‪ ,‬וזהו מנין בריאת שמו‪ ,‬ויועיל בעצמותו‬
‫מפרש כל הכתובים על מלך המשיח ‪ ,‬ורש״י ז״ל‬ ‫והדרו לדור שיזכה לראות יועם תואר הדרת פני‬
‫מפרש וירד מיעקב לבד על מלך המשיח ‪ ,‬ונם‬ ‫כבודו להושיע ולהרגיע את ישראל‪ ,‬וגם כי הביאו‬
‫לפירוש רש״י ז׳ל נפרש כיטי אראט אשורנו על‬ ‫ראיה לכל אחד מן הששה דברים מפסו ק ג פני‬
‫מלך המ שיח‪ ,‬ט יראה מעלתו ו ל א מ ת ה בכיבוש‬ ‫עצמו ‪ ,‬נכללו כולם בפסוק בראשית ברא אלהיס‬
‫ראשון זה שכבש יהושע וישראל‪ ,‬וישור עוד מעלתו‬ ‫את השמים ואת הארן ‪ ,‬כי שלשה מהן ק ‪P‬‬
‫לזמן ולא קרוב בכיט ש שני‪ ,‬כי בכיט ש ראשון‬ ‫השמים‪ ,‬תורה וכסא הכבוד וביהמ״ק שהוא מכוון‬
‫זה ד י ך ט כ ב מיעקב ו ט׳ ו ממן פאתי מואב‪ ,‬ועל‬ ‫בנגד של מעלה ‪ ,‬וגם שעתיד לירד בטי מלמעלה ‪,‬‬
‫ט ט ש שגי אשר לא קרוב אמר והיה אדום ירשה ‪,‬‬ ‫ושלשה מן הארן א ט ת וישראל ומשיח ‪ ,‬כי ק‬
‫ט מאז קמה אומת אדום ונתפרסמה בעולם על‬ ‫הראשונה שהיא התורה הירמזת במלת אס שהיא‬
‫כל אויביה ועכ״ז ישראל עושה חיל בימיהם ‪,‬‬ ‫כוללת מאל״ך עד תי״ו עד השלישית שהיא בית‬
‫והוא רמז למלט ט ת חשמונאי אשר עשו חיל‬ ‫המקדש‪ ,‬הס נכללות במלת השמים ‪ ,‬ושאר השלשה‬
‫והכטעו לאדום כמה פעמיה ‪ ,‬ופל מלך המשיח‬ ‫תשלום הששה הנרמזות ט א ״ו ואת הארץ ק‬
‫עצמו שאמר עליו אראט ואשורט אמר ע ת ה וירד‬ ‫נכללות במלח ה א ק ;‬
‫מי ע ק ב‪ ,‬כי ה ט דוי והממשלה שלו תהיה מיעקב‬ ‫וי ש כמה מאמרים בדברי חז׳׳ל על ענין ט א ת‬
‫מזמן שנקרא שמו יעקב על שם וידו >^חזת בעקב‬ ‫המשיח‪ ,‬מהם ברמיזה ואסמכתא על הכתובים‬
‫עפו ‪ ,‬ט ג מ ף ממשלת עשו יהיה מלך המשיח‬ ‫תירה ונביאים וכתובים ‪ ,‬ומהם בלא רמז על‬
‫רודה ט ויסקייס ורב יעבוד צעיר ואז יאביד‬ ‫הכתובים ‪ ,‬לא אחוש להביאם כי אץ בהם ראיה‬
‫שריד מ עי ר‪ ,‬וכמ׳ש במלך ה מ ט ח וירד מיס עד‬ ‫הכרחית כי אס דרך קבלה מה שראוי למאמין‬
‫ים ‪ ,‬ובעשו ולא יהיה שר ‪ T‬לבית עשו כמו שפירש‬ ‫בדבריהם כי כולם דברי אלהיס חיים ‪ ,‬ואפילו‬
‫רש׳י ד ל ‪:‬‬ ‫אותם שי שלהסרמז בכתוב אין ברמז ההוא הכרח‬
‫ו ה י ה היעוד הזה על ידי בל ע ם‪ ,‬ברצותו לקלל‬ ‫בכתוב כ״א מצד קבלת חז״ל‪ ,‬כמו מאמר ז ה ב ענין‬
‫ישראל ולאבדם מעל האד מה הראה לו‬ ‫שמו של משיח שאין הכתוב של יהי שמו לעולם‬
‫הקב״ה‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק נב‬ ‫בית‬ ‫‪258‬‬
‫)במדבר י״ב( ותמונת ה׳ יביש ‪ ,‬ובשלשת נבואות‬ ‫ה ק ל ה מעלתם וממשלתם מתחלהס עד סוף‬
‫הראשונות הוצרך לקרבנות בלק פר ואיל בכל שבעה‬ ‫הימים‪ ,‬כדי להקהות את שרו ואת ש;י נלק‬
‫מזבחות כדי שתחול עליו הנבואה ‪ ,‬מפני שהיתה‬ ‫והאנשיס אשר עמו ‪ ,‬ונס שיתפרסם בכל האומות‬
‫כוונתו לקללם שלא מרצון האל י ת ‪ /‬ועתה‬ ‫מעלת ישראל העפילה ‪ ,‬כי יאמינו כולם את דברי‬
‫שהיה רצון האל שיתגלה ענין המשיח על ירו‬
‫לסבה הגזכרת למעלה לא הוצרך לקרבנות בהשגת‬
‫‪,‬‬ ‫בלעם המפורסם ביניהם לקוכס ואחיה לנביא‬
‫ויתאמת נ״כ יוסר נבואתו מנבואת אחרים על כי‬
‫נבואה זו ‪ ,‬ויחר אף בלק על פר ואיל שהקריב‬ ‫הוא בחכמת קסם שלו ראה קודם כל מעלת‬
‫ג' פעמיס בכל מזבח שהיו לבעלה ‪ ,‬ויתר אף ה'‬ ‫ישראל העתידה ‪ ,‬ואח״כ באה לו הנבואה בסגנון‬
‫אחד כפי מה שראה הוא קודם ‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ן בס על סר ואיל שהקריבו לקלל אס ישראל>‬
‫ז״ל על מאמר השנוי בספרי ומשל מבחו של מלה וילכו כמ ש ויקם בלעם וילך למקומו וגס בלק‬
‫הלך לדרכו ‪:‬‬ ‫שיורה שהיה בלעם יודע מעצמו אחר כוונתו‬
‫שהשם יאמר לו מה אקוב לא קבה אל וכל הענין וכן מיש בפרשת נצביס בעגין יעוד המשיח אי‬
‫אפשר לפרש הכתובים לענין אחר ‪ ,‬ולכן‬ ‫ואחר כך ישמע הדיבור גמלות ההם אשר חשב‬
‫בלגו ‪ ,‬ועיז שיבח עצמו בנבואה זו יותר ממה כתב הרב ז׳ל כי מי שנסתפק לו כסר בתורה‬
‫ששיבח עצמו בנבואות הקודמות ‪ ,‬במה שאמר שייעד ג״כ בס׳ ננביס ‪ ,‬כי נראה שאין להסתפק‬
‫נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון אשר מחזה בכתובים אלו שיורו על ענין אחר אלא על עגין‬
‫שדי יחזה‪ ,‬כי רצה לייחם כל נבואתו זאת המיעדת המשיח והיא פרשת והיה כי יבואו עליך כל הדברים‬
‫‪,‬‬
‫כיובה לישראל שמעם ה׳ צבאות יצאה כי גס האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך‪ ,‬והוא‬
‫שבחכמתו חכמת הקסם ראה אותה לא נתקיימה ענין הברכות והקללות אשר בפרשת כי תבא ‪,‬‬
‫בדעתו עד אשר ראה אותה בנבואה ‪ .‬ומפני כי הברכות נתקיימו בבית ראשון ושגי‪ ,‬והקללות בחרבן‬
‫הדברים העתידים יודעו קצתם מעולם השפל על בית שני ובכל מה שאירע לנו עד עתה ועד זמן‬
‫ידי השרים ‪ ,‬וקצתה יוסר אמתייס מעולם האמצעי שיבא משיחנו ‪ ,‬וכמו שאמר בכל הגוים אשר‬
‫ושרי מעלה הממונים על הכוכביס והמזלות ‪ ,‬הדיחך ה׳ אלהיך שמה ‪ ,‬והוא הדיחוי אשר נדחנו‬
‫אחר חרבן בית שני בבל הגויס ובכל הארצות ‪,‬‬ ‫וקצתם אמתייס וקיימים יותר מעולם העליון על‬
‫ידי המלאכים המגלים בהשבעות מה שמשיניס מה שלא הים בסרגן בית ראשון כי כולם גלו‬
‫למעלה ‪ ,‬לזה אמר שומע אמרי אל ויודע דעת לבבל ‪ ,‬וכן מה שכתוב ושבת עד ה׳ אלהיך וגו׳‬
‫עליון מחזה שדי יחזה ‪ ,‬כנגד ג׳ מדרגות הנזכרים ‪ ,‬ושב ה׳ אלהיך וגו׳ אס יהיה נדחך וגו׳ והביאך‬
‫כי לא סמך על שוס אחד מהם כמה שהשיג מהם וגו׳ ומל ה׳ אלהיך ונו׳ ונתן ה׳ אלהיך וגו׳ ואתה‬
‫קודם כמו שנתבאר ‪ ,‬אלא הכל היה מאת ה׳ משוב ונו׳ והותירך ה׳ אלהיך וגו׳ ‪ ,‬כל אלו‬
‫יתברך ‪ ,‬ואמר לשון שמיעה וידיעה וחזייה ‪ ,‬כי הכתובים לא נתקיימו בשוב ה׳ את שיבת ציון‬
‫החכמות וההשגות יושנו על ידי שמיעה מרבותיו היינו כחולמיס והוא גלות בבל ‪ ,‬ולא היו נפוצים‬
‫וקבלת סופרים ‪ ,‬ועיי חזייה וראיה מפי ספרים ‪ ,‬אז בכל העמיס לשיצערך לומר ושב וקצלך מכל‬
‫וע״י מה שמשיג האדם ויודע משכלו אחר שכבר העמיס אשר הפיצך ה׳ וגו׳ ‪ ,‬ונס לא היו נדחים‬
‫שמע וראה ‪ ,‬והיתה כוונתו בזה כי כל השגתו בקצה השמים לשיקבצס ויקחס משם ‪ ,‬ונס לא‬
‫בשמיעה וראיה וידיעה הכל שמע וראה וידע אחר הוכנו לשימול לבבם לאהבה ה' ולשוב לשמוע‬
‫כך מהאל יתברך כמו שאמר נאום שומע אמרי בקול ה׳ כמ״ש ומל ואתה תשוב‪ ,‬כי גס שבבית‬
‫אל וגו‪/‬וייחס השמיעה לאל והחזייה לשדי והידיעה שני היו יראי תעא ובעלי תורה ולא נחשבו לעובדי‬
‫לעליון ‪ ,‬לרמוז שהשיג לדעתו בנבואת מדרגת עבודה זרה ומגלי עריות ושופכי דמים כאנשי‬
‫אדם הראשון והאבוס ומשה רבינו ‪ ,‬כי באדם ביס ראשון ‪ ,‬עכ״ז נמצאו ביגיהס עדת רשעים‬
‫הראשון ואשתו נאמר וישמעו את קול ה׳ מתהלך אשר הרשיעו להבדל מקהל ישראל ‪ ,‬כמו הצדוקים‬
‫ונו׳ ‪ ,‬ובאבות נאמר לשון חזייה והיא הראיה כמו והביחוסיס ושאר רעות אשר גמצאו בסוף בית‬
‫שכתוב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב שני ‪ ,‬ולא נותרו לעובה בבנין הבית השני אלא‬
‫באל שדי ‪ ,‬וכתוב בפירוש בכל אחד מהם לשון שנחרבו בעונותיהם ‪ ,‬ואס כן הוא ידוע כי אלו‬
‫ראיה ‪ ,‬באברהם פעם שלישית וירא אליו ה׳ ‪ ,‬הכתובים לא נתקיימו עדיין עד זמן ביאת משיחנו‪,‬‬
‫כי אנו בעוחיס שיתקיימו בנו או בבנינו שנשוב‬ ‫ביצחק וירא אליו ה׳ בלילה ההוא ‪ ,‬ביעקב וירא‬
‫אלהים אל יעקב עוד וגו' ‪ ,‬ובמשה נאמר ושמי עד ה׳ והוא ישיב את שבותנו ויקכלנו ממקומות‬
‫ה׳ לא נודעסי ‪ ,‬כנראה שלמשה נודע ‪ ,‬וכתיב שנדתנו שמה וימול לבבנו וגו׳ ונשוב ונשמע בקול‬
‫אשר ידעו ה' פנים אל פנים ‪ ,‬ולכן יחס הידיעה ה׳ ויותיר אותנו למונה וגו׳ ‪ ,‬ואס לא נעשה‬
‫לעליון והוא שם ההוי״ה כי הוא עליון על כל ברצון יכוף אותני עד שנשוב וכמו שדרשו חז״ל ‪,‬‬
‫השמות במעלה וקדימה לעולם כמו שכתב הרב והנה הם עשרה פסוקים ונזכר בהס ה' אלהיך‬
‫וכמו שכתבתי בפ״ד משער עשרה פעמים והם רמז על גאולתנו ועל פדות‬ ‫‪,‬‬ ‫ז״ל בספר המורה‬
‫זה והוא המיוחד לנבואת משה כמו שכתוב‬ ‫‪,‬‬
‫נפשנו לעולם בלי שום סיע טד אחר כך ‪:‬‬
‫כתב‬
‫קל ‪259‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודית‪,.‬פתן נג‪.‬‬ ‫בית‬
‫ןלעש« »הס כלי ‪ ,‬לא יוכל ל ט ק לעשותו כמו‬ ‫פיק שלשה וחבושים‬
‫שהיה מ מ ל ה בלורתו ותבני® ומשקלו בכל חלקיו‪,‬‬
‫והוי הוא » ל י אסר ו »י ס חדשות באו לכאן ‪,‬‬ ‫כ ת ב הר׳מ ז״ל העיקר הי״ג גממייה ‪ ,‬ו מ ר‬
‫ול ‪ 1‬כ אינו צודק במעשה גני אדם מאי דהוה לא‬ ‫ביארנו ענייט וסודותיו ‪ ,‬וכאשר י ‪«6‬ין‬
‫‪ to‬שכן‪ ,‬ט כלל ובלל איט חוזרלהעשוס בידי‬ ‫האדם כל היסודות כולם ונתברר אמונסו נ ה ס‬
‫אדם פ ה שנעשה ונפסד‪ ,‬ולא יצדק בהם לומר אלא‬ ‫הוא נכנס בכלל ישראל ומלוה לאהבו ולרחם עליו‬
‫מס דלא הוה לא כיס‪ ,‬כלומר כי אמר שעשה כלי‬ ‫ולנהוג עמו בכל מה שלוה הסייס איש למבירז‪,‬‬
‫א׳ » ג ם א׳ נקל על^ לעפות כלי אחר כמוהו ‪,‬‬ ‫הן באהבה והאחוה ‪ ,‬ואשי׳ עשה מה שיוכל מן‬
‫ואין זה כמנת המאסר ‪ .‬אלא בדבר המיוחד לאל‬ ‫העבירות מחמת התאוה וסמגברוס השבע הגרוע‬
‫י ‪ 0‬׳ ולא לשום בריה והוא בריאת יש מאין ‪ ,‬מאי‬ ‫הוא נענש כסי חעאיו אנל יש לו חלק לעוסיג‬
‫דלא הוה מציאותו כאדם הראשון נבראונ מנ אעל‬ ‫והוא מששעי ישראל ‪ ,‬וכשנתקלקל לאדם יסוד‬
‫ידו‪ ,‬וכן בריאת הולד בעבע ממיפה סרוחה‪ ,‬מאי‬ ‫מאלה היסודות הרי ילא מן הכללוכנמיבע ^־‬
‫דהוה כבר למזור לקבן חלקיו מי מדיו ולעשו®‬ ‫ונקרא רשע ואפיקורוס וקולן בנמיעות וכו׳ ועליו‬
‫כצור® והבט ® שיהיה הוא מ ס מה שטה קודם‬ ‫נאמר הלא משנאיך ה׳ אשנא‪ ,‬והנה ה א ר מי‬
‫לא כיש ‪ ,‬ולא יבצר ®דו יתב׳ במזימת ידיע®‬ ‫בדברים הרבה וילאתי מענין חבורי ‪ ,‬אגל אני‬
‫לסחזיר מערה צורת כל אדם ליושנה‪,‬כ®® ואיט ®‬ ‫משיתי זה לפי שראיתי בו מועלתבאמונה‪ ,‬לנף‬
‫ד מו מו ומממיו ועב ® כ ® שהיה מקודם‪ ,‬כיון‬ ‫שאספתי בו דבריה מועילים מפוזרים בססרים‬
‫שבידיעתו יתברך טצרו כל בני בראשית בעבעה‬ ‫גדולים‪ ,‬לכן דע אותם והללח בהם ומזור ^י ס ס‬
‫זאת בעיניו להחזיר מיותם נ ®‬ ‫וסטטטהם ‪,‬‬ ‫פעמים רבות והתבונן בהם התבוננות י פ ה‪ ,‬ואם‬
‫שהיו ^ ד ם בלי שוס שיטי ות מרה‪ ,‬סם יכירו את‬ ‫השיאך לבך ותחשוב שהגיעו לך עניינם ססעם א׳‬
‫מצנ« וגם רואיהם אלו אח אלו אותם שהיו גדור‬ ‫או מעשרה הרי השי״ח יודע שהשיאך מל ®ןר ‪,‬‬
‫א חז יכירו ט הם זרע ברך ‪0‬׳ והם אשר היו‬ ‫ולכן לא תמהר בקריאתו כי אני לא חברתי כסי‬
‫מגךדם וחיו מפה ‪:‬‬ ‫מה שנזדמן לי אלא לאחר עיון גדול והסבוננוגן‪,‬‬
‫־ו אה ט גם זאת ל® ה מ א ה לא יצדק כל שכן‬ ‫ואחר שראיתי דעות גרורות אמתיות וזולה אמתיוס‬
‫זה‪ ,‬ט ג ס שלא יבצר מידו מאומה יותר נקל‬ ‫וידעתי מה שהוא ראוי להאמק מהם והסכמי‬
‫ו מ כן הוא ל מג ע ל טו ס האדם טצר כ ® שהוא‬ ‫ראיה בסענות וראיות על כל מנין וענין ו ט׳‬
‫’ ממיסה סרוחה‪ ,‬מסה ט ט ה «ז ר לקד מ ת טו מו‬ ‫עכ״ל הרב ז״ל ‪ .‬וקודם שכתב הי״ג מיקרים כתג‬
‫ותטטזו מן ספצ מס טבשזת אשר לא חצלחנסלכל‪,‬‬ ‫וז״ל‪ ,‬ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי משרע״ה‬
‫או מ ^ א הויווד רקב או תמות ממט אשר כ ט‬ ‫ואין דה ולא דבקות בדח יהודית למי שלא יאמין‬
‫העבע הס הול טס וכלים ונ תס ט ם לעולם ‪ ,‬ו מ טי‬ ‫זה ‪ ,‬אבל הוא ללדיקיס ‪ ,‬וכן הוא לשון גיר ג ט ר ס‬
‫ט המיית המתים אק ציורה בשכל כסי המבע אלא‬ ‫גשמים ללדיקיס ולרשעים ומחיית המסים ללדייןם‬
‫ט « ח ל ע ‪ ,‬לכן צריכין אנו לומר כי מה שאמרו‬ ‫בלבד ואיך יחיו הרשעים והס מתים אפי׳ בחייהם‪,‬‬
‫^ י דלאסוה מ ה ירצה על בריאת אדסהראשק‬ ‫וכן אמרו הרשעים אפי׳ בחייהם קרויים מתים‬
‫®מוילס בריא® שיצרו עפר מן האדמה ונפח‬ ‫לדיקים אפילו במיתתן קרויים חיים ‪ ,‬ודע כי‬
‫בל« ‪1‬ו נשמח סייס ‪ ,‬מאי דהוה לא כ״ש כי מם‬ ‫האדם יש לו למות בהכרח ויתמיד וישוב למס‬
‫שמואר ® האדם אמר כמה אל טס מן השנים יש‬ ‫שהורכב ממנו ו ט׳ ע״כ ‪:‬‬
‫מ‪ .‬יו מי הכנה כ ט השכל ברצון האל ית׳ לחזור‬ ‫ה א מ ו נ ה בעייך הזה הגדול לא נסלאח היא‬
‫;לטוסטנתטלהמ מה שהיה פפראשרגבלא ממט‬ ‫מיכולת האל יהב׳ ולא רחוקה ®‪ft‬‬
‫׳ ע‪ - v ; ; .i: . ,‬מסטלסיציר ® ‪:‬‬ ‫מרלונו ומדעתו ‪ ,‬לא נפלאס היא ממס ש » מ‬
‫ט ‪ 6‬אמונה זו ממנתו ורצונו יח׳ ג״כ‬ ‫מז״ל מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא כ״ם‪ ,‬מ ס‬
‫ממס שאמרו מאי דלא ט ם הוה ו ט ‪ /‬כ*א‬ ‫־‬ ‫ג י אלל מעשה בני אדם איט לודק עניו זה בכללות‪,‬‬
‫ברא אס האדם קודם בצל® ובחסדו יס׳ מבלי צורן‬ ‫אלל האל י ת׳ הו אלודק‪ ,‬ומה שאינו צודק בכללות‬
‫בריא® ומבלי קדימת עובה ‪ ,‬כ״ש אחר שבראו‬ ‫במעשה בני האדם הוא כי הוא קשה בבני אדם‬
‫ומש ג ט ט או בעמיו של נחש שירצה לחזור‬ ‫לעשות מה שעשו כגר ונפסד וחזר ליסודו‪ ,‬והוא‬
‫להחיו® כנסמלה ‪ ,‬טון שקדם במצות ובמעשיה‬ ‫כאומן שיולר כלי למעשהו וכלים אמרים כמוהו‪,‬‬
‫®בים ס מן ט ו ® ט גזה העולם ‪ ,‬וז מ מאי‬ ‫וזהו מה דלא הוה הוה ‪ ,‬ואם נפסד אחד מהם‬
‫זהום לא כל שכן ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫וחזר ליכודו לא ידע ולא יוכל לטץ לקבן אח‬
‫‪ p‬לא ^ ה ט א מצדט ממה שאמרו מאי דלא‬ ‫חלקיו ממקום שנססדו והלכו להם לחזור לעשותם‬
‫» ס הוה ו ט׳ ‪ ,‬כ״א בבריאה ראשונה שלא‬ ‫גלי ככבתחלה ‪ ,‬וגס כשלא נפסדו לנמרי אלא‬
‫קדם לעפר אשר נברא ממט אדם ולא לשוס א׳‬ ‫שנשברו והס לפניו אזי נחשבו לנבלי מרש מעשה‬
‫ילוד אשה מ ט פ ה סרוחה שום הכנה וזטם‪ ,‬ואפ״ה‬ ‫ידי אמן ונשברו ואינו יכול לעשות מאותם השברים‬
‫ז ט טשריס שבבני אדה להיותם צדיקים ומטדים‬ ‫כלי ‪ ,‬וגס בכלי צורף אשר יוכל למזור להתיכם‬
‫במטד ת‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק ע‬ ‫בית‬ ‫‪260‬‬
‫את האדם מיצר השוב להצדיק ‪ ,‬וגה בהיותו צדיק‬
‫אין לו זמן בשני חייו כי גז חיש ונפופה‪ ,‬ולכן רצה‬
‫‪,‬‬ ‫בעבודת האל ית׳ וזכוהס היה מחייב כריאתס‬
‫כל שכן כשמתו כבר שקדם להם הכנה וזכות‬
‫האל יתב׳ להשלים כוונת יצירתו שיחיו בני האדם‬ ‫בהיותם סיים שיהיה בהיוב כביכול לאל יתברך‬
‫הישרים בלבותם מה שהיה ראוי להם שיחיו בזמן‬ ‫לחזור להחיותם ‪:‬‬
‫הבריאה אילו לא חשא אדהייר‪ ,‬כדי שתתקיים טונ ת‬ ‫ומסבות התחייה היא בריאת האדם בצלמו י ת‪/‬‬
‫הבריאה הראשונה ‪- :‬‬ ‫וצלמו יתב׳ הוא המורה כי כולה הן‬
‫סבה שלישית להיות לימוד התורה ועשיית המצות‬
‫בשתיף איברי האדם וגוכו יתחייב שישתתף‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שמותיו והוא ושמו אחד נברא אדם הראשון‬
‫ברמ״ח איברים ושס״ה גידין כנגד תרי״ג מצות‬
‫גם כן בשכרן ‪ ,‬ואמרו חז״ל שכר מצוה בהאי‬ ‫והוא צלמו יתברך ‪ ,‬וחיוב על האדם להשלים‬
‫עלמא ליכא ‪ ,‬כי שכרן גדול מהכיל זמן ער‪,‬ידת‬ ‫נפשו בעולם הזה בשלימית איבריו וגידיו במצות‬
‫האדם בעוה״ז ‪ ,‬נס כי בסבת העבירות אשר‬ ‫ואזהרות‪ ,‬וזהו קרוב לנמנע בהיותהאדם מורכב‬
‫נכשל האדם בהם ואפי׳ הוא צדיק כי אין צדיק‬ ‫מחומר וצורה ומוכן יותר לחומר ממה שהוא מוכן‬
‫בארן וגו'‪ ,‬והוא נענש עליהן כי הקב׳ה מדקדק‬ ‫לצורה‪ ,‬לפתח חעאת רובן מסבת עמיו של נחש‪,‬‬
‫עס צדיקיו כחוש השערה ‪ ,‬אינו יכול לקבל שכר‬ ‫וגס שיצדק וישלוע יצר מוב על הרע אין לו הכנות‬
‫המצות בי;איעלמא‪.‬וכמו שיש קדימה להיות האדם‬ ‫הצריכות להיום כל המצות ‪ ,‬וימי שנותיו בהם‬
‫נזהר מלחשוא על עשיית המצות ‪ ,‬כמ״ש)שם ל׳׳ג(‬ ‫שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ולא יספיקו‬
‫סור מרע ואח״כ עפה שוב‪ ,‬כן יש קדימה לעונש‬ ‫להוציא לפועל כל פרעי המצות ולהיותו פקח וזריז‬
‫העבירות על שכר המצות ‪ ,‬כי צריך שיתנקה גופו‬ ‫מלעטר על שום אזהרה‪ ,‬ולכן רצה האל יתברך‬
‫ונפשו מכתם ומלאת העבירות כדי שיהיה ראוי‬ ‫להמיב לגמול מסד עס ברואיו השרידים אשר ה'‬
‫לקבול שכר המצות ‪ ,‬והזמן אשר יחיה האדם לא‬ ‫קורא בשמו למזור ולהחיותם כמו שהיו ‪ ,‬ויהיו‬
‫יספיק להוצאת אמיתת השכר ‪ ,‬ולכן הוצרך לזמן‬ ‫מוכנים יותר אל עשיית השוב כי הס נבראים‬
‫התחייה שיהיה ריוח וזמן לצדיקים לקבל פרי‬ ‫בדמות אדם הראשון בקומתם וצביונם ‪ ,‬ואינם‬
‫שכר מעשיהם השובים אשר עשו קודם מותס ‪,‬‬ ‫דומים לילוד אשה כי הס הנוצרים עפר מן‬
‫ובני‪,‬יתתס נתכפר כל עונס ועתה יקבל שכר המצות‬ ‫האדמה כאדם הראשון ‪ ,‬ויהיו מוכנים כמוהו כי‬
‫שעשו בחייהם‪ ,‬כי השכר שקבלו בג׳ע לא נשתתף‬ ‫היה יציר כפיו של הקב’ ה ולא שלש בו יצר הרע‬
‫בו הגוף אשר נשתתף בעשיית המצות‪ ,‬ומה שאמרו‬ ‫כ״א אחר שנכשל בחשא נחש והשאת אשתו ‪ ,‬ק‬
‫שכר מצוה בהאי עלמא ליכא הוא רמז כי בהאי‬ ‫אנשי התחייה יהיו מוכנים אל עשיית ה שוב‪,‬ובזה‬
‫עלמא הוא דליכא ובעולם התחייה איכא ‪ ,‬כי‬ ‫יאריכו ימים כאדם הראשון כמו שבריאתם היתה‬
‫בעולם התחייה היצר הרע הוא יושב ובסל כמו‬ ‫כמוהו ויהי׳ להם הכנה וזמן לקיים כל המצות‪ ,‬ובזה‬
‫שכתב )יחזקאל ל״ו( והסירותי לב האבן מבשרכם‬ ‫יושלם יצירתם בצלמו יח' שיהיו מושלמים בתורה‬
‫וגו׳ ‪ ,‬והאדם מוכן לקבל פרי שכר המצות מבלי‬ ‫ובמצות כמו שאמרנו ‪:‬‬
‫מעיק בזמן ההוא ‪ ,‬ועיקר שכר המצות אשר יש‬ ‫ס ב ה שנית כי להיות אדם הראשון יציר כפיו של‬
‫לו אז הוא מאותן שעשה קודם‪ ,‬כי המצות שהוא‬ ‫הקב״ה היה ראוי שיחיה לעולם וכן זרעו ‪,‬‬
‫עושה בזמן הזה אין לו כ׳'כ שכר כי הוא מוכן וקרוב‬ ‫ז ק הימה כוונת האל יתב׳ בזמן יצירתו ‪ ,‬כמ׳ש‬
‫לעשותן בבישול יצר הרע ‪:‬‬ ‫בצלם אלהים ברא אותו ‪ ,‬כלומר שיהיה חי וקייס‪,‬‬
‫עוד אני אומר בסבה זאת‪ ,‬כי לימוד התורה אשר‬ ‫והמשא גרס שנקנסה מיתה עליו ועל דורותיו ‪,‬‬
‫היא נותנת חיים לעושיה כדכתיב )דברים‬ ‫ולסבת היות הוא יציר כפיו חיה תתק״ל שנים‪,‬‬
‫ל׳{ כי היא חייך ואורך ימיך וגו' על האדמה ^‬ ‫וכן הקרובים אליו בעשרה דורות ואח״כ נתמעשו‬
‫ענין שכרה צריך זמן אר\ך לקבלו‪ .‬ולזה נתייחדו ג׳׳כ‬ ‫השנים וחזרו לשבעים כמ״ש )תהליס צ״א( ימי‬
‫ימי התחייה לקבול שכרה בגוף ונפש כסו שהיה מנץ‬ ‫שנותיט בהם שבעים שנה ‪ ,‬והם השבעים שחסרו‬
‫העסק בה בגוף ונפש ‪ ,‬כי אין התורה מתקיימת‬ ‫מאדם הראשון מהאלף שהיה ראוי לחיות ‪ ,‬רמז‬
‫אלא במי שממית עצמו עליה כמ״ש )במדבר י*ש(‬ ‫כי לא השחיר לזרעו אחריו כי אס שבעים שנה‪,‬‬
‫אדם כי ימות באהל ‪ ,‬ואמר התנא פת במלח תאכל‬ ‫וכמ״ש קידם כי אלף שנים בעיניך והס שני אדם‬
‫וכו׳ ובתורה אתה עמל ואס עשית כך אשריך בעוה׳ז‬ ‫הראשון נתמעשו לע' ‪ ,‬והרי הס כיוס אתמ‪.‬ול כי‬
‫ושוב לך לעוהיב ‪:‬‬ ‫יעבור ונו׳ זרמתם שנה יהיו וגו׳ כי כלינו באפך‬
‫ו א בי א מה שיזדמן ממיני הראיות הנהוגות בכל‬ ‫וגו' כי כל ימינו פנו בעברתך ונו׳‪ ,‬כלו׳ בסבת‬
‫שאר העיקרים אשר סימנם שמ׳ק ‪,‬‬ ‫האף והעירה על חסא אדם הראשון כלו ופנו‬
‫שכל ‪ ,‬חוש ‪ ,‬קבלה ‪ ,‬וגם כי קשה קצת להביא‬ ‫הימים פלא נשארו מהאלף שניס כ״א שבעים שנה‪,‬‬
‫ראיה מן השכל והחוש על דברים העתידים בכמו‬ ‫וזהו הנרצה באמרו בהם שבעים שנה‪ ,‬ר״ל באלף‬
‫עיקר זה והוא המחייה ‪ ,‬עכ״ז מן שח״ק ושמים‬ ‫שנים שהיה ראוי שיחיה אדם הראשון וזרעו אתו לא‬
‫ירחמו לתת שוב שעם ודעת בעיקר זה ולא יגרע‬ ‫נשאר לנו מהם כ'א שבעים שהותיר הוא מהאלף‪,‬‬
‫חקו משאר העיקרים ‪ ,‬וכבר יש ראיה מן השכל‬ ‫‪.‬ורהבם עמל ואון כי יצה״ר הוא קרוב יותר להחשיא‬
‫בשלש‬
‫מלא‪261‬‬ ‫אלהים‬ ‫׳‪8‬ער היסוחמ פתן ע־‬ ‫בית‬
‫פצעה אל סתצבת > ונ ס על הצשערה בזה יש ל ס‬ ‫בשלש הסבות אשר זכרתי למעלה ‪ ,‬ופוד ‪ 6‬ני‬
‫שגד מוג זולת מם שישלם בשכר המצות כמו שנזכר‬ ‫מוסיף עליהם דבריס״ ו ק ‪ ,‬ני מ שמה החצובה‬
‫מ מ ל ה ; ‪ p t t o‬התחייה עו ע הוא לה להיותה‬ ‫מתחת כסא הכ טד והגוף אשר נוצר ‪ p‬האי מה‬
‫עומדת מו ף ט אז לגוף הוא זך ונקי מוכן ומזומן‬ ‫בפרס א»־ו של אדם הראשון שנזכר עליו ע ‪6‬ר‬
‫לרצון ולנ ^ ח משמם‪ ,‬להיות טצר בהמייתו מן ה ע »•‬ ‫מן האדמה ‪ ,‬ממה שנאמר מליו מזבח אי מה‬
‫^ אליו כעין וצירת אדם הראשון שהיה יציר‬ ‫תעשה לי ‪ ,‬הושיו שניהם יחד בעת היצירה נ מו‬
‫כפיו‪ .‬של ^ ״ ה ; ו ק ה ס ב ר התחייה יצירתה‬ ‫שכתוב וייצר ה׳ אלהיס אח האדם מסר וגוי רס ת‬
‫פל ידו י מ׳ז איגס ^ ד י אשה ; ול ק יהא ל טפ ה‬ ‫א‪5‬‬ ‫בא ^ו נשמת ר\יס ‪ ,‬וכמו שהנשמה ססוב‬
‫מלוסל ולא שום פ ס ל ופורח ; כי האדם שהוא‬ ‫מנוחתה אל האלהים אשר נתנה תחת כסא כ בו ד‪/‬‬
‫ילוד אשה יש לו עמל בעוה״ז כמו שאמר הכתוב‬ ‫כן ראוי ומחוייב שישוב הגוף למנוחה אל מר\ס‬
‫)איוב ה׳( טי אדס לפטל יולד; ירצה ל ט כוונה‬ ‫אשר ממט חוצב ‪ ,‬ובשוט אל העחר אל הארן‬
‫זו ט מ‪ f‬דס סיוא׳ מאיש ואשה הוא מו ק לעמל‬ ‫כשהיה אץ לו נז ה שום מנוחה מורגשת ואיט דומה‬
‫לא העצר מל ידי האל ית׳ בזמן התחייה ; כי‬ ‫לשיבת הרוח אל האלהים אשר נתנה‪ ,‬וצריך שישתוו‬
‫טל ם יהיו מ מו ת אדם הראשון שנברא גצגיוט‬ ‫שניהם ביחד אל המטחה כמו שנשתוו מ « ס‬
‫ו קו » « » י ה ק־ ונקי ג ט סו מ ק ט מכהה גלגל‬ ‫הבריאה ‪ .‬ולכן רצה האל יתברך להחז ‪ T‬ממונן‬
‫נ מ ה ‪ j‬ממידתו מ ״ ע מצד הכנתו העליונה נףדם‬ ‫לסגריס מתים לזמן התחייה כדי שיהיו הנשמה‬
‫שמפא ט ה מ מו ת משמות הנסרמת בעוה׳ז‬ ‫והנוף יחד כבזמן היצירה; כי אין מטחה לנוף בלתי‬
‫מטפי הצדיקים שהולמת מיד לנן עלן במלטש‬ ‫הנשמה ‪ ,‬וכיון שעיקר בריאת העולם היה נ«ל‬
‫מצות המעשיות אסר ג תנ מז ונתלבש ב ק בצוות‬ ‫המין ה^ושי ראוי ומחוייב שיהיה להם השארות‬
‫אדה ‪ ,‬וטלמש זה הוא צורה ותברת הנשמה בני ע‬ ‫הגוף ונפש יחד והוא זמן התחייה; כי בזה יהתרסה‬
‫ג ט מה פנשתלס ט ט בעוה*ז במצות ו מעיע‬ ‫כי עליהם נברא העולם; כי הס תחילח המחשבה‬
‫ותורת ה׳ בראשם ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וסוף המעשה עד סוף ימות העולם שמא אלעי‬
‫א ר מ ט א ראיס ‪ p‬השכל והסברא על תחיית‬ ‫עוד‬ ‫שט הוי עלמא ‪:‬‬
‫המסים ; ו » א ממס שהוא ידוע כי העולה‬ ‫כי הנשמה היא המרעה ומעוררת את‬ ‫ומפני‬
‫לא נ ב ה ^ני א ל ס ג ס מק האנושי ; וסין סאטשי‬ ‫הנוף לעשות מעשה המצות הנעשות‬
‫ל » ח ישראל סמגוסים בשלש ע מ ה נפוח אסר‬ ‫בשתוף הגוף; ונס יש מצות מיוחדות לנשמה ולא‬
‫המטל סבלה וכלה העולם ולא טהר ממט כ׳א‬ ‫לגוף ‪ ,‬כמצות ועיקרים שהם תלויים באמונת‬
‫‪ 0‬ל »ז אלה » י נם ומהם נפצה כ ל ה א ק ; ומנח‬ ‫הנשמה ומחשבתה; לכן נתייחדה הנשמה בשכר‬
‫ועד אברהם משרה דורוס אשר מהם הוברר‬ ‫בפני עצמה בג״ע ובעולם הנשמות ‪ ,‬נ״ע מ ג ד‬
‫א מ ה ס ‪,‬־ וממט יצא פסולת ישמעאל והוברר‬ ‫השכר שהרויחה וקנחה בהיותה מניעה ומעוררת‬
‫יצ מקגי ט יקרא לו זרע ; וממט יצא פסולת‬ ‫את הגוף לעשות המצות המעשיות ונשסתפה היא‬
‫משו ו מ ב ר ר י ע קב‪ ,‬והוא הסלם המנופה בשלש‬ ‫ג'כ בעשייתן ; כי המצות צריכות כוונה ‪ ,‬ול ק‬
‫מרות כי מפתו מ ת ה שלימה‬ ‫עשרה נפות‬ ‫שכרה היא בג״ע שהוא בעולם התחתון ; ושכרה‬
‫כולם צדיקים טל ם קדושים ; וראיט כי כל מ ה‬ ‫בעולם הנשמות כנגד המצות השכליות התלרות‬
‫מ ב ר א בעולם בששת ימי המעשה קודס בריאת‬ ‫באמונה ומחשבה שאין לטף יד בהן ‪ ,‬ואם לא‬
‫אדם סראפק הכל הוא הווה נמסד משתלשל זה‬ ‫הימה הנשמה בגוף לא היה ראוי שיקבע לה‬
‫גמה ואין דבר קיים גלי שיטי ובלי הפסד וחזרה‬ ‫האל יתב׳ שכר כי היא עושה רצון ר\נה כאחד‬
‫‘ לד׳ יסחמה ; וזה פורס ני לא היחה בריאתם‬ ‫מן המלאכים ואין לה בחירה ורצון; ובהיותה בטף‬
‫ב צא ^לתס; ו ^ נמז הארס היה‬ ‫והיא קונה לה דברי הורה קונה לה חיי העוה״ב‬
‫ג״כ בלס ‪ ?w r t‬ולא ט ה חוזר נ מה שהיה ט‬ ‫מצד היותה משותפת בחומר ולא תחשא ולא תחמיא‬
‫^ ד ם היה נחשב כאחד משאר הנבראים ההווים‬ ‫בהיותה בעל בחירה ורצון ; ולכן צריכה למזור‬
‫ונפסדים ולא היה נראה ומספרסם כי הס תכלית‬ ‫ולהשתתף עם הגוף כדי שיקבל הנוף שכרו אשר‬
‫הבריאה ‪ ,‬ט הדבר הנברא לזולהו אחר כלותו‬ ‫היה מרוצה ומשועבד לנפש בעשיית המצות ולימוד‬
‫מ ע ט ה כל אלה והוא כל מס שנכחו לעשות; הוא‬ ‫ההורה בעינוי גופו‪ ,‬וזהו שכר התחייה כי עיקרו‬
‫נפסד ^ נ ו מוזר למה שהיה‪ ,‬כי המשתלשל ממ ט‬ ‫הוא להנאת הגוף ומנוחתו בזמן התחייה אשר לא‬
‫ישוה ויועיל בסוהולזולמו‪ ,‬כמיני סלמחים והליח‬ ‫יהיה לגוף ממל ומורח‪ ,‬ולא קנאה המרקבת עצמות;‬
‫אשר הם משמשים זה לזה וצריכים זה לקיום ז ה‬ ‫ולא כעס המחליא אח הגוף וכיוצא גאלו המדות‬
‫ו טל ם מ ש ^י ם וט־יכיס אל האדם ולא נבראו‬ ‫המגונות ; אלא מנוחה נ טנ ה בשובה ונחת מכל‬
‫בזמן מיי ח ם ‪ ,‬ור\דם ט פ ס דו‬ ‫טל ם‬ ‫מקרי הגוף ומאורעות הזמן‪ ,‬והנשמה עיקר מנוחתה‬
‫משחלשלים מהם נמומם והם קיימים במין למין‬ ‫היא בהיותה נפרדת מן הגוף ט ן עדן ובעולם‬
‫האטשי ; אבל האדם לא נברא אלא בשביל עצמו‬ ‫הנשמות‪ ,‬וכל זמן עמידתה בנוף נחשב לה כאילו‬
‫לא בשביל זולתו ‪ ,‬ואס לא היה נ מו קייס באיש‬ ‫עומדת במאסר מבלתי היות לה יכולת להעמיק‬
‫בדף‬
‫ארהים‬ ‫עער היסודות פרקנג‬ ‫בית‬ ‫‪262‬‬
‫ונגזר עליו ועל זרעו שישוב אל עפרו יתחייב שתשוב‬ ‫גנוף ונפש בזמן המחייה לא היה שום הנלית‬
‫הנשמה אל הגוף עצמו ויחיה ‪ ,‬כדי שיהיה נשלמת‬ ‫לבריאתו‪ ,‬כי לצמחיה ולב״ח יש תכלית לצורך ה א ד ^‬
‫כוונתו ית׳ ומעשהו שבראו בגוף ונפש בעצמו על ידו‪,‬‬ ‫והוא לא היה לו שוס תכלית לגופו אס היה נפשד‬
‫וכן כל יצורי עולם הוא זורק בהה הנשמה וצריך‬ ‫והולך לו‪ ,‬וכמו שיש תכלית לנפש לשוב אל מנוחתה‬
‫שתהיה קיימת בו לעולם כמו שכתבנו ‪ ,‬ולכך אמר‬ ‫אחר הפרדה מן הגוף וקבלתה עונש על חטאה ‪,‬‬
‫הכתוב ויפח באפיו נשמת חיים וחזר ואמר ויהי‬ ‫ק צריך שיהיה חכלית לגוף לשוב אל מנונתו אחר‬
‫האדם לנפש חיה‪ ,‬ירצה לפי טונ ה זו כי יהיה האדם‬ ‫שיפסד ‪ ,‬כי בזה יתראה הבדל בעלת גופו על‬
‫לנפש חיה כלומר שתחיה אחר שתפרד הנפש מן‬ ‫כל שאר גופי הנבראים שהס לצורך זולתס והס‬
‫הגוף בסבת החטא ‪:‬‬ ‫נפסדים ואינם חוזרים הס עצמם אלא המשתלשלים‬
‫עוד אני מדבר בצדקת תחיית המתים וסבתה‬ ‫כמו שנזכר ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫והראיה לה כי גס תחילת בריאת האדם‬
‫היה יחידי להורות כי שלימותו בעצמו ולא במינו‪,‬‬
‫ו ל כן אמר הכתוב וייצר ה׳ אלהיס את האדם עפר‬
‫מן האדמ׳ ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם‬
‫ושהעולם מתקיים בזכות צדיק אחד וכמו שה'כ‬ ‫לנפש חיה‪ ,‬כי יצירתו מן העפר קרא אדם‪ ,‬ועליו‬
‫)משלי י'( וצדיק יסוד עולם ‪ .‬עכ׳׳ז כבוד וגדולת‬
‫האל יחב׳ מתפרסמת וניכרת יותר בהיות כמה‬
‫‪,‬‬
‫עם הנשמה אמר ויהי האדם לנפש חיה כי כנוו‬
‫שהנשמה היא חיה לעולם כן האדם והוא חומרו‬
‫צדיקים מצויים בדור א׳‪ ,‬וכמו שאמרו אינו דומה‬ ‫הנוצר עפר מן האדמה יש לו הקוה לעולם להיותו‬
‫מועטים העושים את המצוה למרובים העושים‬ ‫חי בזמן התחייה חיים ארוכים ;‬
‫אותה ‪ ,‬כי יגדל שכר כל אחד מהמרוביס משכר‬ ‫עוד אני מביא ראיה מן הסברא ‪ ,‬מה שאמר‬
‫כל א׳ מהמועטים יומר מכפי הערך אע״פ שכולם‬ ‫הכתוב בבריאת האדם וייצר וגו׳ ויפח‬
‫עשו מצוה אחת ז‬ ‫נאפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ‪ ,‬ני‬
‫ו ל ס ב ת החטא הקדום היו מועטים בני עליה‬ ‫במו שכל מה שברא כאל ית׳ הוא עומד וקייס‬
‫בכל הדורות ‪ ,‬בפרט בדורות הראשונים‬ ‫במינו לעולם כמו שבראו ולא ישנה את תפקידו‪,‬‬
‫אשר היו קרוביה יותר אל החטא הקדום ‪ ,‬וגס‬ ‫כן בריאת האדם יהיה בו כח החיות שנופח בו‬
‫בחטא שחטא אדם הראשון הרי הוא כאילו חטאו‬ ‫קייס לעולם ‪ ,‬כי בשרצים ובעופות כתיב ישרצו‬
‫בו כל העולם ‪ ,‬כי זה כל האדם אדם הראשון‬ ‫המיס שרן נפש חיה ועוף יעופף על הארץ וגו׳ ‪,‬‬
‫היה ככל האדם אשר בעולם בכל דור ודור כיון‬ ‫וכן נוהג העולה להוציא המינים הנזכרים אשר‬
‫שלא היה אחר בעולם אלא הוא‪ ,‬וגם היה החטא‬ ‫הס קיימים במין במאמרו יתב׳ ‪ ,‬וכן כתיב תוצא‬
‫ביום ההולדה הראשונה סמוכים זה לזה ‪ ,‬ולזה‬ ‫הארץ נפש חיה למינה בהמה וגו׳ ויעש אלהיס את‬
‫לא היו בכל אלו הדורות צדיקים כ״א מתי מספר‬ ‫חית הארץ למינה וגו׳‪ ,‬וכן הוא הווה תמיד מכמה‬
‫ולא היה בהם איש שלם שלא יצא ממנו זרע‬ ‫שרצים ועופות וחיות ובהמות שנבראו בתחילת‬
‫פסול‪ ,‬עד יעקב אבינו ע״ה שהיתה מטחו שלימה‬ ‫הבריאה התהוו ונולדו ונשתלשלו מהם מאליהם‬
‫והוא השלים דור כ׳ב כנגד תשלום האותיות של‬ ‫עד היום ועד סוף כל ימי עולם הס קיימים‬
‫מורה ‪ ,‬כי בקודמים היה חסרון ופיסול כי לא‬ ‫במין ‪ ,‬ובאדם כתיב ויברא אלהיס את האדם וגו׳‬
‫נשלמו בהם האותיות‪ ,‬וכן מפסוק ויהיו שניהם‬ ‫ואחר כך כתיב וייצר ה׳ אלהיס וגו׳ ויפת באפיו ‪,‬‬
‫ערומים האדם ואשתו וגו׳ עד ויעש אלהיס לאדם‬ ‫לא ברא אלא אדם א׳ ועליו אמר שנפח באפיו‬
‫ולאשתו כתנות עור וילבישם יש כ״ב פסוקים ‪,‬‬ ‫נשמח חיים ‪ ,‬וצריך שיהיה נשמת חיים זה קייס‬
‫להורות הענין הנזכר כי בכולם היה זרע פסול‬ ‫בנוף האדם לעולס כי כיון שהזכיר שנפחו באפו ‪,‬‬
‫ערום הלכו בלי לבוש שלם עד דור כ״ב שהוא‬ ‫כי מה שזכר נפש חיה בשרצים ועופות ובהמות‬
‫יעקב שנתלבש במלבוש שלם נקי בהיות מעתו‬ ‫וחיות ‪ ,‬הוא במינם כמו שכתוב בכולם למינה‪,‬‬
‫שלימה‪ ,‬ומבניו הכשרים היו נפש בני יעקב שבעים‬ ‫וצוה שתוציא הארץ נפש חיה וכן הוא הווה תמיד‬
‫בירידתם למצרים כולם כשרים ‪ ,‬ומהם נשתלשלו‬ ‫מעצמו ‪ ,‬אבל הנשמה שהיא מלמעלה וחצובה‬
‫כמה רבואות בצאתה ממצרים ‪ ,‬ומתו אותם שלא‬ ‫מתחת כסא הכבוד בכל אחד מאישי האנשים ‪,‬‬
‫השליכו שקוצי עיניהס ובגלולי״מצריס נטמאו ‪,‬‬ ‫אין כח במצע הנברא לבדו לברוא האדם אלא‬
‫ונותרו ששים רבוא הכשרים וראויים בכמותם‬ ‫בשמוף האל ית׳ עמו בכל א׳ וא׳ מהם ‪ ,‬וכמ״ש‬
‫ואיכותם לקבלת התורה ‪ ,‬ובז דן ביאתם לארץ‬ ‫)נדה ל׳׳א( ג׳ שוחפין באדם כו‪ /‬כמו שהיה בתחילת‬
‫לא נתוספו על מה שהיו בזמן צאתה ממצרים ‪,‬‬ ‫הבריאה שאמר ויפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬וכיון‬
‫כי בזמן צאתם היו ראויים ליכנס מיד לארץ‬ ‫שכן הוא יתחייב כי חיות האדם יתמיד לעולם ‪,‬‬
‫והיתה מתחלקת להם אלא שחטא המרגלים עכבס‬ ‫כיון שהאל יתב׳ נפח בגופו הנשמה ‪ ,‬וכן בכל‬
‫ארבעים שנה ‪ ,‬ואם היה עולה מניינם אז יותר‬ ‫ילודי אשה הוא יתב׳ זורק בגופם נשמה וראוי‬
‫היה מגיע לכל אחד מהם חלק מועט ממה שהיה‬ ‫ומחוייב שהתקיים בו לעולה ‪ ,‬כיון שכל א׳ הוא‬
‫מגיע כזמן יציאתה ‪ ,‬וכבר זכו ס׳ רבוא היוצאים‬ ‫כמו שנברא בפני עצמו על ידו יתב׳ צריך שיהיה‬
‫ממצרים שלא תתחלק הארץ כ״א לסך ההוא‬ ‫קייס כמו שהיה בתחילת הבריאה ‪ ,‬ואחר שחטא‬
‫^‬ ‫וגס‬
‫קלב ‪ie3‬‬ ‫אלהיט‬ ‫שערהוםוחמנויקנגנד‬ ‫בית‬
‫השמש ‪ 06‬לא מס שיחדש האל יש׳‪ ,‬וגס כל‬ ‫וגס כי הס לא ז ט לי מ ס ‪ ,‬ז ט ח החילוק פ מד‬
‫הנביאים לא השיט נטאלזס כ״א בסיני‪ ,‬וכמתי‬ ‫כמקומו לבכיהס אסריהס‪ ,‬נסי מי שסונר שנשחלקה‬
‫ימזקאל סידש מוייס המסים מכמה שרם מזמן‬ ‫הארן לפי מניןהאנשים‪ ,‬ואחר כרסשם היו‬
‫י ‪ 4‬אס מצרים » י ס ס שבא בקבלה שהיו ב ר‬ ‫הולכיס ומשרבים על ‪ p5r‬שלמה שנאמר)>ףא ד(‬
‫**יים י מ איי אי* ה קן ‪ ,‬שהיו כבר פצמוסיסס‬ ‫יהודה וישראל רבים כחול א שרעל הי הלרופו ט׳‪,‬‬
‫יב מ ת לפלה פליהם נידיס ושמי וקרס פליסה‬ ‫ואח״כ היו רבים מהס ג״כ בזמן אחד וכדור אהל‬
‫סור מלספלס ואס״ב נתן ב ה ס מ מ ^ ו א מ ר‬ ‫והיה נחשב להם שכר קיום השורה והמצות » מ « ת‬
‫)יחזקאל ליז( ‪ 1‬נ ש מ בכם רוגז וחייסס ‪ ,‬ירצה‬ ‫יחד בכלל כל ישראל יותר לכל אמד ממה שהיה‬
‫פרמו שנאסר נ ו גאדסיר ויסגז גאסיו נשמח חיים‬ ‫נחשב קודס לכל א׳ מהם נסי השרש שאיק דמ‪<1‬ן‬
‫ומה מונ ק דוגמתו ‪ t o‬איש ואיש ממס שהוא‬ ‫מועטין העושים למרובים ו ט׳ ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫שוסף לאג ואה בבייאח כל אדס‪ ,‬ונאמר וידעתם‬ ‫ו ל כן רצה הקב״ה לזכות לישראל ו ל סי ע ^ ג ה‬
‫ט אני ס׳ דמיתי ועשיתי נאם ס׳ ‪ ,‬כי דבר חדש‬ ‫להם שורה ומצוש‪ ,‬ורצה לזכושס פול‬
‫נפשית מפולס והרי מ א כבריאה חדשה‬ ‫זס‬ ‫שימצאו יחד בשחייה כל הכשרים שבכל הלורוש‬
‫כבריאת שמים וארן הנאמר בהס )תהליס ל״כ(‬ ‫העוברים ותחשב להם המצוש שעשו ושיעשו לזמש‬
‫בדבר ^ שמיס נפשו וטי‪ ,‬ו ק נאמר כאן דברתי‬ ‫גדול עד לאין קן‪ ,‬כיון שתכליש הבריאה לסי היסה‬
‫ועשיתי מ או מ ה ודבור לגד חיו ‪ ,‬ונתבארה סבת‬ ‫שיקבלו ישראל את השורה ויזכו בה לחיי ש ה *נ‪:‬‬
‫נמוייתס בפרק תגפזיס ;‬ ‫ויתרחב מעם זה עוד למצות פרסיות אטר לא‬
‫י ב ח ח י ה העתידה יחדש יושר להקים אותם‬ ‫זכו קצת אנשים לעשושס בחייהם‬
‫שנרקבו פצמוסיהם ולהחיות אותם‬ ‫בעוה״ז ובזמן התחייה יזכו‪ ,‬והס כמו מי שלא זכה‬
‫פ עי מ ה ה פ »י‪,‬וג ם אומה שנשר® ונמסזר א»יס‬ ‫לכיבוד אב ואס שמתו בהיותו קסן או פברו‬
‫ולא ט ד ע פ ט מ ה איס יקבץ כל אפר אל אפרו‬ ‫אביו ומת ילדתו אמו ומתה‪ .‬עשה בזמן השחייה‬
‫פד יעשה פנ ס ויקרב עצס אל פצמו ויקרם‬ ‫יזכו לכבדם ‪ .‬וכן מי שלח זכה ללמד אש מ ו‬
‫עליהס » ר ובשר מלמעלה מ פ ש ט ה בסמלה ‪:‬‬ ‫הורה ‪ ,‬בכמו זה הענין ילמדהו ‪ ,‬ומי שלא זכה‬
‫ואז־זר שהחוש מעיד פל ^«רו ש התחייה למי‬ ‫להיות בארן ישראל לקיים מצוש שבה חכה‬
‫שפת וכלה בשרו ועורו ושבר עצמותיו ‪,‬‬ ‫עתה ‪ ,‬ומי שלא עלה בידו ל^ים איזו מצוה‬
‫נגזור אומר ג״כ לאפס אותה דק• טו ב לשרירים‬ ‫לסבת היותו בגלות יזכה אז לקיימה ;‬
‫‪ ^ •jtA‬קו ר א‪ ,‬ידבר ויקראם מארן ‪ ,‬ממזרח‬
‫שמש עד מבואו יקיצו משנס נפלה‪ ,‬כי בל ה מו מ ת‬ ‫פרק ארבעה וחטשים‬
‫סאסשריוה ל טו ס בעולם יעד האל יס׳ למוכים‬
‫ולישרים הלומדים ® ר ט ומקיימים מצותיז ‪,‬‬
‫^יון שהסטיס ט א מובס אל פ רן מ מ ס ו ט א‬
‫נביא לאיה מן החוש מל אסשרוש^הסמייה‬
‫וחיובה ‪ .‬אס אסשרושה‪ ,‬ממה שמל( מו^בל‬
‫יכן‬
‫ה ט ס ה שטא רפה ‪ ,‬יטייב ט ו ת מובח ס ת טי ס‬ ‫בידיט שעל כל דיבור ודיבור שיצא מ « הקצ״ה‬
‫ל מו ט ס‪ ,‬כי האל יש׳ לא ימנע סוב להולכים‬ ‫יצתה נשמתן של ישראל שנאמר)שה׳׳ש ה׳( נפשי‬
‫ב ס ט ם‪ ,‬וכפו שעשה מוב׳ זו לשעבר יעשנה לעתיד;‬ ‫יצאה כדברו ‪ .‬כמו שאמר רבי יהושע ‪ p‬לוי מ־ק‬
‫ו כ ו‪ .‬נ ט ‪ 6‬ראיה מן החוש על טו ב התטיה‪ ,‬ממה‬ ‫ר׳ עקינא ‪ ,‬והוא לא חידש אלא על כל דיבור‬
‫שהיה ו מ ה ד ט ס בענין החלום שמולה האדם‬ ‫ודיבור ‪ ,‬כי עניו יציאת נשמתם בסיני הוא מוסכם‬
‫שרואה ^ י ם שכבר מתו זה כמה שרם ונפרדו‬ ‫לכל ‪ ,‬והוריד החל ית׳ מל שעתיד להסיוש בו‬
‫>הוא רואה אותה בדמותה וצלמה אשר‬ ‫והחיה אותם כדכתיב )תהלים ס״ח( גשם מ בי ת‬
‫®‪ 1‬בזמן ® מ ס ס ‪ ,‬ונד ® לו ב או ק ראייתו אותה‬ ‫תניף אלהיס וגו‪ /‬וכן מנין תחייש א צ י » ‪ ^ .‬׳ ק‬
‫ודיבואו » ‪ w j‬מ לו ט ע נ י י ט ס אשריהס דאר ®‬ ‫הצרפית‪ ,‬ואלישע אס בן השונמית‪ ,‬והאיש אשר‬
‫לעתיד‪ ,‬ואס לא ט ס להם השימסות עם הנוף‬ ‫היו קוברים ונגע בעצמות אלישע וחיה וקם על‬
‫ל » ג אליו כבססלה לא היו נראים כדמוסס‬ ‫רגליו‪ ,‬וכן מצאנו בחסידים הראשונים בזמן רבי‬
‫וצלנס ל^*י ט ו אלא כדמות רו ט ס נצי גוף ‪,‬‬ ‫ולפניו ואחריו ממה שהחיו משים‪,,‬וכן מסי‬
‫וכן ברמזה ■פל פנייגי החיים בפוס״ז נראה ט ש‬ ‫יחזקאל שחיו ועמדו על רגליהם מיל גדול מאל‬
‫להם ®יולס ^ ס לאמייסס לשוב ל טו ס מבט‬ ‫מאד‪ ,‬הרי ראיה מן החוש על אפשרוס השתייה ‪:‬‬
‫ספוס״ז בזמן ס ת טי ה‪ ,‬ודומה לעטן זה ראיתי‬ ‫א ל א שיש הפרש גדול בץ שחיות אלו לשחייה‬
‫מו פ ר סמסימם ראיס פל השארת נפש האדם ‪,‬‬ ‫העתידה ‪ ,‬כי שחיית ישראל בסיני היחס‬
‫כי האדם ט ל ם שהוא רואה אדם שבבר מת זה‬ ‫מיד שנתפרדה הנשמה מן הגוף ולא הספיקה‬
‫כמס שטם ואיט מולם שרואה סוס או נמל י מ ע‬ ‫לעלות אל מחיצתה וחזרה אליו‪ ,‬וכן מחיית אליהו‬
‫או בהמה אמרת שמתה אתמול ‪ .‬ני נפש הבהמה‬ ‫ואלישע לא השיגה ידס להחיות אלא בבמו זה‬
‫טורדת ט א לממה לארן ולס נשאר בה רמז‬ ‫סענין קרוב לפרידסה מן הנוף כסי מס שהיה‬
‫דגר אשר יצוייר א®׳ בחלום ז‬ ‫בסיני‪ ,‬כי אין כח בנביא לעשות כל שדש שחת‬
‫יק‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק נד‬ ‫בית‬ ‫‪264‬‬
‫התורה הוא סומך נופלים ורופא ומתיר וכו׳ ‪:‬‬ ‫ו כן יש ראיה מעני! זה ממה שכתו‪ ) 3‬איו ב ליג(‬
‫וכן על מה שאמר מחיה מתים ברחמים רבים‬ ‫הן כל אלה יפעל אל פעמים ונו׳ ‪ ,‬וכתיב‬
‫אמר סומך ורופא ומתיר ; כיון שהוא מחיה‬ ‫כי שת לי אלהיס זרע אסר המת הכל כי הרגו‬
‫המתים היה אפשר שלא יחוש לנופלים ולחולים‬ ‫קין ‪ ,‬וכיון שגאחדו הנפש והנוף יחד לעבוד האל‬
‫ולאסורים כיון שסופם להחיות; ולכן אמר כי גס‬ ‫ית׳ בשתזדכך הנפש בגוף המוכן לעבודת האל‬
‫שהוא עתיד להחיות אותם אינו מניח אותם ליפול‬ ‫תשוב אמ׳׳כ לגופו ; כי ממנו לוקחה ואליו תשיב‬
‫כי הוא סומכס ‪ ,‬ואס יפלו בעונם בחולי או‬ ‫לזכותו במה שזכתה והצלימה היא ‪ ,‬כי שותפים‬
‫ביסורים רופא ומחיה אותם ‪ ,‬וזה לקיים אמונתו‬ ‫שקוליס הס ויבואו שניהם ‪ ,‬וגס הנפש היא עיקר‬
‫לישני עפר שהם האבות אשר קיים והבטיח להם‬ ‫בחמאת הגוף ולכן תשתתף עמו לזכותו במה‬
‫בקיום זרעם; ואמר מי כמוך בעל גבורות ומי‬ ‫שצדקה ממנו ‪ ,‬חלף מה שנחשב לה טון אשר חמא‬
‫דומה לך כי הגבור סומך על גבורתו ואינו חושש‬ ‫יותר מהנוף הדומם ומיכן לעבודת הנפש ‪ ,‬ואין‬
‫לקיים מה שהבטיח ‪ ,‬והוא ית' הוא בעל גבורות‬ ‫פל הגוף לזכך עצמו כ״א על הנפש שהיתה בעלת‬
‫שהזכיר למעלה גבורת תחיית המתים וגבורת הטל‬ ‫הנוף ועל פיה התנהג ויתנהג ‪ ,‬וכו כשנשארה‬
‫ומטר לזון ולפרנס את כל העולם כולו ושאר‬ ‫זכה מהגוף תשוב אליו כבתחילה שלא תהא נפש‬
‫הגבורות אשר הוא עושה בזה העולם; ולו יאות‬ ‫החוטאת נשכרת שתשוב להיות כשתזדכך יותר‬
‫להקרא בעל גבורות‪ ,‬ומי דומה לו לקיים אמונתו‬ ‫מהנפש אשר נזדככה בראשונה ‪:‬‬
‫עם היותו בעל גבירות‪ ,‬ואמר מלך ממית ומחיה‬ ‫ועל אלו התחיות שעברו והעתידה אפשר שכוונו‬
‫כי מלך ב״ו יכול להמית ולא להחיות את מי‬ ‫אנשי כנסת הגדולה בנוסח ברכה שניה של‬
‫שהמית ‪ ,‬והוא יתברך הוא ממית ומחיה‪ ,‬ורמז בזה‬ ‫י״ח ברכות והיא גבורות; אתה נבור לעולם ה‪/‬‬
‫ענין תחיית המסים שעברו ע״י אליהו ואלישע‬ ‫לא אמר אתה גדול או אתה נורא; כי ענין גדול‬
‫ויחזקאל‪ ,‬כי באליהו שהחיה את בן הצרפית נאמר‬ ‫ונורא אפשר להאמר על ב״ו בתמידות והמשך ;‬
‫הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות‬ ‫כמו מלך גדול או שר גדול ; אפשר שיהיה כל‬
‫להמית את בנה וגו׳ ‪ ,‬אח״כ ותשב נפש הילד על‬ ‫ימיו גדול במדריגה אחת ומצב אחד ; אבל ענין‬
‫קר ט ויחי ; ובבן השונמית נאמר והנה הנער מת‬ ‫גבור אינו כן בבשר ודם > כי מי שהוא נבור‬
‫‪,‬‬ ‫מושכב על מטחו ונו׳ ויפקח הנער את עיניו‬
‫וביחזקאל כתיב והנה בקעה מלאה עצמות‪ ,‬וכתיב‬
‫בבחרותו לא יהיה גבור בזקנותו או בילדותו ;‬
‫כי הגבורה היא במבע הנבור לפי שניו ‪ ,‬איל‬
‫ונתתי בכם רוח וחייתם ‪ ,‬ועל אלו התחיות אמר‬ ‫באל יתברך נאמר נבור בהחלט לעולם בלי שים‬
‫מלך ממית ומחיה‪ ,‬כמו שמלך אמד הוא גוזר מיתה‬ ‫שיפי ; ולכן אמר אתה לבדך גביר לעולם ה׳‬
‫על מי שהוא רוצה ‪ ,‬כן האל ית' גזר מיתה על בן‬ ‫כי היכולת והגבורה שהיחה לו בזמן בריאת‬
‫הצרסית והשונמית קודם זמנם בילדותם‪ ,‬וכן נזר‬ ‫העולם ויצירת אדה״ר שהוא תכלית הבריאה‬
‫מיסה על בני אפרים שיצאו קודם זמנם ממצרים ‪,‬‬ ‫היא בו לעולם אפילו בזמן תחיית המתים; ולכן‬
‫והחיה אותם ‪ ,‬מה שאין בכח מלך ב״ו לעשות ‪.‬‬ ‫אמר לעולם ה׳ מחיה מתים אתה ; וכן הזכיר‬
‫ואחר שהזכיר ממה שהחיה האל ית׳ לשעבר אשר‬ ‫נבור בברכה זו שים בה הורדת העל והגשם אשר‬
‫הוא דבר נראית בחוש‪ ,‬אמר ונאמן אתה להחיות‬ ‫הם סבת חיות בני העולם וקיומו‪ ,‬ולעולם גבורתו‬
‫מתים באיי מחיה המתים‪ ,‬כי נמה שראינו בחוש‬ ‫זו מתמדת ועומדת במצב א׳ לזון ולפרנס את כל‬
‫יש ראיה לקבוע אמונת התחייה בלבנו ‪ ,‬גס כי‬ ‫העולם כולו ‪ ,‬ואמר מחיה מתים אתה על מה‬
‫לסי השכל נראה דבר זר ‪ ,‬ולכן אנחט צריכין‬ ‫שהחיה את יצחק בעקידה וכמו שדרשו חז״ל ‪,‬‬
‫להודות לו ולברכו על התחייה העתידה‪ ,‬וכן יצחק‬ ‫וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים אל תשלח‬
‫אמר באיי מחיה המתים כשחזרה נפשו אליו כמו‬ ‫ידך אל הנער חזרה נפשו לגופו והתירו ועמד‬
‫שכתוב למעלה ‪ ,‬ולא הוזכר זה בתחיית אליהו‬ ‫יצחק על רגליו וידע שכך עתידים המתים להחיות‬
‫ואלישע ויחזקאל שנעשו על ידם ברצון האל יה'‪,‬‬ ‫ופתח ואמר ברוך מחיה המתים ‪ ,‬ואמר מחיה‬
‫וכן על כי אלו התחיות אינם כוללות ותחיית יצחק‬ ‫מתים ברחמים רבים על תחיית המתים שחיו‬
‫היתה כוללת לכל י ^ א ל יוצאי ירך יעקב בנו ‪,‬‬ ‫ישראל כששמעו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה;‬
‫והתחייה העתידה אשר תהיה כוללת לכל ישראל ‪:‬‬ ‫ולכן הזכירו חכמים מסי הגבורה כאן מל דבר‬
‫החיית המתים שהיא בנ טר ה כמו שנזכר ; ולא‬
‫פרק המשה וחמעים‬ ‫‪,‬‬
‫אמרו מסי הקב״ה שמעמס ואמר קידם מכלכל‬
‫חיים בחסד טל כ״ו דורות שמבריאת העולם ועד‬
‫י ע ן כי קצרה היד מלהביא ראיות כל הצורך מן‬ ‫משה שניתנה התורה על ידו שנתקיים העולם‬
‫'השכל והחוש על שרש התחייה ‪ ,‬כי אין כח‬ ‫בחסדו יה׳ ‪ ,‬כמו שדרשו על הני כ״ו כי לפולה‬
‫השכל והחוש משיגיס לדיר על הדברים העתידים‪,‬‬ ‫חסדו ; וסמך לו מחיה מתים ברחמים רבים ‪,‬‬
‫אאריך בראיות הקבלה מן התורה ומן הנביתיס‬ ‫אחר שכלכל חיים בחסד שהם כ׳׳ו דורות החיה‬
‫ומן הכתובים ומדברי רז״ל על בירור עיקר זה ‪:‬‬ ‫הנעזיס בנתינת התורה כנזכר ; ועל ידי נתינת‬
‫בפרק‬
‫קלג ‪265‬‬ ‫שער היסודותמ‪ 1‬ק‪5‬ח ׳‪:‬ד אלהים‬ ‫בית‬
‫לססייס ס מ ט ם מפייז ואיש אל משפחתו ת ט ט *‬ ‫ב פ ר ק מלין א״ר יוחק מרן לתחיית סמסים ‪P‬‬
‫אשיי י מ ‪9‬י ט ^ י סו ד יהללוך סלה הללוך לא‬ ‫התורה‪.‬שנאמר ונתתם ממנו ‪ 6‬ת תרומת‬
‫לתחיית המסיס מה׳ת‪,‬‬ ‫יהללוך‬ ‫ה׳ לאהרן הכה! וכי אםרן למולם קייס והלא לא‬
‫א מ ר ריגי ל ‪» 1w fe‬־ שירה ג ט »דז ץכס ואומר‬ ‫נכנס לא*י אלא מלמד שמתיל לחיות ו ט׳ סנאן‬
‫לפוה״ב שנאימי סוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר‬ ‫לתחיית המתים מן התורה״ מ י רביישמפאלתנא‬
‫ו ט ‪ /‬איר יותנן ס » למחיית המסיס סן ההורס‬ ‫מה אהרן מבר וכו׳ ״ להא דכתינ ל א ס ח לאו‬
‫סנל מ ר קול צופיך וגו׳ רינט לא ^(מר מלא ירננו‬ ‫להכי אתא״ ר׳ סימאי אומר מנין לתחיית המשים‬
‫^ ל י מ י י ש המסים ‪ p‬המורה‪ ,‬א״ר יוחנן‬ ‫מן התורה שנאמר ונם הקימותי אס ב דו ר אסם‬
‫נ מיזין כל מבי אי ם לומר שירה בקול אמד שנאמר‬ ‫לתת להם״ לכס לא נאסר אלא להם מכאן ראיה‬
‫קול צו טן ^ ו ק ו ל וגו׳‪ ,‬אמר רבא מנין לתחייפ‬ ‫לתחיית המסיס מן התורה‪ ,‬שאלו צדוקין לי״ג‬
‫המסים ‪ p‬ה » מ < שנאמר יחי ראובן ואל ימוש‬ ‫מרן שהקב״ה מחיה מסים אמר להם מן התורה‬
‫וגו׳; י מ א ״ א פ ר מסכא ורביה סישני אדמת‬ ‫מן מביאים ומן הכתובים ולא קבלו ממנו ‪ ,‬מן‬
‫משר י ^ מו׳ ‪ ,‬רב אשי אסר מהכא ואתה ל ו‬ ‫התורה הנך שוכב מם אטמיך וקם‪ ,‬מן המיאים‬
‫ד יאשים מאי דכתיב שאול‬ ‫ל ק ן » « ם וצו׳‪,‬‬ ‫יחיו מתיך וגו׳ ‪ ,‬סן הכתובים לכתיב ומכך כיין‬
‫ממ‪ 5‬ר י מ ה ש ׳ ס ה רמס מכניס ומוציא אף שאול‬ ‫המוב וט׳ דובב שפתי ישנים וגו׳‪ ,‬וגמלהו איתא‬
‫מכרם' ו ^ י א והלא קיו ומס רסס שמכניסים ט‬ ‫סירכא מד שאמר להם מקרא זה אשר נשגת ה׳‬
‫בחשאי מוהאץ ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין‬ ‫לאבותיכם לתת להם לכס לא נאמר אלא להם‬
‫ט בטלי> נךלוה ‪ ,‬שטטן על המס ‪ ,‬איט ד ן‬ ‫מכאן לתחיית המתים מן התורה‪ ,‬וי*א מן המקרא‬
‫שמוציחץסמם בקולי קוצוח‪ ,‬ב ס ק י ע ח ט ט ־ נ דו ג‬ ‫הזה אמר להם ואתם הדבקים בה׳ אלהיכס חיים‬
‫‪ feD‬ד ט אליהו לדיקים שעסיד ס ^ ״ ס להחיוחן‬ ‫כולכם היום סשימא רחיים כולכם אלא אשי׳ שכולם‬
‫איט מוזיין למסרן שנאמר וסיס הנשאר ב צ ק וטי‬ ‫מתים וכו' אתם חיים מס היום מלכם קיימים אף‬
‫‪ w‬מ י מ לפולס קייס אף הס ל טלה קיימים ‪:‬‬ ‫לעוה״ב כולכם קיימים‪ ,‬שאלו רומיים את ר״י בן‬
‫נ ר א ה ט ס ה שאמרו ברוב הראיות סטץ לתחיית‬ ‫סנניה מנין שהקב״ה מחיק מסים ויודע מה שטהיל‬
‫המתיה מ ‪ 8‬ימ וחזרו ‪5‬ימר מכאן לסמיית‬ ‫להיות א׳ל תרווייהו מן המקרא הזה הנך שוכב‬
‫המתים> ‪ jtn t‬הוא שלא ל בי היא המחייה ל א ה ח‬ ‫מס אגיח ‪ 7‬ו ק סו ט'‪ ,‬ו די ל מ או ק ס ה ע ם מ ה חנ ה‪,‬‬
‫או לס שהי^‪-‬לאטת ו ל צ ^ ס טוצא בהם ‪ ,‬אלא‬ ‫אמר לסם נקומו מיהא ^ ג א בידייכו‪ ,‬א״ר יוחנן‬
‫־היא נ ס ‪ p‬לכלל כל ישראל הביטטים שאינם‬ ‫משוס רבי שמעון בן יוחאי מנין ש^ןג״ה מסיה‬
‫ישמיס ״ ו ל ט אמרו מכאן לסחייס המסים מ סי ה‬ ‫מתים ויודע מה שעתיד להיות שנאמר » ך שוכב‬
‫לכל« שראל‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫עם אבותיך וקם העם הזה ו ט׳ ‪ ,‬הניא אסר רצי‬
‫ע ו ד אני אוסר כמו ששכר הנשמוה ופוה״ב לא‬ ‫אלעזר בר׳ יוסי בדבר זה זייפו סתרי ט סייס‬
‫מירו ש במורה כן סחייס המסיס לא‬ ‫״‬ ‫שהיו אומרים אין תחייס המתים מן ההורה אמר‬
‫»‪ 5‬י ‪ jfffm‬ט אץ דרכה שלתורה לייעד בפירוש‬ ‫להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידפס כלום‬
‫^ מ כ ד ה ע סיו אלא ברמז‪ ,‬ולק חפשו החכמים‬ ‫ו ט׳ הרי הוא אומר הכרת תכרס מפ ש ההיא‬
‫זיל ד מו לנ^ייס הפחים המקובלת להם‪ ,‬ואמרו‬ ‫עונה בה סכרת חכרת בעוה״ז עונה בה לאימת‬
‫מנץ ל מ יי ת ־ מ הי ס איזה רמז ‪ p‬התורה שנאמר‬ ‫לאו לעולם הג א וגו'‪ ,‬שאלה קלוססרא מלכסא‬
‫ונתתם־ ססצו את מרוסס ס׳ ל א הק ו ט׳ ‪ ,‬וזה‬ ‫את רבי מאיר אמרה ידענא דמיי שכט דכתיב‬
‫ה ס ס » אין ט הכיס שירמוז לתחיית המסים‪ ,‬וכסו‬ ‫ויציצו מעיר וגו׳ אלא כשהן עומדין עומדים‬
‫ד ט ד ישמעאל מה אהרן חבר ו הי‪,‬‬ ‫מ א ס־‬ ‫בל ט שיק או ערומים אמר לה ק״ו מסעה ו כו׳‪,‬‬
‫ל מ ר י ל׳־ץאגן לא ג א הכתוב אלא ל הו ד ע ת‬ ‫איל רךסר לר״ג אמריסו דשכבי סיי הא הוו עסרא‬
‫שימר מ ר ו ס ס ל מ ר ן‪ ,‬גם כי אי אססרלימנה לי‬ ‫ו ט׳ אמרה ליה ברסיס שבקיה ו ט׳ סן המים צר‬
‫בארז י מ א ל אלא אמר שיודה טגך■ הכתוב לא‬ ‫מן המיע לא כיש ‪ ,‬דבי רבי ישמעאל סנא >ךו‬
‫ג א אלאיט׳תט ססיו מה‪ ,‬ו ל ק אסר מכאן למחיית‬ ‫סכלי זטכית ו ט׳ ‪ ,‬אמר ליה ההוא א תי ^יו ס‬
‫נ מ תי ס מ סי ת; שאם בכניסתם לארז כשנמחייט‬ ‫ל ד אמי אמריסו דשכבי מיי הא שו עסרא‬
‫מסרומסי ט ס ט אסרן בגלגול מסילות לאיי לא‬ ‫ו כו׳‪ ,‬משל למה״ד לפלך שאמר ל ע ב דו בנו לי‬
‫הייט צממ׳יס מכאן למוייס הפסים‪ ,‬ססימוד לא‬ ‫תלערק גדולים במקום שאין מיס ואין ע פ רו ט׳‪,‬‬
‫סיס ‪ * Mi‬לו ל ג ט‪ ,‬אגל אמר שראיט שלא נתקיים‬ ‫אמר גביהא בו ססיסא ו ט׳ דלא הוו הוו ד מ ו‬
‫מ ה י ן מ‪ 1‬י ק ט « ס ס ס מ מ ה נאמת מלמוד מכאן‬ ‫לא כל שכן‪ ,‬מני אמית ואחיה ממצהי ואני ארפא‬
‫לימייס ‪ p tw aw‬ס חו ר ס‪ ,‬ט בזמן החחייס‬ ‫מכאן תשובה לאוסרים אץ סמיית המסיס מ ^‬
‫סטללת־תזיה » א ד מ ט לו מרומה‪ ,‬ו ק ג א ט ס‬ ‫תניא אסר רבי מאיר מניץ לתחיית הפסים מסית‬
‫שכתוב לתת להס ולא לכס שהיה נראה שהאטמ‬ ‫שנאמר אז ישיר משה שר לא נאמר וכו׳ אלא ישיר‬
‫י ט מו בזמן נסינס ס א ת ולא קמו אז‪ ,‬מכאן לתחיית‬ ‫מכאן לתחיית המתים מן התורה ‪ ,‬כיוצא בדבר אז‬
‫ישראל ‪ p‬התורה ט אז יקומו ו י ט ו‬ ‫המודם‬ ‫יגנ ה יהושע וט׳ ‪ ,‬אמר רבי ימ שע גן לוי מנץ‬
‫הס‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק נה‬ ‫בית‬ ‫‪265‬‬
‫ידיעת העתידוח שידע דורות הבאים ולא ימשך‬ ‫הס בראש כל ישראל ‪:‬‬
‫מזה כי לא תהיה תחייה לכשרים ‪ ,‬ומה שאמר‬ ‫וכן גרמז ברמז התחייה מאהרן ‪ ,‬אחד מ ה ס ט ת‬
‫הכתוב הנך שוכב עם אבותיך וקס ‪ ,‬לעולם כסו‬ ‫הנזכר למעלה בתחייה‪ ,‬והיא סכת קיום המצוה‬
‫שאמרתם‪ ,‬ולכן חזר רבי יוחנן משוס רשבי׳י וחמר‬ ‫אשר לא היה בכח הצדיקים לקיימם במייהס כי‬
‫מנין שהקב״ה מחיה מתים ויודע וכו' דכתיב הנך‬ ‫לא באו לידם ולא הגיעו לכלל קיומם ‪ ,‬כמצות‬
‫שוכב וקם וגו'‪ ,‬למד שני דברים מכתוב זה ולא‬ ‫תרומות ומעשרות אשר לא קייס אהרן קדוש ה׳‬
‫חשש למה שהקשו ודילמא וכו׳ ‪ ,‬ורבי אלעזר ב ד‬ ‫מצות אכילתם במהרה לסבה שלא נתחייט עדיין‬
‫יוסי אמר בדבר זה זייפו ספרי כותים וכא ‪,‬‬ ‫בזמנו עד בואם לארץ ובסבת מי מריבה נוע‬
‫דכתיב הכרת תכרת בעוה״ז ‪ ,‬והכפל כלשון בני‬ ‫אהרן חוץ לארץ‪ ,‬ולכן יקום בזמן התחייה לקיים‬
‫אדם‪ ,‬מאי עונה בה לא לעוה״ב אלמא יש תחיית‬ ‫מצוה זו ככל המצות התלויות בארן ‪ ,‬וכן כל מי‬
‫המתים מן התורה כמו שפירש״י ז״ל ‪ ,‬ומשמעות‬ ‫שלא זכה לקיים מצום שלא הגיע לכלל קיומה‬
‫עונה בה כן הוא עונה‪ ,‬של נפש הוא שיהיה בה‬ ‫בזמן תחיית המתים יקיימנה‪ ,‬וכמו שנזכר למעלה ‪:‬‬
‫כלומר בעצמה בלי שתתחבר עוד לגוף שהוא‬ ‫וכן נרמז ברמז התחייה מן האבוס שכתוב לשת‬
‫תחיית המתיה‪ ,‬אלמא דלכ״ע יש תחיית המתים ‪:‬‬ ‫להם ולא לכס‪ ,‬כבה אחרה מהסבות הנזכרים‬
‫ו מ ה שידעה קלופטרא דשכבי חיי מדכתיב ויציצו‬ ‫למעלה ‪ ,‬והוא חיבור כל ישראל יחד מזמן האבוס‬
‫מעיר ‪ ,‬היינו משוס דאיירי התם כל המזמור‬ ‫הקדושים אשר קיימו כל התורה כולה ^׳' י קודם‬
‫במלך המשיח דכתיב ביה וירד מים עד ים וגו׳‬ ‫שניתנה עד זמן התחייה יהיו שכם אחד לעבודת‬
‫לפניו יכרעו ציים מלכי תרשיש וגו' וישתחוו לו‬ ‫האל ית׳ ‪ ,‬ויעלה שכרם לאין קץ ‪ ,‬כי אין דומה‬
‫כל מלכים ונו'‪ ,‬בלי כלי מלחמה ובלי הריגת אלו‬ ‫מועמין שככל דור ודור העושים את המצוה למרובי׳‬
‫לאלו ‪ ,‬ובזה יתרבו ויפרו באי עולם כי לא ימות‬ ‫של כל הדורות מאברהם אבינו ועד זמן התחייה‬
‫איש שלא בעתו וינוחו ויזרעו ויקצרו ויאכלו לרוב‪,‬‬ ‫שיתחברו כולם חיל גדול אשר לא נהיה כמוהו‬
‫עד כי יהיה פסת בר בארץ בראש הריס ירעש‬ ‫מעולם להתפלל לאל יחד טלם מאהבה אבות‬
‫כלבנון פריו ‪ ,‬ואין מי שיגע ידו למה שאינו שלו‪,‬‬ ‫ובנים ובני בניס ״ ויקיימו מצוהיו כולם יחד‪ ,‬ולא‬
‫או דרך נס יהי פסת בר וגו׳ ירעש וגו׳ ויציצו‬ ‫יהיה שים מניעה לקיום שום מצוה לשוס אדם‬
‫מעיר האנשים כעשב הארץ‪ ,‬שאם ר״ל יציצו הפירות‬ ‫דרך פרע ודרך כלל כנזכר ‪ ,‬ולכן אמרו לכס לא‬
‫והצמחים הרי כתב למעלה פסת בר ופרי‪ ,‬וגם‬ ‫נאמר אעיס שלכם נתקיים שניתנה לכם ‪ ,‬ואמר‬
‫לא היה לו לומר מעיר כי אין העשב צץ בעיר‬ ‫להם שלא נתקיים עדיין ‪ ,‬מכאן לתחיית המתים‬
‫אלא בשדה‪ ,‬אלא הכוונה כי אחר שיהיה השת בר‬ ‫‪ p‬התורה ץמזמן האבות עד זצץ התחייה כדי‬
‫מוכן וירעם כלבנון פריו לריבויו וטובו אז יציצו‬ ‫שיהיו אגודה אחת לעבוד ה׳ כמו שנזכר ‪:‬‬
‫מעיר המתים ‪ ,‬כמו העשב שעולה מתחת הארץ‬ ‫ו מ ה ששאלו לרבי יהושע בן חנניה מנין שהקב״ה‬
‫אחר שנקבר ונתעפש הזרע ‪ ,‬דומה למה שהיה‬ ‫מחיה המתים ויודע מה שעתיד להיות ‪ ,‬לא‬
‫קודם הבריאה שנברא אדה׳ר שהיה כל העולם‬ ‫שאלו מניין לתחיית המתים כמו ששאלו אחרים‬
‫כשלחן ערוך לפניו שנבראו כל מיני צמחים‬ ‫אלא מנין שהקב״ה מחיה מסיה‪ ,‬הכוונה כי ענין‬
‫ודשאים ובע״ח ‪ ,‬ושאלה אס עומדים ערומים כמו‬ ‫התחייה אינה באה מנד נמול האדם במעשיו‪ ,‬כי‬
‫שהיו כתחילת הבריאה שהיו ערומים האדם ואשתו‬ ‫אע״פ שיצדק האדם וייטיב מפעליו די לו בשכר‬
‫ולא יתבוששו או יעמדו בלבושיהם‪ ,‬הכוונה אס‬ ‫גן עדן ועולם הנשמות ולא השיגה יד צדקתו לשכר‬
‫יעמדו בלי יצר הרע נפשטים וערומים ממנו כמו‬ ‫החיית המתים ‪ ,‬ולכן שאלו מנין שהקב״ה בחסדו‬
‫שהיו בתחלת הבריאה או יצטרכו ללביש שיהיה‬ ‫״ ומובו מחיה המתים בלי תנמול האדם ‪ ,‬כי כל‬
‫להם יצר הרע ‪ ,‬כמו שקרה לאדם ואשתו אחר‬ ‫מה שייטיב האדם בעוהיז לא ישיג בו לענין תחייה‬
‫מעשה החטא שידעו כי ערומים הס ותפרו עליהם‬ ‫אם לא בחסדו יתברך‪ ,‬וכן שאלו מנין שיודע מה‬
‫מלה תאנה ויעשו להם חגורות ‪ ,‬והשיב ר׳ מאיר‬ ‫שעתיד להיות ‪ ,‬כי אם יהיה יודע מה שעתיד‬
‫ק׳ו מחמה שנקברה ערומה ויוצאה בכמה לבושים‬ ‫להיות והוא רוע מעללי הדורות העתידים לא‬
‫צדיקיה שהם נקברים בלבושיהם ובכסותיהס‬ ‫יסכים על התחייה‪ ,‬והשיב להם מן הכתוב‬
‫עאכ״ו ‪ ,‬הכוונה כי היותה נקברים בלבושיהם‬ ‫והוא אחד מן הכתובים שאץ להס הכרע על וקס‬
‫מורה כי בצדקתם גבר יצר הטוב על הרע וכסה‬ ‫אס הוא חוזר לראש הכתוב או לסוסו או יהיה‬
‫אותו ‪ ,‬ובזה יהיה לו שכר טוב עתה במיתתו‬ ‫משמש לראשו וסופו ‪ ,‬ויהיה הטונה כי גס שיודע‬
‫בהיותו זוכה לג״ע ולשכר עולם הנשמות‪ ,‬וקימתו‬ ‫הקב״ה מה שעתיד להיות ברוע מעללי הדורות‬
‫בלבוש יורה ג״כ על זה כי בזכות מה שנצח את‬ ‫העתידים עכ״ז יקים מעפר לכשרים שבהם ‪ ,‬והם‬
‫היצה״ר בעוה׳ז וכספו תחתיו יזכה לתחייה כלבוש‬ ‫אמרו ודילמא וקס העם הזה וזנה ‪ ,‬כי רצה לומר‬
‫שהוצרך אדם הראשון ללבוש אחר שחטא ונכנע‬ ‫הנך שוכב עם אבותיך שתהיה לעולם שוכב עם‬
‫ליצר הרע ונתלבש בעלה תאנה‪ ,‬ושב בתשובה‬ ‫האבות בלי תחייה מצד כי יקום העם הזה וזנה‪,‬‬
‫כמו פרי התאנה כי הוא קרוב להתעפש משאר‬ ‫ולזה השיב להם נקוטו מיהא פלגא בידייכו‪ ,‬כלומר‬
‫הסירות‬
‫מלד‪67‬צ‬
‫■ף‬ ‫אלהים‬ ‫עערהיסודות פרק נה‬ ‫בית‬
‫יו צ ד ם‪ ,‬כי יצטה ‪ p‬סמים יצירת האדם ממיפי^‬ ‫הסירות ויש לו רפואה קרוב לעיסושו לשמחו ולינשו‬
‫אביו‪ ,‬ויצירה ‪ p‬ה ט ע ט א ת טי ת ה מסיס‪ ,‬לא‬ ‫כדי שיתקיים זמן רב ‪:‬‬
‫אמרה יצירה ‪ p‬העפר כמו שאמר אביה אלא מן‬ ‫עוד מכל לפרש כי מה שידעה היא דשכבי מיי ‪,‬‬
‫המיס והוא ט מ ב המים עם העפר‪ ,‬והכוונה לומר‬ ‫אם מן הכתוב ‪ ,‬הוא מפני שלא נאמר ויצץ‬
‫כי יש הכנס יותר להחיות אס המת שכבר היה חי‬ ‫מעיר עשב האיץ אלא ויציצו האנשים כעשב‬
‫מיצירת האדם במחלת בריאתו ומיצירתו במבע‬ ‫הארץ״ והס אנשים שהזכיר בתחלה במעלת מלטש‬
‫עיי זכר ונקב ה‪ ,‬כי זס טצ»ן מן העפר לבדו וזס‬ ‫מלך המשיח שישתחוו לו כל מלכים ויעבדוהו כל‬
‫‪ p‬המים לבדם ח ס ‪ p‬המים והעפר ו ט א המיע ‪,‬‬ ‫גוים ‪ ,‬ושאלה אם יעמדו ערומים כמו העש^ או‬
‫כלומר ‪ p‬ההכנה שטחה לאדם הראשון שנברא‬ ‫יהיו דמיון העשב כמו שהיא מוכנת למה שהיא ‪,‬‬
‫‪ p‬העפר ו ‪ p‬ההכנה של כל אדם שנבראו מן‬ ‫כן יצאו האנשים בתחייה מוכנים בלטשיהם לא‬
‫ה ט ם בהמחבר ב׳ ההכמת יהיה יוסר נקל להיותו‬ ‫יחסר כל בהם ‪ ,‬וכוונת השאלה אם כבר קבלו‬
‫נוצר ‪ p‬העפר‪ ,‬כי זה העפר יש לו הכנה מהעפר‬ ‫הצדיקים הקמים בתחייה כל שכר פרי מעשיהם‬
‫^ ז ו ן ומהמים שהם הזרע והרי הוא כמיס ‪:‬‬ ‫בגן עדן ויצאו ערומים ‪ ,‬שיצמרכו עתה בתחייה‬
‫ד ב י ד ישמעאל הגא ק״ו מכלי זטכית שעמלן‬ ‫לחזור ולזכות בתורה ובמעשים מובים מחדש ‪ ,‬או‬
‫ברום של בשר ודם ואם נשברו יש להם‬ ‫לא הושלם שכר מעשיהם המובים בשכר גן עדן‬
‫»ןנ ה להסיק ולמזור ולעשות מהן כלי ‪ ,‬בשר‬ ‫אלא שעודם לבושים במלבושי המצות אשר עשו‬
‫ודם שברוחו«ל הקב״ה עאכו״כ ‪ .‬האי תנא דבי‬ ‫קודם שמתו והם חיים עתה לקבל תשלום שכרם‬
‫רבי ישמעאל ייחס ז טת הה טי ה אל הגשמה אשר‬ ‫בעולם התחייה‪ ,‬והשיב לה ר׳ מאיר קיו מחמה‬
‫מפמה באדם מאתו י ת׳‪ ,‬והשיג לשאלת הקיסר‬ ‫שנקברה ערומה ויצאה בכמה קליטת צדיקים‬
‫ט אעיפ שנעשו עפר כיק שאוהו עפר בא מכת‬ ‫שנקברים בלבוש אינו דין שיקומו בלבוש‪ ,‬כלומר‬
‫האדם שטפחה ט נשמת רוח אל טס חיים ומלך‬ ‫כי שכר מעטהם המובים אשר עשו בהיותם בנוף‬
‫ט ל ם ברוח שנשאר חי וקייס מכין האל ית׳ את‬ ‫ונפש לא נשלם בעידון הנשמה בגן עדן אלא הם‬
‫הגוף שנעשה עפר לטמזור למה שהיה‪’,‬ק״ו מכלי‬ ‫שמורים לקיטל שכר נס בעולם התטיה‪ ,‬וזו היא‬
‫זכוטת אט־ נעשה בהסחת רוח הזגג והרוח הלך‬ ‫הוראת המלבושים שקמים בהם והם המעשים‬
‫לו ו מ א ר ספלי שלם ‪ ,‬ואם נשבר יכול האומן‬ ‫המובים ‪ ,‬וגס כי ענין המלבושים היא על הוראה‬
‫למזור ולהתיך אותו ולעשותו כלי כבתחלה בנפיחתו‬ ‫ורמז מה שמורים המלבושים כפי כל אחד משתי‬
‫אליוכבאמלס‪ ,‬האדם שנעשה מקודם ב רו ט ית׳‬ ‫הכוונות ‪ ,‬עם כל זה מעשה עבודת התחייה י פ ט ם‬
‫ונתקיים הרוח בו כל ימי טיו ‪ ,‬וכשנססד ונעשה‬ ‫נ״כ לכוונה שיקומו בלבושיהם ממש והסהתכריכץ‬
‫עפר עדיץ הרוח ט וקיים כי הוא מתחת כסא‬ ‫אשר נקברו בהם ‪ ,‬כי לא יבצר מידו מזמה בז מ ם‬
‫כגו מ ע אכיו שיהיה מוכן הרוח הקיים לחזור אל‬ ‫צדקת הצדיקים שיעשה נ ס ג״כ בלבושים שיחזרו‬
‫גוף האדם ^זר היה בו וגכחו ישוב ה ע »י להיות‬ ‫כמו שהיו בזמן הקבורה ‪ ,‬גס כי נרקגו כבר ונ ע ט‬
‫אדם כמו שהיה מקודם ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫• כ ע פ ר תי ט ח‪ ,‬כ די שלא יהיו הצדיקים ט ט ם זס‬
‫א״ל ההוא אפיוןרום לרבי אמי א מד מו דשכבי‬ ‫מזה בהיותם ערומים ‪:‬‬
‫ט י הא מ ו עסרא ו ט׳ ‪ ,‬איל מלה״ד למלך‬ ‫ולזה נראה לי שאין ראוי לעשות חכריכק מצמר‬
‫^ מ ר לעבדיו ב ט לי פלטרין גדולים במקום שאין‬ ‫או משי אלא מפשתן או צמר גפן דברים‬
‫מים ואין עפר ובט אומו לימים נפל איל חזרו ובנו‬ ‫הגדלים מן הארץ ‪ ,‬כיון שגדלו פעם אמד מן‬
‫אוחו במקום טש עפר ומיס איל אין אנו יטלין‬ ‫הארן נקל זאת בעיניו ית׳ שיגדלו פעם אחרת‬
‫סעם עליהם ו ט׳ עכשיו שיש מיס ועפר עאכ״ו ‪.‬‬ ‫לכ טד הצדיקים שומרי מצותיו ועדותיו‪ ,‬ולא יצמרן‬
‫הנה סשש משונה זו ט א מה שאמרו מז״ל מה דלא‬ ‫שיעשה נס בשוך נס על דבר שמעולם לא גדל‬
‫ט ה הוה מה דסום לא כ׳ ק ‪ ,‬והנמשל הוא שאס‬ ‫מן הארן ונרקב ונתעפש שיתחדש ויתגדל מן‬
‫ברא את ה טל ס כולו מ מ ט והוא יש מאין איך לא‬ ‫הארץ וישוב חדש כבתחלה ‪ ,‬כי אולי לא י ס ט ק‬
‫יברא או ט מי ‪ <0‬וכן יחזור וי ט ה את האדם מן‬ ‫זכות כל צדיק לשיעשה הנש כסיל נס בתוך נ ס ‪:‬‬
‫העפר אשר מ א ר מגופו‪ ,‬ו ט ד יש לו טונ ה בתשובה‬ ‫ומה שאמר קיסר לריג אמריתו דשכבי ט י והא‬
‫זו ו ט׳ דומה למשל שגט סלערין במקום שאין מים‬ ‫הוו עסרא וכו׳ אמרה ליה גרסיה לר״ג‬
‫ואין עפר וא״א לבטן גלעדם ‪ ,‬אלא שלא ט ו שם‬ ‫שבקיה ואנא אהדרנא ליה ‪ ,‬א״ל שני יוצרים ט ו‬
‫במקום בנק הסלפרין והוצרכו להביאם ממקום‬ ‫בעירנו אחד יוצר מן המיס ואחד מן המיס אי זה‬
‫אמר ‪ ,‬וכיש כשיש מים ועפר במקום אשר ט יבנה‬ ‫מ ק משובח אמר לה זה שיוצר מן המיס אמרה‬
‫הסלערין ט ט ה נ קל‪ ,‬ולכן כעס עליהם‪ ,‬והנמשל‬ ‫ליה ק המיס צר מן המיע לא כ״ש ‪ .‬כוונת הקיסר‬
‫ט א ע ל האדם הראשון אשר נברא ו ט צרעסר מן‬ ‫שלא היה נקרא תחיית המתים כיון שטו כבר‬
‫האדמה ממה שנאמר עליו מזבח אדמהחעשה לי‪,‬‬ ‫עפר ומה שיבוא מן העפר הוא בריה חדשה כמו‬
‫ונתסשע בריאתו וטלדחו וזרעו בכל מ קו ט ת הישוב‬ ‫בריאת אדם הראשון עפר מן האדמה ואין זה‬
‫אשר לא ט^־ מ ע ס ר ס‪ ,‬והוא דומה לנמשל במקיס‬ ‫ת טי ה במת עצמו שמת ‪ ,‬והשיבה בתו במשל הב׳‬
‫שאין‬
‫אלהים‬ ‫שער היבודות פרק נה‬ ‫בית‬ ‫‪268‬‬
‫הדין גמור לא היה לעולם שארית מנח וצלו ‪:‬‬ ‫שאין נו מיס ו ע פ ק וכ״ש אחר מיתת האדם ונעשה‬
‫עוד ירמוז ראו עתה כי אני אני הוא על אברהם‬ ‫עפר שיכול לחזור ולהיוה נוצר מן העפר ההוא‬
‫שאמר לו אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים‬ ‫המצוי לכל אחד נמקוס תחייסו״דומה למשל שינט‬
‫לתת לך ונו׳ ‪ ,‬אני אל שדי התהלך לפני והיה‬ ‫פלערין במקום שיש בו מיס ועפר ‪:‬‬
‫המים ואתנה בריתי ביני ובינך ונו׳ ונסתי לך‬ ‫א׳׳ל ההוא אפיקורוס לנביהא בן פסיסא ווי לכון‬
‫ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך ונו‪ /‬כי מה שאמר‬ ‫חייביא דאמריחו מתי מיין דחיי מייהי‬
‫אני בשני הכתובים הוא מפני שהיה מייעד דבר‬ ‫דמייחי חיין אי׳ל ווי לכון מייביא כו׳ דלא הוו‬
‫ירושת הארץ לעתיד והיה מבטיחם כי בודאי כן‬ ‫הוו דהוו לא כ״ש ‪ ,‬כוונת האפיקורוס שאין צדיק‬
‫יהיה כיון שהיעוד ממנו שהוא כמי שהבטיח דבר‬ ‫בארץ אשר יעשה מוב ולא יחעא ואיש בחעאו יומת‬
‫לחבירו ואומר לו אני הוא המבמיחך בזה כדי‬ ‫איך יחזור לחיות אם מת מפני החטא ‪ ,‬ילכן קרא‬
‫שיאמין ‪ ,‬וכן אמר האל ית׳ אני ה׳ אשר וגו׳ לתת‬ ‫אותם חייביא כי מצד היוחס חועאיס מתו ולכן‬
‫‪,‬‬
‫לך את הארץ וכן באני האחר‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב‬
‫כי אני הוא המדבר הנני ‪ ,‬כלומר בהיות אני‬
‫לא יחיו ‪ ,‬וגביהא השיב לו אס בלא שוס זכות‬
‫שקדס לאדס להיות נוצר שהרי לא היה לו הויה‬
‫המדבר הדבר הוא מוכן ומזומן ‪ ,‬וזהו לשון הננ;‬ ‫אפ״ה נוצר בחסדו ית׳ כ״ש כשטצר‪ ,‬ונס כי סעא‬
‫ואמר ואין אלהיס טמדי כי בכולם נאמר אני ה׳‬ ‫זכה ברוב מעשיו ‪ ,‬ולכן ראוי לזכות לתחייה כי‬
‫וכשאמר אני אל שדי אמר קודם וירא אליו ה‪/‬‬ ‫כבר קדס לו זכות בקיוס התורה ומצופיה ואם‬
‫ומפני שאמר במשה רנינו עתה תראה ודרשו ז׳ל‬ ‫חטא שב בתשובה קודם מותק ואמר לו ווי לכון‬
‫אבל במלחמת ל׳׳א מלכים לא הראה ‪ ,‬וכן עתה‬ ‫חייביא כלומר אתם ההייביס והחוטאים בשבע‬
‫תראה היקרך דברי ונו‪ /‬אמר לישראל עתה שהיו‬ ‫מצות בני נח שאין אתם מקיימים אותם ואין אתס‬
‫מוכנים ליכנם ל א ק ראו עתה מה שאמרתי שלא‬ ‫חוזרים בתשובה ‪ ,‬ולק לא יהיה לכם תחייה‪ ,‬וע״ז‬
‫יראה משה את מלחמת ל״א מלכים שהניע הזמן‬ ‫חזר האפיקורוס ואמר לו חייביא קרית לן שלא‬
‫מתה אתם תראו כי אני אני הוא שהבטחתי אתכם‬ ‫נשתתף עמכם בתחייה פשיטנא לעקמוריתך וכו׳ ‪:‬‬
‫בלשו; זה‪ ,‬ואני אמית את המלכים ואס עמס‬ ‫א נ י אמית ואהיה מחצתי ואני ארפא מכאן תשובה‬
‫ואחיה אחכם ‪ ,‬מחצתי אותם וארפא אתכם ואין‬ ‫לאומרים אין תח׳ית המתיס מן התורה ‪,‬‬
‫מידי מציל‪ ,‬ני השרים שלהם אני אפיל אותם קודם‬ ‫הנה בכתוב זה הוא מבואר ענין תחיית המתים‬
‫ואח״כ אפיל אותם ולא יוכלו להצילם מידי ‪:‬‬ ‫שאמר אני אמית ואחיה אס מי שאמית ‪ ,‬דומה‬
‫ולענין החיית המתיס שנאמר בזה הכתוב נמשך‬ ‫למחצחי ואני ארפא למי שמחצה; ולכן אמר מכאן‬
‫אחר הכתוביס מלפניו כי ידין ה׳ עמו ויו׳‬ ‫חשובה לאומר אין תחיית המתים מן התורה ‪ ,‬כי‬
‫אשר חלב זבהימו ונו׳ ‪ ,‬אמר ראו עתה אחר כל‬ ‫מכל הראיות שהביא למעלה ואמר מכאן לתחיית‬
‫אלו הזמנים העוברים וקרה לכה מה שאמור בענין‬ ‫המתים מן התורה הוא בדרך דרש ודרך רמז ואין‬
‫ואין מי שיקוס ויעזרוכס ויהיה עליכם סחרה ‪,‬‬ ‫משם קושיא למכחיש ואומר ני אין תחיית המסיס‬
‫תכירו עתה כי אני אני הוא ‪ ,‬אני הוא שהייתי‬ ‫מן התורה ‪ ,‬אבל מזה הכתוב יש קושיא ותשובה‬
‫מקודם ואני הוא בכל הזמנים שהייתם חושבים‬ ‫למי שאומר כן ‪ ,‬ומפני כי המיתה היפך התחייה כי‬
‫לכיבוד ע׳ז ולשתות יק נסיכם ‪ ,‬עתה חראו כי אין‬ ‫המיתה היא בשעת כעס והתחייה היא בשעת רצון‬
‫אלהיס מאלה עמדי אלא אני לבדי‪ ,‬אני אמית‬ ‫ונראה שיש שינוי בהשי״ת ‪ ,‬לכן אמר ראו עתה‬
‫ואחיה ואחר התחייה שיקומו כמו שהיו במומם‬ ‫כי אני אני הוא ואין אלהיס עמדי אני אמית‬
‫שמחצתי אותה בהיותם בחיים אני ארפאם ואין‬ ‫ואחיה אין בי שינוי אע” פ שאני ממית פעם אחת‬
‫מידי מציל לחזור ולהמית הרשעים שאינם זוכים‬ ‫ומחיה פעם אחרת כי את הכל אני עושה יפה‬
‫לתחייה ‪ ,‬ולא קמו אלא כדי שיראו ויחזו ויבושו‬ ‫בעתו עת ללדת ועת למות ‪ ,‬כי העת והזמן נורם‬
‫קנאת ע ס‪:‬‬ ‫לכל דבר ‪ ,‬וראינו כי מתחלת התורה לא הוזכר‬
‫א מ ר רבי מאיר מנין לתחיית המתים מן התורה‬ ‫מלת אני עד המבול ככתוב בו ואני הנני מביא‬
‫שנאמר אז ישיר שר לא נאמר אלא ישיר‬ ‫את המבול מיס על הארץ ‪ ,‬ואחר יציאת נח מ;‬
‫מכאן לתחייה המתים מן התורה מה שדייק ר״מ‬ ‫התיבה כתיב ואני הנני מקים את בריתי אתכם ‪,‬‬
‫ממה שאמר ישיר ולא שר ‪ ,‬הוא מפני שמלת אן‬ ‫לכן אמר ראו עסה כי אני אני הוא בשתי פעמים‬
‫רומזת זמן העחיד הידוע ‪ ,‬ולזה לא נוכל לומר כי‬ ‫שאמרתי ואני אני בהבאת המבול ואני בהקמת‬
‫אז זה יורה לעתיד על שירת הבאר או על שירש‬ ‫בריתי שלא יהיה עוד מבול ‪ ,‬אני הוא בזה ובזה‬
‫האזינו‪ ,‬כי אינו זמן ידוע‪ ,‬ובשירת הבאר ג״כ‬ ‫ואין בי שינו; ועל אני השני שהוא הקמת הברית‬
‫אמר ישיר ולא שר ‪ ,‬ולכן צריכין אנו לומר כי אז‬ ‫לעתיד אמר ואין אלהים עמדי ‪ ,‬כלומר כי בזה‬
‫ישיר הוא לעתיד לבא הנזכר בנביאים ביום ההוא‬ ‫האני השני אץ בו שוס מדת הדין אע׳ס שכתיב‬
‫יהיה ה׳ אחד ושמו אהד‪ ,‬וכיוצא באלו הפסוקיס‬
‫שנאמר בהם ביום ההוא שהוא מורה על זמן‬
‫‪,‬‬
‫בשניהם בהחלה ויאמר אלהיס לנח ונוי ואפשר‬
‫נ״כ לפרשו על השנים ואין אלהיס עמדי אפילו‬
‫התהייה‪ ,‬והענק הוא כי מה שאמרו שר לא נאמר‬ ‫במלת ואני הראשון ‪ ,‬כי אם היה המבול במדת‬
‫אלא‬
‫סלה ‪^69‬‬
‫‪I‬׳׳‬
‫אלהים‬ ‫^טער היסודות פרק גה‬ ‫בית‬
‫ולכן ישודרו בה נמו שנזכר‪ ,‬ולכן אמרו קודם מנין‬ ‫אלא ישיר‪ ,‬נבר הוא ידומ ששר שירח הים זו מז כ ר‪,‬‬
‫למחיית המחיה ק התורה שנאמר אז ישיר וגו׳ ‪,‬‬ ‫אלא רצונה לומר שר לבד כפי שעה לא נאמר אלא‬
‫וחזר ואסר מכאן לתחיית המתים מן התורה ‪ ,‬כי‬ ‫ישיר להורות כי גס לעתיד ישיר כמו ששר עמה‬
‫אה ש^ןר קודם סנק לתחיית המתים‪-‬הוא למשה‬ ‫שירה זו בתשועת ישראל כן ישיר להס שירה חדשה‬
‫ודור המדבר כ ק שלמדו ממה שנאמר אז ישיר משה‬ ‫בתחיית המתיס ‪ ,‬וזהו מפני שבזמן תשועה זו‬
‫ובני ישראל שר לא נאמר אלא ישיר‪ ,‬ומכאן למדנו‬ ‫נרמז למשה שלא יכנס לארןכמו שנאמר לו עתה‬
‫למחיית כל המתים האחרים העתידים והעוברים ו‬ ‫מראה וגו׳ נתבשר עתה שישיר לעתיד גא״י בזמן‬
‫בדבר אתה אומר אז ע נ ה יהושע בנ ה‬ ‫כיוצא‬ ‫התחייה‪ ,‬שיחיה הוא וכל דור המדבר בזכותו כמו‬
‫לא נאמר אלא יכנה מכאן למחיית המתים‬ ‫שדרשו חז״ל ויכנסו לארץ ‪ ,‬וגס כי אק תחייה אלא‬
‫ק המורה ‪ ,‬מס שבנה יהושע מזבח בהר עיכל‬ ‫בא״י ומתי ח׳ל יצעערו בגלגול מחילות לבוא‬
‫עס כל ישראל ונתן שס את הברכה ואת הקללה‬ ‫עצמות יבשות לא״י ולחיות שס‪ ,‬נראה כי יש לגו‬
‫ככתוב בשורת משה רבו היתה קיום מצוס ראשונה‬ ‫מקום לומר בי משה רבינוע״ה ודור המדבר יחיו‬
‫שקיימו יהוקג ובל ישראל בביאתם לארץ ‪ ,‬ולכן‬ ‫במקום אשר נקברו בו ויעלו לא״י ‪ ,‬וזה מפני‬
‫נתבשר בה כי ב ז ק התחייה יגנ הג׳ כ כיון שהוא‬ ‫שהיו כבר עולים לא״י בדרך מצוה והפסיקה חטא‬
‫התחיל פעם אחת לכנות יזכה שיהיה הוא הבונה‬ ‫המרגלים ונגזר עליהם במדבר הזה יתמו ושה‬
‫ניכ לעתיד‪ ,‬שיקפלו עליהם אז כל ישראל ביחד כלי'‬ ‫ימותו‪ ,‬ולכן ראוי שישלימו דרך מצותס שימיו במקום‬
‫סדורות העוברים אבות ובנים קללה למי שיעבור‬ ‫אשר שם מחו ויעלו כמו שהימה כוונתה מתחלה ‪,‬‬
‫וברכה למקיימי התורה ‪ ,‬ומכאן לתחיית המתים‬ ‫וכ״ש מרע״ה שנתאוה לקיים מצות עלייה לא*י‬
‫ק התורה לכל ישראל ז‬ ‫לקיים מצות שבה ‪ ,‬שהוא ראוי שתתקיים מחשבתו‬
‫אמר ריב״למניןלתחה'מ ק התורה דכתיב ואיש‬ ‫בפועל ויקיים מצות העלייה לא״י בגוף ובנפש הוא‬
‫אל סשעחתו תשובו ‪ ,‬אשר הם חיים מדנה‬ ‫וכל דורו ‪ ,‬וכן אפשר לומר בכל הצדקיס אשר‬
‫נס כי י»־דו איש מעל אחיו ויולדו מנשיה אשר הן‬ ‫היו עולים בדרך מצוה לא״י ובא עתה בדרך ומתו‪,‬‬
‫ממשסידס ^זרות לעולה הס גקראיס למשסחותס•‬ ‫בפרט אס היתה המיתה מחמת אונס הדרך ‪ ,‬גס‬
‫לביס אבותם ‪ ,‬ואין כאן השכה אל משפחה אלא‬ ‫בי שלוחי מצוהאינס רזוקים ו ט׳‪ ,‬היכא דשמח‬
‫שהוא רומז לזמן התחייה‪ ,‬כי אז יחזור וישוב כל‬ ‫אונס שאני ‪ ,‬וכיון שכוונתם היסה לעלות לא״י‬
‫אחד למשפקזו הידועה‪ ,‬ולא נאמר כי הם בריות‬ ‫ושמו ל ד ^ מצוה פעמיהם לא יקפח האל ית׳ שנרם‬
‫מדשוס ואשר י ^מו ביחד שנקכרו יחד בכית קנרות‬ ‫וימיו שם במקום שנקברו ויעלו מו ף ונפש לא״י‬
‫אמד יהיו כמשפחה אחת ‪ ,‬אלא שישוב כל אמד‬ ‫ויקיימו מצות העלייה‪ ,‬כיון שהתחילו בה ה׳ יגמור‬
‫למשפחתו ויהיה ניכר כל אסד לאביו ואמו ולכל‬ ‫בעדם שישלימוה ‪ ,‬ויש ראיה לזה ממסי יחזקאל‬
‫ג נ י » ש » ^ ‪ ,‬ואותה שלא הכירוהו כמו בני רכעים‬ ‫שהחיה אותם בבקעת דורא והלכו לא״י ונשאו‬
‫וחמשיס יהיו נערי ם לזקניהס אשר לא ראוה וכן‬ ‫נשים וכו׳ ‪ ,‬עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו‬
‫זקרהם יהיו ני כ ד ס להס ‪ ,‬וכן שאר כל הקרוניס ‪,‬‬ ‫ואמר אני מבני בניהם וכו׳ ‪ ,‬ואמר רב אלו בני‬
‫להודות כי מנין התחייה אינו בריאה חדשה אלא‬ ‫אדם שמט לקץ וטעו שנאמר ובני אפרים שותלת‬
‫מחיית המנטה פצמס אשר מתו שימיו כמו שהיו בזמן‬ ‫וגו׳ הרי שחיו בח׳ל ועלו אח״כ לא׳י‪ ,‬והוא מפני‬
‫מיתתה‪ ,‬וזהו שנלמד מכאן לתחיית המתים מה״ת ‪:‬‬ ‫שהיו עולים לא״י ומתו בדרך מצוה לרב ש ^ ר‬
‫אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללוך לא‬ ‫שהיו בני אפרים שמנו וסעו‪ ,‬והיו עולים לא״י רצה‬
‫נא»־ אלא יהללוך מכאן לתחה׳מ מה׳ת ‪,‬‬ ‫הקב׳ה לזכותם שיגמרו המצוה שהתחילו ‪ ,‬ואציל‬
‫מ מ ה שאמר עוד נראה שכבר הללו ובשרם מ ס‬ ‫במשה ודור המדבר שהוא ראוי שיחיו במקום אשר‬
‫שמללו יהלל‪ 1‬עוד כי מצוה גוררת מלוה ‪ ,‬ומלת‬ ‫נקברו בו כדי שיגמרו מצותס אשר התחילו לעלות‬
‫ק ד וסלה ק ר ו ס שיהיה הענין לעתיד ב ז ק לא‬ ‫לא״י‪ ,‬ואז ישיר משה ובני ישראל שהם דור המדבר‬
‫ר^וב אלא נצח סלה ועד ‪ ,‬וע״ז אמר רעיל כל‬ ‫אשר שוררו עמו שירת הים ישוררו עסה שירה‬
‫האומר שירה נעוה׳״ז זוכה ואומרה לעוה״ב שנאמר‬ ‫תדשה לשנתחדש העולם בתחיית המתים ולהם‬
‫ק ד יהללוך סלה הללוך לא נאמר וכו׳ ‪:‬‬ ‫נאה לשורר בא״י כי היו מוכנים ליכנס אליה ולא‬
‫אטר רבי יוחקמנץ לחחה״ממה׳ת שנאמר ^ ל‬ ‫נכנסו אז ‪ ,‬ועתה נתקיים היעוד שנתייעד לאלו‬
‫צופיך נשאו קול יחדו ירננו רננו לא נאמר‬ ‫שהיו יוצאי מצרים שנאמר להם לכן אמור לבני‬
‫אלא ירנט מכאן לתחה״מ מן התורה‪ ,‬הנביאים אשר‬ ‫ישראל אני ה׳ והוצאתי אתכם וט׳ והבאתי אמנם‬
‫מכיחו א ס ישראל והחזירום בחשובה ולהם אשר‬ ‫אל הארץ וגו׳ ונתתי אותה לכם מורשה א ט ה׳‬
‫נבאו להם נבואת התחייה ט ק שנשתתפו ונתאחדו‬ ‫נ א ק לשלם ‪ ,‬כאן רמז להם כי גס שלא יתקיים‬
‫טל ם במצוס אמת והיא הוכחת רעים על פניהם ‪,‬‬ ‫להם כניסה לארץ כי אס לבניהם ג »ג ם מ א ס ‪,‬‬
‫ראוי שיוחדו ג״כ לעתיד וירננו על מה שנתקיימו‬ ‫יתקיים להם בזמן תחיית המתים שימיו ויעלו‬
‫ד כ ק ה ם ‪ ,‬כי גם שאין שני נביאיה מתנבאיס‬ ‫ויירשו את הארץ ‪ ,‬וזהו אני ה׳ נ א ק נ ס כי י ת ^ ד‬
‫גסגטן אחד בק ה״ז יחדו ירנט לעתיד בסגנון אחד‬ ‫ה ז ק לא יעבור אשר לא יבואו י כנ סו לא״י ‪,‬‬
‫אחר‬
‫אלהים‬ ‫׳סער היסודות פרק נ הנו‬ ‫בית‬ ‫‪270‬‬
‫שלא זכה להמצא אלא בסופו יזכה לתחייה בסופו‬ ‫אחר שגתקיימה נ ט א ת ס לישראל‪ ,‬ולזה אמר קודם‬
‫והוא קרוב לזמן מיתתו‪ ,‬ולכן נאמר לדניאל ואתה‬ ‫מנין לתחה״מ מה״ס לגביאיס פצמס ‪ ,‬ואח׳כ אתר‬
‫לך לקץ כי הוא היה אחר שלשה אלפים וכמס‬ ‫מכאן לתחה״ת מן התירה לכל ישראל‪ ,‬כי בחחיישם‬
‫מאות מן השנים וכבר היה בחצי האחרון של העולם‬ ‫פ הקייה נבואתה ונשיאת קולס ברן יחד ‪ ,‬ולכן‬
‫והוא הקץ ‪ ,‬דשיתא אלפי שני הוי עלמא ‪ ,‬ואמר‬ ‫חזר ואמר רבי יוחנן עתידים כל הנביאים לומר‬
‫ותעמוד לנורלך לקץ הימין ‪ ,‬כי דרך הסברא‬ ‫שירה בקול אחד שנאמר קיל צופיך נשאו קול יחדו‬
‫המתים החלה ימיו תחלה בזמן התחייה כסדר‬ ‫ונו׳ ‪ ,‬כי גס שכל הנביאים אי; מדריגת נבואתם‬
‫והוא הגורל ‪ ,‬ובפירוש תהליס כחוב עי׳ד הקבלה‬ ‫שוה ‪ ,‬נבואת יחזקאל לא הגיעה למדריגת נבואת‬
‫על דבקה לעפר נפשי חייני כדברך ‪ ,‬כי סדר‬ ‫ישעיהו וכן שאר הנביאים ‪ ,‬עכ״ז הס עתידים‬
‫התחייה תהיה בסדר אותיות האלס״א בית״א ‪ ,‬מי‬ ‫לומר שירה בקול אהד ‪ ,‬שישיג שפל המדרגה‬
‫ששמו מתחיל באל״ף יחיה תחלה ‪ ,‬ואי׳כ אדס‬ ‫בנבואה לגובה מ דיינ ת הגדול בנבואה בהצערפם‬
‫‪t‬‬ ‫הראשון יהיה ראשו; ‪ ,‬וכן אברהם ראשון ל א ט ת‬ ‫יחד ‪ ,‬וכסי מה שתתעלה מדריגת הנביא ותשיג‬
‫ואפשר כי בכל דור שיקום יהיה סדר זה ‪ ,‬אבל‬ ‫למדריגת הנביא הגדול ממנו שישיג במה שהתנבא‬
‫לא יקדים דור לדור הקודם לו ;‬ ‫בעוה״ז תתעלה אחיכ נבואת הנביא הגדול מאחיו ‪:‬‬
‫רבי יאשיה מאי דכיציב שאול ועוצר רחם‬ ‫א מ ר רבא מנין לתחה״מ מן התורה שנאמר יחי‬
‫ונו' מה רחם מכניס ומוציא אף שאול‬ ‫ראובן ואל ימות וגו׳‪ ,‬כי אחר שנלמד תחה״מ‬
‫מכנים ומוציא ‪ ,‬ע‪:‬ין הכנסת הרחם הוא הזרע‬ ‫מן ה א ט ת כמו שנאמר למעלה דכתיב לתת להם ‪,‬‬
‫אשר אין בו חיות‪ ,‬וכמו כן הכנסה לשאול הוא המת‪,‬‬ ‫אמ ר רב א כי תהיה נמשכת התהייה מאבות לבנים‬
‫כמו שכניסת הרחם היא סבת היציאה וולד נוצר‪ ,‬כן‬ ‫ולכן נאמר בראובן בכור הבנים יחי ראובן להורות‬
‫כניסת השאול הוא סבת יציאה משס בתהייה‪ ,‬כי‬ ‫ענין ז ה‪ ,‬כי התהייה תהיה בחסד האבות ‪ ,‬ואח״כ‬
‫בהצמער הגוף כמה מן השניה בקבורה יזכה‬ ‫הבנים הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ‪ ,‬מכאן‬
‫לתחייה‪ ,‬והלא ק״ו ומה רחם שמכניסין בו בחשאי‬ ‫לתחה״מ מן התורה לכל ישראל השבעים עצמם‬
‫כלומר שלא היה בזרע חיות מעולם מוציאי; ממנו‬ ‫ובניהם ובני בניהם עד עולם ‪:‬‬
‫בחיות ובקולי קולות ‪ ,‬שחול שמכניסין ט בקולי‬ ‫רבינא אמר מהכא ורבים מישני אדמת עפר‬
‫קולות שטכין עליו שהיה הי אינו דין שמוציאין ממנו‬ ‫יקיצו אלה לחיי עו ל ם‪ ,‬רבים מכלל‬
‫בקולי קולית בחיות ובתקיעת שיפר נדול ‪ ,‬זהו על‬ ‫דאיכא מעעי ם שלא יקיצו ‪ ,‬הרבים לחיי עולם‬
‫דרך מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא כ״ש ‪:‬‬ ‫והמעעים לחרפות ולדרכון עולם ‪:‬‬
‫תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב״ה להחיותם‬ ‫ו נ ר א ה ממה שאמר הכתוב מישני אדמת עפר ולא‬
‫אינם חוזרים לעסרן כנאמר והיה הנשאר‬ ‫אמר רכים מן המתים יחיו ‪ ,‬נה; אי זו‬
‫בציון ונו׳ ‪ .‬בהיות התהייה נס נמור ומפתח שלא‬ ‫‪,‬‬
‫סבה לתחה״מ שלא יהיה דבר זר כ*כ הוא כי‬
‫נמסר ביד אדם אלא בידו ית׳ ‪ ,‬א׳יכ יהיו החיים‬ ‫מתחלת יצירת אדם הראשון’יש הכנה לתחה״מ ממה‬
‫בתחייה כדמות אדס הראשון שהיה יציר כפיו ית׳‬ ‫בכתוב ויפל ה׳ אלהיס תרדמה על האדם ויישן‬
‫ז ט ה ראוי לחיית לעולם אלא מפני שהעא טו ס‬ ‫זיקח אחת מצלעותיו וגו׳‪ ,‬כי הצלע אין בה חיות‬
‫שנוצר נגזרה עליו מיתה ביומו של הקב״ה שהוא‬ ‫דבר שהנשמה תלויה ט וכ״ש בהיות האדם ישן כי‬
‫אלף שנה ‪ ,‬ואלו הצדיקים שעתיד הקב״ה לההיותס‬ ‫כל איבריו בעלים ג״כ ‪ ,‬ואז לקח הצלע שהיתם‬
‫הם כמו יצירי כפיו ולא יהעאו ולכן לא יחזרו‬ ‫‪,‬‬ ‫כ מעע מתה והחיה אותה ובנאה להיות לו אשה‬
‫לעפרן ‪:‬‬ ‫והרי הוא כדמות תחיית המתים כמ״ש ‪ ,‬ולזה אמר‬
‫מישני אדמת עפר כי מה שיחיו הרבים הוא בסבת‬
‫פרק ע־שה והמעים‬ ‫שהם נחשבים כישניס כמו שהיה אדם הראשון‬
‫כשלקחו הצלע ממנו ובנאה לו לאשה שהיה הוא נוצר‬
‫ו מ פ נ י שעיקר זה וחבירו הקודם לו והוא ביאת‬ ‫מאדמת עפר כמו שכתוב ביצירתו עפר מן האדמה ‪:‬‬
‫המשיח הס קצרי יד הראיות המוכרסוש‬ ‫ר ב אשי אמר מהכא ואתה לך לקץ ותטח‬
‫כמו שקדם בשניהם ‪ ,‬צריך אני להאריך יותר‬ ‫והעמוד לגורלך לקץ הימין ‪ ,‬ענין ההליכה‬
‫בראיות אחר שהבאתי ראיות שח״ק אתת לאתת‪,‬‬ ‫לקץ היא כי תחה״מ היא בסוף ימות עולם ‪ ,‬יש מי‬
‫נוסיף ונביא ראיות מעורבות משלשתם ‪ ,‬ונקדים‬ ‫שיחיה אחר ה׳ אלפים שנה וכמה מאות מן השנים‬
‫כי בריאת העולם היה תכליתו נתינה השורה ‪,‬‬ ‫כמו אדם הראשון והזוכים לתחייה מאותם שמשו‬
‫ולא הוכנו לקבלה עד יציאת מצרים כמו שנזכר‬ ‫בסוף אלף הראשון ובתחלת השני‪ ,‬ויש מהס לכמה‬
‫במקוס אחר ‪ ,‬וא״כ כל באי עולם בכ״ו דורות‬ ‫מאות מן השנים לבד והס אותם שמתו בסוף אלף‬
‫שמבריאת עולם עד יציאת מצרים שנתקייס העולם‬ ‫החמישי ובסחלת הששי‪ ,‬באופן שיש מי שישאר מת‬
‫בחסדו ית׳ ‪ ,‬למה לא יזכו לקיום התורה ומצותיה‬ ‫ד׳ אלפים שנה ויותר ויש שיקום לק׳ שנים או‬
‫הצדיקים שבעשרה דורות שמאדם ועד נח ושמנת‬ ‫פחות ‪ ,‬ואין בזה עול בהקו ית׳ ‪ ,‬כי מי שזכה‬
‫עד אברהש ‪ ,‬ואפילו ה א ט ת שקיימו התורה לא‬ ‫להמצא בתחלת העולם יהיה תחייתו בסופו ‪ ,‬ומי‬
‫קיימוה‬
‫קלו ‪1‬ד‪8‬‬ ‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק נו נז‬ ‫בית‬
‫אלא שסימה גמלום לסבה הנזכר ‪:‬‬ ‫קיימוה כי אם ‪ 3‬ארן ישראל וגלהי מ‪5‬וויס ועושים‪,‬‬
‫השניס ט א על מה שהבאט ר איס‬ ‫המענה‬ ‫ולמה לא יהיו מצווים ופושים גס הם ובכי י מ קנ‬
‫להטיה המסים מחלום זה של יעקב ‪,‬‬ ‫שהה שבסי יה ותשלום השבעים נסם הבאים‬
‫ט כ ט ב « ויחלום והנה מ ל ס וגו׳‪ ,‬וכהיב אמ״כ‬ ‫מצרימה ובניהם ובני בניהם מד זמן נמי»‪1‬‬
‫ו י י ק ץ‪ .‬י ^ משנהו ‪ ,‬וידוע ט ה טנ ס סיא מלק‬ ‫היזורה ‪ ,‬וזו היא ראיה שיחיו ויקיימו כל המ^ה ‪:‬‬
‫מיסה‪ ,‬וכמו שאמרו אחד משטס במיתה‪ ,‬וההקצה‬ ‫וכן ראיה ממשה ואהרן וכל דור המדבר אשר לא‬
‫ק ה ט נ ה ט א רמז להקצה ה טי ה ס מ מי ם כמיש‬ ‫נכנסו לארץ ולא יכלו לקיים מצות ההורה‬
‫י טו מ ט ך וט* הקיצו ורננו שוכני עפר ו ט׳ ‪,‬‬ ‫התלויות בארץ ‪ ,‬ואם לא היו זוכים לתחייה היו‬
‫ועגון החלום שחלם צשינס זו הוא מורה ג׳ כ‬ ‫אומן המצות שנתנו אליהם כמו בטלות אצלם ‪I‬‬
‫לתהיית המתים כ ט שאמר ויחלום והנס סולם‬ ‫ו ק מאותם שנכנסו לארץ ומתו מוך י״ד שנים‬
‫מוצב ארצה וראשו מניע השטמה וסנה מלאכי‬ ‫שכבשו וחלקו שלא נתמייט בסרומוה‬
‫א ל ט ם עו לי םויו תי ם ט ‪ ,‬יורה על השגחחהאל‬ ‫ומעשרות ולא ז ט לקיימן‪:‬‬
‫י ‪0‬׳ ס ה העולם גמס שההאנ שים‪ ,‬ואוסס שהם‬ ‫וכן כל אותם שמתו קודם שנבנית בית עולמים‬
‫מ « ס ^ כ י ס וסם הצדיקים ט ל ה נשמתן למעלה‬ ‫שבנה שלמה ‪ ,‬שלא ז ט לקיים מצוס בנין‬
‫אסר מפטהסספוביס ש ^־ מו לפלוס דרך הסולם‪,‬‬ ‫בית הבחירה ומצות התלויות בה ‪:‬‬
‫כמו שפסוב )ישפיה נח( והלך ל »י ך צדקך וגו׳‪,‬‬ ‫וכן כל אותם שנולדו ומתו בגלות גבל ואחר ביס‬
‫ומוזרים ויו תי ס דיך הסולס לזמן ההטיה‪ ,‬ואמר‬ ‫שר שהיו בחו״ל ולא ז ט לכל מה שכסוב‬
‫לו ג״כ הארץ אשר אמה שוכב מליה לך אסננס‬ ‫למעלה וגם לא לכל המנות התלויות ב א ק ‪ ,‬כל‬
‫ולזרסן ‪ ,‬ונסינהה ליעקב אינו אלא בזמן ס ס טי ס‪,‬‬ ‫אלו ראוי ומהוייבשיזט לתחייה כדי שיוכלו לקיים‬
‫ט ה ס טי ם אינה אלא ב ^ ז ישראל‪,‬‬ ‫ורמז לו‬ ‫כל המצות הכתובים בתורה ‪ ,‬כי ההורה ניהנה‬
‫ו כ ט שאמרו שקהל כל א״י מחמיר כשאמר לו‬ ‫לכל ישראל וכולם זוכים בכתר המורה ומצותיה‬
‫הארץ אשר אי « ט כ ב עליה לך אחננה ‪ ,‬והוא‬ ‫בכוה ‪ ,‬לא שיהיו אלו חייבים בקצת המצוה ו ^ ו‬
‫בזמן מס טיס'כי סצדיקיס שבידל אינם ט י ס אלא‬ ‫ברובן ואלו בכולה‪ ,‬שהרי כתיב )דברים ד׳( חאס‬
‫ע׳׳י גלגול מטלוה לא׳יי‪ ,‬כי פ״ז מ א שהשביע‬ ‫המורה אשר שם משה לפני ב ר ישראל ‪ ,‬וכמיב‬
‫יעקב אס י ו ס ף‪ ,‬נ ע טשאהו ממצרים ויקברהו‬ ‫)שם ל״ג( הורה צוה לנו משה מורשה קהלה יעקב ‪,‬‬
‫גקבמות אבותיו מ י שלא יצסמר מלגול מ טלוח‬ ‫שנראה ט כל התורה נימנה לכל ישראל הם‬
‫הנרמז לו גמצום זה‪ ,‬ו ל ק נתגלה לו ‪ p r‬תמייס‬ ‫ובניהם ובני בניהם מד עולם ט ה נשוה ‪:‬‬
‫הממיס ב מ ק המ^ס הזה ולא לאבוטו ט הס מ ט‬ ‫וכן טכל להביא ראיה למחייה מחלום אשר מלם‬
‫בא״י ונ ק מז בה מ ס י קו ט לזמן הה טי ה ‪ ,‬אבל‬ ‫יעקב כשיצא מבאר שבע‪ ,‬ט לא ראיט אס‬
‫יפקב שמת ב טי ל אס לא ט ה נרמז לו ‪ P‬ענק‬ ‫אברהם ויצחק שיהלמו אלא השגתם הימה במראה‬
‫הסייס ה מ ט ם באיי לא ט ה משהדל ומשטע את‬ ‫הנבואה וכ״ש יעקב שהיה שלם בבאבוס ‪ .‬ואצלי‬
‫יו קז בנו טשאהו משם לקברי אטסיו ‪:‬‬ ‫שתי מענות בזה‪ ,‬האחת בהנחת הקדמה א׳ ‪r f e‬‬
‫שום נביא מתנבא כי אס בהיותו כבר נ ט י שמא‬
‫פדק שבעה וחמעים‬ ‫אדם שלם‪ ,‬כדכתיב זכר ונקבה בראם ויקרא אס‬
‫שמם אדם ‪ ,‬כי אז נפשו שלימה מם מ ס סאשה‬
‫גתחייס ‪,‬‬ ‫ואחר שהארכנו בכל ט נ י ה ר טו ס‬ ‫הנאצלת מנפשו בזיווג ראשון ונקיה ג׳כ מ ה ר מ ר‬
‫» א ר אופן ה ה טי ה ואיכוהה‪ ,‬א ‪ 7‬ה ט ה‬ ‫ה ל ב‪ ,‬וכמו שראינו ה א ט ת אברהם ויצחק‪ ,‬ט‬
‫ל מ ט ה ‪eb‬ר סחו מקרוב ועדיה בשרה על עצמותם‪,‬‬ ‫אחר שכתוב ויקח אברס ונמור להם נשים וטי‬
‫ולעצטת טבשות‪ ,‬וצרקב העצמות‪ ,‬ולאותה שהיה‬ ‫כתיב ויאמר ה׳ אל אברסלך לך וגו׳‪,‬ולאמצינו‬
‫גו מז ־ מזנ קי פל מני האדמה וטקדקו ונח טרו‬ ‫לו דבור מהאל ית׳ קודם שנשא אס שרה‪ ,‬ט נ ס‬
‫ע^זוהס‪ ,‬ולנט־טס שלא נשאר בהם לא נשר ולא‬ ‫שנעשה לו נ ס הצלתו מאור כשדים ט ה כ ע טיה‬
‫פצה ‪ ,‬ו ^ ז י ט ה לקצה אלו העניינים ממסי‬ ‫נ סי ם לשאר הצדיקים שאינם נביאים ‪ ,‬ו ק יצמס‬
‫יחזקאל אה ט ס כסשושו כדברי הזיל‪ ,‬ונם לאוסם‬ ‫אמר רשואי רבקה נראה אלט ה׳ ואמר לו אל‬
‫ש ט ר ט שהיה משל י ט ה סדר ה מ טיס הפחידה‬ ‫חרד מצרימה ‪ ,‬וכן משרפ״ה אחר טשואי צפורה‬
‫כ ט מה שהמשילו בה ‪ ,‬והוא מאמר הנביא פל‬ ‫נראה אליו ית׳ במראה ה סנ ה‪ ,‬ו ק יראה שהיה‬
‫הביךנס ס ^וה פ צ טס אמר והנה יבשות מאד ‪,‬‬ ‫בנביאים אחרים ושמואל שהיה נער בהנגאו‬
‫ירצה שלא ט ה בהם ליחות כלל ולא היו ט כני ם‬ ‫בנבואת יעוד בני עלי אפשר שהיה מ ק י״ג שנה‬
‫ט פ ל ה עליהם גידים ובשר מלמפלס‪ ,‬ואמר לו ית׳‬ ‫ולמעלה והיה נשוי‪ .‬והרי בניו ש היו ט »‪ 1‬י ם פ ל‬
‫המטינה העצטס האלה ‪ ,‬אס בדרך ה פנ ע יוכלו‬ ‫ישראל ומסתמא היו בני ארבעים שנה והוא לא‬
‫למיוסולהמיפאטב שומס ולמזור לל טסס העצמות‬ ‫חיה כי אם נ״ב שגה‪ ,‬וא״כ יעקב אבינו ע״ה שלא‬
‫האלה ז « ס יגשוה ר ב ‪ ,‬וי ט ה לשק המטינה כ ט‬ ‫היה נשוי עדיין לא נגלה אליו ה׳ במראה יאטאה‪,‬‬
‫ד מ ע ‪ is‬השחק וימי‪ ,‬ה ט ב הנביא ס׳ אלהיס אחה‬ ‫ולטומו שלם באת עליו הנבואה אפי׳ ש ט ה »וי‬
‫ידעה‬
‫ארהים‬ ‫עער היסודות פרק נז‬ ‫בית‬ ‫‪872‬‬
‫נתקרבו העצמות ‪:‬‬ ‫ידע ס בדרך ה מ נ ע אין להם רפואה אבל מצד היוחך‬
‫ודגה רצה האל יתב' שתהיה תחייה זו מל ידי‬ ‫ה׳ אלהים כמ״ש ביצירת אדהיר וייצר ה׳ אלהים‬
‫דיבור נביא שאמר הנביא על העצמות‬ ‫א ת ^ ד ם אתה ידעת אופן חיותם ובריאותם‬
‫האלה וגו׳ כה אמר ה׳ לעצמות ונו; וגבאתי כאשר‬ ‫בדרך נ ס‪ ,‬והשיב לו האל ית׳ כי תחייה זו היא חזרת‬
‫צויתי ויהי קול ונו׳ ‪ ,‬ויאמר אלי הנבא אל הרוח‬ ‫כל אדם שמח למה שהיה קודם מבלי שינוי ‪,‬‬
‫הנבא כן אדם ונו׳ ‪ ,‬כי אם היה מחיה אותם בלא‬ ‫ואינה כיצירת אדה״ר שהיתה יצירתו תמלח בריאה‬
‫הודעה לנביא היה אפשר לומר ני מעצמם חיו‬ ‫מ ה שלא היה‪ ,‬וזה לא יתכן להיות כי אס על ידו‬
‫קרוב לדרך הטבע כזרע היבש כהרס הטפל ונממן‬ ‫אבל החזרת האדם למה שהיה בו‬ ‫‪,‬‬ ‫יתברך‬
‫באדמה ועם היותו מעופש צץ ויוצא לימים מתחת‬ ‫בתחלה יתכן להיות ע״י אדם נביא כיחזקאל ‪,‬‬
‫ה א ק ‪ ,‬ולכן אמר העצמות היבשות שמעו דבר‬ ‫וכמו שראינו אליהו הנביא ואלישע תלמידו שהחיו‬
‫ה׳ ‪ ,‬להודיע כי העצמות ההם לא נכנס בהם‬ ‫מתים ‪ ,‬ולכן אמר לו ית׳ הנבא על העצמות האלה‬
‫שוס לחלוחית מצד היותם בקרקע לשיציצו מעיר‬ ‫ואמרת אליהם העצמות היבשות אע״פ שבדרך מבע‬
‫כעשב הארץ‪ ,‬או כזרע הטפל בארץ וחוזר וצומח״‬ ‫אין לכס חיות ובריאות‪ ,‬שמעו דבר ה'‪ ,‬בשמיעחכס‬
‫אלא היו יבשים וכמו שאמר למעלה והנה יבשות‬ ‫דבר ה׳ ורצונו וחפצו תחיו ‪ ,‬כי גס שאין להעצמות‬
‫מאד ‪ .‬ואמר שמעו דבר ה׳ ‪ ,‬כי ע״י שמיעת דבר‬ ‫הכנה לשמיעה‪ ,‬הנ ה השמעת דברו וחפצו שתחיו‬
‫ה׳ שהיה ר ט ט יחב׳ להחיותם יהיו חיים לא‬ ‫תהיה סב ה פועלת אתכם לתחייה ‪ ,‬דומה למה‬
‫בדרר׳הטבע או קרוב לו‪ :‬עוד רמז לו במה שאמר‬ ‫שכתוב בבריאה תוצא ה א ק נפש חיה ‪ ,‬ישרצו‬
‫הנבא בן אדם‪ ,‬כי היה אפשר שיחשוב הנביא כי מצד‬ ‫המים ו נ ו' ‪ ,‬כי הו אי צו הוי ב ר או‪,‬וכן ב ענין ת חייה‬
‫גזירת המזלות נהיה הדבר הזה כי מזל כוכב אלו‬ ‫זו כי החזרת הדבר למה שהיה הוא נקל סן‬
‫שמחו ונקברו בתוך בקעה זו חייב בשעה זו שנהפך‬ ‫היצירה מתחלה ‪ ,‬ולכן יספיק בדיבור הנביא בשם‬
‫עליהם הגלגל לטובה שיהיו ויקומו על רגליהם‬ ‫ה׳ ‪ ,‬ואמר הנה חני מביא בכם רוח וחייתם והוא‬
‫ברגע שהורה הגלגל לא יקדם ולא יאחר‪ ,‬ולכן‬ ‫מנין בריאותם כמו שכתבנו‪ ,‬והנה בכלל העצמות‬
‫אמר לו האל יתב׳ הנבא בן אדם ואמרת וגו׳ ‪,‬‬ ‫הי א הגלגולתשבה המוח וחוליות אשר בתוכן חוע‬
‫כי הדבר תלוי בנבואתך ודיבורך באיזו שעה‬ ‫השדרה הנמשך מן ה מו ח‪ ,‬וכן שאר העצמות אשר‬
‫שהרצה ל מ ב או ת עליהם גזרתי הומר שיחיו גיל‬ ‫ים בהן מוח ט ל ם הס יסוד הנוף וקיונע ‪ ,‬אם‬
‫ידך ‪ ,‬ולכך אמר הוא ונבאתי כאשר צויתי‪ ,‬כלו׳‬ ‫מצד העצמות עצמם אשר הס חזקים וקשים‬
‫בשעה שרציתי להנבאות ולומר להם אמרתי‬ ‫ומעמידים את האדם על עמדו ‪ ,‬ואם מצד המות‬
‫העצמות היבשות שמעו דבר ה׳ כאשר צויתי שאומר‬ ‫אשר בהם כי עם היותו רך ולח הוא מעמיד את‬
‫כך בשעה שארצה‪ ,‬ואז היה קול מיד בשפה שנבאתי‬ ‫העצמות ומקיימם ‪ ,‬ואלו העצמות היו יבשות שלא‬
‫והנה רעש ונו׳‪ ,‬ובזה נודע וניכר כי דבר ה׳‬ ‫נשאר בהם לחות מוח כלל‪ ,‬והיו יבשות גס כן‬
‫הוא‪ ,‬ואמר ותקרבו עצמות וגו; וראיתי מיד כי‬ ‫בגוף ועצם העצמות שהיו כמו חלולים ומטקבים‬
‫כבר היו הגידים עליהם ובשר עלה הכל יחד‬ ‫ימרוקביס מצד היובש ‪ ,‬ולכן אמר והגה יבשות‬
‫באותה שעה מבלתי קדימת צמיחה או ליחות‬ ‫מאד ‪ ,‬יבשות שלא נשאר בהם לחות מוח כלל ‪,‬‬
‫בעצמות ולא בעלית הבשר וקרימת העור‪ ,‬ואמר‬ ‫מ אד שנחייבשו הרבה מאד בעצמוחן‪ ,‬ולכך היה‬
‫ורוח אין בהם‪ ,‬מ ס ט מה שנא׳ לו מקודם וקרמתי‬ ‫צריך שיבוא בהן רוח להחיותם לבריאותם בעצמותם‬
‫עליכם עור ונתתי בכס רוח וחייתם‪ ,‬שהיה נראה‬ ‫ובמוח שלהם ‪ ,‬כי המוח שבראש תוך הגלנולת‬
‫כי מיד שיעלה הבשר והעור יהיה נתינת הרוח‬ ‫והנמשך ממנו בהיות בו כח שכלי להשכיל בכל‬
‫בהם ‪ ,‬ולכן ראה הנביא והמה על כי לא היה‬ ‫הדברים היה צריך רוח ה׳ להחיותו ולהבריאו‪,‬‬
‫בהס רוח כמו שנאמר לו ‪ ,‬ולכן אמר ורוח אין‬ ‫וזהו אמרו כה אמר ה׳ אלהיס לעצמות האלה הנה‬
‫בהס כמו שנאמר לי וכמו שהתנבאתי כאשר צויתי‬ ‫אני מביא בכס רוח וחייתם ‪ .‬ואפשר לומר כי‬
‫שיעלה עליהם גידים ונו׳ ושיתן האל יהב׳ בהם‬ ‫הבאת רוח זה הוא מה שנאמר אח״כ ויהי קול‬
‫רוח ויחיו ‪ ,‬ואז אמר לו יתברך הנבא אל הרוח‬ ‫והנה רעש ‪ ,‬כי ע׳י הר\ל והרעש היה נ*כ רוחו‬
‫ונו'‪ ,‬ה טונ ה כי גס שנאמר לו הכל ביחד יש הפרש‪,‬‬ ‫אשר קיבץ והקריב עצם אל עצמו ‪ ,‬וירצה באמרו‬
‫כי יצירת כל הגוף על העצמות היבשות נוצר מיד‬ ‫עצם אל עצמו‪ ,‬כל עצם ועצם שבגוף אל עצם‬
‫בדיבור הנביא מאת האל יתב'‪ ,‬אבל נתינת הרוח‬ ‫הגלגולת אשר הוא עיקר וממנו נמשך מוח וכח‬
‫אינה בריאת הרוח ולא יצירתה ‪ ,‬כי הרוח היא‬ ‫לשאר העצמות ‪ ,‬ואח״כ אמר ונתתי עליכם גידים‬
‫הנשמה שנחצבה מימי עולם מתחת כסא הכבוד‬ ‫והעליתי עליכם בשר ‪ ,‬נראה כי המוח שבעצם‬
‫והיהה כבר בנוף האדם וחוזרת אליו בעת התחייה‪,‬‬ ‫גלנולח הראש ושבשאר העצמות כגר עלה בחיות‬
‫היה צריך דיבור בקני עצמו לשתחזור לגוף ולא‬ ‫העצמות וגריאותס ‪ ,‬ולא הוצרך להעלות אלא‬
‫שתבוא מעצמה כיצירת הנוף שהיה נראה שהיהה‬ ‫הגידים והבשר והעור ‪ ,‬ועל זה אמר ותקרבו‬
‫נוצרה ביצירת הגוף ‪ ,‬ולכן נאמר אליו הנבא אל‬ ‫עצמות עצם אל עצמו ‪ ,‬כי מכת המוח אשר בא‬
‫הרוח שהיא הנשמה הקדומה שהיתם בהם מאז ‪,‬‬ ‫מי׳י הרוח בעצמות הנלגולת לשאר העצמות‬
‫ולשץ‬
‫קלז ‪273‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק גז‬ ‫בית‬
‫סלמפה ^ ( י ג פ דומות הפולם קרובות ל א ק פד‬ ‫ולשון הנבא זה יהיה מקור ולא ציווי ‪ ,‬כלו׳ צריך‬
‫שחגמגה לבקעת מקום הנוסיס כדי םנזה;הננס‬ ‫להיזנבאות על הרוח פעם א׳ כמו שנבאת ‪ ,‬ופוד‬
‫‪! 4‬תקרב למומר ה א ק ״ ויהיה קרוב יוסר ל הננס‬ ‫בנית הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח ט משמה‬
‫ברצוגס־למומר מ ו ך אשר כבר הוכן מקודם לכל‬ ‫ששכנה כבר בטף אדם א׳ ונצטערה בו להכניעו‬
‫והנבאהי כאשר לוני ותבוא בהם‬ ‫א׳ פ ה ן‪,‬‬ ‫בעשיית המצות לא מחזור מרצונה לגוף בדיבור‬
‫הרוס ויי^ו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד ‪,‬‬ ‫א ‪ /‬אלא תכין עצמה לקיים דיטרו כשיוסיףשגיס‬
‫ט נ ס שהיו תיל גדול בא לכולן הרוח ועמדו סל‬ ‫לצוות אליה ‪ ,‬להראות כי על כרחה היא סי ס‬
‫רנליסם טל ם בבת אמת ‪ ,‬ואחר זה אמר לו האל‬ ‫בגוף ‪ ,‬וזהו שאמר הנביא ורוח אין בהם כלומר‬
‫יה׳ העצמה ה^!ה שחיו הם ראיה ואות לכל בני‬ ‫הרוח לא הגיע עדיין אליהם ובתוכם אבל הי ה‬
‫יע־אל מהוצים בארצות‪ ,‬ט מצד הגלות והשיעבוד‬ ‫מוכן ל ט א ‪ ,‬והכנה זו היתה שיצאה מעולם מ שמוס‬
‫הם‪.‬מסשיבים עצמם כעלמות יבשות ושאבד׳ הקוסם‬ ‫לעולם הזה ועמדה בקצה ד׳ רוחות העולם ‪firo‬‬
‫ל ק ה מ אאליהם וגו׳ מ ה אני פותח אס קברותיכם‬ ‫ועל זה אמר ואמרה אל הרוח‪ ,‬כי ב טו סו גמולם‬
‫‪1‬גר׳ » אשר אמס חושבים כי אתם כמו המתים‬ ‫הנשמות לא היחה השגה לנביא לדבר אליה‬
‫המומים בקברות ‪ ,‬אני אעלה אתכם מקברותיכם‬ ‫ל ט כ ח‪ ,‬ועתה שיצאה משם אל עולם זה ישיג‬
‫לאיי ו נ ס * רוחי בכם‪ ,‬והיא החכמה היתירה אוירא‬ ‫לדבר אליה לנוכח ‪ ,‬וצמו שאמר ואמרת אל הרוס‬
‫דארעא המחכמת ‪:‬‬ ‫כה אמר ה׳ מד׳ רוחות העולם שאס עומדת ג ק‬
‫א ו יהיה מנין העצמות האלה כל בית ישראל‬ ‫וכמו שנאמר בואי משם ופחי וגו׳ ‪ ,‬וענין הביאה‬
‫‪ ,‬ט כל ישראל שגלו באומו זמן לבבל‬ ‫מד׳ רוחות העולם ולא מרוח אחת ‪ ,‬מפני שכמו‬
‫היו תושבים שגמימסה וקטרסם שם לא יהיה‬ ‫שנתהוה גוף אלו העצמות יבשות בגת א׳ ‪ ,‬כי‬
‫להם עוז תחויה ‪ ,‬כי עיקר סהיית המתים באיי‪,‬‬ ‫טל ם ט ו שויס בצדקות ולא יקדם ולא יאמר‬
‫וכיון שהם גלו ממנה ימשט ט לא תהיה להם‬ ‫איש מחבירו וכמ׳׳ש ותקרבו עצמות וראיתי והנס‬
‫תקומת פמוייה‪ ,‬ולכן אמר מ בי א הנה אני פותח‬ ‫עליהם גידים ובשר עלה על כולם בבת א׳ ‪p ,‬‬
‫אס ^ י ו ט כ ס ‪ ,‬ו ט א פתיחת הארץ בגלגול‬ ‫תטיתס תהיה גבת אחת‪ ,‬ואס ט ו באות הנשמות‬
‫מטלות‪,‬־עד איי ‪ ,‬ונתינת הרוח בהם באיי‪ ,‬כמו‬ ‫כולן מרוח א׳ ד״מ ממזרח היה קודם על הםתס‬
‫שכתוב אסר >ך ונסתי רוחי בכם וחייתם והנחתי‬ ‫תחיית המזרחיות מן המערביות ו ק משאר הרומס‪,‬‬
‫אסכם על אדמסכם ‪ ,‬וזהו בממייס המתים לכלל‬ ‫ובבואן מד׳ רוחות הית׳ התחייה שוה בבס א׳ לגופות‬
‫האומה בזמן התטיה ‪ ,‬אגל תטיה זו אם היתה‬ ‫העומדות במזרח ובשאר הרוחות ‪ ,‬כי הנ שטת‬
‫מ ו ^ לא במראה לא עלו בגלגול מטלות לאיי ‪,‬‬ ‫המזרחיות יהיו נגד הגופות המזרחיות ו ק בשאר‬
‫מצד ט בל י^יאל ט ו טליה אז בגבל והיא היסה‬ ‫הרוחות‪ ,‬וקדימת תחיית המתים הטפיס המזרסיית‬
‫^ ל ה ס‪ ,‬כמו שאמרו תזיל) קי דו טן עי א(כל‬ ‫החיצוניס מהפנימייה אליהם וכן ב ש א ר ה רו מס‪,‬‬
‫הארצות עיסה לבבל ‪t‬‬ ‫אינה קדימה ממש כי טלם בצד א׳ ‪ ,‬וי ט ה סדר‬
‫מזה לאותה שמט מקרוב בזמן הס טי ה‬ ‫ונלמד‬ ‫תחייתה בד׳ מצרניס דפלגי לארעא גקרנזול ס ה ’‬
‫־ )גשרה על עצמותם אלא שטא כחושה‬
‫או יבשה‪ ,‬שנקל זאת ב ט ט ה׳ לרפא הכשר והעור‬ ‫“יי"‬
‫זל טו מ ם‪,‬זל ה טג נסשוהם ^ ט פ ס כבראשונה ‪,‬‬ ‫‪...........................................‬‬
‫יתל שק ל מ ר ה ת טי ה ט צ א ה נשמתה ומיד משוב‬ ‫‪....................................................‬‬
‫^ ה| ‪ :‬ה ע י ן מס קהיה בנתינת התורם ‪ ,‬וגם‬ ‫־ ’ ‪1:‬‬ ‫‪.....................................‬‬
‫ת מ מ ^ י ס ^ו ל א ט ע בעבעה ל טו ת יוסר או‬ ‫‪.................................‬‬ ‫'‬ ‫י‬
‫^ | ם ס » ! ה א מ « שמתו ממולי אברים שהנשמה‬ ‫‪..... ............................‬‬ ‫• ‪• . .‬‬
‫ס ‪ 0‬״«‪:‬גםם״והם כעין פריפה ‪ ,‬כמו שבעצמות‬ ‫‪§ ....................................................... 3‬‬
‫טני שוס יעלה הבשר ויי^־ם עליהם עור מלמעלה‬ ‫‪....................................................... ..‬‬
‫‪ p‬גאלו ישוב הטף למבעו וי ט ב לימי ^ו מיו‪,‬‬ ‫‪............................‬‬ ‫‪• . • .‬‬
‫כמו שטה גימי־םבחרוס‪,‬טוכלו ל טו ס ז ק ארוך‪,‬‬ ‫’ * *‬ ‫‪.................................‬‬
‫נוט־פאו האברים אשר הנשמה ^וי ה גהה‪ ,‬ל שטזב‬ ‫‪......................................‬‬ ‫־ ־‬
‫ן « ם‪ » ,‬ס « ‪.‬החיונית ועליה שאר הנעשות ואותם‬ ‫*‬ ‫‪..................................‬‬ ‫־‬
‫^ כ ל ט מ ר ה ושיבשו עצמותה ו שטק ט ושנשרסו‬ ‫‪...........................................‬‬
‫ו ס טו מ מן על » י האדמה לא קצרה יד ה׳‬ ‫'־יי׳ “‬
‫לטשיעס להאלץ עצטסס ל » ץ רקב עצמותם‬ ‫מ הו מ ת הס הגופים העומדים בבקעה המרובעת‪,‬‬
‫ועתר שריפסם טמזור גוסס למה שטס‪ ,‬כסו‬ ‫ומכלד׳רוסות תבאנה הנשמות לטפים שכעדס‬
‫שעשה במסי יחזקאל שכטב ותטיבו עצטת עצם‬ ‫בבת אמת ‪ .‬ולא גזר האל ית׳ שתעלינה למעלה‬
‫אל עצמו‪ ,‬וקרוב הוא אצלו יתי לקרב המרוחק‬ ‫באויר כל נשמה נגד נוסה ותרדנה בבס אמס‬
‫כקרוב הקרוב והגיעו אל הקרוב אליו ‪:‬‬ ‫בקצה‬ ‫ממש טלנה לגופים ‪ ,‬מפני שהיה צורך שתבאנה‬
‫פרק‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק נח גט‬ ‫בית‬ ‫‪274‬‬
‫המקודש ‪ ,‬כדי שיהיה חימרו נכון ומזומן למצות‬ ‫פדר! שמנה וחמשים‬
‫השם כמו שהיה קודם אוכלו מעץ הדעת מוב ורע ‪,‬‬
‫וכן נסח האל ית׳ בו נשמת חיים במקום ההוא אשר‬ ‫ה י ו ת המחייה בא׳י וצא כח״ל ‪ ,‬יחבאר גס כן‬
‫שכינתו שורה שם לעולם ולא זזה מכותל מערבית ‪,‬‬ ‫מראיות שח״ק ‪ ,‬שכל ‪ ,‬חוש ‪ ,‬קנלה ! אס‬
‫ומקודם היה המקום ההוא מוכן לכך‪ ,‬וענין נ ^ ח ת‬ ‫מן הקבלה ה׳ן כ״ה תורה נביאיה כהוביס חכמיס‪.‬‬
‫בו רוח החיים כעין תחייה על גוף שלם מכל וכל‬ ‫אס מן ההורה ראיות שהביאו חכמים לתחייה מן‬
‫לא חסר לו אלא נשמה אחר שיצרו ‪ ,‬והוא כענין‬ ‫המורה‪ ,‬מי שהביא ממה שכתוב ונמתס ממנו אה‬
‫שריית שכינה על הנביאים שאינה פורה אלא‬ ‫הרומת ה׳ לאהרן הכהן‪ ,‬יתבאר שבמקום שנוהג‬
‫בא׳י‪ ,‬אשר אלהותו יתב' נרשם בה יותר מבמקומות‬ ‫‪3‬ו חרומה והוא א״י יהיה תחיית המחיה ‪ ,‬ומי‬
‫אחרים והוא דורש אותה תמיד ועיניו בה מראשית‬ ‫שהביא מלתת להם אח ארן כנען‪ ,‬תחייתה היא בה‬
‫השנה שנברא העולם ויצר אדם ונפח בו נשמה ‪f‬‬ ‫שהיא נתונה לה‪ ,‬ומי שהביא מן וקס העם הזה וזנה‪,‬‬
‫עד אחרית שנת התחייה אפר יפח מרוחו הקדום‬ ‫הרי היו בא״י‪ ,‬ומי שהביא מאשר נשבע לאבותיכם‬
‫להחיות מתי עפר בא׳י ‪ ,‬והבאים על ידי גלגול‬ ‫לתת להס‪ ,‬והרי הס בארן הנהונה להס וכתיב על‬
‫מהילות ‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב בענין התחייה של‬ ‫הארץ‪ ,‬כי בה תהיה החייתם ‪ .‬ואס מן הנביאים ‪,‬‬
‫מתי יחזקאל מארבע רוחות בואי הרוח ופחי‬ ‫ממה שהביאו מיחיו מסיך והס מתי א״י המתיחסיס‬
‫בהרוגים וגו׳ ‪ ,‬אלו הד׳ רוחות הס רוחות א״י‬ ‫לו ית׳ כי היא ארץ אשר עיני ה' בה‪ .‬מן הכתובים‪,‬‬
‫כי לא הוזכרו ד׳ רוחות בתורה כי אם על א״י‪,‬‬ ‫מי שהביא מדובב שפתי ישנים שנעות ומחנודדות‬
‫נאמר לאברהם בהיותו בא״י שא נא עיניך וגו׳‬ ‫שפתי ישני אדמת עפר מכלל שיחיו ‪ ,‬והם בא״י‬
‫צפונה ונגבה וגו׳ כי את כל הארץ אשר אתה‬ ‫דכתיב הולך לדודי ואינו נקרא דוד אלא בא״י ‪,‬‬
‫רואה לך אתננה וגו' והיא א״י ‪ ,‬והזכיר עליה‬ ‫שהיא חלקו ונחלתו וישראל הס חלקו ונחלתו ‪ .‬ואם‬
‫ארבע רוחות ‪ ,‬וביעקב נאמר הארץ אשר אתה‬ ‫מדברי חכמים מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא‬
‫שוכב עליה שקיפל תחתיו כל א״י לך אתננה וגו׳‬ ‫כ״ש ‪ ,‬בא״י והוא אדם הראשון ‪ .‬וקיו מן היוצר של‬
‫ופרצת ימה וקדמה וגו'‪ ,‬והם ד׳ רוחות א״י שיפרוץ‬ ‫מיס ומכלי זכוכית וכו׳ ‪ ,‬וממה שאמרו בסוף‬
‫מהם לכל העולם ‪ ,‬וכן בתחומי א״י הוזכרו ד׳‬ ‫כתובות צדיקים שבח״ל אינם חיים אלא עיי‬
‫רוחות‪ ,‬והיה לכס פאת נגב‪ ,‬והיו תוצאותיו הימה‪,‬‬ ‫גלגול מחילות שנעשים להם בקרקע ועומדים על‬
‫זה יהיה לכס גבול צפון ‪ ,‬והתאויתס לכס לנבול‬ ‫רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל ושם‬
‫קדמה ‪ ,‬וכן במגרשי ערי הלויס כתיב ומדותס‬ ‫מבצבצים ויוצאים ‪:‬‬
‫מחוץ לעיר את פאת קדמה ואת פאת גנב ואת‬ ‫וטעם היות התחייה בא״י ולא בח״ל ‪ ,‬מצד השכל‪,‬‬
‫פאת ים ואת פאת צפון ‪ ,‬ובמשה כתיב עלה ראש‬ ‫כי בז ק התחייה יהיה בעל קושי יצר הרע‬
‫הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה‬ ‫כמדריגת קושי האבן מן הבשר‪ ,‬כמו שאמר מ בי א‬
‫וראה בעיניך כל א״י הסובבים אותו ד׳ רוחות‬ ‫בענין התחייה והסירותי את לב האבן מבשרכם‬
‫אלו ‪ ,‬וכן כתוב ים ודרום ירשה ‪ ,‬ואס כן כשאמר‬ ‫ונתתי לכס לב בשר‪ ,‬עכ״פ ישאר איזה חלק מן היצר‬
‫הכחוב מד׳ רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלו‬ ‫הרע‪ ,‬נדמות אה״ר קידם שחעא ואכל מן העץ אשר‬
‫הס ד׳ רוחות א׳׳י‪ ,‬כי הנשמות תרדנה שם בא״י ומד׳‬ ‫צוה לבלתי אכול ממנו ‪ ,‬שאל״כ לא נשאר מקום‬
‫רוחותיו תפחנה כל א' בנופה להחיותה ‪ ,‬וכאילו‬ ‫שיהיה לו שכר על עשותו העוב והישר בעיני אלהיס‬
‫הגשמות אינן יוצאות ממצרי אי׳י אלא שתאצלנה‬ ‫ואדם‪ ,‬כי יהיה כאחד מן המלאכים אס יהיה בלי‬
‫משם הרוח בגופות ע׳׳י הפקה מבלי הפסק מא״י‪,‬‬ ‫יצר כלל ‪ ,‬ולהיות האדם בזמן התחייה על מזג‬
‫וזה היה בתחייה ההיא לצורך שעה‪ ,‬אבל התחייה‬ ‫זה צריך שלא תחזור הנשמה לגוף כי אם באיי ‪,‬‬
‫העתידה לא תהיה אלא בא״י‪ ,‬כי לא תצאנה משמות‬ ‫והעצמות שבח׳יל אחר קרימת הבשר והעור יתנלגלו‬
‫הקדושות ערומות מבלי גוף אל תי״ל ‪:‬‬ ‫על ידי מחילות עד איי ושם תשוב הנשמה אל גופה‬
‫ו ר אי ה מצד החוש ‪ ,‬יצירת נופו של אדם הראשון‬ ‫כדי שלא תעמא ותדבק בה שוס סיי מעינוף‬
‫שלם ‪ ,‬כמו שכתוב וייצר ה' אלהיס את‬ ‫ועומאת ח״ל מהשרים החיצונים השולמיס בה ‪ ,‬כי‬
‫האדם ‪ ,‬ואח׳כ נפח בו נשמה כעין מחייה בא״י‬ ‫החזרת הנשמה לגוף היא כמו שעת הלידה‪ ,‬ונמו‬
‫מקום מזבח אדמה ‪ ,‬ועקידת יצחק במקום ההוא‬ ‫שיש הפרש בגרים כי הנולדים ונוצרים בקדושה‬
‫כפי הקבלה שהיה כעין תחייה בשעת העקידה‪ ,‬ובן‬ ‫קדושה מיתוספת עליהם לענין הדין יותר מן‬
‫הצרפית ובן השונמית בא״י ‪ ,‬והאיש אשר נגע‬ ‫הנולדים שלא בקדושה‪ ,‬כן שתחייה אס היו חיים‬
‫בעצמות אלישע ויחי וילך על רגליו‪ ,‬ותחיית מתי‬ ‫בח׳ל היו נחשבים כאילו נולדו שלא בקדושה‪ ,‬והחיים‬
‫יחזקאל היתה צורך שעה וכמו שכתבנו למעלה ‪:‬‬ ‫בארץ ישראל קדושה יתירה מיתוססת בהם ‪ ,‬דמיון‬
‫גזה שאמרו חז״ל )כתובות ק״י( הדר בא״י דומה‬
‫פרק תשעה וחמשים‬ ‫כמי שיש לו אלוה ‪:‬‬
‫ולסבה זו נוצר אדם הראשון עפר מן האדמה‬
‫י ש לנו עסק בנסתרות ממנו בענין תחיית המתים‪,‬‬ ‫שנאמר עליה מזבח אדמה והיא במקדש‬
‫אס‬
‫מלח‪275‬‬
‫‪4‬‬ ‫^‪2‬ערהיםוד\רו‪,‬פרקנט‪,.‬״‪ .‬אלהים‬ ‫בית‬
‫ל*ב< ראו עתם כי אני אט הוא ואץ אלהים‬ ‫►ל‪ 1‬ם נוכל לנלוס מסת יסאר מסמיים מכוסה ג מ ס‬
‫עמדי אט אפיס ואחיה ו ט׳‪ ,‬נאמרו ראו עשה‬ ‫שיהיה לעתיד‪ ,‬ונהיה נכלליה ‪ ot’63‬חכה‪ -‬הרואה‬
‫ידבר ע ם כל האומה זלא להם לבדם יעד התחייה‬ ‫את הנולד‪ ,‬והוא תחיית המתיה שהיא כעין נולד‪,‬‬
‫כי א ם נ ם ‪ p‬לדורות הקודמים‪ ,‬אדם מתושלח נח‬ ‫■לחקור על התחייה בתכריכיהם אס יספיקו להה‬
‫שם ועבר ‪ ,‬והאבוס והצדיקים שהיו גדורות הס ם‬ ‫לעולה כמו שהספיקו ולא בלו שלמות דור המדבר‬
‫ואסריהם םשבעיפ‪.‬ראובן שמעון לוי וט׳ וזרעם‬ ‫עליהם‪ ,‬אויצמרכו לעשות בנדים חדשים ‪ ,‬גסר מ‬
‫סמא־ים עו ל דו ומסו במצרים ‪ ,‬והיוצאים והס‬ ‫הנערים שמתו קודם שיגדלו כל מס שהיו ראויים‬
‫דוד ס ע מ ר‪ ,‬ומפט שאלו העתידים ליכנס לארץ‬ ‫להגדיל אם יגדלו הס ותכריכיהם עמהם כ מ ר‬
‫ולימים מצוח שבס היו בסכנה יותר למפוא ברוב‬ ‫המדבר‪ ,‬או יקומו בתכריכיהם ויגדלו ב ^ מה לאסר‬
‫המצות סמופלוה עליהם ואולי ע״י זה לא יזכו‬ ‫שנת תחייתם ויצפרכו לעשות להם מלבושים סדשיס‬
‫[^זחייה ג ע ת הישועה‪ ,‬לזה אמר ראו עסה כי אני‬ ‫לסי מדחס ‪ :‬עוד באכילה ושתיה אס יצשרט לאכול‬
‫אנ י מ א א ט הוא סמתיס לדורות הראשונים ואני‬ ‫בשר בין הערבים ובבקר ישבעו לחם כדור המדבר‪,‬‬
‫אחים למרו ם שהם עסה והעתידים‪ ,‬ט גם שיספ>^‬ ‫או יספיק להם אכילת סעודה א'לכ מה ימים כסו‬
‫גשי>מיו‪ 3 ,‬ס » ג ה אט אחייס‪ ,‬ולזה אמר אט אמיס‬ ‫למ׳ יום שהספיק למרע״ה ואליהו ‪ :‬עוד אס יהיה‬
‫עסיז ולא אמר ממיס ומחיה כמו‬ ‫ואחים‬ ‫איזה שינוי בזמן התחייה כשינת האנשים בכל לילה‬
‫סאמרם הנה ה׳ ממיס ומחיס ‪ ,‬הכוונה על כל‬ ‫או בהולדה ‪ :‬עוד אם יצערט לאומנות או למשא‬
‫הדורות ממייאם העולם הצדיקים מהם ובעלי‬ ‫ומסן ‪ :‬עוד אס יהיו ביניהם צדיקים ורשעים‬
‫מ ש ג ה ועד סוף העולם ‪ ,‬וכן רמז במה שאמר‬ ‫עניים ועשירים או מכובדים ומטזיס ‪ :‬עוד בעני)‬
‫אפית זאמיס וממית ומתיה ולא אמר אט מחיה‬ ‫לימוד וקיום התורה ומצותיה אס יהיה איזה שיטי ‪:‬‬
‫מהים כמו שאמי הכתוב יחיו מתיך‪ ,‬לומר כי אפי׳‬ ‫עוד בענין התפלות והברטת ג״כ אם יהיה איזה‬
‫הסומאיס שהם מייביס מיתה וממית אותם מל‬ ‫שינוי ‪ :‬עוד בצמיחה הזרעים והתטאות אם יהיה‬
‫‪ .‬מפ ^ז יחיה אומה כיון ששט בתשובה ‪ ,‬וכן נראה‬ ‫איזה שינוי לפובה בקרקעות שיהיו ה טרו ת סל‬
‫ממה שי^נר מוריד שאול ויעל ‪ ,‬ג ם ליורדי שאול‬ ‫כל העולם כעין מה שהיו בא״י בזמן הגיס או‬
‫וגיסנסאמר ‪ 0‬י^י« בצרף ‪ c p o‬יז ט לגן עדן ‪,‬‬ ‫לא ‪ :‬עוד אס יזכרו מה שמגר עליהם בעולם‬
‫‪:.‬־ ‪ p v‬יזכו לתחייה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הנשמות‪ ,‬ואם ילמדו שם וידעו וישיט בחכמה התור‪,‬‬
‫ו א פ ש ר לומר‪.‬כי מה שכפל ואמר מוריד שאול‬ ‫יותר ממה שהשיגו בזה העולם ‪ ,‬אם יזכרו אותו‬
‫טעל‪,‬אס שאול מ א הקבר כי לא לבד‬ ‫או‪,‬ישכח מהם בשעת התחייה כשתשוב הנשמה‬
‫ממית ומסים למי שלא נקבר עדיין כבן הצרפית‬ ‫למומר הגוף ‪ :‬על כל הדברים האלה וכיוצא בהן‬
‫ובן השונמיס ‪ ,‬אלא גס אח מי שהורד לשאול‬ ‫ראוי לדבר אס אפשר שיתברר קצת מכל א׳ מהן‬
‫ונקבר ‪ 1‬ס מז ס אלתי בניס יעלהו מן הש^ל‬ ‫מדברי התורה והנביאים והכתובים ומדברי מז״ל‬
‫ויתייהי^זכץ אמר הנביא יחיו מתיך ‪ ,‬הס אותם‬ ‫ולית״ן כ״ח מהן ‪:‬‬
‫‪ ,‬םיע ^‪ 3‬חיים במס ההמייה וימותו ויחיו מ ‪, T‬‬ ‫והנה‬
‫רביט סעדיה גאון ז״ל דיבר בכיוצא בזה בס׳‬
‫נבלהי יטמון אותם שמחו ולא ניסנו לקבורה ‪f‬‬ ‫האמונות שלו שער ז׳ ועשה בזה עשר ש^וח‪,‬‬
‫כמו ‪.‬םאמר ‪ i‬םנתוב נמנו את נבלה ע כ ד ז מאכצ‬ ‫זממנו נראה וכן נעשה ‪ ,‬וקודם אאריך איזה דגר‬
‫לעוף‪:‬מ‪ 1‬מים מו׳ ‪ ,‬הקיצו ורנט שוכני עפר על‬ ‫בביאור תשומת שאלותיו ואת׳ה אחזור לברר מס‬
‫^ ר י ם ^ פ י שטם‪ ,‬נראה מכל זה כי התחייה‬ ‫שיהיה אפשר בשאלותיו ‪:‬‬
‫יהיה לכל יפרא^ סישריס והשבים במסוכה ‪ .‬וכן‬ ‫ה ש א ל ה הראשונה כתב רבינו סעדיה זיל אם‬
‫בסחייה מסי ‪ .‬יחזקאל כתיב ואוציא אחכם‬ ‫ישאל שואל מי ומי יחיו מן האומה בעס‬
‫מ^‪:‬ר\תי‪ « 5‬עמי ‪ ,‬והם כל ישראל ‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫הישועה‪ ,‬אשיב ואומר כל צדיק ובעל השובה‪ ,‬כי מי‬
‫^ מ מ ז »‪1‬לה כל ט ס ישראל המה והס עוני ם‬ ‫שימות מבלי תשובה הוא מןהעטשיס ‪ ,‬וכן ראוי‬
‫ובעלי השובה; ודטאל אפר ורבים פישני אדמת‬ ‫בשכל כי כגר הבפיח הבורא את השב שיקבלהו ‪,‬‬
‫עתר י>ןצו ‪ ,‬וגס ט ל»גמים המועמים נקראים‬ ‫בכתובים רבים‪ ,‬וכברהתחייט כל אלה היעודים‬
‫רגיס כמו שכתוב י בי ס אונע־ים לנפשי אץ ישועתה‬ ‫לכל שב מדברי רבותינו ‪ ,‬אחר שמנו מיני החמא‬
‫לו ט מסתמא מועמים היו ונד^־אים רבים מג׳‬ ‫ושמום ארבעה מעלות ‪ ,‬עבר אדם על מצות עשה‬
‫ולתעלם כמו ימים רבים בלא עת גדתה‪ ,‬וכתיב‬ ‫ועשה חשובה ‪ ,‬ואח״כ על מצות לא תעשה ‪ ,‬ואס״כ‬
‫רבים יתלו » י נדיב ואינם רוב העולם אלא‬ ‫כריתות ומיתותב״ד ‪ ,‬ואח״כ מי שנתחלל בושם‬
‫מועפיס ו ג ו א י ם רבים שסם מג׳ או מי׳ ולמעלה‪,‬‬ ‫שמיס‪ ,‬ואמרו את״כ או יכול שכפרה לו מיתתו תיל‬
‫ועכיז מם שכתוב גדטאל ורבים מישני אדמת‬ ‫הנה אני תותח את קברותיכם ‪ ,‬והנס גהחייגה‬
‫עסר נכללו כל ישראל הצדיקים ובעלי הסשובס‬ ‫תחיית המתים לבל שב ‪ ,‬ואני אומר כי מעמ הם‬
‫בכלל סרבץז ‪ ,‬ומס שאמר רשביי ראיתי ג ט‬ ‫מבני עמט שמחו מבלי תשובה ‪ ,‬פד כאן ‪:‬‬
‫עלים והם מועפיס אס אלף הה אני ובני ו ט'‬ ‫‪ 1‬ג ם כי דבריו אין צריכץ חיזוק נתין כיח ולב‬
‫ואם ג ׳ סס אט » ט ס ם ‪ ,‬ז ס בני עליה הזוכים‬ ‫להנץ אוהם ול ס ע ד ם מן המורם ‪) ,‬דברים‬
‫למעלה‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק נט‬ ‫בית‬ ‫‪275‬‬
‫רבוא אנשים ומסתמא היו כ'כ נשים‪ ,‬ואס מאמר‬ ‫למעלה גדולה מזיו זוהר השטנה ‪ ,‬והשאר שהס‬
‫שכל ל׳ב דורות היו שויס ק’ כ רבבה ולא מהו‬ ‫צדיקים ובעלי השובה גס כי לא ישיגו למעלה זו‬
‫מהם קודם שיכנסו להלל המספר בן כ׳ כמו שהיו‬ ‫של בני עליה הס בני גן עדן ועוה״ב ; כמו ששנינו‬
‫יוצאי מצרים אין ממלאים מן הארץ כ״א מלק‬ ‫כל ישראל יש להס חלק לעוה״ב ‪ ,‬וכל שיש לו חלק‬
‫מק״נ וכו'‪ ,‬וכל אנשי הדורות הל״ב כל דור ק״כ‬ ‫לעוה״ב הוא זוכה לתחייה ‪ ,‬ומה שאמר דניאל‬
‫רבבה יעלו ל״ב פעמים ק״כ הס נ׳ אלפים ותת*מ‬ ‫ורבים ‪ ,‬הם כל ישראל שבכל הדורות הצדיקים‬
‫רבבה ‪ ,‬וכאשר נקנוב להם מ; הארץ מאתיס‬ ‫והבעלי השובה ‪ ,‬ואע״ס שנתברט ישראל ופרו‬
‫פרסה על מאתים אשר הס חלק מ ק'נ מן ה ארן‬ ‫ורבו בכל הדורות יותר מאומה מחרת אפי׳ הכי‬
‫שהיא מאה וחמשיס פעם מאתים פרסה והס‬ ‫הס מועמים כנגד כל האומות‪ ,‬והכתוב אמר כי אתם‬
‫שלשים אלף פרסה על שלשים אלף וכל פרסה ג׳‬ ‫המעש מכל העמיס ואיתא בדרש ה׳ מ ע ע מכל‬
‫מיליס הס תשעים אלף מיל על תשעים אלף ‪,‬‬ ‫העמים שהיו ס״ה משפחות ‪ ,‬הרי הס מועעיס מכל‬
‫כל מיל ד׳ אלפיס אמה באמה כושית שכל^אמה‬ ‫העמיס בכלל ‪ ,‬והרי ארץ ישראל אע״פ שהיתה‬
‫אמהיס וחצי ושליש מאלו האמות של זה הדור ‪,‬‬ ‫טובה ורחבה היתה מכילה אותם והאומות ממלאים‬
‫כן כתב בספר אחר בענין האמה ‪ ,‬והמאהיס‬ ‫כל הישוב ‪ ,‬ופי' הכתוב ורבים מישני אדמת עפר‬
‫פרסה על מאתים יהיו שש מאות מילין על ו׳‬ ‫יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ודראון עולם ‪,‬‬
‫מאות כל מיל ד׳ אלפים אמה מהאמות הנזכר‬ ‫ישיני אדמת הם צדיקי ישראל ובעלי משובה‪ ,‬עפר‬
‫כל מאה מילין ארבע מאות אלף אמות ו׳ פעמים‬ ‫הס החוטאים כי עפר הס ואל עפר ישובו ‪ ,‬אלה‬
‫הס ב׳ אלפי אלפים אמה וד׳ מאות אלפים על‬ ‫לחיי עולם והס הישרים ואלה לחרפות והס העפר ‪,‬‬
‫ב' אלפי אלפים וד׳ מאות אלפים לק״כ רבבה‬ ‫כי כולם יחיו והטובים ישארו בחיים והרשעים יראו‬
‫שהם אלף אלפים ומאתים אלפים אנשים ונשים ‪,‬‬ ‫ויבושו ויחזרו לעפרם ‪:‬‬
‫יגיע לכל אחד כ׳ אמות באורך ב׳ אלפי אלפים‬ ‫נתב רבינו סעדיה זיל והשאלה הב׳ הימותו אחר‬
‫וד׳ מאות ‪ .‬ולמה שכתב הגאון שיגיע לכל אחד‬ ‫ק ‪ ,‬ואשיב כי לא ימותו אבל מעתיקים‬
‫רפ״ח נראה שצ״ל רפיג והוא כשיגיע לכל אחד‬ ‫אותם מימות המשיח אל נעימות העוה״ב ‪ ,‬ובזה‬
‫ק' אמה כושית אשר כל אמה מ ק אמתיס וחני‬ ‫אמרו ר ט תי ט מתים שעתיד הקב׳׳ה להחיותם שוב‬
‫ושליש ‪ ,‬יהיו ק׳ אחרים החמשיס שהוא החצי ול״ג‬ ‫אינם חוזרים לעפרם ע׳'כ ; ובן נראה נון הכתוב‬
‫שהם שליש ק׳ הם רפ*ג אמות שלנו ‪ /‬אבל הנ ע ת‬ ‫אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדרמון עולם כמו‬
‫ק' לכל א׳ שהם רפ״ח לא ידעתי ‪ ,‬וגס על היות‬ ‫שעולם האחרון הוא לעולם ועד שהם כלים ונאבדים‪,‬‬
‫מאתים פרסה טל מאתים חלק א׳ מק״נ מן הארץ‬ ‫כן עולם הראשון הוא שיהיו חיים לעולם ועד ולא‬
‫לבד יש קושי‪ ,‬כי כפי זה יהיה כל העולם שלשים‬ ‫לעולמו של יובל ;‬ ‫•‬
‫אלף פרסה על ל׳ אלף שהם תשעים אלף מיל‬ ‫כתב רביגו סעדיה דיל והג׳ התכילאותם הארץ‪,‬‬
‫על צ׳ כמו שכתבנו למעלה ‪ ,‬ובספר צורת הארץ‬ ‫ואמר שמעת שיצאה אומתט בבני העולם‬
‫כתוב כי שטח הארץ קל״ב אלפי אלפים ות*ר אלף‬ ‫אלפים ומאתים שנה ועוד‪ ,‬יהיו כמו ל״ב דור כל‬
‫מיל ‪ .‬ולפמיש הגאון כי מאתים פרסה על מאתים‬ ‫דור ק״כ רבבות אנשים ונשים ע׳ ד הקירוב ‪ ,‬ואס‬
‫פרסה הס חלק א׳ מק״ן מן הארץ יהיה שטח‬ ‫נאמר כולם שויס וכולם יחיו אי; ממלאים מן‬
‫המחתים פרסת על מאתים מ׳ אלף פרסה על‬ ‫הארץ כ״א חלק מק״נחלקי׳ על שנשים לכל אחד‬
‫פרסה שהם ק*כ אלף מיל על מיל ‪ ,‬וכשנכפול מ׳‬ ‫יותר מארבע חמות למקומו ולזריעתו ולדרכיו‬
‫אלף מיל מן המחתים פרסה על מאתים שפס‬ ‫ולבהמותיו ‪ ,‬וזולה זה כי כל אנשי הדורות יהיו‬
‫מ׳ אלף פרסה על פרסה יגיע מיל אחד לכל‬ ‫מאה ועשרים רבבות בל׳יב דור על הקירוב‬
‫עשרה בני אדם מן הק״כ רבבות בני אדם שהס‬ ‫יהיה הכל שלשת אלפי רבבה וח' מאות וארבעים‬
‫אלף אלפים ור׳ אלפים‪ ,‬עשרה אלף מיל לכל מאה‬ ‫רבבה‪ ,‬וכאשר נגזור להס מן הארץ מאתים פרסה‬
‫אלפים ‪ ,‬אלף מיל לכל עשרה אלפים איש ‪ ,‬מאה‬ ‫על מאתים אשר הס חלק ממאה וחמכיס מן‬
‫לכל אלף אנשים ‪ ,‬מיל לכל עשרה אנשיה ‪,‬‬ ‫הארץ ונמדוד אותם אמות בכל פרסה ג׳ מילין‬
‫והמיל ד׳ אלפים אמה יגיע לכל א׳ ארבע מאות‬ ‫וכל מיל ד׳ אלפים אמה וכל אמה אשר היא‬
‫אמה שהה יותר ממה שכתב הגאון ‪ ,‬וחם הם‬ ‫אמתיס וחצי ושלים‪ ,‬יהיה לכל אדם רוחב במקומו‬
‫אמת כושי מאלו אמות שלנו לכל א׳ אלף ומאה‬ ‫רפ״ח אמות ואיזה דבר יש בזה שיתבלבלו בו‬
‫ול״ג ושלים ואס ניתן לכל איש רס״ו אמות שהוא‬ ‫החכמים ע’ כ ‪ :‬ואאריך לשונו כדי שיתבאר שמעת‬
‫כמלא עיניו בשבעת אלפים אמה‪ ,‬יכילו ד׳ אלפים‬ ‫שיצאה אומתנו אלפים ומאתים שנה ועוד ‪ ,‬הוא‬
‫אמה שהוא מיל לי״ד אנשים ‪ ,‬ובאמות שלנו יכילו‬ ‫מיציאת מצרים שנת ב״א המ״ח עד דורו שהיה‬
‫ארבעים אנשים בקירוב ‪ ,‬באופן שיכילו חמשיס‬ ‫בשנת ד׳ אלפים וה״ר וכמה שנים יותר הם כמו‬
‫פרסאות לכל הל״ב דורות שהם ק״כ רבבה לפי‬ ‫ג״ב דור ‪ ,‬שבעים שנה כל דור ‪ ,‬ל״ב פעמים ע׳‬
‫דרך חשבון הגאון ז״ל ‪ :‬אבל אם נחשוב בדרך‬ ‫הס ב׳ אלפים ור׳׳מ ‪ ,‬כל דור אנשים ונשים מאה‬
‫אחר יתרבה מנין הקמים בתחייה יותר ויותר ‪,‬‬ ‫ועשרים רבבה כפלים כיוצאי מצרים שהיו ס'‬
‫והוא‬
‫קלט‪277‬‬ ‫אלהים‬ ‫עערחיסוחמפרקנט‬ ‫בית‬
‫וינממג ‪ p‬ס מו סו ס קוי שיוכלו ל ה סיי מ ב ט‪P ,‬‬ ‫והוא ט מהיות יעקב אביט בן ס ‪ r‬שנס שמל ‪r‬‬
‫בצי צ»ן אמר ‪ f r o‬םעלוס שאין בו יישוב מצד‬ ‫עד ט ר ד למצרים שהיה בן ק׳ל שגה היו מ״ו שנה‬
‫סקור ישגחל יג^ישג להכיל המץ סרב שבסמיי^‬ ‫ועד שיצאו ממצרים ר״י כמנץ רדץ סם רנ ‪f‬‬
‫ולא מ ס י ‪ » -‬ר ה ומערב כי ‪ f r o‬ממלות הס‬ ‫שנה ״ א׳ היה יעקב וברנ״ו שנה יצאו ממט ששים‬
‫באורך מ מז רי דל »גיב ק״ס מפלוס״ ומה שכתוב‬ ‫ר ט א וחמשיס עלו בני ישראל מ א ת מצרים ‪,‬‬
‫ביפי ^ ו ל ויסקיס בבזק מסיו גני ישראל שלש‬ ‫א׳ מה׳ או א׳ מג׳ או א׳ מתיק״ וא״כ כל אמי‬
‫מאוס אל|ף ואיש יהודה שלשיס אלף״ הס אותס‬ ‫טשראל הנכללים בס׳ רבוא יפרה וירבה ברנ׳ו‬
‫שבאו אליו כששלס בכל גבול י שר^ אשר איננו‬ ‫שנים ס׳ רבוא כל אחד מהם׳ רבוא וי טו ס׳ רבו א‬
‫יוצא אסלי נ^ול ואמרי שמואל כה יעשה לבקרו;‬ ‫תעמיס ס׳ רבוא והס סיר פעמים ס׳ ר ט א שהם‬
‫אבל לא » ם כל ימיאל ״ ו ק כשהלך להלחם‬ ‫ששה ושלשים אלף רבוא״וברנ״ו שרם אחרים כל‬
‫בעמלק אג»לכ וישמע שאול את הפס ויסקלה‬ ‫אסד מהל״ו אלף רבוא יהיה ם׳ ר ט א ״ וכן בכל‬
‫בפלאיס־מאסים אלף רגלי ועשרת אלסיס את‬ ‫רנ״ו שנים כל ח׳ ס׳ רבוא יהיו כחול ט ס אשר‬
‫אי ש‪.‬וסודס‪ ,‬ה ס אותה שנתאסתו א‪ r‬במלחמת‬ ‫לא ימד ולא יספר ״ ואין תימה בהפלנס רי טי זה‬
‫עמלק ל א ^ שסרי במלסמה ראשונה היו יו תי‬ ‫כיון שהובטחו האבות שירבה האל זרעם הטל‬
‫ול‪ #‬נתמעפו ע ^ בשנה ‪ t‬או בשנתיס״ וכן‬ ‫וכעפר וככוכבים ״ וגס כי במצרים סרו וישרצו‬
‫מ מ « ר ‪ w‬אס » נ ס והיו ישראל מ׳ מאות אלף‬ ‫ויר ט דעצמו במאד מאד מפני שהיו מענים אותם‬
‫ואיש יסוי א ממש מאוס אלף״ סם היו אנשי חיל‬ ‫ג ט שאהיה וכאשר יענו אוהו כן ירבה וכן יסר ‪,p‬‬
‫ושולף סרב ואולי היו כל אמד א׳ מאלף או יותר״‬ ‫הריבוי היה עם אותם שמתו בימי האפילה ט‬
‫^ גיסי שאול לא היו כל ישראל מלו מד הרג‬ ‫לא יצאו אלא חמשים אחד מה׳ או א׳ מממטם‬
‫כסו שססוב וירדו כל ישרל^ הסלשתיס ללמוש‬ ‫או א׳ מחמם מאות״ אבל הס׳ ר ט א עצמו אפי׳‬
‫ונו׳ וסיס גווס מלממס ולא נמצא חרב וחניס‬ ‫בדרך המבע ובברכת האבות חול ועסרוטכביס‬
‫' ביד כל העם אשר אס שאול ו ט׳ ‪ .‬ואם כן לא‬ ‫היו עולים ברנ״ו שנים לס׳ רטא״ נ ס כי לא ט !‬
‫נמנו אאן אוסס שגסן האל בלבם לצאת למלחמה‪,‬‬ ‫מעניה אותה ״ וא״כ נס אחר טצאו ממצרים‬
‫ובימי מ ד אמר מו ט לאבשלום ט יעצתי אסף‬ ‫כל אחד מהם יהיה לנוי גדול והס ם׳ ר ט א ברניו‬
‫יאסף ^ י ך קל י « א ל פדן ומד באר שבע כחול‬ ‫שטס כמו יעקב אביט ‪ ,‬ומלבד אלו הששים רבוא‬
‫אשר על ט ס ^ ו ב ‪ ,‬וזה היה ז י ו טזמא כמו‬ ‫שיצאו ממצרים ט ו ל׳ ר ט א מבן יוס אמד ועד בן‬
‫« א מ ר גנדעון ו ל נ ^ ה ס ^ן מספר כחול וגו׳ ‪,‬‬ ‫עשרים שנה ‪ ,‬כיון שמבן ב׳ ועד ‪ p‬ט ט ו ששים‬
‫ו ק במ^«{ס יהושע\עס המלכים פ ס רב כ טל‬ ‫רבוא‪ ,‬וכן מבן ששים עד גטרות טצאו ממצרים‬
‫אשר מל ש » היק! לרוב ‪ ,‬והוא דרך גוזמא‬ ‫שהם פ׳ יהיו ל׳ רבוא הס ק'כ רבוא״ ועם הנ ט ס‬
‫^ ד י ל סנם שנצטס ישר^‪ ,‬אבל מה שנזכר בימי‬ ‫הס ר״מ רבוא כסל ממ׳ש הגאון ז״ל ‪ .‬ועל ט‬
‫«‪ 2‬מס‪» .‬ו ד ס ׳וישראל כחול אשר על הים ‪,‬‬ ‫ריטי החשבון שכתבתי יהיו כפלים מכל הפלגת‬
‫איט גוממאי אלא להורוה ט נסקיימס הבמסס‬ ‫הרי טי בל׳׳ב דורות שכתב הגאון עד זמם שטס‬
‫האבוס ו ל א‪ .‬מג ט סו בירך גוזמא ״ שהרי פירש‬ ‫ארבעת אלפים ות״ר וכמה שטס יותר״ ומזמם‬
‫ב מי מ‪ 1‬וסי^ ‪ t‬זרעך כעפר הארן אשר אם יוכל‬ ‫עד זמננו זה שהס השכיח ‪ ,‬נ תו ס ט עשרה דורות‬
‫איש ‪ w j A‬אס מסר ה א ס גס זרעך ימנה ״ ני‬ ‫מע׳ שנה כל דור והס מ״ב דורות״ רוח ט ידבר‬
‫ברוטי ‪%‬נו דרך גוזמא אלא ב ט פל שלא יוכל‬ ‫בס להחיוחס״ ה׳ ב״ס סיני בקדם״ וא״כ ‪M h P‬‬
‫לגממו ׳^לא י הי ה‪ .‬ל ה ם סנ ט ר ״ ואס הס אלסי‬ ‫ריבוי ישראל בכל אלו הדורות לא יטלס כל הנעלם‬
‫אאפים א מ אי ע מין * ‪ 6‬ל טו מספר‪ ,‬והגוזמא היא‬ ‫כ״א בהחזקת מועע בהרחבתו את המרובה ‪,‬‬
‫מ‪® 318* 4 .‬סיו‪.‬ממ ש כעפר הארן שהד כל‬ ‫וכמו שאמר הנביא הרחיבי מקום אהלך ו מ א‬
‫אמי מלס גמיל ודורם כמה עט־ מן הארץ ״‬ ‫ירושלים מקום בית המקדש שהוא כמו אוהל מועד‬
‫אסל מה שאין להם מססר איט גוזמא אדרבא‬ ‫ויריעות משכטחיך שהס כל תחומי א״י טהרמבו‬
‫מט־ש ט הי ה ד ט י י ם גסועל שלא יהיה אפשר‬ ‫ולא יספיקו להמון הרב שיחיו״ עד שיסרוצו ימין‬
‫וכפו שאמר הושע הנביא‬ ‫למנוס ואים‬ ‫ושמאל ״ כמו שאומר כי ימין ושמאל חפרוצי מד‬
‫ו טו מספר מ י ישראל כחול ט ם אשר לא ימד‬ ‫כל תחומי ח״ל כמו שאמר וזרעך גויס יירש״ ולא‬
‫ולא ^ ר > ה ד שטרש כי דמיק הרימי שיהיה‬ ‫יססיק זה ג״כ כי׳א בערים נשמות שלא ט ו‬
‫כ ט ל ט ס שא׳זא למטס ולא למוד אוסו ‪ ,‬כי גס‬ ‫שוכטס בהם שיושיבוס בזמן התחייה״ ואמר ימץ‬
‫שכולם ט ו ממגליס בא׳׳י ועבר הירדן ״ מצד‬ ‫מל צד דרוס אשר אין בו יישוב מצד המום והקור‬
‫ד מ י י ם ה«־ מוזרים ומסערבים כשימט קצתם‬ ‫השורר בו בעתות השגה ‪ ,‬ושמאל על צד צפון שיש‬
‫^ ס ס מצי מ;י מי‪ ,‬ונראה לי כי‬ ‫וי ט או‬ ‫בו ישוב ס״ו מעלות מקו השוה לצד צשץ ^‪£‬ר‬
‫בסרט ־מזמן » ג « ואילך לא היה מניין לישראל‬ ‫בהם נכללים הז׳ אקלימים ״ ומקו ה ט ה לצד‬
‫כמו שכתוב בימיו י ט ד ה וישראל כ טל אשר על‬ ‫הדרוס שהוא חצי העולם אשר אין מ יישוב כלל‬
‫ט ם־ ו ג ו ‪ /‬ט מאז נסקיימו ה ה ב ע ט ס של‬ ‫מצד חוס וקור בכיתות השנה יתיישב בזמן הטא״‬
‫האטת‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק נט‬ ‫בית‬ ‫‪278‬‬
‫הטובים ‪ ,‬ומה שנענשו קצתם בעונשי גיהנס על‬ ‫האבות יותר ‪ ,‬ולא מצינו מאז והלאה שנמני‬
‫עונותיהם וצפצפו ועלו לג״ע על מעשיהם הטובים‪,‬‬ ‫ישראל שנראה שלא היה להם מניין ‪ ,‬ומה ששלח‬
‫ובזה ייטיבו דרכם ויהיו מוכנים לעשות טובה יותר‬ ‫רבשקה לחזקיה ועמה התערב נא את אדוני את‬
‫ויותר ממה שיהי׳ להם הכנה לעשות רע‪ ,‬וכן יזכור‬ ‫מלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל‬
‫כל אחד מה שהיה יודע בעוה׳ז בין בחכמת אומנות‬ ‫וגו ‪ ,‬היה על שכל ישראל בימי חזקיהו היו בעלי‬
‫בין בחכמת השכל והתורה‪ ,‬ובזה יבדלו אז האנשים‬ ‫תורה ולא היה נערה שלא הימה יודעת דיני‬
‫במעלתם בחכמה‪ ,‬כפי מה שנתחכם בעוה״ז איש‬ ‫מומאה ומהרה כמו שאמרו חז״ל‪ ,‬לכן לא היה מי‬
‫א׳ יותר מחבירו ‪ ,‬כן יהיה מוכן וישיג אז כפי‬ ‫שידע לרכוב על סוס; ומ״ש בגלות יהויכין עשרת‬
‫ערך מה שהשיג קודם‪ ,‬ומי שלא השיג כלל‬ ‫אלפים גולה הם זולת דלת עם הארץ דלים‬
‫בעוה״ז לא ישיג בתחייה כ״א כפי ההכנה היתירה‬ ‫ועניים אבל רבים היק וגם העשרת אלפים היו‬
‫שיש לגוף הזה עתה ממה שהיתה לו בתחלה ‪,‬‬ ‫שרים וגבורי חיל‪ ,‬ומצינו בבית שני בסופה בימי‬
‫והוא דבר מועט‪ ,‬וכן לענין המעשה הטוב כפי‬ ‫אגריפם אחר שממו כמה אלפים ורבבות מישראל‬
‫מה שהרבה יוסר נוף זה בעולם הזה מחבירו‬ ‫במלחמת היונים ומלחמות אחרות רצה אגריפס‬
‫כן יהיה מוכן בזמן התחייה יותר ;‬ ‫לידע מנין ישראל ונמצאו כליות בפסח א׳ כפלים‬
‫כתב הגאון וה״ה מי שימות מהם והוא סומא‬ ‫כיוצאי מצרים‪ ,‬וכוליא א׳ כיה מפסח שנמנו עליו‬
‫או מטטל מאיבריו או בשאר הפגעים‬ ‫נני׳ אנשים ולמעלה חוץ מהטמאים לנפש ואותם‬
‫או המומים מה יהיה עניינו ‪ ,‬ואומר שיחיה‬ ‫שהיו בדרך רחוקה וחוץ מי׳ שבמים שלא היה להם‬
‫תחלה במוס ההוא עד שיכירוהו בני אדם‬ ‫מ ס פ ר‪ ,‬יוצא מכל זה שבתחיית המתים יצמרך כל‬
‫שהוא הוא ואח״כ ירפאהו הבורא ותהיה אות‬ ‫העולם להכילם ‪ ,‬ואותם שנקברו ח״ל אחר‬
‫גמורה ‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו עומדים במומם‬ ‫שיתגלגלו ויחיו בא״י יחזרו ללכת לח״ל למקום‬
‫ואח״כ מתרפאין‪ ,‬ועל כן הקדים אני אמית‬ ‫מושבם או יתרמב א׳י שתכיל אותם ‪ ,‬והאל ית׳‬
‫ואחיה למחצתי ואני ארפא ‪ ,‬ואמר אז תפקחנה‬ ‫יודע האמת ‪:‬‬
‫עיני עורים וגו׳ ע״כ ‪:‬‬ ‫כתב הגאון ז״ל והד' אם יכירום אנשי ביתם‬
‫י׳ב מומין שאינו מתנכר האדם בהם שאינם‬ ‫וקרוביהם מן החיים ‪ ,‬ואומר כי ״הנביאים‬
‫בגלוי ואפי׳ הסומא או מבוטל ניכר הוא‬ ‫והרועים והנסיכים כשמתחייב שיכירום בני אדם‬
‫בצורתו בהסתכלות סוב‪ ,‬אלא מפני שברוב השנים‬ ‫יתחייב לעומת זה שיכירו קצתם את קצתם ‪,‬‬
‫האדם משתנה מנערות לבחרות לזקנה ולשיבה ‪,‬‬ ‫ושיחובר כל אדם אל שבטו כאפר הוא מבואר‬
‫וכ״ש בשינוי המית׳ וכליית האיברי' וחזרתם לעלות‬ ‫בסידור השבטים בס׳ יחזקאל וזולתו ע״כ ‪.‬‬
‫על העצמות בשר מלמעלה ‪ ,‬גם שיהיה מן החומר‬ ‫והראיה מס' יחזקאל היא ממה שהוזכרו שם בסוף‬
‫עצמו אשר היה בו מתחלה והחלקים שנפרדו ממנו‬ ‫יחזקאל גבולי כל השבטים העמידים כל גבול יהיה‬
‫לכל ד׳ היסודות שמזרו עתה אליו ממש כבתחלה‪,‬‬ ‫ניכר לשבטו ; אשר נראה כי כל בני שבטו אחר‬
‫עם כל זה אפשר שיהיה בו איזה שינוי בצורת‬ ‫שיקומו בתחייה יהיו לכת א' ושבט א׳ ניכרים זה‬
‫פניו ומראהו ‪ ,‬כ״א יתיך אדם כלי בדיל ויחזור‬ ‫לזה‪ ,‬וכיון שכל א׳ יחובר אל שבטו יכירו קצתם‬
‫ויעשהו כלי כמו שהיה בהחלה בדפוס עצמו‬ ‫אה קצתם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות‬
‫ישחנה באיזה דבר מועט ופנים חדשות באו‬ ‫ושאר קרוביהם ‪ ,‬וע״י הכרה זו ניכר כי התחייה‬
‫לכאן ‪ ,‬וגס כי באומנתו של האל ית׳ לא יבצר‬ ‫היא הנפש עצמה שנפרדה מאותו ה עז שתשוב‬
‫ממנו מזמה להחיותו בצורתו כבתחלה ממש ‪,‬‬ ‫לאותו הגוף ולא נפש חדשה‪ ,‬כי כבר כנו אז כמו‬
‫כיון שקודם מוחו היו בו שינויים הרבה מנער‬ ‫שאמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות‬
‫לבחור מזקנה לשיבה מי שראה אותו בזמן היותו‬ ‫שבגוף ‪ ,‬ואם התחייה היא לנפשות שנפרדו מגופן‬
‫בחור לא יכירהו בתחייה הם מת זקן וכן בכל‬ ‫שתשובנה לגופן עצמן ולא נסש אחרה לנוף אחר‬
‫שאר השינויים‪ ,‬ולכן רצה האל ית׳ להחיות את כל‬ ‫כדמות גלגול‪ ,‬ואס בתחייה היתה הנפש נכנסת‬
‫אחד בצורתו ותבניתו שהיה בזמן מיתתו ‪ ,‬ואם‬ ‫בגוף של אחר שלא נוצרה בו היתה היא כמוכרסת‬
‫יתנכר לשוס אדם על שראהו קודם מיתה בחור‪,‬‬ ‫להתנהג ע״פ מדוהיו שהתנהג עם הנפש הראשונה‪,‬‬
‫מומו יוכיח עליו כי הוא הוא ואחר כן ירפאהו‬ ‫אבל כשתשוב הנפש לנוף עצמו ששכנה בו יזכור‬
‫הבורא ‪ ,‬וכיון שיהיה ניכר קודם שיתרפא אף‬ ‫הנוף ימי עלומיו בראשונה עס נפשו וימשך אחר‬
‫לאחר כן יהיה ניכר ‪ .‬וכן רוב האנשים שהם‬ ‫עצת הנפש לקרוא בשם ה׳ ולעבדו שכס אחד ‪,‬‬
‫בלא מוס יהיו ניכרים אף לאותם שלא ראום‬ ‫ובזה תכיר הנפש גופה שעמדה בו בכמה שנים‬
‫אלא בבחרותס באמצעות אותם אשר הכירום‬ ‫ויכיר הנוף הנפש אשר שכנה בו‪ ,‬וכמו שהנוף והנפש‬
‫בשעת מיתהס ‪ ,‬וכן האנשים שהם מדור אחד‬ ‫ניכרים זה לזה כן מכירים אס קרוביהם ואת‬
‫יהיו ניכרים לדורות שלפניהם ושלאחריהם‬ ‫חבריהם שהיו מכירים אותם בחייהם‪ ,‬וכמו כן יזכרו‬
‫באמצעות בני דורותס שיכירוס ויעידו כי הס‬ ‫כל מה שעבר עליהם בעוה״ז ומה שעבר עליהם‬
‫האנשים הנקובים בשמות כמו שתאמר שבעה‬ ‫בעולה הנשמות מן השכר שקבלו בנ״ע על מעשיכם‬
‫רועים‬
‫‪1‬סם ‪279‬‬‫־■‬
‫אלהים‬ ‫עערהיסוחתפרקנט‬ ‫בית‬
‫רועים ושמונה נסיכי אדס‪ ,‬וכל הנניאים והמסידיס ל^שיים׳אס־כל שבט דשמו ^נ‪ 1‬סס ‪ ,‬וגס אס‬
‫ס א ט ת שהם מכלל ז׳ רועים וח׳ נ סי ט אדם ‪,‬‬ ‫והצדיקים אשר בכל דורוס ושאר בני אדם כולם‬
‫יכירו את אביהם ואבי אביהם עד אמיהם אב״א יכירו־ גס מ ז את כל בני גניהם בני השבטים‬
‫או עד אדם הראשון ‪ ,‬ואת בני בניהם עד דור עד סקז כל ה דו ה ה ‪ ,‬ויגמלו מסד להם א»־ זכו‬
‫אמרו! המספרים תהלוס ה׳ שיזנו לזמן התחייס״ בנעלם הזה ג מ ל ם ומעשיה טו ט ם וזכו לתחייה‬
‫ועל ידי עדות זה יכירו שלשלת אבותס‪.‬פד אדם ובזכותט סיו־האטס ‪ ,‬ט אם הס לא ט ו זוכים‬
‫הראשון שהיה יציר נסיו של הקב״ה‪ .‬והוא והאבות לתחייה לסם ‪ w‬ה ^ ו ת בלא בניס ‪ ,‬והרי נאמר‬
‫א ק' א ת כל הארצות האל ו ^ז‬ ‫ט‬ ‫יכירו את כל בני בניהם עד זמן התחייה ואז‬
‫נקרא זרע ט א ם יעקב וברו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יאמתו הכל חידוש העולם ושאר העי^־ים בראותם‬
‫כ ת ב סג אק והששית אס יאכלון וישתק וישאו‬ ‫כל הדורות חיים עם אדם הראשון ‪ ,‬אשר יניד‬
‫״ נסים‪ ,‬ואומר כן ‪ ,‬כמו שבן הציפית אשר‬ ‫הוא להם כי לא טלד מזכר ונקבה אלא‬
‫ית׳ יצרו בכפיו‪ ,‬וכן כל בני סדורות יעידון יגידון סאייהו^הטרא עיי אליהו ובן השונמית ע׳י אלישע‬
‫טלם כאחד כי הוא אמד ושמו אחד בסיתור והנדת אכלו*ושמו‪ ,‬ז י נ מ ן ש ^ נשים‪ ,‬ע״כ ‪ :‬ואין כל כך‬
‫הנסים והנפלאות אפר ראו בעיניהם מיציאת ראיה ® או שמיו » ך כ״ד שעות לסרידס גסשס‬
‫מצרים עד דור האחרון ‪ ,‬ולא ישאר שום ס פ ק ו ס ט ו נ ה נ רי אדה אל מה שטו קודס ‪ ,‬ט לא‬
‫בלב שום אדם בעיקרי המורה ושרשיה ‪ ,‬ט ^ י נ ו כמעדטט אא מזעלו גטטסן במעט שעות לשיוכלו‬
‫מה שיסופר להם מהמון האנשים א ט ת ם לסר ^צמודגלא ‪ tM i‬ושתיה בשובן אל צופותן ‪ ,‬אבל‬
‫בכל דור ודור ‪ ,‬שסכס סי ט ר ם לפס שק^נו גזםןטמוייס׳ מ״י האל יס׳ ט ה אפשר ט בעלוי‬
‫מאבותינו מכל הדברים‪ ,‬ובזה ממלא הארץ דעה הגמוום » ם ע לו גגן ע דן ובפולם העליון יספיק‬
‫ל ק להעמיד א ת טסן ולשימו בלי אכילה ושחיה ‪,‬‬ ‫את ה׳ כמיס ליס מכסי ם‪:‬‬
‫מ ־ ג ס הנקז אשי ?־גו עצה אל עצמו במאמר‬ ‫ורפואת המומים אסר קימתה בהם יורה על‬
‫בשר ועלה גידיה י ט ה‬ ‫המבת מזגם בתחייה ‪ /‬כי המומים האל י ט דנקרם‬
‫» ק להתקיים כ ?ז ד הג ר ט ם השטמייס בנפש‬ ‫בפרנו הטלדיס עם האדם הם מורים על רוע‬
‫‪.‬הנאצלה » י ה ס ‪ ,‬ופכ^ונאמד שהה יכולין לאכול‬ ‫מזג האדם כסי המום ההוא ו כ ט מקומו ‪ . 4‬ט‬
‫מעלת האדם בחכמה ובמעשים נגמרה בהיותו ולשמוע מ־צונס׳ולא מ ט ה ת‪ ,‬אלא מהס מג׳‬
‫בצלם אלהיס כמו שהיה אדם הראשון יצירכתיו ־יטיס ל ג‪ /‬מ ס ס מ ז׳ ^‪ /‬ומהם מארבעים לארבעים‬
‫מ ס ס ר ט ט שממד מ׳ יום בלא אכילה ושתיה ‪,‬‬ ‫של הקב״ה אשר בצלמו ברא אותו ובזה השיג‬
‫הכמת אלהים הוא ויוצאי יריכו‪ ,‬ומי שטלד במומו סל ‪ 05‬ד ־ כ ט המדריגה שהשיג בזה העולה בזכוך‬
‫ג ו » לעבודת האל ית׳‪ ,‬גמצוס עשה ובמצות לא‬ ‫יש גו חסרון שאינו שלם בצלם אלהים‪ ,‬ו ב ^‬
‫מעשה‪ ,‬כתי ע ר ך ז ה ־ יהיה ט ף כל אחד מהם‬ ‫המחייה יוסר מומו ו האר שלם בצלם‬
‫ויהיה מוכן לחכמה ולמעשים סוביס ‪ ,‬והיה ^ י יותר■‪ %‬פווטרו ויהיה רזון לעצמו במעלת מ שו‬
‫שיחיה בלא אומו המוס אלא כדי שיוכר לכל וגו ש ל מו •שנזכר עמה ימים לסי זכות כל אחד‪,‬‬
‫שהוא הוא‪ ,‬וגס להראות לו ז ס ת ט א סמא קודם ‪1‬אולי מ ג ס המזוטת נ ס ט י ט ו מצמטס וח ט את‬
‫הזמן ז ט ה וגקייס מכל ט ג ולא‬ ‫שמת אי ז החע א יותר מבני גילו אולי היו ביההם ^^^דץ‬
‫חמאים מתייחסים אל המוס ההוא והיה כמוכרת ‪,‬יהיה מ ם מ ה ר ו ע מזג להחליא את האדם או‬
‫עליהם ויש לו בזה אי זה התנצלות‪ ,‬ובראותם ‪!! 4‬עגו מס»ו ‪ ^ ,‬א יהיו מאכליה דקים מ מי ס‬
‫אותו מכיריו בשעת התחייה עם מ מ ם ההוא ‘וקניוביס ל מ ע הסן ח רן ומקיימים את גוף האדם‬
‫ושנתרפא אח״כ ממט ידונו כי מצד המום מ ^( ; מנ ע ד ה א ת ת לכמה ימים ‪ ,‬כי גס ני המן ט ה‬
‫קודם אי זהחמא יוסר ועתה יהיה מ ט ק ה ו ^ י צייךא^ול־ממעסעמיים בכל מס ט ס זה למצאי‬
‫•עצמם אפר זכרו ?‪ 1‬הדגה שטו אוכלים במצרים‬ ‫‪.‬‬ ‫מוכן למה שממא קודם ‪:‬‬
‫אבל לקמים מ חיי ה כ ט מה שביארנו גם‬ ‫וההכרה זה אס זה היא מוכרחת שיכיר « ש שגם‬
‫ט לא י ט ה המזון זן כמו הפן ממש אלא ?־וב לו‬ ‫את אביו ואת אמו ויכבדם ‪ ,‬ואת אתיו‬
‫י ס טנן ממע מ מט לכמה י ט ה כמו שמכר ‪:‬‬ ‫ואה גנו ואת אחותו ואת בתו להבדל מקרובותיו‬
‫א ב ? ל א ימלס מהיותם אוכלים ו ט תי ם כרצונם‬ ‫ומשאר העריות ‪ ,‬וללמד אס בט תורם זלה^מן<‬
‫לימים כמו שנזכר ‪ ,‬ט סוף סוף הם גוף‬ ‫יחד בנחלת ה׳ כל בגי המשפחות אצל בני שמום‬
‫ונשיאיהם נשיא השבט ‪ p‬יעקב בראשם ‪ ,‬וה אטת ^ ו י ט ם מזון חמודת מעט הניתך מהם ‪ ,‬אפילו‬
‫בראש כולם ‪ ,‬כי כן הובמחו כ מו״ שמוב וגס ל » ש ו‪ 1‬שנסמליס בנן עדן השוכנת עמה בגוף הזך‬
‫הקירנוסי את בריתי אסם למס להם אס ‪ fSi‬ש סי ה‪ .‬מ א מ ר מ‪ 1‬ל י ת י‪ ,‬־ ט הגלגלים ואעיס שהם‬
‫כ נ ק לכס לא נאמר אלא להם ‪ ,‬ונשיא כל שבת נשם איגם נ ע׳ יסודות אלא גשם חמישי זך ודק‬
‫יהיה נשיא שגטו שנים עשר שבטי בני יעקב ‪ ,‬פו ‪ p&i 3‬ה ם‪ 6 ,‬ום התכה ^י צ ע ר ט למזק ‪ ,‬אפילו‬
‫להם נאה הנשיאות כי כל שגם הוא אב לכל מ י שיטה זמזון יומר דק ‪ p‬סמן שטם ק השמים ‪,‬‬
‫שגטו והאטת על ט ל ם ‪ ,‬וכמו שיטרו כל נ ט ונ ס מצד נ » מ לנ ל המעמידה ומקיימת את‬
‫הגלגל‬
‫אלהים‬ ‫*׳צער היסודות פרקנט‬ ‫בית‬ ‫‪280‬‬
‫בגמול המתמיד אלא לדעתו שהם בוחרים בעבודה‬ ‫הגלגל במאמר האל י ה‪ /‬ומצד ני הגשם של הגלגל‬
‫ולא במרי ‪ .‬כן אומר אמר שהוא יודע מס שיהיה‬ ‫הוא כולו גשס אחד ספיריי אין ט שינוי קצתו‬
‫לא הבעיח תחיית המתים לצדיקי ישראל עד שידע‬ ‫מקצתו אלא בגוף האדם שהוא מחובר מבשר‬
‫כי בימות המשיח יבחרו העבודה לא במרי‪:‬‬ ‫גידים ומצמות ורמ״ח איברים כל אחד בפני‬
‫השאלה היא כי נם בילודים בעוה״ז אנו רואים‬ ‫עצמו ‪ ,‬ולכן נפש הגלגל היא מתפשמת בכל גשם‬
‫בני עלייה והם מועמיס וברא האל ית׳ ג׳ ע‬ ‫הגלגל שוה בשוה ואין לה מקום מיוחד בגשם‬
‫וגיהנם והוא קרוב שיבחרו במרי ממה שיבחרו‬ ‫הנלגל‪ ,‬כי אין מעלה בקצתו יותר מקצתו‪ ,‬ובזה‬
‫בעבודה ‪ ,‬עכ״ז לא הבמיח האל יתברך גמול ג״ע‬ ‫כל גשם הגלגל הוא מתקיים בנפשו ונפשו בו ‪ ,‬אבל‬
‫לצדיקים אלא לדעתו שיהיו רבים שיבחרו בעבודה‬ ‫נפש האדם אפילו היה נוסו זך בתכלית הוא מחובר‬
‫ולא במרי‪ ,‬כמו שהשיבו המון המאמינים ‪ ,‬וכן‬ ‫מאיברים הרבה ומג׳ מינים ואין לה משכן כי אם‬
‫בתחייה קצתם יבחרו במרי‪ ,‬אחר שהוא יודע מה‬ ‫באבר החשוב יותר מצד עצמו ומצד מקומו והוא‬
‫שיהיה לא הגעיח מחייה המתים לצדיקי ישראל עד‬ ‫בלב‪ ,‬וממנו ימשך למוח ויתסשמו כחותיו לכל‬
‫שידע כי בימות המשיח שניתנו מופתים בשמים‬ ‫האיברים‪ ,‬ולכן יצסרך אי זה מזון תמורת מה שניתך‬
‫ובארן ושיקומו בתחייה ברצון האל י ת‪ /‬שיבחרו‬ ‫באיברים אשר אין משכנו בהם ‪:‬‬
‫בעטדה ולא במרי ‪:‬‬ ‫וי ת כן כי בתחייה יום או יומים יעמדו בלי מזון‬
‫כתב הגאון והתשיעית אס יש להם על העבודה‬ ‫ויתקיימו בקיבול הנפש הבאה בגוף זכה‬
‫ההיא אשר בימוח המשיח גמול‪ ,‬ואומר כן ‪,‬‬ ‫ומעודנה מעולם העליון ‪ ,‬ואחר כך תצמרך לאי‬
‫כאשר לצדיקים בעוה״ז גמול על עבודתם כן יהיה‬ ‫זה מזון דק וזך קצת זמן ‪ ,‬ויסתפק בו כדוגמת‬
‫לאנשי ימות המשיח גמול על עבודתם ‪ ,‬שלא יתכן‬ ‫ימי היניקה לולד הניזון מחלב אמו ואח״כ יעתק‬
‫שתהיה העבודה שאין עמה גמול ‪ ,‬וכאשר יש שם‬ ‫למזונות אשר יהיה בימים ההם זכים מכל סיג‬
‫לצדיקים תוספת על מה שראוי לזכיותס הקודמים‬ ‫כמו שנזכר למעלה מימיה לימים ‪ ,‬ויתהלך לפני‬
‫כן מה שיעשו בימות המשיח תוססת על מה שראוי‬ ‫ה׳ באורח החיים ויהיו עיניו נגד ה' תמיד יזכה‬
‫לזכיותס הקודמות ‪:‬‬ ‫ולא יחמא‪ ,‬כי יוכל לכבוש את יצרו אשר יהיה‬
‫תשובת שאלה זו היא כי בימות התחייה והמשיח‬ ‫כחוע השערה בימים ההסבגדר הבשר אל האבן ‪,‬‬
‫שיהיו ישראל מושפעים במומת העוה״ז‪,‬‬ ‫ויזדכך גופו מיום אל יום עד סוף ימיו הארוכים‬
‫אס יספיקו העובות ההם לגמול מעשיהם השובים‬ ‫ולא יצמרך אלא למיעוע מזון ‪ ,‬עד אשר ישלים‬
‫שיעשו אז ‪ ,‬נאמר כי כאשר יש לצדיקים בעוה״ז‬ ‫עצמו לגמרי בדעותיו העובות ויזדכך גופו ויבגיל‬
‫גמול והוא פרי מעשיהם העוביס בדברים שאדם‬ ‫מצרכי הנוף ויעתק אל עולם הבא אשר אין ט‬
‫מושה אותם אוכל סירותיהם בעוה״ז והקרן קיימת‬ ‫אכילה ושתים כלל‪ ,‬כמו שנזכר בתשובת השאלה‬
‫לו לעוה״ב ‪ ,‬כן יהיה לאנשים לימות המשיח נמול‬ ‫השביעית הבאה אחרי זאת ‪:‬‬
‫בעוה״ב מלבד הגמול מהשובות שיש להם בעוה״ז‪,‬‬ ‫כתב הגאון ז״ל והשביעית איך יעתקו אל‬
‫וכמו שביארתי‪ ,‬וכאשר יש בעוה״ב תוספת על מה‬ ‫הטוה״ב אשר אין בו לא אכילה ולא בעילה‬
‫שראוי לזכיותם הקודמים בעוה״ז ‪ ,‬כן מה שיעשו‬ ‫וכבר נהגו בם בעוה״ז ויחיו ‪ ,‬ואומר כמו שנהג‬
‫אנשי ימות המשיח יהיה להם תוססת על מה‬ ‫משה רבינו ע״ה בהאכילה והשתיה והבעילה ועמד‬
‫שראוי לזכיותם הקודמים בעוה״ז‪:‬‬ ‫בלעדיהם ארבעים יום גהר סיני נ׳ פעמים ומיה‬
‫כ ת ב הגאון והשאלה היה על העם אשר באה‬ ‫כמו שכתוב בתורה עד כאן ‪ :‬את זה כתב הגאון‬
‫הישועה בחייהם מה יהיה מעניינם ו ק‬ ‫מל סברתו בתשובת שאלה השנית שלא ימותו בני‬
‫הילודים בזמן הישועה‪ ,‬ואשיב בעבור שהכתוב לא‬ ‫התחייה ‪ ,‬כאמרם ז״ל מתים שעתיד הקב׳ה להחיות‬
‫דיבר בזה ולא רבותינו לא קבלו בזה קבלה נחלקו‬ ‫אינם חוזרים לעפרם‪ ,‬וגס כי שקול משה כנגד כל‬
‫בזה על ג׳ דרכים ‪ ,‬יש מי שאומר שאין מתים‬ ‫ישראל ואם הוא עמד בהר מ' יום בלא אכילה‬
‫כלל ונתלה באומרו בלע המות לנצח ‪ ,‬ויש מי‬ ‫ושהיה מי כמוהו נאדר בקדושת הנוף‪ ,‬עכ״ז בזמן‬
‫שאומר ימותו ויחיו כדי להשתוות עם החיים‬ ‫התחייה שיתבשל רוב יצה׳ר מכל האנשים הקמים‬
‫ההם ‪ ,‬ויש מי שאומר יחיו שנים רבות וימותו ולא‬ ‫בתחייה כל אחד מהם יוכל לזכך נופו ‪ ,‬פד‬
‫יחיו עד העוה״ב‪ ,‬ולבי האלהים יישיר נושה אל זה‬ ‫שבאחרית ימיו יעתק אל עוה״ג ויעמוד בלי אכילה‬
‫הר‪,‬אמר הג׳ ‪ ,‬מפני שלא מצאתי תחיית המסיס‬ ‫ושתיה ושאר צרכי הנוף ‪:‬‬
‫הובעחה בימי הישועה אלא למי שהיה בנלות‪ ,‬ולא‬ ‫כתב הגאון והשמינית כיון שהחיים בימי‬
‫ראיתי על זה להוסיף דבר מלבי ‪ ,‬כ״ש שהעילה‬ ‫הישועה הם מונחים לבחירתם בעבודה‬
‫בתחיית המתים אשר מתו בגלות הוא שלא תמנע‬ ‫שמא יבחרו גמרי ולא יהיו בעולם הגמול ‪ ,‬אשיב‬
‫מהם זאת הישועה הגדולה‪ ,‬אגל מי שראה אותה מן‬ ‫בזה שמשיבים כל עמנו המון המאמינים בענין‬
‫החיים והישרים כבר הגיע לחפצו‪ ,‬אך ימיהם יהיו‬ ‫הצדיקים בעוה׳ב כיון שהם בוחרים בעבודה ולא‬
‫ארוכים כמו ס׳ ות׳ק שנה‪ ,‬עד שיהיה המת בן‬ ‫במרי שמא יבחרו במרי ‪ ,‬ואומרים כי העדע מה‬
‫מאתים בדור ההוא כמי שמת בדור הזה בן עשרים‬ ‫שיסיה קודם שיהיה ולא הבמיח לצדיקים געוה׳ב‬
‫כמו‬
‫קמא ‪281‬‬ ‫י אלהים‬ ‫‪w‬־ היסודות‬ ‫בית‬
‫י&וו‪ 1‬ר ז נ ^ י ‪ 6‬חיים נ א רי ט ס ימים כמו שנזכר‬ ‫כמו שאמר כי הנמר גן ק׳ שנה ימות והמותא לן‬
‫^נפצה‪ ,‬ואאיפונט ב ט א עתם‪ ,‬אם האל ית׳ עתיד‬ ‫ק׳ שנה יקולל ‪ ,‬ומי שחמא על בני אדם ו הו אנן‬
‫ל צוו ח ה איר למה יסבלו צער אייתה טוב להם שלא‬ ‫ק׳ שנס י^לל ‪ ,‬ויהיו הימים ט מי הבנייטם‬
‫ית׳ יארי‪ 1‬ימיהה בזמן התשועה כמו‬ ‫ייאותו‬ ‫דהנעיעים כמו שאמר לא יבט ואחר ישב ל איפ עו‬
‫־אמ״כ לן ק מוגבל א״כ תהיה‬ ‫שנזסו ‪,‬‬ ‫ואחר יאכל כי כימי ה ק ימי עמי ‪:‬‬
‫‪ c®5y‬ז‪1‬פצי'ם‪ ',‬זנק התחייה הטלל לכל‬ ‫וכאשר עמדתי על הדצרים רלימים בלגי‬
‫ישראל־הנמלאיס א ^ ס בתאייה אמר ביאת הישועה‪,‬‬ ‫לאמונה וכתבתיס על ססר להיות למי‬
‫‪ ton‬תמ*ס למאיים שימומו לכל אמד תחייה זמן‬ ‫ישראל לכטחון ‪ ,‬והוא שראיתי שהאומה תטישב‬
‫אוצבלאאר׳נרמאכלאחד ואחד‪ ,‬וזה במל שנאמר‬ ‫בהם נעבור שנעה דגריס‪ ,‬מפט שמחיית המתים‬
‫^ מ ^ ל ם אנמייה לכל אחד ואחד לזמן שגבל‬ ‫אות גדולה מאומות הבורא הנגלות < ובנסמון‬
‫' א חי' ^ מ מו‪ ',‬יוק ־הילודיס' בזמן הישועה אמר‬ ‫בהיותה תוספת בהאמין ביכולתו וכי כל הנביאיה‬
‫למה ימותו בעמם ויחזרו לחיוס ‪,‬‬ ‫’מאייא‬ ‫מתקבצים ב ה‪,‬ו הנ ה אנחנו היום מתאויס לראות‬
‫טיבלס ם שימי‪1‬י שים ארוכים כאותם שיקומו בתחיב‬ ‫אחד מהם כ״ש כולם ‪ ,‬וכל המלכים הצדיקים‬
‫'ו ל ד ב רי ־ אי שאמרט ימותו וישו כדי להשתוות‬ ‫דהחכמיס הנדוליס מתקבצים בה עוד אשר אניונו‬
‫החיים ‪ ,‬נאמר כי צורך המיתה‬ ‫‪op‬‬ ‫׳ ־ ׳ •'‬ ‫נכספים לראות אחד מהם ‪ ,‬ושקרובי כל אמד‬
‫ל שו ת‪ ^ ‘ ,‬י הא שם שחיו יזכרו מה שעבר טל‬ ‫מהם אשר התאבל עליהם ודאג להם ימברם ‪,‬‬
‫כשזאןםשמהעו» והשכר בעולה הגשמית וי שו‬ ‫ויראה הבן אביו והאח אחיו והאוהב אוהבו והמכס‬
‫®עציה לאשרה ־טמם' יותר אמה שישו מוכטם‬ ‫תלמידו ושאר הקרובים ‪ ,‬והרבה דברי הנ » א ש ר‬
‫'קודכו ®®*‪ d‬ו ק י שו הס ‪ ,‬ונשלמו דברי הגאון‬ ‫הנפשות תלויות בהן יגלו לט כשיחיו ויספרו לט‬
‫ענין ז ה‪:‬‬
‫׳‬
‫‪^ ”t f ■-‬ל'ז ש רו ׳ש‪•*,‬םג‬
‫‪f r • Jtti‬‬
‫מה שעבר ומה שהיה מאיכות נמיןמותם ושכרם‬
‫וקימה‪ ,‬ושכל דורות בני ישראל אשר הס כרבגוס‬
‫&רק^טא‪1£‬ים‬ ‫‪' ,‬‬ ‫אשר הקדמתי זכרם יבואו יחד ויהיה לקבוצס‬
‫'ו ^ןי ליו ש א לו שיו א ם דג ש השפל סבי״ט לארץ‪,‬‬ ‫ההוד וההדר הגדול ‪ ,‬ושיהא סבת מחייתו להאמין‬
‫■׳״'מאשר א מי ס ממצה מל ידי התחייה‬ ‫'‬ ‫בעוה״ב יומר‪ ,‬כמו שיתקיים זה היעוד יתקיו&ו‬
‫ז ^ צ ^ז ט ן ס רי צי ה ס'‪ ,‬אס יספיקו להם לעולם‪,‬‬ ‫כל יעודי העוה״ב ונקוה אותם על דרךנעחיט‪, 4‬‬
‫ו ^יי שי אק א ה ם אם יגדלו עמהס כמדתס ויספיקו‬ ‫כמו שאמר)ישעיה כיה( ביום ההוא סנה א ל ט ט‬
‫'ל>ןשל&‪ 5‬ס ‪ ^ ,‬ט ־ מ ן התימה ט כמו שנתקיימו‬ ‫זה וגו׳ ויושיעט‪ ,‬ומה נכבדמועד יתקבצו בו כל אלו‬
‫!^(במו׳שנתרןלש״התכריכיס ו שו כמו'שהיו קודם‬ ‫ס מו טת הגדולות‪ ,‬ואלה הטובות חייט אותו ליןיס‬
‫' ב ש ע נ ר ^ו ר ם אכאה אלשס ימן השטהלישני‬ ‫אמתתו ולהועיל ולהיישיר בו‪ ,‬ובקשתי שאזכה‬
‫‪ ^ tiryfb‬׳ מ א ט ת י ו ב נ י בגיהס פ ד ש ל ה‪ ,‬גס‬ ‫להיות מן הרואים בחיות ובהיות גמול על הימור‪,‬‬
‫'צ'■' ‪55‬ריז»־^ט ׳ האכריצים חזרו לקדמותם כמו‬ ‫וית׳האל הנאמן ביעודיו וישתבח א מן‪ ,‬מכ״ל ‪:‬‬
‫;־ ש א ^ג ^ ^ן׳ ל ק ד מו ת ט ״־ ק ^ מי ד שדושס עסה‬ ‫נ טי ח ת לב הגאון אל המאמר הג׳ הוא הנ טן ‪ ,‬מן‬
‫"לאמה אסוה■ האניס שישו עד סוף אלף המשי לא‬ ‫הטעם שכתב הוא ז״ל‪,‬ועל היעוד שי ^ים‬
‫״מעליהם ‪ ,‬׳ ־ וגס יגדלו שלמות‬ ‫יהיו ארוכים כמו ס׳ או ת״ק בין לנמצאים חיים‬
‫‘*^^צרסיזכ^־^סי^ילר&ש ‪ ,‬רוגמת דור המדבר‬ ‫בזמן הישועה בין לנולדים אח״^ כי הנמצאים נאמן‬
‫^ ז ^ ל א בלהה'מעליך ונו׳ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫הישועה נם כי נולדו קודם בזמן הגלות ל ‪ 0‬ד‬
‫מ(‪< £‬א ‪6‬צרצ ‪ «« 1‬צי בהיות השים לבושיה‬ ‫ימיהם היו קצרים‪ ,‬בשמחת הישועה ומטחת הטפים‬
‫‪ -‬״״ ״ צאאצ׳ואגטש׳^ריציהם‪ ,‬יהיה להס לאוס על‬ ‫והנפשות בזמן ההוא יאריכו ימים ו י ט ט ליימי‬
‫העולה מהשכר‬ ‫עלומיהה ותתענג בדשן נפשם‪ ,‬וכים הנולדים איוב‬
‫זשמןש־׳׳שלאיייאאאו ש ד ויז ט בכל מעשיהם ‪,‬‬ ‫בזמן הישועה כי במרס טצרו בבטן אמס ט מ ו‬
‫ו&ונ‪1‬הומיוביאי‪'#‬צןוביס צמו שיתחדש להם נשבחוס‬ ‫ונתייעד עליהם שימיו שנים ארוכים וכפרס יצאו‬
‫נשמם זיצירה ויתיירא יומר באו ש זמן ‪ ,‬כן יתחדש‬ ‫מרחם אמס הוקדשו גופס ונפשם לעטדתה׳במטמת‬
‫גי שן וצישב בלבושים בשבתות לכבוד השנת ‪,‬‬ ‫זמן הישועה ‪ ,‬ובזה יחיו שנים ארוכים וימותו אח״כ‬
‫‪ w‬גס בישם פוגים־יהחדש ג״כ נפש יתירם‬ ‫ואחריתם תהיה לחיי העוה׳ב ‪ ,‬כי כל זה ה(מן‬
‫ילי א תינל ^ ש א ב אי ך מ ה ששתה מתחדשת נפש‬ ‫לא ימשך כי אס עד סוף אלף הששי אשר אני»ט‬
‫‪1‬ש?יה ‪ 18‬בשת ^ א ה ש שי ה‪ ,‬וכן בלטשים דוגמת‬ ‫בנלותינו קרובים לשליש האלף הנזכר ‪ .‬ואם היצה‬
‫ששד׳ המלאכים מנהציס לבושיהם‬ ‫' ‪fH‬‬ ‫נומר כי הנמצאים חיים בזמן הישועה והתחייטימואו‬
‫לשבת ובישם טובים היו מתנהציס‬ ‫ו^זאאא‬ ‫וימיו‪ ,‬לא ימנע או ימותו מיד בזמן התחייה וייןיו‬
‫״ ‪ • /‬׳ ’ השונ^שוא׳לדור המדבר ‪:‬‬ ‫מיד‪ ,‬או ימותו אח״כ בזמן בוא קן כל אחד אהם‬
‫וקןל ■ אן ^ אי׳זן ב׳' אס ■תשה אכילה ושהיה‬ ‫ואח׳כ יחיו מיד או לאחר זמן ‪ ,‬אם ימותו מיד‬
‫י * " ^יינ רי צ ® ששהה מקודם או כדור‬ ‫ויחיו מיד למה ימותו בלא עתם ‪ ,‬וגם שיחיו פייד‬
‫®®רמיזיציו^ ט ‪® ,‬מר הי תהיה אטלתם כעע‬ ‫למס יסבלו צער המיתה לחיות‪ ,‬טוב להס שלא‬
‫אכילת‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק ס‬ ‫בית‬ ‫‪282‬‬
‫בהר משאר ימים עמד בלא אכילה ארבעים יוס‬ ‫אכילת אדם הראשו] שהיה יציר כפיו של הקי״ה ‪,‬‬
‫וארבעים לילה ג׳ פעמים רצופות בג׳ סעודות‬ ‫כמו שהיו הס נס כן כעין יצירת אדם הראשון‬
‫מסודרות בלי תוספת עומרי מן עמד ק״כ יום ‪,‬‬ ‫שנוצר עפר מן האדמה ‪ ,‬והס ישני עפר שיתהוה‬
‫ועם כל זה נראה גדול מה שאמר באליהו לפי‬ ‫נופס במאמר ה׳ מאותו העפר שנעשה מרקסן‬
‫הטבע ממה שנאמר במרע׳ה ‪ ,‬כי אליהו נתייגע‬ ‫טפס ‪ ,‬ויתהוו העצמות ויתקרבון עצם אל עצמו‬
‫בהליכתו בדרך כמו שאמר לו קום אכול כי רב‬ ‫ויקרם עליהם בשר ונידין מלמעלה כמתים שהחיה‬
‫ממך הדרך ״ וסיפק עצמו בהליכתו בלי שוס אכילה‬ ‫יחזקאל״ כן לענין האכילה יהיו כאדם הראשון‬
‫בכת האכילה ההיא״ עם היותו שוכן בארן בכת‬ ‫שנאמר לו מכל עץ הגן אכל האכל ‪ ,‬והם סירות‬
‫גופו וחומרו ״ ומרע״ה לא כן היה כי אס כשעלה‬ ‫ג״ע מאכל רוחני יותר מן המן שהיה לחם אבירים‬
‫שמימה נזדכך חומרו והיה כאחד מן המלאכים‬ ‫של מלאכי השרת ‪ ,‬וכל זמן שלא יחטאו יהיו‬
‫באותם הימים בלי אכילה ״ כמו המלאכים שבאו‬ ‫ראויים לאכול מה שהיה אוכל אדם הראשון או‬
‫לאברהם להיותם בעולם הזה נראו בעלי נשם‬ ‫מן או כיוצא בו כיון שהם כיצירי כפיו של הקב״ה‬
‫ונראו כאוכליס ‪:‬‬ ‫כאדם הראשון כמו שנזכר ‪:‬‬
‫ואפשר כי אלו המ׳ יום שיוכל האדם כמשרע״ה‬ ‫ולעניו אם יספיק להם סעודה לכל יום או לכמה‬
‫ואליהו לעמוד בלי אכילה ושתיה הס‬ ‫ימיה ‪ ,‬נראה לי כי לא יצטרכו למאכל‬
‫כנגד ארבעים יום של יצירת הולד״ שבאלו הימים‬ ‫או למשתה פעמיים בכל יום כמותנו אנחנו הנולדים‬
‫שהוא הולך ונוצר בהם אינו צריך מזון כי לא‬ ‫מזכר ונקבה ‪ ,‬ומשנולד הילד מפני שהוא קטן‬
‫נשלמו איבריו עד תשלום הארבעים יום״ וא״כ בזה‬ ‫הכמות וים באיכות אין לו כ״כ היות כי קטן‬
‫יהיה הכנה באדם כשישתלס ויזדכך גופו שיוכל‬ ‫שבמקרים ימיתנו< הוא צריך בכל עת מזון לפי‬
‫לעמוד גלי אכילה‪.‬־שתיה ארבעים יום ״ כי עיקר‬ ‫מיעוט חיוחו ״ ושיהיה דק כמו החלב המזוקק‬
‫האכילה והשתיה היא להעמיד שיתוף הנפש עם‬ ‫ממאכל אמו עד נמלה אותו כשיהיה כבן ב׳ פנים‬
‫הגיף ״ ובארבעים יום של יצירת הולד עדיין לא‬ ‫ואח״כ הרניל אותו במאכלים קלי העכול לפי‬
‫נשתלס שיתופם עד שיגמר להיות נוצר ואינם‬ ‫רכות מזגו ולא יספיק לו פעמיים בכל יוס אלא‬
‫צריניט אכילה״ ומצאנו בתורה כי העינוי הוא‬ ‫כמה פעמים ‪ ,‬כי לא יוכל בטנו בבת אחת לעכל‬
‫לנפש ביום הנום כמו שאמר הכתוב תענו את‬ ‫מאכל כדי יום אחד אלא לפי שעה קמא קמא‬
‫נס״ותיכס ‪ ,‬ועניתם את נפשותיכם ״ כי העינוי‬ ‫גטיל ומתעכל ״ עד אשר יגדל וירגיל עצמו לאכול‬
‫ממניעת אכילה היא לנפש כי העמדתה וקיומה‬ ‫סעודה אחה המספקת לי״ב שעות ‪ ,‬וכמו שאמר‬
‫בגוף >היא ע״י האכילה ״ ולכן חייבתנו התורה בג׳‬ ‫הכתוב בערב חאכנו בשר ובבקר תשבעו לחם‬
‫סעודות בשבח מצד נפש היחירה בשבת ואין‬ ‫וגו׳ ״ כי בערב שישכב האדם על מטחו וישן יעכל‬
‫מספקת לה ב׳ סעודות ביום כמנהג שאר הימים ״‬ ‫הבשר אשר היא צריכה לבישול ועיכול הרבה ״‬
‫וצריכה סעודה ג׳ לכבוד עונג שבת על הנפש‬ ‫והיא זנה את האדם יותר מן הלחם להיותה דבר‬
‫טתירה ״ ובתחייה תהיה להם נפש יתירה והיא‬ ‫מן החי כי אבר מחזיק אבר״ וחיות הבשר מחזיק‬
‫שלמות כל נפש שנשלמה ונתעצמה באור פני מלך‬ ‫חיות האדם יותר מן הלחם שאינו אלא דבר‬
‫חיים ‪ ,‬ובעצמותם ושלימותה תזון ותפרנס הגוף‬ ‫צומח ולא חי ‪ :‬א ב ר האנשים אשר יחיו בתחיית‬
‫שלא יצטרך לאכול ולשתוח בכל יוה כמו שהיה‬ ‫המתים בדמותם וצלמם אשר היו בזמן מיתתם לא‬
‫רגיל קודס בהיותה בגוף שנפרדה ממנו ״ כי גם‬ ‫יצטרכו לאכול מיד כילד הנולד קטן ממעי אמו ‪,‬‬
‫בגוך הזה הנוצר מכח הגוף הראשון יהיה זך ונקי‬ ‫ועוד להיותו כיציר כפיו של הקב״ה יהיה גופו זך‬
‫יותר ממה שהיה ״ וכמו שיתרפא גוף מי שהיה‬ ‫ונקי מתעצם בידיעת ה׳ אשר יצרו בבת אחת ‪,‬‬
‫פסח או עור או חרוס או שרוע כן יזדכך כל‬ ‫ויסתפק בכמות מעט מן המזון הזך לסי מבעו‬
‫הגוף ויהיה לו בריאות ועצמות יותר לשלא יצטרך‬ ‫ומזגו ‪ ,‬כי יש מן הבע״ח מי שיוכל לעמוד בלא‬
‫כ״כ מאכל כמו שהיה צריך קודם בהיותו זך ונקי‬ ‫מאכל ומשתה עד י׳׳ב יום ‪ ,‬וכמו שאמרו פ׳ חלק‬
‫מצדו ומצד שלימות הנפש שנזרקה בו כמו שנזכר״‬ ‫שאמר לו שם בן נח לאליעזר עבד אברהם על‬
‫ונס כי בהתבטל אז יצר הרע בערך שיש מן האבן‬ ‫האריה בתיבת אריה אישתא זנתיה שאחזתו חמה‬
‫לבשר ״ כמ״ש )יחזקאל ל״ו( והסירותי אס לב‬ ‫ולא היה חושש לדרוס משאר בהמות ״ דאמר רב‬
‫האבן וגו׳ ונסתי לכס לב בשר לא יהיה לו מעורר‬ ‫לא בציר משיתא ולא טפי מי״ב זיינא אישתא אין‬
‫על דברים הגשמים אשר מהם היא האכילה‬ ‫לך ממה קלה שלא תהא חמימותו יכולה לזונו‬
‫והשתיה ״ כמ״ש על יצר הרע)סהלים ע״ח(רומ‬ ‫ששת ימים שלא ימות בלא מאכל ״ ואין לך חמה‬
‫הולך ולא ישוב ‪ ,‬וכן)שם ק״ג( כי רוח עברה בו‬ ‫יטלה לזון יותר מי״ב יום בלא מאכל ומשסה ;‬
‫ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו ״ כי כן דרשוהו‬ ‫ובאנשים מצאנו משה ואליהו שחיו מ׳ יום בלא‬
‫חז״ל על יצר הרע כי הוא הבל ורעות רוח ״‬ ‫מאכל ומשסה< אלא שאליהי נאמר לו יץס אכול‬
‫ויתבטל באופן שלא יהיה לו לאדם אז בשחייה שום‬ ‫כי רב ממך הדרך וילך בכה האכילה ארבעים יום‬
‫משטין ומעורר אותו על הדברים הגשמיים אשר‬ ‫וגו׳״ ומשה רע׳׳ה בלי תוספת אכילה ביום שעלה‬
‫מכללם‬
‫קטב ‪.283‬‬ ‫אלהים‬ ‫׳טער היסודות פרק ם‬ ‫בית‬
‫ט בטטולם יקרה ט פו ל להרגה דינים מדיט‬ ‫מכללה היא האכילה והשהיה הנהונה ‪ 5‬כל יום<‬
‫ספורה ‪ ,‬וכמו שאמר הקנ״ה למלאכים אשר ט ו‬ ‫ולא חצשרך אלא לסרקיס להחזיק קיום והיטר‬
‫^ י ס שלהם מנתן סתורה‪ ,‬מורה מה כתיב ב ס‬ ‫הנפש הזכה עם הגוף הזך כמו שנזכר‪ ,‬וכמו שכתגנו‬
‫וסר יצר הרע יש טניכס כלוה קנאה יש ביניכס‬ ‫כשאלה הו׳ של הנאון ז״ל ‪J‬‬
‫כלום מיסה יש בכם ‪ ,‬וכיוצא בדברים אלו שאץ‬ ‫ובעניז השינה וההולדה ‪ ,‬אומר כי משינה לא‬
‫למלאפים פ ס ק בהם ותורתט התמימה ט א מורשס‬ ‫חפכשל אם מצד ממאכל כי נס שיהיה זן‬
‫לקהלת יעקב כי לא תתבטל לעולם לא כלליה ולא‬ ‫ונקי לא ימלמ מהמלוה איזה משן במוח להוליד קצת‬
‫« מ י ה כ® שכתוב לא סוסי® ולא תגרעו ממנה‬ ‫שינה‪ ,‬ואם מצד מנוחה הנוף בכללובסרס האיברי׳‬
‫נס בהטיה‪ ,‬ויש רמז לזה במורשה לקהלת יעקב ‪,‬‬ ‫המיוחדים למלאכה והחושים צריכים מטחם‪ ,‬כי כמו‬
‫ט טרושה ^נ ה דרך כלל בזמן א׳ ט דור הולך ודור‬ ‫שילאה האדם להיותו עומד פלעומדו זמן רב או‬
‫בא ודבר ההווה הוא ר^סס טלדים וקצתיס מ תיס‬ ‫מהלך או יושב או עושה מלאכה והוא משתנה מזה‬
‫אין יום גלי הויס והפסד ‪ ,‬ומורשה קהלת יעקב‬ ‫לזה‪ ,‬ק ילאה מהיותו משתמש בחושיו תמיד בראיה‬
‫שהוא לכלל כל ישראל ט א רמז ל ס ט׳ המתיה לכלל‬ ‫בשמע בהרחה‪ ,‬ויצמרך להיות ישן כדי שיטחו‬
‫מ ישראל ^ ת ט ה התורה דרך ירושה להם ‪,‬‬ ‫מזושיס ויחזרו אח״כ לאיתנה‪ ,‬ונס בשינה ההיא‬
‫ט עד עשה ט ו ת פ ט ם ‪ p‬המצות כמיש )תהלים■‬ ‫באותם הימים יוכנו כולם מילדותם להשיג מדריגת‬
‫פייס ב מ ט ס מפשי ועתה ט ז ד ם ויורשים אותה‬ ‫הנבואה אשר תחילתה היא בחלום‪ ,‬וכמ״ש)יואל ד (‬
‫קהלת י ^ ‪ ,‬אשר נתבשר ונתנבאלתטיה שאמר‬ ‫והיה ביום ההוא וט׳ בניכם חלומות יחלומון‬
‫ונשא»י ספצריס ^ ן מתי טי ל סייס כ׳׳א ע׳י‬ ‫בחוריכם חזיונות יראון‪ ,‬ויהיה זה מצד כי החלומות‬
‫נלטל מטלות ‪:‬‬ ‫יהיו צודקים אז יותר בהיות השינה ההיא נמשכת‬
‫ואם כן ב ז ק השחייה יצמרט ג׳כ למשא ומתן‬ ‫מצד המאכל הדק והזך‪ ,‬וכן ההולדה תהיה במחשבה‬
‫ומלאטס ואומניות ‪ ,‬וי טו צריכים לכל‬ ‫מהורה וזכה מזרע זך ונקי משוס סיג מצד המאכל‬
‫משפטי ה ט ר ה כי הסאכלי׳ אע׳׳ס שיטו דקים וזכיס‪-‬‬ ‫סזך לשיהיו הנולדים מוכנים למעלות המדות‬
‫מושפעים ^ ז ו יס׳ עכיז יצטרכו לאיזו מלאכה‬ ‫והשכליות ‪:‬‬
‫ואומטס ק!ה ‪ ,‬וגס סמלטשיס אפילו שיספיקו‬ ‫ו ע ל שאלת המשא והמתן והאומטות אם יצטרך‬
‫להם סכריטהסכמ׳ש למעלה ‪ ,‬יצטרכו מלטשים‬ ‫בזמן התחייה‪ ,‬נאמר כי הכרח אלו הדברים‬
‫סדשיס לטלדיס שיולדו אחיכ ‪ ,‬וגם להם יצמרט‬ ‫הוא לקיום הנהגת העולם ופרנסת האנשים וכל‬
‫כלי כיס ומשמישיס הצריכיס לכל אדם למטחס‬ ‫מיני צרכם‪ ,‬כי האדם צריך למלטש ולבית ותשמישי‬
‫גו® כשלחן מטה כסא ומנורה‪ ,‬אלא שיהיה מעט‬ ‫הבית ואכילה נשתיה והכנה כל אלו הדברים הוא‬
‫העסק והמלאטס נ ® שיש מן האנשים בכל הדורות‬ ‫בכלים מכלים שונים אשר לא יוכל כל איש להכין‬
‫שאין להם עסק גשום משת ומתן וגשום מלאכה‬ ‫לעצמו כל הצריך לו ולביהו‪ ,‬לזרוע ולגמוע ולקצור‬
‫והס טיילים בכל יום ‪ p ,‬יהיו באותו זמן לכלל‬ ‫וללקימ עד שיאפה הפס לאכול ולגזוז צאט ו ל נ ק‬
‫האנשים ברוב זמנם וסמלאטת והאומניות יהיו‬ ‫ולארוג מלבוש ולחצוב אבנים ולבנות לו בי ת‪ ,‬כי‬
‫שלישת ו קיי « ת בלי רמים‪ ,‬חתקייס בנין הכתים‬ ‫אין כל אדם מוכן בתולדתו ומזגו לכל אלו המלאכות‬
‫עד תשלום אלף השט‪ ,‬והמלטשיס וכלי תשמישי‬ ‫אלא קצתם מוכנים למלאכה או אומטת הזאת‬
‫הבית י ס ט ק כל אמד מהם לכל א׳ מבני אדס כל‬ ‫וקצתם לאחרת וצריכים כולם אלו לאלו ‪ ,‬האורג‬
‫י ® טי ה ס‪ ,‬ט סולדות כל הדברים תהיה שלימה‬ ‫לבנאי והבנאי לאורג וכל מיני האומניות צריכין‬
‫וקי מת ‪ ,‬וכן המלאטס והאומניות הנעשות מ הס‬ ‫אלו לאלו‪ ,‬ואשר אינם בקיאים ולא מוכנים לשוס‬
‫ס ט ה שלימה ו קי מ ת י ס ת פ קו כל השלם בכדי‬ ‫מלאכה או או מנו ת‪ ,‬הס צריכים לכל האומטות ג״ט‬
‫צרבסלבד בץ ג מלגו ט ס בץ בכלי תשמישם נ ץ‬ ‫ואין להס דרך להשיגם כ״א עיי הכסף ו מ ה ב וסל‬
‫במאכל ומשתה לחם לאטל ובגד א׳ ללבוש‪ ,‬באופן‬ ‫זה לא יושגכ״א ע׳׳י ע מלו טורח‪ ,‬וכפשע הכתוב‬
‫שימעטו כעסק ויעסקו בחורה אפי׳ בעלי המלאכה‬ ‫)איוב ס׳( כי אדם לעמל יולד ‪ ,‬ואם ישיגו בלי‬
‫והאומטה ‪ ,‬ורובם לא יצמרט לעשות מלאכה‬ ‫עמל וטורח בכספם וזהבם‪ ,‬וכן אמר בן זומא ט‬
‫ואומטס וממלא הארן לדעת אס ה׳ כמיס יכסו‬ ‫אה״ר הוצרך לעשות כל המלאכות הצריכות לפס‬
‫על ים‪ ,‬ולא ירדפו אמר העושר והכטד כי כל א׳‬ ‫לאכול ושאר הדברים והוא משטה ומוצא ספל מוכן‬
‫יקי א עשיר ב טו ® שמח בחלקו ‪ ,‬ועכ״ז י ט ו‬ ‫לפניו‪ ,‬ולזה צריך המשא והמתן לבני אדם לבקש כל‬
‫במיסס עשירים מב׳ ט ט ס ‪ ,‬הא' שיירשו האבות ‪P‬‬ ‫א׳ צרכיו למאכלו ולדירתו ולכלי תשמישו‪ ,‬דש מהם‬
‫הג ר ם הנמצאים ב טי ס ב ז ק התחייה חילוף מ ס‬ ‫זוכים שאחרים טורחים בעדם כמו ה אטת לגנים‬
‫טרשו הבנים מהם ‪ ,‬וכן אבוס אלו מהם ו א ט ת‬ ‫בחייהם ובמותם משאירים להם ברכה דרך ירושה‬
‫אמסיהם מאלו האבוס שהם בירהס וטלה י ט ו‬ ‫מסודרת מן התורה‪ ,‬ובזה תלויים הרבה מצות מן‬
‫כ שוסטסבכל מ ה שי ט ה להם‪ ,‬וכן ישתלשל הענץ‬ ‫התורה ג מ ה שבין אדם למבירו ‪:‬‬
‫למעלה פ ד ז ק כניסתם לארן וטלוקה בגורל‬ ‫ו ל כן אני אומר כי לא יתבטל המשא ומתו מכל‬
‫שישוב כל ^זד לנמל® ואטזתו ותתרחב א׳י ענד‬ ‫וכל בזמן התמייה ולא האומניות והמלאטח ‪,‬‬
‫שפטל‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק ס‬ ‫בית‬ ‫‪284‬‬
‫אבל לא ישתוו בחכמה ומעשים עם אותם שחכמו‬ ‫בתכיל את כולם מגאי הארץ עד זמן התהייה ‪,‬‬
‫וצדקו בעוה״ז‪ ,‬אבל כולם יהיו אנודה אחת לקרוא‬ ‫וכמ״ש )ישעיה נ״ד( הרהיבי מקום אהלך וגו׳ כי‬
‫בשם ה׳ ולעבדו שכס אחד ני יראו בעצמם שחיו‬ ‫ימי; ושמאל תירוצי ‪ ,‬וכל אהד יה שרס מחלקו‬
‫אז במאמר ה'‪ ,‬כי לא היו כילד הנולד מבט; אמו‬ ‫בארץ במע; עמל ויגיעה‪ ,‬הזורעים בדמעה ברנה‬
‫שיונק שדי אמו והוא הולך וגדל ואינו זוכר היאך‬ ‫יקצורו ‪ ,‬וכמאמר רב יהודה שור כשהוא מהלך‬
‫או איזה זמן מצר‪ ,‬או בן מי הוא אם לא יודיעו‬ ‫מהלך ובוכה וכשהוא חוזר אוכל הזיז מן התלם ‪,‬‬
‫לו ואחר שרואה הוא בעצמו הנולדים מבטן‬ ‫וכ׳ש מאכל בנ״א שיתברך יותר מן השמים ומן‬
‫ויונקים שדי אמס ויודעים מי אניהס אז יודעים‬ ‫האר;״ וכל א׳ בהלקו ימצא לכס‪,‬ה מיצא ומקים לזהב‬
‫למפרע כי ‪ p‬היה תולדתם ‪ ,‬כי זוכרים שהיו‬ ‫יזוקו‪ ,‬וכן כל הדברים הצריכים כפי הכנת המקום‬
‫קטנים בבית אביהם וגדלו‪ ,‬אבל אלו שיח*ו בזמן‬ ‫כי הכםף והזהב לא יהיה נחשב ונצרך אחר היות‬
‫התהייה ידעו מיד שנוצרו קטן ונדול כל ח׳ בקומתו‬ ‫לאדם אז מעלת ההסתפקות‪ ,‬ויהיה מצוי להם למס‬
‫וצביונו שהיה בבת אחת ‪ ,‬ויזכור כי כמו שהיה‬ ‫לאכול ובגד ללבוש וכל שאר הדברים במעט עמל‬
‫כבר בעוהי׳ז היה עתה ושהוא היה שמח ונקבר‬ ‫כמו שנזכר ‪ ,‬ועכ״ז לא ישתנו ויהיו מהם עשירים‬
‫והחייהו עתה האל יתב' בדמותו בצלמו כמו מי‬ ‫שיזדמן להם בחלק ארצם כסף וזהב מה שלא יזדמן‬
‫ששוכב על מטתו וישן כל הלילה ‪ ,‬כי הוא זוכר‬
‫ששכב בלילה במטה ההיא ובבקר הקיץ משנתו‬
‫‪,‬‬
‫לאחרים כי׳כ והאבית והשבטים יהיה להם חלק‬
‫בראש בכל הדברים ״ וכן בניהם הטובים עד באי‬
‫וזוכר כל מה שעבר עליו קודם השינה‪ ,‬וכן יזכרו‬ ‫הארץ לכולם תכיל הארץ ‪ ,‬כל א׳ ישב לבטח לא‬
‫בני התחייה כל מה שעבר עליהם בעוהיז כמו‬ ‫יצטרך למכור משלו ולא לקנות משל אחרים ‪,‬‬
‫הישן כי השינה היא אחת מששים במיתה‪ ,‬וכן יזכרו‬ ‫מעשיהם יועילו ובפועל ידם וצליחו ״ וכמו שאמר‬
‫כל מה שעבר עליהם בעולם הנשמות עונש ושכר‬ ‫הנביא )ישעיה ס״הז לא יבנו ואחר ישב לא יטעו‬
‫וכל מה שראה וידע שם כמו שזוכר הישן כל מה‬ ‫ואחר יאכל וגו׳ לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה‬
‫שחלם בשינת הלילה ‪:‬‬ ‫כי זרע ברוכי ה׳ המה ‪ ,‬כלומר בהיותם ברוכי ה'‬
‫ובעני] לימוד וקיום התורה ומצותיה אס יהיה‬ ‫תשרה ברכה במעשה ידיהם שתהיה מלאכתם‬
‫בזה שוס שינוי בזמן התחייה‪ ,‬נאמר כי‬ ‫קיימת והדירה להם‪ ,‬וגס יהיו ביניהם מכובדים‬
‫ליגוידס התורה תהיה על אחד מג׳ אופנים או‬ ‫ומבוזים ‪ ,‬המכובדים ביחסם ככהן הקודם ללוי‬
‫שלשתם יחד‪ ,‬האופן הא׳ הוא כי הנולד בזה העולם‬ ‫ולישראל לכל דבר שבקדושה ולוי לישראל וישראל‬
‫הוא כעיר פרא אדם יולד ‪ ,‬כי הנשמה שחצובה‬ ‫החכם ובעל מעשה למי שאינו כ׳’ כ חכה ובעל מעשה‬
‫מתחת כסא הכבוד כשניתנה בנוף הנולד פרח‬
‫ממנה כל מה שהיתה יודעת ומשנת שס ‪ ,‬כמו‬
‫כמוהו כי גס שיתבטל יצה״ר מגדר אבן לבשר‬‫‪,‬‬
‫עכי׳ז יתחלפו האנשים בפחית ויתר בכמות ואיכות‬
‫שיוצא מן האור אל תוך החושך שאיגו רואה כלל ‪,‬‬ ‫החכמה והמעשה כפי הכנת הנפשות‪ ,‬כי גס שכולן‬
‫וגס אין הנשמה זוכרת מה שראה באורה אשר‬ ‫כתצבו מתחת נשא הכבוד יש להן מעלה זו על זו‬
‫באת ממנה להיות האורה ההיא רוחנית ולא גשמית‪,‬‬ ‫כענין המלאכים שהם מתחלפים בקדישתן זה על‬
‫ובהיות הנשמה תוך הגוף הישמי אינה יכולה לצייר‬ ‫זה ומקבלין זה מזה ‪ ,‬וכמו כן הכנת הנפשות מצד‬
‫ולזכור האורה שראתה והשיגה בהיותה בס‪ ,‬ואינו‬ ‫שני במה שיהיו בזה העולם מי שהיה חכם ובעל‬
‫כדמיון האדם שהיה באור ונכנס בחוך החשך שזוכר‬ ‫מעשה כזה יש לו הכנה יתירה בזמן תחיית המתים‪,‬‬
‫ומצייר האור שראה והדברים שראה מתוך האור‪,‬‬ ‫להגדיל ולהאדיר התורה והמעשה יותר ממי שלא‬
‫כי היה אור מושג בהיותו הוא איש בעל גשם‬ ‫היה כך‪ ,‬וכן כסי הכנת הגופים אשר הוכנעו בחייהם‬
‫ונס עתה הוא בעל גשס ‪ ,‬והנשמה בעוה״ז כמו‬ ‫לעול התורה והמעשים‪ ,‬ואותם שהיו בלתי מוכנים‬
‫שנזכר אינה יכולה לזכור האור ולא הדברים‬ ‫בזה העולם ומשוללים מתורה ומע״ט ‪ ,‬כיון ששבו‬
‫שראתה או שהשיגה באור ההוא העליון הרוחני‪,‬‬ ‫באחריתם וזכו לתחייה תהיה להם יותרהכנ» פתה‬
‫בהיותה היא עתה שקועה תוך הגוף הגשמי למטה‬ ‫להשיג מה שלא השיגו בחייהם‪ ,‬וגם כגופים אשר לא‬
‫בעולם התחתון ;‬ ‫הונהגו קודם במעה״ט יוכנו עתה בהתקרבם‬
‫אבל הנשמה שתחזור בזמן התחייה לנוף שגפרדה‬ ‫פצס אל עצמו על השלמת גופו כמאמר ה'‪ ,‬שתהיה‬
‫ממנו תזכור ותדע שהיתה כבר בגוף זה ‪,‬‬ ‫יצירתם כעין יצירת אדם הראשון כמו שכתבנו‬
‫וכל מה שעבר עליה בעוה׳׳ז קודם שנתפרדה מן‬ ‫למעלה ‪ ,‬כי כמו שיהיו ויקומו על רגליהם במומם‬
‫הנוף ‪ ,‬כמו הישן שזוכר כשניעור כל נ‪:‬ה שידע‬ ‫אשר היה בניפס קידם כדי שיוכרו שהם הס עצמה‬
‫קודם והשיגה היא אחת מ ס׳ ב מי ח ה‪ ,‬וכמו שגזכר‬ ‫שמתו והיו ויתרפאו מיד‪ ,‬כמו כן תועיל רפואה‬
‫למעלה ‪ ,‬וכמו שכתב הגאון ר״ס ז״ל בשאלה הד׳‬ ‫זו להם לשיהיו חוכגיס לעבודת השם ‪ ,‬כי המומים‬
‫שיכירו קצתם את קצתם ולכן יכירו מעבדיהם‬ ‫אשר בגוף האדם מתולדתו מורים על חסרון‬
‫וכל מה בקרה להם בזה העולם קידם הפרדס‬ ‫האיש ההוא במלותיו ותכונותיו ‪ ,‬כי לא לחנם‬
‫ממגו ‪ ,‬ונכלל זה יזכרו כל מה שלמדו בתורה‬ ‫היתה הולדת הטבע השרה בו משאר האנשים‬
‫בעוה״ז‪ ,‬כי גס שעבר עליהן כמה אלפים מן השנים‬ ‫יבתחייהישתלמ‪,‬וגפשותס וגופם לעבודת ה׳ יתב'‪,‬‬
‫לא‬
‫‪285‬‬ ‫קמג‬ ‫אלחים‬ ‫ע ע ר הי סו דו ת פ ר ק ם ‪.‬‬ ‫בית‬
‫מפלס ולא יצמרט להיום יונקי שדים זלא לפי‬ ‫לא ססול ‪ 5‬ק שכחה ני אין שנחה לפני הנשמוס‬
‫שיספיק צלפס ותגדל כסס ושכלם ויהיה נקל להם‬ ‫שנמצט ממסת כסא כבודו‪ ,‬והשכחה אינה מצויה אלא‬
‫נ ס ‪ p‬הלימוד ‪:‬‬ ‫בחושים הגשמיים לא בנשמוה‪ ,‬ואדרבה חזנורנס‬
‫ה א ו פ ן » ׳ ט ה ט ה יצידסס כעין יצירס אדם‬ ‫כל מה שילמדו בכל זמן היוחן בנוף אע״פ שנשכח‬
‫הראסק פסיס יציר כפיו בלי אב ואס ‪/‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מהם קצס‪ ,‬כי השכמה מצויה בחושים ונ פ ר ס ב ט ט‬
‫ובסיום נו טי צי ד כ טוונ ש מ סונ ט ה ה באפיו ממנר‬ ‫הזקנים ‪ ,‬ועש כל זה בשמח הפרדן מן הגוף‬
‫ים׳ היה« ס מ כ מ ה נפלאה טו ס ההוא יומר מ מ ה‬ ‫סזכורגה כל מה שלמדו וכל מה שעבר עליהן‬
‫פ ס י ה ט א נ י ב ‪ ,‬שנםממם סכפםו ארור שמשא‬ ‫ב טוסן בגוף כמו שכהוב)ההליס ק״ד( תוסף ‪w n‬‬
‫ו נ ס ג מ פ ג ך פ ק ‪ ,‬היפך האנשים הנולדים מאיש‬ ‫יגועון ‪ ,‬וההוספה בשעס הגויעה ט א זכירה כל‬
‫ואשם ^ מ י ם ונדליס וסכממס ושכלס גדלה‬ ‫מה ששכחו בטוחן בנוף בהסחלקן מן הגוף והחוט ם‬
‫ס מ ס סו ט סי שי ס מ מ מ ‪ ,‬ו ק א מי ססחייה יהיו‬ ‫הגורמים השכחה ‪:‬‬
‫כמו יציר צ טו שהוא יצירה שיקרב עצם אל עצמו‬ ‫ו כ מ ו שזוכרוס הנשמות בצאתם מן הגוןז כל מס‬
‫מד שיגןנז פליהס פור וגשר מלמעלה ויזרוק ב ה ם‬ ‫שעבר עליהן בהיותן בגופים ‪ ,‬ושכיום‬
‫נפסס באפס וכמו שכהוב‬ ‫ג שמ»« במו‬ ‫נשמות הצדיקים כי על מה שצדקו בעוה״ז ט ס‬
‫)יגמקאל ל״ז( ונססי רוסי בכם ומייחס‪ ,‬ובזה י ^ מו‬ ‫להן שכר מוב נ ג י ע‪ ,‬ונשמות התיעים כי על טס‬
‫בסכמם ^ א ה כל א׳ בסרך הכנתו והשגחו ש ט ה‬ ‫שהרשיעו בעוה״ז היה להם הטנש בגיהנם ‪P ,‬‬
‫לו בעוהיז ‪ ,‬טונ ה ומגקוק שחיו פל ידי אליהו‬ ‫כשמשובנה אל גופן בזמן התחייה תזטרנה כל מה‬
‫ואלישע הנביאים ונזרקה בם קצם נגואחס‪ ,‬וכיש‬ ‫שעבר עליהן וכל מה שלמדו קודם ה פ ר ק מן הגוף‬
‫אלו שחיו פל יד האל ים׳ כי מפתח מחייה המתים‬ ‫בעוה״ז ‪ ,‬כי הוא יותר קרוב לנשמות ששט סל‬
‫לא נמסרה לביו ‪ ,‬ואמר הכמוב)יואל ד׳( אשפוך‬ ‫הגופות לזכור מה שעבר פ לי ק ב טו סן בגו ט ס‬
‫רומי פל כל גשר‪ ,‬ואמר על זה וידעו כי אני ה ‪/‬‬ ‫ההם ‪ ,‬ממהשתזכורנה כשהן בעולם מ ש מו ס מס‬
‫ט ג שטכה רומו פלי ה סו ט א התחייה ידעו וישיגו‬ ‫שעבר עליהן בעוה׳ז‪ ,‬ועכ׳ז ק זוכרות כמו שמכר‪,‬‬
‫ט ^ י הי ‪ ,‬והיא ההשגה האמתית וכמו שכחוב‬ ‫ואחר שזוכרות מה שלמט בעוה׳ז כמו שנזכר ‪.‬‬
‫)סהליסציג{ אשגבט ט ידע שמי‪ ,‬ועל זה הוא‬ ‫כל אחד ישמע ויחכם ויוסיף לקח השנה יסירה כל‬
‫שאין מסי יעצה לארץ סיים ט אס על ידי גלגול‬ ‫אמד כסי הכנס מה שידע קודם‪ ,‬וכן בעלי האומניוס‬
‫^ ל ו ם לארץ ישראל ‪ ,‬ט ה מ טיה סהיה בא׳יי‬ ‫והמלאטס יזכרו מה שידעו כבר ו י ו ט ט בידיעה‬
‫כ ט ט ט ס להם הכנס יוסר דאוירא דארעא‬ ‫מכח הנפש החכמה ויהיה אומנותןומלאכקביושר‬
‫‪.‬דישראל סס טס‪ ,‬ד ט ק אדס הראשון שנוצר במקום‬ ‫ובלי רמיה ‪:‬‬
‫מנזבס ומעטיה ובזה ט ת ה לו הכנה לקיל החכמה‬ ‫ה או פ ן הב׳ מן הלימוד בזמן הנ«זייה‪,‬מא‪ ,‬כי‬
‫ה ^ ה אמי ט ס ה ט ‪ ,‬וכן יהיו בני ה ס טי ה כל‬ ‫גס שלא יזכרו מה שלמדו בזה העולם‬
‫אחד ל ט מדרגס ההכנה אשר ט ס לזה יוסר מזה‬ ‫יהיה נקל להם ללמוד מה שכבר למדו בזה הפול ^‬
‫ב טו ס ם ב ט ט ז ‪:‬‬ ‫כי האדם שלמד ענין ושכחו יהיה נקל עליו למזור‬
‫ט או ר עללמידס הסירה בדקדוקים‬ ‫ועדייו‬ ‫ללומדו‪ ,‬מצורף לזה יהיה נקל ללמוד בזמן הסחייה‬
‫וטרזשיה אשר הם הלכה מסיני פה אל‬ ‫אפי׳ מי שלא למד בזה העולם ‪ ,‬כי כל אמד יקום‬
‫» ‪ ,‬ו ט א נ‪ 8‬י ה שצום לנו משה מירשה לקהלת‬ ‫ג ת טי ה בקומתו וצביונו כמו ה ז ק שמס ט ויקבל‬
‫יעקב ‪ ,‬אס ‪ to‬ח כ מ ה ב ט המחייה וגס הדור‬ ‫כל מה שילמדו אותו בפעם א׳ ב׳ או ד׳ פלהרוב‬
‫שיטו גמיים אז ימוסו וי טו ‪ ,‬א״כ תפסוק מ״ר‬ ‫כדכתיב אז ראה ויספרה וגו'‪ ,‬להיותו גדול בשנים‬
‫ששסלשלוס קבלת הסוי ה ו ה כ טב א מ ר) ד טי ס ל'(‬ ‫ובעל שכל‪ ,‬כי גם בעוה״ז מה שלומד ילד א׳ מחמש‬
‫ג י ‪ to‬י ס נ נ ו ג מי זרעו ‪ ,‬וע״ז נאמר ני אוסם‬ ‫שנים עד עשר או י״ג‪ ,‬לומד הגדול במעע זמן ב ^ ו‬
‫שיהיו סיים אז ב ז ק ס ס טי ה ויפוסו וי טו ‪ ,‬סהים‬ ‫והתמדתו ורוחב שכלו משא״כ בנער שחסרים‬
‫נ מייסס מיד ט מ ו ט ‪ ,‬לא יספדו ולא יקברו ולא‬ ‫ממנו השלשה ‪ ,‬בהיותו נער שאינו מ ק ואינו‬
‫ישסנה ט פ ס ממס שהים ט מיל י טו ולא יספיקו‬ ‫מתמיד ואין לו עדיין שכל לקבל מה שיוכל לקבל‬
‫נ שמק לעלות למעלז ליסן ‪7‬יץ וסשטן מ‪ 7‬שתטבנס‬ ‫האדם הגדול בשנים ‪ ,‬נס הקכינים שימיו י טו‬
‫‪.‬אל ט ק ‪ ,‬גדמוס וקבלי הנ‪ u‬רס בשמעם אנכי ולא‬ ‫קלי הלימוד ממה שהיו בעוה״ז‪ ,‬כי לא יהיה להן‬
‫יהיה ‪ ■p‬אשר יצאה נשמתה ומזרה אליהם מ יי‬ ‫גפנועין על אב ואם ‪ ,‬כי גס כי יולדיהם שימיו‬
‫כמו שהוא מקובל אצלט‪ ,‬כן ס ט ה תחיית הנמצאים‬ ‫יכירום הס לא יכירו את יולדיהם במו שלא ט ו‬
‫ט י ס ב ז ק נ מ טי ה‪ ,‬ונמו שכשיצאה נשמתם וחזרה‬ ‫מטרים אותם בזה העולה בזמן שמתו בהיוסם‬
‫אליהם לא שכהו » מה ט ד מו קודם מעניינים‬ ‫קמני קפניס‪,‬כי כמו שהבעלי מומים יקומו ב ק מ ם‬
‫שטיה להם »&ח ‪ 9‬ו ^ א ו ת שנעשו להם‬ ‫ויתרפאו כן הקפנים והתינוקות יונקי שט אמם‬
‫טציאסם משם ושאר הדברים וכמו שאמרו זכרנו‬ ‫יקומו כמו שהיו בזמן שמתו‪ ,‬שלא ט ו יטלים‬
‫אס הדגה ו ט׳ ‪ ,‬כן י ט ה מטן תחיית הנמצאים‬ ‫ללכת על רגליהם ולא לאטל אם לא יאטלום‬
‫ב ז ק ה ס טי ה ט ק ט וי טו מיד כדמוס ה ס ע ל סו ק‬ ‫וללבוש אס לא ילבישום‪ ,‬ומיד יתחזקו ויעמדו מל‬
‫כק‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק ס‬ ‫בית‬ ‫‪286‬‬
‫ובידיעת כל דברי העוה׳ז הנסתרים ישיג יותר‬ ‫כמו ‪ p‬מ ו של רינ״ל דאיהנח ואמר שראה שם‬
‫מכולם לסבת אריטת ימיו בעוה״ז עד הסתלקותו‬ ‫עליונים למעה והלזהונים למעלה ‪ ,‬ק יהיו אלו‬
‫ועלותו בסערה השמימה ‪ ,‬ומאז עד זמן הגאולה‬ ‫שיחיו מיד שימותו ויזכרו כל מה כעבר פליהס כמו‬
‫והתחייה שהוא משוטט בעוה״ז בין הצדיקים‬ ‫מי שקם מן שנתו ‪ ,‬והחכמים שימצאו באותו הדור‬
‫והחסידים והצלת ישראל מצרותיהם על ידו כמו‬ ‫ילמדו חכמת התורה לאותם שנר^ברו זה כמה טניס‪,‬‬
‫שנזכר ‪ ,‬כי נזה הוא משיג בכל דור ודור לדעת‬ ‫וגס ימלאו ספרי התורה ונביתיס וכתובים אשר‬
‫כל ענייני העולם השפל לברר וללבן כל הדברים‬ ‫יהיו באותו הזמן ומהס ילמדו תורה שנכתב ותורה‬
‫שנסתפקו בהס חכמי הדורות ושאר הדברים‬ ‫שבעל פה ‪ ,‬כפי מה שהוא רמוז בה כפי שלמדו‬
‫הנסתרים ממנו‪ ,‬ובזה חגמר לימ‪.‬וד התורה בבירור‬ ‫החכמים שבדור ההוא‪ ,‬ואליהו ז'ל ימצא בפרסום‬
‫על ידו בלי שום ספק ‪ ,‬כי אפילו משה רבינו‬ ‫בזמן ההוא אשר הוא"תשבי"יתרן'קושיות ״והויות‪,‬‬
‫שניתנה התורה על ידו אינו יכול לברר ספיקות‬ ‫והוא ישיב לב אבות על בנים ולב בניס על אבותס‬
‫ההורה אף פי הם ברורות אצלו ‪ ,‬לסבה שנפרדה‬ ‫בכל הדברים ובפרע בקבלת התורה ובכל העניינים‬
‫נשמתו מגופו‪ ,‬ועתה ההייהו האל ית׳ ודיבורו יהיה‬ ‫שהיו נסתרים בעוה׳׳ז הכל יתנלה על ידי אליהו‬
‫כמדבר מן השמים והכתוב אמר לא בשמיס היא‬ ‫הנביא ‪ ,‬כי שאר הנביאים והשופעייס והחכמים‬
‫ואין משגיחין בבת קול‪ ,‬כי התורה היא כבר מורשה‬ ‫אשר ה ‪ v‬בדורות העוברים ונס האטה והשבעים‬
‫לקהלת יעקב פה אל הה מחכמים יודעים את‬ ‫וממשה רבינו ע״ה עד ימי התחייה כשיחיו לא ידעו‬
‫התורה לתכמיס המקבלים אותה ‪ ,‬כמו שהיתם‬ ‫מענייני העוה׳ז ממה שקרה אחרי מותם‪ ,‬כי היו‬
‫שלשלת הקבלה ממשה ליהושע ויהושע לזקנים וכו‪/‬‬ ‫בנ״ע התחתון והעליון מובדלים מענייני העוהיז‬
‫ומה שנקבל מאליהו ז״ל הוא כדמות זה שהוא היה‬ ‫הגשמי ‪ ,‬אבל אליהו ז'ל אשר חיה מימות משה‬
‫לעולה קייס בנוף ונפש כנזכר ‪ ,‬ולו נאה בירור‬
‫ספיקות ההורה וסודותיה‪ ,‬ולא נצטרך לקבלה פעס‬
‫‪,‬‬ ‫רבינו עד ימי יהורם ידע כל מה שהיה בימיו‬
‫ואחר הסתלקותו בגוף ונפש נזדכך גופו כאחד מן‬
‫אחרת מן השמים כמו שנזהר‪ ,‬וכמי שאמרו במש׳‬ ‫הנרמים השמימיים או יותר‪ ,‬והכינו האל יתברך‬
‫בתראשנעה קפלו את העולם‪ ,‬מתושלח ראה אדם ‪,‬‬ ‫להמצא בעת צרת ישראל להצילם על ידו ובזכותו‬
‫שס ראה מתושלח ‪ ,‬יעקב ראה שס ‪ ,‬עמרם ראה‬ ‫בכל הדורות אשר הס צריכים לו ‪ ,‬ומתגלה ג״כ‬
‫יעקב ‪ ,‬אחיה השילוני ראה עמרם ‪ ,‬אליהו ראה‬ ‫לחכמי ישראל לגלות להם סודות התורה כפי הכנת‬
‫אחיה ועודנו בחיים ‪ ,‬ודרך רמז היו שבעה שקפלו‬ ‫כל דור ודור ‪ ,‬מלבד מה שמקובל אצלנו היותו‬
‫את העולה כנגד שבעת ימי בראשית ואליהו שביעי‬ ‫מצוי במצות ברית מילה אשר קנא עליה ואנחנו‬
‫כנגד יוס שביעי שהוא קדוש וכנגד שיהא אלפי‬ ‫מכינים בפועל כסא לכבודו ‪ ,‬ולא לבד בדברים‬
‫שני הוי עלמא וחד חרוב כנגד אליהו השביעי לאדם‬ ‫אלו אלא גס בענייני העולם הנסתרים ומכוסים‬
‫בקיפול‪ ,‬יהיה פנחס או זולתו ‪ ,‬ולמ״ד פנחס זה‬ ‫מבני הדס באמרס יהא מונח עד שיבא אליהו ‪,‬‬
‫אליהו הוא ג״כ שביעי ליעקב אבינו ע״ה השלם‬ ‫הוא משיג כל דברי העוה׳יז ואין נסתר מחכמתו‪,‬‬
‫בבניו כולם קדושים ‪ ,‬יעקב לוי קהת עמרס אהרן‬ ‫וזה מפני אריכות ימיו בנבואה ונתדמה למרע״ה‬
‫אלעזר פנחס שביעי קדוש ‪ ,‬ואלף השביעי הרוב‬ ‫בכמה דברים שאמרו ז״ל ‪ ,‬והשגות אלו לא ניתנו‬
‫שלא יהיו מנהגו כשיהא אלפי שני עם היותו‬ ‫אפילו למרע״ה כיון שנפרד נפשו מנוהו אינו יכול‬
‫נמנה בכלל זמן העולה ובשם זמן‪ ,‬כמו אליהו שהוא‬ ‫להשיג ענייני העוה״ז ‪ ,‬ואפי׳ המלאכים אינם‬
‫חי ונראה בעוה״ז והוא כמלאך בעולה העליון ‪,‬‬ ‫מפיגים בענייני העוה״ז אלא במה שהם שלוחים‬
‫וענין הקיפול הוא להורות על חידוש העולה שהניד‬ ‫מאתו ית׳ לעשות בעולם ואין מלאך אחד עושה‬
‫אדם למהושלס כי היה יציר כפיו של הקבי׳ה ‪,‬‬ ‫שתי שלימות ‪ ,‬אבל אליהו ז״ל קיימו האל ית' בגוף‬
‫שמצא עצמו נברא ונוצר בצביונו ובקומתו ושכלו‬ ‫‪ y‬ונפש דקה ובחר בו האל יתב׳ משאר נביאים‬
‫בשעה אחת ‪ ,‬וידע כי כל מה בנברא נברא בששת‬ ‫בידע בו איזו הכנה עובה יותר מאחרים להשגות‬
‫הימים ההם ‪ ,‬והיה לו חכמה לקרוא שמות לכל‬ ‫אלו‪ ,‬והוא נעלם ממנו וגלוי לו י ת‪ /‬ובהיות הדבר כן‬
‫נבראים כפי טבע כל אחד ואחד ‪ ,‬שהכיר טבע‬ ‫הוא נווכן לדעת כל הדברים הביליונים המתחדשים‬
‫כל אחד מהנבראים בהיותם נבראים כמוהו שלא‬ ‫בעולם העליון‪ ,‬מצד דקות נפשו וידיעת כל הדברים‬
‫על ידי זכר !נ קי ה‪ ,‬כי ידע מחצב המקום אשר‬ ‫ההוים בעוה׳ז מצד זכות נופו ‪ ,‬כי עם היותו דק‬
‫נברא כל אחד מהם כי לא זזו ממקום שנוצרו‬ ‫וזך יש בו מעע מן הכמות והאיכות הגשמי בלתי‬
‫ממנו עד שנברא אדם וקרא להם שמות כיון שכולם‬ ‫נרגש בעניינים ובתנועות שהוא מעופף בעולם‬
‫לא נבראו אלא לצרכו וכבודו ‪ ,‬וכרע שאמרו על‬ ‫קרוב לאחד מן המלחכיס העליונים ‪ ,‬ובזמן התחייה‬
‫הצמחים וכל שיח השדה וגו׳ כי לא המטיר ה׳‬ ‫נס כי הוא חי על הדרך שביארנו יהיה לו כעין‬
‫אלהיס על האר־ ואדם אין וגו׳ מלמד שיצאו‬ ‫תחייה שיתגשם ויתעבה מעע זכות ניפו להיותו‬
‫דשאים ועמדו כפחח האדמה עד שבא אדם‬ ‫נראה לכל בני הגאולה והתהייה‪ ,‬ולהיותו מתמיד‬
‫הראשון וביקש רחמיה וכו'‪ ,‬וכל זה וכיוצא בו ממה‬ ‫ויושב עמהס ומתנהג בפנהנותס כמו שיתנהגו‬
‫שהשיג וידע אדה הראשין בעני! חידוש העולם‬ ‫האבות והנביאים ומרע״ה בראשם בזמן ההוא ‪,‬‬
‫הכל‬
‫קמד ‪2«7‬‬ ‫■‪ 1‬י ־‬
‫ארהים‬ ‫שערהיסודות פרק ם סא‬ ‫בית‬
‫שבעל ®‪ , c‬ועודנו סי נכסה ונגלה בכל דור ודור‬ ‫למתושלח שראהו ש״מ שנים‪ ,‬ומתושלח‬ ‫&כל‬
‫ל צ ^ ם הזוכיס לכך‪ ,‬ואץ לו רשות מתה להודיע‬ ‫הגיד לנח ולשם בנו שראהו שס קרוב למאה שנה ‪,‬‬
‫ולגלות לזוכים לראותו הדברים שנסתפקו בהס‬ ‫ושם הגיד הכל ליעקב שראהו נ׳ שנים ‪ ,‬ויפקב‬
‫החכמים הראשונים ב דני התורה והדברים‬ ‫הגיד לעמרם שראהו קצת שנים תחוש מי״ז שנה‬
‫הנ ס סיי ס נ מ ס בסל ודור‪ ,‬כי לא בשמים היא ‪,‬‬ ‫שמיה יעקב במצרים מפני שלא טלד עדיין כשירדו‬
‫ונ״כ אם היה‪ 1‬מנלה אולי היו אומרים עליו שגילה‬ ‫למצרים ‪ ,‬ועמרם הגיד לאחיה השילוני שרא»‬
‫מהשלאהיה והיה טפל בזה מחלוקת בין החכמים‪,‬‬ ‫שנים לא נודע מניינם ‪ ,‬וכן אחיה לאליהו שנים‬
‫שזה הים אוג&ר לי אמר כך וזה היה אומר הפכו‪,‬‬ ‫לא נודע מניינם‪ ,‬ואס פנחס הוא אליהו לא נולד‬
‫אכל ב ז ק התחייה שיתגלה בסרנטס בפני כל‬ ‫בחיי עמרם זקנו של אביו ‪ ,‬ואחיה ראהו כסי‬
‫הדורות אגמי יזכו בתחייה‪ ,‬יהיו דבריו בפרסום‬ ‫הקבלה וראה את פנחס מקודם שיצאו ממצרים‬
‫צסט כל דורות ישראל בבירור הספיקות שנפלו‬ ‫כי שניהם היו מיוצאי מצרים וראו זה את זה על‬
‫בדיני היערה ‪ ,‬וכל הדברים אשר היו נסתרים‬ ‫סוף שנה מלמה ירבעם יומר מתק״ן שנה ‪:‬‬
‫מפץ כל עד עתה ‪ ,‬יהיו גלויה אז על ידו ‪ ,‬כי‬ ‫'יטבעה המה עדי ה׳ המה משועמיס בכל> ‪p f e‬‬
‫‪ 50‬דור ודור‪ .‬מהקמיס בתחייה ישאלו ממט מ ס‬ ‫מתחילת בריאת העולס ועד סו ט עד‬
‫שנגעמק בדורו‪.‬בדיט התורה‪ ,‬ו דב ד ם אחרים מה‬ ‫מסי עד כל אחד מוריש לזרעו חכמת חימש יסוד‬
‫^ א נ מז ס ק ‪3‬דןר אמר ‪ ,‬ואפילו מה שנא׳ עליו‬ ‫ה א ק ותכונת כוננות השמים וכל צבאם אשר ברא‬
‫יהא מונא ע י שיבא אליהו זיל ‪ ,‬אס יהיה קייס‬ ‫וחידש ‪ ,‬כי בזה תתייסד אמיתת נתינת תורהו‬
‫יברר הוא למי שיהיה ‪ ,‬ואס לא היה מונח יזנה‬ ‫בסיני וקיום מצותיו לעד פד השלום אלף הששי‪,‬‬
‫‪ ,‬או יחייב לזכאי או לחייב ••‬ ‫ואלף השביעי יהיה דמיון יום השבה שאין בו שוס‬
‫מלאכה ולא שום עסק משא ומתן ולא הולדה ולא‬
‫א ח ד ו ש ב טי ם‬ ‫פרק‬ ‫מיתה לא אכילה ולא שהיה ‪ ,‬אלא כל באי פולס‬
‫בשתא אלתי שני ישלימו אז לקבל שכרן כל אסד‬
‫‪^ .‬ז קו ר בז ק המשיח והמחייה בעניני סדור‬ ‫ראף‬ ‫כסי מדרגתו יהנה מזיו השכינה וישיגו מציאות ה‪/‬‬
‫הססלות אשר נתפלל אז‪ ,‬באיזה או ^‬ ‫וכמו שכתוב )ישעיה כ״ה( ואמר ביום ההוא הנה‬
‫יהיו ‪ ,‬אמר־ שנהיה בני חורין בא׳י איך נתפלל‬ ‫אלהינו זה קוינו לו ‪ ,‬וכתיב )שם ס ונשגב ה׳‬
‫ושבור עול גויס מעל צואריט ותוליכנו קוממיות‬ ‫לבדו גיוס ההוא‪ ,‬והוא אלף השביעי‪ ,‬ואת״כ יחליף‬
‫לארצט ונו! ‪ ,‬ואחר החיית המתים נ״כ איך נאמר‬ ‫ויחדש עולם כרצונו ית׳ ‪ ,‬ואליהו אס הוא סנ ח ם‬
‫בשבת אסם בלסך טאלט לימות המשיח ומי דומה‬ ‫הוא עד נאמן ושלם על נתינת התורה שהוא היה‬
‫לך מושיעט לתחיית המתים‪ ,‬אמר שגאלט והחייט‪,‬‬ ‫סיוצאי מצרים שהוזכר בבני הלוי כשיצאו ממצרים‬
‫וכן בססלס י*ח תקע בשופר גדול לחרוסנו וכר‪,‬‬ ‫שאמר הכתוב ואלעזר בן אהרן וגו׳ ותלד לו אס‬
‫כסיבה שוסמיגו כבראשונה ו ט'‪ ,‬אחר שנתקע‬ ‫סנחס ‪ ,‬ואהרן היה בן פ״ג כשיצאו ממצרים ‪,‬‬
‫כבר בשוסר גדול ושט שוסמיט כבראשונה ‪ ,‬ו ק‬ ‫ואפשר שאלעזר היה גן שבעים אם הוליד כמו‬
‫ברכת;‪ ,‬האסוקורכרם לא תקנה אלא ר״ג ובית‬ ‫שהיו מולידים אז בני ח׳ או י׳ שנים ‪,‬׳ וסנחם‬
‫דיט כשראה שהיו אז אפיקורסים מצירים לישראל‬ ‫אפשר ג״כ שהיה בן ששים שנה אז ‪ ,‬אגל אפילו‬
‫ויתרט בכל הדורות‪ ,‬ובזמן הגאולה והתחייה אין‬ ‫שנאמר שלא נולד פנחס אלא מעע ימים ‪ p‬דם‬
‫שען ואץ פגע ר ע‪,,‬ו א ח ר שכינת השכינה בסוך‬ ‫יציאת מצרים אפילו הכי זכה בקבלת התורה‬
‫ירושליס משכון כסא דוד בתוכה וצמיחת קרן לדוד‪,‬‬ ‫במעמד הר סיני ‪ ,‬כי עם היותו ילד קמן הטיג‬
‫לא‪.‬נצטנך‪ .‬להתפלל ששטן בתוך ירושלים עירך‬ ‫ושמע קול אנכי ולא יהיה לך מסי הגבורה‪ ■,‬גם‬
‫וכו׳ ‪ ,‬אס צמא מ ד עבדך וט׳‪ ,‬וכן ברכת רצה‬ ‫כי ‪ p‬הכתוב נראה שהיה כבר ידוע ו מסויסס‬
‫והשב העטדס‪ ,‬לדביר ביתך ו ט'‪ ,‬ותחזינה עינינו‬ ‫ונודע בישראל שמו כמו שכתוב ותלד לו אס פנחס‬
‫ב ט ב ך לציון ו ט׳‪ ,‬היא ברכה ותפלה שאינה צריכה‪,‬‬ ‫הידוע ומפורסם והשלים הכתוב אלה ראשי אבוס‬
‫וכן תפלות מוססין של שבתות ור״ה ויו״ט שאט‬ ‫הלויס וגו' והוא מהראשים ‪ ,‬ואפילו היה קשן‬
‫פ ס מ‪ 1‬ליס שתעלנו בשמחה לארצנו והמעט‬ ‫כשיצאו ממצרים כשהרג את זמרי וקנא לאלהיו‬
‫» בו ל מ ו ט׳ ‪ ,‬וכיוצא בזה ‪:‬‬ ‫היה לפחות קרוב לארבעים שנה בן ל׳ לכח ‪,‬‬
‫ובהיות ט אנשי כנסת הגדולה בתחלת ביח שני‬ ‫שהיה זה בשנת ל׳ח או מ״ל שנה ליציאה מצרים ‪,‬‬
‫‪ .‬תק ט כל טסח השפלות והברכות קשה‬ ‫וכל אלו מ׳ שגה היה לומד מפי משה מסי הגבורה‬
‫יו ה ר‪ .,‬ט אי ך ת ק טו ה ש ב א ס ה ע ט ד ה לדביר ביתך‬ ‫וכמו שאמר כך מקובלני ממך הבועל ארמית‬
‫מזעלט בשעתה לארצט ותמעט בגבולנו ושם נעשה‬ ‫■קנאים פוגעים בו ‪ ,‬וא״כ הוא עד כשר שלישי‬
‫לפטך אתרןרג טס מו ט תי ט‪ ,‬ו ב ב ר טו מקריבים‬ ‫בראשון על קבלת התורה מעשרת הדברות עד‬
‫בכל יוס ^‪;:‬ב ט ת הראויה לו ‪ ,‬כי שבירת פול‬ ‫סופה‪ ,‬שהיה רואה שמרע״ה היה נכנס לאהל מועד‬
‫הגויה מעל מארס עדיין ט ו צריכים להתפלל‬ ‫והיה הענן שוכן עליו והיה אומר לישראל מה ששמע‬
‫כך גבית שני‪ ,‬כי ברשות מלטה הגויה ג ט ביה‬ ‫■מפי הגטרה בפרמי המנות ודקדוקן והיא תורה‬
‫ולא‬
‫אלהים‬ ‫עער דדכודות פרק סא‬ ‫בית‬ ‫‪288‬‬
‫סקן דוד ספר תהליס ומשה גדול מכולם שאמר‬ ‫ולא היו יכולים ללכתקוממיוה נ א׳י מסני הקמים‬
‫תפלה למשה והנמשכים עם מזמור זה ‪ ,‬ופסוקים‬ ‫סליהם בבנין המקדש< וגם א ח׳נ בכל הזמרס‬
‫אלי ג'כ שסדר בברכת הזן היו על שמו אלא‬ ‫שקמו סליהם מלכי יון להחריב בהמ״ק ולבסל‬
‫שסדרם דוד ע״ה במזמורים ‪ ,‬ונס פסוק פותח‬ ‫הקרבנות ‪ ,‬וגם היו צריכים אז להתסלל על ימות‬
‫את ידך יהיה דברי סידור מרע״ה‪ ,‬ונס כי אנחנו‬ ‫המשיח ותחיית המתים ‪ /‬כי היו יודעים כי בית‬
‫אומרים בו כאמור אפשר כי אח״כ הוסיפו כאמור‬ ‫שני היה לו זמן קצוב ושיחרב בעונותינו ונהיה‬
‫בתהלים‪ ,‬ובימי משה עד דוד לא היו אומרים‬ ‫בגלות עד יבא משיח ויהיה מתיט‪ ,‬אשד זהו סוף‬
‫כאמור‪ ,‬ואס ‪ p‬אינו מן התימה שנמצאו פסוקיס‬
‫בנוסח ברטת שקדמו לזמן חיטר הנביאים או‬
‫הכתובים אשר נכללו בהם אותם הפסוקים ‪ ,‬כי‬
‫‪,,‬‬
‫שתא אלפי וחד חרוב והיו ממסלליס נ״כ תקע‬
‫בשופר גדול לחרוחנו כי לא היתה גאולתם‬
‫וחירותם שלימה ני עדיין היו ישראל מפיזרים בין‬
‫משה רבינו ידע הכל והיאיס אחריו קבלו ממט‪,‬‬
‫ואפי' מימות אברהם אבינו ע׳ ה היו יכולים לומר‬
‫‪,‬‬
‫הנויס בבבל ובשאר ארצות וגס לא היו יכולים‬
‫לשפוס כבראשונה בבית ראשק״והיו צריכין ג' כ‬
‫כל נוסח ברכה זו שהוא נעע אש׳׳ל בבאר שבע‬ ‫לברכת האפיקורסים שאז בבית שני קמו‬
‫ויקרא שם בשם ה׳ ‪ ,‬וכמ״ש שאברהם אביט קיים‬ ‫האפיקירסיס לחלוק על החכמים הפרושים ‪ ,‬ונס‬
‫כל התורה ואפילו עירובי תבשילין ‪ ,‬ובכלל כל‬ ‫בבית שר חסרו ה׳ דבריה כמו שדרשו על ואכבד‬
‫התורה הזאת הוא ידיעת אלו הפסוקים ואחרים‬ ‫חסר ה״א אשר מכללם שכינה וארון ושאר הדברים‪,‬‬
‫שבספרי הנביאים והכתובים ‪ ,‬וכמו שידע הוא‬ ‫והיו יטליס להתפלל תשכון בתוך ירושליס עירך‬
‫ובניו כל התורה כולה ידע גס כן מה שבנביאים‬ ‫כאשר דברת‪ ,‬וגס על כסא דוד כי לא היה מלך‬
‫ובכתובים הנכללים ב ה‪ ,‬וכבר אמרו חז״ל על‬ ‫בתחלה בבית שני ‪ ,‬וכשמלכו בני חשמונאי לא‬
‫יעקב אבינו שביקש לגלות הקן ונסתלקה שכינה‬ ‫העמידו מלך מבית דוד וזאת היתה חעאתם כי‬
‫ממנו אמר שמא יש פסול בכס וענו טלם ביחד‬ ‫כבדה עד שכלו בני חשמונאי ‪ ,‬והיו צריכים‬
‫ואמרו שמע ישראל אתה אבינו ישראל כי אנחנו‬ ‫להתפלל על צמיחת קרן דוד ‪ ,‬אבל אחר ביאת‬
‫מאמינים כי ה׳ אלהינו ה׳ אחד ‪ ,‬אז ענה הוא‬ ‫המשיח ובגין בהמ׳ק מן השמים איך נתפלל אלו‬
‫בשכמליו‪ ,‬הנה שהיה מקובל ושיור בפיהם מפי‬ ‫התפלות ‪:‬‬
‫אביהם עד אברהם אבינו ע״ה פסוק שכתוב‬ ‫ואני חושב כי לא כל טסח הברכות והתפלות‬
‫במשנה תורה שמע ישראל ונו׳ ‪ ,‬וא״כ אינו מן‬ ‫תקנו אנשי כנסת הגדולה ‪ ,‬שהרי ברכת‬
‫התיר‪,‬ה שידע משה רבינו הפסוקים שלאחריו‬ ‫המזין אמרו חז״ל משה רבינו תיקן ברכת הזן ‪,‬‬
‫בנביאים וכתיביס‪ ,‬ונתייחסה ברכת הזן למרע״ה‬ ‫יהושע תיקן ברכת הארץ ‪ ,‬ודוד ושלמה הקנו‬
‫גס כי אברהם אבינו ע״ה היה יכול להקנה ‪ ,‬מפני‬ ‫ברכת בונה ירושלים ‪ ,‬ולא לבד ענין הברכה של‬
‫כי עד זמן משה רביט נתק‪-‬יס העולם בחסדו ית׳‬ ‫הזן והארץ ובונה ירושלים אלא הנוסח עצמו כמו‬
‫ושובו כמו שאמרו הני כ״ו כי לעולם חסדו כנגד‬ ‫שהיא סדורה אצלנו אפשר שתקנו ‪ ,‬כי אין שום‬
‫כ׳יו דורות שנתקיים העולם בחסדו ‪ ,‬ומשניתנה‬ ‫מלה באלו הברכות בפרע בהזן והארץ שלא תיאמר‬
‫התורה העולם מתקיים בזכות התורה כשמקיימיס‬ ‫בזמן משה עצמו ובזמן יהושע‪ ,‬ואפי׳ מימי האבות‬
‫אותה ‪ ,‬וכמו שכתוב )דברים ‪ 0‬והיה אס שמוע‬ ‫היו יכולים לומר ברכת הזן את העולם כולו במובו‬
‫תשמעו אל מציתי וגו׳ ‪ ,‬ונלזתי ממר ארצכם וגו׳ ‪,,‬‬ ‫ב ק בחסד וברחמים נותן לחם לכל בשר כי‬
‫השמרו לכס פן יפתה לביכס וגו׳ ‪ ,‬ועצר את‬ ‫לעולם מסדו וכו׳ ואל יחסר לט מזון ו ט׳ ‪ ,‬ני‬
‫השמים ולא יהיה ממר והאדמה לא חתן את‬ ‫הוא זן ומפרנס לכל כאמור פותח את ידך ומשביע‬
‫יבולה וגו׳ ‪ ,‬כי בקיום התורה יתקיים העולם‬ ‫וכו' בא״י הזן את הכל ‪ .‬ונם כי יש בברכה זו ב׳‬
‫ובביטולה יתבמל ח״ו אחר שכבר ניתנה תורה ‪,‬‬ ‫פסוקים מתהלים טתן להם לכל וגו׳ ופותח את‬
‫ולכן היה צריך מרע׳׳ה לתת הודאות לאל ית׳ יותר‬ ‫ידך וגו‪ /‬לא נעלם ממרע״ה דבר מכל מה שנאמר‬
‫על מזון שזן אש כל העולם כונו בזכות התורה‪,‬‬ ‫בנבואה וברוח הקדש‪ ,‬כי הכל נכלל בתורת משה‪,‬‬
‫בטובו הגדול שהיא התורה שנקראת מוב כי לקח‬ ‫זכאמרס ליכא מידי דכתיב בנביאים וכתובים‬
‫טו ב‪ ,‬ובעוד שלא חסר לנו טוב זה לא יחסר לנו‬ ‫דלא רמיזא באורייתא מנא הא מלתא דאמורחז״ל‬
‫מזון תמיד לעולם ועד ‪ ,‬ובזמן אברהם אבינו ע״ה‬ ‫דכתיב ואברהם היו יהיה וגו׳ ‪ ,‬וכן נראה מנוסח‬
‫היה מקיים העול כבחסדו עוביס ורעיה‪ ,‬כי עדיין‬ ‫הברכה שאנחנו אימריס בחסד וברחמים גיתן‬
‫לא ניתנה פורה לשיהיו נענשים על ביטולה ‪,‬‬ ‫לחם לכל בשר‪ ,‬שנראה שהוא סגטן הברכה שאיט‬
‫ושמעתי מפי מקובל אחד כי יש כ״ו תיבות בברכת‬ ‫כתוב כאמור נותן לחם ונו׳ ‪ ,‬כי לא היה עדיין‬
‫הזן כי הברה מרעיה שידע סוד שם המפורש ‪/‬‬ ‫משודר ספר תהלים ‪ ,‬ולשון אותו הפסוק היה‬
‫וטסחה היא כך ‪ ,‬בא׳י אמ״ה האל הזן את העולם‬ ‫שגור בפי משה וסדרו בברכת הזן‪ ,‬וידע כי אח״כ‬
‫כולו בטובו בחסד נותן לחם לכל בשר כל״ח בא״י‬ ‫זוד המלך ע״ה יסדר אותו בספרו כמו שסדר‬
‫הזן את הכל ‪ ,‬וגס כיון מרע״ה בתיקון ברכה זו‬ ‫המזמורים המיוחסים לבני קרח ולחכמים האחרים‬
‫שהיו ישראל אז ניזונים מן המן היורד בכל יום מן‬ ‫הקודמים לו ‪ ,‬וכמו שאמרו ע׳׳י עפרה זקנים‬
‫השמים‬
‫קמה‪289‬‬ ‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרקסא ־‬ ‫בית‬
‫הפו»־ בעמו ישראל ונר‪ ,‬אמה ויציג‪ ,‬וכן הכרכות‬ ‫הנהיה והשה בארה ‪ ,‬וראה כי בפטירתו י פ ס ק‬
‫סל קיש במרב‪ ,‬טל ם אסשר היקונס בזמן בהמ״ק‪,‬‬ ‫המן והבאר ועט־כו למזונות מן השמים ומן הארץ‪,‬‬
‫ו ק הברט ת של מצות אקנ״ו להנירז מסילין או‬ ‫ויהישע תיקן ברכת הארן כי גס ברכת ה א ק‬
‫לסתנמון{‪ .‬בציצית ‪ ,‬ו ק שאר הבר ט ח של שסר‬ ‫צריכה לברכת הזן ‪ ,‬כי עיקר ברכת הזן היא‬
‫וביוך שאמר וישתבח ‪ ,‬וכן ת ^ו ת של שבה אסשר‬ ‫בארץ ‪ ,‬כמו שכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה׳‬
‫היה נ״כ נאמרות ב ז ק המקדש מזמן מרמ״ס ^‬ ‫אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך ‪ ,‬והיא‬
‫אבל קצת הברטם של חול והסלות המועדים‬ ‫המבורכת מכל הארצות‪ ,‬אי־ סונ ה ‪ f t‬נתלי‬
‫וס מוס ט ם צ״ל כי יהיה שיטי בטסח שלהם ב ז ק‬ ‫מיס וגו׳ עיני ה׳ אלהיך בה מראשית השנה וגו׳ ‪,‬‬
‫הנואל והמחייה‪ ,‬כמו ושטר עול הנויס נאמר ומדה‬ ‫וממנה תתפשט ברכה לכל העולם ‪ ,‬כמו שכתוב‬
‫ל ן על ששברת עול הגויה וכו׳ ‪ ,‬ואחה מוליכנו‬ ‫)איוב ה׳( הנותן מטר על פני ארץ ושולח מיס‬
‫קוממיות בארצט‪ ,‬ובשבח אשם בלתן לימוה המשיח‬ ‫מל פני חוצות‪ ,‬ומפני ני כל העולם נכלל בכללה‬
‫מונמ־ שאתה הוא שגאלת אוהט בימי המשיח ‪,‬‬ ‫ומושפע ממנה אנחנו חייבים לברך ברכה זו בכל‬
‫ו ק נר דומה לך מושיעט שהושעתט בתחיית המ מי‪/‬‬ ‫הארצות‪ ,‬כי היא חובת הנוף ‪ ,‬והתחיל ב תקונ ה‪,‬‬
‫ובברכת תקע ב ט »־ גדול נאמר טדה לך ה׳ אלהיט‬ ‫נודה לך ה׳ אלהינו על שהנחלת לאטהיט ולא‬
‫על שתקעת ב ט פ ר גדול לחרותט ונשאת נ ס ו ט׳‬ ‫אמר לנו ‪ ,‬כי גס לדירות הכאיס תיקנה‪ ,‬ואפשר‬
‫וקבצתנו יחד מארצע כנ ט ת וכו׳ ‪ ,‬נודה לך וכר‬ ‫שכיון נס אל האבות כי להס ניתנה הארץ להגתיל‬
‫מל שהשבת שופטיט כב־־אשונה והסרת ממט יגון‬ ‫^ ת ה לבניהם‪ ,‬וחותם בה על הארץ ועל המזון ‪,‬‬
‫ואנחה ומלכת עליט‪ ,‬טדה לך על שלא היתה תקוה‬ ‫כי מא״י ימשך מזון לכל חי ‪ ,‬ויש בהמ״ה תיטש‬
‫לרשעים ו ס׳ ‪ ,‬תשטן בתוך ירושלים עירך לעולם‬ ‫בנוסח הקדום כננד השם במילואו וטכחה כ ך‪,‬‬
‫כאשר דברת וכסא דוד עבדך לעולם וכו׳ ובטינה‬ ‫נודה לך ה׳ אלהינו על שהנחלת לאבותינו ארן‬
‫תהיה בטן עולם בא״י בונה ירושלים‪ ,‬נודה לך‬ ‫ממדה טובה ורחבה ברית ותורה וחיים ומזק על‬
‫על שהצמחת צמח דוד וקרט הרמות ובו׳ ‪ ,‬רצה‬ ‫הכל ה׳ אלהינו אנו מודים לך ומברכים אס שמך‬
‫ה׳ אלהיט ו ט׳ והשטש העבודה כדביר ביתך‪,‬‬ ‫נכתוב ואכלת ושבעת וברכת אח ה' אלהיך עג‬
‫ותחזינה עיניט לעולם שיבתך בציון ‪ ,‬וכתסלות‬ ‫הארץ הטובה אשר נתן לך באיי על ה א ת ועל‬
‫המועדים ‪ ,‬ומפני חטאיט גליט מארצט וכו׳ ולא‬ ‫המזון‪ ,‬כל זה הנוסח היה יטל ליאמר בזמן יהושע‪,‬‬
‫הייט יטליס לעלות ו ט׳ מלך רחמן ששבת ורחמת‬ ‫וברכת בונה ירושלים הוצרכה כי עיקר מזון הארץ‬
‫מליט ועל מקדשך ו ט׳ ובנית אותו והגדלת כ ט דו‬ ‫תלוי בירושלים ובבנין בהמ״ק\כי מציון מצא מורס‬
‫וגלית כ ט ד מלכותך וגו׳ ‪ ,‬והופעת וקרבת פזורינו‬ ‫ודבר ה׳ מירושלים ומהר הקדש ומשם תתפשט‬
‫והבאסט לציון וכר ‪ ,‬יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו‬ ‫לא״י ולח׳ל ‪ ,‬ובנוסח הברכה יש ס׳׳ה היטש‬
‫שעכט שהעלישט ונעעחט שנעשה לעולם קרבנות‬ ‫כשם אדני ‪ ,‬וזה נוסחה ‪ ,‬רתם ה׳ אלהינו עליט‬
‫תוטתיט ;‬ ‫ועל ישראל עמך ועל ירושלים משכן כ ט ד ך ועל‬
‫גי כל הברטס וטסח החפלות יהיו קיימים‪,‬‬ ‫נמצא‬ ‫הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו אביט רפ ט‬
‫זולת מעט הצריטת מעט תיקון‪ ,‬וכן היו‬ ‫זונט הרוימט הרווח לנו ה׳ אלהיט מהרה מכל‬
‫מעולם מזמן מרע״ס כמו שסידר הוא ברכת הזן‪,‬‬ ‫צרוהיט ואל תצריכנו ה׳ אלהינו עוד לידי מתגש‬
‫דהושע ברכה ה א ק ודוד ושלמה בונה ירושלים‪,‬‬ ‫ב׳׳ו ולא לידי הלואסם אלא לידך הטובה המלאה‬
‫לא תקצר ידם מלסדר ברכות המצות ‪ ,‬כי כשהניחו‬ ‫והרחבה לא נבוש בעוה״ז ולא נכלם לעוה׳ב ומלטש‬
‫תפילין משה ואהרן וכל ישראל במדבר לא הניחום‬ ‫בית דוד מהרה תחזירנס למקומה בא׳י גונה‬
‫גלא‪ 3 .‬ר כ ה‪ .‬מ ו שהיו מברכין על התורה הנלמד‬ ‫ירושלים ‪ ,‬כל זאת הברכה היתה ראויה ליאמר‬
‫ה׳ אקרא כמ׳׳ש הרמבץ ז״ל ‪ ,‬כי ג ם‬ ‫מש׳ סי‬ ‫בזמן דוד ושלמה ‪ ,‬ומה שאמר ומלמת גית דוד‬
‫‪0‬הימב?ן ז״ל לא מגה אותה מצוה בכלל תרי״ג‬ ‫מהרה חתזירנה למקומה אפשר שיסדו ברה״ק שראו‬
‫מצות‪ ,‬היא נכללת ככלל מצות ס ׳ ק וכמו שמברכין‬ ‫שימלוך ירבעם על עשרת השבטים כנבואת אחיה‬
‫על ^זורה שהיא א׳ מחרי׳׳ג כן יברכו על כל‬ ‫השילוני והיה עתיד לחזור אליהם לסוף ל״ו שנס ‪,‬‬
‫סצוה ומצוס כמו שאט מברכץ‪ ,‬וכמו כן התפלוש‬ ‫או אפשר שנאמר זה על זמן המשיח ‪ ,‬שידעו‬
‫^ ו ם מג ד א טה מאז היו חובה למשה ולישראל‬ ‫שהמרב הבית בראשונה ובשניה כמו שהוא רמוז‬
‫כשנצטוו על התפלה ופבדחס את ה‪ /‬ולעבדו בכל‬ ‫בחורה ביאת המשיח באלף הששי ‪:‬‬
‫לבבכם‪ .‬ולא מצר מהם כת לסדר י״ח ג ר ט ת ‪,‬‬ ‫ונדזזור לענין הגר ט ת והתפלות אשר שקטאנשי‬
‫ומה ששט במגילה ק׳כ זקנים ומהם כמה נביאים‬ ‫כנסת הגדולה ‪ ,‬כי גס הג ר מ ת של ש״ש‬
‫ס ק ט י״ת ב ר ט ת על הסדר ‪ ,‬אפשר כי סדרום ‪V‬‬ ‫ערב ובקר אפשר שנתקנו בימי מרע׳ס‪ ,‬יוצר חור‬
‫אחר זו אטיס שכל אחת בפני עצמה היתה‬ ‫ובורא חשך ונו׳ בא״י יוצר המאורות‪ ,‬אהבת מולם‬
‫סדורה כבר ‪ ,‬והביא בשבלי הלקט מן האגדה מאי‬ ‫וכו׳ ושבור עול הטיס מעלצוארנו‪ ,‬שבור עולם‬
‫^ הסדר על סדר עולם שכך מצינו י׳ת ב ר ט ת‬ ‫שלא ישלטו עלינו והוליכנו קוממיות לארצנו טל‬
‫של הקלה לעולם היו מתוקטת זו אחר ‪ , V‬כיון‬ ‫זמן הגאולה דכתיב ואולך אתכם קוממיות בא״י‬
‫שבאו‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק סא‬ ‫‪.‬בית‬ ‫‪290‬‬
‫כלומר שם י״ה יהיה רבא בכל העולם‪ ,‬כי כתיב‬ ‫שבאו אנשי כנסה הנמלה כללום ותקנום כסדרן;‬
‫כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק וגו׳ ‪ ,‬כי‬ ‫כשניצל אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת‬
‫פד זמן המשיח יתקיים שיהיה הכסא שלם והשם‬ ‫ואמרו מגן אירהס ; כשנעקד יצחק אמרו מחיה‬
‫שלם ‪ ,‬וכמו שאמרו על הכתוב כי בהר ה׳ בציון‬ ‫המתים‪ ,‬כשפגע יעקב בשערי רחמים והקדיש שמו‬
‫אז יהיה אויה למושב לו ‪ ,‬והוא האליףשל כסא‬ ‫אמרו האל הקדוש ; כשלימד גבריאל את ‪cpv‬‬
‫החסרה בכס ו״ס של י״ה החסר בכס י״ה ‪,‬‬ ‫שבעים לשון אמרו חונן הדעת וכו׳ ; כמ״ש שם ‪,‬‬
‫וכן הקדושה של יוצר שמקדישים המלאכים‪ ,‬וקדושה‬ ‫הרי שייחסו חתימת י״ה ברטת לאבות הראשונים‬
‫של תפלה שאנו מקדישים כמו המלאכים היו‬ ‫ובניהם ע״י המלאכים ; וא״כ מאז היו מספלליס‬
‫אומרים אותה מקדם ואפילו בימי משה ‪ ,‬ויותר‬ ‫כל י״ח בר ט ת כעין מה שאט מתסלליס אותם ג׳‬
‫היה נאה להם לאמרה ממה שהוא נאה לנו ‪,‬‬ ‫ראשונות וג׳ אחרונות ואמצעיות; כנגד י״ח יטליות‬
‫שהיו יודעים מפי מרע״ה נועם שיח סוד שרפי‬ ‫שהיו בהם נ״כ; וכנגד כמה דברים של י״ח שדרשו‬
‫קדש שהיו משלשים לו קדושה והיו אומרים קק׳׳ק‬ ‫בהם כי לא נופלים היו ממנו; ולא טובים וצדיקים‬
‫ה׳ צבאות מלא כל האדן כבודו ‪ ,‬כי מה שכתוב‬ ‫אנחנו מאבותיט שנהלל וגשבח לה׳ יותר מהם ‪,‬‬
‫בנביאים וכתובים רמוז בתורה כמו שכתבט‬ ‫ואנשי כנסת הגדולה תקנום וסדרום מלה במלה‬
‫למעלה ‪ ,‬ועד השתא גמרא גמירי לה עד ^ ת א‬ ‫כמו שאנחנו אומרים אותם היום נדי שיהיה‬
‫ישעיה ואסמכיה אקרא ‪ ,‬כמו שאומרים בגמרא‬ ‫שגורה בפי הכל עלניס וכעלי לשון צחה; כי מקודם‬
‫על כיוצא בזה ‪ ,‬ולמה תקצר לשונם מלהלל ולקדש‬ ‫היו כולם בעלי לשון צחה וכל אחד היה אומר‬
‫שמו כמונו ויוחד ממט‪ ,‬אס אט בני איש הראשונים‬ ‫הי׳׳ח ברכות על הסדר פתיחתן וחתימתן ; כי‬
‫הס מלאכים ‪ ,‬והיו יודעים להתפלל יותר ממנו‪,‬‬ ‫אמצעיתן כל אחד היה אומר כפי צחות לשונו‬
‫וכמה הלכתא נברוותא אנו לומדים מתפלת חנה‪,‬‬ ‫וכפי הזמן ; וכן הברכות של המצות היו אומרים‬
‫וכל שכן מן האנשים החסידים שהיו מתפלליס אז‬ ‫אוהם כמו שאנחנו אומרים ; כשהיו מסעעפים‬
‫ערב ובקר וצהרים ובכל עתי צרתה‪ ,‬כי מסתמא‬ ‫בציצית במדבר היו מברכים ; והמאתיס וחמשיס‬
‫בתי כנסיות היו להם בכל עיר ועיר להתקבץ‬ ‫איש נשיאי עדה קריאי מועד ונו' שנתעמפו‬
‫בשבת ובשני ובה׳ לקרוא בתורה ברבים כתקנת‬ ‫בטליתות שכולן תכלת בר ט והיתה ברכה לבעלה‪,‬‬
‫משה ר בי ט‪ ,‬ובהם היו מתפללים ערב ובקר‬ ‫שלא הטילו בהם ציצית שהיו אומרים ^י נ ם‬
‫וצהרים ‪ ,‬שהרי בירושלים בזמן בית שני היו בתי‬ ‫חייבים הטליתות שכולם תכלת ; וכן בכל המצות‬
‫כנסיות כמנין מלאת״י ‪ ,‬וכנגדן בתי מדרשות‪ ,‬וכל‬ ‫שהיו עושים במדבר היו מברכים ‪ ,‬ואפי׳ ברכוש‬
‫שכן בזמן בית ראשון שהיו יותר ‪ ,‬וכן בכל ערי‬ ‫של שחר היו מברכים ; כי למה לא יודו לה׳ על‬
‫ישראל היו רבים וכמ״ש והשמוסי את מקדשיכם‪,‬‬ ‫כל דבר ודבר שאנחנו נותנים לו הודאה בשכבנו‬
‫כי לא לבד על בהמ׳יק נאמר אלא על כל בתי‬ ‫ובקומנו‪ ,‬פוקח עורים זוקף כפופים משיר אסורים‬
‫כנסיות חפי' בח״ל שהם מקדש מעט ;‬ ‫וכו'‪ ,‬וכן שאר ברכות של הודאות היו אומרים‬
‫והנכון כי בזמן היתר הבמות להקריב קרבנות‬ ‫אותן בעתם בין בסגנון זה שאנו אומרים בין‬
‫גדבה ‪ ,‬המקום שנתקדש לבמה והקריבו‬ ‫בסגנון אחר ‪ ,‬אלא שאפשר שבדורות הראשונים‬
‫בו היו מתפללים שם והיה נשאר המקום ההוא‬ ‫היו רובם דבקים בעבודת ה׳ וכל אחד מהם מגמת‬
‫מקודש והיו טניס בית הכנסת לרבים ‪ ,‬וכשנבנה‬ ‫פניו ולבו היה שוה להודות לה׳ על כל פרט ופרט‬
‫בית עולמים שנאסר הבמות היו מתפללים ג׳כ‬ ‫ממה שהיה הוה להם בכל יום כל א׳ כפי צחות‬
‫באותם המקומות‪ ,‬והיו משלמים בשפתותס תפלות‬ ‫לשונו ‪ ,‬ואנחנו צריכים שיזכירט חז״ל פ׳׳ה בכל‬
‫ותהלות לאל במקום המייס והכבשים שנקרט‬ ‫דבר של הודאה לאל יתברך שנודה לו‪ ,‬וסדרו לנו‬
‫שם‪ ,‬ועכ״ז יהיה יתר שאת ומפלה בתפלות ותהלות‬ ‫עניינים כדי שלא נשכח ‪ ,‬כי אין אנחנו זהירים‬
‫לאל בזמן התחייה ממה שהיה קודם אפילו בזמן‬ ‫בכבוד ה׳ ואהבתו ויראתו על פניט כל היום כמו‬
‫הגאולה ובזמן הביס ‪ ,‬כי אז היו צריכים להתפלל‬ ‫שהיו רובם זהירים בזמנים הקודמיס‪ ,‬ואין מזהירים‬
‫על ביאת המשיח בקן הימין ועל תחיית המתים‬ ‫ננזהריס ‪ :‬ו ל א לבד במה שהוא מן התורה אלא‬
‫כמו שכתבט ‪ ,‬ואחר הגאולה והתחייה לא יצטרכו‬ ‫גם בתקנות וסייגים שתקנו הנביאים היו זהירים‬
‫לשוס דבר אלא להודות לאל יתב׳ על מה שעבר‬ ‫יותר מ מנו‪ ,‬וכמו קריאת התורה ברבים בשבת‬
‫ולהללו על ההוה‪ ,‬וכמו שכתוב למעלה כי בהסרת‬ ‫ובשני ובחמישי ובר׳׳ח ובמועדים שהוא תיקון‬
‫לב האבן מבשרה והיות להם לב בשר יהיה גופם‬ ‫מרע״ה‪ ,‬והיו שואלים ודורשים בענייט של יו ם‪,‬‬
‫זך ודק נכון לעבודת ה׳ ‪ ,‬כעין יצירה ראשונה‬ ‫ואס כן היו מתקבצים בכל ימים אלו בבתי‬
‫שהיה אדה״ר יציר כנדו של הקב״ה ‪ ,‬ולכן יהיה‬ ‫כנסיות לקרוס בחורה ברבים ומסתמא שם היו‬
‫מזונם זך ונקי קרוב למן שירדה מן השמים‪ ,‬כי‬ ‫מתפללים בכל יום והיו אומרים קדיש וקדושה‪,‬‬
‫גס חומרי הקרקעות ישתנו לטובה ולברכה בדגן‬ ‫כי מן הדברים ה צריכים עשרה הוא קניאת התורה‬
‫ת־רוש ויצהר ושאר הסירות וצמח האדמה באיכוסס‬ ‫והיו אומרים קדיש על קריאתה ‪ ,‬ואפילו בזמן‬
‫וזטתם ‪ ,‬כעין צורך האנשים זכי המזג היושבים‬ ‫מימיה היו יטלים לומר יתגדל ויתקדש שמיה רבא‪,‬‬
‫עלי ם'‬
‫ק מ ו ‪ 91‬צ‬ ‫א ל הי ם‬ ‫׳שער ה י ס ו ד ו ת פ ר > ן ם א > ‪5 5‬‬ ‫בי ת‬
‫»ז כ ל >שמה בימ שע איט נכלל ג״ס בהם ‪:‬‬ ‫מליה ‪ ,‬כי כל מה שאירע מן הרמות והגליות היו‬
‫ו ע ל זה מ|מר ט מיקר סיות וקיום האדם הוא‬ ‫בסנ ת הנחש הוא יצר הרע מקללת אדם ו‪ v5‬ה על‬
‫‪, , ,‬בנפש ‪ ,‬ושני לה הרו ס‪ ,‬ואחריה הנשמה ‪,‬‬ ‫מנ ע ם ומזנה הרע ‪ ,‬וכמו שיהו ‪ p‬ענץ האנשים‬
‫ועלשק נזבלום כיסוד על האדס ‪ ,‬ט אטלו כנפש‬ ‫ויהשך להם הקללה לברכה כן יהק• קללת הארץ‬
‫המכר בגינו אינה נ קר^ז נפש אלא בשתוף השם‬ ‫שנאמר בה וקוץ ודרדר תצמיח לך לגרכה‪ ,‬שתצמיח‬
‫ל»־ך נפש ^ ‪ , 0‬כי נפש הבהמה כתוב יצירתם‬ ‫פירות וצמחים זכים הראויים למזג האנשים זהי‬
‫ק‪ :‬הי םודו מ ה ס ס סוגי ס‪ ,‬כמ״ש ישרצו המים שרן‬ ‫המזנ שיהיוב ז ק התחייה וכמ״ש הכ׳)יתזקאל ל״ו(‬
‫ג‪ 0‬פ ‪0‬י ‪ , 9‬תוצא הארן נפש סי ס‪ ,‬ונסש האדם‬ ‫ואתם הרי ישראל ענפכם תחט ושריכם סשאו‬
‫כ ק > ו « ויפנו באפיו נשמת סייס ‪ ,‬ויהי האדם‬ ‫לעמי ישראל כי קרבו לבוא ‪ ,‬כי הענפים מגינים‬
‫לנפש תיס^ ט נשמת ה א מ ט א מנסיחת ס׳‬ ‫על הפירוש משרב ושמש < וכמו שאמרו חז״ל‬
‫וממנה נהייתה באדם לנפש מיס ‪,‬‬ ‫אלסים‬ ‫אלמלא עלייא לא איתקיימו אתכליא^ ולכן א סו‬
‫ג לו »־ » ש שיש בה סיות מלמעלה לא כנפש הב״ת‬ ‫שימנו ענפים להגין על הסירות שיהיו זכים ונקיים‬
‫סהיא מלתקה בארן ‪ ,‬וכמו שתמס אונקלום לרות‬ ‫ראויים לשלוח מהם מנחה ומשאת‪ ,‬כמ׳ש ופריכם‬
‫)«ללא< ן«‪:‬פש ט ס של ב״ח תרגם נפש מיסא ‪,‬‬ ‫סשאו)לשק משאש( לעמי ישראל‪ ,‬כלומר שהם עשה‬
‫‪ w‬גינ׳ קי »פ ש היא סזונס לפ טי ס כמו‬ ‫עמי זכים טו פ ס ובנפשם כי קרבו לבוא אליו ית׳‬
‫‪ . c‬׳ מג א ר בעו״סו‬ ‫ממה שהיו רחוקים ממנו במזגם ומנעם ‪ t‬ומתת‬
‫ו כן ס קי ם והמות הס דבקים בנפש יותר מכרות‬ ‫יתקרבו בתשובה לבוא ‪ ,‬גם ירמוז כי ק ר ס מצה‬
‫‪ .‬ונשמע‪ ,,‬כמו שכתוב ומיסה נפשי טלל ך ‪,‬‬ ‫אל עצמו ל ט א ט ל ט ל מחילות לאיי ותשובנה שס‬
‫ל ס ת יו ס נ פ ש י‪ .,‬ב צ א ת‪ .‬נ פ ש ה ני פסה ‪ ,‬לא‬ ‫^‬ ‫הנפשות לגופיהם ‪:‬‬
‫את נפשן‪ ,‬נפש תחת נפ ש‪,‬‬ ‫ככט נ פ א‪,‬‬
‫וגכימס סנסש ה ט א נ מה פ ע ט ם ‪ ,‬נ פ ר נפשו ‪,‬‬ ‫פ ר ק שני ם ו ש שי ם‬
‫ל ‪9‬ו ‪ 6‬לא י מ ק ^ פל כל נפשות מת ‪ ,‬כל ממא‬
‫מ ש ‪ ,‬ט יכה כל נפש ‪ ,‬כל הורג נפש אדם ‪,‬‬ ‫ם צ א נ ו חיות האדם נקרא במקרא שלשה שקם‬
‫ותרבה טוצא בזה בסוי ה נט איס וכטבים ט ת ם‬ ‫נפש רוח נשמה ‪ ,‬ו מ ס סופרים ורוב‬
‫ס כ ק ב הסייס והמות לנפש ‪ ,‬וכן ברוח בשמשון‬ ‫סכמי הקבלה הן ג; וסדר מעלתן נפש רוח נשמה‪,‬‬
‫ומשב רונן וימי ‪ ,‬ובאיש מצרי שמצא שאול ותשב‬ ‫ורוב מה שיכונה מ חיו ת האדם הוא בשם נפש ‪,‬‬
‫רו ט אליו; רו ט ונשמתו אליו יאסוף‪ ,‬תצא רו ט‬ ‫כי מצאט בסורה לשון שס נפש יומי ממאתיס‬
‫ישוב לאדפמו‪:,‬והרוס ס « ב אל האלטס‪ ,‬ובעצמות‬ ‫פעמים ‪ ,‬ובנביאים יותר מר״ס ‪ ,‬ובכתובים י ו ^‬
‫יתזי^ג‪ .‬כעה פעמים פפייה ט ו ח ‪ ,‬וכן בנשמה‬ ‫מבנביאיס ‪ ,‬ולשון שם רוח המורה על חיות האזם‬
‫נשמת מ מ ג י י ס ב א טו מכל א»־ בסרבה מ ט ‪,‬‬ ‫לא נמצא בתורה כי אס מועס‪ ,‬אשר בו רוח חיים‬
‫לח ^ ס כל מומה‪ ,‬כל הגשמה החרים‪ ,‬ביהושע ‪,‬‬ ‫ב׳ פעמים ‪ ,‬ונשמת רוח חיים ‪ ,‬אל אלהי הרוחות‬
‫לא■ מתר‪ .‬כל מ מ ה ‪ ,‬לא סשאיח כל נשמה ‪.‬‬ ‫לכל בשר‪ ,‬וכל שאר לשון רוח לא נאמר אלא על‬
‫ובמלטם » השאיר כל נשמה לידגעס ‪ ,‬עד אשר‬ ‫הרצון וכיוצא בו או על הנבואה או על פאות‬
‫לא ט ת י ט נשמה בבן תצרטס‪ ,‬באיוב ו מ מ ט אליו‬ ‫העולם ‪ ,‬וכן בנביאים וכתובים לא יעלו לעשרה‬
‫‪ ,‬ו מ מ ת‪ ,‬ל א נ ^ ר ה בי בדניאל ‪ ,‬ואיט‬ ‫פעמים מה שנאמר רוח על רוח מיום האדם ‪,‬‬
‫כ ‪ 0‬מ >שוןהכ^!ז והריגה ט אם מ » ו‪ ,‬שהחיות‬ ‫לשון נשמה לא נזכר בתורה כי אס ג׳ פעמים ‪,‬‬
‫תלוי בה‪ ,.‬ה ט היות של ג״ח שטא תלוי בנפש‬ ‫נשמת חייה ‪ ,‬נשמת רוח חיים ‪ ,‬לא תחיה כל‬
‫שלהם ; ני מ ת טן בהם ונם לא נשמה ‪ ,‬ומס‬ ‫נשמה ‪ ,‬ובנביאים וכסוביס כמו כ׳ סנמוים הל‬
‫סתוזפר בהם מ ת ו מ פ ה הוא בשסוףהאדס כמו‬ ‫לשון נשמה ; ושלשה שמוח אלו נשתתפו ג י נ‬
‫שסבאט ^‪ 3‬לם ‪ ,‬ורות ש טזנר טל הנהמה לבדם‬ ‫לחיות בעלי חיי ם‪ ,‬כמו נפש חיה שנזכר בפרשת‬
‫בגר פירש והבדיל טן רוח האדם שאמר בה‬ ‫בראשית כמם פעמים על ב״ח ‪ ,‬וכן ומנה נפש‬
‫העולם ט א למעלה ומימן הבהמה אמר טו ר ד ת‬ ‫בהמה ישלמנה נפש תסס נפש‪ ,‬ובנביאים לא נמצא‬
‫ט א למפה ל קין ‪ ,‬כ ט שכטב ביצירה בנפש ט ס‬ ‫כי אס והכלכים עזי נפש ‪ ,‬וכל נפש תיה בסוף‬
‫פוצא ת ארן נפש ט ם‪ ,‬ונ ס •כל לשון נפש שנזכר‬ ‫יחזקאל ‪ ,‬ובכתובים יודע צדיק נפש בהססו ‪ ,‬מן‬
‫» ״ י ו ‪ :‬ת ו א ^ ל י צ י י ס נפש ה ג׳ ח‪ ,‬שכתוב נ ק‬ ‫שם רוח נשתתף לאדם ולס ת יחד‪ ,‬לשחת כל גשר‬
‫ט ס ‪ ,‬וטצא הארן נסם‬ ‫יפיצו ה ט ס שרן‬ ‫אשר ט רוח חיים ‪ ,‬מכל בשר אשר ‪ 0‬ח ח חיי ם‪,‬‬
‫ט ס ‪ ,‬וכל ^ ן נפש מז כ ר באדם הוא סמוך‬ ‫כל אשר נשמח רות חיים באפיו ‪ ,‬ובקהלת מ ם‬
‫לכפת ט ה ^ ? י גאדס שנמשן מהפחת ה׳ א ל ט ם‬ ‫האדם ורוח הבהמה‪ ,‬לא נמצא שם רוח על בית‬
‫באפו ^ אדם הראשון מ מ ת רוח טי ס ‪ .‬הכלל‬ ‫שיחוד כי אס כאן ורוח הבהמה ‪ ,‬ונם זה על ט‬
‫כי ט ק ד ט ו ת ה אן ‪ 0‬כ » מ העולה למעלה מנפש‬ ‫הזכיר רוח האדם קודם ‪ ,‬ושס נשמה לא מזכ ר‬
‫הבהמה ‪ ,‬ומוסר האדם מן הבהמה ג״כ רות‬ ‫בב״ח כי אם פעם אחת כל אשר נשמח רוח מי ס‬
‫ו מ מ ה אשי אינה בכלל סב״ק ולטות הנפש עיקר‬ ‫באפיו ‪ ,‬וגס זה נשתוף האנשים ‪ ,‬כי ג׳ פעמים‬
‫בגוף‬
‫אלהים‬ ‫שער היסודות פרק סב‬ ‫בית‬ ‫‪292‬‬
‫בגוף האדם יוחר מרוח ונשמה ‪ ,‬גתייחס האדם אליהו שקרא אל ה׳ ואמר השב נא נפש הילד‬
‫בחייו בשם נפש ‪ ,‬כמ׳ש הנפש אשר עשו בחרן ; הזה על קרבו וישמע ה׳ בקול אליהו וחשב נפש‬
‫כל נפש בניו ובנותיו ‪ ,‬שש עשרה נפש ‪ ,‬כל נפש הילד על קרבו ויחי ‪ ,‬ושילם אליהו לאשה כיובה‬
‫י׳יד‪ ,‬כל נפש שבעה‪ ,‬כל נפש ששים ושש ‪ ,‬שבעים מדה כנגד מדה ‪ ,‬שהיא כלכלה אוהו להחיות את‬
‫נפש ‪ ,‬במכסת נפשות ‪ ,‬מספר נפשותיכם ‪ ,‬וברוב נפשו וכמו שאמר לו האל ית׳ הנה צויתי שם אשה‬
‫מקימות אלו מזכיר נפש לכלול אנשים ונשים כמו אלמנה לכלכלך והוא החיה את בנה ‪ ,‬ובכלל‬
‫שכתוב כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש ‪ ,‬ובכלל הכלכול היה כל מה שהיה צריך לתיקון המאכל‬
‫השבע ם נפש יש נקבות ג״כ ‪ ,‬וגס כי בענין י״ד שלחן מעה כסא ומנורה בעלייה אשר ישב שם ‪,‬‬
‫ושבעה אין בכללם נשים ‪ ,‬הזכיר בהם נפש כמו כי מקודם היה מצעיער אליהו בנחל כדי שיהיה‬
‫שהזכיר באמרים ‪ ,‬ובנשי מדין כתוב נפש כמה בצער בשכבו ובקומו בלי כר וכסת ‪ ,‬ותיקון המאכל‬
‫אפשר שהעורביס היו מביאים אותו מתוקן כמו‬ ‫פעמים ‪:‬‬
‫וכן להיות הנפש עיקר בחיות האדם ויש לה מעלה שהלחם היה אפוי הבשר היתה ג׳יכ צלי או מבושל ‪,‬‬
‫רבה על נפש הבהמה ‪ ,‬נתייחס אליה עשיית וכמו שאמרו חז״ל כי משלחן אחאב היו מביאים‬
‫המצות ואזהרות ועונשן ושכרן ‪ ,‬כמו שכתוב בכל לו ‪ ,‬לא אמרו מבית אחחב אלא משלחנו כלומר‬
‫לבבך ובכל נפשך ‪ ,‬בכל לבבכם ובכל נפשכם ‪ ,‬מבושל או צלוי ‪ ,‬כי לא היה לו שם בית תבשיל‬
‫כמה פעמים בתורה ובנביאים וכתובים‪ ,‬ובאזהרות לבשל כי גס כלי לשתות מים לא היה לו כמו‬
‫נפש כי החעא ‪ ,‬נפש כי תמעול ‪ ,‬כל נפש אשר שדייק הכתוב ומן הנחל ישתה ‪ ,‬כלומר מן הנחל‬
‫תאכל וגו׳ ‪ ,‬אל תשקצו אס נפשותיכם ‪ ,‬ובעונש עצמו בלי שוס כלי ‪ ,‬ועל כן אמר לכלכלך על כל‬
‫העיבר כתוב כמה פעמים ונכרתה הנפש ההיא‪ ,‬הדברים שהיה צריך ‪ ,‬וכשבא אל פתח העיר ראה‬
‫והאבדתי אח הנפש ההיא‪ ,‬הכרת תכרת הנפש וגו׳ אשה והכיר במלבושיה ובמה שהיתה מקוששת‬
‫וכיוצא באלו‪ ,‬ומכלל עונש הלאו אתה שומע שכר הן עצים כי היתה אלמנה ‪ ,‬ורצה לנסות אס היתה‬
‫שהוא עשיית המצ־ת ‪ ,‬וכתוב ג״כ)ש״א כ״ה( והיתה זאת האלמנה אותה שנאמר עליה שנצעוית‬
‫נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו'‪) ,‬תהלים כ׳ה( לכלכלו‪ ,‬ולכן אמר לזאת קחי נא לי מעע מיס‬
‫נפשו במובהלין ‪) ,‬שם ל״ד( בה׳ התהלל נפשי‪) ,‬שם כי היה צמא על שהנחל נתייבש ‪ ,‬ואמר בכלי על‬
‫קמ״ז! שובי נפשי למנוחייכי‪) ,‬ישעיה נ״ה( ותתענג שעד עתה לא היה פותה בכלי אלא בידיו או‬
‫בדשן נפשכם וכיוצא באלו‪ ,‬ולא לבד בעשיית מצות שהיה מלקק בלשונו כשלש מאות אנשים של גדעון ‪,‬‬
‫המעשיות נצעוית הנפש אלא גס במצות שכליות וכשראה שהיתה הולכת ‪ ,‬חשב כי זאת היא‬
‫אהבת ה׳ בכל לב ובכל נפש‪ ,‬בךחשיה נפשי‪ ,‬והתפנה האשה האלמנה כי הראה פועל נדיבות שהלכה‬
‫היא מיוחדת לנפש כדכתיב ולעבדו בכל לבבכם לקחת מיס יותר מרבקה בענין זה ‪ ,‬שרבקה‬
‫ובכל נפשכם ‪ ,‬ברני נפשי את ה׳ נמה פעמים ‪ ,‬שהיתה על העין ממש ‪ ,‬ולכן אמר אליעזר והיה‬
‫הללי נפשי את ה׳ ‪ ,‬נפשי להודות את שמך ‪ ,‬הנערה אשר אומר אליה העי נא כדך ואשתה‬
‫וברוח לא נמצא בו הפלה כי אס בהיותו במערה ואמרה שתה וגס גמליך אשקה היא האשה‬
‫חפלה וגו׳ אשפוך לפניו שיחי וגו׳ בהתעעף עלי וגו׳ ‪ ,‬כ״א הוא היה אומר לה המי נא כדך‬
‫רוחי‪ ,‬ובנשמה לא נמצא בכל המקרא אלא ואשתה והיתה משקה אותו ולא לגמליו לא היתה‬
‫כל הנשמה תהלל יה הללויה‪ ,‬וג׳ חלקי התפלה שהם בזה שים הוראה שהיתה בת גומלת חסדים ‪ ,‬מפני‬
‫סידור שבח ושאילת צרכיו ונתינת הודאה הנכללים שהיתה על העין והיה נקל להשקותו ‪ ,‬אבל זאת‬
‫בתפלה‪ ,‬שאילת צרכיו היא המיוחסת לנפש וסידור האשס שלא הוזכר שהיתה על העין והיתה הולכת‬
‫שבה והילול מיוחס לנשמה ‪ ,‬כדכתיב כל הנשמה להביא לו מיס היתה הוראה שהיתה גומלת חסדים‬
‫תהלל יה הללויה ‪ ,‬ונתינת הודאה ברוח כדכתיב וידע כי היא האשה שנאמר לו ‪ ,‬ולכן אמר לה‬
‫וקחי נא לי פס לחם בידך ‪ ,‬והיא ג״כ הרגישה‬ ‫)ישעיה כ״ו( אף רוחי בקרבי אשחרך ‪:‬‬
‫ו ב ה י ו ת המ‪,‬צות והאז־רוס ושכרם ועונשם עיקרם כי על ידי זה האיש תתפרנס היא ובנה ‪ ,‬ואמרה‬
‫בנפש ‪ ,‬אס כן התחייה עיקרה היא על חי ה׳ אלהיך אס יש לי מעוג וגו׳ ואכלנוהו‬
‫הנפש ‪ ,‬כמו שכתוב נפש חיה בפעם הראשון ומתנו ‪ ,‬כי כוונתה לומר לו שישגיח בעדה‬
‫שנזכרה הנפש ‪ ,‬להורות שהיא עתידה להיות חיה ובעד בנה כי לא היה להם כ״א מלא כף קמח‬
‫בסוף לזמן התהייה ‪ ,‬ואמרו חכמינו ז׳׳ל מנין ומעע שמן וגו׳ ואכלנוהו ומתנו ‪ ,‬כלומר כשנאכל ‪,‬‬
‫לתחיית המתים מן התורה שנאמר הכרת הכרת אותו אין לנו תקוה על לחם אחר אלא שנמות ‪,‬‬
‫הנפש ההיא עונה כה ‪ ,‬הכרה הכרת בעוה׳׳ז עונה או שהפליגה להמעיע בכף קמח ההוא שאפילו‬
‫בה לאימת לאי לעוה״ב ‪ ,‬הנה שלסבת כי הנפש שיאכלו אותו היא ובנה לא היה בו ספוק להיותם‬
‫עונה בה שלא חזר בתשובה בהיותו בחיים אינה חיים וניזונים בו שעה אחת בלי מאכל אחר אלא‬
‫זוכה לתהייה המתים בימי הישועה ‪ ,‬ואס חזר אחר אכילתם אותו מיד יהיו מתים ‪ ,‬וזהו הציווי‬
‫בתשובה אפילו היה מעון כרת החמור הזכה שאמר האל יתברך הנה צויתי שם אשה אלמנה‬
‫לתחייה ‪ ,‬וכן מצאנו בתחיית בן הצרסית על ידי לכלכלך ‪ ,‬שנתן בלבה שתשיב אמריה לו כמו‬
‫שהשיבה‬
‫‪293‬‬ ‫ממז‬
‫!נ‬
‫אלהים ‪.‬‬ ‫יטעד היסודות פרק‪.‬סב‪..:‬‬ ‫בית‬
‫אס‪.‬פו‪ 9‬י ‪ . ,‬ט נןל־ססד מיכה זו שעשה האל יס׳‬ ‫שהשיבה ‪ ,‬ועל זה השיב לה אליהו אל> ‪ ^ v t‬ו ט ‪/‬‬
‫זטושי שהר מוט שימות ב ר והרי מ א‬ ‫שנתאמת כי זאת היא האשה אסר ס ני ה ם׳‬
‫‪,‬קגמה אותו ‪ ,‬ואמר לה תני לי אש‬ ‫כאיט‬ ‫לכלכלו והיא ו מ ה יתכלכלו עמו ‪ ,‬ולק אמר לה‬
‫^מך‪ ,‬לא א פ י » ; י א תגק־ אלא תנהו לי כלומר‬ ‫אך משי לי משה עוגה קמנה בראשונה ‪ ,‬ומסגי‬
‫הו א מ י ^ י ם גמדרגסי‪ ,‬כמו שאמרו זיל שהיה‬ ‫שנתנה שיעור לקמח שאמרה מלא כן( קמרו ואין‬
‫זה י ו « ק אסמי ט זכה להיות נביא על שזירר‬ ‫הברכה שורה על דבר המדוד‪ ,‬לזה אמר לה‬
‫עליו אליהו ג׳ סעמים פ ד ששבה נ פ ט אליו‪ ,‬ואמר‬ ‫פשי לי משם עוגה קטנה ולא יהיה טדע שיעור‬
‫‪,‬משב נא‪.‬נסק הילד ולא החיה אס הילד‪ ,‬כי אע*פ‬ ‫המומר ממלא הכף ואז תחול בו הברכה שסעשי‬
‫שהיה מה כ ק שלא עברו עליו כ*ד שעות מ ז ק‬ ‫לך ולבנך ‪ ,‬כי היא אמרה כי לא יססיק לס ולבנה‬
‫שקו עדיין גסשו לא עלתה למעלה אלא שהיסה‬ ‫אלא שימותו מיד אחר האכילה ‪ ,‬ועתה בדיבור‬
‫מם הו»*ו על מ ו ף וםיה קרוב להשיבה אליו ‪,‬‬ ‫הנביא יספיק לשלשסס ליום אחד לסחוס וזאס‬
‫ולק אמר ו מ ג גא נפש הילד על קרבו ‪ ,‬כלופר‬ ‫היא ברכה א ח ת‪,‬ו כ די שיספיק לימים אמר כיב ה‬
‫ה מ ט ל^א שהיא קרובה ומסתופפת‬ ‫^א‬ ‫אמר ה׳ אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצסמס‬
‫מליו■ סשב נא ב מו ט ובקרט‪ ,‬וישמע אלהים בקול‬ ‫השמן לא מחסר עד יום מס ה׳ גשם וגו׳‪ ,‬ו הי ק‬
‫^י הו ומשב‪ ,‬ה ס ט שאמר ב׳ פעמים על אליהו‬ ‫אמר זה האל ית׳ כמו שאמר לו הנה צויהי שס‬
‫^ י א אל ל אמר ששפע אלהים בקול אליהו‬ ‫אשס אלמנה לכלכלך ‪ ,‬וראה שהקרה השה לסגוו‬
‫ט‪1‬ם ^ ד א ל)‪ .‬מל תשב גא נפש הילד ונרצה לו‬ ‫אשה אלמנה זו שאמרה לו כי לא היה לה אלא‬
‫לא מל מם שקרא• אל ‪0‬׳ ק ד ם ואמר הגס על‬ ‫כד הקמח ההוא ואכלטהו ומתה ‪ ,‬וידע כי פל‬
‫האלמ^ו‪,‬הרעות להמית את ג נ ה‪ ,‬שהיה נחשב לו‬ ‫‪ r‬אח אמר שתכלכל אוחו בכד הקמח ההוא ‪.‬‬
‫‪ -‬ד י ס ר ז ה כ ^ ם ולא דקדק עמו ה׳ כי על מס‬ ‫ואמר על כד הקמח לא מכלה כלומר שי ‪ 0‬מ »ן‬
‫ה מזה דיבר‪ .‬ואמר לה ראי חי גנך‪,‬‬ ‫^‪ 5‬עער‬ ‫ממה שהיה מלא כף ‪ ,‬אבל לא תכלה בכל *וס‬
‫לא אמר לה ראי סיס בנך אלא מ בנך כלומר סי‬ ‫שיקחו ממנו ישאר קצת ממלא כף שהיה בפד ‪,‬‬
‫היה והיא‪ .‬גמו מתעלף כיון שעדיקנסשו הימה‬ ‫ובשמן אמר לא תחסר שנראה שלא יחסר משיעור‬
‫מ ס תו ק מ מליו וקרובה לשוב אליו כמ״ש‪ ,‬ומפט‬ ‫המועט שהיה בצפחת ‪ ,‬כי גס שיקחו ממט בכל‬
‫שהיא ש ת קן ם קצם ג עטן ברכה הכד והצפחת‬ ‫יום לעולם לא יחסר ממה שהוא עמה ‪ ,‬והסבה‬
‫מהם ם ו ‪ #‬מנין המיית בנה נתאמתה בדמסה כי‬ ‫היא כי במלא כף הקמח שהיה גו שיעור קודם‬
‫גם ברכס הכד ויופ חת סיה מאס השם ‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫גם כי אס״כ נשאר כל השיעור בעשייס פוגה‬
‫עתה זה ידעתי כלוגמ־ מזה שעטת מסה להחיות‬ ‫קמנה לו ‪ ,‬אפילו הכי יחסר מן השיעור של ^ א‬
‫?י איש‪ ,‬אלהים אמה ודבר ס׳ שדברת על‬ ‫כף אבל לא תכלה ‪ ,‬ובשמן שאוהו המופע לא‬
‫הכד והצסמת שנתקלנלק על ידם בפיך אמת ‪.‬‬ ‫היה משוער מקודם לא יחסר ממט כלל אלא‬
‫ה כ » כי המיתה והמסיים ט א לנפש ‪:‬‬ ‫ישאר גו כל מה שהיה בצפחת‪ ,‬נס שיסתסלץ מחט‬
‫‪ 5,‬נ ן מציט במומאס מ ט ם מל מה שאה״כ לנפש‬ ‫בכל יום ‪ ,‬ונאמר והלך ותעשה כדבר אליהו עוגה‬
‫‪ .‬לא יממא בממיו ועל כל נ ס ט ה מת לא יבא ‪,‬‬ ‫ק ענ הלו ביום ההוא ואח׳׳כ לא היה קסיזא‬
‫ל א ע מ מל א יטמא‪ ,‬ואמר בנזיר על‬ ‫אפילו שתעשה לה בראשונה ‪ ,‬ולזה כ סונ י ת ^ ל‬
‫מ ם לא מ א ‪ ,‬ו ג מ ק ם אחר אמר הכתוב כי‬ ‫היא קודם והוא אח״כ וביתה ימים הגאים ‪ ir,‬׳‬
‫סדס לא ממי כי יכה אדם‪ ,‬נראם‬ ‫‪ ,‬י?ט?ל‬ ‫אמרר‬‫כד הקמח לא כלתה ואמר כדבר ה׳ ולא א ‪8‬‬
‫א ו נםמ‪.‬לאוס ‪ 5‬טיו יש לו לאחר מיתה‪,‬‬ ‫?י‬ ‫כדבר אליהו ‪ ,‬מפני שה׳ אמר לאליהו ה נ ם‪ ^ .‬ןי‬
‫‪ ,‬וגם על שהנפש עתידה‬ ‫שם אסה אלמנה וגו׳ כמ״ש למעלה ‪ .‬ויהי‪■,‬ווויי‬
‫ד ‪ |( ! 1( ^ .‬ן ןו ף ^‪ 1‬ם^ ומכאן רמז למחיית המתים‬ ‫הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הגיס ‪» ,‬‬
‫‪ p‬ס מ מ ‪ vm :‬לטוש קמו שנזכר ‪ ,‬וכפי ס ש י‬ ‫עמה לא נקראת בעלת הבית שהיסה הולכס כל‬
‫מ סו בי ס ודברי מזיל והסברא נסש האדם אתת‬ ‫היום לבקש מחיה ופרנסה לה ולבנה ‪ ,‬סחה שכד‬
‫היא ‪ ,‬וכמו ‪ 0‬כ ס מ מי ה׳ אשר עשה לט אס הנפש‬ ‫הקמח לא כלתה וגו׳ היתה כעלת הבית כל‬
‫הזאתבצדקיסו‪ ,‬אלא סגק־אס גם בשס רוח ונשמה ‪.‬‬ ‫כ ט ד ה בת מלך פנימה ‪ ,‬והיה חליו חזק מאד‬
‫רוח טל ‪ .‬דמי)ההליה ק״ד( מושה מלאטו רו ט ה ‪,‬‬ ‫וכו׳ ועלה בדעתה כי אולי מצד המאכל של כד‬
‫)שיג » ( לוס‪ .‬ה׳ דבר‪ .‬בי ‪ ,‬ונשמה עיש)איוב לגו‬ ‫הקמח שהיה שלא בדרר הטבע מלה בנה תולי זס‬
‫■»‪1 |© 8‬וז׳י תבינם ‪ ,‬ל ט רו ע כי נפש האדם היא‬ ‫החזק‪ ,‬או בחשבה כי'בדרך חכמה עשה זה ^נל‬
‫‪ ,‬וארז״ל ם׳ שמות נקראו לה רוח‬ ‫זה היה מזיק לו ‪ ,‬וכמו שהיו מהרהרים ®ת‬
‫יחילס ‪ ,‬נראה כי הנסס אחת‬ ‫נ ק ו נשמם‬ ‫מהראל והיו אומרים מל המן למס הקליק‪1 ,<5‬ל‬
‫ס כ ק; ה ק! ל ם השיגו כי מלבד הנפש‬ ‫זה אמרה לאליהו מה לי ולך איש האלהים ק ל ^י‬
‫יש רמו ^ ‪ .‬־ מ צ מ ומומה ג פ ט עצמה ‪ ,‬וגם כי‬ ‫מה זה שאמרה לי והוצאת לי ולך ולבנך־ הטןוי‬
‫השגס יד בל‪ .‬מ מ ט לג ^קצרס ב מ ט ס הנפש וכל‬ ‫וגו׳ שחשבתי אהיה כמוך אני ובני בריאים כל‬
‫שק ברות וגסמה סלא הוסכס בסי כל מציאותם‬ ‫הנם של כד הקמח ונראה שבאה אלי להזכיר‬
‫באדם‬
‫ארהים‬ ‫יסער היסודות פרק סב סג‬ ‫בית‬ ‫‪294‬‬
‫אליעזר כי מיד מתו כי לא היה להם חיות בח״ל‪,‬‬ ‫באדם ‪ ,‬עס כל זה נאמר כי הדרך הנכון להסגיר‬
‫מציאותם‪ ,‬הוא ‪ ,‬כי כמו שהנפש הגאה מלממלה ור״א בר״י מודה שאין החיית המתים בחיל ואין‬
‫אם יחעא איש תתענה הנפש ותתמכר מזכותה‪ ,‬תחייה אלא בא״י ‪ ,‬ולכן אמר כי מיד עלו לא״י‬
‫כן אם יזכה בחכמה ויראת חעא תתדקדק ותזדכך שאל״כ היו מתים ‪ ,‬ומה שחיו בחוצה לארץ היה‬
‫מפני שלא היו יכולים להתגלגל העצמות משם‬ ‫ותזהיר יותר ממה שהיתה קודם ‪ ,‬ובהגיע זיכוך‬
‫וזוהר זה למדרגה כפלים ויותר ממה שהיתה קודם ‪ ,‬לארץ ישראל דרך הרים וגבעות לפין כל ‪ ,‬כי‬
‫אז יחול על זיכוך הזוהר ההוא שם רוח‪ ,‬ונהזדככה העצמות היו מפוזרות בבקעה כמ״ש והיא מלאה‬
‫יותר ויותר ממה שנזכר יחול על זיכוך וזוהר פהוא עצמות ‪ ,‬שהיו בלי קבורה כמו שכתוב ופחי‬
‫שהנשמה‪ ,‬דמיון נר של שעוה דקנראשו והולך בהרוגים האלה ‪ ,‬ואמרו חז״ל שהיו מבני אפרים‬
‫ומתעבה ‪ ,‬כי אורו כחחילתו לא כאורו גאמצעיתו שמנו את הקץ וסעו והרגום אנשי גת ‪ ,‬וכמ״ש‬
‫ואורו באמצעיתו לא כאורו גסופו ‪ ,‬כי כל עוד בדברי הימים‪ ,‬ואותם שנקברו ח״ל ועתידים להיות‬
‫שהולך ודולק מאיר יותר מצד עובי הפתילה אין להם תחייה אלא באיי שילכו דרך גלגול‬
‫והשעוה ‪ ,‬כן הנפש היא מתעלה ומזהרת בלימוד מחילות שיעשו להם ‪ ,‬כי מה שכתוב אח״כ הנני‬
‫התורה ובקיום מצותיה ‪ ,‬והרוח נקנה בקיום פותח את קברותיכם הוא לעתיד כמו שפירשו‬
‫המצות אחר שהורגל וקיבל עליו לקיים עוד המפרשים ז״ל ‪ ,‬ומפני שחיו בחוצה לארץ לא‬
‫כשיבואו לידו ‪ ,‬והנשמה נקנית אחר זה בלימוד היתה תהייה זו ראויה להתקיים ימים ושנים ‪,‬‬
‫ועל זה אמר רבי אליעזר ברבי יוסי שהוצרכו‬ ‫התורה בהשינו להיותו לומד ומלמד ודורש משפע‬
‫לעלות אל א״י ; כדי שיהיה להם איזה חיות ‪,‬‬ ‫ומהיר צדק וכיוצא בזה ‪:‬‬
‫ולדרך פשמי הכתובים ודברי חז״ל והסברא‪ ,‬כי ועכ״ז לא התמיד אלא שהוצרכו מיד לישא נשים‬
‫נפש האדם אחת היא אלא שהיא חלוקה ולהוליד גנים כדי שלא תהיה תקומתם למפלת‬
‫כפי פעולותיה בנוף האדם‪ ,‬א״כ המיתה והתחייה מיתה מיד עד שיפרו ‪ ,‬אבל מיד תוך זמן מועע‬
‫אינם אלא בנשש וכמ״ש למעלה ‪ ,‬וכמו שמורגל מתו כי לא היחה תחייתם שלימה‪ ,‬ולכן לא הוזכר‬
‫בתורה בנביאים וכתובים להזכיר הנפש כמו ת'ש בשחייתס נפש אלא רוח שהוא כמו רוח מיוני‬
‫פעמים רובם בענין חיות האדם ומיתתו וצרותיו לבד ‪ ,‬שאל״כ למה הזכיר שנשאו נשים וכו׳ היה‬
‫ועובותיו והיות לה דבקות באל ית׳ לברכו ולהללו‪ ,‬מספיק שאמר שעלו לא״י וחיו ‪ ,‬אלא כוונת הענין‬
‫הכל מיוחס לנפש ולא לרוח ונשמה אלא שנקראת הוא שלא חיו אלא בכדי שיולידו‪ ,‬וגס רבי‬
‫הנפש במקומות מועשים רוח או נשמה כמ״ש יהודה בן בתירא אמר שהיה מבני בניהם‪ ,‬כי גם‬
‫למעלה ‪ ,‬ועצמות האדם היא בנפשו ‪ ,‬וכמו שנזכר שהם מסו מיד בניהם קמו תחתס ‪ ,‬וכן יורה מה‬
‫נפש בשם ית׳ בירמיה ועמום ‪ ,‬נשבע ה׳ צבאות שאמרו שם שמואל ורבי ירמיה ורבי יצחק בן‬
‫בנפשו ‪ ,‬נשבע ה׳ בנפשו‪ ,‬ותרגם יונתן במימריה ‪ ,‬נפחא שהיו אנשים אלו משאים בנפשוהס שלא‬
‫ורד יק פירש כעצמו כמו בי נשבעתי‪ ,‬ורש״יפירש היו מאמינים בתחייה קודם מותם ‪ ,‬או שלא היה‬
‫מדעת וכוונה ‪ ,‬הכלל כי היא עצמות ומהות האדם להם לחלוחית של מצוה או שחפאו את ההיכל‬
‫ולה נאה להזכיר התהייה כמ׳׳ש בתחייה בן הצרפית‪ :‬כולו שקצים וכו׳ ‪ ,‬שנראה שלא היו ראויים‬
‫ומה שכתוב בתחיית מתי יחזקאל הנני מביא להיות אלא כדי להורות לכל ישראל שהיו בגלות‬
‫בכס רוח וחייתם ‪ ,‬וכמה פעמים נזכר שם שהיו אומרים אבדה תקותנו ‪ ,‬שיהיו במוחיס‬
‫בהם רוח ונכרתה הנפש וזכרונה מפיו בתחייה שיחיו כי‪,‬ו שחיו אלו שמחו זה כמה שנים ‪ ,‬ומפני‬
‫זו ‪ ,‬נאמר כי רבי אליעזר ורבי יהושע שאמרו שלא היו ראויים חזרו לעפרם כמו שנזכר ‪ ,‬אבל‬
‫התחייה העתידה תהיה שלימה כשלימות הנפש‬ ‫עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו ‪ ,‬הזכיר בהם‬
‫אשר נשלמה בעולם הזה ‪:‬‬ ‫רוח כי לא חזר הנפש אל גופם ‪ ,‬אלא לפי שעה‬
‫יזיו ברוח שבא מארבע רוחות ונפחה בהם והיה‬
‫פרק שלשה ואטעים‬ ‫בהה רוח חיוני לעמיד על רגליהם ולומר שירה‬
‫לבד ‪ ,‬ומיד חזרו לעפרם שלא היה כבוד לנפש‬
‫לשאול בענין הקרבנות חמידים ומוספים‬ ‫י*ט‬ ‫שתשוב אל הגוף לפי שעה ‪ /‬וכמו שנזכר באים‬
‫הכתובים בפרשת פינחס כמה שאלות ‪ .‬אחד‪,‬‬ ‫שהיו קוברים אותו וראו הגדוד והשליכוהו בקבר‬
‫אלישע וחיה וקס על רגליו ‪ ,‬וארז״ל ולביתו לא ההמידים בכל יום כבש בבקר וכבש בערב‬
‫והמוספים כולם בבקר בבת אחת ‪ .‬ב'‪ ,‬תמידיס‬ ‫הלך כי לא הוזכר ששגה נפשו אליו לפי שעה אלא‬
‫שנכגם בו רוח חיוני לפי שעה ‪ ,‬ולרבי אליעזר גנו בבוקר אחד ומוספים בשבת שנים תוספת גדול‬
‫של רבי יוסי הגלילי שאמר שעלו לא״י ונשאו מן העיקר ‪ .‬ג'‪ ,‬מוסף שבס ב׳ כבשים וראש חדע‬
‫נשים והולידו בנים ‪ ,‬ורבי יהודה בן גתירא שאמר ב' פריס ואיל אחד וז׳ כבשים ושעיר חסאת אחד‪.‬‬
‫אני מגני בניהם ואלו תפילין שהניח לי אבי ד'‪ ,‬מוסף שבת ב' כבשים ומוסף ראש חדש ופסח‬
‫ועצרת שוים ‪ ,‬ולמה לא נתוספו מוספי יום סוב‬ ‫אבא ‪ ,‬נאמר כי מחלוקתם היה על כי חיו בח״ל ‪,‬‬
‫ואין תחייה אלא בארן ישראל ‪ ,‬ולכן אמר רני שהם אסורים בכל מלאכת עבודה על מוספי ר״ת‬
‫ר׳ה‬
‫קמח ‪295‬‬ ‫אמיןים‬ ‫עןדהיםוחת־&רקע‬ ‫בית‬
‫ר׳ס וכפור ‪ .‬ה׳ ושמיני חג עצרה למס ע « שר למפאת ו ^ ש ס ולפילואים ולזמו השלמים ובכללם‬
‫^ ‪ ,‬ו ס פ נ ו ת הפל שם ספלה ‪ ,‬עמידה מוסס‬ ‫אמד מ מוס ט ראש חדש ‪ .‬ו׳ בסו ט ה ‪6‬יליס שנים‬
‫וריטי סריס ומהמעעים והולכים מיוסאל יזס ל ו מי ל ה־ ס ס ס כנגד המילים ו מו ס ט ם ‪ ,‬ורוב אלו‬
‫גיוס אחרון ; ז׳ למה בשבת לא יש שעיר המאה ססנדציס‪ -‬הס מעלה בספלה שטא נשמעת בכל‬
‫מקום וג כל זמן ובלי חסרון כיס ובלי מעשה ובלי‬ ‫כמי גר׳׳ח ובכל המועדים ‪:‬‬
‫ו א ש י ב כי גם שבקרבטה בכללוהם ושרפן אמצעי‪ ,‬י ל ק‪ ,‬א ס ר המשורר ע״ס )תהליס נ׳א(‬
‫ואיכוהן יש בהם סוד ע״ד הנסהר ם׳ שפתי ספתת וט׳ כי לא סחסוז זבח ואתנה‬
‫»ו' היה לו לומר ס׳ שפמי ישבחוך ו ט ‪W‬‬ ‫ממנו ‪ ,‬גס לפי השכל יחוייב להה איזה מסס‪ ,‬אסר‬
‫תסלק• ‪ ,‬ואם רצה לומר כי פתח שסתיו יהיה‬ ‫שהספיקוח לפי השכל בכמו אלו השאלות לא י מ ק‬
‫להניח ספיקות נלוייס לדברים נססרים ‪ ,‬ט פסיו עי ל ת ^ ס ו היה לו לומר ה׳ שטזיאפתח‬
‫הורתט הקדושה היא תמימה ע״ד הנססר ו עיי וסי יגיד וגו׳ ‪ ,‬ונראה כי ה טונ ה היא על כי אץ‬
‫השכל כמו שכתוב תורת ה׳ המימה משיבת ‪ t» 3‬אדם רשאו כשי^ס מ מ שט לדבר שום דבר של‬
‫שהיא מישרת את נפש ושכל האדם ג ס ת מעם גם סול עד ט ק די ס ג טלול ה א לי ת ב‪ /‬וכמו שאמרו‬
‫סז״ל כד מיתמר מפנסיה לימא אלמי נשמה וכו׳ ‪,‬‬ ‫‪ ,‬בדרך השכל לספיקות הנופלים ג ם ‪:‬‬
‫ולכן אומר כי תפלות במקום המידיס תקטם ‪ y‬וכמו שהוא אסור לעשות שוס מלאכה או צורך חול‬
‫וכמו כן מוספי התפלות ב מ ^ ם » ס ס י אפילו מ מ מ ה לבית תכירו קודם תפלה‪ ,‬ומפני‬
‫הקרבטת וזמנם שוה בתפלות וג ^יג ט ס ‪ i‬ו ק שהרגל ל ט ן ‪ ,‬מ י אדם על הרוב סם דברי חולין‬
‫שעמם שוה כי כוונה הקרבן להתקרב אל ה אל ט ס‪ ,‬ל ק מתלה פ ט אל שהוא יתב׳ יפימז שסתיו כדי‬
‫ט ט ה פ ו ק מ ת ח ו לדבר בשפתיו שטו יניד‬ ‫ולהורות כי אין שליט בעולם כי אס הוא‪ ,‬וענין‬
‫מהלחו‪ ,‬שאס הוא יתסח ששטו מאליו יותר קרוב‬ ‫התקר טתו אל האלהיס הוא בהיותו מכיר כי הוא‬
‫‪.‬י הי ס ^ו ג ר ג ה דברי חול מדברי קודש ‪:‬‬ ‫ברא העולם והוא אדון עליוו מקריבלפ טוסוג תר‬
‫^ נ ר ^ ט אץ אד ם רשאי להרטת בהלולי‬ ‫הב״ח שברא הוא בעולם‪ ,‬כין ממנו הכל ומידו ^‬
‫האל י ס ו כ מ ו שאמר ל ה ט א דנ ט ח קמי׳ דרב‬ ‫נותנים לו כדי שגהיס ראויים שיגמול הוא ע מט‬
‫טננ א ו ק׳ קיי מ מינ סו ל ט ל ט שבחיה דמרך‪ ,‬וע״כ‬ ‫חסד ‪ ,‬שנהיה קרובים אליו שישגיח פליט לטובם‬
‫וישלים כל צרכיט‪ ,‬כי כמו דורון אמד שטתן אמר ם׳ ששט תפס ח אתה ססתח ששתי לשאניד‬
‫ג ט מסלק* ול א אומר אלא מ ה שתשים בפי‪ ,‬כי‬ ‫העבד למלך זוכה בו מן המלך ק׳ עממים יומר‬
‫ג מ תי ם ^ ל א ס ח טן אפילו זבח אחד ו ט ל ה‬ ‫ממה ששוה הדורון‪ ,‬כן הקרבן שאנחט מקריבים‬
‫לפני ה׳ חמאת בת דנקא שטא מעם אמת אלמ לא תרצה ‪ ,‬והסבה ט אינך רוצה שיתט לך‬
‫מכפרת על שונג של כרת ‪ ,‬כ״ש כשהוא מקריב דמי ט ס ט חסרון ט ס ט ממך הכל וגו׳‪ ,‬והזבח‬
‫עולה בן שנה על הרהור הלב לבד ‪ p 7‬נדבה שאתה' רוצה הוא מ׳ח גשברה שהוא כזונת ע צ ט‪,‬‬
‫שמעלה עליו האל ית׳ כאילו הקריב עצמו לכטדו‪, ,‬והעולה שהיא באה על מח שטת הטלות על הלב‬
‫וכן התפלה לאל יתב׳ היא על כוונה זו ‪ ,‬ל מ רו ת ‪.‬מצד טצדאיק• מצה אלא לב הנשבר ונדכה וזהו‬
‫‪ w‬האדם בז ג ט ס ועולות שטנה באים פ ל ח מ א ב ט ע ל‪ ,‬א ב ל‬ ‫כי אין בעולם מי שיוכל להספיק‬
‫והצלתו ממקרים ההווים כי אס מ א יי ‪ 1‬ו ס ס כמזומא־סאדם ה ט ב האל י ת ב ^ ע ט ט חכסר‬
‫מתקרב בתפלתו אל האלהיס שהוא ממ שיטו י מ ן י ק‪ » ,‬א ת או אשס‪ ,‬ואינו רוצה להעריחלאדס‬
‫‪ :‬ט ד גזנ «‪ » :‬ט ל ה‪ ,‬ונשייסיג ה׳ ברצונו את ציון‬ ‫‪- -‬‬ ‫ומן הקרובים אליו ‪:‬‬
‫‪^ i‬׳ א ט לו ‪ fAo‬יהיו ראויים ישראל כשיגיע זמן‬ ‫ו ע ל כן היה זמן הקרבת הקרבטת התמידים‬
‫הג או לנז טי ט ב ה׳ אס ציון ברצוט ויבט ט מו ת‬ ‫והמוספים וזמן התפלות סוים בקר וצהרים‬
‫גסנות השמש למזרח ולמערב‪ ,‬כי בשיטי סזמנים ירופלישאז י ט ה בטקך שלא יטאו תסאות וא שטס‬
‫יתהוו מיקרי העולם ופגעיו ‪ ,‬לכן אט צריכים אלא יתסון גזבמי צדק בלא חעא ‪ ,‬ט ל ה וכליל‬
‫להקדים לאל ית׳ קרבן או תפלה שיצילט מהם‪ ,‬כלו׳ ט ל ה שמסתלסה היא כולה כליל שכילה המביא‬
‫וכמו שאנחנו מתפללים בכל יום בבקר שתצילט אותס■ ^ המסשבות הרעות ואז יעלו על מזבחך‬
‫היום ובכל יום ויום וכו; וכמו שאמרו על התמידי׳ סריס של ט ס ט ס ‪ ,‬בכל המועדים סר ופריס ‪,‬‬
‫צדק ילין בה מעולם לא לן אדם בירושלים גקצס ‪.0‬מ־אש הששה ו מו ת ועצרת ופרי החג ‪,‬‬
‫״י ‪.‬־ולא יצערך שעיר עזים לתעאת ‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ובידו עון וכו' ;‬
‫ו ע ם כל זה יש כמה הבדלים בין סקרבטס ינ ד מו ר לגמץ־השאלוה ו ^ מר כי התמידים שהם‬
‫בכל יום גבקר ובערב סם להנץ על מס‬ ‫ובין התפלות ‪ ,‬הקרבטה ג מקוס סיממ־‬
‫והתפלות בכל מקום ‪ ,‬הקרגטת יש בהם חסרק שיארע לאדסנשיטי סזמניס במס אמד ‪ p‬הבקר‬
‫כיס ‪ ,‬הקרבנות ע״י כהניס ‪ ,‬הקרבטת ב מי מד‪ ,‬ה טיב ומערב על ג ק ר והם כמו חובה ‪,‬‬
‫ה נ י ח‪ ,‬הקרבטס במע שה‪ ,‬הקרבטח ממיטם ו ט ס ט ם ‪ 0 0‬ב ט ם בסבת ובריח וברגלים והם‬
‫ג ט דורון ‪ ,‬דלק נ ט ם בבס אמת ‪ ,‬ו ט ס ף של‬ ‫שונים מב״ת ומיני צמחיס וסמים‪ ,‬והתפלית » ל‬
‫בדימר‪ ,‬הקרבטת שמות מוחלקים ל טלה למנחה שבת אי» ■אלא כפל ממה שהוא בחול ב׳ כבשים‬
‫רמז‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרס סג‬ ‫בית‬ ‫‪296‬‬
‫מדשים‪ ,‬ולכן הותר ביו'מ מלאכת אוכל נפש‬ ‫רמז למה שאנו ניזונים סעמיים בכל יוס ערב ובוקר‬
‫וביה״כ להיות יום צום לכפרה לא הוצרך להסירה ‪:‬‬ ‫מאסו יהברך‪ ,‬וכמו שבשבח יש לנו להם מכנה‬
‫ובזה ניתן מעם ג״כ לשעיר חמאת של ר׳׳ח ושל‬ ‫לסעודה שלישית כן המוסף היא ביום כבת משנה‬
‫יו״מ ויוה״כ שנצעוו באלו הימים ולא ביום‬ ‫על אשר יקריבו יום יוס‪ ,‬והס קרבים גשלש פעמים‬
‫שבת‪ ,‬כי יום שבת להיותו קבוע כמו שנזכר לא הוסר‬ ‫כמו ג׳ סעודות‪ ,‬ועשירית האיפה פולח לכל אלזד‬
‫בו חלול שבת לנהנים בעבודת קרבנות יחידים‬ ‫מן הכבשים כמו העומר לכל אחד מישראל עשירית‬
‫כ״א קרבטס ציבור התמידים וב׳ כבשי שבת שהם‬ ‫האיפה הוא ‪ ,‬ומפני חילול שבת לא הרבו בקרבן‬
‫מוספים לשבת שהם כפרה על כל ישראל דרך‬ ‫אלא כדי החמידיס כמו שנזכר וכמו הג׳ סעודות‪,‬‬
‫כלל ‪ ,‬כמ״ש )ישעיה אי( צדק ילין בה מעולם‬ ‫ובר״ח וביו׳מ שאוכל נפש מותר בהם הוסר להיות‬
‫לא לן אדם מישראל ובידו עון כיצד וכו'‪ ,‬ושעיר‬ ‫המוסף מרובה ‪ ,‬וכן ביום הכפורים להיותו יום‬
‫חמאת אינו כפרה לכלל ישראל אלא על טומאת‬ ‫כפרה אע״פ שיש כרס במלאכה‪ ,‬וכן כשחלים ימים‬
‫מקדש וקדשיו למי שאין לו ידיעה‪ ,‬וזה אינו כולל‬ ‫אלו בשבח לא יתעכבו מלהקריב קרבנות הזמנים‬
‫אלא למועטים שבישראל שאירע להם טומאה זו ‪:‬‬ ‫כיון שהם באים על הימים נווביס אשר אוכל נפש‬
‫ו נ צ ר ת לזה טעם שני בתת טעם ג״כ לכל אלו‬ ‫מוחר בהם ‪ :‬ערד אני אומר כי ימי החול ושבת‬
‫שעירי החטאת שהיה מספיק שיהיו באים‬ ‫הס קבועים לעולם לא יתחלף יום ביום ‪ ,‬ויום‬
‫בריח ומר״ח לריח היה מתכפר מי שהיה עליו‬ ‫שבת לעולם הוא שביעי ליום ראשון‪ ,‬וכמו שהן‬
‫עון זה מטומאת מקדש וקדשיו בלא ידיעה שאס‬ ‫חמידיס וקבועים כן קרבנותיהס כנגדם אחד אחד‬
‫היה לו ידיעה היה צריך להביא קרבן בפני עצמו‬ ‫בבוקר ובערב וכמו שכתבנו למעלה ‪ ,‬וביום שבת‬
‫ולמה הוצרכו במועדים וביוה״כ‪ ,‬וגס במועדים אם‬ ‫משנה ג״כ ‪ ,‬אבל ריח הס מקודשים ע״ס ב״ד והס‬
‫היה איזה טעם להביאם היה מספיק ביום אמד‬ ‫נדחים מיום ליום בחול ולפעמים ביום שבס וכן‬
‫ראשון של מועד או אחרון להביא שעיר חט ־‪,‬ת‬ ‫המועדים נגררים אחר ראשי חדשים נדחים בכל‬
‫אמד ולא בכל הימים ‪:‬‬ ‫שנה ר״ח ומועדים מיום ליום או לימים בכל שבעת‬
‫ולזה אומר כי שעיר חטאת זה מיוחד בטומאת‬ ‫ימי בראשית ‪ ,‬ולכן בכל ראשי חדשים ובמועדים‬
‫מקדש וקדשיו לא לחטאים אחרים אפילו‬ ‫נתרבו הכבשים שבעה כשבעת ימי בראשית אשר‬
‫שאין להם ידיעה ‪ ,‬וכמו שלמדו חכמים ז״ל בס״א‬ ‫בהם חלים ר״ח ומועדים לפעמים ביום זה ולפעמים‬
‫של שבועות‪ ,‬וז ט ע ס לזריזות טהרת הקודש דכולי‬ ‫ביום זה ‪ ,‬מלבד כבשי החמידים שבכל יום י״כ‬
‫עלמא בדילי מיניה צריך לייחד לו כפרה אפ‪-‬לו‬ ‫בראשי חדשים ובמועדים‪ ,‬וגם כי המועדים נתוסף‬
‫ללא ידיעה‪ ,‬ומפני שאין לו ידיעה אם נטמא וכל‬ ‫בהם איסור מלאכת עבודה מה שלא היה בר״ח‬
‫שכן ביום שנטמא רצה האל יתב׳ לתת לו כפרה‬ ‫לא נתוספו בהם קרבנות יותר מריח כיון שריבוי‬
‫שהוא היודע תעלומות שנטמא ואכל קודש או‬ ‫קרבנותיהם נמשך להם מר״ח כמו שנזכר ‪ ,‬אלא‬
‫נכנס למקדש בטומאה ‪ ,‬והוא יתב׳ ידע ג״כ ביום‬ ‫שבימי סוכות שהוכפלו בד׳ מלות מלבד היותו יום‬
‫שנטמא ‪ ,‬ורצה שיתכפר כל אחד ביום שחטא‬ ‫מוב‪ ,‬סוכה וד׳ מינים כל ז׳ הימים הוכפלו ג'כ‬
‫להודעת החטא שחטא בטומאה ומחדש לחדש ‪,‬‬ ‫הכבשים י״ד כל יום‪ ,‬והפרים שבעים כנגד ארבעה‬
‫אותם שנטמאו ד״מ ביום ראשון אם החדש הבא‬ ‫מינים שהם ז׳ ‪ ,‬לולב אחד אתרוג אחד הדס ג׳‬
‫עליו יהיה ביום ההוא יתכפר בו בשעיר חטאת‬ ‫בדים ערבה ב׳ בדים‪ ,‬ז״פ ז׳ הם מ״נו וז' ימי סוכות‬
‫ואס לא יהיה ראש חודש ביום ההוא לא יתכפר‬ ‫וי״ד סעודות שבהם הס שבעים ‪ ,‬ולא נתחלקו‬
‫עד יבוא ר״ח ביום שנטמא בו ‪ ,‬וכן יהיה סובב‬ ‫לעשרה עשרה כל יום אלא שיהיו מתמעמים‬
‫מר*ח לר״ח שיכפר בו כל אחד ביום שנטמא‬ ‫והולכים כל יום מפני שהם נ״כ כנגד ע׳ אומות ‪:‬‬
‫בו‪ ,‬ובין כל ר״ח ור׳׳ח יהיו כמה בני אדם שחטאו‬ ‫וגם כי בימי הפסח יש בו מצות הרבה פסח‬
‫בטומאה זו ולא יתכפרו בהם אם יום חטאתם‬ ‫מצה ומרור ואיסור אכילת חמץ‪ ,‬לא הניעו‬
‫לא יהיה מכוון לימי ראש מודם‪ ,‬ולכן רצה האל‬ ‫מצות אלו לכלל זמן הקרבנות בימי הפסח ‪ ,‬כי‬
‫ית׳ ג״כ שיובא שעיר חטאת זה לכל ימי המועדים‬ ‫מצות הפסח עצמו שחינוהו והקרבת אימוריו בערב‬
‫בפרט פסח וסוכות הכוללים כל שכעת ימי‬ ‫פסח בין הערבים ואכילתו על מצות ומרורים‬
‫בראשית‪ ,‬כי לא ימלט שוס אחד מהחומאיס מהיותו‬ ‫בלילה ואין חיוב מצות מצה אלא בליל חמשה עשר‬
‫מכופר ביום אשר חטא בו זה ביומו וזה ביומו ‪,‬‬ ‫כדכסיב בסרב תאכלו מצות ‪ ,‬ואיסור אכילת חמן‬
‫וגס שיהיה המועד קרוב לרחש חודש כמו העצרת‬ ‫כל שבעה אינה מצוה בפיעל לשיחוספו קרבנות‬
‫יכפר על מי שאירע לו חטא טומאה בחדש אייר‬ ‫עליה אלא אזהרה ‪:‬‬
‫יום ראשון ד״מ והיה ראש חדש סיון יום שלישי ולא‬ ‫ובהיות יום שבת קדש קבוע שביעי לימי בראשית‬
‫יתכפר בו וימול יום עצרת ביום ראשון ויתכפר‬ ‫נאסר ככל מלאכה ויש ט חיוב חעאת‬
‫בשעיר חעחת של עצרת ‪ ,‬ולכן הוצרכו כל שעירי‬ ‫או כרת או סקילה ‪ ,‬מה שאינו חייב במועדים‬
‫חטאת של ראש חודש ושל מועדים כמו שנזכר ‪,‬‬ ‫ואפילו בי״ה להיותש ימים נדחים מיום ליום‬
‫ולא הוצרך בשבת כ• יום שבת עצומו וקביעותו‬ ‫בשבעת ימי בראשית נגררים אמר הי טע ראשי‬
‫היא‬
‫פמט ‪297‬‬ ‫ארהים‬ ‫^‪2‬עד היסודות פרצו ) ‪,t‬‬ ‫בית‬
‫'האל‪-‬ינע׳' ש‪ 5‬א ישט אח חסקידם בשבתאי צדק‬ ‫הוא קודש ואי; קדושתו גדלוה ולא נגרמה נ ח ס א‬
‫מאדים ' »‪ta‬־ שגס ע כ ב לבנה ט מי ס ‪ ,‬וחלים‬ ‫מומאה מקדש וקדשיו שלא היה לו ידיעה‪ ,‬אגל‬
‫כצבע נליצונןןזצכן אצמיו עכל יומו במל קרבנו‬ ‫ימי המועדים שרוכס הם יוליס כימי הסול היה‬
‫ט לא ישמש יובילו ם שאצלו‪ ,‬כי על זה ט ה שבעת‬ ‫בהס איזה גרעון קדושה אם לא היו נפהלים‬
‫יאי מי א ט ת »י כל אמד יש לו מזל בפני עצמו‬ ‫ומתכפריס גהס אותם שאירע להם מעא עומאס‬
‫זאוזומא ח לי ל ה־ז מ ש גו ע‪ ,‬וענק זהאע״פ שהוא‬ ‫קודש ‪ ,‬וכמו שאמרו)ר״ה מ׳ז( רייב אדם למהר‬
‫ידיע ‪ o r o id‬איט דבר גלוי ונראה לעין כל אלא‬ ‫עצמו ברגל ולא אמרו כשבה; כי בעצם קדושתו‬
‫־ שול ס מננ ת ט מ ה בג כל יום בזריחת שמש והערט<‬ ‫ויומו לא יקל ולא יגרע בקדושת שום דבר של‬
‫אגל ג מ ע שנס יש ט דבר מסויים וגלוי יותר‬ ‫סומאה ; ובחדשים שאק בהם מועד גם כי יארע‬
‫אידהו יום שגת כמ״ש מה היום מימים נהר‬ ‫לו מומאת מקדש וקדשיו בהחלת החודש הולים‬
‫יוטס‪ ,‬ו ק המן במדבר‬ ‫מו ג ס י ק יו ט ה ובעל‬ ‫לו ויהיה לו הגנה מיסורים עד יבוא יום כפרתם‬
‫‪0‬לאס<־ס ‪ t w‬לישראל טו ס שבס ולכן נתעלה משאר‬ ‫כיון שלא היהה העומאה ידועה לו‪ ,‬ויש םמך‬
‫ט ט ס למוטפים בכדי הממידיס‪ ,‬ובראשי חדשים‬ ‫לזה מעמאי מתים שנדחים עד שלשים יום המשה‬
‫על ה וססמיטס יותר לכל העולם השינוי שיש בהם‬ ‫עשר לאייר שלא יעגשו על זה ‪:‬‬
‫ידהר משאר ט אי ס ‪ to‬שמתחדשת הירח בהם ‪t‬‬ ‫ו ע ל מה שנגרע סר אחד בר״ה ונסור ושמיני‬
‫דלק ג נ ^‪ 5‬שתר מןרננות מג׳ מיני בהמה מהורס‬ ‫חג עצרת וניהוקז איל אחד בחג הסוכות‬
‫שור כבש או עז‪ ,‬ע בדבר שאיט סדיר אלא משלשים‬ ‫נאמר כי בשמיני עצרת כבר נתנו תנמים זיל‬
‫ל א ל ט סייו ם׳ טן ענידת במקום עשירות ואין צ טר‬ ‫מעם אמר הקב״ה בני כל ימי המג ונו׳ ‪:‬‬
‫עני‪,‬ויטאד־ »ן הגדול שבשלשת מינים סרים בני‬ ‫וי ש קושי בזה כי גם בר״ה הוא סר אמד ^ ל‬
‫בקר » י ס‪ ,‬והכבשים ז׳ כשבעת ט מי ס שמיטיבים‬ ‫אחד ‪ ,‬אבל אפשר כי מעם זה לא ניתן אלא‬
‫ב‪ ^ 3‬ז׳‪-‬סעמייס‪ ,-‬ואיל אחד אע״ס שהוא ממין‬ ‫לערן שבעים פרים שהקריבו בימי החג מ ג ד‬
‫כבשים ^ ה מ ו ב ח ר וגדול במים‪ ,‬כי הכבש הוא‬ ‫שבעים אומות‪ ,‬ועתה ביום זה היה יטל ^ ״ ה‬
‫׳ בן שנס ‪ }rtm‬ט א ג ן י־׳גאדש ‪ ,‬וכיון שנעשה איל‬ ‫לומר אני ואתם וגו׳ בשני סריס כמו ראש חודש‬
‫■מ׳ יום יקרב־ג׳׳כ » ל׳ יו ם‪ ,‬ושטר שהוא מין‬ ‫ופסח ועצרת‪ ,‬וא״כ צריך מעם לכולם ר״ה ויוה״כ‬
‫מ לסמאת > הי אי מ מ ס ט ק לכל חמא כשאר‬ ‫ושמיני חג עצרת על סר אחד ובסו ט ת ב׳ ^לי ם ‪J‬‬
‫צקרנלות ־ מ אי ם עליי מ א‪ ,‬וכשנמנה מוסטן אלו‬ ‫ו נ ת ח י ל קודם בהה איזה מעם לקרבנוה ד רן‬
‫י״א ומנסהם‪:‬ומזכיסס מיו ג׳ עשרוניס לפר וב׳‬ ‫כלל ‪ ,‬והוא כי רצה ^ ב ״ ה לזכות‬
‫לאיל ועשרת לכנש ושני כב ט ם ת מי ט ם של ט ו ס‬ ‫את ישראל שיעשו נחת רוח לפניו כדי שיטו‬
‫עצמו ו מ ת ס ס וג ס ט הס ד׳ עולים ל׳ כמנין ימי‬ ‫ראויים להשפיע עליהם מובה וברכה ב ח ו‪{» 5‬סמ‬
‫החדש< ט נ ם ה מנ סו ת וםנסכיס הם מפלים‬ ‫בלי שיצמרכו לחסד ורחמים ‪ ,‬ע״ד מה שאמרו‬
‫לקרבן ה ט ה פנ ט ת במקום אחר באים גפני עצמן‬ ‫)ר״ה מ״ז( אמרו לפני מלכיוה זכרונוח שופרות‬
‫‪ ,‬מ ם ר^ילןגהמה או עוף‪ ,‬כדכסיב ונפש כי תקריב‬ ‫ו ט׳ נ ס ט לסני מים בחג כדי שיתברכו לכס ו ט׳‪,‬‬
‫קרבן נמסה לה׳ ט ל ת י ט ה “קרגט'‪%‬אבל השמן‬ ‫וכן עני; הקרבנות הס שאנחנו מטנים ל »יו‬
‫ו הייוי מ טל ס ‪:‬למנחם ־ואינט באים בשני עצמן‬ ‫הקרב; כדי שיטה ריח ניחוח לפניו‪ ,‬כמו שהאדם‬
‫ב נ י מ ' ו ל ק אינם נכגשיס במנין והס נכללים‬ ‫אחר שאוכל ושוהה ים לו נחת רות ‪ ,‬מ ‪ ,‬ס א‬
‫מ ממות כמו שכתבט ‪:‬‬ ‫• ־‬ ‫ים׳ יש לו נחת רוח במה שאנחנו נ ג ^ ש י נ ס נ י ו‬
‫ו ב ו ט ו ת מדש; נ י ק ראשון למדשי השנה שבעת‬ ‫ממה שהוא שלו כדי שהוא ית׳ יזין ויסרנם אותנו‬
‫‪.. ■ . 1.‬ימ ‪ 1‬ה » ו‪5‬ז הנמנים מראש החדש ‪ ,‬י ט ו‬ ‫געוה״ז לעבודתו ית'‪ ,‬וכמו שנא׳ על עולות שה ^ה‬
‫‘ ‪1 fu » a‬ז‪3‬נ)י‪ J‬מננין הקרבגוס של ראש החדש ‪,‬‬ ‫נח וירח ה׳ אס ריח הניתח ויאמר לא אוסיף וגו׳‬
‫שאנו סושרים מלמטח השבת >׳ יום‬ ‫וק‬ ‫עוד כל ימי ה א ק זרע וקציר וגו׳ ויום ולילה לא‬
‫מניינם וקמ מוסם מימי ה »‪1‬ם ו ק הקרגנוס שלו‬ ‫ישבותו ‪ ,‬מלהכין מזון לאדם ‪ ,‬ויברך אלהים וגו׳‬
‫' י ט ו כמו קרבנוה של פסח ‪ ,‬ובריח השרי שהוא‬ ‫ויאמר סרו ורבו וגו׳ וכל רמש ונו׳ לכס י ט ה‬
‫ר״ה כ ט שלא יתחלף קרבן ד ח בקרבן ריס א ם‬ ‫לאכלה כירק ע שג נחתי לכס אה כל‪ ,‬ולק צוה על‬
‫ט ך שוים־ נאסר במין הראשון‪ ,‬והחשוב משאר‬ ‫התמידיס בכל יום בקר וערב כמו שהאדם סועד‬
‫^המינים אמל! ז מ ע‪-‬וגנ מ ר פר אחד ואיל וז׳ כ ב ט ס‬ ‫בקר וערב ג׳ סעודות נכל יום‪ ,‬כן נקריב הסמיזיס‪,‬‬
‫ו » ‪ 1‬ר אטאקאית^ וכיון שהמיבעת של ריה היו‬ ‫שבזכות מה שאנחני מקריבים לסני ה׳ בקר ומרב‬
‫מתוסריססר א מד מקרבנותרי ח נמשך ק ליוה״ה‬ ‫נהיה מושגחיס מאתו ית׳ בצורכי מ זי ע ט ט‪ ,‬ולא‬
‫ולשטני מג ®מיס » ל אמד מהם הוא יום אחד‬ ‫רצה להכביד על ישראל בסריס ואילים ומם על‬
‫כמו ריסי‪ •.‬ובסוכוגו‪:‬שהם ז׳ ימים בחודש שנברא‬ ‫ממונם של ישראל בדבר התדיר בכל יום בשני‬
‫‪:‬ט העולם ‪ w‬הקרבנות סרים שבעים כננל ע׳‬ ‫כבשים ‪ ,‬ולא י ס ט ק קרבן יום אחד לימים ^ ם‬
‫אומות והכבשים כסלים משאר המוספים שהם ל״ת‬ ‫כי איגס כל ט מי ס ימים אחדים אלא שיש בסס‬
‫לסלק מישר^ צ״ח שוכחות שבמשנה תורם ;‬ ‫שינוי וטלוה בממשלת הכוכבים חוק וזמן נתן להם‬
‫ואפשר‬
‫אלהים‬ ‫עער היסודות פרק סג סד‬ ‫בית‬ ‫‪298‬‬
‫בני אילים‪ ,‬והיה התוספת כסלים בכל יום תמיד ‪:‬‬ ‫ואפשר לומר עוד על חסרון אלו הסרים מ׳‬
‫ואם נמנה כל קרבטת צטר בכל שנה והס פרים‬ ‫ימים אלו‪ ,‬ט הוא רמז על המעטת ג׳‬
‫קט״ו ‪ ,‬שעירים ל״ג ‪ ,‬אילים ל״ז‪ ,‬כבשים אלן{‬ ‫אומות אחרות אשר לא נכללו בשבעים אומות של‬
‫ק״ג ‪ ,‬כללם ארפיח וסימן אשר שתה אפר״ח יה‬ ‫נ׳ ב״נ״ והן אומת ישמעאל ואומת עשו ואומת‬
‫אל מזבחותיך ונו׳ סרים קט״ו שעירים ל״ג אילים‬ ‫פמון ומואב כי נחשבות אומה אחת להיותם מאב‬
‫ל״ז כבשים אלף ק״ג הס אלף רס״ח ‪:‬‬ ‫אחד ושתי בנותיו ‪ ,‬כי מנח ועד אברהם כל העולם‬
‫נכלל בשבעים אימות שהם משלשה בני נח‪ ,‬י*ד‬
‫פרק ארבעה וששים‬ ‫מיסת ‪ ,‬ול׳ מחם‪ ,‬כי נמרוד שנאמר עליו וכוש ילד‬
‫את נמרוד אינה אומה בפני עצמה אלא מאחד‬
‫) ח ת י מ ת ה מ א ס ר(‬ ‫מבני כוש שכתוב למעלה ובני כוש סבא וחוילה‬
‫וגו‪ /‬ולהיותו ראשון לנבורה נתייחס לטש אבי‬
‫ת ו ר ת ה׳ תמימה משיבת נפש‪ ,‬עדות ה׳ נאמנה‬ ‫אביו וגו‪ /‬וכ״ו משם הם ע׳‪ ,‬בכולם נאמר ללשונותס‬
‫מחכימת פתי ‪ ,‬פקודי ה׳ ישרים משמחי‬ ‫למשפחוחס לנוייהם וכתיב אח״כ ומאלה נפרדו‬
‫לב‪ ,‬מצות ה׳ ברה מאירת עיניה‪ ,‬יראת ה׳ טהורה‬ ‫הגויה ב א ק אמר המבול‪ ,‬וישמעאל נקרא אומה‬
‫עומדת לעד‪ ,‬משפטי ה׳ אמס צדקו יחדיו ;‬ ‫בי בבניו כתיב י״ב נשיאים לאימותם‪ ,‬ולכבוד‬
‫כתב הרמב״ן ז״ל בהקדמת פירוש התורה כי יש‬ ‫ישמעאל בן אברהם לא נפרד כל אחד לאור‪,‬ה‬
‫לנו בקבלה כי כל התורה מבראשית ע ד‬ ‫אלא נשיאים מיוחסים לישמעאל בן אברהם ‪ ,‬וכן‬
‫לעיני כל ישראל מפי הגבורה ‪ ,‬הקב״ה אומר‬ ‫חולדות פשו הוא אדום כולם נכללו באומה אמת‬
‫למשה והוא כותב על הספר בדיו ו כו‪ /‬ונראה כי‬ ‫ולא נקראו אלא אלופים וכולם היו מתייחסים‬
‫מקודם בריאת העולם אלפים שנה היסה סדורה‬ ‫לעשו לטו תו בן יצחק בן אברהם ‪ ,‬וכתיב ושני‬
‫לפניו ככה ‪ :‬וי ש לספק בזה כי גס כי רל‬ ‫לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ‪ ,‬כי‬
‫הספורים שבתורה כמו אלופי עשו ושעיר והמלכים‬ ‫איט נחשב אלא אומה אמת כאומת יעקב כי כל‬
‫וכיוצא באלו נראים שהם דברי חול‪ ,‬ייל כי יש‬ ‫י״ב בניו הס נוי אחד בארץ מיוחסים לישראל‬
‫בהם סוד כיון שנאמרו מפי הגבורה למרע״ה‪ ,‬אבל‬ ‫אביהם‪ ,‬ולא י ט ה לו לעשו כבוד יותר מיעקב‬
‫מה שכתוב בתורה בשם אומרם כמו מס שאמר‬ ‫שיחשבו בניו כל אחד אומה אחת אדרבה הוא‬
‫הנחש לאשה ותשובתה לו‪ ,‬ואמירת קין להבל ולמך‬ ‫הקטן שבכל האומות הוא קטן מאחיו יעקב שלקח‬
‫לנשיו‪ ,‬ואמירת דור הפלגה איש אל אחיו ‪ ,‬ואמירה‬ ‫ממנו הבכורה‪ ,‬וקטן מכל הנוים כי הוא האחרון‬
‫מלך סדום ואנשי סדום ללוט איה האנשים אשר‬ ‫שיצא ל טו ת אומה בפולס‪ ,‬כי קודם היו שבעים‬
‫באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם ‪,‬‬ ‫אומות בני נח ואח׳כ עמון ומואב ואחיכ ישמעאל‬
‫וחשובס לוט אליהם הנה נא לי שתי בנות וגו׳ ‪,‬‬ ‫ואח״כ ■יעקב ועשו‪ ,‬ולכן אמה״כ )עובדיה א׳(‬
‫וכיוצא באמירות אלו הרבה שכתובים בחורה מסי‬ ‫הנה קטן נתתיך בגרם בזוי אהה מאד ‪ ,‬כי אס‬
‫אנטם בני בלי שם‪ ,‬טלם דברי מול הס וקצתם‬ ‫לא היה מוכר הבכורה לא היה הוא האחרון‬
‫דברי נבלות ואין שוס קדושה חלה בהם ‪ ,‬ואיו‬ ‫שבאומות אלא יעקב‪ ,‬ואחר שמכר הבבורה נעשה‬
‫צאמר שנאמרו מסי הגבורה וקודם בריאת העולם‬ ‫קטן בכל האומות כי הוא האחרון שבכולן‪ ,‬ובזוי‬
‫מה שראינו אח״כ בתורה שנא׳ מפי אנשים קצתם‬ ‫הוא מאד בבמירותו הרע לעשות לבזות את הבכור'‬
‫ריקים‪ ,‬ושיהיה קדושת אמירות אלו כקדושת אנכי‬ ‫כדכתיב ויבז עשו את הבכורה‪ ,‬ולהיותו קטן בנוים ‪:‬‬
‫ה׳‪ ,‬ושיהיה החסרון והיתרון והד טק פוסל בהם‬ ‫נחזור לענין כי על אלו השלשה אומות ישמעאל‬
‫בם"ת‪ ,‬ואנחנו לא נדע אס אמרום אומרם בחסרון‬ ‫ועשו ובני לוט ט ה המעמת הפרים‪ ,‬ממה‬
‫ויתרון או בלעגי שפה ולשון אחרת בלתי לשוננו‬ ‫שטו בכל ר א ט החדשים ב׳ ט־יס ‪ ,‬נתמעט סר‬
‫הקדוש אמרום ‪:‬‬ ‫אחד ב ד ה וביוה־כ ובשמיני חג עצרת ‪ ,‬ו ט ס‬
‫ו לי שו ב ספק זה הארוך וכולל בכל חמשה טמשי‬ ‫המעטה האומות בשה סרים כי כן נקראו האומות‬
‫הורה נקדים הקדמה‪ ,‬כי ס ט רי תורתנו‬ ‫הנ״ל כדכתיב)תהליס כ״ב( סבבוני סריה רביה על‬
‫התמימה אינם כססורי דברי הימים של האומות‪,‬‬ ‫שהם עזים כשור סר מקרין מפריס‪ ,‬רשראל נקראו‬
‫כי גס שרוב מספריהם משתדלים לספר דברי‬ ‫צאן )יחזקאל ל״ד( ואתן צאני וגו׳ כי הס קטני‬
‫אמת אי אפשר שלא יטו בקצת מן האמה בפרט‬ ‫מיני הבהמות והם נוחים ונכנעים ל ע ט ד עבודת‬
‫בספוריס שקדמו לזמנם ולא ידעו אמתתס כי אם‬ ‫הש״י מה שאין אומות אלו עושים‪ ,‬וע״ז דרשו‬
‫ע״ס השמועה ‪ ,‬הוא קרוב לטעות מפה אל פ ס‬ ‫ראה ד חר גויס ‪:‬‬
‫במהות העניינים או בסדרן או בשינוי המלות‬ ‫ו ע נ ץ הוספת השני אילים בכל יום בימי הסו ט ת‬
‫שנאמרו ‪ ,‬וססורי תורתט התמימה אינם כן אלא‬ ‫במקום איל א׳ בריח ובמועדים ט ס להורות‬
‫כולם מכוונים ואמתיים בלי שוס שינוי כשאר מצות‬ ‫ס ל תוססת מעלת ישראל ‪ .‬כי כמו שהע׳ אומות‬
‫התורה שלא יסול בהם שינוי ולא גרעון ותוספת‪,‬‬ ‫נתמעטו בפרי החג כן ירבה וכן יפרוץ אומה‬
‫וזה א״א אלא מסי הגבורה‪ ,‬כי אפי׳ מרעיה א ס‬ ‫הישראלית הנקראים בני אילים כדכתיב ה ט לה׳‬
‫לא‬
‫קג‪299‬‬ ‫־ אלהים‬ ‫שער היסודות פרק סד‬ ‫בי ת‬
‫מ ק בל מז מיי הוא כ » שקיבלו כל התורה ט ל ה‬ ‫לא מסי הגטרה מאין ידע מה שאמר »ח ש לסוס‬
‫הנכללת בהם‪ ,‬וכןנראס ספשטי המאמרים שאמרו‬ ‫ומה שהשיגה פיא לו ומ״ש אגשי סדום ללוש ומס‬
‫מל מ ב ר י ך ‪ -‬ר ח ס ^ דיהב אוריין סליתאי ביום‬ ‫שהשיב הוא אליהם ‪ ,‬כי אסי׳ שנאמר שהיה מקוגל‬
‫תלימאי ‪ * 9‬־י^יסאי בירח תליתאי ‪ ,‬נראה בי‬ ‫משה רציט פה אל סה מעמרם ועמרם מקסס‬
‫כפינת צסרס סדנרוה היא מדגת התורה ‪ ,‬ונן‬ ‫ולוי עדאגרהס ממה שאמרו סדום ללוע והשובסו‬
‫ס״ש מלמ־ שכסה עליהם סהר כגיגית אם אתם‬ ‫אליהם ועד אדם הראשון ממ׳ש הנחש לאשם‬
‫מ ^לי ם אס הסודה מומג ו ט׳‪ ,‬ו ק כשעלה משם‬ ‫וחשונתה ומ׳ש למך לנשיו ‪ ,‬עדיין יש פסק ממה‬
‫למרום ו ט׳ א מ לו לפניו ממדה גטזה מששת ימי‬ ‫נתאמת אברהם בלבו בדברי לומ שאמרו לו אנשי‬
‫בר א« ת פמקע ‪ r‬מ רו ת ‪ 9‬דם » כ ר א סעולס אתם‬ ‫סדום איה האנשים אשר באו וגו׳ ותשובתו אליהם‬
‫נמקש לימנה מ י ‪ ,‬ואמר לו הקכ׳ה החזר להם‬ ‫ושמא שינה באיזה מ ר ‪ ,‬ומי יאמר שראה אברהם‬
‫ס שו » ו ס׳ ‪ ,‬אמר יכש״פ מורה שנתם לי מ ס‬ ‫טוד את לוט אמר שלקחוהו בכלל רטש ס ח ם‬
‫כפיב ג ס אנ ט ה׳ אל טך אשר הוצאתיך מארן‬ ‫ועמורה והשיב הוא את כל הרטש ונס את לוס‬
‫מצרים מבית עב די ה‪ ,‬אמר להס למצרים ירדתם‬ ‫בן אחיו ורטשו השיב וגס אס הנשים ו ט ‪ /‬וכשאמר‬
‫להרפם כשפעביתם מ ר ם מם תהא לכס ‪ ,‬שוב‬ ‫לו מלך סדום תן לי מס ש והרטש קח לו אמר‬
‫מס כתיב ב ה לא יהיה לך אלהים אחרים כין‬ ‫לו אס מחוט ועד שרוך נעל וגו׳ וחזר לוס וביתו‬
‫סמים אסם שיויס העובליס ע״ז ו ט׳ ‪ ,‬ז ט ר את‬ ‫עם מלך סדום לסדום כמו שראיט שנמצא שם‬
‫יוס השנת מלאכה אסם עושים ‪ ,‬לא תשא משא‬ ‫בעת ההפכה ולא ראהו עוד לשיססר לו מ״ש לו‬
‫ו מ ק יש ביט^ז ו ט ׳ ‪ ,‬ככד כ ט ד אג ואס יש‬ ‫אנשי סדום ומה שהוא השיב להם ‪ ,‬ואפי׳ שנאמר‬
‫לכס‪ ,‬לא תרצח לא תנאף לא תגטכ קנאה יש‬ ‫שראהואח׳כ וסיפר לו מ ה שאירע לו או כתב לו‬
‫טניכס יצהיר יש לכם‪ ,‬מיד הודו לו להקב״ה ס׳‬ ‫בכתב מה שאירע לו עם אנשי סדום ‪ ,‬וגמלהו מסד‬
‫אדוניט מם אדיר שמר בכל הארן ואילו חנ ם‬ ‫על כי בזטתו ניצול ‪ ,‬מה צורן היה לצוות על אלו‬
‫סודך » השמים לא קאמר‪ ,‬הרי שהממדה הגנוזה‬ ‫הדברים שיאמרו לדורות‪ ,‬אסי׳ היה קיס לו בגוים‬
‫מקודם בריאה העולם ט א פשרת הדברות לגד‬ ‫שלא היה משנה ממה שאירע לו ‪ ,‬וכן מה שאירע‬
‫ועל זה ה ט ב תורם שאתם ט ק לי מה כתיב בס‬ ‫לחוה עס הנחש בגיע ומס שאירע ללמך עם נשיו‪,‬‬
‫אנכי לא יהיה לך שגת לא משא כבוד אב ואס‬ ‫מי ט ה המצווה שיאמר לו לדורות ‪ ,‬ואולם אחד‬
‫לא תרצס ו נ י ‪ ,‬ו ק מיש בא שנון ואמר לפניו‬ ‫מן העשרה דורות עד נח או מעשרה דורות שמנח‬
‫רנש״ע תורה ס מן ט א נססיה לארן ו ט׳ ‪ ,‬גראס‬ ‫ועד אברהם שינה בדברים שעברו ‪ 3‬ק הנמש‬
‫ט בנתינת מטית הדברות היחה התורה נתונה‬ ‫והאשה ולא היה יכול משה רבינו לכתוב קבלת‬
‫ב א ח ט ט א ט ס ה התורה שטתה גשמים מקודם‬ ‫דברים אלו מסה אל פה וכיוצא בהם כי אס מסי‬
‫גרימת סעולם ועליה השפין ה שק‪ ,‬כי שארהמטת‬ ‫הגבורה שיודע העתידות באמיתות וכמ״ש עדות‬
‫עדיק לא ניסט למשה מסי סנ ט ר ה שיאמר לישראל‬ ‫ה׳ נאמנה‪ ,‬כי כלמה שנכתב בתורה מספורים אלו‬
‫אלא איי כ ט ו אומיים לו והוא היה מלמדם‬ ‫שהם כעין עדות אין בהם שום ס פ ק כי הס מסי‬
‫לישראל ‪ ,‬גם הסי ט ריס לא נאמרו למשה מסי‬ ‫השם ברוך מ א ‪:‬‬
‫הג ט ר ס אלא ^זר שטו וסברו‪ ,‬וכמו שכתוב ואל‬ ‫ו ג ם כל זה הספק במקומו עומד למה מצרך האל‬
‫פשה אנ טי על ה אל ס׳ ו ט׳ו כ תב רניי ז״ל תרשה‬ ‫ית׳ לכתוב דברים של מול כאלו בסורם ‪,‬‬
‫זו מ ק מ ם קודם עשית הדגרוח בד׳ במיון ויבוא‬ ‫אע'פ שידע כי לעתיד בבריאת העולם יאמרו מ״ש‬
‫פשה וי ס טי מ ט ו ס אס כל דברי ה׳ מטת פרישה‬ ‫בה‪ ,‬כמה דברים אחרים נאמרו טסי כל גגי הדומה‬
‫והנבלה ‪ ,‬זאת כל המשפמיס ז' מצות שנצטוו בני‬ ‫מאדם עד מרעיה ולא נכתבו בהורה‪ ,‬ואפי׳ נמצא‬
‫>מ ושבצב ו כ ט ז א ב ואס וסרה אדומה ודיניה‬ ‫להם איזה צורך ליכסב מה קדושה יש בהם אנמי‬
‫שניאטלו במרה ‪ ,‬ויכתוב משה מבראשית ועד‬ ‫שנאמרו בפועל מפי אנשים שלא טו ט באמירסם‬
‫ממן תורה נ ל כ ‪ .‬כי כל מה שאירמ מבריאת עולה‬ ‫אלא פשט והבנת אותם הדברים שהם דברי מול‬
‫עד עסה מה שנכרא בכל יום ויצירת אדם וחוס‬ ‫וקצתם דברי נבלות‪ ,‬ומה קדושה חלה עליהם‬
‫ומה שאירע עם הנחש הכל כמו שכתוב מבראשית עד‬ ‫שיהיו שוים בקדושתם וכתיבתם בסי ס למצות‬
‫מתן הורס נאמר למשה מסי סנ ט ר ה והוא ט ת ב‬ ‫התורה ולעשרת הדמיות ‪:‬‬
‫על סהר כדיו ז‬ ‫ו כ ד י להקל מעט משא ספק זה הארוך בכמם‬
‫ל מ צ א ט כל מה שכתוב ב ט ר ה מן הדברים‬ ‫אמירות בנכ ת ט בתורה קודם הוייסם ושהם‬
‫שאירעו ב טי א ת עולה ואחריו לא ג כ ת ט‬ ‫דברי חיל‪ ,‬גס הסיפוריס שנכתט בתורה מה שלא‬
‫אלא אנזר שסט בפועל ‪ ,‬כי איך י ט ה נ סו ג לפניו‬ ‫היה ולא נברא עדיין ‪ ,‬הוא דבר מתמיה ‪ ,‬ולזה‬
‫^ ט ס שמי קודם בריאס העולם טא שית ברא‬ ‫אומר כי מה שהוא מקובל אצלנו כי התורה קדמה‬
‫^ ט ס ת די ץ לא נברא ‪ ,‬וחטא אדם וחוה ונחש‬ ‫לעולם אלפים שגה ‪ ,‬זהו עשרת הדברים שניסנו‬
‫ועונשם ועדיץ לא נ ט א ו לא י טן ל עד עיטו לכתוב‬ ‫למשה בסיני ביום מתן תורה ‪ ,‬כי הס הנקראים‬
‫דברדפיחזי כשקרא‪ ,‬אע״פ שכל העתידות גלויוע‬ ‫מורס סתם ‪ ,‬כי בהם נכללים כל הרי״ג מצות‬
‫לסנה‬ ‫י‬
‫א ל הי ם‬ ‫עער היסודות פרק סד‬ ‫בית‬ ‫‪300‬‬
‫שלימה בלב העובדים לאל ית׳ ‪ ,‬להחזיק באמונתם‬ ‫לפניו והיה יודע שאירע כך כמו שהיה ט פ ג ‪ ,‬לא‬
‫הישרה הנלמדת מספורי ההורה בבריאת העולם‪,‬‬ ‫כחגה עד שהיו ועד שנאמרו בפועל ‪ ,‬ללמד לנו‬
‫ובמה שקרה בו אחר כך עד זמן נתינת התורה‬ ‫שלא נקדיס פ־׳ה לעי״ן‪ ,‬ונס משה ע״ה לא כהבס‬
‫בהשגחתו ית׳ על עולמו‪ ,‬וכן נלמד מ ה סנ׳ כ מדות‬ ‫מעצמו בקבלתו אוחה מפה אל פה עד אברהם‬
‫ישרות שיבור לו האדם‪ ,‬כי לא לבד במעשה המצות‬ ‫ועד נח ואדם הראשון ‪ ,‬כי לא יסמוך על קבלהו‬
‫ישתלם האדם כי אס נ״כ במדות הטובות והישרות‬ ‫מכמה דוחה שמא שינה אחד מהס‪ ,‬ואפי׳ נתאמס‬
‫הנלמדות מן התורה וספוריה ‪ ,‬כמו שיש קדושה‬ ‫לו בבירור לא היה ט ח ב בחורה דברים שלא‬
‫בתורה במצותיה וחקיחיה ‪ ,‬כן יש קדושה בה‬ ‫נצפיווה כיש דברים של חול‪ ,‬אלא ודאי הכל מפי‬
‫בספורים שנלמדים מהם מעלות האל ית׳ והנהגתו‬ ‫הגבורה אחר שהיה כל דבר ואחר שנאמר כל דבר‬
‫בברואיו בהשגחתו הטובה והישרה‪ ,‬ונםבר‪,‬דוס‬ ‫בפועל נכתב‪ ,‬ומה שאמרו שהתורה נבראח אלפים‬
‫והנהגות הטובות הנלמ‪,‬דות ממנה יש בהן קדושה ‪,‬‬ ‫שנה קודם בריאת העולם הוא על עשרת הדברות‬
‫כי הן סבה להביא את האדם לקיום התורה והמצות‪,‬‬ ‫כי בם נכללו כל חרי״ג מצות כמו שכהב רש״י בפ'‬
‫כמאמר התנא אס אין דרך ארן אין הורה‪ .‬ותמצא‬ ‫משפטים‪ ,‬ומשה כתב מפי הגבורה מבראשית עד‬
‫בכל פסוקי התורה שהן כמו ספור מדרשים לחז״ל‬ ‫מחן הורה ‪ ,‬וההורה עצמה עיקרה שהיא עשרת‬
‫בגמרא ובמדרשים‪ ,‬שיש בכל פסוק תועלת אמונה‬ ‫הדברות לבד הוא שבאו כתובים על הלוחות ומשם‬
‫או מדה טובה‪ ,‬מלבד מדרש הנעלם וסודות נפלאים‬ ‫העתיקם משה על ספר אחר שכתב מבראשית עד‬
‫שנרמזו בספורים ‪:‬‬ ‫פשרת הדברות‪ ,‬ומשם והלאה היה מדבר אל משה‬
‫ונחזור אל פרטי האמירות אשר במאמר פשטן‬ ‫באוהל מועד ‪ ,‬כמו שכתוב ומשה יקח את האהל‬
‫הן דרך חול ‪ ,‬ואף כי היום יקדשו בכל‬ ‫והיה כצאת משה וגו׳ ודבר ה׳ אל משה פנים ונו‪/‬‬
‫מה שיאמר עליהם ‪ .‬והנה המאמר הראשון מפי‬ ‫וכתיב אחר כך ויאמר ה׳ אל משה כתב לך את‬
‫הדיוט הוא מאמר הנחש לאשה אף כי אמר אלהיס‪,‬‬ ‫הדברים האלה ‪ ,‬והוא כל מה שנאמר לו אחר‬
‫נלמד ממנו אין טוענין למסית וכל המוסיף גורע‪,‬‬ ‫מתן הורה כמ׳׳ש שמר לך את אשר אנכי מצוך ויהי‬
‫וגם דרך כלל נכתב ענין הנחש והאשה להורות כי‬ ‫שם עם ה׳ ארבעים יום ונו׳ ויכתוב ונו׳ על‬
‫עולם חסד יבנה‪ ,‬כי מיום ראשון חטא אדם שעבר‬ ‫הלוחות וני‪ /‬ויהי ברדת משה מן ההר כשהביא‬
‫על מה שצווה בו ביום ועם כל זה העביר האל‬ ‫לוחות אחרונות ביוה״כ וירא אהרן וכל זקני בני‬
‫ית׳ חטאתו ולא מת ביום ההוא‪ ,‬ולהיות ששלשתס‬ ‫ישראל את משה והנה קרן וגו׳ וידבר משה אליהם‬
‫נחש ואדם וחוה בריאות ראשונות שנבראו בעולם‬ ‫שליחותו של מקום‪ ,‬ולשון הווה הוא כל הענין הזה‪,‬‬
‫ע״י ית׳ נענשו הם וגס כל היוצא מהם ‪ ,‬הנחש‬ ‫ואח׳יכ ננשו אחר שלמד לזקנים חוזר ומלמד הפרשה‬
‫על גחונך הלך ועפר וגו׳ לא לבד הוא אלא כל‬ ‫לכל ישראל וכותב כל מה שנאמר לו מפי הגבורה‬
‫הנחשים הנולדים ממנו עד סוף העולם ‪ ,‬ו ק‬ ‫בסיני ומדבר סיני ובערבות מואב עד לעיני‬
‫עונשי חוה ואדם נמשכה קללתם בעצבון תלדי‬ ‫כל ישראל ‪:‬‬
‫בניס וגו׳‪ ,‬ארורה האדמה ונו׳ בעצבון תאכלנה‪,‬‬ ‫ובזה הוקל מעט כובד משא הספק למה נכתב‬
‫בזעת אפך מאכל לחם ‪ ,‬לנשים הבאות אחריה‬ ‫בחורה כל מה שאינו מצוה מתרייג מצות‪ ,‬כי‬
‫שתלדנה בעצבון ונו׳ לאנשים ולנשים שבאות ממנו‬ ‫לא נכהבי מאז אלא אח״כ שניתנו י׳ הדברות צוה‬
‫ג״כ שבעצבון תאכלנה וקון ודרדר וגו'‪ ,‬כי הנשים‬ ‫הש״י למרע״ה יכתוב מפיו הל מה שנראה לו יתב׳‬
‫חל עליהם חיב קללת חוה וחוב קללת אדם כי‬ ‫•היות סיוע וחיזוק לאמונת התורה שהיא עשרת‬
‫מפניהם נוצרו ‪ ,‬ולהיות חטא זה עצום כי הוזהר‬ ‫■הדברות והשלום תרי״ג מצות הנכללות בהם ‪ ,‬ויש‬
‫מפי האל ית׳ ובו ביום עבר עליו‪ ,‬נכללו דורותיו‬ ‫בהה טוב טעם ודעת בכל מה שנכח ב בספור■ ם אלו‬
‫אנשים ונשים בקללותיו‪ ,‬מה שחין דרך האל יתב׳‬ ‫כמו שכתבו רז״ל במדרש וכמו שיתבאר ‪:‬‬
‫לפקוד עון אבות על בניס כשאינם אוחזים מעשה‬ ‫א ל א שצריך לתת טעם לכל אלו האמירות שנאמרו‬
‫אבות ‪ ,‬וחוה מפני שהיא עצמה לא הוזהרה על‬ ‫בתורה כשם אומרם ‪ ,‬אשר יש מהם אמירות‬
‫זה ועיקר עונשה היה על שהחטיאה את בעלה לא‬ ‫שלא נתכוין בס האומר אלא מה שמורה פשטן לבד‪.‬‬
‫מלו קללותיה על הנשים הכשרות ‪ ,‬כמ״ש חז׳ל‬ ‫והם דברי חול מפי חול והדיוט ולא יתכן שיחול‬
‫נשים צדקניות לא היו בפתקה של חוה ‪ ,‬וגם‬ ‫בהם קדושה כקדושת התורה ‪.‬־‬
‫כי הנחש אינו בן שכר ועונש עכיז נענש כמו‬ ‫דעל זה נאמר ‪ ,‬כי לא לבד כיון האל יתברך‬
‫שהעניש הקב״ה לבהמה שנכשל בה שוס אדם‬ ‫בנתינת התורה להיישירנו במצותיו לשנזכה‬
‫ואמר ואת הבהמה ההרוגו שלא יאמרו עליה‬ ‫לעוה״ב‪ ,‬אלא ג׳’ כ להורות לנו הנהגתו ית׳ בבריאת‬
‫פלוני נכשל על ידה‪ ,‬וכן היה נענש נחש שנשתנה‬ ‫העולם בחכמה נפלאה ‪ ,‬וכמו שהוא מתנהג עס‬
‫ממה שנוצר קודם שנענש על גחונך ונו׳ ‪ ,‬והרי‬ ‫בריותיו ביושר וחסד ורחמים ומשניח בהם השגחה‬
‫אינו כמו שהיה קודם ולא יאמרו עתה על הנחש‬ ‫גמורה לנמול חסד לטובתם ולהפרע מן הרשעים‪,‬‬
‫זה שאדם הראשון נכשל על ידו שאינו בדמותו‬ ‫אשר כל פרטי עניינים אלו נלמד מסיפורי ההורה‬
‫ובצלמו של ראשין‪ ,‬וכיון שהסכים האל ית׳ לכתוב‬ ‫יהם מחזיקי מצות התורה ותומכיה בתתם אמונה‬
‫פנין‬
‫קנ א‬ ‫אלד מ‬ ‫ש ע ר הי סו דו ת פ ר ק ס ד‬ ‫בית‬
‫דרך ק לי א »ו ההורה והמצוס‪ ,‬ו טמנה למשה רני ט‬ ‫ענין זה בחורה ונאמר מסיו י ס׳ אל משס י גי מ‬
‫^ מ ־ ך ק ד א ס המצוה ונמסר לו על פה קריאתה‬ ‫שיכתוב זה סענין שנלמדיס ממט כמה ענויני ם ‪,‬‬
‫בשטות ו כי ‪ ,‬כ ט השימוש לבעלי הקבלה‪ ,‬שנראה‬ ‫י ת׳‬ ‫נתקדש גיכ מסי האל ית׳ שהוציא הדגריס‬
‫מגל זה » « ר ה שנבראת אלטס שגס קודם ב רי אפ‬ ‫ומשה ט ת ב פל ססר ב דו‪ ,‬וכן ויאמר קח » הנ ל‬
‫העולם ט א מג ר א ט ס ע ד ל טני כל ישראל ‪ ,‬ו ק‬ ‫אחיו יש ט מדרשים ‪ ,‬וראה האל יסב׳ להעלוה‬
‫מ מ ה מקומות מ ס ג לשון תורה‪ ,‬בתורה ונ בי אי ט‬ ‫על ספר מנין הריגת קין להבל שנמסך מ ע טן‬
‫וכ סוט ס שמשמעה מבראשית מד ל ט ט כל ישראל‪,‬‬ ‫סקרבטת שהקריט לה׳ וכיון שנאמר מסיו י ס׳ למסה‬
‫כמו ד הי כ ^ ת פשה לכתוב אס דברי התורה הזאת‬ ‫שיכסוב מלה עליו קדושה‪ ,‬ו ק דברי למך לנשיו‬
‫מל ססר ע ז תומס ‪ ,‬לקוח את ספר התורה הז ה‬ ‫יש מדרש וחידוש באמירתו וסשובתו לו ‪ ,‬ונהקדפו‬
‫ושסתם ^ סו מצד ארק בריס ס׳ ‪ ,‬שפשמטס תו ר ה‬ ‫אלו הכתובים באמירתו לו יסב׳ ‪ ,‬ו ק מ טן דור‬
‫זו מ א לפוקר טל כל המורה » ^ ש ועד סיף ‪,‬‬ ‫המבול וסדום וממורה הוצרך לינתב בסורה ‪,‬‬
‫ו ק כל הנ ט אי ה שסזטרו ט ר ס משה ט א על כ צ‬ ‫ללמד כי לא למנם נמחה כל היקום אלא במפאסה‪,‬‬
‫ה סוי ה‪ ,‬ו ק בכתובים ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ודור הסלנה הסיצם האל יסב׳ על אשר חמו לעשות‬
‫ו ע ל זה א ט חוזר לעיקר ^‪:‬ל ס ט זאת שטל ה‬ ‫ונ ה ס ט העריה על זעקסס הבאה אליו ‪ ,‬וסכל‬
‫ט ס ה ברואה‪,‬מקדם ‪ ,‬וכל הראיות שהבאנו־‬ ‫אזהרה לדורות הנאי ם שלא יעשו כמע שייס ‪,‬‬
‫למעלה מ ל ט המשמעות ט א על עשרת הדברות‬ ‫פס מה שיש תועלות בפשעי הכתובים ומס שנדרש‬
‫מ א מסט שלא טסנו אז בממסד כל ישראל אל^‬ ‫בהם ונתחדשו באמירתו יתברך למשה שי כ ס ^‬
‫עשרה הדברות‪ ,‬ושאר התורה הכתובה לפניו מאז‬ ‫מסיו כמו שמכר ;‬
‫ט׳ או®־ ומלמד למשה‪ ,‬ואח״כ ב ט ף העסיקה כול ה‬ ‫ו א ם תסתכל תמצא ותראה כי רוב מדרשי סז״ל‬
‫ס ט הג ט ר ה המו שטחה כ ט ב ה מקידה לפטו‪ ,‬ועל‬ ‫הס על ספר בראשית שטלו ס סויי ס ועל‬
‫ט הסירה טל ה ט א נכללת בי׳ הדברות נקראו ה ה‬ ‫ססר ואלה שמות שרובו ססורים‪ ,‬וסמדרשוס שבשאר‬
‫‘ ־ * פל שה תורה סתם ‪:‬‬ ‫ה ס פ ד ה רובם הס על מיעוע הסעוריס שבהה‬
‫ו ע ם כ״ז יתיישב הספק כעין מה שנטישב ג א מרנו‬ ‫ולא על הדינים ‪ ,‬וכן בספר מו ה ר רוב הסודות‬
‫ט התורה שנבראת קודם בריאת העולם לא‬ ‫שנתגלו בו הס על כ סוני הססוריס ‪ ,‬המורה ט‬
‫היסס אלא י׳ דברות שמהם נשהלשה כל התורה‬ ‫לא לפשע הכתובים כמשמעם נכ ת ט ט אס נה‬
‫ס ל ה ונאמר ט כשנמיאס כל התורה מבראשית‬ ‫כן למדרשים ולסודות מ רמזי ם בהם ‪ ,‬ו ק שמוס‬
‫עד צ ט » כל ישראל אלטס שנס קודם בריאת‬ ‫‪£‬‬ ‫״ ‪................‬‬
‫העולס ‪ ,‬יד ע האל כי הנחש טכ ר א לסוף אלפיה‬
‫פנ ה יאמר ל מ ס מס שאמר ‪ ,‬ולמך לנשיו מ״ש‪,‬‬ ‫ובהו ‪ ,‬ושם של ע׳ ב מג׳ סשוקיס ויסע ויבא וי ע ‪,‬‬
‫ודור ^ נ ה ואנשי סדום ואנימלך וכל טוצ א‬ ‫ופסוקים מסוגלים להמלע מצרות ויוצאים מהם‬
‫גאלו סאןירו ת ר א‪ :‬הש״י מקדה ט א מ רו ושיש‬ ‫שמות ידועים כמו ואת האנשים אשר סתת הני ס‬
‫ט ע ל ס ל סז טי ס ב ט ר ה כמו שכטב למעלה‪ ,‬כי‬ ‫‪ to‬זה‬ ‫וגו׳ ‪ ,‬ויאמר אליהם ישראל אביהם ‪,‬‬
‫הוא שס הדכר ב ט ה ס והם לא ידעו אצא פ ס ע‬ ‫מורה כי יש קדושה רבה בכל ה ס מרי ס והאמירות‪,‬‬
‫ה דגיי ס שאמרו‪ ,‬אבל יש בהם מועלות ל ט מ ה‬ ‫אפי׳ שנאמרו בסועל קצתם מסי הדיועוה יד ע האל‬
‫ש ח שב האליס׳‪ ,‬מלבד ה טדו ת של שמות ה הויי ה‪,‬‬ ‫ית׳ כי היה צורך בענייניה ההם לכותבם בחורה‬
‫ןה״ש מ ט ר י המורה סראס האל י ס׳ מה שיקרה‬ ‫ושם בפיכם מי ט ת ומלות שיש בהה רמזים‪ ,‬והם לא‬
‫מכיי א ה המולס ע ד נתינת ה ט ר ה ומאז כתבם‬ ‫ידעו אלא ענין האמירה לבד במה שהיחה מונ ת ה‬
‫ג ט ר ה כ מי ט ד ע ט א שהי׳ ט ט ע ל ס ליסוד ה ט ר׳‬ ‫לנ ד‪ ,‬ואפשר ג״כ כי הס אמרוה בלשון אחר או‬
‫וה מדו ס‪:‬הסונוס לסיי טר האנשים לל טד המורה‬ ‫תי ט ת אחרות והאל ית׳ שמר כוונתם בא מיד וסידר‬
‫וקיו«‪&>.‬וטס‪ ,‬מלבד מ דו ת וסגולות שמ בהה מצד‬ ‫בתורה מי ט ת אחרות באמירה ההיא אשר יש‬
‫■השמות סקדוטם כ ט שנזכר ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫בהה רמזים וסודות ן‬
‫ואל פ*ז כיון דהע״ה באלו ה פ מ קי ס שסחח בהם ‪:‬‬ ‫ו מ פ ני שגדלט על אמונה שכל התורה טל ה‬
‫תו ר ת ה תמימה מ ט ב ת נ טו ‪ ,‬ט הזכיר שם‬ ‫מבראשית עד ל ט ט כל ישראל ט ס ה‬
‫ס טיי ה ששה פ ע ט ס על כללות התורה‬ ‫ג טז ה וברואה מקודם בריאת העולם ‪ ,‬וכן יש‬
‫ו פ ר ט ה ‪ ,‬ט ט א מסש״י מי^דס בריאת העולם‬ ‫מ ט‬ ‫בידינו קבלה של אמס כמ״ש ה ר מנ׳ן‬
‫הנברא בו׳ יפי ס ‪ ,‬כדכסיב )משלי ס׳( ס׳ קנני‬ ‫כל התורה טלה שמותיו של הקב״ה ‪ ,‬פ ה סי מ ת‬
‫ר א סי סז ר ט קדם מפעליו מאז‪ .‬ושבח את ה ט ר ה‬ ‫מתחלקות לתיטס אחרות ‪ ,‬ועל זה ס״ס שמסר‬
‫ס ט א ^י מ ם שאין כה גרעק ולא חוספס ‪ ,‬כי‬ ‫או הוסיף אות אחת אפילו שמשמעות הסיבה‬
‫התוספת מ א גרעק בחקה ‪ ,‬שנראה שאה לא ט ו‬ ‫במקומה הוא תכול ‪ ,‬וכתב עוד שנראה שהתורה‬
‫ט ט ט ס ה ט ס פ ס ההיא לא ט ס ה שלימה ‪ ,‬ומפני‬ ‫הכמובה באש שחורה על גבי אש לכנה כ ע ת מ ה‬
‫שטא שלימה וחמימה אמר שהיא משיבת נפש ‪,‬‬ ‫היתה כתובה רצופה בלי הפסק סיבות ‪ ,‬והיה‬
‫ט ה נ » אין בה גרעק ולא ט שפ ח כ ט הגוף‬ ‫אפשר קריאתה ע״ד השמות וקו־יאתה נ״כ על‬
‫שגבדא‬
‫אלהים‬ ‫^‪:‬־ער היסודות פרק סד‬ ‫בית‬ ‫‪802‬‬
‫סוד ועעס שאינו ברור לכל ‪ ,‬והוזהרע להאמין‬ ‫שגכרא לפעמים כירעון אנ י ולפעמים כהוספת‬
‫אע״ס שלא יהיו קרובים כל כך לשכלנו‪ ,‬וכן יש‬ ‫אבר ‪ ,‬ואחר כבריאה נם כן יארע לפעמים כנוף‬
‫מהם נקראים נ״כ משפעים ‪ ,‬כי אותם המנות יש‬ ‫נרעון או תוספת ‪ ,‬מה שאין כן בנפש האדם‬
‫בהן ענין משסע ובמשפע יפול הפרש בין הסברות‪,‬‬ ‫שנבראת שלימה ותמימה‪ ,‬וכן היא עומדת בגוף כמו‬
‫והוזהרנו על המשפע המקובל בתורחע הקדושה‬ ‫שנבראת ‪ ,‬וכן יש לה השארות לחזור אל המקום‬
‫כי הוא הישר והטוב‪ ,‬כדכחיב )שם( כי מי גוי‬ ‫אשר ממנו מוצבה‪ ,‬וזהו הנראה באומרו משיבת נפש‬
‫גדול וגו׳ אשר לו תקים ומשפטים צדיקים ככל‬ ‫שהתורה משיבה את הנפש אל מקומה בהיותה דומה‬
‫התורה הזאת וגו׳‪ ,‬ויש מצות שנקראים ג'כ עדות ‪,‬‬ ‫לה כמ׳ש לעיל ‪ ,‬ואמר ‪,‬‬
‫ובעדות יסול גם כן איזה ספק לבלתי מאמינים‪,‬‬ ‫עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי ‪ ,‬כי העדיות‬
‫ולכן הוזהרנו עליו בלשון עדות שהוא אמת ‪,‬‬ ‫הכתובים בתורה מהאל יהב׳ בסיפורים‬
‫וכמ׳ש עדות ה׳ נאמנה‪ ,‬וכן הפקודים הס המצות‬ ‫שהזכיר בתירה טלם הס אמתייס ונאמנים‪ ,‬ומפני‬
‫אלא שיש להזהר בהן יותר כמו שכתבתי ‪ ,‬אבל‬ ‫שאמר שהמעיה פתי יאמין לכל דבר אם אמת אס‬
‫המצוה שאין בה חק ומשפע היא פשועה וברה‬ ‫לאו ‪ ,‬אמר כי העדיות מן הדברים הכתובים‬
‫בלי שום פקפוק ‪ ,‬והיא מאירת עיניס להבין‬ ‫בתורה הס אמתיים שכס מחכימים הפתי המאמין‬
‫ולהשכיל ולהאמין שאר המצות שיש בהן חק ומשפט‬ ‫לכל דבר‪,‬ובעדיות התורה האמתייס יתחכם שלא‬
‫וכיוצא בהם ‪:‬‬ ‫יאמין כי אם האמת ‪:‬‬
‫י ר א ת ה׳ עהורה עומדת לעד‪ ,‬הוא רמז לדברים‬ ‫פ קו ד י ה׳ ישרים משמחי לב ‪ ,‬לשון פקודים על‬
‫המסורים ללב שכתוב בהן ויראת מאלהיך‪,‬‬ ‫המצות לא נזכר בתורה כי אס תורה ומצות‬
‫כי למי שמרמה או מאנה האדם אינו יודע ואיט‬ ‫רקיס ומשפטים ועדות ‪ ,‬ובהם נכלל כל פרעי‬
‫מכיר חבירובאונאתו ואינו מובע ממנו דבר‪ ,‬אבל‬ ‫מצות התורה ‪ ,‬ודהמע׳ה חידש מלה זאת במצות‬
‫האל יתברך שיודע הדברים המסורים ללב הוא‬ ‫כ׳ה פעמים ‪ ,‬ביושר בשמירה בנצירה באהבה‬
‫עתיד לנקום ממנו מאריך אסיה וגני דיליה‪ ,‬וזהו‬ ‫וכדומה להם ולא נודע על איזה מצות הוא רומז‪,‬‬
‫שאמר עומדת לעד ‪:‬‬ ‫וראיתי באחד מן המקומות שהזכיר פקודים שאמר‬
‫משפטי ה׳ אמת צדקו יחדו ‪ ,‬מלת אמת לא‬ ‫)תהליס קי״ע( אמה צוית פקודיך לשמור מאד ‪,‬‬
‫חפול אלא על מציאות דבר אם הוא‬ ‫ודקדקתי בפסוקי התורה באיזה מקום הפקיד על‬
‫כך אמת אס לאו שקר ‪ ,‬אבל במשפטים לא יסול‬ ‫הפקודים לשמור מאד ‪ ,‬ומצאתי הכתוב שאמר‬
‫בהם אלא מלת צדק או עול כמו שכתוב משפעים‬ ‫השמר בנגע צרעת לשמור מאד ולעשות‪ ,‬והשבתי‬
‫צדיקים‪ ,‬וכתיב לא תעשו עול במשפט‪ ,‬וא״כ מס‬ ‫כי על ענין הננעיס חידש דהמע״ה מלת פקידי על‬
‫שכתיב משפעי ה׳ אמת ‪ ,‬הכוונה כי המשפעים‬ ‫קצת מצות‪ ,‬אלא שאינו צודק בהן לומר שהן משמחי‬
‫בפרט דיני ממונות אין לך מקצוע גדול בתורה‬ ‫לב‪ ,‬גס שלח נקראו מצות נגעים פקודים‪ ,‬ודקדקתי‬
‫כמותם ‪ ,‬כי אין קן לדברים שיקרו בין האנשים‪,‬‬ ‫עוד ומצאתי מ״ש על מעמד הר סיני)דברים ד׳(‬
‫ובתורה אינם כתובים אלא כללים ברמז וצריכים‬ ‫ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו׳ ‪ ,‬וכתוב גס כן‬
‫רובם לתורה שבע״ס‪ ,‬ועל זה יסתפקו בהם ‪ ,‬וגם‬ ‫למעלה מזה רק השמר לך ושמור נפשך מאד וגו'‪,‬‬
‫כי כל מכס יכול לדין מפי כסברא קרוב לשכל‬ ‫שאפשר שלאלו הכתובים רמז דהמע״ה באומרו אהה‬
‫ויכוין אל האמת‪,‬וכענין שהמע״השביקש לדון בלי‬ ‫ציית פקודיך לשמור מאד ‪ ,‬והיא שמירת עשרת‬
‫עדים ‪ ,‬ולכן אמר משפטי ה׳ אמת‪ ,‬כי לא חסמסק‬ ‫הדברות ושלא ראו שוס תמונה ביום דבר וגו' ‪,‬‬
‫אם הם מצוה או הס בדויס מחכמים ע״פ הסברא‪,‬‬ ‫כי אלו הפקודים ישרים ומשמחי לב הס‪ ,‬ישרים‬
‫כי אמת הוא שהס מאת השי״ס מקובלים כמו שהם‬ ‫כי צדיק וישר הוא‪ ,‬ומשממי לב כי הפונים אחרי‬
‫מסיגי‪ ,‬וזהו משפטי ה׳ אמת ‪ ,‬ואמר צדקו יחדו‬ ‫אלהיט אחרים הס בעצבת לב‪ ,‬כשקוראים לא יענוה‬
‫כי אחר שהוא אמת שהס מן ה׳ הס צודקים יחדו ‪,‬‬ ‫ויקללו במלכם ובאלהיהס‪ ,‬אבל יראי ה׳ ואוהבי שמו‬
‫כי כל הדינים יש להס יחס ועיקר אלו עם אלו‬ ‫הס שמחים ועובי לב כי ערס יקראו הס הוא יענם‪,‬‬
‫על פי העיקרים היעודים בתורה ‪ ,‬כי הדינים‬ ‫וקרחס דהמע״ה פקודים שלשון זה אזהרה יותר‬
‫הבדויים על פי הסברא כל אחד יש לו יסוד או‬ ‫מלשון צווי להיותם מורים על צווי י' הדברות‪ ,‬ומפני‬
‫עיקר בפני עצמו כפי חילוק הסברות ‪ ,‬מה שאין‬ ‫שהיה הוא מלך רנה לקבל עליו עול מלכות שמיס‬
‫כן במשפטי ה׳ שהם מצדו וכס צודקים ביחד ‪,‬‬ ‫שלימה בלשון המורה חוזק יותר מלשון צווי ‪:‬‬
‫כולם הולכים ונמשכים על עיקרים ידועים‬ ‫מ צ ו ת ה׳ ברה מאירת עיניס‪,‬כלעשהולאתעשה‬
‫מוסכמים על סי הקבלה‪ ,‬אין ביניהם הפוך וקושי‬ ‫שכללם תרי״ג נקראים מצות ‪ ,‬אלא שיש‬
‫מזה לזה כלל ‪:‬‬ ‫מהם שעם היותם מנוח נקראים ג״כחקיס לאיזה‬
‫תם ונ^טלם‬
‫קננ»ג«‬ ‫פרק שירה‬
‫העוסק כפרק שירה נעולם הזח ומדינה של ניהגם ‪ ,‬וזונה לימות המשיח‬ ‫בל‬
‫ולחיי העולם הבא ;‬ ‫זוכה ללמוד ותלמודו פתקייס נידו‪,‬‬
‫תניא‬ ‫וניצול מיצר הרע ומפגע רע ומחבוט הקבר‬
‫ביאור מבי״ט‬
‫שנזכרו בבהמות ק שבע‪ ,‬מסוס פד גמל‪ .‬ומן‬ ‫מ פ נ י שהפליגו חז״ל לדנר גשנח &רק זה כמ׳ש‬
‫החיות שמונה שירות ‪ ,‬פיל חיות שבשדה מחול צבי‬ ‫נתסללזו ראוי לפרשו‪ ,‬גס כי לפי הנרצה‬
‫אריה זאב'שועל כלב‪ .‬ויש חיות אחרות כיוצא בהן‬ ‫אינו צריך פירוש ‪ .‬וראיתי נו כמה סיני שאלות ;‬
‫מהורות איל וימסור וצו׳ וסמאוח כדוב ונמר ולא‬ ‫למה זנו כל אלו לומר שירה ולא‬ ‫המין הראשון‬
‫החכי בפרס שירחם ‪ ,‬ואין בפרסים אלא אחד סהור‪,‬‬ ‫שאר דברים שנבראו בעולם כללים‬
‫וכלל שירות העופות הס חמש פשרה‪ ,‬תרנגול יונה‬ ‫ופרשים ‪ ,‬כי לא הוזכרו כאן שאומרים שירה כי אם‬
‫עגור עורב אווז נשר סנונית רחמה ציה אווז הבר‬ ‫מינים פרסים מבהמות חיות ועופות ושרצים וצמחים ‪,‬‬
‫אונכי חסידה זרזיר צפורת פרוגית ‪ ,‬רובם סמאיס ‪.‬‬ ‫ודברים כוללים כשמים וארן ומדבר‪ ,‬ודבדם אחדם‬
‫וכלל שירות שדן העוף ושרן הארן והמים ‪ ,‬צפרדע‬ ‫פרסיים ‪ ,‬שרש ירח וכוכבים וגן עדן וניהנס וגשמים‬
‫לויתן דגים שרצים אילים שבשרצים נחש תנינים עקרב‬ ‫עננים סל ברקים עבים ‪ ,‬ויש כמה דברים טללים‬
‫חולדה עכבר נמלה שממית זבוב חסיל ‪ ,‬הס ארבע‬ ‫ופרסיים שלא הוזכרו בשירה זו ואינם נכללים באותם‬
‫עשרה אשר רובם סמאים‪ .‬צמחים שטלת חסים שנולח‬ ‫שאומרים שירה ‪ ,‬וצריך לתת סעס לדבר זה ‪ ,‬ולא‬
‫שעודם שאר השבלים גפן תמר תפוח תאנה שאד‬ ‫החכרו דברים כוללים מינים הרבה כי אם שרצים‬
‫אילנות ירקות שבשדה הם תשע ‪ .‬וסבת צמיחתם‪ ,‬ימים‬ ‫וחיות שבשדה ‪ ,‬ושאר השבלים ושאר האילנות וירקות‬
‫ונהמת פעימת עבים ענני כבוד גשמים ברקים סל‬ ‫שבשדה ‪ ,‬ולא נחשבו דברים האחרים ‪ ,‬וצריך לתת‬
‫שדות הס תשע ‪ .‬עוד שמים א ק מדבר שמש ירח‬ ‫סעס לדבר זה ‪:‬‬
‫טכבים ג״ע גיהנם הם שמונה ‪ ,‬הס שבעים ‪:‬‬ ‫העין השגי מן השאלות הוא סדר אלו המשוריים‬
‫מ א ה כי בבהמות לא הוזכר סהור כי אס‬ ‫והנך'‬ ‫י למה הוזכרו בסדר זה ‪ ,‬ולא הוזכרו בהמות‬
‫י שור ובהמה נסה סהורה ודקה מהורה ‪ ,‬והוא‬ ‫ואח״כ חיות ואח״כ עופות כסדר התורה ‪ ,‬אלא שלא‬
‫ידוע כי אין בעולם מן בהמות סהורה כי אס שור‬ ‫כסדר ומעורבים אלו עם אלו ‪:‬‬
‫כשבים ועזים ‪ ,‬כמ״ש גלוי וידוע לפר מי שאמר והיה‬ ‫השלישי הוא ענין שירה של כל אחד מאלו‬ ‫הטין‬
‫העולם שבהמה ממאה מרובה מן הסהורה לפיכך מגה‬ ‫* המינים למה היתה השירה אותו הפסוק ולא‬
‫הכתוב בסהורה ‪ ,‬וא'כ לא נכלל בכלל בהמה גהה‬ ‫פסוק אחר ‪ ,‬בפרס כשלא נזכר המשורר באומו פסוק‬
‫סהורה שיאממ שירה הרנינו לאלהיס עוזנו כו׳ כי‬ ‫שנאמר עליו שהוא משורר בו לה'‪ ,‬ומה התיססוס יש‬
‫אם שור הבר והמדא שהן ממין השור‪ ,‬ובבהמה דקה‬ ‫לאותו המין להיותו משורר לה׳ באותו פסוק ולא‬
‫שהם שה ועז לא נזכרו הס אלא נכללו בכלל בהמה‬ ‫נפסוק אחר ‪ ,‬ואף נשירה שנזכר המשורר באותו‬
‫דקה סמרה הס ומירהס ‪ ,‬ובהמות סמאות נסות‬ ‫פסוק ‪ ,‬יש פסוקים אחרים שנזכר ג״כ ואינם אומרים‬
‫הוזכח בפרס ולא בכלל‪ ,‬והדקות החכרו בכלל בהמה‬ ‫אוחו ‪ ,‬דש מהם שאומרים שני פסוקים ‪:‬‬
‫דקה סמאה ‪.‬׳לא בפרס‪ ,‬ובחיות החכר כלל אחד‬ ‫המין הרביעי אם אומרים שירה זו בכל יום או‬
‫מלל סהורות וסמאוח והוא חיות שבשדה ‪ ,‬ובפרק‬ ‫י בכל שבוע או חדש או שנה או פעם אחת‬
‫צי אתה מוצא אלא צבי סמר ‪:‬‬ ‫בכל ימי חייהם‪ ,‬ובכלל זה מאיזה זמן זכו לומר שירה‪,‬‬
‫נחנה עשרה שירות שבעופות לאמזכרו סהורות‬ ‫ובן‬ ‫כי אותם שכירתם מפסוקי ההורה אפשר שמאז התחילו‬
‫’ כי אם ממש ‪ ,‬תרנגול יונה אווז אווז הבר‬ ‫לומר שירה ‪ ,‬אבל אותם ששירסם היא מספר תהלים‬
‫פרוגית ‪ ,‬וקול התור לא נשמע בשירות אלו ‪ ,‬וכן שאר‬ ‫על הרוב ומנביאים וכתובים מאימתי התחילו‪:‬‬
‫עופות סמרוס‪ ,‬כי גלוי דדוע לפרו יח׳ שעופות מהורות‬ ‫הטין החמישי מן השאלות איך מצוייר שירה לבע׳ס‬
‫יתרות על הסמאוס ולפיכך מנה הכ׳ד מיני עופות‬ ‫בלתי מדברים וכל שנן לצמחים וכ״ש לדומם ‪:‬‬
‫סמאוח כי אין זולתן ‪ ,‬ולא הוזכרו גיכ בכלל שאר‬ ‫ובביאור מיני שאלות אלו נאמר‪ ,‬כי ראינו פרק‬
‫סופות סמאות או סהורות כמו שהוזכר בבהמות וחיות ‪:‬‬ ‫שירה זה נסלק לשבעים שירות‪ ,‬רובם‬
‫בי״ד שימח נמשרצי העוף והמים והאק לא‬ ‫ובן‬ ‫ממינים פרסים ומהמינים הבלתי מהורים ובלתי‬
‫י מז כ « ס מ מ ת ט אס שנים לויתן דנים ‪ ,‬וככלל‬ ‫פצויים ומטרסמיס‪ ,‬וממיני הבהמות הסהורות לא‬
‫דגים יש סהוריס ופמאיס ‪ ,‬וא״כ לא הוזכר בהם שום‬ ‫הוזכרו כי אס השור וכלל בהמה גסה סהורה‪,‬‬
‫פרמי ס ס ר כי אס לויתן המוכן לסעודת הצדיקים ‪,‬‬ ‫ומבהמה דקה סהורה לא הוזכר שום פרסי ממנה לא‬
‫ובסמאים פרסייס מזכרו י׳ב שימח ‪ ,‬והחלזון אשר‬ ‫כשבים ולא עזים‪ ,‬ויש יתרון לסוס ולגמל ^יהס‬
‫סמנו גצגע תכלת לציציח ובו מצוח וזכרתם ‪:‬‬ ‫שהוזכר שירה בהם ובכלל מיניהם‪ .‬וכלל השיחת‬
‫יק‬
‫מבי״ט‬ ‫פרר! ^טירה‬ ‫ביאור‬ ‫‪304‬‬
‫מה שייכות יש לשרצים ולמילים שבהם בין מעינות‬ ‫וכן כצמחיס הוזכרו נהם המשה מ; המיניס שנשחנהה‬
‫ונהרות לשמש וירה ‪ ,‬ובפרק שירה הנחלק לפרקים נתרן‬ ‫חכה שעורה ננן האנה חמר ‪ ,‬וכחש‬ ‫‪/t‬‬ ‫נק‬
‫ממשה זית ואמלל הרמון שלא הוזכר בהם שיר^ וכן‬
‫שאלה זו כי הם סוף פרק הראשון שמזכיר דגים וימים‬
‫ונהרות ומעינות ובהם יש שרצים ‪ ,‬ואח׳כ מתחיל פרק‬ ‫כמה מיני פירוס חשונים כהפוה לא הוזכר נהם שירה‬
‫השני בשמש וירח וכוכבים כו׳‪ ,‬ג״כ יש לשאול למה‬ ‫אלא שנכללו בכלל שאר האילנות שאומרים שירה ‪:‬‬
‫הוזכרו ג׳ע וניהנס אחר העבים והפל וגשמים ואחריהם‬ ‫וכן בדברים שהם סנת הצמתים הוזכרו ענני כבוד‬
‫השדות והחיות כו׳ ‪ .‬וגם זה נתרן בפרק הנחלק‬ ‫בהוך עבים ונשמים ‪ ,‬ואם הם שבעה ענני כבוד‬
‫לפרקים כי הוא הוף פרק שני אחר השמש וירח‬ ‫שהיו חופפים את ישראל במדבר כבר פסקו ופסקה‬
‫ודברים העליונים סו הבאים מלמעלה הזכיר ג״ע‬ ‫שירחן ‪ ,‬וכמו שהוזכרו ברקים למה לא הוזכרו רעמים‬
‫וגיהנם ‪ ,‬ג׳׳ב יש לשאול שמתחיל אס״כ בשדות וחיות‬ ‫שהם שותפים להם‪ ,‬ורעשים וזיקיס וכיוצא בהם מה‬
‫שבו והלך לנחש ועקרב כו׳ וערב עמהם חתול שהוא‬ ‫שאנו מברכין עליהם למה לא שוררו הם גם כן‪,‬‬
‫מיה דקה ואח*כ נמלה ואחריה הרנמל ויונה ושאר‬ ‫והקשת למה לא יהיה רובה בקשתו שירה‪ ,‬ורוחות‬
‫העופות ואה״כ חזר לשרצים שממית זבוב ‪ ,‬ובפרקים‬ ‫המנשבות ומגדלות את הזרעים למה לא יאמרו שירה •‬
‫המחולקים ג״כ יש עירוב זה ‪ .‬עוד אחר השבלים‬ ‫וכן בשירות של שמים וארן ‪ ,‬כמו שהוזכרו שמש‬
‫ופרפי פירות האילנות חזר לעופות ציה אווז הנר‬ ‫וירה וכוכבים למה לא הוזכרו שום אחד מן‬
‫אונכי זרזיר כו׳ ‪ ,‬ואחר שהזכיר למעלה חיות שבשדה‬ ‫המזלות פלה שור האומים כו'‪ ,‬ולא שוס אחד מן‬
‫הזכיר עתה אחר אלו העופות הצבי שהוא‪ .‬היה והזר‬ ‫הכוכבים המפורסמים נבוכים או קיימים‪ ,‬והמדבר‬
‫לעופות ופרוגית כו׳ ‪ ,‬ואחר שהזכיר הבהמות חזר‬ ‫שהוזכר אם הוא מדבר העמים או מדבר אחר ומה‬
‫להיות אריה זאב נו׳ ‪:‬‬ ‫יאמרו שאר המדברות ‪ ,‬ובדברים הפרסיים הדוממים‬
‫ו ב מין הג׳ מן השאלות והוא למה הוקנע אותו פסוק‬ ‫לא הוזכר בהם שירה כמו שהוזכר בארן ומדברות‬
‫לשירה לאותו מין ולא למין אחר ולא היה‬ ‫והם דוממים ;‬
‫פסוק אחר שירתו‪ ,‬יש לפרש גם פרעי השאלות‪ ,‬וכן‬ ‫ובן מיני מתכות זהב כסף ונהשת ששמשו במשכן‬
‫שלא הוזכר המין ההוא בשירה ההיא למה היה הפסוק‬ ‫ואבני שהם ואבני מלואים לאפוד ולחושן ‪,‬‬
‫ההוא שירתו ‪ ,‬כמו בלויתן שלא הוזכר בשירתו שהוא‬ ‫ופנינים ומרגליות אשר כל אלו עושר וכבוד אתם‬
‫הודו לה׳ ני פוב ני לעולם מסדו ‪ ,‬ולמה לא היתס‬ ‫ולמה לא אמרו שירה‪.‬־‬
‫שירתו שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו‪,‬‬ ‫וחפשתי להגיה פרק שירה שבידי‪ ,‬ומצאתי פרק‬
‫ולמה לא היתה שירת הדגים זה הים גדול ורהב ידים‬ ‫שירה מחולק לפרקים ;‬ ‫”‬
‫שם רמש ואין מספר וגו׳ שהיה מהיחס להם יותר מקול‬ ‫פרק א' שמים ארן מדבר ציה הנינים לויתן דגים‬
‫ה׳ על המים שנאמר בשירה הדגים ‪ ,‬וכן בשרצים‬ ‫ימים נהרות מעינות שרצים אילים שבשרצים‬
‫ואילים שבהם שנאמר בשירתם יהי כבוד ה' לעולם‬ ‫רשע שבשרצים הם שלשה עשר‪:‬‬
‫וגו׳ ‪ ,‬ישמח ישראל בעושיו וגו׳ ‪ ,‬היה יותר מהיחס‬ ‫פרק ב׳ שמש ירח כוכבים עבים רוח אויר ענני כבוד‬
‫פסוק שיזכיר בצפרדע שאמרה לו לדוד לא הזוח דעתך‬ ‫ברקים פל גשמים גן עדן גיהנם ‪ ,‬הם י״ב ‪:‬‬
‫ושבחה עצמה יותר ממנו‪ ,‬ואיך נתנבאה שאמרה‬ ‫פרק ג' נחש עקרב חולדה עכבר חתול נמלה תרנגול‬
‫השירות אשר אמר אחר כמה שנים שלמה המלך ע״ה ‪,‬‬ ‫יונה עגור אווז אווז הבר אונכי הם ייב‪:‬‬
‫והיות שבשדה שאומרים ברוך העוב והמפיב מה‬ ‫פרק ד׳ צפור איזון רציפי חסידה זרזיר וצפורה פסית‬
‫ההיתסות יש להם יותר בפוב והמפיב משאר כל‬ ‫צבי חיות השדה פרוגית חסיל פרוד הם י״ב ‪:‬‬
‫הבריות‪ ,‬ולמה יגרע הקם מלוניר פסוק אחד כשאר‬ ‫פרק ה׳ עורב נשר סנונית שממית זבוב רחם שדות גפן‬
‫הבריות ‪ ,‬וכן שאלה זו בצבי שכתוב נו אור לפובים‬ ‫תאנה רמון המר האוח כל עצי השדה שבולת חפים‬
‫אורת למפיב ‪ ,‬גס כי נתלוה אל שירתו זו פסוק אחר‬ ‫שבולת שעורים שאר השבלים ירקות שבלול הם י״ח ‪:‬‬
‫ג׳׳כ ואני אשיר עזך וגו׳ ‪ ,‬ג׳׳כ החולדה שאומרת כל‬ ‫פרק ו' בהמה דקה פהורה ‪ ,‬בהמה גסה פהורה ‪,‬‬
‫הנשמה תהלל יה וגו'‪ ,‬למה נתימד שירתה בשבת זה‬ ‫בהמה דקה סמאה‪ ,‬גמל סום פרד המור שור‬
‫שהוא כולל לכל הבע’ ח‪ ,‬וכן הכגור והאווז והנשר‬ ‫פיל ארי זאב שופל כלבים הם י״ג ‪ ,‬הס שמנים ‪.‬‬
‫והסנונית והשממית נתיהד שירחם בפסוקים טללים‬ ‫עשרה היתרים הס ‪ ,‬רשע שבשרצים אויר צפור איזון‬
‫בשבח האל ית' וכל הבע״ת היו יכולים לשורר באותם‬ ‫רציפי פפית סרוד רמון שבלול פרד ‪ .‬ושירת רשע‬
‫הפסוקים שלא הוזכר שם פועלם ומשוררם ‪ ,‬ועל הזבוב‬ ‫שבשרצים אשתך כגפן פוריה וגו׳ ‪ ,‬אויר אומר לצפון‬
‫יש לתמוה מה ראה לקנאות בביפול התורה יותר‬ ‫תני וגו׳ ‪ ,‬צפור גס צפור מצאה בית וגו׳ ‪ ,‬איזון שירו‬
‫משאר בע״ח גדולים וקפינים ממנה ‪ ,‬וגס לא הוזכר‬ ‫לו זהרו לו ונו׳ ‪ ,‬רציפי נחמו נחמו וגו׳ ‪ ,‬פפיש שיר‬
‫שמה ולא עניינה בפסוקים אלו אשר היא משוררת בהם ‪,‬‬ ‫למעלות אשא עיני וגו' ‪ ,‬סרוד הפוב והמפיב למפיב ‪,‬‬
‫וכן אווז הבר ואונכי מה התיתסות ים לשירתם בפחו‬ ‫רמון כפלח הרמון רקתך ‪ ,‬שבלול במו שבלול וגו׳ ‪,‬‬
‫בה׳ עדי עד וגו׳ נהמו נחמו וגו׳ עמהס יותר משאר‬ ‫פרד יודוך ה׳ כל מלכי ארן וגו׳‪ ,‬וכן בפרוגית‬
‫עופות‪ ,‬וחסידה וזרזיר וצפורה שירתם ג״כ כוללת‬ ‫כתיב יומך ה׳ כל מלכי ארן וגו׳ ‪:‬‬
‫בלתי מתיחסת אליהם בפרש ‪ ,‬וכן שירת חסיל ופרוגית‬ ‫ובמין השאלה השנית יש לפרה פרכיי השאלות ‪ ,‬והוא‬
‫וסוס‬
‫קנג ‪305‬‬ ‫‪B‬ר‪m0.p‬‬
‫ועיא רבי אליעזר אומר פל האומר פרק שנאמר ‪ m‬ישיר משח ‪ ,‬שר לא נאמר אלא‬
‫שירה זה בעוה״ז זוכה ואומרו לעות״ב אז ^)ר מלמר שעתיד לומר לעתיד לבא ‪:‬‬
‫ותניא‬ ‫ביאור םבף^' ‪.‬‬
‫כמו שמים ו א ח אלא בכל מה שנברא בהם כמו בע״ח‬ ‫וסוס שירקו הנה כעיני עבדים וגו׳ אינה מסימסס‬
‫וצפמים‪ ,‬וכמדשנראה ‪ p‬הכתוב שלמדו ממנו ערן‬ ‫אליו ני הוא המתנשא לכל צראש שאר הבהמות והחיות‬
‫זה‪ ,‬שהזכיר ‪ vnp‬שמים וארן ואח׳כ כל צבאם והס‬ ‫הנייחות‪ ,‬ובן כבהמות דקה וגסה ושור וממור‬
‫מכבים ומזלות נמם צבא השמים ובע״ח וצמחים‬ ‫והחיות הנמשכות אחריהן מה ההימסות יש לשירק‬
‫שהם צבאסאגץ‪ ,‬ונסו שאמרו שם ג*נ על מה שכתוב‬ ‫עמהן‪ ,‬ולפעמים השירה הוא מצי תסוק ושיגיה‬
‫למינהו באילפע שנשאו דשאים קיו בעצמם אם רצומ‬ ‫שאינו פסוק‪:‬‬
‫של הקב״ס בערבוביא למה אמר למינהו באילנות ‪,‬‬ ‫ובמין הרביעי מן השאלות לפרש גם ‪ p‬אס אומנ־‬
‫ועוד ^ ו ומה אילמת שאין דרכם לצאת בערבוביא‬ ‫שירה זו בכל יום או פעם אחד בזמן קצוב‬
‫אסר •הקכ״ה בהם למינהו אנו עאכיו מיד פתח‬ ‫או בזמן אחד בכל ימי חייהם ‪ ,‬כי הגשמים והעבים‬
‫שר ה ע מ ואמר יסי כבוד ה׳ לעולם ישמח ה'‬ ‫והברקים אינם מצדים ואיך יאמרו שירה בכל יום ‪,‬‬
‫במעשיו נראה שכל פרשי הנבראים נבראו לדעתם‬ ‫וכן העכבר נראה שאינו אומר בכל יום ולא שמחת‬
‫ולצביונם ־וידעו כי היו נבראים במאמר האל יה׳ ‪.‬‬ ‫אויבי לי אלא נעת שניצול מן החתול< וגס החתול‬
‫ובמו שנראה ‪ p‬הנסובים שנאמרו בבריאה ויאמר‬ ‫אינו אומר אם תגביה בנשר אלא כשרודף אמי‬
‫אלהיס יהי רקיע וגו׳ ויהי כן ‪ ,‬יקוו המיס ונו׳ ויהי‬ ‫הענבר ‪ ,‬והזבוב אינו קבע לשירתו אלא כשרואה שאין‬
‫בן‪ ,‬הדשא האיז דשא ונו׳ דהי כן‪ ,‬יהי מאורות‬ ‫ישראל עוסקים בתורה ‪ ,‬והשכלים בזמן שנתמלאים‬
‫ווו׳ דהי נ ן ‪ ,‬ישר ‪ 0‬המים שק נפש מיה וגו׳ ועוף‬ ‫השבלים והאילנות צריך לראות אס הם משוררים‬
‫יעופף ו ג ו ‪ /‬מצא הארן נפש חיה למינה בהמה‬ ‫כשהען נשא פריו או בכל יום ‪ ,‬וכן הירקות והשדות‪,‬‬
‫ורמש וגו׳ ויהי ‪ , p‬שנראה שהוא צוה לכל הדברים‬ ‫ועל הכלבים אשר התענה רבי ישעיה והשיב לו מלאך‬
‫הנזכרים שיבר* ונבראו נמו שצוה מדעתם ומצביונס ‪,‬‬ ‫משום שזנו על מה שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרן‬
‫ומה שהושבע נפבעס במחלת הבריאה שידעו אס‬ ‫כלב וגו'‪ ,‬נראה שקודם הזמן ההוא שני אלפים‬
‫רבונם ו מ מונו לקיים מאמרו ‪ ,‬כן בכל הנמשכים‬ ‫והמ״ח שנה נמחית שירתם ונכרתה מפיהם ‪:‬‬
‫בו השבע הנזכר שהוא יודע‬ ‫מפל״נוין ומין‬ ‫ובמין החמישי מן השאלות איך תצוייר שירה לנע״ח‬
‫שנברא במאסרו ית׳ ‪ ,‬ני זה היא כבודו יח׳ שידעו‬ ‫ולצמחים ולדומם נפרש יותר ‪ ,‬ונמעיע מן‬
‫ברואיו כי הוא בראם ‪ ,‬דרך משל כמו הצורף אשר‬ ‫שאלה זו מן הדומם גם שנזכר כמשוררים האלו א ח‬
‫הוא עושה כלי למעשהו וחומם בו סימן לשיהיה נודע‬ ‫ומדבר ושדות וימים ודומיהם ועבים ודומיהם ‪ ,‬אין‬
‫שהוא גמאו ולא צורף אמר ‪ ,‬וז״ש הכתוב)ישעיה‬ ‫אלו חשובים דומם ‪ ,‬כי הארן והמדבר והשדות הם‬
‫בשמי ולכבודי בראסיו יצרתיו אף‬ ‫מ״ג( כל‬ ‫כוללים כל מה שנהם מן הצמחים ובעלי חיים‬
‫עשיתיו ‪ ,‬ני כל הדבדם סבעולס נקראים על שם‬ ‫למיניהם ‪ ,‬אבל שאר פרפי הדוממים אפילו החשובים‬
‫האל ית׳ ועליהם *ור ולכבודי בראהיו ‪ ,‬והכבוד‬ ‫ככסף וזהב ואבנים פובות אשר האק האירה מכבודם‬
‫הוא שהם מכידם ני הס ברואיו משעח יצירתם‬ ‫קצר מצע מבעם מהשתרע לשום ציור ודמיון שיתימד‬
‫בסמילת בל״אהם וגס בעשיה שאמר כך והוא מה‬ ‫להם אמירת שירה‪ ,‬ני הם נכללים בכללי שירת‬
‫שנמשכים זה מזה במבע כל אמד למינו מכירים‬ ‫הארן ‪ ,‬ני מקרבה נחצבו כל מיני הסתמת והאבנים‬
‫בוראם והרי הוא כאלו מ א עשם כבסחלה ‪ ,‬וז״ש‬ ‫העוטת‪ ,‬ובזה נתרבה מין שאלה זו בצמחים שאץ‬
‫עשיתיו ‪ ,‬ומנין ידיעה והכרה זו היא על דרך מה‬ ‫בפבעם שום דמיון איך יאמרו שירה ‪ ,‬וגס בבעלי‬
‫שאממ חכמינו ז״ל)במדרש( אין לך כל עשב ועשב‬ ‫חיים יש קושי ביחס להם שירה ובכח בחירתם‬
‫מ^זשה שאין לו מזל מלמעלה שמכה אוחו ואומר‬ ‫הכתוביס שנתיחדו בשירת כל אחד מהם ‪:‬‬
‫לו נדל ‪ ,‬כי האל ית׳ הפקיד בשאר הנבראים בע’ח‬ ‫ו נ ח ז ו ר להשיב בעזר האל המלמד לאדם דעת ‪P‬‬
‫וצמחים שיש לכל ‪ p‬ומין שר ומזל שמשפיע בגידולם‬ ‫המאוחר אל הקודם‪ ,‬והוא בתת קודם‬
‫וצמימהם והסמדתס נפי הכס שמשפיע בהם האל‬ ‫במין השאלה חמישית פעם בציור השירות לבעלי חיים‬
‫יס׳ וע ‪ 4‬הס מיאה שאומרם שירה לאל יחברך‬ ‫ולצמחים ואמר נבוא אל שאר מיני השאלות ‪ .‬ונקדם‬
‫מתיהסח להשפעתם‪ ,‬וכן נאמר ני מה שאמרו‬ ‫כי בשעת בריאת העולם נתן האל יתברך כח בכל‬
‫בצביונם‪ .‬ודעתם נבראו ועל מה שאסר שנשאו דשאים‬ ‫ברואיו שידעו שהוא בראם‪ ,‬על דרך מה שאחז״ל‬
‫ק״ו בעצמם‪,‬נו׳‪ ,‬שהוא על המזל שלהם כמו שכתבו‬ ‫כל מעשה בראשית בקומתם נבראו בדעתם נבראו‬
‫ה מ ^ ם על משא ומהן של משה עם הים שהיה‬ ‫ובצביונס נבראו‪ ,‬ופירש״י ז״ל בדעתם שהודיעם‬
‫עם שרו של ים ‪:‬‬ ‫‪r.‬‬ ‫שנבראו והס נאוחו בצביונם כדמות שבחרו להם ‪.‬‬
‫ע ו ד אני אוסר ני אין רחוק נ*כ לפי הדעת שיהיה‬ ‫וכמו שלמדו מן הכתוב במס' חולין)ס׳( וכל צבאם אל‬
‫ענץ השירות לבעלי חיים כפשוסו ‪ ,‬שאומרים‬ ‫תקרי צבאם אלא צביונם ‪ ,‬וזה נראה שהוא כולל לכל‬
‫בפועל שירה גל מין ומין מה שכתוב בו‪ ,‬שהרי נסם‬ ‫הדברים הפרסיים שנבראו לא לבד לדברים הכוללים‬
‫הקדמוני‬
‫םבי״ט‬ ‫פרק שירה‬ ‫ביאור‬ ‫‪806‬‬
‫כמוס רב מן הדבש‪ ,‬ומין העכביש שמשנה ‪P‬‬ ‫הקדמוני טה לו נח הדבור כשגל וערמה ל(ע״&‬
‫הזבובים אורגת כמין רשת וצדה אותסואוכלהם‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שנש־תק נשנתקלל נשאר בו הנח ההוא ומצינו על‬
‫ומינים אחרים שיש להם סחטלוס למזונותיהם‬ ‫דרך נס דטר האחוז הנתוב בתורה נאשס הנתוביס ‪.‬‬
‫ולרעואתם כמו שהאריך בעל שער השמים בכל זה‬ ‫ונן מצינו ערות המוליטח הארק לביתשמש שנהוב בהן‬
‫במאמר ב' בהויית נעלי חיים‪ ,‬כמו שהביא ראיה‬ ‫וישרנה ה&רוח ואחז״ל)ע״ז נ׳ד( שאמרו שירה וחלקו‬
‫מספרים אחרים‪ ,‬והרי כל זה נכלל בכתוב )איוב‬ ‫גמהוח השירה ‪9‬ה היחה^ ונן באליהו שאמר לנביאי‬
‫ליה( מלפט מבהמוה סרן ומעוף השמים יחכמנו‪,‬‬ ‫הבעל בחרו לנס הער האחד ונסיב אח'נ ויקחו אה‬
‫‪,‬‬
‫נמו שדחז״ל בפרק המוצא תפילין שנתן להם מכמה‬
‫להורות לנו דרך ארן מהם ‪ /‬א״ר יוחנן אלמלא לא‬
‫הער אשר נתן להם שלא ינלו לזוז אותו ממקומו עד‬
‫שסער עמו אליהו והוא השיב לו ומסרו לו בידם‬
‫ניתנה התורה למדנו צניעות מחתול גזל מנמלה עריות‬ ‫נמו שאמרו במדרש ‪ .‬וא״נ אעשר ג'נ שנתן האל‬
‫‪,‬‬
‫מיונה דקי ארן מתרנגול ויש להן ציור ומחשבה לזה ‪:‬‬
‫ו כ מו כן נוכל לומר כי לענין השירות ג*כ הועבע‬
‫יח׳ ציור בב״ח בדבר זה לבד שמנירים ני הוא ית׳‬
‫נראם והוא נוחן מזון לטלם ; ואומר השירה המיוחדת‬
‫בעבעם בתחלס בריאתם שיכירו את מי‬ ‫לנל אחד מהם במו שיש להם הברה למה שיאות להם‬
‫שבראם ויודו לו בדמיונם‪ ,‬כמו שנראה מכהובי‬ ‫מן המאבל ומאין יטא לו המאבל ‪ ,‬בדרך מה שאמר‬
‫השירות ומן המדרש הנזכר למעלה כעי עשסן ‪ ,‬וכן‬ ‫הנתוב ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ונו׳ ‪,‬‬
‫המינים הנמשכים מהם הופנע עבע זה ביצירתם‬ ‫והרי החמור מניר מה שאכל ממנו השור ואינו אונלו‬
‫דומה למולידס שיכירו אח בוראם ויודו לו בדמיון‬ ‫נמ״ש במסבח שכח )ק'מ( מקמי חורא לקמי חמרא לא‬
‫מחשבתם כעין מהותו ‪ ,‬כמו שיש להם כח הדמיון‬ ‫שקלינן מקמי חמרא לקמי חורא שקלינן ; ולכן אמר‬
‫והשכלה לדברים שצריך להם בקיומם בטבע כמו‬ ‫ידע שור קונהו וחתור אבוס בעליו ‪ ,‬כי החמור מניר‬
‫שנזכר למעלה ‪ ,‬ובזה יצוייר מוכן אוען אמירת שירה‬ ‫האבוס של בעליו שהוא מיוחד לו ולא יאכל בו השור‪,‬‬
‫למיני הבעלי חיים ‪:‬‬ ‫והשור לא ידע אלא קונהו שאוכל מה שנותן לו אעי׳‬
‫וי ת פ ש ט ענין זה נם כן לשירות הצמחים כשהן‬ ‫יהיה מוחר החמור וכיוצא בו ‪:‬‬
‫מחוברות לקרקע ‪ ,‬ני לא יחסו שירה‬ ‫וכבר כחנו חכמי העבע בהבדל הב״ח ויתרונם זה‬
‫לתאנים ולענבים אלא לתאנה ולגפן ושאר האילנות‬ ‫על זה ^ ני ב״ח שאין להם דם נדטרים‬
‫שיש בהן כח נפש הצומחת‪ ,‬וכמו שיורו פשעי‬
‫הכתובים אז ירננו עצי היער מלפני ה׳ ונו׳ ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫ונמלים ודומיהם הם משכילים יותר ובעלי תחבולה‬
‫‪,y‬‬
‫כי ליחותם זכה ודקה ני סבת שכל האדם מעני ני‬
‫יתרועעו אף ישירו ‪ ,‬ני כמו שיש לנפש הצומחת כח‬ ‫ונקי ‪ ,‬וקצת מיני ב׳ח יש להם‬ ‫הדם שבלב הוא‬
‫בעבע להתנועע בשש הקצוות בצמיחתה ‪ ,‬כן אפשר‬ ‫קצה חכמה במבע לבקש הדברים המועילים להצלתם‬
‫שיהיה לו כח בזמן פעולות צמיחתה בעבע‪ ,‬להכיר‬ ‫מיד הצייד ולרפאוחם‪ ,‬כמו שאומרים על הכלבים‬
‫כי פעולתה היא ברצון בוראה ‪ ,‬ני בזמן שאין מצטרף‬ ‫שאוכלים שורש עשב אחד להקיא‪ ,‬ומין העורנוונ״א‬
‫לה רצון הבורא תשיג בה קיצור וליאות לפעולת‬ ‫לאחר שאוכלת הנחש אוכלת אורינאנ׳ו מדבריי וקודם‬
‫עבעה ‪ ,‬ונמ״ש ועצר את השמים וגו׳ והאדמה לא‬ ‫אכילתה מזמנת השורש המועיל לה‪ ,‬והתרנגול‬
‫חתן אס יבולה ‪ ,‬וכמו שאמרו ר״י נד איקלע לגבלא‬ ‫כשנלחם עם הנחש יאכל רוד׳א כי ריחה יועיל לארס‬
‫וחזנהו להנהו קטועי דהוו קיימי כי עגלי אמר‬ ‫הנחש‪ ,‬ועועות כשנלחמים מניחים על חבורתם‬
‫עגלים בין הגפנים כו׳ אמר ארן ארן הכניסי פירותיך‬ ‫אוריגנו״ס מדברי‪ ,‬ונקבות האילים כשנמהצוח בחן‬
‫כו׳ לשנה איקלע ר׳ חייא חזנהו כעיזי כו׳ וכמו‬ ‫תלכנה לבקש עוליירא״ל ואוכלת אותו רך ולח ויצא‬
‫שהביאו בסוף כתובות )קי״ב(‪ ,‬שנראה כי פעולתה‬ ‫החן מתוכם‪ ,‬והערא כשיראה הצייד בורח למקום‬
‫היא בטבע ברצון הבורא ית׳ ושיש בה כת בפעולתה‬ ‫המים ושוחה עד בלי די וישליך קלוחי מים על עני‬
‫לשתי בחינות הללו לפעול בטבע ושטבע זה הוא‬ ‫הצייד עד שינצל ‪ ,‬וזה מעעולות העבע המחכים לכל‬
‫ברצון הבורא ‪ ,‬וזהו ענין שירת כל האילנות כי כלל‬ ‫בעלי חיים כמ״ש בסער שער השמים שמצא בן בפער‬
‫כונה כל השירות הוא שיש השגה בטבע בריאת נפש‬ ‫קיצור החוש והמוחש‪ ,‬ושהעידו בעוף ימים אחד‬
‫הצומחת שפע^תה היא בכח בוראה ואין כחה כל‬ ‫שנתקשה לצאת והביא בעיו ממי הים והכניסם בנקב‬
‫כך רחוק מכח נפש החיונית כי שתיהן נוצרות מן‬ ‫התחתון עד שנשתלשל וממנו הבינו לעשות קריששי׳ל‪,‬‬
‫הארן ‪ ,‬וכמו שיש אפיסה בנפש הצומחת כשתעקר‬ ‫והעידו על הנחשים שנחחבאו בחורף החת הארן‬
‫ממקום צמיחתה כן תאפס נפש החיונית כשחסתלק‬ ‫וחשכו עיניהם ובצאתם משס בתקועת ניסן בקשו‬
‫מהמר הב״ח‪ ,‬וכמשה׳׳כ )קהלת ג'( ורוח הבהמה‬ ‫משב השומ״ר וקנחו בו עיניהם ונתרעאו ‪ ,‬גם עוף‬
‫היורדת היא למסה לארן ‪ ,‬וכיון שהן שוות לענין זה‬ ‫הנקרא אשסו׳ר היה לו כאב גדול בבפן ובקש כבד‬
‫אינו רחוק שי^וייר שהאל יחב׳ הקביע כה הכרה זו‬ ‫הכלב ואכל ממנו ונתרעא ‪ ,‬גם במיני העועוח נראה‬
‫כמו שיצוייר בנפש בעלי חיים כפי מה שציירנו‬ ‫בהם קצת שכל והוא עבע להם בעשיית הקנים‬
‫למעלה ‪ .‬כל זה הוא להאמין פרק שירה זו כפשעה‬ ‫שיערבו הבן וקש בחמר שיהיה נאות וחזק ויעשו לו‬
‫שאומרים שירה כל אחד על האופן הנזכר שהוא‬ ‫יסוד חזק‪ ,‬ומין הדבורים יעשו יערה הדבש בנין‬
‫נמו אמירה‪:‬‬ ‫אריח על גבי לבנה נאה ובתכונה שתכיל הכוורת‬
‫אבל‬
‫קנ ד ‪307‬‬ ‫סרק‬
‫ו נ י צ ר ח ח ן ו ם » ם ן ו שכל מיני מ שוזי ת‬ ‫ותניא רבי אליעזר הנדול אומר כל העוסק‬
‫מ מ י ^ ן‪ .‬מ ו י מ ל ל ב ב ך ו ב כ ל נ ‪ #‬ש ך ל ד ע ת‬ ‫בפרק שירה ‪ m‬ככל יום אני ‪TP0‬‬
‫ד ר כי ול שפצד ד ל ת ו ת הי כלי ו תו ר תי ול ש מור‬ ‫עליו שהוא בן העוח״ב וניצול מםנע רע‬
‫ס צו תי‬ ‫‪.‬‬ ‫;״ ־‬ ‫־‬
‫ם ג י ״ « ג ‪ .‬־■‪1 :‬‬ ‫ביאור‬
‫תתנולם ‪• t c s i‬למוד האלם לפטד טראו וכמו‬ ‫ליןרג עגץ ‪ p b‬שירה זו יוסר ‪6‬ל השפל >‪ 6‬סר‬ ‫אבל‬
‫שנזכר ‪ ,‬ו מינ ה שיי ‪ « 0‬לכל אתד סהם יש כהם‬ ‫מל דמי אחר ‪ ,‬ני מו‪ 6‬ידוע כי כל פה שננרא‬
‫הלול ושמ לאל יס׳ והרי הוא כאילו אופר לאדם‬ ‫פעולה גברא ‪ p w‬האדם' ונס׳ש סכחונ אחר נריאס‬
‫שתהלל זתשכת ‪0‬תו על מה שברא אותי‬ ‫‪W‬‬ ‫הכל נעשה אדם נ‪5‬לממ נדסוסגו וירדו כדגס‬
‫לתועלת‪ ,‬והנונתים שידמו והשיט אמתת עכע כל‬ ‫ובעוף מאוים וכבהמה ובכל האח ובכל הרמש וגו׳ ‪,‬‬
‫מין ומין מהם ייססו לכל אמד מי ר ה הראויה לו‬ ‫ועגין הרדיה הוא לצוע והנאס האדם ‪W tes‬‬
‫ט י ם‪ » 3‬ו«ע^« לצולן האדם ‪:‬‬ ‫וסשחיו ומלבושו וכל שאר צרכיו וראואהו‪ ,‬כי בכל‬
‫ו א ח ר סנצסייד » ‪ p‬הסימסוחשירה ^‪:‬״מ ולצמחים‬ ‫•נבראי העולם יש מאה לכל אמד בדבר ימע ומלן‬
‫‪ m m‬להשיג פל מיני ‪0‬אלות מתגולתן «‬ ‫‪ p‬צוח האדם ״ ולא לבד בדברי צוע הצריכין לנוף‬
‫ו מא מה שהוזכר שירה באלו השנפים מזכרים ‪3‬םלק‬ ‫אלא ג״נ בדברים המופיליה לאדם בחכמה ובמדוס ‪,‬‬
‫שירה ולא מ מ י ם איורים וכסדרם ויחוד השירה לכל‬ ‫וכרו שדרשו על תסוק מלסנו מבהמות ארן ומעוף‬
‫אחד'וסמן שירתם‪ ,‬ולא נשמור סדר בתשוטת אלא‬ ‫השמים יחכממ ‪ ,‬שנתן להם חכמה להורות למ מ ך‬
‫כסי מה שיזדמן ונפי מה שימרק מל השכל ‪P‬‬ ‫א ק כרו שפירש״י ז״ל שם ‪ ,‬ונמו שכתמו למפלה‬
‫השמים במס הכתיבה ‪ .‬וראינו ני קדמה ותעל‬ ‫למדנו צרעות מחתול ‪ ,‬ונם מן הצמחים יש ללמוד‬
‫הצטודע פל כל המשוררים כשירתה ונקדימתה‬ ‫דכמו שאמרו במסכת יום מוב מצונ^• ®םזע מלי‬
‫ומאוסה לנמקים ולשאר הסירם נהלולה לאל ‪,‬‬ ‫דרשיעיא ; שנוזלים וחומסים ומסינים גבול ואץ‬
‫והיותה ממשלת נ׳ אלפים וסל והיותה עו ‪p‬ת‬ ‫לומדים מחצובא ‪ ,‬נסיעה מקסע רנלימן ^ נ י י א‬
‫במצותגדולה‪ ,‬ולסכשה הוזכרו השחקים ושאר סיני‬ ‫דדבועלי נדות ‪ ,‬הורמוסא מקנע רנליהון דרשעים‬
‫הסשודרים‪,‬והתחיל התנא בשמים ובארן הכוללים‬ ‫של ישראל כדאיסא ה ח ס‪ .‬סוף דבר כי כל מה שנברא‬
‫הכל‪ ,‬ואפ*נ בפרמי צבאותהארן‪ ,‬מדבר לויתן דגים‬ ‫בעולם יש בו צורך והנאה לאדם לנותו או לנאשו ‪ ,‬כי‬
‫ימים נהרוס מעיסת שרצים ואילים שנהם ‪ ,‬כי גם‬ ‫בכל אחד מהנבראים יש בו אי זה דבר בסבע או‬
‫שהאין אומרת שירה גם ח^ןיה ראוים לומר שירה ‪,‬‬ ‫בסנולהשניאה בו האדם‪ ,‬כי אפי׳ בעשבים מדלים‬
‫מש האדם שנאמר ט כל פצמותי תאמרנה ה' מי‬ ‫מעצמם על פר האדמה יש בהם תועלת עצומה בנובע‬
‫כמוך וכתיב ברכי גפשי אס ה׳ וכל קרבי את שם‬ ‫או בסנולה לרפואת האדם ולצרכיו למכירים אותם ‪,‬‬
‫קדשו ‪ ,‬להורוח ‪ 0‬בכל סלקי הארן יש בהם תועלת‬ ‫וכיש דמה שסורח האדם בזדעחו ודברים הצריכים‬
‫למה שנבנאו‪ ,‬מהשאץ בחלק זה יש בחלק אחר‪ ,‬כי‬ ‫לגידוליו מפר שתועלתם נלויה ‪ ,‬ופן בב״ח שיש לכל‬
‫יוג כארןהיא ממטה במים גם ^ור שאסר האל יס׳‬ ‫אחד הועלת שימה בו האדם הנלבב ויודע הנאתו‬
‫י^ו המים מתחת השמים אל ‪p‬ום אחד ותראה‬ ‫ויהיה מהנה לאחרים גם כן‪ ,‬ונן בדומם באברם‬
‫טבאה ויכי ‪ , p‬שנתגלה אז נ ט ר הארן וחציה נשארת‬ ‫סובות וכיוצא בהם וכל חלקי הסולם בכולם יש‬
‫״מטםם־ביה'^ךנוס'והוא הים הגמלובסציה המטלה‬ ‫תועלת והנאה לאדם כי הכל נברא לצרכיו ומכולם‬
‫אז מזרז המייאמ״כ בימי מ ר אנוש בקצחה ונמו שירשו‬ ‫ילמוד מבודח ה׳ ותהיה יראתו על פרו לבלתי ימסא ‪,‬‬
‫מל »!וק פד פה חגא ולא תוסיף ופא אשית וט׳ ‪,‬‬ ‫שאס בכל מה שנברא בעולם יש לו בו תועלס ולכן‬
‫ואיכ א ב העולם הוא יאים ונהרות ומעישת ^יתן‬ ‫נבראו כולם לתועלתו יחשוב וישכיל בזה נ׳ לא היסה‬
‫ודגים ושרצים פומדס בתוכם ‪ ,‬וכן יאדברות‬ ‫כריאחו לבסלה אלא לעבודת ה'‪ ,‬וזו היא תועלתו‬
‫שביבשה הם א ב היבשה ט אץ ישוב בעולם כי אם‬ ‫המכוונת בבריאתו כי לא יעשה האלהים דבר בבריאת‬
‫ם"ו מעלות לצד צפון העולם ‪ ,‬ושאר חלק הצפון וכל‬ ‫דברים הרבה לאין קן להועיל למי שאין ט תכלית‬
‫ו *ן דרום שאא סצי העולם הוא שמם בלי ישוב‬ ‫תועלת בבריאתו ‪ ,‬וזו ראיה עצומה לאדם מ מ י ל‬
‫מצד הקור ומצדהמום‪ ,‬ונסו שנאר כל זה באמנה‬ ‫‪,‬‬ ‫לחזק ידיו בעטדח האלהיס ובאמונת השארות‬
‫טגל ספר‪ ,‬יהוד עולם נ פ ‪ p‬שר מהמאמר השר ‪,‬‬ ‫ובזה ישיג תכלית המקווה לצדקים וטא מיי העוה^!‪: :‬‬
‫גזיסימת להם ג*כ שירה שבח והודאה ל מ א ת‬ ‫־ולק‬ ‫שיסתכל האדם ויחשוב כ ^ כל אמד‬ ‫וצריך‬
‫אמ*כ צכאוס השמים והם‬ ‫־אל‪-‬נמ ננר או‪ ,‬ו ק‬ ‫י מהנבראים בפרס מהנזכרים ב ^ ק שיוה‬
‫שאש וירם וכוכבים כיון שהם נשחט למוגה מגשם‬ ‫אומר לו הנה אנכי נבראתי בדבור מרא אס הכל‬
‫השמים י * י שיאמרו שירה בפר עצמם ולא יהיו‬ ‫להגאחך ולסובחך ולא לתכלית אמר ולכן תקיים אי«‬
‫־»ללי ‪ 5‬בכלל סירת הסמים והארץ ‪ ,‬ו ק העננים‬ ‫תכלית בריאתך ‪ ,‬וזהו מרצה לחז״ל שסדח ‪p b‬‬
‫ועבים וברקים ’ורעמים ומל סם נחשבים צנאוח‬ ‫שירה זו לגמור שיחשוב האדם כי כל אמד מא ‪6‬‬
‫השמים כ ^ המנסה שמיס בעבים‪ ,‬וראוי שיהיו‬ ‫המינים נבראו בדבר שיש בו תועלת לאדם מ ב ע או‬
‫מיזמיים‬
‫פרק שירה‬ ‫«‪30‬‬
‫אטרו חז״ל על דוד מלך ישראל בשעה‬ ‫מצותי והקי‪ .‬נצור תורתי בלבך ונגד עיניך‬
‫שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו‬ ‫תהיה יראתי‪ ,‬שמור פיך ולשונך מכל חטא‬
‫ואמר לפני הקב״ה כלום יש בריח שבראת‬ ‫ואשמה ואני אהיה עטך בכל מקום שתלך‬
‫בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר‬ ‫ואלמדך שכל ובינה מכל דבר ‪ ,‬והוי יודע‬
‫ממני‪ ,‬באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת‬ ‫שכל מה שברא הקב״ה לא בראו כי אם‬
‫ואמרה לו דוד אל תזוח דעתך עליך ואני‬ ‫לכבודו‪ ,‬שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי‬
‫אומרת שירות ותשבחות יותר ממך ‪ ,‬ולא‬ ‫בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ‪:‬‬
‫עוד‬ ‫טבי״ט‬ ‫ביאור‬
‫ית׳ ‪ ,‬ני אחר שנברא אדם נאמר בו וירדו בדגת‬ ‫מיוחדים נשירה ‪ ,‬וג״ע וגימם מ&גי ש‪6‬ין מקומם‬
‫הים ובעוף השמים וגו׳ ובכל הארן וגו׳ וכתיב‬ ‫ידוע נארן וגדולה הששעת זוהר השמים נגן עדן‬
‫והארן נתן לבני אדם ‪ ,‬ואלו המינים הראשונים שנבראו‬ ‫והשפעה האש מן השמים נגיהנם נצטרפו אל צנאות‬
‫אז היה להם יתר שאח ומעלה על המשתלשלים‬ ‫השמים ולצנאוה הארן ‪ .‬שדוח וחיוה שנו נהש הנינים‬
‫מהם להיותם יציר מאמרו ית׳ שאמר שיהיו ‪ ,‬והיו‬ ‫עקרנ חולדה עכנר מהול נמלה ‪ ,‬כי הנחש נראה‬
‫בגדר וערך מה שהיה לו לאדם הראשון יתר שאת‬ ‫ני מהחלה היה נחשנ נחיוס השדה שהיה הולך על‬
‫ומעלה בחכמה ובמדות מכל זרעו הבאים אחריו‬ ‫רגליו ונמ״ש והנחש היה ערום מכל היה הארן וגו׳‬
‫להיותו יציר כפיו של הקב״ה ‪ ,‬וכפי גדר וערך זה‬ ‫ואחר שנהקלל נאמר נו על גחונך הלך וגו׳ ונכלל‬
‫היה חומרו גס כן נקי וזך משאר האנשים הנמשכים‬ ‫נכל השרצים הרוחשים על פני השדה ‪ ,‬וצרף לו‬
‫אחריו ‪ ,‬וכבר נודע מה שאחז׳׳ל על אדם הראשון כי‬ ‫ההנינים הדומים לו והעקרנ וחולדה והעכנר‪ ,‬ומפני‬
‫האציל משנותיו שבעים שנה לדוד המלך כשהראהו‬ ‫ההיחסוח החהוללעכנר הניא חתול סמוך לעכנר‪ ,‬גם‬
‫האל יח׳ דור דור ופרנסיו נו׳ וראה ני לא היו לו‬ ‫כי היא מיה כי שירחם היא מעין מה שהוא הווה‬
‫לדוד כי אם ימים מועטים ‪ ,‬ונמצאו שנותיו של דוד‬ ‫ביניהם ‪ ,‬והנמלה נסמכה להם להיותה היפך משנעם‬
‫הם שנותיו של אדם הראשון והרי הוא כאילו היה‬ ‫ני היא אינה ניזוניח מן הגזל ‪ ,‬ואחר כך החחיל‬
‫הוא כיציר כפיו של הקב״ה כיון ששנותיו היו מיציר‬ ‫נעופות וההרנגול היה הראשון שנהם כי ניחן לשנוי‬
‫כפיו ‪ ,‬והיה לו יתר שאח ומעלה מכל בגי דורו מצד‬ ‫נינה יותר משאר העופות ‪ ,‬ונמשכו אחריו יונה עגור‬
‫זה ‪ ,‬ובזה השיג שנצנצה בו רוה״ק להודות לאל יה׳‬ ‫עורב אווז נשר סנונית ונסמכו אליהם שממית זנוב‬
‫בשירות ותשבחות אשר לא קדמו אדם בהם לצרפם‬ ‫רחמה גם כי אינם ממינם ‪ ,‬ואח״כ השנלים והאילנות‬
‫עם מזמור המיוחס לאדה״ר ומזמורי תשלום עשרת‬ ‫וירקות ‪ ,‬וסמך להם ציה אווז הנר אונכי חסידה‬
‫הזקנים בנתב ספר הקדש ואחריו לא יקום כמוהו‬ ‫זרזיר צפורת הניזונים מן הירקות ‪ ,‬ואחר כך היות‬
‫בשירות ותשבחות לאל ית׳ ‪ ,‬ומפני זה זהה דעתו‬ ‫ובהמות דקות וגסות ;‬
‫עליו כי ידע כי שוס אדם ילוד אשה לא אמר שירות‬ ‫ונחזור אל הצפרדע אשר פצחה אח פיה לומר‬
‫ותשבחות לאל כמוהו ‪ ,‬וכ״ש ב״ח הנולדים מהנבראים‬ ‫לדוד אל תזוח דעתך עליך שאני אומרת‬
‫הראשונים ‪ ,‬אלא שאמר על הנבראים הראשונים‬ ‫שירות ותשבחות יוחר ממך‪ ,‬מי הוא זו חומרה ומי‬
‫בעולמו קודם אדה׳ר יש הריה מהם שאומר שירות‬ ‫הוא זו מהוהה אשר מלאה לבה לדבר כן ולא לה‬
‫ותשבחות לפי ערך היותה ב״ח יותר ממני כפי ערני‬ ‫בצפ״ר דע״ה ולא תבונה בה לומר שירה וכ״ש שירה‬
‫שיש בי נפש המשכלת ושגותיוימי הם נאצלים מאדם‬ ‫חדשה‪ ,‬לא נביאה ולא בת נביאות מהצפרדעים שקיימו‬
‫הראשון שהוא יציר כפיו של הקב״ה ‪ ,‬וע׳יז נזדמנה‬ ‫מאמר האל ית' שנכנסו לתנורים המוסקים היתה‬
‫לו צפרדע ‪ ,‬כלומר עלה בדעתו ומחשבתו ני הצפרדע‬ ‫לנביאה ולומר שירות העתידות ליאמר אחר כמה שנים‬
‫הראשונה יכולה לענות לו ולומר אל תזוח דעתך‬ ‫ברוח הקדש על יד שלמה בן דוד מלך ישראל ‪ ,‬וסוף‬
‫עליך שאתה כיציר כפיו של הקב״ה שאני יציר מאתרו‬ ‫תכליתה היא מאכל מין אחד שלא מן השמים אלא‬
‫יח׳ ואני אומרת שירות ותשבחות לאל ית׳ כפי ערכי‬ ‫משפת הים מבני בלי שם כי לא הוזכר שמה ‪:‬‬
‫בהיותי ב״ח שורן על הארן יותר ממך ולא עוד אלא‬ ‫ונאמר כי מה שזחה דעתו של דוד עליו כשסיים‬
‫על כל שירה שאני אומרת ממשלח עליה כו' ‪:‬‬ ‫ספר תהלים שאמר יש בריה שבראת‬
‫עו ף נרמז במה שסיים כל הנשמה תהלל יה הללויה‪,‬‬ ‫בעולמך שאומר שירות ותשבחות יותר ממני היה‬
‫ני בעוד הנשמה בגוף האדם העכור אין‬ ‫מפני שסיים בכל הנשמה תהלל יה הללויה שנזרקה‬
‫האדם יכול להלל לאל יח׳ בכל נשמתו בצד היותו‬ ‫מפיו ברוח הקדש‪ ,‬וע״ז אמר יש בריה שבראת‬
‫מצכירפת עם החומר אבל כשהיא מסתלקת מן הגוף‬ ‫בעולמך שאומרת שירות והוא גם כי כל הנשמות‬
‫בהשיגה תכלית המבוקש בעוה״ז אז הנשמה כולה‬ ‫מהללים אותך כמו שסיימתי בספר תהלים ‪ ,‬ורמז‬
‫תהלל לאל ית׳ ‪ ,‬ני אין לה דבר מונע מלהשיג מעלתו‬ ‫במה שאמר יש בריה שבראת בעולמך ולא אמר יש‬
‫יה׳ להללו כראוי ‪ ,‬ועל זה זחה דעתו עליו ואמר‬ ‫בדיה בעולם ‪ ,‬להורות על המינים הראשונים שנבראו‬
‫יש בריה שבראת בעולמך נו׳ לא אמר יש אדם שבראת‬ ‫בעולם קודם בריאת אדם ני העולם היה מיוחס לו‬
‫בעולמי‬
‫קנה ‪309‬‬
‫* ש ל ש ת א ל פי ם ט של וידוי ש י ח ח מ ש ה ו א ל ף‪,‬‬ ‫עוד אלא כל שירה שאני אומרת מטשלת‬
‫•דלא עוד« <ל א ש אני עו ס ק ת במצוד‪ .‬ג דו ל ה ‪,‬‬ ‫עליה שלשת אלפים משלים‪,‬שנאמי־ וידבר‬
‫תו‬ ‫‪®?'*a i r‬‬ ‫ביאוו•‬
‫ש נ ^ אם רעב שונ^י ונו׳ ‪ ,‬מסגלה לו ברוה״ק אז‬ ‫געולמך פי כל הצמים הם מהללים ל‪6‬ל יס׳ כמוהו‬
‫ג״צ שימו השמים והאק וכל צבאם ‪ ,‬ומפני שנהגלה‬ ‫בפלזות או יוסר‪ ,‬אלא אמר כ ד ה‪ ,‬והוא סלמיני‬
‫‘ לו לדוד במח הקדש פרק שירה זה אמר כלוסו‬ ‫הב*ח והצמחים ושאר המרים המכרים ‪ * 3‬ק שירה‬
‫מעשוש כל ^ ה השידם וגסבמוה שעשה בספר‬ ‫שאין ל>פש הצומחח או הסיוציס שום השארוח שיהללו‬
‫»«ליה שנסוסף בו רוה״ק ‪ ,‬אמרו מז״ל ני כל האומרו‬ ‫נפשוחם לאל יח׳ אחר הפרלם ‪ p‬הגוף מוו נשמש‬
‫זוכה ללמוד וסלמודו ס ^יים ט׳ ‪ ,‬ני יש ט יסר‬ ‫האדם שהיא מהללה אוסו ככל מאודה ‪ (f r o ,‬כל‬
‫שאש ומע^ו! במנין זה מם*־ שהלים ‪ ,‬שכל מזמור‬ ‫הנשמה ההלל יה ו ג ו ‪ /‬ולכך אסר ים כריה שניאח י‬
‫ים צ‪ib 1‬ולה ג!א‪5‬ל נמיעה או להניא סובה פרסיס‬ ‫בעולמו והס בריוס נפלי נפש הצוסחם ומיונים אשר‬
‫כ * מה שיזדע משמוש ההלים‪ ,‬ופרק טרה » א‬ ‫הס נבראים כולם יחד כגוף ונפש ‪ p‬העולם ה » ‪,‬‬
‫מיוס ד' ^‪1‬יגל לדברים טללים כל מיני הצלה וצורך‬ ‫וכמ״ש הכסוב הוצא האק נפש חיה וגו׳ ‪ ,‬לא כמין‬
‫‘מיוס האדם לשבס לאל יס׳ בעוהיו ובעוה׳ב ‪ ,‬וכמו‬ ‫האנושי כי נשמחו אצולה מאחו יחמץ כמס״כ וי*ז‬
‫״^‪:‬עיד עליו רבי אליעזר הגדול שכל העוסק בפרק‬ ‫באפיו נשמת חיים ‪ ,‬ועל וה מדמנה לו נדעחו ‪J)t» 5‬‬
‫צוירה זו בכל יום «מא ‪ p‬העוהיב ונצול מפגע רנג‬ ‫אחה שחוכל לומר אל הזוח דעסך עליך בהיוס'‬
‫ס ׳ מה שלא מ ע ד על מי שעוסק בספר ההלים בכל‬ ‫השארוח נפש להלל לאל יס׳ בעוה״ו ובעוה״ב ‪ ,‬שגם‬
‫‘ יום ט גם שרוב השירות ק מספר ההלים אפי׳ הכי‬ ‫כי אץ לי השארות נפש אר אומרח שירוח וחשבמוס‬
‫‪ p‬נל^טש *‪ 11‬לאהד למצוא משטן לשירה כל מין‬ ‫יותר ממך בעוה״ז‪ ,‬והיסה היא ראשונה להשיב בדגי‬
‫ומין‪ ,‬וצשכאום עוסק בהן בידיעסו כשהן שירוש‬ ‫של קדושה ושבח ה׳ מפי שהיא נד^‪ 5‬בשפח הנהרוס‬
‫שאוסמס אוס& המינים הנוכרים יש בהם הועלה‬ ‫והיאורים והרי היא כאלו גדלה בסיס ונאיז דם לה‬
‫"‪#‬שר » ל ‪ w‬רע ‪ ,‬דוגמה השועלס המושג לכל א'‬ ‫מיום בשני המקוסוח לא כדגים שאין להם סיום » ז‬
‫מהמירם כבזנרים בשירה ההיא והוא קיומה במינה‬ ‫למים‪ ,‬ויש בה ממעלוס הנבראים ‪ P‬האיז‬
‫ו*זנ ‪ 0‬נ« מ מ מן מחמלש בריאתה‪ ,‬ני זהו הכליס‬ ‫והנבראים ‪ p‬המים והיא שלומה להשיב על פולס ״‬
‫ברי*»‪ , 5‬וצמו ‪ p‬האדם האומר ועוסק בפרק שירה‬ ‫־ועל זה אמרה יומר ממך כי יש לי מלק בשני מינים‬
‫'ההיא אשיג סנליש בריאחו והוא ‪ p‬עוה״ב וניצול מן‬ ‫המכרים ואני אומרה שיר ושבח לאל יס׳ משני *י ם‬
‫ה*‪%‬ס איכרים נדי טהיה לו הכנה להשיג הסכליס‬ ‫והס שלשה מצד שהוא מורכב משיהם ‪ ,‬וזהו שאמרם‬
‫ההוא המבווף‪ ,‬ולק קנה בבדיהא כל העוסק ולא‬ ‫ולא עוד אלא שאני ממשלח מל האל יש׳ ג׳ אלפים‬
‫פל האומר‪ ,‬ט ענין העוסס הוא לדעה עניר הדברים‬ ‫משל כדכהיב וידבר שלשת אלפים משל נו׳ כל אמד ‪P‬‬
‫■וטןס ‪»* 6‬ועלצ‪ 1‬ואושר האדם‪ ,‬כי מה לנו עם שירש‬ ‫השלשה ירדוף אלף ‪ ,‬והוא רמז להפלנש השיר והשבח‬
‫‪‘.‬הג?ל> !יאמחים והדוגלים הרי יש לנו שירוש‬ ‫א * היא אוסרה כאי ערגה ‪:‬‬
‫הסיונודוס ^^־ם כשירה הים וכל ההורה ט ל ה‪,‬‬ ‫לומר ג'כ ני מה שמדמנה לו ‪ 5‬פ;דע ולא‬ ‫ואפשר‬
‫ונביאים וכהולים יש בלם שבח ומדאוה לאל יש׳ ט‬ ‫ב״מ אמר‪ ,‬והוא ט היא היסה אם כל מי‬
‫אלו לשיצדה משם נחצבו‪ ,‬ומט יתרונם לשבח ל ט‬ ‫הראשונה שקיימה מאמר האל יחג׳ לקדש אש שמו‬
‫‘ ‪ » pern‬ז ם ‪ ,‬אלא הקמין מ א כי אלו השירות אין‬ ‫לפיד כל מצרים במטס אשר באו פני ‪ 8‬ם ‪W* ,‬‬
‫^נ‪#‬םש צ ^ ק * א לזולתן‪ ,‬ומא לשמוע עצה ולקבל‬ ‫‪,‬‬ ‫מכללם ארבעה מיר ב״ח צפרדע כנים עמ ב‬
‫^«םר י ק השילזש האלו אשר הן מיוחסות לאומם‬ ‫והיחה לה קדימה זמניה על השאר ‪ ,‬וגם גה»שמה‬
‫•שהס ל מ ה‪ ,‬מ ה מדרנוה ממדרגה האדם‪ ,‬למען‬ ‫ורכרח קיום שלימוהה מאה האל יוהר ‪ P‬השאר מזה‬
‫' נ ^ ם ' » מ ר י * ו ונסדול מעושק יד מ לעשוס מקי‬ ‫שאמר מ חו ב ועלו הצפרדעים וכשוב אחר הכ^ן‬
‫רצונו בלבב שלם בהיושנו משוררים‪ ,‬ט הבעלי חיים‬ ‫הסעה ומעל הצפרדע ‪ ,‬שעלהה בסא»־ האל יחב׳‬
‫ושלמשה ממם יודעים רבונםומטונים לשבחו ולפארו‬ ‫ליבשה חון סעבעה שהיא נבראה במים ‪ ,‬וגס במה‬
‫וכיש אנחנו מוצרים לכך ‪:‬‬ ‫שכהוב וגהנודך ובמשאמחץ כפי מה שדרשו חיל‬
‫ו ב ‪ 1)6‬ר ה‪|1‬הני־ משש פנחם אמרו אף הוא פהח‬ ‫שנהנו עצ ‪ p‬לשרפה במאסר האל ‪ ,‬דומה למה שהשיבה‬
‫‪ ,‬ו ‪6‬ש>י לא גבה לכי ולא רמו עיני ולא‬ ‫היא בשירחה ולא עוד אלא שמין אמד ים צו׳ וווחלני‬
‫הלטוי *!אלוש ובג^אוש ממגי‪ ,‬האי קרא אמר דוד‬ ‫ואוכלט כי לכך נוצרהי מהחלה הבריאה;‬
‫^ אזיל על כיף נהרא והוה אמר רבשיע‬ ‫בשעאא‬ ‫הדבר להאמין ני דוד המלך עיה מצר וחדר‬ ‫וסרוב‬
‫צ^ם הוהי מי נש בע^וא דאודי ומשבח לקיבלר‬ ‫פרק שירה זה ברוהיק שנסוסף מ מ«יים‬ ‫^‬
‫טוסי איזממא ליה צמדע אמס אסרה ליה דוד לא‬ ‫סט־ חהלים‪ ,‬וזחה דעהו עליו על שהפליג בהשגמוש‬
‫ססגאי דאגא עבדיס יטר ממך דמסריח גופאי על‬ ‫האל יסב׳ יותר ‪ p‬הקודמים וכפי שנחבנו למעלה‪,‬‬
‫מימרא דמיי דכטב ושרץ טאור צפרדעים והא‬ ‫ונזדמנה בדעחו הצפרדע ונתגלה לו ברוהיק השירס‬
‫* ץ « ם‪ ' ,‬ו « דאנא מומר ומשבח ליליא ויממא דלא‬ ‫שהיא *מרה והמצוה שהיא עוכקח בה ל^יים מה‬
‫שכיט‬
‫פרס עזירה‬ ‫‪31a‬‬
‫וזו היא הנמגוה שאני עוסקת בה ‪ ,‬יש טןהטים ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני‪,‬‬
‫נשפת הים טין אחד שאין פרנסתו כי אם זו היא המצוה‪ ,‬לקיים מה שנאמר אם רעב‬
‫שונאך‬ ‫ביאויר מבי״ט‬
‫פסוקים בחורה או נביאים או כתובים אשר היו‬ ‫סכינו ‪ ,‬נההוא שפחא ‪1>6‬ל לול ה׳ לא גבה לבי ולא‬
‫נזכרים בהם או מתיחסיס לשבח או שירה לכל אחד‬ ‫רמו עיני ונו׳ ‪ .‬הנה זה המאמר נוסה רמאמר פרק‬
‫מהם ואמרו שמין כך ראוי שישורר לאל יה׳ בפסוק‬ ‫שירה על עני! ועל זמן מציאותו ‪ ,‬אם העני; ‪ ,‬הוא‬
‫ההוא שנזכר בו המין ההוא ‪ ,‬או שראו שהפכוק היה‬ ‫נפרק שירה נשתנתה הצפרדע יותר מדאי כמצות‬
‫מהיחס למין ההוא שישורר בו ‪ ,‬כמו שיחסו לשירת‬ ‫ושירות ממה שנזכר בזוהר‪ ,‬ואם על זמן מציאותו‬
‫השמים שאומר השמים מספרים כבוד אל וגו׳‪ ,‬והארן‬ ‫מה שנאמר שם אחז״ל על דוד מלך ׳^אל שבשעה‬
‫לה׳ הארן ומלואה וגו׳ מכנף הארן זמירות שמענו‬ ‫שסייס ספר תהליס זתה דעתו עליו ואמר יש בריה‬
‫וגו׳ ‪ ,‬מדבר ישושום מדבר וציה ונו׳ ירונו יושבי וגו'‪,‬‬ ‫נו׳ נאותה שעה נזדמנה צפרדע אחת נו׳ ויש בין‬
‫שיש בפסוקים אלו זכרון המשורר וענין שירה או‬ ‫מזמורים ה׳ לא גבה לבי לסוף הספר כמו עשרים‬
‫הלול לאל ית׳‪ ,‬ולויתן שהוא משורר הודו לה׳ ני‬ ‫מזמורים ‪ ,‬ואפשר לומר כי בזוהר לא האריכו לומר‬
‫סוב כל״ח אע׳׳פ שלא נזכר לויתן בפ׳ ההוא ויש‬ ‫את כל דברי השירה הזאת ששרה הצפרדע נמו שנזכר‬
‫פסוק שנזכר בו ‪ ,‬כן נראה כי היו מקובלים כי זה‬ ‫בפרק שירה ולא הביאו הענין אלא על פצולן אמד‬
‫הפסוק הוא שירתו ‪ ,‬כי לויתן הוא סעודה לצדיקים‬ ‫לא גבה לבי וגו'‪ ,‬וזמן מציאןת זה היה גס כן‬
‫לעתיד לבא‪ ,‬והוא כמו שאומרים לצדיקים שיודו לה׳‬ ‫בשסייס ספר תהלים כמו‪ ,‬שהוזכר בפרק שירה ‪ ,‬כי‬
‫על ני בסוף העולם יהיה חסדו מצוי פמהם לסעודה‬ ‫פה נאמר הכל בביאור'‪ ,‬ומה שאמר בזוהר בההוא‬
‫ההיא‪ .‬דגים ימים נהרות מעינות פסוקי שירתם‬ ‫שעתא ^מר לוד ה׳ לא גבה לבי ונו' הוא שהזכיר‬
‫הוא מהיחס אליהם והם נזכרים בהם ודגים הם‬ ‫הפסוק שכבר אמר במזמור ההוא ‪ ,‬כי מזמורי דוד‬
‫בכלל מים רבים‪ ,‬שרצים המשוררים יהי כבוד ה'‬ ‫המלך ע״ה היה אומר אותם ברוה״ק כשהיה צולח‬
‫לעולם ונו׳ ואילים שבשרצים ישמח ישראל בעושיו בני‬ ‫עליו רוח ה׳ המדבר בו ומלתו על לשונו בלי שתקדם‬
‫וגו׳ ‪ ,‬שמש ירח כוכבים מביס ענני כבוד גשמים‬ ‫לו ידיעה על הדבר הנדבר בו ‪:‬‬
‫ברקים סל כולם נזכרו בפסוק שירחם ‪ ,‬ג״ע וגיהנם‬
‫שירחם מוכיח ומחיחסת אליהם ‪ ,‬שדוח וחיות שבשדות‬
‫‪,‬‬ ‫ונחזור אל פרסי מיני השאלה הראשונה ואומר‬
‫ני כל אלו השבעים שנזכרו בפרק שירה‬
‫גס כן ‪ ,‬ונחש ותנינים סומך ה׳ לכל הנופלים וזוקף‬ ‫נזכרו שמותם בחורה נביאים ונתונים וראוי שיתיחס‬
‫לכל הכפופים על שהיה הולך בקומה זקופה ונכפף‪,‬‬ ‫להם אמירת שירה ‪ ,‬רובם נזכרים כמה פעמים ‪,‬‬
‫ועקרב וחולדה שירתם מחיחסח אליהם‪ ,‬עכבר‬ ‫וגיהנם נזכר גיא בן הינום ושמות אתרים שיש לו‪,‬‬
‫וחתול נס כן שירחם מוכחת עליהם ‪ .‬וכן נמלה‬ ‫מהול תרגום איים חתולייא ‪ ,‬חרנגולא הוא שכוי ‪,‬‬
‫ותרנגול ענין הפסוק מוכיח עליהם ‪ ,‬וכן השאר שמוחם‬ ‫אווז‪ ,‬סנונית תרגום עגור סינוניתא ואע״פ שנזכר‬
‫על שפתם בשירתם או הסירה מוכחת עליהם ;‬ ‫עגור למעלה בשירה שאפשר ני סינוניחא היא מין‬
‫ו הנ ה בשבעים מיני משוררים אלו נמצא בהם כ*כ‬
‫מיני מאכל‪ ,‬מיני צמחים תשעה ‪ ,‬ומיני ב׳׳יז‬
‫‪,‬‬
‫עגור ‪ ,‬רחמה הוא רחם הכתוב בעופות ציה היא‬
‫ציים איים מרסליינ׳א‪ ,‬אונני זרזיר מין עורב‪ ,‬פרוגית‬
‫סהורים ייג ‪ ,‬סימנים אותיות ההורה ב׳׳ך יב^‬ ‫תרנגול קסן‪ ,‬פיל הוא שנהבים הכתוב במלכים ובדיה ;‬
‫ישראל ברכת הנהנין‪ ,‬ול״א ב'מ סמאים סימן ל״א‬ ‫אלא יש מינים הרבה נזכרים במקרא ולא הוזכרו‬
‫תאכל כל תועבה ‪ ,‬וס׳ בשמים כנגד ס׳ גלגלים עם‬ ‫באמירת שירה נם לא נכלל בכלל שוס אחד‬
‫גלגל יומי‪ ,‬וח׳ בארן סימן ומה הארן השמינה היא ‪,‬‬ ‫מפרסי סינים אלו השבעים ‪ .‬ואומר כי נראה‬
‫וס׳ מיני צמחים החמשה הס פירות אילן וד׳ מיני‬ ‫שמביאים ז״ל היו מקובלים כי כיון שכל מעשה‬
‫צמחים וג׳ מיני שבלים וירקות‪ ,‬ויש כמה סיני‪-‬‬ ‫בראשית בדעתם נבראו בצביונם נבראו כו׳ אס כן‬
‫פירוח נזכרים במקרא ולא הוזכר בהם שירה בפני‪-‬‬ ‫הם חייבים לתת הודאה לאל יס׳ על חלקם‪ ,‬כל אחד‬
‫עצמם אלא בכלל שאר האילנות שאומרים אז ירננו‬ ‫נפי נחו או כפי סגולתו ‪ ,‬כי בהיותם ברואי ה׳ יש‬
‫כל עצי יער לפני ה׳ כי בא לשפוס אח הארן‪ ,‬ושום‬ ‫בכולם הכנה לשלא יהיו כפויי סובה להודות למי‬
‫ירק פרסי לא נזכר בשירות אלא שנכללו כולן בשירת‬ ‫שבראם והמציאם ‪ ,‬בפרס אחר שנודע מציאותו ית׳‬
‫ירקות שבשדה שאומרות חלמיה רוה נחס גדודיה‬ ‫והשנהתו בנתינת התורה‪ ,‬כמו שישראל וקצת האומות‬
‫וגו׳ ‪ ,‬ונס בכלל ירקות הם פרי האדמה ‪ .‬ויאה כלל‬ ‫מודים לאל יתברך ומהללים שמו נמו כן כל בריותיו‬
‫העולם התחתון הוא דומם צומח ב״ח ומדבר ‪ ,‬וים‬ ‫אשר נבראו במאמרו‪ ,‬ונמ׳ש המשורר הללויה הללו‬
‫במשוררים האלו מן הדומם והס ארן מדבר שדה ‪,‬‬ ‫אס ה' מן השמים הללוהו במרומים הללוהו וגו׳ והמים‬
‫ובהם נכללים כל מיני הדומם כי הם נוצרים מהם‬ ‫אשר מפל השמים יהללו אח שם ה׳ ני הוא צוה ונבראו‬
‫כסף וזהב ופנינים ומרגליות ‪ ,‬אק כולל כל העולם‬ ‫וגו' הללו אח ה׳ מן הארן מנינים וגו׳ אש וברד ונו׳‬
‫ויש בה ב׳ חלקים מדבר ושדוח ‪ ,‬מדבר מקום שאינו‬ ‫ההרים וכל גבעות ען פרי וגו׳ רמש וצפור וגו'‪ ,‬ועל‬
‫ראוי לצמיחה ויש נו מוצא כל סיני המתכות ולא‬ ‫כן סדרו בפרק שירה קצת הנבראים שמצאו להם‬
‫יהיחם‬
‫קנו ‪811‬‬ ‫פרק שידה‬
‫שונאך האכילהו לחם ואם צמא חשק« ו«׳ ישלם לך‪ ,‬אל תקרי ישלם לו אלא‬
‫ישלימו לך‪:‬‬ ‫מים כי נחלים אחה חותח ‪ Vjr‬ראשו ‪, .‬‬
‫שטים‬ ‫ביאור ‪0‬ב** ‪ 0‬ו‬
‫שטע או חדש נראה לומר שאומרם אותה בנל יום‬ ‫יחיחם שירה לשום דומם פרנף ‪6‬עיכ שיהיס מ מנ‬
‫בצ^ר‪ ,‬שאז נהנים מיצירת העולם ‪ ,‬וכמו שהאנשים‬ ‫ננסף חהנ ומרגליוח ני אס לשלשה ‪ p 6 ,‬שגכללו‬
‫^צר אנקר יקומו להודות לאל יתנק־ על שהמזיר‬ ‫‪5‬ה נל גריות העולם ושילמה היא לה׳ האק ומלואה‬
‫נשמתס לגופם שהוא מדן •צירה חדשה ‪ P ,‬כל‬ ‫שפס היותה דומם היא הימה אס נל ו ו ‪ /‬ני גם‬
‫הברואים בסניס נעלות השחר מיצירתם ואוסרים‬ ‫שנל הכריות הם מד׳ י»דות עיקרם הוא העפר‪,‬‬
‫שירה‪ 5 ,‬פימ הבעלי סייס המדברים בבקר מבקשים‬ ‫והיא משוררת ני נל מה שיוצא ממנה הוא מאמו יס׳‬
‫שנל לנפשם נאמרו הנשרים טאגים למרף ולבקש‬ ‫ני לו האק ומלואה מלא נל הארן נטלו < נלומר‬
‫מאל אכלם‪ ,‬ט אין ש שיזמין להם אלא ט א יתברן־‬ ‫האח ומלואה היא מנטדו ולנטדו נמ״ש נל מקרא‬
‫תזרח הסמא יאסשן וט׳ והבעלי חיים הניסייס‬ ‫בשמי ולכנודי בראתיו ומ׳ ‪ ,‬ומעני שאין ממרה סוה‬
‫קמים לה׳ יסליפם כס בכל בסר לצאת לפעלם ‪ ,‬ני‬ ‫כי קצתה מצמחת וקצתה שממה ‪ ,‬נמיומיה שירה לכל‬
‫‪ .‬נעליהם נוקנים מרף לפיהם‪ ,‬וכלל סלם נותנים הודאה‬ ‫אחד משד חלקיה‪ ,‬חלק אמד אשר ממנה ניזונים גגי‬
‫ל)א‪.‬ננל יום בנקר ומשוררם שירחם‪ ,‬גס הצמחים‬ ‫אדם אומר ה׳ נמנמה יסד א ק מ ק שמים במגמה^‬
‫» ל בקל ויזרח שמס עליהם אז מ א ז ק גידולם‬ ‫ני נמנמה נוסדה האין וכל אשר בה צמחים וב״ח‬
‫ושמרים שיל^ כי בעודם גדלים בארן שהם צומחים‬ ‫מה שראוי לכל אחל מהם הוא צומח נמקומו נ• מה‬
‫בנח »» הצומחת הוא שצומריס שירה לא אסר‬ ‫שראוי לזה למאכל אינו ראוי לזה‪ ,‬ונחנמס השי״ם‬
‫^ מ ק »ו הצמיחה‪ ,‬ונמו ששניגו‬ ‫שנחלשו ‪9‬י‬ ‫מכין לעורנ צידו ונוק לנהמה לחמה ‪ ,‬ומדנר השמם‬
‫בפרק שירה ג ק ש סמר תפות תאנה שאר אילנות‬ ‫שאינו מצמיח גם הוא משורר על מה שיוצא » >ו‬
‫נ ו׳‪ ,‬שנראה ט פל ק הגק והאילנות מ א שאומר‬ ‫ממכות ושאר דנרים אשר הס לנטד ו ל ח י י ו לכיא ‪:‬‬
‫טרה לא על פייוס המלהדם שפסקה מ ק נימלן‬ ‫וימים נהרות מעינות ענני נ ט ד גשמים ב מן ם ‪,‬‬
‫ובישלן ‪ f‬נ ס הממס נאלץ ומדבר אשר הם אם נל‬ ‫גם כי הס נחשנים למין דומם הם מתנוענדם‬
‫מי « א « י חיים נשנים מהם וכל הצמחים נדלים‬ ‫ונונעים דומים לצומח ‪ ,‬ולכן נתימם להם שירה ומלם‬
‫כסס ‪ 01n«t»*1b‬תהא נ ז ק נל טוצא מסס‪ ,‬ו ק‬ ‫צוע מחיה האדם‪:‬‬
‫שמש ד מז וסכנים כמו שהשמש בבקר יוצא להשתחוות‬ ‫ונתננןי איזה מעם לאותם שלא הוזנר נהם שירה‪,‬‬
‫^‪ 1‬לט של פולס‪ ,‬כמו גן ירת וכונביס שנאצל אורם‬ ‫אבל לאומם שהוזנר בהם שירה מצמסים‬
‫נ«נ ‪0 1‬שוררס בב^י‪ ,‬וכן כל שאר הבריות לויתן‬ ‫ונ״ח אשר יש אחרים הגונים ומעולים מהם »נו‪,‬זיס‬
‫מי ם ונםרות ט׳ טלם נבראו לצורך העולם ושירתם‬ ‫ורמו! ואתרוג שהוא ערי ען הדר למצוה המשונמי^ם‬
‫קטע בזמן הכולל כל העולם ‪:‬‬ ‫יותר מן המאנה ‪ ,‬וכן שאר עירות מני ם ויעים לא‬
‫ו כ ל ^ מ ל י השיחה מתקבלת ורצויה שירחם לפני‬ ‫הוזכר בהם שירה ערמית אלא נכלל שאר אילמש‪,‬‬
‫ט אינה על מנת ^ןנל פרס ‪ ,‬ני‬ ‫‪ ,‬סקני ס‬ ‫וכן בב״ח בעופות הוזכרו תרנגול יונה עיוגיה אווז‬
‫שנם צריכים &זום דבר‪ ,‬ני ספח יצירתם מונס‬ ‫הבר צעורת סינונית‪ ,‬וגלוי וידוע לעני סי שאמי והיה‬
‫וכל צר מ עמם בפגעם יודעים גסס ט טו ניזורם‬ ‫העולם שעופות מהורים סמנים ק הממאיס ו ל ע‬
‫ונמשטם שזריו‪ ,‬ונשיססר להם שנס סחפלליס לששל‬ ‫לא מנה אלא הממאיס שהם מועעים ‪,‬נ״ד מץים‪,‬‬
‫צינם ט שגס יודעים טמסר להם ני אם בשעת‬ ‫ולא חסידה אשר עושה חסידות עם ס מו הי ס‪ ,‬ולא‬
‫'םח‪ 0‬ח ן‪ 30» .‬א‪ 1‬שנס יומציס למי ששו לעזרה‪,‬‬ ‫שוס אחד מן המפורשים בחורה בנ׳ד עועו»ו^ והזטי‬
‫ש!א מ ל יפניבלתמי! על כל מעשיו שנה אליהם‬ ‫סימנית שהיא אחת מהמינים בלמי משרשים ^א‬
‫ונוק למעה״^זמה ולבני שרב אסר יקראו לשרב‬ ‫הוזכר שמו בכל המקרא ‪ ,‬ובעופות המהורים הזכיר‬
‫ולא יענם העורב ‪ ,‬אלא שא יתברך במוט ‪ ,‬ונתיב‬ ‫אווז הבר והניח הבייתי‪ ,‬ובחיות לא הזכיר *‪1‬א‬
‫הנפיריס שאגים למרף ולבקש מאל אכלם שהם‬ ‫צבי ודלג האיל הקודם לו בפמק ‪ ,‬ונס לא הזכיר‬
‫מבקשים אכלם ואץ מי ש ק אלא שא י ס ‪ /‬וענ״ז‬ ‫דרך נלל שאר חיות כמו שהזכיר בבהמה דקה ונסה‬
‫שלתם משנגזס להם שאיגה אלא תשבשת לאל ית׳‬ ‫אלא חיות שבשדה ‪ ,‬והזכיר שור בערס מן מ ס ה ‪f^i‬‬
‫ששא חלק אחד ק התפלה‪ ,‬ולא שאלת צרכה והודאה‬ ‫הזכיר שה ועז מן הדקה נמו שכתבנו למעלה‪ ,‬וגס‬
‫על חלקם שהם שאר חלקי החפלה ‪ .‬ולכן נקראת‬ ‫בבהמה גסה ממאה מני ר פרסים מסאים‬
‫‪.‬שרה״ ולא ספלה שכל אחד שסר פשק סלו נערן‬ ‫אחרים ‪ ,‬ולא חזר לכלול אותם ולומר בהמה גסה‬
‫שיה לאל יס׳ על שי^זם נמבעם שיהיה מונן להם‬ ‫ממאה‪ ,‬ואת החזיר שעתיד להחזירו לישראל ולא זנר‬
‫מאכלם ולא יצמינו למחח א ח דו‪ ,‬ואפילו הכלב‬ ‫שסועי פרסות רגליו‪ .‬והוא ידוע ני מי ששנה פ׳ שירה‬
‫שמזונותיו סופמין ט שנם שכלים עשב שאין לו סזון‬ ‫זה ידע מפס כל אלו הענינים והס נרמזים נפ«קי‬
‫ש ק אסרה שדה לנלנ הסלינון אוחו‪ ,‬ועל זה נצפער‬ ‫השירות ולא השגנום עד שיערה סלינו רוח מסמם••‬
‫דכי י מי ם ו ה מנ ה כמה תעניות ממה ז ט הנלנים‬ ‫ו ע ל שאלת אס אומרים שירה זו בנל יום או בכל‬
‫לומר‬
‫פרק ע‪1‬ירה‬ ‫‪312‬‬
‫תבל ויושבי כה‪ ,‬ואומר מכנף הארץ‬ ‫שמ*ם טה הם אומרים ‪ ,‬השטים םספריים‬
‫זמירות שמענו צבי לצדיק ונו׳ ‪:‬‬ ‫כבוד אל וטעשה ידיו טגיד הרקיע‪:‬‬
‫מדבר אומר ‪ ,‬ישושום מדבר וציה ותגל‬ ‫ארץ מה היא אומרת‪ ,‬לה׳ האדן ומלואה‬
‫ערבה‬
‫ביאור מבי״ט‬
‫אלא על הפלת שחרית שתקנה הוא לבניו ולכל ביתו‬ ‫לומר שירה ‪ ,‬ני כל שאר הנעלי חיים יש להם סנה‬
‫אחריו‪ ,‬והם יתקנו הקון קבוע מנחה וערבית נמו שנזכר‪:‬‬ ‫מל שהאל יחגרך הכין מזון ומאכל לכל אחד וגוחן‬
‫גם החתול מזדמן לו העכבר שהוא מאכלו בבקר‬ ‫הודאה‪ .‬אנל כלכ שאין לו מאכל מונן והוצרך האל יח'‬
‫ואומר שירה ‪ ,‬נס הזבוב הסצוייה מם בני אדם‬ ‫להשהוס מזונותיו במעיו ג׳ ימים ‪ ,‬ועכ׳ז אומר שירה‬
‫יותר משאר שרצי העוף וכשרואה שאין ישראל עוסקים‬ ‫מאין זנו לומר שירה לבורא עולם יח' שלא הזמין לו‬
‫בחורה בזמן נתינת התורה בהיות הבקר שהיתה גס‬ ‫מאכלו כשאר הבעלי חיים ‪ ,‬כי יש לו בזה יתר שאת‬
‫היא שם ‪ ,‬אז אומרת קול אומר קרא התורה שניתנה‬ ‫ומעלה מן שאר ב׳ח שאומרים שירה על שהאל יתב׳‬
‫בקולות וברקים אומר קרא ונו׳ ‪ ,‬גם התרנגול נתן‬ ‫הכין מזונו ‪ ,‬ובכלביס נתיב עזי נאש לא ידעו שבעה‬
‫בקולו עד אור הבקר בקול שביעי עת לעשות לה׳ וגו׳ ‪:‬‬ ‫נ‘ אינם שבעים לעולם‪ ,‬והשיבו לו מן השמים על‬
‫!יעל השאלה למה נתיחדה השירה לכל אחד באותו‬ ‫מ״ש ולכל בני ישראל לא יחרן כלב לשונו ונו׳ ועל זה‬
‫פסוק ולא בפסוק אחר בפרש כשלא הוזכר שם‬ ‫זכו מדה כנגד מדה לשורר לאל בלשונם ‪ ,‬ולא עוד‬
‫המשורר בפסוק שנתיחד לשירתו ‪ ,‬גס הפסוקים‬ ‫אלא שזכו לעבד מצואתם סארי תורות‪ ,‬גס כי‬
‫שהוזכר בו המשורר אם יש פסוקים אחרים שנזכר‬ ‫מזונותיהם מועעים היה תועלת בהם לדבר מצוה‬
‫בו למה היסה שירתו בזה ולא בפסוק אחר שהוזכר‬ ‫מה שאין כן בשאר ב״ח שמזונותיהם מוכנים ‪:‬‬
‫בו גם כן ‪ ,‬ונתחיל מן האחד שנמשוררים והס ‪:‬‬ ‫ובני אדם שצריכים להם לאכול ובנד ללבוש בכל יום‬
‫שטים שאומרים השמים מספרים ונו׳ היא‬ ‫וקשים מזונותיו של אדם‪ ,‬צריכים להתפלל בכל‬
‫השירה היותר משובחלז מכל הפסוקים‬ ‫יום לאל יתברך על מזונותיהם ושאר צרכיהס ‪ ,‬ושינצלו‬
‫שנזכרו בו השמים ‪ ,‬והוא כי בבריאת השמים חומרס‬ ‫מפגעי עולם כדי שיוכלו לעבדו ולקיים תורתו‬
‫וגובהם וגודלם יודע כבודו וגדלו החזקה ומעשה‬ ‫ומצוח־ו‪ ,‬ותפלתם כוללת שבח לאל ית' כעין שירת‬
‫ידיו שהם בעולם התחתון מגיד הרקיע‪ ,‬שעל יד‬ ‫הבעלי חיים ‪ ,‬ושאלת צרכם בברכות אמצעיות‪ ,‬ונתינת‬
‫המאורות והכוכבים שברקיע יגידו האיצשננינים מאשר‬ ‫הודאה בג׳ אחרונות‪ ,‬ועל זה שבחו חכמים לכל‬
‫יבא עליהם ‪:‬‬
‫ארץ מה היא אומרת לה' הארן ומלואה חבל‬
‫‪,‬‬ ‫העוסק בפרק שירה זו שיזכה לכמה דברים שובים‬
‫על כי אין בה אלא שבח לאל ית׳ ‪ ,‬ועל ני בני אדם‬
‫ויושבי בה ‪ ,‬גס כי מהרקיע יש הוראות על‬ ‫צריכים בכל יום לאל יה׳ לכמה דברים מזון וריוח‬
‫מה שיקרה בארן הכל מה׳ כי הוא סדרם על‬ ‫לעסוק בחורה ובמצות והצלה ממקרי הזמן הם צריכים‬
‫תכונתם‪ ,‬וכשירצה הוא משדד המערכות‪ ,‬בין‬ ‫להתפלל בכל יום "שחרית ״מנחה ״ערבית‪ ,‬שמ״ע‬
‫בדברים ההווים בארן ובמלואה שהם הדברים‬ ‫ישראל‪ ,‬כי הם מצווים עליהם ולתועלתם בשלשה זמני‬
‫היוצאים מן הארן דומם וצומח ונעלי חיים וכל‬ ‫שנויי העולם‪ ,‬בזריחת השמש בעליהו‪ ,‬ובירידתו אחר‬
‫הנעשה מהם ‪ ,‬בין באנשים שהם יושבי חבל ושובני‬ ‫חצות‪ ,‬ובהעברתו שהוא הפלת הלילה ‪:‬‬
‫אק ‪ ,‬הכל הוא מאתו יתברך מכנף הארן זמירות‬ ‫ו;‪ 5‬ל שינוי זמנים אלו תקנו האבות החפלות ‪ ,‬כי‬
‫שמענו וגו׳ ‪ ,‬לא אמר מכנפות הארן זמירות אלא‬ ‫בשינוי הזמן קרה לכל אהד מהם שניצול דרך‬
‫אפי' מכנף אחד של ארן הרבה זמירות שמעט ‪,‬‬ ‫נס ‪ ,‬אברהם אבינו ניצול מאור כשדים מכבשן האש‬
‫ומכנף אחד נשמעו הזמירות בכל כנפות הארן ‪,‬‬ ‫ותקן תפלת שחרית שהוא שינוי הראשון ההווה בכל‬
‫הזמירות של כל כנף וכנף מן הארן נשמעו בכל‬ ‫יום ‪ .‬ויצחק אבינו ניצול בעקידה ותקן תפלת מנחה‬
‫הארן ‪ ,‬וזהו צבי והדר לצדיק ‪ ,‬כי אם זמירות כנף‬ ‫אחר חצות שהוא שינוי השני המה בכל יום ‪ .‬ויעקב‬
‫האנץ נשמעו כל שכן תפלת הצדק כי תפלס צדיקים‬ ‫אבינו קרה לו נס שניצול מאליפז בן עשו שהניחו‬
‫רצונו ;‬ ‫ערום מכל ובמקלו לבד עבר את הירדן‪ ,‬ותקן תפלת‬
‫אך יאמר כי בכלל הזמירות של כנף האת הוא‬ ‫ערבית בכניסת הלילה שהוא שינוי נ׳ ההווה בכל יום‪,‬‬
‫שמהללים אח הצדיק ואומרים שהוא מעמיד‬ ‫וכן יהיה רמז לעתיד נמו שנתקבלה תפלתס בזמנים‬
‫הארן וצדיק יסוד עולם ‪ ,‬והצדיקים אומרים כל אחד‬ ‫אלו כן תקובל לבניהם בעת צרתם ‪ ,‬וגס כי אברהם‬
‫רזי לי רזי לי ‪ ,‬הרז והסוד של הישועה לי כלומר‬ ‫אבינו קיים׳ כל התורה כולה ואפי׳ עירובי תבשילין‬
‫לאומה ישראלית ולא לאומה אחרת ‪ ,‬ורזי לי לדור שבו‬ ‫והיה לו לתקן נם תפלת מנחה וערבית‪ ,‬אלא שהניח‬
‫יתקיים זמן הישועה ‪ ,‬אוי לי כי דורי זה סבלו מבלי‬ ‫מקום להתגדר בו שיהיו ג׳ התפלות שבזמן שלשה‬
‫משיח בוגדים בגדו בכל הדורות ואני שבלתי הצרות ‪:‬‬ ‫השינויין מתוקנות על יד שלשתם לזרעם‪ ,‬ועכ״ז היה‬
‫מדבר אומר ישושוס מדבר וגו׳‪ .‬בהיות המדבר‬ ‫אברהם אבינו ע״ה מתפלל בכל יום תפלח מנחה‬
‫מקום שמס וכמו עקרה שלא ילדה לא תזרע‬ ‫וערבית אלא שלא תקן ולא צוה לבניו אחריו עליהן‬
‫ולא‬
‫קנז ‪313‬‬ ‫פרק‬
‫מקולות מים רבים אדירים‬ ‫ערבה ותפרח ככהצלת‪ ,‬ישאו מדבר ועדיו ימים‬
‫משברי ים אדיר במרום‬ ‫חצרים תשב קדר ונו׳ ‪:‬‬
‫לויתן אומר‪ ,‬הודו לה׳ כי טוב מ לע״ח‪ :‬נהראז אומרים ‪ ,‬נחרות ימחאו כף ונו׳‬
‫נשאו נחרות קולם ישאו נהרות‬ ‫דגים אומרים ‪ ,‬קול ח׳ על המים אל‬
‫דנים מקולות מים רבים ‪:‬‬ ‫הכבוד הרעים ח׳ על מים רבים ‪:‬‬
‫ט עינו ת‬ ‫כיאור‬
‫מ ביי ט ‪.‬‬
‫ולא סצמיח ולא חמלה נה כל עשב‪ ,‬ל‪ 6‬היה לו של ינשה ‪ ^ p‬דו ס מהלך דיך אטה בלב ים שלא‬
‫סקוס לומר שירה‪ ,‬אלא מאד הגמשה זו שפסונ י&ו המים עליהם רשטפוס‪ ,‬ועל זה אמר הכסוג‬
‫ישושום מדנר וציה ומ׳ ני לפשיד סשיש וחנל ערגה של ה׳ סל המים‪ ,‬כי סקול ה׳ ימחו המים לנלסי‬
‫>י ינקפו נמדנר סיס נהרוס נישיטון ‪ ,‬ואסר לשון מווף האם ההולכים בה ‪ ,‬זולס בהצטרף אל הים‬
‫ששון נמדנר וציה וגילה נ פ רנ ה‪ ,‬פי הסינה יומי הרומוסהמזקוסהנושטסבה‪ ,‬ני אז לפעמים יטנפו‬
‫וווננה להיוחה נזרפס מן הסדנר וציה ‪ ,‬ולק ההולכמי עליה‪ ,‬ונם אלו הדגים והבריוס הגדילות‬
‫»יל הפרנה שהוא יוסר ק הששון פדגסינ אף גילס ממים וטהרות הרעים אל הכנוד עליהם ‪ ,‬שיוצרו‬
‫ורק‪,‬ולהיוסה מוכנס יוסר הפרס הפרנה » מ ‪8‬לת ושיסק״מו הנריוס הגדילות ‪ ,‬ני זהו כמדו ני כל אשי‬
‫יוסר סהמדנר וציה שיהיה נהם מים וזיועיה לנד בינש&י ♦גוע מנים ונהם יהיו מצרים וחיים כסה‬
‫יצמיח‪ ,‬ישאו מדכר ועריו כשיהיו נמדנר ערים י ^ו נריונדכעישגסהליםק״ד( זה הים גדול ורחב יד ם‬
‫קול נרנה ומאין ערבה במדנר כי מצריה סשנ קדר ‪ ,‬שם רמש ואין מסשי סיוס קטנוס פס גטלוס שם‬
‫וימנו יושני סלע שלא היה ט ישוג ומראש מייס אניוס ינלכון לויסן זה וט׳ ‪ ,‬רמז אל שני הדנ ד ם‬
‫־ מאסרים ‪ ,‬ואסר ה׳ פל מים רנים פל אשי שם‬ ‫יצוומו לאנשים שיטאו לראוס ישופס ה׳ ‪:‬‬
‫» ל גטל ליה מק עולם ‪ ,‬ולא ניכר נסו כסו שקרה‬ ‫ל ו י ת ן אומר הודו לה׳ כי מוג ונו׳ ‪ .‬לא י^סה‬
‫‪ w‬קמסגים שצ» הים עד יפו ופד פ ט ‪ ,‬ונסו‬ ‫י שירסו פל שמו ‪ ,‬כי כמקום שהוזכר שם לויסן‬
‫לא הוזכר לשנס ‪ ,‬כמו לויסן זה יצרס לשמק ט ‪ ,‬שדרשו על פסוק עד פה סנא ולא תוסיף ופא אשית‬
‫שמשוך לויסן נחכה ‪ ,‬רצצס ראשי לויסן ‪ ,‬פל ל ד ק נגאק ג ל ז ‪ ,‬ט״ נ ם אפם מים רכים ה׳ הוא עליהם‬
‫נחש בריח ‪ ,‬ולכן הוא משורר הודו לה׳ נ י » נ כלים ‪ ,‬מלא י ע מ ד‪ ,‬ולרמוז שלפיו הגסים האלו ההווים‬
‫^‘שהם » ר כמו הרגל אינו נראה נס ‪,‬‬ ‫כי כשם שמברכין על המוכה כן מנרנין ונוסנץ נמים‬
‫הודאה על הרפה וסוף הטונה לטא ‪ ,‬ולק אומר לזה־ ־גסימד פסוק זה לפירס הדגים אשר הס משוררים‬
‫הודו לה׳ כי טוב על הפנר ‪ ,‬כי לעולם חסדו לסוף על נם ממשה ממהם ועם זולסם והס ג׳ חלקי הפסוק ‪:‬‬
‫י מ י ם * מ ד ה ס י ^ ס מיס רכים מ׳ ‪ .‬שירס הים‬ ‫העולם ימשך חסדו נספודס לויק ‪:‬‬
‫רממס על שירח הדגים שאומר של ה׳ על‬ ‫דנים אומרים קול ה׳ על המים וגו׳ ‪ ,‬נסיסד פסוק‬
‫זה בשירת דגים על שהם וכל הגדילים ‪ t m‬המים ‪ ,‬שליאלס הפסוק מושך עצמו ואחרים עמו ‪,‬‬
‫המים ושל אל הנ טד הרעים ‪ ,‬ונאמרו‬ ‫כמוסם הוא דרך גס כ ע ע בריוסהגדילוסטנשה ט קול ‪ 0‬׳‬
‫נ ^‪1‬וס וקול ה׳ על מים רניס ט ינשלו‬ ‫^פס‬ ‫אין להם מיוס סוך הסיס‪ ,‬וכן יש נריוס גדילוס‬
‫סוך הארן ומוך האש כסו הסלסנדר״א‪ ,‬ונמו שמלן *‪b‬׳ ט ר מי ם ^ הג׳ מרמזים ננ סונ ‪ ,‬וע״ז אסר‬
‫אין להן חיוס אלא במקום גדילק נסים או נאש או המוונ מיי ס ים זו משלוח מים רכים כי קול לו‬
‫נפער ‪ ,‬כן מדילוס ניכשה אין להן חיוס נסוך המים של אליו וקול נ״נ על מיס רכים שהם שלשה חלקי‬
‫או האם או העפר ‪ ,‬וגס כי כו^ו נ ^ מד׳ייסומא ‪ I‬הכממ *אוסס הקולוס שנאמרו נאומו הכסוכ על‬
‫יו ק כי מייד ם משברי י ם‪ ,‬שהוצלד‬ ‫עירוב הד׳ יסודות בכל הבריוס מורה ני ‪®■' ti‬ם‬
‫אפשר מציאוהם ובריאסס מאחד ק היסוטס גנדו ‪ ,‬לקממלנליהסל׳ שלוס ו ענ״ז א דירב מ מס ה׳‪ ,‬ט ה׳‬
‫נמו שאין הבריות שבינשה חיוס סון אמד נ^לו ־סממם־ יש‪ 5‬צ ומפשן קדשו יסן קולו י ע מיד ם‬
‫י־ ולהשקיטס שלא יציש אס העולם ‪:‬‬ ‫היסודות ‪ ,‬ובעירוב כולם ומזינת! כפי מה שנראן‬
‫נ ה ר ו ת * שמרים נהרוס ימחאו כף וט׳ נשאו נהרוס‬ ‫המרא יס׳ יש להס מציאות וחיוס ‪ ,‬זולס יסוד האויר‬
‫ס׳ וט׳‪.‬כגר הקדמנו בסס טעם וציור לטרו׳‬ ‫שהוא יומר דק ושוה למציאות וקיום הנריאוסמשאר‬
‫היסודות שהם פני ם‪ ,‬אפי׳ האש שלהנס שלו נראיס ה‪ 3‬״ת‪>',‬י'טון שטלם בצכיונס ננראו לצורך האדם‬
‫‪:‬שבראת עולם טא!ו‪,‬ומק ל^ווד מ ק ממס כמ״ש)איוב‬ ‫כפין מה שאין כן ני ט ד י^ויר שהבריוס יש‬
‫מציאות וחיות נ סו ט מפני שהוא סחדסה ^פש ל״^(טלפנו מבהמות ‪ p 6‬ו ט ׳ ‪ ,‬ולכן כל אמד סהננראים‬
‫הרומניס והחיוניס ‪ ,‬ואם יהיה איזה הפסק נ ץ הנזכרים ס א קני ר ה זו הוא משורר ונוק הודאה על‬
‫הנפש והרוח המצוי יקרה הפסק נמיוס האדם ‪ ,‬מלקו ‪ ,‬ט יש לעולם נפרס לאדם שהוא עולם ק ק‬
‫מאה נמנו ‪ ,‬ועושה כל אמד רצון יוצח כשיוצא לפועל‬ ‫ונאמרנו כברכת אשר יצר כו׳שאם יססם אמד מהם‬
‫כו׳ ‪ ,‬ונהיוס חיות הדגים וכל הגדילים נמים הפך ההנאה סמיומדח לו ‪ ,‬כי לא ננרא נעולה ט ס דבר‬
‫^‪ 5‬ואז כל אמד סהם הוא נסנליס שליסוס בריאתו‬ ‫טנע לערך הבריות הגדולוס ניכשה אומדס שירה זו‬
‫קול ס׳ פל המים ונו'‪ ,‬כי גס שהן היפךמנע הנייום וששיושמא־ נעטתו רצון שנהו ‪ ,‬ונמו שסדרו בברכת‬
‫ד לזי ג ה‬
‫פרק שירה•‬ ‫‪314‬‬
‫שמש אומר ‪ ,‬שמש ירח עמד זבולה לאור‬ ‫מעעות אומרים‪ ,‬ושרים כחולליים כל‬
‫חציך יהלכו לנונה ברק חניתך‪.‬‬ ‫מעיני בך‪:‬‬
‫קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח‪:‬‬ ‫שרצים אומרים‪ ,‬יהי כבוד ה׳ לעולם‬
‫ירח מה הוא אומר ‪ ,‬עשה ירח למועדים‬ ‫ישמח ה׳ במעשיו ‪:‬‬
‫שמש ידע מבואו ‪:‬‬ ‫אילים שבשרצים אומרים ‪ ,‬ישטח ישראל‬
‫כוכבים אומרים‪ ,‬והמשכילים יזהירו כזודד‬ ‫בעושיו בני ציון יגילו במלכם‪:‬‬
‫הרקיע‬ ‫ביאור‬
‫הירח שאורה מעט ולקוחה בכל המקומות ‪ ,‬ולנוגה ברה‬ ‫הלננה ששים ושמחים ‪ ,‬ויחפן ני קניעות זמן שירה‬
‫חניתך‪,‬במקומות שאין הלקות נראה הוא נוגה ואור גדול‬ ‫כל אחד מהם הוא כזמן יציאח לחועל המאה שנהנין‬
‫נניצוצי המניח ואינו מעכב האורה הלקות שבמקום זה‬ ‫ממנו ני אז עושה רצון קונו נכוגת יצירהו ‪ ,‬וכמו‬
‫למקום שאין בו לקות ‪ ,‬וכשנדחיח הירח מלפני השמש‬ ‫שאמרה הצפרדע ולא עוד אלאשאני עוסקה כמצוה גדול׳‬
‫ועבר זמן הלקות לא נשאר שוס רושם עכירות באור מצד‬ ‫נו' שיש מין אחד שאין פרנסתו כי אס הן הריס וכשהוא‬
‫שלקה ‪ .‬ולכך אומר קומי אורי ני בא אורך שיאיר גם‬ ‫רעב נוטלני ואוכלני נו׳ לקיים מה שנא׳)משלי כה( אם‬
‫במקום הלקוח כי כבר בא כל אורך כמו שהיה מקודם ‪,‬‬ ‫רעב שונאך האכילהו לחם וגו׳ ני גחלים אחה חוחה‬
‫ומפני כי בזמן לקוחו חשש נח גבורת אודו כנקבה‬ ‫על ראשו ונו' ‪ ,‬וזו היא השירה המיוהדח לה מלכד‬
‫במקום הלקוח ‪ ,‬אמר קומי אורי נו׳ בל׳ נקנה וכבוד‬ ‫מה שממשלח ומשוררת כמשלי ושירי שלמה לפי דעחה ‪.‬‬
‫ה׳ עליך זרח בשאר המקומותשלא נראה בהם שוס לקוח‪:‬‬ ‫ועד״ז הנהרות כנכיעהם והתנועעס אומרות שירה זו‬
‫ירח אומר עשה ירח ונו׳‪ .‬מפנישאה׳׳כויעשאלהים‬ ‫נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו ‪:‬‬
‫את שני המאורות הגדולים ואח״כ אמר אח‬ ‫טעינות אומרים ושרים כחוללים כל מעיני כך ‪.‬‬
‫המאור הקטן ‪ ,‬שמיעט הירח בשביל שקטרגה על‬ ‫כהיות מימי המעינות זנים ונקיים ממימי‬
‫השמש ואמרה א״א לב׳ מלכים להשתמש בכתר אחד ‪,‬‬ ‫הנהרות להיותם מכוסים וכאים דרך צינורות נחיחד‬
‫אמר כאן עשה ירח למועדים כיון שנקראת מקודם‬ ‫להם שירה זו ‪ ,‬כי יש כהם הנאה ותועלת לכל העולם‬
‫הירח גדול אע״ם שמיעטה ‪ ,‬לא ישוב דבריו ריקם‬ ‫ככל מימי המעינוח לשתיה ולצורכי תבשיל אכילת‬
‫שנקראת גדול ‪ ,‬והגדולה שלה היא שנעשית למועדי‬ ‫האדם ‪ ,‬מה שאין כן כמימי הנהרות שאע׳פ ששוחץ‬
‫ה׳ כי על שמה ימנו ויקראו מועדי ק׳ בזמנם כ״א‬ ‫ומשתמשים כהס עדין הנהרות נראים נגלים וקיימים‬
‫מהם בכך ימים לחדש ניסן סיון תשרי ‪ ,‬השמש היתה‬ ‫נקוים כמקומס ‪ ,‬משא״כ כמימי המעינות של עולם‬
‫גדולתו באורחו והירח במועדיו‪ ,‬ולכן אמר פשה ירח‬ ‫ששואנים מהם וככולם נהנים מהם כני אדם ‪ ,‬וזהו‬
‫ולא יצר ירח או ברא ירה ‪ ,‬לעורות על זמן עשיתה‬
‫שנקראת בל׳ גדולה כמיש ויטש אלהים את שני המאורות‬
‫המימות‬ ‫‪h‬‬ ‫הנרצה כאומרו כל מפיני בך‪ ,‬כלומר‬
‫שכמעינוח הן הנאות וטוכוח מין האדם ‪ ,‬כפרט‬
‫הגדולים ‪ ,‬כי נשארה לה שם גדולה משטח עשייתה‬ ‫השרים והוללים הם אם משתדלים לשחות וליהנות‬
‫למנוח ולקדש המועדים על חידוש הלבנה ‪ ,‬ולסבה‬ ‫־ממימי המעינוח להיותם זכות ונקיות כיותר כמ׳ש ‪:‬‬
‫כי אינו נשלם ענין קדושת זמני המועדים במנין‬ ‫ש ט ש אומר שמש ירח עמד זבולה ונו' קומי אורי‬
‫החדשים לבד וצריך נ’כ שיהיו על זמני השמש נ'כ ‪,‬‬ ‫וגו׳ ‪ .‬השמש מפורר ונותן הודאה לאל יתכ׳‬
‫פסח בזמן האביב כמ״ש שמור אה חדש האביב ‪,‬‬ ‫על הרעה כעין על השוכה ‪ ,‬כזמן שהשמש לוקה מצד‬
‫והחג בזמן האסיף כמ׳ש וחג האסיף תקופת השנה ‪,‬‬ ‫היות הירח מנסה אוהו ועומדת נגדו כראש התלי או‬
‫ועל זה אנחנו עושים ז' שנים מעוברים בי״ט שני‬
‫מחזור הלבנה ‪ ,‬לכן אה״כ שמש ידע מבואו ‪ ,‬ואמז״ל‬
‫‪,‬‬
‫כזנכו ולכן אמר הכחוכ שמש ירח עמד זכולה ‪ ,‬כלומר‬
‫השמש כשהירח נגדו ומכסה אוחו אינו נעלם ואינו‬
‫שמש ידע מבואו ואילו ירח לא ידע מבואו ‪ ,‬והכונה‬ ‫זז ממקומו כי הוא עומד כזכולו ואורו עמו אלא‬
‫בחכמת התכונה כי מהלכי השמש הם ידועים ופשוטים‬ ‫שהירח נעשית מחיצה בינינו לבינו ‪ ,‬משא׳׳כ בלקות‬
‫יותר ממהלכי הלבנה ‪ ,‬כי היא נבוכה במהלכה וצריך‬ ‫הירח כי היא נשארה חשוכה כשהארן חוצצת בינה‬
‫לתקן לה גלגלים יותר מגלגלי השמש‪ ,‬נדי שיתישב‬ ‫לשמש אשר כל אורה הוא ממנו‪ ,‬וזהו הנרצה נאמרו‬
‫ענץ מהלכה בארכה וברחבה כמו שכתבו בעלי חכמת‬ ‫עמד זבולה שאפי׳ בזמן הלקוח עומד נזטלה ואורו ‪,‬‬
‫התכונה ‪ ,‬ובפרט בעל יסוד עולם ני הוא האריך‬ ‫משא׳כ בלקוח הירח ‪ ,‬ואפי׳ בזמן לקוח השמש אין‬
‫בתכונת שני המאורות ‪ ,‬אבל בכוונת ענין שאנו עוסקים‬ ‫אורו נעדרת מן הארן מכל וכל אע'פ שהירח חוצצת‬
‫בו ירצה שמש ידע מבואו כי עם השמש נודע מבוא‬ ‫כי אורו עמו ונוצן מקצתו בארן ‪ ,‬וכמ׳ש במקומות‬
‫וחמלת מועדי ה׳ ‪ ,‬כי בירח לא נשלם ענין קביעות‬ ‫אשר לקוח השמש אינו נראה בחילוף ההבטה כמו‬
‫המועדים כמ״ש ‪ ,‬ועל זה נתיחדה שירח הירח בפסוק‬ ‫שידוע לבעלי חכמת התכונה ני אז באותם המקומות‬
‫זה שנזכר בה גדולתה שנקבעים המועדים בה והיא‬ ‫מאיר השמש ‪ ,‬וז״ש לאור חציך יהלכו ‪ ,‬כי חיצי וניצוצי‬
‫יודעת ומכרת כי היא צריכה ג’כ לשמש כמש״נ ;‬ ‫אור השמש אפי׳ בזמן ומקום הלקוח יוצאים מכל צדדיו‬
‫כוכבים אומרים והמשכילים יזהירו ונו׳ אתה הוא‬ ‫ומאירים קצת שמהלכים ב״א לאור זה ‪ ,‬משא’כ בלקות‬
‫ה׳‬
‫קנח&‪31‬‬ ‫פרק עידה‬
‫הרקיע ונו‪ /‬אתת חוא ח׳ לבדך אתת עשית את חשמים ונו׳ ‪:‬‬
‫עבים‬ ‫גיאור סגייפון‪.‬‬
‫ממולם פלנ ל ‪ ^ w‬ה לסמלה< ונשגרא ‪6‬ס העול‪tt‬‬ ‫לנזך ונו׳ וצפא השפים לך משהחוים‪ .‬המכנים‬
‫^ן* ‪19‬ל גל המולפוס שניא< ופפני שנרוב מ ס ר ם‬ ‫שהמשכילים‬
‫^‬ ‫י‬ ‫מפלה ויהרק ׳לרקיע יוסר מהם‬
‫י‬ ‫טסנים‬
‫מהמלה מייאס עולם מד עמה אין כל הפולם מכירים‬ ‫שיש להם יחר סאה על מצדיקי הרכים הם ההיגז‬
‫מאפסים מלמהו‪ ,‬ט עדיין יש שמן עבירוס זרוע‬ ‫כזוהר הרקיע ‪ ,‬כי זהרה היא יומר מזוהר המכנים ‪,‬‬
‫טני סם‪ ,‬ל ק סדרו כ מ ן ה׳ ימלוך לעולם ועד ‪ ,‬ט‬ ‫אלא שמפני הספשמות הזוהר ככל הפלגה או ^ ורומכ‬
‫כ»ף היפים כזמן מאולה יהגלה לעולם טלו שהוא‬ ‫הרקיע איט נראה זהרה רב ‪ ,‬סשא״כ נ מכ כ ‪jtTO‬‬
‫מצן־ לגל צפולם; וכס׳?()עובדי! א׳( והיה ה׳ למלך‬ ‫נהכליח לאורך הריךע כי שליש מזוהר הרקיע יאיר‬
‫על גל האיץ ביום ההוא יטה ה׳ אחד ושמו אמד‪ ,‬אם‬ ‫נה יוחר ‪ ,‬כאבוקה ב^סין נדול וגר בניס קפן‬
‫» א גנ ר *(* איך והיה ה׳ למלך‪ ,‬אלא זה הכהוג‬ ‫שמאיר הנר יותר‪ ,‬ודמה הכחוב המשכילים לזוהר‬
‫» א טתש לפסוק של ה׳ ימלוך לעולם ועד‪ ,‬ובסורה‬ ‫הרקיע ‪ ,‬כי להשכלה ולהבנת דבר מתוך דכר אין‬
‫כמנ ארע״ה מה שיהיה כסוף הימים‪ ,‬והנביאים‬ ‫מכלית ורוחב לב גטן אין מקר כמו זוהר הרקיע‬
‫והגסובים ג ס ט ההוא ה׳ מלך ה׳ מלך‪ ,‬ני נמפוש‬ ‫בהתלגתו ‪ ,‬ומצדיקי הרבים כמכבים שיש ל ק הו מ ה‬
‫גגהוביהנמצא ככל ניד ם*יי הורה נביאים ונהוביס‬ ‫למונה על מצדיקי הרבים שמשפיעים מצדקתם ארנים‬
‫אשר ברובם >סוב לשון מלוכה לשי״ה הם ע״ב פע ט ם‬ ‫כמו הם ‪ ,‬כי אין המזל מורה רמ לישראל קיים‪ ,‬מ‬
‫לשון מלונס כנגן שמו פלו יה׳ של פ*ב ‪ ,‬ומהם יש‬ ‫עיי משובה ומע״ס נקרע גזרה המזל ‪ ,‬והרי שהמכנים‬
‫ג׳ ה ע ט ם‪ ,‬כה אמר ה׳ פלך ישראל‬ ‫לשון ה׳‬ ‫יש להם הוראה לסובה ולא לרעה למצדיקי הרכים ‪,‬‬
‫כישעיה ‪ ,‬ונמסליה ס׳ מלך עולם ועד‪ ,‬וישב ה׳ מלך‬ ‫ולכן אסר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ופלדמן‬
‫לעולם‪ ,‬וה׳ פלך בלשמ עכר נמצא שלשה נסהלים ‪,‬‬ ‫הרבים ככוכבים ‪ ,‬ולא אמר כזוהר הכוכבים שאיגו‬
‫ג ^ס לנ‪ 5‬ן‪ ,‬ה׳ מלך סגל הארן ‪ ,‬ה׳ סלך‬ ‫ה׳‬ ‫נחשב זוהרם לאין נעק• זוהר הרקיע ‪ ,‬ואמר לעולם‬
‫ירגזו פסים ‪ ,‬מדברי היטם העם אמס ויאסרו בגוים‬ ‫ועד ‪ ,‬לעולם למשכילים ‪ ,‬ועד למצדיקי הרבים ‪ ,‬מ‬
‫ה׳ פלך מו׳‪ ,‬ימלוך לא נמצא אלא נשירה ‪ ,‬ה׳ ימלוך‬ ‫ועד הוא לשון עולמים ‪ .‬ואפשר לומר כי לעולה יורם‬
‫^גולם צעד‪ ,‬ט כסנ‪5‬לים גסוב ימלוך ה׳ לעולם אלטך‬ ‫מל ממשים שנה כמו עולמו של יוכל ‪ ,‬ועד הוא יוסר‬
‫ציון וגו׳‪ ,‬ואנשי גנמס מ מ ל ה ת ו לסדר ה׳ קודם‬ ‫עד אין סוף ‪ ,‬ולכן אה״כ ה׳ ימלוך לעולם ועד ‪,‬‬
‫המלטס ולגך סדרו ה׳ מלך וה׳ מלך וה׳ ימלוך וגו׳ ‪,‬‬ ‫ומשהיכ ימלון־ ה׳ לעולם אלהיך צען ו ג ו ‪ /‬ירלה‬
‫סמלס שלשה הדוקי ם וה׳ סלך שסדרו קודם הוא‬ ‫לומר ימלוך ה׳ לעולם עולמו של יובל שהוא כסו דור‬
‫סגולה נ^וק הר^וון של סהלים ‪ ,‬שהוא ה׳ מלך טלם‬ ‫אחד‪ ,‬וכן ימלוך אלהיך ציון בכל דור ו מ ר‪ ,‬כי לגל‬
‫ופד ולאשל ישמיט שאיה כ » ב ט לטלס ‪ ,‬אלא ה׳ מלך‬ ‫דור הוא כמו מלכות בפני עצמו ‪ ,‬כי כהחלה גל מ ר‬
‫ישראל‪ ,‬ולא הנטצ השני של סהלים » ט ב וישב ה׳ סלך‬ ‫ודור מכירים מלכותו יתברך‪ ,‬ולכך אמר ימ^ך‬
‫לטלם ‪ ,‬שאעיא שכטב ט לעולם ‪ ,‬כיון שבראשון ישוב‬ ‫כלומר בכל דור ודור הרי כאלו מולן־ ממה( לדור‬
‫גיג למולם לא נצסע ללכס‪,‬לשני ‪ ,‬ושעם שני ‪WM‬‬ ‫ההוא ‪ ,‬ועכ״ז הוא מלך לעולם כמ״ש ה׳ סלך עולם‬
‫ג ט ב טלם ועד שמא יוסר ‪ p‬האחר שכטב בו‬ ‫ועד בלא הפסק אלא שמתחדש מלכוחו אמר שעכר‬
‫לטלש לנד‪ ,‬כסו ‪0‬׳ יסלוך לטלם ועד‪ ,‬ובסלך לשון‬ ‫דור אמד לדור אחר ‪ ,‬ולערך מדוש סלטה זה ס מ ר‬
‫עבר אינדנואל לשון לטלם ‪ ,‬ולכן ככל ה ל סעמים‬ ‫לדור אמר ג'כ ה׳ ימלוך לעולם ועד ‪ ,‬כלומר ה׳‬
‫שכתוב ה׳ סלך טן כ טב בו לעולם‪ ,‬וזט ה׳ פ^י‬ ‫ימלוך לעולם שהוא בכל דור‪ ,‬וכן ועד עד אץ סוף‬
‫‪,‬שפדרו אסר ה׳ פלך ט א הראשון שבתהלים ‪ ,‬ה׳ מלר‬ ‫ימלוך בכל דור ודור שהוא עולם אמר ‪ ,‬וכשאוסר‬
‫‪.‬נאוה לבס ‪ ,‬ומהר שא׳ מלך שכטב ט טלם ס ם‬ ‫הכסוב ה׳ מלך הגל האק ‪ ,‬ה׳ מלך ירגזו סמים‪ ,‬מלך‬
‫נ׳ המקים נהנו לנטל נ י העפים ה׳ מלו וט׳ ‪:‬‬ ‫שהוא לשק עבר חוזר לדור שעבר כשעבר מ ר סוב‬
‫לסשלוםשירס הנ טני ם שמא הסוק אחה » א‬ ‫נחזור‬ ‫וישר אסר עליו ה׳ מלך חגל הארן ‪ ,‬כי בזמן שמלך‬
‫ה׳ לבדך ו מ׳‪ ,‬ה מ »י ם מסנמים אח הסמים‬ ‫באוסו דור סגל האק* וישמחו איים רבים נמה שמלו‬
‫אסר הן נ ט ג ם ואוסדם אסה הייה לבדך נשעשיס‬ ‫הוא שיעשה להם פונה ‪ ,‬וכשהדור אי» הנון ג ש ס »‪5‬‬
‫אס השמים ט לא »רא מ ם דבר קודם הרקיע‬ ‫למלוך עליהם הוא לשירנזו סמנו ויחזרו בהשונה ‪:‬‬
‫שנברא בעם ב׳ ‪ ,‬ט האור שנהיה ביום א׳ נגנז‬ ‫ו ס ד ר ד אנשי כנה״ג ה' מלךה׳מלךה׳יסלוך לעולם‬
‫‪!:‬יס ‪ ,‬והשמש ו טי ח והטכניס עמדו המסיו‬ ‫לצדקים‬ ‫ועד‪ ,‬כסדר זה שלא כסדר הכסוב כמקרא ‪,‬‬
‫למטרוס ברקיע השמים‪ ,‬דש מעלה לרקיע שנברא‬ ‫וגס שלא יטה כל אמד מאלו הכתובים »הר את חבירו‪,‬‬
‫סמלה לכל גהיוס ה׳ לבדו וקודם נריאס הסלאכיס‬ ‫שאס מא מלך ידוע שככר מלך‪ ,‬ואם הוא סלך שכנר‬
‫שלא יאמרו שהם ט י ט נעטיס הרקיע ומטססו‬ ‫מלך איך אמר בסמלה ה׳ 'ימלוך לעולם ועד‪ ,‬שנראה‬
‫ממזרח למערב ‪ .‬שט הססיס הם ט כל אמד נא*‬ ‫’כי עדיין אינו מלך ולא סלך ‪ .‬ועל כן אני אןמר כי‬
‫מוכני ם יש להם כמה רקיעים ‪ ,‬עסה ושוה וגלגל‬ ‫היחה כונחם לסדר שלשה ’ י כתובי׳ אלו בימד בתפלות‪,‬‬
‫הקהה ‪ ,‬וגל צצאס הס כלל הכוכבים הקיימים ‪ ,‬הארן‬ ‫להורות לנו קדמותו יה׳ שהיה מלך מקודם שנברא‬
‫וכל‬
‫פרל( שירה‬ ‫‪m‬‬
‫נחלתך ונלאה אתה בוננת ‪:‬‬ ‫עבים אומרים״ ישת חשך סתרו סביבותיו‬
‫טל אומר ‪ ,‬עורי צפון ובואי תימן הפיחי‬ ‫סבתו חשבת מים עבי שחקים ‪:‬‬
‫גני יזלו בשמיו יבוא דודי לננו ויאבל‬ ‫רוח אומר ‪ ,‬אומר לצפון תגי ולתימן אל‬
‫פרי מגדיו ‪ ,‬אהיה בטל לישראל ונו'‪:‬‬ ‫תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי‬
‫גן עדן אומר‪ ,‬עורי צפון ובואי תימן וגו׳‪:‬‬ ‫מקצה הארץ ‪:‬‬
‫ענני כבוד אומרים‪ ,‬לקול תתו המון מים גיהנם אומי‪ /‬כי השביע נפש שוקקח‬
‫ונפש רעבה מלא טוב ‪:‬‬ ‫בשמים ויעל נשיאים מקצה ארץ וגו׳‪:‬‬
‫ברקים אומרים‪ ,‬ברקים למטר עשה מוצא שדות אומרים ‪ ,‬ה׳ בחכמה יסד ארץ‬
‫כונן שטים כתכונה ‪:‬‬ ‫רוח מאוצרותיו ‪:‬‬
‫חיות‬ ‫נשטים אומרים ‪ ,‬נשם נדבות תניף אלהים‬
‫ביאור םבי״ט‬
‫ט ל אומר עורי צפון וגו׳ אהיה כטל ונו׳ ‪ .‬נהיות‬ ‫וכל אשר עליה הם נ׳ יסודוח אויר ואש שעל ה)?רן‪,‬‬
‫שאמרו הז״ל טל לא מיעצר הוזכרו בשירת הסל‬ ‫הימים וכל אשר נהם דגים וכל מיני גע׳ה שנים ‪,‬‬
‫כל ד׳ רוחות העולם‪ ,‬כמו שכתוב טורי צפון ‪ ,‬כי כל‬ ‫ואחה מחיה אה כולם אוהם שניגשה אין להם חיוה‬
‫הישוב הוא נצד צפון והוא עד תימן ‪ ,‬ונהחלת תימן‬ ‫נמים ושגמיס אין להם חיוה ניגשה ואחה מחיה אה‬
‫גפסק הישונ מצד החום הגובר שם לקורנת השמש‬ ‫כולם כל אחד נהקומו ‪ ,‬וצנא השמים לך משהחוים‬
‫על ראשיהם ‪ ,‬הפיחי גגי הוא רוח מזרחי מחסלת‬ ‫והיא חיותם וקיומם כהשגת מציאותו והשהחווה אליו ‪,‬‬
‫הישוב באורך מצד מזרה לצד מערב הכל מיושב ‪ ,‬וע׳ז‬ ‫ונתיחדה שירח ה&סוק הא׳ לחמשת הכוכנים והעסוק‬
‫אמר הפיחי גני ממזרח יפרח להזיל נשמי מערנ‪,‬‬ ‫הג׳ לצכא הכוככיס הקיימים שכגלנל הח׳‪:‬‬
‫לשינוא דודי שהם ישראל דודים לה׳ ויאכלו פרי מגדיו ‪,‬‬ ‫עבים אומרים ישת חשך סתרו וגו׳‪ .‬מאגי שהעכים‬
‫ואמר אהיה נטל לישראל שאשגיח עליהם נד׳ רוחות‬ ‫חשוכות מצד המיס כמו שכחוג המנסה שמים‬
‫העולם שהם גפוציס בהם ‪ ,‬וגס כי הם תוך הרשעים‬ ‫נענים הס מנרכים ומהללים לאל יח' וגוהנים שכח‬
‫כשושנה בין החוחים יפרחו כשושנה ויך שרשיו ויך‬ ‫והודאה על חלקם ‪ ,‬כי חשכת העניס הוא דומה למה‬
‫המל את שרשיו להפריחם כעצי הלבנון ‪:‬‬ ‫ששח הוא ית׳ חשך סחרו ‪ ,‬שר״ל ני סהר מהותו יה׳‬
‫גן עדן אומר עורי צפון ומאי תימן וגו׳ ‪ .‬מפני‬ ‫הוא כמו החשך שאינו נראה מה שיהונו ‪ ,‬וסנינותיו‬
‫שפאת צפון היא צד שמאל מורה על יצה״ר‪,‬‬ ‫הנהו כי מה שכחוך סכהו שהוא סכיניו איגו כל כך‬
‫משורר ג׳ע ומיען לכל אדם שיתפורר בלבו להכניע‬ ‫חשוך כמו חשך סתרו ויש נו השגה משא״כ נסתרו ‪,‬‬
‫יצרו הרע ולנא להסתופף ביצר הטוב שהוא צד‬ ‫ונקראים עני שחקים נמו שהשחקיס שוחקים מן‬
‫דרוס נדי שיזכה להכנס בג״ע‪:‬‬ ‫לצדיקים לע׳ל כן העכים ממציאים חזון לעולם ‪:‬‬
‫ניהנם אומר ני השביע וגו' ‪ .‬הגיהנס נותן טעם‬ ‫ענני כנוד אומרים לקול חתו וגו׳‪ .‬לא מצאנו זכרון‬
‫לבאים אליו יען ני מלאו ידם ושבעה נפשם‬ ‫שנעה ענני ככוד נמקרא אלא נמדרשות על‬
‫מעידוני העולם בעבירה ומשתוקקים אל העבירות‬ ‫סמך שנעה עננים הכהוניס נהורה על ענין זה כמו‬
‫כאמרס בא לסמא פותחין ליכנס מהן לניהנם ‪,‬‬ ‫שנא נמנילהא‪ ,‬מהן על ד׳ רוחות העולם ולמעלה‬
‫והניהנם עצמו משורר על הצדיקים שמרעינים עצמם‬ ‫ולמפה ולשניהם ‪ ,‬ונקראו ענני ככוד ‪ ,‬על כי כרוכ‬
‫מהמוכרות שיתמלא נפשם מטובת נ׳ע נמו שאמרו‬ ‫כתוני ענן כהיכ ה׳ וה׳ מלא כל הארן ככודו ‪ ,‬וגס‬
‫בא לטהר מס״עין אוחו ‪:‬‬ ‫נהוג ני שנן עליו הענן וכנוד ה׳ מלא ‪ ,‬ונחיג ני על‬
‫שדות אומרים ה׳ בחכמה ונו׳ ‪ .‬יש שדות טונים‬ ‫כל כטד חופה ‪ ,‬שהוא כמו ענן שהוא הוכה על ישראל ‪,‬‬
‫ומיוחדים להמשח מיני חבואה ויש מיוחדים‬ ‫וכהיכ ויכם הענן אח אהל מועד וככוד ה׳ מלא אה‬
‫וטובים לזרעונים או לאילנות או לעשבים ולשאר מיני‬ ‫המשכן ‪ ,‬ואמרו חכמים זה א׳ מענני כנוד ששמשו אח‬
‫צמחים ‪ ,‬ואין כל אדם יודע ובקי למקומות שבישוב‬ ‫ישראל נמדנר מ׳ שנה ‪ ,‬ונהיות עננים אלו של כנוד‬
‫אנה יזרע א! יטע מיני זרעים וירקות או מיני אילנות‬ ‫ה׳ לא של מסר‪*,‬משוררות כי‪ .‬נס שהעניס והאדים‬
‫כמו שהיו בקיאים הקדמונים בריח העפר‪ ,‬ולכן‬ ‫המשקים פני האדמה נקראים עננים נ״כ ‪ ,‬וכמו שאמרו‬
‫משוררים השדות כי בחכמה יסד ה' את הארן‪ ,‬ואם‬ ‫ננ׳ר חמש שמוח נקראו לו איד ענן נשיאי עכ הזיז ‪,‬‬
‫השדה שזרעו או גטעוהו אילנות לא תצמיח זרועיה‬ ‫עס כל זה ענגי כנוד שנעה לא נקראו אלא ענן ‪:‬‬
‫כראוי ‪ ,‬הוא מצד כי לא ידעו ולא הכירו מה שהיה‬ ‫ברקים אומרים נרקיס למפר עשה וגו׳ ‪ .‬מפני כי‬
‫ראוי לזרוע בה ואם היו מכוונים למה שהוא מיוחד‬ ‫הנרק הוא מאש וטכע האש לעלות למעלה ‪,‬‬
‫השדה לזרוע בו היתה נותנת יבולה וען השדה יה;‬ ‫והכרק יורד למפה לסכת האיד הע■‪ :‬העפדורי המעורג‬
‫פריו בשופע ‪ ,‬נ׳ לכך אמר הכתוב יבולה ופריו ולא‬ ‫נו ‪ ,‬ועל זה שירח הנרק היא כי גס שיראה הנרק‬
‫אמר יבול ופרי‪ ,‬להורות על כי נהיות ישראל הולכים‬ ‫פועל נפכע הוא מודה שהאל יה׳ נראו ועשאו כפכע‬
‫בחקי האל ית׳ ושומרים מצותיו כמו שכתוב אם‬ ‫ההוא בזמן המסר כאיד הנכנס אז נכרק ;‬
‫בחקתי‬

Mabit Org 14113

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

You might also like

Mabit Org 14113

Uploaded by

Document Information

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

Mabit Org 14113

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫ספר‬

‫נחלק לשלשח נסערים‬

‫שער התפלה ‪ ,‬שער התשובה ‪,‬‬

‫‪ p w n n‬וחומס לאעטתט‬ ‫לאור מהרע על יד‪,‬‬ ‫‪r‬א‬

‫הש״י דעה והשכל ויפתח להם שערי חשובה שהס‬ ‫י ס ל י׳ ס י‬ ‫פרה‬

‫תהיה שצלחת ‪ ,‬ותשוג פריה על חיקו להעיב לו ‪:‬‬

‫פרקתעעה ע*סר‬ ‫ואחר שסיסר לו המאורע ‪ ,‬הלך מיד ועמד בשער‬

‫נשלם השער הראשון‬

‫ואמרו ג׳כ שם בנמ׳)יומא פ״ז( אם ימסא איש‬

‫נשלם השער השני‬

‫‪ W vj-‬־־ס ‪-4 U VJ‬‬

‫שייטיב לשפלים וימחה ביד הקמים עליהם ויציל‬ ‫גס כן‪:‬‬

‫משרים שנהמאתיםק'נועשררבוארבואשאמרנואשר‪,‬‬ ‫ועד גדולם עד‬

‫בארן ישראל ‪:‬‬

‫ויספת לך עוד ג׳ ערים ונו' ‪ ,‬וכן מחיית זרע עמלק‬

You might also like