Professional Documents
Culture Documents
תשובות מאמרים ופסקים
תשובות מאמרים ופסקים
קובץ
גליון כ
טבת ה'תשע"ו
יוסף ופרסום: מנויים
שנה ב הנצחות,
תשע"ו | לחסויות,כ | טבת
גליון בית
052-7156775
בין השעות 1.20ל 3.00-בצהריים.
©
כל הזכויות שמורות
דמי מנוי לחצי שנה ( 6גליונות) ₪100כולל משלוח (המנויים עד עכשיו זכאים להמשיך
במחיר .)₪70
לפרטים 052-7156775 :בין השעות 1.20ל 3.00-בצהריים.
ניתן להשיג גם גיליונות קודמים (במחיר ₪12בלבד).
את הקובץ ניתן להשיג (במחיר ₪12בלבד) ,בירושלים ,סמוך לציונו של מרן:
052-7156775בין השעות 1.20ל 3-בצהריים.
בבני ברק :בית המדרש 'יביע אומר' 054-8465937 :במודיעין052-8286200 :
ניתן לקבל את הקובץ במייל (ללא תשלום) ,ע"י שליחת בקשה לכתובת:
7156775@gmail.com
הוצאת המכון להוצאת ספרים שע"י להבין ולהשכיל – ארגון להפצת תורה (ע"ר).
דברים אחדים
בפתח השער של קובץ זה היוצא לאור מידי חודש בחודש ,ועתה בסייעתא דשמיא
מרובה זכינו להגיע לקובץ העשרים ,חובה עלינו להודות להשי"ת על כל הטוב אשר
גמלנו ,ושם חלקנו מיושבי בית המדרש ,ולא עוד אלא שזיכנו לזכות את הרבים,
ולהמשיך את מורשתו ודרכו של מורנו ורבינו ועטרת ראשנו ,אור העולם ופלאו,
ממזרח שמש ועד מבואו ,מרן פוסק הדור רבינו עובדיה יוסף זצוקללה"ה ,הן בחיזוק
פסקיו והוראותיו ,ואין בשאר דרכיו אשר הורנו אותם בימי חיותו כאן עלי אדמות ,זאת
אנו עושים במסגרת ארגוננו הקדוש ,המכרז למורשת מרן – להבין ולהשכיל.
והכל נעשה על פי הדרכתו והנחייתו האישית היורדת לפרטי פרטים ,של מורנו ורבינו,
מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל ,הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א ,נשיא
בית הדין הרבני הגדול ובעל ה"ילקוט יוסף" ושאר ספרים ,אשר על אף טרדותיו
הרבות בהנהגת העם ,ובהתרת העגונות והממזרים בבית הדין הרבני הגדול ,ובשיעוריו
הרבים בכל רחבי הארץ והעולם ,למרות זאת לא חוסך ממנו טובה ועצה ,ומדריכנו על
כל צעד וצעד ,למען נלך בדרך טובים ,ולא נסטה חלילה ולו סטייה קטנה ביותר מדרכו
ורוחו של מרן רבינו הגדול זצוקללה"ה ,להמשיך את דרכו ולהנחיל את מורשתו ,בכל
הכוח והיכולת העומדים לרשותינו .ויהא רעווא מן שמיא שימשיך מורנו ורבינו מרן
הראשון לציון שליט"א להנהיגנו ביד רמה עד בא משיח צדקנו ,ומורנו הראש"ל
שליט"א בראשנו ,ויזכה תמיד לכוין לאמיתה של תורה ,ולהמשיך בחיבוריו ובספריו
היקרים אשר בכל הארץ יצא קוום ומקצה תבל מדיינים דבריו ושמועתיו בבתי כנסיות
ובבתי מדרשות ,מתוך בריאות איתנא ,נחת ושלוה ,לאורך ימים ושנות חיים .אמן.
בתוך כלל פעולותינו הרבות למען הנחלת מורשתו של מרן פוסק הדור זצוקללה"ה,
הוקם כידוע הפרויקט האדיר "הלימוד היומי בתורת מרן" ,וב"ה שבתקופה האחרונה
החלנו בס"ד לפתוח מוקדי מבחנים ברחבי הארץ ,בכל מקום אליו אנו יכולים להגיע,
כך שכל מי שהצטרף למפעל קדוש זה ,תהיה לו האפשרות להיבחן בכתב במקום
מגוריו (או במקום הלימודים ,בכולל או בישבה וכדו') ,וברוך שלא עזבונו חסדיו ,וזיכנו לפתוח
מוקד מבחנים גם בעיר מלבורן שבאוסטרליה ,בתוך שאר הסניפים ברחבי הארץ .אנו
תפלה לאל נורא עלילה שפריוקט אדיר וקדוש זה יזכה להתפשט ולהתרחב עוד
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
במימדים עצומים בכל רחבי הארץ והעולם ,להגדיל תורה ולהאדירה ביתר שאת
ועוצמה ,לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.
הן עתה זכינו לייסד תכנית שבועית מיוחדת ,אשר נקראה בשם "אספקלריה"
בהגשתו הנפלאה של הרה"ג הרב ראובן זכאים שליט"א ,ראש בית ההוראה "ארזים"
בירושלים וביתר ,ומרצה בערוץ "הידברות" ,תכנית אשר מטרתה האחת והיחידה היא,
להודיע בשער בת רבים את השקפתו הצרופה של מרן רבינו הגדול זצוקללה"ה ,למען
אשר ידע העם את הדרך ילך בה בדור קשה זה של עקבתא דמשיחא ,אשר הנסיונות
רבו כמו רבו מבית מחוץ ,מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה ,לא רק במובן הגופני ,אלא
לדאבוננו גם במובן הרוחני .על כן אמרנו לא עת לחשות ,ועלינו לעשות ככל
שביכולתינו להבהיר את הדרך המסורה לנו מדורי דורות ,אשר הנחילנה לנו מרן רבינו
זצוקללה"ה ,וממשיך להעבירה אלינו מו"ר ועט"ר ,מרן הראשון לציון הגאון רבינו
יצחק יוסף שליט"א ,אשר שלח פעמים רבות את תלמידו ,הרב ראובן זכאים שליט"א,
לשליחויות רבות כדי להבהיר את השקפתו הצרופה ,וכמו שכתב עליו" :מפיץ תורת
השקפתי טהורה".
כאן המקום להודות להרה"ג הרב ראובן זכאים שליט"א ,על הכתנית הנפלאה מידי
שבוע ,ועל ההגשה המיוחדת והעמדת האמת על תילה .יה"ר שיזכה להמשיך להגדיל
תורה ולהאדירה מתוך בריאות איתנא וכל טוב .אמן.
לאחר הודאה על העבר נצעק על העתיד ,שימשיך הקב"ה לעוזרנו ולסייענו על כל
צעד ושעל ,וייתן לנו את הכוחות והיכולת להמשיך בעוצמה רבה את דרכו של מרן
רבינו הגדול זצוקללה"ה ,ולהנחיל את מורשתו הכבירה לדורות הבאים ,ובמהרה נזכה
לחזות בשוב ה' ציון ברחמים ,ולבניין בית קודשנו ותפארתינו ,למען תקום שכינתו
מעפר ,ויגאלנו ה' גאולת עולמים .אמן.
בברכת יגדיל תורה ויאדיר,
הנהלת 'המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל'
יוסף סימן צג | מרן פוסק הדור זיע"א בית
שפתותיו דובבות
א
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
ב
יוסף זיע"א הדור
זיע"א פוסק
הדור מרןמרן
פוסק צג |צד |
סימן
סימן בית
סימן צד
ג
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
נייחד את פינת ההלכה היום לנושא "הבטיחות בדרכים לפי ההלכה".
נאמר בתורה השמר לך ושמור נפשך מאד ,ונשמרתם מאד לנפשותיכם ,ובדברי חז"ל
במס' ברכות (לב ע"ב) שהכתוב מזהיר על שמירת נפשו של האדם ,שלא יביא את עצמו
לכלל סכנה ,ולא יסכן את אחרים ,ולכן ציותה התורה על מצות מעקה פן יפול הנופל
ממנו ,וכן כל מכשול שיכול לגרום לסכנת נפשות ,מצוה מן התורה להסירו ולהשמר
ממנו מאד .ואם לא עשה כן ,עבר על מה שנאמר בתורה ולא תשים דמים בביתך ,וכמו
שכתב הרמב"ם בפרק יא מהל' רוצח ושמירת נפש ,והוסיף ,שהרבה דברים אסרו
חכמים מפני שהם גורמים לסכנת נפשות ,וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן עצמי,
ומה להם לאחרים עלי בכך ,מכים אותו מכת מרדות .וכן נפסק בחושן משפט סימן תכו.
והדבר ידוע שאין האדם בעלים על גופו ונפשו ,שהרי המאבד את עצמו לדעת אין לו
חלק לעולם הבא ,ולכן נאמר בתורה אף את דמכם לנפשותיכם אדרוש .ופירשו חז"ל
שזוהי אזהרה למי שמאבד עצמו לדעת ,שדינו כדין רוצח .וגדול עוונו מנשוא.
והנה מהירות מופרזת מצדם של נהגים הנוהגים ברכב ,עלולה להביא לאסונות רבים.
וכבר כתב הרא"ש בתשובה כלל קא סימן ה ,שהרוכב על סוס ,אינו רשאי לדהור על
סוסו במרוצה ברשות הרבים ,שמא לא יוכל להעמיד את הסוס ולרסן אותו כשיצטרך
לכך ,כדי למנוע פגיעה באחרים ,ואם רץ והזיק פושע הוא ,ומזיק בגופו הוא ,שהואיל
והוא רוכב על הסוס והזיק בגופו של הסוס או באוכף שעליו ,הרי זה כאילו הזיק בגופו
ממש ,וחייב לשלם כפי שישומו בית דין את היזקו .וכן פסק הרמ"א בחושן משפט .גם
הדרב"ז בתשובה ח"ב סי' שד כתב ,שההולך במרוצה וכלי משחית בידו ונתקל ופגע
בחבירו בלי כוונה ונהרג ,שגגתו עולה זדון ,ואין לו כפרה אף בגלות לערי מקלט ,אלא
נידון כמזיד ורוצח ממש ,שהרי היה לו להזהר מאד ללכת בנחת הואיל וכלי משחית בידו
ועלול לגרום לאסון ,ודמו של הנהרג ודם זרעיותיו מידו יבוקש .ע"כ .וכל שכן הנוהג
במכונית ברה"ר שאם נהג במהירות מופרזת וגרם לאסון ,אשר אם עבר ורמס וטרף ואין
מציל ,גדול עוונו מנשוא ,וכמו שאמרו בסנהדרין לז ,.שכל המאבד נפש אחת מישראל
כאילו איב ד כולם מלא .כמו שנאמר אצל קין קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה ,דמו
ודם זרעיותיו .והוא הדין למי שאינו עוצר את רכבו במקום שיש תמרור "עצור" ,וכן בכל
יתר חוקי התחבורה העובר עליהם מסכן את חייו ,ואת חיי אחרים .ושומע לנו ישכון
בטח ושאנן מפחד רעה .ושומר ישראל ישמור שארית ישראל.
ד
יוסף זיע"א זיע"א
פוסק הדור
מרן הדור
צו |פוסקצה-
מרן סימניםצג |
סימן בית
סימן צה
ללמד תורה לגוי
ט סיון תשל"ד
לכבוד ר' מ .קלין הי"ו
שלום וברכה
בתשובה למכתבו מיום ח'
סיון ,אתכבד להשיבו:
אסור ללמד תורה לגוי,
כמבואר בחגיגה יג .ובתוספות
שם ,ובמאירי סנהדרין (נט.).
וראה בשו"ת דבר שמואל
אבוהב סימן עה שהטעם
שהרמב"ם השמיט דין זה ,לפי
שכבר כ' בהל' עבדים שאסור
ללמד תורה לעבדים וכו'.
וראה עוד להמהרש"א בח"א
שבת לא .ובשו"ת מהר"ץ
חיות סימן לב .ובתורה שבעל
פה יש להקפיד יותר ,כמ"ש
בשו"ת מהר"י אסאד ,יהודה
יעלה סימן ד ,ועוד אחרונים.
בכבוד רב
עובדיה יוסף
סימן צו
אם אפשר לסמוך על מטפלת שאינה שומרת כשרות ,ומבטיחה לשמור
להלן תמצית השאלה שנשאל מרן רבינו זצוקללה"ה:
ב"ה ,ח' בניסן תשל"ה
אשה שלאחר בירור נמצאה מתאימה לטפל
בילדים ,אך למרבה הצער עדיין אינה שומרת
תורה ומצוות ,האם אפשר לסמוך עליה
שתבשל אוכל כשר לילדים ,עם כל הכלול בזה,
באופן שהיא מבטיחה שהיא תנהג כך?
תשובת מרן זיע"א:
ה
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
סימן צז
מום בבכור
ו
יוסף זיע"אטו
הדור סימן
פוסקלציון |
הראשון
שו"ת מרן
סימן צג | בית
ז
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
ח
יוסף שליט"א לציון
זיע"א הראשון
הדור מרן פוסק
צח || מרן סימן
סימן צג בית
הוראתו באותו מקום שהנהיג ,ואין לבטלה ולכן כתבו כמה אחרונים שמי שמורה הוראה
באותו מקום בשום ענין .ע"כ. נגד מרן ,הרי הוא כמזלזל בכבוד רבותיו.
וכן משמע מתשו' הרשב"א (בסימן רנג) שיש ולפי זה יתכן שעיקר הדין הוא בחיים חיותו
מקומות שהולכים אחר הוראת הרי"ף או של המרא דאתרא ,דאז שייך לכבדו ,ושייך
הרמב"ם ,ועשו אלו הגדולים כרבם .ומיהו אם החשש שמא יבואו לזלזל בכבודו .מה שאין
יש שם אחד חכם וראוי להוראה ,ורואה ראיה כן אחר פטירתו דלא שייך בזה מניעת כבוד
לאסור מה שהם מתירין ,נוהג בו איסור .שאין במה שלא יעשו כמותו אחר פטירתו.
אלו כרבם ממש ,דבמקום רבם אילו יעשו אולם בגמרא כתובות (ו ).אמרו ,בבי רב אמרי
שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו .ע"כ. רב שרי ושמואל אסר ,בנהרדעא אמרי רב אסר
הרי שלא התיר לחלוק על המרא דאתרא רק ושמואל שרי .אמר רב נחמן ב"י וסימנך אלו
בחכם הראוי להוראה שרואה "ראיה" נגד מקילין לעצמם ואלו מקילין לעצמם .ולכאורה
החכם הקודם .הא בלא ראיה יש לקבל דברי איירי שכבר מתו ,דאל"ה היו שואלים להם מה
החכם הקודם אף לאחר פטירתו. דעתם ,ועכ"ז מבואר שהיו מקילין לעצמם על
וכן מבואר בשו"ת התשב"ץ ח"ד (טור ג חוט פי דעת רבותיהם .וע"ש ברש"י .ודו"ק .חזינן
המשולש סי' לה) שכתב ,דאפי' לא היה מי שמתיר דאף לאחר פטירת המרא דאתרא נוהגים
בזה אלא הרמב"ם ,ואפי' היה הרמב"ם כאחד כמותו כדין מרא דאתרא.
מחכמי ישראל ,מאחר שהסכימו לדון על פיו וכן יש להוכיח ממ"ש בשלטי הגבורים (פ"ק
הרי קבלוהו עליהם לרב ,וצריכים לדון על פיו דעבודה זרה) שחכם אחד הורה במעשה שבא
בכל ענין ,בין להחמיר בין להקל ,וכמו שאמרו לפניו להיתר או לאיסור ,ואפי' לא בא לעולם
בעירובין (ו ):אי כב"ה כקוליהון וחומריהון מעשה כזה לפניו ,אלא שדעתו גלוי להורות
וכו' ,וגינו את האוחז חומרת שניהם ,או קולת כך ,אין לחכם אחר שאין זה מקומו לסתור
שניהם ,אלא אחר רב אחד בין לחומרא בין דבריו ,להורות בהיפך באותו מקום ,אפי' היה
לקולא ,כמו שאמרו (שבת קל ).במקומו של ר' זה החכם האחר גדול ממנו .ופשוט בפ"ק
אליעזר היו כורתין עצים וכו' ,ובמקומו של ר' דחולין (יח ).דבמקום שיש שם גדול וחכם
יוסי היו אוכלי' בשר עוף בחלב ,ולא מיחו שהנהיג שם הוראה אחת ,יש ללכת אחר אותה
בידם באיסורין חמורים כאלה ,נגד דעת כל הוראה אפי' לא נהגו כן בשאר המקומות.
חכמי ישראל ,משום שנהגו כן על פי רבם. ואפי' לא קיימי כוותיה בשאר מקומות ,שאין
ואם כן בנדון זה כיון שנהגו והסכימו לדון על ספק שההלכה כמותו ,מ"מ במקומו יש לעשות
פי הרמב"ם ,ידונו על פיו אפי' בקולא זו ,ואין כהוראתו וכו' ,ואפי' מת חכם שהנהיג באותו
מי שיוכל למחות בידם ,וכ"ש כי חבל נביאים מקום הוראה ההיא ,שלעולם צריך ללכת אחר
ט
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
אחר כך בא חכם אחר וראוי להוראה ורואה [וראה כיו"ב באבקת רוכל סימן סברי כוותיה .ע"ש.
ראיה לאסור ,יכול לאסור להם ,וינהגו באיסור, לב].
וליכא למיחש לזילותא ,והוא הדין להיפך ומבואר מדבריו דמה שנהגו על פי הרמב"ם
כשהורה להחמיר ,ובא חכם אחר הראוי הוא מדין מרא דאתרא ,וכגון רבי אליעזר
להוראה והוכיח להקל ,שיכולים לנהוג על פיו. בלוד ,והרי היה זה אחר פטירת הרמב"ם,
ואם היה אותו חכם מרא דאתרא אפי' לאחר ומוכח שגם אחר הפטירה אם רוצים יכולים
מיתה אין יכולים להחמיר מה שהתיר הוא, להסכים לדון על פיו ,ואין מי שיוכל למחות
משום זילותא ,ואף שיש לו ראיה לאסור, בידם .ומבואר שיש דין מרא דאתרא גם אחר
וכ"ש להיפך ,וכן נראה מדברי מהרד"ך .וכ"כ פטירת החכם .והטעם לזה ,דהוי כקבלה
הריא"ז (בפ"ק דע"ז) דפשוט בפ"ק דחולין (יח). שאדם מקבל על עצמו לנהוג כחכם זה כדין
דבמקום שיש שם גדול וחכם שהנהיג שם מרא דאתרא.
הוראה אחת ,יש ללכת אחר ההוראה אפי' לא ובשו"ת ויוסף אברהם לר"א דיין (בסוה"ס סימן כז)
נהגו כן בשאר מקומות ,ואפי' לא קיימי שהחיוב מתורת "קבלה" הוא ע"פ הגמ'
כוותיה בשארי מקומות ,שאין פסק הלכה בסנהדרין (כד ).קיבל עליו ג' רועי בקר ,אין
כמותו ,מ"מ במקומו יש לעשות כהוראתו וכו', יכול לחזור בו .ע"ש .וי"ל דהסכמת רוב חכמי
ולעולם צריך ללכת אחר הוראתו באותו מקום ישראל הוי כב"ד הגדול .ודו"ק.
שהנהיג ,ואין לבטלה באותו מקום בשום ענין. ובשו"ת אבקת רוכל (סימן י) כתב ,שהרמב"ם
עכ"ל הריא"ז .הרי שכתב להדיא דאף לאחר הוא רבם בגלילות אלו ,ואין מקום להקל בהם
מותו אין לשנות .ומן התימה על בעל משא מפני כבוד רבם וכו' ,ואם דעתו להחמיר אין
המלך ,שהביא תחלת דברי הריא"ז ,ולא לנו לזוז מדבריו וכו' ,הא קמן דלהקל כרבם
השגיח לראות בסופן שהוא היפך ,ואף אם במקום רבם מצי ,אבל לא להחמיר כנגד רבם
הוא היה מיקל אין יכולים להחמיר ,וכ"ש אם במקום רבם ,משום כבודו וכו' ,וכי תימא
היה הוא מחמיר שאין להם להקל ולבטל לאחר מיתה שאני ,לא היא ,שהרי מאחר
הוראתו בשום ענין ,אפילו לאחר מיתה. שקבלוהו עליהם ונהגו איסור על פיו וכו'.
עכת"ד. ע"ש.
אתה הראת לדעת דאפילו לאחר מיתה אין הרי שכתב להדיא שגם לאחר מיתה אם
להורות נגד הוראת המרא דאתרא שנהגו על קיבלוהו עליהם צריך לעשות כדבריו .וכן כתב
פיו. בשו"ת מטה יוסף ח"ב (יו"ד סימן ב) ,דנקטינן
וע"ש במטה יוסף שהביא מ"ש הב"ח (חו"מ שאין חילוק בין מחיים בין לאחר מיתה ,אלא
סימן כה) שהביא דברי הרשב"א בסימן רנג, אם נהגו בעיר אחת להקל על פי חכם שהורה
וכתב דה"ה אם הראשון היה אוסר ,שיכול להם כך ,אם החכם לא היה מרא דאתרא אם
י
יוסף שליט"א לציון
זיע"א הראשון
הדור מרן פוסק
צח || מרן סימן
סימן צג בית
במקום אביו ר' יוסי ,מש"ה הוא ששינו הוראת השני להתיר אחר מותו ,כדאמר בפרק כיצד
ר' יוסי שאוסר מחיצה תלויה בשבת לסמוך משתתפין גבי מחיצה תלויה בשבת ,דקאמר
להתיר ע"פ ר' ישמעאל בנו ,דמרא דאתרא תלמודא דר' יוסי אוסר .וא"ת הואיל ור"י לגבי
היה. שבת לית ליה מחיצה תלויה ,אותו מעשה
וכתב עוד [במטה יוסף] ,דגם מ"ש מהר"ם שנעשה בציפורי להתיר מחיצה התלויה
אלאשקר (סימן טז) שבמצרים יש לפסוק כפסק בשבת ,על פי מי נעשה ,הלא ר' יוסי ראש
הרמב"ם בין לקולא בין לחומרא ,אע"ג דרבים צפורי היה ועל פיו היו עושין ,אלא ע"פ רבי
חולקים עליו ,משום דמרא דאתרא הוה ,היינו ישמעאל ברבי יוסי ,אלמא דאע"פ שהיו נוהגין
דוקא כשאין סברתו היפך מסברת החכם השני להחמיר כר' יוסי ,מ"מ לאחר מיתתו נהגו
שנעשה מרא דאתרא ,אבל אם החכם השני להקל .ע"כ .וא"כ תיקשי להריא"ז שכתב דאף
שהוא מרא דאתרא חולק עליו יש לילך אחר לאחר שמת החכם המורה צריך לילך אחר
הוראתו ולא אחר הוראת הרמב"ם .וכן המנהג ההוראה ההיא ,ואין לבטלה בשום ענין,
פשוט אצלנו וכמה דברים אנו עושים דלא ואפילו לקולא ,וכ"ש להחמיר .וצ"ל דע"כ לא
כהרמב"ם ע"פ מרן מוהריק"א ,דהא מארי קאמר ריא"ז דאין לשנות ההוראה אלא כשבני
דארעא דישראל .איברא שיש כמה דינים דלא אותו המקום רוצים לנהוג על פי סברת אחרים,
כמרן ,אלא ע"פ פוסקים אחרים ,וכמו לענין או על פי הוראת חכם אחר דאתא מעלמא
חליטה ,וכן במ"ש הרמב"ם שאין לוקחים יין לאותו מקום ,ומידי עוברו הורה להם הוראה
אלא מאדם מוחזק בכשרות ,וכן בבשר וגבינה לאסור את המותר להם ,או להיפך ,או שלא
וחתיכת דג שאין בה סימן ,וכתב ע"ז היה מרא דאתרא ,אבל אם החכם השני הוא
המהריק"ש שלא נהגו כן במצרים ,וזהו דלא מרא דאתרא שקיבלוהו עליהם לרב ומורה
כהרמב"ם ולא כהש"ע ,וצ"ל דאינם חייבים צדק אחרי מות החכם הראשון ,בהא מודה
ללכת אחר הוראת המרא דאתרא אלא כשכבר הריא"ז דיכולים לשנות ההוראה שהיתה בידם
נתפשטה הוראתו ונהגו לעשות כדבריו ,אבל מהחכם הראשון ,ולילך אחר הוראת החכם
אם מתחלה אינן רוצים לנהוג כמותו בדבר השני ,בין לקולא בין לחומרא .וגם הב"ח לא
מסויים ,אין עליהם שום חיוב ללכת אחר התיר אלא בכה"ג שכבר מלך החכם השני
הוראתו .וכן נראה מלשון הריא"ז והרשב"א ונעשה מרא דאתרא במקום הראשון ,הלא"ה
הנ"ל .ודוקא בדבר שאנו יודעים בודאי שנהגו לא ,דהכי משמע בגמ' דלא קאמר דאותו
דלא כוותיה ,אבל מסתמא שבא דין לפנינו מעשה שנעשה בצפורי להתיר מחיצה תלויה
שהוא מחלוקת הרמב"ם עם שאר הפוסקים, היה על ר' יהודה ,אלא מדהוצרך לומר שהיה
ואין אנו יודעים המנהג ,מסתמא צריך לפסוק ע"פ רבי ישמעאל בר' יוסי משמע דטעמא הוא
כהרמב"ם ,שהוא מארי דאתרין .עכת"ד. משום דממלא מקום אבותיו הוה ,ומלך
יא
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
שאינו בחייו של המרא דאתרא ,פעמים שנהגו ולדבריו ניחא מה שיש שהקשו ,דהיאך אנו
שלא כדבריו ,שכך קיבלו מעיקרא. עושים כדעת מרן גם כנגד דברי הרמב"ם ,הרי
וכעין זה כתב החזון איש (יורה דעה סימן קנ סק"א) הרמב"ם היה מרא דאתרא במצרים ואגפיה,
דמיקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע קודם שפשטו הוראותיו של מרן ,ולדברי הרב
שמועותיו תמיד ברוב המצוות ,ובזה אם יש מטה יוסף הנ"ל אתי שפיר ,דאחר שהכל
שני חכמים קרובים לו ,רשות בידו להחזיק קיבלו הוראות מרן מדין מרא דאתרא ,שוב
בהוראותיו של אחד מהם ולהחזיקו כרבו, בטלים הוראות המרא דאתרא הקודם .אולם
והיינו דאמרינן הרוצה לעשות כדברי ב"ש בעינן לזה הסכמת חכמי הדור ,כמו שהיה אצל
עושה ,והיינו להחזיקם כרבו ולהלוך אחריהם מרן .ראה בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חלק אורח
תמיד ,בין לקולא בין לחומרא" ,ודין זה בין חיים סימן לז אות ה) מה שהאריך בדעת הרב מטה
בחיי החכם ,בין לאחר מותו" כל שידועות יוסף.
הוראותיו והלכותיו מפי תלמידיו או מפי ועיין למרן החיד"א בשו"ת טוב עין (סי' יח ד"ה
ספריו .ורשאים להלך אחר הוראותיו אף להקל כ"ט) שכתב בנידונו ,שלא נודע אם הם סמכו
בשל תורה ,ואפילו החולקים עליו הם רבים. על הראב"ד ,ולא היה עירו של הראב"ד שהיה
ע"כ. רבם כדי שנאמר כמ"ש בש"ס במקומו של רבי
ובזה יובן אמאי אנו תופסים בעניני ברכות אליעזר היו כורתין עצים וכו' ,במקומו של ר"י
דלא כמרן השלחן ערוך ,וכן אמאי במנהגים הגלילי וכו' ,דשם היה רבם ובחייו נהגו כרבם.
קדומים נהגו דלא כמרן ,וכן בעניני ערוה אבל כאן שלא היה רבם ולא נהגו כן בחייו,
החמורה מחמירים נגד דעת מרן כשהוא לא רק שאח"כ בחרו להם סברא זו נגד כל
במקום עיגון ,ולכאורה הרי מרן השלחן ערוך הפוסקים ,לא מן השם הוא זה .ובודאי
הוא מרא דאתרא ,והיאך אומרים ספק ברכות הראב"ד עצמו יודה בנדון זה שמי שמיקל על
נגד דעת המרא דאתרא .ועל כרחך דשאני פי סברא יחידית נגד כל הפוסקים מעצמו ,יש
קבלה זו שקיבלנו על עצמינו מדין מרא לנדות ולהחרים שלא יפרשו מכל ישראל .שכל
דאתרא ,משאר מרא דאתרא ,דהכא מראש כך אחד יבקש קולת פוסק שלא היה רבו ולא בן
קיבלנו על עצמינו ,לנהוג בכל הדינים כדעת עירו ,ויקל נגד כל ישראל .ומזה יבואו לקולות
מרן ,מלבד בהלכות ברכות ,ובדיני ערוה אחרות באסורין .ועיין בספר גט פשוט בכללים
החמורה ,לרוב חומרת הדבר ,דבזה מראש לא (כלל א דף קכו ע"ד) .ע"כ .ומבואר שדין מרא
קיבלנו הוראותיו כשיש חשש ברכה לבטלה. דאתרא הוא באופן שנהגו כן בחייו ,או שהיה
וכן מראש לא קיבלנו דברי מרן כשיש מנהג רבם ,או שהיה זה בעירו של החכם.
קדום שהסכימו עליו גדולי הדורות ,שלא ולפי זה כל ארץ ישראל היא אתריה דמרן
כדבריו .וכמו שמרן עצמו כתב בהקדמתו .וכן הש"ע .ומ"מ כ"ז מכח הקבלה ,אך אכתי כיון
יב
יוסף שליט"א לציון
זיע"א הראשון
הדור מרן פוסק
צח || מרן סימן
סימן צג בית
כמי שאינה ,אלא אנו נוהגים כדעת מרן ,אבל לגבי זמני כניסת השבת וצאת השבת ,שדעת
הדעה החולקת קיימת בודאי ,ומשום הכי חזו מרן השלחן ערוך כרבינו תם ,והמנהג פשוט
לאיצטרופי לספק ספיקא נגד מרן הש"ע. כדעת הגאונים ,וכמ"ש בשו"ת ציץ אליעזר
ואחה"מ תמיהני על האול"צ ,דהא איהו גופיה חלק יז (סימן סב ד"ה וככה העד) וביאר ,שהבסיס
כתב שאם מרן לא הביא סברת החולקים לזה שגם הספרדים לא קיבלו הוראת הב"י
בש"ע ,תו לא מהני לצרף סברתם לספק בזה אפילו בירושלים אתריה דמרן ז"ל ,מפני
ספיקא ,דמכך שלא הביאם שמע מינה דחולק שהוא מנהג קדום ,קודם התפשטות קבלת
עליהם וסובר שלא צדקו דבריהם .ולכאורה הוראות מרן ז"ל ,ולא קיבלו עליהם הוראתו
אם פסיקתו של מרן הש"ע היא מתורת ספק, בפרט זה.
אמאי לא נצרף את הסברא החולקת .וחזינן ובזה נדחה מ"ש במבוא לאור לציון ח"ב,
דכאן הרב אור לציון מקבל את דברי מרן דקבלת הוראות מרן הוא מכח ספק ,והוכיח כן
לגמרי ,ואינו מצרף ספק אחר להתיר בספק מהא דאמרינן ספק ברכות להקל נגד מרן,
ספיקא .ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ט (חאו"ח וכדו' ,שאם היתה קבלת הוראות מרן מכח
סימן קח אות ו) שהעיר על הרב אור לציון ,דאטו ודאי ,למה חוששין לדעה השניה בעניני
בשביל שלא הביא סברת החולקים נימא דלאו ברכות .ועל כרחך שהוא מכח ספק.
דעה היא. אולם להאמור בודאי שאין שום הכרח לומר
ולא נצרכה אלא לברכה להגאון המחבר כן ,ולעולם קיבלנו הוראות מרן הש"ע מדין
שליט"א שיהי רצון וחפץ ה' בידו יצלח, ודאי ,ולא מתורת ספק ,ואין ראיה מדין סב"ל,
ויפוצו מעיינותיו חוצה ,להגדיל תורה די"ל שכך קיבלו מעיקרא להחמיר בדיני
ולהאדירה ,וימשיך לזכות את הרבים בתורה ברכות ,וכן להחמיר לכתחלה בדיני ערוה
שבכתב ובתורה שבעל פה ,ויזכה לברך על החמורים ,וכן להמשיך כפי המנהג הקדום ,אף
המוגמר בעוד חיבורים טובים ומועילים, שקבלת מרן היא בתורת ודאי.
באורך ימים ושנות חיים. ויש להוסיף ,דאף שקיבלנו הוראות מרן מדין
בברכת התורה, ודאי ,לא חשיב כהלכתא בגמרא ,והיינו ,דלגבי
יצחק יוסף ב"ש וב"ה ,אחר שנפסקה ההלכה כב"ה דברי
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא בית הדין הרבני הגדול
ב"ש אינה משנה במקום ב"ה ,אבל לגבי
הוראות מרן אין זה באופן שהדעה החולקת
יג
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
סימן צט
מדוע לא אמרינן ס"ס להקל בבורר משני מיני אוכלין,
ובדין הזמנת קוסם
עתה וכו' .ועוד אם חולק הרמב"ם על בס"ד ,ג' טבת תשע"ו
הרא"ש נמצא מחלוקת בין ב' עמודי הוראה, לכבוד היקר והנעלה שוקד באהלה של תורה,
וכל כה"ג הו"ל למרן לפרושי .ועוד דא"כ ה"ה הר' נתנאל בניטון נ"י
אמאי הרב המגיד והטור לא הביאו מחלוקת שלום וברכה,
זו בין הרמב"ם לתוס' והרא"ש .וראה מה במענה לשאלתו בדין הבורר שני מיני אוכלין,
שכתבו בדבר זה הב"ח והגר"א .ולכן פשטות שנתבאר בספר ילקו"י שבת כרך ג' (עמ' רעו),
מרן הש"ע מ"ש בס"ג היו לפניו ב' מיני דאותו מאכל שחפץ בו עתה נחשב לאוכל,
אוכלים מעורבים בורר א' מא' ומניח השני והמאכל השני שאינו חפץ עתה נחשב
לאכול מיד ,ר"ל דאותו הרוצה לאכול עתה לפסולת ,ולכן יש לברור האוכל שרוצה בו,
חשוב כאוכל והשני חשוב כפסולת ,וא"כ ולא יברור המין שאינו חפץ בו ,די"א שאם
צריך לברור זה שרוצה לאכול .וכ"כ במשנ"ב יעשה כן יהיה חייב מה"ת משום בורר ,ואף
(אות יב) וכ"כ בכה"ח (אות כב) וכ"כ האגלי טל שי"א שב' מיני אוכלים מותר לברור אף המין
והאור שמח .וכן משמע מתרוה"ד (סי' נז). שאינו חפץ בו עתה ולאכול מה שנשאר
ובדעת המבי"ט מרן בחזו"ע זיע"א נראה בקערה ,מ"מ מאחר והוא ספק איסור תורה
ששינה הגירסא ודעתו דחייב לברור דוקא אין להקל .ע"כ .ושאלת אמאי לא נתיר ע"י
המין שהוא חפץ בו ,והוא ספק בדאורייתא, ס"ס ,דילמא דעת מרן הש"ע כבתראי שלמדו
ובפרט שזה פשטות דעת הש"ע ,ולכן כתבנו בהרמב"ם להתיר לברור אף המין שאינו
להחמיר בזה כפשטות רוה"פ. חפץ ,ושמא הלכה כהפמ"ג דבמקום דדעתו
ובענין להביא קוסם ,כבר ביארנו בספר ילקוט לאכול ב' המינים לא שייך ברירה.
יוסף הלכות פורים (מהדורת תשע"ג עמ' תרצא), הנה הספק הראשון דשמא דעת הש"ע להתיר
דאסור להזמין קוסם ביום פורים שע"י זריזות לברור אף המין שאינו חפץ בו עתה ,א"א
תנועותיו נראה כעושה מעשה להטים ,אע"פ לצרפו לספק ,וכמו שביארנו בהערה ,שבב"י
שאינו עושה שום פעולה של כישוף ,ויש הביא דברי הרמב"ם שיש ברירה בשני מיני
מקילין בקוסם גוי שאינו אלא אוחז עינים, אוכלים ,וביאר דברי הרא"ש והטור וז"ל:
ומודיע מראש לכל הרואים שאינו עושה כן ואין לזה טעם אא"כ נאמר שאותו שרוצה
אלא ע"י זריזות ידים ,וכן מותר להביא קוסם מיקרי אוכל ואידך מקרי פסולת ,וטעמם וכו'.
גוי לפני ילדים חולים בבתי חולים ,וכן ולפ"ז צריך לברור את אותו המין שחפץ בו
יד
יוסף שליט"א
לציוןזיע"א הראשון
הדור צג || מרן
מרן פוסק סימן ק
סימן בית
בברכת התורה, מסיבת חתן וכלה ,אבל בקוסם יהודי אין
יצחק יוסף להתיר ,וע"ש בהערה כל המקורות ,וכך יש
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא בית הדין הרבני הגדול לנהוג.
יז
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
בשו"ת יביע אומר ח"ז (חו"מ סי' ט) ,שדעתו זכות ,וכן לבא כוחו .וע"ש שכתב שכך
כהרב שואל ומשיב. סוברים הצל"ח וההפלאה .וראה להגאון
ההפלאה לספר כתובה .וכן מבואר מדברי
וז"ל מרן החיד"א בברית עולם (סימן רכד):
מהר"י אייבשיץ בהקדמה לספרו כרתי
וכן אם כותב ספר וגנב תורת אחרים ,אם
ופלתי .וכן סובר הבית יצחק (סימן פ) בשם
נהנה בכבוד התורה ,נוטל חייו ,ק"ו שהוא
אבד"ק בראדין .וכ"כ בספר ברכת שלמה
נהנה במה שגנב תורת אחרים .על כן בחצי
(סי' כד) .ובספר שערי ציון (סי' ו) ,והרב
ימיו יעזבנו ,ואחריתו יבוא בגלגול אחר,
עמודי אש ,ומחנה חיים (סי' מט) ,ומשיב
ויהיה נבל ויהיה מזולזל ,כי נבל הוא ונבלה
דבר (סי' כד) ,והשדי חמד בתחלתו,
עמו .רחמנא ליצלן .עכ"ל .ומרן זיע"א
ובהקדמת בניו של רבי שניאור זלמן
בעצמו כתב צוואה ונתן את כל הזכויות של
מלאדי ,לספרו של אביהם על הלכות פסח,
כל ספריו לר' משה יוסף ,ומבואר להדיא,
שנת תקע"ד .ובמנחת יצחק ח"ט (סי' קנג)
דס"ל שיש זכויות יוצרים על ספרים.
והביא שם הרבה פוסקים ומחברים שכתבו,
בברכת התורה, שפשוט הוא שהמחבר עצמו יכול לאסור
יצחק יוסף על אחרים להדפיס את ספרו .וסיים,
הראשון לציון הרב הראשי לישראל ונתקבל דעתם למעשה .ע"כ .וכן הוכיח
ונשיא בית הדין הרבני הגדול
המנחת יצחק בצוואת החפץ חיים .וראה
יט
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
קודש ,אף על פי שלא היו יושבים בהם אות כב) לחוש לד' הט"ז ,יש לו ע"מ
ביום ובלילה ,מוכח דלא בעינן דירת יום שיסמוך .ואכמ"ל.
ולילה ,וגם לפמ"ש מרן דבית האוצר חייב והנה מרן בש"ע (יו"ד סי' רפו סעיף יא) כתב,
במזוזה ,חנויות אלו שיש בהם סחורה החנויות שבשווקים פטורים מן המזוזה.
תמיד ,לא גריעי מבית האוצר .ע"כ .וכן ובספר יד הקטנה (פ"ב מהל' מזוזה אות כא)
העלה בשו"ת אבני נזר (סי' שפד אות ה), כתב ,שכוונת הש"ע על חנויות שעושים
דמ"ש הטוש"ע ,שהחנויות שבשווקים ביום השוק רק כל משך ימי היריד ואח"כ
פטורות ממזוזה ,זהו רק בחנויות הפתוחות מפרקים אותם ,שזה דומה ממש לסוכת
בימי השוק בלבד ,ובסיום ימי השוק החג בחג (שנאמר באותו סעיף בש"ע) ,אבל
מפרקים אותם ,אבל סתם חנות חשיב בית, חנות שמונחת בה סחורה תמיד הו"ל כבית
שהרי פסק הרמב"ם (פ"ד מהל' מעשר) שחנות האוצר שחייב במזוזה .ומ"ש הט"ז (בסק"י)
קובעת למעשר כדין בית ,ואפילו הרמב"ם שאפילו אם הסוחרים יושבים בחנויות בכל
שפוטר בית האוצר ממזוזה ,כאן חייב, יום ,כיון שאין יושבים שם בלילה ,מקרי
וכ"ש להש"ע שבית האוצר חייב במזוזה. עראי ,ופטורים ממזוזה ,השיג עליו הרב יד
וכבר בספר יד הקטנה חלק על הט"ז בזה הקטנה ,שהוא תמוה ,שאם יש סחורה
ודבריו נכונים ,וגם מן הראיה שכתבתי מדין בחנות באופן תמידי הו"ל בית האוצר ממש
מעשר נ"ל נכון .ע"כ .וכן ראיתי בשו"ת שחייב במזוזה .כמ"ש מרן בש"ע (סי' רפו
משיבת נפש ח"ב (חיו"ד סי' נד) שהעלה ס"א) .וכתב ברב פעלים ,שיפה העלה הרב
שאם החנויות קבועות חייבות במזוזה. יד הקטנה ,ושהאמת אתו בזה ,שבודאי לא
וע"ע בשו"ת שרידי אש ח"ב (סי' קיב) גרע זה מבית המדרש שפסק מרן (שם סעיף
שהביא מ"ש הט"ז הנ"ל ,וכתב ,שדעת י) ,שיש לחוש לדברי המחייבים אותו
הלבוש והש"ך אינה כן וכו' .ע"ש .וע"ע במזוזה ,אלא שלא יברך ,והדברים קל
בשו"ת מהר"ם בריסק ח"א (סי' ע). וחומר בדין החנויות .ע"כ .נ"ב .גם בשו"ת
ולכן נהגתי לקבוע בלא ברכה. ויקרא יהושע (הל' מזוזה סי' ח דף ט ע"ד) העיר
בברכת התורה, ע"ז מהא דאמרינן (יומא יא ב) יכול שאני
יצחק יוסף מרבה הר הבית והלשכות והעזרות ,ת"ל
הראשון לציון הרב הראשי לישראל בית ,מה בית שהוא חול וכו' ,יצאו אלו
ונשיא בית הדין הרבני הגדול שהן קדש ,ומדאצטריך למעוטי כל הני שהן
כ
יוסף שליט"א לציון
זיע"א הראשון
הדור מרן פוסק
קד || מרן סימן
סימן צג בית
סימן קד
משלוח מנות לשונא ,מי שהשתכר ושתה יין של שביעית והקיא אותו ,ואם
יש דין להשתכר בפורים .אם יוצא יד"ח במשלוח מנות לרבו ,וכן לקטן
לפמ"ש הר"ן (מגילה ג :מדפה"ר) שסעודת בס"ד ,ב' טבת תשע"ו
פורים פי' סעודה יתירה דאמרינן מיחייב לכבוד
איניש לבסומי בפוריא ,אפשר דמדרבנן ה"ה ........
בעלמא הוא ולאו מעיקר חיובא הוא .וכ"כ שלום רב,
התשב"ץ (סי' רחצ) שעיקר התקנה דסעודת
א .ראיתי מה שדן לגבי מצות משלוח מנות
פורים אינה אלא שלא להתענות ,ורבוי
לשונא ,כשהמקבל עודנו בשנאתו אותו ,הנה
סעודה מדרבנן בלחוד .ולשון הריטב"א
נסתפק בזה בספר מר ואהלות להגר"א פוסק
(מגילה ה ):משתה מלמד שאסור בתענית .פי'
(אהל ברכות והודאות סי' מא) ,וע"ש ד'איש
ומ"מ כיון דאכל אפי' מיני פירות שוב אין
לרעהו' משמע אוהבו להרבות השלום ,ולכן
בו איסור ,דומיא דמועד דאי בעי לא אכיל
לא תיקנו ברכה על משל"מ ,דמי בוחן
אלא פירות ,מיהו חייב לקיים מצות סעודה
לבבות לידע אם חבירו אוהבו באמת .ע"ש.
כל שאפשר ,ותענית חלום מותר בו אפי'
ואינו מוכרח כ"כ .וכתב בארחות חיים (סי'
ליחיד ,וציבור שהיו מתענים ופגעו בפורים
תרצה סק"ט) דמבוא' דהשולח מנות לשונאו,
אין מפסיקין כדאי' (בתענית טו ,):ע"כ .וע"ע
לא קיים המצוה .ואלא שבספר הדר"ק כתב
בשו"ת משנה הלכות (חלק ח סימן רלד).
להיפך ,דכיון שעי"ז יוכל לבא לידי אהבה,
ואין לנו הכרח שצריך להשתכר ממש, וכדרך שעשה אהרן הכהן ,ואמרו בגמ' אוהב
שלשון הגמ' לבסומי בפוריא אינו מוכרח לפרוק ואויב לטעון ,מיכף יצרו עדיף .וראה
שכרות ממש ,שיש לפרש כמו רווחא לבסומי עוד בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' רמ) ,ובס'
שכיחא וכדו' ,והכוונה שתהיה דעתו מבוסמת שלמי תודה (פורים סי' כז אות ג) .ובפלא יועץ
עליו ע"י שישתה יותר מלימודו .וממילא גם (ערך פורים).
מה שהרי"ף והרא"ש העתיקו לשון הגמ' ב .ובמה שדן אודות מי שמשתכר ושתה יין
כצורתו וכן מרן בש"ע ,אינו הכרח דר"ל של שביעית ,ומקיאו ,הנה בעיקר הדבר אם
שיש להשתכר ממש ,ובלא"ה אפשר שלא יש חיוב להשתכר בפורים ,נראה לדינא שאין
חיוב להשתכר לגמרי ,ודלא כמו שיש
נחתו לזה ,ורק העתיקו לשון הגמ' כצורתו.
שדוחקין עצמם להשתכר לגמרי ,בכדי
ובפרט שבב"י הביא דברי האר"ח שלא
לדקדק בקיום המצוה כהלכתה .דמלבד שיש
שישתכר ממש אלא שישתה יותר מלימודו, בכך ביטול תורה גם לערב ,לו יהי אלא
ומשמע דהכי נקט מרן ,וכ"ה בדרכי משה ספק ,מנ"ל להחמיר בספיקא דרבנן ,וכ"ש
שם[ .ומלשון הרמ"א שהגיה ע"ד מרן שי"א דהוי קולא במצות ת"ת ,ואף אם לא יאבד
שא"צ לשתות כ"כ רק שישתה יותר מלימודו ע"י כן ברהמ"ז ותפלת ערבית וק"ש של
וירדם ,אין הוכחה כלל שלמד הרמ"א שבדעת ערבית ,מ"מ יש בזה ביטול תורה רב .ובפרט
כא
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
עש"ה. מרן שההלכה היא כפשוטה שצריך להשתכר
(מגילה ז :ברא"ש סימן ח אותוע"ע בקרבן נתנאל ממש].
י) שהביא דברי רש"י במגילה שם ,שפירש וגם יש כאן כמה ספיקות :א .שדעת רבינו
לבסומי ,להשתכר ביין ,וכתב :ולולי דברי אפרים ,ובעל המאור (מגילה שם) והר"ן (שם),
רש"י הייתי אומר ,מדלא קאמר מחוייב ושבלי הלקט (סי' רא) ,והמאירי (מגילה שם)
למרוי ,דהתרגום של וישכר בתוך אהלה ,הוא ועוד מרבותינו הראשונים ,שמימרא זו
רוי ,אבל הכוונה שמחוייב להיטיב לב על ידי אידחייא ואינה להלכה ,והב"ח כתב שמ"מ
שתיית יין הרבה עד דלא ידע ,עד ולא עד אידחייא לענין שלא להשתכר כ"כ .ב .ועוד
בכלל ,דזהו הגיע לשכרותו של לוט .וכדאמר שי"א שאינו לחיוב רק למצוה ,כמ"ש
בהספינה אבסמו וגנו ,ופרש"י שהיו פניהם ראבי"ה והו"ד בהגמ"י (פ"ב דמגילה) ,וכ"כ
אדומים כמו שתויי יין .ע"כ. מהרי"ל (ס"ס נו) ועוד .וע"ע בערוה"ש (סי'
והיינו ,דתרגום של שתוי בארמית הוא תרצה ס"ה) .ג .ובנוסף דעת רבים מהראשונים
למרוי ,אך לבסומי פירושו בארמית להיות שלא שכרות ממש ,אלא שישתה יותר
בשמחה .אלא שכתב כן "לולי דברי רש"י" מלימודו ,וכמ"ש הארח"ח (הל' פורים אות לח),
ומשמע דאחר שרש"י כתב להשתכר ביין, והכלבו (סי' מה) .והוב"ד ג"כ בדר"מ הארוך
צריך לשתות עד שישתכר ממש .אלא דיתכן (סי' תרצה) .והיינו ,שיהיה מבושם יותר .ד.
שגם רש"י לא נתכוין לומר שישתכר לגמרי, וי"מ שכוונת הגמ' עד דלא ידע ,עד ולא עד
אלא להיטיב לב על ידי שתיית יין הרבה בכלל ,וכמ"ש השפת אמת (מגילה שם) ,וביד
שיהיה שמח וטוב לב. אפרים (סי' תרצה) ובעמק ברכה בשם הגרי"ס,
וז"ל רבינו אביגדור [מבעלי התוס' ,והובאו ועוד.
וי"מ דלבסומי אינו לשכרות אלא רק להיות דבריו בספר נטעי גבריאל הל' פורים עמוד קנו],
מבושם ,ובהרחבת הדעת .והר"ח שם כתב :שאם הוא שותה כ"כ אין זו שמחה להיות
בסימא ,פי' שיכור ,אם גם לשון שכרות אינו בעצמו מטורף ,אלא לבסומי היינו שהוא
מוכרח שכרות ממש ,שכל שאין דעתו שמחה לבעל הבית שכולם לפניו מטורפים
מיושבת אפשר לקרותו שכרות ,ויש דרגות והוא חכם ושמח בדבר ,ולכן יש לו לשמח
את בני הבית .ע"כ .וע"ע בנימוקי יוסף הרבה בשכרות ,עד שכרותו של לוט.
וכ"כ השל"ה (פ' תצוה תורה אור אות כב) יש (מגילה ז ,):שזה שאמרו חייב איניש לבסומי
לדקדק הלשון שאמר לבסומי ,כי השכרות בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך
גדול אינו נקרא בסומי ,רק מבוסם נקרא מי מרדכי ,היינו לומר מילי דבדיחותא ולשמוח
שאינו שכור כל כך .על כן אני אומר ,בשמחה של מצוה ,ולא שישתגע בשכרותו
שאדרבה ,באמרם זה הזהירנו באזהרה שלא וימשך אחר שחוק וקלות ראש וניבול פה,
נשתכר כ"כ ,רק חייב אינש לישאר מבוסם וכו' .שאין זה שמחה אלא הוללות וסכלות וכו'.
כב
יוסף שליט"א לציון
זיע"א הראשון
הדור מרן פוסק
קד || מרן סימן
סימן צג בית
ליעביד מצוה אחריתי]. עכת"ד.
ג .ובענין משלוח מנות לרבו ,הנה להלכה וגם הפר"ח (סי' תרצה) שדחה סברת רבינו
נקטינן דיוצא אדם ידי חובת משלוח מנות אפרים ,וכתב דאדרבה מוכח דלהכי מייתי
כששולח לרבו ,שהוא גם כן בכלל ומשלוח תלמודא ההוא עובדא ,לאשמועינן דמימרת
מנות איש "לרעהו" .ויש בזה גם מצות עשה רבא כפשטא ,דמחויב אינש לבסומי עד דלא
דכבוד תורה לשלוח לרבו .כי גם הקב"ה ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ,סיים ,ומיהו
קרא לישראל ריעים ,ועיין בחגיגה (ז ).הוקר
עתה שהדורות מקולקלים ,ראוי לתפוס סברת
רגלך מבית רעך .ההוא בחטאות ואשמות.
רבינו אפרים ז"ל ושלא לשתות אלא מעט
ופרש"י ,מבית הקב"ה שקרא לישראל ריעים
שנא' למען אחי ורעי .עכ"ל .והעיר קט יותר ממה שמורגל ביו"ט ,ובזה יוצא
המהרש"א ,דהתם דוד אמר לישראל למען י"ח ,כיון שכוונתו לשמים ,כדי שלא להכשל
אחי ורעי ,אבל בשיר השירים נאמר זה דודי ח"ו בשום מקרה רע ,וישא ברכה מאת ה'.
וזה רעי .ע"כ .ובאמת שאע"פ שפשוטו של ע"כ[ .ובספר מקדש ישראל (עמוד רצ) הביא
מקרא למען אחי ורעי כד' המהרש"א ,אבל שבחצר בעלזא ובצוואת הגאון ר' יואל
רז"ל דרשוהו בכ"ד לגבי הקב"ה ,וכדאיתא מאמציסלב כתבו שלא להשתכר בפורים].
בירושלמי (פ"ט דברכות ה"א) .ובשוחר טוב גם הרב פלא יועץ (ערך פורים) כתב ,וצריך
(מזמור ד' ומזמור קיח) .ובתנדב"א (סא"ר ס"פ יח). להרבות בשתיה מעט יותר ממה שהוא למוד,
ובשמות רבה (ר"פ נב) ישראל נקראו ריעים עד כדי שיהא מבוסם שמח וטוב לב שמחה
להקב"ה שנא' למען אחי ורעי .ע"ש .וכן של מצוה ,לא שמחה של הוללות כמנהג
הוא בזוה"ק (בפר' משפטים דקכ"ב ע"א ,ובפר'
ההוללים ששותים יין רב עד שיוצאים
ויקרא ד"ז ע"א ודכ"ב ע"א ,ובפר' שלח לך דק"ס
ע"ב .ובכ"ד). מדעתם ועושים מעשים אשר לא יעשו וכו',
ובשבת (לא ).ואהבת לרעך כמוך ,דעלך סני ומאבדים מצות תפילת מנחה ומצות בהמ"ז
לחברך לא תעביד ,זוהי כל התורה כולה. דאורייתא ומצות ערבית ואומרים שעושים
ופרש"י רעך זה הקב"ה ,כמ"ש רעך ורע לשם מצוה ,אבל עבירה היא בידם ,כי לא
אביך אל תעזוב[ .ובש"ר (פכ"ז סי' ח) איתא, צוה ה' לעבור על מצותיו ,אטו על הנסים
בני אם ערבת לרעך ,זה הקב"ה]. ועל הפורקן הגמול הזה קיוה ,ישתקע הדבר
ומה שאמרו (בב"ק לז ):רעהו ולא של הקדש, ולא תהא כזאת בישראל ,רק ישמח ישראל
אינו ענין לכאן ,וק"ל .ומעתה פשוט דשפיר בעושיו ,שמחה של מצוה במדה במשקל
דמי לצאת י"ח משלוח מנות כששולח לרבו. ובמשורה ,והשתיה כדת של תורה[ .וע"ש
וכן מבואר בלקט יושר (עמוד קנח) וז"ל:
לגבי משלוח מנות ,דמה טוב לשלוח למאן
וצריך לשלוח מנות לחבירו וכ"ש לרבו.
דאתיקור מתייקר ביה ,כגון גדול לקטן ,או למאן
[עו"ש ,ואמר ,שיוצא אדם אם שלח אדם לחבירו
בפורים תאינה אחת ותמרה אחת ,אע"פ ששניהם דאית ליה קפידא עילויה ,כדי לשמח לב
אינם שוים פרוטה אחת] .וזכר לדבר בפ"ק אומללים ולהחיות לב נדכאים ולהרבות אהבה
דמגילה (ז ):קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות ואחוה שלום וריעות ,דכיון דעביד מצוה חדא
כג
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
ששלחו לרב איזה קצינים .ע"כ .וע"ש שכל איש לרעהו.
השלחן מלא מגדים פירות הנראים אמיתיים וכ"כ עוד בשו"ת שבט סופר (או"ח סימן כח)
גבינה שכתוב עליה כשר לפסח ,וקישואין שבודאי גם רבו נקרא רעהו ,שכמה מצות
בחומץ ,שלחן מלכים ממש. מצינו בתורה דכתיב רעהו והכל בכלל,
ד .והשולח מנות לקטן לא יצא ,וצריך לחזור ובפמ"ג (סי' תרצב) נסתפק אם עבד כנעני
ולשלוח מנות לגדול .וכמ"ש בס' מאורי אור בכלל רעהו ,והביא שם ראיות דאף אחיו
(עוד למועד דק"ל סע"א) .בית עובד (דף עז.). מקרי וכ"ש רעהו ,ובפרש"י (שבת לא" ):מה
ומהר"י נג'אר בשמחת יהודה( ,מס' סופרים, דעלך סני לחברך לא תעביד" כתיב רעך
די"א רע"ד) ,הביא ראיה מהירושלמי (פ"ד וריע אביך אל תעזוב זה הקב"ה מצינו שגם
דמעשר שני) דקטן לא חשיב רעהו ,ולא יצא. הקב"ה נקרא רעך ,ואין להאריך בפשוט,
ויש שכתבו דאיש דכתיב רחמנא לאפוקי אבל יש לדון אם נכון לשלוח ,מפני דהוי
קטן .וכן מבואר בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א כמו דרישת שלום לרבו ,וכתב הרמ"א (יו"ד
(סי' קכ) ,ובשו"ת אגורה באהלך (ד"כ ע"ב). רמב) שאין לתלמיד לשאול בשלום הרב,
ובמועד לכל חי (סי' לא אות פו) ,ובבא"ח כמ"ש בירושלמי לקיים ראו נערים ויחבאו,
(פרשת תצוה או' טז) ,ובא"א מבוטאטש. ולכאורה זה תלי בטעמים של משלוח מנות.
ובשו"ת יד סופר (סי' כג עמוד עה) תלה הדבר ע"ש .וכן פסקו בשו"ת יהודה יעלה אסאד
בשני הטעמים של משלוח מנות ,שלטעמו (או"ח סי' רד) .ובשו"ת בית שערים (או"ח סי'
של התרומת הדשן שתהיה הרווחה לסעודת שפא) .ובשו"ת שבט סופר (סימנים כג וכח).
פורים ,גם בקטן הרי יש לו הרווחה ויצא ידי ובשו"ת לבושי מרדכי (מה"ת או"ח סי' ט).
חובה ,אבל לטעם מנות הלוי שזה כדי ובשו"ת אפרקסתא דעניא (סי' כה) .ובס' יפה
להרבות השלום והריעות ,השולח לקטן לא ללב ח"ה (סי' תרצה אות ד) .ע"ש .וראה
יצא ,שאין דרך האיש לעשות ריעות עם בשו"ת יביע אומר ח"ט (או"ח סי' עב)
קטן .ובספר עתה באתי (עמ' מח) העיר על ובחזו"ע פורים (עמ' קלה).
דבריו ,דשמא הקטן אינו נחשב מחוייב וכתב מרן החיד"א בספרו מעגל טוב (עמ' כב.
במצות סעודת פורים ,ותי' עפמ"ש בשו"ת ,)188ואחר ערבית (של ליל טו באדר) באנו
היכלי שן (סי' ט) שמצות שמחת פורים נוהגת לביתו (של הג"ר שאול נתנזון) ומצאנו שם שלחן
בקטנים שאף הם היו באותו הנס .ושם (עמ' ערוך ,ועליו כשתי אמות דמות חצר המלך,
נ) הביא מתשובת הרה"ג רח"ק שליט"א ומרדכי יושב בשער המלך בלבוש פרסי,
שמסתבר שיוצאין במשלוח מנות לקטן. וכילה ובירה ,ובה אסתר על המטה
אולם כיון שאין הדבר מוסכם באחרונים ,יש ואחשורוש והמן נופל .וחוץ לבירה זו מצד
לחוש להחמיר בזה. אחר ברחוב ,המן תלוי .ומסביב כל הבנין,
ובערוך השלחן (סי' תרצה סי"ח) כתב ,ויש בעלי מלחמות מקיפין .וכמה ציורים נאים
להסתפק אם שלח לקטן אם יצא ,ונלע"ד למראה בגוונים שונים .וכ"ז עשוי מסוקאר
שיצא דהא לרעהו כתיב ,וגם קטן בכלל (סוכר) לבד בחכמה גדולה .ושוה זה כעשרים
כדמוכח מקרא דכי יגוף שור איש את שור סיקיני לרוב המלאכה .וכמדומה שזהו דורון
כד
יוסף שליט"א לציון
זיע"א הראשון
הדור מרן פוסק
קה || מרן סימן
סימן צג בית
לרבו ולא לקטן. רעהו ,והנוגח שור של קטן חייב .והעיקר
לחוש לדברי כל האחרונים הנ"ל ,לחזור
בברכת התורה, ולשלוח לגדול[ .ורמז לדבר ,איש "לרעהו"
יצחק יוסף גימט' "איש" שיהיה איש כמוהו ,ולא קטן] .על
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
כן בודאי שאם יש לו ב' האפשריות או
ונשיא בית הדין הרבני הגדול
לשלוח לרבו ,או לשלוח לקטן ,בודאי ישלח
ל
יוסף אלחרר אליהו
זיע"א פוסקהרב
הדור הרה"ג
קט | | מרן סימן
סימן צג בית
נחשבת מכה חיצונית] .ועיין בפי' המשניות שאין לדרוש ברופאים אלא רק למכה
להרמב"ם (פסחים ,ס"פ מקום שנהגו) שכתב, חיצונית ,ולא לחולי פנימי ,ויתלה תחלואיו
"ואם ישב החולה ולא יתעסק בדרכי הרפואה במחדליו ,וישוב אל ה' וירחמהו ,ושב ורפא
סופו למות מאותו חולי מה שלא נגזר עליו לו .ע"ש .אך אין זה נכון להלכה ,אלא גם
באותו פרק שחלה ,והוא דומה למי שנכנס בחולאים פנימיים צריכים לדרוש ברופאים
באש יוקדת שבודאי אש אוכלתו וימות בלא ולעשות השתדלות לרפואתו .ובאחרונים ציינו
עתו". לכמה מקומות בגמ' דמשמע להדיא שאף
בחולי פנימי צריכים לבקש רפואה מרופא,
ולא נצרכה אלא לברכה שיהי רצון וחפץ ה'
כגון רבינו הק' שחש בעיניו ושמואל ירחינאה
בידו יצלח ברוחניות ובגשמיות ,בבריאות
שהיה רופאו ,רפאו ,כמפורש בגמ' ב"מ (פה.):
גופא ונהורא מעליא לאורך ימים ושנות חיים,
וכן תלמידו רבי יוחנן דחש דצפידנא
והשי"ת ישלח ארוכה ומרפא לכל חולי עמו
שמתחלת בפה ומסיימת במעיים ,והלך
ישראל.
למטרוניתא שתרפאהו .וכן רבי ירמיה בנדרים
בברכת התורה, מט .ובבן דמא בן אחותו דרבי ישמעאל
יצחק יוסף
דהכישו נחש ובא אותו איש לרפאותו ולא
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
הניחו רבי ישמעאל כיון שהיה מין ,כמפורש
ונשיא בית הדין הרבני הגדול
בע"ז (כז .):ע"ש[ .ואין לומר שהכשת נחש
לב
יוסף אלחרר אליהו
זיע"א פוסקהרב
הדור הרה"ג
קט | | מרן
סימן צג
סימן בית
(סימן קלה בפתיחה). משנה ברורה מרע"ה לא היתה התקנה דוקא שיהו קורין ג',
ושיקראו עשרה פסוקים ,דוקא ואתא הוא ותיקן דבר
ומה שתיקן עזרא בשני וחמישי היינו מנין זה].
הקרואים (כדאי' בגמ' ב"ק פב ,).אולם משה ובירושלמי איתא משה תיקן להם לישראל
תיקן מנין הקרואים בשבת וי"ט ובראש שיהיו קורין בתורה בשבתות ויו"ט ובראש
חודש וחול המועד .כ"כ המגן אברהם (או"ח חודש ובחוש"מ ,ומביאו הרי"ף (פרק הקורא
סימן קלה) בשם הרי"ף הנ"ל. עומד) .וכ"פ הרמב"ם (פי"ג הלכה ח) .הביאו
אם קריאת התורה חובת צבור או חובת יחיד
ששה ,ובשבת שבעה .ומיהו אף אם לא ויש להתבונן האם חובת קריאת התורה
שמע את הברכות ,כגון שנכנס לביהכ"נ מוטלת על הצבור של עשרה אנשים ,ולא
אחר שבירך הראשון ,יצא ,ואין חיוב עליו על כל יחיד ויחיד ,או להיפך?
לילך לבהכ"נ אחר כדי לשמוע הברכות.
מהרמב"ן במלחמות פ"ק דמגילה (ה ).מוכח
עכת"ד.
להדיא שקריאת התורה אינה חובת כל יחיד
ותמה עליו היבי"א הנ"ל שנעלם ממנו מ"ש
ויחיד .כן הוכיח באורך בשו"ת יביע אומר
הרמב"ן במלחמות והאחרונים הנ"ל .וע'
ח"ז (או"ח ס"ט).
היטב להגאון גבורת ארי יומא (סח ):בד"ה
וכהן גדול .ובשו"ת לב אריה גרוסנס (סוף אולם בשו"ת אגרות משה
(פיינשטיין חאו"ח
סימן לד) .ובספר משנה ברורה בביאור הלכה ח"ד סימן מ אות ד) כתב וז"ל ,חיוב קריאת
(סימן קמו ס"ב) בד"ה ויש .וי"ל ע"ד .ודו"ק. התורה הוא מוטל על כל אחד ,שעליו
וכן היא הסכמת רוב האחרונים שאין חיוב לשמוע בחול שלשה קרואים ,ובר"ח
קה"ת אלא על הציבור. וחוה"מ ארבעה ,וביו"ט חמשה ,וביוהכ"פ
לג
יוסף גליון טו | מנחם-אב תשע"ה | שנה ב בית
הקטן עצמו קורא בתורה
כמבואר באורך בשו"ת נכח השלחן חלק ואין לפרש הגמ' מגילה שם ,קטן עולה...
או"ח (סימן א) ע"ש ,ופשוט .וכן מוכח שהקטן עולה לתורה אך אינו קורא בעצמו
מלשון הרמב"ם שנקט לשון "קטן היודע את הקריאה ,זה אינו ,כי פשוט הוא שהקטן
לקרוא בתורה ויודע למי מברכים". עצמו קורא ,שהרי בימי חכמי התלמוד לא
היה הש"ץ קורא כ"א העולה הוא קורא,
כו
לד
יוסף אלחרר אליהו
זיע"א פוסקהרב
הדור הרה"ג
קט | | מרן
סימן צג
סימן בית
וכן הדין במגילה שאינו יכול לקרות יוצא מדבריו ביאור נפלא לענינינו ,מה טעם
המגילה להוציא אחרים ,דקיימא לן (מגילה שהקילו בקטן שעולה למנין שבעה ואיך
יט ע"א) שצריך שישמע את כולה ,ואם כן יכול הקטן להוציא את הרבים ידי חובתם,
מה שיקרא קטן מן המגילה שהיא כולה והיינו מפני דתקנת קריאת שבעה עולים
חובה ,לא יצא השומע. מתחילתה כך היתה על אופן זה שיוכלו
ושוב הביא דברי הרא"ש בפסקיו לברכות לקרוא בין הז' קרואים גם לקטנים נוסף על
הנ"ל ,וכתב ,שאולי במגילה חייבים הגדולים כדי שלא להטריח על הציבור
בקריאה גמורה שנאמר נזכרים ונעשים, להביא שבעה גדולים היודעים לקרות
ולכן מברכים על מקרא מגילה ולא על בתורה ,כי אין הכל בקיאין בקריאת התורה,
שמיעת מגילה ,מה שאין כן קריאת ספר וכדי שלא יצא שכרו בהפסדו דאולי לא
תורה שעיקר המצוה להשמיע לעם .עכת"ד. ימצאון שבעה גדולים היודעים לקרות
ע"ש .והוא כעין הי"א שהביא המאירי בתורה ונמצאים יושבים בטלים.
שציינתי בתחילת דברינו לעייל .ע"ש. ב .ובשו"ת התשבץ ח"א (ס' קלא) כתב
וע"ע בשו"ת צמח צדק (מלובאוויטש ,חאו"ת הטעם שהקלו בזה מפני שהציבור יד"ח
ס"ס לה) ,שחילק בין מקרא מגילה שאין בקריאת שאר העולים ,שאין קריאת ז'
הקטן מוציא יד"ח ,לקריאת התורה .ע"ש. עולים אלא לכבוד היום ,וכמו שאמרו
וכ"כ בס' שבלי דוד (ס' קמא סק"א ,וסימן רפב במגילה וכו' ,וכיון שאין זה אלא משום
סק"ב) וכ"כ בס' תהילה לדוד (סי' רפב) וז"ל, כבוד היום ,הקלו באשה וקטן שיהיו עולים
רצ"ל שחיוב שמיעת קה"ת אינו חיוב גמור למנין שבעה .ע"ש.
כ"כ עד שיצטרך לשמוע מפי המחוייב ג .ובשו"ת מהר"י מברונא (סימן קצז .הביאו
בדבר ,זולת פרשת זכור שהיא מהתורה בשו"ת יחווה דעת ח"ד סכ"ג) ג"כ תמה מאי
שאז אין לקטן לקרותה .עכ"ד. שנא תפילה מקריאת התורה בצבור ,שהרי
לעומתם מצינו בשו"ת הר צבי (או"ח ,סי' נח) קטן עולה למנין שבעה וקורא בתורה.
שהעיר ע"ד הצ"צ הנ"ל מדברי הראב"ן ועוד ,מאי שנא קריאת התורה ממקרא
בתש' (סי' עג) דמוכח שגם בקרה"ת צריך מגילה ,ששנינו במגילה (יט ע"ב) הכל
להוציא את השומעים ,שיהיה חשוב כאילו כשרים לקרות המגילה חוץ מחרש שוטה
כל אחד קורא בעצמו וכו' .ע"ש.1 וקטן .ותירץ ,דנראה שקטן קורא בתורה
דוקא בפרשה שלו שעולה בה למנין שבעה,
1וע"ע בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן ד מש"ב
ובפס"ת ח"ב בסימן קלה הערה 12שהרחיב עוד
והצבור יוצאים בקריאת האחרים שקראו
בנידון .וע"ע בס' דברי שלום (מזרחי) ח"ג סימן בתורה ,אבל שהקטן יקרא לבדו כל הפרשה
מ"ג מ"ש בזה. לא.
לה
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
שהגיע לחינוך ,יכול לקרוא בס"ת ,ולא וראה מ"ש בכנה"ג בהגה"ט ,עו"ת סק"ג,
נהגו בקריאת התורה ככל המצוות שאם מ"א סק"ו ,א"ר סק"ח ,באה"ט סק"ז ,תו"ש
אינו מחויב בדבר ,אינו מוציא יד"ח .וטעם סק"ז ,שמבואר מדבריהם שדוקא למנין ז'
הדבר צ"ל ,שקה"ת בס"ת בציבור אינה מצטרף ,אבל להיות הוא המקרה אינו יכול
אלא מצד התקנה ואין בה חיוב מצוה עד שיהיה בן י"ג שנה ויביא ב' שערות.
אפילו מדרבנן ,וכ"כ בשו"ת קרית חנה דוד
אולם הדבר לכאורה קשה ,דפשט סוגית
ח"ב (סי' מג).
הגמרא במגילה שקטן עולה למנין ז' וכו',
ומכאן צ"ע ע"ד הגאון ישכיל עבדי במה
אינו כן כפי שביאנו לעייל .וצ"ע.
שדימה דין קטן להוציא יד"ח בש"ץ לענין
קריאת התורה ,דלא דמי כמ"ש. נמצאנו למדים שקטן היודע לברך וכ"ש
קטן למנין שלשה ,וגם הוא נהג אחריהם ובשו"ת יחו"ד ח"ב (סי' טו ,וח"ד סי' כג).
לו
יוסף אלחרר אליהו
זיע"א פוסקהרב
הדור הרה"ג
קט | | מרן
סימן צג
סימן בית
שחולק על הרוקח .וקטן עולה גם למנין כן ,א"כ גם במקובלים מצאנו שקטן עולה
שלושה .ע"ש. למנין שבעה ולא רק לעלית שביעי.
וע"ע בשו"ת יחו"ד ח"ב (סי' טו) .והרמב"ם אולם ראיתי בספרו של מרן מאור ישראל
(פי"ב מהלכות תפילה הט"ז) כתב ,בשבת עמ"ס מגילה שם שאסף כעמיר גורנה,
בשחרית קוראים שבעה וכו' ,בשני וחמישי רבים מגדולי הראשונים דס"ל דאין לחלק
חנוכה ופורים שלושה ,ובסעיף שאחריו בין שבת לקריאת התורה דשני וחמישי,
כתב שאשה לא תקרא בציבור מפני כבוד וכמו שבשבת שחובת היום בז' עולים,
הציבור ,קטן היודע לקרוא ויודע למי ומדינא דתלמודא עולה קטן לתורה ,ה"ה
מברכים עולה למנין הקרואים .עכ"ד. דשני וחמישי .והם ,האור זרוע ח"א (סי'
וכן מדברי הגאון מהריק"ש בהגהותו ערך תרנב) ,מהר"ם מרוטנבורג (ד"פ סי' קח) בשם
לחם (או"ח סי' קלה סי"ג) והגאון מהרימ"ט רבינו שמחה ,וכן הובא בהגמ"י (פי"ב מהל'
בתשובה ח"א (סי' קמה) יש לדייק שקטן תפילה אות ע) ומרדכי גיטין (פ"ה ס' תד) וכ"ד
עולה בין למנין שבעה בין למנין שלשה, המאירי (מגילה קג) .והאבודרהם שחרית של
ודייקו כן גם מלשון הרמב"ם הנ"ל. חול (דף לו ע"ב) ,ורבינו ישעיה בפסקיו
מכל האמור מבואר שלדעת הראשונים בתירוץ השני ע"ש .וע"ע בש"ם התשב"ץ
והש"ע להלכה שקטן עולה גם למנין (חוט המשולש הטור השלישי ס' לא) בתשו'
שלשה ,וכן העלה בשו"ת מים חיים ח"ב מהר"א אבן טוואה .ע"ש .וכ"כ בנימוקו
ספ"ו בשו"ת תשובה הכת"י ארוכה על זה, בסוגיא דמגילה שם ,בשם רבינו יהודה ב"י
להר"ג כמהרר"ח בלייח זלה"ה ,ע"ש .וע"ע בנימין הרופא .ע"ש .וכן מורה לשון הב"י
בס' זל"א ח"א אות ס' ס"ת. שם שהביא ד' רבינו ירוחם (נ"ב ח"ג כו)
אם יש חילוק בין אם הקטן העולה למנין ז' קורא כל הפרשה או רק עליתו?
חיים סימן טז ,דף י סע"ג ,העתיק דברי המשפט בשו"ת יחוה דעת ח"ה (סימן כה) הביא מ"ש
צדק במילואם .ע"ש) .וסיוע לדבריו ממה בשו"ת משפט צדק ח"ב (סימן מג) וז"ל,
שכתב הר"ן (מגילה כג ע"א) הכל עולים "שמה ששנינו קטן עולה למנין שבעה,
למנין שבעה ואפילו קטן ,פירוש עולים היינו שהקטן מצטרף בלבד למנין שבעה
להשלים למנין שבעה ,אבל לא שיהיו כולם עולים ,אבל להיות קורא בתורה כל הפרשה
קטנים ,שכיון שאינם בני חיוב אינם כולה להוציא את הרבים ידי חובתם ,אינו
מוציאים את הרבים ידי חובתם .ע"כ. רשאי ,עד שיהיה בן שלש עשרה שנה ויום
והוא הדין לקטן אחד שקורא את כל אחד .ע"כ.
הפרשה ,ויש לדחות. והובא להלכה בכנסת הגדולה ,ובמג"א
וכן פסק בשלחן ערוך הרב ,וכן העלה (סימן רפב סק"ו)( .ובשו"ת סמא דחיי חלק אורח
לז
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
(סימן רפב סק"ד) .ע"ש .וכן העלה בספר עיני בשו"ת גנת ורדים
(חלק אורח חיים כלל ב סימן
דוד אמאדו (דף יא ע"ד) .ע"ש. כא) ,והוכיח כן ממה שכתבו התוספות
ויש להוסיף עוד על פי שיטת רש"י בברכות (מגילה יט ע"ב) שהטעם שקטן אינו מוציא
(מח ע"א) שהקטן אינו נחשב בר חיובא כלל את אחרים ידי חובת מקרא מגילה ,ואפילו
ואפילו מדרבנן ,כי עיקר מצות חינוך אינה אם הגיע לחינוך ,משום שאף על פי שמצות
מוטלת אלא על האב בלבד ,לחנכו למצות, קריאת המגילה אינה אלא מדרבנן ,מכל
וכמו שכתוב ,חנוך לנער על פי דרכו גם כי מקום כיון שהקטן אינו חייב במצות
יזקין לא יסור ממנה .וכן כתבו הרמב"ן דאורייתא אלא משום מצות חינוך דרבנן,
והריטב"א והמאירי במגילה (יט ע"ב) .וכן ובמצות דרבנן יורד מדריגה נוספת ונחשב
כתב הר"ן בקידושין (לא ע"ב) .עכ"ל. תרי דרבנן ,לכן אין הקטן שחיובו מכח תרי
וצ"ע מדוע לא התיחס הגאון יחו"ד דרבנן יכול להוציא גדול שהוא חייב מדין
(שליט"א) בדין קריאת קטן לג' עולים של אחד דרבנן במקרא מגילה .וה"ה למצות
יום שני וחמישי או ר"ח האם יקרא רק קריאה בספר תורה להוציא הרבים ידי
עליתו ולא כל הפרשה ,והוא לכאורה טעם חובתם .ובסוף דבריו הביא דברי המשפט
אחד( .או שיש לחלק בין התקנות כדברי המאירי צדק שפסק כן להלכה .ע"ש .וכן כתב
שהבאתי לעיל) .וצ"ע. הגאון רבי יצחק טייב בספר ערך השלחן
בירור המנהג למעשה
(סימן רפב סק"ה) ראה בספר מאמר מרדכי ועתה עלינו לברר גם לאחר שההלכה לדעת
שכתב ,שהמנהג הוא שקטן עולה למנין רוב הפוסקים ומרן הש"ע ועוד ,עומדת
שבעה .ע"ש. להתיר להעלות קטן לתורה ,מ"מ יש לנו
והגאון המקובל רבי שמואל ויטאל בספרו לבדוק אם נהגו כן למעשה.
חיים שנים ישלם ,הובאו דבריו בספר פתח המגן אברהם (סימן רפב סק"ו) והאליה רבה
הדביר (סימן רפ"ב סק"ח) ,הביא מה שכתבו והגר"ז שם ציינו שכעת לא נהגו לקרות
הגהות מיימוני והמרדכי בשם רבינו שמחה, קטן לספר תורה אלא רק למפטיר.
שמה שאמרו קטן עולה למנין שבעה ,לאו וכן כתב בשו"ת בנין שלמה (סימן נד),
דוקא ,אלא הוא הדין שעולה למנין שלשה. שרבים נוהגים שלא להעלות קטן לספר
וכתב ,וכן ראיתי גדולים שעשו מעשה כן, תורה .וכן נראה הכרעת המשנה ברורה
וכן נהגתי גם אני אחריהם .ע"כ. למעשה.
וכן כתב הגאון רבי יצחק בן ואליד בשו"ת אולם הרואה יראה שמנהג זה לא נתפשט
ויאמר יצחק (דף כו ע"ד) שכן עשה מעשה במקומות רבים.
לח
יוסף אלחרר אליהו
זיע"א פוסקהרב
הדור הרה"ג
קט | | מרן
סימן צג
סימן בית
שפסקו כדינא דגמרא והפוסקים ומרן רב .ע"ש .ומכל שכן שהיה מנהגם להעלות
השלחן ערוך. קטן לספר תורה למנין שבעה .והגאון
מהר"א מני ,אב"ד חברון ,העיד בגדלו
ומרן בשו"ת יחווה דעת ח"ד (סי' כג)
בספר מעשה אליהו (סימן קנו) שהמנהג
השיבו בענין זה וז"ל" ,ובמחכ"ת בחינם
בקהל קדוש בית יעקב להעלות קטן למנין
הגדיל המדורה והחריד עלינו את כל
שבעה .ע"ש .וכן המנהג במצרים ,וכמ"ש
החרדה הזאת ,שאין זה מנהג פשוט בכל
הרה"ג ר' אליהו חזן בספר נוה שלום (הל'
הקהלות ,ולא נתקבל בכל תפוצות ישראל,
קס"ת אות כה) .ע"ש.
וכבר הבאנו דברי האחרונים מארצות
וחזות קשה ראיתי בשו"ת ישכיל עבדי
המזרח שהעידו בגדלם שבארצותם נהגו
הנ"ל ,שכתב עוד טענה שלא להעלות קטן
להעלות קטן למנין שבעה.
לספר תורה בשבת ויום טוב ,שמנהג הארץ
וגם בארץ ישראל אין מנהג פשוט להמנע שלא להעלותו לספר תורה .ומנהג ישראל
מלהעלות קטן לספר תורה בשבת ,ומנהגינו תורה הוא ,ולכן המעלה קטן לספר תורה
פה עה"ק ירושלים ת"ו להעלות קטן לספר היפך המנהג ,עוונו ישא ,שמזלזל בבעלי
תורה למנין שבעה וכו' ,וגם בספר התקנות התקנה הרבנים הקדושים אשר בארץ המה.
ומנהגי ירושלים לא הביאו כלל שהמנהג ומי יערב אל נפשו לעבור בשאט נפש על
בירושלים שלא להעלות קטן לספר תורה, מנהג הקדום מימות הראשונים שנתקבל
ואם היה זה מנהג קדום מימות הראשונים בכל תפוצות ישראל .עכת"ד.
כדבריו ,היה להם להזכיר מנהג זה". והדברים קשים ,ופלא שלא התיחס הגאון
עכת"ד .ע"ש. ישכיל עבדי לפוסקים ראשונים ואחרונים
מנהג קהילה בעיר האם מחייב שאר הקהילות
סק"י ,לגבי מנהג אכילת קיטניות בעיה"ק ירושלים (הרה"ג רבי שיטת הגאון בעל פקודת אלעזר
שכעת נתרבו האוכלוסיות יותר ויותר וכו' ,וכל אחד (סימן נא דף סה ע"א),אלעזר בן טובו) חלק א
ואחד מחזיק במנהגו וכו' ,ואין בזה לא תתגודדו
שעה"ק ירושלים כל קהל מחזיק במנהגי
כיון שכל קהילה בפני עצמה .ועיין עוד מש"ב
בסימן תסח ס"ק סה). אבותיו ,וכמו וכן כתב בכף החיים (סימן תנג
מ
יוסף אלחרר
אליהו| שנה ב
תשע"ההרה"גאבהרב
קט| |מנחם-
סימן טו
גליון בית
מעשה רב מגדולי ישראל
המתירין להעלותו למנין ג' ,וכמ"ש הרב ונכנסתי אל הקודש פנימה למרן הראשון
וי"צ .עכ"ד. לציון רבינו הגדול הגאון רבי עובדיה יוסף
הקשתי לו מספרי דבי רב ,וראיתי דמן הדין (שליט"א) זצוק"ל ביום א' כ"ג חשון תשנ"ח
פסקו הטוש"ע או"ח (סי' רפב ס"ג) להתיר לענין נ"ד בנער שסמוך ונראה לבר מצוה
להעלות קטן למנין שבעה ,ורק למנין וחסרים לו כמה ימים ,אם להורות לאברכים
שלשה המנהג לא להעלותו .וגם בזה נחלקו יצ"ו (שמלמדים ילדים לקראת בר מצוה) שאפשר
הפוסקים ,דהרבה פוסקים ס"ל דגם מנהג להעלותו לכתחילה למנין שלושה .ולאחר
אין כאן. שביקש שאשמיע לו מה חשבתי בזה
ועוד שכתב בשו"ת מים חיים (לשאר בשרו וסיכמתי לפניו כנ"ל ,השיבני וז"ל" :אפשר,
הגאון הגר"י משאש זצ"ל) ח"ב (סי' פו) שראה גם לכתחילה" .משמע שהקל גם בכל
מתשובת כת"י ארוכה על זה להרה"ג הקריאה כולה .ודו"ק.
כמוהח"ח בלייח זלה"ה שהעלה כן משם
גם בסברא יש בדבר חיזוק להרגיל קטנים
כמה פוסקים ז"ל ,וכתב שכן המנהג פשוט
שיקראו בתורה לקרבם לתורה וכו' ,ציין
בכל תפוצות ישראל ,וכן נהירא כד הוינא
להדיא הגאון יחו"ד שבזמנינו יש חשיבות
טליא בדידי הוה עובדא ,כשנתחנכתי
גדולה להרגיל הנערים בקריאה בתורה
למצוות תפילין בכניסתי לשנת השבע
ובלימוד תורה וכל דבר שבקדושה כדי
עליתי למנין ג' בפני כל רבני העיר ובראשם
שיתקרבו אל הקודש ,ויגדלו בדרך התורה
אבא מארי זיע"א וכו' .ע"ש .עכת"ד .וע"ע
והמצוות וכו' .ע"ש.
מ"ש בזה בס' מאור ישראל על מס' מגילה
(דף כד). עוד ראיה לדבר ,דעת מו"ר שר שלום
והשבני הגאון זצ"ל בשיחה עמו לאחר משאש (שליט"א) רבה של ירושלים זצ"ל,
ששמע תוכן דברינו במאמר זה ,וזת"ד, אשר אזכרה ימים מקדם שדנתי לפניו כ"ד
להלכה נקטינן שאין הקטן עולה אלא חשון תשנ"ח דברי תשובה זו ,ואחר
בשבת ,ומבואר בש"ע (סי' רפב) ,ע"ש ,אולם שציינתי למה שכתב בספרו הגדול שו"ת
למנין ג' בחול אינו עולה אלא אם ביום זה שמש ומגן ח"ב (סימן נה אות י .למו"ר הגר"ש
הוא יום בר מצוה שלו דהיינו שהביאהו משאש זצ"ל) ,שהמנהג פשוט שלא להעלות
לבה"כ להניח תפילין ,וכן הדין אף בקטן הקטן למנין שלשה רק למנין שבעה כפשט
בן י' או יא' שנים אם ראוי הוא להניח דברי מרן או"ח (סי' רפב) ,זולת אם הוא יום
תפילין ועשה משתה והנחת תפילין ביום הבר מצווה שלו שאז מעלין אותו גם למנין
שני או חמישי יכול לעלות למנין ג'. שלושה כיוון שהוא יו"ט שלו ,וסמכינן על
כו
מא
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
נמצא שגם אלו שהחמירו כמג"א יעלו קטן ומעשה היה בדידי שהתחילתי להניח
באופן זה של יום הנחת התפילין ומשסיבה תפילין בגיל ט' שנים .עכת"ד .ולפ"ז
שעורכים לו (אלא צריך עיון אי שרי לקרוא כל הדברים מיושבים עם דברי הגר"י משאש
הקריאה של ג' עולים). זצ"ל בס' מים חיים (שהודפס אחר ספרו של
הגר"ש (שליט"א) זצ"ל).
מב
יוסף בן חיים אברהם
זיע"א הרבהדור הרה"ג
פוסק צג | | מרן
סימן קי
סימן בית
(הקטן) ג' עולים אם אפשר .ובשעה"ד יוכל חשש למחלוקת ,גדול השלום ,והמנהג
גם לקרוא לציבור ,גם לדעת המחמירים. לנהוג על פיו.
ב .בנער בר מצוה שחסרים לו כמה ימים ובעירנו מודיעין שבבתי הכנסת הספרדים
לי"ג שנה ויום אחד ,ובפרט שבני משפחתו אין מנהג לאסור להעלות נער פחות מגיל
באים עימו במעמד חגיגי לשמחת הנחת י"ג לתורה ,המיקל יש לו על מה שיסמוך.
התפילין ובר מצוה ,מותר להעלותו לתורה
בשבת או בימי שני וחמישי. ולסיכום אציין לך עוד כמה פרטי הלכה
ג .בעירנו מודיעין אין מנהג לאסור להעלות העולים ממאמרינו זה:
קטן לתורה ,ולכן באופן הנ"ל שרי א .קטן שהגיע לחינוך ויודע למי מברכים,
להעלותו לתורה. מותר להעלותו למנין שבעה לברך עה"ת
ד .נדגיש שלקרוא בתורה כל הפרשה כולה, בשבתות וימים טובים .ומצטרף הוא לחובת
לכתחילה אין להתיר לקטן. שבעה עולים בשבת.
ומכל מקום בשעת הדחק שלא נמצא איש אולם בזה"ז מצד המנהג נחלקו בדבר ,וי"א
היודע לקרוא בתורה עם טעמי המקרא שאין להעלות קטן הנ"ל משום המנהג.
כדת ,יכולים לסמוך על הפוסקים המתירים. ועדיף שבקריאת שבעה עולים יקראנו אחר
מד
יוסף בן חיים אברהם
זיע"א הרבהדור הרה"ג
פוסק צג | | מרן
סימן קי
סימן בית
מחד הוא לימד את תלמידיו לדורות עולם את דרך ה' בהלכות קיום מצותיו,
והלימוד הזה הי' כפול ומכופל בכמה דרכים ,הן בנתינת שיעורים כסדרן בכולל
"חזון עובדיה" ,והן בנתינת שיעורים לאברכים ולבעלי בתים במקומות רבים
בארץ ובתפוצות ,והן בכתיבת חיבורים רבים המלמדים אותנו עד היום את דרך
ה' בקיום מצותיו ית' .ומאידך הוא שמר את מצות אברהם להלך ולקבץ את העם
מעיר לעיר ומממלכה לממלכה ,וקרא בקול גדול והכריז על אמונת היחוד ,וגם
זה הי' כפול ומכופל בכמה דרכים ,הן בהנהגתו ברבנות ,מתחלה בהיותו במצרים,
ואח"כ בתל אביב ,ואח"כ בהיותו ראשון לציון ,ושם התפשטה הנהגתו והכרעתו
בכל ה עולם כולו ,והן בעצרות לעשרות ולמאות בכל רחבי הארץ ובתפוצות,
ושם הוא קרא בקול גדול על אמונת ה' ויחודו ,והן בעצותיו לכל הבאים אליו
לאלפים ולרבבות .וא"כ אפשר לומר על מרן זצוק"ל את מה שסיים הכס"מ שם
על מדת אברהם אע"ה "ועל כן גדלה מעלתו ביותר" .ויהי רצון שנזכה גם אנו
לקיים את צוואת אבותינו הקדושים ,אברהם יצחק ויעקב ,וכמו שקיים בעצמו
מרן זצוק"ל ,ללמד דרך ה' לתלמידים ,ולשמור מצות אברהם לקרוא ולהכריז על
אמונת ה' ויחודו.
אע"פ שיש ישוב ישראל בערי יהודה ,מ"מ קורעין עליהן אם הם נשלטות בידי
אומות העולם
בחורבנן דקאמר ,היינו אפי' יש שם ישוב, ג .והנה כתב הטור שם ,הרואה ערי יהודה
כל שיד האומות שולטת עליו בחורבנן בחורבנן .וכתב עליו הב"י וז"ל ,היינו שהן
מיקרי ,דהא מצפה שקרעו עלי' הי' שם חרבות ואין בהן ישוב כלל ,אבל אם יש
ישוב עם רב מיהודים וכשדים ,ואעפ"כ בהן ישוב אע"פ שהן בידי גויים ,הי' נראה
קרעו בגדיהם מפני שהיתה נכבשת תחת יד לכאורה דאין צריך לקרוע .ואפשר דכל
מלך בבל .ע"כ .וכ"כ הט"ז (סק"א) ,והמג"א שהן בידי גויים אע"פ שיש בהן ישוב,
(סק"א) .והוסיף ע"ז הפמ"ג (א"א סק"א) וז"ל, בחורבנן מיקרי ,וכן עיקר .עכ"ל .וכ"כ
ושמעתי מאדוני אבי הרב ז"ל ,שאמר הב"ח שם ,ופשוט הוא דהאי ערי יהודה
מז
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
"בראותי כל עיר על תלה בנוי' ועיר כמדומה בשם החסיד רבי גרשון קוטבר
האלקים מושפלת" .ע"כ. ז"ל ,שבא לירושלים וראה בשלותה עמים
יושבים בה ובכה ,ואמר שזה שאומרים
אין קורעין היום על ערי יהודה משום שהן נשלטות בידי ישראל
צריך לקרוע .עכ"ל .וכ"כ הגאון רש"י זוין ד .אולם דא עקא דנו פוסקי זמנינו על
בספרו המועדים בהלכה (כרך ב ע' תמב), המצב כיום שישראל שולטים על ערי
שמסתבר שעם שחרורן של ערי יהודה יהודה ,וכתב בשו"ת אגרות משה שם וז"ל,
משלטון הגוים לשלטון ישראל בטל דין ואלו הנוסעים לארץ ישראל ,מסתבר שאף
הקריעה על אותן הערים .וכ"כ הגר"ש שעדיין לא נגאלנו בעוה"ר ,אין לקרוע
דבליצקי שליט"א בספרו זכרון בצלאל (ע' בראית ירושלים ,מאחר שהיא בחסד השי"ת
קמג) .וכן העלה בס' חזון עובדי' (תעניות ע' בנוי' לתפארה ,ואינה עכ"פ ברשות אומות
תלז) ,שאין לקרוע על הרי יהודה מטעם העולם ,וצריך לקרוע רק בראותו מקום
שאין אנו יודעים בדיוק המקומות של ערי המקדש אף כשרואים אותו מרחוק ,וכ"ש
יהודה ,וגם מטעם שהיום הם בשליטת כשבאים לכותל ,וכשרואין ערי יהודה שהם
ישראל. ברשות האומות ,וכן אם איכא חלק
מירושלים ברשות האומות אף אם נבנו יפה
אין לקרוע כיום על ראית ירושלים בחורבנה משום שיש אומרים שדינה כמי
שנשלטת בידי ישראל
את ירושלים "חרבה ושוממה" גם בזמן ה .כמו כן יש לנו לדון על החיוב קריעה
שהיא בנוי' לתפארה ,ראשית משום שאין בראית ירושלים בחורבנה ,ומראש הררי
ישראל עלי' ,ושנית משום שגם בידי הגויים קדם יש לנו לציין את דברי הרד"ק על הק'
היא לא בנוי' לצמיתות ,כי מיום שנחרבה (ישעי' סד .ט) "ציון מדבר היתה ירושלים
ירושלים נגזר עלי' להיות חריבה והולכת שממה" וז"ל ,אע"פ שאחר חורבנה שבו
מיד ליד ,כשאומה אחת בונה אותה ,באה הגויים ובנו אותה ,כיון שאין ישראל עלי'
אומה שני' ומחריבה אותה ,וכן על זה הרי היא חרבה ושממה מיושבי' .ועוד כי
הדרך ,עד שתבנה במהרה בימינו. בידם תחרב ,כי יבואו אדומים ויקחוה מיד
ממילא לפ"ז יש לנו לדון בזמנינו כיום, ישמעאל ויחריבוה ,והנה היא בזה הענין
שירושלים נשלטת בידי ישראל ,האם היא מיום גלות ישראל ממנה .עכ"ל .ושמעינן
נקראת "חריבה ושוממה" וצריך לקרוע מדבריו ,שיש שתי סיבות לקבוע ולהחשיב
מח
יוסף בן חיים אברהם
זיע"א הרבהדור הרה"ג
פוסק צג | | מרן
סימן קי
סימן בית
שאול תחתי' .ואולי כיון שהפוקרים רוצים עלי' או לאו .והנה אם נימא כפי טעמו
בישוב ישראל ,הרי שמבחינה זו נתמעט השני של הרד"ק כנזכר ,שנגזר על ירושלים
החורבן ,והנח להם לישראל .ע"כ .וכ"כ להיות חריבה ושוממה לעולם ,וכל אומה
בס' חזון עובדי' שם ,שאע"פ שעדיין לא שכובשת אותה ,באה אומה אחרת ומחריבה
זכינו שאנשי השלטון שלנו יהיו כולם אותה ,יש לעיין אם קללה זו שייכת גם אם
שומרי תורה ומצות ,מ"מ אי"ז שייך ישראל ישלטו בה .ובפשטות נראה ,שעד
לחורבן ,כיון שאין עיניהם צרה בישוב שלא יבוא מלך המשיח ויגאלנו ,גזירה זו
ישראל על אדמתן .אך מאידך כתב הגרש"ז לא זזה ממקומה שירושלים תהי' שממה.
אויערבך ז"ל בשו"ת מנחת שלמה ח"א ואף שהיא נשלטת לזמן מה ,אומות העולם
(ס"ס עג) וז"ל ,חושבני דכל זמן שרואים ילחמו בה לשחררה מידי כובשי' ,וכך יהי'
עדיין בעיר הקודש והמקדש כנסיות של הלוך וחזור עד הגאולה העתידה .אולם אם
נכרים ,וגם קברי עכו"ם וכו' ,ואין אנו נימא כפי טעמו הראשון של הרד"ק כנזכר,
יכולים למעקר פולחנא נוכראה ,עדיין היא שכ"ז שאין ישראל עלי' הרי היא שוממה
בחרבנה .ע"כ .ויתירה מזאת כתב בס' מיושבי' .א"כ היום בזמנינו שזכינו להיות
ארחות רבינו ח"ב (ע' קמט) בשם הגרי"י מיושבי' ,וגם סלקנו את יד הגויים ממנה
קניבסקי והגר"ד יונגרייז זצ"ל ,שאף שלא ישלטו עלי' ,הרי לפ"ז התבטל חובת
בזמנינו אין ישראל שולטים שליטה גמורה הקריעה בראיתה .וכן מצינו בפוסקים
בירושלים ובערי יהודה ,כיון ששלטון שדימו והשוו את ירושלים לערי יהודה,
ישראל תלוי בדעת האומות .עוד כתב בס' וכמו שאין לקרוע על ערי יהודה בזמנינו
זכרון בצלאל (ע' קמד) ע"פ מ"ש החת"ס שהן נשלטות בידי ישראל ,כך יש לפטור
בתשובה (יו"ד סי' רלד) ,שכ"ז שאין ביהמ"ק מקריעה על ראית ירושלים בחורבנה,
עומד לתפארה ,העיר ירושלים נחשבת וכמ"ש האג"מ כנזכר .וכ"כ בשו"ת שואל
שוממה ,ולא יועיל לה שום שלטון יהודי ונשאל ח"ג (סי' תג) ,ובשו"ת ישכיל עבדי
לולא ביהמ"ק .ולכך העלה הגר"ש דבליצקי ח"ח (סי' כה או' ד סק"ג .וסי' מג או' א),
שליט"א שם ,שיש לקרוע על ירושלים ובשו"ת רבבות אפרים ח"ג (סי' שפה) בשם
העתיקה כל שלא ראה אותה ל' יום .וכ"כ הגאון ציץ אליעזר ז"ל .וכ"כ בקובץ נועם
בס' מועדים וזמנים ח"ה (סי' שמח הע' ב) (חי"א ע' נט) בשם הרה"ג ר' חנוך זונדל
וז"ל ,אע"פ שלא קורעים על הרי יהודה גרוסברג ז"ל ,והביאם בס' חזון עובדי' שם.
לפי שהם ביד ישראל ,מ"מ יש לקרוע על אולם הסתפק בזה בשו"ת שבט הלוי ח"ז
ירושלים ,כי עיקר מעלתה הוא לא מחמת (סי' עח) ,שמכיון שכיום השלטון ביד מנאצי
הישוב היהודי שהי' בה ,אלא עיקר מעלתה ה' ,הרי שוב עיר האלקים מושפלת עד
מט
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
עכו"ם אמר דדינא דמלכותא דינא ,מפני הוא משום שהיא עיר ה' שהמקדש שרוי
שהארץ שלו ,ויכול לומר להם אם לא בתוכה ,ומקדש ה' הוא סיבת קדושתה,
תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ ,אבל ולכך היום שחרב תפארתה וחמדתה של
במלכי ישראל לא ,לפי שארץ ישראל כל העיר הקדושה ,ראוי לקרוע עלי' גם עתה.
ישראל שותפין בה .ע"כ .ולכך כל עוד עכת"ד .עוד כתב בס' הר הקודש (ע' כה),
שלא נגאלנו בגאולה העתידה בידי בן דוד שירושלים חייבת בקריעה משום שעדיין
שלו ניתן המלוכה והממשלה ,נחשב לנו היא בחורבנה לפי שלא אוכלים בה בטהרה
כמו שאנו נשלטים בידי הגויים מעת קודשים קלים וקודש הלולים נטע רבעי.
שיצאנו לגלות הארוכה. ולענ"ד נראה ,שכיום יש בעי' הפוכה ,דאף
שיד גויים לא שולטת על ירושלים ,מ"מ
ולענין דינא כתב בס' חזון עובדי' שם ,כיון אין בה ישוב ישראל בלעדי ,שהרי
דלא פלטינן מפלוגתא דרבוותא ,אמרינן בירושלים העתיקה יושבים שם אומות
ספיקא דרבנן לקולא .ע"כ .אולם יש העולם יותר מהיהודים הדרים שם ,כי
מחמירים לעצום את עיניהם מאותו רגע הערביים והנוצרים ביחד היושבים שם הם
שרכבם מגיע סמוך ונראה לירושלים רבים על היהודים המועטים היושבים
העתיקה ,כדי שלא יתחייבו לקרוע על ברובע אחד .וא"כ מאי אהני לן משלטון
ירושלים לכולי עלמא ,ואינם פותחים את ישראל על ירושלים ,הלא זה בגדר מלך
עיניהם אלא כשמגיעים לכותל המערבי, בלא עם ,ואין לך חורבן גדול מזה
ובאותה שעה הם עושים קריעה אחת על כשהישוב של היהודים בירושלים הוא
המקדש בלבד .כן נהג האדמו"ר מועט ובטל ברוב גויים הנמצאים שם .עוד
מקולזנבורג זצ"ל ,וכמו שהובא בס' הליכות נראה ,דגם היום שהארץ נשלטת בידי
חיים (מועדים וזמנים ע' רמא) .וכ"כ בס' יהודים ,מ"מ אין זה שלטון גמור להחשיב
ארחות רבינו ח"ב (ע' קנ) בשם הגרי"י את הארץ בידי ישראל ,כיון שאין מלכות
קניבסקי זצ"ל ,שמותר לעצום עינים בכדי לישראל אחר החורבן ,וכמו שמצינו כיוצא
שלא יראה את ירושלים העתיקה עד שיגיע בזה בפירוש הר"ן על נדרים (דף כח .ד"ה
למקום המקדש. במוכס) וז"ל ,כתבו התוס' דדווקא במלכי
אין חיוב קריעה על ירושלים אלא רק למי שרואה אותה מהחומות ולפנים
החדשה אין דינה כירושלים אלא כערי ו .אמנם הרואה את ירושלים החדשה,
יהודה מלבד העיר העתיקה .וכ"כ הגרי"מ לכולי עלמא אינו חייב לעשות קריעה,
טוקצינסקי בס' ארץ ישראל (סי' כב ס"ב), וכמ"ש בשו"ת שבט הלוי שם ,שירושלים
נ
יוסף בן חיים אברהם
זיע"א הרבהדור הרה"ג
פוסק צג | | מרן
סימן קי
סימן בית
לירושלים תובב"א ,אין לקרוע עד שיראה שירושלים החדשה אין דינה כירושלים,
את חומת העיר העתיקה .ע"כ. ולכך אין לקרוע אלא על ראית העיר שבין
החומות ,ועל ראית החומות עצמן ,וכן על
אולם עוד כתב הכה"ח שם וז"ל ,ובדיעבד ראית הר ציון .וכ"כ בס' ארחות רבינו ח"ב
אם קרע קודם שראה את החומה או בתים (ע' קמח) ,שהחזו"א והגרי"י קניבסקי זצ"ל
וחצרות של העיר העתיקה ,אלא הוא ראה נהגו לקרוע בכניסה לשער יפו בשעה שראו
בתים וחצרות הסמוכים לה מחוץ לחומה את העיר העתיקה.
וקרע ,י"ל דיצא ,כיון שהוא סמוך לה ומ"ש בס' א"י כנזכר ,שיש לקרוע על ראית
ונתכוון לה .עכ"ל .ולענ"ד איכא לאסתפוקי החומות עצמן ,הנה הי' מקום להסתפק
בזה ,האם אפשר לצאת ידי חובת קריעה בזה ,דלמא לא אהני לן בראית החומות
אם הוא מכוון לתכליתה ולסיבתה מטרם לבדן ,כיון שאנו צריכים לראות בעיקר את
שהגיע זמן חיובה ,וכגון שהוא קורע על ירושלים החריבה ולא את החומות
ירושלים בחורבנה מטרם שיראה אותה ,או שמקיפות אותה ,ולפ"ז נצטרך לראות את
שקורע על מת סמוך למיתתו מטרם שימות. הישוב שבפנים החומות .אך אפשר לומר,
ובפשטות נראה ,שלא יוצאים ידי חובת שגם החומות בעצמן מעידים על שלטון
קריעה אם היא נעשית מטרם שהגיע הגויים לאחר החורבן .וכמו שידוע לכולם
חיובה .אך מ"מ יש בידו להמשיך ולהוסיף שהם לא נשארו מתקופת הבית אלא הם
על אותה קריעה בעוד שיעור של טפח, נבנו לאחר חורבנו ע"י סולטן סולימאן,
וכגון מי שקרע בירושלים החדשה ,כשיגיע ובנין נערים סתירה ,ואין לנו חורבן גדול
לירושלים העתיקה יקרע עוד טפח ,וכשיגיע מזה שאנו רואים חומות של גויים המקיפות
למקדש יקרע עוד טפח ,וביחד יהי' לו את העיר הקדושה .וכ"כ הכה"ח (סקי"ד)
קריעה בשיעור של עשרים וארבע ס"מ. וז"ל ,ועתה שיש כמה בנינים חוץ
הקורע על עיר יהודה אחת ,אם הוא רואה עיר יהודה אחרת בתוך ל' יום ,אינו
חייב לקרוע עוד קרע אחר
ולא מסתבר למימר שהזכיר ירושלים ז .כתב הרא"ש במו"ק שם (פ"ג סי' סד) וז"ל,
בשביל פסוק אחר שיש לו לומר ,ואגב זה יראה דעל ערי יהודה אינו קורע אלא על
נקט וקורע .עכ"ל .וכ"כ הרב המגיד (פ"ה הראשונה שראה ,ועל כל האחרות שראה
מהל' תעניות הט"ז) בשם הרמב"ן בתורת אינו קורע ,דאי צריך לקרוע על כל אחת
האדם (סוף שער הקריעה) .וכ"פ הש"ע שם ואחת שהוא רואה ,למה לי' למימר שקורע
(ס"ג) וז"ל ,אם קרע על אחת מערי יהודה, על ירושלים ,הלא גם היא בכלל ערי יהודה,
נא
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
כשיראה שאר ערי יהודה .ולמד מזה אינו חוזר וקורע כשיראה שאר ערי יהודה,
האלגאזי בס' תאוה לעינים (מו"ק או' רנו), חוץ מירושלים שחוזר וקורע עלי' קרע אחר
דמה שכתוב בתחלה ,שמי שקרע על אחת בפני עצמו .ע"כ.
מערי יהודה ,אינו חוזר וקורע כשיראה
שאר ערי יהודה ,היינו שאינו קורע בשיעור אולם מאידך כתב הגרעק"א בהגהותיו שם,
טפח ,אבל צריך להוסיף על הקרע הראשון. שמ"מ צריך להוסיף כל שהוא על קריעה
ולזה סיים הש"ע כנזכר ,שאם קרע על ראשונה ,וראיתו ממה שסיים הש"ע בס"ג
ירושלים תחלה אין צריך לקרוע כלל על שם "ואם קרע על ירושלים א"צ לקרוע על
שאר ערי יהודה ,ואפי' להוסיף על הקרע שאר ערי יהודה" ותמה ע"ז הרעק"א וז"ל,
אינו צריך לאחר שקרע על ירושלים לכאורה הא זהו פשיטא ,דהא גם ירושלים
עכת"ד .והביאוהו להלכה בס' פתחי עולם בכלל ערי יהודה ,וכבר כתב דאם קרע על
(או' ו) ,והמ"ב (סק"י) ,והכה"ח (סקי"ח). אחת מערי יהודה שאינו חוזר וקורע
הקורע על ירושלים ,אין צריך להוסיף כלום כשרואה את ערי יהודה בחורבנן
ירושלים או על המקדש כלול בה גם קריעה ח .והנה המקור להלכה הנזכרת ,שמי שקרע
על ערי יהודה ,וכלשון הלבוש הנזכר על ירושלים אינו צריך לקרוע כלום על
"דבטלות הן לגבי ירושלים וכ"ש לגבי שאר ערי יהודה ,וכמו שפסק הש"ע (ס"ג),
מקדש" .או דלמא זאת משום שלאחר הוא מדברי הרב המגיד בתורת האדם שם
שהוא עשה קריעה על ירושלים או על וז"ל ,ואם קרע על ירושלים תחלה ,אינו
המקדש אין לו חיוב מלקרוע על ערי קורע על שאר ערי יהודה ,שכבר קרע
יהודה ,כי כיון שהוא עשה קריעה על לקדושה שבכולן .ע"כ .והיינו ,לא רק
החמור תחלה אין לו חיוב קריעה על הקל שהוא פטור מלעשות קריעה בפני עצמה על
מזה ,וכלשון הרמב"ן הנזכר "שכבר קרע ערי יהודה ,אלא הוא גם פטור מלהוסיף כל
לקדושה שבכולן". שהוא על קריעתו .וכ"כ הלבוש שם וז"ל,
והנפק"מ היוצאת מחקירה זו ,הוא מ"ש כשרואה ירושלים תחלה וקורע ,אין צריך
המג"א (סק"ו) וז"ל ,נראה לי ,דהרואה להוסיף על שאר עיירות כלום ,דבטלות הן
ירושלים תוך ל' יום ,אע"פ שלא קרע כגון לגבי ירושלים ,וכ"ש לגבי מקדש .ע"כ.
שדר בתוכה ,אינו צריך לקרוע על ערי ויש לחקור בטעמא דהאי הלכתא ,האם זאת
יהודה .ע"כ .והביאו הא"ר (סק"ח) .וכ"פ משום שלאחר שהוא עשה קריעה על
המ"ב (סקי"ז) ,והכה"ח (סקכ"ז) .ומ"מ כתב ירושלים או על המקדש יש לו פטור
עליו הפמ"ג (א"א או' ו) ,שאם יצא מלקרוע על ערי יהודה ,כי בקריעה על
נב
יוסף בן חיים אברהם
זיע"א הרבהדור הרה"ג
פוסק צג | | מרן
סימן קי
סימן בית
אינה פוטרת בתוך ל' יום לראיתה מהחיוב מירושלים ,ואח"כ בא לערי יהודה לאחר ל'
לקרוע על הרי יהודה .ובע"כ לומר דס"ל יום ,צריך לקרוע על ערי יהודה .והביאו
כפי שיטת הרמב"ן ,שהטעם שהקריעה על המ"ב שם.
ירושלים פוטרת מהקריעה על הרי יהודה והנה אם נימא כפי סברת הרמב"ן שלאחר
הוא משום שהקריעה על החמור תחלה שקרע על החמור תחלה אין לו חיוב לקרוע
פוטר מהחיוב קריעה על הקל ממנו ,וזה לא על הקל יותר ,לכאורה סברה זו אינה
שייך אלא רק בעודו אחוז בקרעיו או לכל שייכת אלא רק למי שקרע בפועל על
היותר בתוך ל' יום לקריעתו על החמור החמור תחלה ,שבזה הוא נפטר מלקרוע על
ממנו ,אבל אם הוא לא קרע תוך ל' יום על הקל ממנו .אבל אם הוא לא קרע על
ירושלים ,וכגון שהי' דר בתוכה ,מעתה חל החמור בתחלה ,וכגון שהי' דר בירושלים,
עליו חיוב קריעה על הקל ממנו. בזה ודאי יש לחייבו לקרוע על הקל מזה
ונמצינו למדים בזה ,ששתי הגרסאות בדברי כשרואה את ערי יהודה בחורבנן .אבל אם
המג"א כנזכר ,הרי הן תלויות ועומדות נימא כפי סברת הלבוש שהקריעה על
בחקירה הנזכרת ,האחרונים הנזכרים ס"ל ירושלים כוללת בתוכה קריעה על ערי
שבכלל הקריעה על ירושלים כלול גם יהודה ,בזה אפשר להבין את חידושו של
קריעה על הרי יהודה ,ומפני זה הם פירשו המג"א הנזכר ,שכל ל' יום שהוא נפטר
את דינו של המג"א כנזכר ,שכל ל' יום מלקרוע על ירושלים לאחר שהוא דר
לראית ירושלים הוא נפטר מלקרוע על הרי בתוכה ,הרי הוא גם נפטר מלקרוע על הרי
יהודה ,כיון שערי יהודה בטלות הן יהודה ,כיון שערי יהודה בטלות הן לגבי
לירושלים ,ולכך כ"ז שהוא נפטר מלקרוע ירושלים והמקדש ,ולכך אפי' שהוא לא
על ירושלים הוא נפטר מלקרוע על הרי קרע על ירושלים מעולם לפי שהי' דר
יהודה ,אבל היעב"ץ ס"ל שלא נכלל בכלל בתוכה כל הזמן ,גם הוא פטור מלקרוע על
הקריעה על ירושלים גם קריעה על הרי ערי יהודה בתוך ל' יום לעזיבת ירושלים,
יהודה ,ומפני זה ס"ל שרק מי שקרע על כיון שהן בטלות לגבי ירושלים.
ירושלים הוא פטור מלקרוע על ערי יהודה, איברא דהגאון היעב"ץ במור וקציעה שם,
כיון שהקריעה על החמור פוטר מחיוב העיר על דברי המג"א הנזכר ,שתיבות "על
קריעה על הקל ממנו ,אבל מי שלא קרע על ערי יהודה" הן טעות ,וכך צריך לומר,
ירושלים ,וכגון שהוא הי' דר בתוכה ,הרי הרואה את ירושלים תוך ל' יום ,אע"פ שלא
הוא חייב קריעה על ערי יהודה אפי' בתוך קרע כגון שדר בתוכה ,א"צ לקרוע עלי'.
ל' יום לראית ירושלים. ומשמע דסבירא לי' לדינא ,שראית ירושלים
נג
יוסף גליון טו | מנחם-אב תשע"ה | שנה ב בית
הקורע על ערי יהודה ,ואח"כ ראה את ירושלים בחורבנה ,חוזר וקורע עלי'
קדושתה" ,ולכך גם מי שקרע על ערי ט .כתב הרב המגיד בשם הרמב"ן שם וז"ל,
יהודה חייב לעשות קריעה בפני עצמה על אני תמה ,כיון דקתני על הרי יהודה
ראית ירושלים בחורבנה ,בשביל צערו בחורבנן קורע ,מה צריך לומר שקורעים גם
החדש על ביטול קדושת ציון וירושלים. על ראית ירושלים ,הלא גם היא בכלל ערי
וזהו שחילקה הגמ' שם בין שתי הקריעות יהודה .וי"ל שאם קרע בערי יהודה חוזר
על הרי יהודה וירושלים ,וזאת בצורת וקורע על ירושלים ,וקורע על ערי יהודה
האמירה של הפסוק (ישעי' סד .ט) "ערי בפני עצמן ,ועל ירושלים קרע אחר בפני
קדשך היו מדבר ,ציון מדבר היתה ירושלים עצמו ,ואם קרע על ירושלים תחלה אינו
שממה" ,דבערי יהודה אומרים את הרישא קורע על שאר ערי יהודה ,שכבר קרע
"ערי קדשך היו מדבר" ,ומכאן שעיקר לקדושה שבכולן .ע"כ .וכ"פ הש"ע שם.
הקריעה עליהם הוא בגלל חורבן העיר ולא ומשמע שצריך לעשות קריעה גמורה
בשביל ביטול קדושת ארץ ישראל ,ואילו בשיעור של טפח ,ויעשה כמ"ש הש"ע (יו"ד
בירושלים אומרים את הסיפא "ציון מדבר סי' שמ סכ"ג) וז"ל ,קורע קרע בפני עצמו,
היתה ,ירושלים שממה" ,להורות שעיקר בין באותו קרע עצמו שמוסיף בו וקורע
הקריעה על ירושלים הוא בעבור ביטול עוד טפח ,ובין שמרחיק ג' אצבעות וקורע
קדושת ציון וירושלים ,ולא בעבור שממות טפח .ע"כ .והביאו הא"ר (או' ה) ,והכה"ח
ה"עיר" של ירושלים. (או' טו).
אולם מאידך מבואר בחידושי החת"ס שם, ונראה בביאור דבריו ,שסיבת הקריעה על
שגם הקריעה על ערי יהודה הוא לא משום ראית ירושלים אינה בשביל הצער על
ביטול ה"עיר" אלא משום ביטול "חורבן העיר" ,כי א"כ לא היינו צריכים
ה"קדושה" ,כי שלש קדושות המה ,ערי לעשות קריעה בפני עצמה על חורבן
יהודה קדושתן כעין קדושת תורה שבכתב, ירושלים למי שכבר קרע על ערי יהודה ,ואי
וקדושת ירושלים הוא כנגד קדושת תורה משום תוספת קדושה של העיר ירושלים
שבע"פ ,כי מציון תצא תורה שבע"פ משאר ערי יהודה ,בשביל זה היינו צריכים
בהוראה לכל ישראל ע"י הכרעת הספיקות להוסיף על קריעה ראשונה כל שהוא ,ולא
בדיני התורה .ומקום המקדש הוא קדושה היינו צריכים לעשות קריעה בפני עצמה,
שלישית מקום שאיבת רוח הקודש וסתרי שהרי כבר קרענו על חורבן עיר בישראל.
תורה ,וכמו שנא' (במדבר ז .פט) "מבין שני אלא בע"כ לומר ,שסיבת הקריעה על ראית
הכרובים וידבר אליו" .ולכך קורע על כל ירושלים הוא בשביל הצער על "ביטול
כו
נד
יוסף בן חיים אברהם
זיע"א הרבהדור הרה"ג
פוסק צג | | מרן
סימן קי
סימן בית
(פ"ד שם ,אלא זאת משום שכתב הרמב"ם קדושה בפני עצמה ,ערי יהודה -תורה
מהל' קידוש החודש הי"ב) "ואין מעברין את שבכתב ,ירושלים -תורה שבע"פ ,מקדש -
השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה תורת הנסתר .וכן אנכי רואה בשו"ת משנת
שנא' לשכנו תדרשו" ,ולכן קורעין עליהן יעב"ץ שם שכתב ,שהטעם שקורעים על
מפני שממות קדושתן. ערי יהודה ,אינו משום ביטול הישוב שהי'
כשרואה את ביהמ"ק בחורבנו ,לפעמים הוא מוסיף וקורע ,ולפעמים הוא קורע
עליו בפני עצמו
והב"ח שם כתב ביאור חדש וז"ל ,ולדידי י .והנה הגמ' במו"ק שם שאלה סתירה,
מאחר דהשתא בחורבנן קיימין ,אפשר מחד איתא בברייתא "קורע על מקדש
דבתי ירושלים כל כך חרבין עד שלא יראה ומוסיף על ירושלים" ,ומאידך גרסינן
משהגיע לצופים כי אם כותל המערבי, בברייתא אחרת "קורע על מקדש בפני
ובזה הוא פוגע במקדש תחלה .ע"כ .ולפי עצמו ,ועל ירושלים בפני עצמה" .ותירצה
דבריו צריך לומר ,שמתחלה סמוך לחורבן, הגמ' שם ,לא קשיא ,הא דפגע במקדש
לא היו בתי ירושלים כל כך חרבין ,אלא ברישא ,הא דפגע בירושלים ברישא.
עדיין היו בתי ירושלים עומדים במקצת וברש"י שם ,הא דפגע במקדש ברישא ,כגון
גובהם למחצה שליש ולרביע ,ולכך באותו שנכנס לירושלים בשידה תיבה ומגדל ,דלא
הזמן מי שראה את ירושלים בתחלה לא ראה ירושלים עד שראה את ביהמ"ק ,קורע
ראה את המקדש ,כיון שבתי ירושלים על המקדש ומוסיף על ירושלים ,אבל
הסתירו לו את המקדש ,אבל לאחר זמן בשלא נכנס בתיבה ,ופגע בירושלים
מרובה נחרבו בתי ירושלים לגמרי ערו ערו ברישא ,קורע על ירושלים בפני עצמה ,ועל
עד היסוד בה ,ובזה הזמן לא חזינן המקדש בפני עצמו.
לירושלים מלפני המקדש ,אלא בתחלה אולם הרמב"ם (פ"ה מהל' תעניות הט"ז) כתב
רואים את חורבן המקדש מלפני ירושלים. לחלק חילוק אחר ,דמי שבא דרך הר
ומי שרואה ביחד את חורבן ביהמ"ק עם הצופים רואה את ירושלים בתחלה ,ומי
חורבן ירושלים ,כתב הכה"ח (סקט"ז) וז"ל, שבא דרך המדבר פוגע במקדש תחלה.
מי שבא דרך הר הזיתים ,ומשם נראה וכ"כ הריטב"א שם (ד"ה הא דפגע במקדש),
המקדש וירושלים בבת אחת ,א"צ לקרוע שמי שבא ממזרח הוא פוגע במקדש תחלה,
כי אם קרע אחד .ע"כ .אולם היום בזמנינו שכן ירושלים נמוכה מהר הבית ונמצאת
שלא קורעים על ראית ירושלים ,אין נפק"מ ממערבו ,ואילו כשבא ממערב פוגע
בזה ,כי בלא"ה אין קורעים אלא על ראית בירושלים תחלה.
נה
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
ירושלים ועל המקדש ,ובתחלה יאמר את מקום המקדש ,ומ"מ כדאי לכוון במעשה
הפסוק שנאמר על ראית ירושלים ,ואח"כ הקריעה על חורבן ירושלים והמקדש ביחד,
יאמר את הפסוק שנאמר על ראית המקדש, ולכן יש להזכיר את שני הפסוקים הנזכרים
כיון שכך הוא סדרן במקרא בישעי' שם. לעיל ,שנאמרים על שתי הקריעות על
סה
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
וכן אם עושין (הגוים) דברים הראוים נעשית צורת הבישול ,או אולי בעינן בישול
לאכילה על די עישון ,מותרין .ובב"י כתב שיהיה דוקא על ידי אש ממש ואם לא כן
שמקורו בירושלמי נדרים (פ"ו ה"א) דמבואר לא חשיב בישול לענין בישו"ג לכאורה.
שם שאין במעושן בישו"ג וכתבוהו ובאמת שכצד זה משמע מלשון הרשב"א
הרשב"א והר"ן והרמב"ם וכו' ע"כ[ .ועיין בתורת הבית (בית ג שער ז ,צג ע"ב) וז"ל ,מה
בפני משה שכתב שם שהואיל והירושלמי הוא דבר שנכנס בכלל לשון בישול זה,
הסתפק שם ,אם כן בבישולי גוים דאיסורו בישול זה שאסרו בין בישול דקדרה דהא
מדרבנן נקטינן לקולא] .ולכאורה מכל זה שלקות תנן ,ובין בישול צלי ,דכל שהכשירו
משמע שכל הגזירה היתה בכה"ג שיש נכרי לאכילה על ידי "האור" אסור וכו'.
בישול באש ,אבל אם אין בישול באש עוד כתב שם בזה"ל ,הראב"ד ז"ל כתב
ממש א"כ תו לא הוי בישול שנאסר בגזירה דלמליחה לא אשכחן שום איסור דעיקר
זו .וידוע שהמיקרוגל אין בו בישול באש, הגזירה משום בישו"ג היא ויוצאה מן
אלא הבישול שנעשה בו הוא על ידי גלים המשנה דקתני "שלקות" ,אלמא דתולדות
אלקטרו מגנטיים שמכים באוכל הנמצא האור לבד אסרו אבל לא מליחה ,והדעת
בתוך המכשיר ,וע"י הגלים הללו המאכל מכרעת שאין קרוב הדעת במליחה וכ"כ
מתחמם .וביתר ביאור יעויין בקובץ תחומין הרמב"ן ז"ל ומביא ראיה ממתני' דבפרק
(תשמ"ז )36-21במאמרו של פרופסור הרב אין מעמידין דשרי כבשין שאין דרכן לתת
זאב לב שכתב ,שבישול זה נעשה על ידי לתוכו יין וחומץ אע"פ שהכבוש הרי הוא
בליעת גלים אלקטרו מגנטיים ,קרינה כמבושל ,אלמא לא אסרו אלא תולדות
בתדירות גבוהה ,וכל חומר שיש בו לחות האור לבד .ע"כ .ויעויין לרבינו הריב"ה
בולע קרינה זו .ועל ידי כך כל החומר הלח ביו"ד (סי' קיג סי"ג) שכתב ,ולא אסרו אלא
מתחמם ומתבשל .הרי שצורת הבישול בבישול שעל ידי האש ,אבל שלא על ידי
ואופיו שונה בהרבה מאחר ,ואין כאן אש האש ,אע"פ שמליח כרותח וכבוש כמבושל
המחממת או צולה את התבשיל ,אלא שרי .ומרן הב"י ז"ל כאן הביא דברי
התבשיל מתחמם מבפנים ע"י בליעת הרשב"א הללו וכתב ,דמדאמרינן במתני'
הקרינה וכו' .ע"ש .ולפי המתבאר מכל זה שם "דשלקות" אסור ואתיא מדכתיב (דברים
מבואר יוצא לכאורה שאין איסור בישולי ב ,כח) אוכל בכסף תשבירני וכו' ,מה מים
גוים אלא רק בבישול ע"י האש ,אבל מה שלא נשתנה ברייתן ע"י האור וכו' ,אלמא
שאינו נקרא אש וכדוגמת המיקרוגל ,נראה לא אסרו אלא ע"י האור .וגם יש ללמוד כן
שהדבר מותר .ולשון הראשונים האלו מדין דגים קטנים שמלחן ודג מליח
הועתק ברמ"א ז"ל (סי' קיג ס"ג) שאין דבסמוך .ע"ש .ועוד כתב הטור בהמשך,
סו
יוסף זיע"א לוי
הדור אלמוג
הרה"ג הרב קיב |
מרן פוסק סימןצג |
סימן בית
יותר מבישול דבאש ,ומה שלא נתפשטו במעושן ובמליח ובכבוש בישו"ג "שאין
תנורים אלו עדיין הוא משום דלא מצוי איסור בזה אלא בבישול על ידי אש" .ע"ש.
עדין הרבה תנורים ,וכשיהו מצויין ודאי ואין מדברי הש"ך (סק"א) קושיא כלל על
שישתמשו בהם כולי עלמא ,דהא הוא יותר הנ"ל ,כי שם מדבר הש"ך אם צריך שינוי
טוב וכו' .ע"ש .ומבואר דס"ל שמאחר מברייתו כדי שיאסר או לא ,אבל אין
שרש"י ז"ל מלמדנו שבישול בחמה שמותר כוונתו כלל אם צריך "אש" או לא ,דלא
הוא מפני שאין הדרך לבשל בחמה ,א"כ נחית לזה כלל כיעויין גם בדברי הר"ן
זהו יסוד ההיתר ,לכן מסיק שבמיקרוגל ושאר פוסקים שהביא שם ,וכן משמעות
שכן יש דרך לבשל בו ,א"כ יש בו איסור הסוגיא כמו שיראה המעיין היטב שם.
של בישולי גוים .ולכאורה יש לפרש גם ואכמ"ל.
בנידון דידן את לשון הרשב"א והראב"ד ב .אלא שלכאורה היה מקום לדחות את
שבעינן בישול באור ,שאין כוונתם שצריך האמור ,והוא ממה שכתב רש"י ז"ל בשבת
שיהיה בישול "באש" אלא כוונתם שיהיה (לט ע"א) אמר רב נחמן בחמה כולי עלמא
כדרך הבישול הנהוגה והנפוצה ,וממילא לא פליגי דשרי .וכתב רש"י ,דאין דרך
בנידון דידן שהעד העיד בנו האגר"מ בישולו בכך .עכ"ל לענייננו .וכן הוא בר"ן
שמבשלים במיקרוגל ,א"כ הוי דרך בישול, שם .ובשו"ת אגרות משה ח"ג (חאו"ח סי' נב)
ולענין בישו"ג יש לאסור .וכן ראיתי כתב ,שביאור דבריהם ז"ל הוא שלכאורה
בשבות יצחק ח"ו (עמ' ס-סא) שביאר דברי היה שייך ללמוד גם בישול על ידי חמה
הרשב"א כנ"ל שצריך שיהיה דרך בישול, שיהיה תולדה ,שהרי מכל האבות מלאכות
וציין עוד לדברי הכו"פ ביו"ד (סי' פז ס"ק יב)
שהיו במשכן הרי למדין לחייב גם כל
שביאר ספק הירושלמי בדין מעושן הדומה להאבות באותו החיוב ממש ,ונקרא
(והמבושל בחמי טבריא) דהויא בעיא דלא תולדות ,ולכן הוצרך רש"י לפרש שאין
איפשיטא ,שגוף הספק הוא ,אם יש דרך למדין בישול ע"י חמה מבישול שע"י האש
בישול לחממם בעשן או לא ,כיעויין שם. שהיה במשכן ,משום שאין דרך בישול בכך
ומזה הסיק שם (עמ' סא) שמאחר ומיקרוגל [ויעויין שם שאין לפרש דכוונת רש"י במ"ש
עושה בישול ממש וגם הוא דרך בישול, "אין דרך בישול בכך" ,היינו דהוי כעושה
א"כ המתבשל בו הוא בכלל איסור שלקות מלאכה כלאחר יד .ע"ש .וכן עיין עוד בפרט זה
דקתני במתני' דאסור .והוסיף ,שכן שמע באגלי טל מלאכת האופה סי' יט ס"ק מד.
מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שאין מקום להקל ואכמ"ל] .וכ' האגר"מ שלפי זה במיקרוגל
בבישו"ג במיקרוגל .ע"ש. (וייו אוען) שטוב לבשל בו כמו באש ממש,
ג .איברא שיש להעיר בזה אחהמ"ר מכת"ר, ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו
סז
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
המג"א (סי' שא ס"ק נז) שכתב שעד היום שמה שכתבו שהיום הדרך לבשל במיקרוגל
שהרגילות היא לשטוח בגדים כנגד השמש ואלו שיש להם תנור זה משתמשים בו יותר
כדי ללבנן ,ואפילו הכי פטורים משום מתנור רגיל וכו ,זה אינו ,כי היום רוב ככל
מלאכת מלבן ,והיינו טעמא שהליבון הוא העולם אינו מבשל במיקרוגל אלא רק
כמו מבשל ,וכשם שבמבשל אם בישל ע"י מחמם במיקרוגל .ואחר בירור שעשיתי
חמה פטור ,כך במלבן .ומוכח דאע"פ בהרבה מקומות ששאלתים על ענין זה,
שהרגילות היא ללבן בשמש ,אפילו הכי כולם ענו ואמרו פה אחד שאין הם
פטור .ועל כרחך היינו טעמא שאין זה דרך מבשלים במיקרוגל כלל וכלל ,והעירו
מלבן הרגיל ,וכן גבי מלאכת מבשל חשיב שאע"פ שיש במיקורגל אפשרות להעבירו
כמלאכה כלאחר יד וכמלאכה שאינה למצב של "בישול" ,מכל מקום אף אחד
כדרכה .ולפי זה גם אם היום הרגילות מהם לא משתמש באפשרות זו .ויתכן
לבשל במיקרוגל אפילו הכי הוי מלאכה שהאגר"מ ז"ל קאי על מיקרוגל שיש בו
כלאחר יד דאין בזה חיוב מן התורה. גופי השחמה ודמי לטוסטר אובן שהוא
והוסיף שם עוד שכך היתה להם קבלה כתנור לכל דבר ,אבל במיקרוגל המצוי
דבענין בישול צריך להיות דומיא דמשכן, בזמננו אין הדבר כן .וחוץ מזה אפשר לומר
ששם היה על ידי אש ותולדותיה ,ולא ע"י שגם האגר"מ ז"ל דס"ל שכוונת רש"י
דבר אחר ,והיינו דכיון שאין רגילות מותר בשבת הנ"ל היא שאין דרך העולם לבשל
לבשל בחמה ,כיון שאין זה "בישול" כלל, בחמה ,זהו דוקא לגבי שבת אבל הכא
וחסר כאן שבח עצים בפת ,וממילא גם אם בבישולי גוים יתכן ויודה שכוונת הרשב"א
תהיה רגילות לבשל בשמש ,מ"מ מותר והראב"ד היא שבעינן בישול באש ממש
וכו' .ע"ש .ושו"מ במנחת אשר להגר"א וממילא במיקרוגל אין זה אש .ולפי זה גם
וויס נר"ו חלק ה (דברים) סי' ו שכתב ,שאין מ"ש בשבות יצחק הנ"ל שהוא דרך בישול
היום הדרך לבשל במיקרוגל כלל .ע"ש. ועושה בישול ,פוק חזי מאי עמא דבר שאף
אלא שאכתי יש מקום לעורר בכל זה, אחד לא מבשל בו ,וגם אם נמצא מי
שלכאורה על פי הטעמים והסיבות שחז"ל שמבשל בו הרי הוא ממיעוטא דמיעוטא
גזרו בישולי גוים ,יש לאסור בישו"ג דחשיב כמאן דליתא .וא"כ אי אפשר
במיקרוגל .דיעויין ברש"י במתניתין (לה לסמוך על זה ולומר שכך הוא הדרך .ורק
ע"ב) שגזירת שלקות היא משום חתנות, שמעתי שיש שמבשלים בו תפוחי אדמה
וא"כ גם במיקרוגל איכא למיחש לחתנות. ואורז ותו לא ,אבל גם אלו שעושים כן
וגם לטעם שכתב רש"י ז"ל בדף לח ע"א אינם אלא מיעוט דמיעוט .ועיין במנחת
שיש חשש שהגוי יערב דברים טמאים שלמה ח"א (סי' יב בהע') שהעיר מדברי
סח
יוסף זיע"א לוי
הדור אלמוג
הרה"ג הרב קיב |
מרן פוסק סימןצג |
סימן בית
האש ,על כן נראה שאין איסור בישול גוים באוכל ,הרי שגם במיקרוגל יש חשש זה.
במיקרוגל .וכ"כ להתיר בספר המטבח וכן מצאתי בשו"ת שבט הלוי ח"ח (סי' קפה)
בהלכה (אדרעי עמ' קמט) ובשו"ת ישיב משה שכתב שדבר פשוט שיש במיקרוגל איסור
(טורצקי חאו"ח סי' יח) ובספר כשרות השלחן בישול נכרים ,שלכל הטעמים שאסרו חז"ל
(דיני בישו"ג סוף הע' ו עמ' סד) ,וכ"כ בספר בישו"ג ,זה שייך במיקרוגל דמאחר
חוקותי תשמורו (פרק ל עמ' תיט הלכה יט) שהגזירה משום חתנות וגזרו להינזר מהם
ובספר ויצבור יוסף (פ"ב הכ"ו) וכ"כ הרב ולהתרחק ,א"כ מה אכפת צורת ואיכות
פרופסור זאב לב בספרו מערכי לב (עמ' הבשול ,כל שנתבשל והוכן לסעודה באופן
תמז) שנשאל מרבנים מהעיר טורנטו ,האם הרגיל ואוכלים מאכל זה באופן רגיל ,היא
מותר להשתמש בתנורי מיקרוגל שהגוי הגזירה שגזרו חז"ל .ע"ש .וע"ע בקובץ
מבשל בו לישראל או לא ,וסו"ד העלה מבית לוי (ניסן ,עמ' .)46וכעין זה מצדד ה"ה
להקל ,ועיקר יסוד היתרו תמך על פי דברי בירחון אור תורה תש"ס (שצב) שכתב
הראשונים הנ"ל שעיקר הגזירה היתה על שנראה להחמיר בזה כיון שעכ"פ התוצאה
אור ותולדות האור ,ולכולי עלמא תנור שוה לחימום באש אחרת .עיין שם .אמנם
מיקרוגל אינו נחשב כאור או תולדות האור, אפשר לומר שמאחר ואין היום רגילות
ולכן נראה לו שהמיקל לא הפסיד .ע"ש. לבשל במיקרוגל ,א"כ אין איסור בזה מכיון
ועיין עוד בספר עוטה אור (טולדנו ,שבת, שאין במציאות דרך להביא את האוכל
מהדורה חדשה עמ' ס) שמצדד להקל בבישו"ג למצב מבושל כמו בקדרה למיקרוגל ,ויתכן
במיקרוגל ,כמו שלא גזרו בכבוש אלא דס"ל שהדרך היום לבשל במיקרוגל ,וזה
שסיים "וצ"ע" .ומפורש להיתר בשו"ת אינו כמבואר( .וודאי שאין לומר שמסכים הרב
רבבות אפרים חלק ח (סי' תקיא אות ד) שכתב שבה"ל שאין מבשלים במיקרוגל אלא רק מחממים
וז"ל ,הנלענ"ד דמבואר בטור יו"ד (סי' קיג) ולכן אסור ,שהרי לא זו היתה גזירת חז"ל אלא
גזירת חז"ל היתה על "בישול" נוכרים ולא על
דלא אסרו בבישול גוים אלא בישול שעל חימום אוכל .וזה ברור ופשוט).
ידי האש ,אבל שלא ע"י האש ,אע"פ
שמליח כרותח וכבוש כמבושל שרי, ד .ובהיותי בזה גמרתי חיפוש מחיפוש
ומבואר בב"י דלא אסרו אלא תולדות האש, בדברי האחרונים ,ונוכחתי לראות שרבים
ומיקרוגל הו"ל כבישול ע"י חמה ואינו מהם מתירים בישול נכרים במיקרוגל,
חייב ,ואף שהסיבה היא משום חתנות חלקם מהטעמים הנ"ל ,וחלקם מטעמים
לעכו"ם (וכ' שם שלעצמו הוא מחמיר) .וסיים, נוספים כפי שיבואר בהמשך .דיעויין בספר
ושמחתי שראיתי בספר מטבח בהלכה הכשרות בהלכה (מהדורא שמינית עמ' שפב הע'
שבעמ' קנא כתב ,תשובה ,אין דין בישולי )59שכ' ,שמאחר שאין כאן בישול על ידי
סט
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
נקטו הש"ע וכל הפוסקים דאין בזה איסור גוים במיקרו וועו .עכל"ק.
בישולי גוים ,דל"ג אלא בבשול של אש וככל המחזה הזה ראיתי גם לגאון הגדול
וכמבואר .עכ"ד( .ומ"ש בסו"ד בד"ה וכך נראה, רבי אשר וויס נר"ו במנחת אשר (דברים סי'
עיין במערכי לב עמ' תנג שכתב כעין זה .ודו"ק). ו) שהאריך בנידון דידן ,וכ' שראה בספר
(סי' פו)וע"ע בקובץ אור תורה תש"ס שבות יצחק הנ"ל בשם מרן הגריש"א ז"ל
שהסיק להקל .וכ"כ בספר שבתותי תשמרו לאסור ,ושכ"כ בשבה"ל ששני הטעמים
(פרק יח סק"ב) כיון דמיקרוגל אינו אש .ע"ש. שייכים הכא .והעיר על זה שאין להתעלם
ה .וכן בקודש חזיתיה להגאון הגדול רבי מלשון הטור והרמ"א דלא אסרו אלא
חיים פנחס שיינברג זצ"ל במאמרו שנדפס "בבישול ע"י האש" ואף בבישול קיטור
בקובץ אורייתא (חלק יח ,עמ' קלט ,ענף ז -ח) נחלקו האחרונים ורבים הקילו כמבואר
שכתב שנראה לו מכמה וכמה סיבות לדון בדרכ"ת (סי' קיג ס"ק טז) בשם הרב שם אריה
את הבישול במיקרוגל כדין גרמא בלבד. ועוד אחרונים ,ובבישול בקיטור גרע טפי
הא' ,מחמת השינויים בכח החשמלי ומיהוי דיש כאן חום שבא מן האש ממש ודומה
גלים ואח"כ הכאת הפרידות ורק מזה קצת לצלי ,משא"כ במיקרוגל שאין בו
האחרון בא כל חום המבשל .והב', מקור חום חיצוני כלל ואין כאן גחלת וכד'
מדנעשה באמצע דבר שאין בו ממש שמוציא חום ,אלא גלים אלקטרו מגנטיים
ותערובת אויר בעלמא .והג' ,מדאין שגורמים לשינוי מולקולרי בחומר אורגני
הבישול ע"י כח ראשון .ד' ,מדאין כל הכח (דהיינו התבשיל) ,והחום נוצר בתוך האוכל
הנצרך לבישול נמצא בעולם בשעת התחלת ולא מבחוץ ,ובודאי אין כאן בישול ע"י
הבישול .ה' ,מדאינו ודאי שסוף החשמל אש .והוסיף ,ואף אם נתעקש לטעון דאין
לבוא .ו' ,ולפי זה למ"ד שבסגירת מעגל כוונת הטור והרמ"א דוקא לבישול של אש
חשמלי ליכא איסור מדאורייתא ,לא יהיה אלא לעיקר דרך בישול ,נראה דאף בזמננו
בתנור מיקרוגל שום מלאכה דאורייתא אין בשול במיקרוגל עיקר דרך בישול (וזהו
כלל .ע"כ[ .עיין שם בהרחבה ,ובביאור כל כדלעיל) ,ואין איכותו כאיכות בישול ע"ג
סעיף וסעיף ,ומפני אריכות הדברים ציינתי רק האש והמקפידים על טיב וטעם האוכל ,אין
ראשי פרקים] .ובענף ח כתב ,שנראה להקל מבשלים בתנורים אלה ,ומ"ש בשבה"ל
לכאורה בבישולי גוים במיקרוגל .ועיין עוד דמ"מ שייך בזה חתנות וחשש שמא יאכילו
בשו"ת מנחת חן חיו"ד (סי' ד אות יג) שכתב, דברים טמאים ,תמיהני ,וכי מי יאמר
שהחום של המיקרוגל אינו אש ,אף דעכשיו שבמעושן וכבוש לא שייכי חששות אלה,
בזמננו הדרך לבשל בזה (זה אינו מוסכם כלל, ואף בהם אמרו דהוי כבשול לגבי איסור
כיעויין לעיל) אין לגזור גזירות חדשות והיתר וחשש בליעת איסורים ,ואעפ"כ
ע
יוסף זיע"א לוי
הדור אלמוג
הרה"ג הרב קיב |
מרן פוסק סימןצג |
סימן בית
חמה שאינו כדרכו שרי .ולכן תנורי מדעתינו ,וכמו דאם ישתנה המצב ויהיה
מיקרוגל שאין שם אש כלל לא עדיף מחמי רוב מאכל בני אדם כבוש ,אין בזה איסור
טבריא ומבשל בחמה דנראה דאין בו בישו"ג ,א"כ הכא נמי בזה כיון דאין זה
בישול עכו"ם כיון שהוא בישול שלא אש .ושוב הביא דברי השבה"ל לאסור
כדרכו .ואע"פ שבזמן הזה נעשה כדרכו ובסיכום ההלכות (אות ז) כתב ,שלכתחילה
(עיין לעיל שזה אינו) ,מכל מקום לא חל על זה ודאי צריכים לחוש ולהחמיר הואיל ויש
הגזירה של בישול עכו"ם שווה .עכ"ל .וכן בזה דעות בין גדולי זמננו ,אבל בדיעבד יש
העלה בספר חלקת בנימין (הל' מאכלי עכו"ם להקל .ע"ש.
סי' קיג סי"ג) .ע"ש .וע"ע בספר ויהי בנסוע ואע"פ שכעת ראיתי ומצאתי שכסברת הרב
(הל' בישו"ג עמ' תקיז ה"י) מ"ש בזה .ומכל שבה"ל נר"ו כתב כן בשו"ת תשובות
הנ"ל יש להעיר על מ"ש בספר פתבג המלך והנהגות ח"ה (סי' רמט ,ב) והביאו בספר
(עמ' רז ואילך) לאסור בישו"ג במיקרוגל ,כיון עזרה כהלכה (בייפוס עמ' קו הע' י) .ע"ש.
"שהמאכל שוה בטעמו ובצורתו לבישול וכ"כ בשו"ת כנסת יחזקאל ח"ב (סי' יב)
ע"י האש הדבר ברור שיש לאוסרו" .ע"ש. ובספר בין ישראל לעמים (פ"ז ה"ה) ,וכן
וכבר כתבנו לעיל שאין המאכל יוצא באותו מצדד בגנוזות הפרשה (דברים ,תעג ואילך),
טיב וטעם ואיכות כמו המתבשל בתנור מכל מקום נראה שהואיל וכל האיסור
ואין על זה חולק ועל טעם וריח כזה אין דרבנן ,א"כ קיי"ל דבפלוגתא דרבנן נקטינן
מה להתווכח ואין הדבר "ברור" כלל לקולא מעיקר הדין ורק מי שרוצה להחמיר,
לאסור ואדרבה יש להתיר באיסור דרבנן יחמיר לעצמו .ושוב מצאתי בשו"ת להורות
שהרבה מאוד מקילים .ומ"ש שם שלא הוי נתן ח"ז (סי' סד) שכ' שאין איסור בישולי
גזירה חדשה "שאם באמת היה בזמן חז"ל עכו"ם במיקרוגל .וטעמו על פי רש"י ז"ל
היו גוזרים ואוסרים אותו כי הטעם שוה". בשבת (טל ע"א) שכתב שבשול בחמה מותר
ע"כ .אינני יודע מניין לו ודאות זו שהיו מפני שאין דרך בישול בכך .וביאר ,שהרי
גוזרים על זה ,וכנראה שמה שהביאו לכתוב כל דיני התורה נאמרו דוקא בכדרכן,
כן הוא מפני שנמשך אחר דברי השבו"י וכמ"ש בשו"ת הרי"מ (סי' יד) ובאגלי טל
והרב שבה"ל הנ"ל ,אמנם אחר שמבואר פתיחה (סק"ג) ,וא"כ כשאמרה תורה (בבשר
מכל הנ"ל שרבים מגדולי הפוסקים וחלב) לא תבשל גדי בחלב אמו ,הכוונה
מתירים ,א"כ תו לא הויא ודאות באומדנא שלא יבשלו כדרך בישולו ,וא"כ בישול
זאת ועיקר האיסור אינו אלא דרבנן וקיי"ל בחמי טבריא הוא בישול שלא כדרכו ,וא"כ
ספק דרבנן לקולא .וידועים דברי הגרי"ח ברור שגם באיסור דרבנן לא אסרו חז"ל
ז"ל בספר ידי חיים (עמ' קצט-ר) לגבי היתר אלא דוקא כדרכו ,וא"כ כשמבשל בתולדות
עא
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
ישראל לעמים (פרק ז ה"ד וה"ה) אסר בישול הנסיעה באופניים שכתב שאין לגזור גזירות
שנעשה בקיטור וכן במיקרוגל ,ולא ראיתי חדשות מדעתינו שכל דבר שלא גזרו בו
בדבריהם כדי שכנוע וגם לא הזכירו מכל חז"ל בפירוש ,אין אנו יכולים לגזור בו
המתירים כלל וגם הם נראה שנמשכו אחר ולאוסרו" ,אע"פ שהוא דומה ממש לאותו
הוראת השבה"ל וכנ"ל .אבל זה אינו פשוט דבר שגזרו בו חז"ל ,ואפילו הוא עדיף
כל כך וכמבואר .ודע שכל זה אפילו בביתו ממנו ,ועוד שכיון שהאופניים הללו הם
של גוי (במיקרוגל כשר וכד' מה שבמציאות קשה דבר חדש שלא היו בזמן חז"ל ,אפילו היינו
למצוא) אמנם אם מדובר בביתו של ישראל, מוצאים טעם לומר שבודאי אילו היו בזמנם
הרי בלאו הכי פסק מרן מלכא רבינו הגדול היו גוזרים עליהם לאוסרם משום שמא
זצ"ל בשו"ת יבי"א ח"ט (חיו"ד סי' ו) שיש יבואו לתקנם בשבת ,עם כל זה כיון
להקל מעיקר הדין על פי ספק ספיקא שרבותינו חכמי התלמוד הראשונים שהיה
המבואר שם .וזה פשוט .וכעת ראיתי בידם כח לגזור אינם מצויים עתה
בשו"ת תורת אבי שכתב (בעמ' רטז) תשובה בדורותינו לאוסרם ,אנו אין לנו כח לאסור
בדין זה והעלה להקל .עיין שם. את המותר משום גזרה וכו' .עכל"ל .והובא
קם דינא: ביבי"א ח"י (חאו"ח סי' נה אות כט) ודון מינה
נחלקו גדולי דורנו במכשיר המיקרוגל אם לנ"ד .ואה"נ שמי שרוצה להחמיר שיחמיר
יש בו איסור של בישולי גוים או לא .יש לעצמו ,אבל אין לנו לאסור אלא אדרבה
אוסרים ויש מתירים .ונראה שמעיקר הדין יש להתיר מעיקר הדין .וע"ע בספר מעיין
יש להקל ,הואיל והוא איסור דרבנן אומר (חלק ה סי' יב בהע') .ע"ש .וכזאת יש
ובדרבנן שומעים להקל .ומ"מ הרוצה להעיר אחהמ"ר על מה שכתב גם בספר
להחמיר תבוא עליו ברכה .וכל זה בבית גוי אור ההלכה יו"ד (סי' קיג ס"ק סב) לאסור
ובמיקרוגל כשר ,אבל בבית ישראל יש בישו"ג במיקרוגל .שנראה שנעלם ממנו כל
להקל בשופי. דברי האחרונים הנ"ל שהתירו .ובספר בין
עב
יוסף נזרית הדוראורן
זיע"א פוסק הרב
מרןהרה"ג
קיג |
סימןצג |
סימן בית
סימן קיג
עג
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
משא"כ בשאר ימי השבוע .ט .ועוד ,שאי חיד"א בכסא רחמים
(על מסכת סופרים סג ע"א
אפשר לומר שהוא שעת הדחק ממש בגלל ד"ה הלכה ב) חזר בו ממ"ש בברכי יוסף
שמתפללים בשעה זו ואי אפשר לקבצם (סימן תערב) ,ודעתו שאין הסתם מסכים ליש
אח"כ ,שהלא אפשר להדליק בלא ברכה, אומרים ,דהיינו לסתם אף בשעת הדחק אין
כמו שיש שנהגו בכל הדלקה בבית הכנסת, להדליק בפלג המנחה .ג .וגם לסברת הי"א
דומיא דמ"ש בשו"ת בנין שלמה (סימן נג) נחלקו האחרונים האם מברך על ההדלקה,
ובשו"ת מלמד להועיל (סימן קכא) ונהר שלהרב משנ"ב (שם) מברך ,ולכה"ח (שם)
מצרים (דף נ סוף ע"ב) לגבי הדלקה אין לברך .ואף שמשמעות הש"ע לברך,
שמדליקים בבוקר בבית הכנסת לפרסום מ"מ קי"ל ספק ברכות להקל אף נגד מרן,
הנס ,ועוד בזמננו יש מניינים רבים אח"כ. כ"ש מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב
י .ועוד ,גם במקומות שנהגו להתפלל כן כל (סימן טו) ועוד .ד .ועוד ,כל ההדלקה בבית
השנה אין ראוי להנהיג כן לכתחילה, הכנסת הוא חידוש ,דהוא מנהג ואין
להכניס עצמו לכל הספקות הנ"ל .וכן מי מברכים על מנהג לדעת הרמב"ם (פי"א
שהזדמן למנין כזה שנהגו לכתחילה ,לא מהלכות ברכות ה"ז ,ופ"ג מהלכות חנוכה ה"ז)
יכניס עצמו בספק אמן יתומה ,רק יוכל והש"ע (סימן תכב) שאין מברכין על ההלל
לענות תוך כדי הברכה ברוך ה' לעולם אמן בר"ח מאחר שהוא מנהג ,ואע"פ שהכלבו
ואמן ,כך שבסיום הברכה יאמר ו'אמן'. (ס' מד דף עא) והריב"ש (סימן קיא) נתנו
למנהג זה סימוכין דקשוט ,הוו דלא להוסיף
אמנם מאידך גיסא אפשר לומר דהואיל עלה .ה .ועוד ,שיש אומרים שהדלקה ביום
והיא מחלוקת במצוה ולא בברכה ,לא הוי שרגא בטהרא ואינו מועיל .ו .ועוד,
אמרינן בכה"ג סב"ל כמ"ש הרדב"ז ח"ב שגם הראשונים שהתירו להדליק קודם
(סימן תרכו) והביאו מרן מופת הדור זצוק"ל השקיעה דיברו על זמן ר"ת שקודם 3דקות
ביבי"א ח"ט (יו"ד סימן כ אות ג) .ועוד הבה"ל קודם השקיעה שלנו ,שאז ניכרת ההדלקה
בסימן תערב הוכיח דגם להרמב"ם שכתב בשעה זו ,וגם הש"ע דיבר לפי זמן ר"ת .ז.
שאין מקדימין זהו דוקא בזמן הרבה, ועוד ,שגם בזבחי צדק ח"ב (או"ח סימן כט)
משא"כ ברבע שעה ואפילו חצי שעה אין שנתן סימוכין למנהג שנוהג כן בעירו
ההקדמה ניכרת בזה .ועוד יש לומר, להדליק בבית הכנסת בברכה מפלג המנחה,
דהואיל ונהגו כבר להתפלל מנחה וערבית נראה שהוא לתרץ המנהג אבל אינו ראוי
מוקדמת בפלג המנחה ,ואף שעושים בזה לקבוע לכתחילה כן .ח .ואין ללמוד מערב
תרי דסתרי ,מ"מ כבר נהגו כך בציבור, שבת שכולם מדליקים בשעה זו ,דהואיל
ההדלקה נגררת אחר מנחה ,לפני המנהג ואי אפשר אחרת מחמת השבת זה זמנה,
עד
יוסף עזרן ב
חנןשנה הרה"ג הרב
תשע"ו | קידכ| | טבת
סימןגליון בית
אם קובעים מנין מיוחד לחנוכה כדי שכתב הרמ"א בסימן תרעא שמדליקין בין
להקדים ערבית לפני ההדלקה ,נכון לקבוע מנחה לערבית ,וכמו שהחשיבו לילה
שידליקו בבית הכנסת החנוכיה מהשקיעה לערבית ה"ה להדלקת הנר ובפרט בזמן
ואילך ולא קודם. הסמוך לשקיעה ,בחצי שעה קודם צאת
הכוכבים כמו שכתב הבה"ל (בסימן תערב
לסיכום: ד"ה ולא מקדימים) ,ואף שיש לחלק דערבית
לכתחילה נכון להדליק בבית הכנסת הוא מטעם שהוא כנגד הקורבנות והוא זמן
החנוכיה בתחילת השקיעה ואילך ולא קודם הקרבת אברים ופדרים ,משא"כ הדלקה
לכן ,ואם מתפללים ערבית לפני השקיעה צריכה להיות בלילה ממש ,וכמו שלגבי
נכון להדליק את החנוכיה לאחר ערבית ק"ש צריך לחזור ולקראה בצאת הכוכבים,
אחר קדיש תתקבל באופן שאז כבר שקעה אמנם יש להשיב דסוף סוף ערבית והדלקה
החמה ,וכך יוכלו להגיע לבית להדליק שניהם מדרבנן ולכן אזלינן בהם לקולא,
בתחילת צאת הכוכבים ,מ"מ הסומכים משא"כ בק"ש שהיא דאוריתא ,לכן אותם
להדליק בין מנחה לערבית כשמתפללים מקומות שנהגו כן וקשה לשנות מנהגן בזה
ערבית בפלג המנחה אין למחות בידם להדליק מהשקיעה יש להם על מה
בחוזקה שיש להם על מה שיסמוכו. שיסמוכו ,וכמ"ש בזבחי צדק (שם) אולם
עה
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
ועוד נלע"ד להוכיח מדברי רש"י בברכות אלא מדרבנן .והאי דרשא אסמכתא בעלמא
(כ :ד"ה קידוש היום וכו') דפירש אהא הוא.
דאקשינן התם על ר' אדא בר אהבא שאמר א .והנה הא מלתא תליא בפירוש הסוגיא
שנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה בריש נזיר (ג ,):מתניתין דלא כר' שמעון,
והא מצוות עשה שהזמן גרמא היא" ,זכור דתניא ר' שמעון אומר ,אינו חייב עד שידור
את יום השבת לקדשו זוכרהו על היין". מכולם .ורבנן אמרי ,אפילו לא נזר אלא חד
הרי להדיא מדבריו דהיין הוא חלק ממצוות מינהון ,הוי נזיר .ואמרינן מאי טעמא דר'
עשה ,שוב מצאתי שכן הוכיח מדברי רש"י שמעון ,אמר קרא (במדבר פרק ו פסוק ד),
בספר ערוך השלחן (עפשטיין סימן רעא אות ב), "מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד
וכן רמז לזה בשו"ת חזון עובדיה (סימן ב זג" ורבנן מאי טעמא ,אמר קרא (במדבר פרק
עמ' כז) .ודו"ק היטב. ו פסוק ג) "מיין ושכר יזיר" .ומקשינן ור'
וכן מוכח בדברי רש"י בשבועות (כ :ד"ה שמעון הא כתיב נמי מיין ושכר יזיר,
כדרב אדא וכו') .ע"שץ דו"ק . ומתרצינן ההוא מיבעי ליה לאסור יין
אך הנה יעוין להתוס' בנזיר (ד .ד"ה מאי היא מצווה כיין רשות .ומפרשינן מאי היא
וכו') שפירשו בשם ר"ת דברי הגמ' בתמיה קדושתא והבדלתא ופרכינן הרי מושבע
וכי הוא מושבע מהר סיני לקדש על היין, ועומד עליו מהר סיני ,ופירש רש"י (בד"ה
שצריך פסוק לרבות זאת ,הא אינו אלא כיין הרי משובע וכו') "דכתיב זכור את יום השבת
רשות .ע"ש בדברי התוס' .וא"כ מבואר לקדשו זכרהו על היין" .הרי להדיא מדברי
להדיא מדבריהם דסבירא להו שקידוש על רש"י שקידוש על היין מושבע ועומד מהר
היין הוי מדרבנן ,ודלא כרש"י. סיני הוא ,וא"כ מבואר מדברי רש"י
והנה יעוין להתוס' בפסחים (קו .ד"ה זוכרהו שקידוש על היין הוי מדאורייתא.
על היין וכו') בפירוש הראשון שכתבו "ונראה וכן נראה מדברי רש"י בספר פרדס הגדול
דהקידוש על היין אסמכתא היא" ,ומבואר (סימן קיב) שכתב" ,ואפילו אם נדור הוא
להדיא מדבריהם דקידוש על היין מדרבנן ועומד מבערב שבת שלא לאכול ,יכול הוא
הוי .אמנם לפירושם השני שכתבו "ועוד לקדש על הפת וכו' ,ומושבע ועומד מהר
מצינו למימר דקידוש על היין דבר תורה, סיני הוא" .הרי להדיא מדבריו דקידוש על
אבל הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו היין או על הפת הוי מדאורייתא.8
מדרבנן" .ומבואר בתירוצם זה שסברו
8א.ה .ולכאורה אפ"ל ,דבאמת מדרבנן הוא ,אך
"מתנה על מה שכתוב בתורה" ,שתנאו בטל. מה שכתב רש"י שהוא מושבע ועומד מהר סיני,
ואכמ"ל .ואי"ה עוד חזון למועד[ .וע' בס' נתן היינו לשמוע בקול דברי חכמים .ובאמת שיש
פריו (נדרים טו.]): להרחיב בעניין זה ,אם גם בדברבנן אמרינן
עו
יוסף עזרןב
חנןשנה הרה"ג הרב
תשע"ו | קידכ| | טבת
סימןגליון בית
(חלק ד סו"ס קח ,וסימן הרשב"א בתשובותיו כדעת רש"י שקידוש על היין הוי
רצה) .ע"ש .וכ"כ האור זרוע (הלכות ערב שבת מדאורייתא .וכן הביאו ב' תירוצים אלו
ס"ס כה) .ע"ש. התוס' בשבועות (כ :ד"ה נשים חייבות) .ע"ש
והנה קשיא לי טובא ,דהנה נתבאר לעיל בדבריהם .ויעוין עוד בדברי התוס' בסוכה
דסבירא ליה לרש"י בכמה מקומות דקידוש (לח .ד"ה מאי קושיא וכו') שכתבו להדיא
על היין מדאורייתא הוי ,אלא דהנה יעוין דקידוש על היין אינו אלא מדרבנן .ואנכי
ברש"י בפסחים (קיד .ד"ה מברך על היין וכו') הרואה להתוס' בסוטה (לב .ד"ה קריאת שמע
שכתב" ,והוא הדין למקדש על הפת". וכו') שהקשו אהא דשנינו התם ,ואלו
ומבואר להדיא מדברי רש"י שאפשר לקדש נאמרין בכל לשון ולא מנה קידוש ,וכתבו
על הפת .וכ"כ עוד רש"י בברכות (נא :ד"ה "וליכא למימר דלא נקט אלא דאורייתא
שהיין גורם וכו') .ע"ש .וכ"כ עוד בסוכה (נו. וכו' ועוד דהתם משמע דקידוש דאורייתא
ד"ה שהיין גורם וכו') .ע"ש .ותימה ,מאחר והכי נמי משמע בריש מס' נזיר" .והנה מאי
וסבירא ליה לרש"י שקידוש על היין דאמרו התוס' קידוש כוונתם לדין הקידוש
מדאורייתא הוי ,א"כ איך אפשר לקדש על על היין ,וכמו שביאר שם הרש"ש דדין
הפת. האמירה נכלל במאי דתנן "תפלה"
והנה יעוין לרש"י בספר הפרדס (סימן קיב) שמזכירים שם ברכת מקדש השבת ,ומה
שכתב ,דהא דאמרינן זוכרהו על היין ,לאו שהביאו ראיה מנזיר דקידוש על היין
דווקא ,אלא ה"ה פת ,ונקט יין שמשמח מדאורייתא הוי ,ביאר הרש"ש דסברו
אלוקים ואדם .ע"ש בדבריו .וא"כ מיושבת התוס' כדעת רש"י שם בנזיר ,שביאר שעל
הקושיא ,דאפילו למאן דסבירא ליה היין מושבע ועומד מהר סיני הוא .ונמצא
דקידוש על היין דאורייתא ,מ"מ ה"ה דעת התוס' בסוטה כדעת רש"י ,שקידוש
שאפשר מן התורה לקדש על הפת .ולפי זה על היין מדאורייתא הוא.
ירדה ראיית הרא"ש והרשב"א והאור זרוע, ב .ובהיותי בזה מצאתי להרא"ש בפירושו
שקידוש על היין מדרבנן ,מהא דאפשר לנזיר (ד ).שכתב להוכיח שקידוש על היין
לקדש על הפת דאפילו אי נימא שקידוש מדרבנן ,מהא דאמרינן בפסחים (קו ):דרב,
על היין מדאורייתא ,מ"מ ה"ה לפת וכמו מתי שהיה חביב לו הפת היה מקדש על
שביאר רש"י בספר הפרדס .והנלע"ד הפת .ומבואר דאפשר לקדש על הפת ,ואם
כתבתי. קידש על היין הוי מדאורייתא ,איך אפשר
ג .והייתי צופה להרמב"ם שכתב בהלכות לקדש על הפת? אלא ודאי דקידוש על היין
שבת (פרק כט הלכה ו) "מדברי סופרים לקדש מדרבנן הוי .וכ"כ עוד בתוספותיו לברכות
על היין" ,ומבואר להדיא מדבריו דסבר (כ :ד"ה נשים וכו') .ע"ש .וכ"כ להוכיח
עז
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
ועל היין מדרבנן הוא .וכן היא דעת דקידוש על היין מדרבנן הוי .וכ"כ עוד
המרדכי בברכות (פרק מי שמתו אות סא) בהלכות נזירות (פרק ז הלכה יא) ,וכ"כ עוד
דקידוש על היין מדרבנן הוי .ע"ש. בהלכות חנוכה (פרק ד הלכה יג) .ע"ש
ואנכי הרואה להריב"ש שכתב בתשובה בדבריו.
(סימן קנט)" ,9והרי זה כנשבע שלא יקדש והנה יעוין עוד להרמב"ן בפירושו על
קידוש היום לא ביין ולא בפת ,דודאי הוי התורה (שמות פרק כ פסוק ח) שכתב להדיא
נשבע לבטל את המצוה ולא חלה עליו שהקידוש על היין אסמכתא בעלמא הוא.
השבועה אע"פ שאם נשבע שלא יקדש ביין ע"ש .והנה דעת הרא"ש בפירושו לנזיר (ד).
שבועה חלה עליו ,דלאו מושבע מהר סיני דקידוש על היין מדרבנן ,והסכים שם
הוא לקדש ביין דהא אפשר בפת כמו לפירוש ר"ת .ע"ש .וכ"כ עוד בתוספותיו
שפירש ר"ת בההיא דמסכת נזיר וכו'". לברכות (כ :ד"ה נשים חייבות וכו') .ע"ש .וכ"כ
ונראה ביאור דבריו דסבירא ליה דקידוש בתוספותיו לשבועות (כ :ד"ה נשים חייבות
על היין או על הפת מדאורייתא הוי וכדעת וכו') .ע"ש .ויעוין עוד בשו"ת הרא"ש (כלל
רש"י הנ"ל ,10אלא דאינו מחויב מן התורה יא הלכה ג) דהסכים לפירוש ר"ת דקידוש על
היין אינו מושבע ועומד מהר סיני .ע"ש.
והנה דעת ר' אברהם מן ההר בפירושו
9א.ה .גבי מי שהיה צריך לייבם את אשת
אחותו ,ונשבע שלא יחלוץ ולא ייבם .שמבטל לנזיר (ג :ד"ה מאי היא וכו') דקידוש על היין
את המצוה לגמרי. מדרבנן הוא .וכן דעת תלמיד הרשב"א
10א.ה .לכאורה ע"פ מש"כ לעיל בהערה
בפירושו לפסחים (קו .ד"ה זכרהו וכו')
בתחילת דברי הרב הכותב שליט"א ,אין זה
מוכרח ,דהא אפשר שכוונת הריב"ש לומר דקידוש על היין מדרבנן הוי .ע"ש .ואנכי
שמבטל לגמרי מצווה דרבנן .ומה שדימה הרואה להמאירי שכתב בחידושיו לברכות
הריב"ש את מצוות ייבום שהיא דאורייתא לדין
קידוש על היין ,אין ללמוד מזה דס"ל שקידוש (כ :ד"ה נתגלגל הדבר וכו') "ואף על פי
על היין הוא מהתורה ,די"ל שרק רצה להוכיח שהזכירה מן התורה זכירה על היין או על
שאם נדר על המצווה שא"א לקיימה בשום הפת ,אינה מדברי תורה אלא מדברי
אופן ,לא חל הנדר .ואדרבה ,כ"ש הוא ,ומה
בקידוש שהוא דרבנן ,אם נדר באופן שלא יוכל סופרים" .הנה להדיא מדברי המאירי
לקיים המצווה כלל ,בכ"ז אמרינן שאין נדרו דסבירא ליה דקידוש על היין מדרבנן הוי.
קיים ,כ"ש וק"ו למצווה דאורייתא שאם נדר
וכ"כ עוד בחידושיו לפסחים (קו .ד"ה מצות
עליה שלא תתקיים בשום אופן ,שאין נדרו
קיים .ולפ"ז מתורצת קושייתו של הרה"כ, עשה וכו') .ע"ש .וכ"כ עוד בפירושו לנזיר (ג:
שהקשה לקמן בסמוך על מ"ש מרן פוסק הדור ד"ה ומכל מקום וכו') .ע"ש.
זיע"א בשו"ת יבי"א ח"א (בהערה אות יט בהערה)
לכלול את דעת הריב"ש אם הפוסקים דס"ל ויעוין עוד להסמ"ג (עשין כט) דמן התורה
שקידוש על היין הוי מדרבנן. מצוות קידוש אינה אלא בזכירת דברים,
עח
יוסף עזרןב
חנןשנה הרה"ג הרב
תשע"ו | קידכ| | טבת
סימןגליון בית
לאור זרוע (הלכות ערב שבת סו"ס כה) שהסיק לקדש דווקא ביין שאפשר גם בפת ,ולכן
דקידוש על היין ,מדבנן הוי .ע"ש .וכן אם נשבע שלא לקדש ביין שפיר חלה
נראה דעת הארחות חיים (הלכות קידוש היום השבועה ,שהרי יכול לקדש על הפת .מיהו
הלכה א) דהעתיק דברי הרמב"ם דקידוש על אם קידש על היין קיים בזה מצוות עשה
היין מדברי סופרים .ע"ש. מדאורייתא .ונראה דמה שכתב ,וכמו
והנה יעוין בספר העיתים (סימן קמו) שהביא שפירש ר"ת ,אין כוונתו לומר לגמרי
בשם ר' שמואל הנגיד שביאר דברי הגמ' כפירוש ר"ת ,דהא ר"ת סבר דיין אינו כלל
בנזיר הנ"ל כדברי רש"י ,ומבואר דדעתו ועיקר מדאורייתא ,ואפילו אם קידש על
דקידוש על היין מדאורייתא הוי .וכן דעת היין קיים בזה רק מצווה דרבנן ,אלא כמו
רבינו חננאל בחידושיו לפסחים (קז ).שגרס ר"ת לעניין שאינו מושבע ועומד מהר סיני
כדברי רש"י בגמ' בנזיר .וכן כתב עוד לקדש על היין ,וכוונתו דווקא ביין .אמנם
בחידושיו לשבועות (כז .):והנה יעוין ר"ת סובר דיין לגמרי מדרבנן .כנלע"ד
להרוקח (סימן נב) דכתב לבאר קושיית הגמ' כוונת הריב"ש.
בנזיר "וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא" ועיין בשו"ת יביע אומר חלק א (סימן טו אות
היינו להטעימו .פירוש דווקא להטעימו יט בהערה) שכתב לבאר דעת הריב"ש
אינו מושבע ,אבל לקדש על היין ודאי דסבירא ליה דקידוש על היין מדרבנן הוי,
דסבירא ליה להרוקח דהוי מדאורייתא. ולענ"ד וודאי סבר הריב"ש דקידוש על היין
והנה יעוין עוד להתוס' ר' יהודה שירלאון הוי מדאורייתא ,אלא דאינו מחויב
בחידושיו לברכות (כ :ד"ה נשים חייבות וכו') מדאורייתא לקדש דווקא על היין ויכול
שהביא דברי ר' יוסף קרא בשם ר' לקדש על הפת .וכמו שנתבאר .11וכן
קלונימוס איש רומי ,שמבאר דברי הגמ' מצאתי בספר מנוחת אהבה (הלכות קידוש
בנזיר כדעת רש"י שקידוש על היין פרק ז בהערה מס' 4עמ' קכט) שביאר דסבר
מדאורייתא הוי .וכן הביא בשמו ר"ת בספר הריב"ש שקידוש על היין או על הפת
הישר (חלק החידושים סימן סב' במהדורת מדאורייתא והוא כדברינו .והנלע"ד כתבתי.
שלזינגר ,וישנם מהדורות שנמצא בסימן קטז). והנה יעוין בחינוך (מצווה לא בסופה) שכתב
ע"ש .וכן היא דעת הראב"ן (דף רפח ).שכתב דאם קידש בלא יין או פת יצא ידי חובת
שקידוש על היין הוי מדאורייתא .ע"ש. קידוש מן התורה .ומבואר מדבריו להדיא
ובהיותי בזה ראיתי להרא"ה בספר פקודת דקידוש על היין אינו מדאורייתא .ועיין
הלווים בחידושיו לברכות (כ :ד"ה נשים
ועבדים וכו') שכתב להדיא שקידוש על היין 11וע' במה שכתבתי בעניותי בהערה הקודמת,
שלכאורה ע"פ מה שמבואר שם מתורצת
מדרבנן הוי .וע"ע בספר המכריע (סימן עא) קושייתו של הרה"כ שליט"א.
עט
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
וקשיא לי טובא ,דהא הרמב"ן גופיה דהסיק דקידוש על היין הוי מדרבנן .וכ"כ
בפירושו לתורה (שמות פרק כ פסוק ח) והבאנו עוד בחידושיו לפסחים (תוס' רי"ד מהדורה
דבריו לעיל ,כתב להדיא דהא דדרשינן תנינא בדף קו ד"ה ר' אשי .וכן במהדורה תליתאה
זכרהו על היין אסמכתא בעלמא הוא. בדף קיז :בד"ה צריך שיזכיר וכו') .וכ"כ עוד
ומבואר להדיא ,דדעת הרמב"ן דקידוש על בפסקיו לפסחים (צט .):ע"ש .וכ"כ הריא"ז
היין מדרבנן הוי .וא"כ דברי הרמב"ן סתרו בפסקיו לפסחים (פרק ערבי פסחים אות ז)
אהדדי .וצע"ג. דקידוש על היין מדרבנן הוי ,ומדאורייתא
והייתי צופה להרא"ש (פרק ערבי פסחים סו"ס יוצאים י"ח קידוש בתפילה .ע"ש .וכן דעת
ה) שהביא בשם ר' יונה דאפילו לדעת האגודה בחידושיו לברכות (כ :ד"ה נשים
שמואל דאין קידוש אלא במקום סעודה, חייבות וכו') דקידוש על היין אינו אלא
אם יש אנשים דלא בקיאין לומר הקידוש מדרבנן .וכן היא דעת השיטה מקובצת
מקדשין בבית הכנסת בשביל להוציאם ידי בחידושיו לברכות (שם) שכתב להדיא
חובת קידוש ,דאע"ג דאין קידוש אלא דדווקא האמירה עצמה הוי מדאורייתא,
במקום סעודה דהא הני אינשי אינם אוכלים אבל היין אינו אלא מדרבנן .ע"ש .והנה
ושותים בבית הכנסת אלא בביתם ,מ"מ אין מצאתי בתוס' ר' תוטדרוס בחידושיו לנזיר
דין זה אלא מדרבנן ,וכיוון שעיקר הקידוש (ד .ד"ה מושבע ועומד וכו') דכתב להדיא
מדאורייתא הוי ,מוציאין אותם ידי חובת דקידוש על היין מדרבנן הוי .ע"ש.
קידוש דאורייתא את"ד. ובהיותי בזה מצאתי להנצי"ב בספרו עמק
והנה נראה להוכיח מדברי ר' יונה דסבירה הנצי"ב על הספרי (פרשת נשא פיסקא כג)
ליה שקידוש על היין מדאורייתא הוי ,דהנה שכתב לבאר בדעת הרמב"ן במלחמות ה'
אי נימא דסבירא ליה לר' יונה שקידוש על לשבועות (פרק שלישי יג .בדפי הרי"ף) שכתב
היין מדרבנן הוי ,ורק האמירה מדאורייתא, "וכל שכן אין מצווה דקדושה והבדלתא
א"כ מדוע היו מקדשין על היין בבית כיין הרשות דאפשר לקים את שניהם".
הכנסת ,הא מדאורייתא יצאו י"ח קידוש עכ"ל הרמב"ן ז"ל .מוכח דסבירא ליה
באמירה גרידא .וכי תימא שהיו מקדשין על להרמב"ן דקידוש על היין מן התורה,
היין כדי להוציאם ידי חובת קידוש מדרבנן, ואפילו הכי חיילא נזירות משום שיכול
הא ליתא שהרי י"ח קידוש מדרבנן לא לקדש על הפת .וזהו שכתב הרמב"ן שיכול
נפקי כלל ,כיון שאינו במקום סעודה .אלא לקיים שניהם .ע"ש בדבריו .וכן מצאתי לו
ודאי דסבר ר' יונה שקידוש על היין עוד בהעמק שאלה (סימן נד אות א) שכתב
מדאורייתא הוי .שוב מצאתי שבאופן זה שדעת הרמב"ן דקידוש על היין או על הפת
כתב להוכיח מדברי ר' יונה בספר יפה ללב מדאורייתא הוי .ע"ש.
פ
יוסף עזרןב
חנןשנה הרה"ג הרב
תשע"ו | קידכ| | טבת
סימןגליון בית
(ס"ס והנה יעוין בשו"ת התשב"ץ חלק א' חלק ג (אורח חיים סימן רעא ס"ק ח) .ע"ש .וכן
פה) שכתב ,שהרבה הקלו בהבדלה יותר מצאתי בשו"ת תפילה למשה חלק א (סימן י
מבקידוש ,לפי שהקידוש מן התורה אות ב) .ע"ש .ואנכי הרואה להגאון הנצי"ב
כדאמרינן "זכרהו על היין בכניסתו" .והנה בהעמק שאלה (סימן נד ,אות א) שכתב שאין
הנראה מדבריו דסבירא ליה שקידוש על להוכיח מדברי ר' יונה דס"ל דקידוש על
היין מדאורייתא הוי ,דאי נימא דכוונתו היין מדאורייתא הוי ,דאפשר לומר שאותם
לומר שעיקר הקידוש מדאורייתא א"כ אנשים שלא היו בקיאים בקידוש גם לא היו
מדוע הביא הדרשה של זכרהו על היין יודעים להתפלל ולכן לא יצאו י"ח קידוש
שמדברת על דין היין ,היה צריך להביא את מדאורייתא ,ולכן שמוציאים אותם בבית
הפסוק של "זכור את יום השבת לקדשו" כנסת הוא חיוב דאורייתא ,אבל מי
שמדבר על דין האמירה ,אלא ודאי דכוונתו שהתפלל ,לעולם ס"ל להרא"ש שיצא י"ח
לומר שקידוש על היין מדאורייתא הוי. קידוש בתפילה .ע"ש.
וכ"כ להוכיח מדברי התשב"ץ בספר שבות ולפע"ד י"ל ,דהנה אי נימא דס"ל לר' יונה
יהודה על המכילתא (בסוף ספרו עמוד ו). שקידוש על היין מדרבנן הוי ,מדוע היו
ע"ש .אלא דראיתי לגאון עוזינו הגר"ע מקדשין בבית הכנסת על היין ,דאפילו דלא
יוסף זצוק"ל בשו"ת יביע אומר חלק א יצאו י"ח קידוש בתפילה ,מ"מ רק דין
(סימן טו אות יט בהערה) שכתב שאין דברי האמירה הוא מדאורייתא ,ולא היו צריכין
השבות יהודה מוכרחים ,ויותר טוב לקדש על היין דמדרבנן לא נפקי כלל ,וכמו
להשוות דעת הרשב"ץ לרוב הפוסקים שנתבאר .12אלא נראה לענ"ד דדעת הרא"ש
דס"ל שקידוש על היין מדרבנן הוי .ומה שקידוש על היין מדאורייתא הוי .והנלע"ד
שכתב שקידוש מדאורייתא כוונתו לעיקר כתבתי.
הקידוש .ע"ש .והנה מלבד מה שהוכחתי
לעיל מדברי הרשב"ץ שכוונתו לקידוש על 12א.ה .ולא זכיתי להבין כוונתו ,דלכאורה
היין ,וזה תימה על הרב יביע אומר דלא פשוטים הם דברי הנצי"ב ,דרצה לומר שכיון
שלא יצאו יד"ח קידוש בתפלה ,יצאו ידי חובת
יתכן לומר שדעת הרשב"ץ שקידוש על קידוש מדאורייתא כשמקדשים על היין ,שהרי
היין מדרבנן הוי ,דהא הרשב"ץ גופיה הזכירו את המילים "מקדש השבת" ,ואף שרבנן
תיקנו לקדש על היין ,מ"מ מי שלא הזכיר
בחידושיו לברכות (כ :ד"ה אמר ר' אדא וכו')
קידוש בתפלה ,וקידש על היין ,פשוט הוא
כתב להדיא שמדין תורה חייבים לקדש על שיצא ידי חובה מדאורייתא .ובלאו הכי ,עיין
היין או על הפת .ע"ש בדבריו .ומבואר למרן רבינו הגדול זצוקללה"ה בספרו הבהיר
חזו"ע שבת ח"ב (עמוד א והלאה) שכתב ליישב
להדיא שדעתו שקידוש על היין מדאורייתא המנהג לקדש בבית הכנסת ,אע"ג דאין הוא
הוי .והנלע"ד כתבתי .ועיין עוד מ"ש בזה מקום סעודה.
פא
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
מדרבנן הוי ונמצא שכבר הקשה קושיא (הוצאת המהדיר לר' חננאל למסכת פסחים
זאת ר"ת בעצמו .שוב מצאתי שכ"כ לפרש מכון לב שמח בדף קז .הערה מס' .)159
דבריו בשו"ת ר' יוסף מסלוצק (סימן ז ד"ה ד .ובהיותי בזה מצאתי להשאגת אריה (ס"ס
והגאון וכו') .ע"ש. ס ד"ה ועוד נראה לי וכו') שכתב להוכיח שלא
ה .והנה היה נראה להוכיח מדברי הגמ' כרש"י .דהנה לפי רש"י ,פירוש הגמ'
בברכות (נא ):דאמרינן שבית שמאי אמרי בניחותא דיין קידוש והבדלה הוי
דמברך על היום ולאחר מכן מברך על היין, מדאורייתא ,ומבואר מדברי הגמ' שהבדלה
ובית הלל אמרי דמברך קודם בברכת היין על היין הוי מדאורייתא .וזה תימה דהא
ולאחר מכן ברכת הקידוש .ומפרשינן התם אמרינן בברכות (לג ).דבתחילה תיקנו
טעמא דבית הלל משום שהיין גורם הבדלה בתפילה ,העשירו קבעוה על הכוס,
לקדושה שתאמר .ופירש רש"י (בד"ה שהיין ומבואר מדברי הגמ' דבתחילה היו מבדילין
גורם וכו') "שאם אין יין לא מקדשין" .ע"כ. בתפילה בלא יין ,ואי נימא כדעת רש"י
וא"כ מבואר מדברי הגמ' שאם אין יין אף שהבדלה על היין הוי מדאורייתא איך היו
אמירת הקידוש לא אומרים ,ולכאורה אי יוצאים י"ח הבדלה בלא יין .אלא ע"כ
הוי קידוש מדרבנן על היין ,ומדוע שלא דמבואר מדברי הגמ' דהבדלה על היין
יאמר אמירת הקידוש שהיא מדאורייתא, מדרבנן הוי ,וא"כ לא יתכן לפרש דברי
וכי משום דבר דרבנן יבטל אמירת הקידוש הגמ' הרי מושבע וכו' בניחותא כדעת
שהיא מדאורייתא .אלא דמבואר מדברי רש"י ,שהרי הבדלה מדרבנן הוי ,ועל כרחך
הגמ' דקידוש על היין מדאורייתא הוי, שאנו צריכים לפרש כפירוש ר"ת בתמיה.
ומשום הכי אם אין יין אי אפשר לומר אף וא"כ נמצא דקידוש על היין מדרבנן הוי,
הקידוש משום שאינו יוצא י"ח קידוש ומכח זה הסיק בשאגת אריה להלכה
מדאורייתא .והנה לכאורה דיש לדחות דקידוש על היין הוי מדרבנן .ע"ש בדבריו.
ראיה זאת מהא דכתבו התוס' בסוכה (ג .ד"ה וכן הקשה על רש"י בספר כפות תמרים
דאמר לך וכו') דהיכא דגזרו רבנן איזו גזרה (לח .ד"ה כתבו עוד התוס' וכו') .ע"ש.
ולא קיימה אפילו י"ח דאורייתא לא יצא, וכבר קדמם בזה ר' ישעיה הראשון בספר
וכן היא דעת ר' יונה במסכת ברכות (א. המכריע (סימן עא) להקשות על דברי רש"י
מדפי הרי"ף בד"ה ויש וכו') .ע"ש .וא"כ אפשר מדברי הגמ' בברכות .ע"ש .והנה יעוין
לומר ,דלעולם קידוש על היין מדרבנן הוי, בתשובת הרא"ש (כלל יא אות ג) שכתב
והא דאמרינן דאם אין יין לא מקדשין, "והקשה עליו ר"ת וכו' ועוד דאבדלתא לאו
הטעם משום דהיכא דאי אפשר לקיים את מדאורייתא" ,ונראה דכוונת ר"ת להקשות
דברי רבנן ,לא קיים גם המצווה דאורייתא. מההיא דברכות דמבואר להדיא ,דהבדלה
פב
יוסף עזרןב
חנןשנה הרה"ג הרב
תשע"ו | קידכ| | טבת
סימןגליון בית
(שם שהיין גורם וכו') .ע"ש .וכ"כ הריטב"א אמנם הא ליתא דהנה יעוין להפרי מגדים
בד"ה שהיין גורם וכו') .ע"ש בדבריו. בפתיחה הכוללת (חלק ג אות ז) דכתב
ו .והנה גרסינן בשבת (כג ,):בעי רבא נר דאפילו לדעת התוס' ור' יונה זה דווקא
חנוכה וקידוש היום מהו ,קידוש היום עדיף שיש לו אפשרות לקיים את דברי חכמים,
דתדיר ,או דילמא נר חנוכה עדיף משום אבל אם אנוס גם התוס' ור"י יודו דיוצא
פרסומי ניסא .בתר דאיבעיא רבא הדר י"ח המצווה מדאורייתא .והוכיח זאת
פשטא ,נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. מדברי המגן אברהם (סימן תרכט ס"ק כב)
וכן פסק הרמב"ם (פרק ד מהלכות חנוכה הלכה שכתב גבי נסרים רחבים ד' דגזרינן בהו
יג) ,ומרן בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תרעח). גזירת תיקרה (כמבואר בסוכה יד ).אם אין לו
ואנכי הרואה להר"ן (י .מדפי הריף ד"ה אמר דבר אחר לסכך בו שרי בנסרים ,הרי להדיא
רבא וכו') שהקשה וז"ל" ,ואם תאמר והיכי דהיכא דאנוס מיהא מקיים מצווה
דחינן קידוש היום דאורייתא משום נר ביתו מדאורייתא .ע"ש בדבריו .וכ"כ בשו"ת
ונר חנוכה ,יש לומר דלא דחינן ליה ,דהא אמרי בינה (חלק אורח חיים ריש סימן יד) .ע"ש.
אפשר לקדושי אריפתא וכו'" .והנה הנראה וא"כ שוב הדרא קושיא לדוכתא ,דהנה
מפשטות לשון הר"ן דסבירא ליה דקידוש אמרינן שאם אין לו יין לא מקדש,
על היין הוי מדאורייתא .ובאמת יעוין ומדסתמינן משמע דאיירי אפילו באנוס.
להב"ח (סימן תרעח) שכתב לבאר דברי הר"ן וא"כ מוכח דקידוש על היין מדאורייתא
דסבירא ליה דקידוש על היין מדאורייתא. הוי.
ויעוין עוד להט"ז (שם ס"ק ב) שכ"כ לבאר והנה יעוין להרשב"א בתשובותיו (חלק ד
דברי הר"ן ,וכ"כ העטרת זקנים (שם ס"ק ב). ס"ס רצה) שכתב וז"ל" ,וזה וזה לא גורם
ע"ש .וכ"כ הערוך השלחן (סימן רעא סעיף ב). לקידוש היום ממש קאמר ,דדבר תורה אינו
ע"ש .והנה יעוין עוד להגאון ר' עקיבא צריך לא יין ולא פת כמו שאמרנו ,אלא
איגר בהגהותיו לשלחן ערוך (אורח חיים סימן קדושה שהתקינו אנשי כנסת הגדולה
רעא במג"א ס"ק א) שכתב ,דמדברי הר"ן במקום סעודה קאמר" .עכ"ל .הרי דהוקשה
מוכח דסבירא ליה דקידוש על היין או על לרשב"א לשון זה שהיין גורם לקידוש
הפת הוי מדאורייתא .וכ"כ בספר שבות שיאמר .ויישב ,דלעולם מדאורייתא אין
יהודה (על המכילתא בסוף הספר עמוד ו) .ע"ש. צריך לא יין ולא פת ,אלא מה שאמרה
וכן מצאתי להנצי"ב בהעמק שאלה (סימן נד הגמ' שהיין גורם לקידוש שיאמר ,היינו
אות א) .ויעוין עוד למהר"י מולכו בספר לקידוש שתקנו חכמים שיהיה במקום
שלחן גבוה (סימן תרעח ס"ק ב). סעודה ,ואם אין פת לא נאמר הקידוש.
ונוראות נפלאתי בזה דאיך נבאר כן בדעת וכ"כ הרשב"א בחידושיו לברכות (נא ד"ה
פג
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
דקידוש על היין מדאורייתא הוי .וכ"כ הר"ן דס"ל דקידוש על היין מדאורייתא
בדעת הב"י הט"ז (שם ס"ק ב) .וכ"כ הרב הוי ,והא הר"ן גופיה במסכת סוכה (יח:
עטרת זקנים (שם ס"ק ב) .ע"ש ועיין עוד מדפי הריף ד"ה הלכך וכו') ,כתב להדיא
למהר"י מולכו בשלחן גבוה (שם ס"ק ב). דקידוש על היין מדרבנן הוי .וא"כ דברי
והנה יעוין בבית יוסף בהלכות קידוש (סימן הר"ן סתרי אהדדי.
רעג בד"ה ומה שכתוב וכו') גבי בני אדם עוד יש להקשות דהנה הרשב"א בחידושיו
שמקדשין לאלמנות ,והיו שותין יין בבית לשבת (כג :הא דאמר רבא וכו') כתב "ומשום
האלמנה ,שכתב וז"ל" ,ולפי שמצווה דאפשר לקדש אריפתא הוא דעדיף נר
מדברי סופרים לקדש על היין וכו" .הרי חנוכה הא לאו הכי קידוש היום עדיף דהוי
להדיא מדברי הב"י דקידוש על היין מדברי דאורייתא" .והנה יעוין בביאור הלכה (סימן
סופרים ואינו מדאורייתא .וע"ע להבית רעא ד"ה מיד וכו') שכתב להוכיח מדברי
יוסף (אורח חיים סימן רעב ד"ה ועל הפת וכו') הרשב"א ,דסבירא ליה דקידוש על היין
שאחרי שהביא לדעת הראשונים שסברו מדאורייתא הוי .ע"ש .וזה תימה דהא
שאפשר לקדש על הפת כתב" ,ומשמע הרשב"א גופיה בתשובותיו (חלק ד סימנים
שאף על פי שמצווה מדברי סופרים לקדש קח-קט-רצה) כתב להדיא דקידוש על היין
על היין כמו שכתב הרמב"ם (פרק כט מהלכות מדרבנן הוי .ע"ש .וא"כ דברי הרשב"א
שבת הלכה ו)" .ומבואר להדיא מדבריו סתרי אהדדי.
דקידוש על היין מדרבנן הוי .וא"כ תימה עוד יש להקשות ,דהנה הנימוקי יוסף
דאיך נפרש בדברי הב"י בהלכות חנוכה בחידושיו לשבת (כג :ד"ה בתר דאיבעיא וכו')
(שם) דס"ל דקידוש על היין מדאורייתא הוי, הקשה גם כן "וא"ת היכי דחי קידוש היום
הא כתב להדיא דקידוש על היין מדרבנן דאורייתא וכו'" ,ונראה בפשטות דסבירא
הוי .וא"כ דבריו סתרו אהדדי. ליה דקידוש על היין מדאורייתא הוי.
וליישב כל זאת נלע"ד דהנה מה שכתבו כל ותימה ,דהא איהו גופיה בחידושיו לברכות
הנך מפרשים "קידוש היום מדאורייתא", (כ :ד"ה פירוש בשמירה וכו') כתב להדיא
יש לבאר בב' אופנים: דקידוש על היין מדרבנן הוי .וא"כ דבריו
א .דמה שכתבו קידוש היום ,כוונתם לומר סתרו אהדדי .והנה הייתי צופה להבית יוסף
דהיין הוי מדאורייתא .וא"כ קשה להו מדוע (סימן תרעח בסופו) שכתב וז"ל" ,ואף על גב
ידחה נר חנוכה ליין שהוא מדאורייתא. דקידוש היום דאורייתא ונר חנוכה דרבנן,
ב .דנימא דמה שכתבו "קידוש היום כיוון דאפשר לקידושי בפת אקדומי שמן
מדאורייתא" אין כוונתם לומר שהיין הוי לנר חנוכה עדיף .עכ"ל .וראיתי להב"ח
מדאורייתא ,אלא דהאמירה הוי מדאורייתא, (שם) שהבין בדברי הב"י דסבירא ליה
פד
יוסף עזרןב
חנןשנה הרה"ג הרב
תשע"ו | קידכ| | טבת
סימןגליון בית
הר"ן דעיקר הקידוש מדאורייתא .והניף ידו אבל היין אינו אלא מדרבנן .ומה שהקשו
שנית בספר מנוחת אהבה (הלכות קידוש פרק היכי דחי קידוש היום דאורייתא ,כוונתם
ז' בהערה מס' .)4ע"ש .וכ"כ מרן הגאון לומר דמדוע ידחה נר חנוכה שכולו דרבנן,
הגדול הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת ליין שעיקרו הוי מדאורייתא .ולפי זה ניישב
יביע אומר ח"א (סימן טו אות יט בהערה), כל הסתירות ,דהנה תחילה מה שכתב הר"ן
להעיר על דברי הגאון רע"א שביאר דעת דקידוש היום מדאורייתא אין כוונתו שהיין
הר"ן דס"ל דקידוש על היין מדאורייתא הוי מדאורייתא ,וכמו שהבין הב"ח וכל
הוי ,וכתב שאין זה מוכרח .ע"ש .ולפי זה האחרונים הנ"ל ,דהם למדו בר"ן כהאופן
נמי מיושבים דברי הרשב"א ,דמה שכתב הא' שהבאנו ,ולפי זה יקשה מדברי הר"ן
בחידושיו לשבת שם שקידוש היום בסוכה (הנ"ל) שכתב להדיא שהיין הוי
מדאורייתא ,כוונתו שעיקר הקידוש מדרבנן .אלא מה שכתב הר"ן קידוש היום
מדאורייתא ,וא"כ אין סתירה כלל למה מדאורייתא כוונתו לומר שעיקר מצוות
שכתב בתשובותיו דהיין מדרבנן הוי ,ודלא קידוש מדאורייתא .שוב מצאתי שכ"כ
כמו שביאר הביאור הלכה בדעתו ,דס"ל בדעת הר"ן הראש יוסף בחידושיו לשבת
דקידוש על היין מדאורייתא הוי .וכבר (כג :ד"ה אמר רבא וכו') ,דכוונת הר"ן דעיקר
העיר בזה המהדיר לתשובות הרשב"א (חלק הקידוש מדאורייתא .ע"ש בדבריו .וכ"כ
א סימן לז בהערה מס' 7בהוצאת מכון ירושלים) הנצי"ב בהעמק שאלה (סימן סג ס"ק ט).
ע"ש שהעיר על דברי הביאור הלכה .וכ"כ ע"ש .ויעוין עוד בחידושי אנשי שם למסכת
בדעת הרשב"א בשו"ת תפילה למשה שבת (י .מדפי הרי"ף אות א) שביאר בדעת
ובמנוחת אהבה (שם) .שוב מצאתי שכן כתב הר"ן דסבירא ליה דקידוש על היין או הפת
בדעת הרשב"א הראש יוסף בחידושיו מדרבנן הוי .וכן מצאתי בביכורי יעקב (סימן
לשבת (כג :ד"ה אמר רבא וכו') .ע"ש .ולפי זה תרנו ס"ק טז) שתירץ ביאור הר"ן דסבירא
נמי מיושבים דברי הנימוקי יוסף .והנה ליה דקידוש על היין מדרבנן הוי .ע"ש.
ראיתי להמור וקציעה (סימן תרעח) .שביאר והנה עוד יעוין להגר"א בהלכות מגילה
בדעת הב"י שכתב ,וקידוש היום (סימן תרפז ס"ק ו) שכתב" ,ור"ן סבירא ליה
מדאורייתא שכוונתו לומר שעיקר הקידוש כתירוץ אחר ,וכמו שכתב הרמב"ם מדברי
מדאורייתא ולעולם סבר דקידוש על היין סופרים לקדש על היין וכו'" .הרי להדיא
מדרבנן הוי .וא"כ אין סתירה בדבריו .וכן דפשיטא ליה להגר"א דדעת הר"ן דקידוש
כתב בשו"ת תפילה למשה ובמנוחת אהבה על היין מדרבנן הוי ,ולא חש לדברי הר"ן
(שם). בשבת הנ"ל.
ואנכי הרואה להריטב"א בחידושיו לשבת וכ"כ בשו"ת תפילה למשה (סימן י) ,דכוונת
פה
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
ביום הוא מדרבנן .והיינו דסבירא ליה (כג :ד"ה קידוש היום וכו') שהקשה ג"כ
להארעא מדרבנן דמה שאמרה הגמ' בשבת דקידוש היום מדאורייתא הוי ,ותירץ
(כג" ):קידוש היום" אין הכוונה לקידוש בתירוצו הראשון דמדאורייתא יוצא בפת
בלילה ,שהוא מדאורייתא ,אלא לקידוש י"ח קידוש ,ומבואר להדיא מדבריו דס"ל
ביום שהוא מדרבנן ומשום הכי פירסומי דקידוש על היין או על הפת מדאורייתא
ניסא עדיף .ע"ש בדבריו .ובעניי לא זכיתי הוי .אמנם מתירוצו השני שכתב שיוצאין
להבין מעיקרא מאי קשיא ליה ,דהא כיון י"ח קידוש בתפילה ,מבואר להדיא שקידוש
שנתבאר לעיל דדעת רש"י (ברכות נא :פסחים על היין מדרבנן הוי .וכ"כ עוד לקמן
קיד .סוכה נו ).דאפשר לקדש על הפת ,א"כ בחידושיו לשבת (סט :ד"ה בקדושה ואבדלתא
אין נר חנוכה דוחה לקידוש היום דמקדש וכו') גבי מי שהיה הולך במדבר ,ואין לו לא
על הפת ויוצא בזה י"ח קידוש מדאורייתא, יין ולא פת יקדש בתפילה .ומבואר בדבריו
דהא הבאנו לעיל דדעת הריטב"א (שבת כג): דיוצאין י"ח קידוש מדאורייתא בתפילה.
דקידוש על היין מדאורייתא ,ואף על פי כן וע"ע בחידושיו לברכות (כ :ד"ה נשים חייבות
תירץ דכיוון דאפשר לקדש על הפת יוצא וכו') שכתב להדיא דדוקא האמירה
בזה י"ח קידוש דאורייתא .וא"כ הכא נמי מדאורייתא אבל היין מדרבנן הוי .וע"ע
יש לומר בדעת רש"י וכתירוץ השני על בחידושיו לנדרים (יג :ד"ה תירץ ר"ת וכו')
התוס' בפסחים (קו .ד"ה זוכרהו וכו') שהביא דהסכים לפירוש ר"ת דמפרש בתמיה דאין
הארעא דרבנן .ואפשר ליישב בדוחק דכיון מושבע ועומד מדאורייתא לקדש ולהבדיל
דהביאו התוס' בפסחים (קו :ד"ה מקדש על היין .ומבואר דס"ל דקידוש על היין
אריפתא וכו') בשם ר"ת דאין מקדשין על מדרבנן הוי .וכ"כ עוד בחידושיו לשבועות
הפת א"כ יתכן דדעת התוס' דאין מקדשין (כט .ד"ה נשבע וכו') .ע"ש .ונראה שכתירוץ
על הפת ולכן יישב בעניין אחר .אמנם זה נקט להלכה ,שהרי כך פסק בהלכות
לדעת רש"י ודאי שאין צריך להגיע לזה. ברכות שלו (פרק ח הלכה יב) .דקידוש על
ואנכי הרואה להגאון הנצי"ב בהעמק היין או על הפת מדרבנן הוי.
שאלה (סימן סג ס"ק ט) שכתב ליישב על פי ז .והנה יעוין בספר ארעא דרבנן (מערכת ק
מה שכתב הרא"ש במועד קטן (פרק אלו אות תקנה) ,שתמה לדעת רש"י וסיעתו
מגלחין סימן ג) ליישב מאי דאמרינן בברכות דסבירא להו דקידוש על היין מדאורייתא
(מז ):ובגיטין (לח ):דמצינו לר' אליעזר הוי .א"כ איך דוחה נר חנוכה דרבנן ליין
שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ,והלך של קידוש שהוא מדאורייתא .וכתב ליישב
ושחרר את עבדו כדי להשלים מנין. על פי דברי הר"ן בפסחים (כב .מדפי הרי"ף
ולכאורה קשה ,דהא לשחרר את עבדו עובר בד"ה זוכרהו וכו') שכתב שהקידוש שמקדשין
פו
יוסף עזרןב
חנןשנה הרה"ג הרב
תשע"ו | קידכ| | טבת
סימןגליון בית
לא היינו דוחים אותו מפני פירסומי ניסא, (ויקרא פרק כה בעשה דלעולם בהם תעבודו
דאין כאן שום סייג וגדר .ויעוין עוד פסוק מו) ,ותפלה בעשרה אינה אלא מדרבנן.
בחידושי אנשי שם בחידושיו לשבת (י .מדפי וא"כ איך עבר על עשה מפני מצווה דרבנן.
הריף אות א) שהקשה על דברי הר"ן שתמה ויישב הרא"ש ,דכיוון דהתם זיכה ר'
היכי דחי קידוש וכו' דהא אפילו נימא אליעזר את הרבים שיתפללו בעשרה ,א"כ
דקידוש על היין מדאורייתא הוי ,מ"מ יש אלים ודחי אפילו למצווה דאורייתא .וכ"כ
ביד חכמים כח לעקור מצוה דאורייתא עוד הרא"ש בברכות (פרק שלשה שאכלו סימן
בשב ואל תעשה .ותירץ "וי"ל דלא אמרינן כ) .ע"ש .ולפי זה יישב הנצי"ב ,דהכא נמי
לעקור בשב ואל תעשה רק היכא שאם לא יש לומר דכיוון דבהדלקת נר חנוכה יש
נעקור דבר תורה בשב ואל תעשה יעקור פרסומי ניסא ,א"כ הוי מצווה דרבים ודוחה
דברי חכמים בקום ועשה ,ומוטב לעקור נמי למצווה דאורייתא .וכן מצאתי שכעין
דברי תורה בשב ואל תעשה מלעקור דברי זה יישב הגאון הרב הראשי לישראל
חכמים בקום ועשה .אבל הכא עד שנעקור הראשון לציון הרב יצחק יוסף בספר ילקוט
דבר תורה בשב ואל תעשה ,נעקור דבר יוסף על הלכות שבת (סימן רעא בהערה ג ד"ה
דדבריהם בשב ואל תעשה" .ומבואר להדיא אשר על כן וכו') .ע"ש .אלא דיש לתמוה על
מדבריו ,דלא דוחים מצווה דאורייתא משום דבריהם מדברי הפרי חדש (סימן תרפז ס"ק ב)
פרסומי ניסא .וע"ע מה שהאריך בזה שאחר שכתב שאם מחויב בשני מצוות,
בשו"ת חוות יאיר (סימן ט). אחת מדאורייתא ואחת מדרבנן ,וליכא
ח .מסקנא דדינא הנלע"ד כיון שדעת רוב שהות למיעבד תרוויהו ,פשיטא שמצווה
הראשונים הרמב"ם ,הרמב"ן ,הרא"ש, דרבנן נידחת מפני מצוות דאורייתא הקשה.
התוס' בנזיר ,הרשב"א הר"ן ,הנימוקי יוסף, וז"ל "וא"ת והא דאמרינן בפרק במה
החינוך ,המרדכי ,הסמ"ג ועוד ראשונים, מדליקין (כג ):דנר חנוכה וקידוש היום ,נר
ונתבאר לעיל באות ו דכן היא דעת הב"י, חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא ,וע"ג
דקידוש על היין אינו אלא מדרבנן ,א"כ דחנוכה מדרבנן ,וי"ל דלקדש על היין נמי
העיקר להלכה דקידוש על היין אינו אלא לא הוי אלא מדרבנן" .הרי להדיא מדברי
מדרבנן .והנלע"ד כתבתי. הפר"ח דאי הוה קידוש על היין מדאורייתא
פז
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
סימן קטו
פח
יוסף עזרןב
חנןשנה הרה"ג הרב
תשע"ו | קטוכ | | טבת
סימןגליון בית
למאה ברכות .והנה בס"ד מצאתי שורש עוד פירשו התוס' ,ד"מה" בחילוף אותיות
ומקור לפירוש רש"י וסיעתו מדברי א"ת ב"ש הוי מאה ,כוונתם דמ' עילה י'
התנחומא (פרשת קרח סימן יב) .שכתוב שם, וה' עילה ד' עולים ביחד הוי מאה .וכן
ועתה ישראל מה ה' אלוקיך ,קרי ביה מאה. הביא פירוש זה בעל הטורים בפירושו
ע"כ .מבואר להדיא כפרש"י ,דאל תקרי מה לתורה .ע"ש .עוד פירשו דאם נוסיף א'
אלא מאה. ונגרוס מאה ,א"כ יהיו מאה אותיות ,ורמז
צד
יוסף עזרןב
חנןשנה הרה"ג הרב
תשע"ו | קטוכ | | טבת
סימןגליון בית
ברכות .נמצא דאיכא ס"ח וכנגד מוסיפין ונוסף לזה ג' תפילות בכל יום ,הרי כ"ז,
ברכת מעין שבע (דהיינו במה שעונה אמן וביחד הוי פ"ט .ועוד ,שסועד ב' סעודות
לברכה זאת) ,וכן ברכת הקידוש (הנה מרן מנה ביום ,הרי ט"ז (על נט"י ,המוציא ,ד' דברכת
לברכת הקידוש ברכה אחת .ויעוין במ"א סימן מו המזון ,ועוד דשותין יין או מים לאחר ברכת המזון,
ס"ק ח שהעיר ,שהרי אם מקדש על היין הוי ג' ומברכין לפניה ולאחריה) הרי מאה וחמש
ברכות ,דמברך ביום ובלילה על הגפן) .ע"ש .הרי ברכות שאדם מברך בכל יום .והנה ביום
ע' ,ועוד ז' ברכות של ברכות המוסף וח' השבת שמתפללין ז' בכל תפילה ,א"כ
ברכות שנוספו של סעודה שלישית ,הרי נמצא שמחסיר י"ב ברכות מכל תפלה,
פח' נמצא חיסרון של ט"ו ברכות בשבת. וביחד חסרו ל"ו ברכות ,וכן חסרה נמי
ברכת תפילין נמצא חסרו בשבת ל"ז
בספר המנהיג (ר"ס א) ע"ש בדבריו .וכ"כ עולין לחשבון שומעיהון" .הרי דמבואר
האבודרהם .וכן הביא דברי היראים הנ"ל להדיא מדברי היראים דאם שומע ברכות
צה
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
נראה דאפילו לא שמע הברכה שפיר יכול (פ"ז מהלכות תפילה להלכה בהגהות מימוניות
לענות אמן ,ונחשב לו לחשבון מאה באות פ) ע"ש .וכ"כ בשיבולי הלקט (סימן א)
ברכות .והביא לזה הב"י ראייה מהא בשם גאון ז"ל .וכן פסקו הטור והשלחן
דאמרינן בסוכה (נא ):גבי בית כנסת של ערוך (או"ח סימן רפד סעיף ג) .ע"ש.
אלכסנדריא שהייתה רחבה ולא היו שומעין
השליח ציבור בתפילה ,וכדי שכל הציבור והנה יש לחקור בהאי דינא דמה הטעם
יענו אמן בשעת סיום הברכה ,היו מניפין ששומע ברכות ההפטרה עולין לו למאה
סודר לאות ,ואז היו עונין אמן .משמע ברכות ,דהנה יש לומר דכיוון דקיימא לן
דאע"פ שלא שמע הברכה יכול לענות אמן. בסוכה (לח ):שומע כעונה ,א"כ כששומע
והכא נמי לנידון דידן .וכיוון שיכול לענות הברכות נחשב הדבר שהוא ברך ,ומש"ה
אמן אע"פ שלא שמע יוצא בברכה זו י"ח. עולה לו למאה ברכות .או דילמא דמה
את"ד. שמהני לו כמו שבירך הוא משום שענה
אמן ,ואמרינן בברכות (נג" ):גדול העונה
והנה יש לעיין בדברי מרן ז"ל ,דהנה אם יותר מן המברך" .והנפקא מינא בזה דאם
לא שמע הברכה איך יוצא ידי חובת מאה לא שמע הברכה ועונה אמן ,אי עלה האי
ברכות בזה ,הא כיוון שלא שמע א"כ ליכא ברכה למאה ברכות או לא .דאי נימא דמאי
דינא דשומע כעונה ,ומה בזה שענה אמן. דמהני הוא משום ששומע ,א"כ ברגע שלא
והנה עלה בדעתי לומר לפי מאי דקימא לן שמע הברכה ,לא עלה לו למאה ברכות.
בברכות (נג ,):גדול העונה יותר מן המברך, אבל אי נימא דהטעם מצד שגדול העונה
והכוונה בזה דמי שעונה אמן נחשב כמו יותר מן המברך ,א"כ אפילו שלא שמע
שבירך ,א"כ כיון שענה אמן נחשב כמו הברכה ,כיון שענה אמן ,עלתה לו האי
שבירך .אלא דאיכא למישדי בה נרגא ,מהא ברכה למאה ברכות.
דאקשינן התם בסוגיא אהא דאמרינן
במשנה ועונין אחר ישראל המברך ,ולס"ד והנה יעוין בהגהות מימוניות (שם) שכתב,
דגמ' איירי באחד מן המסובים וכמו "לפיכך נכון לקוראים בתורה לומר הברכות
שפירש"י (בד"ה היכי נפיק וכו') ותמהה הגמ' בקול רם וכו'" .וביאר דבריו הב"י (סימן מו),
היכי נפיק הא לא שמע ,ולהנ"ל לא קשיא דסבירא ליה דכדי לצאת י"ח הברכות צריך
מידי כיוון שענה אמן ,א"כ נחשב הדבר שישמע אותן .ומה שכתב דנכון שיברכו
שבירך ,ומש"ה יוצא י"ח בברכת המזון. העולין בקול רם כדי שישמעו הציבור אבל
אלא דוודאי מוכח מדברי הגמ' דשעונה אם לא שמע הברכה לא יצא י"ח מאה
אמן אין נחשב כאילו בירך .שוב מצאתי ברכות בזה .והנה כתב על זה הב"י דלו
צו
יוסף עזרןב
חנןשנה טבת"ג הרב
תשע"ו | גליוןטוכ| |הרה
סימן ק בית
בזה לבאר דברי רש"י מתלמידי ר' יונה (סימן קכד ס"ק ח),שכ"כ להוכיח הפרי חדש
שם ,שהביאו תירוץ רש"י בזה הלשון "ויש ע"ש שתמה בזה על מרן בב"י כאן ,וא"כ
מתרצין בעניין אחר ,דהתם כיוון שהיו דברי מרן ז"ל טעונין ביאור איך יוצא במה
יודעים על איזה ברכה היו עונין אמן וכו', שעונה אמן .והנה גרסינן בברכות (מז ,).ת"ר
כמאן דשמע לה לברכה דיינינן ליה ,ולפיכך אין עונין וכו' ולא אמן יתומה ,ופירש"י שם
מותר וכו'" .הרי להדיא מדברי ר' יונה (בד"ה יתומה וכו') שלא שמע הברכה אלא
שלפי שיטת רש"י ברגע שיודע איזה ברכה ששמע שעונין אמן .ומבואר מדברי הגמ'
הוא עונה ,נחשב הדבר ששמע הברכה דאם לא שמע הברכה אסור לו לענות אמן.
ממש .ולפ"ז כתב המאמר מרדכי ליישב והקשה רש"י מההיא דסוכה שם דאמרינן
תמיהת הפרי חדש הנ"ל ,דהנה יש לומר שהיו עונין בלי לשמוע .והנה יעוין
דכוונת הב"י בסימן מו דכיוון שיודעים בתלמידי ר' יונה שם (לה .מדפי הרי"ף בד"ה
הציבור שהעולה לתורה מברך ברכות אין עונין וכו') ,שהביאו בשם ר' יונה ליישב,
התורה ,א"כ נחשב הדבר ששמע הברכה דמאי דאמרינן שאסור לענות אמן יתומה
ממש ,ומש"ה פסק הב"י דאפילו אם לא הוא דווקא בברכה שיוצא בה י"ח ,וכיוון
שמע הברכה ,יוצאין י"ח הברכה ,ועולה שלא שמע הברכה אינו עונה ,אמנם בסוכה
להם למניין מאה הברכות .ומה שהקשה איירי שכבר יצאו י"ח תפילה ,וא"כ אינם
הפר"ח מהגמ' בברכות ,יישב המאמר צריכים לצאת מהשליח ציבור ,ומש"ה
מרדכי ,דזה וודאי גם רש"י מודה דהיכא שפיר ענו אמן .ע"ש בתר"י( .צל"ע בהסבר
דיכול לשמוע הברכה מהשליח ציבור ודאי הדבר וי"ל) .והנה הבית יוסף (סימן קכד בד"ה
שעדיף טפי ,ואפילו באופן שיודע מה נמצא וכו') כתב להוכיח מזה שרש"י יישב
מברך ,אלא שכתב רש"י דבאופן שיש שעת באופן אחר דהא דאמרינן שאסור לענות
הדחק כגון בכה"ג דסוכה ,אמר רש"י אמן יתומה ,היינו היכא שאינו יודע איזה
דשפיר יוצא אם יודע מה הברכה .וא"כ ברכה הוא עונה ,אמנם היכא שיודע איזה
שפיר תמהה הגמ' איך אומרת המשנה ברכה עונה מותר לו לענות .ומש"ה
ששומעין ועונין אחר ישראל המברך ,והא באלכסנדריא ענו אמן אע"פ שלא היו
לכתחילה לא נפיק עד שישמע כל הברכה. שומעין ,לפי שהיו יודעין איזה ברכה
את"ד .וראיתי להעיר בדבריו ,דהנה נראה עונים .והוכיח הב"י דמשמע מרש"י דאפילו
לי מלשון תר"י הנ"ל ,דהא דפירשו בדברי בדברים שיוצא בהם י"ח אם יודע איזה
רש"י שברגע שיודע על מה עונה נחשב ברכה שפיר עונה ,ואף יוצא בזה י"ח
הדבר ששמע הברכה ,נלע"ד דאפילו אם הברכה .ע"ש .והנה מראש צורים אראנו
לא ענה אמן בסוף ,כיוון שכיוון ליבו להמאמר מרדכי (סימן קכד ס"ק יא) שהביא
צז
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
אמן .אמנם הא לא קשיא ,דהנה כשנעיין לברכות יוצא י"ח .וזה מדוקדק בלשון תר"י
בבית יוסף (סימן קכד) נראה דביאר בר' יונה שכתבו לאחר שאמרו שזה נחשב ששמע
שדווקא אם עונה אמן נחשב כאילו שמע הברכה" ,ולפיכך מותר וכוונתם דכיוון
הברכה ,שכתב "נמצא וכו' שאם לא שמע שאמרנו עתה דהיכא שיודע מה עונה נחשב
הברכה אבל יודע איזו ברכה הוא מברך, הדבר ששמע הברכה ,משום כך מותר
אפילו אם הוא מחוייב בה עונה אמן ונפטר לענות אמן ,דהוי כשומע הברכה ועונה
בכך" .ומשמע מלשון ונפטר "בכך" משמע עליה" ,הרי להדיא מדבריהם באפילו אם
שדווקא שעונה אמן נפטר ,הא לאו הכי לא אינו עונה אמן נחשב כאילו שמע הברכה.
נפטר .וא"כ י"ל שהבית יוסף בסימן מו מה ועוד שלא נזכר בדבריהם כלל לענות
לשיטתו אזיל ,ומהשתא סרה התמיהה על אמן .ולפ"ז בנידון דידן אם יכוונו הציבור
המאמר מרדכי אמנם עדיין היא גופא קשיא לברכת העולים לתורה ,אע"ג שלא יענו
לי על דברי הב"י ,דהנה מלבד מה הציבור אמן ,יעלה להם לחשבון מאה
שהוכחנו לעיל מלשון ר' יונה שמשמע ברכות .אמנם יעוין בלשונו של הב"י הנ"ל
מדבריו דלדעת רש"י מה שיודע על איזה שכתב ,ולי נראה דאפילו אם אומרים
ברכה הוא עונה נחשב ששמע הברכה ,צריך בלחש ,כיוון שהשומעים יודעים איזה
ביאור בדברי הב"י ממך נפשך דאם מה ברכה הוא מברך ,ומכוונים לצאת בה ידי
שיודע לבד אינו מספיק ליחשב ששמע חובתם ועונין אחריה ,יוצאין" .הרי להדיא
הברכה ,מה הועיל במה שענה אמן ,ואיך מלשון הב"י דלא סגי במה שישמעו ברכת
ע"י עניית האמן נחשב הדבר ששמע העולים לתורה ,אלא דבעינן נמי שיענו.
הברכה .וא"כ דברי הב"י צ"ע בזה (ומצאתי וא"כ לכאורה יקשה על ביאור המאמר
שישב במדוכא זו הגאון הרב יצחק יוסף בספרו מרדכי הנ"ל בדברי הב"י ,דאפילו אי נימא
החשוב ילקוט יוסף סימן מו בהערה ה והניח דס"ל להב"י כדעת רש"י וביאור תר"י
בצ"ע).
בדבריו ,מ"מ מדוע הצריך הב"י לענות
קט
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
המחייבו לחלוק כבוד לאביו החורג .ולפי אלא שיהיה נפק"מ בין הטעמים לעניין
זה גם בנישואי אמו שכבר נאסרה על אביו, אשה שכבר נאסרה על בעלה ,כגון אשה
יש טעם להצדיק המנהג שלא ישתתפו בו שזינתה או שיצא עליה שם רע וגירשה ,או
הילדים. אשת כהן שנאנסה וכל כיוצא בזה (עיין ש"ע
אלא שיש לפלפל בדבריו ,דמלבד דיש אה"ע סימן י) ,דלפי הטעם שלא ישתתפו
הסוברים שחיוב כבוד בעל אימו הוי הבנים בנישואי אמם כיון שנראה לפי שעה
מדרבנן ,מכל מקום אף למאן דאמר שחיוב שמחליפים אביהם באדם אחר ,אם כן גם
זה מהתורה ,מה בכך שעתה מתחייב בכבוד במקרה כזה שהאשה נאסרה עדיין שייך
בעל אימו ,הרי אין זה סותר לכבוד אביו, הטעם שימנעו הילדים מנישואי אמם .אך
ויכול לכבד שניהם .ואף את"ל דמכל מקום לפי הטעם שבנישואין אלו נאסרת אמם על
מה שצריך לכבד מעתה את בעל אמו כמו אביהם ,באופן שכבר נאסרה לו ,לא שייך
את אביו ויש לאביו מזה צער ,מכל מקום טעם זה ויכולים להשתתף בנישואיה.
הרי בלאו הכי ,גם אינו משתתף בנישואי ויל"ע דשמא יש עוד נפק"מ בין הטעמים,
אמו הרי הוא מתחייב בכבודו .ועוד, באופן שאביהם נישא בשנית ,שלפי הטעם
דאדרבה כיון שמחוייב בכבודו של בעל שנראה שמחליפים אביהם ,גם כאן שייך
אמו ראוי שישתתף בשמחתו להראות טעם זה ,שנראה שמחליפים אמם באם
ששמח בשמחתו. אחרת .אך לפי הטעם שנאסרת ,הלא כאן
ועוד נראה לדחות פירושו מתוך מה שכתב שאביהם נישא לא שייך טעם זה כיון שמן
רבינו הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ו הל' טו) הדין יכול לישא כמה נשים ,ברם כיון
"חייב אדם לכבד את אשת אביו אף על פי שבפועל לא נהגו כיום לישא ב' נשים ,גם
שאינה אמו כל זמן שאביו קיים שזה בכלל בקרב עדות המזרח שלא קיבלו על עצמם
כבוד אביו ,וכן מכבד בעל אמו כל זמן חרם דרבנו גרשום בזה ,ואף מתחייבים
שאמו קיימת ,אבל לאחר מיתתה אינו בכתובה שלא לישא אשה על אשה ,נמצא
חייב" .הרי שכל החיוב לכבד את בעל אמו לפי זה ששייך טעם זה גם כשהאב נישא
זה מכח כבוד אמו ,ובכבוד אמו ממה נפשך בשנית.
מחוייב ,וגם עתה שמוסיף להתחייב והנה ראיתי לת"ח אחד שכתב לחדש טעם
בכבודה אין בזה שום בזיון לאביה ,כי גם נוסף למנהג זה ,מפני שכאשר תנשא האם
לפני כן היה עומד ומחוייב בכבודה. לאחר מתחייבים בכבודו של בעלה ,שכן
והנה אף לפי הטעמים שביאר הדבר יהושע יש חיוב לכבד בעל אמו כמבואר בגמרא
שנראה שמחליפים אב או אם ,או שהאם (כתובות קג ).ובש"ע (יו"ד סי' רמ סעיף כא),
נאסרת על אביהם בנישואין אלו ,יש ואין זה מכבוד אביו שיקח חלק במעשה
קי
יוסף סימן בטוב
חי שנה הרב יוסף
תשע"ו | הרה |"גטבת סימן קיז |
גליון כ בית
שמא יווצר וויכוח או פגיעה בין ילדי האם להעיר' דבגמרא בקידושין (לא ).מבואר,
לילדי בעלה החדש ,לכן תיקנו שלא יבואו דאף שאדם מחוייב להקדים כבוד אביו
הילדים כלל ,לפי זה מיושב המנהג. לאמו ,כל זה דווקא כשהם עומדים
ויש נפק"מ בין הטעמים שנתבארו לעיל בנישואיהם ,שאז גם האם מחוייבת בכבוד
לבין מה שביארנו ,באופן שמבקש את בעלה ,אבל מעת שהתגרשו שניהם שווים,
רשות אביו ללכת לנישואי אימו ,והאב אינו ויכול להקדים את אמו לפני אביו .כגון
מקפיד כלל ,וחפץ בטובת בנו ומסכים בלב שאם אביו מבקש מבנו השקני מים ,וגם
שלם ונפש חפצה שילך לנישואי אמו ,דלפי אמו מבקשת השקני מים ,יכול להקדים מי
הטעמים שנתבארו לעיל נראה דאין בזה כל שירצה ,דחייב בכבוד שניהם באופן שוה.
חשש ,אך לפי מה שביארנו שיש חשש ומעתה ,כיון שעתה הבנים ואמם חפצים
שיבואו לידי מחלוקת ,ממילא גם אם האב לבוא לשמוח בשמחת אמם ,למה יחשב
נותן את הסכמתו ,עדיין חשש לטעם המנהג להם כאילו מחליפים אביהם באב אחר,
להמנע מלהשתתף בנישואי הוריהם. הלא מחוייבים הם בכבוד אמם באופן שוה
אולם כבר כתבתי שעתה שאין המנהג בזה כמו שמחויבים בכבוד אביהם ,והרי זה
ברור ,בפרט בקרב עדתינו עדות המזרח, כעין אב ואם שכל אחד אומר השקני מים
נראה שאם אין הצדדים חוששים לזה והכל שיכול להקים מי שרוצה ,ולא אומרים בזה
בא על מקומו בשלום ,וחפצים שני הצדדים שנחשב שפוגע בכבוד הצד השני.
שישתתפו כולם בנישואין ובסעודה דאין ברם ,לפי הטעם שכתבתי לעיל שחששו
בזה כל חשש. שיבואו לידי מחלוקת אם ישתתפו הילדים,
מסקנא דדינא
במנהגם. בעל ואשה שהתגרשו ועתה נישאים מחדש,
וכן כשדנתי בדבר לפני הגאון המפורסם נראה דאין שום מניעה או חשש שישתתפו
מוהר"ר יוסף ליברמן שליט"א בעל ילדיהם בחופתם ,ואדרבה ראויים בניהם
ה"משנת יוסף" השיבני שאכן יש קהילות לשמוח בהשכנת השלום שבין הוריהם
וחוגים שהקפידו בדבר ,ושבעת נישואי מרן ולשמוח בשמחתם יותר מכל אדם אחר.
הגר"ש ואזנר זצוק"ל (שליט"א) שנישא ואולם בעניין אם אחד ההורים נפטר והשני
בשנית אחרי פטירת רעייתו ,הזמין רק את נישא מחדש ,וכן הורים שנתגרשו ולא
נכדיו אבל את בניו ובנותיו לא הזמין. נישאים זה לזה ,קהילה ועדה שנהגו
והוסיף עוד ,שהיה נוכח בנישואי שניים של שהילדים לא ישתתפו בנישואי ההורים
הגאון משטבעין זצ"ל וגם שם לא נכחו כשהאב או האם נישאים לאחרים ,יחזיקו
קיא
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
בשמחת נישואי אביהם או אמם ,אין בזה בניו ובנותיו ,אלא קיימו את החופה
חשש ,והסכים לזה מוהר"ר יוסף ליברמן והנישואין בצורה מצומצמת.
שליט"א. ואולם במקום שאין מנהג ברור ,ושני
הצדדים ,החתן והכלה ,חפצים שילדיהם
וכן ראיתי הלום שנשאל רבינו הגדול רבן ישתתפו בנישואיהם ואין חשש שיבואו
של ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוקל"ה ילדי האב וילדי האם לידי קטטה או וויכוח,
אודות בחור שאמו נשאת ,ומבקש לדעת יכולים לקיים הנישואין והסעודה יחד עם
האם כדאי שיהיה בנישואי אימו ,והשיב ילדיהם .ויש להביא סעד לזה ממה
שאם האם מתביישת מבנה ומעדיפה שלא ששמעתי ממוהר"ר יוסף ליברמן שליט"א
ישתתף בחתונה הרי שלא ישתתף ,ואולם שראה כתוב שמרן הגר"ח קנייבסקי
אם האם חפצה שבנה ישתתף בנישואיה, שליט"א השיב שהטעם בזה משום עוגמת
יכול הבן להשתתף[ .הובא בספר הנפלא מעין נפש של הילדים ,ולכאו' לפי זה נראה
אומר ח"ט פרק א סימן פ"א]. שבאופן שהילדים שמחים להשתתף
קיט
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
ג .כל דינא דמלכותא הסותרים דיני התורה הרב זצ"ל.
בענייני קניינים וכד' ,האם ישנה חשיבות והנה בעניין זה עלינו לדון בכמה ענינים
לדין המלכות. שונים:
ד .אם הורידו החכם ממשרתו שלא כדין א .האם אדם מוריש לבנו עניני השררה
ולאחמ"כ נפטר ,האם בנו עדיין מוחזק. וכגון עניני הרבנות.
ה .מכירת בכור ,וחמץ בפסח שלא נעשה ב .אם הורידו חכם ממשרתו שלא כדין
ע"פ דין המלכות אלא נעשה ע"פ דין תורה, תורה ,האם נחשב הדבר שפקעה משרתו.
מה דינו. (ובכלל זה האם מותר להוריד חכם ממשרתו ובאיזה
אופנים).
יסוד הדברים כי כל מינוי מוריש האדם לבנו
ע"כ .וכ"כ בס' החינוך (מצוה תצז) .והוסיף, הנה הרמב"ם (פ"א מה' מלכים ה"ז) ,כתב,
ולא עוד ,אלא שראוי לשנאתו ולהרחיקו. כשמעמידין מלך וכו' הרי זה זוכה לו
ועליהם אמר דוד שנאתי כל פועלי און ולבניו עד עולם ,שהמלכות ירושה היא,
[ובזה אתי שפיר מה שקרא מרן הרב זצ"ל שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא
באותם ימי בחירות לרה"ר לא' המתמודדים ובניו בקרב ישראל .ולא המלכות בלבד
למשרת הרב הראשי האשכנזי "רשע" ו"אינו אלא כל השררות וכל המינויים שבישראל
ראוי לכלום" ,והוסיף ואמר בזה"ל" :אומרים הם ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם ,והוא
שהוא עבר מבחנים ...מה זה שוה אם אין לו
שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה
יראת שמים ."...ואתה תחזה כי כל מילה ומילה
וביראת חטא ,היה ממלא ביראה אף על פי
של מרן הרב זצ"ל מכוונת לתכלית ע"פ דברי
הפוסקים .ודו"ק .ויותר ממה שכתבתי כאן
שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום
כתוב על לוח לבי ב"פסקי" אותו "רב" .וכבוד אביו ומלמדים אותו .וכל מי שאין בו יראת
ה' הסתר דבר לעת עתה]. שמים ,אף על פי שחכמתו מרובה אין
למנותו למינוי מן המינויים שבישראל.
אין להוריד רב ממשרתו אא"כ יש גדול ממנו
הרד"ך (בית כב חדר יא) ,שגם בקבלוהו לזמן והנה בשו"ת חקרי לב ח"ג (מיו"ד סי' צט) דן
נקטינן שמעלין בקדש ואין מורידים .אלא במי שנבחר לרב העיר ,והיה המנהג לקבל
שאם באו להעבירו ולמנות ת"ח גדול ממנו אותו לזמן מסויים ,אם כעבור הזמן יכולים
מותר. להעבירו ,או דילמא כיון שעלה לא ירד,
וראה בכנה"ג א"ח (סי' נג) שכתב ,והוא שמעלין בקודש ואין מורידים .והביא בשם
הדין לכל שררה שעל הצבור ,הן מלך ,הן מהר"י הלוי (סי' נ) שלמד מתוך דברי
קכ
יוסף עמי אלון בן
שנה ב טבת הרב
תשע"ו | הרה"ג
גליון | כ |
סימן קיט בית
לא נמצא כמותו אין להעבירו ממשרתו. חכם ,הן שופט ,הן גבאי ,במקום שלא נהגו
וי"ל דאף אם העירו אותו למשרתו עדיין למנותם לזמן ידוע ,שאין מסלקים אותם אם
בקדושתו הוא עומד ,וא"כ לאחר פטירתו לא נמצא בהם פיסול .ע"כ .וכן הוא גם
יירש אותו בנו הממשיך דרכו. בחידושי הריטב"א (מכות יג ).ד"ה ואגב,
שכל שמינוהו סתם בלא קביעות זמן אין
וכבר ידוע ולמפורסמות א"צ ראיה גדולתו מסלקים אותו מאותו מינוי אלא בטענה.
של מרן הרב זצ"ל ,וכמו שהעידו רבים וכ"כ רבינו מאיר הלוי לענין שליח צבור.
וגדולים מכל סוגי הת"ח .וכמש"כ בספרי ע"כ.
מנהגי הראש"ל (חלק א) בהקדמתי ,ע"ש אתה הורת לדעת כי אם יש גדול ממנו יש
ויערב לך. להחליפו ולמנות אחר במקומו ,אולם אם
קכא
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
שכיר עבדך שש שנים ,ולכן נ"ל דמה"ט יש (סי'שלש שנים ,הוא כמ"ש הש"ך בחו"מ
למלמד או לסופר שלא להשכיר עצמו שלג ס"ק יז) במ"ש בב"מ (י ).פועל חוזר בו
ליותר משלש שנים וכו' .ע"ש .אבל אפילו בחצי היום ,שנאמר כי לי בני ישראל
להורידו ממשרתו ,מי שמע כאלה שיקבלו עבדים ,ולא עבדים לעבדים .א"כ לכאורה
רב ממקום רחוק שהוא מקום נטוע לרב עם כשם שאסור למכור עצמו לעבד עברי כך
אשתו ובניו ,ואחר שלש שנים יוציאוהו יהא אסור להשכיר עצמו ,מדקרי לפועל
משם ,ויעקור סיכיה ומשכיה לנדוד למקום עבד ,אלא דנאמר בישעיה (טז ,יד) בשלש
אחר ,חלילה להעלות כן על הדעת. שנים כשני שכיר ,א"כ עבד עברי הוא לשש
שנים ,כדכתיב (דברים טו ,יח) ,כי משנה שכר
קכב
יוסף עמי אלון בן
שנה ב טבת הרב
תשע"ו | הרה"ג
גליון | כ |
סימן קיט בית
יח) ,האריך בזה ,ובסו"ד כתב שאחר הרישום בטאבו שפיר מהני .ע"ש .והגאון
החיפוש בספרי האחרונים נתברר לו שרוב חשק שלמה (סי' סח דף קא ע"א) הסכים
ככל גדולי רבני הספרדים ס"ל שהרישום למ"ש הדבר משה ,ושהאמת יורה דרכו,
בספרי האחוזה לא מעלה ולא מוריד ,וכל שכן דעת מהר"י בסאן (והיינו דזוהי כוונת
שפירש הלוקח דניח"ל למקני גם בלי המהר"י בסאן).
רישום ,המכירה קיימת. (סי' וגם הגרש"ז אוירבך בספרו מעדני ארץ
קלא
יוסף גליון כ | טבת תשע"ו | שנה ב בית
את והב בסופה
תשובות להשגות ,הערות ומשא ומתן בתורת מרן פוסק הדור זצוקללה"ה
סימן קכ
077-263-59-75
התורה 'קול מרן'079-920-7777 :
קלח או שלוחה 81במערכת
ממשיכים
במהפכה!
מפעל הלימוד היומי בתורת מרן .תנועת הנוער 'ודבר דבר' – מיסודו של מרן זיע"א בצעירותו .פרויקט
'תולדות הראשונים לציון' – סקירה ומחקר על תולדות חייהם של רבותינו הראשונים לציון מלפני 053שנה.
ירחון תורני 'קובץ בית יוסף' .גמ“ח להשאלת ספרי מרן זיע"א והכנסתם לישיבות וכוללים .מכון להוצאת
ספרים .שיעורי תורה וכנסים .הפצת חומר תורני למחשבה בישובים .גיליונות שבועיים .פרויקטים ומבצעים
חברתיים .שיתוף פעולה מלא עם מערכת 'קול מרן' – כ 003.333-מאזינים המחוברים למרן.
בכ"ז מייחל ומצפה הוא שבניו יצאו תלמידי בשנת ה'תשע"א קם ארגון להבין ולהשכיל,
חכמים ,או שלפחות יהיה לו חתן תלמיד חכם... במטרה להפיץ לכל העם את התורה והיהדות
ברוח נכונה ,ברוח של שלום ואהבה.
דרך זו היא בעצם דרכו המופלאה של מרן פוסק
אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' הדור ,אשר רוב ככל בני ישראל הולכים לאורו
אלפי אנשים אשר עלו ארצה מארצות המזרח, הגדול ,הלא הוא עטרת ראשנו ונזר תפארתנו,
מפרס ,ממרוקו ,מאלג'יר ,מתוניסיה ,מעירק רבינו עובדיה יוסף זצוקללה"ה.
ומשאר מדינות ערב ,כדי לחונן את עפרה של
הארץ הקדושה עם התמימות המופלאה אשר
הייתה נסוכה בהם ,אותה קיבלנו ירושה מאבות כך התחילה המהפכה
אבותינו ,לעבוד את ה' בתמימות ללא כל מרן זיע"א הוא האב שגידל את הדור כולו ,האב
חכמות .לצערנו ,אנשי השלטון העבירו אותם שהקים אותנו מעפר .ידוע לכל כבר מה היינו
על דתם ,וניצלו את תמימותם לרע ,ולימדו בעבר 07 ,תלמידים בישיבת פורת יוסף ,אשר
אותם כביכול שרק בחוצה לארץ ,רק שם היינו לא היה אפשרות להכניס עוד תלמיד אם לא
צריכים להתנהג כיהודים ,אך כאן בארץ יצא אחר במקומו.
הקדושה מותר לנו לחיות ככל העמים .וכך
ומרן ,עוד בימי צעירותו ,עוד קודם גיל העשרים
משפחות שלימות הלכו לאבדון...
לחייו בהיותו לומד בישיבת פורת יוסף ,הקדיש
מיליון ילדים אינם יודעים לקרוא את הפסוק את כל חייו למען העם .הוא היה הולך למרחקים
אותו ידע יהודי לזעוק בזמן האינקוויזיציה לערים וליישובים נידחים ,והיה מכניס את
כשעלה על המוקד ,את אותו משפט אשר יהודי הילדים הקטנים והיותר מבוגרים לתלמודי תורה
שנכנס לתאי הגזים בשואה זעק בכל כוחו ,עם וישיבות ,ואת הבנות לבתי ספר של בית יעקב.
רגש מלא אמונה" :שמע ישראל ה' אלקינו ה'
משם החלה המהפכה הגדולה .משם החל מרן
אחד!!!".
זיע"א להפוך דור שלם ליודעי ואוהבי תורה .אם
בדור העבר אדם היה מפחד להשיא את ביתו
לתלמיד חכם ,הרי שהיום אדם אע"פ שהוא אינו
אם אני לא אפעל זהו פיקוח נפש
תלמיד חכם כל כך,
את כל זה ראה מרן מול עיניו ,ולא יכול היה עוד
להחריש .מרן ,עם כל גדלותו הרוחנית
ועוצמתו התורנית ,עשרות
אלפי ספרים החקוקים
במוחו ,עליהם עמל ללא
לאות אף בזמנים קשים,
זמנים של עניות,
מלחמות ומחסור ,סגר
את אותם הספרים,
הרגישו שהוא להם כאבא רחום ודואג לכל וירד אל העם להציל נשמות אהובות,
מחסורם. ולהחזיר בנים אבודים אל אביהם
שבשמים .על אף הקשיים
והאיומים מצד השלטון
עם ישראל כולו במלחמת חורמה למען שהם יתנכלו אליו ולא
רפואתו של מרן יקדמו אותו במשרות
תורניות ,מה שהיה
אהבה אין סופית רחש כל העם אל מרן זיע"א,
אצל מרן זיע"א כמקור
אהבה זו התבטאה במקצת בתקופת המלחמה
פרנסה משם היה מאכיל
על חייו .מלחמה אשר ניהל עם ישראל כולו
בדוחק את משפחתו .אך
בחודשיים האחרונים של מרן עלי אדמות.
הוא ללא פחד ומורא
בזמן הסליחות בימי חודש אלול שנת התשע"ג, במפעליו, המשיך
קיבל עם ישראל בצער רב את הבשורה על וכשנשאל מדוע ,השיב,
הדרדרות במצבו של מרן זיע"א .לפתע קיבלו ש"זהו פיקוח נפש של
הסליחות מבט אחר לגמרי... הספרדים .אם אני לא
יפעל עכשיו ,מי יודע מה יהיה
בדור הבא" .והוסיף את המשפט שהנחה אותו
בכל ימי חייו "אם אין גדיים אין תיישים".
אבא ,מנהיג נערץ ,פוסק שלא היה
כמותו
ומאז ועד ליומו האחרון ,לא נח ולא שקט ,ועשה
ככל שביכולתו להחזיר את העטרה ליושנה .הוא
היה הלוחם בכל עוז ותעצומות למען תורתנו
הקדושה ומסירתה לדורות הבאים במקוריות
ללא עיקומים ופשרות ,ולמען אברכי הכוללים
עשרות עצרות תפילה ענקיות נערכו בכל רחבי ובני הישיבות הקדושות.
הארץ והעולם ,ספרי תהלים רבים נקראו
הוא היה המקור אליו כל עיני
בדמעות ובבכיות על ידי עשרות אלפים
ישראל היו נשואות .אף אלו
מישראל ,רבים אף תרמו זמן מחייהם למרן
אשר מעולם לא נפגשו עמו,
זיע"א בטענה שהוא יעשה בזמן הזה דברים
יותר מועילים ...אייפונים רבים ומכשרים
הדומים להם נשברו .אנשים שהיו
מסוכסכים אחד עם השני עשרות
חייו יישאר עם הכאבים שימנעו ממנו ללמוד שנים עשו שלום ביניהם .משפחות רבות הוציאו
תורה ,והוא אמר לבניו הרבנים את
הגדולים" :אם אינני יכול ללמוד תורה האינטרנט
למה לי חיים?!". מהבית ,והכל
למען
גזירה היא מלפני ואין אתם
רפואתו
רשאים להרהר אחריה השלימה של
הגזירה נגזרה ,וביום המר והנמהר ג' מרן.
במר-חשוון שנת התשע"ד קצת חיש מהר
לאחר חצות היום קיבלנו כולנו את הודפסו ע"י
הבשורה הקשה מכל :מרן איננו - - - הארגון אלפי
השמימה!! מרן עלה בסערה עלוני תפילה – פרקי
האראלים נצחו את המצוקים! תהלים ע"פ אותיות שמו
העם כולו היה המום לשמע הבשורה הקשה של מרן ,וחולקו בעצרות
והמרה ,העולם חשך בעדינו .המילים נעתקו השונות ,ובבתי הכנסת
מפינו .מכל פינה וקצה ניכר האבל הגדול. ובמקומות מרכזיים...
זעקות השבר והיגון הנורא נשמעו מכל קצה לאור קריאתם של גדולי
ופינה .ובבית החולים החלו להישמע צווחות שליט"א ישראל
נוראות" :ח-ט-א-נו צו-ר-נו ס-לח ל-נו יוצ-ר- להתחזק בקדושת בית הכנסת ולקבל על
נו!" כאשר רבים לא יודעים כיצד לעקל את עצמינו שלא לדבר בבית הכנסת ובקריאת
הבשורה הנוראה מכל... התורה ,וכן לקבל את השבת 07דקות לפני הזמן
לרפואתו של מרן ,הודפסו מודעות מיוחדות
המודיעות על כך ,והודבקו בבתי הכנסת
הלוויה ובמקומות מרכזיים.
ראינו את עשרות
אלפי בני התורה ,פרי "אם אינני יכול ללמוד
גידוליו של מרן זיע"א, תורה למה לי חיים?!"
אשר טרח עליהם שיפור קטן חל במצבו של מרן,
רבות במשך עשרות אך נודע לו מפי הרופאים שכל
רגע הקבורה היה רגע קשה מנשוא .הן עתה שנים רבות ,וגידל אותם במו ידיו .את הנכדים
אנחנו נפרדים ממרן לעולם ,עד במהרה יבא של אותם בעלי בתים אותם לימד מרן זיע"א
משיח צדקנו. בימי חורפו ,אשר הם עומדים כיום בין גדולי
זעקות השבר והיגון שברו עתה את הלב יותר תלמידי החכמים שבדור .מהם מחברי ספרים,
ממקודם. דיינים ,ראשי כוללים וראשי ישיבות .ואף בחורי
ישיבות היושבים ראשונה במלכות התורה,
"מ--ר—ן!" ,מ--ר--ן!" זעקו האנשים אשר מסביב שההווה מעיד על עתידם הגדול.
למקום הקבורה .ובבכיות קורעות לב ,נטמן גופו
הטהור של מרן בין רגבי העפר... אך לא רק בני תורה היו שם ,היו שם אנשים מכל
השכבות ומכל הזרמים ,חרדים ,דתיים לאומיים,
מסורתיים ,אנטי דתיים ,ואף ערבים (!).
ממשיכים את דרכו בעוצמה
ההלוויה שודרה לכל מדינות העולם בתכניות
ועתה חלל גדול נוצר בעולם .החובה עלינו הטלוויזיה הפופולריות ,ואף התקשורת שפעלה
למלאות אותו! מחובתנו להמשיך את מורשתו כל ימיה למען השחרת דמותו של מרן זיע"א,
האדירה של מרן זיע"א ,להמשיך את מה שעליו הייתה כביכול מודה על האמת ,ומודיעה לכל את
מסר את נפשו כל ימיו חייו :להגדיל תורה כוח התורה ולומדיה.
ולהאדירה ,ולהחזיר את העטרה ליושנה.
את ההלוויה הענקית רוויית היגון הזו ,ראינו
למען מטרה נעלה וקדושה זו ,פועל ארגון להבין כולנו .קרוב למיליון איש הלכו בבכי ונהי אחר
ולהשכיל ללא לאות. מיטתו של מרן ,וזעקו "אבא ,למה עזבתנו?".
פתאום הכל הבינו כי אין מעצור לכוחה של
מהפכה שלא תיפסק לעולם! תורה ,על אף ההכפשות אשר הכפישו
התקשורת החילונית את שמו של מרן כל חייו,
עלינו לדעת ,שביום ג' במר-חשוון ה'תשע"ד עכשיו היו הכל כעין נכנעים ומודים על טעותם.
המהפכה של מרן לא הפסיקה ,מהפכה זו לא
תיפסק לעולם!
גיליון זה יוצא לאור בנוסף על הגיליון השבועי המהפכה עברה לידנו הקטנות ,אלינו האנשים
הפופולארי היוצא לאור מאז ומעולם עוד קודם הפעוטים המנסים לחכות וללכת ע"פ מעשיו
פטירתו של מרן ,הנקרא בשם "להבין ולהשכיל" ודרכו של גדול הדור .ועלינו לפעול לשם כך בכל
הכוחות כדי שחס ושלום לא ייפול ויפסק חלילה
כשמו של הארגון .בגיליון זה מדורים מיוחדים שום דבר משאיפותיו הקדושות של מרן זיע"א.
אשר הפכו את הגיליון לעלון השבת החביב על
הציבור ,וזה מחכה לו בכיליון עיניים.
מחובתנו להמשיך להפיץ את פסקיו הבהירים
פרויקט תולדות הראשונים לציון של מרן זיע"א ,לדאוג לאותם אלו אשר לא זכו
בין המדורים השונים ,קנה לו שם המדור עדיין להתקרב לבורא עולם ,ובבד בבד גם
"תולדות הראשונים לציון" ,מדור מיוחד אשר להעלות את רמתם הרוחנית של האברכים ובני
הוא חלק מ"פרויקט תולדות הראשונים לציון" הישיבות ,אשר עיני דור העתיד נשואות אליהם.
המופעל ע"י הארגון ,ומנוהל ואכן ,ארגון להבין ולהשכיל נטל על עצמו לעשות
בצורה נפלאה ע"י הרב יאיר ככל שביכולתו להמשיך ביתר שאת את מורשתו
אוהב ציון יצ"ו .והודות לו האמתית של מרן ,להנחיל את משנתו לרבים,
זכה הפרויקט לחיבה ולהמשיך במפעליו הכבירים.
יתירה בציבור.
גיליון מרן מאור ישראל
בפרויקט זה
בשבת הרביעית לפטירתו של מרן זיע"א החל
עובד
לצאת לאור מטעם הארגון מוסף שבועי לזכרו
הארגון (עבודה לא קלה בכלל) לסקור את תולדות של מרן זיע"א
חייהם של רבותינו ענקי הרוח הראשונים הנקרא בשם
לציון אשר כיהנו פאר וישבו על כיסא "מרן מאור
ממלכתם מלפני 057שנה (!) ועד לימנו אנו. ישראל" ,בו
החל מהראשון הגאון רבי משה גלאנטי זלה"ה, מובאים
ועד לאחרון מורנו הראשון לציון הגאון רבי פסקיו
יצחק יוסף שליט"א ,המנחה את הארגון על כל אמרותיו על
צעד ושעל. פרשת השבוע,
ומעט מהנהגותיו הרבים.
לצערנו ,רבים מהעם לא יודעים על גדלותם
התורנית והרוחנית של רבותינו הספרדים במדור הפסקים מושקעת עבודה רבה של
משכבר הימים ,ומשום כך הולכים לרעות 'המכון להוצאת ספרים' שע"י הארגון ,בעבודה
בשדות זרים .בעקבות זאת פועל הארגון להכיר זו מלוקטים פסקיו של מרן על ל"ט מלאכות
לכלל הציבור את שבת ,עם קיצור מהטעמים לפסיקת ההלכה,
גדלותם. המוסברים בצורה נפלאה .בעקבות מדור זה,
קנה לו הגיליון מקום קבע אצל ראשי כוללים
ודיינים.
להבין ארגון
ולהשכיל נעתר מבצע לימוד כל ספריו של מרן
והקים לפניות, בנוסף ,ערך ארגון להבין ולהשכיל מבצע אדיר
"גמ"ח להשאלת לעילוי נשמתו הטהורה ,בו לקחו על עצמם
ספרי מרן" ,אשר מאות (!) אברכים ובחורי ישיבה ללמוד כל אחד
משאיל ומכניס את אחד מספריו הקדושים של מרן זיע"א (עם
ספריו את המקורות) תחת הכותרת "להכיר לו טובה,
הקדושים של מרן, ולעשות לו נחת רוח" .טלפונים רבים התקבלו
ספרים ושאר במוקד הארגון ,בנוסף לעשרות 'נציגי מרן' אשר
ההולכים לאורו
ל'גמ"ח להשאלת ספרי מרן' -מחוז צפון:
754-0078009
וע"פ פסיקותיו ,לישיבות
וכוללים רבים ,וכן משאיל אותם
לאנשים פרטיים.
להבין ולהשכיל – ארגון להפצת תורה (ע"ר) .עמותה מספר .853530353 :רחוב הרב בלוי 00ק .קרקע
ירושלים .פקס .38-5805087 :דוא"ל 7055775@gmail.com :תרומות ניתן להפקיד בחשבוננו שבבנק
מזרחי 238005 :סניף .558השלוחה שלנו בקול מרן 378-8237777 :שלוחה 80
חייבים אותך
להמשכת המורשת.
מרן" תנועת
תנועת בתורת מרן"
היומי בתורת
"הלימוד היומי
אדיר "הלימוד המפעל
המפעל ההאדיר
בצעירותו
זיע"א בצעירותו
מרן זיע"א
של מרן
מיסודו של
דבר" מיסודו
"ודבר דבר"
הנוער "ודבר
הנוער
מרן ספרי להשאלת ח “גמ
ירחון תורני 'קובץ בית יוסף' גמ“ח להשאלת ספרי מרן
יוסף' בית 'קובץ תורני ירחון
ספרים להוצאת מכון וכוללים לישיבות ם ת והכנס
זיע"א והכנסתם לישיבות וכוללים מכון להוצאת ספרים זיע"א
למחשבה
תורני למחשבה
חומר תורני וכנסים הפצת
הפצת חומר תורה וכנסים שיעורי
שיעורי תורה
תולדות שבועיים פרויקט
פרויקט ""תולדות בישובים גיליונות
גיליונות שבועיים בישובים
וחכמיה" יוסף פורת "ישיבת פרויקט "לציון הראשונים
הראשונים לציון" פרויקט "ישיבת פורת יוסף וחכמיה"
לשם המשכת הפעילות והגדלתה בע"ה ,זקוקים אנו לעזרתך
המשכת הפעילות והגדלתה בע"ה ,זקוקים אנו לעזרתך הדחופה. לשם
הדחופה.
ע"י
זיע"א,ע"י
עינינוזיע"א,
מאורעינינו
למרןמאור
רוחלמרן
נחתרוח
לעשותנחת
שלך לעשותההזדמנות שלך
זוהי ההזדמנות
זוהי
מורשתו
להמשכתלהמשכת
ללא לאות הפועל לאות
הפועל ללא "להביןולהשכיל"
ולהשכיל" בארגון"להבין
תמיכה בארגון
תמיכה
והנחלתה הבאים.
לדורות הבאים. והנחלתה לדורות
מורשתו
תן לנו את הכח להמשיך להפיץ את מורשתו של מרן!
להפיץ את תן לנו את הכח להמשיך
התורמים ₪ 52לחודש ,יזכו אי"ה לתפלה מיוחדת
של מרן! מורשתו
תורה. ביום חג מתן
חייגו:
המורשתחייגו:
ולהחזקתהמורשת
שמות,ולהחזקת
למסירתשמות,
למסירת
כתובת__________________________________________________________________________________ :
מיקוד עיר מספר רחוב
נותן/ים לכם בזה ,הוראה לחייב את חשבוני/נו הנ"ל בסניפכם ,בגין :תרומה
בסכומים ובמועדים שיומצאו לכם מדי פעם בפעם באמצעי מגנטי על ידי :להבין ולהשכיל -ארגון להפצת תורה (ע"ר) כמפורט מטה ב"פרטי
ההרשאה".
.2ידוע לי/נו כי:
א .הוראה זו ניתנת לביטול ע"י הודעה ממני/מאתנו בכתב לבנק ול :להבין ולהשכיל -ארגון להפצת תורה (ע"ר) שתיכנס לתוקף יום עסקים אחד
לאחר מתן ההודעה בבנק וכן ניתנת לביטול על פי הוראת כל דין.
ב .אהיה/נהיה רשאי/ם לבטל מראש חיוב מסוים ובלבד שהודעה על כך תימסר על ידי/נו לבנק בכתב ,לפחות יום עסקים אחד לפני מועד החיוב.
ג .אהיה/נהיה רשאי /ם לבטל חיוב ,לא יותר מתשעים ימים ממועד החיוב ,אם הוכיח/נוכיח לבנק ,כי החיוב אינו תואם את המועדים או הסכומים
שנקבעו בכתב ההרשאה ,אם נקבעו.
.3ידוע לי/נו כי הפרטים שצוינו בכתב ההרשאה ומילוים ,הם נושאים שעלי/נו להסדיר עם המוטב.
.4ידוע לי/נו כי סכומי החיוב על פי הרשאה זו ,יופיעו בדפי החשבון ,וכי לא תישלח לי/נו על ידי הבנק ,הודעה מיוחדת בגין חיובים אלה.
.5הבנק יפעל בהתאם להוראות בכתב הרשאה זה ,כל עוד מצב החשבון יאפשר זאת ,וכל עוד לא תהיה מניעה חוקית או אחרת לביצוען.
.6הבנק רשאי להוציאני/ו מן ההסדר המפורט בכתב הרשאה זה ,אם תהיה לו סיבה סבירה לכך ויודיע לי/נו על כך מיד לאחר קבלת החלטתו ,תוך ציון
הסיבה.
.7נא לאשר ל :להבין ולהשכיל -ארגון להפצת תורה (ע"ר) בספח המחובר לזה קבלת הוראות אלו ממני/מאתנו.
פרטי ההרשאה
.1סכום החיוב ומועדו ייקבע מעת לעת ידי :להבין ולהשכיל ארגון להפצת תורה (ע"ר) ע"פ הסכום על הלקוח.
.2פרטי החיוב:
הקף בעיגול את המועד הרצוי לחיוב הצמדה תדירות החיוב מס' חיובים סכום בודד לחיוב
בסיס סוג חודשי
5-10-20-28
דו חודשי
אישור הבנק
קוד מסלקה סוג חשבון מספר חשבון בנק
לכבוד:
בנק סניף
להבין ולהשכיל – ארגון להפצת תורה (ע"ר).
גאון הירדן 8/9
אסמכתא /מספר מזהה של הלקוח בחברה קוד מוסד
קריית גת 82214
5 74 75
קיבלנו הוראות מ ___________________:לכבד חיובים בסכומים ובמועדים שיופיעו באמצעי מגנטי שתציגו לנו מדי פעם בפעם ,ואשר
מספר חשבונו/נם בבנק יהיה נקוב בהם ,והכל בהתאם למפורט בכתב ההרשאה .רשמנו לפנינו את ההוראות ונפעל בהתאם ,כל עוד מצב
החשבון יאפשר זאת ,כל עוד לא תהיה מניעה חוקית או אחרת לביצוען ,כל עוד לא התקבלה אצלנו הוראת ביטול בכתב על ידי בעל/י החשבון,
או כל עוד לא הוצא/ו בעל/י החשבון מן ההסדר .אישור זה לא יפגע בהתחייבויותיכם כלפינו ,לפי כתב השיפוי שנחתם על ידכם.
בכבוד רב,
בנק__________________________: תאריך___________:
סניף_________________________: מקור טופס זה ,על שני חלקיו ,יישלח לסניף הבנק ,והעתק ממנו יימסר למשלם.
חתימה וחותמת הסניף ט.)2.99( 101-46 .