‫'נ‬

‫"י‬
‫‪ -‬ים ‪ -‬ינ‬
‫"‬ ‫הפס‬ ‫פעי‬ ‫=‬ ‫סיי '‬
‫‪-‬‬ ‫ר‪,‬‬ ‫‪%‬‬

‫‪,‬‬

‫‪171‬ש ' שירת‬

‫על פרשיות השבוע ‪ .‬חגים ומועדים‬

‫טככ ד קדושת‬ ‫‪,‬‬

‫אדמו " ר מנחם מענרל‬
‫זצוקללה " ה נבג " מ זי " ע‬

‫שניאורסאהן‬
‫מליובאוויטש‬
‫‪-‬שחי‬

‫ספר חמישי ‪ -‬כרך שלישי‬

‫ויקרא‬
‫הוצאה חדשה ומתוקנת עם הוספות ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫]‬

‫הוצאה רביעית‬ ‫ן‬

‫ן‬
‫אתק ותוכנס לאינט~‬ ‫‪,‬‬ ‫ספרים‬ ‫יהוצאת‬ ‫ן‬
‫" א'‬
‫‪5‬‬
‫על ידי מערכת‬ ‫יאור‬ ‫יוצא‬
‫‪1‬ן‪,‬‬
‫ןן‬
‫ן‬
‫החסידים "‬ ‫איילך‬
‫נתויר ‪. 1‬‬ ‫"‬ ‫י‪- , , 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫' יסוו‪,‬‬ ‫ז‬ ‫;‬ ‫‪,,‬‬
‫"‬
 ‫‪:‬‬ ‫מפתח כללי‬

‫‪111 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫המו " ל‬ ‫הקדמת‬

‫ו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫לוח המפתחות‬

‫‪341‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪. . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לקוטי שיחות ‪ -‬פרקי אבות‬

‫הוספרת ‪:‬‬

‫‪.‬‬
‫] וזטאאו ]‬

‫" תיייה ‪,‬‬

‫וזי! חו שיו‬ ‫]‬
‫‪,‬‬
‫בין דב ן‬
‫‪%‬‬

‫]‬
‫‪,‬‬
‫ע"‬
‫‪01 -‬אט ] ‪5‬‬

‫ח ] וו‬
‫)‬ ‫]ח‬ ‫"‬

‫‪2006‬‬
‫(‪) 1‬‬

‫] יק‪0‬ן )‬
‫‪" 2006‬‬
‫( ‪ ] 98‬לו זא‬
‫"‪,‬‬ ‫‪ ,‬חז ‪ ,‬ן " י‬
‫‪,‬‬

‫(‪) ) ( 1‬‬ ‫נ‬ ‫‪ 1990 ,‬קת ] ] ( ] ] ] ק‬ ‫ח]‬ ‫( ] ] ) חו‪1 ( 1‬‬ ‫‪1999‬‬

‫אסע ‪ "101‬א‬ ‫ץז "‬

‫"‬
‫‪770‬‬ ‫( חסז ‪] %‬‬

‫‪) 718 ( 774 . 4000‬‬

‫יביו‪1‬בק‬ ‫‪.",‬‬
‫ש‬
‫‪ 50 )- 1‬מסוא‬

‫‪ ,‬חץ‪1‬ו‪ ) 0‬ז‪8‬‬
‫‪1 : 4 % ) 718 ( 774 - 2718‬‬
‫ש" א‬ ‫)ץ‬ ‫ו"‬ ‫‪ ]2] 3‬ן‬

‫נז ( )‬ ‫י"‬ ‫‪ !1 ) :‬טשמבקטלו‬

‫וו ] ן ‪291‬‬ ‫ט‪ : 1‬חטעו ‪ /‬וו‬ ‫ש‬ ‫ימ‬ ‫וו ש " א ‪ ,‬ר ץ‪1‬ו ‪,‬‬ ‫ו‬ ‫‪1 ] 213‬‬
‫‪,‬‬
‫() ) ‪5‬‬ ‫)( )‬ ‫]‬ ‫](‬

‫"‬
‫‪ % ) 7 ] 8 ( 77 . 4148‬וק ‪) 718 ( 778 . 0226 4‬‬
‫( ( ] ( ) ) ‪ ] ( ) .‬ן ] ווון‪ ) ( 1‬חטן ‪ .‬ןיעווי‬ ‫"‬
‫‪,‬‬
‫]ן ‪/‬‬ ‫]‪1‬‬ ‫‪( ) 5‬ן‬ ‫‪,‬‬
‫ע‪ ' ) ' 1‬וו‬ ‫‪"1‬‬ ‫)‬

‫"‬
‫טן ‪ -‬ך‬ ‫‪"1‬א‬ ‫)(‬‫ר ) מו ) ] ) ר‬ ‫‪]5‬‬ ‫ה‬ ‫)‬ ‫ויברחטנב‪1‬‬ ‫י‬ ‫(‬ ‫‪ ) 11 ,‬ט ( ‪1‬ון [ ) ] טחו ) עח ] ] ‪1 ) ( 5‬ום‪4‬א ‪1‬‬ ‫‪ ) .‬ת‪1‬‬

‫‪10‬ב‪1‬ב [ ) ‪ ] 55‬אח‪ 01 [ 0‬ץ ] ב ] ‪6‬ן ]‬‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫]‬ ‫! טק ‪ -‬מן ‪ -‬טח‬ ‫‪,‬‬ ‫)‬ ‫בזבלז חםןזב‬
‫תן ) ‪5‬‬ ‫""‬ ‫)‬‫‪1 , 1902 - ( 994‬טהחט‪4‬א ח‪1‬טחהחט‪4‬ן ‪ ,‬ח ( י‪5‬‬
‫‪1‬טון ]‬
‫"‬
‫א‪" 51‬‬ ‫‪)( 1‬‬
‫"‬
‫‪ - 5‬בא ז‪0‬ייאמבת ! ב '‬ ‫‪ ,‬ב ' טץב‬ ‫ח‪1‬ן בא‬ ‫! מונב‪ ! 0‬א ‪ -‬ט‬
‫] (ח )‬ ‫‪.‬‬ ‫" ‪,‬ו "‬
‫( ‪17‬‬ ‫‪ .‬ב ] ווץב‬

‫)‬ ‫‪.‬ייי ] י ‪,‬‬ ‫וה‪ ) 5‬ל)‬ ‫הי‪5‬הזן ‪ : -‬א‬

‫]‬ ‫‪, .‬‬
‫]‬ ‫ר‪1‬‬ ‫) ‪ ] 15 ] 11‬ען ( ‪1 ( 1‬ל‬ ‫‪ ) 5‬טע‪) 1‬‬ ‫‪ ] 9‬בחויר ] ; ז () ‪ -‬הוו ] ט ] טא‪ ] 5‬בח‪5‬‬ ‫‪,‬‬ ‫( ‪1 3 .‬ן ' בא‪, 5‬‬

‫"‪, . ,‬‬
‫שטזחט‪4‬ו ח‪1‬‬ ‫‪5‬וההיץ נייון‬ ‫‪ .‬ו]‬
‫ט ] ) (ך‬ ‫‪.‬ק‬ ‫א‬ ‫) ן‪ ] 5‬ט‪1‬טוון ]‬
‫די‬
‫() ‪ ]5‬טע ח‪1‬‬ ‫‪ ) ( 1 .‬ע ) ‪15‬‬ ‫( ‪17‬‬
‫י‬
‫)‬ ‫()‬ ‫)‬ ‫)‬

‫ב‪. 1 - 1‬‬ ‫ה‪,‬‬ ‫]‬ ‫‪ %‬ח ( ) החט‪] 5 ] ( ( - - 5‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ס]ח ] ‪2 . 8‬‬ ‫)‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬
‫‪5 .‬ו] () ( מ ] ט‪ - - 5‬ח ) ( ) ט ] ב ) ח ק ‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.‬‬ ‫" ‪ 5‬י‪15‬ע‪ " 1‬נ‬ ‫‪5 -‬ח‪ ( 0‬תן‬

‫] ] וול‪1‬‬ ‫("‬ ‫)‬ ‫‪5‬ן‪1‬ב ) ‪5‬‬ ‫‪5‬ח ( ) וחט‪4 . 5‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫הן‪1‬ותט ‪ - -‬שט‬ ‫זב ) ‪5‬‬ ‫‪ .‬י"‬ ‫] ] תל ) ‪-‬ן‪15‬הנ ] ץ ‪5 ,‬ח ( ) תוזט‪5 5‬‬ ‫נ"‬
‫"‬
‫](‬

‫‪51‬‬ ‫‪,] 1 " 5 .‬‬

‫ןההוו ‪ -‬הבאב‪4‬ן ‪6 .‬‬ ‫‪5,‬‬ ‫"‪,‬י "‬ ‫] ‪5 ,‬ץ‪55 ; 1‬ט‬ ‫"‬ ‫‪ .‬ט‪) ) 111‬‬ ‫ץבה ‪1 -‬ו ‪ :‬ע ] ) יטק ‪7 .‬‬ ‫‪11 )( 115 .‬וןס‪5‬‬ ‫‪ .‬חי " נ‬
‫] זע‬
‫]‬ ‫‪ ) 1‬ון '‬ ‫‪5‬ן ( ) א ) ן‪ 5‬וט ) טו ) ] ‪ ) 1 :‬וז ‪. 11 .‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫! ‪5‬טן‪1‬ט‪] ] 1 . 5‬‬ ‫]ף‬ ‫‪ ] ) 511 .‬עבחטץ ] ‪ ,‬וח ] נ‪51‬ב‪ - 14‬הן ‪1‬ב‪ ) 5‬ל ) ) ] ‪ :‬ץן‬
‫)ן ]‬
‫‪4198 _ 53355‬אה‬
‫‪ ) 5 5‬טע ( ) ‪ " , 1:‬יזט‪5‬‬
‫‪,‬‬
‫ל‬

‫"‬
‫‪1989 ] 19991‬‬
‫‪1 9 .‬ב‪11‬וטח ; ו ו ‪ -‬בד ] ] ט ] טר ] ‪ ] 5‬ב‬ ‫‪",‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪1 ( 1‬ט ]‬
‫‪ 3‬ין ' בח ‪. ,‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪] 5814 13‬‬ ‫‪718 - 3‬ל ‪ - 8266 -‬ס ‪978 .‬‬ ‫)‬ ‫"‬ ‫ן‬ ‫(‬
‫‪4‬י‪158‬‬ ‫‪10 0 . 8266 - 57 ] 8 - 4‬‬ ‫ס‪) 5‬‬ ‫(‪,‬‬
‫‪ - 5734 - 3‬ו) ‪ 826‬ס ‪ 1 3 978 -‬אמ‪15‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪] 58 ( 4‬‬ ‫]‬ ‫‪734 - 6‬ל ‪0 . 0 . 8266 .‬‬

‫] ב ] ר‪] 11‬‬ ‫‪-,‬‬ ‫ח‪) ( ] ) [ 0‬‬ ‫) ‪55‬טן‬ ‫איי ] י ‪ :‬י יין‬
‫]‬ ‫[)‬ ‫‪7983‬ל ‪6 ( .‬ר‪ ,‬ניה‬
‫יק"‬ ‫]‬ ‫וזו‬ ‫] ‪,,‬נ‪1 , .‬ז ] נ "‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬
 ‫ב" ה‬
‫פתח דבר‬

‫נעמדנו בתחלת שנת ה " לב " י לנשיאות כ " ק אדמו " ר שליט" א ‪ ,‬הננו מוציאים‬
‫לאור ‪ -‬בהמשך לספרי לקו " ש שהופיעונ ‪ -‬לקוטי שיחות חלק יז על ספר ויקרא‬
‫לקו " ש ) ‪.‬‬ ‫( כרך השלישי של הספר החמישי של‬

‫חלק גדול מהשיחות שבכרך זה הוא ( בדומה להכרכים שבספר השלישי‬

‫והרביעי של הלקו " ש ) ביאורים לפרש " י עה " ת ‪ ,‬שביסודם הוא הכלל העיקרי דפירש " י‬
‫זה ‪ ,‬שהודיעו רש " י בתחלת פירושו וחוזר והודיעו כמה פעתים ' " אני לא באתי אלא‬
‫לפשוטו של מקרא " ‪ :‬וכמבואר בפרטיות בהקדמה ללקוטי שיחות חלק ה ' * ‪ -‬ספר‬
‫בראשית ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫*‬

‫בכרך זה באים ‪:‬‬

‫א ) השיחות לספר ויקרא שנדפסו בקונטרסים בודדים מדי שבוע בשבוע ‪ ,‬במשך‬
‫תשל " ו ‪ -‬תש " מ ‪.‬‬ ‫שנות‬

‫ב ) השיחות על " פרקי אבות " שנדפסו בקונטרסים בודדים בין פסח לעצרת שנת‬
‫תש " מ ) ‪.‬‬ ‫תשל " ט ( ושיחה א ' ‪ -‬בשנת‬

‫ג ) מכתבים ושיחות קודש כ " ק אדמו " ר שליט " א שיש בתוכנם שייכות וקשר‬
‫בספר ‪.‬‬ ‫לעניני פרשיות השבוע ( המועדים ויו " ט ) הכלולים‬

‫מעלת‬ ‫[ בהוספות לל "ג בעומר ( הילולא דרשב " י ) מדפיסים אנו ‪ ( :‬א ) שיחה ם‬
‫התניא ] ‪.‬‬ ‫צפת עיר הקודש ‪ ( ,‬ב ) מכתב ע " ד ה " שער " דספר‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה רגבים הל ' מלכים פ " ג היו ( וראה בארוכה לקו ‪ -‬ש לפ ' שופטים תש מ ‪ -‬יודפס כלקו " ש חי ט‬ ‫)‬ ‫‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫שיחה א ) ‪ .‬אגהיק סי ' לא ‪ .‬ועוד ‪ .‬השייכות ד לב " למספר ל " ב ‪ -‬ראה ( ע " ד הקבלה ) פרדס ‪ ,‬מאן ‪ -‬א וקהלת יעקב‬
‫ב ‪ .‬ובכ " מ ‪.‬‬ ‫מד ‪,‬‬ ‫לקויית שלח‬ ‫לב ‪.‬‬ ‫ע'‬

‫תשכ " ב ( הוצאה ב ' ‪,‬‬ ‫הוספות ) ‪,‬‬ ‫ב ' ( במדבר דברים ‪-‬‬ ‫ויקרא ) ‪ ,‬כרך‬ ‫א ' ( בראשית שמות‬ ‫ספר ראשון ‪ :‬כרך‬ ‫‪)2‬‬

‫תשכ ז ‪ .‬הוצאה ג ' ‪ ,‬תשל " ה ‪ .‬הוצאה ד ' ‪ ,‬תשליט ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ג '‪ ,‬תשל ה ‪ .‬הוצאה ד ' ‪ ,‬חשל ‪.‬ט )‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫חפר שני ‪ ( :‬ב ' ברכים כנ " ל ) חשכ ד ( הוצאה ב ' ‪ ,‬חשב " ח ‪ .‬הוצאה‬
‫‪-‬‬ ‫שמות ( ין ‪ -‬ד שבט תשל " ג ) ‪ .‬חלק ז '‬ ‫חלק ו ' ‪-‬‬ ‫ב)‪.‬‬ ‫י א ניסן תשל ‪.‬‬ ‫( "‬ ‫מפר שלישי ‪ :‬חלק ה ' ‪ -‬בראשית‬
‫חלק ט ' ‪ -‬דברים ( יו " ד כסלו‬ ‫שבט תשל "ד ) ‪.‬‬ ‫ויקרא ( עש " ק כ " ף מניא תשל " ג ) ‪ .‬חלק ח ' ‪ -‬במדבר ( עש ‪ -‬ק יו ‪ -‬ד‬
‫ה‪.‬‬ ‫תשל " ה ‪ .‬הוצאה שני' ומתוקנת של כרכים הנ ‪ -‬ל ‪ -‬ט " ו מג ‪ -‬א תשל ‪.‬‬ ‫)‬

‫חלק ' ‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫ו)‪.‬‬ ‫יו " ד שבט תשל ‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫ספר רביעי ‪ :‬חלק יו " ד ‪ -‬בראשית ( י " א ניסן תשל " ה ) ‪ .‬חלק י א ‪ -‬שמות‬
‫חלק י " ד ‪ -‬דברים ( ימ ' הסליחות‬ ‫תשל " ח ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ויקרא ( יו " ד שבט תשל " ז ) חלק י ‪ -‬ג ‪ -‬במדבר ( פורים קטו‬
‫תשל ‪ .‬ח ) ‪.‬‬
‫תש " מ ) ‪.‬‬ ‫חץ אלול‬ ‫‪.‬‬
‫ש ' ‪ :‬חלק ט " ו ‪ -‬בראשית ( יו " ד שבט תש מ ) ‪ .‬חלק ט " ז ‪ -‬שמות ( עש " ק‬ ‫‪.‬‬
‫[~)פר חמ‬
‫בראשית ג ‪ ,‬ח ‪ .‬ג ‪ ,‬כד ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫כללי רש ‪ -‬י " ( שנזכר בההקדמה שם ) בעריכת הרב טובי ' שי ' בלוי ( קה ‪ -‬ה ‪ ,‬כפר חב " ד ‪,‬‬ ‫ספר ‪.‬‬ ‫ראה גם‬ ‫‪)4‬‬

‫תש " מ ) ‪.‬‬

 ‫ובכגון דא צריך לאודועי אשר חלק מהמכתבים נעתק מהעתקות ואפשר שנפלו‬
‫וכדומה ‪.‬‬ ‫בהן שגיאות‬

‫‪4‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫חלק גדול של ההוספות הם מכתבים לאנשים פרטים שהואילו בטובם למסור‬

‫העתק המכתבים ע "מ לזכות את הרבים ‪ ,‬וח " ח נתונה בזה לכאו "א מהם וזכות הרבים‬
‫תלוי ' בהם ‪.‬‬
‫מכ " ק‬ ‫מכתבים‬ ‫תחת‬ ‫ובזה הננו פונים בבקשה כפולה ומכופלת לכל מי שיש‬
‫שליט " א שיש בהם משום תועלת הרבים ( בעניני נגלה ‪ ,‬חסידות ‪ ,‬יר "ש ‪ ,‬הפצת‬ ‫אדמו " ר‬

‫ל " ועד להפצת שיחות " ‪ ,‬ע " מ להדפיסם‬ ‫להחזירם )‬ ‫המעינות וכו ' ) ‪ ,‬לשלחם ( ע " מ‬
‫הרבים ‪.‬‬ ‫בספרי לקו " ש ‪ ,‬ויהיו בזה ממזכי‬

‫ויה " ר שנזכה בקרוב להו "ל עוד שיחות ומאמרים של כ " ק אדמו " ר שליט " א ‪,‬‬
‫ימים ושנים טובות ‪,‬‬ ‫כ " ק אדמו " ר שליט " א ויתן לו אריכות‬ ‫ויחזק השי " ת בריאות‬
‫ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה במהרה בימינו ממש ‪ ,‬ובקרוב ממש נזכה ללמוד‬
‫תורה מפיו של משיח צדקנו ‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אדמו " ר שליט " א‬ ‫כ"ק‬ ‫לנשיאות‬

‫‪-.‬‬
‫יי ' ג איי ‪ .‬ה ' תשמ ' א ‪ .‬ברוקלין ‪ .‬נ ‪ .‬י‬

‫ה ‪ , ,‬לב "‬ ‫שנת‬

‫*‬
‫בס " ד ‪.‬‬
‫להוצאה החדשה‬

‫נקשר עם יום הבהיר יו " ד שבט ‪ -‬יום מלאות יובל שנה לנשיאות כ " ק‬
‫אדמו " ר זצוקללה " ה נבג " מ זי " ע ‪,‬‬

‫הננו מדפיסים בהוצאה חדשה את ספר לקוטי שיחות חלק יז על ספר‬

‫ויקרא ‪.‬‬
‫ויה " ר שנזכה תיכף ומיד ממש לקיום היעוד " הקיצו ורננו גו ' " ‪ ,‬ומלכנו‬
‫נשיאנו בראשם ‪ ,‬וישמיענו נפלאות מתורתו ‪ " ,‬תורה חדשה מאתי תצא " ‪.‬‬

‫מערכת נאוצר החסידים "‬

‫יום בבהיר יו " ד שבט ‪ ,‬ה ' תש " ם‬
‫ברוקלין ‪ . ( ,‬י ‪.‬‬
 ‫מפ ת ח‬
‫ויקרא‬
‫‪1‬‬ ‫שיחה א תש ‪ -‬מן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫(‬

‫ביאור בתורת אדמו ‪ -‬ר הזקן בטעם שה ‪ .‬אלף ‪ -‬ד ‪ . .‬ויקרא ‪ -‬היא אל ‪ -‬ף זעירא ‪ . .‬הברת‬
‫;‬ ‫‪,‬‬

‫ביחד עם ‪ . .‬הכרת שפלות עצמו ‪-‬‬ ‫מעלת עצמו ‪-‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪..........................................‬‬ ‫( תשל ‪ -‬ו )‬ ‫שיחה ב‬
‫הטעם שהתחלת פרשת הקרבנות היא בדיני קרבנות נרבה ע " ד הפשט ובפנימיות‬
‫הענינים‬

‫‪16‬‬ ‫‪..........................................‬‬ ‫( תשל ‪ ,‬ח )‬ ‫שיחה ג‬

‫ונמצה רמי‬ ‫טו )‬ ‫עה " פ ( א ‪,‬‬ ‫פרש ‪ -‬י‬
‫‪22‬‬ ‫‪..........................................‬‬ ‫( תשל ‪) 1 -‬‬ ‫שיחה ד‬
‫‪ . .‬היחיד מתנדב עצים ‪ . .‬אין‬ ‫ב‪ ,‬א )‬ ‫יישוב הסתירה בין דרשת התורת ‪ -‬כהנים ( ויקרא‬
‫פלוגתת‬ ‫א) ;‬ ‫( תענית בו ‪,‬‬ ‫כז " '‬ ‫והא ד ‪ . .‬זמן עצי הכהנים והעם‬ ‫עציט "‬ ‫שנים מביפוין ‪. .‬‬
‫עצים קרבן הם ‪ : -‬לשיטתייהו ררבי ורבנן בב ‪ -‬מ אם‬ ‫‪.,‬‬ ‫רבי ורבנן ( מנחות כ ‪ ,‬ב ) אם‬
‫הפרטים )‬ ‫כפשוטו ממש ( ובכל‬ ‫חכמים )‬ ‫תורה ( או לשון‬ ‫חייבים לפרש לשון‬
‫ודוגמאות מכל ששה סררי משנה‬

‫‪34‬‬ ‫‪.........................................‬‬ ‫( תשל ‪ -‬ט )‬ ‫שיחה ה‬

‫אשר נשיא יחטא‬ ‫כב )‬ ‫(ד‪,‬‬ ‫פרשיי עה " פ‬

‫צו‬
‫‪42‬‬ ‫שיחה א נתשל ט ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫)‬ ‫"‬

‫השערים בפרש " על הלשק ואת תורת בעלה ‪ .‬מנחה ‪ .‬חטאת ‪ ,‬אשם ושלמים‬ ‫"‬

‫‪50‬‬ ‫שיחה ב תשל ‪ -‬ו ) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫(‬

‫ר ה אש תמיר ויישוב הסתירה לפרש ‪ .‬י בפסוק הקודם ) ‪ :‬שקו ‪ ,‬ט בגדר‬ ‫(‬ ‫פרשץ ו ‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬

‫הדלקת האש במזבח החיצון מאש המנורה‬

‫‪57‬‬ ‫הגדול ‪ ,‬תשל ‪ -‬ו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫)‬ ‫שבת‬

‫ביאור לשון אדמו ר הזקן בשולחנו או ח סת ‪ .‬ל ‪ .‬שנעשה בו נס גדול ‪ .‬השייכות‬
‫;‬ ‫)‬ ‫"‬ ‫(‬ ‫"‬

‫ביאור אריכות לשון אדמו ‪ -‬ר הזקן‬ ‫;‬ ‫לתוכן ענין השבת‬ ‫הגרול )‬ ‫בין הנס ( רשבת‬

‫‪66‬‬
‫האם‬ ‫‪-‬‬ ‫ה'‬
‫')‬

‫תשל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שקו " ט ברין תענית בכורים בערב פסח שחל בשבת ‪ ,‬שמתענים ביום‬
‫‪.‬‬
‫בשולחנו שם ( להוכיח ש ‪ ,‬אותו היום שבת הי ‪-‬‬

‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫ערב פסח‬

‫‪:‬‬ ‫ודר המנהג להשתתף בסיום מס ' בערב פסח במקום התעגיח‬ ‫ו' ‪:‬‬ ‫משלימין ביום‬
‫דין תענית בכורים של קטן שהגדיל בע ‪ -‬פ שחל בשבת‬

‫חג ויפסח‬
‫‪71‬‬ ‫‪.........................................‬‬ ‫‪,‬ח )‬ ‫( תשל‬ ‫שיחה א‬
‫‪:‬‬ ‫חג הפסח ‪ -‬בעבורה רוחנית‬ ‫(ג)‬ ‫ג ' שמות החג ‪ ( -‬א ) חג המצות ‪ ( ,‬ב ) זמן חרותת ‪,‬‬
‫סוטה מז ‪ .‬א ‪ .‬לעולם תהא שמאל רוחה וימין מקרבת ‪.‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫ביאור מחז " ל‬

‫‪78‬‬ ‫‪..........................................‬‬ ‫( תש ‪ ,‬מ )‬ ‫שיחה ב‬

‫;‬ ‫ישוב דיוקים ושאלות ככמה פיסקאות דהגדה של פסח [ הא לחמא ‪ :‬עבדים היינו‬
‫הבחירה ] ‪-‬‬ ‫כמה מעלות כו ' ובנה לנו את בית‬ ‫שעמדה י‬ ‫‪.‬‬
‫מתחלה עובדי ע ז ; והיא‬
‫ע " פ ביאור הנקודה העיקרית והמכוון הכללי בנוסח ההגדה ‪.‬‬

‫בפ" *‬ ‫בפו פ תראשאח במתארס‬ ‫"‬ ‫יפוי‬ ‫שבח ישכח‬ ‫‪21‬יתרייפ ) חשעח‬ ‫שיחת ההנח‬ ‫כי‬ ‫*‬
‫ח רח ‪4 :‬ד‬
 ‫שמיני‬
‫‪92‬‬ ‫ו) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫'‬ ‫( תשל‬ ‫א‬ ‫שיחה‬
‫‪:‬‬ ‫ושייכותו לימות המשיח‬ ‫)‬ ‫הכלי יקר ריש פרשתנו‬ ‫'‬ ‫( ע ‪ ,‬פ פי‬ ‫'‬ ‫שמיני‬ ‫ביאור גדר‬
‫שהשכר רימות המשיח ‪ . .‬תלוי במעשינו‬ ‫!)‬ ‫פל ‪.‬‬ ‫דברי אדמו ‪ -‬ר הקן ( תניא‬ ‫ביאור‬

‫ועבודתנו כל זמן נושר הגלות ‪ -‬דוקא‬

‫‪100‬‬ ‫‪...........................................‬‬ ‫באש מז‬ ‫שיחה‬

‫השקו ‪ -‬ט בין‬ ‫ו) ‪:‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫פרש ' י י ‪ .‬ד ר ‪ .‬ה שאו את אחיכם ( והשינוי לגבי פירושו לקמן‬
‫ע " פ הפשט‬ ‫‪-‬‬ ‫צריך לאכול את החטאת‬ ‫משה ואהרן אם אהרן הי‬

‫‪109‬‬ ‫שיחה ג ‪ ,‬תשל ה ) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬

‫פו ‪ -‬ש י י ‪ ,‬כ ד ‪ -‬ה וייטב בעיניו והטעם שלא כתב כאן בפירושו בפ מטות ( לא ‪ .‬כאן‬
‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬

‫החילוק בין סברת משה וסברת‬ ‫‪: )-‬‬ ‫לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות‬
‫אהרן ( אם יש חילוק בין קך ‪ ,‬ןי שעה וקדשי רורותן ע ‪ -‬פ פנימיות הענינים‬
‫‪117‬‬ ‫ון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫תשל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ ,‬טיחה ד‬
‫עה ‪ -‬פ ‪ ,‬יא ‪ ,‬מב כל הולך על גחון וגו ‪ ,‬החילוק בין ‪ . .‬גחון ‪ . .‬מעיים ‪-‬‬
‫" ‪1‬‬ ‫)‬ ‫פירוש רש ‪ -‬י‬
‫א)‬ ‫בפנימיות הענינים ( ע ' פ חדא ‪ ,‬ג מהרש ‪ -‬א קידושין ל ‪.‬‬

‫תזריע‬
‫‪125‬‬ ‫שיחה א ‪ ,‬תשל ו ) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫'‬

‫י‪ 12‬השמיני ימול ‪3 -‬י ~ ם ולא בלילה תו ‪ -‬כ יכ ‪ .‬ג ) הטעם שמילת בני ישראל‬
‫(‬ ‫(‬

‫ע ‪ .‬פ נגלה וע " פ‬ ‫‪-‬‬ ‫יב )‬ ‫‪,‬‬ ‫שהש ‪ -‬ר פ ' א‬ ‫‪.‬‬ ‫במצרים היתה בלילה ( שמו ‪ -‬ר פמ ‪ -‬ט ‪ ,‬ה‬
‫ןן ‪/‬ננרניבן‬ ‫פניבזרדון‬

‫‪131‬‬ ‫‪...........................................‬‬ ‫‪,‬‬ ‫תש ' מ‬ ‫‪,‬‬ ‫שיחה ב‬

‫יהושע ‪ , .‬נהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד‬ ‫ר‪.‬‬ ‫ביאור מאמר‬ ‫‪-‬‬ ‫קנים‬ ‫'‬ ‫סיום מס‬
‫השייכות למאמר ר " ש בן עקשיא‬ ‫(‬ ‫וכשהוא מה קולו שבעה ובו ‪- .‬‬
‫והנפק ' מ להלכה‬
‫‪ ! . .‬קני עם הארץ כו קני תורה כו ‪.‬‬
‫'‬ ‫!‬ ‫'‬

‫‪141‬‬ ‫שיחה ג ; ו~ של ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ,‬‬ ‫' !‬

‫דין מצורע שנכנס לבית חבירו ‪ . . ,‬כלים מיד טמאין ‪ .‬ר יהודה אומר אם שהה כרי‬
‫'‬

‫הדלקת הנר ‪ - .‬הקשר להדלקת נר ע " פ הביאור בתורת לוי יצחק ( ע ' שנח ) ‪ :‬ביאור‬
‫‪ -1‬ברי המפרשים דקאי על ‪ . ,‬הדלקת נר דבי שמשי ‪ .‬ע ‪ -‬פ פנימיות הענינים ‪,‬‬
‫הח עוררווז על מבצע ‪ .‬נרות שבת קודש‬
‫'‬ ‫‪.‬‬

‫‪148‬‬ ‫‪.................. .........‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪... ..‬‬ ‫תשלה‬ ‫‪,‬‬ ‫תזריע ‪ --‬פ ' החירש‬
‫המטה ‪,‬‬ ‫‪ --‬גאולה מלמעלה ‪ ,‬ו " אושה בי תזריע " ‪ -‬עבודת‬ ‫החיבור ר " החודש ‪-‬‬
‫והנהגה טבעית ( תשרט וההתכללות‬ ‫( פסן )‬ ‫ההנהגות ‪ -‬הנהגה נסיח‬ ‫'‬ ‫מטרת ב‬
‫והביאור בעבודת האדם‬ ‫שלהם ‪.‬‬
‫מצורע‬
‫‪157‬‬ ‫תשל ‪ .‬ח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ,‬‬ ‫(‬ ‫שוחה א‬
‫בווזת רשיי‬ ‫כ) ‪:‬‬ ‫כט ‪,‬‬ ‫( והשינויים לגבי פרש ‪ -‬י תצוה‬ ‫תנוך‬ ‫יד ד " ה‬ ‫פרש " י יד ‪.‬‬
‫קורין לו טנררוס ‪-‬‬ ‫ב ‪ . .‬והפותרים‬

‫‪166‬‬ ‫‪.. . ... , ....... . . ... . ...... .... .. .. . ..... ...‬‬ ‫ו)‬ ‫( תשל‬ ‫שיחה ב‬
‫יב ר " ה וכלי חרש אשר יגע בו הזב‬ ‫טו ‪,‬‬ ‫פרש ‪ ' .‬י‬

‫אחרי‬
‫‪172‬‬ ‫שיחה אןתשל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪ ,‬ון‬

‫בגרר הדין שכהן גרול ביום הכפורים צ ‪ -‬ל‬ ‫שקו‬ ‫אשתו ‪ .‬ריש יומא‬
‫"ט‬ ‫‪ . .‬ביתו‬
‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫!‪1‬‬
 ‫‪ .‬אלא לאשתי‬ ‫‪.‬‬ ‫נשוי ; ביאור מחז " ל ( שבת קיח ‪ ,‬ב ) ‪ . ,‬מימי לא קריתי לאשתי אשתי‬
‫יומא ‪ . ,‬אמר ר ' עקיבא אסריכם ישראל לפני מי אתם‬ ‫ביתי ‪ : -‬הקשר לסיום מס '‬

‫ביאור מאמר ר ‪ -‬ע והחידוש לגבי מאמר ר ‪ .‬אלעזר בן עזריא שלפניו‬ ‫‪,‬‬ ‫כוץ‬ ‫מטהרין‬

‫‪182‬‬ ‫‪...........................................‬‬ ‫"‪) 1‬‬ ‫( תשל‬ ‫שיחה ב‬

‫מפיש חיי סגי ומסגי ‪ :‬שקו ‪ -‬ט בהא דתשובה מאהבה‬ ‫כו '‬ ‫הרואה‬ ‫‪:‬‬ ‫סיום מס ' יומא‬
‫ככזה דרגות בהכשר מצוה ושייכותם לעצם‬ ‫) ;‬ ‫עושה הזדונות לזכיות ( יומא פו ‪ .‬ב‬
‫המצוה‬

‫‪193‬‬ ‫‪...........................................‬‬ ‫( תשל ‪ -‬ח )‬ ‫שיחה ג‬

‫אף‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫תשובה פ ‪ -‬ב ה " ח‬ ‫'‬ ‫( רמב ‪ -‬ם הל‬ ‫הוידוי ‪.‬‬ ‫‪ ,‬אנחנו חטאנו ‪ . .‬הוא עיקר‬ ‫‪.‬‬
‫ג ‪ .‬הן‬ ‫‪. .‬‬ ‫שקו ‪ ,‬ט במאמר ‪ . .‬ר ' חלוקי כפרה‬ ‫)!‬ ‫שחטאים הם שגגות ( יומא לו ‪ .‬ב‬
‫ההבדל בין מצות התשובה וכפרה ; החילוק בין‬ ‫א) ‪:‬‬ ‫פו ‪.‬‬ ‫ותשובה עם באו ‪ -‬א ‪ ( -‬יומא‬
‫ע " ד הקבלה והחסידות‬ ‫‪-‬‬ ‫ד'‬ ‫ג ' חלוקי כפרה או‬

‫‪205‬‬ ‫‪..........................................‬‬
‫‪:‬‬ ‫סיום מס ' סנהררין‬ ‫(‬ ‫ם ‪ ,‬יא )‬ ‫שמחות י ‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪ . .‬כל תגונב כאילו עובר עבורת כוכבים ‪ ( -‬מס‬
‫‪.‬‬ ‫תשל א‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שיחה א‬
‫גלדושינש‬

‫‪ .‬גנבי ‪ - -‬החומר‬ ‫מא [ רשעים ‪.‬‬ ‫‪ .‬שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫המס '‬ ‫המיוחד באיסור גניבה ‪ ,‬והקשר לתחילת‬

‫‪215‬‬ ‫שיחה בנתש ‪ -‬מן ‪- . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫פרש ‪ -‬י יט ‪ ,‬יח ד ה ואהבת לרעך במוך ‪ . , -‬זה כלל גדול בתורה ‪ -‬יישוב התמי‬
‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫(‬ ‫"‬

‫איך שייך ציווי על מרה שבלבו ‪ -‬ע " פ פרש ‪ -‬י ; ההבדל בין שני המאמרים בענין‬
‫מאמר הלל ‪ , .‬זוהי כל‬ ‫‪)2 ,‬‬ ‫בתורה ‪.‬‬ ‫ו ) מאמר ר ' עקיבא ‪ ..‬זה כלל גדול‬ ‫‪:‬‬ ‫אהבת ישראל‬
‫התורה כולה ואידך פירושא הוא ‪.‬‬
‫‪225‬‬ ‫שיחה ג תשל ‪ -‬ז ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫)‬ ‫(‬

‫הטעם שהקדים הרמב ‪ ,‬ם הל כלאים להל פאה ‪ -‬היפך סדרם בכתוב ‪ -‬ע ‪ .‬ד‬ ‫'‬ ‫'‬

‫בארר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪ . ,‬בא‬ ‫;‬ ‫הנגלה וע ‪ -‬פ פנימיות הענינים‬
‫טעם הקדמת ההכרזה ‪ ..‬על השקלים ‪ -‬להכרזה ‪ . .‬על הכלאים ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שקלים )‬ ‫( ריש‬

‫‪232‬‬ ‫‪.. .......................................‬‬

‫י‬ ‫( תשל ‪ -‬ז )‬ ‫שיחה ד‬
‫הל '‬ ‫‪ .‬בן תשע ויום א ' שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן ‪ ( -‬רמב ‪ -‬ם‬
‫;‬ ‫‪ ..‬שלא מצינו קטן בר עונשין ‪.‬‬ ‫יישוב השגת הראב ‪ -‬ד שם‬ ‫‪-‬‬ ‫היד )‬ ‫‪.‬‬
‫איסורי ביאה פ ג‬
‫שקו " ט בהא שמצינו בב ‪ -‬מ חיוב מצוה על הקטן‬

‫אמור‬
‫‪242‬‬ ‫‪...........................................‬‬ ‫‪)1-‬‬ ‫( תשל‬ ‫שוחה א‬
‫ג ד " ה ששת ימים‬ ‫בג ‪,‬‬ ‫פרש ‪ -‬י‬
‫‪248‬‬ ‫תשל ‪ -‬ח ‪. . . . . . . . . . . . . . - . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫שיחה ב‬
‫כג ‪ ,‬יד ד " ה בכל מושבותיכם ב השיטות של ‪ . .‬חכמי ישראל ‪ .‬אם חדש נוהג‬ ‫'‬ ‫;‬ ‫פרש " י‬
‫והביאור ע " פ פנימיות הענינים‬ ‫בתו ‪ -‬ל ‪,‬‬

‫‪255‬‬ ‫‪.-.-.......................................‬‬ ‫( תש ‪ ,‬מ )‬ ‫שיחה ג‬

‫ראה הכתוב ליתנם לזיני‬ ‫‪ . .‬א ‪ -‬ר אוורדימס בר ‪ -‬י מה‬ ‫‪:‬‬ ‫פרש " י כג ‪ ,‬כב ד ‪ -‬ה ובקוצרכם‬
‫הטעם שהביא רשיי אגדה זו ‪ ,‬ולא תירץ כשאר‬ ‫‪-‬‬ ‫כו " '‬ ‫באמצע הרגלים‬ ‫וכו ' ]‬ ‫פאה‬
‫התום ן המק " מ להלכה אם פאה הוי‬ ‫פשטנים ; ביאור השינויים בפרש ' י לגבי לשון‬
‫לאו הניתק לעשה‬

‫‪267‬‬ ‫‪-..........................................‬‬ ‫‪)1‬‬ ‫( תשל ‪.‬‬ ‫שוחה ד‬

‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה כו ' מצוה להרבות בשמחה זו ‪.‬‬
‫גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו‬
 ‫'‬ ‫כו ‪.‬‬ ‫‪ .‬כשמחה שישמח הארם בעשיית המצוה ‪ . .‬עבורה גדולה היא‬

‫גדר ה ‪ , .‬שמחד יתירדו ‪ -‬דאג הסוכות ‪ ,‬המקור‬ ‫‪-‬‬ ‫ואילך )‬

‫מרקדיי בו‬
‫( רמב " ם הל ‪ .‬לולב פ " א די ‪ -‬ב‬
‫לששת הסוגים ( של משתתפי השמחה ) שנמנו ברמב ‪ .‬ם ‪ .‬והקשר לשמחה של מצוה‬
‫בכלל‬

‫בהר‬
‫‪276‬‬ ‫‪...........................................‬‬ ‫'‪)1‬‬ ‫אןתשל‬ ‫שיחה‬
‫בתו ‪ -‬כ‬ ‫שנוי '‬ ‫‪ . ,‬מה עתן שמיטה אצל הר סיני כו ' כך‬ ‫‪:‬‬ ‫ר " פ ד ‪ -‬ה בהר סיני‬ ‫פרש ‪ -‬י‬
‫'‬ ‫‪ :‬פלוגתת ר‬ ‫החידוש בפירוש התו ' כ לפי פרש ‪ -‬י‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫כו ‪.‬‬ ‫ונראה לי שכך פירושה‬
‫ופרטותי '‬ ‫עקיבא ור ' ישמעאל ‪ -‬אם כללותי ' ופרטותי ' מסיני או כללותי ' מסיני‬
‫‪ -‬ע ‪ -‬פ פנימיות הענינים‬ ‫באוהל מוער‬

‫‪286‬‬ ‫‪ ,‬תשל ‪. . - . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . -‬‬ ‫‪)1‬‬ ‫שיחה ב‬

‫אם שביתת הארין הוא דין והארץ או רק חיוב גברא ‪ .‬וכן אם שמיטת פירות‬ ‫שקו " ט‬
‫‪ . ,‬המחזיר חוב בשביעית‬ ‫‪:‬‬ ‫הוא חיוב גברא או אפקעתא רמלכא ‪ :‬סיום מס ' שביעית‬
‫‪ .‬הלוה מן הגר בו ‪ .‬ואם החזיר כו ' וכל המקיים את רברו‬ ‫רוח שמים נוחה ממנו ‪.‬‬
‫בבות אלה‬ ‫בז '‬ ‫יכמים‬ ‫הנקודה‬ ‫‪-‬‬ ‫"‬ ‫רוח חכמים נוחה ממנו‬

‫‪297‬‬ ‫שיחה ג תש ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪ ,‬מן‬ ‫(‬

‫אביוהפנימי‬ ‫מח גאולת ‪.‬‬

‫הטעם‬
‫"‬ ‫כה ‪,‬כלל‬ ‫ולא תו כ‬
‫נזכרה‬
‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫ונגאל ‪, -‬‬
‫לנכרי‬ ‫שנמכר‬
‫‪,‬‬ ‫מי ידו‬
‫(‬ ‫והשיגה‬
‫לפרות‬ ‫קרוב קודם ‪.‬‬
‫הכתוב ‪, .‬‬ ‫הקדים‬ ‫שלא‬
‫הקרוב‬ ‫"‬

‫‪303‬‬ ‫תשל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ,‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫בהר ‪ --‬ל " ג בעומר‬

‫כתרים הן כו ' וכתר ‪ ,‬סם טוב עולה על‬ ‫ך‬ ‫מי ‪ -‬ט ‪.‬‬ ‫( פיד‬ ‫אבות‬ ‫רשב " בפרקי‬ ‫מאמר‬

‫‪.‬‬
‫גביהר ‪ --‬הטעם שרשב ‪ ,‬ק שתורתו אומנתה מדבש מעלת המעשה והרמז בכך‬
‫שמאמר זה נשנה במשנה יג ‪ :‬הקשי לל " ג בעומר ולב ' הקצוות שבפ ' בהר ‪ ( -‬א )‬

‫( ב ) ארץ נושבת רהנהגה ע " פ טבע‬ ‫‪,‬‬ ‫הר סיני‬

‫בחוקותי‬
‫‪313‬‬ ‫תשל ‪ .‬ו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . :‬‬ ‫(‬ ‫שיחה א‬
‫ר ‪ ,‬פ ד ה אם בחוקותי תלכו ‪ -‬החידוש ב ‪ . .‬שתהיו עמלים בתורה ‪-‬‬ ‫"‬ ‫פרש " י‬
‫הביאור ע ‪ -‬פ פנימיות הענינים‬ ‫( חוקים ) ;‬ ‫והשייכות ללשון " בחוקותי ‪ -‬דוקא‬

‫‪321‬‬ ‫‪...-.................................‬‬ ‫‪.. ..‬‬ ‫( תשל ‪ ,‬ח )‬ ‫שיחה ב‬

‫ור ‪ ,‬ה‬ ‫)‬ ‫ט ד " ה ופניתי אליכם ( והשינוי לגבי פרש " י אחרי יז ‪ ,‬י ועור‬ ‫בו ‪.‬‬ ‫פרשיי‬
‫‪ , .‬אפנה מכל‬ ‫א ‪ ,‬כב ) ;‬ ‫והפריתי אתכם והרביתי אתבם ( והשיעי לגבי פרשץ בראשית‬
‫ע ‪ -‬פ פנימיות הענינים‬ ‫שכרכם ‪ -‬והשייכות ל ‪ . .‬עמלים בתורה ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫עסקי לשלם‬

‫‪332‬‬ ‫‪..........................................‬‬ ‫( תשל ‪ ,‬ז )‬ ‫שיחה ג‬

‫הפ '‬ ‫השייכות דב ' הענינים שבס ‪ -‬פ ( בכור ומעשר בהמה ) לב ' הענינים שבתחילת‬
‫וכן לשני הענינים שבתחילת ספר ויקרא ( ‪ , ,‬ארם‬ ‫תשמורו ‪, ) -‬‬ ‫( ‪ , .‬בחוקותי תלכו ומצותי‬

‫ע ‪ -‬פ המבואר בלקוטי תורה במקומות הצל‬ ‫‪-‬‬ ‫")‬ ‫כי יקריב גו ' תקריבו את קרבנכם‬

‫יע‬ ‫)‬ ‫‪,‬‬

 ‫פרקי אבות‬
‫‪343‬‬ ‫‪..........................................‬‬ ‫שלו )‬ ‫כל ישראל‬
‫ת פרד אמתי הטעם ש ‪ .‬כל ישראל יש להם חלק‬ ‫השוגמת רמשנה זו לאמ‬ ‫"‬
‫משא ‪ -‬כ השכר דג ‪ -‬ע‬ ‫התחי‪. -‬‬
‫')‬ ‫( עולם‬ ‫הבא ‪.‬‬ ‫לעולם‬

‫‪347‬‬ ‫‪............................................‬‬ ‫( תשל ‪ -‬ט )‬ ‫א'‬ ‫פרק‬

‫ועשה הרבה ‪ ,‬והוי מקבל את כל‬ ‫קבע ‪ ,‬אמור מעט‬ ‫שמאי אומר עשה תורתך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מט " ו‬
‫ל ‪ , ,‬שמאי ‪.‬‬ ‫הקשר בין ג ' הבבות שבמשנה ושייכותן‬ ‫יפות ‪- .‬‬ ‫האדם בסבר פנים‬

‫‪356‬‬ ‫‪............................................‬‬ ‫תשל ‪ -‬ט )‬ ‫‪,‬‬ ‫פרק ב '‬

‫ר ' שמעון אומר הוה זהיר בקריאת שמע ובתפלה וכשאתה מתפלל כו ' ואל‬ ‫‪.‬‬ ‫מי ‪ -‬ג ‪:‬‬
‫הנקודה‬ ‫תהי רשע בפני עצמך ‪ :‬השייכות דג ‪ .‬בבות אלו ל ‪ . .‬תורתו אומנתו ‪; .‬‬

‫‪,‬‬
‫המשותפת בין עבודת ר שמעון בן נתנאל בעל המאמר ) ורשב " י המרומזת בזה‬
‫‪.‬‬
‫‪ . .‬רירה לשכינתא ( זח ‪ ,‬ג רלח ‪,‬‬ ‫ששניהם שמם ‪ . ,‬שמעון ‪ , -‬הגדר ד ‪ . ,‬תורתו אומנתו ‪- -‬‬
‫ב)‬

‫‪365‬‬ ‫‪............................................‬‬ ‫תשל ‪ -‬ט )‬ ‫‪,‬‬ ‫פרק ג '‬

‫‪ , .‬הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים‬ ‫‪:‬‬ ‫מ "ב‬
‫הקשר‬ ‫;‬ ‫הדיוק ד ‪ . ,‬חיים בלעו ‪ , -‬הנשלל ע " י תפלה למוראה של מלכות‬ ‫בלעו ‪- .‬‬
‫בו ‪' -‬‬ ‫לבבא י‪ , 36‬שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה‬ ‫‪.‬‬
‫‪371‬‬ ‫‪............................................‬‬ ‫תשל ‪ -‬ט )‬ ‫‪,‬‬ ‫פרק ד '‬
‫החידוש בהוראה זו לגבי ‪ . .‬והוי‬ ‫‪-‬‬ ‫כוך '‬ ‫‪ ,‬בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מ "ב‬
‫ההבדל בין ג ' ההוראות ‪ :‬א ) הוי רץ‬ ‫מ ‪-‬א ) ‪:‬‬ ‫אבות פ ‪ -‬ב‬ ‫‪,.‬‬ ‫זהיר במצוה קלה כבחמורה‬
‫מצוה לרוץ לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה ( שו " ע או " ח ס ‪ ,‬צ‬ ‫ב)‬ ‫קלה ‪,‬‬ ‫למצוה‬
‫עבורת בן‬ ‫"כ ) ‪:‬‬ ‫ג ) הוי רץ כצבי כו ' לעשות רצון אביך שבשמים ( אבות פ " ה מ‬ ‫סי " ב ) ‪,‬‬

‫ב)‬ ‫סג ‪,‬‬ ‫( יבמות‬ ‫בתורה ‪.‬‬ ‫עזאי שאמר " מה אעשה שנפשי חשקה‬

‫פרק ה '‬
‫‪380‬‬ ‫‪..............................................‬‬ ‫מ " ו תששי‬ ‫‪,‬‬
‫וי ‪ -‬א אך המזיקין ואף צבת‬ ‫כו '‬ ‫‪ . .‬עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות‬
‫הטעם שהמזיקין והצבת נבראו בערב שבת בין השמשות ; הענין‬ ‫‪-‬‬ ‫עשוי " '‬ ‫בצבת‬
‫ר ‪ .,‬צבת בצבת עשוי ‪.‬‬
‫בעבורה רוחנית‬ ‫'‬

‫‪387‬‬ ‫מכ " א ‪ ,‬תשלק ) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫"ט‬ ‫הדרן על משניות דמס אבות ‪ . , :‬בן הא הא אומר לפום צערא אגרא ‪ - .‬שקו‬ ‫'‬

‫שני גדרים בתומ ‪ ,‬צ ‪ -‬גרר הנותן‬ ‫;‬ ‫בגרר תשלום שכר עבור הצער ע ‪ -‬ד ההלכה‬
‫הנקודה המשותפת בין מאמר בן הא הא למאמר בן‬ ‫( הקב ‪-‬ה ) וגדר המקבל ( בנ " י ) ‪,‬‬
‫ודקשר לכך ששניהם היו גרים‬ ‫‪-‬‬ ‫כא '‬ ‫בג בג ( שלפנ " ז ) ‪ .‬הפך בה‬

‫‪401‬‬ ‫‪.............................................‬‬ ‫תשליט )‬ ‫‪,‬‬ ‫פרק ו '‬

‫‪-‬‬ ‫בול '‬ ‫‪ . .‬ר ' מאיר אומר בל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה‬ ‫‪:‬‬ ‫מ "א‬
‫הפירוש ד ‪ .‬עוסק בתורה לשמה ‪ -‬והשייכות לעניני השכר שנמנו במשנה‬

‫‪409‬‬ ‫‪.............................‬‬ ‫תשלו )‬ ‫‪,‬‬ ‫ר ' חנמא בן ולקשיא אומר‬

‫לאמרת פרקי‬ ‫מ‪.‬‬ ‫רחב " ע ‪ .‬רצה הקב ‪ -‬ה לזמת את ישראל‬ ‫השיימת דמאמר‬
‫‪ -‬אחדות וריבת ‪ .‬וכן בפעולתם על האדם ‪-‬‬ ‫ב גדרים בתורה ומצות‬ ‫;‬ ‫אבות‬
‫( ‪ ,‬לזכות ‪) -‬‬‫‪.‬‬ ‫ביטול וזיכוך‬
 ‫הוספות‬
‫שיחות ומכתבים‬
‫‪421‬‬ ‫ויקרא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שחיטה בעבודת האדם ‪ ,‬שו ‪ -‬ב צ ‪ .‬ל יר ‪ -‬ש ‪ ,‬רעידת ידים לענין שו ‪ -‬ב ‪ ,‬זהירות‬
‫מקולות בעניני שחיטה ‪ ,‬נאמנות רבני ישראל‬

‫‪422‬‬ ‫ניומן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫ברכת האילנות בימי ניסן לשיטת ארמו ‪ ,‬ר הזקן‬

‫‪423‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪..................... .................‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ב ' ניסן‬

‫‪.‬‬
‫יום התחלת נשיאות אדמו " ר מהוריי ‪ -‬ץ הקשר‬ ‫‪,‬‬ ‫מכתב להתוועדות יום ההילולא‬
‫למוסד בית רבקה וחינוך הבנות‬

‫‪426‬‬ ‫‪................................... ..............‬‬ ‫ען‬

‫שקו " ט בדברי הצ " צ ( שו ‪ -‬ת שער המילואים חידושים למס ' פסחים ) בענין אמירת‬
‫קרבן תודה למי שאירע לו‬ ‫'‬ ‫שקו ‪ -‬ט כדין אמירת פ‬ ‫‪/‬‬ ‫מזמור לתודה בערב פסח‬
‫מנהג אמירה פסוקי קרבנות היחיד‬ ‫‪/‬‬ ‫נס‬

‫‪428‬‬ ‫י " א ניסן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫תשל ‪ - 1 -‬תשל ‪ -‬ט ‪ ,‬מכתב לילדים בקשר לשנת‬ ‫ברכת י ‪ -‬א ניסן תשכ ב‬ ‫;‬ ‫"‬

‫מכתב תשפט‬ ‫‪,‬‬ ‫השבעים‬

‫‪434‬‬ ‫פסח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ערב‬

‫‪ ,‬מן בדיקת חמץ במתפלל ערבית ביחיד ‪ ,‬מברקים לחג הפסח תשל ‪ .‬ט ‪ .‬תש מ‬
‫"‬

‫‪435‬‬ ‫‪.........................‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫חג הפסח‬

‫אחדות‬ ‫‪-‬‬ ‫קרבן ציבור וקרבן ישלי‬ ‫‪-‬‬ ‫תשל ‪ -‬ט ‪ :‬קרבן פסח‬ ‫‪-‬‬ ‫מכתב כללי‬
‫"‬ ‫ע " י ‪ , .‬פסח‬ ‫;‬ ‫אחדות כל חלקי הציבור‬ ‫קרבו ‪- .‬‬ ‫‪ , .‬ראשו על כרעיו ועל‬ ‫;‬ ‫דישראל‬
‫‪:‬‬ ‫מכתב כללי ‪ -‬ר ‪ -‬ח גיסן תש " מ‬ ‫‪,‬‬ ‫מהמחיצות המבדילות בין בעי‬ ‫דלוג )‬ ‫( לשון‬
‫לבריות "‬ ‫קביעות חג דפסח ביום ג ‪ .‬ששכפל בו כי טוב ‪ :‬חיבור ‪ . .‬טוב לשמים וטוב‬
‫הקשר ד ‪ , ,‬טוב לשמים וטוב‬ ‫‪:‬‬ ‫המשך ‪ -‬מכתב י ‪ -‬א ניסן תש ‪ -‬מ‬ ‫‪,‬‬ ‫בכל נקודה וענין‬
‫הערות בהגרה של‬ ‫‪,‬‬ ‫והתחלת השנה ביום השבת‬ ‫'‬ ‫לבריות ‪ -‬ל ‪ . ,‬שנת השמיטה‬
‫חורין " ‪:‬‬ ‫פירוש ‪ , .‬לשנה הבאה בארעא דישראל ‪ . .‬בני‬ ‫(‬ ‫שבת הגרול ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פסח ‪ :‬השם‬
‫מצה‬ ‫‪,‬‬ ‫מילת ישראל לפני הקרבת הפסח‬ ‫‪ :‬ומן‬ ‫‪ . ,‬מרורים ‪ -‬ל ' רבים ו ‪ . .‬מרור ‪ -‬ל ' יחיד‬
‫דברי פרידה‬ ‫‪,‬‬ ‫תשי ‪ -‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫חב ‪ ,‬ד באהיק‬ ‫מברק לצעירי‬ ‫‪,‬‬ ‫שעברו עלי ‪ .‬י " ב חודש‬
‫מבצע‬ ‫‪,‬‬ ‫הקרמה לפסח הראשון ‪ -‬פרה אדומה‬ ‫‪,‬‬ ‫לתלמידים הנוסעים לחג הפסח‬
‫ביעור‬ ‫ענין‬ ‫‪,‬‬ ‫הבנים‬ ‫וחינוך‬ ‫הדרכת‬ ‫‪,‬‬ ‫אמיתית‬ ‫חירות‬ ‫‪,‬‬ ‫חב ‪ -‬ד‬ ‫בכפר‬ ‫מצה‬
‫כניל בקשר‬ ‫‪,‬‬ ‫ענין יציאת מצרים ‪ -‬והוראה לענין ישיבת תומכי תמימים‬ ‫‪,‬‬ ‫חמץ‬
‫הימים שבין‬ ‫‪,‬‬ ‫ההמשכה מחג הפסח על הימים שלאחריו‬ ‫‪,‬‬ ‫למוסר אהלי תורה‬
‫‪ -‬לתלמידי תו ‪ -‬ת ‪ ,‬ליוצאי‬ ‫תשל ‪ -‬ט‬ ‫‪:‬‬ ‫ברכות בעת עריכת הסדר‬ ‫‪,‬‬ ‫פסח לעצרת‬
‫‪-‬‬ ‫לתלמידות מכון חנהן תש ‪ -‬מ‬ ‫כרוסית ‪.‬‬ ‫'‬ ‫פרס ‪ ,‬ליוצאות פרס ‪ ,‬ליוצאי רוסי‬
‫לתלמידי תו ‪ -‬ת ‪ .‬להדר התורה ‪ ,‬ליוצאי פרס ‪ ,‬ליוצאי רוסי ' ברוסית ‪ .‬לתלמידות מכון‬
‫ליוצאות פרט‬ ‫חגה ‪.‬‬
‫‪466‬‬ ‫ימי הספירה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫דיז המסתפק אם ספר ספירת העומר ‪ ,‬זהירות בזמן הספירה במתפללי ערבית‬
‫הוראה‬ ‫‪,‬‬ ‫דין העובר את קו התאריך במשך ימי הספירה‬ ‫‪,‬‬ ‫בעור היום גדול‬
‫'‬ ‫‪ ,‬יום שני ‪ -‬וכו‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫'‬ ‫וכו‬ ‫ימים "‬ ‫היום שני‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מהנוסח‬

‫‪468‬‬ ‫שמיני ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫דין בשר קפוא‬ ‫‪,‬‬ ‫זהירות בחלב ישראל‬

‫‪469‬‬ ‫‪.................................‬‬ ‫פרקי אבות ‪ -‬פרק א '‬

‫פירוש ‪ , .‬והעמידו תלמידים הרבה ‪-‬‬

‫‪469‬‬ ‫‪........‬‬ ‫' '‬ ‫אייר ‪. . . ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫סגולת חודש זיו שבו נולדו זיוקני עולם‬

‫‪470‬‬ ‫ואזריע ‪. . ' . . . . . . ' - . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫סגולה לזחו ‪ .‬ק ‪-‬‬ ‫פתיחת הארון ע י הבעל בזמן ההריון ‪ ,‬נהירות בדיני נדה‬
‫‪/‬‬ ‫"‬

‫לבריאות‬ ‫כשנוגע‬ ‫במוך‬ ‫שימוש‬ ‫‪,‬‬ ‫ילדים‬ ‫אימוץ‬ ‫ענין‬ ‫נרה ‪:‬‬ ‫בדיני‬ ‫זהירות‬
‫הזהירות מלרתות‬ ‫‪,‬‬ ‫לידה לאחרי לידה בניתוח קיסרי‬ ‫‪,‬‬ ‫בדיקת זרע הבעל‬ ‫‪,‬‬ ‫האם‬
‫ביאור בד " ה זכור הוי ' בספר המאמרים אידיש בענין ג ' דברים‬ ‫‪,‬‬ ‫קיום מצות מילה‬
‫הוספת שם לחולה‬ ‫‪,‬‬ ‫המורים על יוקר הגוף ‪ -‬טהרת המשפחה ‪ .‬מילה ופקוח נפש‬
‫בשם זה‬ ‫'‬ ‫קריאת שם לתינוק שאביו או סבו החיים נק‬ ‫‪,‬‬ ‫ילרת שם אחותה‬

‫‪475‬‬ ‫מצירע ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫‪,‬‬
‫הסתירה בין תוספתא זבים רפ ‪ .‬ג ( לפירוש הגר ‪ -‬א ) והש ‪ -‬ס נרה מב ‪ .‬א ) בדין נדה‬
‫סידור מקוה ע ‪ -‬פ‬ ‫‪,‬‬ ‫ביאור בפירוש הר ש זבים פ ‪ -‬ד מ " ז בהחליק בין ובה לזב‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫וזבה‬
‫ענין בור על‬ ‫‪,‬‬ ‫כנ ‪ -‬ל ‪ -‬באתרא דרב הלכה כרב‬ ‫‪,‬‬ ‫( מהורש ‪ -‬ב ) נ " ע‬ ‫הוראת אדמו ‪ -‬ר‬

‫דין דברי‬ ‫‪,‬‬ ‫בור זריעה ובור השקה‬ ‫‪,‬‬ ‫גבי בור ‪ -‬הידור מן ההידור ‪ .‬כמו ימי חנוכה‬
‫הכרח‬ ‫‪,‬‬ ‫מעלה ג ' בורות ‪ ,‬והרקת המקוה מלמעלה‬ ‫‪,‬‬ ‫ניילון ופלסטיק לענין טומאה‬
‫ענין‬ ‫‪,‬‬ ‫שקו ‪ -‬ט בכמה פרטי דיני תיקון מקוה‬ ‫‪,‬‬ ‫בנין בית הכנסת‬ ‫מקוה ‪ ,‬ודוחה‬ ‫תיקון‬
‫ע‪-‬פ‬ ‫בהנהגה‬ ‫שחסר‬ ‫במקומות‬ ‫מקוה‬ ‫תיקון‬ ‫הכרח‬ ‫‪,‬‬ ‫לטהרה‬ ‫הטבילה‬
‫מזיקה‬ ‫אינה‬ ‫עזרא‬ ‫טבילת‬ ‫‪,‬‬ ‫מקוואות‬ ‫בעניני‬ ‫הצ צ‬ ‫‪.‬‬ ‫בשו " ת‬ ‫הערות‬ ‫‪,‬‬ ‫תורה‬
‫הערות למאירי על מקוואות‬ ‫‪,‬‬ ‫תיקון על עניני ח ‪ -‬נ ‪ -‬היסח הדעת‬ ‫‪/‬‬ ‫לבריאות‬

‫‪484‬‬ ‫אחרי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫אחרי בדין כה " ג ביום כיפור ) לפ ' אמור ( בדיני כהנים בכל יום ) ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫טעם קרימת פ‬
‫בפרט‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫ההבהלה בקט ‪ -‬ר ללמוד בקולג‬ ‫תורה ‪,‬‬ ‫וההוראה לענין מעלת מוסד אהלי‬
‫הסתדרות‬ ‫בשביל‬ ‫באוניברסיטה‬ ‫דלימוד‬ ‫הסברא‬ ‫שלילת‬ ‫‪,‬‬ ‫אדמו ‪ -‬ר‬ ‫לשליח‬
‫ביאור במ ‪ -‬ש בתניא פכ " ד דוה שפקו ‪ -‬נ דוחה שאר עבירות וגם יעבור ואל‬ ‫‪,‬‬ ‫גשמית‬
‫יהרג הוא גזירת הכתוב‬

‫‪492‬‬ ‫לחדושים ‪. . . ' . . . . . . - . . . . . . . . . - . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫איסור דיבור לשון הרע על‬ ‫‪,‬‬ ‫ה ‪-‬ד‬ ‫‪1-‬‬ ‫דיעות פ‬ ‫'‬ ‫הערה בצפנת פענח לרמב ‪ -‬ם הל‬
‫אהבת‬ ‫ענין‬ ‫‪,‬‬ ‫ויקהל‬ ‫'‬ ‫לפ‬ ‫הקשר‬ ‫‪:‬‬ ‫ישראל‬ ‫ואהבת‬ ‫המשפיעים‬ ‫ענין‬ ‫‪,‬‬ ‫עצמו‬
‫תלוי‬ ‫שיהי '‬ ‫שידוך אי אפשר‬ ‫‪,‬‬ ‫זהירות מנגיעה בזקן‬ ‫מעלת והכרח‬ ‫‪,‬‬ ‫ישראל‬
‫עצה למחשבות זרות ‪ :‬עצה‬ ‫‪,‬‬ ‫הכרח חקיקת דברי תורה במוח‬ ‫‪,‬‬ ‫בנגיעה בזקן‬
‫שלא לשמה‬ ‫'‬ ‫לא תהי‬ ‫ה'‬ ‫שעבודת‬
‫‪502‬‬ ‫‪................................ .....‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.... ...‬‬ ‫אמור‬
‫‪ -‬והקשר למוסר חינוך אהלי‬ ‫‪ -‬להזהיר גדולים על הקטנים‬ ‫אמור ואמרת‬
‫בתו ‪ -‬ל לענין יו ‪ -‬ט שני של‬ ‫בן א " י‬ ‫‪,‬‬ ‫הפרוסטטה‬ ‫נתוח‬ ‫בענין‬ ‫שקו " ט‬ ‫‪,‬‬ ‫תורה‬
‫עשיית תמונה בחול המוער‬ ‫‪,‬‬ ‫גליות‬

‫‪505‬‬ ‫‪.........................‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בעומר ‪. . .‬‬ ‫ל" ג‬

‫הוראה ממסירת נפשו של רשב " י והוראה‬ ‫‪,‬‬ ‫יום מסוגל לחיזוק בכל המבצעים‬
‫טעם‬ ‫‪,‬‬ ‫הקשר דל " ג בעומר לחסידות חב " ד‬ ‫‪,‬‬ ‫ל ‪ -‬ג בעומר או לעומר‬ ‫‪,‬‬ ‫בענין החינוך‬
‫התוועדויות בל " ג‬ ‫‪/‬‬ ‫על רשב ‪ -‬י במכתב ל ‪ -‬ג בעומר תשל " ה‬ ‫"‬ ‫י ‪-‬ע‬ ‫שלא נוכר הלשון ‪, .‬‬
‫‪,‬‬

‫שקו ‪ -‬ט וביאור בהקדמת ספר התניא ‪ ,‬שער‬ ‫‪,‬‬ ‫מעלת צפת עיר הקורש‬ ‫‪,‬‬ ‫בעומר‬
‫היחוד והאמונה ואגרת התשובה‬

‫‪520‬‬ ‫‪.................................. ...‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫בהר ‪. . . .‬‬

‫שאלה לרגוצובי ‪ :‬דין‬ ‫‪,‬‬ ‫גודל זנות שומרי שמיטה‬ ‫‪,‬‬ ‫והירות בדיני שמיטה בארה " ק‬
‫ביאור בפירוש המשניות גדה בענין קרימת עונת נדרים רנקבות‬ ‫;‬ ‫הפקר ביובל‬ ‫‪.‬‬

‫לזכרים‬

‫‪522‬‬ ‫‪.................... .... ..... .............. .‬‬ ‫בחוקותי‬

‫המצוות צ ל שלא ע ‪ -‬מ לקבל פרס ‪ .‬אבל כרי שנוכל לקיימם כרבעי צ ל‬
‫"‬ ‫"‬ ‫קיום‬
‫‪.‬‬
‫שקו ‪ -‬ט במ ש בשיחת אדמו " ר‬ ‫מניעת י " מ ‪ -‬הקשר לנשי ובנות ישראל ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ענין ‪ ,‬ולא ימירנו ‪-‬‬ ‫מהורש ב שארה ז חידש שלדעת הרמב ם גוסס תשיב כמת ‪,‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫"‬

‫כ " א צריך לקיים השליחות שהוטלה עליו‬ ‫‪-‬‬ ‫בעבודת האדם‬

‫ווא‬
‫לקוטי שיחות‬
‫ויקרא‬

‫משה רבינו ‪ . .‬השט אויך געוואוסט‬
‫מעלת עצמו ‪ ,‬איז ניט נ‪8‬ר יי‪8‬ס משה‬
‫רבינו השט זיך ניט איבערגענומען ב‪8‬‬
‫זיך שליין מיט דעם ‪ ,‬אדרבה ‪ ,‬דים ה‪8‬ט‬
‫אים געמשכט ‪ 8‬לב נשבר ונדבה וו‪8‬ם‬
‫ער איז געווען שפליי בעיני עצמו ‪,‬‬
‫איד ‪ ,‬ניט‬ ‫טרשכטנדיק ‪8 ,‬ז שז שנדער‬
‫עמרם ' ם ‪ 8‬זוז און ניט אברהם אבינויס ‪8‬‬
‫דור שביעי ‪ ,‬וויולט געהשט שזע הויך‬
‫גרויסע נשמה און שזעלכע זכות אבות‬
‫ווי ער ה‪8‬ט ‪ ,‬וויולט יענער זיכער גע ‪-‬‬
‫ווען בעסער ווי ער איזי ‪.‬‬
‫און דשם איז וולס הקב " ה זאגט אין‬
‫מכל‬ ‫מאד‬ ‫עניו‬ ‫משה‬
‫פון יעדן‬ ‫האדמה ‪.‬‬ ‫האדם אשר על פני‬
‫אדם וולס איז געווען ‪ ,‬ווי קליין און‬
‫פשוט אין דעת ער איז ניט געווען ‪ ,‬השט‬
‫זיך משה רבינו מיט אים פשרמטסטן ‪ ,‬טז‬
‫יענער וויולט געהטט זיינע געשענקטע‬
‫ניט פשרדינטע ביגיעת עצמו ‪-‬‬
‫וויולט‬ ‫אבות ‪,‬‬ ‫וזכות‬
‫אימו ‪.‬‬ ‫יענער זיכער זיין בעסער פשר‬
‫אין די תמונות האותיות וואס הקב " ה‬
‫האט געגעכן בסיני ‪ ,‬איז פשראן דריי ‪-‬‬
‫ערליי אותיות ‪ ,‬אתוון רברבין אתוון‬
‫ויק רא‬
‫א‪ .‬דער רבי ה‪8‬ט טמ‪8‬ל דערציילט‬
‫( אין ‪ 8‬פסחידיקו פשרברענגעןי ) דעם‬
‫סדר ווי דער שלטער רבי ה‪8‬ט שריינ ‪-‬‬
‫געפירט זיין אייניקל‪ ,‬ב " ק אדמו " ר הצ " צ ‪,‬‬
‫אין חדר ‪ .‬צווישן די זעכן וולס דער רבי‬
‫ה‪8‬ט דשן דערציילט איז ‪ ,‬שז דער שלסער‬
‫רבי ה‪8‬ט געהייסן דעם מלמד ער זשל‬
‫לערנען מיטן קינד די ערשטע פרשה‬
‫פון ויקראנ ‪ .‬נטך דעם ווי דער מלמד‬
‫השט ‪8‬פגעלערנט די פרשה מיטן קינד ‪,‬‬
‫ה‪8‬ט ד‪8‬ס קינד געפרעגט ב‪ 8‬דעם שלטן‬
‫רבי ' ן ‪ :‬פ‪8‬רוו‪8‬ס איז דער ווטרט ויקרא‬
‫סיט ‪8‬ז אל " ף זעירא ?‬
‫והאיש‬ ‫תורהי‬ ‫‪8‬‬ ‫דער רבי השט זיך פשר ' דבק ' ט‬
‫היפשע צייט ‪ ,‬און נ‪8‬כדעם ה‪8‬ט ער גע ‪-‬‬
‫זשגט ‪:‬‬
‫אדם הראשון איז געווען יציר כפיו‬
‫של הקב " הי ‪ ,‬און הקב " ה איז מעיד עליו‬
‫טז חכמתו מרובה מחכמת מלאכי‬
‫השרת‪ 4‬ער ‪ -‬אדם הראשון ‪ -‬ה‪8‬ט‬ ‫‪.‬‬
‫הנשמה‬ ‫מעלות‬
‫געוואוסט מעלת עצמו און ה‪8‬ט זיך מיט‬
‫דעם בש זיך שליין איבערגענומען ‪ ,‬איז‬
‫הדעתי ‪.‬‬ ‫ער דורכגעפשלן אין חטא עץ‬
‫שש " פ ה ' ש ‪ -‬ת ( טה ‪ -‬ש ה ' ש ‪ ,‬ת ע '‬ ‫בסעודת ם‬
‫‪)1‬‬

‫בינונין און אתוון זעירין ‪ .‬די תורה איז‬ ‫‪. )68‬‬

‫( בסופו) ‪.‬‬ ‫ויק " ר פ ‪ -‬ז ‪ ,‬ג‬ ‫יד ‪.‬‬ ‫ע " פ תנחומא צו‬ ‫‪)2‬‬
‫געשריבן אין אתוון בינונים ‪ .‬די כוונה‬ ‫‪.‬‬
‫וראה כלי יקר ריש פרשתנו ס ' חסידים סי ' תתשמ ‪.‬‬
‫איז ‪8‬ז דער אדם בשדטרף זיין ‪ 8‬בינוני '‬ ‫סק " ח ‪.‬‬ ‫כלבו סעיד ‪ ,‬הובא בש ‪ -‬ך לשו " ע יו ‪ -‬ד סרמיה‬
‫( ב)) ‪-‬‬ ‫ראה ב ‪ -‬ר ( פכ" ד ‪ ,‬ה ) וקהיר ( פ " נ ‪ ,‬יא‬ ‫‪)3‬‬

‫( נשוה ' ג‬ ‫‪28‬‬ ‫הערה‬ ‫‪33‬‬ ‫ראה לקו ‪ -‬ש חייג ע '‬ ‫‪)5‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אדרת ספ א ( ושם הובא תהליב קלט ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בפי‪. .‬‬ ‫יציר‬ ‫‪.‬‬
‫ה) ‪.‬‬
‫ע‪.‬‬ ‫וצ ‪.‬‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫ד ‪ .‬וקרנ ‪.‬‬ ‫ב " ר פי " ז ‪,‬‬ ‫‪)4‬‬

‫ראה ג ‪ -‬כ ד " ה ויספו הענווים בה ' ( לאדה ‪ ,‬ו‬ ‫‪)6‬‬ ‫להעיר מתו ‪ -‬א ס " פ משפטים ‪ :‬עיקר נקודת‬ ‫‪)5‬‬
‫בסה' מ תקסים ע ' נא‪ 4‬וראה הנסמן בהערה ש‬ ‫קליפת גסות הרוח שנעשה בטבע האדם בחטאו מעץ‬
‫ג‪.‬‬ ‫נהעלותר יב ‪,‬‬ ‫‪)7‬‬ ‫שרואה א " ע ומכיר חסרת ( או יודע‬ ‫‪,‬‬ ‫הדעת טו' ר ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ח'‬
‫‪.‬‬
‫ש‪. .‬‬
‫(‬

‫ה" ד ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ראה בארוכה ‪ -‬בענוה דמשה ‪ -‬לקי ש‬
‫ובהערות שם ‪,‬‬
‫דעות פ " א‬
‫‪37‬‬ ‫ואילד ‪ ,‬ע '‬
‫להעיר מרמב ‪ -‬ם הל '‬
‫‪30‬‬
‫‪)8‬‬

‫חי ‪ -‬ג ע '‬

‫‪)9‬‬
‫וידוע ( ד ה להביו עניו חטא אדה ‪ -‬ר‬
‫ד ‪ -‬ה פדה בשלום עזר " ת ‪.‬‬ ‫לאזניא ‪.‬‬
‫בב ‪ -‬מ ) שעניו חטא עה ‪ -‬ד הי ' שרצה ענין ההרגשה‬
‫שזה טוב לו‪.‬‬
‫בסה ‪ ,‬מ אתהלך‬ ‫‪,‬‬
‫פ "ד ‪.‬‬ ‫פרקים‬ ‫דוקא ‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ויקרא "‬ ‫לקוטי‬

‫ובפרט באריכות וועגן דעם אל " ף רבתי‬ ‫און דורך תורה קומט מען צו מדריגת‬
‫אדה " ר ‪.‬‬ ‫פון‬ ‫בינוני ‪ .‬אדם הראשון ‪ ,‬וושס דורך הכרת‬
‫פון שלטן‬ ‫ביאור‬ ‫טז דער‬ ‫[ ובפרט‬ ‫מעלת עצמו איז דורכגעפשלן בחטא‬
‫עה " ד ‪ ,‬שטייטס אדם מיס ‪ 8‬אלף רבתי ‪:‬‬
‫רבייז " וועגן דעם אל " ף רבתי דאדה " ר‬
‫ברענגט שרוים ‪ -‬היפך שבחו של‬ ‫משה רבינו ‪ ,‬וואס דורך דער עבודה פין‬
‫אדה " ר ‪ .‬איז מה ‪ -‬דשך שז " בגנות בהמה‬ ‫הכרת שפלות עצמו איז ער צוגעקומען‬
‫עאכו " כ‬ ‫הכתוב " ‪4‬י ‪,‬‬ ‫דבר‬ ‫לא‬ ‫טמאה‬ ‫צו דער העכסטער דרגא פון ענוה ‪,‬‬
‫בנוגע ‪ ,‬ווי ער זשגט ד‪ 8‬גופא ‪ ,‬יציר כפיו‬ ‫שסייט ויקרא מיט טל אלף זעירא ‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫של הקב " ה ‪ ,‬אדה " ר ( סיידן ס 'איז ד‪8‬‬ ‫לכאורה ‪,‬‬ ‫איז ‪,‬‬ ‫סיפור‬ ‫ב ‪ .‬אין רעם‬
‫הכרח אויף דעמיי ) ] ‪.‬‬ ‫צריך ביאור ‪:‬‬
‫אויך דטרף מען פשרשטיין די‬ ‫ג‪.‬‬ ‫פשרוושס השט דער שלסער רבי גע ‪-‬‬
‫אריכות וועגן דער ענווה פון משה רבינו‬ ‫דשרפט זלגן ( און דערצו נעך ‪ -‬מקדים‬
‫‪ -‬דלכאורה וויולט געווען גענוג צו‬ ‫זיין ) די ג‪8‬נצע אריכות וועגן אדם‬
‫זלגן בקיצור ( ווי די מפרשים הנ " ל ) ‪ ,‬טז‬ ‫הראשון און פטרוושס עם שס " ט בש אים‬
‫משה רבינו איז געווען ‪ 8‬גרויסער עניו ‪,‬‬ ‫צו פ‪8‬רענטפערן פשר ‪-‬‬ ‫רבתי ?‬ ‫שז אל " ף‬
‫און ווי דער אויבערשטער איז מעיד אין‬ ‫אל " ף‬ ‫איז שז‬ ‫אל " ף פון ויקרא‬ ‫וואס דער‬
‫גו ' " ‪.‬‬ ‫תורה " והאיש משה עניו מאד‬ ‫זעירא איז לכאורה ניט נוגע דער ענין‬

‫דער‬ ‫ושגן ‪ ,‬טז‬ ‫מ ' זשל‬ ‫אויב‬ ‫אפילו‬ ‫עס‬ ‫הראשן ;‬ ‫פון אל " ף רבתי פון אדם‬

‫שלסער רבי השט געוושלט ערקלערן‬ ‫פיז גענוג דער ביאור טז דער אל " ף‬
‫דעם צ " צ ווי עס איז משגלעך ‪ 18‬משה‬ ‫זעירא פון ויקרא איז ‪ 8‬רמז אויף דער‬
‫גרויסער ענווה פון משה רבינו ?‬
‫רבינו זלל זייז ‪ " 8‬שפל בעיני עצמו "‬
‫בשעת ער " הקט אויך געוואוסט מעלת‬ ‫אל " ף‬ ‫נשך מער ‪ :‬ביאור הנ " ל אין דעם‬
‫עצמו " ( ביז ‪8‬ז קיינער קען זיך ניט‬ ‫ויקרא ‪8 -‬ז ד‪8‬ס איז ‪ 8‬רמז‬ ‫ייז‬ ‫זעירא‬
‫גלייכן צו משה ' ן‪6‬י ) ‪ -‬ווייל ער הסט‬ ‫‪-‬‬ ‫רבינו‬ ‫משה‬ ‫ענוף פון‬ ‫דער‬ ‫אויף‬
‫געטרשכט ‪8‬ז אויב ‪ 8‬צווייטער " וויולט‬ ‫שטייט אין כתה מפרשי התורהיי ‪ ,‬און‬
‫געהשט זיינע געשענקטע ‪ -‬ניט פשר ‪-‬‬ ‫זייי דערמשנען ניט דערביי וועגן דעם‬ ‫]‬

‫דינטע ביגיעת עצמו ‪ -‬מעלות הנשמה‬
‫וזכות אבות ‪ ,‬וויולט יענער זיכער זיין‬
‫אים " ‪-‬‬
‫איז שבער נשך אלץ ניט מובן ‪:‬‬
‫( א ) הא גופא טעמא בעי ‪ -‬למאי‬
‫נפק " מ דט צו מדגיש זיין ‪8 ,‬ז ( אויך ) משה‬
‫עאכו " כ‬‫אל " ף רבתי פון אדה " ר ‪ :‬איז דשך‬
‫בנדו " ד ‪ -‬ווען דער צ " צ השט נ‪8‬ך ניט‬
‫בעסער פשר‬ ‫געלערנט וועגן דעם אל " ף רבתי פון‬
‫אדה " ר ( וושס שטייט ערשט אין דברי‬
‫הימים " י ) ‪ ,‬ער ה‪8‬ט ערשט ‪8‬נגעהויבן‬
‫לערנען חומש ‪ -‬טז עס ה‪8‬ט לכאורה‬
‫ניט קיין קרט צו ברענגען דעם ענין‬

‫הקודמת‬ ‫שבהערה‬ ‫במפרשים‬ ‫משא " כ‬ ‫‪3‬ן )‬

‫יה ‪ ,‬י כתחלתו ‪.‬‬ ‫‪1 ]0‬‬
‫שמבארים האל ' ף רבתי דאדה " ר ~ מעוי‪1‬תא ‪ ,‬כדלקמן‬ ‫פענח רזא ‪ ,‬מושב זקנים ‪,‬‬ ‫( עה " ת ) ‪,‬‬ ‫פי ' הרא " ש‬ ‫)‬ ‫ו‬ ‫(‬

‫ד‪.‬‬ ‫בפנים סעיף‬ ‫תולדות יצחק ימהר ‪ -‬י קארו ) ‪ ,‬צרור המור ‪ ,‬כלי יקר ‪,‬‬
‫א‪.‬‬ ‫ב " ב קכג ‪,‬‬ ‫‪) 14‬‬ ‫ש ‪ -‬ך עה ת ‪ -‬ריש פרשתנו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫ע ' ‪26‬‬ ‫ח "י‬ ‫‪, 281‬‬ ‫ראה לקו " ש ח " ה ע '‬ ‫‪) 15‬‬ ‫בפענח רזא ותולדות יצחק ‪ .‬וראה הערה‬ ‫לכד‬ ‫‪) 12‬‬
‫‪,‬‬ ‫ראה שווע יו " ד מו " ס רמב‬ ‫() ‪) 1‬‬ ‫הבאה ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫ויקרא‬ ‫לקוטי‬

‫דערפטר זאגן טטקע מפרשים ' י ‪8 ,‬ז‬ ‫ה‪8‬ט געוואוסט מעלת עצמו ( ובמילא איז‬
‫דער אל " ף רכתי פון אדם הראשון איז ‪8‬‬ ‫מוכרח צו מסביר זיין ווי דשם איז ניט‬
‫או‬ ‫‪. .‬‬ ‫רמז " שלא הי ' אדם גדול במותו‬ ‫קיין סתירה צו זיין ענוה ) ?‬

‫על רוב חכמה שהי' בו עד שקרא‬ ‫( ב ) אויף צו מסביר זיין פשרוו‪8‬ס משה‬
‫‪,‬‬ ‫שמות "‬ ‫רבינו ה‪8‬ט זיך ניט איבערגענומען מיס‬
‫נשכמער ‪ :‬דער ‪8‬לטער רבי שליין‬ ‫מעלת עצמו ‪ -‬ניט ווי אדם הראשון‬
‫שטעלט זיך אין לקו" ת " י אויף דעם‬ ‫יוטס " הטט געוואוסט מעלת עצמו און‬
‫חילוק צווישן דעם " אל " ף דויקרא‬ ‫האט זיך מיט רעם בש זיד שלייז איבער ‪-‬‬
‫באל " ף‬ ‫זעירא " און " בד " ה כתיב אדם‬ ‫גענומען " ‪ -‬וויולט געווען גענוג צו‬
‫רבתי " ‪ ,‬און איז מבאר ווי אדם הראשון‬ ‫איז דערפשר ווייל משה‬ ‫דים‬ ‫זלגן ‪8 ,‬ז‬
‫איז הככער פון משה ' ן ‪:‬‬ ‫‪8‬ז זיינע מעלות זיינען‬ ‫ה‪8‬ט געטרשכט‬
‫דער אל " ף רבתי פון אדה " ר איז " בחי '‬ ‫ניט " פשרדינטע ביגיעת עצמו " ‪ ,‬נשר‬
‫אדה "ר כמו שה " לפני החטא שה "‬ ‫מצד זיינע געשענקטע מעלות הנשמה‬
‫וזבות אבות ;‬
‫במדרגה גבוה מאד נעלה " " ‪ ( 2‬און דער ‪-‬‬
‫פשר הלט ער געקענט מקבל זיין פון‬ ‫פטרוו‪8‬ס איז ער אויך מאריך ווי משה‬
‫אל "ף רבתי ‪ ,‬וו‪8‬ם איז " בת " הכתר כמו‬ ‫האט זיך פ‪8‬רמאסטן מיט יעדן אדם ‪8 ,‬ז‬
‫שהוא במהותו ועצמותו " ) ‪ :‬משא "ב אויף‬ ‫ווען יענער וויולט געה‪8‬ט זיינע גע ‪-‬‬
‫משה ' ן שטייטס " ( לא יכול משה לבוא גו '‬ ‫שענקטע מעלות וכו ' וויולט ער זיכער‬
‫כי שכן עליו הענן " ‪ -‬וולס דער ענן איז‬ ‫געווען בטסטר פ‪8‬ר אים ?‬

‫מאד " ננ‬‫‪ 8‬המשכה " ממקום עליון ונורא‬

‫( כתר ) ‪ -‬און דערפשר שסייט ביי משהין‬
‫לערנענדיק דעם ביאור פון שלטן‬ ‫ד‪.‬‬
‫רבי ' ן בהשקפה ראשונה קומט אוים ‪8 ,‬ז‬
‫ויקרא מיט ‪8‬ן אל " ף זעירא ‪ ,‬ווייל די‬
‫דער אל " ף רבתי פון אדם הראשון איז ‪8‬‬
‫צו משה ' ן ( פון דעם‬ ‫( והמשכה )‬ ‫קריאה‬
‫אויף היפך הרצוי ‪ ,‬אויף זיין איבער ‪-‬‬ ‫רמז‬
‫צמצום " ' ‪.‬‬
‫‪2‬‬ ‫ידי‬ ‫" על‬ ‫ענן ) איז נטר‬
‫נעמעז זיך מיט " מעלת עצמו " ( היפך פון‬
‫קומט אויס ‪8 ,‬ז די הוספה אין דעם‬ ‫דעם אל " ף זעירא פון ויקרא ‪ ,‬וואס ווייזט‬
‫שלטן רבהס רייד שז ביי אדה " ר שטייט‬ ‫אויף דער ענוה פון משה רבינו ) ‪.‬‬
‫טבער אין אמשן קעז מען טזוי ניט‬
‫זלגן ‪ .‬וושרום עם איז ‪ 8‬כלל פשוט ‪ ,‬טז די‬
‫פענח רזא כאן ‪ .‬ועד ‪ -‬ז בתולדות יצחק ‪ .‬וראה‬ ‫‪) 18‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אותיות רברבין ווטם שסייען אין תורה‬
‫א‪.‬‬ ‫חוג ש ‪,‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ח ‪ -‬א רלט ‪,‬‬ ‫זיינען העבער אפילו פון אותיות בינונין ‪,‬‬
‫ריש פרשתנו ‪ .‬יראה ג " כ ד " ה ויקרא וד " ה‬
‫ל‪.‬‬
‫‪) 19‬‬

‫וידבר הנ ‪.‬‬ ‫און‬ ‫זעיריןיי ‪.‬‬ ‫און מכל ‪ -‬שכן פון אותיות‬
‫וכד ‪ -‬ה ( יקרא ( ד " ה ( ידבר‬ ‫סע ‪ -‬ב ‪- .‬‬ ‫שם א ‪,‬‬ ‫‪) 20‬‬
‫ד‪8‬ס פשרשטייט שפילו ‪ 8‬קינך ‪8 ,‬ז ווען‬
‫הנ ‪ -‬ל ‪ ,‬שאלף רבתי קא ' על שלימות האדם שיהי '‬ ‫חורה נוצט ‪ 8‬גרעסערן אות ‪ ,‬איז דשם‬
‫החטא ) ‪.‬‬ ‫לעת " ל ( שלמעלה מאדה " ר קודם‬ ‫דערפשר וושס ע " פ תורת אמת איז אין‬
‫מ ‪ ,‬לה ‪.‬‬ ‫פקודי‬ ‫‪) 21‬‬
‫חשיב ( ח ‪,‬‬ ‫דעם פ‪8‬ר‪ 8 18‬גרויסקייט ‪8 ,‬‬
‫לקו ‪ -‬ת שם א ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪) 22‬‬

‫ריס ‪.‬‬ ‫א) ע '‬ ‫ג " כ אוה " ת פרשתנו ( כרר‬ ‫ראה‬ ‫‪) 23‬‬

‫ג ) שם ‪,‬‬ ‫( כרך‬ ‫זהר שם ‪ -‬הובא ונת ' כאוה * ת פרשתנו‬

‫כרר ג ) ע '‬
‫ורמת חשכד‬
‫ריש‬ ‫פרשתנו‬
‫‪ ( -‬זהר‬ ‫ועוד ‪.‬ע " ד‬
‫אוה " ח‬
‫הקבלה‬ ‫וי )‬
‫פרשתנו ‪.‬ראה‬
‫‪.‬‬
‫ל ‪ -‬ת להאריז ל ריש‬ ‫הנ ‪ -‬ל ‪.‬‬ ‫ודיה ויקרא וד ‪ -‬ה וידבר‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פרשתנו ( הובא באוה ת שם ס ע תשכו ‪ .‬סדיה ויקרא‬ ‫‪.‬‬
‫ה ( ‪ -‬ל ) ‪ ,‬ולהעיר מפענח רזא כאן ‪ .‬ועוד‬
‫(פ ‪-‬ג ) ‪.‬‬ ‫ותש ‪ -‬ה‬ ‫תריח ( ע ' רלד )‬

‫‪1‬הכ ' ) תרצ "ט ‪ .‬ובכ "מ ‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫ואילך ד " ה ויקרא‬
‫ד " ה וידבר אלקים‬
 ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫הקרא‬ ‫לקוטי‬

‫וכפתגם הידועת ‪:‬‬ ‫ז ') ‪-‬‬ ‫כדלקמן סעיף‬ ‫‪ 18‬אל " ף רבתי ‪ ,‬איז דטס גשר ‪ ,‬בהשקפה‬
‫ראשונה ‪ 8 ,‬מעשה וסתור ‪ :‬פון דעם איז‬
‫ד‪8‬רף וויסען די חסרונות ‪,‬‬
‫מען מען‬
‫דשרף‬
‫‪8‬זוי ווי‬
‫"שזוי‬ ‫מוכח שז אדם הראשון שסייט העכער‬
‫וויסן די אייגענע‬
‫פון משה רבינו ‪ ,‬און נשכמער ‪ -‬ד‪8‬ם‬
‫מעלות "‬ ‫‪.‬‬
‫אויף ‪ 18‬ענין ווי " דורכ ‪-‬‬ ‫( ניט‬ ‫איז ‪ 8‬רמז‬
‫און דערפון גופא קומט שרוים די‬
‫פ‪8‬ר ‪-‬‬ ‫נטר‬ ‫עה " ד ) " ‪,‬‬ ‫(בחטא‬ ‫געפטלן‬
‫נפק " מ בנוגע דעם אופן פון‬
‫הכרת‬ ‫שפלות עצמו " ‪ ,‬אז דטס איז אין "‬
‫‪ 18‬אופן‬
‫אדה " ר כמו שהי ' ופני‬ ‫" בת "‬ ‫קערט ) אויף‬
‫החטא " ?‬
‫( מטס איז ניט שולל‬
‫ויים מעלת‬
‫הכרת‬‫ער [‬
‫עצמו " יי ‪ ,‬נ‪8‬ר ) טז כטסש "‬
‫מעלת‬
‫נקודת הביאור אין דעם ‪ -‬י " ל‬ ‫ה‪.‬‬
‫עצמו ‪ ,‬נעמס ער זיך דערמש ‪2‬יט איבער ‪,‬‬ ‫בדרך אפשר ‪:‬‬

‫פון‬ ‫קומט‬ ‫ד‪8‬ס‬ ‫אז‬ ‫וויסנדיק‬ ‫הנ " ל‬‫מיטן זטגן דעם צ " צ דעם ביאור‬
‫" גע‬
‫ביגיעת‪-‬‬ ‫שענקטע ‪ -‬ניט פטרדינטע‬
‫איז דער שלסער רבי געווען אויסן ניט‬
‫עצמו ‪ -‬מעלות הנשמה וזכות אבות "‬ ‫( נאר ) צו פשרענטפערן זיין שאלה אין‬
‫( נוי די ענוה פון משה רבינו‪8‬י ‪ -‬וולס‬ ‫פסק ‪ ,‬נטר ( בעיקר ) ‪ 8 -‬לימוד און‬
‫יעדערער ה‪8‬ט אין זיך ‪ 8‬ניצוץ פון‬ ‫חינוך פון צ " צ ‪ ,‬אים מבאר זיין די הוראה‬
‫משהיי ) ‪.‬‬ ‫וולס מ ' ד‪8‬רף שרויס ‪-‬‬ ‫ה'‬ ‫עבודת‬ ‫אין‬
‫[ און נ‪8‬כמער ‪ :‬וויב‪8‬לד שז ביי אים איז‬ ‫פוז‬ ‫זעירא‬ ‫אל " ף‬ ‫דעם‬ ‫פון‬ ‫נעמען‬
‫‪8‬‬‫דט " הכרת מעלת עצמו " ‪ ,‬פטדערט זיך‬ ‫ויקרא‪4‬י ‪,‬‬
‫תנועה פון שפלות ביז אין דעם קצה‬ ‫ווים‬ ‫ואון דטס קומט בהמשך צו דעם‬
‫ההפכי ‪ " ,‬עניו מאד מכך האדם גו ' " ‪,‬‬ ‫דער רבי הלט דטז דערציילט ( אין ‪8‬‬
‫כדלקמן סעיף ט ] ‪.‬‬ ‫פריערדיקן פטרברענגען ' ‪8 , ) 1‬ז דער‬
‫קיין‬ ‫ניט‬ ‫אויך‬ ‫איז‬ ‫דערפטר‬ ‫און‬ ‫טלטער רבי ה‪8‬ט זיך שליין שפגעגעבז‬
‫סתירה ‪8 ,‬ז דער אל " ף רבתי פון אדה " ר‬ ‫מיס דעם חינוך והדרכה פון צ " צ ‪-‬‬
‫איז מרמז אויף דעם ‪8‬ז ביי אים איז‬ ‫שליין אריינ ‪-‬‬ ‫דערפטר השט ער ם‬
‫געווען " הכרת מעלת עצמו " ‪ ,‬און צו ‪-‬‬ ‫וכו ' ] ‪.‬‬ ‫געפירט אין חדר‬
‫ז‪8‬מען דערמיט ווייזט עם אויף זיין גודל‬ ‫און כדי אז די הוראה פון דעם אל " ף‬
‫המעלה ( כנ " ל ס " ד ) ‪ -‬ווייל דער ענין‬ ‫זעירא זשל זיין בשלימות ‪ ,‬מוז מען הטבן‬
‫פון " הכרת מעלת עצמו " איז ‪ 8‬סדר‬ ‫די גשנצע הקדמה וועגן אדם הראשון ‪:‬‬

‫מיט דער אריכות וועגן די מעלות פון‬

‫אדם הראשון און ווי ביי אים איז געווען‬
‫קז ‪.‬‬ ‫לקו " ד ח " ד תקפא ‪ ,‬א ‪ .‬וראה היום יום ע '‬ ‫‪) 26‬‬

‫א‪.‬‬ ‫ראה גם לקו " ד ח " ג תל ‪,‬‬ ‫‪) 27‬‬ ‫" הכרת מעלת עצמו " ‪ ,‬איז דער ‪8‬לטער‬
‫ויש לקשר זה עם הא דנשמח משה היא‬ ‫‪) 28‬‬ ‫זיין די‬ ‫רבי ניט געווען אויסן צו שו‬
‫שם ) ‪,‬‬ ‫בהסיפור‬ ‫( כמובא‬ ‫ממש "‬ ‫דאצילות‬ ‫חכמה‬ ‫‪.‬‬ ‫הנהגה פון אדם הראשון ‪ ,‬נ‪8‬ר אדרבה‬
‫~‬
‫דבחכמה ישו כלי אלא שהכלי הוא בבחי ' ביטול‬ ‫‪ -‬טז ‪ ,‬אזוי דאה זיין ביי יעדן אידן‬
‫בתכלית כמו האור עד שנק ' חיוהי ( לקו " ח מטות פו ‪,‬‬ ‫( מצד דער ניצוץ פון אדה " ר שבו ‪,‬‬
‫שלבז נרמזת‬ ‫מ) ‪-‬‬ ‫ובכ ‪.‬‬ ‫סע ד ‪ .‬אוה " ת וארא ע ' קנ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫קוץ " וכיו " ב ) ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( לא‬ ‫באות יו " ד שיש לו צורת אזח‬
‫המבואר בפנים יומתק זה שהוצרך‬ ‫‪.‬‬
‫ע פ‬ ‫‪) ?4‬‬
‫שמורה על עניו של מציאות ‪ -‬אלא שהיא אות הכי‬
‫וראה‬ ‫פ "ר ‪.‬‬ ‫( אגה " ת‬ ‫לכד "‬ ‫נקודה‬ ‫בחי '‬ ‫‪.‬‬ ‫קטנה ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫אדה " ז לדביקות למשך מן ‪ -‬אף שתוכו התי ' נמצא‬

‫כארוכה לקו " ש חי " ט ע ' ‪ 418‬ואילך ) ‪.‬‬ ‫כמל ‪.‬‬ ‫במפרשים ‪.‬‬
‫‪, ) 40‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שחוהמ " פ וסה " ש ה ' ש " ת ע‬ ‫‪) 25‬‬

‫תניא רפמ " ב‬ ‫)‬ ‫"י‬

 ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫ייקפא‬ ‫אושי‬

‫וויב‪8‬לד ‪8‬ז דער אל " ף רבתי פון אדה " ר‬ ‫עבודה ע " פ תורה ‪ ,‬ואדרבה ‪ -‬ד‪8‬ם איז‬
‫איז " בח " אדה" ר כמו שה " לפי החטא"‬ ‫פשרבונדן מיס עבודת הצדיקים דוקא‬
‫( כנ " ל ס " ד ) ‪ ,‬הקט ער דטד געדשרפט‬ ‫ז) ‪:‬‬ ‫( כדלקמן סעיף‬
‫זלגן אין ‪ 8‬פשרקערטן סדר ‪ " :‬אדם‬ ‫און דערמיט ברענגט ער טרויס ווי‬
‫הראשון וולס ביי אים שטייט אדם מיט‬
‫אין‬ ‫‪98‬געהיט‬ ‫זיין‬ ‫מ ' דשרף‬ ‫שטטרק‬
‫שן אל "ף רבתי איז דורך הכהת מעלת‬
‫בחטא‬ ‫דורכגעפ‪8‬לן‬ ‫( דערנשך )‬ ‫עצמו‬ ‫ג‪8‬ר‪ ,‬שז אפילו שזש‬
‫באמתעצמו "‬
‫מעלת‬
‫הכרתהשט‬
‫"וואס‬
‫גרויטע מעלות ‪,‬‬
‫עה " ד " ?‬
‫ביז שז תורת אמת שרייבט אויף אים שז‬
‫ניר דערמיט איז ער מרמז ‪8 ,‬ז אויך‬ ‫אל " ף רבתי ‪ ,‬דטרף ער זיין בשוו‪8‬רנט פון‬
‫‪3‬שך דעם ווי ער " איז דורכגעפשלן‬ ‫מעגליכע ניט געוואונשענע תוצאות פון‬
‫בחטא עה " ד שטייט אדם מיט ‪ 8‬אל " ף‬ ‫הכרת מעלת עצמו ‪ ,‬ווייל אפילו אדה " ר‬
‫רבתי " (וואם איז " בחי ' אדה " ר נמו שהי '‬ ‫איז דורך רעם נכשל געוו‪8‬רן בחטא‬
‫כנ " ל ) ] ‪.‬‬ ‫החטא " ‪,‬‬ ‫( פ‪3‬י‬ ‫החטאים ‪.‬‬ ‫עה " ד ‪ ,‬מקור כל‬

‫ז ‪ .‬די נצחיות פון מעלת אדה " ר איז‬
‫ניט נ‪8‬ר אין דעם וולס עם איז פטר ‪-‬‬
‫בליבן ( בהעלם עכ " פ ) ביי אים אויך נטכן‬
‫פון אים קומט ד‪8‬ס ‪8‬ז‬
‫צו יעדן אידן עד טוף כל הדורות ‪,‬‬
‫וכידועי ‪ ,‬טז אידן ווערן ‪8‬נגערופז‬
‫ע " ש אדם ‪ " -‬אתם קרויין אד‪- ' 4 " 0‬‬
‫דערפ‪8‬ר וולס אין יערער " נשמה וניצוץ‬
‫מנשמת‬ ‫" הלק‬ ‫‪8‬‬ ‫דש‬
‫און דערפטר ווערן איבער ‪-‬‬
‫מעין פון ) די עילויים‬ ‫געגעבן ( עכ " פ‬
‫‪8‬‬
‫פון אדה " ר צו יעדן אידן‬
‫גופו )‬‫ו וויבשלד טז אדה " ר איז ( אויך‬ ‫‪.‬‬
‫געווען " יציר כפיו של הקב " ה " ‪ ,‬איז‬
‫הבריאה )‬ ‫פטרשט‪8‬נדיק ‪ ,‬שז ער ( מצד‬
‫חטא ‪ ,‬נאר וולס‬ ‫השט ניט געהשט קיין שייכות צו ענינים‬
‫פון רע‪( 10‬וע" ד ד " מפי עליון לא תצא‬
‫הרעות " י ' ) ‪ ,‬אויך מצד דער וועלט שרום‬
‫‪ -‬איז ידועני ‪ ,‬שז קודם החטא איז ניט‬
‫געווען קיין תערובת טוב ורע ‪ ,‬ווייל‬
‫איז‬ ‫מישראל "‬ ‫קליפות זיינען געווען בשזונדער ‪ ,‬למטה‬
‫אדה " ר " ‪:‬‬
‫מן העולם ‪.‬‬
‫און אע " פ טז דורכן חטא עה " ד איז‬
‫העולם )‬ ‫געווטרן ‪ 8‬ירידה אין אים ( ובכל‬

‫" חכמתו‬ ‫דשם וושם‬ ‫אויך‬ ‫‪8‬ז‬ ‫[ ביז ‪,‬‬ ‫הקב " ה‬ ‫‪ -‬וויב‪8‬לד שבער ‪ 18‬מעשה ידי‬
‫זיינען נצחיים ‪ ,‬איז פטרשטשנדיק ‪ ,‬שז די‬
‫מרובה מחכמת מלאכי השרת " ‪ -‬און‬
‫‪8‬נרופן‬ ‫געקענט‬ ‫ער‬ ‫ה‪8‬ט‬ ‫דערפשר‬ ‫עניו נצחי‬‫מעלה הנ " ל פון אדה " ר איז ‪18‬‬
‫מטס איז ביי אים פטרבליבן ( בהעלם‬
‫"חישמות " צו שלע נבראים לויס דער " נפש‬
‫' " ' י פוז יעדן נבראת ‪ -‬איז דש‬
‫החטא ‪.‬‬ ‫עב " פ ) אויך לאחרי‬
‫דוגמתו ב‪ 8‬יעדן אידן ‪ .‬ווי עס שטייט אין‬ ‫[ און אויך דער ענין איז מרומז אין‬
‫ספריסי ' ‪8 ,‬ז די נעמען וושס עלטערן‬ ‫" אדם‬ ‫רב " ז ‪-‬‬ ‫רעם לשון הנ " ל פון שלטז‬
‫הראשון וולס דורך הכרת מעלת עצמו‬
‫ת נצנים מז ‪ ,‬ב ‪ .‬וראה אגהיק ס " י ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לקו‬ ‫‪) 31‬‬ ‫איז דורכגעפטלן בחטא עה " ד שסייט‬
‫רע " א ‪.‬‬ ‫יבמות מא ‪,‬‬ ‫ג‪) 3‬‬
‫אדם מיט טז אלף רבתי " ‪ -‬דלכאורה ‪,‬‬
‫בראשית ב ‪ ,‬יט ‪.‬‬ ‫‪) 35‬‬

‫בראשית ( ד ‪ ,‬מע " ב‬ ‫פ'‬ ‫ת להה ' מ‬ ‫‪.‬‬ ‫או‬ ‫ראה‬ ‫‪) 16‬‬

‫‪ ,‬ש‪.1 .‬‬ ‫ו‪,‬‬ ‫ע' ‪1‬‬ ‫חט ‪1 -‬‬ ‫לקו " ש‬ ‫יאילך ) ‪.‬‬ ‫בכ " ז ס ' הערכימיחב " ד ע ‪,‬‬ ‫א ‪ .‬וראה‬ ‫תו " א ו ‪,‬‬ ‫ס‪) 3‬‬

‫בג ‪.‬‬ ‫הקדמה‬ ‫הגלגולים‬ ‫( ס'‬ ‫האריז " ל‬ ‫כתבי‬ ‫‪) 37‬‬ ‫‪.1 " ~ 1‬‬ ‫קמח ‪ -‬ט ) ‪,‬‬ ‫(ע'‬ ‫אדה " ר‬
‫שם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וראה עמק המלך שער א ' ספ ד ) ‪ .‬הובא באו ת‬ ‫לח ‪.‬‬ ‫איכה ג ‪,‬‬ ‫‪) 31‬‬

‫ועוד ‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫' (‬ ‫ל " ת להאריז " ל פ ' בראשית ‪ ,‬ורכ ‪.‬‬ ‫‪) 32‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ויקוא "‬ ‫לקוטי‬

‫ניט ‪ 8‬תנועה פו‪ 7‬תשובה ‪ ,‬רחוק‬
‫‪8‬‬ ‫שנעשה קרוב ‪ ,‬נ‪8‬ר שן עבודה ווי‬
‫צדיקי * מעיקרא ‪ ,‬וולס ה‪8‬ט לכתחילה‬
‫קיין שייכות ניט צו רע וחטא ‪.‬‬
‫‪%‬‬ ‫און מצד דעם עילוי וושס איז ד‪ 8‬ב‬
‫יעדער אידן ‪ ,‬קען זיין ביי אים די " הכרת‬
‫‪8‬‬ ‫מעלת עצמו " ‪ ,‬וושרום די מציאות פון‬
‫צדיק איז ניט קיין אייגענע ח " ו ‪ ,‬נטר ‪8‬‬
‫מציאות דקדושה ‪ ,‬אין וועלכער ס 'איז‬
‫‪8‬‬ ‫ניטט קייז אחיזה צו לעו" ז ( ניט ווי‬
‫בעל תשובה ‪ ,‬וושס אויך נשך דער‬
‫תשובה דשרף ער הקבן ‪ " 8‬שמירה‬
‫מעולה שלא יחזור לסורו " '‪. ) 4‬‬
‫ואדרבה ‪ -‬עס דשרף זיין הכרת‬
‫מעלת עצמו ‪ ,‬ביז שז לפעמים איז דטס‬
‫דער וועג ( דורך " ויגבה לבו בדרכי‬
‫ה ' " י‪ ) 4‬ווי שזוי צו בייקומען די העלמות‬
‫והסתרים פון עולם הזה ‪ -‬זיין עבודה‬
‫איז מיט ‪ 8‬תוקף דקדושה ‪ ,‬בדוגמא צו‬
‫שבו ) ‪-‬‬ ‫( מעין )‬ ‫גיבן זייערע קינדער איו עם מיס‬
‫רוח הקודש ‪ :‬מלמעלה גיט מען זיי דעם‬
‫רעיון צו אנרופן דעם נשמען וולס איז‬
‫מתאים צו דער " נפש חי ' " פון דעם‬
‫קינך ] ‪.‬‬
‫און דעריבער איז פטר‪8‬ז ביי יעדן‬
‫אידן ‪ ,‬אין וועלכן מצב ער ז‪8‬ל זיך נ‪8‬ר‬
‫געפינען ‪ ,‬פון בחי ' אדה " ר כמו שהי ' לפני‬
‫החטא " ‪ .‬דער חילוק איז נטר ‪ ,‬מאס ביי‬
‫אדה " ר איז ד‪8‬ס געווען אויך מצד הגוף‬
‫( וויבטלד שז (אויך ) גופו איז יציר כפיו‬
‫של הקב " ה ) ‪ ,‬און בכל ישראל איז ד‪8‬ס‬
‫" חלק אלקה‬ ‫( בגלוית ) נשר מצד הנשמה ‪,‬‬
‫ממעל ממש " ‪ ,46‬וולס דערפטר איז די‬
‫נשמה ניט שייך צום ענין החטא ( ווי ער‬
‫ז‪8‬גט אין זהרי אויפן פסוק‪ 41‬ינפש כי‬
‫תחטא " ‪ " -‬אורייתא וקוב " ה תווהין עלי '‬
‫ואמרי נפש כי תחטא וגו ' " ( בהם " ) ; און‬
‫אויך ווען ‪ 8‬איד ווערט נכשל ר " ל אין ‪8‬‬

‫הצדיקים ‪.‬‬ ‫עבודת‬ ‫חטא ‪ ,‬איז די נשמה " גם בשעת החטא‬

‫אויף דעם קומט די בשוושרעניש ‪,‬‬
‫שז צוזשמעז מיט " הכרת מעלת עצמו "‬
‫דשרף אויך זיין " הכרת שמלות עצמו " ‪,‬‬
‫קען די הכרת מעלת עצמו‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫גורם זיין ח " ו צו ‪ 8‬ירידה ונפילה‬
‫דשם איז ‪ 8‬דבר הפשוט ‪ ,‬שז איינער‬
‫וולס איז ניט קייז צדיק ‪ ,‬דער רעת איז‬
‫ביי אים בתקפו ובגבורתו ‪ ,‬ד‪8‬רף ער‬
‫זיכער זיין געהיט אין צער תנועה פון‬
‫הכרת מעלת עצמו ‪ ,‬ווייל עס קען זיך אין‬
‫דעם שריינכ‪8‬פן פשוט ' ע ישות פון דעמ‬
‫יצה " ר כו ' ‪.‬‬
‫)‪.‬‬ ‫נ‪4‬‬ ‫היתה באמנה אתו "‬
‫ח‪.‬‬ ‫און דאס איז דער פירוש הפנימי אין‬
‫דעם פסוקי * " ועמך כולם צדיקים " ‪ :‬מצד‬
‫בחי ' אדה " ר ( כמו שהי ' לפני החטא ) וושס‬
‫ווייל טו דעם‬
‫איז ד‪ 8‬ביי יגדעו אידז ‪ ,‬איז זיין עבודה‬
‫אין ‪ 8‬דרגא פון צדיקים ‪ .‬אפילו ווען ער‬
‫איז פריער געווען שריינגעט‪8‬ז איז‬
‫ענינים פון היפך כו ' ‪ .‬און בשעת ער‬
‫סוט ענינים פון תורה ומצות ‪ ,‬איז דאס‬
‫אדה " ר‬‫( מצד פנימיות הנשמה ‪ ,‬בחי '‬
‫‪, 14‬‬ ‫גם לקש ע '‬ ‫ראה‬ ‫‪) 18‬‬

‫ובהעלם גם מצד הגוף בו הוא ‪ ,‬כי בחירת‬ ‫‪) 39‬‬

‫העצמות היא בהגוף דוקא ( ראה בארוכה לקמן ע '‬

‫לקו ‪ -‬ש חטת ע ' ‪. 245 - 6‬‬ ‫ו‬ ‫ע ‪- -,‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 45‬‬ ‫קאי‬ ‫ד " מטשה ידי להתפאר ‪.‬‬ ‫( ע ' ‪6‬א )‬ ‫וראה שם‬ ‫‪. 345‬‬
‫וראה אגה " ת ספי " א ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ת ואתחנן ט ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לקו‬ ‫‪146‬‬ ‫הגוף ) ‪.‬‬ ‫על‬ ‫‪,‬‬
‫לבלתי רום לבבו ולהיות שפל רוח בפני כל האדם‬ ‫יפ ‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫) ‪) '1‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫פרשתנו מז ‪ ,‬א ‪ .‬וראה שפ יג ‪,‬‬ ‫‪) 41‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫" א צא ‪ ,‬ב קיט ‪ ,‬ג ואילך לק " ת‬ ‫ד‪ ) 4‬דה " ב יז ‪ . 1 ,‬ש‬ ‫פרשתנו ה ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪) 42‬‬
‫ושא סו ‪ ,‬ג ‪ .‬יעוד ‪.‬‬ ‫ספכ ‪ .‬ד ‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫‪)4 1‬‬ ‫‪,‬‬
‫ראה תניא מי " ג ‪.‬‬ ‫)‬
‫' שעי ' ם ‪ ,‬כא ‪.‬‬ ‫‪)4‬‬
‫‪4‬‬ ‫"‬
 ‫שיחות‬ ‫ויקוא "‬ ‫לקוטי‬

‫בשעת דער ‪8‬לטער רבי ה‪8‬ט גע ‪-‬‬

‫דעם קצה ההפכית ‪ -‬ענווה וביטול‬
‫בתכלית ;‬
‫און דער ב‪8‬ווייז אויף אמת ' ער שפלות‬
‫איז ‪ ,‬ווען מיזוכט ניט נטר דעם‬
‫ניט " אין‬
‫מעלות‬
‫"‬ ‫זיך ‪ ,‬נטר ווען מ ' זוכט די‬
‫צווייטן ‪.‬‬
‫און ווי מ ' זעט עס במוחש ‪ :‬עס זיינען‬
‫פורשן טזויגע וושס קענען ביי זיך פועל‬
‫ויין דעם ענין הביטול ‪ ,‬ער קען אפילו‬
‫פ‪8‬רטר‪8‬גן ווען א צווייטער איז אים‬
‫מבטל ‪ -‬לבער דערביי כאטט זיך שריין‬
‫‪ 8‬מחשבה ‪ :‬איך בין טשקע ניט קיין‬
‫מציאות ‪ ,‬יבער יעגער איו נשך ווייני ‪-‬‬
‫קער מציאות פון מיר ‪. . .‬‬
‫צו קענען ב‪ 8‬ייר פועליו ‪8 ,‬ז שליין איז‬
‫מען ג‪8‬ר ניט‪ ,‬אוו יענער איז ‪ 8‬מציאות ‪,‬‬
‫דשס איז ‪ 8‬ב‪8‬זונדער סדר עבודה ‪ ,‬וולס‬
‫ביטול ‪.‬‬ ‫‪ 8‬העבערן אופן אין‬
‫און אויך אין דעם בטשטייט גודל‬
‫הענווה פון משה רבינו וולס הטט מתקן‬
‫געווען דעס חטא עה " ד [ כידוע ‪8‬ז ביי‬
‫מ " ת ‪ -‬ווען משה קבל תורה מסינית ‪-‬‬
‫ער‬ ‫איז פסקה זוהמתן פון חטא עה ' ד 'י ] ‪.‬‬
‫איז געווען ( ניט סתם שן עניו ‪ ,‬נאר דער‬
‫קצה ההפכי פון מציאות ‪ " ) -‬עניו מאד‬
‫מכל האדם אשר על פני האדמה " יי ‪ ,‬ער‬
‫‪ 8‬צדיק‪, 49‬‬ ‫יי‪8‬לט מחנך זיין דעם צאצ ‪-‬‬
‫נשיא " '‬ ‫‪8‬‬ ‫וולס וועט אויסוושקסן צו זיין‬
‫ב‪- 8‬‬ ‫געוו‪8‬לט‬ ‫ער‬ ‫ה‪8‬ט‬ ‫בישראל ‪-‬‬
‫וושרענען נשך מער ‪ :‬וויבשלד שז אפילו‬
‫אדם הראשון‪ 8 ,‬צדיק און דערצו יציר‬
‫כפיו של הקב " ה ה‪8‬ט ער לבאורה קיין‬
‫שייכות ניט געה‪8‬ט צו חטא און ס 'איז‬
‫ניט געווען קיין ‪5‬רט פטר ‪ 18‬אתיוה‬
‫ללעו" ז ‪ -‬את פונדעסטוועגן‪ ,‬אויך ביי‬
‫אים ‪ ,‬השט די הכרת מעלת עצמו גורם‬
‫געווען צום דורכפ‪8‬לן אין חטא עה " ד ‪-‬‬
‫איז שוודאי ‪8‬ז יעדער צדיק דטרף זיך‬
‫בשוו‪8‬רענען אין הברת מעלת עצמו ! י ‪.‬‬
‫ט דערמיט וועט מען אויך פ‪8‬ר ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫שטיין פשרוושס דער שלסער רבי ה‪8‬ט‬
‫געזשגט די אריכות הביאור בנוגע דער‬
‫ענוה פון משה ( נוסף דערצו וושס ער‬
‫פידערט‬ ‫פיז געווען ‪ 8‬עניו מצד זיין טר‪8‬כטן אז‬
‫זיינע מעלות זיינען געשענקטע ) ‪8 ,‬ז ער‬
‫השט געטר‪8‬כט ‪8‬ז ‪ 8‬צ [ ( ייטער מיס די‬
‫געווען‬ ‫ויכער‬ ‫ונקלט‬ ‫מעלות‬ ‫זעלבע‬
‫בעותר פון אים ‪:‬‬
‫וויבשלד ‪8‬ז מען דשרף ב‪8‬ווארענען ‪,‬‬
‫‪8‬ז שטייענדיק אין ‪ %‬תנועה פון תוקף‬
‫דקדושה והכרת מעלת עצמו ‪ ,‬ז‪8‬ל זיך‬
‫אין דעם ניט טריינמישן קיין ישות כו '‬

‫‪ -‬איז ניט גענוג ‪8‬ז עם זלל זיין סתם‬

‫הכרת שפלות עצמו ‪ ,‬נטר עס מוז זיין אין‬
‫ע " ד מ " ש הרמב " ם בשמונה פרקים פ " ד ‪ .‬הל '‬ ‫‪) 52‬‬

‫‪.‬‬
‫ולהעיר ממ " ש שם ה ג בנוגע‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫דיעות פ ‪ -‬ב‬
‫לענוה ושפלוח ( ושם ‪ :‬לפיכך נאמר במשה רבינו עניו‬
‫‪.‬‬
‫וראה לח " מ שם פ ‪ -‬א היד ‪ .‬שו " ע אדה " ז חאו ח‬ ‫מאד )‪.‬‬
‫כמהו"ל בראת צדיקים ( ב "ב טז ‪ ,‬א ) וכדאיחא‬ ‫‪)49‬‬
‫סוס " א ‪ .‬קנו מ "ג ‪.‬‬ ‫סקנ " ה‬
‫אבות בתחלתה ‪.‬‬ ‫‪) 53‬‬
‫א ‪ ,‬ב ) שיש בנשמות ישראל כו '‬ ‫( כהקדמה‬ ‫כתיקונים‬
‫זה‬ ‫לבאר‬ ‫יש‬ ‫ועפיו‬ ‫‪4‬‬ ‫שבת קמו ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪) 54‬‬ ‫פי " ד )‪.‬‬ ‫צדיקים והוכיח סופו על תחלתו ( ראה תגש‬

‫שהעניוות רמשה נרמזה באל " ף זעירא דויקרא דוקא ‪,‬‬

‫באופו דואתהלכה ברחבה ‪.‬‬ ‫שמוכרח להתנהג‬ ‫ס‪) 5‬‬

‫כי השראת השכינה במשכן היש הסימן דנתכפר להם‬ ‫עפ ' ז יש לבאר ג " כ המשר הסיפור שם ‪,‬‬ ‫! ‪)5‬‬

‫וראה‬ ‫בג ‪.‬‬ ‫חטא העגל ( סרש * י ר " פ פקודי ‪ .‬שמיני ט ‪,‬‬ ‫שאדה " ז אמר מאמר חסידות עה " פ אדם כי יקריב‬
‫ועודן אשר ע " י חטת העגל חזרה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫רש " י שם ‪,‬‬ ‫שגם בבחי '‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫דאל שמרמז‬ ‫חכם קרבן להי ‪-‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫וח " א נב ‪ ,‬ב ‪ .‬וח " ב קצג ‪,‬‬ ‫עה " ך ) ‪-‬‬ ‫זרהמתן ( דחטא‬ ‫‪13‬‬ ‫ע‪,‬‬ ‫לקמן‬ ‫עה "פ ‪.‬‬ ‫פרש " י‬ ‫אדם ( הראשת ‪ -‬ראה‬

‫עד שהי ' לא רק עניו ושפל בעיני עצמו ‪ ,‬אלא‬ ‫‪) 55‬‬
‫‪.‬‬
‫צ ‪-‬ל ‪ ,‬מכת קרכן לה " ‪ ,‬ש יקריב את נפש‬ ‫לר)‬‫י‪"4‬‬
‫ודכה " ‪.‬‬ ‫" ‪ 8‬לב נשפר‬ ‫‪ -‬בלשון הסיפור ‪-‬‬
‫ג )‪.‬‬ ‫החדם שלמסה להי ‪ ( -‬לקו ‪ -‬ת פרשתנו כ ‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ויעניש "‬ ‫לקוטי‬

‫זיינען געשענטקע ‪ ,‬און עס איז רעכט ‪8 ,‬ז‬ ‫האט דיך פ‪8‬רמשסטן מיס יעדן אידן ‪,‬‬

‫א צווייטער ווילס געהשט די שלע‬ ‫טראכטנדיק ‪ ,‬שז " יענער וויולט געהשט‬
‫מעלות וויולט ער זיין בעסער פ‪8‬ר דיר‬ ‫זיינע ‪ . .‬מעלות ‪ . .‬וויולט יענער ויכער‬
‫זיין בעסער פאר אים " ‪.‬‬
‫‪ -‬ובמילא איז די הכרת מעלת עצמו‬
‫ניט גורם צו ‪ 8‬נעפיל פון הגבהה וכו ' ‪,‬‬ ‫ד‪8‬ס איז אויך איינע פון די‬ ‫‪,‬‬ ‫יו " ד‬
‫ואדרבה ‪ ,‬דשם משכס אים פ‪8‬ר א‬ ‫הוראות לפועל וואס מען דשרף ארוים ‪-‬‬
‫" שפל‬ ‫בעיני עצמו " ;‬
‫סיפור ‪:‬‬ ‫נעמען פון דעם‬
‫און דורך דעם ביטול איז ער זוכה צו‬ ‫איין זייט דארף ער וויסן ‪ ,‬טז‬ ‫פון‬
‫מאן‬ ‫אמת ' ע גרויסקייט ‪ -‬כמאמריי ‪:‬‬ ‫יעדער איד השט בירושה געוו‪8‬לדיקע‬
‫דאיהו זעיר איהו רב ‪8 -‬ז מ 'איז זוכה‬ ‫מעלות ‪ ,‬און ער מוז מכיר זיין מעלת‬
‫צו דעם " ויקרא אל משה " ‪ ,‬די קריאה של‬ ‫עצמו ‪ .‬בשעת עם קומט צו ‪ 8‬דבר מצוה‬
‫חיבהיי צו בחי ' משה שבנפשו ‪ ,‬און דשס‬ ‫וכו ' ‪ ,‬וידע אינש בנפשי ' מעמדו ומצבו‬
‫גיס דעם כח אויף עבודת הקרבנות ‪ ,‬ביז‬ ‫הרוחני ‪ ,‬טענה ' ט ער ‪ :‬מי אני ומה אני שז‬
‫צו עבודת הקרבנות ווי זי וועט זיין‬ ‫איך זשל זיך אונטערנעמען דעם דבר‬
‫המקדש‬ ‫נבית‬ ‫השלימות‬ ‫בתכלית‬ ‫שבקדושה ? זשגט מען אים ‪ ,‬אז ביי דיר‬
‫השלישי‪ " ,‬ושם נעשה לפניך את קרבנות‬ ‫איז דא איצטער בת " אדם הראשון כמו‬
‫כמצות רצונך" ‪6‬י ‪ ,‬בקרוב‬ ‫חובותינו‬ ‫‪..‬‬ ‫שהי ' לפני החטא ‪ ,‬ובמילא וו‪8‬ם עס השט‬
‫ממשג‬ ‫ויד מיט דיר געט‪8‬ו ביז שהער ‪ -‬יעצי‬
‫ו)‬ ‫תשכ ‪-‬‬ ‫ניס )‬ ‫משיחת י ‪ -‬ג‬ ‫דטרפסטו זיך פירן פונקט ווי דו וושלסט‬
‫~‬
‫געווען איגגשנצן העכער פון ענין‬
‫ולהעיר ג " כ‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ח ג קמח ‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫וח " א קבב ‪,‬‬ ‫‪) 56‬‬

‫מפענח רזא כאן ‪ ,‬דאל " ף רבתי דאדה " ר קאי על‬ ‫החטאים‪.‬‬
‫משה ‪ ,‬ע " ש ‪.‬‬ ‫לאידך גימא ד‪8‬רף מען שבער גע ‪-‬‬
‫עה " פ ‪.‬‬ ‫תו " כ ופרש " י‬ ‫‪) 57‬‬
‫דענקען ‪8 ,‬ז די שלע געוושלדיקע מעלות‬
‫נוסח תפלת מוסף‬ ‫א‪) 5‬‬
 ‫‪9‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫ב‬ ‫וייורא‬
‫מרצה כו‬
‫עליו " ‪ " :‬ונרצה לו ‪-‬‬ ‫הוא לכפר‬ ‫"על מה‬
‫ונרצה לו‬
‫דער סדר פון די קרבנות וושס‬ ‫א‪.‬‬
‫' על עשה ועל לאו‬ ‫זייערע דינים שטייעז אין אונזער מרשה‬
‫שניתק לעשה " ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪8‬ז קרבן עולה איז‬ ‫‪.‬‬ ‫איז ‪ :‬פריער ‪ -‬קרבן עולה מנחה און‬
‫‪/‬‬

‫טשקע ‪ 8‬קרבן נדבה וושס מחזיז ניט‬
‫מחוייב צו ברענגען ‪ ,‬שבער דער קרבן‬
‫איז מרצה און נעמס ‪8‬רשפ ‪ 8‬חובה ‪8 ,‬‬
‫חיוב עונש פון מענשכן ‪ ,‬קומט דשך אוים‬
‫שז קרבן עולה איז אויך פשרבונדן מיט‬
‫חובה ‪.‬‬
‫ועפ " ז איז מובן דער סדר ‪ -‬פריער‬
‫קרבן עולה ‪ ,‬שפעטער חטאת ‪ ,‬און דער ‪-‬‬
‫נ‪8‬ר אשם ‪ :‬סיאיז מער עלולי ‪8‬ז ‪ 8‬איד‬
‫זשל ח " ו עובר זיין ‪ ,‬ובמילא ד‪8‬רפן‬
‫ברענגען ‪ 8‬קרבן עולהי ‪ ,‬וושס איז מרצה‬
‫אויף ‪ 18‬עבירה קלה יותר ‪ -‬עשה ולאו‬
‫הניתק לעשה ‪ -‬ווי ‪ 8‬קרבן חטאת ‪ ,‬וואס‬
‫קומט און איז מכפר אויף עבירות‬
‫חמורות ‪ " -‬דבר שזדונו לאו וכרת " ' ;‬
‫און חטאת ‪ ,‬ווידער ‪ ,‬קומט פשר אשם ‪-‬‬
‫וויל חטאת נעמט שרום ‪ 8‬גרעסערע‬
‫צשל עבירות ווי אשם וולס מיברענגט‬
‫נ‪8‬ר אויף ענינים מסויימים‬
‫דשם איז שבער ניט אויסגעהשלטן ‪,‬‬
‫ויערום אויב די תורה איז מקדים עולה‬
‫הרי כל‬ ‫וכיו " ב ) ‪-‬‬ ‫נכלל ( ח הפרשה ( ולא בפי ' תיבה‬
‫אחד ‪.‬‬
‫לפחז‬ ‫‪ ) 6‬ע " ד הכלל שכתבו רש " י ממ " פ‬
‫דיבר‬ ‫‪.‬‬ ‫( משפטים כא ‪ ,‬כח ‪ .‬כב ‪ ,‬יז ‪ .‬שם ‪ ,‬כא ‪ .‬שם ‪ ,‬ל )‬
‫שלמים ‪ ,‬וושס זיינען קרבנות נדבהי ‪ ,‬ווי‬
‫רש "י טייטשט גלייך בתחילת הפרשהי‬
‫אויף " אדם כי יקריב מכם " ‪-‬‬
‫כשיקריב ‪ ,‬בקרבנות נדבה דיבר הענין"‬
‫;‬ ‫"און‬
‫דערנ‪8‬ד ‪ -‬חטאת און אשם ‪ ,‬וושס‬
‫זיינען קרבנות חובה ‪.‬‬
‫איז ניט מובן ‪ :‬אמת טשקע ‪8‬ז רש "י‬
‫האט ‪ 8‬הכרח פון פסוק ‪8‬ז " בקרבנות‬
‫נדבה דיבר העניו " נ ‪ ,‬יבער די שאלה‬
‫שטעלט זיך אויפן פסוק גופא ‪ :‬פ‪8‬רוושס‬
‫הויבט שן די תורה מיס קרבנות נדבה ?‬
‫לכל לראש איז לכאו ' נויטיק צו וויסן די‬
‫דינים פון קרבנות חובה וולס ‪ 8‬איד מוז‬
‫ברענגען ‪ ,‬און ערשט שפעטער י פון‬
‫נדבה ‪.‬‬ ‫קרבנות וושס זחנעו בלויז‬
‫דשם איז ‪ 8‬קשיא אין‬ ‫‪8‬י‬ ‫און וויבטלד‬
‫פשט הכתובים ‪ -‬השט עם רש " י גע ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫דשרפט בשוושרענען מוז מען זשגן ‪8‬ז‬
‫אין פשוטו של מקרא איז דים מלכת ‪-‬‬
‫חילה קיין קשיא ניט (שדער ‪8‬ז ד‪8‬ס‬
‫‪1‬‬ ‫דורך‬ ‫פשרענטפערט‬ ‫ווערט‬
‫פריערדיקן פירוש פון רש " י ) * ‪.‬‬
‫הפרשה הוא המשר‬ ‫ב לכאורה קעז מען ענטפערן‬ ‫‪.‬‬
‫( בדוחק עכ " פ ) ‪ ,‬ע "פ פרש ‪ -‬י אויפן פסוקי‬

‫הכתוב בהווה ' ‪ -‬ועדנו מסתבר לזמר גב בנוגע‬

‫בסדר ‪.‬‬ ‫לקדימה‬ ‫וברוץ ) ‪ .‬וכדרר‬
‫ראה זבחים ז ‪ ,‬א ‪ :‬אין לך אדם בישראל שאינו‬ ‫‪)7‬‬ ‫וברש‪-‬י ) ‪.‬‬
‫) מלבד מגחת בכורים ' ( כ ‪ ,‬יד‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אגב ‪ - -‬קרבן ראשית ( שם ‪ ,‬יב‬
‫י‬
‫עשה ‪.‬‬ ‫מחוייב‬ ‫ב‪.‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫‪)2‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫פרש ‪ -‬י פרשתנו ד ‪,‬‬ ‫‪)8‬‬ ‫ראה מפרשי רשא ‪ .‬ונתבאר בארוכה בלקו ‪ -‬ש‬ ‫‪)3‬‬
‫באד רק על‬ ‫( א ‪ ,‬ד ) דיגולה‬ ‫לפמ ‪ -‬ש ברמב ‪ ,‬ז וגמא‬ ‫ויקרא‪.‬‬
‫חי ‪ -‬ב שיחה א' לפ '‬
‫מזיד ( וראה גו ‪ -‬א שם ‪ ,‬דלכן עולה כליל לה ' ) ‪ ,‬וחטאת‬ ‫‪ ) 4‬כמדובר כמה פעמים ‪ ,‬וראה לקו ‪ -‬ש חט ‪ -‬ז ע '‬
‫‪.‬‬
‫באה רק על שוגג ( פרש ‪ -‬י הנ ל ) צ ‪ -‬ע מה עלול יותר ‪,‬‬ ‫שם ‪ .‬וש" ג ‪.‬‬ ‫ובהערות‬ ‫‪458‬‬
‫אבל הרי לא נחית רש ‪ -‬י בפירושו בעולה לבאר האם‬ ‫ואף שלכאו ' הקושיא היא על‬ ‫ד‪- .‬‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫‪)5‬‬
‫( ע‪-‬ד הפשט ) באד בכל אופן או רק במזיד ‪.‬‬ ‫כיון שהיא קושיא‬ ‫‪-‬‬ ‫ב ')‬ ‫פרש " י לפני זה ( פסוק‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫ייקיא‬ ‫לקוטי‬

‫דשקעגן קרבנות יחיד ( נדבה‬ ‫וכו ' ) ;‬ ‫יו " ט‬ ‫נשר )‬ ‫ווייל ס ' איז ‪ 8‬קרבן נדבה ‪,‬‬ ‫( ניט‬

‫אוז חובה ) קענען ד‪8‬ר זייז בכל עת ‪-‬‬ ‫צוליב דעם וולס עם איז פשרבונדן מיס‬
‫דערפשר הויבט ויד ‪%‬ו פרשת הקרבנות‬ ‫חובה ( " מרצה כו ' על עשה כו ' " ) ‪ -‬השט‬
‫מיט קרבנות יחידיי [ און די דינים פון‬ ‫ד‪8‬ך ניט קיין קרט צו מפסיק זיין ( צווישן‬
‫קרבן תמיד ‪ -‬וושם מיברענגט פעמיים‬ ‫עולה און חטאת ) מיט שנדערע קרבנות‬
‫בכל יום ‪ -‬שסייען טשקע פריער אין פ '‬ ‫נדבה ‪ -‬מנחה און שלמים ?‬

‫תצוה י ] ‪.‬‬ ‫[‬

‫מוז מען זלגן ‪8 ,‬ז דער פסוק וויל‬
‫דשם איז שבער בלויז ש טעם אויף צו‬ ‫טטקע מקדים זיין קרבנות נדבה פשר‬
‫מקדים זיין קרבנות יחיד פשר קרבנות‬ ‫קרבנות חובה ‪ :‬און קהבן עולה שסייט‬
‫ציבור ‪ -‬עס איז שבער תמוה וטעמא‬ ‫פשר קרבן חטאת ‪ -‬מצד דעם וולס‬
‫בעי ‪ ,‬פשרוושס די דינים פון קרננות‬ ‫עולה איז ש קרבן אבהל ‪.‬‬
‫ציבור ווערן בכא ניט דערמשנט אין פ '‬
‫ויקראו ( שדער פ ' צו ) ‪ ,‬נטר ערשט אין פ '‬ ‫ג ‪ .‬וועט מעז ד‪8‬ם פשרשטייז בהקדים‬
‫אחריד ‪ ,‬אמורי און ( דער עיקר אין ) פ '‬ ‫נ‪8‬ך ש תמי ' ‪ :‬פשרוושס הויבט טז די תורה‬
‫פינחסין ?‬ ‫ד‪ 8‬מיט קרבנות ( חובה של ) יחיד און ניט‬
‫מיט קרבנות ציבור ‪ -‬לכאורה איפכא‬
‫דער ביאור בכל זה ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫דטרף מעז ‪8‬נזשגן‬ ‫פריער‬ ‫מסתברא ‪:‬‬
‫אין פשטות הכתובים קומט אוים ‪ ,‬שז‬ ‫וואס ס ' איז נוגע דעם גטנצן ציבור ‪ ,‬און‬
‫ערשט שפעטער ‪ -‬בנוגע יחידים ?‬
‫די פ ' הקרבנות פון אונזער פרשה און‬
‫( דער ערשטע חלק ) פון פ ' צו זיינען‬ ‫לכאורה וויולט מען געקענט ענט ‪-‬‬
‫( בעיקר )‬ ‫קרבנות ציבור זיינען‬ ‫פערן‪9‬ן ‪:‬‬
‫געז‪8‬גט געוושרו איידער ( וושס ער‬
‫דערציילט נשכדעם ) " קרא משה לאהרן‬ ‫שייך צו זמנים מיוחדים אין י‪8‬ר ( שבת ‪,‬‬
‫גו ' קח לך עגל וגו ' " יי ‪ -‬סדר החינוך‬
‫פון אהרן ובניו בשמיני למילואים ‪ .‬איז‬
‫עולה‬ ‫שמקדים‬ ‫מהטעמים‬ ‫דא '‬ ‫שי ‪ -‬ל ‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫‪)9‬‬
‫פשרשט‪8‬נדיק בפשטות ‪ ,‬פשרוושס מען‬
‫לשאר קרבנות ( דבו ‪ ,‬הוא לפי שיש בו גם ‪ ,‬קצת "‬ ‫‪,‬‬
‫‪. . .‬‬
‫מוז ‪8‬נז‪8‬גן דיני עולה א א וו ווייל אהרן‬ ‫כבפגים ‪.‬‬ ‫חובה ‪,‬‬
‫ובניו הובן געדשרפט וויסן די דינים פון‬ ‫כדוחק י " ל ‪ :‬א ) יחיד צריך להזהיר יותר מן‬ ‫‪) 10‬‬

‫הצבור ‪ ,‬כי אפשר שיתרשל כו ' ( להעיר מביצה ה ‪ ,‬ב ‪:‬‬

‫עדות מסורה לע " ד ביצה לכל מסורה ) ‪ .‬ב ) צבור ה " ה‬

‫לכאורה עד ‪ -‬ז אפשר לתרץ גם טעם הקדמת‬ ‫‪)1 1‬‬

‫חידיפי ולכן מתחיל בדתי קרבנות יחיד‬ ‫‪.‬‬ ‫קיבוץ‬
‫מיחידים ‪.‬‬ ‫ואח " כ ‪ -‬קרבנות של צבור העשוי‬
‫קרבנות נדבה לקרבנות חובה ‪ -‬וקרבנות חובה‬
‫דאיש‬ ‫וכו ' )‬ ‫חטא‬ ‫‪,‬‬ ‫תלוייך במקרה מסויים‬ ‫אחיד )‬ ‫(‬

‫מסויים ‪ ,‬משא " כ נדבה ואפשר לכאב ‪ -‬א להביא נדבה‬ ‫( רק )‬ ‫הוא מצ ' א ה בפט ‪ ( ( .‬א‬ ‫‪,‬‬ ‫שצנר‬ ‫ואף‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫בכד עת ‪ -‬אבל עדיין חסר ביאור ‪ ,‬כי מו " ס הו " ל‬ ‫)‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬ ‫( (‪1‬‬ ‫במש‬ ‫‪.‬‬ ‫ר‪1‬ף שן הרכה ‪ -‬חידש וראה מר‪7 . 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‬

‫( של קרבנות חובה )‬ ‫להקדים וינים שמוכרח לדעתם‬ ‫)‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬

‫‪ : 7‬ג י‪ 9‬דא אקר ‪ ,‬קאן ‪1‬ט‪1‬ד וראה ה‪1‬ך ( ה ( ‪. 1‬‬ ‫‪-, ' ,‬‬
‫נדבה ‪.‬‬ ‫ואח ‪ -‬כ אלו שהו רק‬ ‫(‪.1‬‬ ‫‪- ,‬תהורה ‪1‬ט‪ , 1‬ב ט‪ 1‬א ) דאי הצבר מת ‪1‬בר ‪ .‬ה‬
‫כס ‪ ,‬לח ואילך ‪.‬‬ ‫‪) 12‬‬ ‫ד‬ ‫‪.9‬‬ ‫ראה מ‪9‬ע‪ - 1‬צ‬ ‫‪,‬‬ ‫פה‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫פ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫שצו ‪ -‬יד ( ' מ‪1‬ם‬ ‫'( )‬ ‫ע‬
‫חטאת הצבור ‪ -‬ד ‪,‬‬ ‫(‪.‬‬ ‫לבד הנסמז כהערה‬ ‫‪) 13‬‬ ‫ט ‪ .‬כ ‪ . , , ,‬ד‪ ,‬גס ע ‪ .‬ד וששט ‪ -‬ראה ויקרא ‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪ 7‬שכ‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫יג‬
‫ד ה יהד הדק‬ ‫' ג יאשך ‪71‬הט ‪ .‬מפרש ‪ .‬בא י ‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫[‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫טז ‪ ,‬ה ואילך ‪.‬‬ ‫‪) 14‬‬ ‫ישראל ‪- -‬‬
‫בג ‪.‬‬ ‫קאפיטל‬ ‫‪) 15‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫שיקדמו‬ ‫מבלי‬ ‫‪7‬צב‪1‬ר‬ ‫אנשך‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‪- 1‬‬ ‫‪ . ,‬מ‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫כח ‪ -‬כט ‪.‬‬ ‫קאפיטל‬ ‫‪) 16‬‬ ‫שה‬ ‫מהערה‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ע‪.‬‬ ‫הי ‪" - ",‬‬ ‫סה ' מ‬ ‫וךא‪" , 1‬‬ ‫'ס‬ ‫"י‬ ‫'‬ ‫'‬

‫ר " פ שמיני ‪.‬‬ ‫)‬ ‫דו‬

 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫ויקורא‬ ‫לקוטי‬

‫ניט‬ ‫דש‬ ‫מען‬ ‫ה‪8‬ט‬ ‫דעריבער‬ ‫און‬ ‫די קרבנות בכדי קענען זיי מקריב זיין‬
‫געדשרפט אנזשגן אויף די קרבנות ציבור‬ ‫בשמיני למילואים ' י ‪.‬‬
‫( פון יו " ט וכו ') וושס שסייען אין פ ' אחרי‬ ‫און ווי דשם איז בנוגע די ציווים‬
‫זיינען‬ ‫ד‪8‬‬ ‫ועירים‬ ‫אמור און פינחס ‪,‬‬ ‫לאהרן ובניו ‪8 ,‬ז זיי השבן געדשרפט‬
‫געזשגט געוושרז נאר טט די קרבנות‬ ‫וויסן ווי צו מקריב זיין די קרבנות‬
‫נוגע‬ ‫זיין )‬ ‫וכטס זיינען ( שדער קענען‬ ‫בשמיני למילואים ‪ -‬שזוי איז עם בנוגע‬
‫גלייך בשעת מעשה ‪.‬‬ ‫די ציווים ( שבפ ' ויקרא און צו ) צו שלע‬
‫חון אפילו די קרבנות ציבור וושס‬ ‫אידן ‪8 ,‬ז זיי השבן געדשרפט וויסן וולס‬
‫ד‪8‬רפן )‬ ‫פ‪8‬ר ‪ 8‬קרכן זיי קענען (‪8‬דער‬
‫ימי‬ ‫די‬ ‫אין‬ ‫געווען‬ ‫מקריב‬ ‫מיהטט‬
‫המשכן‬ ‫ברענגען גלייך ביים הקמת‬
‫" אותן‬ ‫המילואים וושס זיינען ניט פון‬
‫שנצטוו בו ביום " ' ‪ ( 2‬ווי קרבן מוסף‬ ‫למילואים ‪.‬‬ ‫בשמיני‬
‫דשכת ור " ח " ) ‪ -‬וויב‪8‬לד לבער ‪8‬ז‬ ‫בפרט אויב מ ' זיל ז‪8‬גן ' י ‪8 ,‬ז ( אויך ) פ '‬
‫דער מקריב פון די קרבנות הציבור בימי‬ ‫ויקרא און פ ' צו זיינען געזשגט געווטרן‬
‫רש ‪ -‬י‬ ‫המילואים איז געווען משה ( ווי‬ ‫בתחילת שבעת ימי המילואים‪20‬‬
‫ה‪8‬ט שוין פריער ' געז‪8‬גט ) ‪ ,‬איז ניטף‬ ‫‪2‬‬
‫‪ -‬קענען דשך די דינים פון פ ' ויקרא‬
‫קייו הכרת ‪8‬נצוז‪8‬גן דש ‪6‬לע אידן‬ ‫און צו זיין נוגעי ( ניט נ‪8‬ר ביום שמיני‬
‫( כהתחלת הפרשה ‪-‬‬
‫השט)‬ ‫י‬
‫משה בנ " "‬
‫אל‬ ‫וואקום‬
‫דבר‬ ‫"‬ ‫סויף די קרבנותי ‪,‬‬ ‫לכל שמונת ימי המי ‪-‬‬ ‫נאר )‬ ‫למילואים ‪,‬‬
‫לואיס‪. 22‬‬
‫ווי‬ ‫‪ 8‬קרבן און‬ ‫וולס פיר‬ ‫געוואוסט‬ ‫דיך‬
‫מיהשט עם געד‪8‬רפט ברענגעןינ ווי ער‬
‫האט געוואוסט די פרטי דינים פון שוע‬ ‫‪ ) 18‬ראה ? ‪ 1‬ה יב וקילר‪ .‬ורחה פרש ‪ -‬י שמיני ט ‪,‬‬
‫קרבנות וושס ער ה‪8‬ס מקריב געווען‬ ‫טז ‪ " :‬ויעשה כמשפט ‪ -‬המפורש ‪ . .‬ב ( יקרא ' ‪.‬‬
‫בשבעת ימי המילואים ( כולל ‪ -‬דעם‬ ‫ראה רמב "ז פקודי מ ‪ ,‬ב ‪ .‬ס ‪ .‬פ פקודי ‪ .‬צו ח ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫‪) 19‬‬

‫א‪.‬‬ ‫נשא ז ‪,‬‬

‫שבת ' דיקען ט‪8‬ג ‪ ,‬חטאת וכו ' ) ‪.‬‬ ‫באמצע פ ' ? ו ( ת ‪ ,‬ב ) כ ' רשיי‬ ‫ואף ש (רק )‬ ‫‪) 20‬‬

‫ה ‪ .‬עפ " ז איז פ‪8‬רשט‪8‬נדיק וולס די‬ ‫ימים קודם הקמת המשבז‬
‫בתורה‬
‫שבעת‬
‫ומאוחר‬
‫נאמרה‬
‫מוקדם‬ ‫‪-‬שאין‬
‫פרשה ‪11‬‬

‫תורה הויבט שן מיס קרבנות נדבה ( ניט‬ ‫‪ , -‬דעפ ‪ -‬ז אפשר לומר‬ ‫דס ' ל דפ‬
‫' ויקרא ו ( חלק ) פ ' צו שלפג ‪ -‬ז הן בהמשר‬
‫קרבנות חובה ) ‪ :‬אין די ימי המילואים איז‬ ‫לס ‪ -‬פ פקודי ( מ ‪ ,‬יז ואילך ) ששם מדובר בהקמת‬
‫‪.‬‬
‫המשכז בשמדי למילואים ( ראה פרש ‪ -‬מקודי שם ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫כס לא ר ‪ ,‬פ שמינק רמב " ן פקודי מ ‪ ,‬ב דלח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שהקריב אהרז ‪ -‬ראה פרשיי פקודי מ ‪ ,‬כט ‪.‬‬ ‫‪) 23‬‬ ‫שמיני ) ‪-‬‬ ‫ככראב " ע שם ובר * פ‬
‫רחה פרש ‪ -‬י שמיני י ‪ ,‬סו ‪ .‬ורחה ראב ‪ .‬ע פקודי‬ ‫‪) 24‬‬ ‫אבל י "ל ‪ ,‬כי שם יש הכרת שנאמרה בתחילת‬
‫ג‪.‬‬ ‫מ ‪ ,‬ב ‪ .‬מפרשי רש ‪ -‬י צו ח ‪,‬‬ ‫"‬
‫זהמילואים ‪ ,‬ולכן פרשיי וכפרשה זו נחמרה (‪1‬ב ‪ .‬ר ( ר )י‬
‫אף‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫תצוה כט ‪ ,‬כב ‪ ,‬שם כד ‪ .‬פקודי מ ‪ ,‬כט‬ ‫‪) 25‬‬ ‫משא "כ פ ' ויקרא‬ ‫' ימים קודם הקמת המשכר ;‬

‫)‪.‬‬ ‫צבור כו' ‪.‬‬ ‫ביום השמיני כו ' והקריב קרבנות‬ ‫בב' ‪ .‬אופנים ‪.‬‬ ‫ו( חלק ) פ ' צו ספק בדבר ‪ ,‬וחס ‪ -‬ל‬
‫לבאי‬ ‫פ ' החמיד דפ ' תגיה לי נאמרה‬ ‫ו‪1‬ם‬ ‫‪) 26‬‬ ‫ו? ‪ 9 -‬חם עיד ההלכה היו מקריבים קרבנות‬ ‫‪21‬ן‬
‫כ " א למשה ( בעיקר ‪ ) -‬לימי המילואים ‪ ,‬והציווי לבאי‬ ‫המילואים ‪.‬‬ ‫יחיד בז ' ימי‬
‫הוא בש ' פינחס לכח ‪ ,‬א ואילכן ‪ -‬ראה‬ ‫)‬ ‫( לדויוח‬ ‫רש " ‪-‬‬ ‫בגוית שמיני (ס ‪ ,‬בג ) כ ' ‪ -‬לדעת‬ ‫‪) 22‬‬
‫‪,‬‬ ‫פעחס שם ‪ ,‬ד‬ ‫פרש " י‬ ‫הקריב בימי המילואים אלא קרבנות‬ ‫ל‪%‬‬ ‫שודאי‬ ‫‪.‬‬
‫אלא שבחורה לא נאמר בפירוש רק ציווי על‬ ‫‪) 27‬‬ ‫השיכים למילוטים כו ' כמו שלא הקריב התמידים‬
‫קרבו תמיד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בו " ‪% -‬בל ראה פרש י פינחס כח ‪ ,‬ד ‪ .‬וראה‬
‫ובהערה שם ( דלדעת‬ ‫‪230‬‬ ‫בארוכה לקו " ש ח ‪ -‬ו ע '‬

‫רש ‪-‬י ‪.‬‬ ‫ד ‪ -‬בדעת‬ ‫פיחם כח ‪.‬‬ ‫חזק ‪. ,‬‬

‫(‬ ‫ראה‬ ‫י)‬
‫המילואים ) ‪.‬‬ ‫רש " י עשו כל העבודות בז ' ימי‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫ויקיא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪12‬‬

‫האדם גשעת ' ן ברענגען דעם קרבן ‪,‬‬
‫וכמאמר רז " ל‪ " ' 1‬אחד המרבה ואחד‬
‫לשמים " ;‬ ‫הממעיט ובלבד שיכוון לבו‬
‫אויך ביי קרבנות וולס קומען לכפר על‬
‫האדם ‪ ,‬איז די כפרה בעיקר מצד‬
‫מחשבת האדם ‪ ,‬ווי דער רמב " דיי איז עם‬
‫מבאר ‪8‬ז ביים ברענגען ‪ 8‬קרבן דשרף‬
‫דער אדם המקריב טר‪8‬כטן " כי חטא‬
‫לאלקיו בגופו ונפשו וראוי לו שישפך‬
‫דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא‬
‫שלקח ממנו תמורה כו ' דמו ( דהקרבן )‬
‫תחת דמו נפש תחת נפש כו ' " ‪ ,‬און דשם‬
‫‪.‬‬
‫מעכס ‪8‬ז דער קרבן ז‪8‬ל מכפר זיין‬
‫מיזעט ד‪8‬ס אויך אין דעם נשמען‬
‫קרבן ‪ ,‬ווטס איינער פון זיינע פירושים‬
‫איז ‪ -‬מל ' קירוב ‪ ,‬וושס מיינט שז די‬
‫עבודה פון קרבן איז צו מקרב זיין די‬
‫כוחות וחושים צום אויבערשטן‪. ' 4‬‬
‫ועפ " ז איז ניט מובן ‪ :‬וויבטלד שז דער‬
‫עיקר פון קרבנות איז ( ניט די מעשה‬
‫ההקרבה ‪ ,‬נטר ) די מחשבת האדם לפני‬
‫ובשעת ההקרבה ‪ ,‬ווי קומט עם ‪ 18‬אין‬
‫תורה שסייט אינגטנצן ניט וועגן דער‬
‫ננ ?‬
‫דערפ‪8‬ר איז די תורה מקדים די דינים‬
‫ניט מסתבר שז אידן זשלז עובר זיין אויף‬
‫חטאים ' י און מחוייב ווערן בקדבן חובהי‬
‫ובפרט בשמיני למילואים ‪ ,‬ווען ס ' איז‬
‫געווען השראת השכינה במשכות וו‪8‬ם‬
‫איז " עדות לישראל שויתר להם הקב " ה‬
‫העגל " ‪0‬י‪.‬‬ ‫על מעשה‬
‫דשקעגז איז יע מסתבר ‪ ,‬טז בנ "י ‪ ,‬וושס‬
‫השבן געגעבו אויף מלאכת המשכן מיס‬
‫‪ 8‬נדיבות גדולה ביותרר ‪ ,‬השבן נ‪8‬ר‬
‫הקמת המשכן גלייך ביי דער ערשטער‬
‫געלעגנהייט * יי געברשבט קרבנות נדבה ‪.‬‬
‫דערפשר שטעלט די תורה פריער די‬
‫קרבנות וולס זיינען עלול וקרוב‬
‫געברטכט ווערן אין ימי המילואים ‪-‬‬
‫קרבנות נדבה ‪ ,‬און ערשט דערנטך ‪ -‬די‬
‫דיגים פון קרבנות חובה ‪.‬‬
‫ו ‪ .‬דער ביאור פשרווטם די תורה‬
‫הויבט ‪8‬ד מיט קרבנות נדבה ‪-‬‬
‫בפנימיות הענינים ‪ ,‬וועט מען פטרשטיין‬
‫בהקדים ‪:‬‬
‫ס 'איז ידוע בענין הקרבנות ‪8 ,‬ז דער‬
‫עיקר דערביי איז די כוונה ומחשבת‬
‫מחשבה וכוונה וכו '‬
‫'ז‪.‬‬ ‫מפרש " י תצוה כס ‪ ,‬לו ‪ .‬שמינ ' י ‪,‬‬ ‫להעיר‬ ‫‪) 28‬‬

‫פון קרבנות נדבה ‪ -‬וושס זייער גשנצע‬ ‫טז ‪.‬‬ ‫נשא ז ‪,‬‬
‫פקודי מ ‪ ,‬לד ‪,‬‬ ‫‪) 29‬‬
‫הקרבה איז נשר מחמת נדיבת הגב‬
‫וראה פרש " י שמיני ( ט ‪,‬‬ ‫ירשיי ‪.‬‬ ‫פרשיי ר ‪ ,‬פ‬ ‫‪) 30‬‬
‫( לשמים) ‪ .‬דערמיט זטגט תורה ‪8‬ז כוונת‬ ‫כג ) דבל שבטח ימי המילואים " היו ישראל ( כנמים‬
‫ואומרים כו ' כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה‬
‫כו ' ‪. -‬‬ ‫בינינו ונדע שנתכפר לנו קון העגל‬
‫יזי ‪.‬‬ ‫מגחות בסופה ‪ .‬הובא בפרש ‪ . .‬י פרשתנו א ‪,‬‬ ‫‪) 32‬‬ ‫‪,‬‬
‫לה ‪ ,‬כא ואילך ‪ .‬לי ‪ ,‬ה ‪. -‬‬ ‫ויקהל‬ ‫‪) 31,‬‬
‫‪.‬‬

‫א‪.‬‬ ‫וראה פרשיי פרשתנו כ ‪,‬‬ ‫ואף שהנשיאים התנדבו " בחנוכת המזבח‬ ‫‪) 31‬‬

‫ב ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫פרשתנו א ‪ ,‬ט ‪ .‬וראה ספורנו שם ‪-,‬‬ ‫‪) 33‬‬ ‫( דנה‬ ‫הרי‬ ‫‪-‬‬ ‫בז )‬ ‫לה ‪,‬‬ ‫ויקהל‬ ‫( פרשיי‬ ‫תח ‪ ,‬לה '‬

‫זח " ג‬ ‫ועייג " כ‬ ‫( קט ) ‪.‬‬ ‫ראה ספר הבהיר סי ' סו‬ ‫‪)%‬‬
‫‪.‬‬ ‫( כפשטות‬ ‫למילואיט‬ ‫בח '‬ ‫הייתה‬ ‫נשם‬ ‫הנשיאים‬
‫פע ‪ -‬ח שער התפלה‬ ‫ב)‪,‬‬ ‫ה ‪ ,‬א ‪ .‬של " ה מס ' תענית ( ריא ‪,‬‬ ‫הכתובים ( נשא ז ‪ ,‬א ואילך ) ‪ -‬תיכף כשסייט משיחת‬
‫ה‪.‬‬ ‫פ‪.‬‬ ‫למילואים )‬ ‫ולאח " ז ( גם ביום השמיני‬ ‫כו') ‪.‬‬ ‫המשכן‬
‫וראה לקמו‬ ‫ג')‪.‬‬ ‫( פסוק‬ ‫לרצונו '‬ ‫שצ "ל ‪.‬‬ ‫רק‬ ‫‪) 35‬‬ ‫' כלו כל בנ ‪ ' ,‬להביא נדבות ( נוסף לזה שי ' ל ( כנ " ל‬
‫ס‪.‬ז‪.‬‬ ‫בפנים‬ ‫‪.‬‬
‫בפנים ) שהביאו גם בו ימי המילואים ( לפני חניכת‬
‫וכותב‬ ‫משנה‬ ‫גן‬ ‫( ז‪,‬‬ ‫נשא‬ ‫ובפרש " י‬ ‫המזבח ‪. ] ) -‬‬
‫סט ‪ -‬ע‬ ‫'‬ ‫ע‬ ‫בשכח‬ ‫; ( הר‬ ‫'צ‬ ‫(י‬ ‫;‬ ‫; קנט ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫( ומפרש ) דברי ר " ג ‪ ,‬להתנדב כאן בתחלה " וקאי על‬
‫( תבאר בפיתת ש ‪ -‬פ‬ ‫וא ' ‪1‬ך )‬ ‫‪15‬‬ ‫‪.‬‬
‫ב ; ק ' ש ח ‪.‬ב ט‬ ‫‪, ,‬‬ ‫(‬ ‫העגלות והבקר ‪ -‬ובהם גם הנתינה ללוים הייתה‬
‫'(‬ ‫בשלח חשר‬ ‫‪.3‬‬ ‫הערה‬ ‫‪424‬‬ ‫בתחלת היום וראה לקו " ש חט " ז ע '‬‫‪.‬‬
 ‫‪13‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫ייקרא‬ ‫לקוטי‬

‫המצות ולהתרחק מן העבירות ‪ ,‬ויצרו‬ ‫הלב איז די הקדמה כללית צו רעם‬

‫הוא שתקפו ‪ ,‬וכיון שהוכה עד שתשש‬ ‫גאנצן ענין הקרבנות ‪ :‬זי איז די נקודה‬
‫יצרו ואמר רוצה אני ‪ ,‬כבר גרש לרצונו " ‪.‬‬ ‫העקרית פון שלע קרבנות ‪ ,‬אויך פון‬
‫און פונקט ווי דשם איז ביי " לרצונו "‬ ‫חובה ‪.‬‬ ‫קרבנות‬

‫‪ -‬שזוי איז עם בנוגע שלע כוונות וואס‬
‫פשדערן זיך ביים מקריב הקרכן ‪ ,‬כיז ‪-‬‬
‫קרבן מלשון קירוב הכוחות והחושים‬
‫להקב " ה כנ " ל ‪8 ,‬ז דאס איז ד‪ 8‬בפנימיות‬
‫הזקן‬ ‫ביי יעדער אידן ‪ ,‬וכתורת אדמו " ר‬
‫הידועהיי ‪ 8 :‬איד ניט ער וויל און ניט ער‬
‫אלקות ‪.‬‬ ‫קעז זיין שפגעריסן פון‬
‫ח ‪ .‬עפ " ז איז אויך מובן וולס רי תורת‬
‫רופט ד‪8 8‬ז בנ " י מיטן נ‪8‬מען " אדם ( כי‬
‫יקריב מכם " ( בנ " י‪ *0‬צו וועמען מען השט‬
‫עס געזשגט ) ) ‪ :‬דער שם " אדם " איז ע " ש‬
‫אדמה *" לעליון " י * ‪ -‬די נשמה וושס‬
‫"איז‬
‫‪ 8‬חלק אלקה ממעל ממשה ; און‬
‫‪4‬‬‫וולס זי איז דט ב‪ " 8‬כל איש ישראל '‬
‫עג ‪ .‬ובכ ‪ .‬מ ‪.‬‬
‫כפשוטו של מקרא ‪ -‬משא ‪ -‬נ נכרים ‪ .‬וגם‬
‫און ד‪8‬ס איז אויך וושס רש " י איז‬
‫מדייק בלשונו " נקרכנות נדכה דיבר‬
‫דער " ענין " פון קרבנות ‪ ,‬שלע‬
‫הענין " ‪6‬י ‪:‬‬
‫קרבנות ‪ -‬זיינען בעצם קרבנות נדבה ‪,‬‬
‫ווייל ביי שלע קרבנות איז דער עיקר די‬
‫נדיבות הלב און כוונה פון מקריב‬
‫הקרבן ‪.‬‬
‫ז בעומק יותר ‪ :‬די כוונה ונדיבות‬ ‫‪.‬‬
‫הלב ווטס פ‪8‬דערט זיך ביי שלע קרבנות ‪,‬‬
‫איז בעצם ובפנימיות פ‪8‬רשן ביי כאן ‪ -‬א‬
‫מישראל ; ס ' איז נ‪8‬ר מטס ביי קרבנות‬
‫נדבה ‪ -‬וולס דער מענטש ברענגט‬
‫( ניט ווייל ער איז מחוייב ומוכרח בזה ‪,‬‬
‫נטר ) שלס נדבה פון זיין אייגענעם גוטז‬
‫ווילן ‪ -‬זעט זיך שז די פנימיות זיינע‬
‫בגילוי ‪.‬‬
‫ראה היום יום ע '‬ ‫‪) 39‬‬
‫און דערפטר איז אויף דעם ניטש קייז‬
‫‪) 40‬‬

‫ע ‪ -‬ד ההלכה ( תו ‪ -‬כ כאז ) הרי ממשיך שזהו לכפר על‬ ‫ציני אין תורה ‪ ,‬נשר רש " י דערציילט די‬
‫עשה כו ' כנ " ל ‪ .‬וראה מנחות עג ‪ ,‬ב ( ובכ " מ ) דמכתוב‬ ‫דיבר‬ ‫מציאות ‪ " -‬בקרבנות נדבה‬
‫אחר מרבינו גם נכרים ‪ .‬וראה תו ‪ -‬כ כאן אדם לרבות‬ ‫ם‬ ‫‪8‬‬ ‫הענין " ‪ :‬טלל קרבנות זיינתן‬
‫ואכ " מ ‪ ,‬וראה לקו " ש‬ ‫המלבי ‪ .‬ם ) ‪.‬‬ ‫גרים ( והאריר בפי '‬
‫הלט די נדיבות‬ ‫נדבה ‪ ,‬ווייל יעדער איד‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫שם ע '‬ ‫‪.‬‬ ‫ונשמתו ‪.‬‬ ‫הלב והכוונה מצד פנימיותו‬
‫יד ‪.‬‬ ‫הכתוב ‪ -‬ישעי ' יד ‪,‬‬ ‫ל'‬ ‫‪) 40‬‬

‫של ‪ -‬ה חלק הושב ‪ -‬כ פ ' וישב דרוש צאן יוסף‬ ‫‪) 41‬‬
‫ד‪8‬ס איז אויך וולס מ ' געפינט ביי‬ ‫יוטס‬
‫‪.‬‬
‫עשיה מאמר אכ ח ח ‪ -‬ב‬ ‫ובכ ‪ -‬מ ‪,‬‬ ‫ב )‪.‬‬ ‫בסופו ( שא ‪,‬‬
‫קרבנות דעם פסק ‪ -‬דיניי ‪ " :‬יקריב אותו‬
‫פל ‪ -‬ג ‪ .‬ועוד ‪.‬‬
‫רפ ‪ -‬ב ‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫‪) 42‬‬
‫מלמד שכופין אותו ‪ ,‬יכול בע " כ ת" ל‬
‫י " ל דכך נברא ‪ .‬אבל ע ‪ -‬י בחירתו‬ ‫לכאורה‬ ‫‪) 43‬‬
‫לרצונו ‪ ,‬הא כיצד כופיו אותו עד שיאמר‬
‫אפיל אח " כ באופן דלבי חלל בקרבי שאיו לו יצה ‪ -‬ר‬ ‫רוצה אני " ‪ ,‬ווי דער רמב " ם ' נ איז ד‪8‬ס‬
‫או להיפך שאין לו חלק באלקי‬ ‫בפ ‪ -‬א )‬ ‫( כדלעיל‬ ‫מבאר ( בנוגע לגט ) ‪ " :‬מאחר שהוא רוצה‬
‫‪.‬‬
‫אגה ‪ -‬ק ס ‪ -‬ז וראה ג " כ‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫ישראל ( אגה ‪ -‬ת פ ‪ -‬ד‬
‫להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל‬
‫ויותר נ ‪ -‬ל שכך הוא תמיד ‪ ,‬וכדמוכח‬ ‫ב )‪.‬‬ ‫תניא ספל ‪.‬‬
‫בהפס ‪ -‬ד דגט מעושה כשר‬ ‫( שם )‬ ‫מטעם הרמב ‪ -‬ם‬
‫שזהו גם בנוגע לאלו שאין להם חלק כו ' ‪ ,‬ואע ‪ -‬פ‬
‫שחטא ישראל הוא הנאמר בעכז ( סנהדרין מד ‪,‬‬ ‫הערה ‪ ( 2‬הביאור ע " ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ראה לקו ‪ -‬ש חי ‪ -‬ב ע '‬ ‫‪) 36‬‬

‫צר‬ ‫ל‪. ,‬‬ ‫ובלבי חלל בקרבי ‪ -‬ה ‪ -‬ז רק שאיז‬ ‫רע ‪ -‬א ) ‪.‬‬ ‫הפשט ) ‪.‬‬
‫אבל מציאותו‬ ‫גו ' )‬ ‫כו ' ( ע " ד מש ‪ -‬נ יצר לב האדם‬ ‫הובא בפרש ‪ -‬י כאן‬ ‫א ‪ .‬ושק ‪.‬‬ ‫קידושיו נ ‪ ,‬רע ‪.‬‬ ‫‪) 37‬‬

‫ולהעיר מסוכה ( נב ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לו ‪,‬‬ ‫באופו דהרוג ‪ -‬יש‬ ‫ז‪.‬‬ ‫פי ‪ -‬ד הט ‪.‬‬ ‫רמכ ‪ -‬ס הל ' מעה ‪ -‬ק‬ ‫פסוק ג ' ‪.‬‬
‫שנהרג ‪.‬‬ ‫וספדו כו ' על יצה ‪ -‬ר‬ ‫רע ‪ -‬א ) ‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הל ' גירושיז סס ‪.‬‬ ‫‪) 38‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫וייצוא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪14‬‬

‫דרגא ‪8‬ז ער איז העכער‬ ‫‪878‬‬ ‫ער איז איז‬ ‫אחד צדיק ואחד רשע " * ‪ , 4‬ווטס מצד‬
‫פון דעם ענין פון חטאיםל ' ‪ ,‬עכ " פ עם איז‬ ‫דעם איז ד‪ 8‬ביי שלע אידן די נדיבות‬
‫ניט שייך בש עם ‪ 8‬חיוב פון קרבן כפרת‬ ‫הלב והרצון צו זיין קרוב לאלקות ‪.‬‬
‫חטא ‪ .‬אוז ד‪8‬ס " ז‪8‬גט זיך שרוים " ביי‬
‫און ד‪8‬ס איז אויך דער טעם ( ע " פ‬
‫קרבנות נדבה ‪ ,‬וושם קומט ( ניט אויף ‪8‬‬
‫חטא ‪ ,‬נשר ) מצד דער נדיבות הלב פון ‪8‬‬ ‫" יינה של תורה " ) וולס רש " י איז מפרש‬
‫אידז אויף צו זיין קרוב ( קרבן מלשון‬ ‫אדם הראשנן לא‬‫מה הי‬
‫שהכל‬
‫נאמר ‪,‬‬
‫הגזל‬
‫למה‬
‫הקריב "מן‬
‫" אדם "‬
‫' שלו אף אתם‬
‫לאלקות ‪.‬‬ ‫כנ " ל )‬ ‫קירוב‬
‫לא תקריבו מן הגזל " ‪ -‬דלכאורה איז‬
‫שבער לאידך ‪ ,‬איז דטס פשרשד אויך‬ ‫‪8‬ז‬ ‫גמרא "‬ ‫ניט מובן ‪ :‬מ ' געפינט אין‬
‫ביי אלם קרבנות ( אפילו ביי קרבנות‬ ‫מ ' איז ממעט גזל פון וושרט " מכם " ‪-‬‬
‫יוטס קומען אויף ‪ 8‬חטא ) ‪ ,‬כנ " ל ‪ ,‬ווזירים‬ ‫פטרוו‪8‬ס לערנט רש " י שז מ ' איז ממעט‬
‫בשלד ווי ‪ 8‬איד איז מחליט צו ברענגען‬ ‫גזל מיטן ווארט " אדם " וולס איז בלויז א‬
‫‪ 8‬קרבן לכפר אויף זיין חטא ‪ ,‬ווערט‬ ‫כו ' " ?‬ ‫" מה אדם הראשון‬ ‫רם ‪- ,‬‬
‫נתגלה דער " אדם " שבו ‪ ,‬וולס איז‬
‫בזה ‪:‬‬ ‫איז דער ביאור‬
‫וכאדם‬ ‫העכער פון ענין החטאים‬
‫‪ -‬און‬ ‫כנ " ל ) * ‪47‬‬ ‫הראשון קודם החטא ‪,‬‬ ‫ד‪8‬ס וולס אדם הראשון איז " הכל ה "‬
‫בכח זה ווערט לכפר עליו ‪ -‬דער חטא‬ ‫שלו " איז געווען נ‪8‬ר בתחילת בריאתו ‪,‬‬
‫ווערט אינגטנצן ‪8‬פגעווישט‪. 48‬‬ ‫זייענדיק אין ג " ע קודם חטא עה " ד‪ ; * 6‬און‬
‫דשס איז דער רמז אין פרש " י ‪ :‬דער‬
‫עפ "י כהנ " ל איז אויך מובן וושס‬ ‫ט‪.‬‬
‫" אדם " ‪ " -‬אדמה לעליון " ‪ -‬וולס איז‬
‫די תורה איז ד‪ 8‬מקדים " ויקרא אל‬ ‫ד‪ 8‬ביי יערער איד ‪ ,‬איז בדוגמת אדם‬
‫הראשון ווי ער איז געווען קמם החטא ‪.‬‬
‫ראה זח ‪ -‬ג טז ‪ ,‬א ‪ .‬וראה שם יג ‪ ,‬ב ‪ .‬וראה ד ‪ -‬ה‬ ‫‪) 47‬‬

‫באתי לגני תשאג פ ' ב ‪ ,‬לעיל ע ' ‪ 5‬ואילד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬אחד ‪.‬‬ ‫וי " ל שזהו הדיוק כאן‬ ‫פ "א‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫)‬ ‫ג‬
‫‪ ) 47‬בלקו ‪ -‬ת פרשתנו ( א ‪ ,‬ב ) דאל ‪ -‬ף זעירא‬
‫ובדברי הימים נאמר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ ,‬היינו הארת הכתר‬ ‫דויקרא‬
‫ישראלל‪.‬‬
‫אישל ‪ ,‬דקמ '‬ ‫?‬ ‫אומרו "רשעי‬
‫דלכל וי "‬ ‫מאי קמ ‪ .‬ל ב ‪ .‬אחד צדיק‬
‫לאחר ואחד‬ ‫" ואחד ' ‪ ,‬ובכלל ‪-‬‬

‫אדם באלף מאתות רבדבז והוא בחי ' אדה " ר נמו‬ ‫‪.‬‬
‫דהו צדיק והז רשע הם ( לאמתתם ) בורגת " אחד ‪.‬‬
‫ובאוה " ת כאן ( כרך ג ' ע '‬ ‫כו ' " ‪.‬‬ ‫שהי ' לפני החטא‬ ‫‪,‬‬‫וע ‪ -‬ד פי ' הידוע במחז " ל ( הגש " פ ) ‪ :‬אחד חכם ( אח‬
‫תשכו ‪ -‬ז ) ‪ -‬ע ‪ -‬פ לקו ‪ -‬ת להאריז " ל כאן ‪ -‬דאלוף‬
‫זעירא דויקרא הוא מצד הירידה במשה מצד חטא‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫העגל‬ ‫( אדם )‬ ‫שלא הי '‬ ‫‪.‬‬ ‫א)‬
‫‪. ) 74‬‬ ‫כו ' ( ספר השיחות תש ‪ -‬ג ע '‬
‫סוכה ל ‪ ,‬רע " א ‪ .‬וראה תוס ' שם ד " ה כי ‪.‬‬
‫כ " ה ע " פ תנחומא ( צו‬ ‫‪) 46‬‬
‫‪)4‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ואין בזה סתירה להמבואר בפנים ד אדם ‪ -‬הנאמר‬ ‫הי '‬ ‫מאחרים שהוא הי ' יחידי בעולם ' ‪ -‬ואדם‬ ‫גוזל‬
‫כאן הוא ט ' ד בחי ' אדה " ר כמו שהי ' לפני החטא ‪-‬‬ ‫יחידי רק לפני החטא ‪ -‬וגם אז הרי ביום שנברא‬
‫רבתי )‬ ‫כי בגדו ו איז נפק ‪ -‬מ בין צדיק מעיקרא ( אל " ף‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ' .‬כראשית א ‪ ,‬בז ) ‪ ,‬ובו ביום‬ ‫( פרע )‬ ‫אדם נבראה חוה‬
‫לבע " ת ( שצ ‪ -‬ל בשפלות כו ' ‪ -‬אלף זעירא ‪ -‬כי‬ ‫שם ד ‪ ,‬א ‪ .‬ושם ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫כו ' ( פרש‬ ‫נולדו קין והבל ובנות‬
‫לכפר עליו " דכאן בא לאחר החטא ‪ ,‬שמקור כולם‬ ‫‪.‬‬ ‫יאה בכ " ז לקו " ש‬ ‫‪-‬‬ ‫מגיע )‬ ‫קורס שחטא ונטרד‬ ‫‪,‬‬

‫העגל) ‪.‬‬ ‫הוא חטא‬

‫וזהו אפילו בדרגה זו שצריך לכפותו שיאמר רוצה‬ ‫‪.‬‬
‫ואף לפמו‪2‬נ " ת בלקו ‪ -‬ש שם ‪ ,‬שכוונת רש ‪ ' -‬ב הכל‬
‫אני ‪ -‬עאכו " כ שפלות ואלף זעירא דבע " ת דימי‬ ‫הי ' שלו משמע שנהו במשך כל ימי חייו ‪ ,‬והטעם כי‬ ‫‪.‬‬
‫המילואים דבשכן ( שהי ' הוכחה ‪ -‬שנתכפר חטא‬ ‫כשנברא נעשה הכל שלו ואח " כ שוב לא פקע קנינו ‪,‬‬
‫העגל ובאופן דסלחתי כדברך ) ‪ ,‬ודמרע " ה בכלל ‪-‬‬ ‫כפשוטו ‪ ,‬הי ' רק‬ ‫שלו ‪.‬‬ ‫הכל הי '‬ ‫‪.‬‬ ‫עיייש ‪ -‬בב ‪ -‬ז‬
‫‪. 68‬‬ ‫השיחות ה ' ש " ת ע '‬ ‫( ספר‬ ‫וכידוע פי ' אדהר בזה‬ ‫כשהי ' יחידי ‪ ,‬שהרי קין והבל הי ' להם שדה וצאן וכו '‬
‫ואילך) ‪.‬‬ ‫‪1‬ת ' בארוכה לעיל ע ' ‪1‬‬ ‫ובפשטות זהו ע " י שאדה ‪ -‬ר נתז כ " ז לבניו‬ ‫ב)‪,‬‬ ‫( שם ‪,‬‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫ראה אגרת התשובה פ " ע ‪ :‬וכן ונרצה‬ ‫‪) 48‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫וכו ' במתגה ‪ .‬ראה ככ ‪ -‬ז כלקו " ש‬
 ‫‪15‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫ויקרא‬ ‫לקוטי‬

‫משה " ‪ -‬פוז דער חביבות וולס דער‬ ‫משה " ‪ ,‬און ווי רשע שרייבט באריכות שז‬
‫אויבערשטער ווייזט שרוים צו אידןנ ' ‪.‬‬ ‫דטס איז ‪" 8‬לשון חבה לשון שמלאכי‬
‫עפ " ז איז אויך מובן וושס רש "י איז‬ ‫השרת משתמשין בו וכו' " ‪ -‬וושס‬
‫מסיים " אבל לנביאי או " ה נגלה עליהן‬ ‫לכאורה ‪ :‬א ) פ‪8‬רוו‪8‬ס שרייבט עם די‬
‫בלשון עראי וכו ' " ‪ -‬דלכאורה ‪ :‬וואס‬ ‫ב)‬ ‫הקרבנות ?‬ ‫תורה דוקא ביי פרשת‬
‫איז נוגע דש דער חילוק צווישן דעם‬ ‫מאריך שז‬ ‫פשרוושס איז רשא שזוי‬

‫ויקרא(" ביי משה און דער " ויקר " ביי‬ ‫"בלעם‬ ‫" ויקרא ' איז ‪ 8‬לשון חבה וכו ' ?‬

‫נביאי א ( " ה " ) ? ‪ -‬נשר דער ענין‬

‫בזה איז" כנ‬ ‫דער ביאור איז רעם ‪ :‬ווי געזשגט‬
‫"ל ‪:‬‬ ‫פריער ‪ ,‬איז די ערשטע זחך וולס אידן‬
‫אין שט דער נדיבות הלב ביי כאו " א‬ ‫השבו געוו‪8‬לט טשו נאך דער הקמת‬
‫מישראל ‪ ,‬ניט קוקנדיק אויף זיין מצב‬ ‫המשכן ‪ ,‬איז געווען דטס ברענגען‬
‫בחיצוניות ‪ ,‬דריקט זיך אוים דער חילוק‬ ‫קרבנות נדבה ‪ ,‬וושס דשם בטווייזט אויף‬
‫צווישן אידן און או " ה ‪ :‬אידן זיינעז בעצם‬ ‫דער חביבות יתירה ב‪ 8‬אידן פון משכן‬
‫וכו ' ;‬
‫טוב וקדושה ‪ ,‬און די ענינים בלתי רצויים‬
‫הרמב " מינ )‬ ‫שבהם קומען נ‪8‬ר פון ( בל '‬ ‫און " כמים " הפנים לפנים כן לב‬

‫"יצרו הוא שתקפו " ; משא" כ ביי או " ה‬ ‫האדם [ העליון *' ] לאדם " ‪ -‬השט אויד‬
‫נוסף יש בהם איזה דבר טוב ה " ז דבר‬ ‫" אם‬ ‫דער אויבערשטער ד‪8 8‬רויסגעוויזן די‬
‫" '‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫גודל החביבות פון השם צו אידן ‪ .‬און‬
‫און דער שורש החילוק נעמט זיך‬ ‫דערפ‪8‬ר איז אויך רש " י מאריך אין דעם ‪.‬‬
‫דערפון וואס ביי אידן איז דש דער‬
‫י ‪ .‬נטך שז עניז אין דעם ‪ :‬ס ' איז‬
‫פון‬
‫בחירהה צו‬
‫חיבת הקב "‬
‫חיבה און‬
‫דער‪ -‬די‬ ‫ויקראאוןאלמצד‬
‫משה "‬ ‫"איזן ‪,‬‬ ‫ידועי ‪8‬ז ייקרא אל משה " איז די נתינת‬
‫כח אויף עבודת הקרבנות ‪ ,‬וולס דער‬
‫אויבערשטן איז אידן ‪ ,‬זיינען זיי שלע ‪-‬‬ ‫עיקר פון עבודת הקרבנות איז די‬
‫אלקות ‪.‬‬ ‫תאל פשרבונדן בפנימיות מיס‬ ‫בארוכה ‪.‬‬ ‫נדיבות הלב ‪ ,‬כנ "ל‬
‫)‬ ‫משיחן ש " פ ( יקרא תשליב ‪ ,‬תשל ‪ -‬ג‬ ‫(‬ ‫און ד‪8‬ס איז וושס די תורה איז מקדים‬

‫צום‬
‫אידן חבה ‪:‬‬
‫די לשון‬
‫איז ‪8‬‬
‫וושספון‬
‫משה "הלב‬ ‫ויקרא אל‬
‫נדיבות‬ ‫"שט די‬

‫אויבערשטן ‪ ,‬נעמס זיך פון " ויקרא אל‬

‫כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 52‬‬

‫בז‬ ‫סו ס‬‫‪.‬‬ ‫אגה ‪ -‬ק‬ ‫וראה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫פמ ‪.‬‬ ‫משרע ‪ -‬ה ' ( תניא‬
‫( ביאור ) ) ‪.‬‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫משלי בז ‪,‬‬ ‫‪) 49‬‬
‫ז‪.‬‬ ‫נעתק לעיל בפגים ס ‪.‬‬ ‫‪) 53‬‬ ‫וש * נ ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ראה אוה " ת עה " ס‬ ‫‪) 50‬‬
‫תרנ ‪ -‬ט ‪.‬‬ ‫מאמר דשופ בראשית‬ ‫‪) 54‬‬ ‫ד ‪ -‬ה באתי לגני תשי ‪ -‬ב פיה בתחילתו ‪.‬‬ ‫‪) 51‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪16‬‬

‫ג‬ ‫ויערא‬
‫אחד ז לכאורה ‪ ,‬אויב רשיי איז אויסד צו‬ ‫א אין פסוק י " והקריבו הכהן אל‬ ‫‪.‬‬
‫מפרש זייז דעם אופל המיצוי ‪ ,‬האט ער‬ ‫המזבה ומלק את ראשו והקטיר המוכחה‬
‫דשם געדשרפט ז‪8‬גל אין ‪ 8‬בשיונדערן‬ ‫ונמצה דמו על קיר המזבח " איז רש " י‬
‫‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫דיבור המתחיל‬ ‫מעתיק פון מסוק די ווערטער " ונמצה‬
‫ב ) פ‪8‬רוו‪8‬ס דחרף רש " י ברענגען‬ ‫אפים '‬ ‫דמו " י און איז מפרש " לשון מיץ‬
‫צוויי ראיות אויפן פירוש " ונמצה " און‬ ‫כי * אפס המץ ' כובש בית השחיטה על‬
‫?‬ ‫בשנוגנט זיך ניט מיס אייגע פון זיי‬ ‫קיל המזבח והדם מתמצה ויורד " ‪.‬‬
‫ג ) פשרוושס השט רשיי אויסגעקליבן‬ ‫שפציט יטשו‬ ‫די‬
‫בפשטות קומט רש "י‬
‫צו ברענגען דוקא די פסוקים ‪ -‬מען‬ ‫דעם ווטרט " ונמצה " ‪ 8 -‬וושרט וולס‬
‫‪-‬‬
‫געפינט דיך דעם לשון אין מערערע‬ ‫שסייט ניט פריער אין חומש און איז‬
‫ערטער אין נ " ך י ?‬ ‫בכלל נישט רגיל בתורה ‪ ,‬דעריבער איז‬
‫ער מפרש ‪ ,‬שז דשם איז " לשון מיץ אפים‬
‫ד ) נ‪8‬כמער ‪ :‬אין מולי ‪ -‬פון וושנעט‬
‫ער בריינגט דעם " לשון מיץ אפים " ‪-‬‬
‫כי אפס המץ כו '" ‪.‬‬
‫איז דשרט רשא מבאר ‪8‬ז דער לשון‬ ‫פשרשטיין ‪:‬‬ ‫מען דטיף אבער‬
‫שופטים וגו ' " ( וולס‬
‫פריערכמואיןוימץ טל‬
‫שטייט איז "‬
‫" מיץ *‬ ‫א ) וולס איז דער קישור פון דער‬
‫' ) ‪ -‬השט‬ ‫הסברה גלייך נ‪8‬כדעם " כובש בית‬
‫דשך רש "י ד‪ 8‬געד‪8‬רפט בריינגען די‬ ‫השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה‬
‫ראה פון " וימץ טל וגו '" פון שופטים ‪, 9‬‬ ‫ויורד " צום ‪8‬פטייטש פון וושרט‬
‫(ב )‬ ‫וויבחלד ‪( :‬א ) ס'איז פטר ‪0‬י משלי ‪,‬‬
‫" ונמצה " ‪ ,‬וולס רש "י זטגט זיי בהמשך‬
‫דעם פירוש אין משלי ווייס מען ( לויס‬
‫רש " י ) פון שופטים ?‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫טו ‪.‬‬ ‫פרשתנו א ‪,‬‬ ‫‪)1‬‬

‫איו להקשות מדוע לא העתיק רש ‪ -‬י גם תיבות‬ ‫‪)2‬‬

‫‪.‬‬
‫ראה לדוגמא בסרש ' פסוק יז ד ‪ -‬ה בכנפיו ‪-‬‬ ‫‪)6‬‬ ‫כ ' הצחיקן במנים פירושו ‪,‬‬ ‫המזבח ‪- .‬‬ ‫על קיר‬ ‫‪.‬‬
‫פעמים ‪1 .‬בנ ‪ .‬מ ‪.‬‬ ‫ב'‬ ‫מעתיק רש ‪ -‬י תיבות‬ ‫שלפעמים‬ ‫כמ " פ‬ ‫וכמדובר‬
‫ומהם כמה קודם להפסוקים שהביא רשע ‪-‬‬ ‫‪)7‬‬ ‫פירוש‬ ‫ביניהז‬ ‫ומכניס‬ ‫פירושו‬ ‫בפנים‬ ‫מהכתוב‬
‫‪,9‬‬ ‫ראה לקמו הערה‬ ‫הדברים ( ותיבות אלו צ " ל כתובות באותיות‬
‫לח ‪.‬‬ ‫ו‪,‬‬ ‫‪)8‬‬ ‫‪,‬‬
‫רמצה דם ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שמעתיקן רש " י מהכתוב ) ‪ ,‬ובנדו " ד‬
‫‪ .‬וימץ ‪. .‬‬ ‫שזהו פעם הא ' בנ " ר שנאמר תיבת‬ ‫‪)9‬‬ ‫השבח והדם‬ ‫קיר‬ ‫(‬ ‫לשון מיץ אפים כו ' השחיטה ט‬
‫בנוגע‬ ‫ט)‬ ‫ימצה ‪ ,‬שבמרשהנו ( ה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫משא "כ תיבת‬ ‫ויורד ‪, -‬‬ ‫מתמצה‬
‫לחטאת ‪ -‬פשוט שאא * פ להביא ‪ ,‬שהרי היא אותה‬ ‫מיץ ' ) ‪,‬‬ ‫‪,-‬‬ ‫משלי ל ‪ ,‬לג ( ושם‬ ‫‪)3‬‬
‫התיבה שנאמרה כאן ‪ -‬ומאי אולמי לגבי דידו ז‬ ‫טז ‪ ,‬ד ‪,‬‬ ‫ישע "‬ ‫‪)4‬‬
‫אין לומד שרש " י מביא ב ' כתובים אלו כיוו שהם‬ ‫( בס '‬ ‫ורדתן‬ ‫ועוד )‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫( משלי‬ ‫בראב ‪ -‬ע‬ ‫‪)5‬‬
‫שורש התיבה ( כנ " ל הערה ‪ ) 5‬שהרי ( נוסף ע " ז שלא‬ ‫דג ' שרשים בזה מיץ מצץ ומצה ‪,‬‬ ‫שלו )‬ ‫השרשים‬
‫הו " ל להביא גם ‪ ,‬מיץ אמים ' ‪ .‬ועכ * פ הו " ל להקדים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ותיבת נמצה הוא נפעל בשורש מצה " אבל לדעת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כ ' אפס המץ ' ‪ -‬הר ' ) אינו נוגע בפשש * מ כאז מהו‬ ‫‪.‬‬ ‫רש ' כולם משורש אחד ‪ ,‬וגם שורש ונמצה הוא‬ ‫‪.‬‬
‫התיבה ‪.‬‬ ‫שורש‬ ‫מץ ' ‪ ,‬ולדעתו יש שרשים שהם רק ב ' אותיות ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה ב " ב יד ‪ ,‬ב ‪ :‬סדרן של נביאים כו ' של‬ ‫‪) 10‬‬ ‫ראה בארוכה מלביש כאז ‪ .‬ועוד ‪ .‬וראה ( וגם בכמה‬
‫כו' ‪.‬‬ ‫כתובים‬ ‫‪. 2742‬‬ ‫פרטים דלקמז בהשיחה ) שד ‪ ,‬ח ח " ו ע '‬
‫‪17‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫ויקרא‬ ‫לקוטי‬

‫מען אויך ב‪ 8‬עולת עוף ( נשר במקום‬ ‫ה ) אין די געברשכטע ראיות עצמו ‪-‬‬
‫שחיטה איז בש עוף דש מליקה ) ‪ ,‬מען‬ ‫בריינגט ער פריער די ראי פון ‪ ,‬מיץ‬
‫געפינט שבער ניט ביי עולת עוף ‪8‬ז‬ ‫אפימן וולס שטייפ אין משלי‪ ,‬און ניט‬
‫עבודה דוגמת עבודת זריקת הדם על‬ ‫רעם פסוק " כי אפס המץ' וולס שטייט‬
‫המזבח " ץ‬ ‫אין ישע " ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪!0‬‬ ‫פריער‬

‫דעריבער ‪ ,‬נשכדעם ווי רשיי בריינגט‬ ‫ו ) אין דעם ( ערשטן) פסוק פון מולי‬
‫די ראיות אויפן לשון " ונמצה * ‪ ,‬ב‪- 8‬‬ ‫שטייט פריער ( פיר " מיץ אפיס ' ) צווי‬
‫וושרנט ער און איז מסביר שז דער‬ ‫משל דער לשון " מיץ * ‪ " -‬מיץ חלב‬
‫ולנפעל " פון) " ונמצה ' קומט דורך ‪8‬ז‬ ‫יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ' יי ‪-‬‬
‫עבודה ופעולת האדם און ‪ 8‬פעולה‬ ‫און רש "י בריינגט דוקא דעם דריטן‬
‫מיוחדת ‪ " -‬כובש (בית השחיטה על‬ ‫‪ ,‬מיץ " ?‬

‫קיר המזבח והדם מתמצה ויורד )" ‪, ! 7‬‬

‫ב ‪ .‬דער ביחור בכל זה ‪ :‬רשיי קומט‬
‫על‬ ‫ע " ד ווי עבודת זריקת הדם ' י‬ ‫ניט בלויז ‪8‬פטייטשן דעם וושרט‬
‫המזבח יי ‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫פשרענטפערן‬
‫אויךדש אין פסוק ‪:‬‬ ‫וולסנשר‬
‫ווערט‬ ‫ונמצה * ‪,‬‬
‫"שאלה‬
‫ג ‪ .‬עפ 'ז איז מובן וושס רש" י קלייבט‬
‫אוים די ראיות דוקא פון די צוויי‬
‫פסוקים ‪ ,‬וו‪%‬ל אין ז ‪ %‬איז מודגש שז דער‬ ‫ווערטלשון נפעל ‪ ,‬וושס‬ ‫ונמצה 'דשם‬
‫איז ‪8‬‬ ‫מיינט ‪8 ,‬ז‬
‫"‬
‫געטשז ווי פון זיך‬
‫תוכן פון " ונמצה ' ‪ -‬ומיץ ' ‪ -‬איז‬ ‫שליין י‪ , 1‬דער דם ווערט פון זיך שליין‬
‫פשרבונדן מיס פעולת האדם ‪ -‬כבישה ‪:‬‬ ‫ין ‪-‬‬ ‫אויסגעקוועטשט על קיר המזבח‬
‫דורך דעם " והקטיר המזבחה ' (שדער‬
‫דורך דער מליקה ) וכיו "ב ‪ -‬איז ניט‬
‫ראה פרשיי (שם ‪,‬‬ ‫( והולכה ) ‪-‬‬ ‫ננוגע לקבלה‬
‫מובן * נ ‪:‬‬
‫‪) 16‬‬

‫שע " פ כשש " מ היא רק‬ ‫ה ) ‪ -‬י "ל‪,‬‬

‫שסגל לרשא ‪,‬‬
‫הכנה וחלק מעניו הזריקה ‪ .‬וכ ‪ -‬מ ממפרשים דלקמן‬ ‫‪8‬ז ב‪ 8‬קרבן‬‫מען וויים פון פריער מ‬

‫‪. 18‬‬ ‫הערה‬ ‫עולה למן הבהמה ) זיינען פשרשו די‬

‫‪ ) 17‬להעיר מהגירסא שברסוס שני ‪ -‬ונמצה יטו ‪,‬‬
‫עבודות פון שחיטה ‪ ,‬זריקת הדם על‬
‫לשון מיץ כובש כו ' " ורונו מביא הכתובים ‪ .‬וכ " ה‬
‫ברא" ם ‪.‬‬ ‫המזבח און הקטרה ‪ ,‬איז די שאלה ‪-‬‬
‫בעולה לא הטעין‬ ‫‪.‬‬ ‫ט)‬ ‫פרשתנו ( ה ‪,‬‬ ‫בפרשא‬ ‫‪) 18‬‬ ‫וההקטרה ‪ ,‬געפינט‬ ‫השחיטה‬ ‫עבודות‬
‫כי * ‪.‬‬ ‫אלא מצוי ובחטאת האה ומצוי אוחז בעורף‬
‫אבל אין הכוונה שבעולה איו כלל העניז של זריקת‬
‫‪.‬‬
‫הדם ‪ ,‬כ " א שבחטאת הוצרכו להיות ב ' פעולות אבל‬ ‫מיץ אפים ' נלמד ענינו מז‬ ‫אחירה מזו ‪. -‬‬ ‫)‬ ‫י‪1‬‬
‫וכדמוכח‬ ‫הזריקה‪.‬‬ ‫גם מצוי דעולה תוכנו עניז‬
‫‪.‬‬ ‫חמאהארכו " ) ‪.‬‬
‫שבכתוב שם ( ראה פרשא כי‬ ‫תצאומיץ‬
‫כאשר חלב‬
‫‪ -‬מיץ‬
‫‪.‬‬
‫זה גופא דמשוה הזאה ומצוי זל " ז ובפרשא‬ ‫מפרשיי‬
‫מעילה ( ט ‪ ,‬א במשנה ד " ה מיצה ) ‪ ,‬דמיצף עולת העוף‬ ‫פעולה מיוחדת למצות הדם ‪,‬‬ ‫עץ‬ ‫הינו לא‬ ‫‪) 12‬‬

‫במקום זריקה דבהמה והזאה כחטאת העוף כר" ‪.‬‬ ‫בפנים ‪.‬‬ ‫כ " א תוצאה מפעולה אחרת כדלקמן‬
‫וראה דעת זקנים בעה ‪ -‬ת ‪ ,‬חזקוני ופענח רזא ‪-‬‬ ‫בחטאת העוף מי‬ ‫ב)‬ ‫להעיר מזבחים ( סד ‪,‬‬ ‫‪) 13‬‬

‫עהיפ ‪ ,‬ועוד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫כתיב ימצה ימצה כתיב דממילא משמע ראה שישא‬
‫על " ומלק‬ ‫שפירושו‬ ‫מה‬ ‫יוטתק‬ ‫ועפ " ז‬ ‫‪) 19‬‬ ‫שם ‪ .‬וראה פרשץ פרשתנו ה ‪ ,‬ט‪.‬‬
‫והקטיר ונמצה ‪ -‬כתב לאחר פירושו על ‪ -‬ונמצה דמו "‬ ‫‪4‬ן ) כי אף שי ‪ -‬ל שבכאו " א יש דינים משלו ( וע ‪ -‬ד‬

‫‪ -‬כי דוקא לאחר פירושו כאן שיהו עניז הזריקה ‪,‬‬ ‫שהעבודות‬ ‫מסתבר‬ ‫שחיטה )‬ ‫במקום‬ ‫מליקה‬
‫מקשה לחח " ז ‪ ,‬אפשר לומר כן מאחר שהוא מקטיר‬ ‫העיקריות הם דומות זל " ז ( משא ‪ -‬כ שחיטה שכשרה‬
‫הוא מוצתי ‪ ,‬שהרי למדנו שההקטרה היא לתחר‬ ‫ה)‪.‬‬ ‫בזר ‪ -‬פרשא לעיל א ‪,‬‬
‫עה ‪ -‬פ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הזריקה ראה רמב * ז וראים כאז וראה פנא‬ ‫‪.‬‬ ‫ואילך‪.‬‬ ‫א‪ ,‬ה‬ ‫‪) 15‬‬
 ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫ייקפא‬ ‫לקוטי‬

‫וכבוד פוז די צאן ובקר ‪ ,‬וושס איז ‪8‬‬

‫פון רעם שנפשנג פון פסיק אין משלי‬
‫פועל יוצא פון דעם וושס מגניז פון זיי‬ ‫ומיץ אף יוציא‬
‫מוצץ חלב וחמאה ‪ :‬ווי רשוי טייטשט‬ ‫"מיץ חלב יוציא חמאה‬
‫דם " איז נישט קיין ראי לנדו " ד טז‬
‫דשרטן " המיץ שלך עשרך וכבודך שהי '‬ ‫( בית‬
‫לך על ידי צאנך ובקרך שאת מוצצת‬ ‫" ונמצה " איז אין סו אופן פוז " כובש‬
‫השחיטה )" ‪ -‬וותרנם מיי "חמאה " פון‬
‫מהם חלב וחמאה " יי ‪ .‬און דעריבער‬ ‫פון " אף ' קומען ניט‬
‫דשרף רש " י בריינגעז אויך ‪ -‬אוי צום‬ ‫" חלב * און סיי " דם '‬
‫פון‬ ‫דורך ‪ 8‬פעולה פון כבישה ‪,‬‬
‫ערשטן ‪ -‬די ראה פון " מיץ אפים " וואו‬ ‫אזך‬ ‫קוועטשן‪ ,‬גיר דורך " שלעגן "‬
‫פעולה פון‬ ‫שמשל‬
‫" מיץ " מיינט ממש די‬ ‫[ ויתרה מזו ‪-‬‬ ‫" קל‪98‬ן " ( וכיו " כ ) ‪.‬‬
‫קוועטשן ‪,‬‬
‫שלייז ‪ :‬חמאה שווימט‬ ‫קומט עם פון זיך‬
‫דשס וושס רש "י בריינגט ניט די‬ ‫ד‪.‬‬ ‫וזרזיף אין דעם חלב ‪ ,‬עס גייס כלוט פון‬
‫ראי ' פון שופטים " וימץ טל מן הגזה "‬ ‫נשז ‪ -‬לפעמים פון זיך שליין ‪ ,‬ווי מעז‬
‫( וושס איז שז עשי ) ‪:‬‬ ‫זעט בפועל ] ‪.‬‬
‫( אין‬ ‫ד‪8‬רט‬ ‫פסוק‬ ‫זעלבן‬ ‫דעם‬ ‫אין‬ ‫דעריבער ברענגט רש "י רעם סיום‬
‫שופטים ) ‪ ,‬פשר די ווערטער " וימץ טל‬ ‫הכתוב דוקא ‪ " -‬מ "‪ 1‬אפיט ( יוציא‬
‫גו ' " ‪ ,‬שסייט " ויזר את הגזה " ‪ ,‬וושס מיינט‬ ‫ריבד ‪ ,‬ווייל ושרט איז דער אמיץ " אויפו‬
‫טז ער השט געקוועטשט די גזה (ווי‬ ‫ועלכן אופן ווי " כובש בית השחיטה " ‪:‬‬

‫רש " י זשגט דשרטן " לשון מכבש " ) ‪ .‬און‬ ‫און שרוןסדריקן‬ ‫טרויסקוועטשן‬ ‫דורך‬
‫וויבשלד ‪8‬ז עס איז שוין געווען כבישה ‪,‬‬ ‫י‬ ‫לחוץ דעם כעס ‪" -‬יוציא ריבי‬
‫איז מונן ‪8 ,‬ז * וימץ טל גו ' " וושס איז‬ ‫ווערט ‪ 8‬קריגעריי ‪.‬‬
‫נ‪8‬כדעמ ‪ ,‬בשציט זיך ניט צו דער‬ ‫געווען‬
‫זי דא" ‪8‬לייז אין שבער ניט מספיק ‪,‬‬
‫מעולת הכבישה פון ( און אין) דער גזה‬ ‫‪8‬‬ ‫וושרום דער " מיץ " בש "אפים איז‬
‫עצמה נשי צו דער יציאת ה " טל " פון‬ ‫פעולה ניט במעשה ( יין ווי כובש בית‬
‫ינ ‪ ,‬ווי דער פסוק איז מסיים‬ ‫‪-‬‬
‫דעי " גזה "‬ ‫השחיטה ‪ ,‬וולס איז ‪ 18‬עשי ) ; דעריבער‬
‫מים " ‪.‬‬ ‫בריינגט רש " י אויד דעם פסוק " כי אפס‬
‫" וימץ טל מן הגזה מלוא הספל‬
‫און דעריבער איז דשס ניט קיין דוגמא‬ ‫המץ " ‪ ,‬וושס דשרט מיינט עס ( ווי רש *י‬
‫מדויקת לנדו " ד וואו דער " ונמצה דמו "‬ ‫זשגט דשרט ) דעם " חלב וחמאה " וועלכע‬
‫קומט מדגיש זיין די פעולה פון " כובש‬ ‫ווערן אויסגעקוועטשט ‪ %‬פח צאז ובקר ‪,‬‬
‫השחיטה " ‪.‬‬ ‫בית‬ ‫וושס דשם איז שז עשי ' ‪ ,‬און דער חלב‬
‫קומט ניט דורך הכאה ( וכיו " ב ) ‪ ,‬נשר‬
‫משא "כ אין משלי וואו רש "י קומט‬
‫מפרש זיין דעם צד השווה פון די שלע‬
‫דורך קוועטשן ממש ‪.‬‬
‫דריי ענינים וושס דער פסוק זשגט ‪-‬‬ ‫פון " כי אפס המץ "‬ ‫יבער די רא"‬
‫ומיץ אפים‬ ‫גענוג ‪ ,‬וושרום דשרטז‬ ‫שלייז איז אויך ניט‬
‫"מיץ חלב גו' ומיץ אף גו '‬
‫גו '" ‪ -‬וושס ד‪8‬ס איז ניס חין דעם אלן‬ ‫שז דער וושרט * מץ "‬ ‫קען מען לערנען ‪,‬‬
‫פעולת המיצוץ גופא ‪,‬‬ ‫איז ניט מדגיש די‬
‫אויפן עושר‬ ‫תואר‬ ‫נשר ס ' איז בלויז ‪8‬‬

‫וגס אפשר לפריס כשאר מפרשים שם ‪-‬‬ ‫‪) 21‬‬

‫ראם‪ -‬ע שס ‪ ,‬ועוד ‪.‬‬ ‫ראה רד " ק ‪,‬‬

‫ש ‪ -‬וימץ ‪.‬‬ ‫יעד ‪ ,‬ז‬ ‫נפניכ ‪.‬‬ ‫בפדר" שם (הונא לקטו‬ ‫‪)20‬‬
‫הוא לשון‬ ‫ובמצויד שם משמע‬ ‫‪) 22‬‬
‫וגם זה שחך לנדו ‪ -‬ד‬ ‫במצודות‪ .‬ועוד ) ‪ ,‬מוצצת מהם ‪..‬‬
‫נפעל ‪.‬‬
‫ס"ה ‪.‬‬ ‫‪ -‬ראה לקמן בפנים‬
 ‫‪19‬‬ ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫ויקרא‬ ‫לקוטי‬

‫דם וולס גייס שרוים דורך " קל‪98‬ן "‬
‫( וכיו"ב ) ב‪ " 8‬מיץ אף יוציא דם " ‪ ,‬איז עס‬
‫ניט באופן ‪8‬ז דער דם קומט כסדר דורך‬
‫‪9‬ן בגי‬ ‫ק‬ ‫זחן במךרוויגער פעולה ‪ .‬יין‬
‫*‬
‫איז גורם די התחלת היציאה פון דעם‬
‫‪8‬‬ ‫דם וועלכער גייט דערנשך מעצמו‬
‫משא "כ בש משקים וושס קומעו שרוים‬
‫דורך כבישה ( החולב פון ‪ 8‬בהמה ‪5‬י‬
‫וכיו" ב ) ‪ -‬איז דער המשך היציאה פון‬
‫דער משקה ‪ 4‬תוצאה פון זיין נשכשנשנ ‪-‬‬
‫הכבישה ‪.‬‬
‫און וויבשלד ‪8‬ז די עבודה פון " ונמצה‬
‫דמו " איז במקום זריקה ( והזאה ) וושס‬
‫הכהן ‪,‬‬ ‫בפעולת‬ ‫אינגשנצן‬ ‫קומט‬
‫דעריבער ‪ ,‬לערנט רשא שז דשס איז שזוי‬
‫אויך בש " ונמצה דמו " ‪ ,‬דורך " כובש בית‬
‫ו ‪ .‬מיינה של תורה וושס איז דש אין‬
‫פירוש רש " י זה ‪:‬‬
‫ס'וויז ידוע וושס דער רמב" ן ‪ 26‬זשגט‬
‫‪8‬‬ ‫בנוגע די עבודות וושס מיטוט מיס‬
‫קרבן ( וושס איז מכפר אויפן אדם ) ‪18 ,‬‬
‫דער מענטש דשרף טרשכטן ‪ " -‬כי חטא‬
‫לאלקיו בגופו ובנפשו וראוי לו שישפך‬
‫הבורא‬ ‫דמו וישרף גופו לולא חסד‬
‫( דהקרבן )‬ ‫שלקח ממנו תמורה כו' דמו‬
‫כו' " ‪.‬‬ ‫תחת דמו נפש תחת נפש‬
‫און דשס איז אויך דער תוכן הענין‬
‫וושס מיאיז מקריב דעם חלב הקרבן‬
‫ודמו אויפן מזבח ‪ ,‬וושס איז עבודת‬
‫האדם איז דשס דער תענוג ( חלב ) אוו‬
‫קשך ( דם ) וושס ער דשרף מקריב זיין ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫(‪8‬וועקגעבן ) צום אהבערשטן‬
‫הפעולה אין רעם חלב ‪ ,‬אף און אפים‬
‫[ ווזירים אדרבה ‪ :‬סיאיז ב‪ 8‬יעדערן פון‬
‫זיי ‪ -‬דורך שן שנדער משרט פעולה‬
‫( כנ " ל ס " ג ) ] ‪ ,‬נשר דשם וושס איז בשווה‬
‫איז שלע דריי ‪ ,‬איז די תוצאה פון דער‬
‫פעולה ( די פעולה וושס " י‪1‬ציא ' ) דער‬
‫זמן ‪.‬‬ ‫משך‬ ‫מיץ ‪.‬‬
‫און אויף דעם ‪89‬סט די ראי פון‬
‫שופטים וואו דער " וימץ גו " רעדט זיך‬
‫‪.‬‬
‫וועגן דער יציאת ( וסחיטת יי ) הטל‬
‫וע "פ כל הנ " ל איז אויך מובן וושס‬
‫דיקער פעולת‬
‫רש " י איז מפרש וכובש בית השחיטה "‬
‫חיז דעם זעלבן דיבור המתחיל בהמשך‬
‫צו דער ראי ' פון די לשונות וכו' ‪-‬‬
‫וושרום דשס איז נוגע לגוף פירושו ‪ ,‬היות‬
‫‪4‬ז ער איז אויסן טסיך) צו מסביר זייז ‪8‬ז‬
‫דער " ונמצה " איז ע "י כבישה ‪.‬‬
‫השחיטה ' ‪.‬‬
‫ה עם בלייבט שבער ניט פשר ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫שטשנדיק ‪ :‬וושס איז דש נוגע צו מדגיש‬
‫זיין ‪8‬ז דער מיצוי הדם איז דוקא דורך‬
‫בית השחיטה' ( וושס דערפשר‬ ‫כובש רש‬
‫"דשרף‬
‫די צוויי‬ ‫" י ברענגען ם‬
‫פסוקים כנ "ל ) אח ניט דורך שו שנדער‬
‫?‬ ‫פעולה‬
‫רש" י‬ ‫הנ " ל ‪ :‬וויבשלד ‪8‬ז‬ ‫וי " ל ע " פ‬
‫לערנט ‪8‬ז ונמצה " איז במקום ודוגמת‬ ‫‪.‬‬
‫הזריקה ( הזחה ) על המזבח ‪ ,‬איז מסתבר‬
‫שז די פעולות השבן ‪ 8‬דמיון צווישן‬
‫זיך * ‪ - 2‬און דשס איז דוקא אויב עס‬
‫ווערט געטשו דורך כבישה ‪ " ,‬כובש בית‬
‫השחיטה " ‪:‬‬
‫וימץ‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫משלי שם מיץ סחיטה כמו‬ ‫נפרשע‬ ‫‪) 23‬‬

‫טל וגף ' ‪ .‬ובפשטות לוי על כל הג ' פעמים ‪ -‬מיץ '‬

‫שככתוב ‪ .‬ועפיה ‪ -‬סחיטה " הוא צד השווה שככולם ‪-‬‬
‫( וכיו" ב )‪.‬‬ ‫הפעולה בדבר והוציא ממגו הבלוע בו‬
‫מרוא ‪ -‬כ כובש " אינו מדגיש היציאה כיח רק פעולת‬ ‫‪.‬‬
‫כא‪. 1‬‬ ‫מביא‬ ‫הראה שרשץ‬ ‫‪) 25‬‬ ‫בהדבר ‪,‬‬ ‫האדם‬
‫ט‪.‬‬ ‫רשן א ‪,‬‬ ‫*‬ ‫‪) 26‬‬ ‫‪18‬‬ ‫ה‪ - 2‬ל שבהערה‬ ‫וכדמשמע ממפרשים‬ ‫‪) 24‬‬
‫פ "ב ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫רצה ד " ה מעמה כי טוב תש " ם‬ ‫ד‪) 2‬‬ ‫זריקה ‪.‬‬ ‫שמיצרי הוא גדר אחד עם‬
 ‫שיחות‬ ‫ויקרא י‬ ‫לקוט ‪,‬‬ ‫‪20‬‬

‫שלסער רבי " איז מסביר ‪ ,‬שז בשעת‬
‫הכעס ‪ ,‬נסתלקה ממנו האמונה " ‪ ,‬ווזירים‬
‫אויב ער וויולט געגלויבט ‪8‬ז דשם קומט‬
‫מאת ה' וויולט ער דשך ניט געוושרן אין‬
‫כעס ] ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬אין דעם ענין הכעס דריקט‬
‫זיך אוים זי שפגעריסענק" ט פון‬
‫‪.‬‬
‫אויבערשטו ‪ " -‬כאילו עובד ע " ז " וולס‬
‫דשס איז דשך די נקודה פון שלע‬
‫עבירות ‪ ,‬ווי דער שלטער רבי איז‬
‫מסביר י ' ‪ ,‬ווייל דורך יעדער עבירה‬
‫אוז דעריבער ‪ ,‬ביים ( סיום פוז ) ויישטו‬
‫סוג קרבנות וולס שסייט אין דער תורה‬
‫‪ -‬קרבן עולה ' ‪ [ 1‬וואס אויד עולה איז‬
‫מכפר ( על מ " ע ועל לאו שניתק‬
‫לעשה ' ‪ , ] ) 2‬איז רש "י מד "ק ביי " ונמצה‬
‫דמו" [ בא זריקת הדם ‪ ,‬וולס איז זעם איז‬
‫דער עיקר הכפרה " י ] ‪ ,‬שז דער ענין‬
‫הכפרה פון קרבן בטשטייט אין דעם‬
‫ענין ה " מיץ" ‪ ,‬כבישה ‪ -‬די אתכפיא און‬
‫ביטול פון זיין מציאות ' ‪ -‬און‬
‫]‬

‫יי‪8‬ס מ ' איז עובר אויפן רצון העליון‬ ‫עם‬ ‫ויורד "‬ ‫מתמצה‬ ‫" הדם‬ ‫דעמשלט‬
‫ווערט מען בשעה מעשה ‪8‬פגעריסן פון‬ ‫ווערט טרויסגעקוועטשט און גייס פון‬
‫‪.‬‬‫אלקות ‪ ,‬מעין ווי דורכן חטא פון ע " ז‬ ‫תאוות‬ ‫איז‬ ‫" קטך "‬ ‫דער‬ ‫שוועק‬ ‫אים‬
‫און ד‪8‬ס איז דער פירוש פנימי פון‬ ‫העולם ‪.‬‬
‫סיום הכתוב למיץ אפים ) יוציא ריב " ‪:‬‬ ‫און דערפשר נ ברענגט רש " י " לשון‬ ‫(‬

‫מיט ' ן‬ ‫דורך ‪8‬ז עבירה ווערט ‪ " 8‬ריב "‬ ‫מיץ אפים "‪ ,‬ווייל אין דעם ענין פון " מיץ‬
‫נ‪8‬ר היות שז ב‪ 8‬כעס איז‬ ‫אויבערשטן ;‬ ‫( ברמז )‬ ‫אפיס יוציא ריב " דריקט זיך אוים‬
‫דטס בהדגשה ובאופן בולט ניט ווי ביי‬ ‫דער תוכן כללי פון ‪ 8‬חטא ‪ ,‬און דקר‬
‫שנדערע עבירות ( ווי מען זעט טז נשר‬ ‫אופן התשובה וכפרה אויף ‪ 8‬חטא ‪,‬‬
‫ב‪ 8‬בטשטימטע עבירות שטייט " כאילו‬ ‫כדלקמן ‪.‬‬
‫עובד ע " ז " ) ‪ ,‬דעריבער ווערט דאס‬
‫געזשגט בש " מיץ אפים " ‪ ,‬וולס דשרטן‬
‫בנוגע צו כעס זלגן רז" ל " כל‬ ‫ו‪.‬‬
‫הכועס כאילו עובד ע " ז" יי [ און ווי דער‬
‫איז ד‪8‬ס בגילוי ‪ ,‬כנ " ל ‪.‬‬
‫און בשעת ‪ 8‬איד בריינגט ‪ 8‬קרבן און‬ ‫הנ " ל הוא בפסוק‬ ‫להעיר שדברי י‪ - 7‬ם‬ ‫‪) 78‬‬

‫עולה ‪,‬‬ ‫הנאמר בקרכן‬

‫טוס תשובה אויף דער עבירה ‪ -‬אויך‬
‫‪.‬‬
‫פרש " י פרשתנו א ‪ ,‬ד תו ‪ -‬כ שם ( וראה רמב " ז‬
‫דעמשלט איז " מיץ אפים יוציא ריב " ‪ ,‬נטי‬
‫‪) 29‬‬

‫פ‪ -‬ב ‪.‬‬ ‫אגה ‪ -‬ת‬ ‫‪.‬‬

‫ובפרש ' ‪.‬‬ ‫וראה זבחים ו ‪ ,‬ב‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫וגו ‪ -‬א‬
‫דטז איז דאס באופן פון " כובש כעסו "‬ ‫וראה פרשיי‬ ‫ושש ‪.‬‬ ‫זבחים ו ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫תו‬ ‫‪) 30‬‬

‫הנ " ל און אויך ‪ -‬מרגיז יצ " ט על יצה " ר‬ ‫דיה דם ‪ -‬פסחים עז ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫אויף‬ ‫תשובה‬ ‫ב‪8‬‬ ‫עס‬ ‫איז‬ ‫( ובכללות‬ ‫שם )‬ ‫ראה ברכות יז ‪ ,‬א ( הובא כאגה " ת‬ ‫‪) 31‬‬

‫איז כובש‬ ‫ער‬ ‫וושס‬ ‫עבירה ‪,‬‬ ‫יעדער‬ ‫‪.‬‬

‫שוהן חלבי ודמי שנתמעט כאילו הלרבתיו כו ' ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫להעיר גם ממרז " ל בספרי ( ואתחנן ו ‪ ,‬ה ) עד‬ ‫‪) 32‬‬
‫ומבטש דעם יצה " ר וועלכער האט אים‬ ‫וראה ערוך‬ ‫ס "א ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫( הובא באגה ק‬ ‫'‬ ‫מיציי הנפש כו‬
‫געבר‪8‬כט צו עובר זיין אויף רצון‬ ‫השלם ) ‪.‬‬ ‫( ובערוך‬
‫העליון און ווערן ‪8‬פגעריסן פון אלקות )‬ ‫כיה באגה " ת פ " ז ‪ .‬אגה ‪ -‬ק ר " מ כה ‪ .‬ובקיצורים‬ ‫‪) 33‬‬

‫און דורך דעם איז אויך " יוציא ריב " ‪-‬‬ ‫וע ' בר " מ‬ ‫ע "ב ‪.‬‬ ‫ע ' שבת קה‬ ‫‪.‬‬ ‫והערות לתניא ע ' לט‬

‫יצה " ר ‪.‬‬ ‫מיט ' ן‬ ‫ריש עשא ‪ .‬וץ ' באור עולם שבספר ראשית‬ ‫קיט‬ ‫ח "ג‬
‫בתחלתו ‪,‬‬ ‫תני‬ ‫חכ ' פחו ‪ ,‬וע ' זהר ח " א בז ‪ ,‬ב ‪ ,‬ובת " ז‬
‫און דערפטר שטייט ד‪ " 8‬אפים " ‪-‬‬ ‫זחה‬ ‫הנעלם מז " ח פ ' נח " ‪ .‬יעייג " כ‬ ‫י)‬ ‫יבמד " י ( ובלדי '‬
‫לשון רבים ‪ ,‬דער כעס וולס בריינגט‬ ‫‪ .‬רמתם הל ' דעות‬ ‫מ‪. . .‬‬
‫'‬ ‫ביה " מ אכוה פ " ב‬ ‫ילד ‪ .‬ב ‪.‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫חגה ‪ -‬ק‬ ‫)‬ ‫וו‬

‫כה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תניא פכ ד ‪-‬‬ ‫‪) 35‬‬
‫‪21‬‬ ‫שיחות‬ ‫‪1‬‬ ‫וייצוא‬ ‫לקוטי‬

‫מותר ‪ ,‬ביז ‪8‬ז דשם ווערט שז עניו מיס‬ ‫‪40‬‬ ‫דעם ריב מיט' ו אויבערשטו ר " ל ‪ ,‬און‬
‫ש ‪-‬‬ ‫וועלכען מיאיז משבח ארץ ישראל‬ ‫שליין )‬‫דער ( כיבוש ה ) כעס לאפרושי ( זיך‬
‫מחיסורא ‪6‬י ‪ ,‬בשעת התשובה והבאת‬
‫פון ‪ ; * 1‬ווים‬
‫אתהפכא דשס‬ ‫ודבשי‬‫חלב ענין‬
‫אויף דעם‬
‫ווייזט זבת‬
‫"ארץ‬
‫הקרבן‪ ,‬וושס ברענגט דעם ריב מיטין‬
‫‪8 -‬‬
‫זשד וושס ע "פ תורה השם דשס‬ ‫יצה " ר ‪.‬‬
‫געדשרפט זיין אסור ‪ ,‬איז דים די תורה‬
‫‪8‬‬ ‫ה ‪ ,‬עם קען דשך שבער ווערן‬
‫מתיר און אויך משבח ‪.‬‬ ‫שאלה ‪ :‬וויבשלד ‪8‬ז מציע איז דשך ‪ 8‬איד‬
‫ועד 'ז ברוחניות הענינים ‪ :‬די כוונה‬ ‫ניט שייך צו ‪8‬ז עבירה ‪ ,‬וכמאמר ינ‬
‫פון דעם " מיץ אפים יוציא ריב " ‪ ,‬וושס‬ ‫אדמו" ר הזקן ‪ 8 :‬איד ניט ער וויל און‬
‫פריער השט דער מענסש עובר געווען‬ ‫ניט ער קען זיין שפגעריסן פון אלקות ‪:‬‬
‫שז עבירה און ס' איז געווען דערפון דער‬ ‫און דשם וושס ‪ 8‬איד פשלט דורך אין ‪8‬ן‬

‫דעם אויבערשטן ‪ ,‬און דער ‪-‬‬

‫לגביכובש‬
‫ריב "דער‬
‫"נשך‬ ‫עבירה איז דשם שן ענין פון " עלילה "‬
‫בעסו‪ ,‬און דער " ריב "‬ ‫כביכול ‪ ,‬און דעריבער‬ ‫מצד למעלה‬ ‫‪36‬‬

‫מיסו יצה " ר ‪-‬‬ ‫זשגט מען בל ידח ממנו נדח ‪8 ,‬ז סו ' ס‬
‫איז צוליב דעם ענין האתכפיא‬ ‫וועט יעדער איד תשובה טשן ' י ‪ -‬איז‬
‫והאתהפנא ‪ -‬איבערמשכן דעם רע‬ ‫צוליב וושס השט געדשרפט זחו די ירידה‬
‫אויף טוב ‪ ,‬ווי ער זשגט אין תניא ‪ ' 2‬דעם‬ ‫והסתר שע " י החטא ?‬

‫" בל פעל ה ' למענהו‬ ‫טייטש אין פסוק "‬ ‫אויף דעם איז רש "י ממשיך " בי אפס‬
‫וגם רשע ליום רעה ‪ ,‬פ " שישוב מרשעו‬ ‫המץ " ‪ ,‬וושס גייס אויף דעם חלב וולס‬
‫ויעשה הרע שלו יום ואור למעלה " ‪,‬‬ ‫מיאיז מוצץ פון די צאן ובקר ‪ .‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬דשם‬
‫און דורכדעם ווערט " ריח ניחוח‬ ‫וושס קומט שרוים פון דער סחיטה‬
‫לה" ** ‪ -‬נחת רוח פשרן אויבערשטן ‪,‬‬ ‫וכבישה ‪ ,‬נשכדעם וושס ער סוט תשובה ‪,‬‬
‫פון " דברים חריפים או מחומצים רק‬ ‫איז כדוגמת ענין ה " חלב " ‪:‬‬
‫שהם מתובלים ומתוקנים היטב עד‬
‫פוו‬
‫געדשרפט זיין‬
‫איז די קס ' ד‬
‫עצמוהשט‬
‫‪8‬ז חלב‬
‫מצד‬
‫אמת ‪,‬‬
‫חלב "‬
‫תורת‬
‫"‬
‫שנעשו מעדנים להשיב הנפש ' " ‪ ,‬און‬
‫עס ווערט " אסתלק יקרא דקוב " ה‬ ‫אסור ( מצד דעם וולס " דם נעכר ונעשה‬
‫בכולהו עלמיז' ‪.‬‬ ‫חלב" ‪ ,‬שדער מצד " אבר מן החף ) ‪ ,‬נשר‬
‫תשל ‪ -‬ו )‬ ‫( משיחת ש ‪ -‬פ ( יקרא‬
‫תורה השט מחדש געווען ‪8‬ז דים איז‬

‫בכורות ו ‪ ,‬ב ‪ .‬וראה אנציקלופדי ' תלמודית‬ ‫‪) 40‬‬

‫נ‪.‬‬ ‫בערכו ‪ .‬וש ‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫סע ‪ -‬ב ) ‪,‬‬ ‫ראה בכ " ז אגהיק סכ " ה ‪1‬קמ ‪,‬‬ ‫‪) 36‬‬

‫ח ‪ , .‬עוד ‪.‬‬ ‫שמות ג ‪,‬‬ ‫‪) 41‬‬ ‫פכ ' ט ‪.‬‬

‫פכ * ז ‪.‬‬ ‫‪) 42‬‬ ‫ד‪ ) 3‬ראה ד " ה באתי לגגי השי " ת פ ' ג ‪ .‬ועוד ‪.‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫משלי טז ‪,‬‬ ‫‪) 43‬‬ ‫‪ ) 38‬תנחומא וישב ד ' ‪ .‬וראה סוכה נב ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫בסוף דבל‬ ‫ט ‪ .‬יג ‪ .‬יז ‪- .‬‬ ‫הנאמר בפרשתנו א ‪,‬‬ ‫‪) 44‬‬ ‫ובארוכה ‪ -‬תו * ח תולדות ד " ה ויתו לד פ " י ואילד ‪.‬‬
‫קרבן עולה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ונכ מ ‪ .‬וראה לקו ש חי " ח ‪ . 395 - 6‬וש " ג ‪.‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫‪) 45‬‬ ‫ספל ‪ -‬ט ‪.‬‬ ‫הל ' ת " ת לאדה " ז פ ‪ -‬ד ס ‪ -‬ג ‪ .‬תניא‬ ‫‪) 39‬‬
 ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫לקוט‬

‫ד‬ ‫ויקרא‬
‫צוז‪8‬מען טלס שותפות ' דיקער קרבן פון‬ ‫א פוז פסוק י " ונפש כי תקריב קרבן‬ ‫‪.‬‬
‫דעך משפחה ‪3‬‬
‫י‬
‫מנחה " )‬‫מנחה וגן " ואון ניט " בי תקריב‬
‫ב בפשטות וויולט מען געקענט‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬לערנט מעז ‪ 58‬אין תו " כ שז ‪ 8‬יחיד‬
‫פטרענטפערן ‪ ,‬טז דער דיז פון נדבת‬ ‫קעז מנדב זיין אויד לבונה יין ( שמן ) ‪,‬‬
‫עצים אין תו " כ ‪ ,‬רעדט וועגל ‪8‬ז שנדער‬ ‫וישס קומען צוזשמען סיטו קרכן ‪ ,‬און‬
‫סוג קרבז היי דער " קרבן העצים " וושס‬
‫אויך עצים ‪ " :‬היחיד מתנדב עצים " נ ‪.‬‬
‫והעם " ‪:‬‬ ‫שטייט ביי " זמן עצי הכהנים‬ ‫" כשם‬ ‫תו " כ ‪: 4‬‬ ‫שסייט אין‬ ‫ווייטער‬
‫אין תו " כ רעדט זיך וועגן ‪ 8‬קרבן‬ ‫כך אין‬ ‫מביאת מנחה נדבה‬ ‫שאין שנים‬

‫יחיז ‪ ,‬ווי זער לשון אין‬ ‫עצים ( פוז‬ ‫‪8‬‬ ‫עצים " ‪.‬‬ ‫מביאיז לא יין ולא לבונה ולא‬
‫תו " כ ; " היחיד מתנדב כו'" )‪ ,‬וולס מען‬ ‫דשרף מען פטרשטייז ‪ :‬מען געפינט‬
‫איז זיי מקריב קלס קרבן אויפן מזבח ‪-‬‬ ‫ד‪8‬ך ‪ 8‬קרבן עצים וולס איז געברשכט‬
‫אוז אויף דים איז געזשגט געוושרן דער‬ ‫געוו‪8‬רז בשותפות ‪ -‬דער קרבן העצים‬
‫דיז שז מען קען עם ניט בריינגען‬ ‫פון די ט ' משפחות ‪ ,‬ווי די משנה ז‪8‬גט‬
‫בשותפות ; שבער "זמן עצי הכהנים והעם‬ ‫אין תענית י "זמן עצי הכהנים והעם‬
‫כו ' " פון די ט ' משפחות רעדט ( ניט וועגן‬ ‫מסביר‬ ‫תשעה כו ' " ‪ ,‬און די גמרא ' איז‬
‫עצים וולס מ ' השט מנדב געווען זיי גופא‬
‫עצים‬
‫מצאומשלהם‬
‫והתנדבו‬
‫הגולה לא‬
‫ועמדו אלו‬
‫כשעלו בני‬
‫"כלשכה‬
‫קלס קרבן ‪ ,‬נשר ) וועגן עצים למערכה ‪,‬‬
‫ווי עס שטייט אין דער ברייתא ‪ ,‬כנ " ל‬ ‫שאפילו‬ ‫שביניהן‬ ‫נביאים‬ ‫התגו‬ ‫וכך‬
‫כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים‬ ‫לשבה מלאה עצים יהיו אלו מתנדביו‬
‫‪.‬‬
‫בלשכה כו ' ככתוב בתורה ‪ -‬ד ה ‪ .‬די‬ ‫משלהן שנאמר י והגורלות הפלנו על‬
‫עצים וושס מ ' השט געדשרפט אויפן מזבח‬ ‫והעם‬ ‫הלוים‬ ‫הכהנים‬ ‫העצים‬ ‫קרבן‬
‫בכדי עס ז‪8‬ל זיין ‪ 8‬מערבה ואש אויף‬ ‫להביא לבית יתנדבי לבית אבותינו‬
‫וועלכע צו מקריב ויין קרבנות ‪ -‬אח די‬ ‫לעתים מזומנים שנה בשנה לבער על‬
‫עצים קענען געבר‪8‬כט ווערן אויך‬ ‫מזבח ה ' אלקינו ככתוב בתורה " ‪ -‬וושס‬
‫בשותפות ‪ ( ,‬ובפרט ‪8‬ז מ'השט דשך זיי‬ ‫פון פשרות המשך הסיפור און פסוק אוז‬
‫סי " ווי געדשיפט איבערגעבן צום ציבור‬ ‫דער משנה איו משמע שז דשם איז‬
‫קורס ההקרבה פון קרבנות ציבור ווי עס‬ ‫געבר‪8‬כט געוו‪8‬רז פון די בני המשפחה‬
‫)‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫שטייט אין תוספתא‬
‫עס פשרערמ ויך שבער נשך ביאור ‪,‬‬
‫ווירוס בנוגע רעם לימוד פון " מתנדביו‬
‫א‪.‬‬ ‫פרשתנו ב ‪,‬‬ ‫‪)1‬‬

‫הראב " ד ור " ש משאנץ בתו ' כ עה " ב‬ ‫ראה פי '‬ ‫‪)2‬‬
‫‪.‬‬ ‫יו "ט שלנו הוא ‪.‬‬ ‫א) "‬ ‫משמע מתענית ( יב ‪,‬‬ ‫וכן‬ ‫‪)8‬‬
‫( פרשתא ח ‪. ) ( ,‬‬
‫שקלים פ‪-‬ד ה"א ‪ .‬וש ‪-‬נ ‪.‬‬ ‫שם וכיה בירושלמי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)9‬‬
‫!‪.‬‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫‪)3‬‬
‫בבבלי תענית לא הובא זה שמסרו לצבור אבל מובז‬
‫כו ' אפילו‬ ‫בישנה‬ ‫לא מצאו עצום‬ ‫הוא ‪ ,‬מזה שכ ' ‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫בו ‪,‬‬ ‫‪)5‬‬
‫ראה משנה למלך הל ' כלי‬ ‫עצים ‪. -‬‬ ‫לשכה מלאה‬
‫ה‪.‬‬ ‫א ‪ .‬תוספתא תענית פ " נ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שם כח‬ ‫‪)6‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫חסדי דוד לתוספתא‬ ‫‪,‬‬ ‫המקדש פ ‪ .‬ו ה ‪ .‬ט‬ ‫נחמי ' י ‪ ,‬לה ‪.‬‬ ‫‪)7‬‬
‫‪23‬‬ ‫שיחות‬ ‫ויקוא י‬ ‫לקוטי‬

‫אויך פשדערט זיך הסברה ‪ ,‬וואס איז‬ ‫פלוגתא ‪:‬‬ ‫‪0‬י ‪8‬‬ ‫עצים ' ‪ ,‬בריינגט די גמרא‬
‫דער טעם המחלוקת פון רבי און די‬
‫רבנן דבפשטות איז סיי די רבנן סיי רבי‬ ‫‪.‬‬ ‫קרבן‬
‫וכן‬ ‫‪..‬‬
‫עצים‬
‫על‬ ‫שמתנדביו‬
‫הפלנו‬ ‫אומרמלמד‬
‫והגורלות‬ ‫קרבן יי‬
‫"הוא‬

‫לערנען דשם ‪8‬רויס פון " קרבן מנחה "‬ ‫העצים רבי אומר עצים קרבן הם טעוניו‬ ‫‪.‬‬
‫און אויך רבי איז זיך סומך אויפן פסוק‬ ‫מלח וטעונין הגשה ( און אויף רעם איז‬

‫העציםשז"‬ ‫דוקאקרבן‬
‫ווייס מען‬ ‫פסוק על‬
‫הפלנו‬ ‫("יישם פון‬
‫והגורלות דעם‬ ‫די גמרא ממשיך ) אמר רבא ולדברי רבי‬
‫עצים טעונין קמיצה אמר רב פפא‬
‫עצים ווערן שנגערופן קרבן ' י ‪ ,‬ובמילא‬ ‫לדברי רבי עצים צריכין עצים " ‪,‬‬
‫קעו מען פון קרבן מנחה מרבה זיין אויך‬ ‫איז ממנ " פ ‪ :‬אויב שז " והגורלות הפלנו‬
‫עצים ) " ‪.‬‬ ‫על קרבן העצים " איז דער זעלבער ענין‬
‫ג עפ " י הנ " ל איז מובן שז מען קען‬ ‫‪.‬‬ ‫דין פון מתנדבין עצים יי ‪-‬‬ ‫דיר‬ ‫ווי‬
‫ניט פשרענטפערן קושי ' הנ " ל ( ס "א ) ע " פ‬ ‫וולס אזוי איז אויך משמע פון לשון‬
‫דעם וולס מפרשים לערנען איין יי ‪ ,‬שז‬ ‫התוספתא ‪3‬י " מה ראו זמן עצי הכהנים‬
‫דשס וושס נדבת עצים קען ניט קומען‬ ‫והעם לימנות ‪ ( ,‬וולס די שאלה איז * י ‪:‬‬
‫בשותפות איז נשר לויס דעם מ " ד וו‪8‬ם‬ ‫וויבשלד ‪8‬ז נדבת העצים איז ‪ 8‬זשך וולס‬
‫השלט שז דעם דין פון מתנדבים לבונה‬ ‫איז שייך ביי יעדן יחיד ‪ ,‬היינט פשרוושס‬
‫יין שמן ועצים לערנט מען שפ פון‬ ‫השט מען דעם קרבן העצים פון די ט '‬
‫משפחות אויסגעטיילט באופן מיוחד ‪-‬‬
‫" מנחה " ' י‬ ‫ב‪8‬‬ ‫שסחט‬ ‫וושם‬ ‫(" קרבן "‬
‫איז דיך מוכח לכאורה ‪8 ,‬ז דשם איז דער‬
‫ולא‬
‫לבונהנדבה‬
‫ולא מנחה‬
‫מביאין‬
‫לן יין‬
‫שנים‬
‫מביאין‬
‫אין שאין‬
‫כךכשם‬
‫"‬
‫ועלבער ענין) ‪ -‬איז ווי שזוי קומען זיי‬
‫וושס‬ ‫מיד‬ ‫דעם‬ ‫לויס‬ ‫עצים " ) ‪ ,‬שבער‬ ‫?‬ ‫ם‬
‫לערנט שפ יי ‪8‬ז מען קען מנדב זען " יין‬ ‫און אויב לדעת רבנן זיינין זיי צוויי‬
‫ושמן " פון פסוק " אזרח " ט וולס שסייט‬ ‫בשזונדערע זשכן כנ " ל ‪ ,‬איז וושס איז די‬
‫ראי פון " והגורלות הפלנו על קרבן‬
‫העצים " צום ענין וושס ‪ 8‬יחיד קען מנדב‬
‫זיין עצים שלם ‪ 8‬קרבן ?‬

‫חידושי הרשב ' א ( מנחות כ ‪ ,‬ב ) לדעת‬ ‫ראה‬ ‫‪) 15‬‬

‫במקום‬ ‫רבי ‪ ,‬ולכד מרבינו נמי עצים שנקראו קרבי‬

‫‪.‬‬
‫אחר לדיז מנחה ‪ -‬ועד ז בראך ‪ -‬ד וק "מ כחו ‪ .‬וראה‬ ‫‪.‬‬
‫והתם קאטר רבי אפי ' עצים‬ ‫‪.‬‬ ‫(ג)‬ ‫ר ‪ -‬ש משאנץ שם‬ ‫קי ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫מנחנת כ ‪ ,‬נ‬ ‫‪0‬ן )‬

‫( קראו קרבן והוצרך להביא מנא לן שנקראו קרבן‬ ‫נפש כי תקריב‬ ‫( מנחות ) ‪ ,‬קרבן ‪-‬‬ ‫בפרשיי‬ ‫‪) 11‬‬

‫בז ' ‪ . ,‬וכן מוכח מפרש ‪ -‬י מנחות ב ‪ ,‬א ד " ה עצים ‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫ג )‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫קרבו מנחה וגו ' ‪ -‬וב ‪ -‬ה בחוד ‪ -‬ה לדברי ( ב ‪,‬‬
‫שנאמר והגורלות הפלנו גו ' ‪ -‬אף‬ ‫‪.‬‬ ‫שהביא הכתוב‬ ‫ב ) הביאו הכתוב‬ ‫( קו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ברבינו גרשום ובפיה מ שם‬
‫מפרש דהברייתא אזיל‬ ‫( ע"ב )‬ ‫שבמסקנא בגמרא‬ ‫קרבן‪. -‬‬ ‫דתחילת פרשתנו ‪ -‬אדם כי יקריב מכם‬
‫רבי‪.‬‬ ‫לדעת‬ ‫ובדפוסים שלפנינו הובא בסנים הגמרא ( כ ‪ ,‬ב ) קרבן‬
‫כא ( ‪.‬‬ ‫לתו ‪ -‬כ‬ ‫אהרן‬ ‫וקרבן‬ ‫ראב ‪ -‬ד‬ ‫ראה‬ ‫‪) 16‬‬ ‫‪. 24‬‬ ‫( מנחה ) וראה לקמו הערה‬ ‫‪.‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫וחידושי הרשב *א‬ ‫‪.34‬‬ ‫ראה אוצה ‪ -‬ג ‪ -‬תשובות לתענית ע '‬ ‫‪) 12‬‬

‫פי ' ר ‪ -‬ש משאנץ לתו ‪ -‬כ פ ‪ -‬י ‪ ,‬ו ‪ .‬מלביים‬ ‫ראה‬ ‫)‬ ‫דו‬ ‫ו‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫המגי במלכם פ ‪ -‬ד מהל ' שקלים ה‬
‫הנ ‪ -‬ל ) ‪.‬‬ ‫שם ( אבל לא בתירוץ קופסא‬ ‫שם וכיה בירושלמי שקלים שם ‪ .‬תשיה פיד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 13‬‬

‫כבחו ‪ ,‬כ שם ( פרשתא ח ‪ ,‬ג ואילך ) ‪.‬‬ ‫‪) 18‬‬ ‫למה הוצרכו‬ ‫‪.‬‬ ‫ובבבלי הל '‬ ‫ה"ד ‪.‬‬ ‫מגילה פ " א‬ ‫ה ‪-‬ד ‪.‬‬
‫מנחות קו ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪) 19‬‬ ‫בווי‪.‬‬ ‫עצ '‬ ‫שמר ומן‬
‫שלח סו ‪ .‬יג ‪.‬‬ ‫‪) 20‬‬ ‫בקה ‪ -‬ע לירושלמי שם ‪.‬‬ ‫בו פי '‬ ‫‪) 14‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ר‬ ‫ויקיא‬ ‫לקוטי‬

‫טעוניז מלח וטעוניו הגשה און קמיצה‬ ‫ביי נסכים זיינעו זיי ניט גלייך צו מנחה‬
‫‪.‬‬
‫פונקט ווי ‪ 8‬קרבן מנחה "‬ ‫און מ ' קעז זיי בריינגען בשותפותיו ‪,‬‬

‫ד ‪ .‬אין הסברת התוכן פונעם קרבז‬ ‫פטד ‪-‬‬ ‫ניט‬ ‫דעך‬ ‫ווערט‬ ‫דערמיט‬
‫העצים ( במס ' תענית ) געפינט מען כמה‬ ‫ענטפערט די קושיא הנ " ל ‪ ,‬הניחא יין‬
‫דיעות ‪.‬‬ ‫ושמן ‪ ,‬שבער א ) " והגורלות הפלנו על‬
‫זטגט דער‬ ‫מ‬ ‫המשניות‬ ‫אין פירוש‬ ‫קרבן העצים וגו ' " איז דטך ‪ 8‬פסוק וולס‬
‫רמב " ם שז אין דעם טטג וולס די‬ ‫וליף שטימעל לייט שלע דיעות ‪ ,‬אויד‬
‫משפחות הטבן געברשכט " עצים לאש‬ ‫לויס רעם מ " ר וולס החלט טז עצים‬
‫המערכה " " היו מקריביו קרבנות נדבה‬ ‫קומען ניט בשותפות ‪ .‬ב ) ד‪8‬ם וו‪8‬ם אין‬

‫יזהו קרבן העצים והעתים המזומנים‬ ‫‪ 8‬סברא ‪ ,‬טז‬ ‫דץ‬ ‫איז‬ ‫גמראיי‬ ‫דער‬
‫טפגעלערנט‬
‫הכתובים בעזרא " ; און ‪ -‬בפרטיות ‪-‬‬ ‫" מתנדביו שמן " ווערט‬
‫( לויט איין מ " ד ) פון ‪ ,‬אזרח " ווטס שסייט‬
‫אבל י ‪ -‬ל שע ‪ -‬פ פי ' רבינו גרשום ופיה " מ‬ ‫‪) 24‬‬ ‫בי " נסכים ‪ ,‬איז ד‪8‬ס דוקא לדעת רבי‬
‫במנחות ( קו ‪ ,‬ב ) דלא הביאו הכתוב דקרבז מנחה כ " א‬ ‫( משא " כ לדעת רבנן איז פשוט לכו " ע ‪8 ,‬ז‬
‫אדם כי יקריב מכם קרבז " ‪ ,‬באים עצים בשותפות‬ ‫‪.‬‬ ‫מען לערנט דטס טפ פון " קרבן‬
‫עה" פ‬ ‫כפרשתי )‬ ‫דרשת התו " כ רפ ‪ -‬ג ( הובא‬ ‫יראה‬ ‫מנחה " ) ' י ‪ -‬און לדעת רבי נ‪ 1‬קעז מען‬
‫מלמד שהיא באה נדבת‬ ‫‪ .‬תקריבו ‪.‬‬ ‫בהמשר הכתוב‬
‫דטך ניט בריינגען דעם קרבן עצים‬
‫גרשום שם וטעונה‬‫‪.‬‬ ‫ברכנו‬ ‫שנים ] ‪ .‬וכן בדעת רבי כ '‬

‫ת ' ‪ ,‬ולא כפרש " י שם ‪,‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫[(‬ ‫הגשה ומלח כשאר קר‬ ‫בשותפות ‪ ,‬וויבשלד ‪8‬י זיי הסבן דעם דין‬
‫עצים‬ ‫‪.‬‬ ‫ובגמרא לפנינו ( כ ‪ ,‬ב ) בצברי רבי‬ ‫מחה‬ ‫[‬ ‫פון ט קרבן מנחה ‪ ,‬וושס דעריבער איז‬ ‫‪23‬‬

‫וצ ‪ -‬ע‬ ‫הגליון ‪.‬‬ ‫וראה שטם ‪ -‬ק שם על‬ ‫הן ' ‪.‬‬ ‫קרבו מחה‬
‫‪.‬‬
‫מדוע חידשו דרשה חדשה ולא כבתו כ שמפורש‬
‫שנאמר במנחה ‪ ,‬וע " פ המבואר‬ ‫מ ‪ .‬קרכז ‪.‬‬ ‫הלימוד‬
‫י‪ ) 2‬במנתות שם הונא רק לענין יין ושמז וכר ‪ -‬ש‬
‫‪.‬‬
‫וראה חידושי‬ ‫‪. 52‬‬ ‫לקמן כפנים י " ל ‪ ,‬ראה הערה‬
‫משאנץ ‪ -‬אמאי אין מתנדביו שנים יין ושמז ולבונה‬
‫הרשב ‪ -‬א למנחות כ ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫עצים ‪ ,‬וכנראה כוונתו ע ‪ -‬ד מ ‪ -‬ש כמלבי ‪ ,‬ם ולפי ' ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ ) 25‬תענית פ ‪-‬ד ס " ה ‪.‬‬ ‫יין ‪,‬‬ ‫יש ללמוד לנונה ועצים במ " מ מן‬
‫נוסה לזה גם בהנוגע לשמז מסיים שם‬ ‫‪) 22‬‬

‫אינה‬ ‫היכא דמנחה‬ ‫וכי‬ ‫כ‪. 1‬‬ ‫אתרת‬ ‫תנדה‬ ‫קרצן‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫והתנש קרבו מלמד שמתנדביו שמן כו ' מאן שמעת‬ ‫‪.‬‬
‫[ ש‪1‬תפ‪1‬ה ‪ . . ' 13‬ותשמט שהי גם לזעה רב ' ‪ .‬וגס‬ ‫לי ' כי ' רבי כו ' א " ל אי תניא תניא ‪ , ,‬שגם ר ‪ -‬פ הודד‬
‫דמנח‪1‬ת כ‪' 1‬‬ ‫[ החש משאנץ שם כ ‪ .‬אדא למזגי ‪.‬‬ ‫'‬ ‫לזה ‪ -‬ראה חוד ‪ -‬ה אי תניא שם ‪.‬‬
‫[ ‪11‬נת‪1‬‬ ‫‪1‬ח‪71‬י‬ ‫כ‪. " 1‬‬ ‫[ ין‬ ‫מח ( ד‬ ‫אין‬ ‫אמאי‬ ‫תימא‬ ‫‪.‬‬
‫ולכן גם את " ל שהדרשא בתו " כ כשם שאין‬ ‫‪) 21‬‬

‫דבר ‪ .‬רב ‪.‬‬ ‫רק ע " פ‬ ‫( ‪7‬המ‪ [ 7‬י ‪ -‬ס )‬ ‫שנים מביאיו מנחה נדבה כך איז מביאיז כו' עצים ‪.‬‬
‫י ‪ -‬ל דוה שצריך קתיצה ‪7‬דטת‪1‬‬ ‫הכאורה‬ ‫‪71‬פ ‪1 ,‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫אינו אליבא דרבי ‪ ,‬הרי דעת רבי מפורש ( מנחות‬ ‫‪.‬‬
‫בכלל ‪.‬‬ ‫הוא מציון שא ן שייך [ הס שחיטה כבקרבנות‬ ‫‪.‬‬ ‫קד ‪ ,‬ב תו ‪ -‬כ שם לפג ‪ -‬ז פרק ח ‪ ,‬ב ) ‪ ,‬לא סילק הכתוב‬ ‫‪.‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪71‬א זפ שה א‬ ‫[)‬ ‫יג ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫( קמיצה במקום שחיטה ( ‪1‬בח ם‬ ‫( ובחוד ‪ -‬ה נפש ( זנחיס ה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אלא מנחה שנאמר נפש‬
‫עצים‬ ‫רכי‬ ‫לדעת‬ ‫דהרי‬ ‫צ‪-‬ע‬ ‫אב‪7‬‬ ‫מזחה ‪.‬‬ ‫כקרה‬ ‫שבזה נכלל עצים ‪.‬‬ ‫)‬ ‫דממך ע "מ שכתב ‪ .‬קרבנו ‪.‬‬ ‫סע ' ב )‬

‫‪7‬מד ‪1‬ה‬ ‫רק התנחה ‪ .‬ואש ‪.‬‬ ‫הגשה ‪ ,‬שזהו‬ ‫טע‪ ( 1‬ין‬ ‫לדעת‬ ‫סע " ב )‬ ‫וראה תוד ה לדברי רבי ( מנחות כ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ינ ‪,‬‬ ‫[‬ ‫[ר‬ ‫[‪7‬‬ ‫ל ‪ .‬א ‪ .‬כהש ‪" .‬‬
‫(ך)‬ ‫תשחה וראה מזחוח‬ ‫רבי חידושי הרשב "א שם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ל ותקיש ‪7‬ה‪ 1‬למנחה‬ ‫‪ :‬ה‪1‬א ‪.‬‬ ‫[)‬ ‫ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫גרן‬

‫למטחיקה ‪ % .‬י ‪. ,‬‬ ‫‪1‬מ‬

‫צר ' ו נעל‬ ‫‪",‬‬ ‫[‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ם ‪ .‬ושם ‪1 . .‬כ ‪ ,‬מ ‪1‬יהש תפ ' ‪ 1‬מ [ ‪ ,‬א ן‬ ‫ר‪7‬ר ‪- .‬‬ ‫אח‬ ‫‪,-‬‬ ‫‪,.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬ט‪ 71‬שינניים [ ר ‪ -‬ג שם ‪ :‬א ) ‪ ( .‬ר ' דא אמר ב ' גז רין‬ ‫‪ . 1‬דדיהס‬ ‫‪..‬‬
‫י‬
‫[‪7‬‬

‫‪71‬א‬ ‫דייתי ‪. .‬‬ ‫שיטורא כמה‬ ‫בה ‪,‬‬ ‫הי‪3‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דא קא‬ ‫‪,‬‬ ‫[ ‪'1‬‬
‫כשותפות ‪ . .‬אתי‬ ‫‪1‬שמ‪ 1‬כצם כו ' ) ‪ .‬זז [ די ר‪3‬י שהד מן‬
‫‪,‬‬
‫‪ ( 7 [ 1‬דבשם אשי יקר ' [ ה [ ‪ 7‬כאים‬
‫כ‪.‬‬ ‫‪7‬רב ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שם כ ‪ .‬כ ( שטמ ‪ -‬ק אוח ט ) דגם‬ ‫[ [ רש ‪, -‬‬ ‫‪3‬אה ‪ ( 3‬ד [ ה‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫תאך [ י ‪ [ -‬וו ‪7 77 1‬ה‪ [ 1‬שם טד תה שכ‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ושירי אותן עצים ככהנים ‪ . -‬ולא כבתוד ה‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫גי‪1‬רי‪ . 1‬ב‬ ‫‪1‬לכ‪7‬‬ ‫( דריהם‬ ‫‪7[7‬‬ ‫דאב ‪. .‬‬ ‫הדרשה‬ ‫המא‬ ‫ש ( ' ~‪-‬‬
‫‪ .‬לאכ"מ ‪.‬‬ ‫‪ ) 3‬דהשריים קרבי ] לעצמן‬ ‫לדב‪ ( ' . 1‬שם כ ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬כ‪171‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‪7‬אץז ‪1 -‬‬ ‫‪1‬ראר שם בהקמט‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫[‬ ‫( דביהם‬
‫‪25‬‬ ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫ייקפא‬ ‫לקוטי‬

‫רש " י איז מפרש איל דער משנה ‪ , '0‬שז‬ ‫איל ספר " היד " ז‪8‬גט דער רמב " ם ‪: 16‬‬
‫איל דעם טשג וושס די " כהנים והעם‬ ‫ה"‬ ‫קרבן העצים ‪ ,‬זמן קבוע‬ ‫למשפחות‬
‫" ומהו‬
‫מתנדבים להביא עצים והיו מקריבים‬ ‫משפחות לצאת ליערים‬
‫קרבן אותו היום ואפילו היו עצים הרבה‬ ‫להביא עצים למערכה ויום שיגיע לבני‬
‫למערכה היו אלו מתנדבין ומקריבין‬ ‫משפחה זו להביא העצים היו מקריבין‬
‫באלו ט ' זמנים " ‪ .‬פון פרש " י איז משמע‬ ‫עולות נדבה וזהו קרבן העצים וה " להם‬
‫לכאורה ‪ ,‬ווי דעת הרמב " ם אין דעם ‪8 ,‬ז‬ ‫כמו יו" ט ואסורין בו בהספד ותענית‬
‫ניט די עצים זיינען געווען דער קרבן ‪,‬‬ ‫ובעשיית מלאכה ודבר זה מנהג " ‪-‬‬
‫נשר מיהשט מקריב געווען ‪ 8‬בשזונדער‬ ‫ד ה ‪8‬ז " קרבן העצים " משנט ניט ‪8‬‬ ‫‪. .‬‬
‫קרבן (אין ? וזשמענה‪8‬נג סיט די) עצים‬ ‫‪8‬ז אינעם זמן וולס‬ ‫עצים ‪ ,‬ניר‬ ‫קרבן פון‬

‫במ 'א "‬ ‫מפרש‬ ‫איז‬ ‫ער‬ ‫ווי‬ ‫און‬ ‫‪-‬‬ ‫זיי השבן געברשכט די עצים " למערכה "‬
‫השבן זיי געברשכט " עולות נדבה " און די‬
‫לצורך‬
‫להם ימים‬
‫למקדש‬ ‫עצים‬
‫שקבוע‬ ‫להביא‬
‫ישראל‬ ‫שנה של‬ ‫"בכל‬
‫משפחות‬
‫עולות ווערן ‪$‬נגערופן " קרבן העצים "‬
‫המערכה ומביאין קרבן עצים עמהן " ;‬ ‫‪ -‬דער קרבן ( פון עולת נדבה ‪ -‬וואס‬
‫רש "י איז שבער ניט מפרש ( ווי דשם סוט‬ ‫מ 'השט געברשכט ביום הבאת ) העצים‬
‫דער רמב " ם ) וושס פשר ‪ 8‬קרבן מיהשט‬ ‫( צוליב די עצים )‪.‬‬
‫דעמשלט געגרשכט ‪.‬‬ ‫מסביר ‪ " :‬שהיו‬ ‫דער ריטב "א י‪ 1‬איז‬
‫לדעת‬ ‫א)‬ ‫פשרשטיין ‪:‬‬ ‫מען‬ ‫ד‪8‬רף‬ ‫מבערים במזבח בפני עצמו מן העפים‬
‫פון‬ ‫)‬ ‫הרמב " ם (און אויך לדעת רש "י‬ ‫שהתרבו ( שהתנדבו ) ' י וזה ה " קרבן‬
‫וושנעט ווייס מען שז " קרבן העצים " ‪-‬‬ ‫העצים ‪ ,‬וכן אמרו כו' ששני גיזרין היו‬
‫קרבן צוליב‬ ‫מיינט ( ניט כפשוטו ‪ ,‬נער ) ‪8‬‬ ‫קרבין עם תמיד של בין הערביים וזהו‬
‫נדבת העצים ‪ -‬מען געפינט דשך טז די‬ ‫‪8‬ז‬ ‫מוכיח כי קרבן עצים ממש הוא " ‪-‬‬
‫עצים למערכה ווערן שנגערופן קרבן ‪,‬‬ ‫שליין השט מען מקריב געווען‬ ‫די ם‬
‫עם‬ ‫זשגט‬ ‫שליין‬ ‫רמב " ם‬ ‫ווי דער‬ ‫‪8‬לס קרבן "‬ ‫‪.‬‬
‫'‪.‬‬ ‫‪1‬‬‫במפורש‬
‫ב ) לאידך גיסא ‪ ,‬לדעת הריטב ' א ‪8‬ז די‬
‫(‬ ‫י‬ ‫עצים שליין זיינען געווען ‪ 8‬קרכן‬
‫אויפן מזבח ‪ -‬צ " ע ‪ :‬עס שסחט דשך‬ ‫‪.‬‬
‫מהלכות כלי המקדש ה * ט וכ " כ במאירי‬ ‫פיו‬ ‫‪) 26‬‬

‫במפורש שז די עצים השטיז געברשכט‬ ‫‪.‬‬

‫ר " י מלוניל לחזנית שם וקרבו‬ ‫מ ‪-‬ד ‪ .‬בפ "‬ ‫תענית שם‬
‫העצים י ‪ -‬ל שאותו המתנדבים להביא עצים למערכה‬
‫ווייל " לח מפאו עצים בלשכה ועמדו אלו‬ ‫בו " ‪.‬‬ ‫היו רגילין להביא קרבן בהמה בו ביום‬
‫והתנדבו משלהם וכך התנו נביאים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫במשנה תענית שם ( בו ‪ ,‬א ) בשם י א וראה‬ ‫‪) 27‬‬

‫שם )‬ ‫פי ' ר ‪ -‬י מלוניל שם ( כסובא במלאכ ‪ -‬ש תענית‬

‫תשעה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫תענית בו ‪ ,‬א ד ‪ -‬ה‬ ‫‪) 30‬‬
‫כ ‪ .‬ל‪.‬‬ ‫שהתרכו ' ובהגהות‬ ‫‪.‬‬
‫מקריביו ‪,‬כו ' ‪.‬‬
‫בריסביא נדפס‬
‫שלא היו‬ ‫ומל)‬
‫‪28 -‬‬

‫וכשינוי ל ' קצת ברשע על‬ ‫א‪.‬‬ ‫מגילה ה ‪,‬‬ ‫‪) 31‬‬ ‫הג" שהתנדבו" ‪.‬‬‫‪.‬‬ ‫שם‬
‫שם ‪.‬‬ ‫הרי ‪ -‬ף מגילה‬ ‫‪ ,‬קרבו‬ ‫‪) 34‬‬ ‫ובאוצה " ג תענית ‪ -‬תשובות ( ע '‬ ‫‪) 29‬‬
‫מהלכות מעה ‪ -‬ק ‪ ,‬ובבס ‪ -‬מ שם מציין‬ ‫רפחד‬ ‫‪) 32‬‬ ‫עטים חבמים תקנוהו כמה ששנו חכמ ' הרי עלי עצים‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬בסיפרא פ ‪ -‬ט ‪.‬‬ ‫מלמד‬ ‫קרבו‬ ‫ותניא‬ ‫גזירים‬ ‫משני‬ ‫יפחות‬ ‫לא‬
‫קרבן‬ ‫וראה גבורת ארי תענית במשנה ד " ה ‪.‬‬ ‫‪) 33‬‬ ‫שמתנדביז עצים וכמה שני איריס וכו ' והגורלות‬
‫עצים * דהקשה עמ ' ש הריטב ' א " וכן אמרינן כו '‬ ‫‪.‬‬
‫הפלנו על קרבו העצים ‪ -‬וראה פני משה לירושלמי‬
‫ששני אריז היו קריבין עס תמיד של בין הערביים '‬ ‫שקלים שם בחי ' דברי הירושלמי מתניתא פליגא על‬
‫דהא ב ' גזרי עצים חוב הם לתמידים ולא נדבה כו ' ‪,‬‬ ‫ר ‪ -‬י לקמן הערה ‪, 48‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫י‬ ‫ויקיא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪24‬‬

‫די עצים זיינען ( לפי דעת רבנן ) ניט קיין‬ ‫שביניהן כו ' " ‪ -‬און וויבשלד שז די סיבה‬
‫קרבן גמור ‪ ( ( 9‬ווי לדעת רבי ) ' ‪.‬‬
‫‪0‬‬ ‫פון דער נדבת עצים איז געוועז דחס‬

‫וי " ל שז אין דער מחלוקת צווישן רבי‬ ‫עצים‬ ‫קיין‬ ‫געוועז‬ ‫ניט‬ ‫ס ' איז‬ ‫וולס‬
‫און די רבנן ‪ -‬גייען זיי לשיטתייהו ‪,‬‬ ‫למצו‪ -‬כה ‪ ,‬דטרף מען דטך זטגן ‪8‬ז אין‬

‫מטס מען געפינט בכ " מ איו די מחלוקת‬ ‫דער " מתנדבים‬ ‫איז ב‪8‬שטטנען‬ ‫דעם‬
‫פון רבי ובר פלוגתי ‪ ,‬ובפרט מיס רבנן ‪:‬‬ ‫משלהם" ‪.‬‬

‫‪ 8‬לשון אין דער תורה טדער אין דברי‬
‫חז " ל ( ועד " ז בל ' בנ "א כדלקמן ) ‪ -‬צי‬
‫דשם ווערט געטייטשט דוקא ‪ :‬א ) כפשוטו‬
‫ממש ‪ ,‬ב ) ובכל הפרטים ‪ ,‬שדער דשם קען‬
‫‪.‬‬‫מיינען נ‪8‬ר ‪ 8‬טייל ‪ ,‬טדער ‪ -‬איין פרט‬
‫ובנדו " ד ‪ :‬לדעת רבי ‪ ,‬וויבשלד מ ' ‪-‬‬
‫לערנט ‪ 98‬פון " קרבן מנחה " שז עצים‬
‫קרבןמ" און " מתנדבים עצים " ‪,‬‬
‫ובפרט שז‬
‫" מקרי‬
‫' געפינט ‪ 8‬פסוק " קרבן‬
‫העצים " י‪ , 4‬זשגט מען כפשוטו ‪ -‬טז די‬
‫עצים שלייז זינען ‪ 8‬קרבן און ‪8‬ז זיי‬
‫השבן דעם דין קרבן בכל הפרטים ; און‬
‫דעריבער לערנט רבי ‪8‬ז די עצים דטרפן‬
‫השבן מלח הגשה וכו ' ‪8 ,‬לע פרטים ווי ‪8‬‬
‫כפשוטו ‪,‬‬ ‫מנחה י * ‪-‬‬
‫לויס די רבנן שבער ‪ ,‬הגם ‪8‬ז מען‬
‫מלמד‬ ‫" קרבן‬ ‫טפ‬ ‫לערנט טטקע‬
‫שמתנדבים עצים " און דער פסוק רופט‬
‫זיי ‪8‬ז " קרבן העצים " ‪ ,‬איז ד‪8‬ס ניט‬
‫ג ) לדעת רש " י ‪ -‬וולס פשר ‪ 8‬קרבן‬
‫?‬ ‫"‬ ‫ה‪8‬ט מען מקריב געווען אויפן מזבח‬
‫ה דער ביאור בזה ‪ :‬לדעת רבנן וולס‬ ‫‪.‬‬
‫לערנען ‪8‬פ פוז "קרבן ‪ -‬מלמד‬
‫שמתנדביו עצים " ‪ ,‬געפינט מען בכללות‬
‫צוויי שיטות בנוגע דעם דין וגדר פון‬
‫עצים רבינו גרשום י‪ 3‬ז‪8‬גט ‪ " :‬וקסבר‬ ‫‪.‬‬
‫תנא קמא דאותן גזירין קריבין להכשר‬
‫הקרבנות על המערכה " " ' ‪ .‬און שזוי איז‬
‫אויך משמע פון לשון הרמב " ם איו‬
‫פיה " מ י ' ‪ " :‬לפי שהכרחי להביא בכל יום‬
‫שני גזרין נוספים על המזבח לא פחות‬
‫השלט ‪,‬‬ ‫כו ' " י ‪ .‬דער ראב " ד " ' שבער‬ ‫(‬ ‫מכך‬
‫שז לדעת רבנן השט מען די עצים מקריב‬
‫קרבן‬ ‫געווען בפ " ע ; ‪ -‬סיאיז שבער מובן ‪8‬ז‬
‫אויך לשיטת הראב " ד ישל מען זלגן ‪8 ,‬ז‬
‫צלה ‪ -‬ב האריכות בפרש " י תענית יב ‪ ,‬א‬ ‫גם‬ ‫‪34‬ן‬

‫מכריח ‪ 8‬חידוש גדול טז עצים זיינען ‪8‬‬ ‫אמרינן המתנדב‬ ‫‪ ,‬במס ' מנחות‬ ‫ד " ה שיו " ט דמסי ' ם‬

‫קרבן ובבל הפרטים ‪ ,‬נשר דיו צו מחדש‬ ‫עצים לא יפחות משני גזירין ועצים סעוניז קמוצה‬

‫זייז שז זיי פ‪8‬רמאגן איין פרט פון ‪8‬‬

‫ב)‬ ‫נפק ' מ שם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫טעוניו הגשה כו ' דלכאורה א ) למאי‬
‫ג)‬ ‫דעת רבנו ‪.‬‬ ‫זהו לפי דעת רבי ולא כהלכתא ‪-‬‬
‫שנוגע להפי ' דקרנו העצים הו " ל לפרש‬ ‫אתיל‬
‫במשנה תענית ( בו ‪ ,‬א ) בפירוש עזיז קרבו העצים ולא‬
‫ב‪.‬‬ ‫יאה תוד ' ה מלמד מנחות כ ‪ ,‬סע ‪.‬‬ ‫‪1%‬‬ ‫בדף יב ‪ ,‬א ששם הוא דרך אגב לעניו התענינו בו ולא‬
‫‪.‬‬
‫בראב " ד שם לדעת רבנו הבאין בפ ' ע ילפינו‬ ‫‪) 40‬‬
‫השלמנוהי ( ת " ב שחל בשבתן מפני שיו " ט שלנו‬‫‪-‬‬
‫להו מעצים הבאים עם הזבח כו ' אבל עצים דאינהו‬ ‫בהלכות ודיני תענית ‪.‬‬
‫גופייהו איקרי קרבז כיון דכתיב במזהה קרבן מנחה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫למנחות קו ‪,‬‬ ‫‪1 (5‬‬

‫לעצים כו " ‪ .‬וראה ק ‪ -‬א שם ‪.‬‬ ‫ומגילה )‬ ‫וראה ירושלמי שקלים ( ובתענית‬ ‫‪) 36‬‬

‫‪.‬‬
‫ובשטמ ‪ -‬ק מנחות עה ‪ ,‬ג שם ( אות א ' גליוז ) רבי כו '‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫שם במכשייי קרבן ‪ ,‬ובמפרשים‬ ‫‪.‬‬
‫ויש לה קדושת הגוף דאילו רבנו איו לה קדושת‬ ‫לפנינו‬ ‫וברפושים‬ ‫ק‪8‬פאח‪.‬‬ ‫ב " ה בהוצאת‬ ‫ו '‪13‬‬
‫הגוף ויכול לפדותה ‪ ,‬אבל לרבי הוי קדושת הגוף‬ ‫בשינוי לשון ‪.‬‬
‫ממש כמו מנחה ‪ . -‬ובחוד ‪ -‬ה יצאו ( שם כא ‪ ,‬א ) דלרבי‬ ‫‪. .‬‬
‫בפירושו לתוש הג ל מגיז שהיחיד מתנדב‬ ‫‪) 38‬‬

‫ופיגול ‪.‬‬ ‫יש בעצים משום נותר‬ ‫רשע‬ ‫וראה קרבו אהרן שם ‪ .‬ולהעיר מלשון‬ ‫‪.‬‬ ‫עצים ‪.‬‬
‫‪. 15‬‬ ‫לעיל הערה‬ ‫ראה‬ ‫‪141‬‬ ‫עצ '‬ ‫של‬ ‫‪ ,‬תקרובת‬ ‫קרבן ויעצים ‪-‬‬ ‫נחמי ' שם‬
‫ג‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל ראה לעיל הערה ‪ 24‬לדעת ר‬ ‫‪142‬‬ ‫המערכה למזבח ' ‪.‬‬
‫‪27‬‬ ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫ויקרא‬ ‫לקוטי‬

‫ט ' משפחות און ‪8‬ז צוליב דעם זאל דער‬ ‫קרבו ‪ -‬זח ווערן פשרברענט אויפן‬
‫טשג זען " כמו יו "ט ואסורין בו בהספד‬ ‫מזבח ‪ ,‬ווי ‪ 8‬קרבן ‪ ,‬אדער לדעת הראב " ד ‪,‬‬
‫ובתענית כו '" ‪ :‬די עצים זיינען דיך נשר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪8‬ז מיאיז זיי מקריב בפ ' ע אויפן מזבח ' *‬
‫‪ 8‬הכשר קרבן און סו " ס איז מען זיי‬
‫בנדו " ד ‪:‬‬‫ו ‪ .‬עפ " ז איז אויך מובן‬
‫מנדב לצבור י * ‪ ,‬היינט ווי קען מען זאגן‬
‫וויב‪8‬לד דער רמב " ם פסק ' נט ווי די רבנן‬
‫‪ -‬איז אפילו שז מ ' זשל זשגן ‪ 18‬די עצים‬
‫שהרי עצי המעיכה לקרבנות ( גם דשל‬ ‫‪) 47‬‬
‫‪8‬לייז בריינגט מען אויפן מזבח ( כדעת‬
‫וחסדי דוד‬ ‫צ ‪ -‬ל של צבור כמיש במל " מ‬ ‫יחיד )‬
‫הראב "ד ) * * ‪ ,‬וויב‪8‬לד שבער שז זיי זיינען‬
‫וראה מנחות‬ ‫משפחות‪.‬‬ ‫בהט '‬ ‫‪)9‬‬ ‫הערה‬ ‫( דלעיל‬
‫ניט קיין קרבן גמור ‪ ,‬איז ניט מסתבר ‪8‬ז‬
‫כא ‪ ,‬ב ואילך ‪ ,‬הביא עצים כו ' משל‬ ‫יחיד )‬ ‫( בקרבז‬
‫א ‪ ,‬ח ( פ " ו ‪ ,‬ה )‪ ,‬ב ‪ ,‬יג ( פי‪ -‬ד ‪ ,‬ה ) ‪.‬‬ ‫צבור תו ' כ ויקרא‬ ‫‪.‬‬ ‫צוליב דעם זאל דער טשג זיין כמו יו " ט‬
‫ספיה (וראה שם רפוד דשקליס ) ‪.‬‬ ‫רמב ‪ -‬ם הל ' איסוימ‬ ‫ואסורין בו בהספד ובתענית ' * ‪-‬‬
‫לח ‪ -‬מ שם פ ‪ -‬ו ה ' ב ‪ .‬ולפי התוספתא שקלים פ "ע ‪ ,‬ג‬
‫ובפרט נ‪8‬ך ‪8‬ז ווי ס'איז משמע השלט‬
‫שהובא בחוד ‪ -‬ה מלמד ( מנחות כ ‪ ,‬ב ) יחיד המנדב‬
‫עצים לדעת רבנז מוסרו לצבור ‪ ,‬ראה מפרשים‬
‫דער רמב " ם ‪8‬ז דשם וושס " מתנדבים‬
‫לתוספתא שם ‪ .‬וכז תפס הרב המג " במל " מ ( פיד‬ ‫עצים " מיינט נשר למערכה ( און אויך‬
‫‪.‬‬
‫שקלים ה " ו ) בזה שמתנדבים עצים ולפיז י " ל‬ ‫מהל '‬ ‫דשם איז מספיק אויף צו רופן זיי‬
‫שזהו גם כוונה הרמב ‪ ,‬ם ברפי" ד ובפט " ו מהל '‬ ‫‪ ,'6‬איז דשך שוודאי שוועד צו‬
‫מעה " ק שם ‪ .‬ועס ז מובן בפשטות מש ‪ -‬כ כפט ' ז הי ‪ -‬ג‬ ‫‪.‬‬ ‫" קרבן " )‬
‫זלגן ‪8‬ז די נדבת עצים למערכה איז‬
‫שם ‪ -‬ואם רצה להביא דמי עצים יביסו ‪ ,‬ראה ברכת‬
‫דאס געווען דער " קרבן העצים " פון די‬
‫הזבח למנחות ק ‪ ,‬ב ‪ ,‬חסדי דוד לתוספתא שקלים שם‬
‫וראה מכתבי תורה שם ‪ .‬ושם ‪ ,‬דגדר‬ ‫במ " ע ) ‪.‬‬ ‫( נדסס‬
‫כלל"‪ .‬עישש ‪.‬‬ ‫קרבן עצים הרמב ' ם לא ס " ל‬
‫ולפיז צ " ל שהחידוש דרבנן מלמד שמהנדבים‬ ‫‪3‬א יעוז ימתוג דגרי הגמרא ישם כ ‪ ,‬ב ) ‪ :‬מאז‬
‫עצים הוא ‪ :‬א ) דמהני מסירה לצבור ‪ ,‬וכמ " ש הרמב * ם‬ ‫רבי ‪ ,‬וראה תוד ' ה‬ ‫שמעת לי ' דאמר עצים אקרי ם‬
‫הר " ז נקרא‬ ‫ב)‬ ‫ה 'זי‪.‬‬ ‫פ " ח מהלכות כלי המקדש‬ ‫בסופו ‪.‬‬ ‫מלמד‬
‫וכיו ‪ .‬ב ) ‪.‬‬ ‫שהוא התנדב קרבן ( ולא רק נדבה לבדה " ב‬ ‫ראה מל ‪ -‬מ הל ' כלי המקדש שם ‪ :‬דע " כ לא‬ ‫‪) 44‬‬

‫שלבז כתבו הרמב " ם ברסי " ד מהל ' מעה " ק ‪ ,‬נוסף על‬ ‫בעינז שיהיו משל צרר אלא במה שהוא צורך‬
‫דיז הנ " ל בהלכות כלי המקדש ‪ ,‬ונוגע להדיז דאבל‬ ‫למזבח אבל כל שיש צורך במערכה יכול להתנדב‬
‫‪.‬‬
‫אינו משלח קרבנות כל שבעה אפ " עצים ( רמב ם‬ ‫להביא עצים כמו כל קרכז נדבה וכמ " ש רבינו ריש‬
‫אף שלס " ז צע " ק‬ ‫התא ‪.‬‬
‫)‬ ‫הלכות ביאת המקדש פ " ב‬ ‫‪.‬‬
‫ובמנ ח‬ ‫יג ‪ .‬ועיי" ש ‪.‬‬ ‫פי ‪ -‬ד ופי " ו מהל ' מעה " ק דיז‬
‫דברפהד מהלכות מעה " ק כתבו ביחד דמתנדב או‬ ‫מצוה רפה בסופו דפלוגתת רבי ורבנז אם עצים הם‬
‫או לבונה בס ‪ -‬ע או שמן בפ * ע או‬ ‫הן בפוע‬ ‫נודר‬ ‫קרבן החנו במתנדב עצים למזבח לא עצי המערכה‬
‫עצים למערכה ‪ ,‬ובז כללם יחד לעניז הדיז דאבל‬ ‫מעה " ק ‪.‬‬ ‫בהל '‬ ‫הרמב " ם‬ ‫וכזפ‬ ‫כו'‪.‬‬ ‫רק להקריבם‬
‫בהלכות ביאת המקדש שם ‪ .‬ובאחרונים הבטוו ראי '‬ ‫‪.‬‬
‫וכוונתו בפשטות למ " ש שם פט " ז ההג וראה הערה‬
‫מזה ( מס ‪ -‬ש הרמשם אבל אינו משלח עצים ‪ .‬ועוד )‬ ‫‪ .46‬ד‪. 4‬‬
‫אבל‬ ‫המערכה ‪.‬‬ ‫שהוא דיז קרבן בפגע על‬ ‫שסגל‬ ‫וראה פני משה‬ ‫הנ "ל ‪.‬‬ ‫משא " כ להמלחה‬ ‫‪) 45‬‬

‫להעיר דמצינו שייכות היחיד גם בקרבנות צבור‬ ‫‪.48‬‬ ‫‪.‬‬

‫לירושלמי שקלים שם לקמן הערה‬
‫ממש ‪ ,‬וכבמחצית השקל דאף דנעשית לגמרי ממון‬ ‫ראה רמב " ם פחד מהל ' מעה ‪ -‬ק מה ‪ -‬א ‪ ,‬או‬ ‫‪) 46‬‬

‫צבור בכ " ז בקש משה יקרח טז ‪ ,‬סו ‪ ,‬כמדב ‪ -‬ר‬

‫פייח ‪ ,‬י ‪.‬‬ ‫ובכס " מ שם‬ ‫עצים למערכה מפני שהז כקריז ‪-‬‬
‫פרשא שם ) אל תפז אל מנחתם " שיש להם חלק כו '‬ ‫‪.‬‬ ‫בסיפרא פיט ‪ -‬ובפיט מהלכות ביאת המקדש ה " ה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וא ‪ -‬כ לא יפלא‬ ‫בהערה ) ‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪.‬‬
‫( ראה סה ‪ -‬מ תשי א ע '‬ ‫והמסדר שני גזרי עצים על המערכה ה " ה כמקטיר‬ ‫‪.‬‬
‫איברים וחייב מיתה שהעצ ' ם קרבן הוא ‪ , -‬ומשנה מל '‬

‫הנ ‪7 -‬‬ ‫מגסה‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה יו שומי שקוים חעניח‬ ‫‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫כ)‬

‫‪.‬‬
‫דעת ר ‪ -‬י ) דהוי עבודה תמה אבל לא כתבו לגבי‬
‫‪.‬‬
‫הגמרא ( יומא כד ‪ ,‬ב צויין בכס " מ ( וראה שם כז ‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫שק‪ . 7‬ם שם ‪.‬‬ ‫מד ‪ -‬ת ושעה ‪ -‬מ הוכנת‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫במפרשים‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עצי המערכה בכלל וראה מ ‪ -‬ש בפיה " מ מנחות‬
‫‪7‬ך ‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫(‬ ‫ד ‪ -‬ה שאפיק‬ ‫נח ‪ .‬א ‪.‬‬ ‫גבו ‪ -‬א תענית‬ ‫וראה מכתבי תורה מכתב קמו ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ויקרא י‬ ‫לקוטי‬ ‫‪28‬‬

‫און סוחיז קיין קושיא ניט וושס טז‪8‬‬ ‫‪8‬ז צולים דעם זשל עם זיין " כמו יו " ט‬
‫‪8‬נגערופן‬ ‫רמב " ם )‬ ‫קרבן ווערט ( לויטן‬ ‫ואסורין בו בהספד ובתענית " ביי דער‬

‫קרבן ) ניט די עצים‬

‫כעטש שז‬‫דער‬ ‫קרבן זיינען‬
‫העצים " (‬ ‫"שליין‬ ‫משפחה " ‪ .‬דעריבער לערנט דער‬
‫‪ -‬וושרום‬ ‫רמב" ם ‪8‬ז " ויום שיגיע לבני משפחה זו‬
‫וויבשלד שז דער רמב " ם פסק ' נט ווי די‬ ‫להביא העצים היו מקריבין עולות נדבה‬
‫חכמים דרני ‪ ,‬כנ" ל ‪ ,‬שז מליעז טייטשן‬ ‫וזרז קרבן העצים ו ( מהאי טעמא ) ה"‬
‫אויך ניט כפשוטו ממש ‪ ,‬עד " ז אויך בש‬ ‫בהספד‬ ‫בו‬ ‫ואסורין‬ ‫יו "ט‬ ‫כמו‬ ‫להם‬
‫ובתענית ובעשיית מלאכה " ‪ -‬מצד די‬
‫עילית‬
‫ניט‬ ‫עס (‬
‫מיינטנשר )‬
‫‪ -‬קרבן ‪,‬‬
‫העצים " שלס‬
‫כפשוטו ; עצים‬
‫" קרבן‬
‫זיינען ‪ 8‬קהבן‬ ‫וולס‬ ‫"'‬ ‫נדבה‬ ‫עולות‬
‫( צוליב )‬ ‫צוזשמען‬ ‫קומען‬ ‫נדבה וושס‬ ‫גמור " ‪. ,‬‬
‫העצים יי ‪.‬‬
‫[ ולדעת הרמכ" ם איז אויך קיין קושיא‬ ‫ולהעיר מתוס ' רפ " ד דפסחים מירושלמי‬ ‫ד‪.‬‬ ‫כנדו ‪.‬‬
‫ניט וושס די ט' משפחות הקבן געברשכט‬ ‫א ‪ -‬כ קרבו תמיד שהוא לכל ישראל כו ' יהא בכל יום‬ ‫‪.‬‬
‫( וראה‬ ‫בו "‬ ‫תמיד‬ ‫שאני‬ ‫ומשני‬ ‫במלאכה‬ ‫אסור‬
‫די עצים בשותפות ‪ ,‬ווקלים די עצים‬
‫בב ‪ -‬ז ‪ .‬ואכ ‪ -‬מ ‪.‬‬ ‫ועצ ' ע‬ ‫וש‪ -‬נ ) ‪.‬‬ ‫מפענצ ‪ -‬פ פ ‪ -‬ד סיב וט ‪ -‬ד ‪,‬‬
‫זיינען דאך געווען נ‪8‬ר למערכה און ניט‬
‫אכל להלני משה בירושלמי שקלים שם‬
‫קיין קרבן ‪ ,‬ובמילא קען מעז זיי ברייבגען‬ ‫‪) 48‬‬

‫מביא הירושלמי ראי ' לדעה א ' דהעצים למערכה לא‬

‫הוי מכשירי קרבן כ ‪ -‬א גופו של קרבן ולכן אסור‬
‫בהספד ותענית ודוחה ת " ב ‪ .‬ואולי כוונתו דהעצים‬
‫הם קרבן יחיד ולכן הוי כגופו של קרבן וכפי '‬
‫שהביא עמו עולת נדבה ‪ ,‬ואי צ לכתוב זה בפירוש‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫הראב ד לתו כ ופשטות דברי הריטכ " א הנ " ל אבל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כיוו שבא בהמשך להלכה שלפנ ז ועפ " ז מובן מש ‪ -‬כ‬ ‫ב מדובר בעצים ( שבאו במקום עצים‬ ‫י" ‪.‬‬ ‫דוחק הוא ‪,‬‬
‫ולא כל ' הירושלמי‬ ‫במערכה ‪.‬‬ ‫עצים או גזרים‬ ‫‪.‬‬ ‫שבלשכה ‪ ,‬היינו ) למערכה ‪ ,‬וכ " כ בשע ‪ -‬מ הל ' שקלים‬
‫( פסחים פ ד ה ‪ -‬א ‪ ,‬הגיגה פ ‪ -‬כ היד ‪ -‬צוייז ככסחן‬ ‫‪.‬‬ ‫שם בסופו דלר ' אחא לרבנן בירושלמי שם באים‬
‫עצים ‪7‬מ‪1‬בח וגיורים למערכה ‪ :‬בירושלמי העצים‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עצים משל יחיד והיינו קרא דנחמ " ‪ .‬ולפי ' הק " ע דאף‬
‫הם‬ ‫העצים‬ ‫גם‬ ‫וברמב " ם‬ ‫ומגבח‪.‬‬ ‫( קרבן )‬ ‫הם‬
‫היו ‪ -‬י‬ ‫לקרבנות צבור התנדבו אלו ולכן נשאר‬
‫( אף‬ ‫‪.‬‬
‫לשרכה ולפ ‪ -‬ז מה שכ ' עוה פ ‪ -‬ודבר זה מנהג '‬ ‫‪.‬‬ ‫גי ' ופירושים‬ ‫שם ‪ .‬יכמה‬ ‫תק ' ח‬ ‫וראה‬ ‫לדורות ‪.‬‬
‫ולהמל מ מובן‬ ‫‪.‬‬ ‫זהו אותו הדיז דה ' ט ‪.‬‬ ‫שלכאורה‬
‫מפרשי הירושלמי‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ששק‬ ‫וראה‬ ‫בירושלמי ‪.‬‬
‫היינו בנוגע אחיד ‪ .‬ולהעיר‬
‫שבכמה‬ ‫בפשטות )‬
‫ה ‪ .‬ד ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫במגילה פ ‪ -‬א‬
‫‪ ,‬ודבר זה מנהג ‪ . -‬וראה‬ ‫בהא‬ ‫דפוסים ליהא הסיוט‬
‫וב ‪ -‬כ במל ‪ ,‬מ הל ' כלי המקדש שם ‪ ,‬דהיו ‪ -‬ט‬ ‫‪) 49‬‬
‫וה ‪-‬י ‪.‬‬ ‫מעשה רוקח לרמכ ‪ -‬ם שם ה " ה‬
‫עצי‬ ‫שלהם ואיסור הספד ותענית לא הי ' מצד‬
‫וי " ל שלבז הביא ברפי " ד דמעה ' ק ( וכן בפ"‬ ‫‪) 51‬‬ ‫נדבה ‪.‬‬ ‫המערכה כ ‪ -‬א מצד העולות‬
‫הכ ' ולקרבו העליסי ולא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)) -‬‬ ‫המשניזח ( מנחות שם‬ ‫ם כה י ‪ ,‬אפילו‬ ‫‪. .‬‬ ‫במל * מ שם כתב דמ ' ש הרמב‬ ‫‪50‬ן‬

‫הכ ' " והגורלות הפלנו גו ' ‪ -‬שהובא בגמרא ‪ ,‬כי הכתוב‬ ‫יחיד שהתנדב עצים או גזרים במערכה אסור באותו‬
‫והגורלות הפלנו על קרבו העצים " הקרבן שם הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫היום בהספד ובתענית ובעשיית מלאמה ודגר זה‬
‫ויו " ד )‬ ‫עולות נדבה לדעתו ( הל ' כל' המקדש שם ה ‪ -‬ט‬ ‫לא מיירי כדמסר לצבור אלא הכוונה היא‬ ‫מנהג‬ ‫‪.-.‬‬
‫והוצרך להביא ראי ' שהעצים עצמם למערכה נק '‬ ‫‪.‬‬
‫שהתנדב עצים משלו כו ' ( כנ ל העהה ‪ ) 44‬יבול‬

‫קרבז ‪.‬‬ ‫להתנדב להביא עצים עמו כמו כל קרבן נדבה‬

‫וכמש רבינו ריש פי " ד ופי ‪ -‬ו מהל ' מעה ‪ -‬ק דיו י " ג‬

‫עיי " ש ‪ , -‬אבל ( נוסף על הנ " ל בהערה ‪ , 47‬שי ‪ -‬ל לדעת‬

‫לשון‬ ‫א)‬ ‫א‪ -‬מ ‪:‬‬ ‫לפי ‪-‬‬ ‫לצבור )‬ ‫הרמס ‪ -‬ם שמוסרו‬
‫משח עצים‬ ‫אי ( (‬ ‫אבל‬ ‫לעוין‬ ‫רש ‪ -‬י‬ ‫ראה‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫שמשמע‬ ‫כו ' ‪-‬‬
‫)‬

‫שהתנדב‬ ‫' היד‬ ‫(‬ ‫א‪7 ' 9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הרמב ‪ -‬ם‬
‫קרבן‬ ‫‪ . .‬המתנדב פצים מביא‬ ‫)‬ ‫סע ‪ -‬כ‬ ‫צט ‪.‬‬ ‫( ובחים‬ ‫‪.‬‬
‫שהחידוש הוא רק בזה שיחיד התנדב ולא חידוש‬
‫עמהן ‪. .‬‬ ‫בעצם העניו ‪ .‬כ ) הו ‪ -‬ל להביא כאן ראי ' ועצים איקרי‬

‫‪.‬‬
‫חיה ‪ -‬ח הזצאח קאפאח ‪ ,‬קרבן העצים ‪ -‬ו‪7‬פי " ן‬ ‫‪.‬‬ ‫י ')‬ ‫ק‪.‬‬ ‫קרבן כברפי‪ -‬ד ומעה ‪.‬‬
‫גר "‪.‬‬ ‫‪ .‬והגורלות ה‪79‬נו‬ ‫' להכ '‬ ‫‪ -‬ל שכוונהו‬ ‫כוונתו‬ ‫עצים‬ ‫שהתנדב‬ ‫ביחיד‬ ‫דגם‬ ‫י‪ -‬ל‬ ‫יאולי‬
‫‪29‬‬ ‫שיחות‬ ‫ר‬ ‫ויקרא‬ ‫לקוטי‬

‫יישם דערפוו גופא ‪ ,‬וולס ער ז‪8‬גט ‪8‬ז זיי‬ ‫נדבה‬ ‫עולות‬ ‫און‬ ‫;‬ ‫בשותפות י '‬ ‫אויך‬
‫השבן מקריב געווען ‪ 8‬קרבן און איז ניט‬ ‫בשותפות י‪. ] 5‬‬ ‫קומען ד‪8‬ך‬
‫מפרש וושס איז געווען דער קרבן ‪ ,‬י " ל‬ ‫ז ‪ .‬רש "י לבער ‪ ,‬וואס איז בפירושו‬
‫שז לדעתו ( ולפי פשוטן של קרא ומרז " ל )‬
‫(אויך על הש " ס ) ‪ 8‬פשטן ( ניט קיין‬
‫איז דער קרבן געווען פון די עצים‬ ‫פסקין ) * נ איז ער מפרש כפשוטו במקרא‬
‫גופא ‪6‬י ‪ 8 :‬חלק פון די עצים ווחם זיי‬ ‫ובש " ס ‪ " :‬קרבן עצים" איז ניט עצים‬
‫השבן מנדב געווען איז געווען למערכה ‪,‬‬
‫למערכה ‪ ,‬ווזירים זיי זיינען ניט קיין‬
‫און ‪ 8‬טייל ‪ -‬השבן זיי מקריב געווען‬ ‫קרבן ופשיטא ‪ -‬ניט בכל הפרטים ‪ :‬און‬
‫ממש י ' ‪.‬‬ ‫בתור קרבן‬
‫מהאי טעמא איז ער אויך ניט מפרש שז‬
‫עפ " ז וועט אויך זיין מובן דער הסבר‬ ‫נדבה‬ ‫עולות‬ ‫געווען‬ ‫מקריב‬ ‫מיהיט‬
‫הריטב " א ; " שהיו מבערים כמזבח כפני‬ ‫וושס‬ ‫וכיו " ב ( ווייל ( נוסף אויף רעם‬
‫( שהתנדבו )‬ ‫עצמו מן העצים שהתרבו‬ ‫ניט‬ ‫דים‬ ‫מ ' קען פרעגן מנה "מ ) איז‬
‫וזה מוכיח כי‬ ‫‪..‬‬
‫וזה הי ' קרבן העצים‬ ‫עצים " )‪.‬‬ ‫מתאים לפשטות הל' " קרבן‬
‫קרבן עצים ממש הוא ולא שאר קרבנות‬
‫און דעריבער זשגט ער בפירושו יי‬
‫שהיו מביאין באותו יום " ‪ -‬אויך לדעתו‬
‫ה‪8‬ט מען געברשכט די עצים למערכה ‪,‬‬ ‫והעם‬
‫מקריבים‬
‫הכהנים‬
‫עצים והיו‬
‫זמנים היו‬
‫הס 'להביא‬
‫מתנדבים‬
‫" באלו‬

‫ווי סיאיז משמע בפשטות הדברים ‪ ,‬ער‬ ‫קרבן אותו היום ואפילו היו עצים הרבה‬
‫קומט נאר שולל זיין ‪8‬ז ד‪8‬ס איז ניט‬
‫ומקריביו‬ ‫למערכה היו אלו מתנדביו‬
‫געווען קיין בשזונדער קרבן ( פון די סוגי‬
‫באלו תשעה זמנים " ‪8 ,‬דער ווי ער ז‪8‬גט‬
‫העצים‬ ‫" מן‬ ‫קרבנות הידועים ) ‪ ,‬נשר‬ ‫" שהיו‬ ‫‪8‬נדער משנה י ' ‪:‬‬ ‫אין דער‬
‫שהתרבו ( שהתנדבו ) " יי ‪ -‬פון ( ‪ 8‬טייל‬
‫משפחות של ישראל שקבוע להם ימים‬
‫פון ) די עצים וולס זיי האבן מנדב‬
‫בכל שנה להביא עצים למקדש לצורך‬
‫געווען פשר דעם מזבח " השט מען‬
‫המערכה ומביאין קרבן עצים עמהן " ‪-‬‬

‫גבורת ארי תענית שם סדיה קרבו‬ ‫ראה‬ ‫‪) 56‬‬ ‫ועפ " ז מובן בפשטות מה שהשמיט הרמב ‪ -‬ם‬ ‫‪) 52‬‬

‫כו ' או שמא אפילו עצים‬ ‫כדפרש " י עיקר‬ ‫‪.‬‬ ‫עצים כו '‬ ‫עצים ‪.‬‬ ‫בפי ‪ -‬ד דמעה ' ק ה " ב הדין ראין שנים מביאיז‬
‫כו' ‪. -‬‬ ‫הביאו‬ ‫וי ‪ -‬ל שלבז הביא הרמב " ם בפיה ‪ ,‬מ מנחות ( וכן‬
‫אבל אינו מפרס דיני קרבן עצים זה ‪ ,‬משא ‪ -‬כ‬ ‫ד‪) 5‬‬ ‫רבינו גרשום שם ) הכתוב ‪ .‬אדם כי יקריב מכם קרבן ‪.‬‬
‫בפרש ‪ -‬י תענית יב ‪ ,‬א מסיים ‪ -‬במס ' מנחות אמרינז‬ ‫ולא הכ' ‪ .‬קרבן‪ -‬שנאמר אצל ‪ -‬מנחה ‪.‬‬
‫כפרש ‪ -‬י ‪,‬‬
‫המתנדב עצים לא יפחוה משני גזיריו ועצים טעוניו‬ ‫וכמפורש כתו * כ ‪ ,‬כי הרמב * ם מפרש הסתם משנה‬
‫‪.‬‬
‫קמיצה טעוניו הגשה כו ' ‪ ,‬כי עפ ‪ ,‬ז ( שהוא קרבו‬ ‫עצים‬ ‫מביאיו‬ ‫וא ‪ -‬כ‬ ‫כת ‪ -‬ק ‪,‬‬ ‫אליבא דהלכתא ‪-‬‬
‫גמור ) יובן ביותר מה ש ‪ -‬לא השלמנוהו ( ת ‪ -‬ב ) מפני‬ ‫בשותפות ( כדלעיל הערה ‪ . ) 24‬משא ‪ -‬כ התו ‪ -‬כ דלמד‬
‫בפי ' דברי‬ ‫‪48‬‬ ‫‪.‬‬
‫שיו " ט שלנו הוא ‪ ,‬וראה לעיל הערה‬ ‫מקרבן מנחה ( מפרש הרמב ' ם ש ) הוא לדעת רבי‬

‫הירושלמי שם מלש הל ' כלי המקדש שם ‪ ,‬גבורת‬ ‫‪.‬‬ ‫ולדעתו כשם שאין שנים מביאיו מנחה נדבה כך איז‬ ‫‪.‬‬
‫כו ' ) ‪.‬‬ ‫ארי למס ' תענית שם ( יב ‪ ,‬א ד ‪ -‬ה דאמר ר ‪ -‬א‬ ‫מביאיו עצים ‪ ( -‬ודלא כנ ‪ -‬ל ( הערה ‪ ) 23‬דלרבי א ‪ -‬צ‬
‫עפ ‪ -‬ז מובז מש ‪ -‬כ המאירי בתענית במשנה קרבן‬ ‫לזה ) ‪,‬‬

‫עצים ‪ ,‬וגדולי הרבנים פרשו קרבן עצים נדרך אחרת‬ ‫‪ . 24‬ועוד ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מנחות קד ‪ ,‬ב תו ‪ ,‬כ ( הנ ‪ -‬ל הערה‬ ‫‪) 53‬‬

‫‪.‬‬ ‫כו ' ‪.‬‬ ‫ה ‪,‬ב ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫רמב ‪ -‬ם שם רפ ג פי ‪ ,‬ג‬
‫המבואר בפנים אולי יש לקיים הגירסא‬ ‫עפע‬ ‫‪) 58‬‬ ‫וע ‪.‬‬
‫'‬ ‫כו ' אות א '‬ ‫יד מלאכי כללי רש ‪ -‬י‬ ‫‪) 54‬‬

‫‪.‬‬
‫שבדפוס שהתרבו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫במשנה תענית דמפרש גם הענין משא " כ‬ ‫‪) 55‬‬

‫וכן‬ ‫‪.‬‬ ‫שזהו שהביא הריטב ‪ -‬א‬ ‫( בדוחק )‬ ‫וי ‪ -‬ל‬ ‫‪) 59‬‬ ‫דמפרש רק‬ ‫‪) 38‬‬ ‫בהערה‬ ‫התל‬ ‫(‬ ‫בפרשיי לנחמי '‬
‫אמרו כו ' ששני גיזרין היו קרביז עם תמיד כו ' ‪-‬‬ ‫התיבות ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫י‪-‬‬ ‫ייקרא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪30‬‬

‫דים‬ ‫שותפות ‪ ,‬איז‬

‫נשר פשר‬ ‫אויפן מזבח ‪,‬‬ ‫עצים "‬
‫באופן של‬ ‫געווען ניט‬
‫" קרבן‬
‫קצת )‪.‬‬ ‫שדוחק‬ ‫י‪ ( 6‬אף‬
‫ח ‪ ,‬וי " ל כנ " ל ‪8 ,‬ז אין דער מחלוקת‬
‫פוז רבי סיט וי רבנן בנוגע צו קרבן‬
‫העצים גייען זיי יעדער לשיטתה בכ" מ‬
‫בש " ס ‪ ,‬ומהם ‪:‬‬
‫אין סדר זרעים ( מס ' ברכות ' ) "ק"ש‬
‫‪6‬‬
‫ככתבה דברי רבי וחכמים אומרים בכל‬
‫לשון " ‪ -‬רבי השלט ‪8‬ז דער חיוב פון‬
‫קריאת שמע ‪ ,‬ד‪8‬רף זיין גענוי מיט שלע‬
‫פרטים ווי די פרשיות שסייען אין דער‬
‫עצית " י‪. 6‬‬ ‫‪ " 8‬קרבן‬ ‫געווען‬ ‫‪%‬‬ ‫מקריב‬
‫( לדעת רש"י‬ ‫און לויס דעם איז מובן‬
‫יעדער יחיד בפ " ע‬
‫יהריטב " א ) ‪8‬ז אין די ט ' זמנים הלבז‬
‫טשקע יי משפחות מנדב געווען די‬
‫עצים אין טז אופן פון משפחה ‪ -‬שוחפות‬
‫און זיי השבן דטס געקענט טשן היות ‪8‬ז‬
‫ד‪8‬ס זיינען געווען נ‪8‬ר צוליב די עצים‬
‫למערכה שבער דשם וולס מיה‪8‬ט פון די‬ ‫‪,‬‬
‫עצים גענומען אויף מקריב זיין שלס‬
‫עצים ‪.‬‬ ‫יתגמא נקט י ‪ ,‬שמצינו הבאה קרבן ביחד עם‬
‫וי " ל שלבז הביא שני גזיריו עם תמיד של בין‬

‫תורה ‪ ,‬אויך אין פרט פון ‪ " -‬ככתבה " ‪.‬‬ ‫גזיריוכד ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫בבקר‬ ‫ב ' יומא‬
‫ראה‬
‫שחר ‪ ( ,‬כי‬
‫המערכת‬
‫תמיד של‬
‫לסידור‬
‫בהמשך עם‬
‫ערניים ולא‬
‫באים‬ ‫י‪,‬‬
‫די רבנן השלטן שבער ‪8 ,‬ז ס'איז‬ ‫ובפרש ' שם ד " ה כהאי פליגי ‪ .‬ומי שזכה בתרומת‬ ‫‪.‬‬
‫מספיק " בכל לשון " ‪ :‬מען דשרף ניט‬ ‫הדשז זכה בסידור המערכה וסדור שני גזרי עצים‬
‫השבן ‪8‬ז עם ז‪8‬ל זיין אויך " ככתבה " ‪,‬‬ ‫הערביים ‪.‬‬ ‫( שט בז ‪ ,‬ב ‪ .‬ושיג ) ) משא " כ דתמיד של ביז‬

‫נ‪8‬ר ט 'איז גענוג דשס וושס דער תוכן‬ ‫דיחיד‬ ‫עצים‬ ‫כדוגמת‬ ‫זה‬ ‫הרי‬ ‫ולפט‬ ‫‪) 60‬‬

‫הענין איז קריאת שמע ‪.‬‬ ‫שכפשטות ‪ -‬עצים‬ ‫‪, ) 50‬‬ ‫שבירושלמי הנ " ל ( בהערה‬
‫שמביא שניהם ‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫למזבח וגיורים למערבה ‪-‬‬
‫און כשטש ‪8‬ז די גמרא איז מסביר די‬ ‫העציב מביא למזבח כקרבן ‪ ,‬וגזרים למערכה ‪-‬‬
‫טעמים פון רבי ורבנן ‪ " :‬מ " ט דרבי אמר‬ ‫‪.‬‬
‫לצבור ( משא ‪ -‬כ דעת הרמב ‪ -‬ם ( הנ ‪ -‬ל שס ) עציס או‬

‫מאי‬ ‫ורבנן‬ ‫יהו‬ ‫בהווייתן‬ ‫והיו‬ ‫קרא‬ ‫אסור בהספד ותענית ומלעשות בו‬ ‫‪.‬‬ ‫גזר ' ם ' ) ‪ ,‬ולכן‬
‫וראה קרבז העדה פסחים שם‬ ‫ביום " ‪.‬‬ ‫מלאכה בו‬
‫קרא שמע בכל לשון‬ ‫טעמייהו אמר‬
‫לשיטת "‬ ‫שאתה שומע " ‪ ,‬איז שכער די‬ ‫ועפ ‪ -‬ז הרית כדעת רכי‬ ‫תנא והדר מפרש‬ ‫(‪ -‬לר‬ ‫‪.‬‬ ‫כר ‪.‬‬
‫‪ -‬פ ) במנחות ד עצ ' ם צריכין עצים " יראה פרש " י‬ ‫‪.‬‬
‫הנ " ל די סיבה פשרווטס רבי נעמס שן‬ ‫‪.‬‬
‫שם ( כ ‪ ,‬ב ) יביא עצים אחרים להסיקז ‪ ,‬ושם ( קו ‪ ,‬כ )‬ ‫‪.‬‬
‫דווקא דעם דרש פון " והיו " און די רבנן‬ ‫תורה‬
‫הל ' הר‬‫‪.‬‬
‫מכתבי‬ ‫להעיר) ‪ .‬וראה‬
‫דבירושלמי‬ ‫קרבנות "‬ ‫בתחלתו ‪.‬‬
‫כשאראבל‬ ‫הקדש‬ ‫‪-‬מכ '‬
‫בעצי‬
‫קמח‬

‫בכל לשון וכו' " ‪.‬‬ ‫‪ -‬דעם דרש פון " שמע‬ ‫'‬
‫עלי עצים כו ' " ‪ .‬ובתוד ‪ ,‬ה מלמד מנחות ( כ ‪ ,‬ב ) ‪ ,‬הא‬
‫און חזוי איז אויך מובן פון דעם וואס‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫דפליג הכא כו ' היינו כשאמר הרי עלי כו ' עצים א‬

‫די גמרא איז ממשיך " למימרא דסבר‬ ‫בו " ‪.‬‬ ‫אבה כדתניא בתוספתא‬ ‫‪,‬‬
‫אבל צ ע אם יש לפרש כן באוצה " ג ( הובא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪61‬ן‬
‫רבי רכל התורה כולה בבל לשון נאמרה ‪,‬‬
‫דאי ס " ד בלשון הקודש נאמרה והיו‬
‫ע‪.‬‬ ‫דשם משמע שהי ' רק קרבן בפ ‪.‬‬ ‫‪) 29‬‬ ‫לעיל הערה‬ ‫‪,‬‬
‫רק מה שצריך להשמיענו בקרבו‬ ‫דכ '‬ ‫‪.‬‬
‫אכל ' ל‬
‫‪.‬‬
‫דכתב רחמנא למה לי איצטריך משום‬ ‫ופז‬ ‫היא ] ‪.‬‬ ‫העצים משא ‪ -‬כ עצים למערכה פשיטא‬
‫דכתיב שמע למימרא דסברי רבנן דכל‬ ‫ד‪) 2‬‬ ‫השני דמי מלוניל ( הנ " ל הערה‬ ‫לפי '‬ ‫לאידך‬
‫התורה כולה בלשון הקודש נאמרה ‪ ,‬דאי‬ ‫‪..‬‬ ‫משמע שהי ' יק עצי המערכה‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,.‬‬

‫זה‬
‫שאיו‬
‫מגילה שם " יצא‬
‫‪.‬‬
‫להרי ‪ ,‬ף‬
‫‪.‬‬
‫פרשיי‬
‫דנדבה היא ושל יחידים ‪ ,‬ובריטב " א הג ' ל‬
‫ראה‬ ‫‪2‬ל‬
‫עט‬
‫ב) ‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫‪-,.‬‬ ‫' ן ( ‪1‬נ‬

‫‪.‬‬
‫'לני ג ‪ .‬יי‬
‫נין היו ; ] רב‬

‫‪. ,‬‬
‫ג‬

‫‪ ; -‬ניד מ ‪ .‬ש נפיה מ הוחנה ק ‪ .‬ר פרש ‪ -‬שם כ ‪ .‬ב ‪.‬‬

‫(‬ ‫ש‬
‫חציי הקייק‬
‫[‬ ‫כת‬ ‫ש‪, . -1‬‬
‫‪.‬‬
‫'ק‬

‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‪1‬א ‪.‬‬

‫דלו ‪,‬‬

‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫תמיד‬

‫קרבן עציט יו ‪ -‬ט ( אלא ) לכל א ' וא ' ביומו ‪ . -‬אבל‬ ‫י‪-‬‬ ‫שטמ ‪ .‬ק שם א ( ] ‪ . 1‬ראב ‪ .‬ך [ פ ' לחן ‪ -‬כ שם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫משפחה ‪.‬‬ ‫בפשטות כוונתו " כל א " י ‪ -‬כל‬ ‫ב ‪,,‬‬ ‫הק ( ‪-‬‬ ‫דנ( צ ' ( ‪1‬‬ ‫דא ‪.‬‬ ‫הבא‬ ‫(‬ ‫(‬ ‫כזונח‬ ‫דאל‬ ‫משמע ‪,‬‬

‫'ג ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪) 63‬‬ ‫כבפנ ‪ .‬ס ‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫‪,‬‬ ‫מ לעד החסררה‬ ‫‪.‬‬ ‫עצ‬ ‫ש;‬ ‫‪, ,‬‬
‫ח ' ( וד ו‬
 ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫ויקרא‬ ‫לקוטי‬

‫יוד ‪ .‬שזוי געפינט מען אויך בנוגע‬ ‫דכתב‬ ‫שמע‬ ‫לשון נאמרה‬ ‫בכל‬ ‫ס "ד‬
‫צום לשון ודעת בנ "א אין סדר נשים ‪:‬‬ ‫איצטריך משום דכתיב‬ ‫רחמנא ל" ל ‪.‬‬
‫והיו " ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪8 .‬ז די עצם מברח איז מכריח‬
‫מעכשיורבידמיכל האומר על מנת כאומר‬
‫"אמר‬
‫ופליגי רבנן עלי " ‪8 ,‬ז‬
‫‪69‬‬
‫לויס רבי ‪8‬ז קריאת שמע דשרף זין‬
‫איינער זשגט ‪ ,‬לדוגמא ‪ " ,‬הרי זה גיטך‬ ‫" בכל‬ ‫ככתבה ' ‪ ,‬און לויט די רבנן ‪-‬‬
‫"לשון‬
‫ע "מ שתתני לי מאתים ווו " ‪ ,‬איז וי לויט‬ ‫' ; און דער לימוד פון די פסוקים ‪,‬‬
‫רבי " מגורשת מעכשיו" ‪ ,‬און לויט די‬
‫‪70‬‬
‫איז נאר צו בשוו‪8‬רענען און שולל זיין‬
‫רבנן ווערט זי מגורשת נשך דעם ווי זי‬ ‫די משמעות הפכית פון רעם צווייטן‬
‫גיס די מאתים זוז ‪-‬‬ ‫פסוק‬ ‫‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫שיטת רבי איו ‪ ,‬שז בשעת סיאיז דש‬ ‫אין סדר מועד ( מס ' סוכה " ) ‪:‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫דיבור און ‪ 8‬מעשה בפועל וולס ער סוט‬
‫אומר כל סוכה שאין בה ארבע‬
‫אמות על‬
‫" רבי‬
‫איצא ( כעטש דערביי זשגט ער " על מנת "‬ ‫ארבע אמות פסולה וחכ " א‬
‫פון ‪ 8‬שפעטערדיקן תנאי) ‪ ,‬נעמס מען‬ ‫אפילו אינה מחזקת אלא ראשו ורובו‬
‫הפרטים ‪ ,‬די‬ ‫ובכל‬ ‫כפשוטו‬ ‫‪18‬‬ ‫דשס‬ ‫כשרה " ‪:‬‬
‫מעשה טוט ער ‪ 08‬גלייך איצט נשר ער‬ ‫שסייט " בסוכות חשבו‬ ‫‪6‬‬ ‫תורה '‬ ‫אין‬
‫איז מוסיף " על מנת " ‪ -‬שז זי ז‪8‬ל דער ‪-‬‬
‫שבעת ימים * זשגט די גמרא " טז עם‬
‫נ‪8‬ך מקיים זיין די פעולת התנאי ; און‬
‫דשרף זיין " תשבו כעין תדורו " ‪ -‬השלט‬
‫דעריבער זחט ער ‪ ,‬שז " כל האומר על‬
‫רבי שז דער " תשבו כעין תדורו " דשרף‬
‫וויולט געזאגט‬ ‫מנת " איז פונקט ווי ער‬ ‫זיין כפשוטו ובכל הפרטים י‪ , 6‬און דער ‪-‬‬
‫" מעכשיו " ‪.‬‬ ‫פ‪8‬ר ד‪8‬רף די סוכה השבן ד " א על ד " א‬
‫די רבנן השלטן ‪8 ,‬ז מיקען ניט מחדש‬ ‫כעין תדורו ממש פון ‪ 8‬בית ; די חכמים‬
‫זיין ( מוסיף זיין ) " מעכשיו " ‪ -‬כעטש שז‬ ‫האלטו ‪ ,‬שז עס מוז ניט זיין " כעין תדור ( "‬
‫בלי החידוש וועט די מעשה און די‬ ‫כפשוטו ובכל הפרטים ‪ ,‬נטר עס איז‬
‫אמירה ניט זיין כפשוטם ‪ ,‬און דעריבער‬ ‫גענוג " כעין תדורו " אין דעם פרט וושס‬
‫זלגן זיי ‪8‬ז דער גט איז חל ערשט‬ ‫זי איז מחזקת ראשו ורובו ‪ 8 -‬דירת‬
‫שפעטער יי ווען זי איז מקיים דעס‬ ‫ארעי און עס קען ד‪8‬רטן זיין ישיבה ‪-‬‬
‫תנאי ‪2‬י ‪.‬‬ ‫‪8‬ז‬‫תשבו ‪ , 66‬מען דשרף שבער ניט השבן‬
‫אויך דער בנין הסוכה זשל זיין " כעין‬
‫א ‪ .‬וש ‪ ,‬נ ‪.‬‬ ‫גיטין עד ‪,‬‬
‫שתקיימי‬ ‫ע ‪-‬מ‬ ‫גט‬ ‫יהא‬ ‫מעכשיו‬ ‫‪.‬‬
‫דה ק‬ ‫‪.‬‬
‫‪) 69‬‬

‫‪) 70‬‬
‫תדורו " ‪.‬‬
‫כאומר ‪,‬‬ ‫התנאי " ‪ -‬פרש " י שם ד " ה‬
‫יש לפרש ( בדוחק עכ " פ ) גם לדעת ר " י‬ ‫וכן‬ ‫‪) 71‬‬

‫דהכל מודים באומר על מנת כאומר מעכשיו דמי‬ ‫‪.‬‬

‫לא נחלקו אלא כמהיום ולאחר מיתה ' ‪ ,‬דלרבי הוי‬
‫מעשה נתינת הגט נגמר מיד משא ‪ -‬כ לרבנו איו‬ ‫אמור כג ‪ ,‬מב ‪ .‬ולהעיר מבעל העיטור הל '‬ ‫‪) 65‬‬

‫מעשה נגמר מיד ‪ -‬ראה חודיה אדמיפלגי ( שם ‪,‬‬ ‫שם )‬ ‫סוכה‬ ‫שלמה‬ ‫חשק‬ ‫בהגהות‬ ‫( הובא‬ ‫סוכה‬
‫ע"ב )‪.‬‬ ‫דשלשתן ב " ש וב " ה ורבי מקרא אחד דרשו בסוכות‬
‫וברמב ‪ -‬ם שפסק בקרבן העצים ( ובהשאר‬ ‫‪) 72‬‬ ‫כו' ‪.‬‬ ‫תשבו‬
‫וכתב ד ‪ -‬כל האומר על מנת כאומר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הנ ל ) כרבנו‬ ‫שם כח ‪ ,‬ב ‪ .‬ובמשנה שם ‪ -‬כל שבעת הימיב‬ ‫‪) 66‬‬

‫מעכשיו דמי ‪ ( -‬הלכות אישות פ ‪ -‬ו הי " ז ) בפשטות י ‪ -‬ל‬ ‫ארעי ' ‪,‬‬ ‫אדם עושה סוכתו קבע וביתו‬
‫כי ס ‪ -‬ל כריי דלא נחלקו בזה ‪ ,‬ורק בהיום ולאחר‬ ‫בעינן ‪.‬‬ ‫וראה שם ז ‪ ,‬ב דדעת רבי דדירת קבע‬ ‫‪) 67‬‬

‫הי ‪ -‬ד )‬ ‫מיתה ובזה הרי פסק ( הלכות גירושיו פיט‬ ‫‪ ) 68‬ראה שם ג ‪ ,‬רעוב לימא רבי היא ולח רבגז‬
‫מגורשת ‪. -‬‬ ‫הרי זו ספק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כף אפילו רבנו מודו כו '‬
 ‫שיחות‬ ‫‪.‬‬ ‫ייקפא י‬ ‫לקוטי‬

‫" לשימת " "‬ ‫יב ‪ .‬עפ " ז י " ל שז דעם‬ ‫שן דער " לשיטתי " פון רבי און‬ ‫יא ‪,‬‬
‫הנ " ל פון רבי און די רבנן געפינט מען‬ ‫די רבנן געפינט מען אויך ביים ש‪- 5‬‬
‫אויך אין די מחלוקת וואו ניט די רבנן ‪,‬‬ ‫לערנען אייז ענין פון ‪ 8‬צווייטן בגז " ש‬
‫ניר ‪ 8‬יחיד איז דער בר פלוגתא פון רבי‬ ‫'י) ‪:‬‬ ‫‪ -‬אין סדר נזיקין ( מס ' סנהדרין‬
‫( ‪8‬ז דער בר פלוגתא פון רבי גייס לפי‬
‫הקדש ) השט‬
‫רבי‬ ‫אין איינער‬
‫בשעת‬
‫במזיד‬ ‫הזיד געוועו‬
‫במעילה (‬ ‫"מועל‬
‫שיטת רבנן אין די מחלוקת הנ " ל ) ‪:‬‬

‫" כלי‬ ‫‪6‬י ) ‪:‬‬ ‫אין סדר קדשים ( מס ' מנחות‬ ‫אומר במיתה ‪ ,‬וחכ " א באזהרה ‪ .‬מאי‬
‫שרת שעשאן של עץ רבי פוסל ורבי‬ ‫טעמא דרבי ‪ ,‬אמר ר ' אבהו גמר חטא‬
‫יוסף ברבי יהודא מכשיר במאי קא‬ ‫חטא מתרומה מה להלן במיתה אף כאן‬
‫מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי ור " י ברבי‬ ‫במיתה ‪ .‬ורבנן אמרי אמר קרא בו בו ולא‬
‫יהודה דריש ריבויי ומיעוטי‪ ,‬רבי דריש‬ ‫במעילה " ‪.‬‬
‫כללי ופרטי ועשית מנורת כלל זהב‬ ‫לויס רבי ‪ ,‬וויבשלד דער גשנצער דין‬
‫טהור פרט מקשה תיעשה המנורה חזר‬ ‫פון מעילה ביי הקדש ווערט טפגע ‪-‬‬
‫וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא‬ ‫לערנט בגו " ש פון תרומה ‪ ,‬דשרף מען‬
‫כעין הפרט מה הפרט מפורש של מתכת‬ ‫שננעמען שז די תורה מיינט דעם לימוד‬
‫אף כל של מתכת ‪ ,‬ריב " י דריש ריבויי‬ ‫בפשטות ובכל הפרטים ‪ -‬אויך לגבי‬
‫זהב טהור‬ ‫ומיעוטי ועשית מנורת ריבה‬ ‫מיתה ; משא " כ לדעת רבנו ‪ ,‬כשטס ‪8‬ז‬
‫חזר וריבה‬ ‫מיעט מקשה תיעשה המנורה‬ ‫אויך לדעתם לערנט מעז טפ חטא חטא‬
‫הכל ומאי‬ ‫ריבה ומיעט וריבה ריבה‬ ‫מתרומה " ‪ ,‬און דערפטר איז לט טז‬ ‫‪7‬‬

‫מיעט של‬ ‫ריבה כל מילי ומאי מיעט‬ ‫אזהרה ווען " הזיד במעילה " ‪ ,‬וויבשלד‬
‫חרס " ‪:‬‬ ‫שבער שז לפי שיטתם איז דער לימוד‬
‫ובכל‬ ‫כפשוטו‬ ‫דוקא‬ ‫לאו‬ ‫( בגז " ש )‬
‫לימוד‬ ‫‪8‬‬ ‫לדעת רבי ‪ ,‬וושס השלט ‪8‬ז‬
‫הפרטים ‪ ,‬השלטן זיי דעריכער אז‬
‫וריבוי איז ( וולס מער ) כפשוטו און אין‬
‫געפינענדיק ‪ 8‬מיעוט פון " בו " איז מען‬
‫וושס מער פרטים גלייך צו דעם ענין פון‬
‫וועלכן מען איז מרבה ולומד ‪ -‬איז‬
‫מיתה ' י ‪.‬‬ ‫ממעט " היד במעילה " פון‬

‫דריש כללי ופרטי יי ‪ ,‬וולס איז מרבה‬

‫ואף שדוכא בכ " מ לא כסדר‬ ‫א ‪ .‬וש ‪ .‬נ ‪.‬‬ ‫פד ‪,‬‬ ‫[ ‪)7‬‬

‫נ‪8‬ר " כעין הפרט " ‪ -‬דומים לפרט וי ‪.‬‬

‫היא‬ ‫ורבי‬ ‫קמא‬ ‫תנא‬ ‫בדברי‬ ‫ההסברה‬ ‫נזיקי‬
‫בסנהדרין ‪.‬‬
‫ריב "י וולס גייט בשיטת רבנן דרבי ‪,‬‬
‫ד " ה בו ‪.‬‬ ‫פרש " ' שם‬ ‫ראה‬ ‫‪) 74‬‬
‫‪8‬ז אויך ווען ‪ -‬ס 'איז דט‬
‫‪ 8‬דמיון אין א ~ ן‬
‫פרט וכיו " ב הסט עם ‪ 8‬שייכות און מען‬ ‫ה‬ ‫התוס ' ד ‪-‬‬
‫סיגה‬ ‫רבי דוז‬
‫דלדעת( לפר‬ ‫ב ‪ ,‬לריפ‬
‫מנחות קו ‪ ,‬א‬ ‫בזבחיפ) ‪ ,‬צא ‪,‬‬
‫טיל‬ ‫תניא תגש‬
‫)‬ ‫א'‬ ‫הי‬
‫קעו עס שנרופן בשם המקור ( כבענינינו ‪:‬‬ ‫ואוקי באתרה ולרבנן דון מינה ומינה ‪ ,‬ולכאורה זהו‬
‫היפר הנ ‪ -‬ל ‪ .‬אבל י ל ‪ :‬א ) דשם יש " גאתרא ' דיניו‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫משלו דמפורש דיני שמז לנסכ ם ( ועד " ז י " ל בתנופה‬
‫בזבחי שלמי צבור ( מנחות סב ‪ ,‬סעיא ) דלרב המנונא‬
‫ב ‪ .‬וש‪ -‬נ ‪.‬‬ ‫כח ‪,‬‬ ‫‪6‬ד )‬ ‫משא ‪ -‬כ כאן דבל דיז מעילה‬ ‫מינה ) ‪.‬‬ ‫פליגי בדוו‬
‫וראה שבועות ד ‪ ,‬ב ‪ .‬ושם ( ה ‪ ,‬רע ' א ) " בעלמא‬ ‫‪) 77‬‬ ‫בשמן הלימוד הוא‬ ‫ב)‬ ‫מתרומה ‪,‬‬ ‫בקדשים למדיו‬
‫‪.‬‬‫והכא כו ‪.‬‬
‫'‬ ‫( רבי )‬ ‫כללי ופרטי דריש‬ ‫צבורן ‪,‬‬ ‫מיתור תיבה ( או כנין אב כבזבחי שלמי‬
‫‪.‬‬
‫רמה פרש ‪ -‬י סוכה נ ‪ ,‬סע ' ב כלל שגי כו ' בא‬ ‫‪8‬ד )‬ ‫משא ‪ -‬כ כמעילה הוא גמש ‪ ,‬שהרי " ז כאילו נכתב‬
‫להוסיף עליו ודיך אם תוסיף עליו את הדומים‬ ‫ב)‬ ‫( כה ‪,‬‬ ‫ב "ק‬ ‫‪.‬‬
‫שסמ ק‬ ‫הלמד אצל המלמד ( ראה‬
‫לפרט כו ' והדורש בריבוי ומיעוט כו ' אהגי לרבויי‬
‫כל מילי דאלו דברים שהז כעיז הפרט לא איצטריך‬
‫מפרשי‬ ‫ראה‬
‫תלמודית‬ ‫נתן)) ‪ .‬אבל‬
‫אנציק '‬ ‫‪.‬‬
‫הר ‪ -‬מ‬ ‫אלא‪-‬ז‪-‬צ ק ‪.‬‬
‫בשםחק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מהראותיקו ‪,‬ד ‪-‬בה וברה‬
‫מנתוח‬

‫‪.‬‬
‫בערכו ‪ ,‬ועצ ע ‪.‬‬
‫‪33‬‬ ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫ויקוא‬ ‫לקוטי‬

‫מטהר ‪.‬‬ ‫מטמא ‪ ,‬רבי יוסי ברבי יהודה‬ ‫ריבויי‬ ‫‪9‬י‬ ‫איז דריש‬ ‫‪-‬‬ ‫העצים )‬ ‫קרבן‬
‫במאי קא מיפלגי‪ ,‬מ " ס אהל זרוק לאו‬ ‫ומיעוטי‪ ,‬וולס " ריבה כל מילי " ‪ ,'0‬אויך‬
‫שמ " אהל ‪ ,‬ומ " ס אהל זרוק שמי '‬ ‫די וושס ניט בדומה להפרט ' י ‪ ,‬ומיעט‬
‫אהל " י‪.8‬‬ ‫" פחות מכל‬ ‫י '‪ ,‬וושם איז‬ ‫" של חרס "‬ ‫ניר‬
‫לדעת רבי ‪ ,‬כדי ‪ 18‬אהל זשל חוצץ זיין‬ ‫בו " ד " ‪2‬י ‪.‬‬ ‫למלך‬ ‫אפ "‬ ‫הכלים ואינו ראוי‬

‫בפני הטומאה ‪ ,‬דשרף ער זיין גלייך צו‬ ‫יג ‪8‬ז ענין אין טהרות ‪ " :‬הנכנס‬ ‫‪.‬‬
‫‪ 18‬אהל ( ככל הפרטים ) ‪ ,‬וושס איז ניט‬ ‫לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל רבי‬
‫מיטלטל ** ‪ ,‬דעמשלט השט ער ‪ 8‬דין אהל‬
‫אויף ניט חוצץ זין ‪ :‬דטקעגן לשיטת‬
‫ריבדי ‪ ,‬הגם ‪8‬ז דשם איז ניט גלייך בכל‬ ‫בברייתא קמחתא דר ‪ -‬פ שם ‪ ,‬מר‬ ‫יי‬ ‫וכן‬ ‫‪) 79‬‬

‫הפרטים צו שן אהל ‪ ,‬וויב‪8‬לד שבער שי‬ ‫סבר מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של‬ ‫(ריביי‬
‫‪8‬‬ ‫עם איז גלייך אין דעם וושס דשם איז‬ ‫מתכת ומר ( רבי ) סבר מה הפרט מפורש דבר חשוב‬

‫מקום לעצמו ה‪8‬ט עס ‪ 8‬דין פון אהל און‬

‫(דוקא)" ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫אף כל דבר חש ב‬
‫לבריתא‬ ‫שם ( הרי"‬ ‫וראה גם המשך הגמרא‬ ‫‪) 80‬‬
‫ס ' איז חוצץ בפני הטומאה ‪ ,‬וכשיטת רבנן‬
‫‪.‬‬
‫אחריתי ) בגד ההיפך ‪ -‬ושל שבעה לן יעשה ואפי '‬
‫הנ " ל‪ .‬וטהור ‪.‬‬ ‫משום דדומה‬ ‫‪.‬‬ ‫שם‬ ‫( ובמרשע‬ ‫משאר מיני מתכות‬
‫לשל מקדש " ) ריי בר " י אף של עץ לא יעשה כדרך‬
‫( משיחת נ ' מנ " א השמ " ב‬
‫)‬
‫שהרי הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שעשו בית חשמונאי ‪ ( -‬ובפרש י שם ‪:‬‬
‫בו" ) ‪.‬‬ ‫כדרך‬
‫המנורה‬ ‫‪.‬‬ ‫הי " ח )‬ ‫‪.‬‬
‫וברמב ‪ -‬ם ( הל ' ביה ח פ ‪ -‬א‬ ‫‪) 81‬‬

‫וכו ' אלא מן המתכת בלבד ואם עשאום כו " ‪ ,‬ובכס ‪ -‬מ‬
‫סע' ב‪ .‬וש‪ -‬נ ‪.‬‬ ‫עירוביז ל ‪,‬‬ ‫נ‪) 8‬‬ ‫אף שבפשטות‬ ‫יהודה ‪. .‬‬ ‫שם ‪ ,‬ופסק רבינו כרץ ביר‬
‫א‪.‬‬ ‫ולדעת כמה ראשונים ( ר " ח עירוביז לא ‪,‬‬ ‫‪) 84‬‬ ‫דרץ שם ‪ ,‬ראה‬ ‫ע " פ ברייתא אחריתי‬ ‫י ‪ -‬ל דפסק כרבי‬
‫רשב א בשם הר ‪ -‬ח שם ‪ .‬ועוד ) פי ' אהל זרוק היינו‬ ‫‪.‬‬ ‫הר‬ ‫סק ‪ -‬ז ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫חק נחן מגחות שם פר ‪ -‬ח יו " ד ס " פר‬

‫שראוי להיזרק ממקום למקום ‪ ,‬אף שעכשיו מונח‬ ‫יו ‪ -‬ד סי ' רג‬ ‫( מהדו ‪ -‬ה )‬ ‫וראה נו * ב‬ ‫שם‪.‬‬ ‫המור ‪-‬‬

‫הוא ‪ .‬ומ " מ דעה רבי שאינו אהל כיוז שאינו קבוע‬ ‫בהגה ‪ -‬ה ‪.‬‬
‫במקום אחד כל הזמן כאהל גמור ‪ .‬וראה אנציק '‬ ‫יו ) פרש ‪-‬י מנחות שם ד ‪ -‬ה של חרס ‪ .‬וראה סוטה‬
‫פירושים ‪.‬‬ ‫תלמודית בערכו כמה‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫ויקרא‬
‫"‬
‫שז " אשר נשיא יחטא " קומט בהמשך צו‬
‫דער פריערדיקער מרשה " ואם כל עדת‬
‫ישראל " און עס מיינט כאילו ס ' וו‪8‬לט‬
‫דט געשטשנען " ואם אשר יחטא הוא‬
‫נשיא גו ' " " ב ) דער רמב " ן לערנט ‪8 ,‬ז‬ ‫‪.‬‬
‫דער לשון " אשר " ד‪ 8‬ה‪8‬ט דעם זעלבן‬
‫טייטש ווי דער וו‪8‬רט " כאשר ( נשיא‬
‫יחטא ) " ‪ -‬ווי ‪ ,‬לדוגמא ‪ " ,‬כאשר בא יוסף‬
‫אל אחיו " י ‪" ,‬כאשר כלו לאכול " ' וכיו " כ‪,‬‬
‫יישם ווייזט אויפו ענין הזמן ‪ -‬בשעת‬
‫דער נשיא יחטא ( " ויחסר ב "ף הדעת " )‪.‬‬
‫ואפילו נניח ‪8 ,‬ז לדעת רש " י זיינין די‬
‫יחטא‬ ‫נשיא‬ ‫" אשר‬ ‫פסוקי‬ ‫פון‬ ‫א‪.‬‬
‫ועשה אחת מכל מצות וגו ' " ‪ -‬און ער‬
‫ד‪8‬רף דערפ‪8‬ר ברענגען ‪ 8‬חטאת ‪ ,‬ווי‬
‫מבואר אין דער פרשה ‪ -‬איז רש " י‬
‫מעתיק די ווערטער " אשר נשיא יחטא "‬
‫און איז מפרש ‪ :‬לשון אשרי ‪ ,‬אשרי הדור‬
‫שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על‬
‫זדונותיו ‪.‬‬ ‫שגגתו ק " ו שמתחרט על‬
‫דער מקור פון רעם פירוש רש " י איז‬
‫דרשת רז " ל ( אין תורת כהנים‪ 2‬און אין‬
‫גמרא י ) ‪ ,‬און כשטש שז רש " י ' ס דרך איז‬
‫צו מפרש זיין נשר פשוטו של מקרא ‪-‬נ‬

‫פירושים הנ "ל ( וכיו " ב ) ניט גלשטיק ‪ ,‬און‬
‫דעריבער ד‪8‬רף מען אויך דעם פירוש‬
‫פון חז " ל ע " פ דרוש ‪ ,‬ה‪8‬ט שבער רש "י‬
‫געיטרפט ( פריער ) ברענגען ‪ 8‬פירוש‬
‫לסי פשוטו און דערנ‪8‬ך מוסיף זיין‬
‫ומדרשו " שדער " ורבותינו דרשו "‬ ‫"וכיו‬
‫" ב " ( שז " אשר " איז לשון " אשרי‬
‫כו ' " ) ‪ .‬פטרווטס ז‪8‬גט ער נאר דעם‬
‫פירוש " לשון אשרי " ‪ ,‬ועוד ‪ -‬ער איז‬
‫אפילו ניט מקדים ‪8‬ז ד‪8‬ס איז " מדרשו "‬
‫?‬
‫‪18‬‬ ‫ב ‪ .‬אפילו ‪8‬ז מ ' ז‪8‬ל שננעמען‬
‫דער פירוש אשר " לשון אשרי" השט ‪18‬‬
‫שרט בפשוטו של מקרא ‪ -‬איז ניט‬
‫מובן ‪:‬‬
‫איז ער מעתיק בפירושו די דרשות רז " ל‬
‫וועלכע זיינען מוכרח אין פשטות הכתו ‪-‬‬
‫בים ‪ -‬און טזוי איז עם בעניננו ‪8 ,‬ז‬
‫רש "י דטרף שנקומען צו דרשת רז " ל ( ווי‬
‫די גמרא ' איז מבאר דעם טעם הדרשה ) ‪:‬‬
‫וויב‪8‬לד דער פסוק איז משנה פון דעם‬
‫ווי עס דטרף שסייען בפשטות ‪ ,‬ווי דער‬
‫לשון ב‪ 8‬חטא פון " כהן המשיח " און פון‬
‫שסייטעדת ישראל " ‪ -‬וואס ד‪8‬רטן‬ ‫" כל‬
‫המשיח יחטא גו ' " ‪ " ,‬אם‬
‫הכהןישגו גו‬
‫ישראל‬
‫כל עדת" אם‬
‫וכיו " ב‬ ‫' " י און ד‪ 8‬ושגט‬
‫ער " אשר נשיא יחטא גו ' " ‪ -‬איז פון‬
‫דעט מוכח ‪8‬ז דש מיינט עס ניט כפשוטו ‪.‬‬
‫מידשרף שנער פשרשטיו ‪ :‬די פשטני‬
‫המקרא לערנען ד‪8‬ך איין איגעם לשון‬

‫א ) וולס ער איז מוסיף " אשרי הדור‬ ‫טייטשט ‪,‬‬

‫על‬ ‫כמה עזרא‬
‫פירושים‬ ‫דער רבן‬
‫יחטא "‬
‫נשיא א )‬
‫אשרהפשט ‪:‬‬
‫"דרך‬
‫כו ' " ‪ -‬פון וו‪8‬נען איז די הוכחה שז‬

‫כב ‪.‬‬ ‫פרשתנו ד ‪,‬‬ ‫‪)1‬‬

‫מלכות‬ ‫נתר‬ ‫גיתן‬ ‫ואשר‬ ‫כס‬ ‫‪1‬נרשנ " ם ‪:‬‬ ‫‪)6‬‬ ‫‪.‬‬
‫עה פ ‪.‬‬ ‫‪)2‬‬

‫בראשו ‪.‬‬ ‫בראשו כמו וכחה מלכות אשר נתו‬ ‫ה' ב‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫הוריות יוד ‪ ,‬ריש ע ב ‪ .‬ירושלמי שם מיג‬ ‫‪3‬ן‬
‫בג ‪.‬‬ ‫וישב לז ‪,‬‬ ‫;)‬ ‫אלא שברש ‪ -‬י הוא בשינויים‬ ‫תוספתא ב " ק פ ‪ -‬ז ‪ ,‬ב ‪- ,‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫מקץ מג ‪,‬‬ ‫‪)8‬‬ ‫‪. 32‬‬ ‫הג ' ל ‪ ,‬כדלקמז בפנים וכהערה‬ ‫מכל‬
‫צחות‬ ‫דרך‬ ‫להוריות שם ‪:‬‬ ‫להעיר ממאירי‬ ‫וי )‬ ‫וראה רשע שם ד " ה שאני ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫הודיות‬ ‫‪)4‬‬

‫אמרו ‪.‬‬ ‫‪ %‬ו' ‪.‬‬ ‫( ד ‪ ,‬כז ) ואם נפש‬ ‫יקמו‬ ‫וכן‬ ‫‪)5‬‬
 ‫‪35‬‬ ‫שיחות‬
‫לפ " ז איז אינגשנצן ניט מובן ‪ :‬פשר ‪-‬‬
‫ווטס איז רש "י משמיט דעם סיום פון‬
‫דרשת חז " ל ( " אם נשיא שלו " ) ‪ ,‬וולס‬
‫דערמיט דוקא איז מוסבר דער ענין פון‬
‫ברענגט בפי ‪-‬‬
‫וולס‪-‬רש "י‬ ‫רושוין ?הדור " ‪,‬‬
‫" אשרי‬
‫אויב ‪ 8‬בן עשר‬ ‫ואדרבא‬
‫ביאור ‪ ,‬על‬ ‫‪8‬‬ ‫למשנה וכו ' דשרף השבו‬
‫!‬ ‫בז חמש למקרא‬ ‫אחת כו " כ ‪8‬‬
‫ן‬ ‫ולהעיר ‪ -‬ס 'זיינעז דש מפרשים '‬
‫וושס זיינען מפרש דעם טעם פון " אשרי‬
‫הדור " ‪ :‬וויב‪8‬לד דער נשיא ( דער מלך )‬
‫איז מתחרט " על שגגתו " און " אינו‬
‫מתבייש לומר חטאתי " ‪ ,‬און ער ז‪8‬גט ניט‬
‫איך אומר חטאתי "‬
‫"גדול אני וחשוב אני‬
‫‪ -‬וושס ריס בשווייזט שז ער איז סו‬
‫עניו ושפל ‪ -‬דערפטר איז "אשרי‬
‫הדור " וולס זיי השבן ‪ 8‬נשיא וושס "אינו‬
‫מתנשא ואינו מתגאה " וואס צוליב דעם‬
‫וועט זיין מלכות השנעו ‪ 8‬קיים ‪-‬‬
‫תעמודי ‪,‬‬
‫אבער ע "ד הפשט ‪ -‬איז דשו ניט‬
‫מובן דער " אשרי הדור " ‪,‬‬
‫‪8‬ז דער ( עיקר ) אושר איז‬
‫( ניט בנוגע צו אנשי בורו ‪ ,‬נאר ) בשייכות‬
‫זיין‬‫צום נשיא ומלך ‪ ,‬שז דעמשלט וועט‬
‫מלכות השבעל ‪ 8‬קיום ‪ -‬פשרוושס איז‬
‫די הדגשה " אשרי הדור " ?‬
‫אייך ד‪8‬רף מעז פשרשטייז ‪ :‬א ) איז‬
‫די מאמרי רז " ל איז דער לשון " אשרי‬
‫הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על‬
‫שגגתו " ' י ‪ -‬רש "י איז לבער משנה‬
‫עפ " ז מובז שדוחק גדול לפרש ( כס ‪ -‬ש בדבקי‬
‫רש ‪ .‬י ‪.‬‬ ‫דוד ומנחה כלולה כאן ) שזוהי כוונת‬
‫י‪.‬‬ ‫גו ‪ -‬א בפרש ‪.‬‬
‫כ ‪ -‬ה בתו כ ‪ ,‬תוספתא וירושלמי ( ובירושלמי ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬הדור ‪. ) -‬‬ ‫תיבת‬ ‫וליתא‬ ‫‪-‬‬ ‫שלו‬
‫ובבבלי ‪ :‬שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו ( במקום‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ . ) ,‬ובבתיי כאז הלשון מביא קרבן חטאת ‪.‬‬
‫‪ -‬חטאת‬
‫ועד ‪ -‬ז הוא השינוי בין הבבלי תו ‪ -‬כ וירושלמי בהמשך‬
‫ה‬ ‫ייקפא‬ ‫לקוטי‬
‫צום‬ ‫( ניט‬
‫" אשרי" מיינט ד‪ 8‬בשייכות‬
‫דוקו ?‬ ‫נשיא המפורש בקרא ‪ ,‬נאר ) צום‬
‫ב ) אין וושס ב‪8‬שטייט דער אושר ‪,‬‬
‫דער גליק פקרן דור ווען דער נשיא איז‬
‫שגגתו כו ' " ?‬
‫" נותן לב להביא כפרה על‬
‫ג ) וולס חרז נוגע צום פשט ותוכן‬
‫הפרשה פון חטאת הנשיא דטס וולס‬
‫וכו ' " ?‬ ‫" אשרי הדור‬
‫ד ) אין די מדרשי חז " ל הנ " ל איז נ‪8‬ר‬
‫דעם " אשרי הדור כו ' " ‪ -‬ד‪ 8 4‬ביאור ‪:‬‬
‫אם נשיא שלו מביא קרבן צריך אתה‬
‫לומר מהו הדיוטי ( לערנען מפרשימיי ‪,‬‬
‫‪8‬ז ד‪8‬ס איז ) ‪ 8‬נתינת טעם אויף " אשרי‬
‫הדור " ‪ -‬וושרום בשעת דער נשיא‬
‫ברענגט ‪ 8‬קרבן אויף ‪ 8‬חטא ‪ ,‬לערנען‬
‫פון עם ‪ 58‬די אנשי הדור ( הדיוטות ) ‪,‬‬
‫בק " ו ‪ ,‬צו טען תשובה און ברענגען ‪8‬‬
‫קרבן אויף זייערע חטאים ‪,‬‬
‫" מלכותו‬ ‫‪ ,‬ז ) בפרשי ‪ :‬ולא אמר אשרי‬
‫סי ) בדברי דוד ( להט‬
‫הנשיא בזה דא ‪ -‬כ פשיטא שיש שבח לנשיא בזה ומאי‬
‫רבותי ' דנשיא אלא כו ' ( ועד ' ז כתב במנחה בלולה‬
‫וויבשלד‬ ‫כאז ) ‪ .‬אבל בפשטות מופז הרבותא דנשיא יותר מכל‬
‫‪.‬‬
‫אדם מכיון ‪ ,‬שאיז לבו כפוף ( לשוז רשי הוריות שם‬
‫ד " ה צריך ) וצריך להיות אצלו הרגש הרוממות‬
‫והנשיאות כמ " ש במפרשים ‪ ,‬וראה לקמז בפנים‬
‫( ולהעיר ממאירי שם ‪ :‬וכל שהוא בדרך זה אשרין‬
‫דורו) ‪.‬‬ ‫ואשרי‬
‫ג‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ועפ ‪ -‬ז מתורץ ג " כ מה שהקשה בגו " א כאן וא " ת‬
‫מאי שנא בנשיא דכתב ה " ה אחר אסריו בו ‪ ( , ",‬ומה‬
‫שתירץ ‪ :‬ואיז זה קשיא דאיז לומר אשרי לו בשביל‬
‫שחטא אבל אשרי הדור שהם לא חטאו ויש להם‬
‫נשיא אם הוא חוטא מתחרט על שגגתו ( וראה גם‬
‫‪ ,‬ע איזה אושר נמשך‬ ‫י‬ ‫שם ) ‪-‬‬ ‫באר שבע הוריות‬
‫מזה להדור שהנשיא מהחרט כו ' ואם לא זה שלמדין‬
‫ממנו ‪ ,‬כדלקמז בפנים מגמרא ) ] ‪.‬‬
‫י‪ ) 1‬ס " ה בהוריות שם ‪ . .‬ועד ‪ -‬ז בתו" כ ‪.‬‬
‫‪) 13‬‬
‫‪) 14‬‬ ‫ובירושלמי ‪ :‬נשיא שלו כו ' לא כל שכן ההדיוט ‪.‬‬
‫‪) 15‬‬ ‫‪ ) 12‬באר שבע להוריות שם ‪ .‬קרבז אהרז לתו‪-‬כ ‪.‬‬
‫שהנשיא‬ ‫אשרי‬ ‫פני משה ומראה הפנים לירושלמי שם ‪ .‬ועוד ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫כך אי אתה צך ך‬ ‫שיו‬ ‫כמאירי שע אס נשיא‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫ההדיוט‪.‬‬ ‫לשר שכן‬
 ‫שיחות‬ ‫ה‬ ‫ויקניא‬ ‫(‬ ‫לקוט‬

‫און אויך ‪ -‬מצד דעם ( זיין פריער ‪-‬‬ ‫להביאי‬ ‫לב‬ ‫נוחן‬ ‫בלשונו ‪:‬‬ ‫ומאריך‬
‫דיקן ) פירוש איז רשא מכריח ‪ ,‬שז דער‬ ‫?‬ ‫כפרמי על שגגתו‬
‫אושר ד‪( 8‬אשרי הדור ) מיינט ניט ווי‬
‫ב ) פשרוו‪8‬ס איז רש " י מעתיק פון‬
‫דער ( סיום ו ) ביאור הנ " ל ( מ " ב ) ‪8 -‬ז‬
‫פסוק נ‪8‬ר " אשר נשיא יחטא " ? דער‬
‫בשעת דער נשיא ברענגט ‪ 8‬קרבן " על‬
‫אושר איז ד‪8‬ך דערפטר וולס ער‬
‫שגגתו " לערנען זיך ‪8‬פ פון זיין הנהגה‬
‫ברענגט ‪ " 8‬כפרה על שגגתו " ‪ ,‬השט‬
‫ווזירים‬ ‫( הדיוטות ) ‪-‬‬ ‫אויך אנשי הדור‬ ‫רשא געדשרפט ברענגען דעם המשך‬
‫לפ " ז ווערט די שאלה ‪ :‬אויך פון כהו‬
‫פון צווייטן פסוק ( וואו ס ' רעוט זיך‬
‫המשיח דשרף מען זיך ‪98‬לערנען די‬
‫וועגן דעם קרבן וושס ער דטרף ברענ ‪-‬‬
‫הנהגה צו ברענגען ‪ 8‬קרבו לכפרה ‪ ,‬טש‬ ‫גען ) ‪8 ,‬דער עכ " פ מרמז זיין דעם המשך‬
‫פשרוו‪8‬ס איז דער " אשרי " מפורש דוקא‬
‫" וגומר " ' י ‪.‬‬ ‫מיס ‪8‬‬
‫ב‪ 8‬דעם נשיא און ניט פרימר ביים כהן‬
‫בש כהן‬ ‫‪-‬‬ ‫מזו‬ ‫ויתרה‬ ‫?‬ ‫המשיחי‬ ‫דער ביאור אין דעם ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫היפך‬ ‫איז מודגש דער‬ ‫המשיח‬ ‫בנוגע דעם פירוש " אשרי הדור‬
‫" לאשמת העם " ‪,‬‬ ‫שהנשיא שלו נותן לב כו ' " ‪ ,‬דשרף רש "י‬
‫‪8‬‬ ‫די הנהגה פון‬ ‫און כלטש טז י " ל ‪8‬ז‬ ‫ניט מקדים זיין שז ד‪8‬ס איז " מדרשו "‬

‫נשיא איז מער עלול צו פועל זין מ ' ז‪8‬ל‬ ‫וכיו " ב ‪ ,‬ווייל ער השט עם שוין פריער‬
‫זיך פון אים ‪8‬פלערנען ‪ -‬ווייל מה ‪ -‬ד‪8‬ך‬ ‫מפרש געוועז ‪ -‬אין זעלבן ענין ( פון‬
‫" אין לבו כפוף " ינ ער‬ ‫‪ 8‬נשיא ‪ ,‬וולס‬ ‫דעם פשרבונד פון דעם גטנצן פשלק‬
‫שסייט אין ‪ 8‬מצב כשמו פון התנשאות‬ ‫" אם הכהן‬ ‫חוטא ) ‪ .‬ביים פסוק "‬ ‫מיט דעם‬
‫הרמה והגבהה ( ובפרט אויף אנשי דורו ) ‪,‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫המשיח יחטא לאשמת העם " פירש "‬
‫און פונדעסטוועגז איז ער חוזר בתשובה‬
‫בו‬
‫הגדול‬
‫כשהכהזתלויין‬
‫הוא זה שהן‬
‫אגדה‬
‫ופיהעם‬
‫אשמת‬
‫ופשוטו‬
‫"חוטא‬
‫און מביא קרבן על שגגתו יי ‪ -‬איז דשך‬
‫עאכו " כ ‪8‬ז דטס דטרף זיין די הנהגה פון‬ ‫לכפר עליהם ולהתפלל בעדם ונעשה‬
‫שאר העם ‪ -‬הדיוטות ‪ -‬וולס בי זיי‬ ‫מקולקל " ‪ -‬ובמילא דשרף רש "י ניט‬
‫‪2‬י ‪.‬‬ ‫איז ניטל די תנועה פון התנשאות‬ ‫איבער ' חזר ' ן אויך ד‪8 8‬ז דשם איז‬

‫לבער ‪ ,‬לאידך גיסא ‪ ,‬איז ד‪- 8 8‬יתרון‬ ‫אגדה " ‪.‬‬ ‫" פשוטו לפי‬
‫אינעם ק " ו בנוגע ‪ 8‬כהו המשיח ‪ ,‬כהן‬
‫גדול ‪ :‬זייענדיק מובדל מעם מצד גודל‬
‫קדושתומ און אויך מצד זיין שטענדי ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הדרש‬
‫כ ‪ -‬ה ברוב הדפוסים ‪ .‬וכז בדפוס ראול וכמה‬ ‫"‬ ‫‪16‬ן‬

‫כתיי רש " ' ‪ .‬אבל בדפוס שני ובכמה כת ‪ -‬י ‪ :‬שהנשיא‬

‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫שלו מביא כו ' ועד ‪ -‬ז הוא בטור הארוד מפרש י אבל‬
‫שם ‪.‬‬ ‫להעיר מיפה מראה לירושלמן‬ ‫‪) 20‬‬ ‫הרמב ‪ -‬ו הביאו מתו " כ ‪.‬‬
‫פרש " י הוריות שם ‪,‬‬ ‫;‪)2‬‬ ‫‪ ) 17‬וכיה גם בדפוס שני ( ורמב ‪ -‬ז וטור החרוך‬
‫‪.‬‬
‫ראה משכיל לדוד בפרשץ ‪ .‬אבל אינו מפרשו‬ ‫‪) 22‬‬ ‫‪.‬‬
‫כבגמ ' ‪,‬‬ ‫‪. .‬‬
‫עה פ ) ‪ .‬ובכמה כת ‪ -‬י רש י מביא קרבו‬ ‫‪.‬‬
‫ממנו ‪.‬‬ ‫לענין לימוד שאר העם‬ ‫או ) ובפשטות י ‪ -‬ל שלפעמים מעתיק רש " י‬
‫כ‪.‬‬ ‫ראה כלי יקר פרשתנו ד ‪,‬‬ ‫‪) 22‬‬ ‫‪.‬‬ ‫התחלת הענין וכוונתו לכל המשך הפרשה ‪ ,‬כמדובר‬
‫כמובן כבר מעלתו בפ ' תצוה ‪ .‬ולהעיר שרק‬ ‫‪) 21‬‬ ‫כמ " פ ‪.‬‬
‫בו נאמר ודה ‪ -‬י א א ‪ ,‬בג ‪ ,‬יג ) ויבדל אהרן להקדישו‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪,‬‬ ‫‪) 19‬‬

‫דלכאורה קד ‪ -‬ק שייך רק לכה ‪ -‬ג ‪,‬‬ ‫קדשים ‪- .‬‬ ‫קודש‬

‫‪.‬‬
‫והרי רק הוא נכנס לקד ‪ -‬ק ‪ -‬ועפ ז בקרא ‪ -‬להקדישו‬
‫קדת הוא ובניו " ‪ -‬להקדישו קאי אכולם וקד " ק ‪-‬‬ ‫ו‪ ,‬ררשה ‪.‬‬ ‫מתא המשך‬ ‫בתוספתא‬ ‫י)‬
 ‫‪37‬‬ ‫שיחות‬ ‫ה‬ ‫יישנא‬ ‫לקוטי‬

‫ווייטערדיקער ענין איז בהמשך צו דעם‬ ‫קער עבודה אין מקדש ‪ ,‬און נשכמער ‪ ,‬ער‬
‫וולס שסייט פריער ‪ -‬איז ניט מובן ‪:‬‬ ‫איז דאך דער וולס איז מכפר על כל ועל‬
‫וולס פשר ‪ 8‬שייכות ה‪8‬ט דער ענין פוז‬ ‫כלל ישראל ‪ ,‬און אעפ " כ ברענגט ער ‪8‬‬
‫פריערדיקן עניז‬
‫" אשר נשיא יחטא" צום‬ ‫קרבו על שגגתו ‪ -‬ובפרט טז דער קרבן‬
‫וואס " חטאת הקהל הוא " י‪? 2‬‬ ‫ברענגט ער אין דעם אופן ‪ ,‬ווי די תורה‬
‫ב ) וויבשלד שז מ ' זשגט שז די תורה‬ ‫זשגט ‪ " :‬והוציא את בל הפר אל מחוץ‬
‫וויל דערמיט מדגיש זיין דעם ענין פון‬ ‫למחנהי ‪ " -‬חוץ לג ' מחנות " " ‪ ,‬שז שלע‬
‫ג ' מחנות זען ווי ער ברענגט ‪ 8‬קרבן‬
‫ברענגטגע ‪-‬‬
‫‪8‬‬ ‫די תורה‬ ‫זייןדשם‬
‫נשיא‬ ‫השט‬‫וו‪8‬ם‬ ‫אשריעלהדור "‬
‫שגגתו ‪,‬‬ ‫"קרבן‬
‫אויף ‪ 8‬חטא בשוגגי ‪ -‬איז כש " כ ביי‬
‫דשרפט מרמז זיין ( ניט אין די ווערטער‬ ‫שיע אידן ‪ ,‬וולס זיי זיינען ווייט פון זיין‬
‫מדריגה ‪ ,‬שז ממנו ילמדו ניט צו שעמען‬
‫וועגן‬
‫אין דעם‬
‫נשר )ריידן‬
‫נשיא ‪,‬וולס‬
‫יחטא "‬
‫נשיא פון‬
‫אשר חטא‬
‫"דעם‬
‫זיך ברענגען ‪ 8‬קרבן אויף ‪ 8‬חטא ‪.‬‬
‫צווייטן פסוק ‪ ,‬וואו עם רעדט זיך וועגן‬ ‫דערפון סלעם איז ‪ 8‬הוכחה ‪8 ,‬ז דער‬
‫" הודע אליו‬ ‫וכו ' ) ‪-‬‬ ‫זיין כפרה ( תשובה‬ ‫פירוש פון "אשרי הדור " ביי ‪ 8‬נשיא‬
‫חטאתו גו' והביא את קרבנו גו' " ‪ -‬ביים‬ ‫מיינט ניט דשם וולס דער דור וועט זיך‬
‫ענין החטא פססט לכאורה ניט צו זלגן‬ ‫פון אים שפלערנעו (בק " ו כו' ) ‪6‬י ‪ ,‬נשר ‪8‬ז‬
‫" אשרי " !‬ ‫‪8‬נדער ענין ( וושס איז ניטש ביי כהן‬
‫מצד די צוויי קשיות לערנט רש " י ‪ ,‬שז‬ ‫המשיח ) ‪ -‬און וועלכן רש " י לערנט‬
‫דער " אשרי " ביי נשיא איז טשקע ניט‬ ‫כדלקמן ‪.‬‬ ‫קרוים פון דעם מסוק ‪,‬‬
‫‪8‬‬ ‫בנוגע זיין פועל ‪ -‬ממש' דיקן ברענגען‬ ‫ה ‪ .‬אין דעם פסוק " אשר נשיא יחטא "‬
‫קרבן אויף שגגתו ‪ ,‬נאר בשייכות צו אן‬ ‫שטעלן זיך צוויי שאלות ‪:‬‬
‫ענין וושט איז פשרבונדן מיטן חטא ( און‬
‫א ) דער וו‪8‬רט " אשר " ( במובנו‬
‫וולס ער‬ ‫דטס דייטעט רש "י טז דערמיט‬
‫הפשוט ‪ :‬וולס וכו ' ) ווייזט ‪ ,‬בכלל ‪ ,‬טז מען‬
‫איז משנה פון לשון רז " ל און ז‪8‬גט " ננתן‬
‫השלט אין י סיטן שז ענין ‪8 ,‬ז דער‬
‫‪,‬‬ ‫לב להביא כפרה על שגגתו " ) ‪ ,‬כדלקמן‬

‫פרשה‬ ‫פריערדיקער‬ ‫דער‬ ‫אין‬ ‫ו‪.‬‬

‫שטייט ‪ " :‬אם כל עדת ישראל ישגו ונעלם‬
‫דבר מעיני הקהל ועשו " ‪ ,‬וולס דאס‬
‫‪.‬‬
‫על אהרן ‪ ,‬ועפר גם מובז כפל הלשוו ( ועד ז ‪-‬‬
‫אבל ל " מ כן‬ ‫בסופו ) ) ‪,‬‬ ‫שמיטה ויובל‬ ‫( הל '‬ ‫ברמב " ם‬
‫מיינט ‪8‬ז סנהדרין " טעו להורות באחת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בהוריות יג ‪ ,‬א וכמפורש בחרא ‪ -‬ג שם ולהעיר מזח ג‬
‫מכל כריתות שבתורה שהוא מותר " און‬ ‫ואולי יל " פ קדה " ק בנוגע‬ ‫א‪- .‬‬ ‫קעו ‪ ,‬ב ‪ .‬ב ‪ -‬ק לח ‪,‬‬
‫אעפ " כ‬ ‫אוז‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‪2‬‬ ‫לבניו ‪ -‬שכאו " א מהם ראוי להיות כה " ג ‪.‬‬
‫*‬ ‫" עשו צבור על פיהם "‬ ‫הנשיא ‪.‬‬ ‫ד ‪ ,‬יכ וכרש " ' ‪ .‬משא ‪ -‬כ בחטאת‬
‫" חטאה הקהו‬ ‫פסוק )‬ ‫( פירט אוים דער‬ ‫‪) 24‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫להעיר מאברבנאל‬ ‫‪) 25‬‬

‫הוא " ‪,‬‬
‫בפרש " י הוריות שם ‪ " :‬צריך אתה לומר מה‬ ‫‪) 26‬‬

‫ס ' איז מובז מאליו ‪8 ,‬ז ווען ‪ 8‬איד‬ ‫הדיוט כתמי ' כלומר אם המקך שאיו לבו כפוף‬

‫ברענגט ‪ 8‬קרבז חטאת איז ביי אים ד‪8‬‬ ‫‪.‬‬

‫מרגיש ומביא קרבן על שגגתו כ ש שהדיוטות‬
‫ומלשונו משמע קצת‬ ‫כפופים ‪. .‬‬ ‫מרגישים שלבם‬
‫שם ‪ -‬ל דמש " א אם נשיא שלו מביא קרבן צריך אתה‬ ‫‪.‬‬
‫לומר מהו הדיוט אינו מפני שלמדיו ממנו כ " א ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫בהיי ‪ ,‬פענח רזא ‪ ,‬ביצה " ט עה " פ ‪ ,‬מנתה‬ ‫ראה‬ ‫‪) 27‬‬ ‫הוכחה על מצג הדור ‪ .‬ועפ ‪ -‬ז לכאורה צ ‪ -‬ל לפירושו‬
‫‪,‬‬ ‫בלולה ‪ .‬ש " ך עה " ח‬ ‫‪.‬‬
‫( גם בגמרא ) דגם הפירוש ב אשרי הדור ‪ -‬אינו מטעם‬
‫וברש " י ‪.‬‬ ‫ד ‪ ,‬יג‬ ‫ש‪) 27‬‬ ‫ממנו ‪.‬‬ ‫שלמדין‬
 ‫שיחות‬ ‫ה‬ ‫ויקרא‬ ‫לקוטי‬

‫כפרה על שגגתו ק " ו שמחחרטו ' על‬
‫זדונותיו " ‪ -‬דערפ‪8‬ר איז " אשרי הדור "‬
‫‪ -‬ער בשוושרנט דורכדעם און איז‬
‫מעורר ( באופן ישר ) אנשי דורו וועגן‬
‫דעם חומר ענין החטא און אויף וויפל‬
‫מ'דשיף ייז ‪8‬פגעהיט ניט נכשל וועדן‬
‫אויך ‪ 8‬חטא בשוגג ‪.‬‬
‫איי‬
‫און ד‪8‬ס איז דער המשך פון " אשר‬
‫נשיא יחטא " מיס פריער ‪ ,‬מיט " חטאת‬
‫הקהל " ‪ :‬וויבטלד ‪8‬ז דער נשיא פילט‬
‫( און עם מוז זיין‪ ) 78‬דער הרגש החרטה‬
‫והתשובה ‪ -‬און שזזי אויך בנדו " ד ‪ ,‬ווי ‪-‬‬
‫בשלד דער פסוק איז מדגיש " חטאת‬
‫הקהל הוא " ‪8 ,‬ז דשס איז ‪ 8‬חטאת וואס‬
‫ווערט געבר‪8‬כט פון גשנצן קהל ‪ ,‬דשרף‬
‫מען זלגן ‪8 ,‬ז דער רגש החרטה‬
‫'‬ ‫קהל ‪.‬‬ ‫והתשובה איז דש ביים ג‪18‬צן‬
‫ולכאורה ‪ :‬ווי איז שייך טז דער גטנצער‬
‫קהל זלל חרטה הטבן און תשובה ט‪8‬ז‬
‫אויף ‪ " 8‬חטא " וואס זיי זיינעז איבער ‪-‬‬

‫שזוי שטשרק דעם חומר אפילו פון ‪8‬‬
‫חטא בשוגג ‪ ,‬איז מובן ‪ ,‬שז אויך בשעת‬
‫קהל השט געטטז ‪ 8‬חטא‬
‫( אע " פ ‪8 -‬ז ניט זייענדיק כלל שולדיק‬
‫בהנהגתו‬ ‫נשיא‬ ‫דער‬
‫פועלט ביים גשנצן קהל דעם רגש וושס‬
‫ווערט שרויסגערופו ביי די מביאי‬
‫החטאת ‪ -‬חרטה ותשובה ‪.‬‬
‫ע " פ הנ " ל איז אויך מובן וולס ב‪8‬‬
‫כהן המשיח זטגט די תורה " לאשמת‬
‫הויפט ניט שולדיק ‪ ,‬אפילו בשוגג ‪ ,‬זיי‬
‫השבן דשך געט‪8‬ז דפס וולס עס‬
‫דער גשנצער‬ ‫פ‪8‬דערט זיך פון זיי ע ‪ -‬פ תורה ‪ -‬צו‬
‫פאלגן די סנהדרין‬ ‫‪,‬‬
‫איז‬ ‫דעם ) ‪,‬‬ ‫אין‬ ‫איז רש " י מפרש ‪ ,‬אז דערפ‪8‬ר שסייט‬
‫אין פסוק " אשר נשיא יחטא " ‪ :‬רש " י‬
‫דטרף ניט אויסטייטשן ד‪8‬ס וושס איז‬
‫מובן מאליו ‪ ,‬שז ד‪8‬ס מיינט " אם ' י נשיא‬
‫ז‪,‬‬
‫יחטא " " ; נשר שרייבן חידושו ‪ ,‬שז ווי ‪-‬‬
‫באלד שז דער פסוק זאגט עס בלשון‬

‫העם " און דערמשנט כלל ניט דעם ענין‬ ‫שז‬

‫קומט‬
‫טרויס‬
‫דטס‬
‫לערנט‪8‬זמען‬
‫בשווייזט‬
‫פריער ‪,‬‬
‫וושט‬
‫בהמשך צו‬
‫" אשר " ‪,‬‬
‫פון " אשרי הדור " וולס שטייט ביי " אשר‬
‫דער " פשוטו " איז דש " לפי אגדה " ‪ -‬שז‬
‫נשיא יחטא " ‪:‬‬
‫לשון " אשרי " ‪ :‬וויבשלד‬ ‫( אויך )‬ ‫דשם איז‬
‫אויסגעהיט‬
‫מלכתחילהבעיקר ) אויף‬
‫איזכו ' " ( פססט‬ ‫אשריוואס‬
‫הדור‬ ‫"דור‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8‬ז דער נשיא ‪ ,‬בשעת ער פטלט דורך אין‬
‫חטא בשוגג ‪ ,‬איז אים נוגע ניט נ‪8‬ר צו‬
‫‪ 8‬חטא י ' ‪ ,‬אויך פון ‪ 8‬חטא בשוגג ‪,‬‬ ‫פון‬
‫און ער איז‬ ‫היו‬ ‫מקיים זיין רעם ציווי‬
‫ניט טזויפיל אויף די וולס פטלן דורך‬ ‫און‬
‫‪ 8‬חטא און דערנ‪8‬ך טוען זיי תשובה‬ ‫אין‬ ‫איז‬
‫עה און‬
‫חסרון‬
‫דעםנשר‬
‫שגגתו " ‪,‬‬
‫דערהערט‬
‫חטאת על‬
‫מרגיש און‬
‫" מביא‬
‫בריינגען ‪ 8‬קרבן ‪.‬‬ ‫און‬
‫חומר פון דעם חטא טליין ‪ ,‬ווטס דערי ‪-‬‬
‫בער איז ( ניט נ‪8‬ר ווטם ער ברענגט דעם‬
‫קרבן בפועל " ‪ ,‬נשר ) " בתן לב להביא‬
‫על‬ ‫קרבז )‬ ‫‪,‬‬ ‫רק הבפועל ‪ -‬הנשיא שלו מביא חטאת‬
‫‪,‬‬ ‫שגגתו ‪.‬‬ ‫( הוזכר בפרש " י‬ ‫ד‪1 ,‬‬ ‫תרגים דבראש ' ת‬ ‫ראה‬ ‫)‬
‫‪.‬‬
‫כ ‪ -‬ה ברוב הדפוסים ובכמה כת " י רש " י אבל‬ ‫‪) 32‬‬ ‫"‪.‬‬
‫שט )‪2‬‬

‫זדונותיו ‪. .‬‬ ‫בדפוס ראשון ‪ ,‬שני וכמה כת " י " ק ‪ -‬ו על‬ ‫ו ‪ .‬ראה מפרשי‬ ‫מח ‪,‬‬ ‫ייחי‬ ‫‪,‬‬ ‫לפפו‬ ‫‪.‬‬
‫כפרש י‬ ‫‪) 29‬‬

‫וראה הלשון בדרז " ל הנ " ל ‪ .‬וכבחיי ‪ :‬אם הנשיא שלו‬ ‫רש " י שם ‪ .‬והרא ‪ -‬ם ראה ' א ‪ ,‬כז סותר עצמו לפירושו‬
‫מביא חטאת על שגותו צריך לאמר מה מביא על‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וראה מלביש כא‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫בגיחי‬
‫ודונו ‪.‬‬ ‫כ ‪ -‬ה בת ‪ -‬א כאז ‪ .‬אבל כתיב ‪ -‬ע " בזימנא בו "‬ ‫יע ‪~ ,‬‬
‫ראה גו ‪ -‬א ובאר שבע ( שהובאו לעיל הערה‬ ‫‪) 33‬‬ ‫ן‬ ‫כברמב ‪.‬‬
‫ולהעיר מסוכה גג ‪ ,‬א ‪ :‬אשרי מי שוא חטא ומי‬ ‫ט ) )‪.‬‬ ‫‪) !2‬‬ ‫( הערה‬ ‫הנ " ל‬ ‫שבמפרשים‬ ‫דיה‬ ‫יחל‬ ‫)‬ ‫י‪3‬‬
‫גו ' ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫כו ' ‪ .‬תהלים מזמור א ‪ :‬אשי האיש אשר לא הוך‬
‫פירשי בתו ‪ -‬כ וגמ ' שלמדיו ממס ‪ ,‬כיון שמפורש שם‬
 ‫‪59‬‬ ‫שיחות‬ ‫ה‬ ‫ויקרא‬ ‫לקוטי‬

‫וידז ‪ :‬דער כהן גדול פיז ממשיך אהבת‬

‫ק ‪ - ,‬אהבה רבה ‪ -‬צו אידז " ‪ ,‬און‬
‫אוז‬ ‫ביטול‬ ‫נמשך‬ ‫ווערט‬
‫נ'‬ ‫זיי '‬
‫אהבה איז דער שורש אויף שלע רמ " ח‬
‫מ ‪ -‬ע ‪ ,‬אוז יראה אויף די שס " ה מצות לא‬
‫תעשהי ‪ ,‬לפ "ז קומט אוים ‪ ,‬שז מצד דעם‬
‫יויפטו פוז כהן גדול ‪ -‬המשכת אהבה‬
‫ה ' ‪ -‬הערס זיך שז ‪ ? ,‬ז מ ' דטרף ט‪8‬ו ‪,‬‬
‫מקים זיין רצוז העליון ‪ ,‬וכגדו " ד ‪-‬‬
‫מקיים זייז ציווי ה ' ‪ ,‬כולל ‪ -‬בריינגעז ‪8‬‬
‫קרבן ; מצד ' ראת ה ' ווערט יערהערט‬
‫דער חומר החטא ‪ ,‬שז ער איז " ירא‬
‫הקב " הי ' ‪.‬‬ ‫למרוד במלך מלכי המלכים‬
‫ט ‪ .‬בעומק יותר ‪ 8 :‬קרבו חטאת‬
‫קומט אויף ‪ 8‬חטא בשוגג ‪ ,‬וושם ער סוט‬
‫עס שלא מידיעתו ‪ ,‬שבער ד‪8‬ס גומא ‪,‬‬
‫זזשס דעי מעניש השט געקענט דורכ ‪-‬‬
‫פשלז איז ‪ 18‬עבירה בשוגג ‪ ,‬איז ‪ 8‬בש ‪-‬‬
‫וויו ‪8‬ז ער איז ניט אינגשנצז ויי עס‬
‫‪.‬‬
‫דשרף זיין ‪ ,‬עס קומט מהתגברות נפש‬
‫הבהמית שמנוגה " " ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫און דשס איז דער טעם ווטם ב‪ 8‬כהז‬
‫המשיח יחטא " שסייט " לאשמת העם ‪, -‬‬
‫אוו ב‪ 8 8‬נשיא " אשר ‪ -‬אשרי הדוץ ‪:‬‬
‫מצד דער עבודה פון אהבת ה ' ( וולס‬
‫קומט דורך דעם כהז גדול ) ‪ ,‬וויבשלד‬
‫אהבה ( אפילו אין די העכסטע מדרי ‪-‬‬
‫גות ‪ ) ' ,‬איז בבחי ' התפשטות ומציאות ‪-‬‬
‫ן‬ ‫איז דקם באשטייט דער חילוק צווישן‬
‫כהן המשיח אוו ‪ 8‬נשיא ‪ :‬דער תפקיד מוז‬
‫מלך‬ ‫וורכז‬ ‫כהן המשיח חרז " לכפר עליהם ולהתמלל‬
‫יראת ה ' צו‬
‫כעדס ' ‪ ,‬מקריב זיין קרבנות אח מכפר‬
‫זייז אויף כלל ישראל ‪ ,‬דעריבער איז‬
‫‪ %‬ו לר‬ ‫ויין‬
‫אעלז נסעת אנשי דורו‬
‫(‬ ‫ברענגט ‪ 8‬קרבן אזיף ש חטא כשוגג‬
‫רופט עם אויד ביי זיי בעיקר שרוים ( ניט‬
‫שווי די אויסגעהיטנקייט ניט צו בשגייז‬
‫‪8‬ז עבירה מלכתחילה ‪ ,‬ניר ) דעם רגש‬
‫טז נשכדעם ווי מ ' השט געטטז טז עבירה‬
‫‪8‬‬ ‫און ברענגעז‬
‫ניט כשמעז‬ ‫זעי מען זיר‬
‫שגגתו " ‪.‬‬ ‫" על‬ ‫קרבז אפילו‬
‫[ אוז אפילו וועד דער כהז המשיח איז‬
‫מעורר אידו אויף חומר החמא ‪ ,‬וויבטלד‬
‫שבער ‪8‬ז ויין תפקיד איז צו מכפר זיין‬
‫אויף אידו ‪ ,‬דעריבער השט ניט זייז‬
‫התעוררות די גענוגנדיקע ווירקונג אויף‬
‫והירות מהחטא ‪ ,‬נ‪ -4‬הויפמזעכלעך אויף‬
‫תיקח וכפרת החטא ‪ -‬בהתאם צו זייז‬
‫תפקיד ]‬ ‫‪.‬‬
‫משא " כ ביים נשיא וושס זיין ענין איז‬
‫צו שנפירן מיטז דור אח עניני מלכות‬
‫ומדינה וכו ' און סונדעסטוועגן איז ער‬
‫‪ ,‬ער‬
‫" נוחו ( ב להביא כפרה על שגגתו '‬
‫איז " מרגיש " און בדרך ממילא מעורר‬
‫שיף חומר ענין החטא ‪ ,‬דשם פועלט ‪8‬ז‬
‫במילא‬ ‫היו‬ ‫משיז מלכתחילה זהיר בחטא ‪,‬‬
‫הזור‪. -‬‬ ‫איז " אשר '‬

‫‪, .‬‬
‫ד " ה עשית נודי קודש בתו א פב ‪ ,‬א‬
‫ועוד ‪ .‬דרוש ' ב‬
‫בהדלקת‬ ‫‪. ,‬‬
‫ואילך ) ‪.‬ועוד )‬
‫תקפולקו ת ‪,‬‬
‫הנידת‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫בהעלותךשפ (‬
‫את ' א '‬ ‫ואילד ) ואיה ‪ ,‬ת‬
‫יאה‬
‫עה ‪ ,‬פ‬
‫‪) 31‬‬
‫רש " י ‪:‬‬
‫נשיא‬
‫מיינה של תורה אין פירוש‬
‫" נשיא " דש מיינט דשך ( ניט ‪8‬‬
‫ח‪.‬‬
‫שבט ‪ ,‬נ‪8‬ר ) " זה מלך שנאמר מכל מצות‬
‫אקר ‪. :‬‬ ‫‪.‬‬
‫שיות שע '‬ ‫ה ' אלקיו שאיז על גביו אלא ה ' אלקיו " 'י‬
‫בתחלתי ‪.‬‬ ‫מלך‬ ‫ביות מינוי‬
‫ואוז ווי מובל פון דעם מאמר גופא ‪-‬‬
‫דרמ ' צ‬ ‫‪6‬נ )‬
‫פ ‪. 7-‬‬ ‫תניא‬ ‫‪) 37‬‬
‫הדור " ) ‪.‬‬ ‫אשרי‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אוה ק סו ס כח ( מלקוט ' תורה ( להאריז ל )‬
‫תולה ‪.‬‬
‫() ‪-‬‬ ‫( כא ‪' ,‬‬ ‫‪..‬‬
‫וראה רש ' שבעות ( ב ‪ ,‬א ) ד ‪ -‬ה‬
‫משפק " פ‬ ‫)‬
‫‪.‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪ ' .‬נח ‪ ,‬ס ‪ ,‬ה‬
‫יקרא ‪.‬‬
‫יקו‬
‫‪ -‬ויהע '‬
‫ר‪ ,‬שמפרש‬
‫)‬ ‫‪.‬‬
‫‪) 18‬‬

‫וראה‬
‫'‬
‫פ‬
‫‪8‬‬ ‫דער חילוק צווישן ‪ 8‬כהן גדול און‬
‫איז זייער השפעה ופעולה אויף‬ ‫מלך‬

‫שהא‬ ‫האוהב‬
‫ק גמזו‬ ‫‪.‬‬ ‫אילך ‪.‬‬
‫ינד (בו '‬
‫מד ‪ ,‬ואב‪: ),‬כ זהאף ? ד "‬ ‫פי ‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫תבא ע ' ‪944‬‬
‫ו‬
‫שמתדבק בו באהבה ה‬
‫ראה‬ ‫‪) 39‬‬

‫א‪.‬‬ ‫משנה הוריות י ‪,‬‬ ‫‪) 34‬‬

 ‫שיחות‬ ‫ויקרא "‬ ‫לקוטי‬

‫פון‬ ‫‪ ,‬יש מי שאוהב " ו ' ‪ ,‬וו‪8‬רום די תנועה‬

‫האדם כבד ‪ -‬די דריי‬ ‫" מלך "‬
‫שליטין" בגוף‬
‫מוח ‪ ,‬לב ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אהבה איו פשרבונדז סיט מציאות האדם‬
‫‪ -‬און‬
‫און) ראש‬
‫דער‬ ‫ערשטער אות ( דער "עיקר‬
‫‪ -‬קעו פון דעה שרויסקומעז בהשתל ‪-‬‬
‫איז מ ' ‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫דעם גשנצן ווטרט '‬ ‫( פון‬ ‫התיבה‬ ‫חטא‬ ‫עם " י ' ) ‪8‬‬ ‫שלות ( אין מדריגת‬ ‫‪.‬‬
‫האדם ] ‪.‬‬ ‫מוח שבגוף‬ ‫בשוגג עכ " פ ‪ ,‬מצד דער התגברות פון‬
‫אויף דעם איז די הוראה " אשר ‪.‬‬ ‫און‬ ‫זיין מציאות ‪.‬‬
‫הדור " ‪ :‬וועז איז די הנהגה פון " דור " ‪-‬‬ ‫רוערט‬ ‫ואס‬ ‫ה'‬ ‫שבער מצד יראת‬
‫פון דעם אדם ‪ -‬כדבעי ‪ ,‬כיז אין שן אופז‬ ‫נמשך צו אידן דורכן מלך ( וולס ער איז‬
‫פון " אושר " ‪ -‬וועז " הנשיא שלו נותן‬ ‫בטל למלכות שמים און פון אים ווערט‬
‫‪.‬‬
‫לב " ‪ ,‬בשעת ביי אים איז מוח שליט על‬ ‫דקר ביטול נמשך צום עם ‪ , ) ' ,‬זיינען‬
‫הלב " ‪ ,‬ווטרום " כל אדם יכול ברצונו‬ ‫צום אויבערשטן ‪,‬‬ ‫כטל בתכלית‬ ‫אידן‬
‫שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאותו‬ ‫דעריבער איז ניטש קיין ‪8‬רט ‪8‬ז עם זשל‬
‫שבלבו שלא למלאות משאלות לבו‬ ‫טרויסקומעז אפילו בהשתלשלות ‪8‬‬
‫במעשה דבור ומחשבה כו ' " י ' ‪ ,‬דעמשלט‬ ‫תנועה פון ישות ומציאות ובמילא אויך‬
‫איז ער אויסגעהיט ניט צו דורכפשלז איז‬ ‫ניט קיין עניו פון חטא בשוגג ‪.‬‬
‫חטא ‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫די הוראה פון פירוש רש " י אין‬ ‫יו " ד ‪.‬‬
‫און בשעת ער ווערט נכשל אין ‪ 8‬חטא‬ ‫עבודה האדם ‪:‬‬
‫אפילו נשר בשוגג ‪ ,‬ד‪8‬רד ער גיס גשר‬
‫די וועלט ווערט ‪8‬נגערופן " גוף גדול "‬
‫תשובה ט‪8‬ז אין פועל ממש ( מביא קרבז‬ ‫און דער מענטש איז געגליכן צו ‪18‬‬
‫על שגגתו ) ‪ ,‬נטר ער דטרף זיך ‪8‬ריינ ‪-‬‬
‫טרשכטן במוחו ‪8‬ז אויך ‪ 8‬חטא בשוגג‬ ‫איזבגוף‬
‫ד‪8‬‬ ‫מלך ‪,‬ווי ס‬
‫עד'" ז‬ ‫כשם‬
‫הדור ‪,‬איזדער‬
‫קטן " י ' ‪.‬‬
‫עולםנשיא‬
‫"דער‬
‫איז ‪ 8‬ז‪8‬ד אין וועלכער ער איז שולדיק‬
‫האדם איז דש דער מלך שבו וולס ד‪8‬ס‬
‫כנ " ל ‪ ,‬ווייל ווען ער וויולט ניט דער ‪-‬‬ ‫ומוח וולס איז דער‬ ‫ראש "‬ ‫איז דער‬
‫ל‪8‬זט די התגברות פון נפש הבהמית ‪,‬‬
‫שליט אויפן גטנצן גוף [ און ווי ס ' איז‬
‫צוגעקומעז ‪.‬‬ ‫וויולט ער צו דעם ניט‬ ‫מרומז אין די ראשי ‪ -‬תיבות פון ווטרט‬
‫און בשעת ס ' איו ד‪ 8‬ביי אים די‬
‫העמקת הדעת איז דעם חומר הדבר פוז‬
‫טלו ‪ 8‬זשך וושס איז היפך רצון‬
‫העליון " ‪ ,‬דעמשלט " הגשוש שלו נותן‬
‫‪.‬‬
‫'כש בז ' ( אלא דשב סונר לא נההפרש דאהכה ‪ 1‬ראה‬
‫‪.‬‬
‫יפנס ב " ואפיעב דת אהדיר ליממות ומע "מ ‪ ,‬בשש‬
‫'א‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ואהנד‬ ‫נפנ יו‬ ‫הוא דבר‬
‫עבד ה '‬ ‫דיקרקגסת‬
‫הואכ ?כו '‬
‫נתענזגיס 'אעפ‬ ‫‪.‬‬
‫ואוהבו ‪ ,‬משא ‪ ,‬כ נהמבואר בפנים ' עממו '‬
‫ההפרשרא בה '‬ ‫‪.‬‬
‫בהערה‪1‬‬
‫'‬ ‫כממויין‬ ‫( ביטולן‬ ‫הנועח האהבה יהיראה‬
‫מ " ס ‪ .‬ערכי הכינוים‬ ‫‪.‬‬ ‫נירמז ‪.‬‬
‫לרשב ץ פיה‬ ‫אבות‬ ‫סה‬
‫מגן ד )‬ ‫‪.‬‬ ‫יבעל‬
‫( ‪) 44‬‬

‫‪.‬‬
‫ניצוצי אורות לזח נ קנג ‪ ,‬א‬ ‫הרמ‪. )1.‬‬ ‫( נשם‬ ‫‪,‬‬ ‫הבאה‬
‫א‪ -‬ב ‪.‬‬ ‫פא ‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ב' א~ ה‪.‬‬ ‫ואייך ‪,‬‬ ‫סרג‬ ‫קיד ‪.‬‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬ ‫תז‬ ‫יבכ‬
‫‪) 10‬‬

‫מלכיו‬ ‫א ) ‪ :‬זתלתא‬ ‫‪.‬‬

‫זהר שם ‪ .‬וכ‪ 1‬ח רות ( ס ‪,‬‬ ‫)‬ ‫י‪4‬‬ ‫יש'‪. ( .‬רקס‬
‫חיא ‪ ( ,‬ע‬ ‫המרייס ‪ -‬חנ '‬
‫לגגיד יראה‬ ‫ספר שבאהבה‬
‫וראד ישות‬
‫יאייךן‪ .‬בבחל‬
‫'מ‬
‫מוחא לבא וכבדא ‪ -‬ולהעיר מתורת‬
‫נגופאתלת‬ ‫אנוו‬
‫שלוב ד ה‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אייטיז ‪.‬‬
‫שעהיוה א‬ ‫ראה‬ ‫‪) 46‬‬ ‫ילהע ' ר‬ ‫פיז ‪.‬‬ ‫שער היחוד והאמונה‬ ‫ראה‬ ‫‪-,‬‬
‫מפ ‪) 41‬‬

‫העיקרשכי‬
‫כו ' ‪.‬אות הקודמת‬ ‫נ ? רוף היא הגונרת והיאפי ‪ ,‬נ ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ש ' בהעלותך ' א ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פקודי ג ‪ .‬זחת לג ‪ ,‬ג תקו ז תסיט‬ ‫וראהמא‬
‫אדר ‪ ,‬נ‬ ‫ק‪ ,‬נ‬
‫‪ )112‬תנח ~‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫נ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תניא פי‬ ‫‪),: 1‬‬
‫סא ‪.‬פי ‪,‬א ‪.‬א ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫ראה שבת‬ ‫ו‪4‬ן‬
 ‫שיחות‬ ‫ה‬ ‫ויקרא‬ ‫לקוטי‬

‫דורכפשלן איז זדונות ‪ ,‬ווייל דער נה " ב‬ ‫נשיא )‬ ‫לב ‪ - " -‬מועלט דער מוח ( דער‬
‫ויצה " ר רוז בש אים געוושרן נשבר‬ ‫די הכנעה אין לבוי ‪ " ,‬להיות נשבר‬
‫ונכנע ‪-‬‬ ‫ונדכה " ‪ ,‬וושס דורכדעם ווערט ניט נשר‬
‫און דורכדעם וושס בש יעדז אידן איז‬ ‫די כפרה על שגגתו ‪ ,‬נשר ארך " העכרת‬
‫מוח‬ ‫מושל ושולט זיין " נשיא " ‪ ,‬דער‬ ‫רוח הטומאה והסט " א " " בכלל ‪ ,‬און עם‬
‫שבראש ‪ ,‬איז דשם ממהר ‪8‬ז דים זשל‬ ‫פועלט אויך די שבירה איו נפש‬
‫זיין דער דור פון " ודוד עבדי נשיא להם‬ ‫הבהמית ‪.‬‬
‫לעולם " ‪ ,‬אוו " מלך עליהם " יי ‪ ,‬בביאת‬ ‫אוו בשעת ב‪ 8‬אים איז די תשובה אויך‬
‫משיח צדקת מעז עס וועט נתגלה תערן‬ ‫אויר ‪ 8‬שוגג באופן כזה ‪ ,‬איז ‪ ,‬קל וחומר‬
‫מלכותו של הקב " ה והי ' ה ' למלך על כל‬ ‫שמתחרט על זדומתיף ‪ ,‬ער לערנט שפ‬
‫הארץ ( הדור) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פוג דעם " קל " ‪ -‬בס אים איז קלי גיס‬

‫)‬ ‫חשכ ‪ ,‬ח‬ ‫ויקרא‬ ‫‪9‬‬ ‫ש‪.‬‬ ‫( משיחת‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ 1‬ע ' קר התשובה בלב ותניא פכ ט ‪ -‬לו ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אגהיק‬
‫‪) 49‬‬

‫‪. .‬‬
‫ס ‪ -‬יוד ‪ -‬קטו ‪ ,‬בי ‪ .‬וראה אגה ת פ א ‪ .‬ובכ " מ ‪.‬‬
‫יהעיר מלשן הרמנ ‪ ,‬ב הי ' תשובה ( ס ‪ -‬נ‬ ‫‪) 50‬‬

‫ומה היא התשונה היעזוב החוטא חטאו וימרו‬ ‫ה‪,‬ג ) ‪:‬‬

‫בד ‪ -‬כה ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יז‬ ‫יחזקאי‬ ‫)‬ ‫י‬ ‫)‬
‫בו ' ‪.‬‬ ‫[ ‪1 [7‬‬ ‫‪,‬‬
‫ממחש [ ח ויכמור‬
 ‫שיחות‬ ‫קוטי‬

‫‪15‬‬
‫שן‬

‫~‬

‫גייס טו דער דין פון עולה ( " העולה‬ ‫א ‪ .‬איו ערשטז טייל פוז אונזער‬
‫‪ . ,‬על המזבח " ' ) ‪.‬‬ ‫סדרה רעדט זיך וועגן פינף סולם י אין‬
‫ועד " ז ביי די שנדערע פיר סוגים ‪-‬‬ ‫קרבנות ‪ :‬עולה ‪ ,‬מנחה ‪ ,‬חטאת ‪ ,‬אשם אוז‬
‫מנתה ‪ ,‬חטאת ‪ ,‬אשם און שלמים ‪ -‬שז‬ ‫שלמים ‪ -‬און ביי יעדו פון זיי איז דער‬
‫דער ווירט " ( זאת ) תורת " איז ביי‬ ‫ה ‪." . ,‬‬ ‫( ו ) זאת תורת‬ ‫מקדים ‪.‬‬ ‫;‬ ‫פסוק‬
‫יעדערן פון זיי מרבה נ‪8‬ר ‪ 8‬מין קרבז‬ ‫דער משוטיער פירוש פון " זאת תורת "‬
‫וושס לולי דעס ריבוי ווולט ער ניט‬ ‫איז ‪ " -‬דשם איז די תורה ( די הלכות )‬
‫נכלל געוושרן צווישן די שנדערע מינים‬ ‫פון ‪ ; " . .‬און כשטש טז די דינים פוז די‬
‫פוז ועלבן קרבןי ( בנוגע צו ‪8‬‬
‫געוויסן‬ ‫שוין‬ ‫זיינען‬ ‫קרבנות‬ ‫אויבנדערמחטע‬
‫דין עכ " פ ) ‪ ,‬און ווי דער תורת כהניק‬ ‫געזשגט געוושרן איז פרשת ויקרא ‪ ,‬פונ ‪-‬‬
‫טייטשט אגיס ‪:‬‬ ‫דעסטוועגן איז מתאים יער לשון " ואת‬
‫גורת " בפרשתנו ‪ ,‬ווייל ד‪ , 8‬איז דעה‬
‫שז‬
‫ולבונה " ‪,‬לכל‬
‫שמז אחת‬
‫טעונותתורה‬
‫המנחה ‪,‬‬
‫תורת שיהו‬
‫המנחות‬
‫"‬ ‫פרשה ‪ ,‬קומען צו נשד פרטי דינים וושס‬
‫זיינען ניט געז‪8‬גט געוו‪8‬רן אין דער‬
‫שאיז שיריהם גאכלק ' ( ווי‬ ‫" מנחות‬ ‫אויד‬
‫ולבונה " ‪:‬‬ ‫‪ . .‬טעונות שמן‬ ‫כהנים )‬ ‫מנחת‬ ‫פריערדיקער פרשה * ‪. :‬‬

‫אפילו‬
‫לכל חטאות‬
‫אחת" ‪8 ,‬ז‬
‫תורהכיבוס‬
‫טעון‬
‫החטאת ‪,‬‬
‫תורת דמם‬
‫"שיהוא‬ ‫יבער אין תורת כהניסי ( ועד " ז איז‬
‫את‬ ‫ש ‪ -‬ס ') לערנט מעז שרוים פון‬
‫‪.‬‬
‫חטאות הפנימיות ( וולס אינן נאכ ‪-‬‬ ‫"לות "‬
‫"‬
‫תורת העולה ‪ -‬תורה אחת לכל העולים‬
‫תורת‬ ‫לכלכיבום " ;‬
‫אשמות " שיהק‬ ‫טעון‬
‫דמםאחת‬
‫רששם"‪ ) ,‬תורה‬ ‫‪..‬‬ ‫שאם עלו לא ירדו " ‪ ,‬טז דער ווטרט‬

‫אין‬
‫סוגריבוי‬ ‫פסוליז ) ‪,‬מרבה‬
‫וושס זיין‬
‫לולי ‪8‬דעם‬ ‫תורת " ( קומט‬
‫"עולה י‬
‫" אשם‬ ‫אויך‬ ‫שז‬ ‫למטה " ‪,‬‬ ‫ניתן‬ ‫דמם‬
‫מצורע " איז דמו " ניתז למטה " ( כלטש‬ ‫וויולט מעז ניט געוואוסט שז ביי אים‬
‫" כחטאת‬ ‫שטייטס‬ ‫מצורע‬ ‫אשם‬ ‫ביי‬
‫האשם הוא " און דער דם חטאת איז‬

‫בתחלתו‬ ‫מעה ‪ -‬ק‬ ‫( הל‬ ‫‪.‬‬

‫ל ' הרמב ס בספרו‬ ‫‪):‬‬

‫נ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫'‪,‬‬ ‫ר וכו‬ ‫‪.‬‬ ‫מ ' ! ' ם ‪ ,‬כי לשינו לשון המשנה והתנ‬ ‫‪.‬‬ ‫יבכ‪.‬מ ‪.‬‬
‫)‬

‫וק‪1‬ראיס למין‬ ‫יותי‬ ‫גב ' חז " ל שלחיריק מפרטים‬

‫‪.‬‬
‫אבל‬

‫‪1‬ב '‬ ‫‪1‬א‪ ,‬ס ‪.‬‬

‫)‬ ‫פרשתנוהתו ‪ ,‬ב ( נב מחה חטאת‬
‫כלשון‬ ‫‪)) 7‬‬‫"‬ ‫נראה נס ' ביאור מלות‬ ‫הכולל כמה מ 'נ ‪ .‬ם ‪ . -‬סו ‪.‬‬
‫(‬ ‫הה ;‬
‫מניו יצאו מכיל ‪ ( .‬וכיי ‪ .‬ב ) ‪.‬‬ ‫הקדמת פיה ' מ יס ' קדש ‪ .‬ס‬
‫נראה ב ‪.‬‬‫קאט ‪ . ).‬מ ‪. .‬‬
‫העתות וכ ' ב‬
‫( י‪11‬‬
‫‪1‬‬
‫בש ‪ ,‬ס ; בי חטאת‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. 771‬‬ ‫בכל אחד במקומו ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫העולה‪ '.‬שם ‪. ,‬‬‫‪ .‬זאת תוית סי ‪.‬‬
‫‪(1‬‬ ‫‪) '1‬‬

‫ניופה )‪.‬‬ ‫ם ( ‪1‬גח ' פ‬ ‫ישימ ‪.‬‬ ‫רפי ‪ -‬א )‬ ‫סבר ' ס‬ ‫"‬
‫( משנה‬
‫‪11‬אח‬ ‫‪- 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫;‬ ‫ו‪ ,‬ב ‪-‬‬ ‫‪)2‬‬

‫שמז יפתו‬
‫ולבנת ‪.‬‬
‫א ‪ ) ; -‬ויצל עלי '‬

‫הנתרת מ‪ 1‬המנחה לאהרן‬

‫ב‪,‬‬ ‫( ויקרא‬

‫‪.‬‬
‫נאמר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫(על " לבוזה‬

‫כאז ) ‪.‬‬
‫‪)9‬‬

‫ת)" כ‬‫‪,‬‬
‫תורח המנחה " ‪ :‬שם ‪ .‬יה ‪ . -‬זאת תורת החטאת " ‪ :‬ז א‬
‫" וזאת תורת זבח‬ ‫וזאת תורת האשם ‪ -‬שם ‪ ,‬יא ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫השלמים‬

‫‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫ינהו המחטא‬ ‫'ס ‪ -‬כ )‬ ‫‪ 1‬נאמר ( פרשתנו ו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪::‬‬ ‫ראהפ ‪ .‬ישב " ם ריש פרשתני ‪.‬‬
‫(‪ -‬ן‪ : 2‬עה *‬
‫כאז ) ‪.‬‬ ‫( ת~ ' כ‬ ‫אוחה 'אכלנה ואשר ' ‪1‬ה מדמה שבס‪.‬‬
‫אבל ראה לקמן נפנ‬

‫‪. 21‬‬ ‫יג' ‪,‬פ סעיף ד ' פערה‬ ‫מצורע יד ‪,‬‬ ‫‪) 11‬‬
‫מע " א ‪ .‬וש " נ ‪.‬‬ ‫ובחין סד ‪,‬‬ ‫ג )‬ ‫‪.‬‬
‫פרשתנו ‪.‬‬ ‫להעיר מרמב ' ‪1 1‬מפרש ' יש ‪ ' ,‬ריש‬ ‫י‪,‬‬
‫‪43‬‬ ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫צו‬ ‫לקוטי‬

‫און פון " תורת זבח‬ ‫למעלה " ) ;‬ ‫‪ ,‬ניתן‬

‫ומהאי‬ ‫;‬ ‫כו '" ' י‬ ‫תורה אחת לכל‬ ‫לותר‬
‫טעמא ד‪8‬רף ער שויז ניט אויסטייטשן‬ ‫אחת לכל השל ‪-‬‬ ‫תורה‬ ‫‪-‬‬ ‫השלמים‬

‫‪8‬ז אויך ביי חטאת ‪ ,‬אשם און שלמיס‬ ‫לערנט מען ‪8‬פ " לעשות זמן‬ ‫‪1‬ן‬ ‫מים "‬
‫אויך ביי ‪8‬‬ ‫( ‪8‬ז‬ ‫גבמה בזמן אהל מועד "‬
‫קומט עס " לרבות " ‪ ,‬אט ער פטרלאזט זיך‬
‫אויפן תלמידיי שז ער וועט שליין זוכן‬ ‫איז ד‪ 8‬דער דין פון נותר‬ ‫ופיגול" ‪.‬‬
‫)( ‪:‬‬ ‫" במה‬
‫און געפינעו איז וואס ס ' בששטייט דעה‬
‫תורת " ביי‬ ‫‪.‬‬ ‫חידוש וריבוי פון ווטרט‬ ‫ב ‪ .‬ווי איז שיטת רש " י בהנ " ל ‪-‬‬
‫זיי ‪.‬‬ ‫יעדו פון‬ ‫בפירושו עה " ת ? ‪ -‬געפינט מען אין‬
‫תורת‬ ‫אוו דשם וולס ביי " וזאת‬ ‫רעם ‪ 8‬דבר פלא ‪:‬‬

‫המנחה ‪ -‬פשרלשזט זיך ניט רש " י אויפז‬
‫תלמיד און טייטשט אויס דעם ריבוי ‪-‬‬
‫תורה תחת לכולן להטעינן שמן ולבונה‬
‫האמורין בענין ‪ ,‬שיכול אין לי טעונות‬
‫שמז ולבונה אלא מנחת ישראל שהיא‬
‫נקמצת ‪ ,‬מנחת כהנים שהש כליל מגין‬
‫מנחה‬ ‫ת ל תורת " ‪ -‬איז עס ווייל‬
‫כף‬
‫איז דש ‪ 8‬מקוס לטעות ‪8 ,‬ז דער " תורת "‬
‫קומט מרבה זיין שן אנדער דין ‪:‬‬
‫די גמראא לערנט ‪ 98‬פון וזאת תורת‬ ‫‪.‬‬
‫פרשתנו מפרש ‪ :‬וכאלו יאמר‬
‫ואת שכבר‬ ‫‪..‬‬
‫נכרנו לעיל בדנני שעבר ה א תורה כוללת לכל‬
‫ירי נהיינו שבא‬ ‫ש‪ . 9‬יש ‪ '-‬ש‪ .‬תורת ‪.‬‬
‫[‬
‫ביי די ערשטע צוויי משל וואו עם‬
‫שסייט " זאת תורת " ‪ -‬ביי עולה און‬
‫‪.‬‬ ‫מנחה ‪ -‬איז רשיי מפרש ‪8‬ז " תורת "‬
‫‪.‬‬
‫קומט מרבה זיין ‪ -‬תורה אחת לכל‬
‫( לכולן ) כו ' " ‪ ,‬און ברענגט ‪ 9878‬די‬
‫לימודים פון תורת כהנים ; שבער ביי די‬
‫‪.‬‬ ‫לעצטע דריי ‪ " -‬זאת תורת החטאת " ‪,‬‬
‫תורת האשש " ‪ " ,‬וזאת תורת זבח‬
‫השלמים "‬
‫" וזאת‬
‫‪ -‬איז הש "י גטרניט מפרש ‪.‬‬
‫איז תמוה ‪ -‬סמה נפשך ‪ :‬אויב רש " י‬
‫נקמט ‪8‬ז טז " תורת " איז ‪ 8‬ריבוי ‪ ,‬העט‬
‫ייש‬ ‫נאברבנאל‬ ‫‪) 14‬‬
‫ער געדשרפט מפרש זיין אין וושס ב‪- 8‬‬
‫התתוב על מה שניבר בסדר ויקרא‬
‫שטייט דעף ריבוי פון " זאת תורת " אויך‬
‫‪.‬‬ ‫ביי די לעצטע דריי ‪ ,‬חטאת אשם אוו‬
‫העולות ‪.‬‬
‫ומה‬
‫הוא‬ ‫שלמים ; אוז אויב רש " י הקלט ‪8‬ז ע " ד‬
‫‪.‬‬

‫‪ .‬פסולים ‪ .‬וכו ' ‪ -‬שלול ' הריבוי‬ ‫ירנות‬ ‫‪ 711‬מין כמו‬ ‫הפשט איז תורת " ניט קיין ריבוי און‬
‫דא הייני אומר ‪ .‬ם שהוא בכלל ‪ - .‬כבתוית כהססן‬ ‫זיין פירוש איז כפשוטו ( כנ " ל ) ‪ -‬פשר ‪-‬‬
‫שמכ " ‪1‬ש~ אמר ‪ , ,‬אח תורח גו ‪ . -‬קשה‬
‫יומר ‪ . ,‬על‬
‫ש דקאי‬ ‫‪.-‬‬
‫לפרש‬
‫וו‪8‬מ איז ער מפרש שז ביי עולה און‬
‫מה שננכר נסדר ~ יקרא ‪ -‬נוראה‬ ‫לקמן נפנ‬
‫?‬ ‫מנחה איז עס יע ‪ 8‬ריבוי‬
‫‪.‬‬
‫סעיף ו '‬
‫כמה) פעמים ‪,‬‬ ‫'פ‬
‫במדובר‬ ‫‪) 11‬‬

‫שאיי ‪ .‬חסר ‪.‬‬ ‫שכשם‬ ‫נפרש ‪-‬‬ ‫געקענט‬ ‫מען‬ ‫וויולט‬ ‫לכאורה‬ ‫ג‪.‬‬
‫בפשוט ‪ ,‬של‬ ‫ושמתרץ כל קושיא שישנה‬
‫מקראן ' כך איו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פ‪8‬רענטפערן ‪ :‬רש " י נעמט ט‪8‬קע ‪18‬‬
‫עני שגן‬ ‫‪,‬‬ ‫מעממו ‪-‬טיםכי‬ ‫תר ‪ .‬נפיר ‪,‬‬
‫יהבין שו ‪ ,‬ולכו‬ ‫'וכל‬ ‫‪.‬‬ ‫חמש למקרא‬
‫‪8‬לס כלל ‪8‬ז " תורת " איז ‪ 8‬ריבוי ‪ ,‬אוז יוי‬
‫אמפשטות‬ ‫' שכבר למד ) ‪,‬‬ ‫יש‪.‬‬ ‫מפירוש‬ ‫א‪,‬‬ ‫הכתוניב‬
‫ער איז מדגיש בפירושו אויף זאת תורת‬
‫‪.‬‬
‫' ‪ 1‬רש '‬ ‫סומך‬ ‫נותבו ‪,‬‬ ‫העולה " ‪ " :‬שכן תורה לרבות הוא בא‬
‫שם ‪.‬‬ ‫יב ‪ ,‬כ‬
‫התלמיד ‪.‬‬
‫וברש "‬ ‫מזחוח עי‬ ‫‪) 16‬‬

‫('‬ ‫ת'‬ ‫[‪7‬‬ ‫‪..‬‬

‫הס ‪ 773‬ט ‪7‬‬ ‫הפירה‬
‫ס [‬ ‫ע‪71‬ה ‪ ' 3‬נ '‪1‬ה [ שי ' (‬
‫דאה מ‪' [ 1‬‬ ‫(( ' )‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-, ,‬‬
‫ויעיט‬
‫[‬ ‫( ([‬ ‫י‪.,‬‬ ‫א‪ - .11‬ה‬
‫סחפן" ;‬ ‫‪,‬‬
‫‪ . .‬אח עולה קרב ( !‬ ‫([‬ ‫נט אס הי [ ח‬ ‫אבל‬ ‫‪.‬‬
‫אלו ‪ .‬קרבו‬ ‫ברשץ תינות‬
‫זבחים שם‬ ‫יא‬
‫ושה‬
‫כמפורשהועתקו‬ ‫הלימוד ‪,‬‬ ‫זהו‪2‬י )‬
‫טעםבתו ‪ -‬נ‬

‫איו‬ ‫‪1‬ש ‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫[‪9‬‬ ‫‪.‬‬
‫משוט‬

‫' הקרב ( ( ח ( אמר‬

‫[‬ ‫שפי‬

‫יר‬
‫‪ .‬נאה המה‬

‫[‬ ‫‪.‬‬ ‫‪3‬אי ( חזיזי סר‬

‫ה ‪7 -7‬‬

‫ן‬
‫‪71‬א‬

‫ומחא ‪.‬‬
‫' קראן‬
‫ר‬‫‪..‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שם הטעם ןר‬ ‫ויבחים‬
‫שם ‪.‬‬
‫תו ‪-‬כ‬
‫‪.‬‬
‫ראהכ‬
‫אהר‪ )1‬לתו‬
‫‪:3‬‬
‫לרבותו ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫‪,‬‬ ‫צו‬ ‫לקוטי‬ ‫‪44‬‬

‫א ) תיבאלד שז רשא ה‪8‬ט שרץ גע ‪-‬‬ ‫המנחה ‪ -‬תורה אחת לכל המנחות " ‪4 ,‬ז‬
‫זיגט בפירושו ‪ ,‬כנ " ל ‪8 ,‬ז דער דין פון‬ ‫אויך מנחות " דלא כתיבא " ( עם שסייט‬
‫מנחת חוטא ששירי ' נאכלין ווערט‬ ‫ניט ביי זיי בפיררש רעם דיל פון שיריהן‬
‫‪8‬פגעלערנט פון ‪ 8‬פסוק איז פ ' ויקרא‬ ‫נאכלין לכהנים ‪ -‬ווי מנחת חוטא ) איו‬
‫ב‪ % 118‬רענען‬ ‫‪ -‬איז שוין ניט נויטיק צו‬ ‫לכהנים " יי ‪.‬‬ ‫" שיריהן‬
‫" תורת‬ ‫טז דאס איז ניט דער דין וולס‬ ‫און כדי ‪8‬ז מען ז‪8‬ל ניט מייגען ‪18‬‬
‫המנחה " קומט וירבה זיין ‪.‬‬ ‫ע " ד הפשט איז " תורת ( המנחה ) " מרבה‬
‫ב ) וטיקר ‪ :‬עס לייגט זיך ניט אויפן‬ ‫דעם דין פון " שיריהו לכהניט " ביי מנחת‬
‫שכל ‪ ,‬טז ‪ 8‬בן חמש למקרא וועט שליין‬ ‫חוטא ( ווי די גמרא לערנט ) ‪ ,‬איז רשאי‬
‫ווין אוו פשרשטיין וולס עס לערנען די‬ ‫מעתיק בפירושו די דרשה פון חורת‬
‫ריבויים וושס שסייען אין תורת כהנים‬ ‫כהנים ‪ :‬און ורי רש " י הוט שוין פריעת ' י‬
‫ביי חטאת אשם און שלמים ‪:‬‬ ‫מפרש געוועז ‪ ,‬שז דער דיו הנ " ל ( איז‬
‫ש " ס ) שז אויד ‪ 8‬מנוזת חוטא " שירי '‬
‫זאת תורת החטאת ' ‪ -‬פונווטנעז‬ ‫‪.‬‬ ‫לסי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪98‬געלערנט‬ ‫ווערט‬ ‫נאכלין ‪,‬‬
‫ז‪8‬ל ‪ 8‬בן חמש למקרא פשרשטיין ןז‬
‫אזיף דעם דיז " חטאות הפנימיות ‪ . .‬דמם‬ ‫פון דעם פסוק ( אין דער‬ ‫‪-‬‬ ‫‪9‬נ‬ ‫פש‪1‬טו '‬

‫טעון כיבוס " דטרף מען השבן ‪ 8‬לימוד‬ ‫והיתה לכהן‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫פרשה "י‬ ‫פריערדיקער‬
‫כמנחה " ‪.‬‬
‫ונקט פטר ‪-‬‬ ‫מיוחד י ' ‪ -‬די סברא איז‬
‫"‬
‫קערט ‪ :‬מה ‪ -‬דשך ‪8‬ז חטאות החיצוניות‬ ‫שבער דער ביאור איז ניט מספיק ‪,‬‬ ‫'‬ ‫ד‬
‫‪ ,‬דמם טעון כיבוס ' ‪ ,‬איז כש " כ וק " ו ‪18‬‬ ‫ורייל ‪:‬‬
‫חטאות‬ ‫ביי‬ ‫דין‬ ‫דער‬ ‫הזוי איז‬
‫‪,‬‬ ‫הפנימיות י‬
‫(‬

‫[ די הוה אמינא ‪8‬ז חטאות הפנימיות‬ ‫כי לולי הריבוי‬ ‫‪-.‬‬ ‫ד " תורת "‬ ‫‪.‬‬ ‫והוצרך להבז‬ ‫)‬ ‫דן‬

‫זשיז ניט דשרפן האפז כיבוס ‪ ,‬ווערט‬ ‫בכלליבמנחה ‪ ,‬שהרי מנפת חוטא חבאת‬
‫וויקרא ה ‪,‬‬
‫הדא שאי ‪ -‬ז‬
‫היא‬ ‫‪.‬‬
‫( מתו * כ‬
‫שרויסגעלערנט אין תורת כהנים מיס ‪8‬‬ ‫רה " י פרשוננו ו ‪ ,‬יו " ד‬ ‫וראה‬
‫עהיס ‪ .‬זבחים יא ‪ ,‬א ‪ .‬מנחות ב ‪ ,‬ב ) ) ‪.‬‬
‫ק " ו פון קדשי קדשים ‪ " :‬ומה אם קדשי‬
‫ויקרא שם ‪ ,‬יג ‪,‬‬ ‫‪8‬‬
‫החיצונות‬ ‫לחטאות‬ ‫ששוו‬ ‫קדשים‬
‫‪.‬‬
‫[)‬

‫ולשטיפה לא שוו לכיבוס ‪,‬‬ ‫למריקה‬

‫והיתה‬ ‫‪.‬‬ ‫קאי הפסוק‬ ‫דרוסי ‪-‬‬ ‫‪12‬‬ ‫רבות‬ ‫‪.‬‬ ‫ילפי‬ ‫‪) 19‬‬
‫בלכהז כמנחה ‪ -‬במנחת חוטא של כהן וללמד שהיא‬
‫הפנימיות שלא שוו למריקה‬ ‫חטאות‬
‫כמנחת‬ ‫‪ ,‬טז )‬ ‫י‬ ‫( פרשתנו‬ ‫כלילכהן ‪.‬‬
‫תהי לא תאכל‪-‬‬ ‫"‬
‫נדבת‬
‫אינו דין שלא ישוו להם לכי ‪-‬‬ ‫ושטיפה‬
‫בוס " ‪-‬‬ ‫לומד ‪ ,‬ש " לפי פשוטו ‪ ,‬דין זה א " צ כלל קרא‬ ‫ייש‬
‫‪,‬‬
‫מייחד ‪ ,‬כי נלמז ממש * נ ( פרשתנו שם ) " נך מנחת‬
‫כהן‬

‫( סו ) יוכו כל‬ ‫ופירש " י שם‬ ‫( ומה‬ ‫‪.‬‬ ‫כליל תהי ' גוי‬
‫היינו ‪ ,‬שגם " של‬ ‫כל‪ -‬ל תהי ' ‪- .‬‬ ‫מנחת כהן של נדבה‬

‫אף שדין זה נחמר כהמשך ל " הכהז‬ ‫כי‬ ‫[ ‪)2‬‬ ‫מפרשי רש ‪ -‬י‬ ‫( ראה‬ ‫חובה‬ ‫תהי " ‪ ,‬וב " ש של‬ ‫שם ) ן‬
‫נדכה‪ .‬כליל‬
‫אין טעם‬ ‫יאכלגה ‪ ( -‬כנ‬
‫טעון" ל הערה ‪0‬נ ) ‪-‬‬ ‫רדמם‬ ‫איתה‬
‫המחטאשהדין‬
‫לזמר‬
‫כיבום הוא דוקא גס‬ ‫הנאכלות ‪.‬‬ ‫חטאות‬ ‫_‬ ‫ייקרא שם‬ ‫)‬ ‫סג‬

‫דהכתוכ‬ ‫רבה ) ‪,‬‬ ‫לדעת‬ ‫‪-‬‬ ‫ב‬ ‫( צב ‪,‬‬ ‫כזבחים‬ ‫‪) 22‬‬

‫בהזאות‬ ‫יזה‬ ‫( "אשר‬ ‫בסגימיות‬ ‫בנישות ) איירי‬

‫(דגיבוס‬ ‫מרה החוחה ג ! ‪.. -‬‬ ‫ה ‪.‬וא‪,‬י‬ ‫נושא ‪ 3 -‬ור ‪ ,‬שלמו‬ ‫י)‬

‫גס‬ ‫מרכה‬ ‫‪ .‬תורת ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מדבר " ) ‪,‬‬ ‫הכתיג‬

‫בהן‬ ‫‪,‬‬
‫‪ ( ,‬אכל ך ( שאין‬ ‫ו‬ ‫הרך ‪.‬‬ ‫‪ . .‬באוה‬ ‫הצה‬ ‫נח ‪,‬‬ ‫כחב‬ ‫דג "‬ ‫מחוח‬
‫נגלח ח נך‬
‫( ת(‬ ‫‪,‬‬
‫אבל‬ ‫) ‪-‬‬ ‫כהפנימיות‬ ‫קדושה כ " כ‬ ‫‪,‬‬
‫נ וא לך ) ‪ - -‬יש ל מר נאק צך ‪ :‬ך ג ' ו‬
‫חויךע‬
‫‪ .‬מע "‬ ‫ו‬ ‫(‬ ‫_‬ ‫הך נך‬ ‫‪.‬‬
‫כל הפרשה קאי בנאכלות ‪.‬‬ ‫הפשט ‪.‬‬ ‫ע"ד‬
 ‫שיחת‬ ‫"‬ ‫צי‬ ‫לקוטי‬

‫און שוודאי איז ‪ 8‬בן חמש ניט שייך צו‬ ‫ס ' איז שבער לגמרי ניט מסתבר צו‬
‫‪.‬‬
‫פ‪8‬רשטיין פון זיך שליין ‪8‬ז וזאת תורת‬ ‫זחן ‪8 ,‬ז רש " י פשרלשזט זיך שז דער‬
‫זבח השלמים " קומט מרבה זייז קרבנות‬ ‫תלמיד וועט פח זיך שליין קומעז צו‬
‫במה ( ווי ס ' ווערט טרויסגעלערנט אין‬ ‫רעם ק " ו ( ובפרט ווין דער דיו שז‬
‫תו " כ ) ינ ‪ :‬וערד ועיקר ‪ -‬ד‪8‬ס זיינען‬ ‫חטאות הפנימיות לא הושוו למריקה‬
‫דינים וולס ער רועט ונעגן זיי לערנען‬ ‫איו‬ ‫ושטיפה ‪ 73‬ווערט ביט דערמשנט‬
‫ערשט איו פ ' ראה ' ‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫פירוש רש " י אין חומש ‪ ) 14‬ן ‪.‬‬
‫דעם ‪:‬‬ ‫דער ביאור אין‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ערשט‬
‫דערציילט‪8‬ן אשם‬
‫האשם " ‪ :‬ררעגן‬
‫תורת בכלל‬
‫וזאת ווערט‬
‫מצורע‬
‫"‬

‫לויטז דרך הפשט איז מובז ‪8 ,‬ז ד‪8‬ס‬

‫היינט זרי‬ ‫שפעטסר איו פ ' מצורע‬
‫‪-‬‬ ‫‪25‬‬
‫וולס " כל תורה ורבית הוא בא " איז נטר‬
‫איו שייך צו זלגן ‪8‬ז דער תלמיד וועט‬
‫ריעו דער רוברט " תורת " איז איבעריק ‪,‬‬
‫‪6‬דער נ‪8‬כמער ‪ -‬ווען ער איז ניט‬ ‫דש פון זיך שלייז שרויסלערנען רעם‬
‫ריבוי וולס שסייט אין תו "ב ו‪8‬ו אויד‬
‫צוגעפשסט אין פסוק ‪ -‬ולדוגמא ‪ :‬ביי‬
‫דער דם פון אשם מצורע " ניתן‬
‫מערסטע‬ ‫וולס די‬
‫עולה שסייען‬ ‫העולה ' ‪ ,‬פון‬ ‫דינים ‪) -‬‬
‫תורת תורות‬ ‫(" זאת‬ ‫למטה " ) " ?‬

‫שרין אין פ ' ויקרא ‪ ,‬היינט רוי פססט ד‪8‬‬

‫דער לשון " זאת תרח העולה " ‪8 ,‬ז דשם‬
‫‪ -‬די געציילטע דינים רולס קומען דש‬ ‫‪.‬‬
‫ראה פי ' הראב " ד לתו " כ ש אם נפל מרוטבן‬ ‫על‪) 23‬‬
‫תכלי די להם כדי געלה מסני שהן כחטאת‬
‫צו ‪ -‬איז " תורת העולה " ? מוז מען‬
‫הפסולה שהנתוב ממעטה ממריקה ושטיפה בו ' ‪-‬‬
‫והרי רשיי לא הביא‬ ‫כא ‪ -‬בב ) ‪-‬‬ ‫( תו * כ לקמן פסוק‬
‫‪.‬‬ ‫דין זה דחטאת פסולה נתמעטה ממריקה ושטיסה‬
‫אכל ךרשיי נלמד זה ממש ' נ " כערכך " ( ויקרא ה‪ ,‬יח‬ ‫בפ " דנינו הלל ועיז לתו " כ שם ‪ ,‬דמה שהסאות‬
‫יברש ‪ -‬י ‪ .‬מתו " כ עה ‪ ,‬פ ‪ .‬רבנו ‪ -‬זבחים וכריתות שם ) ‪.‬‬ ‫הפנימיות אינן במריקה ושטיפה הוא מפני דלשריפה‬
‫יגס ע " ד ההלכה ‪ -‬זהו רק לדעת רע ' ק ‪ ,‬וראה‬ ‫קיימי ולא לבישול ( וא" ב א " צ ע " ז קרא ) ‪ -‬אבל‬
‫זבחים וכריתות שם ( וראה גם במקומות‬
‫שצויינו לקמן‬
‫שסמ " ק‬ ‫ראה ק " א שם ‪ ,‬ד ( לסי ! ה ) " ק " ו זה אינו ק ‪ -‬ו כלל אחר‬
‫הערה ‪ - ) 38‬שהדרשה " תורה אחת‬ ‫לכל כר ‪,‬‬ ‫במריקה‬ ‫לחטאות היו מפני‬
‫החיצונייתדא " א בהם‬ ‫מהעדר השווי‬
‫אינו הושוו‬
‫ושטיפהשלא‬
‫דמה‬
‫בנד " ז הוא שונה משאי המקומות ( שלכו‬ ‫‪.‬‬ ‫יש כזה‬
‫בזה ז " תזרה אחת לכל‬
‫אמרינןסעיף‬
‫אי בפנים‬ ‫פךוגקא‬
‫לקמו‬ ‫וראה‬ ‫‪,‬‬ ‫כו ' " ) ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כישיל בו "‬
‫'‪.‬‬ ‫נוסף לזה שההן‬ ‫ד‪) 2‬‬ ‫שם ( ד " ה ה " ק ) ‪ :‬מריקה‬ ‫ולהעיר מרש " י זבחים‬

‫רק‪,‬‬ ‫בבמה הוא‬

‫הערה ‪) 8‬‬ ‫זמן לעיל‬ ‫וזבחים שאין‬
‫שצויינו‬ ‫‪-‬א‬ ‫מצד ק ‪ -‬ו כו ' ( תו " כ‬ ‫כך זכך‬ ‫'‬ ‫ושטיפה דההיא דוקא בנאכלות דכת ‪ -‬ך ; י‬

‫בכהנים יאכך אותה ‪,‬‬

‫חמש ) ‪.‬‬ ‫שאינו פשוט ( לבז‬
‫‪28‬ן‬ ‫לכל‬ ‫רש " " והוא הדיו‬ ‫קדשיט ולהעיר ‪ ,‬רמזה שכתב‬
‫‪) 24‬‬

‫ייקרא א ‪,‬‬
‫יב ‪ ,‬ג ‪,‬ח וברש " י שס ‪ - .‬אף שכבר נזכר ברש " י‬ ‫‪,‬‬ ‫וגא‬ ‫כא )‬ ‫" רק גבי הדין רכלי חרש ישבר ( ו ‪,‬‬
‫יא ) ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫( שם ) ןדלא כבתו כ ( שם ‪,‬‬ ‫ד " מורק ושוטף "‬ ‫גבי הדין‬
‫( צה ‪ ,‬ב במשגה ‪ .‬צו ‪ ,‬ב ) ‪ .‬וראה רמב " ם‬ ‫כב )‬
‫וראבוזבחים‬

‫שם )‬ ‫נריקה‬ ‫(‬ ‫כרבון‬ ‫שכ " ל‬ ‫חך ‪ .‬דהא‬ ‫;‪,‬‬ ‫יש‬ ‫‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫" ד הל ' מעשה הקרבנות פ " ח הי ד ] ‪ -‬משמע ‪,‬‬
‫שהגיז ד " מורק ושוטף ‪ -‬ע " ד הפשט הוא רק בחטאת‬
‫ראשם מתורה אחה כן ' הח '‬ ‫[‬ ‫הנ ‪-‬‬ ‫דין‬ ‫דךא ימינן‬ ‫חב ‪ -‬ו ע ' ‪. %‬‬ ‫ולא בשאר קדשים ‪ ,‬כמשניית כלקו " ש‬
‫ד ‪. 1 ..‬‬
‫בשאר א כי אקנא הנרך אחת לכל אשתות הני תידי‬ ‫‪,‬‬ ‫כפרש ‪ -‬י‬ ‫אף שאשם מצורע כבר נזכר‬
‫כי יט )‬
‫ה‪,‬‬ ‫( ‪125‬‬
‫ויקרא‬

‫בז ‪ - .. .‬אף שגם‬ ‫( י‬ ‫אנך אשם חך‬ ‫אשמת ודאי ‪,‬‬ ‫בריברי ד תורת " היא‬ ‫‪.‬‬
‫הצורך כנ‬
‫הרייד ‪ ,‬יג ) ‪,‬‬
‫דמצורע (‬
‫‪-‬‬ ‫מצד הקרא‬
‫רבת מוג‬ ‫[‬ ‫‪ - .‬באה‬ ‫‪,‬‬ ‫נ‬ ‫רך אדח‬ ‫(‬ ‫ד ‪ ..‬ה‬ ‫הדרשך‬ ‫‪.‬‬
‫שישמ ‪ .‬הו א‬
‫נב ‪-‬‬ ‫סעיף א ' ‪.‬‬
‫יליף‬ ‫בפנים‪ ,‬נ )‬ ‫"ל‬
‫וכריתות ( כב‬ ‫א)‬ ‫( מח ‪,‬‬ ‫בזבחים‬ ‫‪) 26‬‬

‫ר‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫א‬

‫דום )‬
‫ס‪-‬‬ ‫מכיך ן בתים‬
‫שאינה‬ ‫‪,‬‬
‫שאיזי בכלך‬
‫לדרשה ( כ ( ‪-‬‬ ‫יש [ דהוה‬ ‫'לו‬ ‫כנדו‬
‫דגם‬ ‫אשם‬
‫מכזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות ‪-‬‬
‫ישאר‬ ‫"‬ ‫ההערה ‪.‬‬ ‫ךבפנים‬ ‫התקוחות ‪,‬‬
‫‪--‬‬ ‫שקלים ‪) -‬‬ ‫‪.‬‬
‫תלוי הוא של ב ' סלעים ( כסף‬
 ‫שיחות‬ ‫צי "‬ ‫קוטי‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ויקרא ) ‪ ,‬נטר עס ] קומט לרבות ‪ -‬מוז‬ ‫דעריבער לערנעז שז " תורה לרכות הוא‬
‫מען שגה ‪8‬ז ע " ד המשט איז דער ריבוי‬ ‫העולין " ' י ‪-‬‬ ‫בא לומר תורה אחת לכל‬
‫רש"י‬ ‫פון תורת החטאת " ‪8‬עי פשוט ‪8 ,‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫ןועד " ז ביי " זאת תורת המנחה " און‬
‫בפירוש ‪.‬‬ ‫שרייבן‬ ‫גשרגיט‬ ‫דטרף עס‬
‫געז‪8‬גט‬
‫רוב‬ ‫שוין דער‬
‫זיינען מטס‬ ‫וזאתזי ‪ ,‬ערע‬
‫תורה דיגים‬
‫החטאת " ‪-‬‬ ‫"פון‬
‫והביאור בזה ‪:‬‬
‫גלייך נ‪8‬ך " תורת החטאת " זטגט דער‬ ‫געווטרן אין פ ' ויקרא ‪ ,‬און אין אונזער‬
‫פסוק " במקום אשר תשחט העולה‬ ‫פרשה ווערט צוגעגעבז נטר עטלעכע‬
‫סתם )‬ ‫תשחט החטאת " " ‪8 ,‬ז ( " הטחת "‬ ‫דיניט ] ‪.‬‬
‫תלע חטאות ‪ -‬אפילו חטאת פת כהן‬ ‫משא " כ " וזאת תורת האשם " ‪ ,‬וולס די‬
‫המשיח וחטאת הקהל ביי וועלכע עס‬ ‫דינים פון קרבן אשם שסייעו ניט אין פ '‬
‫שטייס ניט איו פסוק בפירוש ‪8‬ז די‬
‫שחיטה איז בצפון ( במקום אשר תשחט‬
‫ויקרא ‪ -‬דשרט ' ווערט נאר ‪8‬נגע ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫זשגט פער עם ד‪4‬רף ברענגעו ‪4‬ו אשם ‪,‬‬
‫העולה ) ‪ -‬איז זייער שחיטה בצפוןיי ‪.‬‬ ‫שבער ניט די דינים פוגעם קרבן טליין ‪,‬‬
‫עס איז שבער דט אייו מין אין קרבן‬ ‫ד‪8‬רף אויסקומעז ‪ ,‬ע " ד הפשט ‪,‬‬ ‫יבמיהם‬
‫חטאת כיי וועלכן מ ' וושלט געקענט‬ ‫‪8‬ז דער פירוש פון " זאת תורת האשם "‬
‫איז " דטס איו די תורה ( די דיניס ) פון‬
‫טרשכטו ‪8‬ז ( אע " פ עס שסייט " תשחט‬
‫החטאת סתם ‪ ,‬איז אבער ) זיין שחיטה‬ ‫‪.‬‬ ‫אשם " י ‪. ,‬‬
‫( יט בצפון ‪ -‬און דחס איז ‪ 8‬קרבן עולה‬ ‫זבח‬ ‫תורת‬ ‫וזאת‬ ‫‪.‬‬ ‫ביי‬ ‫עד " ז‬ ‫און‬
‫ויורד ‪ ,‬וולס איז תלוי איו דער יכולת פון‬ ‫השלמים " ‪ ,‬וושס מיינט ‪ 8‬קרבן תודה " ‪,‬‬
‫מענטשן ‪ :‬אויב ער איז פ‪8‬רמעגלעך ‪,‬‬ ‫ווי דער פסוק איז גלייך ממשיך " אם על‬
‫ברענגט ער " נקבה מן הצאן כשנה או‬ ‫תודה יקריבנו גוריי ‪ -‬ווערט דשך‬
‫שעירת עזים " ; ואם לא תגיע ידו די שה‬ ‫‪.‬‬ ‫קרבן תודה איבערהויפט ניט דערמשנט‬
‫שתי תורים או שני בגי יתה גו ‪" ,‬‬ ‫והביא ‪. .‬‬ ‫איו פ ' ויקרא ‪ ,‬ובמילא איז " זאת תורח‬
‫‪ -‬שן עיף ; " ואם לא תשיג ידו ‪ . .‬והביא‬ ‫זבח השלמים " ניט קיין ריבוי ‪ ,‬ג‪8‬ר זייז‬
‫‪ , ,‬עשירית האיפה סולת לחטאת גו " " ‪.‬‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫פירוש איז כפש‪1‬ט‪, 1‬‬
‫קעי‬ ‫וויכשלד שן כיי דעה סוג חטאת‬ ‫עס בלייכט לבער ניט פטרשטטנ ‪-‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪8‬‬ ‫זייז די מציאות ‪4‬ז מען ז‪8‬ל ברענגען‬ ‫דיק פשרוושס רשיי איז גטרניט מפרש‬
‫קרבן וושס הלט אינגשנצן ניט קיין‬ ‫יקען‬ ‫אויף " זאת תורת החטאת " ‪ ,‬וואס‬
‫שחיטה ‪ ,‬און אפילו ניט מליקה במקום‬ ‫געטייטשט ווערן כפשוטו ( וויכשלד‬ ‫( ים‬
‫שחיטה ( ווי ביי חטאת העוף ‪0811 -‬‬ ‫‪8‬ז רוב היון חטאת שטייעו שוין אין פ '‬
‫דוס געפיגט מען אויך ביי עולהי ' ) ‪ ,‬נאר‬
‫‪ ,‬שוח לחטאת " ‪ -‬איז מסהבר צו זלגו‬
‫טז שחיטה איז ניט קיין ענין עיקרי אין‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬אה מלכי ס כאז‬ ‫‪ :9‬ן‬
‫ה ‪ ,‬יד ואילד‬ ‫‪) (0‬‬

‫ואת‬ ‫שנאסר ‪.‬‬ ‫מקומות‬ ‫במה‬ ‫ועד ‪ ,‬ז בשד‬ ‫תורת‬

‫‪131‬‬

‫‪.,‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫י‪. , ,.‬‬ ‫שמא ' ' א ‪ .‬מ ‪. ,‬‬ ‫ו ‪ ,‬לז ‪.‬‬ ‫יקמו‬ ‫‪,‬‬
‫ב‪ - 1‬כס ‪:‬‬ ‫תזריע' ‪11.‬כ ' ‪. 1‬‬
‫‪2‬‬
‫וארח ‪.‬גם ת כ עה 'פ ‪ :‬לרבות‬ ‫![)‬
‫‪.‬‬
‫עוד ‪ -‬ולא פרש " כלנם כ '‬ ‫‪,‬‬ ‫נט ‪.‬‬ ‫במקימיה ‪ . . .‬ג ‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫כו ‪. ,‬‬ ‫חטאות‬ ‫כי‬ ‫ו‬
‫‪..‬‬
‫זבחים מח ‪ ,‬ריש ע " כ ‪.‬‬ ‫כד ‪,‬‬ ‫ד‪,‬‬ ‫גה"‪,‬כ כ ‪.‬ויקרא‬

‫ו ‪ -‬יא ‪.‬‬ ‫ויקרא ה ‪,‬‬

‫ייקרא א ‪ ,‬יד ואילך ‪.‬‬

‫תו‬ ‫מנתוה‬
‫‪ -‬אה‬
‫‪37‬‬
‫‪) 36‬‬
‫בא ' ‪.‬‬ ‫"‬
‫אילך א‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫כפשוטו ‪.‬‬
‫תניה לרבות ד‬ ‫פרושי‪7 [ 11 ,‬‬

‫‪.‬‬
‫יצעק אלי‬
‫לשק רש‬

‫גס לקיש די נ ע ' ‪21‬‬

‫ב ‪ .‬ייאה רש ‪ -‬שם ‪ :‬נדר ל‪1‬ח ח הללו ‪.‬‬
‫ראד‬

‫‪. ,‬‬
‫‪,1‬‬
‫‪) 12‬‬

‫[‬ ‫‪1‬‬
‫‪47‬‬ ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫צי‬ ‫לקוטי‬

‫יבער אין דעם פשל פון קרבן מנחה ‪,‬‬ ‫דער כפרה ובמילא מוז די שחיטה ניט‬
‫איז דער ריבוי פון תורת " בשייכות צום‬ ‫‪.‬‬ ‫זיין ( בצפון ) " במקום אשר תשחט העולה‬
‫דין פון ‪ ,‬טעונות שמן ולכונה " ‪ ,‬וושס‬ ‫‪ .‬לפני ה ' " ‪ ,‬אפילו ווען מ ' ברענגט ‪ 8‬שה‬ ‫‪.‬‬
‫( ד‪8‬‬ ‫פרשה‬ ‫אמזער‬ ‫איז‬ ‫ניט‬ ‫שסייט‬ ‫וושס דשרף יע השבז שחיטה ‪.‬‬
‫" והרים ממנו גו ' מסולת‬ ‫שטייט ‪ ' ,‬נטר‬ ‫אויף דעם קומט דער ריבוי " זאת‬
‫גו ' אשר על המנחה גו " ‪ ,‬שבער ניט דער‬ ‫תורת החטאת " ‪8 ,‬ז " תורה אחת לכל‬
‫עצם דין ‪8‬ז טעונות שמז ולבונה ) ‪ ,‬נטר‬ ‫החטאות " ‪ -‬און וויבטלד שז אויך ‪8‬‬
‫;‬ ‫ויקרא "'‬ ‫אין פרשת‬ ‫קרבן עולה ויורד איז ‪ 8‬חטאת ‪ ,‬איז‬
‫ווילס מעז דעריבער געמיינט שז ניט‬ ‫און רש " י דשרף עם‬ ‫;‬ ‫שחיטתה בצפוז‬
‫דפס איז מרבה " זאת תורת " ( נטר ס ' איז‬ ‫ג‪8‬רניט אויסטייטשן בפירוש ‪ ,‬וויבשלד ‪8‬ז‬
‫‪ 8‬ריבוי בשייכות צו איינעם פון די דינים‬ ‫דשם איז דער ערשטער ענין וושס שסייט‬
‫ווטס שטייען בפרשתנו דט ) ‪ -‬ב‪- 8‬‬ ‫גלייך נשך " זאת תורת החטאת " ‪ ,‬און די‬
‫ווןרנט רש " י שז דער ריבוי מיינט שט‬ ‫דינים פון חטאת הטט ער שט ערשט גע ‪-‬‬
‫דיזי '‪.‬‬ ‫דעם‬ ‫ויקרא ‪.‬‬ ‫לערנט איז פ '‬
‫נשך ‪ 8‬טעם פשרווטס מ ' וושלט ניט‬ ‫ז ‪ .‬עפ " ז ווערט אבער שווערער צו‬
‫טנגענומעז ( שז רש ‪ -‬י" ס פירוש ) ‪8‬ז " תורת‬ ‫פשרשטיין פשרוושס רש ‪ -‬י ד‪8‬רף ממרש‬
‫המנחה " קומט מרבה זיין דעם דין שז‬ ‫זיין " וזאת תורת המנחה ‪ ,‬תורה אחת‬
‫מנחת כהנים מעונה שמן ולבונה ‪:‬‬ ‫( אויך‬ ‫ולבונה "‬ ‫שמז‬ ‫להטעינן‬ ‫לכולז‬
‫די דינים פון מנחת כהנים ‪ ,‬וועלכע‬ ‫וועט פשר ‪-‬‬
‫שליץ‬ ‫מעז" ) אוו‬
‫שהיא‪8‬ז כליל‬
‫כהנים ד‪4‬‬
‫מנחת זיך ניט‬
‫‪-‬ל‪8‬זט‬
‫שטייעז נאד דער פרשה פון " וזאת תורת‬
‫המנחה " ‪ ,‬הויבז זיך ‪8‬ז מיט ‪ 8‬ב‪8‬זונ ‪-‬‬ ‫פשרשטייז וושס דער ריבוי איז ‪ ,‬פונקט‬
‫דערן דיבור ‪ -‬וידבר ה ' אל משה‬ ‫‪.‬‬ ‫זאת תורת החטאת " ?‬ ‫ווי ביי‬ ‫‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫גו '" י'‬ ‫לאמר זה קרבו אהרן ובניו‬ ‫איז דער ביאור איו דעם ‪:‬‬
‫וויבטלד שז צווישן זיי איז ניט נ‪8‬ר‬ ‫און‬ ‫( זאת )‬ ‫‪.‬‬
‫ע " ד הפשט איז מסתבר ‪8 ,‬ז‬
‫די הפסקה פון ‪ 8‬כשזונדערער פרשה ‪-‬‬ ‫תורת " קומט מרבה זיין ( " תורה אחת‬
‫וושט די הפסקות הפרשיות זיינעו " ליחן‬ ‫לכל ‪ ) " . .‬דוקא בשייכות צו דינים וושס‬
‫ריוח למשה להתבונז בין פרשה לפרשה‬ ‫שסייען איז דער פרשה גופא ( נשך דער‬
‫ובין עניז לעניז " " ‪ -‬נטר אויך דורך ‪8‬‬ ‫דשם‬ ‫זאת תורת גו " ) וי ‪-‬‬ ‫הקדמה‬ ‫‪.‬‬
‫ב ‪11‬נדער‪ 1‬דיבר ‪ ,‬איז שווער צו זלגן ‪8‬ז‬ ‫הייסט ‪ ,‬יו דער נשכקומענדיקער דין איז‬
‫מיט " וזאת תורת המנחה ‪ ,‬תורה אחת‬ ‫"‬ ‫שייך ביי שלע מינים פון דעם קרבז‬
‫לכולן " מיינט מען מרבה זיין מנחת‬ ‫( אפילו שזש ‪ ,‬וולס מצד הסברא וויולט‬
‫מען אים ניט כולל געווען ( בנוגע דעם‬
‫דין ) מיס די _ שנדערע מינים ) ;‬
‫‪." ,1‬‬ ‫]‬ ‫יד‬
‫נ ‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪) 40‬‬

‫‪.‬‬
‫נמתק לשו יש '‬ ‫‪.‬‬ ‫בפק " פ‬ ‫המנואף‬ ‫ע פ‬‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫י‪4‬‬
‫שבזה‬ ‫‪-.‬‬ ‫האמוין [ ונין‬ ‫]‬ ‫להטן ' נ‪ 1‬שמו ולבונה‬ ‫‪(.‬‬
‫מבאר‬
‫אפיי‬ ‫בעזיז ‪, .‬‬ ‫אמורי‬ ‫‪.‬‬ ‫שהריבוי ד‬
‫שמכין שסי ‪ -‬ס הפ‬ ‫‪.‬‬ ‫א‪ -‬ב ‪.‬‬
‫)‬ ‫תדד ‪ -‬ה הייכן ( זבח ' פ ח ‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫עד ‪.‬‬ ‫יאה‬ ‫‪)%‬‬
‫זה ‪.‬‬ ‫לוין‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬הוא נפוג‬ ‫‪.‬נ זא‪.‬‬
‫תורח ‪.‬יך‬ ‫‪,1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שסף ‪ -‬ק ‪1‬בח ' פ‬ ‫בז ' ‪. ) .‬‬ ‫ועוד‬ ‫‪.‬‬ ‫מוחות ג ב ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לר ‪ -‬ש‬
‫‪,‬‬
‫‪42‬‬

‫הוד ‪ -‬ה אמתני זבחים ט ‪ ,‬כ ‪ .‬שטס ‪ ,‬ק‬ ‫‪1‬ע" ג ' כ‬ ‫מה ‪ ,‬א‬
‫ניקרא ‪.‬‬ ‫דש ‪ ' -‬ר ‪ ,‬פ‬ ‫ו‪4‬ן‬ ‫ואכ ' מ ] ‪.‬‬ ‫כריתות כנ ‪ ,‬נ ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫צו‬ ‫לקוטי‬

‫דינים אין דעם זעלבז קרבן בייטן די‬ ‫זי הסט דעם זעלבן דין ווי‬ ‫(יז‬ ‫כהנים‬
‫איכות טון קרבו ; און דער צווייטער סוג‬ ‫אין טפגעטיילט מיס א‬ ‫ווים‬ ‫מנחות )‬ ‫לע‬
‫איז ‪ 8‬הוספה איו כמש ‪ -‬נטך ‪ 8‬מץ‬ ‫נייעם דיבור וושס ווייזט אז די מנחה איו‬ ‫"‬
‫קרבו ‪ ,‬אדער ‪ 8‬הוספה אין כמות‬ ‫ץ נייער און בשזונדערעי ענין‬
‫דין ‪.‬‬ ‫הקרבנות מיטן זעלבן‬
‫‪ :‬ובמכש " כ פוז דעם וושס אפילו‬
‫און פון דעם ווטס די הוספה איז ניט‬ ‫בשוונדערע סוגי קרבנות ‪ -‬מנחה אשם‬
‫צוגעבז נטך‬ ‫( דורך‬ ‫נץר שן איכות ' דיקע‬ ‫און שלמים ' ‪ - 4‬זיינעו ניט שפגעטיילט‬
‫פרטי דינים ) ‪ ,‬גשר אויד ‪ 8‬כמות ' דיקע‬ ‫מיט ‪ 8‬ב‪8‬זונדערן דיבור ‪ ,‬עם איו צווישו‬
‫( דורך צוגעבן נשך ‪ 8‬קרבן ) ‪ ,‬איז דש ש‬ ‫זיי נשר דש ש הפסק פון ש נייער פרשהן ‪,‬‬

‫הוראה איז עבודת ה ' ‪:‬‬

‫מהנ " ל קומט אוים ‪ ,‬ן די‬ ‫ע "פ‬ ‫ח‪.‬‬
‫זיך מערסטנס אין‬ ‫רוחניות "‬
‫און" מעסט‬ ‫כמות "‬
‫גשמיות‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הוספה פון דער פרישת הקרבנות אין‬
‫‪.‬‬‫‪ -‬אין " איכות "‬ ‫די הוראה פון‬ ‫אונוער פרשה אויף די קרבנות פון פ '‬
‫עניז הנ " ל ‪ ,‬שז דער וועג‬ ‫ויקרא באשטייט פון צוויי סוגים ‪ ( :‬א ) א‬
‫צו הוספה אין איכות ורוחניות איז למטל‬ ‫איו די‬ ‫דינים‬ ‫פרטי‬ ‫נייע‬ ‫פון‬ ‫צוגטב‬
‫דוקא דורך הוספה איז ( דער עבודה‬ ‫קרבנות עולה מנחה און חטאת ‪ ( :‬ב ) די‬
‫מיט ) " כמות " וגשמיות דער וועג צו‬ ‫‪.‬‬ ‫הוספה פון נשך קרבנות ‪ -‬אשם ותודה‬
‫דערגרייכן דעם אמת ' ז עילוי אין עבודה‬ ‫‪ -‬וושס זייערע דינים שסייען בכלל ניט‬
‫רוחנית איז ( ניט דורך טפשו ‪ ,‬סן זיך פוו‬ ‫פריער ‪ :‬ועד " ז ביי די ערשטע דריי ‪-‬‬
‫וועלט און פטרנעמעז זיך נטר מיט‬ ‫דער ריבוי פון " ( זאת ) תורה "‬ ‫איז‬ ‫די‬
‫דורך דער‬ ‫נטר )‬
‫רוחניות ' דיקע ענינים ‪,‬‬ ‫וולס קומט מרבה זיין נטך ‪ 8‬מין פון‬
‫עבודה צו מטכן ( נ ך ) גשמיות ' דיקע‬ ‫לפו העוליו ‪,‬‬ ‫דעת קרבן ( תורה אחת‬
‫ענינים ט קרבן לה ' ‪ :‬און דוקא דורך דעם‬
‫די " צורה על‬
‫"‬
‫ויין‬ ‫מגביר‬ ‫פון‬ ‫אופן‬
‫וכי ' ) ‪.‬‬ ‫מנחות‬
‫און ווי רש " ' איז מפרט די צוויי מיני‬
‫‪8‬ז פון חומר מעבט מען‬ ‫החומרי ‪- ,‬‬
‫" זאת‬ ‫‪-‬‬ ‫קרבו‬ ‫ערשטן‬ ‫ביים‬ ‫הוספה‬
‫איכות " ‪-‬‬ ‫צורה ‪ ,‬פון כמות משכס מען‬
‫ווערט אויפגעטין ש מיל העכערער‬
‫הרי הענין הזה כא‬ ‫‪.‬‬ ‫העולה " ‪:‬‬ ‫תורת‬
‫ללמד ( א ) על הקטר חלבים ואברים‬
‫עילוי אין דער עבודה רוחנית פוז נשמה ‪.‬‬ ‫שיהא כשר כל הלילה " ‪ -‬וולס דשם‬
‫די עבודה פון הוספה בכמות אין‬ ‫ט‪.‬‬ ‫שסייט גלייך נטכדעם איז פסוק " על‬
‫ברייטערן מובן איז די התעסקות צו‬ ‫‪8‬‬ ‫(ב )‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הבקר‬ ‫עד‬ ‫הלילה‬ ‫כל‬ ‫המזבח‬
‫ירד‬ ‫עיה‬ ‫וללמד על הפסוליז איזה אם‬ ‫‪.‬‬
‫לא ירד שכל תורה‬ ‫עלה‬ ‫ואיזה אם‬
‫פי‪.‬א ‪ .‬יב ‪.‬‬ ‫ראה ‪7‬ונטר‪ 0‬תורת החסידות‬ ‫‪)4‬‬ ‫‪,‬‬
‫ירדו " ‪.‬‬ ‫שאם עלי לא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לרצוח‬
‫‪-.‬‬
‫השה ‪-‬‬ ‫מעשרה ‪.‬‬
‫איכות '‬
‫ועוד [ רסיס‬ ‫‪ .‬י‪.‬‬
‫כמות‬ ‫משראל יגנ '‬
‫להפיכתפחות‬ ‫‪.‬‬
‫עשרה דוגמא‬
‫‪)4‬‬ ‫"‬ ‫צווישו די צוויי‬ ‫אונטערשייד‬ ‫דער‬
‫אוכייז פחות הכשיעזר בגלי פטור‬ ‫‪.‬י‬ ‫גם‬
‫אף ' על ‪ :‬המציא‬ ‫איכית‬ ‫סוגי הוספה איז דער חילוק פון‬
‫( משנה שבת צג ‪,‬‬
‫הייו ‪ ,‬שאף‬ ‫‪-‬‬
‫י‪1‬‬
‫י' ח )‬
‫שהבלי מילה‬
‫ס"‬ ‫הי‬
‫יש לו ' שבת‬
‫רסב ‪ ,‬פ‬
‫הכיי‬
‫‪.‬‬
‫שג ' נ ‪.‬‬
‫שב הכל‬
‫סן‬
‫‪,‬‬
‫י‬ ‫אוו כמות ‪ :‬דער ערשטער סוג איז‬
‫הוספה איז אדוח הקרבן ‪ -‬נייע פרטי‬
‫לי ' ‪ ,‬הנה‬ ‫‪.‬‬
‫גשנילוכמות להתח ינ‬
‫כאשר מוצ א הבל שיעור‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הכיי‬ ‫"‪.‬‬
‫האוכי ' ‪ . -, 1‬כ‪111‬ה‬
‫נעש 'ת כל‬ ‫‪.‬‬
‫האוכל ו‬ ‫בשביל‬ ‫‪.‬‬
‫שה א‬ ‫זה‬ ‫‪-‬‬
‫מ‪ 3‬אותהי ומכיוף שהאוכליז הו פחות מבשיעור ‪ ,‬גם‬
‫‪:‬‬ ‫‪. ,,‬‬ ‫ל דמה שבחטאת יש דיבור חדש הוא רד‬ ‫"‪. .‬‬ ‫‪4 ' 1‬ן‬

‫‪,‬‬
‫‪ - 7‬הוא ‪ -‬פחות מנשי ור ‪.‬‬ ‫מפני שהפסיק גדיני מנחת כהניס ‪.‬‬
‫‪49‬‬ ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫צי‬ ‫לקוטי‬

‫אייגענער עבודה ‪ ,‬ביז שז עם ווערט ביי‬ ‫מקרב זיין וולס ‪ 8‬גרעסערע כמות פון‬
‫אים גשר שז ‪8‬נדער איכות איז עבודה ‪,‬‬ ‫אסילו‬ ‫‪8‬ז‬ ‫ביז‬ ‫ומצות ‪,‬‬ ‫לתורה‬ ‫אידו‬
‫ער בלייבט צוגעבונדן ‪ ,‬איז עויה אויפ ' ז‬ ‫אזעלכע וולס בחיצוניותם זעען זיי אוים‬

‫והגבלה‬
‫ומכסל זיין‬
‫ממדידה‬
‫למעלהזובח‬
‫וושס איז‬
‫מציאות‪ ,,‬עלי '‬
‫" מזכת "‬
‫ניט ראוי למזבח ( " פסולין " ר " ל ) ‪ -‬אויד‬
‫זיי אין ער מעלה אויפן מזבח און איז ‪8‬ז‬
‫‪ " -‬כל הלילה עד הבקר " ‪ ,‬דורכן ג‪8‬נצן‬ ‫( אם עלו ) יא ירדו ‪; -‬‬ ‫אופז פון‬ ‫‪.‬‬
‫העלם הגלות ביז דער בקר פון אור‬ ‫און דורכדעם איז ‪ ,‬מאיר עיני שניהם‬
‫הגאולה '*‪.‬‬ ‫ה ' " " ‪8 -‬ז ביי אים ווערט נתוסף שז‬
‫ג)‬ ‫צו תשו ‪-‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ש‪.‬‬ ‫( משיחת‬ ‫אור גדול וולס איז ניט בערך צו זיין‬

‫עהיפ ‪.‬‬ ‫כפי ' האוה ' ח הק '‬ ‫‪) 48‬‬ ‫בהקדמה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫' ג תמורה טז ‪ ,‬א תניא‬ ‫‪.‬‬ ‫משלי כס ‪,‬‬ ‫‪) 47‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫ב‬ ‫צו‬

‫מזבח ועניניו ‪ -‬כולל וועגן אש אויפ ' ן‬ ‫פוז פסוקי " אש תמיד תוקד על‬ ‫א‪.‬‬
‫ע"פ‬ ‫מזבח ‪ ,‬ט‪ 4‬ווי קומט דש יבפרט‬ ‫המזבח לא תכבה ‪ -‬אט רש " י מעתיק די‬
‫פשש " מ ‪ 8‬דיז וועגן אש המנורה ? דטם‬ ‫ווערטער " אש תמיד " אוז אין מפרש ‪:‬‬
‫ווטס דער פסוק איז מוסיף דעם וושרט‬ ‫אש שנאמר בה תמיד הוא שמדליקיו‬ ‫‪.‬‬
‫ב את הנרות שנאמרי בה להעלות נר‬
‫אין‬
‫איינלערנעז צוליב‬
‫פסוק זטגט עס‬
‫פשטות"‪ ,‬טזקעזדערמעז‬
‫" תמיד‬

‫תוספת הדגשה פון תמידות ‪ ,‬און אויך‬

‫החיצון‬ ‫המזבח‬ ‫אף היא מעל‬ ‫תמיד '‬ ‫"‬
‫תוקד " ‪.‬‬
‫בלשון חיובי ‪ :‬דער אש אויפן מזבח דשרף‬
‫זיין ‪ ,‬תמיד " ‪ -‬שן קייו הפסק ; און ווי‬
‫שז רש ‪ -‬י מיינט‬ ‫‪.‬‬ ‫בפשטות לערנט מען‬
‫" תמיד "‬ ‫ווירט‬ ‫דעם‬ ‫בטווטרענען‬ ‫ד‪8‬‬
‫מ ' זעט טשקע ‪8 ,‬ז דער אבן עזרא ‪ ,‬וולס‬
‫לכאורה ווי איבעריק ‪:‬‬ ‫יומס זעט אוים‬
‫המקרא ‪,‬‬ ‫פשטני‬ ‫ראשי‬ ‫די‬ ‫פון‬ ‫איז‬
‫אויב צו מדגיש זיין ‪8‬ז דער אש אויפן‬
‫טייטשט טשקע שז דער ווטרט " תמיד "‬
‫מזבח דטיף ברענען שן אויפהער ‪ ,‬וויולט‬
‫קומט מוסיף זיין דעם ענין פון תמידות‬
‫געווען גענוג ווען עם שסייט " אש תוקד‬
‫מ ‪ ,‬בח ' ‪.‬‬ ‫ביים אש פון‬
‫על המזבח לא תכבה " ( ווי עס שטייט איז‬
‫און כלטש טז ‪8‬ט דער פירוש איז‬ ‫המזבח‬ ‫עי‬
‫פריערדיקז פסוק והאש‬ ‫‪.‬‬
‫איז דטך‬ ‫מדרז " ל ' ‪,‬‬ ‫רש " י איז גענומען פון‬ ‫תוקד בו לא תכבה " ) ‪ -‬וושס גיס צו איו‬
‫‪8‬ז‬ ‫מאל )‬ ‫ידוע ( ווי שוין גערעדט פיל‬ ‫דעם דער ווטרט ‪ ,‬תמיד " ? דעריבער‬
‫אפילו מדרשי חז " ל ‪ ,‬וושס רש " י ברענגט‬ ‫לערנט רשיי ‪8‬ז די ווערטער " אש תמיד "‬
‫זיי בפירושו על התורה ‪ ,‬זיינעז מוכרח‬ ‫איידו דש ייעל אש המנורה ‪ ,‬וושס ווערט‬
‫'‬
‫‪8‬נגערופו " נר תמ ד " ‪ 8 ,‬איר תוקד ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫הדלקה ‪ -‬קומט פון (אש ה )מזבח ‪.‬‬
‫תמידע‬
‫‪1‬ה מ ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫מפסוק אש‬
‫לממושנאמר‬ ‫ההיכה הר‬
‫המגבח' תמיד‬ ‫יגב ן ‪ ,‬ד‬
‫יקודה על‬ ‫להזות אש‬
‫‪)5‬‬
‫מאיז אבער ניט פשרשטשנדיק ‪ :‬א ) די‬

‫‪.‬‬
‫תמיד ‪1‬‬ ‫רפ ' ב מהל '‬ ‫( רמנזס‬ ‫תוקד על המזבי '‬ ‫‪,‬‬ ‫גטנצע פרשה ד‪ 8‬רע‪7‬ט וועגן דעס‬
‫‪ 1‬ריש פרשתה‬ ‫מומפיר ‪ .‬סהמ ‪ -‬צ מ ‪.‬ע כס ‪ .‬וראה רמב ‪.‬‬
‫)‬ ‫פסוק ב‬

‫‪.‬‬
‫ואין להקשות למה איו רש " מפרש אש תמיד '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פרשתנו ו ו ‪.‬‬ ‫)‬ ‫ו‬
‫תכנה נס ' ופ הכתונ ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ובפרט( נוסי עי הלאו ד ‪.‬יא‬
‫למ " ע‬ ‫תצוה ‪.‬‬ ‫ר‪,‬פ‬ ‫ג)‬

‫תכבה ‪ .‬דממשיר ומפרש דר ' בה באו היונף ‪ :‬ב ‪ .‬פ ‪.‬יא‬ ‫משמע יכאורה דגל הנרות‬ ‫הל ' ‪-‬‬ ‫מסתימת‬ ‫ג)‬

‫לאווין )‬ ‫יעבור נשנ '‬ ‫‪-‬‬ ‫( ראה‬ ‫המערני‬ ‫דיהר ‪,‬‬

‫ורמ ( הל‬ ‫ולא רל‬ ‫הח צוו‬
‫ואפשר‬ ‫ממזבחנח )‬ ‫‪.‬‬
‫מדליקו( מכזה‬
‫מתה‬

‫כאז‬ ‫תמיד ‪ ,‬א '‬

‫מצנו‪ 1‬כמה‬ ‫‪.‬‬
‫דב ‪ ,‬אש‬
‫בפשש ‪ ,‬מ )‬ ‫כתב( גס‬
‫לדור אבל‬ ‫במשנ ' ל‬
‫עשה ' ‪-‬‬ ‫משמעות‬
‫‪-‬‬ ‫תמיזין‬ ‫'‬ ‫זמוספי‪ 1‬פ‬
‫‪.‬‬
‫מדולקוג‬ ‫שכבד‬
‫חנוכה פ‬ ‫על כל נר‬
‫הרמב ‪ ,‬ס‬ ‫רזיה‬
‫וכצפע ‪ ,‬נ‬
‫היוז ) אב‬
‫העולה‬
‫'‬ ‫סמובר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫יקומ‪1‬ה שלפעמים נאמי‬ ‫כלאו ‪ ~.‬יאה‬
‫במגש ‪ ,‬כ‬ ‫בלשוזב כוה ‪,‬‬ ‫ישו‬
‫מיזת כוה ;‬ ‫‪,‬‬
‫‪. 328‬‬ ‫' ש יט ‪ .‬י‬ ‫כי או הול‬ ‫‪-‬‬ ‫רל נר המערני ( ובכת‬ ‫ינוכה הדליקו‬ ‫דיג דבימי נס‬
‫‪.‬‬
‫'‬

‫‪.‬ת‪ .‬מהרש עי' ‪ 1‬מצות נר תמיד ‪ .‬אכל יותר נ"י‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וכמש‬ ‫תוקד אש תמת‬ ‫‪.‬‬ ‫'ל‬ ‫להעלות נר תמ‬ ‫‪.‬‬ ‫דיא‬ ‫))‬ ‫נח‬
‫נתקי‬
‫' ד ' שמביאו כאן ( ועסת מתורץ מה‬ ‫שהעתיק רש ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תמיד )' הר‬
‫ואף‬ ‫[א‬ ‫נר‬ ‫‪ -‬י כאז י‪1‬ה‪ ,‬כ' איזו שייראמר ‪.‬‬
‫יפשש ' מ‬ ‫(‬ ‫שגם בפשש ' מ על כל הנרות‬
‫‪.‬‬
‫תיבת להעלות ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ממנה ה‬
‫ואש‬ ‫‪.‬‬ ‫כ כא‪ 1‬עה ' פ ( ו ‪ ,‬נ )‬ ‫' כאז גב ‪.‬‬ ‫'‬
‫" מתחיל ‪-‬‬ ‫‪0-‬‬
‫פרה ‪ ' -‬שנר המערב '‬

‫‪ .‬תאה לקו ‪ . .‬ח ע‪.‬‬

‫ו‬ ‫ש ח'‬
‫" ‪..‬‬
‫( אמור כד ‪,‬‬ ‫(ן‬
‫מה'‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫רשייתוהוא עיד הלשוו שכיוסא שם‬ ‫המזבח ' ומא‬
‫אבל ל‬ ‫)‬
‫וראה‬ ‫(‬

‫‪. 22‬‬ ‫הערה‬ ‫ירמז‬ ‫וראה‬ ‫שם ‪.‬‬

‫)‬ ‫פרשי‬
‫"‬
‫ומשכיל לדוד ‪,‬‬
‫‪.1‬‬ ‫מ' פ ח‪-‬ס‬ ‫ראה באר‬ ‫ג)‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫צי‬ ‫(‬ ‫לקוט‬

‫הזוי צו לערנען‬ ‫ס ' איז שבער שווער‬ ‫בפשוטו ש " מ ‪ :‬ובפרט ווען דער פירוש‬
‫פרש " י ‪ ,‬ווייל ‪:‬‬ ‫אין‬ ‫ווערט איו פירש " י ניט געברשכט מיטז‬
‫א ) לפי " ז הטט רש " י געדשרפט זלגן‬ ‫דרשו " וכיו " ב ‪ ,‬ווטס פון‬ ‫(‬ ‫לשון " רב ( תינ‬
‫דעם איו פשרשטחנדיק שז דער פירוש‬
‫" מכאן‬ ‫שדער‬ ‫מכאן "‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫וכיו(" במד‬ ‫"למדו "‬
‫רבותינו‬
‫איז נטר מער מוכרח פון פשט הכתובים‬

‫ב ) רש " י איז מעתיק פוו פסוק אויך‬

‫עצמו ‪.‬‬
‫דעם תשרט אש "‪ ,‬און אויך בפירושו‬ ‫‪.‬‬ ‫ב ) נאך מער ‪ :‬רש " י כליין הסט פריערי‬
‫טייטש ער ‪8‬פ צוז‪8‬מעו סיטן ווטרט‬ ‫מפרש געווען ‪ ,‬טז " ריבה כאן יקידות‬
‫הרבה ‪ ,‬על מוקדה ‪ ,‬ואש המזבח תזקר בו ‪,‬‬
‫" אש‬ ‫‪8‬זאש " ‪-‬‬ ‫דעם" ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪.‬‬
‫ווארט "‬ ‫אויךתמיד‬ ‫" תמיד‬
‫שנאמר" בה‬
‫והאש על המזבח תוקד בו ‪ ,‬אש תמיד‬
‫" תמיד " איז‬ ‫מתאר דעם‬
‫תוקד על המזבח ‪ ,‬כולן נדרשו במס '‬
‫" אש " וולס שטייט ד‪ 8‬אין‬ ‫פסוק ‪.‬‬
‫יומא ! שנחלקו רבותינו במגיז המערכות‬
‫שהיו שם " ' ‪ ,‬ד " ה ‪8 ,‬ז דער מסוק " אש‬
‫רש " י ‪-‬‬ ‫ג ) פון אריכות הלשון בפי '‬
‫תמיד תוקד וגו ' " רעדט וועגן ( אייגע‬
‫‪ ,‬אף היא מעג המזבח החיצון תוקד ‪ , -‬איז‬
‫פוו ) די מערכות וושס זיינעו געווען‬
‫פשרשטשנדיק שז ער טייטשט דאס איין‬
‫אויפן מנבח ‪ -‬היינט ווי טייטשט רש " י‬
‫המזבח " ני ‪.‬‬ ‫איז המשך הכתוב " תוקד על "‬
‫בפירושו אויף אוגזער פסוק ‪8‬ז דפס גייס‬
‫וולס‬ ‫מפרשים‬ ‫דש‬ ‫ג ס ' זיינעז‬ ‫‪.‬‬ ‫אויף אש המנורה ?‬
‫פ‪8‬רענטפערן די סתירה צווישן די‬
‫ג ) נ‪8‬ך מער ‪ :‬אין דעם פסוק גזפא איז‬
‫דערמשנטע פירושי רש " י ‪ ,‬שז דער פסוק‬
‫רש " י גליך מפרש טז סיומו " לא תכבה ‪,‬‬
‫ווערט די‬
‫אין‬ ‫גט " בנוגע‬ ‫געידרש '‬
‫המזבח‬ ‫תוקד על‬
‫תמיד ( יט‬
‫אש יגמא‬
‫"מס '‬ ‫‪ -‬גייט שפן אש המזבחם‬
‫מערכות וולס דשרפו זיין אויטן מזבח ‪,‬‬ ‫שרענטפערן‬ ‫ב ‪ .‬מ ' ווטלט געקענט‬
‫נטר מעז לערנט שפ שלע מערכות פון די‬ ‫"‬
‫( ווי מפרשים " י לערנעז טשקע איין ) שז‬
‫און דטס וואס‬ ‫ססוקים ' י ‪:‬‬ ‫סריערדיקע‬ ‫דעם פסוק " אש תמיד וגו ' " כשלעצמו‬
‫איז רשיי ניט מוציא מידי פשוטו אוו‬
‫מלן המזנח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬ן )‬ ‫דער ג‪8‬נצער פסוק רעדט וועגן דער‬
‫רש ‪-‬ממעתיק ) הכתזנ‬
‫מלדש‬ ‫י ‪.‬‬
‫שהוא‬
‫משקנוי ל '‬ ‫חוכי גב‬
‫היינו‬ ‫החיצון תוקד '‬ ‫"‬ ‫מערכה אויפז מזבח ‪ :‬רש " ' קומט נטר‬
‫‪.‬צוו תוקד ‪ ,‬כ'‪..‬‬ ‫המזנח ' פי ' ‪ -‬הה‬ ‫‪ .‬על' שפ ‪ -‬מעד ‪.‬‬ ‫מפרש זייז שז פוז דעם ושרט " תמיד "‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬עלעז המזבח הייזוז תוקד ‪.‬‬
‫משמע שה ‪ , ,‬תוקד " קא‬
‫( ד‪ 8‬ביי מזבח ) איז פשרשז ‪8‬ז שפלערנונג‬
‫' שנלקח‬‫‪.‬אש תמיד ‪ .‬דמובח ‪ .‬משצ ‪.‬כ ‪ .‬ילד יפי‬ ‫למק‬
‫'‬

‫א ‪ -‬אש המנורה ‪.‬‬ ‫המנורה ‪ ,‬ביי וועלכער עם‬ ‫אויף יו‬

‫‪ .‬ש בדברי דוד שב ‪ .‬ותו דגם לשון ‪ ,‬אים‬
‫[‬ ‫ומ‬ ‫‪) 12‬‬ ‫דשרף‬ ‫ער‬ ‫‪8‬ז אויך‬ ‫" תמיד " ‪,‬‬ ‫שסייט‬
‫תפרשהו עי המגורה ' צע ' ג דהרי נכתונ‬ ‫יא אב‬
‫נאמד‬ ‫מיושב‬
‫זד‬ ‫המזבח ‪.‬‬ ‫שגגעצונדז ווערן פון אש‬
‫‪ .‬גו ‪ . .‬א גכת‪1‬נ שי " ‪. .‬‬
‫ו‬ ‫;‬ ‫‪ ,‬כ‬ ‫(‬

‫ווו ‪ .‬א כא ‪. ,‬‬ ‫רשם‬ ‫‪) 1‬‬

‫ה‪.‬‬ ‫נפש‬ ‫‪)7‬‬

‫והאש על‬ ‫‪.‬‬ ‫הטעםא שרשץ מפרשו בפסוק‬

‫מה ‪,‬‬ ‫"‪.‬‬
‫‪, .‬‬
‫‪)8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ ,‬יש ‪.‬‬
‫' לח "‬ ‫('‬ ‫ראשך וש‬ ‫[ ד‪19‬ל‬ ‫[ ' ה נט‬ ‫)‬

‫אזמר ‪ ,‬עד המשד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הך‪-'-‬צ) ( ן ( וסף‬

‫הקו ‪.‬‬
‫‪17‬ה ש ' ‪ 7‬שפאס ה‬ ‫‪.‬‬
‫תוקד נו ‪ ,‬כ '‬ ‫המזג"‬ ‫‪.‬‬
‫( ‪ -‬ו נ ואש‬ ‫יפ‬ ‫‪.‬‬
‫המגבח‪ ,‬מגו 'פ ולא‬
‫נפשש‬

‫שצריך‬
‫(‪1 (1‬‬ ‫פרש )"‬ ‫‪7‬מ [ ' ‪1‬‬
‫ההאב (‬
‫קמ‪1‬ר [ ‪1‬ת‬ ‫(‬ ‫' ירשש‬
‫השמע‬ ‫"‪.‬‬ ‫(‬ ‫ד [ א‪1‬‬ ‫י‬
‫ד 'ק ' ( ה‬ ‫‪, .,‬‬ ‫י‬
‫נג‪1‬יריונ ( ד ס‬
‫לא‬ ‫ודבי ( א ‪ ,‬ח )‬
‫הלילה ) צ ‪-‬‬ ‫האש (ועי (‬ ‫‪.‬‬
‫למזנח ‪ ,‬שגם‬
‫וכפרש '‬ ‫‪-‬‬ ‫מחוץ‬

‫‪7‬קמ‪1‬‬ ‫( ואך‬ ‫מרדה ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪7‬אש‬ ‫[פ ‪1 -‬‬ ‫"‬

‫מע ה‬
‫ננ ‪.‬‬
‫יעשש‬
‫הערה‬
‫‪.‬‬
‫נראב ע) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫( וכ פ‬
‫כאז ‪.‬‬ ‫( להט ‪) 1 -‬‬ ‫דברי דוד‬ ‫‪) 10‬‬
 ‫שיחות‬ ‫נ‬ ‫צי‬ ‫לקוטי‬

‫התמידיות בזמן אויף דעם וושס דער‬ ‫רש " י ז‪8‬גט " כולן נדרשו במם ' יומא וכו '‬
‫תכבה " ‪,‬‬ ‫גו ' ) לא‬ ‫פסוק ושגט " (אש תרקד‬ ‫במנין המערכות " איז דטס גשר לצייז ‪,‬‬
‫ווטרום אדרבא ‪ :‬לא תכבה " ‪ -‬מיינט שז‬ ‫‪.‬‬ ‫ביי וועלכז ענין ומס ' חז " ל דרש ' נען די‬
‫‪8‬ו‬ ‫ברענעז‬ ‫ד‪8‬רף‬ ‫" אש "‬ ‫דער‬ ‫פסוקים‪4‬י ‪.‬‬
‫איבעררייס " ! לבער " תמיד " קעו מיינעז‬
‫לבער ע " פ הידוע אויף וויפל רש " י איז‬
‫אויך די תמידיות פון ימים ‪8‬לייז ‪8‬דער‬
‫מדייק בלשונו ‪ ,‬איז מובן ‪8‬ז דער תירוץ‬
‫לילות טלייןיי ‪ ,‬און אין זיי גופא ‪ ,‬ווי‬
‫איז אינגשנצז נישט גלטטיק ‪ ,‬וושרום אויב‬
‫עולת תמיד " ‪ ,‬ניט דעם ג‪8‬נצן יום שדער‬
‫"לילה‬ ‫‪.‬‬ ‫נ‪8‬ר אויף צו מצייז זיין רעם שרט וואו די‬
‫פסוקים ווערן גע ' דרשינט וויולט זיך‬
‫און דעריבער לערנט רש " י ‪8‬ז מיט‬ ‫רש " י בטנוגנט סיט זלגו " כולו נדרשו‬
‫דעם פסוק אש תמיד " קומט די תורה‬ ‫‪.‬‬ ‫במס ' ' ומא " ‪ ,‬ווי מען געמינט כמ " פ‬
‫מרבה זיין ‪8‬ז שנדער אש ‪ ,‬וושס ב‪ 8‬איר‬ ‫בפירושויי ‪.‬‬
‫טז‬ ‫תמיד " י ! ‪,‬‬
‫שסייט " להעלות נר‬
‫ובמילא מוז מעז טגנעמעו ‪ ,‬אז דטס‬
‫מ ' ד‪8‬רף איר מדליק זיין מעל המזבח ‪.‬‬ ‫וולס רשע זטגט " שנחלקו רבותינו במגיז‬
‫לויס דעם איו אויך מובן ‪ ,‬וולס‬ ‫ה‪.‬‬ ‫המערכות בו'" איו נוגע לפירושו ‪.‬‬
‫רש " י בריינגט פריער ‪8‬רש‪9‬‬ ‫בעת‬
‫דער ביאור בזה ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫זלגןא ) איז ער זיך‬ ‫הרבה מיט‬
‫וכו ' ן" ‪( -‬‬ ‫מסתפק‬ ‫"ניט‬
‫יקידות‬
‫דעה תוכו פון אשרט " תמיד " איז רש " '‬
‫כאן‬
‫זיך טז‬
‫פטרל‪8‬זנדיקריבה‬
‫"‬ ‫(‬ ‫הרבה "‬ ‫יקידות‬
‫מפרש פריער " ן ביי דער מנורה ‪ " :‬כל‬

‫מיוועט שלייז איבערציילז ) ‪ ,‬נטר ער‬ ‫שאתה‬ ‫כמו‬ ‫תמיד‬ ‫קרוי‬ ‫ולילה‬ ‫לילה‬

‫ברענגט ‪8‬לע ערטער ( אויך דעם פסוק‬ ‫אומרי ' עולת תמיד ואינה אלא מיום‬
‫( ב ) אריכות הל ' פון רש ‪ -‬י‬ ‫[‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ליום וכן במנחה חביתין נאמר " תמיד‬
‫" אש תמיד " )‬
‫ואינה אלא מחציתה בבוקר ומחציתה‬
‫געקטנט‬
‫על‬ ‫ה‪8‬ט מאן‬ ‫ארבע ער‬
‫יקידות‬ ‫הרבה " ‪-‬‬ ‫"וטגן‬
‫ריבה ( כו '‬
‫ובדיוק ) ‪:‬‬
‫כערב כו ' " יי ‪,‬‬

‫און וויבטלד שזוי איז ד‪8‬ך שוין שווער‬

‫פ " ‪1‬ע ‪ ,‬ד תוקד ‪ -‬תהי‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫תכנה שהאש לא תנכה ‪ ( -‬חי ‪-‬‬
‫יהבסיח‬ ‫דהר '‬
‫שצריך לא‬ ‫‪.‬‬ ‫יקרא))‬
‫‪2‬‬ ‫"‬ ‫מלסיףדער וו‪8‬יט‬
‫קומטי ‪8 ,‬ז‬ ‫ציתמיד "‬
‫זלגו בנדו " ד‬
‫לשיטת רש "‬ ‫‪.‬‬
‫לא ' סורו ‪ ( ,‬תרומה‬ ‫‪.‬‬ ‫חרוקה ‪ ,‬כיף ‪ -‬קמוחה ) ‪ ~ .‬עיד‬
‫כה‬ ‫' " ז בעניו‬
‫‪.‬‬
‫יזח ‪1‬ת ? ~ ה כה ‪ ,‬כה ) ‪ .‬ראה פרש ' תצה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬סו ) ‪ .‬ויא‬
‫כיקו ‪ ,‬ש הטו שיחה א ' לפי‬ ‫שם ‪ ,‬ה ‪.‬ינ ‪ : .‬תבאי נאיקה‬
‫ה?‬ ‫‪.‬‬ ‫נדרשו ~ נראים נא ; ‪ :‬זל‪ ,‬שנא לרש " דקאמר כוי ;‬
‫‪) :‬‬ ‫י‬
‫נמס ' המא לא לענף המערכות הוא זקאמר‬
‫ו? ע‬‫‪.‬‬ ‫האריך ‪.‬‬ ‫שם‬ ‫תנוה‬ ‫ידוד‬ ‫נמשכ ' ל‬ ‫‪1:1‬‬ ‫ומה‬ ‫אחרי "‬
‫(‬ ‫אלא ‪7‬צת‪ 1‬למערכות וקצתו לדרשא‬

‫‪,‬‬
‫אכ ‪:.‬ס ‪.‬‬ ‫נשא ‪ .‬רבוחינז נמגין המערכות‬ ‫נאופי‬
‫שנחלקו‬ ‫שכתרמייתא‬
‫אחר ‪1‬ה‬ ‫הגא‬
‫נו‬

‫אש תמיד‬
‫יד‬
‫האש ששמר‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫' דתו ‪ ,‬כ אש שאמרת‬
‫ועפיו מ‪1‬נ‪ 1‬מש ' נ רש ‪-‬‬

‫שם התיאר ל ‪ : .‬ל ' הגמי‬

‫כי‬ ‫‪.‬‬
‫שאמרתי לר כוי ‪ ,‬ולא‬
‫הה‬
‫כו ' ‪.‬‬
‫~ ‪2‬‬

‫תסיד‬ ‫ימה‬
‫נדפוס‬
‫רשענד ועקר ‪ :‬לפ " הרא ‪ ,‬ס אשו מונן‬

‫‪,‬‬‫בפרש ‪ -‬יגי " ‪.‬‬

‫רק הכתוב‬ ‫‪.‬‬
‫הכתובי אש‬
‫הובץ תמויי‬
‫מגיא‬
‫‪1‬ן ~‬

‫ושני ‪ :‬ם‬
‫ורש " י כת "‬ ‫"‬ ‫ראשון‬
‫‪.‬‬
‫צדוי ‪ .‬ושנ ' ורש " כת " לא היבאו כל‬ ‫( ‪ 12‬תמ ' ד '‬
‫בדפוס‪-‬ראשון‬ ‫"‬ ‫מה " ד בדפוס א ' וב ' ‪ .‬דהרי שם‬
‫פרשיי‬ ‫תמיד גו ' ‪. -‬‬
‫התחלתואולי‬ ‫ליתא גם‬
‫אש‬ ‫‪.‬‬
‫הערה‬ ‫הפסוקיי רק הכתוב ‪ .‬אש תמיד ' ‪ .‬ויאה לע ‪-‬י‬ ‫" ריבה כאז יקידות הרבה " ‪.‬‬

‫תצוה ‪ .‬מב ‪ .‬במדבר כח ‪ ,‬ו ‪.‬‬ ‫ב "פ‬

‫חדוה כס ‪,‬‬ ‫ן‬
‫‪) 17‬‬ ‫"‬
‫קכ ~ ך‬ ‫‪::‬א‬ ‫אנוק נו‬ ‫‪,‬‬ ‫נ‪9‬ושח ( ו‬ ‫מנן‬ ‫‪,‬‬ ‫ו ‪ ,‬אי ‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫ועד‬
‫בפרשתנו ו ‪ ,‬יג ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪) (18‬‬
‫‪9‬‬

‫" ז פרש " י כחגיגה בו ‪ ,‬ב ‪,‬‬

 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫צו‬ ‫לקוטי‬

‫ה‪8‬ט רש " י נישט וושס צו מפרש זיין איו‬ ‫מוקדה כו ' און ( ג ) וולס נשך רעם ווי ער‬
‫דעם פסוק ( ולשיטתו וועט מען מוזן‬ ‫זטגט " כולן נדרשו במס ' יומא " איז ער‬
‫בדוחק איינלערנען דעם טייטש פון‬ ‫במניז‬ ‫רבוהינו‬ ‫" שנחלקו‬ ‫מוסיף‬
‫רש " י‬ ‫המערכות שהיו שסי ‪ -‬יערום‬
‫כיו"" בע " ד ‪11‬י דער ראב ' ע לערנט ‪-‬‬
‫"אותמיד‬
‫) )‪:‬‬ ‫"‬ ‫איז ד‪ 8‬אויסן צו מדגיש זיין ‪ 18‬דער‬
‫( ‪8‬ז‬ ‫לויט די ‪8‬נדערע דיעות שבער‬ ‫פירוש ד‪ 8‬איז תלוי אק די חילוקי דיעות‬

‫סיזיינעז געווען ניט מער ווי צוויי טדער‬ ‫רשם זיינען ד‪ 8‬במנין המערכות ‪:‬‬

‫דריי מערכותיי ) ‪ ,‬איז רש " י מפרש ‪ ,‬טז זיי‬ ‫וויבשלד ‪8‬ז ריבה כאן ‪ -‬איז מסתבר‬
‫השבן אויך ‪ 8‬הוכחה פון פשש " מ וושרום ‪,‬‬ ‫לומד בפשש " מ אז גלע יקידות רעדז‬
‫כנ " ל ( איז גל‪8‬טיקער צו זלגן ‪ ,‬שז ) " אש‬ ‫וועגן " כאן " ( מזבח ) ‪ -‬לויס דער דיעה‬
‫תמיד " רעדט וועגן דער מנורהיי ‪ ,‬שז‬ ‫וולס השלט ‪8‬ז מ ' זיינעז געוועז פיר‬
‫תוקד ( מ ) על המזבח ‪ -‬דשם איז דער‬ ‫מערכות יעדן טטג ( ובמילא ‪ -‬איז אויד‬
‫פירוש ע " פ משש " מ ‪ .‬און די יקידות‬ ‫דער פסוק " אש תמיד תוקד על המזבח "‬
‫כמזבח זיינען " הרבה " ( מער פון איינם ) ‪,‬‬ ‫נכלל מיס די פסוקים וולס ריידן וועגן‬
‫פיר ‪.‬‬ ‫שבער ניט‬ ‫מערכות המזבחיי ‪ ,‬אח לויט דעם ת " ד‬
‫ע" ד‬ ‫מופלאים‬ ‫ענינים‬ ‫די‬ ‫פון‬ ‫‪.1‬‬
‫ההלכה איז פרש " י ‪:‬‬
‫גם‪,‬‬
‫אחא ‪,‬‬
‫מכתוב זה‬ ‫אש תמיד‬
‫ממשיך* למאי‬ ‫ולהלןכ ‪:‬שם‬
‫יומא מד ‪,‬‬
‫שנה בו ‪/‬‬
‫מערכה ראה‬
‫‪) 24‬‬
‫ב‪ 8‬כמה דיגים ‪ ,‬וואו זייער תוכן איז‬
‫צוזשמענגעשטעלט פון צוויי פרטים‬ ‫יימא‬ ‫לענין אש המנורה ‪ .‬וראה תי ' הב ' בתוד ' ה תמיד‬

‫ווטס זיינעז תלוי זב " ז ‪ ,‬קומט אויף די‬ ‫‪,‬‬ ‫שם ‪ .‬וראה הערות הבאות ‪ ,‬ועצ ' ע‬
‫שלפי המסקנא בהסוגיא שם לכל‬
‫לדעת ר‬
‫וגםגםאת " ל‬
‫הסיעות (‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪-‬‬

‫‪.‬‬
‫שלפז ‪ -‬ו לא הניא דכתונ אש תמיד נ‪7‬עח ר מ‬ ‫( אף‬
‫" מ שס " ל שבב " היו ד ' מערכות‬ ‫וביוהב‬
‫כו ' ) ‪.‬‬
‫' ל שלשיטת יש ‪ ( ' -‬ם סומא זו במסקנתה‬ ‫יאגל‪. .‬‬ ‫לענין מערכת‬ ‫כתוב( שם‬
‫זה ‪ ,‬ב )‬ ‫שבגמ '‬
‫דהדרשאשם‬ ‫המזבח ‪ -,‬פ ה ' ) ‪,‬‬
‫ומשמעלא הובא‬
‫שאמרתי לך כו " קאי לבו " ע‬
‫ס ל לר מ ( ‪1‬ר ' ' וס ' ‪ -‬ראד נהירה ‪ ) 26‬דהכחונ‬ ‫‪. .‬‬ ‫תמיד‬
‫אש) ‪ ,‬הרי‬
‫הראים‬
‫"‬ ‫( וכמ " ש‬

‫דדישינו‬ ‫אש אלא‬

‫המנורה ( אף‬ ‫במערכת לענ ‪1‬‬
‫המנבח ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫תמיד ) ( ב‬
‫מתיגתקא '‬
‫תמיד '‬
‫ממנו (‬
‫אש‬ ‫‪.‬‬ ‫ה ) גם הרמב " ם ( שפסק כרי יוסי שס " ל שהיו ג '‬

‫‪.‬‬
‫שאי‪ 1.‬כוונת יש ‪-‬י נפיי שו כאף עה ‪ .‬נ ‪ ,‬כנ ‪-‬ל בפניפ )‪.‬‬
‫י‪ ) 2‬והר ' מן ' נ‪ 1‬גכ ‪ ,‬מ ד‪7‬רש ' נ‪ 1‬כתוב זה לע ( ' ‪1‬‬
‫פ‪ -‬ם‬ ‫היא ) שם‬

‫מערכההשמועה‬
‫שלישית"‬ ‫מסי‬
‫מערכות בכ " י ‪ -‬ראה לח ‪ ,‬מ שם פ " ב‬
‫‪.‬‬ ‫לענין‬
‫בה"" ה שם‬
‫תמיד‬
‫אבל‬
‫אש‬‫האש" (‬
‫הכתוב‬
‫מצות‬
‫ה‬
‫לקייםהביא‬
‫‪-‬ד‬

‫אש המזבח ‪ :‬א בה‪ 1‬כ נפ ‪ , .‬ו ‪ :‬תמיד אף נשנת תמיד‬ ‫‪.‬‬‫אף‬ ‫‪,‬‬ ‫מירבי איז‬
‫קיום‬ ‫למערכת‬
‫המזבח)" דגר‬
‫עלם ‪ -‬ג הי ‪ -‬ג‬ ‫והאש‬
‫שב (‬ ‫הביא) ‪ .‬ואף‬
‫הכתובשפסק‬ ‫האש‬ ‫‪.‬‬
‫נסופר ‪.‬‬ ‫בטומאה ( וראה ' רושלמ ' ' ומא פיד היו‬
‫יהרת‬ ‫‪.. ,‬‬
‫ס ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫רמב ‪ ,‬ב שנימדד‬ ‫ונקה ‪ ,‬ע שפ ) ‪ .‬נ )‬ ‫לא הביא שם‬ ‫מדליקיז דאותו אלא ממזבח החיצון ‪ ,‬הרי‬
‫הדרשא‬
‫( נהערה ‪ : ) 5‬דכתוב‬ ‫( ן ברמב ‪ -‬ו שפ‬ ‫אש ‪ . .‬תמיד כו ' ‪. .‬‬ ‫שהרמב *' בם ה " ב ‪.‬‬
‫נקם‬ ‫בלח)" מ שם פ‬
‫של ‪ :‬ו‬
‫שי "‬
‫אף מ "‬
‫יותר ‪ ",‬ע[ " ד‬
‫הפשוטה תמיד‬
‫* אש‬ ‫דרשא‬
‫האש ‪.‬‬ ‫לנהנים בקיופ‬ ‫‪1‬ה הוא מצוה‬

‫' ' וסי דס ‪ ,‬ל‬ ‫או ‪. .‬ל ‪7‬לשיטח רשע נס לדעת י‬ ‫שהיך )‬
‫‪26‬‬ ‫עכ " פ ‪ -‬סמך גם על הירושלמי דלסמן‪4‬‬ ‫‪ ) 2‬בדוחק‬

‫קאי‬ ‫יהג ‪ ,‬פ מוסיפים אחת ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ו ' מערכות גב ‪ -‬וב‬ ‫מערכתכירושלמי יומא מ " ד ה " ו ‪ " :‬ול ‪ -‬ת לרבי יודא‬
‫ב)‬

‫הכתוב אש תמיד תוקד נו " במערכות המזבח ‪ ,‬ורק‬

‫לר '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ר ' יהודה אש תמיד‬ ‫קיומי אש מה מקיים‬
‫('‬ ‫‪1‬ניוהכ ‪ ,.‬פ‬
‫בהערה ‪24‬‬ ‫המנגרד ‪.‬נ 'וראד‬
‫מערכות‬ ‫באששה " רק‬
‫שס ‪ ,‬ל‬
‫הזדה זה‬
‫קא 'כתוב‬ ‫‪.‬‬
‫לא'‬ ‫תמיד‬
‫מקרפ ר‬ ‫מד‬ ‫‪.‬‬
‫דמסיים חהא‬
‫שאמרתי לך‬ ‫אש" מתמ ד אש‬
‫מיר‪1‬שלמ שס ‪,‬‬ ‫וב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יהודר‬
‫‪) 27‬‬
‫עה ‪ ..‬כ ‪ -‬ואש‬
‫‪ .‬הגו ‪ -‬א‬
‫קאי‬ ‫בהרתחנו‬ ‫נתו ‪ -‬כ‬ ‫ננשא ' כ‬ ‫)‬ ‫‪-‬‬
‫שיא‬ ‫ך‪' 97‬‬ ‫דמשמע‬ ‫‪.‬‬ ‫דר‬
‫תהא אלא על מונח החיצון '‬ ‫‪.‬‬ ‫משמע רן‬ ‫דקםח שםבגמ ‪.‬אבךוב יא‬
‫הגי‬ ‫[‬ ‫~ סבך ח קד ‪1 .‬כ ‪ -‬ה בך ‪-‬‬
‫( ועות ) בגז ' ‪ ,‬וראה‬
‫[‬

‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫ש כתוב ה לע ( ו מערכת השבח לכו דריש לאש‬ ‫‪,‬‬ ‫מנאר‬ ‫ת"א‬ ‫ובלח ‪ -‬מ שם‬ ‫רע ‪ -‬ב ‪.‬‬ ‫ישא שם‬ ‫חפרם ‪. .‬‬
‫‪. 24‬‬ ‫‪.‬‬
‫השורה ‪ .‬משא " כ לחידך מ ד ‪ .‬ראה ישל הערה‬ ‫כא ( ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫בדברי ‪7 7‬‬ ‫ועד ‪ -‬ן‬ ‫‪,‬‬ ‫שלפנינ ‪,‬‬ ‫ומפרש בהגירסא‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫צו‬ ‫לקוטי‬

‫אין דעת ‪ ,‬און מען מעג מקריב זיין‬ ‫שאלה ‪ :‬וולס איו דער עיקר פרט וסיבה‬
‫מנחות פון די תבואה חדשהן' ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫און וושט איז דער פרט המסובב‬

‫אויב לבער ‪8‬ז דטס איז מצד דעה‬ ‫ולדוגמא ‪ :‬ב‪ 8‬שתי הלחם וולס מ' איז‬
‫וואס מ ' ט‪6‬ר נישט מקריב זיין ‪ 8‬מנחה‬ ‫מקריב בחג השבועות איז דער דין ‪8‬ז‬
‫מן החדש איידער די שתי הלחם זיינען‬ ‫פון‬ ‫‪-.‬‬
‫ד‪6‬ס ד‪8‬רף זיין מנחה חדשה‬ ‫‪.‬‬
‫עס מתיר ‪ ,‬איז דער איסור אויך ד‪8‬‬ ‫דער תבואה חדשה ‪ -‬אוו פטר די שתי‬
‫נ‪6‬כדעם ווי מען השט שויו מקריב‬ ‫הלחם סטר מעז פון תבואה חדשה נישט‬
‫געווען ‪ 8‬מנחה מן החדש ‪ -‬כ " ז מ ' השט‬ ‫מקריב זיין קיין שנדער מנחה אין‬
‫איז‬ ‫הלחס‬ ‫געברשכס די שתי‬ ‫נישט‬ ‫ביהמ * ק ' י ‪ .‬שטעלט זיך די שאלהט ‪ :‬וזשס‬
‫נישטם דער מתיר צו ברעגגעו מנחות‬ ‫איז ד‪ 8‬דער עיקר וסיבה ‪ :‬צי דאס איז‬
‫מן החדש‬ ‫‪.‬‬ ‫דין שתי הלחם ‪8 ,‬ז ‪1‬יי מוזן זיין די‬
‫ערשכם מנחה פוז דער נייע תבואה ‪ ,‬אוו‬
‫כעיז זה שאלה בעניננו ‪:‬‬
‫שלס מסובב פון דעם טשר מעז פשר‬
‫דער חיוב צו מדליק זיין די מנורה פון‬
‫מזבח החיצון ‪ -‬צי איז דטס ‪ 6‬דיו איז‬
‫‪.‬‬
‫דעם ניט מקריב זיין פוז הדש ‪ -‬קייו‬
‫‪6‬נדערע מנחה ‪ :‬טדער לטס איז דין‬
‫הדלקת המנורה ‪8 ,‬ז דער אש המנורה‬
‫מנחות ‪8‬ז זיי ד ? רפען הקבן ‪ 8‬מתיר ‪-‬‬
‫דשרף זיין פון מזבח החיצוז ‪ ,‬שדער ד‪8‬ס‬
‫כדי מ ' ז‪8‬ל מעגן מקריב זייז די מנחות‬
‫איו ‪ 8‬חיוב ווטס איז ( געזשגט געווטרן‬ ‫מן החדש ‪ ,‬מוז פריער זיין די הקרבת‬
‫בפרשת המזבח ‪ ,‬ובמילא ‪ ) -‬נוגע דעם‬
‫די‬ ‫‪0811‬‬ ‫שתי הלחם מן החדש ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬דטס‬
‫מזבח ‪ :‬פון אים דשרף מען נענוען דעם‬
‫שתי הלחם זיינען די ערשטע פון דער‬
‫אש ‪8‬נצוצינדן די מנורהי ' ‪.‬‬ ‫תבואה חדשה ‪ ,‬איז עם צוהב מתיי זיין‬
‫פון ד ' נפק " מ בזה ‪ -‬אויב מאיזה‬ ‫החדש ‪.‬‬ ‫דורכדעם ד ' מנחות מז‬
‫טעם איז נישט‪ 6‬קנז אש המזבחי ‪ ,‬צי‬ ‫ענינים ‪,‬‬ ‫כמה‬ ‫בנוגע‬ ‫ונפקא ‪ -‬מינה‬
‫ומהם ‪:‬‬
‫החילט‬ ‫‪,‬‬ ‫מ ' ה‪8‬ט עובר געווען אוז מקריב‬ ‫אויב‬
‫שב‬ ‫שתהייב ) דמתר‬
‫שבמשנה‬ ‫וקודם‪1‬שס סח ‪,‬‬
‫שפת אתת‬ ‫דק‪1‬דב יאה‬
‫הץומר‬ ‫‪)3‬‬ ‫"‬ ‫‪ 8‬מנחה פון תבואה חדשה ‪ -‬צי‬ ‫געווען‬
‫‪.‬‬
‫דבשתה ' ל הו ' החסרון נמצות שתה ל ~ לא פסול‬
‫אויד נשכדעם דער איסור צו‬ ‫בלייבט‬
‫אם ענר והקריס קודח‬ ‫בהקרנה שבמוחות ‪ ,‬וכ' שיי‬
‫זייז ‪8 16‬נדער מנחה פוז תבואה‬ ‫מקריב‬
‫שחה ‪ ,‬ל ש נ ישאין אפ ‪ -‬לכתחילה יהב ' א עוד‬ ‫"‬
‫הלחם ‪.‬‬ ‫מנהוה קודי שת'‬ ‫חדשה ‪:‬‬
‫הי‬ ‫להעיר ממחלוקת הרסנ ' ס והראג ‪ -‬ד‬ ‫‪) 11‬‬
‫דער טעם איז ווייל שתי הלחם‬ ‫אויב‬
‫מערג ' ‪ ,‬או שזה‬ ‫תמ ' ‪' 7‬‬
‫בעיקר‪ 1‬פיו היו אם נהו חיוב כנר‬

‫‪.‬‬
‫מכית שלמץ היינו שלא גיא ממזבל הפנימי‬
‫די‬ ‫‪.‬‬‫לא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫דשרפז זיין די ערשטט פון דער נייער‬
‫‪.‬‬
‫איא שיש‬
‫בגירים ‪.‬לדון‬ ‫‪) 32‬‬
‫תבואה ‪ ,‬איז וויב‪8‬לד די שתי הלחם‬
‫ס איו‬ ‫"‬ ‫ההלכה )‬ ‫(ץ'ד‬ ‫מזבח אם יש להדליק אתבזה‬ ‫קענען שוין סייווי נישט זיין די ערשטע‬
‫המנורה ממיש בתוספתא‬ ‫ומניות פ‬ ‫איו במיליל שויו נישט שייך קיין איסור‬
‫מץכנ ' ו‬
‫כאן‪.‬‬
‫בזה‬
‫) השלחן ‪1‬המ‪11‬רה ‪1‬המן‪3‬ה‪1‬ח‬

‫מעבניוה ' (בוראה שפ‬

‫מחלוקת‪:‬‬ ‫שם א נו‬
‫שקיים פיד‬ ‫‪.‬‬
‫זנירושלמי‬ ‫‪ -‬ז‪.‬‬
‫לדעת ינץ‬
‫ה ‪-‬י‬ ‫'‪1‬‬
‫‪.‬‬
‫וא‬

‫סן ' נ ‪.‬‬ ‫נ וארך ‪ .‬פ ( ‪,‬‬ ‫סד ‪.‬‬ ‫יאה מנחזה‬ ‫‪29‬ן‬
‫‪28‬ן‬

‫‪ 1‬לושם ‪ :‬שלדעת‬ ‫‪.‬‬

‫יקו ש‬
‫שנפנים סאו בעבודות שנחוץ ) ‪ -‬ראה‬
‫אילך וש‬ ‫‪.‬‬
‫בעבודות‬
‫בכר‬

‫' דן ‪1‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫הותחי א‬

‫‪.‬‬
‫הר ( צובי‬
‫ראה בארובה בע ' ‪ :‬הל '‬

‫ועוד‬ ‫(ח ‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫הל ' ( וריפ‬

‫נכל הבא לקמו‬

‫ואייד ) ‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫מתנות ענ' ס ‪ 1‬יה‬
‫הרחב ‪ -‬ם וכרמוין אם הבלים‬

‫ראה מניח ( מצוה צה ) דבלא‬ ‫‪.‬‬

‫מחלוקת‬

‫' המודש ) ‪.‬‬

‫חיק‬ ‫הס‬ ‫‪.‬‬
‫לע ‪ :‬ו חדש לא ' העימי ) ‪ .‬לקו ש‬ ‫‪.‬‬ ‫ים‬ ‫‪1‬‬ ‫ער ‪.‬‬ ‫י ‪ .‬שי ‪-‬‬
 ‫‪55‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫צי‬ ‫לקוטי‬

‫ובפרט ‪8‬ז מזוי איז אויך מובן בפשטות‬ ‫די הדלקה פון דער‬ ‫פיז דטס מעכב‬
‫הכתובים ‪ ,‬כניל ‪ ,‬היות די תורה ה‪8‬ט‬ ‫מנורה ‪:‬‬
‫געשטעלט דעם לימוד אץ דער פרשה ‪,‬‬
‫אויב דשם פיז ‪ 8‬דיז כמנורה ‪ ,‬אין‬
‫פון )‬ ‫וואו עס רעדט זיך וועגן דעם ( אש‬
‫בשעת ס ' איז נישטש קייו אש המזבח ‪ ,‬קעו‬
‫פרשת‬ ‫אין‬ ‫און נישט‬ ‫מזבח החיצון ‪,‬‬
‫מעז נישט שנצינדז די מנורה ‪ :‬אויב‬
‫המנורה ‪.‬‬ ‫שבער דטס איז ‪ 8‬דיו איז מזבח ‪ ,‬דשרף‬
‫די הוראה פון דעם בעבודת ה ' ‪:‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫אויסקומען ‪8‬ז בשעת סיאיז נישטף קייז‬
‫אש המזבח פולט ‪ 98‬דער חיוב און מען‬
‫די כלים ווטס זיינעז געווען אין משכן‬
‫ומקדש טיילן זיך בכללות אזיף צוויי‬ ‫אש ‪.‬‬ ‫שז שנדויר‬ ‫איז מדליק המנורה פוז‬

‫סוגים ‪ :‬די כלים וולס זיינען געשטשנען‬ ‫‪8‬‬ ‫ע " ד ההלכה איז משמע ‪8‬ז דפס איז‬
‫בפנים ‪ -‬מזבח הפנימי ‪ ,‬מנורה ושלחן ‪:‬‬ ‫דין אין הדלקת האש של המנורה ‪8 ,‬ז עם‬
‫מזבח החיצן כו ' ‪.‬‬ ‫דטרף קומען פון מזבח החיצון ' נ ‪.‬‬
‫אין עבודת האדם זיינעז עס די צוויי‬ ‫שבער פון רעם וצם רש " י איז משנה‬
‫אופני עבודה ‪ :‬די עבודה מיס זיך שליין‬ ‫‪.‬‬
‫פוו ל ' רז " ל‪ : ' 4‬אש תמיד שאמרתי לך‬
‫( בפנים ) ‪ ,‬אוו די עבודה צו טטז און פועל‬ ‫לא תהא אלא בראשו של מזבח החידון " ‪,‬‬
‫זיין אויף ‪ 8‬צווייטן אידן ‪ ,‬צו מקרב זייז‬ ‫היא מעל המזבח‬ ‫‪ .‬אף‬
‫אוו שרייבט‬
‫אויך די ווטס זיינעז איז " חוץ " אוו חלקו‬ ‫החיצון תוקד " ‪ ,‬איז משמע שז דאס איז ‪8‬‬
‫בנחוץ ‪ ) -‬עולם בדוגמת מזבח החיצון‬ ‫דץ איז מזבח החיצוויי ‪ ,‬שז זיין אש דארף‬
‫וולס דוקא אויף אים הטט מעז מקריב‬ ‫אויך ( ווי ‪8‬נדערע יקידות דט ) זיין דער‬
‫געוועו די קרבנות פון אגע אידן ‪ ,‬דטס‬ ‫וולס פון אים ווערט געצונדז דער אש‬
‫איז דער שרט פון בירור עניני העולמי ' ‪.‬‬ ‫המנורה " ‪.‬‬

‫נתקה למשה‬ ‫‪.‬‬ ‫נמחתה מעל המזנח ואו דוקא הק '‬ ‫המקדש ‪.‬‬ ‫מזבח החיצוז אינו קרוי בית‬
‫מו ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫אחרת ‪ -‬או גב אס דק הכינה במתח ראה ' ומא‬ ‫‪.‬‬ ‫העציםמזנח אבי‬
‫באב ' ש‬ ‫ישאלד‬
‫בנדבת‬ ‫שחסר‬
‫מקוס‬ ‫אופז ‪-‬‬
‫המזבח (‬ ‫על‬ ‫ובכל‬
‫אין אש‬
‫ה " ו ) ‪ ,‬ואתיל‬ ‫פ‪ -‬ב‬ ‫ובפרשיי שם ‪ .‬רמב " ם הל ' תמידין‬ ‫ב‪.‬‬
‫שזהו‬ ‫‪ -‬רבה‬ ‫תענית כח ‪ ,‬א‬

‫ועפ במזבח ‪ ,‬הרי כ " ז שלא הורידה מהמזבח‬

‫עובר ‪ ,‬דיז‬ ‫וכיו " ב ) ‪.‬‬ ‫רמג‬
‫‪-‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 33‬‬

‫ולא יומתק ל ' רשע כאן " המכבה אש טפי‬

‫המזבת * ‪ " ,‬ז‬ ‫הדלקת‬
‫‪ . 31‬ולהעיר‬
‫במצות‬ ‫המדבר‬
‫שבהערה‬ ‫כתבו " םבפ " ג‬
‫וראב "ד‬ ‫שהרמב " ם‬

‫כברמבים שם ‪,‬‬ ‫המכנה אש המזבח * ‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫ועוד ‪.‬‬
‫המנורה ולא בפ ' ב שהוא ע ‪ -‬ד אש המזבח והמערכות‬
‫שעליו ‪.‬‬

‫ראה סהמ " ‪ 1‬להצ ‪ -‬צ מצות בנין מקדש פ " ב ‪.‬‬ ‫ובכד‪3‬ו‬
‫ועד "ז בתו ‪ -‬כ ( כנ " ל הערה ‪) 22‬‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫יומא‬ ‫‪) 34‬‬
‫"מ ‪,‬‬
‫‪. ) 27‬‬ ‫ובירושלמי ( כבהערה‬
‫‪) 35‬‬

‫מעל המונח ( וברש ‪ -‬י‬ ‫ושני‬ ‫ראשו ‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫ינדפוס‬
‫המזבח )‬ ‫שע ;‬ ‫כה* ‪ )-‬י‬
‫עצמום‬
‫‪,‬‬ ‫החיצון‬
‫מרמב "‬ ‫המזבח‬
‫ולהעיר‬ ‫שעלתמיד ‪.‬‬
‫המערכותד " ה‬
‫תוס '‪ -‬דיומא שם‬
‫~ע‬ ‫וראד‬

‫ה ‪ -‬ה ‪ .‬ובסיה ‪ -‬מ יומא שם‬ ‫( פיב‬ ‫הל ' עבודת יוהב ‪ -‬ם‬
‫כרשמות אלו‬
‫האבח ‪.‬‬ ‫תכרה כך אש‬ ‫התקח ‪.‬עוד‬
‫השתם[ פק ‪ -‬מ‬ ‫אש י ‪ .‬ל‬
‫התכבה אור‬
‫** )‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מערכות‬ ‫ד'‬ ‫המזבח‬ ‫על‬ ‫היו‬ ‫דביוהכ" ם‬ ‫פם " ד )‬‫‪.‬‬
‫ובגמ '‬ ‫ועד מערכה כדי להדר המזבח ולעטרו ‪. -‬‬
‫מוסיפיו‬
‫שם (‬
‫‪,‬‬
‫‪ .‬המכבה אש על הף בח ‪-‬‬ ‫'י‬ ‫משא ‪ -‬ר העשנן שבפרש ‪.‬‬
‫ה‪1-‬‬
‫ומנורה‬ ‫מחתה‬ ‫אש‬ ‫שלסנינו ) ‪:‬‬ ‫" ז בתו " כ‬ ‫מניין ‪.‬‬
‫גם תקצה האש ( ראה יבחיה צא ‪ .‬ב ומב " ש שם‬
‫פרשתנ" צ רס ' ;‬
‫בפיאור‬
‫)‬ ‫‪,‬‬
‫חמדה ( לסהת‬ ‫פא _פנ '[ ‪,‬יאיר‬
‫וכד ' הריש‬ ‫וראה‬ ‫מהחח‪ .‬צקפח‬
‫חרה‬ ‫מן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫י ‪ -‬ל שעם * ז דהדה נ דהמנורה הוא דין‬ ‫ואולי‬ ‫‪) 36‬‬

‫ן )‬ ‫בשוה ‪ ; -‬שרפ ( ‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לחיך מהגירסא‬ ‫‪.‬‬ ‫רברי הרחב ‪ -‬ן )‬

‫מעל התפח ‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫במזבח עאכו ‪ -‬כ שכן הוא בנוגע הלאו ד לא לכבה *‬
‫‪.‬‬
‫‪ -‬ונפק " מ להלכה ד המכבה אש על המזבח עובר‬
‫‪ :‬אם עד שלוקחו‬
‫כו‬
‫' " עד מתי נקרא ‪ ,‬אש המזבח ‪-‬‬
 ‫שי‪,‬‬ ‫ב‬ ‫צו‬ ‫קוטי‬

‫מער ‪ :‬בדברי רש " י קומט אוים ‪8 ,‬ז‬ ‫נטך‬ ‫ובפרטיות יותר ‪ :‬הדלקת המנורה איז‬
‫דער אש ‪ ,‬נ‪8‬ר זייענדיק אויף דעם מזבח‬ ‫‪.‬‬
‫דער עזיז התורהט ‪ ,‬כמ " ש ‪ ' ,‬כי נר מצוה‬
‫החיצון ‪ ,‬איז ער שויו פ‪8‬רבונדן מימן אש‬ ‫ותודה אור " ‪ ,‬און אזיף רעם שסייט‬
‫המנורהי ~ אין דעם ענין פון עבודת‬
‫איז‪,‬‬
‫חיוב סת'" ת‬
‫ובפרט( וויפשעת‬
‫מצות ) ‪,‬תמידי ‪,‬‬ ‫"משא " כ‬
‫להעלות נר‬
‫האדם ‪ :‬ככדי ‪8‬ז ביים יושג אוהל זאל זיך‬
‫אור‬ ‫זיין" אוז‬
‫נוגע ‪8‬ז‬ ‫דער ‪ * ,‬אש‬
‫פריער‬ ‫‪.‬‬
‫דשרף אים‬
‫לייכטז‬ ‫"התורה ‪,‬‬
‫שנצינדז " אוז‬ ‫תורתו אומנתו ‪ ,‬דעמ‪8‬לט איז מען בבחי '‬
‫אויבערשטז ‪ -‬שטענדיק מקושר סיטן‬
‫" נר תמיד "‬
‫אויד ביי ‪ 8‬אידז וולס געפינט זיך‬ ‫"‪.‬‬
‫ב " תוץ " ז‪8‬ל ברעגען און לייכטן דער " ‪3‬ר‬
‫ערקעו ‪ 8‬יושב אוהל טענהין ‪ :‬וייב‪8‬לד‬
‫ה ' נשמת אדם " ‪ ,‬און דעמולט ערשט קעז‬
‫ער אויסלייכטן זייז " נר ה ' " מיטן " אר‬
‫‪.‬‬‫קען ויין שן " ‪8‬נגעצונדענע מנורה‬
‫חין ‪ 18‬אופו פון " להעלות נר תמיד " ‪,‬‬ ‫ין‬
‫התורה " ‪,‬‬
‫דשרף ער ניט טנקומען צו מצות ‪ ,‬אפילו‬ ‫*‬
‫און שט דער פ‪8‬רבונד פון מנורה מיטן‬ ‫ניט צו ‪ 8‬מצוה עוברת * ‪ , ' ,‬און ‪-‬‬
‫חוץ )‬ ‫מזבח החיצון ( צו שפגעבן זיך מיט ' ז‬ ‫עאכו "כ ‪ :‬וולס דשרף ער הקבן צו טטז‬
‫איז אויף שזויפיל נוגע ‪ ,‬שז ד‪8‬ס ווערט‬ ‫מיס עניני העולם ‪8‬דער אפילו מיט ‪8‬‬
‫נרמז אין אתזער פסוק מיסו וושרט‬ ‫צווייטן אידן וולס בערך מקום ( ומעלת )‬

‫תמיד " ‪ .‬ווטרום דער ענין פון " תמיד " ‪,‬‬
‫די תמידיות אין דער עבודה פוז ‪ 8‬יושב‬
‫אוהל ‪ ,‬ווערט ביי אים אויפגעטטז דווקא‬
‫דורכדעם וולס ער גייס דורך אויך‬
‫נסיונות און שוועריקייטז פון " חוץ " און‬
‫פשרנעמט זיך מיט פועל זיין אויך אויף‬
‫אנדערע אידן דעמטלט דערגרייכט ער‬
‫איו זיין עבודה פוז לימוד התורה צו‬
‫דער מעלה מון תמידיוהי * ‪.‬‬
‫תשג ‪ -‬ט‬ ‫צו‬ ‫ש‪1-‬‬
‫)‬
‫‪.‬‬ ‫ב " חוץ " ?‬ ‫יושב אוהל געפינט ער זיך‬
‫אויף דעם קומט די הוראה ‪8 ,‬ז די‬
‫דערף ‪8‬נגעצונדן ווערן‬ ‫( ווערט )‬ ‫מנורה‬
‫פון מזבח ‪ ,‬אוז‬
‫שוודאי איז ד‪ 8‬דער מזבח הפנימי ‪-‬‬
‫די עבודה נעלית פון ‪ 8‬אידז מיט זיך ‪,‬‬
‫לבער דער אור המנורה לינדט זיר שז‬
‫ניט פון מזבח הפנימי ‪ ,‬כטטש ער איז‬
‫געשטשנען בסמוך לוי ‪ ,‬וושס ד‪8‬ס איז‬
‫( משיחת‬
‫נ‪8‬ר‬ ‫די ונפקא פון פנימיות ( הלבי ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫)‬

‫'‪.‬‬ ‫דוקאי ' פון מזבח החיצון‬

‫התויה ומצרייט ירדתם ( שנת פה ‪ ,‬סו ‪ -‬ב ) ‪ ,‬שכל‬

‫משה‬ ‫ראה תבא פח נ ‪ .‬אוה ת תרימה ע ' א ' הצא‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,‬‬
‫‪3‬‬

‫‪ ' 1‬ת‪1‬ה לעשות שלים בעולם ( רמב ‪ -‬ם סוף הל '‬ ‫יא ' לר ‪ .‬יבכ ‪.‬מ ‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫ישוו ) ) ‪.‬‬
‫המנורהד ן באש המזנח ( אבל את ל‬
‫‪) 16‬המזנח‬
‫העדהעל‬
‫לעילשהוא‬
‫דין גאש גי זהו‬
‫איוו שייך למנורה ‪ .‬אבל הרי‬
‫ראה כמו‬
‫והיינו‬
‫מספר ' נשא ‪ , 1‬בו ( בשינוי‬
‫‪.‬‬
‫י‪4‬ן‬
‫חנוכה ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫שוה‬ ‫ואייך ‪.‬‬ ‫ש‪4‬ן ראה אוה ' ת תצוה ע ' א ' תקננ‬
‫' ייש ' ברבות פ "א העב ‪ :‬ולח מזדה‬
‫בו ‪.‬‬ ‫‪ ) 40‬משיי ו ‪.‬‬
‫יאה‬
‫‪19‬‬

‫רשנ‬
‫וכמז‬
‫מזבח‬
‫ל‬ ‫לי ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שעי‬
‫‪,‬‬
‫קסורח ( ואש מחתה )‬
‫‪ -‬שבגס ותזנב באים ביחד ( ראה‬ ‫‪.‬‬
‫הערה ‪) 35‬‬
‫שי‬ ‫'‬
‫כמערכה שני‬

‫‪.‬‬
‫החיצ‪11‬‬
‫יולב כו ' ‪.‬‬
‫דאפילי ‪1‬עשוח סוכה‬
‫שכה ~ לעשות‬ ‫לעשות‬
‫להש ס‬ ‫שמפסיקיו טא‬‫‪.‬‬
‫" להקר ‪1‬לש‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫מפסיק ‪ .‬אכ "מ ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ולולב‬
‫‪-‬‬

‫‪. 11‬‬ ‫‪.‬‬

‫ראה ישא שם מה ‪ ,‬כ ‪ .‬ראב ד שבהערה‬ ‫‪)4 :‬‬
‫" ל ‪ :‬יהינ פרוטה‬ ‫י‬ ‫ולהאר אשר סדר היום‬ ‫לענ‬
‫‪) 46‬‬ ‫ח ד פו ד ‪ .‬מגות בניו‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫דברים‬ ‫ראה לקוית‬ ‫‪) 42‬‬

‫סו ' ס צב ‪:‬‬ ‫או‪,‬י‬ ‫ב ' ‪ ,‬א ‪ .‬שי ‪.‬‬

‫ע‬ ‫יב‬
‫ומביהכנ ' ס‬
‫והדר מצל ' ( נ ‪-‬‬ ‫'‬ ‫שם ‪ .‬ובכ ‪.‬מ ‪.‬‬ ‫מקדש‬
‫‪) 43‬‬

‫‪.‬ח סקסה )‪.‬‬ ‫להעיר ' ה ' מ (‬

‫מרשנשו ‪ 1 -‬או‬ ‫‪) 47‬‬
‫שי‬ ‫מזנחשוי‬
‫החישן‬ ‫הפנימ '?‪.‬ל ‪1‬י‬
‫שמערכה‬ ‫הפטמי )‬ ‫עדת ס ‪ ,‬בח‬
‫גמובח‬ ‫קטורת ~( של‬
‫אומנתו )(מבת לנ ‪,‬‬
‫שתחילת‬ ‫ןשתזרתז מילתא‬
‫מהמערה אתקין‬
‫"‬ ‫ענש בצאתו‬
‫שנתינה החתה‬ ‫‪1 )"44‬ת‪. 1‬כ‬
‫להעירשם)‪.‬‬ ‫‪ ' 1‬ומ‬
‫סע ‪-‬גן‪.‬‬ ‫‪ -‬באה ע " מענת‬
 ‫‪57‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫שבת הגדול‬
‫ניט קייז " נס גד ( ל ' ‪ ,‬ווטלט עס אויד‬ ‫א ‪ .‬דער טעם וושס דער שבת פשר‬
‫געווען ‪ 8‬טעם מספיק צו אויסטיילן דעם‬ ‫" שבת הגדול ‪-‬‬ ‫חגה " פ ווערט שנגערופו‬
‫שבת און אים ינרופן " שבת הגדול " י ‪,‬‬ ‫זשגט דער ‪8‬לטער רבי אין שו " ע ‪ ,‬וז " ל ‪:‬‬
‫ן‬

‫היות ער השט איז זיך טז עילוי וגדלות‬

‫שבת‬
‫אותו שמסח‬
‫קורין גדול‬
‫הפסח בו נס‬
‫שנעשה‬
‫שלפני‬
‫הגדול לפי‬
‫" שבת‬
‫לגבי שנדערע שבתות השנה ל‬

‫ב ) נאכמער איז ניט פשרשטשנדיק ‪ :‬איז‬ ‫מקחו מבעשור לחדש כמו‬ ‫ה"‬ ‫מצרים‬

‫וושס בששטייט די גרויסקייט פון דעם‬ ‫שכתוב י בעשור לחדש הזה ויקחו להם‬
‫נס שז ער ז‪8‬ל שנגערופז ווערן ( ניט " נס "‬ ‫איש שה לכיח אבות וגו ' ואותו היום‬
‫סתם ‪ ,‬נ‪8‬ר ) " נס גד‪ ? " 71‬לכאורה איז ניט‬ ‫שבת הי ‪ . .‬וכשלקחו ישראל פסחיהם‬
‫ניכר קיין גדלות הו איו דעם נס גופא‬ ‫באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים אצל‬
‫( וו‪8‬רום ער איז ניט געווען איז שז אופן‬ ‫ישראל ושאלום למה זה הם עושיו כך‬
‫פון ‪ 8‬הפלאה מער ווי די הפלאה פון‬ ‫אמרו להם זבח פסח הוא לה ' שיהרוג‬
‫שנדערע נסים ) אוו שוודעי ניט ‪ -‬אין די‬ ‫אצל‬ ‫ככורי מצרים הלכו בכוריהם‬
‫תוצאות ותועלת הנס י ‪ :‬אויך נשכו " הרגו‬ ‫מהם‬ ‫אבותיהם ואל פרעה לבקש‬
‫געבליבן‬ ‫טלי‬
‫הרבה מהם " זיינען אידן‬ ‫ועשו‬ ‫רצו‬ ‫ולא‬ ‫ישראל‬ ‫שישלחו את‬
‫אין גלות ( מצרים ) און געדחרפט טנ ‪-‬‬ ‫הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה‬
‫קומען צום נס פון מכת בכורות כדי בש ‪-‬‬ ‫מהם וז " ש י למכה מצרים בבכוריהם‬
‫פרייט ווערן פון מצרים ‪ -‬היינט וושס‬ ‫וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת‬
‫פשר ‪ 8‬תועלת גדולה איז דעיפון‬ ‫הגדול" ‪.‬‬ ‫וקראוהו שבת‬
‫שרויסגעקומען פשר אידן ?‬ ‫פשרווטס‬ ‫א)‬ ‫דשרף מעז פשרשטייז ‪:‬‬
‫רבי מדגיש " שנעשה בו‬ ‫איז דער שלסער‬
‫ב ‪ .‬אויך דער ענין ‪ ,‬וושס מ ' ה‪8‬ט דעם‬
‫זכרון הנס לדורות קובע געווען ניט‬ ‫פון רעם איז משמע שז‬ ‫נם גד‪1‬י " ' ווטס‬
‫נדון ווערט דער שבת‬ ‫דוקא צוליב נס‬
‫לויט יום החדש ‪ ,‬ווי דער נס פון יצי " מ‬
‫הגדול " ' ? ‪ -‬אפילו ווען‬ ‫טגגערופן " שבת‬
‫וכיו " ב ‪ ,‬נשר ‪ -‬לויטין יום השבוע ‪-‬‬
‫שבת געשען סתם ‪ 8‬נס ‪,‬‬ ‫מינ‬ ‫עם וויולט‬

‫‪ ,‬סתם )‪.‬‬ ‫‪ .‬מסז ' הנס‪.‬‬ ‫‪ 1‬שם שכתב‬ ‫וכמי בשו ‪.‬‬‫וראד בהערה‬
‫‪)5‬‬ ‫וכנראה הוא מתנדיה‬ ‫ה ‪-‬ל ‪.‬‬ ‫הל ' מסח ריב‬ ‫) )‬

‫שט ‪.‬‬ ‫ונפרס‬ ‫‪)6‬‬ ‫בשט מדרש טעם הא ' בועת‬ ‫ב)‬ ‫ואותו ( שנת פ ) ‪,‬‬
‫י‬ ‫‪.‬‬
‫ע " פ דבר הרשב ‪ -‬א לשו " ת‬
‫" א סי ' ט )‬ ‫יקנים מבעה " ח שמות יב ‪ ,‬ג ) ‪ .‬הובא ג " כ בב " י לטור‬
‫דיוב השבת נגלל נימי הכזיז ‪ ,‬זהם שנעת ימי והיקף‬ ‫וראה לקו ‪ -‬ש שבת‬ ‫הכ ' ) ‪.‬‬ ‫שם ( בטעם‬ ‫שם ‪.‬‬
‫הגדול תש‬
‫ובלבוש‬
‫(שהם בסור השתלשלות רטבן י ולכן כאשר נעשר‬ ‫יכ‪ ,.‬ג ‪.‬‬
‫כח " נ‬ ‫‪,2‬‬
‫‪.‬‬
‫השבח מיוחד ומרומס ע ' ז שבו‬ ‫כ בשנת ‪ ,‬הר ‪.‬‬ ‫(‬

‫משכה המשכה שימ‪1‬לה מהשתל ' וטבע ‪ -‬וא ‪ .‬כ‬ ‫רשיי‬ ‫‪,‬‬ ‫תהלים קלו ‪ ,‬י ‪ .‬וראה מדרש תהלים שם‬ ‫‪)3‬‬

‫הערההוא ‪ " .‬ודול " יצבי שאר שבתות ‪ .‬וראה לקו ‪ .‬ש שב‬
‫הרי‬ ‫‪6‬‬ ‫ומצו " ד שם ‪.‬‬
‫הא '‬ ‫ובטעם‬ ‫בטור‬ ‫( ועד ‪ -‬ז‬ ‫נתוס ' שם‬ ‫כיה‬
‫שכלבוש‬
‫‪)4‬‬

‫גדעת זקניפ בקה " ת והטור‬ ‫סשא 'נ לסקס הב '‬ ‫‪)7‬‬ ‫הנס מבואר שם באו ' או אבל‬
‫התוס‬
‫שתוכן‬
‫אלאלשון‬
‫בהעתקת‬
‫‪-‬‬ ‫כבא‬
‫( עשה לבס הקניה נב‬
‫דול ‪.‬‬ ‫(‬ ‫נס‬
‫תוי‬
‫לפז יטעמם מתאיב התואר ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פיצויו' וכו‬
‫בנה תולית ננס‬

‫הנס ' ‪.‬‬

‫וכו ' הי‬
‫')‬

‫( ודל‬ ‫‪.-‬‬
‫וראה‬
‫וכן‬ ‫גדול ‪( -‬‬ ‫‪.‬‬
‫תיבתגדול " ) ‪.‬‬
‫נס‬ ‫לנס איןזה ‪.‬‬
‫'‬ ‫נלבוש לא כתב בנוגע‬

‫לקו "ש ח " ב ע ' ‪ 33‬הערה ‪. 5‬‬

 ‫שיחות‬ ‫שבת הגידל‬ ‫לסוטי‬ ‫‪58‬‬

‫ושרים אעפ " י שז סיאיז נקד דע ‪-‬‬
‫אויף‬ ‫ציווי‬ ‫דעם‬
‫שמירת שבת ‪ ,‬איז [ נוסף אויף דעם ‪ ,‬וולס‬
‫וויבשלד ‪8‬ז קיימו האבות כל התורה‬
‫כולה עד שלא ניתנה נן איז פשרשטשנ ‪-‬‬
‫דיק אז אויך ( עכ " פ ‪ 8‬חלק פון ) זייערע‬
‫קינדער האבן ‪98‬געהיט די מצוות‬
‫‪-‬‬ ‫שבת ‪ ,‬פטדערט הסברה ‪ :‬דער שלסער‬
‫פ‪8‬ר‬ ‫געווען‬ ‫מ‪8‬לט‬ ‫רבי איו דטרט מבאר דעם טעם " ולמה‬
‫לא קבעוהו בעשירי לחדש סתם בין‬
‫שחל בשבת בין שחל בחול כדרך‬
‫שנקבעו כל המועדים לפי שבעשרה‬
‫בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית משחל‬
‫שבער פונדעסטוועגן ‪ ,‬ווי ‪-‬‬ ‫בחול כו ' "‬ ‫ל‬

‫התורה ( ובכללן שנזירת שבת ) אויך‬ ‫בטלד טז שלע ענינים פון תורה זיינען‬
‫קודם ( מרה ו ) מ " ת ‪ ,‬י ‪ -‬איזן ד‪8‬ך‬ ‫‪ 18‬נוסף‬ ‫בתכלית הדיוק ‪ ,‬מוז מען ושגן‬
‫מפורש אין מדרשי חז " ל ' י ‪ ,‬שז נאר אין‬ ‫קבעוהו‬ ‫יא‬ ‫טעם שלילי ( " למה‬ ‫צום‬
‫מיטז זמו השעבוד איז מצרים ה‪8‬ט משה‬ ‫בעשירי " ) איז אויך ד‪ 8 8‬טעם ועניו‬
‫גע ' ‪9‬ועל ' ט ב‪ 8‬פרעה ‪8‬ז יום השבת ז‪8‬ל‬ ‫חיובי ' פטרוויס מ ' הטט דעם זכרון‬
‫ביי די אידן זיין ‪ 8‬יום מנוחה ‪ ,‬זיי זללן‬ ‫לדורות בששטימט דווקא אויף שבת ‪,‬‬
‫ניט דשרפן שרבעטן בשבת ‪-‬‬ ‫ד ‪ .‬ה ‪8 .‬ז דעך תוכו הנס האט ‪ 8‬שייכות‬
‫און וויב‪8‬לד שז ניט קוקעגדיק אויף‬ ‫שבת ‪.‬‬ ‫מיוחדת צו‬

‫דעם ה‪8‬ט דער אויבערשטער בששטימט‬ ‫דשם איז אויך מוכרח פון דעם וו‪8‬ם‬
‫דעם זמן פוו " ויקחו להם גו ' " דוקא ביום‬ ‫דעם אויבערשטנס ציווי " ויקחו להם‬
‫השבת ‪ ,‬איז דשם גופא ‪ 8‬הוכחה ‪8‬ז דער‬ ‫איש שה לבית אבות גו ' " איז געווען ‪8‬ז‬
‫מ ‪ ,‬ז‪8‬ל דפס טטז דווקא אינעם טטג פון‬

‫ס ‪ .‬ד ‪ .‬ט ‪. 1.‬‬ ‫שעו‬ ‫ס"‬ ‫ס רלה שמע אדה ‪ ,‬ז הל ' שבת‬ ‫‪.‬‬ ‫ס~ ‪.‬‬
‫בעשור לחודש הזה " וולס איז דע ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬

‫מטלט געוועו ) שבת ‪ ,‬כטטש דחס איז‬

‫סוששלס ס " ה לבכ מ ) ‪ .‬בנוגע לטלטול בדח ‪ -‬ראה‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬ז ) או " ח סל ש " ח סל ט ( ע ח ) ‪.‬‬
‫כי ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פשרבונדן מיס קנין ומו " מ ' ‪ ,‬טלטול‬
‫‪.‬‬

‫~ ע ( ואדמוה‬ ‫‪.‬‬ ‫בע " ח ‪ ,‬ן ‪ ,‬המוציא מרשות לרשות ‪ ,‬בקור‬

‫מצות‬
‫כל‬ ‫הרי גם‬
‫בשימו‬ ‫כו ' ‪,‬‬ ‫רק בפנים‬
‫מדרכגז) ;‬ ‫התורה כויה‬
‫שהאיסור( הוא‬ ‫~ אף‬
‫ממום כו ' ‪ ,‬ווים זיינען בסתירה‬
‫כללו‬ ‫כדלקמן‬
‫צו‬

‫שם ‪.‬‬
‫( באופו‬
‫ע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪7‬יב ; ‪ ( 1‬וכמובא ננוגע להאטת ) ‪ -‬ונמש נפמ ' ;‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫( משנת ) למל ת ל ‪ .‬ובח ' ש ( למהרש ק ) לש‬

‫דעות‬ ‫למי ‪ ,‬מ ) לכמה‬ ‫( בנוגע‬ ‫לזה‬ ‫‪ :‬וסף‬

‫‪.‬‬
‫שביתת ומנוקת השבת יי ;‬

‫וכרךד ~ ' דן הוא מדאורי תא ‪ -‬ראה המובא בשדה‬

‫כב ;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬תל א‬

‫ס ) שתת דברי הכמיפ ספ ' א ‪ .‬וע " פ מ " ש בשו " ת‬ ‫הץרה‬ ‫יבפרישה (יקמו‬
‫בסי‬ ‫בסמו ‪ ~ .‬והנסמן‬ ‫לבש שם‬
‫לטני שם ‪.‬‬ ‫לק)‬ ‫‪ -‬ראה"‬
‫ראההיל‬ ‫)‬
‫השחר‬
‫‪.‬‬ ‫ים‬ ‫‪",,‬‬
‫דכאשר‬ ‫שס )‬ ‫חח ‪ ,‬ס חו מ סי ' קצה ( הובא נשמח‬ ‫‪.‬‬ ‫ואייד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עה 'ופ ע ' ו ‪ .‬ן‬
‫פסחים ‪1‬צ‬ ‫~‪.‬‬
‫מכייתא‬
‫ש חכ‬ ‫יאה‬
‫זה‬ ‫קבע‪ 1‬הר '‬
‫מצווים‬ ‫דיך שה‬ ‫‪.‬‬
‫כו '; ‪, 7 , 17‬‬ ‫ומוכר ‪-‬ולוקח‬
‫הרי נ‬ ‫סור נחנות‬
‫מדאורי תא‬ ‫'אושב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שפ‪ :‬וראה‬
‫מקחו‬ ‫‪.‬‬
‫ראים נפרש~ ‪ ' ,‬א )‬ ‫‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מבעשור ‪ .‬ראנ ע נא ' ב ‪,‬‬
‫‪)9‬‬

‫מרה ~ אילך בפרסום ל ‪ .‬נל עדת ישראל‪ . .‬ויקחו וו' ‪.‬‬

‫וכו‬ ‫‪.‬‬
‫מכילתא ופרשי שם כא ‪ :‬משכן מ ' שיש לו ובו מ '‬ ‫‪.‬‬
‫א 'ס‪ ,‬היש כאויל לחינגא ( שד ‪ ,‬ח שפ ) והי ' נזה‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ירושלמי‬ ‫מכילתא שט ‪.‬‬
‫מהכתוב דנהמה‬ ‫כמשיכה ( ‪-‬‬
‫ועד שלמדיו‬ ‫שאיו לן‬
‫‪1‬ק ; ה‬
‫קח מז השוק‬ ‫זקה‬ ‫‪..‬‬
‫כלליספרש‬
‫מעי‬ ‫אחשכ' נ' ‪1‬ע ' ד‬
‫וראה צפץ‬ ‫‪.‬‬
‫~ ר ממת ‪ .‬ובפרס ‪7‬מ ? ותי '‬
‫חישןנ ( במשנה ) ‪.‬‬ ‫בייה‬
‫איכרן כ‪ 1‬ב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ב ‪ .‬ובפרש ' שם‬ ‫?א ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ק‪17‬שי‪ 1‬פ א היד ) ‪ ~ .‬יאה פסחים‬
‫דיה א‬

‫‪..‬‬ ‫' ומא כח ‪ ,‬נ ‪ .‬וראה פרש‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫קדוש ‪ ) ~1‬פג ‪,‬‬ ‫) )‬ ‫‪:‬‬ ‫זוכה ‪.‬‬
‫לשש בסופו ‪ -‬הובא בפרישה פר ' ח‬ ‫' שראה‬ ‫() ן )‬

‫‪.‬‬
‫(תוהות בו ‪ ,‬ד ( בנ ~ גץ לאברהם ) ‪ .‬שס בו ‪ ,‬ג ‪ .‬בז ‪ ,‬ס‬
‫ליעינ ) ‪.‬‬ ‫יישלה לב ‪ ,‬ד ( בנוגע‬
‫ה פמ ‪ ,‬ג וחיש שבהערה ‪ . 11‬וראה לקו ' ש‬
‫לשחק ) ‪.‬‬
‫"‬ ‫ר‬
‫ביגע‬
‫‪.1‬ן )‬
‫ועוג ‪ .‬ודפר שה‬
‫( וניה באייהי זוטא ילביש‬
‫‪.‬‬
‫מוקיה ) ‪.‬‬

‫בשנתובח ' ש ( למהרש ק ) שם הקשה דאיו מקי שים‬

‫שס ) ‪.‬‬
‫שס ‪71‬הוה‬ ‫משבט )‬

‫ץצמ כ ' מצד קשר בשנת‬

‫‪.‬‬
‫(‬

‫‪.‬‬
‫ופמ ' ג‬

‫שמוער פ ‪.‬א ‪.‬‬

‫‪.‬‬‫‪ 266‬ואילך‬ ‫‪.‬‬
‫חיה ע ' ראה‬ ‫‪) ) 1‬‬ ‫ן ) ן‪.‬‬
‫נ ‪ ,‬הובא‬ ‫כי ‪ .‬פ ' ה ‪ , .‬ח ‪ .‬וש ‪.‬‬ ‫שם ‪ .‬ובב ‪ -‬מ ‪.‬‬ ‫גם ניגוש‬ ‫' שגת‬ ‫הי‬ ‫בגווע לקמו ומ ' מ ‪ -‬ראה רמנ ‪ ,‬פ‬ ‫פכ‬

‫‪.‬‬
‫' ג הי ' נ ואילד ‪ .‬יגס ~ ף הל ' מכירה ‪ .‬סישו ‪ ,‬ץ חו מ‬
 ‫שיחות‬ ‫טבת תגדול‬ ‫לקוטי‬

‫כטטש ‪8‬ז דער עיקר גילוי פון‬ ‫און‬ ‫" ויקחו גו ' " איז נוגע במיוחד צו‬ ‫עניז פון‬
‫מזיקים ‪. .‬‬ ‫שבת אין שז אופן פון " משבית‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שבת *‬
‫שלא יזיקו ' וועט זיין לעת " ל ‪ ,‬איז שבער‬
‫כעין זה געווען אין שבה בראשית ‪ ,‬שבת‬
‫ג דער ביאור בכל הנ " ל וועט זיין‬ ‫‪.‬‬
‫פשרשטשנדיק לאחר ההסברה אינעם‬
‫שבתחלת הבריאה י ! ‪ ,‬ביז ‪8‬ז סןויז אויך‬
‫תוכן וענין השבת בכלל ‪:‬‬
‫בגשמיות כפשוטו ( ווי רז " ל‬ ‫געווען‬
‫ל " ו שעות שמשה אותה‬ ‫‪)!2‬‬ ‫זלגן‬ ‫דער צ " צ ' י איז מבאר אויפן פסוק ' י‬
‫האורה " ‪ ,‬בשבת בראשית איז געוועז‬ ‫פסוק ‪:‬פ‬
‫השבתידעם‪ -‬ע "‬
‫זאגט אויף‬
‫וולסליום‬
‫המדרש יי ‪,‬שיר‬
‫" מזמור‬
‫ויום פוו‬
‫חושך‬‫לאור‬
‫געווטרןדער‬ ‫נתהפך‬
‫יאיר " ‪-‬‬ ‫ולילהאיזכיום‬
‫"לילה‬ ‫‪ ,‬ליום השבת למשבית מזיקע מן העולם‬
‫'י‪.‬‬ ‫שלא יזיקו וכז הוא אומר ' י וגר זאב עם‬
‫ד ‪ .‬דער טעם וושס סשיז ד‪ 8‬דער‬ ‫כבש " ‪8 -‬ז דער פירוש אוז תוכן פון‬
‫ענין מוז אתהפכא בשבת איז ד‪8‬ס מצד‬
‫מן‬ ‫שביתה‬ ‫פון‬ ‫עניז‬ ‫דער‬ ‫שבת איז‬
‫דעם וולס דער עצם זמז פון שבת איז שז‬ ‫המזיקים ‪ ,‬וואס ד‪8‬ס קעו זיין אויף צוויי‬
‫עניו פון " אתהפכא " ‪:‬‬ ‫אופנים ‪ :‬א ) " מעבירם מן העולם " ‪ -‬די‬
‫" מה‬ ‫וועגן עניו פוז שבת זלגן רז " ל ' י ‪:‬‬ ‫גשנצע מציאות פון מזיקים ווערט‬
‫הי העולם חסר משחה באת שבת באת‬ ‫נתבטל ‪ ,‬י ‪ .‬ב ) " משביתה שלא תזיק " ‪-‬‬
‫מנוחה " ‪ .‬דשרף מען פטרשטיין ‪ :‬ס ' איז‬ ‫די מזיקים בלייבן ‪ ,‬נטר די שביתה סוט‬
‫‪8‬ז זמן איז‬ ‫ת‬ ‫ידוע דער מאמר פון מגיד‬ ‫אויף שז זיי זיינען ניט שייך צו מזיק זיין ‪.‬‬
‫‪ 8‬נברא פונקט ווי שלע נבראים ‪ .‬און דאס‬ ‫אוז דער צווייטער אופן שביתת המזי ‪-‬‬
‫מיינט ‪ ,‬ניט נטר ‪8‬ז פשר בריאת העולם‬ ‫קים איז ‪ 8‬העכערער ווי דער ערשטער‬
‫זיינעז ניט געווען נבראים וושס אויף זיי‬ ‫יוי ער ז‪8‬גט איז תו " כ וי ‪ ,‬וויבשלד ‪6‬ז‬
‫איז חל די מדידה ( אץ הגבלה ) פוו זמו‬ ‫דוקא דורך דעם אופן טוט זיך אויף דער‬
‫[ וו‪8‬רום אויך נטך בריאת העולם זיינען‬ ‫עניז פוו אתהפכא חשוכא לנהורא ‪ -‬די‬
‫‪ 8‬סברא שכלית )‬ ‫ד‪ 8‬כו " כ זשכז ( עד " מ‬ ‫מזיקים שליין ווערז נתהפך מרע‬
‫וועלכע זיינעז ניט מוגבל ‪ -‬ובכלל ניט‬ ‫לטוב *"י ‪.‬‬

‫וזד שהח ח לא היו מ‪1‬יקיפ בשבת בראש ' ח‬ ‫"‬ ‫]‪)2‬‬ ‫' ‪ ) ] 4‬וראה יקו ‪ .‬ש חכ ‪. 140 7 1 .‬‬
‫הזיקו ‪ -‬כי או לא‬ ‫שיא‬ ‫חטא עה ‪ ,‬ד ‪,‬‬ ‫יפז ‪.‬‬ ‫א" ‪ 1‬כמו‬ ‫‪ ' ) ] 5‬הל אור עה ‪ -‬פ ( ע ' שבח ואילר ) ‪ .‬וכמייוונם‬
‫‪.‬‬
‫בהב מלכתחילה הטבע לטרוף ולשיק וכמרז ל‬ ‫הי‬
‫כנחש‬ ‫‪.‬‬
‫שם ( ס ע תרל וא לך ) ‪ .‬ושד בהמשר מיפ יניס‬ ‫‪.‬‬
‫החטא הי ' שמש ודול ( סנה ' וט ‪ ,‬נ ) ‪,‬‬ ‫שיגי"‬ ‫ואייד ‪.‬‬
‫א‪,‬‬ ‫תהלים צב ‪,‬‬ ‫תרי‬
‫‪),16‬ו פקס ' א‬
‫‪.‬‬
‫וביטול‬ ‫שניחה‬
‫ראה רמב ז‬ ‫ד (‬
‫זה מצד‬‫‪.‬‬
‫לארר ח‬
‫בראשית הי '‬
‫שנעשה נהם‬ ‫אבי‬
‫טבעם בשנת‬
‫שמעוני בחוקותי רמז תרעב מתו ' כ‬
‫‪.‬‬
‫ילקוט‬ ‫‪)]7‬‬

‫נחזקות בו ‪ . 1 ,‬לקו ‪ ,‬ש ח ‪ 1‬ע '" א‪) 194‬‬

‫עה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שפ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שפ ‪ .‬וראה צפע נ עה ‪ ,‬ת בחוקותי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ) 22‬נ ‪ .‬ר פי א ‪ ,‬נ ‪ .‬פ ‪ .‬נ ‪. 1 ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫' שע ‪ -‬יא ‪,‬‬ ‫‪)]8‬‬

‫‪ ) 23‬ראה ' הל אור שב ‪ .‬יקו ‪ -‬ש שב ‪.‬‬ ‫שפ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫נתו כ וילקוט‬ ‫ר"‬ ‫וכדעת‬ ‫‪) ]9‬‬

‫א‪.‬‬ ‫י גראשיח נ נ ‪ .‬פרשיי מתיה ט ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פרש‬ ‫‪) 24‬‬ ‫שפ ‪ :‬אימתי הוא שבחו של סקופ נרמז שאין‬
‫מזיקיפ או‬
‫‪) 20‬‬

‫שער ט ‪.‬‬
‫הקיש ( עה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ביר פ "‬ ‫וראה‬
‫כסידור‬ ‫ד ‪ -‬ה‪) 25‬ויכל ‪.‬‬
‫הובא‬ ‫בזמז שיש מזיקים ואין מזיקים ‪ .‬וראד‬ ‫יקו‬
‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫סע ד‬ ‫וראה ( נהגא לקמן ) לקו‬ ‫מזיקיפ‬ ‫שאינפ‬ ‫בסופו ‪.‬בע ‪ -‬ח‬ ‫‪-‬‬
‫‪20‬ש) שנהערה‬
‫כתועלת ] ‪ 2‬וטוב‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬ת כלל ‪ 1‬נ ‪ .‬ר ‪ -‬ה מא א ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אמ נ שער הק ש פל‬ ‫‪.‬‬
‫האמנת‬‫‪.‬‬ ‫ואייך ‪.‬‬ ‫תרס ו‬
‫ואילך‪ ' 1‬מא‬
‫‪7‬רמ ‪ 1 -‬מצות‪1‬ע‪1‬ד‬ ‫‪1-‬‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פייס ‪ .‬המשד‬ ‫אלקוח‬ ‫טלכתחילה ועור יותר ‪ -‬שהרי ה‪1‬אכ גבור יותר‬
‫‪.‬‬
‫מהכבש וכיו ב ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הגדיל‬ ‫שבת‬ ‫לקוטי‬

‫ועפ ' ז פטדערט זיך הסברה אין דעם‬ ‫עצם‬ ‫דער‬ ‫נטר‬ ‫זמו ] ‪,‬‬ ‫פון‬ ‫‪-‬‬ ‫בגדר‬
‫וטס מעז זטגט " נאת שכת באת מנוחה "‬ ‫מציאות הזמן איו ‪ 8‬נברא ‪ :‬פונקט ווי די‬
‫‪8‬ז דער חידוש פון שבת איז דער ענין‬ ‫גופי הדצח " מ זיינען נתהווה געוושרן‬
‫פון " מנוחה " ‪ -‬דלכאורה ‪ :‬דער גדר פון‬
‫איז אויך עצם‬ ‫מאיי ‪ .‬חזוי‬ ‫בשי " מ יש‬
‫עולם איז זמו בכל פרטיו ומקום ‪ , %‬איז‬ ‫התהוות‬ ‫אוו‬ ‫בריאה‬ ‫‪8‬‬ ‫מציאות הזמן‬
‫איידער ס ' איז געווען דער זמו פון יום‬ ‫חדשה " ‪.‬‬
‫השביעי ‪ ,‬הקט דטך געפעלט אין וועלט‬
‫אוז ממילא איו מובן שז פונקט ווי די‬
‫( ניט נ‪8‬ר " מנוחה " ‪ ,‬נ‪8‬ר אויך ) די מציאות‬
‫ערשסע רגע פזז זמן איז ‪ 8‬התהוות‬
‫?‬ ‫פוז יום השביעי ‪ -‬זמז‬
‫חדשה ‪ ,‬שזוי איז דשם בנוגע דעם זמו פון‬
‫איז דערפון פטרשט‪8‬נדיק ‪ ,‬טז היינו‬ ‫שיע ששת ימי בראשית ‪ ,‬דער זמן פוז‬
‫הך ‪ :‬מ ' קעז ניט מחלק זייז צווישן דעם‬ ‫יעדן טטג איז געוועו ‪ 8‬נייע התהוות ;‬

‫עצם יום השביעי זמן און דעם עניו‬
‫ה ‪ , ,‬מנוחה " ווטס אין אים ‪ ,‬דער זמן פון‬
‫שבת איז מהותו ענין המנוחה ‪.‬‬
‫דער ביאור אין דעם ‪ :‬זמן איז מורכב‬
‫פון עבר הוה אזן עתיד ‪ -‬אוז אין דעם‬
‫( אינעם חילוף ושינוי פון עבר הוה‬
‫ועתיד ) גלייכט זיך אוים דער זמן פון‬
‫שלע ששת ימי בראשית ( חאטש‬
‫יעדערער פוו זף הסט איז זיך ‪ 8‬חידוש‬
‫און אויפטו לגבי שלע שנדערע ‪ ,‬כניל ) ;‬
‫‪,‬‬
‫לבער דער ( איטט מון ) ) מן פוו שבת‬
‫איז " מגוחך " ( אין זמן ) ‪ -‬העכער פוז די‬
‫ועתיד ‪,‬‬ ‫שינויים פון ענר הוה‬
‫" כאח שבת באת‬ ‫מיינט‬ ‫ד‪8‬ס‬
‫מנוחה " ‪ ,‬טז דער זמן פון יום השביעי ‪,‬‬
‫‪ 0811‬ער איז מוגדר אין די שינויים פוז‬
‫עבר הוה ועתיד ‪ ,‬איז איו עם אויך ד‪- 8‬‬
‫ואדרבה ד‪8‬ס איז זיין אויפטו אוז עיקר‬
‫‪ -‬ער ווערט נתהפך אוז נתעלה י ' שלס‬
‫כשם ווי בנוגע די נבראים פון‬ ‫ד‪.‬ה‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫שימ " ב איז דןר יעדו ישג געוועז‬
‫התהוות פון נייע נבראים ‪ ,‬נבראים‬
‫וועלכע זיינעו ש ( דערש פון די נבראים‬
‫פון די שנדערע מעג ‪ ,‬מזוי איז בנוגע‬
‫יעדו טטג‬ ‫זרן פוז שימ " ב ‪ ,‬איז‬ ‫דעם‬
‫צ ( ‪7‬ערש ‪-‬‬ ‫געוועז ‪ 8‬התהוות פוז זיין‬
‫דיקטז זמן ‪ -‬דער זמז פוז יום ראשון ‪,‬‬
‫יום שני וכו ' י ! וואס דערפ‪8‬ר ז‪8‬גט מען‬ ‫‪.‬‬
‫אזיף וייונ " כל גמא ויושא עביך‬
‫לו כהו "‪.‬‬ ‫עבידתי ' " און כל ויום ויום יש‬ ‫‪.‬‬
‫[ בנוגע די טעג לאחרי שבעת ימי‬
‫כראשית ‪ -‬וויבשלד שז זיי זיינעז שז‬
‫און‬ ‫איבער ' חזר ' ונג פון די שבעת ימי‬
‫בראשית טדער ‪ -‬פרטים אין זיי ( דער‬
‫יום הראשון פוז ז ' ימי בראשית איז כולל‬
‫סלע זונטשגס ‪ :‬יום שני ‪ -‬שלע מ‪8‬נ ‪-‬‬
‫טטגס ‪ ,‬א ‪ .‬ז ‪ .‬וו ‪ ' ) .‬י ‪ -‬דשרף ' ן זיי ניט העבו‬
‫קיין התהוות מיוחדת ( נשר חידוש‬
‫משא " כ די שבעת ימי בראשית‬ ‫הישנות ) ‪:‬‬

‫גופא ‪ -‬דשרף יעדער ט‪8‬ג נתהווה‬

‫‪.‬‬
‫ווערן אויף זיין אופז )‬
‫רע ‪ -‬א ) ‪.‬‬ ‫שער היחוד והאמונה ח " ז ( פב ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪) 30‬‬

‫ראה וקה " ת שכו עדת ניל פרן שבשבת הוא‬ ‫ז)‬
‫‪--‬‬
‫העלי ' נחמו בלמע ' מהזמן (משא " כ יךט ) שהוא שם‬
‫הו‬
‫שם‪.-‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫חיק ' ‪1‬‬ ‫י‬
‫‪.‬‬
‫זבהוטמן' מה‬
‫שעיזת ע‬ ‫)‪7‬ן‬ ‫במדבר דורע 'ש '‬ ‫אותת‬
‫ראה לקו ‪ ,‬ש‬ ‫?)‬
‫‪27‬‬
‫מהומן כר ‪.‬‬
‫דעבר‬ ‫למץ'ויהי ' (‬
‫שהוא הוה‬ ‫הזה ויהי '‬
‫שינויים דהי '‬ ‫מודגשה "שיש‬
‫שמזרה על‬
‫שגם נזה‬
‫"‬
‫וא ' לר ‪.‬‬ ‫ש " נ ברכה ע ' איתת ?‬ ‫פו ‪.‬‬
‫‪1‬‬‫הוה כר אלא שהב כאחד ‪ -‬בסי' אתהפכא‪ .‬ועז ‪.‬‬ ‫)‬
‫‪.‬‬
‫תאה ש‪ 1‬ת‬ ‫ב‪.‬‬ ‫רצד ‪.‬‬ ‫ח"א‬ ‫‪,‬‬ ‫זחת צד ‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫א ח‬ ‫‪.‬‬‫הרשנ‬
‫א‪) 2‬‬
‫אוה בכל שכת כנא‪1‬ד ‪.‬ת שב ‪ . .‬ת שה ‪.‬ש כה ‪ .‬א‪.‬‬
‫לקו‬ ‫הוא‬
‫‪,‬‬ ‫סתכ ‪ .‬ו ‪.‬‬
‫גיא‬ ‫ז ‪ ,‬ה ויהר‬ ‫ותתצא ‪.‬מ ‪ .‬יתתיכ ‪.‬‬
‫נוכהד ‪7‬פץ ‪ .‬וננ ‪.‬‬
‫)‬ ‫‪.‬‬
‫השמ הני תש ‪,‬‬
‫'‬
‫ושם נם‬ ‫העם רוורס תרס ' ה‬ ‫וכל‬ ‫ראהא ד " ה‬
‫'‬ ‫‪) 29‬‬

‫בארז אחר ) ‪ .‬שהחסמו בדערד ‪. 27‬‬

‫‪61‬‬ ‫שיחות‬ ‫שבת הגדול‬ ‫לקיטי‬

‫משך זמו ‪ ,‬ובשינוים איז דעם משך‬
‫הזמו ‪ :‬קודם חצות ‪ ,‬חצות ‪ ,‬לאחר חצות ‪,‬‬
‫יום ט " ו ניסן ‪ ,‬ונל ' הגמרא וו נגאלו‬
‫בערב ‪ ,‬יצאו ביום חפזון דמצרים ‪ ,‬חפזון‬ ‫‪.‬‬
‫דישראל און צוז‪8‬מען דערמיט איז דער‬
‫עלבער תוכז פון יצי " מ נמשך ופועל‬
‫בכל דור ודור ובכל יום " ' ‪8‬ז חייב אדם‬
‫היום‬ ‫יצא‬ ‫הוא‬ ‫כאילו‬
‫‪8‬ז חילו לא הוציא‬ ‫שז חופן‬
‫היינו‬ ‫אנו כו ' משועבדים‬
‫במצרים י ' ‪.‬‬
‫וא " ו ‪ .‬לויס דעם וועט מען פטר ‪-‬‬
‫שטיין ווטס דער ‪8‬לטער רבי איז מדגיש‬
‫שנעשה בו נס גדת ‪ : ,‬אין דעם איז‬
‫מרומז די שייכות צו שבת ‪:‬‬
‫ס ' הטט זיך שוין גערעדט שמשל‬
‫בארוכה " ‪ ,‬טז דער גודל הנס פון שבת‬
‫הגדול בששטייט איו דעם וושס הריגת‬
‫המצרים איז געווען דורך די ‪ .‬בכורי‬
‫מצרם ‪ ( .‬וושס בכור איז ענינו תוקף ' )‬
‫(‬
‫‪8‬‬ ‫‪ 8‬זמז וולס איז העכער פוז שינוי ‪- ' :‬‬
‫שבת ומנוחה ' י‪.‬‬
‫און ווייל דער זמן פוז שבת ‪8‬ליין איז‬
‫‪8‬ז ענין פון אתהפכא ‪ ,‬דעריבער ווירקט‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ער אויך אויף די עניני העולם ( שבש ‪-‬‬
‫בת ) ‪8 ,‬ז זיי זייגען אין ‪ 18‬אופן פון‬
‫אתהפכא " ‪ ,‬שזוי ווי " ולילה כיום יאיר '‬
‫"וכיו " ב ‪,‬‬
‫עצמו‬ ‫לראות‬
‫ממצרים ‪ ,‬אין‬
‫הקב " ה כו '‬ ‫ה ‪ .‬דוגמא לדבר ( עבר הווה ועתיד‬
‫לפרעה‬
‫און צוז‪8‬מען דערמיט ‪ -‬העכער פון‬
‫שינויי הזמו ) אין הלכה י " ל ‪ :‬כמה ענינים‬
‫וועלכע זיינען פשרבונדז סיט זמז אוו זיי‬
‫מוזען זיין במשך כמה זמן ויטען זיי‬
‫‪.‬‬ ‫( זייער זיין ) אויך בגדר און בדיז פון ‪8‬‬
‫נקודה אחת ‪ .‬ווי צום כיישפיל ‪ :‬קטז‬
‫שהגדיל באמצע יום השבת שדער‬
‫באמצע יום הכפורים ‪ -‬לערנט דער‬
‫ר‪8‬גשטששווער " ‪8‬ז מן החורה איז‬
‫בנוגע שנת ווערט ער מחוייב בכל עניני‬
‫שבת ווייל כל רגע דשבת איז ‪ 8‬זמן‬

‫‪.‬‬
‫‪ -‬דער תוקף פון קליפת מפריס און‬ ‫פרטי בפ " ע ‪ ,‬לבער בנוגע ליוהכ " פ איז‬
‫בשעת אידן געפינעו זיך נשך בגלות‬ ‫ער פטור ‪ ,‬ווייל עם איז איין נקודה ‪.‬‬
‫מצרים אונטער ממשלת פרעה ‪ ,‬ווי ער‬ ‫דעות )‬ ‫ספה " ע ( לכמה‬ ‫עד " ז בנוגע‬
‫איז נ‪8‬ר בתקפו ‪ ,‬און פרעה מיט די‬ ‫וכו '‪.‬‬
‫מצרים ווילן בשום אופן ניט שרויסל‪18‬ן‬
‫עגליך צו דעם ‪ 8 :‬פעולה נמשכה ‪ .‬ווי‬
‫די אידן פוז מצרים ‪ -‬און אין שזא זמז‬
‫צום ביישפיל יציאת מצרים ‪ :‬דער ‪8‬רויס ‪-‬‬
‫משעו פכורי מצרים ‪8‬ז מען ז‪8‬ל בא ‪-‬‬
‫גיין פון מצרים וולס ה‪8‬ט און מוז הקבן‬
‫פרייען די אידו ‪ ,‬און עד כדי כך אז‬
‫‪ ,‬ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו‬
‫הרבה מהם " און בשעת מעשה איז תוקף‬ ‫‪.‬‬
‫ואף שכמז וששת ימי בראשית הוא מו ‪7‬‬ ‫‪) 32‬‬

‫דאצילות גס השבת הוא מבחי ' מל ' מדה הז ' ‪ ,‬ראה‬

‫אוה‬
‫פרעה וגלות מצרים מזוי גרויס טז אפילו‬
‫ע'‬ ‫איתתצא ‪ .‬ושם‬
‫שבועות א " ע פז ‪ .‬וראה אוה " ת ברכה‬ ‫‪-‬ת‬
‫הרגו וכו ' " ב‪8‬פרייען ויי ניט‬ ‫דעם ‪.‬‬ ‫נטר‬ ‫א ' תחצט ‪ :‬דגילוי שביוב השבת‬ ‫ע'‬
‫‪ " 8‬נס גדול " וולס‬‫די אידן ‪ -‬איז דשם‬
‫מ ' געפינט ניט דוגמתו ב‪ 8‬טנדערע נסים ‪.‬‬
‫בהמשך לזה‬ ‫אחר תו ' ‪-‬שבועות‬
‫הקפות ע ' פו‬
‫דגלגל היומיי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫דוקא אוה‬
‫נמשך ראה‬
‫" ‪) 33‬‬

‫ליין בא‬ ‫פי ' שזהו‬ ‫שהשכת הוא העל " כו ' ‪ :‬ובאו ' ת‬

‫ט ‪ ,‬א‪.‬‬ ‫ברכות‬ ‫‪) 35‬‬

‫‪16‬‬
‫כו ' ‪,‬‬ ‫‪ ) 34‬בא מנוחה‬
‫שבח‬
‫צ "פ‬ ‫צפע " נ מהדו ' ת עא ‪ ,‬ד ואילך ‪ .‬שן ‪ -‬ח‬
‫דווינסק ח‬
‫ב ( במשנה ) ‪ .‬תניא רפמ * ז ‪.‬‬ ‫קטז ‪,‬‬ ‫פסחים‬

‫תשל " ט )‬ ‫( קה " ת ‪,‬‬ ‫הגש" פ‬ ‫בארוכה‬ ‫ביאוריםראה‬

‫‪) 37‬‬ ‫‪.‬‬ ‫" כ סל * ב ‪ .‬מכתבי תורה מכתב קנך ‪.‬‬

‫ואילך ‪.‬‬ ‫לקיע ' שעא‬

‫‪-‬‬ ‫‪) 38‬‬

‫כאילך ‪ .,‬ג ‪.‬‬

‫וש ‪. 1 -‬‬ ‫אונקלוטמ "ב‬
‫ויחי מט‬ ‫שבהערה ‪4‬‬
‫ראה" שתרגום‬ ‫‪) 19‬‬ ‫נטיפם ) ‪ .‬אחי‬ ‫(‬ ‫הלטס ‪ .‬ודא‬ ‫‪ 7‬ש‪ 0‬בחח‪7‬ה‬ ‫כצ ‪.‬‬ ‫בחי‬
‫י)‬

‫ז ' הקפ ~ ח ‪.‬‬

‫'‬
 ‫שיחוה‬ ‫הגדיל‬ ‫שבת‬ ‫לקוטי‬

‫ניט מזיק ‪ ,‬נ‪8‬ר ) זיי זיינען מסייע צו טוב‬

‫נסים פון הצלת ישראל זיינען געווען איז‬
‫וקדושה ‪.‬‬ ‫‪8‬ז אופן פון שבירת וביטול הקליפה ‪,‬‬
‫און דטר עניז איז " שבת " איז נתגלה‬ ‫שבער דער נס פון " למכה מצרים בבנו ‪-‬‬
‫געוושרו בשבת שלפני יצי " מ דורכן " נס‬ ‫ריהם " איז געווען בדרך ‪ ,‬אתהפכא‬
‫גדול " פוז " למכה מצריס ברכזריהם " ‪:‬‬ ‫( פעולת ה ) חשוכא ל ( פעויה ד ) נהורא " ‪-‬‬
‫ניט ווי ב‪ 8‬די ‪8‬נדערע מכות ‪ ,‬אפילו ניט‬ ‫תוקף הקליפה הקט מלחמה געהשלטן‬
‫ווי מכת בכורות וואו ס ' איז געוועו דער‬ ‫הקדושה ‪.‬‬ ‫לטובת צד‬
‫ביטול פון קליפה און לעו ‪ -‬ז ( ווי דער‬
‫און דערינער איז געווען דער ציווי‬
‫ערשטער פירוש ‪ -‬אופז ‪ -‬אין שביתת‬
‫להם איש שה‬ ‫" ייקחו‬ ‫פון אויבערשטז אז‬
‫המזיקין ) י ' נטר דער תוקף פון קליפת‬
‫לבית אבות " [ וישם שלס תוצאה דערפוז‬
‫מצרים גופא ה‪8‬ט ד‪ 8‬מלחמה געהשלטן‬
‫איז געווען דער נס פון " למכה מצרים‬
‫מיס די מצריים לטובת ישראלי * ‪.‬‬ ‫בבכוריהם ' ] ואל זייז בשבת דוקא ‪,‬‬
‫ח ‪ .‬עפ " ז קען סעו מבאר זיין ( ע " ס‬ ‫וושרום דער תוכו ענין השבת איז‬
‫פנימיוה הענינים ) נשך ‪ 8‬דיוק אי ! שלטן‬ ‫בדוגמת הנס ‪ -‬די שביתה וביטול פון‬
‫רבי ' נס שו " ע ‪:‬‬ ‫ותוקף )‬ ‫די מזיקים אינעם אופז שז ( בכור‬
‫‪ 1‬פעולה‬ ‫הקליפה און חושך עצמו מיס‬
‫איו טנפשנג סעיף ‪ ,‬וואו ער זטגט ‪8‬ז‬
‫האור ‪.‬‬ ‫הפכית ‪ -‬פעולת‬
‫ואוחו היום שבת ה ‪ , -‬איז ער מוסיף‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬שהרי בה ' בשבת יצאו ישראל ממצרים‬ ‫לויס ‪7‬עס איו מונן וולס פון די‬ ‫ז‪.‬‬
‫כמ " ש בסי ' תצד ‪ ,‬וכיון שט " ו בניסן הי '‬ ‫מעמים אויפו גטמעז " שבת הגדול " " '‬
‫הי' בשבת ‪. .‬‬ ‫בה ' בשבת א " כ עשרה בניסן‬ ‫קלייבט אוים דער טלטער רבי דוקא‬
‫דשרף מען ס‪8‬רשטייז ‪ ( :‬דשם וולס‬ ‫דעה טעם מצד דקם נס פון " למכה‬

‫בה ' בשבת יצאו ישראל ממצרים " איז‬ ‫‪.‬‬ ‫מצרים בבכוריהם " ( ניט ברענגענדיק ‪! 8‬‬

‫מבואר אין גמרא ‪ ,‬און אין תוס ' ‪ ' 4‬איז‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬
‫שנדויר סעס ‪ -‬אפילו ניט שלס טעם‬
‫נוסף ) ‪ ,‬וושרום דווקא לייט זעם סעד נרו‬
‫דש דער חשבון שז עפ " י זה איז שבת‬
‫צוליב‬ ‫געווען עשרה בניסן ‪ -‬יבער )‬ ‫שבת‬ ‫גוס פשרשסשנדיק וושס דער‬
‫וושס כרענגט דפס דער ‪8‬לטער רבי‬ ‫ווערט אנגערופו " שבת הגדול " ‪:‬‬
‫בשו ‪ -‬ט ? הן אמת טז איז זיין שו " ע‬ ‫‪.‬‬
‫דער פירוש פון שבת הגדול " איז ‪8 ,‬ז‬
‫" ההלכות‬ ‫רבי‬ ‫טלטער‬ ‫דער‬ ‫בריינגט‬ ‫ובירזל‬‫שבתי‬ ‫‪.‬‬
‫אין דעם עניו פוז‬
‫ניט‬ ‫דיר‬ ‫" ‪ ,‬שבער ד‪8‬ס איז‬ ‫בטעמיהן "‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫המזיקים ‪ ,‬איז ער " גדול ‪ ,‬ד ה איז דער‬
‫גרעסערער אוז העכערער מדריגה פון‬
‫כח "‬ ‫רק‬ ‫הי" ‪,‬‬ ‫נו '‬ ‫הנזר‬ ‫יטיב‬ ‫עיי‬ ‫~‬ ‫י‪) 4‬‬ ‫שביתה ‪ :‬ניט די שכיתה און ביטול פון‬
‫‪.‬‬
‫אתכפ א ‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫קליפה ‪ ,‬נשר ווי זיי וייגען במציאותב‬
‫אחהפכא דהזמז‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫הר ' יה הוספי‬ ‫!‬ ‫ועפ ‪.‬‬
‫שד‬ ‫דשבת‬
‫‪)4‬‬
‫ויערן זיי נתהפך ‪8 ,‬ז ( ניט נשר זיינעו זה‬
‫ת‬ ‫נסנ' מ'‪ ,‬ה ‪ .‬הןוימ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫בשלד דגל "‬ ‫"א‬ ‫(א‬
‫וב‬ ‫‪.‬‬ ‫משא ‪ ,‬נ כאן קנא נקיז‬ ‫שט ) ‪,‬‬ ‫שבוכח‬
‫העולם ‪.‬‬ ‫'ה ‪ ,‬ת‬
‫בחיצוניות‬ ‫ו‬ ‫‪- -- -‬‬

‫שבח פז ‪ ,‬נ ‪ .‬סוד שם מסדר עולם ‪ .‬וראה ח " י‬ ‫‪) 43‬‬

‫טור ‪ ,‬לביש ‪ ,‬בעה " ה שם ( ובסגנון אחר בכ " כ‬
‫‪.‬‬
‫מ‪4‬‬ ‫‪,‬‬
‫בס ' רש " י ( ספר האורה ח " ב סך סב ‪ .‬סי הפרד " ס ע‬

‫ד ה ואותו ‪ .‬טור שס ‪,‬‬

‫שבהערה ‪, 46‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪)44‬‬
‫'‬
‫‪1‬‬
‫"‬
‫תקמבמח " וו סי ' רנה ‪ ,‬ועוד הובא גם במטה משה סי‬
‫ועוד טעמים ‪ :‬חזקותיי שמות יב ‪ ,‬ג ‪ ,‬אנוד ‪ -‬וע‬
‫שמגי‬

‫הגאיו המתבר ‪-‬‬ ‫שנסמג‪:‬י‬

‫ראה" ז _"הקדמת הרבנים בני‬
‫אדה‬ ‫‪) "45‬ע‬
‫לשו‬
‫ניסו בסופו ) בשם מח " וו ‪ .‬ובמקומות‬
‫וערדל‬ ‫שם ‪.‬‬
‫"‬‫( הודש‬

‫בהערה פו ‪ .‬וכמט " מ‬

 ‫‪63‬‬ ‫שיחות‬ ‫הגדיל‬ ‫שבת‬ ‫לקוטי‬

‫עד " ז קען מעז זלגן ברוחניות העני ‪-‬‬
‫נים ‪ :‬די גילויים און די ניסים בשבת‬
‫הגדול זיינען געקומעז נ‪8‬ר ‪8‬לס הקדמה‬
‫והכנה צום נגלה עליהם ממה " מ הקב " ה‬
‫בכבודו ובעצמו ‪ ,‬וושס ה‪8‬ט געברשכט צו‬
‫‪8‬דער‬
‫אין דעם איז געווען אויך ‪ 8‬בשזונדער‬
‫קייז טעם ‪ ,‬נשר מער ניט ווי ‪8‬ז ענין פוז‬
‫חשב‪ 11‬אוו מקורו ‪ -‬מפורש בגמרא‬
‫ותוס ' ‪ ,‬כנ " ל ‪ -‬און בכלל איז ער ד‪8‬ך‬
‫ניט מעתיק כשו " ע לשון מקורי ההלכות‬
‫המקור )‬ ‫( און ברובא דרובא אויד ניט שם‬
‫;‬ ‫יצי " מ‬ ‫‪ -‬ס ' וו‪8‬לט געוועז גענוג ד‪8‬ס וושט ער‬
‫‪.‬‬
‫ז‪8‬גט " ואותו היום שבת ה " " ' *‬

‫יצי" מ ‪.‬‬ ‫עזיז ‪ ,‬וולס איז ניט עזיז‬ ‫וי " ל ‪8‬ז מיס דעם ווערט מבואר דער‬
‫תוכן און די סיבה פוז שבת הגדול ‪,‬‬
‫און דעריבער ‪ ,‬בשעת ער איז מבאר‬
‫דעם ענין פוז שבת הגדול ושגט דער‬ ‫ובהקדים ‪ :‬די כוונה ותכלית תונעם‬
‫רבי " שהרי בה ' בשבת יצאו‬ ‫שלסער‬ ‫ציווי " בעשור לחודש הזה ויקחו להם‬
‫וכיון שט " ו בניסן הי '‬ ‫‪..‬‬ ‫ישראל ממצרים‬ ‫איש שה לבית אבות גו ' " ‪ ,‬וושס ה‪8‬ט גע ‪-‬‬
‫בה ' בשבת א "כ עשרה בניסן הי ' בשבת "‬ ‫בר‪8‬כט צו " למכה מצרים בבכוריהם " ‪,‬‬
‫‪ -‬דערמיט איז ער מוסיף ביאור ‪8 ,‬ז‬ ‫קען מען לערנען אויף צוויי אופנים ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫דער עניז פון דעם טשג בעשור לחודש‬
‫בעשור‬ ‫שה‬ ‫דעם‬ ‫נעמעז‬ ‫ד‪8‬ס‬ ‫א)‬
‫הוה ' ( דער ציווי " ויקחו להם גו ' " און די‬
‫הגדול )‬ ‫לחודש ( און די ניסים פון שבת‬
‫נסים וושס זיינען פון דעם געקומעז )‬
‫‪ 8‬הקדמה און‬ ‫זיינען געווען נישט נשר‬
‫(א‬ ‫קומט ‪8‬לס ‪ 8‬מסובב אץ תוצאה פון‬
‫הכנה צו הקרבת הפסח בהד בניסן און‬
‫חשבון מיוסד אויף ) " בה ' בשבת יצאו‬
‫י‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ישראל ממצרים כו ' " ענין יצי " מ‬
‫גאולת מצרים שלאח " ז ‪ ,‬נשר דשם האט‬
‫אויך געהשט ‪ 8‬תכלית ומכוון פשר זיך י '‪.‬‬
‫הנ " ל ‪8 ,‬ז דער נס פון שבה‬ ‫עפת‬ ‫ט‪.‬‬ ‫ב ) די כוונה און תכלית פוז קיחת השה‬
‫הגדול איז ע ד ענין " אתהפכא חשוכא‬ ‫‪.‬‬ ‫וכו ' איז געוועו נטר שלס הכנה והקדמה‬
‫לנהורא ' ‪ ,‬איז גטכמער מבואר ( בפני ‪-‬‬ ‫צו הקרבת הפסח וגאולת מצרים " ‪.‬‬
‫מיות הענינים ) די הוספה ‪ :‬בה ' בשבת‬
‫כו ' ‪.‬‬
‫שהר בה ' נשבת ' צאו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בנוגע למה שהוסיף‬ ‫ישראל‬
‫‪) 46‬‬

‫שבת איז דקר ספי ' המלכות ‪ " ,‬שבה‬ ‫במוש גסי ' תצ ' ד ' אפ ‪ -‬ל שהוא ככדי‬
‫ממצריםהח‬
‫קושית‬ ‫‪.‬‬ ‫יתרץ‬
‫מלכתא ' ‪ ,‬דעמאלט שסייט ספי ' המל ' איו‬ ‫‪. .‬‬
‫ולכן גם שיו כמ ש‬ ‫ת "י ‪.‬‬ ‫' בס ‪-‬‬ ‫בס‬
‫לקמש‬ ‫ת וראה‬
‫רבנו היתד‬ ‫שגסמ י‪7‬‬
‫שם (‬ ‫‪,‬‬
‫מבוארמחה "‬
‫‪ -‬ראה‬ ‫תצד' ‪ ,‬כי‬
‫בשבתשם‬ ‫י ? י ‪",‬מ בה‬ ‫‪.‬‬
‫יכר‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ימשמרת‬
‫ומכילתא עה ‪ -‬כ נעשור לחודש ( יב ג ) וה‬ ‫שב ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הזקפת וכ וו שט ו‬ ‫‪.‬‬ ‫ח‪-‬ג ע' ‪1997‬גהערות שב ) ‪ . .‬אני‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬שס ‪ ,‬ו ) ) ‪ ,‬משמע שגפ ענין כפ ע הוא ‪,‬‬ ‫כאופן‬ ‫היא ‪.‬‬ ‫לכאורה מיותרת‬ ‫נניסז נו' ‪.‬‬
‫הא ' שבפנ ם וכמכילתא ופרשיי שבהציה‬ ‫‪.‬‬
‫הקודמת ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ופרש ‪ ' -‬כא נ ‪ ,‬זן דוה‬ ‫( מכייתא‬ ‫‪1‬ע ‪ 7‬מרז ' ל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 47‬‬

‫ע ‪ -‬ר התירוץ ע " ז שאומרים " מצה זו שאנו‬

‫להחמיץ מה על שום שלא הספיק בצקת של‬
‫אבותינו על שום‬
‫אוכלים‬
‫‪.‬‬ ‫‪) 49‬‬
‫שהי ר לקיחתו [ עשור הוא שיהי ' להפ זכות שיבאי‬

‫ע פ הטקס שקודם השחיטה‬

‫ממ ?‬

‫‪.‬‬ ‫שהוא‬ ‫‪.‬‬

‫‪ ' ) 48‬כוכמו‬

‫" ‪ ,‬אף שנצטוו על המצות קודם לזה‬ ‫אבל לאידך ‪1 ,‬ה‬ ‫א )‪.‬‬ ‫?‪,1‬‬ ‫טעון ביקור ד ' ימיב ‪1‬פסחיב‬
‫( שמות יב ) ‪ -‬הקב ‪ -‬ה ציוום לעשות המצה לזכרוז‬ ‫שנצטוו ‪7‬יקח‪ 1‬מעש [ ‪ ,‬אינו נפסח דורות ‪1‬כבגמרא‬
‫הפלא שהוא עתיד לעשות להם ‪ ,‬וכן נצטוו בפסח‬
‫שבה ‪ -‬ל ‪,‬‬ ‫הנסמ (זש" פ ‪,‬‬
‫בהגדה‬ ‫‪.‬‬ ‫מעשה‬
‫להביז‬ ‫קודם סדיה‬ ‫ופסח ה '‬
‫ולקוש צו‬ ‫ע "ש‬
‫אבודרהם‬
‫פנאןן‬
‫חצן ‪1‬ש [‬ ‫שיין [‬
‫מקורסי 'ההד‬ ‫הוצרן [ י‬
‫י ‪7‬‬ ‫‪1‬א‪71‬‬ ‫בטישצ ‪-‬‬
‫חדע‪ -‬דמה‬ ‫‪. .‬‬
‫[ ‪-‬מ)" ש אדא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הובאו בהגש " פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ( קה " ת ) ע '‬
‫‪-‬‬
‫‪'1 [ 1‬‬ ‫הט‪11‬‬ ‫[‬ ‫‪7‬ה‪7‬כה ) הוא ‪ .‬כסי חד ‪ -‬ששט [ ח‬ ‫(‬ ‫מיי ‪-‬‬

‫‪.‬‬ ‫[ ‪) 71‬‬ ‫[ חעס ‪7‬ש [ ת הג‬ ‫יהרה ‪,‬‬

 ‫שיחות‬ ‫שבת הגדא‬ ‫לקוטי‬ ‫‪6‬‬

‫יי ‪,‬‬ ‫( מתקים אלא בשרשם‬ ‫הדינים‬ ‫איו‬ ‫‪ 8‬עלי ' אין די העכערע ספי ‪ -‬ז " א ‪,‬‬
‫מז‬ ‫" שבת " שביתה‬ ‫ווערט מצד דעם דער‬ ‫‪8‬ז מלכות‬ ‫כו ' " ' ‪ ,‬שבער וויב‪8‬לד‬ ‫בינה‬
‫" גדול" ‪ ,‬דער‬ ‫המזיקיו ‪ ,‬אין ‪8‬ז אופן פון‬ ‫מציע ווערט ‪8‬נגערופן נהורא אוכמא‬
‫פון די מזיקין אז זיי זיינעז‬ ‫י'‬ ‫אתהפכא‬ ‫ותכילת ‪ ,‬זי פשרברענט און זי איז מכלה‬
‫קדושה " ‪.‬‬ ‫מסייע צו‬ ‫ד ‪ .‬ה ‪ .‬מצד איר ווערט דער ביטיל און‬
‫בליון המנגד י '‬
‫איז ידוע דער פי ' האריז " ל י '‬
‫פסוק‬ ‫יי‬
‫אויפןד ‪ .‬ס '‬ ‫‪.‬‬ ‫[ איז כאטש ‪8‬ז שבת איז דאך ענינו‬
‫והימים האלה נזכרים‬
‫שביתה מן המזיקיז כו ' כנ " ל ‪ ,‬וויבטלד‬
‫ונעשים ‪ ,‬שז בשעת די זכירה איז כדבעי‬
‫פועל ' ט מען און מיטוט אויף דעם‬ ‫אבער ‪8‬ז דער עיקר גילוי דערפון וועט‬
‫ערשט זיין לעת " ל ווען עם וועט זיי ;‬
‫" ונעשים " ‪:‬‬
‫שבת ומנוחה לחיי העולמים ‪ ,‬משא " כ‬
‫און הגם טז איצט איז נטך דער מצב‬
‫און‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ר‬ ‫אכתי עבדי דאחשוורוש "‬ ‫‪.‬‬ ‫פון‬
‫לפנ " ז איז דער אתהפכא פון שבה נטר‬
‫איו ק ‪ , ' ( -‬עאכו " כ אין דעם זמן ווען‬ ‫(‬

‫מ ' געפינט זיך אין ‪ 8‬חושך כפול ומכופל‬ ‫אידן זיינען נטך געווען אין מצרים ‪ ,‬פ‪8‬ר‬
‫[ בדוגמא צום מצב פון די אידן איו‬
‫דעם ציווי אויה שמירת שבת ‪ ,‬הקט דלך‬
‫מצרים ביים זמן פון עשרה בניסן ‪ ,‬שבת‬
‫דפס ניט מאיר געווען בגלוי ]‬
‫הנדולל ‪,‬‬
‫ן יג ‪ 1 1‬ק ן‬

‫‪ -‬דעריבער איז דער לסער רבי‬

‫קעו טבער יעדער איד דורך זיין‬ ‫מבאר ‪8‬ז דער נס פון שבת~ הגדול איז‬
‫עבודה פון " משכו וקחו לכם וגו ' " ‪,‬‬
‫פשרבוגדז מיט ' ז גילוי פון גאלת ( יציאה‬
‫ווי די מכילתא י ‪ ,‬טייטשט ‪ " :‬משכו‬ ‫דעמילט השט‬ ‫מצרים ( שלאח " ז ) ‪ ,‬וולס‬
‫‪.‬‬
‫מע " ז והדבקו במצוות " ‪8 ,‬ז ער ציט זיד‬ ‫מאיר געווען ספי ' הבינה " עלמא‬
‫דח ר ; " ‪ .‬ואולי י " ל ‪ -‬להיות ‪8‬ז כינה‬ ‫‪.‬‬
‫וראה‬ ‫א)‪.‬‬ ‫‪ ,‬ללה ‪.‬‬ ‫אגה ק סכ ‪ ,‬כ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬א ‪.‬‬ ‫איז שרש הגבורות יי ‪ ,‬קומט מצד איר‬
‫לק~"י )לי'‪.‬צתניא פי‬
‫שבהייה‬ ‫דער ענין קון " ונפקאה " הנ " ל ‪ ,‬למכה‬
‫תרלנ )‬ ‫של ‪ .‬תרלא ‪.‬‬ ‫"י‬
‫ראה יהל אתי ‪ .‬שפ ( ע '‬ ‫לין‬
‫שגס‬ ‫מצרים בבכוריהם " ‪ ,‬וושרום וויב‪8‬לד ‪8‬ז‬
‫‪.‬‬
‫נפסחיק~ אמר תשביתו ‪ ,‬השנתת המ‪ 1‬קי‪ ~ , 1‬אדם‬
‫יוצא ד ח‬ ‫‪..‬‬
‫נימצץ ושומרו‬ ‫; בדבר ש ב ‪ ,‬ל לבוא יידי‬ ‫‪.‬‬ ‫מחילוץ כן ‪, ,‬‬ ‫‪--‬‬
‫‪.‬‬
‫ע ‪ .‬ממתיקים דינ פ ‪ ,‬עיי ‪ .‬ש ‪.‬‬ ‫]‬ ‫‪.‬‬ ‫שבח ‪.‬‬ ‫ע'‬ ‫פכ ‪ ,‬א‬ ‫ראה פרדס שער ערה ‪ ,‬כ‬ ‫ושן‬

‫לפ '‬ ‫ההיקלןהשייכות דשנת הגדי‬

‫‪1‬פ ' ‪1‬וב תינן‬
‫; כי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪8‬י‬
‫מצורע‬
‫)‬
‫‪.‬‬
‫סידור ד ‪ ,‬ד מסוי שיר ל ' ם‬ ‫ב)‪.‬‬ ‫אמור ג‬
‫ולו ‪,‬‬ ‫לקחת ( קצו ‪,‬‬
‫השבת‬
‫יהל אור שם ( מ " ן תרבו‬ ‫וחילך ) ‪.‬‬
‫ענין‬
‫המחקם‬‫דכת רע הוא‬ ‫‪- .,‬‬
‫התשובה דמצ‬ ‫אי‬
‫אחהסכא ' ונארז של ~והובא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובב מ ‪.‬‬ ‫שפ ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ה ‪ .‬בי " ס השמא ‪ .‬תש ‪.‬‬ ‫דיה‬
‫ראה ‪1‬סידור ד ‪,‬‬ ‫ואילד ) ‪.‬‬
‫‪) 11‬‬
‫‪.‬‬
‫ה ‪ ( ( ( . :‬רוח ‪ :‬שדשן אראה לקרת פרשתןו כה ‪ ,‬נ לקוטי‬ ‫ואייך ‪.‬‬ ‫סע ' נ ואייך ‪ .‬ה ‪ ,‬סמא‬ ‫אמ‬
‫קצר ) ‪.‬‬
‫אילך ‪ ,‬גאולי י ' ל דקכיעת‬
‫בבכי‬
‫‪.‬‬
‫תורת לוי צ ע '‬

‫‪.‬‬
‫שם הבדרה ‪ ,‬פרשה כשרה ‪ , -‬מצורע ‪- -‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪] 03‬‬
‫ע ' רד‬

‫וראה לקו ‪ .‬ש חיו ע‪.‬‬

‫ח ‪-‬א‬ ‫יזהר‬ ‫‪.‬‬
‫לוי צ‬
‫ואיךהציצית פ ‪,‬ג ופיז ‪ .‬ורחה לקוית שלה מה ‪,‬‬

‫שם‪ .‬וע ' שגח ‪ .‬תילא ‪ .‬מיס רכים שם‬

‫סע ' ג שער‬

‫יהל אורגב מ‬ ‫~ ‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫)‬ ‫‪,:‬‬
‫הובא‬ ‫שובבים ‪.‬‬
‫פב ' ס ‪.‬‬
‫‪ , 1‬ההפרא ‪.‬‬
‫תיקון‬ ‫בספר‬

‫בספי לב דוד ( להחיד 'א )‬

‫המע‬

‫‪1‬‬ ‫רמ ‪.‬‬

‫הדפוסים וכו ' ‪-‬‬
‫נתנאר ראי‬
‫‪) 9‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫משא " כ לעתרך תהי ' גם בגקה ט והרי‬
‫מצר ' פ בגכור ' הס כו ' הוא אתהפכא ‪ -‬בנודע‬
‫כגקה 'ט ‪.‬‬ ‫יפעולה ‪-‬‬
‫וכמבואר‬ ‫‪) 53‬‬
‫פקס ‪ ,‬ב ) ‪-‬‬

‫ייגה‬

‫‪.‬‬
‫שס ‪ 1 ,‬זבפרש ' ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ .‬ועד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מגילה ( ינד ‪ ,‬א‬
‫כא )‬ ‫‪.‬‬
‫עה ‪ ,‬פ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪60‬י‬
‫ו‪6‬ן‬
‫בעניז שרק פסח נקרא ( ממחרת )‬
‫(ע '‬ ‫ים‬ ‫לקי " ת אמור שם ‪ ,‬דראה יהל אור‬
‫השבת ‪ .‬ראה‬
‫הרלג ) ‪.‬‬

‫‪ 1‬מצרע‬ ‫ר‪.‬‬ ‫) ק(‬ ‫ת ‪ .‬גה ‪ .‬ח ‪.‬‬ ‫שבשה ממברח ; חוץ‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אמור שם ‪ ,‬ג ‪ ,‬ר‪ -‬ה ס ‪ ,‬ב ‪ .‬יש " ג‬ ‫ראה לש " ת‬ ‫‪) 54‬‬

‫חכך ס ‪ -‬ד ‪.‬‬ ‫או ‪ -‬ח ס ‪.‬‬ ‫(‪1‬‬ ‫ע; ‪.‬‬ ‫רוה פסך ‪-‬‬ ‫תניא פי " ג ‪ .‬וראה זח ‪ -‬ב קעה ‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫‪) 55‬‬
‫‪65‬‬ ‫שיחות‬ ‫שבת הגדול‬ ‫לקוטי‬

‫וועט ער דורכדעם מצליח זיין צו‬ ‫שוועק ‪ ,‬היט זיך אוים פון יעדער עבודה‬ ‫‪.‬‬
‫ווירקן אויך אויף דער דרויסענדיקער‬ ‫וולס איו ‪ ,‬זרה לו " " ‪ ,‬פרטמד פשר ‪8‬‬
‫אומות‬ ‫וועלט שרום אים ‪ ,‬אויך אויף די‬ ‫עבודה ‪ -‬זרה אין פשוט ' ז זין‬ ‫( צו‬ ‫אידן‬
‫בתוקף‬ ‫העולם ‪ ,‬ביז שז בכוריהט פשדערן‬ ‫( ר " ל ) ה‪8‬ט ‪ 8‬איד קיין שום שייכות ניט ‪,‬‬
‫מארץ‬ ‫טובת ישראל ‪ ,‬און כימי צאתך‬ ‫ובפרט נשכדעם ווי מ ' השט מסלק געוועו‬
‫‪ -‬איז‬ ‫מצרים ' ! נ‪8‬ך אין גלות ונפקא‬ ‫און ער‬ ‫'‬
‫ו )‬ ‫זעם יצה " ר פון עבודה ‪ -‬זרה‬
‫נס גדול נעשה‬ ‫במצות ;‬ ‫שסייט בדבקות‬
‫און אידו גרייטו זיך צום " אראנו‬ ‫ובכללות ומשכו ' דער קו פח יסור‬
‫נפלאות " ‪ -‬בנערנו וכזקנינו בבנינו‬ ‫מרע " ‪ ,‬את וקחו לכם ‪ -‬הדבקו במצות ‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫פרסה " !‬ ‫וכבנותינו גו " לא תשאר‬
‫)‬
‫איז דער קו פון " ועשה טוב ‪- ,‬‬
‫שרויסגייין פון גלות בגאולה האמיתית‬ ‫ער וועט טשו די עבודה מיס נויטיקז‬
‫צדקנו בקרוב ממש ‪.‬‬ ‫והשלימה ע " י משיח‬ ‫תוקף און איבערגעגעבנקייט און משפיע‬
‫תשלה )‬ ‫הג‪. ( 17‬‬ ‫מש חת ש " פ צו ‪ .‬שבח‬ ‫‪. ,‬‬ ‫זיין און פועל זיין דורך זיין השפעה ‪8‬ז‬
‫( ‪4‬נ ‪-‬‬ ‫דפס זשל טשו חויך ‪ 8‬צוו = טער איד‬
‫" ויקהו‬ ‫הויכנדיק פון די אייגענע ב " כ ‪-‬‬
‫להם איש שה ובית אבות " ) ‪,‬‬

‫מיכה ‪ , 1‬סו ‪.‬‬ ‫בא‬ ‫‪)164‬‬

‫‪65‬‬

‫שם 'י‪ , ,‬ט ‪.‬בו ‪.‬‬ ‫‪) 66‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב ‪ -‬ב לי ‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 62‬‬

‫א‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫סט ‪ ,‬כ סנהדריז סד ‪,‬‬ ‫יומא‬ ‫‪) 63‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לנווטי‬

‫ב ) הגם שז לכתחילה איז די דחי ' פון‬
‫תענית חז ענין של תשלומיז פון ערב‬
‫פסח [ און אויד די הקדמת התענית צו‬
‫יום ה ' ( און ניט ליום ו ' ) איז מצד ‪ 8‬סיבה‬
‫צדדית ‪ -‬ווייל מיאיז ניט קובע ‪ 8‬תענית‬
‫לכתחילה ביום ו ' עש " ק ] ‪ -‬טבער נשך‬
‫דעם ווי דער תענית איז נקבע געוו‪8‬רז‬
‫ליום ה ' ‪ ,‬איז יום ה ' געווטרן דער זמו‬
‫החיוב ‪.‬‬
‫וכידוץ מעין דוגמא צו דעם בדיני‬
‫סוכה ‪ - ,‬די צוויי דעות ב‪ 8‬נסרים שיש‬
‫בהם ארבעה ‪ ,‬אוז " הפיו על צידיהן '‬
‫( וולס איז " בחות מג ' " י ) ‪ ,‬וושס לויס אייז‬
‫סכך כשר ( וויבשלד " הפכו‬
‫דער צווייטער מ " ד ושגט‬
‫" פסולה " ‪ ,‬ווייל כעטש שז הפכן על‬
‫צידיהן ‪ ,‬וויבשלד שבער שז " יש שם פסול‬
‫בהם‬ ‫" יש‬ ‫וולס‬ ‫דעם‬
‫ארבעה " ‪ " -‬נעשו כשפודיו של מתבת "‬
‫עניו " ) ‪.‬‬ ‫( וואט זיינען פסול לסכך " בכל‬
‫און לויט דער צווייטער הסברה ‪ ,‬אויב‬
‫שתה " )‬
‫מהשט ניט געפטסט ( מאיזו סיבה‬
‫ערב פסח‬
‫זוען ערב פסח איו חל בשבת ‪ ,‬ווי‬ ‫א‪.‬‬
‫די קביעות פון היינטיקז יטר ‪ ,‬איז דער‬
‫דין י ‪8 ,‬ז דער תענית בכורות ווערט‬
‫נדחה פון ערב פסח צום יום ה ' שלפניו‬
‫‪ -‬ניט ליום ו ' ערב שיק ‪ ,‬ווייל צוליב‬
‫כבוד שבת איז מען לכתחילה ניט קובע‬
‫(‬ ‫‪ 8‬תענית בערב שבת‬
‫‪ :‬אויב‬ ‫שאלה '‬ ‫עם שטעלט זיך די‬
‫איינער השט ניט געפ‪8‬סט ביום ה ' ( ווייל‬
‫ער ה‪8‬ט פ‪8‬רגעסז וכיו " ב ) ‪ -‬צי איז‬
‫‪.‬‬ ‫דעה פשל ז‪8‬ל ער פשסטן ביום ו ' עש " ק‬
‫‪1‬ווייל דאס ווטס מ ' איז ניט קובע ‪8‬‬
‫תענית ביום ו ' עש " ק ‪ -‬איז עס נשר ( א )‬
‫מ " ר ' איז עס‬ ‫לכתחילה ( ב ) פקרן ציבור ‪ :‬משא " כ‬
‫צידיהן " ) ‪:‬‬ ‫על‬ ‫בנדו " ד ‪ ,‬היות ( א ) עם איז בדיעבד ‪ ,‬עס‬
‫יבער‬ ‫איז שוין נטר דעם יום ה ' ‪ ,‬און ' ( ב ) עס‬
‫רעדט זיך ד‪8‬ך וועגן ‪ 8‬יחיד ' ] ‪.‬‬
‫מצד‬ ‫עליהן "‬
‫הסברת השאלה ‪ :‬גדר דחיית התענית‬
‫‪:‬‬ ‫קעו מען מסביר זיין אויף צוויי אופנים‬
‫ה ' איז‬ ‫דשם וולס משטסט ביום‬ ‫א)‬
‫תשלומיו פון ערב מסח ( שבת ) ‪ ,‬לבער‬

‫גיזם ה ' ‪ -‬דטרף מען עס ניט משליב‬

‫חיוב אויפן טטג פון‬ ‫מינ‬ ‫בעצם כלייכט‬
‫( שבת ) ‪:‬‬ ‫עדם פסח‬
‫ייין ביום ו ' וויבטלד דער זמן החיוב איז‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שוין אריבער‬ ‫לפי " ז דשרף אויסקומעז ‪8 ,‬ז אויב ער‬
‫ה‪8‬ט ניט געפחסט כיום ה ' ‪ ,‬איו נשך ניט‬
‫רות דיבנז‬ ‫י‪.‬‬ ‫רק‬ ‫עיד נן ? ס או‬
‫השאלה ג‬
‫(‬ ‫נעשו ‪. 3‬‬
‫איסור‬ ‫ככלל ‪ ,‬האס‬
‫סכה יד ‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪8‬וועקגעגשנגען דער חיוב ‪ ,‬דשרף ער‬
‫משום הטען‬ ‫עש " ק ‪.‬‬ ‫משלים זיין דעם תענית ביום‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬מ פ‪. .‬‬
‫התענית גדם וה ה‬ ‫האט‬
‫ס הל ' חו‬ ‫צפע ‪ ,‬נקצת ‪:‬‬
‫לרמב ‪,‬‬ ‫באופן אחר‬
‫‪ -‬ראה‬
‫הנא) היא‬
‫נגדר‬ ‫כקביעות ‪11‬‬
‫'‬ ‫(‬ ‫התקנה‬ ‫שמעיקרא‬ ‫או‬ ‫' ‪,‬‬ ‫‪1‬ק ‪,‬‬
‫‪--‬‬
‫‪.‬‬
‫( לענ ‪ 1‬התעניות‬

‫ה‪ ,‬א‬ ‫‪. .‬‬

‫סע ג‬
‫לה‬
‫להחענוח טיוב ה ' ‪ -‬יאה בארובה‬
‫כהשמטות‪-‬נד מג '‬ ‫מאחריןנ לא‬
‫הפלאהמקד ' מ ' ן '‬ ‫‪.‬‬
‫"‬
‫יכ‬
‫נמשנהד ) ! יפ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫א אורה סתת ס כ ‪ .‬סדרך אדה ' ן שם ס ‪. 1‬‬
‫‪.‬ע‬ ‫( ‪1‬ש‪1‬‬
‫‪.‬‬
‫ראה מתא שם סל א ‪ .‬שם טרמיט סקי‬ ‫‪.‬‬
‫‪ , ,‬יס ‪.‬‬
‫‪2‬ן‬
‫דלך)‪.‬‬‫‪,‬‬
‫שחח ד ~ וינסל ח " ב יל ' א ‪ -‬לב ‪ .‬ש ~ ‪ -‬ת ווארשא ~ ‪. ' . :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫סק ‪.‬‬ ‫סתרפ ‪ ,‬ו‬ ‫סיט ) ‪.‬‬ ‫אדה ' ‪ 1‬שם‬
‫‪.‬‬
‫ח "‪,‬א סמ ' ד ‪ .‬שז ת אכני נזר אי ‪ ,‬ח סתכ ו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בשבת‬ ‫ערב פסח שחי‬ ‫לקמו ‪ -‬ראה ‪' 0‬‬ ‫( אה ק כהנא‬
‫תשל דן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י ‪. .,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬ש ‪ -‬י שם ‪ .‬וראה מהרש א שם‬ ‫‪:‬‬
‫מח‪ ' 11‬ס‬ ‫בשנת‬ ‫שחל‬ ‫דע פ‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ש' א‬ ‫הבכורות‬
‫ינסרס‬ ‫‪)4‬‬
‫עייע" ש ‪,‬שם ) דגקביעוח זו‬
‫חזר עבו ‪,‬סח "‬
‫דאח"'אכ ( שו‬‫‪.‬‬
‫מכיון ש‬
‫וייל‬ ‫ק)‬ ‫"‬ ‫‪. . .‬‬
‫ברכ ' סח ע סק ד ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫יאה‬ ‫ראה‬
‫ביוב ו ' ‪-‬‬ ‫‪)5‬‬
‫אין מתענים כלל ‪ -‬אי " צ להשלים לאחר זמנו ‪.‬‬ ‫שע " מ לסתיפץ ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ערס פסח‬ ‫לקוטי‬

‫איז משלמא אויב דער יום ה ' איז‬
‫געוו‪8‬רן דער מ‪ 1‬התעית ‪ ,‬איז מובן ‪8‬ז‬
‫די השתתפות אינעם סיום ביום ה ' איז‬
‫מכסל דעמ חיוב התענית פון דעם ט‪8‬ג ‪:‬‬
‫אוו נטך דעם יום ה ' איז שוין ניטש קייז‬
‫חיוב תענית ‪.‬‬
‫‪ 8‬זמן‬ ‫אויב שבער דער יום ה ' איז‬
‫תשלומיו צום חיוב פון נצכדעמ ‪ ,‬פון‬
‫ערב פסח ( שנת ) ‪ -‬ווי קען דער סיום‬
‫ביום ה ' יביל ויין ‪ 8‬חיוב תענית וו‪8‬מ‬
‫אין תיו שן שנדער טשג ‪ -‬פוז ערב פסח‬
‫( שבת ) ( ובמילא ‪ -‬יתענה ביום ו ' ‪8 ,‬דער‬
‫ב ‪ .‬לכאורה קעז מען עס אפלערנעז‬
‫‪,‬‬ ‫פון ‪ 8‬דיז מפורש ביי תענית אסתר ‪ :‬וועז‬
‫פורים איז חל ביום א ' ‪ ,‬וולס דטו ווערט‬
‫דער תענית נדחה שוו י " ג אדר ? ו יום ה '‬
‫ה')‬ ‫שלפניו וי ‪ ,‬איז אויב " חל בו ( ביום‬
‫ברית מילה ‪ -‬פסק ' נט דער רמ " א יי ‪-‬‬
‫מותר לאכול על המילה ולמחר ביום ו '‬
‫יתענו האוכלים " ‪ :‬וושס פוז דעה איז‬
‫קלשר ‪8 ,‬ז דערמימ וולס תענית אסתר‬
‫ין געוושרו נדחה אוז נקבע ביום ה ' ‪,‬‬
‫הייסט דשם ניט ‪8‬ז דער טטג איז‬ ‫*‬
‫געווארן דער זמן החיוב ‪ ,‬נ‪8‬ר ס ' איז‬

‫ו') ‪1‬‬ ‫סיום ביום‬ ‫‪8‬‬ ‫משכז ( טד‬ ‫און‬ ‫‪-‬‬ ‫השבת‬ ‫תשלומיו ליום‬ ‫בלויז‬
‫דעריבער קעו מען עס משלים זיין ביום‬
‫לכאורה יש לדחות ( לויס ווי עס‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ו' י ' ‪.‬‬
‫ז‪8‬גז געוויסע אחרונים יי ) ‪ ,‬טז דער‬
‫און לפ " ז דשרף אויסקומעז ‪8 ,‬ז אזוי‬
‫אויפטו פוגעם סיום בערב פסח איז ניט‬
‫( ניר ) איז דעם וולס ער גיס ‪ 8‬היתר‬ ‫איז דשם אויך בענינינו בנוגע צו תענית‬

‫אכילה ‪ ,‬נשר ( אויך ) שז דער סיום איו‬ ‫בכורות ני ‪.‬‬

‫במקום התענית ‪ :‬דער טעם פון תענית‬ ‫שבער יש רא " ‪8 ,‬ז דער חיוב התענית‬
‫בכורות איז צו משכז ‪ " 8‬זכר לנס שנצולו‬ ‫פוז תענית בכורות איז איבטרגעטרשגן‬
‫סיום מס '‬ ‫ככותתי ' י ‪ ,‬און ‪8‬‬ ‫ממכת‬ ‫געוושרן אויף יום ה ' ‪:‬‬
‫זכר‬ ‫וסעודת מצוה ‪ ,‬איז דחס גומא ‪. 8‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫צו‬ ‫נתפשט המנהג ‪ ,‬שז שכשמ מ‬
‫כו' " יי ‪.‬‬ ‫לנס‬
‫"‬
‫פרסמן צרב פסח‪ ,‬ויעין ויך רי בכורות‬
‫ה'‬ ‫עפ " ז איז מספיק דער סיום מוז יום‬ ‫משתתף דעם טשו איז ‪ 8‬סיום מס '‬
‫אפילו אויב מיזשל שננעמען ‪8‬ז דער חיוב‬ ‫( סעודת מצוה ) און במילא ווערט דער‬
‫התענית דטז איז בלויז תשלומיז לערב‬ ‫תענית נפקע א ‪ .‬און אויב ערב פסח איז‬
‫פסח ‪ -‬ווייל מיטז סיום השט מעז יוצא‬ ‫חל בשבת ‪ ,‬איז מנהג ישראל ‪ ,‬או מ ' מטכט‬
‫געווען דער חיוב צו משכן ‪ " 8‬זכר לנס‬ ‫דעם סיום ביום ה' ‪.‬‬
‫כו ' " ‪.‬‬
‫שבער דשם איז ניט אויסגעהשלטז ‪-‬‬ ‫ימינם הל' תעניות פ‪.‬ד ד‪.‬ד ‪ .‬טזש‪ . 1‬ע אז ‪,‬י‬
‫סתרפ ‪.‬ו ס ‪.‬נ ‪.‬‬
‫סי‬ ‫)‬

‫וושרום ‪ ,‬אדרבה ‪ ,‬לויט דער סברא ( ‪8‬ז‬ ‫סתרפ ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫] ])‬

‫‪.‬‬
‫דער סיום גופא סוט אויף דעם זכר לנם‬ ‫‪.‬ש נטש שב ( סק ‪ -‬נ ) שיא 'תענה נע ‪,,‬שי‬ ‫ומ‬ ‫‪) ]2‬‬

‫כו " ) וויולט געד‪8‬רמט אויסקומעז ‪ ,‬שז‬ ‫הנא רק משזב וס‬ ‫ניייה ‪-‬‬
‫ויאני סעודת המזיה‬
‫חיך איז להתענות בע ‪ -‬ש מפי כבוד השנח ‪.‬‬ ‫דוס‬
‫וראה ' שן‬
‫‪.‬‬
‫' ת שב ‪ ,‬דם יושכח להתי~ וה ביום ה ' ( ם‬

‫‪.‬‬ ‫או‪. .‬עה אוה‬

‫סקל‪ 1 .‬ט ‪.‬שם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ערוגת ס תע ‪.‬‬
‫הכדשם שו‬ ‫שותאו ‪ -‬ח ר‬ ‫יי‬
‫אפשרש ‪.‬להתעוות‬‫‪. . .‬‬
‫וגם‪ ' 1‬ן ‪-‬‬
‫מתענה‪-‬זנ‪ :‬ום‬
‫בת‪ 1 -‬סק‬ ‫ראד ח "‬
‫דשפ ' ר‬ ‫הי‪ ) ] 1‬מודה‬ ‫‪.‬י‬

‫מתירץ בפשטות זה שהתענית נפיט‬

‫טור‬ ‫‪) ]6‬‬

‫ד‬
‫סק ' ג‬ ‫( א ‪ -‬א ) שם‬ ‫‪.‬‬ ‫ולהעיר נץ‬
‫ובפ מפס ‪-‬‬
‫ועשג‬ ‫בע ש‬
‫נתר ששם‬ ‫‪.‬‬
‫זאיסטניס‬
‫תעות‬ ‫‪.‬‬
‫חי‬
‫ועפר‬ ‫()‬

‫חףיאו * ח‬
‫דמי‬ ‫היום ) ‪-‬‬
‫התענית‬ ‫צבור כל‬
‫משלים‬ ‫בתעניתלאכול‬ ‫ששכחהסיום‬
‫ואכל ( ומותר‬ ‫ע"י‬
‫כשבה יתענה‬ ‫ו' ‪.‬‬ ‫רק ביום‬

‫י " ס תקסחן ‪ .‬וכשקו " ט באחרונים ‪.‬‬

‫לקמן‬ ‫נוה ‪ .‬ויאה‬ ‫נאהיונ' ם‬ ‫ננה שקורט‬
‫העיד ‪. ] 7‬‬
‫‪11‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פיח‬ ‫ערב‬ ‫לקוטי‬ ‫‪68‬‬

‫ובפרט בעניננו ‪ -‬איז דש ‪ 8‬טעם‬ ‫מ ‪ ,‬זשל משכז ‪ 8‬סיום ( אויך ) אין ט‪8‬ג פזז‬
‫לחלק צווישען תענית אסתר אוז תענית‬ ‫שבת ערב פסח ; ווטרום וויבשלד מיקעז‬
‫בכורות ‪ :‬תענית אסתר איז נקבע‬ ‫דעם " זכר לנסי כו ' " מלכו איו דעת טשג‬
‫געוושרן בזמנן ‪ -‬בי " ג אדר ‪ ,‬ווייל איז‬
‫איז וועלכו ער איז לכתחילה נקבע‬
‫דעם טטג " נקהלו לעמוד על נפשם " יי‬
‫‪ -‬אוו ש דחי ' ( וועו סיקומט אוים בשבת‬
‫‪ -‬ליום ה ' ) איז ‪ 8‬חידוש והוספה שף‬
‫געוושרן ( ווייל ס ' איז בסמיכוה צום זמו‬
‫פטר ‪-‬‬ ‫פטסירט ) ‪-‬‬ ‫ועג דער נס השט‬
‫וו‪8‬ס וטל מעז יוצא זיין מיס דעם וולס‬
‫‪.‬‬
‫עיקר התקנה ( תשלומיז ) ‪ :‬משא " כ תענית‬ ‫זכר " געמ‪8‬כט מיט צווי '‬ ‫‪.‬‬ ‫מיהטט דעם‬
‫בכורות ‪ -‬איז עיקר התקנה תענית‬ ‫יחו‬ ‫?‬ ‫טעג ‪8‬דער ‪ 8‬טשג פריער‬
‫‪ ,‬וושרעם זמנו איז סו ניסו ( זמז‬
‫דטס וושס מ ' דשרף איבערהוי‪9‬ט‬ ‫‪-‬‬
‫דמכת בכורות ) נטר מ ' איז עם דוחה ‪,‬‬
‫משבו ‪ 8‬סיום ביום ה ' ( און ניט יוצא זיין‬
‫עיקר‬
‫זעלבער אפשר‬
‫דאי‬ ‫משום‬ ‫מקדימיז ‪-‬בי " ד‬
‫איז דער‬ ‫ביו " ט " ‪%‬‬‫"‬ ‫מיט משכו ‪ 8‬סיום ביום שבת ע " ‪ , ) 9‬קעז‬
‫מען פשרענטפערן ‪ :‬וויבשלד ביום ה ' איז‬
‫" אא * פ‬ ‫מצד‬ ‫דחי '‬ ‫דער‬ ‫ב‪8‬‬ ‫התקנה‬
‫פארטז ‪ 8‬חיוב תעניה ‪ ,‬קעו מען דעם‬
‫הוא ] ‪.‬‬ ‫אחד‬ ‫בשבת " ‪ -‬שם דח"‬
‫חיוב תענית ניט פ‪8‬רבייטז דורך ‪ 8‬סיום‬
‫דחיית‬ ‫פון‬ ‫הגדר‬ ‫ד ‪ .‬בהסברת‬ ‫( און זכר לנס ) ‪ 8‬ט‪8‬ג טדער צויי טטו ‪.‬‬

‫התענית ‪ ,‬איז אויך תלוי און ‪ 8‬נפקא מינה‬
‫להלכה ‪ -‬בס ‪ 8‬קטן שהגדיל בערב‬
‫פסח שחל בשבת ‪ :‬דער מנהג איז דשך ‪,‬‬
‫שז דער אב משסט במקום בנו בכורו‬
‫הקטן יי ‪ -‬איז אויב בנו בכורו איז‬
‫געוושרז ש גדול בערב פסח שחל כשבת ‪,‬‬
‫צי דשרף דער פ‪8‬טער פשסטן ביום ה ' ‪,‬‬
‫שדער ניט ?‬ ‫(‬
‫( אייך ) ביום השבת עכ " פ ‪ ,‬איז מוכח ‪,‬‬
‫אויב מ ' זשל ‪8‬ננעמעה ‪8‬ז יום ה ' איז‬
‫מן החיב ‪ ,‬אוז ביום ה '‬ ‫געוו‪8‬רן דער‬ ‫‪,‬‬
‫קטז ‪ ,‬דשרף‬ ‫( י " ב גיסז ) איז דער בן נשר ‪8‬‬
‫;‬ ‫זיין פשטער פ‪8‬סטז‬
‫אויב שבער דער חיוב במיירט אויף יום‬
‫י " ד נימז ( שבת ) ‪ ,‬און וטס ו‪81‬ס מ ' פשסט‬
‫ישבת‬ ‫ביום ה ' איז נטר בגדר תשלומיז‬
‫‪ -‬ד‪8‬רף אויסקומעז ‪ ,‬שז דעי אב סוט‬
‫גשרניט אויף מיט זיין פשסטן ביום ה '‬
‫בשביל בנו ‪ ,‬ווייל איז דעם גמז החיוב‬
‫פונקט אין איר אופן וסרטים ‪ ,‬צו ש‬
‫שפעטער ' י ; עם ה‪8‬ט שבער יע‬
‫געדטרפט זיין דער מנהג ( עכ " פ ‪-‬‬
‫להידור מצוה ) צו מעכז ( נ‪8‬ך ) ‪ 8‬סיום ‪8 ,‬‬
‫כו)'‪ ".‬איניתם טטג פוז ערב פסח‬
‫שבת‬ ‫עצמו (‬
‫לנס‬ ‫" זכר‬
‫און פון ועם וולס מיר געפינעז ניט אז‬
‫עס ז‪8‬ל זיין ‪ 8‬מנהג צו משכן ‪ 8‬סיום‬
‫כנ " ל ‪8 ,‬ז איז דעס ט‪8‬ג ( און אויך ביום ו ' )‬
‫בלייבט ניט מער קיין חיוב תענית ( אוז‬
‫מטכן ‪ 8‬זכר לנס ) ‪ ,‬ווייל עד איז נפקע‬
‫‪,‬‬ ‫געוו‪8‬רז און זיך איבערגעטרטגז ליום ה '‬
‫( ט ' איז קיין ראי ' ניט וושס ביי תענית‬
‫אסתר געפינט מען יע ‪8 ,‬ז מ ' קעז משלים‬
‫ס "ב) ‪-‬‬‫זיין דעם הענית ביום ו ' ( כנ " ל‬
‫ווייל כמה חילוקים בתקנות דרבנן פון‬
‫אייגע צו ינדערע ‪ ,‬ופשיטא שז ס ' איז‬
‫ניטש קיין הכרח שז אייז תקנה דרכנו איז‬
‫צווייטער‬

‫טור‬ ‫מגילה ‪.‬‬ ‫ד " ת הובא ברא " ש ור " ז ריש‬ ‫או ‪) 19‬‬

‫סק‬ ‫*ץ‬ ‫בדביי‪ ,‬סת‬

‫‪ ) 20‬סתרפיו‬
‫"ח‬ ‫ט‬ ‫]'‬ ‫ב הבכזריב לעשות‬ ‫‪.‬‬
‫ויבמי‬ ‫בז '‪.‬‬ ‫זכילח 'יגס‬ ‫שחלנ ‪ :‬י ‪ -‬כ‬
‫בשנת ‪.‬‬
‫שאס‬ ‫ימ ~‬ ‫"‬
‫נע ‪,‬ןפן‬
‫"‬
‫רמ " א סת " ע שם ‪, ,‬שו " ע אדה ‪ -‬ז שם ס ‪ -‬ד ‪.‬‬ ‫י‪, 2‬‬ ‫ההעמת‬
 ‫‪69‬‬ ‫שיחות‬ ‫ערב פשח‬ ‫לקוטי‬

‫ענינים אויף וועלכע מ ' ז‪8‬גט " מקדימיו‬ ‫‪ 8‬גדול ‪,‬‬ ‫( שבת ‪ -‬י " ד ניסן ) איז דער בן‬
‫ולא מאחריו " ' י ‪ -‬אויב מ ' וועט זלגן ‪8‬ז‬ ‫וועמען דער אב קעו ניט מוציא זיין סיט‬
‫עס איז תשלומיז ‪ :‬אין פשל ווען ‪ 8‬קטו‬ ‫תענית ובמילא איז ניט שייך תשלומיו ‪.‬‬ ‫‪8‬‬
‫איז גקוו‪8‬רל כר ‪ -‬מצוה ביום החיוב ‪ ,‬ווי‬
‫וע‪ " 9‬ז קומט אוים ‪8 ,‬ז סיאיז דא ‪8‬‬
‫?‬ ‫קעז ער יוצא זייז ידי חיובן שלס גדול‬ ‫יתרון וזען מ ' נעמט ‪8‬ז ‪ ,‬שז דער זמן‬
‫ולדוגמא ‪ :‬איז ‪ 8‬קביעות ווי היינטיקז‬ ‫התענית איז איבערגעשטעלט געוושרן‬
‫ישר ‪ ,‬רוען פורים פון ערי מוקפות חרמה‬ ‫אויף יום ה ' ‪ :‬אויב עם איז בגדר תשלומיו‬
‫( ט " ו אדר ) איז חל בשבת ‪ ,‬איז מעז דשרט‬ ‫קטן‬ ‫בכור‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8‬ז‬ ‫אויסקומען ‪,‬‬ ‫ד‪8‬רף‬
‫מקדים קריאת המגילה לי " ד אדר ' י ‪ .‬איז‬ ‫בערב פסח שחל בשבת איז‬ ‫שהגדיל‬
‫אויב דשס איז תשלומיז ת צום חיוב מוז‬ ‫יוצא מן הכלל פונעם גשנצען ענין פון‬
‫ט " ו אדר ( בשבת ) ‪ ,‬איז וושט דשרף טשז ‪8‬‬ ‫תענית בכורות ‪ :‬זיין פ‪8‬טער קעו דשך‬
‫?‬ ‫קטן שהגדיל ביום סקר אדר‬
‫‪26‬‬ ‫אים ניט מוציא זייז כנ " ל ; און אויב ער‬
‫שלייז זאל פשסטן ביום ה ' ‪ ,‬בעת ער איז‬
‫נ‪8‬ך ‪ 8‬קטן ‪ -‬איז דשך ‪ 8‬שקו " ט י ; צי ‪8‬‬
‫ימב‬
‫במשגה ) ‪,‬‬ ‫ריש א (‬
‫מגילה ‪.‬‬ ‫מגילה ה ‪,‬‬
‫משנה‬ ‫‪24‬ן)‬
‫‪23‬‬

‫" ם הל ' מגילה מפ ‪ -‬א ‪.‬‬ ‫סושו‬ ‫מצוה וושס ‪ 8‬קטן סוט בתור חינוך קעו‬
‫שבת )‬ ‫ערב‬ ‫ד"ה‬ ‫א‬ ‫סתרפ " ח ‪" 0‬‬
‫מגילהו ‪ ( .‬ה ‪,‬‬ ‫רש " י‬ ‫ראהח‬
‫‪ ") 25‬ע או "‬ ‫מוציא זיין דעם חיוב מצוה חלס גדול‬
‫( בנדו " ד ‪ -‬דעם חיוב פון יום שבת ערב‬
‫לישנא‬
‫ישראל שאחר‬
‫נקט האי‬
‫להכיחכמי‬ ‫הואילהיא ‪.‬‬
‫ותקנו‪ .‬להן‬ ‫מינהזמנם‬
‫דתשמעשבת‬
‫" ערב‬
‫הגדיל ) ‪.‬‬ ‫פסח ‪ ,‬ווען‬
‫דרכה ה " ה לנו כיום וזמו‬
‫דבריו‬
‫משום‬
‫להקדים לבל‬
‫הקבוע תתחלה‬
‫כנה " ג‬
‫ה ‪ .‬מבער י " ל ‪8‬ז אפילו את " ל אז די‬
‫ואע " פ שהוא שלא בזמנו‬ ‫הוי וותרן‬
‫דחיית התענית איז תשלומיז צו ערב‬
‫מוטל‪:‬‬
‫למגילה שם‬
‫שלמה תו אינו‬
‫חשק השבת‬
‫הקייאה מיום‬
‫וראה הגהות‬
‫כיוו דרבנו" [עקרו‬
‫פסח ‪ ,‬וועט ( יט פעלו דער עניו התענית‬
‫אבליום זבת שום חייב קריאה ‪ ,‬וראה הערה הבאה ]‬
‫על‬
‫'‬
‫קטן שהגדיל ביום הד ניסו‬ ‫בי ' א בכור‬
‫‪.‬‬
‫מסקנת הגמ ' שם היא ד מאי ערב שבת זמנם‬ ‫( רק )‬
‫בשבת ‪.‬‬ ‫שחל‬
‫לאפוקי מדרבי ' ( ולא שהוא זמנם לכל דבריו ) ‪.‬‬
‫וראה תשב‬
‫ויוםמגילה ‪.‬‬
‫שלפניו'‬ ‫קרינן‬
‫דלא ‪,‬‬
‫עלייהו‬‫‪.‬‬
‫דרביע והא‬
‫סי רחצ ‪:‬‬
‫דאיסוראח ‪ -‬גהוא‬
‫"ץ‬ ‫אריא‬ ‫די הסברה כוה ‪ ,‬ובהקדים ‪ :‬כנ " ל יזען‬
‫פורים איו תל ביום א ' ווערט תענית‬
‫להעיר‬
‫אינן אלא לתשלומיו דידי ' כר ‪. -‬‬ ‫אבל‬
‫לקריאה ‪, .‬‬
‫אסתר נדחה ליום ה ' ‪ ,‬און ד‪8‬רט איז ד‪8‬ר‬
‫אבל לר ‪-‬‬
‫התקנהי‬ ‫כנה " ג ‪,‬‬
‫לרבה‬ ‫שם ‪,‬‬
‫שאחרדרק‬ ‫מגילה‬
‫מחכמים‬ ‫ביים ו ' מלי‬
‫הוא " א‬ ‫לקרות‬
‫בלויז ‪ 8‬גדר תשלומין ( כנ " ל מ " ב ) ‪ .‬איו ‪8‬‬
‫ח‪ -‬י‬ ‫‪.‬‬
‫וראה לקו ש‬ ‫עיי " ש ‪.‬‬ ‫(אנשי כנה " ג עצמם תקנו כן ‪,‬‬ ‫שאלה ‪ :‬קטן שהגדיל בי " ג אדר ( איו ‪8‬‬
‫שהחסנהג של קריאת‬
‫קאחך ' שגזרו‬ ‫לרבה ) שם )‬
‫היתה שי * ל ‪,‬‬ ‫יבהערית‬
‫‪ ( 50‬גס‬ ‫ע'‬
‫מגילה‬
‫קביעות ווען פורים חל ביום א ' ) ‪ -‬ווי‬
‫זרכהא‪.‬‬ ‫‪ -‬אלא שמ " מ מקום לשאלה ( ע " ד הנ " ל ‪ -‬רה‬
‫בפנים ס "‬
‫וועט ער קענען יוצא זיין רעם חיוב‬
‫באופן של‬
‫לקרוץ‬ ‫אנשי הוא‬
‫כנה " ג )‬ ‫בשבת )‬
‫כשחלשל‬
‫התקנה (‬
‫האם ר (‬
‫המגילה‪ :‬ביום‬
‫ובהערה ‪) 6‬‬
‫את‬ ‫להתענות בתענית אסתר ( ווייל ‪ ,‬כנ " ל ‪,‬‬
‫טיאיז ד‪ 8 8‬שקו " ש צי מיט זיין פאסטז‬
‫דחי לנד ‪ ,‬או שהתקנה מצד עצמה היא לקרוא אז ‪-‬‬
‫בקטנותו ( י " א אדר ) שלס חינוך קעו ער‬
‫שקוהערה ‪. 16‬‬
‫דאה שם‬
‫‪ ) 26‬לקו " ש‬
‫ראה‬
‫יוצא זיין דעם חיוב בגדלותו ( י " ג‬
‫למגילה‬
‫שלמד הקודמת )‬
‫חשקכהערה‬ ‫בהגדות‬
‫שהובא‬ ‫שם ‪ -‬עפם ‪ -‬ש " ס‬
‫בטו " א (‬
‫אדר ) ) ?‬
‫אבל גם‬
‫הוא‬ ‫דרבנן ‪.‬‬
‫בשבת‬ ‫או" שרקכשחל‬
‫מגילהג )בע‬
‫אנשי כנה‬
‫דקריאת‬
‫קבלה (‬‫‪.‬‬
‫מדבריחיוב‬
‫האם‬
‫איז ביי שלע‬ ‫שאלה‬ ‫זעלבע‬ ‫און די‬

‫בפנים‬ ‫בעצמו ( ( נעתק‬

‫כדלעיל בהערה‬ ‫מקוםשם‬
‫להשאלה‬ ‫וכמ " ש‬ ‫יהירה ‪) 6‬‬
‫דרבנו ‪ ,‬יש‬ ‫אםא הוא‬
‫ס"‬
‫לארח‬ ‫‪.‬‬
‫רעל א‬ ‫הגהות‬ ‫‪-‬‬ ‫לווגמא‬ ‫ראה‬ ‫סקפ ‪,‬‬
‫‪22‬‬

‫גם אם הוא תקנת אנשי‬ ‫‪-‬‬ ‫לאידך‬ ‫הקידמת ) ‪ :‬וכן‬

‫כנה‬ ‫כלי יב ‪.‬‬ ‫ענגל ]‬ ‫( להר " י‬ ‫ציונים לתורה‬ ‫סיב ‪.‬‬ ‫יעיד‬
‫‪ .-‬ו‬

‫" ג יש מקום לשאלה ‪ ,‬כנ " ל בהערה הקודמה ‪.‬‬

 ‫שיחות‬
‫לאחרי זה מחויב ‪ -‬אוז דעם יטר‬
‫בנתיים איז ער פטור ן ‪-‬‬
‫ס ' שווער צו‬
‫ושגז שז ער איז מחוייב בתורת חינוך ‪-‬‬
‫חשטש ‪8‬ז בשנים הקרובות וועט ער‬
‫לייענעז בט ‪ - 1 .‬מצד דעם וולס ישרן‬
‫שפעטער וועט זיין ‪ 678‬קביעות ן‬
‫ומסתבר לומר ‪8 -‬ז דאס איז ‪ 8‬חיוב‬
‫פסח‬ ‫עיט‬ ‫ושי‬ ‫‪,‬‬
‫מ ' מ‪1‬ז ד‪8‬ך זטגן‬ ‫וי " ל בזה ‪ :‬ע " ד ‪' 11‬‬ ‫‪.1‬‬
‫בכלל ‪ ,‬טז ‪ 8‬קטו ( ועד " ז ויתרה מזה יו ‪-‬‬
‫איינער ווטס גרייט זיך ' י מגייר זיין ) איו‬
‫מחוייב צו לערנעז די הלכות המצוות‬
‫( תפלין ‪ ,‬ק " ש וכיו " ב ‪ ,‬וועלכע ער וועט‬
‫מוזן מקיים זיין תיכף ווי ער ווערט ‪8‬‬
‫גדול ) נטך איידער ער ווערט ‪ 8‬גדול ‪-‬‬

‫בדי צו יוצא זיין דעם חיוב וושס וועט‬
‫‪.‬‬
‫אויף אים חל זיין קלס גדול ביום ט " ו‬
‫ד ‪ .‬ה ‪ .‬טז זיין לייענען די מגילה שלס קטן‬
‫איז ניט ( נ‪8‬ר ) ‪6‬לס חינוך ‪ ,‬נשר די תקנת‬
‫חכמים איז לכתחילה חל אויפן קטו שלס‬
‫גדול י ' ‪.‬‬ ‫הכשר צו זייז חיוב שלס‬
‫ווארומ אויב ער וועט עם ‪8‬פלייגן ביז‬
‫ער וזעט וזערן ‪ 8‬כן י " ג שנה ויום אחד ‪,‬‬
‫וועט ער ך‪ 18‬ניס יויסן ווי צו מקיים ויין‬
‫די מצוות ‪ :‬ד ‪ .‬ה ‪ ,‬עס איו דש אזיף אים ‪8‬‬
‫חיוב וייענדיק ‪ %‬קטן ויך צוגרייטן אזיף‬
‫מ קענעו מקיים ויין וייגע חיובים ויען‬

‫ועד " ז איז אויך בעניננו ‪ :‬אפילו אויב‬

‫גדולי ‪ -‬ע ‪ .‬ד‬ ‫ער וועט ווערן‬ ‫י‬
‫מצוה " ' ‪-‬‬ ‫מבשירי‬
‫מ ' וועט שננעמעז ‪8‬ז תענית ככורות כיום‬
‫ה ' איז תשלומין ליום השבת ‪ -‬יש מקום‬ ‫חיוב‬ ‫‪8‬‬ ‫איז דץ‬ ‫בנדו " ד ‪ :‬עס‬ ‫‪,‬‬
‫(‪ :‬ד ‪ -‬י "ל‬
‫לומר ‪8 ,‬ז ‪ 8‬קטן שהגדיל ביום י " ר ניסו‬ ‫אויפן קטו צו לייעגען די מגילה ביום‬
‫זטל זיין מחוייב צו פשסטו ביום ה ' י '‬ ‫י ד‬ ‫‪.‬‬
‫( י " ב ניפז ) שלם הכשר צו זייז חיוב וושס‬ ‫‪ -‬מ ' ק‪8‬ז דטר ניט זשגן ( לא אשתמיט‬
‫וועט אויף אים חל זיין שלס גדול ( ביום‬ ‫‪..‬‬ ‫בשום מקום לזמר טזט דבר תמוה ) שז‬
‫ד )‪.‬‬ ‫קטן הנ " איז די יארו לפני זה מחוייב‬ ‫י‬
‫)‬ ‫חשן ‪ ,‬ד‬ ‫‪,‬‬ ‫( משיחת י ‪ -‬א ניט‬ ‫במגילה ( בתורת חינוך ) און די יערן‬

‫‪.‬‬
‫' א שבת לא ‪ ,‬א ‪ 7‬ד איי ‪.‬‬
‫שהר ' עכ‬
‫חדא ‪ ,‬ופ אבו ‪-‬‬
‫מהרש ללמוד תרך ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‪ 1‬ת רעק‬
‫‪287‬‬
‫‪):‬‬

‫‪.‬‬
‫שם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ה בו ‪,‬‬
‫(‬ ‫סקנ‬ ‫(‬ ‫כלייפ‬ ‫שמח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫השדהא ו 'סמ א‬
‫ס‪1‬סק ' ה‬ ‫'‬ ‫פאת‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫מקרא ‪ .‬מצייה‬ ‫‪1‬נ ‪7 11‬מ‪ : 7‬חח ' ‪7‬ה לקת קיווי‬

‫עדייו‪ -‬אזל " י "‬

‫בקטנתו ‪.‬ל דיכול להוציא את‬ ‫תקנו בז‬ ‫הוא )‬
‫שדוא‬ ‫הילול סאף‬
‫'‬
‫ונ‬
‫דמד)‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫חג ‪, ,‬‬

‫השבה ‪.‬יפי ט ‪ .‬וגכ ‪ ,‬מן דוס‬

‫שנה‬
‫‪. : .1‬‬

‫‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬ש ח' ן ע'‬

‫‪,‬‬ ‫מיעה ‪,‬‬

‫ד ח ך‬ ‫י‬
‫‪.. .‬‬
‫ואילך _ יאה ( ב לק‬
‫יןן‬

‫מכשיר מצוה‬
‫לרעיי‬ ‫‪.‬‬
‫‪, ",‬‬
‫נמקומ‪. 1‬‬ ‫‪..‬‬
‫ו אביי א צ יהתענ‪1‬ת‬ ‫ויפי ‪.‬‬ ‫‪2‬ן )‬
‫את‬
‫א‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫נשמעז איו לשוז רחל ( אוו לשון בני‬
‫אדם ' )‬
‫כ ‪ .‬דער ומז פון יציאת מצרים איז ‪-‬‬
‫לידת עם‬ ‫כמבואר בנבואת יחזקאל ‪- ,‬‬
‫ישראל ‪ ,‬דער טעם וושס מעיז עס מתאר‬
‫מיטז לשון " לידה " ‪ ,‬איז ניט נ‪8‬ר ווייל‬
‫דעמשלט איז געווען די צייט ווען אידז‬
‫זיינעו געווטרו ‪ 8‬פשלק ‪ -‬וושס דשם‬
‫פססט צו זשגו ‪ ,‬להבדיל ‪ ,‬אויר בנוגע‬
‫אגדערע פעלקער ‪ -‬נ‪8‬ר ווייל ווערנ ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫דיק ‪ 8‬פשלק זיינען אידז ' דורכדעם‬
‫פשרוושנדלט געוושרן איז ‪ " 8‬מציאות‬
‫חדשה ' ' ‪:‬‬
‫דער תכלית אוו כוונה ( און שלימות י )‬
‫פון יציאת מצרים חיו מתו תורה ‪,‬‬
‫" בהוציאך את העם ממצרים‬
‫תעבדון את האלקים על ההר הזה "‬
‫[ וושס דשס איז איינער פון די ביאורים‬
‫‪ ,‬זמז מתן‬ ‫דישבועוה ‪-‬‬
‫תורתנו ' י ‪ -‬ווערט בטשטימט דורך‬
‫( ציילן שבע שבתות פוז מחרת ה ) פסח ‪,‬‬
‫להורות ‪8‬ז שבועות ( מתן תורה ) את ‪8‬‬
‫חג הפסח‬
‫דער יום ‪ -‬טוב פסח ווערט שנגע ‪-‬‬ ‫א‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫א ) איז‬ ‫רות ביט דריי נעמעו‬
‫( תוארים ) ‪:‬‬
‫תורה ‪ 1 171111‬ווערט ער ‪8‬נגערופז * חג‬
‫המצוח " ; ב ) אין נוסח התטלה השט סעו‬
‫קובע געווען צוצוגעבו " ( חג המצות‬
‫הזה ) זמן חרותנו " ; ג ) אין לשון רז " ל‬ ‫‪..‬‬
‫נאון שזוי אויך אין לשון בני אדם ) ווערן‬
‫( אויך ) שלע זיבן ( טסט ) טעג נ טנגערופן‬
‫סיטן נשמעו חג פסח" ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וי " ל ‪ 18‬דער יום ‪ -‬טוב השט ‪ 8‬נקודה‬
‫כללית און תוכן עיטרי ‪ -‬אוו די נקודה‬
‫שנטה‪8‬לט דריי ענינים ‪ ,‬וועלכע ווערן‬
‫אויסגעדריקט אין יי דריי דערמשנטע‬
‫נעמען ;‬
‫אוו וויכשלד ‪8‬ז סדר אין תורה איז‬
‫כמע "נ '‬ ‫אויך תורה ‪ 8 -‬הוראה ' ‪ ,‬קומט אוים ‪,‬‬
‫‪8‬ז די דריי נעמען ( און זייערע ענינים‬
‫והוראות ) קומען לויטז סדר פון זייער‬
‫פשרוו‪8‬ס חג‬ ‫חשיבות ‪:‬‬
‫צום ערשטן קומט דער ענין פון " חג‬
‫המצות " וולס איז דער נטמעו פוז חורה‬
‫שבכתב ‪ :‬דערנ‪8‬ך קומט דער ענין ‪0‬ון‬

‫כנסהאיזהגדולה‬
‫מטבע* שטבעו‬ ‫אנשיוושס‬
‫חרותנו '‬
‫חכמים ‪-‬‬
‫" זמן‬
‫ושגן עם בתפלה ; און דערנשך '‪ --‬צו‬
‫להשמות‬ ‫בא בנות‬ ‫פ'‬ ‫לוי‬ ‫קדושת‬ ‫יאה‬ ‫‪)4‬‬
‫חג‬
‫שנגעעמענער‬
‫"‬ ‫‪8‬ז‬ ‫איז‬ ‫וושס‬ ‫הססח ' ‪,‬‬
‫וחה ‪ -‬פ ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חהמ‬
‫שם ‪.‬‬ ‫קאפיטל טז ובמפרשים‬ ‫‪)5‬‬

‫גוי גדול עצום‬ ‫‪.‬‬ ‫שהיו כבר במתהוות של‬ ‫וונ‪) 5‬‬
‫'‬
‫(ץ‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ( -) 6‬ובז‬
‫תבוא‪-‬כן ‪ ,‬ה )‬
‫כיציגה היתה התחלת הגירות דנ‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫משסטים בג ‪ ,‬סו ‪ .‬תשא לז ‪ ,‬יח ‪ .‬אמור בג ‪,‬‬ ‫])‬

‫‪.‬‬
‫ובמ ת גמר הנירוח לבמות סו ‪ ,‬א ואילך כריתות ט ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה סו ‪ ,‬סו ‪.‬‬
‫א ) ‪ ,‬אשר גר שנתגייר כקטו הסולד דמי ‪ ( -‬יבמות כב ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא רק יום י " ר וטו ניסן שנק ' טסת " גם‬ ‫‪)2‬‬
‫ראה השקוים נו ' ‪ -‬בס ' המועדים בהלכה‬
‫זוין )‬
‫לרשיי" כ (‬
‫(כתושב‬
‫לא‬ ‫( ההגבלה ) שתחתוניב‬ ‫המיצר‬ ‫בטל‬ ‫שאן‬ ‫‪)7‬‬ ‫וראה הערה במכתב‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫ע ' רשו‬
‫גן ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫תנהומא ואדא סו ‪ .‬שמו ר ס ' נ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫למעלה ג ‪ ' ,‬נ‬
‫עלו שמות‬‫‪,‬‬
‫' ‪)8‬‬ ‫בהגש * פ‬ ‫פו ‪ -‬ז)‬
‫תשל‬
‫ע‪ -‬ו בתהילתו ( נרסס ‪-‬‬ ‫תשמ "‬ ‫‪.‬‬
‫כללית ‪,‬לתגה‬
‫( קה "‬

‫הוראה) ‪ ( ,‬וח‬
‫מלשון תרסח )‬
‫'‬ ‫דתורה‬
‫‪,‬‬
‫‪)3‬‬

‫שזהו תוכו העיקר ' דחגה ‪ ,‬ש ‪ -‬ראה לקו " ש‬ ‫‪9‬‬ ‫" ג גג ‪ ,‬כ ‪ .‬וץוך ) ‪.‬‬ ‫ברכות לג ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪)3‬‬ ‫‪.‬‬
‫ש‪.‬‬ ‫ה‪ ,‬ח ע' י‪ , 2‬עיי‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫חג הפסח‬ ‫לקוטי‬

‫פ‪8‬דערן זיך כדי אויפצוט‪8‬ז ‪ 8‬מציאות‬ ‫מצרים ‪ ,‬לידת עם‬ ‫המשך " י פזז יציאת‬
‫חדשה ‪.‬‬ ‫ישראלן ‪.‬‬

‫מעז דפס פשרשטייז דורך‬
‫דער דוגמא פון דעם סדר ווי ‪ 8‬רב‬
‫לערנט מיט ‪ 8‬תלמיד ‪ 8‬דבר שכל צו‬
‫וועלכן דער תלמיד ‪8‬לייז ‪ ,‬מיט יין‬
‫אייגענעם שכל ‪ ,‬קעז ניט צוקומעז ‪ ,‬עס‬
‫איז ביי אים ‪ 8‬דבר חדש ' י ( ניט ווייל ער‬
‫הקט עס ביז שהער ניט געהערט ‪ ,‬נשר‬
‫ווייל עס איז העכער פון גדר השכל של‬
‫התלמיד ) ‪:‬‬
‫די ערשטע זשך מסנט זיך ביים תלמיד‬
‫‪ 8‬תנועה פון ביטול ‪ ,‬כמאמר חז " ל יי אז‬
‫ביי ‪ " 8‬ת " ח שיושב לפני רבו " דטרף ז " ז‬
‫ג ‪ .‬וועט‬ ‫ד ‪ .‬ה ‪ .‬לידת עם ישראל איו פטיבונדז‬
‫סיט דעם וולס זיי ווערן ‪ 8‬ת ~ רה ‪-‬‬
‫פ‪8‬לק ' י ‪ -‬דער גשנצער מהות פון אידן‬
‫( אויד שלס ‪ 8‬יחיד וי ) איז תורה ‪.‬‬
‫[ און די מציאות חדשה איז ניט נשר‬
‫דערפטר וולס איז גלות מצרים זחנעו‬
‫אידו געוועו איז ‪ 8‬שפל המצב ביותר און‬
‫זיינעז במילא מצד עצמם ניט געווען‬
‫קיין כלים אויפצונעמען תורה ‪-‬‬
‫שערי‬ ‫ואדרבה ‪ :‬זייענדיק איז מ " ט‬
‫טומאה " איז וייער מצב געוועז בניגוד‬
‫צו תורה ( וקדושה ) ;‬

‫‪.‬‬
‫שפתותיו נוטפות מר " ( מרירות מחמת‬ ‫‪.‬‬ ‫נ‪8‬ר בעיקר מצד דעם וושס תורה איז‬
‫אימה " ' י ) ‪,‬‬
‫אצת אמון גו ' שעשועים * י ‪ ,‬תמדה גנוזה‬
‫מיט צינע כוחות און שכל‬ ‫[ ווזירים‬ ‫זי איז אינג‪8‬נצן העכער‬ ‫שגנוזה לך '‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬

‫קעו ער ניט אויפנעמעז דעם שכל חדש‬ ‫תוו נבראים ‪ ,‬אוז דעריבער איז עם ביי‬
‫ווייל ער איז העכער פון זיין מציאות ‪:‬‬ ‫אידן ( ווי זיי זיינען למטה ‪ ,‬און דערצו‬
‫דוקא ביטול ‪ -‬ניט ‪ -‬מציאות ‪ -‬איז ‪8‬‬ ‫נ‪8‬ד ‪ -‬אין מצרים ) געווען ח דבר חדש‬
‫"‪:‬‬ ‫דעם]‪ '.‬י ; וע" ד לשון חויל‬
‫אויףמתויק‬
‫כלייריסן‬
‫"כלי‬
‫לגמרי ‪ ,‬עס איז ניט אין זייער גדר ] ‪.‬‬
‫דערמיט ווערז מוסבר די דריי נעמעז‬
‫דערנטר שבער מוז זיך דער תלמיד‬ ‫‪ , -‬חג המצות " ‪ " ,‬זמן חרותנו " און " חג‬
‫משתדל זית צו בשנעמען די סברא ‪ ,‬וושס‬ ‫הפסח " ‪ -‬זיי דריקז אוים די דריי‬
‫אויף דעם מוז ער נוצן זיין שכל ( ‪ -‬זיין‬ ‫תנועות ( און אץ דעס סדר דוקא ) וושס‬
‫מציאות " )‬ ‫‪.‬‬
‫[ צוזשמעז דערמיט וושס דוקא ‪ ,‬כלי‬
‫ריקו מחזיק " ‪ -‬מוז עס שבער זיין ‪8‬‬ ‫‪,‬‬
‫דשבו ות הק '‬ ‫‪.‬‬ ‫(ב ) )‬ ‫נ‬ ‫‪,1‬‬ ‫‪ .‬ר ‪1‬פ‪.‬‬
‫נקב‬
‫איז ניט‬ ‫שים ( ניטש‬
‫דעריבערקייז‬ ‫כלי אח‬
‫ענינה יו ) ‪.‬‬
‫המבטל און ‪8‬‬
‫" כלי " ‪,‬‬ ‫בסי ' ‪.‬‬
‫להעיר משהש‬
‫עצרת של‬
‫‪)1‬‬
‫] ]‬
‫"‬ ‫‪.‬‬
‫במאמר הרס ‪ -‬ג ‪ :‬אומתכן איונה אומה כי אב‬ ‫‪1‬‬
‫פ ‪ .‬זן ‪.‬‬ ‫האמונות ~ הדעות מיג‬ ‫(ס'‬ ‫בתורותי '‬
‫‪]2‬‬
‫יקה סה ' מ עת ‪ -‬ר ע ' ג ' ‪ .‬המשר תער ‪ -‬כ פרק‬
‫קפח] ‪ 1 .‬ועור ‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪.‬‬
‫פרש '‬ ‫ב‪.‬‬ ‫'ט‪,‬‬ ‫( סנהדרין‬ ‫המימד‬ ‫א )י דבל‬
‫ממיחל‬ ‫יהע '‬
‫(‪,‬‬ ‫במזנר‬
‫‪1‬‬

‫‪ ,‬ת מסעי‬ ‫א ‪ .‬וראי איה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ ,‬ג פסח ם קיז ‪,‬‬ ‫‪ ,‬שבת י‬ ‫] )‬
‫‪1‬ת ) בו חב ' רן תורה‬

‫ע'‬ ‫חטיי‬ ‫יקייט‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪1‬מעלה עלס הכתונ כאיין יתז ~ וראה‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪18‬ןתג ‪.‬פרש‬
‫ועוד ‪.‬‬ ‫ע ' א'‬
‫אילך ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ש חכ ' ( ע ' ו ו‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫חער דנ" ה נוטפות ‪.‬‬
‫שבת שם‬
‫‪ 1 ] 9‬ראה 'דמשד‬ ‫יקו‬
‫ונאיוכה' פ‪ '-‬תרן ‪.‬‬ ‫"ן‪.‬‬
‫נון ‪ . :‬ח ר‬

‫ט ופקצ ' ט ‪1‬ושס ‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫שע הביטול מקבל עצם פקי‬ ‫‪..‬‬ ‫זמייית ‪.‬‬ ‫לקז‪114‬ת משי '‬
‫במדבר חד‪ ,‬הל ‪ .‬ואה‬
‫וראה אגהיק ויה דוד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בגנים‬ ‫השכי ‪ ",‬העפש ) ‪.‬‬
‫היושבת‬ ‫‪ ) 20‬ברכות מ ‪ ,‬א ‪ .‬וראה ד‬ ‫להצע‬ ‫‪.‬‬‫אמו ‪.‬תער ‪,‬‬
‫סהמנ צפ ' קפג ‪.‬‬ ‫המשד‬ ‫נכתף ‪.‬‬
‫אצלן‬ ‫‪-‬‬ ‫מצות משא הארון‬

‫‪.‬‬
‫וש "גג‪, ) .‬‬ ‫השי )‪ -‬ת פ ‪ -‬ו‬
‫כליס ( פ‬ ‫[‪2‬‬ ‫‪.‬‬
‫ונכ מ ‪.‬‬

‫נ‬ ‫י ‪ :‬שבת פח ‪.‬‬ ‫]‬

 ‫(‬ ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫חג תפסח‬ ‫לקוטי‬

‫געגוג די תנועה פוז ביטול ‪ ,‬נשר עם‬

‫וביטול ) ?דערנשך " יתיב‬
‫יראה ערשט‬
‫שמעתא"* )( און‬
‫"באימתא‬
‫דשרף זיין די צוגעטרשגנקייט צו קבלת‬

‫איז דער ביאור איז דעם ‪ :‬דער עזיז‬ ‫ומחזיקן‪.‬‬ ‫‪ 8‬כלי המקבל‬ ‫שכל ‪,‬‬

‫‪,‬פוז מילתא דבדיחותא' וושס דשרף זיק‬
‫מקמי דפתח להו לרבנד איז נשר ‪8‬‬
‫הכנה כללית צום כללות הלימוד ; דפס‬
‫איז שבער ניט ‪ 8‬טייי טוז דעם לימוד ‪,‬‬
‫גופא ‪.‬‬ ‫פון דעם סדר ההשפעה‬
‫ווערטער ‪ :‬דשם וולס די‬
‫אויפטשן‬
‫משכו אים ראוי‬
‫ניט צודשרף‬
‫דבדיחותא "‬
‫מילתאתלמיד חיו‬
‫"איגרף‬
‫צו אויפנעמעז דעם שכל ‪ ,‬נשר צו פועל‬
‫זיין שז ער ושל ככלל ועלן זיין ‪ 8‬מקבל ‪,‬‬
‫‪8‬‬ ‫זייז שכל בכלל זשל שטייז איז‬
‫‪:‬‬ ‫‪ ,‬קבלה' 'י‬
‫( הערך )‬ ‫שבער דער יחס ושייכות‬
‫צווישן דעם רב און תלמיד ‪ ,‬וושס איז‬
‫פשרבונדן מיט דער השפעת השכל צום‬
‫תלמיד ‪ ,‬ששפט זיך ערשט ווען " יתיב‬
‫באימתא ינ ( ופתח בשמעתא ) ' ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫דער תכלית פון דעם לימוד איז ‪ ,‬שז‬
‫זשל דער תלמיד זיין " קאי ( איניש )‬ ‫סו " ס‬
‫אדעתה‬
‫דרב " ' ת ; און דעריבער ‪ ,‬כעטש‬
‫‪8‬ז איז זיין איצטיקן מצב איז ער נשך ניט‬
‫בגדר צו פירשטייז ‪ ,‬דעת " דרבי ' " יי‬
‫איז שנדערע‬ ‫‪ -‬וושס דעריבער מוז דער רב‬
‫משפיע זייז דעם תלמיד ‪ 8‬שכל מצומצם‬
‫וולס איז בערך צום שכל התלמיד ( און‬
‫דער עומק השכל ‪ ,‬ווי ער איז בים רב ‪,‬‬
‫איז בהעגם איגעם שכל מצומצם ) א ‪-‬‬
‫שז‬ ‫דשרף שבער ביים תלמיד זיין די‬
‫תנועה פון‬
‫תנועה צו שרויסגייו שוו דער מדידה‬
‫זייז‬ ‫והגבלה פון יין שכל ‪ ,‬און אהפהויכן‬ ‫‪,‬‬
‫הרבן און דוקא דורכ ‪-‬‬ ‫שכל צום שכל‬
‫‪.‬‬
‫דעם קעו ער סו " ס צוקומען צו זיין קאי‬
‫‪ ,‬אדעת " דרב " " ( וושס איז אינגשנצז ‪8‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫העכערער סוג שכל )‬

‫ה ‪ .‬לויס דעם ביאור וועט אויך זיין‬ ‫[ ‪8‬ז פריטר‬ ‫אויף דעם סדר הנ " ל‬ ‫ד‪.‬‬
‫פטרשטשנדיק דער סדר אין דעפ מאמר‬ ‫מר "‬ ‫דער " שפתותיו נוטפות‬ ‫קומט‬
‫חז " ל וי " לעולם תהא שמאל דוחה וימין‬ ‫( ביטול ) און דערנטך די תנועה צו זייז ‪8‬‬
‫(‬‫מקרבת " ‪ -‬וושס פוו דעם סדר הלשון י‬ ‫כדי ( מציאות ) ) קעז מעז לכאורה פרעגן ‪:‬‬
‫אוז משמע ‪ ,‬שז לעולם דשרף פריער זיין‬
‫זשגט ‪ " 18‬רבה " מקמי‬ ‫מ‬ ‫די גמרא‬
‫‪ ,‬שמאל דוחה " און דטרנטך " ימין‬
‫מילתא‬ ‫אמר‬ ‫לרבנן‬ ‫להן‬ ‫דפתח‬
‫מקרבת "‬ ‫יתיל‬ ‫לסוף‬ ‫רבנן‬ ‫ובדחי‬ ‫דבדיחותא‬
‫( ‪4‬ון די הדגשה אין דעס מאמר איז‬ ‫באימתא ופתח בשמעתאי ‪ -‬זושס מוז‬
‫נשר ‪8‬ז דער " דוחה ' דשרף געטשן ווערן‬ ‫דעם זעט מעז ‪8 ,‬ז פריער דשרף אויפגע ‪-‬‬
‫יו ( זיין ‪8‬‬ ‫טשז ווערו דער ‪ ,‬נפתח לבם "‬
‫כלי הראוי אויף צו קענעז פשרשטיין די‬

‫ע " ג ‪ -‬כ ד " ה לכה דודי תרפ " ט פ " ב ( סה " מ‬ ‫‪) 28‬‬

‫ב) ‪.‬‬ ‫להעירא גכ ‪,‬‬

‫קונטרסים ח "‬
‫‪) 29‬‬ ‫דו ה ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫‪) 22‬‬

‫ע ' תחפו‬
‫מקבלת‪,‬‬ ‫הרב" ב ח " ב‬
‫מבלבלת‬ ‫שכלתער‬ ‫לשמוע אח‬
‫מהמשך‬ ‫"כ‬ ‫דגם התשוקה‬ ‫שם‪.‬‬ ‫לאחרי ארבע ' ‪ 1‬שניד ‪ -‬ג ' ז‬ ‫‪.‬‬ ‫רק‬ ‫‪) 23‬‬

‫ונכ ‪ -‬מ ‪.‬‬ ‫תרז‪. :.‬‬ ‫ד ‪ -‬ה ויועח‬ ‫ראה גארוכה‬ ‫‪) 24‬‬
‫‪25‬‬

‫‪.‬‬
‫מכל וכל ) ‪.‬‬
‫להלכה‬ ‫כיפולהובא‬ ‫לגמרי ‪,‬‬
‫קז ‪ ,‬נ ‪.‬‬ ‫סוסה" למז ‪,‬כליא ‪ ,‬ריקן‬
‫סנהדרין‬ ‫השכל ( כי צ‬
‫‪) 30‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫שבת שסחים‬ ‫‪) 26‬‬

‫רבאט והוא ע " פ גירסת‬ ‫‪.‬‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פ‬ ‫בתניא‬ ‫היל‬
‫ו ‪ ,‬יל " ש‬ ‫שה " ש ב ‪,‬‬ ‫‪.-‬‬ ‫‪.‬‬
‫בכהובסי " ז‬
‫סרס" ז פ ד‬
‫לאדה‬ ‫ת "ת‬
‫וכיה‬ ‫‪ -‬י‪) 3‬‬
‫הל '‬ ‫‪.‬‬
‫תשבדק ס‬ ‫יודשם‬
‫שגטוראה‬ ‫פסחים‬ ‫שסורכונת 'ר ח‬
‫בשיחת‬ ‫‪.‬‬
‫ופסחיםרמז‬ ‫‪. .‬‬
‫שבתש מ "ב‬
‫'‬
‫‪-‬ד ‪.‬‬ ‫פרש‬ ‫‪) 71‬‬
‫עה " פ ‪.‬‬
‫ובדחי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬שבת שם ד ה‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפשט "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪7‬‬

‫אגוזים וכו ' ( ווי דער רמב " ם איז מאריך‬ ‫‪.‬‬ ‫מיטז שמאל ' ‪ -‬יד כהה ‪ ,‬און " מקרבת "‬ ‫‪.‬‬
‫אין דעם בפירוש המשניות ! י ) ‪,‬‬ ‫סיטן " ‪ .‬מין " תן ‪-‬‬

‫וואס פון דעם איז פארשטשנדיק ‪8‬ז‬ ‫פרעגן ‪,‬‬ ‫קעו מען דערויף אויך‬
‫ביי ‪ 8‬תינוק דשרף קומעז דער " ימיז‬ ‫כדלעיל ‪ :‬ווי שטימט דער סדר מיסו‬
‫מקרבת " פשרן " שמאל דוחה " [ און ווי‬ ‫מאמר הנ " ל ‪8 ,‬ז " [וקמי דפתח להו כו '‬
‫מיזעט עס במוחש ‪8 -‬ז אויב מ ' זשל צו ‪-‬‬ ‫אמר מילתא דבדיחותא ( ‪ 8‬תנועה פון‬
‫גיין צום תינוק פריער מיטן " שמאל‬ ‫(‪8‬‬ ‫יחיב באימתא‬ ‫הפכית ) ךס‬
‫כו '( ף‬ ‫‪..‬‬
‫"תנועה‬
‫מקרבת " )‬
‫דוחה " קען עס אים אינגשגצן שוועק ‪-‬‬ ‫?‬ ‫"‬
‫‪,‬‬ ‫שטופעז פזז לערנעזן‬ ‫אויך ‪ :‬עט איו ‪ 8‬כלל " שז ימיז קודמת‬
‫‪.‬‬
‫וע " פ הנ " ל ( סעיף ד ' ) איז עס מזבן י ‪:‬‬
‫אין דעם מאמך " לעולס תהא כוי " רעדט‬
‫לשמאל און דש איז שמאל פריער פארו‬
‫ימיו ז‬
‫זיך נשר וועגו דעם ווי עס דשרף זיין‬
‫די קשיא איז נ‪8‬ך שטשרקער " ‪ :‬נשכן‬
‫דער סדר אינעם אויפטט‪ 1‬בפועל אויפן‬ ‫מאמר " לעולם תהא כו ' " ווערט‬
‫זולת [ און איו דעם איז דער סדר ‪ ,‬טז‬ ‫געברשכט " יצר תינוק ואשה תהא שמאל‬
‫און דער ‪-‬‬ ‫" שמאל דוחה '‬ ‫מריער קומט‬ ‫דוחה וימיו מקרבח ' ‪ -‬און דער סדר‬
‫ג ‪ -‬ד )] ;‬ ‫נטך " ימיז מקרבת ' י ' ( גנ ' ל סעיף‬
‫ביי ‪ " 8‬תינוק " איז ‪ ,‬שז מ ' דשרף אים מזרז‬ ‫‪,‬‬
‫עס רעדט זיך שבער דש ניט וועגז די‬ ‫ייז צום לערנעז " בדברים שהם אהובים‬
‫פעולות ( פון " ימין מקרבת " ) וושט קומעז‬ ‫קרא ואתן לך‬ ‫‪..‬‬ ‫אצלי לקטנות שניו‬
‫שלס הכנה מכרחת און הקדמה קדם‬ ‫‪---.‬‬
‫פון דער השפעה " ‪ -‬שווי ווי אמירת‬
‫ע ' י‪ ' 1‬עקב יע " סוטה שם ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪ [1‬ן‬
‫מילתא הבדיחותא פשר תלמידכם‪ ,‬שדער‬ ‫שו " ע אדה ‪ ,‬ז או ה ס " ב ' סעיף ד ' ‪.‬‬‫‪.‬‬ ‫‪) 31‬‬

‫צוציעו דעם תלמיד קטו סיט " דברים‬ ‫שמאל כ ' במאמר התל אפשר לתרץ ‪ ,‬דיה שהקדט‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דוחה ' י‪.‬‬
‫‪) 34‬‬

‫שהם אהובים אצלו " ‪.‬‬ ‫מפג שכו‬ ‫( יא‬ ‫מקרנת ‪.‬‬ ‫ימ ו‬

‫‪..‬‬
‫הוא‬ ‫?‬
‫מס ' שקאי שם באלישע‬ ‫כ ‪ .‬ין‬ ‫וגחו הסדר איך ‪,‬‬
‫'‬ ‫י‬
‫כשם ווי עס פשדערן זיך די דריי‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫השונמית‬ ‫להריגת נו‬
‫אלישע ( ועד‬ ‫משענתו' תלמיד‬ ‫ונפקאאיתשנחזי‬
‫עפ כגר הי‬ ‫כ ‪, ' :‬ששלח‬
‫תנועות ביים לערנעו ‪ 8‬שכל חדש ( כנ " ל‬
‫יא ' כ כבר הי ' הזימי‬ ‫‪-‬‬ ‫חילד ) )‬ ‫(מ ' ב ד ‪ ,‬כס‬
‫‪,.‬‬ ‫מקרנה ‪ .‬י‪, . ; 9‬‬
‫(‬

‫‪.‬‬ ‫' ל דב ' הדגשות ישנו גמאמר התל ‪ :‬אן‬ ‫‪.‬‬ ‫ועפ ‪ ,‬ז‬
‫ח‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫סנהזר ' ‪ 1‬פ ' חלק ד ‪ -‬ה הבת החמש‬ ‫‪) 31‬‬
‫שדחי ' ‪ . 1‬רק בשמחי וקירוב בימיו ‪ ,‬בג ‪ -‬ל בפגים ‪.‬‬ ‫י‬
‫‪..‬‬
‫ב)‬ ‫גפ‬

‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪. 359‬‬ ‫לקו ש ח " ה ע '‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬‬ ‫יאה גב‬
‫‪,‬ד‪.‬‬
‫‪) 16‬‬
‫אב כנר ק יס ‪ .‬ימיו מקרנת ולא הזעיי ככל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫הדרוש זלכן ציי הנהגה ד ‪ .‬שסאי דויה ‪ - .‬הנה‬
‫אשה כו ' ‪ .‬ון ‪1‬‬ ‫צר תינוק‬ ‫במאמר‬ ‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫‪) 17‬‬

‫‪.‬‬
‫י ‪ -‬ש ה " ה ) ‪ ,‬שהעובד‬
‫על דרך‬
‫והנשיא והקטניג שמחנכיו‬
‫‪ .‬ראה ‪. .‬‬
‫‪,‬‬
‫היא ‪ .‬יע‬
‫? ובד מ‬ ‫‪.‬‬
‫רסב ס הל ' השונה ( ס ‪ ,‬י‬
‫כד לקבל שכר כי ‪ ,‬נק '‬
‫‪ .‬עמי האר ‪,‬‬
‫זה‬
‫עובדיפ‬
‫‪.‬‬ ‫‪ , 1‬ולנוו תהא‬

‫כ‪1‬‬ ‫‪ .‬משמע ‪ ,‬ש ‪ .‬לעויב ‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫לאחר ' המשמאל ריחה ‪ , ? .‬ל עזה פ ‪ , .‬ימיז מקרכת ‪ .‬ן ‪.‬‬
‫שמסתימת הלש‬
‫דוחה וימיו מקרנת‬
‫‪,1‬‬ ‫ע‪.‬‬ ‫אבל ונוסף‬
‫שמאל‬

‫‪.‬‬ ‫?‬
‫עד שתרבה דעתן‬ ‫)‬ ‫שמאי '‬ ‫מאהבהמ ' דאה ‪. 1‬‬
‫(‬ ‫‪1‬יעג‪17‬יענוד‬
‫אותז‬
‫‪.‬‬ ‫י‬
‫‪ '.‬מין‪.‬ן ‪. .‬‬ ‫מדרם ( ובפרט ‪ ,‬שבזהר ( חוג קעה בן הובא מאמר‬
‫זה סתפ (‬
‫‪.‬ז ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪) [8‬‬

‫‪.‬‬‫גתחייההיא צמצופ‬
‫נסדר‬ ‫‪. .‬‬ ‫חשוכאד והרן‬
‫ברייתונהורא ‪ ,‬ע‪1‬לפ‬ ‫שי ‪.‬‬
‫ד [ ך ' שאלהעיי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ת ' נוק‬
‫לא‬ ‫מקרבת ‪.‬ינר ‪-‬‬ ‫וימ הרי‬
‫דוחה ‪-‬‬
‫דאלישען )‬ ‫כשייכות שמאי‬
‫לסיפור תהא‬

‫ב‪.‬‬ ‫שגת עז ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫ואח ' כ ‪ ,‬אור ‪ . .‬ימיז '‬
‫(‬ ‫שמאל ‪) ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬
‫כגפניפ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עכ ? ל‬ ‫כו' ‪.‬‬
‫יסדר‬ ‫סידור רעט ‪ ,‬סע ' ב ‪ [ ( .‬נ ‪ -‬ה ‪ -‬אכל זהו ננוגע‬
‫ה[‬
‫י‬ ‫יני‬ ‫ר"‬ ‫[ן‬ ‫ורשע‬ ‫ר‬ ‫‪,‬י ‪-‬‬ ‫[ ל‪5 ,‬‬ ‫‪.‬ו‬ ‫י‪,‬‬ ‫‪),‬‬
‫‪.‬‬
‫(‬ ‫)‬ ‫[‬ ‫)‬

‫הערכיםנ‪'-‬‬ ‫וראה ס '‬

‫היא מפנ '‬ ‫מקרבת ) ‪.‬‬
‫הבריאה‬ ‫ימין ס [ ח‬ ‫הסד[ הוא‬
‫פעו‪( ,-‬אגל‬ ‫‪.‬‬
‫חפץ ' ה‬ ‫י"‬ ‫ו) מ‬ ‫(‬ ‫‪,‬‬ ‫‪5‬‬ ‫יט‬ ‫ון‬ ‫י‪. . ' 1‬‬ ‫‪ - ,‬ש ס שט ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫[‬ ‫‪ ' - 1‬הרעען‬ ‫( שנשהד‬ ‫‪,‬‬
‫ווב " ד כרך ב ' ע ' אור ‪ -‬ביחס לחושך סעיף ב ‪ -‬ה ‪ ( ,‬ש ‪ -‬נ ‪,‬‬
‫‪1‬ס ; א‬ ‫"‬
 ‫‪5‬‬ ‫שיחות‬ ‫הפיח "‬ ‫תג‬ ‫לקוטי‬

‫ורי דגים וים נ ' ‪.‬‬ ‫סעיף ג ' ) ‪ -‬שזוי איז עם אויך ‪ ,‬ובמכ " ש‬
‫וק " ו ‪ ,‬ווען עס רעדט זיך וועגן ענדערז‬
‫" אין לך כן חורין‬ ‫אוו ווי חדל " זשגז‬
‫תורה "‬ ‫בתלמוד‬ ‫שעוסק‬ ‫מי‬ ‫אנא‬ ‫‪ 8‬מענטשן ביז צו‬ ‫די גשנצע מציאות פוז‬
‫עניז פון‬ ‫[ דלכאורה ‪ :‬תורה איז דאך ‪8‬ז‬ ‫חדשה' ‪.‬‬ ‫‪ " 8‬מציאות‬ ‫מעכז פח אים‬
‫תעבדון " ‪ ,‬פון עבדות ? ] ‪ -‬ווייל די‬ ‫‪.‬‬ ‫און שזוי איו עס אויד בעניננו בנוגע‬
‫אמת ' ע טבע הבריאה פון ‪ 8‬אידן איז צו‬ ‫צו אידן ‪ ,‬שז זייער ‪ ,‬לידה " שלס עם‬
‫טשז תומ " צ ‪ ,‬וכמאמר המשנה י ' ‪ :‬אני‬ ‫ישראל ‪ -‬וולס דער גמר ושלימות טוו‬
‫‪.‬‬
‫נבראתי לשמש את קוני און דעריבער ‪:‬‬ ‫דעם איז ווען " תעבדון את האלקים על‬
‫ווען ‪ 8‬איד איז ( יט מקיים תומ ' צ ר " ל ‪,‬‬ ‫איז פטר ‪-‬‬
‫ההר הזה " ( כנ " ל סעיף ב ') ‪-‬‬

‫איז כעטש ‪8‬ז אים ועט אוים ‪8‬ז ער איז‬ ‫בונדן מיס די דריי ענינים ‪:‬‬

‫איז יטאיםמקיים‬
‫שזוי‬ ‫וושלט‬
‫ער שז ס '‬ ‫ווי ישד ‪,‬‬
‫וועז און‬ ‫גרינגער‪8‬ן ‪8‬‬
‫" פריי "‬ ‫א ) ‪8‬ז אידז זשלן קענעז נעמעז תורה‬
‫דשרף ביי זיי זייז " תטבדון ' ‪8 -‬ז עבודה‬
‫געווען תומ ' צ ‪ -‬וויבשלד שבער שז דשם‬ ‫ויגיעה אויף צו מבטל זייז זייער פריער ‪-‬‬
‫( פירן ‪ 8‬לעבן גיס ע " פ תורה ח " ו ) איז‬ ‫דיקן " ציור " ( וושס איז מנגד צו תורה ) ‪:‬‬
‫היפך ווי עס פשדערט זייז אמת ' ער מהות‬ ‫און " תעבדוד ‪ -‬ווי עבודת טבד ‪ ,‬וולס‬
‫" עבודת פרך "‬ ‫וטבע ‪ ,‬איו עס שז עניז פוז‬ ‫סוט זיין שרבעט מיט ביטול וקבלת‬
‫[ ע " ד מאמר חז ‪ -‬ל ' * טז עבודת פרך י '‬ ‫עול '‬ ‫[‬

‫מיינט " ( מלאכת אנשים לנשים ו ) מלאכת‬
‫נשים לאנשים " ‪ -‬כעטש די מלאכה איז‬
‫לכאורה ‪ 8‬גרינגערע ‪ ,‬איז עס ביי אנשים‬
‫‪8‬ז " עבודת פרך " ‪ ,‬דערפשר וושס ס ' איז‬
‫ניט לויס זחער רגילות וטבע ] ‪:‬‬
‫ותעבדח ‪, -‬‬ ‫עם איז דש דער‬
‫חורין ‪.‬‬ ‫איז ער שן אמת ' ער כן‬
‫ג ) דורך מתו תורה השט זיך אויפגע ‪-‬‬
‫טשז ‪ 8‬שינוי שנא בערך אין אידז ‪ ,‬ביז ‪8‬ז‬
‫אויך דער " תעבדון ' פון ‪ 8‬אידן ‪ -‬וואס‬
‫איז לנאורה שן עבודה במדידה והגבלה‬
‫ווייל בכדי צו נענוען תורת ה ' דשרף‬
‫זיין ‪ ,‬נעשה ונשמע " ו ' ‪ ,‬הקדמת י ' נעשה‬
‫לנשמע ‪.‬‬
‫ב ) לאידך גימא ‪ ,‬איז דער " תעבדוו '‬
‫ניט אין שן אופן וושס כרעכט די מציאות‬
‫דוקא ווען‬ ‫פון ‪ 8‬אידו ‪ ,‬נשר אדרבה ‪ :‬דאס גופא איז‬
‫‪.‬‬
‫מינ עצם פוז זיין מציאות " ‪ ,‬וע " ד‬
‫דגים וושס רשב " ג שגט שז זיי זיינען ניט‬
‫חוצץ י ' ‪ :‬וואס אידן און תורה ‪ -‬זיינעז‬
‫באימה ונייאה‬ ‫‪.-.‬‬ ‫וינ‪1‬ע‪1‬‬ ‫יהעיר דבמ ‪-‬ת ‪.‬‬ ‫‪) 39‬‬

‫מציאות ) ‪-‬‬ ‫( לויט די הגבלות פוז זייז‬

‫‪.‬‬
‫סו ‪ .‬ברכזת כב ‪ ,‬א ‪1‬בפרש '‬ ‫( יתרו כ ‪,‬‬ ‫ונרתת ונזיע '‬
‫כ)‪:‬‬ ‫ויתרו יט ‪,‬‬ ‫(‬ ‫ושם ‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪1‬‬ ‫כד ‪,‬‬ ‫משפסים‬ ‫‪.‬‬
‫שם‪) 4)0‬‬
‫איז בפנימיותו טז עבודה וולס איז ( פטר ‪-‬‬
‫בונדן סיטן נותן התורה " ‪ ,‬ובמילא )‬ ‫( עשה ) ‪.‬‬
‫והגבלה ‪.‬‬ ‫העכער פוז מדידה‬ ‫ואילד ‪.‬‬ ‫סע ‪ ,‬א‬ ‫שבת פח ‪,‬‬ ‫‪) 41‬‬

‫שמב ' ‪11‬‬ ‫( ( עזי‬ ‫‪.‬‬

‫לקו ‪ -‬ש ח ה ע '‬ ‫וראה‬ ‫שקמץ‬

‫‪.‬‬
‫)‬ ‫‪246‬‬ ‫י‪) 41‬‬

‫‪,‬‬
‫שראל לכ ' ש לי‬ ‫היא משחוה מאמיתית של‬
‫רבות פיוסא‪,‬מ נ ‪.‬‬
‫אבות‬ ‫‪43‬‬
‫‪) 44‬‬
‫‪. 11‬‬ ‫‪ ) 42‬ותענוג בענודה‬
‫חיות‬
‫"ב ‪,‬‬
‫בכופה ‪.‬‬ ‫קידושיו‬ ‫‪) 45‬‬
‫אלא שאין הלכה‬ ‫מ‪. .‬‬‫‪1‬‬ ‫פץ ‪,‬‬ ‫משנה מקואות‬ ‫כמותו‬
‫אבל הרי‬ ‫פסקינו ‪ -‬נת ' בד " ה וראיתי אני ‪ ,‬תרס * ב ‪- .‬‬
‫ריש ע " ב ‪ .‬שמו " ר פ " א ‪ ,‬יא ‪.‬‬
‫יא ‪ ,‬רש‬ ‫סוטה‬
‫ולגירסת‬ ‫ד‪4‬‬
‫‪)146‬‬
‫שטו * ט‬ ‫כוותי בהא דזכחים ( כב ‪ ,‬א ) ‪ .‬וכבר‬ ‫בזה בתויו‬
‫" י סוסה שם ‪ -‬נק' " עבודה‬ ‫קשה‬
‫ץליות שם ‪ -.‬ט מקויות שמ ' והאריך בזה בם ' גולות‬
‫יעיל‬ ‫דר‪ ' 1‬ל ( הובא‬ ‫ע"פ‬ ‫מ‬ ‫‪.‬‬ ‫בכ‬ ‫כמשמת‬ ‫‪)-48‬‬
‫מקואות ם ‪,‬כלל ב ' בסיפו‬
‫ועוד ‪ ,‬ואכ *‬ ‫דגמי דחיקא )‬
‫לטהרה ‪ ,‬הל'‬ ‫( לפענ " ד כשנויא‬
 ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫הפיח‬ ‫חג‬ ‫לקוטי‬

‫‪ ,‬ראשית העבודה ועיקרה ושרשה " איז‬ ‫און דשם זיינעז די דריי נעמען ‪ " -‬חג‬

‫געטטז‬
‫ניט עבד " "‬ ‫דשרף‬
‫עבודת‬ ‫עבודה‬
‫עול ‪" ,‬‬ ‫אוןדיקבלת‬
‫שבער‬ ‫"‪-‬‬
‫יראה "‬ ‫זמן חיותנו " און " חג הפסח ‪: -‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫המצות ‪-‬‬

‫העדר‬ ‫אויף" ; כטון ‪,‬‬

‫וההתנשאות‬
‫ההגבהה ווייזט‬
‫" מצה "‬
‫ווערו מיס עצבות ח " ו ושבירה וויבשלד‬
‫איו‬
‫ווייזט‬
‫אויפגענומעז‬
‫ווי דער ביטול ווערט " חרותנו "‬
‫חז ועמר כולם צדיקים‬
‫‪8‬‬ ‫השט כואויפגעשטעלט‬ ‫סיידעז ער‬
‫ומחיצה‬ ‫‪ -‬מבדיל‬
‫מסך‬
‫דער מציאות פון ‪ 8‬אידן באופן ‪8 ,‬ז עם‬

‫' וושס דטמטלס‬ ‫דשרף ער פריער‬ ‫דער אמת ' ער ענין‬ ‫זין ‪8‬ז אין דים‬ ‫הערס‬
‫‪,‬‬
‫צוברעכז יי ‪ " ,‬לשבר‬ ‫‪8‬‬ ‫פוז חירות כנ " ל און ער השט אין דעם‬
‫הקליסות כוי ע " י שרירת לבו ~ מרידת‬ ‫געשמשק ; " פסח " איו פון לשון " דאג " " '‬
‫[ פשו ‪- " -‬‬ ‫‪ -‬דער דילוג שלא בערך וולס איז‬
‫געווען ( און געמוזט זיין ) ביי אידן י '‬
‫אייל איז קדושה מצד עצמה איז ניטט‬
‫( מצד דעם " דלוג " שלא בערך וולס איז‬
‫קיין ישבירה " דשם וושס עס דשרף זיין‬ ‫‪.‬‬
‫געקומעז מלמעלה בי ' ( יצי "מ '‬
‫ו) מ ' ת)‬ ‫!‬
‫די תנועה פון מרירות ‪ ,‬ולב נשבר ורוח‬
‫נמוכה " איז " מצד הגוף ונפש הבה ‪-‬‬
‫‪ -‬די תנועה שרויסגייז פון זייערע‬
‫הגבלות אוז צוקומעז צו דאס ווטס איו‬
‫‪.‬‬
‫מית " י ' ‪ ,‬זוען זיי זיינעז שולט ח ‪ -‬ו על‬
‫" לב נשבר‬
‫דושות " )‬
‫האדפ " י ‪ ,‬וושס דשן איז דער‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫שלא כערך העכער פון זיי ‪.‬‬
‫ומרירות הנפש " ( מון גבורות‬ ‫ז ‪ .‬אייגע פון די הוראות דערפוז איז‬
‫"‬
‫מבטל וייער שליטה ו ' ‪ :‬שבער " מצו נפש‬ ‫עבודת ה ' פון יעדו אידן ‪:‬‬
‫האלקיח " אין ניטש קייז " שבירה " ‪ -‬נטר‬

‫"שמחה " " ‪.‬‬

‫[ דשם איו אויך דער הסנר אין דעם‬
‫סיפור ‪ :‬ביים שלטו רבייז איז געוועז ‪8‬‬ ‫הערה ‪ ) 7‬שבס ‪ -‬ת נעשה ביטיל ה " גזייה " דעל ' וניס‬
‫לא ירדו לתתתיגים כו ' ‪,‬‬
‫זילבערנע טשבשק ‪ -‬מושקע שן ‪ 8‬דעקל ‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫( הא ' ) פ " נ בב ‪ -‬ח ‪.‬‬ ‫‪ )49‬לקוית צו ד " ה ש‪-‬שח ימים‬
‫ווייל דעם ( גלשנציקן ) דעקל השט דער‬
‫יאש "‬ ‫כדעת ר '‬ ‫שט ‪.‬י בא יב ‪ ,‬יא‪ .‬שם ‪ .‬יג ‪,‬‬ ‫במכילתא‬
‫סרש'‬ ‫‪) 50‬‬
‫שלסער רבי גענוצט אויף צו מכווו זיין‬
‫די תסליז שבראש ‪ ,‬שז זיי ושלז זייז פונקט‬ ‫נך‬ ‫עשו‬ ‫ואתם‬ ‫(יא) ‪:‬‬ ‫שם‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫סרש‬ ‫ראה‬ ‫‪) 51‬‬

‫אינמיטו‬ ‫‪.‬‬ ‫תשמ "‬

‫כללי‬ ‫וקפיצה"‪,‬פ ( קה‬
‫ראה" ת ‪,‬‬
‫מכתב‬ ‫דילוג‪ -‬בהגש‬
‫דרךנדפס‬
‫תשליו (‬
‫‪.‬‬ ‫עבודותיו ‪.‬‬
‫לחגה " פ‬

‫‪)1‬‬ ‫י‪-‬‬
‫בשעת מ ' השט וועגז דעם גערעדט‬ ‫חרטת ) ‪ .‬יכאריכה ‪ -‬שיחות ומאמרים דחודש‬ ‫'‬ ‫ע‬
‫בפני הצמח ‪ -‬צדק ‪ ,‬אויסדריקנדיק זיך ‪8‬ז‬ ‫וש " ג ‪.‬‬ ‫‪148‬‬ ‫ע'‬ ‫‪,‬‬
‫‪ ) 52‬השל ‪,‬‬
‫ראה‪ .‬לקמו‬ ‫‪ :‬ינן‬
‫דער שלטער רבי השט שסגעברשכן דעם‬
‫וגם מטעם זה הוצרך להיות עגיו הדלוג ‪ -‬אצל‬
‫דעקל פון דער פושקע ‪ ,‬הטט דער צמח ‪-‬‬
‫כי‬
‫כניי עוד בהיותם כמצרים ( כניל בהערה הקודמת )‪,‬‬
‫צזק אויף דעם געושגט ‪ ,‬שן דעם ויידנס‬
‫עניז איז ניט געווען צו ברעכז ; ער השט‬ ‫הכנהד למ " ת ‪,‬‬
‫היא רט‬ ‫ההכנה‬
‫מ ( לא‬ ‫ביצי‪ ,‬מ צ " ל‬
‫שמכיוז שיצי "‬ ‫וסף לזה‬
‫תיכף‬‫לבז‪: -‬‬ ‫‪.‬‬
‫ניט געברשכז ‪ -‬נשר מסתמא איז דער‬ ‫ו ‪ ,‬חירות ‪ , -‬מ " א ) גם להדילוג דמ " ת [ בסגנון "מצה‬
‫אחר ‪":‬‬

‫תיכף בתחילת החינוך על המחונך להתחיל להכין‬

‫לשןיתוח חינוכו ‪ ,‬שהוא " דילוג " בערך‬ ‫את עצמו‬

‫רפמ‪".‬א‪.‬‬
‫פחז‬ ‫תניח‬
‫תניא‬ ‫‪) 54‬‬
‫‪53‬‬ ‫שביצי‬
‫‪-‬‬ ‫מביק‬
‫בהווה‬ ‫מצבו‬
‫מלמעלה ‪,‬‬ ‫דוגמתוגופתאצלהי'בג ה ‪ .‬דילוג ‪.‬‬
‫להיות " מ‬ ‫היצרך‬
‫תניא טפל ‪ -‬ר ‪.‬‬ ‫‪) 55‬‬
‫זכר לשמו שקריי‬ ‫"‪.‬‬ ‫פסח‬
‫ב)‪,‬‬ ‫תניא פל ‪ -‬א ( לט ‪,‬‬ ‫‪) 56‬‬
‫‪ ( -‬לשוו רעץ הנ " ל ) ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫חג הפסח‬ ‫לקוטי‬

‫רבי השט זיכער ניט ‪8‬פגעברשכז דעם‬ ‫דעקל געווען מחובר צו דער הושקע‬
‫דעקל ] ‪.‬‬ ‫מיס ש חוט ‪ ,‬אוז דער זיידע העט שרויס ‪-‬‬
‫המחבר ‪,‬‬ ‫גענומען רעם חוט‬
‫אוז דעריבער ‪ ,‬דחרף דער ביטול‬
‫וקבלת עול ווטם משנט זיך טלס ‪ , .‬ראשית‬ ‫אפילו ווען דער ‪6‬לטער‬ ‫ולכאורה ‪:‬‬
‫העבודה ' ‪ -‬איז דער עבודה פון נפש‬ ‫רבי וויולט א‪9‬געבראכן דעם דעקל ‪ ,‬איז‬
‫האוקית גופא ‪ -‬זיין מיט ‪ 6‬געשמשק‬ ‫עם דשך געווען לשם קיום מצוה יי ‪ ,‬ניט‬
‫און חיות ‪ ,‬וויסנדיק טז דשם איז דער‬ ‫זיך ) ז‬ ‫‪8‬ז ענין פון " שבירה " ( פ‪8‬ר‬
‫פון ‪6‬‬ ‫!נ‬ ‫אמת ' ער ‪ ,‬חירות " און מציאות‬ ‫נטר דער ענין איז דעם ‪ :‬איז קדושה‬
‫אידן ‪.‬‬ ‫מצד עצמה איז איכערהויפט ניטש קייז‬
‫ו)‬ ‫אהרס שן ‪5‬סח תשל ‪-‬‬ ‫תחחת‬ ‫(‬
‫‪.‬‬
‫ענין פון " שבירה " אוז דערם‪8‬ר איז ביים‬
‫צמח ‪ -‬צדק געווען ברור ‪6‬ז דער טיטער‬

‫של עבד הוא מציאות‬

‫‪.‬‬
‫שתי ‪ .‬אוה ‪,‬‬
‫מה שקנה עבד קנה רבו מלכתח לה‬
‫ב)‪.‬‬
‫יהדר‬
‫‪, .‬‬
‫‪8‬נ )‬

‫האדו אשלב‬
‫קידושי‪ ,‬בג ‪.‬‬
‫( רשג‬ ‫‪.‬‬
‫ולהעיר משו ‪ 1 -‬אותז הל ' שמירח גוף נפש‬
‫סו ‪.‬‬
‫וגלז‪) 5‬‬
‫תשחית סחף‬
 ‫שיח‬ ‫לקוטי‬ ‫‪75‬‬

‫ג‬ ‫חג הפסח‬

‫די מצוה פון סיפור יצי " מ בליל פסח‬ ‫א סשיז ידועי ‪ ,‬שז עם זייגעו ד‪4‬‬ ‫‪.‬‬
‫לערנט מען ‪8‬סי פון דעם פסוק ! " והגדת‬ ‫חילוקים צווישן רעם חיוב ומצוה פון‬
‫לבנך " ‪ ,‬וושס דשס איז די מצוה פון זשגן‬ ‫זכירת יציאת מצרים בליל פסח און דעם‬
‫הגדה‪.9‬‬ ‫די‬ ‫חיוב בכל ימות השנה ‪ .‬אייגער פון די‬
‫וויבאלד ‪8‬ז ענינים זלגן זיך מלויס‬ ‫חילוקים אתי ‪ ,‬שז בכל השנה איו גענוג ‪8‬‬
‫בגילוי ובהדגשה איז דער התחלה און‬ ‫אין‬
‫מצוה להזכיר‬ ‫‪.‬‬
‫זכירה בעלמא ‪-‬‬
‫דעם סיום ‪ ,‬איז מובן ‪ ,‬טז דער תרכן‬ ‫יצי " מ " ' ‪ ,‬און בליל פסת איז די מצוה ‪-‬‬
‫סיפור ביצי " מ ווי אין דעם איז מודגש אז‬ ‫סיפור ביצי " מ ובלשון הרמב " ם * ‪ " :‬מצות‬ ‫‪.‬‬
‫דטס איז ‪ 8‬תוכן ועניז כללי ‪ ,‬איז בעיקר‬ ‫עשה של תורה לספרי בגסים מפלאות‬
‫אין דער התחלה וסיום פוו דעם " עיקר‬ ‫כו '" ‪.‬‬ ‫שנעשו לאבותינו במצרים‬
‫הכל ההגדה שתקנו חכמים חובה על‬ ‫נוסח‬ ‫וויבשלד ‪8‬ז דער סיפור וזכירת יצהמ‬
‫ושגט " מתחיל‬
‫משנה* )" ‪-‬‬ ‫בגנות" י ( ווי‬
‫ומסייםדי בשבח‬ ‫איז ‪ 8‬יסוד גדול ועמוד חזק בחורתינו‬ ‫‪.‬‬
‫ובאמונתינו " און " באו * ' לנו מצות רבות‬
‫" מתחילתי‬ ‫עבדים היינו " ‪ ,‬אווי‬
‫ע " ז מ " ע ומהת כו ' וע" כ אנו אומרים‬
‫" מתחילה עוע " ז היו‬
‫לעולם בברכותינו ובתפילותינו זכר‬
‫ליציאת מצרים " ' ‪,‬‬
‫וכ ד במנין המצות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫סהמ ‪ -‬צ להרמב ' ס שם‬ ‫‪)7‬‬

‫שנריש ספר היד ‪ .‬הל ‪ ,‬חו " ם רפ " ז ( ושם הוסיף לסנ " ז ‪:‬‬ ‫איז מובן ‪ ,‬שז איז דעס סיפור יצי " מ‬
‫שנאמר זכור את יום הזה גו ' * ‪ .‬ומנין שבליל תמשה‬
‫עשר‬ ‫בליל פסח ‪ ,‬ווערט אויך שרויסגעברשכט‬
‫ת " ל והגדת לבנך גו ' ) ‪ ,‬חינוך שם ‪ ,‬שו " ע אדה" ז‬
‫דער תוכו וענין כללי מוז יצייץ ‪ ,‬ווי דשם‬
‫‪.‬‬
‫סתץיג"‪,‬ג חסמ ' נ ‪.‬‬
‫חאי)" ח בא‬
‫‪8‬‬
‫איז ‪ " 8‬יסוד גדול ועמוד חזק בתורתינו‬
‫* היינו אמירת ההגדה‬ ‫שו " ע אדהיז שם‬ ‫ראה‬ ‫‪' )9‬‬
‫כו '" ‪.‬‬
‫שהיא מ ‪ -‬ע מן התורה כו ' שנאמר והנדח לבנך ' ‪.‬‬
‫ובאבודרהם סדר הגדה ופירושה ‪ :‬ונקראת הגדה על‬
‫שם ודגרת לבנך ‪ .‬ועוד מפני שמגיד כה ענין יצ " מ‬
‫הנסים ונמלאות וכר וי " מ הגדה שהוא לשוו הודאה‬
‫‪.,‬‬
‫עם לקטי ט מ ס‬ ‫‪.,‬‬
‫מסמנןט‪. 1‬נה ש פ‬
‫קה ת ) ע '‬
‫הובאו‬‫‪. ,‬‬
‫ימ ‪) :‬הויב‬ ‫י‬
‫ושבח להקב ‪ -‬ה על שהוציאנו מארץ מצרים ‪ -‬הובא‬ ‫דעתן‬ ‫חוות‬ ‫( לנעל‬ ‫‪ :‬סים‬ ‫מעשה‬ ‫הגדת‬ ‫‪)2‬‬
‫‪.‬‬
‫בהגש " פ הנ ל ע ' ה ‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫סי' מהר ‪. .‬ד ‪ .‬מלבי‪ .‬כ בא ' ג ‪.‬‬ ‫כפתיחה ‪ .‬שבה פסח ‪,‬‬
‫‪. .‬‬
‫ששםהוא בעיקר הנאמר בהגדה אחר סימן מגיד ‪,‬‬
‫אףוכ " ג‬ ‫יראה נארוכה לקף ' ‪ 2‬חנ ' א‬ ‫‪.‬‬
‫יראה ה ( ש פ ה ‪ :‬ל שב‬

‫שאר‬
‫בסיף הל '‬
‫הענינים של‬
‫הרמב " ם‬
‫לשון גם‬
‫מדיוק כולל‬
‫ולהעירננןנ‪1‬ת‬
‫הסימנים ‪ - ,‬הגדה "‬ ‫אילך ‪.‬פ הל' קיש פ‬ ‫‪,‬‬
‫‪ ( 7‬ן ‪ 7‬רמב ‪,‬‬

‫‪ .‬הא‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫חו " מ ‪ -‬בנוסח מגרה * שמתחיל רק מ בבהילו‬
‫ה'‪1‬‬

‫בהמצות‪ .‬שגהגותרת‬
‫ומצה רס ו‬
‫"א‬

‫‪.‬‬
‫וץד ‪1‬חמץ‬ ‫הי ‪.‬‬
‫‪)4‬‬

‫גאל י‪47‬דחל * ( וראה שם ס " ז סוף‬ ‫‪.‬‬ ‫הלחמא עניבת עד‬ ‫לשוט‬ ‫'‬ ‫‪)5‬‬

‫הענינים הם רק ‪ ,‬סדר עשיית‬

‫שם רפ * חג‬
‫שאר‬‫משא ‪-‬כןכ" (‬ ‫" ה )‪.‬‬
‫הצות אלו‬ ‫ישוו‬ ‫יהי‬
‫המלא ' ( וניה' חמס‬ ‫‪ .‬יספר נ ' י ' את מצר ' כ גאותו‬
‫כמג ' ו המצות נריש‬ ‫אדה ‪ , .‬ריש הל ' פסי ‪ , .‬עדת‬
‫)‬
‫סמ " ג ‪,‬‬ ‫שן ‪ -‬ע אדה ‪ -‬ז שם‬ ‫)‬ ‫‪10‬‬ ‫מנ ח משה כא‬ ‫‪.‬‬ ‫( וראה‬ ‫ע י‪11‬‬ ‫ספר היד ובסדמ ‪.‬‬
‫‪ 1‬מ"‬
‫מסחים קטז ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫)‬ ‫י‪1‬‬ ‫'‬ ‫כער ה מדר ‪ -‬פ והרדמ ‪ ,‬ח כאז ' )‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫הדיעות בגמרא‬ ‫כב '‬ ‫)‬ ‫‪12‬‬
‫‪,‬‬
‫שעושי מינה יףד ) ‪.‬‬ ‫הוצאת ‪ .‬בא‬ ‫בחידוד‬
‫מצוה כא )‬ ‫ובחתוך כיה‬
‫לפנתו (‬ ‫'‪) 5‬‬
‫'‪.‬‬ ‫‪ ) 6‬חתוך שם ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וראה נאך כה לקרש ~ נ ‪ -‬ל ‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫חג הפסח‬ ‫לקוטי‬

‫כל‬ ‫על‬ ‫לכפר‬ ‫הבחירה‬ ‫בית‬ ‫לנו‬ ‫אבותינחת ‪ ,‬און דערנ‪8‬ר די פיסקא ‪ ,‬והיא‬
‫‪.‬‬ ‫‪0‬נ‬ ‫עררנרוזינך *‬ ‫שעמדה ובו " ‪ -‬רעם סיום פון " ענין‬
‫מצרים " ' י און שריינפירין צום חלק‬
‫צו פשרשטייז דעם תוכו כללי פון ענין‬
‫ההגדה און סיפור ביצהרר ‪ ,‬דשרף מען‬ ‫( לער‬ ‫ויעקב " * י ‪,‬‬ ‫לבז‬ ‫" ספורי‬ ‫עיקרי‬
‫מקדים און מבאר זיין אייניקע דיוקים‬ ‫אבסי ‪.‬‬ ‫" ודורש מ ) ארמי אובד‬
‫אין די אריבנדערמשנטע פיסקאותי‪. 2‬‬ ‫אויך ‪ :‬וויבשלד ‪8‬ז לויס דעם " נוסח‬
‫ההגדה " ווי דער " מנהג שנהגו כל‬
‫ישראל מדורות הראשונות " ין הויבט מעז‬
‫ר ‪ -‬א אמר כו' ר " ע אומר כו ' ואחוז אומר כמה מעלות‬ ‫‪4‬ן פון ‪ ,‬הא לחמא ענטף וולס מץ‪8‬גט‬
‫טובות למקום עלינו וכו ' על אחת כמה וכמה וכו '‬
‫ועליו‬
‫גשר בתחלה נ‪8‬ך פשר ‪ ,‬מה נשתנה " ‪ ,‬איז‬
‫ועל כיוצא בו נאמר בל המרכה וכל המאריך‬
‫מובן שז אויך איו דער ‪ ,‬התחלה " איז‬
‫משובח ' ‪.‬‬ ‫כיציאת מצרים הרי זה‬
‫כמה‬ ‫ד"ה‬ ‫להרשב " ץ‬ ‫שמועה‬ ‫יבין‬ ‫רמה‬ ‫‪) 20‬‬
‫כללית ‪.‬‬ ‫מודגש ‪ 8‬נקודה‬
‫מעלות טובות בסופו ‪ :‬ובזה השלמנו לדרוש מארמי‬
‫אובד‬
‫ועד " ז אין דעם " סיום " פוז די " ניסים‬
‫לספר ביציאת מצרים וראה לשונו שם‬ ‫‪.‬‬
‫בתחלתאביהפי‬
‫ונפלאות שעשה לנו הקב " ה באותו‬
‫שלאח ובמאירי פסחים שם ‪ ,‬משא " כ חלק‬
‫'‬ ‫ההגדה‬
‫" כמה‬ ‫זמו " ' י ‪ -‬דער סיום הפיסקא פון‬
‫הרמב אמר כו ' "‬
‫כל שלא‬
‫" ם שם פ " ז‬
‫כלקין‬
‫אומר‬
‫מהרגזה (‬
‫חלק‪ ,‬ר " ג הי '‬
‫אף שלז הוא ‪ -‬ו‬
‫סה " ת ) וקיום מצות סיפור כיצ‬ ‫ובנה‬ ‫‪.‬‬ ‫מעלות טובות למקום עליע " ין ‪-‬‬

‫" מ * ‪ ,‬והרי ג ‪ -‬ז נכלל‬ ‫כסימן‬

‫הרי‪-‬‬ ‫‪ "-‬חמ " מ ‪,‬‬

‫והגדת ‪-‬‬ ‫אומר )‬
‫יצא יד‬ ‫ואם" הלאר " ג הי‬
‫אמרם ' לא‬ ‫שם ד‬ ‫רשב ץ‬
‫מגיד ' (‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫בו תיסמא מתחלה ‪ :‬פי ' כאז הוא‬ ‫כל‬ ‫ראה‬ ‫‪) 13‬‬

‫ד ‪ -‬נסים ונפלאות שנעשו‬ ‫הסיפור‬ ‫לאבותינו אריז‬

‫כפשוטו‬ ‫תחילת ההגדה ובאגודרהם ‪ :‬עתה מתחיל פזרו של‬ ‫‪.‬‬
‫רמז ‪.‬‬ ‫במצרים " ( ל ' הרמב ‪ -‬ם הל ' חו * מ‬ ‫וראה‬ ‫‪.‬‬
‫אבי ( וראה שם פי ' עבדים היינו הגש ‪ -‬פ הנ ‪ -‬ל ע ' ' ד‬
‫ד ה‬ ‫‪.‬‬
‫גם לשון החינוך שם ‪ .‬אבודרהם הנ " ל ) ‪ .‬וראה‬ ‫וראה‬ ‫ה ד‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עבדים ) וראה לשון הרמחי שפ‬
‫הדיעות‬ ‫‪.‬‬
‫ברשנ " ם‬ ‫( ועד " ז‬ ‫אומר‬ ‫הה‬ ‫ר‪ -‬ג‬ ‫(אבודרהס מה‬ ‫ע ' הגדה‬ ‫בזה ‪ -‬וצציקליפדי ' תלמודית‬ ‫‪.‬ה‪, ,‬‬ ‫מ‬
‫אע ‪ -‬פ ש‪ -‬אכל פסח ומצה‬ ‫להגשים ) וכל בו שם ) ‪ :‬פ "‬ ‫ש ‪.‬נ‪.‬‬
‫בר לא יצא ידע אם לא יאמר שלשה דברים אלו‬ ‫ראה ז' פ הובא בהוש פ הנ ‪ -‬ל ע ' כא דיה ? א‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 14‬‬

‫למה הם באים שמצאנו שהכתוב הקפיד באמירה‬ ‫ולמד ‪.‬‬

‫ובהגדתי * * ‪.‬‬ ‫‪ ,‬ש‪ -‬נ ‪.‬‬ ‫ראה הגש פ שם ונפ ולמד ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪6‬ן )‬‫י‪1‬‬
‫השייכות דהנקודה כללית כו ' להסיום של כללות‬
‫סימן‬ ‫‪1‬ה‪1‬א‬ ‫‪.‬‬ ‫היד ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫פ‪.‬‬ ‫ונרמנ ‪ ,‬ס שם‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫משנה‬ ‫)‬

‫מגיד ( ולא רק דסיפור ‪ -‬נסים ונפלאות שנעשו‬ ‫‪.‬‬

‫שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה ‪,‬‬
‫ברכת אשר גאלנו בו " ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫במצרים ‪- ) -‬‬ ‫לאבותינו‬ ‫ליחודו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יבא בהמשך למ " ש ומטיפ בדת האמת‬
‫וכן‬ ‫‪.‬‬
‫ראה לקמן הערה * ‪. 62‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בנסים‬ ‫ומסים‬ ‫כו '‬ ‫ומווין‬ ‫מתחיל‬
‫( דיוקים וביאורים ) שבאו לקמן‬ ‫ענינים‬ ‫בכמה‬ ‫‪) 21‬‬ ‫ולכאורה משמע קצת שמפרש מ ‪ -‬ש‬ ‫‪.‬‬ ‫ובחירות' נו‪.‬‬
‫במשנה‬
‫ולהעיר מכמה מפרשי ההגדה שהובאו‬ ‫יש לעורר‬ ‫‪1‬או‬ ‫חיק‬ ‫ודורש מארמי אובד אב ‪ -‬הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫עב‬
‫בהגש ‪ -‬פ הנ " ל ‪ ,‬ובז בהגדה שלמה ( להר " מ כשר ) ‪,‬‬ ‫וראה אזציקלופדי '‬ ‫בשבח ‪. -‬‬ ‫‪.‬‬
‫שם' פ תנאי ) נ ומס ‪ -‬ם‬ ‫‪.‬‬
‫ועוד ‪ -‬ורק אחדים נפרטו כהערות דלקמז ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫חט‪--‬ו‬ ‫ךגש ‪ ".‬פ‬
‫ש ק‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫כתג‪ , ,‬רן‬ ‫ט‪.‬‬
‫לא יצא‬ ‫‪, ,-,‬‬ ‫ראה ם ר ‪( ,‬גש‬
‫קך‪ '-‬ףת ‪ ,‬ונח‬
‫תשת 'ד ‪ -‬ך‬ ‫'‬ ‫לס‪ ) -‬ביאיי‬
‫וישוו‬
‫נוסח ההנדה שנהגו‬
‫נתחלתו‬
‫בסופו ‪.‬‬ ‫(‬ ‫סם ‪,‬‬

‫ישראל בגמז הגלות כך הוא ' ( זמב ‪ ,‬א שם‬

‫שם‬
‫לההגוה ‪.‬‬
‫אדה ‪ -‬ז‬ ‫ע‬
‫בה‬
‫הרמב " ם בהכותרת‬
‫שו‬ ‫‪) 17‬‬

‫וראה לשוו הר ' א‬ ‫הפי' ‪.‬גגהילו ‪ . .‬הא לחמא עזיא‪.) .‬‬

‫‪..‬‬ ‫הרמב‪ -‬ם ונעתק בהגש‪ .‬הנ‪.‬י‬
‫ר ‪-‬ה ‪.‬‬ ‫המב ‪ -‬ם שם‬

‫ד ‪ -‬ה כע מי ‪ ,‬שך ‪ ,‬ה‬

‫כזד ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫צד ‪ -‬ח פסחים שם ‪,‬‬
‫תנוח‬

‫‪,‬‬
‫יבינו‬ ‫ראה‬

‫חדאיג תדרש ‪ -‬א פסדים קט ‪ .‬א‬

‫קנ‬
‫עשייה ) ‪.‬‬
‫אבל‬

‫י י ) ( מצה‬
‫ונאורה‬ ‫‪ ..‬ב‬
‫)‬

‫‪.‬‬ ‫ואמירת ‪1‬ה‬

‫אבא מארי ז‪,‬י והקודמ 'ן ל ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫בז )‬

‫ומנהג קדמונינו "‬

‫ע'‬
‫מנהרנו‬
‫בו‬

‫וחכמי המערב ‪. .‬‬ ‫‪8‬ן )‬

‫ן עם‬ ‫הנ ‪.‬‬ ‫יש יקשר פי ‪ .‬האבודרהס‬ ‫נרו של‬ ‫‪.‬‬ ‫כישוןאבודרהם הנ ‪.‬‬
‫מרוא‬ ‫לשוו‬
‫הערה ( ‪) 17‬‬
‫הערה ‪) 9‬‬ ‫ל‬ ‫הניל (‬ ‫‪) 19‬‬

‫שה ! נאו נרגש ‪ -‬פ עכ ‪ .‬כ ' א‪1‬ר ' ס ‪ -‬ר ; ‪ .‬ק‬ ‫רש‪ ! . - -‬רא ‪-‬‬‫‪,‬‬
‫יךךי‬
‫פ ‪,‬‬

‫ף‪,‬‬ ‫‪-‬יאר ‪-‬‬ ‫ויין ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ .‬פ נתב על הדרשות ד ‪ . .‬י הגלילי אמר כי‬ ‫ר‬ ‫הרמב‬
 ‫שיחות‬ ‫[‬ ‫חג הפסח‬ ‫לקוטי‬ ‫‪%‬‬

‫( סיפור‬ ‫היפך‬ ‫‪-‬‬ ‫עכדיז‬ ‫און‬ ‫גלות‬ ‫הא נחמא היא רי אכלו אבהתנא‬ ‫ב‪.‬‬
‫ה ) גאולה ‪:‬‬ ‫בארעא ומצוים נ ' ‪:‬‬

‫השט די פיסקא‬ ‫איןטש וולס פשר שז טיט‬
‫דעם סיפור ביציים ? ‪ -‬איז דעם‬
‫כללות סדר המצוות והענינים בליל זה‬
‫השתא ‪ ,‬ובראשם אמירת ההגדה סיפור‬
‫ביצי " מ ‪ ,‬דשרף זייז מודגש וניכר דער‬
‫עזיז פון השתא חירות ‪ -‬און דעריבער‬
‫יצריך לעשות כל מעשה לילה זה דרך‬
‫און ד‪ 8‬זטגט מען און מען‬ ‫חירותיי‬ ‫‪-‬‬ ‫(‬
‫רעדט וועגן " השתא הכא כו ' השתא‬
‫חירות ‪.‬‬ ‫עבדיו " ‪ ,‬היפך מון‬
‫ג ‪ .‬לכאורה וואלס מען געקענט זשגן‬
‫( בדוחק ) ‪ ,‬שז מיט " הא לחמא עניא די‬
‫אכלו אבהתנא בארעא דמצרים " איז מען‬
‫אויסז צו מדגיש זיין ‪8‬ז נטר "אכהתנא "‬
‫דמצרים ‪ ,‬שבער‬ ‫זיינעז געווען בארעא‬
‫מיר זיינען ניט אין מצרים ‪ :‬ועד " ז ביי‬
‫סיום ‪ " ,‬השתא הכא כו ' ( שנה הבאה‬
‫כו ' י ‪ ,‬שז דער מכוון אין דעם איז ע " ד ווי‬
‫די משנה ושגט " מתחיל בגנות ( ומסיים‬
‫בשבח ) ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫די פיסקא הא לחמא עניא " קומט נטך‬ ‫‪.‬‬
‫דעם סימן פון " מגיד " ‪ 33‬פון דעם איז‬
‫ס‪8‬רשטשנדיק ‪ ,‬שז דשם וושס מ ' זשגט די‬
‫פיסקא ביים שנהוים פון ‪8‬פריכטז דעם‬
‫סדר ‪ ,‬איז ניט ( נשר ) דערפשר וואס איר‬
‫‪,‬‬
‫תוכן איו צו מזמין יין צום סדר ‪ -‬טיש די‬
‫סיע וולס השבז ניט די צרכי הסעודה‬
‫והפסח ‪ -‬ווליום דעמטלט השט מעז‬
‫'‬
‫עם געישרפט זלגן איידער מ הויבט ‪8‬ן‬
‫דעם סדר ‪ ,‬ביים קומעז שהיים פון שול‬
‫( ידער נשך פריער ‪ -‬זייענדיק אין‬
‫שול ) ‪ ,‬היות שז " כל דצריך " מיינט אויך‬
‫‪8‬זש איינעס וועמעז מיד‪8‬רף אויך ג‪- 8‬‬
‫זשרגו מיס די ד ' כוסות כריי ‪ ,‬ינהויבנ ‪-‬‬
‫דיק פון דעם ערשטן כוס פזז קידוש ‪-‬‬
‫ווייל דשס איז די‬ ‫נטר ( אויך ובעיקר )‬
‫( הקדמה און ) התחלה פון סיפור ביציית ‪,‬‬
‫יעם‬
‫( גלייך )‬ ‫וושס דעריבער קומט דטס דוקא‬
‫מגיד " ‪.‬‬ ‫נשך דקם טימן פון ‪.‬‬
‫איז ניט מובזק ‪ :‬וושס פיז די שייכות‬

‫‪,‬‬
‫באמת לבער קע מען שזזי ניט זשגן ‪,‬‬
‫פון די סלע דריי ענינים איז דער פיסקא‬
‫א)‬ ‫ונפ ענין פוז סיפור ביצי " מ ? ואדרבא ‪:‬‬
‫יושרים ‪:‬‬
‫ד ר תוכן פון התחלת העיסקא " לחמא‬
‫וויולט מעז די ( ענינים פון‬
‫פיסקא געדארפט שגן ניט פשר‬
‫א ) לפ " ז‬
‫דער )‬
‫עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרימץ‬
‫ציאת מצרים ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫איז ניט ‪ 8‬סיפור וועגן‬
‫"‬
‫דער שאלה פון מה נשתנה ‪ ,‬נשר נטך‬ ‫נ‪8‬ר אדרבא ‪ -‬וועגן עניז העוני איז‬
‫איר ( ווי די גטנצע הגדה ) ‪ ,‬היות ‪8‬ז‬ ‫מצרים ‪ :‬ב ) אויך איו סיום הסיסקא‬
‫ששאלוהו " י ;‬
‫לאומרה דרך‬‫)‬ ‫שאלותמצותה‬
‫ההגדה‬
‫אמירת על‬
‫"תקצבה‬ ‫סוג‬
‫מצב איז‬
‫עברין " ‪,‬‬
‫השתאאיז ‪8‬‬
‫וולס' מקיז‬
‫הכא כו‬
‫השתא ד‪8‬ס‬
‫"מודגש‬

‫ב ) דער ענין פון " מתחיל בגנות "‬

‫( בכדי ס ' זשל זיין מער ניכר ובולט דער‬ ‫‪---- ..‬‬
‫שבח " ) פססט נ‪8‬ר אויף שז עניו לשעבר ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. 17‬‬ ‫יאה הערך‬ ‫‪2‬ן)‬
‫‪23‬‬‫‪:‬‬
‫ווי די חדל זאגן דשס וועגו ווטס‬ ‫שהרי הכוונה ב " כל דצריך ייתי ויפסח * היא‬
‫לקרבן‬ ‫( לא‬
‫מיהויבט ‪4‬ן מיט " עבדים הינו לפרעה ‪,‬‬ ‫שייבוא ויעשה סדר הפסח " ‪,‬‬ ‫)‬ ‫כ ‪"-‬‬ ‫פסח ‪,‬‬
‫מתחלה עובדי ע " ז כו ' " ( מתחיל בגנות )‬ ‫שצריך כרסס‬
‫לארבעה‬ ‫מי ויין‬ ‫בכלבו "‬
‫ומרור‬ ‫חרדסת‬ ‫של מצוה‬
‫אבודרהב ‪, ,.‬ועד " ז‬ ‫‪ -‬מצה‬
‫כוסות ' (‬

‫בו " ) ‪.‬‬ ‫וחרוסת‬

‫ס"ז ‪.‬‬ ‫שו " ע אדד ' ז סתע " ב‬ ‫‪) 25‬‬ ‫‪.‬‬
‫פ הנ ‪ -‬ל ביאורים ‪ -‬לסיסקא זו ( ע '‬ ‫‪.‬‬ ‫ואילך )‬
‫וראה הגש‬ ‫קב‪) 24‬‬
‫‪,‬‬

‫שו ‪ -‬ע אדה ' ז סתע * ג ס " ד ‪.‬‬ ‫‪)2‬‬ ‫"‬

 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫חג הפשח‬ ‫לקוטי‬

‫אויך איז ניט מובן וושס מיזשגט‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‬ ‫אוו דערנשך איז מען ממשיך ( " ומסיים‬
‫בשבחי ) וועד איצטער ‪ ,‬ויוצרינו ה " א‬
‫אכלו מפרשים‬
‫אבהתנא‬ ‫‪ -‬ווי‬
‫עניא" די‬
‫דמצרים‬
‫בארעאלחמא‬
‫" הא‬

‫פרעגן ‪ :‬די מצה תשם תיר עמן איצט איז‬

‫משם גו " ‪ " ,‬ועכשיו קרבנו המקום לעבו ‪-‬‬
‫דת ינ ו ל באופן זה איז דער " שבח "‬ ‫‪.‬‬
‫דשר פשרבונדו ביט דער מצה וושס די‬ ‫להקב " ה מודגש ומורגש ביתר‬
‫שאתת ‪-‬‬
‫והודי '‬
‫‪-‬‬
‫אידו השבו געגעסן שרויסגייענדיק פון‬ ‫ובמילא איז דשם אויך מעורר‬
‫מצרים און נים מיט די מצה וושס זיי‬ ‫חירות ‪.‬‬ ‫דעם רגש פון‬
‫השבן געגעסן אין מצרים ? און ווי עם‬
‫דשם איז שבער ניט מתאים ‪ ,‬כמתז ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שסייט ווייסער אי דער הגדה ‪ ,‬מצה זו‬
‫וועו מ ' הויבט שן מיס ‪ " 8‬גנות " בהווה ‪-‬‬
‫שאנו אוכלים כו ' על שום שלא הספיק‬
‫השתא הכא כו ' השתא עבדיו כו ' ; וושס‬
‫בצקת כו ' שנאמר ויאפו את הבצק גו '‬
‫כשטש שז מיאיז מתפלל און בשוח‬
‫עוגות מצות גו' כי גורשן ממצרים גו" ‪.‬‬ ‫בארעא‬ ‫הבאה‬ ‫" לשנה‬ ‫( מנחם ) ' י טז‬
‫ווערט גע ‪-‬‬ ‫תירוץ וושס‬ ‫דער‬ ‫און‬ ‫דישראל " און " לשנה הבאה בני חוריז " ‪,‬‬
‫בר‪8‬כט " ' ‪ ,‬טז די אידן השבן אין מצרים‬ ‫איז דשם שבער נשר ‪ 8‬השפנונג ורגש‬
‫געגעסן מצה ‪ ,‬ווייל ס ' איז געווען דער‬ ‫( חירות‬ ‫מיטן‬ ‫פ‪8‬רבונדן‬ ‫איז‬ ‫וושס‬
‫שטייגער צו שפיי‪1‬ן די " שבוים ' מיט‬ ‫ב ) עת' ד ‪ ,‬אוז ניט ביט רגש החירות‬
‫מצה " מפני שהוא קשה ואינו מתעכל‬ ‫בהווה בלילה זה‬ ‫‪.‬‬
‫ספורנוינכחמץ ' ‪ ( ,‬שדער דשס וושס ( דער‬
‫במהרה‬
‫עד ' ז דשרף מען פשרשטיין ‪ ,‬כנ " ל ‪ ,‬אין‬
‫זשגט ) ‪ " :‬לחם שהיו אוכלים‬
‫דער צווייטער בבא ‪ " ,‬בל דכפין ייתי‬
‫בעוני ושלא הי להם פנאי להשהות‬ ‫ויאכל כל דצריך עתי ויססח " ‪ :‬וושס פשר‬
‫עיסתם עד ותחמץ מפני נוגשים אצים " )‬
‫‪ 8‬שחכות השט ריס צו " מגיד " ‪ ,‬צום‬
‫‪ -‬פרעגט שפס דער מהר " ל " " והם‬ ‫ביצי " מ ?‬ ‫סיפור‬
‫דברים שיכחיש הכתוב והאמת כי לא‬
‫נמצא בשום מקום לא בכתב ולא במשנה‬ ‫ע ‪ -‬פ כל הנ " ל מוז מען זשגז ‪ ,‬טז כשטש‬
‫ולא בתלמוד שהמצרים היו מאכילים את‬ ‫די פיסקא הא לחמא עניא איז ניט קייו‬
‫חלק פון סיפור ביצי ' מ גופא ( וושס דשס‬
‫מצה" " ‪.‬‬ ‫ישראל‬
‫קומט בעיקר בדרך ונפקא לשאלת מה‬
‫נשתנה כו ' כנ "ל ) ‪ -‬איז דשס שבער נוגע‬
‫צום תוכן פון " מגיד " ‪ ,‬סיפור ביצי" מ ‪.‬‬
‫ופירש ה ‪ ,‬ר יהוסף האזובי‬ ‫‪.‬‬ ‫באו‬ ‫אבודרהפ‬ ‫‪) 30‬‬ ‫וושרום דשס איז ‪ 8‬הקדמה כללית ‪ ,‬וושס‬
‫פסח ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫ועד ‪ 1 -‬בזנח‬ ‫ברא‪. -‬‬ ‫‪31‬ן נו‬
‫כשם‬ ‫גיס צו פ‪8‬רשטייו און נעמס ‪8‬רשפ ‪8‬‬
‫ועדין בזבח פסח שם הטעם‬ ‫נ‪.‬‬ ‫טז ‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫שאלה כללית אין רעם גשנצן סדר פון‬
‫השל'שי ‪.‬‬ ‫לילה זה און איז דעם סיפור ביצי " מ ‪-‬‬
‫דרוש ' ס לפסח רדיה הא‬ ‫אוה ‪ ,‬ת‬ ‫ראה גם‬

‫תנן )‪.‬‬ ‫כרך נ ' ע '‬ ‫לחמא עניא לויקרא‬

‫‪) 32‬‬
‫וכדלקמן ‪.‬‬
‫פג ‪ -‬ב‬ ‫גבורות ה '‬ ‫‪) 33‬‬

‫שם מבאר ‪ ,‬דה ‪ -‬נו‬ ‫יחמא‬ ‫באוה ‪ -‬ת סו ‪ -‬ה הא‬ ‫א)‬
‫שאכלו קודק הצות כדין אכילת פסח ‪ ,‬ונצטוו‬
‫מצווח‬
‫המצה‬
‫על‬
‫וגובח פסח‬
‫ועודשוה‬‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫אכיוהוזה ובאךכ גם זה‬
‫בכלבו אונו‬ ‫‪.‬‬
‫שם כתב על' טעם‬ ‫וראה לעיל הערה ‪. 16‬‬ ‫ד‪) 2‬‬

‫לא‬
‫הל‬ ‫'נ‬‫י‬
‫ממצריב'‬ ‫די אכלו אבהתנא כיציאתם‬ ‫ראוי לצמר‬
‫להעיר מגבורות ה ' למהר " ל פג ‪ -‬ב ‪ ,‬מהר " ל‬
‫‪,‬‬
‫‪) 28‬‬
‫להגשופ דברי נגידים כו ' ‪ .‬ועוד‬
‫‪) 29‬‬

‫זמן‬ ‫כארעא ימצרים שמורה על ההרגי והתמדה כי‬ ‫הובאו‬ ‫וי ‪-‬‬ ‫לפיסקא‬ ‫במפרשים‬ ‫כהפי '‬
‫בהגדה הנ‬
‫ישיבתם שם ‪ - 11 . .‬ע‪.‬‬ ‫" ל הערה ‪. 21‬‬
 ‫שיחות‬ ‫[‬ ‫תג הפעיה‬ ‫לקוניי‬ ‫‪8‬‬

‫זיי ניט גערעכנט פוז זמן הירידה אין‬ ‫וויולט גע ‪-‬‬ ‫און נוסף לזה ‪ :‬אויב דשם‬
‫מצרים ‪ ,‬נשר פון לידת יצחק ; דשם איז‬ ‫וועו די כוונה ‪ ,‬וויולט דער בעל ההגדה‬
‫שבער ניט משנה דעם ענין ‪8 ,‬ז נשר דעם‬ ‫געבר‪8‬כט אויף דעם ‪ 8‬מקור ( ווי עם איז‬
‫קצוב ‪ ,‬אפילו לויטז‬ ‫סיום פח דעם זמן‬ ‫זיין דרך בכל המשך ההגדה ) ‪.‬‬
‫חשבון המוקדם ‪ ,‬דשרפו די אידן ווערן‬
‫בני חורין בדרך ממילא ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫במצו ים‬ ‫לפרעה‬ ‫ה‪,‬י(ו‬ ‫עבדים‬ ‫ה‪.‬‬
‫שנית ‪ ,‬מיר זשגן " הרי אנו ובנינו זבני‬
‫זאת ‪:‬‬ ‫'‬ ‫ביד חפה כז‬ ‫אלקינ ‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫‪1‬יוציא ( ו‬
‫הר ‪,‬‬ ‫בז '‬ ‫((‬ ‫‪.‬‬
‫לא הוציא הקב ה את אשתי‬
‫ננינ‪ 1‬משועבדים היינו לפרעה במצרים "‬ ‫נ‪: ' 1‬‬ ‫היינ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אנו ‪1‬ב‪ ( 1‬ז בו ‪ .‬מש עבדיס‬‫‪.‬‬
‫איז דשם ( ‪8‬ז אויד " אנו ובנינו וכר "‬
‫ס ' איז ידוע די שאלה בזהר ‪ :‬די גזירה‬
‫מצרים )‬ ‫יושלטז נשך ‪8‬לץ געווען אין‬
‫אויף גלות מצרים איז ד‪8‬ד געוועז בלויז‬
‫היסך פון " דור רביעי ישובו הגה " יי ‪-‬‬
‫איז ווי זשגט מעז שז אילו לא הוציא‬ ‫‪.‬‬ ‫אזיף ( ועבדוס וענו אותם ) ארבע מאות‬ ‫‪.‬‬
‫הקב " ה אח אבותינו ממצרים הרי אנו‬
‫מיינט ‪ " :‬ואילו לא‬ ‫ווים‬
‫שנהמי ‪ -‬היינט‬
‫הוציא הקב " ה " ? ‪ -‬דער גלות השט ניט‬
‫ובנינו ובני בנינו משועבדים הינו‬
‫געקענט דויערן מער ווי ד ' מאות שנה‬
‫לפרעה במצרים " ז‬
‫און בשלד נשכדעם וושלטן אידז געווען‬
‫היי‬ ‫ורה‬ ‫הבזדה‬ ‫עבדי‬ ‫מתחלה‬ ‫‪.1‬‬ ‫אוים משועבדים ‪.‬‬
‫עכשיו קרבנן המקום לעבודתו ‪:‬‬ ‫אביתי‪1‬ז‬ ‫ויען אייז יישלטו געווען משועבדים‬
‫" קרבנו‬ ‫א)‬ ‫פשרשטייו ‪:‬‬ ‫מען‬ ‫דשרף‬ ‫מצד וייער מהות ותכונה ‪ ,‬וישלט מעז‬
‫המקום לעבודתו " ווערט דשך געמיינט‬ ‫געדשרפט השבן ‪ 8‬בשזונדער אויפטו צו‬
‫די דורות ינהויבנדיק פון אברהם אבינו‬ ‫העבדות ‪.‬‬ ‫שרווסציעז זיי פון דער תכונת‬
‫( דער ערשטער וולס קרבנו לעבודתו ית '‬ ‫וויבשלד שכער ‪8‬ז אידן זיינען בעצם‬
‫( נשכדעם ווי " מתחלה וכו ' אבותינו " ‪-‬‬ ‫געווען בני חורין ‪ ,‬נשר מצד גזירת ברית‬
‫היינט פ‪8‬רוושס זשגט מעז‬ ‫תרח ' ( ) ) ‪-‬‬ ‫בין הבתרים זיינען זיי געוושרז עבדים ‪,‬‬
‫איז נשכדעם ווי עס ענדיקט זיך דער זמז‬
‫ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו " אוז‬ ‫"ניט‬
‫ונפק ‪ ,‬דטרף בדרך ממילא בטל ווערן‬
‫דתו " י" ואחר כך קרבנו המקום לעבו ‪-‬‬
‫?‬ ‫'‬ ‫זייער שעבוד ‪ ,‬אוו זיי ד‪8‬רפן ווערן‬
‫ווען מ ' ז‪8‬ל אפילו זלגן שז דער לשוז‬ ‫צוריק בני חורין ‪.‬‬
‫מען קעו גיס ושגן ‪ ,‬טז מ ' ה‪8‬ט גע ‪-‬‬
‫יצי " מ‬
‫די‬ ‫ממשבעת‬
‫איצט ‪,‬‬ ‫ניטנשר )‬
‫ההגדה‬
‫אמירת מעז (‬
‫פון* מיינט‬ ‫"ציים‬
‫ועכשיו‬
‫ד‪8‬רפט שנקומעז צו דעם " הוציא הקב " ה‬
‫‪ -‬השט זיך שבער דער " קרבנו " שנגע ‪-‬‬ ‫כו " צוליב דעם וולס די יציאה איז‬
‫הויבז ‪ 8‬סך פריער ‪ ,‬פשר גלות מצרים ‪,‬‬ ‫שנה ‪ ,‬נשר נשך‬ ‫געחעז גיט נשך ד ' מאות‬
‫רד " ו ‪ -‬ומשרום ‪ ,‬ראשית ‪ ,‬השט דים ניט‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ובפרש' ' ‪.‬תרח ומיפניו כוסר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫סו'‪ ,‬בטשם ‪ :‬נ ' מ‬
‫נרמב‬ ‫יי ) יר‬
‫‪%‬‬ ‫)‬
‫צו טשז מיטז עצם אויפטו פון דער‬
‫יציאה ‪ ,‬נשר סיטן אופן החשבון פון ד '‬
‫בז " ‪.‬‬ ‫ק‪11‬ס אברהב‬

‫ניאור ' מהרש ‪ ,‬ל‬ ‫גאז ‪.‬‬

‫מ " ע מא וראה לשון הרמב ‪ -‬ב הל' ע ' ‪ 1‬פ " א‬
‫‪.‬‬
‫ובפיה ‪ ,‬מ פסחיפ שם איד היינו‬
‫‪. .‬‬
‫ראה ‪1‬ס ר טב א להגש ‪ ,‬פ‬
‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫לבס ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫מאות שנה ‪ 18 ,‬דער אויבערשטער השט‬

‫ראה רשב' ץ שם ד " ה‬ ‫ג ) ‪ .‬אבי‬ ‫מתחלהיריש הלכה‬

‫סה ' ב‬ ‫נמפרש ריטב ‪ ,‬א יהגש ' פ כאז ‪ .‬וראה והכא‬
‫לקמן) יאה‬
‫‪35‬‬
‫אביו‬ ‫( כתרחז )‬ ‫בתרח‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הכיר כז אחר שעבד לע‬
‫' ההגזה לפיסקא ברוך שומר הבטחתו‬ ‫ל'‬
‫‪.41‬‬ ‫הגש לקמן הערה‬
‫יאהוראה‬
‫"‪.‬‬ ‫וו )‬
‫הוא שחישב את הקץ יעשות ‪.‬‬
‫ברוך ‪ ' ,‬ג ‪.‬‬
‫שראי לד סי‬
‫‪) . 16‬‬
‫'ט‪.‬‬ ‫‪ -‬פ הטל ע '‬
 ‫‪1‬‬ ‫חג הפשח‬ ‫לקיטי‬

‫געוושרן קרוב אוז דבוק בה ' ובעבודתו‬ ‫ביז‬ ‫ברית‬ ‫רעם‬ ‫פשר‬ ‫אפילו‬ ‫און‬
‫( וכיו " ב ) ‪-‬‬ ‫הבתרים " * ‪ ,‬ווי עם ווערט דטרט גלייך‬
‫פון כל הנ " ל איז מובן ‪8‬ז צום סיפור‬ ‫געכר‪8‬כט די ראי מון פסוק " ואקח את‬
‫איז נוגע דשם וזשס‬ ‫( " מגידי)‬ ‫ביצי " מ‬ ‫אבינם את אברהם מענר הנהר גו ' ין ' ‪,‬‬

‫" עכשיו קרבנו המקוכ ' ‪ -‬ניט בלויו‬ ‫ב ) דער תוכו ההגדה איז דער סיפור‬
‫אויך‬
‫וושס נשד‬
‫אידן נשר‬ ‫שלעצודורות‬
‫אברהם ) ‪,‬‬ ‫בשייכות ( צו‬
‫בנוגע‬ ‫" אח " כ "‬ ‫בנמים ונמלאות שנעשו לנו‬ ‫ובחירותינף‬
‫ביצי " מ‬ ‫‪.‬‬
‫כדלקמז ‪.‬‬ ‫אים ביז " עכשיו " כפשוטו ‪,‬‬
‫" שבער דער גאנצער עניז ‪,‬‬ ‫שז‬ ‫‪.‬‬
‫אבותינו'‬
‫לעבודתו כד‬
‫המקום" ז היו‬
‫קרבנועובדי ע‬
‫מתחלה‬
‫ועכשיו‬
‫"‬
‫היא שעמדה כ‪: ' 1‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫האט לכאורה ניט קייז שייכות צום‬
‫דשרף מען פטרשטיין ‪:‬‬
‫סיפור ביצףמ ‪ :‬מער ניט וושס וויבשלד‬
‫א ) וועו די וושס זיינעז " עומדיט עלינו‬ ‫שו מ ' איז " מתחיל בגמת " ולמתחילה‬
‫לכלותינו " וושלטן געווען גרעסערע‬ ‫עובדי עבודה זרה היו אבותינו ' ) דשרף‬
‫צדיקים ווי די אידן ‪ ,‬דשו וויולט געוועז‬ ‫מען ממשיך ויין ‪%‬ו דערגיך איו מעז‬
‫פשרשטשנדיק דער חידוש ‪ ,‬טז אעפ " כ‬ ‫נתקרב געוושרן לעבודתו ביז עס פיז‬
‫‪.‬‬
‫איז ‪ ,‬הקב " ה מצילנו מידם " וויבשלד‬ ‫געקומעז צו " וירד מצרימה * ‪ .‬לפי" ז איז‬
‫שבער זיי זיינען רשעים וזדים כו ' ‪ ,‬טש‬ ‫ניט גלשטיק ‪ :‬וושס איז נוגע ד‪ 8‬מדגיש‬
‫פשרוושס זשל מלכתחילה זיין ‪ 8‬סברא‬ ‫זיז שז דער אויבערשטער השט אונז‬
‫שז ז זחלן קענעז ח " ו מכלה זייז אידז ‪,‬‬ ‫מקרב געווען לעבודתו ? לכאורה השט‬
‫‪.‬‬
‫‪%‬‬

‫שז מ ' זיל דשרפן גיבן ‪ 8‬שבח והודריי‬ ‫כ )י‬ ‫מעז געדשרפט זלגן ‪ " 18‬עכשיו ( אח‬
‫צום אויבערשסו אויף דעם וולס ער איז‬ ‫)‬ ‫זיינעז כיר ( שדער במפורש ‪ :‬אברהסה‬
‫" מצילנו מידם " ?‬
‫ובפרט נשך ‪8‬ז די וועלט מיס שלעם‬
‫וולס איז איר זיינען בשששסו געוושרן‬ ‫אבל ברבינו מנוח לרמב ם שם ‪ :‬ויציאת‬ ‫‪.‬‬ ‫ש)‬

‫צולים אידן ‪ ,‬כמאמרי * ‪ ,‬בראשית בשביל‬ ‫ממריב שקד א‪16‬נתס נז ' ודאה גם פי רפד הובא‬ ‫‪.‬‬
‫קמט ‪.‬‬ ‫כהגדה שלמה אות‬
‫ישראל שנקראו ראשית " ‪ ,‬שז דער תכלית‬
‫ומס ‪ -‬ס בדת‬ ‫‪.‬‬ ‫להעיר מלשון הרמב ‪ ,‬ס שם‬ ‫‪) 41‬‬
‫פון דער גשנצע מציאות ( כולל פון אףה )‬
‫מהאומות‬ ‫וכביילם‬ ‫לו‬ ‫ונפקא‬ ‫שקרבנו‬ ‫האמת‬
‫איז בכדי לצוות לזה ‪ -‬שרויסצוהעלפן‬ ‫‪.‬‬
‫פ מ ‪ -‬ש בהל' ע ‪ -‬ו שם ספ א‬ ‫וקרבנו ל' חודו‪ ..‬אבל י‪.‬‬
‫די אידן ; שיי פשרוושס זיי שלייז וחיסו‬ ‫יש יפרש ב' זמניפ נ ועכשיו חרכנו המקום‬ ‫‪.‬‬
‫עס ניט און דשס ועט זיך ניט שז בגילוי ‪,‬‬ ‫לעבודתו‪ - -‬בימי אנרהם ובגמז גאולת מפריס ‪.‬‬
‫בהל' חו מ ‪ ,‬כי כוונתו גס על זמו‬
‫סתםובמ‬
‫מצרים‬
‫נאוית לכך‬
‫ואולי‬ ‫‪.‬‬
‫הנ‪.‬י )‪ .‬ועצ‪ .‬י ‪.‬‬
‫איז דער טעם דערפוז פשרשטשנדיק ‪:‬‬
‫" ש סרנינו מנוח‬ ‫‪. 43‬‬ ‫וראה הערה‬
‫כדי עס ז‪8‬ל זיין ‪8‬ז ‪8‬רט פשר בחירה ‪,‬‬
‫פשר דער עבודה פון אתכפיא ואתהפכא‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הל ' הו מ‬ ‫רהבים‬ ‫‪) 42‬‬

‫איז שבער ניט משנה דעם עזיז‬ ‫כו' ‪ .‬דים‬ ‫‪.‬‬

‫רמב ‪ -‬ם הל ' ע ‪ -‬ו שם ה ג ‪ ,‬שמשמע‬ ‫ראה‬ ‫‪) 43‬‬

‫לאמיתתו ‪ .‬אח די הצלה פק ד ' " עזמזיס‬ ‫שם‬ ‫חו מ‬‫‪.‬‬ ‫כדי‬
‫'‬ ‫אנך‬ ‫מיצמץ ‪.‬‬ ‫לביד‬ ‫שצנררם‬

‫עלינו לכלותינו * איז ‪ 18‬ענין וושס קעו‬ ‫וען ו נפיה ‪ -‬מ ‪ :‬נחר בנו‬ ‫המקום לו כו'‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬
‫דש‬
‫שקרבנו‬
‫לנהלה ) ‪.‬‬ ‫לו‬ ‫ה'‬ ‫בין הק‬
‫ונחרנו‬ ‫שהרגוםהחילוק‬
‫קאראט ‪:‬‬ ‫י‪( .‬‬
‫ולכאורה זהו‬
‫גשר ניט זיין שנדערש ‪.‬‬ ‫ברמב ס‬
‫אברהם‬ ‫כמפרשנימי‬‫‪.‬‬
‫מצרים ‪ ' ,‬רונ‬ ‫גאית‬ ‫להקידוב ב‪1‬מ‪1‬‬
‫'‬ ‫הי‬ ‫נסופר ‪.‬‬ ‫שם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.,‬‬
‫פרש הגוה הכ" ל ע ' כ ד " ה להגני ‪.‬‬
‫ראה‬ ‫‪4‬א)‬
‫‪45‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ 79‬שס‬ ‫תעיה‬ ‫יד ‪,‬‬ ‫וז'‬ ‫‪18‬‬ ‫ריאד יק‪.1‬ש י‪ ,‬נ 'י‬ ‫חכה‬
‫בראשית ‪.‬‬ ‫"י ר " ם‬ ‫שס ) ‪.‬‬ ‫( והערה ‪26‬‬ ‫‪48‬‬ ‫ע'‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫הפטר‬ ‫מג‬ ‫לקוטי‬

‫ב ) אוו אויב יע אויסטיטשו די מעלה‬ ‫ב ) דער ג‪8‬נצער ענין " שלא אחד‬
‫( מצד איזה טעם שהוא ) ‪ ,‬איז דשך ד‪ 8‬די‬ ‫בלכד וכו ' והקב " ה מצילנו מידם " ‪ ,‬ווי ‪-‬‬
‫מעלה הכי פשוטה וולס שסייט במפורש‬ ‫בשלד ד‪ 8‬יוערט געז‪8‬גט במפורש‬
‫אין פסוק " " ועשו לי מקדש ושכנתי‬
‫עם וכו ' ‪,‬‬
‫דוקא‬
‫ץ‬ ‫עלינו‬
‫עומדיםהשט‬
‫ודורשייכות‬ ‫וולסדור‬
‫פ‪8‬ר ‪8‬‬ ‫שבכל‬‫"ט‪8‬‬
‫בתוכם " ‪ -‬דער ענין עיקרי איז מקדש‬
‫איו די השראת השכינהי* ( און אע " פ שז‬ ‫צום סיפור יצי " מ " און פטרוו‪8‬ס שגט‬
‫דער פסוק רעדט וועגן דעם משבז ‪ ,‬און‬ ‫מען דקם נוסח בלויז אין דער הגדה‬
‫דער בעל ההגדה רעדט וועגן דער‬ ‫בליל פסח און ניט אין שנדערע זמני‬
‫מעלה פון בית הבחירה לאחר כניסתן‬ ‫הצלה וישועה ( ווי פורים וכיו " ב ) ?‬
‫לארץ ‪ -‬איז דשך ‪ ,‬טדרבא ‪ :‬די מעלה פון‬
‫ניט‬ ‫איו‬ ‫מצרים‬ ‫בגלות‬ ‫ואדרבה ‪:‬‬
‫דעם ביהמ " ק ( אפ " לגבי המשכו ) איז‬
‫געוועו דער " עומד עלינו לכלותינו " ‪ ,‬ווי‬
‫ד‪8‬ך ט‪8‬קע בששטשנען איז דעם " ' וולס‬
‫סישטייט ווייטער איז דער הגדה‬
‫מיהשט דשרט געזען השראת השכינה ביז‬
‫צו גילוי אלקות במוחש ( עשרה נסיסת‬ ‫שפרעה לא גזר אלא על הזכרים " " ‪,‬‬ ‫"משא " כ‬
‫נעשו לאבותינו בבית המקדש ) ) ‪ -‬פשר ‪-‬‬ ‫און‬
‫גזירה; איז‬ ‫ווען די‬
‫את הכל "‬ ‫אחשורוש‬
‫לעקור‬ ‫בימי‬
‫לבז בקש‬ ‫"‬ ‫עד " ז‬
‫וויס קלייבט ער אוים דווקא דעם ענין‬ ‫געויען אויף " כל היהודים מנער ועד זקן‬
‫פון " לכפר על כל עוונותינו " ?‬
‫טף ונשים גו '" ‪.‬‬
‫ג ) נ‪8‬כמער ‪ :‬נוסף אויף דעם וושס‬
‫ושכנתי בתוכם " איז דער ענין עיקרי‬ ‫‪.‬‬ ‫לכפר‬ ‫ק‬ ‫הבחיר ‪,‬‬ ‫נבנה לנו את בית‬ ‫ח‪.‬‬
‫על כל עונותינו ‪:‬‬
‫פון ביהמ " ק ‪ ,‬איז ד‪8‬ס אויד ‪8‬ז עילוי‬
‫יושם איז שייך צו שלע אידן ( אויר די‬ ‫ד‪8‬רף מעז פ‪8‬רשטייז ‪ :‬א ) איז ' עדן מוז‬
‫‪.‬‬

‫וולס דירפז ניט קיין כפרה ) ‪ ,‬משא" ב‬ ‫די שלע פערצן פריערדיקע " מעלות‬
‫דער " לכפר על כל ט‪1‬ונ‪1‬חינו " ‪ ,‬איז ‪8‬‬ ‫טובות למקום עלינו " איז ניט מוסבר איז‬
‫מעלה וושס איז נוגע נ‪8‬ר פשר די וולס‬ ‫יושם עס בששטייט די " מעלה " ‪ -‬און‬
‫דטרפן ‪ 8‬כפרה אויף עונותי ' ?‬ ‫מעלות‬ ‫געוויסע‬ ‫ביי‬ ‫‪8‬ז‬ ‫מ ' געפינט‬

‫איז ער מדייק ‪8‬נצורופז‬ ‫ד ) פ‪8‬רו‪81‬ס‬ ‫מינה ‪ ,‬אילו‬

‫אויפקלערן‬ ‫המעלה ( ווי‬
‫מפרשים צו‬ ‫תוכן זיך‬
‫משטערר‬
‫"דעם‬
‫דעם ביהמ " ק " בית הבחירה " ‪ -‬ניט‬ ‫דט‬
‫בלשון‬ ‫קרבנו לפני הר סיני ולא נתז לנו את‬
‫הרגיל ( אויך איו דער הגדה ) " בית‬
‫און דוקא ווען עס קומט צו‬ ‫התורה " ) ‪-‬‬
‫המקדש ' " וכיו " ב ?‬
‫די לעצטע פוז די מעלות ‪ " ,‬ובנה לנו את‬
‫בית הבחירה " ווערט צוגעגעבן און‬
‫אויסגעטייטשט דער טעם פון דער‬
‫תיומה כה ‪ .‬ח ‪.‬‬ ‫‪) 48‬‬
‫מעלה ?‬
‫תרופד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראד רמנ ‪ 1‬ד ‪ ,‬פ‬ ‫‪) 44‬‬

‫נו ‪:‬‬ ‫וכי‬ ‫רשנ ' ס ( להגש ‪ ,‬פ ) ‪ ,‬אבודרהס‬ ‫ראה‬ ‫לוו‬ ‫‪, .‬‬
‫ש ו) )‬

‫משכו וגבסן ניח המקדש ‪1‬תוס‪ 19‬קשרה‬ ‫‪1‬ס‬

‫‪.‬‬
‫דיבה וגזבר פסח ‪ :‬גב כי נניהמ ‪ ,‬ק נעשי בו נס פ‬
‫'ס‬ ‫‪.‬‬
‫בפשטות בא בהמשך ללפניו ‪ -‬ההכטהה‬
‫שהבטיח הקב‬
‫‪) 46‬‬
‫הם ‪.‬‬ ‫הסקלותמיה ‪.‬‬
‫שהזכיר נג ' ס‬ ‫וכי‬
‫אבות פיד‬ ‫)‬ ‫י‪5‬‬
‫יצי לאברהט בין הבתרים כיחד עם‬
‫ההבטחה על " ה‬
‫יעשה ‪ :‬כח פסח שם ‪ :‬לפי שאט איו‬ ‫באר ן אשר‬
‫אבל ראה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫וראה‬ ‫_‬ ‫" מ ( כמ " ש ככמה מפרשים‬ ‫הגיש‬
‫יחטא ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה נח לופט‪1‬נ ולא‬ ‫נין‬ ‫הבטחתו ) ‪.‬‬
‫אמר אריק‬
‫יטכ ד " ה‬
‫שאח "‬
‫אף" ל ע '‬
‫ד‪)"4‬ם הנ‬
‫' נסחאות גדודה שלמה גירסא‬ ‫נראה‬ ‫בההגדה ‪ .‬גר‬
‫חרבי‬ ‫בהגש ם שם‪ 4‬אבל זה לא נזכר‬ ‫‪.‬‬
 ‫‪85‬‬ ‫שיחות‬ ‫נ‬ ‫חג הפשה‬ ‫לקוטי‬

‫שינוי וחילוף אין זיינע פעולות ; ווי ‪-‬‬ ‫ה ) ועיקר ‪ :‬וושס איז די לעצטע מעלה‬
‫בשלד לבער די גאולה פון יצי " מ איז‬ ‫( " בנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל‬
‫געוועז פון דעם אויבערשטן ‪ ,‬וולס ה '‬ ‫עוונותינף ) נוגע צו יצ " מ אוו סיטור‬
‫אלקים אמחי ' אוז ‪8‬לע זיינע מעולות‬ ‫ביצי ‪ -‬מ ‪ :‬בשלמא די שלע מעלות ביז‬
‫זיינען אמת ' ע אוו נצחיות ' דיקע ‪ ,‬ה‪8‬ט‬
‫נשך‬
‫מעז היות‬
‫שייכות ‪,‬‬
‫די קעו‬
‫ישראל"‬
‫פשרשטייז‬
‫הכניסנואיולארץ‬
‫"ווי עם‬
‫דשך די אויסלייזונג פון מצרים גע ‪-‬‬
‫דשרפט זיין ‪ 8‬גאולה נצחית ‪ -‬איז ווי‬ ‫‪8‬ז כל ומז זיי זיינעו במדבר און קומעז‬
‫קומט עס וולס סיר געסינען זיך איז‬ ‫ניט איז ‪ 18‬ארץ נושבת איז די גאולה‬
‫גלות ? את ניט סתם ‪ 8‬גלות ‪ ,‬נשר איז‬ ‫ניט‬ ‫שלץ‬ ‫נשד‬ ‫ממצרים‬ ‫ויציאה‬
‫‪ 818‬ביטערן גלות וולס ‪ ,‬בכל דור ודור‬ ‫און ווי ריס דריקט זיך‬ ‫בשלימות * י‬‫‪-.‬‬
‫עומדים עלינו לכלותינו * ‪ ,‬כדוגמא ( און‬ ‫אויך אוים אין דעם וושס נשך די לשונות‬
‫נ‪8‬ר מער ) ווי סיאיז געוועו אין גלות‬ ‫" והוצאתי ‪ ,‬והצלתי ‪ ,‬וגאלתי ‪,‬‬ ‫גאולה "‬ ‫של‬
‫ושעבוד מצרים ?‬ ‫ולקחתי " ‪ ,‬וושס דער אויבערשטער השט‬
‫ב ) וויבשלד אידו זיינען שרוים " ברכוש‬ ‫געז‪4‬גט צו משה ' ן אץ מצרים ‪ ,‬השט ער‬
‫גדולי ‪ ,‬ווי דער אויבערשטער השט‬ ‫גלייך ממשיך און מסיים געוועז‬
‫מבטיח געווען ‪ ,‬טש ווי קומט עס וושס‬ ‫שבער‬
‫בירושלים האט‬ ‫הבחירה‬
‫הארץ גו " ' ;‬
‫ן‬ ‫בניז בית‬
‫אתכם אל‬ ‫"דער‬
‫והכאתי‬
‫ס ' איז דש עניות ב‪ 8‬אידז ( ווי ער ועט‬
‫דשם ביים סדר ‪ -‬טיש וואו עס זיצו דצריך‬ ‫לכאורה קיין שייכות ניט סיט עניז‬
‫אוו דכפיו ‪ -‬אורחים עניים ) ?‬
‫הגאולה ‪.‬‬
‫ג ) נ‪8‬כמער ‪ :‬די מצוה פון הגדה ביים‬ ‫דער ביאור בכל זה ‪:‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫סדר ‪ " ,‬והגדת לבנך " ‪ ,‬איז " כנגד ארבעה‬ ‫בשעת מיזעצט זיך צום סדר און‬
‫בנים דברה תורה " ‪ ,‬שז ביים סדר ‪ -‬טיש‬ ‫מ ' דשרף טנהויבן שגן די הגדה ‪ ,‬נשך‬
‫געפינט זיך ניט נ‪4‬ר ‪ 8‬בז חכם ‪ ,‬נשר אויך‬ ‫איידער דער " כן " ( ושם צו אים זשגט‬
‫‪ 8‬רשע ( אוז תם ושאינו יודע לשאול ) ‪-‬‬ ‫מען די הגדה ‪ -‬והגדת לבנך ) הקט ‪8‬‬
‫איז שווער צו פשרשטייו ‪ :‬ס ' איז דשך‬ ‫ידיעה איז די פרטי עניז השעבוד ונסים‬
‫ידועי שז די רשעים וואס זיינען געוועז‬ ‫ונפלאות של הגאולה ‪ ,‬שטעלן זיך ביי‬
‫באותו הדור איז לא נגאלו ‪ ,‬זיינען ניט‬ ‫אים כמה קושיות וועלכע ד‪8‬רפן ביי אים‬
‫ארויס פון מצרים ( זיי זיינען געשטשרבן‬ ‫פשרענטסערט תערן נ‪8‬ך פשר אמירת‬
‫בשלושת ימי אפילה ) ; היינט וויבשלד שז‬ ‫ההגדה פון עבדים היינו ‪:‬‬
‫די אידן וולס זיינעז טרויס פץ מצרים‬
‫א ) פשרוו‪4‬ס איז די גאולה פוז יציחת‬
‫זיינעז ניט געווען קיין רשעים ‪ -‬איז‬
‫פון וושנעט קומט מיט שמשל ‪ 8‬בז ‪ -‬רשע‬ ‫שן אוסו אויף‬ ‫מצריסי ' ניט געוועו איו‬
‫וועז די גאולה וויולט גע ‪-‬‬ ‫שלעמטל ?‬
‫ב‪ 8‬אידו * " ז‬
‫קומען פון ‪ 8‬בשר ודם ‪ ,‬איז מובן ‪ ,‬שז‬
‫וראה רמנ‪ -‬ס נתחלתו ‪1‬פ ‪.‬א ‪.‬‬ ‫‪ ' , -‬וד ‪.‬‬
‫‪-‬יוד‬
‫ש ) ' רמי‬
‫און )‬ ‫כשם ווי ער שליין ( איז ‪ 8‬מוגבל‬
‫ה‪.‬ד ) ‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫שסייט איז שינויים ‪ ,‬שזוי איז אויך ד‪8‬‬
‫‪.‬‬
‫תנחומא מרא ' ד פרשיי בא‬ ‫ו‪.‬‬ ‫שמתי פיד ‪,‬‬ ‫כב)‪.‬‬
‫‪59‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪01‬פר‬ ‫אדמו ‪ -‬ר‬ ‫‪.‬‬
‫מו ה‬ ‫כיק‬ ‫שהקשה ‪.‬‬
‫תשש ‪) 83 ' 1‬‬
‫כמז‬ ‫‪9 -‬י )‬
‫השיחות‬ ‫‪,‬‬ ‫וראה זבח פסח‬ ‫‪) 54‬‬

‫וארא ו ‪ ,‬ו ‪ -‬ז ‪,‬‬

‫שם ‪,‬‬ ‫‪56‬‬
‫‪) 55‬‬
‫‪.‬‬
‫ויש לבאר ולחזק ) הקושיא ע פ הידע ( ' חזקאל סו‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫דנ צי מ הי ' לידת עם שראל ‪ ,‬ומכיו‬ ‫‪. .‬‬ ‫ם)‬ ‫‪.‬‬ ‫ונמפרש‬ ‫ליצ " מ " ‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫שכבר הזכיר בקידוש " זכר‬ ‫‪) 57‬‬
 ‫שיח‬ ‫חג תפשת ב‬ ‫לקוטי‬ ‫‪86‬‬

‫הספיק להחמיץ עד שיצאו וכו ' " ) ווערט‬
‫ינגערוסו איז דער פיסקא " דאכלו‬
‫אבהתנא בארעא דמצרים " ‪ -‬להדגיש ‪,‬‬
‫‪8‬ז דער אופן היציאה ממצרים איז ניט‬
‫געווען בשלימות און ‪8‬ז די אידן מצד‬
‫עצמם זיינען נ‪8‬ך כאילו ווי " פ‪8‬רבליבן "‬
‫אין מצרים‬ ‫‪.‬‬
‫און דטס איז מסביר דעם המשך‬
‫כל דצריך " ‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫הפיסקא ‪" :‬כל דכפין‬
‫דשם ווטס ס ' איז ד‪ 8 8‬מציאות פון‬
‫עניים ‪ ,‬אוו די מציאות פון " השתא הכא‬
‫‪ . ,‬השתא עבדיך ‪8 ,‬י מישי נשר איז גלות‬
‫און אין עבדותי ' ‪ -‬נעמס זיך דשס‬
‫דערפון וולס * אבהתנא ( זיינעז ) בארעא‬
‫דמצרים " ‪ ,‬וושס די אידן זיינען דשו ניט‬
‫‪.‬‬
‫( אינגשנצז ) שרוים סגן שעבוד מצרים‬
‫ווערט ד‪8‬ך די שאלה ‪ :‬אויב שזוי ‪ ,‬וושס‬
‫ה‪8‬ט אויפגעטשז דער ענין פוז יציאת‬
‫מצרים ‪ ,‬וולס דערפשר דטרף מען‬
‫‪5‬רשוועז דעם סדר " דרך חירות " ‪-‬‬
‫דערויף איז מעז ממשיך און מ ' זאגט ‪ ,‬שז‬
‫סשיז טשקע " השתא הכא (שבער ) לשנה‬
‫הבאה בארעא דישראל " און " השתא‬
‫עבדיו ( שבער ) לשנה הבאה בני חורין " ‪:‬‬
‫גאולת מצרים השט געעפנט דעס דרך‬
‫אוו צינור פון גאולהי ' וושס פירט צו‬
‫דער גאולה שלימה " ' ‪ " -‬לשנה הכאה‬
‫חוריר ‪.‬‬ ‫בני‬ ‫‪..‬‬ ‫בארעא דישראל‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה שמחת הרצל להחיל א נתקלתן ליסוד‬ ‫)‬
‫צפוז ) ‪.‬כימי צאתך תש‬ ‫' ד‬
‫‪) 62‬ה ד ‪ -‬ה‬
‫שם‬
‫וראהפס * א‬ ‫‪.‬‬
‫למהר ל‬
‫גבורות ח ה 'רפי ' כ ‪.‬‬
‫"‬ ‫נסוף המאמר ‪ .‬וראה‬
‫דמנאר דנגאולת מצרים קבלז בנר מעלה עצמית‬
‫[ און מ ' קעז ניט זשגן ‪8‬ז דער רשע מון‬
‫דער הגדה וולס זיצט בשם טיש איז ניט‬
‫פון דקם סוג רשעים וועלכע זיינעז גע ‪-‬‬
‫שטטרבז אין מצדים בשלשת ימי אפילה ‪,‬‬
‫יוטרום אין דער הגדה ווערט מפורש‬
‫געזטגט אין תשובה צום בן רשע טז‬
‫נגאל"] ‪.‬‬ ‫הי '‬ ‫" אילו הי ' שם לא‬
‫און די שאלות זיינען ניט סתם שאלות‬
‫ייטס מ ' השט איז שכל והבנה ‪ ,‬נשי עם‬
‫שטערט צום גשנצן תוכן פון סדר און‬
‫סיפור כיצי " מ ‪ ,‬וולס ענינם איז טז " בכל‬
‫דור ודור חייב אדם להראות את עצמו‬
‫כאילו הוא עתה יוצא משעבוד מצרים "‬
‫‪ -‬און דערפשר " יכיז מקום מושבו‬
‫שישב בהסבה דרך חירות כדרך‬
‫שהמלכים והגזולים אונלים " ' ; און‬
‫תורה איז דשך תורת אמת ‪ ,‬דשרף עס‬
‫דאך זיין אין טז אופן און סיט ‪ 8‬הרגש‬
‫אמיתי ווי קעו שבער ביי אידו זיין דער‬ ‫‪.‬‬
‫הרגש החירות באופז כזה ‪8‬ז ער זשל זיך‬
‫זען באמת " כאילו הוא עתה יוצא‬
‫משעבוד ממירים " ‪ ,‬בשעת שז ער גע ‪-‬‬
‫פינט זיך איז גלות ‪ ,‬אין ‪ 8‬מצב וואס‬
‫( בכל דור ודור ) עומדים עלינו לכלו ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫תינף ‪ ,‬אוז צם געפינעו זיך עניים בס‬
‫אידו ‪ ,‬עניים בפשטות און אויד עניים‬
‫בדעת‪ ,‬פיז ‪ 8‬בז רשעז‬
‫יוד ‪ .‬בכדי צו מבטל זייז דעם בלבול ‪,‬‬
‫איז מען מקדים די פיסקא " הא לחמא‬
‫עניא " ווטס דשם איז אויך ‪ 8‬הקדמה וואו‬
‫י‪6‬‬ ‫ג‬ ‫ס ' אט מבואר דער כללות התוכן פון‬
‫‪.‬‬ ‫דעם סיפור ביצי " מ וואס מיהויבט ‪8‬ז‬
‫וטגן מיט " עבדים היינף ‪.‬‬
‫די מצה וושס אבותינו השעז געגעסן‬ ‫(‬

‫ואיןפנהמקרה דגלות שלאת " ז מנטל זה‬

‫חוריז שם‬
‫רבני ( וראה‬
‫כלל‬
‫שד זייער ‪8‬רויסגייז פון מצרים ( " שלא‬
‫ואילך‪ . ,‬א ‪ .‬וראה הגש " פ‬ ‫ביאורים " הנ ""לב ) ‪.‬ע'ועייז‬
‫קפהוח " ב מ‬ ‫‪.‬‬ ‫עס‬

‫‪ -‬מגידי ‪,‬‬ ‫וגה מודגש בגילוי בסיום של סימן‬ ‫‪) 62‬‬ ‫‪.‬‬
‫סדות‬
‫ועל וליעגו‬
‫גאלחגוכן בו'‬
‫ממצרים כו '‬
‫חדש על‬
‫גחלנו כו '‬
‫לך עיר‬
‫ועדהאשר‬
‫כברנת "‬
‫כר‬ ‫הלידה לא היתה מציאות של רשעם ( כאלון‬ ‫שבשעת‬

‫נפשנו " ( שקאי על הגאולה העתידה ) ‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫אידה‪)6‬באושואח ‪ .‬ג ‪.‬‬
‫‪ 1‬אדהה אפח סת‪ ' 1‬נ ל ‪. 1 -‬‬
 ‫‪87‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫חג תפשה‬ ‫לקוטי‬

‫חטא עץ הדעת ‪ ,‬וואס השט געפועלט‬
‫‪.‬‬
‫דעם סילוק השכינה מהארץ לרקיע "‬
‫ץז דער מירוק אויף דעם‬ ‫און דעריבער‬
‫חטא ינגעזשגט געוושרן ?ו אברהמין‪.‬‬ ‫"‬
‫ווירוס נ‪8‬ך דעה חטא עה ‪ -‬ד‪ ,‬וולס השט‬
‫גורם געווען די הסתלקות השכינה‬
‫מהארץ לרקיע ‪ ,‬דינען געווען נשך‬
‫שנדערע זעקם חטאים וושס יערער פון‬
‫זיי השט גורם געווען דעם סילוק‬
‫השכינה פון רקיע צו רקיע ‪ ,‬ביז צום‬
‫רקיע השביעי ‪ ,‬און דער ערשטער וושס‬
‫השט שנגעהויבו צוריק ממשיך זיין די‬
‫געווען‬ ‫איז‬ ‫למטה‬ ‫מלמעלה‬ ‫שכינה‬
‫אברהם אבינו ( וושס ער השט ממשיך‬
‫געווען די שכינה מרקיע ז' לרקיע הו' ) י ' ‪.‬‬
‫און דעריבער איז דוקא צו אים שנגע ‪-‬‬
‫זטגט געווארה ‪8‬ז שלימות המירוק אוז‬
‫בירור וזיכוך החטא ‪ ,‬וושס דורכדעם‬
‫קומט ‪8‬רש‪ 8‬די שכינה למטה ווי קודם‬
‫החטא ‪ ,‬ווערט אויפגעטשו דורך גלות‬
‫מצרים‪.‬‬
‫איז אילו זכו ‪ ,‬וויולט דער גלות מצרים‬
‫געווען אויך דער לעצטער גלות ‪ ,‬דער‬
‫איינציקער גלות ‪ ,‬און במילא וושלט די‬
‫גאולה ממצרים געווען ‪ 8‬גאולה שלימה‬
‫בהדרה " גליות ולא מלאך המות שולט‬ ‫ולא‬
‫‪ -‬חזוי ווי ס ' איז געוועז לפני‬
‫החטא‪.‬‬
‫וויבשלד שבער ‪8‬ז לפועל השט גלות‬
‫מצרים נשך ניט געיפועל ' ט דעם מירוק‬
‫וכפרה בשלימות‪ 8‬וכדלקמן ‪ ,‬דערפשר‬
‫‪.‬‬
‫ס " ה ‪ ,‬א וש " נ ‪ .‬וראה ד " ה באתי לגני‬ ‫שהש " ר‬ ‫‪) 67‬‬
‫הישי‬
‫‪ )-68‬ת ‪ .‬שמגזר רפל ‪ ,‬ב ‪ .‬ושם הוא לענין חטא העגל ‪.‬‬
‫אבל י ‪ -‬ל שיש שיכות זל ‪ -‬ז ‪ ,‬כי האפשריות לחטא‬
‫שבמ " ת רק " פסקה זוהמתך ( שבת‬ ‫ה " לפי‬ ‫העגל‬
‫און דעריבער קעז מען איצט מקיים‬
‫זייז די מצוה פון סיפור ביצי " מ בלילה‬
‫זה אוו דעם " חייב אדם להראות את‬
‫עצמו כאילו הוא עתה יוצא משעבוד‬
‫מצרים ‪ -‬כשלימות ; ואדרבה ‪ ,‬דורך דעת‬
‫קיום פון סיפור ביצ " מ און באופו‬
‫מצב"‬
‫משעבודפוןמצרים‬
‫יוצא שרוים‬
‫דעמשלט‬
‫כאילוערהוא כו '‬
‫"גייט‬
‫ושעבוד מצרים ביז צו ווערן ( לשנה‬
‫הבאה) בני חורין וכידוע " ‪8 ,‬ז דעם‬ ‫‪.‬‬
‫גשנצן זמן פון זינט יציאת מצרים ביז צו‬
‫דער גאולה העתידה ‪ ,‬השלט מעז איו‬
‫מצרים ‪.‬‬ ‫אייו שרויסגיין פון‬
‫אוו די נקודה כללית ‪ ,‬וושס ווערט‬
‫שרויסגעברשכט גלייר בים שנפשנג פון‬
‫‪ ,‬מגיד " אזיף צו שרששנעמעז די אויכנ ‪-‬‬
‫דערמשנטע שאלה ‪ ,‬איז מען מדגיש‬
‫ומפרט אין דעם סיפור ביצהמ ‪ ,‬נשר דער‬
‫שאלה פון מה נשתנה ‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫ס'איז ידוע וושם רדל " זשגז ‪8‬ז‬ ‫יא ‪.‬‬
‫אויבערשטער הלם אברהם ' ז‬ ‫דער‬
‫* במה אתה מבקש‬ ‫געגעכז די ברירה ‪:‬‬
‫שישתעבדו בניך בגיהנם או בגלות " ; און‬
‫אברהם ( אדער דער אויבערשטער ‪ -‬ווי‬
‫‪.‬‬ ‫די צוויי דיעות בזהת ) האט אויס ‪-‬‬
‫גיהנם ‪,‬‬ ‫געקליבן גלות שנשטשט‬
‫פוז דעם איז מובן שז דער תיכן ענין‬
‫פון גלות ‪ ,‬ולכל לראש גלות מצרים ‪ ,‬איז‬
‫דער זעלבער עניו ותוכז פח גיהנם ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫מירוק ובסרת החטא‬
‫דער חטא (בבשומו) ‪ ,‬אטף וועלכן‬
‫געדשרפט הלבז דעם מירוק‬ ‫רהיט‬
‫וכפרה ‪ ,‬איז געוועז דער ( שורש ומקור‬
‫כל החט רס ‪ ,‬דער ) חטא הראשון " ‪-‬‬
‫"‬
‫בתחלתו ‪.‬‬ ‫כימי צאתך שם‬ ‫ד‪4‬ה‬ ‫‪) 63‬‬

‫למעלה ‪ ( -‬ראה‬ ‫‪.‬‬ ‫קמו ‪ ,‬א) ‪ ,‬כי הזיכוך הי ' רק מצד‬ ‫י‬
‫ז ‪ .‬ועד " ז בב " ר פם ' ד ‪ ,‬כא ‪ ,‬וש " ‪.‬‬ ‫במדרשפנס ‪,‬‬
‫שמו " ר‬ ‫‪) 64‬‬
‫‪65‬‬
‫לקו " ש ח " א ע ' ‪ , 10‬וש " נ ) ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬
‫וכו הזיכוך בישראל ובהעולם שיוכלו‬
‫שפעל‬‫התורה‬
‫אף‬ ‫לקבל)‬
‫‪69‬‬ ‫קעו ‪,‬‬ ‫ואילך ‪,‬‬ ‫ב‬ ‫קער ‪,‬‬ ‫בארוכה שלה‬ ‫ראה‬ ‫סמא) ‪.‬‬
‫‪66‬‬

‫ואילך ‪.‬‬ ‫תוש עד ‪ ,‬א‬ ‫' ‪-‬‬ ‫ועוד ‪.‬‬

 ‫שיחות‬ ‫[‬ ‫הפית‬ ‫חג‬ ‫לקוטי‬ ‫‪8‬‬

‫"‬
‫ישם‬ ‫פטרבונדז סיטן אויבערשטן ‪ -‬און‬ ‫‪.‬‬
‫השט געמוזט זיין ויוציאנו ה " א משם‬
‫השט פועל געיועז דעם " ברח העם "‬ ‫ב ' ד חנקה " ‪ -‬נגד מדת הדיז ‪ .‬וושרום‬
‫[ בדוגמה המבזאר בתניא " ‪ ,‬שז אפילו ‪8‬‬ ‫מצד מדת הדיז והחשבוז הערס זיך די‬
‫קל שבקלים ( וושס די כח " חכמה שבנפש‬ ‫טענה ‪8 ,‬ז היות דער מכוון ומטרה פון‬
‫האלקיח איו ב‪ 8‬זיי בבחי ' גלות ושינה )‬ ‫גלות ושעבוד מצרים ‪ -‬צו פועל זיין‬
‫ווען זיי קומען צו ‪ 8‬נסיח בדבר אמונה ‪,‬‬ ‫דעם בירור וזיכוך פון אידן ( און וועלט )‬
‫חכמה‬ ‫בבחי '‬ ‫יערלשנגט‬ ‫דשס‬ ‫וי‪8‬ס‬ ‫השט זיך‬ ‫ל‬ ‫ביז צום מצב ווי לפני החטא‬
‫שבנפש ‪ " ,‬היא ניעורה משנתה ופועלת‬ ‫נשך ניט דורכגעפירט כשלימות ‪ ,‬השט‬
‫פעולתה " און אויד זיי זיינען זיך מוסר‬ ‫ניט קיין שרט די יציאה און גאולה ‪.‬‬
‫ית '] ‪.‬‬ ‫נפש על קדושת שמו‬
‫יב ‪ .‬און דערמיט איו מוסבר דער‬
‫" אילו‬ ‫יג ‪ .‬אוו דעריבער ז‪8‬גט מען‬ ‫היא משם ביד‬ ‫‪,‬‬
‫דיוק הלשון " זיוציאנ‬
‫לא הוציא הקב " ה את אבותינו ממצרים‬ ‫חזקה " ‪ -‬שז די יציאה ממצרים איז‬
‫הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים‬ ‫געגוען מצד דעם אויבערשטן ‪ :‬מצד‬
‫היינו לפרעה במצרים " ‪ ,‬ווייל ווען‬ ‫זייער מצב זיינען די אידן נשך ניט אינ ‪-‬‬
‫ס ' וושלט ניט געוועז די יציאה מצד‬ ‫גשנצן ראוי ויערצו ; וע " פ הידועם ‪ ,‬שז‬
‫הקב " ה ‪ ,‬וויולט דער גלות מצרים זיך‬ ‫אידן זיינען אין מצרים געוועז מושקע ‪,‬‬
‫געצויגן י ביז עם ווערט דערגרייכט די‬ ‫‪.‬‬ ‫ר " ל ‪ ,‬אין מ " ט שערי טומאה ‪ ,‬און ווען זיי‬
‫שלימות הבירור והמירוק ‪ -‬ביז צו דער‬ ‫יושלטז זיך פ‪8‬רז‪8‬מט אין מצרים נשך‬
‫גאולה העתידה ‪.‬‬ ‫איין רגע ‪ ,‬וושלטן זיי ח " ו ניט נגאל גע ‪-‬‬
‫און דשס איז מען נשכמער מדגיש‬ ‫יוטרז ‪.‬‬
‫( ערשטער )‬ ‫ומפרש לויס דער שנדער‬ ‫דער ‪8‬לטער‬ ‫ווי‬ ‫החסידות ‪,‬‬ ‫בלשון‬
‫" מתחילה‬ ‫דיעהיי פון מתחיל בגנות ‪-‬‬ ‫רבייי איז מסביי ‪ ,‬דשם וולס יציאת‬
‫עוע " ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקוס‬ ‫מצרים איז געוועו אינעם אופז פון " כי‬
‫[ דח העם " יז ( ווי דער פסוק ושגט ) איז‬
‫שהרע‬ ‫" מפני‬ ‫דערפון‬ ‫טעם‬ ‫דער‬
‫ואחט ‪.‬שהזבטדה דואולה נסים ת‬
‫פי ‪-‬‬ ‫יזו‬
‫‪)74‬‬ ‫בתקפו‬ ‫ה"‬ ‫עדיין‬ ‫ישראל‬ ‫שבנפשות‬
‫' שנה וזזי‬ ‫רנ עי ישונו הנה ‪ -‬הר‬ ‫‪.‬‬ ‫בחלל השמאלי " ; און די גאולה איז גע ‪-‬‬
‫יולא‬
‫(העבד‬ ‫יציאתם ‪11‬‬
‫נאמר‬ ‫לאחרי אמר‬ ‫‪.‬‬
‫שהק [ ‪ .‬ה הוציא ‪ -‬מצד 'טבעם )‬ ‫קומען מצד דעם וולס " נגלה עליהם‬
‫ממה " מ הקב " ה " ‪ ,‬וושס דשס השט דער ‪-‬‬
‫אהכת' אח אדוני ‪ . .‬לא אצא חפש" (מרופטים כא‪.‬‬ ‫אוז זיי‬ ‫‪.‬‬
‫נומען זייער נקודת היהדות‬
‫ה‬ ‫ה ‪ .‬ובמבש'כ שאפילו לאחרי שהוציא הק ‪.‬‬
‫[‬ ‫מסבר‬
‫)‬

‫‪ .‬בני ישראל ויאמרו גו ' זכרנו את‬ ‫הדגה אשר‬ ‫השבז זיך מער ניט געקענט נקרן פון‬
‫‪ .‬גהעלותר ' א ‪ ,‬ד ‪ -‬ה‬
‫' ס הרי בכו‬
‫דעם רוח שטות ‪ ,‬וושס איז " מכסה על‬
‫)‬ ‫(‬

‫נתנהחוסראש ונשובה מצרימה‪.‬‬ ‫אכל" י ‪. ,‬‬

‫כמצריח‬ ‫~‬
‫מעמיס א‬ ‫(וכמה‬
‫האמת " ‪8 ,‬ז איז דעם מצב קענען זיי זית‬
‫‪ .‬חיו‬ ‫' ‪ ,‬הנה ‪ .‬אילו וא הוציא הל ‪.‬‬
‫ה כו '‬ ‫[‬ ‫‪ ,7‬ד)‬ ‫( שלח‬

‫ימשריס ‪-‬‬ ‫ע‪-‬פ טבע) גס " ‪.‬‬

‫ושגיס‬ ‫כן‬ ‫‪1‬ש ס‬
‫ולהמר‬ ‫במיריפ‪- . .‬‬
‫למקריס היפך‬ ‫ם מגהץ‬
‫היינו לפרעה‬ ‫י ‪ . .‬בת בו‬
‫משועבד ' כ‬ ‫מש‬

‫‪",‬‬
‫' יימי י מ "‬ ‫ייי ‪,‬‬ ‫ואילך ) ‪,‬‬ ‫מב‬
‫ם ריטב ‪ ,‬א‬ ‫‪ .‬פ המל ע‪ ,‬ל ‪ .‬וראה ‪,‬‬
‫היינו ‪ .‬זבכ ‪ .‬מ ‪.‬‬ ‫שמו נהגש‬
‫עשים‬ ‫להוש ‪ ,‬פ פי '‬
‫‪)7‬‬ ‫"‬
‫‪,‬‬
‫ולהעיר שגרמב ‪ ,‬ם הלכות תו ‪ -‬מ שם הניא ה‬ ‫‪75‬ן‬ ‫'‬ ‫ת כמסומז בממתחות ( ע‬ ‫תניא ספל‪.‬א ‪ .‬יקו ‪.‬‬
‫‪ ,‬ספה ‪,‬‬ ‫פסה‬
‫‪) 71‬‬
‫‪1[1‬‬ ‫ומספר ( ואב " כ ממשיך )‬ ‫מתחיי‬ ‫כיצד‬ ‫בתחלה ‪.‬‬ ‫פי‪ -‬נ ‪.‬‬ ‫ז ‪ ,‬ה נימי צאתר שם‬ ‫ושבועות ) ‪.‬‬ ‫ע‬ ‫מ‪.‬‬ ‫‪ [1‬ן ‪-‬‬

‫ראה‬ ‫שם ‪ .‬וש'נ ‪, .‬‬ ‫זמוד' עע 'כו‪ . -‬וראה ‪,‬‬

‫אנציח שם ‪.‬‬ ‫לקו ‪ .‬ש‬
‫מתחיי הכ‬
‫‪ 71 - 1‬והערה ו‬ ‫"א‬
‫ה‪.‬‬ ‫יד ‪,‬‬ ‫כשלח‬ ‫‪) 72‬‬
 ‫‪89‬‬ ‫שיחות‬ ‫נ‬ ‫חג המשח‬ ‫לקוטי‬

‫פועל‬
‫השבן וועלכן‬
‫רע " צו‬
‫מצריים‬
‫די שזש ‪,‬‬
‫לנו " ) ‪:‬אידו‬
‫געוועו איז‬
‫" וירעו‬ ‫לעבודתו " ‪ :‬דער קירוב צום אויבערשטז‬
‫איז אויך עכשיו ( ניט מצד זייער מעמד‬
‫אידז זיינען ניט געווען שייך מציע ( מער‬ ‫ומצב ‪ ,‬מצד זייער עבודה ‪ ,‬ניר ) מצד‬
‫פון דער בחי ' " רע ' וושס השט גע ‪-‬‬
‫גלות‬ ‫דורך‬ ‫ווערן‬ ‫נתברר‬ ‫ד‪8‬רפט‬
‫" קרבנו המלם לעבויתויי' ‪.‬‬
‫וושס דעריבער איז מובן ווי שזוי עם‬
‫מצרים )‪.‬‬ ‫ושעבוד‬
‫קען זיין די מציאות פון ‪ 8‬בז רשע אויך‬
‫און ע " ד ווי דער תירוץ אויף דער‬ ‫איצט ‪ ,‬נעך גאולת מצרים ‪ ,‬און אויך‬
‫קושיא ‪ -‬פשרוושס מ ' היט מעניש‬ ‫פשרוושס עס קען זיין דער מצב מון‬
‫געווען פרעה ומצרים ‪ ,‬וויבשלד ‪8‬ז דער ‪-‬‬ ‫בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו "‬ ‫‪.‬‬
‫מיט השבז זיי דורכגעפירט די גזירה‬ ‫און דשם ווערט ניט אויסגעפירט נשר‬

‫איינעריידער‬
‫פון‬ ‫וושס) ‪ -‬שז‬ ‫אותם '‬
‫דעם( איז‬ ‫וענואיז‬ ‫"דיועבדום‬
‫ביאורים‬ ‫דערפ‪8‬ר וושס " והקב " ה מצילנו מידם "‬
‫‪ -‬ווייליי כנ " ל ‪ ,‬כל זמו עס פירט זיך‬
‫עונש השט זיי געקומט דערפשר וושס‬ ‫ניט דורך די מטרה ותכלית ‪ ,‬דער בירור‬
‫אידן השבו ביי זיי געליטן פון קושי‬ ‫כשלימות ‪ ,‬זיינען אידו מצד ענינם‬
‫השעבוד ‪ ,‬וולס דשס איז ניט געווען אין‬ ‫ומדריגתם נשר ניט מבורר ומזוכך‬
‫דער גזירה מלמעלה ‪.‬‬ ‫לגמרי פק רע ( ביז שז עס איז דש ח בז‬
‫סו ‪ ,‬שבער לאחר כל הנ " ל קעו מעז‬ ‫רשע ) אוז דעריבער איז מצד מידת הדין‬
‫ערשט פרעגן ‪ :‬וויב‪8‬לד שז גלות מצרים‬ ‫פשרשז ‪8‬ז שרט אויף " עומדים עלינו‬
‫השט סרס ניט אויפגעטשן דעם בירור‬
‫לכלותינו" ‪.‬‬
‫ועילוי הראוי ‪ -‬טש אק וושס בששטייט‬ ‫יד ‪ .‬דש שטעלט זיך שבער די שאלה ‪:‬‬
‫דער רעש וכו ' ומעלה פון יציאת מצרים‬ ‫ווי קומט עס שז אידן זשלז זיין שייר צו‬
‫וסיפור יצ " מ ? אויף דעם איז מעז‬ ‫וועדן שזוי " מושקע ' אין טומאה אוז רע‬
‫פון מצרים ‪ ,‬ביז זיי זילז מציע ומהותם‬
‫‪.‬‬
‫עונותינו "את בית‬ ‫בשבח ' ‪:‬על כל‬
‫ובנה לנו‬ ‫‪.‬‬
‫" מסיים‬
‫הבחירה לכפר‬
‫ניט קענען ‪8‬רויס פון מצרימז ונפק צו‬
‫דער אמת ' ער עניז סון בחירה " איז‬ ‫בשוושרענען די שאלה איז דער בעל‬
‫דוקא אין שזש אומן ‪ ,‬ווען די זחך ווערט‬ ‫ההגדה ממשיר ומדגיש ‪ " :‬וירעו אותנו " ‪,‬‬
‫אויסגעקליבז ניט צוליב וועלכע עס איו‬ ‫יישם דער פירוש דערפון איזי שז די‬
‫סיבות און טעמים ‪ ,‬נשר בלויז מצד דער‬ ‫מצריים השבז א‪ 1 ( 1‬געמ‪8‬כט פשר רעים‬
‫בחירה חפשית פון דעם בוחר ; און די‬ ‫( וושס דערפשר שסייט " אותנו ' ‪ ,‬ניט‬
‫בחירה איז שייך נשר ביי עצמותו ית ' מ ‪,‬‬
‫וושס לגבי ' יה ' איז כלל ניט שייך שז ‪8‬‬
‫ת ‪ -‬ל דנוו‪1‬ת נעל ההגדה דרס באנרהכ ‪-‬‬
‫מציאות שחוץ ממנו ח " ו ושל תופס מקום‬ ‫‪) 76‬‬

‫לפי שה ‪ -‬אברהפ‬ ‫‪.‬‬ ‫קרנת המקום ‪ ,‬וכבב ‪ -‬ר רפל ' ט‬

‫ז" ז ‪,‬‬
‫בעי‬ ‫אני הוא‬ ‫י‪1‬‬ ‫הקג ‪ ,‬ה ואמר‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫אומר כו ' הריץ על‬
‫רשולם‪. .‬‬
‫לא‬ ‫שבניוח מצרים‬ ‫‪ -‬ל אדרנה ‪ ,‬שהטעם‬ ‫ועת‬
‫נזדככו‪1 -‬‬

‫אברהם הי '‬ ‫אצי‬ ‫‪ .‬מתחלה‪.‬‬ ‫נאופן דבשולמות ‪ ,‬כי גס‬

‫שמורה ) ‪ .‬יבם‬ ‫למצה‬‫‪.‬‬‫המקם קמא ‪ ,‬נ‬
‫לעבודתו ‪,‬‬ ‫שליה‬ ‫קרנ ( ‪1‬‬
‫גם‬ ‫ראה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 77‬‬
‫‪.‬ד‪.‬‬ ‫ט~ ‪,‬‬ ‫לו‬ ‫‪.‬‬
‫רמב ‪1‬‬ ‫‪) 79‬‬
‫"‬ ‫שער השמים‬
‫ע'‬ ‫לקוש ח ' ד‬ ‫‪. 220‬‬ ‫פלופ ע '‬ ‫חיית‬ ‫ראה‬ ‫‪) 80‬‬ ‫שעמדה ‪ 1.‬בסי‬‫‪.‬‬
‫והיא א עע‪7‬‬ ‫שליה יפי‬
‫שם' קסנ ‪,‬‬ ‫‪) 78‬‬
‫ועש ‪.‬‬ ‫‪ 5‬ואילד ‪.‬‬ ‫עי‬ ‫מע‪ . 1341 . 1‬לקו ‪ -‬ש הי ‪ -‬א‬ ‫‪. 1147‬‬ ‫‪1‬‬ ‫' שער השמים‬ ‫יככ‬ ‫)‪,‬‬ ‫שם‬
‫"מ ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫( ם לקו ‪ -‬ת אמור לח ב ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫)‬ ‫"‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫ו‪1‬ג הפשט‬ ‫לקוטי‬ ‫‪90‬‬

‫מיט ' ו אויבערשטןז ' ‪ ,‬און " להחליפסיי‬
‫באומה אחרת איני יכול ' ‪. ' ,‬‬
‫טז ‪ ,‬עפ " ז איז אויך מובן וושס דורך‬
‫דעם עניז פון " בית הבחירה " סוט זיך‬
‫אויף דער וכפר על כן עונותינו " ( ניט‬ ‫‪.‬‬
‫בלויז סליחה ומחילה ) ‪ :‬אין דער מדריגה‬
‫פון סדר השתלשלות ‪ ,‬וואו עס זעט זיך‬
‫ניט בגילוי ווי אידן זיינען איין זעך‬
‫כביכול מיט דעם אויבערשטן ( בדוגמא‬
‫ווי ש בן למטה וושס ער איז נפרד‬
‫מהאם * ) ‪ ,‬און וואו דער ענין החטא רירט‬
‫שז און איז פוגע ‪ ,‬דשרט דחרף מעז אויפ ‪-‬‬
‫טשו די כפרה טרטפנטמטן דעם לכלוך‬
‫ופגש דורך שעבוד וגלות ‪ ,‬שבער מצד‬
‫התקשרות עצמית פון אידו מיטן אוי ‪-‬‬
‫בערשטו דורך " בחירה " איז ‪ , -‬לכפר‬
‫על כל עונו ‪-‬‬ ‫)‬ ‫( לאיותתה ‪ ,‬כשלימותיי‬
‫תינף ‪ ,‬מצד דער מדריגה טוט זיך אויף‬
‫בנילא די כפרה און מירוק החטא ‪ ,‬ווייל‬
‫דשס איז די מדריגה ‪ ,‬וושס ח חטא ועון‬
‫רירט דשרט מלכתחילה ניט שן " ‪ .‬און‬
‫דשס פועליט אויך אויף זייער מציתות‬
‫בגווי חז אויר מצד זייער מציאות ווערן‬
‫סיווערט דער מירוק‬ ‫און‬
‫ס ' איז נשר שז שרשפקומענדיק אין זמן‬
‫גלות‬ ‫בימן‬ ‫איו עס מיט ש סדר והדרגה ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫המבואר נפניב הוא ‪ ' 1‬ד משנ ת נלקו ש‬
‫ומצד עצמותו ית ' איז " הלוא אח עשיו‬
‫ליעקב " נ ' ‪ -‬און דוקא מצד דער בחירה‬
‫חפשית פון עצמותו ית ' איז ער בוחר‬
‫בעם ישראל ‪ " -‬ואוהב את יעקב ואת‬
‫עשיו שנאתי" ‪.‬‬
‫ענין‬ ‫ואמיתית‬ ‫שרש‬ ‫דער‬ ‫ד ‪.‬ה ‪" .‬‬
‫הבחירה איז מצד דעם וושס אידו זיינען‬
‫איין ושך ‪ ,‬כביכול ‪ ,‬סיט עצמותו ית ‪- ,‬‬
‫‪.‬‬
‫ישראל וקוביה כולא חד און דער גילוי‬
‫פוז דער בחירה למטה איז באחז " ‪ ,‬שז‬
‫בחיצוניות ובגלוי זעם אוים שז " אח עשיו‬
‫זיינען ביידע בשוה ‪ ,‬ואעפ " כ‬ ‫זץ‬ ‫ליעקב " ‪,‬‬
‫שנאתי " ‪.‬‬
‫" ואוהב את יעקב ואת עשיו‬
‫אוז דשם איז דער תוכן הענין פון‬
‫גלות ויציאת מצרים ‪ :‬כחיצוניות וכגילוי‬
‫(‪ -‬ווי דשם ווערט נתגלה איז וועלט‬
‫טלר השתלשלות ) ‪ ,‬וושס דשרטן איז דשך‬
‫ביד חזקה " נגד מדת הדיד ‪ -‬איז דשס‬
‫געווען אין ‪8‬ז אופו שז ווען זיי ווילטז‬
‫געבליכו נשך איין רגע איז מצרים‬
‫וושלטן זיי ניט נגאל געוושרן ‪ ,‬מצד זייער‬
‫מדריגה זיינעז זיי ניט געוועז ראוי צו‬
‫יציאת מצרים ‪ " -‬אח עשיו ליעקב " ‪-‬‬
‫זיי נזדכך‬
‫דשס‬
‫קומטוכו '" '‬
‫ו;‬ ‫בפנימיותכו ' והללו‬
‫ובאמיתיות‬
‫עובדים‬ ‫הללו מינה‬
‫"שבער‬
‫הנפש ‪,‬‬
‫פון עצמותו ית ' " ‪ ,‬וושס הוא ית '‬
‫בבחירתו איז בוחר ב ( נשמות ) ישראל ‪,‬‬
‫מצד דעם וושס זיי זיינעז עצם אחד‬
‫‪) 87‬‬

‫ע ש‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ואילד ) נענין רירה כתחתונים ‪,‬‬ ‫‪ ( ) 88‬ע ' ‪74‬‬
‫פתיחתא‬ ‫‪,‬ב‬ ‫יי‬
‫פז ‪,‬‬ ‫פכחים‬ ‫וראה‬ ‫ג‪.‬‬

‫סתירה למשתת בלקו ' ש חי ‪ -‬א‬

‫רכה‬ ‫דרות‬

‫יד ‪ .‬ועש ‪.‬‬

‫שאי ' ‪1‬‬
‫‪.‬‬
‫ומוש‬
‫‪89‬א) וא‬
‫כע ‪-‬‬

‫ס‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫לקו ש ח ' ט ‪: 82 ' 1‬‬
‫נ‪ .‬ג‪.‬‬ ‫מיאנ ' א ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫יאה‬
‫‪,‬מ ‪,‬‬
‫‪8‬ן‬

‫מדריגות במ‪.‬נוהת ‪..‬‬

‫נילחש ונחירה‬
‫כתויתה שכסה‬ ‫ואילד ) ‪,‬בניס‬
‫כי מנגז‬ ‫יבפרסיות בחי '‬
‫'‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫להעיר מאבודרהם פ ' והיא שימזג ‪ :‬גז‬ ‫‪84‬ן‬
‫דור‬ ‫בכי‬ ‫להראות השגחתו בישראל מק ' ס להב‬
‫‪,‬‬ ‫וראה לקמן נפנים‬ ‫‪.‬‬
‫‪7‬פנימי‪1‬ח הפיר ש‬ ‫‪ -.‬י‬ ‫‪1‬‬ ‫מידם ‪.‬‬ ‫נזה‬
‫אויג ' ם ~ מציל אותם‬
‫חלא שהנשמה אינה נפרדת מאתו ית' כלל‬ ‫‪) 90‬‬‫( לקו‬ ‫הוא ‪ ,‬שזה שמקיכ להם אויגים היינן שמצד‬
‫‪,‬‬ ‫אגה ד )‬
‫ראה סב ‪,‬‬
‫‪)"91‬ח ר " ה‬ ‫ליעקב‪. .‬יד ‪.‬‬
‫נשיח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בילקוטאח עשו‬
‫ראובנ‬ ‫הגבח( ראה‬
‫וניות‬ ‫נחי נ‬
‫? (‬ ‫‪ -‬קע ‪,‬‬
‫מדריגתםח ב‬
‫‪) 85‬‬ ‫‪.,‬‬
‫החילוקב ‪ ,‬דכמרה‬
‫ובדוגמת " ת פ "‬ ‫‪) 92‬‬

‫שע " י התשובה לזה‬ ‫שעיצומו של יום מכפר‬ ‫ח ‪ .‬יעוד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כח )‪ ) 86‬שמו " ר פמ נ ‪,‬‬
‫‪1151‬ד‬
‫ובמעיף יו"‬
‫ש (ח ‪ -‬ד ע '‬
‫ואילך‬ ‫ואילך ‪ ,‬וראה לקייש חיט‪-‬ןראה‬
‫‪ 428‬לקו "‬ ‫( הובא לקמן‬ ‫אוה ‪ -‬ת נא ד ים ‪ ,‬וע ' ערב‬ ‫ראה‬

‫שהגאולה בניסן באה מבחי אתעדל ' ע‬ ‫‪-‬‬ ‫במניס )‬

‫ת‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שלמעלד ל ( מר ' מאתעדל‬

 ‫‪91‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫חג הפסח‬ ‫לקוטי‬

‫קומען מצד למעלה ‪ ,‬כאילו ‪8‬ז מצד‬
‫למטה זיינעז אידז ‪ ,‬מצד מדריגתם ‪ ,‬ניט‬
‫ראוי צו דער גאולה ( כנ " ל בארוכה ) ‪ ,‬אוז‬
‫מ ' איז * מסים בשבח " שז אויך דש למטה‬
‫ווערט נתגלה ענינה האמיתי ‪ " -‬בית‬
‫הבחירה לכפר על כל עונותינו " ‪ ,‬כנ ‪ -‬ל ‪,‬‬
‫יז ‪ .‬און דורך סיפור ביציאת מצרים‬
‫און באופז פון להראות את עצמו כאילו‬ ‫‪.‬‬
‫הוא עתה יוצא משעבוד מצרים " ‪ ,‬איז‬
‫מען זוכה שז דער " בניסז עתידיו‬
‫להגאל " ווערט מקוים במועל בניסז זה ‪,‬‬
‫ווי דעת ריי " ( וושס במדרשיי הכריעו‬
‫ומתמיי כדעתו ) ‪8‬ז " בניסן נגאלו ובניסו‬
‫עהידיז להגאל " ‪8 ,‬ז די גאולה קומט פון‬
‫‪8‬ז שרט וולס איז " למע ' לגמרי‬
‫מאתעדל " ת דהיינו למעלה גם מכח "‬
‫תשובה ‪ -‬יי ‪ ,‬ווטס פון דער מדר " ווערט‬
‫מזריע‬
‫‪8‬‬ ‫איש קיום ‪,‬‬
‫שיש לה‬
‫גאולה ווען‬
‫נצחית ‪ 8,‬אפילו‬
‫יולדת זכר "‬
‫"גאולה‬
‫תחלה " ‪ ,‬עס קומט מלמעלה ‪,‬‬
‫‪8‬ז עס ווערט " לשנה הכאה בארעא‬
‫דישראל " ‪ ,‬לשנה הבאה בני תוריד ‪ ,‬ווי‬
‫ויציאת מצרים ‪ ,‬השט זיר שנגעזען די‬
‫גאולה ווי דשס איז בסדר השתלשלות‬
‫‪.‬‬
‫‪ ,‬כי ברח העם ' ‪ ,‬אוז עם ד‪8‬רף זיין ביד‬
‫דער גילוי ‪8‬ז עס איז גע ‪-‬‬ ‫חזקה " ‪ :‬און‬
‫קומען מצד בחירת הקב " ה פון עצמותו‬
‫ית ' און ס ' השט זיך אויפגעטאז דער גמר‬
‫ושלימות הכפרה איז געוועו וועז " בנה‬
‫כד‬ ‫הבחירה לכפר עז‬ ‫לנו את בית‬
‫עונותינו " ‪,‬‬
‫און דשס איז פשרבונדן אויך סיט דעם‬
‫בית הבחירה כפשוטו ‪ ,‬תשם דטרטן איז‬
‫די כפרה געקומעז ניט דורך שעבוד‬
‫ויסוריז כו ' ‪ ,‬נשר דורך קרבנות ‪ ,‬ווייל איז‬
‫בית ( הבחירה ) המקדש איז נתגלה גע ‪-‬‬
‫ווירן בחירתו " של הקב " ה‬ ‫‪.‬‬
‫זייל שז דשס איז דער פירוש הפנימי‬
‫אין " מתחיל בגנות ומסיים בשבח " " ‪:‬‬
‫בתחילת ההגדה והסיפור ביציאת מצרים‬
‫זשגט זיך ‪8‬רויס ווי די יציאה איז גע ‪-‬‬
‫שהרמנ ם קורא הל' ב ' המיק ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫נתחיתז ‪.‬‬ ‫הלכות ב ת‬
‫בסהמ הבח רה ‪ ,‬והרי לדעתו ( שם‬ ‫ועדת‬ ‫‪-. . . .‬‬
‫להעיר‬ ‫‪) 93‬‬

‫‪.‬‬
‫כ " ק מדח אדמו " ר טייטשט " י ‪8‬ז ניס‬ ‫מצות בניו מקדש הוא‬ ‫כ)‬ ‫צ מ"ע‬
‫מ ' דשרף וושרטז ח " ו ביז דער שנה הבאה ‪,‬‬ ‫לעשות גיח לה ' מוכו להיות מקריבים בו הקרבנות‬
‫(‬ ‫כר‬ ‫‪..‬‬
‫רע ' קר‬ ‫‪49‬‬ ‫כדעת הרמב ‪ -‬ז הנ " ל הערה‬ ‫החמץ ולא‬
‫נ‪8‬ר עס ווערט תיכף ומיד בניסן זה ‪,‬‬
‫במשבו הוא מקום מנוחת השבינה ‪ -‬ראה‬
‫לקרש חיא‬
‫ובדרך ממילא איז מעז בשנה הבאה‬
‫אגל ראה לקו ‪ -‬ש ה ‪ -‬ד ע '‬ ‫ע'‪20. 24‬ןלקוואייד ‪.‬‬ ‫‪ 1346‬העיה‬
‫בארעא דישראל ‪ ,‬ובני חורק " ונודה לך‬ ‫‪.)438-9‬‬ ‫חט ‪1‬‬
‫הרשבזך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ש‬
‫שלדעת‬ ‫ולהעיר‬ ‫‪) 94‬‬
‫שיר חדש ( לשון זכרתי ) על גאולתנו ועל‬ ‫הערה‬
‫לעיללנאורה‬ ‫נסמז‬
‫משמע‬ ‫‪-‬ח (‬
‫שם )‬ ‫וראה גס לשון המאירי הנ ל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. 20‬‬
‫נפשנו' ‪.‬‬ ‫פדות‬
‫גשנח ‪.‬‬ ‫שגם כפשוטו ‪1‬ה‪ 1‬הסיום‬
‫()‬ ‫לחג הפסח תשב ‪.‬‬ ‫ב'‬ ‫( משיחה ‪7‬י‪7‬‬

‫אכ‪7‬‬
‫היד ( ‪1‬מ ‪[ 1 -‬‬ ‫‪. .‬‬
‫ספ [ ‪71‬פ (‬
‫סהמר‪ ,‬צש שם‬ ‫הבחירה‬
‫המצת [‬ ‫‪.‬‬
‫‪)[ 7‬נ‪1‬ח‪[[, [ 1‬יח [ מפן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪- .‬‬
‫א‪.‬‬ ‫ר ‪ -‬ה יא ‪,‬‬ ‫י‪9‬‬ ‫( [ ה‪ ' 7‬מכריס‬ ‫‪.‬‬ ‫יה ‪-‬‬ ‫ח ע‬ ‫‪..‬‬ ‫בחח‪7‬תן התיר ‪1‬קאפח‬
‫‪.‬‬ ‫בחרנ‪1‬ס‬
‫)‬

‫‪..‬‬
‫)‬ ‫[(‬ ‫[‬

‫סט‪.‬ו ‪ .‬א‪.‬‬ ‫שמדר‬ ‫‪97‬ן)‬

‫‪96‬‬ ‫) ה‪17‬ר‬ ‫( ‪0‬המ ‪ -‬צ שם‬ ‫([ ‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫או שהנ א ת כף‬ ‫‪.‬‬
‫נאוה ' ת בא‬ ‫א‪.‬‬ ‫ד ‪ -‬ה החודש הוה הישית פ‬ ‫דא ה‬ ‫‪,‬‬ ‫מקדש ‪. -‬‬ ‫די‬ ‫‪ ( .‬עש‬ ‫(והמצרה מהמתו‬
‫‪.‬‬
‫[ ח‪[ 1‬‬ ‫(‬ ‫[‬

‫‪1‬ע' רנט הישוו ‪ .‬סתם בריי‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪98‬ן‬ ‫‪..‬‬ ‫(‪1‬‬ ‫בחר ה ‪ -‬א‬ ‫המקום אשר‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬ה‬ ‫‪.‬‬ ‫יא )‬ ‫יב ‪.‬‬ ‫ראה‬
‫רם‪ .‬ע' ערג ‪.‬‬ ‫‪ .‬ת שס ע '‬ ‫אוה‬ ‫‪1‬נ [ סמ ‪ ; -‬מ " ע‬ ‫שט ‪.‬‬ ‫ב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬הדר ‪, .‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬רמ‪( 01‬‬ ‫שהובא‬
‫לסג‬
‫תו ‪ .‬א סדיה‪ .‬שרנ ‪ ( .‬תהליכ סו ‪ ,‬הן איש ואיש יולד גה ‪.‬‬
‫‪ [ 901‬י‬ ‫)‬ ‫[‬ ‫[‬

‫‪ .‬וביאורו ( גסתו ) ‪ .‬אוה ‪ .‬ת‬ ‫)‬

‫כמ‬ ‫‪) 99‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫[ ין [ ‪-‬‬ ‫'‬ ‫ראה נסעת ריש ה‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מ‬
‫‪7‬ק‪- "1‬ע שס‬ ‫‪1‬באר‪ [ 1‬ה‬
‫‪.‬‬ ‫חט‪.‬‬
‫~ שמחי ( הב‬
‫‪71‬העין‬ ‫‪1‬אי‪7‬ך‬ ‫‪291‬‬ ‫ע'‬ ‫‪1‬‬ ‫ש‬
‫תש ‪ .‬ה שפ ‪.‬‬ ‫ע ' ע " נ הנ ‪. .‬השיחות‬ ‫‪,‬‬
‫נ‪.‬‬ ‫נאמר פסחים קטו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חוד ‪ -‬ה‬
‫(ספרל )‬

‫ראה‬
‫‪) 100‬‬

‫‪) 101‬‬
‫ן [ יח‬

‫‪-,‬‬
‫[( ‪1‬‬

‫( איין [ א יצה ‪.‬‬

‫‪7.‬‬ ‫[‬ ‫שנהמצ ( ח [ ההתרח ‪7‬ה‪ [ 7‬יה [ ‪ -‬ח [ ח‬
‫‪,‬‬ ‫‪42‬‬ ‫ט ‪1‬‬ ‫‪ 11‬חי‬

‫ין ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וא‬

‫‪,,‬‬ ‫ה (ןק‬
‫ן‬ ‫מקדש ‪.‬ח‪" , .‬‬
‫ן‬
‫[ ‪[-‬‬ ‫נו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.-‬‬ ‫ר‬
‫‪1‬ק‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪9‬‬

‫לעצטער אין איין סדרה ‪ ,‬זיינען פטרשז‬
‫כמה פרשיות המפסיקות ביניהן ‪ -‬איז‬
‫לבער די נקודה משותפת הנ " ל פשרשז‬
‫דוקא ביי די פרשיות ( אפילו ניט‬
‫סמוכות ) ווים זיינען אין דער זעלבער‬
‫סדרה ' ‪.‬‬
‫ב ‪ ,‬פוו דעם איז מובן אויך בנוגע צו‬
‫אוגזער סדרה ‪ ,‬שז טרשץ דעם וואס מצד‬
‫אחד השט די התחלת הסדרה " ויהי ביום‬
‫השמיני ‪ 8‬סך מער שייכות צום סיום‬
‫‪.‬‬
‫הסדרה שלפג " ווי צו דער פרשה זאת‬
‫החי ' גו ' " ' ( וולס איז ביים סיום פון‬
‫סדרת שמיני ) ‪ -‬וכמובן אויך בפשטות ‪,‬‬
‫‪8‬ז ויהי ביום השמיני " קומט בהמשך‬
‫צום ענין פון שבטת ימי המילואים‬
‫שבסיום פון דער פריערדיקער סדרה ‪,‬‬
‫זאת הח " " השט עס‬ ‫‪.‬‬
‫משא " כ מיס‬
‫לכאורה ניט קיין שייכות ‪ -‬וויבשלד‬
‫שבער שז יעדע סדרה ה‪8‬ט ‪ 8‬נקווה‬
‫מיוחדת ‪ ,‬וולס אין איר איז זי אויס ‪-‬‬
‫געטיילט פון ‪5‬לע ‪8‬נדערע סדרות ‪ ,‬איז‬
‫פשרשטשנדיק ‪8 ,‬ז די פרשיות " ויה ' ביום‬
‫השמיני " און " זאת התה " השבן ביידע‬
‫אייו תוכו מיוחד וחס איז ניטש איז‬
‫פרשת " קח את אהרן גו ' " י ; אח דער‬
‫דיזיקער תובן ווערט ‪8‬רויסגעברשכט‬
‫אין שם הסדרה ‪ " -‬שמיני" ‪.‬‬
‫ג ‪ .‬פון דעם ווים אינעל ‪81‬מע‪ 1‬פוו‬
‫דער סדרה איז ניט טנגעדייט שז ד‪8‬‬
‫רעדט זיך וועגן ( שמיני ל ) מיוזאים ‪ ,‬און‬
‫שמיני‬
‫שוין גערעדט פיל מאל וועגז‬ ‫א‪.‬‬
‫סדרים‬ ‫ג"ן‬ ‫‪-‬‬ ‫הסדרות‬ ‫חלוקת‬
‫דאורייתא י ‪ -‬טז הגם אין יעדער סדרה‬
‫זיינען ד‪ 8‬כמה פרשיות ‪ ,‬וולס יעדער‬
‫פרשה איו שן ענין בפני עימו ‪,‬‬
‫פונדעסטוועגן ‪ ,‬פון דעם גופא ‪ 0811‬שלע‬
‫פרשיות זיינען איז דער זעלבער סדרה ‪,‬‬
‫איז ‪ 8‬הוכחה שז עם בינדט זיי איין‬
‫נקודה משותפת ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫און וויבשלד טז דער תוכן מון יעדער‬
‫זשר ווערט ‪8‬רויסגעברשכט אוז טנגע ‪-‬‬
‫שמו אשר יקראו לו בלוון‬ ‫דייט אין‬ ‫‪.‬‬
‫הקודש " י ‪ -‬איז מובן ‪8 ,‬ז די נקודה‬
‫‪.‬‬ ‫התיכונה ( וועלכע איז ד‪ 8‬אין ‪6‬לע‬
‫ענינים פון דער סדרה ] איז מרומז אין‬
‫דעם נימען פון דער סדרה ( וו‪8‬רום די‬
‫שמות הסדרות זיינעז ד‪8‬ך נעמעז עפ " י‬
‫תורה ) ' ‪.‬‬
‫און אע " פ ‪8‬ז בנוגע דעם תוכן הפרטי‬
‫פון יעדער בטזונדער פרשה ‪ ,‬איז דער‬
‫חילוק צווישו דער ערשטער און דער‬
‫לעצטער פרשה פון איין סדרה גרעסער‬
‫ווי דער חילוק צווישן דער ערשטער‬
‫פרשה פון ‪ 8‬סדרה און דער לעצטער‬
‫פרשה פון דער סדרה שלפני ' ‪-‬‬
‫וויבשלד ונ פרשיות זיינעז כסמיכות‬
‫איינע צו דער צווייטער ( און " טמוכיס "‬
‫איז דטך ‪ 8‬לימוד ע " ‪ 9‬תורה ' ) ‪ ,‬בעת טז‬
‫צווישן דער ערשטער פרשה און דער‬
‫‪--‬‬
‫הקור‬ ‫ב‪.‬‬ ‫כ ‪ .‬ח ‪ .‬ב רי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה זה ' א ( מהנ ‪ ) 1‬קד ‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫)‬

‫‪.‬‬
‫תי ‪ .‬ו ( כס רע ' נ ) ‪ ~ .‬ויד ‪.‬‬
‫‪. 114‬‬
‫שפרשיות שיפחז כזלכ היו‬
‫ש ח ‪ ,‬ח ע'‬ ‫יקז ‪.‬‬
‫לך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה ( ב‬ ‫‪,‬‬
‫מפרש ‪ ..‬א‬
‫שמי‪. .‬‬ ‫"‬
‫ואילד‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪. .,.‬‬
‫ראה נכל הנ ל לק ש חזה ע ' ‪57‬‬
‫‪,‬‬
‫נ ראה ש‪1‬ר ה ח ד והאמבה פ א ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬ו‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫וידעיר‬ ‫‪.‬‬
‫את כולם השוה כו ' לפ ' שהזשוו‬
‫נ וא‬
‫למילואים ‪ 1‬פ פשטות הנתונים ‪.‬‬ ‫(‬

‫' שם ‪:‬‬
‫נים‬
‫)‬
‫('‪1‬‬

‫פ‬ ‫‪.‬‬
‫גם מסדרה אחת לסדרה לפ‬
‫וראה בהעי‬
‫ברכותתד ‪.‬כא ‪,‬ר 'ג ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫משפטים‪ . .‬ר פ‬
‫במשנה תורה‬ ‫כיש‬
‫רק ר ' פ‬ ‫ראהולא‬
‫( ס בפששזמ‬
‫שלח ) ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬
‫‪1‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמיני "‬ ‫לקוטי‬

‫וולס איז זיך מתלבש אין דער בריאה יי ‪,‬‬ ‫אפילו ניט ‪8‬ז ס ' רעדט זיך וועגן ‪ 18‬שכטז‬
‫און שמיני " איו מרמו אויף דעם אור‬ ‫‪.‬‬ ‫ט‪8‬ג בכלל ‪ -‬וושרום די סדרה הייסט‬
‫וושמ איו העבער פון התלבשות איו‬ ‫וסרס )‬ ‫ניט " יום שמיני " ו ‪ ,‬נשר ‪ -‬שמיניי‬
‫וועלט ‪ ,‬כחי ' האור שלמע ' מהשתל' מ ‪.‬‬ ‫איו נוגע לער‬ ‫די‬
‫‪ -‬איו מובן ‪ ,‬שז‬
‫שבער לאידך גימא ‪ ,‬ווייזט דער טייטש‬ ‫בללות ' דיקער ענין פון " שמיני " ‪ -‬שן‬
‫פון וושרט שמיני " גופא ‪ -‬אכטער ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שכסער ‪ -‬אוו ניט דער ‪9‬רטיות ' דיקער‬
‫‪8‬ז דשם איז ניט קיין עניז בסני עצמו ‪,‬‬ ‫איז‬ ‫ימים )‬ ‫מילואים שדער‬ ‫עניז ( פון‬
‫ג‪8‬ר ‪ 8‬זשך וולס השט ‪ 8‬שייכות ( אוז‬ ‫וכסער ‪.‬‬ ‫וועלכז ער איז דער‬
‫פזז‬ ‫ענילס‬ ‫זי‬ ‫צו‬ ‫בהמשך )‬ ‫קומט‬
‫וע " פ המבואר ( לעיל ס " ב ) ‪ -‬איז ועם‬
‫שבעה " ‪.‬‬
‫" און‬ ‫חילוק צווישן דער שייכות צוח סיום‬
‫דשם איז דער אויפטו אין דעם‬ ‫הסדרה שלפני און דער שייכות צו שז‬
‫עניז פוז " שמיני ‪ - -‬איז דעם דריקט זיך‬ ‫שנדקר פרשה אין דער סדרה גופא ‪-‬‬
‫אוים ד ' שלימות איז גילוי אלקות ‪ :‬דער‬ ‫‪.‬‬
‫קומט אוים ‪ ,‬שז פרשת קח את אהרן " פון‬
‫תכלית הכוונה איז ‪8 ,‬ז אויך דער אור‬ ‫דער פריערדיקער סדרה איז ‪ -‬בנוגע‬
‫וולס איז העכער פון השתלשלות ז‪8‬ל‬ ‫נקודה המשותפת ‪ -‬בלויו ‪ 8‬הקדמה צו‬
‫נמשך ווער ( בגילוי ) איז וועלט ‪ -‬און‬ ‫‪,‬‬ ‫" שמיני " ‪ ,‬שכער ניט שז וי איז ‪ 8‬טייל פון‬
‫ד‪8‬ס איז מרומז אין וושרט " שמיני " ‪ ,‬טז‬
‫שמיני " [ בדוגמא ווי דטס איז בפשטות ‪,‬‬ ‫"שז די‬
‫אויך דטס וושס ס ' איו מובדל אוז העכער‬
‫פון דער בריאה ( פו‪ 1‬בחי ' " שבעה " ‪-‬‬
‫זאת‬ ‫‪.‬‬
‫זיינעו ‪8‬‬ ‫השמיני ] ‪:‬‬
‫המילואים "‬
‫משא " כ‬ ‫שבעתיוםימי‬
‫הקדמה" צום‬

‫כנ " ל בכלי יקר ) ‪ ,‬זלל זיין איז ‪8‬ז אופן‬ ‫גופא ‪.‬‬ ‫החי ' " איז ‪ 8‬טייל פוז " שמיני "‬
‫פון " שמיני " וולס איז שייך צו ( בחינת ז ' )‬
‫ד ‪ .‬וועט מעז עם פשרשטייז בהקדים ‪,‬‬
‫הבריאה ‪.‬‬ ‫די עניני‬
‫וושס איז רעם תוכז פון מספר " שמיני "‬
‫און דאס איז אויך דער ביאור‬ ‫ה‪.‬‬ ‫געפינט מען צוויי קצוות ‪ :‬מינ אייו זייט ‪,‬‬
‫המשיח " ' י‬ ‫וולס דער " כנור של ימות‬ ‫ווייזט דער מסדר שמיני אויף שז עניז‬
‫וועט זיין פוז " שמונה נימיז " ' י ‪:‬‬ ‫ווטס איז מנבדד בערך פון די ז ' שלדמו‬
‫לו ‪ :‬און ווי דער כלי יקר ' איז מבאר ‪ ,‬טז‬
‫דער חידוש וושס וועט זיך אויפט‪8‬ו‬
‫בימות המשיח ‪ -‬ונגלה כבוד הוי ' וראו‬ ‫‪.‬‬ ‫שלע ענינים פוז דער בריאה זיינעז‬
‫‪.‬‬
‫במספר ז ' ‪ ,‬און דער מספר שמיני " איז‬
‫כל בשר " ' י ‪8 ,‬ז טראץ דעם ווטס " כבוד‬ ‫‪..‬‬
‫העכער פוז דער‬ ‫עייר‬ ‫הוי ' " איז באיו‬ ‫" מיוחד אליו יתברך‬
‫און דער פירוש דערפון איז ‪ ,‬כמבואר‬
‫מסחר‬ ‫דער‬ ‫אז‬ ‫מקומותי ‪,‬‬ ‫בכמה‬

‫איז‬
‫ענינים‬
‫גופא ‪ ,‬דינשר‬
‫בריאה כולל‬
‫ניט בלויז‬
‫דער‬‫איז איז‬
‫שבעה "‬
‫"וולס‬
‫( יתש" ה )‬ ‫‪.‬‬
‫תש " ד ום סוף סעיף יו ד‬ ‫ראה‬ ‫‪) 11‬‬

‫אור הסוכ " ע ‪.‬‬

‫הכלי‬
‫יכל ' גם‬
‫שבזה) נכלל‬
‫‪2‬ן‬ ‫דעם ווערט נכלל אויד דער אור אלקי‬
‫ן‬ ‫אנ ‪-‬‬ ‫מ ‪ -‬וקד‬ ‫זה‬ ‫מססר‬ ‫‪ , .‬כי‬ ‫יקי‬

‫שם ‪.‬‬ ‫שהובא בכלי יקר‬ ‫‪14‬ן)‬

‫‪13‬‬
‫'‬ ‫‪,,‬‬
‫תקליח כב ' נס פ כ‬
‫ב _ ידאה לקוית תזריע כא ‪ ,‬ד ‪.‬‬ ‫ערכיו יג ‪,‬‬ ‫לדאר שברמב ' ם נסדר‬
‫ריש דעמ ' ( י ‪.‬‬
‫פרשתנו ‪ .‬וראה דגינו בחיי כאן ‪,‬‬
‫ן‬ ‫""‬
‫שלימות‬ ‫‪.‬‬ ‫ה ‪ .‬וראה כל * יקר שם‬ ‫מ‪,‬‬ ‫ישעי '‬ ‫‪) 15‬‬
‫בחס‬ ‫‪)'97‬‬

‫המשית נגלה כבו ' ה ' יראו כל בשר כי ה ' אחד רוכב‬
‫ישי כייס השמיני דשגת תשיד‬ ‫ראה ח "ד‬ ‫)‬ ‫ח‪,‬‬
‫לקי ‪ -‬ש ח "ג ע ' ‪4‬ך‪.9‬‬ ‫יתש " ה ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמיני "‬ ‫לקוטי‬

‫עולם ‪ ,‬וויבשלד ‪8‬ז דאס וושס דער‬ ‫אין‬ ‫בגילוי איו‬ ‫ען‪ .‬דטז זייז‬ ‫בריאה " ‪ ,‬וועט‬
‫בשר זעט " כבוד הוי ' איז עס גיס מצד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫סו אופן פון " וראו כל בשר " ‪ -‬איו‬
‫זיין טבע ‪.‬‬ ‫ראי ' מוחשית פון בשר הגשמי ‪ ,‬י ‪ ,‬ביז ‪8‬ז‬
‫דער ( אמת ' ער ) פירוש פח " בדרך‬ ‫דער גילוי בחי ' כבוד הוי ' וועט זיין ( ניט‬
‫בדרך חידוש ‪ ,‬נ‪8‬ר ) בדרך פשיטות אין‬
‫פשיטות " איז ‪ ,‬ןז דטם וולס דער בשר‬
‫וועט זעו " כסוד הוי ' " וועט עס זייז מצד‬ ‫הגשמי ‪.‬‬ ‫עולם‬

‫די תכונות און טבע פון דעם בשר‬
‫גופא וי איו דעם זעלבן אופן ווי עיני‬
‫בשר ועעז דברים גשמיים ‪ ,‬מטס דטס איז‬
‫מצד דער טבע ותכונה פון די עיני בשר‬
‫ג‪51‬א יי ‪.‬‬
‫און דטס איז די שייכות פוז ימות‬
‫דער‬ ‫" שמוגה " ‪:‬‬
‫ד ה ‪8 .‬ז דפס ומס דער בשר הגשמי‬ ‫‪.‬‬
‫וועט זען ‪ ,‬כבוד הוי ' " ‪ ,‬וועט עט זיין מצד‬
‫ד ' תכונות און טבע פון זיין ( דטמשלס ‪-‬‬
‫דיקער ) גשמיות ' דיקער מציאות ‪ ,‬ווטס‬
‫דעמשלט איו עס דער אמת ' ער אופן פון‬
‫" בדרך פשיטות " ‪:‬‬
‫מספר‬ ‫מיס‬ ‫המשיח‬ ‫בשעת דער בשר " ועט " כבוד הוי ' נשר‬

‫דריקט‬ ‫המשיח‬
‫בשר)" ( וושס‬ ‫בימות כל‬
‫אויפטשז' וראו‬ ‫"ויעט‬
‫ונגלהזיךכבוד הוי‬
‫מצד דעם וואס דער כבוד הוי ' " איז בלי‬ ‫‪.‬‬
‫גבול און דערפחר קען ער ‪8‬רשפקומען‬
‫אוים די צוויי קצוות הנ " ל וושס איו בחי '‬ ‫אויך למטה מטה ביז צו " געזעעו ‪ -‬ווערן‬
‫אויך דורך בשר הגשמתי [ דפס נעמס‬
‫העכער‬
‫בריאה וולס‬
‫דער" איז‬
‫כבוד הוי '‬
‫בערך פון‬
‫מובדל דער "‬
‫שמונה " ‪:‬‬
‫"און‬
‫זיך לבער ניט מצד די תכונות של הבשר‬
‫איז במספד ז ' ‪ ,‬און אע‪ " 8‬כ וועט ער‬ ‫גופאן ‪ -‬דעמאלט איז דער גילוי אלקות‬
‫נתגלה ווערן אין וועלט אין טזש אופו שז‬ ‫אין וועלט ( אפילו וועז ד‪8‬ס קומט איו‬
‫ד‪8‬ס ( זעעז דעם גילוי ) וועט זייז מצד‬ ‫פון‬ ‫אופן‬ ‫‪8‬ז‬ ‫אין‬ ‫מוחשיתיי )‬ ‫ראי '‬
‫אוו ‪ 8‬הוספה‬ ‫‪ 6‬אויפטו‬ ‫" חידוש " ‪ :‬ס ' איז‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יעתיד‬
‫גו ' ולא‬
‫'‬ ‫שיה‬

‫יוח ' על כל בשי‬

‫הננואה‬

‫בגיל את‬ ‫‪.‬‬

‫ש כואשפוד‬
‫נמו '‬
‫בכא ~‪2‬ן א וכס ‪-‬‬
‫כמו ( ' לו ' הנבואה ננב ' א ' ם שיש נוה כמה תנא ' פ בו '‬
‫" ‪~. .‬‬
‫נ‬ ‫‪.‬‬
‫ה " ג ' לו ' הנבואה כדבר פלא שלמעלה‬ ‫כ‪.‬י‬ ‫ואחר‬ ‫וו יאה דיה מיה ‪ 11‬תרע ‪ -‬ה ( בהמשר תער‬
‫‪,‬‬ ‫"‬
‫ח ‪ ,‬נ ע תתקל ) וכבוד ה ' ה ~ מל ' דא ס כמו שהוא‬ ‫" ‪.‬‬
‫תתקלו ) ‪.‬‬
‫יהי ' הננואה כמו דבר‬ ‫שםכ ע 'לעתיד‬ ‫המשד‬
‫משא "‬ ‫מהטבע ( כו '‬
‫טבעי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יפנה‬
‫זון ? ‪.‬‬
‫והייני ‪ ,‬אף שגייוי‬
‫איאיזה‬
‫עי‬
‫שלריר‬ ‫הנב‪,‬מג‬
‫אד‪11‬חלה‬ ‫‪.‬‬ ‫נהק‪7‬מהשי‬
‫יודראי '‬
‫באיוהרי‬
‫הננואה הוא כאופו‬

‫‪ .‬רמב ' ס הל ' יסוה ' ת פ ‪ .‬ו ה ‪.‬‬

‫כמה תנאיב‬
‫שער‬
‫את‬
‫~ אילך ‪.‬‬
‫כהיות ' כירו‬
‫וראה החח חצוב תפב ‪ ,‬א‬
‫ח שפ ‪ :‬אפילו‬
‫כ‪. ' 1‬‬
‫האמונה פניה ‪ .‬ינתו ‪.‬‬
‫? ור‬ ‫'‬ ‫נתאב ג ' נין כל‬
‫א)‬ ‫(‬ ‫כו '‬
‫‪.‬‬
‫' תהקלא שעד ו‬ ‫‪,‬‬
‫לאחריאיא‬
‫כל‬ ‫עתגפשירש‬
‫~‬ ‫‪.‬‬
‫התנא ם אלו איו מתננא ו נכל‬ ‫‪.‬‬ ‫ראד ת ‪.‬המשך תער ‪ -‬נ שם‬ ‫ד ‪11 -‬‬
‫בעת מ '‬ ‫"‬
‫ד ) ‪ ,‬וגס כשמכווניב‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫( שם‬ ‫~ בו ‪.‬‬ ‫מבו ~ ניב העתם‬ ‫נכללות כשהגילוי הוא נאופו של דא ‪ -‬הו ' ע‬ ‫‪9‬ון‬
‫שתשרה שכינה עייהן ואפשר שלא‬
‫אפשר ה הן ‪,‬‬ ‫יעתם‬
‫תשרה ( שב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫‪,‬‬
‫חער ‪ ,‬כ‬ ‫‪.‬‬
‫המשר' ס ‪7‬‬ ‫הדוגמאק ‪:‬ינה (‬
‫נשעה ‪7‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ולש דוכא‬
‫מקרס‬ ‫בתקלה )‬ ‫שי‬
‫שם ע '‬
‫פשיט ח‬ ‫‪,‬‬
‫~ גפ בנמו גילוי הננואה צריך‬ ‫ית ההכנה‬ ‫‪.‬‬ ‫לה‬ ‫"‬
‫‪.‬‬
‫[הכל ‪ :‬יין האוחס בו ~ ביהמ‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫פוי‬ ‫רק על‬
‫שאי ו‬ ‫ואפוי‬
‫ואראהשלא‬
‫הריגו 'מוכח ‪,‬‬
‫ויפשט‬
‫כמושב ) ‪,‬‬ ‫~‬
‫בדהמשך‬ ‫( כהדכא‬
‫שבא‬ ‫דבשם‬

‫א‪ .‬ש'נ)‪.‬‬
‫‪ 131‬בביהמ ‪ ,‬ק‬

‫י אזה‬

‫‪.‬‬
‫אמנא ל ' ראוח ( חויגה נ ‪,‬‬
‫אמנם כר‬
‫נדרך משיסות מצד כנע המסה אלא גם ש ‪ .‬יטב‪ 1‬יא‬
‫‪.‬‬
‫כי ‪7‬ק ~ ‪ 7‬ואת ע ‪ ,‬כ ה " צ ‪ ,‬ל הפשטת הגשמי וכ טיל‬
‫חידוש ‪.‬‬ ‫הח)~ ש ' כ נו ‪ - ' .‬דבר‬
‫‪..‬‬ ‫זה‬
‫כאשר‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫משא כ כעת‬
‫פשיטות ק ' ס‬
‫הוא ה‬ ‫דנדרך‬ ‫‪.‬‬
‫גופא ‪,‬‬

‫‪. . . .‬‬
‫כנ המ ק ש הי ' וילו‬
‫‪.‬‬ ‫הבשר‬
‫הענ ‪1‬‬ ‫נא מצד טנ ' חימ‬

‫אוא‬
‫מפד הסליי דאוא ‪ -‬ס ' ‪1‬ע‪7‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫שעכשו תפיסת‬
‫‪7‬‬ ‫יעת‪.‬‬
‫יאה בהגשר שם ‪ ,‬דכמו‬
‫טבעטבע ‪ ,‬במו ‪ ,‬כ יהי '‬

‫‪.‬‬
‫כדברדגר‬

‫' כו ' ‪.‬‬

‫האלקות הוא‬
‫סתהמציאות‬
‫היש ~‬
‫חפ‬
‫‪)2‬‬

‫‪.‬‬
‫ל ראה‬
‫יראה‬ ‫‪.‬‬
‫יעת‪, .‬‬
‫יעתיר ב ‪. . ,‬‬
‫לכו אמיתית הפש טוה תה ‪-‬‬
‫וב ותר מ‪1‬ה יהי '‬
‫ושלר ‪.‬‬ ‫(‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫' ע א ' רס‬
‫העג ב‬
‫תתקלו‬ ‫ע'‬
‫שב ' ס‪~ .‬‬
‫שב‬
 ‫‪95‬‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫שמיני‬ ‫לקוטי‬

‫" ‪8‬כטער "‬ ‫טבע הערלם גופא ‪ -‬דער‬

‫" מעשינו ועבודתנף סוט מען אויף דעה‬
‫איז‬
‫מצוות‬
‫הגשמה ‪,‬‬
‫מעלה פון‬
‫דערבעוה " ז‬
‫מצד ב " ה‬
‫אור א " ס‬
‫גילוידאס‬
‫"דטך‬
‫[ ווי ער ז‪8‬גט דשרט גופא שז ‪ ,‬בעשייתה‬
‫( של המצוה ) ממשיך האדם גילוי אור‬
‫א " ס ב " ה מלמעלה למטה להתלבש‬
‫בגשמיות בעוה " ז " ] ‪ ,‬איז סיט וולס איז‬
‫פ‪8‬רבונדן דווקא מיטן " זמן משך‬
‫?‬
‫אפשר )‬ ‫איינער פון די ביאורים ( בדרך‬
‫בכדי שז דער גילוי פון ימוה " מ‬
‫ותחה " מ ז‪8‬ל זיין נרגש מצד טבע העולם‬
‫גופא ( כנ " ל סעיף ה ' ) ‪ ,‬איז עס דתקא וועז‬
‫די המשכה אלקות שע " י המצוות ( ווטס‬
‫די המשכה קומט לידי גילוי לע " ל ) איז‬
‫ניט ווי ‪ 8‬צוגעגעבענע זלך אין וועלט‬
‫[ ד ‪ .‬ה די מצוות טועז אויף נשר ‪8‬ז איז‬
‫וועלט זטל צוקומען שז אור אלקי ‪ ,‬אבער‬
‫די וועלט גופא פשרבלייבט ווי זי איז‬
‫" זיבן " ‪,‬‬‫ררעט זיין צרז‪8‬מען מיס די‬
‫מען דשרף שבער פשרשט " ז ‪ :‬דשם‬ ‫‪,‬‬ ‫ר‬
‫‪ 8‬ארפן‬ ‫די וועלט א ' ז איצט אין‬ ‫רולס‬
‫ררשם אין איר ועט זיך ניט קיין אלקות‬
‫[ אפילו ניט די דרגא אין אלקות וושט איז‬
‫בערך הבריאה ] ‪ ,‬איז עם ד‪8‬ך ( ניט קיין‬
‫עס‬
‫צוגעגעבענע זשך אויף דער מציאות פון‬
‫הגלות "‬
‫וועלט ‪ ,‬נאר ) דערפשר וושס די וועלט איז‬
‫במשטפן געוושרז איז שזש אומן ‪ -‬היינט‬
‫בזה ‪:‬‬ ‫וויבשלד ‪8‬ז דער העלם והסתר וושס איו‬
‫מציאותו ;‬ ‫וועלט איז מצד איר עצם‬
‫[ יישם מהאי טעמא ווערט זי שנגערופו‬
‫מיטז נשמעו " עולם " ( ווטס דער נשמעו‬
‫פון יעדער זעך ברענגט שרוים זחן תוכן‬
‫העיקרי ) וולס איז פון לשון העלם מ ] ‪,‬‬
‫ט‪ 8‬ווי איז שייך שז דער " וראו כל בשר "‬
‫‪.‬‬ ‫לעת " ל זשל זיין מצד ענין הבשר גופא ‪,‬‬
‫תיבשלד ‪8‬ז דאס איז היפך מון גדר‬
‫ותכונת ( הבשר ) העולם ?‬

‫געווען פריער מצד איר התהוות ‪,‬‬

‫דער‬ ‫רבי " ‪ ,‬שז‬ ‫זשגט דער ‪8‬לטער‬ ‫ג‬
‫עולם " לשון העלם ] ‪ ,‬נ‪8‬ר ‪8‬ז די המשכה‬ ‫‪.‬‬
‫דורך דער מצוה זלל זיין איז ‪ 878‬אופז‬ ‫הגשמי‬
‫מ")‬ ‫המשיח" ז ( ותחה "‬
‫בעוה‬ ‫בימותה‬
‫זיין" ס ב "‬
‫אור א‬‫גילויוועט‬
‫"וושס‬
‫שז זי משנט איבתך די גשמיות עוה " ז ‪.‬‬ ‫איז " תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן‬
‫אוז דערפ‪8‬ר איז דער גילוי דימוה " מ‬ ‫משך הגלות" ‪.‬‬
‫דט‬
‫זמןאיזמשך‬
‫וושס‬ ‫ועבודתנו‬
‫ענין כל‬ ‫במעשינו‬
‫ווייל דער‬ ‫תלוית ' ‪-‬‬
‫הגל [‬‫"‬ ‫ולכאורה ‪ :‬וושס איז דער דיוק " כל‬
‫זמו משך הגלות " דוקא ‪ :‬דפס וולס דורך‬
‫אין מצוות [ צו איבערמטכן דעם עולם‬
‫גופא ] איז עס ( בעיקר ) דורך די מצוות‬
‫הגלות ‪.‬‬ ‫וולס מעז איז מקיים בזמן‬ ‫עוה " ז הגשמי‬ ‫תניא פלאו ‪ .‬עד שינוא ‪.‬‬ ‫והחומרידאה‬
‫‪) 22‬‬

‫ממש והוא התחתון במדריגה שאין תחתון‬

‫דער טעפ וושס מעשה המצוות‬ ‫ח‪.‬‬ ‫למטה ממנו בעניו הסתר אורו ית ' וחשך כמול‬
‫בכלבת טועז אויף שזע המשכה וושם‬ ‫ה'‬ ‫קליפות וס " א שהז נגד‬ ‫שהוא מלא‬
‫לקוט ח‬ ‫ומכופלכףעד וראה‬
‫ממשי‬ ‫‪.‬‬
‫" ו ע ' ‪ 22‬ואילך ‪,‬‬
‫משכס איבער דעם מהות פון וועלט ‪:‬‬
‫ובביאוה ‪ -‬ז להצ " צ ע '‬ ‫ד‪.‬‬ ‫לקו "ח שלת לק‬ ‫‪) 23‬‬
‫דער תכלית הבריאה פון וועלט איו‬ ‫כמאמרז ‪ -‬ל ( פסחים נ ‪ ,‬א ] ע " פ‬ ‫שנה ‪ :‬עולם ל ' העלם‬
‫‪ ,‬בשביל התורה ובשביל ישראל " ' ; ‪8 ,‬ז‬ ‫( שמות ג ‪ ,‬סו ) זה שמי לעלם ( לשוו העלם ש ) לא כמו‬

‫כו ' ‪.‬‬

‫תניא רפל‬ ‫שנכתב‬
‫‪) 24‬‬

‫‪,‬‬ ‫"ז‬

‫( משא " כ‪. . -‬במיל בה ‪ -‬א [ ברא‬ ‫‪ .‬שנעשה ‪.‬‬ ‫לא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪)-‬‬
‫ר * פ בראשית ‪ ,‬וראה גם ב " ר פ "‪ , 1‬ד ‪.‬‬ ‫רש " י‬
‫פל‬ ‫ויקיר‬
‫‪) 25‬‬

‫"ו ‪ ,‬ד ‪.‬‬ ‫טוה " ז ‪ - :‬בהתחלת התהוות שנו הוא עוץ ‪ -‬ן הגשמי ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫שמי גי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪96‬‬

‫כעטש‬
‫טבעי ‪ ,‬און‬ ‫הפכים ?‬
‫דבר און‬ ‫זיינען דשך‬
‫לכאורה ‪8‬‬ ‫גילוי "‬
‫זשס איז‬ ‫"שז‬ ‫אידו דורך תורה ומצותי ' זללן אויפטטז‬
‫גילו ' אלקות איז וויולט ‪ ,‬קומט אזיס טז‬
‫יוי דער משל גשמי אויף דעם טז איז‬ ‫דער גילוי אלקות ווטס ווערט נמשך איו‬
‫עקב שברגל איז דש די שליטת הרצון‬ ‫וועלט דורך ישראל און תורה ‪ ,‬איז ניט‬
‫פון נפש מער ווי דשס איז איז ראש ‪,‬‬ ‫קיין ענין וושס קומט טלס דבר נוסף צו‬
‫דשרף מען ד‪8‬ס גופא סארשטיין ‪ ,‬פטר ‪-‬‬ ‫איר מציאות ‪ -‬ווטרום וויבשלד טז דשם‬
‫יוטם העט דער אויבערשטער מזוי‬ ‫ישראל‬ ‫( דער גילוי אלקות שע " י‬
‫איינגעשטעלט טבע הבריאה ינ‪7‬‬
‫והתורה ) איז די כוונה און הכלית פון‬
‫איז די הסברה איו דעם ‪:‬‬ ‫דעה וועלט גופא ‪ ,‬הייטט עם דשר ‪ ,‬שז‬
‫דער עלט גמא ( בפנימיותו ) " משנט " שז‬
‫בכדי ‪ 8‬עס ושל זיר דורכפירז די‬ ‫'‬ ‫עס ז‪8‬ל זיך וורכפירן ( זיין תכלית ‪ ) :‬דער‬
‫כוונת הבריאה פון " דירה לו ית '‬
‫בתחתונים " ‪8‬ז די וועלט גופא וטל ווערן‬ ‫גילוי אלקות איז עם ( דורך תומ " צ פון‬

‫‪ 8‬דירה פשר דעם אויבערשטו אויד מצד‬

‫איר טבע ' י ‪ ,‬הלט דער אויבערשטער‬
‫בטששפן די וועלט אין שזף אופן ‪8 ,‬ז אין‬
‫איר ז‪8‬ל זיך שפש יגלעז איר כוונה אוז‬
‫תכלית ‪ .‬אוז היות ‪8‬ז די כוונה וולס די‬
‫וועלט איז בשששפו געוושרו איו או אופן‬
‫פון העלם והסתר איז בכדי ‪8‬ז דערפוו‬
‫אידו) ‪.‬‬
‫דטס שליין איז טבער ניט מספיק ‪,‬‬
‫ווירוס וויבטלד שז דער גדר פון " עולם "‬
‫איז ( פון לשוז ) העלם כנ " ל ‪8 -‬ז מצד‬
‫"‬ ‫רבן ‪ ' -‬אה איז איר עצם משאנוו שזט וולס‬
‫איו איר איז ( יט נרגש דער תכלית וולס‬
‫ד‪8‬רף אין איר דורכגעפירט ווערן ‪ ,‬נ‪8‬ר‬

‫זשל ‪8‬רויסקומעז ‪ 8‬העכערער גילוי ‪-‬‬ ‫אדרבה ‪ ,‬מצד בריאתה איז ענינה העלם‬
‫‪ -‬קומט ד‪8‬ך אוים ‪ ,‬שז בנוגע צו דער‬
‫געוושרן‬
‫איינגעשסעלט דערפטר‬
‫וועלטמן החושך " ‪-‬‬
‫די האור‬ ‫"איז‬
‫יתרון‬
‫מציאות אוז עניו פון עולפ גופא ‪ ,‬איז די‬
‫העלם " ז‪8‬ל‬ ‫באופן כזה ‪ ,‬טז דוקא דער ‪.‬‬ ‫המשכת אלקות שע " ' המצוות ווי ‪8‬‬
‫‪8‬‬ ‫צו )‬ ‫" כלי "‬ ‫‪8‬‬ ‫שרויסרומז ( אוו זיין‬ ‫זקר ‪.‬‬ ‫צוגעגעבענע‬
‫העכערן אור ‪. ,‬‬
‫!‬
‫און אס די שאלה יוערט בטוושרנט‬
‫און וויבשלד אויך איז וועלט גופא ( ווי‬ ‫מיס דעם וולס מען זטגט אז דשס וונוס‬
‫זי איז נטך ‪ " 8‬עולם מלשון העלם " ‪,‬‬ ‫דער גילוי דלעתיד סוט זיך אזיף דורך‬

‫‪-‬אג‪-‬‬
‫נו ה‬ ‫‪27‬‬‫‪. ,‬‬ ‫‪.‬‬
‫כדלקמז ‪ ( ,‬בעיקר ) כל‬
‫ועבודתנו " איז עס‬ ‫מעשינו‬
‫משך הגלות " ‪,‬‬ ‫"זמן‬
‫שכי בעקב‬
‫השכל‪,‬‬ ‫משאש‬ ‫פשיסוהוענד ) ‪,‬‬
‫הנפש ‪,‬לפ '‬ ‫‪,‬‬
‫הרצון '‪-‬‬
‫שנה שב‬ ‫'‬ ‫מעלס על‬

‫‪,‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫הגלות‬ ‫המס ' נ שבום‬

‫‪. 10‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נכי‬ ‫יכאו ' כ ' ה ( כ בנמשל‬

‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫ס ' איז מבואר אין חסידות בכמה‬
‫מקומות " ‪ ,‬וו בזמן הגלות איז מאיר‬

‫‪.‬‬
‫שממ " ש‬ ‫‪ 7‬הק '‬ ‫ע'‬ ‫ראה לקו ‪ -‬ש ח ' ס‬
‫אבלננד‬ ‫ע"ש ‪.‬‬
‫כחוטא ‪1‬‬
‫דער כח המס " נ מער ווי בגמז הבית ‪,‬‬
‫משמע‬ ‫כו' ‪.‬‬ ‫הרגל ‪7‬אש‬ ‫פחיתותו )‬
‫נקראהוא‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬
‫דדעקב ( מצד' נד‬
‫תחיהו‬ ‫סד 'מכי 'שידיש‬
‫לבחינת‬
‫ספ " ? ) ‪ .‬וכן‬ ‫גס דתה אך ישנה‬ ‫וידאה‬ ‫זמו‬ ‫( פון‬ ‫וייל דווקא דער העלם והסתר‬
‫רופס טרויס זעם גילוי פזז נד‬ ‫)‬ ‫הגלות‬
‫ההרגש‬
‫נתחהונים ) דדוקא‬
‫לעצמותו מצד‬ ‫מהענ ז‬
‫זירה(רדידה‬ ‫הם‬ ‫‪.‬‬ ‫התחתונים‬
‫גם‬ ‫מוכח‬
‫המם " ‪. :‬‬

‫דמציאותו מעצמותו שכעזה ‪ -‬ז ‪ ,‬ומזה מובן גם בכח‬ ‫‪ ' 11‬קומט עס אז " העלם " ז‪8‬ל שרויס ‪-‬‬
‫וב ‪.‬‬ ‫המם " נ כדלקמז בפנים ‪ .‬וראה הע '‬ ‫‪.‬‬
‫רופן גילוי ( מון מס ‪ -‬נ ) ‪ -‬העלם ‪ -‬און‬
‫חי ‪ -‬ב ע ' ‪ 7 %‬ואילך ‪,‬‬ ‫ראה בארוכה לקו " ש‬ ‫‪) 28‬‬
‫‪---‬‬
‫מ "ש בפנים יומתק הלקוון נתניא מל " ו‬ ‫ע ‪".‬‬ ‫)‬ ‫‪ ,‬וש‬ ‫איד ' ו‬

‫‪ .‬הם תכלית ושלימות בריאת עוה " ז‬ ‫‪.‬‬ ‫שימוח המשיח‬ ‫י ‪ :‬מאמרים‬ ‫ספר‬ ‫בארונה‬ ‫יאה‬ ‫"‬
‫‪.‬‬ ‫‪)2‬‬
‫בתחייתי _ ד ה אני ימינה הש " ט ‪ .‬ובס ‪ -‬מ ‪,‬‬
 ‫‪97‬‬ ‫שיחות‬ ‫שמיני "‬ ‫לקוטי‬

‫המשכת אלקות שע " י המצוות בזמן‬ ‫איידער עס ‪ .‬ווערט נתגלה די כוונה וושס‬
‫הגלות איז פועל ( ביתר שאת ) און איז דך‬ ‫אין איר ) ש‪5‬יגלט זיך ‪8 58‬ז די כוונה פון‬
‫( מער ) מתלבש אין דער מציאות פון‬ ‫העלם העולם גופא איז בכדי עם זשל‬
‫נמשך ווערן אין אים ‪ 8‬תוספות ויחרוז‬
‫דשם קומט‬ ‫גופא ‪8,‬זביזדער‬ ‫עוהל" ד יי‬
‫בגילוי ‪,‬‬ ‫גשמיותלעת "‬
‫‪-‬שרוים‬
‫" ונגלה‬ ‫כבוד הו‬ ‫דעריבער‬ ‫המצוות ) ‪-‬‬ ‫אור ( דורך קיום‬
‫זיין מצד‬‫גופא‬ ‫‪.‬‬
‫הבשרוועט‬
‫טבעבשר "‬ ‫וראו כל‬
‫תכונות אוז‬
‫"‬ ‫די‬ ‫איז דער גילוי אלקות בעולם ( דורך קיום‬
‫המצוות ) פשרבונדו מיס דער מציאות‬

‫וועט מען פ‪8‬ר ‪-‬‬ ‫כהנ " ל‬ ‫ע‪5‬ץ‬ ‫יוד ‪.‬‬ ‫פון וועלט גופא‬ ‫‪.‬‬
‫שטייז דעם חילוק צווישן דער שייכות‬ ‫און דטס איז די הסברה פוו דעם וושס‬
‫פון ‪ ' 5‬שמיני צום סיום הסדרה פוו פ ' צו‬ ‫מעז זשגט ‪8‬ז דער גילוי דלעתיד איז‬
‫שלפגי ' און דער שייכות פון ‪ " ' 9‬זאת‬ ‫דעם זמןמס " נ "'‬
‫משך‬ ‫ווייל מצד‬
‫ועבודתנו בו‬ ‫במעשינו‬
‫הנוות ‪- -‬‬
‫" תלוי‬
‫החי ' " צו דער ‪ ' 5‬שמיני גו א ‪:‬‬
‫"‬
‫איז די ז ' ימי המילואים ‪ ,‬וולס רעדט‬
‫שבזמן הגלות תערס אין דעם העלם מון‬

‫זיך בסיום ‪ ' 5‬צו ‪ ,‬הטבן אהרן ובניו ‪- 58‬‬

‫עולם גופא טרויסגעברטכט און נתגלה ‪,‬‬
‫שז זיין כוונה איז דער גילוי אלקות‬
‫געטשז שלץ וושס סיאיז שייך צו אויפ ‪-‬‬
‫הנמשך עיי תומ " צ ‪:‬‬
‫טשז עזרך דער עבודה שלמטה ‪ ,‬אויך די‬
‫המשכה פח אלקות וושס ווערט נמשך‬ ‫וולס די‬ ‫סיבה י '‬ ‫און דטס איז די‬
‫דורך אתעדל ‪ -‬ת ‪ -‬וואס ווערט נכלל‬
‫" ז'‪. " -‬‬ ‫איו בחי '‬
‫‪8‬‬ ‫שבער דשס שלץ איז געווען ווי‬ ‫‪.‬‬
‫מתקלחי ‪ - -‬דלכאו ' מה מוסיף ב שלבד‬ ‫שלכר ; ברא‬
‫מתחיתו‬ ‫נברא‬
‫הכנה און הקדמה צום " כבוד ה ' " ‪ ,‬צו‬ ‫‪ 11‬דוקא מוסנף‬ ‫דימוהכי ע ‪ -‬י הוספה‬
‫שהגילוי ‪- -‬‬ ‫איך‬

‫דער השראת השכינה במשכן ביום‬ ‫‪ -‬מ ותחה מ יהי בהמי 'אות‬ ‫‪.‬‬ ‫דעוה‪ :.‬גופא ‪.‬‬
‫השמיני למילואים ‪ ,‬שז דטס זאל זיין אין‬ ‫‪.‬‬
‫תער ב חיג ס ע א ' רפא‬ ‫‪.‬‬ ‫מהמשך‬ ‫להעיר‬ ‫וצחיך‬
‫‪) 34‬‬

‫‪.‬‬
‫‪8‬ז אופז מוז ‪ -‬שמיניי ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪8‬ז בחי '‬ ‫‪.‬‬
‫האלקות וושס איז מובדל לגמרי פון‬ ‫פיז ( ועד ‪ -‬ז גהמשד‬ ‫‪1‬‬ ‫תש‪.‬‬ ‫נדיה גצה זו‬ ‫)‬ ‫י‪3‬‬
‫דער בריאה ‪ ,‬זלל ווערז פשרבונדן ( אויך )‬ ‫עתו‬ ‫שביש הננרא יש דוגמת ‪.‬‬ ‫מייאותופע ‪ .‬ב ‪ .‬ובב ‪-‬‬
‫מעצמותומ ) ‪,‬ומע‬ ‫תעריג‬

‫שיט די עניני הכריאה ( שבמסכר ) ז ' *‬ ‫" ז נמצא בבלת ' מחאות‬ ‫נמצא ' ‪ ,‬ועפ‬
‫‪.‬‬
‫(‬

‫‪.‬‬
‫גופאנ)‬
‫'‬ ‫וראה‬
‫לקו "נ‪1‬ש ח‬
‫ע ;'‬
‫מצד‬ ‫אפשר לבאר‬
‫שהעולס (‬ ‫דוה מה‬
‫ע ' ‪ 74‬הע ' '‪ , 1) 30‬ה "‬
‫תניא שם ‪.‬‬ ‫‪) 32‬‬
‫נעשה דירה לו ' ת ' ( אף שטיו וגדר העולם הוא‬
‫כ ע ' ‪ 62‬ואילך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דאה לקויש חי‬ ‫‪34‬ן)‬
‫‪33‬‬
‫העלס ) הוא לפ ' שגס בההעים ועולב גופא ( ההרגש‬
‫לבאר א " מ ‪ :‬מכיון שהגילוי שביום השמיני ‪,‬‬ ‫האור‬ ‫דמצ ' אותו מעימותו ) מתבטא מציאות העצמות ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫שלמע ' מהשתל ' ‪ ,‬בא דוקא עץ ההעלם ‪ ,‬כנ " ל‬ ‫אבל ג ' אור ה אינו מספיק עד " ז ‪ ,‬כ ' השיכות של‬ ‫‪,‬‬
‫הצורך ) בהקדמה‬ ‫שייכות יש ( ומהו‬
‫המסה בז‬
‫דעבודת ‪ ,‬איזו‬
‫בארוכה‬ ‫שבו )‬ ‫היש דעולם ( מצד ההרגש דמציאותו מעצמותו‬
‫?‬ ‫ימה " מ‬
‫בקיצור עב‬
‫'‬ ‫והביאור (‬ ‫שהר '‬ ‫‪,‬‬ ‫יהעצמות ‪ ,‬אינה מתמסת לעניו הג 'לו '‬
‫בגילוי‬
‫בעולםית ' דירה‬
‫שיהי ' לו‬
‫וישיר‬
‫יומשךבכדי‬
‫שאלקות ‪ -‬פ ) ‪:‬‬ ‫בתחתונים‬ ‫אדרבה ‪ :‬ההרגש ומציאותו מעצמותו שבעולם היא‬
‫שאץ‬
‫היש‬ ‫( של‬ ‫לו שייכות לחלקות ) ‪ ,‬ולכו ‪ :‬שנכות וו‬
‫ובפנימיות ‪ ,‬צריך ב ' אופני עבודה ‪ :‬עבודה דמס * נן‬
‫ועבודה‬ ‫ה"‬ ‫‪.‬‬ ‫אינה מספיקה שמצד ‪1‬ה‬ ‫(להעגמות )‬ ‫דעויס ‪ .‬י‪1‬‬
‫בעולם‬
‫דמםפנימיים ‪ ,‬השגת אלקות אהו " ר וכו ' ‪:‬‬
‫‪ -‬נ מתבטא איך שההעלם דעולט‬
‫דכחות‬
‫בהגילוי‬
‫העצמותשבפתם ‪ ,‬ההעלס דעולם שיך‬
‫להביאור‬
‫משא ב '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫( בנמן הנלוח )‬ ‫( גבן לג ' יו ' העצמות ‪ ,‬מכיוז שההעלם‬
‫מממטר‬ ‫ה‪-‬‬ ‫מלירש ‪ ' -‬פרשתנו ט ‪ ,‬כגל‬ ‫מעיר‬ ‫*)‬ ‫המס נ ( שמצד עצם‬ ‫‪.‬‬
‫נעצמותונחית ' ) ‪.‬‬
‫את ( ' ‪17‬‬ ‫המערר‬
‫המיוחדת‬ ‫‪.‬‬
‫היא‬
‫הנשמה‬
‫‪41‬‬ ‫מ כ ! ‪ .‬וראה לקמן הערך‬ ‫ו_ כלר ‪.‬‬ ‫( ריו ישראל‬ ‫כ ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמיני "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪98‬‬

‫זיכוך פון עולם ‪ ,‬ל ' העלם ‪ ,‬וושס‬ ‫דער‬ ‫אין דער פ ' " וזאת הח " " וואו עם‬
‫ווערט שרויסגעברשכט‬ ‫דעס‬ ‫דורך‬ ‫יעדט זיך וועגו חיות ובהמות טמאות‬
‫כשלימות שז זיץ כוונה את צוליב גילוי‬ ‫וכו ' און וועגז איסור אכילתם וטומאתם‬
‫אלקות ‪ -‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬בחי ' האור וולס איו‬ ‫פ'‬ ‫‪ 8‬חלק פון‬ ‫‪ -‬דשם איו שייך אוו איז‬
‫מובדל אינגשנצז מהבריאה ‪ ,‬דער זיכוך‬ ‫שמיני עצמה ‪:‬‬
‫סוט זיך אויף דורך רעם ווטס סיאיז דט‬
‫ד ' מציאות אוז ‪ 8‬נתינת מקום פשי‬ ‫‪,‬‬
‫כוונה כלו ' אלקזת ‪ ,‬אכל להיות שיעלם דשות ד‬ ‫‪,‬‬
‫( העלם יותר ) חיות ובהמות טמאות כו '‬
‫‪.‬‬
‫הוא ‪ %‬ד השוה שבכל הננראיס ‪ ,‬הרי א נו פועל‬
‫וגדרי רשרמ דבל נברא הם‬ ‫ומגיד שגס תכונות‬
‫את פונדעסטוועגן איז ד‪ 8‬דער ‪ ,‬להבדיל‬
‫בין הטמא וביז הטהור וביז החי ' הנאכלת‬ ‫הדןלמות‬
‫היא‬ ‫שעבודךעל‬
‫זמם ;‬ ‫‪.‬‬‫‪11‬עוז ‪:‬ם כ ‪ -‬א‬
‫מכיו‪: .‬מתגגריס‬ ‫מתחשב‬‫לאיקות‬ ‫'ם‬
‫באופו שא ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כי‬
‫וביז החי ' אשר לא תאכל " " [ ובדוגמת‬ ‫והסתרים ‪ -‬א ג אי ‪ ,‬ז שייך יענ ' נ ' העולפ ןצמון ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫מאמר רז " ל ‪ , ,‬אל יאמר אדם אי אפשי‬ ‫? ר ' ד להענזדה דהשגה זאהו " ר שגם גדיו‬ ‫ולב ‪,‬‬
‫בבשר חזיר אלא אפשי ומה אעשה אבי‬
‫שבשמים גזר עלי ] ‪ ,‬וולס דורך דעם‬
‫שכעיד‬
‫אור מספיקה‬
‫הנאענה‬
‫אד‪ ,‬ז' ר‬
‫הנמשך עי‬
‫שהאורדהשגד‬
‫דענ זה‬
‫לאלתית ‪.‬‬
‫ור ‪:‬ע ‪1‬‬
‫נוסף‬‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫כ' ( '‬
‫הוא כל '‬

‫‪.‬‬
‫ננר"‬
‫‪.‬‬
‫דני‬ ‫הפרטי‬
‫ולא‬

‫ווערט דער זיכוך אויד איו דעם העלם‬ ‫העלב דע ? ס דעולס דזא הוספד‬ ‫הר ' ) מקד‬ ‫על‬
‫הבריאה‬
‫ומס גיט שז סרט צו חיות ובהמות‬ ‫(‬ ‫להעכזדה דמס '‬ ‫? דיך‬ ‫עצר מציאזתז ‪ ,‬זלכן‬
‫טמאות ‪ :‬און ווי דער מדרש ‪ ,‬ז‪8‬גט‬
‫[‬
‫דעולפ הוא כל ' לאלקזת זשידי '‬ ‫היצס‬ ‫שמבטא שגפ‬

‫אויפ ' ן פסוק " זאת הבהמה " ‪ " :‬לא ניתנו‬ ‫הוספה‪ -‬נחי ' אור דבל ' ג שלמע ' מהשתי ' ‪,‬‬ ‫'שאי‬
‫תרוו‪ :‬האור‬ ‫‪.‬‬
‫המצוות לישראל אלא לצרף בהז את‬
‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬
‫מ ? ' אזתו שהר ' ההעלם גופא‬
‫דעכ‪1‬דה‪ ,‬ז נודה‬
‫דהשגד ויגיעה‬
‫אדוי ‪.‬ר‬ ‫הקדמת נ ואי ' ? ע‬ ‫‪,‬‬ ‫ולנן ' ע‬
‫לזיי כח המס‬ ‫‪..‬‬
‫עי‬
‫‪.‬‬
‫מעורר ג‬

‫מיינט‬ ‫ד‪8‬‬ ‫צירוף‬ ‫[ וושס‬ ‫הבריות "‬

‫זיכוך ] ‪ ,‬י ‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫פנ מ‬ ‫‪..‬‬ ‫ייוי‬ ‫שגמשך האור שלפי ע העולמות נאזכר‬
‫כפרטי גדרי הנבראים ואף שההמשנה ה א כמו‬
‫‪.‬‬
‫און דורך דעם ווןס אין דעס העלם‬
‫‪,‬‬
‫הוספה כדל ) ‪ - ,‬שנכללות הוא גב ד בודה שבסו‬
‫שפיגלט ויד ‪ %‬פ ויין כזוגה ותכלית ‪ ,‬דער‬ ‫הרי כאשר ששד‬ ‫‪.‬ג‬ ‫לאח‪.‬‬ ‫שם ) ‪-‬‬ ‫הבלאני ישנה‬
‫כנדיה‬
‫ינית‪( 1‬אור‬

‫‪, -‬ד ‪. ,‬ונגלד כנוו הו" ' לעת‪.‬י‬

‫גילוי אלקות ‪ -‬דער רצון עצמי פון ש‬
‫אידז ( " אבי שבשמים גזר עלי " ) " וולס‬
‫ווערט דורך דעם נתגלה " ‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫העולפ‪,‬‬
‫ישותהוא נום‬ ‫העיפ‬
‫שגכליזת‬ ‫‪.‬‬
‫שההעים מעורר איר‬‫‪-‬‬ ‫( ‪-‬‬ ‫הנל '‬
‫לבחי '‬
‫‪1‬‬

‫הר ' זה שרך לא רק‬ ‫(‬

‫הנבראיס ‪.‬‬ ‫אלא גפ נתכו ( ות וגדרי‬ ‫)‬ ‫הגלוח ‪-‬‬

‫שכינה‬ ‫לסילוק‬ ‫ת קון‬ ‫‪.‬‬ ‫שהוא‬ ‫במשכו‬ ‫‪1‬פ‬ ‫וכיה‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נ ‪ ,‬ופירש ' קדושים כ ‪ ,‬כ‬

‫‪.1‬‬ ‫‪.‬‬
‫פישתני ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ייקעו פרשת ; ו פ ' ג ‪,‬‬
‫סוף‬
‫‪.‬‬ ‫הו‬
‫יון‬
‫‪) 16‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪37‬‬
‫המט "‬
‫' ימדיר ‪ ,‬שנמשך דאר‬
‫ע ‪ ' -‬עבודת‬
‫‪.‬‬
‫להיות דירה נתחתוניס ( לקז ת ? ו ‪ ,‬ד ‪ .‬וראה המשד‬ ‫‪.‬‬
‫כתחלתי ) ‪:‬‬
‫נ‬
‫‪,‬‬ ‫'‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שמתייקת‬
‫לגוי ה ' שי ת‬
‫נכללת‬ ‫נאתי‬
‫שיפ ‪.‬‬
‫בנהנ ‪ .‬ל אוה ' ת פרשתנו ע ' גג ‪ .‬ושפ ע '‬
‫ראהההעלס‬
‫כזיכוך‬
‫נד ‪) 38‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כבוד הריה "‪:‬‬
‫הנבראים‬
‫וגדר ' ‪ 1‬רא‬ ‫בתכונות‬
‫דשבי‪1‬ה‬ ‫‪..‬‬
‫ההקדמההעולמות‬
‫שהשראת‬ ‫ע‬

‫בביאור‬ ‫א ' רז‬ ‫ע'‬ ‫פנחס‬ ‫ואמרמאוה‬

‫אדם' ת‬ ‫ילהעיי‬ ‫מאר‬
‫‪ ):31‬ל אל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מהשתי ' נ ופ‬ ‫( פרשתנו ט ‪ ,‬בג ) ‪ ,‬האוד הבליג שלמע '‬

‫לו‬
‫שהי 'וה ‪ ,‬ז‬ ‫‪.‬‬
‫מלך שאי‬
‫העולס‬ ‫גוירת בו ‪,‬‬ ‫רצון לזה דזא נמנע מצד‬
‫אי אפשי‬ ‫רק‬ ‫י‬ ‫הי ' נז‬ ‫שי ‪ .‬שמיג ‪. , .‬‬ ‫נאופן‬ ‫יהי '‬ ‫‪,‬הח '‬
‫‪.‬‬
‫‪%‬‬

‫כפיט‬ ‫העולס ) אלא גס‬ ‫כחחת‪11‬ים ( עצס דהעיס‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ממש " ‪.‬‬ ‫בחי ' אתכפש גמור דחשוכא‬ ‫יירכס וראה פירש " ס ‪ ,‬יד‬
‫שבמספר ז ' (‬
‫‪ -‬במעשה‬ ‫הנבראיס‬
‫שכינתו‬ ‫גדרי‬
‫להשרת‬ ‫‪.‬‬
‫עוד ענין בזה ‪ ,‬דעניו מפרסת פרסה היינו‬ ‫‪) 4 )1‬‬
‫בל‬ ‫‪.‬‬ ‫פי ' ושם כס‬ ‫‪.‬‬ ‫כי ' ‪ -‬ן ‪.‬‬ ‫הטורח שטרחנו‬
‫באוהביז מים למיס לועם‬
‫מבדיל‬
‫הובא‬ ‫פרשתנו‬
‫שיהי '‬ ‫אלימלך סוף‬
‫מיהי רקיע‬ ‫ההבדל‬
‫הצמצום‪.‬‬ ‫שנעשה עיי‬
‫מרשתנו ע ' מח )‬ ‫‪-‬ת‬ ‫והרי ודו בדוגמת ההבדל‬ ‫‪,‬‬ ‫((‬ ‫‪ 71‬ח ' ‪7‬‬ ‫נ‪, ,‬‬ ‫(ח‬ ‫‪ .‬ו יח‬ ‫‪,-‬‬ ‫תו‬ ‫והמשק‬ ‫‪-‬‬‫‪ , -, -‬ן ' ‪1‬‬‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫)‬

‫הסתמרהעלם הצמצום לאור ‪ ,‬ראה‬

‫להפוך את‬
‫שם נסוף‬
‫בהמשךבכח‬‫‪,‬‬
‫שעי ‪ -‬ו‬
‫' תתקמץ ‪ -‬ג ‪ .‬וראה אזה ‪ -‬ת‬ ‫שט‬ ‫(נ‪, 7 .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ומש ‪, " ,,‬‬ ‫צוה‬ ‫[‬ ‫זז ‪ ,,‬יך‪. 71‬‬ ‫( ‪. 77‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪_:‬‬ ‫ן‬ ‫‪,‬ח‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪7‬‬

‫ס‪.‬‬ ‫ע'‬
‫‪99‬‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫שמיני‬ ‫לקוטי‬

‫ווי עד איז דשרט מבאר‬ ‫כעיסוקן " נ ‪,‬‬ ‫מון‬ ‫דשם סוט אזיף רעם גילוי‬
‫בטרטיות דעם חושך און העלם פון‬ ‫‪ ,‬שמיני " ‪8 , ' 1‬ז דער גילוי אלקות ‪ ,‬וואס‬
‫יעדער גלות ‪ ,‬וושרום דער אויפטו און‬ ‫איו העכער אינגשנצן פשר וועלט ‪ ,‬ווערט‬
‫גייוי פון זאת החי ' גו ' להבדיל גו ' איז‬ ‫עם ווערט‬ ‫‪-‬‬ ‫"שבעה "‬ ‫אין‬ ‫נתגלה‬
‫דער ענין וושס טוט זיך אויף ע " י‬
‫ונתאחד אין דער‬
‫נתגלהבארוכה ם‬ ‫שמיני " ‪-‬‬
‫גופא כנ " ל‬ ‫"בריאה‬
‫הגליות ‪ ,‬וושס די המשכה פון דעם קומט‬
‫‪.‬‬
‫שרוים בגילוי לעת " ל ‪ ,‬כנור של שמונה‬
‫אוו לויט דעם איז פשרשטשנדיק וולס‬
‫נימיו " ‪.‬‬ ‫דער מדרש זשגט ‪8‬ז די חיות טמאות איז‬
‫או ווי ער איז מסיים אץ מדרש ‪ :‬מאת‬ ‫‪,‬‬ ‫דשס ‪ " -‬משה ראה את המלביות‬
‫החויר זו אדום כו ' ולמה נקרא שמה‬
‫תויר שמחורת עמרה לבעלי הדא הוא‬
‫דיתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט‬
‫את הר עשו והיתה לה ' המלוכה " ‪.‬‬
‫בי ~ פ השמיני‬ ‫‪..‬‬
‫מך המירושים בו ה‬ ‫יהעיר‬ ‫‪) 41‬‬

‫‪1‬תש‪1 - 7‬‬ ‫תשד ‪ -‬א‬ ‫שמיני‬ ‫‪9‬‬ ‫ש‪.‬‬ ‫( משיחת‬ ‫כ‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שה‬
‫לשוו שמחה או לשון צער ‪ -‬ראה מוילה‬
‫‪.1‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫לסופו ) ‪.‬פישתנו ‪ .‬וראה ויקיר פרשתך‬
‫קרובח ריש‬
‫י‪-‬‬
‫( פ"‬ ‫‪-‬‬
‫)‬ ‫תשב ‪ -‬ה‬ ‫ומאמר ‪1‬אחש ‪ -‬פ ‪.‬‬ ‫ם אחרי‬
‫נאמר‬ ‫יהדיר שנסוד פ' " את הי "‪.‬‬ ‫‪) 42‬‬

‫והתקדשתפ והייתם קווש ' ס ‪ .‬ופרשי ‪ .‬והתקדשתם‬

‫‪.‬קדשו‬
‫שם ‪ .‬פי ‪.‬ג ‪ .‬ה ‪.‬‬
‫מה‬ ‫‪1‬‬ ‫ק‪ -‬נ‬ ‫מ‪ ' 1‬נ ‪ -‬מ‪17‬קל‬ ‫""‬ ‫ק‬ ‫וסני‬ ‫יד "‬ ‫[‬
‫‪) 41‬‬

‫‪,.‬‬ ‫דנא ' ‪.‬‬ ‫ייויפ‬ ‫‪.‬‬

‫שאג ‪ .‬את עצמנס למטה ‪. , .‬ודייתס קז ~ שיפ יפי‬
‫ימעלה‬ ‫אקדש אתכם‬
 ‫שיחות‬ ‫לנווטי‬ ‫‪100‬‬

‫ב‬ ‫שמיני‬
‫לבער דער פירוש איז ניט פטר ‪-‬‬ ‫תורהי דער ‪-‬‬ ‫א ‪ .‬גאך יעם ווי ד '‬
‫שטשנדיק ‪:‬‬ ‫ציילט וועגן מיתת נדב ואביהוא ‪ ,‬שסייטו‬
‫‪.‬‬

‫א ) פשרוושס שטעלט זיד רש " י חויף די‬ ‫אלצפן ‪. .‬‬

‫מאת‬ ‫ואלאחיכם‬
‫מישאלאת‬
‫קרבז שאו‬
‫אליהם אל‬ ‫"ויאמר‬
‫ויקרא משה‬
‫ודערטער " שאו את אתיבם " ( ארן די‬
‫ווערטער " מאת פני הקודש " איז ער‬ ‫פני הקודש אל מחוץ למחנה " ‪ ,‬שטעלט‬ ‫‪,‬‬
‫וויבשלד שז‬ ‫" וגו ' " ) ‪-‬‬ ‫בלויו מרמז מיס‬ ‫‪.‬‬
‫יך רש " י אזיף די ווערטער שאו את‬
‫די גחנצע הוכחה איז פון די ווערטער‬ ‫אחיכם וגו ' " און איז מפרש ; " כאדם‬
‫האומר לחנירו העבר את המת מלפני‬
‫ער לכן‬
‫דעם דיבור‬
‫לראש‬ ‫ה‪8‬ט( אין‬
‫הקודשי ‪,‬זיילי‬
‫פני מעתיק‬ ‫" מאת‬
‫געדארפט‬
‫השמחה " ‪.‬‬ ‫הכלה שלא לערבב את‬
‫?‬ ‫ווערטער '‬ ‫המתחיל ) די‬ ‫די‬ ‫טז‬ ‫הוכחה‬ ‫איז די‬ ‫ווחנעט‬ ‫פון‬
‫ב ) רעיקר ‪ :‬די הדגשה איז " שאו גו '‬ ‫אמירה " שאו את אחיכם גו ‪ ' -‬איו געוועו‬
‫מאת פני הקודש " איו פ ‪ %‬רשמ‪8‬נדיק‬ ‫נטר )‬ ‫זי ' ז ' ‪,‬‬ ‫צו‬ ‫מקבר‬ ‫זיי‬ ‫צוליב‬ ‫( ניט‬
‫בפשטות ‪ .‬דער ציווי " שאו גו ' " חת ניט‬
‫דיך‬ ‫געוועז בלויז צוליב קבורה ‪ .‬מ ' הטט‬
‫שווער די‬
‫ועגן‬ ‫רש " י ' ן איז‬
‫השמחה " ?‬ ‫לערבבביי את‬
‫מפרשים ‪ ,‬אז‬
‫" שלא‬ ‫‪.‬‬
‫געד‪8‬יפט שרויסנעמעו די גופים‪ 9‬פון‬ ‫אריכות הלשון ( שאו גו ' ) מאת פני‬ ‫‪.‬‬
‫נדב ואביהוא בכדי די טומאה " י ויל ניט‬ ‫הקודש אל מחוץ למהנה " ‪ ,‬אויב דער‬
‫בלייבו איו משכו " ( און משה האט עט‬ ‫שאו גו ' " איז נטר צוליב ענין הקבורה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫געמוזט מדגיש זיין ‪ ,‬בכדי ‪8‬ז דשם זשל‬ ‫השט געדטרפט שטייז שאו את אחיכם‬ ‫‪.‬‬
‫געט‪8‬ז מערד מיט זריזות ‪ ,‬כדי ניט צו‬ ‫וקברום " ? אפילו מ ' זטל זלגן ‪8‬ז עם מוז‬
‫שסיין שז דער מקום הקבורה מוו ויין‬
‫את‬ ‫‪.‬‬ ‫וגם ‪ :‬למה מעתיק רש " י גם התיבות‬ ‫ד‪,‬‬ ‫מחוץ למחנה " ‪ -‬זיינען לבער די‬ ‫ווערטער‬
‫" ( אל)‬
‫כלל ‪ .‬שלכתורה חין רשיי מוסיף בשור בתיבות‬
‫אחיכם ' ‪,‬‬
‫אלו‬
‫" מאת פני הקודש " אימעריק ' ‪.‬‬
‫( שתת ‪ ) -‬נעתק‬‫י‬ ‫ובדפוס א ' וע ' ורוב בח " י רש " י‬ ‫‪8‬ן‬
‫" מאת‬ ‫דערפון לערנט רש" י ארו ' ס ‪' 8 ,‬‬
‫וגר "‬ ‫‪.‬‬ ‫רק " שאו אח אחיכם " ( [ וי‬ ‫פני הקודש " איז די ( הויפט ) כוונה פון‬
‫"‬
‫רש ‪ -‬י לקמן ( פסוק ה ) " שלא נשרפו ‪. .‬‬ ‫ראה‬ ‫)‬ ‫י‬ ‫השמחה "טעם איז ‪-‬‬
‫את און דער‬ ‫לערבב‬
‫אחיכם ‪,‬‬ ‫שלא את‬
‫" שאו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לפרש " י ‪,‬‬ ‫אקא ( שחתר ‪ .‬וראה כארוכה שם אפרים‬ ‫‪.‬‬ ‫' ( שגמשכז‬ ‫אין יענעם ט‬
‫ואב)" מ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ג) ‪.‬‬
‫סומאת‬ ‫‪.‬‬
‫על ה ב ‪ -‬ג ‪,‬‬ ‫שעדייו ל ‪,‬לאיו "‪:‬ד ‪.‬ציוו‬
‫ויקרא‬ ‫רשל‪ ' -‬תצוה‬
‫עיין את "‬
‫מקדש (גם‬ ‫י‪,‬‬ ‫‪". ,‬‬
‫‪.‬‬
‫ל‬ ‫פישתנ‬ ‫ו)‬ ‫‪-‬‬
‫פרשקגו ה ין ‪ .‬נשא ה ‪ ,‬ב ‪ .‬וראה צו ז ‪ ,‬יט ‪ .‬כא ‪ .‬ואנ " מן‬ ‫ואילו‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬
‫שם ר ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬

‫מקים‬ ‫שאץ‬ ‫)‬ ‫לי‪ 1‬חמש‬ ‫‪;1‬פ‬ ‫ך‬ ‫ט‪,‬‬ ‫[ן~‬ ‫‪.‬‬
‫למתהרכמשכן ‪.‬‬
‫מובן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, ,‬‬
‫כאאל כא‬ ‫סו '‪ :‬ע‪1‬ו‬
‫האכרנ ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. , . . ,‬יענ ‪. ,‬‬
‫דוק‪ : 1‬פ‬
‫א‪, ' ,‬‬ ‫בפשתת ‪1‬‬
‫רא ס‬ ‫‪1‬ג‬

‫כפנים‬
‫שמתי בחוץ‬
‫מתי‬

‫מפשוטו של מקרא מחו‬

‫בהו " כ פרשתנו ( י ‪ ,‬ם) פלוגתא אם‬

‫או בחויו ‪ ,‬אבל ( נוסף לזה שגם להריעה‬

‫" ‪ , ,‬הרי‪,‬‬ ‫כ‬ ‫ח " ז כחצר המ‬
‫)‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫כא‪. 1‬‬ ‫יוד‬
‫והוציא את‬
‫‪ , ,‬ראה רע ‪ .‬נ ‪ : .‬אר מים ת " ם ומבנ " ל‬
‫‪ ,‬החר ממש‪.‬נ נתיבמת דוש ‪. , . 1 1?( ,‬‬
‫‪7‬‬

‫הרשן אל מהגץ למחד ; ‪ . .‬י ‪ ,‬ז ‪ .‬ו ‪ :‬חסא ה היניר‬

‫(‬ ‫‪'1‬‬
‫‪.‬‬
‫זרה‪"-‬ג ישמשם יצא‬
‫שם ‪ ,‬א‬
‫אש‬‫אותםה" " (‬ ‫ותאבל‬
‫שהקריבו‬ ‫מלפני ה '‬
‫במקום‬ ‫" אש‬
‫לסני ה ' ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫והכהן דול ‪1‬אמ ‪ , -‬ויקיא ד ‪ . : ' .‬שב ‪ .‬בא ‪ : - -‬וכיי‬ ‫(‬

‫אברב ‪ :.‬אי ‪ :‬או ‪1 ,.‬ך‪1‬צ'א את ‪:‬י ‪ ,‬הסר אל מהו ‪,‬‬

‫"‬
‫מתו בפנים הרי ‪ :‬טמא‬

‫‪,‬‬
‫המשכן וצריך הזאה כר ( רכותינו בעה ‪ -‬ת דעת זקנים‬
‫( שם ‪.‬‬ ‫הרא " ש יטור הארוך פרשתנו‬
‫ולהעיר מהשקי "ט ראם‬

‫זקנים ) ‪ ,‬פי '‬ ‫והדר‬

‫(‬

‫‪..‬‬
‫ראה ע'ל ‪1‬ס‪ ,‬בד ) " ין בל המב ‪ ' 1‬יו ‪.‬‬
‫‪, 1:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לסהר‬

‫‪ . ' .‬כתיחומו ‪ . ( .‬שבחי ן ‪ .‬וראה חי ‪ : .‬עה ‪ .‬כ ‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫)‬

‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪,‬‬

‫‪1‬ן‬
‫ועוד ) ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ב ‪ -‬הג זית יענן ליל " ש‬ ‫רש‬ ‫"‬
 ‫‪101‬‬ ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫שמיני‬ ‫לקוטי‬

‫צו מעביר את המת מלפני‬ ‫הקודש "‬

‫" פר'‬ ‫אין‬ ‫שמאה‬ ‫די‬ ‫זיין‬ ‫משהה‬
‫הכלה ‪ -‬איז נטך שלץ ניט פשרשטשנ ‪-‬‬
‫הקודשתי ) ‪.‬‬
‫דיק די אריכות הלשון " כאדם האזמר‬
‫העבר כוי " ‪ ,‬רש " י ה‪8‬ט גע ‪-‬‬ ‫( אבירז "‬ ‫כלהבט ווייטער די שאלה ‪ ,‬פזז ווחנעט‬

‫קענט ושגו בקיצור ‪ " ,‬כמו שמעביריז את‬

‫" שאו‬ ‫רש ‪ -‬י דעם חידוש ‪ ,‬שז דער‬ ‫נעמס‬
‫גו ' " איז " שלא לערבב את השמחה " ?‬
‫המת מלפני הבלה שלא לערבב ןת‬
‫(וכיו " ב) ?‬ ‫השמחה "‬ ‫ם אין פירוש רש " י גופא איז ךט‬ ‫‪.‬‬
‫יי שילה אי נטך גרעסער ‪ :‬דער‬ ‫פטרשטשנדיק ‪ :‬פשרווטס דשרף רש " י‬
‫מקור פוז דעם לשון העבר את המה‬ ‫‪.‬‬ ‫מוסיף זיין דעם משל " כאדם האומר‬
‫הכלה " ‪:‬‬ ‫לחבירו העבר את המת מלפני‬
‫מלפגי הכלה " איז אין מס ' כתובות " ‪ ,‬אוז‬
‫דשרטן שסייט עס ( ניט ווי ‪ 8‬מאמר‬ ‫זיגט‬ ‫גענוג וועו רש " י‬ ‫לכאורה איז‬
‫העולם ‪ -‬כאדם האומר לחבירו " ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בקיצור ‪ " :‬שאו את אחיכם וא ' ‪ -‬שלא‬
‫' ‪ 8‬דין ‪ , :‬מעביריו את המה‬ ‫נ‪8‬ר )‬ ‫יי‬ ‫השמחה " ?‬ ‫לערבב את‬
‫מלפנ ' כלה " ‪ .‬היינט פ‪8‬רוו‪8‬ס איז רש " י‬ ‫די שאלה איז נטך שטארקער ‪ :‬דעם‬
‫מוסיף ( און דורך דעם עס מחליש ‪8‬ז‬ ‫זעלבן ענין ( ‪8‬ז מ ' זטל ניט מערבב זייז די‬
‫" כאדם האומר‬ ‫מנהג )‬ ‫ש‬ ‫דטס איז נשר‬ ‫שמחה ) ז‪8‬גט רש " י מיס צוויי פסוקים‬
‫לחבירו " ?‬ ‫ראשיכם‬ ‫‪.‬‬
‫שפעטעריי ( בנוגע דעם ציווי‬
‫מאת‬ ‫גענרשכט ‪. :‬‬ ‫אין מדרשי ' ושרט‬ ‫אל תפרעו " ) ‪ ,‬אוז דשרטז ז‪8‬גט ער טאקע‬
‫פני הקודש ‪ ,‬כאדם שאומר לחבירו העבר‬ ‫בקיצור נאכל אתם אל תערבבו שמחתו‬
‫המת הזה מאת פני האבל הזה עד מתי‬ ‫מקום ‪. .‬‬ ‫של‬
‫אבל זה מצטער " ( ‪ 8‬צווייטע גירסא " ‪:‬‬ ‫ד‪ 8‬קעו מען לבער וטגן ‪8‬ז ער פשר ‪-‬‬
‫‪ ,‬כאדם ‪ . .‬מלפני אביו עד מתי אביו יראה‬ ‫לטזט זיך אזיף דחס ערשט געזטגטע ‪,‬‬
‫את בגו מת מלפניו " ) ‪ -‬און דטרטז איז‬ ‫טבער עד ‪ -‬ז געפינט מעז פריעה ‪ ,‬איז סוף‬
‫סשרשטשנדיק טז דטס איז בלויז ‪ 8‬מנהג‬ ‫פ ' משפטים‪4‬י ( אויפן פסוק " ויראו את‬
‫לחבירו " ) ;‬ ‫האומר‬ ‫העולם ( כאדם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אלקי ישראלי ) איז רש‪ -‬י מפדש נסהכלו‬
‫'‬ ‫דיז‬ ‫‪8‬‬ ‫משא " כ בשמחת כלה ‪ -‬איז דשם‬ ‫‪ . .‬ונתחייבו מיתה אלא שלא רצה הקב " ה‬
‫ווטס רש " י ברענגט ניט דעם משל פון‬ ‫לערבב שמחת התורה " ‪ -‬און בריינגס‬
‫מאת‬ ‫מדרש ‪ -‬כאדם ‪ . .‬העבר המת ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫משל ;‬ ‫ניט דעם‬
‫"‬
‫מנ ' האבל ‪ , .‬עד מתי ‪ . .‬מצטער " ‪ ,‬ו‬ ‫היינט מ‪8‬רווטס דשרף רש ‪ -‬י אין אונ ‪-‬‬
‫בכד ' צו‬ ‫דטס צונעמעז דעם מת איז‬ ‫זער פסוק טנקומעז צו דעם משל " כאדם‬

‫אדף האומר '‬

‫המדרש‬ ‫‪, .‬‬ ‫מזס ' ף רש " על‬

‫‪.‬‬
‫ו ) ונזה גופא ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬
‫‪.‬‬
‫([[‬
‫האומר לחכירו כו ' " ‪ -‬וולס איז דט איו‬
‫זעם פסוק וואס מ ' קעז עם ניט פשר ‪-‬‬
‫[ ש ‪ ' .‬ארא ‪ 1‬ל ) התיבה ( ‪ 1‬ד לשי‬ ‫שטייז סיידן דורך דעם משל‬
‫'‬ ‫‪..‬‬
‫שהונא לקמן נפזיפ ) " ודו ' י '‬
‫?‬

‫פסיקתן רר ‪,‬ב ופמייתא‬ ‫יריה‬

‫אתרי ג ( ומופו ) ‪,‬‬
‫תנחומאמות ‪,‬‬
‫כ‪ .‬ר‪.‬‬
‫או' ) פ ' אחר '‬
‫יקיר פ ‪.‬‬
‫רבת‬
‫‪.‬‬ ‫זון‬
‫אפילו אז מ ' וועט געפינעו ‪8‬‬
‫פשרוושס רש " י מוז צוגלייכן דעם‬ ‫ים‬
‫ג‪.‬‬

‫עניו פון " שאו את אחיכם מאת פך‬

‫[‬

‫ו‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫[ דפוס א‬
‫[ ק‬ ‫‪ .‬ס ‪ , ( .‬תא ה ‪,‬‬
‫[ ך‬ ‫" "‬
‫‪ 1 [ 1‬כרא‬
‫[‬ ‫ינו ' ‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫[ [ ף ‪ ,‬מיס‬
‫( שתך ‪'-‬‬ ‫‪-‬ש‬
‫[‬ ‫[‪-‬‬

‫ך [ח ‪- -‬‬
‫)‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬ר‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ' 1‬רוביז נספה‬ ‫ההיכר ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪7 1‬‬ ‫ראה ‪-‬‬ ‫‪,‬נו ‪,‬‬
‫‪.,‬‬
‫‪,‬‬ ‫' י‬

‫פסק‬ ‫ו)‬
‫‪.1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הערה‬ ‫דיקת ‪,‬‬ ‫[‬ ‫‪.[7‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ 1 [ 1‬מחא [ פס קףא‬
‫י‪.‬‬ ‫כד ‪.‬‬ ‫‪ - :‬וו‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫שמיני‬ ‫לקוטי‬ ‫‪102‬‬

‫ממקום‬ ‫מת‬ ‫דעס‬ ‫אריבערפירן‬
‫למקום גארניט צוהעלפן שז די שמחת‬
‫המקום זשל ניט צעשטערט ווערן ( דער‬
‫אויבערשטער איז דטך אויך דש " מחוץ‬
‫למחנה " ) ‪ .‬מוז דערפשר רש " י לערנעז ‪ ,‬שז‬
‫דרס איז שלא לערבב די שמחה פון אידן‬
‫‪.‬‬
‫( " כלה " ) י משא " כ ראשיכם אל תפרעו "‬
‫‪ - -‬אז מ ' ז‪8‬ל אינגשנצו ניט עוסק זיין‬
‫דער‬ ‫ר פנעמען רעם צער פון " אבל זה "‬
‫( ועד " ז ‪ -‬עד מתי אביו יראה כו '‬ ‫‪.‬‬ ‫""‬
‫לפניו" ) ‪ .‬נטר ער ‪81‬גט " כאדם האומר ‪. .‬‬
‫מלפני הכלה שלא וערכה אח השמחה " ‪,‬‬
‫‪8‬ז ד‪8‬ס איז בכדי מ ' זטל ניט צעשטערן‬
‫הטט זיך טנגע ‪-‬‬‫די שמחת הכלה ( וולס‬
‫הויבן נטך איידער ס ' איז געווען דער‬
‫מת )‬

‫כעניני אכילות ‪ -‬בשוושרנט שז אויך‬
‫שמחת המקום ואל ניט נתערבב ווערז ‪.‬‬
‫לערנען ‪.‬‬ ‫קעו מעז שבער טזוי ניט‬
‫ווטרום כעטש שז " מלא כל הארץ‬
‫פשרשט‪8‬נדיק‬ ‫כבודו " ‪ ,‬איז יבער‬
‫בפשטות ‪ ,‬טז " שמחתן של מקום " איז‬
‫יש לומר ‪ :‬לויטן מדרש גייס " מאת פני‬
‫הקודש אויף אהרן ' י ( " מאת פני האבל‬ ‫‪.‬‬
‫הזה " ) ‪ :‬יבער ע " ד הפשט מיינט " פני‬
‫הקודש " דעם משבז ‪ ,‬דערפטר לערנט‬
‫רש " י אז דפס אין " שלא לערבב " די‬
‫שמחה וולס איז פ‪8‬רבונדז מיט ' ן תשכן ‪:‬‬

‫פשרבונדז מיט טט דעם שרט וושס אויף‬ ‫אבער עפ " ז איו נטך שווערער וושס‬
‫אים ושגט דער אויבערשטער " ועשו לי‬ ‫איז‬ ‫יש "י איז מחבר די צוויי ‪8 ,‬ז דים‬
‫מקדש ושכנתי בתוכם " יי ‪ ,‬דטרט איז‬
‫בדוגמת מנהג און ‪ -‬שמחת כלה ווטס‬
‫השראת השכינה ( בגילוי ) ‪ :‬אוז דערי ‪-‬‬ ‫דין ?‬ ‫דארט איז עט ‪8‬‬
‫בער דשרף מעז ‪8‬רויסנעמען " את אחיכם‬
‫מאת פני הקודש " שלא לערבב שמחתו‬ ‫אויך דשרף מען פטרשטייז ‪ :‬ווי ‪-‬‬ ‫ד‪.‬‬

‫של מקום אין משכן ‪.‬‬ ‫בשלד טז אין דעם זעלבז ענין איז רש " י‬
‫מפרש ‪ ,‬כנ " ל ‪ " ,‬אל תערבבו שמחתו של‬
‫דער ביאור בכל זה ‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫תקש " ‪ ,‬השט ער אויך ד‪ 8‬געדטרפט‬
‫לערנענדיק דעם פסוק ‪ ,‬שטעלן זיך‬ ‫שאו את אחיכם מאת פני‬ ‫לערנעו‬ ‫‪.‬‬
‫גלייך צוויי תמיהות ‪ -‬אייגע איז כללות‬ ‫הקודש " ‪ -‬שלא לערבב שמחתו של‬
‫הפסוק ‪ ,‬און די צווייטע איז ווטרט‬ ‫שלא‬ ‫‪.‬‬ ‫פ‪8‬רווטס לערנט ער דא‬ ‫מקום ‪.‬‬
‫לערבב את השמחה " פון דער כלה ‪ ,‬וולס‬
‫רש " י מעתיק‬ ‫און ווערטער‬
‫דערפטר איז‬ ‫פסוק [ די‬ ‫"פון‬
‫אחיכם "‬
‫די‬
‫אחיכם‬
‫את ‪( -‬‬
‫ווערטער‬
‫" שאו‬ ‫וגו ' " ‪ ,‬ווייל ‪8‬ט די‬
‫‪11‬‬ ‫" ‪ ,‬דן "‬ ‫מיינט בפשטות די שמחה פוז‬

‫מ ' קעז ניט פטרענטפערן ‪ :‬וויבאלד אז‬

‫כללות האמירה פון " שאו וגו ' " ‪ ,‬און דער‬
‫וו‪8‬רט " אחיכם " ) ‪ -‬זיינען שווערן ‪.‬‬ ‫" מלא כל הארץ כבודי " יי ‪ ,‬וועט דאך‬
‫‪-----‬‬
‫אין כללות הפסוק איז גש גלטטיק ‪:‬‬
‫' ק ר עם ‪ .‬וניפה תואר שם‬ ‫יי ‪.‬‬ ‫מתנות בהונה‬ ‫יין‬
‫בכוי דער ‪-‬‬ ‫פסוק‬ ‫ישרף דער‬
‫פטרווטס‬
‫מתאבל‬ ‫שכביכול גם ם‬ ‫‪,‬‬ ‫הקעה‬ ‫עי‬ ‫"‪.‬‬
‫מפרש ד א‬
‫ציילן און דערצו נטך מיט ‪ 18‬אריכות ‪-‬‬
‫און אינמיטן דעם סדר פון שמיני למילו ‪-‬‬ ‫תש"‬ ‫‪.‬‬
‫ראה רש '‬ ‫‪, .,‬‬ ‫ה ‪ -‬ה חה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אים ‪ -‬ווי משה ה‪8‬ט טנגעז‪8‬גט מישאל‬ ‫( עה " פ ויהי ביום השמעי )‬ ‫הקב פישתנו‬ ‫שהר‬ ‫‪.‬‬‫‪:‬‬
‫לו ‪ ,‬א ‪ ,‬יראה תו " כ‬
‫"‪,‬‬
‫ביום התונחו " ) ‪ .‬דראה‬ ‫‪ .‬על אותה שעה הוא אומי ‪.‬‬
‫ואלצפז " קרבו שאו גו ' אל מחוץ למחנה "‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫און ווי דערנטך " ויקרבו וישאום וגו ' ?‬
‫ו)‬ ‫ופסוק‬ ‫ממש " ג לאהד‬ ‫וצע " ק‬ ‫‪,‬‬ ‫לעיל הערה ‪6‬‬ ‫‪.‬‬
‫~ כיש ‪ -‬שם ‪ ,‬על‬ ‫‪.‬‬ ‫גו ' " ‪,‬‬ ‫בה " ‪.‬‬
‫ישראל ' [ רי‬ ‫להתאבלבית‬ ‫הכל‬
‫ואחיכם כל‬

‫ומיכן בפשטוה גם ל " בן חמש " ‪.‬‬ ‫י‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫ישעי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪,‬‬
‫תרומה גה ‪ ,‬ח ‪.‬‬ ‫‪122‬‬ ‫ה ‪ - . ,‬להעיר מאגה " ק סייס כה ‪.‬‬ ‫י‬ ‫פרש ‪ ' -‬ואתחנז‬ ‫יראה‬
 ‫‪103‬‬ ‫חות‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫שטיני‬ ‫לקוטי‬

‫אדרבה ‪ :‬זייענדיק קרובים פוז נדב ואבי ‪-‬‬

‫ז‬ ‫ס ' איז ‪ 8‬דבר המובן מאליו ‪ ,‬שז מ ‪ ,‬השט די‬
‫הוא ‪ ,‬פון שבט לוי ‪ ,‬הטבו זיי דטך ‪8‬‬
‫‪1‬‬ ‫גופים פון נדב ואביהוא ניט איבער ‪-‬‬
‫שייכות צו עבודת המשבז‬
‫ו‬ ‫משכן ‪ ,‬נאר מ ' הטט זיי‬ ‫איו‬ ‫געל‪8‬וט‬
‫( כעטש אין פסוק איז נשך ניס דער ‪-‬‬ ‫און‬ ‫הקודש " ‪.‬‬ ‫‪8‬רזיסגע‪2‬ומעו " מאח סגי‬
‫מטנט געוו‪8‬רן וועגן עבודת הלויים אין‬ ‫אויב צוליב מודיע זייז ‪8‬ז עם דשרף זיין‬
‫מעכז ‪ -‬דחס שסייט ערשט איז ספר‬ ‫געז‪8‬רפט‬
‫במדבר " ; ‪ -‬השט שבער רעד " בו חמשי‬
‫" אל מחוץ למ נה' השנן‬
‫שטייעז נשר צער טייל ‪.‬‬
‫"‬
‫פירוש רש ‪ ,‬ייו )‬ ‫שויו געלערנט דחס אין‬ ‫די‬ ‫ועד " ז איז ניט פטרשטשנדיק‬
‫אוו וויבשלד ‪8‬ז די לויים הלבן ‪ 8‬חלק‬ ‫את )‬ ‫הדגשה צו מישאל ואלצפז " ( שאו‬
‫איז עבודת המשגז ‪ ,‬ה‪8‬ט דטד מער ‪8‬רט‬ ‫אחיכת ' ‪ -‬שז נדב ואביהוא זיינעז‬
‫אין‬‫טז זיי זטלז בלייבו ( טהורים און )‬ ‫זייערע קרובים ' ! ‪ .‬וויבשלד ‪8‬ז עס שסייט‬
‫משכז בכדי צו בטטייליקז ויך איז שמחת‬ ‫שויז אין דער ערשטער העלפט פון‬
‫המשכן פון שמיני למילואים ‪ ,‬און‬ ‫סמוק ‪4‬ז ויי וייגעו כני עוזיאל דוד‬ ‫‪.‬‬
‫רויסטרטגז נדב ואבי ‪-‬‬ ‫ישראלים ואלן‬ ‫אהרז " ‪ ,‬ווייס מען שויז שז זיי זיינעז‬
‫למחנה " ?‬ ‫"‬ ‫הוא " אל מחוץ‬
‫יערפון איז משמע ‪ ,‬שז דוקא ווייל זיי‬
‫" אחיכם " ?‬
‫געשריבןמער ; רש ‪ .‬י הטט שוין פריער "‬
‫נטר‬
‫ווי יעקב הטט טנגעז‪8‬גט שז לוי‬ ‫זיי ‪8‬רויסטר‪8‬גן‬ ‫זיינעז קרובים ‪ ,‬דשרפן‬
‫וטל ניט טרשגן זיי ארוז " שהוא עתיד‬ ‫‪,‬‬ ‫נדב ‪ .‬ואביהוא ‪ .‬איז ניט מזנן ‪:‬‬
‫לשאת את הארוו " ‪ .‬איז מה ‪ -‬דקך שז לוי‬
‫למאי נפק " מ דט איז פסוק די‬ ‫(א )‬
‫הטט גיס געטרטגן דעם ארון פת זייו‬
‫אייגענעם פטטעי ' דערפשר וושס סיט‬
‫הדגשה ‪8‬ז דער שאו גו ' " דטרף געטטו‬ ‫‪.‬‬
‫ווערן דורך קרובים ' נ ?‬
‫דורות ששעטער ‪ ,‬כייס משכז ‪ ,‬איז‬
‫" הוא‬
‫געמייגט זיין שבט ‪ -‬עתיד לשאח‬ ‫ל‬
‫( ב ) פ‪8‬רווטס ט‪8‬קע דשרף זיין " שאו "‬
‫את הארון " ‪ -‬על אחת כו " כ בנדו " ד ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫דלכאורה‬ ‫קרובים ' ! ‪,‬‬ ‫דורך‬ ‫דוקא‬
‫ווטס עס רעדט זיך וועגן ניט שזויגע‬
‫צייט פון‬ ‫‪8‬‬ ‫נ‪8‬ענטע קרוביםי ; ‪ ,‬אוז אין‬ ‫‪ ,‬בב ‪ ,‬יב ‪ .‬יא ‪ ,‬כג ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לד יג ‪ ,‬ח ) ‪ 1 ,‬צא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫[ ‪9‬רש '‬ ‫נ‪) 2‬‬
‫( שההתעסקות נקנורה כו '‬ ‫שסעם הדבר‬ ‫אף‬ ‫‪) 24‬‬

‫( וראה ר " פ אמור ‪,‬‬ ‫בפשטות‬ ‫קרובים ) מובן‬ ‫ע" י‬ ‫ציל‬

‫וראה גס ‪ :‬חלת ' עקב‬ ‫אח ‪ .‬כ ) ) ‪.‬‬

‫אפילויעיד ‪.‬‬
‫(כצו ‪,‬‬ ‫‪1‬ופרשהח)‬
‫הובא בקופ "‬
‫עגו‬ ‫‪,‬‬
‫מ " מ אי ‪ ,‬ז ע ‪ :‬ז הנועץ [ או בס ' פור‬ ‫‪.‬‬ ‫כאז ) ‪-‬‬ ‫אברגנאל‬
‫למילוטים ) ‪,‬‬ ‫‪) 25‬ח '‬
‫ע"ד‬
‫ע ‪ ' -‬קר‪1‬נ ' ס‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬
‫ח'‬ ‫נהעלותד‬ ‫‪ ,‬א ‪7 .‬ן ‪.‬‬ ‫בטיבר א ‪ ,‬נ ‪ -‬גג ‪ .‬שב ג ‪ ,‬ה‬ ‫‪) 26‬‬
‫איו יהקשות ‪ ,‬דאס צ‬ ‫אני‬
‫יח ‪8 ,.‬יראה‬
‫ואילך ‪.‬‬
‫רש‬ ‫יחי ‪:‬‬
‫קרח י (‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.,‬‬
‫ואילך‬
‫ה ‪) 27‬‬ ‫ובנתמר ( שהיו אה " ב ממש ‪,‬‬ ‫יוה לאיעזר‬ ‫ומחו לא‬
‫למה‬

‫לד ‪.‬‬ ‫ויצא כס ‪.‬‬ ‫"‬ ‫שט ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גיח‬ ‫א‪) 2‬‬ ‫להטמאמחוץ למתה ‪ -‬ב‬
‫כדיקכן' ר ‪ -‬פ‬
‫מפורשאמור )‬
‫תיכף‬ ‫להוצקניפ‬
‫אותם אל‬ ‫"‬ ‫ידם‪. .‬‬
‫אמני ) ‪.‬‬ ‫ר‪,‬פ‬ ‫שמחו " נים להטמא להם ( ראה‬ ‫‪) 29‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪'1‬‬ ‫תצאו‬ ‫יא‬ ‫מוען‬ ‫אהי‬ ‫זמפתד‬ ‫‪.‬‬ ‫יאחר ( פסוק ‪) 1‬‬
‫' סומך על הנאמר באוחז‬ ‫שרש ‪.‬‬ ‫‪11‬כמדובר כמ ‪ -‬פ ‪,‬‬

‫דא ‪.‬‬ ‫‪71 ,‬ה ‪. , .‬‬

‫ך‬ ‫(‬ ‫[ הוה‬ ‫[‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬
‫‪ ,.‬א ר‬ ‫‪,‬‬ ‫‪9‬ישקנ‪1‬‬ ‫ן 'ש‬ ‫‪,‬‬ ‫ה‬
‫ן‬
‫נע ‪,,‬‬ ‫‪. .,‬‬ ‫ש ‪1‬י‪9‬יש‬ ‫‪.‬‬
‫‪., . .‬י "‬
‫' הה‬ ‫'ב‬ ‫[ מה מ‪[ 9‬‬
‫י‬
‫[ ותסו‬ ‫)‬
‫'‬ ‫חג‬ ‫[‬ ‫אחד‬ ‫‪,. ,,‬‬ ‫‪ 5‬קוה ( וו‬ ‫נ‪5‬יש ‪' ,‬‬
‫ושך‬ ‫[ אן‬
‫[‬

‫יסו "" י ' י‬

‫[‬

‫דוח ‪ 7 ,‬ט הד ‪,‬‬

‫יא ‪,‬‬
‫שוהו ' ‪7‬ח ‪977 [.‬א(' ‪5‬‬ ‫הו ‪ ,‬ה ‪- - .‬ח " ‪",‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫קרס )‬ ‫[‬ ‫(‬ ‫('‬ ‫(‬

‫ט'‬ ‫[‬ ‫' חיוך‬

‫‪1‬חק בה ' ן‬
‫[‬

‫ו‪9‬י ~ ‪.‬‬ ‫[ דו‬

‫ופה‬
‫;‪) 7‬‬

‫‪., ,‬‬
‫‪.‬‬ ‫כולס‬
‫~ ‪ ([ '7‬תקון‬ ‫הושב ש‪9‬ך‬
‫‪5‬ה‬

‫' תך ' ת ) ‪1‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫(נ‬

‫ןן‬
‫‪.‬‬
‫[ רמנ‬
‫שמסוןן‬ ‫נחנו ‪ ,‬ו‬
‫‪,‬‬ ‫הןו ‪7 , ,‬‬
‫)(‬ ‫זהת‪ ,‬ק‪' 1‬ן ‪ 1‬זץ‪,‬‬
‫[‬ ‫לס‬ ‫חיק '‪,‬‬ ‫רש ס יה‪9‬ס‪1‬ק ‪,‬‬
‫משחן ה‬ ‫('‬ ‫(‬ ‫שסוס‬
‫[‬

‫זהת י ' ‪ [ 1‬סו המד מ‬ ‫‪ ,‬שה ‪.‬‬

‫‪, ", . ,‬‬ ‫[‪9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫(‬ ‫( ת יממן ה‬ ‫‪ . , , [ .‬ויש ‪ ,‬לו~‪ .‬ך ויא ' י‬
‫‪ [7‬ן‬
‫[[‬
‫‪-‬‬ ‫( ן‪9‬ה )‬ ‫)‬ ‫( ‪159‬ק‬

‫דבו ‪. ,‬‬ ‫‪7‬ה ‪,‬‬ ‫ח‬

‫ונתש ‪' ' ~ ' , -‬‬ ‫ךז ‪.‬‬ ‫"‬ ‫א ' ‪ [ 1‬ה " נ אדא‬ ‫בפשש ‪ ,‬מ‬ ‫אן‪7‬‬
‫לוך‬ ‫[ אך‬
‫‪ 1 [ 71‬עשי [ זש " ) ! ח‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ ,‬נ‪,‬‬ ‫[('‬ ‫סו ) [ תש ח חהת ' ו ת‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫שפיני‬ ‫לקיטי‬ ‫‪104‬‬

‫קומט אוים ‪8 ,‬ז דערמיט הטט מען ניט‬ ‫במעכז ‪,‬‬ ‫השראת השכינה‬ ‫פון‬ ‫שמחה‬
‫מבטל געווען די השתתפות פון מישאל‬ ‫יוקלט אוודאי גע‪89‬סט טז זיי זטלן זיך‬
‫ואלצפן אין דער שמחה פוז חנוכת‬ ‫משתתף זיין איו שמחת המשכו און ניט‬
‫המשכן ‪ ,‬ווייל סיטן שרויסטרטגן נדב‬ ‫טרויסטר‪8‬גן די גופים פון נדב ואבי ‪-‬‬
‫מאת פני הקודש " ‪ ,‬דערמיט‬ ‫‪.‬‬ ‫ואביהוא‬ ‫הוא ‪,‬‬
‫גופא הלבן מישאל ואלצפן ‪ 8‬חלק אין‬
‫מצד די צוויי שאלות איו רש " '‬ ‫‪.1‬‬
‫דער שמחה ‪.‬‬
‫וגו ' "‬ ‫‪.‬‬
‫מכריח ‪ ,‬טז ( א ) דער עניו פון שאו‬
‫ז ‪ .‬רש " ' קען זיך שבער ניט בט ‪-‬‬ ‫איז ( ניט נ‪8‬ר צוליב קבורה ‪ ,‬טדער מתם‬
‫נוגענען מיט סתם וטגן ‪8‬ז דער " שאו‬ ‫צוליב ארויסנעמעז די גופים פון משכן‬
‫שלא לערבב את השמחה " ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וגו ' " איז‬ ‫מ ' פ‪8‬רשטייט עם בלאו הכי ‪-‬‬ ‫ווים‬ ‫‪-‬‬
‫ווייל עס ווערט גלייך שווער ‪ :‬אויב‬
‫איז נוגע אין דעם‬ ‫למילואים‬
‫זאך וולס‬ ‫איז ) ץ‬
‫שסיגי‬ ‫פון‬ ‫נ‪8‬י‬
‫עניו ס '‬
‫מ ' ד‪8‬רף ניט מערבב זיין די שמחה פוו‬ ‫דורך‬
‫ב ) ד‪8‬ם‬
‫ווערן‬ ‫"' ‪,‬‬
‫געט‪8‬ו און (‬ ‫פ‪8‬דערט טז עס ושל‬
‫חנוכת המשכן ‪ ,‬פשרוו‪8‬ס השט דער‬
‫אויבטרשטעך מערבב געוועו די שמחה‬
‫" אחיכם " ‪.‬‬
‫און גלייך מעניש געווען נדב ואביהוא‬
‫דעריבער איז רש ‪ -‬י מפרש ‪ ,‬טז דקר‬
‫ניט ‪8‬פגעווארט מיטן עונש ביז נטך‬ ‫( און‬
‫בשמיני‬
‫משכןהשמחה "‬
‫לערבב את‬
‫פ‪8‬רגעקומעו אין‬
‫איז" איז " שלא‬
‫שאו גו '‬
‫"וולס‬
‫שמיני למילואיכ '‬
‫)ו ?‬

‫די שאלה איז נטך שט‪8‬רקער ‪ :‬רשיי‬
‫השט שוין מפרש געווען אין סוף פ '‬
‫משפטים כנ " ל סעיף ב ) ‪ ,‬אז נדב ואבי ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הוא ( והזקנים ) נתחייבו מיתה " ‪ ,‬נ‪8‬ר לא‬
‫רצה הקב " ה לערבב שמחת התורה‬
‫והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת‬
‫המשכו " קומט אוים ‪ ,‬שז ‪ ,‬שמחת התורה "‬
‫ה‪8‬ט דער אויכערשטער ניט געוו‪8‬לט‬
‫מערבב זיין ‪ ,‬טבער די שמחה פון " יום‬
‫חנוכה המשכת הטט אים ניט געטרט צו‬
‫ואביהוא ‪.‬‬ ‫מערבב זיין דורך מיתת נדב‬
‫ובפרט שז מ ' געסינט ב‪ 8‬די זקנים ‪8‬ז בדי‬
‫ניט " לערבב שמחת התורה " הטט מען‬
‫טפגעלייגט אויף ‪ 8‬סך ‪ 8‬ליינגערע‬
‫למילואים ( אוז דערפטר איז דער פסוק‬
‫מוסיף " מאת פני הקודש " ‪ -‬וויבטלד ‪8‬ז‬
‫‪,‬‬ ‫דער עיקר דץ איז אז זיי זטלן זיך ניט‬
‫געפינען אין קודש און דערמיט צע ‪-‬‬
‫שטערן די שמחה ‪ ,‬כג ' ל סעיף א ) ‪.‬‬
‫און מהאי טעמא גופא מוז עם זיין‬
‫‪.‬‬ ‫דורך קרובים דוקא פון שבט לוי ‪ ,‬ווארום‬
‫ד‪8‬ס איז פשיבונדן מיס עבודת התשכן ‪:‬‬
‫נ‪8‬ר ד‪8‬ס איז ניט חז עבודה איו זעם‬
‫אופז פיז חיוב ( שיר וכיו " ב ) ‪ ,‬נטר איז‬
‫דעם אופן פון שלילה ‪ -‬שרויסצו ‪-‬‬
‫נעמען פון משכן ושכן וולס זיינען‬
‫חבלנך צו דער עבודה כדבע ' ‪ ,‬וע " ד ד '‬
‫עבודה פון הרמת והוצאת הדשן אל‬
‫שייטיי‪.‬‬ ‫מחוץ למחנה " ‪,‬‬

‫היינט ווי קען מעז זטגז ‪ ,‬שז דער טעם‬

‫איז " שלא לערבב את‬ ‫פון שאו וגו '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫סקרנו וישאום ‪, 11‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬מש ‪ 1‬נפשק שלאחו‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫ישיי‬
‫‪. .‬‬
‫יומר ו‪7‬ש '‬
‫שאו‬ ‫שהוכרח ע פ‬
‫צי‪11‬י משד )‬ ‫שקדמו‬
‫שסכתן‬ ‫נוסף' סי‪1‬ך‬ ‫לימי‬
‫דיך לס‬ ‫‪? ,‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫; ‪'1‬‬

‫פרשתנו‬ ‫‪ .‬פי' כא ‪ .‬ית‪, " . 1‬‬

‫ה' פ‬ ‫כ‬ ‫אהרן)‬ ‫יהדיר אש‬
‫מקרבן‬ ‫ותצא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪2‬י ‪,‬‬‫בד‬ ‫ס‪,‬‬
‫כו' ‪ , .‬ד ‪ ; , .‬י‬ ‫שלא נשרפו‬ ‫סימם‬ ‫עד פ‬
‫שמפשקבכתנתב ‪. .‬‬ ‫‪. .‬‬
‫(‬ ‫)‬
‫ואביהוא ‪,‬‬ ‫אופן סיתת נדב‬ ‫ימדיר‬ ‫‪1‬ה‬ ‫‪,‬‬
‫ל ; דנ ואניהוא‬ ‫יש‬
‫ביאר מה " ‪,‬‬
‫שלא המתם‬ ‫ככר‬
‫‪71‬המחק‪1‬א‬ ‫כאן‪-) 11‬‬ ‫ד" ה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬
‫פ צו ‪ .‬יראה שם פוש ' ‪. 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ר‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(ל‬ ‫וו‬
‫מפני‬ ‫ג)‬ ‫לפכי זה ( פסוק‬ ‫בקרובי אקדשי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬
‫ראי פרש ' ‪ 7‬ה ~ מלקח " תריסה כד ‪ ,‬לח ) ‪.‬‬
‫תצוה‬ ‫יהי‬
‫הרש‬
‫? 'א ‪~ .‬‬ ‫‪..‬‬
‫‪.1‬‬ ‫י‪.‬‬
 ‫‪105‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫שמיני‬ ‫לקוטי‬

‫אויף " שאו גו ' " שלא לערבב שמחת‬ ‫אויבערשטער‬ ‫דקר‬ ‫בשעת‬ ‫השמחה ‪, -‬‬
‫הכלה ( אידן ) ‪ -‬ניט ווי " ראשיכם אל‬ ‫געווען ?‬ ‫שלייז ה‪8‬ט די שמחה מערבב‬
‫תפרעו " וואס איז ווייל " אל תערבבו‬
‫אויף דים זשגט רשא ‪ ,‬שז ע" ד הפשט ‪,‬‬
‫שמהתו של מקום " ‪:‬‬
‫פשוטו של מקרא ‪ ,‬איז די אמירה פון‬
‫וויב‪8‬לד ‪8‬ז מיתת נדב ואביהוא איז‬ ‫משהיו צו מישאל ואלצפז " שאו וגו ' " ‪,‬‬
‫'‬ ‫געקומעז דורך " ותצא אש מופני ה‬ ‫( ניט ‪ 8‬דין ‪ 18 ,‬אמירה איז וועלכער משה‬
‫ותאכל אותם גו '" ‪ , ' ,‬שו דער אויבער ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫גיט זיי איבער ‪ 8‬צירי ה ' ‪ ,‬ניר ) כאדם‬
‫שטער ה‪8‬ט פ‪8‬רקוקט אויף זיין שמחה‬ ‫האזמר יחבירו העבר את המת מלפני‬
‫כדי צן מעניש זיין דיי במיתה ‪ ,‬איז ד‪8‬ך‬ ‫נהגת בני‬ ‫הכלה " ‪ -‬ס ' איז שז עניז איז‬
‫ניט שייך צו ולגן‪ ,‬שן מ ' דשרף זיי צו ‪-‬‬ ‫"‬ ‫אד‪: ' 40‬‬
‫נעמען פוז משכו כדי ניט צו מערבב זיין‬
‫די טבע האדם איז ‪ ,‬שז ביי שמחת כלה‬
‫" שמחתו של מקש "‬ ‫מעגליך שז די‬ ‫סוט מעז וושס ס 'איז נשר‬
‫( נטר ווייל משה השט ניט געוושלט‬ ‫ז‪8‬ל ניט צעשטערט וועדן ‪ :‬און‬ ‫שמחה‬
‫מערבב זיין די שמחה פון אידו ‪ ,‬השט ער‬ ‫דערפ‪8‬ר איז מעז מעביר ‪ 8‬מת מלפני‬
‫געזטגט " שאו וגו " ‪ " ,‬כאדם האומר‬ ‫מת דורך שז‬ ‫דים‬ ‫הכלה ‪ ,‬ביז ‪8‬ז מ ' פירט‬
‫לחבירו העבר את המת מלפני הכלה " ‪,‬‬ ‫יי‬ ‫עג ככדי ניט צו ‪8‬נטרעפן‬ ‫‪,,‬‬ ‫שנדער‬
‫כלה גייענדיק " לבית חתונתה " ' י ‪ ,‬אוו ניט‬
‫משא " כ דער ציווי פון משה לאהרן‬ ‫צו מטריח זיין שז די כלה ושל גייעז‬
‫ובניו " ראשיכם אל תפרעו " ‪ ,‬וושס ( א ) איז‬ ‫‪.‬‬
‫דורך ‪8‬ז טנדער וועג‬
‫( ניט " כאדם האומר לחבירו " ‪ ,‬נשר ) ‪8‬‬ ‫ועד " ז בעניננו ‪ :‬אע " פ ‪8‬ז דער אויבער ‪-‬‬
‫היכה ומס משה השט זיי איבער ‪-‬‬ ‫שטער השט געברטכט דעם עונש מיתה‬
‫( ווי ‪8‬לע הלכות פח‬‫געגעכן בשם ה " נ‬ ‫אויף נדב ואביהוא אינמיטז דער שמחה‬
‫תורה ) ‪ ,‬און ( ב ) עס רעדט זיך ( ניט וועגן‬ ‫‪. .‬‬
‫פון חנוכת המשכן ( ד ה שז שזוי איז גע ‪-‬‬
‫מיתת נדב ואביהוא ‪ ,‬נשר ) ווי אהרן זב " ז‬ ‫וועז דער רצון ה ' ‪8 ,‬ז עם זלל זייז ‪18‬‬
‫סטרן ניט ‪8‬רויסווייזן קייז אבילות איז‬ ‫עניו פון צער כו ' בשמיני למילואים ) ‪-‬‬
‫מעכז ‪-‬‬ ‫השט שבער משה געוושלט ‪ ,‬אויף וויפל‬
‫ס ' איז מעגלעךיי ‪ ,‬שז די שמחה ( טוו אידו )‬
‫דט איז דער טעם " אל תערבבו‬
‫שמתחו של מקום " ‪ " :‬שמחתו של מקום "‬ ‫זלל ניט צעשטערט ווערן ‪ ,‬אוז דערי ‪-‬‬
‫( פוז חנוכת המשבז ) איז ד‪8‬ך פ‪8‬רבונדן‬ ‫בער ה‪8‬ט ער געזשגט ( " כאדם האומר‬
‫מיס דער עבודה פוז אהרן ובניו יענעם‬ ‫לחבירו " ) צונעמען די מתים ממקום‬
‫ט‪8‬ג איז משכן ‪ -‬השט ד‪8‬ר ניט קייו‬ ‫השמחה ( " העבר את המת מלמני‬
‫יי‬ ‫‪,‬‬
‫‪8‬רט ‪ ,‬שז איז דעם זעלבן טשג ז‪8‬לז‬ ‫הכלה " ) ‪.‬‬
‫ט‪8‬ז ‪ 8‬פעולה וולס איו בסתירה צו‬ ‫ח ‪ .‬עפ " ז איז אויד פ‪8‬רשט‪8‬נדיק‬
‫שמחתו של מקום " ת ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 8‬טעם‬ ‫כפשטות פ‪4‬ררוימ רשיי גיס‬

‫ולנן מדגיש דשא לכחדם האומר ) לחב ' דר‬ ‫‪)%‬‬

‫נ‪.‬‬ ‫לעיל ‪71 %‬‬ ‫ל‪) 3‬‬
‫אמירת‪ .‬משה למישאל ואלצפן הוא כדיבור‬ ‫‪,‬‬
‫שתיכן נחביר‬
‫בין אדם‬
‫עה ‪ ,‬פ ‪ :‬ויתכו שנצטווה משה נכך‬ ‫יאה רמב‪,.‬‬ ‫‪) 38‬‬
‫‪-‬‬

‫וש * נ ‪.‬זה כו ' ‪,‬‬

‫שלמד‬
‫ובהערותאו שם ‪,‬‬
‫שלא נכתב‬
‫חחג" פע ' ‪2‬ד‬
‫הגבורה ואע‬
‫וראה לקרש‬
‫מפי‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫פרשיי כתובות‬ ‫‪) 35‬‬

‫ולהעיר מרפ " י לקמז‬ ‫בבג ‪-‬א ‪.‬‬ ‫שתלדי‬ ‫מה‬ ‫פסוק)‬
‫‪36‬‬
‫ראה רא ‪ -‬ם עה ‪ -‬פ ‪.‬‬ ‫‪) 39‬‬ ‫יב ‪ ,‬עקב ט ‪ ,‬כ ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫שמיני‬ ‫(‬ ‫לקוט‬ ‫‪06‬נ‬

‫קדשי שעה און קדשי דורות ‪ ,‬ביז אז ווען‬ ‫ט ‪ ,‬נעך ‪ 18‬ענין ווטס מינעמט ארויס‬
‫ער השט דערהערט " והנה שורף " ‪ ,‬איז‬ ‫פון דעם משל ‪ -‬כאדם האומר לחבירו‬
‫גלייך " [ יקצוף " " ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫העבר את המת מלפגי הכלה " ‪:‬‬

‫ולאידך גימא ‪ :‬וויב‪8‬לד טז ביי משה ' ו‬ ‫פונקט ווי אין משל ‪ ,‬איז מען דקר ניט‬
‫איז געווען טזט פשיטות שז קדשי שעה‬ ‫מבטל די אבילות ‪ ,‬מ ' פירט נשר טוועק‬
‫וקדשי דורות זיינען גלייך ‪ -‬ווי קעו‬ ‫דעם מת פון דעם מקום ( הכלה‬
‫דטס זיין ‪ ,‬אז סיט בלויז זשגן " אם שמעת‬ ‫מהשמחה ‪ -‬עד " ז בעניננו ‪ ,‬אז די אנינות‬
‫בקדשי‬ ‫להקל‬ ‫לך‬ ‫אין‬ ‫שעה‬ ‫בקדשי‬ ‫פון אהרן ובני איו נים בטל געוושרן ‪,‬‬
‫דורות " " השט אהרז ב‪8‬ווירקט משהין‬ ‫ס ' איז נטר וולס די אבילות השט ניט גע ‪-‬‬
‫און וישמע משה ( און גלייך ) וייטב‬ ‫‪.‬‬ ‫השמחה ‪.‬‬ ‫טשרט ‪8‬נגעזען ווערן איז מקום‬
‫בעיניו " ?‬
‫פירשטשגייק ‪8‬ז‬ ‫יעפ " ז וועט ווערן‬

‫דער ביאור איו דעם ‪ :‬משה‬ ‫האט ד ‪ .‬איז‬

‫געה‪8‬לטן ‪,‬‬ ‫'ו‬ ‫‪.‬‬ ‫אונזער סדרה ‪:‬‬ ‫עניו תמוה ביותר איו‬
‫‪8‬ז דער טעם פטרווטט‬ ‫בשעת משה ה‪8‬ט געהערט טז מהוט‬
‫אהרן ובניו הלבן געמעגט עסז די מנחה‬ ‫( של‬ ‫פירברענט דעם ‪ ,‬שעיר הבטאת‬

‫בכדי ניט צו‬ ‫)‬ ‫_‬

‫כו ' באנינותי איז ( ע " ד ווי דער ציוי‬ ‫ר " ח ) " " ' ‪ -‬את אהרן ובניו הלבן עם ניט‬
‫געגעסן ווי די טנדערע צוויי חטאות ‪-‬‬
‫" ראשיכם אל תפרעו "‬
‫מערבב זיין שמחתו של מקום ‪ ,‬וולס אין‬ ‫לאמר מדוע לא‬ ‫‪..‬‬ ‫שטייטס ‪ " :‬ויקצוף‬
‫דעם איז דשך ניטט ק " ו חילוק צי עס‬ ‫שבער ווען‬ ‫גו ' " ‪.‬‬ ‫אכלתם את החטאת‬
‫הטנדלט זיך וועגז קדשי שעה ‪8‬דער‬ ‫‪.‬‬
‫אהרז השט אים געענטפערט הן היום‬
‫קדשי דורות ‪ :‬און דערפשר הלט דטס‬ ‫הקריבו אח חטאתם גו ' לפני ה '‬
‫חרויסגערופן ביי משה ' ז " ויקצוף " ‪-‬‬ ‫ותקראנה אותי כאלה ואכלתי גו ' הייטב‬
‫ווייל דורך שריפת החטאת ה‪8‬ט מען‬ ‫בעיני ה ' " ‪ ,‬איז ‪ " -‬וישמע משה וייטב‬
‫( לדעת משה ) מערבב געווען שמחתו של‬ ‫בעיניו ‪. .‬‬
‫מקום ‪.‬‬ ‫וושס איז געווען אהרן ' ס סברא צו‬
‫‪.‬‬
‫אויף דעם הטט אהרן געענטפערט הז‬ ‫מחלק זיין צווישו די חטאות ? איז רש ‪ -‬י‪' 1‬‬
‫‪..‬‬ ‫ה'‬ ‫ופני‬ ‫‪..‬‬ ‫הקריבו את חטאתם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ער השט גע ' טענהיט ‪ " :‬אם‬ ‫מפרש ‪,‬‬ ‫יי‬
‫ואכלתי חטאת היום הייטב גו ' " ‪ ,‬וושס‬ ‫שמעת בקדשי שעה אין לך להקל‬
‫‪,‬‬
‫שמזה מובן שאאות לתרץ שמשה השווה ה‬ ‫( ןן‬
‫דורות " ‪.‬‬ ‫בקדשי‬
‫מצריפ ופסח דורות שנכו ' כ דיחס שזחם הם‬ ‫(יפסח‬ ‫איז תמוה ביותר ‪8 :‬ט דער ענין ‪8 ,‬ז עם‬
‫בכמה‬ ‫) ‪ ,‬זעזע‬ ‫‪.‬‬
‫ראה פרש י בא ינ ‪ ,‬יד ‪ .‬שם ‪ ,‬יז ‪ .‬זעזד‬ ‫איז ד‪ 8 8‬חילוק צווישן קדשי שעה און‬
‫והילך ‪ -‬סיר ימיןן ‪ -‬כי‬ ‫וציים (ירעה לקטן ע ' ס ( ‪1‬‬
‫מביון‬
‫קדשי דורות ‪ ,‬איז ‪ 8‬סברא פשוטה ‪ -‬ווי‬
‫משה‬ ‫הל‬ ‫עליהפשיש סברא יחלל בי ‪ :‬יהב לא‬
‫מתקצןשפשוט‬
‫קומט עס ‪8 ,‬ז אהרן השט עס ערשט‬
‫בברא ‪.‬‬ ‫שטעו עץ‬ ‫כשביל‬
‫משה‬ ‫הנהגת‬ ‫היפך‬ ‫‪) 44‬‬

‫גלפי בו " שסבל תלונית‬ ‫נ ‪.:‬‬ ‫אויפגעט‪8‬ו ווי ‪ 8‬חידוש צו משהק ? אוו‬
‫בא‬ ‫ולהעיר ‪,‬כעס‬
‫שמזה‬ ‫עלי הס‬
‫נא לכלל‬ ‫פרש‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪..‬‬
‫פעמ (סלאולאכא )קצי‬
‫בה 'ב מטות‬ ‫‪. .‬‬
‫שרק כו‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫ניכמער ‪ :‬ביי משה ' ן איז געוועו אווי‬
‫פשוט אז ס ' ןיז ניטע קייו חילוק צווישו‬
‫שהי ' כעס‬ ‫א ' ‪ 1‬הברה‬ ‫מוכח ‪ ,‬שבפרשתנו‬
‫טע ת ‪ .‬וראה לקמן שם ‪.‬‬ ‫‪. ... .‬‬‫המביאטעות‬
‫לכלל‬
‫לד‬ ‫‪,‬‬ ‫פסיק מז וברש ‪.‬‬
‫‪--‬‬

‫‪.‬‬
‫‪)4‬‬ ‫'‬ ‫ה‪4‬ן לקמו‬
‫‪21‬פרס שלא אמר אהרן דגר בזדאזת ‪ ,‬אלא‬ ‫ר;‬

‫‪. .‬‬
‫‪ .‬חיו לר להקל ן שר ן‬ ‫‪.‬‬ ‫שמעת‬ ‫‪ ,‬ולו ת מיס‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ך‬ ‫שב ‪, .‬יי‬ ‫שם‬ ‫‪,‬‬
‫‪) 41‬‬
‫‪41‬‬

‫שזד ‪.‬‬ ‫קדש שעה ידק קזש ' דירות‬ ‫‪.‬‬ ‫~ ראה‬ ‫טז ‪- .‬‬ ‫שב ‪.‬‬ ‫וראה פרשי‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫לקרש חכ‬

‫שם ‪ ,‬יכ וברש " י ‪,‬‬ ‫‪) 46‬‬ ‫" ו ע ' ‪ 66‬וגילך ‪.‬‬
 ‫‪07‬נ‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫שטיני‬ ‫לקוט '‬

‫אייגע פזז די פילע הוראות ו‪81‬ס‬ ‫יא ‪.‬‬ ‫דערמיט הטס ער מדגיש געוועז ‪ ,‬שז‬
‫‪8‬רויסנעמעז פון דעם פירש " י ‪:‬‬ ‫מ ' קען‬
‫דוקא די הקרבה איו " לפני ה ' " ( ממש ) ‪,‬‬
‫עס איז ידוע ומס דער רמב " מי '‬ ‫לבער ניט די אכילת החטאת ( עם מוז‬
‫שרייבט ‪8 ,‬ז יתדהר איינער קעז זיין‬ ‫תוך הקל ‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫" במקום קדוש‬ ‫טאקע ז ‪ -‬ז‬
‫בדוגמא צו שבט לוי ‪ ,‬דורך דעם וולס‬ ‫ה ' " ‪ ,‬ניט לעבו‬ ‫" לפני‬ ‫עים " י ' ‪ ,‬טבער ניט‬
‫לפני ה '‬
‫עול‬ ‫לעמודצוארו‬ ‫לשרתו רוחו‬
‫ולעובדו להבדל‬
‫ופרק מעל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.. .‬‬
‫" נדבה‬
‫דעם מזבחיי ) ‪.‬‬

‫כו ' " ‪.‬‬ ‫החשבונות הרבים‬ ‫וואו‬ ‫דטרט‬

‫געוועז‬ ‫מזבח ‪ ,‬אין‬ ‫שמחתולעכזשלדעם‬
‫מקום "‬ ‫בעיקר )‬
‫( "‬

‫ס ' איז געוועז " ותצאי " אש מלפני ה '‬

‫קעו דטך איינער מיינעז ‪ ,‬וויב‪8‬לד שז‬
‫ער השלט שוין ביי דער דרגא פון ‪8‬‬
‫לוי " ‪ ,‬און נטכמער " נתקדש קדש קדשים‬ ‫‪.‬‬
‫גו ' " ' ( וי " ל טז דערפ‪8‬ר השט זיך די‬
‫שמחה פון חנוכת המשכן אויסגעדריקט‬
‫‪.‬‬
‫ויהי ' ה ' חלקו ונחלתו " י ' ‪ ,‬דטרף ער זיך‬ ‫איז דעם ריבוי קרבנות על המזבח ) ‪ :‬און‬
‫פ‪8‬רנעמעו בלויז מיס ענינים פון טוב‬ ‫וויב‪8‬לד שז די אנינות איז ניט בטל גע ‪-‬‬
‫וקדושה ‪ :‬און בשעת עס קומט צו טז ענין‬ ‫שרויסווייזןאיז נער ווטס מען סטר ניט‬
‫ווטרז ‪ ,‬ס '‬
‫פון " לאפרושי מאיסורא " ‪ ,‬טענה ' ט ער ‪,‬‬ ‫קייו אבילות במקם השמזגה‬
‫ער השט ניט קייו שייכות צו זשכז‬ ‫‪18‬‬ ‫( " העבר ‪ . .‬מלפני הכלה " ) ‪ -‬הסט אהרן‬
‫ווטס זיינען ניט " קדש " ‪ -‬ד‪8‬ס גע ‪-‬‬ ‫גע ' טענה ' ט ‪8 ,‬ז דאס וושס מ ' הטט אים‬
‫הערט צו " ישראלים " וולס פשרנעמעז‬ ‫‪8‬נגעזטגט " אל תערבבו שמחתו של‬
‫זיך מיס " חשבונות הרבים " ‪.‬‬ ‫מקום " איז עס נטר לגבי די עבודות ווטס‬
‫אויף דעם איז די הוראה ‪8 ,‬ז אדרבה ‪:‬‬ ‫דעס מנבח ‪,‬‬ ‫לעבי‬ ‫ווערז געט‪8‬ו לפני ה' ‪,‬‬
‫וויב‪8‬לד אז " העבר את המת מלפני‬
‫ניט כנוגע אכילת קדשים וולס איז‬ ‫שבער‬
‫הכלה " איז נוגע איז דער שמחת המשבז ‪,‬‬ ‫נטר תוך הקלעים ‪.‬‬
‫איז דפס ‪ 18‬עניו אין עבודת המשכן וולט‬ ‫‪8‬יי יוטס די מנחה ( און די שנדערע‬
‫דשרף געטשז יוערו דורך ‪ -‬אחיכם "‬ ‫צוויי חטאות ) האט מעז געמעגם עמן‬
‫( לוים ) דוקא ‪:‬‬ ‫ניט כדי שלא לערבב‬ ‫באנינות ‪ -‬יז עס‬
‫און עד " ז איז עבודת מל אחד ואחד צו‬
‫מפכן די וועלט ‪ 8‬משבז ו " דירה לו ית ' " ‪:‬‬
‫שמחתו של מקום ‪ ,‬נשר ס ' איו סתם ‪8‬‬
‫( די‬ ‫הוראת שעה ‪ :‬ובמילא ‪ " -‬אם שמעת‬
‫"‬
‫וויבשלד ‪8‬ז די וועלט קען ניט ווערן י‬ ‫הוראת שעה ) בקדשי שעה איז לך להקל‬
‫דורות " ‪,‬‬ ‫בקדשי‬
‫דירה צום אויבערשטז סיידז מעז‬
‫רייניקט זי ‪ " 98‬שלא יהי ' שום לכלוך‬
‫וטינוף ח " ו " ' ‪ , ,‬איז אויך די עבודה ‪ 8‬חלק‬
‫פוז די עשיית הדירה ( עבודת המשכן ) צו‬
‫וועלבער עי פ‪8‬דערמ ויך ן לוי " ‪,‬‬ ‫וברשרזן רשא ום ‪ ,‬יד ( לעמן מנחה ) ‪ ,‬וראה שם ‪,‬‬
‫יז לה‬
‫וש " ג )‬ ‫מזבחים ( סג ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫י‪.‬‬
‫"להעיר‬ ‫‪) 48‬‬

‫אבל‬
‫קדשים " ‪.‬עבוים‬
‫בז ' נננסיס ( להיכל ) ואוכלים שם קדשי " הקיפד‬

‫‪.‬‬
‫שם במופו ‪.‬‬
‫ויובל‬ ‫לשוןשמיטה‬
‫הרמב " ם‬ ‫הל '‬ ‫י‪5‬‬
‫‪) 52‬‬
‫( הקם "ד )‬ ‫מובן שלכתחילה אין אוכלים בהיכל ‪ .‬וראה‬
‫גם‪ .‬שמחת בנ " י‬
‫פעלרבו‬
‫במקום‬
‫אוכל וזה‬
‫אדםכד ‪.‬‬ ‫‪ ) 49‬שם ‪ :‬דאיו‬
‫פרשתנו ס ‪,‬‬
‫ל‬ ‫בגמ '‬
‫ע ‪ ,‬ג ‪ .‬ובכ " מ ‪.‬‬ ‫לקו " ת בלק‬ ‫‪) 53‬‬

‫‪.‬‬
‫' ט‬ ‫חלק‬ ‫( לקמש‬ ‫שנתבאר‬ ‫מסה‬ ‫להעיר‬ ‫‪) 54‬‬
‫העדה ‪6‬‬
‫אהרן) לתו " כ שהובא לעיל‬ ‫‪.‬‬‫לעיל‬
‫קרבן‬ ‫ראה גם‬ ‫וירונר (‬ ‫‪.‬‬
‫( הוא‬
‫שלנן‬ ‫‪ -‬אתכפיא‬
‫כהנס‬ ‫ולוים ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫נודהשבשלדכב זה‬
‫אתהפכא לוד‬ ‫מצב ( ‪%‬‬
‫‪1119‬‬ ‫‪'%‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 50‬‬

‫הערה ‪. 20‬‬
 ‫שיתות‬ ‫ב‬ ‫שמיני‬ ‫לקוטי‬ ‫‪108‬‬

‫מלך מלכי‬ ‫עם א פחסיקע דירה פטרז‬ ‫להבדל‬ ‫‪..‬‬ ‫רוחו‬ ‫" נדבה‬ ‫וולס‬ ‫איינער‬
‫המלכים הקב " ה ‪ ,‬וולס דקם וועט זיין‬ ‫לשרתו " ‪.‬‬ ‫לעמוד לפני ה '‬

‫לעתיד לבא " ‪ ,‬בביאת משיח‬ ‫בג לי‬ ‫אוז דורך רעם וולס מעז " רייניקט "‬
‫ממש ‪.‬‬ ‫צדקנו ' בקריב‬ ‫ט‪ 9‬די וועלט ( דורך סור מרע ‪ ,‬מל " תז ‪,‬‬
‫חשו ‪, 1 -‬‬ ‫( חש ‪ .‬ח‪1‬ה ש ‪ -‬פ שמיי‬ ‫‪.‬‬
‫אוו מ ' איז דטרט מס ‪ ,‬דר ומתקן כלים‬
‫צש ‪ -‬ק פ ' שתינ ' תשל " ט )‬ ‫ת‪,‬‬ ‫נחים " ( דורך ועשה טוב ‪ ,‬מ " ע ) ‪ -‬ווערט‬

‫גם כפשוטו ‪ ,‬כהן מובדל מטומאה ‪ -‬אסור לטמא‬

‫פ אמור ) ולצאת לחו" ל ( רמב ‪ -‬ם הל ' אבל פיג‬ ‫‪.‬‬ ‫(ר‬ ‫א‪-‬ע‬
‫ראה בכ " ז לקו " ח שם ‪.‬‬ ‫‪) 55‬‬ ‫לוי ) ‪,‬‬ ‫הי " ג ‪ .‬טושו " ע יו " ד סוים שסט ) ‪ ,‬משא " כ‬
‫‪109‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫ג‬ ‫שמיני‬
‫מפורש במ ‪ -‬א ; אוו בפרט בנדו ' ד וושס‬
‫רשע‬ ‫א אין פסוק י " וישמע משה וייטב‬ ‫‪.‬‬
‫צייכנט אפילו ניט ‪8‬ן ‪8‬ז דער מקור‬ ‫בעיניו ' איז רש " י מעתיק פח פסוק די‬
‫גמרא ‪.‬‬ ‫איו‬ ‫פון זיין פירוש איז‬ ‫ווערטער " וייטב בעיניף אוו איז מפרש‬
‫לויס דעם שלעם איז משמע להיפך ‪ ,‬שז‬
‫רשא‬ ‫ולא בוש לומר לא שמעתי" ‪.‬‬ ‫" הודה‬
‫לערנען‬
‫( פשוטו של מקרא ) לערנט ד‪ 8‬ניט‬ ‫מפרשים ' דעם פירוש אט‬ ‫רשף‬

‫הלימוד )‬ ‫ווי ( לימוד המקרא ע " ד ההלכה ‪,‬‬ ‫‪8 ,‬ז ווען משה וויולט געווען " בוש "‬
‫אין גמרא ; ובפרט שז דער ענין איז דש‬ ‫וויולט ער געז‪8‬גט " לא שמעת " ( אוו‬
‫אויך אין תו " כ ‪ ,‬און דארט * איז דער‬ ‫דער פירוש פון ‪ ,‬ולא בוש לומר לא‬
‫לשון ניט ווי אין גמרא ‪ ,‬און רש " י קלייבט‬ ‫שמעתי " איז ווי ס ' ווטלט שטייז ולא‬
‫תו *כ י ‪.‬‬ ‫אוים דעם לשון פון‬ ‫אמר ‪ ,‬מצד שה " בוש ‪ ,‬לא שמעתי ) ‪ ,‬ווי ‪-‬‬
‫א)‬ ‫ב ‪ .‬אויך דשרף מען פטרשטיין ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫בטלד אבער טז " לא בוש השט ער ניט‬
‫געזשגט ‪ -‬לא שמעתי " ‪ ,‬נשר " הודה ' אוז‬
‫יישם זרז דש ככלל שווער איז פסוק וושס‬
‫געזשגט " שמקתי ושכחהף ‪ ,‬ווי די גמרא‬
‫רש " י דשרף בשוושרענען ( מיטת מירוש‬
‫‪8‬ז הודה ולא בוש כו ' ) ? דער פסוק איז‬
‫מפרש ' ‪.‬‬ ‫איז‬

‫לכאורה פשרשטשנדיק בפשטות ‪ " :‬וישמע‬
‫משה ' ‪ -‬לאחרי ווי משה השט געהערט‬
‫טענת אהרן איז ‪ " -‬וייטב בעיניו " ‪:‬‬
‫ב ) פוז וושנעו איז דער הכרח אין‬
‫פשש " מ ‪8‬ז ‪ ,‬הודה ולא בוש לומר לא‬
‫שמעת " ?‬
‫ס ' זיינען דש מפרשים י וושס לערנען ‪,‬‬
‫‪8‬ז דער הכרח אויף רשי" ס פירוש איז‬
‫פוז דעם לשון הכתוב יישמע משה " ‪,‬‬
‫וושס לכאורה איז דשם איבעריק ( וושרום‬
‫געוויס העט ער געהערט וושס אהרן‬
‫השט אים געזשגט ) און עס השט בלויו‬
‫משה ' ‪.‬‬ ‫געדשרפט שטףז " וייטב בעיני‬
‫פוז דעם וושס דער פסוק זשגט ( פשר‬
‫דעם ) וישמע משה " איז רשיי מדייק ‪ ,‬שז‬
‫דשס מיינט ‪8‬ז דשס וושס אהרן השט‬
‫געזשגט האט שויז משה פריער געהערט‬
‫בפרש " י )‬ ‫עם איז שבער ( ע " ד הפשט‬
‫אינגשנצן ניט פשרשטשנדיק ‪ :‬ס ' איז ידוע‬
‫‪8‬‬ ‫‪8‬ז רש " י השט געשריבן זיין פירוש אין‬
‫בז‬ ‫קלשרן און שפענעם סגנון ‪ ,‬טז אויך ‪8‬‬
‫חמש ; מקרא ושל קענען פשרשטייז ‪ .‬איז‬
‫אויב רש " י וויולט געמיינט ‪8‬ז משה השט‬
‫מודה געווען און געזשגט " שמעהי‬
‫ושכחתי " וויולט דטך רש " י ניט פשר ‪-‬‬
‫פעלט צו זשגז דעם עיקר ‪ -‬די‬
‫ווערטער וושס משה השט געזשגט‬
‫( ובמכש " כ פון דעם וולס די גמרא דשרף‬
‫עס מפרט זיין ) ;‬
‫אויך איז פשוט ‪8 ,‬ז מען קען ניט זשגו‬
‫‪8‬ז רש " ס‪8‬רלאזט זיך אויף דעם וולס‬
‫אין גמרא שסייט * שמעתי ושכחתי " ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫וו‪8‬רום ‪ ,‬כמדובר כמה פעמים איז רש " י‬
‫מפרש דעם פשט הכתובים ( עי אתר ) ‪,‬‬
‫זיך ניט סומך אויף דעם וולס איז‬ ‫און יסי‬

‫כו ' ‪.‬‬ ‫ששב איתא הודה מיד ולא בוש‬ ‫אלא‬ ‫‪)4‬‬

‫בתו‪. .‬‬
‫ל שמפרשי רש ‪ ' -‬הניל יפרשו כפירושם ‪1‬ם‬

‫‪.‬‬ ‫שם ‪ .‬ועוד ‪.‬‬

‫באר ירחק‬
‫‪11‬‬

‫כ ‪ ,‬ראה קרנו אהרן‬

‫כאז ‪.‬‬ ‫ראה דבר ' דוד‬
‫נ‬ ‫)‬

‫‪)6‬‬
‫ועוד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כ‪.‬‬ ‫פרשתנו י ‪,‬‬
‫‪. .‬‬
‫רא ם ‪1 ,‬ו א ‪ ,‬דברי דוד ( להט ז ) ‪ ,‬ש ‪ -‬ח ‪,‬‬
‫‪.‬א ‪ -‬נ‪.‬‬ ‫בחים קא ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪2:‬ן)‬
‫‪)3‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמיני ‪,‬‬ ‫לקוטי‬ ‫ה נ‬
‫~‬
‫לכלל טעות י ‪ ,‬אט ד‪8‬ד צום ערשטן‬ ‫(‬ ‫( פוז דעם אויבערשטן ) ‪ ,‬נשר ער ה‪8‬ט‬
‫בפרשתנו ‪ ,‬השט רש " י דש געדטרפט‬ ‫" וייטב‬ ‫איו‬ ‫דערפשר‬ ‫און‬ ‫פשרגעסן ‪,‬‬
‫מפרש זייז ‪8‬ז זיין טעות איז געקומעו‬ ‫בעיניו " אהרן ' ס רייד נאכז דערמאנען‬
‫צוליב דעם וולס " בא לכלל כעס " ‪ ,‬פשר ‪-‬‬ ‫זיך‬ ‫‪.‬‬
‫וושס בשוו‪8‬רענט עם רש " י ערשט אין‬
‫לכאורה לבער קעו מען טזוי ניט‬
‫פרשת מטות און ניט על אתר ‪ ,‬גלייך‬
‫ניט )‬ ‫לערנעז ( ע ‪ -‬פ פשש " מ ‪ ,‬ובמילא‬
‫בפרשתנו ?‬
‫בפרש " י ‪811‬רום [ נוסף עויף די קושיות‬
‫ד ‪ .‬דער ביאור בזה ‪ :‬רשיי מיס זיין‬ ‫וולס מפרשים י פרעגן ‪6‬ז ‪ :‬א ) עס " ז הלט‬
‫פירוש ‪ ,‬הודה ולא בוש לומר לא‬ ‫געדשרפט שטייז " ומשה שמע " וכיו " ב‬
‫מיינם דעם עניו כפשטות‬ ‫שמעתי "‬
‫נ‪8 1‬ן‬ ‫הלשון‬ ‫( וושס ושל מדגיש זיין שז ער השט ושויו‬
‫משה האט מודה געוועז און‬ ‫געהערט בעבר ) ‪ ,‬ב ) רש " י השט זיך‬
‫‪.‬‬
‫השט זיך ניט געשעמט צו זשגן לא‬ ‫געדשרפט שטעלן ( אויך ) אויף די‬
‫ימעתי ' יי ‪,‬‬
‫אויבערשטן שז ער השט ניט געהערט פון‬ ‫ווערטער " וישמע משה " ‪ ,‬איז ] לפי זה‬
‫דעס חילוק פון קדשי שעה‬ ‫השט רש " י געדשרפט דאס זאגז ברור ‪, ,‬‬
‫און קישי דורות ' י ‪.‬‬ ‫ובסרט שן ער איז דערמיט שכטל דעם‬
‫פירוש כפשוטו פון " וישמע משה " ( ‪8‬ז‬
‫דער טעם פשרוואס ער לערנט ניט ווי‬
‫דשם גייס אויף דעם וושס ער השט‬
‫איז גמרא שז משה האט יע געהערט‬
‫געהערט פון אהרן ' ען ) ; שדער עכ " פ‬
‫דעם חילוק נטר ער השט עס פשרגעסן‬
‫מפרט זיין " שמעתי ( ושכחתיך ‪ ,‬וולס‬
‫‪ -‬און אין דעם איז געווען זיין " הודה‬
‫דערפון וויולט מען ( בדוחק ) געקענט‬
‫ולא בוש " ‪8 ,‬ז ער הקט געזטגט " שמעתי‬
‫‪.‬‬
‫ושכהתי " ' י ‪-‬‬ ‫ישמע משה " ‪.‬‬ ‫(‬ ‫"‬ ‫פשרשטייז זיין פירוש איז‬

‫ווייל דעמטלט איז שווזיר בפשש ‪ -‬מ ‪:‬‬ ‫ג ‪ .‬אויך דשרף מען פשרשטייז ‪ :‬אין ס '‬
‫א ) וושס פשר ‪ 8‬שבח איז דשס אויף משה‬ ‫מטות י אויפן פסוק " ויאמר אלעזר הכהו‬
‫רבינו ‪8 ,‬ז ער השט געזחט דעם אמת‬ ‫וגו " ז‪8‬גט רש " י " לסי שבא משה לכלל‬
‫כעס בא לכלל טעות שנתעלמו ממנו‬
‫הלכות גיעולי נכרים ‪ ,‬וכן אתה מוצא‬
‫ה‪.‬‬ ‫להעיר מפרשיי פוחס כ‪, 1‬‬ ‫‪) 11‬‬ ‫בשמיני למילואים שנאמר ויקצוף על‬
‫הדיד‬ ‫קושיית‬ ‫נפשטות‬ ‫מתורצת‬ ‫ועג ‪ -‬ז‬ ‫(‬
‫‪) 12‬‬
‫אלעזר ועל איתמר בא לכלל כעס בא‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫הונא ום בש ‪ -‬ח ) משבת קים ‪ ,‬ב‬
‫לכלל טעות ‪ .‬וכן בשמון נא המוריס ויך‬
‫( ריב ‪ -‬א ‪ ,‬דגרי דוד ועוד ) דהלא‬ ‫נמד שהקשו‬ ‫‪) 13‬‬

‫שוהו מהז ' מבריס נחכם‬ ‫שנינו במס' אבות (פ ‪-‬ה מ‪.‬‬
‫‪)1‬‬
‫את הסלע יי ע " י הכעס טעה " ‪ ,‬וולס פון‬
‫על מה שלא שמע אומר לא שמעתי ‪ -‬ראה פרש ‪ .‬י‬ ‫דעם ועט מען ‪8‬ז ע " פ פשוטו של מקרא‬
‫שט ‪ .‬שאינן‪ , ,‬רוצה לומר בשפ שאינו אומרו כדאמרינו‬ ‫( ברכות כ‬ ‫דשרף מעז השבן ‪ 8‬טעם והסבר ישו ‪.‬‬
‫שמע מרבו ווים‬ ‫ב‬
‫) האומר דבר שלא‬
‫וולס משה השט ‪ 8‬טעות געהשם ‪ -‬איז‬
‫לשכינה כו ' ‪ .‬ואינו שיך לנדו ‪ . .‬ולהעיר מאבות‬ ‫דר ‪,‬‬
‫נ פלא ‪ .‬וע ‪ .‬פ המגיאר לקמן נפניפ י ‪ -‬י גם אפ לא‬
‫‪7‬‬
‫ניט מובן ‪ :‬די שוועריקייט ‪ ,‬ווי קומט משה‬

‫הלזי ) ‪.‬‬ ‫( לר ‪ ,‬א בקראט‬

‫‪.‬‬
‫כאז ‪ ,‬באם ‪ -‬ח בפרש י ‪ .‬וראה‬
‫וכרון‬
‫נספרעה ‪ ,‬ת‬
‫כפרש ‪. -‬‬
‫מושבפ זקנים‬ ‫‪.‬‬
‫ראו ' כ‬
‫‪ 1‬ן‬

‫בספר הזכרון שם בסוף‬

‫נפרש‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ביותר‪ .‬לפי ' הש‬
‫השלם ) כאז‬ ‫ש ח‬
‫ועדת( קשה‬
‫‪--‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪)17‬‬
‫‪8‬‬

‫הפי ' שמקשה מגמרא ומסיים‬

‫אלא אמ '‬ ‫‪.‬‬ ‫לתיבות‬ ‫‪.‬‬ ‫מיותרת) ‪ .‬היא‬
‫ושכחתי ' נומרא‬
‫שמעתי שגירסא‬
‫'‬
‫ואול‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬ח שו יטנ נעיני ~‬ ‫אריו ‪.‬‬ ‫הוא גם נערני‬

‫ייד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 70‬וא‬ ‫ע'‬ ‫‪1‬‬ ‫חכ ‪.‬‬ ‫( ם לקו " ש‬ ‫ראה‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫' א‪.‬‬
‫כא כ ‪,‬‬
‫חוקה‬
‫‪10‬ן לא ‪,‬‬
‫‪)1‬‬
 ‫‪111‬‬ ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫ש‪23‬יכי‬ ‫לקוטי‬

‫אהכערשטן )‬ ‫השט עס ניט געהערט פון‬ ‫( " שמעתי ישכחתיי ) אוו ניט רעם היפך‬
‫איז‬ ‫האמת ' ( " לא שמעת " ) י ; ב ) ווי פשסט‬
‫)‬ ‫‪,‬‬
‫כלטש מעז געפינט שז קדשי‬ ‫דורות זיינע‬
‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ושגן אויף ‪ 8‬זעך וושס ער השט געהערט‬
‫בכמה דימם ‪ -‬גלייך‬ ‫צו‬ ‫‪-‬‬ ‫פון אהכערשטו ‪,‬וייטכ כעיונו " יי ן ג )‬

‫ועיקר ‪ , -‬וייטב בעיניו " איז משמע שז‬

‫קדשי שעה ‪ ~ -‬ע ‪ -‬ד ווי רש " י השט‬
‫מפרש געווען פריער יי ב‪ 8‬פרשת פסח‬ ‫טז‬ ‫ק‬ ‫עס רהט געק‪8‬נט זיין שנדערש וקמ ‪.‬‬
‫מצרים שז כו " כ דינים שבער ניט שלע )‬
‫געוועז כעיניף ‪ -‬אויב ב‪ 8‬משה ' ז איז‬
‫" וייטב‬
‫איז שזוי אוויך בס פסח דורות‬ ‫‪-‬‬ ‫* שמעתי ( ושכחתי ) " איז דשם‬ ‫ד‪8‬ך‬
‫איז ב‪ 6‬דעם דיו ‪ ,‬אהרדס פסק " וייטב‬ ‫קמ " ל‬ ‫‪.‬‬
‫" וייטכ בעיני הוי ' " יי ומאי‬ ‫‪8‬ז‬
‫בעיניו‪ -‬סוג משה "‪. 1‬‬ ‫?‬ ‫" וייטב בעיניו "‬
‫דעריבער לערנט רש " י כפשוטו ‪8 ,‬ז‬
‫ה ‪ .‬די שווערקייט ד‪ 8‬אין פסוק ( וושס‬ ‫משה השט רעם חילוק מט געהערט פון‬
‫דערפשר זשגט רש " י דש בכלל ‪ 8‬פירוש‬ ‫אויבערשטן נאת ווי רשא זשגט איז‬
‫ובסרט ‪ -‬דעם פירוש ) איז אין דעם ‪,‬‬ ‫פריערדיקן ד " ה ( אויף דברי אהרז )‬
‫וולס די ווערטער " וייטב בעיניו " זיינעז‬
‫לכאורה איבעריק ‪ -‬דמאי קמ " ל ‪,‬‬ ‫דורותי ! י )‬
‫כקדשי‪,‬‬ ‫שמעת‬
‫בקדשי‬ ‫בעיני ה ' "‬
‫להקל אם‬ ‫הייטבאיז לך‬
‫"שעה‬ ‫‪.‬‬
‫וולס לפי זה איז מובן ‪ :‬א ) דער שבח פון‬
‫'‪ . 7‬יו ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫נא ' ב ‪,‬‬ ‫‪) 19‬‬ ‫‪ ,‬הודה ולא בוש לומר לא שמעת " ‪,‬‬
‫()‬ ‫פ ' הויל ש לבאר פרשיי עה ‪ -‬ס וי ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עי‬ ‫‪) 20‬‬ ‫וושרום משה השט געהטט די ברירה צו‬
‫קנל‬
‫שכרשתוי‬
‫פרשת‬
‫לבדוומה‬
‫שתיקהו‬
‫שנאמר לו‬
‫שבר על‬
‫הדבור‬
‫עמוקבל‬
‫אהרן‬
‫שנתיחד‬
‫ויזם‬ ‫‪.‬‬ ‫דורך )‬ ‫( מסכים זיין צו דברי אהרן‬
‫יין ‪ -‬דלכאורה ( ראה גם יריעות שלמה שם ) כננות‬ ‫‪.‬‬ ‫שוויולן ( און שתיקה ‪ -‬כהודאה ) ‪ ,‬שדער‬
‫מה שכר קבל ‪ -‬מיותרות ‪ ,‬וגס אין זה דרכו של רש ‪ -‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫( אפי ' ) דורך ז‪8‬גז ‪8‬ז אהרן איז גערעכט‬
‫אוז ניט צו מודיע זייז אז ‪ ,‬לא שמעתי " ‪:‬‬
‫שנתייחד שבא‬
‫עמו‬ ‫קבל ‪ -‬משמע‬ ‫ןי שבר‬
‫שתיקו )‬ ‫וממש ‪ -‬ב‬
‫שכר ומה‬ ‫‪.‬‬
‫הדבורל כורק‪ , -‬קני‬
‫והוי ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ב ) דער פשט פון " וייטב בעיניו " ‪ :‬דשם‬
‫אחר ‪.‬‬ ‫לשלול שלא תאמר שקבל שכר‬
‫איז געווען די סברא פון אהרן ( משה‬
‫הוא י ‪-‬כל שהי קס ‪ ,‬ד לומר שהשכר שקגל‬ ‫וו ‪ -‬פ‬
‫שרקהנ "ל‬ ‫הוא‬

‫‪.‬‬
‫בין‬ ‫הקב‪ -,‬הואדרבא‬
‫החילוק עי ‪1‬‬ ‫שאמר משה‬ ‫ווז ימה‬
‫דורית ולא‬ ‫לקדשי‬
‫'‬ ‫קדשי שעה‬

‫פ‬‫‪.‬‬ ‫( פרשיי ר‬ ‫‪.‬‬

‫נ חא ‪ :‬א ) איז צורד לחדש ‪ ,‬שלר י‬ ‫‪.‬‬ ‫דוקא‬

‫הדיבור שכו הדברות היו רל למשה ולא‬ ‫ויקרא‬

‫לאהרן) שס ‪ -‬ל‬ ‫סו ‪.‬‬
‫להעיר מוירא יח ‪,‬‬ ‫‪) 15‬‬
‫‪.‬‬
‫כאז הי ' רק לאהרן כ ) השכר ש ‪ -‬ך‬ ‫להעיר מגוש כאן ‪.‬‬ ‫‪) 16‬‬
‫( פרש ‪ -‬י ‪ ,‬ב ) שלא ס ‪ ,‬ל‬ ‫יהמאורע גם לדעת ר ‪ ,‬א‬ ‫יח ‪ ,‬בב ‪.‬‬ ‫להעיר מפרש ‪ -‬י פקודי‬ ‫‪.‬‬
‫נ "י‬
‫‪) )17‬‬
‫‪17‬‬
‫קט ‪-‬‬ ‫ורשע ‪1 -‬שויל‬
‫נכנסו‬ ‫ששתתי‬ ‫' ז ‪ ' ,‬ב ובפי כסא רחשם‬ ‫ראה אבות דר ‪-‬‬

‫שלא‬
‫שמעו גם‬
‫לשיטתו כאן‬
‫וגמילא לא‬
‫מהקבכי" ה ‪,‬רשץ‬
‫שמע משה החילוק‪ -‬ד זו‬ ‫הפרק‪.‬‬ ‫‪1‬שם ) ‪ ,‬ונגיז יהושע בסוף‬
‫וחלקו נדבר‬ ‫טז כ' רשע ‪.‬‬ ‫לעיל י ‪,‬‬ ‫‪ ) 18‬ם‬
‫אהרן ‪ -‬וא ‪ -‬כ דוחק לומר שהשכר מלמעלה הי ' נזה‬ ‫מפני טומאה שנגעה‬ ‫שם ) ירא‬ ‫‪,‬‬
‫נשרישראל ( בחים‬ ‫בו‬
‫חכמי‬
‫משה ‪.‬‬ ‫שסברת שכלו היתה נכונה ולא סברת‬ ‫פורות בו וי ‪-‬א מפנ' אנינות ושרף לסי שהוא קדשי‬
‫באלעזר‬ ‫ה"‬ ‫‪.‬‬
‫לומה שפרש " ( י ‪ ' ,‬ט ) יכול מפני שלא‬
‫בעיקר ‪-‬לפי" ‪ .‬אעפ כ בהמשך הפרשה מפרש רש ‪ -‬י‬ ‫‪.‬‬
‫האמת ) שמשה‬ ‫‪.‬‬ ‫( לפ‬ ‫להשיב כו ' י " ל שזהו יפירושו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫כפי בפסוק זה ( ראה בח ם שם ) ‪,‬‬
‫השוי וכן‬ ‫ואינו לפי פי '‬
‫שמברין‬
‫‪.‬‬
‫שמע ואהרן כויו מסברא דנ‪6‬שי ' ‪ ,‬וא כ יל ש ( מ‬
‫אלעזר‬
‫לא‬ ‫' זה ‪ ,‬אלא ( כמרובר כס ‪ -‬פ )‬ ‫לפ‬
‫הי מגוון להסברא ‪ ,‬אבל אם הי משה שומע‬
‫‪1‬ה מהקב‬
‫לפ "‬ ‫' לפרש‬ ‫השנ שרק לס" זה הוצרך רש‪.‬‬
‫י‬
‫משאת‬ ‫'‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬כיונ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫הי 'מתק ר‬
‫מכוון פי ‪-‬‬ ‫ויא שרק‬
‫אלעט ‪ .‬אהרן‬
‫ולהעיר‬ ‫ה שכר )‬
‫ושכח ' ‪-‬‬ ‫מחמת‬
‫‪-‬‬ ‫שהי‬ ‫הוא ע " פ‬
‫קרונ‬ ‫‪~.‬‬
‫משמע‬
‫הא ' תר‬ ‫שמבתוג‬
‫גם~ הפירוש‬ ‫מעצמו ‪ ,‬או‬
‫השנ ' סובל‬ ‫יפשש ‪ -‬מ‬
‫מובןכפירוש‬ ‫'‬

‫ועוז ‪ ~ .‬אנ " מ ‪.‬‬ ‫' ט‪.‬‬ ‫פשש מן וראה ראים פסוק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫‪1‬‬ ‫שמיני‬ ‫לקוטי‬ ‫‪112‬‬

‫ז‪8‬גט רש " י ‪8‬ז דער פסוק מיינט דער ‪-‬‬
‫מיט ‪4‬ז " וישמע משה " איז געווען ‪-‬‬
‫נוסף ‪8‬ז בש עם זינעז די רייד נתקבל‬
‫געווארן ‪ ,‬זיינעז זיי עם שזזי שטשרק‬
‫געפעלן געוושרן ( " וייטב בעיניו " ) ‪8 -‬ז‬
‫" לזמר " ' י ‪-‬‬ ‫מ‬
‫און דערציילט אויך שכחו של משה ‪8‬ז‬
‫ער‬ ‫‪.‬‬
‫שמעתשז" ‪ :‬לא‬
‫געוועו‬
‫לומר לא‬
‫ומפרסם‬
‫מודיע בוש‬
‫הודה ולא‬
‫"השט‬
‫שמעתי " מ ‪ ,‬כעטש ‪8‬ז דשם איז ניט‬
‫געוועז נוגע צום עצם העזיז ‪ ,‬אוז עט‬
‫וושיט געווען גענוג ווען ער איז מודה‬
‫ומסכים צו דעת אהרן ‪.‬‬
‫‪ . 1‬עפ " ז (‪8‬ז דער פירוש איז רש " י איז‬
‫כפשוטו ‪ ,‬שז משה השט געז‪8‬גט לא‬
‫שמעתי ) איז מובן וולס רש " י איז דש ניט‬
‫מפרש ווי איז פרשת מטות ‪ ,‬שז בא לכלל‬
‫כעס בא לכלל טעות ‪ :‬וויבצלד ‪8‬ז דער‬
‫חילוק פון קדשי דורות און קדשי שעה‬
‫איז ‪ 8‬זלך וושס איז תלוי בסברא ‪ ,‬אוז איו‬
‫שבל איז דש ‪ 18‬שרט פשר ביידע‬
‫סברות ‪ ,‬י ‪,‬‬
‫ס ' איז פשוט שז משה השט געהערט‬
‫וולס אהרן ה‪8‬ט אים געז‪8‬גט ( כנ " ל מ " כ )‬
‫‪ -‬איז במילא מובן ‪8‬ז דער טייטש פון‬
‫דער הוספה " וישמע משה " ‪ -‬ע ‪ -‬ד פון‬
‫ידעו‬ ‫והם לא‬
‫הבנה און‬ ‫ובכ "י‪1‬מ " ‪-‬‬ ‫יוסף " יו‬
‫אשתך "‬ ‫שומעלקול‬
‫"כישמעת‬
‫ער ה‪8‬ט עס געזטגט‬
‫אויד צו שנדערע‬ ‫קבלה * ע ( שננעמעו ) מוו די רייד ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪.‬‬
‫שז ביי משהיו האבן זיך ‪8‬נגענומעז און‬
‫נתקבל געוושרן דברי אהרן ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬דער‬
‫זעלבער תוכן פון לייטב בעיניו " ‪-‬‬
‫היינט וולס זטגט דער פסוק בשזונדער‬
‫וייטב כעיניו ?‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מוז מע‪ 1‬זשגן ‪8‬ז " וייטב בעיניו " קומט‬
‫מסיף זיין ( אזיף " וישמע משה * ) ‪ :‬אהרן ' ס‬
‫רייד זיינעז ביי משהין ניט נטר נתקבל‬
‫געוושרן ‪ ,‬נשר עם איז געוועז ‪ 8‬הוססה‬
‫וחידוש ( איז תוכן פון ) " וייטב בעיניו " ‪-‬‬
‫אין וולס קעז זיך אויסדריקז ‪8‬ז‪ 8‬הוספה‬
‫וחידוש און וולס קומט דער פסוק דערו‬
‫סיט מדגיש זיין און דערציילז ?‬
‫‪--.‬‬
‫בראשית ‪ , 1‬יז ‪.‬‬
‫מקץ‬ ‫י‪2‬‬
‫‪22‬ן)‬

‫איז דש ( פשוטו של ‪ ,‬מקרא ‪ ) -‬רש " י‬ ‫בו ‪.‬‬ ‫מנ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ניט מוכרח צו זאגז ‪ 8‬חידוש הכי גדול‬ ‫‪.‬‬
‫בפרשי ' ‪1‬ישנ ( ין ‪ ,‬בו ) דקל שמ עה‬
‫‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪) 22‬‬

‫טז ג‪ 8‬משהיז איז שייך " (בא לכלל כעס )‬ ‫שהיא לשון קבלת דבר ם מתרגם וקבל' ובפרשתנו‬

‫טעות" ‪.‬‬ ‫בא לכלל‬

‫‪.‬‬ ‫‪,.‬‬
‫עה פ וישמע משה דרי תרגם שמע משה ז ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫שהוא‬
‫רשיינותב זה‬
‫מפרט שלא‬
‫בפירושו ‪ ,‬ובמו‬
‫נוה סטורים‬
‫במקומות‬ ‫אניעלרק‬
‫התרגום‬ ‫חולק‬

‫ב שומע יוסף ' ובב ‪ -‬מ מתחיל מראשית פירושו בפי‬ ‫‪.‬‬
‫בראשית ‪. .‬‬ ‫חיכת ‪.‬‬
‫על‬ ‫פל '‬ ‫י ‪ -‬ל שלא‬ ‫יוסף ‪.‬‬ ‫ב ש‪1‬מע‬ ‫כ‪. .‬‬ ‫ולהעיר‬

‫‪.‬‬
‫(‬

‫‪.‬‬ ‫[ ר‪11‬א‬ ‫ואפיק‬ ‫‪.‬‬ ‫יותץ )‬

‫‪ ) 23‬יתרה מזד נתיב ‪ -‬ע‬ ‫‪.‬‬
‫נפרש התינה הצו עצהה ‪ ,‬כ א [ ח‪1‬צאה‬
‫מההו‪50‬ךבפירוש‬
‫התרגום‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬ועד ו נויק ' ר פ ג ‪ ,‬א ) אגי אינו מוכרח בפשש מ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫מביז היו‬ ‫‪. .,‬‬
‫שלשומעשל‪9‬י 'יוסף )‬ ‫שם‬
‫מנכרו וב‪ ( 5‬י‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שעפ"ו‬ ‫מדברים כן‪.‬‬
‫לומרנע‪. .‬‬
‫שכתוב ‪.‬‬
‫זיכו‪) 24‬כותבואף רשע ‪.‬‬
‫' ויו ' ‪ -‬התוצאה מזר היא‬ ‫לומר ‪ - -‬וע‬ ‫‪.‬‬ ‫גפ‬ ‫‪.‬‬ ‫נ ' [ ‪1‬תס‬ ‫המליז‬ ‫‪..‬‬
‫כ‬ ‫פ‬ ‫יי‪.‬‬ ‫אבל להתרגוב‬
‫תשא לד ‪ ,‬כו ) לא‬ ‫‪.‬‬
‫לאכייה( כו '‬
‫פרשי ' מכבר‬
‫פעמיפ בו‬
‫תבשל כו ' הג ' ‪ -‬ד‬ ‫ל"‬ ‫במקום ‪1 ,‬ב [ ‪ ( 11‬ה לא דברו כפוי יוסף ובמילא‬
‫‪.‬‬
‫כפני המליץ ‪ 1 ,‬שימע ' כפשוטו ממש שמע ' ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫'‬ ‫סי‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא שפעתי‬ ‫‪ - ' 1‬ל דרש ‪ -‬י מרמז נזה‬ ‫‪) 25‬‬ ‫אגי‬ ‫יוסף‬ ‫משא ב לרש י שטל שדברו בפי‬ ‫המייץ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שומע עיוסף ‪ -‬מבין ( כנ ל ) ‪ -‬דהסברא [ תחושה‬
‫אצלו‬ ‫לא הי אז בינותם‬

‫"ראהאהרן‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מאריך ‪ ,‬רש ‪ ,‬י שב בד ד‬ ‫טעם ש ' ( ‪' 1‬‬
‫מדברים זהעתו הי‬ ‫שלאחריוינאה‬
‫כשהיו‬ ‫שירי‬ ‫‪.‬‬
‫ואילך ‪ .‬מפריס ופסח‬ ‫‪.‬‬
‫דודות ‪ .‬אבל ראד ישל‬
‫הערה ע '‪ 19‬ע‬
‫‪ 106‬ד פסח‬ ‫יעיי‬
‫‪) 26‬‬
‫' המליץ ביניהפ ' ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫משא " כ נאו שה‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬פ ‪..‬‬
‫( ‪1‬‬ ‫[‬ ‫' רק‬
 ‫‪113‬‬ ‫שיחות‬ ‫נ‬ ‫שמיני‬ ‫לקוטי‬

‫רצי שז מ ' דשרף מטכז ‪8‬‬ ‫קיי )‬ ‫ש)‬ ‫אהרן‬

‫מואיל פיז סרסת ממות וולס דשרט‬
‫קדשי‬ ‫מיט‬ ‫דורות‬ ‫קדשי‬ ‫פוז‬ ‫חילוק‬
‫איז מוכרח ‪8‬ז דער * ויקצוף * פון משהיז‬
‫‪.‬‬
‫שעה ינ און ‪ 8‬שינוי גדול ביז ‪8‬ז וייטב‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‪8‬ט אים געברשכט לידי טעות ‪8 -‬‬
‫בעיניו * ' י ?‬
‫חידוש גדול ‪ ,‬כנ " ל נאוו עם ווערט אויד‬
‫)‪4‬מ ‪:‬‬ ‫דעם ביאור ( בפנימית הענינים‬ ‫והל‬ ‫‪ 8‬שאלה פשרוושס השט דוקא דטר כעס‬
‫דער חילוק צווישז משה מיט אהרז ' עז‬ ‫געברשכט לכלל טעות)‬

‫איז ‪ ,‬ווי עס שסייט אין מדרש יי ‪ " ,‬חסד‬ ‫דעריבער איז רשיי ממשיך דשרט ‪ ,‬וב )‬

‫‪.‬‬
‫זה אהרן ‪ ,‬ואמת זה משה " פון די‬
‫אונסערשיידז צווישן אמת און חסד ‪:‬‬
‫דער עזיז פון אמת איז טז עס זיינעז איז‬
‫אים ניטש קיין שינויים ‪ -‬אין יעדו זמן‬
‫און אין יעדעז מקום שטייט ער כשווה ‪9‬נ‬
‫ורן דער זעלבער מדרי' און איל דעם‬
‫שלבז מעמד ומצב חסד שבער ‪ ,‬וושס‬ ‫‪.‬‬
‫ענינו איז משכז סט צו שנדערע מוז מען‬
‫דשך זיך רעכנעז מיט דעם צושט‪8‬נד און‬
‫‪.‬‬ ‫( דער זעלבער חידוש ) אתה מוצא‬
‫בשמיני למילואים שנאמר ויקצוף משה‬
‫‪,‬‬
‫בו " ‪ ,‬נ‪8‬כדעם ווי ס ויז מוכרח בפשש ‪ ,‬מ‬
‫‪.‬‬
‫שז צוליב דעם וושס בא משה לכלל‬
‫כעס כא לכלל טעות " קעו מעז שויז‬
‫אויך מפרש זחל שזוי בשמיני למילואים ‪,‬‬
‫שו דער ויקצוף ה‪8‬ס גורם געוועז שז‬
‫דטס וושס ור השט ניט געוואוסט דעם‬
‫‪.‬‬
‫חילוק פון קדשי שעה וקדשי דורות ' נ‬

‫‪,‬‬
‫דרכים מוו יעדערן פון יי בשזינז רע‬ ‫( כשטש ‪8‬ז ב‪ 8‬אהרן איו עס געוועז‬
‫‪.‬‬
‫מקבלים וושס אינס שווים זל ז ‪ .‬נשכ ‪-‬‬ ‫בפשיטות) ‪ -‬איז געקומעו מצד כעס יק‬
‫מער ‪ -‬בש יערער עשיית חמד ‪%‬ו ‪%‬‬
‫צווימן איז דש ‪ 8‬שינוי וחילוק איז יער‬ ‫מיינה של תורה בפרש " י ‪:‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫השפעה ווי זי איז באם משפיע אוו ווי זי‬ ‫‪8‬ז די חילוקי דעות צווישן‬ ‫וויבשלד‬
‫ווערט נמשך צו ‪ 8‬צווייטז ‪ ,‬ועש‬ ‫עניז התלוי‬ ‫‪8‬ז‬ ‫איז‬ ‫און אהרן‬ ‫משה‬
‫טובה‬ ‫( רוב )‬ ‫יי הופעת עליהם‬ ‫מרז " ל‬ ‫א)‬ ‫בסברא ‪ -‬דשרף מעז פשרשטייז ‪:‬‬
‫לעמוד ‪.‬‬ ‫אינן יכוליז‬ ‫פשרוושס השט סברת משה נוטה געוועו‬
‫און דעריבער איז נטית סברת משה ‪,‬‬
‫שז סשויז תטש קייז חילוק פון קדשי‬
‫דורות און קדשי שעה ‪ ,‬און די נט " פון‬
‫מדת האמת ‪8 ,‬ז בכל עניו וושס עס איז‬
‫סברת אהרז איז געוו ? ז ‪8‬ז ס ' איז ד‪8 8‬‬
‫קיין ‪ 8‬ספק ‪ -‬ססק ' נעז שז עס איו ניטש‬
‫דש‬
‫חילוק ז ב ) וויבטלד ‪8‬ז משה השט‬
‫שינוי פון ציז ומז און מעמד ומצב‬
‫געהשלטז ‪ 18‬ס ' איז ניטע קייו חילוק פון‬
‫בי) ש צזזייטן ‪ ,‬דערינער כנידוז דידו ‪-‬‬
‫השט ער געהשלטז שז סנריו ניטש קיד‬ ‫קדשי דורות און קדשי שעה ‪ ,‬אח ד‪4‬ס‬
‫איז געחען מיס שזש ודאות ‪8‬ז זעענדיק‬
‫שט ‪.‬‬ ‫רעדפ" ז בויק* ד‬‫‪.‬‬ ‫שבזבחיםח שם‬
‫הק' ? ה *‬ ‫להעיר‬
‫וכקוטרית אוה ‪-‬‬ ‫‪) 27‬‬‫*‬
‫‪)28‬‬ ‫ווי זיי השבל זיך נוהג געווען איז די‬
‫קדשי דורות ניט ווי קדשי שעה און זיי‬

‫אבל‬
‫שם ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫יעיי‬ ‫יאה‪.‬‬ ‫הפשט לא‬
‫‪ -‬נרמז‬
‫‪.‬‬
‫אבות דר "ח שם ) אי דאמר אהרן "אי בקדשי דודות‬
‫ק ‪ -‬ו ממעשר הקל כו ' מ ' וישמע משה ‪.‬‬
‫הובא ע "זהד ואפילו‬ ‫‪) 28 .‬‬
‫בפרשיי לח‬
‫הכיאור‬
‫פוז‬
‫הלבז זיי ניט געגעסז איז ‪ ,‬ויקצוף וגו ' "‬
‫געביטז די‬
‫געהערט‬
‫האט אים‬
‫בשעתהשטערזיר ביי‬
‫פשרוושס‬
‫סברא‬
‫‪-‬‬

‫'‬ ‫‪ ,‬אייד‬ ‫‪" '1‬‬

‫;‪3‬‬ ‫‪.‬‬
‫וראה וט סד ש תשמיח ח " נ‬

‫אהרןנח' יוק‬
‫ובסיח‬ ‫בהבא ע 'לקם )‬
‫וראה חב " ד‬ ‫‪ -‬פ ה‪,‬‬
‫ספר 'הזרבים‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ) 29‬ואהרז‬
‫שמתר‬ ‫‪.‬‬
‫משה‬ ‫ולא * שמעתי ושכחתף ‪ -‬דב ~ שוטו ש " מ‬
‫‪1‬‬
‫' ‪.,‬‬ ‫‪626‬‬ ‫‪.‬‬
‫בסנים ‪.‬‬ ‫לא ס " ל לרשיי כניל‬
‫שם ‪ ,‬ושיג ‪,‬‬ ‫ן‬
‫להעיר מן' הדעות בתו " כ עה " ם אם הכעג‬
‫ב ‪ .‬וכנ " מ ‪.‬‬ ‫"‬
‫ראה תניח פי ' ג ‪ ,‬ל ו " ת מסע ' צג ‪,‬‬ ‫‪) 30‬‬
‫מפרשי התו " כ ‪-‬‬ ‫להיפך ‪ ,‬ראה‬ ‫‪.‬‬
‫ועוד או‬‫‪.‬‬
‫יהרןהסעות‬
‫קרבומיכת‬
‫הי‬
‫‪) 27‬‬

‫א‪.‬‬ ‫תענית בג ‪,‬‬ ‫‪) 31‬‬

 ‫ש‬ ‫שבניני '‬ ‫לקוטי‬ ‫‪114‬‬

‫עבודתו למטה אץ דער המשכת אלקות‬ ‫חילוק פון קדשי דורות און קדשי שעה ‪:‬‬
‫) ידה‬ ‫הטס ער הקט ממעיך מףוש צו‬ ‫די זעלבע קדושה ווטם איו ד‪ " 8‬בשעה '‬
‫מצד בת " אהרן שושבעא דמטרף‬ ‫( זו ) ‪ ,‬אין רעם זעלבן אופן דחרף זיין די‬
‫ניחא ( התעסקות ‪--‬‬
‫[ מטרוניתא ) וייגד ‪-‬‬ ‫קדושה ל " דורות " ‪.‬‬
‫מלמטה‬ ‫ננס ‪ ,‬י‬ ‫וולס אץ מעלה‬ ‫‪.‬‬ ‫ר "‬ ‫מצד בחי ' חסד שבער ‪ ,‬מדריגת אהרן ‪,‬‬
‫דעם‬ ‫אי‬
‫למעלה " ‪ ,‬את די העלאה תלף '‬ ‫וושס זייז עניז אין געווען " אוהב שלום‬
‫מצב אוו מדריגה פון אידו ‪ ,‬אח‬ ‫ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרכן‬
‫דעריבער אח אין דער עבודה דש‬ ‫ה‪8‬ט זיך איבערגעגעבן‬ ‫לתורה‪ -‬ו ' ‪ ,‬ער‬
‫דעם‬ ‫פזז‬ ‫המצב‬ ‫ערך‬ ‫לפי‬ ‫שיגףים‬ ‫צו אידן בין צו ‪8‬זעלכע וושט זיינען איז‬
‫מטה " ‪.‬‬ ‫סוג פון " בריות " און זיי משפיע געווען‬
‫ט אעפ " כ נשכזעם ףי משה השט‬ ‫‪.‬‬ ‫יעדן לויס זיין דרגא ומצב ' ן ‪ -‬דער ‪-‬‬
‫געהערט פון אהרן שז מצד עבודת‬ ‫פשר השט ער געזען טז ם ' איז ד‪8 8‬‬
‫הנבראים אץ עולם העש " ל ‪ --‬עוה " ז‬ ‫חילוק צווישן " קדשי שעה " און " קדשי‬
‫"‬
‫זיינען דש ערנוים און סיאיז ‪1‬יט גלייך די‬
‫עבודה און קדושה פון " שעה " און‬
‫דורות " ‪ :‬מצד המקבלים ‪ ,‬די וולס דשרפן‬
‫‪8‬נקומעז צום ( חסד ‪ ,‬צום ) קרבן וקדשים‬
‫דורוה ' ‪ ,‬איז * ( ישמע משה וייטב בעיני ( ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫קעו מעז ניט משנען טז די קדושה זשל‬
‫‪ -‬עם איז נתקבל געוושרן אייך ב‪8‬‬ ‫זייז אין דעם זעלבז אומן ותוקף איז שלע‬
‫משה ‪ ,‬און פון דעם איז פ‪8‬רשט‪8‬נדיק ‪8‬ז‬ ‫זמנים ‪.‬‬ ‫שינויי דרגות אוז‬
‫ניט נאר איז דאס אויסגעהשלטן מצד‬
‫בח "‬ ‫בחי ' אהרן ‪ -‬חסד ‪ ,‬נשר אויך מצד‬
‫ח דער ענין הנ " ל איז מתאים צו‬ ‫‪.‬‬
‫דעם וושס מדריגת משה איז " שושבינא‬
‫האמת י ' ‪.‬‬ ‫משה ‪ -‬מדת‬
‫דמלנא" אוז אהרן ‪ " -‬שושבינא דמטרו ‪-‬‬
‫שנשרי ‪-‬‬ ‫חוש ( ס השייכות להטעם‬ ‫עפ ‪,.‬‬ ‫‪) 36‬‬ ‫ניתא " " ‪:‬‬
‫מצד נחי '‬ ‫אנינות ) ‪:‬‬ ‫כמו שנגעה בו ‪1‬א‪ 1‬מפוי‬ ‫הקדושה‬
‫טומאה‬ ‫מפג‬ ‫‪.‬‬ ‫מצד משה שושבינא דמלכא ‪ ( ,‬הת ‪-‬‬
‫מצד משה שהיא למעיה משינויים‬
‫טומאה‬
‫אינה מקבלת ' ש‬
‫הקדושה נחי '‬
‫היא‬ ‫נמשכת מצד‬
‫ינותן ‪,‬ש ובחי '‬
‫‪1‬וא ~כמו‬
‫הקדושה‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫נתקפה ‪ ,‬משא כ‬ ‫‪.‬‬ ‫וושס‬ ‫ו " גדריו " ‪,‬‬ ‫[ תלכא )‬ ‫‪-‬‬ ‫עסקות‬
‫איז ממשיך איק‪1‬ת איז אידן מלמעלה‬
‫אהרן‬ ‫למטה " ‪ ,‬וזערט דער אור גמשך למטה‬
‫ועד ‪ .‬יש לנאר כמאמר שמאי אנות פ ‪.‬א ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫דן )‬
‫שווי ווי ער איז למעלה ( אוז אצילות ) ‪8‬ז‬
‫‪.‬‬
‫הוי מקבל את כל האדם נסבר פנים יפות ‪ ,‬אף‬ ‫‪.‬‬ ‫מסת‬
‫חילוקים ‪ -‬און שזוי איז געווען אופז‬
‫שמצנו שהנהגתו היתה כאופן הפכי נהנכריפ שבאו‬
‫שגת לא ‪ ,‬א ‪ ,‬והרי גמאמרו ‪ .‬האדם ‪.‬‬ ‫(יהת ייר אציו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נם בני נח ( תוד ה וא ‪ - 1‬יבמות מא ‪,‬‬
‫)‬ ‫(‬

‫בה ‪ -‬א ) כולי‬

‫א )‪,‬‬
‫(‬
‫‪.‬‬
‫הלל ‪ -‬אנות פ א מי ' ב ‪ .‬וראה לקמן‬ ‫נון מאמר‬

‫אבות‪. .‬שם מחב ‪ ,‬הוי‬

‫‪ -‬פעל פ על‬
‫שאמר הלל ‪. . .‬‬ ‫‪7‬אח [אהרן אוהב שלוב( בו‬
‫‪ -‬של‬ ‫אלא‬
‫מתלמידי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬וכמדובר ‪ :‬מ " פ‬
‫‪ .‬לקמו סיע ‪220‬‬
‫‪.‬‬
‫‪3 ]6‬‬
‫[ך‬ ‫‪ ) 33‬איא וצ ‪-‬י ‪.‬‬
‫‪01‬קרב‪7 1‬ח‪1‬‬

‫‪ .‬ש ח ‪ .‬א ע ' נס ‪ . .‬כ ע '‬

‫ח‬ ‫]‬ ‫ואילך‬
‫הערד ‪17‬‬

‫( ראה לק‪1‬‬

‫‪.‬מ‬
‫(‬
‫שקייב והוי ' ד אח התורה אל‬ ‫‪.‬‬‫) דלא‬ ‫‪1‬נכ‬ ‫(‬
‫נו‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫ע‬ ‫]‪ -‬ן‬ ‫מיקו ‪ -‬ש‬ ‫אעיר‬ ‫)‬ ‫‪..‬‬ ‫' ‪ 1‬כ " א צ " ל מקרב כמעלה אה‬ ‫י ‪.‬‬ ‫ולפ ' רוח ) הכריות‬
‫דגר‬
‫שהה‬ ‫השה‬ ‫[ ‪771‬‬ ‫‪,‬‬ ‫( י‪0‬‬ ‫ש‬ ‫‪.‬‬
‫ש[ [ ‪ 1‬ך‬ ‫להעיר‬ ‫)‬ ‫;‬
‫הס‪:‬‬
‫במצבםלקר‬ ‫החלנשות‬
‫שעכ‪1‬דת '‬ ‫שהיא" ל‪ -‬ומצד‬
‫הנרתת צ‬ ‫‪.‬‬
‫ולהעלזת את‬
‫לתורה כסו‬ ‫' ‪1‬ת‬
‫לאחלי‬ ‫שהיני [ שבח הא‬ ‫‪9 0‬‬ ‫‪.‬‬
‫) ק‪1‬דא‬ ‫השיחה‬ ‫אמרה‬
‫הפלך‬ ‫ו(‬ ‫‪,‬‬
‫ומצד הבריות ישנו ענין ההבינריים‬
‫יפי‪,‬‬ ‫הה‪ .‬נ"‬
‫"‬ ‫א ‪ ,‬נוהי ‪.‬‬
‫הן [‬

‫ה ( ‪)7 -‬‬
‫( ‪1‬ח‬

‫‪. .‬‬‫‪.‬‬‫[ ‪1‬ה‬

‫( שם ‪- .‬‬ ‫א‪1‬ח‬
‫[‬ ‫‪9‬רן‬ ‫שה ‪ .‬ש‬
‫]‬

‫היא‬
‫מלה[ ה‪ [ 9‬ו ( חא יךמר‬
‫‪-1‬ק‬ ‫‪7‬‬
‫)‬ ‫[ אח~‬

‫‪.‬‬
‫ר'‬
‫י‪)-‬‬

‫[ן[‬
‫‪111‬א‬
‫‪.‬‬
‫יסו ‪ ,‬ב ‪ .‬ח "ב מט ‪ ,‬ב ‪ ,‬ח " ג כ א ( ברע "מג‬
‫זחל כ ‪,‬‬
‫ע ‪34.‬כ) ‪ ,‬ערה ‪,‬‬

‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫[[‬ ‫אקח ש‪0‬‬ ‫[‬ ‫‪.‬‬

‫לההר ס‬ ‫[‬ ‫בן מ‬ ‫י‪.‬‬
‫‪1‬לפ ‪ -‬יאהל‬

‫'‬
‫ייי)‬ ‫לקוית במרבד ב ‪ ,‬ד ואילד ‪ .‬הנחות הר " פ ע '‬
‫ובג ‪ -‬מ ‪.‬‬
‫‪) 35‬‬ ‫קיר‬
‫‪15‬ג‬ ‫שיחות‬ ‫נ‬ ‫שמיני‬ ‫לקזטי‬

‫אלקות וושס עם איז דש און מאיר אין‬ ‫עבודת‬ ‫וועד‬ ‫בזה ‪:‬‬ ‫ביאור‬ ‫דער‬
‫נברא ‪.‬‬ ‫דעם‬ ‫‪8‬ז די‬ ‫איו תניא ‪,‬‬
‫‪%‬‬ ‫הבינונים ‪ ,‬זאגט ער‬
‫[ ועד ' ז איז דער כיאור איז דעם וושס‬ ‫מדרגת‬ ‫" לגבי‬ ‫איז‬ ‫זייערע‬ ‫אהבה‬
‫עס רעדט זיך בס " א נ * ‪8‬ז " מאדוש ‪-‬‬ ‫הבינונים נקראת עבודה תמה באמת‬
‫לאמיתן שלהם איש איש כפי מדרגתו‬
‫מאד שלך ‪ ,‬דער בלי גבול של האדם ‪ ,‬איז‬
‫מעורר און ממשיך דעם " מאד "‬ ‫" לגבי‬‫במדרגת הבינונים ‪ ,‬כעטש ‪8‬ז‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שלמעלה ‪ ,‬דעם בל " ג האמיתי כשטש ‪8‬ז‬ ‫מדרגת הצדיקים עובדי ה ' באמת‬
‫לאמיתו איו בת " אהבה זו נקראת בום‬
‫מענטש העכער סוג דעם‬ ‫איז בלויז‬
‫דעם‬
‫שלך "‬
‫מאד פון‬
‫*גבול‬
‫עבודת אמת כלל מאחר שחולפת‬
‫יבער‬ ‫' נס עבודה ‪,‬‬
‫‪8‬ז עבודה ( אהבה )‬ ‫בצ " ע איז דשם‬ ‫ועוברת אחר התפלה וכתיב ' ו שפת אמת‬
‫מוגבלת ‪ :‬און לגבי איינעם וושס השלט‬ ‫תכוו לעד ועד ארגיעה לשון שקר " ‪:‬‬
‫ב‪ 8 8‬העכערער עבודה איז דשס טשקע‬ ‫דער עניז פון אמת ( בתכלית ) איז ד‪8‬‬
‫‪8‬ז אהבה מוגבלת ממש ‪ -‬שבער ווי ‪-‬‬ ‫בלויז אין אלקות ‪ ,‬וכמ " ש " " והו " אלקים‬
‫בשלד ‪8‬ז דער ענין הבלי גבול איז בלויז‬ ‫אמת " ‪ ,‬אין וועלט מצ ‪ -‬ע קעז ניט זיין ק " ו‬
‫איז אלקות ‪ ,‬משא " כ נבראים ווטס זיינען‬ ‫פון אמת ‪ ,‬היות שז שלע עניני‬ ‫ענין‬
‫‪ 71131‬מוגבלים קעו ביי זיי ניט זיין‬ ‫;‬ ‫העולם בצנעי נבראים הוחם ונפסדים‬
‫( מציע ) ‪ 8‬תנוטה פון בל " ג ‪ -‬איז דער ‪-‬‬ ‫אח ‪8‬ז מ ' זעט אמת אין נבראים ‪ -‬הגם‬
‫פשר ‪ ,‬בשעת סיאיז ד‪ 8‬ביי ‪ 8‬נברא ‪8‬‬ ‫‪8‬ז די אמת ' דיקייט פון דער תנועה איז‬
‫תנועה שן עבודה ) וושס איז העכער פון‬ ‫נאר לגבי דער מדריגה און ניט לגבי ‪8‬‬
‫זין מדידה והגבלה ‪ ,‬איז דשס פשרבונדן‬ ‫הנ " ל בתגיא )‬ ‫( ע "ד‬ ‫העכערער מדריגה‬
‫און נעמס זיך פוו אויבערשטן ושם ער‬
‫‪ -‬מוז מען זשגן ‪8‬ז דטס איז מצד‬
‫‪.‬‬
‫איז בל " ג האמיתי און מהאי טעמא איז‬
‫‪.‬‬
‫מאדך " ‪ ,‬מאד שלך ‪ 8 ,‬מעיו פח‬ ‫‪.‬‬ ‫דער‬
‫" ואמת הוי לעולם י ' ‪ -‬דעם אמת פון‬
‫בל " ג האמיתי את איז מעורר דער מאד‬ ‫והו '‬ ‫‪.‬‬ ‫הגבורות שגם הוא ואמר‬ ‫שה " מצח "‬ ‫שמאי‬
‫מקבל‬
‫שלמעלה ] ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שמצ ע‬ ‫יפ‪1‬ח' ‪ ,‬אי‬ ‫‪ ,‬דחפו את כל האדם בסגר פויס‬

‫יו " ד ועפ " ז איז אויך מובן בנדו " ד ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫באמת הבזיז ‪1‬שגת‬ ‫‪.‬‬
‫וראד לקמן ק ' ‪ 347‬וקולך ביאור משנה ‪ . 11‬ושם ע '‬
‫דער חילוק ה ( עבודה אוו ) קדושה פזז‬ ‫‪. 59‬‬ ‫‪ 354‬הערה‬

‫עבודה‬
‫אמת הו‬
‫דעם ‪8‬ז‬
‫פון דשס‬
‫ובאמיתית ‪ ,‬איז‬
‫כשלימותאון ‪ ,‬דורות "‬
‫* שעה "‬
‫א)‪.‬‬ ‫פי ג ( יט ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 35‬‬

‫יט‪.‬‬ ‫משל ' ' נ ‪,‬‬ ‫‪) 39‬‬

‫ווי ער שרז מאיר אין זעם מצב ומדריגה"‬
‫י‪.‬‬ ‫ירמי ' ‪,‬‬ ‫‪) 41‬‬
‫‪40‬‬

‫שעה ‪.‬‬ ‫פון דעם אידן ווי ער איז באותה‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ת מסעי י‪ , 4‬א ביאוה ' להצ צ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה נם לקו‬

‫רמ ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫ע'‬

‫דשס איז ‪8‬לץ ווי דער אמת ה ' איז‬
‫‪ ,‬לעולם " ובעולם ‪ -‬מאיר אין נבראים ‪,‬‬
‫ה‪ 77‬כשמא ' ד‪7‬א כמ ש ‪ -‬חשב ‪ [ " 7‬נד מקום שמא '‬ ‫‪,‬‬
‫סן א ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סו ‪.‬‬ ‫חגנה‬ ‫מקמ '‬
‫‪71‬העיר ה‪1 - 77‬ח‪1‬ד ‪ -‬ה שבס ‪-‬‬
‫שבער מדריגת משה איז דער אמת ה '‬ ‫הוא גס בב " ש ו [ ‪ -‬ה עצמם ‪-‬‬ ‫שעד ‪,-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ע‬
‫פוו אצירתי * ‪ ,‬וושס איז העכער פון‬ ‫א [‪ .‬ד ‪.‬‬
‫(י‬

‫במקרס‬
‫ס הנט א ‪97‬‬
‫‪.‬‬
‫( שמאי‬ ‫‪ :‬ואן שה‪ ( 77‬שיא‬
‫‪.‬‬
‫סע‪ 0‬שס [ ‪ ,‬ה‬
‫מקד‬

‫צריךחגתה‬
‫בהפרק‬

‫במשה‬ ‫הר נס‬

‫כשמאי‬ ‫שמ‪7‬ד ס‪-‬ה‪77‬‬
‫)‬

‫ש‪7‬פ ( ‪1 -‬‬
‫נ‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬ג‪.‬‬
‫ת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬‬
‫ר ב‪.‬‬
‫(‬

‫האב ‪ -‬ד‬
‫המש ( י‬ ‫‪[1‬‬

‫‪.‬‬
‫התפלה פט ז ‪ .‬ד ‪ -‬ה‬ ‫שיש מצדת‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ת ~ ‪-‬א לט ‪,‬‬ ‫‪) 42‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬ראה ת‪1‬י ( ט‬ ‫עדי‪1‬ח פ‬
‫קם ‪ ,‬נ ) ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לרוקע פ א ‪1‬דרמ‬ ‫הס טמא לאחרי ומצד מאמר ה‪77‬‬ ‫דכיא מ ‪ -‬ג ]‬
‫שמאי ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כ‬
‫ע ד האמת שבעבודת הצדיקים ( שכתניא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 43‬‬

‫שם ) ‪,‬‬ ‫ס ההערה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬כ[ פ(‬ ‫‪-.‬‬ ‫[(‬ ‫(‬ ‫‪ .‬הוי מחימיך ‪.‬‬ ‫ש‪1 - ( 97‬‬
 ‫שיחות‬ ‫;‬ ‫שמיני‬ ‫לקוטי‬ ‫‪116‬‬

‫יב די הוראה פון דעם בעבודת‬ ‫‪.‬‬ ‫( רעם אמת ה ' ווי עם איז מאיר אין )‬
‫כאו " א ‪ :‬בשעת עס רעדט זיך וועגן זיין‬ ‫נבראים און דעריבער איז בש אים מצ " ע‬ ‫‪.‬‬
‫אייגענע עבודה דשרף בש אים זייז‬ ‫נ " ט געוועז דער חילוק פון קדשי שעה‬
‫עבודת ה ' שז שינויים ‪ ,‬שזוי ווי " אני ה '‬ ‫דורות‪.‬‬ ‫אוו קדשי‬
‫לא שניתי " ‪ ,‬שזוי דשרף אויך זיין ב‪8‬‬
‫ואתם בני יעקב ' ‪ .4‬תביר בשעת עס‬ ‫‪.‬‬ ‫יא ‪ .‬פון דעם טבער וושס " וישמן‬
‫משה וייטב בשיניו " איו מובן ‪8 ,‬ז דורך‬
‫קומט צו טשו מיס ‪ 8‬צווייטן אידן ‪ ,‬ביז‬
‫אויך מיט בריות " דשרף ער זיך שריינ ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אהרן האט זיך אויפגעטשו שז אויך מצד‬
‫בת " משה ‪ ,‬מדת האמת פון אצילת ‪ ,‬איז‬
‫טשן איו יענעמס מעמד ומצב און וויסן‬
‫‪8‬ז לא כל הזמנים שווים ‪ ,‬ער קעז ניט‬
‫דשי‬ ‫צווישן " קדשי שעה ' און ‪.‬‬ ‫‪ 8‬חילוק‬

‫טנהייבן זיין ט‪ 18‬און העלפעד דעם זולת‬ ‫"‬

‫איז דקר ביאור אין דעם ‪ :‬סיאיז ידוע‬
‫דורות " ‪.‬‬
‫ועל אחת כו " כ ‪ " -‬בריזת " מיט דעם‬
‫פשדערן און דריקען און משנען ביי דעם‬ ‫שז דער תכלית ופנימיות הכוונה פוו‬
‫צוותטז ‪8‬ז ער זאל שטענדיק זיין אין‬ ‫עולם האצילות איו צוליב דער עבודה‬
‫דער זעלבער מדרי ' הקיושה ווי איז‬ ‫‪.‬‬
‫וגילוי אלקות אין נבראים למטה " ‪ .‬ד ה ‪.‬‬
‫יצוו וכיו " ב ‪.‬‬ ‫זמני‬ ‫אין אצילות איז ד‪ 8‬צוויי ענינים ‪ :‬אצילות‬
‫מצד עצמה ‪ ,‬וושס איז העכער מוו‬
‫אוו בשעת ער סוט מיט שנדערע אידן‬
‫נבראים ; מצד איר כוונה ‪ ,‬וושס עס הערס‬
‫ביז אויך מיט ‪8‬זוינע וולס זיינעז " בריות‬
‫בעלמא " ' ‪ ,‬באופן שז ער איז זיך מתלבש‬ ‫‪.‬‬ ‫זיך ווי זי איז בשביל עולם העשי‪.‬‬
‫אין די צוויי ענינים איו משה ‪:‬‬ ‫און ריס‬
‫איז וייער מעמו ומצב ‪ ,‬דעמ‪8‬לט פועלט‬
‫ער מו " ס שז אויך בש זיי זול דערהערט‬ ‫משע‬ ‫‪,‬‬
‫משה (מדת אמת דאצילות‬
‫אמת ה ' לעולם ' ‪ ,‬די בחי ' פון‬ ‫יוירן יער ‪.‬‬ ‫די חישקש פון ( אמת פון)‬ ‫העיצר‬ ‫פיי‬
‫‪.‬‬
‫‪ ,‬אני ה ' לא שניתי " ' אוז דפס סועל ' ט‬ ‫נבראים ; אהרן אבער מצד היותו‬
‫אויך די שלימות איז דער בחי ' אמת‬ ‫בין‬ ‫‪-‬‬ ‫כנס " י‬ ‫דמטרוניתא ‪,‬‬ ‫שושבינא‬
‫וולס איז בש אים ‪,‬‬ ‫כוונה‬ ‫געוועז די‬
‫תורה ' ‪-‬‬ ‫הבריותמגלה‬
‫ומקרבן (‬ ‫משה השט‬ ‫"תורת‬
‫אוהב את‬
‫בשעת ‪ ,‬חסד " ואמת נפגשו צדק‬
‫מיטץ מטה ותחתון ‪,‬‬ ‫(וישט איז פשרבונדו‬
‫ושלום נשקו ‪ -‬י ! ‪ ,‬און עס פירט זיך אוים‬
‫נתאווה הקב " ה להיות לו דירה‬ ‫‪.‬‬ ‫דער‬
‫וולס זי איז די כוונה ) פנימית פון דעם‬
‫אמת פון אצמות ‪ ,‬שן ענינה איו צוליב‬
‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫בתחתיים "‬
‫דעם גילוי אין נבראים לטסה ‪ ,‬ועי " ז‬
‫תשנן )‬ ‫(י‬ ‫שמ ‪.‬‬ ‫( משיחת ש ‪ ,‬פ‬ ‫ד‪8‬ס איז‬
‫אצילות )‬
‫‪-.‬‬
‫וישמע משה וייטב בעיני (‬

‫(‬ ‫געווטרן ענינו של משה‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ם‬

‫‪.‬‬ ‫בגילוי '‬

‫זו‬ ‫נייתפ‬ ‫יא‬ ‫‪.‬‬
‫( לכתוב נתם " א ר‬ ‫י‪.‬‬ ‫נ‪,‬‬ ‫מיאכי‬ ‫( תו‪) 46‬‬

‫" א מז ‪ ,‬א ‪ .‬לקו " ח ר ‪ -‬ה מא ‪ ,‬ד‬ ‫ד ' פיה בביאור מאמר הח ' ‪:‬‬ ‫שעי‬ ‫ראה פרדס‬ ‫‪) 44‬‬

‫"‬
‫מסעי שם ‪ ,‬ב ‪,‬‬‫‪.‬‬
‫לקויתפל ' ב‬
‫ראה תמא‬ ‫‪) 47‬‬
‫‪48‬‬ ‫דיה‬ ‫( ושתן‬ ‫אזח ד א דאפיקת המשר תעריב פקב ' ט‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬
‫מה ‪ ,‬יא ‪.‬‬ ‫תהלים‬ ‫‪) 49‬‬
‫חכת‬ ‫אשר‬ ‫‪.‬‬
‫‪1115‬‬ ‫פיה )‪ 7‬ע '‬
‫יאילר‬ ‫תשת ש( ת‬‫‪.‬‬
‫מלקו‬ ‫‪.‬‬ ‫מרפידת‬ ‫~ י‪] 4‬‬
‫ימען יהדר‬
‫‪..‬‬
‫ואהרן (הנעשה ע " י יחוד חסד יאמת ‪ -‬רמשה‬
‫ע'‬ ‫תצוה‬ ‫שם ) ‪ -‬וראה אוה " ת‬
‫‪) 50‬‬

‫פלץ ‪,‬ריש ע ' א ' תשצח ‪.‬‬

‫שמרר‬
‫תקסב ‪.‬תגיא‬
‫שמע " צ‬ ‫' ‪51‬‬ ‫‪,‬‬
‫א‬
‫העדר השיתי ( אמרה בפסוק‬

‫‪.-‬‬
‫מדובר נה ' ח ד מלמטה למקלד‬
‫דוקא ‪,‬אחה הראת‬‫‪.‬‬ ‫יידעת‬
‫בפסוק‬ ‫ולא‬
‫ואלקיב מלמעיה למטה ‪' ,‬עי שבן מבגאי ' חוד ה‬
‫‪ .‬י‪.‬‬
‫עי‬ ‫ה ום ' שמורה‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫' ש‪.‬‬
 ‫שיתות‬ ‫לקוטי‬

‫גחונך‬ ‫* על‬ ‫פשר‬ ‫גיחוו " ( וולס שטייט‬
‫טייטשט רש " י ‪ " :‬גיחת ‪ -‬שה"‬
‫הולך והומה והמייתו גדולה מאד כמו‬
‫און‬ ‫והומה ' ‪:‬‬ ‫שמנגח והולך‬
‫עד ' ז קעז מעז טייטשן " על גחונך תלך ' ‪:‬‬
‫וויבשלד ‪ 8‬נחש קריכט אויף דער ערד‬
‫( ווי רש " י שגט " רגלים היו לו ונקצצו " ) ‪,‬‬
‫ווערט זיין הליכה שנגערופן " על גחונך '‬
‫‪.‬‬
‫‪ ( -‬בלשון האבו עזרא ו ) בעבור הרוח‬
‫שיגיח ממנו ‪ -‬ד ‪ .‬ה ‪ ,‬רשא פשרלשזט זיך‬
‫אויף זייז פירוש איז פריטרדיקן מסוק ‪-‬‬
‫כ ) " גחון " מיינט ‪ -‬מעיים ‪ ,‬ווי דער‬
‫תרגום ' טייטשט " על גחונך תלך ‪ -‬על‬
‫מעך תיזיל " [ ‪8‬דער " חזה " ‪ -‬כפירוש‬
‫האבן עזרא * ן ; און רש " י ד‪8‬רף עם ניט‬
‫מפרש זיין וושרום דשם איז ‪ 8‬וושרט איז‬
‫לשון ‪ -‬קודש וולס דער תלמיד ווייס זייז‬
‫פירוש [ פונקט ווי ער ווייס דעם טייטש‬
‫פון " מעיים " ( ‪8‬דער פון " חזה " ) ] י ‪.‬‬
‫גימא ‪:‬‬ ‫שבער לפי זה איז שווער לאידך‬
‫וושס איז רש ' " ס הכרח ‪8‬ז דט איז דער‬
‫פירוש פון הולך על גחון " ניט ווי ב‪8‬‬
‫על גחונך תלך ‪ -‬ווי דער ראכ ' ע דט‬
‫איז מפרש ‪ [ [ -‬יט " הולך והומה כו ' " ‪,‬‬
‫ד‬ ‫שמיני‬
‫על גחון וכל הולך על‬ ‫" כל הולך‬ ‫א‪.‬‬
‫תלך " )‬ ‫ארבע עד כל מרבה רגלים וגו ' * י ‪ -‬איז‬
‫רש " י מעתיק ( איז ערשטו דיבור‬
‫'‬ ‫וכי יגח‬ ‫המתחיל ) ‪ ,‬הולך על נחור אוז איז‬
‫מפרש ‪ " :‬זה נחש ולשון גחוז שחח '‬
‫שהולך שח ונופל על מעיו" ‪.‬‬
‫פשרוו‪8‬ס רשע טייטשט " הולך על‬
‫גחוז ‪ -‬זה נחש ' ‪ ,‬איז שבז איז פשטות ‪:‬‬
‫דער איינציקער ‪8‬רט אין תורה וואו‬
‫מיגעפיגט ‪ 18‬ענלעכו לשון ( ביי שרצים )‬
‫איז ביים נחש ( אין פ ' בראשיתי ) וואו עם‬
‫" גיחון" י ‪.‬‬ ‫שטייס על גחונך תלך " ‪ .‬איז דערפוו‬ ‫‪.‬‬
‫מוכח ‪8 ,‬ז אויך " הולך על גחוך מתנט ‪-‬‬
‫נחש ' ‪.‬‬
‫מ ' דשרף שבער פשרשטייז דעם סיום‬
‫פון פרש " י ‪ " -‬ולשון גחון שחיי ' שהולך‬
‫שח ונופל על מעיו " ‪ :‬ווי געז‪8‬גט ‪ ,‬שטייט‬
‫שוין איז פ ' בראשית ‪ -‬על גחונך תלך " ‪,‬‬
‫שבער ד‪8‬רטן איז רש " י ניט מפרש וושס‬
‫איז ושון גחון " ( נטר שז " רגלים היו לו‬ ‫‪.‬‬
‫ונקצצו " ) ‪ -‬איז ניט מובן ‪ :‬רש " י השט‬
‫דשך געדשרפט מפרש זייז רעם טייטש‬
‫‪.‬‬ ‫פון " גחון ‪ -‬דעם ערשטן מ‪8‬ל וועז עס‬
‫שטייט אין חומש ‪ ,‬און ניט פשרלטזו ייך‬
‫אזיף זיין פירוש אין פ ' שמיי ?‬

‫דט )‬ ‫( אויך‬ ‫התרגום )‬ ‫( כפירוש‬ ‫‪8‬דער‬

‫געקענט‬ ‫מען‬ ‫ץ‪4‬לט‬ ‫לכאורה‬ ‫ב‪.‬‬
‫ענטפערז ‪8 ,‬ז רש " י איז ניט מפרש ( אין‬
‫פ ' בראשית ) " על גחונך תלך " ‪ ,‬ווייל דער‬
‫‪.‬‬
‫טייטש פון גחון " איז מובן מאליו ‪ -‬און‬
‫כא ‪,‬יד ‪.‬כח ‪.‬‬
‫משפטים ג ‪,‬‬
‫בראשית‬ ‫‪)6‬‬
‫‪5‬‬ ‫אזיף איינעם פון צוויי אופנים ‪:‬‬

‫הוא‬ ‫כ ' " זה דרך דרש " ‪-‬‬ ‫שהראב " ע שם‬ ‫ואף‬ ‫ד)‬ ‫אחפז פסוק י " ושם הנהר השני‬ ‫א)‬
‫‪.‬‬
‫לשיטתי ' דגם ‪ -‬ב גיחור כתב בז ‪ ,‬אבל רש " י מפרש כן‬
‫דרש ‪.‬‬ ‫שם‪ ) 8‬סתם‬
‫ועד ‪ -‬בלי להוסיף שזהו‬
‫ת " י שם ( הובא נערוך ע '‬ ‫כתיב ‪ -‬ע שם ‪.‬‬ ‫ועד" ז‬ ‫שחף ) ‪.‬‬ ‫פרשתנו יא ‪ ,‬מב ‪.‬‬ ‫‪) 1‬‬

‫'‬ ‫דוחק" א ‪ ,‬הוא‬

‫תיכוץ ותא כאז‬ ‫אבל " ז בת‬ ‫‪)9‬‬ ‫ג ‪ ,‬יד ‪.‬‬ ‫‪)2‬‬

‫תיבה זו כלתי‬
‫שהרי שקו‬
‫‪ -‬התורה‬
‫רגילה ‪ .‬וכפרם שגם מפרשי‬ ‫גם ראב " ע כאז ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫)‬ ‫‪3‬‬
‫" ט בפירושה ‪.‬‬ ‫ב ‪ ,‬יג ‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫‪14‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמיני י‬ ‫לקוטי‬ ‫‪118‬‬

‫מרבה בלויז איין ז‪8‬ך ‪ :‬שלשול והדומה‬

‫'‬ ‫שחיי‬ ‫גחון‬ ‫" לשון‬ ‫נשר‬ ‫"וכו ' "‬
‫מעוהי " ] ‪,‬‬
‫לשלשול ד ה " שלשול " איז ‪ 8‬דוגמא‬ ‫‪. . .‬‬ ‫?‬ ‫"'‬
‫פון דער מין וושס מ ' לערנט ‪ 08‬פון רעם‬
‫דערנשך איז רש " י מעתיק " כל‬ ‫ג‪.‬‬
‫ריבוי ‪ ,‬וושס איז כולל יטדט‪ 1‬שרץ וולס‬
‫" להביא‬ ‫מפרש ‪:‬‬ ‫איז‬ ‫און‬ ‫ן‬ ‫הולך" '‬
‫איז דומה צו שלשול ( ופשיטא ‪ -‬שלשול‬
‫לדרמה" ‪.‬‬ ‫השלשולין ואת הדומה‬
‫גופא ) ‪:‬‬
‫איז ניט מובן ‪:‬‬
‫אבער לויט דער גירסא פון תו "ע ‪-‬‬
‫מודגשצוויי‬
‫‪8‬ז‬ ‫ריבויים‬
‫צוויי" ‪ -‬איו‬
‫זיינעז לדומה‬ ‫"ד‪8‬ס‬
‫ואת הדומה‬
‫כל ' איז ‪ 8‬ריבוי ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫א ) אמת טשקע‬
‫ע"ד‬
‫(‬
‫רא"‬ ‫די‬ ‫איז‬ ‫פונוו‪8‬נעו‬ ‫תבער‬
‫א ) " שלשול " וושס איז דומה‬ ‫מדרגות ' ) ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א)‬ ‫הפשט ‪2‬י ‪8‬ז ער איז מרבה צוויי זשכן ‪:‬‬
‫ואח הדומה לדומה " ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ב)‬ ‫לנחש ‪,‬‬ ‫שלשרלין ‪ ,‬ב ) ואת הדומה לדומה ' יד‬

‫שרצים וולס זיינען ( ( יט דומה לנחש ‪,‬‬ ‫ב ) די קשיא ווערט נשך שטשיקער ‪ :‬די‬
‫נ‪8‬ר ) דומה לשלשול וושס ער אח שליין‬ ‫און‬ ‫דרשה איז ד‪ 8‬אין תורת כהניס ‪4‬י‬
‫בלויז ‪ 8‬דמה לנחש יי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫גמראיי ‪ .‬דער לשון פון רש " י ואת‬
‫רש " י קלייבט אויט די גירסא פון‬ ‫און‬ ‫הדומה ודומה " שסייט אין תורת כהנים ‪,‬‬
‫גמרא ‪,‬‬ ‫תויכ און ניט די גירסא פון‬ ‫שבער אין גמרא איז דער לשון " ואת‬
‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫הדומה לשירשור " "‬
‫ג ) פשרוו‪8‬ס איז רש " י מעתיק פון‬
‫פסוק אויך " ( כל ) הלך " ‪ -‬דער ריבוי‬ ‫איו לויס דער גירסא פון גמרא קען‬
‫?‬ ‫איז דיך בלויז פון וו‪8‬יט " כל " "‬ ‫‪.‬‬
‫מעז לערדען ( בדוחק עכ " פ) אז בל ‪ -‬אט‬

‫נטכמער ‪ :‬גלייך שפעטער בכי ( צא ב‪1‬ה‬

‫ין‬‫איז רש " י מעתיק ( פון די ווערטער‬ ‫[ לא‬ ‫היא‬ ‫התיגים‬ ‫דכוונת‬ ‫לומר‬ ‫ודרחק‬ ‫חן )‬

‫על ארבע " ) נשר דעס וושרט‬ ‫" כל‬

‫וכל" הולך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שפירישו של " גחון " הוא " מעיו ‪ ,‬כ " א ] כבדש " י‬
‫ד " גחון " הוא‬ ‫( והפירה‬ ‫ש " הולך שח וגוזל על מעיו *‬
‫רשיי‬
‫להביא את‬
‫ד‪ 8‬איז‬
‫מפרש "‬ ‫"‬
‫החפושיתאוןוכו ' "איז ‪ -‬און‬
‫לתדגזםי‬
‫בראשיתפ "שם ‪ ,‬וכת "‬
‫שם"‪ .‬ק ודאה‬
‫ראה רד‬
‫בבראשית‬ ‫לשון ( שחיך‬
‫ועשו " ‪ 4‬אבל‬ ‫"כאז‬
‫הלך ‪? -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מוסיף ומעתיק אויך‬
‫בל דשחף‬ ‫גחון ) ‪-‬‬ ‫ירושלמי באה ‪ " :‬כל הולך ךעל‬
‫בו‬
‫הולך על‬ ‫‪.‬‬ ‫פירושו על‬ ‫מידים‬ ‫‪.‬‬
‫הטעם שרש י‬ ‫)‬ ‫‪11‬‬
‫"‪.‬‬

‫גחון " קודם פירושי על תיבות " כל הולך " ‪ -‬מיבז‬

‫‪.‬‬ ‫בחח "‬ ‫נפשטות ‪ ,‬גי נתחילה ממרש דעיקר " הולך על‬

‫‪.‬‬
‫ידפקכ‬
‫המהריי ) לת‪1‬‬ ‫רא'חס" פנאו ‪ .‬ס‬
‫ולאחי‪ -‬הראנ ‪ ,‬ד‬ ‫נארג ‪ ,‬נמיס‬
‫וראד‬
‫ט‪1‬ג )כאן ‪.‬ראה‬ ‫יי‬ ‫ה‪11‬ומפך ד ‪ .‬נל הולר גו ' " וועד ‪ -‬ז ב " וכל‬ ‫ואתיג על‬
‫‪ -‬אדבק‬ ‫הולך‬
‫אף " ) ‪.‬שדרשא‬ ‫כי‬ ‫בן )‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שם ‪ .‬ולהע ר מהגירסא ברש ' כת ' ‪ :‬השלשול ואת‬ ‫‪.‬‬ ‫רק‬ ‫בפירושו‬
‫והיו " כ‬ ‫כדלקמז בפניב ‪ -‬הר ' רשיי‪ -‬י מקורה‬
‫מעתיק בגמ '‬
‫לשמה ‪.‬‬ ‫ואח ד‪17‬מה‬ ‫י‪1‬‬ ‫ה‪17‬מד‬
‫רכו "‬ ‫הש ' לשוי‬ ‫כל לינות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬ננח‪1‬י ' ‪ 1‬שם ‪:‬‬ ‫‪1‬ינת‪.1‬‬
‫‪) 18‬‬ ‫דרז " ל השייכים לפשש " מ ‪ ,‬ובפרט בנדו " ד שלא כתב‬

‫יהב' א גין ‪.‬‬ ‫על גינן‬ ‫כי שיך‬ ‫כ שס ‪:‬‬ ‫בפשטוה‬ ‫דרש ‪ ,‬מובן שפירוש זה מוכרח‬ ‫ע " ז שהוא‬
‫) בל ' ‪ -‬ב ‪ -‬ה גם גחולת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪%‬ף שבכתוב טמר‬ ‫ותו‬
‫‪) ),9‬‬ ‫הכתובים ‪,‬‬
‫‪13‬ן‬

‫חדש ( נס' רשי' ) תעתקת‬ ‫כ שם‪ .‬ויל שי' ‪.‬‬

‫‪ 1‬ד"ה‬ ‫‪.‬‬
‫ולהעיר הגירמת הרי ף ומהא " ש בחולין שם ‪:‬‬

‫ארנק ‪.‬לנתוב ‪ ,‬כ ‪ .‬א הלק מדיה הקודם ( ‪ .‬הולך על‬ ‫לשיו‬ ‫)‬
‫עתםשלשול קטר ( ותו לא ) ‪.‬‬
‫גו )לרבות‬ ‫‪.‬‬
‫" כל‬
‫הבת ~ נ הנגע‬ ‫( ש‪11‬‬‫הולך‬ ‫ססחפק ‪.‬‬
‫בהעתקת‬ ‫‪ 1‬בדיה‬‫לכאן ‪ . 1‬בל ‪. .‬‬
‫‪1‬ינ‪ 1‬עד ‪.‬‬ ‫(‬ ‫)‬
‫סו ‪ ,‬ב ‪,‬‬ ‫חילץ‬ ‫‪6‬ן) ‪1‬‬
‫גח‪. . 11‬כל הויך ‪.‬‬ ‫שבחולין ותו‪.‬כ שם עי‬
‫‪5‬‬
‫מעתיק ‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אף‬ ‫‪) 0‬‬
‫ובדק " ס חולין שם מכיח מכתה רגם שם‬ ‫)‬
‫‪1‬אנל ברי ‪ ,‬ף ירא ‪ -‬ש שם ‪ . :‬כל ‪. .‬‬
‫)‬
‫‪119‬‬ ‫שיחות‬ ‫שמיני י‬ ‫לקוטי‬

‫מעז אים ע " ש ריבוי הרגלים ‪-‬‬ ‫רופט‬ ‫הולך‬ ‫מעתיק ‪.‬‬ ‫רשש‬ ‫דערנ‪8‬ך איז‬ ‫ד‪.‬‬
‫על ארבע " אוו פיז מפרש ‪ " :‬זה עקרב "‬
‫אוז‬
‫רגלים "די ) ‪.‬תורה‬
‫(‪1‬‬ ‫מאהוועלכן‬
‫שרץ‬
‫דער( ‪" -‬‬ ‫"דשס איז‬
‫צינטפיד " ש "‬
‫( וועלכער איז דער איינציקער שרץ ווטס‬
‫רגלים ' ‪.‬‬ ‫מרבה‬ ‫מיינט מיט ‪.‬‬ ‫און דערנאך איז‬ ‫ארבע ' ) ‪:‬‬ ‫איז " הולך על‬
‫פשרוושס איז שבער רש " י דש ניט‬ ‫ער מעתיק ‪ ,‬כנ " ל ‪ " ,‬כל " און איז מפרש ‪:‬‬
‫מפרש דעם וושרט " כל ( מרבה רגלים ) '‬ ‫הדומה לדומה " ‪.‬‬
‫החפושית אשקרבו " ט בלע " ז‬ ‫להביא את‬
‫‪-‬ואת‬
‫וולס שסייט איז פסוק ‪8 ,‬ז ער קומט‬
‫מרבה זייז אויד שנדערע שרצים וושס‬ ‫הנ ‪ -‬ל‬ ‫איז אויך ד‪ 8‬ניט מובן ( ע " ד‬
‫זיינען מרבה רגלים און דומה לנדל 'נ‬ ‫מ"ג ) ‪:‬‬
‫‪?2‬‬ ‫לדומה * '‬ ‫דומה ואת הדומה‬
‫א ) פון וושנען נעבט רש " י פוז פשט‬
‫דער פלא איז נשך גרעסער ‪ :‬מיי איו‬ ‫הכתובים שז דער " כל " איז מרבה צוויי‬
‫תו " כ אוז סיי איז גמרא שטייט טשקע שז‬ ‫שכן ‪ ( -‬א ) החפושית ( ב ) ואת הדומה‬
‫עד כל ( מרבה ) " איז מרבה " את הדומה‬ ‫‪.‬‬ ‫לדומה ינו‬
‫ואת הדומה לדומה " ‪ -‬און רש " י‬
‫פ‪8‬רוושס קלייבט אוים רש " י די‬ ‫ב)‬
‫ברענגט די דרשות רז " ל אויף די‬
‫גירסא פוז תו * כ און ניט פון גמרא ‪-‬‬
‫ערשטע צוויי מיל וואו ס ' שטייט " ( ו ) כל '‬
‫אין פסוק ‪ ,‬אוז ניט ביים דריטן משל ?‬ ‫" ואת הדומה לחיפושית " ז‬

‫שפעטער שטעלט זיך רש " י אויף‬ ‫ה‪.‬‬

‫דער ביאור בכל זה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫ווי געזשגט פריער ‪ ,‬פון דעם וולס‬

‫נדל‬
‫זה זנבו‬ ‫‪.‬‬
‫מפרש ‪ :‬ועד‬
‫רגליםאיזמראשו‬
‫רגלים " און‬
‫מרבהשיש לו‬
‫"שרץ‬

‫דער פסוק נוצט דעם לשח " ( הולך על )‬ ‫( און‬ ‫צינטפיד " ש *‬ ‫לכאן ולכאן וקורין‬
‫גחון " ‪ 8 -‬לשון וושס שטייט נטר ביי‬ ‫סיט דעם איז רש "י מסיים זיין פירוש‬
‫נחש ‪ -‬איז מוכח שז דערמיט מיינט ער‬ ‫‪.‬‬
‫אויף דעם פסוק )‬

‫‪ 8‬נחש ( " ה י‪ 1‬נחשי ) ; ועד " ז " הולך על‬ ‫‪,‬‬ ‫דטס ת‪8‬ס רש " י איז מאריך ‪8‬ז " נדל "‬
‫ארבע " ‪ :‬וויבטלד שז דער איינציקער‬
‫ועד‬
‫צינטפיד ' ש " ‪,‬‬
‫רגלים מראשו‬
‫לו וקוריז‬
‫ולכאז‬
‫לכאן שיש‬
‫זנבו שרץ‬
‫" זה‬

‫ל‪.‬‬ ‫רש ‪ '.‬הנ ‪.‬‬ ‫ל‬

‫זה נדל צינט ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫און זטגט ניט בקיצור‬
‫‪) 23‬‬
‫פיד " ש כלע " ז " ‪ -‬איז פשרשטשנדיק ‪:‬‬
‫לרבות‬ ‫דרש" אירא ‪ . :‬עד כי ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נופש שנ‬ ‫‪) 24‬‬
‫רש " י בשווטרנט ‪ :‬עם זיינען דיך שראו‬
‫‪. .‬‬
‫אבל ד " ה זה בא קודם לד ה מרבה ‪ -‬זה‬ ‫הרומה‪..‬‬
‫ד‬ ‫חיק מי ‪.‬‬ ‫ל‬‫טה‪,‬ד ‪ ,‬וצ‪.‬‬ ‫ואול ' ' ש כא‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫נדל‬ ‫‪ 8‬סך שרצים מיט הרבה רגלים ‪ ,‬סשר ‪-‬‬
‫הקודפ ‪1‬נהמשר ל ‪.‬כל ‪ -‬להניא את החושית כו' ‪. ) .‬‬ ‫וושס זשגט מען ‪8‬ז " מרבה רגלים זה‬
‫‪. 21‬‬ ‫וראה לקיל הערה‬ ‫‪.‬‬ ‫נדל " ? דעריבער איז רשיי מסביר ‪ ,‬שז‬
‫הש ס ויליז שפ ‪ ,‬אף שבנוח לחש‬ ‫‪.‬‬ ‫ל'‬
‫דשם איז ‪ 8‬שרץ ווטם זיין גט [ צער גוף‬
‫כ‪- 1‬י ‪ .‬ואכ‪.‬מ ‪.‬‬
‫‪) 24‬‬

‫כתנ בז ‪,‬‬ ‫יא‬ ‫ועקרב‬ ‫‪,‬‬ ‫הטט רגלים ‪ " ,‬מראשו ועד זנבו ( און )‬
‫‪.‬‬
‫כפת ‪,‬‬ ‫‪ .‬עי‬ ‫ה ס ולעיל ' א ‪ ,‬בז )‬ ‫‪.,‬‬ ‫משא ‪ -‬כ‬ ‫‪)2‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נגון כלנ ודוב וחתול ' ( וגב אינו מפרש‬ ‫פרשיי‪. :.‬‬
‫הריבו‬
‫לכחן ולבאר ‪ ,‬און דערפשר וקורין ינ‬
‫הויך וו " ) ‪ -‬אף שבתות שם ‪ . :‬זה‬ ‫הקוף ד ‪.‬‬ ‫‪7 [1‬‬

‫כפיז ‪ .‬כל להביא כו ' ‪ - .‬כ ‪ .‬הפירוש ד ‪ .‬וגל הולך על‬

‫שנסו הזה ‪11‬רש ‪' .‬‬
‫החיותכאז‬
‫(‬ ‫המס הוא ‪:‬‬
‫אחדות משא " כ‬ ‫מניא‪ -‬עזו" דמא ‪,‬‬
‫) ‪1 [,‬‬ ‫ק‬ ‫(‬ ‫ואת הדומה‬ ‫‪.‬‬ ‫דרשי ת ' נות‬ ‫‪.‬‬ ‫נדפס שנ‬ ‫~‬ ‫)‬ ‫י‪2‬‬
‫כל ‪.‬לפרש‬
‫בא‬ ‫‪ , .‬ה נחש ‪ . , -‬זה חרב‪1 .‬ובמילא ‪ -‬ד ‪.‬‬
‫שמוכרי‬ ‫לדומה ‪ -‬ליתא כאן ‪ .‬וראה לקמו הערה ‪. 24‬‬
‫וראה גם פירטי חולין שם ( ד " ה נדל ) ‪ " :‬מאה‬ ‫‪) 22‬‬

‫ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וראה לקמו נפנים ס‬ ‫הרנות ) ‪.‬‬ ‫ןו " ‪.‬‬ ‫רגלים קורין‬
 ‫שיחות‬ ‫ר‬ ‫שמיני‬ ‫לקוטי‬ ‫‪120‬‬

‫" הולך על‬ ‫און‬ ‫גחון "‬ ‫על‬ ‫" הולך‬ ‫פון‬ ‫שרץ וולס איז " הולך על ארבע " איז ‪8‬ז‬
‫פרטים ‪.‬‬ ‫ארבע " ‪ ,‬טדער איז טנדערע‬ ‫עקרב ‪ ,‬איז דערפון מוכח שז די תורה‬

‫פאר ‪.‬‬ ‫ועפ " ז איז אויך מובן בפשטות‬ ‫עקרב ‪, ) -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫רעדט וועגן עקרב ( " ‪1‬ה‬

‫" גחון "‬ ‫יו‪8‬ס רש " י קען דא ניט לערנעז‬ ‫פסוק‬ ‫דער‬ ‫פארוו‪8‬ס זשגט‬ ‫טבער‬
‫‪ " -‬בעבור הרוח שיגיח ממנו " ( ע " ד‬
‫פירושו אויף " גיחון " ) ‪ -‬ווייל " כל הולך‬
‫" הולך על גחון " ‪ ,‬הולך על ארבע " ( וולס‬ ‫‪.‬‬
‫ניט‬ ‫זשגט‬
‫ועקרב ?‬
‫נחש און‬ ‫ובפירוש ‪:‬‬
‫ועקרב )‬ ‫בקיצור נחש‬
‫תכנעי‬
‫על גחון " קומט ד‪8‬ך מרבה זיין טגדערע‬
‫שרצים וולס זיינען " הולך על גחוז " ‪ ,‬און‬ ‫" מרכה‬ ‫שסייט‬ ‫עם‬ ‫וושס‬ ‫[ בשלמא‬
‫מ ' געפינט ניט קיין שנדער שרץ וולס איז‬
‫רגלים " ( ניט " נדל " ) ‪ -‬קעו מעז‬
‫הולך ומגיח רוח‪.‬‬ ‫ענטפערן ‪ ,‬יוייל " נדל " איז ניט קיין‬
‫עפ " ז איו אויך מובן ‪ %‬ו רש " י קעו‬ ‫ז‪.‬‬ ‫לשון ‪ -‬המקרא ווושט ‪ ,‬מעעפינט אים ניט‬
‫‪.‬‬
‫ד ‪ %‬ניט טייטשן ( כפי ' התרגום ) על‬ ‫אין תנ " ך ( נטר בתו " כ ד‪ 8‬ובמשנה ‪, ,‬‬
‫‪1‬‬

‫גחון " ‪ -‬על מעוהי " ' י ‪ ,‬ווייל דעמטלט‬ ‫‪.‬‬ ‫וולס רש " י בריינגט כו " כ פעמים תו " כ‬
‫איז ניט מובן ‪ :‬פשרוו‪8‬ס נוצט דער פסוק‬ ‫בפי ' בספר ויקרא ) ; שבער נחש אוז‬
‫דעם לשון " גחון " וולס איז מכריח שז‬ ‫עקרב זיינען דשך ווערטער ‪ 0811‬שטייעז‬
‫דער לשוו שטייט נ‪8‬ר‬ ‫ווייל אוז‬
‫כנ " ל )‬ ‫יה נחש‬
‫נחש ‪( -‬‬ ‫"ביי‬
‫כמה פעמים אין חומש ] ‪.‬‬
‫איז‬
‫השט" דטך‬ ‫שרציםכל‪ -‬עס‬
‫הולך גו '‬ ‫"‬ ‫מרבה טנדערע‬ ‫מוז מען זלגו שז מיס " הולך על גחון "‬
‫רעדט די תורה וועגן נחש ניט טלס‬
‫געקענט שסיין ‪ 8‬לשוו ווטס איז תיכת ‪-‬‬ ‫נמות הנחש וולס ה‪8‬ט כו ' כ תכונות ‪,‬‬
‫חייה כולל איע שרצים רסון דעם‬ ‫נ‪8‬ר דוקא טלס ‪8‬ז‪ 8‬וולס השט די תכונה‬
‫‪.‬‬
‫סוג ) ' ; ‪ ,‬ווי " הולך על מעיו " יי וכיו " ב ?‬ ‫פון הולך על גחון " ; איז במילא מופז שז‬ ‫‪.‬‬
‫מוז מעז זשגן ‪ ,‬טז הולך על גחון " איז‬ ‫‪.‬‬ ‫שרצים‬
‫מרבה אין דעם‬
‫נחש דוקא‬
‫צו" איז‬ ‫דומה‬
‫גחון‬ ‫זיינעז על‬
‫ווטס הולך‬
‫"כ ;‬
‫‪ 8‬תכונה וולס איז ט‪8‬קע דט נאר ביים‬
‫נחש ; אוז דערפשר טייטשט רש " י " ולשון‬ ‫הולך על גחוז " ( " שלשוליז‬ ‫ענין פון‬ ‫‪.‬‬
‫על‬ ‫ונזפן‬ ‫שהולך שח‬ ‫ר‬ ‫גחון שחי "‬ ‫ארבע " י ; ‪,‬‬ ‫בו " ) ‪ .‬ועד ' ז ביי " כל הולך על‬
‫דערפשר קעו דער פסוק ניט זטגז‬ ‫און‬

‫שלא נמצא עוד נקרא ש ( ' חו‪1‬‬

‫ש ' משא‬
‫משהי ‪,‬‬
‫פירושו אסף‬
‫‪) 28‬‬ ‫‪.‬י‬ ‫נחשי ‪8‬דער " עקרבי ‪ ,‬ווייל דעמטלט‬ ‫‪.‬‬
‫כנסמז לקמן הערה ‪. "30‬כ שיהי ' פירושו שחיי ' ‪-‬‬ ‫וואלס " כל " מרבה געוועו נטר שרצים‬
‫מון מיז נחש ועקרב ‪8 ,‬דער ‪ -‬אפילו ‪8‬ז‬
‫ע " ד הנ " ל הערה ‪, 25‬‬ ‫‪) 29‬‬

‫שהרי נמצא לו חבר בקרח ( תולדות כה ‪ ,‬בג ‪.‬‬ ‫וראה‬

‫‪) 29‬‬ ‫‪-‬‬ ‫להם‬
‫דומה וולס‬
‫געוואוסט אין‬
‫מרכהניטגעוועו אויד‬ ‫מיי‪%‬‬
‫וויולטלממעו‬
‫מוכן‬
‫אבל' הוא‬
‫לשון‪-‬קרכו‬ ‫‪.‬‬
‫על ט ‪.‬קרבו ‪, -‬‬
‫ויקרא כ'א ‪ ,‬טז‬ ‫להולך יב ‪,‬‬ ‫לנמר‬
‫ירש ‪ -‬י בא‬ ‫שאין ~‬ ‫ד‪8‬רפו זיי יין דומה ‪ -‬איז דעס עניז‬ ‫‪,‬‬
‫עורו‬ ‫( למיעוטי‬ ‫רסיס‬ ‫‪-‬‬ ‫בקרנו‬
‫שמצא שע‪7‬‬ ‫‪,‬‬
‫ע" ש‬
‫המבסה עלס‬
‫חולי‬ ‫‪.‬‬ ‫י)‬ ‫ד‪.‬‬ ‫מיכה‬ ‫‪,‬‬ ‫' ‪1‬חברהויך ‪.‬‬
‫)ן‬
‫בקרא‬ ‫לו‬ ‫ומצתו‬ ‫ק‪) 3‬‬

‫‪" .‬‬ ‫‪ ,‬סו ‪ ,‬י‬

‫על‬
‫היד )‬
‫)‬ ‫דוגמא‬
‫"א‬
‫תובפהא‪1‬ומג ' א‬
‫מתק ס‬ ‫כרע '( ‪ 1‬ח "‬ ‫שם ‪, :‬‬
‫משנה‬ ‫בלשון‬ ‫חנך‪~ .‬וכן‬
‫כמרש ‪' -‬‬ ‫(וצחי ‪,‬‬ ‫)‬

‫נחש ) ‪.‬‬
‫( מק‬

‫גמקרא ‪.‬‬
‫'‬
‫‪.‬‬
‫ה מ ‪.‬ו ‪ .‬נראה פרש ‪.‬‬
‫הוא תוללת ‪1‬ולא ג ' ז‬
‫ינלשו‪ 1‬אימ ' ‪.‬‬
‫וגלשון מקפאות ‪- 5‬‬

‫‪..‬‬
‫‪ .‬שישפל ‪.‬‬
‫משנה‬
‫‪) 26‬‬

‫שהרי‬
‫‪21‬ן‬

‫וכר ‪,‬‬
‫יערה‬ ‫‪14‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫קס ‪ 1‬ל‬ ‫‪. 115‬‬ ‫' ע‬ ‫‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫וקאש‬ ‫ראה‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫' פרה‬ ‫הי‬ ‫מי‪ 1‬עקיב וראה רהבים‬ ‫‪..‬א ‪.‬‬
‫חפושית‪.‬‬ ‫איו‬ ‫פיס ן‬
‫‪; .‬ע ' ‪:‬‬ ‫עה ‪ -‬ח ק רא רש ‪ ' .‬גס ; תוספתא ‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לנעי‬ ‫))‬
‫מאכיותיכ ' ו ‪ -‬ב ‪.‬‬
‫אסורות‬ ‫)‬ ‫מרמנ‪, ,‬ס די‬
‫חפשית ‪ ,‬ודל‬ ‫פ ‪ ,‬ב ה ‪ .‬נחשיב‬
‫רידמיועקיב ' פ‬
‫'‬ ‫‪!1‬‬
‫ן‪12‬‬ ‫שיחות‬ ‫שמיני י‬ ‫לקוטי‬

‫ניט דומה לנחש בכל פרטיו ‪ ,‬אסילו ניט‬ ‫מעיו " ‪ :‬פון טנהויכ גייס ער איינגעבויגן‬
‫איז דעם עניז פון " הולך על גחון " ‪ ,‬ס ' איז‬ ‫( ( יט " על מעיו " ) ‪ ,‬נשר שפעטער איז ער‬
‫צווישן זיי בלויז ‪ 8‬קצת דמיון (וושרום ‪8‬‬
‫שלשוליו "‬
‫מרבהכ "פון‬
‫איז משא "‬ ‫וולס מ '‬
‫מעיו " ;‬ ‫ופןב על‬
‫וכיו "‬
‫"(‬
‫און‬ ‫" נופל על מעיו " ) ;‬ ‫נחש איז סכ " ס‬
‫עד ' ז " חפושית ' השט נ‪8‬ר ‪ 8‬קצת דמיון‬
‫" כל " ‪,‬‬ ‫מעיהם ‪.‬‬ ‫קריכן וכתחילה על‬

‫צו עקרב איז דעם עניז פון " הולך על‬ ‫יקר‬ ‫עד ‪ -‬ו בל הולך על ארבע ' ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[ און‬
‫ארבע ' ( ווייל " עליונים אינם משמשין‬ ‫‪6‬ז עקרב איז " הולך על ארבע " כפשוטו ‪,‬‬
‫משא " כ " חפושית " וכיו " ב ומס מ ' איז‬
‫און וויבשלד שזוי ‪ ,‬קעו דשך דער " כל "‬ ‫מרבה פוז " כל " ‪ ,‬הלבן " יחר מארבעה‬
‫‪.‬‬
‫מרבה זיין אפילו הדומה מזמה " ‪-‬‬ ‫רגלים אלא שהעליונים אינם משמשיו‬
‫אויב נטר עם השט אין זיך שט דעם קצת‬ ‫כ " כ " יי] ‪.‬‬
‫דמיון בענין " הולך על גחון " תעל‬
‫אוז דערפשר איז רשש מעתיק פוז‬
‫ארבע "‪.‬‬ ‫פסוק " כל הזלך " ‪ :‬מיס דעם איז ער‬
‫כהנ " ל איז אויך מובן דער‬ ‫ט ‪ .‬עפ " י‬ ‫מדגיש שז די ענלעכקייט צווישן זיי מיטן‬
‫חילוק צווישז " כל הולך על גחון וכל‬ ‫נחש איז בלויז אין דער הליכה וולס‬
‫הולך על ארבע " און " כל מרבה רגלים "‬ ‫קומט ‪8‬רויס שפעטער ביים נחש ‪ ,‬נטכ ‪-‬‬
‫דעם וולס ער איז " נופל על מעיו " ;‬
‫( וואו רשע איז ניט מפרש תיבת " כל " ) ‪:‬‬
‫שבער דקר עניז פון " גח‪ " - " 11‬לשוו‬
‫נחש'‬
‫נטר עלבייארבע‬
‫בשרצים" )הולך‬
‫גחוך און‬
‫פשרשז (‬
‫הולך על‬
‫זיינען‬
‫"‬ ‫(שחי " שהולך שח " ‪ -‬איז ביי זיי טשקע‬
‫יי ‪,‬‬ ‫יטש‬
‫ועקרב ‪ ,‬אוז דערפשר ‪ ,‬ווען דער פסוק‬
‫איז מוסיף " כן הולך על גחון וכל הולך‬ ‫עפ " ז איז מובן וושס רש " י‬ ‫ח‪.‬‬
‫על ארבע ' קען מעז ניט טייטשז כפשוטו‬ ‫קלייבט אוים גירסת התו " כ " ואת הדומה‬
‫" על‬ ‫גייען‬ ‫וושס‬ ‫שרצים‬ ‫שוע‬ ‫‪-‬‬ ‫דמה " ער לשזט אונו דערמיט וויסן ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫גחוז ‪ . . .‬ארבע * ‪ -‬ווייל חוץ פון נחש‬ ‫א ) דער " כל " קומט ניט מרבה זיין נשך‬
‫~‬
‫ועקרב איז ניטש ‪ 8‬שרץ וושס איז הולך‬ ‫שרצים אין מין הנחש ועקרב ( ווטס דע ‪-‬‬
‫על גחוז או על ארבע ‪ :‬ובמילא מוז מען‬ ‫משלט איז דשם מרבה אויר שזעלכע‬
‫זלגן ‪8‬ז " כל " דש איז ניט כפשוטו ‪ ,‬נשר‬
‫‪.‬‬
‫איז בא לרבות‬
‫יושם אין דומיז זה לוה " ' ) ‪ ,‬נשר שרצים‬
‫(‬ ‫‪.‬‬
‫יושס השכן ‪ 8‬דמיון צו נחש ועקרב איז‬
‫משא " כ " מרבה רגלש ' ‪ -‬מער ווי‬ ‫דעם ענין פון " הולך על גחון ‪ . .‬על‬
‫ארבע ‪ -‬איז ד‪ 8‬ביי ‪ 8‬ריבוי שרצים‬ ‫ארבע ' ‪.‬‬
‫( כעטש ‪ -‬חוץ ב‪ 8‬נדל ‪ -‬איז כ‪ 8‬זיי ד‪8‬‬ ‫זיינעז‬ ‫" שלשוליז *‬ ‫לאידך ‪ :‬אפילו‬ ‫ב)‬
‫‪9‬לשץ בגופם אויף מער מרבה זייז‬
‫כרגליים ) ובמילא איז דער טיטש פון‬
‫‪ ,‬נו מרבה רגלים " כמשוטו ( און רש " י‬
‫‪,‬‬ ‫דגם בלשון ארמי‬ ‫לרה"ר "‪.‬‬ ‫‪ .‬כותל הגורד‬

‫‪..‬‬
‫( גמרא‬
‫דירף עס ניס מפרש זיין ) ‪ :‬סיע שרצים‬ ‫בכ " מ ) ‪.‬‬ ‫מצינו " גחיו והלחוש ‪ ( -‬נ " מ נט ‪ ,‬א ‪ .‬ועד " ז‬
‫‪.‬‬
‫וושס זיינעז אין דעם סוג פון מרבה‬ ‫עד " ז בפי ' הראב ‪ -‬ד לתו " כ כאן ‪.‬‬ ‫משאם כאן ‪.‬‬
‫דא ‪-‬‬ ‫י‪3‬‬
‫‪) 32‬‬

‫רגלים " ‪.‬‬ ‫ארבע) ‪ -‬דמיוז‬ ‫על בארבע‬

‫הולך' טל‬
‫שה ( קצת‬ ‫הולךהוא‬‫‪.‬‬‫חפושית""כ ב‬
‫ועקרב‬ ‫‪.‬‬ ‫בין‬

‫מ ' דארף שבער פשרשטץז ‪:‬‬ ‫יחד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫פרש ‪ -‬י לעיל יא ‪ ,‬יג ( כל עוף שנאמר בו‬ ‫‪) 33‬‬

‫לויס דעם ‪ ,‬ווי טייטשט רש " י " מרבה‬ ‫)‪,‬‬ ‫לזה ‪.‬‬ ‫‪ .‬יש באותו המין שאין דומין זה‬ ‫‪.‬‬ ‫למינה‬
 ‫שיחות‬ ‫שכזיגי י‬ ‫לקוטי‬ ‫‪122‬‬

‫דערפירט ‪8 ,‬ז סוכ " ס ווערט ער ר " ל ‪8‬‬ ‫וכו ' " ‪ ,‬ניט שרייבענ ‪-‬‬ ‫‪1‬ה נדל‬ ‫רגלים ‪-‬‬
‫כך‬ ‫‪.‬‬
‫זלגן עשה‬ ‫חז " ל יי‬
‫אומר לו‬ ‫יצה""‪ .‬ר וויהיום‬
‫אומנתועלשלמעיו‬
‫" ‪13‬פו‬ ‫‪?1‬‬ ‫נדל" '‬ ‫נגון‬ ‫דיק אפילו ‪.‬‬
‫איי‬ ‫‪18‬‬ ‫כיאור כוה ‪ :‬וויבטלד‬ ‫יער‬ ‫אין‬
‫ע" ז"‪.‬‬ ‫כך וכו ' ( ביז ) עבוד‬
‫הילך על‬ ‫‪.‬‬ ‫די ערשטע צוויי פשלן ‪-‬‬
‫די עצה ווי צו ביי ‪-‬‬ ‫אוז וערפשר איז‬ ‫גחון גו ' הולך על ארבע " ‪ -‬מיינט דער‬
‫איז דורך ליגן איז‬ ‫קומעו דעם ‪ ,‬נחש "‬ ‫פסוק איין שרץ ‪ -‬נחש ועקרב ( וכנ " ל‬
‫‪ -‬תורהט בכלל ‪,‬‬ ‫ענינים פון מרום‬ ‫באיוכה ) ‪ -‬איז מסתבר צו זשגן ‪ ,‬אז‬
‫ופנימיות התורה " ‪,‬‬ ‫ובמיוחד איו נסתר‬ ‫אויך איז דריטן פשל ‪ " -‬מרכה רגלים "‬
‫ענץ פון‬ ‫וואט דאס בשוו‪8‬רנט דעם‬ ‫און‬ ‫;‬ ‫מיינט מען איין שרץ ‪ -‬נדי‬ ‫‪-‬‬
‫שח " ‪.‬‬ ‫" הולך‬ ‫פוןמיינט שלע סוגים אין‬
‫רגלים "‬
‫מרבה ( מין )‬ ‫" גי‬
‫דעם ( ‪1 ~ 31‬‬
‫אוו אויך ד‪8‬ס איז מרומז איז אונ ‪-‬‬ ‫" מרבה רגלים " ( אוז‬ ‫רש‬
‫זער פסוק ‪ ,‬ווי דער מהרש " א איז מבאר‬ ‫" י דשרף עם ניט מפרש זיין ווייל‬
‫דעם מרז " ל ' " לפיכך נקראו ראשונים‬ ‫‪.‬‬ ‫ס ' איז מובן מאליו ‪ ,‬ס ' איז ע " ד ווי עס‬
‫שסייט פריער כמה פעמים " למינו "‬
‫סופרים שהיו סופרים כל האותיות‬
‫שבתורה שהיו אומרים וי " ו דגחון חציין‬ ‫וכיו " כ ) ‪.‬‬
‫של אותיות של ס ‪ -‬ת וכו ' " ‪ :‬האותיות אינן‬
‫פון די הוראות אין עבודת ה ' ‪-‬‬ ‫יא‪.‬‬
‫מורים רק על שמותיו של הקב " ה שהוא‬
‫ולסי‬ ‫‪.‬‬
‫הנסתר גמור של התורהי‬
‫לכאורה איז נטך ‪8‬לץ ניט גלשטיק‬
‫וכהקדים ‪:‬‬

‫שהסטרא דשמאלא וכח הטומאה הוא‬

‫סוף ‪ -‬סוף איז‬ ‫הענינים ) ן‬ ‫( עכ " פ בפנימיות‬
‫נחש הקדמוני ‪ . .‬וע " כ הפסיק באותיות‬
‫הליכת הנחש " על מעיו " ( ‪,‬הולך שח ' איז‬
‫התורה בוי " ו דגחוו לרמוז כפי אותיות‬
‫התורה שהז כולו שמותיו של הקב " ה ו *‬ ‫פשרוו‪8‬ס‬ ‫ד‪8‬ד נשר כתחילת הליכתו )‬
‫ל‬

‫שרייבט ניט די תורה " הולך על מעיו "‬

‫ב‪.‬‬ ‫שבת קה ‪,‬‬ ‫ז‪) 3‬‬ ‫אוז דערמיט כולל זיין שוע שרצים פון‬
‫בתחילתו ‪.‬‬ ‫תו א‬‫ש ) דתורה היא בחי ‪ .‬שמים ‪. - .‬‬ ‫דעס מוג ( אויד נחש ) ?‬
‫ולהעיר מאוה ‪ .‬ת ואתחנן ריש ע‬
‫(‬ ‫ונב ‪ .‬מ ‪.‬‬
‫נחש בריח‬ ‫‪.‬‬ ‫שן ) ד‬ ‫'‬ ‫נטר אין דעם איז דש ‪ 8‬הוראה איז‬
‫' הקוי קול‬ ‫ע‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫לצומח בריח התיכוו שבקדושה‬ ‫עבודת דר ‪ :‬חזאל א ושגו אכף נחש " דא‬
‫יעקג בעסק התורה נחי ' נריר התיכוו בו ‪ ,‬דוחה‬ ‫יצה " ר " ‪ ,‬אוז דשם זטגט תורה ‪ :‬דער‬
‫דקליפה כו " ‪ .‬וראה לקזז בפניפ‬ ‫בריח‬
‫‪. 58 , 56‬‬ ‫מפיל מהש‬
‫ובדערזה‬ ‫~סי ‪ -‬נ‬
‫יצה " ר קומט ניט לכתחילה בשווירקן ‪8‬‬
‫דגחורה עצמה היא נחי ' שמיס שבתורה ‪-‬‬ ‫‪) 39‬‬
‫‪ " 8‬הולך על מעיו "‬ ‫אידו ער זלל ווערן‬
‫נ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬ש‬ ‫‪. 1038 - 9‬‬ ‫דאה יקריש ח '‪ 7‬ע '‬ ‫‪ -‬גייז ‪ ,‬קריכז און ליגן אין עניני אכילה‬
‫ל‬ ‫וסד ‪ -‬הכה אמרו ‪-‬‬
‫הנחש‬ ‫זוחז‪ 1‬רם )‬
‫שמפסיק‬ ‫פרשתנו ( ע '‬
‫אוה סת‪17 ,‬י ‪1‬‬
‫וראה תר ?‬
‫לפיכך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫וכו ' ענינים ארציים ‪ . ' ,‬ער הייבם ‪ 18‬סיט‬

‫התורה ‪ .‬יראה‬ ‫הוא בחי ' פנימיות‬ ‫)‬ ‫כדיקמן בפנים‬ ‫‪,‬‬ ‫שרטסגעל‪8‬זט ‪,‬‬
‫איז אים איז‬
‫פעלט‬‫עס קשח‬
‫חיינגעבויגז‪ ,:‬ואן‬
‫" הולך וטח "‬

‫זלג )‬ ‫ד ח‪,‬‬ ‫שהוא כח " ‪" ,‬‬ ‫רמס ‪ -‬רנ)‬ ‫אוה ‪ ,‬ת פרשתני ( ע '‬
‫" שאו‬ ‫מרום עיניכם וראו גו' "‬
‫ע‪-‬ש ‪.‬‬ ‫עה ' ד ‪,‬‬ ‫כח "‬ ‫הוחש‬ ‫יברר‬ ‫בב‪, ",‬‬ ‫" ‪ -‬ןבער דשם‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫חדא ג ) שם ‪.‬‬
‫דתושנ כ ש ה א‬ ‫שם (א ‪.‬א ‪ ,‬רע‬ ‫‪,.‬‬
‫תו לא‪ ,‬סע‬
‫קידושיו‬
‫וראה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‪) 4‬‬‫י‪4‬‬
‫נ‪.‬‬ ‫זח 'א לה ‪.‬‬ ‫ע)‬
‫‪.‬‬
‫שהן שמותיו של הקביה הוה‬ ‫‪..‬‬ ‫רק בחי ' אותיות‬
‫‪.‬‬
‫א ‪ ,‬ט ) ) ‪ :‬בנוצתה עם‬ ‫מוש ‪ ( ' -‬ופרא‬ ‫להעיר‬ ‫י‪3‬‬
‫שבתורה‪.‬‬ ‫‪.‬‬‫נ‪ ) 4‬ש‪%‬יב‬
‫רמב'‬ ‫בחי‬ ‫‪.‬‬ ‫נם ועי ' ונצה ל ' דבר המאוס כו ' וזהו שח " א‬
‫)‬

‫ט‪.‬‬ ‫פכ ‪.‬‬ ‫ו בהקסמתו עה ת ‪ ' .‬ו‪1‬ת אלם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ועד‬ ‫‪.‬‬
‫באיכלי ' ‪ .‬שעי‬
‫‪36‬ן‬

‫ובב ‪ -‬מ‪,‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫~חיב פז‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫' מ בו ‪.‬‬
 ‫ש חות‬ ‫ד‬ ‫שפיני‬ ‫לקוטי‬

‫דער צ " ע יי איז מבאר ענין הנ " ל " וי‬

‫"(‬
‫הטומאה דוי " ו‬ ‫אין כאן מקום כלל לב"‬
‫דגחוו חצייז של אותיות של ס " ת " ‪ ,‬שז‬
‫דער והו רבתי פון " גחון " איז מרמז‬
‫י‬ ‫מפסיקו‪.‬‬ ‫דגחון‬

‫‪1‬אויף ספירת התפארת ‪11‬י וי איז עולה‬ ‫‪8‬ט זעם " הפסק " פוז כח הנחש‬ ‫יב ‪.‬‬
‫דשרף זייז ניט נשר דורך ד ר עבודה פון‬
‫עד הכתר ‪ ,‬און דערפ‪8‬ר ה‪8‬ט זי בכח צו‬
‫‪.‬‬
‫מהבר זייז די צווי חצאי ס ת ‪ ,‬וולס‬ ‫"‬
‫ביטול ואיבוד כח הנחש ‪ ,‬נאר אויד דורך‬
‫זיינען כמי ' חסד וגבורה [ עיד ינ הידוע * י‬ ‫בירור הנחש ‪ ,‬ביז ער ווערט נתהסך‬
‫בענין חצות לילה ‪ ,‬שז דצם איז מחבר די‬ ‫לקדושה ; ווי חז " ל פ זטגו אויפז פסוק "‬
‫‪,‬‬
‫צוויי חצאי לילה וושס זי ערשטע חצי‬
‫לילה איז יונק פוז דיז אוו די צווייטע פון‬ ‫" איביו " ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫" גם אויביו ישלים אהף ‪ ,‬זה הנחש "‬
‫ד ‪ .‬ה ‪ .‬דער נחש זיז טשקע‬
‫חסדן ; און דערסשר איז דער וי " ו דגחוז‬ ‫כמש " ג ' " ואיבה אשית בינך וביז וגו " ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫מפסיק כח הנחש ‪ ,‬וושרום יניקה הנחש‬ ‫גמש מטכז‬ ‫פוגיעממיולוו ווים ריר‬
‫מסטרא‬ ‫הצמצומים‬ ‫ריבוי‬ ‫פוז‬ ‫איז‬ ‫אים " ‪.‬‬ ‫שנום מיס‬
‫דשמאלא ‪ ,‬שבער דורך דער התכללות‬ ‫און דער בירור טון נחש דקליפה איז‬
‫ספירת‬ ‫( ע" י‬ ‫שמאל‬ ‫און‬ ‫ימיו‬ ‫פוז‬ ‫דורך מגלה זייז רעם שורש פון נחש‬
‫'‬ ‫התפארת ) ווערט נפסק זיין יניקה‬ ‫דקליפה ‪8 ,‬ט וטס וושס שטז לשם שמים‬
‫ציוישז‬ ‫ו " ל ‪8 ,‬ז אהד דער "שלזם "‬ ‫נתכווז י * ‪ -‬בחי ' נחש דקדושה ‪ .‬ווי‬
‫נחש דקליפה אוז ( שרשו ) נחש דקדושה‬ ‫ס ' איז מבואר " אין דעם עגיו פון " נחש‬
‫איז דורך דעם וי " ו רבתי ‪ ,‬וושרום שם‬ ‫הנחושת " וושס משה רבינו השט‬
‫דער חיבור צווישן ‪ ,‬מעלה " און ‪ ,‬מטה "‬ ‫‪.‬‬
‫געמשכט י * ‪ ,‬טז דורך והביט אל נחש‬
‫הנחושת " " המסתכליז כלפי מעיה " וק‬
‫‪-‬‬ ‫דאהורמיד "‬
‫לעילאי‬ ‫‪8‬ז " מפלגך‬
‫לתתאי‬
‫מפלגך המין‬
‫דהורמיז כטעות‬
‫‪ -‬דלל‬
‫דקדוקה ‪,‬‬ ‫דא" פזז נחי נחש‬ ‫דודך זעך‬
‫איז דורך דעם קו האמצעי " וזשס איז‬ ‫דער שורש פוז נחש דקליפה ‪ ,‬איז גע ‪-‬‬
‫מבריח מן הקצה ( הכי עליון ) אל הקצה‬ ‫דער בירור פון נחש‬ ‫ווטרז " ות " ‪-‬‬
‫( הכי תתת‪ ) 71‬י ' ‪ ,‬און דערפשר איז ער‬ ‫דקליסה י ' ‪.‬‬
‫עושה שלום צווישו סמליא של מעלה‬
‫און פמליא של מטה " ‪ ,‬ביז שז אויך‬
‫‪.‬‬
‫און אויך דער הישלים " שלום " צווישז‬
‫נחש דקדושה אוו נחש דקליפה איז נרמז‬
‫איז אונזער פסוק ‪:‬‬

‫רמב ואייר) ‪ .‬יראה‬ ‫רם ‪.‬‬ ‫אוה ' ת חרשתנו ( ן '‬ ‫‪2‬נ )‬ ‫ג‬
‫תרכי‬
‫שם‪ ( .‬ריש ע ' רמדן‬ ‫אוה 'בלת הולך‬
‫פרשתנו‬ ‫" כ‪) 53‬מדיה‬

‫ואילך ‪ ,‬נתבאר ברוהבת לד דיה‬

‫פיה מע " ב ‪,‬‬ ‫ויחלק יח " א‬
‫עליהם צב ‪,‬‬ ‫‪) 54‬‬
‫רפנ"ד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ת סה ' ג ניר‬ ‫‪.‬‬ ‫טז ‪ ,‬ז ‪,‬‬
‫תרומות פ‬ ‫משלי‬
‫ירושלמי‬ ‫‪44‬‬
‫‪) 43‬‬

‫לח ‪ ,‬ג ‪ .‬ובכ " מ ‪.‬‬ ‫סנהדריז לט ‪ , % ,‬לקו ‪-‬ת שה " ש‬ ‫‪) 55‬‬
‫‪.‬‬ ‫סו ‪.‬‬ ‫בראשית ג ‪,‬‬ ‫‪) 45‬‬
‫ע ד הידוע דמ " ת הי * בחודש השלישיי ‪-‬‬
‫חיבור מעלה ומטד ‪ ,‬ביטול הגזירה דעייוניב‬
‫‪) 56‬‬

‫ירדו כו‬
‫לא עזינו‬
‫גי‬
‫ואייך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ת בראשית סו ‪ ,‬סע נ‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה אזה‬ ‫‪)46‬‬

‫ועוד ‪.‬פייב ‪ ,‬ג ) ‪.‬‬

‫נתבחר‬ ‫שמויר‬ ‫יעלו כו '‬
‫קעה ‪ (,‬ב ‪,‬‬ ‫לא ח ‪ -‬ב‬
‫ותחתונים ב ‪,‬‬ ‫'‬
‫רצה וח " א א ‪,‬‬ ‫‪) 57‬‬
‫שמש גדול כו '‬
‫טובים ‪.‬‬
‫נתשיפנם ‪ ,‬ב )‬
‫נחש כו ' ( סגך‬ ‫‪ .‬יו ‪,‬‬
‫נתקלל‪ ,‬א‬
‫אלמלא נ " ב סו‬
‫‪) 47‬‬

‫ר ‪ -‬ה ויעש משה ‪,‬‬ ‫לקדת חוקת‬ ‫ש‪4‬‬

‫‪9‬ן)‬
‫בדיה פדה בשלום תרע ' ג ( בהמשך תער " בד יעה‬
‫‪.‬‬
‫יחתנו תש "ז פי ב ‪ ,‬ועוד ‪.‬‬
‫;‬
‫ט‪,‬‬ ‫ספ‪,‬‬
‫משנה כא‬
‫חוקת‬ ‫‪,‬‬
‫‪) 59‬‬

‫ניתורה‬ ‫י‬‫שבתורהע" יי "‬

‫עצמה ‪ ,‬דגחדז ‪,‬‬ ‫ומטה‬
‫תצחי תורה‬ ‫מעלה ב'‬ ‫חיבור‬
‫דבחיבור‬ ‫‪8‬ה גםוי ‪ -‬ל‬
‫נכלל‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ -‬ג דר ה ‪ .‬הובא נפרש י חוקת שם ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫א)‪.‬‬ ‫אוה * ת שם ( מח ‪,‬‬ ‫גם‬ ‫ראה‬ ‫‪) 51‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמיני י‬ ‫לקוטי‬ ‫‪124‬‬

‫ער‬ ‫שבגערופו " נחש " ‪ , ' 9‬וועט‬ ‫ווערט‬ ‫אינעם נחש דלמטה ווערט נתגלה זיין‬
‫אויפטטו דעס " ישלים אתו " ‪ ,‬ובקרוב‬ ‫דקדושה ‪.‬‬ ‫שורש ‪ ,‬בחי ' נחש‬
‫ממש ‪.‬‬
‫אוז שט דער " שלום " וועט זיין בגילוי‬
‫שמיני הש ‪ -‬ל )‬ ‫( משיחת ומאתר‬ ‫בביאת משיח צדקנו ‪ ,‬וולס אויד משיח‬
‫‪94‬‬ ‫~‬

‫ראה אוה " ת פרשתנו ( ע ' רם ‪ .‬רמב ) ‪ .‬וש " ג ‪.‬‬ ‫‪) 59‬‬
‫א‪.,‬‬ ‫כנ ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫כמקוי ש למגריס‬
‫כס ‪ .‬כרביה‬ ‫( ירמי ' בג ‪,‬‬
‫דוקא ‪,‬‬ ‫למטה‬
‫כאש‪.‬‬
‫תנה‬
‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫לאידך‬
‫דבר‬ ‫היא‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫(וראה גם ביאוה " ז ( להד " ם ) ע ' תקנו ‪ .‬אוה " ת ואתחנז‬ ‫‪.‬‬
‫( שכת פח ‪ ,‬סע נ‬ ‫‪.‬‬ ‫יש ביניכם‬ ‫‪ ' . .‬יה ' י‬ ‫רדתם‬
‫ועוד ‪.‬‬ ‫שו )‪.‬‬ ‫ע'‬
 ‫‪25‬ג‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫תזריע‬
‫כו ' הלכר ונדבקו באותר פסח כו ' נתכנסר‬ ‫א ‪ .‬אויפן פסוק י " וביום השמיני ימול‬
‫כל ישראל אצל משה א " ל בבקשה ממך‬ ‫בשר ערלתו " דרש ' נעו רז " ל איז תו " כ נ‬

‫האכילת מפסחך כו ' ה " אומר כו ' אם איז‬ ‫‪.‬‬

‫( און אין גמרא ' ) ‪ :‬ביום ולא בלילה " ‪ :‬און‬
‫אתם נימולין אין אתם אוכלים כו ' מיד‬ ‫לויס דעם קומט אוים ‪ ,‬שז דער דין אץ‬
‫נתנו עצמז ומלו כו' " ‪.‬‬ ‫מלץ בלילה ' איז נתחדש געווטרז‬
‫פון דעם מדרש קומט אויס ‪8 ,‬ז אידן‬ ‫ערשט נשך מ " ת ‪ ,‬און פשר מ " ת השט‬
‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫פסח‬ ‫בליב‬ ‫זיך מל געווען‬ ‫השבן‬ ‫מילה געמעגט זייז אויד בלילה ‪.‬‬
‫נשכמער ‪ :‬פון מדרש ( ובפרט אין שה " ש‬ ‫אפילו לויט דעם צווייטז מקור פון‬
‫רבה ) איז משמע טז משה רבינו ה‪8‬ט‬ ‫דעם דין ( אין מס ' שבת י ) שז מילערנט‬
‫בכלל ניט איבערגעגעבן צו אידו דעס‬ ‫עס ‪8‬פ פון " ובז שמונת ימים גו ' " וושס‬
‫ציווי " וכל ערל לא יאכל בו " ביז ( ביי ‪-‬‬ ‫שסייט אין פ ' לך ן ( ובפרט טז תוססות י‬
‫נשכט ווען ) די אידן זיינען געקומען‬ ‫ז‪8‬גט ‪8‬ז דער עיקר הלימוד איז פון דעם‬
‫יי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫משהק " האכילנו מפסחך‬ ‫בעטז ביי‬ ‫פסוק ) ‪ -‬איז דטס נטר בנוגע מילה‬
‫‪8‬ז מ ' ה‪8‬ט‬ ‫איז ניט מובן ‪ :‬אמת טטקע‬ ‫בזמנה ‪ ,‬שבער שז מילה שלא בזמנה מוז‬
‫ס ' איז‬ ‫ווייל‬ ‫בלילה‬ ‫זיין‬ ‫מל‬ ‫געמעגט‬ ‫זיין ביום לערנט מען ‪8‬פ י פח ( דעם‬
‫געווען קודם מ " ת ‪ ,‬עס פשדערט זיך‬ ‫" וביום השמיני גו ' " אין אונזער‬ ‫וא " ו )‬

‫לבער ‪ 8‬הסברה ( עכ " פ בפנימיות הענר‬ ‫פרשה ( ווי תוספות י איז דטס מבאר ) ‪,‬‬

‫נים ) ‪ :‬וויבשלד ‪8‬ז אידן ( " הרבה מהן " )‬ ‫ובמילא איז דאס ערשט נתחדש געוו‪8‬רן‬
‫השבן זיך דשו מל געווען ( ניט מצד זיך‬ ‫מרת ‪.‬‬ ‫נ‪8‬ד‬
‫מליין ‪ ,‬נ‪8‬ר ) מצד וושס ‪ -‬גור הקב ‪ -‬ה לד '‬ ‫ב ‪ .‬דטס צו מסביר זיין ‪ ,‬יש להקדים‬
‫רוחות כו ' " ‪ ,‬און דער ריח השט גורם‬ ‫וושס עס שטייט איז מדרש " י ‪ ,‬שז זייענ ‪-‬‬
‫וועלן עסו מפסחו של‬ ‫זילז‬ ‫געווען זיי‬ ‫אידו )‬ ‫דיק איז מצרים " הרבה מהו ( פון‬
‫דער אויבערשטער‬ ‫דטך‬ ‫השט‬ ‫משה ‪,‬‬ ‫לא היו מקבלים עליהם למול אמר‬
‫געקענט טען ד ' ‪1‬עלבע ושד שדער‬ ‫הקב " ה שיעשו הפסח וכיון שעשה משה‬
‫כיו " ב ) קודם חשיכה און ד‪8‬ז זטל משה‬ ‫את הפסח גזר הקב " ה לד ' רוחות העולם‬
‫טנזטגן די אידז דעם ציווי " וכל ערל לא‬
‫אוז מיזטל זיך מל זיין‬ ‫(ן‬ ‫יאכל בו "‬
‫?‬ ‫ביום "‬
‫פרשתנו יב ‪ ,‬נ‬ ‫‪)1‬‬

‫עהיפ‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪)2‬‬
‫הסריס שט ‪.‬‬ ‫נעל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫( פ פרש ' נא ינ ‪,‬‬ ‫וראד‬ ‫‪)1 1‬‬ ‫;‪.‬‬ ‫שם א(‪ .‬במשנה ) ‪.‬‬
‫כ‪,‬‬ ‫מגילה‬ ‫‪,4‬‬
‫‪)3‬‬

‫‪..‬‬
‫ר פ ‪ -‬א שב דבתחילה א ‪ -‬ל כל גו‬
‫; '‪. .‬‬ ‫עבד איש מקנח נכף‬
‫וראה נהמצויי‪1‬‬ ‫בו ‪. .‬‬
‫‪.‬‬
‫לא ' אגל‬
‫‪ .‬וכי‬
‫עיי‬
‫‪.‬‬ ‫ראה שהש‬
‫‪ ,‬ואח ‪ ,‬נ ‪-‬‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫כר גו‬
‫אח' ‪ -‬נ ‪ -‬כל‬ ‫~ורק‬
‫‪) 12‬‬

‫שם ד " ה דכתיב ‪.‬‬ ‫עב ‪,‬ם כ ‪.‬‬ ‫יבמות‬

‫ההיא ‪.‬‬
‫קלב ‪ ,‬א ‪,‬‬

‫כאן ‪ .‬ד ‪ -‬ה‬

‫יז ‪ ,‬יב ‪,‬‬

‫תו כ‬
‫שבת שם‬ ‫‪.‬‬
‫‪)5‬‬

‫‪)6‬‬

‫ד‬
‫‪.‬‬
‫לא ‪ 10‬דכשא ל משה דכד אמר ל הקב ‪ -‬ד כל‬ ‫ערל‬
‫נהירה‬ ‫‪.‬‬
‫‪)8‬‬

‫עצמם ‪.‬‬ ‫מי‪1‬‬ ‫'אכל‪ .‬גומח‪ .‬מ ‪ ,‬ו ‪.‬‬

‫בא ינ‬ ‫‪3‬ן )‬ ‫שמו‬
‫יבמות שט ד ‪ -‬ה מר ‪.‬‬ ‫‪) )10‬‬
‫‪9‬‬
‫( ג )‪.‬‬ ‫ועד ‪ ".‬ז בשהש " ר פ " א ‪ ,‬יב‬ ‫פ " ע ‪ ( 1 ,‬ד ) ‪ - .‬ר פי ‪ -‬ט ‪,‬‬
‫וכדלקמן ה ‪.‬‬
‫במנים‬
‫שס ‪.‬‬ ‫; ס משכיי לדוד לפרש ‪ ' -‬בא‬ ‫וראה‬ ‫‪) 14‬‬
 ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬ ‫‪126‬‬

‫בזמנה )‬ ‫איו מילה בלילה ( ביי שלא‬ ‫דער יפה תואר ' י וויל ושגן ‪ :‬יתכן‬ ‫ג‪.‬‬
‫ערשט נתחדש געווטרן נ‪8‬ך מ " ת י ; ‪,‬‬ ‫שהי ' זה קודת חשיכה ( אוז ברענגט‬
‫ב ) עד " ז ‪ -‬געפיגען מיר ניט קית‬ ‫דערויף צוויי הכרחים ) שמשחשיכה‬

‫איסור מלאכה ביורט ביי פסח מצרים יי ‪.‬‬ ‫איז מילה שלא בזמנה דוחה‬ ‫שהוא יו " ט‬
‫וו‪8‬רום כטטש דער פסוק " וביום הראשת‬ ‫בלילה יי ‪.‬‬ ‫" ‪ ,‬ועוד דאין מילה‬ ‫אותה‬
‫מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש‬ ‫מ ' קעו שבער שזוי ניט זשגז ‪ ,‬ווייל פון‬
‫לכם כל מלאכה לא יעשה בהם גו ' "‬ ‫יה "‬ ‫רעם סיפור ווי ער ווערט געברשכט אין‬
‫מוז מעז לבער‬ ‫‪-‬‬ ‫מ‬ ‫שסייט איו פ ' בא‬ ‫שה " ש רבה ' י ( אויפו פסוק " " עד‬
‫זשגז ‪8‬ן דער פסוק רעדט ניס וועגן פסח‬ ‫שהמלך במסבו " ) אין קלשר ‪8‬ז ס ' איו‬
‫מצרים ‪ ,‬וו‪8‬רום פסח מצרים אינו נוהג‬ ‫געוועז בלילה ‪ .‬דטנט שסייט בפירוש ‪ ,‬שז‬
‫אלא יום אחד * י ‪ ,‬און אין דעם פסוק‬ ‫דשם איז פטרגעקומעז " עד שהמלך‬
‫שטייט דשך " וביום השביעי מקרא קודש‬ ‫במסבו " ‪ " -‬עד שמשה וישראל מסוביז‬
‫גו' " ‪.‬‬ ‫אכרח‬ ‫ואוכליז פסחיהם במצרים " ‪ ,‬אוז‬
‫( און מיקען ניט זטגו שז דער פסוק‬ ‫בגיל ט " ו‬ ‫‪.‬‬
‫פסח איז ד‪8‬ך בלילה הזה " יי ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שגט דא צוויי נטיונדערע דינים וועלכע‬ ‫‪.‬‬
‫ניסן ( און ניט קודם חשיכה " " ; ) ‪.‬‬
‫זיינען ניט תלויים זב " ז ‪ ( -‬א ) וביום‬ ‫און די צוויי הכרחים וולס ער בריינגט‬
‫הראשון מקרא קודש ‪ ,‬וולס איז געףעז‬ ‫‪ ( -‬א ) מילה שלא בזמנה איז ניט דוחה‬
‫שייך אויד בפסח מצרים ‪ ( ,‬ב ) " וביום‬ ‫יו " ט ‪ ( ,‬ב ) איז מילה בלילה ‪ -‬זיינען ניט‬
‫השביעי מקרא קודש " ‪ ,‬וולס איז שייך‬ ‫מכריח ווייל ‪:‬‬
‫נטר בפסח דורות ‪ -‬ווייל ‪:‬‬
‫א ) ווי גע ‪8‬גט פריער ‪ ,‬איז לער דין ‪8‬ז‬ ‫‪,‬‬
‫א ) איז פסוק שטייט " כל מלאכה לא‬
‫יעשה בהם " ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬שז דער איסור מלאכה‬
‫פון יום הראשון און פון יום השביעי‬
‫וכ‪ 1‬תירץ ( ם גשרת תורת חסד‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫שמו " ר‬ ‫‪)1‬‬ ‫‪,‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫יב ' כ נרש ' ש לשהש ' ר פ " א‬ ‫‪,‬ו)‬ ‫יון סביה אוח ‪. , 1‬‬
‫א‪ 1‬ת‬ ‫‪.‬‬
‫ועש לראה‬ ‫מיה ‪.‬‬ ‫פץ‬ ‫בס ‪ -‬ש נתויו ‪ -‬ט פסחיב‬ ‫‪) 22‬‬ ‫שבת שם ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫ולהעיר‬

‫הדיעות בתו " ש מילואים לפ ' בא ( כרך י ‪ -‬יא ) סכ " וג‬ ‫דאברהם נימול כיוהכ " פ ( פדר " א פכ *ט‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬כ‪ 1‬ת רץ נש ~ ת יד אלוהט ‪1‬אמשטרדם תעב ) ס ( א‬
‫(ע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬
‫דפסה ( ראה תודעה אלא ‪-‬‬ ‫"ט‬ ‫יי‬ ‫או בט " ו ניסן ‪-‬‬
‫ר‬
‫המילה עד שלא ניתנה ‪ ,‬ר " ל‬
‫שקיים כה " ת‬
‫נצטדוה על‬
‫שאז‪ -‬אף‬ ‫דמכיון‬
‫יא ‪ ,‬א )‬ ‫"ה‬
‫המהרי " ט ) ‪ .‬רש " ש לשהש " ר שם‪ .‬וראה תורת‬
‫חסדפ שם ‪.‬‬
‫"‬
‫רש " י לך ין ‪ ,‬בג )‪ -‬דעו בייס שצחוו‬ ‫( תוס ' שם ‪,‬‬ ‫מל‬

‫יב ‪ ,‬טז ‪.‬‬ ‫)‬ ‫[נ‬ ‫מילה‬

‫כמו לקמן‬
‫‪ -‬ט )ה'" זוראה‬
‫[ ‪1‬ת [ ה ובמילא ‪ -‬דותה שבת ( ויו "‬

‫מסחים צו ‪ ,‬ב ‪ ,‬וראה לשו " ת צי יח ‪ ,‬ד ‪ ,‬סידור‬ ‫ד ‪) 24‬‬

‫* ‪6‬ך ‪.‬‬ ‫הערה‬
‫ד " ה והגדת ( רצו ‪ ,‬ג ) ‪ .‬אוה " ת ואדא ( ב' תלסטם שם‬
‫שלא בנמנה קיי " ל נת " ק ם ‪ ,‬במדת‬ ‫בצייה‬ ‫וגם‬ ‫‪) 17‬‬ ‫(‬
‫‪ -‬ה והגדת ( ויקרא כרך ג ' ע ' תשלא ואילךץ ‪,‬‬
‫ודוחק לימר‬ ‫ביות ‪.‬‬ ‫מע " א ) דאין נימולין אלא‬ ‫שם ‪,‬‬

‫שבשאר‬ ‫ר‬ ‫במיי ‪,‬‬ ‫מ ‪ .‬ש בא‪1‬ה ‪ . .‬ח שם ‪ :‬ית ‪ .‬ש‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬כמ ‪ -‬ש בתורת חסד שם ) ראתי כראם ‪ -‬ש ( ביבמות‬
‫בלילה ‪.‬‬ ‫שסו דמילה שלא בזמנה נימולין‬
‫[ ) [ המשך‬ ‫ס‪.‬ס ‪-‬‬ ‫‪" .,‬‬
‫‪1‬‬ ‫"‬ ‫א‪ 117 [ 1‬חס‬ ‫"י‪,‬‬ ‫]‬ ‫ייי‬ ‫‪,1‬‬
‫‪1‬ה דמפ [ י שוא הספיק [ לקת ןו ' גת אי‬ ‫'‬ ‫ךמש ' כ ; פנ‬ ‫יב ‪.‬‬ ‫בא‬
‫שהיש א ‪,‬‬ ‫י‪) ); 4‬‬
‫‪19‬‬

‫י‪1‬ם‬ ‫יק‬ ‫‪.‬‬

‫אהד ‪.‬אכלו תתץ כ ; ד הית ם ‪ .‬אף דאיסורו ה "‬
‫לא‬ ‫יב ‪ ,‬ח ‪.‬‬
‫עד‪,‬‬
‫עתידיה מא‬
‫הובאב ‪ .‬פסחים‬ ‫‪.‬‬
‫במשנהש) ‪ " ,‬ב‬
‫שם ( גז ‪,‬‬ ‫תוספתא ב (‬
‫פסח ם‬ ‫וראהזבחים נו ‪,‬‬
‫ב ‪ .‬ה‪12‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬

‫כן צ ע כהעלזה ( איעזר דף סג ( שעב ) ‪ :‬ראי‬

‫ה ' ‪ .‬רק יום אחד הוא ט ‪ -‬מ ‪,‬‬ ‫אכילת חמ "‬ ‫שתחשר ‪ -‬פסחים צט ‪ ,‬ב ) ‪.‬‬
 ‫‪127‬‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬

‫אבער‬ ‫כאיזמל " ‪.‬‬

‫געטשז כדרכה ‪-‬‬
‫‪ 8‬מלאכה שלא בדרכה‬ ‫מילה בחרב איז‬
‫אוז ‪ 878‬מלאכה איז מותר מדאו ‪-‬‬
‫רייתא יי ‪ .‬דעריבער איז דער מדרש ( און‬
‫דער פסוק וואס ער ברענגט ) מדגיש שז‬
‫‪.‬‬
‫מיהשט זיך מל געווען בחרב‬
‫וזען עם תשלט שבער געשטטנעז חרב‬
‫סתם ‪ ,‬וויולט מעז נ‪8‬ך שלץ געקענט‬
‫מיינעז ‪8‬ז דש רעדט זיך וועגז ‪ 8‬חרב‬
‫סיט וועלכן מיאיז זיך מל ‪ ,‬ווי עס‬
‫" עשה לך חרבות צורים ושוב‬ ‫שטייט ו '‬
‫מול את בנ " י שנית ‪ - -‬דעריבער איז‬
‫‪,‬‬
‫דער פסוק מדגיש " חרבו " ‪ -‬יין חרב ‪:‬‬
‫דער חרב פון " מלומדי מוחתה " ‪ ,‬וושס‬
‫איז דשך ניט קייז חרב מיט וועלכז מ ' איז‬
‫מל‪.‬‬
‫מעז‬ ‫ועפה ‪8 -‬ז בפסח מצרים השט‬
‫זיך מל געווען בלילה ‪ -‬הדרא קושייז‬
‫לדוכתא ‪ :‬פ‪8‬רוושס השט דער אוי ‪-‬‬
‫בערשטער ניט געמשכט ‪8‬ז מ ‪ ,‬זשל זיך‬
‫מל זיין ביום ‪ ,‬קודם חשיכה ?‬
‫ה וועט מען עס פשרשטייו בהקדים‬
‫נשך ‪ 8‬תירוץ תשם ווערט געברשכט איז‬
‫אחרונים י ' ( אויף דער קושיא ווי הובן‬
‫זיך די אידז מל געווען בלילה ) ‪ -‬שז די‬
‫נשכט פוז יצי " מ איז געוועז ( ווי עס‬
‫קי ‪ ,‬סמא ‪ .‬ונכ‪ .‬מ ‪.‬‬
‫ציווי ‪ ,‬ב )‬
‫ווערן ביידע נכלל אין ועגבן‬
‫אויף " כל מלאבה לא יעשה בהב " שסייט‬
‫אין מכילתא ‪ , :‬אין לי אלא יו " ט האחרון‬
‫שהוא אסור כעשיית מלאכה ‪ ,‬יו " ט‬
‫הראשון מגיז ת " ל ביום הראשון מקרא‬
‫קודש " ‪ .‬קומט דשך אוים פון מכילתא ‪8 ,‬ז‬
‫דער עיקר האיסור שטייט אויף * כיום‬
‫‪98‬‬ ‫השביעי " ‪ ,‬נ‪8‬ר דורכדעם לערנט מען‬
‫‪.‬‬
‫אויד ‪ ,‬ביום הראשון " און וויבשלד בפסח‬
‫מצרים איז ניט געווען דער עיקר‬
‫האיסור ( " ביום השביעי ' ) ‪ ,‬פשרשטייט‬
‫מעז שמילא ‪8‬ז אויך דער איסור כותף‬
‫( " ביום הראשון " ) רעדט ניט וועגז מסח‬
‫מצרים ג ) בש פסח מצרים איז בכלל ניט‬ ‫‪.‬‬
‫געוועו קיין " יום הראשוז " ‪ ,‬נשר " יום‬
‫אחד " ] ‪.‬‬
‫ד אפילו לויס דער דיעה ( פוז‬ ‫‪.‬‬
‫ר " ן ' י ) שז כפסח מצרים איז יע געווען ‪8‬‬
‫איסור מלאכה ‪ ,‬קעז מען פשרענטפערז‬
‫די קשש אויפ ' ו מדיש ( ווי איו מילה‬
‫שלא בזמנה דוחה יו " ט ) ובהקדים ‪ 8‬דיוק‬
‫אין לשון המדרש ( איז שהש " ר וי ) ‪ , :‬כולם‬
‫‪.‬‬ ‫אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו‬
‫על ירכו י ! ‪ ,‬שבשעה שא " ל משה כו ' מיד‬
‫כאו"א נטל חרבו על ירבו ומל עצמו " ‪-‬‬
‫דלכאזרה ‪ :‬א ) למאי נפק " מ ‪8‬ז זיי השבז‬
‫זיך מל געוועז מיס ‪ 8‬חרב ‪ -‬דער עיקר‬
‫איז דשך שז זיי הלבו זיך מל געוועז‬
‫‪,‬מיד ' ? ב ) וולס איז די הדגשה " חרבו "‬
‫הש ‪ -‬ס ‪ -‬שנת‬ ‫נל '‬ ‫‪) 28‬‬

‫ונרע ‪ ,‬נ כליס ( ס ג מ דן ‪ :‬אוגמל ‪ -‬תער קטן שמליו‬‫‪. ..‬‬ ‫טדערנפק " מ צי דער‬
‫זיינער למאי‬
‫חרבזייןאיזחרב ‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫התתוק‪ .‬ולהעיר מרמנ ‪ .‬ס ( הי' מילה פ ‪ -‬נ ה א ‪.‬‬
‫את בטשו‬ ‫בו‬
‫ועתק‬ ‫פוז אימעצו‬
‫טנדערש ?‬
‫‪ ,‬נהגו כל ' שראל‬ ‫ד‬ ‫)‪:‬‬ ‫‪ -‬ע יז ‪,‬‬
‫סרס ‪,‬‬ ‫נסתו‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫נשר דערמיט ווערט פשרענטפערט די‬

‫‪.‬‬
‫דענ ' ‪ 1‬ז תקוני גברא ( ראה שכת קו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שהר‬ ‫‪) 29‬‬

‫‪.‬‬
‫( ( כ את ל‬ ‫עצם ‪,‬‬ ‫' ) מצד‬ ‫א ובפרש ‪ '.‬שפ ד ‪.‬ה מה י‬ ‫אויבענדערמאנטע שאלה ‪ :‬זוען איז מילה‬
‫‪,‬‬
‫דב ה לא שיך הנסור ‪7‬לא כירנה הוא רק שבות‬ ‫‪,‬‬ ‫האסורה ביו " ט ‪ ,‬ווען זי ווערט‬ ‫‪ 8‬מלאכה‬
‫חסוד מוסד דשנת ( מלאכת מנה‬
‫מנחת השקו‬ ‫בפטיש ) ‪.‬‬
‫ראה וראה‬ ‫‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫כהמתהנקונט ' נר‬
‫ולא ושראל‬
‫בחמסת‬ ‫מ‪11‬ה ( נט ד ואילך ) ‪ -‬ט‬
‫יסמיק‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ) 25‬לפסחים קטי ‪ ,‬א ‪ .‬וראה עוד דיעות בזה‬
‫שב ‪ :‬אדמיין ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫הושע ה ‪ ,‬ב ובתרגום ופרשים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪0‬ן )‬
‫נתו " ש שם ‪ .‬וכן מסיק בתורת חסד שם ( אות ו ' ) ‪.‬‬
‫( להחיד ' א )‬ ‫שן ‪ -‬ת ' ד אליהו שם ‪ .‬שמחת הרגי‬ ‫שהנ שם ‪ .‬ועד ‪ -‬ז בם ' א שם ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪) 31‬‬ ‫פ"‬ ‫‪)) 26‬‬
‫‪27‬‬
‫כר ‪ .‬יעיד ‪.‬‬ ‫אר ‪ -‬א בו עיר ‪-‬‬ ‫נ ‪.',‬‬ ‫‪.‬‬
‫פ סקא מעשה נר א‬ ‫‪-‬ש ג ‪ ,‬ח ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬ ‫‪1 ?8‬‬

‫טבע ; וושרום עפ " י טבע העבו אידן‬ ‫פון‬ ‫איו ‪8‬ז אופן פון‬ ‫ע)‬ ‫זהר‬ ‫שטייס איו‬
‫ניט געקענט שיויסגיין פון מצרים ( מיי‬ ‫ייזי ‪ ,‬פון‬
‫און במילא השט די‬ ‫יאיר " '‬
‫געה‪8‬ט ‪8‬‬ ‫"נשבט‬
‫ולילה כיום‬
‫בגשמיות ‪ " -‬לא ה " עבד יכול לברוח‬
‫"יום ‪. -‬‬
‫ממצרים " י ' ‪ ,‬און סיי ברוחניות ‪ -‬זיינען‬ ‫מען אויף דעם " ‪ :‬אויב די‬ ‫פרעגט‬
‫אידן געוועז מושקע אין מ " ט שערי‬
‫‪ 8‬דין פון‬ ‫גשכט פון יצי " מ ה‪8‬ט געה‪8‬ט‬
‫'‬ ‫טומאה ר " ל יט‬ ‫ייט ‪ ,‬ווי השבן די אידז דעמטלט מקיים‬
‫ווי שווי קען בטל ווערן מדידת הטבע‬ ‫געווען די מצות וולס זייגעז פשרבונדן‬
‫ד‪ 8‬למטה ‪ ,‬דורך דעם וושס עס וועדו‬ ‫מיס טוה ( אכילת פסח ' ‪ ,‬מצה ‪ , ' ,‬מרור‬
‫[‬

‫בטל די מדידות והגבלות ( מצרים ‪-‬‬ ‫וכו ' ) י ‪? ,‬‬

‫גבולים ' ) פון נשנץ סדר השתלשלות * ‪, 4‬‬

‫וולס דפס ווערט דורך דעם וולס עס איז‬
‫מאיר שן אור וושס איז לגמרי העכער‬
‫[‬

‫‪.‬‬
‫מוז מען ושגן ‪ ,‬טז דער דין פון יום‬
‫בליל יצי " מ איז געווען נטר לגב מצות‬
‫מילה ‪ ,‬שבער ניט לגבי די מצות הנ " ל ‪.‬‬
‫פזז כל מדידה והגבלה ‪ ,‬פון כל סדר‬ ‫פארשט‪8‬נדיק‬ ‫איז‬ ‫חילוק‬ ‫דער‬ ‫און‬
‫השתלשלות "‪.‬‬ ‫ציווי‬ ‫‪8‬‬ ‫געווען‬ ‫איז‬ ‫עם‬ ‫בפשטות ‪:‬‬
‫וויב‪8‬לד ‪8‬ז קלע ענינים מוזן קומען‬ ‫מפורש ' אויף דעס ‪ :‬ואכלו את הבשר‬
‫דורך תורה ' ‪ ,‬דטרפן זיי פריער זיין‬ ‫‪.‬‬ ‫בלילה הזה גו ' מתניכם חגורים גו ' ‪,‬‬
‫(‬

‫בתורה ‪ -‬מוז אויך דער ענין ( המשכת‬

‫האור שלמעלה מהשתלשלות בכדי צו‬
‫דער ביאור בפנימיות העניניט ‪' ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫ביט וולס איז מצות מילה טנדערש וולס‬

‫מבטל זיין די מדידות פון סדר השתל ‪-‬‬
‫נטר לגבי איר איז די נעבט געווען בכחי‬
‫שלות ) פריער זיין איז תורה ‪ :‬אין תורה‬
‫ווערט נמשך פון ‪ 8‬העכערן ‪8‬רט ווי‬
‫ולילה כיום יאיר " ‪ :‬דער עניו פון יצי " מ‬ ‫‪.‬‬
‫תורה איו מצ " ע ‪ ,‬כביכול ‪ ,‬העכער פון די‬
‫פסח ‪-‬‬ ‫פון ‪.‬‬ ‫איו געוועז אינג‪8‬נצן בדרך‬
‫‪ -‬דילוג ר * ‪ ,‬העכער פון מדידה והגבלה‬
‫מדידות פון תורה ‪.‬‬
‫הקט דער אויבערשטער‬ ‫דעריבער‬
‫געמ‪8‬כט שז משה רבינו ז‪8‬ל איבער ‪-‬‬ ‫שב ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬א ‪ .‬וראה בהנסמז בנצוצ זהר‬ ‫יה‬ ‫חיב‬ ‫‪1‬ן‬ ‫‪:‬‬

‫‪.‬‬
‫()‬

‫געבן דעם ציווי פוז " וכל ערל לא יאכל‬ ‫' ב‪.‬‬ ‫תהל ' ס קלס ‪,‬‬ ‫‪) 4‬‬ ‫‪,‬‬
‫בו " ניט קודם חשיכה ‪ ,‬נשר דוקא כלילה ‪,‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫( סמן‬
‫שובה תורה חסד‬ ‫()‬

‫‪2‬‬ ‫לעל הערה "‬ ‫‪6‬ון‬

‫בכדי עס זשל ‪8‬רויסקומען מילת בנ " י‬ ‫‪ .‬ח ‪ .‬יח ‪ .‬תוספתא שבהערה הנ ‪ .‬ל ‪.‬‬ ‫בא יכ‬
‫דוקא בלילה (ניט ווי עס קומט דערניך‬ ‫ע‬ ‫אבל ראה שמחה‪,‬ר שב (פייטר יפש ב ‪.‬‬ ‫כו ‪) 37‬‬

‫‪ -‬נטך מתז תורה ‪ 9878 -‬אין מדידה‬ ‫כיום ' איר היינו כהשכה כאורה שפוליפ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫ווייל דער גילוי אור וולס‬ ‫דתורה )‬ ‫‪- .. .‬‬ ‫כו ' ‪. .‬‬ ‫שתים עלתה לה‬ ‫‪11‬‬ ‫לייה‬
‫' ) דלילה‬

‫ונמצאת‬

‫ט‪.‬‬ ‫תרו יח ‪ ' ,‬א ‪ .‬פרשיי שם ‪,‬‬ ‫מכייתא ‪.‬‬ ‫)‬ ‫י‪4‬‬
‫הטעם לליווי באופן ‪1‬ה י ' ל כי מצות אלי‬
‫)‬

‫' ( ברכית ס ‪,‬‬

‫כדאית יי‬
‫והתחלת ( דיי‬ ‫הול‬ ‫לכאוכ‪,,‬אא‬
‫דלילה ‪,‬‬ ‫זמןכגור‬
‫החשון‬
‫[‬ ‫תל‪ 1‬ין‬
‫אילניסן ‪,‬‬
‫ט‬ ‫‪.‬‬
‫ילבן אע‬
‫)‬ ‫י‪3‬‬
‫‪.‬‬
‫א) ‪.‬‬
‫תוח ראפ ' תרו ‪.‬‬
‫'‬ ‫י‬ ‫‪)) 42‬‬
‫‪43‬‬ ‫י‬
‫ב ‪-‬ם נאיר בב ‪ -‬ה "‬‫‪.‬‬ ‫עלה‬ ‫דחפתן ‪".‬פ שאז הי' ‪.‬‬ ‫המן‬
‫‪.‬‬‫ראהא תו‬
‫עת ‪ ,‬ג ועוד ‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪) 44‬‬

‫" א שם דבל סדר ההשתלשלות נק '‬ ‫נשם מצרים‬ ‫ביילה דוקא ‪.‬‬ ‫שענק החפזון היה תלוי‬ ‫צין וגירס‬
‫‪,‬‬

‫וראה‬ ‫ו)‪.‬‬ ‫ח ‪ .‬פי ‪ -‬ט ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אוה ‪,‬‬

‫וכמחמל שמ ר ס ' פ בא ( ס 'פ‬ ‫‪.,‬‬
‫שם ‪ .‬ובכ " מ ‪.‬‬ ‫ראה לקו " ת‬ ‫‪) 45‬‬ ‫נחילתו ‪ .‬וגכ ‪ .‬מ ‪.‬‬ ‫תרל ' ן‬ ‫‪.‬‬
‫ח נא ד ה וככה וככה‬ ‫‪.‬‬
‫ב " ר בתחילתה ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 46‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬ובפרש ' י‬ ‫לקי בא יב ‪ ,‬יא ‪ .‬מכייתא‬
‫ראה רש‬ ‫שם ‪,‬‬
‫‪ . ( 140‬ראה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫( הערה ‪6‬ן ) דאברהס‬ ‫‪) 46‬ביוהכ‬
‫ילהעיר מהמובא לעיל‬ ‫נימיל‬
‫‪-‬‬ ‫סטן ‪ .‬ת‪. 1‬ח שמצת קצא ‪.‬‬ ‫" ת צו ין ‪,‬‬ ‫א‬
‫ביו " ט דפטח ) ע ‪ -‬פ הדבור ‪ -‬דלא‬ ‫( או‬ ‫"פ‬
‫~ אילך ‪.‬‬
 ‫‪129‬‬ ‫שיחדת‬ ‫תזריע "‬ ‫לקוטי‬

‫'‪.‬‬ ‫נ‬ ‫הגבלות‬ ‫לילה ‪ ,‬פיז‬ ‫מאיר געווען באותו‬ ‫העט‬

‫דערמיט וועט מען פ‪8‬רשטייז וולס‬ ‫געווען באוסז וושס איז העכער פון גשנץ‬
‫סיר געפינעז ‪ 8‬חידוש ביי פסח אוו‬ ‫סדר ההשתלשלות ‪ ,‬ביז ‪ -‬העכער מון‬
‫מילה וושס איז יטש נ " קיין ‪728‬עיע‬ ‫די מזידה פח תורה כביכול ; אוו דערי ‪-‬‬
‫מצות עשה ‪ -‬בש זיי איז ‪ 8‬חיוב כרת י‪: 1‬‬ ‫בער וייגען דורך רעם נתבשל געוו‪8‬רז‬
‫וועז עס רעדט זיך וועגן ענינים‬ ‫די מדידות פון סור השתלשלות ‪-‬‬
‫שלמעלה מהשתלשלות ודרגות ‪ ,‬קעו‬ ‫ס ' איז געווען ‪ 8‬המשכת האור בדרך‬
‫דשרט ניט זהז קייז צווישען דרגות ‪.‬‬ ‫דילוג ‪ :‬סיאיז געווען המשכת אלקות איז‬
‫ס'איז ופינס פזי די ניידע ‪ :‬מזער ער‬ ‫גילולים "‬‫ארץ מצרים ווי וי חיז מלאה‬
‫ווערט פשרבונדו מיטץ אויכערשטן סיט‬ ‫עס הייו‬ ‫היי‬
‫יושם מצד סדר השתל'‬
‫‪ 8‬ברית עולם ‪ ,‬למעלה משינויי הזמו ‪-‬‬ ‫‪4‬רמ ניט ) ‪ ,‬און דורך דעם איז נתבטל גע ‪-‬‬
‫בלי גבול ‪ :‬און אויב ניט ‪ -‬איז * ונכרתה‬ ‫ווטרן די מדידת הטבע אויד דש למטה ‪,‬‬
‫גו " ‪ ,‬ער השט ר " ל אינגשנצו ניט קייז‬ ‫ס ' איז געווטרן פסח ‪ ,‬דילוג ‪ -‬און ס ' איז‬
‫שייכות צו אלקות ‪.‬‬ ‫הטבע ‪.‬‬ ‫געוועו יציאת מצרים ‪ ,‬היפך‬

‫[ ע " ד וף כיי כללות יצי " מ כנ " ל ‪ :‬עס‬
‫מוזן שרשפגענומעז ווערן שלע מדידות ‪,‬‬
‫אויך די מדידות פון תורה כביכול ; אויב‬
‫ניט ‪ -‬בלייבט מען שטעקז איז מצרים ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ארץ מנאה גילולים )‬
‫אוו דערפשר השט דער גילוי פוז‬
‫‪ ,‬ולילה כיום יאיר " כיי יצי " מ געדשרפט‬
‫השבן ‪ 8‬שייכות עיקרית מיט מצות‬
‫מילה ‪ ,‬ווהל דער ענין פון " ולילה כיום‬
‫יאיר " איז דעם גילוי אור שלמעלה ‪ ,‬איז‬
‫ס‪8‬רבונדו מיט ולילה כיום יאיר " איז‬ ‫‪.‬‬
‫עבודה פון אידן ‪ ,‬וולס דשם איז די‬
‫מילה * ' ‪.‬‬
‫ז פונקט ווי ס ' השט געמוזט זיין וער‬ ‫‪.‬‬
‫ענין ה " דילוג " אין תורה בכדי עס ושל‬
‫קענעו זיין י ? " מ ‪ ,‬שזוי השט געדשרפט‬
‫זייז אויך ביי אידז שז עבודה פזז‬
‫לדילוגי ‪ ,‬למעלה מהשתלשלות שבאום ‪.‬‬
‫דערסשר איו די הכנה צו יפי ‪ -‬מ‬
‫געווען דם פסח און דם מילה ו ‪ ,‬ווייל די‬
‫צווי מצות פון פסח און מילה ויגעו‬
‫עמידות שלמעלה מהגבלה " ‪ " :‬פסח " איז‬
‫מלשון דילוג " ' ‪ ,‬אוו מילה איז ענינה‬
‫שום‬ ‫אויבערשטן‬
‫קייו ‪8 -‬ז‬ ‫עולם " י ' מיורן‬
‫פשרבונד ‪8‬ז‬ ‫" ברית‬
‫אייביקער‬
‫עבודה פון דם‬

‫ד " ה למנצח ‪1‬ל‬ ‫פרשתנו‬ ‫לקוית‬ ‫ראה נ " ב‬

‫‪.‬‬
‫השמינ ת ‪.‬‬
‫‪) 52‬‬
‫לאחר מ ת ) ‪ .‬ואף את ‪ -‬ל‬‫שפז ה‬‫‪.‬‬
‫תורה (‬ ‫ע פ‬
‫דמכיוז‬ ‫המדידה ל )‬ ‫(כפי‬
‫כבהערה ה‪1‬‬ ‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫משנה כגיתית נתחילתי וראה אוה ‪ ,‬ת יתרו‬ ‫‪) 53‬‬
‫הציווי ‪ , ,‬יזמ‬
‫נמייה‬ ‫‪.‬‬
‫הציווי ה ו‬
‫גזמנה ‪ -‬הרי ה גופא הי ' רק" מצד‬ ‫‪,‬‬
‫בהשמטות‬
‫ש‬ ‫‪ . .‬יקו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫"ש‬‫ימ‬ ‫בביאור‬ ‫נ ' תרצז ‪ -‬ח )‬

‫זחיח כו ' מ ‪ -‬ט פסה ומילה כו ' ואית גהו כרת‬

‫‪ '1‬ע'‬ ‫( כרך‬
‫‪.‬‬
‫ננדו‪.‬ד שוצסוו באכילת פסח וכו' בלילה כיום יא ר ‪.‬‬
‫ה‪.‬‬ ‫ת‪1‬חומא שם‬ ‫א‪.‬‬ ‫מכילתא בא ינ ‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 47‬‬
‫‪. 23‬‬
‫מאוה‬
‫הערה‬ ‫‪834‬‬
‫להעיר‬ ‫ח ‪ -‬ג‪) 54‬ע '‬ ‫כס‪.‬‬ ‫ט‪,‬‬ ‫רשץ וארא‬ ‫שמו‪ ,‬ר פיל ‪ ,‬ה ‪" .‬‬
‫דמילה‬ ‫שס )‬ ‫( מזהר‬ ‫‪ -‬ת שם‬ ‫ע"ד‬ ‫‪.‬‬ ‫( ופסח ) הוא‬
‫‪.‬‬
‫פזר א פכ ‪ -‬ט וזח ב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ) 48‬ראה תיכ ‪ -‬ע בא לנ ‪,‬‬
‫יג ) ‪,‬‬
‫ושם‬ ‫מדת יום בלילה‪. .‬‬ ‫‪ -‬התכללות‬ ‫(‬
‫הבתים ‪ .‬וראה‬ ‫ותנו לאות עי‬ ‫פדר ב דגם מדם מילה‬‫לה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫סתרו‬ ‫ח " ישח הושד‬ ‫‪7‬כר‪,.‬ביתר" ‪.‬‬
‫‪.‬נמשך מ"‬ ‫‪ ) 1‬דעחז‬
‫( וראה‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫א שם ‪ ,‬מכילתא עהובא גרש ‪) -‬‬
‫שהקרבת הפסח היתה ניזם י‪.‬‬
‫ומהעי ‪ .‬ש ‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫בא‬

‫שמו ‪ -‬ר כאז ) דבזכות קיום ב ' מצות אלו נגאיו‬ ‫גם‬
‫ממצרים‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬ו‬
‫ביום‬ ‫ל‬
‫בוש ס‬ ‫‪ -‬י " ל ‪ ,‬דאי ‪ .‬משום שההקרבה אז יהיתה‬
‫גיא צ ‪-‬‬ ‫‪1‬‬

‫)‬‫ד ניסן ( גיא בטי‬ ‫‪.‬א מפו ‪.‬‬

‫[י‪-‬‬ ‫שצול‬ ‫ולא בלילה ‪ ,‬כ‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫גם לקו " ש ח "ג ע ' ‪867‬‬
‫ש‪.‬‬ ‫לעיל הערה‬
‫ראה‬

‫‪,‬‬
‫נסק‬
‫‪) 49‬‬

‫ק‪)5‬‬
‫‪. ) 05-6‬‬ ‫ראה בארוכה לקו " ש חט ‪ -‬ז ע '‬ ‫‪-‬‬ ‫'ג ‪.‬‬ ‫‪,1‬‬ ‫'‬ ‫לך‬ ‫)‬ ‫י‪5‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תזריע "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪130‬‬

‫די עבודה פון יצי " מ איז ד‪8‬ך פשרשז‬ ‫ח ‪ .‬עפ " י כהנ " ל איו אויך מובז דער‬
‫אוו מוז זיין בכל דור ודור וכל יום‬ ‫חילוק אין מצות מילה צווישן פשר מ " ת‬
‫ויום " ; ושרום יעדער מדרי ' איז בחי '‬ ‫און נ‪4‬ר מ " ת ‪:‬‬
‫מצרים ( מל ' מצרים וגבולים ‪ ) ' ,‬לגבי ‪8‬‬
‫מדרה‬
‫דער אמת ' ער ענין פון דילוג איז‬
‫שלמעלה ממנהגי ‪ .‬איז בשעת‬ ‫מצות מילה איז דוקא אין דער מצות‬
‫מיד‪8‬רף ‪8‬רויסגיין פון מצרים ‪ ,‬ד‪8‬רף‬
‫מען וויסן ‪8‬ז סיזיינעז ניט פשרשז דערביי‬
‫מילה פון פשר מ " ת " ‪ .‬דעמטלט השט זי‬ ‫‪.‬‬
‫אויפגעטטז ‪ " 8‬דילוג " נטך מער ווי מן‬
‫קיין שום מדידות והגבלות ‪ ,‬אפילו ניט‬
‫הקצה אל הקצה ‪ :‬זי השט שרויסגענומעז‬
‫די מדידות פון תורה בלינול‬ ‫די אידן פון רשות הקליפה אוו זיי מכניס‬
‫‪ -‬ע " ד ווי סיאיז מבואר אין תניא י ‪, ,‬‬ ‫געווען לרשות הקדושה ‪ .‬אוז ‪ ,‬איו דעם‬
‫שז בשעת עס רעדט זיך וועגן עובר זיין‬ ‫גופא פון מ " ט שערי טומאה ‪ -‬צום‬
‫ח " ו ( בחי ' גלות מצרים ) אוימן רצון‬ ‫נגלה עליהם הקב " ה בכבודו ובעצמו י ‪,‬‬
‫העליון ‪ ,‬איז דשז ניטף קייז חילוק צווישן‬ ‫וולס דשס איז דאך באין ערוך לגמרי ‪,‬‬
‫קלה שבקלות און חמורה שבחמורות ‪1‬י‬ ‫זיינען דעריבער ד‪ 8‬ניטש ק " ו שום‬
‫וואקום מצד רצון העליון ‪ -‬וושס איז‬ ‫קיין חילוק‬ ‫ניטי‬ ‫מדידות ‪ ,‬ובמילא ‪-‬‬
‫העכער פזז טעם ודעת ( אפילו פון טעם‬ ‫צווישן יום ולילה " ‪.‬‬
‫ודעת שלמעלה ) ‪ -‬זיינען אלה מצות‬ ‫משא " כ נטר מ ‪ -‬ת זיינען אידו שוין‬
‫גלייך און דאס רופט טרויס אפילו ביי ‪8‬‬ ‫‪.‬‬ ‫געווטרן אין שן אופו דציור וסדר פון‬
‫קל שבקלים ‪ ,‬שז אויך ער איז זיך מוסר‬ ‫און דער " ברית עולם " דורך‬ ‫קדושה י ' ‪,‬‬
‫נפש ‪ ,‬אפילו אויף ‪ 8‬דקדוק קל של דברי‬ ‫;‬ ‫מצות מילה איז אויך אין סדר דקדושה‬
‫סופרים ‪ ,‬און טו קיינע חשבונות ‪-‬‬ ‫ובמילא איז דטס געווטרז סו עבודה‬
‫ומכש " כ שז ס ‪ ,‬זיינען ניטש די מדידות‬ ‫שבמדידה והגבלה ‪ ,‬און עם זיינען פטרלו‬
‫פון יום ולילה ‪ :‬אים איז קחן נפק " מ ניט‬ ‫אין דעם חילוקי יום ולילה וכו' ‪.‬‬
‫צי ס ' איז ביי אים ליכטיק טדער ח " ו‬
‫בעבודה‬ ‫דערפון‬ ‫הוראה‬ ‫די‬ ‫ט‪,‬‬
‫פינסטער ; אים רירט ניט שן וושס ער איז‬
‫בפועל ‪:‬‬
‫פ‪8‬רמטטערט ‪ ,‬וולס ער הלט פשר ‪-‬‬
‫שידענע רצונות ותאוות וכו ' ; ער נעבט‬ ‫י ‪ .‬ואשנ' ‪1‬ר ‪.‬‬ ‫דענ ' ז‬ ‫עס‬ ‫זה‬ ‫ש לקשי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪) 54‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪4‬רויס מיס ‪ 8‬גבורה ( למעלה מטו " ד ) זיין‬ ‫‪.‬‬
‫שקיטת חפץ די ' אפשרי רק ‪ ' 1‬י שים נא ידר תחח‬
‫גד ‪ ,‬ב ‪ ,‬תוס '‬ ‫‪.‬ש‬ ‫חפץ ' היחידי אז ( ח‬ ‫‪.‬‬ ‫ירכי ' ‪-‬‬
‫חרב און איז זיך גלייך מל ‪ ,‬פטרבינדט‬
‫זיך מיט ' ן אויבערשטו דורך קיום רצונו‬
‫ס ‪' %‬ב) ‪.‬‬ ‫שגומת לח ‪,‬‬
‫)‬ ‫‪,,‬‬
‫שלשי‬ ‫דא ‪ -‬ס‬ ‫דאיז סוף ותצחיח‬ ‫מרנות‬ ‫ה?‬
‫מיט‬ ‫בבחי ' יסוד והתקשרות וכרית עולם‬ ‫עה ) ‪.‬‬ ‫מצופ ( סה ' מ אסתיר ‪' 1‬‬
‫קוביה ‪.‬‬ ‫ב ' ופ ( ס‬ ‫יק‬ ‫הטעם שמילה במנה הוא‬ ‫ם‬ ‫‪) 16‬‬

‫‪.‬‬ ‫מ ת הי ' צ " ל ע " מילה פעולה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬כי יפוי‬ ‫קודם מ "ח‬
‫)‬ ‫תשב ‪ -‬ה‬ ‫אחם ‪9 -‬‬ ‫( מש חת‬
‫‪.‬‬
‫והל צניס והאוינ פ‬ ‫‪.‬‬ ‫נעזיב ‪ -‬יבטל יראת דווים‬
‫‪.1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( לך‬ ‫גלילה‬ ‫גיא‬ ‫בג ‪ ,‬וכמע" נ ‪ :‬נעצם היופ הזה ‪,‬‬
‫זג‬ ‫‪. .,‬‬
‫שם ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פרש י‬
‫תניא פמ " ‪ , 7‬ובכ " מ ‪,‬‬ ‫‪) 58‬‬ ‫ועוד ‪ :‬מילה נזמנה מורה על ענודה הקשורה בזמז‬
‫(ן ‪,‬פ )‬

‫‪. 43‬‬ ‫לעיל הערה‬ ‫נסמן‬ ‫‪) 59‬‬ ‫מלהערלה‬

‫ניל~ ' מילה ש‪1‬‬
‫משאץ‬‫ביום היה‬
‫וענינה‬
‫וטרד ) רק‬ ‫‪.‬‬
‫ריכז( הוא‬
‫להסתר‪5‬יי‬
‫ראה ג " כ לקו " ש ח " ב ע ' ‪ 348‬ואילך ‪,‬‬ ‫ט‪) 6‬‬
‫!‪6‬‬
‫כה ‪,‬‬ ‫פכ * ד ‪-‬‬
‫כמרדל‬ ‫‪) 62‬‬
‫סדר ‪ 7. 1 ,‬כח " דילו ‪".‬‬
‫(‬ ‫ע‪,‬פ‬ ‫נימנה היא לבידה שלא‬
‫ב ‪ .‬דב ‪ -‬ר ס ‪ -‬ו ‪ ,‬ב ‪ .‬יל " ש‬ ‫ועוד‬
‫בתנחומא עקב‬ ‫‪.‬‬ ‫' תיו רמז חצר ‪.‬‬ ‫ובב " מ ‪ .‬ריאד בארזכד‬ ‫ראה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראד לקז ת ר ‪ ,‬פ‬ ‫יקו‪.‬‬ ‫‪) 17‬‬

‫ואילך‪.‬‬ ‫ש ח '‪ .‬א ע ' ‪,‬‬

 ‫‪131‬‬ ‫שיחות‬ ‫קוטי‬

‫תזריע ב *‬
‫אחד וכשהוא מת קולו שבעה ‪ .‬כיצד קולו‬ ‫א ‪ .‬בנוגע ט יולדת וולס איז מחויב‬
‫שבעה ב ' קרניו לשתי חצוצרות שתי‬ ‫ברענגען " כבש גו ' לעולה " און " בז יונה‬
‫שוקיו לשני חליליו עורו לתוף מעיו‬ ‫או תור לחטאת ‪ .‬ואם לא תמצא ידה די‬ ‫‪.‬‬
‫לנבלים בני מעיו לכינורות וי " א אף‬ ‫שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה‬
‫צמרו לתכלת " ‪.‬‬ ‫אחד לעולה ואחד לחטאתם ‪ ,‬זטגט די‬
‫זיינעל מפרשיס‪ 2‬מנאר דעם פשט אין‬ ‫משנה בסוף מס ' קנים ‪:‬‬
‫כו ' " ‪:‬‬
‫דברי ר " י " זהו שאמרו כשהוא חי‬ ‫האשה שאמרה הרי עלי קז כשאלד‬ ‫‪.‬‬
‫כשם ווי בס ‪ 8‬בבשנ ‪ ,‬טז דוקא דורך דעם‬ ‫‪8‬‬ ‫זכר ( זי העט מנדר געוועז צו ברענגעז‬
‫ויטס איז אים איז פטרגעקומעז ‪ 8‬קלקול‬ ‫קרבו נוסף אויף דעת ווטס די תורה הקט‬
‫( " מת " ) ווערט נתרבה קולו ( " נתרבו בו‬ ‫מחייב געוועו צו ברענגעז " אחד לעולה‬
‫שבעה ‪ ,‬טדער שמונה לויט‬ ‫') ‪-‬‬ ‫המצות ‪.‬‬ ‫ואחד לחטאת " ) ‪ ,‬ילוה זכר מביאה שתי‬
‫די י " א ‪ -‬עד " ו איז בנדון הקנים ביי ‪8‬‬ ‫קנים אחת לנדרה ואחת לחובתה ‪ ,‬נתנתן‬
‫יולדת ‪ ,‬שז מתחלה השט זי בלויז גע ‪-‬‬ ‫לכהן הכהן צריך לעשות ג ' פריד ' ם‬
‫ד‪8‬רפט ברענגען " קז לנדרה וקו לחוב ‪-‬‬ ‫מלמעלז ואחת מלמטן ( תטרום די צוויי‬
‫רספיקות‪6‬און דוקא צוליב די טעויות‬
‫תה " ' ‪,‬‬ ‫עופות פון איר נדר זיינעז ביידע עולות‬
‫‪ " ,‬אינה יודעת מה קבעה ואין‬ ‫אוז אויד איין עוף פוגעם קן לחובתה איז‬
‫טז עולה ( וכנ " ל ‪ " :‬אחד לעולה ואחת‬
‫הרדה ‪,‬‬ ‫פי‬ ‫רעב ‪,‬‬ ‫להרמב‪4‬ם ‪,‬‬ ‫הערה סיה * מ‬
‫וראה ראה‬
‫‪)2‬‬ ‫לחטאת " ) ‪ -‬צן דער דיז איז שז " חטאת‬
‫‪.6‬‬ ‫‪)3‬‬ ‫העוף נעשית למטה און עולת העוף‬
‫כ ‪ -‬ה כפיה " מ ורע " ב שם ‪ .‬אבל בתודה אמר‬ ‫למעלה " ‪ ,‬נוי די משנה זטגט‬ ‫נישית‬
‫באיל ‪.‬‬ ‫א"ר)‬ ‫שם ‪ ,‬פרשיי זבחים ( סח ‪ ,‬א ד " ה‬
‫בתחלת הקס ' ) ‪ .‬דערנטך איז די משנה‬
‫‪-‬‬

‫ולהעיר‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫מחילוקהוא בפי ' הראב " ד וררה קנים‬
‫ועד " ז‬
‫הפי ' כתומ ' ( ועד " ז בהמפרש ופי ' הרא " ש ) ‪,‬‬
‫מוסיף ומפרט די דינים ווען עס וגערן‬
‫אי‬ ‫ר" ה‬ ‫ראב ‪ -‬ד ורז " ה שם אם המדובר בשומר של‬ ‫טעויות וספיקות ווטס די יולדת השט‬
‫לשיר על הקרבן ‪ ,‬או בחצוצרת המלכים‬ ‫חצוצרת‬ ‫גענומעז אויף זיך אוו צי דער כהו חטט‬
‫( וראה ר " ה טז ‪ ,‬א )‬
‫‪,‬‬
‫זיי מקריב געווען כהלכה ‪ ,‬און איז מסיים‬
‫כאן ‪.‬‬ ‫פיה " מ‬
‫מיס דעם גרעסטן חשל ספיקות ‪ -‬שז זי‬
‫‪)4‬‬

‫מצוה‬
‫עשירה וכו '‬
‫והיתה והיא‬
‫ובפיהא"'מ ‪:‬לחטאת‬
‫אלא‪ .‬עוף‬
‫חייבתב כאן‬
‫היתהה ברע "‬
‫לא‪ ) 5‬כ ‪-‬‬
‫השט גענומען אויף זיך בריינגען משני‬
‫אחת ‪ ,‬ובפי ' הרז " ה ‪ :‬קרבן יולדת שפתח בה הכתוב‬ ‫מינים אח מען ווייס ניט ווי דער כהן‬
‫תחלה אינו אלא פרידה אחת מן הקן כו ' ‪.‬‬ ‫הטט זיי מקריב געווען איז דטמטלס‬
‫תחלה‬ ‫כשנדרה‬ ‫וה " ‪1‬‬ ‫שט ‪:‬‬
‫יודעת מה פירשה לא צריכה אלא ד ' פרידין‬
‫זבחים‬ ‫ואינה בפרש " י‬
‫‪)6‬‬ ‫צריכה להביא עוד ארבעה פרירים‬ ‫‪.‬‬
‫אחת ‪ ,‬בן‬
‫לנדרה ושתים לחובתה וחטאת‬
‫עכשיו‬ ‫ואחת לחטאת‬ ‫לעולה‬ ‫אתת‬ ‫לחובתה‬ ‫וב '‬
‫צרכה ~ הביא ד' לנדרה וד '‬ ‫שהביאה כבר ד ' פרידי ‪,‬‬ ‫עזאי אומר שתי חטאות " ‪.‬‬
‫פי ועד " ז הוא בתות ופי ' הראב " ד קנים שם‬
‫לחובתה ‪.‬‬
‫( יראה‬ ‫ווייטער איז די משנה ממשיך " אמר‬
‫בנוגע‬
‫היא מקן‬
‫שהירידה רק‬
‫מודגששהמדובר‬
‫ואינווהיינו‬
‫האחרונה ‪ ",‬שא )שם ) ‪,‬‬
‫' הרא‬ ‫לבבא‬
‫רבי יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו‬
‫א ' או ב ' קנים ‪ ,‬לז ' כו ' ‪ .‬ב ) איז ממורש שהקומונה באו‬
‫" שעכזיו‬ ‫המעיות דוהספק _ ימשמן שמפרש‬ ‫נסיכת‬
‫שהביאה ככר‬ ‫תזריע ) יב ‪,‬‬
‫לסדר קדשים ) ‪.‬‬ ‫מפ (' קנים‬ ‫זסיזם‬
‫פרשתנו‬ ‫*‪)) 1‬‬
‫הרי " ז‬ ‫( מסמק )‬ ‫פרידין " ‪ ,‬ונפסלו‬ ‫'‬
‫‪ .‬ח‪.‬‬ ‫י‬
 ‫שיחות‬ ‫‪3‬‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ . 32‬נ‬

‫תוכו ‪.‬‬ ‫להביז ווטס איז דער‬
‫[ ואיו לומר ‪ ,‬אז די משנה ברענגט ניט‬
‫די דוגמא פון ירושה ווייל ביי קנים איו‬
‫ניטט ק " ו שינוי אין די קרבנות ווטס זי‬
‫הסט פריער געדטרפט ברענגען ‪ ,‬זי איז‬
‫גשר מוסיף עליהם ‪ ,‬משא " כ בס ירושה‬
‫איז דער מוריש בטל ‪ -‬ווטרום אויך בש‬
‫כבש איז בטל דער קול פין דעם ככש‬
‫בעת ער השט געלעבטן ‪.‬‬
‫זוען מ ' ברענגט ‪ 8‬דוגמא און א‬
‫משל איז דטס בבדי עם זלל צוקומען אין‬
‫הבנת הדבר ‪ -‬ובפרט בנדו " ד ‪ ,‬ווי דער‬
‫רמב " ם ז‪8‬גט טז " מפני שהי ' הענין זר "‬
‫‪.‬‬
‫דערפ‪8‬ר ברענגט ר " י דעם משל שהוא‬
‫דומה למה שאמר כבש " י ‪ -‬איז ניט‬
‫מובז ‪ :‬וושס פ‪8‬ר א תוס ' הבנה קומט צו‬
‫אין דעם ענין דורך דעם ווטס מ ' זאגט טז‬
‫וצריך‬ ‫יודע הכהן מה הקריבם ‪ ,‬דטרף זי ברענ ‪-‬‬
‫עזאי )‬ ‫גען זיבז אדער שבט ( לדעת בן‬
‫קרבנות ‪.‬‬
‫לפירוש הנ " ל לבער דטרף מעז‬ ‫ב‪.‬‬
‫פטרשטייז ‪:‬‬
‫א ) אויף דעם ענין ‪ ,‬טז מלכתחילה איז‬
‫געווען מער ניט ווי איין ז‪8‬ך און דוקא‬
‫דורך קלקול וכיו " ב ווערן זיבן זאכז ‪ ,‬קעו‬
‫מען געבו כו " כ דוגמאות ‪ ,‬ווי למשל א‬
‫ב)‬ ‫דוגמא פשוטה פון נכסים ‪ ,‬ווטס גייען‬
‫איבער בירושה פון דעם פשטער צו זיבן‬
‫טדער ? כט יורשים ‪ :‬כל זמן דער מוריש‬
‫א ין‬‫‪.‬‬ ‫צו‬ ‫נכסים‬ ‫די‬ ‫געהערן‬ ‫לעבט‬
‫מענטש ‪ :‬וכשהוא מת און די קינדער‬
‫ירש ' נעז די נכסים ‪ ,‬געהערן די נכסים צו‬
‫זיבן אדער טכס מענטשו ובמילא קומט‬
‫אין דעם צו ריבוי ‪ ,‬און אויך אין מצות‬

‫וכוי " ?‬ ‫קולו אחד‬ ‫" זהי שאמרו כשהוא חי‬ ‫בחזוגדער חיוב‬ ‫המצות " ) ‪8‬‬ ‫( נתרבו בו‬ ‫‪.‬‬
‫זה שאמחז " ‪,‬‬ ‫פון פשטות לשוו ר " י ‪, .‬‬ ‫ג)‬ ‫מצות פאה בכורים וכו ' אויף יעדער חלק‬
‫כמו שאמרו " ‪ " ,‬למה הדבר‬ ‫‪.‬‬ ‫ניט‬ ‫און‬ ‫השדה וולס איז פשנשגדערגעטיילט גע ‪-‬‬
‫דומה " ‪ ,‬וכיו " ב ‪ ,‬איז משמע שז ער איז‬ ‫‪' 11‬‬ ‫וושרן צו יעדן בטזונדער ‪ ,‬בדוגמא‬
‫מבאר דעם ענין פון‬ ‫( נ‪8‬ר )‬ ‫דערמיט ניט‬ ‫יולדת ‪.‬‬ ‫דער ריבוי קרבנות ב‪ 8‬דער‬
‫קנים שבמשנה ‪ ,‬נטר ( אויך ‪ -‬ו ) אדרבה‬ ‫[י‬ ‫פון דעם וולס ר " י ברענגט דוקא‬
‫‪ -‬מיס דעם דין אין קנים ווערט מוסבר‬ ‫דוגמא ‪ ,‬איז מובן ‪8 ,‬ז אין דער דוגמא איז‬
‫קולו‪.‬‬
‫כו ' "‬ ‫חי‬
‫כשהואאחד‬
‫חי קולו‬ ‫‪.‬‬
‫כשהואפון‬ ‫שאמרו‬
‫דער ענין‬ ‫" מה‬
‫ולכאורה‬ ‫דש ‪ 8‬תוכן וולס איז מתאים ביותר‬
‫לנדו ד מער ווי ינדערע דוגמאות ‪. ,‬‬ ‫‪.‬‬
‫אחד וכשהוא מת קולו שבעה " איז ‪8‬ז‬
‫איינפאכער ענין טבעי און מ ' ד‪8‬רף אויף‬
‫‪---‬‬
‫הקבן‪.‬‬ ‫דעם קיין הסברה ניט‬
‫ך‬ ‫ד‪.‬‬ ‫אבל ראה תו ס קנים שם‬ ‫‪..‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫דיגמת נשהוא מת‬
‫ה‬ ‫‪,‬‬
‫‪. . .‬‬
‫הנא שאסרו ‪ ,‬שכחב על דניי הרע נ ‪ .‬זנ כ התיס '‬
‫דשא‬
‫‪.‬‬
‫אויך ‪ :‬אפילו יוען דער מאמר " כשהוא‬
‫ח ' כו ' " וואלס געפטדערט הסברה ‪-‬‬
‫איז ניט ענינה פון ‪ 4‬משנה ( ‪8‬דער ‪-‬‬
‫כשהוא חי‬
‫פ " לקה‬
‫כ ‪.‬כ בישוז ר ‪. ' .‬‬
‫‪ . .‬וראה‬
‫דזבחיס ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בפרש‪ ' .‬פ ‪.‬‬
‫' ז אין מת " שנ‬
‫[‬
‫ילפ יכו‬

‫‪ , , , , ,.‬זה ‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪.‬‬ ‫קיל‬

‫פ‪.‬‬ ‫שם שבעה‬

‫שמקשה נם לפי‬ ‫לקוים קויו‬
‫וזח‬ ‫קנו )‬ ‫"‬ ‫ישר‬ ‫‪",‬‬ ‫טיב‬
‫צו זטגן ‪ 8‬ביאור אויף א‬ ‫בכלל )‬ ‫תורה‬ ‫היע כ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יתערה‬
‫וממש‬ ‫א‪ [ 1‬ן‬
‫כמל'‬ ‫‪,‬‬ ‫שמתחיל‪,‬‬
‫הלא מצל‬ ‫ה'‪ ,‬מ[ כא‪, 1‬‬
‫חחאת‬ ‫שלפ ‪ '11 ' :‬ר‪ ,‬עוף‬
‫מפ א‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫יהע‬
‫'ד‬
‫דרינק‬ ‫י‪. ' , , 1‬‬ ‫[‬ ‫‪,‬‬
‫אבל הואיל תילד הס‬ ‫‪.‬‬
‫מהלשוןבמספר היורשים שיש לון ‪.‬‬
‫ילהעירא תלוי‬‫‪.‬‬
‫קבוע ‪ ,‬כ‬ ‫(]‬ ‫מביאה‬ ‫ק‬ ‫"‬ ‫יילוה ‪.‬‬
‫בפיה " מ " נתרבו בי המצות " ואינו‬ ‫מדי ;‬ ‫שב ‪.‬‬ ‫לשף הררן‬ ‫‪,7‬‬
‫‪,‬‬
‫אמר רבי יהושע על דרך‬
‫לפרט מספרם ‪.‬‬
‫קאפח ‪.‬‬ ‫וכתרגום‬
‫‪9‬‬
‫י‬
‫רק‬ ‫דוקא ‪ ,‬כ '‬
‫סקג '‬ ‫מא ' ‪11‬קולות ‪,‬‬

‫‪. ,‬‬
‫נעשה ‪1‬‬
‫דנקס ' ז ~אז; ת‬
‫מספר הקרנפת משאיב בירושה שא ז ב‪1‬ה מספר‬
‫שמא 'יומר‬
‫‪.‬‬
‫ר' נ 'דוחק‬
‫מצ‬ ‫"‬
‫ב‪1‬ה )‬

‫‪.‬‬
‫‪153‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫תזויע‬ ‫לקוטי‬

‫( צו מדגיש זיין שז דוקא דורך זקנה ‪ ,‬ווען‬ ‫‪9‬י‬ ‫מאמר העולם ‪,‬‬
‫צו גע ‪-‬‬
‫אין‬ ‫קומטד‪8‬ס‬
‫ה‪8‬ט" ‪ ,‬ער‬ ‫לידי עכ " פ‬
‫תשות כח‬ ‫באים ) ‪ .‬ד )‬
‫"חכמה‬ ‫מוז מעז זטגן ‪ ,‬שז מיס " כשהוא חי‬
‫וכו ' " מיינט ר " י ( ניט סתם שגן ‪ 8‬משל‬
‫דשרפט זלגן לאחרי פון דעם חידרש אין‬ ‫פון ‪ 8‬מאמר העולם ‪ ,‬נ‪8‬ר ) ‪ 18‬עניו וואט‬
‫וואט‬ ‫אע " פ‬ ‫דער בבא פון זקני תורה ( שז‬ ‫איו נוגע לדש והלכה ; אוז ד‪8‬ס מיינט די‬
‫גא זיי איז נתוסף ביישוב דעתם ‪ -‬איז‬ ‫משנה " ‪1‬הו שאמרו כו ' " ‪ ,‬שז ' דער ביאור‬
‫ע" ה ) ‪.‬‬ ‫הפכו בש זקני‬ ‫אין דער הוכה ווטס קומט שרוים פון‬
‫די נקודת הביאור בכל זה ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫דעם מאמר " כשהוא חי כו ' " נעמס מען‬
‫טרויס פון דעת דיז איז אונזער משנה‬
‫פון דעם דין פון קנים קומט שרוים ח‬
‫יולדת‬ ‫די‬ ‫ווטס‬ ‫קרבנות‬ ‫די‬ ‫בנוגע‬
‫‪8‬‬ ‫חידוש עניז ‪ :‬בעצם ליגט אויף ‪ 8‬יולדת‬
‫ברענגט ‪.‬‬
‫ותחד‬ ‫לעולה‬ ‫" אחד‬ ‫אחד ‪,‬‬ ‫קן‬ ‫חיוב‬
‫לחטאתי ‪ ,‬ובנדו " ד ליגט אויף איר אויך‬ ‫ג ‪ .‬ווייטער איז די משנהי ממשיך ‪:‬‬
‫חיוב נדרה ‪ ,‬שתי פרידות לעולה ‪,‬‬ ‫דער‬ ‫ר " ש בן עקשיא אומר זקני עם הארץ כל‬
‫און מצד די טעות ' ן און ספיקות ווטס‬ ‫זמן שהם מזקינים דעתז מיטרפת עליהם‬
‫און בא‬ ‫דער אשה‬ ‫וועדן געששפן בש‬ ‫שנאמרי מסיר שפה לנאמנים וטעם‬
‫דעם כהו קומט ארויס א חיוב פון כו " כ‬ ‫זקנים יקח אבל זקני תורה איזו כן אלא‬
‫שמונה ‪.‬‬ ‫צו שבעה ‪ ,‬שדער‬ ‫ביי‬ ‫קרבנות‬ ‫כל זמן שהם מזקינים דעתם מתישבת‬
‫קרבנות‬ ‫ברענגען‬ ‫מחייב‬ ‫איז‬ ‫מען‬ ‫עליהם שנאמר ' י בישישים חכמה ואורך‬

‫נוספים צו מקריב זיין בביהמ " ק ‪ ,‬בשעת‬

‫ימים תבונה " ‪.‬‬
‫עס קעו זיין אז זי איז אין זיי ניט מחוייב ‪,‬‬ ‫דבשם‬ ‫‪.‬‬ ‫להקודמו ‪,‬‬ ‫שייכות‬ ‫די‬ ‫און‬
‫איז זי יע‬ ‫ייי‬ ‫און די קרבנות וואס אין‬ ‫שהוא מת קולו שבעה ‪ ,‬כך זקני תורה כל‬
‫מחויב האט מעו שוין מקריב געוועו " י‬ ‫זמן שמזקינים ובאים לידי תשות כח הן‬
‫און זי איז שרין נתכפר געורארן און יוצא‬ ‫חכמה " ' י ‪.‬‬ ‫מוסיפים‬
‫געוועזיי כל החיוב שלה ( והשאר ‪-‬‬ ‫מ ' ד‪8‬רף שבער פירשטיין ‪:‬‬

‫א ) ווטס איז דש בכלל נוגע דער עניו‬

‫פון " זקני ע " ה כל זמן שמזקינים בו " ‪ .‬ב )‬
‫זקנה ( וגם מביא שם לפג " ז דברי זקני ת " ח ע " ד ימי‬
‫‪.‬‬
‫זקנה שלהם וכן דוקני ע " ה ) ומקדים ת " ח כל ומז‬ ‫מאי קמ " ל ‪ -‬עם איז די סברא פשוטה‬
‫שמזקינים לע " ה כ " ז שמזקינים כו ' כסדר הכתובים‬
‫באיוב‬ ‫וראשונה ‪8‬ז תשות כח בריינגט תשות‬
‫שפה‬ ‫מסיר‬
‫קנים שם ‪.‬‬ ‫יב )לע" " י‬
‫שם ‪,‬יעקב‬
‫עיון‬ ‫חכמה "‬
‫ראה (‬ ‫בישישים ) ‪-‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬
‫לנאמנים ( שם ‪ ,‬כ‬ ‫חכמה ‪ .‬ג ) ויתרה מזה ‪ -‬וי איז היפך‬
‫כוונת המדובריי במשנה בסמיכות לזה‬
‫השינויים ביז לשוו המשנה בקנים להלשוז במס '‬
‫שבח ) ‪ -‬נתבארו בארוכה בההחועדות‬
‫י‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪16‬‬

‫כב‪ - ,‬מ‬ ‫העוף ‪ ,‬בכיו " ב‬

‫כריתות ז‬ ‫חטאת רש " י‬
‫לעילה" ה כתב‬
‫בנוגע רץ " א ד‬
‫( פסחים כח ‪,‬‬ ‫קיא ‪.‬‬ ‫קמשחע '‬ ‫להע ר מתוס ' קליפ שם ‪ :‬נא '‬ ‫‪11 ) 1‬‬

‫ג‬
‫ד " ה מביאה קרבן ‪ .‬בב ‪ ,‬מע " ב ד " ה חטאת ‪ .‬ערביו ה ‪ ,‬ג‬

‫הרי‬
‫וראה גם‬
‫אס ילדתי‬
‫נדבה ‪,‬‬
‫היאתנאי‬
‫הרי על‬
‫רעולה כאד‬
‫ואם לאו‬
‫נאכל )‬
‫לחובתי‬
‫היאה ואינו‬
‫"‬
‫ד‬
‫הרא ‪ .‬ש ‪.‬‬ ‫גפ "‬ ‫‪.‬‬ ‫המגרש ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 11‬‬

‫ם‬
‫לא‬‫ברמב "‬
‫אבל ( ועוד )‬
‫המוקדשיז פ " י‬
‫פסוליסו ‪ ,‬מע " ב ‪,‬‬
‫זבחים‬
‫ובהל '‬
‫בנדו " ד‬
‫פירושימ חגים‬
‫כפיה "‬ ‫בפ ' ה ‪ ,‬מ‬ ‫היא‬ ‫‪1‬‬ ‫עד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זו ) שפ ‪ ' .‬נ ‪.‬‬
‫לשל הרע ‪ .‬נ לנים שם ‪.‬‬
‫לו ) משא ופי ' הרשש שם ‪.‬‬
‫‪ 1‬ו‬

‫שם ‪ .‬המפרש‬

‫הזכיר דכאו על תנאי ‪.‬‬ ‫יה שמביא‬ ‫" כ בשבת ( קנב ‪ ,‬א ) שמובז‬ ‫המזגים ‪ ,‬כ‬
‫כמבואר‬ ‫ספיקות‬ ‫כמה‬ ‫המשנד ‪.‬‬
‫בזה‬ ‫במפרשי דיש‬ ‫‪) 7‬‬
‫כארוכה ולהעיר‬ ‫‪,‬‬ ‫לידי‬‫‪,‬‬
‫כשבא ‪ ; _ 1‬ע‬ ‫הוא ע "‬
‫באדם‬
‫ד וקנה‬ ‫הסוגיא שם‬
‫שנעשים‬ ‫והשינויים '( בל‬
‫לגריעותא )‬
 ‫שיחות‬ ‫‪2‬‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬ ‫‪34‬ג‬

‫אויך ‪ -‬רואם פאר ‪ 8‬גדר הקבן די‬ ‫בעזרהיי ) ?‬ ‫חוליו‬

‫זיבן אדער אכט קרבנרת ‪ ,‬בשעת די סיבה‬
‫כשלמא חטאת השף ווטס קומט אויף‬
‫פון זייער הקרבה איז ‪ 8‬ספק של האשה‬
‫‪ 8‬ספק ‪ ,‬ביי ‪ 8‬ספק יולדת וכין ‪ -‬ב ‪ ,‬י " ל ‪,‬‬
‫או הכהן‬
‫כפשטות הלימוד אין גמרא " אז די‬
‫‪,‬‬

‫" זהו שאמרו‬ ‫ר"י"י‬ ‫אויף דעם ושגט‬ ‫ה‪8‬ט מחדש געווען ‪ ,‬ט‪ 1‬אפילו‬ ‫‪:‬‬ ‫תורה "‬
‫כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו‬ ‫אריר א ספק אויב נטמאהןנ איז וי אויך‬
‫שבעה " ולכאורה איז דטס תרתי דסתרי ‪:‬‬ ‫חייב א קרבן לכפרה ( ורוס איז איר‬ ‫?‪:‬‬

‫די שבעה קולות זיינעו " שתי קרניו שתי‬ ‫מהיר לאכול בקדשים ' ‪2 , ) 2‬דגגנזא ויי ‪8‬ן‬
‫חצוצרות בו " ‪ ,‬וולט זיי זיינען קולות פון‬ ‫אשם תלוי " ‪ ,‬וולס די תורה ה‪8‬ט מחייב‬
‫קרניים ‪ ,‬שוקים כו ' וואט האבן ניט קייו‬ ‫געווען ברעבגען בשעת ס ' איז ‪ 8‬סמק אם‬
‫שייכווץ צום " קולו ‪ -‬פון כבש ‪ -‬ואעפ " כ‬ ‫שהוא‬ ‫תלוי‬ ‫אשם‬ ‫הנקרא‬ ‫" וזהר‬ ‫חטא ‪,‬‬
‫שבעה " ‪,‬‬ ‫ק‪1‬ל‪1‬‬ ‫אמרו כשהוא מת‬ ‫‪.‬‬ ‫מכפר על הספק ותולה לו עד שיודע לו‬

‫ע י מיתת הכבש ווערט בטל דער‬ ‫‪.‬‬ ‫בשגגה ‪ ,‬כו ' " ‪.‬‬
‫‪2‬‬ ‫בודאי שחטא‬

‫טבער בנדו " ד ~ י איז ד‪8‬ך דער חיוב‬

‫שלע‬
‫ייעזייקולות‬
‫אמרו ‪8:‬ז‬
‫שבערס ' ווערן‬
‫און‬ ‫כו"' ‪,‬‬
‫בקרנחםאחד‬
‫‪ -‬קולו‬
‫מתחלה א וודאות ' דיקער ‪ ,‬און רעד ספק‬
‫כבש ‪.‬‬ ‫זיינען " קולו " פון דעם‬ ‫קומט צו דערנטך יע " י האשה והכהן ‪-‬‬
‫צי זי ה‪8‬ט משלים געוועז איר הוספה‬
‫דערמיט איז מבואר דער גדר פוץ די‬
‫די סיבה פון די‬ ‫ח‪8‬טש‬ ‫( ‪8‬ז‬ ‫קרבנות‬
‫‪,‬‬ ‫לה "‬ ‫אויף רעם חיוב ונתכפר‬

‫זיינעז‬ ‫ווטס‬ ‫ספיקות‬ ‫זיינען‬ ‫קרבנות‬ ‫( הל '‬ ‫ם הל ' מחוסיי נפרה פ " א ה ‪ -‬ז‬ ‫ראה רמכ ‪.‬‬ ‫‪5‬ן )‬

‫( ערשטע )‬‫געש‪8‬פז געווטרן לאחרי אירע‬ ‫וראה‬ ‫[‪,‬‬ ‫יראה פיש ‪ -‬י שבהערה ‪6‬‬ ‫)‪,‬‬ ‫לקמן )‬
‫ה‪4‬ב‬ ‫בבבא פי " א‬
‫(שגגות‬ ‫‪.‬‬
‫קרבנות תוכה ‪ ,‬זיינען אויך די קרבנות‬ ‫חטאת‬ ‫ערך‬ ‫תלמודית‬ ‫‪,‬‬
‫הספק ‪ ! ,‬ת ‪.‬‬
‫אנציקלופדי‪.' :‬‬ ‫העוף הבא על‬
‫( בדוגמת ) " קולו " ) ‪ ,‬זיי הטבק אויף זיך ‪8‬‬
‫פונקט * י ווי די ערשטע‬ ‫גדר חובה ' ‪ :‬וכו ' ‪,‬‬
‫‪ :‬דר כס ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫ין ‪,‬‬
‫( מצורע ) ‪:‬‬ ‫ול ‪:‬אתשלמדוהו מהפסוק בסוף פרשתנו‬
‫והזב‬

‫יאה‬
‫זובו לנכר ילנקכה גו '‬ ‫‪) 21‬‬

‫‪.‬‬
‫ן‬

‫מניא אשב תלו ( תיספתא כריתות פ " נ ‪ . 1 ,‬הירתת ד ‪,‬‬ ‫שט ד ‪ -‬ה מגיז ‪ ,‬ד " ה מה‬ ‫פי ' (‬
‫וסבררש * י ) נדר‬ ‫זכר ‪ .‬אידיה‬
‫כיפר ‪.‬‬ ‫א ‪ .‬ובירושלמי פסחים פיח סה ' ב ‪ :‬ספק כפרה‬ ‫‪,‬‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫ומאירי‬ ‫שטמניסי‪ ,‬הרא " ש‬
‫לפנינו בגמ ' ‪:‬‬‫‪.‬‬ ‫‪) 22‬‬

‫‪. .‬‬
‫האב אנצ' קלופדי ' שפ וש ( ) ‪.‬‬ ‫באה‬
‫שהיא בנזיר‬
‫העוף רש " י‬
‫לחטאת לשין‬
‫על הספק שאינה נאכלת' ‪ .‬יראה‬
‫יהעירהערה הבאה ‪.‬‬
‫יאה‬ ‫אנו)‬
‫‪21‬‬

‫אילד )‬ ‫‪,‬‬ ‫א נזנחים שס ‪ , 101‬א‬ ‫דהסו ‪.‬‬

‫(‬ ‫ר'‬ ‫הוא בדעת‬ ‫לומי דסיפא‬ ‫" וצריך‬ ‫הדא ‪ -‬ש יד‬ ‫שם ‪ .‬יבמאייי ‪ ,‬יבפי‬

‫יהושעהסאת‬
‫קולח העוף שעשאה למצה‬ ‫כמעשה חטאת לשט‬ ‫‪.‬‬ ‫לד" ‪,‬י‬
‫פרש‬
‫תמורה (‬
‫וראה גם‬ ‫קרא ‪, -‬‬
‫‪, ) 16‬‬ ‫אתה( מחך‬
‫שבהערה‬ ‫יכולי ‪ ,‬ב‬ ‫דמילתא נקט‬
‫וכריתות ז‬ ‫פסחים‬

‫‪. ., .‬‬
‫אפ סל מ‪1‬‬
‫למ סק‬
‫אחז‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. ..‬‬
‫נעשנת נעש ת חמאת העוףני‪ 11‬ו‪7‬כ ‪ ,‬ד‬
‫שמלק בה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫יץ א ) ד " ה חטאת דהלימוד הוא וגם ) על עצם הדין‬ ‫‪.‬‬
‫י נסוף‬ ‫רש ‪.‬‬ ‫לשון‬ ‫‪,.‬‬ ‫לשם חובת חמאת לאמר‬ ‫'‬ ‫לי‬ ‫‪,‬‬ ‫הספק ‪.‬‬
‫רמב " ם הל ' שגגות שס‬ ‫דכאה) על‬
‫ראה‬ ‫!‪1‬‬
‫ל דיה שהניא ה ; מ ' שס משנתנו‬ ‫העמוד שסו ‪ , .‬יפ ‪. . .‬‬
‫‪1‬‬ ‫ד‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫מדא ' רי רב ' הושע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא לא‬ ‫בהא‪ .‬סש ‪ .‬מ‬
‫‪ 7 - 1‬להוכיח ד‬ ‫נ‬ ‫דאתא קרא‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫ראה תוד " ה אימר זבחים‬ ‫ר‪, :‬‬
‫חטאתא‬
‫שם מת ‪,‬‬
‫מהמשת‬
‫( פרשיי‬ ‫נד ‪ .‬ה א " רי '‪. :.‬הרע ) ‪ .‬והקושיא ‪.‬‬
‫היא‬ ‫‪ 1‬ר ' ' הושע אמרה‬
‫_‬ ‫למיסר להביא על המפק כמו בבהמה אשב הלוי‬
‫גם‪ .‬לרבי יהושע‬
‫בגמ ' ‪1‬‬
‫שם שקאי‬ ‫לפנר" 'ז בתיס‬
‫יהושע' ‪ ,‬עיי‬ ‫‪,‬‬
‫דסתסא 'פיס‬
‫ילתי "‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫וסתומה ~ מפורשת גי ‪,‬‬ ‫שייה‬
‫וראה‬ ‫השין ‪.‬‬ ‫שגם תוכו הסברא ‪ ; 1 :‬ע לתף‬ ‫ב א‬
‫מסקת ה ;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫שס‬ ‫כתוד ' ה אימר‬ ‫‪,‬‬ ‫א)‪.‬‬ ‫‪ ,‬סח ‪.‬‬ ‫הבאה _ שס‬
‫מ'‬ ‫( בהערה‬
‫הראב" "ח ‪.‬ד בסיום הס ' קנים ‪:‬‬ ‫המב " ס הל '‬
‫להעיר מפי‬
‫שגגות רמ‬ ‫אבל‬ ‫‪25‬י‬
‫‪26‬‬

‫כלל זה למסכת קנין חטאת העוף באה על ספק לידה‬

‫; אכלסת מפני‬

‫'‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אית‬ ‫אף ש כל החטאות האלו‬

‫רמב ס הל ' פסולי המ ~ קדשין ספ‬ ‫‪. ,‬‬

‫‪.‬‬ ‫[ )‬

‫‪.‬‬
‫יעד‬
‫שהם ‪ 1‬ספק '‬
‫‪,‬‬ ‫אילי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מקרא במס ' נזיר‬ ‫‪,‬‬ ‫ך‬ ‫‪ :‬ירך ‪11‬פקא‬
‫הא ' ‪.‬‬ ‫דך בעיקר על עין‬
‫~~י‬
‫‪,‬‬
‫יעל‬
‫קאי‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נס ' ה מ ק ; ס שב ) ‪ .‬ובפרש י ובחים שב ד ה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שבחטאת בהמה נשהספק הוא בכפיה אינו‬
‫‪135‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬

‫א ) ב‪ 8‬דיני סוכה ‪ ,‬נסרימיי וולס רחבן‬ ‫אירעי‪. 5‬‬ ‫קרבנות‬

‫ארבעה און " הפכן על צדיהז שאיז בהט‬ ‫ה ‪ ,‬שז סיבת הקרבן איז נ‪8‬ר מצד‬
‫ארבעה " " איז דער דיזל אז אויך דע ‪-‬‬ ‫הספק ‪ ,‬היינט ווי שווי ווערט דער קרבו‬
‫מ‪8‬לט איז ד‪8‬ס פסול ‪ " ,‬דכיוז דיש שם‬ ‫‪ 8‬חיוב גלייך ווי איר קרבן חובה ‪ -‬גע ‪-‬‬
‫פסול עליהן געשו כשפודיז של מתכת‬ ‫פינט מען כמה דוגמאות ‪8 ,‬ז ‪ 8‬מסובב‬
‫שהופכן " " ‪.‬‬ ‫הפסולין לסכך בכל ענין‬ ‫ב‪8‬קרמט מער תוקף ווי זיין סיבח ‪ :‬ע‬
‫זעט מעןי ' ‪ ,‬שז כטטש די סיבה וטעם‬ ‫ומהם ‪:‬‬
‫" יש שם פסול עליהן " איז מצד‬ ‫יומס‬
‫דוקא‬
‫איז ווערט‬
‫ארבעה ‪,‬‬ ‫וושס' י ‪ ,‬רחבז‬
‫וולס דמם‬ ‫גזירת צד‬
‫תקרה "‬ ‫"אויפז‬ ‫באועשי‬
‫ואין וחטאות הללו אען גאבלוח שהרי על הספק‬ ‫בו‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מליקתן מליקה להתירז באכילה‬
‫שבער " כשפודיו של מתכת " ‪8 ,‬‬ ‫ד‪8‬ס‬ ‫כתב‬ ‫ולא‬ ‫בלשונו‬ ‫דשא‬ ‫מדייגה‬ ‫בכפירושו י " ל‬
‫ואולי‬

‫פסול עצמי ‪ ,‬ובמילא זיינעו זיי פסול‬ ‫( פסחים תמורה וערכיו‬ ‫מקומות‬ ‫בשאר‬

‫אויך על הצד ווען עם איז ניטט גזירת‬ ‫וזיבה ) שמא‬ ‫חוליןכריתות ( בו ‪ ,‬ב ) ‪ -‬לענין ספק לידה‬
‫שם ‪.‬‬

‫תקרה ‪.‬‬ ‫דוה‬ ‫וביי " כ ‪,‬‬ ‫נבילה ‪,‬‬ ‫שוי '‬ ‫ומליקתה‬ ‫הוא‬

‫הוא לימוד‬ ‫( ונשרפות )‬ ‫שחטאות האלו אינו נאכלות‬

‫ודין‬
‫בגוגע יו " ט‬ ‫ב ) דברי החת " ס " הידועים‬ ‫בפ " ע בנוגע לאכילתה ‪ ,‬דאינה מליקה להחירז‬
‫פשטות לשון הגמ ' בגזיר שם בסופו ‪:‬‬ ‫( וע " ד‬ ‫באכילה‬
‫שגי של חגה " ש ‪ ,‬שז ער איז חמור פון‬
‫שנדערע יו " ט שני של גליות ‪ ,‬ווייל ער‬ ‫כול כי לא‬ ‫‪ .‬ונאכל אף נקבה כו ' ונאכל‬ ‫זכר ‪.‬‬ ‫רק מה‬
‫חיובן‬ ‫אי‬
‫אלא גם קדושתן ‪ ,‬דלהעיר מתוד " ה‬
‫ודאישם ‪,‬‬
‫נזיר‬ ‫מתקיף‬
‫איז כא ניט מצד ספק ווי שנדערע יו " ט ‪,‬‬
‫שם ‪ .‬וראה‬ ‫הרא " ש‬ ‫ופי '‬ ‫ע "ב ‪,‬‬ ‫חנציקלופד‬
‫שר ער השט אין זיך א כח של ודאי ‪:‬‬
‫ור‪:‬מ ‪.‬‬
‫שייכות לתחלת סדר‬ ‫שם"‪,‬ל וש " ג ‪.‬‬
‫הקשרואכ "‬ ‫ועפ"" ו י‬ ‫‪) 31‬‬
‫היות טז ביי חגה " ש איז קיינמחל ניט‬
‫געווען ‪ 8‬ספק ווי ביי פסח וסוכות ( ווייל‬ ‫הזבחים שנזבחו‬ ‫) " כל‬ ‫דנעוז תחלתן בסופן ‪.‬‬ ‫(‬ ‫קדשים‬
‫זיין קביעות איז יום חמישים לעומרר ) ‪,‬‬ ‫שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם‬

‫דאס ווטס מ ' מ‪8‬כט שבועות צוויי‬ ‫און‬ ‫חובה " שהוא לא רק כהענין דגם בזה נתרבה מצוה‬
‫ע‬
‫הוא ) " צריך‬ ‫או קרבן זה‬
‫לנדרר ( (דכשר‬ ‫לחובתו על‬
‫אחר כי נוסף‬
‫קלקולו ‪,‬‬
‫להביא‬
‫"‬
‫בת‪1‬ט ‪-‬‬ ‫טעג איז בלויז " שלא לחלק‬
‫פרש "י ריש מס '‬ ‫ובחים ) ‪,‬‬
‫דזח " "‪.‬‬
‫שלא לשמן‬ ‫כשרים גם בזה דקרבנות אלו ם‬
‫( כ"א‬
‫ה ‪., .‬‬ ‫רמב ‪ ,‬ס הל ' סוכה פיה‬ ‫נ‪.‬‬ ‫יד ‪,‬‬ ‫סוכה‬ ‫‪) 33‬‬ ‫לזרוק דמם להקטיר אימוריהם ולחבול את‬ ‫‪.‬‬
‫(ס ‪ ,‬ל )‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫‪1‬ן או ח סתרכ ט ס ' ח‬ ‫‪. .‬‬ ‫(ואדה‬ ‫מושו ‪ -‬ע‬ ‫הגחכליז " פירש " י שב ) ‪ " ,‬קמ " ל ד ) בקדושתייהו קיימי‬
‫ואסרר‬
‫שס ‪ .‬וברש "‬ ‫‪1‬‬ ‫'ס טרשו ‪ -‬ע ואדה ‪.‬‬ ‫נרמנ‬ ‫נ'ה‬ ‫שס‪) 34‬ד‬ ‫ריש ע " ב‬ ‫ישם‬ ‫ח )‪,‬‬ ‫כמה בהוי ( כבגמ ' שם ב ‪,‬‬ ‫ואלא אם‬
‫לשגריי‬
‫‪.‬‬
‫וראה מהרש א‬ ‫‪ .‬שהוא פחות מג ' ‪. .‬‬ ‫" ה הפנו‬ ‫שס ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פרשי שם דיהשנדרת כו ' ואם לא נדבה יהא ‪ -‬וראה‬
‫ליה‬ ‫ואש‬
‫דכאי ר ‪ : ,‬כ‪1‬ותי ' וגפ‬ ‫נרנ ה‪11‬א ( בגמ ' שס )‬ ‫רב‪) 11‬‬
‫יז ‪ ,‬אם‬ ‫ענגל ) כלל‬ ‫( להר " י‬ ‫ולהעיר מלקח טוב‬ ‫מצינו‬
‫‪) 32‬‬
‫( הגהת‬ ‫חסדא וינה נר רב הונא חזרו נהו‬
‫העיקר ‪.‬‬ ‫טפל חמור מן‬
‫‪1‬ן ‪.‬‬ ‫מימו‪1‬יח שם חית‬
‫מק " ט ‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ט‪1 -‬‬ ‫פסילה ‪.‬‬ ‫ד"ה‬ ‫' שם‬ ‫‪.‬‬ ‫פרש‬ ‫‪) 16‬‬

‫שוה הנסר פסול‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫הרמב כ‬ ‫שפ ‪ .‬וישו‬ ‫ב‬
‫שרע אדהה‬ ‫‪.‬‬ ‫דתטעס זה הלהג‬
‫ותן ‪ -‬די‬ ‫סים המא‬
‫וך' ך‬ ‫ספר יצירה היא מ " ‪. 1‬‬
‫לקשר ב ‪ . .‬הדרן ‪-‬‬ ‫ישראל‬
‫י)‬
‫(כרר‬
‫י‬
‫(‬ ‫'‬

‫‪.‬‬ ‫הל ' חמץ ומצה פ‬ ‫צפע ' ‪ 1‬לרמב ‪ ,‬פ‬ ‫ראה‬ ‫ן‪3‬ןכו ‪. . ,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫והשלמה ‪.‬‬ ‫התחלה‬ ‫תתכיפין‬ ‫‪.‬‬ ‫( וע " ד‬ ‫תו‪1‬לת‪1‬‬ ‫_‬
‫י‬ ‫ה ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שהוא לא בבדי לחד‪1‬ד '‬ ‫)‪,‬‬ ‫בעךהא (לחתן בראשיתי‬
‫רשות‬

‫כשרה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לשו רשי שפ ד ה‬ ‫‪%‬ן‬
‫כ ‪ ,‬ו ‪ -‬ב בדיוקן ה ‪:‬זהך ' ל‬ ‫עד‬ ‫‪,‬‬ ‫ך‬ ‫שהזה ‪.‬‬ ‫ובפרט‬ ‫והשס‬

‫ר‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫קמה ‪ .‬וראה לקאש ח ד ע '‬ ‫שתת אוח ‪ , 10‬ס‬ ‫‪.‬‬ ‫‪0 ( 0‬ן‬
‫‪) 19‬‬
‫~ ובאו בקונס עה ח דל ‪ -‬א ) ‪.‬‬
‫"‬ ‫וכו ' ‪-‬‬ ‫"ה‬

‫~ חחלק ‪,‬‬ ‫)~‬ ‫‪.‬‬

‫אבר א שהסיום יש לו שי כ‪1‬ח סם ( נטיץ ב‬

‫תיד ‪.‬‬ ‫או ‪ -‬ח ריס‬ ‫‪.‬‬

‫רמה טמע אדה ‪1‬‬ ‫‪) 10‬‬
‫העירו באתרוגים מערכית י ‪ .‬רעע ובתומ ' שח ‪,‬‬

‫‪,‬ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רמב ' פ הל ' קידוש החודש פ ' ו ה‬ ‫‪) 41‬‬
 ‫שיחות‬ ‫[‬ ‫תזריע‬ ‫(‬ ‫לקוט‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬
‫~‬

‫ניר ס ' איז ‪ 8‬קול חצוצרות ‪ ,‬חליליו ‪ ,‬תוף‬ ‫קומט אוים ‪ ,‬טז סיבתו דיו " ט שני של‬
‫כו ' ; זיבן אופני קול ווטס השבן קייז‬ ‫חגה " ש איז יו " ט שגי של פסח וסוכות ‪-‬‬
‫שייכות ניט צום " קולו אחדי פוו דעם‬ ‫פק ‪,‬‬ ‫שלא לחלוק במועדות " ‪ -‬נ‪8‬ר א‬ ‫‪.‬‬
‫כבש חי ‪ -‬ז‪8‬גט מען שבער ‪8‬ז דשם איז‬ ‫שני ~ פון‬ ‫יו " ט‬ ‫איו‬ ‫לבער‬ ‫ווערט‬ ‫עט‬

‫זיינעו‬
‫בתוקפה זייער‬
‫בלייבט וועז זיי‬
‫קולות" ‪ :‬אפילו‬
‫שבעה שבעה‬
‫" קול‬
‫דאי ‪ ,‬מער ווי‬ ‫‪,‬‬ ‫שבועות ‪ 8‬תוקף וכח של‬
‫וסוכות ‪.‬‬ ‫אין פסת‬
‫שייכות ( בנוגע דיני התזרה ‪ -‬דער‬
‫וא " ו ‪ .‬עפ " י הנ " ל ( סעיף ד ) י " ל אויד‬
‫איסור לגבוה ) צו דעם " קולו אחד " פון‬
‫יאידך גימא מז דער דין פון קנים גיס א‬
‫דעם כבש חי און עס ווערט גש קייו‬
‫ביאור אין " כשהוא חי קולו אחד וכשהוא‬
‫שינוי לגבי דעם דיו נעבד ( לגבי גבוה ) י ' ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מת קולו שבעה " ‪ ,‬כפשטות לשון ר '‬
‫לבער אין דעם קעו מען זלגן צוויי‬ ‫זה שאמרו " ‪ -‬ס ' איז " בא ללמד ונמצא‬ ‫‪, .‬‬
‫אופנים ‪:‬‬ ‫למד " ‪ :‬דאס איו נוגע און מבאר גדרים‬
‫פסולין‬ ‫קרני '‬ ‫‪.‬‬ ‫די‬ ‫וולס‬ ‫דטס‬ ‫א)‬ ‫כבש‬ ‫צו‬ ‫שייך‬ ‫וייגען‬ ‫וולס‬ ‫ודינים‬
‫לחצוצרות ושוקי ' לחליליו בו ‪ " " " ,‬אין‬ ‫כשהוא מת‪.‬‬
‫חי " און ‪ -‬ת‪8‬ס בייט זיך‬ ‫"כשהוא‬
‫בלויז ‪ -‬וויבטלד אז זיי נעמעו זיך פון‬
‫דעם כבש ‪ ,‬בלייבט אזיף זיי במילא דער‬ ‫א ' מהם ‪ 8 -‬כבש הנעבד לע " ז ‪ ,‬וולס‬
‫אישר לגבוה ‪ ,‬ס ' איז טכער אויף זיי ניט‬ ‫דער דיןי * איז ‪8‬ז ער איז פסול למזבח ' ‪.‬‬
‫(‬

‫חל דער " שם ע " ז " " ‪ -‬נעבד ( לגבי‬

‫גבוה ) ‪ ,‬וויבשלד טז זיי זיינען געווטרן ‪8‬‬
‫איו גמרא געפינט מען די שאלה צי‬
‫‪.‬‬
‫יש שינוי לנעבד או אין שינוי לנעמד ‪,‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫חדשה ‪.‬‬ ‫מציאות‬
‫ז‪8‬גט שז דחס איז די‬ ‫גמרא "‬ ‫אוו די‬
‫ב ) דשס וולס די קרני ‪ ,‬פסולין לחצוצ ‪-‬‬ ‫איבעיא " המשתחווה לבהמה צמדה מהו‬
‫רות כו ' איז פונקט ווי דער כבש איז‬ ‫קרני ' מהו לחצוצרת שוקי '‬ ‫‪. .‬‬ ‫לתכלת‬
‫פסול למזבח " ' ‪ ,‬ס ' איז חל אויף זיי " שם‬ ‫מהו לפארות "‬ ‫מע "‬ ‫מהו לחלילין בני‬
‫( נימין של כינור " ) ‪.‬‬
‫ה‪.‬ו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫' איסו מ פיד‬ ‫הי‬ ‫‪.‬‬
‫פסק הרמב ס‬ ‫‪,‬‬ ‫ונ‬ ‫‪) 47‬‬
‫ד‪8‬ס איז די נפק " מ איו הלכה פון‬ ‫‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫כס ‪ .‬מ‬
‫ובמכי'שם ‪.‬ע‪ ' .‬שם‪.‬‬
‫אף שבגמ ' נשאר בתיקו וראה‬
‫דעם מאמר ( כבש ) כשהוא חי קולו אחד‬ ‫‪.‬‬
‫יש‪. ,‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ז הרמב ב‬ ‫א‪) 4‬‬ ‫וכשהוא מת קולו שבעה " ‪ :‬אע " פ שז די‬
‫‪.‬‬
‫דיה ומה שעליהן זדיה ר ' וסי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ראד פרש '‬ ‫ל‪) 4‬‬
‫חצוצרת וכו ' וושט מען משכס פון ( די‬
‫שם מה ‪ ,‬א ) ‪ .‬ובתוז ‪ .‬ה חלהיהם שם ‪ ,‬אם מחובר מקי '‬
‫וכו ' פון) דעם כבש מת וייגען‬ ‫קרנים‬
‫‪.‬‬
‫וס ) ‪ .‬זגפרש י חוליו מ ‪,‬‬ ‫יהד ‪.‬‬ ‫שא נה כאסית‬ ‫‪.‬‬ ‫( אף‬ ‫ע' ‪:‬‬
‫שוין ‪98‬געטיילט פון דעם כבש און ס ' איז‬
‫וכעש אעם דלא מיתמרי משוס‬ ‫‪.‬‬ ‫דזמ ' א‬ ‫א‬
‫עבודת‬
‫דיה‬
‫‪. ., ,‬‬
‫וראה פרש " דיה‬
‫‪'1‬נ ‪.‬‬
‫)‬ ‫‪,‬‬
‫מקר ' ‪. .‬‬
‫ס‪ 1‬א ) ות ד ' ה יש שפ ‪ ,‬ריש‬
‫ממסובר ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫כוכנמזם כ ~ ' אפינה‬
‫‪.‬‬
‫ו‬

‫דכע ‪ ,‬ח עדיפא יאסור לגבוה‬

‫‪.‬‬
‫נעבד‬ ‫מעשה ‪ ,‬און די‬ ‫געווען אין זיי ‪ 8‬שינוי‬
‫שבעה קולות זיינען [ יט קייו קולות פון‬
‫‪ 8‬כבש אפילו ניט ( פוז שוקיו ‪ ,‬עורו כו ' ) ‪,‬‬
‫המשתהזה לנהמה‬
‫צמר שלה‬ ‫לשבח‬
‫הרמב[ ‪,‬ךס שם‬ ‫‪.‬‬
‫שנפסלהלשו‬ ‫[ י)‬
‫שם‪ ) 5‬ראה‬ ‫‪,‬‬
‫פסוי '‬
‫לבגדי‬ ‫נסוי‬
‫ה[‪7‬‬ ‫כהונה ‪71‬רנ ' פסולין יחצזצרות בז '‬ ‫‪.‬‬ ‫הל '‬ ‫רמב " ם‬ ‫יש " נ ‪.‬‬ ‫ואילך‬ ‫א‬ ‫כח ‪,‬‬ ‫מזבח‬
‫תמורה‬ ‫‪.‬‬ ‫איסור‬
‫‪) 42‬‬

‫‪_1‬‬ ‫משא פ " ק ה "‬ ‫‪) 43‬‬

‫קמיל דנשס שהנהמה נפסלה‬ ‫ימישו‪1‬ו משמע שזה‬

‫למונח‬ ‫( תמורה‬ ‫דבעוחז )אינו נאסר‬ ‫כס א ‪ .‬רמב ""סכ רפ ‪ -‬ח‬
‫להדיוטמהל ' ע "‬ ‫‪.‬‬
‫יב‪1‬ד '‬ ‫הוא בצמר‬ ‫(ך‬ ‫י‪1‬בוה ‪,‬‬ ‫נו‬
‫מצד נענת‬ ‫בהתה‬
‫גדר‬ ‫עליהם‬ ‫שיש‬ ‫? רות‬ ‫יחצו‬ ‫' ~ קרנות‬ ‫הא‬ ‫ע " ז סו ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫‪) 44‬‬

‫‪ .‬ולהעיר מצפע ‪ ,‬נ מהדית פו ‪.‬‬ ‫' ‪10‬ר דנעבד לגבוה‬

‫וראה פרשיי שם ד " ה תבלת‬ ‫א‪.‬‬ ‫שם מז ‪,‬‬ ‫דכהנ)‬
‫‪45‬‬

‫האיסור על הבהמד‬ ‫די‬ ‫שגי משתחוה לנהמה‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫' ם ‪ .‬פרש " י שם דוה לסארוח ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪46‬‬

‫ממח ‪ ,,‬כו' ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬

‫~ הס אסור ס‬
 ‫‪37‬נ‬ ‫שיחרת‬ ‫ב‬ ‫מזריע‬ ‫לקוטי‬

‫דער דין אין דער משנה‬ ‫בז ' " ‪:‬‬ ‫חי‬ ‫כשהוא‬ ‫ע " ז " ‪ ,‬נעבד ( לגבוה ) ‪ ,‬ובמילא זיינעז זיי‬
‫לגבי די קרבנות וושס די יולדת ברענגט ‪,‬‬ ‫לגבוהת ‪.‬‬ ‫גופא מאוס‬
‫גיס ‪ 8‬ביאור איו דעם ענין פוז ‪ -‬כשהוא‬ ‫און די נפקימ לפועל י " ל ‪ :‬לויס ועם‬
‫חי כו ' " ‪:‬‬ ‫ערשטן אופן וויבטלד ‪8‬ז זיי זיינעז גע ‪-‬‬
‫פונקט ווי בץ קנים ‪ ,‬אע " פ ‪8‬ז די סיבת‬ ‫ריטרו ‪ 8‬מציארת חדשה ‪ ,‬איז דער איסור‬
‫החיוב איז ‪ 8‬ספק ( אין די קנים וולס זי‬ ‫נטר מדרבנזע לויט דעם צווייטז אופו‬
‫איז איז זיי געוועז מחוייב ) ‪ ,‬זיינען אויך‬ ‫איו דא שן איסור דאורייתאיי נעבד‬
‫די קרבנות בדוגמת " קולו " ‪ ,‬זיי הטבו ‪8‬‬ ‫( לגבוה ) " י‪.‬‬
‫גדר חובה פונקט ווי די ערשטע קרבנות‬
‫שאמדו‬ ‫בהן‬ ‫ר "י‬ ‫ושגט‬ ‫ד‪8‬ס‬ ‫און‬
‫‪ -‬עד " ז בנוגע דעם ענין פון כבש‬
‫הנעבד ‪:‬‬
‫אע " פ ‪8‬ז קרניו ושוקיו כו ' זיינען‬ ‫ב ' אופנים ילו גם‬ ‫דוגמת‬ ‫י" ל‬ ‫לכאורה‬ ‫באיסור‬
‫‪) 51‬‬

‫נשתנה געוושרז און געוושרו ‪ 8‬מציאות‬ ‫ממנו להדיוט כשנשתנה ‪ ,‬אם * זה שכל שאתה‬
‫מהייה ע " ז‬
‫חדשה ‪ ,‬און סיאיז לכאורה ניט שייך אזיף‬ ‫הרי הוא כמוהו " ( פרש " י שם מו ‪ ,‬מע " ב‬
‫או אין ‪ .‬מאירי שם ד " ה משתחוה ) הוא רק בדיו ‪,‬‬
‫שאסור‬
‫ד "ה‬
‫זיי דער פסול למזבח ‪ ,‬ווי וועז זיי זיינען‬
‫מחוכר צום כבש כשהוא חי ‪ ,‬זיגט מען‬
‫הרי הוא כמוהו " גם בג ‪ -‬ר‬ ‫‪.‬‬ ‫בהנאה במיהו ‪ ,‬או‬
‫ותוכן האיסור‬

‫דע " ז ‪ .‬ואב ‪ -‬מ ‪.‬‬ ‫ועפ‬

‫" כשהוא מת קול ( שבעה " ‪ ,‬זיי בש ‪-‬‬ ‫יבער‬ ‫חליפיןל מטיו ב ' אופנים אלו בכבש של ע ‪ -‬ז‬
‫שלנשאה אולי י "‬
‫"ז‬ ‫(‬
‫קומען ‪ 8‬פסול עצמי ומדאורייתא ווי‬ ‫לע "ז וכיו " ב ‪ -‬ע " ו נד ‪ ,‬ב ‪ ,‬רמב " ם‬
‫קולו " נעשו כשפודיז של ע " ז * ‪ ,‬דער‬ ‫טושו " ע יו" ד סו" ס קמה ) ‪ ,‬אם זה‬ ‫אסוריך ‪.‬‬
‫שקרנה" ז רפ ‪ -‬ח‬
‫הל ' ע‬

‫שם ע " ז " ‪ -‬נעבד ( ובמילא ‪ -‬דער‬ ‫‪.‬‬ ‫לחצוצרות שוקיו לחלילין הוא לפי‬
‫מהכבש ‪ ,‬ואסוריז בהנאה כמו בשר הכבש‬
‫שהם חלק‬

‫איסור לגבוה ) ווערט דער שם פון די‬

‫לאחר מיתה ‪ ,‬או שחל עליהם גדר וחיסור עצמי‬
‫קרניים ושוקיו כו ' " ‪ ,‬דשם וושס זיי זיי ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫ע ‪ ,‬ו ןומבאר ריי וזהו‬ ‫זחעי‪7‬י ] של‬ ‫חצוצרה של ע ‪ -‬ז‬
‫שחמרו‬
‫נען פסול לחצוצרות וחלילין כו ' איז‬ ‫רבשהוא מת קולו‬ ‫יחד‬ ‫בשהוא חי שילו‬ ‫שבעה‬
‫לגבוה ‪.‬‬ ‫גופא זיינען מאים‬ ‫זץ‬ ‫ווייל‬ ‫חלילזן של ע ‪ -‬ז ' כדלקמן במנים‬ ‫דנעשו "‬
‫לגבוה ] ‪,‬‬ ‫נעבד‬
‫לענין " ‪,‬‬

‫ואולי י " ל דנפק " מ גם להלכה אם מותר להשתמש‬

‫ולהנות מקולות אלו כי חל עליהם דיו של " חליליו‬
‫של ע‬
‫הייד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אסור לספוד בהו ' ( רמב‪ -‬ם שם פ ט‬ ‫"‪,‬‬
‫א אף צמרו לתכלת ' ‪,‬‬ ‫‪...‬‬ ‫עפ ז ' ל ד ה שרק‬‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪) 11‬‬ ‫שלפי אופן הא' דחליל זה‬ ‫סיד ) ‪,‬‬ ‫אסור‬
‫טושויע שס סקמ ' ג‬
‫א ' ( ו שינוי גמור ומציאות‬ ‫‪.‬‬ ‫כי ‪.‬‬ ‫לתכלת‬ ‫? מרו‬ ‫כהנאה מפני שהוא חלקו של הכבש ולא מפני‬
‫‪.‬‬
‫קויו שנוה ' ) ‪ -‬ראה שו ע‬ ‫‪.‬‬ ‫חדשה ממש ( כמו‬ ‫שהוא חליל של ע ‪ -‬ז ‪ ,‬יש לומר שאיז איסור לתקוע ‪-‬‬
‫אוהד או ‪ .‬ח סי ' ' א סיג ‪ ,‬ביסר לשיית ‪ ,‬וע ‪ . -‬כ‬
‫(‬ ‫)‬ ‫להשתמש בחליל זה ופשיטא לשמוע קולו ‪ ,‬בי אי " ז‬
‫ונפרט‪-‬ע כד ‪ ,‬אן דשם ? מר‬
‫מחוגרא הכיד‬ ‫‪, ,‬‬
‫עליו ‪( -‬אףהל 'כשהוא‬
‫תרומות ן '‬ ‫צפע‬ ‫‪,‬‬
‫כ " א תש ק ומעיז כוי של ע " ז ‪,‬‬ ‫ע‪,-‬‬ ‫הנאה מחליל של‬
‫‪.‬י ודרז‪,‬י‬ ‫‪ -‬פ פרש‬ ‫עד ‪ ,‬בן עה‬ ‫(שבת‬ ‫הא ' בתוך " ה‬ ‫ובפרט לתי '‬ ‫הנאה ‪.‬‬ ‫אי " ז בגדר‬ ‫וא " ב‬

‫שמעל ( בי‬ ‫לקיש חטהעדם ‪.‬‬ ‫העדם בו‪ .‬ראה ‪ -‬פ ‪.‬‬
‫בארובהטוו את‬ ‫(‬ ‫שאני ( פסחים בו ‪ ,‬רע " א ‪ .‬ע " ז מח ‪ ,‬ריש ע " ב ד " ה לא )‬

‫‪ -‬ז ן ‪ 449 ,‬ואילך ) ]‬ ‫‪ -‬ולכו‬ ‫שמשמע שגם בע " ז צ " ל דרך הנאה ‪ .‬וראה מרישה‬

‫שיסור‬ ‫קולף ‪-‬‬ ‫ביוןפי' גי אם אמריגז גם י‪-‬ו‪. .‬‬ ‫‪.‬‬

‫בפ ע‪,‬‬
‫ב )‪:‬‬ ‫מו ‪,‬‬ ‫( שם‬ ‫שינוי‬ ‫יש‬ ‫תוד " ה‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫שם מק " י ‪.‬‬
‫דמדאורייתא‬
‫‪ ) 52‬ראה‬
‫גמורבמעיקרח) חלק ‪9‬ל כבש שלח‬
‫( שתנה בשינויהוא (‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫רמשים‬
‫במו‬ ‫שינוי לי '‬
‫בנעבד‬ ‫‪,‬‬
‫דישמיב י '‬
‫דקא‬
‫הוא לי '‬
‫פשיטא‬
‫מדרבנן‬
‫באתנו אלא ודאי‬

‫דנשתנ ‪. -‬‬ ‫חומרא דעבודת כוכבים יש לאסור אע " ג‬

‫‪,‬‬ ‫‪7‬ש‬ ‫יאשו ( ' כ‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫נמח‪ 7‬קח‬ ‫‪ , . ,‬אצ ‪ 7 .‬י ‪.‬‬
‫] ‪'( 7‬‬ ‫)‬
‫כדמשמע ברמכ " ם שם ‪.‬‬ ‫ש‪)) 5‬‬
‫‪53‬‬
‫[ תון‬ ‫ה‪ ,‬ו‬ ‫המע ' (‬ ‫('‬ ‫ש[ש‪,‬‬ ‫‪7,‬מ [‬
‫‪7‬חו ( ן‪ .‬אל יפעמו ; ' ב‬

‫שם ) ‪.‬‬ ‫משה‬ ‫קו ‪ ,‬ט [‬ ‫‪,‬‬ ‫( [[‬ ‫ני‪ , 7‬הן‬ ‫ס או‬ ‫גם‬ ‫פסולה‬ ‫שם ‪ .‬אם‬ ‫לחיממ לרמב ‪-‬ם‬
‫כפשטות‬ ‫וראה נפק "‬
‫בדיעבד ‪ ~.‬לפין‬
 ‫שיחו‬ ‫כ‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬ ‫‪ (8‬נ‬

‫יימס דעתן מיטרפתיי ‪ -‬איז דער‬ ‫‪.‬‬

‫איו דעם עניו פון כשהוא חי קולו‬ ‫ז‪.‬‬
‫חידוש נשך גרעסחר ‪ " ,‬תרבה חכמתם‬ ‫איז‬ ‫שבעה ‪.‬‬ ‫מת קולו‬ ‫וכשהוא‬ ‫אחד‬
‫ויתחזק שכלם ויוסיפו שלימות " " נטך‬
‫פ‪8‬רטז ‪ 8‬פרט וושס איז ניט דומה לגמרי‬
‫מער מון דעם ווי זיי זיינען געוועז ת " ח‬ ‫צו די קנים פון יולדת ;‬

‫פריער ‪.‬‬
‫ביי כבש איז מען מדגיש איין ( ירידה‬
‫און אין דטט פרט איז דטס מער‬ ‫ו ) סיבה ‪ ,‬דעם שינוי " כשהוא מת " לגבי‬
‫תוכן ענין קנים דלעיל ‪,‬‬ ‫צוב‬ ‫בדומה‬ ‫פריער " כשהוא חי " ‪ :‬משא " כ בש קנים‬
‫ווין‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫תורה )‬
‫ווטרוס עס איז ( בס זקני‬ ‫זטגט די משנה עטלעכע פשלז ‪ :‬הכהן לא‬
‫שהם מזקינים " ‪ -‬דטס איז ניט ק " ז~ א" ז‬ ‫נמלך ‪ ,‬אינה יודעת מה נתנה ‪ ,‬איז יודע‬
‫מטליקע זאך ( סיבה וירידה ) ‪ ,‬נטר יעדער‬ ‫מה עשה כו ' ( און די פרטי החילוקים פון‬
‫טטג ווערט מער חלישות הגוף ‪ ,‬דחרף‬ ‫מין אחד לב ' מינים כו ' ) ‪ ,‬ווטס מצד‬
‫מער‬ ‫ט‪8‬ג‬ ‫יעדער‬ ‫ווערן‬ ‫טבע‬ ‫ע "פ‬ ‫‪ 8‬קרבן כו ' ‪,‬‬ ‫יעדער ספק וכו ' קומט צו‬
‫חלישות השכל ( ווי ב‪ 8‬זקני עם הארץ ‪,‬‬ ‫( שמונה )‬ ‫ביז מ ' דשרף מקריב זיין שבעה‬
‫כל ומן שמזקינים דעתן מיטרפת " )‬ ‫וולס ‪.‬‬ ‫קרבנות ‪.‬‬
‫‪ -‬ואדרבא יעדער סוג איז אלץ מער‬
‫דעריכער כרענגט די משגה ‪ " :‬ר " ש בז‬
‫דעתן מתיישבת עליהן " ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עקשיא אומר זקני עם הארץ גל גזן‬
‫[ וי ‪ -‬ל אז ד‪8‬ס איז נוגע להלכה לעניו‬ ‫שמזקינים דעתו מטרפת עליהן כו ' זקני‬
‫ישיבה בסנהדרין וולס עם דארף זיין‬ ‫תורה כל ומן שמזקינים דעתן מתיישבת‬
‫]‬ ‫זקנה "‬ ‫בעלי‬ ‫עליהם כו ' " ‪ ,‬ווטט אין דעם פרט הא ' איז‬
‫בדוגמא ווי בש קנים כנ " ל ‪ ,‬וולס דורך‬ ‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫דט די נקודה‬
‫יעדער יריזה וספק קומט צו נשך און‬ ‫און דערפשר איו ער מקדים ומסמיך‬
‫נאך איז די קרבנות‬ ‫‪.‬‬ ‫זקני עם הארץ כל זמן שהם מזקינים‬ ‫‪.‬‬
‫ח ‪ .‬דער ביאור בפנימיות הענינים‬ ‫דעתו מיטרפת כו ' " ‪:‬‬
‫און דער ביאור השייכות צו ר ' יהושע‬ ‫ר " ש בן עקשיא זאגט ‪ ,‬שז בזמן הזקנה‬
‫)‪:‬‬ ‫יהושע ‪' ,‬‬ ‫דוקא ( וולס סתם קנים ר '‬ ‫באים לידי תשות כח " ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫איז ( בא ת " ח‬
‫סדר קדשים ווייזט בכלל אויף אידן‬ ‫נחלשים ויפסיד גופם " ‪ ,‬אוז פונדעסט ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫ע"פ‬ ‫חכמתם " " ‪,‬‬
‫גוי קדוש " ‪ ,‬אויד די‬ ‫‪.‬‬ ‫זיינעו ‪8‬‬ ‫ווטס‬
‫טבער )‬
‫טבע ווערט חולשת שכלמך ווי מ ' זעט‬
‫" תרבה‬ ‫וועגן‬

‫( מסכת ) " חולין " זייערע איז ‪ 8‬חלק פון‬

‫( סדר ) קדשים " ‪ .‬אוז בסיום סדר קדשים‬ ‫‪.‬‬ ‫עם בש זקני עם הארץ ‪ ,‬ואעפ " כ איז ב‪8‬‬

‫תורה ‪. .‬‬
‫טז די‬
‫דעתם מתיישבת עליהם " ‪,‬‬ ‫"ד ‪ .‬ה ‪.‬‬
‫זקני אע " פ‬
‫ת‪-‬ח‬
‫די‪,‬‬ ‫זייערע (‬
‫זיינעןאון‬ ‫יתיי‬
‫סיבה ראשונה ) את ווטס זיי‬
‫שמעון‬

‫הל '‬
‫לקנ ' ס דיה כב '‬

‫וכרמב ‪ ,‬ב‬ ‫וש ‪ .‬ו ‪.‬‬

‫סע 'שא' ‪.‬בה ' ‪.‬‬
‫מלמפרש‬

‫‪,.‬י ‪.‬‬
‫נעל '‬
‫ונם" י") הרשש‬
‫להעיר שם ‪.‬‬
‫סנהדל ' ‪ 1‬פ " נ ה‬
‫בנהדרת' ‪1‬‬ ‫)‬ ‫י‬
‫‪.‬‬ ‫איז דשך לכאורה גענוג אויפטו ד‪8‬ם‬
‫טאו‬ ‫‪ '1‬ט‬ ‫ווערט‬ ‫שכל‬ ‫וייער‬ ‫וולס‬

‫‪.‬‬
‫‪-‬זהפי '‪ 7‬א ' ‪1‬‬
‫דרמב ם ( שב‬
‫מושינו‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬ב) ~‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ ( ' 1 1‬סנהזר ' ‪ 1‬ל‬ ‫‪,‬‬ ‫בסנהדי ' ‪1‬‬
‫קלע ( ערמ ‪ -‬ניט ווי בש זקני עם הארץ‬
‫פייער )‬ ‫דערמטנט‬ ‫הקט‬ ‫ער‬ ‫( וועלכע‬
‫לד‪ .‬נ ‪.‬‬ ‫‪ 1 11‬הוא רק בנוגע‬ ‫בשרפ ‪. . .‬‬ ‫(‬ ‫מפי‬ ‫‪1‬ק‪1‬‬ ‫ה‪ , .‬ן ‪.‬‬ ‫(‬

‫ישנת כי ' ‪ .‬ולהריי מהמרסא ופי במשנה הוי ' יח‬

‫הוי נ ‪ .‬ועוד ‪.‬‬‫‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫פרש ' ירמנ ‪ ,‬ם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-,.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬פ א ‪ , .‬מ‬ ‫‪.‬‬
‫פיה " מ כאו‬ ‫‪6‬לן‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫'‬

‫נ ~ א לד‬ ‫‪.‬‬ ‫סו‬ ‫‪1‬בחיס‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,, 1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כס‬ ‫‪,‬‬ ‫ין‬ ‫ראה אוהיח ויה '‬ ‫הו‬
‫‪139‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬

‫זמ " ז איז פארשידענע סוגים ‪ -‬ווי איז‬ ‫איו מעז מבאר דעם ענין היולדת וולס‬
‫שומרה " ?‬ ‫‪..‬‬ ‫בש זיי דער " רועה‬ ‫ווייזט אויף דער גאולה פון אידן ‪,‬‬
‫(‬ ‫אויף דעם ז‪8‬גט ר " י " כשהוא מת קול‬ ‫כידועי אז דער גלות איו נמשל לעיבור‬
‫און די גאולה ‪ -‬ללידה ‪ .‬ווי עס שסייט‬
‫‪.‬‬
‫גפן‬ ‫‪.‬‬
‫שבעה " ‪ ,‬ווי ער זטגט אין מדרשם‬
‫ממצרים תסיעי ' ‪ . .‬מה הגפז היא חי '‬ ‫איז נבואת הגאולה‪ " , 1‬חלה גם ילדה ציון‬
‫את בג " " ‪,‬‬
‫ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם‬
‫חיים וקיימים ונשענין על המתים אלו‬ ‫איז ר ' יהושע מסיים וחותם ומבאר ווי‬
‫האבות " ‪.‬‬ ‫טזוי העלט מען אוים בזמז הגלות און‬
‫מען קומט צו צום עניו היולדת ‪-‬‬
‫" קולו‬ ‫ווערט‬ ‫עט‬ ‫וושס‬ ‫ז‪8‬ס‬ ‫ד‪ .‬ה‪.‬‬
‫שבעה " ‪ ,‬זיבן בטזונדערע סוגים בס אידן ‪,‬‬ ‫גאולה ‪ " ,‬זהו שאמרו כשהוא חי קולו‬
‫איז ד‪8‬ס ניט ק " ו בטזונדערע מציאות‬ ‫אחד וכשהוא מת קולו שבעה " " ‪:‬‬

‫( לגמרי ) ‪ ,‬נטר דפס איז פ‪8‬רבונדן און‬ ‫‪.‬‬

‫עס שטייט אין מדרשה שדריאנוס‬
‫( חי ) נעמס זיך מון " קולו " ‪ ,‬דער קול פון‬ ‫אמר לרבי יהושע גדולה הכבש העומדת‬
‫דעם כבש " חי ' " ‪ -‬די אבות ‪ ,‬סיס זיי‬ ‫בין שבעים זאבים ‪ ,‬אמר ל " גדול הוא‬
‫זיינען די אבות פון אלע אוז פון יעדער‬ ‫לפני ' " ‪.‬‬ ‫הרועה שמצילה ושומרה ושוברן‬
‫אידן " ‪.‬‬
‫אויף דעם איז די שאלה ‪ ,‬בשלמא‬ ‫ווים‬
‫און פונקט ווי בש די אבות איז געווען‬ ‫וועז אידן זיינען איז ‪ 8‬מצב פון כבש‬
‫דער " קולו אחד " ‪ -‬ל " אבינו שבשמים " ‪,‬‬
‫" חי " ‪ ,‬וואס בכלל איז דטס ווען עס איז‬
‫מזוי איז דטס אויד איז די ‪8‬לע זיבז‬
‫ויעקבמדרי ' פון די אבות‬
‫אידן די‬
‫אץ יצחק‬
‫אברהם‬
‫" חי "‬
‫בשזונדערע קולות ‪ ,‬שז ווי זיי שסייען‬
‫" ‪ ,‬איז מובן וולס‬
‫טלס זיבן חלוקי מדרי ' אין עבודת ה ' " ‪,‬‬
‫שומרה " ‪ ,‬די אידן וולס זיינעז‬ ‫הרועה ‪. .‬‬
‫כבש‬ ‫"במדרי '‬
‫איז ב‪ 8‬זיי דש אין זייער מציאות דער‬
‫" חי " ‪,‬‬
‫" קול ( אחד " לאבינו שבשמים ‪,‬‬ ‫בשעת לבער " כשהוא מת " ‪ ,‬די מדרי '‬
‫אין יעדערן מוו די שבעה קולות איז‬ ‫פון די אבות איז ניט מאיר בגילוי ‪ ,‬און‬
‫‪.‬‬
‫דט דער " הקול קול יעקב " ן ‪ ,‬וולס‬
‫פועלט ‪8‬ז " אין ידי עשו שולטות " ‪ ,‬י ‪-‬‬
‫עס ווערן נייע זיבן באזונדערע קולות ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ווטס זיינען ניט אין דער דרגא מוז קולו‬
‫שומרה ‪.‬‬ ‫הרועה‬ ‫אחד " פון די אבות ‪ -‬מ ' איז חלוקים‬
‫און דטס איז ר " י מדגיש " כשהוא מת‬
‫קולו שבעה ' ‪ ,‬טו דאס וושס שלע שבעה‬
‫ר ' פ וארא ‪.‬‬ ‫ראה תו ‪ -‬א‬ ‫] ‪)6‬‬
‫חילוקי מדריגות הם חיים וקיימים ‪ ,‬קומט‬
‫וכימ ' צאתך מארס ‪ ,‬צ ‪-‬‬ ‫ח‪- .‬‬ ‫' שעי סו ‪,‬‬ ‫‪) 62‬‬

‫טז ‪.‬‬ ‫וכמש ‪ 1 -‬ביחזקאל קאפ '‬

‫‪1‬‬ ‫כ‪ .‬כ שר ‪ ..‬א'‪.‬‬ ‫( עז‬ ‫שהמדובר נבנש‬ ‫לפרשו ם‬

‫‪) 63‬‬
‫א‪.‬‬ ‫שמרר פמ " ד ‪,‬‬ ‫‪66‬‬
‫‪)67‬‬ ‫שנא בהמשך‬ ‫) ‪ ,‬מכיון‬ ‫חי‪.‬‬ ‫כשהוא‬ ‫‪.‬‬ ‫ומתחיל‬
‫ט‪.‬‬ ‫תהליב פ ‪,‬‬ ‫לעולה ‪.‬‬ ‫לקרבנות דיולדת ששקרן הוא ננט‬
‫כב ‪.‬פ בהעלותך ‪ .‬ובכ " מ ‪.‬‬
‫ר"‬ ‫בזח‪,‬‬
‫לקו "‬
‫תולדות‬
‫רפה‬ ‫‪) 68‬‬
‫‪69‬‬ ‫‪.‬‬
‫אסתיר בסופו פ ' ‪ ,‬יא ‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫שהים‬
‫ת‪1‬חומא תולדות‬ ‫‪) 64‬‬
‫‪6‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ -‬ולהעיר מבחז" ל עה " פ‬ ‫(ל '‬ ‫אבותינו‬ ‫‪:1‬‬ ‫סו ‪.‬‬ ‫ובפרטרוע ' צח‪ ( 1‬ויגש‬ ‫רבים ) ) ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שמע ישראל גו ' שאמרו השבטים כשם שאין בלבך‬ ‫שביצחקלא ‪ ,‬א ‪.‬‬
‫יקרא‬ ‫וליעקב ) ‪ (.‬נדרים‬ ‫ליצחק‬
‫וירא כא ‪ ,‬יב‬ ‫רע ולא כלשטד‬
‫יצחק (‬ ‫‪,‬‬ ‫לך‬
‫אלא אהד כד איו בלבנו כו ' ( פסחים נו א ‪ ,‬ובשע " ת‬
‫איחא כר " מ פכ " ר) כך ‪-‬‬
‫ה אין ה‬ ‫הבריאה" ג( ד "‬
‫יושם‬ ‫לאדהאמ " צ ( ח‬
‫כקולם‬ ‫וענודת‬ ‫יצחק ‪.‬‬ ‫דעק ' דת‬ ‫לעולה ‪.‬‬ ‫השה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫נ)‬‫‪.‬‬ ‫וש‬
‫" חה דאצילות ) ) ‪,‬‬ ‫יעקב נצאז לבז ( ראה לקמש חט ‪ -‬ו ‪ 254 ' 1‬ואילך ‪,‬‬
‫‪.‬נ ‪.‬‬
‫)‬ ‫וש‬
 ‫שיחית‬ ‫ב‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬ ‫‪! 49‬‬

‫בזמנינו אנו איז ד‪8‬ך שוין געווען אויד‬

‫כשהוא מת " ‪ ,‬וולס " נשענין‬ ‫דטס דורך ‪.‬‬
‫ד ' " זקנה " און " שיבה " אין גלות ולכל‬
‫הדיעות ' ‪ , ,‬ביז צו ‪ 8‬זקנה מופלגה ‪ ,‬און‬
‫‪.‬‬ ‫על המתים אלו האבות ‪.‬‬
‫בער די שאלה ‪ ,‬אמת‬ ‫עם ווערט‬ ‫מ‪.‬‬
‫ט‪8‬מער ס ' זיינעז ח " ו געבליבז נטך‬
‫עטלעכע רגעים צו דער שלימות הזקנה‬ ‫ט‪8‬קע טז גדול הוא הרועה שמצילה‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬
‫אין גלות ‪ -‬איז יהי רצון ‪ ,‬שז מ ' זטל‬ ‫ושומרה ' ‪ ,‬שנער זז ' פל איו יער שיעור‬
‫פירגעסן אויף סלע חשבונות‬ ‫די אריכות הכי‬ ‫זאבים ?‬ ‫צו זיין ביז ע '‬
‫?‬ ‫גדולה פוז זמו הגלות‬
‫[ כטפש תו אין שבהה נפני כסא‬
‫כבודך ‪ ,‬איז דטד טנער דער גטנצער‬ ‫אזיף דעם איז די משנה ממשיך ‪8‬ז‬
‫דורך דעם ווטס ס ' איז ד‪ 8‬ד ' זקנה אין‬
‫עניז הגלות ימטר מכסא הכבודי ‪ ,‬וולס‬
‫ד‪8‬רטן איז דער ענין השכחה ' ‪ , ,‬זללן‬ ‫אורך‬ ‫‪.‬‬ ‫און‬ ‫" בישישים "‬ ‫הגלות ‪,‬‬ ‫מצב‬
‫פחרגעסן ווערו טלע חשבונות אוז ]‬ ‫חכמה "‬ ‫ימים " ‪ ,‬וועס צוקומעו נאד מער ‪.‬‬
‫איו " תכונה" ‪.‬‬
‫ס ' זטל זיין דער נגאליז מאז ‪ ,‬בעגלא‬
‫מעשרה טפחים ‪ ,‬ע " י משיח‬ ‫דידו ‪ ,‬למטה‬
‫וע " ד ווי מען געפינט בס יצי " מי ' ‪8 ,‬ז‬
‫צדקנו ‪.‬‬ ‫כעטש די אידז השבז גומטענה ' ט ‪8‬ז‬
‫מ ' איז מוותר אוימו רכוש גדול סבי‬
‫חקך‬ ‫חנ ‪ .‬א ‪ .‬ש ‪ .‬פ‬ ‫‪,.‬‬
‫חוח נ ך‬ ‫‪.‬‬ ‫(ל‬ ‫(מ‬
‫מ ' זטל טרויסגייו פריער פון גלות ‪ ,‬הטס‬
‫חשל ‪ .‬ין‬
‫'‬ ‫ש " פ ראה‬
‫דער אויבערשטער געווטלט דוקא ‪8‬ן‬

‫גדול ‪.‬‬ ‫מ ' זטל ארןיסגיין ברכוש‬

‫די פנימיות כוונת הגלות איז דער‬
‫בירור הגיצוצותוז דזקא ד‪4‬ן זוען‬
‫מ ' נעמט " כספם וזהבם אתם " ' י ‪ ,‬מ ' איז‬
‫הימון שמות‬
‫‪12‬‬ ‫פלה‪.‬‬
‫סנהדרין צן‬ ‫הידועהק ' צ ' ו‬
‫מאמד ( איהר (‬ ‫ע"ד‬
‫דכלן [ ‪7‬‬ ‫‪)171‬‬
‫‪75‬‬ ‫מברר ‪8‬לע ניצוצות פון חלקו בעולם ‪,‬‬
‫איז די גאולה א שלימות'דיקע ‪.‬‬
‫שלפני נשמיח הגבוהות כמו רשב " י לא נחרב‬ ‫‪.‬‬ ‫ז ‪ ,‬אן‬

‫ועאכו " ב‬ ‫‪,‬‬ ‫פ" ב מ " י‬

‫ה "ה‪.‬‬
‫לאדה ‪ -‬י‬ ‫ת" ת‬

‫הך ‪,‬תשובה פ " ז‬ ‫‪,‬‬

‫שכחה םלןהל '‬
‫רמב‬
‫הל '‬

‫דדל)‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫הכית כלל " ‪.‬‬
‫דאה‬ ‫שצ‪176‬‬

‫ובכ " מ ‪.‬‬

‫ייך‬
‫‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫ק"‬
‫‪.‬‬
‫" פ לך ‪ ,‬שם‬
‫‪.‬‬
‫מכיתר ט סע ' א‬
‫‪:‬תו‪4‬א‬
‫ישע‬
‫יד ‪,‬‬
‫נד)‬
‫)‬ ‫נ‪7‬‬
‫" ס‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪141‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫ג‬ ‫תזריע‬
‫בית ( אוו דער מצורע געפינט זיד ד‪8‬רט‬ ‫" כל ימי אשר הנגע בו‬ ‫ן‬ ‫פון פסוק‬ ‫א‪.‬‬
‫שוא ברשותו ) אוו דערפשר וו‪8‬רט מען‬ ‫למחנה‬ ‫מחוץ‬ ‫ישב‬ ‫בדד‬ ‫גו '‬ ‫יטמא‬
‫הנר " ‪.‬‬ ‫ביזז שיעור פון " כדי הדלקת‬ ‫מושבו " ‪ ,‬לערנט מען ‪8‬פ ‪8 , 1‬ז אויד דער‬

‫‪8‬לץ כתכלית‬ ‫איז תורה איז דשך‬ ‫ב‪.‬‬ ‫טמא וואו דער מצורע געפינט זיך‬
‫מושב " ‪,‬‬
‫"איז‬ ‫‪.‬‬
‫און דערפון וולס פון צווישן‬ ‫הדיוק ‪.‬‬
‫פשרשידענע זעכן מיט וועלכע ‪ 8‬בעה " ב‬
‫‪,‬‬ ‫וועז ‪ 8‬מצורע גייס ‪8‬רייז לבית חבר‬

‫קעז זיין טרוד ‪ . ,‬קלייבט אוים די משנה‬

‫דוקא די טרדא פון " הדלקת הנר "‬
‫‪ -‬ובפרט שן ד‪ 8‬ווערט ניט געמיינט‬
‫הדלקת הנר בפועל ווי סשיז מפורש אין‬
‫פירוש הרא " ש " ופעמים שאדם טרוד‬
‫בהדלקת הנר או בתשמיש אחר " ; גשכ ‪-‬‬
‫מער ‪ :‬די צייט פוז הדלקת הנר איז שכיח‬
‫נטר וועו ס ' איז פינסטער ‪ ,‬און דער‬
‫שיעור " כדי הדלקת הנר " איז אויך ווען‬
‫‪ 8‬מצורע גייט פרייו בבית תבירו בייטטג‬
‫( ווי מפרשים ' ושגן צוליכן טעם פוז " לא‬
‫פלוג " ) ‪-‬‬
‫איז דערפון מוכן ‪8 ,‬ז עס איז משרמז ‪8‬‬
‫שייכות צווישו דעם ענין פוז " הדלקת‬
‫הנר " מיט דעם וולס די משנה זטגט ד‪, 8‬‬
‫‪8‬ז ביז דעם שיעור ווערן די כלים‬
‫טמא‪.‬‬
‫איז מבאר דערויף דער ט‪8‬טע אין‬
‫זיינע הערות ‪ ,‬אויף דער משנה הנ " ל ‪:‬‬
‫ספירת המלכות ‪ ,‬און סיבת‬
‫מצורע איז‬
‫טומאת איז‬
‫" בית "‬
‫זיגט די משנה ' ‪ " :‬בלים מיד טמאיו‬ ‫‪-‬‬
‫ר ' יהודה אומר אם שהה כדי הדלקת‬
‫הנר " זיינען מפרשים ' מסביר דעת ר '‬ ‫‪.‬‬
‫יהודה ‪8 ,‬ז ער רעדט איז ‪ 8‬פשל וועז‬
‫דער מצורע איז קריין לבית תבירו ‪18‬‬
‫י‬ ‫רשות‬
‫‪ -‬וואקום ווען ער גייט טריין צו אים‬
‫קיט רשות ( מונעם בעה " ב ) איז אזיך ר '‬
‫יהודה מודה ‪8‬ז יענעמס בית ווערט‬
‫" מושבו " מיד ( ובמילא " מיד טמאים " ) ‪-‬‬
‫דעריבער גיס מעז צייט ( " כדי הדלקת‬
‫הנר " ) שז דער בעה " ב זטל דערווייל‬
‫קענען ‪8‬רויסשיקן דעם מצורע פון‬
‫שטוב ; אויב שבער ער פשרזטמט זיך‬
‫דשרט פיז דעם שיעור " ולא אפק " " ‪,‬‬
‫ווערט עם דשו דער " מושב " פוז מצורע‬
‫( ווייל דטס הייסט ‪8‬ז ער איז ד‪8‬רט מיט‬
‫שבכית ניט‬ ‫און די כלים‬ ‫בעה " ב )‬ ‫דעם רשות פון‬
‫טמא ‪.‬‬ ‫שבכית ווערן‬
‫און דער טעם פטרוושס מיגיט אים‬
‫דעם שיעור זמן " כדי הדלקת הנר " ‪-‬‬

‫אור‬
‫מצורע‬
‫הסתלקות‬
‫דערפשר איז‬
‫" מצד‬ ‫[ וולס‬ ‫החכמה "‬
‫ווייל עס קען זיץ ‪8‬ז דער בעה " ב איז‬
‫טרוד אין הדלקת הנר און צוליב דעם‬
‫י‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חשוב כמת ‪ , ,‬ווייל " החכמה י תחי ' " ן‬ ‫שיקט ער ניט שרוים דעם מצורע פון‬

‫‪.‬‬
‫אילך ‪.‬‬ ‫‪. ..‬‬
‫שנח‬

‫‪.:‬‬ ‫ש‬
‫?'‬ ‫חזרת לוי ‪1 -‬‬
‫‪1‬דר‬

‫‪. ,‬סד' ‪.‬ב ‪.‬נ ‪.‬‬

‫תני ‪ -‬ט ‪.‬‬

‫קהלתס‬
‫'‬
‫לן‬
‫‪)6‬‬

‫‪)8‬‬

‫נרקיב מפרש דהמשנה‬

‫סו ‪.‬‬
‫כ עה פ ‪ .‬רמנ ' ם הל ' טומאת צרפת ספ "‬‫‪.‬‬
‫‪ .‬ג מי ‪ .‬א ‪- .‬‬
‫'ג ‪,‬‬ ‫פרשתנו‬

‫פי‬
‫תו‬

‫אררי נגעים‬
‫כשנכנס‬ ‫‪.‬‬
‫‪) 21‬‬

‫‪3‬ן‬

‫‪..‬‬
‫‪)9‬‬

‫? מבז ינה ‪1‬מ‪1‬ונע ' ‪ .‬וראה חו ט‬ ‫שימה ‪.‬‬ ‫ומלאכת‬

‫בלקו ‪ .‬ת פרשתנו בו ‪.‬‬ ‫הובא‬ ‫פ‪.1.‬‬ ‫ע " ח שליח‬ ‫ר‬
‫ח‪), 1‬‬ ‫נ‪.‬‬
‫מצורע ‪. .‬‬ ‫פ‬ ‫ור ? ‪ .‬נ ‪.‬‬ ‫ריש ‪ ,‬פי הרא ‪ -‬ש‬ ‫‪)4‬‬

‫‪,.‬‬ ‫זרא‪--‬שש שם‬

‫בתוספתא נגעים פ ‪ ,‬יא ‪ -‬הונא‬ ‫נר ‪) -‬ש כס‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫חק ‪) 1 -‬‬ ‫שקלאב ‪.‬‬ ‫ל ' ‪91 1‬וט‬ ‫‪,‬‬ ‫שן ‪ -‬ן‬ ‫ק שט‬ ‫נוק ‪. ,‬‬ ‫')‬
 ‫שיחות‬ ‫‪1‬‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬ ‫‪142‬‬

‫דערל‪8‬זט ניט די טומאת המצורע ‪-‬‬ ‫און דעריבער ‪ ,‬כל זמן דער בעה " ב איז‬
‫דשרף אויסקומען ‪ ,‬שז דער כח אויף ניט‬ ‫" הדלקת‬ ‫ווים‬ ‫טרוד סיט הדלקת הנר ‪-‬‬
‫דעילטזז טומאת מצורע איז בעיקר מצד‬ ‫הנר הוא המשכת אור החכמה " ‪ -‬דער ‪-‬‬
‫לשזט עם ניט ‪8‬ז די טומאת המצורע זטל‬
‫וויכשלדדער‬
‫‪8‬ז‬ ‫שמשי " ‪,‬זיך פון‬
‫דבי נעמס‬
‫שיעור‬
‫הנר‬
‫עיקר ‪-‬‬
‫הדלקת‬
‫"דער‬
‫זיך מתפשט זיין אין בית יי ‪ .‬און ע ‪ -‬ד ווי‬
‫הדלקה‪.‬‬ ‫‪ 8‬כהן דוקא ‪-‬‬ ‫טהרת המצורע איז דורך‬
‫דער ביאור איז דעם ‪ :‬די משנה רעדט‬ ‫והובא אל הכהו ויצא הכהן גו " ‪1‬י ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫ניר‬‫ניט וועגן טומאת המצורע פ‪8‬ר זיך ‪,‬‬ ‫ווייל ‪ 8‬כהן איז דער וולס איז ממשיך‬
‫וועגן דער טומאת המצורע וושס ווערט‬ ‫רעם אור החכמה ‪ ,‬כמבואר איו לקו " ח וי ‪.‬‬
‫נתסשט איז בית ‪ -‬און דעריבער איז‬ ‫אויף דעם וושס דער מצורע איז‬ ‫ג‪.‬‬
‫דשם כעיקר ס‪8‬רבונדן מיט הדלקת נרות‬ ‫מטמא דוקא נטכן שיעור " כדי הדלקת‬
‫שבת‬
‫שנדערע נרות‬
‫פון די נרות‬
‫אוים ‪8‬ז‬
‫שמשי " ‪,‬זיךהיות‬
‫קודש טיילו‬
‫" דבי‬ ‫הנר " שטעלט זיך די שאלה ‪ :‬אפי ' אויב‬
‫דער בעה " ב חיו פ‪8‬רנומען אין הדלקת‬
‫שום‬ ‫‪-‬‬ ‫איז‬ ‫ענינם‬ ‫וושס‬ ‫דערמיט‬ ‫הנר ‪ ,‬איז די טרדא ניט שווי גרוים שז ער‬
‫בית " ‪ :‬זיי ב‪8‬לייכטו דעם בית ‪ ,‬שלא‬ ‫ז‪8‬ל בשעת מעשה גופא גיס קענעז הייסז‬
‫יכשל בעץ או באבו " ‪ ,‬י ‪ ,‬זיי פשרהיטז שז‬ ‫?‬ ‫דעם מצורע ‪8‬רויסגייז פון זיין בית‬
‫איז בית ז‪8‬לז ניט זייו קיינע מאורעות‬
‫' י ‪ ,‬טז דער שיעור‬ ‫מ ' פ‪8‬רענטפערט‬ ‫אוז‬
‫בלתי רצויים ‪ .‬און דעריבער טועז אויף‬
‫די נרות אין בית אויך דטס ‪8‬ז וי טומאה‬ ‫הנר " רעדט וועגן " הדלקת‬
‫שמשי "‬
‫הדלקת‬
‫כדי דבי‬
‫"הנר‬
‫‪.‬‬
‫זלל ניט נתסשט ווערן אין בית‬ ‫שבת‬ ‫קעזנרות‬
‫ער ניט‬ ‫הדלקת‬ ‫קודש ‪ -‬און ' י ‪-‬‬
‫דערפשר‬

‫פרעגן ‪:‬‬ ‫איז דעס‬ ‫יבער‬ ‫מען קען‬ ‫ד‪.‬‬ ‫הפהק זיין אויף צו היימן דעם מצורע‬
‫דער שלום בית על ידי נר שבת ווערט‬ ‫טרויסגייז פון שטוב ; און וויבשלד ‪8‬ז בי '‬
‫גשמי‪1‬ת ' דיקער‬ ‫אויפגעטשן דורך דער‬
‫וושך‬
‫שיעור ‪,‬‬
‫דערפון‬
‫זיך טעג‬
‫אגדערע‬
‫פטדערט‬
‫ביי די‬
‫שמשי "‬
‫בי אויך‬
‫"איז‬
‫ליכטיקייט ‪ -‬ולכאורה יעדער שנגע ‪-‬‬
‫צונדענער נר ‪ ,‬אויך וזען ער איז ניט קייז‬ ‫נקבע געוו‪8‬רן דער שיעור " כדי הדלקת‬
‫נר מצוה בשלייכט דעס בית " שלא יכשל‬ ‫הנר " מצד " לא פלוג " ‪.‬‬
‫בעץ או באבן " און ברענגט דורך דעם‬ ‫און לויס ווי דער טטטע איז איז דעם‬
‫צו שלום בית ‪ -‬היינט אין וושס‬ ‫מבאר ‪ -‬שז יוי טעם השיעור פון " כוי‬
‫‪.‬‬
‫בששטייט דער יתרוו פון הדה " נ דבי‬ ‫הדלקת הנר ' איז ווייל " הדלקת הנר "‬
‫שמשי " ‪ ,‬וולס דוקא די הדלקה ווערט‬
‫דער עיקר אין ניט דערלשזן ‪8‬ז איז בית‬
‫זלל זיין והיפר השלום ‪ -‬און דערפטר‬
‫אויך ניט ) התסשטות הטומאה ?‬
‫‪.‬‬
‫הר ' אלו ואלו דא ח‬ ‫או שאי הלכה כר ‪- ..‬‬ ‫ן ו)‬

‫ויאה לקוטי לוי ‪ -‬צ אגרות ע '‬ ‫יוינ ) ‪,‬‬ ‫( עירוביו יג ‪ ,‬כ ‪,‬‬
‫‪ -‬איז שבער דער אמת מט מזוי ‪ :‬סתם‬ ‫ע‬ ‫שה ‪,‬‬
‫‪) 12‬‬

‫ליכטיקייט ‪ ,‬ניט זייענדיק פשרבונדן מיט‬ ‫הערה (‪ . 11‬הובא בתולף‬

‫דלעילמצורע ‪.‬‬
‫"פ‬ ‫( ‪) 1‬‬

‫' צ ום ‪.‬‬

‫טדשו '" ץ‬ ‫‪.‬‬

‫חנוכה הסימז‬ ‫סוף הל‬
‫שם' בריש‬ ‫רמב * ם‬
‫אדה ' ז‬ ‫‪.‬‬
‫שבת סבג‪, -‬ג ‪ ,‬ב ‪.‬שו ע‬ ‫"‬
‫או ‪ -‬ןח ) סרס * ג‬
‫‪.‬‬
‫שמוס ף‬ ‫איא‬ ‫‪,‬‬ ‫הובא הר ‪ -‬ו‬
‫בתפא " י ‪1.‬עד ‪ ,‬ז ברץ ' נ ) ‪-‬‬ ‫לשו‬ ‫"י‪1‬‬
‫ן )‬

‫( ועד " ז ברע " ב ) ‪ ,‬או דשאר ימות ההול * ‪ .‬ובהוך לטיר ‪:‬‬

‫( ממרדכי שבת פ " נ‬ ‫טקי " ג ‪ -‬יד‬ ‫שם‬ ‫מגיא‬ ‫‪) 17‬‬ ‫הדלקת הנר בה " א הידיעה נראה דאנר של שבת קאי‬

‫שך ‪ -‬ע אדה ‪ -‬ז שם ‪.‬‬ ‫סיצ " ד ) ‪,‬‬

‫‪143‬‬ ‫שיחות‬ ‫;‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬

‫ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור‬ ‫שלום ; עם‬

‫זיכער שז‬ ‫ניט (צותמיד )‬
‫איזסיבה‬
‫זיין ‪8‬‬
‫מצוה " וי ‪,‬‬
‫דשם וועט‬
‫" נר‬
‫דתורה " ‪ .‬פון דעם איז מובן ‪8 ,‬ז כאטש‬ ‫קעו‬
‫שמשל זיין להיפך ‪ :‬אין דער ליכטיקייט‬
‫‪ -‬סוט‬
‫ווייל‬ ‫מצוה איד‬
‫וולס ‪8‬‬ ‫מצוה‬
‫יעדער‬ ‫יעדערמיינט‬
‫דורךמצוה "‬
‫" נר‬
‫דערזעט מען שמשל ‪ 8‬מענטשו ( שדער ‪8‬‬

‫ווערט ליכטיק ביי אים אוו אין דער‬ ‫תנועה און ‪ 8‬שסריך אין ‪ 8‬מענטשן )‬

‫וועלט שרום אים ‪ -‬פונדעסטוועגן איז‬ ‫ווטם מ ' קעו ניט פשרליידז ‪ ,‬שזוי ‪8‬ז די‬
‫אין דעם פרט פשראן ‪ 8‬יתרוו אק די‬ ‫ליכטיקייט קען גשר שרויסרופן רעם‬
‫מצוות וולס זיינעז אויד אין גשמיות‬ ‫היפך פון שלום ‪.‬‬
‫פ‪8‬רבונדז מיט ‪ 8‬נר ‪ ,‬וושרום איז ויי‬ ‫דוקא די אמת ' ע ליכטיקייט ‪ ,‬די ליבט‬
‫דריקט זיך מער אוים דער עניז פון " נר‬ ‫פון נר מצוה ותורה אור " ' י ‪ ,‬וושס " כל‬ ‫‪.‬‬
‫מצוה " ‪:‬‬ ‫ההורה ניתנה לעשות שלום בעולם " ' י‬
‫ביי שנדערע מצוות ‪ ,‬וויב‪8‬לד דער " נר‬ ‫‪ -‬איו וי די אמת ' ע און זיכערע סיבה‬
‫מצוה " איז בלויז ‪ 8‬רוחגיות ' דיקע ליכטי ‪-‬‬ ‫שלום ‪,‬‬ ‫און )‬ ‫וולס ברענגט צו ( אחדות‬
‫קייט ‪ ,‬השט עס ניט קיין ווירקונג בגלוי‬ ‫בית‪.‬‬ ‫שלום‬
‫אויף דער גשמיות פון וועלט ; משא " כ‬
‫‪ 8‬הסבר אויף דער‬ ‫ה ‪ .‬דחס שלץ איו‬
‫ביי די מצוות ‪ ,‬וויב‪8‬לד זייער " נר מצוה "‬
‫שייכות פון נרות שבת קודש סיט דעת‬
‫איז פ‪8‬רבונדז מיט שז אור פון ‪ 8‬נר‬
‫עזיז פון ניט דערלאזז התפשטות מון‬
‫גשמי ‪ ,‬דעריבער איז די פעולה פון דער‬
‫יעדער טומאה אין בית ‪ .‬פון דעם שבער‬
‫מצוה " )‬‫רוחניות ' דיקער ליבטיקחט ענר‬
‫וולס דער שיעור " כדי הדלקת הנר "‬
‫אין ‪ 18‬אופז שז זי קומט בגילוי אין‬
‫ווערט געבר‪8‬כט לגבי טומאת מצורע ‪,‬‬
‫העולם ‪.‬‬ ‫גשמיות‬ ‫איז פטרשטשנדיק ‪8 ,‬ז פשרהיטונג פון‬
‫דערמיט וועט זיין פ‪8‬רשטטנדיק‬ ‫ו‪,‬‬ ‫דער טומאה חמורה ה‪8‬ט ‪ 8‬שייכות‬
‫וולס די גמרא יי זשגט וועגן דעם נר‬ ‫קודש ‪.‬‬ ‫מיוחדת מיט נרות שבת‬
‫מערבי איז ביהמ " ק ‪ " -‬עדות היא לבאי‬ ‫בפשטות קען מעז זשגז ‪ :‬אייגע פון די‬
‫עולם שהשכינה שורה בישראל * ( מצד‬ ‫סיבות פון צרעת איז לשון הרע וי ‪ ,‬שז‬
‫דעם נס וושס איז געשען ביים נר מערבי‬ ‫עניז פון פירוד הלבבות ‪ ,‬דערפשר איז‬
‫מסיים " ) ‪.‬‬ ‫ממנה הי ' מדליק ובה ה"‬ ‫‪.-‬‬ ‫תישנו דוקא דורך נרות שבת קודש‬
‫איז‬ ‫פשרשטשנדיק ‪:‬‬ ‫גיס‬ ‫איז‬ ‫לכאו '‬ ‫וושס ענינם איז שוום בית ‪ ,‬כנ "ל‪.‬‬
‫ביהמ " ק זיינען דשך געשען ‪ 8‬משד נסים ‪,‬‬ ‫דער ביאור בפנימיות הענינים ‪ ,‬וועט‬
‫עשרה נסים נעשו‬ ‫ווי די משנה י‪ 1‬זשגט‬ ‫מעז פשרשטיין בהקדים דןס וושס‬
‫לאבותינו בבית המקדש " ‪ ,‬היינט פשר ‪-‬‬ ‫חדל יי זלגו ‪ - :‬הרגיל בנר הוייז לי ' בנים‬
‫וו‪8‬ס איז דער נס פון נר מערבי אויסגע ‪-‬‬ ‫רש " י ‪:‬‬ ‫טתטשט‬ ‫חכמים "‪.‬‬ ‫ם‬
‫טיילט פון ‪8‬לע נסים וושס דוקא ער איז‬
‫נר מצוה ותורה אור על‬ ‫" דכתיב יי כי‬
‫שורה‬ ‫" שהשכינה‬ ‫עדות‬ ‫שן‬ ‫געוועו‬
‫?‬ ‫בישראל "‬
‫בג ‪.‬‬ ‫ו‪,‬‬ ‫משיי‬ ‫‪) 18‬‬
‫‪19‬‬

‫ואילך ‪ .‬רמב ‪ -‬ם שם ‪ .‬וראה לקו ‪ -‬ש ח " ח מ " ע ‪349‬‬

‫עולס ‪.‬‬ ‫שבת כב ‪ ,‬ב‪ .‬ונמנחוח פו ‪ ,‬ב ‪ :‬עכל באי‬ ‫‪) 22‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מצורי יד ‪ ,‬ד‬ ‫'‬ ‫ירכין טז ‪ ,‬א ‪ ,‬רשא כאז‬ ‫‪) 20‬‬
‫‪.‬‬
‫אבות פ ה מ " ה ‪.‬‬ ‫‪) 23‬‬ ‫שבח שם‬ ‫‪) 21‬‬
 ‫שיחות‬ ‫‪1‬‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬ ‫‪44‬ג‬

‫איז ד‪8‬ס גופא ‪ 8‬בשווייז ‪ ,‬שז ביי דער‬
‫מצוה איז דער " שלום בעולם " מיס מער‬
‫תוקף ‪ [ .‬ולהעיר טז דער מאמר " כל‬
‫התורה ניתנה לעשות שלום בעולם "‬
‫ווערט געבר‪8‬כט אין רמב " ם י בהמשך‬
‫)‬
‫צום ענין מון שלום בית ווטס ווערט‬
‫שבת ] ‪.‬‬ ‫אויפגעט‪8‬ז דורך נרות‬
‫די הסברה אין דעם ‪:‬‬
‫איינער פון די פירושים אין " בל‬
‫התורה ניתנה לעשות שלום בעולי " איז ‪:‬‬
‫די אמת ' ע מציאות סון וועלט איז ‪-‬‬
‫ג ‪ -‬טליכקייט ‪ .‬ווי דער ‪8‬לטער רבי איז‬
‫מבאר באריכות איו תניא יי ‪8 ,‬ז דטס‬
‫וולס די וועלט הקט ‪ 8‬קיום איז עס דורך‬
‫דעם וולס דער אויבערשטער בשששפט‬
‫ליש ‪.‬‬ ‫)‬ ‫זי שטענדיק בכל רגע ורגע מאי‬
‫נור היות וז דער כח אלקי ווירקט‬
‫איז וועלט איו ‪ 8‬פשרב‪8‬רגענעם אופן ‪,‬‬
‫דערפשר ועט זיך טז די וועלט ווי ‪8‬‬
‫מציאות פטר זיך ‪ ,‬בת מען קעו מייגעו שז‬
‫ח "ו ‪.‬‬ ‫" בירה וו בלא מנהיג " "‬
‫און אין דעם בששטייט דער אויפטו‬
‫נר מצוה ותורה אור * ‪,‬‬ ‫פוז ‪.‬‬ ‫און תכלית‬
‫שז דורך דעם וושס מען לערגט תורה‬
‫נ‪8‬כמער ‪ :‬דער מקום המנורה פיז אין‬
‫היכל ‪ ,‬אוז ד ? רט גופא ‪ -‬ניט אין אולם ‪,‬‬
‫נ‪8‬ר ‪ -‬איז רעם ירט וולס ההסט‬
‫‪ ,‬קודש " ' י ‪ ,‬וואו ניט יעדער ה‪8‬ט געקענט‬
‫טריינגיין ; דשקעגו פוז די " עשרה נסים "‬
‫וייגען געווען ? טייל און שטענדיג‬
‫בעזרה " [ און צווישז זיי אויד שזעלכע‬ ‫‪.‬‬
‫הלבן סמסירט איו ירושלים מחוץ‬ ‫ייטס‬
‫ז‪.‬‬ ‫לעזרה ] און שזוי שרום זיינעו זיי געוועז‬
‫מער ידועים לכל ' יי ‪ -‬היינט ווי ז? גט‬ ‫‪.‬‬
‫מען ‪8‬ז דוקא דער נס פון גר מערכי‬
‫ווטס איז געווען " בתוך הקדש " ה‪8‬ט‬
‫עדות געז ? גט " לבאי עולם שהשכינה‬
‫שורה בישראל " ?‬
‫‪.‬‬
‫כנ ל ‪:‬‬ ‫איז דער ביאור איז רעם ‪,‬‬
‫וויבשלד די ג ‪ -‬טליכע ליכטיקייט פון דעם‬
‫נר מערבי איז ‪8‬רשפגעקומעז אויך אין‬
‫וי‬ ‫ה‪8‬ט‬‫גשמיות ' דיקער ליכטיקייט ‪,‬‬
‫שטטרקערע‬ ‫‪8‬‬ ‫געהשט‬ ‫דעריבער‬
‫ווירקונג אין בשלייכטעז די גשמיות ' ‪-‬‬
‫דיקע וועלט ווי עט השבז געה‪8‬ט די‬
‫‪8‬נדערע ענינים (און נסים ) איז ביהמ "ק ‪.‬‬
‫און דערפ‪8‬ר ה‪8‬ט דוקא דער נס בטאיינ ‪-‬‬
‫פלוסט ( " עדוח ' ) די " באי עולב " זיי זללן‬
‫טנערקענען שהשכינה שורה בישראל ‪,‬‬

‫אוז מען איז מקיים מצוות ‪ ,‬ווערט‬ ‫און עפי " ז איז אויך מובז ‪8 ,‬ז עס איז‬
‫בטלויכטן די מציאות פון וועלט ‪ -‬אין‬ ‫פ‪8‬ר‪8‬ז ‪ 8‬מעלה מיוחדת אין נרות שבת‬
‫בעל‬ ‫עליו‬ ‫" הציץ‬ ‫פון‬ ‫דוגמא‬ ‫דער‬ ‫קודש ‪:‬‬
‫הבירה " ' י ‪ -‬און מעז דערזעט דעם‬
‫אויף גשנז תורה ושגט מען יי גל‬
‫אמת ‪ ,‬שז יש מנהיג לבירה זו ‪ ,‬ביז מען‬
‫התורה ניתנה לעשות שלום בעולם " ‪-‬‬
‫מלבדו " ‪.‬‬ ‫דערזעט שז " אין עוד‬
‫ווערט אויפ ‪-‬‬ ‫התורה "‬ ‫כל‬ ‫‪.‬‬ ‫דורך‬ ‫‪8‬ז‬
‫התורה‬ ‫דיוק פון ‪.‬‬ ‫און דטס איז דער‬ ‫איז‬ ‫דים‬
‫(געטשז " שלום בעולם ‪ , -‬שבער‬
‫ניתנה לעשות שלום בעולם " ‪ :‬דשם וושס‬ ‫‪.‬‬
‫כרוחניותן משא כ ביי‬ ‫יים‬
‫בעיקר ) ‪8‬‬
‫הורה איז " ניתנה " ' י ‪ ,‬זי איז געגטבי‬ ‫נרוח שבת קודש ‪ ,‬וואו דער שלום וושט‬
‫ווערט דורך זיי אויפגעט‪8‬ז זאגט ויד‬
‫שם ‪.‬‬ ‫( גר ) חנוכך ברמכ " ם‬ ‫בסים וחותם הל '‬ ‫נח ‪) 26,‬‬ ‫שרוים ( אויך ) אין שלום בית נפשטו ‪-‬‬
‫‪,‬‬ ‫בלקו * ש חטיו ע ' ‪ 376‬וחילר‬
‫שער היחוד והאמונה ס "א ואילך ‪ .‬אגה" ק‬ ‫ד‪) 2‬‬

‫לשון‬ ‫סכה) ‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫ב " ר יפל " ט ‪.‬‬ ‫לקו‬

‫המדרש ‪-‬‬ ‫ראה‬ ‫)‬ ‫ה‪2‬‬ ‫רמב " ם הל ' ביהב * ח פ " א ה " ו ‪,‬‬ ‫‪) 24‬‬

‫יומא כא ‪ ,‬סע ' א ‪ ,‬רשע שם ‪,‬‬ ‫‪) 25‬‬

‫" ש שם ע ' ‪. 351‬‬
 ‫‪145‬‬ ‫שיחות‬ ‫‪1‬‬ ‫תזריע‬ ‫לקזט'‬
‫מציאות ‪ ,‬שז אייגענעם כח ‪ ,‬ביז צו ‪8‬נרופו‬ ‫איז עוה " ז ) ‪ ,‬איו עם‬ ‫געוושרז ( ד‪ 8‬למטה‬
‫עץ ‪ " -‬אב " ‪ ,‬און דעם אבן ‪ " -‬את‬ ‫דעם‬
‫ילדתנף‬
‫בכדי " לעשות שלום בעולם " ‪ -‬דורך‬
‫( ‪ 8‬מציאות פון ע " ז רח " ל ) ‪:‬‬ ‫מטכן שלום צווישן דעם עולם מיטן‬
‫דורך רעד ליכטיקייט שזן נרוה שכת‬ ‫אחבערשטן ; מוופל דערועהן ‪11‬י עולס‬
‫אוו‬ ‫וייער " נר מצוה "‬ ‫וולס‬ ‫קודש ‪,‬‬ ‫איז ניט מנגד צו אלפות ‪ ,‬און נשך מער‬
‫" שלום בעולם " ווירקן‬ ‫פון )‬ ‫( פעולה‬ ‫‪ -‬זיין תכלית ורז צו זייז ‪ 8‬דירה לו ית '‬
‫באופו גלוי אויף גשמיות העולם ‪ ,‬ווערט‬ ‫דורך דער תורה ועבודה פון אידז ‪.‬‬
‫בשוושרנט שלא יכשל בעץ או באבן " ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ח ‪ .‬דערמיט איז מובן שז איז דעס‬
‫וזשרום דורך ות דערזעט מעז שז דער‬
‫בששטייט אויד די מעלה מיוחדת פוז‬
‫עץ און אבן ( ווי יעדער מציאות‬
‫נרות שבת קודש ‪ -‬וושס ביי זיי איז‬
‫ווערט שנגעפירט פוז דעם‬ ‫שבעולס )‬
‫דער עניז פון " שלום בעולם ' מיט מער‬
‫בעל הבירה און שז זיי גזפא דשרפן‬
‫תוקף וכניל ס " ו ) ‪8 -‬ז דער ענין פון‬
‫אויסגענוצט ווערן אויף ענינים פון‬
‫קדושה ‪.‬‬ ‫ווערט‬
‫אלקות ‪,‬אמיתית‬
‫דערזעהז שז די‬
‫בעולם " ‪,‬וועלט איז‬
‫המציאות פון‬
‫" שלום‬

‫כהטל איז אויך מובן דער‬
‫קשר מיוחד צווישז די טהרה פון טומאת‬
‫מצורע אוו נרות שבת קודש ‪:‬‬
‫טומאת מצורע איז דאך פון די‬
‫טומאות הכי חמורות ‪ ,‬וושס דערפשר איז‬
‫ביי ‪ 8‬מצורע דער דין " בדד ישב מחוץ‬
‫למחנה מושבו " ‪ :‬ער ווערט ‪8‬רויס ‪-‬‬
‫געשיקט מחוץ לג ' מחנותי ‪ ,‬און איז‬
‫דעם גופא ‪ " -‬בדד ישב " ‪ ,‬שלא יהו‬
‫טמאין אחריו יושביו עמוס ‪ - ,‬דער ‪8‬רט‬
‫פון ש מצורע ורז אפ " מחוץ למחנה פון‬
‫טנדערע טמאים ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬ער איז אינגשנצן‬
‫‪,‬‬ ‫שרוים פוז מחנה דקדושה‬
‫אוו דער טעם הדבר איז ‪ ,‬ווייל אויך ‪-‬‬
‫דער חטא וושס ברענגט צו צרעת ‪-‬‬
‫לשון הרע ‪ -‬איז זייער השרב דערמיט‬
‫וושס ער דערפירט ( בלעוז הרמב ' ם " )‬
‫אינגאנצן‬
‫בעיקר " ‪ ,‬וושס‬
‫וכופריז רח " ל‬
‫ווערט מעז‬
‫באלקים‬
‫לדבר דעם‬
‫"דורך‬
‫‪8‬פגעריסז פון דעם אויבערשטל ה‬
‫רש ‪ -‬י עה " פ ( מתו " כ שם ) ‪ .‬וראה פסחים סו ‪ ,‬א ‪.‬‬
‫בתו " כ‬ ‫"ז‬ ‫יעד‬ ‫‪,‬‬ ‫( מפסחים שם‬
‫ט ‪ .‬ע' ‪5‬‬ ‫דורך גרות שיק אויפגעטשז נשכמער ווי‬
‫איז‬ ‫דורך שנדערע מצוות [ ווי עס שסייט‬
‫" ' ‪ " :‬כי נר מצוה ‪ ,‬מאי נר מצוה דא‬ ‫זהר‬
‫‪ . .‬נר דשבת " ; אין נרות שבת קודש איז‬
‫‪.‬‬
‫דער ענין פון נר מצוה ‪ - -‬באלייכטז‬
‫די וועלט ‪ -‬מיט מער תוקף לגבי‬
‫שנדערע מצוות ‪ ,‬אפילו די וולס זיינעז‬
‫פשרבונדז מיט ‪ 8‬נר גשמי] ‪.‬‬
‫והל ‪ ,‬שז ד‪8‬ס איז דער טעם פנימי‬
‫וושס ביים עניז פון " שלום בית " ‪ ,‬וושס נר‬
‫שבת סוט אויף ‪ ,‬שטיט יי דער לשון‬
‫איז‬ ‫‪0811‬‬ ‫באבן " ‪.‬‬ ‫שלאדיוק‬
‫יכשל בעץ או‬ ‫"דער‬
‫‪' : -‬נ‪8‬ר דער ‪-‬‬‫פסוק‬ ‫מרמז ם‬
‫נאבד ?‬ ‫מעןעץ * או‬
‫מיט איז "‬
‫פוז‬ ‫יעץ אבי אתה ולאבו את ילדתני " ‪8 ,‬ז‬
‫אומרים‬
‫דקם עץ או אכן ווערס געמשכט שן‬
‫‪.‬‬
‫עבודה זרה רח " ל אוו דרס איז דער‬
‫אויפטו פון נרות שבת קודש ‪ , -‬שלא‬
‫יכשל בעץ או באבר ‪ :‬די מציאות פון עץ‬
‫און אבן מצד עצמם ( איידער זיי ווערן‬
‫ב‪8‬לויכסו דורך נרות שבת ) קעז שמטל‬
‫מכשיל זין ח " ו מעז זחל מ " נעז שן זיי‬
‫‪) 32‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( דער עץ או אבן ) השבן ח " ו טז אהגענע‬
‫עה " פ‬ ‫רש " י‬ ‫‪) 31‬‬

‫‪,‬‬ ‫סוףלקו‬
‫הל ש חכ * ב ע ' ‪ 74‬ובהערה ‪49‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪) 33‬ויאה‬
‫שם ) ‪.‬‬
‫צרעת' ‪. 101 .‬‬
‫ח"ז ע‬ ‫ראה גם' לקו ‪ -‬ש‬
‫טומאת‬ ‫‪) 34‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ח ‪ -‬נ קמו ‪,‬‬ ‫נ‪) 3‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תזריע י‬ ‫לקמיי‬ ‫‪146‬‬

‫ומכופל פון דרא דעקבתא דמשיחא ‪ ,‬שז‬ ‫אוו דעריבער ‪ ,‬כדי ניט צו דערלשזן די‬
‫דורך דעם " אור " פון נרות שבת קודש‬ ‫התפשטוה פון שזל טומאה ‪ ,‬איז עם דוקא‬
‫וועט מעז בשלייכטז דעם חושך הגלות‬ ‫דורך גרות שבת קודש ‪ -‬ווייל זיי השבז‬
‫אוז מבטל זיין עם און נשך מער ‪ -‬מען‬ ‫ט ומט‪8‬רקערע ווירקונג אויף גשמיות‬
‫קומט לגאולה ובניז ביהמ " ק ו " מראה‬ ‫העולם ‪ ,‬ביז טז דוקא זיי בשוושרענעז‬
‫לכס נרות של ציוו " " ‪ ,‬און עס ווערט‬
‫ענין‬
‫‪ -‬און‬‫‪ ? )-‬ו‬ ‫אול באבו"‬
‫בארוכה‬ ‫בעץכנ "‬ ‫שלאע " ז‬
‫יכשל‬
‫רח " ל (‬ ‫"פוז‬
‫נתהפךטז רעף‬
‫וועטי‪ , 4‬ביז‬
‫עצמועולם "‬
‫הגלותלאור‬
‫חושך לך ה '‬
‫" והע‬
‫דערפשר דערל‪8‬זן זיי ניט די טומאה פון‬
‫ווערז‬ ‫לאור‬
‫‪.‬‬
‫‪ " -‬ולילה כיום יאיר " "‬ ‫מצורע וולס איז פ ?רבונדו מיט " לדבר‬
‫בעיקר " ‪.‬‬ ‫באלקים וכופריו‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫יוד ‪ .‬לויט ווי דער ט ? טע איז מבאר‬
‫פון כהנ " ל איז פטרשטשנדיק ‪8 ,‬ז‬ ‫יא ‪.‬‬ ‫אין זיינע הערית ‪ ,‬שז לער עניו פוו‬
‫אינעם איצטיקן זמו זוען דער חושך פת‬ ‫הדלקת הנר איז ע " ד טהרת המצורע‬
‫וועלט איז שזזי גרוים און געדיכט ‪ ,‬איז‬ ‫דורכ ' ן כהן ( כנ " ל ס " ב ) ‪ ,‬איז דטס אויך‬
‫אידישע‬ ‫יעדע‬ ‫‪8‬ז‬ ‫וויכטיג‬ ‫ספעציעל‬ ‫פשרשטשנדיק בעניננו ‪ :‬דער כח פון‬
‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫וואו‬ ‫קרייזן‬ ‫פוו‬ ‫( אויך‬ ‫ט ? כטער‬ ‫נרות שבת קודש איז ניט נ‪8‬ר אין דעם‬
‫טעכטער פלעגז ביז איצט טנהייבן‬ ‫יובס יי זיינעז מטכב די התפשטות פוו‬ ‫‪,‬‬
‫כענטשן ליכטה נשר ז " ער חתונה און ביז‬ ‫טומאת המצורע ‪ ,‬נטר נטכמער ‪ ,‬זיי השבו‬
‫מוטער‪0‬‬ ‫ד ? ז יוצא געווען מיט דער‬ ‫בכח צו משכו שז די כלים בלייבען טהור‬
‫ליכט ‪ -‬בענטשז ) ‪ ,‬גלייך ווי הגיעה לחינוך‬ ‫המצורע ) ‪:‬‬ ‫( פון טומאת‬
‫ד‪.‬‬ ‫זיין‬ ‫מסביר‬ ‫איר‬ ‫קעו‬ ‫מען‬ ‫( ‪8‬ז‬
‫ובדוגמא שלהם ‪ -‬טהרה ע " י הכהו‬
‫ב? דייטונג פון נרות שבת ויום טוב " ) ‪,‬‬
‫ליכט " ‪.‬‬ ‫ז‪8‬ל שליין בענטשן‬ ‫ווערט ע " ד פוו אתהפכא חשוכא‬
‫לנהורא י ‪,‬‬
‫‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫(‬

‫(‬ ‫כזכיות "‬ ‫זדונות נעשות לו‬

‫? ז פון " דעם‬ ‫‪-‬‬

‫ה ‪ ' ( :‬מחיל את מקדש ' ( אוז ‪1‬ווכס ' ‪ .‬ונ‪0‬תייתא‬ ‫וולס‬

‫ס " ט) ‪,‬‬ ‫וגו 'ל"‬
‫ישב( כנ "‬
‫הירידה‬
‫ווייזט אויף תכלית" בדד‬
‫‪,‬‬
‫דאכ ‪ ,‬ר ( כא ) ‪ :‬והצרוע אשר נ הנגע וגו ' ( פרשתנו‬ ‫‪.‬‬
‫וטמא טמא יקרא‬ ‫‪..‬‬ ‫י ( מהן ‪ .‬והצרוע זה בית המקדש‬ ‫‪.‬‬ ‫" הו‬ ‫י' ‪-‬‬ ‫ווערט " בדד ישב " למעליותא‬
‫‪.‬‬
‫רבו ראשון וחורבז שכ ' ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫עם ל‪3‬ד ‪ .‬ישכון גו ' " " ‪ " ,‬בטח בדד עין‬ ‫‪,‬‬
‫בהעלותך ‪.‬‬ ‫‪,‬ש ר ‪ -‬פ‬ ‫יי‬ ‫)‬ ‫י‪4‬‬ ‫"‬ ‫הברכה ‪.‬‬ ‫וולס איז תכלית‬ ‫גו '" ‪ ,‬י ‪-‬‬ ‫יעקב‬
‫שעי ' ס ‪ ,‬יט ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 42‬‬

‫‪.‬‬
‫קלט ‪ ,‬ינ ‪ .‬וראה ס ' הערכים ‪ -‬חב ד ח " ב‬ ‫תהייס‬ ‫‪) 41‬‬
‫און ? ווי איז ארך בהנוגע צו דעם‬
‫דבשך תער ‪ -‬ב‬ ‫‪.‬‬ ‫[ ש‪[ -‬‬ ‫הקיז )‬ ‫חלקאוי ‪ .‬ניחס לחושד ( ע '‬
‫ע'‬ ‫חושך הגלות " ' ‪ ,‬ובפרט דער חושך כפול‬
‫אישמה ‪.‬‬ ‫‪ ) 44‬ו ' ע '‬
‫סיג ‪.‬‬ ‫שו ‪ 1‬אדה ו חאו ‪ ,‬ח סשמ ‪ -‬ג‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה‬
‫אילד ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לקו ‪ ,‬ש שם ע ' ‪3‬‬ ‫ראי בארובה‬ ‫‪)1‬‬ ‫‪,‬‬
‫לחעיר ‪ -‬וג ' ז עיקר ‪ :‬בבית שמאיזח‬
‫ייגח שתחי ' אין חאג מדליית נרות ‪-‬‬
‫‪) 45‬‬
‫ו‬ ‫"‬ ‫ב‪.‬‬ ‫יומא פו ‪,‬‬ ‫‪) _%‬‬

‫ראה רשימות הצ " צ לאיכר ( אוה ‪ -‬ת כףך ב ' ע '‬ ‫א ד‪) 3‬‬
‫עפ " *‬ ‫(‬ ‫לחדליי‬ ‫חבת‬ ‫צרייח‬ ‫לר ‪ -‬ה‬
‫‪,‬‬ ‫איכה ‪ .‬א' מב‬
‫תשל ואילך ( ושם לענין " בדדי רמצ רט ) ) ‪ ,‬ד " ה‬ ‫' לד‬
‫צ "ל‬ ‫ובמילא‬ ‫מצוחן ‪,‬‬ ‫גת‬ ‫משגעשית‬
‫ספר‬ ‫‪-‬‬ ‫ואילך )‬ ‫פ "ר‬ ‫( בתחילתו ‪.‬‬ ‫"א‬ ‫המאמריפ‬
‫חשתדלות בזח ככל תאפירי ‪ .‬באפ חבלות‬
‫ואילך ‪,‬‬ ‫‪ -‬בג ‪ ,‬ט ‪,‬‬
‫מליקת ח " א ע ' קיט‬ ‫בלק‬ ‫‪) 38‬‬
‫בגת ' שימתי תום ‪ -‬צ שבסגיבתח לא‬
‫שחצלחת‬ ‫מובן‬ ‫‪-‬‬ ‫נרות‬ ‫תדליקנח‬ ‫כת ‪.‬‬ ‫ברכה ויק‬
‫לג ‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫‪)) 39‬‬
‫;)‪4‬‬

‫שח בייתר ‪ ,‬גגראת‬ ‫תת "‬ ‫חשתדלותור זו‬

‫במוחש‬ ‫בבית ארץ אחוזתכם‬ ‫‪.‬‬ ‫ספי " ז ‪:‬‬
‫זהר כהמ‬
‫( מצורע יד ‪ ,‬לד ) "‬

‫"‬ ‫‪-‬ל‪.‬‬ ‫" ק שנאמר ( יחוקאל כד ‪ ,‬כא )‬

 ‫‪147‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫תזריע‬ ‫לקוטי‬

‫און היינטיקע צייטן ‪ -‬וולס אפי ' אין‬
‫שלעמשי‬ ‫פרומע הייוער איז מעז ניט‬
‫ויכער ‪8‬ז די עלטערן וועלן האבז ‪ 8‬דעה‬
‫מחלטת ביי דער טשכטער וועז זי וועט‬
‫עלטער ווערז ‪ -‬דשרף מען זיך כשמיעז‬
‫און משתדל זיין זיך ביוחר שד שזוזי פרי‬
‫גרי מעגליך ‪ ,‬ד ‪ ,‬ה ‪ .‬ווי נטר ז ' דערגרייכט‬
‫דעם גיל החינוך פרן הדלקת נר שבת‬
‫קודש ‪ ,‬ז‪8‬ל זי טנהויבן בענטשן ליכט‬
‫בכל ערב שבת וערב יו " ט ‪,‬‬
‫וושס דשם פשרשטשרקט אויך די מ‪8‬ר ‪-‬‬
‫זיכערונג פון תורה ‪ ,‬שז מען וועט זי‬
‫מגדל זיין " לתורה " ולחוסה ולמעשים‬
‫טובים " " י ‪ ,‬און זי ורעט חתונה השבן פשר‬
‫חכם ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫משחזה ש ‪ -‬פ מצורע חשן ‪. -‬‬ ‫(‬
‫)‬ ‫ש " פ האזינו השך ‪ -‬ה‬
‫אוו די ליכטיקייט פון נר שבת ‪ ,‬מיס‬
‫דער ברכה וושס וי וועט משכן אויף‬
‫דעם ‪ ,‬וועט ב‪8‬לייכטז איר לעבן ‪ ,‬שז זי‬
‫וועט וויסן און געדענקען ( וף זי ז‪8‬גט‬
‫איז דער ברכה ) ‪8‬ז דער אויבערשטער‬
‫איז דער " מלך העולם " ; אח עם קומט צו‬
‫אין דער זיכערקייט שז בשעת זי וועט‬
‫השלטן ביי חתונה השבן וועט ב‪ 8‬איר‬
‫ויין " הו " לך לאור עזכם " ‪ ,‬זי וועט ‪8‬לס‬
‫עקרת הבית ‪ -‬בויעז און איינשטעלז‬
‫איר הויז לויס דעם רצון הוי ' ‪ ,‬על יסודי‬
‫התורה והמצוה ‪.‬‬
‫ישראל ‪ :‬פון‬
‫נויטיקייט‬ ‫אלעאויף‬
‫בנות‬ ‫טעם‬
‫פטר‬ ‫ליבט‪ - .‬נאך‬
‫צינדן ‪8‬‬ ‫'ב‬
‫‪ 8‬תלמיד‬
‫ווי דערמשנט פריער ( ס " ה ) ‪ ,‬איו מעז‬
‫[ און‬ ‫דורך נר שבת זובה צו קינדער‬
‫איידעמסו ' ] תלמידי חכמים ‪ .‬ובכן ‪:‬‬
‫שמ‪8‬ליקע ישרן ‪ ,‬וועז סיאיז געוועז דער‬
‫בששליסן‬ ‫סדר ‪8‬ז די עלטערן השבן‬

‫הערד‬ ‫( דלעיל‬ ‫בנים ( וחתנים ) ת " ח ‪ -‬מפורש בזהר ‪-‬‬ ‫וועגז ‪ 8‬שידוך פשר דער טאכטער ‪-‬‬
‫ותורה אור ‪ -‬אצל‬ ‫מביא ‪.‬‬ ‫ד ‪ -‬נר מצוה ' של האשה‬ ‫‪) 30‬‬ ‫איז כמילא אויך דער עיקר י ' דער זכות‬
‫כעלה ( אלא שנאם מאיזו סיבה אינו פיצל על כעלה‬
‫אזי‬ ‫פון דער מזטעד ' ס נר שנת ‪ ,‬שז איר‬
‫הבגים ) ‪.‬‬ ‫ועוד‬
‫פועל אצל‬ ‫‪8‬‬ ‫פשר‬ ‫השבז‬ ‫חתונה‬ ‫זשל‬ ‫טטכטער‬
‫הא ' )‬ ‫‪ :‬אפילו באם נאמר ( אבל ראה שוה ‪ -‬ג‬
‫תלמיד חכם ‪:‬‬
‫שלפי הש ‪ -‬ס השכר הוא רק בנים ( וחתנים ) ‪ -‬מכיון‬
‫) היא מצד‬ ‫מצוה ‪. .‬‬ ‫שהדלקת הנר של הבת ( למני כח‬ ‫היינטיקע צייטז ‪ ,‬יועז מצד פ‪8‬ר ‪-‬‬
‫מוטלת על האב ‪ ,‬הרי השכר‬ ‫שהי‪%‬‬
‫החינוךקהאכ‬
‫כעיקר‬ ‫מצות‬
‫שייך‬ ‫שידענע סיבות איז דער בשוטן ‪ -‬צי‬
‫ת" ת ‪.‬‬ ‫‪ -‬היינו חתנים‬
‫מ ' וויל יע שדער ניט ‪ -‬שז ב " ש שישך‬
‫בת ע " פ מכתנ‬ ‫כן הוא הנוסח גם בהולדת‬ ‫כיק‬
‫‪) 49‬‬
‫פ‪8‬ר זיך ב‪8‬שליסט בעיקר די טשכטער ‪,‬‬
‫אדמו " ר מהורשם נ " ע ( ע ‪ -‬פ ברכות יז ‪ ,‬א ) ‪.‬‬
‫מי שברך " להולדת בן ובת ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נוסח‬ ‫‪) 50‬‬
‫פטדערט זיך נטכמער שז זי שליין ואי‬
‫‪0811‬‬ ‫בענטשו ליכט ‪ ,‬און דער ‪ ,‬נר מצוה "‬
‫זי וועט צינדן וועט איר געבז דעם זכות‬
‫ה ב " ח אי ‪ -‬ח סתרה ‪ -‬א ( ד ‪ -‬ה ומהיר ‪ :‬דב [‬ ‫‪,‬‬
‫ך‪4‬‬ ‫‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫זי זלל חתונה הקבן פשר ‪ 8‬תלמיד‬
‫‪.‬‬
‫הוא הפירוש בגמלא ‪ ,‬דם ‪ -‬ש בגמרא דוינה ‪7‬ב‪ 1‬ם‬ ‫חכם ' *‪.‬‬
‫)‬ ‫ת ‪ -‬ח היינו אי הבעל לאי בך הכי ‪ .‬ובלבוש שם ( ם ‪ -‬א‬
‫ידבר ‪.‬‬ ‫ובאיש השלם‬

‫צינים‬ ‫באריכך‬
‫נפקע חיוב‬ ‫האם‬ ‫'‬ ‫ראהיב )‬
‫כלל‬
‫(‬ ‫והשקו ‪ -‬ט‬
‫‪-‬‬ ‫להר ‪ -‬י עגל‬ ‫[‪-‬‬
‫להע ‪ ,‬ר‬ ‫להורה‬
‫** )‬

‫ב‪.‬‬ ‫שבת בג ‪,‬‬ ‫רשי‬ ‫‪) 46‬‬

‫חינוך לאחר בך תצוה ‪ -‬אדא שנאן התדובר בחיוב‬ ‫‪ %‬ינה‬ ‫הבת ‪ ,‬שהרי‬
‫זכות ב ‪ ,‬ב )‬
‫לדעתהצ (" לקדושין‬
‫שגם אז‬
‫מתקדשת‪ %‬ףאלא‬
‫‪) 41‬‬
‫שאין זך שייך‬ ‫‪,‬‬ ‫שעל ( והשכר התסובב מזה שך ) החב‬
‫ואחר בת מצוה ‪.‬‬ ‫שם מדבר רק בהשכר דהוי‬ ‫שבגמרא‬ ‫‪%‬ף‬ ‫‪ , 48‬י‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪148‬‬

‫תזריע ‪ -‬פ ' ההודש‬

‫ווולס דערפ‪8‬ר ויעיט די גאנצע פרשה‬
‫‪8‬נגערופו פ ' החודש ‪ ,‬הגם ‪8‬ז ג‪8‬ר איין‬
‫פון דער קריאה‬
‫רעדט וועגן " החודש " ‪ ,‬און די איבעריקע‬
‫פסוקים ריידן וועגן די דינים פון קרבן‬
‫פסח וכו ' ‪ - ,‬ווייל היא הנותנת ‪ :‬קרבן‬
‫ממח איז על שם " ופסח י ה ' גו ' " ' ‪0811 ,‬‬
‫ווייזט אויף דער גאולה וולס קומט‬
‫בדילוג ' ‪ -‬אינגשנצן מלמעסה ‪-‬‬
‫נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב " ה‬
‫וגאלם " " י ‪ -‬אוו ד‪8‬ס איז דער תוכן פון‬
‫שבת פ ' החודש איו חל לפעמים‬ ‫א‪.‬‬
‫תזריע ‪.‬‬ ‫לבזוי ווי היינטיקז יטר ) בשבת פ '‬
‫)‬ ‫( איז טנהוים‬ ‫פסוק‬ ‫‪8‬לע ענינים פון תורה זיינעז בדיוק ‪-‬‬
‫איז פון רעם גופא ווים די ביידע‬
‫פרשיות קומען צוז‪8‬מען ‪ ,‬איז מוכח ‪8 ,‬ז‬
‫זיי השבן צווישן זיך ‪ 8‬נקודה משותפת‬
‫( ווייל אריב ניט ‪ ,‬ווילס תורת אמת זיי‬
‫ניט מחבר געורען צוז‪8‬מען ) ‪.‬‬
‫בהשקפה ראשונה זעט שבער אוים ‪ ,‬שז‬
‫‪.‬‬ ‫ניט נשר השנן די גיס קיין נקודה‬
‫זיינען ג‪8‬ר‬ ‫ייי‬ ‫משותפת ‪ ,‬נטר ‪ ,‬אדרבה‬
‫‪ .‬החודש " ‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫חודש ניסו ‪ ,‬וושס איז דער‬
‫(ל'‬ ‫" תזריע ‪.‬‬
‫נקבה ‪ -‬ווי ער ז‪8‬גט פשרדעם " אשה‬
‫כי " ) איז ‪ -‬ווי דער ‪4‬לטער רבי איז‬
‫מפרש יי דעם מאמר ; י " איש מזריע‬
‫תחלה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה‬
‫יולדת זכר " ‪8 ,‬ז " איש " ו " אשה " זיינען‬
‫( מרמז אויף ) הקב " ה וכנסת ישראל ; און‬
‫ענינים הפכיימי ‪ ,‬זה מזה ‪:‬‬
‫" חודש הגריה " ‪.‬‬ ‫פ ' החודש ווערט ‪8‬גגערופן על שם‬
‫משא " כ דער תוכן מוו‬ ‫דעם פסוק * י החודש הזה לכם ראש‬ ‫‪.‬‬
‫חדשים גו ' " ‪ -‬חודש ניסן ‪ ,‬וושט ענינו‬
‫איז חרדש הגאולה ‪ 1‬ויי עם קומט אינ ‪-‬‬
‫גשנצן מלמעלה כדרז " ל י שי אזיף דעם‬
‫גייס קול דודי הגה זה בא ( אלן נשכמער‬
‫ער איז בא אין ‪ 78‬אופן פון ) מדלג ( דילג‬
‫;‬ ‫על הקץ ' ) ( באתערותא דלעילא ) '‬
‫וע " ד מ " ע ימלא‬ ‫‪-‬שייכות היא ‪-‬‬
‫‪- -‬אף שג ' ז‬
‫‪)1‬‬

‫תחת ' ז‬ ‫במצות‬

‫ד "ה ההודש הזה בא ' ה 'ה גא (ע' רם ע ' רעא) ‪.‬‬
‫תרדד ( קה ‪ -‬ת תשכם ) פ ‪ -‬ז ‪ .‬לקוש חיא ע ' ‪. 23 ,‬‬
‫ועליון ( תנחימא יארא סי ‪.‬‬
‫פי " ב ‪ ,‬ג ‪ .‬וראה לקו " ח ( ראה בז ‪ ,‬ד יאילך )‬
‫אופנים ‪ ,‬שהעליין‬ ‫יעלהל כו‬
‫ל אפ "‬ ‫שחיבור הנ "‬
‫חיבור‬

‫ירד " מ ‪,‬‬

‫כו ' או‬
‫‪,‬‬ ‫שמיד‬
‫בכ‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬ע‪. 71‬‬ ‫ועיי‪ 1‬כ נ ' השיחוה תש ‪ -‬ו ע ' ‪. 177‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רכות ‪.‬‬
‫כב '‬

‫'‪,‬‬
‫שהתחתון‬

‫‪.‬‬
‫( גירש ‪ -‬י מג לה כס ‪ ,‬א דיה ברכ ע ' ת ) משמע ‪,‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫וכהנה‬ ‫בא יב ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫( )‬ ‫י‬

‫פיח‬ ‫מפזי דיגי‬ ‫)‬ ‫( יק‬ ‫שבה ‪.‬‬

‫שסעם יריאת פ ' החודש היא‬
‫)‬ ‫"‬ ‫יא (ימנעתק לקמו בפנים מעיף ב ' ) ‪.‬‬
‫פטיו ‪ ,‬יב ‪,‬‬ ‫שמו " ר‬
‫כמילתא בא‬ ‫‪,‬‬
‫ן‪) :‬‬

‫'‬ ‫‪ -‬ש ‪ . :‬יג ‪ ,‬פסיקתא הבתי פ‬

‫‪.‬‬
‫פרש ' נא שם ' א ראה בא שם נו ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫כ( ‪.‬‬ ‫בא שם ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪)7‬‬
‫‪,‬‬ ‫ממן ה( ) ‪,‬א‬
‫ב‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫להם‬
‫ך‬ ‫‪.‬‬
‫ום ‪ .‬ישדש "‬ ‫ההידי י‬
‫סס ‪,‬דזהש‬ ‫ד)‬ ‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫פרש ' נא‬ ‫ד ‪.‬יעדקר‪1‬י פסח על שם הסיוג נ‪- . ' 1‬‬ ‫"‬
‫ה ‪1.‬ל ‪.‬‬ ‫בענין פלוגתת ד " א ור " י ( ר ‪ -‬ה יא ‪,‬‬ ‫כידוע‬ ‫‪)5‬‬

‫‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬

‫‪ -‬ז בפרש ' שם ‪ ' ,‬ו ‪.‬‬ ‫בזה' א ) אם בתשרי עתידיו ליגאל או בניסו ‪ -‬רוכלי‬
‫יע‬
‫לשיטתייהו בפלוגתתם ( סנהדרץ צו ‪ ,‬ב ) אט‬
‫א‪-‬נ‪.‬‬ ‫וראה לקוית שה ' ש סו ‪,‬‬ ‫וסח נכ ‪ .‬מ ‪.‬‬
‫ההודה ‪.‬‬ ‫פסח‬‫(‬ ‫דרושי‬
‫‪)1‬‬ ‫"‬ ‫הגאולה תבוא ע " תשובה או " לא במשוכה בי' " * ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫קרא ד ה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫תשיש ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ת פרשתה ‪ 1‬ה שוש‬ ‫‪.‬‬ ‫לק‪1‬‬ ‫‪) 11‬‬ ‫‪-‬‬‫‪ -‬י)‬ ‫‪,‬‬
‫‪ 1‬הסם‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫אדם כ יקר נ ספ א ‪ .‬שהיש ד ‪ ,‬ד להניע ע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫אס‬ ‫~ בנז ' ו‬ ‫כא ‪ ' .‬א לולה ( אבך רק ( ( ( רסס‬ ‫‪,‬‬
‫ךהן‬ ‫‪7‬‬ ‫מטה ‪.‬‬ ‫הקב " ה‬ ‫‪.‬‬ ‫( ‪.‬‬ ‫מעצמם א‬ ‫‪.‬‬ ‫(‪-‬‬ ‫י‪1‬ש ( כה נ‬ ‫‪..‬‬ ‫ל‬

‫גרכית ס ‪ ,‬א ושש ‪1‬הובץ בפרשיי עה ‪ ,‬ת ויפש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)1:‬‬

‫‪149‬‬ ‫שיחות‬ ‫תזריע ‪ -‬פ ' החודש‬ ‫לקוטי‬

‫קומט פשר ש פ ~ יער סיבוב פון דער‬
‫לבנה ( גם בנוגע למצב החמה ביחס‬
‫לארץ ' י ) און סיקומט דער מולד הלבנה‬
‫מחדש ) ‪ ,‬ס ' איז שבער גיטט יז דעם‬
‫"‬
‫מהלך הלבנה קייז פרט וושס זחל שפ ‪-‬‬
‫ווען " איש מזריע חחלה ' ‪ -‬דער אוי ‪-‬‬
‫בערשטער איז מעורר " תחלה " ‪ 8‬אידן‬
‫‪.‬‬ ‫אויף עבודת ה ' ‪ ,‬איז ‪ ,‬יולדת נקבה " ‪ -‬די‬
‫עבודה איז ניט קיין בת קיימא יי ( מזוי ווי‬
‫נשים וולס דעתו * י קלה * ן ) ‪ ,‬ווען שבער‬ ‫(‬

‫טיילז אייז ישר פון צווייטן ‪:‬‬

‫עבודה‬
‫דיתתא ‪ ,‬דשו‬
‫‪ -‬די‬‫אתערותא‬
‫מזרעתפוןתחלה "‬
‫הויבט זיך ‪8‬ז‬
‫" אשה‬
‫לאידך גימא ‪ ,‬מצד השמש איז ניטא‬
‫דער סוג הזמו פון חדשים ‪ " -‬אין‬ ‫‪ " -‬יולדת זכר " ‪ ,‬די עבודה איז ‪ 8‬בת‬
‫לשמש חדש כללי ‪ -‬דער סיכזב‬ ‫קיימא ‪.‬‬ ‫(ן‬

‫( השנתי ) פוז שמש איז שס " ה יום ושש‬
‫שעות יי בערך יי און דער סיבוב ויינער‬
‫איז באופן ‪8‬ז עם ששפט די ד ' תקופות‬
‫השנה ‪ ,‬שבער איז זיין מהלה איז ניטש‬
‫קייז פרט וושס זשל ששפן די גבולים פון‬
‫חדשים ‪.‬‬
‫און דער פסוק ‪ -‬החודש הזה לכם ראש‬
‫חדשים גו ' " רעדט וועגז דעם מגיז‬
‫החדשים ‪ -‬וושס איז שייך צו ( ‪ 8‬שנת )‬
‫לבנה הכמאמר חז " ל יי " ישראל מוניו‬
‫ללבנה * ) ‪8 -‬ז עס הויבט זיך ‪8‬ז פון‬
‫חודש הראשון ‪ ,‬חודש ניסן ינ [ משא " כ‬
‫דער ר " ה לשנים ( וושס איז שייך צום‬
‫תשרי יין ‪.‬‬
‫המדרש ‪ -‬אויפז פסוק‬
‫וולס לפ " ז ווייזט דער תוכז פון פ '‬
‫‪ ( ,‬אשה כי ) תגריע " אויף עבודת האדם‬
‫מצד אתערותא דלתתא דוקא ( ( יט ווי‬
‫" החודש " וושס קומט מ ( מעוה ) ‪,‬‬
‫ב ‪ .‬אויף " החודש הזה לכם ראש‬
‫חדשים האשוו הוא לבם לחדשי השנה "‬
‫זיינען דש כמה פירושים ‪ ,‬ומהם ‪:‬‬
‫א ) ע " ד הפשט ‪ -‬דער אבן עזרא ' י‬
‫איז מסביר דעם ענין פון ‪ ,‬חודש " און‬
‫מון הלבנה איז בכלל‬
‫מהלך‬‫מצד גדר‬
‫שנה " ‪:‬דער‬
‫‪-‬ניטש‬
‫‪, -‬דעם‬
‫איז‬ ‫ווייל' איז‬
‫ללבנה שנה כלל ' ‪ " -‬שנה‬
‫סיבוב הלכנה איז קענטיק נשר דער שת ‪-‬‬
‫שמש ) איז פון‬
‫טייל פון חדשים ( יעדער חודש ( " כ " ט‬
‫ע"ד‬ ‫ב)‬ ‫יום וחצי וב ' ידות שעה וע " ג חלקים " ' י )‬

‫‪1‬‬ ‫ס‪.‬‬ ‫ויכ ‪ -‬פדר ‪ -‬א‬ ‫כב ' ‪,‬‬ ‫וראה‬ ‫פ " י ה '‪. 1‬‬ ‫קדה ‪ -‬ח‬ ‫ובלקית פרשתו‬ ‫שב ‪.‬‬ ‫נ ה נלקו ' ת ויקרא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪13‬ן‬

‫ה‪1-‬‬ ‫שם‬
‫משא‪ " .‬כ נמעמ‪7‬ה ננקע לארץ לנדה ‪-‬‬ ‫‪.‬נהרד ‪ .‬י‬
‫‪) ]6‬‬ ‫~‬
‫‪.‬‬
‫אהבה חטא ‪ ' ,‬ולדת‬ ‫‪-.‬‬ ‫רנה ‪ ( .‬קנה‬ ‫‪.‬‬
‫~ונרששש שם ‪:‬‬
‫אהנדיולדת‬ ‫‪-.‬‬
‫( ברייתא‬ ‫‪.‬‬ ‫ל ' ום ' ‪-‬‬ ‫ימבשעות‬
‫יראהמ ' נ‬ ‫ופ הן ‪.‬‬
‫שהות‬ ‫כ"ז‬
‫דשמואל' פ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫שבתבבלו ‪ ,‬נ ‪ .‬ק ' דוש ' ‪ 1‬פ ‪ ,‬נ ‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ ) )1314‬כיה‬
‫‪ -‬ם הל ' קדה ‪ ,‬ח פיד ה ' ב ‪.‬‬ ‫ושב כפירוש לרפ ‪ -‬ו ‪.‬‬
‫הגיליםשהרי ‪ .‬דיתו‪ -‬ל' ' חיך ) ‪- .‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫וראה נע ‪ -‬ח ש ' ‪ -‬מ‬

‫של בכ ‪ -‬מ‬ ‫קיה פ " קל ה ' כ ' יה‪--‬ם ‪ 1 :‬כוס' ‪ .‬דעתו‬

‫‪1‬ועד ' ז‬ ‫‪.‬‬
‫‪. .‬‬
‫ע ' ר ~ ני‪ ( 1‬י ‪ ,‬א רש ' ד ה לית ( ה ~ ‪ .‬רמנ ‪ ,‬כ שכ‬ ‫פ ‪) 17‬‬
‫נשיפ‬ ‫(‬

‫ינסמן בג‬ ‫רפ " י ‪,‬‬ ‫‪ -‬ו‪) 18‬ה ‪. 7 -‬רמב ' ם שם‬ ‫‪-,‬‬
‫נכתהאר ' ' ל ‪ .‬וראה ל ‪ -‬ת להאר ' ל תהלים כה ‪ .‬ע ‪ -‬ח‬ ‫‪,‬‬
‫סוכהכ ‪ .‬כס ‪ ,‬א ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫החודש ‪.‬‬ ‫מכילתא עה " פ‬ ‫‪9‬ן )‬ ‫( ותשא ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫' דת המוחיו ספ ‪ ,‬ב נהגה‪1‬ת סק א‬ ‫י‬ ‫ש'‬
‫אבל‬ ‫ניע ‪ , .‬אב ‪ -‬מן ‪.‬‬ ‫ומע '‬ ‫מע ' קיה‬ ‫קהי‬ ‫תרנ ‪.‬א) ‪.‬‬
‫רע " א ‪.‬‬ ‫ר"ה ז‪,‬‬ ‫‪) 20‬‬ ‫‪ .‬קלות ‪. .‬‬ ‫נכ ' מ המרסא‬
‫וברש ‪ -‬י ותוס ' שם ‪.‬‬ ‫ראה ר " ה יב ‪ ,‬א‬ ‫‪) 21‬‬
‫עה ‪-‬‬
‫לשוןפ ‪ .‬וראה ד ‪ -‬ה החודש תרז ‪ -‬ד פ " ו ‪.‬‬ ‫‪16‬‬
‫‪) 15‬‬

‫‪.‬‬
‫הדאב ‪ -‬ע שם מר " ת כה ‪ ,‬א ‪ .‬רמב * ם הל '‬

‫‪.‬‬
‫הגיהו המפרש ם ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כ‬ ‫*)‬
‫ב תי ם שכם ( שה‪ 1‬שני‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שרן חלק‬ ‫שעוה שטוח‬
‫הלגילית ) ‪,‬‬ ‫* )‬ ‫‪.‬‬ ‫כ‪ 1‬הוא כרשיי קדושין שם ( שלא שלטו נזה‬ ‫‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫)‪,‬‬ ‫יה ‪ .‬ב‬ ‫( ע‪1-‬‬ ‫אבל ראה רשיי ד ‪ -‬ה ~ איבא‬ ‫ידק )‬ ‫כ ‪-‬כ‬
 ‫שיחות‬ ‫החודש‬
‫תזריע ‪-‬‬ ‫חיו‬
‫ן‬
‫' ! קוט ‪,‬‬

‫השמש וושט חזריט זיך איבער נ‪8‬כ ‪-‬‬

‫אמטל ‪. ) 11‬‬
‫זלגן בוחז"ל "‬
‫ראשי‪:‬‬ ‫בעולמו" קבע‬
‫הקב " הלכם גו '‬
‫משבחר הזה‬
‫" החודש‬ ‫‪.‬‬
‫משא " כ די הנהגה נסית איז ‪ 18‬עניו‬ ‫חדשים ושנים וכשבחר ביעקב וכניו קבע‬
‫פון חידוש ‪ ,‬וושט לפעמים איז דער‬ ‫‪.‬‬
‫בו ר " ח של גאולה " איז מסביר דער‬
‫‪%‬‬ ‫אויבערשטער משדד די הנהגת הטבע‬ ‫דעם חילוק צווישן‬ ‫;‬ ‫( בעל ה ) עקידה '‬
‫תשך ‪1‬ת‪ 1‬ינ ‪ :‬אוו דאס איז בדומה צו‬ ‫‪.‬‬ ‫ביעקב‬ ‫‪.‬‬
‫בחר ‪ :‬הקב " ה בעולמו " אוו יבחרמיינט די‬
‫"ובניו‬ ‫‪.‬‬
‫דער לבנה וושס ( איר אור ) שסייט אין‬ ‫" בחר הקב " ה בעולמו‬
‫שינויים מיום ליום און איר אור ווערט‬ ‫הנהגה טבטית וושס איז איינגעשטעלט‬
‫מוז לשון‬ ‫נתחדש יערער חודש ( חודש‬ ‫געוו‪8‬רן איז דער בריאה ‪ ,‬און דער‬
‫הידוש ' י) ‪.‬‬ ‫חודש תשרי‬
‫הנהגה‪:‬‬ ‫יערובניו '‬
‫הנהגה איז‬
‫מיינט די‬ ‫ראש ' פוז‬
‫ביעקב‬ ‫" בחר‬ ‫‪.‬‬
‫מ ' דשרף שבער פ‪8‬רשטיין ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫נסית ‪ -‬דער שידוד הטבע ‪ -‬וושס‬
‫'; ‪:‬‬ ‫א ) איו פסוק שסייעו צוויי ענינים‬ ‫דער אויבערשטער סוט צוליב אידן‬
‫( א ) " החודש הזה לכם ראש חדשים ‪ ( , -‬ב )‬ ‫( יעקב ובניו " ) ‪ ,‬און דער " ראש " פון דער‬ ‫‪.‬‬
‫ראש‬ ‫‪.‬‬
‫השנה " ‪ ,‬שז‬
‫לחדשי דער‬
‫לכםניט נשר‬
‫הוא איז‬
‫ראשוז ניסז‬
‫"הודש‬
‫הנהגה איז " החודש הזה לכס " ‪ - .‬חודש‬
‫ניסו ‪.‬‬
‫חדשים " ‪ ,‬נשר אויך דער " ראשון גו '‬
‫' שלע ‪ .‬פירושי רז " ל אויקז ועלבן‬ ‫ג‪.‬‬
‫לחדשי הש ( ה " " ' ‪ -‬איז ניט מובן ‪ :‬ווי ‪-‬‬ ‫פסוק שדעך עניז הקבו ‪ 8‬קישור צווישו‬
‫בחלד ‪8‬ז דש רעדט זיך וועגן ענין‬
‫איז שווי אויך בעניננו ‪ :‬די צוויי‬ ‫זיך ‪. ,‬‬
‫;‬

‫אוו וושס איז פשרבונדו מיס דער‬ ‫"יבנה ‪,‬‬

‫החודש‬ ‫‪.‬‬ ‫ענינים הנ " ל ( דער חילוק צווישן שנת‬
‫כלל " ‪ ,‬איז ווי‬
‫שנהדער‬
‫ללבנהאיז‬
‫איז ניסז‬
‫זשגט מעז " חז‬ ‫חמה און שנת לבנה און דער חילוק‬
‫" ראשם "‬ ‫אויך בשייכות צו עניני‬ ‫צווישן הנהגה טבעית און הנהגה נסית‬
‫* ( חדשי ) השנה " ז‬ ‫‪ -‬וושס זיי זיינען הפכים ) זיינעו פשר ‪-‬‬ ‫‪1‬‬

‫ב ) לאידך גימא ‪ :‬אויך " משבחר הקב " ה‬ ‫בונדן זה עם זה ‪:‬‬

‫תשרי ‪,‬‬ ‫צו‬ ‫שייך‬ ‫איז‬ ‫וולס‬ ‫בעולמו " ‪,‬‬
‫די הנהגת הטבע איו די הנהגה וושס‬
‫‪..‬‬ ‫" קבע בו‬ ‫ניר‬ ‫ווערט דערמשנט ( ניט‬
‫‪8‬‬ ‫איז " לא ישבותו " " ‪ -‬תמידית שן‬
‫אויך " ראשי חדשים " ‪-‬‬ ‫נ‪8‬ר )‬ ‫שנים " ‪,‬‬
‫שינוי " ‪ ,‬אוז דשם איז בדומה צום אור‬
‫( ומהלך ) השמש וולס אין אים איז ניטש‬
‫‪---‬‬
‫שם ס ' השרשים לו ' ' זנה בו‬ ‫‪.‬‬ ‫( ‪ ) 27‬יאה ראכ ' ע‬ ‫קייז שינויים ( וושס דשס איז ע " ז ‪ -‬פון‬
‫הוא‬ ‫הנס‬ ‫‪.‬‬
‫ד ע‪1 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ט‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‬ ‫שנה ‪.‬‬
‫ע 'מכתר‬ ‫להחרק‬
‫‪ ) 21‬ולהרד '‬
‫' ~ אח‬ ‫‪.‬‬ ‫פון לשוו‬ ‫‪-.‬‬
‫דעם מירוש איז " שנה‬
‫‪ ,‬משנה " ‪ :‬ס ' איז דער זעלבער מהלך‬
‫שנחחוש הדנר בפעם הראשיו עי הטבע נק ' ( ס‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬אח כ חשד זה טבע ( ' כ בסי ' קיט ‪ .‬סיוע ‪ .‬מס '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- .- --.‬‬

‫יאה פ 'ראב‬
‫צי‪4‬‬ ‫תולדות י " י‬
‫‪) 28‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫פטיו ‪. .‬‬ ‫שמו " ר‬ ‫‪) 22‬‬

‫טהע שם ‪ .‬ט ' העדשים הנ " ל ע ' חדש ‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫ראה גם‬ ‫‪) 21‬‬ ‫גובח‬ ‫לח ) ‪.‬‬ ‫באוה בא עה " פ החודכם גו ' ( שער‬ ‫ונח '‬
‫‪ ) 21‬פ '‬
‫‪.‬‬
‫‪ -‬מ קונטרסים ח א רכח ‪ ,‬א ‪ .‬רד " ה‬ ‫‪.‬‬
‫החודש ה ‪ ,‬ש ת ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תרםת בראשית יה ‪ ,‬ב ואילך ידיה החודש‬
‫'‬ ‫תרקד ‪.‬‬
‫"ו ‪ ,‬הע " ח ( דפ ' החודש ) ‪ .‬ועוד ‪.‬‬
‫" לחדשי‬ ‫הות‬ ‫בזה‬ ‫ההדגשה‬ ‫שעיקר‬ ‫אף‬ ‫‪) (0‬‬
‫יעפי כבאר בעקידה שם גפ הקשר דדיני הפסה‬
‫למ ' ד ‪1 :‬‬ ‫‪, ,‬‬
‫" השנה ‪, -‬‬ ‫מ " מ ‪ ,‬מנה גופא שמוסיף תיבת‬ ‫השנה ‪- .‬‬ ‫‪,‬‬

‫שבאןהםנוגע ( גם ) ענין הישנה " ‪ ,‬ויחרה מזה ‪-‬‬

‫שהחדשים‬
‫מוכח ‪,‬‬ ‫כארוכה ‪ . 782‬ועור ‪.‬‬ ‫ראה עי " ש‬
‫לקוש חיג ע '‬ ‫ש‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ג‪) 2‬‬

‫ע'‬ ‫חלקי השנה ‪ .‬ולהעיר מלקו ‪ -‬ש ח " ט‬

 ‫ג~ נ‬ ‫שיחות‬ ‫המירש‬ ‫מזריע ‪ -‬פ '‬ ‫קוטי‬

‫מערכות הטבע ‪ -‬וושס בשווייזט ווי‬ ‫ולכאורה ‪ :‬ווי קומט איו דער בריאה‬
‫טבע איז ניט תופס מקום לגבי ( דעם בלי‬ ‫( טבע ) שז ענין פון ‪ ,‬חודש " ‪ -‬חידוש‬
‫גבול פוז ) אלקות ‪.‬‬ ‫י‬ ‫( נם )‬

‫דער תכלית פון הנהגה טבעית איז צו‬ ‫מוז מעז זשגז ‪8 ,‬ז כשטש בכילות איז‬
‫מגלה זין ( ווי דער אויבערשטער איז זיך‬ ‫תשרי פארבונדן סיט טבע ( שנה ) אח‬
‫מתלבש איז וועלט שזוי ) ‪8‬ז אויך די‬ ‫ניסו סיט נס ( חודש ) ‪ -‬איז שבער ד‪8 8‬‬
‫מציאות פון וועלט איז מיוחד מיטז‬ ‫התכללות ' צווישו זיי ‪ :‬אויך אין דער‬ ‫‪.‬‬
‫אויבערשטז ‪ ,‬אויך די חוקי הטבע זיינען‬ ‫בריאה גופא ( איידער " בחר ביעקב‬
‫‪ 8‬הנהגה אוקית ‪.‬‬ ‫ובניו ‪ ) -‬איז דש שז עניז פון נס ( ר " ח י ) ‪,‬‬
‫(‬

‫וויבאלד ‪8‬ז די וועלט איז ב‪- 8‬‬
‫ששפז געוושרו ‪ ,‬בשביל התורה ובשביל‬
‫ישראלי ' י ‪ ,‬מוז מעז זלגו ‪8 ,‬ז מיץ וושס‬
‫איז ד‪ 8‬איז דער בריאה איז שפהענגיק‬
‫אין דער עבודה פון אידן ‪,‬‬
‫אוו דערפון איז פשרשטשנדיק ‪ ,‬אז ניט‬
‫נשר די הנהגה נסית ‪ ,‬וולס איז פשר ‪-‬‬
‫בונדן מיט בחר ביעקב ובניו " איז תלוי‬ ‫‪.‬‬
‫איז עבודת ישראל ‪ -‬נשר אויך דער‬
‫בחר הקב " ה בשימו " ‪ ,‬די הנהגה‬
‫טבעית ‪ ,‬איז תלוי אין עבודת ישראל‬
‫((‬
‫נשר יעדע פוז די הנהגות איז ‪- 98‬‬
‫הענגיק אין דער עבודת האדם וושס איז‬
‫דוגמתהא ‪ -‬וושס אופני עבודת ה '‬
‫טיילן זיך ‪ ,‬בכללות ‪ ,‬איז צוויי סוגים ‪:‬‬
‫ב‪ 8 8‬אידן דשרף זייז די תנועה פון‬
‫קבלת עול אוז מטירת נמש ‪ -‬דינעז‬
‫‪,‬‬
‫דעם אויבערשטז ניט מצד יין פשר ‪-‬‬
‫‪.1‬‬ ‫און הזוי אויך לאידך גימא ‪ :‬דער אויפטו‬
‫פון " בחר ביעקב ובניו ' דריקט זיך אוים‬
‫ניט נשר אין הנהגה נסית ( חודש ) ‪ ,‬נטר‬
‫אויך אין ( דעם שינוי וואס ווערט דורכ ‪-‬‬
‫דעם אין) דער הנהגה טבעית ( שנה ) ‪.‬‬
‫ה ‪ .‬דשם צו פשרשטייז ‪ ,‬דשרף מעז‬
‫פריער מבאר זען דעם תוכן וכרנה‬
‫פנימית אין די צוויי הנהגות ‪ -‬טבע און‬
‫נס ‪ -‬וושס ביידע זיינעו נויטיק צו‬
‫‪.‬‬ ‫אויססירן כוונת הבריאה און מגלה זייז‬
‫גדולתו ית ' ‪ :‬נאר דער חילוק צווישן זיי‬
‫איז ‪:‬‬
‫דער תכלית פון הנהגה נסית איז צו‬
‫מגלה זייז דעם ‪ ,‬בלי גבול * פון אלקות‬
‫‪ -‬ווי דער אויבערשטער איז אינגשנצן‬
‫העכער פון וועלט ‪ ,‬און דשס ווערט דער ‪-‬‬
‫הערט איז וועלט דורכן ביטוי פון איר‬
‫משדד די‬ ‫מציאות ‪ ( -‬דער נס את )‬

‫שטשנד און רגש כו ' ‪ ,‬נשר פשלגן דעם‬

‫רצון העליון מיט ביטול ‪ -‬ובמילא איז‬ ‫שנסמנו‬ ‫ויהודר שנכו ‪ ,‬כ דרוכים למה ‪-‬‬ ‫ו‪) 3‬‬
‫זיין עבודה ניט קייו געמטסטענע לויס‬ ‫לעיל הערה ‪23‬ן מוסיף בהשאלה ( דמאחר שבא '‬
‫(בתשרי הוא ר ‪ -‬ה ‪ ,‬המשבת החיות לבל השנה ‪ ,‬איד‬
‫די מדידות והגבלות פון זיין מציאות ‪:‬‬
‫אחריו חודש הראשוז זן גם זה דר ‪ -‬ה כולל‬
‫וכל הי‬‫דחיותשבא‬
‫יסו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תשי ק‪1‬ש ‪ , 0‬שההיות ור ה‬ ‫[‬ ‫‪-‬‬ ‫נתחלץ אח‬
‫בראשית ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫פרשיי ר " פ‬ ‫‪) 32‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שגם ' א )‬
‫עתהוט‬ ‫שנה ' ‪ ,‬כ‬ ‫‪. ,‬‬
‫יעני ה‬
‫מדגיש ‪,‬‬ ‫רק שגזה‬ ‫ראש כ כו‬
‫לא' ‪-‬‬ ‫‪,.‬‬
‫תשרי הוא‪-‬כ ל '‬
‫סח ‪ ,‬א ‪ ,‬ע " ז ג ‪ ,‬א ) " ‪ %‬ם ישראל‬ ‫מקבלים כמחדל ( שבת‬
‫יח‪1‬ש ‪ .‬ט ‪.‬‬
‫‪) 33‬‬
‫יענק התחיקות‬
‫התורה ‪ %‬חם סתקיימין ‪ % 1‬ם לאו אני מחזיר‬
‫יעוד _מ‬ ‫חרס ‪ -‬ב‬
‫ראה‪ .‬סה "‬ ‫ועייז ד ‪ -‬ה‬
‫ככתהאריז‬
‫וירד‪ -‬ל (‬ ‫מהמבואר‬‫‪.‬‬
‫להעירובוהו ‪.‬‬
‫להוהו‬ ‫אתכם‬
‫‪) 34‬‬

‫תשיג ע ' ‪ , 168‬וש ‪ -‬נ ) דע " י העבודה דתומ ‪ -‬צ ממשיכים‬

‫יהוד‬
‫אוהאה‬
‫ח‬ ‫‪ -‬ו‪-‬‬‫גוח‪[ -‬‬
‫הוה ‪[ 1‬‬ ‫רד ‪-‬חק ‪ .‬שט ) ‪.‬‬
‫החדשהשא‬ ‫‪.‬‬ ‫לא ח ‪ [.‬ק[ ((פר '‬
‫וראה‬
‫אמ [‬ ‫ח‪ ) ' -‬מ‪-‬א‬ ‫‪-‬‬
‫העבודה‬ ‫וע "י‬ ‫השתלשלות )‬ ‫רסדר‬ ‫( אור‬ ‫זו " נ‬ ‫‪,‬‬
‫טה ‪ -‬מ קו ( סרס ' ס ש‪ 0‬ד ‪ -‬ה החדש ה ‪ . 1‬ח‬ ‫‪.‬‬ ‫ס"‬ ‫[‬ ‫בא ע‬
‫דמסנופ ‪ -‬יחוד ‪ %‬ו " א ( אור חדש מעצמות אוח ‪ -‬ס ) ‪.‬‬ ‫‪ 9‬א ‪1 .‬ח‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫החודש‬ ‫תזריע ‪ -‬פ '‬ ‫לקוטי‬

‫צוויי אופני עבודה [ מסנ " פ וקב * ע‬
‫שלמעלה מטעם ודעת און די עבודה‬
‫מצד די כחות פנימיים ] ; אח דשם ווערט‬
‫אויפגעטאו דורך די התעוררות פוז עצם‬
‫הנשמה ‪ ,‬ווטס מצד דעם זיינען די ביידע‬
‫אופני עבודה ( ניט קיין הפכיים ‪ ,‬נ‪8‬ר‬
‫אדרבה ‪ ) -‬בהתאחדות ‪.‬‬
‫ח ‪ .‬וויבשלד שז בעצם ובשרשם זיינעז‬
‫נס און טבע אי ן עניז ‪ ,‬איו פטר ‪-‬‬
‫שטשנדיק ‪ ,‬שז אויך שרשפקומענדיק איז‬
‫השתלשלות איז וועלט ( וואו בגילוי זעען‬
‫זיי אויס ווי בשזונדערע ( הפכיות ' דיקע )‬
‫און דהר אופן העבודה איו יעורר די‬
‫הנהגה נסית ‪ ,‬וולס סוט אויף דעם ‪ ' 3‬ט‪71‬‬
‫איז וויולט ‪ ,‬כנ " ל ‪.‬‬
‫שבער לאידך דשרף אויך די מציאה‬
‫האדם ( " כל לבבך " אוו " כל נפשך " ) זיין‬
‫און‬ ‫ה'‬ ‫דורכגענומעו סיט עבודת‬
‫דעריבער דארף ער מקיים זייז תומ " צ‬
‫( ניט נשר מיט קבלת עול ‪ ,‬נאר ) אויך מיט‬
‫‪.‬‬ ‫פ‪8‬רשטחנד און געפיל וכו ' ‪ -‬און אין‬
‫ו ‪ -‬עם אופן העבודה איז שפהענגיק די‬
‫הנהגה טבעית ‪ 0811 ,‬פשראיינציקט די‬
‫מציאה פון וועלט מיט אלקות ‪ ,‬כנ " ל ‪,‬‬

‫זיינעו זיי ‪ -‬בפנימיות ‪-‬‬ ‫הנהגות )‬

‫דער תכלית הכוונה איז ( דשך ‪-‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫מיוחד " ‪.‬‬ ‫עם ז‪8‬ל זיין דער‬ ‫ובנדו " ד ) ‪8‬ז‬
‫אחדות ‪,‬‬
‫און דשם דריקט זיך אויס אויך אין‬ ‫אי ו‪ 71‬פון נס און טבע ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫דעב ‪ ,‬כטס איו טבע גופא איז שריינ ‪-‬‬
‫דאם וואס נס און טבע זיינעו צוויי‬
‫געגעבן געוושרן די " תכונה " פוז למעלה‬
‫בט‪11‬נדערע הנהגות ‪ ,‬איז גשר מצד‬
‫אוז שזוי‬ ‫ט') ‪:‬‬
‫מן הטבע ( כדלקמז סעיף‬
‫אורות וגילויים ‪ ,‬וולס זיי שטעלז זיר‬
‫אויך לאידך ‪ -‬דער עניז הנס איז פשר ‪-‬‬
‫אוים איז צוויי קוויו ‪ -‬אין קו פון ‪ ,‬בלי‬
‫בונדן אויך מיט דער הנהגת הטבע‬
‫גבול " וולס קומט שרשפ איז הנהגה‬
‫( כדלקמז סי ‪ -‬א ) " ‪.‬‬ ‫אין‬ ‫נסית‪ ,‬און איז קו פון "כתו בגבול ‪- .‬‬
‫ט ‪ .‬דער ביאור אין דעם ‪ :‬אין דער‬ ‫;‬ ‫הנהגת הטבע‬
‫הכרה פון גדולתו ית ' איז הנהגת הטבע‬ ‫מצד יכולת העצמות לבער זיינעו‬
‫זיינעו ד‪ 8‬צוויי אופנים ‪:‬‬
‫צוויי‬ ‫דער קייז‬
‫אויסדרוק‬ ‫‪ ( -‬ניט‬ ‫און "עניו‬
‫גבול "‬ ‫קווין ‪ ,‬נאר‬
‫גבול)" אייו‬ ‫" בלי‬
‫א ) דורך התבוננות אין דער הנהגת‬
‫הכריאה ‪ ,‬הילוך המזלות וכו ' ‪ ,‬קומט מעז‬ ‫אם‬ ‫(‬ ‫פון שלימותו ‪ -‬וכמאמר הידוע י‬
‫צו דער הכרה ‪8‬ז עס מוז זיין ‪ 8‬בעה " ב‬ ‫תאמר שיש לו כח בלי גבול ואיז לו כח‬
‫לבירה זו וושס פירט ‪8‬ז מיט דער הנהגת‬ ‫בגבול אתה מחסר שלימתו " ‪ ,‬און‬
‫הטבע ‪ :‬און ווי דער רמבום ‪ ' ,‬שרייבט‬ ‫‪,‬‬
‫( בפנימיות ) צער אויסדרוק פון כולתו‬
‫בנוגע צו אברהם אבינו ‪ :‬התחיל לשוטט‬ ‫ית ' ' י און דעריבער פירט זיך אויס די‬ ‫‪.‬‬
‫האיך אפשר שיה " הגלגל תה‬ ‫בדעתו‬ ‫‪..‬‬ ‫כוונת הבריאה מוז עצמתו יצמ איז דעם‬
‫נוהג תמיד ולא יהר לו מנהיג ומי יסבב‬ ‫איחוד פון נס און טבע יי ‪.‬‬
‫אותו כי א "א שיסבב את עצמו כו' ‪.‬‬ ‫אוז שזוי אויר איו עבודת האדם ‪ :‬עס‬
‫ראה ס ' הערכם שם סעיף ה‬ ‫‪-‬‬‫‪ -‬א‪) 3‬‬
‫מקנט זיך פון ‪ 8‬אידז דער איחוד פון די‬
‫וש ‪ -. .‬ע ‪.‬‬
‫זו‬ ‫התכללות‪.‬‬ ‫יערת בעבודה יש‬ ‫‪9‬ון‬ ‫‪---‬‬

‫‪.‬‬
‫ן‬ ‫(‬ ‫'‬
‫‪,‬‬ ‫ח ‪ -‬א רס ' ח‬ ‫עבודת הקודש‬ ‫‪) 35‬‬

‫ההתכללות‬ ‫‪) 126 - 7‬‬ ‫‪1‬ע '‬ ‫‪1‬‬ ‫חט ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נלק ש‬ ‫ח‬ ‫‪.‬‬ ‫מש (‬ ‫‪.‬‬
‫המשך תרצ " ה מ " ח ( בסופו ) שם פל" ד ‪ .‬וראה‬ ‫‪) 36‬‬ ‫בכ‬
‫העתידה‪ .‬נתאגלת מצריפ וגאולת מצריפ‬ ‫‪ ( 7‬אויה‬
‫נגאזלה העחיזה‬ ‫" ז ס ' הערכים ‪ -‬חב " ד ( כרך ד ' ) ע ' אוא" ס ( ד ) סעיף‬

‫הל ' ע " ז פ "א ה ‪ -‬ג ‪,‬‬ ‫‪140‬‬ ‫עיין ‪ -‬כ שער האמונה רפטיז ‪.‬‬ ‫;'‪) 3‬‬
 ‫‪153‬‬ ‫שיחות‬ ‫תזריע ‪ -‬פ ' החידש‬ ‫לקוטי‬

‫קומט אייס ‪8 ,‬ז אין טבע גופא איז דש‬

‫‪.‬‬
‫דער " למעלה מן הטבע " " ‪ -‬דער לא‬
‫לא‬ ‫‪.‬‬ ‫ב ) דורך התבוננות איז רעם‬
‫השינוי מון דער‬ ‫ישבותו " ‪ -‬העדר‬
‫ב "ה ‪,‬‬ ‫פון א ‪ -‬ם‬ ‫שנית"‬ ‫הנהגת הטבע איז מעז משיג ומכיר ‪ ,‬שז‬
‫און דשם איז דער ביאור איו‬ ‫יו" ד ‪.‬‬ ‫‪8‬וש העדר השינוי קעז ניס זיין מצד‬
‫הקב " ה‬ ‫" משבחר‬ ‫חדל‬ ‫מאמר‬ ‫דעם‬ ‫נבראים ( וושס זיינען הווים ונפסדים‬
‫בעולמו קבע בו ר " ח ושנים " ‪ :‬פון לשון‬ ‫ובעלי שינוי ) י * ‪ ,‬און אפילו ניט ‪ ,‬כביכול ‪,‬‬
‫חז " ל איז מופו ‪ ,‬שז דש רעדט זיך ניט‬ ‫פון דעם אור אלקי וושס איז מלובש אין‬

‫וועגן דעם מצב פון " עולמו * מצד‬ ‫( דער הגבלה פון ) ויעלט ו ' ‪ -‬נאר עם‬
‫דער‬ ‫ווען‬ ‫נשר‬ ‫העולם ‪,‬‬ ‫בריאת‬ ‫איז ‪ 8‬כח הא " ק ‪ ' 3‬וולס איז חי " ל‬

‫איז וועלט‬ ‫"‬ ‫אויבערשטער איז בוחר‬ ‫הטבע ‪.‬‬ ‫געגעבן געוו‪8‬רז ארז דער הנהגת‬
‫( ע " ד ווי ובחר ביעקב ובניו " ) ‪ ,‬און מצד‬
‫דער בחירה דוקא איז " קבע בו ר " ח‬
‫ושנים " " ‪ 8 :‬הוספה " אגיף דעם ובואס‬ ‫בארוכה ד " ה שאו מרום בהוספות לס '‬ ‫ראה‬ ‫‪) 41‬‬

‫ד‪ 8‬איז עולם מצד עצמו ( מצד‬ ‫עס איז‬ ‫צ ‪ .‬וטד ‪.‬‬ ‫החקירה להצ ‪.‬‬
‫הבריאה ) ‪.‬‬ ‫כי בגוף מוגבל א " א שיהיר מלובש בו כח‬ ‫‪) 42‬‬

‫פ "א ‪.‬‬ ‫מ" א‬ ‫וחיות ) בלתי מוגבל (ס ' האמונות והדעות‬

‫איז ניט מוגז ‪ :‬וויבשלד שז דער ענין‬ ‫מז ‪ -‬נ ח " ב הקדמה יב ‪ -‬הוכחו בנר החקירה להצ ' צ‬
‫פון " ר " ח ושנים ' איז ( ווי דער עקידה‬ ‫וראה ד " ה אמר רבא כל המעביר תש " י‬ ‫(בתחילתו )‪.‬‬
‫איז מסביר ) דער סדר טבעי וושס דער‬ ‫הקיום דצבא השמים אנו יודעים כחי '‬ ‫‪.‬‬
‫אור" ז )הסיבב‬
‫שמאופן‬ ‫פי‬

‫‪,‬‬‫אויבערשטער השט איינגעשטעלט אי‬

‫( בתחילתו )‬ ‫שם‬ ‫העקידה‬ ‫מלשון‬ ‫ולהעיר‬ ‫‪) 43‬‬
‫בריאה ‪ ,‬איז עס דאך ‪ 8‬חלק פון דער‬ ‫המציאות לפי הטבע הנהוג יעיד על אמיציה‬
‫מציאותו ית‬
‫סדר‬ ‫‪.‬‬
‫בריאה גופא ‪ -‬היינט ווי קען מעז ושגן‬ ‫רק‬ ‫שבנבראים הוא‬
‫הנצחיותבזה ‪:‬‬
‫שורשל הכוונה‬
‫אמיתית " ‪ ,‬וי "‬
‫שז דשס קומט רערפון וושס " בחר הקב "ה‬
‫בעולמו * ( ‪ 8‬העכערער עילוי ווי ס ' איז‬ ‫‪,‬‬ ‫שלמעלה מכל ענין של אור וגילוי‬ ‫מעצמותו ית ' ‪.‬‬
‫עכ * ם ( מאחר‬ ‫הואע בגדר שינוי‬ ‫וגילוי‬
‫נעשה‬ ‫אורגופא‬ ‫כי כל‬
‫שמציאותו‬
‫מצד הבריאה ) ?‬
‫שלהמאור‬
‫העדר)‬ ‫ענין מן‬
‫מהםשבא‬ ‫שינוי ‪-‬‬ ‫"י‬
‫ולהשתלשל‬ ‫ובמילא חחים לבוא‬
‫נטר דער ביאור איו דעם ‪ :‬מצד דעם‬
‫ענין פח בחר הקשה בעולמו ' ‪ -‬וושס‬ ‫‪.‬‬ ‫שינויורק מעימותו ית ' שלמעלה מכל ענין וגדר‬
‫שניתי ' ‪ -‬אפיל נצחיות‬ ‫אני ה ' ם‬
‫הערה הבאה‬ ‫וראה‬
‫השינוי ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫של‬
‫‪.‬‬
‫בחירה אמיתית איז נשר אין עצמזה‪ 1‬ית '‬ ‫שבנבראים ‪" -‬‬

‫כידוע י * ‪ -‬איז טבע און העכער ‪ -‬פוןי‬ ‫ולכן " סדר המציאות לפי הטבע * י כוי יעיד על‬
‫טבע איין ענין ‪ .‬און דערפשר איז איז טבע‬ ‫אהיתח מציאוהו ית ' ‪ ,‬דהיינו עצמותו ית ' ( עייז‬ ‫המשך‬ ‫‪.‬‬
‫תרס "ו ע ' שמג ' ע ' תלא ‪ -‬ב ‪ ,‬סדיה יחייגו‬
‫תרצ " ד ( תשי * א ) ‪ .‬ועוד ) ‪,‬‬

‫הנצחיות שבנבראים‬ ‫וב מנה מובן ששרש‬ ‫‪) 44‬‬

‫כי החיבור‬ ‫הקודמת ) ‪-‬‬ ‫הוא מעצמותו ית ' ( כבהערה‬

‫ולמעיה מ‪ 1‬הטבק ‪ ,‬גבול וגל ‪ -‬ג ‪ ,‬הוא רק בבה‬ ‫דטנע‬
‫העצמות‬ ‫שוה ‪ -‬ג להעדר ‪. 19‬‬ ‫' ‪97‬‬ ‫ם‬ ‫ראה גם לקו " ש ח " ה‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫החקירה שהוא (שו ת הרשנ ‪-‬א בי סיח ‪ .‬הובא נס '‬ ‫‪.‬‬ ‫שימי‬
‫בה ' ( ( יים‬
‫שאין ש‬
‫שיש בה‬
‫נסית ‪,‬המנמ‬
‫דהנהגת‬
‫הנחה‬
‫עקידה שם ‪,‬‬
‫ועיינו) ‪ -‬כ משא ‪-‬כ‬
‫**‬

‫יגס‬ ‫‪. .‬‬ ‫הנמנעות‬

‫תרעיב ד ‪ -‬ה באתי‬ ‫נמנעחגה ‪ -‬ש‬
‫מאטרי‬ ‫י‬
‫ע ‪) 68 1 -‬‬ ‫‪) 45‬‬
‫‪.‬‬ ‫העליונים‬ ‫מהשכלים‬ ‫המשפע‬ ‫השפע‬ ‫ע ‪-‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫הוץ‬
‫‪1‬סה‪-‬מ קוננן ח ‪.‬א רכו ‪ ,‬ב ונקלד)‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫תרצ ‪ ,‬נ‬ ‫תשא " כ הנהגה נסית‬ ‫ש ) הם קתלים בכהי משתניה ‪. -‬‬
‫ראה ( ‪ ,‬כ אוד ‪ .‬ת בא ע ' רמח ‪ .‬וראה גם יקו ‪ ,‬ש‬
‫(‬

‫‪) 46‬‬ ‫תב‬ ‫המק ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫להם כפי אלו השכלים האנושה‬ ‫'ה "‬
‫להתחלף‬ ‫‪.‬‬
‫‪. 234‬‬ ‫ח ‪-‬א ע'‬ ‫משחנים " ‪,‬‬ ‫כמו שהם נמצאים‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫מפ ‪.‬מ‪ .‬י‪-‬‬
‫ולהשתנות‬
‫‪.‬‬
‫‪ 1‬לקו ת חמור לח‪ ,‬ב המשך ר ‪-‬ה תש ג‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 47‬‬ ‫בענין‬ ‫)‬ ‫שצה‬ ‫(ע '‬ ‫להע ' ד ג " כ מאנה‪ -‬ת ואתחנן‬
‫ש‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫) ‪ ,‬לץ‬ ‫עולם ) ותפלה ( ח " שסה‬ ‫( חיי‬ ‫ההרהט דהורה‬
 ‫שיחות‬ ‫תזריע ‪ -‬פ ' הקידש‬ ‫לקוטי‬ ‫‪154‬‬

‫לרחדרבה ‪ -‬חו " ל ז ‪%‬גדי ' ‪ %‬ו דוקא‬ ‫גומא פשרשן דער למעלה מן הטבע ‪-‬‬
‫סויף די נסים המלובשים במבע ווערט‬ ‫שניתי " ‪:‬‬ ‫די נצחיות פוז " אני ה ' לא‬
‫לבר ( ") ;‬ ‫" עושה נפלאות‬ ‫געו גמיי‬
‫אח דטס מיינט ומשבחר הקב " ה‬
‫איז אינ ‪-‬‬ ‫וף‪%‬ס‬ ‫דער נם גופא‬
‫*‬
‫יבער‬ ‫בעולמו קבע בו ר " ח ושנים " ‪ :‬דאס איז‬
‫קומט שראפ‬ ‫גטנצז העכער מון טבע )‬ ‫דער נס ( חודש ) וואס איז ד‪ 8‬אין דעם‬
‫בהתלבשות אין ( די דרכי ה ) טבע ‪ ,‬אוז‬ ‫ענין סוג טבע ‪ ,‬וושס דריקט זיר אוים איז‬
‫סוט אויף ‪8‬ז די הנהגת הטבע גומא זטל‬ ‫כנ " ל‬ ‫עניו ה " שנה " ( מלשון " משנה " ‪,‬‬
‫כיד‬ ‫כגרזו‬ ‫דוקא‬ ‫" כרצונו‬ ‫זיר פירן‬ ‫וע ר‬ ‫‪-, ,‬‬ ‫סעיף ב ' ) ‪ -‬דער ענין פון‬
‫החוצב כו ' " * ' ‪.‬‬ ‫השינוי " ‪.‬‬
‫ד ‪ ,‬ה אין דער הגהגה נסית שלמעלה‬ ‫‪.‬‬ ‫יא ‪ .‬כשם ווי אין טבע גומא איז ד‪8‬‬
‫מן הטבע איז אויך ד‪ 8‬די " תכונה " פוז‬ ‫דער למעלה מז הטבע ‪ -‬שזוי איז עם‬
‫מושל‬ ‫איז ‪ 8‬נס‬
‫משדד טבע ‪,‬‬ ‫נטר איז‬ ‫באופןניט‬
‫‪8‬ז ער‬ ‫‪ -‬ווייל‬
‫טבע "טבע‬
‫"אויף‬ ‫אויך לאידך גימא ‪ :‬די הנהגה נסית איז‬
‫ניט " מוגבל " אין דעם קו פון " נסי וואס‬
‫נאר דורכן נס ווערט טבע גופא " דער ‪-‬‬ ‫דריקט אויס דעם בל " ג פון אלקות ‪ ,‬נשר‬
‫הויבן" ביז צו "למעלה מז הטבעי '‬ ‫איו אים איז אויך דש דער עניז וושס נס‬
‫"‬
‫וי " ל ‪8‬ז דשם איז דער טעם וושס ניסו‬
‫טבע גופא ז‪8‬ל‬ ‫מטכט איעכר טבע ( ‪8‬ז‬

‫איז ניט נ‪8‬ר " ראש חדשים " נשר אויך‬ ‫אלקיח ) ‪.‬‬ ‫יוייזו אויף הנהגה‬
‫בכלל‬ ‫נסים‬ ‫אין‬ ‫איז‬ ‫דערפשר‬ ‫און‬
‫‪ -‬ראשוז גו ' לחדשי השנה ' ‪ -‬ווייל דער‬
‫פ‪8‬ר‪ 18‬אויך דער סוג נסים וושס זיינעו‬
‫מלובש ‪ -‬טנגעטטו אין טבע ‪ ,‬וולס אין‬
‫ש נראד‬ ‫‪.‬‬
‫מהסב); ' ‪.‬‬
‫רעת ‪ .‬ק ‪ ,‬א‬
‫הין ארלצג ‪,‬למעלה‬
‫הסבות ( מג‬ ‫‪.‬‬
‫בחוש מש‬
‫שבלכ נהו ‪ ,‬א‬ ‫ד‬ ‫‪.‬‬ ‫י ‪.,‬‬ ‫וייגען פשרשן צוויי קצוות י ' ‪:‬‬ ‫‪%‬‬ ‫ו‬
‫א‪.‬‬ ‫נדה לא ‪,‬‬ ‫ד מ איו ש נס וויסת איז העכער פון‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪) 52‬‬

‫ח‪.‬‬ ‫פ עב ‪,‬‬ ‫תהל‬ ‫‪) 51‬‬

‫טבע ) פונקט ווי די נסים וושט זיינען ניט‬ ‫*‬
‫סע ‪.‬א ‪.‬‬ ‫שער האמונה שם ל ‪,‬‬ ‫‪) 54‬‬
‫מלובש אין טבע " ' ‪ ,‬און ווי דער פס " ד ‪ %‬ז‬
‫מ תרע ‪ -‬ח ( ע ' פט ) דגב נתיב‬ ‫‪.‬‬ ‫ולהעיר מסה‬ ‫שא '‬

‫מיובש ‪.‬‬
‫‪) (15‬‬
‫מען מטכס די זעלבע ברכה " שעשה‬
‫ם נטבע שנהם מתבטל הטנף ‪ ,‬הנד‬ ‫‪0‬‬

‫ה‪1‬ס‬
‫‪,07‬‬ ‫שבע (‬
‫שבו ו הוא‬ ‫‪. .‬‬
‫הדבר כ ה‬
‫בקיומו ‪ ,‬א‬
‫הואבאותו‬
‫העולס רל‬
‫שמתבטל הוא‬
‫מה כללות‬
‫אבל‬ ‫‪.‬‬ ‫נסים ' מיי בחנוכה ( נס שאינו מלובש‬
‫)‬ ‫בטבע ) ‪ ,‬סיי בפורים ( נס מלובש בטבע '‬
‫‪1‬‬

‫יראה‬ ‫מהעולפ ' ‪:‬‬ ‫ש‪07‬עוה‬ ‫אוא ‪ ,‬ס‬ ‫( ילוי‬ ‫מאיר‬

‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫נאר ~ כה ד ה נתת ליראיך תשי ב ‪ ,‬שלב עי ‪ ,‬נעשה‬ ‫‪.‬‬
‫מכ ון שגס בעת הנס כללות‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪, .‬‬
‫רוממות הטבע גופא‬ ‫אויי ‪. .‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫' ל קב ; בן ר ח ש ( ' ‪ - ' 0‬הי נו נח‬ ‫(‬ ‫א‪) 4‬‬
‫‪ .‬שנה‪ .‬ששעוה מנחי' ‪ .‬הדש ‪- .‬‬
‫הטבע הוא נקיומון ‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫ראה ד ה החודש‬ ‫‪.‬‬
‫)‬ ‫‪ .‬י וזה‬
‫ביולם שהנס ‪ .‬אוא ‪ .‬ס שלמעלה מהעגים ‪-‬‬ ‫תרנ ‪..‬ד פ ‪ .‬ה ואילד וראה ‪ ,‬ס אוה‪-‬ה שב ; ‪ .‬יעז ‪.‬‬
‫(‬ ‫'‬
‫מאיר‬ ‫יש ‪.‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫נ‬
‫נ צובו‬ ‫‪.‬‬
‫)‪,‬‬ ‫עולפ‬ ‫‪.‬‬ ‫מסגבטבע‬
‫הגל ~‬ ‫~ טבע ‪ ,‬הוא ‪,‬‬
‫רק גם‬ ‫עיין בארוכה שער האמנה ‪ ,‬ש ‪.‬‬
‫כול להתפשט עד למטהלאמטה ‪,‬‬ ‫פמ ‪. .‬‬ ‫בהבא לקמן ‪-‬‬

‫‪ .‬א גב ] מפג ‪ .‬חוגם גהבל ‪ ,‬ג ו‪1‬ס כלול ‪ .‬טבע '‬

‫‪) 49‬‬
‫‪1‬‬

‫כ‬

‫‪ .‬כבפנים ‪ ~ .‬לבו המשכתו בעולס היא נאופן‬ ‫האמונה שפ ‪ .‬א וב גמור הוא‬ ‫)‬ ‫( ועכול‬ ‫)‪:‬‬ ‫(ל‬ ‫ראה שער‬ ‫‪) 50‬‬

‫שתיגו משרד כוונת המבי ‪.‬מותו הדנת שבו הו*‬

‫רק‬ ‫‪.‬‬ ‫כי'‪ .,‬וע‪. -‬ש נסוף הפרק‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫הנס‬
‫שיי ‪ -‬ו בעשה רומת ‪ ,‬ת הטבם ‪.‬‬
‫יוראה ( בר '‬
‫שו "ך‪,‬ע‬ ‫‪. .‬‬
‫הראיג '‪ .‬ק א ‪.‬‬ ‫ברבית‬
‫שב ‪ ,‬סע‬ ‫‪.‬‬
‫םאבודרהםצג א ‪.‬‬
‫וצע ‪-‬קחו ' א מתא‬
‫)‬ ‫י‬
‫‪.‬‬
‫ואנציקלופדי תלמודית ח ר ע ' שנה‬ ‫*‬ ‫יון יו ס ריי‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬ןן ‪.‬‬
‫( בהתשך‬ ‫תרע ‪ -‬ה‬ ‫חגה ‪ -‬ש‬ ‫תתאמרי‬ ‫ל‪1‬קמיר‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫שבאבודרהם שפורים יוצן‬ ‫ן‪ .‬ויזל שהמעמים‬ ‫(‬

‫ו גה ‪ -‬ש חסיד פ ‪ -‬ט ואילך‬ ‫‪,‬‬ ‫)‪.‬‬ ‫תער " ב ח‪ -‬ב ע ' א ‪ .‬ד ואילך‬ ‫‪.‬‬
‫ואינק גלויים ( כ כן‬ ‫הי‬ ‫ממנהג העולם ‪ -‬מלובשים‬ ‫‪.‬‬
‫‪155‬‬ ‫שיחות‬ ‫התודש‬ ‫‪'9‬‬ ‫חןריע ‪-‬‬ ‫לקוטי‬

‫ה " נס " ‪ " :‬תזריע וושט ורייזט אריף עברדת‬ ‫‪.‬‬ ‫תכלית פון דער הנהגה נסית מון ניסן‬
‫המטה ( כנ " ל שם ) איז פטרבונדן מיס‬ ‫איז צו איבערמשכו די הנהגה טבעית‬
‫מציאות האדם‪ - 39‬ע " ד ענין ה " טבע " ‪. 60‬‬ ‫( שנה ) ו ' ‪8 ,‬ז אויד י ' אין טבע זשל זיך ‪8‬ג ‪-‬‬
‫הערן שז עם ווערט געפירט פון ניסן ‪-‬‬
‫און ‪8‬ז פ ' החודש איז חל אין פ '‬
‫תזריע " ‪ - --‬איז עם מדגיש און דער ‪-‬‬
‫הטבע " ‪.‬‬ ‫למעלה מן‬
‫משנם שז זיי זיינען‬
‫( בפנימיות ) איין ענין ‪:‬‬ ‫כהנ " ל וועט מען טויך פשר ‪-‬‬ ‫יב‬ ‫ע"פ‬ ‫‪.‬‬
‫רועט זיין בגילוי לעתיד‬ ‫ריס‬ ‫ארן‬ ‫שטיין דעם קשר צווישן פ ' החודש אוו‬
‫לבוא ‪ ,‬זוען ס ' וועט מקויים ווערן דער‬ ‫פ ' תזריע ‪:‬‬
‫יעוד ‪ " 62‬איש ואיש יולד בה * ‪ :‬עס וועט‬ ‫" החודש " און‬ ‫צווישו‬ ‫דער חילוק‬
‫טבע ‪:‬איו ע " ד דער חילוק צווישז נס‬
‫תזריע "‬
‫"און‬
‫ברדיה החודש תרסקו ‪ -‬שליתרי שמביא דברי‬ ‫ווייזט' ) איז‬
‫אויף‬ ‫סעיף א‬ ‫החודש *‬
‫כנ " לוושס‬ ‫מלמעלה (‬
‫"‬ ‫גילוי‬
‫העקידה ע " ד ב ' ההנהגות כו ' ממשיך ‪ .‬ולהבין בתום '‬
‫העכער פון נבראיסיי ‪ -‬הזוי ווי ענין‬
‫גיאור ‪ . .‬למה צריכים עבודה בכח עצמו דוקא ומהו‬
‫המעלה בזה וכו ' *‬
‫היא‬
‫שדוקאבכו * כ‬
‫עצמו ‪,‬מצואר‬
‫בנח הרי‬
‫ביאור ‪:‬‬
‫בעבודך‬
‫המעלזת דורש‬
‫דרושיםדלכאררה‬
‫‪-‬‬ ‫טבע ‪ - 1‬מה שתגלית‬ ‫וחיבור זה ד ‪ .‬נס‪. . .‬‬
‫הנס הוא יהפוך הטבע) "י‬
‫‪1‬‬ ‫‪) 56‬‬

‫שיל‬ ‫נישוז‬ ‫שנרמז‬ ‫‪,‬‬

‫‪-‬‬ ‫?‬ ‫גת קאמא ( כנ " ל בתחילת התנחה ) ועוד‬ ‫‪ .‬ח של ואולה ' ‪-‬‬ ‫נשתחר ביעקב ובניו קבע בו ר‬
‫אלח שבדרוש " החודש גו ' * ‪ ,‬שבו מודגשת מעלת‬ ‫שמישוז ‪ .‬כשבחר ביעקב ובני ‪ -‬מונן ‪ ,‬שיש ב ‪ .‬יעקב‬
‫וכניו‬
‫מלמעלה ( אתעדליע ) ‪ ,‬יש מקום‬ ‫זו ‪ .‬הגא‬
‫לשאלההגס‬
‫עגיו‬ ‫‪ -‬ב ' ענ נים ‪ :‬א) נמו ‪ -‬ש מציע ‪ ,‬ב) מצד בחירתו‬ ‫‪.‬‬
‫יוד )‪.‬‬ ‫' ת 'ו ' (‪-‬ע ‪ -‬ד הנ ‪ -‬ל גריס סעיף‬
‫ובזה יומתק מה שבלקו " ת ריש פרשתנו מסיק‬
‫דפירוש הפילוסוסים באשה מזרעת תחלה יולדת זכר‬
‫‪.‬‬
‫הלשוןג‬
‫ש‪11‬ט" כל‬ ‫ובניוהטיפ‬
‫הם בת‬ ‫מהעולם ‪1‬ו ' ל‬
‫יעקב שזהו‬ ‫‪.‬‬
‫שלמעלההביאור ‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫י‬
‫דוחקיבאה באחרונה ועילתה גבר ' ‪-‬‬
‫הוא זבר‬ ‫באמת‬
‫שיטפת‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא כבמרזן בבריאת העולם‬ ‫' עקב ובויו ' ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫יכח‬ ‫מרמז‬ ‫)‬ ‫‪ .‬נציו‪.‬‬
‫‪ .‬בשביל ‪ .‬שראי ‪- .‬‬
‫(‬ ‫כי בנה‬
‫מקום מכיון‬ ‫לי‬ ‫שמשוט שגם פירוש זה יש‬ ‫[ אף‬ ‫[ חר‬‫ההולדה שיש בישראל ‪ .‬שהוא כח האס] ‪. :‬‬
‫שהובא ע ‪ -‬י גדולי ישראל ( כמשנ " ת בארוכה ‪-‬‬
‫לקו‬ ‫‪ .‬הוא מצד עצמותו ית ' ‪ ,‬שמצד בחירה ‪11‬‬ ‫ביעקב ובניו‬
‫ואילך ) ]‬ ‫‪ -‬ש חי ‪ -‬ב ע ' סד‬ ‫‪,‬‬
‫' עקג ובניו ' למטה ונעוים חיבור דבל ‪ -‬ו‬ ‫‪.‬‬ ‫נמצאים‬
‫כי בפ ' פריט ‪ ,‬שבה מודגשת מעלת העבודה‬
‫אתעדל‬
‫( ‪-‬‬ ‫בתחתונים ‪.‬‬ ‫וגבול )‬
‫ולכן לעשות לו ית ' דירך‬
‫( לא‬ ‫האיש) ‪ ,‬נרגש שהעניז ד ‪ ,‬יולדת זכר " הוא‬
‫'ת‬ ‫מצד‬ ‫כשבחר ביעקב ובניו קבע בו ריח של‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬א‪1‬יה‬
‫הקב " ה ( עיןאה גבר ) ‪ -‬כפא ) מצד‬ ‫האשה ‪ ,‬כנספי ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ .‬וזה‬ ‫‪,‬‬ ‫של‬ ‫גאולה ‪-‬ממנו‬
‫מורה קרש מצב‬ ‫להיגאל‬
‫שצריכים ש ‪-‬‬
‫‪,-‬‬ ‫‪.‬‬
‫ע " ד ) שדוקא‬ ‫ויקרא ( ב ‪ ,‬ריש‬ ‫ולהעיר מלקו " ת‬ ‫‪) 60‬‬
‫מפרשיי ברכות נו ‪ ,‬רע ‪ -‬א ד ‪ -‬ה חנינא‬ ‫להעיר‬ ‫ל‪) 5‬‬
‫‪.‬‬
‫ונת עבודה מלמטה נמשך בתי ' כי לא אדם הוא " ‪,‬‬
‫עפי‬
‫רב פ ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נוני ‪ ,‬ו הרנה וסיס‬ ‫‪.‬‬
‫טעם‬ ‫שזהו‬ ‫ואילך )‬ ‫‪335‬‬ ‫ע'‬ ‫( לקמן‬ ‫בארוכה‬ ‫'‬
‫הפנימי ( למ‬
‫מ קונטרסים חיא רכת ‪ ,‬ריש‬ ‫‪.‬‬ ‫סה‬ ‫גס‬ ‫ראה‬ ‫‪) 58‬‬
‫ע " י אתעדל " ת‬
‫‪.‬‬
‫ובשוה "גאניהב 'ה)'‬
‫שדוקא‬

‫מגיעים לכחי '‬

‫לפנ " ז )‬

‫כי " ל (‬
‫עהזהערה ‪43‬‬ ‫‪.‬‬
‫המהקיים ‪,‬שנת‬
‫שם‬ ‫"ש‬

‫יהי ' דבר‬

‫שניחף ‪ -‬ע "ד‬ ‫"לא‬
‫ת‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ע " ג סד ‪ -‬ה החודש ה ' ש‬ ‫‪.‬‬
‫יש לבאר בדרך רמז המשך העוינים‬ ‫עסו‬ ‫‪) 59‬‬

‫שדוקא בהנהגת המנע ישנו העניו ד " אני ה ' לא‬

‫שניתי‬
‫השנים קורין פ‬ ‫ולהעיר שברוב‬ ‫‪. - ) 61‬‬ ‫שכד‬ ‫)‬ ‫‪1‬א ' ‪7‬ך‬ ‫ז‬ ‫‪7‬ט ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שה " ש‬ ‫ה‬ ‫‪7‬ק‪. 1‬‬ ‫עין‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫שעניכןהחודש עוד‬
‫'‬ ‫בחודש אדר ‪ -‬שנקודתו ‪ ,‬פורים ‪,‬‬ ‫מה‬ ‫‪,‬‬ ‫נשמתפ ‪.‬‬ ‫הה‪71‬דה שבישראל הוא ‪0‬צד מעזה‬

‫מה‬
‫קיימואשה‬
‫דוגמת "‬
‫‪-‬‬ ‫שקבלו כברי ( שבת פח ‪ ,‬א ) ‪ ,‬אתעדל " ת ‪,‬‬ ‫[ ח ‪1‬ה גס בחי וצומח ‪ -‬ראה ‪7‬ק‪ - 1‬ה שה ‪ -‬ש‬ ‫(‪1‬‬ ‫ש ש‬ ‫‪.‬‬
‫‪7‬ק‪ - 1‬ש ח‪ -‬י ע יי ‪,‬‬
‫'‬ ‫‪7‬א‪1‬ה ‪ -‬ע ‪ -‬ראה‬ ‫[(‪(1‬ע‬ ‫‪ . 0‬א‪.‬‬ ‫ש‪0‬‬
‫תו *הא‪ ,‬תו‬
‫מגיא צט ‪ ,‬ג ) ‪.‬‬ ‫תהלים* (פז ‪,‬‬
‫מזרעת תחלה‬
‫‪)62‬‬ ‫ע ‪ -‬ד המשאר‬ ‫אן‬ ‫‪:0‬‬ ‫" מ‪.‬‬ ‫שי ‪ 7‬נוה [ ' מ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. 45‬‬ ‫[הערה‬
‫הב ‪,‬‬ ‫(‬ ‫* א סד " ה רני ושמחי‬ ‫( בסופו ) ‪,‬‬ ‫וביאורו‬ ‫ק‪1 ' 1‬‬ ‫‪.‬‬
‫רדי ש הי‬ ‫[ן‬ ‫‪1‬צ‪1‬מח‪.‬‬ ‫ן חי‬ ‫‪7‬ע‪. 1‬‬ ‫‪7‬ק‪ - 1‬ח ש‪0‬‬
 ‫שיחות‬ ‫תזריע ‪ -‬פ ' החודש‬ ‫לקוטי‬ ‫‪156‬‬

‫איז דש אין " תזריע "‬ ‫‪0811‬‬ ‫‪ -‬די מעלה‬ ‫איש מזריע תחלה " ‪ -‬די מעלה‬ ‫זיין ‪.‬‬
‫דלתתא ‪.‬‬ ‫אתערותא‬ ‫( טבע ) ‪-‬‬ ‫וולס איו דט איו " החודש " וואס קומט‬

‫ן‬ ‫נ‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬

‫וועט זיין " ואיש יולד בה " ‪ ,‬יולדת זכר "‬
‫‪! 57‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫מצורע‬
‫תנוך " איז‬ ‫‪.‬‬ ‫מען פשרשטיין ‪:‬‬ ‫דארף‬ ‫מדם‬ ‫הכהן‬ ‫" ולקח‬ ‫ן‬ ‫פון פסוק‬ ‫א‪.‬‬
‫טשקע ניט קיין לשון הרגיל בתורה ' ‪,‬‬ ‫האשם ונתו הכהן על תנוך אוזן המטהר‬
‫‪18‬ער דער וושרט שסייט שוין דיך‬ ‫מעתיק רעם וושרט‬ ‫וגו ' " איו רשא‬
‫אין פ ' צו * און‬ ‫פריער אין חומש‬ ‫‪4‬‬
‫מפרש " גדר אמצעי‬ ‫‪ ,‬תנוך " און איז‬
‫פריער נשך בפ ' חצרה י ‪ :‬און נטכמער ‪:‬‬ ‫לי‬ ‫נודע‬ ‫לא‬ ‫תנוך‬ ‫ולשון‬ ‫שבאוזן ‪,‬‬
‫אין פ ' תצוה איז רש " י מפרש דעם‬ ‫טנדרוס ' י ‪.‬‬ ‫והפותרים קורים לו‬
‫‪6‬‬‫ירשרט ‪ " ,‬תנוך ‪ ,‬הוא הסחוס האמצעי‬
‫שבתוך האוזן שקורין טנרוס " ‪ - 7‬היינט‬
‫פרשתנו יד ‪ ,‬יד ‪.‬‬ ‫‪)1‬‬
‫וויבשלד שז רש " י השט שוין תריסר‬ ‫מפשטות לשון רש " י משמע שכוונתו להגדר‬ ‫‪)2‬‬
‫יפגעטייטשט דעם פירוש פון " תנוך ' ‪,‬‬ ‫שבאמצע החוזו בפני נקב האחן כמ " ש כפרישה‬
‫לטור יו‬
‫פשרורשס דחרף ער עם ד‪ 8‬איבערי ‪-‬‬ ‫סק " ד ‪ ,‬וכן מכח‬ ‫שט סק " ז ‪ .‬ט " ז שם‬
‫רשיי" בם‬
‫"ד ס‬ ‫מלשון‬

‫?‬ ‫חורין‬ ‫בפנים )‬ ‫לקמו‬ ‫( שהובא‬ ‫ולפי תצוה‬

‫האוזות ‪' .‬‬ ‫‪ ,‬שותרך‬

‫כת " א באו (יד ‪ ,‬יז ‪.‬‬ ‫"ז הוא דלא ‪.‬‬ ‫כח )‬ ‫כה ‪.‬‬

‫דרשב ‪-‬‬
‫ופי'‬ ‫במכילתא תצוה‬
‫עה " ם בפ '‬ ‫וכןז הוא‬
‫תרגם‬ ‫אודנא " (‬
‫ועד ‪-‬‬ ‫דלקמזרוםבפנים ‪,‬‬
‫"‬ ‫צו‬

‫משפטים כא ‪ ,‬ו ‪ :‬בגבוה שבאוזן ) ‪ ,‬כ " א כתיב " ע כאן‬

‫רכה של אוזן ‪ -‬פרש " י שם ) ‪ ,‬משמע שחסחוס ‪-‬‬
‫שם ) " ‪.‬‬ ‫וצי‬ ‫' תצוה‬ ‫יפ‬
‫העליונה‬
‫אפשר לפרש‬
‫ותנור כל‬ ‫לשון שם )‬
‫חסחום כולל‬ ‫כיסרש " י‬
‫וכו '‪( .-‬‬ ‫כהתויו " ט‬
‫החוזן‬ ‫" תנוך‬ ‫ולהעיר משו " ת ד " צ חיו " ד סי ' רכס (ראה שם‬
‫מתוץ‬

‫‪.‬‬
‫גם על היליונה ‪ ,‬אבל פי ' ‪ ,‬תנורי ‪ 1‬סחוס " מציע‬
‫רפ " ו דבכורות ) דמוכח‬
‫ברש " י בש " ס רגובה של אוזן נק ' סחוס ( הל ' שהובא‬
‫חמודות‬ ‫ולחם‬ ‫ממרש' ט‬

‫לסרש * י הוא גדר האמצעי ממש כפרישה וט ' ז שב ‪.‬‬

‫תנוך לפ " ז צ ל שמ " ש הס ‪ -‬ו שם הוא רק בפי ' לשון‬
‫אבל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫חנוךי‪,‬‬
‫כולוגם נק 'מסיש‬ ‫של אוזז‬
‫ומימצ‬ ‫דעליונהשם ) ‪,‬‬
‫כס)' תצוה‬
‫בכורות גםמ ‪ ,‬ב‬
‫"י‬ ‫(‬

‫התנוך ( בסרש‪4‬י ) ולהלכה ס ‪ -‬ל שנפגמה בחסרון מז‬

‫שבאוזן " ‪,‬‬ ‫ועפ " ז יש לפרש ל ' ‪ ,‬תנוך " ויגדר האמצעי‬
‫שם ) הוא כל העליונה ( הקשה ) של‬ ‫‪.‬‬
‫( שבשו ע‬ ‫האוון ‪,‬‬
‫‪ -‬ולכאורה‬ ‫‪.‬‬
‫עיי "ש בארוכה * *‬ ‫לפ " הת " א‬ ‫גס‬
‫השו ‪ -‬ע ולא העור‬ ‫לשוו‬ ‫מיום‬ ‫כסרש‬
‫האוזן מפרש‬
‫שבשפתשהרי‬
‫בפירוש המלה ובמצהרות אין לחלק בין פירוש יש " י‬
‫ע" ד‬ ‫בכורותבבאלי ' רכה ‪-‬‬
‫ונדפס‬ ‫מ ‪ -‬ש הרייס האמליר" י‬
‫הש " ס ‪.‬‬ ‫עה * ת לפרשא על‬
‫תויה ' ו ‪ .‬י ‪.‬‬
‫תשובח‬ ‫יגדיל מב‬
‫שם ע '‬
‫תשרי תשליח ע ' לו ‪ ,‬וראה "‬ ‫אכל ייל דמכיון שמפורש במש‪1‬ה ושב לי ‪ ,‬אן‬
‫לענין‬
‫( אלה‬ ‫יו‬ ‫מום " מז החסחוס אבל לא סו‬
‫חרד " ל ) ‪ .‬אבל בשו " ת הצ " צ שם מוכח לא כן בט " ו ‪.‬‬
‫‪ . 13‬זן ‪ .‬ואכ ‪.‬ת ‪.‬‬ ‫יראה לקמן הערה‬
‫ריע ‪. -‬‬ ‫ראה ראב ' ע תצוה שם ‪ ,‬חין לו‬ ‫‪)3‬‬ ‫האוון ברא [ ‪ -‬ע חצות כס ‪.‬‬ ‫הדבק הגאזי‬
‫בעגוך( שהובא‬ ‫לא כדעת‬ ‫כ ) * ) ‪( ,.‬‬
‫הרך‬
‫כג ‪ .‬בד ‪.‬‬ ‫ח‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬
‫בקצהוביד‬
‫הא‪ -‬קון ( לד‬
‫במך‬ ‫אשר‬

‫‪.‬‬
‫הרך‬ ‫תנך )‬ ‫ע'‬ ‫השרשים‬
‫‪)4‬‬ ‫‪-‬‬
‫כ‪.‬‬ ‫כט ‪,‬‬ ‫‪)5‬‬ ‫מתןי‬
‫‪-‬‬ ‫( הובא‬ ‫ז '‪ -‬ך‬ ‫‪9‬ר‬ ‫ראה‬ ‫‪.‬‬ ‫בשוך עה ‪ -‬ת בפ ‪ .‬צו‬
‫ומזה‬ ‫רש ‪ -‬י ‪.‬‬ ‫כ ‪ -‬ה בדפום א ' יב ' ובכו ‪ -‬כ כתץ‬ ‫‪)6‬‬

‫נק '‬ ‫העליונה‬ ‫שכל‬ ‫וצ " צ‬ ‫בתויו " ט‬ ‫כנ " ל‬ ‫משמע‬
‫סחוט‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. ) 25‬‬ ‫הערק‬

‫גדר‬ ‫הסחוס‬ ‫הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫אחדים‬ ‫וכדפוסים‬ ‫האמ צ "ע‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫דיחוס‬ ‫ב‪9‬ס [קך ין‪7‬יקמ‬
‫טל) ) החס‬ ‫פסוק [ ה‬
‫דאוד ( א ‪.‬‬
‫[‬ ‫מיצעא( ( [‬‫‪,‬‬ ‫על‪) - -‬מירא‬
‫וה ‪ [ 9‬א )‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫וב ‪ -‬ה‬ ‫ב' ‪.‬‬ ‫ובדפוס‬ ‫הדפוסים‬ ‫ברוב‬ ‫‪.‬‬
‫כ"" ח‬ ‫‪)7‬‬
‫על‬ ‫בג‬ ‫‪.‬‬ ‫בצו ח‬ ‫כ‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫גן תרגם בחצ ה כס‬ ‫~‬ ‫‪,‬‬ ‫דאודנא‬

‫ובדפוס ראשון הוא‬ ‫( טינרוס ) ‪,‬‬ ‫כבפרשתנו בדפוס נ '‬

‫בפרשתנו‬ ‫דתצי ~ אה‬ ‫גדירא‬ ‫דהזא‬ ‫דאהרן‬ ‫שפסוק אורא‬
‫חסח ~ ם‬
‫ויש גורסים בפרש ‪ -‬י תצוה‬ ‫‪,‬‬ ‫טינדרוס *‬ ‫‪.‬‬ ‫כד שם ‪ :‬גדירא תיצעא ‪.‬‬
‫סנדרין ' ‪ .‬וכ ‪ -‬ה בפרשיי בכורות לז ‪ ,‬א ד " ה‬ ‫ופרשתנו ‪.‬‬ ‫יד‬ ‫(‬ ‫מאן‬ ‫עה ‪9 -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫של אזן‬
‫טוב‬ ‫לגבוהלקח‬ ‫הקריב‬
‫תתדרש‬ ‫האמצעי‬
‫וךהעיר‬ ‫)‬ ‫גדר* ‪.‬‬
‫*‬
‫טנדריס ' וברגם ‪ -‬ה בכורות שם‬ ‫‪.‬‬ ‫הסחוס ‪ .‬וברע ‪ -‬כ שם ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ובמדרש הגד‪71‬‬ ‫תווה שמל זה רום של אחן‬
‫'‬ ‫שהוא גדר האתצ‪1‬‬
 ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫מצורע‬ ‫לנווטי‬ ‫‪5‬ג‬

‫יופרט בוהו " שלאח " ז איז פסוק ‪ ,‬וואס‬
‫אין פ ' תצוה איז ער מפרש " הגודל‬
‫בפרק האמצעי ' ‪ ,‬משא "כ בפרשתנו זשגט‬
‫עי בלויז " גודל " ) ‪ -‬איז ]‬
‫אין זיין פירוש דש איז רש " י מוסיף אוו‬
‫משנה לכב ' זיין פירוש איז פ ' תצוה ‪ ,‬ער‬
‫לת ‪.‬‬ ‫לייגט צו ( א ) ‪ -‬ולשון תנוך לא נודע‬
‫‪.‬‬ ‫וממז ‪ -‬פ ‪ :‬אויב עם פיז דט ‪ 8‬טעם פשר ‪-‬‬
‫ווטס רש " י בשנוגנט זיך ניט מיס זיין‬
‫פירוש אין פ ' תצוה און דשרף עם‬
‫איבער ' חזר ' ן ד‪ , 8‬ווען דער פסוק זשגט‬
‫נשכשמטל דעם לשון " תנוך ' ‪ ,‬השט עס‬
‫רש " י געדשרפט איבער ' חזר ' ן פרבר איז‬
‫פ ' צו ?‬

‫( ב ) " והפותרים קורים לו כו ' " ‪ -‬מוז‬

‫נ ‪ .‬לכאורה ווושט מען געקענט‬
‫מען זלגן ‪8 ,‬ז רש " י מיינט דש צו מפרש‬
‫פ‪8‬רענטפערו אין פשטות ‪ :‬דשרטן ואיו‬
‫זיין ‪ 8‬ניעם עניז איז " תנוך " וושס איז‬
‫פ ' צי) בייו‪8‬רנט רש "י איו שנהויב '‪ ,‬שז‬
‫פרשה ‪.‬‬ ‫נוגע צו וויסן דוקא אין אונער‬
‫דשרף‬
‫המילואים‬
‫ובמילא‬
‫דפרשת‬
‫הזהתצוה " ‪,‬‬
‫בואתה‬
‫העניז‬
‫פירשתי‬
‫" כל‬
‫אויך דשרף מען פשרשטייז ‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫ער אויד ניט איבער ' חזר ' ן דעם טייטש‬
‫א ) וושס מיינט רש " י מיט " לשוז תנוך‬
‫לא נודע לי " ‪ :‬אויב עס בטציט זיך צו‬ ‫פוז יתנוך " ‪ ,‬ווייל ער איז שויו מפורש‬
‫‪.‬‬
‫דעם וושס אינעם לשון תנוך ' איז ניטט‬
‫איז פ ' תצוה וואו ס ' רעדט זיך וועגן‬
‫זעלבז ענין ; משא " כ איז אונזער פרשה‬
‫ליין משמעות שז דטס איז דער " גדר‬
‫וואו דער וושרט ווערט געברטכט‬
‫‪ 8‬סך‬ ‫אמצעי שבאוזן" ‪ -‬זיינעז דשך יט‬ ‫בשייכות צו אינגשנצז ‪ 18‬שנדער ענין ‪.‬‬
‫קתז‬ ‫נעמעז איז חומש וואו סשיז ניטש‬
‫שייכות צווישן דעם וושרט מיטז תוכן‬ ‫יבער עס איז נלך שלץ ניט סער ‪.‬‬
‫וולס דער ווטרט איז מתאר [ און ווי‬ ‫שטשנדיק ‪811 ,‬רום פוז לשון רש " י ד‪ 8‬איז‬
‫מ ' זעט איז דעם פסוק גומא ‪ :‬ביים וושרט‬ ‫קלטר ‪ ,‬שז ער איז ניט בלויז אוימו צו‬
‫איבער ' חזר ' ן דעם ועלבן מירוש פון‬
‫מיינט" ‪ 0811 ,‬רש " י הייקשט ‪8‬ז דשם‬ ‫" בוהז‬
‫בוהן‬
‫‪8‬‬ ‫לשוןניט‬
‫בריינגט‬
‫ער ניט "‬
‫זטגט‬
‫כלטש‬
‫גודל""‪ ,,‬אוו‬
‫נודע לי‬
‫"‬ ‫לא‬ ‫" תנוך " ווי אין פ ' תצוה ‪ -‬ווייל‬
‫[ נוסף אויל די שווערקייטן ‪ :‬א ) פשר ‪-‬‬
‫" גודל" ] ‪.‬‬ ‫שייכות צווישן " בוהך אוז‬ ‫וו‪8‬ס דשרף רש " י איבערהויסט איבער ' ‪-‬‬
‫ב ) פחרוושס זשגט ער " לא נודע לי '‬ ‫חזר ' ו דעם טייטש פון ‪ 8‬וושרט וושס ער‬
‫‪ 8‬געטייטשט ; ב )‬ ‫הטט שוין פריער‬
‫‪ 8 -‬ביטוי בלתי רגיל איז רש " י ‪ -‬און‬
‫"‬
‫אפילו אויב יע איכער ' חזר ' ן י ‪ -‬ווטלט‬

‫‪.‬‬
‫ערטער )‬ ‫ניט ( ווי ער זאגט איו שנדערע‬
‫לא ידעתי' וכין ‪ -‬ב ז‬ ‫‪.‬‬ ‫געוועז גענוג צו מפרש ויין בקיצור "‬
‫דרר אמצעי ‪ .‬שבאוזןי ( ע " ד וי ביים‬
‫ג ) מיט ‪ ,‬והפותרים קורים לו טנדרוס "‬
‫מיינט רש " י בפשטות יי ‪8‬ז דשם איז דער‬ ‫‪-- .‬‬

‫‪.‬‬
‫י ‪----‬‬

‫השט דשך רש "‬ ‫תנוך " ‪-‬‬ ‫לעז ‪ .‬י פוך ‪.‬‬
‫;‬ ‫"‬
‫‪1‬יתכז ששבו חמש‬ ‫‪.‬‬
‫ון שהנא לשו ‪ :‬כלת ילת‬ ‫‪.‬‬ ‫כ‬ ‫‪)9‬‬

‫שלפנ ‪. .‬‬
‫‪1‬‬ ‫שפירש שיר חומש‬
‫מה כמ‬ ‫וכמו יזור‬
‫שמצינו‬ ‫למירא ) לא‬
‫() ן )‬

‫" אזכרו‬ ‫כאז‬ ‫בפרש " '‬ ‫זכרון‬ ‫בספר‬ ‫)‬ ‫‪,‬‬ ‫!‬
‫‪.‬‬
‫" פ בפירוש רש י שחוזר‬
‫ומפיש פירושו בקיצור פעם ב' מה שכבר פירו‬
‫לפנ‬
‫והסותרים קורין לו טינדרוס לא ידעתי אם היא‬
‫בגדו " ד‬ ‫וכיה‬ ‫יותר ‪.‬‬ ‫באריכות‬ ‫"ו‬
‫שבתחלתכחומש )‬
‫(‬
‫ארמית או עברית ולבז לא נודע לי לשון חגוך לדעת‬
‫פירושי מקצר לגבי פי ' במ ' תצוה שכתב‬
‫האיור ‪ .‬ובפרשתנו‬ ‫ן‬ ‫‪,‬‬ ‫שם ‪, .‬‬
‫‪:‬‬
‫הפותרים " ‪.‬‬
‫ונרגמ ' ה שם‬ ‫‪,‬‬ ‫"ביעד‬ ‫טנדרום‬
‫בנודות שם‬ ‫שליעזים‬
‫ברע* ב‬ ‫‪) 12‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א ~ םחזס האמצעי שבת‬
‫אבל נאו בהמשר פירושו‬ ‫מוסיף‬
‫גדר אמצעי שבחוזו ' ‪,‬‬ ‫רק‬
‫'‬ ‫‪.‬‬
‫‪ . -‬וראה מ ' השרשים לרד " ק שם ‪.‬‬ ‫ימשנה כדלקמן בפנים ‪.‬‬
‫‪159‬‬ ‫שיחות‬ ‫מצידע "‬ ‫לקוטי‬

‫און ניט‬ ‫‪ " -‬והפותרים ' ' י ‪-‬‬ ‫לעכן תואר‬ ‫געדארפט זלגו ( כדרכו בפירושו ) " ובלעז‬
‫לשון הרגיל ) " והמפרשים " ‪ " ,‬והמחב ‪-‬‬ ‫(‪8‬‬ ‫קורין לו טנדרוס " ( ‪8‬דער ‪ :‬טנדרוס‬
‫רש " י ‪ :‬מנחם‬ ‫‪.‬‬
‫רים" וכיו" ב ( ע "ד ' י לשוז‬ ‫בלעז ) יי ‪.‬‬
‫כו ' ) ‪.‬‬ ‫בן סרוק פרשו ‪ ,‬חברו‬
‫וורירום סיאיז שווער צו זשגן ‪ ,‬שז‬
‫דער ביאור בכל זה ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫פונקט דער לעז פון דטם ווטרט השט‬
‫רשיי בעצמו ניט געוואוסט און געמוזט‬
‫דשם ווטס רש " י זשגט ד‪ " 8‬ולשון תנוך‬
‫שנקומען צו " פותרים ' טז זיי זשלז טפ ‪-‬‬
‫לא נודע לי " מיינט ער דערמיט ( שז ע " פ‬
‫פשוטו של מקרא ‪ -‬וושס דשס איז דרכו‬
‫ולעז " ] ‪.‬‬ ‫טייטשן דעם וושרט אויף‬

‫מוז פרש " י בתורה ‪ ,‬דשרף מען ) שולל זיין‬ ‫ד ) אפילו אויב מ ' זשל געפינען ח‬
‫דעם פירוש פון תוש דש אויפז ‪8‬רט ‪,‬‬ ‫הסברה פשיוושס רשם ושגט ניט דעם‬
‫שייכות‬ ‫ס ' איז מובן די‬ ‫וועלכז‬ ‫לויט‬ ‫לשוו " בלעז " * י ‪ ,‬איז נשך שלץ ניט מובן‬
‫תנוך " און " גדר אמצעי "‬ ‫צווישז‬ ‫‪.‬‬ ‫וולס ער נוצט דרגא שוע ניט געוריינ ‪-‬‬
‫( כדלקמז סעיף ה ' ) ‪ :‬וויב‪8‬לד ‪8‬ז דער‬
‫ביאור פון תו " כ איז ניט ע " פ פשוטו של‬
‫מקרא ‪ ,‬דעריבער איז עם רש‪ -‬י שויי‬
‫קורין לו " ( ובז כם ' תצוד ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זה שכתב רשך‬ ‫שקורין‬
‫‪) 13‬‬

‫טנרוס ) ולא כתב טנדרום בלעז ‪ ,‬כדרכו בב ‪ -‬מ‬

‫דורכן מגן " ולשון תנוך לא נודע לי " ‪.‬‬ ‫באוזן אפשר לומר שהוא בכדי שנדע בדיוק‬
‫לכאורה‬
‫מקומו‬
‫‪-‬‬
‫כי נלשון * הסחוס ‪ -‬מצ ‪ -‬ע וגם בלשון‬ ‫‪ ( 4‬גדר )‬
‫און דשס וולס רש " י דטרף שולל זיין‬
‫דעם פירוש פוז תו " כ ( הגם ‪8‬ז בכלל איז‬
‫שבאוזן שבאוזך אפשר לפרש שכולל כל חלק‬
‫הקשה אמצעי‬ ‫‪.‬‬
‫כפי התויותי והצ " צ בפירוש רש " י‬ ‫על הש‬
‫ער ניט שולי פירושים ‪ ,‬נשר גלייך‬ ‫‪.)6‬‬ ‫על הנ‬
‫הערה ‪, 2‬‬ ‫(" ס (‬
‫נוסף‬
‫כנ " ל‬ ‫אבל‬
‫מפרש לפי פשש ‪ -‬מ ‪ ,‬ניט קוקנדיק ווי‬ ‫" ל בהערה ‪ 2‬הרי ) ‪ :‬א ) גם במשנה‬ ‫בש‬
‫דער פירוש איז אין חלק ההלכה וכו ' פון‬ ‫שבוב ) בפירש " י‬
‫מפרשים‬ ‫החסחוס (‬
‫טנדריד ‪.‬‬ ‫כתב ד " ה‬
‫שקורין‬ ‫כניל )לז ‪ ,‬א‬
‫בכורות‬ ‫‪.‬‬
‫זעתס רשא‬
‫"‬

‫היות טז כמה וכמה‬ ‫ווזירים‬ ‫תורה ) ‪-‬‬

‫( לכל הדפוסים ) " שבתוך האוזף ואין‬ ‫תצוה מפורש‬
‫פירושי רשש איז אונזער פרשה ( אוו איז‬ ‫לטעות ולהעיר מלשון אדה " ז בשו " ע סוף הל '‬ ‫‪.‬‬ ‫מקום‬
‫ספר ויקרא בכלל ) זיינעז גענומען פוז‬ ‫שלאחרי הל פסח ‪ ,‬ואכ " מ ‪ .‬וראה לקמן‬ ‫חס‬
‫מכירת ד‪, 3‬‬
‫הערה‬
‫תורח כהנים ‪ ,‬ווי רש ‪ -‬י טליי‪ 1‬צייכנט שז‬
‫‪-‬‬
‫בי ' ‪ 6‬צשל פוו זיי ‪ :‬און נשכמער ‪ -‬איז‬ ‫‪.‬‬
‫ראה גם פרשיי בראשית א ‪ ,‬בז נח יא ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫‪) 14‬‬

‫פריערדיקז פסוק ברענגט רש " י די‬ ‫וכתחלת יכתח‬ ‫‪. 11‬‬ ‫וערך ‪ .‬וראה הערה‬ ‫ל‪. ,‬‬ ‫ויצא ל ‪,‬‬
‫שלפג ‪ -‬ז ‪,‬‬
‫התחוה פון ‪ 8‬פירוש פון תו " כ און זשגט‬
‫וכו ' בתורת כהנים " ' י ‪8 ,‬ז מ ‪ .‬זשל תהיי‬ ‫‪.‬‬
‫זיין איז תו " כ דעם המשך הפירוש ‪-‬‬ ‫להרמב " ם‬ ‫גם בריה ‪ -‬מ‬ ‫כ‪1‬‬ ‫תשמט‬ ‫לכאורה‬ ‫*)‬
‫נגעים ‪9‬י‬

‫קא‪9‬אח )‬
‫שכן‬ ‫י‪ -‬ל‬ ‫הרב‬ ‫הוצאת‬
‫שבאוזן ‪-‬‬ ‫גדר‪9‬יה ‪ -‬מ‬
‫אמצמי‬ ‫בציצ" ט (‬
‫‪9‬י 'וראה‬ ‫‪.‬‬
‫זעפת ‪ -‬ש ‪ -‬ד מ‬

‫‪,‬‬ ‫ס ‪ -‬ל נהרמב ם גם בפ ‪ -‬ז מהל ' ביאת המקדש ה ‪ -‬ב‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫בפרשי‬ ‫נמיא 'כבר‬
‫תרו נ ‪ ,‬ח‬ ‫‪.‬‬
‫וכיו 'נור ‪ ,‬כא‬
‫נא‬ ‫פתרו ‪. .‬‬ ‫הלשין ‪,‬‬
‫לדושא ‪:‬‬ ‫ראה‬ ‫י‬
‫יפן ]‪, )1 -‬‬
‫כמש ‪ -‬כ‬ ‫~ דא‬ ‫כפרה‬ ‫מחוטרי‬ ‫מהל '‬ ‫ס" ה‬ ‫ובריש‬

‫לל‬ ‫קושית ‪,‬‬ ‫מתרצח‬ ‫ן‬ ‫ומ‪. 9‬‬ ‫בתו ו ‪ -‬ט בכורות שם‬ ‫‪.‬‬
‫משסטים כא ‪ .‬יג ‪ .‬שם בג ‪ ,‬ב ‪ .‬תרומה כה ‪ ,‬יב ‪ .‬שם ‪ ,‬מ ‪.‬‬ ‫שם ( ועד ‪ -‬ו כתב בשו ‪ -‬ת‬ ‫מקדש‬ ‫בהל ' ביאת‬ ‫הכס ‪ -‬מ‬
‫מלבושי‬
‫ד ‪,‬‬
‫ברוב מהנ‬ ‫כז ‪,‬‬
‫שםאבל‬ ‫ם‪-‬‬
‫מיה‬
‫ל‬ ‫גם‪ -‬צ‬
‫וכדתוכד שהצ‬
‫בהרמך) םאבך כנראה‬
‫ירד ‪ ,‬סי ' יד‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ירט‬
‫התויו ‪ -‬ט‬ ‫כדטח‬

‫כ‬
‫וביאור‬
‫סירוק משא "‬
‫היינובכתוב ‪,‬‬
‫ממורש‬ ‫שאינו‬
‫פתרון ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫התינהל פי '‬
‫"‬ ‫המקרא או‬
‫ב ‪ -‬יגדיל תורה ‪ ( -‬הנ ‪ -‬ל הלרה‬ ‫ואירךצ‪ ( .‬נדפס‬
‫כז ךהצ‬ ‫‪.‬‬
‫שהשואל‬
‫ע'‬ ‫‪)2‬‬
‫בנדו ' ד ‪.‬‬ ‫הנ ‪ -‬ך‬ ‫ע‪-‬ד‬ ‫כתב‬ ‫)‬ ‫מב‬ ‫'‬ ‫וראה שם ם‬ ‫הרמב‬ ‫בדברי‬

‫שםכ‪. - ,‬מא ‪ .‬מכ " ם ‪,‬‬

‫כדאיתא ח ‪,‬בתו ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫וברסוס‪ ,‬בב '‪ .‬ויצא ל ‪,‬‬
‫‪ ) )15‬לך סו‬
‫*‪16‬‬ ‫והל ‪ -‬צ תלם דברי התויו ‪ -‬מ ~ לחם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬ם‬
 ‫שיחות‬ ‫מצייע "‬ ‫לקוטי‬ ‫;‬ ‫(‬

‫"‬
‫ה ‪ .‬אין תו "ע שטיש ד‪ " : 8‬יכול על‬ ‫קעו ד ר יייו ‪ 18‬ווען מ ' וועט זעו טז‬
‫תוך ודאי ת " ל על נוך אי על נוך יכול על‬
‫ת " ל תוך נוך הא כיצד‬ ‫‪1‬‬ ‫גובה של אוזן "‬
‫רש " י ' ס פירוש דט " גדר אמצעי שכאוזו "‬
‫איז פון תו " כ וועט מען דעריבער מיינעז‬
‫"‬
‫האמצעי " ‪,‬‬ ‫זה גדר‬ ‫שז רש " י נעמס אויך ‪8‬ן דעם הסבר פון‬

‫טייטשז מפרשים ת ‪ ,‬שז דער‬

‫תו " כ‬
‫" תנוך ‪.‬‬ ‫תו " כ ( איז דער שייכות צווישו‬
‫‪.‬‬
‫מיינט צו זטגן ‪ ,‬שז " תנור איז ניט סתם ‪8‬‬ ‫אוו " גדר אמצעי " ) ‪ -‬דעריבער ב‪- 8‬‬
‫וושרגט גלייך רש " י ‪8‬ז " ולשוו תנוך לא‬
‫( אמען פוגעם " גדר האמצעי " ‪ -‬נ‪8‬ר‬
‫עס איז ‪ :‬א ) פון לשוו " תוך " ‪ -‬אינע ‪-‬‬ ‫לי " ‪.‬‬ ‫נודע‬
‫‪8‬‬ ‫ווייניק ‪ :‬אוז דפס וושס עס שטיט אויך‬ ‫ועפ " ז פשלז ‪ 98‬בדרך ממילא די צווי '‬
‫נון ‪ ,‬איז עס ווי ‪ 8‬סך שנדערע‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫קושיות [ ( א ) דער סגנון פון רש " י ולשוו‬
‫ווערטער אין לשון הקודש ‪ ,‬וולס שטייעו‬ ‫תנוך לא נודע לי ‪ ( ,‬ב ) וושס רש " י זשגט‬ ‫‪.‬‬
‫‪11‬‬ ‫שמטל מיס ‪ 8‬נון און שמפל ‪ 8 18‬נוו‬ ‫תצוה ] ‪:‬‬ ‫עט ניט אין פ '‬
‫‪-‬‬ ‫ב ) פון לשוו " נך " ‪ " -‬חומת אנך " '‬
‫‪1‬‬

‫יוטס השט דעם בשדייט פוו רום‪4‬י‬

‫ולשון תנוך וא‬ ‫קעו ניט זלגן ‪.‬‬
‫רש " י‬ ‫‪.‬‬
‫וגובה ' י ‪:‬‬
‫דעת " ‪ -‬ווייל ער ווייס דטך יש פוז ‪8‬‬ ‫‪.‬‬
‫פירוש אין " לשון תנוך " ( דער פירוש פון‬
‫דפס וולס ד‪ 8‬שסייט ניט דער‬ ‫און‬ ‫תו " כ ) ; נ‪8‬ר דער פירוש איז " לא נודע " ‪:‬‬
‫אל " ף ‪ ,‬און דטרט שטייט ניט דער תי " ו ‪,‬‬ ‫ער איז ניט טנערקענטיי ‪ -‬ניט‬
‫געסיגט מעז ‪ ,‬כנ " ל ‪ ,‬עד " ז איז שנדערע‬ ‫אויסגעהשלטן " לי " ‪ -‬ווטס לא באתי‬
‫ווערטער בלשון קודש ‪.‬‬ ‫מקרא ‪1‬י ‪.‬‬ ‫לפרש אלא פשוטן של‬
‫און דעריבער ברענגט עס שר‪ 98‬רש " י‬
‫נשר דט איז אונזער פרשה און ניט אין פ '‬
‫נ ' ה בתו ' כ הנדפסיפ עם פי ' הקרכז אהרן ‪:‬‬ ‫‪20‬ן‬
‫תצוה ‪ ,‬ווייל ( נוסף אויף דעם וושס בכלל‬
‫" " יבשו היל " המינ '‪.‬‬
‫ב ‪ .‬וכ‪ 1‬הונא גי ' ש‬ ‫‪ :‬עפ פ‬ ‫עס‬
‫‪.‬‬‫‪. . . ..‬‬
‫ותו ' ו ט נגייס פ ד מ ט וכ ה בתו כ ע " פ כח "‬ ‫‪.‬‬ ‫איז ניט ענינו של רשיי צו שולל זיין‬
‫רומיפ מנוקד יכול על תוך יי " ‪ .‬אבל נתו ‪ .‬כ הנ‪7‬פ‪0‬‬
‫)‬ ‫עס‬ ‫(‬
‫פירושים ‪ ,‬כולל אויך פירושי רז " ל פוו‬
‫' על תנוך יכול עי‬
‫א על תנוך ודאי כ‬ ‫דראנ ' ד ‪:‬רענןת‪.‬כרב ‪,‬‬
‫ומללוט ) ‪:‬‬
‫ל על תנוך‬ ‫ובה ‪" .‬ובוית‬ ‫(‬
‫חלק ההלכה שבתורה ( משא " כ אין‬
‫אונזער פרשה כנ " ל ) ‪ -‬איז ) אין דברי‬
‫רגיש'‬
‫~‬ ‫וכן הועתק כפי '‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫תיל אחן אי על ח‪11‬‬
‫רז " ל אויפו פסוק איו פ ' תצוה געפינט‬
‫גה ‪ ,‬יופי‬ ‫ודאה שם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ודא‬ ‫תוך‬ ‫על‬ ‫יכול‬ ‫(היל ‪:‬‬
‫מען ניט קיין ביאור אין מכילתא וכו ' פון‬
‫‪.‬‬
‫נאו ‪ ~ .‬ראה ראב " ד וקרנן אהרן‬
‫יסחאות כפי ' ר ה ‪.‬‬
‫ראה מלביים‬
‫; ‪2‬ן‬
‫לשוו תגוך ' י ‪.‬‬
‫;‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫נפ רושס לתו כ תויו ' ס לנג ' ס פי ‪ ,‬ד מ ס ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ' , ) ] 7-‬ד‬
‫‪.‬‬
‫נפנ ם ‪.‬‬ ‫כמו האנפה ‪ -‬ראה לקמן‬ ‫(‪) 22‬‬
‫( מקץ מא ‪,‬‬ ‫כ ' נאו אל קרננה‬ ‫ייי נוע‬ ‫כא ) ‪.‬‬
‫‪.1‬‬ ‫ז‪,‬‬ ‫‪ : 2‬עמוס‬
‫דערה ‪ 2‬שב ; תרגם אונקלוס‬ ‫יעזי‬ ‫נת) תנוך‬
‫ראה‬ ‫‪24‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ח‬ ‫' זעת "‬ ‫‪ ,‬הא זננמד מקומות כ‪ ,‬תנ רש ‪. '-‬יא‬ ‫וכ ‪) 18‬‬

‫אודנא ‪. .‬‬ ‫דוס‬ ‫‪..‬‬ ‫וצ‬ ‫‪25‬ן‬ ‫יקו‬

‫שבכלל ‪ ,‬ש‬
‫אין‬ ‫הגא רלפיל ‪ :‬א‬
‫‪ )-‬ראה‬ ‫‪.,‬‬
‫מדרש '‬
‫‪-‬‬ ‫שם ' ש‬
‫וזת‬ ‫הערה ‪2‬‬ ‫"‬
‫ה נע‪; '.‬אף ש פ‬
‫ח ‪'.‬ו‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫בקרבן אהרן כאן לא ודעתי פי '‬ ‫גמ ש‬
‫מורה‬ ‫מלת נוך ע‬
‫האיך‬ ‫‪.‬‬
‫סיבכ‬‫‪.‬‬
‫עלי לתו‬ ‫‪.‬‬
‫החצ‪ - 11‬נאספו‬
‫ונראג ד‬ ‫‪.‬‬
‫ושמא מוציא אותו מלשוו‬ ‫עי‬ ‫‪.‬‬ ‫כאן‬
‫ל ‪ .‬כדלקמן בפופ ‪ .‬ב ) ( ם‬ ‫" ישלול דרז ‪.‬‬ ‫דרך פרש‬

‫צריך לשלוי‬ ‫‪11‬‬ ‫'‬ ‫"‬ ‫אתר כתו ' כ וכ ' י ‪ ,‬ב‬ ‫עי‬ ‫בדיבל‬
‫שפירושו אנג ' ס קשים מאד ובז הגבוה של האוזן‬ ‫כיל‬
‫באב ) ‪ .‬מובנה השלייה נפשטות ( כי אינו ע " ד דפשס‬
‫ובפי ' זית רענן לילקוט שם פי '‬
‫רבינותנוך דא' ‪ :‬פי הרכה שהוא למטה באוון ‪ .‬ונפי '‬

‫נוסחאות‬
‫שנאווו דמשמע‬ ‫תחתון‬ ‫‪.‬‬
‫בחילופי‬
‫שס מקום‬ ‫‪:‬וראה‬
‫דהינו‬
‫על‬
‫שבא‪11‬ן‪..‬‬
‫‪. ,‬‬
‫הוא הקשה‬

‫היי‬
‫נוך ‪.‬‬ ‫תחת‬
‫‪.‬‬ ‫נס גפ ' ‪ %‬ו ( שפ ה ‪ ,‬בג ‪ -‬כד ) אף שמפרש‬
‫בתו כ שם זה גרר האמצעי‪ -‬אינו מפרש השייכות‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪);9‬‬

‫ית ‪.‬‬
‫כבפרשתנו ‪.‬‬ ‫תווך '‬ ‫' גת ‪.‬‬
‫נ‪16‬‬ ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫מצוךע‬ ‫לקוטי‬

‫דער הכרח אויף דעם ‪ :‬אויף ‪ ,‬וברוח‬ ‫‪ -‬מעז געפינט בס מערערע‬

‫אפיך ' יי איז רשיי מפרש " היוצא משני‬
‫נחירים של אף דבר הכתוב כביכול‬
‫בשכינה דוגמת מלך כועד כדי להשמיע‬
‫אוזו הבריות כפי ההוה שיוכלו להביז‬
‫דבר כשארס כועס יוצא רוח מנחיריו‬
‫וכן עלה עשו באפו ובז ומרוח אסו יכלו‬
‫וזהו שאמר למען שמי אאריך אפי‬
‫כשזעמו נחה נשימתו ארוכה וכשהוא‬
‫כועס נשימתו קצרה וכו' וכל אף וחרון‬
‫כו '" ‪2‬י ‪.‬‬
‫ווערטער בתנ " ך ‪ ,‬שז מען שטעלט צו צום‬
‫שרש ‪ 18‬אל * ף שדער ‪ 8‬תי * ו אוז עם איז‬
‫‪ 8‬הכמעז פון ‪ 8‬ואד ‪11 ,‬י צום כיישפיל‬
‫טשקע ב‪ 8‬אנך ( לויס פרש " י ' י ) ‪,‬‬
‫יו‬ ‫" ובתבונה " ופרשיי " מביז דבר כו ' ‪-‬‬
‫השט ביידע‬ ‫‪.‬‬ ‫אח וויבשלד שז * תנור‬
‫טייטשן ‪ " -‬תוך " און " נוך ' ‪ -‬קומט‬
‫אוים ‪8 ,‬ז מיס דעם איז דער פסוק מכוון‬
‫שבמקרא אני אומר כן‬ ‫אמצע " " ‪.‬‬ ‫צום ‪ -‬גדר‬

‫‪%‬ז‬ ‫אוו בדי מען ז‪8‬ל ניט יננעמען‬

‫‪.,‬‬ ‫תוך אינם משתמשים בהגון‬
‫ולהעיר שכמה סוגים בפה כאלה ‪ :‬א ) בנדו " ד שתיבה‬
‫תחת מורכבת מב ' חיבות ופי חיבה זו יוצא מב '‬
‫וכיו " ב שרשע כותב ‪:‬‬ ‫ב ) " אפאיהם ‪ ( -‬האזינו לב ‪ ,‬בו )‬
‫ואונקלוס תרגם כו ' תיבה זו לג ' תיבות אמרתי אף אי‬
‫הם ‪ -‬שנו האותיות ישנס בהתיכה והפי ' רק‬
‫דער פירוש איז אויך אויסגעה‪8‬לטן איו‬
‫‪. .‬‬ ‫תנוך " ‪ .‬ולפ ‪ -‬ז לפי '‬ ‫דרך הפשט‬
‫‪ -‬ובפרט ‪8‬ז מען ה‪8‬ט שוין פריער‬
‫התיבות ‪:‬‬ ‫געלערנט אין פירוש רש " י " ‪ %‬ז " האפה ‪,‬‬
‫היא די ' רגזנית " ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪ ,‬שז " אנפה ' ( מיט‬
‫‪.‬‬
‫‪ 8‬נון ) איז לשוו כעס ורוגז ‪ ,‬שזוי ווי אף "‬

‫מפרידם לג ' תיבות ‪ ,‬משא " כ בנדו " ד שה ‪ ,‬וך ' משמש‬
‫לכ '‬
‫לשוו רוגז‬
‫( תוך נוך ) ‪,‬‬ ‫החיבות‬ ‫דשם הייסט ‪8 ,‬ז אויך לויט הפי ' ע " פ‬
‫שפירש " י ( בראשית א ‪ ,‬ח ) ‪ ,‬שא מים‬ ‫שמים *‬
‫שערבן כר‬ ‫אשג ) "‬
‫ומים‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫פשש ' מ פון רש " י איז דש ווערטער וושס‬
‫" ‪ -‬שעיקר ההוספה היא אות‬ ‫אל * ף ‪,‬‬
‫שטייעז שמאל מיט אח שמשל שן ‪8‬‬
‫הרבה‬
‫תיבות( פרשיי‬
‫לנונכרת ‪-‬‬
‫האל " ף‬
‫הברתש יש‬ ‫שאין‬
‫ומים ' ‪,‬‬ ‫לפיאש‬ ‫‪.‬‬
‫שא" ףמים‬
‫חסרות "אל‬ ‫געוויסן אות ( נון ) ‪-‬‬

‫וראה מפרשי דשא שם ( רא " ם ‪ ,‬לבוש ‪,‬‬ ‫כא) ‪.‬‬ ‫בא י ‪,‬‬ ‫דעריבער זשגט רש " י " ולשון תנוך לא‬

‫דמסרשים הס ' לפניו‬

‫משכיל ‪-‬לדוד שם )‬ ‫"‬
‫וראה‬
‫שם מים ‪-‬‬
‫דקדוקי רש ‪ -‬י ‪ ,‬משכיל לדוד ‪ .‬ועוד‬
‫שם ‪-‬‬
‫לאחריו (‬
‫וגםד ) פרשא‬
‫‪.‬‬
‫נודע לי ' ‪ ,‬שולל זיין דעם פירוש ‪ ,‬כתל‬

‫* ‪ , -‬משא " כ‬ ‫התיבות‬ ‫שממרשים‬ ‫בנדךד‬ ‫‪ . 1‬דער טעם וולס רש " י נעמס ניט ‪ %‬ן‬
‫( גם )‬ ‫ששייכות‬ ‫" וך '‬ ‫לה‬ ‫דעם פירוש ‪ :‬רש " י השלט ‪8‬ז ‪ 8‬וושרט‬
‫ועוד ‪.‬‬ ‫שהנו " ןח ‪ .‬מפסיק ‪.‬‬ ‫) ‪) 3-‬תיו " אף‬
‫בשלח סו ‪,‬‬ ‫וושס שסייט מיט ‪ 8‬נון אוו ‪8‬ז ‪ 8‬נון האט‬
‫‪,‬‬ ‫פרש " י וירא יח ‪ ,‬בג‬ ‫וראה‬ ‫‪) 32‬‬
‫יערער פוו זיי ‪ ,‬ע ‪ -‬פ פשש ‪ -‬מ ‪ 18 ,‬שנדער‬
‫(‬ ‫טייטש "‬
‫‪,‬‬
‫שמפרש שבהוראה ו‬
‫שםהתוך כר‬ ‫בתלמי ‪ -‬ם‬
‫להקטין‬ ‫ח * )ך ‪ , -‬ועפ‬
‫הנון‪ -‬ז צ ‪ -‬ע‬
‫שבאמצע‬ ‫‪, .‬‬
‫‪.‬‬
‫לפי ' חיבת ‪ .‬חוך ‪ -‬שבתחיבה ‪ ,‬הוא רק ‪-‬תרדי ‪ .‬אטור‬
‫דלכאורה‬

‫‪,‬‬
‫שם נתב דה ( וטחא ת‬
‫נכונות ( כי‬
‫בתו " כ‬

‫נ ‪ -‬ן שאינן‬
‫ורש ‪ -‬י‬ ‫‪.‬‬
‫לכן הוצרך לצרף ב ‪ .‬התיבות‬

‫בהם שם מיס פת " מ‬

‫זרה‬

‫שכחוב‬
‫דטת ר‬ ‫הוא‬
‫בהפר‬ ‫)‬
‫‪..‬‬
‫‪.2‬‬
‫ח " ק כה ‪ ,‬ג ‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫בתיי דלעיל הערה‬
‫תשא לא ‪,‬‬
‫י‪2‬‬
‫‪) 26‬‬

‫ד‪) 2‬‬
‫‪) 28‬‬
‫‪29‬‬

‫כת ‪ -‬י ה ‪ -‬א קלא‬ ‫‪3‬רש ‪ -‬י‬ ‫וליהא‬ ‫כו ' ) ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫קתה ( הר ‪ -‬י‬
‫טלוכ ‪. )-‬ח‬ ‫מפירושיא ‪ ,‬יט ‪.‬‬
‫הראב‬ ‫שמיני‬ ‫‪) 30‬‬

‫ועוד‬
‫שלדעה‬‫ותויותי‬ ‫וקרבן אהרן‬
‫שמפרשים‬ ‫שם " דמשמע‬ ‫במלבתם )‬ ‫( וב ‪ -‬ה‬
‫אש‬
‫שתיםרט ‪ ,‬י‬
‫ותפרשי‬ ‫‪.‬‬
‫הדפוסים רק‬
‫ש‪3‬י איתא‬ ‫בדפ ס‬
‫ברוב‬ ‫ומים שפרנו כרי ~אבו‬ ‫‪,‬‬
‫‪ 1 -‬כאן ‪.‬‬ ‫וכן משמע ברחב‬ ‫אירא‬ ‫מ ‪ -‬תוך‪.‬‬ ‫התו ‪ -‬כ חיבת " תנוך ‪ -‬היא מלה מורנבת‬
 ‫שי‬ ‫בוצירע י‪.‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪162‬‬

‫" גובה ‪.‬‬ ‫ווייל " אגך " גופא מיינט ניט‬
‫מזה משמע ‪ ,‬שז כשטש ‪ ,‬אף ' קעו השבן‬
‫[ וכפרט נ‪8‬ך שז אותיות ‪ ,‬תנור איז ניט‬
‫בדומה י צו אותיות אגך" כנ " ל ] ‪. ' ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רעם טייטש פון רוגז וכעס ‪ ,‬ווי אנפה ‪,‬‬
‫איו דשם גלשטיק ‪ 187‬וזען עם שפייט‬
‫פשרשטשנ ‪-‬‬ ‫ע " פ כהנ " ל איז אויך‬ ‫ז‬ ‫" אאריך "‬ ‫" עשז '‬ ‫‪ ,‬רוח "‬ ‫דערביי‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫והפותרים‬ ‫‪.‬‬ ‫רש " י זחט דש‬ ‫יואס‬ ‫דיק‬ ‫( ‪:‬ודימיתי ; ו ) וכיו " ב ‪ ,‬שבער דער גושרה‬
‫קורים לו טנדרוס " ( ניט ווי איז פ ' תצוה‬ ‫נגז ) ' ו '‬
‫ורוגז ‪,‬‬ ‫כעס‬ ‫מייגט ( ניט‬
‫כמשוטו (‬ ‫אבר האף‬ ‫נשר )" דער‬
‫פשר ויד‬ ‫" אף‬
‫‪,‬‬ ‫טנרוס " )‬ ‫וואו ער ושגט " שקורין‬

‫דער ענין פון פותרים " איז ע " ד ווי‬ ‫‪.‬‬ ‫איז יערפחר איז ניט גלחטיק שנ ‪-‬‬
‫דער עניו פון פתרון החלום ‪ -‬ווי מען‬ ‫נעמעז איז פשש " מ ‪8‬ז " תנוך " איז לשוו‬
‫האט געלערנט פריער ( איז חומש‬ ‫‪ ,‬תוך " ‪.‬‬
‫בראשית ) שז דער שר המשקים ‪ ,‬השט‬ ‫‪.‬‬
‫רש " י קעז ניט ‪5‬ננעמעז שז תנוך " איז‬
‫‪--‬‬‫‪,-‬‬ ‫פון לשון ‪ ,‬נוך " ‪ -‬רום וגובה ווי " הומת‬
‫‪.‬‬
‫ש שב שנת ' נח אזר האל ‪ ,‬ף ה א‬ ‫‪1‬נסרש ‪. .‬‬
‫בפישר ח‬ ‫רוססה ‪,‬‬
‫‪)3‬‬
‫ו (‪,‬‬ ‫"‬ ‫אנך " ( נוסף אויף דעם שינוי פון‬
‫' שמות ג ‪ ,‬נ שלפעמים מוסיפים‬ ‫ח‬ ‫"אנך " גופא‬ ‫כנ " ל ) ‪ -‬ווייל דער לשוו‬
‫תנוד ‪ -‬שיש נוה‬ ‫‪.‬‬ ‫נכהי'‪ -‬לשנאוך ‪.‬‬
‫לכאורה נתיבת‬ ‫"ו‪ .‬ו‬
‫השירש? פ ו‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫רום " ‪ ,‬נשר דשס איז ‪8‬‬ ‫מייגט ניט לשון‬

‫פרש י ח ש שם איו לפרש‬ ‫‪. .‬‬ ‫שמיד‬ ‫אבל ( נוסף ע ‪ -‬ז‬ ‫צו מעסטו די גלייכקייט פון ש‪.‬‬ ‫בדיל "‬
‫"חומה‬
‫כבתו ‪ ,‬כ ‪ -‬ניד ‪ ,‬גובה ‪ ,‬כנהןוה שלפניו ‪ ,‬הרי )‬ ‫‪.‬‬ ‫" ‪ ,‬ח‪ 11‬די שייכות פון דעם " בדיל‬
‫דמבואר ברש ‪ -‬שמות שם הנא להזד‪1‬ה‬ ‫‪1‬‬ ‫הובפת התי ‪.‬‬ ‫צו " גוכה ' ו " רום " איז בלויז איז דעם‬
‫וושס מעז לייגט דעם " בדיל ' אויף דעם‬
‫רשי ( נאר‬ ‫‪.‬‬ ‫בנדי ' ד ‪.‬‬
‫דקדוק‬ ‫שתר ראה‬ ‫ענין ‪ -‬שאים‬
‫היניקות ‪-‬‬ ‫יחונ‪1‬ת )‬ ‫עי‬
‫‪:‬‬ ‫גובה החומה "‬
‫‪2‬ן נגדר האמצעי‬ ‫הערי‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬
‫דעריבער איז ניט גלשטיק צו זשגן‬
‫נודע‬
‫עכז ההיכר‬ ‫יא‬
‫מעזיניב וישוו‬
‫מ‪01‬לאיסתנור‬ ‫שמוסנף‬ ‫אוי' הצ ‪-‬‬
‫שזהצ ‪1‬דנ‬ ‫פי‪:‬‬ ‫‪-‬פ‬
‫עשת‬ ‫‪.‬‬
‫בפרשיי ע "‬
‫~(‪ .‬ן‬
‫שכאונו‬ ‫‪- . .‬י‬ ‫‪.‬‬
‫שז דער טייטש פון על תנוך איז " על‬ ‫‪.‬‬
‫און‬

‫ושף‬ ‫נפ "‬ ‫שבתו ' כ ‪,‬‬ ‫הפ "‬ ‫לשלול‬ ‫יק‬ ‫בזונתו לא‬ ‫ל' ‪.‬‬ ‫דערפשר וולס דער וושרט‬ ‫גתה‬ ‫‪- .‬‬
‫נ " א שנ‪0‬ק ‪ ,‬מ גב להלכה ‪:‬‬ ‫‪ .‬תזיר ‪.‬‬ ‫" תנוך " איז ענלעך צו תיבת " אנך " ‪-‬‬
‫' ע יש לטרש‬ ‫מי‬ ‫ודר אמשןי שבאוזו'‬ ‫‪.‬‬ ‫הלשו‬
‫בחלו'‬ ‫‪.‬‬
‫מקיףב למסה‬
‫סחוס ו‪ ,‬נק‬ ‫דברשישה‬ ‫‪.‬‬
‫שללאיון‬
‫שיש‬ ‫הממצעי כיון‬
‫העליונה‬ ‫בל‬ ‫ורר‬
‫שקיי‬ ‫‪,‬‬ ‫עי‬ ‫ל‬ ‫‪-.‬‬

‫חרול מז האוזן יעוד דגם שס בעליוניה האתו יש‬

‫' אילר ( ' ‪,‬‬
‫אפשר 'יהאריד האף עצמי ‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫בסרש'‬
‫שהר‬ ‫‪,‬יני‬
‫‪) )3 1‬‬

‫‪,.‬‬ ‫וי‬ ‫הננפל ‪.‬בוינמלתב‬

‫")‬
‫צ ‪ ,‬צ שם ‪ .‬וראה לעיל‬
‫שגם ברמג ' ס בפיהם משמע כן‬
‫דצת עיר רד קצת ע " ג דקשד‬

‫‪.‬‬
‫‪13‬‬ ‫להערה‬ ‫(‬ ‫שוה '‬ ‫‪.‬‬ ‫ימלתב‬
‫כגזז נ '‬
‫יסרקיסכמי‬ ‫יתנון בו ' ת ' יה ייסוד‬

‫ינפל ' שי נושא כי " ‪ -‬ה ‪ .‬נוו ‪ .‬תירה כיבוד ננפל‬

‫‪1‬‬ ‫נישד‬ ‫‪~1‬‬

‫והוא אביס תנוך אוזז זה גדר‬ ‫גס שפ מפרש‬

‫האמצעי ‪. ).‬‬
‫משא‬
‫שיא‬
‫אנף‬ ‫נה ‪ .‬ומזה‬
‫משרש‬ ‫שאףהתהנא‬ ‫‪.‬‬
‫ולא שם‬
‫באמצע‬ ‫בבשלה‬ ‫רש " י‬
‫התיני ‪-‬‬ ‫פירש‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫" כ לפי ' יתו ‪ ,‬כ נתינת תנוך ' ‪ -‬תוך ‪ -‬נוך '‬ ‫‪.‬‬ ‫( כהידיר בספר השרשים שלו ) מוכה שלא ס " ל בו ‪.‬‬
‫רוזמצעי בפני נצב האווו‬ ‫גור‬
‫ח שם י‪,‬‬ ‫שהוא וק‬ ‫יזמי‬
‫לתו כ‬ ‫כפי 'מיבדח‬
‫הראב " ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫ועד " ו מוזז בגריז ‪.‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫עמוס‬ ‫( ועוד )‬ ‫למרשומצודות‬
‫ובפרטפרש " י‬
‫ראה‬ ‫‪)) 35‬‬
‫‪34‬‬

‫‪.‬‬
‫( [‪ ( , :‬פ‬

‫קב '‬ ‫‪.9‬‬

‫ך ‪ :‬יא [ מי‬
‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫האמצ ‪ ' :‬שבא ‪1‬י ‪ : .‬ר‬
‫(‬ ‫‪.‬‬
‫אצא ש ' ן שס ‪9 9‬ר‪1‬ן ‪' -‬‬

‫(‬
‫‪--‬‬

‫‪ :‬גר‬
‫‪.‬‬
‫שין‬ ‫ן‪:‬‬
‫ן‬

‫חי ‪,‬‬
‫‪~.‬‬
‫‪.‬‬
‫[‬
‫‪ -‬י ח " ש ( שם ) נאבל הוא בחצאי‬
‫כה רגלים ' ‪.‬‬ ‫'‬ ‫יראה ) ראכ‬
‫שכהב יחומת אנך שהוא מז‬ ‫בזע‬
‫' ד לתו " כ פ ' צו שם‬
‫*‬

‫ו‪3‬ש‪ ' 1‬ח מן [ וש '‬ ‫הק ‪ -‬א‬ ‫שס ‪. ' 93‬‬

‫שס‬ ‫צ‪-‬י‬ ‫‪ -‬ן( ‪ ;( .‬ה‬ ‫‪,".‬‬ ‫ל ו‪,‬‬
‫?‪1‬‬ ‫[‪[ -‬‬
‫(‬ ‫(‬

‫הת ‪ .‬נ עין‬ ‫‪,‬‬ ‫[ ['‬ ‫א " א [ק ‪ -‬א חפוש ז‬ ‫[‬ ‫' ‪ : .‬שן חפץ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫()‬

‫דל‪. -:‬‬
‫‪,‬‬
‫וא היו ; וה א‬

‫ראו דנדין '‬ ‫‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫(‬
‫( גח שם י " ‪ :‬שו ‪ ,‬רוןזו‬

‫ירוא [ ציויי‬ ‫"‬ ‫ן‬ ‫( ( ! ען‬ ‫י‬

‫‪,,‬‬
‫צייי‪.‬‬
‫‪, ,, ,‬‬
‫יפן‬ ‫‪,‬‬ ‫א)‬ ‫~ ‪ .‬די ‪-‬‬
 ‫‪163‬‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫בסייע‬ ‫לקוטי‬

‫פון‬
‫קודש‬‫זייז‬
‫לשון ‪-‬‬
‫שורשפוןפוןרש ‪8-‬י זשל‬ ‫זעלבז‬
‫די צייטז‬ ‫דעם " אין‬
‫" לע‬ ‫‪,‬‬ ‫געועז אין חלום " שלשה שריגים ' און‬
‫יוסף השט אים פותר געוועז טז דשם‬
‫?]‬ ‫איז חומש‬ ‫וושרט‬ ‫און עד " ז ביי‬ ‫ק‬ ‫ימים " '‬ ‫מיינט " שלשת‬
‫איז יתירה מזו געפינט טעו איו פירוש‬ ‫תלום פרעה ‪11‬עג‪ 1‬די אשבע פרות גו "‬
‫רש ‪ -‬י ( איז פרשת דברימי * ) ‪ :‬אויף‬ ‫וושס יוסף השט פוהר געוועז שז דשס‬

‫שלג‬
‫והאמורי‬
‫שריון‪ ,‬הוא‬
‫לחרמוןרש " י‬
‫יקראו " ושגט‬
‫לו שניר‬
‫צידונים‬
‫"יקראו‬
‫‪. . .‬‬
‫מיינט " שבע שנים " " ד ה שז פתרון‬
‫כאשטייט איו רעם ‪ ,‬טז כלטש אין חלום‬
‫בלשון אשכנז ובלשון כנעז * ‪ .‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬שז‬ ‫השבן זיי ניט געזעז קייז " ימים * טדער‬
‫‪,‬‬‫דער כשמעז פון ‪-‬שלג " איז לשוז אשכנ‬
‫געוועז ‪-‬‬
‫דעם‬ ‫פותר אויף‬ ‫יוסף זיי‬
‫שנגעוויזן‬ ‫השם און‬ ‫‪-‬שנים " ‪,‬‬
‫אויפגעדעקט‬
‫און אין לשוו כנען בזמן רש ‪ -‬י איז פון‬
‫‪.‬‬
‫זעלבן אויסשפרשך ווי די אמוריים "‬ ‫מכווו פון דעם חלום ‪ -‬די ג ' ימים און‬
‫לשוז איז‬ ‫‪8‬‬ ‫וושס " יקראו לו שניר " ‪-‬‬ ‫ז ' שנים ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪ ,‬שז " פותרים ' געפינעז‬
‫חורש ‪.‬‬ ‫דעם צד השווה פון צוויי ושכו וולס‬
‫‪ :‬אויך איצט ווערט " שלג "‬ ‫נייהעיר‬ ‫זץנען ניט גלייך ‪.‬‬
‫שנגערופו אין לשון אשכנז ( אוו שזוי‬ ‫און דעריבער ‪ ,‬נשד דעם וושם רש " י‬
‫אויך אין ענגליש ) בדומה צו " שניר ' ‪-‬‬ ‫ושגט וולשוז תנוך לא נודע לי ‪8 - -‬ז‬
‫; '‪.‬‬
‫איו פשוטו של מקרא איו ניט מתאים‬
‫ועד ' ז איז דער וושרט " טנדרוס " בימי‬
‫רשע‬
‫" מנאו " ]‬ ‫" שניי "‬
‫‪.‬‬
‫דער פטרגלייך פון תנוך " צו " תוך " און‬

‫פון שורש " תנוך ' וושס שס " ט איז‬

‫לנוך " ‪ -‬איז ער שבער ממשיך ‪ ,‬שז‬

‫חומש ‪.‬‬ ‫" הפותרים קורים לו טנדרוס ' ‪:‬‬ ‫‪,‬‬

‫די וושס זיינעז " סותר ' אוז גלייכן צו‬
‫של תורה שבפרש " י ‪:‬‬ ‫ט ‪ .‬מיינה‬
‫לשונות ו * ( וושס לויס זייער דרך הפירוש‬
‫די סיבה‬ ‫‪18‬‬ ‫קבלה "‬
‫ס ' איז מבואר איז‬ ‫‪.‬‬
‫איז דש ‪ 8‬הסברה אויף לשוז תמך ' ‪,‬‬
‫אור‬ ‫פון גועים איו מצד‬
‫" הסתלקות‬ ‫מצד דעם דמיון פוז " תנוך " צו " תור "‬
‫החכמה ‪ ,‬בי שצורע חשוב כמת וכתיב‬ ‫אוז " נוך ' ) ‪ ,‬זשגן ז " ‪8 ,‬ז דשם איו אויד‬
‫ימותו ולא בחבטה ‪ .‬און חסידות " איז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫דער טעם וושס דער לעזי פון " תנוך "‬
‫דשם מבאר בארוכה ווי דשם איז איז‬ ‫איז " טנדרוס " ‪ ,‬ווייל ביידע ווערטער‬
‫עבודת האדם ‪ :‬מוחין דאימא ‪ -‬בת "‬ ‫השבן ‪ 8‬דמיוך איז הברה ‪ " -‬טנדרוס ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫בינה ‪ ,‬התבוננות אין גדלות הבורא ‪ ,‬איז‬ ‫און ואו‬ ‫תיו ‪ ,‬ם‬ ‫) ‪8‬‬ ‫השט ( די הברה פון‬
‫מעורר ב‪ 8‬דעם מענטשן שז אהבה בבחי '‬ ‫‪ -‬און דעריבער‬ ‫‪.‬‬
‫( ע " ד ווי איז תנוך " )‬
‫איז דער " פתרון " מון וושרט " תנוך ' איו‬

‫ס‪.‬‬ ‫ו‪,‬‬ ‫י‪4‬‬ ‫" טנדרוס" ‪.‬‬ ‫" לעז " ‪-‬‬
‫‪ .‬תייה מ ‪. ,‬י ‪ .‬שכולם בא" ב משקיש ‪.‬שיו ‪.‬‬
‫)‬

‫‪' 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪) 42‬‬ ‫ח לכאורה ‪ :‬ווי קעז זיין אין פשוטו‬ ‫‪.‬‬
‫שביה ‪ , 7-‬יא ‪.‬כ דיש כידי' י‬
‫'‬ ‫של מקרא ‪8‬זש זשך ‪8 ,‬ז ‪ 8‬וושרט אויף‬
‫פרשתנו ע ‪ .‬ח של ‪ .‬ח פ ‪ . , .‬היבא ני‪7‬י ‪ ,‬ת י ' ש‬ ‫‪) 43‬‬

‫סהמ‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ועודפרשתנו‬ ‫‪.‬‬

‫י‪.‬‬
‫לקוית‬ ‫‪) 44‬‬

‫‪ -‬צ להצ " צ מצות‬ ‫טומאת‬ ‫מא ‪ ,‬יב ‪.‬בו ‪.‬‬

‫מ‪,‬‬ ‫וישג‬
‫מקץ‬ ‫‪)%‬‬
‫‪39‬‬
‫המצורע ‪ .‬ובב ‪ -‬מ ‪.‬‬

‫כח ‪ ,‬כב ‪ :‬ואף‬ ‫מנחםגםכו ל ' רשא בתצוה‬

‫פתר יובז‬
‫שרשרותעפי " ז‬
‫‪) 46‬‬

‫' לשון שרשים ואמר שהרי ‪ ,‬ש‬

‫‪ ,‬חקם )‬ ‫בלקו ‪ -‬ת שם של ‪ ( ! -‬ע ‪ -‬פ דפס שקלאב‬ ‫*)‬
 ‫שיחות‬ ‫מצורע "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪164‬‬

‫נגעים ‪ -‬אין דעם ) רצוא און כלות‬ ‫רצוא‪ ,‬שרויסצוגייו פון זעו מצשות אוו‬
‫הנפש וושס ווערט מצד מוחין דאימא‬ ‫אלקות ‪.‬‬ ‫( וועלן ) נכלל ווערן אין‬
‫( בינה ) ‪ ,‬שז עס זשל זייז מתאים צום ענין‬ ‫מוחיו דאבא ‪ ,‬פון חכמה ‪ ,‬ושם איז‬
‫ה " שוכ ' ( וולס קומט מצד בחי ' כהו ‪-‬‬ ‫העכער מון בינה ‪ ,‬בריינגט ביטול‬
‫חכמה ) ; אוו צוזטמען מיס ( ‪ -‬נשכן‬ ‫לאלקות כתכלית ‪ ,‬אח דחס קומט איו‬
‫דער תנועה פון " שוב " ‪ ,‬ניט אין כלות‬
‫‪,-‬‬ ‫הכהז "גו ' "‬
‫רחרח "‬ ‫אין רעם‬ ‫דעם זייז "‬
‫תיקוןויצא‬ ‫דערנשך )‬ ‫קעו (‬
‫ייפט‪)18‬‬ ‫*‬ ‫הנפש ‪ ,‬נשר איז דעם ביטול איו עסק‬
‫די המשכת אור החכמה אין " מוחיז‬ ‫התורה אוז מעשה המצות למטה ‪.‬‬
‫דאימח " ‪ ,‬וושס איז מבטל די אסשריות‬
‫פון נגעים ‪.‬‬ ‫הסתלקותתכלית‬
‫אור‬ ‫פעלט דער‬ ‫ווערן עם‬
‫מצד "‬ ‫נגעים " כשעת‬
‫החכמה " ‪:‬‬
‫"‬

‫און די צוויי סרטים איז דער טהרה‬
‫זיינען מרומז אין דעס פסוק אוו איו‬
‫פרש " י ‪ :‬ונתו הכהן על חנוך אין‬
‫המטהר הימנית גו ' " ווייזט אויף דער‬
‫המשכת אור החכמה ( ‪ ,‬ונתן הכהז " ) אין‬
‫מוחין דאימא ‪ " -‬אוזר ‪ " -‬שמיעה "‬
‫והתבוננותה ‪.‬‬
‫און אויף דעם ז‪8‬גט רש " י " ולשון תנוך‬
‫לא נודע לי " ‪ -‬די טהרה און תיקוו איז‬
‫שלימות הביטול פון חכמה ( אוו דורכ ‪-‬‬
‫דעם פעלט דער טרשפטרשגן זץז רצוא‬
‫‪.‬‬ ‫און כלות הנפש איו " שוב ' ‪ -‬לימוד‬
‫התורה און קיום המצות ) ‪ ,‬דעמ‪8‬לט ( ווען‬
‫סיאיז דש ג‪8‬ר די התבוננות מצד מוחיו‬
‫דאימא ) קעז דער רצוא געבז שז סרט‬
‫פשר ‪ 8‬יניקה לחיצונים ( ע " ד ווי פוו דער‬
‫התלהבות אין תפלה שויף קעז נשכדעם‬
‫‪8‬רויסקומען ‪ 8‬הרגש פון ישות וכו ' ביז‬

‫איז לא‬
‫דורך‬ ‫‪.‬‬
‫דאימא ‪,‬‬
‫טליין‬ ‫מוחין‬
‫פון זיך‬ ‫קומטאיןניט‬
‫תנוך ‪, * ,‬אוזן " ‪,‬‬
‫(" ודע "‬
‫‪,‬‬
‫‪ 8‬התלהבות בלתי רצוי ‪ ,‬י *‬
‫דעריבער איז דער תיקון פון די נגעים‬
‫דער המשכה פון מוחין דאבא ( דורכן‬ ‫און וייער רפואה דורך ‪ 8‬כהן ‪ ,‬ווטס כהן‬
‫כהו )‬ ‫איז ממשיך דעם אור החכמה ‪ ,‬און מצד‬
‫[ רשע ולגט דעם לשון " לא נודע " ‪-‬‬ ‫דעם ווערט די טהרה פון די נגעים ‪-‬‬
‫לשון נפעל " ידיעה " ופעולה וולס איז‬ ‫עס איז דוחה די יניקת החיצונים ( ווי‬
‫מאליו וממילא ‪ -‬און ניט " לא ידעתי "‬ ‫סשיז מבואר בארוכה אין חסידותך‬
‫וכיו " כ ]‬
‫יוד אין דער טהרה דורך דעם כהו‬ ‫‪.‬‬
‫זיינען פשר‪8‬ז צוויי פרטים " ‪ " :‬והבא אל‬
‫מחוץ‬ ‫אל‬ ‫הכהו‬ ‫" ויצא‬ ‫און‬ ‫הכהן "‬
‫או שההכאה היא בנפשו‬
‫פן ‪ ,‬פ ) ‪.‬‬ ‫ספורנו עה '‬
‫כ עד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הכהי ‪-‬‬
‫של‬
‫למחנה " ‪ .‬כדי צו מתקן זיין ענין הנגעים‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נק ‪ ,‬נ נה‬ ‫אזן‬ ‫‪.‬‬ ‫להשהות ( חו‬
‫מאורק בערבו ( וש נ ) ‪:‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 48‬‬ ‫"‬
‫איז ניט יוהבא די המשנת אור החבמה‬
‫דוא‬ ‫סגנ נה‬
‫שמשיג‬ ‫שמיקה‬ ‫‪. .‬‬
‫במו כח "‬
‫במוחיו דא‬ ‫והתבוננות ( ק ‪,‬והנא‬
‫סעי )‬ ‫~ ראה‬
‫השגה סדמ ' צ שפ‬ ‫כשועצמה ( " ויצא הנהן גו ' " ) ‪ ,‬נשר עס‬
‫הדבר ‪.‬‬ ‫‪.‬‬‫מוז ( פריער ) זין דער " והבא אל הכהז‬
‫הלרזת‬ ‫‪,‬‬ ‫ית‬
‫ולהמר ? ' ד הנ " ל ( בפניפ מתורת יו " נ‬ ‫דער תיקון איז דעם ( שרט י ' פון די‬ ‫‪-‬‬
‫יאילך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ )'44‬נגע ם ? ' שוט‬
‫פ‬ ‫‪.‬‬ ‫ר‬ ‫( ראה מק " מ‬ ‫הפי' יא‬
‫ידענו (ידעתי נפשי‬ ‫צו ) ע ס ע "‬
‫בו ‪,‬ד לא‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לקו ת חקת סד ‪ ,‬א ) איני יודע‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪, .‬‬
‫נאיד דרך כו‬ ‫וב "‬ ‫יאדישו‬

‫פ‪.‬ו )‪.‬‬
‫סלשת ' ב‬

‫‪. .‬‬
‫עיד‬

‫‪.‬‬ ‫ש‪. 0‬‬

‫א מא ג ואייד ‪ .‬ת ת ר פ תולדות‬
‫לקויה‬

‫‪.‬‬
‫‪) 41‬‬

‫תי ‪.‬‬
‫עהברכות נח ‪ ,‬נ ) מצד פנ מיוח הנפש‬
‫‪.‬‬
‫אוה ‪ ,‬ת פנחס ע ‪ ,‬אקט ואילר ד " ה‬
‫‪..‬‬
‫אשרי ( ו תרפ ה ‪ ,‬תרצ ו נראה‬ ‫‪.‬‬
‫שלמעיה מיד ' (‬
‫אר בגורל תרכ ו ‪ .‬ד ה‬ ‫‪. .‬‬
‫לק‬
‫למקום‪ .‬שמותר יבוא‬
‫בא גדצ‪ ,,‬לא ואייך‬

‫נ‪91‬א דקרונ למקים‬

‫‪.‬‬
‫פרשתנו‬

‫שנמקות ‪,‬‬
‫‪..‬‬
‫לקו ת‬
‫להעיר ש וה‬

‫אלא‬
‫‪.‬‬
‫( מקומו ‪-‬‬
‫"‬
‫וכן)‬
‫‪4‬‬

‫ישב‬
‫‪.‬‬
‫~ ת ויקרא נ ‪ ,‬סע ד ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫‪65‬נ‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫סגציו ' ע‬ ‫לקיטי‬

‫התלהבות אוז רצוא וושס קומט ארויס‬ ‫דער‬ ‫( פריער )‬ ‫ז" ן‬ ‫דחרף‬ ‫ע‪0‬‬ ‫נשר‬
‫פון בינה ‪ ,‬שז עס זשל זיין ווי עס משנט‬ ‫דעם פגם פון מוחיו דאימא ‪-‬‬ ‫תיקון אין‬
‫פנימית ‪.‬‬ ‫דער כוונה‬ ‫יויט‬ ‫זיר‬ ‫ויין בינה עצמה ( ע " ד ווי תשובה דארף‬
‫איז‬
‫און דערנשר ווערט נמשך דעך אזר‬ ‫נאותו מקום "' ) ‪.‬‬
‫החכמה איו דעם תנוך ‪ ,‬ביז אויד " על‬ ‫און דער תיקון איו מוחין דאימא איז‬
‫בוהן ידו גו ' ועל בוהו רגלו " ‪ -‬איז קיום‬ ‫נרמז אין לשון " והפותרים " וושס מיינט‬
‫המצות כמעשה ‪ ,‬ביד ורגל ' ‪,‬‬
‫‪ -‬ע " ד הנ " ל בפתרם חלומות ‪ -‬שז‬ ‫ס‬
‫;‬

‫יישם דעמשלט ווערט בטל דער עניו‬ ‫זיינען דש צוויי זשכו וושס אויס ‪-‬‬‫ערלעך‬‫'‬
‫פון נגעים און " וכפר עליו הכהו‬ ‫זעעז זיי אוים צו וייז ענינים‬
‫וסהר " י ' ‪.‬‬ ‫שוניב ‪ ,‬אוז דער פתרון איו וושס מ ' איז‬
‫מגלה אוו מפרש דעם תוכו פנימי וושס‬
‫מצרע תשיו‬ ‫ש‪.‬‬ ‫( משיחת‬
‫)‬ ‫‪9‬‬
‫איז זת מקשר ומאהד ‪.‬‬
‫איז עבודת האדם בכדכד מיינם עם ‪:‬‬
‫מ ' איז סותר די מוחיז דאימא ‪ ,‬די‬

‫שב ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫תורחו ‪ ,‬לונ ‪ '.‬צ‬ ‫ראה‬
‫פרותו '‬ ‫יי‬
‫‪) 52‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ש ? ר ' ך לחק‬ ‫יה‬ ‫דוגמא ‪.‬‬
‫לעתו‬ ‫‪.‬‬
‫יקו ת‬
‫והמעוות במורגז‬
‫סישתנן שם‬ ‫‪0‬י‪1‬‬
‫תחיך‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪6‬‬

‫ב‬
‫איז דעריבער ‪ ,‬כדי צו בטוו‪8‬רענעו‬
‫מ ' זשל ניט טננעמעז דעם חילוק ( בפרט‬
‫שז דחס איז מער מתאים ל שש * מ ) איז‬
‫"‬
‫רש " י מעתיק פון פסוק [ ניט נ‪8‬ר די‬
‫ווערטער ( וועלכע ער איז מפרש ) " יגע‬
‫בו " ‪ ,‬נ‪8‬ר אויד די ווערטער וולס זיינען‬
‫מבליט דעם חילוק הנ " ל ] " וכלי חרש‬
‫אשר יגע בו הזב " ‪ ,‬און זטגט ‪ " :‬יכול‬
‫אפילו נגע בו מאחוריו ( וויבשלד ד‪8‬‬
‫רעדט זיך וועגן טומאת וב ) וכו ' כדאיתא‬
‫בתו " כ ' ‪ [ -‬דער המשך איז תו " כ איז ‪:‬‬
‫טימא‬
‫אינו דיז‬
‫הקל לא‬
‫הזבהחמור‬
‫מאחוריו ‪,‬מת‬
‫הוא ומה אם‬
‫ודין חרס‬
‫"כלי‬
‫שלא יטמא כלי חרס מאחוריו ‪ .‬לא אם‬
‫אמרת במת שאינו עושה משכב ומושב‬
‫וכו ' ת " ל אשר יגע בו ולהלז ' הוא אומר‬
‫אשר תבושל בו מה גו האמור להלן‬
‫מאוירו אף כאן מאוירו " ] ‪,‬‬
‫לפי " ז ווערט ד‪8‬ך די שאלה ‪ :‬אויש‬
‫נגיעה " מאחוריו " איז ניט מטמא ‪ ,‬איז‬
‫וימס מיינט " יגע בו " ' ? ‪ -‬אזיף דעם‬
‫בריינגט רש " י דעם סיום פון תו " כ ‪:‬‬
‫מצורע‬
‫אין פסוק י " וכלי חרש אשר יגע‬ ‫א‪.‬‬
‫בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים " ‪,‬‬
‫שטעלט זיר רש " י אויף די ווערטער‬
‫וכלי חרש אשר יגע בו הזב " ‪ ,‬און איז‬ ‫‪.‬‬
‫מפרש ‪ , :‬יכול אפילו נגע בו מאתוריו וכו '‬
‫כדאיתא כתו " כ י עד איזהו מגעו שהוא‬ ‫‪.‬‬
‫ככולו י הוי אומר זה היסטו " ‪.‬‬
‫דשרף מען פ‪8‬רשטיין ‪ :‬וולס איז ד‪8‬‬
‫שווער אין משש " מ וולס צוליב דעם איז‬
‫רש " י מפרש די ווערטער " יגע בו " לויס‬
‫דושת חז " ל אין תו " כ ‪ -‬און ניט ‪8‬ז " יגע‬
‫בו " איז כפשוטו ‪ ,‬שז ד‪8‬ס מיינט נגיעה‬
‫?‬ ‫אוז יעדע נגיעה ‪ ,‬אפילו מאחוריו‬
‫איז די הסברה אין דעם ‪ :‬מ ' קעז ד‪ 8‬גיס‬
‫טייטשז שז " יגע בו " מיינט נגיעה ממש ‪,‬‬
‫וויב‪8‬לד שז מ ' הטט שוין פריער ( אין פ '‬
‫שמיני ' ביי טומאת שרץ ) ‪8‬רויס ‪-‬‬
‫געלערנט ‪ -‬ווי רש " י ושגט דטרט ‪ -‬טז‬
‫איו‬ ‫אין כלי חרס מיטמא אלא תאוירו " ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫דעריבער קעו מעז שוין ד‪ 4‬ניט טייטשן‬
‫ןז וכלי חרש אשר יגע בו " זלל טמא‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ווערן דורך ‪ 8‬נגיעה מאחוריי " ‪ :‬ה ות‬

‫שהוא ככולו הוי אומר זה‬ ‫[‬ ‫‪.‬‬

‫איזהו ‪ .‬מגע‬
‫"היסטו‬
‫לבער ‪8‬ז מ ' קען מחלק זיין ‪ :‬דוקא דטרטן‬
‫ביי טימאת שרץ ‪ ,‬ווטס איז ‪ 8‬טומאה‬
‫קלה ‪ ,‬איז ‪ ,‬אין כלי חרס מיטמא אלא‬
‫ב ‪ .‬מ ' דשרף שבער פטרשטייז ‪-‬‬
‫תאוירו " ‪ ,‬משא " כ ביי טומאה זב וולס איז‬
‫ממנ " פ ‪ :‬מער רש " ' השט געדשדפט‬
‫‪ 8‬טומאה חמורה ( סיאיז מטמא במשכב‬

‫‪.‬‬
‫מעתיק זיין דעם תו " כ אינגשנצז ( אויך די‬
‫ובמישב ) קען ‪ 8‬כלי חרש ם טמא ווערן‬
‫יגע בו " קען ניט מייעלו‬ ‫יז ‪.‬‬ ‫ראי '‬
‫בו‬ ‫יגע‬ ‫" מאחורי " ‪ ,‬און‬ ‫דויר נגיעה‬
‫פטרל‪8‬זטב‬
‫נטכקוקן איז תו ‪-‬‬
‫אויכ רש " י‬
‫וועטאוןשלייז‬ ‫"זיך טז מ‬
‫מאחוריו '" ) ;‬ ‫מיינט ד‪ 8‬כפשוטו ‪-‬‬

‫‪ -‬ה‪8‬ט ער אויך ניט געד‪8‬רפט מעתיק‬

‫‪--‬‬
‫‪) ,‬‬
‫פרשתנו סי ‪ ,‬יב ‪.‬‬

‫עה' ‪ -‬פ ‪.‬יבינו הלל וגקרבן‬

‫בסי‬ ‫‪,,‬‬ ‫י‪2‬ן‬

‫‪ 11‬ו ‪ ,‬כא ‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫ג)‬ ‫אהרז גרסי בתוק‬ ‫שם ‪:‬‬
‫פירושן שיגע בתיכן ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫איו איו לזמר ד ' גע נו‬ ‫ו‬
‫שהר ' ‪' :‬‬ ‫ובבז '‬ ‫דרש " י ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ראשו‬ ‫כדפוס‬ ‫וכ " ג‬ ‫נבולו ' ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה גו ‪ ,‬א‬ ‫‪.‬‬
‫מאו יז ‪-‬‬ ‫עריי שיגע ‪ ,‬בי מטמא‬ ‫לג ‪ .‬כאן ‪ :‬בכילו בבי " ת גיסינו‬
‫פירש " י‬
‫זכיוי יא ‪,‬‬
‫ן )‬
 ‫‪167‬‬ ‫מיהות‬ ‫ב‬ ‫מצירע‬ ‫לקוטי‬

‫איו פרש ‪ -‬י ‪ ,‬נשר ) פון די ווערטער וושס‬ ‫זייד רעם סיום ( " איזהו מגעו וכו ' " ) ‪ ,‬נאר‬
‫רש " י איו מעתיק בפירוש פון תו " כ [ אוו‬ ‫ענדיקן זיין פירוש מיט די ווערטער‬
‫כדאיתא‬ ‫דשם וושס ער ושגט " וכו '‬
‫כדאיתא בהו " כ " נועיד פירושו אין פ '‬
‫"ויקרא‬
‫נתו *נ ‪ -‬איו נשר ( מס ' ראי ' וביאור‬
‫( כדלקמן ) ‪ ,‬אוו דערפ‪8‬ר איז ער זיך‬
‫שלא לצורך דוא‬
‫מקראכ " ] ?‬ ‫נדרשוא‪ -‬ת‬
‫הוא בתו "‬ ‫כבר ' ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫מסתפק מיטר המז " וכו ' כדאיתא‬
‫בפשטות וושלט מעז געקענט פשר ‪-‬‬
‫בתו ‪-‬כ "] ‪.‬‬ ‫ענטפערן ‪ :‬דשם וושס רש " י בריינגט דעם‬
‫לכאורה וואלס מעז געקענט זלגן ‪,‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫סיום " איזהו מגעו וכו ' " איו ווייל דער ‪-‬‬
‫‪ 98‬פון טומאת מת ‪-‬‬ ‫‪ 8‬מ ' לערנט עס‬ ‫'‬ ‫מיט איז געגעבן דער טייטש סוג " יגע‬
‫וולס איז אויך ‪ 8‬טומאה חמורה ביותר ‪,‬‬ ‫בו " ( ‪ -‬היסט ) ; משא " כ דער פריער ‪-‬‬
‫און פונדעסטוועגז איז עס ניט מטמא ‪8‬‬ ‫דיקער המשך פון תו ' כ ‪ ,‬וולס זיין תוכז‬
‫כלי חרס מאחוריו ‪ -‬ווי ממועט ווייטער‬ ‫איז בלויו ‪ 8‬לימוד וראי שו כלי חרש‬
‫לערנען איז פ ' חוקת ‪ - ,‬פשרשטייט‬
‫מען דערפוו ‪8‬ז אויך ‪ 8‬זב ( וולס איז ניט‬
‫דעריכער‬ ‫מאחוריו ‪,‬‬
‫פשרלשזט זיך ‪8‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫מיטמא‬
‫עם ניט און‬ ‫" אינו‬
‫ברייגגט ער‬

‫שזוי חמור ווי מת ) איז ניט מטמא ‪ 8‬כלי‬ ‫תו "כ ‪.‬‬ ‫מ ' וועט שלייז מעייז זיז אק‬
‫חרש מאחוריו ‪.‬‬ ‫ס ' איז שבער שווער שזוי צו זשגן ‪-‬‬
‫אוו דפס איז כוונת רש " י אינעם מציין‬ ‫וושרום ( ווי גערעט כמה פעמים ) ליץ‬
‫זיין צום תו " כ ‪ :‬ער מיינט ניט די גז " ש‬ ‫וושס איז מוכרח צו הבנת פשוטו של‬
‫מקרא בריינגט רשיי שרוים‬
‫בריינגט‬
‫לא‬ ‫החמור‬‫וושס‬
‫אם" ומת‬
‫דעם ק‬
‫נשר ומה‬
‫ד‪8‬רטן" ‪- ,‬‬
‫בו ‪ -‬בו‬
‫"זיר‬ ‫‪.‬‬ ‫קלשר פאר‬
‫‪ 8‬בז חמש אוו מפורש ‪ :‬אוז וויבשלד ‪4‬ז‬
‫טימא כלי חרס מאחוריו הזג הקל אינו‬ ‫דער פירוש פון " יגע בו ‪ -‬קען מיינעז‬
‫דיו שלא יטמא כלי חרס מאחוריו ' ( וולס‬ ‫אויך נגיעה " מאחוריו " ‪ ,‬השט דשך רש " י‬
‫‪.‬‬
‫ק " ו ‪ -‬איז ‪ 8‬מברך פשוטה ‪ .‬פשש " מ * ! )‬ ‫דעם ענין‬ ‫שרייבן בפירוש‬ ‫געדשרפט‬
‫שם דעם‬ ‫און הגם ‪8‬ז דער תו ' כ פרעגט‬ ‫עזיי‬ ‫וואס איז מכריח צו מפרש זייז ניט‬
‫ק " ו ‪ ,‬ווייל אויך ביי זב איז ד‪ 8 8‬חומרא‬ ‫‪ -‬און ניט פשרלשזן זיך אוימן ציון ? ום‬
‫( " עושה משכב ומושב " ) וולס איז ניטל‬ ‫תו " כ [ ובפרט ‪ ,‬שז דער תו " כ לערנט עס‬
‫" שקולים‬ ‫ביי מת ‪ -‬מיינת עס נשר‬
‫‪18‬‬ ‫שפ פון ‪ 8‬גז ' ש ‪ -‬און ניט פון פשטות‬
‫‪ 8‬חומרא לגבי‬ ‫הס " (שן יערער הים‬ ‫הכתובים י] ‪.‬‬
‫דעם צווייטן ) ‪ ,‬און לויט פש‪1‬ט‪ 1‬של‬
‫מוז מען זשגז ‪4 ,‬ז לויס פשוטו של‬
‫מקראי איז דחס ‪ 8‬טעם טז זיי זטלז זיין‬ ‫( ניט פון דער גז ‪ -‬ש‬ ‫רא "‬ ‫מקרא איז די‬
‫מאחוריו ‪.‬פון ניט‬
‫אויךכליאיןחרסדעם דין‬
‫זיין ‪8‬‬ ‫"מטמא‬
‫שקולים "‬
‫" בו ‪ -‬בו " וושס ווערט ניט געבר‪8‬כט‬

‫[ און דשם וו‪8‬ם רש " י איז מצייז צו‬

‫תו " כ ‪ -‬און ניט צום פסוק ( פשש ‪ -‬מ ) אין‬
‫שבפסוק‬
‫‪,‬‬
‫ה ‪ ,‬יט וראה פרשיי שם ג ‪ ,‬י ‪1‬ונרא ‪ ,‬ם שם ‪:‬‬
‫גל' ויד ‪1 -‬‬
‫המזדיבב " מ ‪.‬‬ ‫הדבשס)‬
‫לדוד‬ ‫ימה לא‬
‫משביל‬
‫דניא‬
‫‪.‬‬
‫הוה 'כ '‪.‬‬
‫לעתיורנה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬יא‬
‫‪)6‬‬

‫בפשש ' מ ‪ ,‬נדמוכח‬ ‫אף שגם שיש הוא לימוד‬ ‫ך)‬

‫‪,‬‬ ‫כראשית א ‪ ,‬יכ ‪ .‬ושם ו ‪ ,‬ג ‪ ,‬ובכיס‬
‫'‬ ‫‪.. . ,‬‬
‫ברש‬ ‫*מ )‪ ) 8‬יט ‪,‬‬
‫ראהסופרט ) ‪.‬‬ ‫משפטים כא ‪,‬‬ ‫(לדוגמא‪:‬‬ ‫שהובאו בפרן ‪ -‬עהית‬
‫מזהועוד )‬
‫ג‬

‫תרס‬
‫שכלי" עושה‬
‫שהחומרא ד‬
‫שי " לוגורמת‬
‫מכריעה‬ ‫ומושתע ‪ -‬ו ‪,‬‬
‫ד יאההלכה ‪,‬‬ ‫מוכנ משא " כ‬
‫‪)9‬‬
‫כ‬
‫וב‬‫נקט ‪.‬כ "‬ ‫שאישלאיימך‬
‫כלימודפשוט‬ ‫הבת‪1‬ג ‪ ,‬גם‬ ‫‪,‬‬
‫של מזב ‪,‬‬
‫הפשוטמים‬
‫‪-‬‬ ‫כפירוש‬

‫הלימוז נגו ש ע" ד ד‪ ,‬פשט תנאים יעד שישנס‬‫‪.‬‬

‫נייסד ע‬
‫יע‬
‫יטמא ממנו גם מאחוריו ‪.‬‬
‫ההלבה ‪ .‬ואבוש ‪.‬‬ ‫‪-‬ד‬
 ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫מצולע‬ ‫לקיל‬ ‫‪1‬‬

‫"‬
‫לבער אויך די הסברה איז שוועד‬ ‫‪.‬‬ ‫(א )‬ ‫פ ' חוקת ‪ ,‬ווייל דו הוכחה פוז פסוק‬
‫‪,‬‬

‫איינצולערנעז אין פרש " י ‪ -‬ווייל אויב‬ ‫איז פשרבונדן מיט ‪ 18‬אריכות און וולס‬
‫אזוי ‪811 ,‬לט דאך רשיי מעתיק געווען‬ ‫( ב ) אויך נטכדעם איז ניט זיכער טז דער‬
‫איז דעם דיבור ‪ .‬המתחיל אויך די‬ ‫בן חמש וועט פטרשטייז כדבע ' דעם‬
‫ווערטער וכל כלי עץ " ‪5 ,‬דער לכה " פ‬ ‫‪.‬‬ ‫תו " כ שבער איז דער לימוד‬ ‫לימוד ‪ :‬אין‬

‫אוז‬ ‫" וגו ' " ‪:‬‬ ‫ווטרט‬ ‫מיט ' ז‬ ‫מרמז זיין זיי‬ ‫בפירוש ובפירוט ] ‪.‬‬
‫וויבטלד שז רש " ' סוט עס ניט ‪ ,‬איז ‪8‬‬ ‫עם איז לבער ניט אויסגעהשלטן ‪-‬‬
‫ראי ' ‪ 18‬ער העלט עס גיט פטר ‪ 8‬הוכחה‬ ‫ווייל ולבד זאת וולס עס בלייבט ניט‬
‫‪8‬ז " יגע בו " מיינט היסט ‪ ,‬וכדלקמן ‪,‬‬ ‫גלאטיק ‪ :‬פ‪8‬רוואס שרייבט רש " י ניס‬
‫( אדער ‪8‬ז די ראי ' ומס ער בריינגט איז‬ ‫דעם הכרח בפירוש ‪ ,‬כנ " ל ‪ -‬א ' ז נוסף‬
‫בעסערע ) ‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫לזהן ‪:‬‬
‫פשרשטייו‬ ‫דים‬ ‫מען‬ ‫וועט‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ן טמא מת איז דקר ניט מטמא‬
‫בהקדים התמי ' ‪ :‬לכאורה וולס לערנט‬ ‫בהיסט " י ‪ -‬איז אויב מ ' קעו זלגן אז‬
‫אונז דער פריערדיקער פסוק " וכל אשר‬ ‫דער פסוק " אשר יגע בו " קומט מחרט )‬

‫יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס‬ ‫זיין שז זב איז מטמא בהיסט ( וולס איי‬ ‫י‬
‫בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב " ‪-‬‬ ‫בטא ביי טומאת מת ) ‪ ,‬פשריו‪8‬ס ז‪8‬ל מעז‬
‫עס שסייט דשך שויו פריער ' י " והנוגץ‬ ‫בו "‬ ‫ניט ושגן ‪ ,‬שז דער חידוש איז " יגע‬
‫בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא‬ ‫כןשטייט אין דעם ווןס ? זב איז מטמא‬
‫עד הערב " ?‬ ‫? מת‬ ‫אז‬ ‫‪ 8‬כלי חמס מאחוריו ‪ ,‬כעטש‬

‫[ און דער דין ( ווי רש " י איז מפרש ) ‪8‬ז‬ ‫קעו עס ניט מטמא זיין ( און דער פירוש‬
‫כל זמן וולס לא טבל מסובאתו ואפילו‬ ‫‪.‬‬ ‫דשרף זיין עדיף ‪ ,‬ווייל לויס עם דוקא‬
‫נפשט ‪,‬‬
‫מטמא כו ' "‬ ‫‪..‬‬
‫פסק מזובו וספר שבעה‬ ‫) ?‬ ‫וועט מעז טייטשז " יגע בו "‬
‫‪ -‬איז ‪ ( :‬א ) קען מען עס טפלערנען מיט‬ ‫געקענט‬ ‫מען‬ ‫ווולט‬ ‫לכאורה‬ ‫ד‪.‬‬
‫‪ 8‬כל שבז פוז דעם דיז ביי יולדת ‪1‬י ‪,‬‬ ‫ענטפערז ‪ ,‬שז רש " י ‪ ,‬ס הכרח איז פון סיום‬
‫וושס מוז הלכן טבילה ( און אפילו נשד‬ ‫הפסוק ‪ " -‬וכל כלי עץ ישטף במים " ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫טבילה ‪ -‬בכל קודש לא תגע " ‪ ,‬דחיו‬ ‫‪.‬‬ ‫בשלמא אויב " יגע כוי מיינט היסט ‪,‬‬
‫שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה‬
‫של יום ארבעים שלמחר תביא את נפרה‬
‫‪.‬‬
‫איז מובן דער חידוש אין וכל כלי עץ "‬

‫טהרתה ' ) ; (;‪ ):‬ועיקר ‪ :‬צוליב דעם דשרף‬ ‫בהיסט ביי זב איז אויך בלי עץ טמא‬ ‫‪ -‬טז‬
‫איבעריחזר ' ן דעם גשנצז‬ ‫‪ ' 7‬תורה ניט‬ ‫‪ :‬אויב אבער " יגע בו " יוי‬
‫כפשוטו ‪ -‬אפילו " נגיעה מאתוריו " ‪ ,‬און‬
‫פסוק ‪ ,‬עס וויולט געווען גענוג צו שריינ ‪-‬‬
‫שטעלז די ווערטער " וידיו לא שטף‬
‫‪,‬‬
‫דער פסוק איז ד‪ 8‬מחדש טז ב איז‬
‫מטמא ‪ 8‬כלי חרש דורך נגיעה מאחוריו‬
‫במים " איז פריערדיקן פסוק " והנוגע‬
‫בבשר הזבך ‪.‬‬ ‫‪ -‬ווערט דקך לפי " ז קשה ‪ :‬וושס איז‬
‫דער חידוש אין " וכל כלי עץ " ? ‪8‬ז ‪8‬‬
‫און צוליב דער תמי ' לערנט טשקע די‬
‫כלי עץ ווערט טמא בנגיעה מאחוריו איז‬
‫חידוש ‪.‬‬ ‫ד‪5‬ד ניט קיין‬
‫‪--‬‬

‫‪.‬‬
‫טמאה ‪,‬י שם ובפרשיי‬
‫קרויד ‪ .,‬פרש "‬
‫כאן יכ ‪,‬‬
‫תזריע‬
‫שעד‬
‫י‪.,‬‬
‫מכלל ‪-‬‬
‫פשו‬
‫לרע‬

‫(‬
‫‪2‬ןן ))‬

‫‪,‬‬
‫]‬

‫שם ‪,‬‬ ‫ו‬ ‫‪.‬‬ ‫פ ( ‪ ,‬רחב ( ‪1‬ש ‪ ,‬נ ) ‪ :‬שלא מצינו‬ ‫‪.‬‬
‫חכך‪ ) ,‬בכר וו‬
‫יאה ‪ .‬שנת‬ ‫‪11‬‬
‫‪169‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫מצורע‬ ‫לקוטי‬

‫ווי ער איז מפרש דעס פשט ) " שאין בית‬ ‫גמרא " ‪8 ,‬ז דשם וולס עם שסייט " וכל‬
‫הסתרים טעון ביאת מים אלא אבר הגלוי‬ ‫אשר ' גע בו הזב גו " מיינט ניט נגיעה ‪,‬‬
‫כמו הידים" ‪.‬‬ ‫נשר ‪ -‬היסט רש ‪ -‬י שבער לערנט ווי‬ ‫‪.‬‬
‫דער תו ‪ -‬כ ‪4 ,‬ז ערשט דער " יגע " פוז‬
‫‪ . 1‬וזען רש " י קומט שבער צו אונזער‬ ‫אונזער ( שפעטערדיקן) פסוק מיינט‬
‫פסוק ‪ -‬וושס אויך דש ווערט שווער ‪:‬‬
‫‪8‬ז ‪8‬‬ ‫?‬ ‫וושס איז דער חידוש איו פסוק‬ ‫לויס‬
‫קשה פסוק‬
‫שטייט דער‬
‫בלייבט ד‪4‬ך‬
‫צוליב וואס‬ ‫"פרש " י‬
‫היסט ‪- ":‬‬

‫כלי ווערט טמא דורך נגיעת הזב קען‬

‫בשווירענען ) ?‬
‫מיזעט‬ ‫הזב גף " ( און‬
‫בו עם‬
‫רשייגעזשל‬
‫וכלשזאואר‬
‫"ניט‬
‫מען וויסן במכש " כ וק " ו פון די פריער ‪-‬‬
‫‪8‬ן אדם ווערט טמא‬ ‫דיקע דינים ( שז‬
‫ניר דער ביאור אין דעם ‪( :‬חויך ) לויט‬
‫בנגיעת הזב ; שז ‪ 8‬זב איז מטמא אפילו‬
‫פשוטו של מקרא קעו שטחו ‪ 8‬גשנצער‬
‫במשכב ומושב וכו ' ) ‪-‬‬
‫פסוק צוליב איין פרט וושס ווערט‬
‫כאוושיענעז ‪ :‬ריכול‬ ‫רש "‬ ‫דשרף דש‬
‫נתחדש אין אים ‪ ,‬וכמכש " כ פון דעם‬
‫וויב‪4‬יד שז‬ ‫אפילו נגע בו מאחוריו ' ‪-‬‬ ‫‪8‬‬ ‫וושס שמשל חזריט איבער די תורה‬
‫פון ‪ ,‬יגע בו " איז‬ ‫דער פירוש הפשוט‬ ‫גשנצע פרשה " בשביל דבר שנתחדש‬
‫אפילו ‪ ,‬מאחוריו " ‪ ,‬קעז מען דעך מפרש‬ ‫בה " ' י [ און ווי סיר זעקן גלייך איז פ '‬
‫זיין ‪8 ,‬ז דער חידוש בששטייט איז דעם‬
‫בראשית נ ‪ : :‬די תורה חזר ' ט איבער גאב ‪-‬‬
‫וולס ‪ , 8‬זב ' איז מטמא כנגיעה ‪ " 8‬כלי‬
‫שמשל דעם סיפור פוז בריאת אדם וחוה‬
‫בארוכה ) ‪:‬‬ ‫חרש " אויר מאחוריו ' ( וכנ " ל‬ ‫‪.‬‬ ‫צוליב די פרטים וושס קומעו ‪ %‬ו חיגעם‬
‫‪ -‬אח סיאיז קיין קושיא ניט וולס‬ ‫צווייטן סיפור ‪ ,‬ועוד ‪ ,‬י ] ‪.‬‬
‫אינעם סיום הכתוב ‪ ,‬ובל כלי עץ וגו ' "‬ ‫קיין‬ ‫( בפשש " מ )‬ ‫פיז‬ ‫דערפטר‬ ‫און‬
‫איז ניטש קייז חידוש ‪ ,‬ווייל ‪ ,‬ווי געז‪8‬גט ‪,‬‬ ‫קושיא ניט ‪ ,‬צוליב וושס דטרף שסיין‬
‫איז גענוג וושס דער פסוק סוט אויף ‪8‬‬ ‫דער פסוק " וכל אשר יגע בו הזב " ‪-‬‬
‫אץ איין פרט ‪4 ,‬ז ( אויך )‬ ‫ניר‬ ‫חידוש דין‬ ‫ווייל דשס שטייט צוליב דעם חידוש פון‬
‫ביי כלי חרש איז ‪ 8‬זב מטמא בנגיעה‬
‫שטףצוגעגעבענע ווערטער " וידיו לא‬ ‫די‬
‫‪ ,‬מאחוריף ‪-‬‬
‫במיס " ‪ ,‬וולס לערגה אתז וווי‬
‫און לתוס ' ראי ' צום " יכול וכו ' " איז‬ ‫רש " י יי איז מסים בפירושו ‪ -‬נשכדעם‬
‫רש " י מוסיף וכו ' כדאיתא בתו " כ " ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫וושס דשרט זעט מעז טשקע ‪8 ,‬ז מצד‬ ‫א ‪ .‬פרש " שם ד " ה דכתיב ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נדה מג ‪ ,‬רע‬ ‫‪14‬‬
‫‪) 13‬‬

‫דער חומרא פון טומאת זב איז יש מקום‬ ‫‪.‬‬

‫נשח ה ‪ 1 ,‬ם‬ ‫פרש " י‬ ‫‪.‬‬‫‪3‬א‪ ,‬פעות‬
‫ואילך וש" ג ‪,‬‬ ‫שוטה ג‬
‫פרשתנו יד ‪,‬‬
‫לומר ‪8‬ז ער איז מטמא ‪ 8‬כלי חרס‬ ‫א‪,‬‬ ‫ב ‪ ,‬ז ‪ ,‬שם ‪ ,‬כא ‪.‬ואילך ‪.‬‬
‫מנחות י ‪,‬‬ ‫‪) 15‬‬

‫מאחוריו ( טשטש ‪ 8‬מת קעז עס ( יט‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫בראשית שם ‪,‬‬ ‫ראה לדוגמא פרש ‪ -‬י‬ ‫‪6‬ן )‬

‫מטמא זיין ) ‪ .‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬דטס וושס רש " י איז‬ ‫( בפרשא דילן)‬ ‫ועפ ' ז ימתק דמצייז רשיי‬ ‫לתו‬
‫‪) 17‬‬

‫מצףז צום תו " כ איז עס ( ניט צו דער‬ ‫שאין‪ -‬כי‬

‫בפנים )‬ ‫וכנ " ל‬
‫למדין ‪,‬‬ ‫דנדה‪ ,‬א )‬ ‫רשולל (דרז ' ל‬
‫קידושין כה‬ ‫'כ‬
‫לשיטת השט‬
‫החתות ההמשך ‪ ,‬צום לימוד שז ‪ 8‬זב איז‬ ‫בית‬
‫הלתרים העוז ביאת מיס " מפסוק שלאחרי ( ( פסוק‬

‫ניט מטמא כלי חרס מאחוריו ‪ ,‬נשר פ‪8‬ר ‪-‬‬

‫יג ) ‪ .‬אבל להעיר טתרמ' קידושין שם סדיה כל‬ ‫‪.‬‬
‫קערט ‪ ) :‬צו דעם סיום ( ‪ -‬צווייטער‬ ‫( בסוף מס '‬ ‫מק יוסי לרא ' ש הלי מקואות‬
‫מעדני‬
‫הראוי ‪.‬סכיה‬
‫נדה )‬

‫‪.‬‬
‫( " עד יי‬ ‫התו " כ‬ ‫המשך‬ ‫אין )‬ ‫סברא‬ ‫‪ -‬ג ‪ ,‬וראה המקנה קידושין שם ‪,‬‬

‫אי‬ ‫רמס ‪ -‬ס ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לא‬ ‫‪ .‬יד ‪, .‬‬

‫(‬ ‫וי ל שרז הדיק‬ ‫‪.‬‬ ‫לן )‬‫‪.‬‬ ‫רעה תומ ' ( ומעדוי י ‪ -‬ט )‬ ‫מו ‪.‬‬ ‫פמוק‬ ‫א‪- ,‬‬ ‫יז‬
‫‪.‬‬
‫כיז נ ) ‪.‬‬
 ‫ש‬ ‫[‬ ‫נעצייע‬ ‫לקוטי‬
‫‪17‬‬
‫‪.‬‬

‫~‬
‫נת ‪-‬‬ ‫היסטו " ‪ ,‬וונוס דורך דעס ווערט‬ ‫( ובסמיכות צריי ) איזהו מגעו " ) אז עם איז‬
‫נדנד " די גשגצע כלי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יע דש ‪ 8‬סברא ( " יכול " ) שז אפילו נגע‬
‫ומשא " ב אזיב מיווצמ לערנעז שז דער‬ ‫בו מאתוריו " ' י זשל עס ווערן טמא ( און‬ ‫‪.‬‬
‫חידוש פוז פסוק איז איז דעם וושס ‪8‬‬ ‫מהאי טעמא איז ער דערויף נשר מרמז‬
‫כלי חרש איו מיטמא מאחוריו ‪ -‬איז‬ ‫דורך " וכו ' " און בריינגט עס ניט‬
‫דער חידוש נטר איז די ווערטער " וכלי‬ ‫בפירוש ) ‪.‬‬
‫חרש " ‪ ,‬קיער אויד אין דעם וו‪8‬רט " בו "‬ ‫און דער הכרח ‪8‬ז מ ' קעו שזוי ניט‬
‫כי " צ‪ , 1‬אמע‪.11‬‬ ‫ביגע‬ ‫‪ -‬שכער ניט ארן‬ ‫לערנען ‪ ,‬איז פזז רעם סגם התז ' כ ‪-‬‬
‫הוראה אין עבורת ה ' ‪:‬‬ ‫ח‪ .‬ד'‬ ‫שהוא ככולו הוי אומר זה‬
‫כדלקמן‬
‫איזהו' ‪,‬מגעו‬
‫"היסטו‬ ‫‪.‬‬
‫‪ 8‬כלי חרס ‪ ,‬ווילס ווערט געמשכט פוז‬
‫עפר ‪ ,‬איז מרמז אויפן מענטשו וושס‬ ‫ז ‪ ,‬די הסברה איז דעם ‪ :‬נוסף אויף‬
‫" ויצר ה " א‬

‫‪ ,‬כי עפר‬ ‫גו ' " ‪,‬‬

‫את האדם עפר מן האדמה‬
‫מ‬
‫[ וכמשת‬ ‫‪.‬‬
‫" יסודו מעפר " י‬
‫דעס וושס לכאורה איז דער גשגצער‬
‫פסוק אינעריק ‪ -‬זיינעו די ווערטער‬
‫אתה גו ' " ‪ . ] 11‬און אויף דעם ושגט מען ‪,‬‬ ‫בהתחלת הכתוב " ( וכלי חרש ) אשר יגע‬
‫שז ח כלי חרס ווערט ניט טמא מאחוריו ‪:‬‬ ‫בו הזב " ‪ 8‬יתור לשוו לגמרי ‪ :‬דער מסוק‬
‫די ענינים פון עוה " ז וולס ווערז צ ~ גע ‪-‬‬ ‫קומט בהמשך צום פריערדיקז פסוק‬
‫גוף‬ ‫(יוטס דער‬ ‫קלעפט צום גוף האדם‬ ‫וולס ז‪8‬גט ‪ ,‬וכל אשר יגע בו הזב " ‪-‬‬
‫" אחוריו " )‬ ‫שנגערופן‬ ‫זיינער ווערט‬ ‫ווטלט דאך גע‪11‬ע‪ 1‬גענוג עס זטל שטייז‬
‫‪8‬‬ ‫קענעז ניט מטמא זיין דעם עצם פון‬ ‫בקיצור " וכלי חרש ישבר ' [ ע " ד ווי אין‬
‫;‬ ‫אידן‬ ‫סיום הפסוק " וכל כלי עץ ישטף במים " ‪,‬‬
‫אויבער ‪-‬‬ ‫דער‬ ‫‪8‬ז‬ ‫יייבילר‬ ‫יושררן‬ ‫אוז עס שסייט ניט ( נטכטמטל ) " וכל כלי‬
‫שטער ה‪8‬ט אים בחשחסן שרוי ‪ ,‬ח ) זיין‬
‫עץ אשר יגע בו ה‪1‬ב ישטף במים " ן ‪.‬‬
‫גוף מוז שנקומעז צו אכילה ושתי ' ושאר‬ ‫איז דעריבער מסתבר צו זלגן ‪ ,‬שז‬
‫עניני עוה " ז ' י ‪ ,‬וושס עפ‪ -‬י טבע יו השט‬ ‫'‬‫דער חידוש איז דעם פסוק ליגט איז י‬
‫ער הנאה פון זיי " ‪ -‬און די עבודה איז‬ ‫‪.‬‬
‫ווערטער ‪ ,‬אין " ' גע בו ‪ : -‬יגע בו " מיינט‬
‫דעם גוף ‪ ,‬נטר‬ ‫צו ברעש‬ ‫ניט‬ ‫דשך‬ ‫דש ח נייער אופז איז נגיעה ( ניט ווי די‬
‫עס דשרף זייז ‪ ,‬עזוב‬ ‫'‪)1‬‬ ‫( כתורת הבעש " ט‬ ‫נגיעות וואס שסייעו פריער ) ‪ .‬נער " יגע "‬
‫איז " [ ‪ ' " 1‬י ‪ 8 -‬נגיעה איז דער כשנצער‬
‫תוקף ‪.‬‬ ‫"‪, .‬‬
‫ים נתנה‬ ‫‪20‬ן‬ ‫ש‬ ‫ווי‬ ‫און ניט‬ ‫הרובלי ‪,‬‬ ‫(כללות‬
‫‪.1‬‬ ‫בראשיתיט ‪.‬ב ‪,‬‬
‫שט ו ‪,‬‬ ‫‪) 22‬‬
‫‪21‬‬ ‫געוויינלעכע נגיעה וולס איז אין ש שטח‬
‫רש " י ;‬ ‫ובלשוז‬ ‫מצומצם פון דער זחך‬
‫נתחזק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫( [ ' ‪' ; 11‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ ) 1‬ננזר‬ ‫ראה ת " א ‪1‬פ' ‪.‬‬ ‫( ‪2‬ן‬
‫;‬

‫‪.‬‬
‫יותר נהמשר הזמן שנשתמש בו הינה באכילי‬
‫‪ .‬והא ' מדת הבינו היא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הוי אומר זה‬ ‫נכ‪171‬‬ ‫" איזהו מגעו שהוא‬

‫רפי‪.‬ד )‪.‬‬ ‫משיך ושם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עוה '‬

‫כלז אום‬ ‫ראה ענינ '‬
‫ואמרפ"‬‫‪.‬‬ ‫‪ ~ )"24‬שאי‬
‫אדם תניא‬
‫~ שת‬
‫מדת‬ ‫כי‬ ‫שי‬ ‫דמבקנא‬ ‫מתהייה‬ ‫נ‪. ,‬‬
‫'‬ ‫אשי‬ ‫‪.‬‬
‫ת ל‬ ‫מ‪.‬‬ ‫ב'‬ ‫‪) 18‬‬ ‫יו‬
‫ה‬ ‫תדפ‪." .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מד ה ‪1‬אהם הדבק' ס‬ ‫‪." .‬‬ ‫יהמר‬ ‫‪)2‬‬ ‫‪,‬‬ ‫רש " " עז איזהו כרי ‪.‬‬ ‫לשון‬
‫מגער ‪,‬‬ ‫שצעיק‬
‫איזהו‬ ‫" כ‪) 18‬זה אלא‬
‫שסיומה "‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬סה מ תיש ‪ -‬א ע ' ‪ , ) 298‬דגם הגפים וילת המש ' ה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫עילש ‪.‬אמא גשמי ' בתאוה גשמ ' ' צטרכו‬ ‫יו‪ ,‬נ‪,‬‬
‫מכיוז גו ' ‪,‬‬
‫שיילדו ע " י‬
‫שכוונתו שגס מה שלא העתיק‬
‫‪1‬‬
‫שגם‬ ‫מקרא‬
‫ראה ‪ ,‬ושלי‬ ‫‪.‬‬
‫שיך‬
‫משמע‬
‫מהתויכ‬
‫שמהוספה זו‬
‫בסירוש‬
‫בווגחו [ ס להגזרם " בו ‪ " -‬גי "‬
‫לפשרמי של‬
‫‪1‬לתוספת‬

‫יבתר‬
‫שם טזנ‬ ‫הבפזת‬ ‫בג ‪.‬‬ ‫‪ ,‬וט ע'‬ ‫דיגם‬

‫נ‬ ‫‪.‬‬
‫מט‪) 24‬‬

‫" ו ‪ ,‬וש‬
‫מאחזריו )‬
‫כאז‪,‬‬ ‫לאחיחרדו‬
‫המהר " ל )‬ ‫(כלי‬ ‫מים חיים‬
‫מטמא‬ ‫גס הכאר‬
‫דאינו‬ ‫ראה כ‬ ‫‪.‬‬
‫‪9‬ן )ההלכה‬
‫ע "ד‬
 ‫מנ‬ ‫טיחות‬ ‫ב‬ ‫ממרע‬ ‫לקוטי‬

‫היושר‬ ‫מדרך‬ ‫בצאתו‬ ‫באדם‬ ‫יקרה‬ ‫תעזוב עמו " י‪ , 1‬משבז פוז זייז גוף וחלקו‬
‫וכו ' " ‪.‬‬ ‫בהתמדה במאכליו‬ ‫בעולם ‪ 8‬דירה לו ית ' ( בתחת [ ( ים ) ‪-‬‬
‫וויולט מען געקענט‬ ‫און דעריבער‬ ‫איו ער ניט שולדיק איז דעם וולס עם‬
‫מיינעז שז איז דטם פטל ווערט דער‬ ‫השבז זיך צו איפ צוגעקלעפט ענינים פוז‬
‫אפילו‬ ‫מענטש ( כלי חרס " ) טמא‬ ‫‪.‬‬ ‫עוה " ז ‪ ,‬חשטש שז סוף סוף דשרף ער רייז‬

‫ער מוכרח‬
‫משלט‬ ‫‪8‬ז ניט‬
‫וויבשלד איז‬ ‫"דורך איז‬
‫מאחוריו " ‪878‬‬
‫‪ -‬רע וושס‬
‫ווערן פון זיי יי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫[ במה דברים אמורים ‪ -‬אויב ער‬
‫האדם ‪.‬‬ ‫מצד טבע‬ ‫השלט זיך ווי דער אויבערשטער השט‬
‫אויף דעם זשגט ( דער תו " כ ו ) רש " י שן‬ ‫אים שכששפן ‪ -‬ש כלי חרס ( וושס ווייזט‬

‫איז‬ ‫דערעס רירט ‪18‬‬

‫חרס " טמא‬ ‫" כלי‬
‫האדם ‪ ,‬קעז‬
‫נכל " ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫עס איז ניט הזוי ‪ :‬וזען די נגיעת הזב איז‬

‫כללות שהוא‬
‫" מגעו‬
‫ווערן ( אפילו‬
‫אויף ביטול ) ‪ :‬שבער אויב ער השלט ויד‬
‫‪8‬‬ ‫ווי ‪ 8‬כלי עץ ‪ -‬ער איז ביי זיך‬
‫צעוושקסענע מציאות ( ווי שז עץ וושס‬
‫וושקסט ) ‪8 ,‬דער ווי ‪ 8‬כלי מתכת ‪ -‬ער‬
‫טנרירן‬
‫‪8‬‬ ‫ניט סתם‬
‫שבער‬ ‫מאחוריו‪; ) ",‬קעז‬
‫"פוז ‪ 8‬וב‬ ‫נגיעה ‪ ,‬אפילו‬
‫איז הקרט איז זיין ישות ווי ‪ 8‬מתכת ‪ ,‬איז‬
‫דעם עצם פון ‪ 8‬אידן ‪ ,‬וכפסק דין‬ ‫וויבשלד שז ער איז שויו ניט איו דעם‬
‫‪0811‬‬ ‫הרמב " מו ‪ ,‬שז אפילו ‪ 8‬איד‬ ‫ציור ווי ער איז כששטפן געוושרן ‪ ,‬ווערט‬
‫מ ‪ ,‬דשרף אים כופה זיין צו טשז ‪ 8‬מצוה ‪,‬‬ ‫ער דעמטלט טמא אויד " מאחוריו " ] ‪.‬‬
‫איז עס ( די כפי ' ) נשר מצד זייז חיצוניות‬ ‫און אויף דעם ז‪8‬גט רש " י " יכול אפילו‬
‫שכער אויד דשו ‪,‬‬ ‫" יצרו הוא שתקפו " ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫נגע בו מאחוריו " ‪ :‬מ ' וושלט געקענט‬
‫" רוצה להיות מישראל‬ ‫איז בפנימיותו‬ ‫מייגען ‪8 ,‬ז ‪ 8‬טומאה חמורה ווי וב איז‬
‫ורוצה הוא לעשות כל המצות " ‪,‬‬ ‫מטמא אידן ‪ ,‬ח " ו ‪ ,‬אפילו " מאחוריו " ‪-‬‬
‫אוו דורך דער כפי ' ווערט ‪8‬רטפ ‪-‬‬ ‫ווארום דער עזיז הזיבה איז ניט שז עזיז‬
‫גענומעו דעם אבק וואס איז מכסה‬ ‫טבעי ווי דם נדה ' י ‪ ,‬גשר ‪ 8‬חמי הגוף ‪-‬‬
‫ומעלים אויף דעם רצון האמיתי פון‬ ‫דפ מערער ווי עס דשרף זיין מצד טבע‬
‫דעם אידן ‪ ,‬עס ווערט נתגלה דער " אמת‬ ‫העולם ‪ .‬ובעבודת האדם ‪ :‬דם נדה איז‬
‫ה ' " ( אויך " יעולם " ' ) ‪ ,‬טז ‪ 8‬איד זטגט‬
‫[‬ ‫דער רע וושס איז ד‪ 8‬מצד טבע ביי ‪8‬‬
‫אזי " ‪ " -‬להיות מישראל " און‬ ‫רצה‬ ‫‪.‬‬ ‫אידו ‪ ,‬כי יצר לב יידו רע מנעוריו " ' י ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫דם זיבה איז דטס וושס מגרה יצרו עליו‬
‫‪,‬המצות " ‪.‬‬ ‫" לעשות כל‬
‫נשכמער ווי דער יצה " ר איז אים מבלבל‬
‫‪.‬‬
‫מצרע חש‪) 1 7‬‬ ‫ש‪9 -‬‬ ‫מש הה‬‫‪.‬‬ ‫ענין הזיבה‬ ‫‪.‬‬ ‫[‬ ‫‪ ,‬ובלשון החינוך י‬ ‫[‬ ‫מצ " ע "‬

‫ה‪.‬‬ ‫משפטים בג ‪,‬‬ ‫‪27‬ן‬

‫פיח ‪,‬‬ ‫לאחרי תניא‬

‫חטא עה‬ ‫ראה‬ ‫‪) 28‬‬
‫ש‪) 27‬‬

‫ק‪ ,‬נ ‪,‬‬ ‫עידוניו‬ ‫"ל ‪-‬‬ ‫כא ‪.‬‬ ‫נח ח ‪,‬‬ ‫‪) 29‬‬

‫דרושים‬ ‫לקו" ח‬ ‫קיז ‪ ,‬סםב"‪.‬ב ‪ .‬ויאה‬

‫גירושיו‬
‫תהלים‬
‫הל ‪,‬‬ ‫‪) 33‬‬
‫‪32‬‬
‫ש ח " ז ע ' ‪ 317‬ואילך ‪ ,‬לקו " ש‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה בכ " ז לקו‬ ‫‪) 30‬‬

‫‪ . 26‬וש‬
‫קעח‪ ,-‬נ ‪.‬‬ ‫‪ ) 31‬ע ' ‪- 8‬‬
‫מצוה‬ ‫חי ' ד‬
‫‪,‬‬ ‫השמע ‪ -‬צ ( הא ' ) פ " א‬ ‫לשמע " צ ד " ה ביום‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫לכאורה דטרף דטס הקבן ‪ 8‬ביאור‬
‫והסברה ‪ :‬די עבודה פגז יום הכיפורים‬
‫איז דטך בתכלית העילוי ‪ ,‬ס ' קומען זיך‬
‫צוז‪8‬מעז די העכסטע דרגות פוז קדושה‬
‫הו איו מקום ‪ ,‬הו אין זמן אוו הו אין‬
‫דרגות פון נש " י ( בסגנון הידוע ‪ :‬עולם‬
‫שנה נפש " ) ‪ :‬די עבודה ווערט געטטז איז‬
‫קדש הקדשים ‪ -‬מקום הכי מקודש‬
‫בעולם ; אץ יום הקדוש ( ווי ער ווערט‬
‫טנגערופן בפי כל ) ‪ ,‬דער הייליקסטער‬
‫און דטס ווערט געט‪8‬ז‬
‫דורכו כהז גדול דער גדול פון כל‬
‫הכהנים אויף וועמען עס שטייט י ‪:‬‬
‫ויבדל גו ' להקדישו קדש קדשים " ‪ ,‬גדול‬
‫מהם אויד בקדושה וכמקרנ ‪ :‬והכהן‬
‫‪.‬‬‫הגדת מאחין גו ' כי אני הוי ' מקדשו ‪,‬‬
‫היינט ווי קומט עס אז דוקא ( ביי דער‬
‫עבודה ) ביום הכיפורים מטנט זיך שז‬
‫דער כהן גדול זלל מוזן זיין נשוי ?‬
‫אחרי '‬
‫א ‪ .‬אין דער היינטיקער פרשה י ‪ ,‬ביי‬
‫דער עבודה פון כהז גדול ביום הכיפו ‪-‬‬
‫רים ‪ ,‬שסייט ‪ " :‬וכפר בעדו ובעד ביתו " ‪-‬‬
‫דרש ' נען חז " ל י ‪ " :‬גיתו זו אשתו " ‪ ,‬און‬
‫מ ' לערנט דערפון ‪ 98‬דעם דין ‪8‬ז דער‬
‫כהן גדול ביום הכיפורים מוז זייז ‪8‬‬
‫נשוי ' ‪.‬‬
‫און דער חיוב ‪ 18‬דער כה " ג ז‪8‬ל זיין ‪8‬‬
‫נשוי ‪ ,‬איז ‪ 8‬דין מיוחד וולס איז געז‪8‬גט‬
‫געווטרן נטר בנוגע יום הכיפורים ‪ ,‬און‬
‫;‬ ‫זמן פוז יטר‬
‫ניט בנוגע ‪ 8‬ג‪8‬נץ יטר ‪:‬‬
‫אין טלע שנדערע טעג קעו ‪ 8‬כהו‬
‫‪.‬‬ ‫גדול זיך משתתף זיין אין דער עבודה ‪,‬‬
‫ואדרבה ‪ :‬איז וועינן משמר עס וטל ניט‬
‫זיין איז ער " מקריב חלק בראש " ' ‪-‬‬
‫שבער דערביי איז ניטט קייו תנאי שז ער‬
‫דשרף זיין ‪ 8‬נשוי ‪ ,‬ווי ביי יוהכ " פ ‪. ,‬‬
‫ס ' ו ואילך ‪.‬‬ ‫מא‬ ‫‪ .‬יטייב מחנת ' ‪,‬‬ ‫)‬

‫די תמי ' ווערט נטך גרעסער ‪ :‬אייגע‬ ‫הערה ‪. 14‬‬ ‫טז ‪ . 1 ,‬וראה לקמו‬ ‫( )‬

‫פון די הכנוה צו דער עבודה פון יום‬ ‫( במשנה ) ‪,‬‬ ‫מא בתחלתה‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪) (2‬‬

‫הכיפורים איז ( ווי געזשגט איו דער ‪1‬ער ‪-‬‬ ‫אגל‬ ‫אשתו ‪,‬‬
‫הוא רק‬ ‫תמותשפ )‬ ‫שמא‬
‫במשנה‬ ‫פלגתת‬
‫אשה' י אחרת‬
‫וחכמים (‬ ‫גי‬
‫מתקינ ( לו‬ ‫אם‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪,‬‬
‫מהרישין כה " ג‬‫בער משנה ) ‪ " :‬ז ' ימים‬
‫מביתו " ‪ -‬און צוז‪8‬מען דערמיט איז‬
‫שמא )‬

‫שבד ' ‪1‬נד לא‬

‫מא שב ( ד " ה‬
‫‪. ,..‬‬
‫א‬
‫‪.,‬‬
‫מסתפקצ " ל ושוי אלא שבה י‬
‫לע ' כובא‬ ‫דיי‬
‫לכו ע‬
‫הוא‬ ‫אם‬
‫‪.‬‬

‫תנאי‬ ‫‪8‬‬ ‫הכיפורימג‪,‬‬

‫אשתוביום ביים כה "‬
‫לעכובא זודוקא‬
‫" ביתו‬
‫)"‬ ‫(‬ ‫הל '‬ ‫נ‬ ‫יפע ‪.‬‬ ‫' ז ב ‪ .‬וראה‬ ‫במשנה ) ‪. .‬‬
‫יענידו ‪.‬‬
‫נכד יד ‪ ,‬א (‬
‫)‬ ‫מפסי ' ומא‬
‫‪)4‬‬

‫‪.‬‬
‫נח א ‪.‬‬
‫מתנ) ע אף‬ ‫‪.,‬‬
‫דים‬ ‫טז‬ ‫דערפוו גוטא איז‬
‫‪ 8‬הוכחה ‪,‬‬ ‫'‬ ‫כ‪,‬‬ ‫עלפיכה נ שישא נערה בתולה‬
‫דמם ב‬
‫ס ם איס‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( רמכ‬

‫וולס כה " ג ( ביוה " כ ) מוז זיין ן נשוי ‪,‬‬ ‫לח )‬ ‫ע‬ ‫‪.‬‬ ‫' ‪ 1‬הי ‪ . ; -‬ספר המצנת מ‬ ‫ה‬

‫איא‬
‫כולז‬
‫להיות ‪ ~ .‬שו' ‪.‬‬
‫עבד ‪. .‬‬
‫לקו ' ש‬ ‫‪.‬‬‫‪, ,‬‬
‫באלמנה ‪.‬‬
‫הו ראה‬
‫שיתח " נ‬

‫‪.,‬‬
‫ואס רכ ‪1,‬נ שמינ‬
‫‪. .‬‬
‫(‬ ‫לא מס '‬

‫והכן פ ‪.‬על ובח ' נוד‬

‫הנתולה שב ‪:‬‬ ‫מצוו‬
‫'‬
‫דה ‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬‬ ‫בלענ‬
‫תוס ‪'.‬‬
‫א ‪ .‬עשה‬

‫שאם יא‬
‫הבא ע ; ‪,‬‬
‫מכלל‬ ‫ימא‬ ‫‪. , .. ,‬‬
‫ראהזהת לא‬
‫ועיף) (הר '‬

‫וכ מ ל ' הרמב ב בסהמ ' ? שפ ( מדלא כחב‬

‫ית ' ב ‪ ,‬א‬
‫לכחי‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫א ) הור‬ ‫‪-‬י‬
‫הרא‪ , :‬ש‬

‫‪.‬‬
‫לפ ' המשמע‬ ‫נס‬ ‫ב)‬ ‫במשהן ‪.‬‬ ‫מדבייו (‬
‫בתילה ענבר‬ ‫‪ :‬שא‬
‫ש‪.‬‬ ‫ע ‪.. .‬‬ ‫היו ע ‪ 119 ,‬בדעת הזהר ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כא ‪,‬ס '";ה)‬
‫המקדש‬ ‫הרמנ ‪1‬‬
‫גל אמור (‬ ‫‪..‬‬
‫‪11‬בדעתיבהל '‬
‫עשה‪ ,‬נ שם ‪.‬‬
‫קוב א ' סו‬
‫'‬ ‫ה ' ) דהוי‬ ‫‪,‬‬ ‫בהי‬ ‫‪.‬‬
‫הוא ה ' סון של ספי‬ ‫איו‬ ‫על עניו ; ' כח "‬ ‫אשר‬ ‫)‬

‫‪ ' 1‬תתטו ואילך ) ‪.‬‬ ‫אזה ‪ .‬ת ‪ .‬תר ‪,‬‬

‫צייה (דה ‪.‬‬
‫' ‪)7‬‬ ‫שס ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫חמל‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫לסהמ צ‬
‫הרמכ ם א‬
‫עלפר ' פ‬
‫קנאת‪ :‬ס‬
‫יאהמצפע '‬ ‫‪,‬‬
‫ולהמר‬
‫‪--‬‬

‫בתו כ עה ‪ ,‬פ ‪ :‬להניד מה ; רם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫(‬ ‫י‬ ‫כנ ‪.‬‬ ‫' א‬ ‫פשוט‬ ‫‪.‬‬
‫ובסופהןה 'הרד'‪ .‬וראה‬
‫בתחלתהסו ‪ -‬ב שס‬
‫'‬ ‫לשב הח ' נ ר מצוה ערב‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫אמור כא י ‪ -‬טו ‪.‬‬ ‫ן‬ ‫"‬
‫( ‪17‬‬ ‫שיחות‬ ‫אמרי "‬ ‫לקוטי‬

‫פון יוהכ " פ איז פועל אויך אויף די‬
‫עבודות וולס זיינעו ניט יוהכ " פ ' דיגע‬
‫‪.‬‬
‫במיוחד ‪ ,‬וכלשון הגמרא יי " אהנאי ‪ ,‬פונ ‪-‬‬
‫דעסטוועגו זיינען זיי ניט בדומה צו די‬
‫עבודות וועלכע זיינעז נ‪8‬ר ביוהכ " פ ‪-‬‬
‫און דעריבער קען מען זגגן ‪:‬‬
‫אויב מ ' זשל ‪8‬ננעמען ‪ ,‬שז ד‪8‬ס וולס‬
‫דער כה " ג דשרף זיין ‪ " 8‬נשוי " איז ‪8‬‬
‫חיוב איו דער אבידה פון יוהכ " פ ‪ ,‬איז ד‪8‬‬
‫‪8 18‬רט צו זלגן ‪8‬ז לגבי די עבודות ‪,‬‬
‫ייטוס זיינעז ניט געבונדו מיט יום ‪ -‬כיפור ‪,‬‬
‫איז ביים כה " ג ניטף דער חיוב צו זייז ‪8‬‬
‫לבער לויט דער צווייטער סברא ‪8 ,‬ז‬
‫דחס איז מצד דער שלימות פוז בהא‬
‫וו‪8‬מ דשרף זיין ביוהכ " פ ‪ ,‬דטרף דע ‪-‬‬
‫משלט אויסקומען ‪8 ,‬ז דער חיוב פון‬
‫אנדערע‬
‫לגבי ניט פשר ‪-‬‬ ‫וויבשלד אויך‬
‫דחס איז‬ ‫עבודות ‪ :‬איז חל‬
‫" נשוי "‬
‫בונדז מיט דער עבודה נאר מיטת כה " ג‬
‫‪ -‬און ער איז דשך דער וולס טוס סלע‬
‫‪.‬‬
‫עבודות פון יוהכ " פ‬
‫עפ " ז קומט אויס ‪8‬ז דער רמב " ם‬
‫נעמס ין די צווייטע סברא ‪ ,‬ווי ער‬
‫זשגט " ‪ :‬וכן שאר העבודות של יום זה‬
‫כגון הקטרת הקטורת של כל יום והטבת‬
‫עשוי‪.‬‬ ‫הנרות הכל עשוי בכה " ג‬
‫בהקדים‬ ‫מובן‬ ‫זיין‬ ‫עס‬
‫הביאור איו דער משנה ‪ " :‬וכפר בעדו‬
‫ובעד ביתו ‪ -‬ביתו זו אשתו " ‪ ,‬ולכאורה ‪:‬‬
‫וויבטלד דער טייטש פוז ביתו ( דט ) איז‬
‫אשתו " ‪ ,‬פירוושס ושגט די תורה ניט‬
‫( וכפר בעדו ובעד ) אשתו " ' י ?‬ ‫בפירוש‬
‫ליגט דערין ‪ 16‬עניו מיוחד וושס גיס צו‬
‫אין דער שלמות פון כה " ג ‪ -‬און דער ‪-‬‬
‫פטר פשדערט זיך עס פון כה " ג ביום‬
‫הכיפורים ‪.‬‬
‫ב ‪ .‬די הסברה פון דעם אויבענ ‪-‬‬
‫געזטגטן דץ ‪8 -‬ז דער כה " ג ביוהכ " פ‬
‫ושרף זיין ‪ 6‬נשוי ‪ -‬קעו מען לערנעו‬
‫אויף צוויי אופנים ‪:‬‬
‫דיז אין דער עבודה פון‬ ‫‪8‬‬ ‫א ) דטס איו‬ ‫‪,‬‬
‫והכ פ ‪ :‬מצד דער חשיבות און עילוי פון‬ ‫‪.‬‬
‫דער עבודה ‪ ,‬דשרף זי געטין ווערן ניט‬
‫דורך ‪ 8‬כהן סתם נטר דורך ‪ 8‬כה " ג ‪ ,‬און‬
‫‪:‬‬ ‫נשוי ; י‬ ‫ניט דורך ‪ 8‬כה " ג סתם נ‪8‬ר דוקא דורך‬
‫‪ 8‬כהן גדול וולס ה‪8‬ט אין זיך די מעלה‬
‫פון ביתו זו אשתו " ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ב ) דשם איז ‪ 8‬דיו אין דעם כה ‪ -‬ג ‪ :‬אין‬
‫דעם ט‪8‬ג פון יוהכ " פ מוז דער כמג זיין‬
‫איו ‪ 8‬העבערער מעלה און שלימות ‪ :‬את‬
‫ע " ד ווי מיר געפינעז כו " כ דרגות איז ‪8‬‬
‫כה " ג בכלל ( אויך ככל השגה ) ‪ :‬משוח‬
‫‪.‬‬
‫בשמן המשחה ‪ ,‬מרובה בגדים ‪ ,‬וכיו " ב ‪,‬‬
‫טווי איז ביוהכ " פ ד‪8‬רף ביי אים צוקו ‪-‬‬
‫מען אויך ‪8‬ט די מעלה און שלימות‬
‫אשתו" ‪.‬‬ ‫נוספת פון ‪ ,‬ביתו זו‬
‫די נפק " מ צווישן די צוויי סברות‬
‫להלכה ‪ :‬איו יוהכ " פ זיינען דשך פשר‪8‬ז‬
‫אויד די עבודות ואס מיטוט זיי יעדו‬
‫וועט‬ ‫ג‪.‬‬ ‫טשג ‪ .‬וועלכע זיינען ניט געבונדז דוקא‬
‫מיט יום ‪ -‬כיפור ‪ -‬ווי הקרצת התמי ‪-‬‬
‫וכו '‬ ‫דים ‪ ,‬הקטרת קטורת ‪ ,‬הטבת הנרות‬
‫‪ -‬וואט אויך זיי ווערן כיוהכ " פ געטטז‬
‫‪.‬‬ ‫דורכן כה " ג יי ‪ .‬איז הגם ‪8‬י די קדושה‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬ג ‪.‬‬ ‫הי‪ ,‬נל ' המקדו פיד ד ‪.‬‬ ‫רמג ‪ ,‬ב‬ ‫‪)1‬‬

‫‪.‬‬
‫ענודת יוהכ פ פ " א ה ב ‪ .‬יראה‬ ‫‪.‬‬ ‫רמנ ' ם הל '‬ ‫‪1]0‬‬

‫‪.‬‬
‫‪ :‬בחיט צא ‪ ,‬א ‪ .‬וראה צפן ‪ ,‬נ עה " ח ר פ קרח ‪.‬‬ ‫וזן‬ ‫נשם‬ ‫‪.‬‬
‫ומה שהונא ננסר דהר טנ ‪ ,‬א‬ ‫שפ ‪.‬‬ ‫נ~ כ‬‫‪.‬‬
‫ראה גבוית ארי שם שאוקו ' ט ביתירה מזו ‪,‬‬ ‫‪) 12‬‬ ‫ופי‬ ‫‪.‬‬ ‫הדחן‬
‫הדת ‪,‬ס כ ' שאץ חובה בג ( ‪ ,‬כבר כתני שטי‬

‫בית בצנעת כפרת ביתו‬ ‫לי‬ ‫'‬ ‫דאולי קפיר רחמנא שיהי‬ ‫‪. .‬‬
‫תרימת וראה ( ם תוד ה משום סמא ג סע נ ‪ .‬אכל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שעירים ‪.‬‬ ‫דוקא ולא בשעת כפיה שתי‬ ‫‪.‬‬
‫הדשו סדור המקרנה ודש ‪ :‬המזנח משמע‬
‫הרמכ‬ ‫מהנר ‪.‬‬
‫פ " א שב ‪ ,‬ועד ' ז בתיניך מציה קפה‪.‬‬ ‫‪14‬ן)‬
‫‪13‬‬ ‫(‪.‬‬ ‫שי " ה " ‪ ' . 1‬הכה ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫' פ ( רפ ‪ ,‬ד שב‬
‫כאז‬ ‫ב " ביתי‬
‫~ אנ ‪ .‬מ ‪.‬‬
‫] משא " כ דלקמז‬ ‫הנאמר‬ ‫"‬ ‫שהר ‪-‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אחרי "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪174‬‬

‫והידורים ‪ ,‬י ‪ -‬איו וולס בששטייט די‬ ‫ברופא דרובא איז תושבע " פ מפרש‬
‫מעלה והידור פוז ‪8‬ט דער הנהגה צו‬ ‫יוטס שסייט איז‬ ‫ענין‬ ‫טז‬ ‫באריכות‬
‫טגרופז " לאשתי כיתי ( ולשורי שדי ) " ?‬ ‫תושב " כ בקיצור ( ליבא מידי דלא רמיוי‬ ‫‪.‬‬
‫באורייתא " יי ) ‪ ,‬בנדו " ד טבער בששטייט‬
‫דער ביאור אין דעם ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫אויך דער אויסטייטש פון תושבע " פ איו‬
‫איז שט דער הנהגה פון ר ' יוסי דריקט‬ ‫אייז ושרט ואשתו " ‪ -‬איו שנשטטט‬
‫זיך אוים זיין דרך איו עבודה ‪ ,‬ווי ער‬
‫דעם ווירלי " ביתו " הקט דשר די תורה‬
‫ועט די גאנצע בריאה ‪ :‬ניט נשר זעט ער‬
‫‪.‬‬
‫‪8‬ז יש בעה " ב לבירה זו ' י ‪ ,‬ניט ניר זעט‬
‫?‬ ‫" אשתו ‪.‬‬ ‫גופא געקענס שטעלן‬

‫מוז מען זאגן שז מיט ' ו ווטרט " ביתו "‬

‫ער אז כל מה שברא הקב " ה בעולמו לא‬
‫אין די תורה אוימן צו זשגן א עניו אין‬
‫נטר איז יעדער‬ ‫בראו אלא לכבודו ‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫ן‬

‫ענין הטט ער געזען ( נטר ) דעם עיקר‬ ‫" אשתו " ‪ ,‬וולס איז ‪8‬נגעדייט מיט ' ז וושרט‬
‫ותכלית דערפון ‪ ,‬און ניט די וטד‬ ‫נטר‬
‫‪8‬‬ ‫ניטזייז‬ ‫זטגטג דש‬
‫ד‪8‬רף‬ ‫כה "‬ ‫דער‬
‫דיןטזשזתורה‬
‫עצם" ה ‪.‬‬ ‫"דעם‬
‫ביתו " ‪ ,‬ד‬
‫כשלעצמה ‪ ,‬ועד כדי כך ‪ -‬טז בשם‬
‫שנרוכז די זעך השט ער עם געמוזט רופן‬ ‫נשוי ‪ ,‬גשר זטגט אויד טז דטס איז מצד‬
‫ווי די זשך איז בע ימו ‪ -‬השא בת עם‬ ‫‪,‬‬ ‫דעם וושס דטמשלס דוקא השט ער‬
‫ניט געקטנט זיין " קריתי לאשתי אשתי "‬ ‫‪ -‬די מעלה מיוחדת בוז אשתו‬ ‫ביתו " איז‬
‫"יוי זי‬
‫ועט ניט " אשתי " ‪ ,‬נטר ער‬ ‫ייקרות ער‬ ‫" ביתו " ‪.‬‬
‫פון‬ ‫יחד‬ ‫ועט " ביתי " י ' ‪ :‬וויבחלד די‬ ‫‪.‬‬ ‫צו פחרשטיין שט די מעלה פון ‪ ,‬ביתו‬
‫נישואיו ( " אשתו ) איז ט הקדמה און‬ ‫‪.‬‬ ‫זו אשתו " ‪ ,‬דטרף מעז מקדים זיין וושס‬
‫הכנה צום עיקר ותכלית דערפון ‪ ,‬וולס‬ ‫מען געפיגט אין מס ' שבת ‪ ,‬י ‪ :‬אמר ר '‬
‫דטס איז דער קיום פון מצות פו " ר ‪-‬‬ ‫אשתי‬ ‫לאשתי‬ ‫קריתי‬ ‫לא‬ ‫מימי‬ ‫יוסי‬
‫אויפשטעלן ‪ 8‬בית בישראל ‪ ,‬וולס קומט‬ ‫ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי‬
‫ווי ט תוצאה פון די נשואין ‪ -‬הטט ער‬ ‫שדי ‪ ,‬ופירש רש " י ‪ :‬אשתי ביתי ‪ ,‬שהיא‬
‫אשתי " ‪ ,‬געזעו נשר טלס‬ ‫דעריבער‬ ‫‪.‬‬ ‫עיקר של בית ולשורי שדי ‪ ,‬שהוא עיקר‬ ‫‪.‬‬
‫של שדה דכתיב יי ורב תבואות בכח‬
‫" ביתי " ‪.‬‬
‫שור ‪.‬‬
‫המבר‪-‬‬ ‫געפינען דעם‬
‫שאלה פשר‬ ‫ו ; מיר‬
‫אויף דער‬ ‫פוזועי דרר‬
‫ראשוניםיני‬ ‫אין פלוג איז שווער צו פירשטיין ‪:‬‬
‫וואס מיהאט ניט מתקן געווען קייז ברכה‬ ‫דער מאמר פון ר " י קומט כסוגיא שם‬
‫איי ‪,‬‬ ‫המשך ( ובמילא ‪ -‬אין‬ ‫תוכן איין‬
‫משותף )‬ ‫איו‬
‫מיס נ‪8‬ך מאמרים פוז ר '‬
‫יעפ " ז קיק מה שפרש " י " לא קריתי לאשתי‬ ‫‪) 18‬‬
‫יוסי וועגו הנהגות טובות און זהירות‬
‫אשתי ‪ -‬שאף שיחת חוליו שלי יש ללמוד הימנו‬
‫ולפ ‪ -‬ו גם מש " כ בחדא " ג שס צ " ע ‪.‬‬ ‫‪11‬כתו ' ‪,‬‬
‫ובפרט צ‬ ‫‪,‬‬
‫"‬ ‫(‬ ‫ונציי‬ ‫מוסיף ביאור ‪:‬‬
‫והמעלה‬ ‫דרש י‬
‫הזהירות‬ ‫ע ל מהי‬‫‪.‬‬
‫קו ‪ - -‬ווי ‪" - ,‬וי "‬ ‫שם ע ‪ ,‬פ‬ ‫‪ - .‬פרש ‪. .‬‬ ‫הכטים‬ ‫‪ .‬אח '‬
‫‪1‬‬ ‫‪ ,‬פסיי ‪" .‬‬
‫) שכולל‬

‫הלימוז‬ ‫מהי‬ ‫לאחרים ואיך‬ ‫א ' ‪ 1‬נכללה נ ‪' :‬‬ ‫בח‪ . ~.‬כ ‪ %‬ה 'פ ‪ .‬שבועית ‪ . , .‬נ יאייד ‪,‬‬ ‫תו‬
‫סיד עצמם ‪- .‬‬ ‫יבואי‪. 25‬להנהגה בזו‬ ‫‪.‬‬
‫ראה לקמן הערה‬
‫מציו שא ' בנהי‬ ‫נוים כ‬‫שא 'לו לא‬ ‫שי הנה‬
‫שירד‪, ( ,‬שהיו‬ ‫ב ' ודכ ‪ ,‬פ‬
‫יאה ב " ר רפל ‪ -‬ט ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה ( מד ‪ .‬א )‬ ‫ייהע ' ר ~ ' ‪.‬‬
‫מסוטה‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫)‬ ‫או‬ ‫כארוכה‪:‬‬ ‫חבורת אר ' ליומא כא‬

‫מימי לא קדיתי‬ ‫עפ " ז ספק ‪.‬‬

‫מובנת האריכות ‪ :‬א )‬ ‫אמית‬ ‫י‪,‬‬
‫י‪1 19‬‬
‫)‬ ‫‪ ' 1‬אשה ‪.‬‬ ‫בתת נ ' תד‬

‫ביתי ‪.‬‬ ‫לאשת '‬ ‫אשתי ‪ ,‬ב ) אלא‬ ‫יאשתי‬ ‫ע ' פ העמת ט ‪ .‬א ‪.‬‬ ‫ן)‬ ‫"‬
‫ראה רא " ש כתובות פ " א סי " ב ‪.‬‬ ‫‪) 2)1‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫‪.‬ד ‪.‬‬ ‫משלי‬ ‫דון‬
‫‪75‬נ‬ ‫שיחות‬ ‫אחרי "‬ ‫לקוטי‬

‫אח‬ ‫לקדש‬ ‫האקב ‪ -‬ו‬ ‫קידושין‬ ‫אויף‬

‫זדוגמא לדבר ‪ -‬מרז " ל י‪ : 1‬אבהו‬
‫חכם הרואה את הנולד " ‪ ,‬דער פירוש‬ ‫האשה " ) ‪ ,‬ווי מ ' השט מתקז געוועז עויף‬
‫הפשוט אין דעם איז ‪8 ,‬ז דער חכם פשר ‪-‬‬ ‫שנדערץ מצות ‪ -‬ווייל קדושין ונשואיז‬
‫שטייט און ווייס איז יעדן ענין וולס עם‬ ‫זיינען נשר ‪ 8‬הקדמה והכנה צום עיקר‬
‫וועט " נולד " ווערן דערפוז ‪ .‬שבער דער‬ ‫ותכלית וולס קומט שפעטער דורכן‬
‫‪.‬‬
‫דיוק איז דעם איז ‪ :‬עס שטייס ניט ידע‬ ‫קיום פון מצות פו" ר ‪%‬י] ‪.‬‬
‫את הנולד ( שדער מבין " וכין ‪ -‬ב ) ‪ ,‬נטר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫און דערמיט השט זיר אויסגעטיילט ר '‬
‫רואה את הנולד " ‪ :‬סשיז ‪ 8‬סך מער ווי‬ ‫‪.‬‬ ‫פון הנהגת חביריו ‪:‬‬ ‫יוס" ם הנהגה‬
‫‪ :‬טט דעם‬ ‫יי‬ ‫‪.‬‬ ‫ידיעה און הבנה ‪ :‬דער חכם‬
‫ביי ‪8‬נדערע תנאים איו געוועו צייטן‬
‫קומענדיקן נולד ‪ -‬פונקט ווי ‪8‬לע זען‬
‫( ימים ) וושס " קריתי לאשתי אשתי " ‪ :‬זיי‬
‫‪.‬‬
‫די זרכן וולס זינען שוין דש בפועל עס‬ ‫עניו פון " אשתו "‬ ‫הקבן געזען דעם‬
‫איז דשך " אינה דומה שמיעה לראי " ‪, %‬‬
‫כשלטצמז ‪ -‬שן ( און פטר ) דעם תכלית‬
‫אמתית‬ ‫‪18‬‬ ‫הגם שז די שמיעה איז‬ ‫פון " בית " ‪ .‬וושס דקם איז אויך ‪ 8‬דרך‬
‫תוקף וולס פועלט‬ ‫בתכלית און אין ‪8‬‬
‫אוו ‪ 8‬חשיבות ע ‪ -‬פ תזרה ‪ .‬ווי מעעפינט‬
‫אויפו מענטשו ‪~ -‬ע‪ "8‬ד ווי מיר געפינען‬
‫ביי יתרו ‪ ( " :‬מה ) שמועה פיתל ובא " יו ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫דעס דין בתורה ‪ :‬י ‪ :‬נקי יהי ' לביתו "‬
‫( וועט קענען זיין ‪ ,‬ושמח את אשתו ‪- ,‬‬
‫די‬ ‫יציען‬ ‫פונדעסטךעגן ‪ ,‬בכדי ער הקל‬
‫דעם ערשטן י‪8‬ר ) גלייך פון די נישואיו‬
‫ויתרו) גע‬
‫אויגן ‪-,‬‬ ‫השטען ער‬
‫מיס די‬ ‫בשלימותה און ‪:‬‬ ‫~יך‬
‫ד‪8‬רפט קומען‬ ‫‪ , 18‬נ‪8‬ר פשר הולדת בנים ‪ :‬עדת דער‬
‫ציווי ( ברגלים וכוץ " ושמח את אשתו " "‬
‫כו'‪.‬‬ ‫ווייל אינה דומה‬
‫(ביז שז דשס בשפרייט דעם מטן פון גע ‪-‬‬
‫און אין דעס בטשטייט די מעלה פון ‪8‬‬ ‫וויסע ‪8‬נדערע חיובים ) ; " איש ואשה זכו‬
‫‪ .‬חכם ‪4 -‬ז כח שכלו ( שמיעה ) איז שזוי‬ ‫‪.‬‬ ‫שכינה ביניהם י‪ 1‬ובכלל די ענינים ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫ווערט ‪ " 8‬רואה את‬ ‫ער‬ ‫שטארק שז‬ ‫" איש‬ ‫חיי נישואיז פוז‬ ‫ע " פ תורה ‪ -‬אץ‬
‫‪ ,‬מבין " ] ‪,‬‬ ‫הנולד ' ‪ ,‬ניט נ‪8‬ר יודע " שדער‬‫‪.‬‬ ‫ואשה " פטר זיך שלייז '‬

‫דערמיט איז אויך מוסבר במיוחד‬ ‫ר ' יוסי שבער השט געה‪8‬ט ‪ 18‬שנדער‬
‫וולס ‪8‬ט דער מאמר פון ר ' יוסי ‪-‬‬ ‫סדר און דרך ‪ :‬די גחנצע מציאות מון‬
‫מימי לא קריתי וכו ' " ‪ -‬קומט בסלד‬ ‫‪.‬‬ ‫זיינע חיי נישואין איז געווען ניר בכדי‬
‫נ‪8‬ך זיז מאמר " חמש בעילות בעלתי‬ ‫צו מקיים זיין דעם ציווי פוו " פרו ורבו " ‪,‬‬
‫ונטעתי חמשה ארזים בישראלי ‪ ,‬ווייל שט‬ ‫אויספירן די כוונה פון " לא תהו בראה‬
‫דער פריערדיקער מאמר איז מגלה דעם‬ ‫לשבת יצרה " ' נ ‪ -‬ה‪8‬ט ער איו דעם‬
‫תוכו הנקודה פון דעם מאמר שלאחריו ‪:‬‬ ‫( עניו אשתו ) שוין מלכתחילה געזען נ‪8‬ר‬
‫אץ יע סדר מיט " אשתי " איז ביי אים‬ ‫‪,‬‬ ‫דעם ( שפעטערדיקן ) עיקר ותכלית ‪ ,‬דעס‬
‫ניט געווען קיין שום ‪8‬נדער מצשות‬ ‫ענין פוז "ביתי"‪.‬‬
‫אויסער דשס אויפשטעלן ‪ 8‬בית בישראל‬
‫‪.‬‬
‫יהודר מרג‪1‬ד ‪ ,‬א ( כתובות נט נ ) א ' ‪ :‬אשה‬ ‫)‬ ‫י‪2‬‬
‫‪.‬‬
‫ימתק‪.‬‬
‫יפת לב א‬
‫תמי‬ ‫‪) 25‬‬
‫)‬ ‫‪.‬י‪2‬‬ ‫אלא יבניב ‪ ~ .‬דפליגי עלי חל שהוא בנוע להדקק‬
‫אלא‬ ‫‪.‬‬
‫( נהירה‬ ‫הניל‬ ‫‪..‬‬ ‫ד וק רש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תצא רנדה‪( ,‬דו ‪ .‬ספהמ ‪ ? -‬מ ע ריר‪.‬‬
‫‪. ') 2 :‬‬
‫"‬ ‫" ‪.‬‬
‫נמה ‪.‬‬ ‫השנו‬ ‫ללמוו‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪)21‬‬
‫])‬

‫עה ‪ .‬פ ‪.‬‬ ‫חיו ' ט ט‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לתא' תרו‬ ‫‪.‬‬
‫פרש ‪ -‬מב '‬ ‫יאי ‪.‬‬
‫‪) 26 ,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ .‬ב ‪ .‬וש נ ) ‪ :‬שה בעיה משמחה ‪.‬‬ ‫פזטה‬ ‫‪) 23‬‬
‫ונג‬ ‫ממכילתא‬ ‫ר ‪,‬פ‬ ‫ז‪2‬ן‬
‫ישעי‪ ,‬י‪,‬‬
‫מה ‪ ,‬א‪.‬‬
‫יח ‪.‬‬ ‫‪) 24‬‬
‫'ס‬ ‫קט ‪ , :‬א ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אחרי "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪176‬‬

‫מעלת‬ ‫צו‬ ‫עי‬ ‫דערגרייכט‬ ‫בית "‬ ‫‪.‬‬ ‫נחמשה ארזים " ‪ ,‬און דערפטר האט‬ ‫פון‬
‫אדם " ו ' ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ער זי בפלד מלכתחילה ( " מימי " ) שוין‬
‫דערפאר א ' ז די תורה מדייק צו זלגן‬ ‫‪8‬נגערופן מיט ' ן נטמעו פון איר תכלית‬

‫דעם לשון " ביתו " ( אוז ניט " אשתו " ) ‪,‬‬ ‫ביתי " ‪.‬‬ ‫‪.-‬‬
‫בכדי צו מדגיש זייו שז דער כה " ג דטרף‬ ‫נ‪8‬כמער ‪ :‬ניט נ‪8‬ר אין דעם מיז‬
‫שסייז אין דער דרגא פון " אשתי ‪-‬‬ ‫המדבר ‪ ,‬ובפרט ‪ 8‬בת ישראל ‪ ,‬ה‪8‬ט ער‬
‫ביתי " ‪ ,‬ווי תורה שבע " ס טייטשט עם‬ ‫רטוטן נטר דעם תכלית ‪ ,‬נ‪8‬ר ער ה‪8‬ט‬
‫אוים אין דער הנהגה ‪ -‬כל ימיו ‪ -‬פון‬ ‫שור ' " ) ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫טזוי געזען אויד דעם מין החי‬
‫יוסי ‪.‬‬ ‫ר'‬ ‫וו‪8‬ם דאס איז כולל אויך די תבואות כו ' ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אוז וויבשלד טז דער דיז ‪8‬ז דער כה " ג‬ ‫חלקו בעולם " ככללות ‪ :‬אויך אין‬ ‫‪.‬‬ ‫יין‬
‫דשרף כיוהכ " פ זייו ‪ 8‬נשוי איז ניס סתם‬ ‫‪ -‬תכלית‬
‫דעם‬
‫מציאות‬
‫געזען נשר‬
‫פון זיין‬
‫מטרהער‬
‫די הטט‬
‫שורי‬
‫"און‬
‫ט חיוב ‪ ,‬נטר עס טר‪8‬גט איו ויד די‬ ‫" שדי " ‪,‬‬ ‫דעם ענין פון‬
‫שלימות המעלה אין כה " ג ‪ " -‬ביתו זו‬ ‫און‬
‫וזריעהשור "‬
‫תבואות בכח‬
‫ורב חרישה‬
‫דורך‬
‫"‬ ‫קומך‬ ‫ווטס‬
‫אשתו " ‪ ,‬כנ " ל ‪ -‬דערפאר איז ( לויס‬
‫סבדא שני' הנ"ל ס "נ איו ) דשם ניט ץ יין‬ ‫אויך דטס הלט ער‬ ‫איז שדה ‪.‬‬ ‫קצירה‬

‫אין דער טרדה פון יוהכ " פ ‪ ,‬נטר ‪ 8‬דיז‬ ‫גע‪1‬ט‪ 1‬פון פיראויס ‪ ,‬נטך פטר די‬
‫וולס פטר ‪8‬‬ ‫דעם כה ‪ -‬ג ‪ .‬איו‬ ‫וגדר אין‬ ‫תוצאות פון חרישה וזריעה ‪ " :‬מימי " ‪-‬‬
‫דטרף שסיין ‪.‬‬ ‫דרגא ער‬ ‫הסט ער נ " ט געקאנט רופען שורו שורי ‪,‬‬

‫ער הטט שוין אינעם " שור " געזען און‬

‫און‬
‫ושייכות‬
‫מסכת‬‫קשר‬ ‫דער י ' ‪ ,‬איז‬
‫התחלהדטפון‬
‫‪8 8‬‬ ‫י‪.‬‬
‫צווישןכידוע‬ ‫בנילא אים גערופן ‪ " -‬שדי " ‪.‬‬
‫איר סיום ‪ ,‬וולס דערפשר איו מען זיך‬ ‫בכל הנ " ל איז פטרשטחנדיק די‬ ‫ה‪.‬‬
‫נוהג ‪ -‬איו ץ הדרן ‪ -‬צו געפינען ‪8‬‬ ‫גרויסע מעלה פון כה " ג וולס ער ה‪8‬ט‬
‫תוכן משותק פון דעם סיום מוז דער‬ ‫כיוהכ " פ געדשרפט זיין ‪ 8‬נשוי און דוקא‬
‫התחלה ‪.‬‬ ‫מסכתא מיס איר‬ ‫אינעם אופז מוו " ביתו זו אשתו " ‪ -‬דחס‬

‫טזו ' אויך בנדו " ד ‪ :‬דער ענין פון " ביתו‬
‫הקבן בפועל " אשתו ‪.‬‬ ‫מיינט כנ " ל ‪ ,‬דער‬
‫פוז זען דעם ענין פון‬ ‫‪ 8‬אופן‬ ‫אוז אין‬
‫זו אשתו " וושס איז געזשגט געוושרן אין‬
‫דער ערשטער משנה פון מס ' יומא ה‪8‬ט‬ ‫‪8‬‬ ‫‪,‬‬
‫אויךאי אין‬
‫אווצודטס‬ ‫ביתו "‬
‫קומט‬ ‫טלס "‬
‫וולס‬ ‫‪.‬‬‫שלימות נטר‬
‫המעלה‬ ‫" אשתו '‬
‫דער‬ ‫פוו )‬ ‫‪ 8‬קשר מיט ( דעם סיום‬
‫אים מליין ' י ‪ ,‬ווי חז " ל יי זטגן " כל מי‬
‫מסכתאו ‪:‬‬
‫(‬ ‫לעצטער משנה אין דער‬
‫שאיז לו בית אינו אדם " ‪8 ,‬ז דורך הסבן‬
‫אשריכם ישראל לפני‬ ‫עקיבא "‬ ‫" אמר ר '‬

‫ת‬ ‫ראד‬ ‫‪,‬‬

‫המימרות‪' 2‬כל‬ ‫מובנת‪-‬שי בות ~ המשד נ '‬
‫אשד‬ ‫‪.‬‬ ‫אדס שאתיעפ ‪.‬יןי‬
‫י‬
‫‪ %‬ן‬
‫גי‬ ‫‪.‬‬
‫בז ' ‪.‬‬
‫יד " דד ‪1‬נ ‪ .‬יקו‪.‬‬
‫קרקע‬ ‫שאי יא‬
‫כלל יד ‪.‬‬ ‫א'‬ ‫זן‬
‫האוצר מערכת‬
‫אדם‬ ‫נמוח סו ‪ ,‬א )‬

‫‪.‬‬ ‫‪. . ,‬‬

‫נוח ו ‪ 11‬ב ‪ .‬קט נ ‪ .‬ר ? ‪ , 1‬א )‬ ‫על‪ 1‬אדם ‪.‬‬
‫המפורש (‬ ‫נ‬ ‫‪.‬‬
‫שאץ ) לי ! ~ סף‬
‫אשה א '‬
‫‪. ,,.‬‬
‫"‬
‫ש‬ ‫‪ 135 ' 1‬שזה ‪ -‬ג‬
‫‪. ,‬‬
‫זנדעיית שב ‪ .‬ש ‪. 1‬‬
‫יעיל‬ ‫ראה‬

‫ע ' ‪11 - 7‬נ‬

‫‪.‬‬
‫)‬

‫‪1‬‬ ‫חט ‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫נדר אותם אקרא את שמב‬
‫; קנה נראב ' ( בראשית ה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גי‬
‫‪.‬‬
‫ועוד ‪:‬‬ ‫‪5 .‬י ‪ ,‬רופא ‪. .‬‬

‫רי‬ ‫"‬
‫כ‪.‬‬ ‫פה‬ ‫)‬ ‫ננ‬ ‫‪.‬‬
‫שם ‪ :‬וא ר אלעזר‬ ‫כאשר‬
‫קמה ‪ ,‬א )‬ ‫הי ' זח‬
‫יאה איבמות‬ ‫‪9‬נן‬
‫וראה‬ ‫‪.‬‬
‫נ ‪.‬וט '‬
‫‪. .‬‬
‫דמיוה‪7‬ת של ר ע ל ב ' תו‬ ‫אשת ‪. .‬‬
‫ויהעיר משייכות‬ ‫ו )‬ ‫‪11‬‬
‫אדם שאיו‬ ‫בי‬ ‫לי‬
‫‪..‬‬‫עידאן דר‬
‫ניותרע‬ ‫באופן !סג ‪,‬‬ ‫"‪ .,‬י ‪,‬‬
‫יימדד התורה‬
‫נמב‪1‬פי ‪2‬ד‬
‫שלו ‪1‬שה "בתחנות‬ ‫חיה‬ ‫גח ~ ד ‪ ,‬ד שאת ‪ :‬קרקע ישוח‬ ‫‪,‬‬ ‫אדב ‪.‬‬ ‫אחו‬
‫"‬
‫עליי רקע‬
‫שידיר גי ‪.‬‬
‫‪177‬‬ ‫שיחות‬ ‫אחרי "‬ ‫לקוטי ‪.‬‬

‫ד‪8‬רף ר ' ע ‪5‬נקומען צו ראיות ‪8‬ז הקב " ה‬ ‫מטהך אתכם‬ ‫[(‬ ‫‪.‬‬
‫מי אתם מטהריו מי‬
‫איז‬ ‫איז מטהר די אידו פון ‪ 8‬פסוק‬ ‫אביכם שבשמים שגאמר * ' וזרקתי עליכם‬
‫נביאים ‪ ,‬פון ‪ 8‬פסוק אין יחזקאל און ( איז‬ ‫מים טהורים וטהרתם ואומריי מקוה‬
‫זיך דערמיט ניט מסתפק אוו ברענגט ‪8‬‬ ‫את‬ ‫מטהר‬ ‫מקוה‬ ‫מה‬ ‫[‬ ‫‪.‬‬ ‫ה'‬ ‫ישראל‬
‫פון ) ירמי ' ‪ -‬בעת דטס‬ ‫ראי' ' י‬ ‫צ [ [ ייטע‬ ‫ישראל" ‪.‬‬ ‫הטמאים אף הקב " ה מטהר את‬
‫איז ‪ 8‬פסוק מפורש איו שתש ( וולס‬ ‫צו פ‪8‬רשטיין דעם קשר דשרף מען‬
‫ווערט געברשכט איו דברי ראב " ע כנ " ל ) ‪:‬‬ ‫זיך פריער ‪8‬פשטעלו אויף שאלות‬
‫( כי ביום הזה ) יכפר עליכם לטהר‬ ‫‪.‬‬ ‫ודיוקים אין דברי ר ' עקיבא ‪:‬‬
‫אתכם מכל חטאתיכם לפני ה ' תטהרו " ?‬
‫א ) לכאורה וולס איז ר " ע מחדש ‪-‬‬
‫ואדרבה ‪ :‬דוקא איז דעם פסוק ווערן‬ ‫ס ' איז ד‪8‬ך ‪ 8‬זעלכסטפשרשטענדלעכע‬
‫במפורש דערמטנט די ביידע פרטים‬ ‫ושך ‪ ,‬שז נשר דער אויבערשטער איז דעי‬
‫(א)‬ ‫זיינעו ד‪ 8‬אע די ךייד פון ר " ע ‪:‬‬ ‫יי‪8‬ס‬ ‫פון ) אידו ‪,‬‬ ‫וושם איז מטהר ( די חטאים‬
‫ה'‬ ‫מי ב )אתם מטהרץ " ‪ " -‬לפני‬ ‫" לפני‬
‫הטהר [ " (‬ ‫וכמפורש גכו " כ פסוקים איז פוטש ונ " ךז‬

‫מטהר אתכם " ‪ " -‬יכפר‬ ‫גו ' לטהר " מי‬
‫אתכם " ?‬ ‫ובפרט ‪8‬ז גלייך פשר דעס מאמר פון‬
‫‪.‬‬
‫ר " ע שטיש אין דער משנה ‪ :‬דרש‬
‫מנקען ניס זלגן ‪8‬ז ר " ע איז מחולק‬ ‫[‬ ‫ראב " ע מכל חטאתיכם לפני ה ' תטהרו י‬
‫ראב " ע און השלט ‪ ,‬שז דער אוי ‪-‬‬ ‫מיס‬ ‫עגירות שבין אדם למקום יוהכ " פ מכפר‬
‫בערשטער איז מטהר ומכפר ( אויך ) אויף‬ ‫עבירות שביו אדם לאבירו אין יוהכ " פ‬
‫עבירות שבין אדם לאבירו אפילו זועו‬ ‫מכפר עד שירצה את אבירו " ‪ ,‬וולס פוז‬
‫לא ריצה את חבירו [ און דעריבער קען‬ ‫דעם וולס דש ווערט געזשגט שז די‬
‫ער אויד ניט ברענגען די ראה פון פסוק‬ ‫טהרה און כפרה פון יוהכ " פ איז ‪ ( .‬פני‬
‫'‬ ‫ה‬ ‫" לפז ‪,‬‬ ‫ראב " ע )‬ ‫ברענגט‬ ‫עם‬ ‫( ווי‬ ‫ה ' " ‪ ,‬איז מבואר שז די כפרה קומט פוגעם‬
‫תטהרו ‪ -‬ן ‪ -‬ווייל פון דעם לשון " אמר‬ ‫אויבערשטז ‪ -‬הייגס וולס ‪ ,‬בכלל ‪ ,‬ניט‬ ‫צו‬
‫ר ' עקיבא ‪ ,‬אוז ניט ור ' עקיבא אומר " ‪,‬‬‫‪.‬‬ ‫מאמר ר " ע אויף דעפ וושס מיווייס‬
‫מיט‬ ‫ע‬ ‫איז מובן ‪8‬ז ר ‪ -‬ע איז ניט מחולק‬ ‫שוין פון דברי ראב * ע ?‬

‫ער איז מוסיף אויף זיינע‬ ‫ניר‬ ‫ראב " ע " * ‪,‬‬
‫נטכמער איז די תם " ‪ :‬פשרוו‪8‬ס‬ ‫כ)‬
‫ווערטער ‪.‬‬

‫כדלקמו בקושש הג ‪:‬‬ ‫‪)%‬‬ ‫‪..‬‬

‫ונו ' ן עד‬ ‫ידע‬ ‫‪.‬‬
‫( וראה מחות ( כס ‪ ,‬ב ) דמשה לא ה "‬
‫ח ו ע'‬‫‪.,‬‬ ‫ד כלליס ( ח " א ע ' מט‬ ‫‪.‬‬ ‫שד‬ ‫ראה‬ ‫‪)%‬‬ ‫א ) ] באשתו ‪-‬‬ ‫‪..‬‬
‫ש בולהו אלינא דר ע ( ס ‪ :‬הדר ' ן פו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫וש ‪. .‬‬ ‫א ' תעה )‬ ‫הוא ‪. .‬‬ ‫שי ' נשלכם שלה‬ ‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫[‬

‫‪,‬‬ ‫‪ .‬י שם‬ ‫מונן שצ ‪ -‬ץ נמיש נרדף לע‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ועפ‬ ‫‪) 40‬‬ ‫שיפנינו נש ‪ ,‬ס ~ גמשנ ' ות ‪.‬‬ ‫גמשנד‬ ‫ובירושלמק‪ ,‬ה‬
‫‪ ) 33‬ג‬

‫לחנירוע ר ' ע פלילי בא' שיש לו עכירות שביו אדם‬

‫דראב '‬ ‫רי ף‬
‫במשניות ועי שם ‪ [ -‬מה ורשה ירשה‬ ‫נוסחאות‬ ‫‪.‬‬
‫ריצה את אבירו ‪ ,‬האס מעכנ הכפרה עי‬
‫ד אין‬
‫עי‬
‫ס'י ‪.‬‬
‫‪ -‬מ מכפר‬
‫דראנ ' ע‬ ‫‪. .‬‬
‫למקוםע ‪-‬ס ‪ ,‬ל לס‬ ‫‪.‬‬
‫מכפר ‪ -‬אדם‬
‫כלל ‪ ,‬ר‬ ‫רות שבין‬
‫יוהב ‪ -‬פ‬
‫'‬
‫ולא‬ ‫עג‬ ‫שם ‪.‬‬
‫ל ‪ ,‬כה ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫' חזקאל‬
‫ירמי ' יז ‪ ,‬יג‬
‫‪)%‬‬

‫‪) 35‬‬

‫והוא כהפסוק‬ ‫‪ ,‬ה' " ‪.‬‬ ‫במשניות ליתא תיבת‬ ‫‪) 36‬‬

‫תוהר " ש‬ ‫בשך‬ ‫חרו‬ ‫סר‬ ‫תער ‪ -‬ח‬ ‫להיך‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫בירמי ' יד ‪ ,‬ח ‪ .‬וראה על הגליון בש " ס שם שמציין‬
‫דברי‬ ‫כן‬ ‫תפרש‬ ‫כאן‬ ‫‪-‬י‬ ‫לע‬ ‫נטץ יוסף‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫גארתי ~ אן‬
‫הרי ‪-‬‬ ‫וכ " ה‬ ‫ככפניפ ‪.‬‬ ‫הוצ‬ ‫ובעי‬ ‫וכרי " ף‬ ‫דבירושלמי ‪,‬‬
‫באוה‬
‫‪ .‬שהעבירה שבין אדם‬ ‫ההערה ) ‪:‬‬ ‫שבפנים‬ ‫ף‬ ‫(‬ ‫יוהכ ‪ ".‬פ ע ‪ ,‬איתקעו ‪ .‬וראה שינויי נוסחאות‬
‫במשגיות שמ‬
‫"ת‬
‫יכ ‪ -‬ז שפא הרצה אח‬ ‫‪..‬‬ ‫חבירו יש נק חלק ומקום‬
‫‪,‬‬ ‫תניר ‪-‬‬ ‫אדם למקום אינו‬ ‫‪,‬‬ ‫חנירז א‪ " 9‬מה וסכי‬ ‫ל‬ ‫פרשנו טז‬ ‫‪) 37‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אחרי "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪178‬‬

‫שוי ווי עס הלט ויד גערעדט איז דער‬
‫הסברה פון התחלת המסכתא ‪ -‬שז די‬
‫‪8‬‬ ‫מעלה פון " ביתו זו אשתו " איז ניט‬
‫הכ ‪ -‬פ ‪ ,‬נ‪8‬ר ‪8‬‬ ‫‪,‬‬
‫תנא ' אץ די טב ~ דות פון י‬
‫מעלה און שלימות איז נהו גדת גופא ‪,‬‬
‫און דערפשר ה‪8‬ט עס ‪ 8‬שייכות גיס‬
‫המבחדוה‬ ‫עבודות‬
‫ליוהכ " פ ‪ ,‬נטר מיט שלע עבודות היום ‪,‬‬
‫;‬
‫עד " ז איז ד‪8‬ס אין דעם ענין וולס‬
‫רעדט זיך איו סיום המסכתא ‪ -‬די‬
‫כפרה און טהרה וו‪8‬ם סוט זיך אזיף‬
‫כיוהכ " פ ‪ :‬פון דברי ראכ " ע וייירא מען‬
‫נשר חז יוהכ " פ איז מכמר ‪ ,‬וולס דטס קען‬
‫זיין מצד דעם טטג פוז ' והכ " פ ( קדושת‬
‫אויף דעם איז ר " ע מוסיף ‪, 8 ,‬‬
‫ד‪8‬ס ווטס יוהכ " פ איז מכפר איז עס ניט‬
‫" ‪ ,‬נ‪8‬ר‬ ‫( נ‪8‬ר ) מצד דעם טטג פון יוהכ " פ‬
‫נתגלה )‬
‫קעו מעז ניט זלגן שז ר " ע איז‬
‫אויד און‬
‫מוסיף‬
‫מדגיש ‪ ,‬טז אויך נ כדעם ווי‬
‫"‬
‫ער הקט מרצה געוועו את אבירו מוו‬
‫אדם‬ ‫שבין‬ ‫עבירות‬ ‫ביי‬ ‫( אויך‬ ‫מען‬
‫לאבירו ) ‪8‬נקומעז צו טהרה ע " י אביכם‬
‫שבשמים ‪ -‬ווייל ‪ ,‬ווי מבואר בכויכ‬
‫די‬ ‫מיט‬ ‫בלויז‬ ‫מקומות ‪ ,‬זיינען אויד מצות שבין אדם‬
‫לחבירו ‪ -‬בעיקרן מצות שביו אדם‬
‫כפס " ד הרמב " ם‬ ‫למקום ‪ , ' :‬ווארום אויד זיי דטרף מען‬
‫מקיים זייז דערפטר ווייל זיי זיינעו‬
‫ציווים פזז א ' בטרשטן ‪ : ' :‬איו במלא‬ ‫‪,‬‬
‫סשרשטשנדיק טז אויך נטכדעם ווטם ער‬
‫איז מרצה זייז חבר איז עם ניר דעם‬
‫חלק פון די מצות וולס השט ‪ 8‬שייכות‬
‫עיט " חבירו " ‪ ,‬שבער כדי ער זאל א ‪! ,‬‬
‫וכו ' ) ‪:‬‬ ‫היום‬
‫שנצן טהור ווערז ( אויך מצד דעם וולס‬
‫לראב ‪ -‬ע )‬
‫זיי זיינען ציווי ה ' ) מוז מען ( גם‬
‫טנקומען צו טהרת הקב ‪ -‬ה ווי ב‪ 8‬מצות‬

‫‪.‬‬
‫אשרכם ישראל ‪ :‬די‬ ‫‪.‬‬
‫מצד ( דעם וולס דעמ‪8‬לט ווערט‬
‫מעלת ‪ ,‬שרא ? ‪. -‬‬
‫כפרה ביוהכ " פ איז מצד דעם פשרבונד‬
‫און ד‪8‬ם איז שויו מודגש אין די רייד‬
‫מוז ראב " ע ‪ " :‬עבירות שביו אדם לחבירו‬
‫ימקם ‪.‬‬ ‫שבין אדא‬

‫אביכט‬ ‫צווישן אידן מיט ‪.‬‬ ‫ווטס איז ד‪8‬‬ ‫איו ' והמ " פ מכפר עד שירצה כו ' " ‪ ,‬טז‬
‫שבשמים " " ‪.‬‬ ‫נעכן ריצוי מוז מען ערשט טנקומעו צו‬

‫ר" ל ‪1‬‬ ‫און אויף דעם חידוש ברענגט‬ ‫דער כפרה פון יוהב ‪ -‬פ ‪ ,‬ווטס איז ד‪8‬ך‬

‫מים‬ ‫עליכם‬ ‫פון פסוק " וזרקתי‬ ‫ראי‬

‫הקב " ה ‪.‬‬ ‫דורך‬

‫טהורים וגו ' " ‪ ,‬פון וועלכען ס ' איז מוכח‬ ‫ג ) פטרוושס דארף ר " ע האבן צוויי‬
‫אז דער אויבערשטער איז מטהר אידן‬ ‫ראיות ‪ ,‬אוו ווי ער איז מדגיש " ואומר "‬
‫אויך ניט ביוהכ " פ ( ווטרום דער פסוק‬ ‫דטס איז ‪ 8‬לשון ווטס ווייזט טז‬
‫ערשטע‬
‫‪ -‬וולס‬ ‫די‬
‫רעדט ד‪8‬ך וועגן דעמ זמן הגאולה ) ‪:‬‬ ‫ראי ' איז ניט מספיק ‪ ,‬ובל '‬
‫וזרקתי גו ' " איז‬ ‫מון פסוק ‪.‬‬ ‫נ‪8‬כמער ‪:‬‬
‫הש " ס ו ' ‪ , :‬מאי ם‬

‫בגאולה‬ ‫טהרה‬ ‫אמת ' ע‬ ‫די‬ ‫‪8‬ז‬ ‫מובן ‪,‬‬ ‫דער ביאור בזה ‪:‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫העתידה איז מצד דער מעלה פון ‪ 8‬אידו‬
‫)‬ ‫‪.‬‬
‫אפילו כשחטאו בג הם "'‬ ‫( וולס‬ ‫בפ " ע‬
‫המלר‬ ‫על‬ ‫‪ :‬וסף‬ ‫למקוב‬ ‫אדפ‬ ‫שנ ' ‪:‬‬ ‫ענ ' רות‬
‫‪.‬‬
‫שמפשטות הל ' דראנ ע משמע שהכפרה על עב ריח‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ראה גם רי " ף לע " י שם ‪,‬‬
‫ראה עד " ז בלחם שמים ולהיעב " ץ ) ' ומא כאן‬
‫תהובא ג " כ ב " לקוטים " למשניות כאן ‪ .‬וראה לקו " ש‬
‫‪) 44‬‬

‫( ‪) 45‬‬
‫‪ 1‬אוב‬

‫הקודמה ‪.‬‬
‫שביו אדם למקום והכפרה על עבירות שנ‬

‫לדקרה‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬

‫בשעתקזן ‪.‬בשוה ‪,‬‬ ‫אינן ( ם‬
‫תל יות ‪1‬ב‬ ‫‪.‬‬
‫לחכייי ראה‬
‫‪)4 :‬‬

‫ואילךןין ‪ ,‬א ‪ .‬ספרי האזינו לב ‪ ,‬ה ( ושם‬

‫ראה‪ 1‬קדושיו‬
‫‪) 46‬ע ' ‪45‬ן‬
‫"ד‬ ‫ע ' ‪889‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫ואילך ח ‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪70‬‬ ‫ע'‬ ‫ראה לקוש חיב‬ ‫‪42‬ן‬

‫ושם ‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ס(‬ ‫ברכות‬ ‫‪,‬‬

‫ואייר ‪ .‬נל ‪ .‬מ ‪.‬‬
‫ו‪4‬ן‬
‫במדב "ר פ " ב ‪ ,‬סו ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫לר "מ ) ‪.‬‬ ‫משמע דגם ר " י הודה‬
‫‪179‬‬ ‫שיחות‬ ‫אתרי "‬ ‫לקוטי‬

‫איז על דרך דער טהרה ע " י " הזאה " " ‪,‬‬ ‫ניט אפילו מצד דער עבודה ותשובה פון‬
‫און " מקוה ישראל " ‪ -‬ע " ד טבילה‬ ‫" לא‬ ‫עם שסייט ד‪8‬רט פריער י '‬ ‫אידן ‪ ,‬ווי‬
‫במקוה י ‪ . ,‬פוז די אונטערשיידן צווישן‬ ‫למענכם אני עושה בית ישראל גו '‬
‫וזרקתי גו ' " ; ד ‪ .‬ה ‪ .‬די טהרה איז ניט מצד‬
‫מן‬ ‫אחר " יאיז ‪.‬‬
‫עא " השה '‬
‫הטמא ‪ : ",‬א )‬
‫על " טבילה‬
‫הטהור" אוו‬
‫" הזאה‬
‫קדושת היום ( יוהכ " פ ) ‪ ,‬קדושת המקום‬
‫' ‪ ,‬אוז‬ ‫טבילה גרז‬
‫( עבודה בקדה " ק ) ‪ ,‬טדער אפילו מצד‬
‫טומאתב) מת ‪.‬‬
‫דוקא הזאה‬ ‫עצמו " י ' ‪.‬‬
‫זייזי פון‬
‫קעו מטהר " ע "‬
‫דעם וולס אידן שסייעו איו ‪ 8‬מצב פון‬

‫הענינים ‪:‬‬ ‫ברוחניות‬
‫טהרה במקוה איז וולס ‪ 8‬איד קעז אויפ ‪-‬‬
‫טיו בכח עצמו ‪ ,‬דורך זיין אייגענער‬
‫עבודה ; בשעת שבער ער איז אין ‪ 8‬דרגא‬
‫פון טמא מת ר " ל ‪ -‬עס איז ביי אים‬
‫אויך‬ ‫שזוי‬ ‫און‬ ‫קדושה ‪ -‬נשר מצד דער מעלה פוז ‪8‬‬
‫אידן " ' בעצם ‪ ,‬בכל זמו ובכל מקום ‪-‬‬
‫ובמילא דשרף מען זשגן ‪ ,‬טז אויד‬
‫ביוהכ " פ איו טהרת ישראל ניט בלויז‬
‫מצד דעם טטג פוו יוהכ " פ ‪ ,‬נ‪8‬ר ( בעיקר )‬

‫" ואתם הדבקים בה " א‬ ‫ניטש ( בגילוי ) דער‬ ‫מצד מעלת ישראל‬
‫גו ' " י ' ‪,‬‬ ‫דער ) חיים‬ ‫( וממילא ‪ -‬איז ניטש‬
‫לבער פון דעם פסוק איז נשך ניטא‬
‫דעמאלט דשרף ער טנקומען צו " וזרקתי‬
‫קייו ראי ' גמורה שז סשיז מצד דער‬
‫גו ' " וושס קומט ין‪,‬י‪1‬ן‪, -, 1. %‬ן ד ‪ .‬ה ‪ .‬ניט מצד‬ ‫מעלה עצמית פון אידן ‪ ,‬ווייל דארט‬
‫זיין עבודה ‪ ,‬נשר מצד זיין עצמיות ' דיקן‬
‫רעדט זיך וועגן דעם זמז הגאולה ‪ ,‬וולס‬
‫פשרבונד מיטן אויבערשטז וולס דער‬
‫דשם איז ‪ 8‬זמו פון עת רצון ( און מ ' קעז‬
‫אסטמטי גשנץ ‪.‬‬ ‫פשרבונד איז‬
‫זשגו שז הזמן גרסא ‪ ,‬בדוגמת יום הכיפו ‪-‬‬
‫ר " ע וויל ברענ ‪-‬‬ ‫און דערפשר ‪ ,‬בשעת‬ ‫‪ 8‬ראי '‬ ‫דעריבער ברענגט ר " ע נשך‬ ‫רים ) ;‬

‫געז ‪ 8‬ראי ' שז טהרת בנ " י איז מצד וייער‬ ‫וושס‬ ‫פון ססוק " מקוה ישראל ה ' " ‪-‬‬
‫עצמיות'דיקער מעלה ‪ ,‬וזשס איז העכיר‬ ‫‪,‬‬
‫ישרט רעדט זיך ( א ) ניט וועגן ‪ 8‬זמ פון‬
‫פון די הגבלות הזמן ‪ ,‬אץ איז ניט ‪- 98‬‬ ‫עת רצון אוז ( ב ) אויך וועז אידז זיינעז‬
‫הענגיק אין דעם מעמד ומצב פון בנ " י‬
‫איז עבודת ה ' ‪ -‬ברענגט ער צום‬
‫ערשטן דעם פסוק הוזרקתי גו ' " ‪ -‬די‬
‫דעסטוועגן ‪8‬גט דער פסוק ‪ " :‬מקוה‬ ‫‪,‬‬
‫געויעו איו ‪ 8‬מצב שלא כדבעי ‪ ,‬און פונ ‪-‬‬

‫ישראל ה " ‪ " -‬מה מקוה כו ' אף הקב " ה‬

‫טהרה וושס איז פשרבזנדז מים דעם‬ ‫ישראל" י‪. 4‬‬ ‫מטהר את‬
‫עצמיות ' דיקז פ‪8‬רבוגד פון אידן מיטן‬
‫אויבערשטן ‪.‬‬ ‫עפ "י‬ ‫מעז דשרף לבער פשרשטייי ‪:‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫השט ר " ע געדשרפט ברענגען ( צר דעם‬
‫וויבשלד שבער דער ססוק רעדט דשך‬ ‫צווייטז פסוק " מקוה ישראל ה ' " ‪ ,‬און ניט‬
‫פ‪8‬רט וועגן ‪ 8‬זמן פון עת רצון כנ " ל ‪,‬‬ ‫דעם ערשטז ?‬
‫ברענגט ער דעריבער דעם צווייטן‬
‫איז דער ביאור איז דעם ‪ :‬דער חילוק‬
‫פסוק " מקוה ישראל ה " וושס רעדט ניט‬
‫צווישן די צוויי פסוקים איז ‪ " :‬וזרקתי "‬
‫וועגן ‪ 1‬זמן מיוחד כו ' ‪ ,‬און דשם איז‬

‫ילהעיר ‪ ,‬שדם בנסע לכה " ג מצינו ( בתת 'לת‬ ‫‪) 49‬‬

‫נהו ' ימים‬ ‫עי '‬ ‫המסגתא ‪ -‬ח ‪ ,‬א ) שהיו מד‪1‬‬ ‫ית‪1‬קאל שם ‪ ,‬כב ‪.‬‬ ‫ד‪) 4‬‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫יגס ) ‪.‬‬ ‫כי‬ ‫‪1‬לד ' עד א ' ‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שמפריש ‪ 1‬אותל‬
‫‪) 50‬‬ ‫ביאור‬
‫להיות כופיו‬‫י‪-‬‬
‫שזהו ד‬ ‫לתשובה' ב )‪ -‬י" ל‬
‫שמוברח‬ ‫גירושין ספ‬ ‫‪ ') 47‬ם ( הל '‬
‫וכשצריך‬ ‫הרמב‬
‫‪-‬‬
‫כאן ‪.‬‬ ‫תדאיגגם חדא " ג‬
‫ראה‬ ‫‪) 51‬‬

‫כאל ‪ .‬ד ‪.‬‬

‫ואתחנן ד ‪,‬‬ ‫‪) 52‬‬ ‫שתקפו ‪.‬‬ ‫אותו ‪ ,‬אבל רק לבטל את השוגם שמשוץ‬
‫שם ‪.‬‬ ‫שמים‬ ‫ראה ג " כ לחם‬ ‫‪) 48‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אמרי "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪180‬‬

‫אפילו ווען ‪ 8‬מענטש ה‪8‬ט אויף זיך ( סך‬ ‫מוכיח אויד אויף דעם פסוק " וזרקתי גו ' "‬
‫‪ 8‬טומאה וולס די טבילה קען ניט מטהר‬ ‫הזמנים ‪.‬‬ ‫‪8‬ז ד‪8‬ס איז ד‪ 8‬בכו‬
‫זיין ‪ ,‬העלפט זי טבער צו מטהר זיין דעם‬ ‫יבער לאידך גימא איו ד‪ 8 8‬מעלה‬
‫מענטשן עכ " פ פוז דער טומאה קלה י ' ‪.‬‬ ‫אין ערשטז פסוק ( ואדרבה ‪ :‬ד‪8‬ס איז‬
‫מדייק " מה‬ ‫און דערפ‪8‬ר איז ר " ע‬ ‫דער עיקר און דערפשר די טרשטע‬
‫מקוה מטהר את הטמאים אף הקב " ה‬ ‫ראי ' ) ‪ ,‬ווייל דוקא ד‪8‬רטן רעדט זיך וועגן‬
‫מטהר את ישראל " " ‪ ( :‬לרמז טז ) כשם ווי‬ ‫דער טהרה וולס קומט מצד עצמיות פון‬
‫‪ 8‬מקוה איז מטהר אויך די וולס ואחדי‬ ‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫‪ 8‬אידן ‪,‬‬
‫הטבילה בלייבן זיי טמא ‪ 8 ,‬טהרה פון‬
‫קומט‬ ‫וושם‬ ‫טהרה‬ ‫די‬ ‫כלטש‬ ‫ט‪.‬‬
‫מקצת טומאה ‪ :‬אוי איז אויך " הקב " ה‬
‫התקשרות‬ ‫דער‬ ‫מצד‬ ‫‪-‬‬ ‫מלמעלה‬
‫ניט‬ ‫ושל‬ ‫ישראל " ‪ 8 :‬איד‬ ‫את‬ ‫מטהר‬
‫עצמית כנ " ל ‪ -‬איז בעיקר ביי הזאה‬
‫טר‪8‬כטו ‪8‬ז ווען ער סוט תשונה נ‪8‬ר‬
‫וואט איז מטהר פון טומאת מת ‪ ,‬איז‬
‫אויף ‪ 8‬חלק פון זיינע עבירות וועט דער‬
‫שבער דט ‪ 8‬מעין זה אויך ביי טהרה‬
‫זיין‬ ‫זיין‬ ‫מקבל‬ ‫ניט‬ ‫אויבערשטער‬
‫במקוה ‪ :‬און דטס איז ווטס ר " ע איז‬
‫שלבן‬
‫דעםהטמאים‬
‫אין את‬ ‫מקוה י ' ‪,‬איזנ‪8‬ר‬
‫מטהר‬ ‫תשובה‬‫ווי ‪8‬‬ ‫"אופן‬
‫מקצת "‬ ‫מחדש מה מקוה כו ' אף הקאה מטהר‬ ‫‪.‬‬
‫את ישראל " ‪ :‬אויך די טהרה אין דעם‬
‫( אויך די וושס בלייבן טמא אויך ואחרי‬
‫אופן פון מקוה נעמס זיך פון דעם וושס‬
‫הטבילה ) ‪ ,‬מזוי איז דער אויבערשטער‬ ‫‪ ,‬הקב ‪ -‬ה " מטהר את ישראל " ' ‪. ,‬‬
‫מטהר אידן אויך ווען זיי וייגעו נטך‬
‫‪,‬‬ ‫שנדערע עבירות "‬ ‫ר " ל פון‬ ‫טמא‬ ‫אוו עפ " ז איז מובן נ‪8‬ר ‪ 8‬דיוק איו‬
‫דברי ר " ע ‪ " -‬מה מקוה מטהר אח‬
‫‪.‬‬
‫די הסברה אין דעם איז ‪ :‬ווייל " הקב ה‬
‫הטמאים ‪ - -‬דלכאורה ‪ :‬ד ' ווערטער‬
‫מטהר את ישראל " ‪ :‬וויבשלד טז אויך די‬
‫דער‬ ‫בכח‬ ‫ניט‬ ‫קומט‬ ‫במקוה‬ ‫טהרה‬ ‫שסייןזיינען איבעריק ‪ ,‬עם הלט‬
‫הטמאים "‬
‫געקענט‬
‫" את‬
‫‪ .‬הקב ‪ -‬ה ‪- .‬‬ ‫עבודה פון אידו ‪ ,‬נטר מצד‬ ‫ביאור‬
‫אף‬ ‫מקוה דער‬
‫מטהר‬ ‫מה נטר‬
‫כו ' " ?‬
‫הקב " ה מסהר "‬
‫מצד דער עצמיזת ' דיקטר התקשרות פון‬
‫בזה ‪:‬‬
‫‪ 8‬אידו מיטז אויבערשטן ‪ -‬דערפשר‬
‫השט עס ניט קיינע הגבלות ‪ :‬עס ווערט‬ ‫דער דין בי ' מקוה איז ‪ 18 ,‬טבילה איז‬
‫מטהר אויך פון ‪ " 8‬מקצת " טומאה ‪ .‬ד ‪ .‬ה ‪.‬‬

‫משנה ספ "ג דברכות ‪,‬‬ ‫‪) 55‬‬

‫לע "י כאן ‪ .‬וראה גם לחם‬ ‫ראה עד ‪ -‬ו ברי " ף‬ ‫‪) 56‬‬ ‫לו ;‬ ‫להעיר מיהל אור ( ישימות לתהלים ) ע '‬ ‫‪) 51‬‬

‫שמים כאן ‪.‬‬ ‫ונק מטהר אתכם כי מי דא לתנא המתגלה‬

‫בביר' מי‬
‫שבחי‬
‫מאגה " ת פ "א ‪ " :‬שיגמור בלבו ' כר‬
‫כר הן‬
‫להעיר‬
‫אבל עוד‬
‫ד‪) 5‬יעבור‬
‫ולא‬ ‫דע " בע' א 'תקעח‬
‫הנמשכים‬ ‫יוהכ " פ‬
‫אוהד '" תיזדין‬ ‫מקוה ג " כ‬
‫ישראל‬ ‫‪.‬‬
‫נביך כו ' ' ודאה‬
‫וראה‬ ‫במל " ת " ‪,‬‬ ‫במ " ע הן‬ ‫ח‬ ‫לתניא‬ ‫בלקו " ב‬

‫עם ליקוט‬ ‫אגה " ת‬ ‫פירישים כר ( קה " ת" )ב ע 'ע ' עת )‬

‫נט‪( .‬לקו‬ ‫‪,‬‬ ‫ואילך‬

‫לקו " ש ויקרא תשמ " ח מ" ש חייט ע ' הקו‬ ‫‪,‬‬ ‫הע " ה מ‪2‬‬ ‫הטבילה‬ ‫שדימו‬ ‫מה‬ ‫לבאר‬ ‫יש‬ ‫דעריוהכועפ " ז‬
‫‪) 54‬‬

‫ב‪ .‬ר‬
‫דברי‬
‫"‬ ‫ועפ " ז יובן ההמשך של‬ ‫‪) 58‬‬ ‫‪..‬‬
‫ע פ‬
‫כגר‬ ‫חשיבה )‬
‫‪-‬‬ ‫משום טייב‬
‫שהיאסתריו‬ ‫להריעה‬
‫אדה " ז‬ ‫המתגחך "" פ ( (שו " ע‬

‫" ע לדרשת‬ ‫ראב " ע שיוהב‬

‫המהרי " ל ( הובא בר " מ שם ) ) ‪ -‬כי ע " י הטבילה‬
‫למקום‬
‫אדם נתכפר‬
‫כשלא‬‫שבין‬
‫אחרות )‬
‫עבירות‬
‫עבירות‬
‫מכפר על‬
‫יש לו‬
‫גס ( כשעדייו ‪ -‬פ‬
‫כמקוה כנטהר האדם ( לא רק לכ " ע העבודה והתשובה‬
‫שלו ‪,‬‬
‫דברי‬ ‫לחבירו ( כפשטות‬ ‫אדם‬ ‫שבין‬ ‫עבירות‬ ‫על‬ ‫שנעשה חציאזח‬
‫‪ -‬ישראל‬
‫את‬ ‫המתגייר "‬
‫מטהר ‪-‬‬ ‫א )" ז "שכגר‬
‫הקנ ‪ -‬ה‬ ‫‪.‬‬
‫"עי‬ ‫ח = שק‬

‫ראב " ע ‪ ,‬וכנ ‪ -‬ל הערה ‪0‬גג‬ ‫"‪.‬‬

‫‪181‬‬ ‫שיחות‬ ‫אחדי "‬ ‫לקוטי‬

‫געטטז ‪ ,‬באיזה עכז שהוא ‪ ,‬איז ער גלייך‬ ‫נמשך איז ‪8‬לערליי זממם און מצבים ‪,‬‬
‫מכמר ‪ " -‬הקב " ה מטהר את ישראל " ‪:‬‬ ‫ביז אויד צו שזש ווטס אויך לאחרי‬
‫און דערנ‪8‬ך את דער אויבערשטער‬ ‫הטהרה השט ער נטך אויף זיך שנדערע‬
‫אים מסייע " עס ז‪8‬ל זיץ ‪ -‬מצוה גוררת‬ ‫טומאות ‪ -‬אויך ביי אים פיז דט דער‬
‫מצוה ' ‪ - %‬ער זטל פטור ווערן פון‬ ‫ישראל" ‪.‬‬ ‫" הקב " ה מטהר את‬
‫‪8‬לע זיינע עבירות ‪ ,‬ביז ער חערט אע‬ ‫און ד‪8‬ס איז די הורחה נפלאה‬ ‫יו"ד ‪.‬‬
‫‪8‬ז‪ 8‬דרגא פון ‪ 8‬בע ‪ -‬ת וולס צ " ג אין‬ ‫וושס בדברי ר " ע ‪ :‬עם קומט צו גייז ‪8‬‬
‫יכולים לעמוד שם י ' ‪.‬‬ ‫איד צום אויבערשטן אוז בעט ‪ :‬איך האב‬
‫תשנא )‬ ‫( משיחת ו תשוי‬ ‫גש קין וכח ‪ ,‬ובמילא ‪ -‬ניט קיץ ) ציט‬
‫חרטה צו הקבן אויף שלע מינע עבירות ‪,‬‬
‫איך השב שבער ‪ 8‬פ‪8‬ר פרייע מינוטן ‪,‬‬
‫ביז איך זיך מתחרט ומתוודה אויף די‬
‫אוו די עבירות וולס זיינעו מיר מעיק‬
‫דהבא ליטדר מסייעים אותו (שבת קד ‪ ,‬א ‪,‬‬
‫ביותר ‪ .‬קעו ער מיינונן ‪8‬ז דער אוי ‪-‬‬
‫‪) 59‬‬

‫שבא ‪.‬‬ ‫( ק ‪ ,‬ב ) ‪ :‬הבא דייקא מיד‬ ‫ם‬ ‫ת י‪-‬‬ ‫וש " ג ) ‪ ,‬ובאנה ‪-‬‬

‫מ "ב ‪.‬‬ ‫אבות פ " ר‬ ‫‪) 60‬‬

‫בערשטער נעמס ניט ‪8‬ז שז‪ 8‬תשובה ‪-‬‬
‫ה" ד ‪.‬‬ ‫רמב " ם הל ' תשובה פ " ז‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ברכות לד ‪,‬‬ ‫‪) 61‬‬ ‫שגט ר ‪ -‬ע נייז ‪ ,‬אוריכם ישראל " ‪ :‬ווייל‬
‫לקו " ש חי " ר ע'‬ ‫בהערה ‪.‬‬ ‫ע ' ‪83‬ן‬ ‫וראד סה " מ תש " ט‬ ‫איז צו אידן שז ווען דער אויבערשטער‬
‫ו ‪ %‬ואילך ‪.‬‬ ‫זעט ‪8‬ז ‪ 8‬איד הטט זיך צו אים ‪ 8‬קער‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪182‬‬

‫אחרי ב *‬
‫אוו יערצו נטך אייגע פון די השרבסטע‬ ‫בסיום מסכת יומא ז‪8‬גט די גמרא‬ ‫א‪.‬‬
‫עבירות ‪ ,‬ווען ס ' איז במזיד ‪ ,‬בנוגע תשובה‬
‫ביום‬
‫קרי ואם‬
‫הרואהכולה‬
‫ישמעאלהשנה‬
‫ידאג כל‬
‫הכיפורים רבי‬
‫" תנא דבי‬
‫וכפרה ' און פון מזיד איז דיך פשר ‪-‬‬
‫שטשנדיק בנוגע לשוגג ‪ ,‬וולס איז דאך‬ ‫)‬
‫עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן‬
‫בערך ( קצת ) צו מזיד ‪ -‬כמונן אויך פון‬ ‫העולס הבא אמר רב נחמן כר יצחק‬
‫והקרבנות‬ ‫ובמזיד)‬ ‫חילוקי העונשיו‬ ‫תדע שכל העולם כולו רעב והוא שבע‬
‫‪.‬‬
‫וכיו " ב ( בשוגג )‬ ‫כי אחא רב דימי אמר מתיש חיי סגי‬
‫און הגם ‪8‬ז די גמרא פירט אוים ‪ ,‬שז‬ ‫ומסגי " ‪.‬‬
‫סוף ‪ -‬טוף איז אדרבה " מובטח לו שהוא‬ ‫בפשטות דארף סעו זלגן ‪ 18‬די גמרא‬
‫בו העולם הבא כו ' מפיש חיי סגי ומסגי "‬ ‫בריינגט די מימרות שלס המשך אין‬
‫( נשד‬‫לאחר ומ‪1‬‬ ‫‪ -‬איז עס דשך‬ ‫יישם‬ ‫וייער תוכן צו דעם ו‪81‬ס עם שטייס‬
‫יוהכ " פ ) קומט שרוים דערפון ‪8‬ז עניז‬ ‫דשרט פריער " הרואה קרי ביוהכ " פ יורד‬
‫טוב ‪ ,‬שבער ביוהכ " פ גופא איז עס ‪ 8‬זשך‬ ‫וטובל וכו ' " י ‪ .‬מעז ד‪8‬רף שבער פשר ‪-‬‬
‫ה '‪.‬‬ ‫וולס איז היפך פון רצון‬ ‫שטייז ‪ :‬ווי קומט דטס ‪8‬ז דעם פרק יום‬

‫אויך ד‪8‬רף מען פטרשטיין איז עצם‬ ‫הכיפורים ‪ -‬וולס כללות ענינו איו‬
‫תשובה ' וכפרה ‪ ,‬און בפרט ‪18‬‬ ‫( כשמו )‬
‫הענין ‪ :‬ווי קומט ד‪8‬ס ‪8‬ז פון ‪ 8‬דבר‬ ‫(‬

‫תוכן פון דער וטצטער משנה אוו‬ ‫דער‬

‫כלתי רצוי בכפליים ‪ , ,‬הרואה ( א ) קרי (ב )‬

‫כיום הכיפורים " ‪ ,‬זחל ארויסקומעז שזש‬ ‫גמרא שלאח " ז איז עניז התשובה‬ ‫דער‬
‫תועלת נפלאה ‪ -‬מובטח לו שהוא בן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬ושל די גמרא מסיים וחותם זיין‬ ‫וכו '‬
‫העולם הבא " און " מפיש חיי סגי‬ ‫שן עזיז הפכי ' פון תשובה וכפרה ‪,‬‬ ‫שיט‬

‫?‬ ‫ומסגי " ‪,‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪1‬ס יס מס ' ' ומא ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שנלי ‪,‬‬ ‫כל מ " נ ' טבילות‬ ‫‪.‬‬ ‫בתחלת הע '‬ ‫ושם‬ ‫ו)‬ ‫כו‬
‫‪ . - .‬קדי א‪,‬‬ ‫כהן אחר תחתר שמא יארע נו ‪109‬ל‬
‫‪..‬‬
‫דתם ‪-‬‬ ‫טובל ענודת‬
‫והולד כו '‬ ‫מלת‬ ‫'? )כעי‬
‫‪1‬נלקר '‬ ‫‪.‬‬
‫שאר טומאה ' ( פרשיי שמן ‪.‬‬
‫כי‬
‫‪-‬‬ ‫כלי‬
‫כלטי כפור‬
‫הקונו‪1‬ח ‪1‬ה‪1‬יזו ' ‪ 1‬דמח‪71‬ני‪ 1‬ביום צום‬
‫ראה זח ‪ ,‬א סב ‪ ,‬א ר ט ‪ ,‬נ ‪ .‬ועוד ‪ .‬וראה אגה ‪ ,‬ת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫פ ' ‪~) 7‬‬
‫‪,‬‬
‫העוננת כס שנא בכתוב‬ ‫גי‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫דגם הוא בעי שרה רש י ריש שבועות ד ה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫))‬
‫‪.‬‬
‫( סהמ צ‬ ‫ת ‪,‬ח‪.‬‬ ‫[ אחר ‪,‬‬
‫( הוא ) נ‪ ' 7‬ש נ‪91‬ר נדם‬

‫הכחובה‬ ‫להרמנ ‪,‬העבודה‬

‫והיא‬
‫סוסכ‪.‬ח‪,. .‬דא ד‪ .‬ה ולהביו פרש)‪.‬‬ ‫וראה אגה‪-‬ק‬ ‫‪,‬‬
‫חויה ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫מס ) ‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ם מ" ע‬
‫מגי וממגי גננ ' פ ונוי בנ ם שכך‬ ‫‪.‬‬ ‫בפרשיי‬ ‫יוב‬ ‫‪.‬‬ ‫הכמריב‬
‫ובת‪1‬ס '‬ ‫')‪.‬‬ ‫אריך' רשעי ' גג ‪,‬‬
‫ימים‬ ‫‪. ,.‬‬‫אר ך‬ ‫לדבר זרע‬
‫יראה‪ ' 1‬זר‬ ‫הסימו ' ראד‬
‫‪1‬רמ‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫ה ‪: )1‬‬

‫ליחכךד ח‬
‫ולרבים והוא‬
‫סיב‬

‫לכל לפ‬ ‫‪..‬‬

‫תשובה‬

‫וסליחהתשובה‬
‫לישראל‬ ‫; ץ מחילההנא ‪1‬מו‬
‫( הלכות‬ ‫וכרמכ ' ם‬ ‫‪)3‬‬

‫חזד'‪ . ,‬א‪.' 1‬דמים ‪.‬סו‪.‬‬ ‫שסעם שנשזיף‬ ‫הנפוייס הגל‬

‫" ביב‬ ‫יעשות תשובה‬
‫חדסו ‪ .‬מנ‪".‬סנ‪.‬‬
‫כיום‬ ‫ולהתוסת‬
‫והואי יאריך‬
‫רק ‪ .‬מונטה י‪ 1‬שהוא נ ‪ ,‬ע‪1‬ד ‪ ,‬נ כ‪- , 1‬‬ ‫גי ' ‪.‬‬
‫דהכת‪1‬ב‬ ‫'‪ .‬ז ‪.‬‬ ‫ד'‬ ‫שער‬ ‫לררן‬ ‫(‬ ‫חשונה‬ ‫ונשערי‬

‫ולא ום ‪ .‬נמם וננ ' ננ ' ם ‪ . ' - .‬ל ‪ ,‬כ ' ד‪ . 1‬ל הוא‬ ‫מכל יטאת ' בם לפק ' ה ' תטהרי '‬ ‫פרשתנו ט‪ , 1‬ל ) ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫(‬

‫‪.‬‬ ‫הו" ‪,‬‬

‫נו‬
‫[ אה‬
‫שהוא‬

‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫הע‪1‬ה ‪ ,‬ב‬

‫‪!7‬‬

‫י‬
‫ט"‬ ‫([‬ ‫‪.‬ת‬
‫מ‪ [ 1‬טק ‪ 17‬שנא [‬
‫[ק‬ ‫[‬ ‫[ה‬
‫‪.‬‬ ‫([‬ ‫[ט‬
‫‪,‬‬
‫‪ [ 1‬מ‪[ [ 1‬‬

‫‪,‬‬ ‫[' ‪.‬‬

‫ין‬
‫ו ‪ ,‬עו‪,1‬‬
‫ן ‪ - .‬ויאה לקו ש‬
‫סופו‬ ‫המסכת‪ ( .‬דנעו‪,‬‬
‫‪.‬ה ‪.‬‬ ‫(‬ ‫) ס‬
‫[‬ ‫‪ .‬ו ‪,,‬‬
‫התחלת‬
‫תשמ‬
‫[‬ ‫על התחכה‬
‫השךהכ " פ (‬ ‫‪.‬‬
‫חכ‪) 4‬ט גב‬
‫שיחה ל '‬
‫[‬ ‫(‬

‫‪.‬‬
‫משמע‬ ‫בע '‬ ‫קראה‬ ‫‪.‬‬ ‫(‪1‬‬ ‫‪ ,.‬מ‪7‬ש ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ח' מ ‪,‬‬
‫ניח‬ ‫נתפגש [ ' ן '‬
‫ללאה‬ ‫ל ‪'1‬‬ ‫"‬ ‫י ‪-,‬‬ ‫שבעת ימים‬ ‫‪.‬‬ ‫ההדרנים )‬ ‫בעלי‬ ‫בהחלח‪1‬ייהכ‪ -‬וכמנה‪,‬‬
‫קודם‬
‫מפרישת כהה מביתו בו ‪ ,‬ומתקיניו לו‬ ‫'‪9‬‬
 ‫‪183‬‬ ‫טיחות‬ ‫ב‬ ‫אחרי‬ ‫לקוטי‬

‫וועלכע די גמרא ני זשגט ‪8‬ז ‪ ,‬זדונות‬ ‫" ואם עלתה‬ ‫רש " י איז מפרש איז דעם ‪:‬‬
‫נעשות לו כזכיות " ‪ ,‬פרעגט דער חדא * ג ‪,‬‬ ‫לו שנה ‪ -‬שלא מת מובטח לו שמעשים‬
‫‪8‬ז ס ' איז ‪ 8‬דבר תמוה ‪ ,‬ווייל ס ' קומט‬ ‫טובים יש בידו שהגינו עליו וכו ' " " ‪ :‬דפס‬
‫‪.‬‬
‫אוים ‪8‬ז " חוטא נשכר * אוז ער פשר ‪-‬‬ ‫איז שבער לכאורה נ‪8‬ר ‪ 8‬הסברה שז‬
‫ענטפערט שז וועז ‪ 8‬מענסש סוט תשובה‬ ‫שנשנדער זשך ( מעש " ט ) זינעז מגין שז‬
‫מאהבה איז ודאי דעושה תשובה גמורה‬ ‫‪.‬‬ ‫דשם ושל אים ניט סארשאטן ‪ ,‬שבער פוז‬
‫ומוסיף במעשיו הטובים יתר מכדי‬ ‫דעה וולס מ ' ז‪8‬גט " הרואה קרע איז ‪8‬‬
‫הצורך לגבי אותו עוז והרי אותן מעשים‬ ‫סימן י ‪8‬ז מובטח כו ' ‪ ,‬איז משמע ‪8‬ז עם‬
‫טובים שמוסיף הם נעשים לו כזכיות‬ ‫איז דש ‪ 8‬שייכות ביגיעם " ' ‪ ,‬איז נירט‬
‫וקרא רמייתי מוכיח כן שנא ' " ובשוב‬ ‫מובן יי ‪ :‬ווי אזוי פועליט עס דעם יחרוז‬
‫רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה‬ ‫נעלה פון ‪ ,‬מובטח לו שהוא בן העולם‬
‫עליהם חי' וגו ' ' י דמשמע משפט וצדקה‬ ‫הבא " ‪ ,‬און נשכמער ( אויך בעוה " ז ) ‪ :‬מפיש‬
‫שהוסיף לעשות על תשובתו עליהם ה"‬ ‫?‬ ‫חיי סגי ומסגי בבנים ובני כנים‬
‫יחי " ‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬בדומה צו דער שאלה ‪ ,‬איז נטך‬
‫דער תירוץ איז תבער לכאורה ניט‬ ‫מער קשה בעניז תשובה מאהבה ‪ ,‬אויף‬
‫מובן ‪ ,‬וושרום פון לשון הגמרא " זדונות‬
‫נעשו לו כזכיות " איז מוכח שז דש רעדט‬ ‫דשיכם בכל אדש ‪ ,‬משא ‪ -‬כ כניס ובני נניס‬ ‫מייתא‬
‫זיך ניט וועגן שגשנדער זשך פון זדונות‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫או‬
‫שתלוי בגיל השנים‬

‫‪ 5 -‬הוספה איו זכיות צוליב די זדונות ‪,‬‬ ‫ללמוד‪.‬‬ ‫למדים ‪.‬‬

‫האס יש‬
‫יראה זרק‬ ‫יראה"ורע ‪- -‬‬
‫לפרש‬ ‫הענינים ‪:‬נפי' ‪.‬‬
‫חי דתיוי‬
‫מזה נ '‬
‫נשר ‪8‬ז די זדונות שלייז ווערן ווי‬
‫כפשוטו ‪ ,‬וגם ‪ .‬יראה זרע ‪ ' - .‬ראה גנים ‪ ,‬מינד‬
‫זכיות ני בלייבט דאך שווער כנ " ל היתכן‬ ‫‪ ' .‬גריד ' מימן‬ ‫המ‪19‬רש לאחר זה בבתוג‬ ‫השבר‬
‫חוטא נשכר ?‬ ‫משא ‪ -‬ב לתוס ' אין לפרש שנ ‪ .‬יראה זרע ‪ , -‬שהיא‬
‫הסיבה ‪ : ,‬בלל גם השבר המסובב (בגש בר ) ‪ ,‬ולכן‬
‫און הגם שז לכאורה קעז מעז ז‪8‬גז שז‬
‫' מים '‬ ‫‪ .‬יאייד‬ ‫מפרש דהשכר בא נהמשר הכתוב‬
‫גמרא " סיט‬ ‫די‬ ‫מיינט‬ ‫גופא‬ ‫ד‪8‬ס‬ ‫זרע‬ ‫‪ ,‬יראה‬ ‫דבפרשץ‬ ‫הלשון ‪:‬‬ ‫משינוי‬ ‫מלהעיר‬

‫די‬
‫דערפון‬
‫היות שז‬
‫קומט‬‫כזכיותי ‪:‬‬
‫מעשים טובים‬
‫נעשות לו‬
‫דוגות איז‬
‫הוספה‬ ‫"~‬ ‫‪.‬‬
‫ר‪5‬הכבכתובן ‪ ,‬ובתום ' יראה זרע‬ ‫ימים ‪( -‬‬
‫אבלולא‬ ‫ימים‬ ‫יאריך‬
‫‪1‬יאריר ‪- -‬‬ ‫‪..‬‬
‫דכו"‪,‬הע ‪.‬עונות ' ון ‪,‬‬
‫לעיל ד‬ ‫פרי ‪-‬‬
‫ואליבא‬ ‫הפשוט‬ ‫ונשו ‪ -‬ע כתג רק‬
‫וושס ‪ 8‬מענטש השט זיך געענדערט אוז‬
‫איבערגעמאכט דורך דער תשובה אויף‬ ‫‪.‬‬
‫וכן עולס הכא הוא ' ‪ ,‬וכש בשו ע‬ ‫‪.‬‬ ‫ומסים‬ ‫‪)8‬‬

‫די זדונות ‪ -‬הייסט עס דשך שז די‬

‫שבודאי ' ש לו זכיות בו " בתג‬ ‫‪.‬‬ ‫אוהד שם דוד‬
‫‪.‬‬
‫כסעפ ע " ז שהוא נו ע ~ ה נ ' ‪ .‬משא ' נ נטור שכתש‬ ‫‪.‬‬
‫בדסיוס יאחר ‪ ~ .‬יראה רע י ' אריך ימיפ ושודא ' ' ש‬
‫‪.‬‬
‫זיינעו‬
‫די זכיות‬
‫פוןאון‬
‫געווען‬
‫מאהבה און‬
‫הקבן גורם‬
‫התשובה‬
‫זדונות '‬
‫"סיבת‬
‫‪.‬‬
‫וראה לקת נפניפ ס ' ובהערה‬
‫‪,‬‬
‫כו ‪. . ,‬‬ ‫‪ . 8‬הרנה זכיות‬ ‫‪.‬‬
‫יי‬
‫שמן סוג‬ ‫~ בפרש י ד " ה עונותיו מחוליו ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)9‬‬

‫יחזקאלפו ‪,‬יגנ‪ ' .,‬ט ‪.‬‬

‫יימא‬ ‫‪2‬י‬
‫‪)) 13‬‬
‫זוטא ללבוש שט‬ ‫אל "‬ ‫חדא ‪-‬ג גאז‪.‬‬ ‫הוא ‪1‬ה בז ' ‪ .‬וראה‬
‫סק‬ ‫‪.‬‬
‫באן ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נ ‪-‬ח‬
‫הוא‬ ‫בז הונא בהדאיג ‪1‬ונגמרא תיבת ‪.‬חי'‪.‬‬ ‫‪) 14‬‬
‫ל שהוא רק שמן המברר את‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫גן ‪ .‬יח ‪,‬‬
‫אבלבז ‪-‬גבתוב הג ' ל הוא יחי ' ‪ ,‬וראה פסוק‬ ‫ושט‬ ‫טז ‪.‬‬
‫בתצע‬ ‫אפילו את‬
‫מצאח בבר ולא הגורם המצוחוח ראה‬ ‫המציאות ה ;‬
‫‪)1‬‬ ‫"‬
‫ייומא שם‬
‫ראה‪ .‬לקמן‬ ‫הדמיוזן ‪-‬‬
‫בכזהתמרים‬
‫כפת‬ ‫כי ‪.‬‬
‫כוכיות ' (‬ ‫‪.‬‬ ‫והל '‬ ‫‪) 15‬‬
‫להרמב‪-‬ס הי' מא‪-‬ס רפ ‪-‬א )‪.‬‬ ‫צפע ‪ -‬נ‬
‫ראה פר ‪-‬ח לסייע שם‪.‬‬ ‫‪) 11‬‬

‫‪. 48‬‬ ‫הערה‬

‫‪16‬ן‬

‫פרשיי שם ד ‪ -‬ה ‪ ,‬עליהם ( תיון יחי ' ‪,‬‬ ‫אבל ראה‬ ‫‪-,‬‬ ‫‪.‬‬
‫[ [ מה ד‪19‬ר ס ‪ - [ 1‬ה בפרשיי עד ה ' ‪ -‬ף ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[‪-‬ה‬ ‫)‬ ‫‪..‬‬
‫" העב ' ר‪1‬ח' ‪.‬‬‫(‬ ‫על כל מה שעשר ואף‬ ‫ה‪1‬א ‪. 1 .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.,‬‬
‫' ‪ [ 1‬ד‪19‬ס ‪ ( 7 1‬א ‪ 7‬חא‬ ‫תשא ‪ 7 .‬בע ‪.‬‬
 ‫כ‬ ‫אחרי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪( 84‬‬

‫ר " ע זטגט דט צוויי ענינים ‪ :‬א ) " לפני‬ ‫'י‪,‬‬ ‫‪ 8‬שטר‬ ‫ע " ד ווי מען געפינט ביי‬
‫מי אתם מטהריו " ‪ ,‬ב ) " ומי ' ו מטהר‬ ‫‪ 8‬שטר איז בחזקת‬ ‫וושט הגם שז סתם‬
‫אתכם " ‪ ,‬און אויף דעם ברענגט ער די‬ ‫כשרות ‪ ,‬איז שבער דורכדעם וושס‬
‫צוויי פסוקים ‪ :‬א ) וזרקתי עליכם מים‬ ‫‪.‬‬ ‫ס ' ווערט אויף אים ‪ 18‬ערעור און מ ' איז‬
‫איז‬ ‫‪-.‬‬ ‫טהורים " ‪ ,‬ב ) " מקוה ישראל ה '‬ ‫אים מקיים בב " ד ‪ ,‬בשקומט דער שטר‬
‫‪8‬ז איז די‬ ‫מבאר דער ר‪8‬גטטש‪8‬ווער "‬ ‫מער תוקף ווי סתם ‪ 8‬שטר ‪ ,‬וולס הטט‬

‫צוויי ענינים דריקט זיך אויס דער חילוק‬ ‫ניט געהטט קייז ערעור ‪1‬י ‪ .‬קומט אוים ‪,‬‬
‫צווישן די צוויי עניני טהרה ‪ -‬הזאה‬ ‫‪8‬ז דער פרטנר ה‪8‬ט גורם געווען תנקף‬
‫און מקוה ‪ ,‬וושס אויף הזאה דחרף מען‬ ‫השטר יי ‪.‬‬
‫השבז כוונה לטהרה יי ‪ ,‬און די טהרה‬ ‫דפס איז לבער ניט מספיק ‪ ,‬ווירום‬
‫במקוה דטרף ניט השבן קיין כוונה ‪8 ,‬‬ ‫דער ערעור איז נ‪8‬ר גורם שז עילוי איז‬
‫מקוה איז מטהר אויך שן כוונה‬ ‫דעם שטר ; און עד " ז בנדו " ד ‪ ,‬זיינעו די‬
‫לטבילה '; ‪.‬‬ ‫זדונות " גורם ‪8‬ז עילוי אין דעם גברא‬ ‫‪.‬‬
‫און עפ " ז איז מובז דער חילוק אין‬ ‫וולס סוט תשובה י ! ‪ ,‬לבער פון לשוו‬
‫ברענגט ‪:‬‬ ‫ר" ע‬ ‫ווים‬ ‫הכתובים‬ ‫לשון‬ ‫זדונות נעשות לו כזכיות " איז משמע שז‬ ‫‪.‬‬
‫די חפצא פון די זדונות עצמז וועדן‬
‫פסוקים‬
‫מקוה‬ ‫ביידע‬
‫און "‬ ‫טהורים "‬
‫הגם ‪18‬‬
‫וולסמים‬
‫עליכם‬
‫וזרקתיה ' " ‪,‬‬
‫"ישראל‬
‫נהפך לזכיות י ! ‪.‬‬
‫ריידן וועגן דער טהרה ע "י הקב " ה ‪ ,‬איז‬
‫וועט עם זיין פשרשטטנדיק ע " ‪9‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫שבער איז ערשטו פסוק געז‪8‬גט‬
‫הביאור איז דעם סיום מס ' יומא‬
‫געוו‪8‬רז ‪ :‬יזזרקתי עליכם גו ' " ‪ ,‬דער‬
‫במשנהיי " אמר ר ' עקיבא אשריכם‬
‫אויבערשטער איז פרק ‪19 -‬על זריקה ;‬
‫ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר‬
‫אין צווייטן פסוק שנער ווערט בכלל ניט‬
‫אתכם אביכם שבשמים שנאמר י‪ 1‬וזרקתי‬
‫כוונת‬ ‫( ‪-‬‬ ‫פעויה‬ ‫קיין‬ ‫דערמשנט‬
‫עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר "‬
‫הטהרה ) ‪ ,‬ווייל אין דעם סוג טהרה איז‬ ‫מקוה ישראל ה ' מה מקוה מטהר את‬
‫‪.‬‬
‫כוונה ניט קיין דבר הכרחי‬ ‫אף הקב " ה מטהר את ישראל" ‪.‬‬ ‫הטמאים‬
‫און פונקט ווי ס ' זיינען פשרשן צוויי‬
‫אופנים איז טהרה מצד דעם מטהר ‪,‬‬
‫בנדו " ד מצד דעם אויבערשטן ‪ ,‬מזוי‬
‫‪. .‬‬
‫מו ‪.‬‬ ‫ראה טושו ע חו ס ר ‪ -‬ס‬ ‫דן )‬

‫זיינעז זיי אויך פאראו אין עבודת‬ ‫משטר‬

‫שם‬ ‫בסור רק‬
‫ושרע‬ ‫דמקיימיז שטר‬ ‫‪.‬ב‬
‫מהדיעה) וההסברה‬ ‫‪ ) 1",‬סם ‪-‬‬
‫ייהעיר‬ ‫ן שט ( סקכ‬ ‫) )‬ ‫(ס‬

‫התשובה והטהרה פון מענטשן ‪ -‬און‬ ‫שקרא עליו ערעור והוחזק‪ ,‬דאו דקדקו בקיומו ‪ ,‬אבל‬
‫איז מבאר ‪ ,‬די‬ ‫די גמרא 'י‬ ‫דשם זיינען ‪ ,‬ווי‬ ‫ערעור ‪.‬‬ ‫לא משטר ‪ " 19‬מוהו בלא‬
‫‪.‬‬
‫מלקו ‪ -‬ד חלק ( ' ע ' ‪ 780‬דע פ הלכה‬ ‫יהדיר‬ ‫‪) 19‬‬

‫‪.‬‬
‫סי ' אבל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫במשנה לפנתו בש ס ובמשסות‬ ‫נ‪) 2‬‬ ‫נמצא ש‪ 1‬די שסארקייס סול זעם שטר ה ‪ -‬גט ויד ‪8‬ז‬ ‫‪.‬‬
‫‪ '.‬באו ‪. -‬ומי' ‪ .‬וראה שינו‪.‬‬ ‫במשניותוע‬
‫בירושלמי ‪ ,‬רי ‪ ,‬ף‬
‫נוסחאות‬ ‫ערעור‪..‬‬ ‫פזז‪) 20‬דער צי ‪ ,‬ט פון דעם‬
‫‪.‬‬ ‫כאז‬ ‫צפן‬ ‫‪) 26‬‬ ‫שס ‪ ,‬ומד‬ ‫הכפות תמרים‬ ‫‪.‬‬
‫דיקמזביאור‬
‫הערה ‪49‬‬ ‫הוא לפי‬ ‫רכז‬
‫הרמג ‪ ,‬ב‬ ‫מדש‬

‫‪.‬‬
‫פרהבפץ‬
‫סיב ה ‪,‬‬ ‫תשיבה‬
‫הלכות‬ ‫‪. ..‬‬
‫לרמב‪',‬בם מ ב‬
‫הלכות‬
‫רמב ס‬ ‫ראה ' נפרה פי‬ ‫‪) 27‬‬
‫נתיב‬ ‫ל)‬ ‫יהמהר ‪.‬‬ ‫(‬ ‫קוים‬ ‫נת בות‬‫‪.‬‬ ‫התשובהוראה‬
‫‪) 21‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫ה ‪ - 1‬ח ‪ .‬וראה נהמצוי ' ז בצפע ‪1 ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(גהגה ‪ .‬ה )‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ה כח ‪ ,‬סע א ואילך‬ ‫‪ . .‬שי ‪.‬‬ ‫פ נ‬ ‫ו‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫וו‬
‫עשאו בתרומה וקדשים שצריך‬ ‫מעלה‬
‫חגגנה יח ‪,‬‬ ‫יאה‬
‫( ‪171‬‬ ‫כוונה)‬
‫‪28‬‬ ‫ואייך ‪.‬‬ ‫‪110‬‬ ‫ע'‬ ‫לקו ‪ ,‬ש חב ‪1 -‬‬
‫פה‬ ‫‪) 22‬‬

‫רמב ס הלכות‬‫‪.‬‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫נ‬ ‫מקואות פ‬ ‫‪ .‬ב‪.‬‬

‫חזקאל ין ‪ ,‬כה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‪) 2‬‬

‫‪.‬‬
‫הגח‪. ).‬‬
‫פו ‪ ",‬אסע א‬ ‫‪) 29‬‬
‫ודאה לעיל ע ‪ 177 ,‬הערה ‪. 36‬‬ ‫'ו ‪.‬‬ ‫' 'ז‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫' רמ‬ ‫‪) 24‬‬
‫‪185‬‬ ‫שיחות‬ ‫נ‬ ‫אתרי‬ ‫לקוטי‬

‫געט‪8‬ז מאהבה ‪ ,‬איז זי מקודשת ‪ ,‬ווייל‬
‫אירע עבירות זיינעז נעקר געוו‪8‬רו פון‬
‫פרימר ובמילא ה‪8‬ט זי אויד בשעת‬
‫עבירות ‪ ,‬און‬‫הקדושיו ניט געהשט קיין‬
‫ווי די גמרא י ' איז מחלק בנוגע לנדרים‬
‫והתירה‬ ‫חכם‬ ‫אצל‬ ‫" הלכה‬
‫מקודשת אצל רופא וריפא‬
‫אותה אינה מקודשת " ‪ ,‬ווייל " חכם עוקר‬
‫את הנדר מעיקר ( ורופא אינו מרסא אלא‬
‫‪.‬‬
‫מכאן ולהבא *‬
‫‪8‬ט דער חילוק צווישו תשובה‬
‫מאהבה אוו תשובה מיראה בכלל ‪8 -‬ז‬
‫תשובה מאהבה איז הכוונה לשוב וכו ' ‪,‬‬
‫משא " כ תשובה מיראה ‪ -‬איז פשרטז‬
‫בפרט אין די אופני התשובה מאהבה ו '‬
‫דשם וושס דורך תשובה מאהבה‬
‫ווערט " נעקר עונו מתחלתו " איז נשך‬
‫ניט דער תכלית השלימות אין תשובה‬
‫מאהבה ‪ :‬תכלית השלימות אק תשובה‬
‫מאהבה ‪4‬רז ‪ ,‬ווען " זדונות נעשות לו‬
‫כזכיות " ‪8 ,‬ז די " זדונותי ווערן ניט בלויו‬
‫ווערן " כזכיות " ‪,‬‬ ‫נשר זי‬
‫איז דשך‬ ‫נעקר " ‪,‬אהבה‬
‫" אין‬
‫ד‪ 8‬כו * כ דרגות ‪,‬‬
‫ובכללות ‪ :‬בכל לבבך בכל נפשך בבל‬
‫מאדך ‪ -‬ובמילא ווערז אויד כו * כ‬
‫צוויי כללות' דיקע סוגים אין תשובה ‪:‬‬
‫תשובה מיראה ( וע " י יסוריו ) און תשובה‬
‫מאהבה ‪ .‬תשובה מאהבה קומט מיס דער‬
‫אמת ' ער כוונה ומבוקש ( שוב אל ה '‬
‫ולתקן כו ' ‪ ,‬שבער תשובה מיראה‬
‫ומומים ‪:‬‬ ‫( ועאכו " כ ‪ -‬ע " י יסוריו ) איז כוונתו ניט‬
‫( הנדרים )‬ ‫קומען לעונש ובמלא השט ער חרטה‬
‫וכו ' ‪.‬‬
‫זייער‬ ‫און דער אונטערוייד איו‬
‫אויפטו ‪ -‬איז מבואר אין דער גמרא ‪ ,‬שז‬
‫ד‪.‬‬ ‫בתשובה מיראה זשגט דער פסוק " '‬
‫טייטשט‬ ‫משוכתם " ‪ ,‬ווי רשיי י '‬ ‫" ארפה‬
‫שמו‬ ‫תשובהימיות‬
‫מאהבה איז‬ ‫שבער ביי‬
‫שנתרפא‬ ‫כבעל מום‬
‫"עליו " ;‬
‫מתחלתז " י ' ‪.‬‬ ‫‪ ,‬נעקר עונו‬
‫גומא ‪:‬‬ ‫וושס דער חילוק איז נוגע אויר‬
‫להלכה ‪ :‬כשעת איינער איז מקדש ‪8‬ז‬
‫אשה על מנת ‪8‬ז זי השט ניט קייז‬
‫עבירות ‪ -‬איז אויב זי השט דערנשך‬
‫( אויף די עבירות תשם זי השט יע‬
‫געה‪8‬ט ) געטשן תשובה מיראה ‪1‬נ איז זי‬
‫ניט מקודשת ‪ ,‬היות שז די עבירות פזז‬
‫שעת הקידושיז זיינעז ניט נעקר‬
‫געוו‪8‬רן ' י ; שבער אויב זי השט תשובה‬
‫הושע יז ‪ ,‬ה ‪.‬‬ ‫‪)%‬‬

‫דרגות איו דער תשובה וושס קומט על‬

‫דיה וכתיב ארפא ‪.‬‬ ‫‪)3 :‬‬

‫ידם‬ ‫‪.‬‬ ‫מאהבה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ד ה שאז‬ ‫פרש "‬ ‫‪) 32‬‬

‫מ בין ג '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫דיש‬ ‫‪.‬‬ ‫בצפע ‪ -‬ן שם ובסופו ) מחלק‬ ‫‪) 33‬‬

‫און וויבשלד שז די מעלה מון תשובה‬ ‫מיראה‬

‫באה קודם‬
‫הרפואה והב '‬
‫חכם עוקר ‪,‬‬
‫כמואך‬
‫ורפואה ‪,‬‬
‫מאהבה הוה‬
‫כמו' מכה‬
‫חשובות א‬
‫דהיא‬

‫מאהבה איז דשס וושס זי קוטט בכוונה‬

‫וחילין‪ .‬וכסליו כו ' והג ' ע ‪ -‬יסוריו דוה הוי‬
‫המכה ולהבא ‪,‬‬
‫מכאן‬
‫כנ " ל ‪ ,‬איז מובז ‪8‬ז שלימות הכוונה איז‬
‫יע ‪ -‬ו מביא חך דכתובות לקמו והוא‬
‫‪.‬‬ ‫ע‬
‫אין רעם העכערו אופן פון תשובה‬
‫יומא שם דלכמה גי ופירושים‬ ‫רץ‬ ‫מחלקם נג '‬
‫מאמר‬ ‫"פ‬
‫מאהבה ‪ ,‬ביז טז מ ' קען זשגז שז די כוונה‬ ‫תשובה‬ ‫שם‪.-‬ז גב '‬
‫ובפרש " שב‬ ‫ודקח‪ ,‬סלפג‬ ‫ראה הדא ג‬
‫ובמאמר ר ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫אינו מחלקם‪-‬נג'‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בסיב ) ‪.‬‬ ‫מיראה כ ‪ .‬מכאן ואילך כו'‪.‬‬

‫( כנ ‪ -‬ל‬ ‫'‪:‬‬
‫)‬ ‫ע " פ פרש ' כתובות ( עד ‪ ,‬נ‬‫‪.‬‬ ‫כן ? ריך לפרש‬ ‫‪) 34‬‬

‫מכאן ולהבא ‪ ,‬משא ‪ -‬כ לפ ' התוס '‬ ‫חכםס‪ .‬ד ‪ .‬ה‬
‫אבל גס‬ ‫שם ד ‪.‬‬
‫דיקמו הבפנ '‬
‫עד ‪ ,‬רע ‪ -‬ב ‪.‬‬ ‫כתובות‬ ‫‪) 35‬‬ ‫שאף עתה לאחר‬ ‫לפי התוס' ‪.‬‬ ‫שנתרסאת היא נמאסת נן‬
‫ראה המפרש לרמב ' ם רם ‪ -‬ב מהלכות ' סוה ' ת‬ ‫‪) 36‬‬
‫‪..‬‬ ‫' נ ' ו בשמגר שהיו בה כו '‬
‫פרשי הנ ‪ .‬י כ ' וז שבתשובה‬ ‫לפרש נ‪1‬דו ‪ .‬ד ע ‪ -‬ס ‪. .‬‬
‫באהבת ה ' ‪ .‬ובארוכה שלבה מאמד עשים‬ ‫(ב'‬
‫מן ‪,‬‬
‫מדריגות‬
‫)‬ ‫שמו עליו‬
‫(‬ ‫'שמיראה ‪.‬‬
‫מקצת‬
‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫ב‬
 ‫[‬ ‫אחרי‬ ‫פשטי‬ ‫‪186‬‬

‫שיחי‬
‫פון דעם נידעריקן אופן ווען " נעקר עונו‬
‫שז אויך ווען‬ ‫דיך‬ ‫און דער דין איז‬
‫זיג ‪-‬‬‫הטעה לשבח * ןצי לשבח יוחסין ‪,‬‬ ‫[‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מתחלתו " הייסט ניט קיין כוונה י ‪.‬‬
‫[‬

‫ענדיק שז ער איז ‪ 8‬קלענערער מיוחס‬ ‫וע " ד מרז " ל " שז באהבה בכל לבבכם‬
‫שלער לשבח ממון ‪,‬‬ ‫;‬ ‫ווי ער איז באמת * '‬ ‫ובכל נפשכם ‪ 18 -‬בכל מאדכם ‪-‬‬
‫יוערט מען ‪8‬נגערופן אין עושיז רצונו‬
‫שאני עני ונמצא עשיר " ] איז אינה‬‫מקודשת‬
‫" ע "מ‬
‫'‬ ‫‪4‬‬
‫של מקום ‪.‬‬
‫יהתירוץ ‪8‬ז " שמא הרהר ( מאהבה‬ ‫בכללות איז דשם מוסבר איו דעם‬
‫תשובה ' וולס פועליט נטר ‪8‬ז‬ ‫‪) 878‬‬ ‫לשוו פון רשגטטששווער " להעביר החטא‬
‫לא בעי כוונה ולתקן החטא בעי כוונה " ‪.‬‬
‫מתחלתו " ‪ ,‬שבער ניט טז‬ ‫נעשו לו‬
‫זדונות עונו‬
‫" נעקר‬
‫כזכיות ‪ ,‬וושס דוקא אזיף‬ ‫דער‬ ‫‪ 8‬העין הכרח ‪ ,‬וז מיאיז ד‪ 8‬דער‬
‫דרגא איז געשגט געוו‪8‬רן ‪18‬‬ ‫‪,‬‬ ‫חילוק הנ " ל אין תשובה מאהבה גופא ‪,‬‬
‫במקום שבע " ת עומדין איו צ " ג יכולין‬
‫איז פון ‪ 8‬הלכה מוקה ‪:‬‬
‫לעמוד ' ‪.‬‬
‫איז‬ ‫איינער‬ ‫‪8‬ז‬ ‫"‬
‫גמרא ‪ ' ,‬זטגט ‪,‬‬ ‫די‬
‫ויתרה מזה י " ל ‪ :‬בשעת ס ' איז ‪ 8‬חשש‬ ‫מקדש שז אשה " ע " מ שאני צדיק אפילו‬
‫פון " הרהר תשובה " בשעתא חדא ורגעא‬
‫רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה‬
‫הכוונה ‪.‬‬ ‫הדא ‪ ,‬קען ניט זיין קיין שלימות‬ ‫בדעתו " ‪ .‬פרעגט מען דערויף ‪ :‬ממנ " פ ‪-‬‬
‫ולכן פועל' ט עם ניט זדונות נעשות לו‬
‫רעדט זיך ד‪ 8‬וועגן תשובה מיראה ‪-‬‬
‫כזכיות ‪ ,‬שז ער ז‪8‬ל זיין העכער פון ‪8‬‬ ‫תגאי ‪,‬‬ ‫איז דשר ניט מקוים געווארו דער‬
‫צדים " ‪.‬‬
‫ווערט ער ניט‬ ‫וויבשלד שז‬
‫מיראה ‪,‬‬ ‫צדיק ‪ ,‬תשובה‬
‫קייןל דורך‬ ‫וי "‬
‫‪8‬‬ ‫די הסברה אין דעם י ' ‪ :‬די מעלה פון‬ ‫מקצת שמו‬
‫בע " ת לגבי ‪ 8‬צדיק גמור ( וולס מעולם‬ ‫איז געוועו תשובה‬ ‫אויך‬
‫זי ס '‬
‫אויב‬
‫ד‪8‬רף‬ ‫עליי " ;‬
‫מאהבה ‪ ,‬און‬
‫לא חטא ) איז ניט בלויו מצד דעם יתרוו‬ ‫ניט זיין מקודשת ‪,‬‬ ‫ווייל‬
‫בכמות ‪8 -‬ז נוסף צו זיינע זכיות בצ " ע‬ ‫‪ 8‬בע " ת איז דטר העכער פון ‪8‬‬
‫צדיק ‪ ,‬וכמרז " ל " במקום שבע " ת עומדין‬
‫‪ ,‬ראה‬ ‫ינדח עד ‪ .‬ף מצד ‪.‬ק ; מור כשהוא שב מאהדו‪. ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אין צדיקים גמורים יכולין י ' לעמוד י ‪,‬‬
‫העיה ברה " מ תש " ט ל ‪ . 183 ,‬לקו " ש חי " ר ע ' י‪36‬‬

‫א‪.‬‬ ‫מח ' נ ( במשנה ) ‪ .‬מט ‪,‬‬ ‫קדישי‬

‫ך‬

‫ו‪4‬ן‬
‫י" ‪..‬‬ ‫ק‬ ‫‪,‬‬ ‫ה‪1‬‬ ‫לחולק‬ ‫טבל‬ ‫ב) ‪:‬‬ ‫( יה ‪,‬‬ ‫חגיגה‬ ‫‪1‬ע ' ד‬
‫‪,‬‬ ‫(ן‬
‫ין ‪, ,‬‬ ‫‪.‬‬
‫במשנו ‪) :‬‬ ‫בגו‬ ‫וו‬ ‫‪.‬‬ ‫יויי " ‪, ,‬‬
‫י‪1‬חסוו ן ‪ ,‬ש‬ ‫גשנח‬‫ממוז אבל " ‪, 4‬‬ ‫ן‬ ‫כשבחי‬ ‫ישוו‬ ‫"‬ ‫הצחוק ‪-‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫; מעשר ( פרשיי‬ ‫אביי‬ ‫‪.‬‬
‫ל ‪7‬‬
‫כוונה ) כב '‬
‫לשבח הכל אינה‬
‫מקודשת ' ‪ ,‬ובנדו ‪ -‬ד דומה לכאורה דברי‬
‫הוחזק ‪ .‬לקודש אסרי לחטאת‬ ‫סבי מדרס‬
‫לקודשלחמאת‬ ‫כו ' שד ' קומש‬
‫אף‬
‫יוחסה) (לא‬ ‫‪.‬‬
‫דהטעם למתגאה ילי ' ( פרשי שם ד ה אבל‬
‫מב ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫‪ .‬חדא ‪,.‬‬
‫הכא ) ‪.‬‬ ‫ש כא‬ ‫‪..‬‬ ‫לקטת שלח‬ ‫כרכות לה ‪ ,‬ב‬

‫ב‪.‬‬
‫‪38‬ן‬

‫י‬
‫פ‪.‬‬ ‫יהיש‬ ‫ועיד ‪.‬קדושת סם ‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫‪) 39‬‬
‫? ע ' ק מה שהביא בסועדים להלכה‬ ‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫‪) 41‬‬

‫‪.‬‬ ‫להכרעת שי ' ‪11‬‬

‫הרמב לן ‪ ( 1 11‬ע ' סח ) בשם הראגצוב מקור‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪".‬‬ ‫הל ‪.‬‬ ‫ר ' א ברכית לד ‪ ,‬נ ‪ .‬כ ‪ ,‬פ הרמנה‬ ‫דעה‬ ‫ל‪4‬ן‬

‫היכות תשובה פ ‪. .‬‬

‫ו ה ‪ ) 7‬דבע ' ת‬ ‫מצדיקיםם (‬
‫מהא‬ ‫'‬ ‫גדוליה‬ ‫היד ‪.‬‬ ‫פ "י‬ ‫תשבה‬
‫' ‪ 1‬הנול ‪ -‬שהרי י‪.‬‬
‫) ‪)4‬‬

‫פ‬ ‫דקדוש‬ ‫הנ ל אה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עומדין ‪ .‬אבל נרמב ' ם‬ ‫איש‬ ‫בגמרא הגירסא‬ ‫שם ‪,‬‬

‫מקודשת ‪ .‬וראה יקוטי‬ ‫גדול עז ‪.‬איזה ‪.‬‬ ‫י יחטא‬

‫דבע ‪.‬ת ‪.‬‬
‫לק‪ 1‬ש ח‬ ‫) חיא ן‬ ‫(‬ ‫ב ' אור ' ס‬ ‫נדק ‪ ,‬ס שם‬ ‫( וכיד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 1‬לעמוד בו‬ ‫‪ .‬כיל ‪.‬‬ ‫מ ‪ .‬גיי ‪,‬‬
‫צ ';‬ ‫אי‬

‫דנגמרא‬
‫‪.‬‬‫‪363‬‬ ‫אינו ‪ . -‬יש ‪ .‬ד‬
‫לדחוה‬
‫שב ע ‪,‬‬ ‫'‬ ‫כ‬ ‫הגרת גמור‬ ‫‪) 46‬‬
‫א ' ‪ ' 1‬כוליך לעמוד‬ ‫;‬ ‫‪.‬ח ‪.‬צ‪.‬‬ ‫‪1‬נכ מ בדא‬ ‫שפ ‪ ~. .‬ז ‪. . .‬‬
‫ן‬ ‫)‬ ‫(‬

‫שם אנוו נוגע אמיתית הדרגי דצריק ובעית כ ‪ ,‬א מד‬ ‫של ‪ -‬ה ( לו ‪ ,‬א ) דיה שנאמר כגמרא שס‬ ‫רחה‬ ‫‪) 42‬‬
‫‪-,‬‬
‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫צד ק בל ' בנ א ( ראה לקו ב שפ ‪ .‬לקי ש ח ד‬ ‫~‬
‫שבוק ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. " ,‬‬ ‫הס מחויקיב כל אחד מדגר בענין‬ ‫יבפפל‪ ; 7‬יכו ' ‪? .‬ר ל‬
‫דיק ;‬ ‫‪. . ...‬‬
‫ראה דרמ ‪ ,‬צ קצא ‪ ,‬א ואילך ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪47‬‬
‫מור עד ף מבעש כשהא מייאה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪187‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אתרי‬ ‫לקוטי‬

‫מאור פני ה ' בתכלית ולזאת צמאה נפשו‬
‫ביתר עז מצמאוז נפשות הצדיקים‬
‫כמאמרם דל במקום שבעלי תשובה‬
‫עומדים כו ' ועל תשובה מאהבה רבה זו‬
‫אמרו שזדונות נעשו לו כזכיות הואיל‬
‫‪.‬‬
‫ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו "‬
‫ז‪8‬גט ער ביידע ענינים ‪ :‬דער‬
‫עילוי וושס ווערט אין גברא ‪ -‬זדונות‬
‫רופן טרויס דעת " צמאה נפשו ניתר עז‬
‫מצמאון נפשות הצדיקים " ; דעם שימי‬
‫חפצא ‪ 0811‬ווערט אין די זדונות ‪ " ,‬הואיל‬
‫ועל ידי זה בא לאהבה רבה כו '" ‪.‬‬
‫די הסברה בזה ע " ד ההלכה ‪:‬‬
‫בנוגע דעם ענין פון הכנה והכשרה צו‬
‫השט דער בע " ת אויך די זכיות וולס‬
‫ווערן פון די זדונות ‪ -‬נאר אויך‬
‫( ובעיקר ) מצד היתרוו באיכות ‪ " :‬זדונות‬
‫נעשות לו כזכיות " ‪ ,‬זכיות פון שז שנדער‬
‫איכות ‪ .‬און דערפשר איו ‪ -‬במקום שבע " ת‬
‫‪,‬‬
‫עומדיו אין צ ' ג ינאי לעמוד " ‪ :‬וויפל‬
‫וולס די‬ ‫זכיות ‪ 8‬צ " ג זשל השבן דורך זיין עבודה‬
‫נעלית ‪ ,‬קעז ער ניט צוקומען צו דער‬
‫נייער עבודה ‪8 ,‬ן שנדער איכות " איז‬
‫זכיות ה ‪ .‬שבער דפס קעז זיין נשר זוען‬
‫די תשובה קומט מצד שלימות האהבה‬
‫כנ " ל ‪ ,‬ובמילא ‪ -‬שלימות הכוונה‬
‫( כדלקמן ) ‪ ,‬וולס דשם פועליט צו מתקן‬
‫זין דעם חטא ‪8‬ז די זדונות גופת זשלן‬
‫ווערן זכיות ‪,‬‬

‫‪ 8‬געוויסער פעולה ‪ ,‬געפינט מען כו " כ‬

‫ה ‪ .‬דער כיאור העניו פון שלימות‬
‫חילוקי דינים ודרגות אין זייער חשיבות‬
‫און איז זייער יחס צו דער פעולה י ' ‪.‬‬ ‫האהבה והכוונה ‪ ,‬ח‪ 11‬ווי שזזי די זדונות‬
‫יוערז כזכיות ‪ ,‬איז דער שלטער רבי‬
‫לדוגמא ‪ -‬מכשירי מצוה ‪ ,‬היות ‪8‬ז ‪16‬‬ ‫מסביר אין תגש ‪6 , ! 1‬ז מאכלות אסורות‬
‫זיי קעו מען ניט מקיים זיין די מצוה ‪,‬‬ ‫בידי‬ ‫וקשורים‬ ‫" אסורים‬ ‫זיינען‬ ‫וכו '‬
‫בשקומען זיי אלייז ‪ 8‬חשיבות ; ולדעת‬
‫החיצונים לעולם ואין עולים משם כו '‬
‫כורתים טצים לעשות פחמים‬ ‫ננ‬ ‫ר *א‬ ‫עד שיעשה " ' תשובה גדולה כל כך‬
‫לעשות ברזל " צוליב שן איזמל למילה‬ ‫שזדונות נעשו לו כזכיות ממש שהש‬
‫מכשירי‬ ‫( רוב )‬ ‫בשבת ‪ ,‬לדעתו זיינען‬ ‫תשובה מאהבה מעומקא דלבא באהבה‬
‫השבת ' י‪.‬‬ ‫מצוה דוחיו את‬ ‫רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו‬
‫לדעת‬ ‫מען‬ ‫געפעט‬ ‫מזה‬ ‫למעלה‬ ‫ית ' וצמאה נפשו לה ' כארץ עיסה וצי '‬
‫הירושלמי " בנוגע דער הכנה והכשרה‬ ‫להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ צי '‬
‫צו מצות סוכה לולב וכיו " ב ‪8 ,‬ז " הטרשה‬ ‫וצלמות היא הסטרא אחרא ורחוקה‬
‫סוכה לעצמו אומר כרוך אשר קידשנו‬
‫במצותיו יצונן יטשוח " סוכה כו '‬
‫ף‬ ‫‪ -‬שיכ‪.‬‬ ‫נזכיות '‬ ‫‪.‬‬ ‫הל‬ ‫וש ‪ -‬ו אולי יל‪" .‬‬ ‫‪) 48‬‬

‫‪.‬‬‫למעייותא ‪ , ,‬כ‬
‫מוכרת‬ ‫‪.‬‬
‫לנריעזתא כ ‪,‬הםא ) למעיד‬ ‫‪, . ,‬יא ‪.‬‬
‫הדמיי‬
‫ודונותהואהנעשות כזכיות‬ ‫ה‪,‬‬

‫גב‬ ‫ואילד ‪ .‬ייאר‬ ‫)‬ ‫ש ח " כ ע ' ‪96‬‬ ‫מיקו‪.‬‬ ‫להעיר‬ ‫לקמן)‬
‫‪51‬‬ ‫והם רק * כזכיות " ‪.‬‬ ‫שם )‬ ‫דרמ " צ‬ ‫‪49‬ע) ( ראה‬
‫מצ ‪-‬‬
‫ע ' ‪ 235‬ואכלר ‪.‬‬ ‫אבל גרמב ' ם הלכות תשובה שם ‪ - :‬כאילו לא‬
‫שבת קל ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪) 52‬‬ ‫מעולם ‪ ,‬ולא עוד אלא ששכרו הרבה כר אמרו‬ ‫חיא‬
‫א‪.‬‬ ‫שם קלא ‪,‬‬ ‫‪) 53‬‬ ‫חכמים במקום שבע ‪ -‬ת עומריו כו ' כלומר מעלתן‬
‫ה‪. (-‬‬ ‫פ ט‪,‬‬‫‪.‬‬ ‫ברכות‬ ‫‪) 54‬‬ ‫שהן‬ ‫מפנ '‬ ‫כבשין ממעלת אלו שלא חטאו מעולפ‬
‫גדולה‬
‫ר ‪.‬א הניל במכשוריך ‪.‬‬ ‫יצת‬ ‫וי‬ ‫החידוש נזה‬ ‫דלר‬
‫‪) 55‬‬ ‫מהם ‪ . -‬ומשמע שהמעלה הוא‬ ‫יותך‬ ‫הגברא‬
‫יצרם‬ ‫מצד‬
‫הוא‬
‫מכשיריז ‪,‬‬
‫שידח בהם‬
‫הנמצינובגדר‬
‫ונשארו‬
‫המצוה‬
‫חשיבוהשבת ‪,‬‬
‫כזההרישדוחה‬
‫רק " א‬ ‫כזכיות ‪.‬ת עצמו ‪ ,‬ולא מצד החפצא שיש לו‬
‫גם זדונות דבע "‬

‫וציונו ‪ .‬ואף שבסוכה‬ ‫משא " כ להירושלמי שמנרך‬ ‫פ "ז ‪.‬‬ ‫‪) 50‬‬

‫י " ל ; סמיך על מש " ג חה " מ תעשה ( ראה טז ‪ ,‬יג ) הרי‬ ‫‪.‬‬ ‫וכו ' עצוזן ‪-‬‬ ‫עולים המאכלות אסורות‬ ‫שאז‬ ‫וכנ* ‪) 50‬‬
‫בלולב ל " ג זה ‪ .‬וראה לקמו הערה ד‪, 5‬‬ ‫סוס * ב ‪.‬‬ ‫" ל בפנים‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אחרי‬ ‫(‬ ‫לקוט‬ ‫‪188‬‬

‫בששמיממע פעולה פון הבנה ' דטרף‬

‫!‬ ‫העושה לולב לעצמו אומר ברוך אשר‬
‫מען ז‪8‬גל שז דחס איז אויך נכלל אין‬ ‫( עשות לולב‬ ‫(‬ ‫ציד‬ ‫(‬ ‫קידשנו כמצותיו‬
‫דער מצוה ' ! ( או ‪ :‬בשקומט די פעולה‬ ‫וכו ' " ' ‪ , 5‬און אווי אויך ביי מזוזה תפילין‬
‫גופא ‪ 8‬חשיבות מעין פוז חשיבות‬ ‫י '‪.‬‬ ‫ציצית וכו '‬
‫המצוה ( און לדעת הירושלמי ‪ -‬ב‪8‬‬
‫די הסברה אין‬ ‫וולס בפשטות איז‬
‫מצוה ) )‪.‬‬ ‫סוכה וכו ' ווערט עם אויך ‪8‬‬
‫דעם ‪ :‬היות ‪8‬ז די תורה השט טגגעז‪8‬גט‬
‫נעך ‪ 8‬העכערע דרגא אין הכשרת‬ ‫צו מקיים זיין ‪ 8‬געוויסע מצרה ‪ ,‬וולס‬
‫המצות געפינט מעז ביי עבודת המקדש‬ ‫קעו דורכגעפירט ווערן נ‪8‬ר דירך ‪8‬‬
‫‪ -‬ובפרט ביי הולכת הדם למזנח ‪ ,‬וושס‬
‫הגם ‪8‬ז די הולכה איז נטר צזייב דער‬
‫עבודה פון זריקת דם על המזבח ‪ ,‬איז‬ ‫להבבלי דאינו מברך בשעת עשחתן‬ ‫מז ‪,‬‬
‫וגם‬ ‫סוכה‬
‫( ‪) 56‬‬

‫דער דיז ‪ %‬שז די הולכה גופא השט די‬

‫ראה תו‪ 7‬ה ואלו שם‬ ‫‪.‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫מנחות מב ‪,‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫( יבב‬
‫הוי‬
‫דילן) " ל‬
‫לש " סשלנו "‬
‫על גםהש " ס‬
‫וחולקאבל‬
‫לברגה‬ ‫שזהו" מרק בנוגע‬
‫בראשונים ) "‬
‫חשיבות און דעם גדר פון עבודה י ' ביז‬
‫‪8‬ז ‪ ,‬מחשבה פוסלת " בה י ' ‪.‬‬ ‫מצוה ‪ -‬ראה מנחות שם " וכל מציה דעשייתה לאו‬
‫ע"א)‪.‬‬ ‫שס‬ ‫( וראה‬ ‫תפלין כו ' "‬ ‫הל כגון‬
‫מצוה‬
‫וכרמכים‬
‫גמר‬
‫ובכללות יותר ‪ ,‬איז ד‪ 8‬דער ענין פון‬
‫כל מצוה שיש אתר‬ ‫מרכות פי" א ה " ח ‪.‬‬ ‫'‬
‫הכשרה ‪ ,‬עבודה שאינה‬ ‫מעין‬ ‫עבודה‬ ‫עשייתה ויו יי אחר כו ' כגון העוונה סוכה או לולנ או‬
‫שופר‬
‫תמה י ' ‪ :‬זי השט דינים אוו גדרים פון ‪8‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫אדה ‪.‬‬ ‫תפלין או מזוזה " ‪ ,‬ובשו " ע‬ ‫אי‬ ‫או ציצית‬
‫עבודה ‪ ,‬עס איז טבער ניט קיין " עבודה‬ ‫במוכה ‪ :‬כוילפי שעשייתה אינה גת ‪- :‬‬ ‫תימ " א ס "‬
‫שעיקרא המצוה‬ ‫המצוה‬
‫סי '‬ ‫‪.‬‬
‫הדבר "‬ ‫את‬ ‫ומתממת‬ ‫גומרת‬ ‫שהיא‬ ‫" ( וראה מ ‪ -‬ז שם ) ‪ .‬וכסי '‬ ‫תרכ‬

‫‪8‬‬ ‫( ווטרום יש אחר " עבודה ) ‪ ,‬ובמילא איז‬ ‫המוכה‬

‫לתקן" ‪ .‬ורחה‬
‫לידו כו'‬
‫ומצוה‬ ‫שם ) ‪" :‬‬
‫הבאד‬ ‫ומנ " א‬
‫תצוה‬ ‫כולהא כו '‬
‫ולבנותה ( מרמ ‪-‬‬
‫"ה‬

‫זר גיס חייב מיתה זוען ער סוט די‬

‫ובפרשייטעד " ה השתא ‪ ,‬ילהעיר מלשון‬ ‫הגמראח ‪ (,‬א ‪.‬‬
‫כתובות פו ‪,‬‬ ‫מכות‬
‫עבודה ‪.‬‬ ‫כגוו‬
‫עשה וחינו‬
‫בתצ‪1‬חלולב‬
‫אבל עושה‬
‫ואינו‬
‫סוכהא ) ‪,‬‬
‫'‬ ‫שאומריו לו עשה‬

‫עד ‪ .‬איז אויך מובן בנדו " ד ‪ :‬וויבשלד‬ ‫‪,‬‬

‫יז צום העכסטז אופן פון תשובה‬
‫הבאה ‪.‬‬ ‫עושה כו ' " ‪ .‬וראה הערה‬
‫הנ " ל רק בסוכה ובציצית י‪5‬‬ ‫אף שממצות‬ ‫‪) 57‬‬
‫בתניא )‬ ‫מאהבה קעו ער צוקומען ( כנ " ל‬ ‫שס‪ ..‬תצא‬
‫ובכ כב ‪ ,‬יב ‪ .‬ראה‬ ‫סו ‪ ,‬לח‬ ‫ואילך ‪ .‬שלח‬
‫מגחות‬ ‫תעשה (יא ‪,‬‬
‫ראהא טז ‪ ,‬יג ‪,‬‬ ‫מוכה‬
‫גשר דורך זיינע פריערדיקע זדונות ( און‬ ‫ראה‬ ‫‪-‬‬ ‫"מ )‬ ‫לקו‬
‫דורך זיי איז דערנאר ( אויך ) זיין קיום‬ ‫עשייתוב‪ :.‬ולהעיר‬
‫קציצתן‬ ‫לקיטתור "זוח היא‬
‫סוכה שם ‪,‬‬ ‫‪ . 214‬ורחה‬ ‫היא חי " ב ע '‬
‫עשייתן ‪, ,‬‬ ‫זו ‪ -‬ש‬

‫‪.‬‬
‫משינוי לשון הרמכ " ם בסהמ " צ ‪ :‬בחטילין ( מ ע י " ב‬
‫שצוונו‬ ‫‪.‬‬ ‫יד )‬ ‫כי ' " ‪ :‬בציצית ( מ ‪ -‬ע‬ ‫להני "‬ ‫שצונו‬ ‫‪.‬‬ ‫יג ) ‪:‬‬
‫תימוד‬ ‫וסברת‬ ‫‪.‬‬ ‫סר חקפ‪1‬‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬ ‫להעיר מארז ח‬ ‫‪)%‬‬
‫‪.‬‬ ‫טו )‬ ‫‪.‬‬
‫לשש ת ציצית כו ' " ‪ .‬במזוזה ( מ ע‬ ‫‪,‬‬
‫‪. .‬‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫ירושלט‬
‫ולשוח מזוזה‬

‫כוי " ‪ .‬בלולב‬ ‫קטת ) כו ' ‪. ,‬‬

‫ליטלע לילב‬ ‫‪.‬‬
‫בו‬

‫ם הל ' שביעות‬ ‫‪.‬‬ ‫הרמב‬ ‫על‬ ‫? פע ' (‬ ‫יהדר מ‬ ‫פיה‬

‫‪) 59‬‬
‫בהוצאת‬ ‫הלשון‬ ‫ודאה‬
‫בסוכה‬ ‫לישב‬ ‫קמיע* ‪.‬קמט ) ‪,‬‬
‫בסוכה ( מ "‬ ‫‪-‬‬

‫ק‬ ‫ת‪.‬‬ ‫(‬ ‫במ‪19‬ה‬ ‫ן‬ ‫‪) 60‬הט 'י‪.‬‬

‫יבחימ יג ‪,‬‬ ‫_‬ ‫קאפאח במצות הנ " ל‬
‫‪.‬‬
‫רמב ם‬ ‫וי ‪ .‬אן ‪.‬‬ ‫מ ת " נ ה‪-‬ד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הלכות‬

‫מהדיית נא‪. ,‬‬

‫(‬ ‫עה ‪ -‬ת ר'פ מסע' ‪.‬‬ ‫(‬ ‫סוה צפע '‬
‫ראה‬ ‫"‬ ‫י‪6‬ן‬ ‫ת ע לכתוב בו ‪ - .‬אכל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ו ‪ -‬ד ר " ה ר‪9‬ה‬ ‫בטח‬ ‫(‬ ‫‪4‬ן‬

‫‪ . 1[1‬מ‬ ‫עד ‪ -‬ו‬ ‫‪,‬‬ ‫מזוזה ‪, -‬‬ ‫‪ .‬לקבוע‬ ‫קיד‬ ‫בהפתרה‬

‫המצוה בתחלה‬ ‫נמנ ' ן‬
‫‪.‬‬
‫ש ( ב ) נחים שס ) ד מכשיר נהילזך '‬ ‫יר ‪-‬‬ ‫ו‪1‬ם‬ ‫כ‪"2 .‬‬ ‫השו "‪ :‬עק‬
‫ובהלנות ת‪1‬י‬
‫ולהל‪ , .‬ך‬ ‫כךה ‪.‬‬ ‫היאתזהה‬
‫המצ (‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬להל ‪.‬‬
‫שקביעתה וו‬
‫תפלין ~‬ ‫ה‪,.‬‬ ‫‪"9‬ה‬
‫ס ‪.‬י ‪ .‬אפשר נלא הייוד‪.‬‬
‫)‬

‫אגל נמקזס שההכשר‬

‫מזוד בז ' במנדח ‪ . ' ,‬י שגס י ' ש מזרד שעשי כ‪71‬ר‬
‫'‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬
‫מכזה כ‬
‫תפלין‬
‫הר '‪ " -‬פ‬
‫בהנחה‬
‫ביא ~ ר‬

‫ואכ ‪ .‬וז ‪.‬‬

‫‪ - . .‬לוון‬
‫ראה‬
‫מ ' ך‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫)‪:‬‬ ‫סי ‪ ,‬א‬
‫הקב ‪ -‬ה לכתוב כו " ‪.‬‬
‫וך ‪ -‬ג ) היריאימ‬
‫( או ‪ -‬ד סר ‪ -‬ה‬

‫‪ ' 7‬רמ "ג‬

‫אדה ' י‬
‫שצונ ‪,‬‬
‫פלררא‬
‫ואילך‪ .‬ובפרשיי שס ‪.‬‬ ‫א‬ ‫יירא בד ‪,‬‬ ‫)‬ ‫"‬
‫‪189‬‬ ‫שיחות‬ ‫נ‬ ‫אהדי‬ ‫לקוטי‬

‫וזורע כו ' תורה מה תהא עלהי ‪ .‬ומינה ‪-‬‬ ‫המצות ( זיינע זכיות ) חין ‪ 8‬העכערן‬
‫לדעת רבנו איז עס עכ " פ ניט בסוג פוז‬ ‫אופן ) ‪ ,‬ווערן די זדונות שליין נתעלה און‬
‫וכיו" ב ) ‪.‬‬ ‫רצוי ( מכשירי מצוה‬ ‫קריגז דעם גדר מון זכיות ‪ -‬בדוגמא‬

‫איז דער ביאור אין דעם בקיצור ‪:‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ווי דשם איז ביי מכשירי מצוה ‪.‬‬
‫ניט‬ ‫לכאורה‬ ‫אבער‬ ‫איז‬ ‫‪ . 1‬דשם‬
‫ב‪ 8‬יעדער מצוה איז ד‪ 8‬דער ענין‬
‫מספיק ‪:‬‬
‫הכללי אח דער צד השווה מיט שלע‬
‫מצות ‪ -‬ובלשון חז " ל " עושה רצונו של‬ ‫א ) די מכשירי מצוה שליין ווערן ד‪8‬ך‬
‫מקום ‪ - -‬אמרתי ונעשה רצוני " ( והפכו בש‬ ‫ניט נתהפך ונעשה מצוה ‪ ,‬זיי בלייבן‬
‫יעדער עבירה ‪ " -‬עובר רצונו של‬ ‫הכמירין אפילו לדעת ר ‪ -‬א ‪:‬‬
‫מקום " ) ‪ ,‬און די ענינים פרטים אירע ‪:‬‬ ‫אויך לדעת הירושלמי ‪ ,‬שז אויף עשיית‬
‫וכו' ‪.‬‬ ‫מילת הערלה ‪ ,‬בסוכות תשבו‬
‫סוכה ולולב משסט מען די ברכה " אשר‬
‫ביי כל ענינים הפרטים הנ " ל ‪ ,‬כעטש‬ ‫‪ ~ . .‬ציר ( וכו ' " ‪ ,‬בלייבט עט ‪8‬לץ נשר ‪8‬‬
‫‪8‬ז די הכנה און הכשרה איז אין דעם‬ ‫מצוה פון עשיית סוכה אוז ניט די מצוה‬
‫חפץ זדער בשייכות צום חפץ וולס‬ ‫פון בסוכות תשבו ‪ :‬עד " ז ‪ -‬הולכת הדם‬
‫מ ' טוט דערמיט ‪ 8‬מצוה ‪ ,‬זיינען זיי לבער‬ ‫ב)‬ ‫תמה ‪:‬‬ ‫למזבח איז ניט קיין עבודה‬
‫גיס ‪ 8‬חלק און פרט פוז דער מצוה‬ ‫ועיקר ‪ :‬בכל הנ " ל איז דרס ‪ 8‬הכנה און‬
‫עצמה ‪ :‬צוגרייטן דעם איזמל למילה איז‬ ‫פעולה וולס איז איז סוג און נשכמער ‪-‬‬
‫ניט קייו טייפ פון כריתת הערלה ‪ :‬עשיית‬ ‫שייך ממש צו דער מצוה גופא ‪ ,‬ער‬
‫סוכה ולולב איז ניט קיין חלק פון‬ ‫מומך‬ ‫משכס ‪ 8‬סוכה ולולב כו ' ‪ ,‬ער איז‬
‫כסוכות תשבו וכו ' ‪ :‬היכת הדם איז ניט‬ ‫דפם דם אזבח ‪ -‬משא ‪ -‬כ בנדו " ד השט‬
‫קיין טייל פון זריקה ‪.‬‬ ‫ער דאך מצד אחד ‪ ,‬געטטו ‪ 8‬פעולה‬

‫חשובה בכלל ‪ -‬איז ענינה ‪ ,‬בלשון‬ ‫הפנית פוגעם עניז הזכיות ‪ ,‬און מאידך‬
‫הרמב " ם " ' ‪ " :‬ומה היא התשובה הוא‬ ‫גיסא ‪ ,‬ושגט מעז גער ‪8 ,‬ז זיי שלייז ווערן‬
‫שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו‬ ‫" כזכיותי ‪.‬‬
‫ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד י ' ‪ ,‬שנאמר‬ ‫די קושיא ווערט נשך שט‪8‬רקער ‪-‬‬
‫יעזוב רשע דרכו וגו ' * י ' ‪ - .‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬זי איז‬ ‫זעענדיק ‪8‬ז אפילו ווען די מכשיריז און‬
‫בסוג אוז נטכסער איז דעם ועלבן " ‪8‬רט *‬ ‫זיינען רשות ‪ ,‬ווי‬ ‫די פעולת ההכנה‬
‫פון דעם עניו הכללי פוז מצות ( אוז‬ ‫און דער גאנצער‬ ‫חרישה וזריעה כו '‬
‫כלבו ‪. -‬‬
‫עבירות ) ‪ :‬החלטה ברצון ו " יגמור‬ ‫דגנך ותירושך‬ ‫סדר מוז " ואסמת‬
‫אוו וויבשלד שז די תשובה מאהבה מיט‬ ‫‪8‬ז דעם שלעם קעז‬ ‫ויצהרך " ‪ ,‬איז הגם ‪8‬ז‬
‫זיין די מצות וולס זיינען‬ ‫מעו ניט ם‬

‫כו ' ‪ -‬הר '‬ ‫‪.‬‬ ‫ה ‪.‬ב ‪.‬‬ ‫‪-0‬נ‬

‫ואף שצלל והשיב את הוזילה‬
‫הלכות חשונה‬ ‫‪) 66‬‬ ‫מיס זיי סשרבונדו ‪ :‬תרומות מעשרות‬
‫וכו ' ‪ ,‬פונדעסטוועגז געסינט מען ניט שז‬

‫‪.‬‬
‫‪167‬‬
‫‪ ,‬שניהמת די' קיים ‪ -‬ח ‪ :‬מ ‪. .‬‬ ‫דשם ושי השבז ‪ 8‬חשיבות פון ‪ 8‬מצוה ‪,‬‬
‫תשובה ובזם‬
‫תשה צד ‪ , 1 .‬כמפורש נקידושיו‬ ‫רשע נמור‬ ‫פיל‬
‫כשהרהר‬ ‫"‬
‫אפילו ניט שלס מכשירי מצוה * ' ‪ .‬וי " ל‬
‫ס ק מד ‪,‬‬‫‪.‬‬ ‫סייח‬ ‫‪. .‬‬
‫שם ‪ .‬ראה חלקת מחוקק לשו ‪ 1‬אה ‪1‬‬
‫ב‬ ‫‪.‬‬
‫ראה‬ ‫‪. ..‬‬
‫עב ייקוט‬
‫' ‪,‬‬
‫ואילד‬ ‫' ‪: 97‬‬

‫' תוחס על שעני נ‬

‫‪.‬‬
‫לשם ( אנד ת‬
‫יקטן ‪,‬‬ ‫וראד‬

‫‪.‬‬
‫‪ ..‬יכ ‪,‬‬
‫יבלקו נ‬
‫סק‪ . 1‬ה ‪.‬‬
‫א‪1‬ה ת יממשיר‬
‫א‬

‫פ ‪ .‬א‪.‬‬
‫ש שם‬
‫‪, ".‬‬
‫הטעם ‪ -‬ווייל לויס דעת רשב " " איז‬
‫עס ניט רצוי ‪ " :‬אפשר אדם חורש כו '‬

‫' אילדן ‪.‬‬ ‫יאייר ‪ ' 1 .‬סי‬ ‫ט‪,‬‬ ‫'‬ ‫ע‬ ‫)‬ ‫‪ ,‬קה ‪ .‬ח‬ ‫‪'1‬‬ ‫פ ' יין ' ם ‪:‬‬ ‫‪. 74‬‬ ‫ש ח ‪ -‬ה ע'‬ ‫מיקו‪.‬‬ ‫להרר‬ ‫‪) 64‬‬
 ‫שיחות‬ ‫[‬ ‫אחרי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪190‬‬

‫היו מצוינים במצרת שכשאתם חוזרים‬ ‫שזף צמאון איו געוו‪8‬רז ‪8‬רויסגערופן‬
‫ועוד ‪,‬‬ ‫חדשים ח ‪.‬‬ ‫לא יהיו לכם‬ ‫די‬ ‫ווערז‬ ‫דערפשר‬ ‫זדונות ‪,‬‬ ‫די‬ ‫דורך‬

‫מעיז זדונות נעשו לו כזכיות אין‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זדונ ~ ה גופא כזכיות '‬
‫מצות גופא ‪ :‬שעיר המשתלח ופרה‬ ‫דשם איז נ‪8‬ר בשעת סיאיז ד‪ 8‬שלימות‬
‫אדומה מועגלה ערופה ) ‪8 -‬ז דוקא די‬ ‫האהבה והכוונה הנ " ל ‪ ,‬וולס דעמולט‬
‫עבודה‬ ‫ווערט‬ ‫‪-‬‬ ‫בחוץ‬ ‫עבודה ‪4‬י‬ ‫ווערז ( מצד דער אהבה וכוונה ) די‬
‫המכפרת ( חטאת קריא רחמנא יי ) ווי בש‬ ‫זדונוה ‪ 8‬חלק פון עבודת התשובה ‪,‬‬
‫שלע קרבנות עבודתם בפנים דוקא ‪ ,‬און‬ ‫ובמילא כזכיות ‪ :‬שבער בשעת ס ' איז ניטש‬
‫נשכמער ‪6‬י ‪,‬‬
‫די שלימות ‪ ,‬כשטש שז ער סוט תשובה‬
‫מעין זה ‪ -‬פר דאלי ' בהר הכרמל‬ ‫מאהבה ‪ ,‬דעמטלט ווערן ניט די זדונות‬
‫שעה ) ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫( בהוראת‬ ‫נעקר עונו‬ ‫כזכיות ‪ ,‬מעיניט וושס‬ ‫‪.‬‬
‫מתחלש " " ' ‪.‬‬
‫יתרה מזה ‪ -‬מרז " ל ‪ :‬מיני ' יבי ' אב‪8‬‬
‫לשדי כי' נרגא * ‪6‬י ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מעי‬ ‫דוגמאות להנ " ל ‪ -‬עכ " פ‬ ‫ח‪.‬‬

‫הכלל גדול בתורה ‪ -‬פקו " נ ( אפילו )‬ ‫הנ " ל וכדרך אפשר ‪ -‬בקיצור ‪:‬‬

‫*‬ ‫ע " י כליי עביררת שבתורה חוץ הפכר‬ ‫מכשירי מצוה איז רעם זעלבן עניו‬
‫שלש דיהרג (אף דהמחבד עצמו לדעת‬ ‫פוז דער מצוה און זיי ווערז ‪ 8‬מצוה ‪:‬‬
‫אין לו חלק לעוהיב * יי ) ואל יעבור ‪ ,‬ועוד ‪.‬‬ ‫ועבודות ימי‬ ‫דחינוך ‪ :‬קרבנות‬ ‫סוג‬
‫ואכ "מ ‪.‬‬ ‫בכ " ז‪.‬‬ ‫ויש להאריך‬ ‫פון‬ ‫( ‪1‬ך‬ ‫ה‪.‬‬ ‫מנחה‬ ‫( החנוך יי ) ‪.‬‬ ‫המילואים‬
‫כהנים ‪ .‬דעם פשטער ' ס חינוך הבז לת " ת‬
‫וולס איז מז התורהייי ‪ .‬ועות ‪.‬‬
‫קיום המצות בגלות ‪ -‬לויס דעם‬
‫חלויות‬
‫שאינן הקושיא‬
‫מתורצת‬
‫במצות‬ ‫המדובר‬
‫בפנים ‪-‬‬ ‫המפורסמת ס שהרי‬
‫המבואר‬ ‫‪3‬ד ) וע "‬
‫ספרי י ; עה " ט ואבדתם גו ' ושמתם את‬
‫‪,‬‬ ‫בארץ ‪ .‬וראה רמב " ז אחרי יה ‪ ,‬כה‬
‫דברי גו ' ‪ :‬אע " פ שאני מגלה אתכם כו '‬
‫להעיר ממרז " ל דחיתו זוהי שחיטתו ( יומא‬ ‫הד )‬
‫סד ‪ ,‬א ‪ .‬וראה ? מע " ג ‪ :‬הל ' תשובה פיח ה " ד ‪ .‬הל '‬
‫בסופו ( כד ‪ ,‬ד ) ‪ .‬שו " ת דווינסק ח " ב סי ' לג ‪,‬‬
‫לסנהדרין‬
‫בלאים‬
‫‪.‬‬
‫נעשונ‬ ‫דזדונות‬
‫בצפע‬ ‫המבואר‬‫ועפ " יעניו‬
‫המשתלח בא‬
‫דבשעיר ( דא ‪ ,‬א ) ) ‪,‬‬
‫שם מובז קיא ‪ ,‬ב ‪,‬‬ ‫רפ ' ב‬ ‫‪,‬‬ ‫' ו מש כ המן‬ ‫‪.‬‬
‫‪, ".‬‬
‫ישראל ‪ , -‬כל עונדת בני‬ ‫לו כזכית בנוגע ‪7‬כן‬
‫ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם " ( מרשתנו טז ‪,‬‬
‫כא‬
‫אינה מצווה בפר " ירנ "‬
‫יבעה ע '‬
‫לק "י‪4‬מ‬ ‫‪.‬‬
‫קראה מס ' ‪ ,‬עח‬
‫יקרש חי ד‬
‫ל שהוא‬
‫יאשה ‪: :‬‬
‫כוה שהיא‬
‫דקד‪1‬שי‪1‬יפת '‬
‫דאע ג‬ ‫מ מ )‬

‫משוחש ‪ ,‬לה מצה‬

‫מתבאר מא '‬ ‫'‬
‫‪. .‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שאא ‪ ,‬פ נלעדה ‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫יא ‪ .‬לד ' ראה לקמן ע ' ‪ : 16‬כיק‬

‫להצ " צ‬ ‫סהמ * צ‬

‫בג ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫ראה בכ " ז ‪ -‬אגה ‪ -‬ק סכ " ת ‪.‬‬
‫‪,.‬‬ ‫ע‬
‫)‪.‬‬
‫‪5‬ד )‬
‫‪) 76‬‬
‫רנה‬ ‫' ש " ה אוה ‪- 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לב‬ ‫היציר ‪.‬‬ ‫ד‪-‬‬ ‫שהיי ‪: ,‬‬
‫יני‬

‫מצות עגלה ערומה ‪ - .‬וסיבת היתרון אשר בזה ראה‬ ‫בחשובהיהירו נ ' נתרנה להגה ‪7171‬א ‪ ,‬משא ‪ ,‬נ‬
‫‪7 1‬‬ ‫‪,,‬‬
‫דרושי ביאור עניו הנס ‪ -‬נות ( עהיפ כי מנמה ( לקו " ח‬ ‫‪,‬‬
‫מ ראה ) ותולה עצם מהנתי ‪ ,‬שהוא ט נ‬ ‫‪.‬‬ ‫וקדישה‬
‫ואילך ‪ ,‬ועוד ) ‪ ,‬מהמ " צ להצ " ן בסוסו‬
‫ואילך ) ‪1‬‬
‫דברים בים ‪ ,‬א‬
‫( קטה ‪,‬‬
‫ה‪1‬ד ' נוה‬ ‫מצ ' אוח‬ ‫מתבטלת‬ ‫‪1‬ה‬ ‫ימורק ' מיד‬ ‫‪,‬‬
‫מגהדריו לט ‪ ,‬ג ‪ .‬וראה תניא רפל 'א ‪ .‬ולהעיר‬ ‫‪6‬ד )‬ ‫‪.‬‬ ‫‪4‬י‬
‫נשלימ ‪ ,‬ת ‪.‬‬
‫חיו ע '‬ ‫‪.‬‬
‫בכאצ לק‪ 1‬ש‬
‫בושה‬ ‫ראה ‪ :‬א "‬
‫‪,‬‬ ‫( מר ' ‪-‬‬ ‫‪ ,‬י‬ ‫' א ' לר‬

‫מרמב ‪ ,‬ם הל ' דעות פ " ב ה " ב ‪,‬‬ ‫‪..‬‬

‫הערה ‪ . ) 45‬וע‬
‫יד כ ראה‬
‫הטי בתנ‬
‫פרש א ‪.‬‬ ‫משא‬
‫‪~ .,‬‬
‫עד ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫סנהדרין‬ ‫‪) 77‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‪.:‬‬ ‫מא ‪ .‬י ‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫?‬ ‫' תצוה כח ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫חוה""כ ‪,‬ל‬ ‫‪.‬‬
‫פע א ‪,‬‬
‫מוסר פ‬ ‫שבס‬
‫יוסיפוך‬
‫לכתובותה ‪,‬קג ‪ ,‬כ ‪,‬‬
‫היהודים ג ‪ ,‬ח ‪,‬‬
‫מהרי " ט‬ ‫מלחמות‬
‫‪) 77‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫‪1‬י ‪, .‬‬ ‫לעקב חית יאדה ' ‪ 1‬נתפלחו‬
‫הל '‬ ‫ילו‬
‫‪ :‬דן‬
‫היבא בירשי שם ‪.‬‬ ‫'‪,1‬‬ ‫'א ‪,‬‬
‫‪191‬‬ ‫שיחות‬ ‫נ‬ ‫אתרי‬ ‫לקוטי‬

‫מ ' איז ניט מהרהר כעבירה ין ‪ -‬איז‬ ‫און‬ ‫ט ‪ .‬עכ " ז וועט תערו פשרשטטנדיק‬
‫ד‪8‬ס ‪ 8‬בשווייז ‪8 ,‬ז דשם איז געקומעז ניט‬ ‫‪.‬‬
‫דער סיום המסכת ‪ :‬הרואה קרי ביום‬
‫מצד דעם יצה " ר ניר כהשגחה עליונה ‪:‬‬ ‫הכצורים ידאג כל השנה כולה ואם‬
‫וויבשלד שז " מ‪9‬י עליון לא תצא‬ ‫און‬ ‫עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בז‬
‫הרעות " " ‪ ,‬דשרף מעז זשגן ‪ 8‬די כוונה‬ ‫העוה " ב בו ‪ - " ,‬ובהקדים להסביר רעם‬
‫עליונה איו דעם איז געווען ‪8‬ז ער זשל‬ ‫דיוק הלשון ‪ ,‬ידאג כל השנה " ‪ ,‬און ניט‬
‫דורכדעם צוקומעז צו ‪ 8‬העכערז אופן‬ ‫ווי דער לשון הרגיל בכגוז זה ‪ " :‬סימן רע‬
‫העבודה ‪ ,‬צו שז עבודת התשובה וושס‬ ‫לו " ‪.‬‬
‫מצד דעם רגילידיקן סדר העבודה פון ‪8‬‬ ‫הביאור בזה ‪ :‬דער תוכן הענין פון‬
‫צדיק וויולט ער דערצו ניט געקענט‬
‫ידאג כל השנה " איז ‪ -‬עבודת‬ ‫‪.‬‬
‫בתניא) ‪.‬‬ ‫הנ " ל‬ ‫צוקומעז ( ע " ד‬ ‫התשובה ' י ‪ ,‬וושרום זיין דאגה איז ( ניט‬
‫און בשעת ביי אים איז דש די שלימות‬ ‫( מזוי ) מחמת דער מורא שז ער וועט ניט‬
‫כל‬ ‫" ידאג‬ ‫‪-‬‬ ‫התשובה‬ ‫עבודת‬ ‫פון‬ ‫מוצא שנתו זיין ‪ ,‬ניר אויף דעם וולס‬
‫השנה " ‪ ,‬קומט צו ‪ 8‬ה‪01‬פה ניט נ‪8‬ר איז‬ ‫ראה קרי " ) ווי רש " י ‪ ,‬י ז‪8‬גט " שמא לא‬ ‫‪.‬‬
‫עבודה רוחנית ‪ ,‬נשר אויך בגשמיות ‪-‬‬ ‫קיבלו תעניתו והשביעוהו במה שבידם‬
‫מפיש חיי " ‪ -‬מער ווי סשיז געווען‬ ‫‪.‬‬ ‫להשביעו כעבד המוזג בוס לרבו ושפך‬
‫אויסגעשטעלט מצד שרש נשמתו און‬ ‫לו קיתון על פניו " ( און ווי דער שלסער‬
‫הרגיל ‪.‬‬ ‫מצד דעם סדר העבודה באופן‬ ‫אי אפשר‬ ‫" כלומר‬ ‫) ‪-‬‬ ‫רבי "' איז מוסיף‬
‫און‬ ‫דאגה‬ ‫די‬ ‫‪8‬ט‬ ‫און‬ ‫";‬ ‫בשימושך‬
‫יוד ‪ .‬עכ " ז איז מוש וושס מס ' יומא‬
‫התבוננות בריינגט אים צו ‪ 8‬העכערן‬
‫פרק יוהכ " פ איז מען מסיים וחותם‬
‫אופן עבודה ( שימוש ) ווי די וולס ער‬
‫במאמר הרואה קרי ביוהכ " פ ‪ ,‬און די‬
‫שייכות און המשך צו דער משגה וסוגה‬
‫געטשז‪.‬‬ ‫השט פריער‬
‫וושט פשר דעס ‪:‬‬ ‫בסגנון אחר קצת ‪ :‬וויב‪8‬לד ‪8‬ז דער‬

‫איו דער מרה רעדט ר " ע וועד די‬ ‫" רואה קרי ביוהכ " פ ‪ ,‬איז ביי אים געויען‬
‫צוויי עניני טהרה דורך הקב " ה ‪ :‬הזאה‬ ‫איז דשך ‪8‬‬ ‫מענהפ בה‬
‫זיך יוהכ "‬
‫מיאיזיי ‪-‬‬ ‫לא יושם‬
‫במתכוין "‬ ‫"זמו‬
‫אוו טבילה ‪ ,‬וואס הזאה בעי כוונה און‬ ‫' עינויים‬
‫טבילה לא בעי כוונה ; און נאכדעם איז‬
‫די גמרא ממשיך אינעם עניז און איז‬
‫מבאר דעם חילוק צווישן די צוויי אופני‬
‫תשובה ביי דעם מענטשן ‪:‬‬ ‫יכתובות קו ‪ ,‬נ ‪.‬‬ ‫ץ‬ ‫‪ .‬יענ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נסחו ‪ ' 7‬סנר לנ ' מ נט ‪ ,‬א‬
‫‪.‬‬
‫תשובה מיראה און תשובה מאהבה ‪,‬‬
‫וולס תשובה מיראה איז שז ( שלימות‬
‫‪.‬‬
‫שנה ‪.‬‬
‫ד נ‪.‬‬
‫ג חט ‪ .‬ש " ת ודא יעלה יו ‪ ,‬ד‬

‫שחת בשמיפ‬
‫תשונה מאהבה ח ‪.‬‬
‫הגהות נטנזוז ליו‪.‬ד שמה ‪ .‬שו ‪ .‬ת אבן יקרה ‪ .‬ו ‪.‬‬
‫רמחיפ י " ת לתדב ‪ -‬א רפי ' ד ע ' ‪. 163‬‬
‫?‬

‫ה ) כוונה ‪ ,‬משא" כ תשובה מאהבה ‪.‬‬ ‫' ה‪,‬נ‬ ‫‪ .‬ירוש' סנה ' פ ‪.‬‬ ‫ס יו ' ד שכו‬ ‫‪.‬ה ‪ " .‬ת‪-‬‬ ‫ראש שמ‬

‫וראה תועש ‪1‬ח ( ט ‪ ,‬ה‬ ‫ן‪.‬‬ ‫רבקה ‪ -‬ע ‪ .‬מתש חבייך קנ ‪.‬‬
‫סקל ‪ .‬א ) ‪.‬‬
‫להעיר מאלף למטה למטה אפרים סי חרטך‬ ‫)‬ ‫סק ‪,‬‬
‫‪1‬ימהרש ' ק ) שם בפ ‪ -‬יבר '‬ ‫שימה‬ ‫‪7‬ג ‪ ,‬חכמת‬ ‫"‬
‫‪.‬‬
‫ללביש‬ ‫' ‪1‬קנ לו ‪ -‬כא‪ . 1‬יבא‪, .‬‬
‫סב ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪11‬‬

‫‪.‬‬
‫המיל אש סי '‬
‫שעי לח ‪.‬‬
‫מע‬
‫שב תסק‪ -1‬נצ בשפ שבל לקט דוקא אס לא הרהר ‪ .‬וראה‬
‫ש‬
‫איכה ג‬‫‪.‬‬
‫יגעיי‬
‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪) 82‬‬

‫‪) 83‬‬ ‫‪.‬‬

‫' דאג ‪.‬‬
‫בשו ‪ -‬ע שם וראה מג ‪-‬א שם מק ‪ -‬ב ‪.‬‬
‫ד"ה‬
‫היבוש ‪.‬‬
‫‪) 79‬‬

‫‪) 80‬‬

‫פרש ' שפ ‪ , 7‬ה הרואה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪"1‬‬

 ‫ג‬

‫קיפי‬ ‫למיעלי ‪,‬‬

‫ן‬
 ‫‪195‬‬ ‫שיחות‬ ‫קוטי‬

‫ג‬ ‫אחרי‬
‫דשרף מעז פ‪8‬רשטיו ‪ :‬פח סתימת‬ ‫בנוגע דעם וידוי פון כהו גדול‬ ‫א‪.‬‬
‫לשון הנ " ל איז משמע טז דער וידוי‬ ‫‪,‬אויפז שעיר המשתלח זשגט דער סטוק י‬
‫בלשון חטאת " ‪8‬ל ‪ ( 1 %‬ניט זשגנדיק‬ ‫‪.‬‬ ‫והתודה עליו את כל עונות בב ‪ -‬י ואת‬
‫‪ ,‬עויתי ופשעתף ) איז געעג אעויף ניע‬ ‫‪.‬‬
‫כל פשעיהם לכל חטאתם " אוו פח דעם‬
‫‪.‬‬
‫עבירות ‪ ,‬אפילו אויף זדונות " ‪ 1‬מר ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪8‬ז דער סדר פון‬ ‫לערנט שפ רבי מאיר נ‬
‫דים " * ‪ -‬ולכאורה ‪ :‬פ‪8‬רוושס קטל דער‬ ‫וידוי איז ( כיצד מתודה ) עויתי פשעתי‬ ‫‪.‬‬
‫וידוי פון * חטאת " ( שז ער השט עובר‬ ‫וחטאת" די חכמים י שבער השלטן ניט‬ ‫‪.‬‬
‫געווען בשוגג ) מספיק זיין צויך אויף‬ ‫ווי ר " מ ‪ -‬ווחל " עונות אלו הזדונות " ‪,‬‬
‫מרדים וזדונות י ?‬ ‫המרדים " אוו " חטאתם אלו‬ ‫ופשעים אלו‬
‫על‬ ‫שהתודה‬ ‫" מאחר‬ ‫אוו‬ ‫השגגות " ‪,‬‬
‫אע " פ ‪8‬ז ועיקר הוידוי " איז דשם‬ ‫ב‪.‬‬
‫און ער איז יוצא דערמיט‬ ‫זשגו חטאת"‬ ‫‪.‬‬ ‫הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על‬
‫השגגות ( בתמי 'ץ ; נשר דער סדר איז‬
‫ושגן‬
‫מעןצוליב‬
‫שבער ‪,‬‬
‫דשרף‬
‫לכתחילה‬
‫מצות‪-‬הוידוי ‪,‬‬
‫שלימותוידוי "‬
‫" מצות‬
‫לחטאתי ועהתי ופשעתף ‪,‬‬

‫( ווי דערמשנט פריער פון רמב ' ם ) ‪ ,‬אנא‬ ‫בשייכות דעם וידוי וושס יעדער איז‬
‫השם חטאתי עויתי פשעתי כו ' והרי‬ ‫מחוייב צו ושגו וועז ער סוט תשובה ‪,‬‬
‫נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר‬ ‫פסק ' נט דער רמב " ם י ‪ :‬כיצד מתודיז‬
‫לדבר זה " ‪ .‬נשכמער ‪ :‬אין ספר המצות יי‬ ‫אומר אנא השם חטאתי עויתי משעתי‬
‫לסניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי‬

‫שם כתב שצריך יומר‬ ‫‪.‬‬

‫מ הל' תשובה פ ב‬ ‫ביח‪.‬‬ ‫ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר‬
‫פ עחוו פשענו אלא שהרמב ס ממד על מה‬ ‫‪.‬‬
‫‪)8‬‬ ‫(‬

‫‪.‬‬
‫זה וזהו עיקרו של וידוי‬
‫וראה גם סר ‪ -‬ח או ‪ -‬ד שם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שמפרש לעיל רפ ' א‬
‫סק‬ ‫ווייטער * שבער ברענגט ‪8‬רשפ דער‬
‫‪. ..‬‬
‫פרמנו שם אנא סק ה מנ ח מצוה‬ ‫שסדג‪( .‬כסופו )‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫רמב " ם ( תעגן דעם וידוי וושס יעדערער‬
‫איז מחוחכ צו זשגן ביוהכ "פ ) * הוידוי‬
‫ניל שתי‬
‫מוכרח‬ ‫מזכירשם)‬
‫וימק‬‫אינו‬ ‫שהרי‬
‫נטור‬ ‫חטאחי (‬
‫ענן‬ ‫אדה ‪1‬‬ ‫שכוונתוגשורק‪.‬על‪. . .‬‬
‫אבי‬ ‫שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו‬
‫ב כד הקמח ‪ 11‬וידוי‬ ‫‪.,‬‬ ‫וראה‬ ‫מדרדל ‪.‬בעיקר המדוי)‪.‬‬
‫פשעתי‬ ‫און שזוי‬ ‫הוידוי' ‪.‬‬ ‫והוא עיקר‬ ‫( כולנו )‬

‫ווערט גע ' פסק ' נט אין טור ' און רמ " א ו ‪,‬‬
‫חמאת‬ ‫ל)‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫להעיר מראב ‪ -‬ע פרשתנו טג‬ ‫אבל‬ ‫‪)9‬‬
‫ובלשון פון קלטן רב " ן איז שרע י ‪ :‬אם‬
‫שם כלל ע‪.‬כ תמצא על השגגה ועל הגנוז‪.‬‬
‫סי '‬ ‫‪ ) 10‬מ ‪ .‬ע ‪5‬ן‪ .‬וב ‪ -‬ה נחינוד מצוה שסד ‪ .‬יראים‬
‫‪ . .‬אמר סתם חטאתי יצא ידי מצות וידוי ‪.‬‬
‫שסג ( בדדוי נקח הבאת חטאתי ובחוגת הלבנות‬
‫‪.‬‬
‫שער החיובה רפ ‪ -‬ד ב גדרי התשובה ‪ :‬שיתודה‬ ‫‪.‬‬
‫ועד ז בחבור התשובה‬ ‫‪.‬‬ ‫עייהם‪.‬‬ ‫נהם רבקש המהילה‬ ‫כא ‪.‬‬ ‫פרשתנו ט‪, 1‬‬ ‫;)‬

‫תנאי התשונה‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫להמאירי ( מאמר ו פ ‪ -‬ח ) בארבעה‬

‫וגרס‬ ‫‪,‬‬ ‫נ‪.‬‬ ‫יומא לו ‪,‬‬ ‫‪)2‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬ג ( בס ' האמונות והדעות מ ה פיה ) בר ' עניני‬ ‫ה ‪-‬א‪.‬‬ ‫פ ‪-‬א‬ ‫הל ' תשובה‬ ‫‪)3‬‬

‫סתרה""ז ‪.‬ח ‪ .‬ע " פ יומא פז ‪ ,‬ב ‪.‬‬

‫שם" חפ " ב‬
‫או‬ ‫י‬
‫‪)5‬‬

‫ב ‪0 .‬פר‬ ‫( ‪0‬מ ( (‬ ‫‪.‬‬

‫( בפרט שננ נ דפ ( ס ' ‪ 0‬ונח ' ;‬ ‫‪-,‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫להעיר משל " ה הובא במג א‬ ‫( אבל‬ ‫ס "ג‬ ‫שם‬ ‫‪)6‬‬
‫אנו‬ ‫‪.‬‬ ‫הגירסא‬ ‫תשב ‪ -‬ד )‬ ‫' ר ש‪ ' 1‬ס‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬רמנ ס‬ ‫המדע ‪.‬‬ ‫שם ) ‪,‬‬
‫זגזמ' ‪.‬‬
‫)‬ ‫או‬ ‫חסא ; ‪ 1‬כול ‪,‬‬ ‫(‪1‬‬ ‫א (ח‬ ‫ד‪.‬‬ ‫שם סעיף‬ ‫ד)‬
 ‫שיחות‬ ‫‪1‬‬ ‫אחרי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪194‬‬

‫" עיקר‬ ‫וידוי זייז די צוויי ענינים ‪ :‬א ) דער‬ ‫זשגט דער רמב " ם ‪ ,‬שז אין וידוי איז מען‬
‫הוידוי " וולס דריקט אויס דעם טיקר פון‬ ‫( " וינקש‬ ‫כפרה‬ ‫בקשת‬ ‫כולל‬ ‫אויך‬
‫תשובה ( קיער בלשוז פון ‪6‬לטז רב " ן‬ ‫‪,‬‬ ‫כפרה " יי )‬
‫התשובה )‬ ‫אין אגרת התשובה ‪1‬י ‪ :‬מצות‬
‫קומט אוים ‪ ,‬שז אין וידוי זיינען דש‬
‫;‬ ‫אוז אויף דעם איז גענוג ‪ -‬חטאתי "‬ ‫‪-‬‬ ‫צווה ענינים ‪ :‬א ) " עיקר הוידוי " ( ‪6‬דער‬
‫ב ) די שלימות ' י פון וידוי ‪ ,‬וואו עס זאגט‬
‫זיך אויס די שלימנה " פון תשובה ‪ -‬און‬ ‫סתםוושט אויף דעמ איז גע ‪-‬‬ ‫מצות זחן‬
‫הוידוי " )‬ ‫"נרג צו‬
‫כמה פרטים‬
‫שלינזו‪1‬ע‬ ‫נ‪8‬ך" ‪ .‬ב )‬ ‫כולל‬
‫חטאתי‬ ‫הוידוי ‪ ,‬וושס איז "‬
‫אויף דעם זיינען נויטיק די סלע פרטים‬
‫וידוי ‪.‬‬ ‫הנ " ל איז‬ ‫(כנ " ל ) ‪.‬‬
‫ג ‪ ,‬צו פשרשטיין דשם ‪ ,‬דשרף מעו‬ ‫עד ' ז געפינט סעו בנוגע צו כללות‬
‫פריער מבאר זיין די פלוגתא פון‬ ‫מצות החשובה ‪ :‬עם איז ד‪ 8‬די מצוה פון‬
‫תנאים ' י וועד " חלוקי כפרה ' ‪:‬‬ ‫תשובה ‪ ,‬און די שלימות פון מצות‬
‫התשובה ( כדלקמן סעיף ה ' ואילך‬
‫אלעזר‬
‫ארבעה' חלוקי‬
‫חרש את ר‬
‫שמעת‬
‫מתיא בז‬
‫עזרי ר 'ברומי‬
‫בן " שאל‬ ‫בארוכה ) ;‬

‫כפרה שהי ' רכי ישמעאל דורש ‪ .‬אמר‬ ‫וי " ל ‪ ,‬טז וויבשלד דער ענין פון יידוי‬
‫שלשה הו ותשובה עם כל אחד ואחד ‪.‬‬ ‫איו ( ניט ‪ 8‬זייטיקע זשך איד ענין‬
‫עבר על עשה ושב אינו זז משם עד‬ ‫ד‪6‬ס וואס די תשובה‬ ‫נ‪6‬ר )‬ ‫התשובה ‪,‬‬
‫שמוחליו לו כו ' עבר על ל " ת ועשה‬ ‫שבלב דשרף ‪6‬רויסגעזשגט ווערן אין‬
‫תשובה תשובה תולה ויוהכ " פ מכפר כו '‬ ‫דעריבער מוזען אויך איל‬ ‫דיבור ני‬ ‫‪4‬‬

‫עבר על כריתות ומיתות ביד ועשה‬

‫‪--‬‬
‫תשובה תשובה ויוהכ " פ תוליז ויסוריו‬
‫‪1‬‬

‫וידוי י ) ‪.‬‬ ‫( ולא ‪-‬‬ ‫לאדה כפרה ‪-‬‬

‫מאגהית " בקשת‬
‫ולהעיר הזביך דק‬
‫התשונה‬ ‫‪.‬‬
‫ממרקיז כו' אבל מי שיש חילול השם‬ ‫הזכירי‬ ‫" לא‬ ‫‪.‬‬
‫פ ‪:%‬‬ ‫"ז‬ ‫הרמבים והטמ * ג כו‬
‫בידו איז כח לא בתשובה לתלות ולא‬ ‫‪,* -‬‬ ‫בקשחרממחיט "‬ ‫הוידוי (‬
‫ותשובה‬ ‫רקוידוי‬
‫מצות‬
‫'‬ ‫ובסהמ " צ להציצ‬

‫ביוהכ " פ לכפר ולא ביסורין למרק אלא‬ ‫הנוך בקשת מחילה כדאי ' ברמב " ם ם * א "בזא ‪ :‬הוידוי‬

‫כו'" ‪.‬‬ ‫כולז חולין ומיתה ממרקת‬ ‫‪,‬‬ ‫' יי ‪-‬‬ ‫;‬

‫לפגינו ‪:‬‬ ‫ובדפוסים‬ ‫קאפח ‪.‬‬ ‫בהוראת‬ ‫ב "ה‬ ‫ו)‬

‫אויך‬ ‫מפרשים ‪:‬‬ ‫דעם‬ ‫אויף‬ ‫פרעון‬ ‫ויבקש המחילה ‪,‬‬
‫ראב " ע רעכנט ד‪8‬ך אויס פיר חלוקי‬ ‫ועד שרק מצות וידוי נמנה במנין המצית‬ ‫‪) 12‬‬
‫כפרה ‪ ,‬איז וולס זאגט ער " שלשה הו " ז‬ ‫להרמג " ם ‪ ,‬כמשנת בארוכה במ " א ( לקו " ש נשא‬
‫השר ‪.‬‬
‫חידושים וביאור ‪ -‬ם במס סי ‪ -‬ח ‪ - .‬נדפס גם‬ ‫בלקו‬
‫" ב לתניא ח " ב ש מב ואילך ‪ .‬ועיי " ש ( ולקו ‪ -‬כ‬ ‫ס‬

‫ד ‪ .‬כל המחודה בדנרים ולא ( מר בלני‬ ‫‪.‬‬ ‫ו)‬ ‫ה‪.‬‬ ‫לענ‬

‫‪"5‬‬ ‫( שב‬ ‫‪ -‬ע מא ואילך ) שזהו הביאור במ " ש הרמב " ם‬
‫‪.‬‬
‫דומה לטובל ' שרץ בידו כ‪ - " 1‬כי ‪ 7‬י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫התשעבד‬ ‫טי ‪.‬‬ ‫מיבם א ‪. .‬‬
‫ך זו דוי עניני ב '‬
‫שבלב ה‬
‫נ‬
‫וטמא ‪' 1‬‬
‫בדיבור ‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬
‫שבו ( ראה כ אור‬ ‫ולא מנה וידני כמנין המצות‬ ‫הרי)‬
‫י‬

‫‪.‬‬
‫ע י " שן ‪.‬‬ ‫)‬ ‫" פ פערלא ימהמ ‪ -‬צ רם ‪ -‬ג פרשה מב‬
‫רק‬ ‫כ ‪ ,‬ונח ‪,‬‬ ‫לכאורה‬ ‫מקינה ‪.‬‬ ‫ב ‪ -‬בקשח‬ ‫י*)‬

‫סע א‬‫‪.‬‬ ‫ח "א נ ‪,‬‬ ‫( לקו ‪ -‬ד‬ ‫מהמבואר‬ ‫להקר‬ ‫ואייך)‬

‫‪]4‬‬ ‫בסם ‪ -‬ג‬ ‫שהרי‬ ‫להסמ ‪ .‬ג ‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫)‬ ‫סו )ס ( בסהמ " צ‬ ‫(ה‪ -‬ע‬
‫הרהר ‪-‬‬

‫‪0 .‬ה ‪ ,‬מ תש ‪ ,‬ד ‪ ) 30 7‬בענין יתודה בלחש בעת‬ ‫בקשח מחירה ‪ .‬וראה‬ ‫)‬ ‫לא נוכר ( בפירוש‬ ‫שוק ‪ -‬ג‬
‫שופר ‪.‬‬ ‫תשעת‬ ‫שלאחז‬

‫לר‪-,‬ננ)‬
‫‪1‬וש‬ ‫סוף‪ .‬יובא‬
‫איות‬ ‫‪) 17‬‬ ‫ירושלמי‬ ‫‪1‬בדלקמז וראה‬
‫בפנים והערה‬ ‫‪.‬‬
‫יגמא פו ‪ ,‬א‬
‫נשי‪13‬י‬
‫] )‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬
‫השם ) נכר ‪ -‬בקשה‬ ‫אנא (‬
‫שם לא‬ ‫ברמס ‪ -‬ם‬ ‫ואולי שהרי‬
‫הכוונה ל‬ ‫וצס " ק‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬
‫ובהילה ‪.‬‬
‫* ")‬
‫שברמס ‪ -‬ס‬ ‫‪-‬‬ ‫(‬ ‫‪7‬הע ר מס‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫עדי ; נסס ‪ -‬ע ) שם‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יתרומשי ' פ י ‪ .‬ריאד תוסקהא ' ומא פ ‪, 7‬‬
‫מלרש‬‫מכילתא‬ ‫ט‪.‬‬
‫פכ‪ ,‬ט ‪ ,‬ה ‪.‬‬ ‫שס ( עיד אמידה‬ ‫‪-‬ך‬ ‫)‬ ‫אנא הסה ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫כ‪ ,‬ז ‪.‬‬
‫‪195‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫אתרי‬ ‫לקוטי‬

‫איינע פון די שוועריקייטן ‪ 22‬אין‬ ‫ביאורים ‪:‬‬ ‫זיינעו דש אויף רעם צוויי‬
‫פירוש המהרש ' א איז ‪ :‬לויס זיין פירוש‬ ‫א ) דער טירוש פון מהרש " א * י ( און‬
‫קומט אוים ‪ ,‬שז דער שינוי און אויפטו‬ ‫מזוי שסייט בפירוש אץ ירושלמי יי ‪ ,‬ווי‬
‫פון ראב " ע ( שז שלשה הו " ‪ -‬ניט‬ ‫‪.‬‬ ‫ער ברענגט דשרט שרך ) ‪8 ,‬ז תשובה ‪,‬‬
‫‪ ,‬ארבעה חלוקי כפרה ' ) איז ניט קיין ענין‬ ‫וויכ‪8‬לד זי דשרף זין עם כל אחד‬ ‫‪.‬‬
‫וולס ארז נוגע להלכה ‪ ,‬און גיט קיץ‬ ‫ואחד " ‪ ,‬ווערט זי דערפאר ניט שריינ ‪-‬‬
‫חידוש אין דעם ענין הכסרה ‪ -‬ווייל‬ ‫גערעכנט צווישו די חווקים אין‬
‫כפרה יי ; די " חלקי כפרה ' זיינען בלויו‬
‫לבד מכפרת הוי חלוקה בם * ע (מביון שאינה דומה‬ ‫‪.‬‬
‫דריי ‪ :‬יו " כ ‪ ,‬יסורים אוו מיתה‬
‫תשובה זו להתשובה שצ " ל בשאר חלוקי כפרה ) ‪ ( .‬ג )‬
‫ודוחק‬
‫ב ) דער פירוש פון עקידה יי ‪6 -‬ז איו‬
‫בגא ) חלוקי כפרה ' סירוביו ( לא דברים‬ ‫ההכפרים ‪,‬‬
‫קצת ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫( לא‬ ‫בנוגע‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬ ‫העבירות *‬ ‫תלותי‬ ‫לעונש שלהם ‪,‬‬
‫די " חלוקי כפרה " ווערן גערעכנט נשר‬
‫קרבנם וכר ‪ -‬כ "א ) לכמרתם ‪ ,‬שהם‬ ‫די וושס " האדם יתכפר בהם בחתוי‬
‫( ווייל " אין המתים נכנסים למנין חלוקי‬
‫מודגש‬ ‫ע ‪ -‬ז שרק למירוש העקידה‬ ‫בלשון נוסף‬
‫‪) 22‬‬ ‫און‬ ‫‪: )%‬‬ ‫היים "‬ ‫יהם‬ ‫כפרה אלא בע ‪ -‬ת‬
‫ראב * ע גופא מה הס הגי חלוקים ‪ -‬כי תיכף‬ ‫דעריבער ווערט חילול השם ניט שריינ ‪-‬‬
‫אמרו ג ' הו כר " מתה הג ' חלוקים " עבר על‬
‫לתחריכו ' ל‬
‫עשה‬ ‫‪.‬‬ ‫גענומען אין חשבון פח די " חלוקי‬
‫"ת בר כריתות ומיתות בפד כר" ‪ ,‬וחח "כ‬ ‫מסיים‬
‫זשר‬ ‫‪8‬‬ ‫כפרה " יו ‪ ,‬היות ש חילול השם איז‬
‫אינו‬
‫שם ) מי‬
‫שלפעמים‬
‫חדש יוהכ " פ‬
‫ענין חונך‬
‫על גס‬
‫וראה‬
‫המורה‬
‫להקודמו ‪,‬‬
‫בהמשך* אבך (‬
‫‪,‬‬ ‫וולס " לא יכומר עד ימותוף‬
‫שיש חילול השם בידו בו " ‪:‬‬

‫קאי‬ ‫‪.‬‬ ‫הן‬ ‫'‬ ‫משא "כ לפירוש המהרבתא נמצא ‪ ,‬שחג‬

‫ביניהם הבכא‬
‫מתחיל‬ ‫ומפסיקה‪ -‬ז ‪ ,‬כ‪4‬א‬
‫תיכף לאח‬‫כו " (‬ ‫הבכא ל " ת‬
‫שבאה‬ ‫עבר על‬
‫מהבבא על‬
‫‪ -‬דא‬ ‫‪.‬‬ ‫שס ‪.‬‬ ‫חדא ‪ -‬ג שם וכ ה נפסקי הרידד יומא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 16‬‬
‫‪.‬‬
‫שם ‪ , 1‬ג ' הם חוץ מן התשובה ‪4‬‬ ‫‪) 17‬‬
‫כו " ) ‪1‬‬ ‫עבר על עשה‬ ‫‪.‬‬ ‫כפשטות לשון הגמרא ג ' הן ותששה עט כל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 18‬‬
‫ג ' הם כרי‬ ‫‪.‬‬ ‫( )‬ ‫שגם בירושלמי הלשון ‪ -‬א‬ ‫[ ואף‬ ‫( נמ ' ש גחדא ' ג‬ ‫א ‪ -‬ל וגמא שם‬ ‫אחד ‪ ,‬הנפרשי ז ' ה‬ ‫‪.‬‬
‫( כנ " ל‬ ‫ולא קאי על הבבא שלאח " ז " עבר על ס ‪ -‬ע כו ' "‬ ‫‪ -‬אבל תשונה ג ' נה מז החלוקת שהיא יריבה‬ ‫שם )‬
‫לבולון‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .‬אבי מי‬ ‫גבי חילול השם‬ ‫? ‪ ( , ) 1‬ב)‬ ‫שנתחללוהערה‬
‫בשנים‬ ‫וראה שוהדי הג ' להערה ‪1‬נ‬ ‫‪) 19‬‬
‫בו ש " ש כו ' * ‪,‬‬ ‫הרי‬ ‫הונא‬ ‫ראה ‪.‬‬ ‫פרשתנו שער סג ז ‪ ,‬ה ועתה‬
‫בתוספות יוהכ‬ ‫‪.‬‬
‫ש‪ 0‬מפרש ‪ ,‬חוץ מן התשובה " ואיו מקום‬ ‫דיה שאל‬ ‫פ ( למהר ‪ -‬ס חביב ) יונא יט‬ ‫( ושם ‪,‬‬
‫הם * * ;‬ ‫לטעות ד עבר על מ " ע כו " נכלל כ " ג '‬
‫משא‬ ‫‪.‬‬ ‫בכס ‪ -‬מ הל ' תשובה ספוח‪ ,‬עיי ‪ -‬ש‪4‬‬ ‫שכו מ‬
‫דעתר משרת‬ ‫וכן מוכח‬ ‫"*‬
‫‪.‬‬
‫אחזבבבלי ‪ ,‬אם כותתו בן הול " ל ( לח חשובה ‪9‬ם‬
‫כל " כ‬ ‫המאור בהקדמה לנר ה ' ‪.‬‬ ‫תוסכת יוהב‬ ‫)‬ ‫ינ‬
‫( כבירושלמי ) ן ‪.‬‬ ‫" ‪ ,‬כ א ) " חוץ מן התשובה '‬ ‫‪.‬‬ ‫( לשון רשע‬ ‫לבולן‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫צריכה‬‫‪.‬‬
‫ואף שתשונה‪-‬פ שם‬ ‫‪) 21‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫שם מ‪.‬מ אפשר ימנותה בה ‪,‬חלוקי כפרה ‪. .‬‬
‫‪,‬כ‬ ‫(א ) ) ‪-‬‬

‫מכפרת‬
‫דבשן צריך רק תצוגה ‪ ,‬הרי זה ותשונה‬ ‫‪ [ 7‬ד מכיוז‬
‫שיש חך‪1‬קי נפרה‬
‫שם ד ‪ -‬ה‬
‫א "ל (‬ ‫משמע‪ [) -‬ד ‪ -‬ה‬
‫פרש י‬ ‫‪.‬‬
‫זכובכפרתו‬
‫שתווקין‬‫‪.‬‬
‫(‪)'*- .‬‬
‫אתחלוקה בפ ‪ . .‬וראה ; ם פסקי הריעד‬
‫הוי‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ן‬ ‫( ב ) בפרט‬
‫הטרה ‪. 16‬‬
‫שהיא‬ ‫לזהי ) ‪ .‬אפך ראה‬
‫כבירה‬ ‫צריכה לזה‬
‫‪.‬‬
‫! איזה צריבה‬

‫ל‬ ‫?‬ ‫מהחיוקי גסיה‬ ‫דביל אחד‬

‫נעברות חמורות‬ ‫אחר (‬
‫‪-‬ל‬ ‫התשובה נאופו‬

‫בבגא‬ ‫‪ .‬אכן "‬ ‫טנוחב‬ ‫י ( תא‬ ‫דחילוךוכןהשם‬

‫בתוספתא‬ ‫*)‬

‫‪.‬‬
‫‪ -‬חשובה‬
‫‪ ,‬הרי ודאן דוה שבש ‪ -‬ע חשדה‬ ‫‪..‬‬ ‫הנקה יתר רכו‬
‫[ כלל‬ ‫שלא‬ ‫מקום ךטעות‬ ‫א' ן‬ ‫בה חךוקי [ פרה ‪, -‬‬
‫‪-‬‬
‫"‬
‫הפורש שם ‪ -‬ארבעה חלוקי‬ ‫שהי ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בחרה ‪-‬‬
‫נח‪1‬ספחא‬ ‫נו‬ ‫‪ [ 97‬ש‬ ‫מוכרח‬ ‫וגואה ‪ -‬כ‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫אבל ‪- -‬‬ ‫_‬ ‫)‬ ‫ותוספתא שם‬ ‫( בירושלמי‬ ‫ומה שמדגיש‬ ‫שמצה ארגעה ה‪17‬ק ' נפרה ‪ . 13‬נגסן‬
‫כ‪. 1‬‬
‫‪7‬חא ) ש‪0‬‬

‫עשה‬
‫עד‬ ‫‪11‬מג ‪.‬‬
‫עבר‬

‫שך‪ ( 9‬מכיון שסו ‪ -‬ם חילך השם שונה מג ‪ .‬בצוח‬

‫הוא‬
‫כבפייס ונראה ת ( מ' יוהב ‪ -‬פ‬ ‫באד בטנז‪ 1‬עיקרי‬
‫מוס ‪ -‬ז‬ ‫כפרה‪ .‬א[‪. ( ,‬אם שב ותטינה הרא~ י '‬
‫חלוקיח ‪ -‬א פ '‬ ‫[ ‪ ) - -. 1‬ע ‪1 -‬‬
‫בשלשה חדש‬

‫ונווד י " ל ואב ‪ -‬מ‬ ‫)‬ ‫‪ -‬א קצת‬

 ‫שיחו‬ ‫(‬ ‫אחרי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪196‬‬

‫אין מזכירין לו דבר כו ' לענשו ע " ז ח " ו‬
‫כעש ‪ -‬ב ' " ; ‪ -‬היסט וושס איז פשרט די‬
‫נפק ' מ יי נאויך לפי פי ' העקידה ) צווישן‬
‫רמב " ח אוו ראב " ע ז‬
‫ד ‪ ,‬דער שלסער רבי אין שנהויכ‬
‫אגרת התשובה זשגט ‪ " :‬תניא בסוף יומא‬
‫שלשה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל‬
‫אחד " ‪ ,‬און ברענגט דערנ‪8‬ר די דריי‬
‫בבות ‪ " -‬עבר על מ " ע כו ' עבר על‬
‫מל " ח כו ' עבר על בריתות ומיתות ב " ד‬
‫‪.‬‬ ‫סיי דער שואל רמב * ח און סיי דער עונה‬
‫ראב * ע דינען כשיטה אחת ‪8 ,‬ז ביי ‪ ,‬עכר‬
‫על עשה ' איו גענוג חשובה שליק ‪-‬‬
‫דער אונטערשייד צווישן זיי איז ניט‬
‫מער ווי בנוגע צו תשבוז בעלמא ‪ ,‬צי‬
‫אויך תשובה ‪ %‬ז צווישן די חלוקי כפרה‬
‫‪8‬דער ניט ינ ‪:‬‬
‫אויך ד‪8‬רפ ' ן פשרשטייו ‪ :‬איז וושס בש ‪-‬‬
‫שטייט די סברא פח דער פלוגתא צווישן‬
‫רמב ‪ -‬ח ( און שווי שטייס אין תוספתא " )‬

‫* עב ‪ -‬ל‬ ‫כו ' " ‪ -‬און איז דערנטר מסיים‬ ‫ארבעה חלוקי כפרה "‬ ‫השלט שז ‪.‬‬ ‫וולס‬
‫הברייתא " ‪ -‬און כרענגט בכלל ( יט‬ ‫וו‪8‬רעם תשובה איז בכללם ‪ ,‬און ראב " ע‬
‫שרשפ די כבא וועגן חילול השם ( און איו‬ ‫?‬ ‫השלט שז " שלשה הז "‬ ‫יוטס‬
‫עם אמילו ניט מרמז דורך מוסיף זיין‬ ‫דעריבער לערנט דער עקידה ‪8‬ז מיס‬
‫דער בבא עבר על כריתות‬ ‫‪.‬‬
‫ביד " ) ‪,‬‬
‫ומיתותנשך‬
‫" וכו ' "‬ ‫חילול‬
‫שוללאויף ‪ ,‬שז‬
‫סוט ער‬
‫ראב " ע‬
‫דערמיט‬
‫הר איז‬
‫שלשהוושס‬
‫"השם ‪,‬‬

‫דערפוו איז פשרשטטנדיק ‪8 ,‬ז דער‬ ‫כפרה איז מחיים דוקא ‪ ,‬שבער לאחרי‬
‫טלטער רבי לערנט ‪8 ,‬ז דשם וולס‬ ‫לא שייבא בי ' בפרה " ' ו ‪,‬‬ ‫מיתה‬ ‫‪.‬‬
‫ראכ ע ז‪8‬גט ‪ ,‬שלשה הו " מיינט ער צו‬ ‫‪.‬‬ ‫שבער אויך אין רעם פטדערט זיך‬
‫שולל זייז ( ניט " עבר על מ " ע כו ' " ‪,‬‬ ‫ביאור ‪ :‬וויבשלד ‪8‬ז אויך ביי חילול השם‬
‫כפירוש המהרש ' א ‪ ,‬נשר ) חילול השם‬
‫‪.‬‬
‫איז נאר לא יכופר טד ימותון " ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪8 .‬ז‬ ‫‪.‬‬
‫( כפירוש העקידה )‬
‫ראב " ע ) ‪8‬‬ ‫( אויך לויס‬ ‫דורך מיתה איז די‬
‫לכאורה ‪ :‬וושס איז נוגע אין " אגרת‬ ‫און‬ ‫;‬ ‫כפרה פשר דער נשמה ( עכ "פ ) '‬
‫התשובה " ‪ -‬וואו דער שלטער רבי איז‬
‫מבאר " מצות התשובה " אוז עבודת‬ ‫‪--‬‬
‫‪23‬ן‬

‫התשובה ע " ד הנגלה וע " ד הסוד כו ' ‪-‬‬ ‫ראה ששי קיבב ל ' יושלמ ' סנהדייי‬ ‫אבי‬ ‫ר‪,‬פ‬
‫צו מקדים זיין שז נ‪8‬ר " ג ' חלוקי כפרה‬ ‫גם חיי ‪.‬‬
‫אפשר לזמר דלרמב ‪.‬‬
‫הם " און מיט דער הדגשה ‪8‬ז חילול‬ ‫למנות‬
‫א‬ ‫אפשר בכאו '‬ ‫הערה‪) 2 ) 11‬‬
‫שהתשובה‬ ‫כ'‬ ‫"‬ ‫כ "ל‬ ‫(‬ ‫באופו אחר‬ ‫היא‬

‫השם איז ניט בכלל ז‬ ‫כיון‬ ‫לראנ ' ע‬ ‫‪.‬‬

‫משא ב‬ ‫כפרה ‪,‬‬ ‫שהתשובהבח‪17‬ק '‬
‫תשובה‬

‫קען מעז זלגו ‪8 ,‬ז היא הנותנת ‪ :‬דורך‬ ‫היא כעיקרד ובנקודה שווה בבאו ‪ ,‬א לכו‬ ‫מה‬ ‫איש‬
‫‪,‬‬ ‫כפיה ‪.‬‬ ‫ח‪17‬ק '‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל‬
‫ברענגעז די " חלוקי כפרה " גלייך אין‬
‫לאחת כדוחק גדול לומר שהתשובה בכהנ ‪ .‬י‬
‫נחשכות‪ -‬ם‬
‫' ‪ 11‬ששווה היא ננהויתה ( משא ' כ‬ ‫נהגפו‬
‫‪ 1‬ונצחק לעגל בשואג הב '‬ ‫ל ) ‪ .‬ומלשון אדה ‪.‬‬
‫ן וע ' הלוקי נפדה‬ ‫מונה ‪ ,‬שגם לראכ‪.‬‬ ‫כניי‬ ‫להעזזה"‬ ‫הן‬
‫‪,‬‬
‫)‬
‫מיתה ‪-‬‬ ‫יאהר '‬ ‫"‬
‫האדן הוא נשמתו ועוד שהן רה‬
‫‪.‬‬‫גם כפיה‬
‫לאחרי‬ ‫כטלהא רעה זו‬
‫מההלוקי‬ ‫באוסמיבו דלא‬
‫התשונה בכ ‪,‬‬ ‫' שם ‪.‬‬
‫חילוקושה‬ ‫ש‬ ‫'‬
‫‪) 24‬‬
‫ן‪ ,‬ב )‬ ‫נגעת גס יהג‪1‬ף ‪ ,‬כמרכול ( סנהדרין צא ‪ ,‬ריש‬ ‫‪.‬‬
‫כבפנים ‪,‬ונורקה נגוף ודן אותפ כאחדי ) ‪ .‬ולכן‬

‫‪.‬‬
‫רפמ נ ‪.‬ננוגע להגוף‬
‫דנפק ‪-‬‬
‫אגרית‬ ‫איהר ‪-‬‬
‫לזמר‬ ‫גדול‬
‫נראהל ~ שמה‬
‫מג '‬

‫ודוחק‬
‫לשון‬ ‫‪) )26‬‬
‫‪27‬‬‫'‬ ‫במציאות‬
‫אחר‬ ‫‪.‬‬
‫הוא‪ . .‬כ‬ ‫וכרו בואבל‬
‫כפרה‬ ‫‪.‬‬
‫עצמות רבדם ‪.‬‬
‫שם ‪.‬‬
‫‪ .‬יא‬
‫הןק' ‪7‬ד‬
‫המוח) אינו הוא‬
‫נעקיוה שם ‪:‬‬ ‫‪25‬‬
‫ע‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ישון‬
‫מעט ראב‬
‫‪)2‬‬ ‫‪.‬‬
‫כשיסוב בתחה ' מ ‪,‬‬ ‫עיקר‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל ? דיך ביאור ‪ ,‬שהר‬ ‫‪,‬‬ ‫נבדל ביראשוו '‬
 ‫‪197‬‬ ‫שיחות‬ ‫ו‬ ‫אתרי‬ ‫לקוטי‬

‫‪ -‬איו חובת הלבבות * ו שטייס ‪8 ,‬ז‬ ‫התחלת אגרת התשובה איו דער שלסער‬
‫אויך חרטה און וידוי ‪ ,‬צוזשמען סיט‬ ‫רבי מדגיש ‪ ,‬שז די שלימות פון תשובה‬
‫עזיבת החטא ( וקבלה על להבא ) ‪ ,‬זיינעז‬ ‫איז דשם וושס זי ברענגט די כפרה [ וושס‬
‫פון די גדרי התשובה ; און שלס " תגאי‬ ‫אגרת‬ ‫אין‬ ‫ער‬ ‫ברענגט‬ ‫דערפאר‬
‫גדרי התשובה " רעכנס ער דשרס " י אוים‬ ‫התשובה ' נ אויך וועגן די תענית' ים וכו '‬
‫צוושנציק ענינים נאויך רבינו יונה איו‬ ‫וושס פשדערן זיך לגמר כפרה ‪ -‬ווייל‬
‫שערי תשופה ינ רעכנט אוים די דריי‬ ‫דשס שלץ גייס שריין איז תכלית אוו‬
‫זשכן ‪8‬לס " יסודות התשובה " ‪ ,‬אוז‬ ‫שלימות פון תשובה ] ‪ ,‬וכדלקמז סעיף ז ‪.,‬‬
‫‪ ,‬עיקרי‬ ‫שלס‬ ‫ענינים‬ ‫צוו‪8‬נציק‬
‫און דערמיט וושס ער איז מדגיש ‪ ,‬שז‬
‫התשובה " נו ) ‪.‬‬ ‫חלוקי‬ ‫* שלשה‬ ‫דש‬ ‫בלויו‬ ‫זיינען‬ ‫עם‬
‫פון דעם וושס דער שלטער רבי‬ ‫שבער‬ ‫כפרה " את חילול השם איז ניט פוז זיי‬
‫התשובה איז " עזיבת‬ ‫מצות‬ ‫זיגט ‪8‬ז‬ ‫עגיו הכפרה‬ ‫‪8‬ז דער‬ ‫‪ -‬איז ער מסביר ‪,‬‬
‫החטא בלבד ' איז מוכח ‪ 18 ,‬דער ‪8‬לטער‬ ‫ווי עס איז ש טייל פון ( שלימות ) מצות‬
‫רבי נעמס שן ‪ :‬הגם חרטה און וידוי‬ ‫התשובה ואון דערפ‪8‬ר דשרפ ' ז עס‬
‫זחנעז פון ‪ ,‬גדרי התשוכה ' און " יסודות‬ ‫מבאר זיץ אין " אגרת התשובה " ) ‪-‬‬
‫התשובה " ‪ ,‬זיינען זיי שבער ניט עצם * נו‬ ‫ד ‪ .‬ה דים וולס בפרה איז דער תכלית‬ ‫‪.‬‬
‫התשובה ‪ .‬עצם התשוטה איז " עזיבת‬ ‫פון תשובה ‪ -‬איז נ‪4‬ר ‪5‬ט די כפרה‬
‫החטא ברבד * " ‪ ,‬און דעריבער איז מעז‬ ‫ו‪81‬ס סוט זיך אויף מחיים ( אוז ניט די‬
‫מיט עזיבת החטא אליין יוצא מצות‬ ‫כפרה אויף חילול השם וושס קומט‬
‫התשובה ‪.‬‬ ‫לאחרי מיתה ) ‪ ,‬ווייל איינער פון די‬
‫עיקרים פון מצות התשובה איז דשס‬
‫מצות‬ ‫פ‪6‬רוושס‬ ‫טעם‬ ‫‪ . 1‬דער‬
‫וולס ענינה איז מחיים דוקא ‪ ,‬כדלקמן‬
‫התשובה איז בעיקר ( ניט דד חרטה על‬
‫העבר כו ' ‪ ,‬נ‪4‬ר ) די החלטה גמורה בלב‬
‫סעיף ח' ‪.‬‬
‫על להבא ‪ ,‬ניט צו בשגיין מער קיין וינד‬ ‫דער ביאור בכל זה ‪:‬‬ ‫ה‪,‬‬

‫‪ -‬איז ווייל מצות התשובה בטשטייט‬
‫איו דעם וושס זי דשרף אויפטשן איו‬
‫מענטשן מכאן ( להבא ‪ :‬ער זשל ווערז‬
‫אוים רשע און ווערן ‪ 6‬צדיק גמור ‪:‬‬
‫שבער ניט בנוגע דעם עבר ‪8 ,‬ז אים זשל‬
‫רפ ' ד ‪.‬‬
‫גליך גחכו ברענגען די ברייתא פון‬
‫סוף יומא ‪ ,‬ושגט דער שלסער רבי ( אין‬
‫אגרת התשוכר ) ‪ :‬והנה מצות התשובה‬
‫‪..‬‬ ‫מן התורה היא עזיבת החטא בלבד‬
‫שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד‬
‫לכפלה כו ' ולא יעבור עוד מצות המלך‬
‫שער התשובץ‬
‫פ ‪-‬ה ‪.‬‬
‫‪) 29‬‬

‫ס‪3‬‬
‫‪31‬ן)‬
‫כו' ‪.‬‬
‫נרסס‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ .‬ועד ‪.‬‬ ‫שער א ' בעיקר הח ' ( מי ‪ -‬ט )‬ ‫וחבור‬ ‫פון רעם דיוק הלשון " מצות התשובה‬
‫‪. 10‬‬ ‫דלעיל הערה‬ ‫התשובה‬
‫מה " ת היא עזיבת החטא בלבד ' איז מוכן‬
‫ואילד ‪.‬‬ ‫שער א ' מץ‬ ‫‪) 32‬‬‫‪.‬‬ ‫בפשטות ‪6 ,‬ז דער שלטער רכי איז דער ‪-‬‬
‫י ‪ -‬ל מץ ' ן דוגמא בהלכה ‪ -‬בלעו ‪ ,‬ז ‪ :‬משהו‬ ‫איסור )‬
‫‪32‬‬
‫מיט שולל צנע ‪6‬נדערע ענינים ( אויסער‬
‫וכו ' )‬ ‫‪ -‬לס ‪ -‬ד חג ' שתור מותר ‪1‬יאובל‪1‬‬ ‫מדית ‪.‬‬
‫עזיבת החטא ‪ - ) ,‬אויד חרטה און‬ ‫‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫כ‬

‫'‬
‫‪.‬‬ ‫תשובה ‪1‬פ‬ ‫'‬ ‫הי‬ ‫הרמנ ‪ ,‬ם‬

‫ממחשגתו ויגמור בלנו שלא יעשהו עוד כ‬

‫ה נ)‪:‬‬
‫ויסירו ומה היא התשובה הוא שועוונ החוטא חטא‬
‫מישון‬ ‫להקר‬ ‫‪) 33‬‬

‫‪.‬‬
‫וידוי ‪.‬‬

‫י‪. 5‬‬ ‫הערד‬ ‫יקמץ‬ ‫שענר נ‪ . ' 1‬וראה‬ ‫עי‬ ‫תנחם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1[1‬‬
 ‫שיחות‬ ‫;‬ ‫אחרי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪198‬‬

‫כפרה ( כנ " ל ס " ד ) ‪ .‬וושס פון דעם איז‬ ‫נמחל ווערן און נתכפר ווערז דער חטא‬
‫פ‪8‬רשטשנדיק ‪ ,‬חז אויך כפרה איז נוגע‬ ‫פריער ‪.‬‬ ‫וולס ער השט געטשן‬
‫אין מצות התשובה ‪.‬‬ ‫תשונה‬ ‫דורך‬ ‫קומט‬ ‫כפועל‬ ‫ד ‪ .‬ה‪.‬‬
‫איז דער עניז אין דעם ‪ :‬אין תשובה‬ ‫( אויך ) די כפרה אויפן עבר ‪ ,‬שבער עט‬
‫זיינען פשרשז צוחי ענינים ‪ :‬א ) די תשובה‬ ‫איז ניט קיין חלק פון עצם התשובה ‪.‬‬
‫עצמה ‪ ,‬וושס דער מענטש טוט ‪ ,‬און‬ ‫ויחרה מזו י " ל ‪ :‬עס איז נשר וולס רצה‬
‫ענינה איז ‪ -‬מכאן ולהבא כנ " ל ‪ ,‬ב ) דער‬ ‫הקב " ה טז בשעת דער מטנטש וועט טשז‬
‫חכויה " אוו מבוקש ( ומסובבי ' ) פוו‬ ‫תשובה וועט ער עם מכפר זיין ‪,‬‬

‫תשובה ‪8 ,‬ז דער אויבערשטער ז‪8‬ל אים‬ ‫( אוו דעריבער ‪ ,‬אפילו רבינו יונה ‪,‬‬
‫מכפר זייו אויף זיינע עבירות ‪ ,‬ביז ער‬ ‫לפי שיטתו איז חרטה על העבר‬ ‫יוטס‬
‫זשל ווערו מרוצה וחביב לפניו ית '‬ ‫‪.‬‬ ‫און וידוי מון " יסודות התשובה " ( כנ ‪ -‬ל‬
‫כקודם החטא " " ר ‪ .‬און מצד דעם דשרפן‬ ‫[ יט אין דעם‬ ‫* י שבער‬ ‫ס " ה ) ‪ ,‬רעכנט ער‬
‫זיין ( צוזשמעו סיט " עזיבת החטא * ) אויך‬
‫די בקשת כפרה ‪ .‬בקשת כפרה איז שז‬
‫די ‪8‬נדערע " גדרי התשובה * ‪ -‬חרטה‬ ‫עניז פון תפלה ‪ ,‬ביים תשובה טשז בעט‬
‫על העבר ‪ ,‬וידוי וכו' ‪. , ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מען אויך ביים אויבערשטז ער זלל‬
‫[ לבער אע " פ ‪8‬ז דער מבוקש פון‬ ‫מכפר זייז די חטאים " ‪ :‬דשם איז שבער‬
‫תשובה איז כפרה ( על העבר ) ‪ ,‬פוגדעסט ‪-‬‬ ‫התשובה ] ‪.‬‬ ‫( יט מגדרי‬
‫וועגן ‪ ,‬כאמור לעיל ‪ ,‬אויך וועז די תשובה‬
‫ג‪8‬כמער ‪ :‬סיאיז אפילו ניט קהו תוצאה‬
‫ברענגט ניט די כפרה ‪ ,‬איז עס גיס מעכב‬ ‫הכרחית פון תשובה ‪ -‬ועאכו " כ ‪8‬ז‬
‫די מצות התשובה אפילו ניט די מעולה‬
‫עיקרית שלה "* (וושס איז מכאז ולהבא ) ] ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫סיאיז לגמרי ניט מעכב בתשובה ' ; ווי‬
‫ס ' איז מוכח פון דעם ‪ ,‬שז ס ' זיינען ד‪8‬‬
‫שזוינע עבירות ביז ווי " בא על הערוה‬
‫אח שפקודתה ‪ -‬כבכל המצנת ‪ -‬וק ‪ -‬ט ‪1‬ה‬ ‫און‬
‫והוליד ממנה ממזר " ‪ -‬וושט ווערן ניט‬
‫תשובה ‪.‬‬ ‫לעשות‬ ‫‪11 1‬‬‫י‪1‬צ ‪, .‬‬
‫עזיבת החטא‬ ‫‪.‬‬ ‫היא‬ ‫התשובה‬ ‫שעצב‬ ‫ואף‬ ‫‪) (9‬‬
‫נתכפר אפילו דורך יו " כ און יסורים‬
‫‪.‬‬
‫כנ ל סעיף‬ ‫לכפרה ) ‪,‬‬ ‫שייבח לנאורה‬ ‫( שאינה‬ ‫ניגד ‪.‬‬ ‫ו‬ ‫כו ' י ‪ , ,‬און אעפ ‪ ,‬כ ‪ ,‬גלייך ווי ער סוט‬
‫התשונה‬ ‫מעים‬ ‫( ' ‪ -‬מ " מ ‪ ,‬הכפרה היא מ‪10‬בנח‬ ‫תשובה ווערט ער אוים רשע ‪ ,‬ער איז‬
‫עשיכו‬
‫יכולה היא להיות המבוקש ותכלית שלה ) ‪ ,‬כי‬
‫מציאותועשה ( בדוגמת ) מציאות אחרת‬
‫מזו החטא‬
‫שיבת‬ ‫( "י‬
‫ויתרה‬
‫‪.‬‬
‫מעשה עמך " י ' ‪.‬‬ ‫" עושה‬
‫)‬ ‫היך דרשי‬ ‫‪.‬‬
‫הפכית ‪ :‬צד ק ‪-‬‬ ‫ז ‪ .‬אעפ " כ ברענגט דער טלטער רבי‬
‫אופיו י‬
‫שיגוכירוהז דבר וחצי‬ ‫אחר ( ? ד‬ ‫‪,‬‬ ‫דבר ע‬
‫ואך ‪ 1‬שגעשה‬
‫יענישוהו א‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫אין " אגרת התשובה " אויך ענינים וועגו‬
‫גזר‬ ‫דמנטל‬
‫מהרש ' א‬ ‫‪.‬‬
‫הובאו ' השס‬
‫נחדא ג‬ ‫ט‪1 ) 1‬ר ‪ ,‬ן‬ ‫‪.‬‬
‫דין ‪ -‬סמ " ג ( מ ע‬
‫‪.‬‬
‫משא ‪ -‬נ ברי ‪ ; ,‬ד ; ל ‪ .‬ולהעיר אשר בחונת‬ ‫ונ )‬

‫להימב ‪ .‬ם ועוד ‪.‬‬

‫ב )‪.‬‬ ‫לרעה ט‪, 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ב ‪ ( .‬די '‬ ‫שם הזכירו נקשת מתילד‬ ‫ימאיי '‬ ‫הלבבות‬ ‫‪,‬‬
‫ס'ל‬ ‫שלכו‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫החשובה ‪. ,‬‬ ‫‪ .‬תנא' ‪.‬‬
‫~ ‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫)‬
‫לעיל‬
‫התשובה ( ראה [ שח‬

‫כ' ‪ 11‬שווה‪.‬‬ ‫‪- ) [4‬‬

‫בה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫כפיה ה א בכלל ה‪1‬‬
‫ד‪1‬י תדר‬
‫י'‬
‫ס ‪ -‬א הערה ) ‪ ' 1‬כהנשמה בהערה‬
‫חש‬ ‫שי‬
‫‪,‬‬
‫התכלית והמבוקש‬
‫‪.‬‬ ‫אל‬ ‫תפיי‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫וחיו'' ‪ ,‬עי ש ‪.‬‬
‫התמה ‪.‬‬ ‫הט י‬
‫כל ? ו (‬

‫שסד ‪1‬ימוכיח בז מש ' ס‬

‫‪.‬‬
‫העיקר אח‬
‫רחמים לכפר‬

‫מצוה‬
‫‪. . . .‬‬
‫השק[ ) ‪ 1‬ע "‬
‫נקש ש פ א‬

‫מנח‬ ‫עף‪1‬‬ ‫‪) (6‬‬

‫י‬

‫ממש ) מצינו בתפלה ‪ ,‬שעגינה‬ ‫‪1‬ע ‪ 7‬זה ( ולא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 40‬‬ ‫ש ‪ .‬וראה חלקת מחוקק ישרע‬ ‫‪' 7‬זושיו מס ‪ .‬ב ‪ .‬עי'‪.‬‬ ‫אה‬

‫( רמב כ ריש הל ' תקלה ‪ .‬ועש ) ‪ ,‬שיש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בקשת צרכ‬ ‫ועייג ' כ תשובת חת ‪ -‬ט " קובע‬
‫תשל‬ ‫חשובותסל *( ח סלם ‪-‬‬
‫ירושליםד ) ‪.‬‬ ‫‪-‬ע‬ ‫‪.‬‬
‫ינקש‬ ‫‪-‬‬ ‫האן‪5‬‬ ‫שעי‬ ‫המקוה‬ ‫א)‬ ‫‪.‬‬
‫גה נ ' ענינ ם ‪:‬‬ ‫בא בית אלקים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬ג ) תשובה‬ ‫( להמכי‬

‫ה ' מלא‬ ‫‪.‬‬ ‫[‬ ‫ולהתפלל כו ' ‪ ,‬כ ) הממקש דתפלה ‪ ,‬שהק‬ ‫פיכ ‪ .‬יבמית כב ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫התשובה‬
‫במשנה ) ‪,‬‬ ‫שערס ‪ ,‬א (‬ ‫‪-‬ט )‬
‫חגיגה‬ ‫‪) (7‬‬

‫(ע ‪ [ 1‬ק ן‪1[ ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[‬ ‫‪.‬‬ ‫[‪9‬‬ ‫א(ה ‪.‬ח‬ ‫וין‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫יבמות‬ ‫ן‪) 3‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪199‬‬ ‫שרזות‬ ‫(‬ ‫‪%‬חיי‬ ‫לקוטי‬

‫ח כידוע ‪ ,‬איו קיום המצות דוקא‬ ‫‪.‬‬

‫אויך דער‬ ‫כפרה ע‬
‫כלטש שז‬
‫זיין די‬ ‫ממרקת‬
‫של" (‬ ‫מיתה‪8‬ז עם‬
‫"ענין ‪,‬‬ ‫בעוה " ז נשמות בגופים ‪ ,‬אוז ניט ברע‬
‫טוט זיך אויף דורך תשובה ) ‪ " .‬י מיתה ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫לאחרי יאתם מהגוף ‪ ,‬וכדרשת רז ל‬

‫און דשס איז דער חידוש פון ראב " ע‬

‫עה " פ י * כמחים חפשי איז כים ווי קיום‬ ‫‪.‬‬
‫המצות איז ווען די נשמה איז איז גוף ‪,‬‬
‫וושס ז‪8‬גט ‪ ,‬שרשה הד ‪ :‬רבב ‪ -‬ח רעדט‬
‫וועגן עניני בסרה שלס במרה‪ .‬ובמיליל‬ ‫מזוי ד‪8‬רף אויך זין דער אוי‪9‬ט ( העיקרי‬
‫מוו קיום המצות ( ניט דער שכר הבא‬
‫ד ' חלוקי כפרה ‪ ,‬אויד חילול‬ ‫רעכנט ער‬
‫לאחרי הקיום ‪ -‬לנשמה כג ' ע ‪ ,‬נשר ) ‪8‬ז‬
‫השם ‪ ,‬וויל אויך אין דעם פשל איז‬
‫ער איז מקיים תכלית בריאתו ‪ -‬חגי‬
‫פשרשל די כפרה ס‪8‬ר דער נשמה ‪ ,‬עכ " פ‬
‫נבראתי לשמש את קוני ' ‪ ,‬ואתם תהיו‬
‫‪1‬‬
‫לאחרי יציחתה מן הגוף ‪:‬‬
‫בלשון‬ ‫לי ממלכת כהנים וגוי קדוש י* ‪-‬‬
‫ראב " ע י ' שבער רעדט וועגו דעם ענין‬ ‫החסידות ווערן בצוותא ( מצוה ל '‬
‫‪.‬‬
‫הכפרה בשייכות צו מצות תשבה י ' ( או‬ ‫צוותא * * ) וחיבור מיס השם מצויה‬
‫יהרה מזו ‪ :‬ער רעדט וועגו דעם ענין פון‬ ‫המיות ‪ ,‬ממשיך זיין אור אץ דער גשמה‬
‫תשובה ‪ ,‬ווי דורך תשובה ווערט דער‬ ‫ווי וי איז שנגעטשן אין גוף ‪ ,‬ביז צו מזכך‬
‫‪ ,‬ונקה " ‪ " -‬מנקה הוא לשביר " )‪,‬‬ ‫זין דעם גוף שליין י * ‪8 ,‬ז ער זשל ווערן‬
‫צ כלי לאלקות ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ב ‪ :‬וגס לא ע י‬ ‫‪ .‬וראה המשד תיר ‪,‬נ פש‪.‬‬ ‫ינ ) )‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.. :‬‬ ‫מון דעם איז מובן בנוגע צו " מצות‬
‫תורח‬ ‫( ראה‬ ‫הגוף‬ ‫ששו [ ר ' ח‬ ‫סיגופים ותעניות‬
‫בג ) ‪.‬‬ ‫הבעש ם ‪ -‬היום יום ע '‬ ‫‪.‬‬ ‫התשובה " ‪ ,‬שז דשם וושס איר מבוקש און‬
‫‪.‬‬
‫ד ואזל י "ל שוהו טעם המנימי למ "ש א ~ ה ו הענין‬ ‫‪.‬‬ ‫תכלית איז ‪ ,‬כטרה ' ‪ -‬איז ( עיקרה ) די‬
‫להרגות נתעניוח כו ' נאגרת התשובה‬ ‫‪.‬‬ ‫ין‬ ‫אסור‬ ‫‪.‬‬ ‫כפרה וושס סוט זיך אויף אץ דער גשמה‬
‫ש שם ( ננוגע למספר הצומות‬ ‫ימ ‪.‬‬ ‫על‬ ‫‪ :‬פ ‪ -‬נ) ‪.‬‬
‫העודפיםויל‬
‫ווי זי איז שנגעטשן אין גוף און אין דעם‬
‫יקא‬ ‫[‬ ‫בצדקה ' הוא‬ ‫‪.‬‬‫בצדקה)‪.‬‬
‫פדה ואב מ ‪.‬‬ ‫יסדותםוכו ' ) '‬
‫רמי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪,‬לא ש ' נ ‪,‬‬ ‫(‬ ‫גיף שלייו " ן משא "כ די כפרה וולס‬

‫אשר הי ' בהו ‪ ,‬איש החסד ‪ ,‬ונשיא‬ ‫להעיר‬ ‫ועשיר‬

‫‪) 47‬‬

‫משא " כ רמנ ‪-‬‬ ‫נד ‪ ,‬ב ) ‪,‬‬ ‫בבהמות ושבת‬ ‫כי‬ ‫( ‪-‬‬ ‫עייו‬
‫בקשתו ‪ :‬ומא גם כשיודע שלא תמולא בקשת‬
‫"‬
‫ולהעיר‬ ‫ישיבה ( סנים לב‪ ,‬ב‪- .‬‬ ‫מתנחומאבתור ראש‬
‫שמופגר‬ ‫דיו ) נאמר ( ישעי ' ן סו ‪ .‬רמב ‪-‬ם הל תשובה פ ‪ -‬ו‬

‫לפ ' נוחוקת ) ‪.‬‬

‫הוספה עס‬
‫תשנה‬ ‫‪.‬‬ ‫שלבז באבזר‬
‫מדגיש ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‪) 47‬‬
‫הרי פשוט‬ ‫‪-.‬‬ ‫גס כי תרבו תפלה ורנני שומן‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫(‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אחד‬ ‫‪)48‬‬

‫ע ' יב‬
‫שכתפיתו מקים מצות התפלה ‪ .‬וראה לקו ש הב ‪ -‬נ‬

‫רמב ' ח כ ( " הוא‬ ‫הוא שאל‬

‫לשביו בר‬ ‫שם ‪ .‬מנקה‬
‫ואתבל ש‬ ‫המשן ' ( מא‬
‫הברייתא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫' ( כדמשמע‬ ‫‪.‬‬ ‫קצת ג 'ק בעץ שב‪:‬‬ ‫וש ' נ ‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫שנת ל ‪,‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫תהלים פח ‪,‬‬ ‫י‪4‬‬
‫נ‪4‬ן)‬

‫ננביי‬
‫‪-‬‬ ‫בלץ) עפיב )‬
‫ולר ‪-‬דראכ‬
‫מפרש‬ ‫‪.‬‬‫שאוה ‪1‬‬
‫רו‪1‬ומר‬ ‫י ‪.‬‬ ‫' ומתק ביותר מה‬ ‫יט‪ ,‬בסופה‪.‬‬ ‫יתר‬
‫קידושיז‬ ‫(‬ ‫‪) 43‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫מטרש ה‪ ' 1‬תיוקי בפרה בשיבות ‪7‬תש [ ה ( בבסו ם ) ‪,‬‬ ‫ה רבי אומר היש ‪ -‬ת‬ ‫‪.‬‬
‫לקרת י ‪.‬‬
‫בתוקוחי מה ‪ ,‬ג ‪ .‬ד‬
‫ואילך ‪ .‬ועוד ‪.‬‬
‫‪44‬ן‬

‫ספרא‬
‫י‬ ‫גי הוא המשר הברייתא ד‪.‬מנקה הוא לשניו כ‪.' 1‬‬
‫התחית‬ ‫שם‬ ‫הובאה‬ ‫שלא‬ ‫‪. .‬‬
‫ג רושלמ‬ ‫משאסב‬ ‫פי‪.1 .‬‬ ‫עין תניא‬ ‫‪) 45‬‬
‫לעניו‬ ‫בשייכות‬ ‫אנס‬ ‫הכפרה‬ ‫דיוקי‬ ‫הגריתא ‪,‬‬ ‫ם גא ‪ 19‬התשובה ‪ -‬שצול באופז‬ ‫‪,‬‬ ‫מ‪,‬‬ ‫ולפק "‬ ‫ששיך‬
‫‪) 46‬‬

‫התשובה ‪ ,‬ולכו גם שיביע מודה שחה ל השם הוא‬

‫נגלל‬ ‫‪.‬‬
‫ותשונת ראי ‪ -‬ד ש געה ננכ ‪ -‬על‬ ‫‪.‬‬ ‫להגוף‬

‫‪-‬‬
‫כפרה ‪.‬‬
‫מונה רק ג‬ ‫שראב ע‬‫‪.‬‬
‫( ומהדיוקי‬ ‫‪.‬‬
‫שיתהה נשמט ( ע ‪ 1 ,‬יז ‪ ,‬סע ‪-‬א ) רתיחה ע ד הוראת‬
‫שעה (‬ ‫‪.‬‬
‫' חלוקי כפרה ( ולא ד ' ‪,‬‬ ‫תניא ספמ ג ‪ .‬מאמרי אדה ‪ 1 -‬תקם ‪ -‬ב ( ע '‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה‬

‫‪7‬האר ' ‪7 - :‬‬

‫[ הה‬ ‫‪,‬‬ ‫ה ‪-‬ן‬

‫‪.,‬‬
‫ה‪ ' 7‬ק ט ס‬

‫‪7‬ע ‪,‬‬
‫נן ‪ -‬ת ונס‬

‫הוא ( חרץ [ מה [ א‬
‫חשם‬

‫‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫[‬
‫‪-‬‬

‫י‬ ‫הנלה‬
‫ט‬
‫)‬

‫מהצ '‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫( קה " ת ‪,‬‬
‫‪-‬י יאה‬
‫ף‬ ‫תרמ‪.‬‬
‫יצוא [ קי שונ‬
‫מוח ‪.‬‬ ‫אחרי‬ ‫טד ‪ -‬ה‬
‫בקרכחם גו ‪.‬‬ ‫)להעיר‬
‫רפך‬ ‫השב ‪ -‬ב‬
‫‪)-‬‬

‫אוה ‪.‬‬
‫((‬ ‫‪ ,‬ש רשת‬
‫ר‬ ‫"‬
 ‫שיחות‬ ‫‪1‬‬ ‫חתרי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪200‬‬

‫אוז דעריבער ‪ ,‬איז איו " אגרת הה ‪.‬‬ ‫רעכנט ער דעריבער בלויו ג ' חלוקי‬
‫שובה " ‪ ,‬וואו וער שלסקר רבי רעזט‬ ‫כפרה ‪ -‬שט די וושם וייער כפרה איז‬
‫וועגז עניו הכסרה מצד איר שייכות צו‬ ‫תחית ‪ ,‬ווייל אין דעם בששטייט דער‬
‫תשובה ‪ ,‬ברענגט ער " שלשה חלוקי‬ ‫אויסטו ( העיקרי ) פון ( קלע מצות כולל‬
‫כפרה ' אוו חילול השם גייס ניט שריין‬ ‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫‪ -‬מצות ) תשובה ‪, ' ,‬‬
‫אין לעס ‪.‬‬
‫כשם ווי אין תשובה זחנעז פשרשו‬ ‫ט‪.‬‬ ‫החלוקות‬ ‫רק‬ ‫לומר ‪ ,‬ולמוגה‬ ‫יש‬ ‫‪-‬‬ ‫כרמב " ח )‬
‫די צוויי ענימס ‪ ( -‬א ) תשובה עצמה ‪,‬‬ ‫מתעלו ‪,‬‬ ‫שבאה‬ ‫מכיון‬ ‫חידוש ‪,‬‬ ‫(שהכפרה בהז היא‬
‫וולס עיקרה איז מכאז ולהבא ‪ ( .‬ב ) שלי ‪-‬‬ ‫( כ‪ -‬כ )‪,‬‬ ‫משא " ב בכפרה שמצד תשיבה ‪ ,‬אין בה חידוש‬
‫מכיון‬
‫מות התשובה ‪ ,‬וושס ברענגט דעם‬ ‫( להרימשהאדם שב ותיקו עונותיו ‪ .‬ע " ד מש ‪ -‬כ בצפע " נ‬

‫תיקוז וכפרה שיפן עבר ‪ -‬שזוי איז עם‬ ‫ועוד " ' ל ‪ .‬ואכ " מן‬ ‫ב )‪,‬‬ ‫'יי‬
‫ט ) רלג ‪,‬‬ ‫‪) 49‬‬

‫כנוגע דער מצוה פוז וידוי ( וושם דשס‬ ‫דוקצ )ע‪,‬‬

‫מהיים ראב "‬
‫כי לפי‬
‫בפועל ‪,‬היצ‬
‫התשואה‬
‫תכליתגם‬
‫שנפק ' מ‬
‫נ‪7‬פהכפרה לשהיא‬ ‫‪-‬‬
‫איז ווי די תשובה שבלב קומט שרשם אין‬
‫ראין‪ ; -‬ד דבר שעומד בפני התשובה‬
‫הכללבוה ל‬
‫ושהכוונת‬
‫וע " פ‬
‫דיבור ‪ ,‬כנ " ל סעיף ב ' ) שז אויך איז איר‬
‫זינעז פשרשן די צוויי ענינים ‪:‬‬ ‫באגו‬
‫צדיק ‪ ,‬כ " א שיכול‬ ‫כדמוכת‬
‫שנעשה‬ ‫לתקן החטא ‪ ,‬כפרה רק‬ ‫"‪.‬‬

‫( א ) דער עיקר ( " מצות " ) הוידוי איז‬

‫כפרה‬ ‫"י " ‪.‬‬
‫‪ -‬צריך לואר ‪ ,‬שגם כחיליל השם רםפ‪ -‬דל וספ ‪ -‬ט ]‬

‫מתי ' ם ( ע " י אופנים שונים ‪ -‬כמבואר בשע " ת לרץ‬

‫דשס זלגן " חטאת " ‪ ,‬וויל דשס דריקט‬ ‫‪.‬‬
‫שער א ' עיקר הי ‪ -‬ז ( סם ‪ -‬ז ) ‪ .‬וער ד ' ס " ה ‪ .‬שם סט ז ‪.‬‬
‫אוים די " מצות התשוכה ' ו ' ‪ -‬קבלה על‬ ‫ודאה וחיג קב ‪ ,‬סע ‪ -‬נ זארלד ‪ .‬ועוד‬
‫להבא ‪ : ' 1‬היות ער שנערקענט אז דשס‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬
‫ואולי י "ל דוה שחילול העם ‪ -‬שפידדשו מחמיא‬
‫אהר‬
‫וושס ער השט געטשז איז ‪ 8‬חטא ‪ ,‬מיינט‬ ‫כפרהב‬
‫לו כב ‪,‬‬
‫יבמות‬ ‫יומא השם ) ‪-‬‬
‫השתא אין‬ ‫עידד "מה"שחה " ש‬
‫רקדי ( ד "‬ ‫רשי‬ ‫מחייםת ‪( -‬‬
‫הוא‬ ‫'‬

‫עס במילא טז ער בששליסט ניט ין טשו‬

‫דשס נשכשמשל ‪.‬‬ ‫לתקיח‪,‬‬
‫יכולוא * כ י" ל‬ ‫שאינו‬
‫קיים )" ‪:‬‬ ‫דהולירזמוממור‬
‫שממזר‬ ‫גךויהציך‬
‫ונזכר ( כל‬ ‫לענין‬
‫‪ -‬עונו‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬
‫עס הערס זיך תבער ניט אין דעם די‬ ‫שעיוז שמחזיר בתשובה חותם שהחטיא ומקדש ש " ש‬
‫בהם ‪,‬‬

‫ריכטיקע חרטה על העבר ‪ ,‬וושרום סיט‬ ‫ל ‪ ,‬ונזכרי ‪ ,‬יש לו‬ ‫י"‬ ‫שע " ז שום איו יעונו‬
‫( ח ‪ -‬ב מב ‪,‬‬ ‫לאדהאמ " ‪1‬‬ ‫ועדמ ' ש בשע " ת‬ ‫*‪,‬‬ ‫כפרה‬
‫ה " מעשה שהי '‬ ‫מע " ד )‬ ‫וראה גם שם ח ‪ -‬א נד ‪,‬‬
‫בבע "דןת א‬
‫סע "‬

‫ע קר הוידוי ' א ' ‪1‬ו מחב‬ ‫‪..‬‬ ‫גם‬ ‫אלא שמתם ‪,‬‬ ‫‪)%‬‬
‫ומתו פתאום ‪ ~ .‬כל ממזרים הנולדים‬ ‫כר' " ‪. . .‬‬ ‫מעונו‬

‫‪,‬‬
‫[נמצות התשובה עצמה ושהיא ע ינת החטא ‪ ,‬קבלה‬
‫זב ) ‪ -‬ראה ירית ספר ריש הל ' תשובה ‪ .‬מ ( ‪ -‬ח‬

‫‪.‬‬
‫שהרמב ' ם ‪1‬הל' חשובה פ ב‬ ‫‪.‬‬
‫הקדה ‪36‬‬ ‫דיעיי‬ ‫עצו‬ ‫‪,‬‬
‫שהע ‪1‬‬ ‫ומה שמיתה ממרקה ‪ -‬אף‬ ‫גלו)‬
‫‪* ,‬‬
‫יומתק זה‬ ‫ובזה‬ ‫‪) 51‬‬
‫עקידה‬
‫וראהבמכשזכ‬
‫החוטא ‪,‬‬
‫מציאוהבמלה‬ ‫‪,‬‬ ‫בהערהכי ע‬
‫‪ ') 25‬מזהה‬ ‫‪.‬‬
‫‪' - -‬ה בא‬
‫ונזכר ‪- -‬‬ ‫‪,‬‬
‫ימי‬ ‫נידו‪.‬‬ ‫ושרץ‬ ‫‪.‬‬
‫מניא הז‪1‬גמא ז טזבל‬ ‫דיג )‬

‫ולא‬ ‫‪,.,‬‬
‫נ‬ ‫‪7‬עו‬ ‫‪3‬וב‪1‬‬ ‫גמר‬ ‫‪7 ) 1‬א‬ ‫‪, ,.‬‬
‫ש מת זד נדברים‬ ‫יהענ ‪ ,‬ש‬ ‫שבכין איו‬ ‫ולהתיר‬ ‫‪9‬נ‬ ‫בהערה‬ ‫תהלל‬
‫יעזי‬ ‫ראה‬ ‫ב) ‪-‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫כדישי‬ ‫‪ .‬חרטה‪.‬‬ ‫כאז‬ ‫‪.‬‬
‫הערהר ‪. 12‬‬
‫הוכ‬ ‫ר‪' 1‬‬ ‫‪.‬‬
‫במשל ה חיגך ‪ -‬ז סומא ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הגוף ) ברע ‪,‬‬ ‫מהדריןאז‬
‫(הנשמה (‬
‫מההחברה בזה‬
‫ריש‬ ‫הבעק ( משנה‬ ‫קונו ; סמא‪--‬אע ואילך ) ‪( ,‬‬
‫במיתת מהעיר‬ ‫צא ‪,‬‬ ‫ומהאשה‬

‫נזרי דק ‪ -‬שהתהה מתירה ‪.‬‬ ‫קידושיה ‪ -‬שהוא ‪,‬‬

‫‪ 1 ' , 71 % 1 1‬שליס חדק השוחצת‬ ‫‪.‬‬ ‫ק' ‪.‬ם‪.‬‬ ‫ומן שממנד‬ ‫‪ -‬שבטךה מציאות הבטן ‪-‬‬ ‫תציאוחמא ‪ ,‬א ‪.‬‬
‫שבטיב )‬ ‫מפנימהד ‪ -‬ת‬ ‫א ‪:‬‬
‫צ‪9‬ע ‪( -‬‬ ‫‪,‬‬
‫תשמט‬ ‫שךכאורה‬
‫בהגזלה )‬ ‫שלו‬ ‫ב"‬ ‫תזחיחובתסד ‪.‬‬
‫העש‬ ‫סוווךיד (‬
‫ולחטיך‬
‫שלו בהולד‬

‫והוליד‬ ‫הגזילהעל ‪ -‬אף‬

‫הערוה שיצאה‬ ‫השבתגם בבא‬
‫קודם טפ ‪1‬‬ ‫וורכא( או‬
‫דה צ ‪ -‬על‬ ‫ממזר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ -‬יכופר הטון הזה לכת עד תמותון ‪ -‬קאי גם‬ ‫שהפתוק‬
‫גס‬ ‫שצריך‬ ‫שס‬ ‫שמוסיף‬ ‫( א‪7‬א‬ ‫ממוך‬ ‫הידיד‬ ‫עד‬ ‫_‪,‬‬
‫הציאכלת‬ ‫ושד"‪9,‬די לונטרה‬
‫לההכפך‬ ‫ממרקחשאא‬ ‫מרש ‪1 -‬כ‪1‬‬
‫ריחה‪ .‬משמע‬ ‫הח טא ) ‪,‬‬
‫תרשותח צ ‪; -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫‪201‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫אחיי‬ ‫לקוטי‬

‫די‬
‫אורותאוזוושס‬
‫בחי 'כלים ‪,‬‬
‫דריי איו‬ ‫כחישת (‬
‫מתלבש‬ ‫‪ -‬ד‬
‫זיינען' זיך‬ ‫וולס בעיקר מיינט עם‬ ‫זלגן " חטאת " ‪-‬‬

‫פערסע דרגא ‪ -‬אורות וושס זיינעז‬

‫‪.‬‬
‫העכער פוז התלבשות בכלים )‬
‫דערפשר ווערו עולמות געטיילט ‪,‬‬
‫בכללות ‪ ,‬אין דריי דרגות ‪ :‬בריאה יצירה‬
‫ועשי ' ‪ -‬והיל עולמות לרז ענינם כלים‬
‫( און אצילות וושס עיקרו איז אורות ‪ ,‬גייס‬
‫מנין)‪.‬‬ ‫ניט ארייז אין דעם‬
‫ועם ‪ ,‬ז זזעלן ז " ז פשרשטאנדיק די‬ ‫צווא‬
‫שיטות מוז רמב ‪ -‬ח און ראב * ע ‪:‬‬
‫שן די ד ' חלוקי‬ ‫עס שקייט איז קבלה "‬
‫כפרה זיינען כנגד די ד ' עולמות אבהע ‪:‬‬
‫מ ‪ -‬ע ‪ -‬עש " ‪ ,‬מל " ח ‪ -‬יצירה ‪ ,‬כריתות‬
‫ומיתות ביד ‪ -‬בריאה ‪ ,‬חילול השם ‪-‬‬
‫רמב ‪ -‬ח רעדט וועגו אור וושס איז‬
‫דעם זחנעז פשרשז ד ' בחינות ‪ ,‬דעריבער‬
‫רעכנט ער ד ' חלוקי כפרה ; און ראב " ע‬
‫רעדט וועגן כלים ‪ ,‬דעריבער רעכנט ער‬
‫נשר ג ' חלוקי כפרה ואון רעכענט ניט‬
‫הילול השם וושס איז כנגד אצילות י ' ‪4‬‬
‫חרז מתאים מיטז אויבנ ‪-‬‬
‫געזשגטז הסבר אין נגלה אין דעת‬
‫ראב * ע ‪ 18 -‬ער רעכנט ניט חילול השם‬
‫ווייל זיין מירוק איז דורך מיתה ‪-‬‬
‫וושרום נשמה און גוף ווערן נמשך "‬
‫שאת זיינעז איז דער דוגטא " ) פון אורות‬
‫בא‪.‬‬ ‫שער המלגזלם הקדמה‬
‫ז‪ ) 5‬זמה יזעיק מה שבתוספתא יזמא שם סגנה‬
‫‪. . .‬‬
‫וכנחלוקי כסרה וט ‪ -‬מ כותב גבכם הר ' (חה ש ) אבל‬
‫ד'‬
‫האישות ‪ ,‬גב‬
‫עולמות‬ ‫הוא ( נדל מג '‬ ‫שים‬
‫השימות ‪ -,‬ט‬ ‫במנע‬
‫‪ 22‬בשוה‪ ,‬ג)‬ ‫כשנמנה‬
‫העיה‬ ‫"ל‬
‫ראה שעהיוההא פ‪4‬ז (קא ‪ ,‬רעש ) דנשמה היא‬
‫שוגג " ‪ -‬שנערקענט ער ניט ‪8‬ז ער‬ ‫‪.‬‬
‫השט עוכר עבירה געווען ברצון‬
‫ובידיעה ‪ ,‬שז ער איז באמת שולדיק אין‬
‫דעם ( מער ניס וולס דורך אים ‪ -‬שבער‬
‫בלי ידיעתו ‪ -‬אין געוועז ש תקלה‬
‫בעולם ‪ ,‬עבירה והעברה אטף מצות‬
‫המלך מלכו של עולם ‪ ,‬אוו אויד אויף‬
‫זעם קעז ער השבוזז פשרוידענע‬
‫תירוצים ) ; און בשעת ער פילט זיך ניס‬
‫שולדיק גרז דעם ‪ ,‬רופט עס דשר ב‪ 8‬אים‬
‫חרטה ‪ -‬געפיל‪.‬‬ ‫ניט שרוים קייז‬
‫‪3 14‬ר‬ ‫( ב) שתימוח פרן מפות וידוי ‪-‬‬
‫לימות‬ ‫*‬ ‫דריקט אוים איז דיבור זיין‬
‫(‬
‫חרטה על העבר ‪ ,‬ביז‬ ‫התשובה ‪) -‬‬
‫אצילות‪.‬‬ ‫ולדעת כמה יי) צו בעטו מהילה ע " ז בחם‬
‫אויבערשטן ‪.‬‬
‫אוו דערמיט איז מובן פ‪8‬רוושס סיט‬
‫זשגן חטאתי שליין איז מען יוצא מצות‬ ‫‪.‬‬
‫וידוי אויך אויף זדונות ‪ -‬וויל דער ‪-‬‬
‫מיט דריקט ער אמס די נמצות התשובה‬
‫מן התורה (ש)היא עזיבת החטא בלבד " ‪.‬‬
‫און דשם‬ ‫שלע ענינים פוז נגלה דתורה ‪,‬‬ ‫יו"ד ‪.‬‬
‫גופי תורה ‪ -‬זהנעז פשרבונדן מיט‬
‫נשמהא דאורייתא " ‪ ,‬און נשכמער ‪ ,‬זיי‬
‫ווערן נשתלשל פון ענינם בפנימיות‬
‫‪%‬ז‬ ‫‪.‬‬
‫( בנשמת ) התורה ‪ %‬ז דערפון מובן ‪,‬‬
‫ד'‬ ‫די צווי שיטות ‪ %‬ו בריתא ‪ -‬ג ' אוז‬
‫חלוקי כסרה ‪ -‬איז דוגמתם בפנימיות‬
‫‪) 56‬‬
‫‪.‬‬
‫התורה ‪ -‬ע " פ קבלה וחסידות‬
‫וועגז די צוויי מספרים ‪ -‬ם אוז ד ' * י‬
‫‪ -‬זשגט דער צ ' צ " ‪8 ,‬ז איז ‪ ,‬כלים "‬
‫אורות *‬ ‫‪.‬‬
‫זינעז פשרשן ג ' בחינות ‪ ,‬און איז‬
‫‪.‬‬
‫ב "‪8‬ע‪) 5‬‬

‫אלקים ‪ :‬ומבשרי שחזה ציור‬

‫בלק שם‬‫משם‬
‫אוהדת‬ ‫‪.‬‬
‫ראהוהגוף‬
‫משם ) הוה‬
‫‪59‬‬
‫לילקנב‪ ,‬א‪.‬‬
‫הערה ‪. 10‬‬ ‫נסמנוזחוג‬
‫ראה‬ ‫‪53‬ן)‬
‫‪52‬‬

‫ג ' כהי '‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חלו‬ ‫כח "‬ ‫גוף האדם שהוא הכלי נחלק לג'‬
‫מהאור המלובשים נג ' בחי ' דבלים נקי נר * ן חבל‬
‫י ‪.‬פ ויצא ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫להעיר מצפן נ עה ‪ ,‬ת‬ ‫‪) 54‬‬

‫נלק ע'‬ ‫מיני אדם סי ‪ ) 1‬יהית‬ ‫ל‬ ‫דרוש‬ ‫תהקעס‬

‫‪) 55‬‬
‫לנשמה ‪.‬‬ ‫בה" הרבהךת שבהשור נוך נשמה‬
‫‪.‬‬
‫חילד ) עשש בהבא לקמו ‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫;‬ ‫אחרי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪2‬ט‪2‬‬

‫אוז‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫( מקבל )‬ ‫( מלכות ) אויף כלים‬ ‫ד' "‬ ‫אוו כלים ( נשמה ‪ -‬אורות ‪ ,‬און גוף ‪-‬‬
‫שזוי אויך איז עם אין עולמות [ ווטס די‬ ‫כלים ) ‪:‬‬

‫ד ' בחינות הנ " ל זיינען כנגד די ד '‬
‫עולמות י " ] ‪ :‬דער מספר ג ' ווייזט אויף‬
‫אצילות בריאה ויצירה ‪ ,‬און דער מספר‬
‫ד ' ‪ -‬אויף אלע פיר עולמות ‪ ,‬אויך עשי' ‪.‬‬
‫'‬ ‫קומט אוים ‪8 ,‬ז אויך דער ממסר פון ג‬
‫חלוקי כפרה שבירושלמי ( וואו מ " ע ‪-‬‬
‫כנגד עשי ' ‪ -‬ווערט ניט גערעכנט ) איו‬
‫ווייל די ג ' בחי '‬ ‫מתאים ע " פ קבלה * '‬
‫ווייזן ( לפי ' זה ) אויף אצילות בריאה‬
‫‪-.‬‬
‫ויצירה ‪ ,‬ווטס כנגדם זיינען ‪ :‬חילול השם ‪,‬‬
‫לא‬ ‫מצות‬ ‫און‬
‫יב ‪ .‬תלע פירושים פוז תורה וועלכע‬
‫זיינעו בעניז אחד זיינען שייך זל" ז י ' ‪-‬‬
‫דשם ו‪41‬ס ער רעכנט ניט חילול השם‬
‫צוליב דעם וולס זיין מירוק איו דורך‬
‫מיתה ‪ -‬יציאת הנשמה מהגוף ‪ ,‬איז‬
‫בהתאם סיטן הסבר שע " פ קבלה ‪ ,‬חז‬
‫חילול השם איז כנגד אצילות ‪ ,‬וושס איז‬
‫בת " אור שלמעלה מהתלבשות בכלים ‪.‬‬
‫סיהשט זיך גערעדט פריער ‪ ,‬שז‬
‫איז ירושלמי [ אוו לויטן מהרש " א איז‬
‫יא ‪.‬‬
‫חזוי אויך דער פשט איו בבלי ] ‪ ,‬איז‬
‫ראב " ע מוגה יו " כ יסורים אוז מיתה ‪ ,‬און‬
‫ב"ד‬ ‫ומיתות‬ ‫כריתות‬
‫( יט תשובה ‪,‬‬
‫תעשה "‪.‬‬
‫אין אותיות הקבלה הנ " ל ‪ ,‬ער רעכנט‬
‫אצילות בריאה ויצירה און ניט עשי‬
‫( וולס מ " ע ( תשובה " ' ) איז כנגדה ) ‪,‬‬

‫איז דעה ביאור אין דעם ‪ :‬די מספרים‬

‫ג ' און ד ' איז מען שמטל אויך מבאר‬
‫א‪.‬‬
‫א)‬
‫דל' ס ' ‪ ,‬ומגואר נתו ' א ( ( ט ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ביאוה ‪ :‬נ ‪ 7‬קו ‪ ,‬ד וא לך ‪ .‬אוה ח ויחי שפג ‪,‬‬
‫דג 'מ ‪.‬ל קא' עי ' סוד (שגומל) ודייה (מקבל ) מינות ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫גמזי‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ . 11‬ח‬ ‫( דלא כדלעיל מ " י ) ‪ -‬שז דער סכום ג '‬

‫ווייזט אויף אורות ‪ ,‬און ד ' ‪ -‬אויף‬

‫בלים י ' ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬יאוע פ‬
‫רק המבואר בפגים ( והערה הבאה ) ' ל שמרומז‬ ‫‪.‬‬
‫נשמיח האותיות הימיל ‪ -‬גמול ‪ ,‬דל ‪ -‬ת ‪-‬‬ ‫כידוע ‪ ,‬שחלו זיך די עשר ספירות אין‬
‫כרעי ‪,‬‬ ‫ברעי דגים ‪-‬ל לגבי דל‪,‬ח ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫דצם ) ותמונתו ‪1‬‬ ‫דדל‪.‬‬ ‫ד ‪ .‬בחינות ‪ :‬חכמה בינה ז " א אוו‬
‫ת לגבי גימ ל ‪ ) -‬כמבואר בגמרא שם ‪ ,‬כ ' אן גם‬

‫ואילך ‪.‬‬ ‫ראה לקו ש הי ‪ ,‬ח ע ' ‪322‬‬

‫ד ' בחינות ‪1‬ג ' הנשפעות גה‬

‫‪.‬‬
‫במינוח יש‬
‫‪..‬‬ ‫ד' ‪.‬‬ ‫יח‪ - 11‬רח '‬

‫וגס ‪:‬‬ ‫זבח‬

‫‪)64‬‬
‫י‪,‬‬
‫מלכות " ; די ערשטע דריי בחינות זיינען‬
‫בח "‬ ‫" משפיע " און מלכות איז‬ ‫בכח "‬
‫וולס דערפשר איז עיקר הבלים‬
‫מלכות )‬
‫מקבל " (‬
‫"איז‬ ‫‪.‬‬
‫ג'‬ ‫הקודמת ) ‪-‬‬
‫ו ‪ :‬א)‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הערה‬ ‫ביסוד ' ( ראה‬
‫חכמה סיגה‬ ‫שכונסהמקבי‬
‫בתוכו) ; ג ' בחי‬ ‫( ‪-‬‬

‫‪.‬‬
‫בשיטת‬

‫( ולא‬ ‫כפרה‬
‫‪) 48‬‬
‫נ‪.‬‬
‫( הערה‬

‫חיוק '‬
‫וש‪.‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫ת מסע עה ‪,‬‬
‫ע " פ המנואר לעיל‬
‫שראנ ' ע מונה ו '‬
‫‪.‬‬ ‫לקו‬

‫הירושלמי ‪ ,‬דוה‬
‫‪)6‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪) 65‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לפ " ז ווייזן די ג ' ערשטע בחינות‬
‫אורות‬ ‫אויף‬ ‫ז "א )‬ ‫בינה‬ ‫( חכמה‬
‫( משפיע ) " ‪ ,‬און די בחי ' הרביעית ‪-‬‬
‫באדחשוגהן הוא מפג שמונה רק החיוקוה שהגפרה‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ולא מצל ענוזת דאזם עצם ) ‪ -‬ש‬

‫גם ה ביאור שיטת ה ' ר שלמ ' ע ‪ ,‬פ קנח‬ ‫‪.‬‬

‫להתאים ע (‬
‫שנפנ ‪7‬‬

‫' ב שג ' דליק ' בפרה הס כנגד מספר האירות ‪,‬‬

‫""‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬פ ; ; ( ה ‪.‬‬
‫(‬

‫‪.‬‬
‫שדוקא היא ממשאיל ע כ וכו ' ) אפשרית ר‪7‬‬ ‫ש)‬
‫המבואר בפאס ‪ -‬דלנבל ' ג ' חלוק '‬
‫עם ביאורו ע‬ ‫~י ‪.‬‬
‫‪)1‬‬
‫‪ ) 66‬ע ' פ‬ ‫‪-‬‬ ‫?‬ ‫‪.‬‬ ‫בעוה ‪ ,‬ז ( ראה מצות התשובה בסהמ ' צ להצ‬
‫פ ד )‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כפרה קא ' על כליפ ‪ ,‬ויירושלמי על האורות ‪ -‬י ‪ -‬ל ‪,‬‬
‫בכלל ‪,‬‬ ‫וירושלמי‬ ‫נבלי‬ ‫דתלמוד‬ ‫בחילוק‬ ‫שהוא‬
‫ראה ? יצות התל בהערה ‪ 54‬ממו‪.‬נ ח "נ פ ‪. -‬‬ ‫‪)6‬‬ ‫‪,‬‬
‫( ראה‬ ‫ובירוחד עזיז האור‬ ‫הביים‬
‫דסק ע‬‫יקטעענין‬
‫נוגע‬ ‫שנכבלי‬
‫נאדזכה‬ ‫ד‪.‬‬ ‫אגה‪,‬ת פ‪.‬‬ ‫י‬ ‫כנגד ד ' אותיות שם הוי '‬ ‫‪.‬‬ ‫ונא‬
‫‪) 62‬‬

‫‪.‬‬ ‫וש ‪.‬‬ ‫‪ 358‬ואילך ‪,‬‬ ‫'‬ ‫ראה לקו‬ ‫‪67‬ן‬

‫‪. ") 63‬‬
‫()‬

‫‪ . 782‬ועוד ‪.‬‬ ‫‪ -‬ש חיג ע '‬

‫גיר ‪ -‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫א)‬ ‫קד ‪,‬‬ ‫שנרמז במרזבן ( שבת‬ ‫ויקל‬
‫‪203‬‬ ‫שיחות‬ ‫אחרי י‬ ‫קוטי‬

‫ב ) יו " ד ‪ -‬די עשר ספירות ‪ ,‬און ג ' ‪ -‬די‬
‫‪.‬‬
‫ג ' עולמות בי * ע שלמטה מאצילות‬
‫[ אוז די צוויי פירושים זיינען מתאים‬
‫צו די צוויי ביאורים הנ " ל איז ג ' און ד ' ‪:‬‬
‫די עשר ספירות דאצילות טיילן זיך אין‬
‫ד ' בחינות כנ " ל ‪ :‬איז לויטן ערשטן‬
‫פירוש שז מיט ג ' ווערט געמיינט די תלת‬
‫ראשי ראשין שלמעלה מאצילות ‪ ,‬קומט‬
‫אויס ‪8 ,‬ז ג ' איז העכער פוז ד ' ; און לויטז‬
‫בהע )‬ ‫צוויטז פירוש איז ג ' ( עולמות‬
‫נידעריקער פון ד '] ‪.‬‬
‫שטייט אויף דעס עניז בחסידות יי ‪8 ,‬ז‬
‫ב" ע‬‫לא סליגי כלל כי שרש ג ' עולמות‬
‫הם מג ' ראשי ראשים דוקא שהם למעלה‬
‫מאב " " ‪,‬‬
‫ביידע‬ ‫די‬ ‫אויס ‪ ,‬שז‬ ‫קומט‬
‫פירושים שבסח " ג ' [ ג ' וולס ווייזט אויף‬
‫כלים אוו ג ' וולס ווייזט אויף אורותי‬
‫זיינען שייך זל " ז ‪ ,‬ואדרבה ‪ :‬אמיתית ענין‬
‫האור ‪ ,‬וושס איז אינגשנצן העכער פון‬
‫ראשיז‬ ‫ראשי‬ ‫תלת‬ ‫די‬ ‫זיינען‬
‫שלמעלה מאצילות ‪ ,‬און דעם אור נעמס‬
‫ג ' שמורה על‬ ‫מעז דוקא דורך בח "‬
‫[ז‬ ‫הכלים שלמטה מאצילות‬
‫כשם ווי די ג ' עולמות בי " ע‬
‫זיינעז פשרבונון מיט די תלת ראשי‬
‫ראשין שלמעלה מאצילות ‪ ,‬שזוי איז אויך‬
‫ב‪ 5‬די ג ' חלוקי כפרה ‪ -‬וושס ענינם חיז‬
‫כסרה צו ‪ 8‬נשמה בגוף דוקא ( וושס‬
‫דעריבער איז ראב " ע ניט כולל בזה‬
‫חילול הום כנ " ל ) ‪8 -‬ז זיי זיינעו פ‪8‬ר ‪-‬‬
‫בונדן מיט ‪ 8‬דרגא וולס איז העכער פון‬
‫נשר ווי וי‬ ‫די ד ' בחי ' הנשמה נרצח ‪-‬‬
‫איו עפ " ז די צוויי פירושים הנ " ל [ צי‬
‫מיטן * שלשה הן " איז ראב " ע שולל‬
‫חילול השם (אצילות ) ‪ ,‬שדער מ " ע‬
‫( עש " ) ] ‪ ,‬אע " פ טז זיי זעעז אוים ווי‬
‫סתירה ' דיקע פירושים ‪ ,‬זיינעו ז‪ 5‬שבער‬
‫שייך אייגער מיסז צווייטן ‪:‬‬
‫בראתיו‬ ‫" ולכבודי‬ ‫פסוקי"‬ ‫אויפן‬
‫לקו "ח " ‪,‬‬ ‫יצרתיו אף עשיתיו " שסייט איו‬
‫" אף ' ( לשוו ריבוי ) איז‬ ‫וישרט‬ ‫ןז מיסו‬
‫שז עניז וושס איז‬ ‫דער פסוק מרבה נשך‬
‫פוז * בראתיו גו ' " ‪ -‬בחי '‬ ‫העכער‬
‫און דער ריבוי טון " אף "‬ ‫;‬ ‫אצילותיי‬
‫‪.‬‬ ‫שטייט ביי עשיתיו " דוקא ‪ ,‬ווייל דער‬ ‫‪.‬‬
‫גילוי פון אצילות וי קומט דורך דער‬
‫עבודה איז עשי' דוקא‪.‬‬
‫ועפ ' ז‬ ‫אח דשם איז די שייכות פון די ביידע‬
‫פירושים הנ " ל ‪ -‬וואל דווקא עש " איז‬
‫פשרבונדן מיס אצילות ‪.‬‬
‫ויתרה מזה י" ל ‪ :‬די שייכות פוז די‬ ‫יג ‪.‬‬
‫ביידע פירושים איז ( ניט נשר אין דעם‬
‫כלים ‪,‬‬ ‫מערסן סוג וועלכו ראב * ע איז שוקי ‪-‬‬
‫חצילות שדער עוי ‪ -‬נשר ) אויך אין די‬
‫‪.‬‬
‫ג ' סוגים ואס ער רעכנט יש ; ד ‪ .‬ה די ג '‬
‫כח " וושס ועיזן עויף כלים ( כפירוש‬
‫יד ‪.‬‬ ‫אדה " ז איו בבלי ) זיינען פ‪8‬רבונדו מיט‬
‫די ג ' בח " וושס זיינעז מרמז אויף אורות‬
‫ירושלמי) ‪.‬‬ ‫( ווי איז‬
‫דער ביאור אין דעם ‪ :‬וועגן דעם‬
‫מספר פון " ג ( מדות הרחמים ) ברענגט‬
‫ער אין סרדס יי צוויי פירושים ‪ :‬א ) דער‬
‫די עשר‬ ‫מספר פון יו ד וו‪5‬זט ם‬ ‫‪.‬‬
‫ספירות דאצילות ‪ ,‬אוו דער מניו ג ' אויף‬
‫תלת ראשי ראשין שלמעלה מאצילות ‪.‬‬

‫הלהעיר גס מדש‬ ‫תיכ‪. 1.‬‬ ‫‪ ) 72‬ד ז ‪ ,‬ה עיולה מילה‬

‫וסוף‬ ‫רישעי מג ‪ ,‬ז ‪.‬‬ ‫‪)9‬‬
‫‪69‬‬

‫במנא דבחי‬
‫עיייש'‪.‬‬ ‫"‪.‬‬
‫מהמבואר צ ת ‪,‬‬
‫ולהעירהמאריך ה‬
‫‪ -‬ה כל‬ ‫‪) 73‬‬ ‫אצילות שבאצילות *‬ ‫‪.‬‬ ‫' פ בלק‬
‫ובאצילות‪ ,‬גופא ‪-‬‬ ‫‪) 70‬‬

‫אף " ( שנאמר‬

‫מאצילות‬ ‫שלמערה‬
‫"‬ ‫מרבה גם כח "‬ ‫‪ -‬עשיתיו " )‬ ‫גבי‬
‫סע‪4‬ג ) ‪.‬‬ ‫שם סט ‪,‬‬ ‫( לקדת‬
‫( ואצילות שבאצילות ) ‪.‬‬ ‫שער עשר ולא תשע פ " ז ‪,‬‬ ‫ו‪) 7‬‬
 ‫שיחות‬ ‫‪1‬‬ ‫אחרז‬ ‫לקוט ‪,‬‬ ‫‪204‬‬

‫הערער ווי י פיז געוועו פשר איר‬ ‫‪,‬‬ ‫הרחוק ‪,‬‬ ‫מקיף‬ ‫מהגוף ‪,‬‬ ‫מופשטת‬ ‫איז‬
‫ירידה ‪ ,‬העכער פוי כחי ' ‪ ,‬טהורה היק‬ ‫יחידה ‪ -‬ביז ווי זי איז איידס מיט יחיד ‪,‬‬
‫ואצילות יי ) ‪.‬‬ ‫ניצוץ נברא מיט ניצוץ בורא ‪ ,‬כביכול ' י ‪,‬‬

‫‪ .‬ט כסל‬ ‫‪.‬‬ ‫( משיחות‬ ‫‪,‬‬ ‫ווטרום דוקא דורך דער עבודה פון ח‬
‫‪ 1‬תשכ ‪ ,‬ט )‬ ‫הח ‪ ,‬עדו ‪ , .‬ת שןאח ‪.‬‬ ‫נשמה למסה אין ש גוף און קיום התומ " צ‬
‫בגשמיות דוקא ‪ -‬וכנ " ל ( ס " ת ) שז אויך‬
‫מצות התשובה דשרף געטשו ווערן ( ווי‬
‫גלקו ת נלק שם מבואר שעליית הנשמה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 75‬‬ ‫שלע מצות ) נשמה בגוף דוקא ‪ -‬ווערט‬
‫‪.‬‬
‫לבחי ' הרנ ‪ ,‬ע ' ח לאצילות אלא ששם מבאר ע ‪ ,‬פ‬
‫האופן‬
‫היא‬ ‫אויפגעטשן שן על " איו דער נשמה‬
‫כריאהן ‪.‬‬ ‫שאצ ' לוח הוא בחי ' כתר ‪ ,‬וחכמה ‪-‬‬

‫קדשא ואילך‬
‫ישראל )‬ ‫‪, .‬‬
‫תרס 'וו ‪(,‬סדיהסט ‪,‬‬
‫ובהמשך א ‪ -‬ב )‬ ‫‪.‬‬
‫כבפניםראה ( כ‪, 1‬‬
‫כלקמת‬ ‫אני‬
‫מפורש‬

‫שעללת הנשמה היא בנחי ' שלמעלה ( ב מבחי '‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫אבי ע‬ ‫‪.‬‬ ‫ש ' ויוש‬ ‫" ה ‪". 1‬‬ ‫‪) 74‬‬

‫ש‪.‬‬ ‫מהורה ה'א שקודם הצמיוס ‪ ,‬ע"‪.‬‬ ‫א הונא‬ ‫"‪-‬‬ ‫בד ‪ -‬ה ועתה אם נא ‪ ,‬תרע ' ‪.‬‬ ‫ונתבאר‬
‫"‬
 ‫‪? 05‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫השבז ד‪8‬ך שלע‬ ‫באמת ‪,‬‬
‫עבירות ‪ 8‬שייכות צו ע " ז ‪ ,‬ווי דער‬
‫‪8‬לטער רבי איז מבאר בארוכה איו‬
‫תניא י ‪8‬ז " לא יה " לך " איז " כולל גל‬
‫קרושים *‬
‫[ ניכמער ‪:‬‬ ‫א ‪ .‬אין דעם אונטערשייד צווישז‬
‫דער אזהרה " לא תגגובו " ‪ -‬בפרשתנו י‬
‫‪ -‬און דער אזהרה " לא תגנוב " אין‬
‫עשה " ד ‪ ,‬זאגט די גמרא ‪ ( 1‬אוז רש " י‬ ‫(‬

‫שס " ה מצות ל " ת " ‪ -‬ווייל ' דורך‬ ‫ברענגט עם ד‪ 8‬שרץ ) אז בפרשתנו‬
‫יעדער עבירה וולס מ ' איז עובר אויפז‬ ‫רעדט זיך וועגן גונב ממוז ' אח דער‬
‫מעשה '‬ ‫רצון העליון ווערט מען בשעת‬
‫נפשות'‪ .‬פון עשה " ד רעדט וועגן‬
‫גונב תגנוב‬
‫" לא‬
‫‪8‬פגעריסז פון אלקות שזוי ווי דורכז‬
‫חטא פון ע ‪ -‬ז ‪-‬‬
‫בנוגע דעם איסור גניבת ממון זלגן‬
‫און וויבשלד ‪8‬ז צוזשמען דערמיט ‪,‬‬ ‫רז " ל ' ‪ ,‬כל הגונב " איו " כאילו עובד‬
‫יישם דאס ( די שייכות צו ע ‪ -‬ז ) איז ‪ 8‬צד ‪-‬‬ ‫עבודת כוכבים * ‪,‬‬
‫השוה ביי שלע עבירות ‪ ,‬געפינט מעז‬
‫דחס וושס רז " ל זטגן וועגו געוויסע‬
‫דשר שז די חז " ל השבן אויסגעטיילט בט ‪-‬‬ ‫עבירות ‪8‬ז דער ווטם איז עובר אויף זיי‬
‫‪.‬‬
‫שטימטע חטאים אינעס סוג פון כאילו‬
‫איז " כאילו עובד עבודת כוכבים " "‬
‫עובד ע " ד " י ‪ ,‬איז דקר דשם גומא ‪ 8‬בש ‪-‬‬
‫( וכין ‪ -‬ב ) ‪ ,‬איז מוכו ‪ ,‬וויסענדיק הדיוק‬
‫וויו ‪8‬ז שט די עבירות השבן שז עניו‬
‫בתכלית פון לשון רז ‪ -‬ל ‪ ,‬שז דערמיט‬
‫מיוחד אין וייער שייכות צו ע " ז ] ‪.‬‬ ‫שרויסצו ‪-‬‬ ‫געמינט‬ ‫נטר‬ ‫ניט‬ ‫ווערט‬
‫דשרף מעז פארשטיץ ‪ :‬וושס איז דש‬ ‫ברענגעז דעם חומר פץ דער עבירה ‪-‬‬
‫איו גניבה ‪ ,‬וושס איז פון די מצוות שביז‬ ‫‪8‬ז וי איז שזוי השרב ווי די עבירה הב ‪,‬‬
‫אדם לחבירו ‪ ,‬וולס איז עגליך צו ע " ז זיז‬ ‫עבודת‬ ‫" עובד‬ ‫איז‬ ‫( וושס‬ ‫חמורה ‪,‬‬
‫כוכבים " ) ‪ ,‬נשר די עצם עבירה השט איז‬
‫פ ‪ ,‬כ ואילד ‪.‬‬ ‫‪)7‬‬ ‫‪.‬‬
‫זיך ‪8‬ז ענלעכקייט צו ע " ז‬
‫ד ‪ -‬כה ‪.‬‬ ‫שם פכ ‪.‬‬ ‫‪)8‬‬

‫ו‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ויש אגהץ פ‬ ‫‪)9‬‬

‫‪1‬‬ ‫נאגה‪ .‬ת סס ‪.‬‬ ‫אצה ‪ -‬ן‬ ‫שוהו דיוק‬ ‫אלו י‪,‬י‬
‫שעברותואדיי‬ ‫‪) 10‬‬

‫וראה תניח ססכ ‪ ,‬נ‬ ‫נמיזחדהו ממש כע‪.‬ז‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שמבאר‬
‫‪.‬‬
‫הרוי‬ ‫‪.‬‬
‫ולבז אמרו רו ל שגסות‬ ‫‪.‬‬ ‫שקולר‬ ‫סנהדרי‪. 1‬‬ ‫וכיזם מס ‪,‬‬ ‫)‬

‫ששם מבאר שנקודה וו‬ ‫‪.‬‬ ‫( אלא‬ ‫שישגה כע ‪-‬‬

‫ו ממש בז '‬ ‫יתרויא ‪.‬‬
‫ט‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 21‬‬

‫יג ‪.‬‬
‫היבירזת מודגשת ונויסח ‪.‬י‬
‫ביותר‬‫ק סכיה ( קלח ‪ ,‬גן ביאור מרז‬ ‫וראה אגה ‪-‬‬‫בגסה ‪ .‬ר ‪.‬נכי‬ ‫)‬
‫שט ‪.‬‬ ‫ברמב ' ‪ 1‬פו ‪ ,‬א ‪ .‬מכילתא יתרו‬
‫סנהדרכ ‪,‬‬ ‫‪)3‬‬

‫‪)4‬‬

‫עובד עכו ‪ .‬ב‬

‫שמחות‪ , .‬נל הגונב הרי זד‬ ‫כאייו במס '‬ ‫כי מ ‪.‬‬
‫הכועס ש שב‬ ‫‪1‬ן )‬
‫)‬‫מצוהשינו‬
‫רבד‬ ‫נחי ( ור‬
‫נזפוסים‬ ‫גנינה (‬
‫הל ' אבל‬
‫תגנוב‬ ‫‪..‬‬
‫הביא הכתוב‪ -‬ס לאריש‬ ‫‪.‬‬
‫שוסך דמים ‪ .‬מוכו בפשטות‪ ,‬דרסי נוטי חיי נפשו ‪.‬‬ ‫וכ ג הרמב ‪ ,‬ב‬ ‫‪. ..‬‬ ‫תגנונז‬ ‫נלא‬ ‫מעתיק ל ' הרמנ ‪ ,‬ם‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מח ‪ ,‬ב ‪ .‬וראה יקמו הערה ‪.‬‬
‫‪44‬‬

‫י בחדת ‪ -‬ג‬ ‫ל‬

‫)‬

‫וראה הגירסא הבשור דמרו ‪.‬‬

‫הנ ‪,‬‬
‫תניא פי‬

‫ן‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫'‪- 1‬‬

‫מהריי יסוף סנהדר‬

‫( ראה‬ ‫בסהמ צ מל ‪ -‬ת רבד וכמנין המצות בראש ספר ה ד‬
‫זכ ה בטושות חו ' מ סי ' שמח ס ‪ ,‬נ‬
‫גדיה‬ ‫'‬ ‫הי‬ ‫אדה ‪ -‬ו‬ ‫‪. .‬‬
‫ובשרע מ ‪.‬‬
‫שם() ‪ [.‬כ [ ואכ‬
‫ט תג‬
‫ננץ‬
‫‪.‬לא תגנובו ‪. . .‬‬
‫וגניבה סוס ‪.‬בב ‪.‬רפ ‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫( ורצד רמג‬

‫'‬ ‫רהנ ‪ -‬ס הל‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫נ‪-‬ק ק ס‪,‬‬ ‫גנוייה ‪-‬‬ ‫דאה‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫הי' א ‪.‬‬ ‫מס ' שמחות פ " נ‬ ‫‪)5‬‬

‫‪.‬‬
‫ראה תו ש חייט‬ ‫איז ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ליקום בו כ מרז ל‬ ‫‪)6‬‬

‫קווש ‪ .‬ח השח ‪. 1‬‬ ‫שא ‪.‬‬ ‫ן'‬ ‫מ ' יואיס‬

 ‫שיחות‬ ‫ש‪2‬דושיפ "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪206‬‬

‫מאומה גו ' למען ישוב ה ' מחרון‬
‫אפו " שטייח בסיום הפרשה וועגז עיר‬
‫הנדחת ‪-‬‬
‫איז די שאלה ‪ :‬וולס מיינט די משנה‬
‫כל ומז שהרשעים בעולם " ? דשס קעו‬
‫ניט מייגען די אנשי עיר הנדחת ‪ ,‬וושרום‬
‫די ווערטער " ולא ידבק גו ' " שטייעז אין‬
‫ע"פ‬ ‫ב ‪ .‬וועט מעז דשם סשרשטיין ‪,‬‬
‫מס ' סנהד ‪-‬‬ ‫הביאור פון טז עניז אין סיום‬
‫רין " ‪ ,‬זזאז מעז געפינט ח תומר מיוחד‬
‫ביי גניבה ‪ .‬די גמרא שטעלט זיך דשרט‬
‫‪.‬‬ ‫אויף רעם וולס עם שסייט איו דער‬
‫משנה ‪ ,‬ולא ידבק בידך מאומה מן‬
‫החרם י ‪ ,‬שכל זמו שהרשעים בעולם‬ ‫(‬

‫‪.‬‬
‫פסוק נשך די ווערטער הכה תבה את‬ ‫חרוז אף כעולם אבדו רשעים מז העולם‬
‫שיין‬ ‫ישבי העיר " רי ‪ ,‬ד‪ .‬ה‪ .‬ס 'רעדט ויד‬ ‫נסתלק חרוז אף מן העולם " ‪ ,‬און די‬
‫נטברעם ווי מללהיט מעניש געוועז די‬ ‫גמרא ושגט אויף דעם ‪ " :‬מאז רשעים‬
‫אנשי עיר הנדחת אוז ריי זיינעז שוין‬ ‫אמר רב יוסף גנבי " ‪.‬‬
‫ניטש בטולם ‪ ,‬און אין דעם בטשטייט די‬ ‫איז דט ניט פטרשטטנדיק ‪ -‬סיי אין‬
‫שאלה פון דער גמרא " מאן רשעים ‪: -‬‬ ‫דער קשיא פון דער גמרא סי ' איז רב‬
‫רעדט זיך דש‬ ‫וועגן וועלכע רשעים‬ ‫יוסף' ס תירוץ ‪ :‬א ) וושס פרעגט די גמרא‬
‫הנדחת ?‬ ‫בשייכות צו עיר‬ ‫‪.‬‬
‫אין מום פון מס ' ט ( הדר ‪ " 1‬מאן רשעים "‬
‫און אזיף דעס ענטפערט רב יוסף ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫נ כדעם ווי דער וושרט רשע " אי שוין‬ ‫‪,‬‬
‫' וושס השבז גע ' גנב ' עט פוז‬ ‫"חרם‬
‫גנבי ‪, -‬‬ ‫י‬ ‫יש בתנ " ך ( כו " כ פעמים ) אוז איז ‪8‬ז עניז‬
‫פסוק ‪ ,‬וושס‬
‫פוזהנדחת‬
‫שפ עיר‬
‫מעז פוז‬
‫לערנט שלל‬
‫דשס ‪ -‬פון‬ ‫עקרי בהשקו " ט פון די פריערדיקע‬
‫פרקים איז דער מסכת ? ב ) וושס איז דער‬
‫ולא‬
‫ידבק כידך מאומה מז החרם למעז "ישוב‬
‫ענטפער שז רשעים מיינט " גנבי " ‪-‬‬
‫ה ' מחרון אפו " ‪ ,‬טז כל זמן סיזיינעז דט‬ ‫יעדער וושם איז עובר אויף ט ל " ת‬
‫די רשעים וושס השבן גענומען פוז חרם ‪,‬‬ ‫ווערט דשך שנגערופו רשע ( און איז‬
‫איז פיראז " חרון אף בעולם " ‪.‬‬ ‫פסול לעדות ‪ ,‬ווי מ ' השט שויו פיער גע ‪-‬‬
‫'י) ?‬ ‫לערנט‬
‫עס איז שבער ניט פשרשטטגדיק ‪:‬‬
‫פשרוושס זשגט רב יוסף דעם לשוו‬ ‫מבאר ‪ :‬היות שז דער‬ ‫'י‬ ‫זיינען מפרשים‬
‫סיום המשנה קומט בהמשך צו דעם‬
‫גניבה איז דטך‬
‫( סתם ) ‪,‬‬‫הרשעות‬
‫הדגשת פון‬
‫אינעם חטא‬
‫ניט ‪ -‬די‬ ‫"דט‬
‫גנבי " ?‬
‫יושם רעדט זיך פריער כנוגע עיר‬
‫נטר איז דעם וושס זיי השבז גענומעז פוז‬ ‫הנדחת ‪ ,‬און אויד דער מסוק " ולא ידבק‬
‫הקט עיר הנדחת ‪ -‬השט ער דשך גע ‪-‬‬
‫דארפס זשגז אזח לשוו וושס איז מדגיש‬
‫דעם עיקר חטא ‪ ,‬ווי לדוגמא ‪ " :‬אלה‬
‫'‬ ‫ננני ' ‪ ~ .‬כיה ועת רש ‪.‬‬
‫שנמשניות‪,‬‬
‫הסדר שב ) ‪ ,‬מא ' ר '‬
‫שלמה‬ ‫יכמת‪.‬‬
‫יפ‬
‫‪.‬‬ ‫הבדר שנוט‬

‫משא‪ " .‬כ‬

‫ל‬

‫‪. ..‬‬
‫‪ ,‬יפ ‪.‬‬
‫כלבי יכי‬
‫סרס רמ ' ‪,‬פ חלק‬
‫‪1‬ראד‬
‫‪1:‬‬
‫‪.-‬‬

‫שלקחו מן החרם " ‪ ,‬שדער ע " ד לשוו‬

‫הפסוק ידבק בידך מן החרם " ייז‬ ‫‪.‬‬ ‫ט ‪,.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תויו א‬
‫בכתהנא פי‬ ‫בפיה מ‬
‫ופרק לראה‬
‫הניזקים‬ ‫פרקב יוד‬ ‫‪.‬‬
‫דעת הוא‬
‫הרמב‬ ‫רושלמ '‬ ‫ונ '‬
‫וכיה‬ ‫‪.‬‬
‫מיאכת שימה יין חיקן ‪.‬‬
‫ו‪1‬ן‬
‫ראה ' ( ‪ ' ,‬ח ‪.‬‬

‫סו ‪ .‬שההדגשה ננדויד הנא ‪ ; 1 ( .‬נ‬

‫ודוחקשםלומר‬
‫ראה‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬
‫דון)‬
‫‪1‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫באשור סנהדר ' ו בז ‪ ,‬א ‪ .‬וגס בעובר על מ ע קונס‬
‫‪.‬‬
‫דרבנו מקרי רשע ‪ - -‬ראה תניא פ א ‪ .‬לקם‬
‫‪) 14‬‬
‫‪,‬‬
‫סחט )‬ ‫את החרם " ‪ ,‬עפמש " כ במס ' שמחות ( פ ‪ -‬ב‬
‫ז כן‪ ( ,‬ראה‬ ‫את המכס יאת החרס כאילו עוע ‪.‬‬
‫אי" ז שייך להמדובר‬ ‫א)‬ ‫כי ‪:‬‬ ‫כאו ) '‬ ‫חיות‬
‫בעין‬
‫דהגונכ‬

‫במשנה‬
‫מהר " ץ‬
‫' ומה‬
‫שאיית‬
‫‪,‬‬ ‫ח ( הובא בע‬

‫הר ' ‪ .‬לע ‪".‬‬

‫ף‬
‫‪.‬‬
‫ת‪.‬‬
‫בישי‬
‫כאץ ‪ .‬כא ( ‪.‬‬
‫שבערמיה‬
‫ראה ' ד‬
‫באר‬
‫‪. 12‬‬ ‫שרה‬
‫‪.‬‬
‫לעין‪. 1‬‬
‫;‬

‫ולהכתוב " ולא ידבק‬ ‫~ ( דחת ריקא‬

‫‪207‬‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫קדושיה‬ ‫קוטי‬

‫מריי בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון‬ ‫מן‬ ‫גניבה‬ ‫צו‬ ‫בנוגע‬ ‫ניכמער ‪:‬‬
‫חרפה רשע אבד מז העולם טובה באה‬ ‫ד‪6‬‬ ‫פון איסורי הנאה ‪ ,‬איז דיך‬ ‫החרם ‪-‬‬
‫לעולם שנאמרתן ובאבוד רשעים רנה " ;‬ ‫‪ 8‬ג‪8‬נצע שקו ' ט ‪ ,‬אויב עם איז ד‪ 8‬איז‬
‫אח איז מסיים צדיק בא לעולם טובה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫רעם דער גדר פח גניבה ' י און הגם שז‬
‫באה לעולם שנאמרי זה ינחמנו‬ ‫מ ‪ ,‬געפינט דעם לשון " גונב את החרם " יי ‪,‬‬
‫ידינו "‪.‬‬ ‫ממעשנו ומעצבון‬ ‫און ‪8‬זוי שסייט אויד אין פסוק בנוגע צו‬
‫עכן ‪ " :‬וגם גנבו " י; ‪ :‬מיינט עס נשר ‪ ,‬טז‬
‫דחס וולס די ברייתא איז ד ? מער‬
‫א ( ין ‪-‬‬
‫דער כשון גניבה קעו זיך לייגן‬
‫מאריך ווי די משנה ‪ ,‬איז מובן ‪ :‬די‬
‫אויף חרם ; ‪ - 2‬שבער אין ר ' יוסף' ס‬
‫משניות ה‪8‬ט רבי מסדר געווען ( ווי דער‬
‫דבר‬ ‫‪.‬‬ ‫קוצר מלי ' " ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'!)‬ ‫רמב " ם שרייבט‬ ‫ענטפער דטרף דטך ‪8‬רויסגעברשכט‬
‫נשר )‬ ‫ווערז ( ניט דער סרט פון גנינה ‪,‬‬
‫קצר וכולל ענינים רבים " ; שכער אין‬
‫דער ענין מון חרם ‪ -‬איז פשרוו‪8‬ס‬
‫שפעטערדיקו דור ‪ ,‬ווען נתמעטו המוחין‬
‫השט מען זיד גענויטיקט איז דעם אופו‬ ‫ז‪8‬גט ער " גנבי " ( אוז דערמאנט אינ ‪-‬‬
‫גשנצן ניט וועגן חרם ) ?‬
‫ווי די ענינים זיינעז אויסגעשטעלט איו‬
‫די ברייתות ‪ -‬מיס מער אריכות‬ ‫ג דער עניז וועט זיין פשרשטטנ ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫ופרטים ‪ ,‬ראיות פון כתובים וכו ' ‪ ,‬ווי‬ ‫דיק דורך מבאר דיז איינעם פון די‬
‫מ ' געפינט עס כמ " פ בש " ס ‪ ,‬טז די זעלבע‬ ‫שינויים איו די לשונות פון דער משנה‬
‫ענינים ווטס שסייען אין דער משנה‬ ‫אוו דער ברייתא בסיום המסכת ‪:‬‬
‫בקיצור קומעו זיי אין דער ברייתא‬
‫איז דער ברייתא שטיט ‪ " :‬ת " ר רשע‬
‫באריכות ובפרטיות ‪,‬‬
‫בא לעולמ‪2‬נ חרוז בא לעולם שנא ‪-‬‬
‫יומס סיאיז ד‪ 8‬גיס פשרשטשנדיק איז‬
‫דער פצרקערטער שינוי צווישן דער‬
‫משגה און דער בריתא ‪ :‬דער לשון‬ ‫כבפנ שבהמשר לוה ‪ , -‬ב ) הו ‪ -‬ל לריי להדגיש‬
‫מאומה‬ ‫בידר‬
‫העיקר (‬ ‫‪.‬‬
‫המשנה איז חרון אף " ‪ ,‬אוו די ברייתא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הנסקל‪ . ) .‬רשב א‬ ‫‪.‬‬
‫בשור ( כ ' ו כ‬
‫החש‬ ‫‪.‬‬
‫גונבכד ‪,‬אחא (‬ ‫ראה ' ס )‬
‫כריתות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 18‬‬

‫איז מקצר און ושגט " חרון " ( סתם ) ‪-‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נדרים פד ‪ ,‬א ונרץ שם ( בשם הרשב א ) אבל ראה‬
‫שו‬ ‫‪.‬‬
‫כמ'יא‬
‫נ‪.‬‬ ‫נמסז ‪5‬י' תלה קוש סק ‪.‬‬
‫"ע אדה‪.‬‬ ‫‪) 19‬‬
‫[ א ישע נע ‪. 07 :‬‬ ‫(‬ ‫עכירות שאו נעשה רשע‬
‫‪1‬‬ ‫רמ‪ .‬ה ועד ‪.‬‬
‫(‬ ‫בזה‪. 17‬יד‬
‫שבהערה‬
‫שמחות ראה‬ ‫‪.‬‬
‫יהושע ז ‪ ,‬יא‬
‫'‬ ‫‪20‬ן‬

‫בפזרם ‪ ".‬פ מש ' נ ‪ :‬זורו רשעית מריס‬

‫לכאורה ע‬ ‫כמביאי‬
‫לל ‪ ,‬לקמו‬ ‫~ (ם‬ ‫‪.‬‬ ‫באו ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בשושנים לדוד ‪ .‬הונא ב ליקוס ' ם שבמשניות‬
‫אבל‬
‫‪.‬‬
‫( ראה ג כ‬ ‫א) ‪:‬‬ ‫‪1‬תהל ' ב נח ‪ ,‬ד ) וגפי ' רמי ; יומא פג ‪,‬‬ ‫מרד ‪ -‬ק ( ועוד ) ב; ‪-‬ר ם משמע שכותת הכתוב‬
‫גירסת תוד ' ד שובו‬ ‫‪ 1‬היא‬ ‫יג ‪ .‬ויד ‪.‬‬ ‫רבה‬
‫סו ‪ (,‬עד ‪ ,‬פ ג ‪,‬‬ ‫רות‬
‫חגיגה‬ ‫להדגיש שלא לקחו בפרהסיא כ " א בהסתר ‪.‬‬
‫א ‪ -‬בירושלמין באלישע אחר שהריחה‬ ‫אמו‬ ‫עי ‪ 1 -‬נסוג‬ ‫סם‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אבל לכאו ' אינו מתאים להכנ‬

‫‪.‬‬
‫‪) 21‬‬
‫כשהיתה מעוברת והוכרחה לאדוי מאותו המין‬
‫ומתקרובות‬ ‫גנבי ‪ ' ,‬וראה ד רמ ה כאז ‪ :‬זה ' ה בשי אדם ש ( ה ; ' ‪1‬‬
‫מן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫רעה ‪.‬‬ ‫שוה ( רם שיצא לתרנזת‬ ‫‪)1‬‬ ‫ע‪.‬‬ ‫ראה ראב‬ ‫בו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫החרם דמקה‬
‫‪) 22‬‬
‫‪,‬‬
‫( ([‬

‫נף ' וסף לשי כאן‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ח‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אמת ‪ ,‬למשל '‬
‫מרשפת ‪ -‬ע‬
‫יעולם ‪ - -‬אף שצדיק ורשן‬
‫רשעט‪, 1‬באב ) ‪-‬‬
‫קאמר '( נדה‬ ‫הי ‪.‬‬ ‫יא‬
‫חרוז בא יעולם ' ‪ -‬רק‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל עפת ? ריך לפרש‬ ‫‪ ,‬שהכוונה מעת שעובר‬ ‫י‬
‫בפועל ‪.‬‬ ‫‪) 23‬ולא‬
‫בבת‬

‫‪. ..‬‬
‫משי א ‪ ,‬ה'‪ .,‬ג ‪.‬‬
‫שפ‬ ‫‪) 24‬‬
‫נאק‬ ‫‪,‬‬
‫ר‪0‬ה‪ .‬יחן‬
‫ננה‪ ' [ 0‬א‬ ‫‪, . .‬‬
‫ומצל ‪1‬ה‬ ‫ג(‬
‫שקשה[ ' ‪97-‬רש‬‫‪9‬צד‬ ‫גסרק‬
‫מ‪1‬נ‪1‬‬ ‫ע‪ - 5‬ןהוא‬ ‫')‬
‫שהרשן ' ס‬
‫(‬

‫כס ‪.‬‬ ‫כהקדמהו ה ‪,‬‬

‫בראשית‬ ‫‪26‬ן)‬
‫‪25‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מס ‪ .‬שמחוח ש " נ " נחחי ~ ח הש ‪ .‬חה‬ ‫[‬ ‫אן ‪1 , -‬ע‪9‬מ ‪ -‬ש‬
‫ראה‬ ‫כ‪1‬‬ ‫אחר‬ ‫(ד " ה‬ ‫לפיה ‪ -‬מ‬ ‫יהסתפק )‬ ‫ש‪0‬‬ ‫( [ שאיית ' ערץ‬ ‫ש בחרא ‪-‬ג מהר ‪ .‬כא ‪.‬‬
‫(‬ ‫(‬ ‫(ע ‪ -‬ן ח ‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ע ‪ .‬ן יעקב כאן ‪.‬‬ ‫(‬ ‫ראה‬
 ‫שיחות‬ ‫קדושים "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪208‬‬

‫מעגו רשע פון חטא ע " ז ( ובפרט שז‬ ‫דמם ‪ -‬נ ‪ :‬אויב די ברייתא ז‪8‬גט עם‬
‫מ ' הטט שוין מסלק געווען דעם יצר הרע‬ ‫בהמשך צו דער משנה האט אויך די‬
‫פון ע " ז י ' ) ‪ ,‬נ‪8‬ר וועגו רשעים בכלל ‪ ,‬ניט‬ ‫ברייתא געדטרפט זלגן דעם לשון " חרון‬
‫פון שז‪ 4‬סוג וולס לא שכיחא כלל ( ווי‬ ‫אף " ; אוז אויב דטס איו בקשר צום פסוק‬
‫און דער ‪-‬‬‫חטא ע " ז ‪ ,‬ובפרט ‪ -‬עהנ " ד )‬ ‫וולס ווערט נ‪8‬כדעם געבר‪8‬כט אין דער‬
‫פשר הויבט ‪ 18‬די ברייתא מיסו לשון‬ ‫בו ‪ -‬יתא ‪ -‬ווערט דשך איו דעם פסוק‬ ‫‪.‬‬
‫ניט דערמשנט דער ענין פזז " חרון " י ‪,‬‬
‫אויפן‬ ‫שבער ניט‬
‫רשע וולס‬ ‫סתם ‪4‬‬ ‫לעולם ‪- -‬‬
‫עבירות (‬ ‫בא אויף‬ ‫רשע‬
‫עובר‬ ‫"איז‬
‫‪.‬‬
‫!‬

‫און דער אויספיר פון רשע בא לעולם "‬

‫חטא ע " ז ) ‪ -‬ובמילא איז אויך רעכט‬ ‫באה‬ ‫ה‪8‬ט געדשרפט ויק " רעה '‬
‫;‬

‫‪.‬‬
‫דער לשון איו אויספיר חרון ( סתם ) בא‬ ‫לעולם " ‪ -‬בניגוד צום לשוז וולס‬
‫לעולם " ‪ ,‬ניט דערמשנענדיק דעם וושרט‬ ‫שסייט ווען " רשע אבד מן העולם טובה‬
‫‪.‬‬
‫‪ ,‬אף " ‪ ,‬וושס קומט בשייכות צו ע ז ‪ ,‬כנ ‪ -‬ל ‪,‬‬ ‫באה לעולם " ?‬
‫'‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫אין דער משנה‬
‫דער ביאור בזה ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫סיאיז שבער ד‪ 8 8‬תוכן משותף איו‬
‫עס איז ד‪8 8‬ז אונטערשיד איו תוכן‬
‫דער משנה און דער ברייתא ‪ :‬די משנה‬
‫צווישן דער משנה און דער ברייתא ‪ :‬די‬
‫זטגט ‪8‬ז " כל זמן שהרשעים בעולם חרון‬
‫משנה רעדט וועגן עיר הנדחת ‪ ,‬אח שזוי‬
‫אף בעולם " ‪ ,‬מזוי אויך איז דער ברייתא‬
‫אויך בסיום המשנה " ולא ידבק בידך‬
‫איז דער מכוון פון " רשע בא לעולם‬
‫מאומה מן החרם מ ‪ ,‬שכל זמן שהרש ‪-‬‬
‫חרון בא לעולם " ( דער " חרון " קומט‬
‫עים בעולם חרון אף בעולם " ‪ ,‬ווערט‬
‫געמיינזאם מיס " רשע " ) ‪8 ,‬ז כל זמז סיאיז‬
‫דערמיט געמיינט דער חטא פוז עיר‬
‫איז ד‪ " 8‬חרון " ‪ -‬ביז דער‬ ‫" רשע "‬ ‫דש‬
‫הנדחת ‪ ,‬דער חטא הכי חמור ‪ -‬ע " ז ‪ .‬און‬
‫העולסי ‪.‬‬ ‫" רשע אבד מן‬ ‫צייט ווען‬
‫דערפשר ז‪8‬גט די משנה דעם לשוו‬
‫לפ " ז שבער שטעלט זיך די שאלה ‪:‬‬ ‫חרון אף בעולם " ‪ ,‬ווייל דער ביטוי‬ ‫‪.‬‬
‫בשלמא אין דער משנה איז מובן פשר ‪-‬‬
‫מען זשגט‬
‫דווקא בשייכות‬ ‫רמב " ם‬ ‫ווי" דער‬
‫געפינט‬ ‫חרוןז) (אף‬
‫צו ע "‬
‫"(‬
‫וו‪8‬ס ס ' איז ד‪ " 8‬חרוז אף " בעולם " כל‬
‫זמן שהרשעים בעולם ‪ ,‬ווייל ד‪ 8‬רעדט‬
‫"') ‪.‬‬
‫אין דער ברייתא שבער רעדט זיך ניט‬
‫זיך בשייכות צו ע " ז אוו כל זמן ס ' איז ד‪8‬‬
‫‪ 8‬מציאות פון ע " ז ( " חרם " ) איז אויך‬
‫פטראן " חרוז אף " ( אוו ווי ס ' שטייט אין‬
‫ספרי י ' ‪ " :‬כל זמן שע " ז בעולם חרון אף‬
‫כות ' ותר ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בתוספתא סוטה פ ' ה ' א הוא גאר‬ ‫‪) 27‬‬

‫‪.‬‬
‫פ‪1‬רענ ‪1‬ת באה‬ ‫‪ .‬אלא ‪.‬‬ ‫וליתא שב ‪.‬‬
‫חר‪ 11‬כא לעולפ‬ ‫בו‬

‫" שם ‪ .‬ואומר למעז ' שוב ה '‬ ‫מחרון אפו‬

‫" ‪ ,‬ובהמשך לוה א‬

‫י‪ : 11‬אף‬‫]‬ ‫רשעים כו'‪.‬‬

‫שהרשע' ס לעולב‬
‫(‬ ‫בעולם אבדווגי כי‬
‫ומן‬
‫הובא הלשון " חרון אף "‬ ‫‪ ,‬נ‬
‫שבתוספתא‬ ‫‪.‬‬ ‫ומא סט‬
‫' ווה‬ ‫‪-‬יי‬
‫‪) )31‬‬ ‫‪.‬‬
‫' המשנה שלפנתו )‬ ‫‪ . : .‬כי‬ ‫‪3‬‬ ‫וראה לקמו הערה‬

‫שמדובר‬ ‫לפ '‬ ‫‪.‬‬

‫כבמשנה ( ראה לעיל הערה ‪ , ) 27‬י ל‬ ‫גירסא ‪ 11‬נזק ‪ -‬ס ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 28‬‬

‫נסגרו‬ ‫ע ‪., -‬‬ ‫רשעים ‪[ ,‬ובפרט החמור ‪-‬‬

‫‪11‬‬ ‫אחר ‪:‬בכי סעי‬
‫תוספתא‬ ‫שם‬ ‫דפוס ' ם וכ ‪ -‬ה‬ ‫במשנה שלפנתו ‪ .‬ובכמה‬ ‫כיה‬ ‫‪) 29‬‬ ‫ב‬
‫המשנה‬ ‫את‬ ‫[ חננה‬ ‫‪771‬ח‬ ‫מלשונה‬ ‫כדמוכח‬ ‫למש‬ ‫הכתוב ‪:‬‬
‫נוסחאות‬ ‫המשך‬
‫שינוי‬ ‫נמשנה‪-‬גפראה‬
‫אפו ‪' 11‬‬
‫הובא‬ ‫רושלמ ' ‪-‬‬
‫מחרון‬ ‫שונ ה '‬
‫''‬
‫ההאריכות‬ ‫גס‬ ‫וכדמשמע‬ ‫משא‬ ‫בתוספתא ‪.‬‬
‫‪1‬ה‪1‬ספה על‬
‫שהיא‬ ‫בקיצור ( וברשע "כמהם ) ‪ ,‬היא‬
‫הברייתא המשך‬
‫שבסנהדרין‬ ‫כאן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫למשניותמו דק ‪ -‬ס‬
‫‪1‬ן )‬

‫ונכי‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שםהידחת‬ ‫מוגרתמו ‪ -‬נ‬
‫נער‬ ‫שהרי ו ‪ .‬וראה‬
‫הפרשהמפרש '‬ ‫‪.‬‬
‫אופן מובן ' נכאן ‪,‬‬
‫חיא פל‬
‫המשנה דקאי ב ‪ , ,‬חרון אף " רע ‪. 1 -‬‬
‫ראה יד ‪ ,‬יח ‪ .‬הונא גם בפרש ‪ -‬י עה " פ ‪.‬‬ ‫‪) 32‬‬ ‫" ‪.‬ו‪.‬‬ ‫חטא‬
‫‪09‬ן‬ ‫שיחות‬ ‫‪1‬יישיצ‪" 4‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לקוטי‬

‫" גנבי " ‪-‬‬‫אוז אויף דעם ושגט ר ‪ ,‬יוסף‬
‫די משנה מיינם די רשעים וולס וייער‬
‫פשרבונד ‪ -‬קייט מיס ע " ז איז דורך גניבה‬
‫( פון שלל של עיר הנדחת ) ; און וויבשלד‬
‫סיאיז אינעמ אופן פון גניבה ‪ ,‬דערפשר‬
‫איז כל זמז שהרשעים בעולם ‪ -‬חרון‬
‫בעולם " ) ; לבער פ‪8‬רוושס זלל ביי שנ ‪-‬‬
‫דערע חטאים מון " רשע ( סתם ) בא‬
‫לעולם " פ‪8‬רבלייבן ( און נמשך ווערו )‬
‫דער " חרון ' טויך נ‪8‬ך דער מעשה‬
‫העבירה ‪ ,‬זוען פעולת החטא איז שזיז‬
‫‪.‬‬ ‫מער ניטע במציאות יי ?‬

‫חרון‬ ‫‪.‬‬ ‫אף בעולס " ‪ ,‬ווערט נמשך דער‬

‫ה ‪ .‬איז דער ביאור איז דקם ‪ :‬פוז דעם‬
‫אף " אפילו רען דער חרם איז שוק פשר ‪-‬‬
‫וולס די משנה איז מדייק און ז‪8‬גט ‪ ,‬כל‬
‫מז העולם ‪. " -‬‬ ‫ברענט געו‪81‬רן ח‪ 11‬ןבר‬
‫זמו שהרשעים בעולם וכו ' " ‪ -‬אח ניט‬
‫‪ . 1‬די הסברה חין דעם ‪ :‬דער איסור‬ ‫מסרי ‪ " :‬כל זמן שע ‪ -‬ו‬‫ווי עם שסייט אין‬
‫גניבה ( ‪8‬דער גזילה ) השט אין זיך ‪8‬‬ ‫בעולם וכו ' " ‪ -‬איז מוכח ‪8 ,‬ז לויס די‬
‫חומר מיוחד דערמיט וושס עס איז ‪8‬‬ ‫חרון אף " ניט ( נאר )‬ ‫משנה איז דער‬ ‫‪.‬‬
‫פעולה גמשבת ‪ ,‬יעדער רגע וולס‬ ‫(‪8‬‬ ‫צוליב דעם וושס ס ' איז ‪81‬ך פשרשו‬
‫מ ' קערט ניט אום די גניבה ( וגזילה ) איז‬ ‫מצשות פון ) ע " ז ( " חרם ' ) כעולם ‪ ,‬נשר‬
‫תגנובו " ( אוו " לא‬ ‫מעז עוכר אויף " לא‬ ‫צוליכ די רשעים וושס השבן עובר‬
‫תגזול ‪. ) -‬‬ ‫‪.‬‬
‫געווען אויף דעם חטא השייך לע ז ‪,‬‬

‫רשגשטששווער "‬ ‫דערמיט איז דער‬ ‫יישם השבז עובר געווען אויף " ולא ידבק‬
‫מבאר ‪ ,‬דשם וושס דער רמב " ם * ' רעכנט‬ ‫בידך מאומה מן החרם " ' י ‪ -‬אפילו ווען‬
‫די לאווין סון ‪ ,‬לא תגזול " און " לא‬ ‫ניטש‬ ‫שוין‬ ‫חרם איז‬ ‫די חפצא פון‬
‫תגנוב " איז דעם כלל פ‪ " 11‬לאו שניתז‬ ‫במציאות ‪.‬‬
‫לתשלומיך און ניט אין דעם כלל פון‬ ‫אויף דעם פרעגט די גמרא ‪ " :‬מאן‬
‫ילאו שניתק לעשה * ‪ :‬בש ח לאו הניתק‬ ‫רשעים " ; וושס פשר ש סוג רשעים מיינה‬
‫לעשה איז מעז עובר אויפן לאו נאר‬ ‫מען ד‪ 4‬וועלכע רשעות איז עס ‪0811 ,‬‬
‫בשעת מעשה העבירה ‪ ,‬ובמילא טז די‬ ‫איז ממשיך ד‪ 8‬דעם " חרון אף " פון ע " ז‬
‫תורה ה‪8‬ט געגעבו ‪ 18‬עשה צו מנתק‬ ‫אויך נ‪8‬כדעם ווי די ע " ז חיז שוין ניטה ?‬

‫זץז און מתקז זיין דעם לאו ‪ ,‬מוז מען‬

‫‪.‬‬ ‫ניו‬ ‫חילוק‬ ‫נזה‬ ‫שגם‬ ‫ל‬ ‫אפ ‪.‬‬ ‫ה"‬ ‫לנאורה‬ ‫‪) 33‬‬
‫נמר שנע כ ' שהוקשה לר ' יוסף לשון‬ ‫ען‬
‫שהרשע ' פ‬ ‫מן‬ ‫‪,‬‬ ‫נו‬ ‫‪.‬‬ ‫במשנה‬ ‫להברייתא ‪:‬‬ ‫המשנה‬
‫המשנה ‪ .‬כי ומז שהרשע ‪ .‬ס בעויס‪ .‬ולא כבספר' ‪ .‬כי‬
‫זמן‬ ‫‪. ..‬‬
‫והי נו‬ ‫נע‪71‬ט אנוו רשן ' פ נו '‬ ‫בעולפ חרו אף‬
‫שער כר‪ . .‬וע‪.‬ו מתרץ ר' יוסף ‪ .‬גנבי‪- .‬‬ ‫כל‬ ‫‪. ,‬‬‫שישנו כל ומז זה נעולם ‪ ,‬ננרלהא איקא לא‬ ‫‪,‬‬
‫זמן ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫החומדים ליקי מן שלל ההר זגורמיז שיגואר‬
‫נעולפ‬ ‫ולא נמשר‬ ‫כ‪,‬א ‪ :‬הרגן אשר) ‪ .‬רשע בא יעולפ‪. .‬‬
‫א ) קשה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שיא ע א כו ' עי ש אבל‬ ‫‪.‬‬
‫( כנ " ל שלי‬
‫גפנים ס נ‬
‫ההר) עובד‬
‫החרו ‪ :‬לאחר הזמן שבא ‪-‬‬

‫הטעם‬ ‫‪.‬‬
‫שני ‪ ,‬ומא‬
‫במשנה נפק‪ ,‬מ‬ ‫גם‬ ‫הובי‪. . .‬‬
‫‪1‬‬ ‫ב יק‬ ‫)‬ ‫יקחוהו ‪.‬‬ ‫באיזה אופו‬ ‫בהמשנה‬ ‫שהי ‪-‬‬
‫‪ 1 - ( 97‬אזמר‬ ‫הנדחת‬
‫הלשוו‬ ‫עיר וינוי‬
‫וטען‬‫שאינו ‪.‬של‬ ‫אבי‬
‫שמדונרפשוט‬
‫נחרוז אף‬

‫להחרזו אף הוא מצד ע ‪ 1 -‬כעולם אלא שהרשעים‬

‫ג רמ‬ ‫‪,‬‬ ‫זמז בו ' חרוז אח בעולט ‪ ,‬והחנן שהחרון אף‬‫‪.‬‬ ‫‪ .‬בי‬
‫המשנה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ 1 ') 35‬צ‬
‫וששאר וא ‪ -‬כ הייקר הסר בלשו‬ ‫שנא‬ ‫חרוו ‪-‬‬
‫הכוונה‬ ‫‪.‬‬
‫מדובר ב‬
‫בבריתא‬ ‫ובבריתא‬
‫שגם‬ ‫הרשע ‪ .‬נשאר‬
‫אבל‪ ,‬פשוט‬ ‫בבוא מקודם‬
‫שהי‬
‫נב ‪. 1 ,‬‬ ‫עע הל ' תרומות ( בהשמטותי‬ ‫השלמה‬
‫ע ' "‪ .63‬הובא במפע‪ 1. 1‬פ ‪ .‬ה סל‪ -‬ד‪ .‬פית ס ‪ -‬ד ‪.‬‬ ‫וש‬ ‫בעולם ‪.‬‬ ‫שהחרון ' שנו כ " ז שהרשע‬
‫הל ' סנד ' פי '‬ ‫‪-‬נ‪.‬‬
‫‪134‬‬ ‫‪ . 1‬סהמ ' צ מלצת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 1‬פיד ה‬ ‫ע'‬ ‫ראה רמב ' ס הל '‬ ‫‪ -‬ד‪ %‬ן‬

‫חסוד מצוה תסו ‪.‬‬

‫ה‪-‬נ‪.‬‬ ‫"‬
 ‫שיחי‬ ‫עניושישש "‬ ‫יי‬ ‫(‬ ‫לקד‬ ‫ח‪21‬‬

‫ושרום מיגעפינט דיר ניט ‪8‬ז דרס איז‬ ‫זלגן שז דער תיקון איז חל למפרע אויף‬
‫נטר כיז מ ' פשרברענט דעם חרס ‪.‬‬ ‫דער מעשה העבירה ; שבער ביי גניבה‬
‫אוז יייכשלד די רשעות איז ‪ 8‬פעולה‬ ‫וגזילה איז מען עוכר אויפן לאו כל זמן‬
‫נמשכת בוו גניבת החרם פון עיר הנדחת‬ ‫ער השט ניט בשצטלט ‪ ,‬יעדער רגע פון‬
‫‪ -‬ע " ז ‪ -‬איז " כל זמן שהרשעים‬ ‫זמן הפעולה טוי אוז גטכדעם ‪ -‬סיאיז ‪8‬‬
‫בעולס " ‪ ,‬זיי הלבן נזך ניט תשובה‬ ‫וגזילה ) איז‬
‫בשעת דוס‬
‫ער‬ ‫גניבה‬
‫וממילא‬ ‫פעולהאום ( די‬
‫נמשכת " ‪,‬‬ ‫"קערט‬
‫געטשן אויף דער גניבת ע ‪ . 1 .‬איז אויך‬
‫נעולם ‪.‬‬ ‫דער " חרון אף " פון ע " ז נמשך‬ ‫נ‪8‬ר ח " לאו שניתז לתשלומיך ‪ -‬בהוה ‪,‬‬
‫ער ושי מבאו ולהבא ניט עובר זיין‬
‫‪ 8‬הסברה אין‬ ‫ח ‪ .‬אוו דטס גיס אויך‬ ‫( ס ' ווערט נפסק די פעולה נמשכת ) ‪ ,‬דטס‬
‫דברי הברייתא רשע בא לעולם חרון‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪. ,‬‬ ‫איז שנער ניט מתקו רעם לאו בעבר‬
‫בא לעולם " ‪ ,‬אויד נשד דעם עונר זייז די‬
‫עבירה ‪:‬‬ ‫ז ‪ .‬עפ " ז איז פטרשט‪8‬נדיק דער‬
‫וויבשלד די משנה רעדט ד‪ 8‬ניט וועגן‬ ‫חידוש בנדו " ד ‪ :‬וויבשלד ‪8‬ז גניבה איז ‪8‬‬
‫אופן ווען די תציאיח פון ע " ז איז‬ ‫ין‬ ‫פעולה נמשכת ‪ ,‬ער איז יעדער רגע‬
‫פשרשז בעולם ‪ ,‬נ‪8‬ר וועגן המשך פון‬ ‫עובר אויף לא תגנבו " כל ומז ס ' ניט‬ ‫‪.‬‬
‫דער עבירה מצד דעם גברא וושס השט‬ ‫געווען די " תשלומינו ‪ ,‬קומט דטד אויס ‪,‬‬
‫;‬ ‫עובר געווען אויפן חטא פון גניבה‬ ‫דער תרם פון עיה " נ איז‬ ‫ויען‬ ‫שז אויד‬

‫נקודה‬ ‫די‬ ‫שט‬ ‫מעז‬ ‫קעז‬ ‫ובמילא‬ ‫גמשר ביי די‬ ‫איז נטך שיץ‬ ‫שויז ג ' ט‪- 8‬‬

‫געפינעז אויך ביי ‪8‬גדערע עבירות ‪ ,‬אויך‬ ‫שי ‪,‬‬ ‫ישעות פון פעילת הגביבה‬ ‫" גנני " די‬
‫אפילו ביי די וולס די מעשה העבירה איז‬
‫ניט קיין פעולה נמשכת ‪ :‬בשעת ח איד‬
‫סוט ‪ 18‬עבירה לייגט זיך גלייך אויף‬
‫זה‬ ‫על לאו‬
‫הרמבים‬ ‫לוקת מ ‪ -‬ש‬ ‫מתאים ; איז‬
‫ביאורי עם‬ ‫ואבידה‬
‫גזלהאיך‬ ‫וי הל '‬
‫וצע " ל‬ ‫ריש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫די מצוה וחיוב צו טטז תשובה‬
‫אויף דער עבירה י ' ‪ -‬און כל זמן ער‬
‫אים ‪' ,‬‬
‫‪.‬‬
‫זו מ " ע‬

‫לשלם‬
‫חיב עלי " ‪,‬‬
‫אין ה לוקיו‬
‫‪,‬‬

‫לתילומיז שה "‬
‫‪,‬‬ ‫לעשה‬

‫שניתו איני לוקה‬

‫צאןהגזילה‬
‫שרף‬
‫נינק ‪,‬‬
‫ואפילייכל‬
‫דמע‬
‫שהרי הכחיב‬ ‫( דגזילה )‬

‫שקו * ט‬ ‫וראה‬ ‫רמהיי ) ‪.‬‬ ‫מל " ח‬ ‫מסהמ " צ‬ ‫( וכ " ה‬

‫באחרונים בדעת הרמב ‪ ,‬ם באנציקלופדיה תלמידית‬
‫ערר‬
‫‪.‬‬ ‫‪, .‬‬
‫בזדון שהגילה יהג ‪ ' :‬בה הו ג ' ‪ 1‬אגל‬ ‫‪ :‬משכת הוא‬
‫ואכ " מ ‪,‬‬
‫משמע ( ובפרט ממ " ש במהד " ה‬ ‫‪) 34‬גזי ‪ ,‬וע)‬
‫בצפע ‪1".‬נ‪ .‬שם‬
‫שעדשזה רק ל ‪ :‬נ ' החפצא שגול כו ' דגוזלי בכל‬
‫' ל‬ ‫‪. .‬‬
‫לאעל הויאיסירכע ‪. . .‬‬
‫גוילה‪1‬‬
‫‪ 1‬כ‬ ‫שע‪1‬נר‬
‫הגמשך ‪ :‬פ אס‬
‫דבר הגברא‬ ‫תיבה אני‬
‫הגא לגנ '‬ ‫עד ‪ ,‬ד הובא במפענ " צ פ " ה סל " ג ) וזה דהוי פעולה‬

‫שילם ‪.‬‬ ‫שלא‬

‫'‬ ‫כי‬ ‫ש‬ ‫‪,‬‬ ‫על מין‬ ‫? בר‬ ‫( פו ‪ ,‬א )‬ ‫ראה יומא‬ ‫‪) 39‬‬
‫דא ‪,‬‬ ‫[‬ ‫‪ -‬וק הרמ [ ‪ ,‬ס‬ ‫שנר ע סנתזך ‪ ; ,‬ע‬ ‫‪.‬‬ ‫ק‬ ‫‪ ,,‬ו‪,‬‬
‫י‬
‫[‬

‫שיינו שב לא‬
‫הב ‪-.‬ש ‪.‬ב?גה ‪,‬ת‬
‫‪:‬מנחליו ‪ ,‬כו ' הר ' מפורש דכי‬
‫מן‬

‫ובפרי צ ‪,‬‬
‫וכו 'פ ע "‬
‫‪,‬‬
‫יכו '‪ .‬גמל ה‬ ‫‪.‬‬
‫ועד ‪1 .‬‬ ‫תמרוכו ' ‪.‬‬
‫בסרה‬

‫‪.‬‬
‫דהאירלונייר‬
‫מתי‬ ‫‪.‬‬ ‫תעאנ '‬
‫עז‬ ‫ראהך ין ‪-‬‬
‫שסמך‬ ‫‪ -‬י‪,‬‬
‫(‬ ‫ואכורך או נא‬
‫שלפניו‬

‫ו‪1‬ה ש מ כפיה ‪ -‬מ מכות ‪ . 5‬ג‬

‫[ טין‬
‫ק'‬ ‫"‬
‫"‬
‫"מ‬
‫נוקהה ‪. ,‬‬
‫‪,‬‬
‫חרחר ‪ -‬ט א ת‬
‫חגם‬
‫הל '[‬ ‫[‬ ‫דלא‬
‫ש‬ ‫ה"‬

‫‪..‬‬
‫[ ; לי‬
‫תש ‪ .‬נ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( ‪4‬‬

‫ח ' ד‪1‬שיס‬ ‫‪ :‬שא‬ ‫‪ 1‬קז " ש‬ ‫ת‬

‫"‬ ‫זיקיך)‬
‫ב‪1‬ה א‬‫הילקאין‬ ‫תגזול ‪ -‬יןא‬
‫‪7‬חשלומ ‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫ולאשנ ' הק‬
‫הננוב ‪. .‬ואו‬
‫‪7‬ק קשב‬‫‪1 [ ,‬לא‬ ‫‪_.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫[‬
‫‪,‬‬ ‫עדא‬
‫ת‪,‬‬
‫ח‪ -‬ב‬ ‫יתניא‬ ‫יכסש ‪:‬ס ס ' ה ‪ .‬נדפס ‪ :‬ם בלקךכ‬ ‫‪)1‬‬
‫‪.‬‬
‫וביאורים בש‬ ‫‪.‬‬
‫; היא שהתשובה‬ ‫הרמכ ' ם ואוה ‪.‬‬ ‫הע ' מ וא לד ) שדעת‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ ,‬ו‪, ,‬‬ ‫ל )‪1‬‬ ‫([‬ ‫~ עבי ‪,‬‬ ‫הרי מסיים לס ‪ .‬שהי‬ ‫'‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫[‬ ‫הו )‪ -‬בטין‬
‫רו‬ ‫‪.‬‬
‫שסדן‬ ‫(מצוה‬ ‫‪.‬‬
‫לא כמש כ במ ‪ :‬ח‬ ‫‪.‬‬ ‫חיונ‪ '.‬ה ‪' .‬‬
‫הרמב ‪ .‬ם‬
‫בריתמצד‬
‫א‬ ‫בטל אח הטשך‬ ‫‪1‬‬ ‫ממוז ‪ . .:.‬ואמי‪. 1‬‬
‫שלבנינו‬ ‫בסאת ‪ -‬צ‬
‫בתשלזמי‬ ‫) ) יינ‬ ‫‪, ..‬‬ ‫‪4‬‬

‫יק כמה‬
‫ב‪1‬ה‬ ‫‪ ,-‬הוא‬
‫מפשט‬ ‫מאע ‪1‬‬
‫ההל‬ ‫דבבש ס די (‬
‫החולשך‬ ‫‪.‬‬ ‫ולפיי ' ד (‬
‫מסברא )‬
‫מהכרח‬ ‫‪.‬‬
‫פסוקים ‪,‬‬ ‫‪7‬תש‪7‬זווין ‪.‬‬
‫יחשדיבזין ‪- .‬‬
‫ללשה‬
‫‪ .‬ת‪1‬‬
‫( יחק‬ ‫!‬ ‫ותה ‪ .‬ה‬
‫לפ ‪ .‬שהיא ‪ :‬א‬ ‫בלה ‪-‬‬
‫[‬ ‫‪,‬‬‫אינ‬
‫אקל‬

‫‪.‬‬
‫המצות ‪1‬כ א דוי‪ ' 17‬שלה ‪ ,‬ועל ו‬ ‫‪.‬‬ ‫הרן‬ ‫[‬ ‫שאין וסנ ' ת‬ ‫ע א ‪ . . :‬לאו שנ‬ ‫"‬ ‫[‬ ‫~ ‪-,‬‬
‫‪211‬‬ ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫קדושים‬ ‫לקוטי‬

‫עבירות ‪ :‬כשם ווי מען געפינט ביי ע " ז ‪,‬‬ ‫ה‪8‬ט ניט תשובה געט‪ 18‬איז ער יעדער‬
‫‪8‬ז אפילו נשך די מעשה החטא ‪ ,‬איז עס‬ ‫רגע עובר אויף דער מצות התשובה יל‬
‫נשך שלץ גורם " חרון אף בעולם " ‪,‬‬ ‫און דעריבער ושגט די ברייתא " רשע‬
‫ובלשון הספרי " בל זמן שע " ז בעולם‬ ‫בא לעולם חרון כא לעולם " ‪8‬ז כל זמן‬
‫חרון אף בעולם " ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪8 .‬ז כל זמו סשיז‬ ‫ער הייסט נטר " רשע ‪ ( , 1‬בא‬
‫לערלם ) " ‪-‬‬

‫בעולם ‪ ,‬ווערט‬ ‫דש די מציאות פוו ע " ז‬ ‫ביז ער סוט תשובה ‪ -‬איז שלעמ‪8‬ל‬
‫חרון אף בעולס ‪ ,‬שווי אויך‬ ‫כסדר נמשך‬
‫איז‬
‫ברייתא עם‬
‫פרטית ‪ ,‬מיינט‬
‫עבירה אוו די‬
‫לעולם ) " ;‬ ‫מפרט‬
‫בא ‪18‬‬ ‫"גיס‬
‫חרון (‬
‫ביים חטא פון גניבה ‪ ,‬וויבטלד ס ' איז ‪8‬‬
‫פעולה נמשכת איז כל זמז דער גנב טוט‬ ‫די רשעות פון יעדער עבירה ‪ -‬טז כל‬
‫ניט תשובה עויף דעת ‪ ,‬איז ער כסדר‬ ‫זמו עס ציט זיך דער העדר הקיום פון‬
‫‪.‬‬
‫ממשיך חרונו של הקב " ה געולת‬ ‫מצות התשובה ציט זיר אויד דער‬
‫משח " כ ביי ‪8‬נדערע עבירות ‪ ,‬כעטש‬ ‫תמידי יי ‪.‬‬ ‫" חרון " ‪ ,‬איו אן אופו‬
‫אוור דורר זיי איז דש חרון בעולם לאון‬ ‫לויטן הסבר הנ " ל איז אויך מובן‬ ‫ט‪.‬‬
‫אויך זיי השבן ‪ 8‬שייכות את ענליכקייט‬ ‫דער חטא פון גניבה איז בדומה‬ ‫יוטס‬
‫‪ %‬ו דעם חטא עיזן אע תבער דער המשך‬ ‫צום חטא פזז ע " ז מער ווי שנדערע‬
‫החרון גש מצד דער עבירה גופא ‪ ,‬ניר‬
‫דערפשר וושס ער העלט זיך ‪ 58‬מון‬
‫מקיים זיין מצות התשובה ‪ ,‬און ניט ווי‬
‫ביי גניבה ‪ ,‬וולס די עכירה פון גניבה‬
‫‪,‬‬
‫הלנבור ) ‪ -‬כמש‪ 1‬ח נאר כה‬ ‫‪.‬‬ ‫ותפיה ‪-‬‬ ‫כטת‬

‫‪.‬‬
‫גופא איז ‪ 8‬פעולה נמשכת כנ " ל ' ‪.‬‬
‫שב ‪ -‬אבל חחים בחיוגה לב ' ע ‪ -‬בפשט הלשוו‬
‫מהאחר ותורד הנמאיס ודכתוניפ ‪ ,‬אלא שבכמה‬
‫נקראי‬

‫יו " ד ‪ .‬עס בלייבט נ‪8‬ר שבער גיט‬

‫פשרשטשנדיק ‪ :‬א ) פ‪8‬רוו‪8‬ס זשגט רב‬
‫שפ בז ‪.‬דאבואב מ ‪.‬‬
‫תאסר ותשובה היא‬ ‫פירשו‬ ‫ראה לא‬
‫מנ ה‬ ‫‪.‬‬
‫~ ‪' 1‬ם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 41‬‬

‫יוסף " גנבי " נישט " גזלני " ‪8 ,‬דער " גנבי‬
‫עשה תשובה עובר‬ ‫שיא‬ ‫‪1‬‬ ‫מצוה חיונית נמצא דנ ‪.‬‬
‫תשובה ‪.‬‬ ‫בכל רגץ ורגץ על מ ‪ ,‬ו של‬
‫וגזלני ‪ - -‬דער גדר פוו פעולה נמשכת‬ ‫החי עשה‬ ‫‪.‬ב ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‪1‬‬ ‫שבועות (יב‪ ,‬בן ‪ .‬ובחים‬ ‫ראה‬ ‫היד‬
‫‪) 42‬‬

‫איז דטר דש סיי ב‪ 8‬גניבה און סיי ביי‬ ‫וראה‬ ‫א' ולא עבד חששה נבח רשע ‪ .‬ס תועבה ‪. .‬‬
‫גזילה ? ב ) וושס די ברייתא ז‪8‬גט " חרב‬ ‫תניא פרא ‪ .‬סו ‪ -‬א לר ‪ ,‬ה כס ‪ ,‬א ‪ .‬וראה ל ' ‪ 017‬פיר ‪ ,‬שיב‬

‫כא לעולם און ניט " רעה באה לעולם " ‪,‬‬
‫יתנש פ ‪-‬א ע' יב‪.‬‬
‫וונוס איז דער היפך פון ‪ ,‬טובה באה‬
‫‪ %‬דיק‬ ‫‪.‬‬
‫יס‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫"‬ ‫בס‬ ‫‪.‬‬
‫' ונ‪ 1‬מה שפרש '‬ ‫עפת‬ ‫‪) 43‬‬

‫זה "' נחמנו ‪. .‬‬ ‫בא לעולם ‪ -‬פסקה הרעה שנאמר‬

‫לעולם " וולס ער שגט ביי ‪ ,‬צדיק בא‬ ‫] ובה‬ ‫‪.‬‬ ‫ולנאורה ‪ :‬א ) גגמרא איהא ' תירה מזה ‪-‬‬
‫לעולם " ? ג ) " חרוז " איז דטך השרבער‬ ‫‪.‬‬ ‫נאה יע‪1‬לם ' ‪ .‬נ ) למד מץת ' ק וט הבנ‬

‫‪,‬‬
‫פון סתם רעה " ‪ -‬פשרוו‪8‬ס ‪8‬לן די‬ ‫‪.‬‬ ‫טמנו ‪.‬‬
‫‪1‬ה 'בגמרא‬ ‫"נ ‪.‬‬
‫המובא‬ ‫המובא בגמ ז ג ) משמיט סיום הכתוב‬ ‫‪.‬‬
‫עבירות גורם זיין ניט נשר " רעה " ‪ ,‬נטר‬ ‫רשע בא‬ ‫‪.‬‬ ‫מב וו שבווט הבר ‪-‬תא‬ ‫והבאזר ‪:‬‬
‫לץ‪1‬יס‬

‫נשכמער ‪ " -‬חרון " ?‬ ‫אינ כמשבת‬

‫מספיק‪,‬‬ ‫פץולה‬ ‫לעולם 'יעויב‬
‫‪,‬‬
‫שהיא ‪ ,‬הר '‬ ‫‪.‬‬
‫חרי ' ד בא‪ %‬ו ' ‪ 7‬נא‬
‫ממש‬
‫‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ויאח ‪.‬‬
‫דהי ' ישוה הרעה י ( מיכת‬ ‫ליולדי‬ ‫ש טובה בשה‬ ‫‪.‬‬
‫מפרש רש ' ש פבקה‬‫‪. .‬‬ ‫מצד פעולת הרשע ‪ .‬ויכף‬
‫אלא שגס‬ ‫‪.‬הרעה ‪ , .‬היעז שלא רק שטובה באה יעולם‬
‫עפ ‪ -‬ז יש להומיף ביאור במ " ש במם ' שמחות‬ ‫‪) 44‬‬ ‫‪,‬‬‫פסקי הרעה ‪ ..‬והכרחו הוא ממיש ‪1 .‬ה ' ‪.‬‬
‫[ ‪ ) 1‬ה‪11‬‬ ‫שפ "‬
‫שפיכתשופך דמימי ( ראה לעיל הערה ‪ ,) 11‬כי גם‬
‫שט ‪-‬‬
‫דמים הוא דבר נמשך ‪ ,‬דהתטא גמשך לעולם‬ ‫( צפע‬
‫ונפ ע " ד הפשט ‪ -‬פשוטו של מקרא פרש ‪' .‬‬
‫(‬ ‫עה‪.‬‬ ‫(‬

‫עד‪ .‬וכנדו ‪ -‬ד זה שנוטל חיי‬ ‫חמיך‬

‫יעתד )‬ ‫נמשך‪ ,‬ב ‪,‬‬ ‫נפשו " נהוא‬
‫מכות ה‬
‫ממגו‬ ‫פ‬
‫יניח) ) ‪- -‬‬

‫‪,‬‬ ‫ןיססיק )‬
‫שמשלם לו ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫קדושים "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪212‬‬

‫איז במילא מובן וולס די ברייתא ז‪8‬גט‬ ‫דברי‬ ‫ע"פ‬ ‫מובן‬ ‫זיין‬ ‫ד‪8‬ס‬ ‫וועט‬
‫צוליב דער עבירה פון " רשע בא " קומט‬ ‫הגמרא י ' ‪ " :‬שאלו תלמידיו אח ר " י בן‬
‫דער עונש פון חרון " ‪ ,‬ווייל ד‪8‬ס איז‬ ‫‪.‬‬ ‫זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר‬
‫מדה כנגד מדה ‪ -‬אוו ווי דער גע ‪-‬‬ ‫מגזלן אמר להן זה השוה כבוד עבד‬
‫ברשכטער פסוק איז עם מדגיש ‪ " :‬בבוא‬ ‫לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד‬
‫רשע בא גם בוו ועם קלון חרפה " ‪ -‬ווי ‪-‬‬ ‫לכבוד קונו כביכול עשה עין של מטה‬
‫ב‪8‬לד שז דורכז חטא איז ער מבזה " עין‬ ‫כאילו אינה רואה ואוזז של מטה כאילו‬
‫שלמטה " ‪ ,‬קומט דערפטר דער חרון‬ ‫עזב ה ' את‬ ‫‪. .‬‬ ‫אינה שומעת שנאמר‬
‫וכו ' " ‪.‬‬ ‫‪ 8‬תוצאה פון בוז‬ ‫בעולם ‪-‬‬ ‫הארץ " " ‪.‬‬
‫און אויך נ‪8‬ך דעם ווי די עבירה איז‬ ‫די הסברה איו מוסיף טעם אין דעם‬
‫שוין ‪8‬פגעט‪ 18‬געווטרו ‪ ,‬איז נ‪8‬ך שלץ‬ ‫ווטס רב יוסף עגטפערט ‪8 ,‬ז פיט‬
‫פ‪8‬רשז יער חרון ‪ ,‬כל זמן ס ' איז דט‬ ‫‪ ,‬רשעים ' וושס בריינגען " חרון אף "‬
‫רשע " ‪ -‬ווייל כל זמן ער הטט ניט‬ ‫‪.‬‬ ‫מיינט די משנה " גנבי " ( סתם ‪ ,‬ניט דער ‪-‬‬
‫תשובה געטשז בלייבט נשך שלץ די סיבה‬ ‫‪.‬‬
‫מ‪8‬נענדיק אז ס ' רעדט זיך וועגן חרם " ) ‪,‬‬
‫פון " חרון " ‪ :‬ער איז נטך ‪8‬לץ איו דעם‬ ‫‪,‬‬ ‫וו‪8‬רום דער עצם החטא פון גניבה איז‬
‫עלבז מצב פון " עשה עין של מטה‬ ‫כעיז ע " ז ‪ :‬אויך דער גנב השלט כאילו‬
‫כאילו אינה רואה " ‪.‬‬ ‫און‬ ‫" עזב ה ' את הארץ ואיו ה ' רואה ‪- .‬‬
‫דעריבער קומט אויך דורך‬
‫יא ‪ .‬ס ' איז ידוע " ' או דער סיום פון‬ ‫‪8 (,‬‬ ‫דורךגנביע"' ‪,‬‬
‫"‬ ‫מעין פון ) ‪ ,‬חרון אף " וושס‬
‫יעדער מסכתא הטט ‪ 8‬קשר ושייכות צו‬
‫מיט דעם נטמעו‬ ‫התחלת המס ' ( און אויך‬ ‫די‬ ‫מבואר‬ ‫אויך‬ ‫איז‬ ‫דערמיט‬ ‫און‬

‫המס ' ) ‪ ,‬וולס דערפשר פחר ‪-‬‬ ‫פיז כללות‬ ‫ברייתא ווטס זטגט ‪8 ,‬ז יעדער עבירה אי ‪,‬‬
‫דעם סיום‬ ‫‪ 8‬הדרן ‪-‬‬ ‫בינדס מען ‪ -‬איז‬ ‫נטר‬ ‫( ניט‬ ‫לעולם "‬ ‫בא‬ ‫" חרון‬ ‫גורם‬
‫התחלה ‪.‬‬ ‫המס ' מיט איר‬ ‫יעדער עבירה איז‬ ‫ענליכער ביי‬
‫יחס צו‬ ‫‪ , )18‬ווירום‬
‫רעה "‬
‫"דט ‪,‬‬
‫אזוי איז אויך בעניננו " ‪ :‬איז דער‬ ‫מענטש‬
‫כבוד‪ 8‬קונו ' ווי‬
‫וולס‬
‫ביי גניבה ‪ :‬ד‪8‬ס גופא "‬
‫ערשטער משנה ( ווי דטס איז אויס ‪-‬‬
‫)‬ ‫שבגמרא "‬ ‫געשטעלט אין די משניות‬
‫‪8‬‬ ‫דערווטגט זיך צו סטו סו עבירה אי ‪,‬‬
‫ב‪8‬ווייז ‪8‬ז ס ' דוכט זיך אים כאילו " עין‬
‫ווערן מבואר די פרטי דינים פון ב " ר און‬
‫אינה רואה " ‪ ,‬אוו ע ‪ .‬ד ווי‬ ‫מטה‬ ‫של‬
‫" דיני‬

‫; להערה וו ‪ .‬לקו ‪ ,‬ש‬

‫פון‬ ‫שגהויבענדיק‬

‫כא‪. 1‬‬
‫‪ ,‬וו שנה ‪.‬‬
‫ראה רש ‪ ,‬ש‬
‫סנהדריז ‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫לן )‬
‫איש‬
‫‪.‬‬
‫וייגע‬
‫‪-1‬‬ ‫וי‬ ‫‪.‬‬
‫" אם יסתר‬
‫ואני לא אראנו " ‪ ,‬אוו‬
‫צו‬ ‫געזשגט‬
‫ס ' שטייט איו פסוק ‪' ,‬‬

‫ה‪8‬ט‬
‫יו‬
‫זכאי‬ ‫בן‬
‫לעישע '; ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ע' י ‪.‬‬
‫ראהוו ‪' .‬‬ ‫חט"‪ .‬ץין‬ ‫מורא‬ ‫שתהא‬ ‫רצון‬ ‫" יהי‬ ‫תלמידים ‪, ' ,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ד' נ‬ ‫הפשע ‪ .‬שבמשנה מתה 'ל ‪.‬‬ ‫על‬ ‫; וסף‬ ‫‪,,‬‬ ‫]‬ ‫;‬
‫לי‬ ‫שמיס עליהם כמורא בשר ודם אמרו‬
‫א"‬ ‫כו ' ‪ . .‬תשלומ ' כפל כו ' ‪. .‬‬
‫‪1‬‬ ‫בשישה‬ ‫עישק ה‪1‬‬‫‪.‬‬
‫ומ ; (‬
‫כאן אמר להם ולואי תדעו‬ ‫תלמידיו עד‬
‫‪.‬‬
‫שגעים משנ‬
‫ואחד ' ‪.‬‬ ‫של לשש‬
‫שנחלק‬
‫במשניות" פ ביד‬ ‫'"‬
‫משא כ‬
‫הניווון אלא ע‬ ‫‪.‬‬ ‫ע)‬
‫כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני‬
‫‪.‬‬ ‫~‬
‫ע " מ שאנת '‬ ‫‪ 1‬המקדש את האשה‬ ‫‪.‬‬ ‫וניע לדינא לענ‬ ‫אדם " ‪.‬‬
‫יימוח ‪ " -‬ה שו ‪ .‬ע אה‪, .‬‬
‫ס ‪ -‬לח תלקח‬

‫ן‪.‬‬ ‫לוו הציה‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬‫ע‬ ‫‪ .‬מ ויאה לק ' ‪ .‬ש ח‬

‫"ו‬
‫ר‬

‫ועוז ‪.‬‬
‫מחוקי סק‬
‫' ודע‬

‫( מהר ' ל כא‪1‬‬ ‫ראה עחדא ‪.‬‬

‫"‬
‫' ‪1‬‬

‫‪ .‬כד ‪.‬‬
‫‪---‬‬
‫י ‪ ,‬נ ‪ ,‬ק עיט ‪ ,‬נ ‪~ .‬‬
‫‪ ,‬יאה לקו ‪ .‬ש חטא‬
‫" ‪,‬ג‬
‫;‬

‫ל שוה שנקבע נ ; מרא בל דינ ' ס ; הור ' ‪ 1‬מניד‬ ‫י‪..‬‬ ‫וש ' נ ‪.‬‬ ‫'‬ ‫~ א ' לד‬ ‫!‬ ‫' ימי ' כ (‬ ‫‪1 7‬‬

‫לרמו‬ ‫אחת ‪.‬‬ ‫ע " א במשיה‬ ‫של‬ ‫‪7‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫שלשה עד‬ ‫שי‬
 ‫‪213‬‬ ‫שיהוה‬ ‫א‬ ‫קדישים‬ ‫לקזטי‬

‫דעם דיז פוז סנהדרין גדולה " ‪ -‬איז‬ ‫סנהדרין‬ ‫‪.‬‬ ‫צו‬ ‫ביז‬ ‫בשלשה "‬ ‫ממונות‬
‫ווי מטנט מעז שז זיי ז‪8‬לז קושר זייו‬ ‫גדולה של שבעים ואחדי און הגם שז‬‫‪.‬‬
‫ווי‬ ‫ברזל במתניהם ‪. .‬‬
‫מארככותיהם ' ?‬
‫ולהגב"‬ ‫למעלה‬‫בגדיהם של‬
‫" חבלים‬ ‫יעדער ב " ד ( שלש כו ' בג ‪ ,‬עא ) השט זיך‬
‫זיין בששטימטן סוג דינים וולס ער פיז‬
‫‪89‬סט שזש הנהגהי ' פשר שזעלכע‬ ‫דן ‪ ,‬פונדעסטוועגז גלייכז זיי זיך שלע‬
‫התורה בעלי דיעה‬ ‫מופלגין בחכמת‬ ‫מין דעם ‪ ,‬וושס דער כללות ' דיקער תוכן‬
‫מרובה ‪ :‬ובפרט נשך שוועקגייו פוז לשכת‬ ‫און תכלית פון שלע בתי ‪ -‬דין איז ניט נשר‬
‫הגזית ‪ -‬אוז דטס שלץ צו פשרהיטז אוו‬ ‫צו דז זיין דעם חוטא און אים מעניש‬
‫לערנעז מיס ‪ 8‬אידו וושס געפינט זיך‬ ‫זיין ‪ ,‬בכו ' ובערת הרע מקרבך ( צו אויס ‪-‬‬
‫ערגעץ וואו איז די " עיירות ישראל " ?‬
‫רשמעז יי מציאוה פון רע וחטא ) אח‬
‫דעם אין סיום‬ ‫איז דער ביאור אויף‬ ‫למען ישמעו ויראו וגו ' " ‪ -‬נטר צו ב‪- 8‬‬ ‫‪.‬‬
‫סיאיז דט ‪ " 8‬רשע‬ ‫יז‬ ‫המס ' ‪ :‬בשעת‬ ‫ווארענעז ‪8‬ז ס ' זטל מלכתחלה ניט זיין‬
‫בעולם " פועל ' ט דשם " חרון " פון אוי ‪-‬‬ ‫קייז ‪8‬רט פשר רע וחטא ‪.‬‬
‫בערשטן בט מ ‪ ,‬און ניט נטר בעת‬ ‫ווי עם שסייט אין תנא דבי אליהו‬
‫ס ' איז ‪ " 8‬פעולה‬ ‫נשר‬ ‫החטא ‪",‬‬ ‫מעשה‬ ‫רבא ‪,‬‬
‫‪8‬ז די סנהדריז של שבעים ואחד‬ ‫(‬

‫נמשכת " ‪,‬‬ ‫תפקיד‬ ‫זיך געהטט דעם‬ ‫אויף‬ ‫הלכן‬

‫ניט נטר די תמידיות ' דיקע התפשטות‬ ‫מארכבותיהז‬

‫ברזל במתניהם‬
‫למעלה‬
‫בגדיהם של‬
‫לקשור חבלים‬
‫"ולהגבי '‬
‫איו זמן ‪ ,‬נאר אויך אין שז אופן פון‬
‫דער ‪ ,‬חרון ( איז )‬ ‫‪,‬‬
‫התפשטות איז מקום‬ ‫בכל‬ ‫‪..‬‬ ‫ישראל‬ ‫עיירות‬ ‫בכל‬ ‫ויחזרו‬
‫בא לעלם " ‪ -‬דטס רירט ? ז ניט נ‪8‬ר‬ ‫כו' " ‪.‬‬ ‫מקומות ישראל וילמדו את ישראל‬
‫דעם עובר עבירה ‪ ,‬נטר דעם גשנצן עולם‬ ‫וולס לכאורה איז דטס תמוה ‪:‬‬
‫כולו " ‪ ,‬אוז עס רירט ‪8‬ז טלע אידן ‪ ,‬אויך‬ ‫די אנשי סנהדרין זיינען דאך געווען‬
‫זיי ‪ ,‬די סנהדרין גדולה של ע " א ‪.‬‬
‫איז‬
‫טרט דיעה‬
‫זייערכעלי‬
‫התורה‬
‫בחכמת און‬
‫מופלגין וכו ' " " ‪,‬‬
‫"מרובה‬
‫ובמילא איז פ‪8‬רשטשנדיק ‪ ,‬אז אויף זיי‬
‫ליגט דער חוב ואחריות צו ב‪8‬וושרענען‬ ‫וולס אויב‬ ‫הגזית ' י ‪-‬‬ ‫געווען בלשכת‬
‫ניט צוקומען צו ‪8‬‬ ‫מלכתחלה "‬ ‫מ ' זשל‬ ‫זיי געפינעז זיך ניט דטרטן הסבן זיי ניט‬
‫מצב וושס זלל גורם זיין שז " חרון בא‬
‫לעולם "‪.‬‬ ‫איש מפי‬ ‫תוננס של סנה' ‪ ,‬שענינם שיהיו סמ‪1‬כ ‪ .‬ז ‪.‬‬
‫איש עד משה רבינו כמבים רפ ‪-‬ד מהל' סנהדרין ‪.‬‬
‫שגל‬ ‫הי‪ , .‬שהם המשך יענין אחד ‪, . - .‬‬
‫‪1‬ה מרומז ם‬ ‫‪1‬‬

‫אחה ‪.‬‬ ‫סנהדרין ‪1‬מג ' עד עא ) הוא נמשנד‬ ‫‪.‬‬ ‫סוג‬

‫נ)‬
‫בטלר‪.‬‬ ‫"‪. . .‬‬ ‫ששוח‬
‫מען (קנם‪ ) 1‬ח‬ ‫הרמנ ‪'1‬כליו לדין‬
‫כהשנותך דך‬
‫לסדמ ‪ ,‬צ‬ ‫‪1‬ידעח שתיו‬
‫‪) 56‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫פי ‪ .‬א ‪.‬‬
‫וי‬ ‫)‬

‫‪.‬‬
‫נפשות ) החלפו בכ ד‬ ‫‪.‬‬ ‫ד'נ‬ ‫רק‬ ‫לא‬ ‫‪,‬‬ ‫דד ' נ ' ‪1‬‬ ‫[‪7‬‬
‫פו ‪.‬נ ‪ .‬ב ( נמשיהן ‪.‬‬
‫סנדדריז‪ 1‬פ "‬
‫סנהרר '‬ ‫פיה‪ ,‬ב מ ‪ .‬ד‬
‫דל ‪'.‬‬ ‫ינן יאה‬
‫מדות רמנ‬ ‫גי‬ ‫‪,‬‬
‫ה'‪.‬נ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫רמנ ‪ ,‬ם שפ פ ' ד‬
‫ת ‪ .‬ח בי‬ ‫‪.‬‬
‫הדוי ‪ .‬להדר ממר‪ 1‬ל חלוק כב ' סלית של‬
‫‪1 7‬‬ ‫‪.,‬‬
‫מתחתיימנ טפר ( ב " ב נו ‪ ,‬כ ) ‪- .‬‬
‫ראה רע ‪ -‬ב ‪,‬‬ ‫יעייג " כחלוקו‬
‫תענית‪ :‬כג ‪,‬‬ ‫שאיו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[‬ ‫המ '‬ ‫צתך‬ ‫[ א‪1‬ק‬ ‫ה‪17‬א ‪ ,‬ך ‪1‬ך ‪,‬‬ ‫[ [ א שגס‬ ‫יגח‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫אי "פח" נ ח‬
‫רס "" דב ‪:-‬‬ ‫להעיר מרמנ " ם הל ' " א‬
‫תשובה‬ ‫‪) 58‬‬

‫הכריע‬
‫צריך‬ ‫‪ .‬ובו כל העילם ‪.‬‬ ‫כל אדם שיראה עצמו‬ ‫"‪, .‬‬ ‫‪,, ,‬‬
‫התאך ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫יאה‬
‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫שוך ;‬ ‫)‬ ‫;‬ ‫‪1‬ס ( ה ‪ ' [ ,‬ו‬ ‫ק‬ ‫‪1‬‬ ‫[ '‬ ‫ה‬

‫‪,‬‬ ‫(‪:1‬‬ ‫אמ ‪. ,‬‬ ‫[‪:1‬‬ ‫(‬ ‫י ןת ‪,‬‬ ‫[‬ ‫‪71‬‬ ‫'‬ ‫[‬ ‫וי‬ ‫של )‬‫‪.-‬‬
‫בל העולם כולו בו " ‪.‬‬
‫יאתפרש‬
‫ראה‬‫את‪59‬עצמי‬
‫[‬ ‫י‬ ‫[‬ ‫[‪1 . 1( ' ; .‬‬ ‫[ן‬ ‫‪7 [ 1 11‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[ ‪1‬‬ ‫קא ע‬ ‫הית " ה ‪,‬‬ ‫'‬
‫שם ) ‪,‬‬ ‫" דברים א ‪ ,‬יג ( מספרי‬
 ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫קיישיפ‬ ‫לקיטי‬ ‫‪214‬‬

‫מצוה ‪ ,‬ער איילט זיך יבער ניט צו ט‪18‬‬

‫עס " י הנ " ל קען מעז מבאר זיין‬ ‫יב ‪.‬‬
‫דים און איז דערוויילע בששעפטיקט איו‬
‫נ‪8‬ר שז עניו ‪ :‬שלע עניני התורה זיינעז‬
‫עניני הרשות כו ' ‪-‬‬
‫דטד הוראות צו יעדן אידן ' ‪ -‬ובמילא‬
‫)‬

‫און‬ ‫בשוושרנט די גמרא‬ ‫און ד‪8‬ס‬ ‫שטעלט זיך די שאלה בגדו " ז ‪ :‬ופס פ‪8‬ר‬
‫לערנט ‪ 8‬אידן ‪8 ,‬ז עם טשר ניט זייז שזש‬ ‫‪ %‬הוראה לעריס ‪ 8‬איד חרויס פוז רעם‬
‫ניט‬ ‫הקט‬ ‫ער‬ ‫זמז‬ ‫ווייל כל‬ ‫הנהגה ‪,‬‬ ‫ענין טז רשע בא לעולם חרון בא‬ ‫‪.‬‬
‫תשובה געטטז איז שטענדיק ד‪ " 8‬חרון "‬ ‫לעולם ‪ . .‬צדיק בא לעולם טובה באה‬
‫העכירה ;‬ ‫געולס ‪ ,‬ניט נ‪4‬ר כשעת מעשה‬ ‫לעולס " ?‬

‫נטכמער ‪ :‬ד‪8‬ס איז ניט נ‪8‬ר נוגע אים‬

‫ס ' איז שוועך צו זלגן ‪8 ,‬ז סיאיז נשר‬
‫שיייז ‪ ,‬נטר צו דער נשנצטר וועלט ‪ :‬כל‬ ‫ככדי ארויסצולערנען דערפוז דעם‬
‫זמז ער ה‪8‬ט ניט תשובה געטטז איז דער‬ ‫חומר פון ‪ 8‬חטא‪% ,‬ו סו עבירה איו גורם‬
‫‪.‬‬
‫חרון שולט אויף דער גשנצער וויולט‬
‫דורך‬ ‫שי‬ ‫ולאידך ‪,‬‬ ‫מקום ‪:‬‬ ‫של‬ ‫חרונו‬
‫ועד " ז דורך עשיית הטוב [ וושס‬ ‫מעשים טובים איז דש טובה ושכר ‪-‬‬
‫‪ ,‬צדיק " ד‪ 8‬מיינט דטד ניט דוקא דער‬ ‫וושרום שויו איז תושב " כ ‪ ,‬אין די ציווים‬
‫אמיתית שם התואר פון " צדיק " ‪ ,‬נ‪8‬ר‬ ‫ומצות התורה ‪ ,‬איז דטך פוי פיל מבואר‬
‫אויד צדיק כשם המושאל ' ] ‪ ,‬בריינגט‬
‫)‬ ‫ומודגש דעם שכר סטר מצות אוו דער‬
‫ער ניט נ‪8‬ר טובה פאר זיך ‪ ,‬נטר פשר‬ ‫עבירה וכו ' ‪ ,‬פיז צום‬ ‫יז‬
‫יוגש פיר‬
‫דער גשנצער וועלט ‪ ,‬און איז ש אופז פוז‬ ‫כללות ' דיקז שנזשג ‪ :‬ראם בחקותי תלכו‬
‫מעילה נמשכת ‪.‬‬ ‫ונתתי גשמיכם בעתם גו ' שלום בארץ‬ ‫גו '‬

‫און בשעת ‪ 8‬איד וועט זיך אין דעם‬

‫שריינטרטנטז ‪8‬ז אין אים איז תלוי שזש‬ ‫הסכר‬ ‫אויננגערעטן‬ ‫לייטן‬ ‫לבער‬
‫גו‪81‬לדיקער אויפטו ‪ :‬עס ז‪8‬ל סיט ח רגץ‬ ‫קומט צו פוז דעס עניז ‪ 8‬הוראה נפלאה ‪:‬‬
‫פריער ‪8‬וועקגייו דער " חרון ' פון דער‬ ‫בשעת ‪ 8‬איד כשלט דורך אין ‪8‬ז עבירה‬
‫וועלט ‪ ,‬און ‪ 18‬עס זלל מיט ‪ %‬רגע‬ ‫ר " ל ‪ ,‬קעו ער זיך טראכטן ‪ :‬טוודאי דטרף‬
‫טון הקב "ה אין‬ ‫טיבה‬ ‫פריער קומען די‬ ‫איך תשובה סטו און איך וועל טשקע‬
‫עולם ‪ ,‬וועט דשס אים מוזן ‪ 8‬טרייסל טשן‬ ‫תשובה ס‪8‬ו ‪ -‬שבער ופס איז דש די‬
‫און אים העלפן ‪8‬ר‪8‬פבריינגעז וושס‬ ‫איילעניש ‪ 1‬לייגט ער ‪8‬פ די תשובה אויד‬
‫שנעלער די החלטה טובה איז פועל‬ ‫יוייטערדיקז זמן און איז דערוויילע‬
‫‪8‬פ‪8‬רנומען‬
‫ממש און דורך זעם תיכף ומיד בריינ ‪-‬‬ ‫מיה ינדערע ענשים ( ובפרט‬
‫גען טובה לעולס ‪.‬‬ ‫שבים ) ‪:‬‬ ‫אויב דשם זיינעז ענינים‬
‫‪ 9‬בשלח חשתה )‬ ‫ש‪.‬‬ ‫[‬ ‫משיחוה ין ‪ -‬ד שנט‬ ‫‪,‬‬ ‫און שזזי אויד איז צד הטוב ‪ :‬בשעת‬
‫איינער איז מחליט צו טטז ‪ 8‬דבר טוב ‪8 ,‬‬

‫‪- --‬‬
‫י' א ‪.‬‬ ‫יאה תניא‬ ‫‪1 :‬‬ ‫"‬ ‫ראה זחת ‪2‬ג ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫(א )‬
‫‪215‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫וולס איז די שוועריקייט די‬
‫ועפ " ז ‪-‬‬
‫אין פסק ‪ ,‬וולס ווערט פשרענטפערט‬
‫זה‬ ‫‪. .‬‬ ‫מיטן מאמר ואהבת לרעך כמוך‬
‫בתויה " ?‬
‫אויך דשרף מען פ‪8‬רשטייו וולס רש " י‬
‫איז מעתיק דעס שם בעל המאמר ‪ -‬ר '‬
‫עקיבא ‪ -‬וולס רש " י טוס עם נ‪8‬ר דלו‬
‫ווען דפס איז מוסיף אין הבנת הפירוש ‪,‬‬
‫מיל)‪.‬‬
‫עס איז ד‪ 8‬שז אויסדרוקי " הקוש ‪-‬‬
‫יא טוב והתירוץ פשוט " ‪ -‬און הזוי איז‬
‫לערנענדיק דעם פסוק " ואהבת לרעך‬
‫כמוך " ‪8 -‬ז די אהבה צו ‪ 8‬צווייטן אידן‬
‫דארף זיין " כמוך" ‪ ,‬ווי וי אהבה צו זיך‬
‫אליין ‪ -‬שטעלט זיך גלייך ‪ 8‬שחלה‬
‫פשוטה ‪ :‬וושס ד‪8‬רף מען השבן ב‪8‬זונ ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫דערע ציווים " י אויף גנבה ‪ ,‬גזלה ‪ ,‬לא‬
‫תקום " וגו ' וגו ' ( די מערסטע מצות שבין‬
‫אדם לחבירו ) ‪-‬‬
‫פון‬ ‫מצוה‬ ‫די‬ ‫מקים‬
‫שלעכטס‬
‫טשו וועט מעז‬
‫כדבעי ‪,‬‬
‫אויסגעהיט פח‬
‫לרעך כמוך "‬
‫ואהבתזיין‬
‫"כמתא‬
‫‪ 8‬צווייטן אידן ‪ ,‬ואדרבה ‪ -‬מיוועט זוכן‬
‫צו ט‪8‬ן סיט אים טוב וחסד ( און נ‪8‬כ ‪-‬‬
‫ב‬ ‫מגדישים‬
‫ואהבת לרעך‬ ‫‪.‬‬
‫א ‪ .‬אויפו פסוקי‬
‫כמוך " ברענגט רש " י דעם מאמר פון‬
‫‪.‬‬ ‫רבי עקיבא ( אין תורת כהניסי ) ‪ ,‬זה כלל‬
‫בלל גדול‬ ‫גדול בתורה "‬ ‫‪.‬‬
‫מפרשיסי זיינעז מבאר ‪ ,‬שז ר ' עקיבא‬
‫וויל שרויסברענגען די גרויסקתט פון‬
‫דער מצוה ‪8 -‬ז ד‪8‬ס איז ‪ 18‬ענין כללי‬
‫איו גטנץ תורה ‪ ,‬ווי דקר מאמר הידוע‬
‫פון הלל * " דעלך סני לחברך לא תעביד‬
‫( ווי גערעדט פיל‬
‫זו היא בל התורה כולה ואידר פירושא‬
‫ב‪.‬‬ ‫הוא " ‪.‬‬
‫ד‪8‬רף מען פארשטתז ‪ :‬פירוש רש " י על‬
‫כעניננו ‪:‬‬ ‫דים‬ ‫התורה איו ‪ ,‬כפשוטו ‪ ,‬ניט ‪ 8‬מוסר ‪ -‬ספר‬
‫אויף צו מעורר זיין איון צו קיום‬
‫המצות ‪ ,‬נ‪8‬ר ‪ -‬ווי רש " י ‪8‬ליין ' גיס‬
‫שרוים דעם כלל ‪ - -‬ואני לא כאתי אנא‬
‫לפשוטו של מקרא " ‪,‬‬
‫[ פון פירוש רש " י קען מען ( ובמילא ‪-‬‬
‫דשרף מעז ) שרויסנעמעז " ענינים מופ ‪-‬‬
‫לאים ' אין סלע הלקי התורה ( ביז אפילו‬ ‫‪.‬‬
‫רזיו דאורייתא ‪ ,‬יינה של תורהי ) ‪ ,‬כולל‬
‫מ ' איז‬ ‫ווען‬ ‫בפרט ענינים הנוגעים אין הנהגה בפועל‬
‫פון יעדערז אוז ‪ -‬יעדער טשג‬
‫‪ -‬שבער לכל לראש איז יערער‬
‫וושרט איז פרש " י נויטיק ‪ -‬כדי צו‬
‫פ‪8‬רשטיין פשוטו של מקראן ‪:‬‬

‫יח ‪.‬‬ ‫פרשתנו יט ‪,‬‬ ‫) )‬

‫לדור כאן ( רןה לקמו‬ ‫יער נח " המשכיל‬

‫~‪. ) 47‬‬ ‫הערה‬
‫‪)8‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫עה ‪ -‬פ‪' .‬רושלמי נדרים פ 'ט ה‪ .‬ד ‪ .‬ביר פכ ‪ .‬ד ‪.‬‬ ‫‪)2‬‬

‫וירושלמי‪1‬ה שם ‪.‬‬
‫תולדות אדם‬‫ספר ‪1‬תוזכ‬ ‫‪, -‬להעיר מטאטר ‪.‬‬
‫נוזהעזא '‬ ‫נזר שפ נשינוי לשוו )‬
‫‪)1‬‬ ‫( א‪7‬ה ‪.‬‬ ‫‪ 1‬ואמר‬‫סע ‪ .‬ג ‪.‬‬ ‫פשוטהיניס גג‬
‫והקושיא‪ ,‬סוב‬ ‫לק‪ 1‬ת‬
‫שהתירוץ‬
‫‪)9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גדול מזה‪ - .‬יאה מפרשים במקומות הנ ‪ -‬ביי‬
‫')‪.‬‬ ‫‪0‬ן )‬
‫י‬ ‫‪.‬‬
‫"‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫תקצ ‪ - % , %‬נ ‪.‬‬
‫נתבאר‬ ‫( ע " ז החכירות ) באוה ת נראשית ברך ו ' ‪.‬‬
‫‪..‬‬‫נאמרו ‪91‬רש‬
‫ונכפלו‬ ‫‪.‬‬
‫בתורך שנדפ‬
‫מור לבוין‬
‫על מצות‬ ‫כו ' לח " ב ף לענוש‬
‫שכהרבה‬
‫שפ ‪ -‬ח ‪7111‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ' 0‬ה‪1‬כרו‪1‬‬ ‫ריב 'א ‪ .‬רא‪.‬כ ‪.‬‬ ‫יאה‬ ‫‪)3‬‬

‫‪ ' .‬צו ו ‪ ,‬ו ‪ .‬שמ ' נ ' ' א ‪ ,‬ו ‪.‬‬

‫כל היבא‬ ‫‪ ,‬ל ‪ .‬ועודן ‪ -‬הרי ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ 1 711‬בפרש‬

‫‪%‬‬ ‫(‬ ‫מור כ‬

‫בג ‪.‬‬
‫"‬
‫תשא לד ‪,‬‬
‫מד ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫וראה חדא ' ג מהרש א שפ ‪.‬‬ ‫כאן‪ .,‬א ‪.‬‬‫‪.‬‬‫‪4-‬ן לרש י‬
‫שכת לא‬

‫‪ .‬ת ‪.‬ר '‪.‬‬ ‫דאיכא למדרש דרשינז ולא מוקמ ' נו בלאזי‬ ‫‪ .[ [1‬מ ‪.‬‬ ‫בראשית ג ‪ ,‬ח ‪ .‬שם ‪ ,‬כד ‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪,‬‬
‫הפשט ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬פסחיפ בו ‪ ,‬ריש ע ב ) ‪ .‬ופשוט דב ‪ -‬ה גם עיד‬
‫וראה‬ ‫א)‪.‬‬ ‫( קפא ‪,‬‬ ‫שיו‬ ‫במס שבועות‬ ‫‪.‬‬ ‫שליה‬ ‫‪)6‬‬

‫‪ ,‬בז ) יעוד ‪.‬‬ ‫יד‬ ‫‪.‬‬

‫פרש " משפטים בג ' ס ‪1‬ותשא‬ ‫יופ ע ' כד ‪.‬‬ ‫היופ‬ ‫‪)7‬‬
 ‫שיחות‬ ‫‪3‬‬ ‫קדושיט‬ ‫לקוטי‬ ‫‪216‬‬

‫פרטים ווטס זיינעז תליין " כללים " ) און‬ ‫מער ‪ ) -‬איו דער זטלז _ טר מאס וולס‬
‫ד‪8‬ם איז [ חזו‪ -‬ה ‪ -‬גאנץ תורה ‪ -‬בא‬ ‫מען וויל עט פאר זיד ‪8‬יייז ( " כמוך ‪? " ) -‬‬

‫‪8‬זא כלל אין ניט מוכרח אוו נ‪8‬כמער ‪-‬‬ ‫ווערט דאס באוו‪8‬רענט דורך ברענ ‪-‬‬
‫ניט שייך יז אלע פרטים זטלז שסייעו‬ ‫‪.‬‬
‫גען ‪ " 18‬ואהבת לרעך כמוך ‪ .‬זה כלל‬
‫כסמיכות צום כלל ‪.‬‬ ‫[ פשטות ‪:‬‬ ‫גדיל בתורה ' ‪ ,‬וושט מץנט‬
‫קושיא‬ ‫ט " דין‬ ‫וצריך להבין ‪-‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‪ ,‬ואהבת לרעך כמוך " איז ‪ 8‬כלל ווטס ‪,‬‬

‫הידועה " ו ‪ :‬ווי איז שייך א ציווי אזיף ץ‬ ‫בלל ‪ ,‬ה‪8‬ט ער איז זיך כו " כ‬ ‫יוי יעדער‬
‫בעה " ב‬ ‫ח מענטש אית א‬ ‫מזה שבלב ?‬ ‫גרטיס ‪ ,‬וונוס דחס זיינעז די תלע ציווים‬
‫אויף זיינע מעשים ‪ ,‬אבער ניט יעדערער‬ ‫הנ " ל ‪ :‬און דערפשר שטייעז איז תורה די‬
‫איל‬ ‫מדה‬ ‫א‬ ‫‪ 8‬הרגש ‪,‬‬ ‫אויפמשכו‬ ‫קען‬ ‫כמה‬ ‫מען געפינטיי‬ ‫ווי‬ ‫מצות ‪,‬‬ ‫קלע‬
‫הקרצן ‪ -‬היינט ווי קען מען ‪8‬נזשגן‬ ‫פעמים ' י ‪8 ,‬ז דער פסוק זטגס מיי דעם‬
‫' עזעד אידן שז עי זטל החבן אהבה אין‬ ‫כלל און סיי אויד די פרטים ( אפילו ‪-‬‬
‫הארצן צו ‪ 8‬צורייטן אידן ‪ ,‬און נטכמער ‪:‬‬ ‫מעצמם ) ‪.‬‬ ‫המובנים‬
‫צו ילדתך אידז [ ווארום ע " ד הפשט ‪ ,‬איז‬ ‫מען קען דטך טבער פרעגן ‪ :‬במה‬
‫דברים אמורים ‪ ,‬ווען די פיטים פון דעם‬
‫כלל וועדן אויסגערעכנט בסמיכות צום‬
‫כלל " ‪ ,‬שבער בנדו " ד זיינען דלך כו " כ‬
‫ע " ז הפשט אינה קושיי לב " כ)‪ ,‬שהרי מתוכן‬ ‫‪,, ,‬‬ ‫ל‬ ‫פרטים פ‪8‬נאנדערגעשפרייט איז כ " כ‬
‫החינוך דהבז חמש למקרא ( וגס ‪ -‬קודם‬ ‫)‬ ‫יעיקר‬
‫לגיל‬ ‫מקומות כתורה ‪ -‬היינט ווי איז מתאים‬
‫אהבת הוריי ובנ " א בכלל‪ ,‬אהבת השם ‪,‬‬ ‫;‬ ‫זה )‬ ‫צו זאגן אז די סלע ציוויים שטייעז דער ‪-‬‬
‫כנוגעצ וכי ' ‪.‬‬
‫לאהבה ה ‪,‬‬ ‫אהבת התום ‪-‬‬
‫‪) 15‬‬
‫פאר וולס זיי זיינען פרטים פון כלל‬
‫‪ ( -‬ראה ס ' הערכים ‪ -‬חב " ד‬ ‫‪,‬‬ ‫בערכו בתחלתו ‪,‬‬
‫שבמקום אחר ורחוק " ואהבת לרעך‬
‫ואתחנן ו ה ) ‪ -‬מפורש בכתוב‬
‫יאהבת את ה " א ( נ ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪-‬‬ ‫כמוך " ?‬

‫שיתבובו‬ ‫ע‪.‬‬
‫"‬ ‫(‬ ‫עצמו הטעם ( והדרך לבוא ) לאהבתו ‪-‬‬
‫‪8‬ז‬ ‫ב‪4‬ווירנט עס רש " י דורך זלגן ‪,‬‬
‫' ‪-‬‬ ‫ינו‬ ‫וקין " ( שהוציאו מארץ מצרים‬ ‫"‬ ‫ש ) " ה ' ( הוא )‬
‫דץס איז ( ניט סתם ‪ 8‬כלל ‪ ,‬נטר ) ‪ " 8‬כלל‬
‫כ ‪ ,‬ב )‪,‬‬ ‫עה ' פ יתרי‬ ‫מטרש ‪' -‬‬ ‫ילהעיר‬
‫ואהבת לרעך כמוך '‬ ‫‪.‬‬ ‫משא " כ בנדו " ד שסתם נקרא‬
‫וולס פרטים שסייען‬ ‫דים‬ ‫גדול [ תזרה " ‪:‬‬
‫אחיך נלבכך‬
‫והסברה ‪.‬‬
‫תשנא את‬
‫לא טעם‬
‫לפרש‬
‫ושאני ‪,‬‬
‫מבלי‬ ‫בסמיכות צום כלל איז נטר ב‪ 8‬סתם ‪8‬‬
‫" ( לעיל פסוק‬ ‫יז ) וכיו " ב‬ ‫ואהבת לרעך‬ ‫‪.‬‬ ‫כלל ‪ .‬וויבטלד לבער ‪4‬ז‬
‫שעל) בלב ‪.‬‬
‫מדת‬ ‫שנאה) ( מדה‬
‫תו " ‪' ,‬ט ע ' ‪9‬‬
‫שדאתרצ‬
‫סה " מ‬ ‫‪,‬‬
‫מהמבואר (‬
‫שהמדובר‬ ‫ולהעיר ‪-‬‬ ‫" וולס איז כולל‬ ‫גדיי‬ ‫כמוך " איז ‪ 8‬יכלל‬
‫א רמו ‪ ,‬פרסים ( צווישן זיי אויך אזעלכע‬
‫הציה ‪.‬‬ ‫הייאה שייך ענין‬

‫קפח ‪ .‬אן ‪ :‬יחו ' ! ן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ 5‬חג ' ד‬ ‫ה ‪ ,‬קהמ ‪.‬‬ ‫‪ ,‬נקציר‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫די‬ ‫" ‪ ,‬יההי‬
‫"‬ ‫; ה‪71‬ון‬ ‫רבנ ! ‪-‬‬ ‫‪-,‬‬ ‫רמג ‪,‬‬ ‫ע " ד ההלכה ‪ . -‬היגיר מצוה‬ ‫י‬ ‫יאה ‪-‬‬ ‫רמבן ‪,‬‬
‫!‬

‫ען‬ ‫ציויי הוא‬ ‫'‬ ‫האף‬ ‫מאך‬ ‫אח‬

‫זאן‬ ‫וה ‪.‬ה‬
‫אווית‬ ‫‪, ",‬‬
‫ה[ ! ן‬ ‫שורש מ "ב ‪.‬ע‬
‫שלוצ רס " ג‬
‫לסהמ ‪,‬‬ ‫רפי "פד ‪.‬פערלא‬
‫מהמ " צ‬ ‫מהשקו ‪ -‬ט‬
‫אבל ברי "‬ ‫ולהעיר הל '‬
‫"ם‬

‫‪.‬‬
‫נזרך מימן ‪ .‬יצא‬ ‫ו‬
‫[‬

‫נ‬ ‫[‪.‬‬ ‫קברי " תתי ‪.‬‬ ‫השגל‬

‫‪-‬‬ ‫גח ההחן ( ( ות ‪ .‬דנך‬
‫ה' ‪:‬ווקד ה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,,‬‬ ‫יט ( קמה ‪ ,‬ג ואילך ) ‪.‬‬
‫סי [‬ ‫ר‪.‬‬ ‫של‬ ‫שנאך‬ ‫נצלח ‪,‬קב ‪ .‬ר‬
‫שראי‬
‫‪, ,‬‬ ‫ה באחי‬ ‫‪ , -‬ךהנ ‪, ' ,‬‬
‫(‬
‫כמו‬ ‫מאורעות‬ ‫רק בסיפית‬ ‫ילא‬ ‫בציווים‬ ‫)‬ ‫‪,2‬‬
‫ג " פ בהר ‪.‬‬ ‫במשכו וכליו הבאתם יכו ' ‪ .‬וראה פרש " י‬
‫לדוגמאל משפטים כב ‪ ,‬ח ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‪ ,‬ל‬ ‫יגס י ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫גם‬ ‫ן)‬ ‫‪, .1‬‬
‫‪1‬‬

‫ע ‪ -‬ד ההלכה ‪ -‬יאה מסחים ו ‪ ,‬ב ‪ .‬וש " ג ‪.‬‬ ‫ולהעי‬

‫צות‬ ‫"‬ ‫להבין‬ ‫ףך‬ ‫ה נ ‪ : -‬ךזשפזת ללהמ ‪ -‬צ להציג ‪:‬‬ ‫‪,‬ד"‬
‫ת ב ‪ ,‬ח ( אלא ששם אינו מובז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬ש " י בראש‬ ‫מ‬ ‫‪-‬‬
‫ישג‬ ‫ע‬ ‫לשם‬ ‫( ילק‬ ‫‪,‬‬ ‫ן‬ ‫‪,‬‬ ‫עלי‬ ‫"‬
‫‪217‬‬ ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫קדושים‬ ‫לקוטי‬

‫און ניט נשר אזיף רגש האהבה‬ ‫רהן ?‬

‫אידוי ' ‪ ,‬אן קיין הגד ‪-‬‬ ‫" רעך " כולל אלע‬
‫כמוך "‬ ‫נ‪8‬ר ‪.‬‬ ‫בכללי‬

‫‪ -‬ווי איו מעגלעך ( ווי מפרשיסיי‬

‫רשיי לא פ " החידיש ד " רעך " היינו‬
‫שנסמנו‬ ‫‪ :‬מקומות‬ ‫לקמן בתומ " צ ( כפי ' הרשב ‪ -‬ם עה " פ‬
‫רעך‬
‫שהרי‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬

‫פרעגז ) ‪8 ,‬ז ב יעדער איד זשל די אהבה‬

‫‪.‬‬
‫כמנך " ‪ ,‬ובלשון‬ ‫צום צווייטז זייז‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫ובהערה ‪ : )%‬ועד ‪ -‬ז ב " לא תשנא אח אתק‪ '-‬לח‬
‫‪.‬‬
‫בהשלםי דקאי על אחיך בתומ " צ וראה יראים סל ט‬
‫(פי ' רש "‬
‫הרמב " ן " י ‪ " :‬לא יקבל לב האדם שיאהוב‬
‫הובא " יביל ‪ ,‬ש‬
‫ספי‪" -‬כח מפרש‬ ‫סשצ " ה )‬
‫ועוד‪ . ) ,‬תדבא " ר‬
‫וכדמוכח ג‬ ‫עה " פ ‪,‬‬
‫יואוה " ח ) ‪-‬‬
‫צת תבירו כאהבתו את נפשו " ?‬
‫ראי)‬
‫וה ‪-‬‬ ‫( יג ‪ ,‬ט ( מספרי עה " פ ) ) שרק מסית ‪ :‬תמעט ( ‪ , ,‬את‬

‫ב ) מיס עטלעכע פסוקים פריערת איז‬

‫הצ " צ‬ ‫ממצות ואהבת לרעך כמוך ‪ ,‬יראה לקוטי כו '‬
‫דבר המסור ללבו‬ ‫‪ .‬בי‬ ‫)‬ ‫רש " ' מפרש ‪8 ,‬‬ ‫פל ‪ -‬ב ‪.‬‬ ‫לתניא‬

‫של אדם ‪ . .‬נאמר בו ויראת מאלקיך "‬ ‫רער" ד ההלכד י " א ש " ואהבת לרעך כמוך " פירושו‬
‫ע‬

‫( ועד " ז איז ער מפרש כמה פעמים שפע ‪-‬‬ ‫בתומ צ ( ורשע מותר או מצוה לשנאותו ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫פסחים קיג ‪ ,‬ב ) ‪ -‬סמ "ג עשיו ט ‪ .‬הג ‪ -‬מ להל ' דעיח‬
‫לפ " ז איז תמוה ‪ ,‬וולס ביים‬ ‫‪-‬‬ ‫טעריי )‬
‫(פ " ו ח " ג ‪ ,‬וראת רמב " ם הל חבל שם ‪ . -‬יראים טל " ח‬
‫ציווי פון " ואהבת לרעך כמוך " יו ‪-‬‬
‫העירוד ) ‪ .‬ועוד ‪.‬‬
‫כבר סרכ "‬ ‫אבל‬
‫בהשלם ‪-‬‬
‫וולס ( א ) אהבה בכלל איז מקורה בלב ‪,‬‬ ‫כאחרונים ( מהר " מ שיק תרי " ג‬ ‫מצות מצוה רמך ‪.‬‬
‫בפרט אז די אהבה דארף זיין‬ ‫(ב )‬ ‫אוז‬ ‫ות שם קמג ‪ ,‬ז וחילך )‬ ‫מה ‪ .‬א ‪,‬‬
‫פערלא‬ ‫הרי" פ‬
‫מהא שלמדין ( סנה '‬
‫לרעך‬ ‫מואהבת‬
‫גם רשע‬ ‫"נ‬
‫היינו) שכולל‬ ‫כמוך ‪ -‬ברור לו מיתה יפה ‪,‬‬
‫" כמוך " נוו‪8‬ס דצם איז ויכער מסור‬
‫( המחוייב מיתה ) ‪ ,‬וכמפורש ברמ " ה ( שם נב ‪ ,‬ב ) ‪ " :‬יבל‬
‫ויראים )‬ ‫( סמ " ג‬ ‫שהביאו‬ ‫הנ " ל‬ ‫פסוק‬ ‫געיקר על‬ ‫י כו ' " ;‬ ‫היבא דכחיכ רעך משמע ישראל ואפילו רשע ‪.‬‬ ‫ורק‬

‫מפסחים שם ] ‪ .‬וראה לקמן הערה ה‪ . 3‬ואב " ד‬ ‫כנ ‪ -‬ל ‪,‬‬ ‫גו ' ‪,‬‬ ‫נתמעט בפירוש ממצות ואהבת‬ ‫חס ‪ ,‬ח‬

‫להעיר מ לא תחמוד " ( יתרו כ ‪ ,‬יד ) ‪ ,‬ומדשתק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 18‬‬ ‫ומוכח מזה שהא שמצוה לשנוא רשע הוא לא‬
‫מסני‬
‫רשיי משמע שמפרשו כפשרסו ( וראה ראב " ע ובחיי‬ ‫היא‬ ‫שנתמעט מהלשון ואהבת לילך כמוך ב " א‬
‫ציווי [‬

‫חשמ" ו ‪-‬‬ ‫נקדדת‬ ‫שס ) ‪ .‬ע " ז ההלכה ‪ -‬ראה המש "פ‬ ‫יראת ה ' שנאת דע " והונא‬ ‫‪.‬‬ ‫פ ‪ -‬ע ומהפסוק‬

‫"‬ ‫סעגח רוקה חזקוני ‪ ,‬ח‬ ‫)‪,‬‬ ‫בהערה ‪,‬סטוק י ‪,‬‬

‫ל~ ‪, ( -‬‬ ‫עתר רמבץ (‬ ‫‪9‬ן )‬ ‫'‬ ‫ע‬ ‫הפרטים לשנוא רשע ( וכמילא ‪ -‬שואהכת גו '‬ ‫נכל‬
‫בפסחים שט )‬
‫בתניא פרק לב הוא רק לרעך בתומ " צ ) ‪ .‬וכן מוכח‬
‫" זפ "‬ ‫‪,‬‬ ‫ועוד‬ ‫כאן ‪.‬‬ ‫( לפרש " י )‬ ‫המהרי " ק‬
‫דגם אלה " שמצוה לשנאותם תצוה‬ ‫לאהבם ג‬
‫במפרשים ת " ל תי ' דואהבת לרעך כמוך אינו‬
‫כפשוטו ‪,‬‬ ‫‪ ,‬ע " ש [ ואולי גם פוסקים הנ " ל סמכו‬ ‫‪-‬כי ‪. - .‬‬
‫והכוונה בזה רק לעניו עש ' ית סוכה לחבירו‬ ‫וכיו‬
‫גם דאנ ע ‪ ,‬דבעה * ת ( הדר זקנים ) ‪,‬‬
‫זדאה כאו‬ ‫‪.‬‬
‫סלבי "ד ‪.‬ם ועוד‬
‫"‬ ‫~ העיר שבמקומו ( הל ‪ .‬דהוה פ ‪ .‬ו ה ‪ -‬ג ‪:‬‬ ‫אב (‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫לרעך‬
‫ואהבת ‪ .‬ועוד ‪,‬‬
‫שמפרששבת שם‬ ‫מוכח‬
‫מהרש " א‬ ‫חדא " ג‬
‫רש "‬
‫'‬ ‫אבל מרסתם‬ ‫‪.‬‬ ‫( '‬ ‫כתניןס ‪ . .‬לאהוב אח כאו " א מישראל [ גופ‬ ‫( ועד‬
‫סתם ‪1 -‬הרהב ‪-‬‬
‫כל בזי‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ק‪.‬‬ ‫המצות מריש עפך‬ ‫אדם‬
‫כמוך כפשוטו ‪ ,‬חבל יאה לקמו בפנים ‪ .‬ובז מובן‬
‫בלי כל הגדרה ‪ ,‬זג ‪ -‬ו שמצרה‬ ‫י‪-‬‬ ‫( שנ אכני‬
‫רשע‬
‫ברית ‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫( סיע רו) ‪ ,‬הל ' דעות‬ ‫‪.‬‬
‫פשטות לשון הימב ם בסהמ ‪ -‬צ‬ ‫'‬ ‫דעוה ) כ ‪ .‬א רךק‬ ‫( ךהל‬ ‫לא כתב בעקומו‬ ‫(‬ ‫ריצת‬
‫אדה " ר שם ‪ ,‬ועוד ‪,‬‬ ‫שו " ץ‬ ‫שם ‪,‬‬
‫על‬ ‫רק ‪,‬‬ ‫(‬ ‫לור שהרתך ‪ -‬ם מרתך‬
‫הקודםירות‬ ‫תיש במק ‪ .‬א‬
‫במופן‪- 1‬‬ ‫‪,‬‬
‫שס ‪.‬‬ ‫‪) 20‬‬
‫( ‪ .‬ך‬ ‫וןא חנך של את ‪ -‬נ‬ ‫[ ‪-‬‬ ‫כולאתי דללי הרת‬
‫יד ‪.‬‬ ‫פסוק‬ ‫)‬ ‫י‪2‬‬ ‫סקנ ‪-‬‬
‫)‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬
‫דואו ‪-‬‬
‫אהת‬ ‫בש 'ם ט (‬ ‫‪,‬‬ ‫אדה ‪, -‬‬ ‫ן‬ ‫וטד ‪.‬‬
‫לי ‪ .‬שם ‪,‬‬ ‫יז ‪ ,‬שם ‪,‬‬ ‫לב ‪ .‬כהר כה ‪,‬‬ ‫פסוק‬ ‫לקמו‬ ‫‪) 22‬‬

‫להעיר‬ ‫אבל‬ ‫)‬ ‫מג ‪.‬י‪2‬‬

‫‪,‬‬
‫הביא ן ‪- ,‬‬
‫רק‬ ‫ב‪-‬‬
‫כאו ")א כג‬ ‫ה‬ ‫אתי‬ ‫לאהור‬ ‫על כל אדם‬ ‫ש ‪ .‬תרוה‬

‫‪,‬‬
‫המדובר‬
‫נאמר‬
‫‪-‬‬ ‫בלבבךלטוב‬
‫לא כו '‬
‫הנ " ל‬
‫‪.‬‬
‫כיונת אחיך‬
‫העושה אם‬ ‫תשנא את‬
‫שבמקומות‬
‫לאביורה‬ ‫והרי גם ב‬
‫שאיו‬ ‫‪.‬‬
‫בפע רק‬

‫‪.‬‬
‫‪ -,‬עד‬ ‫תוקא‬
‫ירכ ' ס ה‬
‫שהוא‬
‫ע ‪ ,‬בי ‪.‬‬ ‫'‬
‫)‬

‫‪.‬‬
‫והתובא בחג ‪ -‬א שט‬
‫ונא רשע ורק בח ‪ .‬ת הל‬ ‫‪,‬‬
‫בקות ‪ .‬ע‬
‫והשטיט‬
‫ם‪-‬‬

‫" ויראת מאלקיר " ‪ .‬יראה לקמן הערה ד‪. 2‬‬ ‫ן ~ רש‬ ‫‪,‬ש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫שם‬
‫)‪,‬‬ ‫ט הנ ' א התצוה נשנא רשע‬
‫שתך ה[[ו ‪ , -‬נרת ' ה‬
‫רעים תפך‬
‫רעך‪ ) -‬לשיןמעיר‬
‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫ך‬ ‫אד ‪.‬‬ ‫נאתר לא קמא אה‬
‫כ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬תרפא שם ‪ , 7‬תב‬
‫וך ‪ ,‬א "‬
‫ך‬ ‫יאר הרי ‪-‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪- -,‬‬
‫שאפשר ‪ ( ~ ( .‬הה ‪ -‬נ‬
‫ךנר‬ ‫[‬
‫לא‬ ‫‪ ( . ,‬עוין‬ ‫א)‬ ‫( לר ‪.‬‬ ‫מא‬ ‫‪..‬‬ ‫ך‪,‬‬ ‫ןונ‪, ,‬‬
‫אדםתתא‬ ‫והא ‪ .‬שלאח‬
‫ירעיד‬ ‫‪) --‬‬

‫[ גל ןר‬ ‫לחכ ‪ .‬רי‬ ‫מלהטי [‬ ‫(‬ ‫ח‬ ‫~‬

 ‫שיחות‬ ‫‪3‬‬ ‫קדישים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪8‬נ‪2‬‬

‫לומר ‪ ,‬אז דטס איז ע " ד כף הדמ ‪-‬‬ ‫ייש‬ ‫די‬ ‫( יטא‬ ‫איז‬ ‫אדם )‬ ‫של‬ ‫ללבו‬
‫‪.‬‬
‫י‬ ‫‪-‬‬
‫פרטיו‬ ‫!?ן‬ ‫א הרה‬ ‫‪,‬‬
‫‪8‬‬ ‫גלייך איז‬‫~ ןרי ‪-‬‬
‫איו " כמוך " ‪ -‬איז‬ ‫אוו דער פירוש‬ ‫פ‪8‬רענטפערט‬ ‫שאלות‬ ‫די‬ ‫‪8‬ט‬ ‫ד‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הפשט " ‪ ,‬וכפרש ' פריער‬ ‫ע "ד‬ ‫מזוי‬ ‫רש " י מיט זיין פירוש ‪8‬ז " ואהבת לרעך‬

‫יוסףחשוב‬
‫איז‬ ‫רש " י "‬
‫טייטשט טז‬ ‫כפרעה " "‬
‫כמלך " ‪ .‬ניט‬ ‫כמוך בעיני‬
‫"אתה‬ ‫כמוך " איז ץ כול ( פון פרטים ) און‬

‫( מרמז רעם ענטפער אויף קושיא הא ' )‬

‫פונקט ווי פרעה ‪ -‬נטר ורק בנוגע צו‬
‫חשיבות און " בעיני " ‪.‬‬
‫ולנדון דידן ‪ :‬בנוגע א ( דערע ‪ ,‬איז יוסף‬
‫פונקט ווי פרעה ‪ " ,‬ובלעדיך לא ירים איש‬
‫את ידו גו ' " ‪4‬י ‪ :‬אבער ווען עס קומט צו‬
‫פרעה עצמו " הכסא " ‪ -‬איז " אגדו‬
‫ממך " ‪, ' ,‬‬
‫ועד " ז בעניננו ‪ :‬כל זמן עס רירט ניט‬
‫‪4‬ן דייך ‪ ,‬דעם אייגענעם חית ‪ ,‬איז די‬
‫כמוך " ‪ -‬מען סוט פאר‬
‫דער פטל‬
‫בשעת‬ ‫טוטחייך (‬
‫פשר וויזיך ‪:‬‬ ‫רירט טן‬ ‫'יבער‬
‫ענעם עס‬
‫ווי מען‬
‫פון " שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד‬
‫מהז קיתון של מים אם שותיו שניהם‬
‫‪.‬‬
‫מתים כי ' " ) ‪ ,‬איו ‪ -‬חייך קודמים לחיי‬
‫דורך ברענגען דעה שם כעל המאמר ‪-‬‬
‫ר ' עקיבא ‪:‬‬
‫א ) זייענדיק ‪ 8‬כלל ‪ -‬איז פשר ‪-‬‬
‫דורך‬ ‫איי‬ ‫שטאנדיק אז דער קיום כפוטו‬
‫קיום הפרט מיי ‪ ,‬אנהייבנדיק פוז די‬ ‫‪.‬‬
‫ערשט גערעכנטע לפני זה ‪ :‬לא תלך‬
‫רכיל גו ' לא תשנא גו ' לא תקום גו ' און‬
‫‪ -‬נטך פער דעם פון לא תגנובו גו ' ‪8‬ן ‪,‬‬
‫‪ -‬איו פשרשטאנדיק אין וולס דער‬
‫‪.‬‬ ‫אהבה לרעך‬ ‫ואהבת כמוך בטשטייט ‪ ,‬ענינים וואט עם‬
‫איז שייך אויף זיי א ציווי ‪,‬‬
‫און ‪ -‬עם ווערט ד‪8‬רט ' י געזטגט‬
‫ויראת מאלקיך ‪ ,‬איז דערפון פטרשטאנ ‪-‬‬
‫דיק ‪8‬ז " ויראת " איז אויך בהשאר וולס‬
‫עס איז שייך ב‪ 8‬זייי ‪.‬‬ ‫!‬

‫חבירה " ‪.‬‬

‫ב ) רע " ק השלט ‪8‬ז " חייך קודמים לחיי‬
‫ה ‪ .‬דשם איז שבער נשך אלץ ניט‬ ‫חבירך " ‪ . ,‬לפ ‪ -‬ז קומט אוים ‪ ,‬טז ( לשיטת‬ ‫!‬

‫גלשטיק ‪:‬‬
‫רע " ק ) " כמוך " איז ניט געמיינט גלייך‬
‫‪-‬‬ ‫אמה טטקע שן " חייך קודמים "‬ ‫קודמים " יו ‪.‬‬ ‫ממש ‪ ,‬וושרום " חייך‬
‫‪8‬‬ ‫שבער כל זמן עס הטנדלט זיך ניט אין‬
‫פטל וואס רירט ‪ " 18‬חייך " ‪ ,‬איז דעו‬ ‫אג ' ה ' ‪ ,‬כל‬ ‫כ" ‪.‬‬‫‪:1‬‬ ‫יהח ' ר ממדרש יקח טונ‬ ‫‪) 21‬‬

‫ביכולת פון יערער איד צו השבן ‪878‬‬

‫ד ‪ - .‬אני ‪ -, 55‬ש ‪.‬‬ ‫'‬ ‫נאמר נו אנ '‬ ‫לינ‬ ‫ובר המסור‬

‫רגש של אהבה ( בלב ) צו יענעם וולס איז‬

‫פ וארא ונב ‪ .‬מ ) ‪ ~ .‬להעיר‬‫‪.‬‬ ‫יא‬
‫מרש~‪.‬וכר זה יוראה רש ‪ '.‬ר ‪.‬‬
‫בדומה צו אהבת עצמו ( " כמוך " ) " ?‬
‫ה ~ צאת ' ‪.‬‬ ‫פסוק לי דיה אשר‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ' : 2‬ראה‬
‫לקמו פרש‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫פי ' הסמוך ‪ :‬את ה קות ' תשוורו‬
‫ב‪ . ' 1‬האד '‬ ‫יש‬ ‫ואל ‪,‬‬
‫דאי‬ ‫דדוקי ~ ' ‪,‬‬ ‫תאהבהו ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫כאן ‪ :‬אם חלשה‬ ‫בו‬

‫‪.‬‬
‫‪,‬פ ‪ ( 1‬ש‪.‬‬ ‫‪,‬ע‬ ‫ראה הנסמן כהערה‬ ‫הערה ‪. 21‬‬ ‫לעיי‬ ‫נסמק‬ ‫‪26‬ן‬
‫כדמותנו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראים ' חר א בו דיה‬
‫~בראש‬ ‫"‬ ‫‪5‬וש‬ ‫ראה‬
‫ראה ראנ‬ ‫‪:‬‬
‫‪) (1‬‬‫‪, ",‬‬
‫ששיטת‪1‬ננ ‪ .‬מ ‪.‬‬
‫בתפו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שבע )ו יו "‬
‫אלאד‬
‫~‪.‬‬
‫כמ חד‬ ‫שייכת‬ ‫בזה‬ ‫רע ק‬‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬
‫ולבן‬
‫הרואהשג‪1‬נ‬
‫אתכ ברוש‬ ‫שמרמה‬
‫משא‬ ‫‪.‬‬
‫מאויו ‪,‬‬
‫ויראת" ‪-‬‬ ‫וקוק‪ ) 2‬איה‬
‫לאזהרה שבעש‬ ‫‪.‬‬‫~‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫כדלקמן נפנ ב ‪.‬‬ ‫' ‪ ,‬י‪.‬‬ ‫קמ ‪ .‬ל ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬מא‬

‫מד ‪.‬‬ ‫מא ‪.‬‬ ‫מקץ‬ ‫‪) 1‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫דג ‪.‬‬ ‫~ חדא ‪ ,‬ג מהרש ‪ ,‬א‬ ‫רמב ‪ ,‬ו‬ ‫סנה‬
‫ברור ( ם‬
‫חוד [ )ה ראה‬
‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה מ ‪.‬‬
‫של‬ ‫שט ‪,‬‬ ‫‪,,‬‬
‫‪1,‬ע )‬ ‫א ‪ .‬באר מים חיים לפרשיי‬ ‫מד ‪.‬‬ ‫'‬ ‫כאז ‪.‬‬
‫כהגה ‪ .‬ה ‪.‬‬ ‫" ה מא ‪ ,‬ב‬
‫‪219‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫עדדשיט‬ ‫לקוטי‬

‫שכעס על‬ ‫‪..‬‬ ‫מלך‬ ‫ץ‪.‬‬ ‫הקב " ה איז ווי‬ ‫מער ‪ :‬שט דער רגש של אהבה‬ ‫אוו נ‪4‬ך‬

‫בנים " ‪.‬‬ ‫בנו " איז ‪8 " -‬נ‪ 1‬קרוין‬ ‫‪.‬‬ ‫איינעס וולס‬
‫יערער אידן‬ ‫אויד צו‬
‫לרעך " ‪ :‬צו‬ ‫כמוך "מ " ג )‬
‫איז ‪, - ,‬‬ ‫("כנ ‪ -‬ל‬
‫ה‪4‬ט‬ ‫עובר געווען‬
‫עניו וולס רשי איז מרמז‬ ‫י‪.‬‬
‫דורך נ‪4‬ר‬ ‫ין‬ ‫‪ 18‬עב ה ר " ל ‪ ,‬און תורת‬
‫ברענגען דעם שם בעל המאמר ‪-‬‬ ‫אמת ומגט ‪8‬ז מען ‪-‬דשרף אים מערש‬
‫ר' עק ' נא ‪:‬‬ ‫זיין ?‬

‫יגעני ג עייננו‬
‫שס‪5 :35‬‬
‫י‬
‫א ‪ ,‬ג‪8‬בן‬ ‫ק ‪,‬‬

‫"‬
‫י‬

‫תורה ‪ --‬פ‪8‬רת‪8‬ס את דחס ‪8‬תעזשגט‬ ‫‪8‬ז טלל אידן צווישו זיך זיינען " אחים‬
‫פ ' קדושים ( אץ ‪8 --‬‬ ‫געורירן ערעור איו‬ ‫ממש " ‪ ,‬פטרשטייט מען שוין ווי מען קען‬
‫אט הקמת‬ ‫מתן חדרה‬ ‫נ‪6‬ך‬ ‫זמז‬ ‫משך‬ ‫הקבו ‪ 8‬רגש של אהבה צו ‪ 8‬צווייטו‬
‫?‬ ‫המשכח‬ ‫אידז (און ‪ " -‬כמוך" )‪.‬‬
‫לויט ר ' עקיבא לבער איו דשם ניט‬ ‫וועו ער וועט זיך שריינטר‪8‬כטן את‬
‫קייו קשיא ‪ ,‬ווייל זיין שיטה איז שז‬ ‫דערפילן ‪8‬ז דער צווייטער איז זיינער ‪8‬‬
‫(‪4‬ון‬ ‫כללות ופרטות נאמרו כסיגיי *‬ ‫‪.‬‬ ‫ברודער ‪ ,‬וועט ער בנילא נתעורר ווערן‬
‫וולס עם שסייט חין אונזער פרשה‬ ‫יטס‬ ‫מיס ‪ 8‬רגש של אהבה צו אים ‪ ,‬באהבת‬
‫‪ -‬וולס איז " באהל מועד " ‪ -‬איז ד‪4‬ס‬ ‫אחים‪.‬‬
‫" כשגו" ) ‪.‬‬ ‫אוז דערפ‪8‬ר קען די אהבה זיין צו‬
‫קומט אוים ‪ ,‬שן " ואהבת לרעך כמוך "‬ ‫יעדער מידוי ‪ ,‬סין וולס פשר ‪ 8‬מצב ער‬
‫סינים ‪.‬‬ ‫איז שוין געז‪8‬גט געוו‪4‬רן בהר‬
‫זחנען‬ ‫ןיעווי ר '‬
‫אידן עקיבא‬ ‫למקום ‪,‬‬
‫בניס ווייל‬
‫זיין ‪,‬‬ ‫נ‪4‬י‬
‫( ‪8‬לעמ‪8‬ל )‬ ‫שי‬
‫פון יינה של תורה אין דעם פירוש‬ ‫ג‬
‫השט געז‪8‬גטיי צו טורנוסרופוס הרשע ‪,‬‬
‫רש " י ‪:‬‬
‫‪8‬ז אפילו וזען אידן וייגען איו ‪ 8‬מצב ‪8‬ז‬
‫בנוגע דער מצוה פון אהבת ישראל‬
‫זיינען דש צוויי לשונות ( ווי געבר‪8‬כט‬ ‫ד‪.‬‬ ‫אבות פ ‪.‬ג מי‪.‬‬ ‫יין‬
‫א ) דער מאמר פון רע " ק ‪ " -‬זה‬ ‫פריער ) ‪:‬‬ ‫להע ר מדעת רע ‪ -‬ק לאבות דרת טפט ‪ -‬ז ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫און‬
‫ב ) דער מאמר ( כמה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כלל גדול בתורה‬ ‫פ 'ג‬ ‫' ) לאבות‬ ‫כגירסת המחוור ויסרי ( תימירו זרה‬
‫דורות לפכי זה ) פון הללי * ‪ " -‬זו היא‬ ‫עמך ' ‪-‬‬ ‫יואה‬ ‫ואהבת לרעך כמוך כעושה‬ ‫מ'‬
‫אבלא ) ( נוסף‬ ‫‪. .‬‬
‫הוא*‪.‬‬ ‫בל התורה כולה ואידך פירושא‬ ‫ההלבה ‪ -‬ן ממ " ש שם‬ ‫יוכו ייד‬ ‫‪.‬‬
‫ע ו‬ ‫יפנס ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ודמס ' ת ' ם בו " מוכח‬ ‫ושנוא את האמיקורס' ‪,‬‬ ‫שא‬
‫דער חילוק צווישן די צוויי מאמרים‬ ‫‪. .‬‬
‫לסטיב( הנ ץ ‪1 .‬כ כ‬
‫ולהעיר" אמחינוך‬ ‫יסהסבאו ‪.‬‬
‫רשעים ‪ ,‬כ‬ ‫כונתו‬
‫פרשתנו‬ ‫באוה ‪ ,‬ח‬
‫'‪1‬‬
‫איז ‪ -‬כפשטות הלשון ; ‪ -‬זה כלל גדול‬ ‫רלי ) ‪,‬‬ ‫מגוה‬
‫רשץ מביא הכתוב ד‬ ‫דא שמיוד ישניא‬ ‫שעל‬
‫בתורה " מיינט ‪ 18 ,‬מהבת ישרחל חיז א‬ ‫משנאך‬ ‫‪.‬‬ ‫ה ' ‪ %‬שוא נו "‬
‫כלל אין תורה ‪ -‬אתנער פון כללי‬ ‫ש‬ ‫ולקמום ( כמ "‬
‫הערות‬ ‫‪.‬‬
‫ואפיקורס‬ ‫יעיל מינים‬
‫הערה ‪17‬‬ ‫וראה‬
‫שקפי על‬ ‫שם) ‪,‬‬ ‫במז ‪ -‬ת‬
‫ס ' איז ט‪8‬קע ‪ " 8‬כלל גדול " ‪,‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪66 , 64‬‬

‫שב ) ‪ .‬יראה‬ ‫‪.‬‬

‫ג כ ‪ ,‬א ( וראה חלא ו מהרש ‪ ,‬א‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫שז ‪19‬‬
‫ת)‬

‫וש " ג ‪.‬‬ ‫חגיגה ו ‪ ,‬ריש ע " ב ‪.‬‬ ‫וגן)‬

‫ח‪4‬‬ ‫כי ' מ‬ ‫שההלכה‬ ‫מק ? ‪ -‬ד )‬ ‫‪%‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(ח‬ ‫הישבוט‬ ‫(ק‬

‫אבל‬ ‫ימסרש ' ‪1‬‬ ‫להאר מרשיי ר ' פ גהר‬

‫ראה לקמן‬ ‫כס דם ‪ .‬ונספר ' הארנו‬
‫כב ' לר‬ ‫דשוי כד‬
‫הודה‬ ‫א ) שר "‬ ‫יוש)' י‪1‬‬
‫משמע‬ ‫לב ‪ ,‬ה‬
‫( '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪-‬‬

‫ע' ש‪ 2‬ואייד ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מ ‪ .‬ריש ע‬

‫ולהעיר ממאמרי‬ ‫ביק‪ -‬צ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫א ( יש נ ) ‪.‬‬ ‫רע ‪ ,‬ק ‪ :‬שבת קנח ‪,‬‬
‫‪ %‬גם‬ ‫שם ה‬ ‫רש "‬ ‫שכ‪111‬ת‬
‫י ‪ ,‬ע ש באורך ‪.‬‬ ‫‪ -‬רקן לדעת ר ‪. .‬‬
‫א‬ ‫שכת ל ‪%‬‬ ‫‪) 42‬‬
‫אן‬
‫" כ במשנה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וכסנה ' קי ‪ ,‬ב הסידות ' דרע ק ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫קדושים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪220‬‬

‫גנבה‬ ‫" גזלה‬ ‫נטר‬ ‫סיאיז‬ ‫דוקא " ‪,‬‬ ‫לאו‬ ‫אין תורה‬ ‫כלל "‬ ‫‪.‬‬
‫אי ‪1‬‬ ‫ניר‬ ‫שבער דשך ‪-‬‬
‫מצותך ‪,‬‬ ‫ניאוף ( ו ‪ ( -‬ב‬ ‫" כלל‬ ‫ניט‬ ‫און‬ ‫מתורה "‬ ‫‪. .‬‬ ‫( ‪ ,‬כלל‬ ‫‪,-,‬‬
‫מעז דטרף טבער פשרשטיין ‪ :‬וויב‪8‬לד‬
‫משא " כ הלל זטגט טז " זו היא‬ ‫תורה " ) ‪.‬‬
‫גא ( ץ‬ ‫רז יחרה כסה " ‪ -‬דטס איז‬
‫‪8‬ז " אלו ואלו דברי אלקים חיים " " ‪ ,‬מוז‬
‫מען ז‪8‬גז ‪ ,‬שז ביידע לשונות וענינים‬ ‫‪,‬‬ ‫בלויז )‬ ‫" אידך ( איז‬ ‫( און‬ ‫תורה '‬ ‫‪.‬‬
‫ייגען אמת און הסבן א ביאור עכ " פ ע " פ‬ ‫פירושא " ) ‪.‬‬
‫פנימיות הענינים ‪ -‬איז ניט פ‪8‬ר ‪-‬‬ ‫דערמיט איז פשרשטשנדיק ווטס רש " י‬
‫שטשגדיק ‪ :‬וויבטלד ‪8‬ז אהבת ישראל איז‬ ‫ברענגט מאמרו של רע ‪ -‬ק דוקא ( און ניט‬
‫כל התורה כולה " ‪ ,‬וולס גיס ד‪ 8‬צו דער‬ ‫‪.‬‬ ‫פון הלל ) ‪ -‬ווייל איז פשט ( של עניו ‪,‬‬
‫ענין שז ז‪8‬ס איז ( בלויז ) " כלל גדול‬ ‫התורה‬ ‫" כל‬ ‫ניט‬ ‫ישראל‬ ‫אהבת‬ ‫איו‬
‫מנה ) ?‬ ‫בכלל מאתים‬ ‫דיך‬ ‫בתורה " ( ס ' איז‬ ‫כולה " ‪ , ' ,‬ט ' איז נטר דער " כלל " פון‬
‫ובפרט אז מאמר הלל איז שוין געזשגט‬ ‫לחבירו "' ‪.‬‬ ‫מצות שביו אדם‬
‫געווארו ‪ ,‬כנ " ל ‪ ,‬אסך דורות לפני זה ‪.‬‬ ‫וולס דערפטר ועט מען ‪ ,‬תו בפירוש‬ ‫‪,‬‬
‫פשרשטיין‬ ‫ד‪8‬ט‬ ‫מעז‬ ‫וועט‬ ‫ח‪.‬‬ ‫רש " י וש ‪ -‬סי ' ( וואט איז אויך ע " ד‬
‫בהקדים דעם מאמר פון הלל ‪ " : ' ,‬הוי‬ ‫הייפשט " ‪ -‬ניר פשט דלימוד פון ש " ס )‬

‫מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו '‬ ‫איז ער מפרש דקם מאמר " רעלך סני‬
‫לתורה " ‪.‬‬ ‫אוהב את הבריות ומקרבן‬ ‫לחברך כו ' זו היא כל התורה כו ' " ‪ ,‬שז‬

‫שטעלט זיך די שאלה ‪ :‬וושס איז די‬

‫ד‪8‬ס רעדט זיך ניט וועגן מצוח אהבת‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬נ‪8‬ר " וחברך לא תעביד " מיינט‬
‫אוהב שלום וכו ' אוהב את‬ ‫שייכות פון ‪.‬‬ ‫גאל‬ ‫~‬
‫דוקא ?‬ ‫הבריות " צו " ומקרבן לתורה "‬ ‫אל סחקע‬
‫תעבור על‬ ‫און הקב‬
‫ולס‪ -‬ה ‪ ,‬איז‬ ‫ריעד" ' ‪ ( . ,.‬זה‬
‫"דבריו‬
‫אהבת ישראל ברענגט ‪ 8‬אידן צו זוכז‬ ‫" כל‬ ‫התורה כולה ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫דעם צווייטנ ' ס סוכה ( ניט נטר מרוחניות ‪,‬‬
‫נטר ) איז וט זיינע ענינים ‪ ,‬הז בגש ‪-‬‬ ‫און לויטז צווייטן פירוש אין רש " י‬
‫ברוחניותי ?‬ ‫"‬ ‫מיות והן‬ ‫ד‪8‬רט ( וועלכער קומט ערשט דערנטך‬
‫אלם ץ צווייטער ) טז " לחברך " מיינט ‪-‬‬
‫הסברי ‪ ,‬טז דערמיט‬ ‫איז ידוע דער‬
‫פירוש‪-‬איזושגט ער טטקע ‪ ,‬ןז‬
‫דפםממש "‬ ‫"לויס‬
‫חבירך‬

‫כולה "‬ ‫" כל התורה‬

‫לפ " ז מובד מה שפי ' זה הביא רש " י רק כפה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪8‬ה‬

‫‪ -‬כי מכ ון שגר צריך לקבל ע " ע כל תרהג‬ ‫‪.‬‬ ‫הב‬

‫כילה‬ ‫ממש ‪.‬‬

‫מצות ‪ ,‬עכצ ‪ -‬ל שכוונח הלל היא לכל התירה‬ ‫ש (פ‬ ‫‪.,‬‬ ‫כמסמו נדעיך ‪:‬‬ ‫(‬ ‫‪ , ,‬יייבי ' ב‪ ,‬ע‪. ,‬‬
‫‪%‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪ ,‬כלל ‪ :‬דיל ביה ‪. .‬‬

‫‪,,‬‬
‫ימ " מ גם פ" הא ' איני מספיק ‪ ,‬כי ( נוסף לזה שאין‬
‫והוליל " להקב " ה "‬ ‫‪ ,‬חברך " ‪,‬‬

‫אי " מ למה א " ל בלשוז של ומלילה‬

‫של‬

‫י‬
‫הפשוט‬

‫היי ) לפ "‬
‫יכץ פי‬
‫ה‬

‫לחבב ‪,‬‬
‫(‪- .‬‬
‫ה‬
‫‪%‬‬ ‫ננ ‪ , .‬י אוד ‪ . .‬אזה ‪.‬‬
‫אהבת ' שראל ז נתז‬
‫א‬ ‫משת‬
‫‪,%‬‬
‫‪.‬‬
‫סתקפ נ סל ( ‪.‬‬
‫ייון ‪ ,‬עי מקרא זש ‪ .‬ס י‪ .‬י ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫ם ה‪ , . 11‬נ ‪,‬‬
‫סהס צ להצ ‪ ,‬צ‬
‫‪ , .‬לדע ' ר מסע א "י‬

‫י‪.‬‬ ‫ועכ ‪ ,‬פ ע ‪ ,‬ז‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ן[‬

‫פרק לב‬
‫‪1 1‬‬

‫ירק‪.‬‬
‫ו‬ ‫‪.‬‬
‫חייב ‪ .‬משא " כ‬

‫‪.‬‬
‫ך לא חלביד " ) ולא בלשון של‬

‫‪. .‬‬
‫כפשוטו ‪ -‬דחה דזא " ג‬

‫‪.‬‬
‫להברך‬

‫יג ‪ ,‬מי‬
‫ב ‪ .‬וש ג ‪.‬‬
‫שהכץנה‬

‫אביו!‬
‫עירוכיופ " א‬
‫'‬ ‫‪.‬‬
‫טהרש‪ -‬א שטן ‪.‬‬ ‫להפי‬

‫ה‪) 4‬‬
‫)‪) 5‬‬ ‫‪,‬‬
‫ם‪-‬‬ ‫ס‪ .‬הייכ ‪.‬‬
‫( עהק '‬
‫יראה‬
‫ועוד ‪.‬‬ ‫פ '‪ .‬ו ‪.‬א ‪.‬‬
‫ראה‬

‫חשי ‪.‬‬
‫‪~,‬ד ‪,‬‬
‫‪1‬‬

‫‪. ,.‬‬
‫‪1‬‬

‫ס ‪ .‬ח ‪ - . : , , , .‬כה ‪. :‬‬

‫‪ ,‬א‪ .‬יך ‪.‬‬

‫‪..‬‬
‫אהבתשירי‬
‫סרס אהבת '‬
‫להמהך ‪: .‬‬
‫שראית נ קה ה‬
‫אהנת ריק‬ ‫'‬ ‫‪ :‬הימת עלם‬
‫ש פס ב ע ' תתלת‬
‫הנ ' ‪:‬ו ע '‬
‫בק‬ ‫‪.‬‬
‫‪,.‬‬
‫סובה‬ ‫לעשרת‬ ‫הבעש " ט‬ ‫"ג‪.‬‬
‫מהנהגה‬ ‫להעיר‬ ‫זל ‪,‬‬
‫כא ‪ ":‬ח ‪,‬יעזן ‪.‬‬
‫משכיל‬ ‫‪.‬‬
‫הובא‪ ,‬כבשפ‬
‫לתי‬ ‫‪.‬‬
‫נחייא‬ ‫‪.‬‬
‫במפרשי יאנ‬
‫רשיי ד ( ק‬ ‫יאה ‪ :‬ם‬ ‫ו‬
‫ד‪) ,4‬‬

‫בגשמיוה מבלי לקשר טיבה זו בתנאי דרוחגית כן '‬ ‫‪,‬‬

‫"‬
‫] ‪26‬‬ ‫דאה לקו "ש ח ‪ -‬א ע '‬ ‫ו' ‪ -‬ה‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫‪,.‬‬
‫גם נפ ר וו‬ ‫יו " ‪.‬‬ ‫דב ‪ -‬ה מונת‬ ‫לדוד ) כתבו‬

‫‪.‬‬
‫וצע ג ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כא‬
‫‪221‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫קדושים‬ ‫לקוטי‬

‫וולס רעך " איז ט איד אוו השט ‪ 8‬נשמה‬ ‫‪.‬‬ ‫ב‪8‬וו‪8‬רענט די משנה ‪8 ,‬ז מען ושל ניט‬
‫( וושס " כשם מתאימות ואב אחד לכולנה‬ ‫מטכז קיין פשרות ח " ו כתורה צוליב‬
‫ממש " ) ‪-‬‬ ‫ולכו נקראו כל ישראל אחים‬ ‫אהבת ישראל דער " אוהב את הבריות "‬ ‫‪.‬‬
‫עכר‬ ‫די אהבה ‪ ,‬יין ‪.‬‬ ‫און דערפשר ד‪8‬רף‬ ‫דשרף זייז איז חז אומן פון מקרב זיין די‬
‫נפש מישראל למגדול ועד קטן " ( ביז ‪,‬‬ ‫בריות צו תורה ‪ ,‬און ניט להיפך ח " ו ‪-‬‬
‫בלשון המגיד " ‪ 8 " :‬רשע גמור ווי ‪8‬‬ ‫רוח‬ ‫צו‬ ‫תורה‬ ‫די‬ ‫‪8‬ר‪98‬נידערן‬ ‫צו‬
‫צדיק גמור " ) ‪:‬‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫הבריות ‪ ,‬דורך משכן פשרות אין‬
‫היינט וויב‪8‬לד שז די אהבה איז ( ניט‬ ‫‪ " 18‬ומקרבן‬ ‫מבער לפ " ז קומט אוים‬
‫מצד יענעם ' ס מצב אין עבודת ה ' ‪ ,‬ג‪8‬ר )‬ ‫לתורה " איז בלויו ‪ ( 8‬זייטיקע ) באזיא ‪-‬‬
‫שז אהבה עצמית מצד הנשמה ‪ ,‬פשר ‪-‬‬ ‫רטניש איז דעם עניז פון " אוהב את‬
‫וו‪5‬ס זאל די אהבה זיין פטרבונדז דער ‪-‬‬ ‫הבריות " ‪ .‬פון פשטות הלשון שבער איז‬
‫לתורה " ?‬ ‫מיט וולס " ומקרבן‬ ‫מוכז ‪ ,‬שז דער " ומקרבן לתורה " איז ‪8‬‬
‫המשך און תוצאה פוז " אוהב את‬
‫דער ביאור אין דעם ‪:‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫הבריות ‪ - -‬די אהבה צו בריות בריינגט‬
‫זאגן ‪8 ,‬ז‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫עם איז ידוע וולס חז " ל‬ ‫און דריקט זיך אוים אין דעם וולס ער‬
‫זיינען‬ ‫ישראל‬
‫לכל דבר "‬ ‫ישראל‪ ,‬טז‬
‫קדמה‬ ‫לגבי תורה‬ ‫"‪ -‬אויך‬
‫מחשבתן של‬ ‫איז זיי מקרב צו תורה ‪:‬‬

‫און ווי ס ' איז אויך מוכח פון תניא‬

‫תורה ‪ :‬לאידך‬ ‫אויך פון‬
‫זהרי טז‬ ‫אין‬ ‫העכער‬ ‫"יבער‬
‫פריער " ‪,‬‬
‫ז‪8‬גט ער‬ ‫רבי‬ ‫אלטער‬ ‫דער‬ ‫וואו‬ ‫לב ) ‪,‬‬ ‫( פרק‬

‫ישראל‬
‫ואורייתא‬
‫"‬ ‫באורייתא‬ ‫מתקשראיז‬ ‫" הוי‬ ‫דעם מאמר‬ ‫ארש‬ ‫ברענגט‬
‫מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו '‬
‫בקובייה " ‪ ,‬וושס פוז דעם איז משמע אז‬
‫אוהב את הבריות ומקרבן לתורה " ‪ ,‬אוז‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫תורה איו העכער פון‬
‫לסר שאף הרחוקים‬ ‫טפ ‪. :‬‬ ‫טייטשט עם‬
‫שטייס אזיף דעם דער ביאור ‪ : ' ,‬דחס‬ ‫מנכן‬ ‫(‬ ‫צריך‬ ‫‪. .‬‬ ‫ועבודתו‬ ‫ה'‬ ‫מתורת‬
‫ווטס אידז זיינעז העכער פון תורה איז‬ ‫בחבלי עבותות אהבה זככי האי זאבי‬
‫עס בשרשם ‪ ,‬שבער ווי נשמות קומעו‬ ‫יוכל לקרבן לתורה וענודת ה ' " ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪4 .‬ז‬
‫טר‪8‬פ למטה ‪ ,‬איז תורה העכער פון‬ ‫צריך למשכן בחבל '‬ ‫‪.‬‬ ‫דער מכוון פון‬
‫ישראל ‪ ,‬און די התקשרות פון ‪ 8‬נשמה‬ ‫אהבה בז ' " ‪ ,‬איז " לקרבן לתורה‬ ‫‪,‬‬ ‫עבותו‬
‫בקוב " ה איז דורך תורה ‪.‬‬ ‫ועבודת ה ' " ( עס איז נטר ‪8 ,‬ז אויב אפילו‬
‫און דערפשר זיינען ד‪ 8‬צוויי קצוות ' ‪-‬‬ ‫שכר מצות אהבת‬ ‫לא הפסיד "‬
‫ריעינו " ) ‪.‬‬
‫" לא ‪,‬‬
‫דיקע ענינים אין ‪ 8‬אידן ‪:‬‬
‫די קשיא איז נטך ייעינו לויס ווי‬
‫"‬
‫ש ה ' ש ‪ ,‬ה ע ' ‪ . 1 ] 7‬וראה קינט '‬
‫‪ ,‬דקריה ‪" ,‬‬
‫‪.‬‬ ‫נסה‬ ‫הונא‬ ‫לן‬ ‫‪.‬‬
‫ה ‪,.‬‬
‫‪,‬ו ‪.‬‬
‫(‬
‫דער שלטער רבי איז מבאר דטרט‬
‫( פריער אין פרק ) דעם עניז פון אהבת‬
‫ישראל " ‪ ,‬טז עס דשרף זיין מצד דעם‬

‫‪.. ,.‬‬
‫ע ' ‪ 7‬כהצרד ‪ .‬לעיל דערה ‪ . 17‬לקם‬

‫‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫א ד ‪ .‬תדנא ‪ ,‬ר פ ' ד ‪1‬קר נ לסזפ ~ ) ‪.‬‬ ‫פ‪. .‬‬ ‫ניר‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫דא היל‬ ‫אדה ‪ .‬ז ‪.‬‬ ‫עפי ימתק לשו‬ ‫‪.‬‬ ‫יין‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הזנא נכש נדא ‪ ,‬ח ( לוז ת נצנ ' ב רד ה‬ ‫‪,‬‬ ‫כ‬ ‫‪ 7‬ן‬ ‫גי מכי‬ ‫בז ‪- . .‬‬ ‫דיכאורה הול ‪ .‬ל ‪.‬‬
‫שכר‬ ‫‪,7‬‬ ‫יש‬
‫וראה‬ ‫מן ‪.‬‬ ‫[[‬ ‫ד‪, .‬‬ ‫סו ‪.‬‬ ‫א ‪ ; .‬העש‬ ‫;ט ‪.‬‬ ‫וח קרוב ‪ .‬יעה‬
‫כ'‬ ‫‪.‬‬ ‫יתחרה~‪ 1,~.‬של‬
‫התא ‪ .‬א ~ הנ את הבר ‪ .‬זת ‪ .‬דזא ‪ ~ .‬מקיכ ‪:‬‬ ‫שדמכ‬
‫‪.‬‬ ‫ש ‪ .‬הז יא ' ‪ ,‬יחיד שכר המציה ‪ .‬יראד‬
‫‪.. .‬‬
‫פע ‪. 1‬אייד ‪.‬‬
‫חיג‬ ‫תעריבפ ג‬
‫דבשךהישיח‬
‫שם ‪ .‬שיר‬
‫ה אז‬ ‫ואילד ‪1‬‬
‫ששש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ע ' אי‬
‫א ')ח ( לקו ‪ ,‬ח‬
‫ג עג א ‪.‬‬

‫אהבת‬ ‫מןוה‬ ‫להן ' ‪1‬‬ ‫סהמ ‪.‬י‬

‫גם' ס שם ‪ ,‬ק‬ ‫יראה‬
‫הערכ‬
‫‪. 68‬‬ ‫לקמו הערד‬

‫' שראל ‪ ,‬ס '‬ ‫וי ‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫ץ‪.‬‬

‫הנ‬ ‫שראי‬ ‫נס ' אהבת ‪.‬‬ ‫~‬

 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫קדושיט‬ ‫לקוטי‬ ‫‪222‬‬

‫ועבודתו " " ‪ -‬ווייל אין דער דרגא קען‬ ‫‪4‬‬ ‫מצד דעם וושט בשורש זיינען נש " י‬
‫מען ניט מחלק זיין צווישן ‪ 8‬צדיק און א‬ ‫‪. .‬‬ ‫ישראל‬ ‫‪.‬‬ ‫העכער פון תורה ‪ ,‬איז ‪-‬‬
‫און‬ ‫;‬ ‫אידן ווטם איז רחוק פוז תורה "‬ ‫וויפל‬ ‫הוא " ‪.‬‬ ‫ישראל‬ ‫שחטא‬ ‫אע " פ‬
‫עד " ז איז די אהבה שפא ניט ב‪8‬גרע ‪-‬‬ ‫עבירות " ‪ 8‬איד זלל ניט ב‪8‬גייו ר " ל ‪,‬‬
‫נעצט צו דער רוחניות פון דעם לווייהן‬ ‫ווערט ער ניט אוים איד ח " ו ‪ ,‬ווייל די‬
‫אידן ‪ ,‬נטר זי איז בנוגע אלע זיינע‬ ‫התקשרות פון דער ( עצם ה ) נשמה פון ‪8‬‬
‫ענינים ‪ ,‬אויך זיין גשמיותי ‪ -‬וויבטלד‬ ‫יפ ‪-‬‬ ‫אידן צום אויבערשטן איז ניט‬
‫‪8‬ז דאס איז גשמיות פון א אידן ‪.‬‬ ‫תורה‬ ‫אין‬ ‫עבודה‬ ‫זיין‬ ‫איו‬ ‫הענגיק‬

‫מצד דעם שבער וולס די מציאות פון‬ ‫'‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ומצות‬

‫ץ אידן איז פשרבונדן מים חזרה ‪ ,‬כנ " ל ‪,‬‬ ‫לבער ‪ ,‬דחס גופא בריינגט צו דעם ‪18 ,‬‬
‫ווערט אויך אהבת ישראל ( אויך די‬ ‫בדאי סופו לטחת‬ ‫יעדער איד איז‬ ‫‪.‬‬
‫אהבה " מצד שורש נפשם " וטס איז‬ ‫ו‪1‬שובך " ‪ - ' ,‬ער קערם זיך אום צו‬
‫העכער פון תורה ) ‪ 8‬מצוה אין חורה ‪:‬‬ ‫תורה ומצות ‪ .‬ווטרום וויבאלד טז די‬
‫מען דשרף ליב הלבן ‪ 8‬אידן ווייל אזוי‬ ‫התקשרות פון ‪ 8‬אידן ( ד‪ 8‬למטה ) צום‬
‫די‬ ‫לויס‬ ‫‪-‬‬ ‫ובמילא‬ ‫תורה ‪,‬‬ ‫הייסב‬ ‫אויבערשטן איז דורך תורה ‪ ,‬איז די‬
‫מדידות וגדרים וושס טרה איז קובע איז‬ ‫מעלה עצמית וושס " ישראל הוא " קעו‬
‫דעכ ‪ ,‬כנ " ל ( און מען טלר ניט מטכן קיין‬ ‫ניט בלייבן שלם ש ז‪8‬ר פשר זיך ( סו‬
‫פשרות אין תורה צוליב אהבת ישראל ) ‪,‬‬ ‫תורה ומצות ) ‪ ,‬נטר זי מון צובריינגעז צו‬
‫ביז יז עם זיינען ד‪ 8‬שזעלכע אידן ר " ל‬ ‫קיום התומ " צ ( און דורך דעם ווערט‬
‫יימס תורה זשגט ‪8‬ז דער יחס צו זיי‬ ‫נתגלה ( אויד ) מעלת נשמתו וולס זי איז‬
‫ד‪8‬רף זיין אין ‪8‬ן אופז פוז " תכלית שנאה‬ ‫העכער פון תורהב ) ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ומא ' ‪.‬‬ ‫שנאתים‬
‫דערפון קומען אויך שרוים די‬ ‫ו"ד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫צוויי קצוות בנוגע דעם עניו פון " ואהבת‬
‫בב ‪1‬ף‬ ‫‪ " :‬ו לבד ‪ .,‬הם ' נים יהא‪ ' 5‬קור סים ‪.‬‬
‫ת " א שם‬ ‫(‬ ‫הפרך‬
‫לרעך כמוך " ‪:‬‬
‫‪ ' .‬ר ה לקמן הערה ‪66‬ן ‪ .‬וגם באלה ‪ -‬יאה ס '‬ ‫"‬
‫הערבים ‪ " -‬ב ‪ .‬ד שם סעיף ה ' בסות ‪ , .‬ש ‪. .‬‬
‫‪1‬‬ ‫יצן‬ ‫אהבה ‪0811 ,‬‬ ‫פון דער‬ ‫עצת ' ‪1‬ח‬ ‫די‬
‫להע ‪ .‬ר ממשנ ‪ .‬ת ( יקו ‪ ,‬ש ח ' נ ע ' ‪( 0‬ע ) שגם‬
‫נעמה ויד מצד דער אחדות פון אלע‬
‫ההגס המגיד ( נסמן לעיי הערה ‪ . 55‬ליב הטבז ‪8‬‬
‫‪. .‬‬
‫)‬
‫אידו ב " שורש נפשם " " וואו אידן זיינען‬
‫עימו‬
‫עדתו את‬ ‫אינונ ‪.‬מבטא‬
‫לשון זה‬ ‫שראל ‪,‬‬ ‫ימגר ‪.‬הענ ‪.‬‬ ‫רשע‬
‫אמתית גל‬‫גמור‬ ‫‪ 14‬צמק‬
‫דאהנת‬ ‫‪11‬‬

‫תורה‪ , .‬איז העכער פון די‬

‫פוז תורה‬
‫מדידות פון‬
‫חטוטי‬
‫מדר גות ב ן מזיק ירקע ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מירה ש שנב הילו‪' 7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אוו דעריבער איז די‬
‫כלי ‪.‬‬ ‫‪1‬איל‪ 1‬באמנה עצמ ת איו חילוקי מדריגות‬ ‫‪.‬‬ ‫אהבה צו שלע אידו בשווה ‪ ,‬אויך צו‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫שב ‪.‬‬ ‫תהייפ קלט ‪ ,‬כב ‪ .‬שבת קטו ‪ ,‬א ‪ .‬תניא‬ ‫‪46‬‬ ‫בריות וולס זיינען " רחוקים מתורת ה '‬
‫( אף‬ ‫( סי ‪ ,‬א ) יומתק‬ ‫בפנ ' ס‬ ‫לקמן‬ ‫המנפאר‬ ‫שביעד‬

‫של מות הענין ) מה שהביאו‬ ‫‪.‬‬ ‫בתנ א‬

‫הוא שב‬
‫מוברח‬ ‫שטוח‬ ‫‪.‬‬
‫אדה‬
‫! ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--‬‬
‫סותר‬ ‫‪1‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫שאבנת זיכאורה‬
‫‪ -‬יבפרט‬
‫לפנס‬ ‫שמבאר‬ ‫למה‬ ‫‪.‬‬
‫בארוכה רע א ‪.‬‬
‫המשך תערוב שם ע‬ ‫ראה‬
‫סנהדרין ם‬ ‫‪)) 60‬‬
‫‪59‬‬

‫היא מפד‬ ‫‪.‬‬

‫הנשמה ‪ ,‬והר ' ' שראל אע פ שחטא' שראל‬ ‫' אירגב ‪,‬‬ ‫ובע‬
‫דוקא'‬ ‫שראלתורה‬
‫הנא ‪ -‬כ‬ ‫מעלת הנשמה דיא ' ע י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫'‪7‬‬ ‫י‪1‬‬ ‫מכסו‬ ‫‪) 61‬מ ‪ .‬תניא ספל " ט ‪ .‬הל ' ת‬
‫‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אלה שמטקה לומר ' ש יכותם‬ ‫‪.‬‬ ‫נדלקמ‪ 1‬שם ) ‪ ,‬הר‬ ‫‪,‬‬ ‫שהיאר מ " ג‬
‫למעלה‬ ‫התשובה‬
‫לאדה (" ז פ "‬ ‫"ת‬ ‫עניז‬ ‫שלכן גם גילוי‬ ‫‪) 62‬‬

‫דיא‬
‫מעלת‬‫שראל‪( . ,17‬‬ ‫‪.‬‬
‫באיק ' '‬
‫ליד ג '‬ ‫זה )‬
‫חלק לבוא‬ ‫‪.‬‬ ‫במצבם‬
‫להם‬ ‫שיאין‬
‫ועד ‪( 9‬‬ ‫‪.‬‬
‫לתורה‬
‫נשמתפ אא‬ ‫‪.‬‬ ‫מתורה ‪ ,‬שלכו בכחה למלאות מה שנחסר בתורה כו ' )‬

‫‪-‬‬

‫שראל‬
‫‪.‬‬
‫כו ' )‬

‫‪.‬‬ ‫אהבת‬
‫'‬ ‫ה‬ ‫מתורת‬

‫[ ; ' ‪' 17‬‬

‫" רח‪1‬ק ' ן‬ ‫יק‬
‫נמילא אא פ להית איליהם‬
‫שהם‬

‫‪.‬‬
‫כנר יח '‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫איתת ‪.‬‬
‫לב ‪.‬‬
‫תרס‬
‫דוקא ( המשך תער " ב שם ע '‬
‫רלה ‪.‬פרק‬
‫ועוד ) ‪.‬‬
‫הואהמשך‬
‫בתורה‬ ‫וררה‬
‫‪-‬‬

‫לשון אדה '" וז ע '‬

‫בתניא‬ ‫‪) 63‬‬
‫‪223‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫קדושים‬ ‫לקוטי‬

‫יא ‪ .‬אוו דשם איז אויך וולס הלל איו‬

‫דוקא‬ ‫שמקרבן י‪. ) 6‬‬
‫לתורה "‬ ‫שורש נפשם *‬
‫מצד מ ' איז‬
‫ממש וושם‬
‫אחים דעס‬
‫"דורך‬
‫מדגיש ( ועד " ז ‪ -‬די הדגשה פון סלטו‬
‫‪ -‬מיפשרבינדט זיי מיט אורייתא און‬ ‫‪.‬‬
‫רבי ' ז אין תניא ) ‪8‬ז דער ענין פון אוהב‬
‫דורך דעם מיט קוביה ‪ -‬הערס זיך‬ ‫את הבריות " ( " הרחזקיס מתורת ה '‬
‫דעמ ? לט ( באופז גלוי " ) אויך די‬ ‫ועבודתו " ) דטרף ( אזך ) פירן צו‬
‫עצמיות ' דיקע מעלה פון אידן רושם איז‬ ‫אהבה‬
‫די' דיקער‬
‫עצמיות‬
‫אע " פ ‪8‬ז‬
‫זייער‬
‫מצד" ‪-‬‬ ‫ומקרבואיו‬
‫לתורה‬ ‫"צו זיי‬
‫העכער פון תורה ‪,‬‬

‫מעלה יוטס זיי וייגעו אידן ( און מען‬

‫עפ " ז וועט מען אויך פטרשטיין‬ ‫יב ‪.‬‬
‫דשרף ליב הקבו ? אידן ( און אים העלפן‬
‫דעם ביאור אין די צוויי לשונות רז " ל‬
‫אין אלע זיינע ענינים ) אפילו וועו מרגיז‬
‫בנוגע אהבת ישראל ‪:‬‬
‫לתורה " ) ‪:‬‬ ‫ניט מצליח איו דעת " ומקרבו‬
‫ר ' עקיבא רעדט וועגן כלל פוו אהבת‬
‫כשם ווי דטס איו בנוגע צו זיך שליין ‪,‬‬
‫ישראל ווי ( מען מוז און ) מ ' איז דשס‬
‫שז די עצמיות ' דיקע מעלה פון זיין ‪ 8‬איד‬
‫אידו‬ ‫צווייטן‬ ‫‪8‬‬ ‫מיט‬ ‫בפועל‬ ‫מקיים‬
‫( זיין התקשרות צום אויכערשטז ווטס‬
‫בעניניו ווי ער איז א נשמה בגוף גשמי ‪,‬‬
‫איז העכער פון תורה ) קעז ניט בלייבן‬
‫לויט די מדידות והגבלות פון תורה ' " ‪,‬‬
‫טפגעזונדערט פון תורה ומצות ‪ ,‬נשר‬
‫ד‪8‬ס גופא ברענגט אים צו קיום התורה‬
‫" מקרבן לתורה " ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אלא שמביון שגם אם אי [‬ ‫‪) 68‬‬
‫והמצות ( כנ " ל סעיף ט ' ) ‪,‬‬
‫( בהעלם‬ ‫הרי * ש בהם המעלה העצמית של בג ‪-‬י‬
‫עב‬
‫מצית‬ ‫לא ) לא הפסיד שכר‬ ‫" ( והן‬ ‫ריעיםלכן ‪,‬‬ ‫"ם‬
‫אהבח) ‪-‬‬ ‫שזוי איז אויך בנוגע דער אהבה צו‬
‫ממשנית ( שיחת ש " פ ח " ש תשל " ‪ , ) 1‬אשר‬
‫"‪.‬‬ ‫ולהעיר‬
‫טשקע‬
‫עצמיות ' ‪-‬‬
‫זייער‪8 ,‬ז‬
‫ועבודתו "‬
‫מתורתערה 'פילט‬
‫דערפ‪8‬ר וולס‬
‫" רחוקים‬
‫אולי י " ל שלאחרי טככר גילה אדה " ‪ 1‬עבין וה ( ש" הן‬
‫יש בזה לא רק שלילת הפסד‬ ‫נו ' " ) ‪-‬‬ ‫לא לא הפסיד‬ ‫דיקע מעלה ‪ 0811‬זיי זיינעז אידן ‪ -‬בן ‪-‬‬
‫" לא הפעיך "‬ ‫השכר ‪-‬‬ ‫נוגנט ער זיך ניט מיט דעם שליין ‪ ,‬נ‪8‬ר‬
‫( שבר ) " )‬ ‫ל‪,‬‬ ‫יש‬ ‫‪.‬‬ ‫הי ' אומר‬ ‫ק ( משא " ב באם‬ ‫ש‪,‬‬ ‫שייך‬
‫‪-‬‬ ‫ד‪8‬ס גופא רופט ביי אים טרויס די‬
‫ברכות לזמר רק כאם משוט שיש לו שכר [ וראה‬ ‫חורה ‪ -‬אידן ‪.‬‬ ‫השתדלות צו משפז פון זיי‬
‫‪- )%‬‬ ‫י ‪ ,‬מע " ב ‪ ,‬נזיר סו ‪,‬‬ ‫כ‬
‫א [ ה ‪ '.‬ן ‪,‬‬ ‫עם ' אדה‬
‫גדול ‪ ,‬שמקיים צ ‪ ,‬ווי‬ ‫מתקשריםריוח‬
‫שעי"" זא גם ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וויב‪8‬לד ןז אויך די עצמיות ' דיקע‬
‫" ר נו ' ‪.‬‬ ‫עפמשנ‬ ‫ש)‬ ‫מעלה פון אשן מוו קומען לידי גילוי‬
‫תש ‪ -‬מ ) הבהכות‬ ‫‪ -‬ת ( קרחת שפס יתרו‬ ‫ד‬ ‫דורך תורה ‪ ,‬קומט אוים ‪ ,‬שז ווען דער‬
‫של"סארין‬
‫פה ‪ ",‬יא‬
‫‪.-‬‬ ‫מתלמידיו תהל‬ ‫חסד ל ‪ , ,‬הוי‬
‫ואמת נטגשו " (‬ ‫כענין‬
‫לתורה "‬ ‫שהוא‬
‫ומקרבן‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫צווייטער בלייבט רחוק פון תורה ‪ ,‬קעו‬
‫שלמעלה‬ ‫דאהרן‬ ‫בחסד‬ ‫שגם‬ ‫י )‪,‬‬ ‫פ"ק ‪,‬‬ ‫שמו " ר‬
‫ניט זיין דער ריכטיקער [ ערהער איז‬
‫חסד ) ‪ ,‬שמצד זה העגין דאוהב את‬ ‫[‬ ‫מהשתל ' ( זר‬ ‫דעם שלוס ואחדות אמיתית וולס איז דש‬
‫הבריות דוא למעלה ממדוה " ג ‪ ,‬צ " ל האמת דתורה‬
‫( שמצד‬ ‫מ ' איז‬ ‫( ‪8‬ז‬ ‫אידן "‬ ‫צווישן אים אוו אלע‬
‫משה ) ‪-‬‬
‫השייכות דנ‬ ‫יש לבאר‬
‫המאמרים להלל ירע " ק ‪ .‬כי‬
‫תניא‬ ‫א‪.‬‬
‫(‬

‫רמה ‪,‬‬
‫'‬
‫זח‪4‬ג‬ ‫(‬

‫רע " מ )‬
‫יככימ ) ‪ ,‬ולכן מדגיש‬
‫חסד‬ ‫ענינו‬
‫בהקדמה ‪.‬‬
‫הלל‬ ‫מייכעזיז זה‬
‫הנשסה נא נהמשד ימם יפרז דאוהב את‬ ‫‪,‬‬
‫דאהבת ישראל‬
‫העניו משא‬
‫כמרש למעלה מסויידות היתירה ‪:‬‬ ‫הבריות ענינו שמביא לומקרנז לתורה ‪ ,‬כדלקמן‬
‫בפו‬
‫רע "ק‬ ‫"כ‬ ‫שענינו הורה ( ראה מנחות כס ‪ ,‬ב ‪ ,‬סנה '‬ ‫נתניא‬ ‫" ב ‪ .‬עפ ‪ ,‬ז יש יבאר מד שהעתר אדה‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪] ) 67‬‬

‫‪ ,‬רע " א ) ‪,‬‬ ‫פי‬ ‫וה ‪-‬‬

‫כ'‬ ‫שם ממאמר הללן גם התיבות ‪ .‬איהב שלום‪- .‬‬
‫נעשה שלופ בתו וב ‪ .‬י מריות ‪,‬‬
‫(‬
‫ש‬ ‫שה "‬
‫מע '‬ ‫לקרת‬
‫כללים‬ ‫אמת ב( ‪.‬ראה‬
‫שר " ח‬ ‫שענינםמ לו ‪,‬‬ ‫פז ‪ .‬ב "וש‬
‫ש""ג )( רש " י ב "‬ ‫משל‬‫כלל‬
‫ע' "‬
‫עי‪.‬‬
‫שגס‬
‫‪ 1‬שמקרבו לתורה‬

‫‪ , .‬כלי‬ ‫מדגיו העניו דיהבת ישראל כמויש‬ ‫גדולג )[ ‪-‬‬

‫תויה "‬ ‫מה ‪,‬‬ ‫להגבי ' ולהעלות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הי ' העניו דלהגביר‬ ‫אצים ‪.‬‬ ‫הנפש‬
‫‪.‬‬
‫על הגוף ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫‪3‬‬ ‫קזושיט‬ ‫לקוט ‪,‬‬ ‫‪224‬‬

‫לתורה " " ‪ :‬און‬ ‫אידן ‪ ,‬וואו " ישראל קדם ‪,‬‬ ‫איז דעריכער ניט שייך צו זלגו ב‪ 4‬דעם‬
‫מצד דעה דרגא איז גטנץ תורה גשר‬ ‫‪-‬‬ ‫כולה "‬ ‫התורה‬ ‫" כל‬ ‫איז‬ ‫דטס‬ ‫‪8‬ז‬
‫צוליב אידן ‪ ,‬צו שרויסברענגען אוז מגלה‬ ‫ווארעם לס " ז ווילטן דשך ‪58‬געפאלו‬
‫מעלה מון אידן ‪ .‬און וויבטלד אז‬ ‫יייו די‬ ‫ח " ו גדרי התורה צוליב אהבת ישראל‬
‫די מעלה פון אידן ( ווי זיי זיינען " אחים‬ ‫פקו " נ איז דוחה כל התורה ) ‪-‬‬ ‫( ע " ד ווי‬
‫ממש מצד שורש נפשם " ) קומט ירויס‬ ‫ט כלל‬ ‫" כלל גדול בתורה " ‪,‬‬ ‫ח‬ ‫ס ' איז נאר‬
‫בגלוי אין דער מצוה פון אהבת ישראל ‪,‬‬ ‫לויס‬ ‫ייערז‬ ‫תורה ‪ ,‬וולס דארף געטטז‬ ‫א' ‪:‬‬
‫איז ‪ " -‬זו היא כל התורה כולה ואידך‬ ‫התורה ‪.‬‬ ‫די גדרי‬
‫פירושא הוא " ‪.‬‬ ‫הלל שבער רעדט וועגז אהבת ישראל‬
‫)‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫ש ח ת‬ ‫קד‬ ‫‪-‬ף‬ ‫מש ‪ ,‬חח ש‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‪8‬ס איז ד‪ 8‬למטה ( לנשמה בגוף )‬ ‫יוי‬
‫נ‬ ‫"‬ ‫לבער בשייכות און מצד דעם שרש פון‬
‫‪225‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫ג‬
‫פריער דערפשר ‪ ,‬ווייל זיי קומען בהמשך‬
‫צום סיום פוז די פריערדיקע הלכות ‪-‬‬
‫הל ' ערכין וחרמיו ‪ :‬יין שנהויבס פונעמ‬
‫לעצטו פרק פון הל ' ערכין וחרמין‬
‫ופרייבט דער רמב " ם " בחמשה עשר‬
‫באדר בית דיו נפנין לחפש ולבדוק על‬
‫צרכי צבור ועל עניני ההקדשות וכו ' * ‪,‬‬
‫וושס דער מקור פון דער הלכה איז די‬
‫משנה בריש מס ' שקלים ' ‪ " :‬בחמשה‬
‫עשר בו כו ' ועושין כל צרכי הרכים‬
‫וכו ' ‪ , ,‬און די משנה איז דערנשך מטיים ‪:‬‬
‫נידושים‬
‫א ‪ .‬דער סדר המסכתות פון משניות‬
‫( ודמאי )‬
‫איו ‪ ,‬שז פריער קומט מס ' פאה‬
‫און דערנשך ‪ -‬מס ' כלאים ‪ .‬חיז דער‬
‫רמב " ם ן מסביר דעם טעם פון דעם‬
‫סדר ‪ " :‬וסדר אחר פאה מס ' דמאי כו '‬
‫ואחר דמאי בלאים שכך סדרם הבחוב‬
‫בסדר קדושים תהיוי לא תכלה פאת‬
‫שדך ואחריו שדך לא תזרע כלאים " [ אח‬
‫וושס מס ' דמאי ( און ניט מס '‬ ‫דשם‬
‫קומט גלייך נשך מס ' פאה ‪-‬‬ ‫כלאים )‬
‫איז ‪ ,‬ווי דער רכבים איז דשרט מסביר ‪:‬‬

‫אדר‬
‫און" ו עוקר‬
‫לוז ט‬
‫חרויסגיין‬
‫הכלאים "‬
‫שלוחיעלב " ד‬
‫ויוצאין אף‬
‫"פלעגן‬ ‫בפאה " ] ‪.‬‬
‫שיש‬ ‫בשביל‬
‫דמאילהם‬
‫מס ' שיש‬
‫פאה כמו‬
‫אחרזכות‬
‫לענחם‬
‫"בווסדר‬

‫איז‬ ‫‪-‬‬ ‫שדות )‬ ‫זיין כלאים פון די‬

‫דעריבער שטעלט דער רמב " ם הל '‬
‫כלאים גלייך נשך הל ' ערכיז ותרמיז‬
‫( וויבחלד שז אין משנה קומט דער דיו‬
‫ויוצאיז אף על הכלאים " בהמשך צום‬
‫דין " בחמשה עשר בו כו ' כל צרכי‬
‫הרבים ") ‪.‬‬
‫עפ " ז איז ח תמי ' אויפז רמב " ם אין זיין‬
‫ספר " יד החזקה " ‪ ,‬וואו ער איז מקדים‬
‫הלכות כלאים פתר הל ' פאהי ( די‬
‫ערשטע פרקים פוז הל מתנות עניים )‬
‫‪.‬‬ ‫היפך ' פון זייער סדר אין משנה און‬ ‫לויס‬
‫(‪-‬‬
‫ווי דער רמב ‪ -‬ם ששיו שרייבט )‬
‫היפך ווי " סדרם הכתוב " ‪1‬‬

‫כל‬ ‫‪.‬‬ ‫כלאים זיינען כולל איז זיך‬ ‫ב)‬

‫דער רדב " ז י ‪41‬גט אויף דעם צוויי‬
‫מיני כלאים ‪ ,‬כלאי אילנות כלאי זרעים‬ ‫טעמים ‪:‬‬
‫כלאי הברם כלאי הרבעת בהמה כלאי‬
‫בגדים כלאי עבודת בהמה ולעולם דרכו‬ ‫א ) דער רמב " ם שטעלט הל ' כלאים‬
‫ז " ל לפתוח בדברים הכוללים כו ' " ‪ -‬שז‬
‫שלס עניז כללי השבן הל' כלאים ח דין‬
‫ה והחיק הששי ‪ .‬הונא‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫גהקדמת‪ 1‬לפיהוק‬ ‫‪)1‬‬

‫בתויכם ריש מס ' נלאים‬

‫קדימה לגבי הל ' פאה ‪ -‬שן עניז פרטה‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יט ‪ ,‬ט שב ‪,‬‬ ‫‪)) 2‬‬
‫‪3‬‬

‫ההלכות ולקט שכחה וכו ' ‪ -‬שנשנו‬ ‫ועד ‪1 -‬‬ ‫נמס‬

‫אין‬ ‫צע " ג‬ ‫ב ‪ .‬שבער לכאורה‬
‫‪-‬‬
‫ביידע תירוצים ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫כלא ם ‪.‬‬
‫טעם הסדר בספרי היד '‬ ‫מס 'צע ג‬
‫לפני ‪-‬‬‫‪..‬‬
‫פאה ‪ ,‬בכלל‬
‫‪4‬ן ' וגם‬

‫א ) דער ערשטער תירוץ ‪ -‬חז הל '‬ ‫שלו ‪- .‬‬ ‫המצות‬ ‫נס '‬ ‫‪1‬עד ‪1 -‬‬ ‫ספר ‪.‬‬ ‫וההיכות שבכל‬
‫ובכל‬

‫כלאים קובען כהמשך צום אנהזיך פון‬ ‫שמבאר ומאריך‬

‫והמסכתות וג‬
‫שדוקא הרמב ם‬ ‫‪.‬‬
‫הסדריכ‬
‫סדר צ ע‬
‫כטעם אופו‬ ‫‪.‬‬
‫' ו ' נ ‪ ,‬מאר ' ד‬ ‫בטעמ ' חיבור ספר‬
‫לעצטו פרק אין הל ' ערכיו וחרמיז‬
‫) ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בחמשה עשר באדר כו '‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬
‫‪4‬ונ‪ 1‬מבאר טעם הסדר‬
‫עיקר‬ ‫י‬
‫לידנו‬
‫אח "‪ -‬הר '‬
‫שניאר ‪1‬ה‬ ‫ואשלו‬
‫' ‪-‬‬

‫בכתביו שיא‬
‫והראש ' ‪1‬‬
‫הגיעו‬ ‫'‬
‫' ו וא‬
‫בסו א‪,‬‬
‫נספרו העקר‬
‫‪.‬‬
‫מקום ביאור זה הוא בהקדמת ספרו ‪1‬ה דוקא ‪1‬‬
‫ההקדשותי ‪ -‬עפמ ' ש בירושלמי שקלים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)6‬‬ ‫מביא רק תירוץ‬ ‫‪1‬‬ ‫הראשךריש הל' כלאיפ ‪ .‬ובפ ' נ הס‪.‬‬
‫‪)5‬‬
‫שם ‪ ,‬בם ‪ -‬ש בניה הרמן ‪ -‬ם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫שישת‬ ‫ן‬ ‫קדושים‬ ‫יקיטו‬ ‫‪226‬‬

‫דער צווייטער תירוץ ( שז כלאים‬
‫‪ 8‬דבר‬ ‫השבז ‪ 8‬דין קדימה זייענדיק‬
‫הכולל כמה מינים ) ווטלט געוועז ‪8‬‬
‫תירוץ מספיק ‪ ,‬זוען הל' פאה וו‪8‬לטו‬
‫געווען געשטעלט ווי ‪ 8‬בשיו ( דער עניו ‪,‬‬
‫איו רמב " ם לבער קומעז זיי‬
‫שלס ‪ 8‬טיט פון " דברים הכוללים כו ' ‪, -‬‬
‫פון הל ' מתנות טוויים ו‪81‬ס זיינעז כולל‬
‫עניים ( פאה לקט‬ ‫מיני " מתנות‬
‫שכחה מעשר עגי צדקה וכו ' ) ‪ - ,‬איז‬
‫ד‪8‬ך הדרא קושיא לדוכתא ‪ :‬משרוו‪8‬ס‬
‫שטעלט ער ניט פריער הל ' מתנות עניים‬
‫( ובמילא ‪ -‬בראשן די דינים פון פאה ) ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫און דערנ‪8‬ך הל ' כלאים ‪ -‬בפרט שז‬
‫הכתוב " ?‬ ‫דשמטלס איז עס ווי ‪ ,‬סדרם‬
‫ג ‪ .‬ויש לומר ‪ ,‬שז דער סדר איו‬
‫רמב " ם ספר זרעים איז לויטז סדר פון‬
‫ומז חיובם ‪:‬‬
‫ער הויבט שז פיט הל ' כלאים ‪ -‬די‬
‫הלכות ווי מידטרף ~ ייעד כו ' " י ( ובהמשך‬
‫ב)‬ ‫איו [ נוסף אזיף דעת וושט ? ס איו‬
‫שווער צו זלגן ‪8‬ז דער סדר איז רמב " ם‬
‫איז מצד דעת סדר איו משנה שנהויבס‬
‫שקלים ‪ -‬איז ] ניט מזבן ‪ :‬אין אזף פון‬
‫לעצטן פרק פון הל ' ערכיז וחרמיו‬
‫;‬ ‫לעצמם‬ ‫רעדט ערום דער רמכ " ם ווי עם דטרף‬
‫זייז דער סדר אין מפזר זיין ממון לעניני‬
‫קדושה ( הקדשות ) ‪8 -‬ז כעטש עס איז‬
‫כל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 8‬מצוה וושס " ראוי לו לאדם להנהיג‬
‫עצמו בדברים אלו כן ‪ ,‬אעפ " כ אם לא‬
‫הקדיש כו ' אין בכך כלום " ‪ ,‬ח‪ " 11‬לעולס‬
‫נכסיי ‪. .‬‬ ‫לא יקדיש אדם ולא יחרים כל‬
‫כו " ‪:‬‬ ‫אל יפזר יותר מחומש‬
‫איז ‪ ,‬אדרבה ‪ -‬אויב דער‬ ‫לפית‬
‫רמב " ם וויל ד‪ 8‬שטעלז הלכות וולס‬
‫קומעז בהמשך צו הל ' ערכיז ותרמיז ‪ ,‬איז‬
‫מער מסתבר ‪8‬ז גטך הל ' ערכיו‬ ‫דיך‬
‫וחרמיו ‪ ,‬וועלכע ענדיקן זיך מיס הלכות‬
‫וועגן פיזור ממון לעניני קדושה ‪ ,‬זללן‬
‫( וולס‬ ‫יווקש די הל ' מתנות עניים‬ ‫קומעז‬

‫צו כלאי רע ם כו ' ברענגט ער ‪8‬לע מיני‬ ‫‪. ,‬‬ ‫התתלתו איז הל ' פאה ) ‪,‬‬

‫כלאים ) ;‬ ‫[ ובפרט שז ער ברענגט ד‪8‬רט ‪ ,‬דעם‬

‫דערנטר די הלכות ווטס זיינען שייך‬

‫מי שהחרים בזמן הזה מטלטלין‬ ‫דין ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫סתם הרי אלו נותנן לכהנים כו ' " ‪-‬‬
‫צום ומן הקצאה כו ' ‪ -‬הל ' פאה אוז די‬
‫וושס איז בדוגמא צום ענין פון מתנות‬
‫טנדערע מתנות עניים ( און אגב גררא ‪,‬‬
‫עניים ‪ ,‬וושרום כהנים הטבז ניט קייז חלק‬
‫אויד די שנדערע מתנות עניים ‪ -‬מעשר‬
‫ונחלה אין א " י אוו דעריבער נעמען זיי‬
‫עני און צדקה ) ;‬
‫מחגות כהונה ( וולס אייגע פון זיי איז‬
‫דערגטר די מתנות וואס מ ' דשרף געבז‬ ‫חרבין י ) ] ‪,‬‬
‫פון דער תבואה נטך מירוח כו ' ‪ -‬הל '‬
‫זיי‬ ‫( א)‬ ‫כלאים ‪ ,‬היות‬ ‫ירב‬ ‫און ניט‬
‫תרומות ‪ ,‬מעשר ‪ ,‬מע " ש ונטע רבעי יי ‪,‬‬
‫קומעז בהמשך גלויז צום שזהויה פון‬
‫(ב )‬‫לעצטן פרק אין הל ' ערכיז ותרמיז ‪,‬‬
‫נמשנה ‪ -‬הרי מס ' פאה כוללת ‪1‬ם שאר‬
‫מתנות עניים ‪ -‬לקט שכחה מעשר עני וכו ' ‪,‬‬
‫עס‬ ‫‪)4‬‬
‫זטד ‪-‬‬ ‫ד שייכות איו איז ‪ 8‬זייטיקער‬
‫ניט איז עצם תוכן העניו ( ווי די שייכות‬
‫‪.‬‬
‫כלעיס ‪:‬‬ ‫דיש‬ ‫לתף ' ט‬ ‫הרמ " ז‬ ‫קול‬ ‫ישה‬ ‫‪] 10‬‬
‫שאלמלא כן הו ‪ -‬ל לאקדומי לכל דין זרעים שנוהג‬ ‫צווישן עוף הל ' ערכיו וחרמיו און הל '‬
‫שנסעולוים ‪.‬‬
‫רבעי‬ ‫וכהנים‬
‫( אף‬ ‫לבכוריםע‬ ‫דקדמהרבע ‪.‬‬
‫לזמן מת ‪-‬‬ ‫ומקדים נטע‬
‫בשעת הזריעה‬ ‫ן ‪) 1‬‬
‫הנ "ל ) ‪.‬‬ ‫מתנות ענים‬

‫אגב גררא דהל ' מע " ש‬ ‫עיח ) ‪-‬‬ ‫הרב ‪.‬‬ ‫בשנה‬ ‫(הוא רק‬ ‫‪--‬‬
‫רבעי" ש ונטע רבעיי ) ‪ .‬ולכן‬
‫הל מע‬
‫דנטע‬ ‫משדים באו יהד‬
‫ההלכות ‪" -‬‬ ‫שלכו‬
‫דמ‬ ‫ק‪,‬‬ ‫שנה הר ' ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ס " יג‬ ‫ערלה (ום‬ ‫קרס יה ‪ ,‬יד ‪ .‬ב " ק קי ‪ ,‬כ ‪ ,‬רמב " ס הל ' בבוריס‬ ‫)‬ ‫פ א‬
‫‪ -‬א הר ' ‪.‬‬
 ‫‪27‬‬ ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫וקדישים‬ ‫לקוטי‬

‫ולהבא ‪ ,‬עם איז שבער ניט מתקן דעם‬ ‫גי ‪:‬‬ ‫בבורים‬ ‫‪2‬י‬ ‫און‬
‫לאו ‪.‬‬ ‫צום סוף הל ' שמיטה ויובל ‪ ,‬וושס‬ ‫און‬
‫משא " כ שקלים ‪ ,‬איז ( נוסף אויף דעם‬ ‫קומעו נ‪8‬ך " שש שנים תזרע גו ' " * י ‪ ,‬נאר‬
‫וולס עס איז ניט מזוי חמור יי ‪ ,‬איז) נשים‬ ‫איינמשל איז זיבן ( פופציק ) י‪8‬ר ובו ‪/‬‬

‫וכו ' זיינעז ניט מחוייב איז דעם יי ‪ ,‬און‬

‫ד ‪ 8 .‬ביאור גלשטער ‪ -‬ע " פ‬
‫אויך די וועלכע זיינעו מחויב איו דעם‬
‫פנימיות הענינים ‪ ,‬י " ל בהקדם הביאור‬
‫קענען געבז די שקלים אויך נאד ר " ח‬
‫איז דעם וולס די משנה הנ " ל ( אין‬
‫ווייל מ ' איז תורם אויד על העתיד‬‫לגבותה‬
‫ניסז ‪,‬‬
‫שנהויב שקלים ) זאגט ‪8 ,‬ז " באחד באדר‬
‫‪ ( :‬ולהעיר ‪ :‬אפילו טז‪11 8‬שס ניט‬
‫משמיעין על השקלים ועל הכלאים " ' י ‪:‬‬
‫ניט קייז מחצית השקל השט אויך ‪ 8‬חלק‬
‫איז דער תרומה אוז די קרבנות צבור יי ‪.‬‬
‫)‬
‫סדר איז תורה איז דצך בתכלית‬
‫הדיוק ‪ -‬איז ניט מובן ‪ :‬פשרווטס איז‬
‫ועפ " ז השט די הכרזה " על הכלאים ‪-‬‬
‫געדשרפט זיין פ ר דער הכרזה " על‬
‫‪.‬‬‫מען מקדים די הכרזה * על השקלים‬
‫הכלאים " ?‬ ‫" על‬ ‫הכרזה‬ ‫דער‬ ‫פשר‬
‫השקלים " ‪ -‬פשרוושס ושגט די משגה‬ ‫"‬ ‫לכאורה איז איפכא מסתברא ‪:‬‬
‫סשרקערט ?‬

‫פנימיות‬ ‫( עפע‬ ‫דער ביאור בזה‬ ‫ה‪.‬‬ ‫יעדער‬

‫איסור אויף‬
‫תמידי ‪-‬‬
‫איסור שז‬
‫איז דקך‬
‫און ‪8‬ז‬
‫כלאים "‬
‫יעדערן‬
‫"‬
‫הענינים ) ‪:‬‬
‫איד ( וואס ווייס ניט דעם דיו ) איז עלול‬
‫דער רמב ' ן יי איז מסביר דעם טעם‬ ‫יעדע רגע עובר ‪ %‬ו זיין אויפו לאו פון‬
‫פון איסור כלאים ‪ :‬דורך כלפרם איז מעז‬
‫אויב‬
‫בטל ‪-‬‬‫אפילו‬
‫יושב‬
‫נ‪8‬כמער ‪:‬‬
‫קייז" ‪ ,‬מעשה ‪,‬‬
‫כלאים‬‫תזרעניט‬
‫לא סוט‬
‫"ער‬
‫משנה די חוקי הטבע וואס דער‬
‫אויבערשטער ה‪8‬ט חיינגעשטעלט ‪8 ,‬ז‬ ‫און ער‬ ‫מאתים ‪ ,‬י‬ ‫און אינצווישז גדל‬
‫עס ז‪8‬ל זייז " דשא עשב גו ' עץ גו ' עושה‬ ‫השט די כלאים ניט עוקר געווען ‪ ,‬איז ער‬
‫פרי נמינו " נ דוקא ( און עד " ז ביי די‬ ‫(‬ ‫עובר אויפן לאו פון כלאים יי ‪ :‬און אויד‬
‫‪.‬‬
‫שנדערע מיני כלאים )‬ ‫‪ -‬די עקירה קעז נשר העלפן מכאן‬
‫דער טעם פון דער הכרזה באחד‬
‫באדר על השקלים " ‪ :‬די קרבנות צבור‬ ‫‪.‬‬ ‫אף‬ ‫‪-‬‬ ‫יכסוף )‬ ‫זה ( נכורים‬ ‫יסדר‬ ‫הטעם‬ ‫‪2‬ן )‬
‫פוו יעדן ישר דשדסן געברחכט ווערז‬
‫דווקא פון די שקלים פוו דעם ישר ‪-‬‬
‫ש יובס בכל שנה ‪ -‬ראה רמנ ‪ -‬ס נהקדטתו לסיה ' מ‬ ‫"‬
‫על הזרן ומתותיו החל‬ ‫ידבר‬ ‫וכשהשלים‬ ‫‪.‬‬ ‫שט‬
‫יבע '‬ ‫נטע‬ ‫שמקדים‬ ‫] אלא‬ ‫הפירות‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יצנר בענ ז‬
‫הקודמתן ‪.‬‬ ‫( זערלד ) לבכורים ‪ ,‬כבהערה‬
‫‪-‬‬ ‫חלה‬ ‫ע‪-‬ד‬ ‫ם‬ ‫( פ ‪-‬ה‬ ‫ובסוס‬ ‫נ‬
‫עשה ‪ .‬ג ‪ .‬רמנ ‪ ,‬ס גי ' שקליכ ‪ 0‬א‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וקלים רק‪' 0‬א מ‬
‫שהוא‬ ‫"‬
‫‪) 19‬‬
‫]‬
‫ואילך )‬ ‫‪.‬‬
‫ואח ג ( פ ' ס‬ ‫( עשית) עיטהי‬ ‫כשהתבואה כנר‬
‫] )‬

‫שאר‬
‫(‬

‫ה ' ‪.1‬‬ ‫כהונה‪. ,‬‬

‫כה ‪ ,‬ג‬ ‫מתנות‬
‫נהר‬ ‫‪) ]4‬‬
‫ש ‪ -‬נ ‪ .‬רמב ‪ -‬ב‬ ‫א‪~ .‬‬ ‫ספיג ‪ .‬כתובות קח ‪,‬‬ ‫‪ ) 20‬שקייב‬
‫‪.‬‬
‫הל ' שקיים פ ‪ ,‬ב ה כ ‪.‬‬ ‫ראה גם מכתב‬ ‫ד ‪ -‬ו) ‪-‬‬ ‫( סעיפים‬ ‫בהבא לקמן‬ ‫‪) 15‬‬
‫העחיד‬ ‫ד " ה ועל‬ ‫וראד רש י כתובות שב‬ ‫‪.‬‬‫י‪) 2‬‬
‫לגבות ‪ .‬דעת‬ ‫דיוס ג ' לסדרה ופ ' אם כסף תלוה תשכ " ד ( נדפם‬
‫ה זעה‬ ‫יכ‪.‬‬ ‫' שקלוב ש‪) 0‬‬ ‫( הי‬ ‫גס ‪ ,‬מ‬ ‫‪. ) 338‬‬ ‫‪.‬‬
‫ח ו ע'‬ ‫‪. 1273‬‬ ‫בלקו ‪ -‬ש ח " ד ע '‬
‫‪16‬‬

‫הוהנ ‪. 0‬פרשתנו יט ‪ ,‬יט ‪ .‬וראה ג‬

‫‪) 22‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כלאים פ ה מ "ו ‪ ,‬ושם ספ "ז ‪ -‬לענין כלאי‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬

‫שנאמר‬
‫הנג" ל ‪:‬פו ‪ ,‬ב ‪,‬‬
‫וברמכץ וח "‬
‫"כ‬ ‫יע ‪,‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫בראשית‬ ‫‪) 23‬‬ ‫הכרס ‪.‬‬
‫א ‪ .‬ולדעת יעיק‬ ‫חולין קטז ‪,‬‬ ‫ח‪,‬‬ ‫כה ‪,‬‬ ‫פסחים‬ ‫)‬ ‫דו‬
‫בכולם למינהז ‪.‬‬ ‫( מדק ב ‪ ,‬ב ‪ .‬וש* נ ) גם המקיים כלאים לוקה ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫;‬ ‫קדושיט‬ ‫לקיטי‬ ‫‪228‬‬

‫הקרבנות איז‬ ‫קומענדיקז ישר ( צבוית‬ ‫מ ' טשר ניט נוצן ד ' שקלים פוז איין ו‪8‬ר‬
‫דטד פון די עקריות ' דיקע עבודות אין‬ ‫( פוז פשר ר " ח ניסז ) פ‪8‬ר די קרבנות‬
‫מקדש ‪ , 26‬און ווערמ שבגערופד יי‬ ‫ניסן )‬ ‫צבור פוז קומענדיקז יטר ( נטך ר " ח‬
‫אין‬
‫רוחניים‬
‫במילואם‬
‫ווערו כחות‬ ‫עבודה " סתם ) ‪-‬‬
‫אויסגענוצטאון די‬ ‫"ד‪8‬רפו‬ ‫‪ -‬מעז מיעט ניט צחשמעז אייו ' ‪8‬ר‬
‫מיטר צווייטו ‪ .‬און דערפשר איו מען‬
‫דער עבודה פון דעם זמז צו וועלכן זיי‬ ‫מכריז בא' באדר ‪8‬ז מ ' זשל געבן די‬
‫בלבול‬ ‫זיין ק " ז‬ ‫ס טאר ניט‬ ‫‪,‬‬ ‫זיינען שייך ‪,‬‬ ‫ניסן ) 'י ‪.‬‬ ‫שקלים פטרן נייעם ישר ( ר " ח‬
‫זמנים אין סדר העבודה משנה‬ ‫!נ‬ ‫ועירוב‬
‫ו ‪ .‬וויבטלד שו " קוב " ה אסתכל באו ‪-‬‬
‫לשנה ‪.‬‬
‫איז פשר ‪-‬‬ ‫רייתא וברא עלמא " '‬
‫(‬

‫די‬ ‫ווערט נשתלשל‬ ‫דעם‬ ‫פון‬ ‫און‬ ‫שטטנדיק ‪8 ,‬ז יעדע זשך ווטס איז ד‪ 8‬אין‬
‫הכרזה " על הכלאים " ‪8 -‬ז אויד אין‬ ‫וועלט איז ניט בלויז ‪8‬פהענגיק און‬
‫וועלט זטל ניט זיין קיין עירוב וכלאים‬ ‫ווערט ‪8‬סגעשסיגלט אין תורה ( אוו‬
‫פון איין מין מיטז צווייטן ‪.‬‬ ‫עבודה פון אידו ) ‪ ,‬גשר כשכיער ‪ :‬פיער‬

‫ו ‪ .‬עס " ז וועט אויך זיין פ‪8‬ר ‪-‬‬ ‫דט איו תורה ‪ ,‬און דערנטר און‬ ‫איז עם‬
‫שטשנדיק וושט מיר געפינעז ד ' צוויי‬ ‫וועלט ‪.‬‬ ‫ווערס עס נשתלשל איז‬ ‫דערפ ; ן‬

‫זמנים בנוגע צו כלאים ‪ -‬בא' באדר איז‬ ‫און דחס איז דער הסבר פטרוושס‬
‫מען משמיט ומכריז " על הכלאים " ‪ ,‬אוו‬ ‫מיאיז מקדים די הכרזה " על השקלים "‬
‫בט " ו באדר " יוצאיו אף על הכלאים " ‪:‬‬ ‫פשר דער הכרזה " על הכלאים " ‪ :‬כדי שז‬
‫כאי באדר איז מען משמיע ומכריז‬ ‫וי הנהגת העולם ז‪8‬ל וייז כדבעי ‪ ,‬עס‬
‫‪ ,‬על השקלים " ‪ ,‬וולס דטס איז בלויז ‪8‬‬ ‫זאל זייז " למינהו " דוקא ‪ ,‬ניט כלאים ‪-‬‬
‫בשווטרעניש ( בנוגע צו נתינת השקלים )‬ ‫אח עס דורבדעם וולס פריער‪ ,‬אין דער‬
‫תורה (והוראה ) ועבודה פון אידן ‪ ,‬איז‬
‫בלויז‬
‫אויך אין‬
‫דערפוו‬
‫ווערט דטז‬
‫נשתלשל‬
‫דערפשר‬
‫העולם‬
‫הנהגת‪ ,‬אוז‬
‫" בכח "‬ ‫מען שילל רעם " מערב " זיין זככו וולס‬
‫למינהו ‪.‬‬ ‫דטרפו זיין בטזונדער ‪,‬‬

‫באתי‬
‫ת‬ ‫להעיר מדיה‬
‫הבשרה ‪ :‬נ '‬ ‫ריש כו ' ‪.‬‬
‫הל ' נ ' ת‬ ‫מקרינים ב‬ ‫‪. .‬‬
‫יאה רמנה‬
‫ו‪ : 2‬להיית‬
‫מוכן‬ ‫אוז דערפחר איז ב " ד ( וולס ענינם איז‬
‫תזרה והוראה ) מריעה משמיע ומכריז‬
‫לוו ‪ ,.‬ה 'שי' ה פ ‪ .‬נ ‪ .‬ז ' ה באתי ינ ' חשי‪ .‬ב פ ‪ .‬א וא‪.‬יר‬
‫‪.‬‬ ‫אילד ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪. .‬‬
‫יז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ .‬יג ‪.‬‬
‫(‬ ‫נאת‬
‫אבות פ‬
‫( סה‬

‫‪27‬ןמ‬
‫‪ ,‬על השקלים " ‪ -‬וושם דורכדעם ווערט‬
‫ב‪8‬וו‪8‬רנט שז די שקלים פון וועלכע‬

‫בת " פרשתו שם ‪ :‬מערבג‬

‫ע ' קלב‬ ‫( נרך א ' )‬ ‫ד‬ ‫‪.‬‬
‫מ‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫נכ‬
‫‪.‬‬
‫מ "ג ‪.‬‬ ‫"א‬

‫מרמיז‬
‫ואייך‬
‫הכחות ‪.‬היגונים‪ .‬נת ' באוה ‪-‬ת‬
‫להמר‬

‫‪.‬‬
‫‪) 28‬‬
‫מ ' ברענגט די קרבנות ‪ -‬עבודה ‪-‬‬
‫זחלו גענוצט ווערן אין רעם ריכטיקן‬
‫זמז ‪ ,‬מ ' ז‪8‬ל זיי ניט מערב זיין מיס די‬
‫שקלים וקרבנות פון ‪ 8‬צווייסז יטר ;‬

‫ן [ [[ ה‬ ‫הי ‪ .‬ו ; ק "‬‫(‪1‬‬ ‫[ ק [ ( ‪1‬ך‬ ‫‪ .‬ן [ " ‪ ,‬י ‪ . ,‬ה שם ‪ .‬ו ‪.‬‬
‫אוו איו טיסערן און ברייטערן זין‬
‫מ'‬ ‫[ שא '‬ ‫ח'‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪1‬ת‪ ;; 11 ;1 ,‬קה [ (המן‬
‫שה ת ס; [ ‪. ( [ ; 1 .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מיינט עס ‪ :‬ב " ז איו ‪7‬אן מכריז וממשיך‬
‫(‪1‬‬ ‫(‪1‬‬ ‫(‬ ‫[‪,‬ק[‬ ‫‪.‬‬ ‫( [‬ ‫;‬

‫; [ אך‬ ‫ש [א[ ;[ך‪.‬‬ ‫הקי ' פ ; ח ‪ ; .‬ע ‪. ,‬‬ ‫ומגלה די ‪8‬לע כחות רוחניים וושט‬
‫פקרו‬ ‫ה'‬ ‫לעבודת‬ ‫זיך‬ ‫פשדערן‬

‫"‬
‫יוזשלמי שקלים בה ילתה ‪.‬‬
‫וח‬ ‫ל‪2‬ן)‬
‫‪24‬‬

‫‪,‬‬ ‫וראה ביר בתחולתו‬ ‫ע" כ ‪.‬‬ ‫" ב קמא ‪ ,‬ריש‬

‫ט‪2‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫קדושים‬ ‫לקוטי‬

‫אוז דחס איז די הסברה וטס ‪ ,‬בחמשה‬ ‫ומשמיעץ ‪,‬‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬
‫די בשרושרעניש בכח "‬
‫הכלאים " ;‬ ‫על‬
‫עשר באדר ב " ד נפנין לחפש ולבדוק על‬
‫צרכי צבור ועל עניני ההקדשות " ‪ :‬כשם‬ ‫קיימא‬ ‫זוען‬ ‫באדר ‪,‬‬ ‫בט " ו‬ ‫דשקעגן‬
‫ווי בט " ו באדר הויבט זיך שן דער ענין‬ ‫סיהרא באשלמותא יי [ ניט ווי בר ‪ -‬ח ( בא '‬
‫פוז הכנה בפועל לנתינת השקלים צוליב‬ ‫ב ) אדר " י ווען די לבנה שסייט בלויו‬
‫די קרבנות פון קומענדיקן י‪8‬ר ( וולס‬
‫דעמטלט הויבט‬ ‫בפועל ‪31‬‬
‫נקודה ] ‪-‬‬ ‫אין א‬ ‫טד‪,‬‬ ‫"זיך‬
‫בכח "‬
‫ד‪8‬ס כשו‪81‬רנט ‪ ,‬כנ " ל ‪8 ,‬ז די כחות וושט‬ ‫די צוגרייטונג במעשה‬ ‫לעבודה פון‬
‫‪8‬‬ ‫פוז‬ ‫עבודה )‬ ‫דער‬ ‫( צוליב‬ ‫מקיט‬ ‫נתינת השקלים ‪ ,‬ווי עם‬
‫בששטימטז ישר זללן אויסגענוצט ווערו‬ ‫שטייט אין משנה ‪2‬י ‪ " :‬בחמשה עשר בו‬
‫דוקא אין דעם ישר און זיי ניט צו‬ ‫שולחנות היו יושנין במדינה " ‪-‬‬
‫מזוי‬ ‫‪-‬‬ ‫לשנה )‬
‫מערב " זייז משנה‬ ‫‪.‬‬ ‫און דערפון ווערט נשתלשל אויד אין‬
‫דשרפו דשו אויר ב‪8‬וו‪8‬רנט ווערן בנוגע‬ ‫הנהגת העולם ‪ ,‬אז בחמשה עשר איו ביד‬
‫‪8‬לע צרכי צבור " אוז " הקדשות " ‪ ,‬שז די‬ ‫‪.‬‬ ‫( זיך ניט מסתפק מים דער הנרזה פון א '‬
‫אלע ענינים ‪ 0811‬זיינען שייך צו דעת‬
‫כאדר ‪ ,‬נ‪8‬ר ) " יוצאיי אף על הכלאים " ‪-‬‬
‫י‪8‬ר זשלז ‪8‬פגעט‪ 18‬ווערן פשרן גמר‬
‫‪.‬‬ ‫‪33‬‬ ‫מיאיז עוקר די כלאים בפועל‬
‫השנה ( פשר ר " ח ניסן ) ‪.‬‬
‫כשם ווי עס ט‪8‬ר ניט ויין דער‬ ‫ח‪.‬‬ ‫בו ‪.‬‬ ‫זח ' א יכה ‪ ,‬מע " ב ‪ ,‬וראה שמור מט " ו ‪,‬‬ ‫‪) 29‬‬

‫ג " כ מהחילוק בחודש אדר ‪ -‬דבי " ד‬ ‫להעיר‬ ‫רט ‪) 30‬‬

‫עירוב אין די בחינות פון " עולם " ( כלאים‬
‫בו הוא הרפאל של מררים ‪ ,‬ומ " מ על כל החודנו‬
‫נאמר (‬
‫"ו‬
‫פון צוויי מינים ) און " שנה ' ( שקלים‬
‫כו*'‪,‬‬
‫נכריגו ‪,‬‬
‫בדדי להם‬
‫דינא נהפך‬
‫לי אשר‬ ‫דהאי " דאית‬
‫יחודש‬ ‫ט ‪ ,‬בב )‬
‫אסתי ‪-‬‬
‫וגס למעשה‬
‫משנה לשנה ) ‪ ,‬אזוי טלר אויך ניט זיין‬
‫בחי ' ‪-‬‬ ‫דריטער * ‪' ,‬‬ ‫כלאים אין דער‬ ‫מנ " א‬ ‫ע"ב‪.‬‬ ‫וליסצי נסשי ' באדר ( תענית נט ‪ ,‬ריש‬
‫סתרפ‬

‫זיינען‬
‫ענינים און‬
‫איינעט‬
‫געוויסע‬
‫יעדן‬
‫געווארן‬
‫כישטימט פאר‬
‫" נפש " ‪:‬‬
‫וכל החודש כשר לקריאת מגילה‬ ‫" ו סק ' ה‬ ‫‪,‬‬
‫או " ח סתרפ ' ח ס " ז ) ‪-‬‬ ‫יק מגילה ‪ .‬רמ " א‬ ‫"‬
‫שזהו ריש‬
‫ירישלמי‬
‫אלא‬

‫זיין ‪,‬‬
‫זשכן וושס ער דחרף נוצן און מברר‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שייך‬
‫בכח‬ ‫ועפ " ו ‪ -‬עניו‬
‫שפוריםשל "‬
‫להזמו דקיימח סיהרא‬
‫באשלמותא ‪ -‬יומתק זה שנהגו‬
‫חון עס טמר ניט ויין קיין צוושמענ ‪-‬‬
‫ישראל להמשיר‬ ‫‪0‬ערדת פירים בליל סו ‪ ,‬בין‬
‫מיסו‬ ‫פת איינעם ' ס בירורים‬ ‫מישונג‬ ‫י " ר למז ( ראה אחרונים‬ ‫" ע או‬ ‫ישו‬
‫צווייטנס ‪.‬‬ ‫כי מילוי וכגלימות‬ ‫‪-‬‬ ‫סיב )‬ ‫הואח טתרצ " ח‬
‫‪-‬‬ ‫הלבנה‬

‫און ד‪8‬ס איז אויך ‪ 8‬הסברה פנימית‬ ‫תשצי'"גד‪ ( -‬ב‬

‫לט""י ו ‪.‬או " ח סתכיו ‪.‬‬ ‫‪-‬ב בין‬
‫חצי מכ""גט) י '‬
‫וראה רמ "א "שם‬

‫איו דער הלכה ‪ ,‬מיט וועלכער דער‬ ‫ר*ד)‬ ‫מס '‬ ‫( ריש‬ ‫להעיר מסלוגתת כ " ש וב " ה‬ ‫‪) 31‬‬
‫רמב " ם איו מסים הל ' ערבין וחרמין ‪-‬‬ ‫בנוגע לר " ח לאילן ‪ ,‬דלב " ש הוא בא ' כשבט ילקה‬
‫ש‬

‫כל‬ ‫‪.‬‬
‫נכסיו ‪. .‬‬
‫אשרכללו ‪.‬‬
‫אדם כו '‬ ‫יקדיש‬
‫ולא כל‬ ‫לא לו‬ ‫לעולם‬
‫אשר‬ ‫"מכל‬
‫לקו‪ -‬לש דפליגו אס אזלינו בתר כח‬ ‫פועל (כמי "‬
‫עיןא די‬ ‫‪.‬‬
‫בו ‪ ,‬ונת '‬ ‫או " י‬
‫בתר‬
‫סך וחילך בארוכה ) ‪ .‬ועפ חיא ע ' ‪ 46‬נ ואילך ‪ ,‬ה ‪ -‬ו ע '‬

‫המפזר ממונו במצות אל יפזר יותר‬

‫" י הנ " ל שייך זה נלא רק‬ ‫לה בכח‬ ‫‪.‬‬
‫( עי " ש ) " ו " פועל " דתודש תשרי ‪ -‬ר " ה וסיכנת‬
‫מחומש ובו ‪: " ,‬‬ ‫א'‬ ‫‪ -‬כשן ) גם להיוס בחודש ‪ ,‬בכל חודש ‪-‬‬ ‫תר ת " ו‪,‬‬

‫‪ 8‬איד דארף וויסן ‪ ,‬שז די נכסים און‬

‫רמב " ם הל' שקלים פ " א‬ ‫מ "ג ‪.‬‬ ‫שקלים ם ' א‬ ‫ה ‪) 32‬‬
‫ממון וולס ער השט ‪ ,‬זיינען אים געגעבן‬
‫הא‬ ‫במשנה‬ ‫מקדים‬ ‫בזה‬ ‫שגם‬ ‫ולהעיר‪,‬‬ ‫‪-‬ט ‪,‬‬
‫‪) 33‬‬

‫ד חמשה עשר בו קורין כו ' ועובין כל צרכי הרבים‬ ‫‪.‬‬

‫תתטז‬
‫אלו דזא שבזד‬ ‫יתרו ע '‬
‫כחפזת‬ ‫עזיזתשלש‬ ‫יצייה (‬
‫עלאוה "‬ ‫ספר חשר‬
‫)‬ ‫של‪-‬‬ ‫יי‬ ‫על‬ ‫‪%‬ה‬ ‫בפנים) ואח " כ ‪ " -‬ויוצאין‬ ‫כי 'י (‬
‫הכלאים '‬
‫כדלקמן‬

‫ואילך‪4‬‬
 ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫קדושיט‬ ‫לקוטי‬ ‫‪: 30‬‬

‫נקודה ווי זי שפיגלט זיך ‪ 98‬ביי יעדערן‬
‫בפרט ( ב " נפש " ) איז דעם ענין פזז ערכיו‬
‫וחרמיז ‪ -‬ניט צו מערב זיץ די געלט‬
‫וולס געהערט צו אים מיט די וולס ער‬
‫דשרף שוועקגעבז ( ווייל עס איז‬
‫מלכתחילה ‪ 8‬פקדון ‪ -‬ניט זיינם ) ;‬
‫און פון דעם עניו הכלאים אין עבודת‬
‫האדם ברוחניות ‪ ,‬ווערט דערנ‪8‬ך נשתל ‪-‬‬
‫של איז הנהגת העולם ‪ -‬הל ' כלאים‬
‫( כפשוטן ) ‪,‬‬
‫דערביי קעו מען קבעי קומען לידי‬
‫טעות ( כטענת טורנוסרופוס הרשע ' ‪, ) 1‬‬
‫פינפטל זיינעז בטשטימט פטר א ם ‪-‬‬
‫געוושרן פון דעם אויבערשטז צו נוצן זיי‬
‫סיט ‪ 8‬בששטימטז סדר ‪ :‬סיאיז דש דקר‬
‫חלק פון ממון ונכסים וולס זיינען אים‬
‫געגעבו געוושרן בתורת פקדי ( זיי‬
‫געהערו ניט צו אים ‪ ,‬נ‪8‬ר צום עני ‪,‬‬
‫הקדש ' ‪ 1‬וכיו " ב ) כד‪ 1‬צן מקיים זיין די‬
‫מצוה פון צדקה וכו ' ' י ‪ :‬און ס ' זיינען דץ‬
‫די נכסים וממון וולס זיינען בישטימט‬
‫פטר אים לפרנסתו ולסרנסח בני ביתו ‪.‬‬
‫אוו דעריבער סטר ער ניט מפזר זיין‬
‫יותר מחומש ‪ ,‬ווייל די טנדערע פיר‬
‫‪.‬‬

‫שז וויבשלד דער אויבערשטער הסט אים‬ ‫איד‬ ‫אויבערשטער‬ ‫דער‬ ‫ה‪8‬ט‬ ‫ד‪8‬ס‬
‫געגעבן לפרנסתו ופרנסת כני ביתו ‪ ,‬און‬
‫געגעבז ממון ונבטים אח השט דעם‬
‫צווייטן געמטכט פשר טז עני ‪ -‬ד‪8‬רף‬ ‫ער דטרף עם ניט " מערב ' זיין מיטז חלק‬

‫ער קיין צדקה ניט געשן ‪ ,‬ווייל שלץ איז‬
‫זיינס און ער ט‪8‬ר עס ניט אויסמישן‬
‫דורך געבז ‪ 8‬צווייטן ( ‪ -‬כלאים ) ‪ -‬איז‬
‫דער רמב " ם גלייך נ‪8‬ך הל ' כמאיט‬
‫ממשיך בהל ' מתנגח עניים ‪ :‬דער חיוב צו‬
‫געבן דעם עני ( דטס וואס עס קומט‬
‫אים ) ‪.‬‬
‫דערמיט וועט מעז אויך פ‪8‬ר ‪-‬‬
‫עני " ‪.‬‬ ‫יומס געהערט צום‬
‫ט ‪ .‬עפ " י כהג " ל איז פשרשטשנדיק‬
‫דער סדר ההלכות אין רמב " ם ;‬
‫פריער ‪ ,‬איז לעצטן פרק פון הל ' ערכיי‬
‫ותרמיז ‪ ,‬זיגט ער דעה דין ‪8‬ז ‪ ,‬בחמשה‬
‫עשר באדר ב " ר נפגיז כו ' על צרכי צבור‬
‫ועל עניני ההקדשות ‪ , -‬וולס לטס איז‬
‫יוד ‪.‬‬ ‫דער עניו פון כלאים ברוחניות ( ב " שגה " )‬

‫שטייו דעם טעם השינוי צווישו דעם‬ ‫‪ -‬די ב‪8‬ווטךעניש ‪8‬ז עס זלל ניט זיין‬
‫סדר הכתוב ( ומשנה ) ‪ -‬פריער מאה און‬ ‫קייו עירור " הכחות וולס מען השט‬ ‫‪.‬‬
‫דערנטד כלאים ‪ ,‬און סדר הרמב ‪ -‬ם ‪-‬‬ ‫צבור ‪ ,‬און‬ ‫געגעבו אזיף " צרכי‬
‫פריער הל ' כלאים און דערנטך הל '‬
‫;‬ ‫" הקדשות " משנה לשנה‬
‫כו ' ) ‪:‬‬ ‫מתנות עניים ( פאה‬ ‫דערנטך איז ער מסיים דעם פרק‬
‫איז די מתנות עניים איז מודגש ווי‬ ‫אויך מיט דער‬ ‫בסופן )‬ ‫( דנעוץ תחלתן‬
‫בלויז ‪ 8‬חלק דשרף מען געבז צום עני‬
‫אוו דער רוב בלייבט סערן בעה " ב ‪ :‬פאה‬ ‫מ'‬ ‫‪ : ) 1‬כל‬ ‫‪,1‬‬ ‫‪.‬ר סי ‪.‬‬ ‫( שמו‬ ‫‪. ,‬י‬ ‫‪1‬ץפ ‪ : ,‬יומתק מר‬ ‫‪) (4‬‬

‫‪ -‬נסוף " שדהמי ‪ ,‬לקט ‪ -‬מער ווי‬ ‫הל '‬ ‫ימאים‬ ‫' ‪ . 1‬וראה‬ ‫"‬ ‫[ן‬ ‫שית למציה איני מחסי את‬ ‫‪,‬‬
‫א‪.‬י‬ ‫ה‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ירקה ‪ .‬יאה‬ ‫‪ .‬ש הי‬ ‫'‬ ‫‪ :‬ר 'ו ד ר‬ ‫‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬

‫א‬ ‫‪.‬‬
‫קונטרסים ח‬
‫‪. 909‬‬ ‫ו ע'‬ ‫סה מ‬ ‫יקי ‪. , .‬‬
‫ימנ 'כ חר ''‪1‬ש! ח(‪ ,‬נ ע '‬
‫‪.‬‬ ‫ויאה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫שמנאי ‪ .‬בך (‬
‫צ'ט‪ ,‬א‬ ‫‪,‬‬
‫עה " פ ‪ ,‬מתו " כ שם ‪ .‬וראה סחה פ "א‬
‫‪.‬‬
‫שם ‪.‬מתנות עניים פ " ב הי " ב תוי " ט‬
‫פרש "י‬

‫פאההל '‬
‫‪) 38‬‬

‫ומפרשים‬
‫רמב " ם‬ ‫" ג‪.‬‬
‫מ‬
‫‪,.‬‬
‫ביי‬
‫ו ) ואוה‬
‫ה‬
‫ספ‬
‫" ן‪. 4‬‬
‫מ ‪ .‬ש נאוה 'ת ‪. ,‬‬
‫עפת ' מתק‬
‫דלחקן עוינותיו בצדקה ‪ ,‬יוכל לפזר‬
‫‪. ..‬‬ ‫ל‪.‬‬

‫)‬
‫ו( )‬
‫ינכ ‪.‬‬
‫סוס‬
‫‪,‬‬
‫שוהו‬ ‫כי‬ ‫יעשות‬ ‫‪.‬‬
‫נדרדאף שאב רוצה‬ ‫‪..‬‬
‫ויהע ( ר ‪,‬‬
‫‪ ) 19‬עושה‬
‫פאר‬
‫‪,‬‬ ‫צרכיורפואת ופריו‬ ‫‪..‬‬
‫ושאר לל ( ‪,‬‬
‫הרףוצרכת‬
‫רפואתענינו‬
‫( גש ‪ ,‬כמיכ ' זהו‬ ‫‪.‬‬ ‫ונוי‪- ,‬‬
‫לאחר שקצר‬ ‫ד ‪ 1 -‬רק‬ ‫'כ ו‪ ,‬ב) ‪-‬‬
‫‪231‬‬ ‫שיהית‬ ‫(‬ ‫קדושים‬ ‫לקוטי‬

‫דעריבער שסייט איז פסוק פריער‬ ‫און‬

‫צוויי שבלים זיינעז שוק ניט קיין לקט " '‬
‫ערשט‪.‬‬ ‫תכלה פאת שדר גו ' " און‬ ‫דערנשך‬
‫" לא‬ ‫עניים ) ;‬

‫( שלילת )‬
‫וכיהב ביי די חנדערע מתנות‬
‫וושס דשם איז דער עניז שון‬
‫(‬

‫" שדך לא תזרע כלאים וגו '‬

‫[און עד " ז איז משנהו ‪.‬‬ ‫שן‬ ‫‪-‬‬ ‫כלאים ברוחניות ( כנ " ל בארוכה )‬

‫משא " כ אין רמב " ם ‪ ,‬וואו דער עניז איז‬ ‫וושס‬ ‫דשס‬ ‫זיין‬ ‫מערב‬ ‫ניט‬ ‫מ ' טשר‬
‫כל‬ ‫געבן ‪.‬‬ ‫מתנות עניים ‪8‬ז מיטשר ניט‬ ‫געהערט צרם בעה " ב מיס דשס רסס‬
‫ווערט‬ ‫עם‬ ‫וועלכער‬ ‫( פון‬ ‫לו ‪-‬‬ ‫אשר‬ ‫געהערט צום עני ‪ -‬און דערפון ווערט‬
‫שטייט‬ ‫כלאים )‬ ‫דער איסור‬ ‫נשתלשל‬ ‫נשתלשל דער איסור כלאים בגשמיות ‪,‬‬
‫שויז אין סוף הל ' ערכיו ותרמיז ‪,‬‬ ‫‪3‬נל ‪.‬‬
‫דעריבער קומעז הל ' כלאים בהמשך צו‬
‫זיי י‬ ‫וסי '‬ ‫( תוס '‬ ‫דאז נתחייבה שדהו בפאה‬ ‫*)‬ ‫( לעצמו‬

‫אוז דערנשך קומעז הל ' תחפת חיית ‪.‬‬ ‫הרא " ש נדרים שם ‪ ,‬מירושלמי ריש פאה ‪ .‬שם פ ‪ -‬ג‬

‫וואו די הדגשה איז כשמן ‪ ( -‬ניט אויף‬ ‫ולסר " ח ( בם ' מים‬ ‫רמ "א )‪.‬‬ ‫ה " ז ‪ .‬וראה הוספתא פאה‬

‫‪.‬‬
‫דעם ( יט טשרז מפזר זיין כל אשר לו " ‪,‬‬
‫רע " ק‬

‫משום‬
‫מי‬
‫הובא בתוס '‬
‫(כלשם הי " א‬
‫הקציר) גם‬
‫לרמשם ) ‪-‬‬

‫ליתזם‬
‫הרמב "‬ ‫שלדעת‬
‫יכול‬ ‫אינו‬
‫חיים ‪ -‬חידושים‬
‫כל מ * ‪1‬‬
‫שדהו‬
‫‪-‬‬ ‫שקצר פ " נ‬
‫לפאה‬
‫נשר ) דאס וושס מ ' איז מחוייב געבן צום‬
‫עני ‪ ,‬ואדרבה בזהירות נוותר מכל מצות‬ ‫ולהעיר ג‬
‫פאה ‪.‬‬
‫עשה ' ח‪ 11‬דורבדעם דוקא פיז " כסא‬ ‫" כ ממפרשים לריש פאה ‪ .‬שם פ ‪ -‬א מ ‪ -‬ג ‪.‬‬ ‫רמב‬

‫ישראל מתכונו ודת האמת עומדת " י ' ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫פאה ט‬
‫וספ ‪ -‬א וניה‬ ‫‪ -) 40‬ם שם‬

‫( משוחח שרים תפכפך )‬

‫‪.‬‬
‫" ו מ ‪ -‬ה ‪ .‬רמב ם שם רפ " ד ‪.‬‬

‫שם י ‪ - .‬א‬
‫נתומפתא‪.‬‬ ‫ככוריםם‬
‫מנחת לרמך ‪-‬‬
‫סאהבכם " מ‬‫‪.‬‬
‫רושהובא‬
‫בסת ‪ -‬ג‬ ‫מלאכת‪ - 3‬ה‬
‫שקמה‬ ‫*)‬

‫רפ‪. '.‬‬ ‫‪.‬‬

‫רמנ ‪ ,‬ם הל ' מתנ ע‬ ‫‪) 41‬‬ ‫פאה רפיא וראה פר ‪ -‬ח שבתום ההערה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪232‬‬

‫ד‬ ‫קדישים‬
‫לבער דער תירוץ דשרף הלבן‬ ‫שפחה‬ ‫א ‪ .‬בנוגע צום דיו פוג‬
‫הסברה ‪ :‬איו הכי נמי שז " הכל תלוי בה " ‪,‬‬ ‫" בן תשע‬ ‫פסקינט דער רכבים נ‬ ‫תרופה‬ ‫ן‬

‫ווי קען מען שבער ( צוליב דעם ) מחייב‬ ‫שנים ויום אחד שבא על שסחה חרופה‬
‫זייז ‪ 8‬קטן ? און ווי דער ראב " ד זשגט‬ ‫היא לוקה והוא מביא קרבו ‪ ,‬והוא שתהי '‬
‫במקיא ' ‪ :‬לואם יאמר האיש נתלה באשה‬ ‫גדולה ובעולה וברצונה ‪ ,‬כמו שביארנו ‪,‬‬
‫אכל לא האשה באיש מ " מ מהיכא חיתי‬ ‫שאין האיש חייב קרבן עד שתתחייב היא‬
‫האשה ‪. ' -‬‬ ‫לחייב את הקטז על ידי‬ ‫והביא את‬ ‫תה"‬ ‫בקורת‬ ‫שנאמר '‬ ‫מלקות‬
‫[ אויך דשם וואס דער רדב ‪ ,‬ז זשגס י שז‬ ‫אשמו " און דער ראב " ד אין משיג ‪ , :‬זה‬ ‫‪.‬‬
‫דער רמב " ם השלט ‪8‬ז קרבנות זיינעו ניט‬ ‫שבוש שלא מצינו קטן בר עונשין וקרבן‬
‫קיין עונש ניר ‪ 8‬כפרה ‪ :‬און דעריבער ‪,‬‬ ‫זה מן העונשיז הוא והיא כמו כז פטורה‬
‫כטטש שן ‪ 8‬קטן איז ניט קיין בר עונשיו ‪,‬‬ ‫איתא‬ ‫והכי‬ ‫אהדדי‬ ‫מקשו‬ ‫דהא‬
‫שבער אויד ער דשרף השבו ‪ 8‬כפרה ‪,‬‬ ‫בכריתות *" ‪.‬‬
‫איז לכאורה ניט מספיק ‪ -‬ווייל פ‪8‬ר ‪-‬‬ ‫זיינעז דש כמה ביאורים איז פשר ‪-‬‬
‫יישס דשרף ‪ 8‬קטן השבן כפרת קרבן‬ ‫ענטפערן דעם רמב ' ם ‪:‬‬
‫דווקא ב‪ 8‬דער עבירה פון שפחה חרופה‬ ‫א ) דער מגיד משגה י שגט ‪8 ,‬ז דער‬
‫און ( מעז געפינט עם ) ניט וועז ער איל‬ ‫רמב " ם לערנט ‪8‬ז " הכל תלוי באשה‬
‫עובר אזיף שנדערע עבירות ‪ ,‬וולס מ'אי ‪,‬‬ ‫שתה " בת עונשין אכל הוא אינו צריך‬
‫ז]‬ ‫אויף זיי מחוייב ‪ 8‬קרבן‬ ‫להיות בר עונשין וכן אמרו ' בזמן‬
‫ב ) דער לחם משנה "י זשגט שז דער‬ ‫שהאשה לוקה האיש מביא קרבן בזמן‬
‫מקור דעת הרמב " ם איז מוו תורת כהנים‬ ‫שאין האשה לוקה איו האיש מביא קרבן‬
‫אויתן פסוק תאיש פרט לקטז או יכול‬ ‫ולא אמרו בזמז שהוא אינו מביא קרבן‬
‫שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד‬ ‫היא אינה לוקה וקרא נמי הכי דרשינז‬
‫ת " ל ואיש " ; און דער ראב " ד פסקינט ווי‬ ‫תה" והביא את אשמו ומשמע‬ ‫לי ' בקורת‬
‫די גמרא איז כריתות וושס השלט שז‬ ‫הא לא תהי בקורת לא יביא אבל לא‬
‫‪ ,‬מקשו להדדי ' ( ניט ווי דער תו ' כ ) ‪ ,‬טז‬ ‫משמע הא אם לא יביא לא תה" בקורת " ‪.‬‬
‫מ ' פשיגלייכט זיי איינעי צום צווייטז אוז‬ ‫אוז וויבשלד שז דער רמב " ם השלט שז‬
‫בשעת איינער פון זיי איז ח קטו שדער ‪8‬‬ ‫‪-.‬‬ ‫‪ ,‬הכל תלוי בה " אוז זי איז " לוקה‬
‫קטנה זיינעז ביידע פטור ‪.‬‬ ‫קרבו' ‪.‬‬ ‫דערפשר איז " הוא מביא‬

‫שס ‪.‬‬ ‫נהל ' שגגות‬ ‫‪)7‬‬ ‫"‬

‫בפרשתה ' ס ‪ ,‬כ ‪ ' 1‬יך ‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫בסעפ שהשיג הראב ד בנ ' המקומות‬ ‫‪1‬גע ' ק‬ ‫‪)8‬‬ ‫ה 'ג ‪.‬‬ ‫הל ' שחות סיט‬ ‫ה'‪. 1.‬‬ ‫שם ‪.‬פ ' ג‬
‫פרשתנוסו ‪ ,‬ב‬
‫הל ' א '‬ ‫‪)12‬‬ ‫ו‬
‫אהד‬
‫שגגות שם ‪,‬‬
‫הל ונכל‬ ‫‪.‬‬‫בהל 'כס " מ‬
‫שגגות‬ ‫ולז וראה‬ ‫נהי ' א סו ‪,‬‬
‫ובסגנוןנ אחר ‪.‬‬ ‫‪.‬‬‫כי‪1‬‬
‫בהדגשה‬
‫א‪.‬‬ ‫יא ‪,‬‬ ‫‪)4‬‬

‫ואכ " מ ‪.‬‬ ‫דהי ') לושןלהדאב ‪ -‬ד גירסא אחרת ‪.‬‬
‫‪9‬‬ ‫סי '‬ ‫‪1‬‬ ‫לרמב‪,.‬תם הל‬
‫הרדב ‪.‬‬ ‫שם ‪ .‬שו‬
‫ב ‪ ,‬סן‬ ‫ספר' (איסו ‪,‬‬
‫להמבי‬ ‫גיאי‪ 1‬נד ‪.‬לרמב ‪.‬‬
‫קריתס הל‬
‫הל '‬ ‫מגדל עוז לרמב‪ ,‬ם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ -‬ת הרדנ " ז שם‬ ‫פיסו‬ ‫‪.‬‬
‫' איס‪ 1‬ב‬ ‫זהל‬
‫שםכסהי""מד ‪ .‬שם ‪.‬‬ ‫לרמביס‬
‫וראה‬ ‫כהל ‪ ,‬צפנ "נ‬
‫שגגוח שם ‪,‬‬ ‫שן ‪.‬‬ ‫‪ )- 10‬נ‬ ‫כריתותשם ‪.‬‬
‫שם ‪,‬‬ ‫‪ )'6‬ישגגזת‬
‫‪233‬‬ ‫שיחות‬ ‫קדישים י‬ ‫לקוטי‬

‫נשכמער פוז דעם געפינט מען איו הל '‬ ‫שבער אויך דשם דשרף מען פשר ‪-‬‬
‫ת " ת וואו דער רמב " ס ' י זשגט ‪ " :‬מי שלא‬ ‫שטייז ‪ :‬ווטם איז דער טעם ‪ ,‬לויטן תו " כ ‪,‬‬
‫למדו אביו חייב ללמד את עצמו כשיכיר‬ ‫וולס דוקא בס שסחה חרופה איז דש‬
‫‪.‬‬
‫שנאמר בו " את דער צ " צ רי זשגט שמא‬ ‫דער לימוד צו מרבה זיין ‪ 8‬בן תשע‬
‫גם על הקטן יש חיוב מדאורייתא " [ פון‬ ‫שנים ויום א' ‪ ,‬און גיס כ‪ 8‬שנדערע עניני‬
‫דעס וולס דער רמב " ם זשגט דעם לשח‬ ‫עריות כיו ‪ -‬ב ‪ ,‬וושט אויך דשרטן חיז‬
‫( בלתי רגיל ) ‪ " -‬כשיכיר ' יי ( גש‬ ‫ביאתו ביאה ‪1‬י ז‬

‫איידער‬
‫דש ‪8‬זנשךדער חיוב‬
‫משמע ‪,‬‬
‫קטן איז‬
‫אויסז‪ ,‬איז‬
‫כשיגדיל' ) ' י‬
‫"הלימוד‬ ‫קעו זשגז ‪8‬ז אויף דעם איז ניטש‬ ‫מען‬

‫גזירת הכתוב ‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫קייז טעם ‪ ,‬נ‪8‬ר ס ' איו‬

‫גדול ] ‪-‬‬ ‫ער ווערט ‪8‬‬ ‫? ס ' איז גלשטער‬ ‫שבער ‪ -‬מהיכא תיתא‬
‫איז אין דעם נטך שווערער צו פטר ‪-‬‬ ‫צו זשגז שז סיאיז דא דערביי ‪ 8‬הסברה ‪,‬‬
‫שטיין ‪ :‬ווי איז שייך ‪ 8‬היוב אויף ‪ 8‬קטן ז‬
‫ב ‪ 8 .‬חיוב קרבן ‪ -‬אוו עד " ז ‪ 8‬חיוב‬
‫ג צו פשרשטיין דשם ‪ ,‬דשרף מען‬ ‫‪.‬‬ ‫מצוה ‪ -‬אויף ‪ 8‬קטן ‪ ,‬געפינט מעז אין‬
‫מקדים זיין ‪ 8‬גרעסערז חידוש אינעם‬ ‫נשד ערטער אין רמכ " ם ‪ ,‬ומהם ‪:‬‬
‫חיוב פון מצוות בכלל בף ‪ 8‬קטן ‪:‬‬
‫פסק 'נט דער‬ ‫נ‪1‬‬ ‫אין הל' קרבו פסח‬
‫סיאיז ידוע די מחלוקת הראשונים‬ ‫רמב " ם " גר שנתגייר ביז פסח ראשון‬
‫בנוגע די מצוות וושס ‪ 8‬קטן איז מקיים‬ ‫לפסח שני וכן קטן והגדיל ביז שני‬
‫מצד חיוב פון חינוך ‪ :‬דעת רש " י ' י‬ ‫פסחים חייבין לעשות פסח שני ואם‬
‫והרמב " ז "; ‪8‬ז די ( מדרבנן ) חינוך ‪ -‬מצוות‬ ‫שחטו עליו בראשון פטור * ‪ .‬פרעגט דער‬
‫זיינען " לאו מצוה דיר " ( פון קטן ) אלא‬ ‫כסף משנה " אסו קטן בר חיובא ופיטורא‬
‫דאכוה ‪ ,‬דאיהו לא מיחייב במצות כל‬ ‫הרת‬ ‫הוא " און ער פשרענטפערט ‪ " :‬וכתב‬
‫‪,‬‬ ‫קורקוס ז " ל דכיון דרחמנא רביי ' לקט‬
‫שישחטו עליו וממגיז אותו נפטר הוא‬
‫‪.‬‬ ‫הגג ‪.‬‬ ‫ח‬ ‫פ‬ ‫‪5‬ן )‬ ‫בכך מן השג " ני‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .‬י ‪ -‬חידושים עי ההמגיס נתחיח ‪. ,‬‬ ‫פס‬ ‫לן )‬
‫‪16‬‬

‫ז יפ ‪ -‬נ ‪ -‬איא‬ ‫‪ .‬ה גם בהי‬

‫' ת ' ת לאדה ‪-‬‬ ‫כ‬ ‫)‬
‫ולבאורה ‪ :‬וויבשלד שז סו ‪ -‬ס איז ער‬
‫ששם ממשיר ‪ .‬יכשלומד לעימו כשיגדיל תכיר ויופי‬ ‫דקר ביים פסח ראשון געווען ‪ 8‬קטז און‬
‫‪ .‬בזונתו כלפי הצת‬ ‫‪1‬‬ ‫ילמוד ‪ . .‬וי‪.‬‬
‫אדה‬ ‫שגם‬ ‫ל‬ ‫איז געוועז פטור פוז מצות ‪ ,‬היינט ווי‬
‫‪ ,‬כשיניר ' ‪ -‬לפני היגדיל ‪ ,‬כדמוכח מ‪1‬ד‬ ‫נ ) רמכ ‪0 -‬‬ ‫העלסט דחס וושס ‪ 8‬צווייטער השט ‪8‬‬
‫שלא כתב יפריז בהחיוב ‪ ,‬חיג ללמד א ‪ ,‬ע כשיגדיל‬
‫חיוב און שחט על הקטן (היינו איז יחט‬
‫‪.‬‬
‫וו ש לאח ז כבהגדיל ויכיר הוא רק מוגע‬ ‫‪..‬‬ ‫ויכיר ‪. ..‬‬ ‫הפטור פוז דעם קטז ) אויף דעם זמן‬
‫לא ייסוד תחלה כו ' כמשג ‪ -‬ת למעיה‬ ‫לההמשרכראוי‬
‫כי זה‬ ‫כנערים‬ ‫‪.‬‬ ‫החיוב ‪ ,‬ווען ער איז געוושרז ‪ 8‬גדול ‪-‬‬
‫בו‪",‬ד‪).‬‬ ‫לעשות בז‬
‫תזכ‬ ‫שרושלים‬ ‫‪.‬‬
‫אינו‪-‬סרשא‬
‫שיכוילרמב‬
‫המדע‬ ‫בספר‬ ‫‪18‬ן‬
‫בפסח שני * י ז‬
‫‪. .‬‬
‫הובא מדפוס ספרד שלפג רגב כש' גדיל ' ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ ) 19‬ברכות מח ‪ .‬א ד ה עד שיאכל ‪ .‬וראה בכי‬
‫יגדיל לקמן שד ‪ ,‬ד כלליס מערבת ח ' ביי ס ‪ .‬קובץ‬ ‫הבא‬ ‫הקטן ‪ -‬רכב ‪ -‬ם הל ' איסו ‪ ,‬ב פ ‪ -‬א‬ ‫‪.‬‬
‫~מ מ‬ ‫ןן)‬

‫‪.‬‬
‫מהרא תורה ברוקלין אייר תשלש ס " לח ( חשובה‬ ‫טוי‬ ‫"‬ ‫ואייר‪.‬‬ ‫היצג‬
‫‪. .‬‬
‫רמב ‪1‬הצ צ )‪.‬‬
‫הובא שוד ‪.‬‬ ‫ישן ‪ ,,‬ג ‪,‬‬
‫מחסידי‬ ‫ברבות נ‬ ‫דעיר ה '‬
‫האראד‬ ‫מיחמות‬
‫‪ - ) 20‬י מץ‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פיה ה‬ ‫‪) 13‬‬
‫‪12‬‬

‫‪..‬‬
‫בי ה‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫ספ ' ב דמג ' לה ד ה חוץ ‪ .‬ריטנ ‪ -‬א מגילה יט ‪ ,‬נ ד‬
‫ירמנ ‪ -‬ס שם ‪.‬‬ ‫וראה גב קרית ספר‬

‫‪.‬‬
‫( אבני מילווכם ) ר ' ה כח ‪ ,‬א מג ‪ -‬ח‬ ‫‪.‬‬
‫מצוה) ה סק‬
‫וראה סובא‬ ‫‪14‬‬

‫‪ .‬וראה רשנ ‪ .‬א‬ ‫ר ‪ 1‬קידושיו לא ‪ ,‬א דיה וגרסינז‬ ‫‪.‬‬ ‫(הכל ‪.‬‬ ‫הגרש ‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬מפרשי הרמב ‪ ,‬ם שם ( חידושי‬ ‫ועוד ) ‪.‬‬
‫נמר " ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫א ד ה‬ ‫יח ‪.‬‬ ‫א ) סוכה‬ ‫ריטנ ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ן‬ ‫קדושים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪234‬‬

‫[ און שזיי איז אויך משמע פון ל '‬ ‫עיקר " ‪ ,‬ובמילא קעו ‪ 8‬קטז ניט מוציא‬
‫הרמב " ם בכ " מ י‪: 2‬‬ ‫זיין ‪ 8‬גדול איו ברכת המזון ( וכיו " ב )‬

‫איו הל ' ציצית ! י ‪ " -‬ומד " ס שכל קטו‬

‫דער גדול איז אין דעם‬ ‫‪,‬‬ ‫ווע‬ ‫אפילו‬

‫שיודע להתעטף חייב כציצית כדי לחנכו‬ ‫מדרבנן ' ‪ : 2‬דעת התוס '‬
‫‪22‬‬ ‫נשי‬ ‫מחוייב‬
‫במצות " ; אין הל ' ברכות זר ‪ " -‬הקטנים‬ ‫והר " ז יי ‪8 ,‬ז ‪ 8‬קטן שהגיע לחינוך הייסט‬
‫חייבין בברכת המזון מד " ס כדי לחנכן‬ ‫מחוייב בדבר מדרבנו און דעריבער קען‬
‫במצות " ; אין הל ' סוכה " ' ‪ , -‬קטן שאינו‬ ‫ער מוציא זהי ‪ 8‬גדול ידי וזוכתו‬
‫צריך לאמו כו ' חייב בסוכה מד " ס כדי‬ ‫‪,‬‬ ‫( כשאכל שיעורא ) דרבנו ' י‬
‫לולב י ' ‪-‬‬ ‫ועד " ז בא‬ ‫במצות " ;‬ ‫לחנכו‬ ‫פסקינט‬ ‫‪21‬‬ ‫מון דעם וולס דער רמב " מ‬

‫לנענע יי ]חייב בלולב מד " ס‬‫‪.‬‬

‫היודעבמצות '‬
‫קטו לחנכו‬
‫"כדי‬ ‫מוסח ‪,‬איז‪6‬ז דער‬
‫ער‬ ‫לאביר "חינוך‬
‫איז‪ -‬מצוות‬ ‫מברךאיו די‬
‫השלט ‪8‬ז‬
‫"בן‬

‫און סואיז ניט‬ ‫( מדרבנן ) "‬ ‫קטן מחוייב‬

‫חייב‬ ‫‪.‬‬ ‫וכן הוא לשון אדהיז נסי' שמג סיג‬ ‫ז‪) 2‬‬ ‫האב ‪.‬‬ ‫נשר ‪ 8‬חיוב על‬
‫לשמוע כו' חייב בייצית כו ' " ( ע " ד לשון הרמב " ם‬
‫טליתאף כושבסי ' יז ס " ד כתם ‪ ,‬אנין חייב‬
‫כפנים ‪.‬‬
‫דלקמז לו‬
‫לקנות‬
‫‪..‬‬ ‫ציצית‬
‫בסי '‬ ‫להטיל בזה‬
‫חייב לשוט‬
‫אניו מדיוק‬
‫ותאורה יש ללמוד ' יותם‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫הרמב ‪ 7 -‬שם ‪ ,‬ריטב " א‬ ‫בו משמע דעת‬ ‫‪) 21‬‬

‫הגדול‬ ‫הקטן מוציא‬

‫בנרכות כ ‪ ,‬נ‬ ‫דלדעתו‬
‫הסוגיא‬ ‫לא נראה‬
‫הוציא פי '‬ ‫יש " יוא כ‬
‫ממשוטו ‪,‬‬
‫אבל‬ ‫‪.‬‬
‫שמג שמדבר בהל ' חיוך ‪ ,‬משא " כ בס " יז שהוא‬
‫שציצית דשוגה כיון שבכלל " אין‬
‫טלית בת‬
‫לקנות י‪4‬ל‬
‫ציצית ‪ ,‬גם‬
‫בדיני חייב‬
‫אדם‬ ‫כשאכל שיעורב דרננן ‪ .‬יראה יגדיל תורד שם מ " ע‬
‫'כו כנפות כדי שיתחייב‬ ‫( ורק ) טוב ונכון‬ ‫בציצית כר‬ ‫כס ‪.‬‬
‫'‪ - ,‬שו " ע שם ר ‪ -‬ס‬ ‫_‬ ‫כד )‬ ‫מח ‪ ,‬ח ד " ה עד שיאכל ‪ .‬וראה לשון‬ ‫ברכות‬ ‫התוס)‬
‫‪22‬‬
‫שם' ‪,‬א ד ‪ -‬ה וקטנים ‪.‬‬
‫מגילה סע‬
‫‪ ') 23‬שם כ ‪,‬‬
‫וכן ב‪71‬ל' סוכה סי ' תר ' מ מ" ג וד ' כתב ‪ ,‬חייב‬
‫ממ " ש בסי ' לט ס " א בנוגע‬ ‫וקטן משמי‬
‫‪,‬וכן‬ ‫לתפלין* ‪.‬‬
‫בסוכה‬ ‫וכפרם ‪ -‬ג פתיחה כוללת לאו " ם ח " ג סוף אות‬ ‫‪) 24‬‬

‫אע " פ שמוזהר על הקשירה מד " ס‬ ‫וירושלמי ‪.‬‬ ‫כח כתב שהוא מחלוקת דבבלי‬
‫בחצע ' ג " וגם מד " ס אין‬ ‫אביו‬
‫ומש " כ‬ ‫על' " (‬
‫כו‬ ‫האנדרה אלא‬
‫במצות‬ ‫לחנכו‬ ‫אחדיהס‪.‬‬
‫ראב " ד שם‬ ‫אותוועי '‬
‫ועונה‬ ‫במקרין‪ -‬מז ‪,‬‬
‫ועבד ה הט " ו‬ ‫אשה‬
‫ברכות פ "‬ ‫וכן‬ ‫‪.‬‬
‫ומסיים הל '‬
‫‪) 25‬‬

‫האזהרה‬
‫לז‬ ‫איז‪ .‬וכסי '‬ ‫‪.‬‬
‫כתבאניו )‬
‫הטילו על‬
‫האזהרה‪ -‬הרי‬
‫*‬ ‫אלא על אביו * כי‬
‫כדעת‬ ‫בירושלם " ‪-‬‬ ‫וביתא‬ ‫שמריס‬ ‫שחז‬ ‫מה‬
‫סיג ; גסן כו ' חייג אביו לקנוח לו תסלין לחגכו‬ ‫שס " י‬ ‫הרמב ‪ -‬ן שם ‪ .‬וע " כ הפרם ‪ -‬ג שם הרי נמצא‬
‫במצות ‪ ,‬ובפשסית י " ל דבציצית ותפלין החיוב לקנות‬ ‫בדעת‬ ‫שם‬ ‫דאה נסיה‬ ‫אבל‬ ‫‪,‬‬ ‫שהחיזב על האב‬
‫ותפלין ולהטיל ציצית א " א להיות על הבן ורק‬
‫האב (‬
‫ציצית‬
‫על‬ ‫הרמב ' ם ‪.‬‬
‫אדה " ז ש ( אף שנתב בהל ' ת " ת‬ ‫בתחלתןוכן מוכת ם‬
‫‪) ?6‬‬
‫הוא דוחק )‬
‫פטור ‪ ,‬מכל‬ ‫שתירוץ זה‬
‫שס שהקטן‬
‫בשדו'‪:‬ח כיון‬
‫בל סוס "‬
‫ובסה תעם‬ ‫"‬
‫אביו‬ ‫המצותהרי )‬
‫וגם כתב‬ ‫התורה ‪, -‬‬
‫מן מכל‬
‫פטור‬
‫במצות‬
‫שהקטן‬
‫לחנכו‬
‫חייב אע " פ‬
‫"‬ ‫אינו‬
‫המצות שבתורה וחרגו חייב בהם אלא ( מד " ס ) כדי‬
‫לחנכו בסבות ‪.‬‬ ‫בשו " ע או " ח סקם " ו ט " ג שהקסז ( גם אם לא אכל כדי‬
‫שאינם‬
‫כיון ( ועוד ) ‪,‬‬
‫בכלל מ " כ‬
‫כסשמ * ג‬
‫לשונוהב ‪ -‬ל‬ ‫לדייק ראה‬
‫ושונות‬ ‫אין מקום ‪.‬‬
‫ואוליככל‬
‫שווים‬ ‫‪.‬‬
‫שביעה ) מוציא את הגדול בברהזז ‪ .‬ומדיק בלשונו‬
‫דשו חייב מדברי סופרים כהותו ‪ ( -‬ב " ה‬‫בדפוסשם ‪-‬א 'מ הוא‬
‫שם *‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫רסכ " ה ‪ .‬ועוד ‪ .‬וצ ע ‪ .‬ואכ מ ‪.‬‬
‫ילהעיר‬
‫סתע ‪ ,‬ב‬ ‫ובדפוסים ת שלנו ליתא תיבת‬ ‫‪ ,‬במותרי ‪ .‬רו‪-‬אויל ‪ -‬ע ‪,‬‬
‫כהמרי הלנוה‬ ‫‪,‬‬
‫השיימת‬
‫לחיוכו כמצית‬
‫לחינוךת עיד‬ ‫שלי סוס ‪ -‬ד‬
‫כשהגיע כמהד "‬ ‫דחכמים‬ ‫דחיוב חיתך‬
‫משי ' ע‬ ‫עם תיבת כמותו כבשוה 'ג כחו"‪.‬ח דמפרש באדהיי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מן התורה כשנעשה כן י " ג שנה ויום אחד ‪.‬‬
‫היט ‪.‬‬ ‫סיג‬ ‫‪) 28‬‬ ‫ל‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫רפ" ק ‪.‬‬ ‫‪) 29‬‬ ‫ק‬ ‫בי‪, 3‬‬ ‫(‬ ‫וההיריק שבתב שפ בי ) מגיל‪ .‬ה הלך‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫רפ " ו ‪.‬‬
‫הל‬ ‫‪)3‬‬
‫‪30‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הסברה שבהם ה ! ' הר '‬ ‫‪1‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בהשלוה‬ ‫‪,‬‬
‫;‪, -‬‬ ‫לבדי‬ ‫קיש‬

‫פ ‪ -‬ז התש ‪.‬‬ ‫' לזלם‬ ‫ק‪3‬‬ ‫עיר‬ ‫רק‬ ‫ה‪. ,‬‬ ‫דאייייהא‬ ‫ברה ‪ -‬ן‬ ‫' ‪3‬תצוח‬ ‫‪7‬רנ‪, 7‬‬
‫ובז נראה‬ ‫‪.‬‬ ‫הכס "מ הל ' חו " מ פ " ו דא כחב‬ ‫‪,‬‬ ‫‪32‬‬
‫‪235‬‬ ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫ושיישים‬ ‫לקוטי‬

‫ד ‪ ,‬וי " ל דער ביאור בזה ‪ -‬שז דשם‬ ‫אויך דש איז ניט מובן ‪ :‬ווי קען מען‬
‫איז ‪ 8‬סברא כללית פון רמב " ם ‪6‬י בכמה‬ ‫זשגן ‪ 8‬חיוב אויף ‪ 8‬קטן אפילו מדרבנן ‪,‬‬
‫מקומות ‪:‬‬ ‫וויבשלד י‪ 3‬ער איז נים קיין בר דיעה * ' ‪,‬‬
‫ובל ' הגמ ' ‪ " 35‬תיובא לדרדקי ( בתמי ' ) " ?‬
‫ובהקדים ‪ ,‬ווי שוין גערעדט פיל‬
‫משל יי ‪ ,‬וולס מען געפינט כמה פעמים ‪,‬‬
‫שז וישרט וואו זי תורה השט געהייסן‬
‫ט‪8‬ו ‪ 8‬געוויסע מצוה ‪ ,‬וולס איר קיום איז‬
‫שפהענגיק פון ‪ 8‬פעולה פריער ( וכיו "ב )‪,‬‬ ‫חייביז‬ ‫הכל‬ ‫כתב‬ ‫שלא‬ ‫( כהרמב ‪ -‬ן )‬ ‫רבינו‬ ‫דעת‬

‫‪8‬‬ ‫כשקומט אויך די פריערדיקע פעולה‬ ‫אפי ' נשים ועבדים וקטנים אלן קטו‬ ‫מיה‬ ‫בחכילת‬
‫שיכול לאכול בזית מחנכים וכו ' כלומר דחיובא‬
‫מעין חשיבות און גדר פון דער מצוה‬
‫אאכוה רמיא וכן כתב פ " א דהל ' מגילה הכל חייבים‬
‫‪8‬‬ ‫עצמה ‪ -‬היות שז די פעולה איז‬ ‫‪.‬‬
‫אגשים ונשים וכו ' ומחנכיו את הקטנים לקרוחה ‪.‬‬
‫הכרח (‪8‬ן איר קען די מצוה ניט געטשן‬ ‫דשונה כיון‬ ‫עכ " פ )‬ ‫לכאורה במצה י " ל ( בדוחק‬
‫ווערן ) ‪ ,‬איז עם כאילו ווי צוזשמען סיטן‬ ‫שמדובר ב קטן שיכול לאכול פת " שזהו לפני שהגיע‬ ‫‪.‬‬
‫לחינוך ‪ -‬אבל חידוש גדול הוא לומר שמחנכים‬
‫ציווי אויף דער מצוה השט די תורה אויך‬
‫קודם שהגיע לחינוך‬
‫‪8‬נגעזשגט אויף דער פעולה ‪.‬‬ ‫וכן במגילה שהוא רק מדרבנו י " ל שבקטו החיוב‬
‫‪1‬‬

‫פון‬ ‫גדר‬ ‫דער‬ ‫דשם‬ ‫איז‬ ‫בכללות‬ ‫‪.‬‬

‫הוא רק על האב עדמ " ש אדה " ז בטקפ ‪ ,‬ו שם ‪.‬‬

‫‪8‬ז‬ ‫ר"א "‬ ‫מכשירי מצוה ‪ ,‬ובפרט לדעת‬

‫‪. .‬‬
‫וכן מש " כ בכס " מ בהל ' ברכות פ ה ה ז ‪ -‬צ " ע ‪,‬‬

‫זיי זיינען דוחה את השבת (אויב די‬

‫שהרי כתב הרמב " ם שם וקסנים ‪ . .‬מזמניו לעצמו‬‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫כו ' קטן היודע למי מברכיו מזמניו עליו כו ' ‪,‬‬
‫מצוה איז דוחה שבת ) פונקט ווי די‬ ‫ומש " כ הרמב ם הל ' תפליז פ " ד הי ‪ -‬ג " אביו לוקח‬ ‫‪.‬‬
‫שלייז ‪.‬‬ ‫מצוה‬ ‫על הנ " ל‬ ‫תל ( נוסף‬ ‫לו תפילין כדי לחנכו במצות‪- .‬‬
‫הערה ‪ ) 27‬כיון שבתפלין בסרט נוגע בגדר המצוה‬
‫אין‬ ‫שסייט‬ ‫יעם‬ ‫פון‬ ‫נשכמער‬
‫שלא ימיה דעתו מהם ( כמו שממשיך כרמכזם שם‬
‫ירושלמי יי ‪ ,‬שן אויף דער הכנה והכשרה‬ ‫באותה ההלכה ) ‪ ,‬לכן לא הבגיסו חכמים את הקטן‬
‫צו די מצוות פון סוכה ‪ ,‬לולב " וכיו " ב ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫בחיוב המסוה ( וכן יזל בשו " ע אדה * ז סי ' לז ס ג ) ‪,‬‬

‫משכס מען ברבת המצוה ‪ :‬אשר קידשנו‬ ‫דב ‪ - -‬ס )‬ ‫( כבכמה‬ ‫י‪3‬‬ ‫וממילא מובן דאיז‬ ‫‪) 33‬‬
‫במצותיו וייונו לעשות סוכה ‪ ,‬לעשות‬ ‫שחכמים החמירו יותר כיח שהיא להטיל עליו‬
‫לולב י * ‪ ,‬ועוד י ' ‪,‬‬ ‫חיובים וראה שד ‪ -‬ח שם ד " ה וכן מתבאר דכמו שאין‬ ‫‪.‬‬
‫סברא לומר דהתורה הטילה חיוב על הקטז בז גם‬
‫פון‬ ‫מעיו יגדר‬ ‫‪8‬‬ ‫שט דעם עניו ( שז‬ ‫להרת ענגעל )‬ ‫(‬ ‫בחינוך דרבנן ‪ .‬וראה ציונים לתורה‬
‫דער מצוה טרשגט זיך איבער אויף ‪18‬‬ ‫כלל יב שזוהי סברת רש " ‪.‬‬
‫ז‪.‬‬ ‫ראה רמב ‪ .‬ס הל' מאבלות אסורות פי" ז הב ‪.‬‬ ‫‪) 34‬‬

‫הל ' קרכן פסח פ " ב ה " ד ‪ .‬וראה פרמ * ג פתיחה כוללת‬
‫יהיאב ‪ -‬ד ‪,‬‬ ‫דהימב " ס‬ ‫כללית‬ ‫ולשיטחי '‬ ‫‪) 36‬‬ ‫לאו " ח חיב אות ג ' ‪ ,‬מג " ח מסוה ה סק "ב ‪ .‬סוף מצוה‬
‫כהערות ‪.‬‬ ‫כדלקמן‬ ‫רסג ‪ .‬ציונים לתורה כלל ח ' ‪ .‬וראה צפע ‪ -‬ג הל ' שבת‬
‫ואילך ‪,‬‬ ‫ע ' וש‪1‬‬ ‫לעיל‬ ‫ראה‬ ‫לקמן‬ ‫בהבא‬ ‫‪) 37‬‬ ‫יראה‬ ‫ה "ט ‪ .‬ובב ‪-‬מ ‪.‬‬ ‫הל ' אישות פ " ד‬ ‫הי"א ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פכ ד‬
‫וש ‪ -‬נ ‪.‬‬ ‫‪. 1249‬‬ ‫לקו ‪ -‬ש ח " ד ע '‬
‫א‪.‬‬ ‫שבח קל ‪,‬‬ ‫‪) 38‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫פסחים קטו ‪,‬‬ ‫‪) 35‬‬

‫היג ‪.‬‬ ‫ברכות פיט‬ ‫‪) 39‬‬

‫‪.‬‬
‫שרק בסוכה ריצית נאמר " תעשו ‪ ,‬משא " כ‬ ‫‪) 40‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫בלולב וכו ' ומ " מ מברכיז ‪ -‬ראה לקו "ש‬
‫שגם להבבלי שאיו‬ ‫‪56‬‬ ‫עין לעיל שם הערה‬ ‫‪) 41‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ט ‪ -‬פ פשטות הישון בהחילם שכחב‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫מתוה ‪.‬‬ ‫מברכיו ס ‪ -‬ל דהוי‬ ‫יתש ‪ -‬כ בשוה ‪ -‬ג להערה ‪ - 26‬הוא ע " פ פשמוח‬
‫וע " ז לעיל שם יתירד מזז בהולכת דם‬ ‫‪) 42‬‬ ‫‪ .‬שמ ‪ -‬מ הוא חייב מדבר ‪.‬‬ ‫(‬ ‫הלשון בשו ‪ -‬ע שם בחחלת‪1‬‬
‫עבודה ‪.‬‬ ‫למזבח שנעשה‬ ‫כ‪. ,‬‬
‫'‬ ‫וצ ‪ -‬ט תהו טיקר‬ ‫כמותו ‪. -‬‬
‫)‬ ‫שפייס‬
 ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫קדישים‬ ‫לקיטי‬ ‫‪236‬‬

‫איו כל הנ " ל לבער ‪ ,‬אויך בש‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ז‪8‬ך וושס איז ‪ 8‬הכרח פשר דער‬ ‫שניער‬
‫מכשירי מצוה ( און ברכת המצוה לדעת‬ ‫‪8‬‬ ‫מצוה ) ‪ ,‬געפינט מען ניט נשר ביי‬
‫הירושלמי ) ‪ ,‬איז דאס וושס מ ' דשרף טנ ‪-‬‬ ‫פעולה ‪ ,‬כנ ל ‪ ,‬נ‪8‬ר אויך אין דער הצטר ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫קומען צו דער פעולה פון הכשר‬ ‫תומ " צ ‪.‬‬ ‫פות פון מענטשן בנוגע‬
‫המצוה ‪ ,‬און עשיית לולב וכיו " ב ‪ ,‬שער‬ ‫ולדוגמא ‪ :‬דער דין אין הל ' ת " ת ' ‪8 ,‬ז‬
‫(‬

‫צו סיוע האשה בפרי ' ורבי ' ‪ -‬איז ד‪8‬ם‬

‫לאחרים‬
‫כאילו לומד‬
‫כו ' יספיק‬
‫ללמוד לו‬
‫ותחשב‬
‫הלומדיםא לו‬
‫" מי שא *‬
‫דערפשר וולס במציתות איז די מצוה‬
‫געטשז געוושרז ע "י הקדמה פון דער‬ ‫‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫בעצמו "‬
‫אנדערער פעולה ( דעם הכשר וסיוע‬
‫וכו ' ) ‪ ,‬דעריבער ווערט אויף דער פעולה‬ ‫‪ -‬וולס דער‬
‫ובדוגמא‬ ‫וכידוע‬
‫לנשים‬ ‫מצוה הנ " ל‬
‫בנוגע ‪-‬‬ ‫להכשר אויך‬
‫"ז‬ ‫עי‬
‫נמשך ‪ 8‬מעיז פון חשיבות וענין המצוה ;‬
‫ר " ן * ‪ ' 4‬זשגט ‪8 ,‬ז ‪ 8‬אשה כשטש זי איז ניט‬
‫אין זיי איז שבער ניטט קייז חלק ופרט‬ ‫מצווה במצות פר " ורבי ' ‪ " ,‬מ " מ יש לה‬
‫‪.‬‬
‫פון דער מצוה והציווי‬ ‫מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים‬
‫[ און דעריבער ווערן זיי ניט קייז חלק‬ ‫מצותי ' " ‪ ,‬ד ה וויב‪8‬לד ‪8‬ז דער בעל קען‬ ‫‪. .‬‬
‫פון דער מצוה ממש ‪ ( :‬די ברכה איז )‬ ‫מקיים זיין די מצוה נשר ע "י האשה ‪ ,‬השט‬
‫וגם‬ ‫נטילה ) ;‬ ‫ששוח לולב ‪ ,‬עשי ' ( ניט‬ ‫זי אויך ‪ ( 8‬מעין פון דער ) מצוה ‪.‬‬
‫בדברי הר " ן " יש לה מצוה " ‪ -‬סתם ‪ ,‬עס‬ ‫און אפילו אין פטל ‪ ,‬ווען דער סיוע‬
‫איז ניט מוכרח שז דשם איז דער גדר‬ ‫פון דער אשה אין דער מצוה פון בעל‬
‫מצוח פרי ' ורבי ' ‪ ' 7‬פון איש "] ‪.‬‬ ‫קיום‬ ‫עצם‬ ‫הכרח אין‬ ‫ניט קייז‬ ‫איז‬
‫למעלה מזה ‪ ,‬בעניננו ‪ -‬מצות החינוך‬ ‫המצוה ‪ ,‬נשר ניט מער ווי ‪ 8‬הילף אין זיין‬
‫עד " מ ‪ :‬די שייכות והשתתפות פון קטן‬ ‫ווערט‬ ‫המצוה ‪,‬‬ ‫קיום‬ ‫פון‬ ‫אפשריות‬
‫אין דער מצות חינוך בששטייט ניט‬ ‫געיפסק' נט דער דין ' * ‪ ,‬טז כטטש זי מצד‬
‫( כלויז ) אין דעם וושס טל דעם קטן ‪-‬‬ ‫עצמה איז ניט מחוייב ( במצות ת " ת ) ‪ ,‬איז‬
‫ניט מקיים זיין מצות‬ ‫קען דער אב‬ ‫בגופה‬
‫חולקת שכר‬
‫בתורה לבעלה‬
‫שיעסוקלבנה או‬
‫היא עוזרת‬
‫ומאודה‬
‫" אם‬
‫החינוך ‪ ,‬נטר (אויך וולס ) דשם איז די‬
‫מצוה ‪ ( -‬דער אב זשל מחנך זיין ) שז‬ ‫עמהם ושכרה גדול מאחר שהם מצווים‬
‫דער בן ז‪8‬ל ט‪8‬ז די מצוה ; און דערי ‪-‬‬ ‫דער‬ ‫שז‬ ‫וויבשלד‬ ‫ידה " ‪,‬‬ ‫על‬ ‫ועושים‬
‫בער ‪ ,‬אויך לדעת התוס ' והרמב " ם ‪ ,‬י " ל‬ ‫לימוד התודה פון רעם מ‪8‬ז און זון איז‬
‫שז די חכמים השבן טשקע מלכתחילה‬ ‫איר הילף ‪ ,‬כשקומט‬ ‫איז דעם פטל ם‬
‫זי ‪ 8‬חלק אין דעם שכר פוז מצות‬

‫פו ' ר ‪ -‬הרי‬ ‫יאפילו אתיל שזהו בגדר מצות‬ ‫‪) 47‬‬

‫האיש והאשה הפכים הם בזה ‪ :‬האשה ‪ ,‬קרקע עולם‬ ‫‪,‬‬

‫סנהדרין עד ‪ ,‬כ ) יבאיש ‪ -‬אין קישוי אלא לדעת‬ ‫ס ‪ -‬א וכרת ‪ -‬א שם ‪ .‬הל ' ת ‪ -‬ת‬ ‫שרע ין ‪ -‬ד סרמ ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪) 43‬‬
‫יבמות ( ג ‪ .‬סע ‪ -‬ב ) ‪.‬‬ ‫ס '‪. 7‬‬ ‫לאדה ‪ -‬ז פ ‪ -‬ג‬
‫והערה ‪ . 41‬ילהעיר‬ ‫‪41 - 2‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה לקו ש שם ן '‬
‫מזה שנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן‬
‫לידע אותז כו ' ( הל ' ת " ת שם ) שזה שחי ' בזת ללמוד‬
‫א‪,‬‬ ‫הוונת עם‬
‫כוי "‬
‫וברשותו ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫משא ‪ -‬כ ההמשר שם ויכול אדם‬
‫תבירו שהוא יעסוק בתורה כו ' ויחמק עם‬
‫שזהו מפני שזהו תורתו של הלומד כו '‬
‫‪) 44‬‬

‫הוא רק בכדי שידעו היאר לעשות המצוה שלהן‬ ‫רפ " ב דקידישין ‪.‬‬ ‫‪) 44 * ,‬‬

‫ובב ‪ -‬ו ( עשה הלימוד ענין בפ ‪ -‬ע ולבז מברכות ה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הל ' ת ‪ -‬ת לאדה ‪ -‬ז ספ ‪ -‬א מסוטה כא ‪ ,‬א ‪ .‬רמ א‬ ‫‪) 45‬‬

‫ברכית החורך ; ושו " ע אדה " ז סו ' ס מז ) ‪ -‬וראה‬ ‫‪.‬‬

‫שם ס ו ‪.‬‬
‫לקו ‪ -‬ש ום ‪.‬‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫ע ' ‪17‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה באריכה לקו ‪ -‬ש ח ' ז‬ ‫‪) 46‬‬
 ‫‪237‬‬ ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫ולדושים‬ ‫לקוטי‬

‫כל שאינו יכול‬ ‫')‬ ‫קטן (ויפטור מראי‬ ‫טרויפגעלייגט יעם חיוב החינוך נשר‬
‫לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים‬ ‫אויפן אב און נש אויפן בז * " ‪ ,‬וויבטלד‬
‫" עד הכא‬ ‫גמרא '‬ ‫להר הבית ‪ ,‬פרעגט די‬
‫שבעיבן‪8‬יזשלדי מקיים‬
‫(‬

‫עד הכא דמיחייבא‬
‫אימי ' בשמחה ( אייתת" וכו ' ) ‪ ,‬משמע‬
‫שזקוקה לעלות משום שלמי שמחה ‪.‬‬
‫ומפרש ר " ת בעלה משמחה שהחיוב על‬
‫בעלה ולא עלי ' וכו ' והא דקאמר בחגיגה‬
‫דמחייבה אמי ' משום בעלה ולא משום‬
‫היא " ‪,‬‬
‫זעט מען דערפון לשיטת התוס ' ‪ ,‬שז‬
‫כעטש אויף דער אשה מצ " ע איז ניטש‬
‫דער חיוב שמחה ( פון שלמי שמחה ) ‪ ,‬ווי ‪-‬‬
‫בשלד אבער טז עם איז ‪ 8‬מצוה אויפן‬
‫בעל צו משמח זיין את אשתו ‪ ,‬ב‪8‬קומט‬
‫אויך איר שמחה ‪ 8‬גדר פון מצוה ‪ ,‬ביז שז‬
‫די גמרא ז‪8‬גט אויף איר דעם לשון‬
‫דמחייבא ‪ . .‬בשמחה " * ' ( ניט ווי ביי‬
‫"פרי ורבי‬
‫' וולס דער לשון הר " ן איז " יש‬
‫לה מצוה " ) יי ‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫טז‬
‫ווערט‬
‫לחנך‬
‫מצוה ‪,‬‬
‫האבדי איז‬
‫מצות זין‬ ‫דער‬
‫אתיי ' ומיני‬ ‫מאן‬
‫בדרך ממילא אויפן בן ‪ 8‬התחייבות‬
‫אינעם קיום פון די מצוות ‪ ,‬הייסט אויך‬
‫דער בן ‪ 8‬מחוייב בדבר ‪. * 9‬‬
‫בסגנון אחר ‪ :‬וויבשלד ‪8‬ז דער אב איז‬
‫מחויב צו מחנך זען את בנו לעשות‬
‫המצוה ‪ . ,‬איז כעטש שז עשיית הבן את‬
‫המצוה רוז מצד רעם (חיוב וושס איז‬
‫מוטל על ה ) אב ‪ -‬איז דאס אבער דאך‬
‫פעולת המצוה ( בשלימות ) ע " י הקטן‬
‫מצד ציווי ( שעל האב ) ‪ ,‬און דעריבער‬
‫הייסט דער קטן ‪ 8‬מחוייב בדבר ‪,‬‬
‫ביז ‪8‬ז ער איז מוציא ‪ 8‬גדול ( וושס איז‬
‫מחוייב נאר מדרבנן ) ‪ .‬ועד " ז געפינט מען‬
‫בס מצות דאורייתא ‪ ,‬כדלקמן ‪.‬‬
‫ו ‪ 8 .‬דוגמא להנ " ל בס מצות דאו ‪-‬‬
‫רייתא " ‪ :‬בס חיוב שמחה ברגל זשגט‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫חגיגה ו ‪ ,‬רע‬ ‫‪53‬ן‬
‫אביי ' " אשה בעלה משמחה " ‪ .‬זשגט‬ ‫‪0‬‬

‫ל דגם בזה הימב ם והרחב ‪ -‬ד לשיטתייהו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וי‬ ‫‪54‬ן‬ ‫רש "י יי ‪ :‬בבבל בבגדי צבעוניז כו ' ‪.‬‬
‫הרמב ‪ -‬ם‬ ‫כתב‬ ‫סה * א )‬ ‫( פ ‪-‬א‬ ‫חגיגה‬ ‫דכהל '‬ ‫אזל' ‪.‬‬ ‫פרעגט דערויף תוס ' ני פון חגיגה ‪ :‬איזהו‬
‫‪.‬‬
‫ונשים חייבות במצוה זו והראב " ד כתב לא בקרבו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אלא בשמחה שתשמח עם בעלה שתעלה עמו והות‬ ‫ראה שר " ח שם ד " ה עתה ‪.‬‬ ‫‪) 48‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובלח ' מ ( וראה כס " מ ) שם ‪ ,‬דהרמב ‪ -‬ם‬ ‫אותה ‪. .‬‬ ‫ישמח‬ ‫וכמה נפק‪4‬מ ביז דעה וו להריעה שהקטן‬ ‫‪) 49‬‬

‫לא ס ' ל כרשיי אלא כפ " התוס ' וכאבי ' ‪ ,‬והראב ‪ -‬ד‬ ‫מלכתחילה ‪.‬‬ ‫מחוייב‬
‫דכיון דאיז החיוב ןל האשה אלא על הבעל‬ ‫טעמו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מהרי ק‬ ‫( שו " ת )‬ ‫לדעת‬ ‫דוגמא ‪-‬‬ ‫עוד‬
‫‪49‬ו)‪ :‬ואע‬
‫סקכ ‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫ועט ‪1 -‬‬ ‫זוע ‪.‬‬ ‫לא הי ' לו לומר ונשים חייבות במצוה‬ ‫' ג דלוח בריבית פסול לעדות אע ‪ -‬ג שאיו‬
‫ישעי ותוס ' וכן הרכב ‪ -‬ם והראב ‪ -‬ד ( ראה לעיל הערה‬ ‫לוקח ממוז שאיז שלו נראה לע " ד דכיון שעבירת‬
‫‪ ) 25‬לשיטתייהו אזלי במצות חינור אם ע ‪ -‬י זה שהוא‬ ‫לקיחת הממוז יע ד על יד הלו ' נעשית וא " א‬
‫נעשה מחוייב בדבר ‪,‬‬ ‫בגדר המצרה ‪-‬‬ ‫והיינו דבשני תלמודא‬ ‫‪..‬‬ ‫"‬
‫מבלעדו תשיב עד חמס‬
‫ברכת כהנים ' ‪ ,‬שגדר‬ ‫‪.‬‬ ‫עוד דוגמא לנדו * ד‬ ‫‪) 55‬‬ ‫ע"י‬ ‫כלו ' שהלואת הריבי ' נעשית‬ ‫מלוה הבאה בריבית‬
‫המצוה הוא שכהנים מברכים לישראל ‪ .‬ועפ " ז תובז‬ ‫זולתה ‪.‬‬ ‫המלוה והלוה וא " א לה‬
‫כו ' לקיימם‬ ‫בפה‬ ‫כי ' התלויות‬ ‫דעת החרדים ( מ " ע‬ ‫ובשמע אדה ‪ -‬ז ריש הל ' רבית ‪ -‬שהוא מפני‬
‫ב‬ ‫כד ‪,‬‬ ‫וההפלאה ( כתובות‬ ‫'ח)‬ ‫פ ד אות‬‫‪.‬‬ ‫יום‬ ‫בכל‬ ‫‪1‬‬ ‫חומר הקון ‪ ,‬וי " ל שזהו טעם על הבא שם תיכף ‪7‬אף ‪-‬‬
‫ברש ‪ ' -‬ד " ה דאיסור עשה ) הובא כשע ‪ -‬ת או ‪ -‬ח סקכ ‪ -‬ח‬ ‫שיש אזהרה מיוחדת ללוה ‪ -‬אבל מסגניו הל '‬
‫שיתברך ‪.‬‬ ‫הישראל‬ ‫על‬ ‫עשה‬ ‫מצות‬ ‫שיש‬ ‫‪.‬‬
‫סק ב‬ ‫וראה בהמצוין בס ‪ -‬מ‬ ‫‪- ,‬‬ ‫משמע דקאי גם על לפניו‬
‫ובהפלאה שם ‪ :‬וכז מציני בכל מקום אע ‪ -‬ג דבתורה‬ ‫שם ‪.‬‬
‫שניהם ‪,‬מפורש הציווי אלא על העושה ‪ ,‬המציה על‬
‫איני‬ ‫‪.‬‬
‫ר ‪ -‬ה ו ‪ ,‬סע ב ‪ .‬קדושיו לד ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫‪) 50‬‬

‫כגוז ביבם יבמה ' בא עלי ' והמצות עשה גם‬ ‫פרש " י קדושין שם ‪.‬‬ ‫שם ‪ .‬יראה‬ ‫ר "ה‬ ‫‪) 51‬‬

‫הנ ‪ -‬ל בפי ‪ -‬ר ‪ ,‬כ '‬ ‫הביא דברי הר ‪ ,‬ן‬ ‫( ולא‬ ‫עלי ' כו '‬ ‫ר " ה שם ד " ה אשה ( וערד קושיית ) ‪ .‬יראה גס‬ ‫‪) 52‬‬

‫בפו ‪ -‬ר ) ‪.‬‬ ‫' בום היא ייתר מאשר‬ ‫האשה במצות‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ד " ה הנ " ל קדושין‬
 ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫ולדושים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪238‬‬

‫רשגשטששווער "‬ ‫ובהקדים וושס דער‬ ‫ע " פ הנ " ל קעו מען עד ‪ -‬ז מסביר זיין‬
‫איז מסביר ‪ ,‬שז דער דין אין רמב * ם " אם‬ ‫בנוגע צום חיוב ת " ת אויף ‪ 8‬קטן ‪ ,‬און ווי‬
‫שחטו עליו בראשון פטור " רעדט ניר‬ ‫דער צ " צ ‪6‬י זאגט בביאור דעת הרמב " ם‬
‫בשעת דער אב השט מוגה געווען דעם‬ ‫הנ " ל ( ס " ב ) ‪ :‬כיון דת " ת לא דמי לשאר‬
‫קטן אויפן קרבן פסח שלס איינעם פון‬ ‫מצות דבשאר מצות אין האב מחוייב‬
‫בני החבורה ‪ -‬דעמשלס איז ער פטור‬ ‫לחנך בנו מדאורייתא אלא מדרס אבל‬
‫מן השני ; אויב שבער שחיטת הקרבן איז‬ ‫בת "ת מחוייב האב מדאורייתא ללמוד‬
‫געווען באופן ‪8‬ז דער קטן איז נכלל‬ ‫את בנו כו ' א "כ שמא גם על הקטן יש‬
‫געוושרן אינעם " (שה ל ) בית אבות "‬ ‫חיוב מדאורייתא ‪-‬‬
‫( אפילו ווען מ 'זשל זשגן שז שה לבית‬
‫‪8‬‬ ‫די " ל הפי ' ‪ :‬וויבטלד ‪8‬ז ס 'איז ד‪8‬‬
‫אבות איז מדאורייתא ) ‪ ,‬איז ער דשן חייב‬
‫חיוב דאורייתא ( מצד דעם אב ) אויף‬
‫בשני ‪ .‬וושרום דשם וולס ‪ 8‬קטן קען עמן‬
‫דער מעשה הלימוד פון קטן ‪ ,‬ה‪8‬ט זיין‬
‫מצד " שה לבית אבות " איז עם דערפשר‬
‫לימוד ‪ 8‬גדר פון חיוב ; און דעריבער ‪,‬‬
‫יישם ער איז בטל צום אב ‪ ,‬און ניט ווייל‬
‫בשעת שז לא למדו אביו בלייבט דש ‪8‬‬
‫ער איז ‪ 8‬מציאות בפ " ע ‪ .‬דעריבער איז‬
‫'‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫חיוב מצד תורה‬
‫דער קטן שלס ‪ 8‬מענטש בפ " ע ניט‬
‫געווען במצות קרבן פסח ‪ , ' 9‬בשעת‬ ‫וי " ל שז ע ‪ -‬ד הנ " ל איז אויך דער‬ ‫ז‪,‬‬

‫שבער דער אב השט אים מונה געווען‬ ‫ביאור התירוץ פון מהריי קורקוס אויף‬
‫על פסחו ‪ ,‬השט מען גע' שחט' ן דעם קרבן‬ ‫דעם רמב " ם בא קרבן פסה [ " אם שחטו‬
‫פסח ( אויך ) פ‪8‬ר דעם בן ‪ ,‬דעמאלט דוקא‬ ‫דרחמנא‬ ‫" כיון‬ ‫פטור " ]‬ ‫בראשון‬ ‫עליו‬
‫בשני ‪.‬‬ ‫איז ער פטור‬ ‫רבי " לקטן יי שישחטו עליו וממנין אותו‬
‫נפטר הוא בכך מן השני ' " ‪-‬‬
‫די הסברה בזה איז ע " ד הנ " ל ‪ : 65‬ווי ‪-‬‬
‫בשלד די תורה ז‪8‬גט ‪8‬ז ‪ 8‬קטן קען זיין‬
‫פון די מנויים (‪ 8‬מציאות כפ ' ע ) אויף ‪8‬‬ ‫ואילך נמצות פדיון‬ ‫‪44‬‬ ‫לקו ‪ -‬ש חרא ע '‬ ‫ראה‬ ‫‪) 56‬‬

‫שט המעם שלא‬ ‫‪19‬‬ ‫ובשוה ‪ ,‬ג להערה‬ ‫ומילה ‪.‬‬ ‫הבן‬
‫לקטו ‪ ,‬א ‪ -‬כ נכללו במצוה מדאורייתא ‪ .‬ועפ ‪ ,‬ז מובז מה‬ ‫(כבת ‪ -‬ת )‪.‬‬ ‫אמרינן כן גם בפדהיב ומילה‬
‫שהביא הכתוב ד ‪ ,‬כל זכורך " אף שבבבלי כתב דקרא‬ ‫וע ‪ -‬פ ביאור הג ' ל בפניט יש להעיר כמש " כ הצ ' צ‬
‫בעלמא ‪.‬‬ ‫אסמכתא‬ ‫החילוק דתית לשאר מצות שבהם מחויב מד " ס‬
‫ועפ ‪ -‬ז חידוש הוא לכאורה דיש מה ‪ -‬ת חיוב ‪ ,‬כדי‬ ‫משא " כ בת " ת שמחויב האב מדאורייתא וא " ב שמא‬
‫שם ‪ .‬ואב ‪-‬מ ‪.‬‬ ‫וראה העמק שאלה‬ ‫לחנכו במצות ‪.‬‬ ‫על הקטו יש חיוב ‪ -‬מהשקו ' ט הידועה האם דרבנו‬
‫צפע " נ הל ' תרומות פ ‪ -‬ב הטב ( מג ‪ ,‬סע " ב‬ ‫‪) 58‬‬ ‫צפע " נ כלליס בערכו ‪ .‬אתוו‬ ‫חל על החפצא ( יקט‬
‫‪.‬‬
‫שוית דווינסק ח ‪ -‬ב סוט ‪ -‬י ‪ .‬אלא שבשו ת שם‬ ‫ואילר ) ‪.‬‬ ‫ובכ "מ ) ‪.‬‬ ‫דאורייתא כלל יוד ‪.‬‬
‫מיירי שכבר‬ ‫‪..‬‬ ‫דגמי פסח ברמב ' ם‬ ‫‪.‬‬ ‫סי ' יוד כתב‬ ‫ראי ' שמלשון‬‫ד‪ ) 5‬לכאורה י " ל מעין זה במצות‬
‫הגיע לייג שנה רק לא נגמרו ב ' שערות השיעור‬ ‫‪.‬‬
‫הרמב ' ם במ ע גג משמע שהחיוב לעלות עם כל בן‬ ‫‪.‬‬
‫שלו אז ולכך אם בפ " ש כבר נגמר י " ל דהוה גדול‬ ‫הוא‬ ‫לבדו '‬ ‫להלך‬ ‫לו‬ ‫שאסשר‬ ‫לו‬ ‫שיש‬ ‫זכר‬
‫( מפרט ולכך א צ ' ‪ .‬ועיטש מה שמביא מפסחים צב ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מדאורייתא ‪ ,‬וכ "מ ברמב ‪ -‬ם הל ' חגיגה מ " ב ה ‪ ,‬ג ‪-‬‬
‫ב למ ‪ -‬ד דרך רחוקה רחמנא סטרי ' ומ ‪ -‬מ אם עשה‬ ‫שלא כתב שהוא מד " ס כס ‪ -‬ש בהל ' ציצית ברכות‬
‫כו' ‪.‬‬ ‫פסח יצא‬ ‫וכן‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫סוכה ולולב ( אבל ראה לח ‪ ,‬מ וקרית ספר‬
‫שבת‬ ‫הל '‬ ‫בשו " ע‬ ‫להעיר מלשוו אדה ' ז‬ ‫‪) 59‬‬ ‫‪.‬‬
‫מפורש בפיה ‪ -‬מ להרמב ם חלה פיד מי " א ( וראה‬
‫‪69‬‬ ‫'‬ ‫הכ " י ע‬ ‫לקו " ש‬ ‫בארוכה‬ ‫וראה‬ ‫מ" ח ‪.‬‬ ‫משמ " ג‬ ‫פיסקא )‬ ‫המהחיל‬ ‫קטע‬ ‫סוף‬ ‫א‬ ‫(ו‪,‬‬ ‫סו ‪ -‬א חגיגה‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫דמירושלמי חגיגה ס ‪ -‬א היא משמע דקסן ד ( ב ‪ ,‬ש‬
‫‪.‬‬
‫ביאור דברי הרמב " ם ביסוד הנ ל מובז גם‬ ‫‪) 60‬‬ ‫וראה העמק שאלה לשאילתות‬ ‫ת‪.‬‬ ‫מה ‪.‬‬ ‫‪ ) 1‬ב ‪ ,‬ה חיב‬
‫‪.‬‬
‫ע " פ שאר מפרשי הרמב ם ‪ .‬אבל יומתק ושייך יותר‬ ‫לקרבן ) ‪,‬‬ ‫שאילתא קלו סק ‪ -‬ב דלהרמב " ם הוא גם‬
‫לנדו ‪ -‬ד ‪ -‬ע ‪ -‬פ הצפע " נ ‪ .‬וראה לקו " ש שם ‪.‬‬ ‫הרי התורה רבי '‬ ‫זכורך ‪.‬‬ ‫כי מכיו שנאמר " כל‬
‫‪239‬‬ ‫שיחות‬ ‫י‬ ‫קדושיכן‬ ‫לקוטי‬

‫מביא אשם ‪%‬חד אבל היא חייבת מלקות‬ ‫קרבן פסח ‪ ,‬קומט אוים ‪8 ,‬ז מצד מצות‬
‫על כל ביאה וביאה כו' כשאר חיבי‬ ‫התורה (אויפין ‪%‬ב ) איז דער קטן בגדר‬
‫‪. .‬‬
‫לאווין " ‪ ,‬ד ה ב‪ 8‬איר איז די ביאה ‪8‬‬ ‫מצות קרבן פסח *" ‪ ,‬און דערפשר איז‬
‫חייבי לאווין‪ ,‬משא " כ בא דעם‬ ‫גדר פון‬ ‫אויב שחטו עליו בראשון איז ער פטור‬
‫‪,6‬‬ ‫חיש '‬ ‫בשני ‪. .‬‬

‫וי "ל שז דשס איז די הסברה אין דעם‬
‫וישם דער מגיד משנה זשגט " מפגי שהוא‬
‫סובר שהכל תלוי בה כו ' " ‪ :‬די גמרא‬
‫ז‪8‬גט " בזמן שהאשה לוקה האיש מביא‬
‫קרבן מין המשה לוקה אין הטיש מביא‬
‫קרבן ‪ ,‬מנלן ‪ ,‬אמר רבא דכתיב ואיש כי‬
‫ישכב את אשה שבבת זרע והיא שפחה‬
‫נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או‬
‫חופשה לא נתן לה ‪ ,‬מכדי עד הבא באיש‬
‫קא מישתעי קרא נכתוב והביא את אשמו‬
‫לה ' ולבסוף לכתוב בקורת תה " ‪ %‬מאי‬
‫כתב רחמנא ברישא בקורת תהה ולבסוף‬
‫ה " ק אם‬ ‫כתב והביא את אשמו לה ' ‪,‬‬
‫בקורת תהה היא והביא את אשמו לה '‬
‫ותם ל‪ %‬תהי ' בקורת ל‪ %‬יביא הו‪% %‬ת‬
‫אשמו " ‪.‬‬
‫לערנט דער רמב " ם ‪8‬ז דים ‪ %‬יז ניט‬
‫נשר ‪ 8‬סימן ‪ ,‬נשר דשס איז כעין טעם‬
‫וסיבה ‪ " :‬והביא את אשמו לה ' גו' וכפר‬
‫עליו גו' " קומט שלס תוצאה פון דעם‬
‫וושס ער ה‪8‬ט געברטכט צו בקורת תהי '‬
‫(געברשכט די אשה צום חיוב מלקות ) "‪.‬‬
‫און דעריבער ה‪8‬ט דשס ‪ 8‬שייכות‬
‫כעין זה‬‫ח ע " פ הנ "ל קען מען זשגן‬ ‫‪.‬‬
‫בא קטן " בן ט' שנים ויום א ' שבא על‬
‫שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא‬
‫קרבן" ‪ :‬וויבשלד שז דורך ויין ביאה‬
‫ווערט ‪ 8‬חיוב (מלקות ) מן התורה (אויף‬
‫דער שפחה חרופה ) ‪ ,‬עם איז ‪ 8‬פעולה‬
‫וולס בריינגט ‪ 8‬חיוב מלקות ‪ ,‬כשקומט‬
‫זיין פעולה אויך ‪ 8‬תוקף מן התורה‬
‫קרבן" ‪ -‬ער‬ ‫" מבי ‪%‬‬ ‫בנוגע להפועל און‬
‫‪.‬‬ ‫‪61‬‬ ‫‪ 8‬בפרה‬ ‫דשרף הלבן‬
‫דער טעם אין רעם ערן דעם חילוק‬
‫צווישן חיסור שפחה חרופה און שנדערע‬
‫עריות ‪ ,‬וואו דער קטן איז פטור‬
‫לגמרי ‪ )62‬י "ל ‪ -‬מצד דער שנדערש ‪-‬‬
‫קייט בכלל פון איסור שפחה חרופה‬
‫לגבי שנדערע איסורי עריות ‪ ,‬ובלשון‬
‫הרמב ' ם נ‪ " 6‬ביאת שפחה זו משונה מכל‬
‫לוקה‬ ‫בישת אסורות שבתורה שהרי היא‬
‫קרבן‬ ‫שנאמר בקורת תה" והוא חייב‬
‫אשם שנאמר והביא את אשמו אחד שוגג‬
‫ותחד מזיד בשפחה חרופה מביא אשם " ‪,‬‬
‫ושם פון דעם לשון איז משמע שז דשם‬
‫וולס דער עונש איז שנדערש ‪ -‬איז ‪8‬‬

‫אויך צו ‪ 8‬קטן ‪ :‬בש שנדערע עריות ‪ ,‬איז‬ ‫ר‪%‬י ' שז דער עצם (איסור ) " ביאת שפחה‬

‫דער איסור וחיוב אויפן בועל ונבעלת‬ ‫זו משונה ' ‪.‬‬
‫ב‪ 8‬יעדערו מצד עצמו ‪ ,‬קען מען ‪%‬ויף ‪8‬‬ ‫אויד ווי יוי רמב *ם ‪%‬יז ממשיך " הבא‬
‫קטן ניט שרויפלייגן קיין חיובים ועונשים‬ ‫על" בימות הרבה בין בזדון בין בשגגה‬
‫( ‪ %‬פילו ניט קיין חיוב צוליב כפרה ) און‬
‫ער קען אויך ניט נגרר ווערן אין דעם‬ ‫הקהל ‪,‬‬ ‫במצות‬ ‫"ל‬ ‫מזו )‬ ‫וענטז ( ויתירה‬ ‫ש)‬ ‫‪.‬‬
‫חיוב וושס עס איז ד‪ 8‬אויפן ? ווייטן ‪ ,‬ווי ‪-‬‬ ‫‪363‬‬ ‫בנוגע להטף ‪ .‬נתבאר בארוכה בלקו ‪ -‬ש חי " ט ע '‬
‫ואילך ‪.‬‬
‫בשלד פעולת הבועל איז ‪ 8‬מציאות‬
‫( ד ‪ %‬יסור וחיוב ) בפ " ע ;‬
‫‪.‬‬
‫עהג " כ יד המלך לרמב " ם שם וראה שר " ח‬ ‫‪) 61‬‬

‫נב ‪.‬‬ ‫כללים מערכת קוף כלל‬

‫רמב " ם הל ' אימו ‪ -‬ב פ " א הי ‪ -‬ג‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫כריתות‬ ‫‪) 62‬‬

‫איסו "ב שם‪ .‬ושם ‪ ,‬שלדעת‬ ‫ראה צפע ' ‪ 2‬הל '‬ ‫‪) 64‬‬ ‫ואילך ‪.‬‬
‫בו ' ‪.‬‬ ‫החיוב הוא רק בה ולא‬ ‫הרמב ‪ -‬ם ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שם פ " נ הי " ד‬ ‫‪) 63‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫נןדושים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪240‬‬

‫קרבן " " ‪.‬‬ ‫‪67‬‬ ‫מביא‬ ‫" הוא‬ ‫איז‬ ‫" הכל‬ ‫משא "כ ביי שפחה חרופה ‪ ,‬איז‬
‫תלוי בה " י‪ , 6‬דער חיוב אשם אויפן איש‬
‫ט ‪ .‬פון כהנ " ל איז אויך דט ‪ 8‬הוראה‬ ‫איז נשר ווייל זיין מעשה איז די סיבה‬
‫אין גודל הערך פון חינוך ‪ ,‬ובפרט בת " ת‬
‫אויף דעם חיוב האשה ‪ ,‬און אין דעם‬
‫‪ -‬יי‪8‬ס חינוך השט ‪ 8‬שייכות מיוחדת‬ ‫ווערט אויך ‪ 8‬קטן ( נגרר ו ) נכלל ( ע " ד‬
‫צו דעם זמן פון ימי ספירת העומר וולס‬ ‫הנ " ל ‪8 ,‬ז מצד דער מצוה שעל האב צו‬
‫איז צווישן פסח ‪ -‬זמן חרותנו און חג‬ ‫לערנען תורה מיס בנו טדער מחנך זיין‬
‫השבועות ‪ -‬זמן מתן תורתנו ( און איז‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8‬נגערופן‬ ‫קטן‬ ‫דער‬ ‫ווערט‬ ‫אים ‪,‬‬
‫זיי מחבר ומאחד ‪, ) 61‬‬ ‫מחוייב בדבר ‪ -‬עד " ז אויך ד‪ , ) 8‬ווי ‪-‬‬
‫ב‪ 8‬חג הפסח זעט מען באופן‬ ‫ויטס‬ ‫בטלד שז די מעשה פון דעם קטן איז‬
‫בולט די הדגשה אין ענין החינוך למצות‬ ‫ע " פ תורה ‪ 8‬מעשה * ' וושס בריינגט‬ ‫‪6‬‬

‫פון ‪ 8‬קטן ‪ :‬נוסף על הנ " ל ‪ ,‬ווטס ביי‬ ‫אויף איר דעם חיוב מלקות ‪ ,‬דערפשר "‬
‫איינעם פון די מצות עיקריות פון יצי " מ‬
‫געפינט מען ‪8‬ז רחמנא‬ ‫( קרבן פסח )‬
‫חרופה‬ ‫שפחה‬ ‫ביאת‬ ‫( בחילוק‬ ‫עפהנ ‪ -‬ל‬ ‫‪) 65‬‬

‫לעריות ) אולי יש לבאר גם זה שבעריות חיב אחד‬

‫המערה יאחד הגומר וחייב בין כדרכה בין שלא‬
‫כדרכה ועוד ‪ ,‬משא " כ בשפחה חרופה פטור עד‬
‫שהש לוקה מביא הוא קרבו כדילפינז כו ' ‪ . -‬יראה‬ ‫שיגמור ביאתו ופטור שלא כדרכה וחייב רק כשהוא‬
‫דבריו בהל ' שגגות שם ‪.‬‬ ‫פ ‪,‬ג‬ ‫ה ‪.‬י ‪.‬‬ ‫ברצונה ועוד ( רמב " ם הל ' איסו ‪ -‬ב פ " א‬
‫וע ‪ -‬פ כהנ " ל ובהערה שלפנ " ז משמע שזה‬ ‫‪) 67‬‬ ‫כי מכיון שכל האיסור תלוי רק בה‬ ‫נ) ‪-‬‬ ‫‪ .‬וש ‪.‬‬ ‫השו‬
‫‪.‬‬
‫שאינו מביא ( קרבן ) עד שיגדיל ויהי ' בז דעת הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫בשלימות וברצונה ‪,‬‬ ‫( הביאה )‬ ‫‪ -‬צ " ל הפעולה בה‬
‫לא לפי שרק אז נעשה עליו חיוב קרכן ‪ ,‬אלא‬ ‫משא " כ שאר עריות ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כפשטות הלשון ( שהחיוב עליו תיכף אלא שיאינו‬ ‫‪. 49‬‬ ‫להעיר גם ממהרי ‪ ,‬ק דלעיל הערה ‪.‬‬ ‫‪) 65‬‬
‫דבקרבנות כתיב‬ ‫‪.‬‬
‫חבא עד שיגדיל והטעם כיוו‬ ‫‪.‬‬ ‫וי " ל שהרכבים רמזו בזה שמסיים בהלכה וי‬ ‫‪) 66‬‬
‫רצון וכתיב לרצונכם תזבחוהו ‪ ( -‬מגדול עוז הל '‬ ‫שאין האיש חייב קרכן עד שתתחייב היא‬ ‫‪.‬‬ ‫דוקא‬
‫משום שצריך שיקדיש הקרכן וזה‬ ‫או ‪.‬‬ ‫שם )‬ ‫איסו ‪ -‬ב‬ ‫מלקות שנאמר בקורת תהי ' והביא את אשמו ' ‪-‬‬
‫רק במומלא סמוך לאיש " ( צפע " נ השלמה ו ‪ ,‬ד ‪ .‬וכ " פ‬ ‫זו ‪.‬‬ ‫דלכאורה אינו נוגע להלכה‬
‫ד )‪.‬‬ ‫בכס ‪ ,‬מ ברמב ' ם הל ' ק ‪-‬פ פ ‪ -‬ב ה ‪.‬‬ ‫והוא שתהי ' ם‬ ‫‪.‬‬ ‫בפשטות קאי ע " ז שכתב‬
‫ק ספי ' ג דס ‪ ,‬ל שגם‬ ‫ראה רמב ‪ .‬ם הל ' פסוהמ ‪.‬‬ ‫‪) 68‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובעולה וכרצונה כמו שביארנו ‪ ,‬והטעם לזה כ ' ‪11‬‬
‫‪.‬‬
‫אם ‪ ,‬מהלך במקום שאינו צריך ה ז הולכה והמחשבה‬ ‫אבל זה אינו מספיק ‪ ,‬כ '‬ ‫‪ .‬שאין האיש חייב קרבז כו '‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פוסלת בה ' ‪ ,‬והראב ‪ -‬ד פליג ע ‪ -‬ז ‪ ,‬וע ‪ -‬פ ביאור הצפע ' נ‬ ‫( הט ‪.‬י‬ ‫לכאורה פשיטא היא ‪ ,‬שהרי כבר כתב לעיל‬
‫‪.‬‬
‫)‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בגדר הולכה ( ראה צפע ‪ -‬נ עה ‪ -‬ת ר פ מסעי מהד ת‬ ‫שצ " ל ‪ .‬גדולה הבעולה המזידה וברצונה ' ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לעיל‬ ‫‪ . 39‬וש " ג ‪.‬‬ ‫חי ‪ ,‬ד שם ע '‬ ‫לקרש‬ ‫וראה‬ ‫;‪.‬‬ ‫נא ‪,‬‬
‫'‬ ‫אלא שבזה מבואר הטעם שגס ‪ .‬בו ט ' שנים ויום א‬
‫נעשה גב בזה חשיבות‬ ‫המוכרח‬ ‫דדבר‬ ‫‪) 188‬‬ ‫ע'‬ ‫שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבו ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫והראב ד‬ ‫הרמב ‪ -‬ם‬ ‫בזה‬ ‫שגם‬ ‫י"ל‬ ‫כו ' ‪,‬‬ ‫בפ ‪ -‬ע‬ ‫כיון שכל גדר חיוב קרבן דהאיש בשפחה חרופה בא‬
‫לשיטתייהו אזל ' ‪ ,‬שגם בדבר שאינו מוכרח בעצם ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫מצד שנעשה כאז מעשה שמא חייבת מלקות ע ‪. 1‬‬
‫ורק בפועל בנדו " ז הי ' פעולה זו הכנה והכשרה‬ ‫‪.‬‬
‫וכן משמע שמפרש בקרית ספר הל ' איסו ב שם‬
‫גס בזה‬ ‫הזריקה )‬ ‫לפעולה אחרת ( ההולכה לפני‬ ‫בן ט ' שנים ויום א ' שביאתו ביאה הבא על‬ ‫‪.‬‬ ‫שכחב‬
‫חרופה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נעשה גדר מצוה ‪ .‬ועד ז בנדו ‪ -‬ד בשפחה‬ ‫שהיא לוקה דבל‬ ‫כרי‬ ‫שפחה חרופה הוא מביא קרבן‬
‫דעת הרמב ‪ ,‬ם בקרבו מסח על הקטן ( אלא‬ ‫ועד ‪1 -‬‬

‫ל)‪.‬‬ ‫שבהולכה נעשה עבודה בפ ‪ -‬ע ‪ ,‬כנ ‪.‬‬ ‫קרי שכשם שדן וי ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪17‬תי ש ; ‪,‬‬ ‫ק ;‬ ‫‪,, , .‬‬
‫פסחים ‪.‬‬ ‫בר ‪ -‬ן סוף‬ ‫ובפרט ע " פ אגדה הובאה‬ ‫‪) 69‬‬
‫ן ‪71‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‬

‫חינוך מצוה שן ‪ .‬ועפ ‪ -‬ז גם ספה ‪ -‬ע שייכת לסברא‬ ‫ף " ב‪,1‬‬ ‫שהיא‬ ‫אסן‬ ‫(‪, ,‬‬ ‫נ‪1‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫וי ב ; ‪ - 11‬ב‪1‬‬ ‫; ‪ ( 11‬ה שלקחן‬

‫ל בסנים ‪ ,‬שאף שכל עניו הספירה הוא רק הכנה‬ ‫הנ ‪.‬‬ ‫שה‬ ‫‪, ,..‬‬
‫(‬ ‫שעד‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‪-‬‬ ‫' ‪1 ( 1‬נף‬ ‫אם היא למה נ‬ ‫ה ;י‬ ‫(‬

‫"ך‬
‫נעשה מציאות וחשיבות בפ ‪ -‬ע‬ ‫‪ 1‬מ "מ‬ ‫למ ‪, .‬‬ ‫יהכשרה‬ ‫עו (‬ ‫אין‬ ‫]‬ ‫היי‬ ‫זביצ‪ ; 1‬ה ‪-‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫רוז ‪[-‬ש " בעול ‪,‬‬
‫וזלקוק‬ ‫~‬
‫ומברכיו עלי ' ‪.‬‬
‫‪241‬‬ ‫שיחות‬ ‫ולדושים י‬ ‫לקוטי‬

‫קטן שליין ווערט חגערופן ‪ 8‬מחוייב‬ ‫רבי " לקטן בז ' בנ "ל‪ ,‬איו דער סדר פון‬
‫בדבר ) ; און נשכמער ‪ -‬בנוגע לת " ת ‪:‬‬ ‫פסח‪ ,‬הגדה און סיפור יצי ' מ מיוסד אזיף‬
‫בשעת מ' לערנט תורה מיט ‪ 8‬קינד ‪ ,‬וושס‬ ‫לבנך " " י ‪.‬‬ ‫והגדת‬ ‫‪.‬‬ ‫מיס )‬ ‫( און פשרבונדן‬
‫איז ‪ " 8‬מצוה על כל חבם וחבם מישראל‬ ‫פון‬ ‫יצשה‬ ‫די‬ ‫ווערט‬ ‫בכללות‬ ‫לאון‬
‫ללמד את כל התלמידים אע " פ שאינן‬ ‫אידישן פשלק פון מצרים פשרגליכן אין‬
‫בניו שנאמר ושננתם לבניך כו' ילו‬ ‫ש‬ ‫נבואת יחזקאל ! י צום געבורט פון‬
‫תלמידיך" ‪6‬י ‪ ,‬משכס מען אים ‪ 8‬מציאות‬ ‫קינד ‪ ,‬וושס בשלד נשך דעם הויבט זיך ‪4‬ן‬
‫חדשה ‪ -‬דער תלמיד ווערט פשרבונדן‬ ‫דער חינוך זיינער שלס יסוד לכל ימי‬
‫מיט תורה ( און מיטן נותן התורה ) ‪-‬‬ ‫חייו י‪; ] 7‬‬

‫וכמחמר חו "ל יי " כל המלמד את בן‬ ‫און שזוי אויך בחג השבועות ‪ ,‬זמן מתן‬
‫חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫תורתנו ‪ -‬התחלת לימוד התורה ע " י‬
‫ילדו ' ‪.‬‬ ‫אבינו שבשמים עם בניו ‪ -‬עם ישראל‬
‫פון דעם שלעם איז פ‪8‬רשטשנדיק דער‬ ‫עליהם נאמר ‪3‬י בנים אתם לה ' אלקיכם ‪,‬‬
‫גודל החיוב וההשתדלות וושס ליגט‬ ‫ועד " ו באב ובן למסה ‪ -‬וושס הגם שז‬
‫אויף יעדן איינעם שפצוגעבן זיך מיטן‬ ‫בנוגע מצות בכלל איז " אביו אעו חייב‬
‫חינוך פון בגי ובנות ישראל בלימוד‬ ‫לחנכו במצות מן התורה אלא מד " ס " ‪,‬‬
‫התורה ובקיום המצות ; ובפרט בימים‬ ‫איז דשך ב " ת " ת מ " ע מן התורה על האב‬
‫אלו ‪ ,‬וושס דשם איז די ציים וולס‬ ‫ללמד את גנו הקטן תורה " ' י ; נוסף לזה‬
‫מיגרייט זיך צו די ימי החופש ‪ ,‬דשרף‬ ‫איז דשך נתינת התורה געקומען בזכות‬
‫‪8‬‬ ‫מען זען ‪ 18‬יעדער אידיש קינד ‪,‬‬ ‫ענין החינוך ‪ ,‬נשר דורך דעם וושס " בנינו‬
‫אינגעלע ידער ‪ 8‬מיידעלע ‪ ,‬זשל זיין אין‬ ‫עורבין אותנו " השט דער אויבערשטער‬
‫‪ 8‬סביבה פון תורה ויריש במשך חדשי‬ ‫תורה ' י ‪-‬‬ ‫מסכים געווען צו געבן די‬
‫הקיץ ( ומה טוב במשך כל כיד שעות‬
‫דוקא דורך דעם וושס מ ' גיט דעם‬
‫היום ) ‪ ,‬וושס דשם וועט זין אויך די הכנה‬
‫קינד ‪ 8‬חינוך במצוות ווערט ער ‪8‬‬
‫אויף צו מוסיף ויין אין דעם חינוך פון‬
‫מציאות בפ " ע און השט טז אייגענעם‬
‫ילדים וילדות במשך הזמן והשנה‬
‫פשרבונד מיט דער מרוה (כנ " ל ‪8‬ז דער‬
‫שלאח *ז ‪.‬‬
‫( משיחות חג השבועות תשכ ‪ -‬ח‬
‫ח‪,‬‬ ‫שמות יג ‪,‬‬ ‫‪) 70‬‬
‫)‬ ‫וש ‪ -‬פ ‪3‬שא תשל ‪ -‬א‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫טז ‪ ,‬ד ואילך וראה חו " א וארא גה ‪,‬‬ ‫‪) 71‬‬

‫תשל " ז‬ ‫לחגה ‪ -‬פ‬ ‫מכתבים כלליים‬ ‫ראה‬ ‫‪) 72‬‬

‫י‪ 7‬תשמ " ו ‪ -‬ן) ע ' עדרת וחילך ) ‪.‬‬ ‫(‬ ‫( הגש " פ‬

‫ה ‪.‬ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הל‪ ,‬ת " ת להרמב ‪ ,‬ס פ א‬ ‫‪6‬ד )‬
‫כתחלתו‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫ת " ת לאדה ' ז‬
‫ראה יד ‪,‬‬
‫הל '‬
‫‪) 73‬‬

‫סנהדרין יט ‪ ,‬ב ‪ .‬הובא במרשע עה * ת במדבר‬ ‫‪) 77‬‬

‫‪) 74‬‬

‫א‪.‬‬ ‫ג‪,‬‬ ‫(א )‪.‬‬ ‫שהשיר פ "א ‪ ,‬ד‬ ‫‪) 75‬‬

 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪242‬‬

‫אמור‬
‫ער אפילו ניט טז דורך צוגעבן דעם‬ ‫א ‪ .‬מ ' הטט שוין פיל מיל גערעדט‬
‫וועגן דעם דיוק בתכלית פון לשרן‬
‫" וגו ' " נין‬ ‫יישרט‬
‫פרש "י על התורה ‪ ,‬מט נאר די ווער ‪-‬‬
‫געקענט‬ ‫כ ‪ .‬לכאורה וויולט מען‬ ‫טער פון זיין פירוש ‪ ,‬נטר אויך די ווער ‪-‬‬
‫לערנען ‪8 ,‬ז מיט ' ן מעתיק זיין‬ ‫טער פון פסוק וולס ער איז מעתיק ( פטר‬
‫" ששת‬ ‫ימים " איז רש "י אוימן ניט די‬
‫געברשכ ‪-‬‬ ‫דעם שנהייב פון זיין פירוש )‪.‬‬
‫טע צוויי ווערטער כשלעצמם ‪ ,‬נשר ( שלס‬
‫‪ 8‬ביאור אין ‪8‬‬ ‫עפ " ז פשדערט זיך‬
‫התחלה פון ) דעם גשנצן פסוק ‪-‬‬
‫פרשה ‪ :‬אין ‪8‬נהייב‬ ‫פרש " י אין אונזער‬
‫ווי מיר געפינען בכמה מקומות ‪8‬ז‬ ‫פון פ ' המועדות י ( נטך דער הקדמה‬
‫רש " י איז מעתיק די התחלה פון ‪ 8‬פסוק‬
‫גו ' דבר אל בנ " י גו ' מועדי ה ' גו '‬
‫וידברהם‬
‫"אלה‬
‫פון ‪ 8‬ענין (ניט צוגעבענדיק‬ ‫ידער‬ ‫מועדי " ) זטגט דער פסוק י ‪:‬‬
‫" וגו ' " ) ‪ ,‬און זיין פירוש ב‪8‬ציט ויך‬ ‫אפילו‬
‫תעשה מלאכה וביום‬ ‫שבת שנתון‬‫השביעי ימים‬
‫" ששת‬
‫ענין ‪.‬‬ ‫צום ג‪8‬נצן פסוק טדער‬
‫מקרא קודש כל‬
‫" ועשו את‬ ‫ולדוגמא ‪ :‬אויפן פסוק '‬ ‫מלאבה לא תעשו גו ' " ( און דערנטר איז‬
‫האפוד " זטגט רש " י ‪:‬‬ ‫די תורה ממשיך אין די פסוקים נ‪8‬כ ‪-‬‬
‫לפרש‬
‫כמות שהוא‬
‫מעשיהם באתי‬
‫" אם‬ ‫כו ' לכך אני כותב‬ ‫דעם "אלה מועדי ה ' גו' " און רעכנט‬
‫כו ' " און איז מפרש ומבאר קלע פרטים‬ ‫אוים שלע מועדים ) ‪.‬‬
‫פון עשיית האפוד וולס שסייען אין דער‬ ‫פון דעם פסוק איז רש " י מעתיק די‬
‫גשנצער פרשה ‪ ,‬און פונדעסטוועגן איז‬ ‫ווערטער " ששת ימים " און איז מפרש ‪:‬‬
‫רש " י מעתיק פון פסוק נ‪8‬ר די ווער ‪-‬‬
‫המחללשבת אצל מועדות ללמדך‬‫שכל ענין‬
‫" מה‬
‫טער " ועשו את האפוד " ( און ‪8‬ן דער‬ ‫את המועדות מעלין עליו‬
‫" וגו ' " ) ;‬ ‫הוספה‬ ‫כאילו חלל את השבתות וכל המקיים את‬
‫שזוי אויך אין פרש "י ( וושס קומט‬ ‫המועדות מעלין עליו כאילו קיים את‬
‫גלייך נ‪8‬ך זיין פי ' אויף‬ ‫השבתות " ‪.‬‬
‫" ששת ימים " )‬ ‫אויפו פסוק‬
‫אלה מועדי ה ' מקראי‬ ‫תקראו‬
‫"‬ ‫קודש אשר‬ ‫איז ניט מובן ‪ :‬די קושש אין פסוק איז‬
‫אותם במועדם " ‪ ,‬וואו‬ ‫דטך ‪ -‬בל ' רש " י ‪ " -‬מה ענין שבת‬
‫רש "י איז מפרש דעם טעם הכפל פון‬ ‫אצל מועדות " ‪ ,‬ה‪8‬ט ער ד‪8‬ך לפי " ז גע ‪-‬‬
‫דעם בשנצן פסוק ‪ ,‬און פונדעסטוועגן איז‬ ‫דשרפט מעתיק זיין די ווערטער‬
‫ער מעתיק נאר התחלת הכתוב‬ ‫וכיום‬
‫ווערטער‬
‫"‬ ‫השביעי שבת " ‪ ,‬און נשר די‬
‫" אלה‬ ‫מועדי ה ' " ‪ -‬און ‪8 18‬‬ ‫‪-‬‬ ‫טנשטשט‬
‫דעם בריינגט ער גשר " ששת‬
‫" וגו ' " ‪.‬‬
‫שבער מען קען ניט לערנעז ‪8‬זוי‬ ‫שבת " ‪ -‬דייט‬ ‫ימים " און " וביום ם‬
‫בנדו " ד ‪ ,‬ווייל רש " י בשנוגנט זיך מיס‬

‫ששה‬ ‫ב) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ ) 3‬עדז צ " ע בפרש ‪ ,‬ר " פ י קהל ( לה‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ימים ‪ -‬הקדים להם אזהרת שבת וכו ' ‪.‬‬ ‫בג ‪ ,‬א וא ' לר ‪.‬‬ ‫וו‬
‫תצוה כח ו‬ ‫‪)4‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫‪)2‬‬
‫‪243‬‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬

‫די‬ ‫עשיית מלאכה ביו " ט‪ ,‬טרשכטנדיק‬

‫‪18‬‬ ‫מעתיק זיין התחלת הכתוב והעניו נטר‬
‫גשנצע קביעות ( ובמילא ‪ -‬איסור‬ ‫דשז ווען די התחלה ‪8‬נטהשלט ( לכה " פ ‪8‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪6‬‬ ‫מלאכה ) פון יו " ט איז תלוי אין ב " ו‬ ‫טייל פון ) דעם תוכן הענין וועלכן ער‬
‫און דערפשר בששטייט ד‪ 8‬דער עיקר‬ ‫איז מפרש ‪ -‬ע " ד ווי אין די דוגמאות‬
‫הדגשה ואזהרה אין " כל המחיו את‬ ‫הנ " ל ‪ :‬רש "י בשנוגנט זיך ניט מיס מעתיק‬
‫המועדות מעלין עליו כאילו חלל את‬ ‫זיין " ועשו " ‪ ,‬נשר איז מוסיף אויך‬
‫" ( ועשו )‬

‫השבתות " ‪ -‬און מהאי טעמא הויבט ‪8‬ז‬ ‫את האפוד " ‪ ,‬ווייל ד‪8‬ס איז די נקודה‬
‫רש "י מיט דעם עיקר ( " כל המחלל כו' " ) ‪,‬‬ ‫וולס רעדט זיך אין זיין פירוש ‪ -‬עשחת‬
‫און ערשט דערנ‪8‬ך בריינגט ער דעם‬ ‫האפוד ; עד "ז אין פסוק אלה מועדי גו ' ‪,‬‬
‫המשך (" בל המקיים בר " )‪.‬‬ ‫איז ער מעתיק ניט בלויז " אלה " ‪ ,‬נ‪8‬ר‬
‫טבער דער תירוץ איז ניט מספיק ‪,‬‬ ‫"אלה מועדי ה ' " ‪-‬‬
‫תשרים וויבשלד ‪8‬ז דער דמיון פון יו " ט‬ ‫איו אונזער פשל שבער ‪ :‬אין פרש " י ד‪8‬‬
‫צו שבת ווערט אין פסוק אויסגעדריקט‬ ‫איז נוגע דער " ( מה ) ענין שבת כו ' " ‪ ,‬און‬
‫( ניט דורך ‪ 8‬שלילה ‪ -‬פון חילול שבת ‪,‬‬ ‫ניט‬ ‫גיבן‬ ‫" ששת ימים "‬ ‫ווערטער‬ ‫די‬
‫דורך דעם חיוב וציווי פון‬ ‫נ‪8‬ר )‬ ‫יו " ט ‪,‬‬ ‫טייל פון ) דעם " ענין‬ ‫‪8‬‬ ‫שרוים ( אפילו ניט‬
‫שמירת וקיום המועדות ( און פון דעם‬ ‫שבת " ‪.‬‬
‫לערנט מען ‪ 98‬דעם ענין פון " כל‬
‫נטך ‪ 8‬שאלה אין לשון רש " י ‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫המחלל כו ' " ) ‪ ,‬השט רש " י געדשרפט אין‬
‫דער‬ ‫מיס‬ ‫רש " י‬ ‫הייבט ‪8‬ד‬ ‫פשרוושס‬
‫פירוש הכתוב אויך שרייבן נאר דעם‬
‫שלילה ‪ " -‬שכל המחוו את המועדות‬
‫חיוב ‪ ,‬שדער עכ "פ שרייבען לויטן סדר‬
‫כו ' " ‪ ,‬און ניט מיט דעם צד החיובי ‪-‬‬
‫ווי מילערנט עס ‪ 58‬פון פסוק ‪ " -‬כל‬
‫המקיים כו ' " און דערנשך " כל המחלל‬ ‫‪8‬ז‬
‫רעדט‬
‫בפרט‬
‫פארגליינט' " ‪ ,‬זח‬
‫וושסהמועדות כו‬
‫המקיים את‬
‫דער פסוק‬
‫" כל‬
‫כו ' " ?‬
‫שמירתן ?‬ ‫בחיוב‬
‫דער ביאור בזה ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫(און כלטש דער פירוש (אין דעם‬
‫די שאלה " מה ענין שבת אצל‬ ‫סדר ) איז גענומען געוושרן פון תורת‬
‫מועדות " בנוגע שבת פטר זיך ‪ ,‬איז ניט‬ ‫כהנים ' ‪ -‬איז ( נוסף וולס דער תו " כ ‪-‬‬
‫קיין גרויסע תם " אין פשוטו של מקרא י ‪,‬‬ ‫לגירסתנו ‪ -‬שטעלט זיך ניט אויף‬
‫ווייל (ווי עס ענטפערן כמה ממפרשי‬ ‫ווערטער פון פסוק נשר אויפן ענין‬
‫התורה ) אויך שבת ווערט נכלל איו‬ ‫בכלל‪ ,‬איז ) ד‪8‬ך ידוע (יני גערעדט שוין‬
‫כו " כ פעמים ) ‪ 18‬רש" י בפירושו איז ניט‬
‫ווערן' גו' " וויבשלד עם קען‬
‫מועדי ה‬
‫שנגערופן‬
‫"אלה‬
‫" יום מועד " ' ‪ ,‬זייענדיק‬
‫מעתיק מארדל דוקא בלשונם ‪ ,‬נטר יני‬
‫‪ 8‬טשג וואס איז אסור במלאכה ; און‬ ‫עם גיס ‪ 8‬הסברה אין פשש " מ און ‪-‬‬
‫אפילו אויב מ ' זאל שננעמען שז שבת קען‬ ‫אויך אין שז‪ 8‬סגנון ) ‪,‬‬

‫ניט ‪8‬ריינגיין איז דעם סוג פון " מועדי‬

‫לכאורה וושלט מען געקענט פשר ‪-‬‬
‫ענטפערן ‪ :‬מיט צוגלייכן יו " ט צו שבת‬
‫איז ד‪8‬ך דער פסוק בעיקר אויסן צו ב‪- 8‬‬
‫כאז ‪.‬‬ ‫ראה משכיל לדוד כאז ‪ .‬מלבי " ם ותו ‪ -‬ת‬ ‫‪)6‬‬ ‫ווירענען מ ' ז‪8‬ל ניט מקיל זיין אין‬
‫‪.‬‬
‫ובאברבנאל כאן כתב דמה שפירש רש " י דרך‬ ‫‪)7‬‬

‫‪,‬‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫דרש‬

‫כאן ‪.‬‬ ‫בחיי‬ ‫הא ' ) ‪.‬‬ ‫( בסי '‬ ‫רמנ " ן כאן‬ ‫‪)8‬‬ ‫ערפ ‪.‬‬ ‫‪)5‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אמיך "‬ ‫לקיטי‬ ‫‪244‬‬

‫ברענגט עם שרשפ יי ‪ " -‬כשתבא שכת‬
‫יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשוי '‬
‫וכו ' " ] ‪.‬‬
‫ד‪ , 8‬אין פ ' אמור ‪ ,‬וולס איז ניט‬
‫דער עיקר שרט אויף אזהרת שבת ( עס‬
‫ווערט דערמטנט דרך אגב צוליב די‬
‫מועדים ) ‪ ,‬שטעלט זיך די שאלה ‪ :‬וולס‬
‫פשר ‪ 8‬שייכות ה‪8‬ט די הקדמת ששת‬
‫ימים פון שבת צו די " מועדות " ‪ -‬די‬
‫ה ' אשר תקראו גו ' " ‪ ,‬קען מעז פונ ‪-‬‬
‫דעסטוועגן איינלערנעז ‪ ,‬שז דער פסוק‬
‫דערמטנט בדרך אגב וועגן שבת ‪ ,‬כדי‬
‫יבער‬ ‫מודיע זיין דעם חילוק צווישן שבת און‬
‫יו " ט " ‪( -‬א ) שבת איז ניט תלוי אין ב " ד ‪,‬‬
‫משא " כ יו " ט ‪ ( ; 9‬ב ) שבת ווערט שנגע ‪-‬‬
‫רופן אויך " שבת שבתון " וויבשלד אויך‬
‫מלאכת אוכל נפש איז אסור ‪0‬י ‪ ,‬משא " כ‬
‫יו " ט ;‬

‫תורה הקט געד‪8‬רפט טנהייבן " ביום‬ ‫די תמי ' פון רש "י איז ד‪ 8‬בשייכות צו‬
‫?‬ ‫השביעי שבת שבתון גו' "‬ ‫דער הקדמה צו שבת ‪ " :‬ששת ימים‬
‫רש " י‬ ‫און די שאלה פשרענטפערט‬ ‫תעשה מלאכה " ‪ -‬ביים ערשטז ציווי יי‬
‫זלגן )‬ ‫דורכן מקדים זיין (דשם וושס חז " ל‬ ‫אין דער תורה אויף שבת ‪ ,‬איז מובן‬
‫ללמדך‬ ‫פטרווטס מ'דשרף מקדים זייז " ששת‬
‫" מה ענין שבת אצל מועדות‬
‫שכל המחלל כו ' " ‪8 -‬ז דער פסוק וויל‬ ‫ימים וגו ' " יי ‪ ,‬ווירום די תורה קומט ד‪8‬‬
‫דט צוגלייכן די השרבקייט פון עשיית‬ ‫כעשיית‬ ‫אסור‬ ‫טנזשגן שז שבת איז‬
‫מלאכה במועדות צו דער השרבקייט פון‬ ‫מלאכה ‪ ,‬בצו‪8‬רנט פריער דער פסוק ‪8‬ז‬
‫עשיית מלאכה בשבת ‪ ,‬וושס דערמיט‬ ‫מען זטל זיך ניט זשרגן וועגן פרנסה‬
‫ווערט שוין במילא פשרשטשנדיק פשר ‪-‬‬ ‫וכיו " ב ‪ ,‬ווייל "ששת ימים תעבוד ועשית‬
‫ווטס די תורה שטעלט די הקדמה " ששת‬ ‫כל מלאכתך " ין ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ימים תעשה מלאכה "‬ ‫[ ועוד ‪ :‬א ) די הקרמה " ששת ימים גו ' "‬

‫די הסברה אין דעם ‪:‬‬ ‫ה‪,‬‬ ‫איז בהתאם צום המשך הכתוב דטרט ‪ ,‬שז‬
‫דער טעם אויף שמירת שבת איז " כי‬
‫ניט (טעג ‪,‬‬
‫בלויו ) ‪8‬‬
‫נ‪8‬ר‬ ‫זעקם בשדייט‬
‫בטזונדערע‬ ‫פון ימים "‬ ‫סכום‬
‫ששת‬ ‫"‬ ‫ששת יתיש עשה ה ' גוי וינח גו ' " ' י ; ב )‬

‫כל‬ ‫ועשית‬ ‫תעבוד‬ ‫ימים‬ ‫" ששת‬ ‫פון‬

‫זשך "‬ ‫ס ' מיינט ( אויך) ‪ 8‬מציאות פון " אייז‬ ‫"י‬ ‫ווי רש‬ ‫‪- 58‬‬ ‫מלאכתך " יי לערנט מען‬
‫ח זמן אין בששטטנד פון " ששת ימים " ‪,‬‬
‫ווי רש " י טייטשט מיס עטליכע פסוקים‬
‫ווייטער ין ‪ " :‬כן מקים שנאמר שבעת שם‬
‫דבר הוא שבוע של ימים ‪ . .‬וכן כל לשון‬ ‫הנ ‪ -‬ל ( בסי '‬ ‫אברבנאל כאן ‪ .‬וראה ג ‪ -‬כ רמב ‪ -‬ז‬ ‫‪)9‬‬

‫שמונת ששת כו' " איין זעקם ‪ -‬ט‪8‬גיקע ‪,‬‬ ‫הא ' ) ‪.‬‬
‫טדער זיבן ‪ -‬טשגיקע ‪ ,‬טדער טכס ‪ -‬ט‪8‬גיקע‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫וראה רמב ז כאז‬ ‫כאז ‪.‬‬ ‫רמב " ז ואברבגאל‬ ‫‪) 10‬‬

‫דבא עוד ללמד דיו ‪ -‬ט שחל בשבת אסור במלאכת‬

‫תקופה ‪.‬‬ ‫אוכל נפש ‪.‬‬
‫און דשם מיינט " ששת ימים תעשה‬ ‫ואילד ‪.‬‬ ‫ח‬ ‫כ‪.‬‬ ‫יחרו‬ ‫‪11‬ן‬
‫שם ‪ ,‬ט ‪.‬‬ ‫‪);2‬‬
‫מלאכה " ‪ :‬דער אויבערשטער הקט גע ‪-‬‬
‫געכן שז אויסגעטיילטע מציאות פון‬
‫המשכן ‪,‬‬ ‫מנארח‬
‫ששת ימים " ‪ -‬שבהם הל‬
‫י‬ ‫‪.‬‬
‫בר פ ויקהל ( שבהערה ‪ , ) 3‬כ ' שם ה ‪ -‬ו‬
‫‪7‬צ ' ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫הקדמה ‪ -‬כפירש " י שם ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫מקום להוסיף‬
‫‪1‬‬ ‫יעד ‪.‬‬ ‫‪) 13‬‬

‫ולכן‬

‫הציווי ‪.‬‬
‫לשון )‪.‬‬ ‫ממכילתא עה ‪ -‬פ ( בשינוי‬ ‫זן‬
‫נשנה ג ‪ -‬כ כפ ' תשא ( לא ‪ ,‬סו ) כי מסיים‬ ‫ולכן‬ ‫‪4‬ן )‬
‫כב ‪,‬‬ ‫רליר בא י ‪,‬‬ ‫נפרש "‬ ‫ח ‪ ,‬וע " ז גם‬ ‫פסוק‬ ‫‪) 17‬‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫ששת ימים גו "‬ ‫יז ) זכי‬ ‫שם ( פסיק‬
‫ואכיס ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יב ‪ ,‬טו‬
‫שם ‪.‬‬ ‫יונרו‬ ‫‪) :5‬‬
 ‫‪245‬‬ ‫שיחות‬
‫און במילא איז " כל המחלל כו' וכל‬
‫כו '" ‪.‬‬
‫ער איז אויך ניט מוסיף " תעשה‬
‫מלאכה " ‪ -‬ווייל דשם איז ד‪8‬ד ‪ .‬ישות ‪9‬י‬
‫‪ -‬און די אויסגעטיילטקייט פון ששת‬
‫ימים און ( שבת ו ) מועדות איז איז איסור‬
‫מלאבה ‪,‬‬
‫טדער ‪ :‬מיט " ששת ימים " ‪ -‬מיינט ד‪8‬‬
‫רש "י כלתת הענין פון די ששת ימים ‪-‬‬
‫ע " ד ווי בש " ועשו את האפוד " ‪ ,‬כנ " ל ‪.‬‬
‫דערמיט איז אויך פ‪8‬רשטטנדיק דער‬
‫" כל המחלל‬ ‫סדר אין רש "י ‪ -‬פריער‬
‫כו' " און דערנ‪8‬ך " וכל המקיים כו' " ‪ :‬ווי ‪-‬‬
‫בשלד שז דעם כללות 'דיקן פשרגלייך פון‬
‫יו " ט צו שבת לערנט מען ‪ 54‬פון " ששת‬
‫ימים " ‪ ,‬כנ " ל ‪ ,‬קומט אוים ‪ ,‬שז דער לימוד‬
‫איז בנוגע חיסל יו " ט ‪ :‬דער וושס איז‬
‫מחלל יו " ט מיט עשיית מלאכה ‪ -‬וולס‬
‫דערמיט איד ער עובר אויפו גדר און‬
‫הגבלה פון " ששת ימים " ‪ ,‬טרייננעמענ ‪-‬‬
‫דיק אין סוג ההיתר דעם זמן האסור‬
‫מחוץ פון די " ששת ימים " ‪-‬‬ ‫וי‪8‬ס איז‬
‫איז עם במילא " כאילו " ער וויולט מחלל‬
‫געווען שבתות ‪ :‬און מכלל לאו אתה‬
‫שומע הן ‪ -‬פון דעם פשרשטייט מען שז‬
‫השבתות המועדות כו ' כאילו‬
‫המקיים את‬
‫וכל את‬
‫"קיים‬
‫"‬ ‫‪.‬‬
‫דעם‬ ‫תורה אין‬ ‫של‬ ‫יינה‬ ‫ז ‪ .‬פוז‬
‫פרש "י ‪:‬‬
‫זשגן אויף‬ ‫‪0‬נ‬ ‫עם איז ידוע וולס חז " ל‬
‫‪ ) 19‬וגם בר ‪ ,‬פ ויקהל ( ראה הערה ‪ - ) 13‬בז הוא ‪,‬‬
‫כי הציווי דמלחכת המשכן בא בפסוקים שלאח ‪. 1 .‬‬
‫‪ ) 20‬מכילתא ‪ -‬היבאה בדרשות ר ' יהושע אבו‬
‫ששב פרשת וישב ובטפר מנחה בלולה ‪ .‬ובמכילתא‬‫‪.‬‬
‫דרשב ' עתרו כ ‪ ,‬ט ) ‪ :‬כשם שנצטוו ישראל על מצות‬
‫עשה של שבת כר נצטוו על המלאכה ‪ .‬ועל פי זה‬
‫ה‬ ‫פט ‪, 1 -‬‬ ‫מובז בפשטות מאמר רז " ל בראשית רבה‬
‫( ונזליג בזה על הספרי עקב על הפסוק ולעבדו בכל‬
‫רמב ‪ -‬ז‬ ‫פי‪ -‬א ‪.‬‬ ‫וראה גם אבות דרבי נתז‬
‫ועפת מיושב‬ ‫ממט ‪- .‬‬ ‫ויקרא כה ‪ ,‬ג ‪ .‬קונטרס ומעין‬
‫"‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬
‫מלאכה איז‬
‫עשייתחין איר‬
‫וולס נטר‬
‫געוושרן‬
‫ימים "‬
‫דערלויבט‬
‫" ששת‬
‫המקיים‬ ‫‪-‬‬
‫דלם הייסט ‪ ,‬שז די ‪8‬לע זמנים ווים‬
‫זיינען ניט אין דער תקופה פון די ( ‪11‬ש ‪-‬‬
‫" ששת ימים " ( ימי החול ) ‪,‬‬ ‫כענדיקע )‬
‫במלאכה ‪.‬‬ ‫זחנען אסור‬
‫עפ " ז איז מוסבר וולס די תורה איז‬
‫מקדים אין טנהייב פון פ ' המועדות‬
‫ששת ימים תעשה מלאכה " ‪ :‬דערמיט‬ ‫"איז‬
‫די תורה מגדיר צוויי כללות ' דיקע‬
‫תקופות וסוגי זמן בנוגע עשיית מלאכה ‪:‬‬
‫א ) דער זמן פון " ששת ימים " ‪ ,‬וואס פיז‬
‫מלאכה " ; ב )‬ ‫מותר במלאכה ‪ " -‬תעשה‬
‫יערער שנדער זמן ‪ -‬אסור במלאכה ‪8‬ן ‪.‬‬
‫וו‪8‬ם‬ ‫פשרשטשנדיק‬ ‫איז‬ ‫ובמילא‬
‫מ' לערנט ‪ 98‬דערפון ‪8 ,‬ז " כל המחלל‬
‫את המועדות כו ' כאילו חלל את‬
‫השבתות וכל המקיים כו' באילו קיים את‬
‫השבתות " ‪ ,‬כעטש שז בנוגע צום עונש‬
‫וכיו " ב איז ניט גלייך דער איסור פון‬
‫עשיית מלאכה ביו " ט צום איסור בשבת ‪,‬‬
‫שבער בבלל איז עשיית מלאכה ביו " ט‬
‫(וויבשלד סיאיז ניט נכלל אין " ששת‬
‫ימים " ) אין זעלבן סוג ווי שבת ‪ -‬כאילו‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫חלל את השבתות‬
‫ו ‪ .‬עפ " ז איז מובן וושס רש " י איז‬
‫מעתיק בלויז די ווערטער " ששת ימים "‬
‫און גיס דערביי ניט צו אפילו דעם‬
‫וו‪8‬רט " וגו ' " ‪ :‬מיס דעם איז ער מדגיש‬
‫‪8‬ז " ששת ימים " איז ‪8‬ז אויסגעטיילטער‬
‫ענין און סוג פטר זיך ‪ -‬און דער המשך‬
‫הכתוב " וביום השביעי גו ' " איז ניט קייז‬
‫המשך צו די " ששת ימים " ( בכוינת‬
‫הפסוק ‪ -‬מלאכה ) ‪ ,‬ניר ‪ 8‬צווייטער סוג‬
‫זמן וושס איז אסור בעשיית מלאכה ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫ר " פ ויקהל ( הנ ‪ -‬ל הערה‬ ‫בפרשיי‬ ‫ועד ‪ -‬ז יל " פ‬ ‫‪) 18‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ - ) 3‬דהכתוכ מקדים ששת ימים ‪ , -‬דעשיית מלאכה‬
‫לבבכם ) ‪,‬‬ ‫ימים " ‪,‬‬ ‫אפשרית ומותרת רק במפיחות זו ד " ששת‬
‫השבת ‪.‬‬ ‫ולבז מלאכת המשכז אינה דוחה את‬
 ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫אמיך‬ ‫לקוטי‬ ‫‪246‬‬

‫י‪2‬‬ ‫ע " ד ‪8‬ז אויב " יתפלל כל היום כולו "‬

‫איזד ‪ .‬ה ‪.‬‬
‫ניט‬ ‫החולע " ‪,‬‬
‫בששת‪-‬ימי" זו מ "‬ ‫מלאכה‬
‫תעבוד "‬ ‫טשו ימים‬
‫ששת‬‫"‪8‬ז‬
‫‪ -‬איז ער אסור במלאכה און אפילו‬
‫ב " מחוי " ' ‪ - 1‬כל היום בולו ‪,‬‬ ‫וושס איז מותר ע " פ תורה ‪,‬‬ ‫‪ 8‬זעך‬ ‫נשר‬
‫און דעריבער משנט זיך מצד הנשמה‬ ‫נטר ‪ -‬ס 'איז ‪ 8‬מצא און ‪ 8‬דרך אין‬
‫" תשבות " ‪.‬‬ ‫דער עניז פון‬ ‫עבודת ה ' פון ‪ 8‬אידו וכידוע ינ ‪8‬ז עם‬ ‫‪.‬‬
‫דשרף זיין די הקדמה פון " בכל אשר‬
‫און דאס זיינען די צוויי קצוות וולס‬
‫משכן ‪ 8‬כלי אין טבע ‪ -‬און‬ ‫‪-.‬‬ ‫תעשה "‬
‫פטדערן זיך ארן דער עבודה פון ‪ 8‬אידן ‪:‬‬
‫דעמטלט ‪ .‬קומט " וברכך ה " א " ‪ -‬ברכת‬
‫אין די " ששת ימים " ‪ ,‬וולס דעמ‪8‬לט איז‬
‫ה' ‪.‬‬
‫ער ע ‪ -‬פ תורה פ‪8‬רנומען אויך מיס עניני‬
‫הגוף ‪ ,‬איז " תעבוד " ‪ 8‬מ " ע ; שבער אין די‬ ‫שבער לאידך ‪ -‬דער סדר ההנהגה‬
‫איז נויטיג נשר מצד רעם גוף הגשמי פון‬
‫טעג פון שבת ויו " ט ‪ ,‬ווין ביי אידן איז‬
‫מאיר דער אור הנשמה ‪ ,‬דעמשלט דשרף‬ ‫‪ 8‬אידן ‪ ,‬די התלבשות פון דער נשמה אין‬
‫גוף ‪ ,‬וושס מצד דעם העלם והסתר פון‬
‫ער שטייו העכער פון גוף ועניניו וטבעו‬
‫גוץ דשרף ער ע " פ חורה זיך פירן ווי‬
‫‪ -‬איז במילא מובן ‪8 ,‬ז דשו איז ביי אים‬
‫ע" ד‬ ‫ס' איז דער סדר ע " פ דרכי הטבע יי ‪,‬‬
‫יפגעפרעגט דער ענין פון עשחת‬
‫מלאכה ' נ ‪.‬‬ ‫" דינא‬ ‫מאחז " ל ‪ " :‬אין סומכין על הנס " יי ‪,‬‬
‫דמלכותא דינא " *י ‪ .‬וכיו " ב ‪.‬‬
‫און וויב‪8‬לד די נשמה איז העכער פון‬
‫גוף וגלות ‪ ,‬ווירקט עס אויך סוכ " ט אויפן‬ ‫אידן ‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫משא "כ מצד דער נשמה פון‬
‫גוף ‪ ,‬שז ניט קוקענדיק אויף דעם וושס‬ ‫איז ניט בלויז ניטש די נויטיקייט ער ז‪8‬ל‬
‫טנקומען צו עשיית מלאכה ‪ ,‬נטר אדרבה ‪,‬‬
‫עם דטרף ניט זיין קיין מלאכה ‪-‬‬
‫ויטרום וויב‪8‬לד די נשמה איז ניט בגדר‬
‫ברכות כא ‪ ,‬א ‪ .‬וראה תניא פי ‪ -‬ג ‪ :‬דלא פסיק‬ ‫‪) 27‬‬ ‫הגוף וטבעו און איר " השט מען אין גלות‬
‫פומי ' מגירסא כו ' בחפיצה כו ' כבינוני המתפלל כל‬
‫ניט פשר טריבען " ' נ ‪ ,‬זי איז העכער פון‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫היום‬
‫‪ - ) 28‬בתפלה בכללה ( הז תפילת העמידה והן‬
‫העלם והסתר העולם ‪ ,‬שסייט זי " קמי‬
‫‪.‬‬
‫ק " ש ) ‪ ,‬ובמיוחד בתפלת העמידה ‪ -‬וכמ ש בם ‪ -‬א‬ ‫מלכא " ; און מצד דער דרגא ‪ -‬איז‬
‫אשר בתפלה צ " ל כעבדא קמי מרי ' כו ' לפני המלך‬ ‫עשיית מלאכה בדומה פון " מאן דמחוי‬
‫( שבת י ‪ ,‬א ‪ .‬שו " ע אדה " ז סו ‪ -‬ס צה ‪ .‬ועין ברכות‬
‫לג ‪,‬‬
‫קמי מלכא וכו '" ' י ‪-‬‬
‫רע " א ‪ :‬עומד לפני ממה ' מ כו ' ) בלי שום תנועות‬
‫( להעיר משו " ע אדה ‪ -‬ז סי ' קד ט " ב ‪ :‬עומד לסני המלך‬
‫‪ -‬אין לזוז ממקומו ) ‪,‬‬ ‫רש " י‬ ‫שם‬ ‫וראה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫( נד ‪,‬‬ ‫בחוליו‬ ‫רשאין‬ ‫לשוו‬
‫משא " כ בק ‪ -‬ש שו ‪ ,‬מ מפני הכבא כו ' ( ובפרס ע ‪ -‬פ‬ ‫ותוספות) ‪.‬‬
‫ודברת‬ ‫הירושלמי כרכות פ ‪.‬ב סה 'א דנלמד ממש‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫ספרי ראה סו ‪ ,‬יח נתבאר בהקדמה לדרך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 21‬‬

‫בם ) ומותר לקרוץ בעיניו וכמעשה דרב (יומא יט ‪ ,‬ב ) ‪.‬‬

‫מ " ש בשו ‪ -‬ע אדה " ז או " ח סי ' סג ס ‪ .‬ז ‪ :‬הקורא ק ‪ -‬ש‬
‫לא ירמו ‪ ( :‬בו ‪ - ,‬הרי מפורש הטעם ( ארעי ולא קבע‬
‫‪.‬‬ ‫בסופה ‪.‬‬ ‫חיים ‪ .‬ספה " מ להצ ‪ -‬צ מצות תגלחת מצורע‬

‫כו ' ‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫קונטרס ומעיין מי * ז ‪ ,‬מכ " ה ‪ .‬ועוד‬
‫וראה ברכות לה ‪ ,‬ב ‪ :‬הרבה עשו‬ ‫‪) 22‬‬

‫‪ -‬ולא ביטול ) ‪ .‬וכן איתא שם דבפרשה שגי ' חותר‬ ‫ב‪.‬‬ ‫פסחים סד ‪ ,‬ב ‪ .‬וחיא קיא ‪ ,‬ב ‪ .‬קיב ‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 21‬‬
‫; ד [ מלה קצת ‪.‬‬ ‫‪-,,‬‬ ‫וש" ג ‪.‬‬ ‫גיטין י ‪ ,‬ב ‪,‬‬ ‫‪) 24‬‬

‫החילוק דשבת וששת ימי החול‬ ‫גם‬ ‫וזהו‬ ‫‪) 29‬‬ ‫פתגם ביק אדמו " ר מוהרש " ב נ " ע ‪ -‬גדפם‬ ‫‪) 25‬‬
‫ועוד )‬ ‫כב ‪.‬‬ ‫בכלל ‪ ,‬כמבואר בכ " מ ( המשך תרס ‪ -‬ו ע '‬ ‫בסה " מ קונטרסים ח א ע ' ‪ . 150‬לקוטי דיבורים ח ‪ -‬ד‬ ‫‪.‬‬
‫דשבת ‪ -‬שבת מהצמצומים ומאיר גילוי אלקות‬ ‫א‪.‬‬ ‫תרצב ‪,‬‬
‫שלא עיי צמצום ‪ ,‬ולכן אסור כמלאכה דמאן דמחוי‬ ‫סיסת‬ ‫חגיגה ה ‪ ,‬כ (וראה לקאש ח ‪ -‬ד ע '‬ ‫ראה‬ ‫‪) 26‬‬

‫החול ‪.‬‬ ‫במחוג קדם מלכא ‪ ,‬משא ‪ -‬כ בששת ימי‬ ‫‪. 29‬‬ ‫וראה הערה‬ ‫‪3‬ן ) ‪.‬‬ ‫הערה‬
‫‪247‬‬ ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫אמור‬ ‫לקוטי‬

‫ביז עם נעמס שרוים דעם גוף אויך פון‬
‫גלות כפשוטה ‪ ,‬אין דער גאולה האמיתית‬
‫והשלימה ע "י משיח צדקנו בקרוב ממש‪.‬‬
‫משע " ד )‬ ‫( משיחת ש " פ אמור‬
‫דער גוף געפינט זיך אין הגבלות וגלות‬
‫בח אים מאיר זיין דער תוקף‬
‫הנשמה וושס פיז העכער פון גבול‬
‫זעי‬
‫וגלות " י ‪,‬‬

‫‪ . 784‬ועוד ‪.‬‬ ‫ראה ג " כ לקו " ש ח ‪ -‬ג ע '‬ ‫‪) 30‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪248‬‬

‫ב‬ ‫אנקור‬

‫נ‪4‬כמער ‪ " :‬בכל מושבותיכם " שסייט ביי‬ ‫אין פסוק י " ולחם וקלי וכרמל לא‬ ‫א‪.‬‬
‫נחך כמה מצות ‪ ( 6‬ומהם ‪ -‬פטר אונזער‬ ‫תאכלו גו ' עד הביאכם את קרבן גו ' בכל‬
‫פסוק ) ‪ ,‬און ביי רובא דרובא פון זיי איז‬ ‫בכל‬ ‫מפרש ‪:‬‬ ‫מושבותיכם " איז רש "י‬
‫עס רש " י ניט מפרש י ‪ ,‬היינט פ‪8‬רוואס‬ ‫‪2‬‬ ‫מושבותיכם ‪ ,‬נחלקו בו חכמי ישראל יש‬
‫דחרף עס רש " י מפרש זיין דש ? ‪-‬‬ ‫שלמדו מכאן שהחדש נוהג בחוצה‬
‫לארץ ויש אומרים נ לא בא אלא ללמד‬
‫שלא נצטוו על החדש אלא לאחר ירושה‬
‫רק א " י ‪ ( ,‬שמת הצ " צ ין ‪ -‬ד סרי ‪ ,‬ח בתחילתו ‪ .‬וראה‬
‫רמב ' ן באו פסוק טז בסופו י ) ‪.‬‬
‫וחלקו * ‪.‬‬ ‫וישיבה משכבשו‬

‫‪ ) 6‬בא יב ‪ ,‬כ ( מצה ) ‪ .‬ויקהל לה ‪ ,‬ג ( ‪ -‬לא תבערו אש‬

‫רשי דחרף בכלל מפרש‬ ‫דחס ווחס‬
‫גו ' ביום השבת ‪ 4‬ויקרא ג ‪ ,‬יז ( איסור אכילת חלב‬ ‫‪.‬‬ ‫זין די ווערטער " בכל מושבותיכם "‬
‫ודם ) ‪ .‬צו ז ‪ ,‬בו ( דם ) ‪ .‬פרשתנו בג ‪ ,‬ג (שבת ) ‪.‬‬
‫שם ‪ ,‬כא‬
‫‪ -‬דלכאורה ‪ ,‬איז דער טייטש‬
‫( איסור מלאכה בחגה " ש ) ‪ .‬שם ‪ ,‬לא ( איסור מלאכה‬
‫מקלט ) ‪.‬‬ ‫מסעי לה ‪ ,‬כס ( רוצח ועיר‬ ‫פ )‪.‬‬ ‫ביוהכ ‪.‬‬ ‫איינפשר ‪ -‬אין שלע ערטער וואו איר‬
‫וגם במקומות שמפרש ‪ ,‬מכל מושבותיכם ‪ ( -‬בת‬ ‫‪)7‬‬ ‫בשזעצט זיך ( וואו עם זשל נטר זיין י ) ‪:‬‬

‫ש ככל‬ ‫‪.‬‬ ‫לפרש‬ ‫כדי‬ ‫אינו‬ ‫הרי‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫וצו‬
‫מושבותיכם " פירושו שנוהג בכל מושבות גם בחתל‬ ‫'ד ‪.‬‬ ‫פרשתנו בג ‪,‬‬ ‫] )‬

‫‪ ,‬בכל‬ ‫פירש "‬ ‫שלא‬ ‫וכמו‬ ‫?‬ ‫קמיל‬ ‫מאי‬ ‫‪1‬כי‬ ‫תו ‪ -‬כ עה פ ‪ .‬קידושין לז ‪ ,‬א ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)2‬‬
‫הקודמת ‪,‬‬ ‫מקומות שבהערה‬ ‫בשאר‬ ‫‪.‬‬ ‫מושבותיכם‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫קידושיז‬ ‫‪)3‬‬
‫וראה שוה ‪ -‬ג הב ' להערה זו ] ‪ ,‬כ "א לתרץ קושיא‬ ‫הוספת רש ‪ -‬י ‪ ,‬משכבשו וחלקו ‪1 ,‬על לשון‬ ‫‪)4‬‬
‫בהכתובים שם ‪:‬‬ ‫ל‬‫ירושה וישיבה‪ -‬ן ‪ -‬י ‪.‬‬ ‫הגמרא קידושיז שם‬
‫) כלאחר‬ ‫(‬
‫בפ ' בא ‪ :‬קשה לרש " ‪ ,‬דחי קרא אחא שיאכל בכל‬ ‫ישיבה ' ] ‪ ,‬שהוא לתרץ‬‫שממרש מהי ‪.‬‬ ‫( נוסף על ‪-‬‬
‫( ו ) הו ' ל לכתוב בכל מושבותיכם‬ ‫‪..‬‬ ‫מושבותיכם‬ ‫‪ .‬בכל מושבותיכם ‪ ,‬גם לפירוש זה ( ראה‬ ‫הלשון‬
‫‪ ,‬ולכן‬ ‫שם ‪. .‬‬ ‫)‬ ‫( גובח‬ ‫בקרא של בערב תאכלו מצות ‪.‬‬ ‫הערה הבאה ) והביאור ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫הפשט אפ ‪ -‬ל גם‬ ‫ע‪-‬ד‬ ‫‪ ,‬לאחר ירושה ויעובה "‬

‫ה‪1‬כיר‪ 1‬בצ ‪ -‬צ שם ‪ .‬וכן מ ‪ -‬ש בצ ‪ -‬צ‬ ‫שיא‬ ‫נצעיק‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪ -‬ל‬
‫רככו ‪ -‬כ‬
‫( ואולי‬
‫‪-‬‬
‫אחד‬
‫מישראל‬
‫דשבט‬
‫דעשרה‬
‫וישיבה‬
‫ישיבה‬
‫ירושה‬
‫דמספיקה‬
‫לאחרי‬

‫ר ‪ -‬י בר ‪ -‬י במנחות כו ' לא פליג רק‬ ‫שם ‪ .‬ואפשר גם‬

‫פי '‬ ‫על‬ ‫ולא‬ ‫חדש‬ ‫דגבי‬ ‫‪.‬‬
‫מ‪1‬שב‪1‬ח כם‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫פ‬ ‫על‬
‫ענינים צבור הוא‪ .‬ואכ 'מ ‪ ,‬משא "כ ‪ .‬משכבשו וחלקו ‪.‬‬
‫)‬

‫אץ‬ ‫היינו לאחרי י ' ד שנה דכיבוש וחילוק דכל‬

‫ברמב ‪ 1 .‬שם ‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫הןחם ‪- .‬‬ ‫‪.‬‬
‫ממושבותיכם דגב שתי‬
‫( כמשניית בארוכה ‪ -‬לקו " ש ח ‪ -‬ט ע ' ‪ 154‬ואילך‬
‫בפ ‪ .‬מסעי הוא מפני שדבר חידוש‬ ‫‪11‬ה שפירש‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ר פ תבוא‪ ,‬עיי " ש ) ) ; ולכן נאמר בכן‬ ‫‪.‬‬ ‫פרשיי‬ ‫( בביתור‬
‫( ובפרט‬ ‫‪.‬‬
‫בח‪ 1‬ל‬ ‫גם‬ ‫נוהגת‬ ‫( קטנה )‬ ‫ן‬ ‫שסנהדר ‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫סתם ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫מושבותיכם ' ‪ ,‬כלומר ‪ :‬לא ב מושבותיכם "‬
‫שס ‪.‬‬
‫)‬ ‫כל ומן ש‪17‬הגת באץ ‪ - -‬רש ‪ -‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‪1‬ה‪ 1‬רק‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬לאחר ירושה וישיבה ( שאס ‪ -‬ל גם בנוגע דשכט‬

‫‪. 11‬‬ ‫בפ ‪ ( .‬יקרא ‪ -‬ראה שוה ‪ -‬ג הג ‪ .‬להערה‬ ‫‪..‬‬ ‫בכו מושבותיכם " דגל ישראל ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כ "א‬ ‫)‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אחד‬
‫היא ‪,‬‬ ‫רש ‪ -‬י‬ ‫שקושיית‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ושפיח‬ ‫ברא ‪ -‬ם‬ ‫)‬ ‫וחלקו‪. .‬‬ ‫משככיו‬ ‫‪.‬‬
‫דמכי‪1‬ן שמצה היא ח‪1‬ןת הנוף הרי פשיטא שנוהגת‬
‫לקמז נמסוק יז פרש " ' ( מתוית עה " פ ‪ .‬מנחות‬ ‫‪)5‬‬
‫לומן ( וכקושיית‬ ‫הוצרך‬ ‫ילמה‬ ‫ברל מ טבוחיכם‬ ‫‪,‬‬ ‫ממושבותינם ‪ ,‬ולא מחויה לארץ " ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סע ‪ -‬ב )‬ ‫פג ‪,‬‬
‫)‬ ‫הש ‪ -‬מ קידושין רז ‪ .‬ב ‪ .‬וראה רא ‪ -‬מ שם‬
‫אבר ( וחף טר מה טהקשה מלין בגויא טן‪ .‬הרי‬ ‫‪-‬‬
‫הטעם דבבל מושמתיכם הוא‬ ‫יש לומר‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל‬
‫דמשמע אפילו חיל ‪ ,‬אבל ממושבותיכם לא משמע‬
‫'‬ ‫מ‪1‬ה שבשאר מקומות שבהערה הקודמת ולבד דפ‬
‫מסעי‬ ‫'‬ ‫ופ‬ ‫צו ( כבפנים ההערה ושוה ‪ -‬ג שלאח ‪ -‬ו‬
‫)‬

‫אף‬ ‫נאמר ‪.‬‬ ‫למה‬ ‫פרש ‪ -‬י‬ ‫לא‬ ‫))‬ ‫הקודם‬ ‫( ככש ( ה ‪ ,‬ג‬ ‫ואף שהעומר חוכת צכ‪1‬ר ‪-1 -‬אח לקמן הערה‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬
‫ווכמו שהסטה בש ‪ -‬מ‬ ‫הגוי‬ ‫שמצוח הו ‪ -‬ל הן חובת‬
‫‪249‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אניור‬ ‫לקוטי‬

‫אויסקומען ‪8‬ז דאס איז ניס נוהג‬ ‫איי מובן‬

‫שסייט‪ :‬אזיף " בבל מושבותיכם '‬ ‫וולס‬
‫" בכל‬ ‫מושבותיכם " ?‬ ‫פרימר ח‪5‬ן פ ' צו ‪ ( 8‬ביים‬
‫רשא ‪ :‬לפי‬ ‫איסור פון אכילת דם ) זשגט‬
‫זשגט דעריבער רש"י ‪8‬ז אע"פ כן " יש‬ ‫שהיא חובת הגוף ואינה תובת קרקע‬
‫שלמדו מכאן שהחדש נוהג בחוצה‬ ‫נוהגת בבל מושבות ; און וויבשלד ‪8‬ז‬
‫לארץ " ‪ :‬דער טייטש פון " בכל מושבר‬
‫חדש איו ניט קייו חובת הגוף‪ ,‬נ‪8‬ר חוכת‬
‫תיכם " איז פשוטו כמשמעו ‪ ,‬און דער‬
‫קרקע ‪ -‬און שכסער ‪ :‬בפשטות איז‬
‫פסוק קומט ט‪8‬קע לערנען שז חדש איז‬
‫דער איסור פון חדש פשרבונדן סיטן‬
‫‪ 8‬יוצא מן הכלל פ' ‪ -‬כלטש עם חיז‬ ‫עומר וושס איז " ראשית קצירכם * פון‬
‫חובת קרקע ‪ ,‬פונדעסטוועגן‪ ,‬איז עס‬
‫נוהג " בכל מושבותיכם " ‪ ,‬איך‬
‫) ‪ -‬דשרף‬
‫" הארץ‬
‫‪.‬‬
‫‪ ,‬קצירה " ‪ ( 9‬פון דעם‬

‫" בחוסה‬ ‫לארץ"‪.‬‬

‫מען דשרף שבער פשרשטיין ‪ :‬ווי ‪-‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫מפרו שהוא דיז פרטי ונוסף ‪ ,‬שצ * ל מצה כזו‬

‫בשלד ‪ 18‬דער פשוכרער פשט פון ‪ ,‬בכל‬

‫;‬ ‫למשכל בכל מושכותיכם ‪-‬‬ ‫‪"1‬‬ ‫ש ר‬ ‫‪.‬‬
‫כתב ש*בכל מושבותיכם‪ 4‬פירוש ‪,‬‬ ‫א) לא‬ ‫בפ ' צו ‪:‬‬ ‫"‬
‫מושבותינם ' שרז ווי דער ( ערשטער )‬
‫טעם וכיאור יפי שהיא‬ ‫‪.‬‬ ‫כ‪4‬א לתת‬ ‫מושגות" ‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫‪.‬‬
‫פירוש פון " יש שלמדו" ( ‪ -‬שלע‬ ‫‪,‬חובת הגוף בו " ב ) סווגת רשע ה ש בעיקר לתרץ‬ ‫‪.‬‬
‫סושגותיבם ( כהמשך דגרי‬ ‫למה הוצרך לומר‪ 4‬בכל‬
‫אויך " חוצה לצרץ' ) ‪ -‬פשר ‪-‬‬‫ברענגט‬ ‫"וויס‬
‫מושגות " ‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫רשיי ) *‬ ‫‪. ..‬‬
‫רשיי אויך דעם ( צוו " סן )‬
‫פירוש ‪ 18‬בכל מושגותיכם " מיינט ( נשר‬ ‫‪.‬‬ ‫פרשתנו שם ‪ ,‬יוד וראה ( עיד ההלכה ) מניח‬ ‫‪.‬‬
‫שי‪.‬‬ ‫‪)8‬‬

‫ט‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬לבער ) ‪ ,‬לאחר ירושה‬
‫מצוה *ב‪.‬‬
‫וישיבה ' ‪ ,‬וושס השט ‪ ,‬ע "פ הנ "ל ‪ ,‬קיין שרט‬
‫ניט אין פשטות הכתובים ז‬
‫‪.‬‬
‫שם ‪ -‬על כמה מהן ‪ ( . -‬האריך גם ברמב ן פרשתנו‬ ‫י‬
‫די קשיא איז נ‪8‬ך שסשרקער ‪ :‬שוין‬ ‫טז ) ‪,‬‬ ‫בג ‪.‬‬
‫הפשט מציו בב ‪ -‬מ בחירה‬ ‫ע‪1-‬‬ ‫מוכח ‪ ,‬דלרש ‪ -‬י ‪-‬‬
‫גערעדט פיל משל ‪ ,‬שז בשעת רש"י איו‬
‫אף אלה שיש‬ ‫שבכך צירי בפ ‪ -‬ע מפרט כל סרטי‬
‫מוסיף און ולגט פריער ‪ -‬איידער ער‬
‫(‬

‫ללמדם מציווים הדומים לו ( ומהם ‪ -‬שגם סברא‬

‫דעם פסוק ‪ -‬שז‬ ‫זען‬ ‫הויכט שן מפרש‬ ‫ט במשו ‪ :‬ופשוטו‬ ‫כ‪,‬‬ ‫ועיל‬ ‫פרשה‬ ‫ראה‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫הם‬
‫ה בו ‪ -‬כ‬ ‫‪,‬‬ ‫( שנה‬ ‫‪,‬‬ ‫' ‪-‬‬ ‫כ‪,‬‬ ‫גרם‬ ‫כ ( ‪ ,‬שהא‬ ‫()‬ ‫( דדמי ( ב‬
‫שלמדו מכאן‬ ‫‪.‬‬ ‫יעפ ‪ -‬ז תומתק הוספת רשא‬ ‫‪) ]0‬‬ ‫(‬ ‫פעמים בהציו ים שלאחרי ( ובי ( יהמ כמה שלא נשל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫( הא )‬ ‫‪.‬‬ ‫שהחדש ' ‪ ,‬ולא כתב בקיצור ( כבתותן ) ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עזה ‪ ) 9 -‬זה אחר זה באותה הפרשה ‪ ,‬ע ( ‪ -‬כ בדו ‪ -‬ד‬
‫דלנאורה הרי והו‬ ‫‪,‬‬ ‫שנוהג ( בארץ ולבחונה לארז‬ ‫שבותיבמה‬ ‫"‬
‫שבאים ידו דינים שאינם בכל מ ( כ‬
‫) מפני שהוכפל בכנ מושבותיכם ‪ -‬באותו‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬
‫פירוש הפשוט ד ‪ ,‬בכל מושבותיכם * ( ככפנים ) ‪ ,‬ולא‬ ‫‪4‬‬

‫מכאן ‪.‬‬ ‫לימוד‬ ‫( יקרא ‪.‬‬ ‫'‬ ‫שהרי בבר ( אמר לעיל בפ‬ ‫)‪,‬‬ ‫האישר ( דם‬ ‫‪,‬‬
‫ולחידודי י‪4‬ל עוד ‪ :‬מקום לפרש שקשי על תבואה‬ ‫ל‪ ' 9‬צו )‬ ‫כדמ כח ג כ מזה שטה ‪ -‬פ בפ ' ויקרא ( שקדם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫שגדלה ביץ שהוציאה לחוסל (כבירושלמי קידושין‬ ‫( אף שהנא חובה הג ( ף )‬ ‫יזמר‬ ‫פרש ‪ -‬י למה הנצרך‬ ‫לא‬
‫פ‪4‬א סה " ח הובא במגיח צרח מו " ס תפס ) ‪ -‬ועפ ' ז‬ ‫‪.‬‬ ‫שס‬ ‫רש ‪ -‬י‬ ‫שבווזת‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫ויקרא‬ ‫( גו ‪-‬א‬ ‫( ברא ‪ -‬ם‬
‫גם הרווחנו עשרנו בסתירה להכלל דחובת קרקע‬ ‫היא‬ ‫הוה ‪- .‬‬ ‫יפה מפורש בת ‪ -‬ב כל הפסוק‬ ‫‪.‬‬ ‫במש ‪ -‬כ‬
‫(‬ ‫נוהגת רק בארץ ‪ -‬ולבז מדייק רשי דייש שימד‬ ‫לדורותיכם בכל‬ ‫‪.‬‬ ‫למה הוצרך לזמך‬ ‫( גם )‬ ‫יחרץ‬
‫לחרץ‪ , 4‬כלומר ‪ :‬למדים‬ ‫בחיצה‬ ‫מכאן שהחדש נוהג‬ ‫( כבש ‪ -‬ס‬ ‫ף )‪.‬‬ ‫(‬ ‫מכיף שהוא ח ( בח הג‬ ‫(‬ ‫מושבוחיכס ‪-‬‬
‫שהחדש ( ההתחדשות ) היתה בחו " ל ונוהג בחולל‬ ‫קידושי שס ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫באץ)‪.‬‬ ‫( משא " כ בהנ ‪ -‬ל ‪ -‬שההתחדשות היתה‬ ‫‪ -‬ועדיין צריך ביאור שבויקרא ציין רק לתו ‪ -‬כ‬
‫ובפ ' צו ריין רם‬ ‫‪, - ' 13‬‬ ‫שהיא חובת הגוף‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא כתב‬
‫לא בא אלא ללמד ‪- -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רש ‪ -‬י בסי ' הב '‬ ‫ושון‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫ונוצרך‬ ‫רמה‬ ‫כו '‬ ‫שהוא חובת‬ ‫‪.‬‬ ‫לקידושין וכותב‬

‫ראה לקמן ; ] ווה " נ להורה ‪26‬‬

‫)‬ ‫ואכ " מ‬ ‫"‬ ‫יומר‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אמיך‬ ‫לקוטי‬ ‫‪250‬‬

‫שא "כ לומר לא נצטוו על הסרוס אלא‬
‫בארץ שהרי סרוס חובת הגוף הוא וכל‬
‫חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה‬
‫לארץ‬
‫ועט מען דערפון ‪ ,‬שז דער כלל ‪" -‬כל‬
‫חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה‬
‫עטלעכע )‬ ‫(‪8‬דער‬ ‫ייינען פאישז צוויי‬ ‫יש‬
‫פירושים ‪ ,‬מיינם ער דערמיט צו מדגיש‬
‫זין ‪8 ,‬ז אין דרך הפשט זיינעז יי פירו ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫שים " שקולים " ( און דשם וושס ער איז‬
‫מקדים איין פירוש פשרן צווייטן איז‬
‫מ 'קען דשך ניס שרייבן‬‫דערפטר ווקל‬

‫לארץ ' ‪ -‬איז שזוי שטשרק ‪8 ,‬ז אויך אין‬ ‫אחת ) ‪.‬‬ ‫ביידע פירושים בבת‬
‫פשוטו של מקרא ‪ ,‬איז מען צוליב דעם‬ ‫אוו שווי אויך בנדו " ד ‪ :‬סיט דעם וושס‬
‫מפקיע דעם וושרט " בארצכם * פון זיין‬ ‫רשי איז מוסיף און פקדים " ונחלקו בו‬
‫פשושן ‪98‬טייטש ‪ ,‬כדי דשם זשל גיס זיין‬ ‫‪8‬ז‬ ‫חכמי ישראל ' איז ער אוימן צו זלגו ‪,‬‬
‫אין סתירה צום כלל ‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫דער ( צווייטער ) פירוש "ללמד שלא‬
‫‪8‬‬ ‫[אוד דש איז ניט דער פ‪8‬ל ‪8 ,‬י צוליב‬ ‫נצטוו על החדש אלא לאחר ירושה‬
‫שוועריקייט אין דרך הפשט ברענגט‬ ‫וישיבה בו" איז ניט " ווייטער * פון דרך‬
‫רשיי ‪ 8‬דרש וושס איז מיישב " דברי‬
‫הפשט ווי דער ( ערשטער ) פירוש שז‬
‫אופניו* " ‪-‬‬ ‫המקרא דבר דבור על‬ ‫מיינט שלע מושבות ‪,‬‬ ‫"אויך‬
‫בכל מושבוחיכם '‬
‫ווזירים רש"י דערמשנט ניט ‪8‬ז דער‬ ‫* חוצה לארץ ' ‪-‬‬
‫פירוש " כל אשר בארצכם " איז ‪ 8‬דרש‬ ‫ולכאורה ‪ :‬תפילו מיוטל שננעמען ‪ ,‬שז‬
‫ואון צייכנט אפילו ניט שן טז דער פירוש‬ ‫רש " דשרף ברענגען דעם צווייטן‬
‫איז גענומען פון רז "ל ‪ - ) 13‬נ‪8‬ר ער‬ ‫פירוש דערפחר ווייל לויטן ערשטן‬
‫זשגט עם אין זיין סגנון פון פשט ‪ :‬לויטן‬ ‫פירוש איז ניט פשרשט‪8‬נדיק ‪ -‬פשר ‪-‬‬
‫דרך הפשט בייט זיך דער טייטש אין‬ ‫וושס זשל חדש ‪ ,‬וושס איז חובת קרקע ‪,‬‬
‫הפשוט‬
‫כלל)‬ ‫פירוש צום‬ ‫ניט וויזחןזיין‬
‫בסתירה‬ ‫ז‪8‬ל( ניט‬ ‫"כדי עס‬
‫בארצכם "‬
‫נוהג זחן אויך בחוצה לארץ ? ‪ -‬ווי קען‬
‫מען שבער זאגן ‪8 ,‬ז דער פירוש אין‬
‫חובת הגוף וכו"ן‪.‬‬ ‫יכל‬
‫ירושה‬ ‫("לאחר‬ ‫וישיבה מושבוח? כם "‬
‫" בכל‬
‫דערפוו איז פירשטשנדיק אויך בנוגע‬ ‫" ) איז אויסגעהשלטן אין דרך‬
‫צום צווייטן חלק פון כלל ‪ -‬שז ‪8‬‬ ‫הפשט פונקט ווי דער פירוש הפשוט‬
‫בארץ " "‬ ‫הנ "ל פון " בכל מושבותיכם' (וולס שזוי‬
‫" חובת קרקע אינה נוהגת אלא‬ ‫איז אויך זיין פירוש בכל מקום ' י ) ץ‬
‫‪8 -‬ז דער כלל דשרף מתאים זיין‬
‫אומעטום אויך ווען אין דרך הפשט‬ ‫בזה ‪:‬‬ ‫דער ביאור‬ ‫ג‪.‬‬
‫ולכאורה בנוגע לשילוח עבדים ביובל שהוא‬ ‫‪3‬ן )‬
‫" לסרס שום בהמה וחד "‬ ‫ביים איסור‬
‫י)‬ ‫חובת הגוף ‪1‬קידושיו לח ‪ ,‬כ ) ונאמר ( בהר כה ‪,‬‬ ‫אונזער‬ ‫איד‬ ‫(וושס שטייס‬
‫פריעך‬
‫וקראתם דרור בארץ לכל יושבי ‪ -‬זוגקידושין שם ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פרשה יי ) זיגט דער פסוק " ובארצכם לא‬
‫שמטעם זה צריך לימוד מיחד שנוהג כחו " ל ] ‪-‬‬ ‫תעשו " ם רשא אויף דעם מפרש ‪ :‬לכך‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ומ " מ לא פירש רשמי בלום וי" ל בפשטות שהרי זו‬
‫נאמר בארצכם לרבות בל אשר בארצכם‬
‫מצוה שהזמז ( יובל ) גרמא ‪ -‬לשמימה) ויובל אינו‬
‫בארץ ‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫זה בא ללמד‬ ‫‪.‬‬ ‫וגם בפ ' בא שם שפרשי‬ ‫‪) 11‬‬
‫ח‪.‬‬ ‫לשוז רשא בראשית ג ‪,‬‬ ‫‪) 14‬‬ ‫שתהא ראו" ליאכל בכל מושבותיכם ' ‪ -‬הרי חיוב‬
‫‪ ) 15‬חגיגה יד ‪ ,‬טע ' ב ‪ .‬שאילתות דר " א פרשתנו‬ ‫מצה הופ בכל מושביתיבם ברויו‪ ,‬אלי שמצד‬
‫סק ' ה בסופו ( הובא בתוד " ה תיל שבת קי ‪ ,‬ב ) ‪ .‬וראה‬ ‫ניל הערה ‪ ( ) 7‬ימד עוד דיז‬ ‫הקושיא והכתוב שם‬
‫תו ‪ -‬כ עה ' פ ‪,‬‬ ‫מושבותיכם ' ‪.‬‬ ‫ליאכל בכל‬
‫שהמצה צ‪4‬ל * רחוי ~‬
‫א‪.‬‬ ‫לעוז הגמרא קידושיז לו ‪,‬‬ ‫‪) 16‬‬ ‫כו ‪.‬‬ ‫כב ‪,‬‬ ‫‪) 12‬‬
‫‪251‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אמיך‬ ‫לקוטי‬

‫בחוצה לארץ " ) ‪ -‬ווייל ‪ ,‬בכל מושבו ‪-‬‬ ‫דשרף סעו צוליב רעם בייטן דעם שיטש‬
‫תיכם * שסייט ביי כמה מצות ‪ ,‬און א‪1‬מע ‪-‬‬ ‫פון ‪ 8‬וושרט ( ניט ווי זיין פשוט 'ער‬
‫ט‪1‬ם יי מיינט עם ‪8‬ז דער חיוב איז אויך‬ ‫טייטש ) ‪:‬‬
‫בחוצה לארץ ‪:‬‬
‫און שזוי אויך בעניננו ‪ :‬רש "י קען ויך‬
‫‪.‬‬
‫קומט אוים ‪8 ,‬ז דער פירוש פון בכל‬ ‫ניט כ‪8‬נוגענען מיטן פירוש שז חדש איז‬
‫מושבותיכמי דש ‪8 ,‬ז דשם מיינט " לאחר‬
‫‪8‬ז לארץ " ‪ ,‬וושס איז היפך פון‬
‫בחוצה‬
‫נוהג כלל‬
‫"דעם‬
‫‪ 8‬יוצא מן הכלל פון‬ ‫ירושה וישיבה "‪ ,‬איז‬
‫ברענגט ער‬
‫נוהגת‬ ‫דעריבער‬
‫קרקע אינה‬ ‫און‬
‫חובת‬ ‫אלא בארץ" ; "‬
‫שלע שנדערע ערטער וואו עס שטייט‬
‫פירוש אין " בכל מושבותיכם '‬ ‫נשך‬
‫‪.‬‬
‫ערשטן פירוש‬
‫דערפ‪8‬ר‬ ‫מושבותיכם " !‬
‫דעם ‪-‬‬ ‫" בכל‬
‫ברענגט רשע (אויך )‬
‫דער‬ ‫לאחר ירושה וישיבה *) ‪ ,‬וושס‬
‫‪8‬‬

‫דערמיט איז פשרשטשנדיק ווי די צוויי‬ ‫פירוש‪ ,‬הגם ער ליגט ניט שזזי אין די‬
‫ווערסער ‪ ,‬בכל מושבותיכם " ‪ ,‬איז ער‬
‫"‬
‫" שקולים ' אין‬ ‫פירושים פון רשע זיינען‬
‫דרך הפשט ‪ :‬ורן ביידע פירושים איז דש‬ ‫שבער ניט בסתירה צום כלל הנ" ל ( ע " ד‬
‫די ‪ :‬מבע שוועריקייט ‪ " 18 ,‬בכל מוש ‪-‬‬ ‫‪.‬‬‫פירוש המל אין " בארצכם לא תעשו " )‬

‫בותיכם " דש איז ‪ 8‬יוצא מן הכלל ‪:‬‬
‫לויטן ערשטן פירוש‪ ,‬איז דער חיוב פון‬
‫חדש בחו"ל ‪8‬ן אויסנשם פון דעם כלל‬
‫( אויך לויס פשוטו של מקרא בנ " ל ) ‪8‬ז‬
‫חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ '‬
‫;‬ ‫‪.‬‬
‫ד ‪ .‬שבער אויך דער פירוש איז ניט‬
‫גלשטיק לי (וושס דעריכער ברענגט רשיי‬
‫הויך דעם פירוש ‪ , 18‬מכאן שהחדש נוהג‬
‫יח )‬ ‫זה קשה לכאורה ‪ :‬בפרשא שלח ( סו ‪,‬‬
‫‪..‬‬
‫הביא הכלל ד ‪ ,‬כל ביררת שבתורה‬
‫לס"‬ ‫לן )‬

‫און לויטן צווייטן פירוש איז דער טייטש‬ ‫אננה חלא‬

‫לאחר ירושה וישיבה " ( כ ‪ ,‬אידך תנא דבי רא " ‪-‬‬
‫פון " בכל מושבותיכם * ‪ 8‬יוצא מן הכלל‬
‫פונעם טיסש פון די ווערטער אין שלע‬
‫‪.‬‬
‫קידושין שם ‪ ,‬ב ) ‪ ,‬ומכיון שנאמר כאן ( מסוק יד ) כי‬
‫תבואו אל הארץ ' ‪ ,‬הרי גם בז ' ‪ -‬בבל מושבותיכם '‬
‫שנדערע ערטער אין תורה (וואו עס‬ ‫ידעינז שנוהג לאחר ירושה וישיבה " * ( והו "ל לתרץ‬ ‫‪.‬‬
‫מיינט ‪ -‬והן שלע מושבות ‪ ,‬אויך חוצה‬ ‫זה נפ ' שלח ‪ ,‬עכ " פ )‬‫‪.‬‬
‫לארץ )‬ ‫‪.‬‬ ‫בשוה " ג‬ ‫שנ"‬ ‫עפמ‪ ' 9‬כ לעיל ( הערה‬ ‫(א)‬ ‫ר‪4‬ל ‪:‬‬

‫להערה ד ) רכותו פעמים חוזר בקרא פרטים שיש‬

‫ה ‪ .‬וויבשלד ‪8‬ז די צוויי פירושים‬ ‫ללמדם מציתים דומים ( ב ) שבא להוסיף ‪ ,‬משכבשו‬ ‫‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫זיינען " שקולים* אין פשט הכתוב ‪ ,‬קען‬ ‫וחלקו ' שנלמד ט בכ ( מושבותיכם " ‪ ,‬כנ " ל הערה‬ ‫‪.‬‬
‫תלמיד ממולח פרעגן ‪ :‬וושס זיינען די‬ ‫שהעומר הוא חובת צבור ( ולכאורה פשוט‬ ‫[ ואף‬ ‫‪.4‬‬
‫שלאחר ירושה וישיבה בנדויך היינו לאחרי כיבוש‬
‫סברות פון די בעלי פלוגתא וושס לויט‬
‫לעניו‬ ‫‪15‬‬ ‫וחילוק ‪ -‬ראה לקורש חיט שם הערה‬
‫אבינעם קומט ‪ ,‬בכל מושבותיכם * לערנען‬
‫מ ‪ -‬מ ה" קם ‪ -‬ד שכאיד גם לאחר‬ ‫מצות טינוי‬ ‫מלך ) ‪-‬‬
‫‪8‬ז חדש נוהג בחו " ל ‪ ,‬און לויטן צווייטן‬ ‫דעשרה‬ ‫( וקצירה )‬ ‫וחלוקה‬ ‫אחד‬
‫כיבוש‬ ‫דשבט‬
‫(גשר בארץ ) ‪" -‬לאחר ירושה‬ ‫קצירה ' ‪ ,‬חל‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מישראל ‪ ,‬כי מכיון שכבר יש להם‬
‫וישיבה " ז‬
‫ן‪,‬‬
‫עליהם חיוב )‬ ‫יר‬
‫דייטעט שז רשיי די הסברה אין דעם‬
‫כמה הכהז‬
‫פסוקים‬ ‫קצירכם אל‬ ‫ראשית‬
‫הארץ " נאמר‬ ‫‪.‬‬
‫( ג ) מכיוון ד ‪ ,‬כי כיא‬
‫תבואו אל‬ ‫"‬
‫דורך נוצן דעם לשון " ( נחלקו בו) חכתי‬
‫בכל‬ ‫‪.‬‬ ‫לפנ ' ז ‪ ,‬ולענין עומר ‪ -‬לכן חוזר ואומר‬
‫ע‪1‬ה ‪ -‬פ אצל‬ ‫ויוצגה )‬ ‫מושבותיכם ‪ ( -‬לאחר ירושה‬
‫ישראלי ‪ -‬ניט ווי דער לשון רשיי‬ ‫לטעות‪ .‬וק "ל)‪.‬‬ ‫טקום‬ ‫ה"‬ ‫חדש נאף שגם בלי זה לא‬
‫‪.‬‬
‫הרגיל ( נחלקו בו ) רבותינו " ( וכיו " ב ) ‪-‬‬

‫דערמיט איז ער מרמז י ' ‪8 ,‬ז דער‬ ‫וראה" פג ‪ -‬י קידושין שם ‪ ,‬דלת " ד זה ‪ .‬בכל‬
‫מושב‪1‬חיכס‬
‫*)‬
‫שנוהג רק לאחר‬ ‫( אף‬ ‫חז " (‬ ‫מרבה‬
‫ואילך לקרש‬‫‪.‬‬ ‫‪201‬‬ ‫ראה גם לקרש תש ע '‬ ‫)‬ ‫ג‬ ‫'‬ ‫הא‬ ‫‪ 30‬ובשואג‬ ‫וראה לקמן הערה‬ ‫)‬ ‫ירושה וישיבה‬
‫חט * ז ע‪98 ,‬נ‬ ‫שם ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אמיך‬ ‫לקוטי‬ ‫‪252‬‬

‫ד‪8‬ס מעורר נשי די אידו פון ( די‬

‫פשרבונדן ( ניט מיס צימוד‬ ‫הכתובים (‬ ‫"פשט‬
‫נחלקו ' איז‬
‫מקומות י‪ 2‬פון וו‪8‬נעט מ ' מעג ברענגען‬
‫מיט‬ ‫פשרשטייונשר )‬
‫און ‪8‬פ ‪-‬‬ ‫צווי שיטות ווי "צורבותינו " ) ‪,‬‬
‫דעם עומר ‪ ) --‬ארץ ישראל יי ‪--‬‬
‫שטעלט זיך די ואשלה ‪ :‬ווי ווערט ‪ 08‬די‬ ‫ששצן די תכונות און געפילעז פון אידן‬
‫הכרה ( שז " ראשית קצירכם " געהערט‬ ‫( וכדלקמן ) ‪.‬‬ ‫‪ " -‬חכמי ישראלי‬
‫צום אויבערשטן ) שרויסגערופן ביי די‬ ‫דער כיאור אין דים ‪ :‬יערער קרבן‬
‫אידן וושס געפינען זיך אין חוצה‬ ‫‪8‬‬ ‫דשיף דערוועקן ביים מענטשן‬
‫לארץ " ‪ ,‬וואס פון זייער קציר בריינגט‬ ‫בששטימטן הרגש נפשי ‪ ,‬בהתאם צו דעם‬
‫מען ניט קיין קרבן עומר ?‬
‫תוכן פון דעם קרבן ‪ .‬לדוגמא ‪ :‬ביי קרבן‬
‫זיינעז נרן דעם פשרשן צוויי שיטות‬ ‫חטאת ואשם ‪ 8 -‬געפיל פון חרטה און‬
‫ביי די " חכמי ישראל " ‪:‬‬ ‫תשובה ‪9‬י ‪ ,‬קרבן תודה ‪ 8 -‬הודי ' צום‬
‫איין שיטה איז ‪8 ,‬ז אויך זיי זיינען‬ ‫דעריבער‬ ‫און‬ ‫וכו ' ‪:‬‬ ‫אויבערשטן ‪,‬‬
‫אסור בחדש ‪ ,‬און וויבטלד זיי וועלן ניט‬ ‫פשדערט זיך ביי דער הקרבה פון קרבן‬
‫( ניט נ‪8‬ר די גשמיות ' דיקע הקרבה ‪ ,‬נשר )‬
‫טשרן עסן חדש ביז דעם טשג ווען‬
‫אויך ‪ ,‬בלשון רשא ‪9‬י ‪ ,‬דער " יכוין את לבו‬
‫מ 'ברענגט (אין א" י ) דעם עומר ‪ ,‬וועט‬
‫לשמים " ‪,‬‬
‫דשם זיי דערמשנען און מעורר זיין‬
‫צוצוקומען צו דער הכרה הנ " ל ( ‪8‬ז‬ ‫‪ 8‬קרבן‬ ‫און דשם איז ניט דוקא ביי‬
‫יחיד ; אויך ‪ 8‬קרבן צבור דשרף שרויס ‪-‬‬
‫י שמביאים בבל פעם רק ממקום אחז ‪-‬‬ ‫‪) 22‬‬
‫רופן ביי יעדער יחיד ( וושס איז ד‪8‬ך ‪8‬‬
‫הרי עד הרגע דהתחלת ( ההכנה ל )הקציר ‪ ,‬כד‬ ‫"‬ ‫טייל פון צבור ) דעם רגש בהתאם צום‬
‫השדות שבא ‪ -‬י אפשר שיביאו מהז העומר וגם ‪-‬‬
‫פוער ‪.‬‬ ‫[‬ ‫קרבן ןלדוגמא ‪ :‬ביי די קרבנות צבור‬
‫( [ יהמ ‪ -‬ק לכן הברכה שעזוז‬ ‫והרי מביאים אותו‬ ‫( עבירות )‬ ‫אויף‬ ‫מכפר‬ ‫וישם זיינעז‬
‫נמשכות בכל‬ ‫ובז זו שעץ כל קרבנות ציבור ‪-‬‬ ‫היחיד ! י ‪ -‬דשרף דער יחיד חרטה‬
‫החג ) לכל‬ ‫פרי‬ ‫( עץ‬ ‫ישראל ‪ ,‬גם הדרים בחו " ל ואפילו‬
‫ב )‪,‬‬ ‫האומות שבעולם ( סוכה ( ה ‪,‬‬
‫הקבן אויפן חטא ]‬ ‫‪.‬‬
‫וי " ל שנהו עץ נתינת מחצית שקל שזהו גם מחו " ל ‪,‬‬ ‫פשרשטשנדיק‬ ‫אויך‬ ‫איז‬ ‫דערפון‬
‫ב " בראשית ‪.‬‬ ‫כיון שנכללים‬ ‫‪-‬‬ ‫( כדלעיל )‬ ‫ולאו ‪ ,‬ה‬ ‫בעניננו ‪ :‬דער איסור צו עמן חדש ‪ ,‬וואס‬
‫א) ‪:‬‬ ‫כשכיל ישראל שנקראים ראשית ‪ .‬וראה ר " ה ( טז ‪,‬‬ ‫זיין טעם הפשוט איז כדי " ראשית‬
‫בר ' פרקים הע‪71‬ם נידון כו ' מפני מה אמרה תורה‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫הביאו עומר‬
‫קצירכם " ז‪8‬ל זייז ‪ 8‬קרבן ( עומר ) ‪ ,‬דשרף‬
‫ובכ ' ז כד‬ ‫דוקא ‪-‬‬ ‫בא " י‬ ‫דביהמיק‬ ‫ולהעיר‬ ‫טרויסרופן ביי אידן די הכרה והרגשה‬
‫התפלות עולות דרכו ‪ -‬ראה תפלת שלמה ( מ " א ח ‪,‬‬ ‫שז דעם " ראשית " פון שלע זיינע זשכן‬
‫ועד שתכהץ נצטוו למנוה למדו‬ ‫‪-‬‬ ‫מח )‬ ‫מד ‪.‬‬ ‫מוז מען ברענגען לה ' און ערשט דער ‪-‬‬
‫צד ) ‪.‬‬ ‫( טושו ‪ -‬ע ותו ‪ -‬ע אדה ‪ -‬ז או " ח ריס‬
‫בחו " ל‬ ‫שחדש‬ ‫דכיון‬ ‫י "א‬ ‫ההלכה‬ ‫ע"ד‬ ‫‪) 23‬‬
‫נטד קעז ויין " תאכלו ' ‪.‬‬
‫א‪.‬‬ ‫דאורייתא היא אקרובי גמי מקרבינז ( מנחות מד ‪,‬‬ ‫ימן שבער שז דער עומר ווערט‬
‫אבל בפש‪1‬ט‪ 1‬של מקרא ‪,‬‬ ‫שב ) ‪-‬‬ ‫וראה מניח מצוה‬ ‫געברשכט נ‪8‬ר פון "קצירה " ‪ -‬דער‬
‫( דהארץ )‬ ‫קצירה‬ ‫את )‬ ‫( וקצרתם‬ ‫‪.‬‬ ‫קרבן עומר הוא‬
‫קציר פון חרץ ישראל ‪ ,‬ובמילא ‪ -‬איז‬
‫גו '" ‪.‬‬ ‫והבאתם את עומר ראשית קצירכם‬
‫דפשיטא שאף שהברכה מלמעלה נמשכת גם‬ ‫‪) 24‬‬

‫בכדי שתה " פעולה‬ ‫‪- ) 22‬‬ ‫עליהם ( כדלעיל הערה‬ ‫כב ‪.‬‬ ‫ראה פרש " י בחטאת הנשיא ‪ -‬ויקרא ד ‪,‬‬ ‫‪) 19‬‬

‫שיעורר ‪.‬‬ ‫והרגשה כנפשם צ ‪ -‬ל מעשה שלהם‬ ‫מנחות ‪ .‬וש" ג ‪.‬‬ ‫ויקרא א ‪ ,‬יז ‪ .‬משנה סוף‬ ‫‪) 20‬‬

‫‪.‬‬
‫ודוחק גדול לומר שתספיק ספה ע שבדיבור ‪,‬‬ ‫חטאת‬ ‫שעירי‬ ‫שגי‬ ‫‪-‬‬ ‫(לעיל )‬ ‫לדוגמא‬ ‫‪) 21‬‬

‫ועאכו ‪ -‬כ שאיו די בהסרשת מחצית השקל‬ ‫ה)‪.‬‬ ‫דיוהכ ‪ -‬פ ( אחרי טז ‪,‬‬
‫‪253‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬

‫דער ערשטער אופו ‪ -‬דורך אסר ' ן‬

‫ניט‪,‬‬ ‫ברחנגט מען‬
‫אויבערשטן )‬ ‫קצירצום‬ ‫פון זייער‬
‫געהערט‬ ‫"כ‪8‬סש‬
‫ראשית"‬
‫אכילת חדש ‪ -‬דערנעמט דעם אוכל ‪,‬‬
‫דעם גוף ונפש הבהמית י‪ , 2‬וויל דשם‬ ‫עומר ‪,‬‬ ‫דעם‬
‫וושס מיסשר ניט עסו ‪ 8‬געוויסן מאכל‬ ‫אדרבה ‪ :‬דער‬ ‫צווייטע שיטה איז ‪8‬ז ‪,‬‬ ‫‪8‬‬
‫רירט ‪8‬ז (ניט שזוי די נשמה ‪ ,‬נשר ) בעיקר‬ ‫וועג צו דערוועקן אין זיי דעם הרגש איז‬
‫דעם גוף ונפש הבהמית ‪.‬‬ ‫ניט דורך אסרין זיי אין חדש ‪ ,‬נשר‬
‫דער צווייטער אופן ‪ -‬דורך זיין‬ ‫אדרבה ‪ -‬דשם גופא וושס די פעלדער‬
‫( איסור )‬
‫מושלל פון ( הקרבת ) עומר און‬ ‫פון די חרדן בחו " ל זיינען ניט אין דעם‬
‫חדש ‪ ,‬וושס רופט שרוים די תשוקה צו‬ ‫גדר פון ברענגען דעם עומר ( ובמילא‬
‫דערהויבן זיך אוו צוקומען ביתר שאת‬ ‫‪ -‬ניט אין דעם איסור פון חדש)‪ ,‬דער ‪-‬‬
‫צו דעם געפיל וושס איז דש ביי די בני‬ ‫וועקט אין זיי די שנערקענונג פון זחער‬
‫א"י ‪ -‬רירט שן דעם נפש האלקיח ‪8‬י ‪,‬‬ ‫שפל המצב (ניט זיין ראוי צו דער‬
‫וואס ביי ארם דוקא קומט אויף שט די‬ ‫הקרבת העומר און במילא ניס איסור‬
‫תשוקה צו נתעלה ווערן (‪ ,‬רוח גו' האדם‬ ‫חדש)) ; און די הכרה פון זייער שפו‬
‫‪.‬‬
‫העולה היא לתעלה ' ‪9‬י )‬ ‫החצב וועט ביי זי ‪8‬רויסרופן ‪ 8‬תשוקה‬
‫‪8‬ז ביי זיי דשרף זחן ביתר שאת דער‬
‫ועפ * ז איז פשרשטשנדיק דער סדר אין‬
‫רשא ‪ :‬דער אנהייב ‪ ,‬דער ערשטטר‬ ‫געפיל וולס דער עומר רופט שרוים ביי‬
‫פירוש ‪ -‬התחלת העבודה ‪ ,‬ווען דער‬ ‫אא ‪.‬‬ ‫די אידן פון‬
‫גוף ונפש הבהמית זיינען נשך בתקפם ‪,‬‬ ‫‪ . 1‬ע " פ הנשל קען מען אויך מסביר‬
‫דשרף מען טען שזעלכע פעולות וושס‬ ‫זין (בפנימיות יי הענינים ) פשרוושס‬
‫ווירקן אויף דעם גוף ונפש הבהמית ;‬ ‫רש "י חרז מקדים דעם פירוש ‪ 18‬חדש‬
‫און ערשט דערנשך קעז מען צוקומען צו‬ ‫איז נוהג בחו "ל פשר דעם פירוש ‪8‬ז‬
‫צ‪11‬ייט‪1‬‬ ‫דעם‬ ‫שטופע ‪,‬‬ ‫צווייטע‬ ‫דער‬ ‫חדש איז נוהג נשר בארץ‬
‫פירוש ‪ -‬צו פועל זחן אויפן נפש‬
‫ביידע‬ ‫זינען‬ ‫בנדו ' ד‬ ‫‪8‬ז‬ ‫[ כלטש‬
‫האלקית‬ ‫‪.‬‬ ‫פירושים שקולים אין דרך הפשט ‪ ,‬און‬
‫רשא איז מקדים אחן פירוש פטרן‬
‫הפירוש ‪ ( :‬א ) שהוא כמירוש הפשוט בהתיב‪1‬ת ‪ ,‬בכל‬
‫מתאים עם פשטות‬ ‫(ב)‬ ‫מקום ‪.‬‬ ‫ככל‬ ‫מושבותיכם ‪.‬‬ ‫דשך ניט‬ ‫‪11‬חל מנקען‬ ‫צודחטן דעךפשך‬
‫ד ‪ -‬בגל מושבותיכם ' שבא לרבות‬ ‫הכוונה בהיתור‬ ‫שרחבו צווח פירועכם בבת אחת ‪ ,‬כנ "ל‬
‫לאחר ירושה‬ ‫בהחיוכ (ולא למעט ‪ - . .‬שהוא רק ‪.‬‬ ‫‪ -‬פונדעסטוועגן ‪ ,‬וויבשלד ‪8‬ז יערער‬
‫אתר ‪.‬‬ ‫( ג ) גמרא בתוגת על‬ ‫ויעקבה ‪, ) -‬‬
‫ענין חין תורה איז כדיוק ‪ ,‬איז מובן ‪8 ,‬ז‬
‫שלשה‬ ‫א) ‪:‬‬ ‫טז ‪,‬‬ ‫( חגיגה‬ ‫ממחז ‪ -‬ל‬ ‫להעיר‬ ‫זז )‬
‫טעם‪ ,‬עכ "פ בפנימיות‬ ‫ם‬ ‫‪8‬‬ ‫עם איז ד‪8‬‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫כבהמה ‪ -‬אוכליז ושותיז כבהמה‬
‫הענינים 'י ‪ ,‬אויף דעם וולס רש " י איז‬
‫ל קודם החפלה‬ ‫התחננות שי ‪-‬‬ ‫ע ‪ -‬ד ב ' עניני‬ ‫‪) 28‬‬

‫לחסלה ‪ -‬רוממות‬ ‫מתירם‬ ‫כדי למעול מצב הנפש‬ ‫מקדים איין פירוש פשרן צווחטן ] ‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫רסדח )‬ ‫או " ח‬ ‫( רמ " ח‬ ‫האדם‬ ‫ושפלות‬ ‫הא ‪ -‬ל‬
‫דער חילוק צווישן די צוויי אופנים‬
‫ד ר ממ ‪ :‬ת הא ‪ -‬ל פועלת על נפהיא העולה יתעלה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫אין זייער אויפטשז אין אידן ‪:‬‬
‫והיא חלק ד הא ‪ -‬ל דבזה עסקינן ‪ , :‬שפלח האדם ‪-‬‬ ‫‪. .‬‬
‫למטה ‪.‬‬ ‫פועלת על נפש הבהמית היורדת‬
‫לשוז הכתוב קהלת ג ‪ ,‬כא ‪,‬‬ ‫‪) 29‬‬ ‫בפשטות ‪.‬‬ ‫הערה הבשה ‪ -‬ביאור גם‬ ‫ראה‬ ‫‪) 25‬‬

‫שמקדים‬ ‫‪.‬‬
‫בפשטות ‪,‬‬ ‫גם‬ ‫"ל‬ ‫ובנדו ‪ -‬ד‬ ‫‪) 26‬‬

‫( ויש‬ ‫‪.‬‬ ‫רש ‪ -‬י‬ ‫( שנן‬ ‫אר כ‪1‬ח‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪1 ) -‬י‪1‬מהק טפ ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫אומרים ) לא בא אלא ללמד כ ‪' :‬‬ ‫‪. 50‬‬ ‫וראה לקמן הטרה‬
 ‫שיחות‬ ‫כ‬ ‫אמור‬ ‫לקוטי‬ ‫‪254‬‬

‫וללמד שהחדש‬ ‫תיבם " קומט לויס אים‬ ‫צוויי‬ ‫די‬ ‫צווישן‬ ‫חילוק‬ ‫דער‬ ‫ז‪.‬‬
‫לארץ") ‪.‬‬ ‫נוהג בחוצה‬
‫פירושי רשיי איז ניט נשר בנוגע חו " ל‬
‫לויטן פריערדיקן ביאור וועט זיין‬ ‫( צי דשרט איז נוהג איסור חדש ) ‪ ,‬נשר‬
‫פשרשטשנדיק ‪ ,‬ווי די צווח חילוקים‬ ‫אויך אין א "י גופא ‪ :‬צי דער איסור חדש‬
‫זיינען ‪ 8‬הענגיק איינער אין שנדערן ‪,‬‬ ‫אין א "י ה‪8‬ט זיך שנגעהויבן ערשט‬
‫ווייל אויך דער חילוק אין עבודה צווישן‬ ‫*‬ ‫‪,‬‬
‫" לאחר ירושה וישיבה " ( כפירוש הב ' )‬
‫די צוויי שיטות ואופנים הנ" ל ‪ ,‬איו ניט‬ ‫‪8‬דער אויך פטר ירישה וישיבה ( ווי דער‬
‫נאר בשייכות צו די אידן אין חו " ל ‪ ,‬נשר‬ ‫ערשטער פירוש ‪0‬נ ‪ ,‬וושס " בכל מושבו ‪-‬‬
‫אויך בנוגע די אידן אין א "י ‪:‬‬

‫די ערשטע שיטה ( ופירוש ) ‪ -‬וושס‬

‫איז מדגיש בעיקר די עבודה צו דער ‪-‬‬ ‫תו " כ י ‪ -‬פ‬
‫לפירוש‬ ‫ואילך ‪.‬‬
‫קוימה‬ ‫במנים‪ -‬בדיש‬ ‫משג ‪ -‬ת‬
‫לז ‪ ,‬סע‬ ‫תי‪ ) .‬ועוד ‪,‬‬
‫ראה וע " פ‬
‫קידושיו‬ ‫בהר‬
‫נעמען דעם גוף ונפש הבהמית פון ‪8‬‬
‫אידן י הסלט‪8 ,‬ז אויך אין א"י איז די‬ ‫שמפרש רק‬ ‫יא ‪.‬‬ ‫ה‪,‬‬ ‫הא ' ‪ -‬יוב ; פרש י ביהושע‬ ‫‪.‬‬
‫אליבי ' דפירוש זה ‪.‬‬
‫הכרה ‪ ,‬שז " ראשית קצירכם " געהערט‬ ‫פרשיי דבל ביאות‬ ‫יח )‬ ‫ואף שבפ ' שלח ( סו ‪,‬‬
‫לה ' ‪ ,‬געקומען ניט שזוי מצד דעם עומר‬ ‫‪.‬‬
‫שכתורה שנאמר בהו כי ( תבא ובו ‪ ) ,‬הכוונה ל לאחר‬
‫(די הקרבה לה ' ) ‪ ,‬נשר מצד דעם איסר‬ ‫כי‬ ‫‪.‬‬ ‫הרי נאמר‬ ‫יוד )‬ ‫ירושה וישיבה ‪ ,‬וכאן ( פסוק‬

‫אכילת חדש וושס דערנעמט דעם גוף‬ ‫!‬ ‫‪.‬‬

‫תבואי גו ' " י ‪ -‬י ל‬ ‫‪.‬‬
‫ונפה " ב ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫כמדובר כמ " פ ‪ -‬שבכ " מ ממרש רש י אליבא‬ ‫‪) 1‬‬

‫דפי ' אחד שהובא במק " א בפירושו ( ראה לעיל הערה‬
‫און דעריבער השט זיך דער איסור‬ ‫דשלח הנ " ל אתי ( גם ) לפי ' הכ ' שברשש‬ ‫‪ 17‬שפרשא‬

‫חדש ‪ ,‬לפי שיטה זו ‪ ,‬שנגעהויבן גלייך‬ ‫כאן ) ‪.‬‬

‫ביים שריינקומעז אין א " י ‪ -‬נשך איידער‬
‫כיון שתיכף לאחר ‪ .‬כ' תבואו ‪ .‬נאמר ‪ ,‬וקצרתם ‪.‬‬ ‫‪)2‬‬

‫‪ -‬ה ‪ .‬ז ע" ד פי שלח שם שנאמר ‪ .‬והי ' באכלכם '‬

‫מ ' הטט זיך "ב‪8‬זעצט " בקביעות ( ירושה‬
‫שלבז בבואכם משנכנסו בה ואכלו מלחמה ( תיכף )‬ ‫‪.‬‬
‫וישיבה ) אין ארץ ‪ -‬הקודש ‪ ,‬וושס דקו איז‬ ‫נתחייבו בחלה ' ( ועפ " ז תומתק הוספת ( ויתור ) רש ‪ -‬י‬
‫עם ‪ 8‬סדר הנהגה קדושה ‪ ,‬פון קדושת‬ ‫]‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ( על למוז לספרי ) יואכלו מלחמה‬

‫נפש האבקית ‪ -‬ווייל דער אופן אין‬ ‫הנאמר בעומר ‪ ,‬שאפילו‬ ‫( תכואו ) י‬ ‫שאנ ' ‪ ,‬כי‬ ‫‪)3‬‬

‫אויפטשז די הכרה הנ " ל ( דורך דער ‪-‬‬

‫חובה ‪,‬‬ ‫( ויקרא ב ‪ ,‬יד ) שכוונתו‬ ‫י‬ ‫‪ .‬את ‪ .‬הנאמר בו פרש ‪.‬‬
‫נעמען דעם גוף ונפה " ב ) איז שייך אויך‬
‫"ירושה‬ ‫( פשר‬ ‫העבודה‬ ‫בתחילת‬
‫וישיבה " ) ;‬
‫תפרש ; ה‬ ‫‪,‬‬ ‫( ‪11‬תר‬ ‫‪,‬‬
‫ו‪1‬ק ‪ ,‬יכ‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ויו ]‬ ‫‪ , , ,‬שקי ‪, .‬‬ ‫ן‬ ‫‪)-‬‬

‫נולה‬ ‫[‬ ‫דה ס‪ . - 1‬ה א‬ ‫עה " ח לעיל ‪ ~ - - -‬ו ( עו‪7‬ח טן‬ ‫‪ 1‬יידו ‪.‬‬
‫לויט דער צוויטער שיטה שבער ‪ ,‬טז‬
‫דער עיקר וולס ברענגט אידן צו דער‬ ‫‪,- ,‬‬ ‫‪ , .,‬ן ‪, ,‬‬
‫‪, , ,‬‬
‫הכרה הנול ‪ ,‬איז די הקרבה פון עומר ‪,‬‬
‫יי‪8‬ס דערנעמט דעם נפש האלקית ‪--‬‬
‫חן ‪.‬‬

‫"‬
‫"כ‬
‫‪1 ,1‬‬

‫כי‬
‫‪7 7 77‬‬

‫‪ 7 7‬ה‪.‬‬ ‫‪ ,‬אט " ‪, ,‬‬

‫ח ‪ , 77‬ק‪ ' 7‬ם‬
‫[‬ ‫ש ‪ .‬ר‪ ' ,11‬וי ‪.‬‬
‫[‬ ‫‪; .‬ן ‪,‬‬
‫‪ ,‬י ‪, , , ,, " ,‬‬
‫ן‬ ‫‪-1‬‬
‫‪.‬‬

‫‪111‬‬
‫‪ , .‬דא שך‬
‫‪ ,‬השך ‪" , ,‬‬
‫ין‬ ‫ק‬

‫ן‬ ‫[‪-‬‬ ‫(‬

‫‪7‬‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫'‬
‫[‪,‬‬

‫‪1 , 1‬ע ‪.‬‬

‫ח ‪,, ,‬‬
‫;‬

‫‪",‬‬
‫רק‬
‫‪.‬‬
‫קען זיך דשם ערשט אויפט‪8‬ז " לאהר‬ ‫דדן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ .7‬י‬ ‫'‬ ‫ח‪,‬‬ ‫‪[1‬‬ ‫[‬ ‫‪,,‬‬
‫ן‬ ‫[ך‬ ‫‪--‬‬ ‫‪ ,‬ה לאחיו‬
‫"ו‬
‫וישיבה " ‪.‬‬ ‫ירושה‬
‫הא '‬ ‫[ ‪7‬וו‪[ 1‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫כשבאה ‪.‬‬ ‫לה ' ר‪, 1‬‬
‫ן‪1‬וך ‪,‬ךמ ‪-,‬‬ ‫'‬
‫_‬ ‫;‬ ‫‪ '; '.‬ך‬
‫‪1‬ן '‬ ‫'‪, , , ,‬‬
‫" ‪ , . -, -‬עין ‪.‬‬ ‫חת ' ר‪,1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ריי‬
‫‪. ,‬‬
‫‪11‬ן ' ‪11‬ל‪1‬‬ ‫שלאחת קן‪1‬י‬ ‫‪( ,‬‬

‫)‬ ‫מש חח ש " פ אמור חשן " ז‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫(‪,‬‬ ‫‪,,‬‬
‫‪7‬י ‪ :‬ר‬ ‫‪7‬‬ ‫מין שוה ‪-‬‬ ‫לה‪[ 1‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫" ‪,..‬‬
‫רק‬ ‫‪ .‬קא ‪.‬‬ ‫(‬
‫ה פ [‬
‫‪.‬‬
‫[ המקנה קידושין שם כחב ‪ .‬ד כי תבוא‬
‫"‬ ‫"‬
‫ולא טל חדש‬ ‫לקרא ‪,‬‬ ‫ברישא‬ ‫שנאמר‬ ‫‪ [ 1‬מר‬ ‫‪,‬‬ ‫עד‬
‫ע ‪ -‬ד הפשט ‪ ,‬חדש ( עומר‬ ‫אבד‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫התזתה מתיר‬ ‫העשר ( ‪1‬הג רק לאחו ' דושך‬ ‫שנאתר בסיפא דקרא‬
‫השיחה ‪,‬‬ ‫כניל בתחילת‬ ‫‪,‬‬ ‫תלויים זה בזה‬ ‫‪.‬‬
‫דהא ר‬ ‫לאניץ‬ ‫סתן‬ ‫בכ ‪.‬‬‫(‬ ‫מיד‬ ‫"‬ ‫( ( הד‬ ‫וחדש‬ ‫כו ‪. ,‬‬ ‫‪'1‬ש‪.‬‬
‫‪255‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫‪8‬‬ ‫קרבן לה ' ‪ ,‬מ ' ה‪8‬ט שוין מקיים געווען‬
‫מצוה מיס דעם קציר פון דער שדה ‪,‬‬
‫יועלט מעז געקענט מיינען ‪8‬ז מ 'איז ניט‬
‫מחוייב מקיים זיין אין דער שדה אויך די‬
‫מצוות פון פאה ולקט ‪.‬‬
‫לפ " ז דשרף מען פ‪8‬רשטיין וושס רש"י‬
‫בפירושו ברענגט ‪8‬ר‪8‬פ די דרשה פון‬
‫" אמר רבי אוורדימסי ברבי יוסי‬
‫מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים‬
‫פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויוהכ " פ‬
‫וחג מכאן ‪ ,‬ללמדך שכל הנותן לקט‬
‫שכחה ופאה לעני כראוי מעליו עליו‬
‫כאילו בנה בית המקרש והקריב עליו‬
‫בתוכו " ‪.‬‬
‫איז ניט מובן ‪ -‬וולס רש " י ברענגט‬
‫שלץ תירוץ אויף דער שאלה ‪ 8‬דרשה‬
‫( אין אגדה ) פון תורת כהנים ‪ -‬פ‪8‬ר ‪-‬‬
‫וו‪8‬ס איז ער ניט מפרש כפשוטו ע " ד ווי‬
‫הנול ?‬
‫דטס וולס רש " י וויל ניט טננעמען ‪,‬‬
‫בפשש " מ ‪ ,‬דעם תירוץ פון רמב " ן ( און‬
‫פון ‪ 8‬טייל פון די שנדערע מפרשים )‬
‫קען מען מסביר זיין ווייל ' לפי תירוץ זה‬
‫ה‪8‬ט דער פסוק ( " ובקוצרכם וגו ' " ) גע ‪-‬‬
‫ד‪8‬רפט שסיין " בראש הפרשה " ‪ ,‬גלייך‬
‫ג‬ ‫ונמור‬
‫המועדות‬ ‫פרשת‬ ‫דער‬ ‫א אין‬ ‫‪.‬‬
‫בפרשתנו נשך רעם וולס די תורה ז‪8‬גט‬
‫‪8‬ז יועגן קרבנות און יו" ט פון שבועות ‪,‬‬
‫שסייט איו פסוקי ‪ " :‬ובקוצרכם את קציר‬
‫ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך‬
‫ולקט קצירך לא תלקט גו' " ‪ .‬שטעלן זיך‬
‫מפרשי התורה און זיינען מסביר דעם‬
‫תו " כ‪6‬‬ ‫טעם וולס די תורה זשגט שן וועגן די‬
‫מצוות פון פאה ולקט ביי דעם ציוויי‬
‫אויף מועדות ‪:‬‬
‫א ) דער אבן עזרא ז‪8‬גטי ‪ :‬וטעם‬
‫להזכיר ובקוצרכם את קציר ארצכם‬
‫פעם שניתי כעבור כי חג שבועות בכורי‬
‫קרבנותיו‬ ‫קציר חטים הזהיר שלא תשכח מה‬
‫‪.‬‬
‫שצויתיך לעשות בימים ההם‬
‫ב ) דער רמב " ן איז מסביר ‪ :‬כי‬
‫בקוצרכם את קציר ארצכם רמז לקציר‬
‫הנזכר בראש הפרשה * יאמר כי כש ‪-‬‬
‫די תירוצים‬ ‫תבואו אל הארץ וקצרתם את העומר‬
‫ראשית קצירכם לא תכלה פאת השדה‬
‫ההוא לצורך העומר ולא תלקט הלקט‬
‫לומר שלא תדחה המצוה ההיא את‬
‫הלאוין האלה‬ ‫‪.‬‬
‫ג ) כעין זה זשגן ‪8‬נדערע מפרשים ' ‪ ,‬טז‬
‫די תורה קומט בטוושרענען ‪8‬ז אויך די‬
‫שדה וולס מ ' השט פון איר געברשכט‬
‫דעם עומר ‪ ,‬איז מחוייב אין פאה ולקט‬
‫עה‪ -‬פ ‪.‬‬ ‫‪)6‬‬

‫‪.‬‬
‫כרוב דפוסי חומש שלפנינו ‪ -‬אבדימי ' אכל‬ ‫‪)7‬‬ ‫‪ -‬ניקרים עם ווילס געווען ‪ 8‬סברא צו‬
‫דחומש ‪.‬‬ ‫וכ " ה בדפוסים אחדים‬ ‫" אוורדימס " ‪.‬‬ ‫בתו " כ‬ ‫זלגן ‪ ,‬שז היות מיה‪8‬ט די " ראשית‬
‫ועד " בדפוס ראשוז יבכמה כת " י רשיי " אברדימס " ‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪8‬‬ ‫קצירכם " פון דער שדה ‪ -‬געברשכט‬
‫‪.‬‬
‫ולכאורה כצ ‪ -‬ל וה כחור זעצער ‪ -‬בראותו שם בלתי‬
‫רגיל ‪ .‬תיקן ‪ -‬לשם ה ‪ -‬נכון ' ורגיל ומפורסם " אבדימי‪.‬‬
‫( ואיז לותר להישד ‪ -‬כי איז מסתבר כלל לומר‬ ‫כב ‪.‬‬ ‫בג ‪,‬‬ ‫‪)1‬‬

‫ובסה ‪ -‬ד לא נמצא‬ ‫‪,.‬‬ ‫וידוע )‬ ‫שתיקז לשם בלתי רגיל‬ ‫ולהעיר גם מרשב ‪ -‬ם‬ ‫עה ‪ .‬פ ‪.‬‬ ‫ועד ‪ -‬ז בחזקוני‬ ‫‪)2‬‬

‫אבדימי ב ‪ -‬ר יוסי ] ‪ .‬ובדפוס שני דרש " י וכמה כת ‪ -‬י‬ ‫עה ‪ -‬פ ‪.‬‬
‫רש ‪ -‬י ‪ ,‬אבדימם ' ‪ .‬וראה טה ‪ -‬ד סדר תו " א סוף אות‬ ‫ט‪.‬‬ ‫קדושים יד ‪,‬‬ ‫‪)3‬‬

‫‪. 56‬‬ ‫וא " ו ‪ .‬וראה לקמן הערה‬ ‫בג ‪ ,‬יו " ד ‪.‬‬ ‫‪)4‬‬

‫כאן ‪.‬‬ ‫)‬ ‫וכמ ‪ -‬ש בבאר מים חיים ( לפרש "‬ ‫‪)8‬‬ ‫הב ' ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אוה ‪ -‬ח אברבנאל כטעם‬ ‫כלי יקר ‪.‬‬ ‫‪)5‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬ ‫‪256‬‬

‫ער איז מפרט ומאריך כהקושיא‬ ‫ב)‬ ‫‪.‬‬

‫נ‪4‬ר דעם ציווי פון קצירת העומר לבער‬
‫‪8‬‬ ‫דער ביאור פון אבן עזרא איו לכאורה‬
‫וחג‬
‫מיטןפ זאגן‬
‫זיך" הניטויוהכ "‬
‫מכאן ור‬
‫בשנוגנט‬
‫ועצרת‬
‫פסח" און‬
‫"מכאן‬
‫ביאור פשוט ומספיק אין פשוטו של‬

‫באמצע‬ ‫ליתנם‬ ‫הכתוב‬ ‫הרגליםראה‬

‫" מה‬
‫מקרא ‪.‬‬
‫"?‬
‫פטרשטיין‬ ‫ד‪4‬ס‬ ‫מען‬ ‫ב ‪ .‬וועט‬
‫אין פסוק ווערן דערמ‪8‬נט נטר‬ ‫ג)‬ ‫בהקדים כמה דיוקים אין דעם פירוש‬
‫מוסיף‬ ‫פאה און לקט ‪ -‬און רש " י איז‬ ‫רש " י ‪:‬‬
‫" שכחה " יי ‪.‬‬ ‫אויך‬
‫רש " י שטעלט זיך אויף דעם ווטרט‬
‫[ און אע " פ ‪8‬ז דשם איז דער לשון פון‬
‫ובקוצרכם " ‪9‬‬
‫עליהםאון איז מפרש ‪ " :‬חזר ושנה‬ ‫"לעבור‬
‫רבי אוורדימס אין תו " כ ‪ ,‬איז שבער דרך‬ ‫בשני לאוין " ‪ ,‬און דער ‪-‬‬
‫רש " י בפירושו ( כמדובר כמ " פ ) ניט‬ ‫נאך איז ער ממשיך " אמר רבי אוור ‪-‬‬
‫לשון‬ ‫גשנצן‬ ‫דעם‬ ‫אר‪4‬פצוברענגען‬ ‫דימס כו '" ‪ ,‬בנ " ל‬
‫דעם טייל‬ ‫ניר‬ ‫האמר [ ‪ ,‬ער ברענגט‬
‫‪8‬ז‬ ‫איז ניט פשרשטשנדיק ‪ :‬סשיז ידוע "‬
‫איז נוגע אין פשש " מיי ( ובפרט שז‬ ‫ימס‬ ‫בשעת רש " י ז‪8‬גט ‪ 8‬צווייטן בשזונדערן‬
‫בלשון " איתא‬ ‫בנדו " ד ז‪4‬גט ניט רש " י‬
‫פירוש אויף דעם זעלבן ענין ‪8‬דער‬
‫כיו " ב )‬ ‫בתו " כ " ‪8‬דער‬
‫ווארט ‪ ,‬שטעלט ער עם אין ‪ 8‬בש [ [ נ ‪-‬‬
‫‪ -‬מיינט עס ‪8‬ז די אריכות המאמר‬ ‫דער‪ 1‬דיבור המתחיל ‪-‬‬
‫איז נוגע ( אויך ) אין פשש " מ ] ‪.‬‬ ‫פון דעם וולס דש נעמס רש " י שריין‬
‫די קשיא ווערט נ‪4‬ך שטשרקער‬ ‫ג‪,‬‬ ‫ד " ה איז מובן ‪,‬‬ ‫ביידע פירושים אין זעלבן‬
‫‪ -‬רש " י איז בלאה " כ משנה ‪ ,‬ובכו " כ‬ ‫זיך ‪.‬‬ ‫צווישן‬ ‫שייכות‬ ‫השבן ‪8‬‬ ‫זיי‬ ‫‪8‬ז‬
‫פרטים ‪ ,‬פון דעם לשון ווי עס שטייט אין‬ ‫ולכאורה זינען ד‪8‬ס צוויי לגמרי בשזונ ‪-‬‬
‫תו " כ ‪:‬‬ ‫דערע ענינים ‪ " :‬חזר ושנה לעבור עליהם‬
‫אין תו " כ איז דער לשון " ר " ה‬ ‫‪)1‬‬
‫בשני לאוין " השט לכאורה קיין קשר‬
‫ושייכות ניט מיטן מאמר פון רבי אוור ‪-‬‬
‫ויוהכ " פ מכאן " און רש " י איז מוסיף‬
‫דימס ‪ ,‬וושס איז מסביר פשרוו‪8‬ס ד‪8‬ס‬
‫" וחג " ' י ?‬ ‫שסייט " באמצע הרגלים " ‪.‬‬
‫‪ ) 2‬אין תו " כ שטייט " לקט שכחה ופאה‬
‫אויך פ‪4‬דערט זיך ביאור בדיוק כמה‬
‫ענינים בפרש " י זה ‪:‬‬

‫א ) דער דיוק הידוע ‪ ,‬שז רש " י ברענגט‬

‫מהכתוב‬ ‫‪)-‬‬ ‫‪1‬כבתו " כ‬ ‫הסדר‬ ‫משנה‬ ‫וכן‬ ‫‪) 11‬‬ ‫דעם מאמר בשם אומרו נ‪8‬ר דשו ווען‬
‫תכלה פאת שדך ) ואח ‪ -‬כ‬ ‫( לא‬ ‫[ שנאמר תחלה פאה‬ ‫דערמיט קומט צו ‪ 8‬הוספת ביאור אין‬
‫ופאה ‪. .‬‬ ‫לקם שכחה‬ ‫‪.‬‬ ‫לקט ( ולקם קצירך ) ] וכותב‬
‫דעם תוכן המאמר ( נייטיג ‪ -‬פשר ‪8‬‬
‫וכדמוכרח בנדו ‪ -‬ד גופא ‪ ,‬שלא הביא הסיום‬ ‫‪) 12‬‬

‫של דברי רבי אוורדימס שבתו * כ ‪ :‬וכל מי שאית‬

‫תלמיד ממולח ) ‪.‬‬
‫מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עגי מעלין עליו‬
‫כאילו ביהמ " ק קיים ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו‬
‫וגם‬ ‫הסיום ) ‪.‬‬ ‫( אבל להעיר שגם בפסת כאן ליתא‬ ‫‪.‬‬
‫ואינו כותב " וגו ' ‪ ,‬כי כוונתו לכל הפסוק ‪,‬‬ ‫‪)9‬‬

‫בפנים ‪.‬‬ ‫משמיט מעשר עני ‪ ,‬כדלקמן‬ ‫כדרכו ם‬

‫וכ " ה בדפוסי רשיי ורוב כת " י רשיי ‪ .‬אבל‬ ‫‪) 13‬‬ ‫‪ ) 10‬לדוגמא ‪ -‬בראשית פי ' עה " ח ‪ ,‬בראשית "‬
‫‪.‬‬ ‫שתוקן‬ ‫בדפוס שגי ליתא ‪ .‬וגם בזה ממחבר לומר ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וד " ה שני בראשית ברא " ‪ .‬בתחלת פרשתנו בני‬
‫הבאה ‪.‬‬ ‫להתאים לתו " כ ‪ ,‬כבהערה‬ ‫‪.‬‬
‫אהרן * ודקה שני בני אהרון ‪ ,‬ועוד ‪.‬‬
‫‪257‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬

‫פון דעם וולס ער נעמס ‪4‬ן דוקא די‬ ‫משמיט‬ ‫ומעשר עני " ‪ -‬און רש" י איז‬
‫גירסא ‪ ,‬איז מוכח שז זי איז ( מער ) מתאים‬
‫" ‪4‬י ?‬ ‫" מעשר עני‬
‫און מסתבר בפשש " מ ‪.‬‬ ‫‪ )3‬אין תו "כ איז דער לשון " שכל מי‬
‫ד ווייטער איז רש " י מעתיק דעם‬ ‫‪.‬‬ ‫שהוא תוציא כו '" ' י ‪ ,‬און רש " י ז‪8‬גט‬
‫יוגורט " תעזוב " און איז מפרש " הנח‬ ‫כראוי" ‪.‬‬ ‫שכל הנותן לקט כו' לעני‬ ‫‪.‬‬
‫לפניהם והם ילקטו ואין לך לסייע לאחד‬ ‫‪ ) 4‬אין תו "כ ‪ " -‬מעליז עליו כאילו‬
‫מהם "‬ ‫‪.‬‬ ‫ביהמ " ק קיים והוא מקריב קרבנותיו‬
‫פרעגט " ‪ 1‬מען אויף דעם ‪ :‬פשרוואס איז‬ ‫עליו‬ ‫" מעליו‬ ‫רש " י ‪:‬‬ ‫אין‬ ‫און‬ ‫לתוכו "‬
‫רש " י מפרש דעם וושרט " תעזוב " ערשט‬ ‫כאילו בנהי ביהמ " ק והקריב עליו קרב ‪-‬‬
‫אין דער פרשה ‪ -‬און ניט פריער אין פ '‬ ‫בתוכו " יי ‪.‬‬ ‫נותיו‬
‫קדושים ‪ ,‬וואו עם שטייט ( צום ערשטן‬ ‫און אע " פ חז ס ' איז משמע חז רשא‬
‫מטל ) דער זעלבער לשון‪0‬י ?‬ ‫החט געהטט שוח גירסא אין תו " כ בדברי‬

‫ויש לומר הביאור בכל זה ‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫רבי אוורדימס " ‪ ,‬וויבשלד חז רש " י‬
‫ברענגט דאס בשמו ‪ ,‬איז שבער דחס‬
‫וולס דער פסוק " ובקוצרכם‬
‫וגו ' "‬
‫גופא דורש ביאור ‪ :‬פחרוושס החט רש " י‬
‫שטייט דח ( אין פרשת המועדות בכלל ‪,‬‬
‫אויסגעקליבן דוקא די גירסא פון דברי‬
‫און ניט אין ‪ 8‬מקום המיוחד פקר די‬
‫רבי אוורדימס ( ווי ער ברענגט זי ) ‪ ,‬און‬
‫רש " י‬ ‫( דרך‬ ‫פשש " מ‬ ‫מצוות) ‪ ,‬איז‬
‫לפי‬
‫ניט די גירסא הרגילה והנפוצה וושס‬
‫בפי ' ) קיין קשיא ניט ‪:‬‬
‫שסייט בתו " כ לפנינו ‪,‬‬
‫ע " ד הפשט קומט דחס בהמשך צו די‬
‫פריער געזאגטע ( בפרשה זו ) מצוות ‪,‬‬
‫וואס דער פסוק זחגט שד בקשר צו‬ ‫כ ‪ -‬ה ברוב הדפוסים שלפנינו ‪ ,‬ובדפוס שני‬ ‫‪) 14‬‬

‫קצירת התבואה ‪ :‬ער הויבט שן פריער '‬ ‫דרשוי אבל בדפוס ראשון וכמה כת" י רעמי איתא‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ברש " י גם מעשר עני " ( כבתו ‪ -‬כ ) וכנראה שגם בזה‬ ‫‪.‬‬
‫" כי תבואו אל הארץ וגו' וקצרתם את‬ ‫הנחור הזעצער ( או שנשתרבב ) ע ‪ -‬פ התו " כ‬ ‫‪ .‬חיקן‪.‬‬
‫וכתג " מעשר עני‬ ‫( כראוי ) ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫במקום לשוו רשע בעני‬
‫כראוי ' ‪.‬‬
‫הנחי ‪.‬‬ ‫בשם‬ ‫שיח כאז‬ ‫‪) 19‬‬ ‫‪,‬‬ ‫וביל ' ש כאן ‪ -‬שכל מי שמניח ‪-‬‬ ‫‪) 15‬‬

‫‪.‬‬
‫בשם ‪ -‬ח ‪ :‬וע ‪ -‬ק מנ ל למדרש שתי דרשות‬ ‫‪) 20‬‬ ‫דפוס שני ) וכת ‪ -‬י‬ ‫( כולל‬ ‫כיה ברוב הדפוסים‬ ‫‪) 16‬‬

‫עי " ש‬ ‫ונ ‪ -‬ל דחדא מתרצח לחברתה ‪,‬‬ ‫אחת ‪.‬‬ ‫מתיבה‬ ‫כת ‪-‬י רש ‪-‬י הוא כסחו‪ -‬כ ‪.‬‬ ‫רש ‪ -‬י בדפוס ראשון וכמה‬ ‫‪.‬‬
‫ולפי פירושו נמצא ‪ ,‬שדרשה אחת נלמדת‬ ‫תירוצו‪.‬‬ ‫הי '‬ ‫אבל גם בזה נראה ושתוקן ‪ -‬ע ‪ -‬פ התו ‪ -‬כ ( כי באם‬
‫מ תעזוב ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫והב '‬ ‫קדושים ‪,‬‬ ‫שבפ '‬ ‫מ ‪ -‬תעזוב '‬ ‫פשוט שלא יתקן לגירסא‬ ‫‪ .‬קיים ‪.‬‬ ‫כבתו " כ‬ ‫כתוב‬

‫שבפרשתנו ‪ ,‬והרב רצה לכתוב שתי הדרשות בפעם‬ ‫‪.‬‬ ‫)‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬בנה‬ ‫חדשה מלבו דלא כבתו ‪ -‬כ ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫אחת ולפיכך המחיז לכאז‪.‬‬ ‫אולי י‪ 1‬שלרשע זהו פירוש בדברי התו ‪ -‬כ ‪,‬‬ ‫‪) 17‬‬

‫( ודרך‬ ‫אבל ‪ :‬א ) כמדובר כס ‪ -‬פ ‪ -‬אי ‪ -‬ז דרך רש ‪ -‬י‬ ‫הקריב קרבנותיו בביהמ ‪ -‬ק ‪,‬‬ ‫הול ‪ -‬ל כאילו‬ ‫דאל ‪ -‬כ‬
‫ב)‬ ‫בהבנת הכתוב עד לפרשה שנט‬ ‫פשש ‪ -‬מ ) ההמתין‬ ‫איז‬ ‫‪-.‬‬ ‫מעסן ע‪ 1 7‬כאילו ביהם ‪ -‬ק קיים‬ ‫‪.‬‬ ‫דההקדמה ‪.‬‬
‫מפשטות לשוז רש י לא משמע שב ' דרשות הן ‪ ,‬כי‬ ‫‪.‬‬ ‫לפעולתו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫קים ביהמ ‪ ,‬ק שייך ל ‪ -‬עליו ‪,‬‬
‫אם ש אין לך לסייע ‪ -‬הוא השלילה של מ ‪ -‬ש לפג ‪ -‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל אינו מוכרח שכז הוא בכל שינוים הנ ‪ -‬ל ‪,‬‬ ‫‪) 18‬‬

‫בו ‪. - ,‬‬ ‫הנח לפניהם‬ ‫‪.‬‬ ‫כי ' ל שרשש מבאר דברי רבי אוורדימס אף שאי ‪ -‬ז‬ ‫‪.‬‬
‫ומש ‪ -‬כ במשכיל לדוד כאן ‪ ,‬הרי ( נוסף על קושיא‬ ‫אגל גם עפ ‪ -‬ז צריך ביאור‬ ‫)‪,‬‬ ‫לשונו ( כמדובר כמ ‪ .‬פ ‪.‬‬
‫רשץ לא‬ ‫בפרש ‪-‬י ‪.‬‬ ‫ברמז )‬ ‫‪,‬‬
‫הב ' הנ ‪ -‬ל ) אינו ואפילו לא‬ ‫בזה ?‬ ‫מה מכריח ביאור ושינויים‬
‫שאז צריך‬ ‫ב)‬ ‫בעמרים ‪,‬‬ ‫כותב ‪ :‬א ) שפאה ניתנת גם‬
‫לחלק לפניהם ‪ ,‬ואדרבה ‪ ,‬הפכו משמע מפשטות לשוז‬
‫נתרה ‪ -‬ג ‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫הטרה‬ ‫‪46‬‬ ‫ע'‬ ‫‪.‬‬
‫ראה לקמש ח ‪ .‬ד‬ ‫‪)-‬‬
‫רש ‪ . ' .‬וראה לקמו בפנים סעיף יכ ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫אמוק‬ ‫לקוטי‬ ‫‪258‬‬

‫דעריבער לערנט רש " י טז דשם וו‪6‬ם‬ ‫קצירה והבאתם את עומר גו ' " דערנשך‬
‫חדשה " ‪2 :‬‬ ‫שטיש דער ‪8‬נזשג פון " מנחה‬
‫לאוין ושנה " איז " לעבור עליהם בשני‬
‫" חזר‬
‫" און ס ' איז קיין קשיא ניט פשר ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ווטס מ ' ברענגט בחג השבועות מן החדש‬
‫וואס ה‪6‬ט די תורה ב‪8‬שטימט טז מ ' איז‬ ‫פון חטים ‪ ,‬און בהמשך לזה זשגט ‪5‬ו די‬
‫עובר " בשני לאוין " דוקא ביי די מצות‬ ‫תורה נשר מצות וושס זיינען פטרבונדו‬
‫און ניט ביי שנדערעי‪ - 2‬און ווי רש " י‬ ‫מיס קצירת התבואה ‪.‬‬
‫בתורה‬ ‫מצות‬ ‫" הרבהיי‬ ‫מפרשם‬ ‫איז‬ ‫( בעיקר )‬ ‫בטווטרנט‬ ‫בפירושו‬ ‫רש " י‬
‫נאמרו ונכפלו כו ' לחייב ולענוש על מנין‬ ‫פחרוושס די תורה איז מזהיר אויף די‬
‫לאוין שבהם " ( און אין פשוטו של מקרא‬ ‫מצות פון לקט ופאה א צווייטן מ‪6‬ל‬
‫ה‪8‬ט קיין ‪6‬רט ניט צו פרעגן פטרוושס‬ ‫( נ‪8‬ך רעם ציווי אין פ ' קדושים ‪ ,‬און ווי‬
‫זיינען די מצות אויסגעטיילט אין דעם‬ ‫דער אבן עזרא איז מדגיש ‪ " :‬וטעם‬
‫‪,] ) 2‬‬ ‫‪8‬נדערע '‬ ‫פון‬ ‫איז‬ ‫און‬ ‫שנית " ) ?‬ ‫פעם‬ ‫וכו '‬ ‫להזכיר‬

‫דווקא נאך דעם פירוש שטעלט‬
‫זיך (בעיקר) די שאלה " מה ראה הכתוב‬
‫ליתנם באמצע הרגלים " ‪ -‬און די קשיא‬
‫דוקא ווען די " אמצע‬ ‫ה‪6‬ט טז שרט‬
‫הרגלים " איז באופן פון " פסח ועצרת‬
‫מכאן " ‪,‬‬ ‫ויוהכ " פ וחג‬ ‫ור " ה‬ ‫מכאן‬
‫והביאור ‪:‬‬
‫ווען די אזהרה פון " ובקוצרכם וגו ' "‬
‫ווילס געמיינט ‪ 8‬נייעם ציווי אויף פאה‬
‫ולקט ‪ ,‬וויולט מען געקענט מסביר זיין‬
‫כנ " ל ‪8 ,‬ז דער פסוק שטעלט דש די מצות‬
‫פון פאה ולקט כשם ובהמשך וושס ער‬
‫זטגט די טנדערע ציווים בשייכות צו‬
‫קצירת התבואה ‪ .‬וויבשלד ס ' איז ‪ 8‬ציווי‬
‫ולאו חדש שטעלט עס דער פסוק דש ‪,‬‬
‫כדי מ ' זטל ניט מיינען ‪8‬ז מיט די אויבנ ‪-‬‬
‫דערמשנטע דא מצוות וולס זיינען פטר ‪-‬‬
‫בונדן מיט קצירת התבואה ענדיקן זיך‬
‫די מצוות ביים קציר ( ובמילא קען ער‬
‫שוין ענדיקן שניידן און נעמען די‬
‫ע ‪ -‬ד פי‬ ‫גטנצע תבואה פשר זיך ‪-‬‬
‫ו‪.‬‬ ‫וכו ' " ‪.‬‬ ‫מפרש ‪ " :‬חזר ושנה לעבור עליהם‬
‫[ און מהאי טעמא גופא איז מובן ד‪6‬ס‬
‫רש " י לערנט ניט ווי דער אבן‬ ‫ייטס‬
‫עזרא " הזהיר שלא תשכח מה שצויתיך‬
‫לעשות כו ' " ‪:‬‬
‫אין פ ' קדושיס צוז‪8‬מען מיטן ציווי‬
‫פסוק‪22‬‬ ‫אויף פאה און לקט שסייט אין‬
‫וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא‬ ‫"תלקט‬
‫" ‪ -‬ובמילל אויב די תורה ד‪8‬רף‬
‫טנזשגז נשכשמשל יי מצות בנוגע ‪8‬ז עני‬
‫כדי שלא תשכח ‪ ,‬ה‪6‬ט די תורה אויך גע ‪-‬‬
‫דשרפטיי איבערחזרין דעם ציווי פון‬
‫וגו ' " ‪4‬י ‪.‬‬ ‫" כרמך לא תעולל ופרט‬
‫איז פון דעם מוכח שז מ ' הטט ניט‬
‫מורא פ‪8‬ר שכחה ( וכיו " ב ) ביי די מצות‬
‫‪ -‬און ווי מ ' זעט ביי רוב המצות ‪8 ,‬ז די‬
‫תורה ב‪8‬ווארנט ניט ‪ 8‬צווייטן משל‬
‫( אפילו ניט שלעמ‪8‬ל ווען עם קומט‬
‫זייער זמן ) ‪8 ,‬ז מ ' ז‪8‬ל זיי ניט פטרגעסן‬
‫זיין ‪.‬‬ ‫מקיים‬ ‫ים‬

‫בג ‪ .‬טז ‪.‬‬ ‫י‪2‬ן‬

‫ילהעיר שבנוגע לעוללות נאמר עוה ‪ ,‬פ כפ '‬ ‫‪) 25‬‬

‫תצא ( כד ‪ ,‬כא ) ‪ ,‬משא " כ בפרט ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫יט ‪ ,‬יו ד ‪.‬‬ ‫‪) 22‬‬

‫כג ‪.‬‬ ‫תשא לד ‪,‬‬ ‫‪) ?6‬‬

‫להעיר מכלי יקר כאן ‪ :‬ובזה מיושב מה שלא‬ ‫‪) 23‬‬

‫אומר " רוב מצות " ‪.‬‬ ‫ואינו‬ ‫ן‪) 2‬‬

‫הזכיר פרט כרמר כו ' ‪.‬‬
‫י ‪ -‬ל שמוסבר הוא ע " פ מש ‪ -‬כ בהמשר‬ ‫אבל‬ ‫‪)2‬‬
‫אגב דשאה ולקט ‪ -‬אתייל דלקיטת‬ ‫דרך‬ ‫‪) 24‬‬

‫לגבי שאר מצות ‪.‬‬ ‫פירושו ‪ -‬השינוי ודחידוש שבהם‬ ‫"‬ ‫לאחרי חגה ‪ ,‬ס ( ראה לקמו סעיף ט והערה‬ ‫היא‬ ‫הכרם‬

‫יאה לקמי בפנ ‪ -‬ם‬

‫‪259‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫אמיץ‬ ‫לקוטי‬

‫טש ווי פ‪8‬סט ד‪ 4‬שריין די אזהרה‬ ‫" ובקוצ ‪-‬‬ ‫גיר‬ ‫שנדערע מפרשים בס "א )‪,‬‬
‫( לעבור בשני לאוין ) בנוגע צו " פאה‬ ‫רכם את קציר ארצכם " זיינען ד‪ 8‬נשד‬
‫ולקט " ‪.‬‬ ‫מצוות וושס מ ' דשרף ט‪8‬ז איידער מ ' קען‬
‫נעמען און הנאה הלבן דערפון ‪ " -‬לא‬
‫תירוץ‬ ‫דער‬ ‫קומט‬ ‫דעם‬ ‫אויף‬ ‫ז‪.‬‬ ‫תכלה פאת שדך כו ' ולקט קצירך לא‬
‫" ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה‬ ‫תלקט " ‪.‬‬
‫לעני כראוי מעליו עליו כאילו בנה‬
‫ביהמ " ק והקריג עליו קרבנותיו בתוכו " ‪.‬‬ ‫ניר‬ ‫שו די אזהרה איו‬ ‫יבער‬ ‫וויב‪8‬לד‬

‫עליהם בשני לאוין " ‪9‬י ‪ ,‬איז עם‬

‫מתאים‬
‫לעבור‬
‫"נ‪8‬ר‬
‫די הסברה פון דעם ‪:‬‬ ‫צו שסייען ד‪ 8‬לאון ניט‬
‫די שייכות און פשרגלייך פון מתנות‬ ‫להפרשה‬ ‫בתוכנה‬ ‫הדומה‬ ‫בפרשה‬
‫עניים צו הקרבת קרבנות איז מובןי ‪:‬‬
‫(‬ ‫שנאמר בה בפעם הא ' ) אויב דפס השט ‪8‬‬
‫כשם יעל קרבנות הייבן זיך ‪8‬ן פון " אדם‬ ‫פרשה ‪.‬‬ ‫דער‬ ‫פון‬ ‫תובן‬ ‫צום‬ ‫שייכות‬
‫כי יקריב מכם ולא מן הגזל " * ' ער איז‬ ‫ושרום מ ' ד‪8‬רף דשך ד‪8‬ס ניט בש ‪-‬‬ ‫(‬

‫מקריב און גיס שוועק פון זיינע צום‬ ‫ווטרענען דש‪ ,‬היות מ ' ווייס שוין די‬
‫( מזבח וכהן ‪ -‬לויס דעם ציווי טון דעם )‬ ‫מצוה פון פריער ‪ ,‬כנ " ל ) ‪-‬‬

‫אויבערשטן‪ ,‬עד " ז איז אויך ב‪ 8‬מתנות‬ ‫פסוק‬ ‫דער‬ ‫שסייט‬ ‫בנדו " ד‬ ‫שבער‬
‫עניים וולס ער איז מקיים דעם ציווי ה '‬ ‫צווישן ענינים וולס ( עיקר ) תוכנם איז‬
‫צו גיבן ( פון זיין תבואה צו די עניים ‪-‬‬ ‫( ניט ‪8‬זויפיל די מצות שבקצירה ‪81 ,‬ר )‬
‫ער גיט ‪ ) 98‬פון זינע נבסים צו ( די‬ ‫מצות הקרבנותי ( פון די רגלים ) י ' ‪-‬‬ ‫(‬

‫עניים לויט דעם ציווי פון ) דעם‬ ‫ור " ה‬ ‫מכאן‬ ‫ועצרת‬ ‫" פסח‬ ‫רא " ‪:‬‬ ‫והא‬
‫אויבערשטן ‪.‬‬ ‫ר " ה ויוהכ " פ‬ ‫( ווים‬ ‫ויוהכ " פ ( וחג ) מכאן "‬
‫און אע " פ שז ד‪8‬ס איז בש יעדער‬ ‫(קצירת‬ ‫צו‬ ‫שייכות‬ ‫קיין‬ ‫ניט‬ ‫ה‪8‬ט‬
‫נתינת צדקה לעניים ‪ -‬איז עס לבער‬ ‫ה)תבואה) ‪ ,‬ומזה גדרו‪8 ,‬ז די גשנצע‬
‫ביי די מתנות לקט שכחה ופאה ביתר‬ ‫המועדותינ ‪.‬‬ ‫פרשה איז עיקרה קרבנות‬
‫שאת ובאופן מיוחד ‪:‬‬

‫קעו געמטלט זיין שז‬‫ביי סתם צדקה‪31‬‬ ‫ואולי י ‪ -‬ל לאידך גיסא ‪ -‬שבחם הי זה פעם‬ ‫‪) 29‬‬

‫דשם נעלט וושט ער גיט השט ער פשר ‪-‬‬
‫דינט בלי יגיעה ( דורך ‪ 8‬לייכטן מסחר‬
‫נ‪8‬ר‬ ‫ס 'איז‬ ‫וכיו " ב ) ‪:‬‬
‫וולס וויבשלד ‪8‬ז מיס דעם איז " יכול‬
‫הא ' שנאמר ה" קשה עוד יותר ‪ ,‬מה ראה כו ' ‪ , -‬דאיז‬
‫כאן מקומו ‪ .‬אלא שמהחלה מבאר רש " י העיקר ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫מה ש ‪ -‬חזר ושגה ‪ , -‬שהוא כדי לעבור עליהם גשגי‬
‫טדער ירושה ‪ ,‬מציאה‬
‫לאויו * ‪ ,‬ואח * כ ממשיך דגם לפ " ז עדיין ישנה הקושיא‬
‫מה ראה הכתוב כוה‬ ‫‪.‬‬
‫היינו ‪ ,‬דנוסף לזה שאיו המדובר כאן במצות‬ ‫‪) 30‬‬

‫שבקציר סמא ע " ד המועדות ) ‪ ,‬הגה בעניו הרגלים‬

‫גופא ‪ ,‬איז הכתוב בא לומר זמנו המיוחד בהתאם‬
‫בשם ‪ ,‬חג הקציר גו ‪ ,‬חג האסיף‪.‬‬ ‫וחגה ‪ -‬ס ) רק‬ ‫( חגה ' ש‬ ‫כ " א מצות‬ ‫ואסיף )‬ ‫לתבוחת הארץ מביב ‪ ,‬קציר‬
‫יח‬ ‫מרמב ‪ -‬ו שם ‪ ,‬טז )] ובפ ' תשא לד ‪.‬‬ ‫( ולהעיר‬ ‫הקרב ( ח שברגלים ‪ ,‬כדמוכח מזה שריה ויוהכ " פ‬ ‫‪,‬‬
‫( וראה שם ‪ ,‬כא ובפרש ‪-‬י ) ‪ ,‬שם ‪ ,‬כב ‪.‬‬ ‫ובפרש ‪ -‬י‬ ‫‪. 32‬‬ ‫מכאז ‪ ,‬כבפנים והערה‬
‫זמנו‬ ‫מתאר‬ ‫לחגה ‪ -‬ס‬ ‫בנוגע‬ ‫יק‬ ‫ובפרשתנו‬ ‫‪.‬‬
‫מרמב ‪ ,‬ו פרשתנו בג ‪ ,‬ב ורחה רשיי‬ ‫להעיר‬ ‫‪)3:‬‬

‫כה ‪.‬‬ ‫כג ‪ ,‬ח ‪ .‬שם ‪,‬‬

‫וגם זה לא בתחלת הפרשה‬ ‫לט ) ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫זמנו ‪ (.‬כג ‪,‬‬
‫באספכם גו '‬
‫‪-‬כשמפרש‬
‫וכדמוכח גב מזה שכאז לא השר הכתוב‬ ‫‪) 32‬‬

‫‪.‬‬
‫וראה גו א כאן ‪.‬‬ ‫‪) 33‬‬
‫ביחס לתבואת הארץ כמו כפ '‬ ‫( וזמנם )‬ ‫הרגלים‬

‫ב‪.‬‬ ‫פרש ‪ -‬י ויקרא א ‪,‬‬ ‫‪) 34‬‬ ‫( אף‬ ‫משפסים כג ‪ ,‬סו (וברשיי ) ‪ ,‬טז [ ובסרט ששם‬
‫נזכרו‬ ‫שזדו פעם הזו שנצטוו עליהם ‪ ,‬אעפ ‪ -‬כ )‬
‫אחר ‪.‬‬ ‫גו ‪ -‬א שם באופז‬ ‫ראה‬ ‫‪) 35‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬ ‫‪260‬‬

‫דער געבן ( מצד הציף פת דעם‬ ‫ב)‬ ‫לקנות היי כפשו " ‪ ,‬קומט אוים ‪8‬ז ער גיס‬
‫אתבערשטח ‪ ,‬ר זקר תערס געגעבו צו‬ ‫נפשו " " ‪.‬‬
‫(‬ ‫שוועק " חיי‬
‫חל ע ‪.‬‬ ‫משא " כ די תבואה וושס ער גיט אפ‬
‫""‬
‫די נפק " מ צותשן ד צתי ‪ :‬אהב דער‬ ‫טלס פאה ולקט כו ' איז דטס ‪ 8‬זעך וושס‬
‫עקר הדגשה את דער יקר העמן וולס‬ ‫עם קומט דורך זיין יגיעה אין חרישה‬
‫ער נעמט ‪8‬וועק פון זיך ‪ 8‬זחך וושס איז‬ ‫זריעה וכו ' און דערנץך די קצירה ‪,‬‬
‫געבונדן מיט חיות נפשו ‪ -‬איז ניט‬
‫לחם " י ' ‪.‬‬ ‫" בזיעת אפיך תאכל‬
‫נוגע אין וועלכן אופן ד‪8‬ס‬ ‫( אזויפיל )‬
‫ימם דערפטר איז די דרשה פון רבי‬
‫עני ‪.‬‬ ‫קומט טז צום‬
‫אוורדימס בתו " כ " מעלין עליו כאילו‬
‫אויב יבער דער עיקר הדגשה איז אין‬ ‫ביהמ " ק קיים והוא מקריב קרבנותיו‬
‫דעם געבן ‪ -‬דעמאלט איז נוגע דער‬ ‫לתוכו " שייך בעיקר ביי לקט שכחה‬
‫אופן ‪ ,‬די שלימות הנתינה ‪,‬‬ ‫ופיאה ומעשר עני און ניט ביי צדקה‬
‫און דים איז דער חילוק צווישן דעם‬ ‫סתם ‪.‬‬
‫לשון פוז רבי אוורדימס ווי ער שסייט‬ ‫בהדגשה‬ ‫‪08‬‬ ‫דטס‬ ‫טייטשט‬ ‫רש " י‬
‫אין תו " כ און ווי ער ווערט געברטכט אין‬ ‫נוספת ‪ ,‬טז די יגיעה אין דער תבואת‬
‫פירוש רש " י ‪ :‬אין תו " כ איז דער חידוש‬ ‫הארץ וולס ער גיט טוועק צום עני ‪-‬‬
‫והשוואה הנ " ל ( פון לקט כו ' צו קרבנות )‬ ‫( און ד‪8‬ס נ‪8‬ך איידער ער נעמס די‬
‫אין דעם וושס ער איז " מוציא " די תבואה‬ ‫תבואה צו זיך און דטו גיט ער פון איר‬
‫פון זיין שדה כו ' ' ‪ ,‬דעריבער איז ער‬‫‪9‬‬ ‫תרומה ‪ ,‬מעשר וכו ' און נ‪8‬כדעם איז ער‬
‫מוסיף אויך שכחה און מעשר עני ‪ ,‬וואס‬ ‫קייגט )‬ ‫נהנה ( פונעם לחם וכו ' וולס ער‬
‫זיינען לפתרי גלייך צו לקט ופאה אין‬ ‫פון זיין תבואה ) ‪ -‬איז ד‪8‬ס ( ניט נ‪8‬ר ווי‬
‫דעם ‪ ,‬וו‪8‬ס ער איז מוציא פון זיין רשות‬ ‫ער ומלט מקריב געווען קרבנות ‪ ,‬נטר‬
‫כפיו ;‬ ‫די תבואה ‪ ,‬וואס קומט דורך יגיעת‬ ‫אויך ) " כאילו בנה בית המקדש " ‪-‬‬
‫בנין‬ ‫אין‬ ‫והיגיעה‬ ‫הענודה‬ ‫בדוגמת‬
‫ביהמ " ק ‪ ,‬וולס קומט איידער ער איז‬
‫‪ ) 18‬ואולי י " ל דתלוי בהטעמים דמצות פאה כו '‬ ‫דשרט ‪.‬‬ ‫מקריב קרבנותיו‬
‫כי‬ ‫‪.‬‬‫( ומתנות עגים ) ‪ :‬לטעם החידוד ( מצוה רטן )‬

‫עמו אשר בחר מעוטריו בכל‬ ‫רצה להיות‬ ‫השי " ת‬ ‫אין דעם פטרגלייך ‪ -‬מעלין‬ ‫ח‪.‬‬
‫ורוח‬ ‫ברכה‬ ‫נפש‬ ‫להם‬ ‫ושיהי '‬ ‫מדה טובה ויקרה‬ ‫עליו כאילו ביהמ " ק קיים ‪ ,‬אדער בנה‬
‫הפעולות תתפעל הנפש כו ' ‪- .‬‬ ‫כי מתוך‬ ‫‪. .‬‬ ‫נדיבה‬
‫ביהמ " ק ‪ ,‬און " הקריב קרבנותיו " ‪-‬‬
‫עיקר העניו הוא זה שמוציא מרשותו ( ודבר שבא ע " י‬
‫זיינען דץ צוויי ענינים ‪:‬‬
‫שעי ‪ ,‬ז מתפעל נפש האדם ‪ .‬ולטעם המו ‪ -‬נ‬ ‫כפיו ) ‪,‬‬ ‫יגיע‬
‫לעזור‬ ‫זה ~ לים‬ ‫העניים‬ ‫‪ .‬כחמלת‬ ‫ח ‪ -‬ג פל ‪ -‬ט‬
‫)‬ ‫(‬ ‫א ) דער חוועק נעמען פון זיך ‪ -‬מצד‬
‫עיקר ההדגשה הוא‬ ‫האביונים כמינים חלוקים ‪- .‬‬ ‫וולס‬ ‫‪ 8‬ם‬ ‫הציווי פון דעם אויבערשטן‬
‫דגם בחינוך עיקר‬ ‫גרא ‪ . , ,‬אבל י " ל‬ ‫בהנתינה להט‬
‫('‬

‫המדה טובה הוא זה שנותז לנצרכים ‪ -‬ע " ש בהמשך‬ ‫"‪8‬יכול לקנות חיי נפשו " און נטכמער ‪-‬‬
‫בי‬ ‫כי בהותיר האדם חלק א ' כו ' שיהנו‬ ‫‪.‬‬ ‫לשונו‬ ‫ז‪8‬ד וושס ער קריגט עס דורך יגיעה‬
‫מיס זיין חיות וכחות נפשו ;‬
‫הצריכה תראה בנפשו שובע ורצון כו ' " ‪ .‬וראה ספר‬
‫מעיל צדקה סי ' אלף תלג ‪.‬‬
‫אהרן לתו " כ פרשתנו כאן ‪:‬‬ ‫מקרב (‬ ‫להעיר‬ ‫‪) _ 19‬‬

‫והטעם בזה ברור הוא כיוו דוה וזה עיקר העבודה‬

‫‪.‬‬
‫הוא ( דבה ובו לתת מממונו לענודת הא ‪ -‬ל תגרך‬ ‫סע ‪ .‬ב ) ‪.‬‬ ‫תנ א פיו ( מח ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יא ‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪%‬‬
‫אשר צ הו ‪ .‬וראה הסברת הגו " א כאן ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שם ‪ ,‬יח ‪.‬‬ ‫יבפרש " ק‬ ‫יט‬ ‫‪,‬‬ ‫בראשית ג‬ ‫‪,‬‬ ‫‪37‬‬
 ‫‪261‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬

‫דינען‬ ‫יו‪8‬ס‬ ‫עניים וושס ער קלייבט אוים‬ ‫משא " כ רש " י ‪ ,‬וושס איז מדגיש דקם‬
‫קרובים וכיו " ב ) ‪.‬‬ ‫לעני‪ 40‬כראוי " ‪ ,‬איז ער‬ ‫וולס " נותן‬ ‫‪..‬‬
‫ומהאי טעמא איז אויך מער מתאים‬ ‫מוסיף נטר שכחה ‪ ,‬היות טז נ‪8‬ר שכחה‬
‫דער פ‪8‬רגלייך פון " כאילו בנה בית‬ ‫איז בדומה צו לקט ופאה איז רעם וואס‬
‫המקדש " ( ניט ניר " ביהמ " ק קיים " ) ‪,‬‬ ‫די נתינה איז באופן הראוי ‪ -‬דהיינו ‪:‬‬
‫ווזירים דער כנין איז דורך ‪ 8‬יגיעה וושס‬ ‫די ‪8‬לע דריי מצות ( לקט שכחה און‬
‫איר תכלית איז די הנאה פון יעדן אידן‬ ‫פאה ) זיינען גלייך איז רעם וושס ( ניט‬
‫און פון שלע אידן ‪ ,‬פון כלל ישראל ‪-‬‬ ‫נשר גיס ער ‪8‬וועק זככן וושס זיינען‬
‫הוא מקריב קרב ‪-‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫ניט נ‪8‬ר " כאילו‬ ‫פ‪8‬רבונדן מיס היות נפשו ‪ ,‬נ‪8‬ר ) די‬
‫זיך ‪.‬‬ ‫נותיו לתוכו " ‪ -‬פ‪8‬ר‬ ‫נתינה איז אין ‪ 8‬שלימות' דיקז אופן ‪ ,‬דער‬
‫נותן ה‪8‬ט ניט דערביי ( אפילו ) קיין טובת‬
‫עס ווערט שכער די שאלה ‪ :‬די‬ ‫ט‪.‬‬ ‫הנאהד (‬
‫‪8‬לע פרטים אין לקט שכחה ופאה איז‬ ‫ער‬
‫עניים‬ ‫שדערי צו‬
‫וולס‬ ‫לעבדו ‪ .‬ולאמתו‬
‫כראוי " ) ע "‬ ‫גיט עם " נותן‬ ‫‪.‬‬
‫דוגמתם ד‪ 8‬אויך בש עוללות ופרט‬
‫כרמך וולס די תורה השט אויף זיי שנגע ‪-‬‬ ‫יו‪8‬ס זיינען אים נ‪8‬ענט וכיו " ב ‪.‬‬
‫זטגט צוזשמען מיט די ציוויפ אויף פאה‬ ‫רש" י איז לבער משמיט מעשר עני ‪,‬‬
‫ולקט צום ערשטן משל ‪ -‬פשרוושס איז‬ ‫היות עז אין דעם הטט דער נותן ‪ 8‬טובת‬
‫ר ' אוורדימס ניט מוסיף אויך עוללות‬ ‫הנאהנ ' ‪ -‬ער קעז ד‪8‬ס געבן צו די‬
‫און פרט ‪ .‬און כאטש זיי שסייען ניט אין‬
‫פסוק ד‪ - 8‬איז ער דקך מוסיף שכחה ‪,‬‬
‫אין‬ ‫דערמטנט‬ ‫ניט‬ ‫ווערט‬ ‫זי‬ ‫הגם‬
‫פסוקם ?‬ ‫קצת‬ ‫לפירש ‪ -‬י‬
‫יש קשה‬ ‫אבל הנראה‬ ‫יקר כאן ‪:‬‬
‫עניים וכפי‬ ‫למתנות‬ ‫‪.‬‬
‫קרבנותמכלי‬ ‫מה‪40‬י‬
‫עניז להעיר‬

‫דמיון ביניהם כי גם הקרבנות רוכז נאכלין לכהנים‬

‫רש " י אין דער‬ ‫ברענגט‬ ‫דעריבער‬
‫‪.‬‬ ‫דרך צדקה ‪.‬‬
‫"ר"ה‬ ‫קשיא די גירסא פון רבי אוורדימם‬ ‫ה"ח ‪.‬‬ ‫חולין קלא ‪ ,‬א ‪ .‬רמב ‪ -‬ם הל ' מת " ע פ " א‬ ‫‪) 41‬‬

‫ויוהכ " פ וחג מכאן " ‪ -‬צו מדגיש זיין ‪ ,‬אז‬ ‫ומובן בפשש " מ מפשטות לשוו הכתוב בפ ' קדושים‬

‫ד‪ 8‬רעדט זיך וועגן דער צייט פון קודם‬ ‫שם ‪.‬‬

‫החג ‪ -‬פשר דעם זמן פון " באספכם את‬ ‫חולק שם ‪ ,‬בחולין שם מעשר עני המתחלק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 42‬‬

‫און‬ ‫הסוכות ) ‪.‬‬ ‫( בחג‬ ‫‪4‬‬ ‫תבואת הארץ " '‬

‫ביתו יש בו טובת הנאה ‪ ( -‬וראה פרש ‪ -‬י שם ‪,‬‬ ‫בה ‪-, ,‬‬
‫ע " ב ד " ה יש בהן ) משח " כ המתחלק בגורן ( רמב " ם‬ ‫‪.‬‬
‫דערפשר איז דט מתאים צו דערמטנעז‬
‫שם פ " ‪ 1‬ה ‪ .‬י ‪ .‬חוד " ה מעשר יית חולין שם מספיי ‪.‬‬
‫נ‪8‬ר שבחה וושס זי איז שייך אינעם זמן‬ ‫ועד " ז בנדרים פד ‪ ,‬ב‪ .‬ר " ן ותוס ' הרא" ש שם ) ‪.‬‬
‫אבל להעיר שרש ‪ -‬י לא הביא ספרי הנ " ל בסתירה‬
‫יבב '‬ ‫יב ) ‪,‬‬ ‫( כן ‪,‬‬ ‫ותבוא‬ ‫כח )‬ ‫( יד ‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫בפ '‬ ‫הכתוכים‬
‫תן להם כדי שביעה מכאן אמרו איו‬ ‫המקומות נתב ‪.‬‬
‫תצא ‪.‬‬ ‫ובפרט דשכחה א ) נאמר רק לקמו בפ '‬ ‫‪43‬ן‬ ‫ובכל אופו משמע דגם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פוחתיו לעני בגורן כו ' "‬
‫יליתום‬ ‫לגר‬ ‫‪.‬‬ ‫בפסיק שם מפורש‬ ‫ב)‬ ‫יט ) ‪,‬‬ ‫כד ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ופאה‬ ‫שכחה‬ ‫כלקט‬ ‫ולא‬ ‫אותו ‪,‬‬ ‫מחלקיו‬ ‫בגורו‬

‫‪,‬‬
‫ולאלמנה יהי ' ‪ ,‬משא ‪ -‬כ בעוללות ופרט אשר א כבר‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה רמבים שם‬ ‫( בוזזים ) ‪.‬‬ ‫שהעניים לוקחים לבד‬

‫מצותה " לעני ולגר‬ ‫ב)‬ ‫למדו ביחד עס פאה ולקט ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ר " ש ‪ ,‬רע " ב ותוי " ט פאה פיח מ ה ‪ .‬וראה משנה‬ ‫הי ' ‪.%‬‬
‫אותם ‪.‬‬
‫כי‬ ‫לפרטו ‪.‬‬
‫ולקט ‪.‬‬
‫לא הוצרך רש " '‬
‫הנאמר בסאה‬
‫שלכ ‪,‬‬
‫מובן מאליו שקאי על עוללות ופרט שנאמרו ביחד‬
‫ומר‬ ‫‪.‬‬ ‫ידוחק‬
‫תעזוב‬ ‫ראשונה שם ‪.‬‬

‫[ה‬ ‫פי‬ ‫‪,‬‬ ‫~ם‬ ‫לין‬ ‫ח‪,‬‬ ‫תום ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פי ‪.‬‬ ‫שלפי‬ ‫זלה ( ‪1‬י [‬ ‫*)‬
‫עם פאה ילקט ‪ ,‬משא " כ שכחה שהוצרך לפרטו כיין‬ ‫‪.‬‬ ‫[‬ ‫יש בו מולח [ נא‬ ‫[‬ ‫תחל‬ ‫די‬ ‫[‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫נדריך‬ ‫ן‬ ‫[ ‪-‬‬ ‫ן‬
‫שלא נאמר שם ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫דחחלקו בבית ריתות השתים ובותר ממנו ריחות‬
‫פרשתנו כ‪ . 1‬לט ‪.‬‬ ‫‪)4‬‬ ‫ההע תניחו בגרה‬
 ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫אמיך‬ ‫לקוטי‬ ‫‪262‬‬

‫און ד‪8‬ס איז אויך מוסיף ביאור אין‬ ‫פון קציר ארצכם " ‪ ,‬שבער ניטר די מצות‬
‫רעם וולס רש"י ( בריינגט די גירסא‬ ‫פון עוללות ופרט כרמך וושס וייער זמן‬
‫וועלכע ) איז משמיט "מעשר עני " ‪,‬‬ ‫הסוכות ) " ‪.‬‬ ‫שסעטער ( בימי חג‬ ‫איז בכלל‬
‫ווארום אויד די נתינת מעשר עני פון‬
‫תבואת הארץ איז ע " ד הרגיל צוזשמען‬ ‫גם מה פירש " י שינה מהסדר‬ ‫מגב (‬ ‫יעשו‬ ‫‪) 45‬‬

‫מיס נתינת המעשרות פון " יקבך " כו ' ‪-‬‬ ‫כיון שמדבר בפעולת‬ ‫‪) 1 1‬י‬ ‫כקרא ( ראה לעיל הערה‬
‫( אויך קומט דשם לאחרי‬ ‫האסיף "‬ ‫אין זמן‬ ‫האדם בזמן קצירתם ‪ ,‬לכן כותב סדרם בהווה וע ‪ -‬ד‬
‫הרגיל ‪ ,‬משא " כ בציוויי הכתוב ‪ -‬כוהב חיוב ודאי‬
‫די אסיפת התבואה והפירות אין ביתם ) ‪,‬‬
‫תחלה ‪ -‬פאה ‪ ,‬ואח " כ החיוב שהוא רק לפעמים ‪-‬‬
‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫וושס דשם איז בזמן החג‪, 59‬‬ ‫באם נשרו ‪ ,‬ולא יותר משתים ‪ -‬לקט כו ' ‪ -‬ראה‬

‫ויש לומר שז אויך מצד דעם איו‬ ‫מ" ! ‪.‬‬ ‫תוי " ט פאה פ " ר‬
‫שצריך להזכירם דיך אגב דפאה כו '‬ ‫אף‬ ‫‪46‬ן‬
‫מעשר עני ניט לגמרי בדומה צו לקט‬
‫שכחה ופאה ( אין דעם וולס " כל הנותן‬
‫שלא‬ ‫‪.‬‬ ‫( ראה הערה ‪ - ) 24‬ה " ז [ קו א כיון שהכוונה‬

‫תשכח מה שציוותיך לעשות ‪ ,‬משא " כ בדברי ר '‬ ‫‪.‬‬

‫וכו ' מעליו עליו כאילו בנה ביהמ " ק‬ ‫אוורדימס ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫והקריב עליו קרבנותיו " ) ‪ :‬וויבשלד שז די‬ ‫שהרצה אילנות‬ ‫יב ) ‪:‬‬ ‫ראה פרש ‪ -‬י תבוא ( בו ‪,‬‬ ‫‪)4‬‬

‫נתינה פון מעשר עני איז ניט יעדן יטר‬ ‫יש שנלקטיו אחר הסוכות ( והרי בשיטתו ופרש " י‬

‫( ווי לקט וכו') ‪ ,‬נ‪8‬ר איין משל אין דריי‬ ‫" דבציר הוי‬ ‫א)‬ ‫( בתור ‪ -‬ה כנס כ " כ ( כח ‪,‬‬ ‫עסקינו ) ‪.‬‬
‫ישרה‪ ,‬דעריבער דריקט זיך אין דעם ניט‬ ‫הקרץ ‪. .‬‬ ‫בתשרי וכבר כלה‬
‫והימים ' מי ככורי‬ ‫‪.‬‬ ‫כ)‬ ‫( יג ‪,‬‬ ‫אכל להעיר משלח‬
‫אוים ( אויף שזויפיל ) ‪8‬ז ער ניט דערמיט‬ ‫שהי ' כתקופת תמוז ( ראה [ ש ' ‪ ' .‬דברים א ‪,‬‬ ‫ענבים ‪- .‬‬
‫טוועק זיין חיות נפשו ווי ביי די שנדערע‬ ‫ולכאורה כן משמע גם מהברכה בפ ' בחוקות '‬ ‫ב)‪. .‬‬
‫מצות ‪.‬‬ ‫דערמטנטע‬ ‫והשיג לכם דיש את בסיר ובציר ישיג את‬ ‫‪.‬‬ ‫ה)‬ ‫( כו ‪,‬‬
‫‪ ,‬שזרע הוא ‪ -‬חצי תשרי ומרחשון וחצי כסלי "‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬ן ‪ ; -‬ן‬
‫‪8‬‬ ‫ועד " ז בנוגע לכרם ‪ ,‬וושס איז ניט‬ ‫ואב גם בציי הוא בתשרי בה '‬ ‫כב ) ‪,‬‬ ‫רש " נח ח ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫( מזון) הכרח פון דעם מענשן ‪ ,‬זאת ועוד‬ ‫הברכה בזהז‬

‫‪ -‬יו‪8‬ס די טירחא ‪ ,‬די נטיעה וכו ' בכרם ‪,‬‬ ‫ובחי ' חת " מ לכ ב שם " מא ' דמיית ' תוס ' מאמוראי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-,‬‬
‫איז ניט במשך זמן רב יעדן יטר יוי ב‪8‬‬ ‫" מ כתשרי ! כבר כלה הקיץ אע " פ‬ ‫[ [ [ דהוה‬ ‫ית‬
‫השדה ‪.‬‬ ‫תבואת‬
‫כדכתיב במרגלים והימים‬ ‫בציר טפי ‪. .‬‬ ‫ךבא ' ‪ ' .‬קדים‬

‫ענבים ‪, -‬‬ ‫ימי בכורי‬

‫בהמשך לזה איז רש "י מפרש‬ ‫יו " ד ‪.‬‬ ‫מוסיף רש " '‬ ‫‪ .‬חג ‪.‬‬ ‫ולפי ' זה אולי י " ל שבתיבת‬
‫ביאור והכרח רק ע " ז שלא העתיק מעשר עני ‪ ,‬שהוא‬
‫לפניהם והם ילקטו ואין לך‬
‫לאחד מהם " ‪:‬‬
‫תעזוב ‪ ,‬הנח‬
‫"לסייע‬ ‫כפגים ‪.‬‬ ‫בזמן החג ‪ ,‬כדלקמז‬ ‫( ככלל )‬

‫ביים ערשטן ציווי אויף די מצות ( אין‬ ‫יהר ‪ -‬ך ‪ .‬שנסתה ‪.‬‬ ‫[‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫'‬ ‫‪, ,‬ן ‪ .‬י‬ ‫‪,.‬‬ ‫ל‬

‫‪" , ,,‬‬
‫הזח‬ ‫[ ה‪1‬זצ‪1‬ת‬
‫"‬
‫ואיתןגט ‪,‬‬ ‫~ ט‬
‫‪11‬י‬ ‫‪ -‬חדק‬ ‫‪, ,. ,,‬‬ ‫‪(1‬‬

‫פ ' קדושים )‪ ,‬וואו עם שסייט " לעני ולגר‬ ‫[‬ ‫~[‬ ‫[ן‬

‫תעזוב אותם " ‪ ,‬דשרף רש " י ניט מפרש‬

‫[ ם [ פ‪ . 1‬ח‬ ‫[‬ ‫ולך ו‬ ‫קו‬ ‫‪,‬‬ ‫[‬ ‫וא‬ ‫[‬ ‫[‪-‬ת‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪' , .‬ן‬
‫תר‪1‬י ן ‪.‬‬ ‫ל‬

‫‪-‬‬

‫זייז ‪ ,‬ווייל עס איז מובן בפשטות ‪8‬ז די‬

‫תורה קומט דשרט זשגן אין וולס עס בש ‪-‬‬
‫שטייען די מצות פון פאה ולקט כו ' ‪ " :‬לא‬
‫[ החלון‬

‫' ; ות‬ ‫‪,‬‬ ‫((‬ ‫מן‬

‫[[‪-‬מ‬

‫פאה ‪1 . .‬א [ ‪ .‬ף ‪.‬‬

‫‪,,‬‬ ‫[‬
‫‪,. ,‬‬
‫‪[ 11 1‬‬

‫‪,‬‬
‫‪" 7‬ן‬
‫(‬
‫‪1‬‬

‫ן[)‬
‫בקן ‪ . -‬א ו ‪. ,‬‬
‫' זקק ונצחו‪,‬‬
‫ך‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫[‬

‫ך‬ ‫‪, .,‬‬ ‫‪, -‬‬

‫‪1‬ק‬

‫[‬
‫ת)‬

‫ופס‬
‫‪. . .,‬‬
‫[ ן‪ :‬ת [ ר ) פ‬
‫[‬

‫)‬
‫‪,‬‬
‫ו ‪.' 1‬‬

‫‪' --"-‬ין "‬ ‫"‬

‫תבוא כו ‪ ,‬יב‬ ‫ואילד ‪.‬‬ ‫ראה ' ד ‪ ,‬כח‬ ‫ראה‬ ‫)‬
‫[ ה ‪ .‬טן‬
‫ן ‪-1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פרעו‬ ‫( ]‬
‫והן ‪ -‬מ ' י [ שים ח‪ : 11‬ן בשדות‬
‫אה‬ ‫‪-" ,‬‬
‫ה יא‪ 1‬הו ' [ איך ; ה‬
‫‪ [1‬ל‬‫‪,‬‬ ‫ך‬
‫‪-‬‬
‫]‬

‫‪-‬‬
‫[‬
‫‪,‬‬
‫י[" א ‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫לל‬
‫‪.‬‬
‫‪4‬‬‫"‬
‫יבפרש " י ‪.‬‬
‫וש " ג ‪.‬‬ ‫‪, 42‬‬ ‫ראה לעיל הערה‬ ‫ה‪) 4‬‬ ‫אבל דיחק לנתר ששן ( ז‪1‬תם‬ ‫‪.-‬‬ ‫י ‪,‬‬
‫[‬ ‫טד ‪-‬‬ ‫רטוליה ( תח‬

‫וראה פרש " י משפטים בג ‪ ,‬טז ‪ ,‬וראה פרשי‬

‫ח)‪ ,‬כב ‪,‬‬
‫נח ‪5‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫ש‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬ו‪1‬‬ ‫'‬ ‫‪1‬אה ‪-,‬‬ ‫[ש'ם‬ ‫יי‬ ‫ב‪-‬ג‬ ‫‪,‬‬ ‫; " ‪ ,‬יי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪( 1‬‬ ‫' י ‪ , 1,‬י‪, ,‬‬ ‫( ‪11‬‬
‫‪263‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬

‫יא‪ 8 .‬תלמיד ממולח קען לבער נשד‬ ‫תכלה פאת שדך גו ' ולקט קצירך לא‬
‫שלץ פרעגן אויף דעם פירוש פון רבי‬ ‫תלקט ‪ ( , .‬נשר ) לעני ולגר תעזוב‬
‫אוורדימס ‪8 ,‬ז " בל הנותן לקט שבחה‬ ‫אותם " ‪ ,‬וולס דער פירוש פון " תעזוב "‬
‫ופאה כראוי מעלין עליו כאילו בנה‬ ‫איז פשוטו כמשמעו ‪:‬‬

‫ביהמ " ק כו ' " ‪:‬‬ ‫משא " כ בפרשתנו וושס דש ווייס מען‬
‫שוין רעם תוכן ואופן קיומן פון די‬
‫איו וושס בששטייט פ‪8‬רט די גרויסע‬
‫מעלה פון דעם וושס ער נעמס צו און‬ ‫מצות ‪ 18 ,‬די פאה און לקט דשרף מען‬
‫איבערלשזן פשר די עניים ‪ -‬און דשם‬
‫גיס ‪8‬וועק ‪ 8‬זשך ‪ ,‬ניט ה‪8‬בנדיק קיין‬
‫וולס דער פסוק ז‪8‬גט דט נשכשמ‪8‬ל‬
‫אייגענע טובת הנאה‬
‫[ ובפרט ‪8‬ז ע " ד הרגיל איז עם נאר‬ ‫תכלה פאת שדך " איז‬
‫לא שז‬
‫מוסיףגו 'זיין‬
‫ובקוצרכם‬
‫"בכדי‬
‫צוויי‬ ‫בכמות ‪=1 :‬נער ידער‬ ‫ניט חזויפיל‬ ‫" כל הנותן לקט‬ ‫שכחה ופאה‬
‫כראוי מעלין עליו באילו‬
‫‪8‬ר‪8‬פגעפשלענע שבלים פון לקט ‪ ,‬די‬ ‫בנה ביהמ " ק והקריב כו ' " ‪ ,‬וכנ " ל צו‬
‫‪9‬שר פשרגעסענע זשנגען ‪ ,‬שדער די‬
‫מדגיש זיין ‪8‬ז די נתינה איז באופן הראוי‬
‫שבלים בפאת השדה ( וואס אין פסוק‬ ‫ובשלימות ‪ ,‬ביז שז דער בעל השדה ה‪8‬ט‬
‫שסייט ניט קיין שיעוריי ‪ ,‬און מדאו ‪-‬‬
‫אפילו ניט קיין טובת הנאה ‪-‬‬
‫רייתא איז טשקע ניטש קיין שיעורי ' ‪-‬‬
‫איז מובן שז אויך די הוספה " לעני‬
‫חובתו הניח שיבולת אחת יצא ידי‬ ‫" אפי '‬ ‫ולגר תעזוב אותם " ( היות שז אויך דער‬
‫" ' י ‪ ,‬און אפי ' מדרבנן איז עם ‪8‬‬
‫ענין ווייס מען שוין פון פ ' קדושים ) ‪ ,‬איז‬
‫‪.‬‬
‫שיעור פון אחד מששים וכו ' )‬
‫בכדי צו מוסיף זיין אין דעם פרט פון‬
‫איז אמת טשקע ‪ ,‬וויבשלד ד‪8‬ס קומט‬
‫שלימות הנתינה ( ובמילא ‪ -‬שלילת‬
‫מיגיע כפיו איז ביי אים טייער אויך דער‬ ‫ההנאה ) פון דעם נותן ; און דעריבער איז‬
‫דבר מועט ‪ -‬לויס פירוש רש " י איז דשך‬
‫רש "י מפרש " תעזוב הנח לפניהם והם‬
‫דער עיקר דער אפן הנתינה ‪ " ,‬נותן לקט‬
‫ילקטו ואין לך לסייע לאחד מהם " ‪:‬‬
‫שבחה ופאה לעני כראוי " ‪ -‬ט‪] 8‬‬
‫ניט נאר השט ער ניט די טובת הנאה‬
‫מיט וולס איז דשם טזש דבר גדול ‪ ,‬ביז‬ ‫אויסקלייבן ותמען פון די עניים צו‬
‫טז " כאילו בנה ביהמ " ק והקריב עליו‬ ‫געבן ‪ ,‬נאר ער האט אפילו ניט די הנאה‬
‫?‬ ‫קרבנותיו בתוכו "‬ ‫צו מסייע זיין אינעם נעמען ‪ ,‬זיי נעמען‬
‫אויף דעם ברענגט רש " י ( אויך ) דעם‬ ‫שליילד ‪.‬‬ ‫אינגשנצן‬ ‫ריס‬
‫שם בעל המאמר ‪ ,‬רבי אוורדימס ‪:‬‬
‫הוא‬ ‫מהם ‪.‬‬ ‫לאחד‬ ‫י‪5‬‬ ‫ולשונו " ואין לר‬ ‫‪) 51‬‬
‫‪8‬ז‬ ‫אין ירושלמי " ‪,‬‬ ‫חז " ל דערציילן‬ ‫שיניח‬ ‫הכוונה‬ ‫שאין‬ ‫לפניהם ' ‪,‬‬ ‫הנח‬ ‫‪.‬‬ ‫של‬ ‫הפי '‬
‫יהודא איש הוצי השט זיך בחהחלטן דריי‬ ‫לפניהם ‪ ,‬ע ‪ -‬ד ‪ ,‬והנחת כשעריתן דמעשר עני נראה‬
‫שם ) ‪,‬‬ ‫ובמשנה ראשונה‬ ‫‪42‬‬ ‫שם ( ראה לעיל הערה‬
‫שם ‪ ,‬ט כתב " שיניח פאה‬ ‫וברש " י קדושים‬ ‫‪) 52‬‬ ‫תעזוב ‪ ,‬הנח למניהם‬ ‫‪.‬‬ ‫וראה ירושלמי פאה רפ ‪ -‬ד‬
‫כסוף שדהו " אף שבכמה מצוות כתב שיעיר ‪ ,‬וכמו‬ ‫תבואה בקשה כו ' ‪ , -‬ועד ' ז כתו " כ קדושים שם ‪ .‬ושם‬
‫‪ -‬שבלים הנושרים בשעת‬ ‫שתיכף לאח ' ז בלקט כתב‬ ‫הנח לפניהט והם יגזבזו ‪ . -‬וראה לקמן בפנים‬ ‫לפ ‪ - :‬ז ‪.‬‬
‫קצירה אחת או שתים אבל כו ' ‪. -‬‬ ‫יב ‪.‬‬ ‫סעיף‬
‫מס ' פאה ‪.‬‬ ‫ריש‬ ‫‪) 53‬‬ ‫כל הכחן לקט‬ ‫ופשיטא שאיז לדייק לשון רש ‪ -‬י ‪.‬‬
‫הרמכ " ם שם הס ‪ -‬ו ‪.‬‬ ‫לשיו‬ ‫‪) 54‬‬ ‫שנותנו ביד ‪,‬‬ ‫‪ .‬ולומר שכוונתו‬ ‫שכחה ופאה‬ ‫( עני‬

‫( אלא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫שביעית פ ‪ -‬ח ה ה ‪ .‬ובנדרים פי " א ה א‬ ‫‪) 55‬‬ ‫כמו‬ ‫‪-‬‬ ‫תערב )‬ ‫( וראה במשכיל לדוד כאן ד ‪ -‬ה‬
‫)‬ ‫‪.‬‬
‫דשם לפנינו רבי אבא בר י ) ‪ .‬ובבבל ' גדרים ( פא ‪ ,‬א‬ ‫אף‬ ‫‪.‬‬
‫כמחובר ‪,‬‬ ‫יתש‬ ‫(‬ ‫שלשוו המשגה שם ד ‪ -‬פאה‬
‫הוא באו " א קצת ‪ ,‬כבהערה ‪. 58‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שהכוונה " הנח לפניהם‬
 ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫אמלך‬ ‫לקוטי‬ ‫‪264‬‬

‫עניים וושס זיינען‬ ‫קדימה לגבי די‬ ‫אויף דערגיין " מניין שחיי עיר‬ ‫טעג‬
‫ווייטער פון אים ‪.‬‬ ‫הזאת קודמין לחיי עיר אחרת אתא לגבי‬
‫לפי שיטתו מובן דער גרויסער‬ ‫איז‬ ‫רבי יוסי כוי און רבי יוסי ה‪8‬ט גערוסן‬
‫וענין בנדו " ד ‪ ,‬שז " נותן לקט‬ ‫חידוש‬ ‫ויין זון ר ' אבירודימס‪8 ' 6‬ז עי זלל אים‬
‫ופאה לעגי בראוי מעליו עליו‬ ‫שכחה‬ ‫" הדיז טעמא מניין שחיי העיר‬ ‫זאגן‬
‫בנה ביהמ " ק והקריב כו ' " ‪-‬‬ ‫כאילו‬ ‫א" ל‬ ‫אחרת‬ ‫עיר‬ ‫לחיי‬ ‫קודמיו‬ ‫הזאת‬
‫ווטרום די הנהגה וולס מסנט זיך ביי‬ ‫תהיינהיי הערים האלה תהיינה עיר ועיר‬
‫לקט שכחה ופאה ‪ ,‬ער זשל ניט מקדים‬ ‫ומגרש " סביבות " " " ‪.‬‬ ‫ואח " כ‬
‫זיין די ואס וכנען קרובים אליו ( ‪8‬דער‬ ‫ולכאורה פשרוושס הלט רבי יוסי גע ‪-‬‬
‫עניי עירו בכלל ) " פשר טנדערע ‪ ,‬איז‬ ‫ד‪8‬רפט רופן זיין זון אבירודימס און אים‬
‫היפך טבעו ווי עם דשרף זיין ע " פ תורה ‪,‬‬ ‫שגן שז ער ז‪8‬ל ענטפערן ‪ -‬פטרוושס‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫ה‪8‬ט ר ' יוסי שליין ניט געזשגט יהודא ' ז‬ ‫'‬
‫רעם מקור הדין ? ובפרט ‪8‬ז ער ( ר ' יוסי )‬
‫יב ‪ .‬ע " פ הנ " ל יש לומר בזה " ענינים‬
‫מופלאים" ע" ד ההלכה (וושס מ' קעו‬ ‫איו דער וושס השט געזאגט דעם דין ‪.‬‬
‫שרויסנעמען פון רש " י ) ‪:‬‬ ‫דערפון איו פטרשטשנדיק ‪ ,‬שז דער‬
‫ענין איז געווען רכי אבירודימס לימוד‬
‫דער כמב ‪ -‬ם פסק ' נטנ‪ 6‬שז פאה ( און‬
‫מיוחד ‪ ( -‬ע" ד ווי מ ' זשגט אויף ר '‬
‫טזוי אויך לקט ושכחה) איז ‪ 8‬לאו הניתק‬
‫לעשה ‪ ,‬און אויב ‪8‬ז " עבר וקצר את כל‬ ‫יהודא שז כולי תנויי בנזיקין הוה ' י ‪ ,‬אויף‬
‫ר ' עקיבא ‪ -‬כלך לך אצל נגעים‬
‫השדה " און הלט ניט איבערגעל‪8‬זט קיין‬
‫ואהלות‪ '0‬ועוד ) ‪ -‬ער ה‪8‬ט זיך ב‪- 8‬‬
‫פאה במחובר איז " לוקח מעט סמה‬
‫שקצר כו ' ונותנו לעניים שנתינתו מצות‬ ‫זונדערס " געקשכט " אין דער הלכה פון‬

‫אותם " ' ‪.‬‬

‫‪6‬‬ ‫עשה שנאמר לעני ולגר תעזוב‬ ‫העיר הזאת קודמין " ‪ ,‬און דערפטר‬
‫ה‪8‬ט ר‬
‫" חיי‬
‫' יוסי אים גערופן‪.‬‬
‫רש ‪ -‬י‬ ‫בפירוש )‬ ‫( הנ "ל‬ ‫ע" פ‬ ‫שבער‬
‫בפשוטו של מקרא קומט אוים ‪8 ,‬ז וטס‬ ‫ד ה תנוע פון רבי אבירודימס איז אין‬ ‫‪. .‬‬
‫איז ניט קיין לאו הניתק לעשה * ‪ ,‬דער‬
‫‪6‬‬
‫ענין ‪8 ,‬ז ע " פ תורה איז די עניים‬ ‫דעם‬

‫פסוק לעגי גו ' איז ניט קיין נייער חיוב‬ ‫זיינען נעענטער צו אים (אפילו‬ ‫וולס‬
‫‪ 8‬קירוב וואם מ 'געפיגט זיך אין‬ ‫נשר‬
‫מצוה וועלכער איז מנתק דעם לאו דורך‬
‫זעלבער שטשט ) ‪ ,‬האבן ‪ 8‬דין‬ ‫דער‬
‫נותנו ‪ ,‬געב‪ 1‬דשם לעני ;‬

‫דער " לעני ולגר תעזוב אותם " וולס‬

‫שסייט איז פ ' קדושים איז מתאר דעם‬
‫ורדימוס ' ‪ ,‬ועד " ז בשבת קיח ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫בבנלי שם ‪.‬‬ ‫‪) 56‬‬
‫אופן פון קיא הלאו ‪ -‬נלא תכלה פאת‬ ‫יכי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וכיה ביל ש פרשתנו‬
‫שדך לקצורי ‪ ,‬דורך " לעני ולגר תעגב‬ ‫מ‪.‬‬ ‫כא ‪,‬‬ ‫' הושע‬ ‫‪) 57‬‬

‫ייס ' ‪.‬‬

‫‪ ) 58‬בבבלי ‪ :‬א ) דאשכחי ' ורדימוס ביר‬
‫ומעצמו אמר לו טעמא דאבא לא שרבי יוסי קרא‬
‫ולהעיר ע ‪ -‬ד‬ ‫בסופו ‪.‬‬ ‫ראה מעיל צדקה שם‬ ‫ו‪) 6‬‬ ‫'‬ ‫ת‪.‬‬ ‫(‬ ‫שאלו ‪ 7‬טעב דר ‪ -‬י וכביסתן קודמך‬ ‫‪,‬‬ ‫ב)‬ ‫לברי ' ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ההלכה מצפע נ הל ' מת ‪ ,‬ע פ ‪ -‬א ה ‪ -‬ח ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫ג)‬ ‫הביא הראי ' מהכתוב ( מטות לה ‪,‬‬ ‫ג)‬ ‫אחרים ‪.‬‬
‫קכ ‪ -‬קכא ‪.‬‬ ‫מת ‪ -‬ע פ " א ה ‪ -‬ב ‪ -‬ה ‪ .‬סהמ ‪ -‬צ מ ‪ -‬ע‬ ‫הל '‬ ‫‪) 62‬‬ ‫‪.‬‬
‫ומגרשיהם יהיו לבהמתם וגו ' ‪ ,‬שרואים דכביסה‬ ‫‪.‬‬
‫ריד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מל ‪ -‬ת ר ‪,‬‬ ‫וראה מראה הפנים ושירי הקרבו‬ ‫חייתם ‪.‬‬ ‫לי '‬ ‫קר ‪.‬‬
‫ה ‪-‬כ ‪.‬‬ ‫לשוו הרכב ‪ -‬ם שם‬ ‫( ‪)6‬‬ ‫לירושלמי גדרים שם ‪.‬‬
‫משכיל‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫אבל ראה פגים יפות לקדושים‬ ‫‪64‬ן‬ ‫א‪ .‬ושק ‪.‬‬ ‫ברכות כ ‪,‬‬ ‫ה‪) 5‬‬
‫‪,‬‬ ‫ל‪17‬ד כאז‬
‫‪.‬‬
‫א ‪ .‬וש ‪. 1‬‬ ‫חרגה ' ד ‪,‬‬ ‫)‪) 1‬‬ ‫'‬
‫‪265‬‬ ‫שיחות‬ ‫נ‬ ‫אבוי‬ ‫לקוטי‬

‫בסגנון אחר ‪ :‬הנתינה " לעני ולגר " בש‬ ‫אותם " י‪ :6‬אוו דער צווייטער ציוויה‬
‫לקט ופאה באופן פון " תעזוב אותם" ‪ ,‬שז‬ ‫שבפרשתנו‪67‬‬
‫" לעני ולגר תעזוב אותם "‬
‫זי ז‪8‬לז שליין נעמען און ער השט ניט די‬ ‫קומטה ‪ ,‬אדרבה ‪ ,‬נ‪8‬ך מוסיף זיין אין רעם‬
‫טובת הנאה פון געבן ‪ ,‬איז ניט ‪ ( 8‬וייטי ‪-‬‬ ‫העדר ההנאה ‪ ,‬כולל צו שולל זיין די‬
‫קער און ) נוספדיקער פרט אין מצות‬ ‫נתינה ' ‪.‬‬
‫‪6‬‬ ‫הנאה פון‬
‫לקט שכחה ופחהסי ‪ ,‬ניר דשם איז גדר‬
‫המצוה ‪ :‬דער גדר המצוה איז ניט ( נשר )‬ ‫ונביומא לו ‪ ,‬נ ‪ -‬תעזוב מעיקרא משמע ' ‪,‬‬ ‫‪) 65‬‬

‫ולדידי ' ל‪ 4‬הוי לאו הניתק לעשה ‪ .‬וראה פרש ‪ -‬י ותו ‪ -‬י‬
‫שכחה‬ ‫לקט‬ ‫" מוציא‬ ‫פון‬ ‫ענין‬ ‫דער‬
‫שם ‪.‬‬
‫דער " נותן ( לקט‬ ‫( אויך )‬ ‫ניר‬ ‫ופאהאיי‬ ‫שאני התם דאמר‬ ‫א) ‪:‬‬ ‫להעיר מתמורה ( ו ‪,‬‬ ‫‪) 66‬‬
‫לעני כראוי " ‪ " -‬לעני‬ ‫ופאה )‬ ‫שכחה‬ ‫קרא תעזוב תעזוב יתירה ‪ .‬ורחה חוד ‪ -‬ה ‪4‬מר אביי‬
‫אותם " ‪.‬‬ ‫ולגר תעזוב‬ ‫שם ‪.‬‬
‫בס '‬ ‫הרחבים ) ‪-‬‬ ‫ולהעיר מהשקודה ( גם בדעת‬
‫פון דעם נעמט מען שרוים אויך‬ ‫יג ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לימודי ה ' לימוד פה ‪ .‬שעה ‪ -‬מ הל' גירושין פ * ג השט‬

‫די הוראה אין יינה של תורה פון פרש " י‬ ‫שן ‪ -‬ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאי ס " בו ‪ .‬מפרשים‬

‫‪ -‬אויף וויפל עם איז נוגע שז ‪ 8‬קיום‬ ‫‪ . 68‬ואכ " מ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ליומא שם ‪ ,‬ועוד וראה הנסמן בהערה‬
‫בהכתב והקבלה כאז ‪ ,‬דהכתוב דפ ' קדושים‬
‫מצוה ‪ ,‬אפילו ‪ 8‬מצוה קלה ‪ ,‬שבולת אחת‬ ‫‪) 67‬‬

‫לא תכלה פאת שדך לקצור יזהיר על חיוב לכתחילה‬

‫פוטרת ( כנ " ל סמא ) ‪ ,‬ו‪8‬ל געטשו ווערן‬
‫‪ .‬בקוצרך‪.‬‬ ‫שלא יגמור לקצור ‪ ,‬והפסוק דפרשתנו‬
‫הנאה ‪.‬‬ ‫מיס ‪ 18‬אמת ‪8‬ן קיין פניות און‬ ‫יזהיר על הדיעבד אם כבר קצר כל השדה דיתו מז‬
‫און אויך‪ ,‬לאידך גימא‪ ,‬אויף וויפל עס‬ ‫כו' ‪.‬‬ ‫הנקצר‬
‫אבל ראה ירושלמי רפוד דשאה שלמדין מהכתוב‬
‫חיז נוגע די אייגענע אתכפיא ‪ -‬כופה‬
‫דפרשח ( ו שהפאה ניתנת בתחובר ( ראה פני משה‬
‫את יצרו ביז ווי ב‪ 8‬כי תראה חמור‬ ‫שם ) ‪ ,‬וכן הובא בפצ " מ ובר "ש שם ‪ .‬וכן בריש הל '‬
‫שונאך רובץ תחת משאו גו' עזוב תעזוב‬ ‫סתיע המא הרמותם האהוב דפרוצתע לעצם המצוהר‬
‫עמוני ‪ ,‬איז " מצוה בשונא כדי לכוף את‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫דפאה ‪ - ,‬אלא יניח מעט קמה ‪ ,‬ועד " ז בסהמ צ מל ‪ -‬ת‬

‫יצרו " יי ‪ -‬אויף ‪8‬וויפיל שז דוקא מצד‬ ‫ופז במניו המצות‬ ‫וקאפח ) ‪,‬‬ ‫רי ( ראה הוצאת העליר‬
‫בריש ספר היד לרוב הכת ‪ -‬י ( ראה רמב ‪ -‬ם ס ' המדע‬
‫דעם וולס ער איז מקיים די מצוה פון‬
‫‪ -‬ירושלים ‪ ,‬חשכ " ד)‪.‬‬
‫לקט כו ' היפך ווי עס טרשגט אוים מצד‬ ‫‪ ) 68‬ולהעיר דלפ ו לא מצינו לפרשיי הדין דפאה‬ ‫‪.‬‬
‫טבע ע " פ תורה (שז בצדקה סתם ‪ -‬גיט‬ ‫עבר וקצר ( וראה הערה שלס ( ‪ -‬ז‬ ‫י‪6‬‬ ‫בעומרים‬
‫ער עניים הקרובים פריער * י ) ‪ ,‬מצד דעם‬ ‫"‬
‫ולהעיר מצפע " נ הל ' מת ‪ -‬ע רפש ( ושם פ * ב היד ( לא ‪,‬‬
‫דוקא " מעלין עליו כאילו בנה ביהמ " ק‬ ‫דמשמע מירושלמי דחיוב פאה בעומרים הוא‬ ‫ב ‪ -‬ג ))‬

‫והקריב עליו קרבנותיו בתוכו " ‪:‬‬

‫ע "ש‬ ‫חיוב בפ ע ‪ ,‬ולא דנשאר עליו החיוב דקמה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫בארוכה בנוגע לאו הניתק לעשה ‪ ,‬וחילוק הסוגיות‬
‫מיאיז עוסק " לשנות מדותיו‬ ‫און ‪8‬ז‬ ‫ואב‪ -‬מ ‪.‬‬ ‫דביק חולין תמורה ועוד ‪,‬‬
‫ועוד חידוש בפרש " י פרשתנו ( השייך להג ‪ -‬ל )‬ ‫‪) 69‬‬

‫דחזר ושנה לעבור עליהם נשני לאנין ‪ ,‬ול‪ 4‬מצאתי‬

‫כן ‪.‬‬ ‫לע " ע לשאר פוסקים שס ' ל‬
‫וע ‪ -‬פ הנ " ל בפנים יובז החידוש בזה ‪ ,‬שהרי גם‬
‫ח‪.‬‬‫נפשטות לשון הרמב "ם שם ה‪.‬‬ ‫‪) 70‬‬ ‫מעשה דנתינה כו '‬ ‫עץ‬ ‫תעזוב ‪ -‬דפרשתנו איו הכוונה‬ ‫‪.‬‬
‫ולהעיר מלשוז הרמב " ם בסהמ ' צ ובמליז‬ ‫‪) 71‬‬ ‫שאין בו מעשה‬ ‫הזח לפניהם כוי ‪ -‬כצל ‪ ,‬ומכיון‬ ‫כ"א ‪.‬‬
‫'‬
‫לסיח פאה‬ ‫המצות שם וכז בהכותרת להל' מת" ע ‪.‬‬ ‫לא ניתק ( ונשארו עליו ) ב ' הלאווין ‪ -‬ראה תוד ‪ ,‬ה‬
‫‪ .‬משא ‪ -‬כ במלית‬ ‫לענף‬ ‫‪ .‬להניח לקט כו' ‪ , .‬ולא כתב ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫וראה פנים יפות‬ ‫בסוסו ‪.‬‬ ‫הנח חוליז פא ‪ ,‬א‬
‫רי ואילך‪ .‬וראה לשונו ריש הל' מת ‪ .‬ע ‪.‬‬ ‫ואכ ‪ ,‬מ ‪,‬‬

‫ה‪.‬‬ ‫משפטים בג ‪,‬‬ ‫‪) 72‬‬

‫כ‪.‬‬ ‫לב ‪,‬‬ ‫כ‪-‬מ‬ ‫‪) 73‬‬ ‫ויהטיר מכס ‪ -‬מ שם היד לטלין לקט ‪ :‬מפרש‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫‪" 0‬ג ‪,‬‬ ‫ע יו ‪ -‬ד סרנ * א‬ ‫‪.‬‬ ‫שר‬ ‫‪) 74‬‬ ‫אמור ‪.‬‬ ‫בחורה פרשת‬
 ‫שיחות‬ ‫נ‬ ‫אמיך‬ ‫לקוטי‬ ‫‪266‬‬

‫דער בנין בית המקדש כפשוטו ‪ " ,‬ושם‬ ‫הטבעחם" ‪ ,‬מז " לשנות טבעי מדותיו" יי ‪,‬‬
‫כמצות רצונך " ‪ -‬אין‬ ‫‪. .‬‬ ‫נעשה לפניך‬ ‫" מעלין עליו כאילו " ‪-‬‬ ‫פון‪76‬‬ ‫ווערט‬
‫דעם ביהמ " ק השלישי שיבנה במהרה‬
‫בימינן ממש‬ ‫‪.‬‬
‫ח " א נו ‪ ,‬א ואילך ונת ' בהתמים‬ ‫ראה לקו " ד‬ ‫‪) 75‬‬

‫רס " ג ‪.‬‬ ‫חו ' ג ע ' סו ‪ ,‬ולהעיר מבש " ט סכ " ד ‪ ,‬בשם‬
‫)‬ ‫( משיחת מוצש " ק פ ' אמור תעוק " ח‬ ‫כל עניו‬ ‫‪.‬‬ ‫לקו " ד שם מאמר אדה " ז‬ ‫ראה‬ ‫‪)7‬‬

‫החסידות ההר לשנות טבעה מדותיו' ‪ -‬והרי ביאת‬ ‫"‬

‫חוצה ‪.‬‬ ‫)‬ ‫המשיח תלו " בהפצת המעינות ( חסידות‬
‫‪267‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫ד‬ ‫אמור‬
‫‪ 8‬חיוב שמחה מן התורה ' וושס דשרף‬ ‫פון פסוק י " ושמחתם לפני ה '‬ ‫א‪.‬‬
‫אלקיכם " )‬
‫זין בבית המקדש ( " לפני ה '‬ ‫אלקיבם שבעת ימים " ( וולס שסייט ביי‬
‫אין חג הסוכות ‪8‬לס יו " ט ' ‪ ,‬נוסף אויף‬ ‫חג הסוכות ) לערנט ש‪ 9‬דער רמב ' ם י ‪,‬‬
‫דער שמחה וושס ד‪8‬רף זיין בכל יו " ט ‪0‬י‬ ‫‪8‬ז בחג הסוכות איז געווען ‪ " 8‬שמחה‬
‫( און אויך בחג הסוכות גופא ‪-‬‬ ‫יתירה " ‪ -‬מער ווי ביי די שנדערע‬
‫בגבולין ) ‪,‬‬ ‫מועדות ‪ -‬וז " ל ‪:‬‬
‫און ד‪8‬ס וושס די משנה יי רופט עם של‬
‫בהןאע " פ שכל המועדות מצוה לשמוח‬ ‫"‬
‫פסוק תדי גמרא יי‬
‫השואבה " און‬
‫דערויף דעם‬
‫ברענגט בית‬
‫" שמחת‬ ‫במקדש יום *‬‫ושמחתם‬
‫שנאמרהיתה‬
‫יתירההסוכות‬ ‫'‪,‬‬
‫שמחה בחג‬
‫" ושאבתם‬ ‫מים בששון‬
‫לפני ה " א‬
‫" ‪ -‬מיינט עס ‪8‬ז מצד דעם‬ ‫שבעת ימים וכיצד היו עושין‪ ,‬ערב יו " ט‬ ‫‪.‬‬
‫פסוק ‪ ,‬וושס איז נשר ‪8‬ז אסמכתא ‪ ,‬השט‬ ‫הראשון היו מתקנין במקדש מקום‬
‫מען די שמחה יתירה פון חג הסוכות‬ ‫לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי‬
‫מצרף געווען צוזשמען מיט ניסוך המים ;‬ ‫שלא יתערבו אלו עם אלו ‪ ,‬ומתחילין‬
‫לשמוח ממוצאי יו " ט הראשון ‪ .‬וכן בכל‬

‫ואיו לחרץ עפ " י הכלל ( יד מלחכי כללי‬ ‫‪)8‬‬

‫כו '" ‪.‬‬ ‫יום ויום מימי חולו של מועד‬
‫הרמב " ם ס ‪ -‬ד ) שהרמב " ם מביא דרשה הפשוטה יותר‬ ‫זלגן מפרשים נ ‪8 ,‬ז פון רעם וושס דער‬
‫אף שלא נזכרה בש " ס ‪ -‬כי הבאת כתוב זה כאן‬ ‫רמב ' ם ברענגט דעם פסוק " ושמחתם‬
‫סו‬ ‫(א )‬ ‫נותנת מקום לטעות שחיוב השמחה הוא‬
‫לפני ה " א שבעת ימים * שלס מקור אויף‬
‫ימים‪. -‬‬ ‫( כ ) ‪ ,‬שבעת‬ ‫השרה ‪,‬‬
‫להרמב ‪ -‬ם ( שם ‪ .‬וכ ‪ -‬ה כהיגוך מצוה‬ ‫כסהמ ' ?‬ ‫‪)9‬‬
‫דעם וושס " בחג הסוכות היתה במקדש‬
‫‪ ,‬וככלל אמרו ושמחת בחגיך מה שאמרו וכו '‬ ‫תפח ) ‪:‬‬ ‫יום שמחה יתירה " ‪ ,‬ובפרט שז ער דער ‪-‬‬
‫ניגון ולרקד במקדש לבד והיא‬ ‫‪.‬‬ ‫ולשחוק בכלי‬ ‫משנט ניט שו די שמחה יתירה השט ‪8‬‬
‫שמחת בית השואבה ‪ ,‬שמזה מוכח ששמחה זו היא‬ ‫‪.‬‬ ‫שייכות סיט ניסוך המים ‪ - 6‬שמחת בית‬
‫גדר שמחת ין ‪ -‬ט ‪ ,‬ולא משום ניסוך המים ‪ .‬אבל לאידך‬
‫השואבה ‪ -‬איז מוכח ‪ ,‬טז דער רמב " ם‬
‫למה אי ' ז‬ ‫ג ‪-‬ד) ‪,‬‬ ‫הוקשה לי ' להרי " פ פערלא שם ( רלו ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ושמחתם גו ' " וראה לקמן‬ ‫מצוה כפ " ע מן הכתוב ‪.‬‬ ‫השלט ‪8 ,‬ז די " שמחה יתירה " איז ניט‬
‫‪. 37‬‬ ‫הערה‬
‫פשרבונדן מיט ניסוך המים י ‪ ,‬נשר סיאיז‬
‫רש ‪-‬י)‪.‬‬ ‫וסי לשוו הגמרא ( סוכה נ ‪ ,‬ב ( לגי '‬ ‫‪) 10‬‬

‫‪.‬‬
‫נא ‪ ,‬א ) ‪ ,‬שמחה יתירה ‪ -‬לפי ז הוא ( לא כפרש " י ( ד " ה‬ ‫מ‪.‬‬ ‫פרשתנו כג ‪,‬‬ ‫‪)1‬‬

‫‪-.‬‬
‫דברי הכל ) ואינה מז התורה אלא לחבג את המצות‬
‫ולא דחי שבת ‪ , -‬כיח ) שהוא ' הרן בהשמחה די ט‬
‫‪. 40‬‬ ‫שצ ‪ ,‬ל בלא " ה ‪ .‬אבל ראה לקמו הערה‬
‫‪.‬‬ ‫הי 'ב ‪.‬‬ ‫פ"א‬
‫‪.‬‬
‫הל ' לולב‬

‫‪ ) 3‬כמ " ש הרמב ם כהל ' יךט פיו הי " ו ‪ .‬סהמ ‪ -‬צ‬
‫מ ‪ -‬ע נד‪.‬‬
‫‪)2‬‬

‫סוכה פ ‪ -‬ה מ " א ‪.‬‬ ‫‪) 11‬‬ ‫‪ ) 4‬ראה שינוי גירסאות ברמב ‪ -‬ם מהדורת‬
‫‪.‬‬
‫שם נ ‪ ,‬ריש ע ‪ -‬ב ‪ .‬ירושלמי שם וראה פרשיי‬ ‫‪) 12‬‬ ‫פרענקל ( ירושלים תשל " ה ) ‪,‬‬

‫ד " ה מנא ה ‪-‬מ שם מה ‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫‪ ) 5‬ביאור הרי * פ פערלא יירושל רס ' ג ח " ג‬
‫וראה פיה ‪ -‬מ להרמב " ם רפיה‬ ‫‪ ) 13‬ישעי יב ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫ה' ‪.‬‬ ‫מילואים סי‬
‫דסוכה ‪.‬‬ ‫ולא הזכיר ע ‪ -‬ד ניסוך המים כ " א בהל ' תמידין‬ ‫‪)6‬‬

‫ומוספיו פ ‪ -‬י היו וערלך ( אבל לח מעגיו השמחה ‪,‬‬

‫שאין מקומו שם ‪ ,‬כמובא‬
‫סהמ ‪ -‬צ הוצאת ר ‪ -‬ח‬ ‫יראה‬ ‫דפוסים ‪ :‬בנו ‪.‬‬ ‫בבמה‬ ‫י)‬ ‫וראה רמב ‪ -‬ם הל ' לולב שם הי ‪ -‬ד ‪ - :‬שהיו‬ ‫‪)7‬‬
‫העמר ‪.‬‬ ‫הסוכותי ‪.‬‬ ‫מרקדיו וכו ' בימי חג‬
 ‫שיחות‬ ‫אמור י‬ ‫לקוטי‬ ‫‪268‬‬

‫‪8‬‬ ‫אויך‬ ‫איז‬ ‫וושס‬ ‫ויו " ט ' י ‪,‬‬ ‫בשבת‬ ‫און דערפטר הייסט עם ניט " שמחת‬
‫;‬ ‫דרבנן ' י‬ ‫פון‬ ‫די שאיבה איז די סיבה‬ ‫( ‪8‬ז‬ ‫השואבה "‬
‫וויבשלד שבער מ ' לערנט ‪8‬ז ד‪ 4‬שמחה‬ ‫דער שמחה ) ‪ ,‬נטר " שמחת בית השואבה "‬
‫יתירה איז ‪ 8‬ציווי מ ( התורה ‪ . ,‬ווערט די‬ ‫‪ -‬די שמחה ( מצד חג הסוכות ) וואס‬
‫חיוב‬ ‫דער‬ ‫זשל‬ ‫פשרוושס‬ ‫קשיא ‪:‬‬ ‫קומט פשר אין " בית השואבה " ‪ ,‬וושס‬
‫דאורייתא ניט דוחה זיין דעם איסור‬ ‫דשם איז דקר " שם המקם שהיו מתקניו‬
‫[ ובפרט ינ ‪8‬ז‬ ‫‪0‬ן‬ ‫דרבנן פון נוצן כלי שיר‬ ‫לשמחה " " ‪.‬‬
‫און שמחת‬ ‫‪-‬‬ ‫‪22‬‬

‫" אין שבות גמקדש "‬ ‫מ ' ד‪8‬רף שכער פשרשטיין ;‬ ‫ב‪.‬‬
‫בית השואבה איז דגך געווען בלויז‬
‫לכאורה איז דש בהרמב " ם ‪ 8‬סתירה‬
‫‪? ]2‬‬ ‫במקדש '‬
‫פון‬ ‫שז טז דער חיוב‬ ‫מיני' וב " ‪ :‬ער הויבט‬
‫אויך דשרף מעז פשרשטייז ‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫לערנט מעז טפ פון‬‫וושמחתם" לפני ה‬
‫שמחה יתירה‬
‫"פסוק‬
‫א ) וואו איז דער מקור פון רמב " ם ‪8‬ז‬ ‫" א שבצח ימים "‬
‫‪ -‬וולס דערפון איז מוכח שז דער זמן‬
‫שבעת ימים " מיינט‬ ‫"דיושמחתם לפני ה " א‬
‫נ ?‬ ‫השמחה איז כולל אויך רעם יום הראשון‬
‫" שמחה יתירה " '‬
‫של חג ‪ ,‬וויבשלד ער איז איינער פון די‬

‫כ‪.‬‬ ‫לו ‪,‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫וראה ביצה ל ‪,‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫עירובין קד ‪,‬‬ ‫‪) 18‬‬ ‫גלייךערגיכדעם אין‬
‫אוןז‪8‬גט‬
‫הלכה‬
‫זעלבער" ‪-‬‬ ‫"דער‬
‫שבעת ימים‬
‫ה‪ -‬ד ‪.‬‬ ‫רמכ ‪ -‬ם הל ' שבת פכ‪4‬ג‬ ‫" ומתחיליו‬ ‫לשמוח ממוצאי יו‬
‫ד " ה ורבגז‬ ‫א) ‪.‬‬ ‫ראה תודש שאינו ( סוכה נ ‪,‬‬ ‫‪) 19‬‬ ‫‪,‬‬
‫" ט הראשון "‬
‫ב )‪.‬‬ ‫( שם ‪,‬‬
‫אוו כעטש שז דער טעם אויף דעם איז‬
‫דאינו דומה לתקוש בשבת כדלקמן הערה‬ ‫‪) 20‬‬
‫גלייך‬ ‫שרייבט‬ ‫רמב " ם‬ ‫דער‬ ‫ווי‬
‫עלי '‬ ‫משום שלא צוה‬ ‫פערלא שם ‪.‬‬ ‫בראפ‬ ‫‪ . 21‬ומ " ש‬
‫ווייטער ' י ‪ " :‬ושמחה זו אינה דוחה לא‬
‫הכחוב אלא לשמחה יתירה לא דחיא שכת ' ‪ -‬צריך‬
‫ביאור ‪.‬‬ ‫את השבת ולא את יו " ט " ‪ -‬איז הא גופא‬
‫גם בלשיה אינו דומה לתקיעת שופר‬ ‫אבל‬ ‫‪) 21‬‬ ‫קשיא ‪ :‬בשלמא אויב די " שמחה יתירה "‬
‫בר ה שחל להיות בשבת שאיו תוקעיו במדינה משום‬ ‫‪.‬‬ ‫איז ניט קיין חיוב מן התורה ‪ ,‬נשר בלויז‬
‫כי שם לא עקרו‬ ‫ג) ‪-‬‬ ‫‪ .‬וש‪.‬‬ ‫ה כס ‪ ,‬ב‬ ‫‪.‬‬ ‫(ר‬ ‫גזירה דרכה‬
‫‪ 8‬דין דרבנן ' ‪ ,‬איז מובן פטרוושס אין‬‫‪6‬‬
‫המצוה מכל וכל רק בשנה מסוימת ‪ ,‬משא ‪ -‬כ בנדו ‪ -‬ד‬
‫ביו ‪ -‬ט‬ ‫יתירה ‪-‬‬ ‫‪ ,‬שמחה‬ ‫מצות‬ ‫( עקרת‬ ‫שואלס‬ ‫די‬ ‫געקענט זיין‬
‫געווען יי ‪:‬‬ ‫ניט איז‬ ‫וולס" השט‬
‫אופנה‬ ‫הראשון‬
‫שמחה [‬
‫" יו "ט‬
‫ושמחתם גו '‬ ‫ובמילא נעקר קיום ‪.‬‬ ‫הראשון של חג‬
‫שנעת ימים ‪ , .‬וטא"ס לחכמים לעקור משה לגמר ‪- .‬‬ ‫שיר‬
‫ובנבלים‬
‫בכנורבכלי‬
‫ומנגנין ואחד‬
‫וכל אחד‬
‫ובמצלתיםמכה‬
‫" החליל‬
‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫ראה יד מלאכי כללי היו ‪ -‬ד סי ' רצה ‪ ,‬וש ‪-‬‬
‫שמחה‬ ‫ה ‪,‬ג ) ‪:‬‬ ‫ולהעיר מפרש י סוכה נא ‪ ,‬א ( ד ‪ -‬ה‬ ‫‪.‬‬ ‫שהוא יודע לנגן בו כו ' " ] ‪ -‬ווייל דער‬
‫יתירה נמי דוחה שבת הואיל ושמחת מצוה היא‬
‫חיוב השמחה מדרבנן איז ניט בכח צו‬
‫ובחליל איז איסור מלאכה אלא שבות בעלמא ( ולא‬
‫במקדש ) ‪.‬‬ ‫הזכיר דאיז שבות‬ ‫דוחה זיין דעם איסור פון נוצן כלי שיר‬
‫ב‪,‬‬ ‫פסחים מה ‪ ,‬א ‪ .‬ביצה יא ‪,‬‬ ‫‪) 22‬‬

‫‪. 19‬‬ ‫והתירות בחוד ‪ -‬ה ורבנז ( דלעיל הערה‬ ‫[ ‪)2‬‬

‫הוא רק אם שמחת‬ ‫שם ) ‪-‬‬ ‫ועד ‪ -‬הוא ברשב ‪ ,‬א סוכה‬ ‫‪,‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫ביה ‪ -‬ש אינה מדאורייתא ‪ ,‬כדמוכח בתוס '‬
‫כקושיית הרי ‪ -‬פ פערלא שם ‪ .‬ועיי ‪ -‬ש השקו ‪ -‬ט‬ ‫‪) 24‬‬ ‫הרכב ‪ -‬ס שם ‪ .‬וראה מ ‪ -‬ג שם ‪ :‬מאור בית‬ ‫לשון‬ ‫‪) 14‬‬
‫הי ‪ -‬א )‬ ‫סוכה פ ‪ -‬ג‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫פ ‪-‬ד‬ ‫( ריה‬ ‫בדברי הירושלמי‬ ‫השואבה ‪.‬‬
‫להרמב ‪ .‬ם ‪.‬‬ ‫כמקור‬ ‫בהלכה יג ( ממשנה שם נ ‪ ,‬א ) ‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪15‬‬
‫קמך ‪.‬‬ ‫וידועה השקו " ס ( יד מלאכי כללי הדל ‪ -‬ת סי '‬ ‫א‪.‬‬ ‫שבת כא ‪,‬‬ ‫‪. 10‬‬ ‫כדעת רש ‪ -‬י דלעיל הערה‬ ‫‪6‬ן )‬

‫האם‬ ‫נ' )‬ ‫אות‬ ‫סט ‪1 -‬‬ ‫כללי הפוסקים‬ ‫( כרך ט ' )‬ ‫שד ‪ ,‬ח‬ ‫רמב " ם שם הי " ג ‪ .‬וראה משנה שם נא ‪ ,‬כ ‪.‬‬ ‫‪) 17‬‬
‫‪269‬‬ ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫אמיך‬ ‫לקוטי‬

‫א ) לפי הנ "ל ‪8 ,‬ז לדעת הרמב " ם איז‬ ‫ב ) נשבמער ‪ :‬לבאורה ‪ ,‬ווי קנן מען‬
‫די שמחה ‪ 8‬חיוב סה " ת טלס שמחת יו " ט‬ ‫גשר לערנען ‪8‬ז דער פסוק איז דש אויסן‬
‫המים )‬ ‫( און ניט ‪ 8‬דין דרבנן מצד ניסוך‬ ‫‪ 8‬ציווי אויף דער " שמחה יתירה "‬
‫‪ -‬פשרוו‪8‬ס " לא היו עושין אותה עמי‬ ‫בביהמ " ק ‪ -‬וויבשלד שז דער רמב " ם‬
‫( און ) כל העם‬ ‫‪..‬‬
‫הארץ וכל מי שירצה‬ ‫שליין זטגט אין ‪ 8‬פריערדיקער הלכה ' ‪, :‬‬
‫האנשים והנשים כולן באין ( נשר ) לראות‬ ‫‪8‬ז דער פסוק איז פ‪8‬רנומען אויף ‪8‬ז‬
‫ולשמוע " ‪ ( -‬א ) ווי קומט עס שז עס‬ ‫שנדער לימוד ‪ " :‬מצות לולב כו ' ובמקדש‬
‫זללן זיין חילוקים אינעם קיום פון ‪8‬‬ ‫לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת‬
‫מ " ע מה " ת וושס איז געז‪8‬גט געוושרן‬ ‫ימי החג שנאמר ושמחתם לפני ה " א‬
‫סתם ‪ ( ,‬ב ) וואו איז דער מקור אויף‬ ‫גו ' " ‪6‬י ?‬

‫ב ) אין משנה ווערן דערמ‪8‬נט בלויז‬

‫?‬ ‫דעם '‬
‫‪0‬‬
‫‪.‬‬
‫ווייטער ינ שרייבט דער רמב ם ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫להרבות בשמחה זו ולא היו‬ ‫מצוה אותה‬
‫"עושין‬
‫חסידים ואנשי מעשה " ‪ -‬און דער‬ ‫"רמב‬ ‫עמי הארץ וכל מי שירצה‬
‫" ם איז מוסיף שז די שמחה השבן‬ ‫אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות‬
‫דורכגעפירט ( אויך ) " גדולי חכמי ישראל‬ ‫והסנהדרין והחסידים והזקנים ‪8‬י ואנשי‬
‫( והחסידים )‬ ‫וראשי הישיבות והסנהדרין‬ ‫מעשה הם שהיו מרקדין ומספקיו‬
‫?‬ ‫והזקנים ( ואנשי מעשה ) "‬ ‫ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חגה " ס ‪,‬‬
‫ברענגט די‬ ‫ת‬ ‫נעך מער ‪ :‬די גמרא‬ ‫אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין‬
‫ברייתא וואו עס ווערט דערציילס וולס‬ ‫ולשמוע "‪.‬‬ ‫לראות‬
‫עס השבן דעמ‪8‬לט געזאגט די " חסידים‬ ‫און דער מקור פון דער הלכה איז פון‬
‫ואנשי מעשה " און די בעלי תשובה ‪-‬‬ ‫דער משנה ' ‪ " : 2‬חסידים ואנשי מעשה‬
‫ד ‪ ,‬ה ‪8 .‬ז עס זיינען געווען דריי סוגים ‪:‬‬ ‫בו" ‪.‬‬ ‫היו מרקדין בפניהם‬
‫תשובה ;‬ ‫חסידים ‪ ,‬אנשי מעשה און בעלי‬
‫דשרף מען פשרשטיין ‪:‬‬
‫דער רמב " ם שבער איז ‪ ,‬פון אייז זייט ‪,‬‬
‫מוסיף שנדערע סוגים וואס ווערן ניט‬
‫דערמ‪8‬נט אין דער ברייתא ‪ ,‬און מאידך‬
‫גימא איז ער משמיט בע " ת ‪ -‬וושס‬ ‫לאחרי‬ ‫מפסוקים‬ ‫הלכות‬ ‫ללמוד‬ ‫לדרוש‬ ‫אפשר‬
‫ווערן יע דערמשנט אין ברייתא !‬ ‫חתימת התלמוד ולהעיר מסדר ברה ‪ -‬נ לאדה ‪ -‬ז ( פי ‪ -‬ג‬‫‪.‬‬
‫מעונה בבבלי ברזל ‪ , -‬שלכתורה מקורו‬ ‫הה‬ ‫אם‬ ‫‪.‬‬ ‫סיב )‬

‫דער רמב " ם ‪:‬‬ ‫ז‪8‬גט‬ ‫ווייטער יי‬ ‫ה‪.‬‬ ‫אסירי עגי וברזל ‪ ( -‬שער‬ ‫‪.‬‬ ‫י)‬ ‫הכתוב ( תהלים קז ‪,‬‬
‫פכם )‪.‬‬ ‫הכולל‬
‫עבודה המצוה‬
‫גדולה‬ ‫אדםבהןבעשיית‬ ‫שישמח‬
‫שצוה‬ ‫השמחה הא ‪ -‬ל‬
‫"ובאהבת‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ת " ז הי ג ‪ .‬וראה סוכה מג ‪,‬‬ ‫הל ' לולב‬ ‫‪) 25‬‬

‫‪.‬‬
‫כקושית הרי ‪ -‬פ פערלח שם מכתבי תורה‬ ‫‪) 26‬‬
‫היא וכו ' וכל המשפיל עצמו ומקל גופו‬
‫קנב ‪.‬‬ ‫מכתב‬
‫‪.‬‬‫כו ' הוא הגדול המכובד העובד מאהבה‬ ‫הי‪ -‬ד ‪.‬‬ ‫ך‪) 2‬‬

‫עכצ ‪ -‬ל שיש חילוק בין זקז זה שקנה חכמה‬ ‫‪) 28‬‬

‫יקדושין חכמי ישראלי דחשיב לפני‬ ‫לקדושין לב ‪ ,‬ב )‬

‫רוב שנים‬ ‫ע ‪-‬י ‪.‬‬ ‫ואולי י " ל דזקן חכמתו באה‬ ‫זה ‪.‬‬
‫משדב החילוקים בשמחת יו ‪ -‬ט ( למבים הל '‬ ‫‪) 30‬‬ ‫וכמה הרפתקאי דעדו‬ ‫ז)‬ ‫יודיעו חכמה ‪ ( -‬איוב לב ‪,‬‬
‫יו ‪ -‬ט פ ‪ -‬ו הי ‪ -‬ז ‪ -‬יח ) ‪ ,‬כ ' שם הוא ‪ ,‬כל אחד ואחד כראוי‬ ‫עליו ( קדושין לג ‪ ,‬א ) ואיז חכם כבעל הנסיון וכו ' ‪,‬‬
‫'ב ‪.‬‬ ‫ועד ‪ -‬ז בהקהל ‪ -‬וילך לא ‪,‬‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫( רמב * ם‬ ‫לו ‪.‬‬ ‫וחכמי ישראל ‪ -‬מצד טבע שכלו ‪ ,‬יזיק וחכים‬
‫א‪.‬‬ ‫שם נג ‪,‬‬ ‫‪) 31‬‬ ‫ב )‪.‬‬ ‫( קדישין לב ‪,‬‬
‫הס ‪-‬ו ‪.‬‬ ‫‪) 32‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫סוכה נא ‪,‬‬ ‫‪) 29‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬ ‫‪270‬‬

‫דער שמחת יו " ט גומא ‪ -‬מצד דער‬ ‫ונקלותי עוד‬ ‫‪33‬‬ ‫וכן דוד מלך ישראל אמר‬
‫פון‬‫הדגשה אין דער מצוה ( הכלליח ‪) 77‬‬ ‫וכו'" ‪.‬‬ ‫מזאת והייתי שפל בעיני‬
‫יו " ט ' ‪.‬‬
‫נ‬ ‫שמחת‬
‫פשרווטס‬ ‫פשרשטיין ‪:‬‬ ‫מען‬ ‫דשרף‬
‫און דטס מיינט דער רמב " ם מיס דעם‬ ‫ברענגט דער רמב " ם רעם ענין ערשט‬
‫וולס ער שרייבט ( מיט צוויי הלכות‬ ‫אין הל ' לולב בהמשך צו דער " שמחה‬
‫ווייטער ) " מצוה להרבות בשמחה זו " ‪:‬‬ ‫שירה " פון חג הסוכות ? אפילו אויב‬
‫עם מיינט ניט ‪ 8‬ב‪8‬זינדערע מצוה‬ ‫כוונתו איז צו מצרף זיין די הלכה פון‬
‫וחיוב ‪9‬י פון ‪ 8‬שמחה יתירה ‪ ,‬נשר אין‬ ‫דער שמחה צו נשך ‪ 8‬הלכה פון שמחה‬
‫דער מצוה פון שמחת יו " ט גופא איז דש‬ ‫‪ -‬הסט ער דשם געדטרפט בריינגען‬
‫'‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪ 8‬הדגשה והוספה‬ ‫בהל ' יו " ט ' וושס איז ( א ) פשרדעם ‪ ( ,‬ב )‬ ‫‪4‬‬

‫עפ "ז איז מובז פטרוושס שמחת ביה "ש‬ ‫‪ 8‬שמחה כללית יותר ‪ ( ,‬ג ) ועיקר ! סיום‬
‫יו " ט ‪ :‬כעטש די שמחה איז‬
‫איז ניט דוחה‬ ‫ענין השמחה ד‪8‬יט רעדט זיך וועגן‬
‫פטרבונדן מיט ' ן פסוק " ושמחתם לפני‬ ‫ד‪' 8‬‬ ‫שמחה בעבודת ה' בכלל ‪ ,‬פונקט ווי‬
‫ה " א שבצח ימים " און ‪ -‬דורך דעם‬ ‫איז דערפון משמע ‪ ,‬שז שמחה של‬
‫מרבה זיין בשמחה איז מען מקיים די‬ ‫מצוה בכול ‪ ,‬השט ‪ 8‬שייכות צו דער‬
‫( כנ " ל ) ‪-‬‬ ‫מ " ע פון שמחת יו " ט בכלל‬
‫וויבטלד שבער סיאיז ניטש קיין חיוב‬
‫הסוכות ‪.‬‬ ‫" שמחה יהירה " פון חג‬
‫זה ‪:‬‬ ‫דער ביאור בכל‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬
‫מיוחד סה " ת אויף דער " שמחה יתירה "‬
‫( און די מ " ע פון שמחת יו " ט איז מען‬ ‫דערמיט וולס דער רמב " ם ברענגט‬
‫מקיים אויד אן דער " שמחה יתירה " ) ‪,‬‬ ‫דעם פסוק " ושמחתם לפני ה "א שבעת‬
‫קען זי ניט דוחה זיין דעם איסור ( בשטש‬ ‫ימים " שלס מקור אויף דער " שמחה‬
‫ער איז נאר דרבנז ) צו נוצן כלי שיר‬ ‫יתירה " בחג הסוכות ‪ ,‬מיינט ער ניט צו‬
‫ביו " ט י ' ‪.‬‬ ‫זלגן שז די תורה ושגט דט ‪ 8‬חיוב ‪3‬ומף‬
‫פון‬ ‫חיוב )‬ ‫יו " ט ‪ -‬דעם‬ ‫שמחת‬ ‫( על‬

‫הערהע‬
‫כמצוה בפ '‬
‫ראה לעיל‬
‫נמנה‬
‫לא ט (‬
‫שמחח יו "‬ ‫ימתורץ עפ‬
‫במצות ז למה‬ ‫‪.‬‬‫‪.‬‬
‫אלא‪ ) 3‬נכללת‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫גיר‬ ‫" שמחה יתירה " בחגה " ס ‪-‬‬
‫וויבטלד די תורה איז מדגיש דעם‬
‫‪.)9‬‬ ‫חגה " ס ( בביהמ " ק )‬ ‫ביי‬ ‫חיוב שמחח יו " ט‬
‫עפי " ז מתורץ מה שיש להקשות לבאורה על‬ ‫‪) 38‬‬
‫" ושמחתם‬ ‫יו "ט " ‪-‬‬ ‫קלע‬ ‫ביי‬ ‫מער ווי‬
‫כללוח השמחה דשמחת ביה " ש ‪ -‬הרי איו מערביו‬
‫ה*ז‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שמחה בשמחה ( סו ‪ -‬ק ח ‪ ,‬ב ירושלמי שם פ " א‬ ‫לפני ה "א שבעת ימים " ( כעטש מ 'ווייס‬
‫וראה אגציקלופדיא‬ ‫הט ‪ .‬ז ) ‪.‬‬ ‫רכבים הל ' יו " ט פ " ז‬ ‫שוין חיוב שמחת יו " ט פון " ושמחת‬
‫בערכו ‪ .‬ואכ " מ ‪.‬‬ ‫תלמודית‬ ‫בחגיך גו ' " ' ) ‪ -‬דערפ‪8‬ר איז " היתה‬ ‫‪6‬‬

‫מצוה לעשות‬ ‫"כ )‪:‬‬ ‫( בהלכה‬ ‫הול * ל‬ ‫דאו‬ ‫‪) 39‬‬ ‫ימים )‬ ‫ם זיך געפירט איז די שבעת‬ ‫(‬
‫שמחה יתירה במקדש כחג הסוכות שנאמר ושמחתם‬
‫במקדש יום שמחה יתירה " ‪ :‬דשס ה‪8‬ט‬
‫שרויסגערופן טז מעז השט זיך נוהג‬
‫מולי גהי ג כ כוונת רש " ( ילעיל הערה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪) 40‬‬
‫געיוען דשמטלס " בשמחה יתירה " אין‬
‫ואינה מז התורה אלא לחבב את המצות "‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ) 10‬כשש‬

‫לחבב את‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬היינו שאינו חיב מז התורה ‪ ,‬אלא‬

‫וראה אנציק ' תלמודית ע '‬ ‫חרה ) ‪.‬‬ ‫של‬ ‫( ‪-‬‬ ‫המצות ‪-‬‬ ‫כב ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שמואל ב‬ ‫‪) 33‬‬
‫‪ ,‬חוכה מצוה ורשות ‪ -‬החילוקים בגדר רשות חובה‬ ‫ה "כ ‪.‬‬ ‫ס " ו לאחרי‬ ‫‪1 14‬‬ ‫‪.‬‬

‫ומצוה ‪ .‬וש " ג ‪.‬‬ ‫שלש‬ ‫תרצד ) ‪:‬‬ ‫‪,‬‬

‫יראה יל ‪ -‬ש פרשתנו כא נרמז‬ ‫‪) 35‬‬

‫‪: ) 23‬‬ ‫להעיד ג ‪ -‬כ מרעב ‪ -‬א ( דלעיל הערה‬ ‫‪) 41‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שמחות כתיב בחג‬
‫יתירה ‪.‬‬ ‫שואבה שאינה חובה אלא שמחה‬ ‫וכחליל של‬ ‫יד ‪.‬‬ ‫טז ‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫')‬

‫‪3‬‬ ‫"‬
‫‪271‬‬ ‫שיחות‬
‫והנשים " איז זייער שמחה געווען ‪-‬‬
‫וויפל עס קומט שרוים פון דעם וולס‬
‫" באין לראות ולשמוע " ' * ‪.‬‬
‫" שמחה‬ ‫און לויט דעם ‪ -‬שז די‬
‫יתירה " איז ניט קיין חיוב מה " ת ‪ ,‬נשר‬
‫סיסיו ‪ 8‬הוספה אין מ " ע רריי יו"ט‪,‬‬
‫וולס איו תלוי ‪ %‬ן הרגש האדם בחביבות‬
‫מצוה זו ‪ -‬וועט מען אויך פשרשטיין א )‬
‫דעם טעם וושס די שלע סוגים (גדולי‬
‫היו‬ ‫מעשה )‬ ‫חכמי ישראל כו ' ואנשי‬
‫עושיו אותה ‪ ,‬ווייל יעדערער פון זיי ה‪8‬ט‬
‫‪ 8‬מעלה וולס איז‬
‫שנדערע‬ ‫( ובמילא ‪ -‬אויךניטישן בא די‬
‫ענין מיוחד‬
‫בהחביכות ) ‪ ,‬ב ) דעם מקור ‪8 ,‬ז די שלע‬
‫אויסגערעכנטע סוגים השבן זיך משתתף‬
‫געווען אין " עשיית השמחה " ‪:‬‬
‫און‬ ‫די גמרא ‪ -‬אין‬
‫בבלי ינ‬
‫( נ‪8‬ר )‬ ‫ירושלמי ' ‪ -‬בריינגט בשמם‬
‫עטליכע תנאים און דערציילט ווי זיי‬
‫העבו זיך געפירט ( טדער וולס זיי השבן‬
‫‪.‬‬‫געז‪8‬גט ) ביי שמחת בית השואבה‬
‫געוויס השבן זיך דשך סיע תנאים שהיו‬
‫בביהמ " ק משתתף געווען אין שמחת‬
‫ביה " ש ( וכוזת השבן געז‪8‬גט עפעס ב‪8‬‬
‫דעם ) ‪ -‬נשר דשם וושס די גמרא טיילט‬
‫אוים די עטליכע תנאים ובשמם ‪ ,‬לא‬
‫יותר ולא פחות איז דשם ווייל זיי זיינען‬
‫כולל שלע סוגים פון די משתתפים‬
‫בשמחת ביה " ש ‪ ,‬און יעדערער פון זיי ‪8‬‬
‫סוג בפ " ע ‪ -‬פון די וושס " עושין אותה "‬
‫( די " שמחה יתירה " ) ‪ ,‬ווייל דוקא ביי די‬
‫סוגיפ איז ד‪ 8‬די חביבות המצוה באופן‬
‫מיוחד י *‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שהרי זה ש כולו באיו לראות ולשמוע פעל‬
‫כו '‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬אצלם שמחה כמובז ‪ ,‬וכלשוו הרמב ‪ -‬ם ‪ :‬מרקדיי‬
‫)‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הודעת שם בטל המאמר ‪-‬‬
‫ודוחק גדול לגמר‬ ‫השמחה ‪.‬‬
‫שאך אופני השמחה ותוכו דיבורם אתי להשמיענו‬
‫י‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬
‫[ דערמיט איז אויד מובן פשרוושס דער‬
‫רמב " ם לערנט ‪8‬ז " ערב יו " ט הראשון‬
‫היו מתקנין במקדש מקום לנשים וכו' "‬
‫‪9‬נ‬‫‪ -‬בעטש שז פון פשטות לשון המשנה‬
‫איז משמע טז מ ' השט עם מתקן געווען‬
‫הראשון של חג " ‪ -‬ווייל ‪,‬‬ ‫במוצאי יו" ט‬
‫אויף דער‬ ‫"היות שז‬
‫שמחה יתירה " איז‬‫מיוחד מה‬
‫"‬ ‫ניטף קיין חיוב‬
‫" ת ‪ ,‬כנ " ל ‪-‬‬
‫איו ווי קען מען צוליב איר דותה ייין‬
‫איסור עשיית מלאכה בחוה " מ י * ? דערי ‪-‬‬
‫בער לערנט דער רמב " ם ‪8‬ז מ ' השט עס‬
‫‪.‬‬
‫געטשן בערב יו " ט ' * ]‬
‫ז עכ " ז איז מובן ווי שזוי איז שייך ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שז אינעם קיום פון דער מצוה סתמית‬
‫זיינען געווען חילוקים לויס פטר ‪-‬‬
‫שידענע סוגים ביי אידן ‪:‬‬
‫וויבטלד שז די שמחה יתירה איז ניט‬
‫‪6‬‬ ‫קיין חיוב בפ " ע ‪ ,‬נ‪8‬ר ‪ 8‬הוספה והדגשה‬
‫יתירה אינעם חיבוב מצוה פון שמחת‬
‫חגה " ס ‪ ,‬מצד רעם וושס די שמחה איז‬
‫מער מודגש אין פסוק ‪ ,‬כנ " ל ‪ -‬איז עס‬
‫איגגשנצן תלוי בלב * * ‪ ,‬אין אופן רגש‬
‫האדם ‪ -‬אויף וויפל ער פיוט די‬
‫חביבות המצוה ובמילא ‪ :‬די גרעסערע‬ ‫‪.‬‬
‫בעלי מדריגה ‪ ,‬איו וייער שמחה‬
‫בששטשנען אין דעם וושס " היו מרקדין‬
‫ומספקין וכו " ‪ ,‬שבער " כל העם האנשים‬
‫פיז‪.‬‬ ‫רמב ‪ -‬ם הל ' יו " ט‬ ‫‪) 42‬‬
‫לשונות‬ ‫או‪ -‬ח ‪.‬‬ ‫וראה הארוכה שיירי כנה " ג‬ ‫‪) 43‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫הרבב ‪ -‬ם דל ‪ -‬הל ' לולב כסו ‪ .‬ערור לגר סוכה‬
‫[ ושם ‪ -‬שהוא ע " ד שיטח הרטבים לעגיו הקהל ‪,‬‬
‫עיטש ] ויומתק יותר עפץ המבואר בפנים ‪ ,‬ששמחת‬ ‫‪.‬‬
‫ביה " ש אינה בגדר חובה ‪.‬‬
‫כעגך השמחה בעיקרה וביסודה‪ :‬ולהעיר‬
‫‪.‬‬ ‫‪) 45‬‬
‫שגם במ " ע סה " ת שבלב מצינו כיו ‪ -‬ב ‪ ,‬כמצות אהבת‬
‫‪) 44‬‬
‫ה' ויראתו שכאויב מחויב בהו אבל כיוו שהדרר ‪.‬‬
‫משמחין כו ' " ( ולא ‪ ,‬שמחיו‬
‫עי " ש )‬ ‫(‬ ‫למא לקיומו הוא ע " י שיתבונן האדם כו '‬
‫ה‪.‬ד ‪.‬‬ ‫פ ‪-‬ה‬ ‫‪) 46‬‬
‫בבנ "א‪.‬‬ ‫מובן גודל החילוק שיש בכ " ז‬
‫בסגנון אחר ‪:‬‬ ‫‪) 47‬‬
‫לימוד ודיז הוא בגדר‬
‫יטוה " ח רס " ב ‪,‬‬ ‫'‬ ‫ריר ‪ -‬ס הל‬ ‫')‬
 ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫אמיך‬ ‫לקוטי‬ ‫‪272‬‬

‫און פוז דעם לערנט דער רמב " ם‬ ‫זטגט ‪:‬‬ ‫די גמרא‬ ‫ח‪.‬‬
‫שרוים ‪ ,‬שז " גדולי חכמי ישראל " השבן‬ ‫יהושע בן חנניא כשהיינו‬ ‫'‬ ‫א ) " אמר ר‬
‫זיך משמח געוועו בשמחת בית השואבה ‪.‬‬ ‫שמחין שמחת ביה " ש כו ' לא טעמנו טעם‬
‫" אמרו עליו על רבן שמעון בן‬ ‫ב)‬ ‫דהדדי " ‪.‬‬ ‫דהוו מנמנמי ' אכתפי‬
‫‪4‬‬ ‫שינה‬
‫ה"‬ ‫גמליאל כשהי ' שמח שמהת ביה " ש‬ ‫איז די מעלה מיוחדת פון ריב " ח‬ ‫יוטס‬
‫כו ' " ‪.‬‬ ‫נוטל‬ ‫צוליב דעם דערציילט די גמרא‬ ‫( וושס‬
‫ה‪8‬ט געז‪8‬גט בנוגע זיין‬ ‫ער‬ ‫וולס‬
‫ווי דערציילט אין גמרא * נ איז רשב " ג‬
‫‪49‬‬

‫השואבה ) ?‬ ‫השתתפות אין שמחת בית‬

‫וושס‬ ‫הסנהדרין ‪,‬‬ ‫נשיא‬
‫סנהדרי " גדולה ומניינם שבעים ואחד‬
‫"וכו‬
‫' הגדול בחכמה שבכולן מושיבין‬
‫אותו ראש עליהן והוא ראש הישיבה‬
‫והוא שקורין אותו החכמים נשיא בכל‬
‫מקום כו ' " ‪ -‬דער נשיא איז דער ראש‬
‫הסנהדרין ‪ .‬פון דעם ‪ ' 6‬נעמס דער‬
‫רמב " ם ‪8‬ז די סנהדרין ‪ ' 7‬השבן זיך‬
‫משמח געווען בשמחת בית השואבה ‪.‬‬
‫ג ) " אמרו עליו על הוו הזקן כשהי '‬
‫שמח בשמחת ביה " ש אמר כו ' " ‪ .‬וויבטלד‬
‫געווען‬
‫דערציילט די גמרא ‪ , ' 0‬שז ריב " ח השט‬
‫זיך מתווכח געווען מיס די " סבי דבי‬
‫אתונא " ‪ ,‬וועלכע זיינען געווען חכמים‬
‫געוועו ‪.‬‬
‫גדולים ‪ ,‬אוו ער ה‪8‬ט זיי מנצח‬
‫אויך דערציילט די גמרא יי ‪ ,‬טז פשר‬
‫דער הסתלקות פון ריב " ח הקבן חכמי‬
‫עלן‬ ‫בנ " י ביי אים געפרעגט " מאי תיהוי‬
‫מאפיקורוסין " ‪ ,‬און ער ה‪8‬ט זיי געענט ‪-‬‬
‫פערט ( מיטן פסוק וי " אבדה עצה מבנים‬
‫נסרחה חכמתם " [ ואבע " א ( מיטן פסוק יי‬
‫)‬

‫די גמרא איז מדייק ד‪ 8‬אים ‪8‬נצורופן‬ ‫ונלכה ואלכה לנגדיך " ] ) ‪.‬‬‫נסעה מען‬ ‫ויאמר‬
‫דעם זעט‬ ‫"פון‬
‫שז ריב " ח איז געווען‬
‫תוארמקומות‬
‫דערבכמה‬
‫כשטש שז‬
‫דערמ‪8‬נט‬ ‫ווערט ניט‬
‫הזקן " ‪-‬‬ ‫" הלל‬ ‫פון די גרעסטע פון חכמי ישראל ‪.‬‬
‫" זקן "‬ ‫‪ -‬איז מובן ‪ ,‬שז ד‪8‬ם איז‬
‫‪ 8‬הוראה אין‬
‫דעם ענין ‪ :‬ד‪8‬ס וולס ער השט זיך משמח‬
‫והשם בא רק כטפל להדגיש שאף שהלל ענותן הי '‬
‫געווען בשמחת ביה " ש איז געווען מצד‬
‫‪.‬‬
‫בב ‪ -‬ז אמר אם אני כאן הכל כאז ( ולהעיר ש הוא הי '‬
‫א ( מ ( רנה לזמר ‪ -‬לאו דוקא בשמחת ביה " ש ) אם‬
‫אין אני לי מי לי ‪ . ) -‬ועד " ז בהשאר ‪.‬‬‫‪.‬‬
‫‪-.‬‬
‫י ‪ -‬ל ( עכ " פ ‪ -‬לחדודי ) שמכאז מקור לאלה‬ ‫‪) 48‬‬
‫שנת סו ‪ ,‬א ‪ -‬שהרי המדובר בזמן שביהמ " ק‬
‫ה " קיים ‪ ,‬ברשב ‪ ,‬ג הזקן ( סה " ד בערכו ‪ .‬יעב ‪ ,‬ץ סוכה‬
‫‪) 54‬‬
‫שאיז ישנים בסוכה י ‪ ,‬כי לכאורה גם מנמנמי ‪ ,‬שינת‬ ‫‪.‬‬
‫פ‪-‬י‬ ‫צ " ל בסוכה ( סוכה כו ‪ ,‬א ‪ .‬רמב ‪ -‬ם הל ' סוכה‬ ‫ארעי‬

‫ה "ג ‪.‬‬ ‫רמב ‪ -‬ם הל ' סנהדרין מ " א‬

‫שם ) ‪.‬‬
‫‪) 55‬‬
‫אדה ‪ -‬ז שם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ה ו ‪ .‬טושו ע או ח סתרל ט ט " ב ‪ .‬שו ע‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫ס ‪ -‬ז ) ‪ ,‬ופשטות הלשון כאן משמע שהיו מנמנמי חוץ‬
‫אף שגם ריב ח הי ' חבר סנהדרין ‪ -‬אב " ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 56‬‬
‫ק‪.‬‬ ‫וראה תשב ‪ -‬ץ ח " א סי '‬ ‫לסוכה ‪.‬‬
‫מ " מ איז לומר ששמו‬ ‫ב )‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫( ב " ק עד ‪ ,‬סע ‪ -‬ב סנה ' יז ‪,‬‬
‫שהרי כ נ היו עמדו ונהגו כמותו ‪ ,‬וכלשונו ‪:‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪) 49‬‬
‫נזכר מצד היותו בסנהדרין ‪ ,‬כי א ‪ -‬כ מאי קמיל‬
‫בהזכרת שם רשב ג ‪ .‬ועכצ ' ל דריכ ‪ -‬ח מלמדנו סוג‬ ‫‪.‬‬ ‫דהדדיי ‪.‬ח ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫אכתפי בכורות‬
‫‪) 50 -‬‬

‫גדולי חכמי ישראל ורשב ‪ -‬ג ‪ ( -‬ראש ) סנהדרין ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫חגיגה ה ‪ ,‬ב‬ ‫)‪)5‬‬

‫ואין לומר שרק ראש סנהדרין צריך לשמוח‬ ‫‪) 57‬‬

‫‪.,‬‬ ‫ירמי מט ‪,‬‬ ‫‪) 52‬‬

‫‪ -‬כי א " כ אינו אלא חד בדרא ופשיטא שמשתתף‬ ‫יב ‪.‬‬ ‫וישלח לג ‪,‬‬ ‫ו‪5‬ן‬
‫ולכן‬ ‫‪. 74‬‬ ‫וראה גם לקמן הערה‬ ‫ביה ‪ -‬ש ‪.‬‬ ‫בשמחת‬
‫משבעים ואחד‬ ‫היותו אחד‬ ‫מצד‬ ‫שהוא‬ ‫מסתבר‬
‫חוק‬ ‫הוא‬ ‫הסנהדריז‬ ‫ראש‬ ‫דגם‬ ‫שבסנהדרין ‪,‬‬ ‫מי ‪ .‬ז ‪.‬‬ ‫פ ‪-‬א‬ ‫אברח‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫מהסנהדרין ( משא " כ ראש ישיבה ותלמידיו ‪ -‬דהם‬ ‫לקו " ש‬ ‫רארוכון‬ ‫ראו ‪,‬‬ ‫וולנ_ ר ‪,‬‬ ‫טחי‬ ‫‪,‬‬
‫ו‪ [ -‬קו ‪ -‬ט‬ ‫')‬ ‫‪.‬‬
‫י‪. ) 6‬‬ ‫ב ' סוגים ‪ .‬וראה לקמן הערה‬ ‫ז‪,‬‬ ‫"‬ ‫ו נ החדוה יתנטנז‬ ‫‪,‬‬ ‫~‬ ‫'‬ ‫הס‬
‫‪273‬‬ ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫אמוך‬ ‫לקוטי‬

‫השבן זיך משמח געווען‬ ‫י‪6‬‬ ‫ראשי ישיבות‬ ‫‪.‬‬

‫מעלתו שלס איינער פון " זקנים " ‪ ' 8‬אוז‬
‫‪.‬‬ ‫בשמחת ביה " ש‬ ‫דערפון נעמס דער רמב "ם שז " וקנים "‬

‫לכאורה קען מען פרעגן אויף דעם ‪:‬‬

‫‪.‬‬
‫זיינען זיך משמח בשמחת ביה "ש‬

‫ווי קען מען זלגן שז דער טעם וולס‬ ‫ט ד ) אין ירושלמי ווערט צוגע ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫דער ירושלמי דערמשנט ר " ש בן יהוצדק‬ ‫געבן נשך איינער ‪ " :‬בן יהוצדק הי '‬
‫איז צוליב זיין תואר " רבי" ‪ ,‬בעת דער‬ ‫בקפיצותיו " ‪.‬‬ ‫משתבח‬
‫ירושלמי דש על אתר רופט אים גשר " בן‬ ‫וויבשלד שז דער סיפור איז געברשכט‬
‫יהוצדק " און נים " רבי שמעון בן‬
‫אויף ‪8‬פלערנען פון עם ‪ ,‬איז דשך זיכער‬
‫יהוצדק " ? !‬
‫‪8‬ז לא בא לסתום ‪ .‬נשר דשם איז ‪8‬‬
‫איז דער תירוץ אויף דעם ‪ " :‬הי '‬ ‫גדול בישראל בזמן שביהמ " ק קיים וועגן‬
‫משתבח בקפיצותיו " ‪ ,‬ער שליין האט זיך‬ ‫וועלכן ס' ווערט גערעט במק "א ‪ .‬בר ‪-‬‬
‫בפרימט מיס זיינע קפיצות א ‪ -‬און‬ ‫שימות התנחום געפינט מען טשקע ‪-‬‬
‫בשעת מירעדט וועגן אייגענע מעלות ‪,‬‬ ‫רבי שמעון בן יהוצדק ‪ .‬בנוגע צו רבי‬
‫דשרף מען ריידן באופן כזה ‪8‬ז מ ' ז‪8‬ל‬ ‫שמעון בן יהוצדק י ' געפינט מען שבער‬
‫שולל זיין ‪ 8‬חשד ב‪8 8‬נדערע שדער ‪8‬‬ ‫ניט שז חז " ל זשלן דערציילן וועגן זיינע‬
‫הרגש בט ויד פון גאוה ‪ -‬דעריבער‬ ‫‪ 8‬מעלה מיוחדת ; מוו מען זלגן ‪8‬ז די‬
‫ה‪8‬ט ער זיך אנגערופן מיט ‪ 8‬לשון פון‬ ‫מעלה ווערט אויסגעדריקט אין זיין‬
‫היפך הכבוד נ‪ : 6‬וע " ד ווי מיר געפינען "‬ ‫שמעון‪.‬‬ ‫נימען ‪ :‬רבי‬
‫ביי ר' יוחנן בן זכאי ‪8 ,‬ז ריידנדיק וועגן‬ ‫בשייכות צום תואר " רבי" שסייט חיו‬
‫זיך השט ער געז‪8‬גט ‪ " :‬אלמלא הטיח בן‬
‫תוספתא ‪ " : '0‬מי שיו לו תלמידים קורין‬
‫זכאי את ראשו" ‪ -‬ער השט זיך ניט‬
‫בן‬ ‫אותו רבי "‪ .‬ד ‪ ,‬ה‪ :‬שן ‪ ,‬רבו ‪%1‬‬
‫‪9‬רי און‬
‫יהוצדק ' ‪ ,‬איז געגוען ‪ 8‬ראש ישיבה ;‬

‫דערפון איז די הוכחה פון רמב " ם ‪ ,‬שז‬

‫אין ללמוד סוג זה מרשבע שהי נשש ‪,‬‬ ‫‪) 61‬‬

‫כי‬ ‫‪-‬‬ ‫שם )‬ ‫ראש הישיבה ‪ ( -‬רמב " ם‬ ‫‪.‬‬ ‫ונקרא הוא‬
‫דסנהדרין וכין ‪ -‬ב‬ ‫‪11‬‬ ‫הכוונה בזה לראש דישיבה‬
‫( חברים ובערך זל ‪ -‬ז ‪ ,‬ואחרי רבים להטות וכו ' ) ‪,‬‬
‫כמובז ‪.‬‬ ‫משא כ ראש ישיבה ותלמידים ‪ -‬תלמידיו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שה " ג כ נשיא ( שכת סו ‪ ,‬א ‪ .‬פסחים סו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אף‬ ‫‪) 58‬‬

‫‪ .‬משתבח בעיני הרואים ‪.‬‬ ‫וגפני מנוה שם ‪:‬‬ ‫‪) 62‬‬ ‫א ועוד ) ‪ -‬מ " מ ‪ ,‬נזכר כאן להיותו " ( הלל ) הקן ‪, -‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫( בקרבו העדה שם ‪ :‬היו משבחיז אותו " ואולי היתה‬‫‪.‬‬ ‫כבפנים ועוד ‪ :‬נשיא ( סנהדרין ) כבר למדנו מרשב ‪ ,‬ג ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫בירושלמי‪.) -‬‬ ‫לו גירסא אחרת‬ ‫בפנים ‪.‬‬ ‫כנ ‪ -‬ל‬

‫כ ‪8-‬‬ ‫שאי ‪ -‬ז מדברי ר ‪ -‬ש בן יהוצדק עצמו‬ ‫ואף‬ ‫‪) 63‬‬
‫הדורות בערכו ‪ -‬שלדעת ספר‬ ‫ראה סדר‬ ‫‪) 59‬‬

‫דבעל הסוג‪ ( 81‬משא ‪ -‬כ בגידע ריב ‪ -‬ז דלקמן בפנים )‬ ‫‪.‬‬
‫היוחסיז הי ר ‪ -‬ש בז יהוצדק בזמז דר ' טרפון אבל‬

‫בן יהוצדק '‬ ‫‪.‬‬ ‫מדייק בירושלמי לכתוב‬ ‫‪ -‬מ "מ‬

‫בסה ד שם פריך עליו ‪ ,‬ומסיק שהתנא י‪ 5‬בז‬ ‫‪.‬‬
‫לאשמעינן דכאשר משתבח " צ " ל גם דיבור באופן‬ ‫‪.‬‬ ‫ב )‪,‬‬ ‫יהוצדק הוא רבו דר ' יוחנז ( כמ " ש בתוס ' נדה י ‪,‬‬

‫הכבוד ‪.‬‬ ‫של היפר‬ ‫הוי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫עי ‪ -‬ש בארוכה ‪ ,‬תושר י ‪ -‬א דשלשה ר ש ב " י‬
‫סע ‪ -‬ב ‪.‬‬ ‫כרכות לד ‪,‬‬ ‫‪) 64‬‬
‫ועצ " ע ‪.‬‬
‫‪ ) 60‬סוף עדיות ‪ ,‬הובא באגרת רב שרירא גאוז ‪-‬‬
‫נעתק בערוך ע ' אביי ‪ .‬ובסנהדריז ( מא ‪ ,‬ריש ע " ב ) ‪:‬‬

‫כי הוה למד בז זכאי הוה קרי לי ' כו ' כי הוה לימד‬ ‫‪.‬‬
‫משתבח‬ ‫" ה"‬ ‫הוא‬ ‫שם‬ ‫בקה ‪ -‬ע‬ ‫הדיה‬ ‫‪)4‬‬ ‫הוה קרי ל " רבן יוחנז בן זכאף ‪ .‬ובכ ‪ -‬מ מבואר‬
‫קרוב לודאי‬ ‫כהו " ל ‪,‬‬ ‫בקפיצותיו ‪ - -‬אבל במפרשים‬ ‫שהתואר רבי ‪ -‬ניתן בקבלת סמיכה ‪ -‬וראה אגרת‬ ‫‪.‬‬
‫הזעצ נר ‪.‬‬
‫(‬ ‫לותר שהד ‪ -‬ה הם דהבחור‬ ‫שם ‪ .‬ואכ ' מ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫רש " ג שם חסדי דוד לתוספתא‬
 ‫שיחות‬ ‫אמוך י‬ ‫לקוטי‬ ‫‪274‬‬

‫יא ‪ .‬לאחרי כל זה איז אויך מובן וושם‬ ‫‪8‬נגערופ‪ 7‬מיטל אייגענעם נשמעו י‪ , 6‬נ‪8‬ר‬
‫בהמשך צו שמחת ביה " ש איז דער‬ ‫בשייכות צום‬ ‫זון )‬ ‫‪8‬‬ ‫( מער ניט שלס‬
‫רמב " ם מבאר די מעלה פון שמחה של‬ ‫נטמען ‪.‬‬ ‫פ‪8‬טערס‬
‫מצוה בכלל ‪:‬‬
‫רמב " ם‬ ‫יוד ‪ .‬דער טעם פשרוושם דער‬
‫וויבטלד ‪8‬ז די שמחה פון שמחת בית‬ ‫רמב " ם‬ ‫רעכנט ניט בעלי תשובה ‪ :‬דער‬
‫השואבה איז ‪ 8‬הספה אין דער שמחת‬ ‫מוסיף‬ ‫לערנט שז די ברייתא איז ניט‬
‫יו " ט מצד דער חבישת המצוה פון‬ ‫ומפרט‬ ‫אויף דער משנה ‪ ,‬נטר איז מפרש‬
‫שמחת יו " ט ‪ -‬קומט ד‪8‬ך אוים ‪ ,‬שז דקם‬ ‫‪ -‬כדרך הברייתות ‪ -‬ד‪8‬ס וולס שסייט‬
‫איז דער שלבער שכן ווי שמחה של‬ ‫במשנה בקיצור " ‪ :‬דער סוג " חסידים "‬
‫מצוה בכלל ני (‪ 8‬הוספה אויף דעם עיקר‬ ‫יי‪8‬ס שטייט אין דער משנה איז כולל מיי‬
‫המצוה ) ‪-‬‬‫און אין דעם עיקר ‪ -‬עשיית‬ ‫חסידים בפרט ‪ ,‬און סיי בעלי תשובה ;‬

‫בעשיית המצוה‬
‫אדםבהן‬ ‫שישמח‬
‫שצוה‬ ‫השמחה הא ‪ -‬ל‬
‫"ובאהבת‬ ‫טייטשט‬ ‫י‪6‬‬ ‫רש " י‬ ‫לשיטתי ' ‪:‬‬ ‫ואזיל‬
‫"‪.‬‬
‫גל ' ‪ 6‬חסיד הוי חסיד מעיקרו " ‪ ,‬און‬
‫"לפ‬
‫שבער ועוד בזה ‪ :‬אין שמחה של מצוה‬ ‫" ז קען מען ניט לערנען ‪8‬ז עם איז‬
‫בכלל איז ‪8‬סך ‪ 8‬גרעסערער אויפטו ווי‬ ‫כולל אויך בע " ת ‪ ,‬שבער דער רמב " ם‬
‫בשמחת ביה " ש ‪ :‬שמחת ביה "ש ‪ ,‬וויבטלד‬ ‫פסק ' נט אין הל ' דעות ‪ " :‬ומי שהוא‬
‫‪69‬‬

‫ער איז שוין במצב של שמחה בלאה " כ‬
‫( ופשיטא שז עצבות איז מושלל ) ‪ ,‬איז ניט‬
‫שווער פועל זיין ביי זיך ‪ 8‬הספה אין‬
‫דעם מצב ‪ ,‬לבער שמחה של מצוה בכלל‬
‫וולס מען פשדערט ביי יעדער מצוה און‬
‫יעדן טשג ‪ ,‬און ב‪ 8‬וושס פ‪8‬ר ‪ 8‬מצב ער‬
‫זטל זיין ‪ -‬איז זי דוקא ‪8‬ז " עבודה‬
‫גדולה " ‪.‬‬
‫און דעריבער ברענגט דער רמב " ם ‪8‬‬
‫" מפזז‬ ‫וולס‬ ‫המלך‬ ‫דוד‬
‫ומכרכר לפני ה ' גו ' " ני ‪ -‬צו בטווייזן‬
‫אויף וויפל עס ד‪8‬רף זיין די שמחה ביי‬
‫טלע מצות ‪4‬י ‪ ,‬הגם סיאיז שווער צו פועל‬
‫זיין ביי זיך ‪.‬‬
‫מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה‬
‫בינונית מעט לצד זה או לצד זה נקרא‬
‫חסיד " ‪ -‬וולס ‪8‬ז‪ 8‬הנהגה קען זיין סיי‬
‫ביי ‪ 8‬צדיק וחסיד מעיקרו און סיי‬
‫( ואדרבה ‪ -‬בעיקר ) ביי ‪ 8‬בע " ת " ‪. 1‬‬
‫דעריבער לערנט ער ‪8‬ז " חסידים "‬
‫שבמשנה יי מיינט אויך בעלי תשובה ‪.‬‬
‫און מהאי טעמא דערמאנט ניט דער‬
‫ניר‬ ‫רמב " ם דעם סוג " בע " ת " ב‪8‬זונדער ‪,‬‬
‫פון‬ ‫דוגמא‬ ‫( בספרו )‬‫שרייבט " חסידים " סתם ‪ ,‬ווייל‬
‫מיינט עס סיי חסידים מעיקרא און סיי‬
‫בע " ת ‪.‬‬
‫קודם שהיו לו תלמידים‬ ‫ה"‬ ‫שזה‬ ‫יימד‬ ‫שיו‬ ‫‪) 65‬‬

‫כי‬ ‫‪- ) 60‬‬ ‫שאז נק ' בפי כל " בז זכאיי ( ראה הערה‬
‫חוו ‪ -‬ך‬ ‫הרי י‪ 6‬זה כאשר " ר ‪ -‬ח בן דוסא שהלך לגמוד‬
‫ריב " ז ‪, -‬‬ ‫אצל‬
‫זעייג " כ קרית ספר על הרמב ‪ -‬ם כאן ‪ , :‬אע " פ‬ ‫‪) 72‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה מיה ‪ -‬מ להרמב " ם בהקדמתו ד ה אחרי‬ ‫‪) 66‬‬

‫‪..‬‬ ‫בחגה ‪ ,‬ס היתה שמחה יתירה‬ ‫‪..‬‬ ‫שכל המועדות‬ ‫כן ‪.‬‬
‫ומצוה להרבות בשמחה זו שהשמחה שישמח אדם‬ ‫חסידים ‪.‬‬ ‫בסוגיין ד " ה אלי‬ ‫‪) 67‬‬

‫‪.‬‬ ‫בעשיית המצות ‪ . .‬עבודה גדולה היא ‪.‬‬ ‫ולא רק חסידים שנאמר בברייתא‬ ‫‪) 68‬‬

‫סו ‪.‬‬ ‫ש "ב ו ‪,‬‬ ‫‪) 73‬‬ ‫פ " א ה " ה ‪ ,‬וראה נדה יז ‪ ,‬א ובתוד " ה שורפן ‪.‬‬ ‫‪) 69‬‬

‫עזיז זה דדוד בהמשך‬ ‫הובא‬ ‫בירושלמי‬ ‫‪) 74‬‬ ‫ראה ב " ק קג ‪ ,‬ב ‪ :‬והדך הוי חסיד ‪ .‬וראה ג " כ‬ ‫‪) 70‬‬
‫לשמחת ביה " ש ( אבל ברמב ‪ ,‬ם הוא בהמשך לשמחה‬ ‫‪,‬‬ ‫ספר חסידים בתחילתו‬
‫של מצוה בכלל ‪1 ,‬כדמ‪1‬כח בקראי שם דקאי כהבאת‬ ‫משא " כ ברייתא שמפורש ג ' סוגים ‪ :‬חסידים‬ ‫‪) 71‬‬

‫ועפץ הנ " ל בפגים ‪ -‬ששמחת ביה " ש‬ ‫כו ' ) ‪.‬‬ ‫הארון‬ ‫ובע " ת ‪.‬‬ ‫אנשי מעשה‬
‫‪275‬‬ ‫שיחות‬ ‫ד‬ ‫אמוץ‬ ‫לקוטי‬

‫ייטרים שטענדיק ‪ ,‬אפ " בימות החול ‪ ,‬איז‬ ‫וע‪ " 5‬ז גייס דער רמב " ם מן הקל אל‬
‫יוג ) תנועה פון ‪ 8‬אידן פשרבונדן מיס‬ ‫הכבד ‪ :‬פריער בריינגט ער שמחת יו " ט‬
‫עבודת ה' ‪ :‬ס 'איז ‪ 8‬מצוה כפשוטה ‪,‬‬ ‫לשמוח‬ ‫מצוה‬ ‫המועדות‬ ‫( " כל‬ ‫בכלל‬
‫שדער ס' איז ‪ 8‬פרט פון " כל מעשיך יהיו‬ ‫בהן " ) ‪ ,‬נשכדעם רעדט ער וועגן דער‬
‫לש " ש ' ' י ‪ ,‬און " בכל דרכיך דעהו " ‪6‬י ‪-‬‬ ‫שמחה פון חגה " ס וואס איז ‪ 8‬העכערע‬
‫ולכן דשרף דשם געט‪8‬ד ווערן בשמחה ‪,‬‬ ‫עבודה ‪ ,‬וכנ "ל שן דשם קומט מצד‬
‫בשמחה ‪,‬‬ ‫כמ " ש יי עבדו את ה'‬ ‫חביבות המצוה ‪ ,‬און דערנשך וועגן‬
‫און הגם שז רז " ל ' י זשגן ‪" :‬אסור לאדם‬ ‫שמחה של מצוה בכלל ‪ ,‬וואס איז ‪8‬‬

‫שימלא שתוק פיו בעוה " ז" ‪ ,‬איז שבער‬ ‫שווערערע ‪ ,‬שן " עבודה גדולה " ‪.‬‬
‫מובן ‪8 ,‬ז שמחה של מצוה אוז ‪ ,‬אדרבה ‪8 ,‬‬
‫‪ 8‬הוראה בנוגע‬ ‫יב ‪ .‬דשם איז אויך‬
‫און דווקא דשס‬ ‫;‬ ‫חיוב און ענין הכרחי‬ ‫טרשכטן ‪:‬‬ ‫לפועל ‪ 8 :‬איד קעז דשך ביי זיך‬
‫פועליט אויך למעלה ענין השחוק ‪9‬י ‪ ,‬ביז‬ ‫בשלמא אין די טעג פון " זמן שמחתינו "‬
‫ס ' ווערט " יושב בשמים ישחק גו ' " ‪0‬י ‪-‬‬
‫קעו ער ביי זיך ‪8‬רויסרופן די תנועה פון‬
‫ישחק פון די טלע וושס ווילן ח " ו דריקן‬ ‫שמחה ‪ :‬טבער ווי קעז ער ביי זיך פועלין‬
‫אידן ‪ ,‬ביז צום קיום היעוד אז ימלא‬ ‫צו זיין בשמחה אויך נשך דעם זמו‬
‫שחוק פינו ‪ -‬בביאת משיח צדקנו‬ ‫זכאין )‬ ‫יומין‬ ‫‪-‬‬ ‫( ומסוגל‬ ‫המיוחד‬
‫ממש ‪.‬‬ ‫בקרוב‬ ‫לשמתה ?‬

‫כ‪,‬‬ ‫( תשיחנה שתחת ביה ‪ -‬ש תש ‪ -‬ט ותש ‪-‬‬ ‫זשגט דער רמב " ם ‪ ,‬שז נעך דער שמחה‬
‫)‬ ‫חשל ‪ -‬א‬ ‫')‬ ‫שבת בראשית ( החועדוה ב‬ ‫פון שמחת ביה " ש הויבט זיך ערשט טו‬
‫די " עבודה גדולה " פון שמחה של מצוה ‪.‬‬

‫בכלל ‪ -‬מחורו זה‬ ‫מיוה‬ ‫הו " ע אחד עם שמחה של‬

‫מי ‪ -‬ב ‪.‬‬ ‫אבות פ " נ‬ ‫‪) 75‬‬ ‫ביה "ש ‪.‬‬‫שבירושלמי בא הוא בהמשך לשמחת‬
‫ו‪.‬‬ ‫משלי ג ‪,‬‬ ‫‪6‬ד )‬ ‫ולהוסיף ‪ :‬עפיו הנ " ל ‪ -‬שאלה שנזכרו בש " ט‬
‫ב‪.‬‬ ‫תהלים ק ‪,‬‬ ‫‪) 77‬‬ ‫ששמחו בשמחת ביה " ש הוא בכדי ללמוד מכאו " א‬
‫א‪.‬‬ ‫ברכות לא ‪,‬‬ ‫‪) 78‬‬ ‫מהם סוג בבנה שעושיו השמחה ‪ -‬הרי מכיון שאיו‬
‫‪ 179‬ראה זה ‪ -‬ג תצוה קפד ‪ ,‬ב ‪ .‬מאה שערים ' ז ‪ ,‬ב‬ ‫מלך אלא אחד ‪ ,‬עכצ ' ל ( כנ " ל הערה ‪ ) 57‬שכוונת‬
‫( אגרות קודש אדמר " ר הצ " צ ע' שכה ‪ -‬ו ) ‪,‬‬ ‫וראית הירושלמי הש לא לענין שמחת ביה ‪ -‬ש (שאיו‬
‫תהלים ב ‪ ,‬ד ‪.‬‬ ‫‪) 80‬‬ ‫בזה הוראת סוג )‪ ,‬ב"א לשמחה של מצוה בכלל ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪276‬‬

‫בהר‬
‫דערנ‪8‬ך זטגט רש " י ‪ " :‬כך שנוי ' בתורת‬ ‫א אין התחלת הסדרה שטעלט זיך‬ ‫‪.‬‬
‫כהנים ‪ ,‬ונראה לי שכך פירושה לפי שלא‬ ‫רש " י אגיף די ווערטער " בהר סיני " און‬
‫ן‬

‫מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות‬
‫מואב במשנה תורה י למדנו שכללותי '‬
‫ופרטותי ' ' כולן נאמרו מסיני ובא‬
‫הכתוב ולמד כאן על כל דיבור שנדבר‬
‫למשה שמסיני היו כולם כללותיהן‬
‫ודקדוקיהן וחזרו ונשנו בערבות מואב " ‪.‬‬
‫ד ‪ .‬ה רש " י קומט בטווטרענען י ‪ :‬ד‪8‬ס‬
‫‪8‬ז " כל המצות נאמרו‬
‫מסיני " ‪ ,‬איז עם נחר בנוגע צו כללותי ‪-‬‬
‫איו מפרש ‪ " :‬מה ענין שמיטה אצל הר‬
‫סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני ‪ ,‬אלא‬
‫י‬ ‫מה שמיטה נאמרו כללותי ' ופרטותי '‬
‫ודקדוקי ' ממיני ‪ ,‬אף כולן נאמרו כללותי ‪-‬‬
‫הו ודקדוקיהן מסיני " ‪ -‬שז ליס ווטס‬
‫עם שסייט אויסדריקליך ביי שמיטה שז‬
‫‪.‬‬ ‫זי איז געז‪8‬גט געוו‪8‬רל בהר סיני (כעטש‬
‫יוטס מיר ווייסן‬ ‫" כל המצות נאמרו מסיני " ) ‪ ,‬איז עס כדי‬
‫‪8‬פצולערנעו פון איר אויף ‪8‬לע שנ ‪-‬‬
‫‪6‬‬

‫הן ‪ ,‬שבער דקדוקיהן דטרף מעז אויף‬ ‫דערע מצות ‪8 ,‬ז פונקט ווי שמיטה זיינען‬
‫דעם ‪ 8‬ראי ' ‪ ,‬און מען לערנט עס טפ פון‬ ‫כללותי ' ופרטותי ' ודקדוקי ' געזשגט גע ‪-‬‬
‫שמיטה ‪ ,‬עס איז לבער קשה ‪ :‬וושס איז‬ ‫ייטרז מסיני ‪ ,‬שזוי אויד שלע מצות ‪,‬‬
‫זיינען כללותיהן ופרסותיהן ודקדוקיהן‬
‫דער הכרח ‪8‬ז " בהר סיני " ביי שמיטה‬
‫קומט טנווייזן אויך אויף אנדערע מצות‬ ‫מסיני ‪.‬‬
‫( טז אויך דקדוקיהן זיינען מסיני ) ‪ ,‬עס‬
‫רעדט זיך דשך דט נחר וועגן שמיטה‬ ‫וידכא ה ' אל משה " ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בדפוס שני מעתיק גם‬ ‫‪)1‬‬

‫תליין ?‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וברש " ' כת " י מעתיק תיבת לאמר ‪.‬‬
‫כ ה בדפוסי רשע שלפנינו ( ובתו " כ ‪ ,‬דפוס א '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)2‬‬

‫וב ' דרש " י ‪ -‬ליתא ) ‪ .‬וי " ל ‪:‬‬

‫בלשון ובסגנון ‪:‬‬ ‫‪3‬י‪1‬ח‪7‬‬ ‫פפרטי ח ‪ -‬כשמדייקיו‬ ‫‪,‬‬
‫א‪.‬‬ ‫גיטין לו ‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫דלא כדעת רבי ( מז ‪ -‬ק ב ‪,‬‬ ‫‪)3‬‬
‫( משפטים‬ ‫‪.‬‬ ‫כיל ‪ " -‬והשביעית תשמטנה ונמשתה‬
‫קידושין לח ‪ ,‬ב ) דבשתי שמיטות הכתוב מדבר ‪ ,‬אלא‬
‫ד) ‪,‬‬ ‫תזרע ‪ ,‬תזמור ( פרשתנו כה ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫פ‪3‬מ‬ ‫‪:‬‬ ‫יאי‬ ‫בג ‪,‬‬
‫כאן ‪.‬‬ ‫כדעת רבנן דפליגי עליו ‪ ,‬וכת ‪ -‬ש ברע " ב‬ ‫להיות מחזיק בו ( פרש " י‬ ‫‪ ,‬לא תקצור ‪- .‬‬ ‫דקדק ‪-‬‬
‫כ ‪ -‬ה ברוג הדפוסים ‪ .‬ובדפוס א ' דרש " י ובכמה‬ ‫‪)4‬‬
‫ה)‪,‬‬ ‫פרשתנו שם ‪,‬‬
‫ועפ ' ז לכאורה קאי על‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ופירושי ' ‪.‬‬ ‫כת ‪ -‬י דרש ‪ -‬י ‪:‬‬ ‫דקדוק " ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פרט " הו‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל בכללות יותר ‪ ,‬הן‬
‫וראה לעיל הערה ‪ 2‬ובס '‬ ‫הפירושים בתושבע "פ ‪.‬‬
‫שנסמנו שם ‪.‬‬
‫‪ ,‬דקדוקי ' " וכש " ס‬ ‫כולל שניהם ולכו בתו " כ הל ' ‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫( דלקמן הערה ‪ " - ) 8‬פרטות " ‪ -‬כי בשניהם הכוונה‬
‫‪.‬‬
‫דבק סיב ‪ ,‬נימוקי שמואל ושפ ח ‪ .‬וראה דא ‪ -‬ם ‪,‬‬ ‫‪)5‬‬
‫לשניהם ] ‪,‬‬
‫משכיל לדוד ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫ולאחר שמבאר רשע בתחילה כל החלוקות ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫כ)‬ ‫והתו ‪.‬‬ ‫(‬ ‫דרש " '‬

‫אבל מזה שרש " י לא הזכיר‬

‫כ'‬

‫בס ‪ ,‬פ בחוקותי אלה המצות גו ' בהר‬ ‫‪.‬‬

‫כ)‬ ‫במפרשי רש " ' ( ותו‬

‫מז ) ‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫על מש ‪.‬‬
‫סיני ( או ‪ -‬שם כו ‪,‬‬
‫‪)6‬‬

‫סמך‬

‫‪.‬‬
‫‪--‬‬ ‫)‬ ‫ודקדוקי ' ‪.‬‬
‫א ‪ ,‬מהרי " ק ( ירושלים תשל ‪ -‬א ) ‪ ,‬באר‬
‫פרטותי '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ידי‬
‫אטי כ ' רוכלי ' כדי ‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫(‬ ‫עוד‬
‫רמב ‪ , 1‬רא " ם ‪ ,‬גו‬
‫וראה‬
‫‪.‬‬
‫פ ' בהר ) מוכח שהוא‬ ‫שנאמר כאחר ‪.‬‬ ‫(‬ ‫כלל פסוק זה‬ ‫מים חיים ( לאח ' המהר ‪ -‬ל ) ‪ ,‬ס ' הזכרון ‪ .‬ועוד ‪ .‬שיחת‬
‫‪.‬‬
‫‪ .‬וי " ל דמוכרח ע " פ פשט דאל " כ‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫מובן מהנאמי לא‬
‫‪39‬‬ ‫ש ‪ -‬פ נשא תשב " ע ( נעתק חלקה כלקו " ש ח " ח ע '‬
‫וכז מוכח‬ ‫לילה ‪. .‬‬ ‫מה עשה משה בהר מ ' יום ומ '‬ ‫הערה ‪. ) 5‬‬ ‫‪93‬‬ ‫חי ג ע '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. 45‬‬ ‫הערה‬
‫מכמה כתובים ‪ ,‬ואכ " מ ‪.‬‬

‫'‬ ‫‪7‬ש‬ ‫‪,‬‬

‫[ לש ‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫'‬ ‫ו‪ -‬ש ‪.‬‬ ‫]‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪3‬ה ‪.‬‬ ‫‪3 , .‬למ ‪, ,‬‬ ‫)‬

‫לע‪3‬י‪1‬‬ ‫החידוש טרש ‪ -‬י ר ‪ -‬ח משפטים ‪ -‬היא‬ ‫‪,‬‬ ‫י)‬ ‫גם "‪3‬י‪ ,‬משז דב ‪ -,‬רש ‪. -‬‬
‫‪,‬‬ ‫המרסא‬ ‫נראים )‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שבו ‪ -‬ח‪ 3‬ן‬

‫שבפרמה ‪.‬‬ ‫פרטי הונציה‬ ‫ופרטיהן י‪7‬קד ‪ ,‬ק ‪ .‬הן מא ' ‪. .‬‬
‫(‬ ‫כל‪ ( 7‬ח ' ה‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אך רגל‬
 ‫‪277‬‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫בהד‬ ‫לקוטי‬

‫דעת ר ' ישמעאל ' טז בלויז " כללות‬ ‫רש"י ‪ ,‬וויבטלד שז‬ ‫זיגט‬ ‫דעריבער‬
‫נאמרו בסיני " שבעד " פרטות באהל‬ ‫שמיטת קרקעות שסייט ניט אין משנה‬
‫מועד " ‪ ,‬גשר ס' איז כדעת ר ' עקיבא ‪ 6‬שז‬ ‫תורה ‪ ,‬וויולט מען אויך שז די ווערטער‬
‫‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫פרטה נאמרו בסיני "‬
‫לויס רעם דשרף מען פשרשסיין ‪:‬‬
‫א ) וויבשלד רש "י ' ס שאלה איז פשר ‪-‬‬
‫שמימה ‪,‬‬ ‫ייטס שטייט " בהר סיני" ביי‬
‫השט ד‪8‬ך רש " י זיך געד‪8‬רפט שטעלן‬
‫ניט אויף די ווערטער " בהר טיני" שליין ‪,‬‬
‫נ‪8‬ר מעתיק זיין פון דער פרשה אויך‬
‫ווערטער וושס בשווייזן אויך עיקר‬
‫הקושיא אויף שמיטה ‪ ,‬פוז צווייטן פסוק‬
‫וואו עס רעדט זיך וועגן שמיטה (שדער‬
‫די שאלה‬ ‫" וגו ' " ) ‪-‬‬
‫לכל הפחות צולייגן‬
‫איז ד‪8‬ר ניט אויף " בהר סיני " ‪ ,‬נ‪8‬ר פשר ‪-‬‬
‫וו‪8‬ס די ווערטער שטייעז ביי‬
‫שמיטהר ?‬
‫ב ) וויבשלד שז דער אויפטו פון רש" י‬
‫איז ‪ ,‬שז די פרטים נאמרו ( בהר סיני ‪ ,‬און )‬
‫ניט באהל מועד כדעת ר ' ישמעאל ‪ ,‬איז‬
‫ווי בריינגט ער די רא " ‪8‬ז ס ' איז גע ‪-‬‬
‫ז‪8‬גט געוושרז בהר סיני פון דעם וושס‬
‫(‬ ‫" כללות‬ ‫" פרטותי '‬ ‫‪8‬ז‬ ‫געוואוסט‬ ‫ודקדוק סיני "‬
‫" בהר‬
‫מסיני ‪.‬‬ ‫" " פון שמיטה נאמרו‬
‫במילא ווערט די שאלה ‪ ,‬וושט לאוט אונו‬
‫הערן " בהר סיני" ? איז דערפון מוכרח‬
‫‪8‬ז ד‪8‬ס וושס " בא הכתוב ולמד כאן " י ‪,‬‬
‫איז עם ניט בנוגע שמיטה ‪8 ,‬ז שמיטה‬
‫איז מסיני ‪ ,‬נ‪8‬ר בנוגע " כל דבור שנדבר‬
‫למשה ‪ ,‬שמסיני היו כולם כללותיהן‬
‫ודקדוקיהן וחזרו ונשנו בערבות מואב " ‪.‬‬
‫ווי מעז לערנט די רש" י בפשטות‬ ‫ב‪,‬‬
‫‪ -‬און שזוי לערנעז עס ט‪8‬קע מפרשי‬
‫רש " י ‪ -‬קומט אוים ‪:‬‬
‫שאלה איז די שאלה פון‬ ‫א ) רש " הס‬
‫תו " כ ‪ -‬צוליב וושס ז‪8‬גט דער פסוק ביי‬
‫שמיטה ‪8‬ז יי איז געז‪8‬גט געוו‪8‬רן בהר‬
‫סיני ב ) רש " " ס תירוץ אויף דער שאלה‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬לויטן תו " כ ‪ ,‬שז " בהר סיני " לאזט‬
‫הערן שז שלע מצות זיינעז ( כללותיהן‬
‫ודקדוקיהן ) מסיני ‪ -‬מיינט צו שולל זיין‬

‫" לח מצינו בז ' שנשנית בערבות מואב "‬

‫‪ -‬ד‪8‬ס איז ד‪8‬ך ניט שולל ‪8‬ז עס איז‬
‫ניט געזשגט געוו‪8‬רו באהל מועד " יי ? !‬ ‫קיא‬ ‫רא ‪ -‬ם ‪,‬‬ ‫( רע ‪ -‬ב ‪,‬‬ ‫רשא‬ ‫מפרשי‬ ‫בכמה‬ ‫‪)7‬‬

‫‪.‬‬
‫(לתו ' כ ) ‪ ,‬לבוש ‪ ,‬דבק טוב ‪ ,‬ועוד ) כ ' דנלמד במדה כל‬
‫דבר שהי ' בכלל ויצא מן הכלל כו ' " ‪ ,‬ואחרים ( ראב " ד‬
‫זבחים‬ ‫ב‪.‬‬ ‫חגיגה ו ‪ ,‬סעע ואכלר ‪ .‬מוטה לז ‪,‬‬ ‫‪)8‬‬ ‫כ ' דנלמד‬ ‫ועוד )‬ ‫לדוד ‪,‬‬ ‫לתו ‪ -‬כ ‪ ,‬גו ‪-‬א ‪ ,‬ט " ו ‪ ,‬משכיל‬
‫ב‪.‬‬ ‫קטו ‪,‬‬ ‫( וכן נתו ‪ ,‬כ ) לא‬ ‫מהיקש או גז ' ש כו ' ‪ -‬אבל ברשיי‬
‫‪.‬‬
‫וכמ ‪ -‬ש ברא " ם ומשכיל לדוד כאן וב ( מוכח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪9‬ן‬ ‫‪.‬‬
‫נזכר כלל הכתוב ד "חלה המצות גו ' ‪ ,‬כהל כהערה‬
‫מועד ‪.‬‬ ‫במפרשי רש ‪ -‬י שכ ' דרשתי בא לשלול אוהל‬ ‫הקודמת ‪.‬‬
‫לשוו רשיי מה עגיו שמיטה אצל הר סיגי ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 10‬‬ ‫(‬ ‫כו ' למדך‬ ‫ופשוט שהמונה יפשוט כרש ‪ -‬י " לפי‬
‫מה עניז הר סיני אצל‬ ‫‪.‬‬ ‫הר סיני ל ‪ -‬ל ‪ -‬או‬ ‫‪.‬‬ ‫( ולא‬ ‫היינו‬ ‫כו ' ‪- .‬‬ ‫כו ' ובא הכתוב ולימד כאן על כל‬
‫‪.‬‬
‫ראה רא ‪ -‬ם ‪ ,‬גו " א ‪ ,‬ק ‪ -‬א ועוד ‪ ,‬וראה ס '‬ ‫שמיטה ‪- ) -‬‬ ‫דקרא ( וכמו שהאריך בנמוקי שמואל דנלמד‬ ‫( ך‬ ‫מ' ת‬
‫‪56‬ג ‪.‬‬ ‫י‬ ‫תשמיט )‬ ‫קה ‪ -‬ת ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫השיחות תשף ‪ -‬ח ח " ב‬ ‫וראה גט מהרי ‪ -‬ק ורעוב‬ ‫נו ' ‪. .‬‬ ‫נאם אינו עניו לגופו‬

‫ובק ‪ -‬א ונמוקי שמואל כאן כ ' דזוהי כוונת‬ ‫)‬ ‫וו‬
‫כאז ) ‪.‬‬ ‫( בסי ' הנר )‬

‫פרש "י ‪.‬‬ ‫הרמב ‪ -‬ו בקושייתו הא ' על‬

‫‪.‬‬
‫עה ‪ -‬פ בשם‬ ‫' ) וכ " כ באוה " ת ויקרא‬
‫ב' )‬ ‫( כרך‬
‫הק " א ( ולכאורה הוא מדברי הרא " ם שהעתיק כק " א‬
‫כ (' ‪.‬‬
‫'‬ ‫( בם‬
‫‪-,‬‬
‫גין‬ ‫‪.‬‬
‫( מ ‪ -‬ש שם שב ‪ -‬פ בג ( ‪ -‬א ‪ -‬צ ‪ -‬ע ‪ .‬שהרי בג א‬

‫ההערה ‪.‬‬
‫היא באת אי (‬

‫כנ ‪ 7 -‬בפנים‬
‫רש ‪ -‬י‬ ‫שילל הפי ‪ .‬שכ ( ( ( ת‬
‫( מפרש שגמד כהיקש‬
‫)‬

‫וצ " ט במ " ש ראותיה שם ‪ :‬ומבואר בילקוט שזהו‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫טן דרך‬ ‫‪77‬תד ( (‬ ‫‪.‬‬ ‫מיתר ‪.‬‬ ‫סי ‪.‬‬
‫(‬ ‫כאן ‪ :‬גהר‬ ‫((‬ ‫שכר‬
‫מהח " כ ‪,‬‬
‫‪..‬‬ ‫(‬ ‫‪ 1‬אב שגס כד התצנח כ‬ ‫ב‪.‬‬ ‫(‬
 ‫שיתות‬ ‫"‬ ‫בתר‬ ‫לקוטי‬ ‫‪278‬‬

‫" בא‬ ‫וועל רש "י טיטשט אוים‬ ‫ב)‬ ‫ער ה‪8‬ט געדשרפט לפחות זלגן " לא‬
‫הכתוב ולמד כאן על כל דבור כו'‬ ‫מועד‬ ‫באוהל‬ ‫שנשנית‬ ‫כוי‬ ‫מצינו‬
‫שמסיני היו כולם כף" ‪ ,‬איז ער מוסיף‬ ‫ובערבות מואב " ‪.‬‬
‫עס שנדבר ומשה " ‪ -‬וולס‬ ‫דבור )‬
‫כל איז‬ ‫" ( על‬
‫לכאורה‬ ‫רש " י איז מסיים‬ ‫ג ) עד " ז דים וואס‬
‫‪ 8‬יתור לשון ? ובפרט ‪,‬‬
‫‪8‬ז אין תו "כ וועלכן רש " י קומט מפרש‬ ‫ד‪8‬ךונשנו בערבות מואב" ‪ :‬די שאלה‬ ‫"איז‬
‫וחזרו‬
‫צי די פרטים זיינען געזשגט גע ‪-‬‬
‫זיין ( מנראה לי שכך פירושה " ) ‪ ,‬שסייט‬
‫יי‪8‬רו בסיני ‪8‬דער באהל מועד ‪ -‬השט‬
‫ניט‬ ‫שטייט‬ ‫עס‬ ‫און‬ ‫כו ' "‬ ‫כולן‬ ‫" אף‬ ‫ד‪8‬ך רשע געדשרפט זשגן " והזרו ונשנו‬
‫למשה " ‪.‬‬ ‫" שנדבר‬ ‫באוהל מועד " ?‬

‫הנ " ל ‪:‬‬ ‫איז דער ביאור אין כל‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ד ) וולס איז די אריכות הלשון " ונראה‬
‫רש " " ס שאלה איז ניט פטרוו‪8‬ס " בהר‬ ‫לי שכך פירושה לפי שלא מצינו וכו ' "‬
‫סיני " שטייט ביי שמיטה ‪ ,‬נטר די ווער ‪-‬‬ ‫‪ -‬ובפרט ‪8‬ז עם איז ניט רש " " ם ענין צו‬
‫טער " בהר סיני " שליין יי ‪ -‬נ‪8‬ך איידער‬ ‫מפרש זיין תו " כ ‪2‬י ?‬

‫סיר ווייסו וועגן וושס פשר ‪ 8‬מצוה ד‪8‬‬
‫רעדט זיך [ און ד‪8‬ס וולס רשוי ברענגט‬
‫דץ די שאלה פון תו " כ " מה ענין שמיטה‬
‫אצל הר סיני " ‪ ,‬איז עס דערפשר וולס‬
‫דורך דער שאלה ותירוץ פון תו " כ‬
‫ווערט במילא רעכט אויך די קושיא‬
‫בפשוטו של מקרא ‪ " -‬בהר סיני " מאי‬
‫‪1‬ע‬ ‫זיינען‬ ‫המשכן שן‬
‫*‬
‫געווען ניט בהר '‬
‫סלך ‪,‬‬ ‫דיבורי ה ' אל משה‬
‫נשר באוהל מועד ‪ ,‬און ווי רש" י הטט עס‬
‫שוין געזטגט בפירוש פריער (אין פ '‬
‫תשא ‪6‬י ) ‪ " :‬ומשהוקם לא נדבר עמו עוד‬
‫אלא מאהל מועד " ‪ .‬איז ווי קומט עס ‪8‬ז‬
‫נשך סלע פרשיות וסדרות פון ספר‬
‫ויקרא ( וולס הויבט זיר סו " ויקרא גו '‬
‫מאהל מועד " ) שטייט " וידבר גו ' בהר‬
‫סיני " ?‬
‫מוז מען ושגן ‪ ,‬שז סיאיז דש טז שרט צו‬
‫לערנען טז טנדער פירוש אין תו" כ וושס‬
‫דשו וויולט רש " י ניט געברשכט דעם‬
‫תו " כ אין זיין פירוש ( ווייל לויס דעם‬
‫פירוש ה‪8‬ט דער תו " כ קייו שייכות ניט‬
‫צו פשוטו של מקרא ) ; דעריבער זשגט‬
‫ער " ונראה לי שכך מירושה " ‪ ,‬וואס לויט‬
‫קמ " ל ? ] ‪:‬‬ ‫זיין פירוש ארז דער תו " כ נוגע צו פשוטו‬
‫הקמת‬ ‫פון‬ ‫של מקרא דשרף מען פשרשטיין וושס‬ ‫‪.‬‬
‫איז דער פירוש וועלכער מען קען‬
‫לערנען אין ‪ ,‬תו " כ ווטם איז ניט לפי‬
‫פשש " מ ‪ ,‬וולס דעם פירוש איז רש " י‬
‫פירוש ?‬ ‫שולל ‪ ,‬און לערנט אין תו " כ זיין‬
‫ג ‪ .‬אויך זיינען ד‪ 8‬כמה דיוקים אין‬
‫לשון רש " י ‪ -‬ומהם ‪:‬‬
‫א ) בתחילת דבריו ז‪8‬גט ער " מה ענין‬
‫שמיטה אצל הר סיני " ‪ ,‬שבער דערנאך‬
‫יולס ין ‪18‬‬ ‫זטגט ער כסדר דעם לשון "‬
‫‪4‬י ?‬ ‫דעם ווארט " הר "‬

‫ועדמש " נ ( ברכה לג ‪ ,‬כ ) ה '‬ ‫סיני ‪ - .‬כלישנא דקרא ) ‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫ר ‪0‬‬ ‫פרשי‬ ‫וראה‬ ‫מסיני בא ‪ ,‬וכל' ח‪- 1‬ל בכ "מ ‪.‬‬ ‫לסי שלא מצינו כו ' "‬ ‫‪.‬‬ ‫אף שהוצרך לפרש‬ ‫‪112‬‬
‫משפסים ‪ .‬בחוקותי בו ‪ ,‬מו ‪.‬‬ ‫רש ‪ -‬י " כך שנוי '‬ ‫כנ ‪ -‬ל בפנים ס "א ‪ -‬מ ‪ -‬מ ‪ ,‬מ ( ש‪11‬‬

‫הרגש שמבחוץ ב‪1‬ה‬ ‫‪.‬‬ ‫ובמשכיל לדוד כ ' ‪:‬‬ ‫‪) 15‬‬ ‫מוכח ‪ ,‬שבא לשלול פי '‬ ‫פירושה ‪.‬‬ ‫ל שכר‬ ‫ו‪.‬‬
‫(‬ ‫בתו " כ‬
‫דלמאי נ " מ הודיענו הכתוב בזה טפי מכל שאר‬ ‫אחר בתו ‪ -‬כ ‪.‬‬
‫כו '‬ ‫המצות באיזה מקום נאמרה ‪ .‬ושוב מקשה רש " י‬ ‫כהר סינ ' ‪ ,‬ומסיים‬ ‫‪.‬‬ ‫בתו " כ מתחיל‬ ‫ועד ‪1 -‬‬ ‫‪) 13‬‬

‫‪.‬‬
‫ייייסך‬ ‫מה ענין שמיטה כו ' " ‪,‬‬ ‫בסיני‪. ,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫לג ‪ ,‬יא‬ ‫‪) 16‬‬ ‫בהר‬ ‫‪.‬‬ ‫שי " ל שמקצר בלשונו ‪1‬ומתחיל‬ ‫אף‬ ‫‪) 14‬‬
 ‫‪279‬‬ ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫בפך‬ ‫לקוטי‬

‫גשר שווער צו מפרש זיין שז משה‬ ‫בדוחק גדול וויולט מען געקענט‬
‫ה‪8‬ט איבערגעגעבל אידן דעם דיבור‬ ‫לערנען ‪,‬‬
‫‪8‬ז די פרשה איז געזשגט גע ‪-‬‬
‫נ‪8‬ך פילע חדשים זינט ער השט עס ב‪- 8‬‬ ‫וושרן פשר שלע פריערדיקע סדרות פון‬
‫קומען ‪ -‬איז לויס פרש ‪ -‬י פריער י‪8 2‬ז‬ ‫ספר ויקרא‪ ,‬פטר הקמת המשכן ‪ ,‬און‬
‫ענשו הכתוב " פשר ניט זשגן בזמנו ‪-‬‬ ‫"אע‬ ‫דשם וואס זי שסייט איל אונזער סדרה‬
‫" פ וושס מ 'קען מחלק זיין ‪8‬ז דשרט‬ ‫‪ -‬איז ווייל "אין מוקדם ומאוחר‬
‫איז דשס געווען נוגע למעשה ‪.‬‬ ‫בתורה " יי ( ווי עם לערנט דער אבן‬
‫דעריבער לערנט רש"י ‪8 ,‬ז פרשת‬ ‫עזרא ' ‪ .) 1‬דשם איז שבער כלל ניט‬
‫בהר איז ט‪8‬קע געז‪8‬גט געווטרן למשה‬ ‫גל‪8‬טיק ‪ ,‬ווחל רעם תירוץ " אין מוקדם‬
‫נשך דער מעשה פון בן אשה ישראלית ‪.‬‬ ‫ומאוחר בתורה " ענטפערט מען בלויז‬

‫" בהר סיני " ‪-‬‬ ‫שי וואס עס שטייט דש‬
‫איז עס מצד דעם וושס אידן מונען דט ‪-‬‬
‫מ‪8‬לס נחך שלץ געווען בש דעם הר‬
‫סיני ‪ ,‬פשר דעם " ויסעו בנ " י למסעיהם‬
‫‪8‬‬ ‫ממדבר סיני" יי‪ ,‬דערפשר איז אויך‬
‫דיבור וולס איז געזשגט געווירן דט ‪-‬‬
‫מ‪8‬לס באהל מועד זאגט מען אויף דעם‬
‫בשםובפרט ‪8‬ז דער‬‫גערופן" "‬
‫בהר סיני‬‫‪.‬‬
‫וידבר ווערט‬
‫"מדבר‬
‫" מדבר סיני"‬
‫‪.‬‬
‫‪ -‬על שם הר סיני שבו‬
‫נשר חזוי ווי ד‪8‬ס איז ‪ 6‬חידוש צו זלגן‬
‫טז מיט " הר סיני " מיינט מען דעם אוהל‬
‫מועד ווייל ער איז געווען בחניית מדבר‬
‫סיני נגד ההר ‪ -‬דעריבער ברענגט‬
‫רש "י פון תו " כ ‪ :‬וושס לויט רש " " ס פשט‬
‫אין תו " כ ‪ " -‬ונראה לי שכך פירושה "‬
‫וואו סיאיז ניטף קייו שנדער ברירה ( און‬
‫עם דשרף זיין עפעס ‪ 8‬טעם אויף דעם ) ‪,‬‬
‫שבער אויף וויפל ס'איז נשר מעגלעך איז‬
‫מען זיך משתדל צו לערנען די סדרות‬
‫ופרשיות כסדרן ‪ ,‬ובפרט ‪ -‬ע " פ פשוטו‬
‫של מקרא ‪9‬י ‪.‬‬
‫ע " ד הפשט איז אויך שווער צו‬
‫‪..‬‬ ‫לערנען ( ווי דער רמב " ן ‪8 , ) 20‬ז דער‬
‫דיבור ה' אל משה איז געווען בהר סיני‬
‫( וואו ער השט אים געז‪8‬גט די גשנצע‬
‫פרשה מיס די פרטים ) ‪ ,‬און ד‪8‬ס וושם די‬
‫פרשה שטייט דש ( נשך פ ' אמור ) ‪ ,‬איז עס‬
‫ווייל משה השט דעם ציווי ( פון שמיטה‬
‫מיט אירע פרטים ) איבערגעגעבן צו‬
‫אידן ערשט דעמאלט ‪ ( 21‬נשך דער‬
‫‪-‬‬ ‫מעשה פון " בן אשה ישראלית " )‬

‫‪ -‬איז מוכרח שז " בהר סיני " דש מיינט‬ ‫ווארום פון פשטות לשון וסדר הכתובים‬
‫‪.‬‬
‫מדבר סיני ‪ ,‬כדלקמן‬ ‫קומט אוים ‪ ,‬שז דער " [ ידבר הוי ' אל‬
‫משה " איז געווען נשך די פריערדיגע‬
‫אמור ‪.‬‬ ‫סדרות ‪ ,‬נ‪8‬ך פ '‬

‫נשלח טז ‪ ,‬כב ‪.‬‬ ‫‪) 22‬‬

‫בהעלותך ' ‪ ' ,‬ב ‪.‬‬ ‫‪) 23‬‬ ‫עה ' ת ‪,‬‬ ‫יוים מעמים במרש ‪ -‬י‬ ‫שכלל זה הובא‬ ‫לנ )‬
‫( אף‬ ‫ראה צו ז ‪ ,‬לח ‪ :‬אשר צוה גו ' בהר סיני‬ ‫‪) 24‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לדוגטא ‪ :‬בראשית ו ‪ ,‬ג וישלח לה ‪ ,‬כס ועוד ‪ .‬וראה‬
‫וראה‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שהדיבור הי ' מאהל מועד ‪ ) ,‬וברמב ‪ -‬ז‬ ‫‪. 119‬‬ ‫לקו " ש ח " ז ע '‬
‫פרש י בהעלותך ט ‪ ,‬ד ‪ :‬כששסע פ ' מועדים מסיני‬ ‫‪.‬‬ ‫כעה * ת ‪ ,‬רשב " ם ‪,‬‬ ‫זקנים‬ ‫דעת‬ ‫גם‬ ‫וראה‬ ‫‪) 18‬‬
‫ו)‪.‬‬ ‫פרשי במדבר ( ג ‪ ,‬א ) ‪ ,‬פינחס ( כח ‪,‬‬ ‫[ וראה‬ ‫כו ' ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ספורנו וחזקוני כאן‬
‫ואכ 'מ ] ‪.‬‬ ‫להעיר מפרשץ בראשית ו ‪ ,‬ג ‪ :‬וא " ת כו ' ‪ .‬מ " פ‬ ‫‪) 19‬‬

‫אלה‬ ‫‪.‬‬ ‫ועפ ‪ -‬ז מובן בפשט‪1‬ח מש ‪ -‬נ במ " פ בחקותי‬ ‫כו' ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫נח ‪ :‬ולמה הקדים‬
‫דקאי על כל‬ ‫המצות אשר צוה זד גו ' בהר סיני ‪- .‬‬ ‫כאן‪.‬‬ ‫וראה גם אברבנאל‬ ‫‪) 20‬‬
‫וראה שם בו ‪ ,‬מז ‪ , :‬אלה‬ ‫ויקרא ‪.‬‬ ‫המצות שבספר‬ ‫היפך לימוד הכתוב בהנהגת משה בעת מ ‪ -‬ת‬ ‫‪) 21‬‬

‫החקים גו ' אשר נתן גו ' בהר סיני גר ‪ , -‬ובפרש " י שם ‪:‬‬
‫ולהעיר ג " כ מפרש ‪ -‬י‬ ‫יד ) ‪.‬‬ ‫( יט ‪,‬‬ ‫שמות‬
‫לפי( פרש ‪ -‬י יתרו‬ ‫‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בסכי‬ ‫‪..‬‬ ‫שכולס‬ ‫‪.‬‬ ‫כד ) ‪.‬‬ ‫ד‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫בהי "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪280‬‬

‫דטס וואס פרטותי פו‪ 7‬שמיטה זיינען‬ ‫ז‪8‬גט ‪8 ,‬ז פון רעם‬ ‫תו " כ‬ ‫דער‬ ‫ה‪.‬‬
‫געזשגט געוו‪8‬רן אין מדבר סיני ( צי בהר‬ ‫וולס עם שסייט " בהר סיני " ביי שמיטה‬
‫סיני צי באהל מועד ) ‪ ,‬וויולט מען מיי ווי‬ ‫לערגט מען ‪ 98‬שי אויד סיע ' מצות‬
‫‪1‬‬

‫געוואוסט אויך ווען עס שטייט ניט " בהר‬
‫סיני " [ ווייל ‪" :‬לא מצינו שמיטת קרקעות‬
‫שנשנית כערבות מואב " ‪ ; ] 11‬מוז מען‬
‫זלגן טז די ווערטער " בהר סיני " קומען‬
‫לערנען אויף טנדערע מצות ‪ ,‬טז אויך זיי‬
‫זיינען געזשגט געווטרן ב ( מדבר ) סיני ‪,‬‬
‫מזוי ווי שמיטה ‪.‬‬
‫[ און ד‪8‬ס איז סיי לויס דעת רע " ק ‪ ,‬סיי‬
‫לויט דעת ר ' ישמעאל טז די פרטי‬
‫המצות זיינען געזשגט געוושרן ( ניט‬
‫אויפן הר סיני ‪ ,‬נטר ) באהל מועד ‪ ,‬אין‬
‫מינין ‪.‬‬
‫לפי " ז ‪ ,‬שז בהר סיני מיינט מדבר‬
‫סיני ‪ -‬איז וולס איז ד‪ 8‬דער אויפטו ‪8‬ז‬
‫כללותיהן ודקדוקיהן פוז שלע מצות‬
‫זיינען געזאגט געוו‪8‬רל מסיני ; וולס‬
‫קומט מעז ד‪ 8‬שולל זיין ? ז‪8‬גט רש " י ‪ ,‬שז‬
‫מעז קומט דש שולל זיין " ערבות מואב " ‪:‬‬
‫עם זיינעז פטישז מצות וועלכע זיינען‬
‫געזיגט געווירן " בערבות מואב במשנה‬
‫תורה " ; השט מען ד‪8‬ד געקענט מייגען ‪,‬‬
‫שז די פרטים פון יענע מצות זיינען גע ‪-‬‬
‫מסיני " ‪.‬‬ ‫ודקדוקיהן‬
‫" נאמרו כללותיהן‬
‫וושטים וויבטלד טז " בהר סיני" ביי‬
‫שמיטה איז קייז חידוש ניט ‪ -‬ווי רש " י‬
‫איז מפרש שז אויך טז די יוערטער " בהר‬
‫סיני " וויולט מעז געוואוסט " ( למדנו )‬
‫שכללותי ' ופרטותי ' כולן נאמרו מסיני "‬
‫‪ -‬מוז מעז זלגן ‪8 ,‬ז ד‪8‬ס וושס עם‬
‫שסייט דש " בהר סיני " איז עס ( ניט‬
‫צוליב שמיטה ‪ ,‬נשר ) " בא הכתוב ולמד‬
‫כו'" ‪.‬‬ ‫כאן על כל דיבור‬
‫פון וושנען איז עס מזוי פשוט ביי‬
‫מדבר‬ ‫שמיטה עצמה ( ווען ניט די ווערטער‬
‫כולן‬
‫ו‪,‬‬
‫" בהר סיני " ) חז כללותי ' ופרטותי'‬
‫נאמרו מסיני ‪ -‬איז עס תלוי אין דעם‬
‫פשט פון " בהר סיני " ‪ :‬אויב מעז לערנט‬
‫אויפן בשיג סיני‬
‫" בהר סיני " מיינט‬ ‫שי‬
‫‪ -‬דטרף " בהר סיני" שטייז צוליב‬
‫שמיטה עצמה וושרום טז " בהר סיני "‬ ‫‪.‬‬
‫וושיט מעז ‪ -‬דערפו‪ 7‬וולס די פרשה‬
‫שטייט לאחר הקמת המשכן ‪ -‬גע ‪-‬‬
‫לערנט שז זי איז געזאגט געוו‪8‬רז באהד‬
‫מועד ‪ [ .‬ווייל דטס וולס " לא מצינו כו '‬

‫ז‪8‬גט געוו‪8‬רו בלויז אין ערבות מואב ‪-‬‬ ‫שנשנית בערבות מואב " ‪ ,‬איז ניט קייז‬
‫אויף דעם לערנט מעז טפ פון " בהר‬ ‫‪8‬ז עס איז ג ? זשגט געוושרו בהר‬ ‫רא "‬
‫סיניי וושס שטייט ביי שמיטה ‪ ,‬שז אויך‬ ‫סיני ‪ ,‬כנ " ל מ " ב ] ‪ .‬און וויבטלד טז די‬
‫ווערטער " בהר סיני " דשרף מען הקבן‬
‫די מצוות וולס נשנו בערבות מואב‬
‫( זיינעז זיי ד‪8‬רט געזיגט געוו‪8‬רז ניט‬ ‫גיס ‪8‬פ ‪-‬‬ ‫לגופה ‪ ,‬קעז מען ד‪8‬ך ם‬
‫צום ערשטן מאל ‪ ,‬נ‪8‬ר ) " מסיני היו כולם‬
‫מצות ‪6‬י ‪.‬‬ ‫לערגען אויף שנדערע‬
‫כללותיהן ודקדוקיהן (און ד‪8‬ס יוטס זיי‬ ‫דעריבער איז מוכרח טז לויטן תו " כ‬
‫שטייעז איז משנה תורה ‪ ,‬איז ווייל ) וחורו‬ ‫‪.‬‬
‫מיינט " בהר סיני " ‪ -‬מדבר סיני און‬
‫ונשנו בערבות מואב " ‪.‬‬
‫און דשם איז וושס רש " י זשגט " ונראה‬
‫לי שכך פירושה " ‪ :‬דערמיט איז ער שולל‬ ‫לבד מפ ' נחלות שנתחפשה ע " י טענת במת‬ ‫‪) 25‬‬

‫צלפחד בערבות מואב ( פינחס כז ‪ ,‬א ואילך ) ‪ ,‬קרבנות‬

‫ועפ ‪ -‬ז‬ ‫דס ' פינחס ‪ -‬כבפרשי שם ( כח ‪ ,‬ב ) ‪ .‬ועוד ‪.‬‬
‫אין לגמר אפילו בדוחק גדול שהוא ע " ד‬
‫עבר ) אח‬ ‫(ל'‬ ‫וכנ‪ -‬י אכו ‪,‬‬ ‫לה )‬
‫ולכן‬ ‫‪) 27‬‬

‫משת בה ' בשלח ( טז ‪,‬‬

‫מובז דיוק פרש י ‪,‬בערבוה מואב במשה חרה ‪. -‬‬ ‫‪.‬‬
‫שמואל ‪,‬‬ ‫נמוקי‬ ‫גו ‪ -‬א ‪,‬‬ ‫הראים ‪,‬‬ ‫וכקושיית‬ ‫‪) 26‬‬
‫המן ‪.‬‬ ‫המז ארבעים שנה ‪ ,‬שנכתב שט כדי לסיים עניז‬ ‫שפ‪ -‬ח ‪ .‬ושד ‪.‬‬
 ‫‪281‬‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫בהי‬ ‫לקוטי‬

‫משה אל כל ישראל " אין‬

‫מואב ‪29‬‬
‫ערבות דבר‬
‫"אשר‬
‫עפ " י הנ " ל ‪ ,‬שז מיט זיין פןרוש‬
‫מקרא )‬ ‫איז לפי פשוטו של‬
‫וועלכער איז סיי לויט דעת רע " ק סיי‬
‫לויט דעת ר ' ישמעאל וויל רש "י לערנען‬
‫ר ' ישמעאל‬ ‫דעם תו " כ אויך לדעת‬
‫( " כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל‬
‫‪.‬‬ ‫דעם פירוש שז די פרטים זיינעז געזטגט‬
‫געווארל צום ערשטן מיל בהר סיני און‬
‫ח‪.‬‬ ‫ניט באהל מועד ( ווי דער פירוש פון‬
‫( ישם‬ ‫‪.‬‬
‫כמה מפרשים ‪ -‬סיי מפרשי תו כ און‬
‫סיי מפרשי רש " י ) ; נ‪8‬ר שז מיס בהר סיני‬
‫קומט ער שולל זיין ערכות מואב ‪ ,‬און ווי‬
‫זיין‬ ‫רש ‪ -‬י טליי‪ 1‬טייטשט אוים ‪ ,‬טז מיט‬
‫פירוש איז ער מחדש ‪ " -‬לפי שלא‬

‫מועד " ) ‪ ,‬איז נאכמער מובן וולס ער איז‬ ‫מצינו כו ' בערבות מואב כו ' וחזרו ונשנו‬
‫מוסיף " כך שנוי ' בתורת כהנים ונראה לי‬ ‫מואב " ‪.‬‬ ‫בערבות‬

‫פירושה " ‪:‬‬ ‫שכך‬ ‫ז ‪ .‬ועפ " ז זיינען אויד מובן די דיוקי‬
‫ז‪8‬גט ‪ 8‬כלל ‪ " ,‬סתם ספרא‬ ‫גמרא " '‬ ‫די‬ ‫הלשונות בפרש " י ( דלעיל ס " ג ) ‪:‬‬

‫וכולהו אליבא דר " ח " ‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫רבי יהודה‬ ‫א ) וווים ער זשגט כסדר " מסיני" ‪ ,‬און‬
‫היינט ווי קען מען איינלערנען דעם‬ ‫ניט " מהר סיני" כלשון הכתוב ‪ :‬ער מיינט‬
‫תו " כ כדעת ר ' ישמעאל יי ? ‪ -‬דעריבער‬ ‫דערמיט צו מדגיש זיין ‪8 ,‬ז לויס פשוטו‬
‫מוז רשא בשווטרענען ‪" :‬כך שנו " בתו " כ‬ ‫של מקרא ‪ -‬ווייס מען נשר שז ד‪8‬ס איז‬
‫ונ " ל שכך פירושה " ‪ :‬דשם איז אין תו ‪ -‬כ ‪,‬‬ ‫געזשגט געוו‪8‬רז מסיני ‪ :‬שדער אויפן הר‬
‫שבער פונדעסטוועגן קעז מעל דש‬ ‫( לויט דעת ר ' עקיבא ) ‪ ,‬טדער ניט בהר‬
‫לערנען ‪ -‬לויט פשוטו של מקרא טז‬
‫‪.‬‬
‫סיני ‪ ,‬נ‪8‬ר אין אהל מועד [ בלויז דעם‬
‫ישמעאל י '‬ ‫דשם גייס אויר לשיטת ר '‬ ‫ערשטן מ‪8‬ל זאגט ( דער תו " כ און ) רש " י‬
‫( וכנ "ל ס " ה ) ‪.‬‬ ‫‪ ,‬ווייל די‬
‫" מה ענין שמיטה אצל הר סיני "‬
‫נ‪8‬ר‬ ‫רש " י לערנט‬ ‫ואולי י " ל שז‬ ‫ט‪.‬‬ ‫שאלה " מה ענין כו' " איז דטך אויפן‬
‫פסוק ‪ ,‬וושס דער פסוק זאגט " בהר סיני " ‪,‬‬
‫" פרטים באהל מועד " אוו‬ ‫כדעת ר " י טז‬
‫דעריבער זשגט ער " בהר סיני " בלשון‬
‫" בהר‬ ‫" מסיני " טנשטשט‬ ‫לשונו‬ ‫שינוי‬
‫סיני" ‪ -‬איז כדי שולל זיין " בהר סיני " ‪,‬‬
‫הכתובן ‪.‬‬
‫וויל די שיטה איז מער מתאים צום דרך‬ ‫לשון רש " י " ובא הכתוב כו ' כל‬ ‫ב)‬

‫הפשט ‪ -‬דער דרך פון פרש " י עה " ת י ' ‪:‬‬ ‫דבור שנדבר למשה " ‪ :‬מיט דעם איז ער‬
‫מדגיש ‪ ,‬שז דער חידוש פון תו " כ ‪8‬ז‬
‫מיינט‬
‫שם ‪,‬‬ ‫ר " פ דברים ‪ .‬פרשא‬ ‫" כולן נאמרו כו ' מסיני " ( וולס‬
‫מדבר סיני כנ " ל ) ‪ ,‬יוו בנוגע די מצות‬
‫‪) 29‬‬

‫ושאג ‪.‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫סנהדריד פו ‪,‬‬ ‫‪) 30‬‬

‫ולהעיר ‪ ,‬רר ‪ -‬ש ‪ -‬שגם עליו איתא " כולהו‬ ‫‪) 31‬‬
‫וולס זיינען געזטגט געוושרן בערבית‬
‫ע דכללות‬ ‫‪.‬‬ ‫ס ‪ -‬ל בסוטה שם כר‬ ‫אליבא דר ‪ -‬ע " ‪-‬‬ ‫און דעריבער איז‬ ‫מואב נטר ימשה ‪-‬‬
‫ופרטות נאמרו בסיני ‪.‬‬ ‫" שנדבר למשה " ‪ :‬ד‪ 8‬רעדט‬ ‫רש "י מוסיף‬
‫ולהעיר מפי הראב ‪ -‬ד לתו ‪ -‬כ ‪ " :‬ודלא כההוא‬ ‫‪) 32‬‬
‫מעז וועגז די מצות וושס וייער דיבור‬
‫תנא דאמר כללוח ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל‬
‫איז געווען נטר צו משה און ניט צו‬
‫שמפרש התו ‪ ,‬כ שלא אליבא‬ ‫מועד ונשתלשו כו ' ‪- .‬‬ ‫אידן ‪ ,‬ווייל דשם וושס משה ה‪8‬ט גע ‪-‬‬
‫עיי‪-‬ש )‪.‬‬ ‫דר ‪ -‬ע ( אבל מטעם אחר ‪,‬‬
‫ראה גם לקו ‪ -‬ש חייג שבהערה ‪ , 2‬שרש ‪ -‬י ס ‪ -‬ל‬ ‫‪) 33‬‬ ‫ז‪8‬גט במשנה תורה צו אידן איז עם‬
‫בפשש " מ כר ‪ -‬י דכללים נאמרו בסיני ופרטים באהל‬ ‫געווען " מפי עצמו " ' ‪ - 1‬וכמו שנאמר‬
‫מועד ‪ .‬יגם פ ' מקושש עצים ומגדף יכו ' יוכיחו ‪ .‬וראה‬
‫ב‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫יש " י שה " ש‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫מגילה לא‬ ‫""‬
 ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫בהד‬ ‫לקוטי‬ ‫‪? 82‬‬

‫בערבות מואב " שייך צו זייער פלוגתא ‪,‬‬ ‫א ) לויטן לימוד ע " ד הפשט איז‬
‫וושרום לדעת ריי ‪ ,‬פונקט ווי ער השלט‬ ‫מסתבר ‪8 ,‬ז סרטי המצות זיינען געז‪8‬גט‬
‫שז די פרטים זיינען ניט געז‪8‬גט גע ‪-‬‬ ‫וואו עם שסייט‬ ‫דירטן‬ ‫געוו‪8‬רז צו אידן‬
‫יוטרו בהר סיני (וויבשלד ד‪8‬ס שטייט‬ ‫מזוי בפירוש אין תורה * ' י ; און וויבטלד‬
‫ניט איו תורה )‪ ,‬מזוי זיינען זיי ניט‬ ‫אין תורה שטייט ניט שז אויך די פרטים‬
‫מואב יי ] ‪.‬‬ ‫געזשגט געוו‪8‬רן בערבות‬ ‫מצות זיינעז געזשגט געוו‪8‬רן‬ ‫סיע‬ ‫פון‬
‫‪ 8‬הכרח ע " ד‬ ‫בהר סיני ‪ ,‬דשרף מעז הלבן‬
‫ב ) ועיקר ‪ :‬כללות פון שמיטה איז‬
‫הפשט צו זשגן שזוי [ דעריבער לערנט‬
‫געז‪8‬גט געוו‪8‬רן נ‪8‬ך קודם ציווי המשכן‬
‫רש " י ‪8‬ז דער חידוש ולימוד פון תו " כ‬
‫אויפ ' ן בפרג סיני ' ‪ :‬ושש שנים תזרע גו '‬
‫‪6‬‬

‫והשביעית תשמטנה גו ' ‪ -‬בפרשתנו‬ ‫די‬ ‫נשר ‪8‬ז (‬

‫זיינעןא)שוין‬ ‫ערבות" איז‬
‫תואב ( ב )‬ ‫פון' מסיני‬
‫מצות כו‬
‫" כולן‬
‫ווען ס ' איז געווען באוהל מועד קומט צו‬
‫וושס דשס את מכריע ע " ד‬ ‫פרטות ‪.‬‬ ‫טיני ] ‪.‬‬ ‫געזשגט געווטרן אין תדבר‬
‫שז " כללות בסיני ופרטות‬ ‫הפשט‬ ‫דער הסברה אין שיטת ר " י ‪,‬‬ ‫ןלויט‬
‫באוה "מ " ‪.‬‬ ‫ווערט פשרענטפערט בדרך ממילא וושט‬
‫תוספות ‪4‬י פרעגט אויף דברי ר ' עקיבא‬
‫יו " ד ‪ .‬כעטש ‪8‬ז לויס פשוטו של‬
‫מקרא איז כנ " ל מער מתאים שיטת ר " י ‪,‬‬ ‫ונשנו‬
‫בסיני מואב‬ ‫נאמרו‬
‫בערבות‬ ‫ופרטות‬
‫נשתלשו‬ ‫(‬ ‫כללותמועד‬
‫"באהל‬
‫"‪:‬‬
‫איז שבער ( ע "ז ההלכה ) דער דין ווי‬
‫ר " ע ‪ ,‬און ווי דער כלל ' י ‪ :‬הלכה כר " ע‬ ‫דערבות מאי איצטריך למיסר שלישי‬
‫" וא " ת‬
‫מואב והא לא איירי ר ' ישמעאל‬
‫מחבירו ‪.‬‬
‫בערבות מואב כלל " ( און תוספות ענט ‪-‬‬
‫וועט מקז דשס פשרשטין בהקדים‬ ‫כו ' " ) ‪.‬‬ ‫פערט " משום סיפא נקט לה‬
‫ביאור המחלוקת צווישו ר " ע און ר " י‬
‫בבער ע " פ הנ " ל ‪ ,‬איז אויך " נשתלשו‬
‫( ע " פ פנימיות הענינים ) ‪:‬‬

‫דער חילוק צווישן ר ' ישמעאל און‬

‫‪.‬‬ ‫יי‪ 13‬ומש ‪ - ( -‬אלה דברי הברית גו ' בארץ מואב‬
‫( תבוא כח ‪ ,‬סט ) ‪ -‬ע ' ם פשט קאי על מה שלפגיי ‪,‬‬
‫שהי ' כריתת ברית‬ ‫לר " י פשוט‬ ‫ו ף שגם‬ ‫"‬ ‫‪135‬‬
‫וכאמרו ‪ ,.‬אלה ‪ ( , .‬לא שנכפלו עזה ‪ -‬פ מצות התורהי‪.‬‬
‫בערבות מואב ‪ ,‬וכדמוכח בסוטה שם ‪ -‬י " ל ‪ ,‬דהכר * ב‬
‫ולכו הוכרח רש ‪ -‬י לבאר שם דכוונתו ‪ " -‬שיקבלו‬
‫היתה על קבלת התורה שכבר נאמרה ( כללותי '‬
‫‪.‬‬
‫ופרטותי ' ) במדבר סינ ' אבל לא משמע כן מפרש ‪ -‬י‬
‫עליהם את התורה באלה כו ' ‪ ,‬ומש ‪ -‬נ לאחת ‪ ,‬מלבד‬‫‪.‬‬
‫א ‪ 1‬הכוונה ( כבמושכל ראשון )‬ ‫‪.‬‬ ‫הברית גו ' בחורב ‪- -‬‬
‫" לפי שלא אמר‬ ‫גריזים ) ‪:‬‬ ‫סוטה שם ( ד ‪ -‬ה מוציא הר‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עשה ‪ ,‬ד וציווי ופירוש המכות ( דא ‪ -‬כ מהו‬
‫שכפרשה ‪. .‬‬
‫‪-‬‬ ‫ם‬

‫וראה פרשיי‬ ‫כו ' כל התורה אלא מצות‬

‫כ " א ‪ -‬קללות שבתו ‪ -‬כ‬ ‫‪-‬‬ ‫במואב )‬ ‫הי ' כ ‪ -‬ז‬ ‫‪1‬ךא‬
‫שם ( ע " א ) ד " ה וכן בסיני ‪ :‬כל המצות כו ' נתנו כולן‬
‫‪.‬‬‫כן ‪ . ,‬ד ‪ -‬ה ומכניס אהל מועד ‪ :‬ולמדו כל התורה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬פרש ‪.‬י ‪ .‬ומשגה מל' הכתוב ‪ .‬בחורב ‪.‬‬ ‫(‬ ‫(י‬ ‫שנאמרו במ ‪.‬‬
‫ל)‪.‬‬ ‫וק ‪.‬‬
‫לומר דגם בזה פליגי ת "ק וריש ‪ .‬ואכ " מ ‪.‬‬ ‫ודוחק‬
‫ונשתלשו ‪,‬‬ ‫סוטה שם ד " ה‬ ‫‪) 34‬‬
‫משפטים בג ‪ ,‬י ‪ -‬יא ‪ .‬וראה רמב ‪ -‬ן כאן ‪.‬‬ ‫‪) 36‬‬

‫עירוביז סו ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫‪137‬‬

‫הואיל תשה באו‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫ונום ‪ -‬נ בי ‪ -‬פ דברים ( א ‪ ,‬ה‬ ‫ין‬

‫ואין כחרץ כי לא שייך כר ‪ -‬ב קודם שניתנה כל‬ ‫י)‬ ‫שת‬ ‫פרש ‪ -‬י חניכה‬ ‫יראך‪,‬‬ ‫(‬ ‫אה הסרה מאח לאמרי‬
‫התורה כללותך ופרסותי ‪ . .‬ולכן תדגיש שבסיני כבר‬ ‫טל‬ ‫( רל )‬ ‫ע ‪ -‬ד הפשט קאי‬ ‫‪.‬‬ ‫[)‬ ‫( רע ‪ -‬כ ‪ :‬דיה ונשתלש‬
‫שכר ‪ -‬ב היא‬ ‫כי אף שפשה‬ ‫('‪- -‬‬ ‫‪ .‬כל המצגה כ‬ ‫‪,‬‬ ‫יחס‬ ‫(‬ ‫כש " ס‬ ‫( ך‪9‬רש ‪ -‬י‬ ‫‪,‬‬ ‫הורה‬ ‫בעושנה‬ ‫שנאררי‬ ‫התצוה‬
‫הר '‬ ‫ככס‬ ‫פרטות ‪.‬‬ ‫גם טד‬ ‫כ ‪,‬א )‬ ‫‪,‬‬ ‫כךל‪1‬ח‬ ‫(‬ ‫ולא רק ט‬ ‫וך ימ שם דיה נשתלשו ‪ :‬תשנה חסה שחזך תשה‬ ‫"‬
‫להט ‪ ,‬ר‬ ‫לאח ‪, . : .‬‬ ‫שיאמר‬ ‫מה‬ ‫על‬ ‫לכר ‪ -‬נ‬ ‫פשר‬ ‫עה ‪ -‬ה‬ ‫בפרש " ‪.‬‬ ‫אגל‬ ‫נו ‪.‬‬
‫'‬ ‫הסדי‬ ‫לל‬ ‫לרם‬ ‫אמוך‬

‫ד ‪ .‬שם ‪ . ) 1 .‬אכ ‪ .‬מ ‪.‬‬

‫(‬ ‫‪,‬‬ ‫תשפמים ( כר‬ ‫הפרש ‪' -‬‬
‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫ואט ‪ -‬ת‬ ‫לקם ‪.‬‬ ‫דברות שם ‪ :‬כשבעים לטון פירעון‬
‫'‬
 ‫‪283‬‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫בתך‬ ‫לקוטי‬

‫מקיים מצות ‪ ,‬און אפילו ווען מ 'איז עוסק‬ ‫ר " ע ( ווי שוין גערעדט פיל משל ‪8‬י ) ‪ :‬ר "י‬
‫און‬ ‫מס " נ " ‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫בדברי הרשות ‪ -‬אין‬ ‫איז געווען ‪ 8‬כהן (גדול ) ‪ ,‬און זיין עבודה‬
‫זייני‬‫דשם מיינט " כל ימי" ‪ -‬אין ‪8‬לע‬ ‫איז געווען אין דים אופן פון (ויבדל גו'‬
‫ענינים איז ער געשטשנען אין ‪ 8‬תנועה‬ ‫קיש הקדשים * ' נ ) עבודת הצדיקים ‪ ,‬און‬
‫פון מם " נ ‪.‬‬ ‫ר " ע איז געווען ‪ 8‬בו גרים ‪ ,‬און זיין‬
‫עבודה איז געווען אין דעם אופן פון‬
‫און דשם איז דער טעם המחלו ‪-‬‬ ‫יא ‪.‬‬
‫כללות " מסיני‬ ‫‪8‬ז‬ ‫קת וואס ר " י האלט‬
‫עבודת הבעלי תשובה ' נ ‪.‬‬
‫ופרטותי ' באוהל מועד ‪ ,‬און ר " ע השלט‬ ‫הקט‬ ‫ר "ע‬ ‫וושס‬ ‫אויך‬ ‫איז‬ ‫ד‪8‬ס‬
‫שז כללותי ופרטות " מסיני ‪:‬‬ ‫געזשגט ‪ " *0‬כד ימי החתי מצטער כו '‬

‫דער חילוק צווישן " סיני " און " אוהל‬

‫מתי יבוא לידי ואקיימנו " ‪ -‬ער איז‬
‫געשטשנען אין ‪ 8‬תנועה פון מס " נ י‪ ( 4‬ניט‬
‫מועד " איז ‪:‬‬
‫בלויז בשעת קריאת שמע און באמירת‬
‫‪.‬‬‫ס " אוהל מועד " האט געהשט ‪ 8‬סדר‬
‫נ‪8‬ר ) " כל ימי " ‪:‬‬ ‫" אחד " ‪,‬‬
‫' זיינען געווען אין אים מחיצות ‪ ,‬יריעות‬
‫מצד עבודת הצדיקים מוז מען הקבן‬
‫וקרשים וכו ' ‪ ,‬ער איז געווען מצוייר אין‬
‫נח‬‫בתחילת היום ‪ ,‬בשעת ק"ש‬ ‫מס " נ‬
‫דעם ציור פון סדר השתלשלות ‪ ,‬כביאור‬
‫הרמ "א אין ספר תורת העולה " ' וושס‬
‫כל היום איז די עבודה בסדר‬ ‫יבער‬
‫והדרגה ( דער רושם פון מס " נ דטרף‬
‫דים ווייזט אויף דער עבודה בסדר‬
‫והדרגה * ‪,‬‬ ‫‪6‬‬
‫טשקע זיין בקיום כל התומ " צ ‪ ,‬טבער אין‬
‫וולס סוט מען ‪ ,‬איז עבודה דתומ " צ ) ;‬
‫[ אמת טשקע טז אין משכן איז געווען‬ ‫שבער מצד עבודת התשובה ‪ ,‬וולס‬
‫אויך עבודת הקטורת ‪ ,‬ביז שז אחת בשנה‬
‫תשובה איז העכער פו‪ 7‬מדידה‬
‫איז דער כה "ג שריין אין קדש הקדשים‬ ‫והגבלה ' * ‪ ,‬שסייט מען שטענדיק ‪ -‬סי‬
‫‪ -‬דשם איז שבער (א ) " אתת בשנה " ‪,‬‬ ‫ווען מען לערנט תורה און ווען מ 'איז‬
‫בדוגמא ווי אחת י * ביום ‪ ,‬די מס " נ בשעת‬

‫ע ' ‪7‬סן ‪.‬‬ ‫ש ח ‪ -‬ו ע ' ‪ 123‬ואילך ‪ .‬ח " א‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה לקו‬ ‫‪) .%‬‬
‫תו " א כג ‪ ,‬א ‪ .‬אוה " ת ויקרא‬ ‫ליעקב ) ‪-‬‬ ‫ר פ ויקרא ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דה"י א כג ‪ ,‬יג ‪.‬‬ ‫*‪) 38‬‬
‫ע ' רא ‪ .‬די ‪ .‬פ ' ראה ע ' תרצז ‪ ,‬צח ‪ ,‬ובע ‪ -‬מ ‪ .‬וראה מגיע‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫נסמן בלקוחת‬ ‫בכה ( ‪- 7 -‬‬ ‫‪) 39‬‬

‫סי"א ‪.‬‬ ‫אופו ע ‪ -‬ג הובא בסדה " ד ערך רע ' ק‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ברכות מא ‪,‬‬ ‫‪) 40‬‬
‫ראה תניא שם ‪ :‬שיזכור חמ " ד כו ' קבוע בלבו‬ ‫‪) 44‬‬ ‫ובפרט ע " פ מאמר הבעש " ט ( כש " ט הוספות‬ ‫‪) 41‬‬
‫‪.‬‬
‫וראה לקו " ש חט ו ע '‬ ‫כו ‪, ,‬‬ ‫תמיד ממש יומם ולילה‬ ‫דבמקום רצונו של אדם‬ ‫וש ' נ )‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫מל " ח ובהערה‬
‫‪. 188 - 9‬‬ ‫נמצא ‪.‬‬ ‫שם הוא‬
‫ולהעיר גם מהדיו במס נ כפשוטה ‪ -‬ד ‪ -‬אם‬ ‫‪.‬‬ ‫עליו מלכות שמים במסירת‬ ‫‪ ) 42‬שענינה ‪ .‬י‪4‬‬
‫‪.‬‬
‫השעה צריכה לכך ( רמ " א יו " ד סקנ " ז ס " א ) או אדם‬ ‫‪.‬‬ ‫נפש ‪ ( .‬תניא ספכ " ה ) ‪.‬‬
‫גדול וחסיד ירא שמים ורואה הדור פרוץ כו " ( כס ‪ -‬מ‬ ‫שאלו‬ ‫‪.‬‬ ‫כמרז ‪ -‬ל ( יל ' ש תהלים רמז תשב )‬ ‫‪) 43‬‬
‫רשאי למסור נטשו על כד‬ ‫ה "ד )‬ ‫הל ' יסוה ' ת פיה‬ ‫‪,‬‬ ‫לתורה כו ' שאלו להקב ‪ ,‬ה כו ' "‬
‫המצות ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וי " ל שזהו גם מה שר " ע דריש ווי ' ז ‪ ( -‬יבמות סח ‪,‬‬
‫ד חיג‬ ‫‪.‬‬ ‫( לקו‬ ‫ראה ג " כ שיחת י ' כסלו תש " ז‬ ‫‪) 45‬‬ ‫כ ולתירוץ הב ' כתור ‪ -‬ה כמאז יבמות שם ‪ -‬פליג‬ ‫‪.‬‬
‫( חפז ‪ ,‬א ) הובא ג " כ מס ' תורת‬ ‫ואילך ) ‪ .‬ישם‬ ‫תפו ‪ ,‬א‬ ‫בזה עם ר ' ישמעאל ) ‪ -‬כי מצד עבודת התשובה‬
‫העולה ‪.‬‬ ‫שלמעלה מן התורה נעשה יחרוז והוספה בתורה ‪,‬‬
‫במדבר ( ב ‪ ,‬ד ד ‪ ,‬ד ) דאהל מועד‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה לקאת‬ ‫‪) 46‬‬ ‫בהורה ‪.‬‬ ‫דריש ווי " ‪ - - 1‬הוספה‬ ‫שזהו‪ -‬ע ‪.‬‬
‫דתות ‪ -‬צ ‪.‬‬ ‫הוא העבודה‬ ‫( נדרים נ ‪ ,‬א ) ‪.‬‬ ‫נתעשר‬ ‫יברים‬ ‫א‪1 -‬‬ ‫ולהעיר אשר מן ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אחת‬ ‫א) ‪:‬‬ ‫ראה תוד " ה עד אתת מנחות ( ית ‪,‬‬ ‫‪) 47‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יעקב‬ ‫( ואותיות )‬ ‫שהוא גלגול‬ ‫ובכתהאריז " ל‬
‫אחד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אחת‬ ‫ק לשם ‪:‬‬ ‫יחידה ‪ .‬ובשטמ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וביעקב הוספת וא " ו ( והנורא ‪ -‬אות אמת ‪ -‬זח ג‬
 ‫שיחות‬ ‫בהד "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪284‬‬

‫רעדט וועגן די מצות בדרך כלל ( טשקע‬ ‫ק " ש ‪ ,‬און ‪ ( .‬ב ) בלויו דער כה " ג שליין איז‬
‫יעדע מצוה בטזונדער ‪ ,‬אבער אין דער‬ ‫שריין אין קדה "ק ( שבער אויך בשליחות‬
‫‪. .‬‬
‫מצוה גופא ‪ -‬בלויז איר כלל ) ‪ ,‬ד ה שז‬ ‫פון יעדער אידן ‪ ,‬וושס שלוחו של אדם‬
‫מען רעדט וועגן דעם יסוד המצות ‪,‬‬ ‫כמותו ‪ -‬ובדוגמא ווי דער ענין פון‬
‫דשרף עס זיין מסיני ‪ -‬מס " נ יי ‪ .‬בשעת‬ ‫אידן ) ] ‪.‬‬ ‫כה " ג וולס ב‪ 8‬יעדן‬
‫עס רעדט זיך יבער וועגן פרט " ‪-‬‬
‫קיום המצות בפועל בפרטיות ‪ ,‬דש דטרף‬ ‫" סיני " שבער איז געווען ‪ 8‬מדבר ‪ ,‬ניט‬
‫‪.‬‬
‫קייז סרט פון ישוב וסדר וולס דטס‬
‫מועד ‪.‬‬ ‫זייז עבודה מסודרה ‪ -‬אוהל‬ ‫ווייזט אויף עבודה פון העכער ווי סדר‬
‫ר " ע יבער ‪ -‬עבודת התשובה ‪-‬‬ ‫ממדידה ' " ‪.‬‬ ‫והדרגה ‪ -‬מם " נ שלמעלה‬
‫זטגט ‪ ,‬שז (א ) מצד דעם וולס מען השט‬ ‫דיבור‬ ‫" כל‬ ‫על‬ ‫איז‬ ‫דערפטר‬ ‫און‬
‫צו טשן מיט ענינים ‪ 0811‬מ ' דשרף זיי‬
‫‪-‬‬ ‫נשמתן " "‬ ‫יצתה‬ ‫וכו '‬ ‫ודיבור‬
‫מגייר זיין ‪ -‬בן גרים ‪ -‬מוז מען‬
‫דלכאורה ‪ :‬דער דיבור " אנכי " און " לא‬
‫ןנקומעז צו מם " נ ‪ ' 1‬אויך בשעת עס‬
‫יהי ' לך " ‪ -‬איז דער איסור פון ע " ז ‪8 ,‬ז‬
‫רעדט זיך וועגן פרטים ‪ ,‬און ( ב ) מצד‬ ‫ענין פון יהרג ואל יעבור ‪ . ' 0‬בשעת עם‬
‫דעם וולס מען שסייט אין דער תנועה‬
‫רעדט זיך שבער וועגן " כבד את אביך "‬
‫פון תשובה שלמעלה מסדר ‪ ,‬קצן מען‬
‫אויך ביי " פרטי ' " ‪ " -‬כל ימי " ‪ -‬השלטן‬ ‫זיינעז פון‬
‫עבודהזיישע‬
‫שכליות ‪,‬ב ‪ ,‬וושם‬
‫תגנוב " ‪ ,‬וכיו "‬
‫"דילא מצות‬
‫" פ טעם‬
‫ביי מם " ‪. 2‬‬ ‫ודעת ‪ ,‬איז וולס פשר ‪ 8‬שייכות הלבן זיי‬

‫ד‪8‬ס איז דער ביאור וולס איו‬ ‫יב ‪ .‬און‬ ‫מיס " יצתה נשמתן " ?‬

‫לימוד פשוטו של מקרא לערנט רש " י ווי‬ ‫דטס איז לבער דער ענין פון " סיני "‬
‫ר ' ישמעאל און פונדעסטוועגן איז די‬ ‫‪ -‬מדבר דקדושה ‪ ,‬שז שרט פון העכער‬
‫הלכה ווי ר " ע ‪:‬‬ ‫פון סדר והדרגה ‪ ,‬דעריבער איז על כל‬
‫תורה‬ ‫מתן‬ ‫פון‬ ‫ענין‬ ‫דעם‬ ‫מצד‬ ‫דיבור מהר סיני געווען מס " נ [ ובדוגמא‬
‫( מלמעלה ) ‪ ,‬וולס תורה על הרוב תדבר‬ ‫ווי גערעדט פריער בנוגע ר " ע ‪8‬ז ‪ , .‬כל‬
‫י ' ‪ ,‬איז דער‬ ‫און " ועמך כולם צדיקים "‬ ‫ימי " ‪ -‬שטענדיק ‪ ,‬וושס ער זשל נשר‬
‫;‬ ‫סדר שז בלויז כללותה מסיני‬ ‫מס " נ ] ‪.‬‬ ‫טטז ‪ -‬השלט ער ביי‬

‫שבער בנטע להלכה ‪ --‬דער סדר‬ ‫און דשם איז פלוגתתם של ר " י ור " ע ‪:‬‬
‫העבודה מצד הליכות עלם " ‪ --‬תי ‪-‬‬ ‫מצד עבודת הצדיקים ‪ -‬ר " י ‪ -‬איז‬
‫מען ה‪8‬ט צו סטן מיט עולם ‪--‬‬ ‫בילד‬ ‫גענוג וולס כללותי ' מסיני ‪ .‬בשעת מען‬
‫ענעים גשמיים ( את על אחת כמה וכמה‬

‫דמדבר הוא וכבידה‬ ‫ג)‬ ‫(ד‪,‬‬ ‫לק " ת ם‬ ‫ראה‬ ‫‪4‬ן‬

‫)‬ ‫התשובה ‪ .‬וראה שם ( ד ‪ ,‬א ‪ ,‬ה ‪ ,‬רע " א ) ושה " ש ( בג ‪ ,‬ד‬ ‫"‬
‫ואילד )‬ ‫ינפרט ע " פ המבואר בתניא ( כ " כ‬ ‫)‬ ‫י‪5‬‬ ‫האהבה יבר ‪ ,‬ביטול‬ ‫; ף‬ ‫דהוא בת " ביטול בתכלית ‪ ,‬ח ‪, ,‬‬
‫כולה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ד אנכי ולא יה " לד הם ה כללוח " כל התורה‬ ‫‪.‬‬ ‫ומס ‪ -‬נ בבחי ' עצמיות הרצון שלמעלה מהשכל כי ' ‪.‬‬
‫ת במדבר ( ד ‪ ,‬גן שהתיקון של‬ ‫‪.‬‬ ‫לקו‬ ‫ראה‬ ‫‪) 52‬‬ ‫פכ " ט ‪ ,‬ך ‪.‬‬ ‫שבח פח ‪ ,‬ב ‪ ,‬וראה שמי " ג‬ ‫‪) 49‬‬

‫מדבר דלעו ‪ ,‬ז הוא ע " ' מדבר דקדושה ‪ .‬וראה גם שם‬ ‫‪.‬‬
‫יסוה ת ס " ה‬ ‫הל '‬ ‫א ‪ .‬רמב " ם‬ ‫עד ‪,‬‬ ‫סנהדרין‬ ‫( )‪) 5‬‬

‫( ב ‪ ,‬ג ד ‪ ,‬א ואילך ) דדוקא מצד העלי ' ממדבר דלעי ‪ -‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫ה " ב ‪ .‬שו " ע יו " ד סקנ " ז ס " א ‪.‬‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫נעשה צמאון‬ ‫ד ה ' אלקינו ה ' אחדי‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫ילהעיר מדב ר ( פ ‪ -‬ב ‪ ,‬לא‬
‫גא ‪.‬‬ ‫ישעי ' ס ‪,‬‬ ‫‪) 53‬‬ ‫והרי‬ ‫לך ) ‪-‬‬ ‫הוא הקבלה על דיבור אנכי ( ולא יהי '‬
‫נדה ‪ -‬בסיוטה ‪.‬‬ ‫‪) 54‬‬ ‫בפנים ‪.‬‬ ‫כנ " ל‬ ‫‪,1‬‬ ‫ש עגינה מס ‪.‬‬ ‫ק‪-‬‬
‫‪285‬‬ ‫שיחות‬ ‫בהי "‬ ‫לקוטי‬

‫בכל ענין וענין ( " כל ימי " ) דשרף מען‬ ‫ההעלמות‬ ‫גדלו‬ ‫וושס‬ ‫הגלות‬ ‫בזמן‬
‫תנועה פון‬ ‫‪8‬‬ ‫שטענדיק שסייען אין‬ ‫וההסתרים וכו ' ) ‪ ,‬דשרף מען שנקומען צו‬
‫מס " נ ‪.‬‬ ‫‪ 8‬תוקף אין דער עבודת הבירור ‪ ,‬דעם‬
‫ה)‬ ‫( משיחת ש ‪ -‬פ בהר תשכ ‪-‬‬ ‫עניו התשובה ‪ -‬פיז הלכה כר " ע ‪8 ,‬ז‬
‫אויד די פרטים דארפן זיין מסיני ‪8 ,‬ז‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪286‬‬

‫ב*‬ ‫בהר‬
‫הנ " ל י " לשבות מעבודת הארץ ועבודת‬ ‫א ‪ .‬ביי דער מצוה פו‪ 7‬שביתת הארץ‬
‫האילן " "‪.‬‬ ‫אין שביעית ‪ ,‬ז‪8‬גט דער רמב " ם י ‪ " :‬מ " ע‬
‫[ בנוגע צו די לאווין וולס זיינען‬ ‫לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן‬
‫די‬
‫לא‬ ‫אין דעם ‪ :‬שדך לא תזרע וכרמך‬ ‫בשנה שביעית שנאמר י ושבתה הארץ‬
‫תזמור " ש ‪ ,‬איז פשוט ‪8‬ז דער איסור ל " ת‬ ‫שבת לה ' ונאמר ג בחריש ובקציר‬
‫איז נ‪8‬ר אויפן גברא " שלא יעבוד עבודת‬ ‫תשבות " ‪ -‬איז ידוע אין רעם די‬
‫הארץ בשנה זו כו ' " יי ] ‪.‬‬ ‫חקירה ‪ : 4‬צי די מצוה איז טז די ערד זלל‬
‫שובת זיין ‪ ,‬ווי ס ' איז משמע פון לשון‬
‫פון די נפק " מ בזה ‪ :‬אויב די מצוה איז‬
‫הכתובים בפרשתנו " ושבתה הארץ שבת‬
‫‪8‬ז די קרקע פונעם אידן דשרף הטבן‬
‫שנת‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לה ' ‪ . .‬שבת שבתון יה " לארץ‬
‫שביתה ‪ ,‬איז דעמשלט קיין חילוק ניט‬
‫און וף דער רמב " ם‬ ‫שבתון יה " לארץ " ' ‪,‬‬
‫ווער עם איז שולל די שביתה און סוט די‬
‫‪8‬ז די מצוה‬ ‫ז‪8‬גט (אע סו שנדער ערס‬
‫ארבעט אין זיין קרקע ‪ ,‬אפילו אויב ד‪8‬ס‬
‫טוט ‪ 8‬גוי ‪2‬י ‪ ,‬איז דער בעל הקרקע עובר‬
‫איז " שתשבות הארץ בשביעית ממל ‪-‬‬
‫אכתה " ‪ :‬טדער די מצוה איז ‪8‬ז דער‬
‫"‬ ‫‪7‬‬

‫מענטש ד‪8‬רף רוען מעבודת הארץ ‪ ,‬ררי‬

‫דער לשון הכתוב " בחריש ובקציר‬
‫המצות בריש ספר היד‬ ‫כמניי‬ ‫ועד ' ז לשונו‬ ‫‪)8‬‬
‫הרמב " ס‬ ‫לשון‬ ‫און ווי דער‬ ‫וישבות " ‪,‬‬
‫מ " ע קלה וכסהמ ‪ -‬צ שם ‪ .‬ועפ ' ז יומתק מה שבסהמ ‪ -‬צ‬
‫ורק אח ‪ -‬כ‬ ‫תשבות ‪.‬‬ ‫בחריש ובקציר‬ ‫‪.‬‬ ‫הבש הכתוב‬
‫שבתון ‪. -‬‬ ‫וכבר נכפל ‪1‬ה הציווי פעמים ואמר שבת‬ ‫‪.‬‬
‫בחריש‬ ‫‪.‬‬
‫וכמניו המצות שם הביא רק הכתוב‬ ‫יסית מס ' שניעיה ‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫ובקציר ‪ -‬וב ‪ -‬ה בחינוך שם ‪ ,‬לבטל עבודת הארץ‬ ‫‪.‬‬ ‫ריש הל ' שמיטה ויובל ‪.‬‬ ‫‪)1‬‬

‫בשנה השביעית שנאמר בחריש ובקציר תשבות ובא‬ ‫פרשתנו כה ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫‪)2‬‬
‫אבל להעיר שבריש הל ' שמיטה וייבל‬ ‫כו ' ‪. .‬‬ ‫הפי '‬ ‫כא ‪.‬‬ ‫תשא לד ‪,‬‬ ‫ג)‬

‫הארץן ‪.‬‬ ‫ושבתה‬ ‫הקדים הרמב " ם הכתוב ‪.‬‬ ‫מג ‪ -‬ח מצוה קיב ‪ .‬ביאור הר " פ פערלא‬ ‫ראה‬ ‫‪4‬ן‬

‫שמיטה ‪:‬‬ ‫למצות‬ ‫בהטעמים‬ ‫שתלוי‬ ‫‪" 1‬ל‬ ‫‪)9‬‬ ‫רמה ‪ ,‬ב‬ ‫ואילך ‪,‬‬ ‫לסהמ ‪ -‬צ רם ‪ -‬ג מ " ע סא ( רסג ‪ ,‬ג‬
‫‪ .‬שתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק כעמדה שמוטה ‪.‬‬ ‫(ע'‬ ‫ובס ' לאור ההלכה להרשף שי ' ( ז " ל ] זוין‬ ‫ואילך ) ‪.‬‬
‫מו ‪ .‬נ ח ‪ -‬ג פל ‪ .‬ט ‪ ,‬שביתת הארץ ‪ .‬או ‪ .‬לקבוע בלבנו‬
‫)‬ ‫(‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫מציין עוד ספרים דשקו ' ט‬ ‫צד )‬

‫כו ' עניז חידוש העולם כי ששת ימים עשה כו '‬ ‫שם ‪ ,‬ד ‪ -‬ה ‪ .‬ברבב ‪ -‬ס ריש הל ' שמיטה ויובל‬ ‫‪)5‬‬

‫הכתיב מנוחה על עצמו כו ' ‪ " - -‬איז דבר מיוחד‬ ‫‪,‬‬ ‫הארץ ‪.‬‬ ‫ושכתה‬ ‫‪.‬‬ ‫הכתוב‬ ‫רק‬ ‫בפנים )‬ ‫הניא ( מהנ " ל‬
‫‪.‬‬
‫מרשותו רק שהכל ברשות אדוו הכל ( חינוך מצוה‬ ‫צ מ " ע קלה ‪ ( :‬והוא אמרו ‪ . .‬בחריש ובקציר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ובסהמ‬
‫ובארוכה‬ ‫פרשתנו כה ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫וראה רמבין‬ ‫פד ‪ .‬שבח ‪.‬‬ ‫וכבר נכפל זה הציווי פעמים ואמר שבת‬ ‫תשבות )‬

‫שביתת האדם ‪.‬‬ ‫פרשתנו ) ‪,‬‬ ‫אברבנאל ריש‬ ‫האי שבתון עשה ( יאת ‪ ,‬נ ) ואמר‬ ‫‪..‬‬ ‫שבתון יהי ' לארץ‬
‫ד‪.‬‬ ‫פרשתנו שט ‪,‬‬ ‫‪) 10‬‬ ‫ובפרש ‪ -‬י ע ז ( טו ‪ ,‬ב ) הביא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫גם גן ושבתה הארץ ‪.‬‬
‫לשון הרכבים בהכותרת להלכות שמיטה‬ ‫‪) 11‬‬ ‫הכתוב שות שבתוו יהי ' לארץ ‪ . -‬וראה לקמו הערה‬ ‫‪.‬‬
‫ויובל מצוה ב ' ( וראה לשונו בסהמ " צ ובמניו המצוח‬ ‫‪. 12 ,‬‬
‫בתחילת ספר היד מל " ת רב ואילך ) ‪ .‬וראה צפע " נ‬ ‫שבהכותרת להל '‬ ‫א' )‬ ‫במנין המצות ( מצוה‬ ‫‪)6‬‬ ‫"‬
‫ג‪.‬‬ ‫מהד " ת ג ‪ ,‬רע ‪.‬‬ ‫ויובל ‪.‬‬ ‫שמיטה‬
‫חכמת‬ ‫(מהדו ' ק ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה תוס ' רי ‪ ,‬ד ע ז שם‬ ‫‪) 12‬‬ ‫אז‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫לד ‪ .‬מג‬ ‫( בחוקותי כו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫להעיר מתו כ עה ‪ -‬פ‬ ‫‪)7‬‬

‫ובתוט ' רי ‪ -‬ד ( כשם‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב" מ צ ‪,‬‬ ‫( מהרש ' ל )‬ ‫שלמה‬ ‫את‬ ‫ותרץ‬ ‫מהם‬ ‫תעזב‬ ‫הארץ גו ' והארץ‬ ‫תרצה‬
‫שבת שבתון יהי '‬ ‫‪.‬‬ ‫רש ‪ -‬י ) וא " ש הביאו הכ '‬ ‫המורה ‪-‬‬ ‫" בשביל שתדעו שהארץ של ' כו ' והיא‬ ‫שנתותי '‪- .‬‬
‫לארץ ‪. -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תשמט מאילי ‪ ,‬כל שסיטים שה א מינח‬
‫‪287‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בתך‬ ‫לקוטי‬

‫יישם דער חילוק בפשטות איז אין‬ ‫‪8‬‬ ‫אזיף דער עשה ; אויב שבער דשם פיז‬
‫פשל ‪9‬י ווען ער איז זיי בפירוש ניט‬ ‫חובת גברא איז בשעת ‪ 8‬גוי בששרבעט‬
‫מפקיר ( גודר שדהו ונועל כרמו ) יי ‪ :‬אויב‬ ‫עובר ‪,‬‬ ‫די פעלד איז ער ניט‬
‫סיאיז ‪ 8‬חובת גברא אויפן בעה " ב צו‬
‫‪8‬‬ ‫ב עד " ז איז דש די חקירה און‬ ‫‪.‬‬
‫מפקיר זיין ני איז ( כשטש ער איז עובר‬
‫פלוגתא ביי נשך ‪ 8‬מ " ע אין שביעית ‪-‬‬
‫אויף דער מ " ע ‪ ,‬פונדעסטוועגן ) ט‪8‬ר עם‬
‫יוהשביעית תשמטנה ונטשתה " ין ‪ ,‬צי די‬
‫‪ 8‬צווייטער ניט נעמען ‪ ,‬און אויב ער‬
‫מצוה פון שמיטת הפירות איז שז דשם‬
‫‪.‬‬‫נעמס איז ער עובר אויף איסור גזילה‬
‫וואס די ערד גיס ‪8‬רויס בשביעית דשרף‬
‫אויב שבער דשם ‪ .‬איז אפקעתא דמלכא ‪,‬‬
‫קעו מען נעמעז און זוכה זיין די פירות‬
‫‪.‬‬
‫דער בעה ‪ -‬ב משמיט [ מפקיר ] זיין יי ‪ ,‬ווי‬
‫דער לשון הרמב " ם ( אין ספר המצות ‪4‬י )‬
‫אפילו בע " כ פון די בעלים ‪.‬‬
‫שצונוספר היד‬
‫להפקיר כל מה שתצמח " און‬ ‫("אין‬
‫נפק " מ פשוטה ז‪8‬גט מען אין‬ ‫‪8‬‬ ‫נשך‬ ‫יי ) " להשמיט כל מה‬
‫דעם ‪ :‬וויב‪8‬לד ‪8‬ז שביעית איז פטור פון‬ ‫שתוציא הארץ בשביעית " ; שלער די‬
‫מעשר מצד דעם וואס די פירות זיינען‬ ‫שמיטה איז אין ‪ 18‬אופן פון " אפקעתא‬
‫הפקר ‪ -‬איז אויב דער חיוב איז ‪8‬ז דער‬ ‫דמלכא " ‪6‬י ‪ -‬די תורה השט מפקיר‬
‫מענטש זשל זיי מפקיר זיין ‪ ,‬דעמשלט‬ ‫געווען יי די פירות ' י שביעית און דער‬
‫ד‪8‬רף אויסקומען שז די פירות שביעית‬ ‫דעם יי ‪.‬‬ ‫בעה " ב סוט גארניט אויף אין‬
‫ישם ער איז זיי ניט מפקיר (גודר שדהו‬
‫כו ' ) זיינען חייב במעשרות ‪ :‬אויב שבער‬
‫" אפקעתא דמלכא "‬ ‫זיי זיינען הפקר מצד‬
‫וראה חיזור מצוה פד‬ ‫יא ‪.‬‬ ‫משפטים כג ‪,‬‬ ‫‪) 13‬‬

‫זיין‬ ‫מפקיר‬ ‫ניט‬ ‫זען‬ ‫‪8‬ז‬ ‫מובן ‪,‬‬ ‫איז‬

‫ואצוה זו שהיא להפקיר כל פירותי ' ומצוה אחרת‬ ‫‪.‬‬
‫שציונו הא ‪ -‬ל לשבות בה כו ' קשר אחד להם ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ענדערט ג‪8‬רניט און די פירות זיינען‬ ‫והנהגתו מוכיחה שהפקיר וא ‪ -‬צ הפקר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪3‬ן )‬

‫מעשרות ‪.‬‬ ‫פטור פון‬ ‫כשרות ‪.‬‬ ‫בדיבור ‪ ,‬או שסתמי ' ‪ -‬אוקמי בחזקת‬
‫‪4‬ן ) מ " ע קלך ‪ ,‬ועד ‪ -‬ז בחינוך ריש מצוה פד ‪.‬‬
‫מען קען שבער זלגן ‪8 ,‬ז אויך ווען‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הל שמיטה ויובל פ ‪ -‬ד הכ ‪ -‬ד ובמנין המצות‬ ‫‪) 15‬‬

‫איינער איז בפירוש ניט מפקיר די פירות‬ ‫וראה‬ ‫‪.‬‬ ‫שבריש ספר היד ‪ .‬להשמיט קרקע ‪.‬‬ ‫קלד )‬ ‫(מ"ע‬
‫פון שביעית זיינען זיי פטור פון‬ ‫‪. 18‬‬ ‫לקמן הערה‬
‫הגמרא ב " מ לט ‪ ,‬רעיל ( ובמרש ‪ -‬י שם ‪:‬‬ ‫לשון‬
‫מעשרות אפילו לויס די סברא ‪8‬ז ס ' איז‬ ‫‪) 16‬‬

‫ביטלו‬ ‫יובמ‬ ‫( ובפרש " י ‪:‬‬ ‫א‬ ‫קו ‪,‬‬ ‫המלך ) ‪.‬‬ ‫מצות‬
‫‪ 8‬חובת גברא ינ ‪ ,‬וושרום י " ל ‪8‬ז דטס‬
‫יובל ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מלזורעה כו ' ) קט ‪ ,‬א ( לגבי‬
‫להעיר מלשון הרמב ' ם בהכותרת שם ( מצוה‬ ‫‪) 17‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫מנ ח שם‬ ‫‪) 20‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שישמט מה שתוציא הארץ‪.‬‬ ‫ו ') ‪-‬‬

‫וכל הנועל‬ ‫ראה רמב ‪ -‬ם שם פיד הכ " ד ‪.‬‬

‫)‬ ‫(‬ ‫‪) 21‬‬ ‫ארפא נמי‬ ‫‪.‬‬ ‫הגמרא נדרים מב ‪ ,‬ב ‪:‬‬ ‫ולשון‬ ‫‪) 18‬‬

‫משא ‪ -‬כ‬ ‫או סג שדהו בשביעית ביטל מ ‪ .‬ע‪. .‬‬ ‫כרמו‬ ‫( רחמנא ) אפקרה " היינו ללקוט פירות כמ " ש בריו‬

‫בסתם י ל בפשטות דהוי הפקר ממילא לכו " ע ‪ .‬ראה‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫ורא ‪ -‬ש‬
‫שם ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫בהמובא באנצקלפייא‬ ‫ראה בכהנ ‪ -‬ל ( ובהבא לקמן ) ‪ :‬מחלוקת ב ‪ -‬י‬ ‫‪) 19‬‬

‫ולשונות הגמרא הנ ‪ -‬ל ( הערה ‪ ) 18 , 16‬תירצו‬ ‫‪) 22‬‬ ‫מברט‬ ‫רוכל סי' כד ‪.‬‬
‫שו ‪ -‬ת‬ ‫והמבי ‪ ,‬ט ( שו ‪ -‬ת אבקת‬
‫‪. 19‬‬ ‫באחרונים לדיעה זו ‪ -‬ראה בהמובא בהערה‬ ‫סי ' מב ‪ ,‬מג )‪ .‬מג ‪ -‬ח מצוה פד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ח ‪ -‬א סי * א מהריוט ח ‪ -‬א‬
‫מחלוקת הב " י והמבי " ט ( הנ ‪ -‬ל בהערה ‪) 19‬‬ ‫‪) 23‬‬ ‫ובאור‬ ‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫ביאור הרי ‪ -‬פ פערלא שם ( רמו ‪ ,‬א‬
‫ובתוך‬ ‫בשביעית ‪.‬‬ ‫היא בעיקר לגבי פירות עכו " ם‬ ‫ספרים ‪.‬‬ ‫כמה‬ ‫עוד‬ ‫הביא‬ ‫צו )‬ ‫( ע'‬ ‫שם‬ ‫ההלכה‬
‫כי לא נפטרו‬ ‫הב " י (אבקת רוכל שם ) ‪.‬‬ ‫דבריו כתב‬ ‫‪.‬‬
‫אנציקלופדיא תלמודית בערכו ובצפע ‪ -‬נ ( מאבא ‪ -‬ם‬
‫פירות שביעית ממעשרות אלא מטעם הפקר וכל‬ ‫תרומות‬ ‫פ ‪-‬י הט‪ ( 1 .‬צ ‪ ,‬ד )‪ .‬נדרים פ "ו הרג ( יג ‪ ,‬א ) ‪.‬‬
‫שאינו מופקר לא גפסר ממעשרות ‪ ,‬ומה שטען אסו‬ ‫ועוד )‬ ‫פ ‪-‬ב סהי ‪-‬ב ( מה ‪ ,‬ב ) ‪ .‬מת ‪ -‬ע פ ‪-‬ו ה" ה ( סג ‪ ,‬ב ) ‪.‬‬
‫' שראל שגדר כרמו ולא הפקיר כו ' דאיכא למימר‬
‫א‪.‬‬ ‫דפליגי הראשונים ‪ ,‬מחלוקת רשע ותוס ' בר ‪ -‬ה סו ‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בהד‬ ‫לקוטי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪288‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫ניט מפקיר געווען‬ ‫וושס פירות שביעית זיינעל פטור פו‪7‬‬
‫מעשרות מטעם הפקר ‪ ,‬איז ד‪8‬ס ניט‬
‫לכאורה קען מעז בריינגען ‪8‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫דערפשר ווייל זיי זיינען הפקר בפועל ‪,‬‬
‫ראי ' ‪ ,‬טז דער הפקר פון שביעית איז‬
‫זיין ‪,‬‬ ‫נשר מצד דעם חיוב זיי צו מפקיר‬
‫אפקעתא דמלכא ‪ ,‬פון י‪ 2‬לשון המדרש " י‬
‫און די הסברה אין דעם ‪ :‬ע " ד ווי אין‬
‫די פריערדיקע זעקם ישר איז זש ‪8‬‬
‫יב ‪.‬‬ ‫תבוא בו ‪,‬‬ ‫כח ‪.‬‬ ‫יד ‪,‬‬ ‫( יאה‬ ‫ראה ספתי‬ ‫‪) 26‬‬ ‫חילוק אינעם חיוב פון די מעשרות ‪-‬‬
‫יכול אף שנה שביעית תהא חייבת‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ) ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ילקו ש‬
‫‪8‬ז שנה ראשונה שנ " רביעית וחמישית‬
‫במעשר ת " ל שנת המעשר שנה שחרבת במעשר‬
‫איז מען מפריש מעשר שני און שלישית‬
‫יצאה שביעית שאינה חי בח במעשר ‪ . -‬ובמהרי ‪ -‬ט שם‬ ‫‪.‬‬
‫סי ' מג מוכיח מזה שפירות שביעיה פטוריו מן‬ ‫וששית איז מען ( ‪8‬נשטיט מעשר שני )‬

‫המעשר מגזה ‪ -‬כ ולא מסעם הפקר כלל ( וראה שם‬ ‫מפריש מעשר עני ‪ ,‬וושס בפשטות י " ל‬
‫ובזית רענן לילקוט ראה‬ ‫שם ) ‪,‬‬ ‫שהביא מפרש ‪ -‬י ר " ה‬ ‫דעס טעם בכדי מ ' זשל ניט דטרפן געבן‬
‫שם ( אות מה ) " שהכל הפקר ‪ , -‬ולפי הנ " ל בפנים י ‪ -‬ל‬ ‫אין איין ישר שלע מעשרות * ‪ , 2‬פונדעסט ‪-‬‬
‫פי ' הספרי בפשטות שפירות שביעית אינן חייבות‬
‫וועגן לא אשתמיט בשום מקום צו זלגן‬
‫במעשר חכרן שח יב להפקירם [ ולהעיר שבספרי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪8‬ז אויב ער השט ניט געגעבן ‪ ,‬לדוגמא ‪,‬‬
‫( וילקוט ) שם ממשיך יכול יהו שני מעשרות נוהגים‬ ‫‪.‬‬
‫כו'‪-‬ן ‪.‬‬ ‫בה ( בשלישית ) ת " ל שנה המעשר מעשר אחד‬ ‫מע " ש דעם ערשטן יטר ‪ ,‬ז‪8‬ל ער גענן‬
‫ל‪.‬‬ ‫וראה צפע * נ מת " ע הנ ‪.‬‬ ‫מעשר עני ‪ -‬והטעם ווייל די תבואה‬
‫הוי‬ ‫דשביעית‬ ‫להוכיח ( לכאורה )‬ ‫יש‬ ‫עוד‬ ‫ד‪) 2‬‬ ‫פון דעם יטר השט ניט קיין חיוב פון‬
‫אפקעתא דמלכא מזה שהוצרכו לשומרי ספיחים‬
‫בשביעית להביא מהו עומר ושתי הלחם ( שקלים פ " ד‬
‫עני ‪.‬‬ ‫מעשר‬
‫מ ‪ -‬א ‪ .‬תוספתא מנחות פ ‪ -‬י ה " ה ) ובתוס ' בכ " מ ( יבמות‬ ‫עד " ז בנוגע די תבואה און פירות פון‬
‫מנחות‬ ‫לשמור ) ‪.‬‬ ‫( ד ‪ -‬ה של ) ‪ .‬ב " מ נח א ( ד " ה‬ ‫ץ‬ ‫קכב ‪,‬‬ ‫שנת השביעית ‪8 ,‬ז וויבשלד די תורה‬
‫פד ‪ ,‬א ( ד " ה שומרי ) ועוד ) ‪ ,‬שקו " ט האיך מותר והלא‬ ‫‪.‬‬ ‫השט מחייב געווען שז מ ' זשל מפקיר זיין‬
‫צריך ממשקה ישראל מן המותר לישראל ובת " כ‬
‫שמור בארץ איז אתה בוצר כו ' ‪,‬‬ ‫ה ) מן‬ ‫פרשתנו ( כה ‪,‬‬
‫די תבואה ופירות פון דקם ישר ‪ ,‬איז‬
‫ולמה לא הקנו את השדות לפני שגת השביעית‬ ‫במילא ניטש דפם ישי ק " ‪ 1‬חיוב‬
‫צריכים‬ ‫ואינם‬ ‫נינהו‬ ‫מצוה‬ ‫בני‬ ‫שלאו‬ ‫לקטנים‬ ‫מעשרות ינ ‪ ,‬אסילו ווען מ ' ה‪8‬ט בפועל‬
‫להפקירם ‪ ,‬והיו יכוליו להביא מהב עומר ושתי‬
‫הלחם ‪ ,‬ומוכח לכאורה דאפקעתא דמלכא הוי שלכו‬
‫גס השדות דחש ‪ -‬ו הוי הפקר מאליהם ( ראה עד ‪ -‬ז‬ ‫בהא פיז הכ ' נמ ' שהיא חייבת אע ‪ -‬ג דרחמנא‬
‫מג ‪ -‬ח מצוה פד ) ‪. -‬‬ ‫אפקירה כיון דאיהו לא אפקרי ' ואפי ' את ‪ -‬ל דפטורה‬
‫אכל אינו ‪ -‬כי מצות התורה לא ניתנו שיהא‬ ‫איבא למימר שאני התם דרחמנא אפקרי ' מה שאיז‬
‫אפשר לקימם רק ע " י ערמה וכין ‪ -‬ב ‪ ,‬ופשיטא שפיז‬
‫לומר שקיום מצות עומר ושתהלל בשנה השביעית‬
‫דמצוה על האדם‬ ‫ייבא‬ ‫הרי דגם‬ ‫‪.‬‬ ‫כז כשל גוי כו ' ‪.‬‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫להפקיר לא פסיקא לי ' מילתא בפירות של‬
‫‪.‬‬
‫ניתן באופן כזה שיהא מח ( ' יב ם ליקח שדה של‬
‫כת ‪ -‬כס ‪.‬‬ ‫שלמדוהו מהכתובים ראה יד ‪,‬‬ ‫אף‬ ‫‪) 24‬‬
‫המחוייב במצות וליתנו להקטז כדי להפקיעו ממצות‬ ‫‪.‬‬
‫( ראה מסרי שם ‪ ,‬ר ‪ -‬ה יב ‪ ,‬ב רמב " ם הלכות מת ' ע פ ‪ -‬ו‬
‫שמיטה ‪ .‬ופשוט ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הרי י " ל שזהו טעם הכתוב שצ ל רק מעשר‬ ‫היד ) ‪-‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫תנחומא ר " פ ויקרא ‪ ,‬וראה ויק " ר‬ ‫‪) 28‬‬ ‫טעם ‪.‬‬ ‫אתך ולא שוהו גזה " כ כלי‬

‫תה ‪ -‬ט א ן מספק מ ‪ -‬ש במנח שם שאפשר‬

‫מ " ש בם ( ‪ -‬ח ד ‪ . .‬אפי‪17‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‪ . 7‬ם כ‪. 1‬‬
‫'‬ ‫(‬ ‫‪'7‬ר‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שדא ה " סמוך‬
‫י)‬
‫ראה‬
‫עדר‬
‫א‪,‬‬ ‫להעיר מחוד ‪ -‬ה יד הכל ר ‪ -‬ה סו ‪,‬‬
‫ובכמה אתרוגים ‪ ,‬ולהעיר‬
‫מ ' שאנסוהו לחלל שבת ‪ -‬המחוייב‬
‫‪. 19‬‬ ‫צפע ‪ ,‬נ שבהערה‬
‫‪-‬‬
‫‪) 25‬‬

‫בהיתר‬
‫מ " מ איום‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫םמ [ ך ‪7‬יר ( של ם‬ ‫( שדוח שד קש ( ‪ -‬ק‬ ‫הי‬ ‫‪.‬‬
‫להניח תפיליז ‪ .‬העושה מלאכה בחוה מ האם מחוייב‬
‫הרי זה שיך ההשק ( ‪ -‬ט בנתינת‬ ‫מה ‪ .‬ח ‪. -‬‬ ‫נזי הקנאה‬ ‫בתפיליז ‪ -‬שן ‪ -‬ת אמרי יושר ח ‪ -‬ב סקט ‪ ,‬ס ( ושם גם‬
‫‪7‬דאירייחא‬ ‫ל‪1‬‬ ‫דקט‪ 1‬אפ ‪.‬‬ ‫משח [‬ ‫‪ [ 7‬ןג ‪7‬קט‪ 1‬אם חשי‬ ‫וראה‬ ‫כו ' ) ‪,‬‬ ‫שקו ‪ -‬ס בהולך גמדבר ושכח מתי שבת‬
‫אנד כרעיי‬ ‫‪.‬‬ ‫אתך )‬ ‫(‬ ‫שפ ‪ .‬ב‬ ‫'‬ ‫( ראה שמח כרך ב‬ ‫‪.‬‬
‫ג ' נ הצ " צ למו ‪ -‬ק פ ג מיד ‪.‬‬
 ‫‪289‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בהד‬ ‫לקוטי‬

‫ניט אפקעתא דמלכא נשר חובת גברא ‪,‬‬
‫פון דעם וושס מען פשרגלייכט שמיטת‬
‫קרקעות צו שמיטת כספים ינ ‪ " :‬וזה דבר‬
‫השמיטה שמוט ננ בשתי שמיטות הכתוב‬
‫מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת‬
‫כספים ‪ .‬בזמן שאתה משמט קרקע כו'" יי‬
‫[ און הגם שז דשם איז נ‪8‬ר דעת רבי און‬
‫ניט דעת רבנן " ‪ -‬איז אבער זייער‬
‫פלוגתא נשר אויף דעם וואס רבי זטגט‬
‫קרקע‬
‫השמטת‪ ,‬שבער‬
‫קרקע כו' "‬
‫צוגלייכן‬
‫דעםמשמט‬
‫שאתה‬
‫בזמןאויף‬
‫"ניט‬
‫כספים " ] ‪.‬‬
‫ביי שמיטת כספים ז‪8‬גט די משנה אין‬
‫מס ' שביעית ' י ‪ " :‬המחזיר חוב בשביעית‬
‫( נעכן זמן השמיטה ) יי יאמר לו משמט‬
‫אני ‪ ,‬אמר לו אעפ "כ ‪ ,‬יקבל ממנו שנאמר‬
‫וזה דבר השמיטהי ‪ -‬חויב שמיטה איז‬
‫אפקעתא דמלכא און ס'ווערט אוים חוב ‪,‬‬
‫איז ניט גלשט לשון המשנה " המחזיר‬
‫חוב" ‪ " ,‬משמט אני" ‪ ,‬און פי ' המפרשים‬
‫ב)‪:‬‬ ‫להעיר מרע ‪ ,‬מ ריש פרשתה ( זח ' ג קח ‪,‬‬
‫פקודא דא לשכות בשנה השביעית כו ' ואבתרי '‬
‫‪.‬‬
‫להשמיט כספים בשביעית כו ' " ובויק " ר שם ‪ :‬וא " ת‬
‫אינו מדבר בשומרי שביעית נאמר כאז עושי דברו‬
‫ונאמר להלן וזה דבר השמיטה מה דבר שנאמר‬
‫להלז בשומרי שביעית הכתוב מדבר אף דבר האמור‬
‫מדבר ‪.‬‬ ‫כאז בשומרי שביעית הכתוב‬
‫ראה סו ‪ ,‬ב ‪,‬‬ ‫‪) 32‬‬
‫" גבורי כח עושי דברו‬ ‫‪1‬‬ ‫אויפן ‪9‬סוק '‬
‫לשמוע בקול דברו " ‪ " -‬אלו שומרי‬
‫שביעית ‪ ,‬ולמה נקרא שמם גבורי כח‬
‫רואה ששדהו מופקרת ואילנותיו‬
‫ורואה‬ ‫מופרצים‬ ‫והסייגים‬ ‫מופקרים‬
‫סירותיו נאכלים וכובש את יצרו ואינו‬
‫מדבר " וושס פון לשון " רואה ששדהו‬
‫מופקרת ואילנותיו מופקרים ' איז משמע‬
‫הפקר פון זיך שליין ‪-‬‬ ‫‪8‬ז זי ייערט‬
‫היינו מצד אפקעתא דמלכא ‪ ,‬ניט דורך‬
‫דעם וושס ער השט דחס מפקיר געווען ‪.‬‬
‫אוז השמטת‬ ‫מ ' קען שבער דוחק זיין ‪ 18 ,‬דער מדרש‬
‫איז מתאר דעם מצב פון דער שדה ואילן‬
‫ווי זיי זיינען בפוער ‪ " -‬שדהו מופקרת‬
‫ואילנותיו מופקרים כו ' " ‪ ,‬ניט ריידנדיק‬
‫וועגן דער סיבה דערפון ; שבער אויד‬
‫דער מדרש השלט ‪8 ,‬ז זיי זיינען געוושרז‬
‫הפקר נשר דירך דעם וושס דער מעגטש‬
‫השט זיי מפקיר געווען ‪0‬י ‪ .‬און דער‬
‫חידוש בשעת " רואה " ‪ -‬כעטש ער‬
‫שליין השט עם מפקיר געווען ‪ -‬איז‬
‫‪) 31‬‬ ‫ווייל ער זעט ווי עס זעט אוים בפועל ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫לשמיעה ‪.‬‬ ‫ע " ד אינו דומה ראה‬
‫ה וי" ל ‪ 8‬מקור והוכחה צו דער‬ ‫‪.‬‬
‫דיעה וסברא ‪8 ,‬ז שמיטת קרקעות איז‬
‫כ‪.‬‬ ‫תהלים קג ‪,‬‬ ‫‪) 29‬‬

‫ושש ‪.‬‬ ‫סע ‪ -‬א‪.‬‬ ‫גיטיז לו ‪,‬‬ ‫‪) 33‬‬

‫גם צע " ק אתיל דהוי אפקעתא דמלכא ואינו‬ ‫‪) 30‬‬

‫בגיטיז שם ‪ :‬בשביעית בזה ‪ -‬ז ורבי היא ( וראה‬ ‫‪) 34‬‬ ‫‪.‬‬
‫האדם כלל ‪ -‬מדוע נקרא שומרי‬ ‫יסעולת‬ ‫שייר‬
‫רבא ) ‪.‬‬ ‫פרש " שם ד ‪ -‬ה בשביעית ‪ .‬שם ע " כ ד " ה‬ ‫‪,‬‬ ‫מדבר ‪.‬‬ ‫[(‬ ‫( אי‬ ‫עי ‪ -‬ז שיכובש את יצרו‬ ‫שבעית *‬

‫‪.‬‬
‫ובמו *ק ב ‪ ,‬סע ' ב מוסיף אפי' תימא רבנז בו " ‪.‬‬ ‫ר שם בנוהג שבעולט אדם עושה מצוה ליום‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ובויק‬

‫ובסהמ ‪ -‬צ להרמב " ם מ " ע קמא ובחינוך מצוה‬ ‫‪) 35‬‬ ‫‪.‬‬
‫לחודש א ' שמא לשאר ימות השנה ‪,‬‬ ‫א ' לשבת ם‬
‫העז ‪ :‬ולשון התוספתא בשחי שמיטות הכתוב מדבר‬ ‫' מזת השנה הוי מצוה ‪.‬‬ ‫דמשמע שהץזד דינזדז נגל‬

‫‪.‬‬
‫אחת שמיטת קדקעזת ואחת שמיטת כספים וראה‬
‫לאור הלכה שם ע ' קי שרוב הראשונים פוסקים‬ ‫שזו ‪ -‬לי‬ ‫יווה‬ ‫יפה‬ ‫יפה‬ ‫רעבון‬ ‫האומרו‬ ‫רצתן‬
‫‪.‬‬
‫כרבי ‪ ,‬ואשר בז פסק הרמב " ם אבל ראה לקמז הערה‬

‫‪.‬‬
‫ומאריסת אן מהני ( ס בגדש ( ירושלמי שקלים שם‬
‫ועיין תוי ‪ -‬ט שקלים שם‬ ‫קיח‪ .‬א ‪.‬‬ ‫ב‪ -‬מ‬ ‫( ( במפרשים ) ‪.‬‬
‫לשוז ) '‬ ‫ט " מ ח ‪ .‬גיטין לז ‪ ,‬ריש ע" ב ( בשינוי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 36‬‬ ‫דמח‪7‬ק בי ה [ ‪ ( 7 -‬שקלים דרקבלימ מקטלים ( שקרים‬
‫בזמן שהשביעית נוהגת ועברה עליו שביעית‬ ‫‪) 37‬‬ ‫( ראה‬ ‫ן‪.‬‬ ‫שי (‬ ‫חי ‪.‬‬ ‫( דא‬ ‫)‬ ‫רע " ב שם‬ ‫( ראה‬ ‫מ‪ .‬ה‪.‬‬ ‫פ ‪-‬א‬
‫וראה‬ ‫שם ‪.‬‬
‫‪ -‬פרשיי גיטיז שם הרא ' ש שביעית‬ ‫‪.‬‬ ‫( בכד‬ ‫ד )‪.‬‬ ‫(‬ ‫(ע‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫בארוכה מל ‪ -‬מ ושעה ‪ -‬מ שקדים פ ‪ -‬ד ה ‪-‬‬
‫ר ‪ -‬ש ‪ ,‬פ " מהריי בז מלכי צדק ‪ ,‬רע ‪ ,‬ב ( ועוד ) שביעית‬ ‫י ‪ -‬ל בפשטות שיכולים ליקח מהם בחורת הפקר‬ ‫אופן‬
‫שם ‪.‬‬ ‫ואכ " מ ‪.‬‬ ‫הפקר ‪,‬‬ ‫ביר‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫נהר‬ ‫לקוטי‬ ‫‪290‬‬

‫ומבטל זיין דעם חוב לגמרי ‪ ,‬נשר ער‬
‫ל‪8‬זט טפ ( משמט ) דעם חוב ‪ :‬ער מקנט‬
‫אים ניט ( לא יגוש )‬
‫[ עפי " ז ווערט פטרשטשנדיק וושס דער‬
‫זשגט ‪ " :‬מצוח עשה להשמיט‬
‫וושס‬ ‫המלוה בשביעית שנאמר כו ' "‬
‫דער‬ ‫בפשטות איז דשם שייך ווין‬
‫משמיט זיין איז ‪ 8‬חיוב אויפן מלוה און‬
‫ניט ווען ס 'איז ‪ 18‬אפקעתא דמלכא י ' ] ‪.‬‬
‫פון רעם לווה ' ס זלגן " אעפ " כ " ‪ ,‬שז ער‬
‫?‬ ‫חוב " '‬ ‫וויל " לפרוע " רעם‬
‫‪.‬‬ ‫נשכמער ‪ :‬וויבשלד שז די תורה ז‪8‬גט‬
‫שז שביעית איז משמט ומבטל דעם חוב ‪,‬‬
‫נ'‬ ‫רמב " ם‬ ‫ה‪8‬ט לכאורה גיר געדשרפט זיין ‪8‬ז‬
‫איסור פשר דעם לוה צו ט‪8‬ז ‪ 8‬פעולה‬
‫הפכית ‪ -‬אומצוקערן די געלט ‪8‬לס‬
‫חוב ‪ -‬און די משנה ז‪8‬גט גשר ‪8‬ז ( ניט‬
‫ניר מעג דשם דער לוה טין ‪ ,‬נ‪8‬ר ) " רוח‬

‫און לויס דעם איז מוסבר וולס דער‬ ‫חכמים נוחה ממנו " ( ווי עם שסייט איו‬
‫דער צווייטער משנה " ) ?‬
‫זשגט ‪ " :‬וצריך המלוה לומר‬ ‫רמב " ם '‬
‫‪4‬‬

‫לתח יר משמיט אני וכבר נפטרת ממני ‪,‬‬ ‫איז משמע פון דעם שלעם ‪8 ,‬ז שמיטת‬
‫אמר ~ לו אעפ " כ רצוני שתקבל ‪ ,‬יקבל‬ ‫כספים בשביעית איז ניט אין גדר פון‬
‫ממנו שנאמר לא יגוש והרי לא נגשי ‪,‬‬ ‫אפקעתא דמלכא ‪8 -‬ז דער חוב ווערט‬
‫ד ‪ .‬ה ‪ .‬טז דער חיוב ומצוה אויפן מלוה‬ ‫לגמרי נפקע ונתבטל בדרך ממילא ‪- * 0‬‬
‫( " משמיט אניי ) איז מוגדר אין דעם וושס‬ ‫נשר ( א ) ס ' איז ‪ 8‬חובת גברא אויפן מלוה‬
‫ער איז מקיים דעם " לא יגוש " ‪ -‬סיאיז‬ ‫צו משמט זיין דעם חוב י ' און ( ב ) שז‬
‫ניט ‪ 8‬בטזונדער לאו או‪ 7‬איסור אין‬ ‫דער גדר החיוב איז ניט צו מפקיע‬
‫שמיטת כספים י * ‪ ,‬נטר ( אויך ) דער קיום‬
‫פון חיוב השמטה ( שלס מ " ע ) ‪ :‬און ווי‬
‫( לדן ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫בר ‪ -‬ש עברדנ ) שם אני רוצה לפרוע‬ ‫‪) 18‬‬

‫וראה מה שהקשה בתוי ' ט שביעית שם ובמשנה‬

‫יפ ‪ -‬ט שם ‪ .‬ובסהמ " צ מ " ע קמא ‪ .‬ראה ביאור‬ ‫‪) 42‬‬
‫‪.‬‬
‫ראשונה שם ‪ ,‬ובפרש ‪ -‬י גיטין שם ד ‪ -‬ה ואם אני רוצה‬
‫‪.‬‬
‫ג )‪.‬‬
‫‪ ) 43‬בי דוחק לומר שס ‪ ,‬ל שכל המצוה היא רק‬
‫שיאמר משמט בדבור אבל אפקעתא דמלכא היא‬
‫הרי ‪ -‬פ פערלא שם ( רמו ‪,‬‬ ‫ב)‪:‬‬

‫ממנו‪.‬‬ ‫יקבל‬ ‫‪.‬‬

‫לך " ויתירה מזו בפרש י שבת ( קמח ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫אעפ ‪ -‬כ איני חפץ שישמט‬
‫שם ‪.‬‬ ‫מ ‪-‬ט‬
‫‪,‬‬ ‫להחפר‬

‫‪) 39‬‬
‫‪.,‬‬
‫מעצמה כי ‪ :‬א ) רק כשבא הלוה והח י מצינו שצריך‬ ‫‪.‬‬
‫אכל במרדכי גיטין פ " ד סי ' שפ ‪ :‬דשביעית‬ ‫‪) 40‬‬
‫ואיארר משמט אני ‪ ,‬ולא פסיקא מילתא בבל מלוה עד‬ ‫‪.‬‬
‫הסקעתא דמלכא הוא אע " ג דלא אמר משמט אני ‪.‬‬
‫שיתגנז לומר ‪ .‬מ " ע להשמיט המלוה בשביעית כו ' ‪.‬‬ ‫וראה סמ ' ע שו " ע תו ‪ -‬מ סס ‪ ,‬ז מקט ‪ -‬ו ‪ .‬וכן פשיטא לי '‬
‫ב ) אם לזה כוונתו הו ‪ -‬ל לפרש ‪ .‬וראה רי ‪ -‬פ פערלא‬ ‫‪.‬‬
‫להמניח מצוה תעז כתחילתו וראה סטר התרומות‬
‫‪.47‬‬ ‫לקמן הערה‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫א ' ) אות ה ' ( ותשובות הרא ש כלל עז‬ ‫( חלק‬ ‫שער מה‬
‫שם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שם פ ‪ -‬ט הכ " ח וראה רדב ז וכס " מ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 44‬‬
‫אות ד ' ) בשם תשובת הרמב " ו ‪ .‬שזוניח מפרש " גיטין‬ ‫‪,‬‬
‫ועפ ‪ -‬ז יובן מה שבהמצות ל ‪ -‬ת ( סהמ ‪ -‬צ ל ‪ -‬ת‬ ‫‪) 45‬‬ ‫לו ‪ ,‬א ד " ה מוסרני ‪ .‬שם ‪ ,‬כ ד " ה רבא ) דתירוץ רבא‬
‫רל ) כללם יחד ‪ :‬הזהירנו שלא לתבוע משאות בשנת‬ ‫הפקר ב ' ד הי ' הפקר ' קאי גם על קושיא הא ' שם‬ ‫‪.‬‬
‫שנחמר שמוט כל‬ ‫‪.‬‬ ‫השמיטה אבו ' שמטי כלם יהדו‬ ‫ומי איבא מידי דמדאורייתא משמטא והתקין הלל‬ ‫‪.‬‬
‫בעל משה ידו כוי ואינו מותר לגוש כו' אבל ישמט ‪. -‬‬ ‫דלא תשמט " ועד ‪ -‬ז בחי ' הרשב ‪ -‬א שם ( ושם ‪ - :‬הפקר‬ ‫‪.‬‬
‫מ "ע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ולהעיר שגם בספר היד שם רפ ט כתב ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הלל ממוגו של לוה לגבי מלוה ומגבי לי " ) ‪ .‬וי " ל‬
‫להשמיט המלוה כו ' והתובע חוב כו ' עגר על ל " ת‬ ‫מא‪.‬‬ ‫ובז מוכח כתשובת מהרשד ' ם תו ‪ -‬מ סי '‬
‫‪.‬‬
‫‪) 41‬‬

‫כו ' ואסור‬ ‫ולא כתב מ ע להשמיט‬ ‫כו' ‪.‬‬ ‫שנאמר‬ ‫אפי '‬ ‫ושמא‬ ‫סקס ‪ -‬ה ) ‪:‬‬ ‫( ועד * ז מקושי ' התומים סם ‪ -‬ז‬
‫כו' ‪.‬‬ ‫לתבוע‬ ‫טעמא דבש אביהז של יתומיז לא איצטריך ליתומים‬

‫אבל בתרגום קאפח‬

‫‪ :‬כמצאת העליר מחרשם א ‪ -‬א‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫; ‪ -‬ה במצאה שלפני‬ ‫‪,‬‬
‫‪ . .‬שמט ‪ ,‬כן ‪ -‬ן לגמרי ‪. .‬‬
‫י)‬
‫קטנים שהלוו שהרי לאו בני מיעבד מצוה ניגהו‬
‫בסוף התשונה ‪ ,‬ואם הוי אפקעתא‬
‫דמלכא ‪ ,‬הרי החיוב נפקע מאליו ולמאי נפק ‪ -‬מ ‪,‬‬
‫וערש‬ ‫כו' ‪.‬‬ ‫וקרא‬

‫‪ .‬אבל יפק לגמר ‪. . .‬‬ ‫‪. 50‬‬ ‫כמ ‪ -‬ש במג ‪ -‬ח שם ‪ .‬וראה בהנסמן לקמז הערה‬
‫‪291‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בהד‬ ‫לקוטי‬

‫געווארז י ' ‪.‬‬ ‫חוב כשלעצמו איז ניט נפקע‬ ‫דער לשון החינוך ‪ " : ' 6‬לעזוב החובות "‬

‫און דערפטר איז פשרשטשנדיק וולס‬

‫‪8‬פל‪8‬זן ד ה ניט משנען ; און ווי‬ ‫‪. .‬‬ ‫ל‬

‫לדעת רוב הפוסקים ( אויסער די דעה‬ ‫ס ' איז די משמעות פון לשון הכתובים ‪:‬‬
‫יחידאה פון יראים ני ) איז ניטי קייז גדר‬ ‫ישה‬
‫אחיו גו '‬
‫רעתוידוואתאשר‬
‫בעל אתמשה‬
‫כל יגוש‬
‫שמוט לא‬
‫"ברעהו‬
‫דמצוה אויפן לוה צוריקצוצשלן דעם‬
‫חוב צום מלוה (אויך פשר דעם ווי דער‬ ‫‪,‬‬ ‫לך את אחיך תשמט ידך " י '‬ ‫יה "‬ ‫ואשר‬
‫מלוה השט געזשגט " משמיט אני " ) ; און‬ ‫דער " לא יגוש " איז‬ ‫‪18‬‬ ‫און וויבשלד‬
‫פונדעסטוועגן ווערט ער שנגערופד יי‬ ‫מחייב און מכריח רעם מלוה ‪8‬פצולשזן‬
‫און ניט משנען דעם חוב ‪ ,‬איז מובן ‪ ,‬שז‬
‫לוה איז‬
‫הלוואה ‪,‬‬
‫הגם דער‬
‫צוריקצאלן די‬
‫חובו " ‪ -‬ווייל‬
‫מחזירפון‬
‫"פטור‬
‫בדרך ממילא פשלט ‪8‬פ דער שעבוד‬
‫נשך שלץ ד‪ 8‬דער חוב ‪ ,‬ער איז ביט נפקע‬ ‫וחובת גברא פון דעם לוה צו פורע זיין‬
‫דעם חוב ( ווייל ס' איז הא בהא תליא ) "‬
‫י ווי דער לשון הרמכ " ם ‪ " :‬משמיט אני‬
‫גומא כו ' ובשביעית פטרה התורה לבל יכול לנגוש‬ ‫וכבר נפטרת ממני " ‪8 ,‬ז דער לוה ווערט‬
‫אותו הפקיעה שעבוד הגוף כו ' אבל בלוה מת‬
‫נפטר פון זיין שעבוד צום מלוה "‬
‫;‬
‫ונשתייר נכסים נכסי אביו ערבים בשביל אביו כו '‬
‫נכסיו ערבים מיום הלואה כו ' וגובה מהם ‪ .‬וראה בית‬
‫יבער דאס איז נטר ביטול השעבוד אין‬
‫רידב ז הל' שביעית ס ‪-‬י בסופו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דעם יחס ( פון גדר גברא ) צווישן מלוה‬
‫ויומתק ע " פ דעת ר ‪ -‬ת ( ר " ‪ 1‬כתובות פה ‪ ,‬ב ) דשני‬ ‫און לוה ‪ ,‬עם בלייבט יבער דער שעבוד‬
‫שעבודים יש לו למלוה על הלוה שעבוד גופו שהוא‬ ‫אויף די נכסי הלוה ‪0‬י ‪ ,‬ווייל דער עצם‬
‫מחויב לסרובן ושעבוד על נכסיו ‪ ,‬וכשמחלו פקע‬
‫שעבוד הגוף וממילא פקע שעבוד נכסים כו ' ‪ ,‬משא " כ‬
‫כשמת הלוה כו ' ‪ ,‬והרי בנדו ‪ -‬ד המלוה לא מחל‬ ‫תעו ‪.‬‬ ‫מצוה‬ ‫‪) 46‬‬
‫נכסים ‪.‬‬ ‫השעבוד ‪ ,‬וא כ מוכז שנשאר איזה ועבוד‬ ‫‪.‬‬ ‫ולפ " ז מה שפריר לומר משמט אני לדעת‬ ‫‪) 47‬‬
‫וכשהשקע‬ ‫‪.‬‬ ‫ומיש הרכב ‪ -‬ם פ ‪ -‬ט מה ‪ -‬ד שם‬ ‫‪) 51‬‬ ‫הרמב ‪ -‬ם כיון דבל הגדר הוא מצד לא יגוש ‪ ,‬י " ל‬
‫חמה בליל ר ‪ -‬ה של מוצאי שביעית אבד החוב ‪- -‬‬ ‫דס " ל דהוי מצוה שיאמר ההשמטה כפה כפרשי‬
‫איז פירושו שבטל החוב או נפקע וכיו ‪ -‬ב ‪ ,‬כ ‪ -‬א‬ ‫גיטיז ושבת שם וכז הוא דעת אדה ‪ -‬ז הלכות הלואה‬ ‫‪.‬‬
‫שאא ‪ -‬פ לו לתובעו עיד ‪ ,‬וכא כהמשך לס ‪ -‬ש לפנ ‪ ,‬ז‬ ‫‪.‬‬
‫במרדכי שם ואו ז פ " א דע " ז סי ' קח‬ ‫( וכיק‬ ‫סליו ‪.‬‬
‫ד ‪ ,‬בשביעית עצמה גובה ח‪1‬ב‪ 1‬כו ' וכשתשקע חמה כו '‬ ‫לדעתם דשביעית משמטת מאילי ‪ .‬וראה תוס ' רי ‪ -‬ד‬
‫החוב ‪. .‬‬ ‫אבד‬ ‫וסקל ‪ -‬ו ) ‪.‬‬ ‫ב " ח חו " ל סי ' סז סקל ' ה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫גיטיז לז ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫סי ' רעת ובהשלם ‪ -‬סי ' קסד וראה תועפת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 52‬‬ ‫ובר" פ פערלא שם בתחלתו ( רטב ‪ ,‬ד ) כ ' דלהרמב ‪ ,‬ם‬
‫ראם שם סקט ' ז מהרקאנטי ‪ ,‬דהיראים חזר בו ‪ ,‬עיי ‪ -‬ש‬ ‫יגוש ‪.‬‬ ‫בלא אמירת משמט אני עובר בלא‬
‫שלא חזר בו מהדיז שצריך הלוה להחזירו למלוה‬ ‫סק ‪ ,‬ב‬ ‫קד‬ ‫ס"‬ ‫ראה יתירה שזו בקצה ' ח‬ ‫‪) 48‬‬
‫ואינו רשאי לעכבו אלא ע " פ מלוה כו ' ‪ .‬וס ‪ -‬ל כפשוטו‬ ‫דבהלואה ככלל ( לא בשנת השמיטה ) כשאיז המלוה‬
‫בפועל ‪.‬‬ ‫שכל הגדר הוא רק שלא יגוש את רעהו‬ ‫תובע איז על הלוה מצוה לפרוע ‪ .‬וגם לדעת הנתה ‪ ,‬מ‬
‫ב‪.‬‬ ‫וראה אברבנאל ראה סו ‪,‬‬ ‫( שם סק " א ) דחייב כיוז דרחמנא ההבא לפרוע ‪ ,‬היינו‬
‫ד כשהוא נותז לו אל יאמר לו בחוב אני‬ ‫‪.‬‬ ‫אף‬ ‫‪) 53‬‬ ‫ד‪1‬מצ ה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫אבל בנדו ד‬ ‫כשחסרה התביעה בפועו‪,‬‬
‫נותז לך אלא יאמר לו שלי הן ובמתנה אני נותז לך '‬ ‫ו ) אימור על המלוה לתבוע כו ' ‪ ,‬י ‪ -‬ל שגם לשיטתו איו‬
‫‪.‬‬
‫( גיטיז לז ‪ ,‬ב ) ‪ -‬ראה יראים שם ( סי ' רעח ) ותיקוז‬ ‫וכדמשמע מהלשוז רוח‬ ‫לפרוע ‪.‬‬ ‫על הלוה מצוה‬
‫לשוו דיבור הוא שתקנו לזמר במתנה שיקא הדבר‬ ‫חכמים נוחה הימנו ולא קיום מצות פבעיח וכין ‪ -‬ב‬
‫לו ‪. -‬‬ ‫ניכר ונראה שלא ע ‪ -‬י נגישה נותן‬ ‫( וכבפנים ) ‪.‬‬
‫ואד שכתבו לדעתו דומינה דקרא אינה מחילה‬ ‫נכבר נפטרת ממני ' היינו שנפטרת‬ ‫ולשונו ‪.‬‬ ‫‪) 49‬‬
‫כו ' ‪ ,‬ויש שכתבו ( נסמז בהערה שלפג ‪ -‬ז ) שהיראים‬ ‫אנף ‪.‬‬ ‫ממני לא עץ אמירתו עכשיו ‪ ,‬משמיט‬
‫חזר בו ‪ -‬הרי כשבא להחזיר חובו לפני אמירת‬ ‫להעיר סתומים שם ‪ ,‬דס ' ל לרש ‪ -‬י בסי ' דברי‬ ‫‪) 50‬‬
‫משמט אני ‪ ,‬פשיטא שנקרא מחזיר חובו ( כבהערה‬ ‫ר ש בספרי ‪ ,‬בעל משה ולא היורש ' דעיקר מה‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫וגם אח " כ מאמירת הלוה אעם ‪ -‬כ ‪ -‬משמע‬ ‫שלפניו ) ‪,‬‬ ‫שהקפיד התורה הוא ללא יגוש אותו דהוא משועבד‬
 ‫שיוזווג‬ ‫ב‬ ‫בה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪292‬‬

‫‪ . 1‬עפ " י הסברה הנ " ל אין דעם ענין‬ ‫בסגנון אחר ‪ :‬ווען ער השט‬ ‫‪4‬י ‪:‬‬ ‫געווטרן‬
‫פון שמיטת כספים ‪ ,‬איז מסתבר שז עד " ז‬ ‫טייל פון זיינע‬ ‫‪8‬‬ ‫געליען ‪ -‬איז אויף‬
‫איז אויך שמיטת קרקעות ‪ ,‬וו‪8‬רום דער‬ ‫( בסכום דההלואה ) ‪ -‬חל מעין‬ ‫נכסים‬
‫זעלבער גדר פון שמיטה ( בשנה‬ ‫מלוה ‪.‬‬ ‫בעלות פון‬
‫השביעית ) איז סיי ביי קרקעות און סיי‬
‫ס ' איז שווער צו זשגן ‪8‬ז דטס איז טז‬
‫ביי בספים ; ובפרט ‪8‬ז מ ' פ‪8‬רבינדט זיי‬ ‫ענין פון פריעת בע " ח מצוה ‪ ,‬ווי שנדערע‬
‫צוז‪8‬מען אין " [ ‪1‬ה דבר השמיטה " [ און ווי‬
‫פשט איו חונזער‬ ‫דים‬ ‫מפרשים לערנען‬
‫דער רמב " ם ברענגט דשם ‪ 9878‬אין‬
‫משנה י‪ , 1‬והראי ' שז כנ " ל ‪ ,‬איז דטס נטר‬
‫ספר המצות ביי דער מ " ע פון שמיטת‬
‫‪8‬‬ ‫וושס השלט שז ס 'איז די‬ ‫‪ 8‬דעת יחיד ‪,‬‬
‫כספים " ולשון התוספתא בשתי שמיטות‬ ‫חיוב אויפן לוה ‪8‬פצוגעבן דעם חוב צום‬
‫הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקעות‬ ‫מלוה (אויב ער ה‪8‬ט ניט געזשגט משמט‬
‫ואחת שמיטת כספים " ] " ‪ ,‬וואס " וזה דבר‬
‫אני ) ‪ :‬ועוד ‪ ,‬אויב ס ' איז ‪ 8‬מצוה פון‬
‫השמיטה " מיינט בפשוטו ‪8 ,‬ז דשם ( וולס‬
‫פריעת בע " ח ‪ -‬אפילו לויס דער דעה‬
‫ער איז מפרש ווייטער ) איז מצות‬ ‫טז ס ' איז נשר מדרבנן " ‪ -‬איז עס דשך‬
‫שמיטה ‪ ,‬ד ה ‪8 .‬ז ס ' איז ‪ 8‬מצוה אויפן‬ ‫‪.‬‬ ‫" רוח‬ ‫ניט נטר‬ ‫און‬ ‫ממשח‬ ‫‪ 8‬חיה‬
‫פעלד י‪. 6‬‬ ‫גברא צו דבר ' ן ‪ ,‬מפקיר זיין די‬
‫ממנו " " ‪.‬‬ ‫נוחה‬ ‫חכמים ' י‬

‫הנ " ל הוא לפרש ‪ ' -‬גיטיז לו ‪ ,‬מע " א דשמיטת‬ ‫‪) 60‬‬

‫‪.‬‬
‫קרקע קאי על השביעית אבל גם לפי ' ר " ת בתום '‬
‫ר ‪ -‬ן מאירי‬ ‫‪.‬‬
‫שם ד ‪ -‬ה בזמן ( וכן פירש ברמב ו ריטב " א‬ ‫י‬ ‫פרש ‪.‬‬ ‫יראה‬ ‫‪, 38‬‬ ‫ג ‪ -‬כ שהוא מחויר חובו ‪ ,‬כבהערה‬
‫שמפרש דברי‬ ‫כרבי ) ‪,‬‬ ‫שם ‪ .‬ובכמה פוסקים שפסקו‬ ‫גיטיז שם ד " ה עד דאמר ‪.‬‬
‫עבי כהירושלמי והשמטת קרקע מדובר ביובל ‪,‬‬ ‫ולהעיר מצפע נ כלאים פ " הכ ‪ ( 1 -‬יט ‪ ,‬ג ‪ -‬ד ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 54‬‬

‫והשמטת כספים פי ' שביעית בכלל ‪ -‬גם דקרקע ‪,‬‬ ‫בסופו ‪.‬‬ ‫מהד " ת‬
‫‪.‬‬
‫הרי פשיטא ששוין הו שהרי כוללם יחד ויתירק מזו ‪:‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫משנה ראשונה שביעית מ " ט‬ ‫‪) 55‬‬

‫‪.‬‬
‫קורא לשביעית בכון ‪ -‬שמיטת כספ ם ‪.‬‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫ראה אנציק ' תלמודית כרך ט ' ע ' רכז‬ ‫‪) 56‬‬

‫אבל להעיר דלפי ' הא ' דרגה בקדושין ( לח ‪ ,‬ב‬ ‫וש ‪.‬נ ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫על מ ‪.‬‬
‫נקט נמי שמיטת כספים דדמיא להן‬
‫יובל שביובל חוזרות השדות מלוקח למוכר‬
‫ללוה ‪.‬‬ ‫ושמיטת כספים כמו כן מופקעים ממלוה‬
‫השמטת )‬

‫‪.‬‬ ‫סד ה‬
‫וונויב ' ן‬
‫ע‪.‬‬ ‫דכ‪1‬פ ‪ ,‬ן‬ ‫סע " א‬
‫‪ ) 58‬ראה בארוכה בצ צ חידושים על הש " ס סוף‬
‫שביעית בגדר רוח חכמים נוחה ממנו ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ראה כתובות פו ‪,‬‬ ‫‪) 57‬‬

‫הל '‬ ‫וברמב ' ם‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫גיטין‬ ‫הוא ברשב " א‬ ‫( ועדת‬ ‫ד ‪ -‬ה פריעת‬ ‫( שם )‬ ‫אבל להעיר דלפרש ‪ -‬י כתובות‬
‫כו ' אלא‬ ‫‪.‬‬
‫שמיטה ויוכל פ ‪ -‬ט ה " ב פיז שמיטת כספים‬ ‫מצוה עליו לפרוע חובו ולאמת‬ ‫‪.‬‬ ‫בע ח מצוה ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫שהרי ישוב הקרקע לבעליו‬ ‫‪. .‬‬ ‫בזבז שהיובל נוהג‬ ‫דבריו דכתיב היו צדק שיהא הן שלך צלק כו ' " ‪ ,‬והרי‬
‫בלא כסף כר אמרו חכמים בזמז שאתה משמיט‬ ‫כל‬ ‫‪.‬‬ ‫לכמה פירושים זהו הפירוש בסוף משנתנו‬
‫קרקע בו " ‪ .‬וראה לשונו פ " י ה " ט שם ‪ .‬וכסוף הפרק‬ ‫ר מ‬ ‫‪. -.‬‬ ‫המקיים את דברו רוח חכמים נוחה ממנו‬
‫יובל משמיט קרקע בתחלתו ושביעית אינה‬ ‫‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ורע ב ‪ .‬וראה ירושלמי שביעית שזו ‪ .‬אבל ראה לקמן‬ ‫‪.‬‬
‫ובנ " מ פ " ד הע ‪ -‬ה שם‬ ‫‪.‬‬ ‫משמטת כספים אלא בסופה ‪.‬‬ ‫בפנים ‪ - .‬יראה לקו " ש בהר תשמ " ט ס " ד ‪.‬‬
‫דלהרמב ‪ -‬ם דוקא שמיטת כספים‬ ‫העט )‬ ‫( ס ‪ -‬ט ה ‪ -‬ב ‪ .‬פ ‪-‬י‬ ‫ד רוח‬ ‫‪.‬‬ ‫הנ " ל ‪ ,‬י " ל בפשטות‬ ‫היראים‬ ‫ולפי‬ ‫‪) 59‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫הוקשו ליובל ‪ .‬וראה מל ' מ פ ‪ -‬ד‬ ‫חכמים נוחה ממנו ‪ -‬היינו אחר שאמר המלוה משמט‬
‫‪ 47‬אולי י ‪ -‬ל ההשתוות‬ ‫ע " פ הנ " ל הערה‬ ‫‪) 61‬‬ ‫אני שאז כבר איז עליו חוב לפרוע ‪ ,‬וכפשטות סדרם‬
‫דשמיטת קרקע ושמיטת כספים גם בזה שגם בקרקע‬ ‫רוח חכמים נוחה ממנו ‪ -‬באה‬ ‫‪.‬‬ ‫במשנה ‪ ,‬דהמשנה‬
‫היינו‬ ‫הארץ ‪.‬‬ ‫להשמיט כל מה שתוציא‬ ‫‪.‬‬ ‫המצוה‬ ‫לאחרי מ " ח " המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט‬
‫שמניחו הפקר יורק כל הנועל כרמו כו ' ביטל מ ‪ -‬ע ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אני ' ‪ .‬ראה מלאכת שלמה שם ‪ .‬אבל ברמב ‪ ,‬ם מקדים‬
‫וגם להפקיר בפה ‪ -‬ראה‬ ‫הכ " ד ) ן‬ ‫( רמב ‪ -‬ם שם פיד‬ ‫כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית רוח חכמים‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫וראה רי פ פערלא‬ ‫‪.‬‬ ‫רבב ‪ -‬ם שם ‪ .‬אלא יפקיר הכל ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וצריך המלוה לימר למח‪ 1‬ר‬ ‫( ואח " כ )‬ ‫נוחה הימנו‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫שם רמו ‪ ,‬א‬ ‫משמיט אני כו ' ‪. -‬‬
 ‫‪293‬‬ ‫שיחות‬
‫בדרך " לא זו אף זו " ‪ ,‬דשרף מעז זלגן ‪ ,‬שז‬
‫די דריי פשלן אין דער משנה זיינען‬
‫אויסגעשטעלט שזוי ‪ ,‬שז אין יעדער‬
‫ווייטערדיקער בבא איז דש ‪ 8‬הידוש‬
‫אינעם ענין פון " רוח חכמים נוחה ממנו "‬
‫בבא ‪.‬‬ ‫לגבי דער פריערדיקער‬
‫פארשטיין‬ ‫דחס‬ ‫מען‬ ‫ח וזעט‬
‫בהקדים הדיוק בהמשנה ‪:‬‬
‫אין דער צווייטער בבא ‪ :‬צוליב וושס‬
‫דשרף די משנה זשגן " לא יחזיר לבניו "‬
‫‪ -‬ווען ס ' שטייט נ‪8‬ר " הלוה מן הגר‬
‫שנתגיירו בניו עמו אם החזיר לבניו רוח‬
‫חכמים נוחה ממנו " ‪ ,‬וואלס מעז פשר ‪-‬‬
‫יוב ‪- 58‬‬ ‫"‬ ‫שטאנעז ‪8‬ז סיאיז ניטע קייז‬
‫קינדער ‪.‬‬ ‫געבן דעם חוב די‬
‫אין דער דריטער בבא ‪ :‬כל המטלטלין‬
‫נקנין במשיכה וכל המקיים את דברו‬
‫רוח חכמים נוחה ממנו ‪ -‬איו נין מזבו‬
‫‪ -‬כקושיית המפרשים ‪ :‬די משנה איז ד‪8‬‬
‫אוימן צו זלגן די מעלה פון " המקיים את‬
‫דברו " ‪ ,‬וו‪8‬רעם דיני קנינים ‪ -‬איז ניט‬
‫י‪ 8‬דער שרט מבאר זייז זיי ‪ ,‬און לאידך‬
‫גיסא ‪ ,‬קיום דברו איז דשך לאו דוקא‬
‫בקנית מטלטלין ' ‪ , 6‬איז מאי שייך הכי די‬
‫נקניז‬ ‫המטלטליז‬ ‫" כל‬ ‫‪8‬ז‬
‫במשיכה " ‪.‬‬
‫בזה ‪:‬‬ ‫דער ביאור‬
‫פשטות הפירוש פון " רוח חכמים נוחה‬
‫ממנו " איז ‪ ,‬שז דשם וושס " חכמים אוהבים‬
‫אותו ע " ז וישר בעיניהם מה שעשה " "‬
‫איז ניט נשר מחמת דעם וושס ער איז ד‪8‬‬
‫יבשד " ח כללים מערכת ז ' כלל ' א ‪:‬‬ ‫נ)‪.‬‬
‫כתבו הראשונים בב ‪ -‬מ דאף שתירוץ זו ואין צריך‬
‫לומר זו לא נאמר אלא מדוחק אבל תירוץ לא זו אף‬
‫זו אינו דוחק כלל ‪ - .‬ולהעיר מתור ‪ -‬ה דחביבה‬
‫א)‪.‬‬
‫ואי לאשמעינן בנוגע למתנת קרקע וכ ' ‪ ' 1‬ב‬
‫הספר ‪.‬‬ ‫‪ -‬הרי העיקר חסר מן‬
‫בארוכה ‪.‬‬ ‫הר ‪ -‬מ כאז ‪ .‬וראה צ ' צ כאז‬
‫ב‬ ‫גהי‬ ‫לקוטי‬
‫דער חילוק איו נשר ‪ ,‬וושס ביי שמיטת‬
‫כספים ‪ ,‬וויבשלד ‪ 18‬די מצוה איז " שמוט‬
‫כל בעל משה ידו גו' לא יגוש את רעהו "‬
‫‪8‬‬ ‫‪ -‬ער ט‪8‬ר בלויז גיס משגעו‪ ,‬בלייבט‬
‫שעבוד חפצא פונעם חוב ‪ ,‬כנ " ל ‪ :‬שבער‬
‫ביי שמיטת קרקע‪ ,‬וולס דשרט שסייט‬
‫‪ ,‬ווערן די‬
‫‪.‬‬ ‫"והשביעית תשמטנה ונטשתה "‬
‫‪.‬‬
‫פירות און _ די תבואה הפקר לגמרי‬
‫ז ‪ .‬עפ" י הנ " ל איז דעם עניו השמטת‬
‫כספים און דער הסברה פון " המחזיר‬
‫חוב בשביעית רוח חכמים נוחה ממנו " ‪,‬‬
‫וועט מען אויד פשרשטיין דום המשך‬
‫המשנה איז סיום מס ' שביעית ‪ " :‬הלוה מן‬
‫הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו‬
‫ואם החזיר רות חכמים נוחה ממנו ‪ ,‬כל‬
‫המטלטלין נקנין במשיכה וכל המקיים‬
‫את דברו רוח חכמים נוחה ממנו " ‪-‬‬
‫די שייכות פון די צוויי ווייטערריקע‬
‫משלז צו דעם ערשטו פשל [ " המחזיר‬
‫חוב בשביעית " ] איז ניט נשר אין דעם‬
‫וושס אין די שלע דריי איז " רוח חכמים‬
‫נוהה ממנו " ‪ ,‬נ‪8‬ר אויך אין דעם טעם‬
‫פערוושם " רוח חכמים נוחה ממנו " ‪:‬‬
‫כשם ווי ביי " המחזיר חוב בשביעית "‬
‫הקדמה‬ ‫איז ניטש קייו חיוב ושעבוד גברא צו‬
‫בשצשלן דעם חוב ‪ ,‬נשר בלויז ‪ 8‬שעבוד‬
‫חפצא אוז מהאי טעמא איז דער פרעון‬
‫החוב נ‪8‬ר ‪8‬ז ענין פון " רוח חכמים וכו ' "‬
‫‪ -‬מזוי איז עם אויך איז די שנדערע‬
‫צוויי פשלז ‪ ,‬שז ס 'איז ניטש קייז שעבוד‬
‫גברא פונעם לוה צו די " בניו " פון גר‬
‫און פון דעם מובר צופ לוקח ‪ ,‬נ‪4‬ר שזור‬
‫‪ 8‬שעבוד חפצא ‪ -‬או‪ 7‬דערפ‪8‬ר איז עס‬
‫‪.‬‬ ‫סי ' קפ ( וש‬ ‫אויך ביי זיי נאר ‪8‬ז ענין פון " רוח‬
‫וכו ' " ‪.‬‬ ‫חכמים‬
‫ולהוסיף ‪ :‬לויטז כלל שז דער סדר‬
‫( יבמות ל ‪,‬‬ ‫‪) 67‬‬ ‫רוב‬ ‫( ע‪' 9‬י‬ ‫הבבות אין משנה איז‬
‫‪) 63‬‬
‫לכו ‪ -‬כ‬ ‫וש ‪ -‬נ‬ ‫מע " א )‬ ‫( די‬ ‫עירוביז‬ ‫ראה‬ ‫‪) 62‬‬
‫לשון‬ ‫‪) 64‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מקומות רזו ואצ ל זו קתגי דרכי שלום כללי הש ‪ -‬ס‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בהד‬ ‫לקוטי‬ ‫‪294‬‬

‫אויף דעם איז געבליבן ‪ 8‬שעבוד ( הגם‬ ‫מקיים ‪ 8‬זיימיקס מצוה ‪ ,‬שדער ער איז‬
‫קיין שעבוד‬ ‫‪8‬ז אויפן לוה איז‬ ‫ניט עובר קיין איסור צדדי (כעטש ער‬
‫גברא ‪ ,‬כנ "ל בארוכה ) ‪ ,‬ניטי‬
‫דערפשר איז " רוח‬ ‫איז ניט מחוייב בזה ) ‪ -‬נשר צוליב רעם‬
‫חכמים נוחה " ווען ער צילט ‪8‬פ דעם‬ ‫וולס ער ברענגט דערמיט טוב אין דער‬
‫זשך גופא וולס ער האט געט‪8‬ז '‬
‫" חוב " י ' ‪.‬‬
‫ט ‪ ,‬אין דעס צווייטן פשל "הלוה מן‬ ‫הלואה ‪:‬‬ ‫ובנדו " ד ‪ -‬ביים ענין פון‬
‫הגר שנתגיירו בניו לא יחזיר לבניו ואם‬ ‫דערין ניט‬
‫זיין‬ ‫איז צוליב‬
‫ער איז‬
‫ממנו "‬
‫נוחההגם‬
‫חכמים זלך (‬
‫רוח ‪ 8‬גוטע‬
‫"ט‪8‬ו‬
‫החזיר רוח חכמים נוחה ממנו " ‪ -‬אויך‬
‫ד‪ 8‬איז דער " רוח חכמים נוחה ממנו "‬ ‫מחויב ) ‪ ,‬וולס איר מעלה וטוב איז אין‬
‫ניט נ‪8‬ר מצד זייטיקע ענינים ( עם זשל‬ ‫דער הלואה גופא ‪ ( -‬ניט אין ‪ 8‬זייטיקן‬
‫ניט זיין קיין יחזור לסורו ( וכיו " ב ) ביי די‬ ‫ענין )‬ ‫‪.‬‬
‫בנים ) ‪ ,‬נשר אויך ‪ .‬צוליב דער תועלת‬ ‫פעולת ההלואה ( ועד " ז בהקנין ) איז‬
‫בנוגע דער הלואה עצמה ‪ -‬שבער נשר‬ ‫צוז‪8‬מענגעשטעלט פון (א ) דעם מלוה ‪,‬‬
‫בשייכות צו צוויי פרטים ‪ :‬דער לוה ‪ ,‬און‬ ‫( ב ) לוה ‪ ,‬און (ג ) די געלט ‪ ,‬וולס ששפט די‬
‫חוב ‪.‬‬ ‫די " חפצא " פון‬ ‫ולוה ‪.‬‬ ‫שייכות צווישן מלוה‬
‫‪8‬‬ ‫וויבשלד דער לוה השט געהשט‬ ‫ביי " המחזיר חוב בשביעית " איז דער‬
‫טובה פוז גר און השט ביי אים געליען די‬
‫" רוח חכמים נוחה ממנו " בשייכות צו די‬
‫געלט אויף ‪8‬פצוצילן ‪ ,‬איז הגם ‪8‬ז נשך‬ ‫סלע דריי ‪ :‬דער מלוה וושס איז מקבל‬
‫מיתת הגר איז ער מדינא פטור פון‬ ‫דעם חוב ‪ -‬וויבטלד ער השט געטאן ‪8‬‬
‫תשלומין ‪ ,‬וויבשלד שבער ‪8‬ז ער ה‪8‬ט‬ ‫" רוח חכמים‬ ‫תלוה " ‪ ,‬איז‬ ‫מצוה ‪ " ,‬כסף‬
‫דשם גענומען ע " מ לשלם ‪ -‬איז עס ביי‬ ‫נוחה " פון דעם וולס דורך החזרת החוב‬
‫אים ‪ 8‬המשך פון ‪ 8‬חוב ‪ -‬איז ‪ 8‬מדה‬ ‫ווערט בטוו‪8‬רנט ‪8‬ז דער מלוה זלל‬
‫טובה אויב ער איז מחזיר ‪.‬‬ ‫דורך זיין פעולת המצוה ניט ליידן קיין‬

‫עד " ז מצד דער חפצא פון חוב ‪ :‬ס )ויז‬ ‫געלט ‪ -‬ששדן ‪ :‬בנוגע דעם לוה ‪-‬‬
‫טשקע ניטש קייז מלוה צו וועמעז צו ב‪- 8‬‬ ‫וויבשלד טז דער מלוה איז בירא רשתית‬
‫צשלן דעם חוב ‪ ,‬שבער דער שיעבוד אויף‬ ‫‪ 8‬טובה ‪,‬‬‫מיני ' ‪ ,‬ער השט געהטט פון אים‬
‫נכסי הלוה בשווי פון דעם חוב ( כאילו‬ ‫איז " רוח חכמים נוחה " פון דעם וולס‬
‫דער לוה ה‪8‬ט דעם רגש הלב שפצו ‪-‬‬
‫לווה ) ‪-‬‬‫‪ -‬שז ד‪8‬ס געהערט ניט דעם‬
‫מאי בטלי ' " ? ובמילא השט ‪8 18‬רט שז‬ ‫[ נוסף אויף דער‬ ‫נ‪6‬‬ ‫צ‪8‬לז דעם מלוה‬
‫ער ז‪8‬י מחזיר זיין דעם חוב ‪,‬‬ ‫תועלת שבזה פשרן לוה גופא ‪ -‬שז‬
‫לכשיצטרך זלל ער פון אים נ‪8‬כ‪8‬מיל‬
‫און וויבשלד ‪8‬ז נשר צו " בניו " ה‪8‬ט‬
‫קענען בטקומען ‪ 8‬הלואה ' ‪, ] 6‬‬
‫דער ממון עפעס ‪ 8‬שייכות ( שלא יחזרו‬
‫דער‬ ‫פון‬ ‫" חפצא "‬ ‫דער‬ ‫בשייכות‬
‫הליאה ‪ -‬דער עצם חוב ‪ :‬וויבשלד ‪8‬ז‬
‫‪) 65‬‬ ‫יאה לשון המפרשים ( דלעיל הערה‬ ‫‪) 67‬‬

‫סיריליאו ומלאכת שלמה כאן‬ ‫ראה ריש‬ ‫‪165‬‬

‫הבירו " ‪.‬‬
‫בגזל הגר נזקפו עליו‬ ‫ובממון א )‬
‫מב " ק ( קט ‪,‬‬
‫להעיר" ‪-‬‬
‫ממון אחו ‪ -‬ים‬
‫" ‪) 68‬‬
‫ליהרת‬ ‫רוח הבמה וחסידות בקרבו דאינו קוצה‬ ‫‪.‬‬
‫לר ‪ -‬ע ( וכ " ה ההלכה ‪ -‬רמב ' ם פ ‪ -‬ח מהל '‬ ‫[ ‪ .‬מ‪17‬ה‬ ‫וראה בעל העיטור אות פה פרוזבול‬ ‫אחרים ‪. .‬‬ ‫מממון‬

‫‪.‬‬
‫גוילה ה ד ) שחייב להוציא מתחת ידו ‪ ,‬וגם לר " י שם ‪,‬‬ ‫שאיוו רוצה ליהגות בממק תבירו אבל לבתחלה אין‬ ‫‪.‬‬
‫עי "ש‪.‬‬ ‫עכ " פ צפיך למחט לנפשי ' לאחר מיתת הגר ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫להחזיר‬
‫ראה‪ .‬במשנה ראשונה‬ ‫לי ‪) 66‬‬

‫השם ‪. -‬‬ ‫קנאו‬ ‫ולהעיר מגמרא שם ע ‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫כאל ‪.‬‬

‫‪295‬‬ ‫שיחות‬
‫געגעכן געלט " י ) ‪ ,‬איז דש ניטש קיין‬
‫שעבוד פון מוכר און לוקח ( וקונה ) ‪8 ,‬ז‬
‫עס ז‪8‬ל ייערו ‪ 8‬שייכות צווישו זיי שלס‬
‫מוכר וקונה ( מצד גדר הקנינים ) ;‬
‫נ‪8‬כמער ‪ :‬דורך " מקחם דברו " ווערט‬
‫ניט בשוושרנט ‪ 8‬טובה בשחכות דעם‬
‫מוכר שדער בשייכות צום קונה ‪ ,‬עס‬
‫פעלט גשרניט ביי דעם לוקח (איז ‪ 8‬פשל‬
‫שז דער לוקח השט אים געגעבן געלט ‪,‬‬
‫בשקומט ער ד‪8‬ס צוריק) ‪ :‬עס איז בלויו‬
‫חפצא ‪:‬‬ ‫שז עניו בשייכות דעם ‪5‬רט פון‬
‫די מיטלטלין השבן בשקומען ‪ 8‬שייכות‬
‫צום קונה אין און דורך דעם דבור פון‬
‫מוכר ( שדער אויך מצד דער נתינת‬
‫דמים פון לוקח ) ‪ ,‬און אויף דעם זאגט די‬
‫משנה ‪8‬ז אויך אין דעם פשל ‪ ,‬ווען ס' איז‬
‫דש נטר ‪ 8‬טוב מצד איינעם פו‪ 7‬די דריי‬
‫פרטים ‪ ,‬איז אויר " רוח חכמים נוחה‬
‫ממנו " ‪ :‬י ‪.‬‬
‫יא אין דעם ענין פון שמיטת כספים‬ ‫‪.‬‬
‫הנ " ל געפינט מען ‪ 8‬דבר והיפוכו ‪:‬‬
‫פון איין זייט איז דער תוכן פון‬
‫שמיטת כספים ‪ " -‬שמוט כל בעל משה‬
‫וצי יגוש את רעהו " ‪ 1 -‬שלילה‬ ‫ידו‬ ‫‪..‬‬
‫והעדר ( ומהאי טעמא איז " המחזיר חוב‬
‫בשביעית רוח הכמים נותה ממנו " ‪,‬‬
‫כנ " ל ) ;‬
‫עד " ז איז דער תוכן פון שמיטת‬
‫קרקעות ‪ " -‬ושבתה הארץ שבת לה ' " ‪,‬‬
‫און " שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור‬
‫את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי‬
‫גזירך לא תבצור שנת שבתון יהי '‬
‫ותויו " ט ‪.‬‬ ‫לפי הר "מ והרעיב ‪ ,‬משא ‪ -‬כ להר ‪ -‬ש‬
‫שם ‪.‬‬ ‫וראה צ " צ‬
‫נהג‬ ‫‪ ,‬דרב‬ ‫מסיים‬ ‫שניץית‬ ‫וכירושלמי‬
‫( כשאמר לבני ביתו ליתז מתנה לבר גש לא הוי חוזר‬
‫למדת חסידות ' ‪ ,‬ולפי הפי ' שבמשנתינו איירי‬
‫כשנתו דמים יומתק החידוש וההמשך כירושלמי‬
‫‪.‬‬
‫שהוא ג ‪ -‬כ בדרך לא זו אף ‪ :‬ו ‪ .‬וראה בארוכה לקו ש‬
‫בהר תשמ " ט ‪.‬‬
‫ב‬ ‫בפך‬ ‫לקוטי‬
‫לסורם ) ‪ -‬איז יחזיר לבניו און דער ‪-‬‬
‫פשר איז " רוח חכמים נוחה ממנו " ‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫משא " כ לגבי דעם מלוה איז ד‪ 8‬ניט‬
‫שייך קיין ענין של טוב ‪ ,‬ווייל מת המלוה‬
‫( דער גר ) און " בניו " זיינען ניט יורש‬
‫מלוה ‪.‬‬ ‫דעם גדר פון‬
‫און דערמיט איז מובן וושס די משנה‬
‫איז מוסיף ‪" :‬לא יחזיר לבניו " ‪ -‬כעטש‬
‫עם איז מובן פון דעם וולס " החזיר (איז‬
‫נשר ) ריח חכמים נוחה ממנו" ‪ -‬בכדי‬
‫צו מדגיש זיין ‪ ,‬שז דער גוה מיס בניו ‪-‬‬
‫העט קיין שייכות ניט ‪ -‬ניט נשר מדינא‬
‫גיט ( ווייל זיי זיינען ניט בגדר מלוה אוו‬
‫דער לוה הקט צו זיי קיין שום שעבוד‬
‫ניט ) ‪ ,‬נשר אויך ניט מטעם רוח חכמים ‪.‬‬
‫ועפי " ז איז פ‪8‬רשטשנדיק דער חידוש‬
‫אינעם צווייטן פשל ( הלוה מן הגר ) לגבי‬
‫דעם ערשטן פשל ( המחזיר חוב‬
‫בשביעית ) בדרך "לא זו אף זו " ‪ :‬צער‬
‫ענין פון " רוח חכמים נוחה ממנו " איז‬
‫ניט נשר ווען דער טוב פון זחן מעשה‬
‫איז אין סיע דריי פרטים פון דעם ענין‬
‫הנדון ( ביי המחזיר חוב בשביעית ) ‪ ,‬נ‪8‬ר‬
‫אויך אין פשל ווען דער טוב איז נוגע‬
‫פרטים ‪.‬‬ ‫נשר צו צווה‬
‫" כל המטלטלין נקנין במשיכה‬ ‫יוד ‪.‬‬
‫וכל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה‬
‫ממנו " ‪ :‬אויך דש איז " רות חכמים נוחה‬
‫( צדדי )‬ ‫ממנו" ניט נשר מצד דעם עניז‬
‫יישם ער איז " מקיים דברו ' נאר ( אויך )‬
‫מצד דעם חפצא ‪ -‬המיטלטלין ‪,‬‬
‫לבער ניט מצד לי שנדערע צוויי ‪:‬‬
‫דער מוכר און לוקח ‪:‬‬
‫‪) 70‬‬
‫וויב‪8‬לד דער לוקח השט ניט געמשכט‬
‫)‬ ‫י‪7‬‬ ‫קיין משיכה (אפילו אויב ער השט‬
‫בו )‬
‫‪.‬‬
‫ועפ * ז תתורץ קושי ' משנה ראשונה כאן מאי‬ ‫‪) 69‬‬
‫‪.‬‬ ‫אירי לוה מן הגר כו' אפילו לוה מז העכו ‪ -‬ם ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בהו‬ ‫לקוטי‬ ‫‪296‬‬

‫הנ " ל ‪8 ,‬ז שומרי שביעית ווערן טנגע ‪-‬‬ ‫לארץ " ‪8 ,‬ז די עבד ז‪8‬ל ניט בטטרבעט‬
‫לשמוע בקול דברו " ‪,‬‬ ‫(‬ ‫רופן " עושי דבר‬ ‫שלילה ‪.‬‬ ‫ווערן ‪ -‬אויד שן ענין פון‬
‫" ( עושי )‬ ‫ניט כלשון הרגיל בכגון דא‬ ‫פון‬ ‫שלילה‬ ‫די‬ ‫דשרף שט‬ ‫לאידך ‪,‬‬
‫ניצותי [ " " ( עושי) חקותיו " וכיו " ב ‪ ,‬ווייל‬
‫שמיטה גופא אויסגעדריקט ווערן אין ‪8‬ז‬
‫ענין השמיטה איז פ‪8‬רבונדן במיוחד‬ ‫אופן חיובי ופעולה ‪ -‬אין דיבור ‪-‬‬
‫מיס דיבור ‪.‬‬ ‫וכנ " ל " המחזיר חוב בשביעית יאמר לו‬
‫און ווי דער מדרש איז מכריח ‪8‬ז עס‬ ‫משמט אני כו ' שנאמר וזה דהר‬
‫רעדט זיך וועגן " שומרי שביעית " ‪-‬‬ ‫השמיטה " ‪ ,‬וושס לכמה דיעות איז דער‬
‫מצוה‬ ‫‪8‬‬ ‫אני " )‬ ‫( " משמט‬ ‫דיבור‬
‫וזה‬
‫להלןלהלן‬
‫שנאמר‬
‫דברונאמר‬
‫עושימהדברו‬
‫השמיטה‬
‫נאמר כאן‬
‫"דבר‬
‫( מדאורייתא ) ~ י ; [ בהמשך המשנה " רוצח‬
‫בשומרי שביעית הכתוב מדבר אף דבר‬ ‫שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר‬
‫הכתוב‬ ‫שביעית‬ ‫כאן בשומרי‬ ‫האמור‬ ‫לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו‬
‫מדבר " ‪.‬‬ ‫אעפ " כ יקבל מהם שנאמר וזה דבר‬
‫הרוצח " ‪ ,‬איז עם ‪ 8‬בשווטרעניש מען ז‪8‬ל‬
‫אוז עפי " ז יומתק וולס דער סיום‬
‫וחותם פון מס ' שביעית איז " בל המקיים‬ ‫אים ניט געבן קיין כבוד בטעות ‪ ,‬ווי ער‬
‫איז מפרש אין ירושלמי י ‪ ,‬ע " ד ווי‬
‫את דברו רוח חכמים נוחה ממנו " ‪.‬‬ ‫(‬

‫בשעת מען גיס אים כבוד ווייל מעז‬

‫און דורך דעם לימוד ועסק אין הלכות‬
‫מיינט טז ער ווייס צוויי מס ' און ער‬
‫שביעית ( וולס כל העוסק בתורת כו '‬
‫ווייס נשר איינע ‪ ,‬דטרף ער זיי דשם‬
‫כאילו עשה יי ) איז מען ממהר דעם זמן‬
‫זיין ] ‪.‬‬ ‫מודיע‬
‫את‬ ‫( " ועשו‬ ‫ארציך‬ ‫ה'‬ ‫" רצית‬ ‫יוטס‬
‫שבת שבית יעקב " ( " אתבת‬ ‫השמיטין " )‬ ‫די הסברה אין דעם עפ " י פנימיות‬
‫און " גם ה ' יתן‬ ‫יעקב " )‬ ‫שבייתא רבית‬ ‫הענינים י " ל ‪ :‬שנת השביעית איז ענינה‬
‫און מעז‬ ‫‪6‬ז‬ ‫הטוב וארצנו תתן יבולה "‬ ‫ספי המלכות ‪4‬י ‪ ,‬און אין איר זיינען דט‬
‫וועט זיין " גבורי כח עושי דברו לשמוע‬ ‫ביידע ענינים ‪ :‬דער ביטל פון ספי '‬
‫בקול דברו " ‪ ,‬שומרי שביעית ‪ -‬מקיים‬ ‫המלכות לגבי די ספירות שלמעלה‬
‫זיין מצות שביעית כפשוטה אין ארץ‬ ‫עולם‬ ‫איז‬ ‫המלכות‬ ‫ספירת‬ ‫;‬ ‫ממנה‬

‫הקודש ומן התורה‪ ,‬בקרוב ממש ווען‬ ‫אדיב ( ר‬

‫דער אויבערשטער וועט " מקיים " זיין‬ ‫און דעריבער זיינען ד‪ 8‬אין שביעית‬
‫די ביידע ענינים ‪ " :‬ושבתה הארץ " ‪-‬‬
‫דברו " " דבר ה ' זה הקץ " יי ‪ " -‬והיתה‬
‫"לה‬
‫' המלוכה " ‪ ,‬בביאת משיח צדקנו‬ ‫דער ביטול און שביתה אין ארץ ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫ויוליכנו קוממיות לארצנו‬ ‫מלכות ‪ ,‬און " לא תזרע גו ' " ‪ ,‬און מזוי אויך‬
‫שמיטת כספים ‪ :‬און צוזטמען דערמיט‬
‫( משיחות חודש תשרי תשל ‪ -‬ג‬
‫איז דן ‪ 8‬מצוה בדבור " דבר השמיטה " ‪.‬‬
‫)‬ ‫‪ -‬שות השמיטה‬
‫עפ " ז איז פשרשטשנדיק דער מדרש‬

‫‪. 61‬‬ ‫ראה לעיל הערה ‪. 47‬‬ ‫?‪)7‬‬

‫כאן ‪.‬‬ ‫במס ' שזוי‬ ‫‪) 71‬‬

‫‪,‬‬ ‫ראה מנחות בסופה בנוגע לקרבנות‬ ‫‪) 75‬‬ ‫ראה דרמ " צ מצות קדושת שנה השביעית‬ ‫‪) 74‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫תהלים פה ‪ ,‬ב ‪ .‬שם ‪ ,‬יג ‪ .‬מדרש תהלים‬ ‫‪) 76‬‬ ‫כספים ) ‪.‬‬ ‫מכתבי האריז " ל ( ושם גם בנוגע לשמיטת‬
‫שם ‪.‬‬ ‫תרגום‬ ‫תורת לוי יצחק ע ' קלה ‪ .‬לקוטי לוי יצחק אגרות ע '‬
‫ב‪.‬‬ ‫שבת קלח ‪,‬‬ ‫‪) 77‬‬ ‫ד ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫וראה לקות פרשתנו מב ‪,‬‬ ‫רמד ‪.‬‬
‫‪297‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫ג‬ ‫בהר‬

‫‪ 8‬סדר פון " הקרוב‬ ‫כו " כ קרובים און אין‬
‫קרוב קודם " ‪ ,‬השט ער ‪8‬לס ערשטן קרוב‬
‫געדשרפט זלגן "אביו " ‪ ,‬וולס ער איז‬
‫מער קרוב אפילו ווי " אחיו " ( ווי דער‬
‫דין‪ 6‬ביי ירושה ‪ ,‬שז‬
‫" האב קודם לאחיו " )‬
‫‪ -‬ובפועל ווערט " אביו " י אינגשנצן ניט‬
‫דערמ‪8‬נט אין פסוק ?‬
‫די זעלבע שאלה פרעגט מען ' אין פ '‬
‫נחלות ‪ ,‬וואו דער פסוקי רעכנט דעם‬
‫סדר פון ירושת הקרובים ‪" :‬איש כי ימות‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו‬
‫לשארו הקרוב‬ ‫‪..‬‬
‫לאחיו ‪ .‬לאחי אביו‬
‫אליו " ‪ -‬און ל‪8‬זט אויס זאביו " ‪ ,‬וועל ‪-‬‬
‫כער קומט לירוש פשר " אחיו " בנ " ל ? און‬
‫מען פ‪8‬רענטפערט ' ‪8‬ז " דרך ברכה‬
‫ידבר ולא בנכרתים " ‪ -‬דער פסוק‬
‫רעדט ניט וועגן ‪ 8‬פשל פון פורעניות‪8‬י ‪,‬‬
‫‪8‬ז דער בן איז מת בחיי אביו ‪.‬‬
‫שבער [ נוסף לזה ‪8‬ז אויך ד‪8‬רט אין פ '‬
‫גלשטיק ‪.‬‬ ‫נחלות איז עם ניט אינגשנצן‬
‫וו‪8‬רום וויבטלד שז דשם זיינען ענינים‬
‫וולס זיינען נוגע להלכה ‪ ,‬ה‪8‬ט לכאורה‬
‫ק " ו שרט ניט צו אויסל‪8‬זוי‪ " 1‬אביו "‬
‫א ‪ .‬ווען ‪ 8‬איד ה‪8‬ט זיך פשרקויפט‬
‫שלס שז עבד צו ‪ 8‬נכרי ‪ ,‬ז‪8‬גט דער‬
‫פסוקי ‪" :‬גאולה תהי ' לו אחד מאחיו‬
‫יגאלנו ‪ .‬או דודו או בן דודו יגאלנו או‬
‫;‬ ‫משאר בשרו גו' או השיגה ידו ונגאל "‬
‫און פון דעם סדר אין פסוק ‪ " -‬אחד‬
‫מאחיו גו ' דודו או בן דודו גו ' משאר‬
‫בשרו גף " ‪ -‬לערנט מען ‪8‬פ‪ , 1‬שז‬
‫וו‪8‬ם‬
‫קרוב גואל‬
‫פריער צו‬
‫‪ -‬דער‬
‫קודם "ער‬
‫נעענטער ‪ ,‬איז‬ ‫"איז‬
‫הקרוב קרוב‬
‫עבד ‪.‬‬ ‫זיין דעם‬
‫‪.‬‬ ‫דטרף מען פשרשטיין ‪:‬‬
‫א ) ווען דער נמכר לנכרי טליין איז‬
‫אין ‪ 8‬מצב פון " השיגה ידו " ‪ ,‬איז ער‬
‫‪:‬‬ ‫דשך כמובן " קודם " פון שלע קרובים '‬
‫און וויב‪8‬לד דער פסוק רעכנט אוים די‬
‫קרובים * לויטן סדר ווער איז קודם‬
‫לגאולה ‪ -‬השט ד‪8‬ך לפ " ז צום שלעם‬
‫ערשטן געדשרפט שסיין " והשיגה ידו‬
‫ונגאל " ‪ ,‬און ערשט דערנ‪8‬ך ( אויב לא‬
‫השיגה ידו ) " אחד מאחיו גו ' או דודו גו ' "‬
‫‪ -‬פ‪8‬רוואס ' שסייט " השיגה ידו " נ‪8‬ר‬
‫גאולת קרובים ?‬

‫וושס עם איז ניט " דרך‬ ‫דעם‪2‬ן‬ ‫צוליב‬

‫וויבטלד דער פסוק רעננט אויס‬ ‫ב)‬

‫קטו ‪ ,‬א‬ ‫דינים ) ‪.‬‬ ‫רב קח ‪ ,‬ב ( ושם לגבי עוד‬ ‫‪)6‬‬

‫נחלות ‪.‬‬ ‫( במשנה )‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪ ) 7‬וערו יש להקשות למה לא נמנה בז " שקודם‬
‫רמב ‪ ,‬ם ריש הל '‬
‫ה" ז‪,‬‬ ‫ם‪ .‬הל ' עבדים פ ‪ -‬ב‬
‫מט‬ ‫כה‪ ,.‬מח ‪-‬‬
‫רמב *‬ ‫פרשתנו‬
‫עה ‪ -‬פ‬ ‫תו * כ‬ ‫‪)2‬‬ ‫י‬
‫גס לאכיז ( מב שם ) ‪ ~ .‬י " ל שוהו היפך הרגיל והרוב‬ ‫כס " מ‬ ‫וראה וקדושין נא ‪ ,‬א ( וכרשע שם ד ‪ -‬ה לקרוב ) ‪.‬‬
‫* *‬
‫‪ -‬שהבן (יפרגמ ולגיל ת ביו‪ ,‬ובפרת שמתחלה‬ ‫ולח "מ לרמב " ם שם ‪ .‬ואכ *מ ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫לא פרנסו ועד שהוכרח למכור עצמו‬ ‫הרמב ' ם שם אם לא השיגה ידו לגאול‬ ‫‪.‬‬ ‫כלשון‬ ‫‪)3‬‬
‫ט ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫רמס ‪ -‬ן ( והובא בבתיי ) פינחס כז ‪,‬‬ ‫‪)8‬‬ ‫אותת ‪.‬‬ ‫קרוביו פודיו‬
‫ח ‪ -‬יא ‪.‬‬ ‫פינחס שם ‪,‬‬ ‫‪)9‬‬ ‫כה ‪ -‬בו ) גבי שדה אחווה ‪,‬‬ ‫( פסוק‬ ‫משא" כ לעיל‬ ‫‪)4‬‬

‫סע ‪ -‬א ‪,‬‬ ‫להעיר גם מב " ב קח ‪,‬‬ ‫‪) 10‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שלא מפורש שם בקרא הסדר ד קרוב קרוב קודם‬
‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫משא " כ בכ ב שם שהמדובר ב אתחולי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 11‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬גואלו הקרוב אליו ‪.‬‬ ‫וכלל כולם יחד ‪-‬‬
‫מתחליגן‪. -‬‬ ‫לא‬ ‫י " ל הטעם מסגי שזהו רחוק‬ ‫לי‬ ‫אף‬ ‫‪)5‬‬
‫חץ‬ ‫‪. 281‬‬ ‫‪.‬‬
‫ע ‪ -‬ד משנח כמ פ ( לקו ‪ -‬ש ח " ה ע '‬ ‫‪) 12‬‬ ‫גאולה‪1‬עץ קרובים אפשרית תיכף‬ ‫יותר בזמן ‪- .‬‬
‫וש * נ )‬ ‫זך ‪41 26‬ךלך) ננוגע להא שאגדל לפסחים ג ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬אטרי נמכר " ‪ ,‬משא" כ ע" י עצמו שממצב של מד ‪-‬‬
‫מפיו ‪.‬‬ ‫עיקם הכתוב כו ' ולא הוציא דבר מגונה‬ ‫ידו " ‪.‬‬ ‫צ " ל למצב ‪ ,‬ד ‪ ,‬והשיגה‬
 ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫בהר‬ ‫לקוטי‬ ‫‪298‬‬

‫‪,‬‬ ‫שמשא ) "‬ ‫ברכה " ין ‪ ,‬ובפרט ‪8‬ז דשם גיס ‪18‬‬

‫ווי פשרשטשנדיק אין פשטות ‪ ,‬איז דשם‬ ‫אפשריות לטעות טז דער אב איז ניט‬
‫ניט נטר ‪ 8‬ירידה אין גשמיות ‪8 -‬ז ער‬ ‫קי " ז יורשי ‪ -‬איזן‬
‫מוז פשרקויפן שלע זיינע נכסים כו ' ‪ ,‬ביז‬ ‫בנדו " ד וואו עם רעדט זיך ניט וועגן ‪8‬‬
‫צו פטרקויפן זיך טליין ( און דערצו נ‪8‬ך )‬ ‫מצב פון " נכרתים " ' ‪ ,‬ה‪8‬ט דער פסוק‬
‫ן‬

‫‪8‬‬ ‫צו ‪ 8‬נכרי ‪ -‬נטר עס בשווייזט אויף‬ ‫געדטרפט זלגן און ‪ -‬גלייך בשם‬
‫כסדר' דיקער ירידה און שפל המצב‬ ‫ינהייב ‪ ,‬רעם דין ‪8‬ז דער אב איז קודם‬
‫בדחניותיי ‪.‬‬ ‫לגאולה ?‬

‫ווטרום שז ‪ 8‬איד זטל זיך פשרקויפן צו‬ ‫קען מען ד‪8‬ס מבאר ויין בהקדם‬ ‫ב‪.‬‬
‫‪ 8‬נכרי ‪ ,‬איז ד‪8‬ס ( א ) היפך התורה ‪-‬‬ ‫וולס תן " ל זטגן‪4‬י שז די פרשיות פון דער‬
‫מען ט‪8‬ר זיך ניט פ‪8‬רקויפן צו ‪ 8‬נכריונ‪,‬‬ ‫סדרה קומעז " על הסדר " ‪ ,‬זיי ב‪8‬ווייזן‬
‫און ( ב ) דטס איז ‪ 8‬מצב וולס עס גיט שז‬ ‫דעם סדר הירידה ר " ל ווטס קען קומען‬
‫‪8‬רט אויף ‪ 8‬קס " ד " הואיל ורבי מגלה‬ ‫ניר‬ ‫דורך ניט טפהיטן די מצוה (אפילו‬
‫‪.‬‬
‫עריות ‪ . .‬עובד ע " א ‪ .‬מחלל שבת אף‬ ‫‪ " -‬אבקה " יי ) פון שביעית ‪ :‬פריער איז‬
‫אני כמותו " ננ ‪ :‬ועאכו " כ דער פשרקויפן‬
‫עם גורם ‪8‬ז ער איז " מוכר את‬
‫זיך " לע " א עצמה " ‪ ,‬וושס עבדות לע " א‬ ‫מטלטליו " ‪ ,‬און נשכדעם גייס ער מירידה‬
‫עצמה איז דער היפך ממש פון " לי * נ בני‬ ‫לירידה ‪ ,‬ביז צו תכלית הירידה ‪ ,‬ר " ל ‪-‬‬
‫ישראל עבדים " ' ‪. 2‬‬ ‫נכרי ‪ ,‬און‬ ‫‪8‬‬ ‫טז ער פטרקויפט זיך צו‬
‫ג ‪ .‬ווי קעז ‪ 8‬איד ‪8‬ר‪8‬פפ‪8‬לן טזוי‬ ‫גטכמער ‪ " -‬ועקד משפחת גרתי ‪ ,‬וולס‬
‫נידעריק ‪ ,‬ביז צום פשרקויפן זיך " לע " א‬ ‫לה‬ ‫( להיות‬ ‫עצמהיי‬ ‫" לע " א‬ ‫מיינט‬

‫‪8‬ד דערמיט ‪,‬‬ ‫דים‬ ‫הויבט זיך‬ ‫עצמה " ?‬

‫עה " פ ‪.‬‬ ‫לשוו רש " י עה " פ שם ‪ .‬וראה תיב ‪ ,‬ע‬ ‫‪20‬ן‬ ‫ובפרט שזה גופא שמת בלא בן או בת אינו‬ ‫‪) 13‬‬

‫זה הנמכר ונעשה משרת לעבודת‬ ‫ב) ‪:‬‬ ‫(ל ‪,‬‬ ‫ערכיו‬ ‫כרכה ‪. -‬‬ ‫דרך‬ ‫‪.‬‬
‫( וכן‬ ‫ובקידושיז שם בתנא דבי ר " י‬ ‫עצמה ‪.‬‬ ‫כוכבים‬ ‫ברמב " ז שם ‪ ,‬שהכתוב לא הוצרר להזכיר זה‬ ‫‪) 14‬‬

‫‪ ,‬ונעשה כומר לעבודת‬ ‫שם )‬ ‫כשסמ " ק ערכיו‬ ‫גרס‬ ‫‪. .‬‬ ‫בפירוש " כי במשעטי הירושה כל מגחיל נוהל‬
‫לחטוב עצים " ( ראה‬ ‫‪.‬‬ ‫כוכבים ' ‪ ,‬אבל גם זה פי '‬ ‫וכיון שאמר הכתוב שהבן ' ורש את אביו גם האב‬
‫וראה לקמן סעיף ה '‬ ‫)‪,‬‬ ‫שסם ‪ -‬ק לרש " י ערכיז שם‬ ‫יורש את הבן ועוד כי הירושה היא בשלשלת הזרע‬
‫והערה ‪. 45‬‬ ‫כו ' א ‪ -‬כ ונתתם את נחלתו לאחיו משמוש ( משמע )‬
‫כמובן מזה שאינו חוזר בו ‪ ,‬שאינו מרגיש‬ ‫‪) 21‬‬ ‫נחלה שהאב יאש בקבר וממגו תבא לאחים " ( וראה‬
‫ושלא באת לידו הרהור תשובה ( ראה קידושיז‬ ‫יא )‬ ‫גם אברבנאל שם ) ‪ -‬אבל להעיר מראב " ע ( שם ‪,‬‬
‫‪. ) 16‬‬ ‫ופרש ‪ -‬י שכהערה‬ ‫צריכים אנחנו‬ ‫ולדעת הנהלות אם יירש האב ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫ע " פ תו " כ‬ ‫‪ ) 22‬רמב ‪ -‬ם הל' עבדים פ "א ה " ג ‪.‬‬ ‫( קבלה ' ‪ .‬ולהוסיף שגם אם פשוט שהאב יורש בנו ‪,‬‬
‫מרשתנו כה ‪ ,‬לט ‪ .‬ספרי ראה סו ‪ ,‬יב ‪.‬‬ ‫מ " מ הו ‪ -‬ל לפרטו בכתוב להודיע שבא ואחרי ( בז‬
‫כארוכה‬ ‫‪ ) 23‬תו " כ ורש " י פרשתנו כן ‪ ,‬א ‪ .‬נת '‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫לנת ( ראה בסוגיא ב " ב‬
‫בלקו ‪ -‬ש ח " ז ע ' ‪ 177‬ואילך ‪.‬‬ ‫שייך‬ ‫אית‬ ‫ועד " ז תירוץ הב ' ברמב " ן שם‬ ‫‪) 15‬‬

‫פרשתנו כה ‪ ,‬גה ‪ -‬הטעם שנמכר לנכרי‬ ‫‪) 24‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫בנדו ‪.‬‬
‫יוצא ביובל ( וראה לקמן בפנים סעיף ד ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫קידושיו כ ‪ ,‬א וש " ג ‪ .‬פרש " י פרשתנו כו ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪) 15‬‬

‫ראה שן ‪ -‬ת חו " י סקמ ‪ ,‬א ‪ :‬מומר כזה כופר‬ ‫‪) 25‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ראה רש " י ותוס ' קידושין‬ ‫‪) 17‬‬

‫ביחוד ובבורא עולם ( ומש " ש " שאיו במעשיהן נגד‬ ‫מז ‪.‬‬ ‫פרשתנו כה ‪,‬‬ ‫‪) 18‬‬

‫הכוונה רק שלאחרי מכירתו אין במעשיה‬ ‫הדת ‪.‬‬ ‫ע "ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫תו ‪ -‬כ ( ורש י ) עה " פ ‪ ,‬קידושין שם ‪ ,‬ריש‬ ‫‪) 19‬‬

‫כו' ) ‪.‬‬ ‫איסור כי אינו משתחווה לע " ז כר רק משרת‬ ‫וש ‪. ( -‬‬

‫‪299‬‬ ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫בהי‬ ‫לקוטי‬

‫( פנימי )‬
‫ועפ " ז איז מובן דער טעם‬ ‫וולס ער ה‪8‬ט זיך שפגעריסן און פשר ‪-‬‬
‫וואס " אביו " ווערט ניט דערמאנט דט‬ ‫געסן ‪ ,‬ר " ל ‪ ,‬אויף אביו שבשמים ( ובמילא‬
‫און ניט אין פ ' נחלות ‪ :‬דער ענין המיתה‬ ‫אויך אויף אהבת הבן לאביו ( שבשמים )‬

‫ברוחניות ‪ " -‬רשעים שבחייהן קרויין‬
‫מתים " ' ‪ ,‬שדער בדקות יותר ‪ " :‬מאן‬
‫דנחית מדרגא ‪ . .‬קארי ב " מיתה " ‪- ' 4‬‬
‫נעמס זיך דערפון וושס עם פעלט דער‬
‫געדיינקען דעם אביו שבשמים ‪ ( ,‬דער‬
‫גילוי פון ) בחי ' חכמה שבנפש ‪ " -‬אב " ;‬
‫ויראתו‪6‬י וכו ' ) ובלשון הכתוביי ‪ :‬בן יכבד‬
‫(‬ ‫אב גו ' ואם אב אני אי כבודי גו ' ‪.‬‬
‫ובלשון החסידות ‪ -‬ביי אים איז ניטע‬
‫( בגילוי ) די בחי ' פון זיין " אב " ‪ -‬זיין‬
‫חכמה 'ו שבנפש ‪.‬‬

‫דטס איז בבחי ' שינה ‪ ,‬וולס " שינה א'‬ ‫ווי דער שלסער רבי איז מבאר‬
‫מששים למיתה " " ‪ .‬ווען ביי אים איז דש‬
‫בארוכה אין תניא‪9‬י ‪ ,‬שז די סיבה פשר ‪-‬‬
‫דער זכרון ‪ -‬איז דט " כבודי " ‪ ,‬ווען‬ ‫יוטס ‪ 8‬איד קען עובר זיין אויפן רצון‬
‫העליון ‪ ,‬איז ווייל זיין חכמה שבנפש ‪-‬‬
‫ס ' איז מאיר בחי ' חכמה שבנפש ‪ ,‬איז ‪-‬‬
‫ו " החכמה תח " " ‪ : ' 6‬זי דערלשזט ניט קיין‬ ‫די אמונה בה ' וואס איז העכער פון דעת‬
‫מיתה ( רוחנית ) ‪ ,‬אפילו ניט קיין נפילה‬
‫והשגה " ' ‪ -‬איז " בבחי ' שינה " ‪ ,‬ובמילא‬
‫חכמה‬ ‫בח "‬ ‫מצד‬ ‫ווייל‬ ‫ממדריגתו ‪,‬‬
‫דערהערט ער ניט ווי דורך יעדער‬
‫שבנפש איז די עבודה פון ‪ 8‬אידן מיטן‬ ‫עבירה ‪ ,‬אפילו ‪8‬ז עבירה קלה ‪ ,‬ווערט ער‬
‫גטנצן תוקף האמונה ‪ ,‬העכער פון‬ ‫נפרד " בתכלית הפירוד מיחודו ואחדותו‬
‫שינויים ‪.‬‬ ‫ית ' " י ' ‪.‬‬
‫ווטלטוי ער דערהערט שז דורך דער‬
‫ווי דער מצב פוו נמכר‬ ‫ד ‪ .‬כשם‬
‫עבירה ווערט מען נפרד פן " יחודו‬
‫לנכרי כנ " ל איז ( בפנימיות) ‪ 8‬ירידה‬
‫ע" ז‪,‬‬ ‫דורך‬ ‫פונקט ווי‬ ‫ואחדותו ית ' "‬
‫רוחנית ‪ ,‬איז פחרשטשנדיק טז חזוי איז‬
‫וישיט ער בייגעשטשנעז רעם נסיון מיט‪7‬‬
‫בנוגע זיין גאתה‬
‫זעלבן תוקף ‪ -‬ווי ער און יעדער איד‬
‫תה "‬ ‫‪ -‬וולס תורה זשגט שז " גאולה‬ ‫ישראל )‬ ‫שבקלים ופושעי‬ ‫( אפילו ‪8‬‬ ‫קי‬
‫לו " יי ‪8 ,‬ז זיינע קרובים תוזן * ' אים גואל‬ ‫זיינען זיך מוסר נפש על קדושת ה '‬
‫זיין ‪ ,‬און נ‪8‬כמער ‪ " -‬גאולה תה " לו "‬
‫כאלו‬
‫לכפור בה‬
‫והתבוננות ‪ ,‬רק‬
‫דעתאפשר כלל‬
‫שוםשאי‬
‫בלי‪2‬ידבר‬
‫"הוא‬
‫אפילו ווען די‬ ‫הבטחה ‪.‬‬ ‫בלשון‬ ‫( אויך )‬
‫'‬
‫קרובים זיינען אים ניט גואל איז " ויצא‬ ‫אחד " ‪.‬‬
‫בשנת היובל גו ' " ' ‪ ,‬און דער פסוק ז‪8‬גט‬ ‫‪9‬‬

‫שורש לכל רמ ‪ -‬ח מ " ע והיראה‬ ‫שהאהבה ה‬ ‫‪) 26‬‬

‫נח ‪.‬‬ ‫ברכות יח ‪ ,‬ב ‪ .‬ועוד ‪ .‬פרש ‪ -‬י ס ‪ -‬פ‬ ‫‪) 33‬‬ ‫‪" .‬‬
‫שורש כל שס ה מל " ח ( תניא רפ " ד ( ולהעיר משיווי‬
‫ב‪.‬‬ ‫ג קלה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זח‬ ‫‪) 34‬‬ ‫וראה פי '‬ ‫בתחלתו ) ‪.‬‬ ‫חיזור קטן‬ ‫ברפמ ‪.‬א ‪.‬‬ ‫הלשון‬
‫ברכות גז ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫‪) 35‬‬ ‫רס "ב ) ‪.‬‬ ‫להרמב ‪ -‬ם הל ' יסוה " ת‬
‫מע " ב )‪.‬‬ ‫יב ‪ .‬תניא פי " ט ( כד ‪,‬‬ ‫קהלת ז ‪,‬‬ ‫‪) 36‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫מלאכי א ‪,‬‬ ‫ד‪) 2‬‬
‫פרשתנו כה ‪ ,‬מח ‪.‬‬ ‫ד‪) 3‬‬ ‫ס'‬ ‫וראה‬ ‫א‪.‬‬ ‫רצ ‪,‬‬ ‫זח * ג‬ ‫ע"פ‬ ‫פ 'ג‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫‪) 28‬‬

‫וראה שם כ ‪ ,‬ריש‬ ‫‪ ) 38‬קידושין כא ‪ ,‬ריש ע " ב ‪.‬‬ ‫וש " נ ‪.‬‬ ‫( אבא ) ‪,‬‬ ‫הערכיט ‪ -‬חב " ד ע ' אב‬
‫רמב " ס הל עבדים‬ ‫ע " ב‪ .‬וש"נ ‪ .‬תו 'כ ורש " י עה " פ ‪.‬‬ ‫א) ‪.‬‬ ‫פי " ט ( כה ‪,‬‬ ‫‪) 29‬‬

‫פ " א ה "ד ‪ .‬פ" ב ה " ז ‪.‬‬ ‫א)‪.‬‬ ‫שם פי " ח ( כד ‪,‬‬ ‫‪) 30‬‬

‫בקה " ת‬ ‫רבותינו‬ ‫וראה‬ ‫‪,‬‬ ‫נד‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫פרשתנו‬ ‫‪) 39‬‬ ‫שם פכ ‪ -‬ד ‪.‬‬ ‫‪) 31‬‬
‫שנעתק לקמו הערה ‪. 53‬‬ ‫ספי ' ח ‪.‬‬ ‫שם‬ ‫‪) 32‬‬
 ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫בוזי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪300‬‬

‫ה ‪ .‬דערמיט קען מעז אויך מסביר‬ ‫דערויף דעם טעם " כי לי בני ישראל‬
‫זיין דעם טעם ( פנימי ) אין פרש " י און איו‬ ‫עבדים‪ 40‬עבדי הם " ( " שטרי קודם " ) י‪- 4‬‬

‫דער הדגשה און אריכות פון רש " י ' ‪ ,‬אז‬

‫‪4‬‬
‫די גאולה‬ ‫( בפנימיות )‬ ‫מיינט‬ ‫דים‬
‫לעקר ( משפחת גר ) " מיינט " הנמכר‬
‫"לע‬
‫; חנית פון דעם שפל המצב אין וועלכן‬ ‫‪-,‬‬
‫; לא‬ ‫" א עצמה להיות לה שמש‬ ‫ער געפינט זיך ‪ :‬ביי מ " ת איו יעדער איד‬
‫ולשאוב‬ ‫עצים‬ ‫לחטוב‬ ‫אלא‬ ‫לאלמת‬
‫געווארן טז עבד ה ' אויף אייביק ‪8 -‬ז‬
‫מיס "‬
‫עילוי עצמי וולס קיינער קצן עם ביי‬
‫‪ -‬דלכאורה איז ניט מובן ‪ :‬פון‬ ‫אים ניט צונעמעזו‪ 4‬אויב אפילו ער סוט‬ ‫‪.‬‬
‫וו‪8‬נעט נעמס רש " י ‪ 18‬ד‪8‬ס איז " ולא‬ ‫דערנאך היפך רצון ה ' ‪ ,‬איז זיין שייכות‬
‫איד‬ ‫‪8‬‬ ‫לאלהות " ' ‪ ? 4‬אויב מצד דעם וולס‬ ‫צו רע ( נמכר לע " א ) ניט מער ווי ‪8‬‬
‫ק = ן נמכר לע " א לאלהות‬ ‫טלר ניט זיין‬ ‫צוגעגעבענע ז‪8‬ך אויף זיין עצם מהות ‪,‬‬
‫‪ -‬איז ד‪8‬ך אויך אסור צו פטרקויפן זיך‬ ‫ווארום זיין עצם מהות ( דאס וולס ער‬
‫שמש " ח און אפילו (בלויז ) צו‬ ‫איז ‪8‬ז עבד ה ' ) קען ניט געביטן ווערן ‪.‬‬
‫" להיות לה‬
‫יייו ‪ 8‬נמכר לנכרי‪ ,‬כנ " ל ‪-‬‬ ‫און דערפשר איז ודאי ‪8‬ז " גאולה תהי '‬
‫לו " ‪.‬‬
‫ער ‪8 ,‬ז אפילו‬ ‫נשר דערמיט בטוו‪5‬רנט‬
‫‪8‬ז‪ 8‬איד ‪ ,‬וולס איז שרשפגעפשלן אזוי‬ ‫ןדערמיט איז אויך פשרשטשנדיק די‬
‫נידעריק ביז צו תכלית הירידה ר " ל ‪,‬‬ ‫איר‬ ‫צו‬ ‫הסדרה‬ ‫סיום‬ ‫פון‬ ‫שייכות‬
‫בכ " ז איז ניט שייך טז ער ז‪8‬ל זיך פשר ‪-‬‬ ‫התחלה ‪ ,‬וואו דער פסוק איז מדגיש‬
‫לאלהות " ווייל ד‪8‬ס איז‬ ‫‪. .‬‬ ‫קויפן " לע " א‬ ‫‪ -‬יני גו ' " ‪ :‬דים איזה‬
‫" וידבר ה ' גו ' בהו‬
‫‪.‬‬
‫‪ " 8‬דבר שאי אפשר כלל " ווזירים אויך‬ ‫‪ 8‬הקדמה צו נןל ; ת~ הסדרה ‪ :‬מצד דעם‬
‫איידער ער ווערט נגאל ‪ ,‬איז ער ניט אין‬ ‫מען קומט פון הר סיני ‪ ,‬וולס ד‪8‬ז "‬ ‫ייבוס‬
‫‪ 8‬מצב שז ביי אים איז ח " ו כשט דער‬ ‫העט זיך אויפגעטטז דער " שטרי קודם "‬
‫זכרון פון אביו שבשמים ער איז נשר‬ ‫( לי בנ " י עבדים ) ‪ -‬איז אפילו נאך דעם‬
‫ג‪8‬נצן סדר הירידה ר " ל ‪ ,‬איז ודאי ‪8‬ז‬
‫געוושרן" און " שליפט " " ‪ ,‬ס 'איז ניט‬ ‫"בטל‬
‫‪8‬פגעטרשגן‬
‫כחי ' חכמה שבנפש ‪ -‬עם‬ ‫"]‪,‬‬ ‫" גאולה תהי ' לו‬

‫אדוניו ‪.‬‬ ‫ראה מלחבי שם ‪ :‬ועבד‬ ‫ט‪) 4‬‬

‫‪.‬‬
‫עה " פ ‪ .‬ועדת בפ " לש ס ‪ -‬קידושיו כ ‪ ,‬ריש‬ ‫ו‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשתנו שם ‪ ,‬גה ובפרש " י ( ועד ' ז בפרשיי‬ ‫‪) 41‬‬
‫ע " ב וראה גם פרש " ' ב " ק קיג ‪ ,‬ב ‪ .‬ב " מ עא ‪ ,‬א ‪ .‬ערכיו‬ ‫‪.‬‬ ‫וצע " ק שלא דרש ‪3‬ן‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫תו ‪ ,‬כ‬ ‫מב ‪.‬‬ ‫פרשתנו שם ‪,‬‬
‫ל ‪ .‬ב ( וברבינו גישות שם ‪ :‬שיהא מכבד ומרבץ‬ ‫)‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בתו " כ גם נפסוק נה‬
‫לפז " ) ‪.‬‬ ‫ראה מהר ל בספרו גבורה ה ' פס " א ‪ .‬וראה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 42‬‬

‫מזה נמכר‬
‫שלא‬ ‫דנלמד אפי '‬
‫כתב משמע‬
‫שאו הוי‬ ‫במשכיללבסוף‬
‫לדוד (כאן‬ ‫לעקר‬ ‫‪.‬‬ ‫נאמרן ‪.‬‬
‫"‬ ‫'‬ ‫;‬
‫שם ‪.‬‬ ‫‪. 32‬‬ ‫והערה‬ ‫‪177‬‬ ‫לק ~ ש ח " ה ?‬ ‫‪.‬‬
‫ברש " י )‬ ‫ע " ד ההלכה כו ' ‪ -‬ראה תו " כ ( הובא‬ ‫‪)4 1‬‬ ‫‪.‬‬

‫משפחת גר " ‪ ,‬ללמד שהוא‬ ‫‪.‬‬ ‫לשם אלהות ) רק לפני‬ ‫פ‪.‬‬ ‫עה ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫דימיא דמוכר לגוי דהיינו לשמשות אבל בפשרת‬ ‫‪,‬‬
‫ראה רש " י משפטים כא ‪ ,‬ז ( מקידושיו כב ‪ ,‬כ ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫גר‬
‫איו להקשות למה נאמר " לעקר " לבסוף ‪ ,‬כ ' בפשטות‬ ‫כי לי‬ ‫נשעה שאמרה ‪,‬‬
‫'‬ ‫(‬ ‫אזן ששמעה ( קולי ) ‪ .1‬ר וזח‬
‫לעקר ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זה הנמכר לע " א עצמה " ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גם לפי הדרשה‬ ‫עבדים ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ב‪' :‬‬
‫עקר של משפחת גר " ) ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫הוא סמוך ל משפחת גר "‬
‫ייק שנז ‪ .‬ת יא דקרא למדיו שמרכה גם הנמכר לע " א‬ ‫‪,‬‬ ‫ן‬ ‫שתעב ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שוא‬ ‫‪,‬ונא ‪.‬‬ ‫‪ .‬טן‬ ‫‪ 7‬בחש‬ ‫‪ .‬נ‪,‬‬‫( ‪.‬‬ ‫;‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ין‬

‫עצמה ‪.‬‬ ‫ון ‪:‬‬ ‫דרש ‪,‬‬ ‫ש ב‪.‬‬ ‫'‬ ‫מב‬ ‫ק‬ ‫בפם ‪,‬‬ ‫אבך להעם שגם‬ ‫"‬ ‫נים ‪. -‬‬
‫א‪.‬‬ ‫להעיר מב " ב קי ‪,‬‬ ‫ל‪) 4‬‬ ‫טבל ‪.‬‬ ‫ש‪7‬א ימכר המכוח‬ ‫‪.‬‬ ‫תג ‪,‬‬ ‫‪ :‬ע;‬ ‫' ידם‬ ‫שטר '‬ ‫‪,‬‬
‫( וש ‪ .‬נ ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה הל ' ת " ת לאדה ז פ " ב סוס " י‬ ‫או ‪) .‬‬ ‫גן‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ד‪1‬ש ‪ .‬ן ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ן ‪1 ,‬איל ק‬ ‫" ת ;‪ , , ,‬ס ‪, . ,‬‬
‫ד ן‬ ‫;‬ ‫‪7‬ה ‪1‬יר מד‬ ‫‪,‬‬
‫קדושים ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫לקו ת ס פ‬ ‫עכו ‪ -‬ך‬ ‫ולא‬ ‫כשטר‬ ‫‪, , ,7‬‬‫ן ‪ '.‬ן‬ ‫‪;1‬ה‬ ‫טורך יולךא‪7‬‬
‫‪301‬‬ ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫בהי‬ ‫לקוטי‬

‫דורך דעם ווטס שנדערע ( וושס זיינען‬ ‫" בבחי '‬ ‫התניא )‬ ‫איז נ‪8‬ר ( בדיוק לשון‬
‫גואל ‪.‬‬ ‫גיס משועבד צו הנ " ל ) זיינען אים‬ ‫שינה " ‪.‬‬
‫און דערפשר שסייט צום סלעם ערשטן‬ ‫און דערפטר ' ‪ , 4‬ווען ער קומט צו ‪8‬‬
‫דער ענין פון גאולת קרוביסי ' ‪ -‬די‬
‫אתעדל " ע צו שרויסשלעפן אים פון זיין‬ ‫בדבר אמונה בה ' אחד " ‪ ,‬וולס‬‫נסיוןרירט‬
‫"ד‪8‬ס‬
‫‪8‬ז זיין פנימיות הנפש ‪ ,‬חכמה‬
‫שפל המצב ‪.‬‬ ‫שבנפש ‪ ,‬איז דטס פועל שז זי איז‬
‫דער תכלית איז יבער ( ניט ‪8‬ז ער זלל‬
‫‪8‬ז‬
‫ניט און‬ ‫דערליזט‬
‫נסיון ;‬ ‫אין דעס‬
‫דורכפ‪8‬לןאון‬ ‫"ער זטל‬
‫ניעורה משנתה "‬
‫כסדר דטרפן ‪8‬נקומען צו דער התעורר ‪-‬‬
‫ות פון אנדערע ‪ ,‬ניר ) צו מגלה זיין זיין‬ ‫‪8‬‬ ‫נטכמער ‪ :‬זי דערליזט ניט אפילו‬
‫פנימיה ‪ ,‬וולס ער איז עבד ה' ‪ ,‬כנ " ל ‪-‬‬ ‫שדער‬ ‫דיבור‬ ‫מחשבה‬ ‫חיצ ניוה ' דיקע‬ ‫‪,‬‬
‫וואס דורכדעם איז זיין גאולה אין טז‬ ‫מעשה ( " בלי אמונה בלב כלל " ) וולס איז‬
‫אופן ‪8‬ז ער ( מצד עצתו ) איז שוין מער‬
‫אחד " ‪.‬‬ ‫" נגד אמונת ה '‬
‫ניט שייך צו ‪ 878‬ירידה ‪,‬‬ ‫ארן דערפשר ‪ ,‬קען ניט זיין שז ח איד‬
‫ע " ד ווי ד‪8‬ס איז אין גשמיות ‪ ,‬טז די‬ ‫זלל זיך פשרקויפן " לאלהות " (אפילו צו‬
‫בעסטע אמת ' ע הילף וולס מען קען‬ ‫טען דטס " בלי אמונה בלב כלל " ) ‪ :‬די‬
‫געבן ‪8‬ז עני ‪ ,‬איז צו שוועקשטעלן אים‬ ‫‪8‬‬ ‫נידעריקסטע ירידה ‪ ,‬ווטס קען זיין ביי‬
‫אין א מצב ווטס ער דארף שוין מער ניט‬ ‫אידן ווען חכמה שבנפש איז בבחי ' שינה‬
‫אנקומען צו בריות‪. ' 4‬‬ ‫איז בלויז צו‬ ‫)‬ ‫( לולא ענין הבחירה‪' 9‬‬
‫און ד‪8‬ס איז דער טעם ( פנימי ) וו‪8‬ם‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שמש‬ ‫לה‬ ‫" להיות‬ ‫זיך‬ ‫פטרקויפן‬

‫ידו‬ ‫" השיגה‬ ‫איז‬ ‫הפסוק‬ ‫סיום‬ ‫דער‬ ‫מים " ‪.‬‬ ‫לחטוב עצים ולשאוב‬

‫ונגאל " ננ ‪ :‬דעך תכלית פון דער גאולת‬ ‫ו ‪ .‬וויבאלד ‪8‬ז בחי ' הזכרון ‪ ,‬החכמהי '‬
‫קרובים איז דער אויפטו ‪8‬ז ער אליין‬ ‫שבנפש פון דעם נמכר לנכרי איז בבחי '‬
‫עצמו " ‪.‬‬ ‫ז‪8‬ל זיר קענען גואל זיין בכח‬ ‫שינה ‪ ,‬ביז שז ער איז כאילו געוו‪8‬רו‬
‫אוים בעה " ב אויף זיך ‪ -‬ער איז‬
‫משועבד צו ‪8‬ז אדון נכרי ‪ ,‬ביז " לע " א‬
‫עצמה " ‪ -‬אין ‪8‬ז‪ 8‬מצב איז פשר אים‬
‫מרבותינו בעה ת כאז ‪ ,‬שענין‬ ‫‪.‬‬ ‫גם‬ ‫להעיר‬ ‫‪) 53‬‬
‫ניט מעגלעך צו זיך שליין גואל זיין ‪ ,‬ויי‬
‫מלביות ‪.‬‬ ‫משעבוד‬ ‫להגאולה‬ ‫מרמז‬ ‫כאז‬ ‫הגאולה‬
‫" אין חבוש מתיר עצמו‬ ‫כללה ‪:‬‬ ‫דער‬
‫‪.‬‬
‫או דודי קא ' על הקב ה ‪ " ,‬בז דודו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ו ‪ ,‬אחד מאחיו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מבית האסורים "‬
‫זה מלך המשיח ‪ " ,‬או השיגה ידו ע ‪ -‬י מצות וזכיות‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬

‫‪.‬‬
‫שבידי ‪ .‬יראה שם פסוק נד ואם לא יגאל באלה ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זיין גאולה מוז קומעז בדרך אתע ‪-‬‬
‫שלא קרמו המצות מ מ לא אניתם בגלות אלא ויצא‬ ‫‪.‬‬ ‫רותא דלעילא ( העכער פון זיין מצב ) ‪,‬‬
‫שימשוך הקב ה ביובל כוי " ‪ .‬וראה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בשנת היובל ‪.‬‬
‫גס בבתיי לפסיקים הנ " ל ‪.‬‬
‫טושו ‪ ,‬ע‬ ‫ה " ז‪.‬‬ ‫'‬ ‫עניים פ ‪.‬‬ ‫רמב " ם הל ' מתנות‬ ‫‪) 54‬‬ ‫תניא פי " ט ( כה ‪ ,‬א ‪ -‬ב ) ‪.‬‬ ‫‪) 49‬‬

‫סרמ " ט ס ‪ .‬ו ‪.‬‬ ‫ירד‬ ‫משא כ מצד עניו הבחירה ‪ ,‬שאפשר לעשות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 50‬‬

‫אחרם שנלמדת‬ ‫ועצ ע ביאור עג ' ו גאולת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 55‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כא ‪,‬‬ ‫לדוד‬ ‫ממשכיל‬ ‫ולהעיר‬ ‫כו ' ‪.‬‬ ‫טבעו‬ ‫מפך‬
‫ידי " )‬ ‫יהשיגה‬ ‫‪.‬‬ ‫גאילת עצמי ‪-‬‬ ‫'‬ ‫חך‬ ‫"‬ ‫ך‬ ‫‪,‬‬ ‫ממש ' נ‬ ‫‪.‬‬
‫שהנמכר לשם אלהות הו ל מומר וקי ' ל שזו‬ ‫‪.‬‬
‫עה " פ ‪.‬‬ ‫כ‬ ‫‪ .‬ונגאל ‪ - .‬קידיש ' ן סו ‪ ,‬ב ‪ .‬תי ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ולהעיר מחו ‪ -‬י שהובא לעיל הערה ‪. 25‬‬ ‫מעליי ‪.‬‬ ‫ואיו‬
‫ולהעיר ‪ -‬ע ד ההלכה ‪ -‬שלדעת רבי ( קידושיו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שו " ת חח " ס יו ד סי ' שכב ‪.‬‬
‫עבדים פ ‪ -‬ב ה " ז ) גאולת עצמו‬ ‫'‬ ‫שם ‪ ,‬סע ‪ .‬נ ‪ .‬רמב ‪ .‬ם הל‬ ‫סע ' ג ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫דחכמה הוא מוח הזכרון ( תו א פא ‪,‬‬ ‫‪) 51‬‬

‫נאמרה ביז גאולת קרובים יגאולת אחרים כד ' שידא‬ ‫בג ‪ -‬ח ) ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫קי ‪ ,‬סע ד ‪ .‬לקו ‪ -‬ת קדושים שם ‪ .‬שה " ש לג ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫מקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו ‪ .‬ע ש ‪ .‬ואכ " מ ‪.‬‬ ‫ברכות ה ‪ ,‬ב ‪ .‬וש " ב ‪.‬‬ ‫‪) 52‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫בהד‬ ‫לקוטי‬ ‫‪302‬‬

‫גיס דטס ‪8‬ז סרט אויף דער ירידה‬ ‫פו‪7‬‬ ‫סדר‬ ‫דער‬ ‫איז‬ ‫טעמא‬ ‫[ ומהאי‬
‫"ל ‪,‬‬ ‫הנ‬ ‫אופן פון " הקרוב‬ ‫גאולת קרובים אין טז‬
‫ב‪- 8‬‬ ‫גלייך‬ ‫אויך‬ ‫ווערט‬ ‫דערפטר‬ ‫קרוב קודם " ‪ :‬וויבשלד זיי דשרפל מעורר‬
‫זיין די פנימי ‪ %‬דיקע‪ ' 6‬און דערנ‪8‬ך אויד‬
‫‪8‬ז וויבטלד‬ ‫וי‪8‬רנט בתחילת הסדרה ‪,‬‬
‫מעז קומט מיטן כח פון " הר סיני " ‪ ,‬איז‬
‫‪8‬‬
‫די חיצונית ' דיקע כוחות פון רעם עבד ‪,‬‬
‫ביז אז ער ז‪8‬ל זיך קענען גואל זיין בכח‬
‫זיכערע וטד ‪8 ,‬ז ( ניט נשר וועט מען‬
‫גאולה תהה לו "‬ ‫בלייבן‬ ‫עצמו ‪ ,‬דעריבער ‪ ,‬וולס נעענטער דער‬
‫לי ‪" -‬‬ ‫אליי‬
‫‪ -‬נשר ) מיוועט אויך פועל זיין ‪ 8‬בירור‬ ‫פנימית איז צום עבד ‪ ,‬איז מובן ‪8‬ז טלץ‬
‫" קרוב "‬

‫יעילוי אין דעם " ארץ " ‪ ,‬טז מען מטכס‬ ‫' דיקער וועט זיין די השפעה און‬
‫פון ארץ כנען ‪ -‬ארץ ישראל‪ , 60‬און אין‬ ‫ווירקונג אין דער התעוררות פונעם‬
‫ארץ ישראל ביז ‪ " -‬ושבתה הארץ שבת‬ ‫עבד ] ‪.‬‬
‫לה ' " י ' ‪:‬‬ ‫דער‬ ‫אויף‬ ‫ואפשריות‬ ‫סיבה‬ ‫די‬ ‫ז‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫ס 'איז געווען‬ ‫וושם‬ ‫זה‬ ‫תמורת‬ ‫דעם‬ ‫אין‬ ‫ומודגש‬ ‫מרומז‬ ‫איז‬ ‫ירידה‬
‫‪8‬‬ ‫מציאות פון ע " ז אין א " י ( צו וועלכער‬ ‫שנהוים פון דער סדרהי ' ‪ " -‬כי תבואו‬
‫איד קען זיך פארקויפן ר " ל ) ‪ ,‬ווערט‬ ‫אל הארץ " ‪:‬‬

‫משפחת גר " ‪ ,‬כפי ' התוס ' י ' ‪-‬‬ ‫" עקר‬ ‫מצד דעם וולס אידן גייען שריין אין‬
‫ניעקר " ‪.‬‬
‫פון עםע ווערט נעקר דער‬ ‫פהי‪ 6‬עניז‬
‫גטנצער‬
‫" שס [‬
‫אן ארץ נושבת ‪ ,‬וואו מען דשרף זיך פירן‬
‫" ז ‪ ,‬ואדרבה ‪-‬‬ ‫לויס דער הגהגוו הטבע ‪ " ,‬שש שנים‬
‫" ושבתה הארץ שבח לה ' " ‪ ,‬מען זעט‬ ‫וגו ' " " ‪-‬‬ ‫תזרע שדך‬
‫‪.‬‬
‫בגילוי ווי ס ' איז " לי הארץ " ' ‪6‬‬
‫ניט ווי איז מדבר וואו מ ' איז געוועז‬
‫)‬ ‫( משיחת ש ‪ -‬פ בה‪ " 1‬ב תשב ‪ -‬ג‬ ‫גע ‪-‬‬ ‫עוה " ז ‪ :‬מיהשט‬ ‫אויסגעטטז פון עניני‬
‫געסן דעם לחם מן השמים ‪ -‬מן ‪ ,‬גע ‪-‬‬
‫טרונקען פון בארה של מרים ‪ ,‬און גע ‪-‬‬
‫טרטגן לבועלם וולס די " ענני הכבוד היו‬
‫כו ' גדל לבושם‬ ‫ומגהצים‬ ‫'‬ ‫שפים כו‬
‫עמהם כו ' " " ‪-‬‬

‫‪--‬‬
‫ואילד ‪.‬‬

‫עה " פ ‪.‬‬ ‫רמשן‬

‫‪2‬‬ ‫ח ‪-‬י ע '‬ ‫‪. 11‬‬ ‫ראה לקו ‪ -‬ש ח " ה ע '‬
‫א ‪ .‬ערכיי שט ‪.‬‬
‫( כבכמה מפרשים ‪-‬‬
‫נ‪,‬‬ ‫קידושין‬

‫ולא רק‬
‫‪) 60‬‬

‫‪)6‬‬

‫‪) 62‬‬
‫‪,‬‬ ‫ב)‬ ‫לו ‪.‬‬ ‫דע ' קר התשובה בלב ( תניא פכ " ט ‪-‬‬
‫הכוחות ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫כמשד בכל‬
‫כה ‪,‬‬
‫‪) 56‬‬

‫‪) 57‬‬
‫‪.‬‬
‫ולעקרה ‪.‬‬ ‫ועוד ) ע " ש שהאדם מחוייב לשרש אחרי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ ,‬ג‬
‫בג ‪.‬‬ ‫פרשתנו כה ‪,‬‬ ‫‪) 61‬‬ ‫‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫שם‬ ‫‪)5‬‬ ‫"‬
‫עקב ח‬ ‫פרשיי‬ ‫‪)5‬‬ ‫"‬
‫‪303‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫בהר ‪ -‬ל " ג בעומר‬

‫פרק (משנה יג ‪ 8 ) 6‬מאמר פון ר ' שמעון‬ ‫א לויטן מנהג ‪ 1‬צו לערנען פרקי‬ ‫‪.‬‬
‫( בן יוחאי י ) ‪ " -‬שלשה כתרים הן כתר‬ ‫אבות נרן די שבתים צווישן פסח און‬
‫שבועות‪ ,‬יעדן שנת ‪ 8‬פרק ‪ ,‬קומט אוים‬
‫י‬
‫תורה ונחד כהונה וכתר מלנות וכתר‬
‫שם טוב עולה על גביהן ' ‪ -‬וושס ל " ג‬ ‫בכו" שנים ‪ -‬ווי היינטיקן ישר י ‪ -‬שז‬
‫בעומר איז דער יום ההסתלקות * ויום‬ ‫שבת פרשת בהרס לערנט מען רעם‬
‫ההילולא * ‪ 6‬פון רשב 'י ‪.‬‬ ‫;‬ ‫פערטן פרק‬

‫וי " ל ‪ ,‬שז דאס וולס פון די ג‪8‬ר פילע‬
‫מאמרים פון רשב "י ‪ ,‬ביז ‪8‬ז ובכל י פרק‬
‫מפרקי המסכתות שבש" ס נוכר ר " ש‬
‫ואפילו בכלים ובנגעים ועוקצין" ‪ ,‬קומט‬
‫אויס שז מילערנט ‪8‬ט דעם מאמר פון‬
‫רשבא בסמיכות צו זיין יום הילולא ‪ ,‬ווען‬
‫כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד‬ ‫"כל‬
‫ימי חייו " " ‪ 1‬שסייען אין זייער‬
‫שלימות ‪ ,‬כידוע יי ‪ ,‬איז ווייל אין דעם‬
‫מאמר הנ "ל דריקט זיך אויס ( עיקר )‬
‫ענינו פון רשב " י ;‬
‫אדה " ז ובש ‪ -‬ס ווילנא הוא משנה יב‬ ‫‪.‬‬
‫( ולכתורה הוא טהרן דמוכח ‪ ,‬שהרי חסרה ‪ 09‬משנה‬
‫בשינוים ‪.‬‬ ‫ובכסה דפוסים דאבות ‪-‬‬
‫וראה שער הכולל ( פ " ל ‪ ,‬ג ) שנתפשר שמזה הטעם‬
‫הדפיסם אדמו " ר בסדור ‪ - -‬לקבוע גירסא הנכונה‬
‫און וויבשלד שז שלע ענינים פון (מנהגי‬
‫ישראל ) תורה זיינען בדיוק ‪ ,‬פיז מובן ‪ ,‬שז‬
‫דער פרק ( רביעי ) השט ‪ 8‬שייכות צו‬
‫דער סדרה בהר וושס מען לייענט רעם‬
‫שבת י ‪.‬‬
‫אויך ‪ :‬אין געוויסע ישרן איז ל " ג‬
‫בעומר חל ח ן דער וו‪8‬ך פון פ ' בהר ‪-‬‬
‫ווי היינטיקן ישרי ‪ ,‬און לויטן בשוואוסטן‬ ‫"‬
‫של " ה * ‪8 -‬ז יערער מועד השט ‪8‬‬
‫קישור מיס דער פרשה פון דעי וועד‬
‫ווען ער איז חל ‪ -‬איז מובן ‪8 ,‬ז ל " ג‬
‫בעומר ה‪8‬ט ‪ 8‬שייכות צו פ ' בהר ‪,‬‬
‫ובמילא אויך ‪ -‬צום פערטן פרק אין‬
‫בסידור‬ ‫‪)6‬‬ ‫אבות ‪.‬‬
‫סו ‪.‬‬‫)‬ ‫געפינט מען י טשקע אין היינטיקן‬ ‫‪-‬‬
‫ימר‬ ‫אדמו " ר הוקז בסידורו ( ושם ‪ :‬גוהגין‬ ‫] )‬

‫( גם בנוגע לחלוקת המשניות ‪ .‬ראה לקמש ח " ד ע '‬ ‫הערה‬ ‫‪175‬‬ ‫וראה הנסמז מלקו "ש ח " ז ע '‬ ‫אבות ) ‪,‬‬ ‫פרקי‬
‫בהערה ) ‪.‬‬ ‫‪1 ] 75‬‬ ‫‪.2 , 1‬‬
‫רשע ד " ה משמו‬ ‫דסתם רוש הוא רשבע ‪-‬‬ ‫‪)7‬‬ ‫‪ ) 2‬תשליח ‪.‬‬
‫פיה " מ להרמב " ם בהקדמה ד " ה ‪ ,‬הסרק‬ ‫ב‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫שבועות‬ ‫פ'‬ ‫משא ‪ -‬כ באץ שקורין בשבח זו‬ ‫י‪ ) 2‬כחו‪-‬ל‪.‬‬
‫ובנדו " ד מפורש הוא ביל ‪ -‬ש קהלת רמז‬ ‫הששי"‪.‬‬ ‫בחוקותי ‪.‬‬
‫תתקעג ‪.‬‬ ‫ראה לקו " ש שם שייכות דפרשתנו למשנה‬ ‫‪)3‬‬
‫סדור שער הל " ג‬ ‫ע פיז ‪.‬‬ ‫ספה ‪.‬‬ ‫פע " ח שער‬ ‫‪)8‬‬ ‫יוד ‪,‬‬

‫[ בב ‪ -‬מ ‪,‬‬ ‫בעומר ‪.‬‬ ‫וישב‪.‬‬ ‫ר‪-‬פ‬

‫א‪.‬‬ ‫רצו ‪ ,‬ב ועייג ‪ -‬כ זחים ריח ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זחוג‬ ‫‪)8‬‬ ‫‪.‬‬ ‫על השייכות דל ‪ -‬ג בעומר ‪ -‬שבו פסקה‬ ‫נוסף‬
‫‪)4‬‬

‫‪)5‬‬
‫‪.‬‬
‫לקו " ח אחרי כח ‪ ,‬א וראה בהערות שבסו ‪ ,‬ס‬ ‫‪)9‬‬ ‫מיתת תלמידי רע " ק ( טושו ' ע ושו " ע אדה " ז או " ח‬
‫תשד " מ‬ ‫[ בהוצאות‬ ‫ב‬ ‫עא ‪,‬‬ ‫הוצאת קה " ת‬ ‫לקו " ח‬ ‫ב) ‪-‬‬ ‫סתצ ג ) על שלא נהגו כבוד זל " ז ( יבמות סב ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫אן ‪.‬‬ ‫ושלאח " ז ‪ -‬קבה ‪,‬‬ ‫[ כבוד חברך‬ ‫יהי כבוד תלמידך כר‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫למשנה " ב‬
‫( קמו ‪,‬‬ ‫לטי ' זך‬ ‫בייר‬ ‫אדה " ז אגה " ק‬ ‫לשון‬ ‫‪) 10‬‬ ‫‪.‬‬
‫כר " ) ועסמיש בחדא *ג מהרשים שזושי שם ד לא‬ ‫‪.‬‬
‫סע‪-‬א) ‪.‬‬ ‫חש כ ‪ -‬א מהם על כבוד תירה של חבירו דאיז כבוד‬
‫כח ‪ ,‬סדור שם‬ ‫סר‬ ‫אגה ‪ .‬ק מה זך וביאורו ‪ .‬שם‬ ‫‪) 11‬‬ ‫אלא תורה ' ‪ -‬שייך גם למשנה ר כל המכבד את‬
‫ורשב ‪ -‬י ) דש‪ ,‬סע ‪ -‬ב ואילך ‪.‬‬ ‫( בנוגע‬ ‫קפז ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וראה ג " כ אוה ת בהר~ סיע‬ ‫כר‪.) ,‬‬ ‫התורה‬
 ‫שיחות‬ ‫בהר ‪ -‬ל " ג בעומר‬ ‫לקיטי‬ ‫‪304‬‬

‫ירט ‪ ,‬דער ‪8‬רט פו‪ 7‬מת‪ - 1‬קרה ‪ ,‬וואו‬ ‫וע " פ הנ " ל ‪8 -‬ז ל " ג בעומר איז אויך‬
‫אידן זיינען געווען בתכלית העילוי און‬ ‫פשרבונדן מיטן תוכן פון פ ' בהר ‪ -‬איז‬
‫סך מער‬ ‫(‪8‬‬ ‫אינגשנצן העכער פון וועלט‬ ‫מסתבר ‪8 ,‬ז דער מאמר מון רשב " י השט‬

‫ווי אין מדבר בכלל ‪ ,‬וושס איז היפך פון‬

‫שייכות מיס פ ' בהר ‪.‬‬ ‫‪8‬‬

‫ארץ נושבת ) ‪.‬‬ ‫ב ‪ ,‬אין כללות פון אונזער סדרה‬

‫איז דער ביאור אין דעם ‪8 ,‬ז היא‬ ‫געפיגט מען צוויי קצוות ‪:‬‬
‫הנותנת ‪ :‬דער תכלית פון מ " ת אק ניט ‪8‬ז‬ ‫די סדרה הויבט זיך שז מיט דער מצוה‬
‫אידו ושלן בלייבו " בהר סיני " ‪ ,‬ארן ניט‬ ‫פון שמיטה ‪ ,‬וולס איר קיום איז אין א " י ‪,‬‬
‫השבן קיין שייכות צו וועלט און צו ‪8‬‬ ‫וואו אידו פירן זיך לויטז סדר פון‬
‫סדר החיים ווי ער איז ע " פ טבע ‪ ,‬נשר‬ ‫" ארץ‬ ‫נושבת " ‪ ,‬הנהגה ע " פ טבע‬
‫‪ -‬ביז שז ע " פ‬ ‫תורה איז‬
‫" ארץ‬ ‫אין‬ ‫‪8‬ריינקומען‬ ‫אדרבה ‪ :‬צו‬ ‫ד‪ 8‬שד שרט אויף " כי תאמרו " ‪,‬‬
‫ע " פ טבע ‪ ,‬וועלכע‬ ‫‪ 8‬הנהגה‬ ‫נושבת " ‪ ,‬אין‬ ‫אויף דער שאלה " מה נאכל " ין ( און מען‬
‫אויפן גשנצן סדר הירידה‬ ‫ירט‬ ‫‪18‬‬ ‫גיס‬ ‫ווייס אויך ניט ווי מזוי מיוועט קענען‬
‫יו‪8‬ס ווערט דערציילט אין פרשה ‪ -‬און‬ ‫שמיטה ) ‪,‬‬ ‫מקיים זיין די מצוה פון‬
‫מיטן כח פון " בהר סיגי " זשלן זיי זיך‬
‫קומען פרשיות פון דער‬ ‫ניכדעם‬ ‫און‬
‫מתגבר זיין אויפן העלס הטבע‬
‫סדרה " על הסדר " ין פון נשך ‪ 8‬ירידה‬
‫דעם וולס דער העלם פון‬ ‫טריץ‬ ‫[ ‪8‬ז‬ ‫אין רעם ח " ו ‪ ,‬ווי חז "ל ' י זשגן ‪ ,‬שז די‬
‫טבע גיט שן שרט ע " פ תורה ‪ ,‬וויבשלד שז‬ ‫פרשיות בשווייזן דעם סדר הירידה ר " ל ‪,‬‬
‫בבלל איז חין סומכין על הנס יי ‪ ,‬אויף‬ ‫ווי ס ' קען זיך שנהויבו ‪ 8‬דורכפטל פון ‪8‬‬
‫דער שאלה " וכי תאמרו מה נאכל " ‪ ,‬גיט‬ ‫אידן און דשם זשל דערגיין ביז צו‬
‫שבער תורה דעם כח צו וטטרקן זיך און‬ ‫תכלית הירידה ‪8 -‬ז ער פשרקויפט זיך‬
‫געוועלטיקן אויף טבע ‪ ,‬ביז שז‬ ‫צו ‪ 8‬נכרי ( און נ‪8‬כמער ‪-‬‬
‫וצויתי‬
‫את ברכתי לכס בשנה הששית " ‪9‬י‬ ‫" לעקר‬ ‫מיינט‬ ‫וושס‬ ‫גר " ני ‪,‬‬ ‫משפחת‬
‫‪-‬‬ ‫נ‪4‬ך איידער‬
‫לע "א עצמה להיות לה שמש כו " הנמכר‬
‫סיקומט שנח השמיטה זעט‬
‫" ‪- ) 16‬‬ ‫‪ 8‬מצב וואו‬
‫ער ‪8‬ז ער השט‬ ‫אמת )‬ ‫ס 'איז ד‪ ( 4‬לויס תורח‬
‫" תבוחה לשלש‬ ‫השנים " ‪9‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫קס " ד ב‪ 8‬דעם שז " הואיל ורבי מגלה‬ ‫‪8‬‬

‫און אויך ‪ 8‬נמכר לעכו " ם וושס ע "פ‬ ‫עריות כו ' עובד ע " א כו ' מחלל שבת אף‬
‫תורה איז ער משועבד לרבו באופן שז‬ ‫;‬ ‫אני כמותו " יי‬
‫עם איז ד‪ 8 4‬קס " ד " אף אני כמותו " ‪-‬‬ ‫און לאידך ‪ ,‬איז דשס שלץ נכלל און‬
‫שגט שבער תורה ‪9‬י " לא תעשו גו ' " ‪ ,‬טז‬ ‫איז ‪ 8‬טייל פון פרשת *בהר ( טיני ) " ‪ ,‬שן‬
‫אויף ענינים פון אידישקייט השט קיינער‬ ‫געהויבענער )‬ ‫( און‬ ‫אויפגעהייבענער‬
‫אידו] ‪.‬‬ ‫ניט קיין שליטה אויף ‪6‬‬

‫עד " ז איז אויך דער אינהשלט און‬

‫אויפטו פון ר ' שמעון אין זיין מאמר‬ ‫רש כה‪ ,‬כ‪.‬‬‫שזוח‬
‫לשון‬ ‫‪2‬י‬
‫‪) 13‬‬
‫על'‬
‫כתרים הן כו ' וכתר שם טוב עולה " ג‬ ‫א‪.‬‬ ‫קידושין " י פרשתנו כו ‪,‬‬ ‫‪) 14‬‬
‫כ ‪ ,‬א ‪ .‬וש ' נ ‪,‬‬

‫פרימתנו כה ‪ ,‬מז ‪.‬‬ ‫לו )‬

‫קידושין שם ‪,‬‬ ‫עה* פ ‪.‬‬ ‫מתי * כ‬ ‫עה* פ ‪.‬‬ ‫פרש " י‬ ‫‪) 16‬‬

‫ריש ע " ב ‪ ,‬ועוד ‪,‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה פסחים סד ‪ ,‬ב זח ' א קיא ‪ ,‬ב ‪ .‬קיב ‪,‬‬ ‫‪) 18‬‬

‫כה ‪ ,‬כא ‪.‬‬ ‫פרשתנו‬ ‫‪) 19‬‬ ‫נת ' בארוכה‬ ‫עה" פ ‪.‬‬ ‫מחו " ב‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬
‫כלקו )" ש ח " ז‬
‫רשיי ע כו ‪ ,‬א‬ ‫]‬

‫פרשחנר כו א‬ ‫‪) 20‬‬ ‫ושגילך‬ ‫' ‪177‬‬

 ‫‪305‬‬ ‫שיחית‬ ‫בהר ‪ -‬ל" ג בעימר‬ ‫לקיטי‬

‫ביי ויי איז "כתר שם טוב " (מעשים‬ ‫גביהן " ‪ ,‬וושס "כתר שם טוב * מ "נט רעם‬
‫טונים ) ‪ 8‬גרעסערע מעלה ווי " כתר‬ ‫דורך‬
‫תורה " ‪:‬‬ ‫יוחי )‬ ‫השטבן‬ ‫איד‬
‫שמעון (‬
‫" שם טוב * וושס ‪8‬‬
‫" מעשים טובים ' ‪1‬י ‪ :‬ר '‬
‫שבער ווי איז עזייך צו השגן ‪ ,‬שז רשב"י ‪,‬‬ ‫זנ (ביז‬ ‫איז ד‪8‬ר געווען " תורתו אומנתו "‬
‫וושס תורתו אומנתו (און איז ‪ 8‬תלמיד יי‬ ‫‪8‬ז " רשבי וחבריו ' ווערן געברשכט איז‬
‫פון ר ' עקיבא ‪6‬י וושס השלט שז " תלמוד‬ ‫ש " ס ופוסקים יי שלס די דוגמא אויף‬
‫‪.‬‬
‫גדול " יי ) ‪ ,‬זשל ער השלטן ‪ ,‬שז כתר שם‬
‫" תורתו אומנתו " ) ‪-‬‬
‫טוב עולה על גביהן " ‪ -‬העכער אויך‬ ‫זשגט דשב " י ‪8 ,‬ז ניט קוקנדיק אויף‬
‫פון " כתר תורה " ' ‪ 1‬ז‬
‫רעם גודל העילוי פון תורה ‪ ,‬און איז‬
‫‪8‬ז אויך לויס‬ ‫און הגם שז סיאיז שובז‬ ‫תורה גופא " כתר תורה " ‪ -‬ווי תורה‬
‫רשבא איז תורה אליין ניט גענוג ע‪ , 2‬נשר‬ ‫איז בתכלית ההלימות ביי ‪ 8‬אידו ‪:‬‬
‫עס מוזן אויך זיין " מעשים טובים' ‪ ; %‬און‬ ‫תורתו אומנתו ‪ -‬איז "כתר שם טוב‬
‫נשכמער ‪ ,‬ווי דער לשון איז ירושלמי יי ‪:‬‬ ‫( מעשים טובים ) עולה על גביהן" ‪ ,‬ווייל‬
‫תורה )‬ ‫ולא מודה רשב " שמפסיקיו ( פון‬ ‫דער תכלית פון תורה איז ‪8‬ז עס זשל‬
‫לעשות סוכה כו ' ‪-‬‬ ‫ברענגעז צו "מעשים טובים " ( וושס טוען‬
‫מינט עס ‪ ,‬לכאורה ‪ ,‬נשר ‪ 18‬עס טשרן‬
‫אויף אין וועלס ) ‪.‬‬
‫ניט פעלן ח " ו קייז מעשים טובים ‪ 32‬אויך‬ ‫אבער‬ ‫זיך‬ ‫פאדערט‬ ‫לכאורה‬ ‫ג‪,‬‬

‫מאור ‪:‬‬
‫בשלמא רוב העולם ‪ ,‬די וושס ניט‬
‫‪.‬‬
‫והמיוחד שכהם ‪ -‬ראה ירושלמי סנה ' ( פ א‬ ‫‪) 25‬‬

‫כוחך‪.‬‬ ‫א " ל ( ר ‪ -‬ע דייך שאני ובוראך מכיריז‬ ‫‪,‬‬ ‫ה" כ)‪:‬‬
‫תורתם אומנתם ‪ ,‬עיקר עסקם איז ניט איו‬
‫בר '‬ ‫עשו‬ ‫" הרבה‬ ‫תורה (כמחז " ל *י‬
‫וכולהו‬ ‫רע ' א ) ‪:‬‬ ‫( פו ‪,‬‬ ‫מסנהדרין‬ ‫ולהעיר‬ ‫‪) 26‬‬

‫דרע‪-‬ק ‪.‬‬ ‫אליבא‬ ‫ישמעאל ועלתה בידן ‪ ,‬כרשפיי ולא‬

‫ע'‬ ‫ב ‪ .‬ובאוה" ת ותתחח ( ע ' רמח ‪.‬‬ ‫קידושיז מ ‪,‬‬ ‫וש )‬ ‫עלתה בידן ") ‪ ,‬נשר זיי געהערן צום סוג‬
‫געתו כולן ואמרו‬ ‫‪.‬‬ ‫רפ) שכוונתו גלח בהמיות ‪-‬‬
‫פון מארי עזבדין טבי‪ - 1‬איז מוכן ‪ ,‬ווים‬
‫כ "א )‬ ‫תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה ' ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫רזה שהלמוד גדול הוא גם ; ‪ 11‬העניו ד ‪ ,‬מביא לידי‬
‫מעשה ‪ -‬וראה פסק אדה ‪ ( 1 -‬הל' ת " ת שם ס ‪ -‬ג ) ‪ :‬מ " ע‬ ‫‪.‬‬ ‫ובאוה " ת‬ ‫המשנה ‪.‬‬ ‫מפרשי‬ ‫כו ‪ .‬כ ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫)‬ ‫י‪2‬‬
‫של ת ‪ -‬ת מצד עצמה היא ג "כ גדולה משאר המחת‬
‫מקחם מצוה‬ ‫דם "‬ ‫בחקותי ( כרך ב ' ) זך תערב ‪ :‬כש " ט‬
‫שאינה שקולה כנגד כן המצות כולן אלא משום‬ ‫( רק‬
‫‪.‬‬
‫מעשיות וראה לקמן הערה ‪65‬‬ ‫‪.‬‬
‫כו') ‪.‬‬ ‫שהתלמוד מביא לידי מעשה‬
‫ויגש ‪.‬‬ ‫לתרץ ע " פ הידוע ‪0‬שוה " ת ר " פ‬ ‫איז‬ ‫‪) 28‬‬
‫בשבת שם ( ועד ' ז ברמשם‬ ‫‪ ) 22‬שבת יא ‪ ,‬א ‪- .‬‬
‫אוהות ואתחנן ע ' רעו ערלך ‪ .‬ועוד ) דלעח " ל יהי'‬ ‫במ " מ והערות להל ' ת " ת‬ ‫הל ' תפלה פ " ו ה ' ח ‪ .‬וראה‬

‫מעשה גדול ‪ -‬כי מזה שנקבע מאמר זה באבוס ‪,‬‬ ‫אומנ‪1‬תן ' אבל בטושווע ושו " ע‬ ‫‪.‬‬ ‫שבהערה הבאה) ‪.‬‬
‫הוראות צחה ‪ ,‬מוכח ‪ ,‬שזה שכש ‪ -‬ט עולה על גביהז‬ ‫וצעוק ‪ ,‬שהרי‬ ‫אדה "ז ( שבהערה הבאה ) ‪ -‬לאומנתם ‪. .‬‬
‫הוא גם קודם הזמז דלעת * ל ‪,‬‬
‫אומדת )‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לכאורה צ " ל אומנ‪1‬תמ" ( לקנז‬
‫מהרגל ) אבות כאז ‪:‬‬ ‫ראה גט דרך חחם‬ ‫‪) 29‬‬
‫שבת שם ‪ .‬טושו " ע ושו " ע אדה " ז או ‪ -‬ח סווס‬ ‫‪) 23‬‬

‫~ לא אמרו כשאין לו‬

‫ודאי מה שאמר כאן כתר תורה‬
‫לי ספד ‪ -‬ה ‪.‬‬ ‫קו ‪ .‬הל ' ת " ת לאדה * ז‬

‫כלל ‪.‬‬ ‫מעשים דודתי כהאר גוגא לא כתר הוא‬

‫ב‪.‬‬ ‫ברכוס לה ‪,‬‬ ‫‪) 24‬‬

‫כל‬ ‫‪..‬‬ ‫רשב ‪ -‬י‬

‫‪ ) 30‬להעיר מב " ק יז ‪ ,‬א ‪ :‬ארא משום‬
‫העוסק כתורה ובגס‪ -‬ח זוכה לנחלת שני שבטים כר ‪.‬‬
‫‪1‬נ‪71 . ' 1‬שיטחי ' אוי ;‬ ‫‪7‬הרמב ‪ ,‬ם‬ ‫בפיה ‪0 -‬‬ ‫משא ‪ -‬כ‬ ‫י)‬
‫פ '‪ 8‬סה " כ ‪,‬‬ ‫כרכות פ " א טה ‪ -‬ב ‪ .‬שבת‬
‫ובמצוה שאפשר לעשותה ע " י אחרים ( ולא‬
‫‪) 31‬‬
‫'‬ ‫ראה הל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫גס בם ‪ .‬היד שלא הביא כש ‪ -‬ט עשה ע ‪ -‬ג ‪-‬‬

‫‪.‬‬
‫איו מפסיקיו ( סו ‪ -‬ק ט ‪ ,‬ב ‪ .‬רמב ם‬ ‫המצוה ) ‪-‬‬
‫‪) 32‬‬

‫תחסר‬
‫‪,‬‬
‫ת ‪ -‬ת שלו ר‪ - 9‬ג ‪1 .‬רפ ‪ -‬ד ‪ -‬הובא בה‪ ' 7‬ת‪ -‬ה ; אדמו‬
‫יפ ‪ -‬ד ‪1‬בס‪, 191‬‬
 ‫שיחות‬ ‫בהר ‪ -‬ל " ג בעומר‬ ‫לקיטי‬ ‫‪306‬‬

‫ירושלמי ממשיך און פרעגט ווייטער ‪:‬‬ ‫ביי דעם וושס "תורתו אומנתו " ‪ -‬שזוי‬
‫ולית ל" לרשפיי הלמד על מנת לעשות‬ ‫ווי ביי מארי עובדיו סבין איז דש דער‬
‫כו ' שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא‬ ‫חיוב צו לערנען תזרה ‪ ( ' 3‬עכ " פ פרק א '‬
‫נברא ‪-‬‬ ‫שחרית ופרק א ' ערבית ' ‪ ; ) 3‬וושס איז‬
‫וו‪8‬ם פון דעם איז פשרשטשנדיק ‪8 ,‬ז‬ ‫שבער די הסברה ‪ ,‬שז (אויך ) ביי דעם‬
‫דער טעם וושס מ ' דשרף מפסיק זיין‬ ‫וושס תורתו אומנתו פשרמשגן מעשים‬
‫טובים ‪ 8‬גרעסערע מעלה ווי לימוד‬
‫מוז‪,‬‬
‫נאכמער‬
‫נשרווייל ס '‬
‫המצות ‪,‬נ‪8‬ר‬
‫מעשהאיז ניט‬
‫אויך סוכה "‬
‫לעשות‬
‫"זיין‬
‫?‬ ‫התורה י '‬
‫‪8‬ז ד‪8‬ס איז דער תכלית פון לימוד ‪ ,‬טז‬ ‫געקענט‬ ‫ד ‪ .‬לכאורה וויולט‬‫מען‬
‫" לעשות " ;‬ ‫דער " למד " איז ‪-‬‬
‫זשגז ‪ ,‬שז דשם איז מובן פון ירושלמי‬
‫און וויבשלד שז מעשה המצות איז‬ ‫הנ " ל ‪ :‬נשכן פרעגן " ולא מודה רשב " י‬
‫דער תכלית פון לימוד ‪ ,‬איז דערפון‬ ‫שמפסיקין לעשות סוכה בו" ‪ ,‬איז דער‬
‫‪8‬‬ ‫האט‬ ‫דשס‬ ‫טז‬ ‫געדרונגען ‪,‬‬ ‫גופא‬
‫וחשיבות " ‪.‬‬ ‫גרעסערע מעלה‬
‫הל ' ת " ת פוג ח " ד ‪ ,‬הל ' ת ‪ -‬ח לחדה ' ז שם ( ושם ‪ ,‬שאין‬
‫אבער אין אמת' ן איז די סברא להיפך‬ ‫מפסיקיו גם מלימוד שאינו נוגע עכשיו למעשה‬

‫‪ -‬שז ד‪8‬ס וולס מ ' דשרף מפסיק זיין צו‬ ‫מצוהר ש ת * ת מצד עצמה היא ג " כ גדולה משאר‬
‫מפני‬ ‫‪.‬‬
‫טשז ‪ 8‬מצוה איז ( ניט מצד מטלת‬
‫)) ‪.‬‬
‫המצות ‪ ,‬נ‪8‬ר ) כדי ‪8‬ז דער לימוד התורה‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫רמב " ם הל' ת " ת פ " א ה ' ח טושו ‪ -‬ע יו ד ר ‪ -‬ס‬ ‫‪33‬ן‬

‫‪.‬‬
‫רמו ‪ .‬שו ע אדה ' ז או " ח ריס קנה וראה הל ' ת " ת‬ ‫‪.‬‬
‫יייל כדבעי ( ‪ -‬אויב דער " למד "‬ ‫זשי ניט‬
‫איז‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫לאדה * ז פ ‪ ,‬ג פרטי דינים‬

‫לעשות" איז עם ‪ 8‬חסרון אינעם‬ ‫( עצם ) "‬

‫לימוד ) ;‬
‫הל ' ת " ת לאדה ‪ ,‬ז שם‬ ‫סע "ב ‪.‬‬ ‫מנחות צט ‪,‬‬ ‫‪) 34‬‬

‫ד' ‪.‬‬ ‫סעיף‬

‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫ווי גערעדט שמשל בארוכה‬ ‫און‬

‫ג'‬ ‫‪.‬‬ ‫(ב) )‬ ‫( קה " ר פיז ‪ ,‬א‬ ‫ראה מאמר רטב ‪. -‬‬
‫י‬ ‫‪) 35‬‬

‫כתרים הם כו ' כל מי שזוכה לתורה כאילו זכה‬

‫רבען אין הל '‬ ‫וועגו דעם לשון פון שלטן‬ ‫לשלשתן וכל שלא זכה לתורה כאילו ל‪ 8‬זכה לתחת‬
‫ת " ת ‪ ( 38‬וואו ער איז מבאר דעם דין שז‬ ‫גביהז ‪.‬‬ ‫מהז‪- .‬‬
‫מסיים שם ‪ -‬וכשיט עולה על‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬אי ( ‪1‬‬

‫מ ' דשרף מפסיק זיין פון לימוד התורה צו‬ ‫וראה מח " כ שם ‪ ,‬דמה שמסיים כל מי שזוכה לתורה‬‫‪.‬‬
‫כו ' ‪ , - .‬י ‪ .‬ל שזה מ " ש כמשנה במס ' אבות שכש " ט‬
‫טשו ‪ 8‬מצוה שא "א להעשות ע" י‬ ‫וראה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫עולה על גביהוז כי התורה שם הטוב *‬
‫אחרים ) ‪ :‬כי זה כל האדם כמו שאמרו‬ ‫‪.65‬‬ ‫לקמן הערה‬
‫חכמים ‪ 39‬תכלית חכמה תשובה ומע " ס‬
‫ואם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא‬
‫לעשות כו ' ‪-‬‬ ‫ע ‪ .‬ד מאמר ‪1‬ה איתא ב ( מא טב ‪ .‬ב ספרי קרח‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫ת‪-‬ת‬ ‫'‬ ‫הובא בהל‬ ‫‪.‬‬ ‫יל ש תשלי רמו תתקפא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‬ ‫ח‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שז דערמיט מיינט דער שלסער רבי צו‬ ‫אבד במקומרה‬ ‫‪-‬‬ ‫[)‬ ‫( רפ ‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫לאדה ‪.‬‬ ‫(‬ ‫( רפ ‪ -‬גן‬ ‫להרהב ‪ -‬ם‬
‫מסביר זיז ‪8 ,‬ז דשס וולס מ ' דשרף‬ ‫‪.‬‬
‫המל אינו מרשב י ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ש‪7‬אח ‪1 1 -‬ג ) הובא מאמך רשב '‬ ‫י ) אבד בפיסקא‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .‬חביב שם טוב מארון הבריח כ‪ . 1‬חביב שם טוב‬
‫מכהתה ‪1‬מלכ‪1‬ח כ‪. 1‬‬
‫‪...‬‬
‫'‪-‬‬

‫‪.‬‬
‫מביא ב ק יז ‪ ,‬א ‪ :‬אלמא‬ ‫ע ‪ -‬ד פרש ‪ -‬י ד ‪ -‬ה‬ ‫‪)%‬‬ ‫תאתר‬ ‫שמביא‬ ‫רפס ‪ -‬א ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מאדר ‪.‬‬ ‫ר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪71‬הט‬ ‫)‬

‫מעשה עדיף ‪ .‬אבל ראה תוגו שם ‪ ,‬וקידושיו שם דיה‬ ‫[ ‪ .‬ש ‪ .‬אח ‪ -‬כ מפרש רק הג ‪ .‬כתרים ונגעלת [ תר תורה‬ ‫‪,‬‬
‫תלמוד ‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫על כחך כהדה ‪1‬מ‪7‬כ‪1‬ח וכהר כהרה כיצד אפ '‬
‫ואילד ‪.‬‬ ‫‪138‬‬ ‫לקו ‪ -‬ש הט " ו ע '‬ ‫‪) 37‬‬ ‫אבל כתר חורה‬ ‫'‬ ‫( וחן כוי כתר תןכ‪1‬ח אפילו ( ‪1‬ח‪ 1‬כ‪1‬‬

‫סיג ‪.‬‬ ‫פיד‬ ‫‪) 38‬‬ ‫יאה [ חב ‪ -‬ם‬ ‫‪,‬‬ ‫כגן‬ ‫הרוצה ל ‪ ,‬ט‪1‬ל יבוא‬ ‫[ל‬ ‫[‪'1‬‬

‫א‪.‬‬ ‫ברכות יז ‪,‬‬ ‫‪) 39‬‬ ‫בש‪1‬ה"‪ .‬ג ‪.‬‬

‫טול‬
‫‪21‬‬ ‫הערה‬ ‫ע‪.‬י‬ ‫(‬ ‫‪111‬בא‬
 ‫‪307‬‬ ‫שיחות‬ ‫ל " ג בעומר‬ ‫‪-‬‬ ‫גחך‬ ‫לקוטי‬

‫אויפטשו יייענדיג אין וועלט ‪ ,‬וושלטן זיי‬
‫ניט געקענט מזכך זיין און אויפהויבן‬
‫דעם עולם פגו זיין העלם * * והסתר ‪:‬‬
‫דעריבער מוז (אויך) זיין ביי אידן די‬
‫תנועה פון אויסטשן זיך און אויפהויבן‬
‫שלמד שלא לעשות " ‪ :‬ד ה ‪ ,‬ווען ער איז‬
‫זיך העכער פון ( העלם ה ) עולם ;‬
‫אוז דער כח אויף דעם איז פון די‬
‫וושס תורתם אומנתם ‪ ,‬זיי דשרפן אויפ ‪-‬‬
‫טשן שט די תנועה ( פון תורתם אומנתם )‬
‫ביי שוע אידז ‪ ,‬ביי מארי עובדין סבין ‪-‬‬
‫איז אין די זמנים וושס זיי דשרפן ( ע " פ‬
‫תורה ) יפגעבן אויף לימוד התורה ‪,‬‬
‫אפילו ווען ס'איז נשר פרק א' שחרית‬
‫ופרק א ' ערבית י ' ‪ ,‬זבל בשעת הלימוד ‪*6‬‬
‫ז ‪ -‬ער לערנען זיין אין דעם ועלבן אופן‬
‫קיין שנדערע‬ ‫ווי איינער וושס השט ניט‬
‫מפסיק זיין רעם לערנען צו טשן די‬
‫מצוה איז ווייל דשם איז דער תכלית‬
‫( ושלימות ) פון " חכמה " ( תורה ) גופא ‪ ,‬און‬
‫דעריבער ‪ " -‬אם אינו עושה כן נמצא‬
‫‪. .‬‬
‫ת " ת צוליב ‪ 8‬מצוה‬ ‫ניט מפסיק אינמיטן‬
‫( שא "א להעשות עיי אחרים ) ‪ ,‬איז לער‬
‫חסרון ( ניט נשר אין דעם וושס ער השט‬
‫ניט די מצוה ‪ ,‬נשר אויך ) אין דעם וושס‬
‫כדבעי ‪.‬‬ ‫דער לימוד איז ניט געווען‬
‫קומט אוים ‪8 ,‬ז דער מחז " ל זשגט ‪8‬ז די‬
‫שלימות פון חכמה איז תשובה ומע " ס ‪,‬‬
‫שבער ניט ‪8‬ז זיי שסייען השכער פון‬
‫תורה ‪ - '0‬ועפ " ז הדרא קושיין לדוכתא ‪:‬‬
‫פשרוושס ושגט רשב " י טז " כתר שם טוב‬
‫עולה על גביהן " ן‬

‫התורה ‪.‬‬
‫ובמילא ‪ -‬דאגות ) אויסער‬ ‫"לימוד‬
‫אומנות " (‬
‫ו כדי ‪8‬ז דער איד וושס תורתו‬
‫אומנתו של זיך קענען שפרייסן פון זיין‬
‫לימוד און זיך שפגעכן און אויפטשן מיט‬
‫שנדערע אידן ‪ ,‬איז ניט גענוג שז ער זשל‬
‫טרשכטן וועגן דעם נשר דשו זוען ער‬
‫דטרף זיך שוין בפועל פשרנעמעו סיטן‬
‫צווייטן אידן ‪ -‬ווחל דעמשלט ‪ ,‬שטייענ ‪-‬‬
‫דיק כסדר אין ‪ 8‬תנועה פון זיין שריינ ‪-‬‬
‫געטשן נשר איז לערנען ‪ ,‬קען זייז ‪8 ,‬ז ער‬
‫וועט דעמשלט ניט קענען פועל זיין ביי‬
‫זיך איבעררייסן דעם לימוד און זיך‬
‫פטרנעמען מיט ‪ 878‬וולס איז נידערי ‪-‬‬
‫אומנותו " ;‬ ‫קער פון ‪ 8‬מצב פון " תורתו‬
‫ד‪.‬‬ ‫דעילם לשיז העלם ‪ -‬לקינת שלח לז ‪,‬‬
‫‪) 44‬‬
‫דער ביאור אין דעם ‪ :‬וויבשלד ‪8‬ז‬ ‫ה‪.‬‬
‫די כוונה פון דער בריאה איז צו משכן די‬
‫‪.‬‬ ‫וועלמ ‪ 8‬דירה לו ית ' ‪ ,‬איז פשרשטשנ ‪-‬‬
‫דיק ‪8 ,‬ז קלע אופנים אין דער עבודת ה '‬
‫איז וועלט זיינען נויטיק כדי עם זשל זיך‬
‫אויספירן שט די כוונה ‪ -‬ניט גשר‬
‫מעשה המצות ‪ * :‬וושס ווערן געטשן מיס‬
‫דברים גשמיים ‪ ,‬נשר אויך לימוד התורה ‪,‬‬
‫אפילו דעם אופן פון תורתו אומנתו ביי‬
‫וועלכן מיאיז חרנגשנצן אויסגעטשן פון‬
‫יירה‬ ‫‪8‬‬ ‫וועלט ‪ ,‬איז צוליב משנן וועלט‬
‫ית ' ‪.‬‬ ‫לו‬
‫י‪: 4‬‬ ‫איינע פון די הסברות בזה‬
‫סיאיז ‪ 8‬כלל ‪ *3‬שז " אין חבוש מתיר‬
‫עצמו " ‪ -‬איז ווען ביי אידן וויולט‬
‫העבודה פון‬ ‫געווען נשר דער‬
‫לי‬

‫ובכ "מ ‪.‬‬

‫שם )‬ ‫הס ‪ -‬ד ( מנחות‬ ‫הוא‬ ‫דרשכ ‪' -‬‬ ‫ולהעיר‬ ‫‪) 45‬‬

‫וערבית ‪.‬‬ ‫גו ' בק " ש שחרית‬ ‫דיוצאיו מצות לא ימוש‬ ‫ג "כ‬ ‫עהג ' כ תניא ספל " ז ( מט ‪ ,‬מע"א )‪ ~ .‬יאה‬ ‫‪) 40‬‬
‫וראה קו * א בהל ' ת " ת לאדה ‪ -‬ז רפ ‪ ,‬ג ( חו " א מג ‪ -‬א צח ‪,‬‬ ‫תניא פ " י ; ‪ ,‬סכ ' ג ‪,‬‬ ‫המצות ) ‪-‬‬ ‫( במעלת התורה על‬
‫ואילד ‪,‬‬ ‫‪1004‬‬ ‫וראה לקו " ש ח " ג סיע‬ ‫ג )‪.‬‬ ‫ועוד ‪.‬‬
‫ד)‬ ‫שעפ ‪ -‬ז מובז מרזחן ( מכילתא בשלח טז ‪,‬‬ ‫‪) 46‬‬ ‫ועיגנה אגהיק‬ ‫פליז ‪ .‬ובכ "מ ‪.‬‬ ‫ראה תניא‬ ‫‪) 41‬‬

‫שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המז וביחד עם ‪1‬ה‬ ‫ועוד ‪.‬‬ ‫סוס ‪ -‬ה ‪ .‬סוס " ט ‪.‬‬
‫( ל ' הוזה )‬ ‫נאו ‪ -‬א מהו ‪ -‬נ נת‪ ,‬ת ומברד נותז התזרה‬ ‫הנח ץ' ‪. 190‬‬ ‫לקמש‬ ‫גהנא לקמן ‪ -‬ראה גם‬ ‫‪) 42‬‬

‫וכו' ‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬ושיג ‪.‬‬ ‫כרכות ה ‪,‬‬ ‫‪) 43‬‬

 ‫שיחות‬ ‫בהו ‪ -‬ל " ג בעומר‬ ‫לקיטי‬ ‫‪308‬‬

‫דער נלמד " גופא איז געווען " עז מנה‬
‫לעשות " ‪ :‬שוין אינעם עצם לימוד דשרף‬
‫זיך טנהערו ‪8‬ז די כוונה און דער תכלית‬
‫הלימוד איז ‪ " -‬לעשות " ( ווייל טנ ‪-‬‬
‫דערש וועט שפעטער אפשר זיין אומ ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫מעגלעך צו מפסיק זייז )‬
‫ז ‪ .‬קען מען שבער פרעגן ‪ :‬בשלמא‬
‫ווען דער לימוד איז ניט אין ‪8‬ז אופן פון‬
‫תורתו אומנתו ‪ -‬ווען מ ' איז ניט‬
‫אויסגעטשן ‪ ,‬אינגשנצן פון עניני העולם‬
‫כו ' ‪ -‬קען מען פטרשטייז ווי שזוי עס‬
‫קען זיין שז בעת ' ן לימוד גופא זאל מען‬
‫קענען טרשכטן וועגן שרשפלשזו זיך אין‬
‫זולת ;‬
‫וויבטלד שבער שז עס רעדט זיך וועגן‬
‫‪ 878‬וושס תורתו אומנתו ‪ -‬ווי קעז ער ‪,‬‬
‫בעת ' ן זיין שריינגעטשז אין ש ש לימוד ‪,‬‬
‫'‬
‫טרשכטן וועגן אויפטשז מיט שזעלכע‬
‫יו‪8‬ס זיינען פ‪8‬רנומען מיט " ואספת‬
‫?‬ ‫ס ' איז דשך תרתי דסתרי י '‬
‫לימוד‬ ‫דער‬ ‫דארף‬ ‫דעריבער‬ ‫און‬
‫התוו‪ -‬ה מפא זייז דורכגענומען מיס דער‬
‫כוונה ‪8 ,‬י דער תכלית פון דעם לימוד‬
‫איז כדי אויפצוטשז אין ( ועלט ‪ -‬אויד‬
‫ביי שנדערע ‪ -‬די תנועה פון תורתו‬
‫אומנתו ‪,‬‬
‫[ ע " ד ווי ס ' איז מבואר י ' וועגן דער‬
‫" נכנס‬‫מעלה מיוחדת פון ר ' עקיבא וושט‬
‫ניט ווי די ‪8‬נ ‪-‬‬ ‫בשלום " " ‪-‬‬ ‫בשלום ויצא‬
‫דערע וושס " נכנסו לפרדס " און לא יצאו‬
‫בשלום ‪8 - 49‬ז דשם וושס ער איז " יצא‬
‫בשלום " איז געווען דערפטר וושס " [ כנם‬
‫בשלום " ‪ :‬זיין כניסה איז פרדס ‪ -‬זיין‬
‫וועלט צו ‪8‬‬
‫רצוא)" ‪8 ,‬רויסצוגיין פון וועלט ( אין‬
‫"פרדס‬
‫‪ -‬איז געווען " בשלום " ‪ ,‬מיט‬
‫דער כוונה ‪ ,‬שז פון דעם " רבוא " זשל‬
‫דערנשך זייז דער " שוב " אין וועלט ‪ ,‬און‬
‫בשלום " ] ‪,‬‬ ‫דעריבער ‪ " -‬ויצא‬
‫ועפ " ז קען מען מסביר זייז דעם‬
‫דגניך " ‪0‬י ‪-‬‬ ‫אויבנדערמשוטן ירושלמי (בנוגע מפסיק‬

‫איז דער ביאור אין דעם נ ' ‪ :‬שט דשס‬

‫זיין אין לימוד התורה ‪ ,‬אפילו פון דעם‬
‫אופן הלימוד פון " תורתו אומנתו " ‪,‬‬
‫וועלט )‬
‫וולס " רצוא " ( שרוים לויפן פוז‬
‫" ולא מודה‬ ‫מצוה )‬ ‫צוליב עשיית‬
‫זיינען‬ ‫וועלט )‬
‫און " שוב " ( זיין אין‬ ‫‪-‬‬

‫הפכיות' דיקע תנועות איז מצד מדידת‬ ‫רשב " י שמפסיקיו כו ' ( און דער ירושלמי‬

‫הנבראים וסדר ההשתלשלות ; שבער‬ ‫איז מוסיף נשד ‪8‬ז ענין ) ולית לי ' לרשב " י‬
‫ווען ‪ 8‬איד שסייט למעלה ממדידה ‪ ,‬אין‬ ‫די " ל ‪8‬ז‬ ‫הלמד על מנת לעשות כו ' " ‪-‬‬
‫פשוט ' ע ווערטער ‪ :‬ווען ער שטייט‬
‫דערמיט מיינט דער ירושלמי צו זשגן ‪,‬‬
‫צום רצון השם און כל עשיותיו‬ ‫‪ . 1‬ריט ( ך‬
‫שז‬
‫איז באופן כזה ‪ -‬איז ‪ ,‬מיי בשם רצוא סיי‬ ‫‪ [ -‬ניט נטר ה‪8‬ט ער מפסיק געווען‬
‫בטם שוב איז פנימיותו ומצבו דער זעל ‪-‬‬ ‫לרעך לעשיית סוכה כו ' ‪ ,‬און ניט נשר‬
‫ביטל ( לרצון השם ) " ‪.‬‬ ‫ב ‪1‬ר ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪8‬ז דער הכלית פון דעם לימוד איז ווען‬
‫עם קומט שר‪8‬פ איז " לעשות " בפועל‬
‫‪--‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫עקב יא ‪ ,‬יד ‪ ,‬ברכות לה ‪,‬‬ ‫‪)5 1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫( כנ " ל סעיף ד ' ) ‪ ,‬נ‪8‬ר נשכמער ] ‪-‬‬
‫ראה גם ד ‪ -‬ה אחרי מות שם ‪1‬לע ( י‪ 1‬כוונת‬

‫שהוא חיבור יאיחוד דשני‬ ‫בה ‪ .‬רצוא ‪.‬‬ ‫שצ ‪ ,‬ל‬ ‫‪.‬‬
‫‪51‬ן‬

‫ה‪.‬ש ב ‪.‬‬
‫הפכים ) ‪.‬‬ ‫‪--‬‬

‫‪. 126 - 7‬‬ ‫‪' 1 -,‬‬

‫‪.‬‬ ‫תרו כ ‪ ,‬א ) דרע " ק‬ ‫‪.‬‬
‫ראה גם לקו ‪ -‬ש ר " ג ע '‬ ‫‪152‬‬ ‫( חה " מ‬ ‫בסופו‬ ‫תיב " מ‬

‫ע‬
‫מות ‪,‬‬

‫‪, .,‬‬
‫אחרי‬ ‫ד" ה‬

‫קרמ " ו ‪ .‬תר " נ ע‬

‫מהמכילתא ‪1‬‬ ‫להעיר‬ ‫‪51‬י‬ ‫' ‪) ( 11‬‬ ‫קיש ח " ג‬ ‫רם‬ ‫'‬

‫‪--‬‬ ‫ב ( כגירסת הירושלמי שם פ " ב‬ ‫יד ‪,‬‬ ‫חגיגה‬ ‫‪) 48‬‬

‫והוא האמר ( אספה‬ ‫‪-‬‬ ‫ישמעאל‬ ‫ך‬ ‫[ושא ‪ '.‬כ‬ ‫‪,‬‬ ‫*)‬
‫‪1‬ן‬ ‫‪,‬‬
‫ית ) ‪.‬‬ ‫( נו ‪ -‬ציה‬ ‫ץ‬ ‫דיך אי ‪-‬‬ ‫‪ ,‬ן‪ ,‬יי‬ ‫(‬ ‫‪,‬ן‬ ‫‪,‬‬ ‫[‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,-‬‬ ‫ו‬ ‫חגיגה שם ‪ .‬ירושלמי שם ‪.‬‬ ‫‪) 49‬‬
 ‫‪309‬‬ ‫שיחות‬ ‫ל " ג בעומר‬ ‫‪-‬‬ ‫בהד‬ ‫לקוטי‬

‫מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעת ‪ ,‬כל‬ ‫עוד דוגמא ‪ :‬שלוחו של אדם כמותו " ‪,‬‬
‫מקום שנותניו עיניהם מיד נשרף " ‪ :‬דוקא‬ ‫עבד מלך תלך י ' ‪ -‬סיי ווען די שליחות‬
‫נשך דעם דרייצנטן ישר איז " כל היכא‬ ‫און די עבודה זיינען אין זשכן וועלכע‬
‫דהוה מחי ר א הוי מסי ר " ש ‪ ,‬א " ל בני די‬ ‫‪.‬‬ ‫זייגען במעלת המשלח והמלך ‪ ,‬סיי ווען‬
‫לעולם אני ואתה " ‪:‬‬ ‫והעבד ‪.‬‬ ‫זיי זיינען בדרגת השליח‬
‫דער דיוק איז " די לעולם ( בעוסקי‬ ‫ויתרה מזה ‪ :‬מצד עצמותו ית' ‪ ,‬וולס‬
‫תורה י ' ) אני ואתה " איז ( ניט ‪8‬ז‬
‫ס ' איז‬ ‫ער איז נושא הפכים ‪ ,‬קען זיין ביידע‬
‫גענוג ווען בלויז זיי שליין זיינען " עוסקי‬ ‫תנועות בבת אחת ' ‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫תורה " און שנדערע וועלן זיך ח " ו ניט‬

‫עוסק זיין אין תורה ‪ ,‬נשר ) שז עם איז‬
‫גענוג וושס ביי זיי איז געווען " תורתו‬
‫אומנתו " אויף צו אויפטטן שט די תנועה‬
‫אין ועלט ( " די לעולם " )‪.‬‬
‫וי " ל טז דשם איז אויך נרמז אין דעם‬
‫חילוק צווישן י " ב און י " ג ( שנה ) ‪ :‬דער‬
‫מספר י " ב ווייזט אויף סדר השתלשלות‬
‫( י " ב ראשי חדשים ‪ ,‬י " ב גבולי אלכסון‬
‫וכו ' ‪9‬נ ) ‪" ,‬ג איז העכער פון השתל ‪-‬‬
‫און דעריבער ‪:‬‬
‫מצד בחי ' " י " ב ' ‪ -‬השתלשלות ‪ ,‬וואו‬
‫רצוא" און " שוב " זיינען הפכים ‪ ,‬ז‪8‬גט‬
‫"מען‬
‫שעה " מניחין חיי עולם ועוסקיז בחיי‬
‫" ‪ -‬עס איז ניטש דער חיבור פון‬
‫ביי‬ ‫"דיחייוולס‬
‫עולם " און " חיי שעה " ( ‪8‬ז אויך‬
‫י‪ 6‬זשל זיין די‬
‫" כרבי וזרעי "‬
‫עולם " ) ‪:‬‬ ‫זיך מיט " חיי‬ ‫יפגעבן‬
‫דוקא מצד בחי ' " י " ג " ו ' איז געווטרז‬
‫די הנהגה פון " הוה מסי ר " ש " י‪ - 6‬ניט‬
‫און דעריבער ‪ :‬ווען מען לערנט אין ‪8‬ד‬
‫זייז‬ ‫מצד‬ ‫אומנתו‬ ‫תורתו‬ ‫פון‬ ‫אופן‬
‫געשמטק ‪ -‬קעז טשקע בשעת מעשה‬
‫ניט זייז די כוונת ה " שוב " ; בשעת יבער‬
‫מעז לערנט תורה אין רעם אופן כדי‬
‫אויסצופירן די כוונת העצמות ( צו משכן‬
‫‪ 8‬דירה לו ית ' בתחתונים ) ‪ -‬דשז שעז‬
‫ביי אים זיין ביידע הפכים בבת אחת ‪ :‬ער‬
‫קען זיין אינג‪8‬נצן טריינגעטשן אין תורה‬
‫און בשעת מעשה זשל ער זיין דורכגע ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪69‬‬ ‫שלות‬ ‫נומען מיס דער ידיעה טז דער תכלית‬
‫פון זיין לימוד איז כדי שרשפצונידערן‬
‫עסקים ‪.‬‬ ‫זיך און משפיע זיין אויף בעלי‬
‫דער ענין הנ " ל געפינט מען ביי‬ ‫ח‪.‬‬
‫רשב "י ‪:‬‬
‫די גמרא י ' דערציילט ‪ ,‬שז שרויסגיי ‪-‬‬
‫ענדיק פון מערה נשכן זיין דשרט י " ב‬
‫תנועה פון‬
‫שנה און זעענדיק ווי מענטשן פטר ‪-‬‬
‫" אמר‬ ‫נעמען זיך מיט שקערן און זייען ‪,‬‬

‫לעולם ‪.‬‬ ‫רש ‪ ' -‬שם רה די‬ ‫‪) 58‬‬

‫( לרשאי תלמידו המיוהד ‪ -‬וראה לקמן הערה ‪63‬ן‬

‫ראה כיאורם איה " ת נראשית ז ‪ ,‬א יאילד ‪.‬‬ ‫‪9‬י‬
‫ועוד ‪).‬‬
‫' בלקו ‪ ,‬ש‬ ‫( ית‬ ‫אומר דהז בעשה והן בלית עוניו הו‬
‫הו במספר‬ ‫( ועוד ) ‪-‬‬ ‫שלכן מדוח הרחמים‬ ‫‪) 60‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לפסחים נדפס‬ ‫( הא ' )‬ ‫הדרז‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫‪124‬‬ ‫ע'‬ ‫חיו‬
‫ג ‪ .‬וראה אוה ת בראשית ( שט ‪ ,‬סע ‪ -‬ב ואילך ) בענין‬‫‪.‬‬ ‫ואילד ) ‪.‬‬ ‫‪ ) 1‬ע ' תסה‬ ‫קה ‪ .‬ת ‪ .‬תשמ ‪ .‬י ‪-‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫בהגש פ‬
‫חודש העיבור ‪.‬‬ ‫נ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וש‬ ‫( במיינה ) ‪.‬‬ ‫ברכות לד ‪ ,‬ב‬ ‫‪) 54‬‬

‫לשו ‪ :‬הגמרא שבת שם ‪.‬‬ ‫‪) 61‬‬ ‫יה ‪.‬‬ ‫ספרי ( ורש ‪ -‬י ) דברים א ‪ ,‬ז ‪ .‬פרש ‪ -‬י לו ‪ .‬סו ‪,‬‬ ‫‪) 55‬‬

‫ד ‪ .‬זו ‪- .‬‬ ‫א)‬ ‫להעיר מאוה ‪ -‬ת בראשית ( יד ‪,‬‬ ‫‪) 62‬‬ ‫בהעלותך יב ‪ ,‬ח ‪ .‬ועוד ( ובשבועות מז ‪ ,‬ב ‪ :‬עבד מלך‬
‫‪ -‬בגימטריא יג ‪ ,‬עיי ‪-‬ש ‪.‬‬ ‫שענינו חיבור דשמש ולבנה‬ ‫כמלך ) ‪.‬‬
‫" מדותי‬ ‫א)‬ ‫כי ר " ש הרי אמר ( גיטין סו ‪,‬‬ ‫‪) 63‬‬ ‫בא '‬ ‫ראה שן ‪ -‬ת הרשב ‪ ,‬א סי ' תיח ‪ .‬הובא‬ ‫‪) 56‬‬

‫‪. .‬‬
‫תרומות מתרומות מדותיו של רע ‪ -‬ק ( רכו ) ש נכ ( ס‬ ‫‪. 68‬‬ ‫‪,‬‬
‫ההקירה להצ ‪ -‬צ כ‬
‫למערה‬ ‫שהכניסה‬ ‫‪.‬‬
‫ס ו )‪,‬‬ ‫בפניפ‬ ‫(כ ( ‪-‬ל‬ ‫בשלום ‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫שבת לג ‪,‬‬ ‫‪) 57‬‬
 ‫שיחות‬ ‫בהר ‪ -‬ל " ג בעומר‬ ‫לקוטי‬ ‫) נ‪3‬‬ ‫י‬
‫התורה י‪. 6‬‬ ‫מכוון פון זיין לימוד‬ ‫שפגעזונדערט פון וועלט ‪ ,‬נשר אדרבה ‪,‬‬
‫וע " ד הרמז י " ל ‪ :‬דערפחר איז דער‬ ‫‪6‬‬ ‫היינן ( ווייל עם איז קריינק ) די וועלט '‬
‫מאמר הנ "ל פון רשבא טריינגעשטעלט‬ ‫אויפטשז אין וועלט די תנועה פון‬ ‫‪-‬‬

‫געוושרו שלס משנה יג פון דעם פרק ‪ ,‬צו‬ ‫תורה ' ‪.‬‬ ‫" עוסקי‬
‫מרמז זיין ‪ ,‬חז דער ענין פון " כתר שם‬
‫ט ‪ .‬דשם איז אויך דער ביאור איז‬
‫טוב עולה על גביהן " השט זיך איפגע ‪-‬‬ ‫דעם וולס ר " ש זשגט " וכתר שם טוב‬
‫עולה על גביהן " ‪ :‬עס מיינט ( בפנימיות )‬

‫דעם ענין פון " מעשים טובים " אין דעם‬

‫‪.‬‬
‫לפ המבואר בפנים ‪ -‬שכוונת ר " ש ב כתר‬ ‫ז‪) 6‬‬
‫זיך‬ ‫‪-‬‬ ‫ענין פון לימוד התורה גופא‬
‫‪61‬‬

‫שם טוב " הוא ( גם ) פרט בלימוד התורה ‪ -‬יש לבאר‬

‫לפגעכן סיט שנדערע ‪ ,‬חז אויך ביי די‬
‫ג ‪ -‬כ טעם חלוקת משנה זו ‪ ,‬דלכאורה ‪:‬‬
‫א ) מהי השייכות בין מאמר זה למאמר ר ' יהודה‬ ‫פון " כתר תורה " ‪ ,‬תורתו אומנתו זשל זיין‬
‫הוי זהיר גתלמוד ששגגת תלמוד עולה ודוד ז‬ ‫‪.‬‬ ‫די תנועה פון מע" ס ‪,‬‬
‫המאמרים הי ' צ " ל בסדר הפוך ‪ -‬מתחלה‬ ‫ב)‬
‫און דערפטר איז " כתר שם טוב עולה‬
‫‪.‬‬
‫מאמר ריש ‪ ,‬וכתר שם טוב עולה על גביהז שקרוב‬
‫יהי כבוד תלמידך כר וכבוד‬ ‫‪.‬‬
‫לתוכז משנה‬ ‫‪1‬‬ ‫שנפנ ‪.‬‬ ‫על גביהן " ‪ :‬ווען אין צוגשב צו זיין‬
‫חברך כו ' ‪ ( ,‬והרי כל המכבד כו ' מכובו ' ‪ -‬אבות‬ ‫‪.‬‬ ‫לערנען פשר זיד אין חז אופן פון " כתר‬
‫שם מ ‪ -‬ו ) ‪ ( ,‬אח ‪ -‬כ מאמר ר " י ‪ -‬הוי זהיר בתלמוד כו ' ‪-‬‬ ‫" על‬ ‫תורה " ( תורתו אומנתו ) ‪ ,‬איז דש‬
‫הוי גולה כו ' שחבריך‬ ‫שקרוב לתוכן משנה שואח ‪. .‬‬
‫‪1‬‬ ‫שם טוב "‬ ‫אויד דער " כתר‬ ‫גביהן *‬ ‫‪66‬‬

‫( וראה נחלת אבות‬ ‫בידך כו' ‪.‬‬ ‫יקירה‬‫( התלמוד )‬

‫[ ד ‪ .‬ה ‪ .‬דער " כתר תורה " גופא ( ועד " ז‬
‫כאז ) ?‬ ‫לאבות‬
‫אין שן‬
‫ה"‪1‬‬ ‫‪-.‬‬ ‫[ ואף שמצינו בכ " מ שר " י קודם לרוש‬ ‫" כתר כהונה וכתר מלכות " ) איז‬
‫ועפ ' ז‬ ‫ב )‪- .‬‬ ‫מפני שהוא ראש המדברים ( שבת לג ‪,‬‬ ‫אופן פון " שם טוב " ] ‪ -‬שפגעבן זיך מיט‬
‫י ‪ -‬ל ומתורץ מה שבמקומות אחדים ר ‪ -‬ש קידם ‪-‬‬ ‫‪4‬ן אופן פון‬ ‫שנדערע ‪ -‬דשו איז עס אין‬
‫מפנ ' שה " לאי העובדא דשבת ( שאז נתמנה ר " י‬
‫‪:‬‬ ‫לראש המדברים ‪. .‬‬
‫)‬
‫" עולה " ‪ ,‬שז עס פירט זיך אוים דער‬
‫אבל זה שייך רק כשדיבורם כמסיבה אחת ( ואולי‬
‫כו ' ‪,‬‬
‫‪ -‬גם בענין אחד ממש ) ‪ -‬שאז צ " ל ר ‪ -‬י ראש‬
‫אבל בנדו " ד ‪ -‬איז כאז מסיבה בכלל ולא דבור‬
‫בעניו אחד ‪ .‬ומצד תוכן המאמרים מתאים יותר שיהיו‬ ‫היתה כדי שיהי '‬ ‫רצוא )‬ ‫( התבודדות מהעולם ‪-‬‬
‫בסדר הפוך ‪ ,‬כנ ל ] ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. 1237‬‬ ‫אח " כ ה שוב ' ‪ .‬וראה לקו ‪ -‬ש ח ‪ -‬ד ע '‬ ‫‪.‬‬
‫וע ‪ -‬פ המבואר בפנים מובן ‪ ,‬כי תוכן אחד לשני‬ ‫אמר‬ ‫היבא ד " מחי ר ‪-‬א ‪ -‬בנו ‪ ,‬כ " א ‪.‬‬ ‫ולא רק‬ ‫‪) 64‬‬

‫המאמרים ‪ -‬הזהירות באופן לימוד הנרצה ‪ :‬אלא‬ ‫העמוד ) ‪.‬‬ ‫איכא מילתא דבעי לתקוני ‪ ( -‬שבת שם בסוף‬
‫שד ' יהווה ( מלשון הדאה ) מדבר בתחילה העכורה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וראה לקו ש ח " ג ע ' ‪5‬ו‬
‫)‪[ 0‬‬

‫‪.‬‬
‫שצריך להגהיר על ‪ -‬שגגת תלמוד ‪ ,‬ואילו רשב ' י‬ ‫ילהעיר‬ ‫כאז ‪.‬‬ ‫להרמב ' ם‬ ‫פיה ‪ -‬מ‬ ‫עייז גם‬ ‫‪) 65‬‬

‫דתורתו‬ ‫)‬ ‫מדבר ע ד לימוד באופן ( כלימודו הוא ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גדת‬ ‫מלקו" ח סוכות פג ‪ ,‬א דכתר שם טוב הו ‪ ,‬ע ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬

‫אומנתו ‪ ,‬שגם לימוד זה צ ‪ -‬ל באופז ד ‪ ,‬כתר שם טובי‬ ‫סו ‪ -‬ח‬ ‫חלמ‪1‬ד שמביא לידי מעשה ' ‪ :‬שיחת כ ‪-‬‬
‫ק‬
‫( לפעול בהזולת ) ‪.‬‬ ‫)‬ ‫שז‬ ‫הערה‬ ‫אדמו ‪ -‬ר ( נעתקה בלקו ‪ .‬ש ח ‪ .‬ד ע '‬
‫‪1215‬‬

‫( שמחת‬ ‫הקפא‬ ‫הריקודים כשעת‬ ‫הו ‪ -‬ע‬ ‫דכש ' ט‬

‫ל " ע אם המאמרה דאב ( ח בכלו [ סדרו‬ ‫‪.‬‬ ‫אג‬

‫[‬ ‫‪),‬‬
‫פ המבואר בפנים יש לתווך מאמר ‪1‬ה דרשכ ‪ -‬י‬ ‫יע ‪.‬‬
‫אפיל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬כי‪ . 1‬כ ( זבד פרק א ‪.‬‬
‫')‬ ‫הכמריס‬ ‫סדר‬ ‫ע" פ‬ ‫‪.‬‬
‫כי כתר שם טזכ הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- 35‬‬ ‫עם מאמר הג ' ל העיה‬
‫לדוגמא בפרק דינן‬ ‫חשה אחת עצמה ‪ -‬ראה‬ ‫[‬
‫התורה ‪.‬‬ ‫( גם ) פרט כמעלת‬
‫‪ ,‬י ‪..‬‬ ‫חשך‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה גם לקו ‪ -‬ש ח ד ס ‪ -‬ע‬
‫בפיה ‪ -‬מ‬ ‫ההמבים‬ ‫הקדמת‬ ‫על‬ ‫הקשו‬ ‫‪[[1‬ר‬ ‫)‬ ‫‪..‬‬ ‫‪1214‬‬

‫ובלקולוי ‪ -‬צ לזח " א זך כב ‪ :‬מהלשון וכש " ס עילה על‬

‫‪) 66‬‬

‫‪1‬ע‪1‬ד‬ ‫דתי‬ ‫‪,‬‬

‫ד ר‪1‬‬ ‫לאהל '‬ ‫נאד‬ ‫שדשנ ‪. -‬‬ ‫נשפה‬ ‫גביהז משמע שהוא למסה מהג' נתרים אלא שעולה‬
‫ר ‪.‬ש ‪.‬‬ ‫קשה גם מה שרנה הוקדם‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪7‬ו ‪1‬ס ף ‪ -‬דעפ‬ ‫‪. ,‬‬ ‫על גביהז ‪.‬‬
‫‪311‬‬ ‫שיחות‬ ‫ל " ג בעומר‬ ‫‪.‬‬ ‫בהר‬ ‫לקוטי‬

‫‪6‬‬ ‫טאן ביי רשבש (נשכן זיין די יג שנה *‬

‫א אפילו ווען מ ' השט צו טשן מיס " ארץ "‬
‫אין מערה ‪ , ) -‬מצד כח"‬
‫וטבע איז צוזשמען דערמיט דש דער‬ ‫כנ " ל‪.‬‬ ‫" י "ג " ‪,‬‬
‫וושס איז העכער פון וועלט‬ ‫סיני "און‬
‫בהרטבע ‪,‬‬
‫"און‬
‫יו" ד דערמים וועט מען פשרשטיין די‬ ‫‪.‬‬
‫נשכמער ‪ -‬דשס איז ‪8‬‬ ‫שייכות פון כהנה צו ל "ג בעומר ‪:‬‬
‫טייל פון ( פרשת ) בהר סיני ‪ ,‬פון דורכ ‪-‬‬
‫שסייט אין זהר ‪0‬י ‪8‬ז אין רעם‬ ‫י‪6‬‬ ‫עם‬
‫פירן כוונת מ " ת בהר סיני ;‬
‫טשג פון זיין הסתלקות השט ו‪'11‬י‬
‫איל‬ ‫זיך אוים‬ ‫זשגט‬ ‫דשס‬ ‫ווי‬ ‫און‬ ‫‪8‬ל‪11‬ן אק‬ ‫( צוזשמען דערמיט וושס ער‬
‫התחלת הסדרה (וושס איז כולל כל‬ ‫צוגעקומען צו די העכססע השגות אין‬
‫הסדרה ) און סיום הסדרה ( וושס הכל‬ ‫רזין דאורייתא ! י ‪ ,‬השט ער ) מגלה געווען‬
‫הולך אחר החיתום * י ) ‪:‬‬ ‫צו זיינע תלמידים‬
‫" מליו קדישיו דלא‬ ‫גליאן עד השתא " ;‬
‫אין חהויב פון סדרה רעדט זיך וועגו‬
‫מצות שמיטה ‪ ,‬וושס איר אויפטו איז ‪8 ,‬ז‬ ‫צום‬ ‫בהתאם‬ ‫איז‬ ‫דשם‬ ‫וושס‬
‫אויך ‪ 8‬איד וושס איז פשרנומעו מיט‬ ‫כללות' דיקן אויפטו פון רשב " י בנוגע צו‬
‫עבודת אדמה ‪ ,‬און אין ‪8‬ן אופן וושס ע " פ‬ ‫רזי תורה ‪ :‬שנדערע תנאים ‪ ,‬וושס השגן‬
‫תורה פרעגט ער " וכי תאמרו מה נאכל "‬ ‫זיך עוסק געווען אין רזי ‪ -‬תורה ‪ ,‬השבן די‬
‫יאר‬ ‫וכנ " ל סעיף ב ' ) ‪ ,‬זבל ביי אים דין ‪8‬‬ ‫צו‬ ‫געווען‬ ‫מגלה‬ ‫ניט‬ ‫תורה‬ ‫רזי‬
‫פון " שבת לה " יי ‪ ,‬ווען ער קען זיך ‪- 98‬‬ ‫שנדערע יי ; רשב " " ס ענין איז געווען‬
‫געבן און גיס זיך ןפ בפועל מיט‬ ‫דער חיבור פון " סחים " און‬
‫" בהר‬ ‫סיני " ‪ -‬לימוד התורה ‪6‬י‬ ‫‪-‬‬ ‫גליא " יי‬
‫אין ‪8‬ן‬ ‫וולס איז‬
‫"‬ ‫‪5‬ט דעם חלק פון תורה ‪,‬‬
‫‪ -‬שן קיינע‬
‫דאגות ( ע " ד תורתו אומנתו ) ; ובדקות‬ ‫אופן פון " רזי ( ווייל סיאיז העכער פון‬
‫יותר ‪ :‬ביי אים לייכט דער שם הוי '‬ ‫שריפגע ‪.‬‬ ‫השט ער‬ ‫ונעלי)‬ ‫גיליי חיו‬
‫מהטבע ‪.‬‬ ‫השבת לה ") שלמעלה‬ ‫ברשכם לידי גילוי [ וי " ל שן דשם איז‬
‫און אין סיום הסדרה איז דש בעניו זה‬ ‫בדוגמא צו דעם חיבור פון‬
‫" חיי עולם '‬ ‫און‬
‫על הסדר " )‬ ‫גרעסערער חידוש‬ ‫נ‪8‬ך‬ ‫שעה " ]‪.‬‬
‫" חיי‬
‫" נמכר‬ ‫איז‬
‫‪8 -‬ז אפילו ‪8‬ז‪ 8‬וושס ~‬
‫*‬ ‫ש‪ ,‬שט דער חיבור פון‬
‫לנכר" ‪ ,‬וושס אין דער ירידה אין עולס‬ ‫" חיי עולם "‬ ‫( העכער פון וועלט ) און‬
‫בתכלית ‪,‬‬‫וטבע גופא חיז דשס ‪ 8‬ירידה‬ ‫אין וועלט ) ‪ -‬איז אויך " חיי שעה " ( זיין‬
‫די נקודת התוכן‬ ‫פון‬
‫‪8‬ז ער ווערט משועבד צום נכרי ביז‬ ‫פ ' בהר ‪ :‬חון דער פרשה איז מודגש ‪,‬‬
‫סיאיז דש ( בנ " ל ס " ב ) ‪ 8‬קס * ד אין תורת‬
‫אמת ‪8‬ז " אף אני כמותו ' ‪-‬‬
‫‪ ,‬שנה ‪.‬‬ ‫היא גם לשוו‬ ‫דומשנה ‪-‬‬ ‫להעיר‬ ‫)‬ ‫א‬
‫זשגט תורה יי ‪8 ,‬ז ניט נשר " לא תעשו‬ ‫‪.‬‬
‫( ראב " ע בא יב ‪ ,‬ב ספר הנקרשים לר ' יוגה בו גצאח‬
‫שגה )‪.‬‬ ‫ולהרד ' ק ע '‬
‫‪29‬ן‬ ‫לכללות סעיף זה ‪ -‬ראה לקו " ש ח " ה ע '‬ ‫‪) 69‬‬
‫א‪.‬‬ ‫נרשת יב ‪,‬‬ ‫‪) 74‬‬
‫יאילך ‪ ,‬שזו‬
‫פרשתגי כה ‪ ,‬ב‬ ‫‪) 75‬‬

‫‪.‬‬ ‫שאמר ( סוכה מה ‪ .‬ב‬

‫הדיו ‪- .‬‬
‫"פ‪.‬‬ ‫ראה ספוחי וענד ע‬
‫מיינו ברגובי‬ ‫יע ‪ -‬ר זה‬
‫יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן‬
‫‪) 76‬‬

‫זד )‬
‫א‪.‬‬ ‫אד ' ז רמז ‪ ,‬ב ‪ ,‬וראה גם שם רצא ‪,‬‬
‫שער הל "ג בעומר דש ‪ ,‬סאב ‪ .‬המשך‬
‫ואילר ‪.‬‬
‫סדור‬

‫והחרים תרל ‪ -‬א סיע נד‬

‫זחת קה ‪ ,‬ב ‪ .‬וראה‬ ‫‪2‬‬
‫‪) 70‬‬
‫‪) 71‬‬

‫י)‬ ‫‪,‬‬
‫שגם אלה שיי עליהם דיו ועונש ה‬ ‫רע ‪.‬א‪.‬‬ ‫גם פסחים קיט ‪,‬‬

‫איחם‬
‫ך‬ ‫פשי‬ ‫"‬
‫( שזה כולל ג כ העניו שעונשי התויה הם‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫המשך והחרים‬
‫חגיגה יג ‪ ,‬א‬
‫‪) 73‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪. - _ _-‬‬ ‫‪4‬‬
‫להגעישן ‪ .‬וראה לקו " ש ח ג סיע ינחו יאי‬ ‫שם ע ‪ ,‬נב ואילך‪ .‬ותיעש‬
‫המשך חיב אדם לברך תרל‬

‫‪-‬‬
‫י‪6‬ן ‪ ,‬אייר ‪.‬‬ ‫ד‬ ‫פכח ‪.‬‬ ‫‪-‬ח‬
 ‫שיחות‬ ‫בהר ‪ -‬ל " ג בעומר‬ ‫לקיטי‬ ‫‪312‬‬

‫מענטשן און קומט שרשפ ביי אים אין‬ ‫גו ' " שז קיינער קען ניט מושל זיין אויף‬
‫‪ 8‬נמכר לנכרי‬ ‫השגה ; ד ‪ .‬ה ‪ ,‬טז אפילו‬ ‫‪ 8‬אידן איו ענינים פון תומ " צ ) ‪ ,‬נשר נשכ ‪-‬‬
‫קען זיך אויפהויבן העכער פון דעם‬ ‫מער ‪ " -‬אני ה ' ‪ ,‬נאמן לשלם שכר " ' י ‪:‬‬
‫שעבוד לרבו און צוקומעז צום " אני ה ' " ‪,‬‬
‫דער ענין פון שכר מצוה ווייזט ‪8 ,‬ז‬
‫שלמעלה מהטבע ‪. 79‬‬ ‫דער אור אלקי וושס ווערט נמשך און‬
‫( משיח ת ש " פ בהו ‪ -‬ב תשב ‪ -‬ג‬ ‫‪,‬‬ ‫נתגלה דורך קיום המצוה ‪ ,‬לייכט ביים‬
‫)‬ ‫תשל ‪, -‬‬ ‫ש ‪ -‬פ אמך‬ ‫‪,‬‬ ‫משכ " ד‬ ‫‪,‬‬
‫ואינו אומר בכתיב‬ ‫וברשיי ‪.‬‬ ‫פרשתנו‬ ‫סוף‬ ‫‪) 78‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪86 - 7‬‬ ‫ע'‬ ‫ח ‪,.‬‬ ‫ראה בארוכה לקו ‪ -‬ש‬ ‫‪) 79‬‬ ‫בי ‪.‬‬ ‫אלקיכם ‪ , -‬עזיו העונש ‪ ,‬כי אינו שייך‬ ‫‪.‬‬
 ‫‪313‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫בחוקותי‬
‫איז ניט‬ ‫דים‬ ‫פון " בחקותי תלכו " ‪ -‬און‬ ‫א אין התחלת פרשתינו איז רש "י‬ ‫‪.‬‬
‫אויסגעהשלטו ‪ ,‬חייי דער טייטש פון‬ ‫מעהיק פוך פסוק ואם בחקותי תלכו " און‬
‫בחקותי לבדרך כלל ) איז ‪ -‬מצות ‪,‬‬ ‫איז מפרש ‪ :‬ביכול זה קיום המצות ‪,‬‬
‫דעריבער מוז רש " י מקדים זיין " יכול ‪-‬‬ ‫כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו י הרי‬
‫די ערשטע סברא איז שז דשם מיינט ‪-‬‬ ‫אמור ‪ ,‬הא מה אני מקיים‬ ‫קיום המצות‬
‫קיום המצות " ‪ ,‬נ‪8‬ר היות ‪8‬ז קיום המצות‬ ‫עמלים‬ ‫שתהיו‬ ‫תלבו ‪,‬‬ ‫אם בחקותי‬
‫פסוק ‪ ,‬איז פון‬‫שסייט שוין ( ווייטער ) איד‬ ‫בתורה " ‪.‬‬
‫דעם מוכח שז די ( פריערדיקע) ווער ‪-‬‬
‫טער " אם בחקותי תלכו " מיינען ניט‬
‫‪1‬‬ ‫פרש " י איז תו " כ‬ ‫דים‬ ‫דער מקור פון‬

‫‪.‬‬
‫קיום היצות ‪ ,‬נשר " עמלים נתורה "‬ ‫שבער וויבשלד טז רש " י בפירושו‬ ‫‪-‬‬

‫(וולס איז ע " ד הפשט ‪ ,‬פשש" מ ) בריינגט‬

‫ס ' איז אבער ניט מובן ‪:‬‬ ‫פון דרשות רז " ל נשר ד‪8‬רט וואו סיאיז‬
‫א ) רש " י בשוושרנט שז דט איז‬ ‫דט ‪ 8‬הכרח זערויף אין פשוטן של‬
‫‪,‬‬ ‫כתובים ( כמדובר כמה פעמים ) ‪ ,‬מוז מען‬
‫" בחוקותי " ניט " מצות " נשר " תורה "‬
‫ה‪8‬ט ער געדשרפט מעתיק זיין פוז פסוק‬ ‫זלגן ‪8‬ז ‪8‬ט דער מירוש פון תו" כ וושס‬
‫רש "י בריינגט דש איז מוכרח אין פשטות‬
‫אילו‬
‫מצותי הרי‬
‫זיין " יכול‬
‫מפרשואת‬
‫כשהואאוןאומר‬
‫בחוקותי"‬
‫המצות‬
‫"אם‬
‫הבנת הכתוב‬ ‫‪.‬‬
‫מער ‪.‬‬ ‫מצות אמורין " ‪ -‬ניס‬ ‫דערמיט איז אויך מובן פחריישס רש " י‬
‫שטשרקער ‪:‬‬ ‫ב ) די קשיא ווערט נשך‬ ‫דשרף ד‪ 8‬ברענגען די גשנצע אריכות‬
‫אין תו " כ ( מקור פרשניי) שטייט טשקע‬ ‫כו ' " ‪,‬‬
‫רשש איז תשנה‬ ‫" יכול זה קיום המצות כשהוא אומר‬
‫און ער איז זיך ניט מסתפק מיט' ן עצם‬
‫און " קיום המצות " ‪.‬‬ ‫" יכול אילו המצות "‬
‫דעם לשון און שרייבט‬ ‫הפירוש טז "אם בחקותי תלכו " מיינט‬
‫דעמילט‬
‫ג ) מוז מען זשגן שז רש " י באוושרנט‬ ‫" עמלים בתורה " ‪ ,‬ווארום‬
‫וויולט געווען ‪ 8‬נתינת מקום צו ‪8‬נ ‪-‬‬
‫אויך ‪ 8‬צווייטע ז‪8‬ד ‪ ,‬איל קיום המצות ‪:‬‬
‫טייטש‬ ‫נעמעז שז ד‪8‬ס איז דער פשוט ' ער‬
‫המוים ( בתורה ) ‪ -‬דשרפין פארשטיין ‪:‬‬
‫פון " ואת מצותי תשמרו " האט מען בלויז‬
‫די ראר ' שז " בחקותי " מחנט ניט מצות ‪,‬‬
‫כיה בדפוס ראשון דרשץ ‪ ,‬וברוב הדפוסים‬
‫נ‪8‬ר תורה ‪ -‬פון וואנעט איז דער הכרח‬
‫‪)1‬‬

‫?‬ ‫בהזדה ‪' -‬‬ ‫עמלים‬ ‫‪.‬‬ ‫טז עם מיינט‬

‫ובדפוס שני‬ ‫‪.‬‬ ‫שלפנינו ‪ .‬ובכמה דפוסים מוסיף ‪. .‬‬
‫[ ג‪' 1‬‬

‫כשהוא אומר ‪ ,‬ועשיתם‬ ‫רשע‬ ‫דרש ‪ ,‬י ובכמה כחץ‬

‫אותם ‪ . -‬וב ‪ -‬ה ברא ‪ -‬ם וברוב מפרש ‪ ,‬רשיי ‪ .‬ובתו " כ‬
‫כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו‬ ‫פרש " י ) ‪:‬‬ ‫( מקור‬
‫פי '‬ ‫( ועוד )‬ ‫נגן ‪ -‬א ‪ ,‬דברי דוד ומשכיל לדוד‬ ‫‪)3‬‬
‫שמתאים רק נעמי‬ ‫‪.‬‬ ‫ח ( כ‪1‬‬ ‫שהוכחת רש ‪-‬י היא מל ' ‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫ועשיתם אותם וראה לקמן הערה‬ ‫‪.‬‬
‫[ נוסף‬ ‫‪.‬‬ ‫חורה ( ולא בעשית ‪ -‬קיום ‪ -‬מצות ) אבל‬
‫עמלים בתורה ‪ - -‬בתו ‪ -‬כ‬ ‫‪.‬‬ ‫שתהה‬ ‫בפרש " י ‪,‬‬ ‫‪)2‬‬

‫בפירושו אפילו ברמזן‬ ‫‪11‬‬ ‫הוכחה‬ ‫נזכר‬ ‫שלא‬ ‫לזה‬

‫עמליז בתורה ‪ , -‬משנה רש ‪ -‬י ללשוז נוכח‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( הדח‬ ‫‪.‬‬
‫מתאים ללשון הכתוב ‪ ,‬תלכו‬ ‫עמלים ‪.‬‬ ‫שתה [‬ ‫‪-‬‬
‫'‬ ‫לעשי‬ ‫בנוגע‬ ‫חןכ‪1‬‬ ‫'‬ ‫ל‬ ‫חצינו‬ ‫הרי‬ ‫זעזד ‪:‬‬ ‫*)‬

‫פרשיי‬
‫בהם " ‪,‬‬ ‫יח ‪ ,‬ג ‪.‬‬
‫ללכתוראה‬ ‫שם ‪ .‬ד "‬
‫אחרי ה ‪.‬‬ ‫ראהלאפרש ‪ -‬י‬
‫תלכ " (‬ ‫‪,‬‬
‫"שם ) אבל‬
‫ובחוקותיהם‬ ‫שיה ‪1 .‬נ ‪ .‬ה‬ ‫‪.‬‬
‫רש י ‪:‬‬ ‫מכת ‪ -‬י‬ ‫'‬ ‫[א‬ ‫ראש‪11‬‬ ‫כדפס‬ ‫)‬ ‫‪-‬‬
‫לי‬
 ‫שיחות‬ ‫בחוקותי "‬ ‫לקיטי‬ ‫‪514‬‬

‫די שאלה " הרי קיום המצות אמור ‪ ,‬הא‬ ‫ד ) אויף " ואת מצותי תשמרו " איו‬
‫מה אני מקיים אם בחקותי תלכו " ?‬ ‫רש " י מפרש ‪ " :‬הוו עמלים בתורה ע " מ‬
‫דערפון איז רש " י מכריח טז " בחקותי‬ ‫לשמור ולקיים " ‪ .‬ולכאורה ‪ ,‬איז דאך דשם‬
‫אין סתירה צו דעם ווטס רש " י זשגט‬
‫תלכו " מוז מיינען ( ניט לימוד התורה‬
‫מצותי‬ ‫ואת‬ ‫אומר‬ ‫" כשהוא‬ ‫פריער‬
‫סתם ‪ ,‬נשר ) ‪ 8‬פרט נוסף אין לימוד‬
‫התורה ‪ ,‬וולס מ ' קען אים ניט וויקן פון‬ ‫תשמרו הרי קיום המצות אמור " ‪ ,‬חז‬

‫מקייםודייל אויך ‪ -‬שן דעם‬ ‫איז מען‬

‫תשמרו " ‪,‬‬ ‫"פרט‬
‫מצותי‬ ‫מצותי תשמרו " מיינט קיום המצות‬
‫ואת ניט‬
‫(" און‬
‫די מצוה פון תלמוד‬ ‫‪ 8‬פרט אין אופן לימוד התורה‬
‫תורה ‪ ,‬און דשם דריקט אוים דער וושרט‬ ‫?‬ ‫‪ -‬ער זשל זיין " ע " מ כו ' " ) '‬

‫תלכו " ‪ -‬ניט סתם " תשמרו " ( מקיים‬

‫"זיין ) ‪,‬‬ ‫דעם ‪:‬‬ ‫דער ביאור אין‬ ‫ב‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫לערנעז תורה‬
‫תרי " ג‬ ‫תלמוד תורה איז איינע פון די‬
‫איז וושם פ‪8‬ר שז אופן קעו מען מוסיף‬ ‫מצות ; און ווי דער בן חמש למקרא גויים‬
‫זיין אין לימוד התורה ‪ ,‬וואס אויך ‪8‬ן‬ ‫ד‪8‬ס אויך פון דעם וו‪8‬ם אויף לימוד‬
‫דעם‬ ‫אין‬ ‫ניט‬ ‫פעלט‬ ‫הוספה‬ ‫דער‬ ‫התורה מ‪8‬כט ער יערער פרימ‪8‬רגן די‬
‫תורה ?‬ ‫כמותקיום מצות תלמוד‬
‫איו" ‪ ,‬אין‬
‫תשמרו‬
‫"אויב‬ ‫ברכה " אשר קדשנו במצותי ( " ‪ .‬ולפי " ז‬
‫‪ -‬אין צוגעבן זמן אין‬ ‫איז פטרשטטנדיק פ‪8‬רוושס מ ' קען ניט‬
‫לימוד התורה ‪ ,‬איז ד‪8‬ס שלס דער זעל ‪-‬‬ ‫מפרש זיין ‪8‬ז " בחקותי תלכו " מיינט‬
‫בער אופן הקיום ‪ ,‬דער זעלבער‬ ‫לימוד התורה ‪ ,‬וושרום לימוד התורה איז‬
‫והע‬
‫" תשמרו " ‪ -‬בדוגמת קיום מצות "‬ ‫אין כלל פון מצות ‪ ,‬בלייבט דשך ווידער‬
‫לך לאות על ידך " ‪ -‬צי דשם איז ‪8‬‬
‫קורצער זמן ‪8‬דער ‪ 8‬ליינגער זמן ‪-‬‬
‫איז דשט שלץ דער זעלבער " וה " לך " ‪.‬‬ ‫המצר נשהוא‬ ‫קיום‬ ‫‪ ,‬נ ‪ ,‬ו ‪,,‬‬
‫(‬ ‫אדרבא מל ' רש " ‪:‬‬
‫‪ .‬הרי קיום המצות אמור הא מה אני מקיים‬ ‫‪.‬‬ ‫אומר‬
‫וולס‬ ‫שז‬ ‫זשגן ‪,‬‬ ‫דעריבער‬ ‫מען‬ ‫מוז‬
‫‪,.‬‬
‫;ן ט‬ ‫פ"‬ ‫בחקותי ת ( כ‪, " 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כו ' ‪ ,‬מוכח ‪ :‬א ) שבפשטות‬
‫'‬ ‫בחקותי ) תלכו "‬ ‫אונטערשטרייכט " (אם‬ ‫המצות ‪ ,‬ולא תורה ‪ ,‬וכמש " כ ברע ‪ -‬ב כאז ‪ .‬ב ) ההוכחה‬
‫" תשמרו " ‪ 8 -‬הוספה אין‬ ‫ניט סתם‬ ‫גם )‬ ‫ש בחקותי תלכו " הוא ( לא רק לתורה אלא‬ ‫‪.‬‬
‫איכות פון דעם קיום לימוד התורה ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫טהרים בתורה הוא מזה ש ‪ ,‬קיום המצות אמור בו ‪. ,‬‬
‫כתלים בתורה ‪ ,‬וולס דשם ווערט ניט‬ ‫מפרש שקיום‬ ‫רשי )‬ ‫מפרשי‬ ‫( וברוב‬ ‫בראים‬ ‫‪)4‬‬

‫נכלל אין " מצותי תשמרו " ‪ ,‬וויב‪8‬לד ‪8‬ז‬ ‫‪.‬‬

‫המצות נאמר ב ועשיתם אותם ‪ ,‬קאם בחקותי תלכו‬ ‫‪.‬‬
‫תשמרו איז מען מקיים אויך דורך‬
‫‪.‬‬
‫ואת מצותי תשמרו תרווייהו ביהיו עמלים בתורה ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫קמתרי אלא דחד מינייהו בסחם עמלים וחד מיגייהו‬
‫לערנען ניט אין שן אופן פון עמל ‪.‬‬ ‫אבל זהו לפי‬ ‫ולקים ‪.‬‬ ‫בעמלים על מנת לשמור‬

‫ג ‪ .‬עפי " ז ווערט שבער שווער דער‬ ‫והרי‬ ‫גרסתו בפרש ‪ .‬י כשהוא אומר ‪ .‬ועשיתם אוחם ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫בכמה רפוטים הובא בפרש " י ‪ .‬ואח מצותי תשמרו "‬
‫סדר הענינים אין פסוק ‪ :‬וויבטלד טז‬
‫‪.) 1‬‬ ‫( כנ " ל הערה‬
‫א)‬ ‫נוסף לזה ‪ ,‬גם לפי הגירסא שלסגיו ופי ' ‪ ,‬איש ‪:‬‬
‫מצותית תשמרו " איז כולל דעם קיום פון‬
‫"מצות‬
‫" ת אין שן אופן פון סתם לימוד ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫דהי ‪ -‬ל לרש ‪ -‬י להעתיק בתחילת פירושו גם ואח‬
‫למגרס ‪ ,‬השט עם ד‪8‬ך געדשרפט שטין‬ ‫‪.‬‬
‫מצותי תשמרו ' ( או עכ ‪ -‬פ לרמזם ב ‪ ,‬וגו ' ) ‪ ,‬שהרי בא‬
‫אין פסוק פריער ‪ ,‬פאר " בחקותי תלכו " ‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫תשמרו‪.‬‬ ‫ואת מצותי‬ ‫‪.‬‬ ‫להוכיח ולפרש שגם‬
‫‪.‬‬
‫בלימוד התורה ( ובפרט דב ואת מצ‪1‬הי חשיר‪- 1‬‬
‫‪.‬‬
‫מאשר ב אם‬ ‫שייך יותר ‪.‬יכול זה קיום המצות ‪.‬‬
‫בח‪17‬ה ‪ .‬חות ‪ , .‬ב מנ "ל דגם ‪ .‬ואת מצותי תשמרי ‪.‬‬ ‫)‬ ‫]‬

‫ילד יז ‪ ,‬א ) ‪.‬‬ ‫עהיפ התסלד לפני‬ ‫להעיר מפרש ‪. .‬‬ ‫‪)5‬‬ ‫( סתם )‬ ‫הוא בעממם ע ‪ -‬מ לשמור ולקיים ולא לימוד‬
‫בתוככם ‪.‬‬ ‫וכפרשתנו ( כו ‪ ,‬יב ) והתהלכתי‬ ‫ולקיים ‪.‬‬ ‫ע ‪ -‬מ לשמור‬
 ‫‪315‬‬ ‫שיחות‬ ‫בחלקותי "‬ ‫לקוטי‬

‫בלויז דער לימוד למיגרס דשרף זיין מיט‬
‫אויך‬ ‫דער כוונה לשמור ולקיים ‪ ,‬נשר )‬
‫דער " עמלים בתורה " דשרף זיין ע " מ‬
‫לשמור ולקיים‬
‫הזוי איז דשך דער סדר הלימוד‬
‫בפשטות ‪ :‬פריער דשרף זיין דער לימוד‬
‫למיגרס און ערשט דערנשך קעז זיין‬
‫‪.‬‬ ‫דער עמל בתורה ‪ -‬לימוד בעיון ( מען‬
‫‪6‬‬

‫און אויף דעם בריינגט רש " י " כמו‬ ‫קען ד‪8‬ר ניט שנהייבן סיט פטרטיפן זיך‬
‫שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשו ‪-‬‬ ‫‪9‬‬
‫בשלד בעיון ‪ ,‬איידער מ 'לערנט ניט‬
‫תם " ‪ ,‬שז לימוד התורה ‪ -‬כלי חילוק ‪,‬‬ ‫פריער אין ‪8‬ז אופן ‪ -‬למיגרס ) ‪ ,‬היינט‬
‫כולל אויך עמלים " בתורה ‪ -‬דארף‬ ‫פשרוושס שסייט פריער " בחקותי תלכו"‬
‫‪.‬‬
‫זיין " ע " מ לשמור ולקחם "‬ ‫און דערנשך " ואת מצותי תשמרו " ?‬

‫ולפ"ז איז מובן ‪8 ,‬ז דשס וושס רש " י‬ ‫יישלט מען געלערנט שז דער טייטש‬
‫זיגט " הוו עמלים בתורה כו ' " בנוגע צו‬ ‫פון " בחקותי תלכו" איז לימוד התורה‬
‫סתם ‪ ,‬און " מצותי תשמרו " איז מעשה‬
‫פריער שז‬
‫סתירה ניט צו‬ ‫זשגט קיין‬
‫תשמרו " איז‬
‫וושס ער‬
‫מצותי‬
‫"דעם‬
‫המצות ‪ ,‬וויולט געווען מובז פשרווטס‬
‫" מצותי‬ ‫תשמרו‬
‫" מיינט קיום המצות ‪ -‬ווייל‬ ‫דשם שטייט פריער פטר " יאת מצותי‬
‫רש " " ס פירוש דש איז ( ניט אויף די‬ ‫תשמרו ' ‪ ,‬ווייל נשר " תלמוד מביא לידי‬
‫ווערטער " ואת מצותי תשמרו " ‪ ,‬נשר )‬ ‫מעשה ' י ‪ ,‬וכמובן בפשטות ‪8‬ז כדי צו‬
‫אויף "אם בחקותי תלכו " ‪1‬י ‪ :‬פריער פשר ‪-‬‬ ‫וויסן וושס צו טשן און ווי מזוי צו טשז‬
‫טייטשט רש "י די ווערטער שליין ‪8 ,‬ז זיי‬ ‫דשרף מען פריער לערנען‪ ,‬שבער בשעת‬
‫און‬ ‫בתורה " ‪,‬‬ ‫עמלים‬ ‫" שתהיו‬ ‫מיינעז‬ ‫מען לערנט ‪8‬ז " בחקותי תלבו" מיינט‬
‫דערנ‪8‬ר ‪ -‬דעם טעם פשרוושס זיי‬ ‫פריער‬
‫לכאורה ניט‬
‫שויןשטייט‬
‫דערפ‪8‬ר‬
‫תורה " ‪,‬טזקעז מען‬
‫מסביר זיין‬
‫" עמל‬
‫שסייען פאר " ואת מצותי תשמרו" ‪ ,‬ווייל‬
‫דער עמלים בתורה דשרף זיין " ע " מ‬ ‫דשס איז ‪ 8‬תנאי‬
‫בריינגט צו‬ ‫בחקותיוושס‬
‫תלכו " ווייל‬ ‫"מוקדם‬
‫לשמור ולקיים * ני ‪.‬‬ ‫" ואת מצותי‬ ‫תשמרו‬
‫" ‪ ( -‬מעשה המצות ) ‪-‬‬

‫ובדפוס ראשון ליתא סיום‬ ‫א‪.‬‬ ‫ואתחנז ה ‪,‬‬ ‫‪)9‬‬ ‫ווייל " לידע את המעשה אשר יעשון "‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫פרשיי ‪ :‬כמו שנאמר‬ ‫איז ניט נויטיק דער אופן הלימוד דוקא‬
‫להעיר שבכתוב שם כבר נאמר לפני זה‬ ‫‪) 10‬‬ ‫פון " עמל תורה " ; אויף צו וויסן דעם דין‬
‫סתם‪.‬‬ ‫שמע ישראל אל החוקים גו ' ‪ -‬החנו הידיעה‬
‫לימוד‬ ‫הלכה למעשה איז מספיק‬
‫נחם בחקוהי‬ ‫היש שזה כא בהמשך לפירושו‬ ‫( ‪)1‬‬

‫‪.‬‬
‫תלכו ' ‪ ,‬אלא שמעתיק בשך פירושו ל ' הכתוב ואת‬
‫וכו ' ' ‪.‬‬ ‫למיגרס אין די ספרי הלכה‬
‫מצותי תשמרו ' לבאר למה מקדים " בחקותי תלכו ' ‪,‬‬ ‫דערפון גופא איז רש "י מכריח ‪8‬ז דשס‬
‫כנ ‪ -‬ל בפנים ו ‪ ,‬הבחור הזעצער ' לא הבחין בזה ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חרט אין עמלים בתורה ‪ ,‬שז ( ניט‬ ‫‪8‬‬ ‫איז‬
‫בלע ‪.‬‬ ‫וכבכ " מ עדת ‪ -‬והפרידו בדש‬
‫מצותי תשמרו‬ ‫* ואת‬ ‫בכתוב‬ ‫הל '‬ ‫וכסל‬ ‫‪) 12‬‬

‫אינה קושיא‬ ‫‪)4‬‬ ‫יעשיתם אותם ‪ ( -‬ראה לעיל הערה‬ ‫א‪.‬‬ ‫ראה שבת סג ‪ ,‬א ‪ .‬ע " ז יט ‪,‬‬ ‫‪)6‬‬

‫ע " פ פשש " מ ‪ ,‬כי בא בהמשך אחד ולתוס ' חיזוק‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫קדושין ס ‪ ,‬ב ‪ .‬ב " ק יז ‪ ,‬א מגילה כז ‪,‬‬ ‫‪)7‬‬
‫‪.‬‬
‫( וכדמודגש גם בהל ועשיתם אותם " ‪ ,‬ולא ועשיתם‬ ‫‪.‬‬ ‫מב ' השיטות כפסקי‬ ‫ההלכה )‬ ‫להעיר ( ע " ד‬ ‫‪)8‬‬
‫וראה‬ ‫כמ " פ ‪.‬‬ ‫שיו ‪ -‬כ ) ) ‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫(‬ ‫את מצותי '‬ ‫דעת‬ ‫סק ‪ -‬א ) ‪:‬‬ ‫קו "‬ ‫הלכות ( הל ' ת ‪ -‬ת לאדהוז פ ‪ -‬ב‬
‫‪.‬‬
‫אחרי יח ‪ ,‬ד ‪ -‬ה ‪ ,‬ובפרש ‪ -‬י שם ‪ ,‬ה ועפ ' ז יומתק כפל‬ ‫הרמב " ם שאפשר לפסוק מחוד הלכה פסוקה בלי‬
‫‪.‬‬
‫הל ' בפרש ‪ -‬י לשמור ולקיים *‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ידיעת הטעמים ‪ ,‬ודעת הרא ש וכו ' שצריך לידע‬
‫ואת מצותי תשתרף מל ‪ -‬ת‬ ‫‪.‬‬ ‫ע ‪ -‬ד ההלכה י " ל‬ ‫הטעמים דוקא ‪ ,‬אבל גם בשביל ידיעת הטעמים אעו‬
‫עשה ‪ ,‬וכמו שכתב בקיא לתו‪ -‬כ‪.‬‬ ‫ועשיתם ‪ - -‬מצות‬ ‫‪.‬‬ ‫בתורה דוקא ‪ .‬ולהעיר סהוריות‬ ‫עמ‪0 ' 7‬‬ ‫מוברח שיהיו‬
‫‪.‬‬
‫כל יקר ובכ " מ אכל ע ד הפשט ‪ -‬הוא כמו בכהוב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫בסופה ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫בחוקותי "‬ ‫לקיטי‬ ‫‪316‬‬

‫מפרט זיין בשזונדערע סוגים פון מצות ‪,‬‬ ‫פשר ‪-‬‬ ‫שבער‬ ‫נ‪8‬ך‬ ‫דשרף‬ ‫מען‬ ‫ד‪.‬‬
‫( שפעטער )‬ ‫רופט ער שז דעם סוג מצות‬ ‫שטיין ‪:‬‬
‫מיט ' ן שם פרטי " משפטים " ‪ ,‬און ניט‬ ‫פון לשון רש " י " יכול זה קיום המצות "‬
‫מיט ' ו נשמעו " מצות " סתם ‪ -‬און ווי ‪-‬‬
‫איז מוכח ‪ ,‬שז בפשטות וויולט מען גע ‪-‬‬
‫בשלד ד‪ 8‬זשגט דער פסוק דעם לשון‬ ‫דשרפט לערנען שז " בחקותי תלכו "‬
‫ער מיינט שלע‬ ‫‪ 8‬ראה ‪8‬ז‬ ‫מצותי‪6‬י"‪ :‬איז‬
‫"מצות‬ ‫מיינט קיום המצות ‪ ,‬נאר מצד דעם‬
‫הכרח פון ( " הרי קיום המצות אמור " אין )‬

‫איז עס לבער לכאורה ניט קיין תירוץ‬ ‫די ווייטערדיקע ווערטער " ואת מצותי‬
‫‪8‬‬ ‫מספיק ‪ ,‬וו‪8‬רום מען געפינט אין‬ ‫תשמרו " ‪ ,‬מוז מעז לערנען שז דער‬
‫פריערדיקן ‪8‬רט וואו דער פסוק טיילט‬ ‫פירוש פון " אם בחקותי תלכו " איז ‪-‬‬
‫פ‪8‬נטנדער די מצות לסוגיהם ‪ :‬יעקב‬ ‫עמלים בתורה‬
‫אשר שמע אברהם בקולי וישמור‬ ‫איז ניט מובן ‪:‬‬
‫ין‬ ‫ותורתי "‬ ‫משמרתי מצותי חקותי‬
‫עס איז ד‪8‬ך ידוע ‪ ,‬שז אין מצות זיינען‬
‫מפרש ‪:‬‬ ‫דטרט‬ ‫איז‬ ‫רש " י‬ ‫און‬ ‫‪-‬‬
‫און‬ ‫חוקים‬ ‫( עדות ‪,‬‬ ‫סוגים‬ ‫דט כמה‬
‫מצותי הן‪ -‬דברים שאילו לא נכתבו‬ ‫"ראויין‬ ‫און דער סוג חוקים איז די‬ ‫משפטים )‬
‫להצטוות" ‪ ,‬וושס דשם מיינט‬ ‫מצוה וועלכע זיינען גזירת המלך ‪ ,‬ווי‬
‫ונשפטים ‪ " .‬חקותי ‪ -‬דברים שיצה " ר‬ ‫רש " י הקט שוין פריער מפרש געווען‬
‫ואוה " ע משיבין עליהם " ‪ " .‬ותורותי ‪-‬‬ ‫אין פרשת אחרי יי ‪ -‬און וויבטלד מזוי‬
‫להביא תורה שבע " פ " ( ‪8‬ז " ותורותי "‬ ‫שטעלט זיך די שאלה ‪ :‬מען קעו ד‪8‬ר ד‪8‬‬
‫לשון רבים מיינט תורה שבכתב און‬ ‫לערנען בפשטות ‪ " ,‬בחקותי " מיינט די‬
‫פה ) ‪-‬‬ ‫תורה שבעל‬ ‫וולס‬ ‫מצות אין סוג פון " חוקים " " ‪,‬‬
‫זעט מעז דשך פון דעם ‪ ,‬שז אפילו ווען‬ ‫זיינען העכער פון שכל ( הזוי ווי חוקים‬
‫דער פסוק זשגט לשון " מצות " סתם ‪ ,‬ווי ‪-‬‬ ‫מקומות‬ ‫בכו " כ‬ ‫געטייטשט‬ ‫ווערט‬
‫ב‪8‬לד ער רעכנט דערביי אויך " חוקים " ‪,‬‬ ‫שבתורה ) ‪ ,‬און " מצותי תשמרו " איז כולל‬
‫מיינט ער מיס ביידע לשונות צוויי סוגי‬ ‫(משפטים ) ‪.‬‬ ‫די מצות שע " פ שכל‬
‫מצות ‪ -‬השט מען דלך שזוי געקענט‬ ‫בפשטות קען מען ענטפערן ‪8 ,‬ז אויב‬
‫?‬ ‫איינלערנעז אויך בנדו " ד '‬
‫‪8‬‬
‫מיט ' ן וושרט מצותי איז דער פסוק אוימן‬
‫איז דער ביאור אין דעם ‪ :‬דער‬ ‫ה‪.‬‬ ‫נ‪8‬ר איין סוג פון מצות ‪ -‬משפטים ‪-‬‬
‫יוגורט " מצות " איז מלשון ציווי ‪ -‬זיי‬ ‫לשון‬ ‫ער ניט בשנוצט דעם‬ ‫וויולט‬
‫‪.‬‬
‫זיינען ציוויים פון דעם אויבערשטן איז‬ ‫שם כולל פשר אלה מצות )‬ ‫דעם( ‪8‬לשון‬ ‫"נשר‬
‫מצותי "‬
‫מובן ‪8‬ז דער נימען דן איז מתאים‬ ‫משפטי " ‪ ,‬מזוי ווי מען‬
‫געפינט עס אין "פסוק‬
‫‪,‬‬
‫בלויז בנוגע די מצות פון נטך מ " ת * ' ‪,‬‬ ‫" " אלה החוקים‬ ‫והמשפטים והתורות‬
‫" ‪ ,‬טז בשעת ער וויל‬

‫כאז ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ובז כתב במלב ' ם‬ ‫‪) 16‬‬

‫ה‪.‬‬ ‫בו ‪,‬‬ ‫תולדות‬ ‫‪) 17‬‬ ‫רש " לרא " " ישמרתם לעשותם " ‪ -‬מתאים‬ ‫שמביאו‬
‫נאמר " לשמור‬ ‫ב)‬ ‫להעיר שגם בואתחנן וו ‪,‬‬ ‫‪) 18‬‬ ‫לפשש " מ כאז ‪ :‬ועשיתם אוחם ‪ " -‬משתי " האמורים‬
‫‪1‬תצ ח ' " ‪ ,‬אבל שם הר ‪ -‬ז בא בהמשך‬ ‫‪, ,‬‬ ‫את כל הק‪1‬ת ‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לפני זה‬
‫‪.‬‬
‫וזאת המצוה החוקיפ והמשפטים ‪,‬‬ ‫להפסיק שלפחז ‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫)‬ ‫שז‬
‫‪,‬‬ ‫יעד " ז שם ה ‪ ,‬כח ‪ .‬ואכ " מ‬ ‫להעיר מספורת כאז ‪.‬‬ ‫‪) 14‬‬
‫‪. 21‬‬ ‫ראה לקמן הערה‬ ‫‪8‬ן )‬ ‫‪.‬‬ ‫כי ‪ ,‬מי ‪.‬‬ ‫פרשתנו‬ ‫‪5‬ן )‬
 ‫‪317‬‬ ‫שיחות‬ ‫בחוקותי "‬ ‫לקוטי‬

‫משא" כ דער לשון מצוחי בנדו"ד ‪,‬‬ ‫וושס דעמשיט השט דער אויבערשטער‬
‫יישם שטייט נשך מ " ת ‪ ,‬וויבשלד ‪8‬ז דער‬ ‫שנגעזשגט שלע מצות ‪ .‬שבער פשר רעם‬
‫לשון "מצות " לייגט זיך אויף שים מצות ‪,‬‬ ‫ציווי פון אויבערשטז ביי מתן תורה ‪ ,‬איז‬
‫וויילע זיי זיינעז שלע ציוויים פון דעם‬ ‫דשך בשם סוג מצוות אויף וועלכען מעז‬
‫אויבערשטן ינ ‪ ,‬איז דעריבער שווער צו‬ ‫ז‪8‬גט " אשר שמע אברהם גו ' " ‪ -‬ניט‬
‫איינטייטשן שז דערמיט איז ער שולל‬ ‫ציווי " י ‪.‬‬ ‫געווען די מציאות פון דעם‬
‫קומט דשך אוים שז דער לשון " מצותי "‬
‫וולס שסייט ביי אברהם אבינו ‪ ,‬פשר‬
‫‪.‬‬
‫קיימם ומעצמו י שלא נצטווה ‪ ,‬וגם ב שמע אברהם‬
‫מ " ת ‪ ,‬קען ניט מיינען מלשון ציווי‬
‫כשנסיתי‬ ‫מפרש ( לא דבר שנצטדה אלא ) ‪.‬‬ ‫בק‪71‬י ‪, -‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫וראה מפרש ' רש ‪ -‬י‬ ‫אותו ‪. .‬‬ ‫הקב " ה ‪ ,‬וויבשלד כנ " ל ‪ ,‬ס 'איז נשך געווען‬
‫וכ ה גם בפי ' הפנימי דמצוה מל ' צוותא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 22‬‬
‫פשר דעם זמן הציווי‬ ‫‪.‬‬
‫בחוקותי מה ‪ ,‬ג ‪ .‬וככ " מ ) שלאחר מ " ת‬ ‫( לקהת‬ ‫וחיבור‬ ‫דעריבער מוז מעז דשרטן לערנען שז‬
‫זהו תוכן הכללי דבל המצות ‪ ,‬הצוותא וחיבור דנברא‬
‫ואילך ) ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫וכזרא ( ראה כארוכה לקו ש ח ‪ -‬ז ע ' ‪30‬‬ ‫שוין עפ "‬
‫זיינעזי‬ ‫דטמטיט‬
‫וועלכע‬ ‫די" ענינים‬ ‫‪ ".‬ראוייז‬
‫מצותי " מיינט‬
‫יהצטוות‬
‫משא ‪ -‬כ לפני מ ‪ -‬ת מכיון שהי ' לפני ביטול הגזירה‬
‫‪.‬‬
‫דעליונים לא ירדו למטה ( שמו " ר פי ‪ -‬ב ‪ ,‬ג תנחומא‬ ‫שכל " נ ; און זיי ווערן ‪8‬נגערופן מיט ' ן‬
‫הרי לא הי ' הצוותא וחיבור דנברא וברא‬ ‫סו ) ‪,‬‬ ‫וארא‬ ‫נימען מצות ‪ ,‬דערפשר וושם שכל איז‬
‫‪ -‬ופשיטא דלא בז ' מצות בני נח שענינם הוא רק‬ ‫זיי " ‪.‬‬ ‫שוין מצוה אויף‬
‫בשביל ישוב העולם ( ראה לקו ‪ -‬ש ח " ה ע ' ‪ 159‬ואילך ) ‪.‬‬
‫וזהו הטעם ב יינה של חורה ' שבפרש " י שלא‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫פירש בפ ' תולדות מצותי ‪ -‬ז ' מצות ב " ג ‪ ,‬כי לפני‬ ‫‪.‬‬
‫מ ‪ -‬ת א א לומר מצוחי מל ' צוותא וחיבור דנברא‬ ‫‪.‬‬ ‫קודם‬ ‫גם‬ ‫שהחתה‬ ‫‪-‬‬ ‫" תורותי ‪-‬‬ ‫משא ‪ -‬כ‬ ‫‪) 19‬‬
‫ובורא ‪.‬‬ ‫כמטה ‪.‬‬ ‫שניתנה‬
‫‪-‬‬ ‫הפשט )‬ ‫וא " צ לדוחק ( הכי גדול ע " ד‬ ‫‪) 20‬‬

‫כגל ג‪71‬‬
‫בקטה )‬
‫‪.‬‬ ‫ה מצוחי ‪.‬‬
‫ודוגמא ( הכי‬
‫‪1 ) - ,‬טפ ‪ 1 -‬צ ‪ 7 -‬שם ‪ -‬ש‬
‫רש ‪ -‬י בד ‪.‬‬
‫שפיכת דמם ‪ - .‬ה ‪ -‬ן ‪ .‬כגן ‪.‬‬
‫מצותי " ‪-‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫ספורנו‬
‫‪.‬‬
‫להצטוות ‪.‬‬
‫רשש‬

‫( ראה‬
‫שנקראו כז אז ע ‪ -‬ש שעתידיז‬
‫אין להקשות למה לא פי '‬
‫נח‬ ‫כני‬ ‫מצות‬ ‫כז '‬
‫‪) 21‬‬

‫שנצטוה‬
‫שוה‬ ‫ח‪,‬‬ ‫כ‪( ( 1‬‬ ‫‪17‬ה ‪ .‬שרא‪1‬יין הן ‪7‬הצט‪11‬ח ‪ . -‬אבד איי‬ ‫הן שבע מצות ב ‪ -‬נ ) ‪ ,‬או‬ ‫‪. .‬‬ ‫ובחזקוני על דרך הפשט‬
‫הוא ‪,‬‬ ‫ובלא ‪ -‬ה נז‪1‬כרח‬ ‫חהשמ ) ‪.‬‬ ‫‪ . .‬מצותי ‪ ( -‬כפך ( צט‪11‬‬ ‫שנצטוו‬ ‫שם )‬ ‫וחזקוני‬ ‫( כברשב ' ם‬ ‫מילה‬ ‫מצות‬
‫‪1‬‬ ‫בקיצם ‪ . .‬מצ‪1‬ח ' ‪-‬‬ ‫‪7‬סרש‬ ‫כרשיי‬ ‫ה‪7 - 1‬‬ ‫דא‪ - 7‬כ‬ ‫פרש " י‬ ‫‪-.‬‬ ‫כק‪71‬‬ ‫שמע אברהם‬ ‫‪.‬‬ ‫אברהם ( וגם נמיש‬
‫מצוח בני ( ח ‪. .‬‬
‫‪1‬א לך )‬ ‫‪.‬‬ ‫נח ( ט ‪ .‬ד‬ ‫‪71‬העיר אשך מפרשיי טה ‪ -‬פ‬
‫מבאר הטעם‬ ‫שנצטווה )‬
‫גו‪ " ',‬כי‬ ‫שמע מצות‬
‫אברהם בקולי‬ ‫אשר" ולא‬
‫עקב אותו‬
‫שנסיתי‬
‫‪ -‬ב‬ ‫‪.‬‬
‫ט ‪ -‬פ פש‪1‬ט‪ 1‬ש ‪ -‬מ ‪ -‬דרק ט ‪ 1 -‬נצטוו‬ ‫תשמט דם ‪ -‬ל ‪-‬‬ ‫עד‬ ‫‪. .‬‬ ‫להברכות שלפנ " ז ‪ -‬ואהי עמך ואברכך‬
‫מפני‬ ‫הי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬ט‪1‬נש ק ' ‪1 1‬וד‪1‬ר המב‪1 71‬כ‪1‬‬ ‫בפירוש ‪.‬‬ ‫ב‪ -‬נ‬ ‫והתברכו בזרעך כל גו ‪ -‬הארץ ‪ -‬שהוא מפני‬
‫שך ~ כ‪ 7‬תחייב זה ‪71 -‬כן [ קרא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬ך‬ ‫‪ . .‬שראוין ? ו‪ ,‬דו‪, ,‬‬ ‫המעלות מיוחדות של אברהם " אשר שמע אברהם‬
‫~ה; ד‪.‬ר‪,‬‬ ‫ב‪1‬ה‬ ‫‪1‬הי‪ . 1‬ב ‪ ,‬או‬ ‫‪ ,‬שך ' ‪,‬י ‪.‬‬ ‫חק ‪,‬‬ ‫"‬ ‫יל ‪,‬‬ ‫ין ‪,‬‬ ‫‪, 11‬‬
‫א " א לפרש דהכוונה לז ' מצות בני נח וכו ' ‪,‬‬ ‫גו ' ‪ , -‬וא " כ‬
‫‪,‬‬
‫‪ ,‬וצח ‪.‬‬
‫לי אינה מעלת אברהם דוקא ‪ ,‬כי כל ( ועב ‪ -‬פ כ " כ‬
‫השם ט ‪ -‬ז ‪-‬‬ ‫‪'1‬‬ ‫מצ ‪ .‬נ‪ 1‬צ ‪, .‬‬ ‫שדא‬ ‫‪-‬‬ ‫ל‪1-‬‬ ‫וההכרח‬ ‫מ ) אנשי דורו קיימום וכדמוכח גם מזה שענשו את‬ ‫‪.‬‬
‫)‬ ‫ב‬ ‫; ‪.1‬‬ ‫‪ ( 7‬סנה‬ ‫דר‪. 1‬‬ ‫‪.‬א‬ ‫‪1‬לכ‪ 1‬גם לא הב‬ ‫ש‪ -‬ת‪.‬‬ ‫בפש‪1‬ט‪1‬‬ ‫אנשי שכם על זה שעברו על א ' מז ' מצות ב ‪ ,‬נ ( ראה‬
‫ע ‪ ..‬ד‬ ‫היא גו ‪1‬בראשיח ב ‪ .‬ט‪ . ) 1‬כי איד‬ ‫‪1‬יצ ‪,‬‬ ‫עה ‪ -‬פ‬ ‫ז‪:‬‬ ‫לד ‪,‬‬ ‫רמב " ם ספ ‪ -‬ט מהל ' מלכים ‪ .‬ובפרש " י וישלח‬
‫(‪1‬‬ ‫‪71‬הע ר תה‪ 7‬שם ‪ . .‬מנהני מיי ‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הפשט ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שהאומות גדרו עצמן מז העריות וראה לקו ‪ -‬ש ח ה‬
‫היח ‪ .‬ד ' ‪.‬‬ ‫הוא המקור‬ ‫ן‬ ‫ינ ‪-‬‬ ‫משרט דכח‪1‬ב‬ ‫)‬ ‫המצת‬ ‫ע ' ( ) ‪ 155 , 15‬ואילך ‪ .‬ושונ ) ‪ .‬ומטעם זה איז מעלה‬
‫עה ‪ -‬פ וב ‪ .‬כד ) בהרצח אדה " ר ‪ :‬רוה " ק‬ ‫עיין מרשיי‬ ‫וחידוש בזה שקיים מצות מילה כיוו ש ( צט‪11‬ה ע " ז‬
‫דג ‪ .‬וכפרש ‪. -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫דב‬ ‫‪1‬ישךח‬ ‫‪1‬ראך‬ ‫כני נח כ‪. 1‬‬ ‫'‬ ‫כ‪1‬‬ ‫ה "ז‬ ‫( וראה אגה ‪-‬ק סכ ‪.‬א ‪ - .‬נוסף ע" ז ‪ ,‬שמצותי‪- .‬‬ ‫)‬
‫חצ‪ ( 1‬ח‬ ‫'‬ ‫ו‬ ‫המשפטים ‪.‬‬ ‫כד‬ ‫ואח‬ ‫ג)‪:‬‬ ‫( כי ‪.‬‬ ‫חשכטים‬ ‫רבים ‪.‬‬ ‫ל'‬
‫אב ‪ -‬מ ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ב ' נ כ‪. 1‬‬ ‫שנצטוו ‪,‬‬ ‫ולבז מפרש כל הפסוק בדברים שרק אברהם‬
 ‫שיחות‬ ‫בחוקותי ‪,‬‬ ‫לקיטי‬ ‫‪318‬‬

‫לימוד התורה ) דריקט אוים דעם ענין‬ ‫בחוקותי " ‪ -‬וולס שסייט אין זעלבן‬ ‫"פסוק‬
‫פון עמל תורה ‪ ,‬ד‪8‬רף מען פריער‬ ‫‪ -‬וועלנע זיינען אויד ציווי השם ‪,‬‬
‫און ווערט געמיינט בלויז דער סוג פון‬
‫מסביר זיין ‪ 8‬פרט אין דעם תוכן פונעם‬
‫בטנוצט‬ ‫ווערט‬ ‫וולס‬ ‫" חוקים "‬ ‫תואר‬ ‫משפטים ‪ -‬נ‪8‬ר מ ' ד‪8‬רוי לערנען ‪8‬ז‬

‫משת ‪.‬‬ ‫בשייכות צו‬
‫ס ' איז ידוע ‪8 ,‬ז חוץ דעם נשמען מצוה ‪,‬‬
‫מטם איז ‪ 8‬שם כללי מ‪8‬ר ‪8‬לע מצות ‪,‬‬
‫כנ " ל ‪ ,‬ה‪8‬ט יערער סוג פון מצות ‪8‬‬
‫ב‪8‬זונדער נימען ‪ :‬עדות ‪ ,‬משפטים און‬
‫" עדות " איז דער סוג מצות‬
‫וולס זגגן עדות אויף געוויסע ענינים ‪-‬‬
‫אויף בריאת שמים וארץ ‪ ,‬אויף יצי " מ ‪,‬‬
‫וכדומה ‪.‬‬ ‫תפלין )‬ ‫שבת ‪,‬‬
‫מצותי תשמרו " גייס אויף שלע מצות ‪,‬‬
‫"ובדרך‬
‫ממילא ד‪8‬רף מען ‪8‬ננעמען שז‬
‫בתורה ‪,‬‬ ‫" בחקותי תלכו " מיינט עמלים‬
‫דער ביאור בכל הנ " ל בפנימיות‬ ‫ו‪.‬‬
‫הענינים ‪:‬‬
‫חוקים י‪.2‬‬ ‫הגם ‪8‬ז רש " י ' ס הכרח ‪ -‬שז " אם‬
‫בחקותי תלכו " מיינט " עמלים בתורה "‬
‫‪ -‬אין ניט פון לשון בחקותי גופא ‪ ,‬נטר‬
‫ווי‬ ‫( ‪8‬זוי‬ ‫פון ווייטער ‪ " :‬כשהוא אומר ואת מצותי‬

‫" משפטים " זיינען כולל די מצות ותם‬ ‫תשמרו הרי קיום המצות אמור " ‪ ,‬פונ ‪-‬‬

‫וויולט מען זיי‬ ‫פשרשטשנען‬

‫תורה "‬ ‫"שליין‬
‫אלמלא ניתנה‬ ‫דעסטוועגן דטרף מען זלגן ‪ ,‬שז דער‬
‫;‬ ‫דורך משפט שכלי‬ ‫ענין פון " עמלים בתורה " איז מרומז‬
‫און " חוקים " זיינען די מצות וועלכע‬ ‫אויך אין רעם לשון‬
‫זיינען דורכאויס גזירת המלך ‪ :‬זיי השבן‬ ‫תלכו " ‪.‬‬
‫" בחקותי‬
‫[ משרום " ותורה אוו ‪ " -‬י ‪8 : :‬לע ענינים‬
‫ניט קיין ארט אין שכל ניט טלס משפטים‬
‫‪ 8‬ליכטיקן אופן און‬ ‫פון תורה זיינען אין‬
‫און אויך ניט שלס עדות ‪ ,‬נשר ענינם איז‬
‫מיינט‬ ‫יערער זשך ‪ ,‬און דים‬
‫זיי בשלייכטן‬
‫חקקתי " ‪,‬‬
‫" גזירה גזרתי חוקה‬ ‫תורה‬ ‫( ועאכו " כ‬ ‫‪8‬ז‬ ‫כמובן ‪,‬‬
‫תורה‬
‫אין לשון הקודש ‪ -‬וושס איז ניט קיין‬ ‫‪8‬ן‬ ‫שבכתב ‪ ) :‬איז געשריבן געווירן אין‬ ‫‪4‬‬

‫לשון הסכמי ‪ -‬זיינען שלע ענינים‬ ‫אופן שז דער תוכן הכתוב ז‪8‬ל זיין‬
‫בדיוק ‪ ,‬איז וויבשלד די מצות וועלכע‬ ‫אויב דער וושרט " בחקותי "‬ ‫;‬ ‫ליכטיק‬
‫הקבן ניט קייז ‪8‬רט אין שכל היימן מיט ' ן‬ ‫( ניר‬ ‫ניט געוויזן אויף תורה‬ ‫כלל‬ ‫וואלט‬
‫נ‪8‬מען חוקים ‪ ,‬וולס לשון " חוקה " ה‪8‬ט‬ ‫‪ -‬אויף מצות ) ‪ ,‬וויולט דשז שנשט‪8‬ט‬
‫אויך דעס ‪98‬טייטש פון חקיקה ( ווי ער‬ ‫געשט‪18‬ען‬ ‫" בחקותי "‬ ‫לשוז‬ ‫זעם‬
‫איז מבאר אין לקו "ח " אין דעם וושרט‬
‫"אייס‬
‫בתורתי " שדער‬
‫" בתורותי " ‪ ,‬וולס דריקט‬
‫בחקותי " ) ‪ ,‬דשרף מען זשגן ‪8‬ז ס 'איז ד‪8‬‬
‫"‪ 8‬תוכן‬ ‫קלקר דעם מכוון תורה ‪ .‬וויבשלד‬
‫' דיקע שייכות צווישן דעם ענין‬ ‫לבער ‪8‬ז תורה הקט אויסגעקליבן דוקא‬
‫פון חוקה למעלה מהשכל און ענין‬ ‫דעם לשון " בחקותי " ‪ ,‬איז מוברח ‪8‬ז‬
‫החקיקה ‪.‬‬ ‫דוקא אין דעם לשון אט מודגש דער‬
‫די הסברה בזה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ענין פוו עמלים בתורה '‬

‫אונטערשייד‬ ‫כללות ' דיקער‬ ‫דער‬ ‫צו פ‪8‬ישטיין ווי מזוי דער לשון‬ ‫ז‪.‬‬
‫צווישן מלאכת החקיקה און כתיבה איז‬ ‫כחקותי ( ווען עם ווערט ב‪8‬נוצט אויף‬

‫נתבאר בארוכה בד " ה ויקם עדות וד " ה אס‬ ‫‪) 25‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫משל ו כג ‪.‬‬ ‫)‬ ‫י‪2‬‬
‫‪ :‬אמר‬ ‫שעלי ‪.‬‬ ‫בכלי‬ ‫כתלמוד‬ ‫לא‬ ‫שהיא‬ ‫‪) 24‬‬
‫‪,‬‬ ‫בחקורי ה ' ש " ח ‪ ,‬ובכ " מ‬
‫כמחשכים הושיבני וסנהדריי כד ‪ ,‬א‬
‫ריש טרשתנו‬
‫)‪,‬‬
‫‪) 26‬‬
‫‪319‬‬ ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫גחוקות ‪,‬‬ ‫לקוטי‬

‫זיך‬ ‫אין דעם‪ ,‬וולס ביי חקיקה פידערט‬

‫דורכגעריבן דורך דעם עמל בתורה ‪-‬‬
‫מים ‪0‬י ‪.‬‬
‫ח אין תורה זיינען ד‪8‬ך שלע ענינים‬
‫מכוון ומדוייק בתכלית ‪ ,‬איז וויב‪8‬לד שז‬
‫עמל תורה הייסט מיטין לשון חוקה ‪,‬‬
‫דער זעלבער לשון וועלכער עס ווערט‬
‫בטנוצט אויף מצות שלמעלה מהשכל ‪,‬‬
‫איז דשם גופא ‪ 8‬הזבחה ‪8 ,‬ז דער טעם‬
‫עמל תורה ההסט חיקה איז ( ניט‬
‫מצד דעם וולס זי איז ‪ 8‬עבודה‬
‫כנ " ל‪ ,‬נשר אויך ) מצד דעם וולס‬
‫עמל תורה איז פשרבונדן מיט‬
‫למעלה מהשבל ' י ‪:‬‬
‫אע " פ ‪ 18‬דער לימוד פון תושבע " פ‬
‫מוז זיין אין הבנה והשגה דוקא יי ‪ ,‬און‬
‫אויב מען פ‪8‬רשטייט ניט וולס מען‬
‫לערנט ‪ ,‬קען מען אויף דעם קיין ברכת‬
‫התורה נין מיכן יי ‪ -‬יעפ " ב איז דער‬
‫למעלה‬ ‫מיט‬ ‫פ‪8‬רבונדן‬
‫מהשכל ‪ .‬ואדרבה ‪ :‬דוקא אין‬
‫אוים"‬ ‫‪ -‬שלמעלה מהשכל ‪ -‬דריקט" זיך‬
‫בחקותי‬
‫בתורה " ‪.‬‬
‫ווי ביי‬ ‫מער כח און אנשטריינגונג‬
‫אבנים שחקו‬
‫כתיבה דיבור איז בלויז מעשה זוטא י‪,2‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫כתיבה איז שוין ‪ 8‬מעשה שלם ‪ ,‬יבער‬
‫ד‪8‬ך ד‪8‬רף מען ביי כתיבה ניט הקבן‬
‫שזוי פיל כח און שנשטריינגונג ווי ביי‬
‫חקיקה דערמיט איז מובן וושס די מצות‬ ‫‪.‬‬
‫יו‪8‬ס זיינען בלויז גזירות המלך ווערן‬
‫ינגערופן חוקים מלשון חקיקה ‪ ,‬וויילע‬
‫וולס‬ ‫דער קיום פון ‪ 8‬ז‪8‬ך וולס לייגט זיך ניט‬
‫בלויז‬ ‫ין שכל‪ ,‬ביז צו ‪ -‬היפך השכל ‪ ,‬איז ‪8‬ז‬
‫קשה‬ ‫עבודה קשה ‪ 8 ,‬סגך שווערער ווי דער‬ ‫*‬
‫דער‬ ‫‪28‬‬ ‫קיום פון ‪ 8‬ושך וולס איז עפ " י שכל‬
‫ועפ " ז את תויך פטרשטשנדיק שז דער‬
‫לשון " בחקותי " ‪ ,‬ווען ער ווערט בשנוצט‬
‫אויף תורה מיינט ( ניט לימוד התורה‬
‫סתם ‪ ,‬נטר) עמר תורה ‪ ,‬וויילע חיקה‬
‫מלשון חקיקה ווייזט אויף ‪ 8‬שווערער‬
‫‪.‬‬ ‫שאבעט‪ ,‬עמל‬
‫תורה‬ ‫עמל‬
‫און בשעת ער לערנט תורה מיס ‪8‬‬
‫ה‪8‬רעוו‪8‬ניע ‪ -‬מיט דער עבודה קשה‬
‫פון " חקיקה " ‪ -‬פועיכן עם ‪ 8‬חקיקה‬
‫דער " עמלים‬ ‫אין הגרז פון דעם לומד התורה ‪' ,‬‬
‫‪8‬ז‬
‫‪2‬‬

‫און דטס איז אין צוויי ענינים ' נ ‪:‬‬ ‫אפילו ווען לבו כלב האבן ‪ ,‬איז אויב ער‬
‫דטרף זיין‬ ‫" עמל בתורה "‬ ‫דער‬ ‫א)‬ ‫השרעוועט אין תורה ‪ ,‬ווערט זיין פשר ‪-‬‬
‫מערער ווי עס לייגט זיך בשכלו ‪ :‬בשעת‬ ‫און‬ ‫דורכגעקריצט‬ ‫הערץ‬ ‫שטיינערט‬
‫מ ' לערנט בלויז אויף וויפל עס פ‪8‬דערט‬
‫דער שכל ‪ ,‬הייסט עס ניט קיין ריכטי ‪-‬‬
‫גער עמל ‪ .‬ב ) דער עמל בתורה בריינגט‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה סנהדרין טה ‪ ,‬א כריתות ג ‪,‬‬ ‫‪) 27‬‬

‫‪.‬‬
‫ועדת כר ה‬ ‫‪-‬‬ ‫ד)‬ ‫בלקו "ח לפרשתנו מז ‪,‬‬ ‫‪) 25‬‬

‫ויקם עדות שם פ " ב ‪ -‬מבואר שייכות מצות אלו‬

‫ב‪.‬‬ ‫ראה אדר ‪ -‬נ פ " ( ‪,‬‬ ‫‪) 30‬‬
‫לחקיקה ( הנעשית בהאבד ט ( ב ) מצד הפעולה‬
‫כאן ‪.‬‬ ‫ראה גו ‪ -‬א בפרשת ‪ ,‬ובאוה ‪ -‬ח‬
‫פרשתנו ( קיג ‪ ,‬א ) ראם בחוקותי‬ ‫זהר‬ ‫ראה‬
‫‪) 31‬‬

‫‪) 32‬‬
‫‪.‬‬
‫ש~ ןיין על ידם ‪ ,‬שגורמיה חקיקה בנפה ב ‪ .‬וכאן‬
‫מבואר ‪ ,‬שגם קיום ( פעילת ) מצות אלו היא דוגמת‬
‫ובדברי דוד‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫ולכו דא תושבע " פ ( ובלקולוי " צ‬
‫‪. 1014‬‬ ‫פט ( ( ח החקיקה ‪ ,‬וראה לקו ‪ -‬ש ח " ג ע '‬
‫יהט ז ( בפסוק יד ) שעמלים נתורה הוא תושבע ‪ -‬פ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הדיוק‬ ‫כתכלית‬ ‫כל העניגימ שבתורה הם‬ ‫‪19‬ן‬
‫בתחלתו ‪.‬‬ ‫להעיר מאוה " ח עה ‪ ,‬פ‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ח ‪ -‬ת לאדה ‪ -‬ז ספ כ ‪ .‬לקו " ח ויקרא ה ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫לכל פרטיהם ומזה מובן ‪ ,‬שלשוו הכתוב ‪ ,‬בחקותי ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫' רושלים סי ' סג ( מאמרי‬
‫הל '‬

‫להעיר מע " ז יט ‪ ,‬א ‪ .‬בינה‬

‫‪) 33‬‬
‫לימוד‬ ‫חקיקה " בנוגע‬ ‫‪.‬‬ ‫מל '‬ ‫(גם )‬ ‫הות‬ ‫שפירושו‬
‫החורה ‪ ,‬הוא בין בנוגע לעבודת האדם שבחקיקה ‪-‬‬
‫דה " ‪ - :‬הקצרים ע ' תקנט ) ‪.‬‬
‫עמו תורה ‪ ,‬ובין בנוגע לפעולת החקיקה בהאב ‪ -‬ט ‪-‬‬
‫העמל‬ ‫עבדת‬ ‫(‬ ‫בנוגע‬ ‫‪-‬‬ ‫הראשון‬ ‫ענין‬ ‫‪) 34‬‬
‫שהעמל תורה חוקקת את לב האבו שבו ( וכמו‬
‫התשאה מזה ‪ .‬וראה לעיל‬ ‫(‬ ‫ורה ‪ ,‬והשני ' ‪ -‬בנוגע‬
‫דחוקים ‪. :‬‬ ‫מצא‬ ‫(‬ ‫שנתבאר בהערה שלפנת בנוגע‬
‫גרות ‪. 29 , 28‬‬
 ‫שיחות‬ ‫"‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקיטי‬ ‫‪320‬‬

‫וכמאמר כ " ק מו " ח אדמו " ר " ‪8 ,‬ז אויך‬

‫‪4‬‬
‫אויך די‬ ‫שי‬ ‫אים צו דער הנחה והשגה‬
‫חוקים ‪.‬‬ ‫די ענינים מושגים זיינען שזוי ווי‬ ‫יט‬ ‫ענינים וועלכע ער פ‪8‬רשטייט‬
‫וולס עפ " ז וועט ווערן רעכט וולס ער‬ ‫בשכלו ‪ ,‬זיינען אין אמת ' ן העכער פון‬
‫זטגט אויף לימוד התורה דעם לשון‬ ‫השגה ( וכמאמר " תכלית הידיעה שלא‬
‫נדעך ‪ ,‬וולס מזוי ווי דאס איז בנוגע רעם‬
‫" בחקותי תלכו " ‪ ,‬כלטש ‪8‬ז ער מיינט‬
‫אויבערשטן ‪ ,‬עד " ז איז עם אויך בנוגע‬
‫דשר ד‪ 8‬דעם לימוד פון יעדער עניז‬
‫שבתורה ‪ ,‬ניט בלויז דעם לימוד פון‬ ‫תורה ‪ -‬חכמתו ית' ‪ ,‬ווים הוא וחכמתו‬
‫און‬ ‫עדות‬ ‫פון‬ ‫אויך‬ ‫נשר‬ ‫חוקים‬ ‫אחד ‪ .‬וכמש " כ הרמב " ם וי ‪ ,‬ובמילא‬
‫משפטים י ' ‪ -‬וויילע דורכן עמל בתורה‬ ‫שאין ביכולת שום שכל נברא‬
‫להשיגי ' בוראו‬
‫" בשם‬
‫קומט מען צו דער שזוש ‪8‬ז אויך‬ ‫" כך אינו יכול להשיג "‬
‫משפטים זיינען חוקים ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫חכמתו ‪ ,‬וכמש " נ " י ‪ :‬ונעלמה תעינ כל‬
‫חי ‪-‬‬
‫)‬ ‫( השיחת ש " פ נחקוחי תשע ‪ -‬ה‬
‫איז אויב ער מיינט ‪8‬ז ער ה‪8‬ט תחית‬
‫הידיעה אין תורה ‪ ,‬איז עס ‪ 8‬בשווייז שז‬
‫ד ה ויקם עדות ש ‪ -‬ת ע ' ‪ - . 57‬בעזיז קיום‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 4)1‬‬ ‫בתורה ) ‪,‬‬ ‫עמל‬ ‫דער‬ ‫פעלט‬ ‫אים‬ ‫ב"י‬
‫המצות ‪ ,‬אבל מכיון שגדול תלמוד שמביא לידי‬
‫מעשה ‪ ,‬צריך לומר ‪ ,‬שזה שקיום המצות דמשפטים‬
‫הוא באופן דחוקים הוא מצד שרשם בתורה ‪ ,‬שגם‬
‫דחוקים ‪.‬‬ ‫הלימוד דמשפטים הוא כמו הלימוד‬ ‫עיקרים מ ‪ -‬ב‬ ‫ב‪.‬‬ ‫פ‪.‬‬ ‫ח‪1 -‬‬ ‫ראה בחינות עולם‬ ‫)‬ ‫‪15‬‬
‫ובפרט ‪ ,‬שמצות דסוג חוקים שכתורה הוא‬ ‫י‪, 4‬‬ ‫‪.‬‬
‫של ה קצא ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫ספ ‪ .‬ל ‪.‬‬
‫קטו ( בכמות ) לגבי סוג המשפטים ‪ .‬ונוסף לזה ‪ :‬מכיון‬ ‫סס ‪ .‬ה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הל ' ' טוה ‪ -‬ת פ " ב ה ' ‪ .‬הל ' תשובה‬ ‫פ‪) 3‬‬
‫עמל תורה " ( ובפרט לפי‬ ‫שהמשכר כאן הוא בנוגע ‪.‬‬ ‫שם ח " ג פ " כ ‪ .‬שמונה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫וראה ג ‪ -‬כ מו נ ח ‪ -‬א פס " ח‬
‫שמ " ש " בחקותי תלכו ‪ -‬הכוונה‬ ‫( ס ‪-‬ב )‬ ‫מה שנתבאר‬ ‫פ ‪.‬ח‪.‬‬ ‫פרקים‬
‫עמלים בתורה ' ‪ ,‬דאילו לימוד התורה‬ ‫‪ ,‬שתהיו‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫ו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה שער היחוה " א פ ד ‪ .‬שם פ ח ‪.‬‬ ‫‪) 37‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫סתם נכללת היא ב ואת מצוחי תשמרו ) ‪ ,‬הרי עניז‬ ‫ה " ת‪.‬‬ ‫ראה רמב " ם הל ' יסוה " ת פ ‪ -‬א ה " ' ‪ .‬פ ' ב‬ ‫‪) . 15‬‬

‫וכו ' ( ולא‬ ‫העמל בתורה הוא בעיקר בטעמי התורה‬ ‫זבכן ‪.‬‬
‫בחלק‬ ‫וזהו‬ ‫עצמם ) ‪,‬‬ ‫ההלכות‬ ‫לידיעת‬ ‫בנוגע‬ ‫‪.‬‬
‫וראה תניא קו " א סד ה דוד‬ ‫‪,‬‬ ‫איוב כח ‪ ,‬כא‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬

‫דוקא ‪.‬‬ ‫המשפטים‬ ‫~ו‬

‫זמירות ‪.‬‬
 ‫‪321‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫ב‬ ‫בחוקותי‬
‫חין דעם משל גופא ‪ :‬דער לשון‬ ‫ד)‬ ‫אליכם‬ ‫" ופניתי‬ ‫פסוק‬ ‫פון‬ ‫א‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫משל למה " ד ומכד ששכר פועלים " ‪,‬‬
‫דלכאורה ‪ :‬דינגען פועלים איז ניט ‪ 8‬זשך‬
‫‪ 8‬מלך ( און ב‪8‬‬ ‫וושס איז שייך דוקא ביי‬
‫אים איז דשם אויך ניט מצד מעלתו שלס‬
‫מלך ) ; יערער מענטש קעז דינגען‬
‫(דינגט ) פועלים ‪ -‬השט געדשרפט‬
‫שסיין " משל לאדם ‪ 7‬ששכר פועלים ‪' 8‬‬
‫און ער איז פונה מכל עסקיו און בט ‪-‬‬
‫צשלט דעם פועל וואס השט געטאן די‬
‫מלאכה מרובה‬
‫והפריתי אתכם והרביתי אתכם " איז‬
‫רשע מעתיק די ווערטער " ופניתי‬
‫אליכם " און איז מפרש ‪ :‬אפנה מכל עסקי‬
‫לשלם שכרכם ‪ ,‬מלה *ד למלך ששכר‬
‫פועלים וכו ' כדאיהא בתו * כ ‪.‬‬
‫איז דא ניט פשרשטשנדיק ‪:‬‬
‫א ) וולס פעלט אין רעם פירוש "אפנה‬
‫מכל עסקי לשלם שכרכם " וושס רש " י‬
‫‪.‬‬ ‫דטרף דשם מסביר זיין סיט ‪ " 8‬משל ‪. .‬‬
‫ן‬ ‫למלך ששכר פועלים כו "‬

‫המשל ‪.‬‬ ‫המשד‬ ‫לתו ‪ -‬כ רק בשביל ה ‪-‬וכו ' ‪- .‬‬ ‫ב ) לאידך גיסא ‪ :‬אויב סעךז עפעס ניט‬
‫וכן בפרשתנו לקמז בעניז זה עצמו ‪ -‬עונש ע ‪ -‬ז‬ ‫פשרשט‪8‬נדיק אין דעם פירוש ‪ -‬וושס‬
‫עה " פ ( כו ‪ ,‬יז ) ‪ -‬ונתתי פני ‪ -‬פרש " י‬ ‫שלא תשמעו לי ‪-‬‬ ‫גיס דש צו דער " משל ( למלך ששכר‬
‫‪ ,‬פנאי שלי פונה אני מכל עסקי להרע לכם ‪ -‬ואינו‬
‫פועלים וכו') ' ‪ ,‬וועלכער זשגט לכאורה‬
‫‪.‬‬
‫משל למלך כו ' ‪ , -‬אף שבת‪ 1‬כ שם איחא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫מוסיף‬
‫ניט מער ווי דער פירוש גופא י ץ‬
‫כו ' ‪, -‬‬ ‫משלו משל למה " ד למלך‬ ‫‪.‬‬
‫ויחירה מזו ‪ :‬והע שם הביא רשיי התו ' כ ‪ -‬כמו‬ ‫ג ) נ‪8‬כמער ‪ :‬פריער אין פ ' אתריי ‪,‬‬
‫שנאמר בטובה כו' כך כו ' משלו משל למלך כו " ‪,‬‬
‫ביים איסור פון דם (ועד " ז אין פ '‬
‫‪.‬‬
‫אלא שמקדים שהוא אגדת תו " כ מפרשה זו ‪ ,‬ומזה‬ ‫‪.‬‬ ‫קדושים ' ביים איסור פון נותן מזרעו‬
‫מביא‬ ‫ש ) רשץ‬ ‫שעה ‪ -‬פ באן ( הוא לח‬ ‫א)‬ ‫מוכח ‪:‬‬
‫( יז )‬ ‫ונאגדה " אלא שהוא ) משש "מ ‪ ,‬ב ) גם בפסוק שם‬
‫למולך ) ‪ ,‬איז רשיי מפרש ע " ד ווי ער איז‬
‫‪.‬‬
‫פירושו על * ונתחי סני ' פנתר שלי פונה אני מכל‬ ‫מפרש דש ( נשר אין היפך הטובה ) ‪:‬‬
‫עסקי כו ' ‪ , -‬הוא פירוש והכרח בפשש " מ ‪ ,‬והוא פי '‬
‫( לכאורה )‬ ‫אחר מתה שהביא לקמז שתו העניו‬ ‫ועוסק‪-‬בו פנאי שלי ‪ ,‬פונה אני מכל‬ ‫"עסקי‬
‫ונתתי פני‬
‫' נ און איז אויף דעם ניט‬
‫מ אגדת תוש ‪ , -‬ולהעיר גם על השינוי ‪ :‬בפירושו שם‬ ‫‪.‬‬ ‫מוסיף קיין משל‬
‫‪.‬‬
‫מעתיק מהכ ' * ונתתי פני ‪ ,‬משא " כ בהפי ' שמביא‬
‫‪?6‬‬

‫בכם ‪. -‬‬ ‫‪.‬‬

‫מואגדת תו " כ " מעתיק מהכתוב ונתתי פני‬
‫‪. 30‬‬ ‫וראה לקמן העדה‬
‫ואף ש " ל ( בפשטות ) מכיוז שהנמשל הוא‬ ‫ד)‬ ‫ט‪.‬‬ ‫פרשתנו כו ‪,‬‬ ‫‪)1‬‬

‫הקב " ה לכן המשל הוא לא מאדם סתם אלא ממלך‬ ‫אהרן ‪.‬‬ ‫קרבן‬ ‫( ראה‬ ‫בת‪41‬כ‬ ‫מפרשים‬ ‫יש‬ ‫‪)2‬‬

‫‪ -‬הרי מצינו בכ " מ שכותב סתם " משל למהלך‬ ‫אבל אתם חשבון רב אני‬ ‫שמדגיש ‪.‬‬ ‫ועוד )‬ ‫מלבי" ם ‪.‬‬
‫בדרך כו" ‪1‬פרשי בשלח יד ‪ ,‬כ ) ‪ , ,‬משל יאדם כו "‬ ‫‪.‬‬
‫עתיד לחשב עמכם כו ' ‪ ,‬דהיינו שלישראל הוא שכר‬
‫( פרשי שם יז ‪ ,‬ח ‪ ,‬ועוד ) ‪ ,‬אף שגם הם משלים‬ ‫ולאוה " ע שכר גשמי ( בעוה ‪ -‬ז ) ‪,‬‬ ‫( בעוה " ב ) ‪-‬‬ ‫רוח ‪.‬‬
‫(‬

‫להקב ה ‪ -‬מלך ועכצ ‪ -‬ל שכאן נוגע ומוסיף בתוכו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. 20‬‬ ‫אבל ראה לקמז הערה‬
‫דוקא ‪.‬‬ ‫שנמשל לסיד‬ ‫הנמשל ‪ -‬עץ‬ ‫יז ‪ ,‬יוד ‪.‬‬ ‫‪)3‬‬
‫ולאידך מכיוז שהמחובר במלך הול " ל שבא‬ ‫‪)8‬‬ ‫כ‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪)4‬‬

‫לשלם שכר ועבדיו ‪ ,‬וע " ד שכתב בתו " כ בהעונש‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫והוא מתו " כ אחרי וקדושים‬ ‫‪)5‬‬
‫‪.‬‬
‫לקמז כו ‪ ,‬יז ( שהובא בפרשיי שם מ אגדת תו " כ '‬ ‫ופשוט שאין לתרץ שגם בתו " כ שם לא הובא‬ ‫‪)6‬‬

‫כנ ‪ -‬ל ) ‪ -‬משלו משל למלך שאמר ועבדי פונה אני‬ ‫משל ‪ -‬שהרי ידוע שזוא מפרש פשש ‪ -‬מ ואיז‬
‫מכל עסקי כו ' " ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ענינו העתקה דרשת חז " ל וכו ' וגם כאן לא ציין‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪322‬‬

‫ד‪18‬י וולס עס שסייט " ופניתי אליכם " ‪,‬‬ ‫לכאורה וואלס מען געקענט דשם‬ ‫ב‪.‬‬
‫צו‬ ‫וחס מיינט ‪ :‬איך וועל זיך קערן‬ ‫מסביר זיין ‪ ,‬בהקדם השאלה ‪ :‬וויבשלד שז‬
‫אייך " ‪ -‬פטרשטייט מעז שוין במילא ‪,‬‬ ‫רש "י השט שויו פריער מפרש געווען טז‬
‫שז ער איז זיך פונה פון שנדערע‬ ‫דעף תוכן הפירוש פון " ונתתי פני"‬
‫ענינים‪4‬י ] ?‬ ‫( ועד " ז " ואני אתן את פנ") איז " פונה‬
‫איז דער ביאור בזה ‪ ,‬לכאורה ‪ :‬אין פ '‬ ‫מכל עסקי כו '" ‪ -‬פשרוושס ד‪8‬רף רש "י‬
‫אחרי ביים איסור פון דם ( ועד " ז אין פ '‬ ‫דש נשכשמשל איבערוחזרין רעם זעלבן‬
‫קדושים ביי נותן מזרעו למולך ) ‪ ,‬רעדט‬ ‫פירוש י [ ובפרט ‪8‬ז די בטוו‪8‬רעניש שז‬
‫זיך וועגן ‪ 8‬יחיד ‪ ,‬איז מובן דער פירוש‬ ‫ונתתי פני" וכיו " ב מיינט " פנאי שלי‬
‫"פונה‬
‫אני מכל עסקי" איז נויטיק בלויז‬
‫סבל‬ ‫דערפונה אני‬
‫אויבערשטער‬ ‫פנאי טזשלי‬ ‫ונתתי פני ‪,‬‬
‫ועוסק בו " ‪,‬‬ ‫"עסק '‬ ‫ד‪8‬רטן וואו עם וסייט דער לשון " פני"‬
‫כביכול איז פונה פון די עסקי רבים און‬ ‫( וואו מ 'קען ‪ 8‬טעות האבן ‪8‬ז דאס‬
‫איזם (בלויז ) פון לשון פניסיי )‪ ,‬שבער‬
‫פ‪8‬רנעמט זיך מיטין יחיד יי ‪,‬‬

‫משא " כ בפרשתנו ‪ ,‬וושס עס רעדט זיך‬

‫הפירוש‬ ‫לכפל‬ ‫הטעם‬ ‫צ "ע‬ ‫אופז‬ ‫ובכל‬ ‫ל)‬
‫וועגן כללות עם ישראל ‪ " -‬ופניתי‬
‫בקדושים מכיון שכבר פירשו באחרי ‪ ,‬ויתירה מוו‬
‫אליכם " ‪ -‬קעו מעז פרעגן ‪ :‬וושס זשגט‬ ‫פגי‪. .‬‬ ‫כופל הפירוש על ‪ ,‬וגתתי‬ ‫יז )‬ ‫בפרשתנו ( בו ‪,‬‬
‫דער אויבערשטער "אפנה מכו ( ולא ‪-‬‬ ‫‪. 16‬‬ ‫וראה לקמן הערה‬
‫משאר ) עסקי לשלם שכרכם " ‪ -‬צי איז‬ ‫ז‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫להעיר מפרשיי תשא לג ‪ ,‬יד ואתחנן ה ‪,‬‬ ‫‪) 10‬‬

‫אין דעם אויבערשטנ ' ס עסקים נישט‬ ‫אחר '‬ ‫וגומא )‬ ‫( ראים‬ ‫רש "‬ ‫מפרשי‬ ‫ראה‬ ‫‪) 11‬‬

‫וקדושים שם ‪ .‬בגו * א ( קדושים שם ) ‪ ,‬מפרש שגם‬

‫נכלל אויך דשם וושס ער גיס זיך שפ מיס‬
‫לרש ‪ -‬י פירושו פני כמשמעו ‪ ,‬אבל מזה שרש " י‬
‫אידן און צטלט זיי שכר פשר קיום‬ ‫מקדים בתחילת פירושו ‪ ,‬סנאי שלי ‪ , ,‬דלא כבתו * כ‬
‫התומ " צ ז !‬ ‫משמע ‪ ,‬שלרשע פי '‬ ‫טפן‬ ‫‪.‬‬
‫שם שכתב רק פוגה אני‬

‫דעריבער דשרף רשיי מפרש זיין אין‬

‫פנאי ' ( ראה באר מים חיים‬ ‫ד ‪ ,‬פנ " שם הוא רק ‪.‬‬
‫אונזער פרשה בשיונדער ‪ ,‬שז אויד‬
‫‪,‬פנוייתא ' )‪.‬‬ ‫וראה תיכ " ע שם‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫בפרשיי אחרי‬
‫משאיב בתו * כ שיש לפרש מל' פגי כפשוטו ( ולא‬

‫זיך‬ ‫ווערטרעדט‬
‫געמיינט‬ ‫כעטש) עס‬ ‫אליכם‬
‫עם" (ישראל‬ ‫ופניתיכללות‬
‫"וועגן‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫אבל ראה קרבן אהרן אחרי וקדושים‬ ‫כברא " ם ) ‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫ובפרט ע " פ פרש " י תשא שם וקיא לתו ‪ ,‬כ פרשתנו‬
‫יז ‪.‬‬ ‫בו ‪,‬‬

‫‪--‬‬
‫רוגזי " ( ראה ראים‬ ‫‪.‬‬ ‫ומה שלא פרשץ כהתרגום‬
‫קדושים שם ) וכפירושו באכפרה פניו ( וישלח לב ‪,‬‬
‫שינוי נפרש י פרשתנו לפירושו בפ '‬‫‪.‬‬ ‫‪2‬ן ) עיד‬ ‫‪.,‬‬
‫כא ) ‪ -‬י ל ‪ ,‬לי שם מוכרח הפי ' ממש " נ ‪ ,‬אכפר ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫אחרי וקדושים שם ‪ :‬בפרשתנו מעתיק מהכתוב תיבת‬ ‫‪.‬‬
‫משא " כ בפ ' אחרי וקדוחכם שנאמר ונתתי פגי '‬
‫‪.‬‬
‫אליכם ‪ ,‬ובפ ' אחרי וקדושים מעתיק רק ונתחי סני "‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬ואני אתן חת פג " ולהעיר מפרש " י נשא ‪ , 1‬כו‬
‫‪ .‬באיש * ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אתן את פני ‪ -‬ולא ‪ ,‬בנפש ' ‪ ,‬או‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬ולהעיר מפרשיי תהלים לד ‪ ,‬יז ועפ ז יש להעיר‬
‫דדוחק גדול ע " פ פששימ לפרש כאז שהוא‬ ‫‪) 13‬‬ ‫במש " כ בראש וגו ‪ -‬א בפ ' אחרי וקדושים שם ‪ ,‬ובק ‪ -‬א‬
‫כה ) " יאר ה ' פיו אליך " ופרשי שם ‪,‬‬ ‫במו ( ושא ו ‪,‬‬ ‫ה)‬ ‫שם אבל במרשע שם הביא הכתוב ( קדושים כ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫לשלול‬ ‫באו‬ ‫שרז ‪ -‬ל‬ ‫מפרש‬ ‫לתוים‬ ‫בקיא‬ ‫‪] 14‬‬ ‫הכ' לסג ‪, .‬‬ ‫פני באיש ההוא ‪ -‬ולא‬ ‫את )‬ ‫ושמתי קאני‬ ‫‪.‬‬
‫שמלת פניתי הוא לא מל ' פני ' ‪ ,‬שהרי כל הברכות‬ ‫בהפרשה וגם לא דם ' אחרי לפנ ' ז ‪ ,‬ובכלל דובר‬
‫הוא ע " י השגחת הקב " ה ‪ ,‬אלא מל ' הפנאה וירצה‬ ‫כמ " פ שפרשא בנ " ך אינו בדיוק גמור ע " פ משש " מ‬
‫‪. 30‬‬ ‫אפנה משאר עסקי ‪ .‬וראה לקמן הערה‬ ‫עה "ח ‪ .‬ואכיס ] ‪.‬‬ ‫כמו פירושו‬
‫‪ ,‬באינצ '‬ ‫שם‬ ‫בקדוחכם‬ ‫שממשיך‬ ‫ובפרט‬ ‫‪) 15‬‬ ‫פנה ‪,‬‬ ‫שורש‬ ‫לרד ' ק‬ ‫השרשים‬ ‫מספר‬ ‫ולהעיר‬
‫ולא בצבר ( וראה פרש " י‬ ‫שם ) באיש‬ ‫ופרש " י ( מתו ‪ -‬כ‬ ‫שהכניס כולם בשרש אחד ושם ‪ :‬ומזה וקראו פנים‬‫‪.‬‬
‫בנפש ולא‬ ‫‪.‬‬ ‫ובתו ‪ -‬כ מפרש גם בפ ' אחרי‬ ‫ה)‪.‬‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫לפי שהם פונות הנה והגה ‪ .‬ולהלז שם ‪ " ,‬ולפי שהכעס‬
‫בצב‪1‬ר ' ‪.‬‬ ‫כו ' " ‪1 .‬אכ ‪ .‬מ ‪.‬‬ ‫נראה בפנים‬
 ‫‪323‬‬
‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬

‫משא " כ צו אידן איז ‪ 8‬שכר רוחני‬
‫‪.‬‬
‫לערה * ב ‪ ,‬ווי נפרשים טייטשן * י‬
‫און דערמיט איז אויך מובן ‪ :‬א ) פשר ‪-‬‬
‫וושס אויך כלפי דעם שכר פון כללות‬
‫עם ישראל פססט צו זשגן " אפנה מכל‬
‫עסקי " ‪ -‬די " עסקים " פון אויבערשטן‬
‫וולס איו כולל דעם עסק מון צשלן שכר‬
‫צו די סילע אומות ‪9‬י ‪ ,‬משא" כ דער‬
‫אידן איז ‪ 8‬ספעצ ‪-‬‬
‫" לשלם שכרכם* צו‬
‫יעלער משרט שכר וושס איז ניט בדומה‬
‫צו " כל עסקי " ‪ ,‬מידשרף פונה זיין פון‬
‫" משל‬ ‫עוה "ז לעוה " כ ‪ .‬ב) וושס ער שגט‬
‫למוך כו' " ווזירים די מציאות פון " שכר‬
‫פועלים הרבה " איז ע "ד הדגיו בש ‪8‬‬
‫מלך בהרבה ביותר ‪.‬‬
‫עם איז שבער שווער שווי איינצו ‪-‬‬
‫לערנעז אין פרשיי ע" פ פשוטו "י ‪,‬‬
‫יתרום לפי " ז השט דשך רש" י געדשרפט‬
‫מעתיק זיין פון תו "כ אויך די ווערטער‬
‫( שדער‬
‫" הרבה וה" שם פועל א' כו'"‬
‫עכ " פ דעם וושרט " ( פועלים ) הרבה " ) ‪-‬‬
‫וושס ז" נעז שז עיקר בפירושו ‪ -‬אוד ניט‬
‫בשגנוגענען זיך מיט מרמז זיין זיי דורך‬
‫בתו "כ " ‪.‬‬
‫מוז מעז ושגן ‪ ,‬שז דער עיקר הסבר‬
‫וושס רש "י דשרף השבן צו זייז פירוש‬
‫שכרכם " איז‬
‫" אפנה מכל עסקי לשלם‬
‫שוין דט אין די ווערטער וושס רשיי איז‬
‫מעתיק " משל למה "ד למלך ששכר‬
‫פרטים‬ ‫איבעריקע‬ ‫די‬
‫פונעם משל ‪ ,‬קומט ניט צו קייו חידוש‬
‫לשלם שכרכם " ; און‬ ‫‪(6‬‬ ‫נאפנה מכל עסקי‬
‫דשם איז מוסבר מיס ‪ * 8‬משל למה " ד‬
‫כדאיתא‬ ‫וכו '‬ ‫למלך ששכר פועלים‬
‫בתו "ע " י ! ‪ -‬יוטס איז תו * כ איז ער‬
‫ממשיך " ששבר פועלים הרבה והי' שם‬
‫פועל א' ועשה עמו מלאכה ימים הרבה‬
‫נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס‬
‫אותו הפועל עמהם * ‪ ,‬השט דער מלך גע ‪-‬‬
‫זשגט ‪8‬ז פריער וועט ער זיך אויס ‪-‬‬
‫רעכענען מיט די פועלים הרבה און זיי‬
‫בשצאלן ‪ ,‬און דערנ‪8‬ך "אפנה לך ' ; ועד " ז‬
‫איז אין נמשל ‪8 ,‬ז " היו ישראל בעוה " ז‬
‫מבקשים שכר מלפני המקום ואו " ה‬
‫מבקשים שכר מלפני המקום והמקום‬
‫אומר להם לישראל בני אפנה לכם בו '‬
‫אבל אתם חשבון רב אני עתיד לחשב‬
‫עמכם " ‪.‬‬
‫שז ‪:‬‬ ‫מובן ‪,‬‬ ‫משל‬ ‫דעם‬ ‫פון‬ ‫איז‬
‫א ) ס ' זיינען דש נ‪8‬ך מועלים וושס דער‬
‫אויבערשטער דשרף זיי געבן שכר ‪ ,‬און‬
‫אויך דשם איז פון די עסקים פון דעם‬
‫אויבערשטן ‪ .‬ב ) די אוה" ע זיינעו‬
‫און די אידן ‪ ,‬אייז‬
‫הרבה " ‪,‬‬ ‫" פועלים‬
‫" וכו ' כדאיתא‬
‫‪.‬‬
‫אומה ‪ ,‬איז ווי ‪ 8‬פועל אחד ג ) דער שכר‬
‫צו אוה " ע איז ‪ 8‬שכר גשמי בעוה " ז ‪,‬‬
‫‪ ) 16‬וי " ל ( ע " ד הנ " ל ) שמטעם זה הוצרר רשיי‬
‫לפרשו בש ' קדושים ‪ -‬אף שכבר פירש כן ( באיסור‬
‫דם ) בפ ' אחרי ‪ :‬בס ' אחרי שמדובר בהפרשה שם‬
‫ופון‬ ‫פועלים "‬
‫ללעז אשר יביאו‬ ‫‪.‬‬
‫באיסור שחוטי חוץ כתיב ( ה ‪ -‬ו )‬
‫כנ י גו ' אל פתח אוהל מועד גו ' ונבחו גו ' לה ' גו '‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫וזרק הכהן גו' לריח ( יח‪1‬ח לה " וכן במסוק שלפג ‪1 -‬‬

‫‪.2‬‬ ‫נסמז ידי‬ ‫גי' " ‪.‬‬ ‫ואל פתח שזוג מועד לא הביאו‬ ‫‪.‬‬ ‫ט')‬ ‫( פסוק‬
‫פ ‪ :‬שתפני מן אגר‬ ‫‪.‬‬ ‫הער‬ ‫‪) 18‬‬
‫‪.‬‬
‫ואית י ‪ -‬ל שרק שם אפשר לפרש טונה אני מכל‬
‫ובתישוע מרשתנו עה‬ ‫)‬ ‫‪9‬י‬ ‫עסקי ‪ , -‬שהוא עניו הקרבת הקרבנות להוי ' במקדש‬
‫טכיא‪.‬‬ ‫טמהיא למשלטך ונב אגר עוכדיכון‬
‫הקופסא המל מדוע הוצרך‬ ‫א)‬ ‫נוסף על ‪:‬‬ ‫‪) 20‬‬
‫‪.‬‬
‫משא " כ בקדושים א ‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫הוי ' לריח ניחוח להוי‬
‫המדובר עיד עסק מיוחד דהקכ ' ה ולפז ס ‪ -‬ד שאיז‬
‫ב)‬ ‫ישראל ‪.‬‬ ‫יז ) ננוגע לכלל‬ ‫( כן ‪,‬‬ ‫לפרש קוה ‪ -‬פ לקנז‬
‫עסקיו שם ואני אתז את סניי ‪ - -‬פונה אני מכל‬
‫לפרש‬ ‫‪.‬‬
‫בפרשיי נפשש ‪ -‬מ אא " פ לפרש שהשכר להנץ הוא‬
‫‪.‬‬
‫‪ ,‬ולכז הוצרך רש " י לפרשו גט שם‬
‫שכר רוחני לעוה * ב ‪ -‬שהרי הז השכר שבהכתובים‬
‫דו ) ועפ ‪ -‬ז מובן גס בנוגע לתו " כ מה שרק‬
‫לפג ‪ -‬ז והן השכר שבכתוב ‪1‬ה ובהכתוכים שלאח ' ז‬
‫גשמי ‪.‬‬ ‫מפורש שהם שכר‬
‫משל למה " ד למלך ‪ -‬ולא באחרי‬‫בפרשתנו כתב‬
‫קדושים ‪.‬‬
‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקיטי‬ ‫‪324‬‬

‫אין הבנת משט המקרא ‪ ,‬את דערפשר‬

‫ס ' איז )‬ ‫תליין תיו ( ד‪8‬ך בטבע הבריאה און‬
‫‪8‬ד‬ ‫וויב‪8‬לד‬ ‫און‬ ‫ברכה ‪,‬‬ ‫קיין‬ ‫ניט‬ ‫ב‪8‬נוגנט זיך רשיי מיס " וכו' כדאיתא‬
‫בפרשתנו רעדט זיך וועגן דעם‬
‫בתו " כ " ) יי‪.‬‬
‫אויבערשטניס ברבות צו אידן ‪ ,‬דשרף‬ ‫דערנ‪8‬ך שטעלט זיך רש " י אויף‬ ‫ג‪.‬‬
‫מען זאגן ‪8 ,‬ז והפריתי מיינם אויך ורבי '‬ ‫די ווערטער " והפריתי אתכם " און‬
‫ובמילל פיז דער טייטש פון " והרביתי "‬ ‫טייטוט " בפרי ' ורבי ' " ‪ ,‬און " והרביתי‬
‫ניט רבי ' (אין כמות) ‪ ,‬נטר ריבוי באיכות‬ ‫אתכם ‪ ,‬בקומה זקופה "‬ ‫‪.‬‬
‫זקופה " ' י ‪.‬‬ ‫" בקומה‬ ‫‪-‬‬
‫פ'‬ ‫אין‬ ‫פ‪8‬רשטיין ‪:‬‬ ‫מען‬ ‫דשרף‬
‫סיאיז שבער ניט פשרשטשנדיק ‪ :‬איו‬ ‫ה‪8‬ט רש " י געטחטשט שז‬ ‫‪;1‬‬ ‫בראשית‬
‫יומס ב‪8‬שטייט די ברכה פון " והפריתי ‪,‬‬
‫פרו " מיינט " אחד מוליד אחד ולא יותר " ‪,‬‬
‫"און‬
‫בפרי ' זרבי ' " ‪ -‬אויך " אחד מוליד‬
‫" רבו " מיינט " שאחד מוליד הרבה "‬
‫הרבה " איז לכאורה ניט קיין ברכה וולס‬ ‫טז‬ ‫דש‬ ‫ער‬ ‫לערנט‬ ‫ווי‬ ‫היינט‬ ‫‪-‬‬
‫איז אויסגעטיילט במיוחד פשר אידן‬
‫" והפריתי " מיינט אויך‬
‫" ורכה " ינ ?‬
‫אוה " ע ) ?‬ ‫( דפס איז פשרשן אויך בש‬
‫מפרשים ‪4‬י זלגן שז דט קעו מען ניט‬
‫ד ‪ ,‬דער ביאור בכ " ז ‪ :‬די שוועריקייט‬ ‫לערנען ווי אין בראשית ‪ ,‬וו‪8‬רום‬
‫אין די ווערטער " ופניתי אליכם " איז ‪:‬‬ ‫" פרו "‬

‫אויב מ ' זשל לערנען ‪8‬ז " ופניתי אליכם "‬ ‫ברא ‪ -‬פ כאז ‪ :‬פי ' דרר משל ששכרכם הרבה‬ ‫] ‪)2‬‬

‫מיינט ווי דער " ונתתי פני" פון פ ' אחרי‬ ‫מעד וצריך פנאי כדי לעמוד עמכם בחשכו‪ 7‬לפרוע‬
‫א)‬ ‫לכם כל זכותכם כדאיהא בתו " כ משל כו ' ‪ .‬אבל ‪:‬‬
‫(אוו ווי " ואני אתן את פני" אין פ '‬
‫" פונה אני מכל עסקי לשלם‬ ‫קדושים ) ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫י לא פי ' כאן פניתי ' מלשוו ‪ ,‬פנאי כבאחרי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ברש‬

‫ב ) ברש ‪ -‬י לא‬ ‫סעיף א )‪.‬‬ ‫וקדושים ( וראה לעיל בפגים‬

‫שכרכם " ‪ -‬ה‪8‬ט דשך דשם געדשרפט‬ ‫הועתק " אבל אתם השבוז יכ " שבתו " כ ויק מצי ‪:‬‬
‫שסיין אין טנהייב פרשה ‪ ,‬תיכף נשך‬ ‫שבתוית ‪.‬‬ ‫לחוכן המשל‬ ‫‪ ,‬וכו' ‪.‬‬
‫אם‬
‫תשמרו‬
‫"‬ ‫בחוקותי תלכו ואת מצותי‬ ‫א ‪ ,‬כב ‪.‬‬ ‫ג‪) 2‬‬

‫ועשיתם אותם " ‪8‬לס הקדמה צו שלע‬

‫בביאורי מהרא י ( והובא כש ‪ -‬ח ) ועד ‪ ,‬ז בבאר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 23‬‬

‫יעודים פון דער פרשה ( ‪8‬דער ‪ -‬נשכ ‪-‬‬

‫דא כ‬ ‫‪.‬‬ ‫( מנח " י ) ‪:‬‬ ‫משכיל לדוד‬ ‫( לפרש " י )‬ ‫מים חיים‬

‫דעם ‪ ,‬שלס זייער טפשלומ)‪ ,‬ע " ד ווי עם‬

‫אתכם ל ל ה ל למכתב והפריתי יהרכיתי אתכם‬ ‫‪. .‬‬
‫כבכל התויה כמו ( פרו ) ורבו ויפרו וירבו אע " כ תרי‬
‫איז טטקע אין פ ' אחרי לאון פ ' קדושים ) ;‬ ‫יז ‪,‬‬ ‫( לך‬ ‫מילי כתיבה הכא ‪ -‬אבל גם בישמעאל נאמר‬

‫פון דעם וולס דער פסוק זטגט עם‬

‫כלום ‪.‬‬ ‫כ ) והפריתי אוח והרביח ' אוחו " ולא‬
‫פרשה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫( מש ‪ -‬כ בשפ ח ומשכיל לדוד ‪ -‬הרי לא נזכר כלל‬ ‫‪. .‬‬
‫אינמיטן רעבענענדיק די יעודים ועניני‬
‫בפרשיי שם‪ .‬וראה דברי דוד ( להט ‪ ) 1 -‬כאן‪.‬‬
‫שכר אויף קיום התומ " צ ‪ ,‬איז לכאורה‬ ‫‪.‬‬
‫ומ " ש בוישלח ( לה ‪ ,‬יא ) פרה ורבה ופרש ‪ -‬י ע ‪ -‬ש‬
‫מוכח ‪8 ,‬ז " ופניתי אליכם " אין אונזער‬ ‫‪.‬‬
‫י " ל בפשטות ש ( ע פ‬ ‫שעדיין לא שזוש כנימיז כו '‬ ‫‪-.‬‬
‫פרשה מיינט ניט " אפנה מכל עסקי‬ ‫" גוי ‪,‬‬ ‫)‬ ‫פרש ין הכתוב עצמו מפרשו שם ( פרה ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫כו ' ( מלכים ‪,‬‬ ‫גוים ‪ ,‬מנשה ואפרים‬ ‫)‬ ‫בנימין ‪ ( ,‬ורבה ‪-‬‬
‫וכו ' " ‪ ,‬נשר ‪ 8‬שכר פרטי מסוים ומיוחד‬
‫אויף תורה ומצות ‪.‬‬ ‫אבל עפ ‪ -‬ו יש‬ ‫‪.‬‬ ‫בנימיו ‪.‬‬
‫)‬ ‫ואיש בושת משבט‬ ‫שאול‬
‫לפיון עדיז כלך שם ‪ ,‬כדברי דוד ומשכיל לדוד ‪ ,‬אלא‬

‫דעריבער ד‪8‬רף רש " י מפרש זיין ‪8‬ז‬ ‫ל‪.‬‬ ‫ששם איו נרמז אפילו בפרש"י כג ‪.‬‬
‫איך ד‪ 8‬מיינט עס " אפנה מכל עסקי‬ ‫ראה באר יצחק בפרש ‪ -‬י כאז ‪.‬‬ ‫‪) 24‬‬

‫עס‬ ‫וולס‬ ‫דים‬ ‫און‬ ‫שכרכם " ;‬ ‫לשלם‬

‫‪.,‬‬ ‫(‬ ‫קטר‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫ודא כ‬ ‫כ‪,‬‬ ‫מש ‪ -‬כ ‪ , .‬מתן אגח ‪ ,‬מ ‪ .‬מ ‪ ,‬ט‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫)‬

‫א‪-‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫כה‬ ‫שרה‬ ‫‪ -‬מפ ‪ ,‬ר ‪ , ' .‬פכ ‪7 ,‬כא ‪ ,,‬נה ‪.‬‬
‫'‬ ‫(ך‬ ‫(‬

‫ראה גם רשם כאן ‪.‬‬ ‫‪) 25‬‬

‫‪,‬‬ ‫ואכ " מ‬ ‫וה‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫זז ‪ -‬אח היא‬ ‫וווט‬ ‫ו‬ ‫‪ [ 1‬פר ; ט ‪-‬‬
 ‫‪325‬‬ ‫שיחות‬
‫ועד *ז "ואת מצותי תשמרו ‪ ,‬הוו עמלים‬
‫ע ‪ -‬מ לשמור לי כן " ‪; 17‬‬ ‫בתורה‬
‫און דער אופן אין קיום התורה ומצות‬
‫‪ -‬מער ווי ס'איז דער חיוב ע " פ תורה‬
‫‪ -‬איז בדוגמא צו ( רעם משל פון ) ‪8‬‬
‫טוען‬
‫" מגד ששכר פעלים " ‪ ,‬וושס זיי‬
‫?וט ארנעט איז וועלכע די בני המדינה‬
‫זיינען ניט מחוייב ‪,‬‬
‫ובמילא איז אויך פשרשטשנדיק ‪ ,‬שז‬
‫פשר שזש אופן פון קיום התורה ומצות‬
‫דשרפן אידן בשקומעז ‪ 8‬שכר נוסף‬
‫‪.‬‬
‫ז ‪ .‬דערמיט איז מונו ורם " ופניתי‬
‫אליכם " שטייט איו מיטן דער פרשה ‪:‬‬
‫וייבשלד שז " בחוקותי תלכו גו' " מיינט‬
‫‪ -‬מיס ‪ 8‬הוספה פון *עמלים בתורה "‬
‫איז מובן שז אין דעם איז בדרך ממילא‬
‫נכלל דער לימוד חיובי פון תורה ; ווי‬
‫ער זשגט מפורש "ואת מצותי תשמרו "‬
‫( וואס דשס איז כולל אויך קיום המצות‬
‫‪.‬‬
‫( ולימוד התורה בכלל )) ‪ 17‬קומט אוים ‪,‬‬
‫‪%‬ז פשר מקיים זיין דעם " בחוקותי תלכו‬
‫גו ' " קומט אידו צוויי סוגי שכר ‪ :‬א ) פשר‬
‫עצם קיום פון תומ " צ ( באופן הרגיל ‪,‬‬
‫וויפל מ ' איז מחוייב ) ‪ ,‬ב ) ‪ 8‬ספעציעלער‬
‫שנר פשר עמלים ( בתורה ) ‪ ,‬פשרן קיום‬
‫‪.‬‬
‫התומ " צ מיט א הוספה‬
‫און בהתאם מיט דעם ווערן דערנטך‬
‫טנגעזשגט די צוויי סוגי שכר ‪ :‬פריער‬
‫זשגט ‪ 18‬די תורה דעם שכר אויף קיום‬
‫ואילך שההכרח‬ ‫‪314‬‬ ‫ראה בארוכה לעיל ע '‬
‫לפרש ‪-‬י ש ‪ -‬בחוקותי תלכוי קא ' על ‪ .‬עמלים בת ‪ ,‬רד ‪.‬‬
‫הוא ‪ ,‬כי אס הכוונה ללימוד התורה סתם כפי החיוב‬
‫כשהוא אומר ואת מצותיו תשמרו הרי‬ ‫‪.‬‬
‫אמור ‪ ( -‬לשון‬ ‫ח ‪ -‬ת)‬ ‫קיום המצות ( כולל גם מצת‬
‫פרשתנו ) ‪.‬‬
‫י ‪ -‬ל גם בתוים שלכן הביא כאן דוקא‬ ‫עפת‬
‫וקדושים ‪.‬‬ ‫משל למלך ולא באחרי‬
‫ב‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬
‫שסייט באמצע הפרשה און ניט גלייך‬
‫ביים שנהייב פון די שלע עניני ברכות‬
‫ושכר ‪ % ,‬ז עם רש"י מסביר דורכן " משל‬
‫( כדלקמן ) ‪.‬‬ ‫פועלים *‬ ‫למנד ששכר‬ ‫‪..‬‬
‫ה ‪ .‬דשם וושס סתם ‪ 8‬מענטש ‪ ,‬שדער‬
‫אפילו ‪ 8‬שר ‪ ,‬דשרף דונגען פועלים ( פשר‬
‫שכר ) ז זשלן פשר אים טשז ‪ 8‬מלאכה ‪,‬‬ ‫‪%‬‬
‫איז פ‪8‬רשטשנדיק ‪ ,‬ווייל ער קעו ניט‬
‫צווינגען ‪ 8‬צווייטן צו שרבעטו פשר אים ;‬
‫מנד זשל‬ ‫‪8‬‬ ‫ווי קומט עם שבער ‪ ,‬טז‬
‫זייענדיק‬ ‫‪-‬‬ ‫דשרפן דינגען פועלים ץ‬
‫‪18‬‬ ‫ומיוחד‬
‫דער מושל ושולט אויף דער מדינה ‪ ,‬מוז‬
‫נשד יערער פו‪ 7‬די בני המדינה טש‪ 7‬או‪7‬‬
‫אויספירל רצון וציווי המלך ‪,‬‬
‫פיז דערפון פארשטשנדיק ‪8 ,‬ז דש‬
‫רעדט זיך ניט וועגו ענינים וושס די בני‬
‫המדינה זיינען מחוייב צו טשו פשרן מלך‬
‫(ידער לטובת המדינה ) ( די ענינים וועדן‬
‫‪58‬געטאן איידער " שכר פועלים " ) ‪ ,‬נשר‬
‫וועגן צוגשב ‪ -‬זשכן וושס זיינען ניט קייו‬
‫חיוב והכיח פשרן מלך (שדעך פאר זיין‬
‫מדינה) ; ולכן ‪ -‬כדי שז אויך די זשכן‬
‫זשלן ווערו שפגעטאז ‪ ,‬מוז דער מלך‬
‫דינגעו פועלים וושס מ ' דשרף זיי געבן‬
‫( מרובה ) ‪6‬י ‪.‬‬ ‫שכר‬
‫און שזוי איז עס אויך אינעם נמשל ‪ :‬די‬
‫פרשה הייבט זיך ‪8‬ז " אם בחוקותי‬
‫תלכו " ‪ ,‬וושס מיינט ‪ ,‬ווי רש " י טייטשט‬
‫‪ " , 98‬שתהיו עמלים בתורה " ‪ -‬ניט נאר‬
‫לימוד התורה וויפל מיאיז מחוייב ‪ ,‬נשר‬
‫פשדערט‬
‫" עמלים בתורה " ‪ ,‬מערער ווי ס '‬
‫ת" ת ‪:‬‬ ‫זיך מצד דער פשטות המצוה פון‬
‫‪) 27‬‬
‫ע " פ תורה‬ ‫ועפ ‪ -‬ז מובן מה שכ ' פועלים ולא עבדים‬ ‫‪) 26‬‬
‫‪.‬‬
‫הערה ‪ . ) 8‬ולהעיר מרמב ‪ ,‬ם הל ' מלכים פ ד‬ ‫כתל‬ ‫(‬
‫רש ‪ -‬י ריש‬
‫ה ' ג ‪ :‬בעלי האומניות כו ' ונותן שכרן כו ' עבדים כו '‬
‫‪) 28‬‬
‫ולהעיר‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫ונותז שכרן או דמיהן ( וראה לח ‪ -‬מ‬
‫שם ‪,‬‬ ‫מפ ‪ -‬ג ה ‪ -‬ד‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בחוקותי‬ ‫יקוטי‬ ‫‪326‬‬

‫אויפן ערשטן סוג שכר ‪ ,‬וושס קומט‬ ‫התומ " צ באופן הרגיל ‪ ,‬וולס בכלנזת איו‬
‫פשר קיום התומ *צ באופן הרגיל (לויטן‬ ‫דשם דער שכר פון " ונתתי גשמיכם‬
‫חיוב ) ‪ ,‬קעו מעז ניט זשגן " אפנה מכל‬ ‫בטתם גו ' " ‪9‬י ; און דערנשך ‪ ,‬נ‪8‬כ ' ן שכר‬
‫עסקי לשלם שכרכם " ‪ -‬ווייל ( ‪ 8‬מעין‬ ‫הנ " ל ‪ ,‬אינמיטן פרשה ‪ ,‬זטגט דער פסוק‬
‫פון ) דעם סוג שכר בשקומען אויד די‬ ‫דעם צווייטן סוג שכר ( פטר עמלים‬
‫אוה " ע פשר זייער קיום פון די שבע‬ ‫בתורה כו ' ) ‪ " -‬ופניתי אליכם " ‪ ,‬פשר‬
‫מצות בני נח ! י (און פשרו לימוד התורה‬ ‫דער עבודה אין ‪8‬ז אופן פון עמלים‬
‫פון די דינים אין וועלכע זיי זיינען‬ ‫בתורה וכו ' ווערט זיי געגעכן ‪ 8‬נייע‬
‫מחוייב ) ;‬ ‫העכערע דרגא פון שבר ‪ ,‬שכר אין טז‬
‫משא " כ דער שכר מיוחד פשרן אופן‬ ‫אופן פון " אפנה מכל עסקי לשלם‬
‫העבודה פון עמלים בתורה וכו ' ( ע " ד‬ ‫שכרכם " ‪0‬י ‪:‬‬

‫מלך ששכר כו ' " ) ‪ ,‬וושס איז ניטש ביי‬

‫"אוה‬
‫" ע ‪ ,‬זיינען דעריבער די ברבות אין‬ ‫הברכות ~ פרשתנו לגבי הברכות‬ ‫בכללות כל‬ ‫‪) 29‬‬

‫שז אופן פון " ופניתי אליכם ‪ ,‬אפנה יי‬ ‫דפ ' עקב ( ' א ‪ ' ,‬ד ואילך ) הם למעלה מהטבע ‪ -‬ראה‬
‫ואילך ‪ .‬ולכו גם כמה‬ ‫) ן ‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫באריכה לקו ש חי ט ע '‬ ‫‪.‬‬
‫פרטים שלפני הפסוק ‪ 7‬ופניתי אליכם " מפורש שכר‬ ‫‪.‬‬
‫קוממיותי משא ‪ -‬כ בהקללזת ‪ ,‬ונהת ' סנה איז לומר‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל בפרטיות ‪ ,‬גם כפרשתנו גופא‬ ‫מהטבע ‪.‬‬ ‫למעלה‬
‫בזה כמו שנאמר בטובה כי בפסוק שלאחז מפורש‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כבפנים ‪.‬‬ ‫‪ - -‬ב ‪ .‬הענינים ‪,‬‬
‫ואם עד אלה לא גר יספח ‪ ,‬ליסרה גו ' שבע גו " ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עפ ‪ -‬ז י " ל שזוהי גם כוונת רש י לקנז ונתתי‬ ‫‪) 30‬‬

‫ובז בהפסוקים שלאח " ז מוסיף והחטאים ובהקלטת‬ ‫פני בכם ‪ ,‬פנאי שלי פונה אני מכל עסקי להרע לכם ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫זו למטה מזו ( פסוק כא ‪ -‬ב כגיד בז ‪ -‬ח ) וא ' כ מופז‬ ‫‪ - -‬כי גם שם בא לתרץ מה שנאמר לאחרי כמה‬
‫הוא לא רעה מופלאה ביותר ( שהרי‬ ‫ש ‪ -‬ונתתי פני‪.‬‬ ‫פסוקים של קללה ( ולא כפירושו בפ ' אחרי וקדושים‬
‫מוסיף אח ‪ -‬ז והרבה ) ‪ ,‬רק לגבי הרעה שבהקללזה‬ ‫ואם עד אלה גו ' ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ) ' ‪ ,‬וגם איגז מקריס בהכי‬
‫וזהו עצמו הטעם שלא נאמר מהקללות‬ ‫‪.1‬‬ ‫(‪-‬‬ ‫לפ‬ ‫כבכתוב שלאחו ובנמה פסוקים בהמשך התוכחה ‪,‬‬
‫בטובה ‪.‬‬ ‫ופנית ' אליכם " כמו שנאמר‬ ‫‪.‬‬ ‫וע כ מבאר שזהו פני ' מיוחדת ‪ ,‬להרע לכם ‪ , -‬כי נוסף‬ ‫‪.‬‬
‫ואול ' י " ל שזהו החילוק בלשי רש ‪ -‬י ‪ ,‬שבעונש‬ ‫על הקללות ( שבפסוק טז ) שבאים ( כעיקר ) מצד " אם‬
‫כתב ‪ -‬פרה אני מכל עסקי " ( ועדרי באחרי וקיושים‬ ‫האלה‪.‬‬ ‫לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שם ) וכ לשלם שכרכם ‪ ,‬כהב אפנה מכל עסקי כו ' ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( ראה פרשיי שם ) ‪ ,‬הוא סוגה מכל עסקי להרע ( כס "‬ ‫‪.‬‬
‫אפנה ‪-‬‬ ‫אחד ) ‪,‬‬ ‫ירגע‬ ‫פרה אני ' הוא לשוו הווה‬ ‫‪.‬‬ ‫אס בחוקותי המאס ואם אח‬ ‫‪.‬‬ ‫שלא ע ‪ -‬ד הרגיל ‪,‬‬
‫)‪.‬‬ ‫דבר ההווה תמיד ‪. .‬‬ ‫(‬ ‫עתיד‬ ‫( ראה‬ ‫גו' ‪.‬‬ ‫נפשכם גו ' להפרכם את‬ ‫(‬ ‫משפטי אגע‬
‫שזו‬ ‫(‬

‫פונה אני מכל‬ ‫‪.‬‬ ‫ועס ז יופז גם מה שבפירושו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫בכתוב ) שהם עבירות שלא ע ‪ -‬ד הרגיל‬
‫עסקי ‪ ,‬מעתיק רק ונתתי סני " ובפי ' התו ‪ -‬כ מעומק‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל לאידך לא כתב רשע בפשש " מ כבתו " כ‬
‫מהנתוב גם תיבה בכם ' כמו שהעתיק בטובה‬ ‫‪.‬‬ ‫כמו שנט בטובה ופנית'‬ ‫שמעתיק שט לקמן ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬

‫‪ ,‬ופניתי א ( ' כם ' ‪ -‬ראה הערה ‪. 33‬‬ ‫אליכם כך נאמר ברעה ונתתי פגי משלו משל כי '‬

‫ראה רמב " ם הל ' מלכים ספ " ח ‪ :‬ויש לו חלק‬ ‫‪) 31‬‬
‫‪,‬‬ ‫ועוסק אני עמכם לרעה ‪.‬‬
‫לעולם הגא ‪ ,‬אבל בתו " כ משמע ( ראה הערה‬
‫ה ופניתי אליכס ' כטובה ‪ " ,‬לשלם‬ ‫‪.‬‬ ‫לפרש"‬ ‫כי‬
‫‪)2‬‬

‫‪..‬‬
‫ששכר שאר הפועלים הוא רק בעוה ז וי ‪ -‬ל שבתו " כ‬
‫השכר‬ ‫לגבי‬ ‫ומופלא‬ ‫מיוחד‬ ‫זה‬ ‫הר ‪.‬‬ ‫שכרכם ‪, -‬‬

‫הרוב ‪- .‬‬ ‫הכוונה לעיקר השכר או שמדבר ע ‪ -‬ד‬

‫באו כל פרטי‬ ‫)‬ ‫(מ ‪ .‬ופניהי ‪.‬‬ ‫שלסג ‪ -‬ז ‪ ,‬שבתוצאה ‪ ,‬מזה‬
‫השכר הנאמר בהכתוביס שלאה ‪ -‬ז עד ‪ ,‬ואולך אתכם‬
‫‪. 20‬‬ ‫וראה הערה‬
‫שכר ‪.‬‬ ‫אפנה עס‪1‬ג אחר של‬ ‫‪) 32‬‬

‫ט‬ ‫‪.‬‬ ‫קד‪11‬ן‬ ‫‪,‬‬ ‫אתרי‬ ‫וזפ ‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫הש ' נ י‬ ‫גם‬ ‫‪,, ,‬‬
‫י נ‬ ‫עפ ‪-‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫(‬ ‫( יתרה מ‪1‬ה בפירוש‬
‫ב " לשון הרה משתנה לדבר‬
‫‪.‬‬ ‫א‬ ‫ט‪. 1‬‬ ‫פרש ‪ ' -‬בשלח‬
‫בכי ‪. ,‬‬ ‫בי‬ ‫ג‬ ‫כס ‪.‬‬
‫י‪) -‬‬

‫צא‬
‫‪.,‬‬
‫‪1‬‬

‫‪,‬‬
‫לפ ( ‪.‬‬
‫להט לכך ‪-‬‬
‫אין‬
‫;‪1‬‬

‫מדקר‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬‫(‪1‬‬ ‫נפרשה‬
‫( כן שט ‪.‬‬
‫בפרשתם‬
‫משא ‪ -‬כ‬
‫'‬ ‫[ השכו כתב ‪ ( . ,‬שלס שנרכם‬
‫לפג ‪ -‬ן‬
‫‪ .‬ועוסק בו ‪-‬‬

‫בךפ‪10‬קי‪0‬‬ ‫‪ .‬נם‬
‫ממרם‬

‫[‬

‫בנש‪ 11‬עבך ‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬ת ' ד‬ ‫‪,‬‬ ‫בלש‪11‬‬ ‫עוסק בישראל‬ ‫ש‪ , 1‬קב ‪, -‬‬
‫ן‬
‫‪327‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬

‫אידן אין ‪8‬ז‬ ‫י‪ 3‬פון‬ ‫דער עבודה נוספת‬ ‫שכרכם ' " ‪.‬‬ ‫מכל עסקי לשלם‬
‫אופו פון עמלים בתורה ‪ ,‬און דעריבער‬ ‫[ כעטש שז רש " י זשגט רעם לשון ( פון‬
‫איז דער שכר פשר אידן אויסגעטיילט‬
‫אין ‪8‬ז אופן פון " אפנה מכו עסקי לשלם‬
‫רבים‬ ‫‪41‬‬ ‫מלך ששכר פועוים' ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תו " כ )‬

‫‪ -‬שז אויך די שנדערע ( ניס אידן ) השט‬

‫שכרכם " ( ער איז פונה צו שן שנדער סוג‬
‫שכר ‪ -‬אפילו פון דעם " עסק " צו געשן‬
‫שכר פשר חסידי אומות העולס ) ] ‪,‬‬
‫ז לויס דעם איז אויך מובן דער‬
‫המשך פון פירוש רה "י אויף " והפריתי‬
‫אתכם ‪ -‬בפרי ורב"" ‪ :‬וויבשלד שז דש‬
‫רעדט זיך ניט וועגן סתם שכר ‪ ,‬נשר‬
‫וועגן ‪ 8‬שכר נוסף ומיוחד ( באופן פון‬
‫אויכם " ) ‪ -‬נשר פשר אידן ( און‬
‫ופניתי אוה‬
‫"ניט ב‪8‬‬
‫" ע ) ‪ -‬קען מען ניט זשגן ‪8‬ז‬
‫" והפריתי " מיינט " פרי " און " והרביתי "‬
‫" רב " " ‪ ,‬ווייל שז‪ 8‬אופן ברכה איז דשך‬
‫ד‪ 4‬אויך בס אוה " ע יי ‪ :‬מוז מען זלגן ‪8 ,‬ז‬
‫והפריתי " איז ‪ 8‬ברכה מיוחדת וולס איז‬
‫"ניט ע‬
‫"ד הרגיל און דשס קומט נשר שלס‬
‫‪.‬‬
‫תוצחה פון ופניתי אליכם "‬
‫דעריבער לערנט רשא ‪8‬ז " והפריתי"‬
‫‪. .‬‬
‫דער מלך געדונגען ‪ ,‬ד ה אין נמשל ‪8 ,‬ז‬
‫אויך ביי די אומות איז דש דקר אופן‬
‫הדין‬ ‫משורת‬ ‫העבודה פון לפנים‬
‫‪.‬‬ ‫מיוחד ) ‪-‬‬ ‫(ובמילא ‪ -‬אויך ‪ 4‬שכר‬
‫איז דשם דערפשר וושס אויך צווישן‬
‫‪.‬‬
‫ניט אידן זיינען פשרשז חסידי י‪ 3‬אומות‬
‫העולם * ‪ 3‬וושס טוען מער ווי עם פ‪- 8‬‬
‫דערט זיך פוו זיי ‪5‬י ; שבער אויך די‬
‫עבודה זייערע קומט אינגשנצן ניט " צו‬
‫גם תיבת‬ ‫כהמל מיבו מה שהעתיק יש "‬ ‫ע "פ‬ ‫‪) 33‬‬
‫ואליכם ' ‪ ,‬משא ‪ -‬כ באחרי וקדושים שם ( כנ " ל הערה‬
‫‪.‬‬ ‫‪ - ) 12‬כי ‪ :‬א ) באחרי וקדושים שם עיקר הפירוש‬
‫הוא ביאור התיבה " פניי שהוא ‪ ,‬פנ ף שלי ' ( כנ " ל‬
‫"‬
‫בפנים ) ‪ ,‬משא " כ בפרשתנו שנרן הכרח למרש תיבת‬

‫שיייז מיינט ( ניט נשר פרה ‪ ,‬נ‪8‬ר ) אויך‬ ‫‪ ( ,‬ופניתי )‬ ‫לגרדך ‪ :‬בפרשתנו ההדגשה‬ ‫ב)‬ ‫‪ .‬וסניתי ' ‪.‬‬
‫ושכר מיוחד‬ ‫פג "‬ ‫לשלם שכרכם " שהוא‬ ‫אליכם ‪-‬‬
‫רעם ענין פון רב " ‪ " ,‬אחד מוליד הרבה " ;‬
‫לישראל לגבי אוה " ע ( עד שאומרים ע " ז ‪ ,‬אפנה מכל‬
‫ד ה סיאיז ניט נשר וושס דער וו‪4‬רט‬ ‫‪. .‬‬ ‫עסקי " בנ " ל בהערה ‪ , ) 30‬משא " כ באחרי וקדושים‬
‫שעיקר ההדגשה שהוא ‪ ,‬פונה מכל עסקי ' של הכלל‬
‫והפריתי" איז נילל ביידע ברכות פון‬
‫"פרה און‬
‫רבי ' ( מוליד א' און דערניך ‪-‬‬ ‫כר ‪.‬‬‫‪.‬‬
‫מוליד הרבה ) ‪ -‬נשר ס'איז ‪ 8‬חידוש אין‬ ‫פועלים ' ל ' רכים הוא כי יש ע ' אומות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪) 33‬‬

‫‪.‬‬
‫דער עצם ברכה " פר " ‪4 ,‬ז דער‬
‫‪.‬‬
‫( רבים ) ‪ ,‬ובני ישראל אומה אחת נקרא פועל אחד ‪-‬‬
‫לגביהם ‪.‬‬ ‫שם )‬ ‫( חרכ‬
‫" והפריתי " גופא איז אין שן אופן פוו‬ ‫וע ‪ -‬פ פס " ד הרמב ‪ -‬ם שם שזהו כשמקיימין ז ' מצות‬

‫" רב " " ‪9‬י ‪:‬‬ ‫בני נח כר ‪ ,‬י " ל ד ‪ ,‬פועלים ‪ -‬ל ' רבים הוא כפשוטו ‪,‬‬
‫שקאי ( גם ) על חסידי אומות העולם עצמו ‪ .‬ובפרט‬
‫( שם‬ ‫דהרמב ‪ -‬ם‬ ‫התימנים )‬ ‫( בכתץ‬ ‫שזו‬ ‫ע "פ‬

‫מ ‪ -‬כהילמד ( לפג ‪ -‬ז ) בהעילוי‬ ‫ד‪ ) 3‬ע ‪-‬‬

‫ד עתה ( ע " י שש‬
‫נסיוז‪ -‬העקדה ) ידעתי כי ירא אלקים‬ ‫~‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬אדא מחכמיהם ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ראה רמב ‪ -‬ם שם ומדייק ‪ ) ( ,‬הר לעשותו וכו '‬
‫אבל אם עשאן מפני הכרע כו ' ואינו מחסידי אוה " ע‬
‫בסופו )‬

‫‪) 34‬‬

‫אתה " ( וירא כב ‪ ,‬יב ) דאברהם אבינו ‪ .‬וראה בפרש " י‬ ‫כר ‪ . -‬ושכ "מ ‪.‬‬
‫ואומות ‪.‬‬ ‫שם שבזה תשובה‬ ‫א)‪.‬‬ ‫להעיר מדמא בן נתינה ( קידושיו לא ‪,‬‬ ‫‪) 35‬‬

‫כשנאמר‬ ‫הרי‬ ‫מעסקי "‬ ‫ש " אפנה‬ ‫וכיון‬ ‫‪) 38‬‬ ‫כי בכלל ( גם בקיום התומ " צ רק כפי החיוב )‬ ‫בנץ‬
‫‪) 36‬‬

‫‪.‬‬
‫והפריתי ‪ -‬שהוא בעניו ד ‪ ,‬בני ‪ -‬מובן שצ ל לא פחות‬ ‫‪.‬‬ ‫ע ‪ -‬י שמקיימים שמוע תשמעו בקולי ושמרתם‬ ‫‪.‬‬
‫וראה רש " י‬ ‫‪.‬‬ ‫מאשר ב ( ישמעאל) עסקי ‪ -‬גם ‪ -‬רבי' ‪.‬‬ ‫את בריתי נעשו סגתה מכל העמים גר ‪ ,‬כהנים וגוי‬ ‫‪.‬‬
‫שם יז ‪ ,‬יט ד ‪.‬א ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫קדוש " ( יתרו יט ‪ ,‬ה ‪ -‬ו ) ‪ -‬כחילוק דכהונה וקדושה‬
‫כסו ‪.‬‬ ‫ראה גם ראב " ע ורמב " ן‬ ‫‪) 39‬‬ ‫חול ‪.‬‬ ‫לגבי‬
 ‫שיחות‬ ‫בחוקותי י‬ ‫לקוטי‬ ‫‪328‬‬

‫דער תשלום שכר‬ ‫שי‬ ‫וכיו " ב ) איז מובן ‪,‬‬ ‫דער " פרו " ביי אומות העולם מיינט‬
‫גייס ( יט שריין אין כגו פון " עסקי " ( פון‬ ‫נשר אין טז אופן פון " אחד מוליד אחד " ‪,‬‬
‫פשרשטיין ‪,‬‬ ‫אויבערשטן ) ‪ ,‬דשרף מען‬ ‫שבער ניט ‪8‬ז דער געבוירעגער אחד מוז‬
‫פשרוושס זשל דשס פשרנעמען זיך מש‬ ‫יייו ‪ " 8‬מוליד " ; ער קען זיין שן עקר‬
‫צילן שכר צו די אידן ניט ‪8‬ריינגע ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫( ‪8‬דער זי שן עקרה ) " משא " ב די ברכה‬
‫רעכנט ווערן אין די " עסקים " פון דעם‬
‫אידןס איז פירושה ‪ ,‬שז‬ ‫אפילובייווען‬
‫והפריתי "‬
‫"גלייך‬
‫אויבערשטן ?‬ ‫' איז " אחד מוליד‬
‫אחד " ‪ ,‬פיז דער געבוירענער " אחד "‬
‫" ופניתי‬ ‫דער‬ ‫‪8‬ז ‪,‬‬ ‫זשגן ‪,‬‬ ‫מען‬ ‫מוז‬
‫גופא אין דער בחינה פון ריבוי ( " רבי ' " )‬
‫אליכם " דריקט אוים ‪ 8‬טיפערן ענין ווי‬
‫די צוגעטרשגנקייט וושס פיז דש אינעם‬ ‫‪8‬‬ ‫ווייל פון דעם ואחד " וועט זיין‬ ‫‪-‬‬

‫ענין פון " עסק " ' (‬

‫וועט מען דשם פשרשטיין דורך מבאר‬
‫זיין דעם תוכן פון " עסק " און זיין מובן‬
‫‪8‬‬ ‫בפנימיות הענינים ‪ " :‬עסק " ביי‬
‫מענטשן למטה ‪ ,‬כשדייט שז דער מענטש‬
‫זשך‪,‬‬ ‫‪ 8‬צווייטער‬ ‫אין‬
‫וושס איז ניט ער שליין ווי ער איז פשר‬
‫‪8‬‬ ‫זיד ‪ .‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬די פשרנומענקייט פון‬
‫מענטשו אין שו עסק וויזט אויף ‪8‬‬
‫תנועה און בחינה וושס איז ‪ 8‬ירידה ( פון‬
‫עצם מהות ‪.‬‬
‫און מזוי איז עס חויך למעלה כביבול ‪:‬‬
‫דער אויכערשטער איז אינגשנצן ניט‬
‫בגדר המשכה וגילוי ; און דעריבער‬
‫ווערן שלע השפעות און המשכות פון‬
‫אויבערשטן שנגערופן " עסקי " ‪ -‬ווייל‬
‫פון אוד אלקי‬ ‫ז‪ %‬קומען פון דעך‬
‫מדר"‬
‫וולס איז אין דער בחיגה פו‪ 7‬המשכה‬
‫וירידה‬
‫און דשס איז דער טייטש " אפנה מכל‬
‫עסקי לשלם שכרכם " ‪:‬‬
‫התהוות העולמות ‪ , ' 5‬און אפילו דער‬
‫ענין פון שכר ועונש ע" ד הרגיל און‬
‫‪.‬‬
‫המשך עד סוף כל הדורות ע " ד ווי עם‬
‫שסייט י ' ביי אביהם " וארב את זרעו‬
‫ואתן לו ( ‪ 8‬בן וחוד ) את יצחק " ‪ ,‬ווייל‬
‫דורך יצחק איז שפעטער טרויסגע ‪-‬‬
‫קומען ‪ 8‬ריבוי עצום ןאהן עאכו " כ ‪8‬ז עם‬
‫וועט זיין ביי זץ ‪ -‬הברכה שישנה גם‬
‫איז שריינגעטיז‬ ‫‪,‬‬
‫באו "ה " אחד מוליד הרבה " כפשוט ‪. ] '1‬‬
‫און וויבשלד שז " והפריתי " איז שוין‬
‫כולל " רבי '" ( ‪ 8‬ריבוי בכמות ) ‪ ,‬דשהף‬
‫מען זלגן ‪8 ,‬ז דשם וולס שטייט דערנ‪8‬ד‬
‫‪ ,‬והרביתי אתבס " קומט מוסיף זיין ‪8‬‬
‫‪ ) -‬לגבי זיין‬
‫ריבוי באיכות ( כנ "ל סעיף ג ') ‪ ,‬און דער‬
‫ריבוי איז אויך דוקא מצד " ופניתי‬
‫אליכם " ; אויף דעם זשגט רש" י " והרביתי‬
‫‪. .‬‬
‫אתכם ‪ ,‬בקומה זקופה " ‪ ,‬ד ה שז ניט נשר‬
‫עס וועט מקויים ווערן די הבטחה " ורב‬
‫יעביד צעיר " ניר גשנמער ‪ :‬מצד‬ ‫‪.‬‬
‫ופניתי אליכם " וועט דער צעיר ווערן‬ ‫"אין‬
‫של אופן פון יוהרביתי " ‪ ,‬ווערן " רב "‬
‫‪.‬‬ ‫זקופה " ‪.‬‬ ‫‪ " -‬בקומה‬
‫ח לכאורה איז נשך שבער שלץ ניט‬ ‫‪.‬‬
‫גלשטיק ‪ :‬פון ישן רש " י " אפנה אני מכל‬
‫שכרכם " וניט " שאר עסקי "‬ ‫לי‬ ‫עסקי‬

‫‪--‬‬
‫באחרי‬ ‫כפירושו‬ ‫כותב‬
‫כג 'ל ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שאינו‬
‫וקדושים שם ‪.‬‬
‫וטוסק ב "‬
‫‪ .‬כי לא זה הש עיקר רמולקות מה שהעולמות‬
‫ובסרט‬ ‫‪) 44‬‬

‫‪) 45‬‬
‫בטנך ‪.‬‬ ‫ש ) להעיר מעקב ז ‪ ,‬יג ‪ :‬והרבך וברך פרי‬
‫ובפסוק יד ‪ :‬לא יהי' בך עקר ועקרה גו' ‪.‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫יהושע כד ‪,‬‬ ‫‪) 41‬‬

‫מתהוים ממנו ומקבלש חיותם ממנו יח " ( תו ‪ -‬א ? ט ‪,‬‬ ‫מהנ ‪ .‬ל ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כמכש כ‬ ‫שזה מובן‬ ‫‪42‬ן‬

‫ב ‪ .‬לקוית שהיש ח ‪. )% ,‬‬ ‫כג ‪.‬‬ ‫תולדות כה ‪,‬‬ ‫‪) 43‬‬

‫‪329‬‬ ‫שיחות‬ ‫‪3‬‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬

‫נצטווה געוושרן ‪ ,‬זיינען זיי‬
‫מקבלים ' ‪ -‬זי זיינען מקבל און פשלגן‬
‫"דעם‬
‫ציווי פון אויבערשטן ; בשעת שבער‬
‫ס'איז דש דער " עמלים בתורה ' ‪ ,‬מער ווי‬
‫עס פשדערט זיך מצד הציווי ‪ ,‬איז עס‬
‫זיינין‬ ‫זח‬ ‫אפילו צו איזן ‪ ,‬איז נשר פון אורות‬
‫וגילויים ‪ ,‬און דערפשר ווערט עם שלץ‬
‫נכלל אין " עסקף פון אויבערשטן ( ווי‬
‫עימותו ית ' איז זיך מצמצם אין ‪ 8‬תנועה‬
‫פון המשכה ‪ ,‬אין עשר ספירות וכו ' ) " ;‬

‫שוין שן ענין ( אויך ) פון " משפיע " * * ‪,‬‬ ‫בשעת שבער די עבודה פון אידן איז‬
‫וושס ער איז זיך מייגע און טוט בכח‬ ‫איו ‪ 18‬אופן פון " עמלים בתורה ' ‪,‬‬
‫עצמו ‪ , 56‬ווערט מען דורכדעם " דומה‬ ‫מערער ווי עס פידערט זיך פון אים‬
‫לבוראו " ן‪ - 5‬ס'ווערט נתגלה ביי ‪8‬‬ ‫מצד הציווי ‪ -‬ד ‪ ,‬ה ‪ .‬זיין קיום התומ " צ‬
‫אידן למטה זחן שרש אין עצמות ‪-‬‬ ‫איז בש עם ניט ווי שן " עסק " וושס ווערט‬
‫ובמילא איז אויך דער שכר פון עצמות ‪,‬‬ ‫געטשן בלויז מיס זיינע כחות הגלויים‬
‫‪1‬פניחי אליכם ‪ ,‬אפנה מכל עסקי לשלם‬
‫"שכרכם‬ ‫און חיצוניות הנפש ‪ ,‬נשר ער איז שריינ ‪-‬‬
‫"‪,‬‬ ‫געטשן אין רעם מיס זיין פנימי‪1‬ח הנפש‬
‫און דערפטר קומט דער שכר ( פון‬ ‫( און דערפשר סוט ער מער ווי ער איז‬
‫מחוייב ) י* ‪ -‬דשם רופט שרוים אויך‬
‫" ופניתי אליכם " ) ‪8‬רשפ לכל לראש אין‬
‫מלמעלה ‪8 ,‬ז עס זשל זיין " ופניתי‬
‫אתכם בפר " ורבי " ‪ 18 ,‬ענין‬ ‫השפעה‬ ‫"פון‬
‫והפריתי‬
‫‪ -‬ווייל (נוסף אויף דעם‬ ‫אליכם " ‪ :‬דער אויבערשטער קערט זיך‬
‫וושס דער ענין פון הולדה בבלל איז‬ ‫צו דעם אידן מיט זיין פנימיות ועצמיות‬
‫דשס דער כח הא " ס י‪ , 5‬איז ) בשעת ‪8‬ז‬ ‫( העכער פון שלע אורות וגילויים ‪-‬‬
‫דים איז מצד ופניתי אליכם * ווערט‬ ‫‪.‬‬ ‫וקובמכל עסקת ) ‪ ,‬ביז עס ווערט‬
‫ישראל אני‬
‫" אפנה‬
‫דער " והפריתי" גופא אין שן אופן פון‬ ‫" ה כולא חד ‪.‬‬
‫אין‬
‫אויךאיזיעדע‬
‫הולדה‬
‫איינצעלנע‪8 ,‬ז‬
‫דיקע וע " ד התל‬
‫ורב " " ‪,‬‬ ‫" פרי '‬
‫פרטיות '‬ ‫נשך טן ענין אין דעם ‪:‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫נברא איז וושס ער איז‬ ‫‪8‬‬ ‫דער גדר פון‬
‫‪ 18‬אופן פון א " ס עד סוף כל הדורות ‪,‬‬
‫כנ "ל ‪.‬‬ ‫‪ 8‬מקבל‪ ,‬וושס דשס איז שזוי אויך ביי די‬
‫העכסטע נבראים ; און אפילו אורות‬
‫יו " ד מען דשרף שבער פשרשטיין ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וגילוים הכי נעלים איז אויך כללות‬
‫אין המשך הברכות נלד " ופניתי אליכם "‬ ‫ענינם וושס זיי זינעז מקבל פון העכער‬
‫רעכנט אוים דער פסוק כמה וכמה עניני‬ ‫( ובמילא איז ניט שייך ביי זיי אמיתיות‬
‫הענין פון ‪ ,‬משפיעי) ; דער אמת' ער ענין‬
‫'‪,‬‬ ‫כי‬ ‫מע " ז יט ‪ ,‬א ‪ :‬בתחלה‬ ‫ליעיי‬ ‫‪) 49‬‬ ‫פון "משפיע* ‪ -‬שן קיין שיינות צו‬
‫ד"ה‬ ‫תיס *י‬ ‫בהמשר‬ ‫מהמשאר‬ ‫להעיר‬ ‫‪) 50‬‬
‫קבלה ‪ -‬איז מערניט ווי אין עצמות י ' ‪,‬‬
‫( ע'‬ ‫ואברהם זקן וערלך ‪ ,‬ד ‪ -‬ה אר ‪ -‬ע תרס " ז‬
‫ואילך‬
‫שצא ) ‪ ,‬ועוד ‪ -‬דעא עמלים בתורה בכח עצמו דוקא‬ ‫און דעריבער ‪ ,‬בשעת אידן לערנעז‬
‫א" ק ‪,‬‬ ‫מוסיף ומחדש בחורה ומגיע בעצמות‬ ‫תורה און זיינען מקיים מצות אויף וויפל‬
‫מה‬ ‫ואילך ‪,‬‬ ‫ע ' ‪22‬‬ ‫ח"ו‬ ‫מלקו ‪ -‬ש‬ ‫להעיר‬ ‫‪) 51‬‬

‫שהדירה בתחתונים לעצמותו ית ' היא דוקא בעוה ‪ -‬ז‬

‫‪.‬‬
‫התחתון עא העבודה באופו של התחדשות וראה‬ ‫ואילר ) ‪.‬‬ ‫ראה תו " א ד ‪ -‬ה ארדה נא ( סו ‪ ,‬א‬ ‫‪) 46‬‬

‫‪, 97‬‬ ‫ע'‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ .‬ולהעיר גם מלקו ‪-‬ש חט‪.‬‬ ‫‪74 , 73‬‬ ‫שם הערה‬ ‫מ‪.‬‬ ‫ובכ‪.‬‬
‫וש ‪ -‬נ ‪.‬‬ ‫להעיר מלקו " ח ( מטות פה ‪ ,‬א ) בהמעלה של‬ ‫‪) 47‬‬

‫לקו ‪ -‬ת שה " ש מ ‪ ,‬א המשך שמח תשמח‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 52‬‬ ‫‪.‬‬
‫דקדוקי סופרים על דברי תורה וראה לקו " ש חרא‬
‫‪.‬‬
‫תרן ‪ -‬ז בתחילתו ‪ .‬וראה לעיל ע ' ‪ 155‬שוה ג להערה‬ ‫‪.87‬‬ ‫ע'‬
‫ס ‪ -‬ע תצד וגוילך ‪.‬‬ ‫ראה אוה ' ת ויקרא‬ ‫‪) 48‬‬
 ‫שיחות‬ ‫כ‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקיטי‬ ‫‪330‬‬

‫ב ) אפילו דעם ענין פון " ופניתי‬ ‫שכר סיט ‪ 8‬ריבוי אין גשמיות ' דיקע‬
‫אליכם " גופא רופט שן רש " י " לשלם‬ ‫ענינים ‪ -‬ולכאורה ‪ :‬וולס פשר ‪8‬‬
‫שכרכם " ‪ -‬ד ‪ ,‬ה עס איז ‪ 18‬ענין פון‬ ‫‪.‬‬ ‫שייכות הטט דער ריבוי בגשמיות צום‬
‫שכר ‪ -‬ולכאורה ‪ :‬דער מושג " שכר *‬ ‫ענין פון " ופניתי אליכם " פון עצמתו‬
‫מיינט ‪ 8‬זשך שלס בשלוינונג פשר דער‬ ‫' ?‬ ‫יר‬
‫‪8‬רבעט ‪ ,‬שבער דער " פועל " און דער‬
‫איז דער ביאור אין רעם ‪ :‬ווען עם‬
‫מציאותששכר כו ' " בלייבן בשזוגדערע‬
‫" מלך‬ ‫‪ 8‬שכר פון‬ ‫ווילס זיך גערעדט וועגן‬
‫'ן ;‬ ‫אורות והשפעות וושס זיינען מוגדר אין‬
‫איז ניט מובן ‪ :‬בשלמא ווען עס וויולט‬ ‫גדר פון " בל " ג " (שדער עכ " פ אין גדר‬
‫זיך גערעדט וועגן ‪ 8‬שכר פון גילויים ‪,‬‬
‫נתגלה‪,‬‬
‫ומדריגה‬
‫מעלהניט‬
‫דערפשר‬
‫זייער‬
‫קענען‬
‫און אין‬
‫למטה‬‫גילוי" ) ‪,‬‬
‫"ווערן‬
‫איז כשם ווי ס 'איז ניט שייך ‪8‬ז אין זיי‬
‫ז‪8‬ל זיך "אויסזשגן " עצמותו ית ' ( נשר‬ ‫נשר דוקא בדרך צמצום און מיעוט אין‬
‫בלויז ווי עצמותו ית ' שסייט אין ‪8‬‬ ‫דער השפעה ‪ ,‬דשז וויולט ‪ 8‬גרעסערע‬
‫תנועה פון המשכה וצמצום ) ‪ ,‬שזוי נעמען‬ ‫און העכערע ברכה געמיינט ‪8 -‬‬
‫זיי אויך ניט דורך דעם עצם פון ‪ 8‬אידן ‪,‬‬ ‫רוחניות ' דיקע‬ ‫העכערער " גילוי" ‪ ,‬אין‬
‫‪8‬ז זיי זללו יוערז ימיו זשר מיטץ אידן ;‬ ‫ענינים ‪:‬‬

‫וויב‪8‬לד שבער שז דש רעדט זיר ייעגן‬ ‫וויב‪8‬לד שבער ‪8‬ז דער " ופניתי‬
‫דער " ופניתי אליבם " פון עצמות ‪ -‬ווי‬ ‫אליכם " איז פון עצמותו ית ' ‪ ,‬וולס איז‬
‫פססט אויף דעם דער לשון " לשלם‬ ‫ניט מוגדר אין קיין גדר ‪ ,‬דערפשר קומט‬
‫שנרכס " ?‬
‫שט די ברכה אויך נאון דוקא ) אין‬
‫יב ‪ .‬איז דער ביאור אין דעם ‪ :‬אין‬ ‫גשמיות 'דיקע ענינים " ‪ ,‬אין ‪ 8‬ריבוי‬
‫דער עבודה פון "עמלים בתורה " גופא‬ ‫בגשמיות בטוב הנראה והנגלה ‪8‬ן קיינע‬
‫‪ -‬יושם נעמס זיך מצד פנימיות ועצמות‬ ‫צמצומים ‪ ,‬ווי עס איז מצד עצמותו‬
‫הנפש ‪ -‬זיינען פשרשז צוויי אופנים " ‪:‬‬ ‫ית ' * ‪,‬‬ ‫(‬

‫א ) ער סוט עס טשקע מצד עצם נפשו ‪,‬‬ ‫עם איז שבער נשך שלץ ניט‬ ‫יא ‪.‬‬
‫‪ 8‬חשבון און‬ ‫שבער סיאיז פשרשו דערביי‬ ‫גלשטיק ‪:‬‬
‫מבוקש ‪ -‬ער וויל ווערן אחן זשך מיט‬
‫א ) אמת טאקע ‪8‬ז מצד עצמותו ית '‬
‫עצמות ; און וויבשלד ‪ 18‬סיאיז דש דער ‪-‬‬ ‫קומט שרשפ די ברכה (אויך ) אין ‪ 8‬ריבוי‬
‫‪8‬ז‬ ‫בשווייז‬ ‫‪8‬‬ ‫ביי זיין רצון ‪ ,‬איז ד‪8‬ס גופא‬ ‫בגשמיות ‪ -‬שבער וושס פטר ‪ 8‬תפיסת‬
‫‪8‬‬ ‫שז שרט פשר‬ ‫עפעס‬ ‫ד‪8‬‬ ‫איז‬ ‫עם‬
‫מקום השט דער שכר לגבי דעם וושס‬
‫מציאות וושס איז ניט עצמות ‪ -‬סיאיז‬ ‫דורך " פניתי אליכם " פון עצמות ווערט‬
‫וויל זיך פשר ‪-‬‬ ‫דער " ער " ' וושס‬
‫‪6‬‬ ‫יש‬ ‫?‬ ‫איד אייו זשר ‪ ,‬כביכול‪ ,‬מיט עצמות‬ ‫‪8‬‬
‫עצמות ‪.‬‬ ‫אייניקן מיט‬

‫ד ‪ -‬ה ואתם תהיו לי הר ‪ -‬ס ‪ ,‬ד " ה ונאת‬ ‫ראה‬ ‫‪) 55‬‬ ‫וכידוע שעצמות שייך כביכול דוקא מהגוף‬ ‫‪) 53‬‬

‫בסוכות ‪.‬‬ ‫התרומה עת ‪ -‬ר ‪ .‬וראה שם סדיה תקעו ‪ .‬ד " ה‬ ‫ע ' ‪. ) 120‬‬ ‫‪2‬ן ‪.‬‬ ‫( תורת שלום ע '‬

‫יראה ספר הערכים ‪ -‬חב " ד ח " א ע ' שט ‪ ,‬ע ' שנג ‪ ,‬ע '‬ ‫הנ ‪ -‬ל מתורצת גם שאלת המפרשים מה‬ ‫ע" פ‬ ‫‪) 54‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫ולהעיר גם מלקו ‪ -‬ש חי ‪ -‬א‬ ‫ש‪. .‬‬

‫(‬ ‫(‬ ‫תפך ‪ -‬ה ‪,‬‬ ‫שכל היעודים יהשכר כאן הם יעודים גשמיים שזו‬
‫‪.‬‬
‫אפי' הוא צד ג‬ ‫‪.‬‬ ‫ע ד מש " כ כתניא פליה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 56‬‬ ‫שכר רוחני ‪ -‬הובאו בו ‪ -‬כ באברבנאל ריש פרשתה ‪.‬‬
‫בפעע‬ ‫‪ .‬הוא דבר‬ ‫‪,‬‬ ‫עובד ה ' ביראה ואהבה בתענוגים‬ ‫'‬ ‫כלי יקר פרשתנו ( כן ‪ ,‬יב ) ‪ -‬אבל ראה ימב ' פ הל‬
‫מע " א ) ‪.‬‬ ‫ירא ה ' יאוהבו " וראה ג " כ שם פלאז ( מח ‪,‬‬ ‫רפ " ט ‪.‬‬ ‫משיבה‬
‫‪331‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬

‫בשעת שבער די עבודה איז בתכלית‬ ‫ב ) ער סוט דשם ‪8‬ן קיין חשבון שדער‬
‫השלימות ‪ ,‬שן קיין מבוקש ותכלית ‪-‬‬ ‫מבוקש ‪ ,‬אפילו ניט צו ווערן איין זשר‬
‫דשן איז דער ענין פון " ופניתי אליכם "‬ ‫מיס עצמות ( נשר צו מקיים זיין רעם‬
‫בתכלית השלימות ‪ ,‬ווי דער סיום‬ ‫רצון העליון) ‪ ,‬ובמילא איז אין דעם ניטש‬
‫הפרשה " ואולך אתכם קוממיות " ‪6 -‬ז‬ ‫קיין הגבלות ‪ :‬און אין דעם אופן העבודה‬
‫די קומה פון אויבערשטן און די קומה‬ ‫האט קיין שרט ניט קיין ז‪8‬ך אויסער‬
‫איין קומה ' ‪ ,‬ישראל‬‫‪3‬‬

‫שזורי‬
‫פון אידן‬ ‫עצמות ‪.‬‬
‫בלחודוהי ‪.‬‬ ‫ומלבא‬ ‫און מצד די צוויי אופנים אין עבודה‬
‫תשל " ז )‬ ‫( משיחת ש ‪ -‬פ בהו " ב‬ ‫זינען דש צווח אופנים אין דעם " ופניתי‬
‫אליכם " ‪:‬‬
‫ווען די עבודה איז אין דעם ערשטן‬
‫אופו ‪ ,‬וואו עם פשרבלייבט עפעס ‪18‬‬
‫שרט פשר זחן מציאות ( וושס וויל ווערן‬
‫איין זשך מיט עצמות ) איז אויך דער‬

‫צווישן‬
‫ווערט דורך‬
‫התאחדות‬
‫עצמותדיוושס‬ ‫ופניתימיט‬
‫אליכם " (‬ ‫"אידן‬

‫‪.‬‬
‫קוממיות ' ולהעיר‬ ‫‪.‬‬ ‫שנכללים בתיבה תחת‬ ‫‪) 58‬‬ ‫דער‪,‬‬
‫מציאות‬
‫אופן וושס‬
‫‪6‬ז זיין‬ ‫עמלים בתורה ' )‬
‫פ‪6‬רבלייבט איןאין‬ ‫"איד‬
‫‪. 201‬‬ ‫מלקו " ש ח " ז ע '‬
‫זקופה "‬ ‫ובקומה‬ ‫פי '‬ ‫שם‬ ‫שבסרש " י‬ ‫ולהעיר‬ ‫ובמילא הייסט עס שן ענין פון " שכרי ‪,‬‬
‫י‪4‬ל‬ ‫ועפ ' ז‬ ‫אתכם "‪.‬‬ ‫והרביתי‬ ‫‪.‬‬ ‫כסירושו כאז עה 'פ‬
‫נאון דערפ‪6‬ר איז די תורה מפרט די‬
‫‪.‬‬
‫שבפרטיות ב ' עניניט הנ " ל ב ופניתי אליכם " הם ב '‬
‫יעודים גשמיים וושס קומען שרשפ מצד‬
‫הענינים המבוארים בהמשך הכתוב ‪ ,‬והפריתן אתכם ‪,‬‬
‫בפרר‬
‫ורב " ‪ .‬והרביתי אתכם ‪ ,‬בקומה זקופה ' ‪:‬‬ ‫דעם " ופניתי אליכם " ‪ -‬וושרום ווי ‪-‬‬
‫מצד אופז הא ' שאינו נעשה חד ממש עם עצמות ‪,‬‬ ‫ב‪6‬לד ס ' איז נשך געבליבו ‪ 18‬שרט פשר‬
‫הר ‪ -‬ז בא בפועל בריבוי ( בנמוח ) שנתזוז הימנו ‪,‬‬ ‫זאן מציאות ‪ ,‬איז ד‪ 8‬עפעס ש תפיסת‬
‫אבל כאשר עבודתו היא בלי שום מבוקש‬ ‫פוער‬
‫מקום פ‪8‬ר זיינע צרכים ‪ ,‬אויך גשמיות ' ‪-‬‬
‫;‬

‫הוא‬ ‫אליכם '‬ ‫הכפניתי‬ ‫שאז‬ ‫ממדוה " ג ‪,‬‬ ‫ולמעלה‬

‫שנעשה כולא חד עס עצמות ‪ ,‬ל " ז לא מחוץ הימנו‬
‫כו' י ] ‪.‬‬
‫!‬ ‫דיקע צרכים‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ש יש הנברא הוא יש‬ ‫‪.‬‬ ‫( באיכות ) בעצמו ‪,‬‬ ‫אלא ריבוי‬
‫קומה‬ ‫‪.‬‬ ‫ג) ‪-‬‬ ‫האמית " ( ולהעיר מביאוה ‪ -‬ז בשלח מג ‪,‬‬ ‫להעיר מרמב " ם סוף הל' מלכים ‪ :‬ובאותו‬ ‫‪) 57‬‬
‫זקופה ' ‪.‬‬ ‫הזמז כר מעדנים מצויין כעפר כו ' ולא יה" עסק כו' ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬ ‫נ‪3‬‬

‫ווערט טרומגערעדט איז די דרושים‬
‫‪'9‬‬‫אויף התחלת ספר ויקרא און התחלת‬
‫בחוקותי ‪ -‬די זעלבע נקודה איז אויך‬
‫מבואר אינעם סיום פון די דרושים אויף‬
‫און נטכמער דבר פלא ‪ :‬אין תורה‬
‫שבכתב איז דער סיום פון פ ' בחוקותי‬
‫אויך דער סיום פון מסר ויקרא ‪ ,‬טבער‬
‫אין לקו " ת זיינען ד‪ " 8‬הוספות " נטך די‬
‫בחוקותי ' ‪ -‬זעט מען ‪,‬‬
‫שז אויך אינעם סיום פון די " הוספנה "‬
‫רעדט זיך וועגן דעם זעלבן ענין הנ " ל ‪.‬‬
‫ג‬ ‫בחוקותי‬
‫א ‪ .‬מ ' ה ? ט שוין מערערע מטל‬
‫גערעדט י ‪ ,‬שז ס ' איז דט ‪ 8‬שייכות‬
‫מיוחדת צווישן דער התהלה און דעם‬
‫ע " ד ווי‬ ‫סיום פון יעדן ענין אין תורה ‪-‬‬
‫בחוקותי ‪.‬‬ ‫פ'‬ ‫" נעוץ סופן‬ ‫עס שסייט איז ספר יצירה י ‪:‬‬
‫בתחלתן ותחלתן בסופן " ‪ -‬און עד " ז‬
‫איז תושב " כ ‪ :‬די התחלה וסיום פון יעדן‬
‫ספר און אויד פון יערער סדרה ‪ ,‬הלבן‬
‫( בתוכן ) ‪.‬‬ ‫צווישן זיך ‪ 8‬שייכות וקשר‬
‫‪'9‬‬ ‫דרושים פון‬ ‫לויס דעם בפרשתנו ‪ -‬בחוקותי ‪ :‬ווי ‪-‬‬
‫בשלד טז דער סיום פון דער סדרה איז‬
‫דער " סופן " מיי פון ספר ויקרא און סיי‬

‫די שייכות ( " נעוץ סופן בתחלתן " )‬ ‫ב‪.‬‬ ‫פון פ ' בחוקותי ‪ -‬דשרף מעז זלגן ‪ ,‬שז‬

‫איז פשטות צווישן התחלת ספר ויקרא‬ ‫עס איז ד‪ 8 8‬נקודה משותפת צווישן‬
‫און זיין סיום ‪ :‬ספר ויקרא הויבט זיך טז‬ ‫פ'‬ ‫התחלת ספר ויקרא * ‪ , 2‬התחלת‬
‫" אדם כי‬ ‫סיט די דינים פון קרבנות *‬
‫‪-‬‬ ‫‪4‬‬
‫בחוקותי ‪.‬‬ ‫בחוקותי ‪ ,‬און סוף פ '‬
‫יקריב מכם קרבן לה ' גו ' " י ‪ ,‬און אויך‬ ‫און דש זעם מען ‪ 8‬דבר פלא ‪ :‬לויט ווי‬
‫דער סיום ספר ויקרא רעדט וועגן ( צוויי‬ ‫‪'9‬‬ ‫ויקרא און‬ ‫פון ספר‬ ‫התחלות‬ ‫די‬
‫סוגי ) קרבנות ‪( -‬א) בכור ‪ ( ,‬נ ) מעשר‬
‫‪6‬‬ ‫בחוקותי זיינען מבואר אק לקו " ח ‪ -‬די‬
‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫בהמה‬ ‫וואכן ‪-‬‬
‫" חסיד " שע פרשיות " פון די‬
‫און וויבשלד ‪8‬ז דוקא די צוויי קרבנות‬ ‫ווערט קלטר ריי די ביידע התחלות ( וולס‬
‫ווערן דערמטנט בסופו פון ספר ויקרא‬ ‫שכן )‬ ‫זיינען דשרט מפורש לויטן עלבן‬

‫‪ -‬דשרף מעז זשגן ‪ ,‬טז אין זיי שפיגלט‬ ‫אינעם סיים פון‬ ‫" נעוץ בסופן " ‪-‬‬ ‫זיינעז‬
‫סדרה ‪.‬‬ ‫אונזער‬

‫הצ צ‬‫‪.‬‬ ‫אדמו " ר‬ ‫שג נ הינאו לדפוס בחיי כיק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)4‬‬
‫און דערביי זעט מען דעם " נעוץ סופן‬
‫ובשנת‬ ‫בפ ‪ ,‬ע )‬ ‫‪ - -‬בשנת תרי ‪ -‬א ( בפעם הא ' בספר‬ ‫בתחלתן " ( ניט נטר אין שייכות צו תורה‬
‫תרכ ‪ -‬ו ‪ ( -‬בפעם הב ' ‪ :‬קיצור מד ‪ -‬ה ראו כי כו ' את‬ ‫אויך אינעם ספר לקו " ת‬ ‫נטר )‬ ‫שבכתב ‪,‬‬
‫מלח ‪.‬‬ ‫ע " פ ולא תשבית‬ ‫פקודי ‪ :‬קיצור‬ ‫‪.‬‬
‫השבת ‪ -‬בס פ‬
‫ווייל טט די נקודה וולס‬ ‫גופא ‪- ,‬‬
‫;‬ ‫להעיז מ ‪ -‬ש כאוצרות חיים ‪ -‬בטיוב ספו ויקרא‬
‫לד " ה בהעליתך ‪ -‬בסוף ספר במדבר ‪ :‬ק ' ציר מד " ה‬
‫כי כארץ ‪ -‬סיום ספר דברים ‪ :‬קיצוי ע ‪ -‬פ הנד יפה‬
‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪ . .‬הדרן ‪ - .‬לע ' "‬ ‫יאה‬ ‫‪,‬‬
‫להעיר אשר ספר ויקרא נקרא ספר הקרבנות‬
‫רעיתי ‪ -‬בסיום שה " ש ) ‪.‬‬
‫‪)4‬‬ ‫‪.‬‬
‫בשוה ג‬ ‫ע ' ל‪3‬‬ ‫בעתן‬

‫‪.‬‬ ‫עוד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. 11‬‬ ‫" הערה‬

‫ן‬

‫ייקרא ‪.‬‬ ‫‪ -‬ראה רמב " ‪ 7‬בהקדמת‬ ‫לכו‬ ‫‪,‬‬ ‫ייקרא ‪,‬‬ ‫ן‬ ‫~ רש ‪,-‬‬ ‫התחלת‬ ‫גם‬ ‫שהיא‬ ‫‪)2‬‬ ‫‪.‬‬
‫ויקרא א ‪ ,‬כ ‪.‬‬ ‫‪)5‬‬
‫הנקודה משותפת גם עם סיף נרשי ' יקרא ‪.‬‬
‫פרשתנו כי ‪ ,‬כי ‪.‬‬ ‫‪)6‬‬
‫‪-‬‬ ‫הצ ‪ ,‬צ‬ ‫כ ‪ -‬ק אדמו " ר‬ ‫'‬ ‫ע‪.‬‬ ‫לי ליפוי‬ ‫‪11‬‬
‫שם ‪ ,‬לב ‪.‬‬ ‫‪)7‬‬
‫הצ " צ‬ ‫אדמו " ר‬ ‫ראה היום יום ע ' טז ‪ .‬אגה " ק דכ " ק‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪ .‬א ‪ :1‬ה ‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪ .‬ן ‪, , ,-‬‬

‫ו ‪ -‬חוזים‬ ‫‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫במפתחים ללקו ת‬ ‫נדפסו‬ ‫‪,‬‬ ‫אדמו " ר‬ ‫מו ח‬‫‪.‬‬ ‫ודכ " ק‬
‫בתחלתן ) ‪.‬‬
‫"‬ ‫‪1‬‬
‫‪333‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬

‫עפ " ז יומתק הסדר ‪ ,‬וו‪8‬ם פריער‬
‫שסייט וועגן בכור אוז דערנשך וועגן‬
‫מעשר ‪ :‬אין עבודת הקרבנות ( קירוב‬
‫לאלקות ) קומט פריער די המשכת‬
‫הקדושה מלמעלה למטה ( בכור ) ‪ ,‬און‬
‫ערשט דערנשך ‪ -‬קעו זיין די עבודת‬
‫האדם מלמטה למעלה ( מעשר ) " ‪.‬‬
‫און דשם איז אויך די שייכות פון דעם‬
‫תוכן בסיום ספר ויקרא מיט זיין התחלה‬
‫אדם כי יקריב מכם קרבן לה ' " ‪ :‬אין‬‫"לקו‬
‫" ח " איז מבואר שז " אדם כי יקריב‬
‫מכם קרבן לה ' " מיינט דים וולס אדם‬
‫העליון איז מקרב ( קיקריב " ) דעם אדב‬
‫שלמטה צו אלקות ( " מכם קרבן גו ' " ) ‪8 ,‬ז‬
‫אתערותא‬ ‫‪8‬‬
‫דלעילא צו מקרב זיין דעם אדם שלמטה‬
‫צום אויבערשטן ; און נ‪8‬כדעם איז דער‬
‫פסוק ממשיך ‪ " :‬מז הבהמה גו ' תקריבו‬
‫את קרבנכם " ‪ -‬וואס דשס רעדט זיך‬
‫וועגן דעם קרבן וולס דער אדם דטרף‬
‫כללות עניו הקרבנות וולס‬ ‫יער‬ ‫זיך ‪98‬‬
‫ויקרא ‪.‬‬ ‫רעדט זיך בתחלת ספר‬
‫דער ביאור אין דעם ‪ :‬דער חילוק‬
‫צווישן בכור און מעשר איז ‪ :‬בכור איז‬
‫קדוש מעצמו ‪ -‬מלמעלה ( משכס מען‬
‫עם ‪ ) ,‬זשגט מען שז ער איז קדוש " ‪ ,‬זיין‬
‫קדושה איז ניט פשרבונדן סיט ‪ 8‬פעולה‬
‫משא " כ קדושת מעשר איז‬ ‫;‬ ‫'‬ ‫פונעם אדם‬
‫תלוי אין עבודת האדם ‪ -‬דער מענטש‬
‫דשרף ציילן ט ‪ ,‬און " העשירי י יהי '‬
‫קודש " יי ‪.‬‬
‫נשכמער איז עם ניכר בזמן הזה ‪ ,‬וושס‬
‫קדושת בכור איז פשרשז אויד איצט‬
‫( וויבשלד ער איז קדוש מעצמו ) ‪ ,‬משא " כ‬
‫נמשך‬ ‫ווערט‬ ‫פריער‬ ‫קדושת מעשר וושס איז לפועל ניטש‬
‫בזה " ז ‪ ,‬ווייל די חכמים השבן גוזר געווען‬
‫ניט ‪8‬פצושיידן קיין מעשר בהמה ח ‪.‬‬
‫בכורות גג ‪ ,‬סע ‪ -‬א ‪ .‬ערכיז כס ‪ ,‬סע' א ‪ .‬תמורה‬ ‫‪)8‬‬

‫בריינגען בעבודת עצמו ( פון דער‬

‫ה"ד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כה ‪ ,‬א ‪ .‬וככ " מ רמב ם הל ' בכורות פ ‪ -‬א‬ ‫‪.‬‬
‫שם )‬ ‫רמב " ם‬ ‫( וש ‪ .‬נ) ‪.‬‬ ‫וגם להם ‪ -‬ד ( ערכיז שם‬ ‫‪)9‬‬

‫דלתתא ‪.‬‬ ‫אתערותא‬

‫" בהמה "‬ ‫שבו ) ‪-‬‬ ‫שצריר יהקדישו בפה ‪ -‬הרי גם ‪ ,‬אם לא הקדישי‬
‫און דאס איז בהתאם צו די צוויי סוגי‬ ‫‪.‬‬
‫הרי זה מתקדש מאליו ( רמב " ם שם )‬ ‫‪.‬‬
‫קרבנות וועגן וועלכע עס רעדט זיך‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫משנה בכורות נח ‪ ,‬נ ‪ .‬רמב " ם שם פ ז ה ‪ -‬א‬ ‫‪) 10‬‬

‫וגם לדעת ר ' יוסי בר ' יהודה במשנה שם ‪ -‬הרי‬

‫( קדוש‬ ‫בכור‬ ‫‪-‬‬ ‫ויקרא‬ ‫ספר‬ ‫בסוף‬
‫אחד ' ) ‪.‬‬ ‫עב ‪ -‬פ צריך להפריש המעשר ( " ונטל‬
‫ע "י‬ ‫( קדוש‬ ‫מעשר‬ ‫און‬ ‫מלמעלה )‬ ‫וגם לדעת רבא ( שם נט ‪ ,‬א ) ד ‪ ,‬עשירי מאליו הוא‬
‫האדם ) ' י ‪.‬‬ ‫הרי ‪ ( :‬א ) צ ‪ -‬ל ‪ ,‬מנה תשעה ' ‪ -‬פרש ‪ -‬י שם‬ ‫קדוש ‪- .‬‬
‫העשירי נעשה קדוש רק‬ ‫(ב )‬ ‫מאליו ‪.‬‬ ‫ד ה קדוש‬ ‫‪.‬‬
‫כי הבכור‬ ‫‪.‬‬ ‫לב ) ‪:‬‬ ‫להעיר מבחיי פרשתנו ( כז ‪,‬‬ ‫‪3‬ן )‬ ‫כמשג ‪ -‬ת‬ ‫‪-‬‬ ‫למפרע )‬ ‫ביציאה מן הדיר ( ואז קדוש‬
‫והמעשר עקרם אחד ‪ -‬יזהו נעוץ טופז בתחלתן‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫‪362‬‬ ‫בארוכה בלקו ‪ -‬ש ח " ז ע '‬
‫עיי‪-‬ש ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לחבר וליחד הסוף עם הראש ‪.‬‬ ‫דמעשר בהמה הוא‬ ‫ב)‬ ‫וראה משנה נדרים ( יח ‪,‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫ויקרא‬ ‫‪) 14‬‬ ‫מיקר '‬ ‫‪.,‬‬ ‫דבר הנדור ‪ .‬ובתוס ' שם ‪ :‬דבעי העברת מנין‬
‫‪.‬‬
‫‪ 115‬ויש לקשר הנ ‪ -‬ל גם עם דרוש הא ' שבלקו ת‬ ‫הבאה ‪.‬‬ ‫שפיר דבר הנדור ‪ .‬וראה הערה‬
‫‪.‬‬
‫ספר ויקרא ( ד " ה ויקרא אל משה ) עפ י המבואר שם‬ ‫ובפרט להסברא ( ראה בארוכה לקח טוב ‪-‬‬ ‫‪)1 1‬‬

‫הוא ה ‪ -‬הארה והשפעה‬ ‫א ‪ ,‬ב ש ‪ .‬ויקרא אל משה ‪.‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫להר ‪ -‬י ענגל ‪ -‬כלל )ר קרוב לסופו ) דקדושת מעשר‬
‫כו '‬ ‫למשה אתעדל ‪ -‬ען כדי שעי ' ז יוכל לעלזת‬ ‫(‬ ‫ע ‪ -‬י האדם ‪ ,‬שהוא משים‬ ‫כ ‪-‬א )‬ ‫מאלי ' ‪,‬‬ ‫( לא‬ ‫היא‬
‫‪,‬‬‫אתעדל ‪ .‬ת ‪ .‬ועד ‪ -‬ז להל ‪ ,‬כהמאמר שם ב ‪ ,‬א‬ ‫)‪-‬‬ ‫(‬ ‫הקדושה עליי ‪ ,‬ולכך הוי דבר הנדור ( כנ " ל כהערה‬
‫ע'‬ ‫ג'‬ ‫( כרך‬ ‫ובאוה ‪ -‬ת ויקרא עה ' פ אדם כי יקריב‬ ‫דמעשר נמי איתא‬ ‫‪.‬‬ ‫כ )‪:‬‬ ‫וכטו ' א לר " ה ( כח ‪,‬‬ ‫הקודמת ‪.‬‬
‫)‬

‫אתעדל ‪ ,‬ע‬ ‫ענין‬ ‫( ביאור‬ ‫בהנעל‬ ‫ואחר‬ ‫‪.‬‬ ‫תשכד ) ‪:‬‬ ‫הנ ‪ -‬ל‬ ‫‪.‬‬
‫בשאלה ככל הקדשים הקדושים ברה ( ועפ ‪ -‬י‬
‫מלקח טוב מתורץ בפשטות מה שהקשה עליו כמג ‪ -‬ח‬
‫הבכר והנעשר‬ ‫‪.‬‬ ‫מהרמר " מ‬ ‫כמו שהניא לפנ " ו‬ ‫י)‬ ‫‪,‬‬ ‫מצוה שם ‪ .‬ואכ " מ ]‬
‫ככורות ‪:‬‬ ‫זחל ‪.‬‬ ‫( בה ‪ .‬כהרת ‪-‬‬ ‫‪',‬‬ ‫אחד‬ ‫שניהם‬ ‫מסשה‬ ‫‪,‬‬ ‫בכורות נג ‪ ,‬סע ‪ -‬א ‪ .‬רמב ‪ ,‬ס הל ' בכורות פ ‪ -‬י‬ ‫‪2‬ן )‬

‫‪, ,‬‬ ‫דברות חשת "‬ ‫ש '‪ " -‬ה ל '‪ -‬ל ך‬ ‫ן ‪ - : .‬אי ' גח‬ ‫‪:‬‬ ‫ר‬ ‫לרך ‪-‬‬ ‫'‬ ‫ה ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫בחצאיתי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪334‬‬

‫משא " כ קדושת מעשר ‪ -‬עשר כחות‬ ‫בכור‬ ‫שט די צוויי ענינים ‪-‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫הנמש והעשירי ‪ -‬איז תלוי אין עבודת‬ ‫( אתעדל " ת ) ‪-‬‬ ‫און מעשר‬ ‫( אתעדל " ע )‬
‫האדם ‪ ,‬און וולס דעריבער איז דש אין‬ ‫זיינען אויך פשר‪8‬ז אין רעם אדם גופא ‪:‬‬
‫דעם שינויים צווישן זמן הבית ( ווען‬
‫ס ' איז מאיר אלקות בגילוי ) און זמן‬ ‫" בכור " איז איינער ‪ ,‬און אויב עם‬
‫זיינעו ד‪ 8‬מערערע איז ער דער‬
‫‪.‬‬
‫הגלות ' י ( וושס קומט בסיבת החטא )‬
‫ערשטער ‪ -‬בחינת חכמה ‪ ,‬וכמ " ש ‪6‬י‬
‫און דשם איז אויך דער קישור צווישן‬
‫בכור " ‪ ,‬וולס קדש איז בח "‬
‫מעשר‬ ‫חכמה יו‬
‫לי; כל‬ ‫" קדש‬
‫טוף פ ' בחוקותי מיס התחלתה ‪:‬‬ ‫‪ -‬דשרף זיין צען‬
‫אויף " אם בחוקותי תלכו ואת מצותי‬ ‫( עבודה מצד עשר כחות הנפש ) און‬

‫לקו " ת ' י ‪:‬‬ ‫אין‬ ‫מבואר‬ ‫איז‬ ‫תשמרו "‬ ‫חובת כאו " א שז עכ " פ די לעצטע יי ‪-‬‬
‫ומעשה )‬
‫הגילוי ( השייך למחשבה דבור‬
‫בחוקותי תלכו " מיינט די עבודה פון‬ ‫"הילוך‬
‫‪ -‬בלי גגול ‪ -‬מצד בח " חקיקה‬ ‫יהי ' קודש ( אפילו בט ‪ 8‬בינוני ‪ -‬שהיא‬
‫שבנשמה ( " בחוקותי " פון לשון חקיקה ) ‪,‬‬ ‫מדת כל אדם ‪9‬י ) ‪.‬‬
‫דער שורש הנשמה ווי זי איז חקוקה‬ ‫און דערפשר איז ( א ) בנור ‪ -‬קדוש‬
‫למעלה ‪.‬‬ ‫עבודת‬ ‫תלוי אין‬ ‫ניט‬ ‫סיאיז‬ ‫מעצמו ‪,‬‬
‫וויבטלד לבער ‪8‬ז דער הילוך נעמס‬ ‫האדם ‪ -‬ווייל בחי ' חכמה שבנפש ‪ ,‬כח‬
‫זיך מצד שרש הנשמה און דער מענטש‬ ‫המסנ " פ ‪ ,‬איז דט ביי יעדן אידן בירושה‬
‫געפינט זיך למטה אין ‪ 8‬גוף גשמי ‪ ,‬קען‬ ‫מאבותינו ' י ; ( ב ) קדושת בכור איז אויך‬ ‫‪.‬‬
‫דער הילוך ניט השבן קיין קיום (" לא‬ ‫דש אין זמן הגלות ‪ -‬ווזירים בחי ' חכמה‬
‫תעמוד ולא תקום " ' י ) סיידן טז דער‬ ‫הנ " ל שבנפש ‪ 10‬איז שלעמ‪8‬ל ‪ 11‬נשנץ ינ ‪.‬‬
‫אדם למטה ז‪8‬ל דורך זיין עבודה ווערן‬
‫‪ 8‬כלי דערצו ‪ -‬און דשם איז " ואת‬
‫מצותי תשמרו " ‪ :‬דורך עבודת המצות ד‪8‬‬ ‫ואתערל ‪ -‬ת ‪ -‬ע " ד הנ " ל בלקו " ת ] ' וכן ג " כ הפסיק‬
‫למטה מ‪8‬כט דער אדם די כלים וואס‬ ‫ועם היות זה דרוש כפש‬ ‫‪..‬‬ ‫שלפניו ויקרא אל משה‬
‫זיינען ( " תשמרו " ) " שומר " ומקיים דעם‬ ‫‪,‬‬
‫מקשר ‪ .‬הד ‪. ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אך שייך בטוב לדרוש דלעיל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שרש‬ ‫מצד‬ ‫קומט‬ ‫וולס‬ ‫בל " ג ‪,‬‬ ‫הילוך‬ ‫‪.‬‬
‫בא יג ‪ ,‬ב ‪ .‬יראה אוהדת עה ‪ -‬פ בכ ז ‪.‬‬ ‫‪) 16‬‬

‫הנשמה ‪ ,‬טז דשס זשל זייז אין סו אופן‬ ‫מסנ " פ ) ‪,‬‬ ‫כגרמי ' ‪ ( .‬איינער ‪.‬‬ ‫מילה‬ ‫‪.‬‬ ‫ויש בו ‪:‬‬ ‫‪117‬‬

‫פון " תכון לעד " " ‪.‬‬ ‫סידיי שער‬ ‫ג" כ‬ ‫מים ‪ ( - .‬יאה‬ ‫‪.‬‬ ‫ראשית כחות הפנ‬
‫התפלין ח ‪ ,‬ב ‪ .‬ע " פ זח ‪ -‬ג רטב ‪ ,‬א ( ובסידור שם ‪ ,‬שהש‬
‫(א )‬ ‫און די צוויי ענינים הנ " ל ‪-‬‬ ‫שבבתך ‪.‬‬
‫)‬ ‫חכמה‬
‫ראה קהלת יעקב ע ' מעשר כמה דרגות‬ ‫‪) 18‬‬
‫בחוקותי תלכו " ‪ ,‬מצד שורש הנשמה ‪,‬‬‫("ב )‬ ‫דמעשר‬ ‫ב ))‬ ‫( ביאוריב ובהם משל " ה תולדות ( רפו ‪,‬‬
‫המצותי תשמרו " ‪ ,‬מצד דעם אדם‬
‫ג " כ בפרדס ( עה " ב )‬ ‫הוא י ' ספירות ( שבחכמה ) ‪ .‬וראה‬
‫למטה ‪ -‬זיינען ע " ד די צוויי ענינים‬
‫יבמאי " א ובכ מ ‪ .‬וראה לקוט ' לוי " צ אגרות ( ר " ע‬ ‫‪.‬‬
‫רמג ) דמצוה דמעשרות בכלל הוא ( בגח את המל ' ‪.‬‬
‫הניא רפי ' ד ‪.‬‬ ‫‪) 19‬‬ ‫‪.‬‬
‫תניא פי " ח ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪,‬‬
‫)‬ ‫ב ( ( בכ ‪ . .‬מ‬ ‫‪.‬‬ ‫פ‬ ‫תש " ט‬ ‫דודי‬ ‫קול‬ ‫ד "ה‬ ‫ראה‬ ‫‪123‬‬ ‫חכמה‬ ‫שהוא‬ ‫ו ‪1 .‬ן‬ ‫( הערה‬ ‫‪.‬‬
‫מהנ ל‬ ‫להעיר‬ ‫ן‪) 2‬‬

‫שהעבודה דזמז הבית ‪ ,‬שאו הי ' גיליי אלקות ‪ ,‬היא‬ ‫‪.‬‬ ‫שכנחו‬
‫בכחות פנימיים דמוחיד ומדות כו ' ‪ ,‬משא " כ בזמן‬ ‫אבל להעיר מהוקעה דבכור כחו " ל הוא רק‬ ‫‪121‬‬

‫הגלרת ‪.‬‬ ‫)‬ ‫דרבנן ‪ -‬ראה אגציק ' תלמודית בערכו ( ע ' יפה‬
‫יביאורו ‪.‬‬ ‫~ יה אם כחוקותי תלכו ( הא ' )‬ ‫‪) 24‬‬

‫ת " א פי " ט ‪.‬‬ ‫‪) 22‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫ל ' הלקו " ח שם ‪ -‬מה ‪,‬‬ ‫‪25‬י‬
 ‫‪335‬‬ ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬

‫ווייל ד‪8‬ס איז ‪ 8‬סדר פון " מעוין‬ ‫שבסיום הפרשה ‪ ( : 26‬א ) בכור ‪ -‬חכמה‬
‫בקודש " ‪9‬י ‪ :‬עס איז פשר‪8‬ז ‪8‬ד עילוי אין‬ ‫מעשר ‪ -‬עשר כחות‬ ‫( נ)‬ ‫שבנפש ‪,‬‬
‫אתעדל " ת ( עבודת האדם ) לגבי דער‬ ‫הנפש ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫וי‪8‬ס קומט מצד אתעדל " ע י '‬
‫ת ‪ " :‬הכל‬ ‫ד ‪ .‬ס ' איז דשך ד‪ 8‬דער כלל‬
‫און עד " ז איז " מצותי תשמרו " ניט נטר‬ ‫דיר‬ ‫הולך אחר החתום * ‪ .‬און וויבשלד שז‬
‫פון‬ ‫ענין‬ ‫צום‬ ‫ו " כלי "‬ ‫" שמירה "‬ ‫‪8‬‬ ‫סיום וחותם פון ספר ויקרא איז מיס‬
‫בחוקותי תלכו " ‪ -‬נ‪8‬ר אין דעם גופא‬ ‫"איז‬ ‫מעשר דוקא י דשרף מען ושגן ‪ ,‬שז ד‪8‬ס‬
‫ד‪ 8‬סו עיי ' בקודש לגבי די עליות‬ ‫וושס מעשר קומט נשך בכור ‪ ,‬איז ניט‬
‫פון " בחוקותי תלכו" ‪.‬‬ ‫נ‪8‬ר יוחל שזיי איז עם דער סדר הענינים‬
‫וויבשלד‬ ‫פשרשטיין ‪:‬‬ ‫מען‬ ‫דשרף‬ ‫די‬ ‫( כנ " ל מ " ב ) ‪8 ,‬ז פריער קומט‬
‫אתעדל " ע [ בכור ] ‪ ,‬און דערנשך עבודת‬
‫" בחוקותי תלכו " איז בחי חקיקה (ביז‬
‫דער העכסטער דרגא אין חקיקה ‪-‬‬ ‫האדם [ מעשר ] ‪ ,‬נשר אויך ווחל עס איז‬
‫אותיות‬ ‫הנפש ‪,‬‬ ‫שבעצם‬ ‫אותיות‬ ‫דש ‪ 8‬מעלה איז דער קדושה וושס קומט‬
‫המיוחדות בעצמנת אוא " ס ‪ ,‬ווי ס ' איז‬ ‫דורך עבודה לגבי דער קדושה וולס‬
‫מבואר אין לקו " ח ו ' ) ‪ -‬און כח " הליכה‬ ‫קומט מלמעלה און דערפשר איז דער‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬איז איז וואס בששטייט דער יתרון‬ ‫סיום ותותם פון ספר ויקרא מיט מעשי ‪,‬‬
‫פון " מצותי תשמרו " ?‬ ‫ווייל דער תכלית פון ענין הקרבנות איז‬

‫ה ‪ .‬די הסברה אין דעם ‪ :‬אין דעם‬

‫האדם ‪.‬‬ ‫‪ -‬עבדת‬

‫ענין הנ "ל ‪8 ,‬ז די התעוררות וושס קומט‬ ‫און דערפון איז אויך מובן בנוגע רעם‬
‫דורך אתעדל " ע איז ניט קיין " דבר‬ ‫סדר אין התחלת ספר ויקרא און פ '‬
‫המתקיים " ‪ ,‬סיידן עס איז דערנשך ד‪ 8‬שו‬ ‫בחוקותי ‪ :‬דשם וושס די אתעדל " ת‬
‫אתעדל " ת ‪ ,‬איז לכאורה ניט מובן ‪:‬‬ ‫(" תקריבו את קרבנכם " ) קומט נשך דער‬

‫ס 'איז ידוע יי ‪8‬ז די אתעדל " ע וולס‬

‫אתעדל ע ( " אדם כי יקריב גו'" ) ‪ ,‬איז‬ ‫‪.‬‬
‫קומט מצד עצמה נעמס זיך פון שזש‬ ‫‪ -‬ניט נשר תייל די התעוררות וושס‬
‫מדרי ' וואו מעשה התחתונים קעז ניט‬ ‫קומט נשר מצד שן אתעדל " ע האט ניט‬
‫דערלטנגען ‪ ,‬און דעריבער ווערט זי‬ ‫קיין קיום " ובמעט זמו יכלה כח‬
‫נמשך נשר אין שז אופן פון חפץ חסד‬ ‫התעוררות זאת " ע ‪ ,‬און דעריבער מוז‬
‫הוא ‪ -‬א " כ שטעלט זיך די שאלה ‪:‬‬ ‫זייז ‪8‬ז אתעדל " ת מצד האדם וושס‬
‫צוליב וושס מוז מען דערנ‪8‬ך השבן די‬ ‫דורכדעם ווערט ער ‪ 8‬כלי צו דער‬
‫אתעדל " ת ? דלכאורה ‪ ,‬כשם ווי עס‬ ‫אתעדל " ע און זי ווערט ‪ " 8‬דבר שיכול‬
‫דטרף ניט זיץ פריער קיין אתעדל " ת‬ ‫להתקיים לעד " ‪ " ,‬דבר המתקיים " ‪ , 29‬נשר‬
‫אויך ‪-‬‬

‫א ‪ .‬וש " ג ‪.‬‬ ‫ברבות כח ‪,‬‬ ‫)‬ ‫וע‬ ‫כי‬ ‫‪-‬‬ ‫ויקרא‬ ‫ספר‬ ‫התחלת‬ ‫של‬ ‫ועד ‪ -‬ז‬ ‫‪) 26‬‬

‫‪.‬‬
‫ראה לקו ‪ -‬ת תזריע ( כ ‪ ,‬ב ) ושה " ש ( כב ‪ ,‬ג כג ‪,‬‬ ‫)‬ ‫י‪3‬‬ ‫היא עשיית כלי לשמור‬ ‫גו ' )‬ ‫האתעדל ‪ -‬ת ( תקריבו‬
‫ד ואילךן ‪ -‬דהאתעדל ‪ ,‬ע הנמשכת ע ‪ -‬י אתגדל ‪ -‬ת‬ ‫‪.‬‬ ‫שתהי' ‪.‬דבר המתקיים ‪.‬‬ ‫יקריב )‬ ‫האתעדל ‪ -‬ע ( אדם כי‬
‫היא מבחי' פנימית יותר ולכו עי ‪ -‬ו דוקא ‪ .‬יולדת זכר ‪.‬‬ ‫כמבואר בארוכה בלקו ‪ -‬ת ויקרא שם ( ב ‪ ,‬סע ‪ ,‬ב‬
‫‪ -‬אה " ר דוקא ‪ .‬וראה לקו ‪ -‬ת ויקרא שם ג ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫יאילד) ‪.‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫פרשתנו מז ‪ ,‬ב ‪ .‬שם ‪,‬‬ ‫‪) 32‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ברכות יב ‪,‬‬ ‫ד‪) 2‬‬
‫וראה לקו ‪ -‬ת‬ ‫ואילד ‪.‬‬ ‫שה " ש כג ‪ ,‬ד‬ ‫לקוית‬ ‫‪) 33‬‬ ‫מע " ב ‪.‬‬ ‫הלקו ‪ -‬ת ויקרא שם ‪ -‬ב ‪,‬‬ ‫ל'‬ ‫‪) 28‬‬
‫ויקרא ב ‪ ,‬ב ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫ורע* ד ‪.‬‬ ‫שם רע * ג ‪,‬‬ ‫‪) 29‬‬
 ‫שיחות‬ ‫בחוקותי י‬ ‫לקיטי‬ ‫‪(3‬‬
‫"‬
‫ז‪8‬רט פשרענטפערט ‪ ,‬שו דוקא‬ ‫יוערט‬ ‫אויף צו ממשש זיין די אתעדל " ע ‪ ,‬טווי‬
‫איז " אן " ( מקום גשמי ) איז ד‪ 8‬די מעלה‬ ‫השט אויך דערנשך ניט געדטרפט זיין‬
‫פון " דירה בתחתונים " ‪ -‬דוקא דט‬ ‫‪,‬‬
‫נויטיק ‪8‬ז אתעדל " ת אויף צו א יפ ‪-‬‬
‫למטה איז פטרשז דער " גילוי אור א " ס‬ ‫‪ ; ,‬אלטן די ( התעוררות ווטס קומט פון‬

‫דקמי ' רוחניות וגשמיות שוין " ‪ ,‬ווטם איז‬
‫העכער פון בחי ' " אין " ‪,‬‬
‫ד ‪ .‬ה ‪ .‬דוקא אין עבודת האדם פירט‬
‫זיך אוים די כוונה פון עצמת ( העכער‬
‫באי " ע פון " אין " דחכמה ) וולס נתאווה‬
‫'‬ ‫‪1‬‬ ‫הקב " ה להיות לו ית ' דירה בתחתונים‬
‫ווי ער פירט אויס אין מאמר ‪:‬‬
‫?‬ ‫דער ) אתעדל " ע‬
‫( און ס ' איז ניט שייך צו זלגן ‪ ,‬לנאורה ‪,‬‬
‫‪8‬ז דשם איז צוליבן חסרון אין דעם מצב‬
‫האדם ‪ -‬וושרום די המשכה איז ד‪8‬ך ‪,‬‬
‫כג ' ל ‪ ,‬פון ‪8‬זא מדריגה ‪ ,‬וואו מ ' רעכנט‬
‫זיך ניט מיס מעשה התחתונים און זי‬
‫[ און‬ ‫הוא )‪.‬‬ ‫ווערט נמשך נ‪8‬ר מצד חפץ חסד‬

‫דלמעלה" ‪ - ,‬וואס עתיק איז‬

‫תענוג' ע " ק כו '‬ ‫"דער‬
‫והיינו בחי‬ ‫בפשטות איז דער טעם (ווי ער ז‪8‬גט‬
‫און‬ ‫שכרנתאווה " "‬
‫העבודה] ‪ ( :‬פון‬ ‫"‬ ‫דעריכער איז דער‬ ‫ד‪8‬רט אין לקו " ת " ) ‪ ,‬שז וויבטלד די‬
‫איז‬ ‫( אתעדל " ת )‬ ‫האדם‬ ‫התפעלות‬
‫אויך אין‬ ‫בתחתונים " )‬ ‫משכן ‪ " 8‬דירה‬ ‫געקומען בלויז מצד דער אתעדל " ע ( ניט‬
‫בת " " אן " ‪ -‬מקום גשמי ‪ -‬וויילע דער‬
‫איו‬ ‫געוושרו ) ‪,‬‬ ‫דער אדם איז נשתנה‬
‫כידוע ‪.‬‬ ‫שכר איז במקום העבודה‬
‫הארהרצון ‪.‬‬
‫עליונה זו שאינה‬ ‫רק בעת‬‫בהסתלק‬
‫"מאירה‬
‫און ד‪8‬ם איז דער הסבר וושס די‬ ‫בטילה האהבה‬ ‫‪.‬‬
‫עבודת האדם למטה טוס אויף אויך אין‬ ‫שנסתעף ממנה " ‪.‬‬
‫די ענינים וושס קומען מצד חפץ חסד‬
‫ויומתק יותר ע " פ המבואר איו‬ ‫ו‪.‬‬
‫הוא ‪:‬‬
‫לקו " ת אין סוף פרשתנו ' י אויפן מאמר‬
‫זיינען פון‬ ‫המשכות מלמעלה‬ ‫‪8‬לע‬ ‫רז " ל " דע מאין באת ולאן אתה הולך " ‪:‬‬ ‫(‬

‫אורות וגילויים ‪ ,‬וולס אין זיי איז שייך‬

‫" אן " ווייזט אויף מקום גשמי ‪ ,‬און " אין "‬
‫שינויים ‪ ,‬איו עבודת האדם לבער דריקט‬ ‫‪ -‬אויף בחי ' חכמה ( וושס איז העכער‬
‫זיך אויס די כוונה פון עצמות ‪ ,‬וולס די‬ ‫פון מקום ) " מאין באת " מיינט דעם‬ ‫‪.‬‬
‫כוונה איז העכער אפילו פון דער‬ ‫שורש הנשמה וושם נעמס זיך מבחי '‬
‫אתעדל " ע מצד חפץ חסד הוא ; און מצד‬
‫שבר " ולאן אתה הולך " רעדט וועגן‬
‫דעם" ‪ ,‬און‬
‫" אין‬
‫וו‪8‬ם אתעדל " ת דערלטנגט אין‬ ‫דעם‬ ‫הגשמה בתחיית המתים ‪ ,‬וושס‬
‫עצמות ‪ ,‬העכער פון שינוים ‪ ,‬טוט זי אויף‬ ‫ד‪8‬ס וועט זיין אין עוה " ז ‪ ,‬מקום גשמי‬
‫דעם קיום אין דער אתעדל " ע ‪,‬‬ ‫( " אז " ) ‪.‬‬
‫[ דערמיט איז אויך מוסבר וושס אין‬ ‫איז דטך תמוה ‪ :‬ירידת הנשמה איז‬
‫לקו " ת דארט ( אין ‪8‬נהויב פון ספר‬ ‫דשך צורך עלי ' ‪ ,‬הייגס ווי איז שייך אז‬
‫ויקרא ' ) איז ער ממשיך ‪ -‬נשכדעם ווי‬ ‫‪9‬‬ ‫נטך דער ירידה פון בחי ' " אין " ( שורש‬
‫ער ז‪8‬גט ‪8‬ז דוקא דורך אתעדל " ת " יה "‬ ‫פון‬ ‫עלה )‬ ‫ז‪8‬ל דער שכר ( די‬ ‫הנשמה )‬
‫דער נשמה זיין אין שזו בחי ' פון " אן "‬
‫?‬ ‫" אין " )‬ ‫פון‬ ‫נידעריקער‬ ‫מקום ‪,‬‬ ‫( בחי '‬
‫ית ' למעלה‬ ‫בעצמותי‬
‫‪ -‬ו ס ‪ -‬ע ז ' ואילד ‪.‬‬
‫השתרס‬ ‫שמונה זו‬
‫המשד‬

‫ואילך ‪.‬‬
‫די ) טעם ‪-‬‬
‫יכידוע ראה‬ ‫מכל‬
‫בארחה לקו‬
‫" ש ח " ו ע ' ‪21‬‬
‫‪.‬‬ ‫שם ‪. 1 ,‬‬ ‫יקרא‬ ‫‪14‬ן‬

‫‪.7‬‬ ‫נ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪?5‬‬

‫ד‪.‬‬
‫ראהד ‪ .‬בארוכה שיחת ש " פ וישב חשלה ‪.‬‬ ‫"ועג ‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫אבית רעי _‬ ‫‪) 14‬‬
‫‪337‬‬ ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬

‫ניט מורכב פון קיין ‪8‬נדער ענין ( און‬
‫יוהכ " פ אסור באכילה‬
‫ושת " ) ‪ :‬דערנשך קומט דער חג הסוכות‬
‫( און שמע " צ נ‪ )4‬וושס דעמשלט ווערט‬
‫דער תענוג נמשך אין מקיפים און ( דער ‪-‬‬
‫דבר המתקיים " ‪ -‬שז דורך עבודת‬
‫איז‬ ‫דעריבער‬ ‫האדם דערלטנגט מען אין בחי " כי לא‬
‫אדם הוא" ‪ ; 46‬ווייל דקם איז דער‬
‫פנימיות'דיקער טעם פשרוושס אתעדלות‬
‫סוט אויף ש קיום * איו אתעדל " ע ] ‪.‬‬ ‫!‬

‫נשך אויך ) אין פנימיים " להיות בחי '‬

‫ז ‪ .‬כשם ווי ס'איז למעלה ‪ -‬שז דער‬
‫דע ' * את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם‬
‫תענוג פון עצמות ( " נתאווה " ) איז אין‬
‫ונפש חפצה כו ' " ‪ -‬וולס " חפצה " מיינט‬
‫עבודה דוקא ‪ -‬שזוי איז עם ביים אדם‬
‫תענוג ‪.‬‬ ‫פנימיות הרצון י ' ‪,‬‬ ‫דיר‬ ‫למטה ‪:‬‬
‫מיס די ווערטער " ונפש חפצה‬ ‫[ און‬
‫כו ' " ענדיקט זיך דער דרוש בלקו " ת ' *‬ ‫בקב שלו " י * דוקא ‪ -‬דין‬
‫רוצהאיז‬ ‫רצוןאדם‬
‫ותענוג‬ ‫"‬
‫איו דעם וולס ער השט‬
‫‪ -‬ע "ד ווי דער סיום פון דעם לעצטן‬ ‫אויסגעהשרעוועט דורך עבודה ויגיעה ‪.‬‬
‫דרוש אין פ ' בחוקותי ‪ ,‬כנ " ל ‪ " -‬והינו‬
‫די ענינים וועלכע ער בשקומט מלמעלה‬
‫בחי ע " ק כו ' " ‪ ,‬וולס עתיק איז ( עצמות‬
‫בחסד חנם ‪ ,‬ניט אויסגעהירעוועט ‪ ,‬זשגט‬
‫ה ) תענוג ] ‪.‬‬ ‫זיך אין זיי ניט שרוים די כוונה שלמעלה‬
‫ס ' איז דשך ידוע ‪8 ,‬ז שמע " צ איז דער‬ ‫און דערפשר איז אין‬ ‫העצמות )‬ ‫( כוונת‬
‫דער תענוג‬ ‫באדם )‬ ‫דעם ניטש ( אויד‬
‫חודש" ‪ * 9‬און די " עסענציע " ‪0‬י פון גשנצו‬
‫" שמן‬
‫תשרי ‪ .‬ולפי " ז דשרף מען זשגן ‪ ,‬שז‬ ‫הנמש דוקא " בקב שלו " ‪ ,‬דשם וושס ער‬ ‫‪.‬‬
‫בשקומט דורך עבודה ‪ ,‬איז " אדם רוצה "‬
‫( אויך )‬ ‫מיינט‬ ‫‪ -‬יושם " רוצה " דט‬
‫שבנפש ‪.‬‬ ‫פנימיות הרצון י * ‪ ,‬תענוג‬
‫אבל עפ " י‬ ‫סוכות ‪.‬‬ ‫נלקו ' ת שם נזכר רק‬ ‫‪) 45‬‬
‫און דשם איז אויך דער " נעוץ סופן‬
‫הוא‬ ‫( קליטה )‬ ‫ההמשכה בפנימיות‬ ‫הידוע שגמר‬
‫שמע " צ ‪.‬‬ ‫בשמע ‪ -‬צ ‪ ,‬מובן ‪ ,‬שבסוכות כאן נכלל גם‬
‫בתחלתן ותחלתן בסופן " ‪ -‬אויך אינעם‬
‫‪.‬‬
‫הוא גם התניא רפמ ' ב וכו ' ‪ ,‬אבל בדה א‬ ‫כן‬ ‫‪) 46‬‬
‫‪.‬‬
‫ויקרא" פון די " הוספות אין לקו " ת ספר‬
‫" סופן‬
‫חפצה ‪.‬‬ ‫( כח ‪ ,‬ט ) ובנפש‬
‫"‪:‬‬
‫כידוע ( לקו ‪ -‬ת שה " ש ד ‪ -‬ה לבבתני ספ " א‬
‫ההפרש ביז רצון וחפץ ‪ .‬וראה שו " ת‬ ‫ועוד )‬
‫‪) 47‬‬

‫( וש‪.‬נ ) ‪.‬‬ ‫דשרט ** איז מבואר ‪8 ,‬ז יוהכ " פ ( שבת‬ ‫‪.‬‬
‫רסג ‪.‬‬ ‫ח " ב סי '‬ ‫‪.‬‬
‫הצ " צ אה ע‬ ‫שבתוו ) איז דער תענוג עצמי וושס איז‬
‫נמצא דרוש זה‬ ‫ח "ב )‬ ‫( סוף‬ ‫באוה ‪ -‬ח ויקרא‬ ‫‪) 48‬‬

‫בכמה שינוים והוספות ‪ .‬וידוע שכו ‪ -‬כ מאמרי דא " ח‬

‫נאמרו כמה פעמים ובשינוים והוספות וכו ' ‪ -‬עב ‪ -‬פ‬
‫‪. .‬‬
‫מובז שהנמסר לדפוס ע ' הצ צ ה ‪ -‬ה ‪ -‬אויסגעקליבן‬ ‫כס ‪.‬‬ ‫הפסוק ‪ -‬ש ‪ -‬א סו ‪,‬‬ ‫ל'‬ ‫‪) 40‬‬

‫היום יום י ‪ -‬ד אד ‪ -‬א )‬ ‫‪-.‬‬

‫( פוז צוויי טויזענט מאמרים‬ ‫ג)‬ ‫ראה תו ' א ( עב ‪ ,‬ג ) ‪ ,‬לקו ‪ -‬ת שה " ש ( שם ‪,‬‬ ‫‪) 41‬‬

‫‪.) 3‬‬ ‫‪.‬‬

‫וראה ג כ אגה " ק דהצ צ ( דלעיל הערה‬ ‫‪.‬‬ ‫היא למעלה משינויים ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יבכ ‪ ,‬מ דבחי ' ‪ ,‬כי לא אדם‬
‫וסד ‪ -‬ה ביום‬ ‫א ' תתיז ) ‪,‬‬ ‫ראה אוה ' ת שמע " צ ( ע '‬ ‫‪) 49‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ב " מ לח ‪,‬‬ ‫‪) 42‬‬

‫השמע ' צ עדרית ( ע ' תלה ) בשם הה ‪ ,‬מ ‪ -‬שמיני הוא‬ ‫עליו‬ ‫שלו ) ‪ :‬חביבה‬ ‫ראה רשע שם ( ד " ה קב‬ ‫‪) 43‬‬

‫לשון שמז ‪ .‬ובסד ‪ -‬ה ביום השמע ‪ -‬צ תרצ ‪ -‬ד ( טה ‪ -‬מ‬ ‫‪. ) 47‬‬ ‫( משא ‪ -‬כ בכלל ‪ -‬ראה לקמו הערה‬
‫תש " ב ‪ ,‬תש ‪ -‬ג‬ ‫?‬ ‫השמע ‪.‬‬ ‫תיש ' א ע ' וש) ורד ‪ -‬ה ביום‬ ‫לי‬ ‫ועדיז בס " ס ויקרא ‪ ,‬שדוקא ע " י "‬ ‫‪) 44‬‬

‫( עיד ‪ -‬לשון שמז ודשז ‪.‬‬ ‫מוסיף חמישיתו ( ראה לקטת‬ ‫‪.‬‬ ‫בעצמו לשוב בתשובה‬
‫נ " ע)‪.‬‬ ‫אוה ‪ -‬ת בלק ע ' תתקכו ( כשם אדמ ‪ -‬ו‬ ‫‪) 50‬‬ ‫( שה ש כד ‪ ,‬ד ) בבי ' והחמישית לפרעה ) ויחומש על‬ ‫‪.‬‬
‫( כסופו )‬ ‫‪.‬‬
‫וראה ד ‪ -‬ה כיום השמיני שלח בסה ‪ -‬מ תקס ב‬ ‫ובלקו ‪ -‬ת ס ‪ -‬פ ויקרא‬ ‫חומש ‪ ( .‬רש ‪-‬י ס ‪ -‬ס ויקרא ) ‪.‬‬ ‫אוחו‬
‫‪.‬‬
‫ותר ? ‪ -‬ג ( סה ' מ קונט ' ח " א רנד ‪ ,‬א ‪ .‬ושם ‪ :‬בשמע ' צ‬ ‫ללבושים ‪ . .‬עיי ‪ .‬ש ‪.‬‬ ‫?‬ ‫‪. .‬אחרי ה ‪ -‬א ממש תלכו ‪ . .‬וא ‪.‬‬
‫)‪.‬‬ ‫הוא המשכת התמצית והעצמיות כו ' ‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫נד ‪,‬‬ ‫‪) 44‬‬
 ‫שיחות‬ ‫(‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬ ‫‪338‬‬

‫דשם איז אויך וושס דער ענין פון‬
‫ך‬
‫נ‬ ‫קומט‬ ‫תשמרו "‬ ‫מצותי‬
‫"‬
‫בחוקותי תלכו " ‪ " :‬בחוקותי " איז בחי '‬
‫טטקע ניט קיין דבר נוסף ‪ ,‬שבער‬
‫חקיקה ;‬
‫"‬
‫ניט די פשיטות פונעם אבן טוב שליין ‪.‬‬
‫ובמילא ‪ -‬אויך דער הילוך ועלי '‬
‫( " תלכו " ) וולס קומט מצד בחי ' חקיקה ‪,‬‬
‫ערוך‬ ‫העכער באין‬ ‫ס ‪ ,‬איז‬ ‫‪8‬ז‬
‫פונעם הילוך המלאכים י ' ‪ ,‬איז עס שבער‬
‫נשך שלץ מיט ‪ 8‬הגבלה ‪ .‬משא "כ " מצותי‬
‫תשמרו " ‪ ,‬קיום המצות בדברים גשמיים ‪,‬‬
‫עצמות‬ ‫די‬ ‫נעמס‬ ‫ד‪8‬ס‬ ‫" אן " ‪,‬‬
‫הפשיטות וושס איז העכער פון חקיקה ‪,‬‬
‫ובמילא ווערט אמיתית ענין ההילוך ‪8 ,‬ז‬
‫קיינע הגבלות ‪ ,‬וכמאמר ‪6‬י ‪ " :‬ולאן אתה‬
‫הלך " ‪ ,‬דוקא אין " אן " איז אמיתית ענין‬
‫ההילוך יי ‪.‬‬
‫און דורך דעס וולס עס וועט זיין דער‬
‫" בחוקותי תלכו " ‪ -‬דער הילוך מצד‬
‫בחי ' חקיקה ‪ ,‬שורש הנשמה ‪ ,‬בדוגמת‬
‫אתערותא דועיוא ; צוז‪8‬מען מיט " ואת‬
‫מצותי תשמרו " ‪ -‬די עבודה בקיום‬
‫המצות ‪ ,‬בחי ' " אן " ‪ ,‬אתערותא דותתא ‪-‬‬
‫וועט זיין ( ווי ער איז מסיים אין דער‬
‫פרשה " ) " והתהלכתי בתוככם " ‪ :‬ב '‬
‫בחינות הילוך‪ ,‬הילוך מלמעלה למטה‬
‫והילוך מלמטה למעלה ' נ ‪.‬‬
‫אדן די ביידע‬
‫הילוכים וועלן זיין אינאיינעם ‪ ,‬וולס‬
‫דערפטר שסייען זיי אין דעם זעלבן‬
‫;‬ ‫ווטרט " והתהלכתי "‬
‫תרוס ‪ .‬ובכ "מ ‪.‬‬ ‫ד " ה צפינה רראיגה‬
‫האי‬ ‫א)‬ ‫כידוע בפי ' מרז ' ל ( עירובין נד ‪,‬‬
‫עלמא רא ; לי ( ל מיני ‪ ,‬שדוקא עיי הירידה בעוה " ז‬
‫‪.‬‬
‫( עשים בחי ' מהלכים ( אוה ‪ -‬ת בראשית כד ‪ ,‬ב )‬
‫יב ‪.‬‬
‫ט‪,‬‬ ‫דער " נפש חפצה " פון ( סוכות ו ) שמע " צ‬
‫איז העכסך פון דעם תענוג הבלחי‬
‫" ואת‬
‫מובן ‪ :‬ווי‬ ‫מורכב פו‪ 7‬יוהכ " פ ‪ -‬איז ניט‬
‫קעו דער תענוג פון סוכות ושמע " צ ‪,‬‬
‫ווען מ ' הטס צו ט‪ 18‬מיס אכילה ושתי '‬
‫גשמית ‪ ,‬זיין העכער ווי דער תענוג פון‬
‫יוהכ " פ וואס דעמ‪8‬לט איז מען אויס ‪-‬‬
‫אעפ " י‬ ‫ושתי ' ?‬ ‫געט‪8‬ז פון אכילה‬
‫כנ " ל ‪:‬‬
‫נשר די הסברה אין דעס איז ‪,‬‬
‫אדרבה ‪ ,‬ווייל אין סוכות ושמע " צ איז די‬
‫עבודה איז דער בת " פון " אן " ‪ -‬בין צו‬
‫בחי ' ‪.‬‬ ‫פשרנעמען זיך מיט אכילה ושתה גשמית‬
‫‪ -‬דוקא דערפשר איז דעמ‪8‬לט ד‪ 8‬דער‬
‫תענוג ( פון עצמות למעלה ‪ -‬ובמילא‬
‫ממש ‪.‬‬ ‫אויד) פון עצם הנפש‬
‫לכאורה קען מען דערויף פרעגן ‪:‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫וויבטלד ‪8‬ז דער תענוג פון יוהכ " פ איז‬
‫דער תענוג הבלתי מורכב ‪ -‬אין וולס‬
‫בששטייט נ‪8‬כדעם דער אויפטו און‬
‫העכערקייט אינעם תענוג " ונפש חפצה "‬
‫פון סוכות ושמע " צ ?‬
‫איז דער ביאור אין דעם ‪ :‬ע " ד ווי‬
‫ס ' רעדט זיך אין לקו " ח איו שנהויב פון‬
‫אונזער ברשה י ' ‪ ,‬שז די אותיות החקיקה ‪,‬‬
‫הגם זיי זיינען ניט קיין דבר נוסיי אויפן‬
‫אבן טוב ‪ ,‬נ‪8‬ר זיינעו מיני ' ובי ' ‪-‬‬
‫פוניעסטוועגן קומען זיי ניט צו דער‬
‫פשיטות פון דעם אבן טוב טליין ‪ ,‬וושס‬
‫איז " מופשט מכל צורה ממש " ‪:‬‬
‫עד " ז איז עס בעניננו ‪ :‬דער תענוג מון‬
‫יוהכ " פ איז ‪ 8‬תענוג בלתי מורכב ‪,‬‬
‫בדוגמא צו אותיות החקיקה שבנפש‬
‫וי‪8‬ס זיינען מינ " ובי ' ; דער " נפש חפצה "‬
‫ררה‬ ‫‪) 52‬‬ ‫פון חגה ' ‪ 0‬ושמע " צ איז שבער ווי די‬
‫‪) 53‬‬
‫פשיטרת פון דעם אבן טוב שליין ‪ -‬דער‬
‫תענוג עצמי פון עצם הנפש ממש ‪.‬‬
‫בו ‪,‬‬ ‫‪) 54‬‬

‫פפ ‪ -‬ז‪.‬‬ ‫לקו ‪ -‬ת ראה בו ‪ ,‬א ‪ .‬אם ‪ -‬ב שער הק ‪ -‬ש‬ ‫‪) 55‬‬

‫ספפ " ח ואילך ‪ .‬אוה ‪ -‬ת פרשתנו ד ‪ -‬ה והתהלכתי ( כרך‬

‫תשייט‪.‬‬ ‫ד ה והתהלכתי‬ ‫‪.‬‬ ‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫ב ' ע ' תרמ‬ ‫ד‪.‬‬ ‫מה ‪,‬‬ ‫)‬ ‫י‪5‬‬
‫‪339‬‬ ‫שיחות‬ ‫ג‬ ‫בחוקותי‬ ‫לקוטי‬

‫איין‬ ‫אין‬ ‫ווערן‬ ‫נכלל‬ ‫וועלן‬ ‫קומות‬ ‫ביז " ואולך אתכם קוממיות " ‪ , ' 6‬וושס‬
‫'‪,‬‬ ‫‪9‬‬ ‫קומה‬
‫‪,-‬‬ ‫קומות י '‬
‫המקבל‬ ‫צווייקומת‬
‫מיינט און‬ ‫קוממיות "‬
‫המופיע‬ ‫"קומת‬
‫וושס דשם איז דער שכר וושס וועט‬
‫זיין פשר דער עבודה פון " אם בחוקותי‬ ‫מלמעלמ " ט ומלמטלמ " ע ' י ‪ ,‬און ביידע‬
‫תלכו ואת מצותי תומרו " ‪ ,‬וושס וועט‬ ‫קן‬

‫נתגלה ווערן אין דער גאולה העתידה ‪,‬‬ ‫יג ‪.‬‬ ‫פרשתנו שם ‪,‬‬ ‫‪) 56‬‬

‫בקרוב ממש ‪.‬‬ ‫וראה‬ ‫א‪.‬‬ ‫דעת ר' מאיר ‪ -‬סנהדריז ק ‪,‬‬ ‫‪) 57‬‬

‫ואילרן שגם ר ' יהודה‬ ‫‪200‬‬ ‫בארוכה לקו " ש ח " ז ( ע '‬
‫ה)‬ ‫( משיחת ש ‪ -‬פ בחוקותי תשנ ‪-‬‬ ‫מודה ש " קוממיות ‪ -‬פירושו ב ' קומות ‪ ,‬אלא שסול שכ '‬
‫יחד ‪.‬‬ ‫הקומות יתאחדו‬
‫( ע' תרגג ‪.‬‬ ‫אוה ' ת שם‬ ‫פס "ט ‪.‬‬ ‫שם‬ ‫אמק‬ ‫‪) 58‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫ראה בארוכה לקו " ש‬ ‫‪) 59‬‬ ‫תער ‪ .‬ב ‪ -‬ג ) ‪.‬‬
 ‫‪4‬‬

‫נ‬
‫‪4‬‬ ‫"‬
‫‪1‬‬
‫ן‬
‫ש‬

‫ס‬
‫"‬ ‫י‬
‫*‬
 ‫‪343‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫פרקי אבות‬
‫יתנהג האדם עם חברון ; וושס די נויטי ‪-‬‬
‫קייט צו בשוושרענען זיך פון שעלכע‬
‫ענינים איז מצד דער חומריות ושפלות‬
‫החדם וושס קען ברענגען צו מדות רעות‬
‫וכו' ‪. 6‬‬
‫לאידך שבער זלגן חדל י ‪ " ,‬האי מאן‬
‫דבעי למהוי חסידא לקחם ‪ . .‬מילי‬
‫דאבות " ‪ ,‬שז די הוראות פון מס ' אבות‬
‫זיינען שייך צו דער דרגא פון " חסיד " ‪,‬‬
‫וושס איז עובד ה' לפנים משורת' ‪ .‬הדין ‪.‬‬
‫צווח קצוות געפינט מען‬ ‫די זעלבע‬
‫בנוגע דעם לימוד פון מס ' אבות ‪:‬‬
‫פון די טעמים וושס מען לערנט די‬
‫מסכתא אין די שבתות בין פסח לעצרת‬
‫דוקא ‪ ,‬חרז ‪ ,‬ווייל דשו איז ‪ 8‬זמן ווען עם‬
‫ווערן נתעורר ‪ ,‬התאוות הגופניות ' ‪ ,‬און‬
‫דערפשר לערנט מען די מסבתא וושס‬
‫איז ומלאה תוכחות ומעוררת האדם‬
‫לרדוף אחר כל מדה טובה כו'" ' ‪.‬‬
‫שבער לאידך איז דער מנהג ישרחל ‪,‬‬
‫קטן‬ ‫דעם‬ ‫פון‬ ‫‪-‬‬ ‫איד‬
‫שבקטנים ‪ ,‬וושס השלט ערשט בח תחילת‬
‫העבודה ‪ ,‬ביז דעם גדול שבגדולים ‪ ,‬וושס‬
‫שסייט לגמרי העכער פון " תאוות‬
‫הגופניות " ‪ -‬לערנט פרקי אבות אין‬
‫זמן ‪.‬‬
‫א סשויז מנהג ישראל ‪8 ,‬ז פשר יעדן‬ ‫‪.‬‬
‫פרק פון די פרקי אבות ז‪4‬ט מען די‬
‫משנה ן " כל ישראל יש להם חלק לעולם‬
‫הבת שנאמר י ועמך כולם צדיקים‬
‫לעולם ארשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי‬
‫להתפארי וושס דערפון איז פשרשטשנ ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫דיק ‪8 ,‬ז דער תוכן המשנה ( וועגן רעם‬
‫שכר פשר יעדן חרדן לעולם הבא) איז‬
‫נוגע ביחוד שלס הקדמה צום לימוד פון‬
‫מס' אבות ‪.‬‬
‫דשרף מען פשרשסחן ‪ :‬עולם הבא איז‬
‫דשר דער שכר אויף כן העבודה פון‬
‫תורה ומצות לכל פרטי ‪ -‬ניט נשר‬
‫‪.‬‬
‫פשרן מקיים זין מילי דאבות ' ‪ -‬היינט‬
‫פשרוושס זשגט מען די משנה דוקא י‬
‫פשרן לערנען מכף אבות * ז‬
‫ב בנוגע צו די הוראות פון מס '‬ ‫‪.‬‬
‫אבות געפינט מען צוויי קצוות ‪:‬‬
‫פון אייז זיט ‪ ,‬ארז דער תוכן המסכתא‬
‫‪ -‬בלשון הרעיב י ‪ " -‬מוסרים ומדות "‬
‫יעדער‬ ‫‪8‬ז‬ ‫וושס זיינען ניט " ממצות התורה" ‪ ,‬ביז ‪8‬ז‬
‫המוסר כיצד‬
‫ספרים‬ ‫בדרכיכ חברו‬ ‫מלבם‬
‫העולם ג "‬ ‫‪ ".‬חכמי‬
‫שבדו‬
‫אומות‬ ‫‪.‬‬
‫דעם‬
‫חלק‪.‬‬
‫סנהדריז ר " ת‬ ‫‪)1‬‬

‫און די הסברה אין די צוויי קצוות און‬ ‫ישע" ס ‪ ,‬כא ‪.‬‬ ‫‪)2‬‬

‫ואדרבה ‪ ,‬מכיון שקים מילי דאבות שיך‬

‫זחער פשראייניגונג השט מען פון דער‬ ‫'‬ ‫‪)3‬‬

‫הקדמה " כל ישראל יש להם חלק לעולם‬

‫מובן ‪,‬‬ ‫א) ‪-‬‬ ‫ל משה רבעי למהר חסידא ' ( ב " ק ל ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שעבודתו שנה ( ע " מ לקבל פרש בשביל השכר‬
‫כדלקמן ‪.‬‬ ‫הבא ' ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫דעוהיב ‪ ,‬כ " א לשמה‬
‫‪ ) 4‬בפשטות הל ‪ ,‬כי מכיון שהורצית דאבות הז‬

‫מיני דחסידותא ‪ ,‬יש מקום לטעות שאינן שייכות‬

‫לכ‬
‫א‪ -‬א מישראל ; ולכן מקדימים משנה ח המדברת‬
‫בייש‬ ‫להמהר ‪ -‬ל‬ ‫חים‬ ‫דיך‬ ‫ראה באריכה‬ ‫‪)6‬‬ ‫"‬
‫ע " ד מעלת * בו ישראל ‪ ( -‬שלכולם ש חלק לעוה ‪ -‬ב ) ‪,‬‬ ‫"‬
‫המס ' ‪ ,‬בביאור משנה זו ‪.‬‬ ‫שמזה מובז שכיכולת שזו מישראל ( ומחובתו ) לקיים‬
‫שם ‪.‬‬ ‫ב"ק‬ ‫ד)‬ ‫וח"ו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פילי דאבות וראה לקמן בפנים סעיף‬
‫בהקדמה ‪.‬‬ ‫מדרש שמואל‬ ‫‪)8‬‬ ‫בריש המש ‪,‬‬ ‫‪)5‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪344‬‬

‫( בעיקר ) אויף לימוד התורה * י ‪ ,‬וושס איז‬ ‫ג וועט מען דשם פשרשטחן לויטן‬ ‫‪.‬‬
‫פשרבונדן בעיקר מיס דער נשמה ( מיט‬ ‫ביאור הידוע פון דער משנה ‪:‬‬
‫‪9‬‬

‫איר כח השכל) ; תחיית המתים איז דער‬ ‫‪,‬‬ ‫‪9‬‬

‫שכר פשר קיום המצות ‪ ,‬י‪8‬ס ווערט‬
‫געטשן מיט און דורכן גוף דוקא ( וולס‬
‫דערפשר בבנקומט די נשמה דעם שכר‬
‫פשר דעם ווען זי איז צוזשמען מיט דעם‬
‫גוף) * ' י‬
‫און וויב‪8‬לד ‪8‬ז ביי השגת התורה‬
‫*‬ ‫התת "‬ ‫" עולם הבא " מיינט ‪ -‬עולם‬
‫נשמות בגופים און דשם איז וער חידוש‬ ‫‪.‬‬
‫המשנה " כל ישראל יש להם חלק לעולם‬
‫הבא " ‪ :‬דער " י שכר פון גן עדן ‪ 7-‬עולם‬
‫הנשמות ‪ -‬איז ניט גלייך ביי " כל‬
‫‪.‬‬ ‫ישראל" ( ביז שז עם זיינען דש שזוינע‬
‫וואס זיינען בכלל ניט זוכה צו ג " ע יי ) ‪:‬‬

‫יי )‬ ‫זיין‬ ‫דשרפן‬ ‫(און‬ ‫פשר‪8‬ד‬ ‫זיינען‬ ‫משא "כ עולם הבא ‪ -‬עולם התחח ‪ ,‬וווין‬
‫חילוקים צווישן איין איד מיט ‪ 8‬צווייטן‬ ‫נשמות וועלן זיין בגופים ‪ -‬איז‬
‫ביז ‪ -‬מן הקצה אל הקצה ‪6‬י ‪ ,‬דערפ‪8‬ר‬ ‫( בעיקרו ) " בשוה לכל ישראל " יי ‪ " ,‬בו‬
‫זיינען ניט " כל ישראל " גלייך אין דעם‬ ‫ישראל יש להם חוק לעולם הבא " ‪.‬‬
‫‪3‬ן‬

‫עדן ;‬ ‫שכר אויף דער עבודה ‪ -‬גן‬ ‫דער טעם דערויף איז ' ‪3‬י ‪ :‬דער שכר‬
‫משא" כ עיקר קיום המצות איז ‪8‬ז ענין‬ ‫פון גן עדן ‪ -‬נשמות בלי גופים ‪ -‬איז‬
‫פון עשי ' ‪ ,‬וושס יעדערער קען דשס טשן ‪,‬‬
‫)‬ ‫יאילר‬ ‫פוג ( ה ' ‪1‬‬ ‫עיג " כ הל ' תשובה להימבים‬ ‫‪)9‬‬
‫און יערער איד חוט עס טשקע און איז‬
‫חיבור התשובה להמאידי ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫ופ ‪ -‬ד ‪,‬‬
‫מקיים מצות ‪ ,‬ביז ( כמאמר רז" ל‬
‫ין ) ‪8‬ז‬ ‫שמואל‬ ‫רע ' ב ( ועוד ) סנהדרין שם ‪ .‬מדרש‬ ‫‪)9‬‬ ‫‪.‬‬
‫מצות‬ ‫אפילו פושעי ישראל " מלאין‬ ‫הערה‬ ‫סי ' ח ‪- ,‬‬ ‫כאן ‪ .‬ויאה הנסמן בתשובות יביאורים‬
‫כרמון " ‪ -‬און היות ‪8‬ז די עבודה פון‬ ‫‪ ,‬וראה לקמן הערה ‪. 26‬‬ ‫‪,‬‬
‫ראה בחבא לקמו ‪ :‬תו ‪ -‬א יתרו עג ‪ ,‬ב ( וראה‬
‫מצות איז דט ביי שלע אידן " ‪ ,‬דערי ‪-‬‬ ‫)‬ ‫‪10‬‬
‫ד ‪ -‬ה כי ' שאלך עטר * ת והיש ‪ -‬ת‬ ‫ד )‪.‬‬ ‫לקע " ת שלח מז ‪,‬‬
‫בער איז " כל ישראל יש להם חלק‬
‫וראה‬ ‫ואילך‪.‬‬ ‫המשך תעריב ח ‪ -‬ב ע ' א ' קיב‬ ‫פ ‪-‬א‪.‬‬
‫לעולם הבא " ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תשובות וכיאורים שם ‪.‬‬ ‫באיוכה‬
‫ראה חגיגה ( סו ‪ ,‬ב ) דלולי חמלת ר " מ לא הי '‬
‫מען דשרף שבער פשרשסיין ‪ :‬ווי ‪-‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫נטל חלקו‬ ‫‪.‬‬ ‫א)‬ ‫אחר נכנס לנ " ע וראה חגיגה ( שם ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ן‪) 1‬‬

‫ב‪8‬לד ‪8‬ז דער עיקר תשלום השכר איז‬ ‫בג ‪ .‬ע ‪. -‬‬ ‫( הרשע )‬ ‫וחלק חברו‬
‫בזמן ( לאחרי ) תחיית המתים ‪ ,‬איז דער ‪-‬‬ ‫הלקו ‪ -‬ת שם וראה המוך תער ‪ -‬ב שם ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ל'‬ ‫‪) 12‬‬

‫פון מובן ‪8 ,‬ז דער שכר פון תחה " מ איז‬ ‫דאף שגם בחתה ‪ -‬מ יש חילוקי מדרי ' מ ‪ -‬מ יש חילוק‬

‫העכער פון דעם שכר אין ג " ע ‪ -‬היינט‬ ‫עיי‪-‬ש ‪.‬‬ ‫בזה ביז ג ' ע לתחה " מ ‪,‬‬
‫שלמעלה מדרגא זו ‪ -‬בן עוה " ב‬ ‫לי‬ ‫ויש‬ ‫‪) 13‬‬
‫ווי שטימט עס דערמיט ‪ ,‬וושס ג ' ע איז‬ ‫רז " ל‬ ‫מאמרי‬ ‫שער‬ ‫( ראה‬ ‫עוה ‪ -‬ב‬ ‫לחיי‬ ‫ומזומן‬
‫דער שכר אויף ‪ 8‬העכערן אופן עבודה‬ ‫‪15‬ה ‪.‬‬ ‫מאתיים‬ ‫והל דבכלל‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫לסנהורק‬
‫( השגת התורה ) וושס איז ניט שייך אויף‬ ‫בדיה כי ישתלך הנ ‪ -‬ל ( וראה תצא שם )‬ ‫‪) 13‬‬ ‫‪.‬‬
‫מפאר הטעם ‪ ,‬כי בג ‪ -‬ע מאיר מבת ‪ -‬ממכ ' ע שיש בה‬
‫התחלקות ‪ ,‬ובתתה ‪ -‬מ ‪ -‬מבחי ' סוכ ' ע שלמעלה‬
‫להעיר אשר בג ‪ -‬ע ישנו לימוד התורה ( תניא‬ ‫‪) 14‬‬
‫מופז ‪,‬‬ ‫מהתחלקות ולכן מאיר לכל ישראל כשזה ‪ .‬אבי‬
‫מקומות‬ ‫וראה‬ ‫וזהר ‪.‬‬ ‫מגמ '‬ ‫מע " א )‬ ‫( נח ‪,‬‬ ‫פס ‪ -‬א‬
‫שסיבת החילוק בין השכר דג ע ותחה ' מ היא מצד‬ ‫‪.‬‬
‫מצות‪.‬‬ ‫שבהערה הבאהז ואין שם קיום‬
‫החילוק בהעב‪1‬ד ( ח המביאות ב ' סוגי שכר הנ‪ -‬ל ‪,‬‬
‫סי " ז ‪ .‬ובארוכה ‪ -‬מהמ " צ‬
‫הנ ‪ -‬ל‪.‬‬ ‫ד ‪ -‬ה כי ישאלך‬ ‫פ "א ‪.‬‬
‫אגה " ק‬ ‫ראה‬

‫להצ ' צ מדות ציצית‬

‫* ‪) 14‬‬
‫כדלקמן כפנים ( ולכאורה כ ה הפי במ ‪ -‬ש כתו ‪ -‬א‬ ‫‪.‬‬
‫שם ‪ :‬ובבחי ' זו אפי ' פושעי ישראל מלאים מצות‬

‫ראש כו' ורגל ‪.‬‬ ‫וכהרי לשלימות הקומה צ ‪ -‬ל‬

‫ובב ‪ -‬מ ‪.‬‬
‫‪) 15‬‬
‫סב ‪-‬ה ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כרמון ‪ .‬וראה אם ‪ -‬ב שער הק ש‬

‫תעריב ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫ראה מדשה בשעה שהקדימו‬ ‫‪) 16‬‬ ‫‪.‬‬
‫של ט ' א ח א ע‬ ‫‪.‬‬ ‫איתו ‪ .‬י‬ ‫נ‪ .‬ק‬ ‫ק‪1‬ד‪11‬ו‬ ‫‪11‬‬ ‫" ‪1‬י ‪,‬‬ ‫')‬ ‫‪,,‬‬
‫בסופה ‪.‬‬ ‫חגיגה‬ ‫‪) 17‬‬ ‫זן ‪ .‬המייל‬
 ‫‪345‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבית‬ ‫לקוטי‬

‫‪ 8‬אידן‬ ‫דערהערט איל דער עצמיות פון‬ ‫‪ 8‬גליינן אופו ביי יעדער איד ‪ ,‬און דער‬
‫‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪ -‬זיינען שלע אידן גלייך‬ ‫שכר פון תחה " מ איז אויף עשיית‬
‫ה און דשס איז אויך דער טעם פשר ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫המצות ‪ 8 ,‬פיל " ‪9‬שוט' ערע" עבודה ‪ ,‬און‬
‫יישם איז דערפשר ד‪ 8‬ביי שלע אידן ?‬
‫וואס דער תשלום השכר אין ‪ .‬עולם הבא‬
‫איז צו נשמות בגופים דוקא ‪:‬‬ ‫איז דער ביאור אין רעם ‪:‬‬

‫מצד דעם וושס די כוונה פון‬ ‫אע"פ שז בחיצוניות ‪ ,‬איז דער טעם‬
‫אויבערשטן איז ‪8‬ז ער זשל השבן ‪ 8‬דירה‬ ‫יישם שלע אידן גלייכן זיך אוים אין‬
‫בתחתונים ‪ ,‬ש‪9‬יגלט זיך דשס ‪ 95‬אויך‬ ‫עניני עשי ' ‪ ,‬איז עם דערפטר ווייל עשי '‬
‫אין אידן ‪ - 21‬וושס זיי זיינען כביכול‬ ‫איז נידעריקער פון ‪8‬לע כוחות ‪ ,‬עס איז‬
‫איין זשך מיט עצמות ‪ -‬שז די בחירת‬ ‫שן עניו וושס איז ניט מכריח רגש הלב‬
‫הקב " ה אין זיי איז ( ניט נשר בחירת‬ ‫חון גיס ליין הבנה והשגה שבמוח ‪ -‬איז‬
‫נשמתם ‪ ,‬נאר אויך ) פון זייער גוף ' נ ‪:‬‬ ‫יבער דער טעם פנימי דערפון ‪ ,‬מצד‬
‫[ וושס דערפ‪8‬ר איז אויך דער גוף פון‬ ‫דער מעלה וושס איז דש אין עשי' ‪-‬‬
‫ובלשון המשנה במס' אבות ' י המעשה‬
‫‪ 8‬אידן ‪ 8‬מביאות נצחית וועלכע ווערט‬
‫ניט נפסד ‪ ,‬וכידוע ' י שז דער " עצם לוז "‬ ‫עיקר ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫ווערט ניט נפסד ‪ ,‬און פון דעם עצם‬ ‫די פנימיות הכוונה העליונה איז ‪ ,‬שז‬
‫לוז" וועט נבנה ווערן דער גשנצער גוף‬ ‫אידן זשלן מעכן ‪ 8‬דירה לו ית '‬
‫בתחיית המתים ] ‪.‬‬ ‫בתחתונים ‪ ,‬אין עוה " ז התחתון שאין‬

‫און דעריבער ‪ ,‬בשעת עס וועט זיך‬ ‫תחתון למטה ממנו ‪9‬י ‪ ,‬ובמאמר ‪ : 20‬סוף‬

‫ענדיקן די עבודה פון בירור וזיכוך‬ ‫‪.‬‬

‫מעשה במחשבה תחלה און די כוונה‬
‫העולם און די וועלט וועט ווערן ‪ 8‬דירה‬ ‫ווערט דורכגעפירט בעיקר דורך דער‬
‫לו ית' ‪ ,‬וועט אויך ביי אידן זיין בגלוי ווי‬ ‫עבודה פון מעשה המצות‪ ,‬וושס דורך זיי‬
‫ס 'איז די בחירת הקב" ה ( אויך ) אין זייער‬ ‫ווערט אויפגעטשן דער בירור וזיכוך פון‬
‫גוף ‪ ,‬וושס דערפשר זיינען די חיים‬ ‫גוף ועניני העולם ‪ ,‬ווי ערקלערט אין‬

‫גוף ‪.‬‬ ‫נצחיים פון עולם הבא ( אויך ) אין‬ ‫בארוכה ‪.‬‬ ‫תניא י‪2‬‬
‫און ווייל שלע אידן זיינען ‪ -‬בלשון‬
‫ו ‪ .‬עפ ' ז וועט ווערן פשרשסינדיק‬
‫" נצר‬ ‫‪-‬‬ ‫שבמשנתנו )‬ ‫הכתוב ( הראי '‬
‫פשריושס מען איז מקדים די משנה ( כל‬
‫מטעי מעשה ידי * של הקב" ה ‪ -‬דער ‪-‬‬
‫ישראל ) צום לימוד פון מס ' אבות ‪:‬‬
‫הערט יערער איד די כוונה און פירט‬
‫איר דורך בפועל אין " גילויים " זיינען‬ ‫‪.‬‬
‫‪2‬ח יהעיר מהמבואר ( חו * א יד ‪ ,‬ב ד " ה חכמות‬
‫‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫דש חילוקים צווישן איין אידן מיס‬
‫כחוץ תרצ ‪ -‬ד ( טה ‪ -‬מ קוגט ' ח " נ ) פ " ב ) שהמאור הוא‬ ‫צוותטן ( ביז עס קען זיין ‪ 818‬וושס איז‬
‫כל ‪.‬‬ ‫בהתגלות ולכז שיש שגור בפי‬ ‫ניט קיין כלי צו זיי ) ‪ ,‬אבער בשייכות צו‬
‫להעיר ממכתב כ " ל מן ‪ -‬ח אדמו " ר ( נדפס‬ ‫‪) 23‬‬
‫שזו‬ ‫דער כוונת העצמות " לעשות לו‬
‫ב התמים " ח ‪ -‬א ע ' לק דבשם שבעולמות התכלית‬ ‫‪.‬‬ ‫דירה בתחתונים " ‪ -‬וושס דשם ווערט‬
‫"‬
‫הס עה " ז התחתון כמכ כ בהאדם התכלית הוא‬
‫ע‪-‬ש‪.‬‬ ‫בעיקר כח המעשה ‪,‬‬
‫ס ' השיחות תורת‬ ‫*‬ ‫פס ‪ -‬ט ‪ .‬ובארוכה‬ ‫תניא‬ ‫‪) 24‬‬

‫שלום ע' ‪ 120‬ואילך ‪.‬‬ ‫פלז"‪.‬‬

‫תניא מי ‪-‬‬
‫פ 'א‬ ‫‪8‬י‬
‫‪9‬ן ))‬

‫פייט לכהי ‪.‬דידי‪.‬‬

‫ח " ב כח ‪ ,‬ב ‪ .‬ועוד ‪ .‬תוד " ה‬ ‫‪ ) 25‬ב "ר מב " ח ‪ ,‬ג ‪ .‬ושאז ‪.‬‬ ‫ייגש‪ .‬יעוד ‪.‬‬ ‫פ‬ ‫י‪.‬‬ ‫תו ‪ -‬א‬
‫‪) 20‬‬

‫והוא ( ב " ק טז ‪ ,‬ב ) ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫~‬ ‫פל " ז ‪.‬‬ ‫‪)2‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪346‬‬

‫יעדער איד איז מעשה ידי של הקב " ה ‪,‬‬
‫איז ניט שייך ‪8‬ז ער ז‪8‬ל ניט קענען‬
‫‪,‬‬
‫נתברר ווערן 'י און שזו) זחענדיק‬
‫מעשה ידיו של הקב " ה איז זיכער ‪8‬ז בל‬
‫ידח ממנו נידח ' ‪ , 2‬און ער וואט מו " ס‬
‫זיכער נתברר ווערן ‪:‬‬
‫און לאידך ‪ :‬די עבודה איז נש צו‬
‫‪.‬‬‫אמוצעוועלכן ‪ -‬ס 'איז אידן‬
‫נידעריק "די פשר‬
‫"ואדרבה ‪,‬‬
‫וזיכוך‬
‫דחסידותא"‬
‫מילי בירור‬
‫זיינען אין דער עבודה" פון‬
‫הגוף ‪0‬י ‪ ,‬ווייל דוקא אין " מעשה ידי" אי‬
‫דש דער " להתפאר " ‪ ,‬וכנ " ל ‪8‬ז " סוף‬
‫מעשה במחשבה תחלה "‬ ‫‪.‬‬
‫)‬ ‫( מתאמרי ( שיחת ש " פ אחרי תשל ‪ -‬ג‬
‫חוץ מאלו שאין להם חלק לעוה " ב ( סנה '‬
‫קיום‬ ‫דיר‬
‫כדי צו ‪8‬רויסברענגען ווי‬
‫ווים‬ ‫און לימוד פון מס' אבות ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫ברענגט צו בירור וזיכוך פון חומריות‬
‫הגוף ‪ -‬איז נוגע צו יעדן אידן ‪ ,‬איז מען‬
‫מקדים שז " כל ישראל יש להם חלק‬
‫לעולם הבא" ( עולם החח " ‪ ,‬נשמות‬
‫בגופים ) ‪ ,‬דערפשר וושס (אויך ) דער גוף‬
‫פון " כל ישראל " איז " מעשה ידי" של‬
‫הקב " ה ‪6‬י ‪ :‬ואדרבה ‪ ,‬דוקא אין " מעשה‬
‫ידי" איז דש דער " להתפאר " ‪ ,‬וושרים‬
‫" במחשבה‬ ‫איז‬ ‫מעשה "‬ ‫דוקא " סיף‬
‫תחלה " ‪.‬‬
‫און דערם‪8‬ר קען זיך קיין שום איד‬
‫ניט להבטל ממנה י‪ , 2‬אויף ניט מקיים זיין‬
‫מילי דאבות ‪ -‬און אין ביידע קצוות ‪:‬‬
‫סיאיז ניטש קיין גרף וושס קע ( ניט‬
‫נתברר ווערן ‪ ,‬ווזירים דער גוף פון‬
‫‪) 28‬‬

‫שם ) שגופם כלה ( ראה תשובות וביאורים שם אות‬

‫ש ‪ . ) ( .‬וראה לקו " ש חי ‪ -‬ח ע ' ‪ 409‬הערה ‪71‬‬ ‫ד' ‪,‬‬ ‫‪, .‬‬
‫שם ‪ .‬ואב ‪ -‬מ ‪.‬‬ ‫ובשוה " ג‬ ‫‪.‬‬
‫ע ‪ -‬ס המבואר בפנים ‪ -‬ש מעשה ידח קאי‬ ‫‪) 26‬‬
‫וראה שם ע '‬ ‫‪. 135‬‬ ‫עד ' ז תורת שלום ד‬ ‫ראה‬ ‫‪) 29‬‬ ‫על הגוף ‪ -‬מתורץ מה שהתנא מביא גט סיום‬
‫‪. 11‬‬ ‫כי דוקא מזה מוכח‬ ‫המפרשים ) ‪-‬‬ ‫הכתוב ( וכקושיית‬
‫ולהעיר ממכתב כ " ק‬ ‫‪.417‬‬ ‫ראה גם לקמן ע '‬ ‫‪) 30‬‬
‫שאירי בעולם התח " שהוא נשמות בגופים ( משא ‪ -‬כ‬
‫‪. 17‬‬ ‫אדמו " ר מהורש ' ב נ " ע ( נדפס בקונטרס ומעין ע '‬ ‫הלשון * ארץ ' אפשר לפרש על ג * ע ‪ -‬ראה לקוות‬
‫עומק ( פנימיות‬ ‫כח "‬ ‫להמשיך‬ ‫בהחלתו ) ‪:‬‬ ‫היום יום‬ ‫א ‪ .‬ועוד )‪.‬‬ ‫ואתחנן ט ‪,‬‬
‫לגרש מאתנו כל מדה רעה ומגונה‬ ‫‪. .‬‬ ‫תורת ה '‬
‫מהמדות הטבעיות כו ' ( נת ' בשיחת ש " פ וישב‬
‫‪.‬‬
‫פיה שהרמב ם ( א גריס סיום הכתוב‬ ‫מובז מה‬
‫ועפצי ( ראה‬
‫במשגה‬
‫שם ‪.‬‬‫' מ הוצאת קאפח סנהדרין‬
‫תשכ 'א ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫רמותם הל' תשובה פ ' ג ה " ה וראה שינויי נוסחאות‬
‫‪.‬י ‪.‬‬ ‫(‬ ‫המ‬ ‫תש " נ ) ‪.‬‬ ‫נדפם בקונטרס בפ " ע ( קה " ת ‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‪11‬ליו‪ 1‬סנה ' שם ) ‪ ,‬כי לדעתו עולם הבא קאי על‬
‫‪.‬‬
‫( נ " ע ) עולם הגשמות ( ראה פיה " מ חלק שם וראה‬
‫פיח ) ‪,‬‬ ‫הל ' תשובה‬
‫ל‪.‬‬ ‫אירך ‪ .‬המו‪.‬‬ ‫(‬ ‫אגבח קמש שם ע ' קמח‬ ‫י)‬ ‫ספ ‪,‬ב ‪.‬‬ ‫אבות‬ ‫‪) 27‬‬
‫‪347‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי ‪.‬‬

‫פרק ראשון‬
‫הדיל ‪ :‬שבער לי דריי ענינים הנ " ל זיינען‬ ‫א " שמאי אומר עשה תורתך קבע ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫לכאורה ניט אין סוג פון " מילי‬ ‫אמור מעט ועשה הרבה ‪ ,‬והוי מקבל את‬
‫דחסידותא " ‪ -‬זייער חיוב איז מובן פון‬ ‫ן‪,‬‬ ‫כל האדם בסבר פנים יפות "‬
‫יך שלתן ‪ ,‬שדער מיקען זיי פשרשטיין און‬ ‫דער פירוש הפשוט פון די דריי בבות‬
‫~שפלערנען פון שנדערע ציווים אין תורה‬ ‫פון די משנה איז ( ווי מפרשים זשגןי ) ‪:‬‬
‫און הלבה‪: 9‬‬
‫וכשתהחעיקר‬
‫בתורה ‪ " ,‬שיה "‬ ‫ובלילה‬
‫קבע " ‪-‬‬ ‫עסקך ביום‬
‫תורתך‬ ‫" עשה‬
‫א ) " עשה תורתך קבע " ‪ -‬רעם זעלבן‬ ‫יגע‬
‫לשון געפינט מען שוין אין חיובי רז " ל‬ ‫מן הלמוד תעשה מלאכה ולא שיהה‬
‫און סיאיו שרשפגעברשכט להלכה "י ‪:‬‬ ‫עיקר עסקך במלאכה ' ‪ ,‬ובמארו ' ל ' " עשו‬
‫עשה תורתך קבעי ומלאכתך עראי‬ ‫" אמור‬ ‫;‬ ‫תורתן קבע ומלאכתן עראי "‬
‫( היינט אין וושס בששטייט דער חידוש‬ ‫מעט ועשה הרבה " ‪ -‬צוזשגן ווייניק‬
‫אויך געפינט‬ ‫);‬ ‫ד‪ 4‬שלס מידת חסידות י '‬ ‫"זשגט‬
‫ועשה הרבה ' מער ווי מיהשט צוגע ‪-‬‬
‫תחלה " כמו שמצינו באברהם שאמר‬
‫' ואקחה פת לחם ובסוף‪ 5‬ויקח בן‬
‫בקר רך וטוב " ; והוי מקבל את כל האדם‬
‫להיחמרי לה‬ ‫הל‬ ‫בחופז דלפגים משורת הדיו (ועד " ז‬
‫מילי דברכוח " שם ‪ -‬ע ‪-‬ד ברכות כ ‪ ,‬ב ) ‪ -‬ראה‬ ‫בסבר פנים יפות ‪ " -‬כשאתה מכניס‬
‫הקדמת המהר " ל מפראג לספח דרך תחם ד " ה‬ ‫ופניך‬ ‫להם‬ ‫תתן‬ ‫לא‬ ‫לביתך‬ ‫אורחים‬
‫ומסני ודיה‬‫וסדר ‪.‬‬ ‫כבושות בקרקע " ‪.‬‬
‫‪ ) 8‬ראה רמב ם הל ' דיעות פ ‪ -‬א ה ‪ -‬ה ‪ .‬המשך‬ ‫‪.‬‬ ‫אבות‬ ‫מס '‬ ‫אין‬ ‫תמוה ‪:‬‬ ‫איז‬ ‫לפ " ז‬
‫תשצנ‪ 4‬וידועה ראינת חדה " ז‬ ‫(‪9‬‬ ‫תעריב ח *נ השעץ‬
‫ממרגיל ( נדה יז ‪ ,‬א ותוס ' שם ) שורסן חסיד אע " ס‬ ‫מילי דחסידותא ‪ ,‬ווי‬ ‫( נשר )‬ ‫רעדט זיך‬
‫א‪.‬‬ ‫סח ‪,‬‬ ‫שמזיק לו ‪ -‬לקופד ח "א‬ ‫רז " ל‪ 6‬זשגן " האי מאן רבעי למהוי‬
‫ועד " ז יש להקשות בכמה פירורכם שבמדרש‬ ‫‪)9‬‬
‫חסידא וכו ' לקיים מילי דאבות " ‪-‬‬
‫בכ"מ ‪.‬‬
‫)‬ ‫שמואל ( ס ' שהובא בדא " ח‬
‫ד ה ‪ .‬שז דשם זיינען הנהגות וושס‬ ‫‪.‬‬
‫( ואדה " ז )‬ ‫‪.‬‬
‫רטב " ם הל' ת " ת פ "ג ה " ז טושו ' ע‬ ‫‪) 10‬‬

‫‪.‬‬
‫ריס קנו ‪ ,‬הל ' ת " ת לאדה ' ז סיג סיב ובמקומות‬ ‫ארח‬
‫ש איד איז אין זיי ניט מחויב מצד‬
‫תורתך קבע " הוא כפשוטו ‪-‬‬ ‫" ב‪.‬‬ ‫הנ ‪ -‬ל מופז שהפ‬ ‫הדין וההלכה ‪ ,‬נשר ער דחרף זיי טשן‬
‫בזמז ‪ ,‬שרוב ועיקר זמנו יעסוק בהורה ‪ ,‬ורק מיעוט‬ ‫משורת‬ ‫‪7‬‬ ‫מצד מידת חסידות ‪ -‬לפנים‬
‫זמו במלאכה וראה לקמן הערה ‪. 14‬‬ ‫‪.‬‬
‫וגם ‪ :‬הרי למדין זה מפסוק מפורש ודברת‬ ‫‪) 11‬‬

‫‪.‬‬
‫בם ( ואתחנז ‪ , 1‬ז ובמסרי ‪ .‬יומס ים ‪ ,‬ב שו " ע אדה ‪ -‬ז‬
‫הל ' ח "ח שם מ "ב וראה קונא שם סק "א קרוב לסופו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כסדור אדה * ז‪ 4‬בפיהימ‬ ‫‪.‬‬
‫סו ( וכ ה‬ ‫משנה‬ ‫!)‬

‫שהרמב " ם סקל דדרשה גמורה היא ולא אסמכחאג‬ ‫יד ‪.‬‬ ‫להרמביס ( הוצאת קאפח ) הש משנה‬
‫סלשוז הטור ( שם סקנץ ) מוכח ‪ ,‬דהנהגה זו‬ ‫‪) 12‬‬ ‫רמב " ם ‪ ,‬רבינו יונה‬ ‫רע * ב ‪ ,‬וראה גם פרשיי ‪,‬‬ ‫‪)2‬‬

‫דתורתו קבע ומלחכתו עראי ‪ ,‬ה א מדח חסידות‬ ‫‪. 28‬‬ ‫ומאירי וראה לקמן סיג והערה‬ ‫‪.‬‬
‫ראה קו ' א‬ ‫( כמו שמפינו בחסרתם הראשונים‬
‫‪- ) "-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ) 3‬ברכות לה ‪ ,‬ב‬
‫הנ " ל בסופו ‪ ,‬אבל ביס כז הופרך שמחי להוסיף ( גם‬ ‫וירא יח‪ ,‬ה‪,‬‬ ‫‪)4‬‬

‫"‬
‫כאז ) ומלאכתך ער ה ( כדלקמז ב " ב קושיא הב ' ) ‪ ,‬כיוז‬ ‫שם ‪ ,‬ז ‪.‬‬ ‫‪)5‬‬

‫שבזה הוא עיקר ההדגשה ‪ .‬ולהעיר שבטור שם‬

‫וראה‬ ‫‪.‬‬ ‫מקדים ‪ .‬מלאכתו ערא" לפנ ' ‪ .‬ותורתן קבע ‪.‬‬ ‫מילי‬ ‫לקחם‬ ‫‪.‬‬ ‫רץ )‬ ‫בב " ק שם לפנ " ז ( דעת‬ ‫‪)7‬‬

‫לקמן הערה ‪. 14‬‬ ‫דנזיקין ‪ -‬וגם בזה י " ל דבוונתו שמקיים מילי דגזיקין‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבית ‪ -‬פ " א‬ ‫לקוטי‬ ‫‪348‬‬

‫מ ' ז‪8‬ל ניט נכשל ווערן אינעם איסור יי‬ ‫מען כמה וכמה פסוקים ומארז " ל ‪ ,‬וואו‬
‫פון " לא יחל דברו " ' י ‪ .‬אויך אין דעם‬ ‫חיוב‬ ‫דעם‬ ‫וועגן‬ ‫טנגעז‪8‬גט‬ ‫ס ' ווערט‬
‫אויספיר פון דעם פשל " ועשה הרבה " ‪,‬‬ ‫תמידי פון לימוד ועסק התורה [ ארן ווי‬
‫איז לכאורה ניטש קייד חידוש מיוחד‬ ‫ס ' שטייט אין לנהוים פון דעם פרקיי‬
‫מצד מדת חסידותי ‪ :‬אויב ‪ 8‬איד השט‬ ‫גופא ‪ " :‬על שלשה דברים העולם עומד ‪,‬‬
‫ביכולת צו ט‪8‬ז ‪ 8‬סך מצות ומע " ס דטרף‬ ‫על התורה וכו ' " ‪ ,‬און וויבטלד תורה איז‬
‫ער ד‪8‬ס טין ‪0‬י ?‬ ‫פון די " עמודים " אויף וועלכע ס ' השלט‬

‫ג ) און שזוי אויך דער סיום פון דעם‬ ‫זיך דער קיום העולם ‪ ,‬איז דערפון אויך‬

‫מאמר ‪ " :‬והוי מקבל את כל האדם בסבר‬ ‫קבע " ] ' י ‪.‬‬ ‫מובן שז עם דטרף זיין " תורתך‬

‫‪8‬‬ ‫פנים יפות " ‪ -‬לכאורה איז דשם‬ ‫ציווי איז‬ ‫‪8‬‬ ‫ב ) "אמור מעט " ‪ -‬ס ' איז‬
‫הנהגה וושס פשדערט זיך מצד ועשית‬ ‫" לא יחל דברו " ‪ ,‬וולס דער ציווי‬ ‫תורה ' י‬
‫הטוב והישר ‪ ,‬איינפ‪8‬כן נימוס און דרך‬ ‫איז מחייב די הנהגה פון " אמור מעט " ‪,‬‬
‫ארץ ‪ ,‬נשכמער ‪ -‬מצד דעם ציווי י‪2‬‬ ‫שז מ ' זאל זיין געהיט אין רייד און ניט‬
‫ואהבת לרעך כמוך ( מה דעלך סני‬ ‫זיכער ‪8‬ז‬ ‫צוזאגן סיידן מ 'איז אינגשנצן‬
‫לחברך לא תעביד יי ) ‪ ,‬און ניט דוקא מצד‬ ‫זיין ' י ‪ ,‬כדי‬ ‫קענען ממלא‬ ‫עס‬ ‫מ ' וועט‬
‫?‬ ‫מדת חסידותי‬

‫אויך דשרף מען פשרשטיין ( נשך‬ ‫ב‪.‬‬ ‫משנה ב ' ‪.‬‬ ‫‪) 13‬‬

‫וכן להפי ' ‪ -‬עשה תורתר קבעי ‪ ,‬שיקבע עתים‬ ‫‪4‬ן )‬

‫אייניקע דיוקים ) אין דער משנה ‪:‬‬
‫בפי ' הא ' ( וראה נ " א ברש ‪ -‬י כאז ) ‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מחו ‪.‬‬ ‫(‬ ‫לתורה‬
‫א ) וויבשלד שלע דריי פטלן זיינען‬ ‫מילי דאבות ( פי ' הב ' ) ) ‪ ,‬הרי פשיטא שזהו חיוב ‪,‬‬
‫געז‪8‬גט געוו‪8‬רד צוז‪8‬מען אין איין‬ ‫ועוד ‪:‬‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫דאל ' כ יתבטל מהתורה לגמרי ( מחו ‪ -‬ו‬

‫מאמר ( וו‪8‬רום שמאי ה‪8‬ט דיך זיכער‬ ‫ה " ז חיוב מצות והגית בו יומם ולילה ( רמב " ם שם‬
‫פ ‪ -‬א ה ח ‪ .‬הל ' ת ‪ -‬ת לאדה ‪ -‬ז שם ס " ד ‪ .‬וראה טושו ‪ ,‬ע‬ ‫‪.‬‬
‫רסר ' ג ‪.‬‬ ‫שמע יו " ד‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ראה נדרים כב ‪ ,‬א ‪ .‬עז ‪,‬‬ ‫)‬ ‫דו‬ ‫סקרה ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫( ואדה ז )‬
‫וראה ג " כ קהלת ( ה ‪ ,‬א ) ‪ -‬ע " כ יהיו דבריך‬ ‫‪) 18‬‬ ‫הא ' ) ‪ ,‬מגן‬ ‫לכאורה י " ל ( וראה מילי דאבות ( פי '‬
‫שם ‪.‬‬ ‫ובמפרשים‬ ‫מעטים ‪.‬‬ ‫אבות ( להרשב ‪ -‬ץ ) ‪ ,‬נחלת אבות ( בשם המפרשים ) )‬
‫‪.‬‬
‫שיש לפרש שהחידוש הוא רק ב אמור‬ ‫אף‬ ‫‪) 19‬‬ ‫שלא‬ ‫למי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שהוראת שמאי עשה תורתך קבע " הוא‬
‫ע שיותיו ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫מעט ' ‪ ,‬שתמיד תהי ' אמירתו מעט לגבי‬ ‫הגיע למדה זו שיוכל ללמוד מעמי ההלכות כו ' אף‬
‫יתרה מזו ‪ :‬צריך כל אדם כו ' לשקול ולבחון‬ ‫‪) 20‬‬ ‫אם יעשה תורתו קבע מחמת קוצר דעתו ונקרא בור‬
‫בעצמו אם הוא עובד ה' בערך ובחי ' מלחמה עצומה‬ ‫כו ' אינו חיב כו ' לעשות מלאכתו עראי כדי להרבות‬
‫כו ' בבח " ועשה טוב כו ' הרבה יותר מחפצו ורצונו‬ ‫ואהבת‬ ‫חסיד ( ח‬ ‫עושה בחדת‬ ‫כו ' אא ‪ -‬כ‬ ‫בלימוד‬
‫פ ‪.‬ל)‪.‬‬ ‫לפי טבעו ורגילותו כו ' ( עיין תניא‬ ‫התירה ‪ ,‬אבל מן שזוב יוצא ידיח בקביעות עתים‬
‫קדושים יט ‪ ' ,‬ח ובפרט שלקבל בספץ הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 21‬‬ ‫‪.‬‬
‫לת ת ( הלכות ת " ת לאדה ‪ -‬ז שם ס ד ‪ .‬וראה קו ‪ -‬א שם‬ ‫‪..‬‬
‫מי ‪ -‬ב ) ‪.‬‬ ‫פחות מלקבל בשמחה ( פיה ‪ ,‬מ פ ' ג ‪,‬‬ ‫וזהו מילתא דחסידותא שנדברי‬ ‫לסופי )‪.‬‬ ‫סק ‪ -‬א קרוב‬
‫ופשוט שאיו למר שזהו חידושו של הלל‬ ‫‪) 22‬‬ ‫שמאי ‪ ,‬אבל א ) דוחק לומר שהוראת שמאי הוא רק‬
‫זו היא כל התורה כולה ואידך‬ ‫‪.‬‬ ‫דוקא ( כ ‪ -‬א ‪-‬‬ ‫ועיקר ‪ :‬אז הו ‪ -‬ל להדגיש‬ ‫ב)‬ ‫‪.‬‬
‫שנקרא בור כו ' ‪,‬‬ ‫לזה ‪.‬‬
‫פירושה הוא ‪ , ) -‬ואדרבא זהו פח ( ח מ " ואהבת לרעך‬ ‫‪. .‬‬
‫ומלאכתך עראי ‪ ,‬ע ד מ ‪ -‬ש לקמו‬ ‫‪.‬‬ ‫( העיקר )‬ ‫ולסיים‬
‫שם )‪.‬‬ ‫כמוך ‪ ( -‬ראה שבת לא ‪ ,‬א ובחרא ‪ -‬ג‬ ‫‪.‬‬
‫פיד מ ' הוי ממעט בעסק ו ? ‪0‬וק בתורה ‪ -‬ג ) הוראה‬ ‫‪..‬‬
‫ויתירה מזו ‪ ,‬הרי ( לפי ' הרע " ב וכו ' ) זה בכלל‬ ‫‪) 23‬‬ ‫‪176 - 7‬‬ ‫זו נאמרה באבות פיד שם ( ראה לקו " ש ח ‪ 1 -‬ע ‪,‬‬
‫מצות הכנסת אורחים גופא ‪ ,‬כי ( בל ' הרע ‪ -‬ב עצמו‬ ‫‪. ) 12‬‬ ‫והערה‬

‫מאבות דר ‪ -‬נ פי ‪ ,‬ג בסופו ) כל הנותז ופניו כבושות‬ ‫ג‪.‬‬ ‫מטות ל ‪,‬‬ ‫‪) 15‬‬

‫בקרקע אפי ' נתז כל מתנות שבעולם כו ' כאילו לא‬ ‫ולהעיר שנצטווינו ( קדושים יט ‪ ,‬לו ) היז צדק‬ ‫‪) 16‬‬

‫( חן כלום ‪ .‬ועד " ז בצדקה דכאשר נותנו בסבי פנים‬ ‫יהי ' לכם ‪ -‬שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק ‪ ( -‬ב " מ‬
‫רעות ופניו כבושות בקרקע כו ' אבד זכותו והפסידה‬ ‫‪. .‬‬
‫מט ‪ ,‬א פרש " שם ‪ .‬וראה שן ‪ -‬ע אדה ז או ח ס " קנו‬ ‫‪.‬‬
‫ה ‪.‬ד ) ‪.‬‬ ‫פץ‬ ‫עניים‬ ‫הל ' מתנות‬ ‫( רמב ‪ -‬ם‬ ‫שם ) ‪,‬‬ ‫מ " ב ובהמצויל‬
‫‪349‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבות ‪ -‬פ " א‬ ‫לקוטי‬

‫‪8‬ד ‪8‬רט אויך אויף ‪ 8‬צווייטן טנדערש ‪-‬‬ ‫געזאגט נשך פיל מאמרים בהנהגות‬
‫דיקן פירוש ; און ווי מ ' געפינט אין מס '‬ ‫האדם ‪ ,‬און נשר די דריי זיינען דט גע ‪-‬‬
‫אבות בנו "כ משניות ‪ ,‬שז עם זיינען דש‬ ‫ברטכט געוו‪8‬רו אינאיינעם ) איז משמע ‪,‬‬
‫גשר ‪ 8‬סך פירושים פון גדולי ישראל‬ ‫‪8‬ז זיי השבן צווישן זיך ‪ 8‬קישור און ‪8‬‬
‫( ווי רש "י ‪ ,‬רמב " ם ‪ ,‬מחזור וויטרי און נטך‬ ‫צוזטמענה‪8‬נג אין תוכן * ?‬
‫‪2‬‬

‫ביז ‪ -‬אחרוני אחרונים ) ‪ ,‬וועלכע הקבן‬

‫ב ) פשרוו‪8‬ס ווערט ד‪ ( 8‬ביים מאמר‬
‫מפרש געווען ‪8‬נדערש ( און אפילו‬
‫היפך ' דיק ) פון די פירושים אין אבות‬ ‫‪8‬ר‪8‬פגע ‪-‬‬ ‫קבע " )‬
‫אויספיר ניט‬ ‫תורתך‬ ‫" עשה‬
‫ברשכט דער‬
‫דר " נ‪9‬נ ‪ ,‬און הקבן אויך מעודד געווען‬ ‫" ומלאכתך‬ ‫'‬
‫עראי " ‪ ,‬ווי דים פיז‬
‫‪2‬‬

‫‪8‬נדערע‬ ‫אין‬
‫תלמידיהם להתעמק ולחדש כיו " ב ‪-‬‬ ‫פריער ) ?‬ ‫מרז " ל‪6‬י ( ווי דערמ‪8‬נט‬
‫כמובן ‪ ,‬בתנאי עיקרי ומוחלט עס זשל‬
‫זיין מתאים לכללי ודרכי לימוד התורה ‪,‬‬ ‫ג ) ווי גערעדט מערערע מקליי ‪ ,‬הקט‬
‫מתוך זהירות רבה ואמתית בכבוד גדולי‬ ‫‪8‬‬ ‫אויך דער ( נ‪8‬מען פון ) בעל המאמר‬
‫" קבלו‬ ‫התורה ( ופשיטא ניט " שרייען " ‪-‬‬ ‫שייכות און גיס צו הבנה והדגשה צום‬
‫ענין וולס רעדט זיך אין מאמר ‪ -‬מיט‬
‫דעתי " ) ‪ ,‬זהירות הכי גדולה אויף ניט‬
‫מגלה זיין פנים בתורה שלא כהלכה‬ ‫מטס ווערן די דריי ענינים הנ " ל מער‬
‫ופסק הדין א ז וו ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫מוסבר דערמיט וולס " שמאי " איז דער‬
‫מטס הקט זיי געזטגט ?‬
‫דערפון איז מובן ‪ ,‬טז דטס איז ווי די‬
‫פילצ‪8‬ליגע (אויך היפכ 'דיקע ) פירושים‬ ‫כאן המקום להעיר ‪ :‬נעטש דער‬ ‫ג‪.‬‬
‫אויף תורה שבכתב ‪ ,‬וועלכע זינען שלע‬ ‫מקור פון פירוש הנ " ל ( סעיף א ' ) איז אין‬
‫דאורייתא‬ ‫פיטטיא‬ ‫אין‬ ‫עכ " פ‬ ‫נכלל‬ ‫אבות דר ' נתן ' י ‪ ,‬פונדעסטוועגן איז ד‪8‬‬
‫טביןי " ‪ ( 2‬און בש אמת ' ע גדולי ישראל ‪-‬‬
‫ג ' אזהרות הזהיר‬ ‫( ועוד ) ‪:‬‬ ‫ראה רע ‪ -‬ב כאן‬ ‫‪) 24‬‬
‫אין די שבעים פנים לתורה ~ י ) ; און בפרט‬
‫ובנחלת אבות בסוסו מבאר טעם‬ ‫כו ' ‪.‬‬ ‫שמאי כנגד‬
‫"‬
‫בה ב‬ ‫חיוב " לאפשא‬ ‫טז ס ' איז דש דער‬ ‫הסמיכות ‪ ,‬כי מי שיעשה תורתו עיקר בכל מעשיו‬
‫‪ -‬וולס מער צוגעבן ‪ ,‬מחדש זיין אין‬ ‫כו '‬ ‫שמר מעט ויעשה הרבה לפי שכו צותה תורה‬
‫תורה [ און במיוחד ווען לויס דעם‬ ‫אבל לפי ‪ -‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫ואם יעשה כן לא יהי ' לו מחלוקת כו' ‪.‬‬
‫פריערדיקן פירוש זייגען פשר‪8‬ז ב‪ 8‬עם‬ ‫אי ‪ -‬ז ג ' הוראות ‪ ,‬כ ‪ -‬א פרטים המסהעפים ממזהרה‬
‫אחת ‪.‬‬
‫שוועריקייטז אין דעם ענין ‪ -‬דחרף‬ ‫קצר ‪.‬‬ ‫שי ‪ -‬ל לפי שהמשנה הוא ‪ -‬דבר‬ ‫אף‬ ‫‪) 25‬‬

‫( הקדמת הרמב " ם לפיהמ ' ש ד " ה אחר כן ראה‬

‫‪.‬‬
‫להעיר מתויו ‪ ,‬ט נזיר פ ה מ ‪ -‬ה במה שפי '‬ ‫‪) 29‬‬ ‫מ " מ הו " ל לאומרו בלשון‬ ‫( בתחלתו ) ) ‪,‬‬ ‫להסתפק‬
‫דהרשות נתונה‬ ‫הרמב ‪ -‬ם משנה דלא כפי ' הגמרא ‪.‬‬ ‫שתובן הכוונה ( כנ ‪ -‬ל הערה ‪ ( 12‬או ) ‪ , ) 14‬או לשלול‬
‫לפרש כו ' " ‪ .‬ומובן שזהו גרד הלימד ‪ ,‬ולא משום‬ ‫ס‪.‬ד ‪.‬‬ ‫הפי ' דלקמן‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫דרב גוברי ' דהרמב " ם ‪ .‬וידועה השקו " ט‬ ‫כאן‬ ‫גם‬ ‫שגורס‬ ‫נראה‬ ‫הגר ' א‬ ‫בבאורי‬ ‫‪) 26‬‬
‫ירוש ' ברכות בסופה ‪.‬‬ ‫* ‪) 29‬‬ ‫אינו ‪.‬‬ ‫ומלאכתך עראי " ‪ -‬אבל בהדפוסים‬ ‫‪.‬‬
‫רטז ‪ ,‬א ‪ .‬רכג ‪,‬‬ ‫מ)‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( רע‬ ‫זח * א מז ‪ ,‬ב ‪ .‬ח " ג כ ‪ ,‬א‬ ‫‪) 30‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה לקו " ח שה " ש ד ה ת " ר כיצד מרקדיו‬ ‫‪) 27‬‬
‫א במדביר פי ‪ -‬ג טז ‪ .‬ובכ ' האריז ‪ -‬ל ( שער הגלגולים‬ ‫‪.‬‬ ‫( מח ‪ ,‬ג ) ובב ‪ -‬מ עד ז ור ' מאיר דריש בשמא ומובא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הקדמה יז וכ " כ בש' רוה ‪ -‬ק כענין היחודים על קברי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ע ‪ -‬ז מעשה רב ( יומא פג ‪ ,‬כ וראה תשובות וביאורים‬
‫‪.‬‬
‫צדיקים הקדמה ג ( קח ‪ ,‬ב ) ‪ .‬וראה לקו ת ברכה צד ‪,‬‬ ‫שם) ‪.‬‬ ‫ובהערות‬ ‫‪35 - 6‬‬ ‫לקו ‪ -‬ש ח ‪ -‬ו ע '‬ ‫א' ‪. .‬‬ ‫סי '‬
‫דמכיוז שישנו ששים ריבוי נשמות ישנם ששים‬ ‫א )‪,‬‬ ‫פי ג ‪ .‬וראה שם פכ ‪ -‬ח ‪ ,‬הובא ברבנו יונה ‪ ,‬מגן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 28‬‬

‫פירושים ‪ ,‬כפשט רמז דרוש וסוד ( ראה לקמן‬ ‫ריבוי‬ ‫שמאי ‪.‬‬ ‫אבות ‪ ,‬נחלת אבות כאן בסי ' דברי‬
‫בפנים ) ‪.‬‬
‫א )‪.‬‬ ‫זח " א יב ‪ ,‬ב ‪ .‬וראה אגה " ק סב ‪ -‬ו ( קמה ‪,‬‬ ‫‪) 31‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אדמו " ר שליט ‪ -‬א ח " א ע‬ ‫כ‪-‬ק‬ ‫אגרות קודש‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫ס‪-‬ב ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הלכות ת ‪ -‬ת לאדה ‪ -‬ז פ ב‬ ‫‪ ,‬א ‪ .‬לך ‪ .‬המו‪ -‬ל ‪.‬‬ ‫רפם‬
 ‫שיחות‬ ‫פ"א‬ ‫אבות‬ ‫לקיטי‬ ‫‪350‬‬

‫תורתך קבע " ‪ ,‬טז פון די דריי קוים ז‪8‬ל‬ ‫מען שודאי זיך משתדל זיין ‪ ,‬אויף וויפל‬
‫ער בוחר זיין די הנהגה פרן " תורתך‬ ‫טבלו קען דערגרייכלי ' ‪ ,‬צו מפרש זיין‬
‫קבע " " ‪ :‬אמת טטקע ‪ 18 ,‬ער ה‪8‬ט רשות‬ ‫באופן אז ס ' ז‪8‬ל פטרענטפערט ווערן די‬
‫צו אויסקלייבן וועלכן קו ער וויל ~ י ‪ ,‬ער‬ ‫קושיות וכו ' ‪ ,‬היות ‪8‬ז טז רעם וועט עם‬
‫קען זיך פירן ווי " זבולון " י ' און זיין פון‬ ‫פעל אין דער הבנה פון דעם ענין ‪-‬‬
‫די תיארי עובדין סבין " ( באופן שז זיין‬ ‫און דשם איז דשך ‪ 8‬הכרח אין לימוד‬
‫עיקר עבודה זשל זיין אין קו פון גמילות‬ ‫פהיוי ] ‪,‬‬ ‫ווורה שבעל‬
‫חסדים ' י ) ‪ ,‬לבער מצד מידת חסידות‬
‫דעם ‪:‬‬ ‫וי " ל דעם ביאור אין‬ ‫ד‪,‬‬
‫ד‪8‬רף ער אויסקלייבן דעם קו פון תורה ‪,‬‬
‫‪8‬ז זי זטל ביי אים זייז דער " קבע " און‬ ‫די משנה ( " שמאי אומר כו ' " ) קומט‬
‫דער עיקר " ‪.‬‬ ‫בהמשך צו דער דערמטנטער משנה אין‬
‫פרק " על ג ' דברים העולם עומד‬ ‫ינהייב‬
‫און דעריבער איז ד‪ 8‬ניט מתאים דער‬
‫על התורה ועל העבודה ועל גמילות‬
‫אויספיר פון " ומלאכתך עראי " ‪ -‬ווייל‬
‫חסדים " ‪8 ,‬ז עם זיינען ד‪ 8‬דריי זעכן ‪,‬‬
‫ד‪ 8‬איז ניט די כוונה צו שולל זיין‬
‫" עמוד "‬ ‫‪18‬‬ ‫יעדע איינע פון זיי איז‬ ‫יימס‬
‫" מלאכה " ‪ ,‬שז זי ז‪8‬ל ניט זיין בדרך‬ ‫ווטס השלט אויף דעם עולם ‪ .‬און דערי ‪-‬‬
‫קבע " ‪ ,‬נשר צו מדגיש זיין און אויסטיילן‬‫"דעם‬ ‫בער ‪ ,‬ווען ‪ 8‬מענטש קען זיך ניט פ‪8‬ר ‪-‬‬
‫" קבע " פון תורה לגבי די קוים פון‬ ‫נעמען בכל לבבי ונפשו ומאודו מיס די‬
‫‪.‬‬
‫" עבודה " און " גמ " ח "‬ ‫שלע דריי צוז‪8‬מען ‪ ,‬דטרף ער זיך אויס ‪-‬‬
‫קלייבן לכל ‪ -‬הפחות איין עמוד ‪ -‬קו פון‬

‫ננחלת אבות כאז ( ועד " ז בפרקי משה להר ' מ‬ ‫‪) 35‬‬ ‫די דריי " ‪ ,‬אין וועלכן ער זלל טריינטשז‬
‫רמאותם השלשה עמודים שזכר שמעון‬ ‫אלמושנינו ) ‪:‬‬ ‫זיין עיקר " חיות און התעסקות ‪ ,‬און די‬
‫הצדיק עשה הלל עיקר מהתורה כו ' ושמאי עשה‬ ‫שנדערע צוויי ‪ -‬קומען דערנ‪8‬ך * ‪'4‬‬
‫בעבור‬ ‫הוא‬ ‫שהתלמוד‬ ‫שחשבו‬ ‫מהמעשה‬ ‫עיקר‬ ‫( סיידן עס איז ‪ 18‬ענין שהזמן גרמא‬
‫כו ' ‪,‬‬ ‫עצמו אמר עשה תורתך קבע‬ ‫המעשה כו '‬
‫אגל‬ ‫כו ' ) ‪.‬‬ ‫להעיר שיהי ' העיקר במעשה ולא בלימוד‬
‫( ולזה‬
‫( ניצב ‪ ,‬כמבואר בשו " ע וכד )‪.‬‬
‫לכאורה דוחק למרש שב עשה פרחך קבט ‪ -‬כוונת‬ ‫‪.‬‬ ‫און בשייכות מיט דעם זאגט שמאי ‪-‬‬
‫שמאי שהעיקר ( קבע ) הוא המעשה ‪ ,‬ולהעיר שע " פ‬ ‫לויטן דרך פון מילי דחסידותא ‪ " :‬עשה‬
‫הפי ' שבפנים ( דוקא ) מתאים זה עם מה שנתבאר‬
‫ועוד )‬ ‫בכ " מ ( אוה " ת ואתחנז ע ' רמא ואילך ‪.‬‬
‫דהפלוגתא אם תלמוד גדול או מעשה גדול ( קדושיז‬
‫מ ‪ ,‬כ ‪ .‬וש ‪ -‬נ ) הוא כעין הפלוגתא דב ‪ -‬ש וביה ( חגיגה‬ ‫‪.‬‬
‫פ ‪ -‬א סוס ד ) " גל‬ ‫אדה " ז ( הלכות ת ‪ -‬ת‬ ‫נל '‬ ‫‪) 32‬‬

‫דב ‪ ,‬ש אומרים שמיס קדמו לארץ ( וב " ה‬ ‫א )‪,‬‬ ‫יב ‪,‬‬ ‫כל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל‬ ‫פש ‪. . .‬‬
‫‪1‬‬ ‫(‬

‫קדמה ) ‪.‬‬ ‫אומרים ארץ‬ ‫ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבוא בגלגול כו '‬
‫ס " ‪ -1‬ד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה בארוכה הלכות ת ת שם פ ‪ ,‬ג‬ ‫‪) 36‬‬ ‫זו ‪. -‬‬ ‫וא ‪ -‬א לה להתתקז ולהשתלם כו ' כלתי ידיעה‬
‫יח ‪.‬‬ ‫פרש " י ויחי מט ‪ ,‬יג ‪ .‬ברכה לג ‪,‬‬ ‫‪) 37‬‬
‫‪ ) (2‬ראה הלכות ת ‪ -‬ת שם ספ " ב ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫סוס ' ט ‪.‬‬ ‫וראה אגה ‪ -‬ק‬ ‫‪) 38‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫שזועצל וישב ( כה ‪,‬‬ ‫תרומה ‪.‬‬ ‫ראה תו " א פ '‬ ‫‪) 33‬‬

‫‪ ) 39‬ולהעיר מהלכות ת " ת לאדה ‪ -‬ז שם רם ‪ -‬ג‬ ‫ולהעיר גם ממחז ‪ -‬ל תלמוד‬ ‫קלד ) ‪.‬‬ ‫ולהצ ' צ ( ע '‬ ‫ב)‬

‫( מרמב " ם שם ה " ו ) ‪ :‬ולכן מי שנשאו לבו לק = ם מצוה‬ ‫א )‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫גדול או מעשה גדול ( קדושיו מ ‪ ,‬ב ‪ .‬תקו ז ו ‪,‬‬

‫זי כראוי כו ' ‪ .‬וראה גם קו " א שם ( ובשרע אורח ר ‪ -‬ס‬ ‫'‬ ‫וראה ג " כ אגה " ק ס ‪ -‬ה ( קט ‪ ,‬א )‬
‫‪.‬‬
‫קנו ) ‪ .‬אלא דשם " כמו שאמרו חכמים ( לקמו פ ‪ 1‬מ ‪ -‬ד )‬ ‫כ‪.‬‬ ‫ע " ד מרז ‪ .‬ל במאי זהית טפי ( שבת קיח ‪ ,‬סע ‪.‬‬ ‫‪) 34‬‬

‫כר היא דרכה של תורה כו ' ‪ , -‬היינו ההדגשה דחיי‬ ‫ז)‪.‬‬ ‫וראה אגה " ק סו ‪ -‬ס‬
‫כו ' ‪ ,‬העדר המלאכה והעסק ‪ ,‬משא ‪ -‬כ‬ ‫תחי '‬ ‫צער‬ ‫ואולי יש לקשר זה עם מש " כ בהקדמת‬ ‫" ‪) 34‬‬
‫החיוב ‪.‬‬ ‫הוראת ‪ -‬עשה תורתך קבעי ‪ -‬ההדגשה על‬ ‫התניא דנשמות ישראל נחלקות דרך כלל לשלשה‬
‫‪. 12‬‬ ‫ראה לעיל הערה‬ ‫'‬ ‫סי‬ ‫קויו‬
 ‫‪351‬‬ ‫שיחות‬ ‫פ" א‬ ‫אבית ‪-‬‬ ‫לקוטי‬

‫נוגע דווקא צו פסק' נען הלכה למעשה‬
‫און ווערן דוקא ‪ 8‬פוסק בישראל ‪-‬‬
‫און‬ ‫בשלד‬ ‫דערפ‪8‬ר בשווטרנט ער‬
‫זטגט " אמור מעט " ‪ :‬דער עסק התורה‬
‫אין דעם סוג פון " אמור " ‪ - ' 3‬תגן די‬
‫ממקנא לפסק הלכה ‪ -‬דטס דשרף זייז‬
‫און רוב הלימוד‬
‫" מעט " " דער עיקר‬
‫דשרף זיין גימוד התורה לשמה ‪ ,‬ביז‬
‫אפילו ע " ר " דרוש וקבל שכר " ' ‪ " ,‬יגדיל‬
‫‪4‬‬
‫הורה ויאדיר " ' * ‪.‬‬
‫וויבשלד שזוי קעו זיך אימעצער טועה‬
‫זיין ‪ ,‬אין דעם צווייטען קצה און מיינען ‪:‬‬
‫היות שז דער " קבע " און הדגשה אין‬
‫לימוד התורה דשרף זייז ניט דוקא צו‬
‫פסק ' נען להלכה ולמעשה ובפועל ממש ‪,‬‬
‫איז אפשר דערפון משמע טז קיום‬
‫המצות בכלל ( מעשה ) איז ‪ 8‬זלך יוטס‬
‫פשדערט ניט (ח " ו ) ליין קביעות ‪ ,‬צו‬
‫מקיים זייז זיי מיט מסירה ונתינה ‪-‬‬
‫איז ער דעריבער מוסיף און ז‪8‬גט ‪8‬ז‬
‫‪ ,‬שז אין עסק‬
‫"ועשה הרבה " ‪ :‬אמת טשקע‬
‫התורה גופא דטרף ניט זייז די הדגשה‬
‫עיקרית אויף ווערן ‪ 8‬פוסק און פסק ' נען‬
‫דינים להלכה למעשה ‪ ,‬שבער עס מוז‬
‫זיין די הנהגה פון " ( עשה הרבה " ‪ ,‬טז די‬
‫עשיית המצות זשל זיין מיט ‪ 8‬ריבוי‬
‫גדול סיי אין כמות און סיי אין איכות ‪-‬‬
‫כ)‬ ‫ע ‪ -‬ד ל ' מתז ‪ -‬ל ( שכת קיד ‪ ,‬א ‪ .‬תענית י ‪,‬‬
‫ת ‪ -‬ח כו ' זה ששואליי אותו דבר הלכה כו '‬
‫ואומר ‪ .‬ולהעיר מנחלת אבות ‪ :‬כי אמור הוא לשון‬
‫נופל על התלמוד כו ' ‪ .‬אבל מזה שנקט הלשון אמור‬
‫ולא למוד וכיו ‪ -‬ב ‪ ,‬מוכח שאיז כוונתו לאפוקי עצם‬
‫הלימוד אלא עניו אמוד שבלימוד ‪ ,‬היינו אמירה‬
‫והוראה לזולת ‪ ,‬ולהעיר ממרו ‪ -‬ל ( שבת קלח ‪ ,‬ב ) הנך‬
‫דערמיט איז מובן ‪ ,‬פשרוו‪8‬ס ער פירט‬
‫אויך ניט אוים (נשכדעם ווי ער זשגט‬
‫‪8 ,‬ז " עבודה * און " גמ " ח "‬
‫" תורתך קבע " )‬
‫זללן זייז באופן " עראי " ‪ ,‬וושרום ‪ -‬די‬
‫הוראה " עשה תורתך קבע " איז געזשגט‬
‫געוושרן אויד צו מארי עוברין טניז ‪,‬‬
‫ווטס זייער רוב התעסקות איז (ניט איז‬
‫תורה ‪ ,‬זיי זינען יוצא אפילו מיס " פרק‬
‫נ‪8‬ר )‬ ‫אחד שחרית ופרק אחד ערבית " ‪, ' 0‬‬
‫אין קו פון גמילות חסדים ‪ ,‬פונדעסט ‪-‬‬
‫וועגן פ‪8‬דערט זיך אויך ביי זיי דער עניז‬
‫פון " תורתך קבע " ‪ :‬דער לימוד התורה‬
‫אין דעם זמן מועט ( בכמות ) זלל זיין‬
‫קבע ( באיכות) ‪ ,‬איינגעקארבט איז נפש ‪,‬‬
‫גטנצן‬ ‫ביז ‪8‬ז דטס זטל פועל זיין אויינו‬
‫טטג י‪. 4‬‬
‫ועוד ‪ -‬דער לשון " עראי" איז ניט‬
‫מתאים לגבי " עבודה " און " גמילות‬
‫חסדים " ‪ ,‬ווייל זיי זיינעז ענינים עקרים‬
‫ויסודיים אין עבודת הוי און זיי מוזן זיין‬
‫אין ‪ 18‬אופן פון " קבע " ‪ :‬נ‪8‬ר צווישן די ג '‬
‫ה " קבע "‬ ‫דברים עצמם דשרף דער עיקר‬
‫זיין איז קו התורה דוקא ‪,‬‬
‫ה ‪ ,‬נסך ' דער הוראה ‪8 ,‬ז צווישן די‬
‫דריי קויו איז דער קו התורה דער עיקר‬
‫‪ " -‬תורתך קבע " ‪ ,‬איז שמאי ממשיך צו‬
‫מבאר זיין ‪ ,‬אין וושס פשר ‪ 8‬אופן‬
‫ס ' דשרף זיין דער עיקר לימוד בתורה ‪:‬‬
‫תלמוד‬ ‫" גדול‬ ‫ושגן ‪:‬‬ ‫רז "ל‪' 1‬‬ ‫וויבטלד‬
‫‪) 43‬‬ ‫שהתלמוד מביא לידי מעשה " ‪ ,‬וויולט‬
‫איזהו‬
‫מעז געקענט דערפון טרויסדרינגען ‪8 ,‬ז‬
‫מ'דארף זיך שפגעת נ‪8‬ר טיט לערנעז‬
‫אין ‪8‬ז אופן פון " אסוקי שמעתא אליבא‬
‫דהלכתא " י‪ , 42‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬ענינים וולס זיינעז‬

‫תכה ‪.‬‬ ‫ה ' זו‬

‫הלכית‬ ‫רסרמ ‪ -‬ו ‪.‬‬ ‫רם ‪ -‬א יו ‪ -‬ד‬ ‫שז ) מנחות צט ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ארז " ל ( אבות פ ו מ ‪ -‬ו ) ואינו שמח‬ ‫' תירה מזה‬ ‫‪) 44‬‬
‫ת‪ -‬ת לאדה ‪ -‬ז שם ס ‪ -‬ד ‪.‬‬
‫בהוראה ‪ :‬ואדרבא צ ‪ -‬ל ירא הוראה ( טושו ‪ -‬ע תו ‪ -‬מ‬
‫המשד תער ‪ -‬ב פ " ד‬ ‫‪,‬‬ ‫י'‬ ‫ע'‬ ‫ראה אוה ‪ -‬ת נ ‪ -‬ד‬ ‫‪) 41‬‬

‫א)‪.‬‬ ‫לקדד ח ‪-‬א ( ו ‪,‬‬ ‫ו) ‪.‬‬ ‫( ן‪,‬‬

‫סוטה מד ‪ ,‬א ‪ .‬וש ‪. 1 -‬‬ ‫‪) 45‬‬
‫וש ' נ ‪,‬‬ ‫קדושיו מ ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫‪) 42‬‬
‫חולין סו ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫כא ‪.‬‬ ‫ישעי ' מב ‪,‬‬ ‫‪) 46‬‬
‫יומא בו ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫* ‪) 42‬‬
 ‫שיחות‬
‫ווי‬ ‫וכיו " ב ‪,‬‬ ‫"רזהתורה נקנית "‬
‫בהם )‬ ‫‪48‬‬
‫" ל‪ 49‬זלגן ‪ " :‬הרבה למדתי מרנותי‬
‫‪.‬‬‫ומחברי וכו ' ומתלמידי יותר מכולן "‬
‫שבער די מענטשן ‪ ,‬וואם זיין התחברות‬
‫מיט זיי וועט אים ניט צוגעבן אין‬
‫קבע " ‪ ,‬ד‪8‬רף ער זיי אויסמיידן ‪,‬‬
‫תורתךזיין‬
‫"מרחיק‬
‫זיי און ניט השבן צו ט‪ 18‬מיט‬
‫זיי כללס ‪.‬‬
‫אויף דעם קומט די בשווארעניש אין‬
‫דריטן פשל פון שמאייס מאמר ‪:‬‬
‫והוי‬
‫יפות‬
‫מקבל את כן האדם בסבו פנים "‬
‫"‬
‫‪ -‬הגם ‪8‬ז זיין עיקר התעסקות איז אין‬
‫לימוד התורה און אין ‪ 18‬אופן פון " קבע "‬
‫און " )נמור מעט " ‪ ,‬דשרף עס אים ניט ‪8‬פ ‪-‬‬
‫ה‪8‬לטן פון אויפנעמען יסדן איינכם ‪8 ,‬ן‬
‫יפות ‪ .‬ד ‪ .‬ה ‪.‬‬ ‫אויסנשם ‪ ,‬מיט ‪ 8‬סבר פנים‬
‫אויד שזש אדם ‪ ,‬וולס זיין בעקענען זיך‬
‫מיט אים ‪ ,‬זיין התחברות מיט אים וועט‬
‫ניט בריינגען קיין תועלת אין זיינע‬
‫ענינים ( ניט נשר ניט אין קו מון לימוד‬
‫התורה ‪ ,‬נשר אייך ניט אין קו פון גמ " ח‬
‫וכו ' ) ‪ ,‬פונדעסטוועגן ד‪8‬רף ער אים ניט‬
‫סתם " מקבל " זיין ‪ ,‬נאר " בסבר פנים‬
‫יפות " דוקא ‪8 ,‬ז דער אדם זלל זען און‬
‫מרגיש זיין ‪8‬ז ער נעמס אים אויף און‬
‫פטרנעמט זיך מיט אים מיט צופרידנ ‪-‬‬
‫קייט און איבערגעגעבנקייט ‪.‬‬
‫לאחרי כל הנ " ל שטעלט זיך די‬
‫שאלה ‪ :‬ווי מזוי קען מען אויספירן די‬
‫צו די‬
‫זיי‬ ‫צוז‪8‬מען ‪ ,‬איינע‬
‫וויבשלד‬ ‫הוראות בסתירה‬ ‫טלי‬
‫זיינען פירט‬
‫שנדערע ‪ ,‬כנ "ל ? ( די הנהגה פון " עשה‬
‫תורתך קבע " דטרף זיין עיקרה די השגה‬
‫ולימוד בתורה אין ‪ 18‬אופן פון יאבור‬
‫מעט " ‪ -‬און צוזחמען דערמיט זשל זיין‬
‫בסידורו ) ‪.‬‬ ‫ו מ ‪ -‬ו ( כגירסת אדה " ז‬
‫‪.8‬‬
‫תענית פ ‪ ,‬א ‪ .‬מכות י ‪,‬‬
‫כאז ד " ה והוי מקבל את כל‬ ‫להעיר ממדיש‬
‫פ‪11‬א‬ ‫‪ :2?4‬ווצ ‪-‬‬ ‫לפרוטי‬ ‫‪352‬‬
‫וולס מער מצות און מיס וולס מער‬
‫התלהבות ‪.‬‬ ‫חיות און‬
‫וויבטלד שז לדעת שמאי דשרף זיך‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ 8‬איד בעיקר טפגעבן מיט לערנען תורה‬
‫לשמה ‪ ,‬איו ‪8‬ן אופן פון " אמור מעט "‬
‫קען ביי איינעם זיך ‪98‬לייגן ‪ -‬ובהקדם ‪:‬‬
‫ס ' איז ידועי * דער אונטערשייד צווישן‬
‫די תכונות פון מוחין ( שכל ) און מדות ‪,‬‬
‫‪8‬ז מוחין איז זייער ענין צוליב רעם אדם‬
‫ווי ער איז פשר זיך ‪ ,‬און מדות זיינען‬
‫‪.‬‬
‫צוליב דעס זולת ‪ .‬ד ‪ .‬ה שז די התעוררות‬
‫און ווירקונג פון די מדות קין זיין נטר‬
‫בשייכות צו ‪ 8‬צווייטן ( צו וועמען מען‬
‫הקט דעם רגש פון אהבה ‪8 ,‬דער פ‪8‬ר ‪-‬‬
‫וועמען ער הלט מורא וכו ' ) ; ביי מוחין‬
‫איז עם להיפר ‪ :‬ניט בלויז ויינען מוחין‬
‫גיס " בשביל הזולת " ‪ ,‬נ‪8‬ר אדרבה ‪ ,‬דער‬
‫המוחין ‪,‬‬ ‫" זולת " איז נאר גורם בלבול‬
‫וכידוע שז צוקומען צו השגת השכל‬
‫כדבעי ( ובפרט די השגה פון עצם השכל‬
‫ייטס איז העכער פון מדות ‪ ,‬העכער פון‬
‫דורך‬ ‫ו‪14‬‬ ‫אדי דוי‬ ‫פסקי הלכה ) קען דער‬
‫התבוננות והעמקה ‪ ,‬ווען ער איז בהתבו ‪-‬‬
‫זיך‪.‬‬ ‫דדות ‪8 ,‬פגעוונדערט פשר‬
‫קען מען קומען צו דער ממקנא ‪8 ,‬ז‬
‫דער אופן פון " תירתך קבע " ( בדרך‬
‫" אמור מעט " ) ‪ ,‬וושס איז ‪ 18‬אופן פון‬
‫ז‪.‬‬ ‫השגה והבנה ‪ ,‬פשדערט פון אים די‬
‫יפגע ‪-‬‬ ‫הנהגה פון התבדדדוח דוקא ‪ ,‬זיין‬
‫זונדערט פון דעם " זולת " ‪ :‬און אויב יע‬
‫צוז‪8‬מען מיט ‪8‬נדערע ‪ -‬איז דאס ניר‬
‫מיט יזף חברותא ‪ ,‬וולס וועט אים‬
‫בריינגען ‪ 8‬יתרון שזו תועלת איז זיין‬
‫חברים " ‪,‬‬ ‫" דבוק‬ ‫ווי‬ ‫התורה ‪,‬‬ ‫לימוד‬
‫" פלפול התלמידים " ( פון די זאכן וואס‬
‫‪.‬‬ ‫אב‬ ‫‪) 48‬‬
‫ראה המשר תרס " י ע ‪ ,‬קיא ואילך ‪ ,‬ד " ה וישא‬
‫" י‬
‫‪) 41‬‬
‫‪) 49‬‬
‫‪50‬ן‬
‫יאילך) ‪.‬‬ ‫‪596‬‬ ‫‪.‬‬
‫אהרן תרצ " ד ( סה מ קונטרסים ח "ב עי‬
‫( בכ " מ ‪.‬‬
‫בשמחה ‪.‬‬ ‫האדם‬
 ‫‪353‬‬ ‫שיחות‬ ‫פ"א‬ ‫אבית ‪-‬‬ ‫לקוטי‬

‫כחות מיוחדים צו מקיים זחן בהצלחה‬

‫אין חיית‬
‫קיום‬ ‫מרבה ‪8‬זייןריבוי‬
‫נשך מיס‬
‫הרבה " ‪:‬‬
‫המצות און‬
‫" ועשה‬
‫שלע הוראות פון (מילי דחסידותא וולס‬
‫אין ) פרקי אבות ) ‪ :‬און טז ער וועט גוס‬ ‫און צו רעם שלעם משנט‬ ‫;‬ ‫והתלהבות‬
‫‪8‬פששצן און שפמעסטן דעם זמן וולס‬ ‫מען רעם ענין פון " והוי מקבל את כל‬
‫ער ה‪8‬ט ‪ ,‬וועט ער זען טז מ ' קען די צייט‬ ‫האדם בסבר פנים יפות " ‪ ,‬וולס איז נ‪8‬כ ‪-‬‬
‫צעטיילן אויף ‪8‬ז‪ 8‬אופן ‪8‬ז סיז‪8‬ל מספיק‬ ‫מער בניגוד ‪ :‬בעת ‪8‬ז דער עיקר הצלחה‬
‫זיין צו ט‪8‬ן אין יעדערן פון די דריי‬ ‫פון " תורתך קבע " איז דוקא דורך‬
‫הנ " לי ' ‪.‬‬ ‫הוראות‬ ‫התבודדות ‪ ,‬דשרף מען זיך שבער ‪- 98‬‬

‫בעומק ובפנימיות יותר י "ל די‬
‫שייכות פון די דריי הוראות הנ" ל צום‬
‫" שמאי " ‪.‬‬ ‫בעל המאמר‬
‫ובהקדים וולס אין די דריי הוראות‬
‫געפינט מען ‪ 8‬צד השווה ‪ :‬אין ערשטן‬
‫ענין ‪ ,‬טז דער עיקר " קבע " דשרף זיין אין‬
‫תורה און באופן פון "אמור מעט " ‪-‬‬
‫ד ‪ .‬ה ‪ .‬טזט לימוד וולס איז לשמה ניט‬
‫צולים פסקינען הלכה ( כנ " ל ) ‪ -‬דריקט‬
‫זיך ארן דעם אוים טז זיין לימוד התורה‬
‫איז ניט צוליב ‪ 8‬צווייטן ענין ‪ ,‬אפילו ניט‬
‫צוליב קיום המצות ‪ ,‬ניר צוליב תורה " ‪.‬‬
‫מזוי אויך די צווייטע הוראה " ועשה‬
‫הרבה " ‪8 ,‬ז אויך בשעת תורתו איז קבע‬
‫און " אמור מעט " דשרף ער מרבה זיין‬
‫בקיום המצות ‪ ,‬וולס ד‪8‬ס מיינט טז זיין‬
‫קיום המצות איז ניט צוליב ( הצלחה‬
‫ב ) לימוד התורה ‪ ( -‬בטוו‪8‬רענען ווי די‬
‫הוראה פון מרז " ל " " כל האומר איו לו‬
‫אלא תורה אפילו תורה אין לו " ) ‪ ,‬שז אויך‬
‫יישב אוהל ד‪8‬רף ז " ז די עבודה‬
‫פון גמילות חסדים און כללות קיום‬
‫המצות ‪ ,‬וולס זיין עשי ' ( פון מצות ) איז‬
‫דעמאלט בבחי ' " מעט " י ' ‪ -‬צוליב‬
‫עשה תירקד‬ ‫‪.‬‬ ‫ועוד להעיר דגם בההוראה‬
‫התל‬ ‫‪. .‬‬
‫עבודה וגמ ח ' מודגשת נקודה‬ ‫‪.‬‬
‫שכפנים ‪ ,‬שהרי עיקר הענין דמעשה המצות רבפרט‬
‫ח‪.‬‬ ‫געבו ניט נ‪8‬ר מיט מעשה המצות‬
‫‪.‬‬
‫בריבוי ‪ ,‬נ‪8‬ר אויך מיט דעם זולת ווי קען‬
‫מען זיך מתגבר זיין אויף די שלע‬
‫סתירות ? ) י ' ‪.‬‬
‫איז די משנה מקדים און איז מודיע ‪,‬‬
‫‪8‬ז דער בעל המאמר איז " שמאי " ‪ :‬דורך‬
‫( דעם תוכן וושס איז מרומז אין ) " שמאי "‬
‫וועט ער קענען דורבפירן שלע דריי‬
‫הוראות ‪.‬‬
‫ס 'איז מבואר אין לקו " תי ' וועגן ( דעם‬
‫נק ' שמאי‬ ‫נאמען ) " שמאי " ‪ ,‬שז " ע " כ‬
‫כענין שארו "לי ' ע " פ " ושם דרך כו' כל‬
‫השם אורחותיו ‪ ,‬דהיינו ששוקל דרכיו‬
‫איך ומהו כו '" ‪ -‬שז דער נשמען " שמאי "‬
‫( וולס איז פון לשון " שם אורחותיו " ‪-‬‬
‫ששצן און וועגן זיינע דרכים ) איז מרמז‬
‫אוו לערנט‪8 ,‬ז ‪ 8‬איד דשרף ‪8‬פש‪8‬צן און‬
‫טפוועגן זיינע דרכים ‪ ,‬זיין זמן און זיינע‬
‫געוו‪8‬רז ‪.‬‬ ‫זיינען אים געגעכן‬ ‫ווים‬ ‫כחות‬
‫און ‪8‬ז ער וועט ‪98‬ששצן און ‪8‬פוועגן‬
‫‪8‬‬ ‫ביי‬ ‫די כוחות וולס מ ' הטט אים געגעכן‬
‫מלמעלה ‪ ,‬וועט ער אויסגעפינען שז ער‬
‫הקט דעם כח און די מעגליכקייט‬
‫אויסצופירן די עבודה אין שלע דריי‬
‫אופנים הנ " ל (ובפרט אין דעם זמן וושס‬
‫‪) 55‬‬ ‫איז בששטימט פשר דעם לימוד פון לי‬
‫קבע ‪ -‬לגבי‬ ‫אבות ‪ ,‬וולס דעמטלט ווערן געגעבן‬

‫גפה ‪ -‬ב וחלקו בעולם ‪,‬‬ ‫לברר‬ ‫כשביל‬ ‫היא‬ ‫גס ‪ -‬ח‬
‫משא " כ בעסק התורה שע " י מתייחד עם קב " ה ( ראה‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫ע ' ‪318‬‬ ‫להעיר גם מלקו ‪ -‬ש חי ‪ -‬ד‬ ‫‪) 51‬‬
‫פל ‪ -‬ז ‪ .‬ועוד ) ‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫שה "ש מח ‪ ,‬רע " ג ‪.‬‬ ‫‪) 52‬‬
‫א‪.‬‬ ‫' במות קט ‪ ,‬ב ‪ .‬יראה לקו ‪ -‬ת ויקרא ה ‪,‬‬ ‫‪) 56‬‬ ‫מו " ק ה ‪ ,‬מע " א ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪53‬‬
‫ס " ה‪.‬‬ ‫אגה ‪ -‬ק‬ ‫‪) 57‬‬ ‫בסופו ‪.‬‬ ‫תהלים מזמור ג‬ ‫‪) 54‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פ "א‬ ‫אבות ‪-‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪354‬‬

‫און אין דער נקודה משותפת ‪8 -‬ז‬ ‫ההכרח ‪ -‬שהזמן גרסא ‪ :‬אכילת מצה‬
‫סיי לימוד התורה סיי קיום המצות און‬ ‫בפסח וכו ' ‪8 ,‬דער כדי זיין תורה זשל זייז‬
‫סיי זיין מקבל זיין יעדן אידן איז יערער‬ ‫כדבעי ' ‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫פון זיי ‪ 8‬מטרה ותכלית פשר זיך ( און‬
‫ז‪8‬ך )‬ ‫ניט צוליב ' ן תכלית פון ‪ 8‬צווייטער‬
‫‪ -‬זטגט זיך שרוים שז ישראל אורייתא‬
‫וקוב " ה כולא חד‪ , 60‬וולס דעריבער ‪ ,‬כשם‬
‫ווי ס ' איז ניט שייך צו זלגן שז דער‬
‫אויבערשטער איז ח " ו ‪" 18‬ממצעי " צו‬
‫עפעס שנדערש ‪ ,‬שזוי איז ניט שייך צו‬
‫זלגן דטס כנוגע תורתו ומצותיו און‬
‫( בנוגע הנהגות בני) ישראל ‪.‬‬
‫ט טט דער ענין ‪ -‬שז תורה מצות‬
‫און אידן זיינען כולא חד מיס קוב " ה ‪-‬‬
‫וועט דערהערט ווערן בהתגלות לעתיד‬
‫לבוא ‪ ,‬ווען עם וועט זיין דער גילוי פון‬
‫דעם אמת פון יסוער זלך ‪ ,‬בזמן הזה‬
‫שבער איז דשם בהעלם אין דער עבודה‬
‫פון כאו "א ‪ ,‬וושס דערפטר זינען דש ואון‬
‫עס דשרפן זיין ) פשרשידענע סוגים ביי‬
‫אידן י ' ‪ :‬מארי תורה ‪ -‬וושס זירור עסק‬
‫אין גמ " ח ומצות איז ב" מיעוט ימיהם " יי ‪,‬‬
‫שדער שזוינע וושס ב‪ 8‬זיי איז עס צוליב‬
‫תורה ‪ ,‬ווייל " כל האומר אין לו אלא‬
‫תורה כו ' " כנ "ל ; ‪8‬דער מארי עובדין‬
‫סבין ‪ ,‬וולס עיקר ענינם איז משכו פון‬
‫וועלט ‪ 8‬דירה לו י ‪ %‬דורך קיום המצות‬
‫און דער ( חיוב פון) לימוד התורה איז‬
‫ביי זיי מעט ‪8‬דער בכדי זייער קיום‬
‫המצות ז‪8‬ל זייז כדבעי ואון עד " ז איז דש‬
‫‪8‬ט דער חילוק אין המשך הדורות יי ) ‪,‬‬
‫און וויבשלד שז דט ויערס געזשגט‬
‫ועשה הרבה " איז פשרשטשנדיק ‪8 ,‬ז זיין‬
‫"מעשה‬
‫המצות איז נשר מצד אשר קדשנו‬
‫במצותיו וצוונו ( אפילו ניט ‪8‬לס סגולה‬
‫‪8‬ז תורתו ( וושס איז קבע ) זלל זיין " יש‬
‫‪.‬‬
‫לו " ‪ -‬השבו ‪ 8‬קיום )‬
‫ועד " ז אין דער דריטער הוראה " הוי‬
‫מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות " ‪,‬‬
‫מטס רעדט זיך ‪ ,‬ווי גערעדט פריער ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫וועגן איינעם וולס ער וועט פון אים ניט‬
‫השבן קיין תועלת ‪ ,‬אפילו ניט אין קיום‬
‫המצות פון גמ " ח ‪ ,‬ווייל דער אדם דשרף‬
‫פון אים ניט השבן קייו שום טובה ( ווי‬
‫האדם " ) ‪-‬‬ ‫דער לשון " כל‬
‫יטרום בשעת דער צווייטער ד‪8‬יף‬ ‫[‬
‫‪8‬נקומען צו ‪ 8‬טובה יאפילו די טובה ‪-‬‬
‫( דורך מקבל זיין אים‬ ‫אייפהייבן אים‬
‫בסבר פנים יפות ) פון זיין נמיכות הרוח‬
‫וכיו " ב) ‪ ,‬אפשר שז ער סוט ריס צוליב די‬
‫תועלת וולס ער ה‪8‬ט פון דעם ‪ ,‬ער איז‬
‫מקיים דורך שים ‪ 8‬מצוה פון גמ " ח וכו ' ] ‪,‬‬
‫נ‪8‬ר די הוראה איז אויפנעמען יעדן‬
‫איד בסבר פנים יפות בלויז דערפשר‬
‫ויייל שזוי איז מדת חסידות‪. ' 9‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫ראה כג ‪,‬‬ ‫ראה לקסת‬ ‫‪) 58‬‬
‫שאומר " כל האדם " ( בה ‪ -‬א ) שכולל גב‬ ‫ואף‬ ‫‪) 59‬‬

‫יש לומה ‪,‬‬ ‫) ‪-‬‬ ‫אוה " עי ‪1‬תוד " ה ומיז ‪ ' -‬במות מא ‪ ,‬א‬
‫שמעיו זה שייך גם באוה " ע ‪ ,‬שיש לקבל פגיו בסבר‬
‫פנים יפות גם כשיא יגיע עי " ז שזו תועלת לישראל‬
‫עליו על ריב ' ז שלא הקדימו אדם שלוס מעולם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ולתורה ‪ ,‬מצד זה שהוא מעשה ה אומן שעשש‬
‫ואפילו נכרי בשוק ‪ ,‬שבפשטות הות מפד העניו‬ ‫‪.‬‬
‫הקב " ה ‪1‬תעגית כ ‪ ,‬ב ) ולהעיר מברכות יז ‪ ,‬א ‪ :‬אמרו‬
‫‪263 - 4‬‬ ‫דכבוד הבריות ‪ -‬ראה לקו ‪ -‬ש חט " ז ע '‬
‫שם ‪.‬‬ ‫ובהערות‬
‫א‪.‬‬ ‫ראה זח " ג עג ‪,‬‬ ‫‪) 60‬‬ ‫וראה‬ ‫א‪.‬‬
‫)‬ ‫מהנהגה שמאי נשבה לא ‪,‬‬ ‫להמר‬ ‫י)‬

‫ולהעיר‬ ‫‪. 33‬‬ ‫הערה‬ ‫לעיל‬ ‫בהנסמן‬ ‫ראה‬ ‫] ‪)6‬‬ ‫אבל‬ ‫כאן ‪,‬‬ ‫]‬ ‫‪-‬שושנה לדוו הובא מלקוטים " למשנינו‬
‫וחולך ‪.‬‬ ‫‪189‬‬ ‫מלקרש ח " ח ס ‪ -‬ע‬ ‫דשאני החם שאם הי ' מקבלן בס‪ " 9‬י הי ' אחשד‬ ‫"ך‬

‫סוסשט ‪.‬‬ ‫אגה " ק‬ ‫‪) 62‬‬ ‫לדעתו ‪.‬‬ ‫להנכרי לקרש שיש מקוס‬
‫‪355‬‬ ‫שיחות‬ ‫‪ -‬פ"א‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬

‫‪- 98‬‬ ‫זייז " שמאי " ‪ ,‬ער וועט שפששצן און‬
‫וועגן זיינע כחות ‪ ,‬וויסענדיק שז ער השט‬
‫‪ 8‬נתינת כח מיוחד אויף קענען זיי שלע‬
‫דורכפירן ‪.‬‬
‫מודדין‬ ‫בה‬ ‫מודד‬ ‫שאדם‬
‫לו " ' ‪ , 6‬דורך דעם וושס ‪ 8‬איד איז מקיים‬
‫דעם גשנצן ציווי פון דער משנה ביז צום‬
‫סיום ‪ " -‬והוי מקבל את כל האדם בסבר‬
‫פנים יפות " איז ער זוכה שז מ ' ווייזט אים‬
‫מלמעלה ‪ " 8‬סבר פנים יפות " ‪ , 66‬און‬
‫י‪ , 6‬ביז צו די חיים‬
‫" באור פני מלך חיים "‬
‫נצחיים וושס וועט זיין לעת " ל בקרוב‬
‫ממש ‪ ,‬אין דעם זמן פון תחה " מ ‪ ,‬וולס כל‬
‫ישראל יש להם חלק לעולם הבא ‪.‬‬
‫ה)‬ ‫( משיחת ש ‪ -‬פ שמיני תשל ‪-‬‬
‫און דשם איז די שייכות פון בעל‬
‫המאמר " שמאי " צו די דריי הוראות‬
‫‪6‬‬ ‫אריז " ל '‬ ‫הנ " ל ‪ :‬סיאיז ידוע וושס דער‬
‫ז‪8‬גט ‪8 ,‬ז לעתיד לבוא וועט זיין די‬
‫ו " במדה‬ ‫הלכה ווי ב " ש ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪ .‬די הוראה פון די ג '‬
‫ענינים הנ "ל זהנען פשרבונדן בעיקר‬
‫מיס דעם גילוי פון דעם אמת פון כל‬
‫דבר לעת "ל ‪.‬‬
‫שבער וויב‪8‬לד שז שלע גילויים‬
‫דלעתיד זיינען תלוי במעשינו ועבודתנו‬
‫כל זמן משך הגלות א ‪ ,‬און אין זיי איז דש‬
‫‪ 8‬מעין פון דעם גילוי דלעתיד ‪ ,‬איז מובן‬
‫שז במעשה בפועל עכ " פ דשרף אויך‬
‫בזמן הזה זיין דער קיום פון די שלע‬
‫דריי הוראות ‪ ,‬און במילא וועט ביי אים‬

‫ב) ‪.‬‬ ‫משנה סוטה ( ש ‪,‬‬ ‫‪) 65‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫ראה לקוית ראה לב ‪ ,‬ריש ע ‪.‬‬ ‫‪) 66‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫לקאת קרח נד ‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫לזח ‪ -‬א יז ‪,‬‬ ‫מלם‬ ‫‪) 63‬‬

‫סו ‪.‬‬ ‫משלי טז ‪,‬‬ ‫‪) 67‬‬ ‫רפל' ז ‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫‪) 64‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבית‬ ‫לקוטי‬ ‫‪356‬‬

‫פרק שני‬
‫ג ) וולס איז די שייכות פו‪ 7‬דער‬ ‫הוי זהיר‬ ‫שמעון אומר ‪,‬‬ ‫" רבי י‬ ‫א‪.‬‬
‫דריטער הוראה " ואל תהי רשע בפני‬ ‫וכשאתה‬ ‫ובתפלה ו ‪,‬‬ ‫שמע‬ ‫בקריאת‬
‫עצמך " ( ‪8‬ז מיז‪8‬ל זיך ניט השלטן פטר ‪8‬‬ ‫תעש תפלתך קבע אלא‬ ‫מתפלל אל‬
‫רשע י ‪ ,‬ווייל ד‪8‬ס ברענגט מ ' ז‪8‬ל זיך‬ ‫ואל‬ ‫‪..‬‬ ‫רחמים ותחנונים לפני המקום‬
‫מתייאש זיין פון תשובה און ניט טפ ‪-‬‬ ‫עצמך " ‪.‬‬ ‫תהי רשע בפני‬
‫ה‪8‬לטן זיך פון צו טשו לבקר ) שז עבירה )‬
‫דשרף מען פטרשטייו ‪:‬‬
‫‪ -‬צו די צוויי פריערדיקע הוראות‬
‫וועגן דער והירות אין ק " ש און תפלה י ?‬
‫ציווי‬ ‫‪8‬‬ ‫א ) ד‪8‬יף מען דעו ‪8‬נקומעו צו‬
‫) ‪8‬ז‬ ‫אין מס ' אבות ( מילתא דחסידותא י‬
‫די נקודת הביאור אין דער משנה ‪:‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫מ' מוז זיין זהיר ' אזן ‪ 8‬מצות עשה‬
‫די דריי הוראות אין דער משנה זיינען‬ ‫דאורייתא (‪8‬דער אפילו ‪ 8‬מ " ע דרבנן י ) ‪,‬‬
‫פטרבונדן דערמיט וולס דער בעל‬ ‫און עאכו " כ די צוויי מצוות ‪ ,‬ק " ש אוז‬
‫המאמר ‪ -‬ר ' שמעון בו נתנאל מי ‪ -‬איז‬ ‫תפלה ‪ ,‬וולס זיינען מצוות עיקריות און‬
‫געווען " תורתו אומנתו " יי ‪,‬‬ ‫ביי אים‬ ‫אין עבודת ה ' ?‬ ‫כלליות‬ ‫‪6‬‬

‫ב ) עד " ז אין דער צווייטער בבא ‪-‬‬

‫שמואל ‪.‬‬
‫)‬ ‫כפי ' הרמשם ‪ ,‬ועוד ( ראה מדרש‬ ‫‪)8‬‬
‫קבע‬‫המקום‬
‫תפלתך‬
‫לסני‬
‫תעש‬
‫ותחנונים‬
‫מתפלל אל‬
‫רחמים‬
‫וכשאתה‬
‫"אלא‬
‫רפ "א ‪.‬‬ ‫וראה תניא‬ ‫"‪:‬‬
‫זו ‪.‬‬ ‫ובאבות דר ‪ ,‬נ ספי ‪ -‬ז לא הובאה בבא‬ ‫‪)9‬‬ ‫וושס איז אין דעם דער אויפטו אויף דער‬
‫מתלמידי ריב ‪ ,‬ז שנמנו במשנה ח ' ( לגירסת‬ ‫‪) 10‬‬
‫ברכותי ‪:‬‬ ‫מס '‬ ‫אין‬ ‫מפורשת‬ ‫משנה‬
‫הם ( החמשה‬ ‫‪.‬‬ ‫יו " ד )‬ ‫וכאמרו ( משנה‬ ‫מ"ט )‪.‬‬ ‫אדהה ‪-‬‬
‫דברים ‪. ,‬‬ ‫תלמידים ) אמרו שלשה‬ ‫תפלתו‬ ‫אין‬ ‫קבע‬ ‫תפלתו‬ ‫העושה‬
‫"תחנונים‬
‫‪,‬‬
‫וצע " ג בסה ‪ -‬ד ע ' רשב " י ( אות א ' ) שצייז למשנה ו‬ ‫"?‬
‫וראה מדרש דוו‬ ‫היוחסיז) ‪.‬‬ ‫( וראה שם אות ב ' מס '‬
‫לאבות ( לר ' דוד הנגיד ‪ -‬נכד הרכב ‪ -‬ם ) ‪ ,‬שמפרש‬ ‫יג ‪.‬‬ ‫משנה‬ ‫] )‬

‫דר ‪ -‬ש כאן הוא רשביי [ ולהעיר ‪ ,‬שרק במשנה ‪ ,‬ר '‬ ‫‪.‬‬
‫ברש ‪ -‬י ומח ו לא גרסי " ובתפלה ( וראה רבינו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)2‬‬

‫יהושע אזמר עין כו ' ‪ -‬מפרט ומפרש " ר ' יהושע ע ‪ -‬ה‬ ‫אבל אדהיר בסידורו נקט כהגירסא‬ ‫ותויו " ט ) ‪.‬‬ ‫יונה‬
‫הי ' מכלל חמשה התלמידים שנזכרו לעיל ‪ . ] -‬וראה‬ ‫‪. 15‬‬ ‫שבפנים וראה לקמן הערה‬ ‫‪.‬‬
‫ד‪ -‬ה‪.‬‬ ‫לקמן בפנים סעיף‬
‫תקב ‪ -‬ו )‬ ‫ראה כס ' דרישת מרדכי ( אמשטרדם ‪,‬‬ ‫‪)1 1‬‬ ‫המשנה ‪.‬‬ ‫ראה מפרשי‬ ‫‪)4‬‬

‫לאבות ‪ ,‬דג ' הוראות המשגה קאי במי שעוסק בתורה‬ ‫להדיעות דמצות תפלה היא דרננז ( רמב ' ו‬ ‫‪)5‬‬

‫בקביעוה ‪ ,‬שאל תאמר שגם בזמז ק " ש ותפלה יהי '‬ ‫בהשגותה לסהמ ‪ ,‬צ מ ‪ -‬ע ה ' ‪ .‬וכן דעת רוב הפוסקים‬
‫עוסק בתורה בקביל שתורתו אומנתו ‪ ,‬ואל ימהר‬ ‫‪ -‬מגיא או " ח סי ' קו סק ‪ -‬ב ‪ .‬וראה לקו " ח בלק ע ‪,‬‬
‫בתפלתך כדי ללמוד ‪ ,‬ואל תאמר שאתה נעשה רשע‬ ‫סע ‪ -‬ג ואילך ) אכל ראה תניא פג ‪ -‬ג ‪ ,‬מכתב אדה ‪1 -‬‬ ‫‪.‬‬
‫שמבטל תורה ‪ -‬כי דוקא רשבץ וחביריו אין‬ ‫להרר ‪ ,‬א משקלאוו ( נדפס בבית רבי ח ‪ -‬א כ ‪ ,‬א ( ס '‬
‫מבטליו ‪.‬‬ ‫מפסיקיז לק " ש ולתפלה ‪ ,‬אבל אנו‬ ‫ואילך ) ) ‪,‬‬ ‫לב‬ ‫תש ‪ -‬מ ) ‪7‬‬ ‫( קה ‪ -‬ת ‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫אדה ‪.‬‬ ‫אגרות קשש‬
‫( להחיד " א ) ‪,‬‬ ‫לאבות‬ ‫וראה גם בס ' זרוע ימיז‬ ‫ועוד ‪ .‬ואכ " מ ‪.‬‬
‫כלפי‬ ‫דהוראת המשנה " הוי שיר בק "ש וכתפלה ‪. - .‬‬ ‫דק ‪ -‬ש ענינה קבלה עול מלכות שמים ( ברכות‬ ‫‪)6‬‬

‫‪.‬‬
‫מי שהורתו אומנתו מדבר ( אלא ששם מפרש שגם‬ ‫לי‬ ‫ותפלה‬ ‫ב ‪ .‬ובכ "מ ) ‪.‬‬ ‫ע‪.‬‬ ‫שם כ ‪ ,‬ריש‬ ‫מ "ב‪.‬‬ ‫פ ב‬ ‫‪.‬‬
‫תורתו אומנתו יש לו להפסיק לק " ש ‪ -‬לאפוקי‬ ‫רחמי וייגהו "‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫עבודה שבלב ( תענית בתחלתה ) ‪,‬‬
‫מהירושלמי שהובא לקמז בפנים ‪ ,‬וכז להיות זהיר‬ ‫המשנה ‪.‬‬ ‫ועוד ‪ .‬וראה מפרשי‬ ‫שם ) ‪,‬‬ ‫( ביפות‬
‫נתפלה ‪ -‬נ ' גם הם מתפללים אם רוצים ‪ .‬ומצייז‬ ‫ודאה שז ‪ -‬ץ אדד " ו או ‪ -‬ה סע ‪ -‬ח סוג‬ ‫ש '‪. 7‬‬ ‫פ ‪-‬ז‬ ‫‪)7‬‬

‫עיפש ] ‪.‬‬ ‫לסביו ברבי יוסף או ‪ -‬ח ס " ע ' ‪,‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ובם ‪ -‬מ‬
‫‪357‬‬ ‫שיחות‬ ‫‪ -‬פ "ב‬ ‫אבות‬ ‫לקיטי‬

‫איז תורתם אומנתם זיינעל אויך מתפלל‬ ‫‪2‬י‬ ‫יוחאי‬ ‫בן‬ ‫שמעון‬ ‫ר'‬ ‫ווי‬ ‫בדוגמא‬
‫מזמן לזמן יי ‪ -‬זשל די תפלה ניט זיין‬ ‫ח ') ‪:‬‬ ‫( כדלקמן סעיף‬
‫אין סו אופן פון " קבע " ( ‪8‬ז בשעת מעשה‬ ‫און דער וולס תורתו אומנתו איז ניט‬
‫טרטכט ער " מתי אפרוק מעלי עול‬ ‫מפסיק אין לימוד התורה צו קריאת‬
‫זה " ' י ‪ ,‬און ער וועט זיך קענען אומ ‪-‬‬
‫שמע ‪ -‬ווי רשב " י ז‪8‬גט אין ירושלמי ' י ‪:‬‬
‫קערן צו זיין לימוד התורה יי ) ‪ ,‬נטר זי‬
‫לקריתשעוסקים בתלמוד תורה‬‫אפילו אנו‬
‫" כגק‬
‫ותחנונים " ‪.‬‬ ‫זטל זיין " רחמים‬
‫שמע אין אנו מפסיקין " ‪,‬‬
‫ועד " ז ביי דער דריטער הוראה " ואל‬ ‫און עאכו " כ שז ער איז ניט מפסיק‬
‫תהי רשע בפני עצמך " ‪ -‬אויך דטס איז‬ ‫לתפלה ‪ ,‬ווי דער פסק דין ני שז תורתו‬
‫פ‪8‬רבונדן מיס מעלת רשב " נ ( ווטס‬ ‫לתפלה " ;‬ ‫אומנתו " אין מפסיקין‬

‫יו " ד ‪.‬‬ ‫אומנתו " ) ‪ ,‬כדלקמן סעיף‬ ‫" תורתו‬ ‫ניט‬ ‫ער כליין ה‪8‬ט‬ ‫‪18‬‬ ‫און וויב‪8‬לד‬
‫ג ‪ .‬אויפן ביאור הנ " ל אין " הוי זהיר‬ ‫מפסיק געווען לק " ש ולתפלה ‪ ,‬הטט ער‬

‫בק " ש " קען מעז לכאורה פרעגן ‪ :‬די‬ ‫געד‪8‬רפט בטווטרענען זיינע תלמי ‪-‬‬
‫דיעה פון רשב " י ‪8‬ז " לק " ש אין אנו‬ ‫דים ‪8 ,‬ז זעענדיק זיין הנהגה זלל ביי‬ ‫‪4‬ן‬

‫מפסיקין " ברענגט זיך נ‪8‬ר אין ירושלמי ‪,‬‬ ‫זיי צולים דעם ניט ווערן ‪ 8‬חלישות אין‬
‫( און שזוי איז אויך‬ ‫‪2‬י‬ ‫לדעת הבבלי‬ ‫יבער‬ ‫די מצות ק "ש ותפלה ‪.‬‬
‫די הלכה ח ) זיינען אויך די ווטס " תורתם‬ ‫דערנאך ז‪8‬גט ער ‪ 8‬צווייטע הוראה‬
‫אומנתם " ‪ -‬און אפילו " כגון רשב " י‬ ‫פ‪8‬ר זיינע חברים ' י ‪ ,‬וולס (אויך ) ביי זיי‬
‫?‬ ‫וחבריו " ‪ " -‬מפסיקין לק " ש "‬ ‫איז געווען תורתם אומנתם [ נ‪8‬ר ניט אין‬
‫‪20‬‬ ‫איז די הסברה אין דעם ‪ :‬לויטן כלל‬ ‫( יין דרגא ‪ ,‬און דעריבער דטרפן זיי יע‬

‫‪8‬ז מען ד‪8‬רף משווה זיין בבלי וירושלמי‬ ‫מפסיק זיין לק " ש ( בדוגמא צו חברי‬
‫בל מה דאפשר ( אפילו דורך זלגן ‪8‬‬ ‫רשב "י ‪ ,‬כדלקמן ס " ג ) ] ‪ " -‬כשאתה‬

‫איז‬ ‫קצת " )‬ ‫" דחוק י‪2‬‬ ‫איז‬ ‫וו‪8‬ם‬ ‫פירוש‬ ‫מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא‬
‫רחמים ותחנונים וכו ' " ‪ :‬אמת טשקע ‪8‬ז‬
‫ברכות‬ ‫יונהלשנה‬
‫לרחף‬ ‫משנה‬‫וברבינו‬ ‫הי '‬
‫בסופה‬
‫מתפלל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫דרשבר ‪-‬יה‬
‫ראה‬ ‫א)‬
‫)‬ ‫( ח ‪,‬לי‬ ‫מפסיקין לתפלה " ‪ ,‬לבער " כשאתה‬ ‫מתפול‬
‫" אין‬
‫‪ . -‬וראה‬ ‫ניצוצי אורות ( להחיד‬ ‫" ‪ -‬אין די צייטן ווען זיי זיינען‬
‫לזח ‪ -‬ב קפח ‪ ,‬א ועוד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬א )‬
‫יע מתפלל ‪4‬י ‪ ,‬כידוע ‪8‬ז די וושס ביי זיי‬
‫ב‪.‬‬ ‫ע " פ ברכות כט ‪,‬‬ ‫כאן ‪.‬‬ ‫רש ' ‪ ,‬רע ‪ -‬ב ועוד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 18‬‬

‫ראה גם דרישת מרדכי ‪ -‬נעתק לעיל‬ ‫‪9‬ן )‬

‫‪.1 1‬‬ ‫הערה‬ ‫שבת יא ‪ ,‬א ‪ .‬סושו * ע ( ואדה * ז ) או " ח מו " ס קו ‪.‬‬ ‫‪2‬ן )‬

‫‪.‬‬
‫יד מלאכי כלל ' שני התלמודים אות יו ד ‪.‬‬ ‫‪) 20‬‬ ‫ס‪.‬ד ‪ -‬ה ‪.‬‬ ‫הל ' ת " ת לאדה ‪ -‬ז פ " ד‬
‫‪.‬‬
‫וש נ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ברכות פ " א סה " ב ‪ ,‬שבת פ " א סה ב ‪.‬‬ ‫‪) 13‬‬

‫אבל בכס ‪ -‬מ לסנינו ( הל '‬ ‫‪ ,.‬רחיק ‪. .‬‬ ‫ביד מלאבי‬ ‫‪) 21‬‬ ‫שאינם באותו הגדר דתורתם אומנהם ‪ .‬וראה‬ ‫‪) 14‬‬

‫גירושין פי ‪ -‬ג הי ‪ -‬ח ) היא כבפנים ‪.‬‬ ‫מפסיקיו‬ ‫שבת ( וירושלמי ) שם ‪ :‬א " ר יוחנו כגוו א‬
‫((‬

‫לק ‪ -‬ש ולתטלה ‪ .‬ולהעיר מרמ " א או ‪ -‬ח ט ' צ סייח ‪,‬‬
‫‪ .‬ומצלו ‪. -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫בעיד צוויי‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫ב‬ ‫לה‬ ‫(‬ ‫רויה גם שבת‬ ‫)‬ ‫‪4‬‬
‫ז‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ואדה " ז שם סי‬
‫מפרש‬ ‫)‬ ‫א‬ ‫‪,‬‬ ‫( שכח יא‬ ‫'י‬ ‫רעך‬ ‫[ גון‬ ‫שבתודה‬ ‫ואף‬ ‫הוי זהיר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)2‬‬ ‫ולהגורסים ( ראה לעיל הערה‬ ‫‪) 15‬‬

‫וטח‬ ‫שהרי‬ ‫הקשו ‪,‬‬ ‫כלר‬ ‫‪--‬‬ ‫ק 'ש‬ ‫היינו‬ ‫ד ‪ .‬מצלי‬ ‫יש לומר ‪ ,‬שב ' בבות‬ ‫ובתפלה * ) ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( ולא ‪-‬‬ ‫בק ש ‪-‬‬‫‪.‬‬
‫מים‬ ‫[‬ ‫( כנ " ל‬ ‫משריקין‬ ‫אין‬ ‫‪-‬ל‬ ‫רשב * י היא ~ גס לך‬ ‫הוראות לחביריו ‪ :‬הא ' ‪ -‬שיהיו‬ ‫הראשונות הן‬
‫ברכה‬ ‫ךירושלמי‬ ‫מראה‬ ‫יפק‬ ‫חהירושלת ' ) ‪ .‬ויאה‬ ‫לק " ש ) ‪,‬‬ ‫שהוא עצמו אינו מפסיק‬ ‫( אף‬ ‫זהירים בק ‪ -‬ש‬
‫)‬ ‫קנו ' ו‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫( שאלוניקי ‪.‬‬ ‫‪ -‬רוו‬ ‫יצחק‬ ‫שם‬ ‫כרכיי‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫כבפנים ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וכשאתה מתפלל כו ' ‪,‬‬ ‫והב ' ‪. -‬‬
‫‪ .‬ה ‪ -‬דיש לפרש ‪ .‬כעידן‬ ‫לרמב " ס הל ק‬
‫ק‬ ‫[‬ ‫פ ‪.‬‬ ‫' ‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫במדרש שמואל ‪ ,‬ד כשאתה‬ ‫עד ‪1 -‬‬ ‫פי '‬ ‫ראה‬ ‫‪) 16‬‬

‫כי ‪ .‬עיינת ‪.‬‬ ‫צדויי " [ ומן שרצו יךהךךך‬ ‫מתפלל ‪ .‬קאי על תפלת נדבה ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבוא ‪ -‬פ " ב‬ ‫לקוניי‬ ‫‪358‬‬

‫זיין שרויסגיין יי ‪ -‬שז ד‪8‬ס וולס ער‬ ‫מסתבר צו ז‪8‬גל ‪ ,‬טז אויך דא איו ניט קייז‬
‫ה‪8‬ט ניט מפסיק געווען לק " ש ה‪8‬ט זיך‬ ‫פלוגתא צווישן בבלי און ירושלמי ‪ ,‬נ‪8‬ר‬
‫‪8‬נגעהויבו ערשט נשכן שרתסגיין פון‬ ‫עם איו ‪ 8‬חילוק צווישו רשב " י תליין און‬
‫‪:,‬‬
‫מערה ' ‪ ,7‬ווען עס ה‪8‬ט זיך ביי אים‬
‫" חבריו " י‬
‫אויפגעטשן דער אמת ' ער עילוי אין‬
‫דער טעם פשרוו‪8‬ס רשב "י השלט ‪8‬ז‬
‫התורה ‪ ,‬ווי‬
‫שבת יי ‪,‬‬
‫לימוד‬
‫אין איו‬
‫דערציילט‬
‫גמראו " חידוד "‬
‫"דישינון "‬ ‫מ' ד‪8‬רף ניט מפסיק זיין לק "ש איז ווייל‬

‫וזה ( ק "ש‬
‫שינון ) שינון ואין‬ ‫מבטל (תין" )ת )שינון‬
‫שינוןמפני‬ ‫" זה (‬
‫ויש לומר ‪8 ,‬ז ר ' שמעון בן נתנאל איז‬ ‫" יי ‪ ,‬און ( ווי‬
‫געווען בדוגמא צו רשב " י ( ווי ער איז‬ ‫דער ירושלמי איז ממשיך לויס איין‬
‫המערה )‬ ‫געווען לאחרי יציאתו מן‬ ‫תירוץ ) " רבי שמעון בן יוחי על ידי שהי '‬
‫כדלקמן ‪ ,‬און דערפשר ה‪8‬ט ער ניט‬ ‫תדיד ‪4‬י בדברי תורה לפיכך אינה חביבה‬
‫לק " ש ‪.‬‬ ‫מפסיק געווען‬ ‫( עליו ) ( קיש ) יותר מדברי תורה " ‪.‬‬
‫ד ‪ .‬שט דער ענין ‪8 ,‬ז ביי רשב " נ איז‬ ‫ועפ " ז קען מען זלגן ‪ ,‬שז דוקא רשב " י‬
‫געווען " תורתו אומנתו " ווי רשב " י ‪-‬‬ ‫מליין ' הקט ניט מפסיק געווען לק " ש‬ ‫‪1‬‬

‫און ד‪8‬ס איז די נקודה התיכונה פון די‬ ‫(וכדיוק הלשון ‪ " -‬רשב " י על ידי שהי '‬
‫דריי הוראות פון דער משנה ‪ -‬איז‬ ‫חדיד בד " ת ‪ . .‬אינה חביבה עליו כו ' " ) ‪6‬נ ‪,‬‬
‫מרומז אין דעם ‪ ,‬וואס דער מסדר‬ ‫משא " כ חברייא דילי ' השבן יע מפסיק‬
‫המשנה דערמשנט דש ניט שם אביו פון‬ ‫לק " ש ‪.‬‬ ‫געוועו‬
‫בעל המאמר ‪ -‬ר ' שמעון בן נתנאל מיס‬ ‫ועד " ז ביי רשב " י גופא ‪ -‬י " ל ‪ ,‬שז עס‬
‫זיין פולן נשמעז ( כרגיל ) ‪ -‬נשר בלויז‬ ‫איז ביי אים געווען ‪ 8‬חילוק איידער ער‬
‫ר ' שמעון סתם ‪ ,‬וולס סתם ר ' שמעון איז‬ ‫איז געווען אין מערה און רעם זמן נ‪8‬ך‬
‫ג‪8‬ר ר ' שמעון בן יוחאי ‪0‬י ‪.‬‬
‫און אע " פ ‪8‬ז בפשטות דשרף ד‪8‬ס די‬
‫בפירוש ‪,‬‬ ‫אויסטייטשן‬ ‫ניט‬ ‫דש‬ ‫משנה‬ ‫וראה ע " ד החסידות ‪-‬‬ ‫מדרגהו ‪.‬‬ ‫שלמטה‬ ‫‪) 22‬‬

‫משנה קומט בהמשך צו די‬ ‫די‬ ‫ישרים‬ ‫מאמרי אדה " ז אתהלך ‪ -‬לאזגיא ע ' ריא ‪ .‬אוה " ת ויקרא‬

‫פריערדיקע משניות פון דעס פרק ‪ ,‬וואו‬

‫ע ' רגז סה " מ תרכיז ע ' עדר ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הובא בבעל‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ירושלמי ברכות ושבת‬ ‫‪) 23‬‬
‫עס ווערן אויסגערעבנט יי די " חמשה‬
‫המאור שבת שם תוד " ה כאן ‪ -‬מו " ק ס ‪ ,‬ריש ע " ב‬ ‫‪.‬‬
‫תלמידים " פון ר ' יוחנן בן זכאי און‬ ‫הוא רק‬ ‫בירושלמ '‬ ‫כפנים ‪ ,‬דמ " ש‬ ‫המבואר‬ ‫( וע " פ‬

‫צווישן זיי ר ' שמעון בן נתנאל ‪ ,‬און דער ‪-‬‬ ‫בנוגע לרשכ " ' עצמו ‪ -‬מתורצת קושיית הגליון‬

‫דברים "‬ ‫" הם אמרו שלשה‬ ‫נ‪8‬ד ינ שטייס‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫הש " ס שכת ומו " ק‬
‫בבעל‬ ‫ועדת‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫שבת‬ ‫בירושלמי‬ ‫כ ‪-‬ה‬ ‫‪] 24‬‬

‫‪.‬‬
‫המאור שם ‪ .‬ובירושלמ ' ברכות ‪ :‬תדיי ‪ .‬וראה ש ר '‬
‫רשב ‪. .‬‬ ‫כגון‬ ‫לשון הבבלי ‪.‬‬ ‫ועפ " ז יש לפרש‬ ‫‪) :7‬‬ ‫שם ‪ ,‬דהגירסא חדוד גר ' עיקר‬ ‫לירושלמ ' שבת‬ ‫קרבו‬
‫עד שיצא מן המערה ‪.‬‬ ‫יחביריו " ‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫זה שינו וזה שינוו ' ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫[ ובא בהמשך לתי ' הירושלמי‬
‫‪.‬‬
‫ד ‪ -‬ז בס ' יד דוד לתוס ' מו ק שם ( זשם ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 28‬‬ ‫שם ] ‪.‬‬ ‫שהוא לעוז חידוד ‪ ,‬וכסים בקו ‪ -‬ע‬
‫כמ " ש בתוס '‬ ‫נמטרה ‪.‬‬ ‫שלכן הפסיק לק " ש בהיותו‬ ‫א ' סו ) ‪,‬‬ ‫( ע'‬ ‫ח "ב‬ ‫המשך תער " ב‬ ‫גם‬ ‫ראה‬ ‫‪) 25‬‬

‫)‪'1‬‬ ‫י‪1‬‬ ‫‪.‬‬

‫( הובא לעיל שוה ג להערה‬ ‫שמקשר דעת רשב ‪ -‬י דאין מפסיקיו לק " ש עם דרגת‬
‫שב בסוף העמוד ‪.‬‬ ‫‪) 29‬‬ ‫עליינד " ‪.‬‬ ‫‪ ,‬הי ' במעלה ומדרי '‬ ‫ש‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫תוותו אומגתז‬
‫רמב " ם‬ ‫‪ ) (10‬רש ‪ -‬י שבועות ב ‪ ,‬ב ד " ה משמו ‪.‬‬ ‫וראה גם אוה ת~ ואתחנז ע ' עט ‪ -‬ס ‪.‬‬‫‪.‬‬
‫בהקדמתו לפיה ' מ ד " ה הפרק הששי ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫רשב ‪ -‬י כדעתי ' כו ' "‬ ‫הב ' בירושלמי ‪.‬‬ ‫וגם לתי '‬ ‫)‬

‫‪.‬‬
‫‪ ) 31‬מונה ח ( ולגייסת אדה ‪ - 1 -‬מ ט ) ‪.‬‬ ‫ש לזמר ‪ ,‬שהוא רק בתורתו אומנתו בדיגת‬ ‫‪. "-‬‬
‫‪2‬‬

‫‪ ) 32‬משנה יי ‪ -‬ד ‪.‬‬

‫‪359‬‬ ‫שיחות‬ ‫פ "ב‬ ‫‪-‬‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬

‫דעמשלט ווערט ער פשראיינציקט מיט‬ ‫(שז יעדער פון זיי האט געזשגט דריי‬
‫תורה ( בלשון התניא יי ) מיט ‪ " 8‬יחוד‬ ‫זעכן ) ‪ ,‬איז דשך מאליו מובן‬
‫‪8‬ז מיס " ר '‬
‫נפלא שאין יהוד כמוהו ‪ . .‬להיות‬ ‫שמעון אומר " ווערט דש געמיינט ר '‬
‫לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה " ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫נתנאל '‬ ‫שמעון בן‬

‫און דערפון איז אויך פשרשטשנדיק‬
‫זעלבן‬ ‫הטבן דעם‬
‫‪8‬‬ ‫נימען ‪ -‬וכידוע * י ' ‪ ,‬טז די שמות פון‬
‫כו ' ‪ ,‬גיבן‬ ‫תנאים 'י‬
‫שרוים דעם תוכן ונקודה פון זייער‬
‫עבודה ‪ -‬שז ביי זיי איז דא ( בהעלם‬
‫עכ " פ ) ‪ " 8‬מעין " פון סחם " ר ' שמעון ‪-‬‬
‫רשב "י ( תורתו אומנתו ) ‪.‬‬
‫און דערפשר איז די משנה מדייק צו‬
‫זלגן דש ר ' שמעון סתם ‪ ,‬טז ד‪8‬ס ווטם ר '‬
‫די‬ ‫געזשגט‬ ‫השט‬
‫הוראות איז עס מצד דעם וושס ער השט‬
‫אין זיך די מעלה פון ר ' שמעון סתם ‪-‬‬
‫וויבשלד שבער שז יעדער ענין אין‬
‫וולס‬ ‫שלע‬ ‫בנוגע‬ ‫תורה איז מדויק בתכלית [ ובפרט ‪8‬ז די‬
‫הוראות פון ר ' שמעון בן נתנאל זיינען‬
‫אידן ‪ ,‬ובפרט פון די‬ ‫אין ‪ 8‬בשזונדער משנה ( כמה משניות‬
‫ווייטער פונעם ארס וואו סיאיז מפורש‬
‫שמו ושם אביו ) ‪ ,‬ובמילא גיס עם ‪ 8‬מקום‬
‫לטעות * י פטר דעם וולס לערנט בלויז‬
‫די משנה ני ‪8‬ז דער בעל המאמר איז‬
‫רשב "י ] ‪ ,‬איז פשרשטשנדיק ‪ ,‬שז מצד דעם‬
‫טעם פנימי אין די הוראות פון רשב " נ‬
‫איז נוגע ( ניט ד‪8‬ס ווים ער איז ר '‬
‫נתנאל‬ ‫בן‬ ‫שמעון‬
‫שמעון בן נתנאל ‪ ,‬נ‪8‬ר ) ד‪8‬ס וולס ער‬
‫איין ענין מיט‬ ‫( סתם ) ‪-‬‬ ‫איז ר ' שמעון‬

‫אומנתו ‪.‬‬ ‫רשב " י ‪ -‬תורתו‬

‫רשב " י ‪.‬‬
‫ו ‪ .‬דער גדר פון " תורתו אומנתו " אין‬ ‫הסברה בזה ‪ :‬דער טעם פנימי‬ ‫ה ‪ .‬די‬
‫פשטות איז ‪8 -‬ז ( א ) דטס איז שז ענין‬ ‫מטס סתם ר ' שמעון איז רשב "י ‪ -‬ווייל‬
‫אין זמן ‪ -‬ער לערנט תורה ‪8‬ז אויפ ‪-‬‬ ‫דער נימען " שמעון" איז פון לשון‬
‫שמיעה ‪ , ' 6‬וושס אמיתית התוכן פון‬
‫שמיעה איז הבנה והשגה ‪ -‬און דער‬
‫ענין פון תורתו אומנתו ‪ ,‬וושס דער איד‬
‫ערה ‪.‬‬ ‫ימבואר ( המשד תער ‪ -‬ב פרק‬ ‫פיה ‪.‬‬ ‫‪) 37‬‬

‫ענין‬ ‫דעיקר‬ ‫וש " ג )‬ ‫ואילך ‪,‬‬ ‫‪82‬‬ ‫ע'‬ ‫ח "ט‬ ‫לקו ‪ -‬ש‬ ‫וי‬ ‫ביז‬ ‫תורה‬ ‫מיט‬ ‫זיך‬ ‫פשראיינציקט‬
‫( אוה ‪ -‬ת‬ ‫שמבואר‬ ‫ואף‬ ‫הוא בשמיעה ‪.‬‬ ‫הפנימיות‬ ‫ווערט זיין גטנצע " אומנות " ‪ ,‬קומט דוקא‬
‫שם ) ‪,‬‬ ‫בהמשך תער " ב‬ ‫עד ואילך ‪ .‬ובקיצור‬ ‫ואתחנן ע '‬ ‫ווען ביי אים איז די השכלה ( פשר ‪-‬‬
‫שלמעלה‬ ‫ראי ‪.‬‬ ‫שהענין דתורתו אומנתו הוא בחי '‬
‫אין תורה בשלימותה ‪ ,‬וושם‬ ‫שטטנד )‬
‫אעברה נא ואראה גו ' " ‪ -‬אמי יש לומר ‪:‬‬ ‫משמיעה ‪. ,‬‬
‫וה ‪ .‬ראי' ‪- .‬‬ ‫היא בתורה ‪,‬‬ ‫( השכלה )‬ ‫ה שמיעה '‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ולהעיר מהענין ד רואיז את‬ ‫( שבההשכלה ) ‪,‬‬ ‫באלקות‬ ‫דשאר‬ ‫האבות‬ ‫שמות‬ ‫העתיק‬ ‫שלא‬ ‫וכמו‬ ‫‪) 33‬‬

‫הקולות " ‪.‬‬ ‫תלמידי ריב ‪ -‬ז ‪ -‬ממשנה ט ' ( ולגירסת אדה ‪ -‬ז ‪-‬‬

‫לקו ‪ -‬ת‬‫בראשית ‪ .‬וש‬

‫‪349‬פ הערה ‪. 27‬‬
‫להה ‪-‬ע 'מ ס ‪,‬‬
‫ועוד"‪ .‬ח לעיל‬ ‫בהר‪) 37‬מא ‪ ,‬ג ‪.‬‬
‫ראה או‬ ‫‪-‬‬ ‫ואילד ‪.‬‬ ‫מ "י )‬

‫‪-‬נ‪.‬‬ ‫ע'‬ ‫ולהעיר מספר היוחסין ( הובא בסה ‪ -‬ד‬ ‫‪) 34‬‬

‫‪ ) 38‬להעיר מול ‪ -‬ה יג ‪ ,‬א ואילך ( בהגה ‪ -‬ה ) ע ‪ -‬ד‬ ‫רשב ‪ -‬י אות ב ' ) ‪ ,‬אע " פ שריש סתם בפ ‪ -‬ב דאבות‬
‫הזכרת שמות שית סדרי משנה ‪ ,‬מדרשי רז ‪ -‬ל ( אבל‬ ‫שאמר הוי זהיר שזוח הוא ר " ש בן נתנאל דבר‬
‫‪.‬‬
‫אינו מזכיר שמות הח ( א ם כו ' ‪ -‬כי מדבר ע ‪ -‬ד‬ ‫הלמד מענינו ‪ . -‬וראה הנסמן לעיל הערה ‪. 10‬‬
‫עיי ‪ .‬ש ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לימוד מפריס הנ ל ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שהרי חלוקת המשניות היא חלוקה ע פ‬ ‫‪) 35‬‬

‫ד ‪ -‬בכל‬ ‫ב)‬ ‫וע ‪ -‬ד מ ‪ -‬ש בתניא ( פל ‪ -‬ו ‪ -‬מח ‪,‬‬ ‫‪) 39‬‬ ‫‪1 175‬‬ ‫תורה ( ונוגע ודכא ‪ -‬ראה לקו ‪ -‬ש ח " ד ע '‬
‫בשם מצוה‬ ‫צדקה ) נק '‬ ‫תלמוד ירושלמי היא ( מצות‬ ‫ועכצ " ל שלימוד משנה זו כמו ‪ -‬ש‬ ‫בהערה ‪ .‬וש ‪ ,‬נ ) ‪-‬‬

‫שבכל‬ ‫‪..‬‬ ‫מחם ‪ . .‬מפני שהיא עיקר המצות מעשיות‬ ‫ב‪ . 9‬ט הוא עניו בפ " ע ‪.‬‬
‫המצות אין מתלבש בהז רק כח א ‪ .‬מנפש החיונית ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫לקוטי לוי ‪ -‬צ אגרות ( ס ע‬ ‫‪ ) 36‬ויצא כס ‪ ,‬לג ‪ .‬וראה‬
‫‪.‬‬ ‫כו ' ‪.‬‬ ‫גל נח נפשו החיונית מלובש‬ ‫אבל בצדקה ‪. .‬‬ ‫שלט ‪ :‬לגבי רשב ‪ .‬י ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פ"ב‬ ‫אבות‬ ‫לקיטי‬ ‫‪360‬‬

‫וואס חסידות ' איז מבאר דעם ענין פו‪7‬‬ ‫‪4‬‬ ‫הער און איז ניט מפסיק צולים קיין‬
‫תורתו אומנתו ‪ ,‬שז דער לימוד התורה‬ ‫זעך ‪ ( ; ' 0‬ב ) עס איז דט ( אויד ) ב‪ 8‬לימוד‬
‫איז אין שן אופן פון " ואשים ובהי‬ ‫און ווי מען געפיגט ביי‬ ‫* "'‪,‬‬ ‫נגלה דתורה‬
‫די דברי תורה וושס דער‬ ‫בפיך " '‬ ‫‪-‬‬ ‫‪4‬‬ ‫רשב " י גופא ‪ ,‬טז אפילו איז מערה איז‬
‫לומד זשגט שרוים פון זיין מויל זיינעז‬ ‫עיקר עסקו געווען אין " תורת המשניות "‬
‫זיך מתייחס צום א ( יבערשטן ‪ :‬ער זשגט ‪-‬‬ ‫י‪.4‬‬ ‫" ספר הזהר והתיקוניפ " )‬ ‫( און ניט אין‬
‫נטך די דברי תורה וולס דער אויבער ‪-‬‬
‫מיס‬ ‫טז‬ ‫אין זהר י‪, 4‬‬ ‫שבער‬ ‫שטורט‬
‫שטער כביכול זשגט ‪ .‬וולס ‪8‬זש אופן‬
‫נעמס זיך מצד דעם ביטול‬ ‫הלימוד‬ ‫" תורתם אומנתם " מיינט מען די וולס‬
‫בתכלית צום נותן התורה ‪ ,‬ביז אין שז‬ ‫" לא זזת שכינתא מנהון כל יומיהן " און‬
‫זיי זיינען " דירה לשכינתא " ‪ ,‬וולס דער ‪-‬‬
‫לשכינתא " ‪.‬‬ ‫אופן פון " דירה‬
‫פון איז פחדשטטנדיק ‪ ( :‬א ) דער עילוי‬
‫ועפ " ז איז מובן ‪8 ,‬ז דטס וולס רשב "י‬ ‫פון תורתו אומנתו בטשטייט אין דער‬
‫איז געווען " תורתו אומנתו " ‪ ,‬איז עס‬ ‫צו תו ‪-‬‬ ‫‪4‬‬ ‫צוגעבונדנקייט '‬ ‫איכות ' דיקער‬
‫פ‪8‬רבונדן מיט דעם וולס ער איז גע ‪-‬‬ ‫רה ‪ ,‬טז זייז גטנצע מציאות איז דורכגע ‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫ווען פון די " מארי קבלה " ‪ -‬ואדרבה ‪:‬‬ ‫נומען מיט תורה ‪ ,‬און כל ענינו איז נטר‬
‫ער איז געווען צער וושס ה‪8‬ט משפיע‬ ‫;‬ ‫דשם וושט עה איז ש " דירה לשכינתא "‬
‫געווען פנימיות התורה צו די שנדערע‬ ‫( ב ) טט די צוגעבונדנקייט איז ניט נטר‬
‫תנאים י‪ ( 4‬וואס דערפטר איז ער געווען‬ ‫צו חכמת התורה ‪ ,‬נטר ( בעיקר ) צום נבן‬
‫אין דער דרגא הכי נעלית איז " תורתו‬ ‫התורה ‪ " -‬שכינתא " ‪ ,‬וואס שו לימוד‬
‫גופא ) ‪,‬‬ ‫אומנתו "‬ ‫פנימיות‬ ‫"‬ ‫מיט‬ ‫דוקא‬ ‫פטרבונדן‬ ‫איז‬
‫התורה ‪ ,‬און ווי עס שסייט בפירוש אין‬
‫ז ‪ .‬דערמיט וועט מען אויך הקבן ‪8‬‬
‫תוספת ביאור אין דעם וושס רשב " י‬
‫‪, ,‬‬ ‫( דוקא ) " מארי קבלה‬ ‫תקוני זהר ‪ ' 4‬טז‬
‫דירה " ‪.‬‬ ‫שכינה )‬ ‫עבדין לה ( צו דער‬
‫דוקא ה‪8‬ט ניט מפסיק געווען לק " ש ‪:‬‬
‫דשם איז אויך דער יסוד פון דעם‬
‫כדי ‪8‬ז דער לימוד התורה זשל זייז‬
‫אין שן אופן פון " ואשים דברי בפיך " ‪,‬‬
‫כנ " ל ‪ ,‬מוז מעז פריער שסיין אין ‪ 8‬ביטול‬
‫בתכלית צו אלקות ‪ ,‬און דשס ווערט‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה מג " א או " ח מק " ו סק ד ‪ .‬שו " ע אדה ז‬ ‫)‬

‫שב ס " ד ‪ .‬שם מ " צ סי " ז ‪ .‬תניא ספכ ‪ -‬ג ‪ .‬יעוד ‪.‬‬ ‫"‬
‫‪.‬‬
‫אוה ‪ -‬ת ויקרא ע ' רנו ‪ .‬סה מ‬ ‫ד‪.‬‬ ‫לח ‪,‬‬ ‫תו " א‬ ‫‪45‬ן‬
‫‪.‬‬
‫והל ' ת " ת לאדה ז שנסמנו‬ ‫סג ) ראה שו ‪ -‬ע או " ח‬
‫הערה ‪. 12‬‬
‫‪-‬‬
‫לעיל‬

‫ואילד ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫תרכ ז ע ‪ ,‬רעא‬ ‫‪.‬‬ ‫לקו " ח אחרי‬ ‫‪.‬‬
‫אגהיק סכ ו ( קמג ‪ ,‬א ) ‪ .‬יראה‬ ‫! ‪4‬ן‬

‫' שע " גא ‪ ,‬טז ‪.‬‬ ‫‪146‬‬ ‫וכל עסק רשב " י הי ' בנגלה כו ' ‪.‬‬ ‫כח ‪ ,‬א ‪:‬‬

‫מאמר ל " ג בעומר‬ ‫סע ‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫ראה סידור דש ‪,‬‬ ‫‪) 47‬‬ ‫‪,‬‬
‫ב ‪ -‬שעליהם דוקא נאמר תצא‬ ‫ח " ג דלח ‪,‬‬ ‫‪142‬‬

‫תרל ‪,‬א ‪.‬‬ ‫ושלאחריו כהמשר יהחרים‬ ‫הבנים " ‪.‬‬ ‫תקח האם על‬ ‫‪ .‬לי‬ ‫כב ‪ ,‬וו‬
‫תורתו של רשב ‪ -‬י בנגלה שהיתה תורתו‬ ‫‪.‬‬ ‫וגם‬ ‫להעיר מעניו המרכבה דהאבות ‪ ,‬דלא רק‬ ‫‪) 43‬‬

‫אימנתו פי ' כל ' שלו שהי ' יודע הפנימיות בכל פשושי‬ ‫‪.‬‬
‫רפל ד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פכ ג ‪.‬‬ ‫( תניא‬ ‫‪ .‬כל ‪ .‬ביהם ‪.‬‬ ‫מרכבה‬ ‫שהיו‬
‫עצמות‬ ‫הי ' ממשיך‬ ‫לומד‬ ‫וכשעה שהי '‬ ‫ההלכות‬ ‫פכ ‪ .‬ג ‪,‬‬
‫)‬ ‫( שם‬ ‫כוים ‪.‬‬ ‫שכל אבריהם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כ א גם‬ ‫מל " ט ) ‪,‬‬

‫חרס ‪ -‬ו מ " ע‬ ‫( המשר‬ ‫החורה ‪.‬‬ ‫ע " י פנימיות‬ ‫‪.‬‬ ‫אוא " ס ‪.‬‬ ‫מרכבה ‪.‬‬ ‫היו‬ ‫פליט )‬ ‫( שם‬ ‫להם ‪.‬‬ ‫הם יכל אשר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫מחבר סחים וגליא‬ ‫הי '‬ ‫ועוד ) ‪ ,‬כידוע שרשב ‪ -‬י‬ ‫‪,‬‬
‫מה ‪.‬‬ ‫( א ‪ ,‬בו ‪ -‬ד ‪ , ,‬על מארי קבור אתמר‬ ‫בהקדמה‬ ‫‪) 44‬‬

‫ועוד ‪ .‬וראה בארוכה לקו " ש‬ ‫‪. 49‬‬ ‫נסמן לקמז הערה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לא חקח האם על הבנים ‪ .‬ימ ש בזהר הנ ל ‪ .‬אית‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫חיה ע ' ‪ 129‬ואילך‪ . 1‬וראה לקו ת מטות פד ‪ ,‬סע ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫הכיוגה לאלה שמחברים נסתר‬ ‫ש ( ו‪ - " 1‬י " ל‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫מארי‬
‫יעוד ‪.‬‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫מלך לתקו " ז‬ ‫ונגלה ( ראה לקמו הערה ‪ . 47‬כסא‬
‫‪361‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבות ‪ -‬פ " ב‬ ‫לקוטי‬

‫יוסי * ' הכהן און ר ' שמעון בן נתנאל יי‬ ‫אויפגעטשד דורך דער עבודה פון ק " ש ‪,‬‬
‫האבן וועגן דעם געהערט ‪ " -‬אף ‪ ' 6‬הם‬ ‫‪.‬‬
‫וואם ענינה איז מסירת נפש "‬
‫פתחו במעשה המרכבה ‪ ,‬אמרו יום א '‬ ‫רשב "י אבער ‪ -‬ובפרט נ‪8‬כדעם ווי‬
‫בתקופת תמוז הי ' ורעשה הארץ ונראתה‬ ‫ער איז געווען אין מערה ‪ -‬איז שטענ ‪-‬‬
‫הקשת בענן ויצאה בת קול ואמרה וכו ' " ‪.‬‬ ‫צו‬ ‫הביטול‬ ‫בתכלית‬ ‫געשטשנען‬ ‫דיק‬
‫זעט מען פון דעם ‪8 ,‬ז ר ' שמעון בן‬ ‫" אנא‬ ‫'‬ ‫‪0‬‬ ‫אלקות ‪ , * 9‬ווי ער השט געז‪8‬גט‬
‫נתנאל איז געווען פון די " מארי קבלה " ‪,‬‬ ‫סימנא בעלמא " ‪ -‬ער מצד עצמו איז‬
‫און אין טז אופן טז זיין ריידן אין מעשה‬ ‫גשר קיין מציאות ניט און זיין גטנצע‬
‫המרכבה ה‪8‬ט אויפגעטטז טז " רעשה‬ ‫מציאות איז ניר וושם ער איז ‪ " 8‬סימן "‬
‫הארץ וכו ' ויצאה בת קול ואמרה כו ' " ‪-‬‬ ‫אויף ג ‪ -‬טלעכקייט ; ער איז געווען ‪8‬‬
‫עם השט ממשיך געווען י ' די שכינה‬
‫בתכלית ‪ ,‬וולס דער ‪-‬‬ ‫לשכינתא "‬
‫אויף אים‬ ‫דירהשסייט יי‬
‫"פטר‬
‫למטה " ‪ ,‬און פון דעם איז פ‪8‬רשט‪8‬נ ‪-‬‬
‫" מאן פני האדון‬ ‫הו‬
‫לשכינתא " ‪.‬‬ ‫דיק ‪8‬ז ער איז געווען " דירה‬
‫" דא רשב " י " ;‬

‫אויבנדערמ‪8‬נטע תנאים‬ ‫די‬ ‫צווישן‬ ‫און דערפשר השט ער ניט געדטרפט‬

‫גופא ‪ ,‬איז דש שן עילוי אין רשב " נ ( וושם‬ ‫הלבן די הקדמה פון ק " ש ‪8‬ז זיין לימוד‬
‫דערפשר איז ער דוקא בדוגמא צו‬ ‫התורה ז‪8‬ל זיין אין שן אופן פון " תורתו‬
‫רשב "י ‪ ,‬ווערט אנגערופן שמעון ‪ ,‬כנ " ל‬ ‫'‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫אומנתו "‬
‫סעיף ג ' ) ‪:‬‬
‫ח ‪ .‬עם ווערט דערציילט אין‬
‫ר ' אלעזר בן ערך ה‪8‬ט נשר איבער ‪-‬‬ ‫גמרא יי ‪ ,‬שז ר' אלעזר בן ערך השט גע ‪-‬‬
‫געזטגט ‪8‬ז ענין וולס ריב " ז השט אים‬ ‫זכאי‬ ‫בן‬ ‫יוחנן‬ ‫ר'‬ ‫ביי‬ ‫רשות‬ ‫בעטן‬
‫און ניט וולס ער‬ ‫)‬ ‫געלערנט ( " למדחני " "‬ ‫אחד‬ ‫" דבר‬ ‫אים‬ ‫פטר‬ ‫איבערצוזשגן‬
‫השט מחדש געווען ‪ :‬צווישן ר ' יוסי הכהן‬ ‫שלמדחני " אין מעשה המרכבה ‪ ,‬און‬
‫און רשב " נ ‪ -‬וישם זיי הלבן דורש גע ‪-‬‬ ‫ודרש "‬ ‫‪..‬‬
‫נאכדעם ווי " פתח ר " א בן ערך‬
‫ווען אין מעשה המרכבה אין שז אופן פון‬ ‫איז " ירדה אש מן השמים וכו ' " ; אוז די‬
‫ע"ד‬ ‫( ובפרט‬ ‫עצמם‬ ‫בכח‬ ‫" פתחו " ‪, 60‬‬ ‫ר'‬ ‫גמרא איז ד‪8‬רט ממשיך ‪8 ,‬ז ווען‬

‫בירושלמי שם גריס ר ' רסן הכהן " ‪ -‬אבל‬‫‪.‬‬ ‫‪) 54‬‬

‫בפשטות זהו ר ' יוסי הכהן תלמיד ריב ‪ ,‬ז ( וראה ג ‪ -‬כ‬
‫מ‪.‬‬ ‫סה ‪ .‬ד ע ' ר ' יוסי הכהן ) ‪ .‬ואכ ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫סה * מ תרכ ‪ -‬ז‬ ‫העמוד )‪.‬‬ ‫אוה ‪ -‬ת שם ( בריש‬ ‫‪) 48‬‬

‫יהושע ‪.‬‬ ‫ב " ה בירושלמי שם ‪ .‬ובבבלי ‪ -‬ר '‬ ‫‪) 55‬‬ ‫ראה אוה ‪ -‬ת ( ע ' רגז ) וסה " מ תרכ " ז ( ע ' עדר )‬ ‫‪) 49‬‬

‫לשוז הירושלמי שם ‪.‬‬ ‫‪) 56‬‬ ‫‪ . .‬ואפיל‬ ‫הי ' חמ " ד בבחי ' ביטול‬ ‫‪.‬‬ ‫דרשב * י‬ ‫שם ‪,‬‬
‫שם ) בפי '‬ ‫‪.‬‬
‫המשך תרס ו‬ ‫ג‪.‬‬ ‫( עה ‪,‬‬ ‫סדור‬ ‫ראה‬ ‫‪) 57‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סחים וגליא ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫( ש ) דוקא רשב י לפי שחיבר‬
‫שע ‪ ' -‬לימוד ההלכות הרי‬ ‫אמנח ‪. - . ,‬‬ ‫תורתו‬ ‫‪.‬‬ ‫רכה ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫זח * א‬ ‫‪) 50‬‬

‫ממשיך מאור א " ס ‪ . .‬כמשל כלי האומנות כו ' ‪. .‬‬ ‫וראה בהמצויין בניצוצי זהר‬ ‫לח ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫זח * ב‬ ‫‪) 51‬‬

‫‪ ) 58‬ראה לקמז בפנים סיט ובהנסמן שם ‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫( מרגליות )‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ) 59‬בירושלמי ליתא תיבת שלסדתני ‪ .‬אבל‬ ‫דרשב " י‬ ‫‪) 25‬‬ ‫תער ‪ -‬ב ( שבהערה‬ ‫המשך‬ ‫ראה‬ ‫‪) 52‬‬
‫דוחק לומר דפליגי במציאות ‪ - .‬בחדא " ג שם ( בתי '‬ ‫לפי שתורתו אומנתו‬ ‫‪.‬‬ ‫לק " ש‬ ‫ס ‪ -‬ל דאיז מפסיקיז‬
‫הב ' ) ש ‪ ,‬מדרך ענוה אמר ‪ . . .‬שלמדתני ‪ . -‬אבל‬ ‫ירשב " ' הי במעלה ומדרי ' עליונה שגם בהנגלה הי '‬
‫לכאורה דוחק הוא ‪ .‬וראה עיון יעקב שם ‪.‬‬ ‫מאיר בו האלקות שבההלכה ' ‪ -‬והרי ענין זה הוא‬
‫שהלשוז פתח ‪ -‬איתא גם על ר ‪ -‬א בז ערך‬ ‫‪.‬‬ ‫אף‬ ‫‪) 60‬‬ ‫‪.‬‬
‫מצד עוצם הביטול דרשבץ ‪ ,‬כמבואר בהמשך תרס ו‬
‫( כבפנים ) ‪.‬‬ ‫( י‪-‬‬ ‫שלמדת‬ ‫‪ -‬הרי מפורש שם ‪ .‬דבר אחד‬ ‫שם ‪,‬‬

‫הנ ‪ -‬ל ‪.‬‬ ‫וראה עיון יעקב‬ ‫ה ‪-‬א ) ‪.‬‬ ‫חגיגה יד ‪ ,‬ב ‪ .‬ירושלמי שם ( פ ‪ -‬ב‬ ‫‪) 53‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פ "ב‬ ‫אבית ‪-‬‬ ‫לקיטי‬ ‫‪362‬‬

‫במעשה‬ ‫געווען‬ ‫השט ער " פותח "‬ ‫" פתח ר '‬ ‫איו רעם פירוש פון‬ ‫י‪6‬‬ ‫הידוע‬
‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫המרכבה באופן‬ ‫שמעול " וכיו " ב ‪8 ,‬ז ד‪8‬ס מיינט ‪ ,‬טז ער‬
‫הקט אויפגעעפנט ‪ 8‬זיינם ענין וצינור‬
‫ט ‪ .‬דער עילוי פון ר ' שמעון בן‬
‫כו ' ) ‪ -‬איז ד‪ 8‬של עילוי אין רשב " נ אויף‬
‫נתנאל ' ם דורש זיין במעשה מרכבה‬
‫ר ' יוסי הכהן נ‪: 6‬‬
‫( אויף ר " א בן ערך ) איז אויך מודגש אין‬
‫דעם ‪ ,‬וושס דוקא בשעת ער ה‪8‬ט פותח‬ ‫כהונה ( די צוגענרייטקייט נ‪ 6‬לעמוד‬
‫" רעשה‬ ‫‪-‬‬ ‫מרכבה‬ ‫במעשה‬ ‫געווען‬ ‫לשרת לפני ה ' ) ‪ -‬ר ' יוסי הכהן ‪ -‬במ ‪-‬‬
‫הארץ וראתה הקשת בענן " ( וולס דאס‬ ‫קומט מען דשך בירושה ‪ -‬דעריבער‬
‫איז געווען ‪ 8‬נס ‪ ,‬וושרום ס ' איז געווען‬ ‫" פתח " במעשה המרכבה‬ ‫איז אויך זיין‬ ‫‪64‬‬

‫תקופת תמוז ‪ ,‬וושס עננים זיינען ניט קיין‬ ‫" פתח " ‪-‬‬ ‫ניט גזר אינגטנצן שן עניו פון‬
‫דבר הרגיל ‪ - ) 66‬ולכאורה פ‪8‬יערט ז * ך‬ ‫;‬ ‫בכח עצמו‬
‫ביאור ' ‪: 6‬‬ ‫דער שלימות ' דיגער בשווייז שז מען‬
‫די גמרא ו ' דערציילט טל עילוי אויף‬ ‫איז " דירה לשכינתא " ‪8 -‬ז די ג‪8‬נצע‬
‫ר ' יהושע בן לוי טז לא נראתה קשת‬ ‫מציאות פון מענטשן איז מיוחד מיס‬
‫בימיו ( וו‪8‬רום דער קשת איז ‪ 8‬פעולה‬ ‫פתיחה‬
‫ווען שןדיאופן וושס‬
‫און אין‬
‫המרכבה ‪,‬איז‬ ‫"במעשה‬
‫שכינתא " ‪-‬‬
‫און ‪8‬ז אות שלא יחרב העולם ‪ " ,‬ואם יש‬
‫‪- )6‬‬ ‫צדיק גמור בדור אין צריך ארת " '‬ ‫תעלט " רעשה הארץ וכו ' " ‪ ,‬קומט אינ ‪-‬‬
‫היינט וושס איז דער עילוי שז דורך זיין‬ ‫גשנצן פון זיין אייגענעם כח ‪ .‬און דשס‬
‫דרש ' נען במעשה המרכבה איז " נראתה‬ ‫וולס‬ ‫רשב " נ‬ ‫ביי‬ ‫געפינט מען דוקא‬
‫הקשת בענן " ?‬ ‫ווערט ניט ‪8‬נגערופן הכהן ( ער את ניט‬
‫געווען ‪ 8‬כהן ' ‪ , ) 6‬און פונדעסטוועגן‬
‫איז דער ביאור אין דעם ‪:‬‬
‫בנוגע צו " קשת " געפינט מען צוויי‬ ‫תרע ‪ -‬ח ‪.‬‬ ‫סדיה כי כאשר‬ ‫)‬ ‫י‪6‬‬
‫ענינים ‪ ( :‬א ) דשם איז ‪8‬ן אות ברית ש " לא‬ ‫ולהעיר ‪ ,‬שבבבל ' משמע שרק ר ' ' הושע דרש‬ ‫‪) 62‬‬

‫פתח‪. ' 1‬‬ ‫' יוסי הכהז ' אבל בירושלמי ‪ , -‬אף הם‬ ‫ולא י‬
‫שם ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫רש ‪ -‬י חגיגה שם קה * ע לירושלמי‬
‫נדבה רוחו‬ ‫‪.‬‬ ‫משא ‪ -‬כ בשאר השבטים צ " ל‬ ‫‪) 63‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫גם חדא " ג חגיגה‬ ‫ראה‬

‫‪) 66‬‬

‫‪) 67‬‬
‫שמיט ' ‪,‬‬ ‫אותו והבינו מרעו וכו ‪ ,‬י ( רמב " ם סוף הל '‬
‫ייובל ) ‪.‬‬
‫כתובות עז ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫רש "י כתובות שם ‪.‬‬
‫‪) 68‬‬

‫‪) 69‬‬
‫שלוי‬ ‫הבבלי ) ‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫דר ' יהושע לגירסת‬ ‫ועדוז‬ ‫‪) 64‬‬

‫ועוד ) ‪.‬‬ ‫הי ' ( ערכיז יא‪ ,‬כ ‪.‬‬

‫בתוספתא ע " ז ( פ " ג ‪ ,‬ג ) ‪ :‬מעשה בר " ג הזקן‬ ‫‪) 65‬‬
‫נעשה שמו ‪ - -‬שהרי במשנה יו " ד וי ‪ -‬ב איתא ר ' יוסי‬ ‫הכהן ‪.‬‬ ‫נתנאל‬ ‫את בת בתו לשמעון בז‬ ‫שהשיא‬
‫ומוכח מזה ‪ ,‬שהוספה זו‬ ‫‪.‬‬ ‫")‬ ‫ההוספה ‪ -‬הכהן‬ ‫( ‪3‬לי‬ ‫סתם‬ ‫ומדהבואו בסה ‪ -‬ד ( מס ' היוחסיז ) בע ' רשב " נ מוכח‬
‫מדוע המימן‬ ‫הוא ‪ ,‬ואיכ‬ ‫ר א כדי להודיע איזה ר ' יוסי‬ ‫‪.‬‬ ‫ריב ' ז ‪.‬‬ ‫שס ‪ ,‬ל שזהו רשב " נ תלמיד‬
‫בן‬ ‫_‬ ‫)‬ ‫ושל א " ש ‪ ( -‬שם אביו‬ ‫‪,‬‬ ‫הכהן‬ ‫ימי הוא‬ ‫דר ‪-‬‬ ‫אכל בפשטות ‪ ,‬שמעוז בז נתנאל הכהז שבתוספתח‬
‫‪,‬‬
‫‪3‬ח‪3‬אר " י‬ ‫שם הי ' טס הארץ ‪ .‬שהרי סיפור הנ" ל בא כהמשך‬
‫בן‬ ‫אליעזר‬ ‫שד '‬ ‫ראי‬ ‫דו‬ ‫חמשנה‬ ‫גם‬ ‫"ד ‪,‬‬ ‫ולע‬ ‫כו ' ‪.‬‬ ‫גדולה ופוסק עמו‬ ‫להדיו שתותז לו ( לע ‪ -‬ה )‬
‫לפדר ‪ -‬א ‪.‬‬
‫)‬ ‫ל במבוא‬ ‫ה רק ‪1‬ם לא ה ‪ .‬כהן ראה הרד ‪.‬‬
‫(‬ ‫'‬ ‫[‬ ‫[‬ ‫ושמא הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫[ וראה חסד ' דוד לתוססתא שם ( ושם ‪,‬‬
‫שהרי גם כאן לא אמר עליז ‪ .‬הכהן ‪. -‬‬
‫)‬ ‫[‬
‫שמעוז בז נתנאל תלמידו של ריב " ז דדילמא כהן‬
‫כי י ‪ -‬ל שהי ' בא‪1‬ה‪ 1‬מעמד‬ ‫שכחח ‪.‬‬ ‫'‬ ‫אבל אי‪ 11 1‬ראי‬ ‫הוה " ) ] ‪.‬‬
‫ושמו‬ ‫התלמידים ) עוד אחד‬ ‫נכלל במנין‬ ‫שלא‬ ‫( אף‬ ‫‪ (,‬ר'‬ ‫‪.‬‬
‫וכן משמע קצת מזה שדוקא ר יוסי נקרא‬
‫שמעון והי ' כהן [ וכן אחד ששחו יהושע והע לוי ‪-‬‬
‫יהושע כאן " הלוי ‪ ( -‬ראה הערה‬ ‫לכן לא ‪3‬ק ~ ר‬ ‫‪,‬‬
‫וסי ) הכהן י ‪ ,‬ולא רשב " נ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ר‪ ,‬קודמת ) ) ‪.‬‬ ‫הכרוח עד שזה‬ ‫שמר שכן ה ‪ .‬קרא נפ ‪.‬‬
‫' [‬ ‫) וי אין‬ ‫‪.‬‬
‫‪363‬‬ ‫שיחות‬ ‫פ "ב‬ ‫‪-‬‬ ‫אבות‬ ‫לקיטי‬

‫ועפ ' ז איז נ‪8‬כמער פטרשטשנדיק ווי‬ ‫יה " עוד מבול " ‪0‬י ‪ ( ,‬ב ) אויף " קשת "‬
‫רשב "נ איז געווען " תורתו אומנתו " אין‬ ‫שסייט יל שז עם איז " דבר שהוא מוקש‬
‫טז אופן וולס ער איז געווען " דירה‬ ‫לי " ( עם איז צוגעגליכן געוו‪8‬רן צום‬
‫לשכינתא " ‪.‬‬ ‫אויבערשטן ) ‪ ,‬און דערפשר איז דער‬
‫דין ‪2‬י ‪8‬ז אסור להסתכל בקשת ( ווייל‬
‫יו " ד ‪ .‬איינער פון די ענינים וושס‬
‫זיינען מתאר דרגתו הנעלית פון רשב " י‬ ‫על כבוד קונו " יי ) ‪ .‬ועוד ועיקר‬
‫מפורש‬ ‫("ג )‬
‫לא חס‬
‫במעשה מרכבה ‪4‬י ( דבי '‬
‫איז געווען דשם וולס ער ה‪8‬ט גע ‪-‬‬
‫עסקינו ) ‪ :‬כמראה הקשת אשר יה " בענן‬
‫זטגט ' י ‪ " :‬יכול אני לפטור את כל העולם‬
‫גו ' כן מראה גו ' הוא מראה דמות כבוד‬
‫און וויב‪8‬לד שז ענינו‬ ‫;‬ ‫כולו מן הדין "‬
‫ומעלתו פון רשבי השט זיך אויסגע ‪-‬‬
‫ה ' איז מובן שז ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫דריקט אין דעם וולס ביי אים איז גע ‪-‬‬ ‫ד‪8‬ס איז ‪ 8‬גילוי נעלה פון שכינה‬
‫ווען תורתו אומנתו ‪ ,‬איז פשרשטשנדיק ‪,‬‬ ‫וולס ברענגט טז עס זלל זייז דער " קשת‬
‫‪8‬ז דטס וואס ער האט געקענט פטריו‬ ‫בענן " יי ‪.‬‬
‫את כל העולם כולו מן הדין איז פ‪8‬ר ‪-‬‬ ‫דער ערשטער ענין פון " קשת " איז‬
‫בונדן מיס דעם ענין פון תורתו‬ ‫נ‪8‬ר ייעז עס קומט ביומא דעיבא ( אין ‪8‬‬
‫אומנתו ‪9‬י‪.‬‬ ‫פשרוו‪8‬לקנטער ט‪8‬ג ) ‪ ,‬וושס די עננים‬
‫ווייזן שז עס איז ‪ 8‬ט‪8‬ג פון דינים‬
‫שהוא מעורב בדור ‪ ,‬מתקן מזכך‬ ‫שם ) ‪,‬‬ ‫( רש ‪ -‬י כתובות‬
‫קשים ‪6‬י ‪,‬‬
‫שרשב ‪ -‬י לא נראתה‬ ‫ועד ‪ -‬ז מה‬ ‫‪:‬‬ ‫ומטהר אנשי דורו‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫קשת בימיו ( ירושלמי ברכות פיט ה נ ‪ .‬ב ‪ -‬ר שם ‪,‬‬ ‫די עננים (און קשת ) וואס‬ ‫יבער‬
‫י " ל שזהו‬ ‫ועוד ) ‪-‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫רש ‪ -‬י נח ט ‪ ,‬יב ‪ .‬זח ‪ -‬ג סו ‪ ,‬א ‪ .‬לו ‪,‬‬ ‫דורך דעם וולס מ 'דרש ' נט‬ ‫קומען‬
‫מצד מעלתו שהי ' בבחי ' יסד ט [ לם ( זח ‪-‬א רנה ‪,‬‬
‫במעשה המרכבה ‪ -‬זיינען ( ניט ‪ 18‬אות‬
‫שלמעלה אפילו מבחי ' ‪ ,‬בני‬ ‫וירא ) ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫סע א ז ‪ -‬ח ר פ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אויף שולל זיין " דינים " יי ‪ ,‬נאר ) בלויז ‪8‬‬
‫‪.‬‬
‫עלי " ( סוכה מה ‪ ,‬ב ) ‪ ,‬ופעולתו ש כל היבא דהוה מחי‬
‫ר ‪ -‬א הוי מסי ר ש ואמר איכא מילתא רבעי לחקוי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫סימן אויף ‪ 8‬גילוי נעלה פון שכינה ‪,‬‬
‫כו ' ( שכת לג ‪ ,‬סע ' ב ) [ ולהעיר מנצו ' א לזחול ( רכה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫;‬ ‫במחוז רשב י לא נראה הקשתן‬ ‫‪.‬‬ ‫א ) ‪ ,‬דרק‬

‫משא " כ מצד העילוי ד תורתו אומנתו ‪ -‬שענינו‬ ‫‪.‬‬ ‫ואילד ‪.‬‬ ‫נח ט ‪ ,‬ט‬ ‫‪) 70‬‬
‫בפשטות ‪ -‬התעסקות בתורה ולא בהדור ‪ , -‬עם‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ב ‪ -‬ר פל ‪ -‬ה ‪,‬‬ ‫ו‪) 7‬‬
‫( העולם ) שמסביכו ( וראה סידור עה ‪ ,‬ג ‪ -‬ד ) ‪ -‬י " ל ‪,‬‬ ‫ס ‪-‬א ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫חגיגה טז ‪ ,‬א טושו " ע או ח סי ' רכס‬ ‫‪) 72‬‬
‫שמצד עילוי ה נעשה רק יכול אני ופטור את כל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫חגיגה שם ‪ ,‬וראה זח ‪ -‬א עא ‪ ,‬ב זח " ב סו ‪,‬‬ ‫‪) 73‬‬
‫העולם כולו מן הדיו ‪ ( -‬סוכה שם ) ‪ ,‬כדלקמן בפנים‬ ‫ועוד ‪.‬‬ ‫מע "א‪.‬‬ ‫זח ‪ -‬ג פד ‪,‬‬
‫סעיף יתדי ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫א ‪ ,‬כח ( כמובא בחדאיג‬ ‫יחזקאל‬ ‫‪) 74‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫סוכה‬ ‫‪) 78‬‬ ‫זח ‪ -‬א בהקדמה ( א ‪ ,‬ב ) ובהנסמן בניצוצ '‬ ‫ראה‬ ‫‪) 75‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫ראה גס לקו ‪ -‬ת מטות פז ‪,‬‬ ‫‪) 79‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫זהר ( שם ) ושערי זהר ( מרגליות ) לחגיגה יד ‪,‬‬
‫ב ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫ברכות לב ‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 76‬‬

‫בתורה‬
‫ב)‬ ‫הדור ‪ ( .‬כ‬
‫וח‪"-‬אג ( ט ‪.‬‬ ‫בצרנ בדר [‬
‫תפלה ) לשחים‬
‫שהעיד‬‫‪.‬‬
‫[‬ ‫לא‪ ) -‬ט ‪ ,‬יולהעם‬
‫דיבור‬ ‫‪,‬‬ ‫בקה ‪ -‬ע לירושלמי שם ‪ ,‬דמה שנראתה הקשת‬ ‫‪) 77‬‬

‫בענז הוא ‪ ,‬לומר שכדאי הו דברים אלו לרחם על‬

‫גשמים ‪.‬‬ ‫ובמילא ירד‬ ‫הארץ ולכרות עליהם ברית כו ' ‪ - -‬אבל לפענ ‪ -‬ד‬
‫ה‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‬ ‫איקא ‪,‬‬ ‫‪49‬‬ ‫בהערה‬ ‫שנממן‬ ‫במק [ מ‪1‬ח‬ ‫‪.‬‬
‫י )‬ ‫שם ) ‪,‬‬ ‫איך יפרש הקשת שבמרכבה ( ביחזקאל‬ ‫‪)1‬‬ ‫צ ‪-‬ע ‪:‬‬
‫מצד הטילני דעםק‬ ‫'‬ ‫שדא מאחה הקשח בימיי הי‬ ‫למה לדמותו לקשת דמבול ולא לקשת דמרכבה ‪,‬‬ ‫‪)2‬‬

‫‪.‬‬
‫מצד תה שפטל ע ‪ -‬זה‬ ‫(‬ ‫אלי י ‪ -‬ל שוה‬ ‫[‬ ‫שלו ‪.‬‬ ‫ההרה‬ ‫עסקיגן ‪.‬‬ ‫דבנה‬
‫גב ‪.‬‬ ‫( כדמשתט בסה ‪ -‬מ תרכ ‪ -‬ו שם ‪-‬‬ ‫(‬ ‫על אנשי דור‬ ‫ובכל אופז גם לפירושו יש לומר ‪ ,‬ע " פ משתת‬
‫אני‬ ‫לשלם‬ ‫בפ ‪ . .‬ד ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫יה‪3‬‬ ‫ט‬ ‫(‬ ‫דוי‬ ‫‪ ,‬ראה‬ ‫חקי ‪. ) .‬‬ ‫ואילך ) ‪ ,‬דמה שלא נראה‬ ‫‪1235‬‬ ‫בלקו ש ח " ד ( ע '‬ ‫‪.‬‬
‫שם ) ‪.‬‬ ‫( שבת‬ ‫אתה ‪.‬‬ ‫[‬
‫הקשת בימי ריב"ל הוא להיותו ‪ .‬צדיק גמור בדור ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פ"ב‬ ‫אבית ‪-‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪364‬‬

‫צוויי הוראות איל דער משנה ) ‪ ,‬וולס מצד‬ ‫מיהטט שוין שמשל גערעדט בשרו ‪-‬‬
‫דעם איז ער מגין אויף זיין דור און איז‬ ‫כה " ' אין רעם מאמר פון רשב " י " יכול‬
‫אני לפטור את כל העולם בולו מן הדין " ‪,‬‬
‫סובל כל עונותיהם " ‪ -‬דטרף מען‬ ‫"השבן‬
‫די בשוושרעניש פון " ואל תהי רשע‬ ‫טז דשם איז ניט דורכדעם וולס ער העט‬
‫בפני עצמך " ‪:‬‬ ‫געקענט ב‪8‬ווירקן די אנשי דורו און‬
‫בכלל ‪ ,‬איז טזח וושס הטלט זיך ווי ש‬ ‫פועל זיין זי‪ 4‬זטלן תשובה טשז י " ‪ ,‬נשר טז‬
‫זיין זכות איז געווען טזוי גרויס ‪ ,‬טז ניט‬
‫רשע ( ובמילא וועט ער מצד עצמו ניט‬
‫זוכן תשובה סטן ) ‪ ,‬איז די הנהגה פון‬ ‫קוקנדיק אויף די עוונות פון דעם דור ‪,‬‬
‫איז ער " סובל כל עוונותיהם ופוטרן מן‬
‫‪8‬ז‬ ‫"מיאה עניותא ליהודאי " " ‪-‬‬ ‫הדין " ינ‬
‫' ברענגט אויפן מענטשן פורעניות‬
‫ויסורים ר " ל וושס צעברעכן זיין מציאות‬ ‫וויבטלד טז ביי רשב " נ איז געווען‬
‫;‬ ‫און ברעבגען אים צו תשובה‬ ‫דער עילוי פון תורתו אומנתו בדוגמא‬
‫צו רשב " י כנ "ל ‪ ,‬איז אויך זיין אויפטטן‬
‫משא " כ אין דורו פון רשב " נ ווטס זיין‬
‫אין וועלט געווען ע " ד דעם עניז ( וולס‬
‫זכות השט מגין געווען און פשרהיט פון‬
‫פורעניות ‪,‬‬ ‫רשב " י השט געזטגט ) " יכול אני לפטור‬
‫את כל העולם כולו מן הדין " ‪.‬‬
‫דערפטר הטט מען געדטרפט במיוחד‬
‫בטווטרענען " ואל תהי רשע בפני עצמך "‬ ‫ע " פ זה וועט אויך ווערן פטרשטטנ ‪-‬‬
‫דיק די שייכות פון דער דריטער הוראה‬
‫‪ -‬שז מ ' זשל וויסן זיין ‪8 ,‬ז יעדערער קען‬
‫און דחרף און ( סו " ס בל ידח ממנו נידח‬ ‫אין דעה משנה ‪ " -‬ואל תהי רשע בפני‬

‫און ) ער וועט תשובה סטן ; און נשכ ‪-‬‬ ‫עצמך " ‪ -‬צו די פריערדיקע צוויי ‪:‬‬

‫מער ‪ :‬ער דטרף ניט טנקומען צו יסורים‬ ‫דוקא מצד דעם וושס רשב " נ איז גע ‪-‬‬
‫וכו ' ‪ ,‬ניר ער קען תשובה טשן מתוך‬ ‫ווען " תורתו אומנתו " ווי רשב " י ( ווי דטס‬
‫הרחבה וחיי מנוחה ושלוה ‪.‬‬ ‫ווערט אויסגעדריקט אין די ערשטע‬

‫( משיחות ש " פ בהבליחך‬

‫תשכ ‪ -‬ח )‬ ‫ביק‬ ‫‪.‬‬ ‫שלח‬
‫( ג ) ‪ .‬וראה גם‬ ‫ח " ד שם ( ובהערה וגג ‪,‬‬ ‫‪ %‬ו יקרש‬
‫כ ע ' ‪. 152‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫לקו " ש‬
‫ואז התמי ' גדולה שהתל לעשות בז בפזמך ‪,‬‬ ‫‪) 81‬‬

‫‪ .‬יכולני " ‪.‬‬ ‫ולא רק‬

‫שם ‪.‬‬ ‫חגיגה ט ‪ ,‬ב ‪ .‬ובפי ' הר " ח‬ ‫‪) 83‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫רש " י סוכה‬ ‫‪) 82‬‬
‫‪365‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬

‫פרק שלישי‬
‫שייכות צו ‪ 8‬הנהגה פון מידת חסידות ‪,‬‬ ‫סגן הכהנים אומר‬ ‫" רבי י חנינא י‬ ‫א‪.‬‬
‫טדער צו ‪ 8‬זהירות לפנים משורת הדין‬ ‫מלכות‬ ‫של‬
‫הוי מתפלל בשלומה‬
‫אדרבא בשוו‪8‬רענען פון " חיים בלעו "‬ ‫שאלמלא מוראה י איש את רעהו חיים‬

‫בתורהי‪4‬מוכרח ע " פ ציווים הכי חמורים‬

‫‪ -‬איז‬
‫בלעו " ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫דשרף מען פשרשטיין ‪:‬‬

‫וולס איז דער דיוק הלשון " איש‬ ‫ב)‬ ‫א ) רז " ל זלגן ' " מאן דבעי למהוי‬
‫את רעהו חיים בלעו " ? דער לשון וושס‬ ‫חסידא לקיים כו' מילי דאבות " ‪ ,‬וושס‬
‫איז רגיל ופשוט אין שזש פ‪8‬ל איז‬ ‫ד‪8‬ס מיינט ‪ ,‬שז די מסכתא אבות ב‪- 8‬‬
‫שטייט פון " מילי דחסידותא " ‪ ,‬פון ‪8‬זעל ‪-‬‬
‫וגו לשון הכתוב נ " אין‬
‫אלקים דער‬
‫הריגה " ‪ ,‬ווי‬
‫"יראת‬
‫' והרגוני " ‪ ,‬שדער‬ ‫כע הנהגות וושס מזריז אין זיי ניט‬
‫מחוייב מצד הדין ‪ ,‬נשר מ ' דשרף זיי טשז‬
‫אויך )וכיוגע ‪-‬‬
‫שטרן )‬ ‫און געלט ‪-‬‬
‫ווערט (‬ ‫רויבעריי דש‬ ‫"מיינט‬
‫גזילה " ( אויב‬
‫"ב‬ ‫מצד " חסידות " ‪ -‬לפנים משורת הדין ‪,‬‬
‫‪ -‬פשרוושס ווערט דש גענוצט ‪ 8‬חידוש‬ ‫[ על דרך ווי די הוראה אין דער‬
‫לשון וענין " חיים בלעו " ‪? 6‬‬
‫ערשטער משנה פון דעם פרק ‪ " :‬הסתכל‬
‫ג ) ‪8‬לע ענינים אין וועלט זיינען תלוי‬ ‫בג ' דברים ואין אתה בא לידי עבירה " ‪-‬‬
‫אין אידן י ‪ ,‬ווי עם שסייט * י " את העולם‬ ‫שורת הדין פיז מחייב נשר טז דער איד‬
‫נתן בלבם " ‪ ,‬פון דעם איז פשרשטשנדיק ‪,‬‬ ‫זלל ניט סאן די עבירה בפועל ‪ ,‬און אויף‬
‫‪8‬ז דער ענין פון " אלמלא מוראה איש‬ ‫דעם איז משיף די משנה ‪ 8‬הנהגה‬
‫את רעהו חיים בלעו " איז דש אויך ח " ו‬ ‫חסידותית שסייען אין ‪ 8‬מצב פון יראת‬
‫בש אידן י ‪ ,‬ואדרבה ‪ -‬דורך דעם וולס‬ ‫החטא ( און ד‪8‬ס איז אויך ‪ 18‬עצה און‬
‫שנווייז ) שז ער זשל ניט צוקומען (אפילו‬
‫נשענט ) דערצו ‪ -‬דורך טריינטרשכטן‬
‫שצריך ישמור לח " ו וחיי רעד ( שלא יבלעו‬ ‫י‪) 4‬‬
‫זיך אין די דריי זשכן איז " ואין אתה בא‬
‫על‬ ‫מ" ע‬ ‫‪.‬‬
‫וגם הפרט ד הוי מתפת כו ' ‪ , -‬הרי‬ ‫חיים ) ‪.‬‬
‫היחיד ‪7‬התפלו על חייו ( ראה רמב ‪ -‬ם הל' תפלה פ ‪ -‬א‬ ‫לידי עבירה " ] ‪,‬‬
‫התפלה‬ ‫מצות‬ ‫שרש‬ ‫תלג ‪.‬‬ ‫מצוה‬ ‫חינור‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫" הוי מתפלל בשלו ‪-‬‬ ‫שבער די הוראה‬
‫בתחלתה ) ‪.‬‬
‫וירא כ ‪ ,‬יא ‪.‬‬ ‫‪)5‬‬
‫מה של מלכות " האט לכאורה ניט קיין‬
‫בתו ‪ -‬ח לע ‪ -‬ז שם ‪ :‬לפי שהכלוב המשיל את בני‬ ‫‪)6‬‬

‫האדם לדגי הים והדגים בולעיז זה את זה חיים לכד‬ ‫ב‪.‬‬ ‫משנה‬ ‫)‬ ‫ו‬
‫נקט הכי אבל במאמר ר ' חנינא עצמו לא נזכר כלל‬ ‫‪.‬‬ ‫כ ‪ -‬ה הגירסא בדפוסי משניות שלפנינו ( ובע " ז‬ ‫‪)2‬‬
‫הכתוב ותעשה אדם כדגי הים ‪ -‬שבע " ז שם ‪ ,‬ומובז‬ ‫‪.‬‬ ‫אבל בשינויי‬ ‫בסדורו ‪.‬‬ ‫וכיה גירסת אדה * ז‬ ‫א)‪,‬‬ ‫ד‪,‬‬
‫שנקט הכי כי יש מצב ותוכז כזה גם בכני אדם ‪ .‬וראה‬ ‫כת ‪-‬י ( נ ‪ .‬י ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נוסחאות למשניות ‪ -‬חנגי ' " וב ‪ -‬ה במס ' ע " ז‬
‫מגז אבות ( להרשב ‪ -‬ץ ) ‪ -‬הובא במד ‪ -‬ש כאז ‪ :‬ולשוו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תשתו ) ‪ ,‬ר ‪ -‬ח ע " ז שם ובכ " מ ולהעיר מר " ה יד ‪ ,‬ב ‪:‬‬
‫הכתוב הוא כו ' ‪ .‬ובמצו "ד לתהלים קכד ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫ר' חנניא ‪ .‬ואכנס ‪.‬‬ ‫א ‪ -‬ר חנינא ואיתימא‬
‫ר ‪-‬פ‬ ‫ורמב ‪ -‬ן‬ ‫( רשע‬ ‫מרז ‪ -‬ל‬ ‫ע ‪-‬פ‬ ‫כמוכרח‬ ‫‪)7‬‬ ‫מלכות ‪.‬‬ ‫בע " ז שם ‪ ,‬שאלמלא מוראה של‬ ‫‪)3‬‬

‫בראשית ‪ .‬ועוד ) בראשית ‪ -‬בשביל ישראל שנקראו‬ ‫וליתא‬ ‫מלכות‪.) .‬‬ ‫בעץ * ז שזוז חו " מ סי א " מורא‬
‫( ועד‬
‫ראשית ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה דקוס שם וראה‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫‪ ,‬כת ‪ -‬י הנ ‪ -‬ל ור ‪ -‬ח‬
‫ע ‪-‬ב ‪.‬‬ ‫במדבר ה ‪ ,‬ריש‬ ‫לקטת‬ ‫יא ‪.‬‬ ‫קהלת ג ‪,‬‬ ‫‪)7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כאז ‪.‬‬ ‫נחלת אבות לאבות‬
‫כלומר‬ ‫קאסח ) ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫פיה ‪ -‬מ להרמב ם ( תרגום‬ ‫ראה‬ ‫‪)8‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫הערה‬ ‫‪347‬‬ ‫‪.‬‬
‫ב ‪ -‬ק ל ‪ ,‬א וראה לעיל ע'‬ ‫‪)4‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פ'‪,‬ג‬ ‫אבות ‪-‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪366‬‬

‫להלכה‬ ‫נוגע‬ ‫איז‬
‫למעשה * יי ‪ :‬ווען איינער איז מקדש את‬
‫האשה " על מנת שאני יודע לשנות " ( שז‬
‫די קידושין זיינען אויפן תנאי שז ער קען‬
‫משניות ) ‪ ,‬דיש לומר ‪8‬ז עס זיינען גענוג‬
‫(און נויטיק ) צו קענען דריי משניות ת ] ‪,‬‬
‫ויטס י " א ‪8‬ז ( אויך ) צוליב דעם האט דער‬
‫שלסער רבי טריינגעשטעלט די מסכתא‬
‫אבות אין זיין סידור * י ‪ -‬צו וויסן דעם‬
‫המשניות ‪.‬‬
‫איז ניט מובן ‪ :‬וושס איז דער המשך‬
‫און שייכות פון מאמר " שנים שיושביז‬
‫וכו ' " צום מאמר " הוי מתפלל בשלומה‬
‫כו ' " ‪ ,‬וולס דערפשר שטייעז ביידע אין‬
‫איין משנה ? ‪ -‬לכאורה זעט זיך ניט קייז‬
‫זיי יי ‪.‬‬
‫[ ואדרבא ‪ ,‬די סברא איז מחייב ‪ ,‬שז דער‬
‫מאמר הטט ‪ 8‬שייכות און דטרף צו ‪-‬‬
‫געשטעלט ווערן צו דער ו [ ייטערדיקער‬
‫משנה " ר ' שמעון אומר ג ' שאכלו ‪ . .‬ולא‬
‫אמרו עליו דברי תורה " ‪ ,‬וולס אויך‬
‫ד‪8‬רט רעדט זיך וועגן דעם עילוי פון‬
‫דברי תורה בחבורה ( און דער חסרון פון‬
‫תורה ) ן ‪.‬‬ ‫ט חבורה ‪ 18‬דברי‬
‫דער ביאור אין דעם ‪:‬‬
‫וויבשיד די מסבתא אבות שנטהטלט‬
‫דשם‬ ‫[ און‬ ‫בדיוק‬ ‫אידן פירן אוים די הוראה ‪ ,‬ווערט דער‬
‫עם‬ ‫( ‪8‬ז‬ ‫ענין אויך אויפגעטטז אין וועלט‬
‫זטל ניט זיין " איש את רעהו חיים‬
‫בלעו " ) ‪,‬‬
‫ולכאורה איז תמוה ‪ :‬ווי איז שייך‬
‫מ ' זשל ויעגן אידן זלגו ‪ ,‬טז כעטש‬
‫ס ' זיינען שטרשן כו " כ קלשרע ציוויי ה '‬
‫בזה ‪ ,‬איז ווען ניט די מורא פון מלכות‬
‫‪ 8‬איד " איינגעשלונגען " ( און ניט‬ ‫יושלט‬
‫אופן פון חלוקת‬
‫‪,‬‬ ‫'?‬ ‫סתם ‪ 8‬צווייטן ‪ ,‬נשר טפילו ) " רעהו "‬
‫און בפרט ‪ ,‬כנ " ל ‪8 ,‬ז דט רעדט זיך וועגן‬
‫‪ 8‬אידן וולס ( לערנט אבות ‪ ,‬ווייל ) " בעי‬
‫למהוי חסידא " ‪ -‬דטרף ער הטבן די‬
‫בשוו‪8‬רעניש פון " הוי מתפלל בשלומה‬
‫של מלכות " טז ער זלל ניט " בולע " זיין‬
‫קישור צווישן‬
‫?‬ ‫" רעהו "‬
‫ב ‪ .‬נ‪8‬ר דעם געברשכטן מאמר‬
‫שסייט אין דבר משנה ‪0‬י ‪ " :‬רבי חנינא יי‬
‫בן תרדיון אומר שנים שיושביו ואין‬
‫ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים‬
‫כו ' אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי‬
‫תורה וכו ' " ‪.‬‬
‫שוין מערערע מטל גערעדטוי ‪8 ,‬ז‬
‫דער פשנשנדערטייל פון די משניות איז‬
‫ג‪.‬‬
‫חיים ‪.‬‬ ‫בולעים זה את זה‬ ‫לולא יראת המלכות הי ‪,‬‬
‫[‪1‬‬

‫הוא במתז ‪ -‬ו ‪ :‬שאילולי לא היתה יראתה של‬ ‫ועד ‪1 -‬‬

‫" מילי דחסידותא " ‪ ,‬ווי דערמ‪8‬נט אויבן ‪,‬‬ ‫כו ' ‪,‬‬ ‫מלכות עלינו כו ' היית בולעים אחד את חבירו‬
‫ולהעיר מהגירסא במחזה שם ‪ ,‬בשש למשניות וכת " י‬
‫ואולי י ‪ -‬ל שנסק " מ גם לעניו " המהלך בדרך‬ ‫‪) 12‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬בלענו‪. -‬‬ ‫‪.‬‬
‫ע " ז הנ ל ( הערה ‪: ) 2‬‬
‫( לג "‬ ‫לקמן‬ ‫ז'‬ ‫( משנה‬ ‫ממשנתו ‪,‬‬ ‫ומפסיק‬ ‫ושונה‬ ‫מדרש שמואל בסוף הפיסקא ואפשר ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪)9‬‬

‫וראה מדרש שמואל שם מהרב ר ' משה‬ ‫אדהה ) ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ובפי ' מר ' משה אלשאקר‬
‫אלמושנינו ) ‪.‬‬ ‫במשניות דפוס‬ ‫‪.‬‬
‫לגירסת אדהם בסדורי וכש‬ ‫לו )‬
‫‪.‬‬
‫אה ‪ -‬ע סל ‪ ,‬ח סק ‪ -‬מ ( וראה ב ש‬ ‫חלקת מחוקק‬ ‫‪) 13‬‬ ‫כת ‪ -‬י תמני ‪.‬‬ ‫(ג )‪,‬‬ ‫ראשון ( נאפולי ‪ ,‬רגב ) ‪ ,‬כת " פארסה‬
‫‪.‬‬
‫ועד ‪ -‬ז להסברא שהביא שם ש די‬ ‫סקג ‪ -‬א ) ‪.‬‬ ‫שם‬ ‫וכ " ה בדפוסי משניות וש " ס שלפנינו ‪ .‬ובמשניות שזו‬
‫‪.‬‬ ‫במשגה אחת ‪.‬‬ ‫פי ' מדרש שמואל וכו ' הוא משנה בפ " ע ‪ .‬וכיה בכת " י‬
‫מ "ג ‪.‬‬ ‫שער הכולל ס ‪ -‬ל‬ ‫ראה‬ ‫‪114‬‬ ‫פריי ‪,‬‬ ‫כת "‬ ‫א‪,‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫פארמה‬ ‫כתה‬ ‫קופמאז ‪,‬‬
‫ויתירה מזו ‪ :‬בבא הא ' מדברת בעניו שנוגע‬ ‫‪) 15‬‬ ‫( פיק )‬ ‫ספר יש סדר למשנה למשניות ( מהר ‪ -‬י‬ ‫וראה‬

‫לכל העולם ( ראה רש ‪ , ' -‬מח ‪ -‬ו ‪ ,‬מאירי ‪ ,‬רבינו יונה ‪,‬‬ ‫בתחלתו ד ‪ -‬ה אלה החוקים ‪ ,‬ועוד ‪,‬‬ ‫ברלין )‬

‫אלמלא‬ ‫‪.‬‬ ‫והכי מכרח לישוב העולם‬ ‫ועוד ) ‪,‬‬ ‫רע " ב‬ ‫וגם כאן שינויים ‪ ,‬וע " ד‬ ‫אדה ‪. 1.‬‬ ‫כ ‪ -‬ה בסידור‬ ‫‪)1 1‬‬

‫מוראה איש את רעהו חיים בלעו " ‪ ,‬ובבא הס ' ‪-‬‬ ‫חנני ' ‪ .‬כ " ה‬ ‫( להיעבץ ) ‪:‬‬ ‫הנ ל הערה ‪ . 2‬ובלחם נקודים‬ ‫‪.‬‬
‫בעניז הנוגע רק לישראל ( לימוד התורה ) ‪ ,‬ובמדריגה‬ ‫‪1‬א ~ ' ח ‪.‬‬ ‫הספרים ‪.‬‬ ‫ברוב‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הכי נעלית שבו ‪ -‬שכינה שרוי ' ‪.‬‬ ‫ועור ‪.‬‬ ‫‪. 1175‬‬ ‫ראה לקו ש ח ‪ -‬ד ע '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪112‬‬
‫‪367‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבות ‪ -‬פ " נ‬ ‫לקוטי‬

‫אמתי ‪ -‬ווארעם ד‪ 8‬רעדט זיך ניט‬
‫וועגן ‪ 8‬שוטה רשע וגס הרוח ‪ ,‬ח " ו ‪-‬‬
‫איז ד‪ 8‬שז ‪8‬רט פ‪8‬ר ‪8‬ז‪ 8‬טענה ‪ :‬סוף כל‬
‫סוף איז ער ד‪8‬ך ‪ 8‬גדול אין תורה און‬
‫אין קיום המצות וכו ' ‪ ,‬אין דער צייט ווען‬
‫" רעהו " איז ג‪8‬ר סייט פון דער מדריגה‬
‫‪ -‬און דער חשבון איז אמת און אויס ‪-‬‬
‫געהשלטן לויטן דרך און מ‪8‬ס פון‬
‫שנ‪1‬‬ ‫תורה יי ‪ ,‬ובפרט אויב יענער ד‪8‬רף‬
‫קמען צו אים אין לימוד התורה און‬
‫המצות ‪.‬‬
‫און דעריבער ‪ ,‬אפילו נשך דער גטנ ‪-‬‬
‫‪8‬ז ד‪8‬ס זיינען הוראות פשר‬ ‫דשם הייסט‬
‫‪ 8‬אידן וושס איז גשנץ און ‪8‬פגעהיט‬
‫אין לימוד התורה און קיום המצוות‬
‫און אים פעלט נ‪8‬ר די הנהגה פון מידת‬
‫חסידות ‪-‬‬
‫איז במילא פשוט ‪ ,‬שז ס 'איז ניט ד‪8‬‬
‫קיין ארס אים ‪8‬נצוזשגן ער ז‪8‬ל ניט ב‪- ' 8‬‬
‫גזלינען ‪ 8‬צווייטן אידן ‪ ,‬און שוודעי ניט‬
‫דער ציווי ער ז‪8‬ל ניט ‪8‬נרירן דעם לעבן‬
‫פון ‪ 8‬אידן (איז במילא פשוט פשרוו‪8‬ס‬
‫הוראות אין קיום‬ ‫דט שסייט ניט ‪ 8‬בשוושרעניש פון " איש‬
‫את רעהו הרגו " שדער בש ' גזל ' ט ) ;‬

‫צער ( וויבשלד נשר שכל' דיקער ) הסברה‬ ‫איש את‬ ‫דיוק איז דש דווקא " ( ‪. .‬‬ ‫דער‬
‫און חשבון ‪8 ,‬ז ער ד‪8‬רף זיך פירן ‪8‬נ ‪-‬‬ ‫בלעו " ‪ :‬ער וויל ניט שנרירן‬ ‫רעהו ) חיים‬
‫דערש ‪ ,‬וועט ער נשך ‪8‬לץ ניט קענען‬ ‫פון‬ ‫אייגנטום )‬ ‫( און‬ ‫לעבן‬ ‫דעם‬ ‫ח "ו‬
‫אפטרעטן פון זיין הנחה ‪ ,‬שז רעהו דשרף‬ ‫" ‪-‬‬ ‫" ניר‬ ‫צווייטן אידן ‪ ,‬זיין רצון איז‬
‫זיין בטל און " בלוע " אין זיין מציאות ‪.‬‬
‫מציאות‬
‫צווייטן( דיזללן זיין‬ ‫מעשים )‬
‫שז פון‬
‫דער לעבן‬ ‫חייםדיבלעו " ‪,‬‬
‫"און‬
‫זיך שלילת‬ ‫די עצה צו פועל זיין ביי‬
‫הנ " ל כדבעי ‪ ,‬איז צו מקיים זיין די‬ ‫מציאות ‪ ' .‬י ‪.‬‬ ‫" איינגעשלונגען " אין זיין‬
‫הוראה פון דער משנה " הוי מתפלל‬ ‫ולפעמים איז אדרבא ‪ -‬די מעלות‬
‫בשלומה של מלכות " ‪ ,‬וולס דורך דעם ' י‬ ‫יישם ער ה‪8‬ט ‪ ,‬שז ער איז נשנץ אין‬
‫וועט ביי אים דערוועקט ווערן די מורא‬ ‫לימוד התורה און איז שפגעהיט אין‬
‫פון מלך מלכי המלכים הקב " ה ' י ‪ -‬און‬ ‫מצוות ‪ ,‬כנ " ל ‪ ,‬און קעגו דעם זעט ער פיל‬
‫דער הרגש היראה השט בכח צו פועל‬ ‫חסרונות ביים צווייטן אידן ‪ ,‬בפרט ווען‬
‫זיין ביי אים ‪8 ,‬ז ער זשל זיך ניט השלטן‬ ‫יענער איז ‪ 18‬איש פשוט אין ידיעת‬
‫אידן ‪ .‬ני ‪.‬‬ ‫גרוים לגבי ‪ 8‬צווייטן‬ ‫התורה און ‪8‬מ‪8‬ל אויך מיס ‪ 8‬העדר‬
‫זלגן‬ ‫‪10‬‬ ‫די הסברה אין דעם ‪ :‬רז " ל‬ ‫הזהירות אין קיום המצוות ‪ -‬בריינגען‬
‫עם צו ‪ ,‬און זיינען ב‪ 8‬עם מכריח ‪6‬י די‬
‫מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקי ‪-‬‬ ‫"עא‬
‫" ‪ ,‬די הסברה דערפון איז ‪ ,‬כידוע י‪, 1‬‬ ‫מסקנא ‪ ,‬שז יענער ד‪8‬רף זיין בטל צו‬
‫אים ‪ .‬און נשכמער ‪ -‬עם איז ‪ 8‬זכות און‬
‫‪ 18‬עילוי פשר יענעם ‪8‬ז ער וועט זיין‬
‫כב ‪.‬‬ ‫להעיר ממחיל ( ספרי ( וסרש " י ) עקב יא ‪,‬‬ ‫‪) 17‬‬

‫( ע " י ) הדבק‬ ‫ולדבקה בו‬ ‫ועוד ) ‪:‬‬ ‫וראה כתובות קיא ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫מציאות ‪.‬‬ ‫" איינגעשלונגען " אין זיין‬
‫בחכמים ובתלמידים ‪.‬‬ ‫ש כדי צו שולל זיץ שזע הרגש און‬ ‫‪.‬‬
‫בתחלתו ‪.‬‬ ‫אדה " ז )‬ ‫ראה טושו ‪ -‬ע ( ושו " ע‬ ‫‪) 18‬‬ ‫הנהגה איז ניט גענוג ‪ 8‬שכלידיקע‬
‫להעיר מפי הריטב " א הובא במדרש שמואל‬ ‫‪) 19‬‬
‫הסברה ‪ ,‬ווארום ‪ ,‬אדרבה ‪ ,‬מצד שכל‬
‫דוד הנגיד ‪ -‬נכד‬ ‫( לר '‬ ‫‪.‬‬
‫כאן בתחלתו מדרש דוד‬
‫זרוע ימיו‬ ‫‪.‬‬ ‫כו ' ‪.‬‬ ‫אבל תוכו של המאמר‬ ‫‪.‬‬ ‫הרבב ‪ -‬ם )‬
‫‪.‬‬
‫ועוד ‪,‬‬ ‫למשניות ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫להחיד א ‪ .‬זרע יצחק‬
‫חיים )‬ ‫להעיר מפי ' המהר " ל ( בספרו דרר‬ ‫‪) 15‬‬

‫ברכות נח ‪ ,‬א ‪ .‬וח " א קצז ‪ ,‬רע " א ‪ .‬ח " ג קעו ‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫‪) 20‬‬
‫כאן ‪.‬‬
‫( בהבא‬ ‫ובכ " מ ‪ .‬ובארוכה‬ ‫ראה זח " א שם ‪.‬‬ ‫‪) 21‬‬
‫( ‪16‬י‬
‫כתובותע "צוד‪ ,‬א ) ‪.‬‬
‫מרז " ל בהמונע תלמידו מלשמשו כו '‬
‫ראה בד קודש ‪.‬‬ ‫לקמז )‬
 ‫שיחות‬ ‫אבית ‪ -‬פ " נ‬ ‫לקוטי‬ ‫‪368‬‬

‫נתעורר דורך " מלכותא דארעא " ‪ ,‬דער‬ ‫טז " מלכותא דארעא " קומט טר‪8‬פ דורך‬
‫הרגש ה " מורא " פשר מלך מלכי המלכיס‬ ‫השתלשלות פון " מלכותא דרקיע " ‪-‬‬
‫הקב " ה לנ ‪ -‬און די עצם יראה פטר דעם‬ ‫דער מלך דש למטה ה‪8‬ט זיין שורש אין‬
‫אויבערשטן פועלט שז ביי אים ווערט‬ ‫זיין " שר " למעלה ‪ ,‬און דער שורש פונעם‬
‫נכנע אויך די התנשאות ‪ ,‬זיין גרוים‬
‫העכערער דרגא ‪ ,‬און‬
‫העכעראיןאו‪ 87‬העכער‬ ‫"שיוי‬
‫שר " איז‬
‫הקלטן זיך לגבי ‪ 8‬צווייטן אידן ‪ -‬ווייל‬ ‫‪ " -‬גבוה מעל‬
‫מלכותו ית ' איז ד‪8‬ך " השוה * ינ ומשוה‬ ‫גבוה שומר " יי ‪ -‬ביז צו מלכות פון‬
‫קטז וגדול " ‪ ,‬דער גדול שבגדולים איז‬
‫" מלך מלכי המלכים הקב " ה " ‪.‬‬
‫לגמרי ניט תופס מקום פונקט ווי דער‬ ‫דערפון איז פשרשטשנדיק ‪ ,‬טז בשעת‬
‫קטן שבקטנים ‪.‬‬ ‫מלכות "‬ ‫של‬ ‫" שלומה‬ ‫דט‬ ‫איז‬ ‫עם‬
‫דער יצר הרע איז שבער ‪8‬ז‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בפשטות ‪8 ,‬ז " מלכותא דארעא " הערשט‬
‫מיס ‪ 8‬שלימות כו ' ‪ ,‬איז דער אמת ' ער‬
‫הישר שרשפפירן‬
‫חרבעט צו‬
‫פון דרך‬
‫מעגטשן זיין‬
‫אומן " ' ‪ :‬אין‬
‫"דעם‬
‫‪ -‬דערי ‪-‬‬ ‫טעם וסיבה צו דעם ‪ ,‬ווייל אין " מלכותא‬
‫בער איז ניט גענוג ד‪8‬ס וולס ער טליין ‪,‬‬ ‫דארעא " זטגט זיך שרוים דער שורש ‪,‬‬
‫מיט זיינע אייגענע כוחות ‪ ,‬וולט זיך‬
‫" מלכותא דרקיע " ‪ -‬מלכותו של הקב " ה‬
‫מתבונן זיין אין ענין פון " שלומה של‬ ‫‪ -‬מיט ‪ 8‬גרעסערן תוקף ' י ‪.‬‬
‫מלכות " ( טז " מלכותא דארעא " איז " כעיז‬ ‫און דערפטר ‪ ,‬ווען ‪ 8‬איד וולס הסלט‬
‫מלכותא דרקיע כו ' " ‪ ,‬כנ " ל ) ; וו‪8‬רום‬ ‫שוין ביי " מילי דחסידותא " ( ובמילא זעט‬
‫ס ' איז עלול טז נטך ‪ 8‬געוויסן זמן זטל די‬ ‫ער יעדער ענין ווי ער את לאמיתתו ) איז‬
‫התבוננות אויפהערן צו ווירקן כדבעי ‪,‬‬ ‫זיין תפלה אין דעם ענין פון " שלומה של‬
‫צוליב די תחבולות היצר ‪ ,‬ביז די " מורא "‬ ‫מלכות " ‪ ,‬פילט ער אין דעם ( ביז ‪ -‬מיט‬
‫וועט ווערן יפגעשווטכט און ‪ -‬אינ ‪-‬‬ ‫של‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫מלכותו‬ ‫מוחשית ‪4‬י )‬ ‫ראי '‬ ‫‪8‬‬
‫גטנצן נתבטל ווערן ‪,‬‬
‫אים‬ ‫ביי‬ ‫ווערט‬ ‫ובמילא‬ ‫‪:‬‬ ‫הקב " ה יי‬
‫דערפ‪8‬ר איז מודגש אין דער הוראה‬

‫" הוי מתפלל בשלומה של מלכות " ‪ :‬ניט‬ ‫ז‪.‬‬ ‫קהלת ה ‪,‬‬ ‫? ‪12‬‬ ‫‪,‬‬
‫פארל‪8‬זו זיר נטר אויף דער התבוננות‬ ‫להעיר מתורת שלים ע ' ‪. 21 ( 4‬‬ ‫‪)2‬‬

‫‪.‬‬
‫מסה " מ עח " ר ע ' נא ‪ ,‬מה ‪ -‬מ קונט ' ח א‬ ‫להעיר‬ ‫‪) 24‬‬

‫רכי ‪ ,‬ב יאילך ‪ .‬ועת ‪.‬‬

‫להעיר מפ " הבחיי ( הובא בלקו " ת צו יב ‪,‬‬ ‫‪) 25‬‬

‫לפרנסתו וכיו " ב להגדול ממנו ( שהרי בזה איז דין‬ ‫מע " כ ואילך‪ 1‬במ " ש ( משלי כד ‪ ,‬כא ) ' יא את ה ' בז '‬
‫מרעהו ) ‪:‬‬ ‫ומשפט עונש כיון שאינו גונב וגוזל‬ ‫‪.‬‬
‫ימלך ‪ .‬וראה פ " הצ " צ עה ‪ ,‬פ ( אוה " ת נ ך ח " ב ע ' א " כ ) ‪,‬‬
‫אבל עי " ז שאיש הישראלי מתפלל בשלומה של‬ ‫‪.‬‬
‫ובתורת שמואל סו ‪ -‬ס תרכ ח ‪.‬‬
‫מלכות ‪ ,‬שיורגש במלכותא דארעא מלכותא דרקיע ‪,‬‬ ‫ועפת יש לבאר שדוקא ע ‪ -‬י קיום ההוראה‬ ‫‪26‬ן‬
‫מראה של מלכות " השוללת‬ ‫פועל גם באוה " ע ‪.‬‬ ‫הרר‬ ‫של מלכות " דבנ " עד באופז‬ ‫לי‬ ‫‪ ,‬היי מתפלל‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬איש את רעהו חייה בלע ‪.‬‬
‫(‬ ‫של מילי דחסידותא ‪ ,‬מתקיימת השואה של מלכות‬
‫שכשהל כמאסר‬ ‫באדה ‪, .‬‬ ‫להעיר מהמסופר‬ ‫‪127‬‬ ‫השוללת איש את רעהו חיים בלעו ' בהנהגת העולם‬ ‫‪.‬‬
‫כשבקרו הקיסר ( בבגדים אזרחים ) חלק לו כבוד‬
‫הנך קיסר כו ' כי מלכותא‬ ‫כודאי‬ ‫באמרו‬ ‫מלכות‬ ‫כ "א‬ ‫אצל אוה ‪ .‬ע מצ ‪ .‬ע איז ‪ .‬חמאה של חלאה ‪.‬‬
‫לכאז‬ ‫ובהכנסך‬ ‫דרקיע‬ ‫מלכותא‬ ‫כעיז‬ ‫דארעא‬ ‫ו‬ ‫רק היראה מהדין ומשסט והעונש כפועל ויראה ‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫פט " ו ‪.‬‬ ‫הרגשתי בנפשי יראה ופחד כו ' ( בית רכי ח " א‬ ‫איז בכוחה למנוע שלא יהי ' איש את רעהו חיים‬
‫קודש ) ‪.‬‬ ‫וראה בד‬ ‫‪.‬‬ ‫ביען ‪ -‬שכל ח " ו ומציאותו של השני יהיו‬
‫נוראים ) ‪.‬‬ ‫פיוט וכל מאמינים ' ( בתפלת ימים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 27‬‬ ‫בלועים " ומכוסים במציאותו הוא ‪ ,‬באופן שלהשגי‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫שבת קה ‪ ,‬ב ‪ :‬כך אומנתו כו '‬ ‫ראה‬ ‫‪) 28‬‬ ‫קוק ונצרך‬ ‫‪,‬‬ ‫כי ' הי '‬ ‫משלו ‪,‬‬ ‫לא יהי ' שום ענינים‬
‫‪369‬‬ ‫שיחות‬ ‫פ"נ‬ ‫‪-‬‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬

‫כו ' " י ' ‪.‬‬ ‫שיושבי [‬ ‫מיס אייגענע כוחות ‪ ,‬נ‪8‬ר ער מוז ‪8‬נ ‪-‬‬
‫קומען צו מתפלל זיין ‪ -‬צו תפילה ט‪8‬ז‬
‫‪8‬‬ ‫והביאור ‪ :‬דער עיקר מציאות פון‬
‫און אויסבעטן ‪ 18‬דער אויבערשטער זשל‬
‫לומד תורה ( וולס וועגן אים רעדט זיך‬
‫אין פרקי אבות ‪ ,‬כנ " ל ) איז דאס גופא ‪-‬‬ ‫אים העלפן בטובו ובחסדו חסד חינם‬
‫( וכמאמר רז " ל ‪ " : 29‬אלמלא הקב " ה עוזרו‬
‫זיין עסק אין תורה ‪ ,‬און שלע זיינע שנ ‪-‬‬
‫אין יכול לו " ) בכהנ " ל ‪ -‬ביז ‪8‬ז דורך‬
‫דערע ענינים זיינעז ניט מער ווי טפלי ‪-‬‬
‫דער " מלכותא דארעא " זלל ער מכיר‬
‫דיקע זעכן ‪ .‬ווי דער פסוק ' י זשגט ‪ " :‬אל‬
‫זיין און דערפילן דעם אויבערשטניס‬
‫יתהלל חכם בחכמתו גו ' הגבור בגבורתו‬
‫גו ' עשיר בעשרו ( וולס חכמה ‪ ,‬גבורה‬
‫מלכות " ' ‪.‬‬
‫און עשירות זיינען זשכן וושס ענדערן‬ ‫ו דערמיט וועט זיין מובן דער‬ ‫‪.‬‬
‫כי אם בזאת‬ ‫זמן )‬ ‫זיך אין גשנג פון‬ ‫ווייטערדיקער המשך פון דער משנה‬
‫יתהלל גו ' השכל וידוע אותי " ‪ ,‬תורה איז‬
‫"כושנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה‬
‫‪ 8‬זשך וואס איז שטענדיג ‪ ,‬נצחית ‪ " -‬כי‬ ‫' " ‪ :‬דער ריכטיקער בשווייז שז דער‬
‫רז " ל "‬ ‫הם חיינו ואורך ימינו " ‪ ,‬וע " ד‬ ‫אדם ( וואס השלט ביי מילי דחסידותא ‪,‬‬
‫שבעולם ואיני‬
‫תורה כו‬
‫אומנות‬
‫כל אלא‬ ‫אני בני‬
‫מניח את‬
‫"מלמד‬ ‫נטכדעם ווי ער ה‪8‬ט געלערנט תורה‬
‫' בנערותו‬ ‫כדבעי און איז זהיר אין מצוות ) ה‪8‬ט‬
‫‪.‬‬
‫כו ' בזקנותו כו ' "‬ ‫באמת מבטל געווען זיין נעפיל פוז‬
‫דער‬ ‫איז‬ ‫תורה‬ ‫שז‬ ‫וויבשלד‬ ‫און‬ ‫התנשאות און גאוה לגבי דעם זולת ‪-‬‬
‫אמת ' ער מהות פון דעם עוסק בתורה ‪,‬‬ ‫איז אין דעם וולס אויך זיין לערנען‬
‫איז מובן ‪ ,‬שז דער ביטול פון זיין מהות‬ ‫תורה איז אין ‪8‬ז אופן י ' פון " שנים‬
‫ומציאות ווערט געמשסטן לויטן הרגש‬
‫ב‪.‬‬ ‫נב ‪ ,‬ריש ע ב ‪ .‬קדושיו ל ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סוכה‬ ‫‪) 29‬‬
‫הביטול וושס ער השט ביים לערנען‬ ‫ע ‪ -‬פ הנ ‪ -‬ל תובן השייכות לבעל המאמר רבי‬ ‫‪) 30‬‬

‫תורה ‪.‬‬ ‫שהי ' מעשרה הרוגי‬ ‫‪.‬‬ ‫שי " א‬ ‫סגן הכהנים‬ ‫חנינא‬
‫מלכות ‪ ,‬שהמוכות הרג אותם כשניחוח ( של הקב " ה‬
‫און דאס איז דער דיוק " שנים שיושבין‬
‫‪.‬‬
‫[ וראה ב מדרש אלה אזכרה ‪ -‬וב מעשה עשרה הרוגי‬ ‫‪.‬‬
‫כו ' " ‪ :‬כל זמן שז דער לומד איז ( מרגיש‬ ‫מלכות ‪ -‬דברי ר ‪ -‬י בן בבא ועוד ‪ :‬אנו חייבים מיתה‬
‫שז ער איז ) איינער וונוס יושב ועוסק‬ ‫למלך גדול ונורא והוא מסר אותנו ביד מלך כו ' ] ‪.‬‬
‫בתורה ‪ ,‬ער איז דער חכם ועוסק ומחדש‬ ‫שנים שיושביו ואיו ביניהם‬ ‫‪.‬‬ ‫ומה שמתחיל‬ ‫‪) 31‬‬

‫חידושים אין תורה ‪ ,‬איז זיין לערנען ניט‬ ‫‪.‬‬

‫דברי תורה הרי זה מושב לצים ‪ ,‬כי זה בא בהמשך‬

‫באופן פון " שנים שיושבין " ‪ -‬ניט ווי‬ ‫ראה‬ ‫ישיר להשלילה ‪,‬איש את רעהו חיים בלעו ‪- .‬‬
‫בקיצור )‬ ‫מדרש שמואל בתחלתו הובא בתויו ‪ .‬ט‬
‫‪,‬‬
‫צוויי וושס לערנען יצנדיק בטגלייך ‪ ,‬אין‬ ‫דפירושו ‪ ,‬שאפילו עוסקים בתורה הם עוסקים כל‬
‫(‬

‫‪ 8‬גלייכער " ישיבה " ‪ :‬וויבשלד ער השלט‬ ‫'‬ ‫אחד לבדו ואינם מתחברים ללמוד בחברה כו‬
‫זיך פשר ‪ " 8‬ראש ישיבה " און דעם‬ ‫וקראם לצים כו ' כיוז שבגאותו וגאונו מתלוצץ כ ‪ -‬א‬
‫‪.‬‬
‫בקרבו מידיעת חבירו כו ' ‪ ,‬ע ש ‪ .‬וראה ד ה החלצו‬ ‫‪.‬‬
‫פ "י‪.‬‬ ‫תרטט‬

‫שהי '‬ ‫תרדיון‬ ‫בו‬ ‫לר ‪ -‬ח‬ ‫השייכות‬ ‫וזוהי‬ ‫‪) 32‬‬
‫(' ק‬ ‫םה ‪ .‬ד ג ‪ .‬א תתפ דיה ר ' ע [ הרג ‪ ( .‬ראה ט ( ש‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫מעשרה הרוגי מלכות ( לכל הדיעות ) ‪ ,‬והי ' יושב‬
‫( ( שרף‬ ‫ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים כו '‬
‫( ע ‪ -‬ז יח ‪ ,‬א ‪ .‬ובהמצוין לעיל הערה‬ ‫(‬ ‫( מפר חורה עמ‬
‫(‪.‬‬

‫אבו‬
‫עוד ‪.‬‬
‫נהר‬

‫‪,‬‬
‫)‬ ‫סין‬ ‫(‬ ‫(‬ ‫א ( ‪ -‬ח סחק ‪ .‬פ ם ' ב ( מבה ‪ .‬נ ) ‪ :‬בב ‪ -‬ה ב‬
‫רשב ג רב ‪ .‬ישמעאל ר ‪ ..‬ח סגן הכתים ‪.‬‬
‫בהתדרשים ( איכ ר כ ‪ .‬ד ‪ .‬מדרש תהמם ט יג ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫(‬

‫'‬
‫‪.‬‬ ‫'‬

‫‪. ) 30‬‬ ‫בחחו ( ר ליוהכ " פ‬ ‫‪,‬‬ ‫[כ‬ ‫ההערה ) ‪.‬‬ ‫( בחדרונים שבפכם‬

‫ט ‪ .‬כב ‪ -‬כג ‪.‬‬ ‫ירמ "‬ ‫‪) 33‬‬ ‫לא [ מנר‬ ‫'‬ ‫ארע הלב ( [ ן‬ ‫‪,.‬‬
‫( בק נ ח ‪.‬‬ ‫אזכרה ‪.‬‬ ‫שים ‪ . .‬אלה‬
‫משנה וברייתא סוף קידושין ‪.‬‬ ‫‪) 34‬‬ ‫נר ‪ ( : ,‬שרה ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פ "ג‬ ‫אבית ‪-‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪370‬‬

‫וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו‬ ‫ויקשב ה '‬ ‫צווייטן ‪ -‬ווי איינער וולס זיצט ווי ‪8‬‬
‫ליראי ה ' ולחושבי שמו" ‪-‬‬ ‫תלמיד ( און ווער וונוס אין וועלנער‬
‫דלכאורה ‪ :‬וויבשלד מען רעוט ד‪8‬‬
‫שזו " שנים שיושביז ויש ביניהם דברי‬
‫שרה " ‪ ,‬פטרוו‪8‬ס רופט מען זיי ‪ " 18‬יראי‬
‫‪.‬‬ ‫דווקא ווען ער איז בטל מיס ‪ 18‬אמת ‪,‬‬
‫דעמטלט איז זיין לימוד מיטן רעהו וכו '‬
‫)‪,‬‬ ‫"‬ ‫שורה‬

‫זיי שנצורופן‬ ‫ה ' " ( און וולס איז ד‪ 8‬נוגע‬ ‫אינעם אופו פון " שנים שיושבין " ‪-‬‬
‫תואר ) ? ‪-‬‬ ‫מיט דעם‬ ‫כאחד ‪ ,‬ניט פילנדיק די מעלה פון איין‬

‫דשם ווטס " יש ביניהם דברי תורה "‬ ‫;‬ ‫'‬ ‫‪4‬‬ ‫לומד לגבי דעם צווייטן‬

‫פועלט ‪8‬י " שכינה שרו" ב" ניהם " איז‬
‫דערפטר ווייל דער " נדברו " איז אין שז‬
‫אופן פון " יראי ה ' " ‪ :‬ביי זיי איז ( דורך‬
‫מלכות "‬ ‫של‬ ‫בשלומה‬ ‫דעם‬
‫וכיו " ב ) די יראה פון מלך מלכי המלכים‬
‫הקב " ה אין שן ארפן גלוי ניכר ונרגש ‪,‬‬
‫מזוי שז זייער " נדברו " אין תררה י * איז‬
‫מצד דעם ווטם זיי זיינען אין דער דרגא‬
‫פון " יראי ה ' איש אל רעהו " ( דער היפך‬
‫פון " איש את רעהו חיים בלעו") ‪ ,‬דער ‪-‬‬
‫פשר קומען זיי צו דורך זייער לימוד‬
‫התורה צו דער מדרי ' פון " חושבי שמו " ‪,‬‬
‫כולל אויך ‪ -‬שז ביי זיי דערהערט זיך‬
‫טז " כל התורה " איז ‪ " -‬שמותיו של‬
‫הקב " ה " י‪.4‬‬
‫)‬ ‫( משיחת ש " פ שוה תשעה‬
‫און דעמ‪8‬לט ווערט " שכינה שרוי " ‪,‬‬
‫וושס שכינה איז דער גילוי פון מלכותו‬
‫של הקב " ה י ' ‪,‬‬
‫" מתפלל‬
‫וכידוע ' נ ‪ :‬בשקת ‪ 8‬איל פועלט ביי זיך‬
‫דעם ביטול ( דורך " הוי מתפלל בשלומה‬
‫של מלכות " כנ " ל ) ‪8‬ז ער איז בבחי '‬
‫שנים שיושבין " ‪ ,‬דעמטלט איז " שכינה‬
‫"שרוה‬
‫" ‪ -‬עם ווערט נתגלה די בחי ' פון‬
‫מלכותו של הקב " ה ( מלכותא דרקיע ) ווי‬
‫ד‪8‬ס איז מצ " ע ‪ ,‬ניט נ‪8‬ר דירך התלבשות‬
‫אין מלכותא דארעא ‪ ,‬וושס דורך דעס‬
‫ווערט די שלימות היראה און ביטול צו‬
‫‪.‬‬
‫אלקות ווי ד‪8‬ס איז מצד הקב " ה ' י‬
‫ז ‪ .‬ע " פ כל הנ " ל וועט מען אויך‬
‫פ‪8‬רשטיין דעם לשון און דעם סדר אין‬
‫פסוק ‪ * 0‬וושס ברענגט זיך אין דער‬
‫משנה " אז נדברו יראי ה ' איש אל רעהו‬

‫להעיר מהעניז דהבאת שלום (תורה ) בין‬ ‫‪) 41‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫קיז ‪,‬‬ ‫ראה ביק‬ ‫‪) 35‬‬

‫ה ‪ -‬ו הקדמה ומביאה‬ ‫שיושביז )‬ ‫אדם לתירו ( שנים‬ ‫‪. 31‬‬ ‫ראה מדרש שמואל הג ‪ -‬ל הערה‬ ‫‪) 36‬‬

‫מטוח ‪-‬‬ ‫(‬ ‫לאשתו‬ ‫)‬ ‫ש ( יס‬ ‫השלום ביז איש ( ת ‪ -‬ת ‪,‬‬ ‫פנ ‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫‪. 19‬‬ ‫ראה בהנסק לעיל הערה‬ ‫‪) 31‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫לקוית אמור לח ‪,‬‬ ‫מלכות ) ‪-‬‬ ‫ונעשה שלומה של‬ ‫ובכ ‪ .‬מ ‪.‬‬
‫ועוד ‪.‬‬ ‫וראה תניא פיו ‪.‬‬ ‫‪) 38‬‬

‫רמב " ן בהקדמתו לפי ' עה " ח ‪ ,‬ע " פ זח ' ב פז ‪,‬‬ ‫‪) 42‬‬ ‫חצות ‪.‬‬ ‫ראה סדור עם דא * ח הערה לתיקון‬ ‫‪) 39‬‬
‫ובכיה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫א ‪ .‬לקו ת ר ‪ -‬פ מצורע‬ ‫מלאכ ' ג ‪ ,‬טז ‪.‬‬ ‫‪) 40‬‬
 ‫‪371‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבית‬ ‫לקוטי‬

‫פרק רביעי‬
‫קלה ) כלחמורה " ‪ ,‬ווי דשם איז לכאורה‬ ‫" בן עזאי אומר הוי רץ למצוה‬ ‫א‪.‬‬
‫מתאים מצד התוכן ‪ ,‬און ווי מען געפינט‬ ‫מיס דער‬ ‫העבירה " י ‪.‬‬ ‫קלה ובורח מן‬
‫אין ‪ 8‬פריערדיקער משנה * לגבי זהירות‬ ‫נ‬‫הוראה ( צווישן די " מילי דחסידותא "‬
‫במצוה קלה‬ ‫" והוי זהיר‬ ‫מצות ‪:‬‬ ‫אין‬ ‫אין מסכת אבות ) איו בן עזאי ניט אויסן‬
‫?‬ ‫כבהמורה "‬ ‫צו שנזשגן שז מ 'זשל בכול מקיים זיין‬
‫( אויד )‬‫[ ‪8‬נדערע זיינען טשקע גורס‬ ‫(אפילו ) ‪ 8‬מצוה קלה ‪ ,‬און זיך אויסהיטן‬
‫" כבחמורה *‬ ‫אין דער משנה דעם וו‪8‬רט‬ ‫פון עובר זיין ‪8‬ז עבירה ‪ -‬דחס איז‬
‫שבער דער ‪8‬לטער רבי ( בסידורו )‬ ‫דשך ‪ 8‬דבר הפשוט ‪ ,‬שז יערער איד‬
‫איז עס ניט גורס ‪ ,‬און אויך רוב מפרשים‬ ‫ד‪8‬רף מקיים זיין שלע מצוות ‪ ,‬אפילו ‪8‬‬
‫גירסא י ] ‪.‬‬ ‫נעמעז ניט ‪8‬ז די‬ ‫מצוה קלה ‪ ,‬און ער טשר ניט עובר זיין‬
‫קלה ) ;‬‫ח "ו שן עבירה ( אפילו ‪8‬ן עבירה‬
‫זהירות‬ ‫ביי‬ ‫‪8‬י‬ ‫מוז מעז זחן ‪8 ,‬ז אע " פ‬
‫אין מצוות ‪ ,‬מוז עס זיין אין ‪ 8‬מצוה קלה‬ ‫נשר די הוראה פון בן עזאי איז אין‬
‫פונקט ווי אין ש מצוה חמורה ‪ ,‬שבער‬
‫‪6‬‬ ‫רעם אופן פון קיום המצוות ‪ " -‬הוי רץ‬
‫בנוגע ריצה למצוה ‪ ,‬איז ‪ 8‬מצוה קלה‬ ‫למצוה קלה ובורח מן העבירה " ‪ :‬ניט‬
‫ניט גלייך צו ‪ 8‬מצוה חמורה י ; און דער ‪-‬‬ ‫נשר זשל מען די מצוה טשו בפועל ‪ ,‬נשר‬
‫פשר זשגט בן עזאי (נשר ) " הוי רץ למצוה‬ ‫מ'דשרף לויפ‪ 1‬מקיים זין אפילו ‪ 8‬מצוה‬
‫קלה "‪8 ,‬ז מען ד‪8‬רף לויפן אפילו צו ‪8‬‬ ‫קלה ‪ ,‬און ניט נשר שפהשלסן זיך פון טשז‬
‫מצוה קלה און פון דעם לערנט מעז ‪8‬ז‬ ‫‪8‬ז עבירה בפועל ‪ ,‬נשר מ 'דטרף שנט ‪-‬‬
‫מען דשרף לויפן מיט נשך ‪ 8‬גרעסערער‬ ‫לויפן פון איר‬‫‪.‬‬
‫חמורה ‪.‬‬ ‫ריצה צו ‪ 8‬מצוה‬ ‫מען דשרף שבער פשרשטייז ‪ :‬אויד‬
‫עס בלייבט שבער ניט פשרשטשנדיק ‪:‬‬ ‫‪8‬‬ ‫דער ענין ‪ 18 -‬מען ד‪8‬רף לויפן טשז‬
‫פ‪8‬רוו‪8‬ס דטרף בן עזאי בכלל מוסיף זען‬ ‫מצוה ‪ -‬איז (ניט נ‪8‬ר ‪ 8‬מידת חסידות ‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫נשר ) ‪ 8‬דין ( מפורש אין שו " ע ' ) ‪ " :‬מצוה‬
‫" ( למצוה ) קלה " ‪ -‬לבאורה השט ער גע‬
‫דארפט זשגן " הוי רץ למצוה " סתם ‪ ,‬וושס‬ ‫לרוץ ( כשהולך ) לבית הכנסת וכן לכל‬

‫מיינט יעדם מצוה פון סיע מצוות [ און‬ ‫דבר מצוה " ; היינט וושס איז דער אויפטו‬
‫פון דעם מאמר " הוי רץ למצוה כו ' " שלס‬
‫מידת חסידות ‪ ,‬בשעת עם איז ‪ 8‬חיוב מן‬
‫מ"א ‪.‬‬ ‫אבות פ ‪ -‬ב‬ ‫‪)4‬‬ ‫הדין ( " מצוה " ) ?‬
‫כאן‪.‬‬ ‫תוייר ושינויי נוסחאות למשניות‬ ‫ראה‬ ‫‪)5‬‬
‫אויך דשרף מעז פשרשטיין פשרוושס‬
‫‪ 1191‬ואילד ‪,‬‬ ‫רחה כארוכה לקו ‪ -‬ש ח " ד ס ‪ -‬ע‬ ‫‪)6‬‬

‫אבל להעיר ממדרש שמואל ( פ " ב שם ) בשם‬ ‫ד)‬

‫בן עזאי איז ניט מסיים "( הוי רץ למצוה‬
‫כאז ודרשות הרץ‬ ‫הר * א ‪ ,‬מגן אבות ( להרשביץ )‬
‫דרוש ו ' בתחלתו ‪ -‬דמשמע ‪ ,‬שמאמר בו עזאי הו * ע‬
‫( יב ‪,‬‬ ‫אחד עם המאמר " הוי זהיר כו ' * ‪ .‬ובספרי ראה‬
‫כ'‪,‬‬ ‫משנה‬ ‫‪)1‬‬
‫יג ‪ ,‬א שם ‪ ,‬יט ) שתהא מצוה קלה חביבה עליך‬ ‫‪.‬‬ ‫כח ‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ראה ב " ק ל ‪,‬‬ ‫‪)2‬‬
‫כמצוה חמורה ‪ -‬ולכאורה ריצה מורה על חביבות‬
‫‪.44‬‬ ‫וראה לקמו הערה‬ ‫בפנים ) ‪.‬‬ ‫כו ' ( וכדלקמז‬
‫‪.‬‬
‫או ח ס ‪ -‬צ ש " ב ‪ ,‬ואדה " ז שם מי " ג ‪ .‬ע " פ ברכות‬ ‫‪)3‬‬

‫שם ) ‪.‬‬ ‫ו ‪ ,‬ב ( וברחף‬

 ‫שיחות‬ ‫אבית ‪ -‬פ " ר‬ ‫לקוטי‬ ‫‪372‬‬

‫און דער טעם " שמצוה גוררת מצוה " איז‬ ‫במילא וויולט דשם געמיינט אויך ‪8‬ז די‬
‫די הסברה‬ ‫יועז‬ ‫‪ 8‬טעם נוסף ‪ ,‬טז אין פשל‬ ‫ריצה דשרף זיין ביי יעדער מצוה לויס‬

‫רץן‬ ‫זיין ‪8‬‬

‫פועל '‬ ‫זלל ניט‬
‫ער וועט‬ ‫מענטשן טז‬
‫מצוה "‬ ‫ששכר מצוה‬
‫"אויפן‬
‫איר דרגת החומר ‪ ,‬וויבטלד שז ד‪ 8‬איז‬
‫כלחמורה " ] ?‬ ‫ניטש די הדגשה פון " קלה‬
‫למצוה ‪ ,‬זשל ער דשס ט‪8‬ו צוליב דעם‬
‫וושס אין דעם קיום פון דער מצוה איז‬
‫דער טעם אויף דער הוראה " הוי‬ ‫ב‬ ‫‪.‬‬
‫רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה " ‪-‬‬
‫טפהענגיק דער קיום פון נשך מצות‬
‫אין פ‪8‬רגלייך צום טעם פון " שכר‬ ‫[ יוטס‬ ‫(א)‬ ‫בן עזאי אין דעם צוויי ענינים ‪:‬‬ ‫יטגט‬
‫שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת‬
‫מצוה מצוה " איז ד‪8‬ס טז ענין פון " שלא‬
‫עבירה ‪ ( ,‬ב ) ששכר מצוה מצוה ושכר‬
‫לשמה " ( פון דער מצוה ) ‪ ,‬בדקות‬
‫עכ " פ ] ‪-‬‬
‫עבירה עבירה‬ ‫‪.‬‬
‫ער‬ ‫איז‬ ‫פשרוו‪8‬ם‬ ‫‪8‬זוי ‪,‬‬ ‫אויב‬ ‫און‬
‫ווי מען לערנט אין פשטות ‪ ,‬איז דער‬
‫חילוק צווישן די צוויי טעמים ‪ :‬דער‬
‫מקדים דעם טעם פון " מצוה גוררת‬
‫‪8‬‬ ‫עישטער טעם איז מסביר סשרוו‪8‬ס‬
‫מצוה " פטר דעם טעם פון " שכר מצוה‬
‫איד דשרף ליפן טשן אפילו ‪ 8‬מצוה‬
‫?‬ ‫מצוה "‬
‫קלה ‪ ,‬ווייל זי וועט ברענגען צו מקיים‬
‫נ‪8‬ר ‪ 8‬הוראה געפינט מען ‪ -‬און‬ ‫ג‪.‬‬ ‫זיין [ טד ( ‪ 8‬סר ) מצוות " ; און דער צוויי ‪-‬‬
‫אויך אין מס ' אבות יי ‪ -‬בנוגע דעם‬ ‫טער טעם סוט אויף ‪ ,‬שז די ריצה למצוה‬
‫ענין פון " ריצה " אין עבודת ה ' ‪ " :‬יהודה‬ ‫דטרף אויך זיין מצד דער מצוה רפא ‪,‬‬
‫‪..‬‬ ‫בו תימא אומר הוי ‪ ( . .‬ו ) רץ כצבי‬ ‫" שכר מצוה מצוה " [ ווי דער‬ ‫יתרים‬
‫לעשות רצון אביך שבשמים " ; און די‬ ‫רע " ב טייטשי ‪ , .‬שז דער " שכר וההנאה "‬
‫הוראה צפון מס ' אבות ) ה‪8‬ט דער טור ‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫וושס צער מענטש השט ביים טשז‬
‫אויך דער טלטער רבי בשולחנו‬ ‫טזיי‬ ‫און‬ ‫מצוה ‪ -‬וושס ד‪8‬ם דריקט זיך אוים אין‬
‫( איז מהדורא תניינא ) ‪ ,‬געשטעלט שלם‬ ‫זיין ליפן ט‪ 8 18‬מצוה ‪ -‬איז אויך ‪8‬‬
‫פון‬ ‫ויסודית‬ ‫כללית‬ ‫והוראה‬ ‫התחלה‬ ‫דער פירוש ‪ ,‬שז דער‬ ‫מצוה ; טדער‬ ‫ייי‬
‫שכר פון ‪ 8‬מצוה איז ‪ " -‬מצוה " ' ‪ :‬די‬
‫שולחן‬ ‫גשנץ‬ ‫פון‬ ‫(‪-‬‬ ‫חיים "‬ ‫אורח‪.‬‬
‫"ערוך )‬
‫צוותא וחיבור ‪0‬י מיטן אויבערשטן וושס‬
‫קומט אויס ‪8 ,‬ז איז עבודת האדם‬ ‫‪.‬‬
‫ווערט דורך דער מצוה ]‬

‫דריי ענינים און אופנים‬ ‫לקונו זיינען די‬ ‫עפ " ז קומט שבער אויס ‪8 ,‬ז דער עיקר‬
‫פון " ריצה " ‪:‬‬ ‫טעם איז " שכר מצוה מצוה " ‪ ,‬וושס גיס‬
‫( א ) די ריצה לדבר מצוה וולס איז ‪8‬‬ ‫צו פטרשטייז ‪8‬ז די ריצה דטרף זייז מצד‬
‫דעך מצוה גופא [ ובפרט לויטן פירוש‬
‫און דער דין שסייט‬ ‫;‬ ‫" מצוה "‬ ‫‪-‬‬ ‫[‬ ‫חיו‬
‫בעיקר בנוגע צו ריצה לבית הכנסת ‪,‬‬ ‫הרע " ב ‪8 ,‬ז " שכר מצוה מצוה " מיינט‬
‫נ‪8‬ר דערנשך איז מעז מוסיף ‪ " -‬וכן‬ ‫( ניט דעם שכר פון דער מצוה צו וועל ‪-‬‬
‫;‬ ‫לכל דבר מצוה "‬ ‫ריצה מפא ] ‪:‬‬ ‫כער ער איז " רץ " ‪ ,‬נ‪8‬ר ) די‬

‫" לעשות רצון אביך‬ ‫( ב ) די ריצה‬ ‫דביר‬ ‫ד‪.‬‬ ‫אדרג פכיה ‪,‬‬ ‫המשנה ‪.‬‬ ‫מפרשי‬ ‫ראה‬ ‫‪)8‬‬
‫דין ‪2‬י ‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫שבשמים " ‪ -‬וושס דשס איז ניט‬ ‫ח ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫פץ ‪,‬‬ ‫פ " ו ‪ ,‬ד ‪ .‬וראה במדב " ר‬
‫וראה ‪ -‬תניא‬ ‫‪,‬‬ ‫יעוד‬ ‫שמואל ‪.‬‬ ‫מובא וכמדרש‬ ‫‪)9‬‬

‫*ז ‪,‬‬ ‫רפל‬

‫‪1‬ואדה ' ז )‬ ‫להעיר מטור או ‪ -‬ח סרמ " ב ‪ .‬שו " ע‬ ‫‪) 12‬‬ ‫לקוית בחקותי מה ‪ ,‬ג ‪ ,‬מז ‪ ,‬ב ‪ ,‬וראה בארוכה‬ ‫‪) 10‬‬

‫‪1‬ס ‪ .‬ו ) ‪.‬‬ ‫שם‬ ‫‪,‬‬ ‫ואילך ‪ ,‬וש ' נ‬ ‫‪.30‬‬ ‫לקו " ש ח " ז ע '‬
 ‫‪373‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבות ‪ -‬פ " ר‬ ‫לקוטי‬

‫‪ 8‬מצוה‬ ‫בעיניו " ‪6‬י ‪ ,‬קען ער ט‪8‬קע טען‬
‫מיט חיות און שמחה ‪ ,‬אבער די שמחה‬
‫איז ע " פ טעם ודעת ובמילא איז עס ‪8‬‬
‫שמחה מוגבלת ‪ -‬ער " לויפט ' ניט ‪ ,‬ער‬
‫גייס ניט " ‪8‬רויס פוז די כלים " ;‬
‫בשעת שבער דער מענטזם שטייט אין‬
‫‪8‬‬ ‫‪ 8‬ביטול ‪ ,‬קען זיך ביי אים דערוועקן‬
‫שמחה בלתי מוגבלת ‪ ,‬וולס דריקט זיך‬
‫אויס אין לזיפן ( סאן די מצוה ) ‪ ,‬ביז אין‬
‫שז אופן פון " משפיל עצמו ומקל גופו "‬
‫‪6‬י‬
‫‪ -‬על דרך ווי מיגעפינט ביי דוד המלך‬
‫די הנהגה פון " מפזז יי ומכרכר ( בכל‬
‫עוז ' ן ) ילפני ה ' " ‪ ,‬וולס איז געקומען מצד‬
‫דעם וולס " ונקלותי עוד מזאת והייתי‬
‫שפל בעיני " יי ‪.‬‬
‫ה ‪ .‬דערמיט קעו מען מבאר זיין ‪8‬ז‬
‫ענין מוקשה אין שלטן רבינס שו " ע ‪-‬‬
‫" מצוה לרוץ לבית‬ ‫ביי דעם דין "‬
‫הכנסת וכן לכל דבר מצוה " ברענגט ער‬
‫‪8‬ר‪ 98‬דעם מקור פון וו‪8‬נען מילערנט‬
‫" שנאמר " נרדפה "‬
‫ן‬ ‫לדעת את ה ' וא ' "‬
‫רץ "‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ 8‬מידת חסידות ‪ " -‬הוי‬ ‫ניר‬
‫אבות ) ‪:‬‬ ‫( און דערפ‪8‬ר שסייט עם אין מס '‬
‫עס איז לבער שזש מידת חסידות וושם‬
‫איז נויטיק און שווה לכל נפש ‪ ,‬און דער ‪-‬‬
‫פשר איז עס שריינגעשטעלט געוו‪8‬רו‬
‫אין טור און שו " ע ( פון שלטו רבי ' ן ) ‪:‬‬
‫די הוראה פון בן עזאי " הוי רץ‬ ‫(ג )‬
‫למצוה קלה " ‪ -‬וולס די הוראה איז ‪8‬‬
‫מידת חסידות וולס איז ניט שווה לכל‬
‫נפש ‪ ,‬און דערפשר שטייט עס ( נ‪8‬ר ) אין‬
‫אבות ני ‪ -‬און דער חידוש פון דער‬
‫ריצה " איז מודגש אין רעם וו‪8‬ם ער איז‬
‫"מוסיף‬
‫קלה " ‪.‬‬ ‫" הוי רץ למצוה‬
‫‪ 8‬אידן‬ ‫ד ‪ .‬די כללות הזריזות פון‬
‫ביים מקיים זיין דעם אויבערשטנ ' ם‬
‫רצון ‪ ,‬ווייזט אויף זיין שמחה וחפץ‬
‫למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח‬ ‫"ליוצרו‬
‫ייטס‬ ‫" * י ; און זריזות אין טז אופן פון‬
‫ריצה " איז ‪ 8‬בטווייז ‪8‬ז די שמחה וחיות‬
‫"איז‬
‫ביי אים למעלה פון זיין מדידה‬
‫‪8‬פ ינ דעם דק ‪- -‬‬ ‫והגבלה יי ‪ ,‬וולס דערפשר שטרענגט ער‬
‫זיך טו איבער זיין טבע און הילוך‬

‫דלכאורה ‪ :‬אע " פ ‪8‬ז מאח דער דרך‬ ‫( כרגיל ) ‪ ,‬צו טשן די מצוה וואס שנעלער ‪.‬‬
‫פון שלטן רבי ' ן צו מפרש זיין די טעמי‬ ‫שט די שמחה וחיות למעלה מהטבע‬
‫ההלכות ' נ ‪ ,‬איז ער שבער ניט ( אומע ‪-‬‬ ‫אויבערשטנ ' ס‬
‫והרגיל צו מקיים זיין דעם‬
‫רצון ‪ -‬וולס דריקט זיך אוים אין‬
‫לשוו הרמב ‪ -‬ם סוף הל ' לולב ‪ -‬לענין‬ ‫‪) 16‬‬

‫בשמחה ‪.‬‬ ‫עבודת ה '‬ ‫רגיל וושס‬

‫צום‬ ‫ביי דעם‬ ‫ביטולנ‪8‬ר‬
‫בלתי‬ ‫איז שייך‬
‫מיס ‪8‬‬
‫שטייט" ‪-‬‬
‫" ריצה‬
‫שם ‪.‬‬ ‫טז ‪ .‬הובא ברמב ‪ -‬ם‬ ‫‪,1‬‬ ‫ש"נ‬ ‫‪) 17‬‬

‫יד ‪.‬‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫‪) 18‬‬ ‫אויבערשטן ‪:‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫שם ‪ ,‬כב ‪ .‬הובא ברמב ‪ -‬ם‬ ‫‪) 19‬‬

‫‪.3‬‬ ‫לעיל הערה‬ ‫נסמן‬ ‫‪) 20‬‬

‫בשעת דער מענטש פילט זיך שלס‬
‫ברכות שם ‪.‬‬ ‫‪) 21‬‬ ‫מציאות ‪ ,‬ועאכו ' כ אויב ער איז " מגיס‬
‫הושע ו ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫‪) 22‬‬ ‫דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד‬
‫נרדפה * ‪.‬‬ ‫" וגדעה‬ ‫בב " ח ברכות שם גריס‬ ‫‪) 23‬‬

‫ועד ' ז הוא בירושלמי ברכות פ " ה היא ‪ .‬רי * ף ‪ ,‬רא ' ש ‪,‬‬
‫ע " י ודק " ס ( מכתיי ) ברכות שם ‪ .‬רמב ' ם הל ' תפלה‬ ‫שם )‬ ‫‪.‬‬
‫ברם אלשאקר ( הובא במדיש פ ה‬ ‫‪) 13‬‬

‫‪,‬‬ ‫רעוד‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫יל " ש הושע‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫פיח ה * ב ‪ .‬סמ " ג עשין‬ ‫נעתק בדברי הטור ‪ -‬ורץ כצבי כנגד הרגל ‪ -‬ם שיהי '‬
‫‪. 35‬‬ ‫וראה לקמן הערה‬ ‫רץ למצוה קלה כבחמורה ‪ - -‬אבל בטור לפנינו‬
‫גירסת הרי " ף שם ‪ .‬וראה יל " ש שם ‪ ,‬אבל‬ ‫כיה‬ ‫‪) 24‬‬ ‫ליתא ‪.‬‬
‫בברכות שם ( ובו בשאר מקומות שבהערה הקודמת )‬ ‫כא ‪.‬‬ ‫ס"‬ ‫אגה ‪ -‬ק‬ ‫‪) 14‬‬

‫‪ .‬ואכ "א ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ליתא " וגו '‬ ‫‪ ) 15‬ראה ד " ה משכני ( הב ') תש ‪ -‬א פ "א ‪ .‬ועוד ‪.‬‬
‫אדה " ז ‪.‬‬ ‫ראה הקדמת בני המחבר לשו " ע‬ ‫‪) 25‬‬ ‫ולהעיר מלקו‪ -‬ת שה" ש טו ‪ ,‬מע "ב ערלך ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבית ‪ -‬פ " ר‬ ‫לקוטי‬ ‫‪374‬‬

‫ברענגעו דעם מקור הדין ‪ ,‬נ‪8‬ר ט‪8‬קע‬ ‫טום ) מעתיק רעם מקור פון יעדער‬
‫דעם טעם פון דער הלכה ; או‪ 7‬דער טעם‬ ‫הלכה ; און ווי מ ' געפינט ברוב ההלכות ‪,‬‬
‫'‬ ‫אויף כלוות ענין הריצה אין עבודת ה '‬
‫‪8‬יטער רבי וערמשנט ניט די‬ ‫שי‬
‫‪0‬‬
‫דער כו‬
‫פסוקים‬
‫( סיי לבהכ "נ און סיי לכל דבר מצוה ) איז‬ ‫' פון וושנען מילערנט זיי ‪8‬פ‬
‫(אפילו ד‪8‬רט וואו אין טור ווערט עם יע‬
‫" נרדפה לדטת את ה ' " י ' ‪.‬‬
‫וועט מען דשם פשרשטין לויס דעם‬ ‫געברשכט ) ‪ -‬מיס וושס איז ‪8‬נדערש‬
‫ביאור פון צ " צ ‪ ' 2‬אויפן פסוק הנ" ל‬ ‫דער דין פון " מצוה לרוץ כו ' " ‪ ,‬וושס דש‬
‫ברענגט ער דעם ומקור פון ) פסוק ?‬
‫לדעת את ה ' " ‪ -‬דלכ ‪-‬‬ ‫ונדעה נרדפה‬
‫פ‪8‬רוו‪8‬ס חזר‬ ‫"אורה ‪,‬‬
‫'ט איבער דער פסוק‬ ‫נשך מער תמי ' איז ‪ ,‬וולס ביי דעם דין‬
‫דעם ענין ה " דעת " צוויי מטל ( " ונדעה "‬ ‫איז אפילו דער טור ‪ 16‬גיס מעתיק דעם‬
‫" לדעת " ) ?‬ ‫און‬ ‫פסוק‬ ‫‪,‬‬
‫איז דער צ " צ מבאר ‪8 ,‬ז די צוויי‬ ‫אויך דטרף מען פ‪8‬רשטייז ‪ :‬פון דעם‬
‫לשונות זיינען מרמז אויף די צוויי‬ ‫לשון אין שלטן רביינס כע " ע י‪" - 2‬מצוה‬
‫לרוץ לבהכ " נ וכן לכל דבר מצוה‬
‫דעות " ( ד " א ‪ -‬ל דעות ה ' " יי ) ‪ " ,‬דעת‬
‫"תחתון‬
‫" און " דעת עליון " * י ; און די‬ ‫שנאמר נרדפה לדעת את ה ' " ‪ -‬קומט‬
‫עבודה אין ‪ 18‬אופן פון " נרדפה " וריצה‬ ‫אוים ‪ ,‬טז פון דעם פסוק לערנט מען‬
‫לדעת את ה ' " ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נעמס זיך דוקא מצד‬ ‫‪8‬רוי‪ 6‬דעם דין פון " מצוה לרוץ " סיי‬
‫עליון ינ ‪.‬‬ ‫דעת‬ ‫לבית הכנסת און סיי " לכל דבר מצוה "‬
‫‪ -‬איז תמוה ‪ :‬אין גמרא י‪ 2‬ברענגט זיר‬
‫דער פסוק נ‪8‬ר בנוגע צו ריצה לבית‬
‫להעיר מזח ' ג קמח ‪ ,‬רעיל ‪.‬‬ ‫‪) 30‬‬ ‫הכנסת ‪ ,‬לבער בנוגע צו ריצה לדבר‬
‫ולא ( רק ) ‪ ,‬כדי יהראוח שהיא חביבה עליו "‬ ‫[‪)3‬‬
‫מצוה ( הלכה ) ‪ ,‬ברענגט זיך ‪ 18‬טנדער‬
‫( לבוש או " ח שם ) ‪ ,‬ובזה יומתק מה שחדה ' ז לא הבש‬ ‫פסוק ' י ( " אחרי ה ' ילכו בארה ישאג‬
‫רבה‬ ‫מ ‪ -‬ש בסמר היראה לר "י ( הובא בפרישה ואל"‬
‫וגו ' " ) ‪9‬י ?‬
‫שם ) שדוקא סמוך לבהכנים מצוה לרוץ ( כי הטעם‬
‫לדיו זה הוא מפני רקודם לבז איר [ ( ראה שמחכוין‬‫‪.‬‬ ‫דעם ‪ :‬מיטן‬ ‫איז דער ביאור אין‬ ‫ו‪.‬‬
‫שם ) )‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לשם מצות ב " ה ( פרישה‬
‫ברענגען דעם פסוק " נרדפה לדעת את‬
‫תלז ) ‪.‬‬ ‫(‪7‬‬ ‫אוה * ת נ " ך עה ‪ -‬ס‬ ‫‪) 32‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫ש ‪-‬א ב ‪,‬‬ ‫‪) 33‬‬

‫ה ' " איז דער שלסער רבי ניט אוימן צו‬
‫‪.‬‬
‫ומתאים עם התרגום עה פ ‪ ,‬ד ‪ ,‬ונדעה ' תרגם‬ ‫‪) 34‬‬

‫שכליתכי אמיתית תוכו‬ ‫ידיעה‬

‫למידע ‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬
‫לדעת רק‬
‫הוא ( לא‬
‫‪1‬‬ ‫וגילף‬
‫"הדעת‬‫‪-.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫הביאו ‪.‬‬ ‫( שם )‬ ‫‪.‬‬
‫אף שהרמב ם‬
‫‪ " -‬ונילף " ‪-‬‬ ‫כפאן‬ ‫‪6‬‬

‫‪.‬‬
‫( תניא פ ג ) ‪ ,‬ואמיתית‬ ‫‪ .‬התקשרות והתחברות‪.‬‬ ‫מ " ע ( ומל " ח ) מדברי קבלה‬ ‫ועד * ז בחרדים‬ ‫"‬
‫‪) 27‬‬
‫עניו ההתקשרות כו ' הוא כדעת עליוז ( ראה תו " א‬ ‫א‪.‬‬ ‫ומד ‪ -‬ס התלויים ברגלים ‪ .‬של " ה עד ‪,‬‬
‫משפטים ‪ .‬ועוד ) ‪.‬‬ ‫ר "ח‬ ‫ובחרדים בתחלתו ( הובא‬ ‫יו ‪ .‬ד ‪- .‬‬ ‫הושע יא ‪,‬‬ ‫‪) 28‬‬
‫בפנים יומתק מה שאדה ‪ -‬ז‬ ‫ע " פ המבואר‬ ‫‪) 35‬‬ ‫מביא הכתוב‬ ‫המצוות ‪.‬‬ ‫ב תנאי‬ ‫‪.‬‬ ‫א)‬ ‫בשל " ה רם ‪,‬‬
‫שרוב‬ ‫העתיק תיבת ‪ ,‬ונדעה * ( אף‬ ‫לא‬ ‫בשולחנו‬ ‫[ וכמור‬ ‫דרך מצותיך ארוץ "‬ ‫‪.‬‬ ‫שז )‬ ‫קיט ‪,‬‬ ‫( תהלים‬
‫כי‬ ‫כתל הערה ‪- ) 23‬‬ ‫המפרשים ‪ -‬גרסי בז בש " ס ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫וקציעה לטור ס ‪ ,‬צ ‪ , -‬דרך פקודך ארוץ " ולכאורה‬
‫הטעם להדיו ד נרדפה ' הוא רק ‪ ,‬לדעת את ה "‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬מצותיך‪. ] -‬‬ ‫צ"ל‬
‫( דעת עליוז ) [ וגם כפשטות כן הוא ‪ ,‬שעצם הטעם‬ ‫' " ל עפמ " ש במפרשים ( יפה מראה‬ ‫אבל‬ ‫‪) 29‬‬

‫שם )‬ ‫לירוש ' ברכות שם צליח ומפרשי העץ ברכות‬ ‫‪.‬‬

‫אחרי ה ' ילכו גו " הוא ( לא‬ ‫‪.‬‬ ‫שהלימוד מהכתוב‬
‫שגס נאוה ‪ -‬ה ‪ -‬וכ ‪ ' .‬ה בגוף כי " ק ‪-‬‬ ‫) שהעיר ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לההיר ריצה אפילו‬ ‫רק‬ ‫כ"א )‬ ‫שמצוה לרוץ כו ' ‪,‬‬
‫[ ( דעה ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נעתק מגמ ' עם תיבת‬ ‫ך שם ‪ ,‬ע ‪ .‬חלה )‬ ‫[‬ ‫בשבח ‪.‬‬
 ‫‪375‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבות ‪ -‬פ " ר‬ ‫לקוטי‬

‫אפילו ‪8‬ז‪ 8‬וושס השלט נשד ניט אפילו‬
‫תחתון ‪.‬‬
‫ע " ד ווי מען געפינט בכמה מצוות ‪8 ,‬ז‬
‫דער אופן קיום המצוה איז אויסגע ‪-‬‬
‫שטעלט בהתאם צו דעם תוכן פנימי פון‬
‫דער מצוה ‪ ,‬און יעדערער ‪ -‬אפילו דער‬
‫וושס השיט נשד ניט ביי דעם תוכן פנימי‬
‫פון דער מצוה ‪ ,‬און עס קעו זיין ‪8‬ז ער‬
‫ווייס אפילו ניט פון דעם ‪ -‬דשרף עס‬
‫טשן לויס רעם אופן דוקא ‪.‬‬
‫[ ע " ד ווי מ ' געפינט ביי דער מצוה פון‬
‫ק " ש ‪8 ,‬ז זי קומט נאך פסוקי דזמרה און‬
‫ברכות ק "ש ‪ -‬וושרום כדי צו צוקומען‬
‫אין ק " ש צום הרגש כדבעי פון " ה ' אחד "‬
‫‪ -‬דאמליכתי ' בשבעה רקיעים ובארץ‬
‫וכד ' רוחות העולם ‪- 36‬‬
‫און צו אהבת ה'‬
‫דעם‪,‬‬
‫מאדך "‬
‫ובכל אין‬
‫התבוננות‬
‫ובכל דינפשך‬
‫פריער זיין‬
‫דשרף לבבך‬
‫" בכל‬
‫תוכן פון פסוקי דזמרה און ברכות ק " ש‬
‫‪ -‬שבער פונדעסטוועגן איז דער סדר‬
‫‪8‬נגעזשגט פשר יעדערן ‪ ,‬אפילו אויב ער‬
‫השלט נשך ניט ביי דער מדריגה ] ‪.‬‬
‫ח דער טעם פשרוושס יערער איד‬
‫מצד דעת תחתון ‪ -‬די " דעה " וולס‬
‫ביי דעת‬ ‫ווערט דערהערט אין " תחתון " ( וועלט ) ‪,‬‬
‫טז וועלט איז ‪ 8‬יש ומציאות וושס דער‬
‫ומחי 'אין‪18-‬ווערט‬
‫אופן‬ ‫מהווה‬
‫עבודה‬ ‫די‬ ‫אין" אלקי איז‬
‫אויפגעטשו‬ ‫"נשר‬
‫פון " הילוך' וושס איז סיט מדידה‬
‫והגבלה "מדרגא לדרגא " ; מצד *דעת‬
‫עליון " ווערט דערהערט ווי די אמת' ע‬
‫מציאות איז ( למעלה ) ‪ ,‬און וועלט ( און‬
‫אפילו דער " חיות של הישי ) איז " אין‬
‫וכלא תשיבי " ‪ .‬און דעריבער סוט עם‬
‫אויף אין עבודה רעם ענין פון " נרדפה "‬
‫‪ -‬פון " רצוא" ‪ ,‬צו לויפן ‪ ,‬שרויסגיין פון‬
‫די מדידות והגבלות פון דער אייגענער‬
‫מציאות ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אע " פ טז די עבודה בדרך ריצה "‬ ‫ז‪.‬‬
‫( " נרדפה " ) וושס איז העכער פון מדידה‬
‫והגבלה נעמס זיך דוקא מצד דעם ביטול‬
‫פון מענטשן ‪ ,‬ביז צום ביטול פון " דעת‬
‫זשגט שבער‬ ‫ה' " ) ‪-‬‬ ‫עליון " ( " לדעת את‬
‫דער שולחן ערוך ‪ 8‬פסק דין השווה לכל‬
‫נפש ‪ ,‬שז‪" -‬מצוה לרוץ לבית הכנסת וכן‬
‫‪.‬‬ ‫מצוה ' ‪.‬‬ ‫לכל דבר‬

‫איז מחוייב אין דעם "פועל ממש " פון‬ ‫אפילו דער וולס השלט ניט‬ ‫ווזירים‬
‫ביי " לדעת את ה ' " און זיין שמחה וחיות‬
‫פון‬
‫פנימי ער‬ ‫מצוה ‪,‬תוכן‬
‫אע " פ ‪18‬‬ ‫ביי דעם‬
‫לכלניטדבר‬
‫ריצה "נשך‬
‫"הקלט‬
‫אין ‪ 8‬מצוה איז מיט מדידה והגבלה ‪ ,‬איז‬
‫‪8‬‬ ‫דער מצוה ‪ ,‬איז ווייל דורך דעם וואס‬ ‫שבער דש אויף אים ‪ 8‬חיוב צו " לויפן "‬
‫איד איז זיך מרגיל צו לויפן " לכל דבר‬ ‫ברשיו כפשוט [ " לכל דבר מצוה " ; ווייל‬
‫מצוה " מיט ‪ 8‬שמחה וחיות ‪ ,‬ברענגט‬ ‫אין דעם " פועל ממש " פון דער עבודה‬
‫דשם גופא דערצו ‪8 ,‬ז ער ושי שנעלער‬ ‫פון " ריצה " איז יעדער איד מחוייב * " ‪,‬‬
‫און לייכטער צוקומען צו דער דרגא פון‬
‫‪.‬‬
‫ל " נרדפה ‪ -‬הוא ‪ ,‬לדעת את ה ' ‪ ,‬ו ‪ ,‬נדעה ‪ ,‬הוא רק‬
‫" ריצה " לאמיתתה ‪ 8 -‬שמחה וחיות‬ ‫כו ' ] ‪.‬‬ ‫הקדמה‬
‫‪.‬‬
‫בלתי מוגבלת אין עבודת ה ' יי‬ ‫ומה שבגמרא ( לרוב המפרשים ) הובאה תיבה וו‬
‫וולס ד‪8‬ס איז אויך דער פירוש אין‬ ‫‪.‬‬
‫העבודה איך להגיע ל לדעת‬ ‫כי בזה מרמז לי‬ ‫‪-‬‬
‫את ה ‪ ( -‬המבעה למרדפה " ) ‪ ,‬שהוא ע ‪ -‬י הקדמת‬
‫" נרדפה לדעת את ה ' " ‪ ,‬וושס מיינט‬ ‫העבודה דדעת תחתוז הנדעה ' ) ‪ [ .‬ועד ' ז יש לתרץ‬
‫עישן ‪.‬‬ ‫ד‪, ) 2‬‬ ‫השינוי בשליה ( ש ? וייז לעיל הערה‬
‫רמב )‬ ‫‪-‬‬
‫דגם‪) 35‬בזהלהעיר מהמבואר ( המשך תרס ‪ -‬ו ע '‬
‫וכפוסקים ‪.‬‬ ‫ברכות יג ‪ ,‬ב‬ ‫‪) 36‬‬
‫‪.‬‬
‫" ב ש " ד הביטול דיחו " ע במה ששייך‬
‫ראה גם חינור ( מצוה טז ) ‪ -‬בנוגע למעשה‬ ‫ד‪) 3‬‬ ‫העבודה בפועל‬ ‫‪.‬‬
‫בלבד ‪ , ,‬עיי " ש ביאור‬ ‫לפועל‬
‫בכלל ‪.‬‬ ‫המשות‬ ‫דיחו ‪ -‬ע ‪. -‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבות ‪ -‬פ " ר‬ ‫לקוטי‬ ‫‪37‬‬

‫חיות ושמחה בלתי מוגבלת אין עבודת‬ ‫‪8‬‬ ‫איז‬ ‫" נרדפה "‬ ‫בפשטות ( ניט שז דער‬
‫ה ' ‪ ,‬וושס איז ‪8‬ז " עבודה גדולה " ‪6‬י‬ ‫תוצאה ומסובב פון " לדעת את ה ' " ‪ ,‬נשר‬
‫( מילתא דחסידותא )‬ ‫‪.‬‬ ‫פשרקערט ) שז דער " נרדפה " ברענגט צו‬
‫נשר אין דעם גופא זיינען דש צוויי‬ ‫ווייל דורך ריצה‬ ‫"בפועל‬
‫לדעת (את ה ' " " ‪-‬‬
‫אופנים ‪ ( :‬א ) " הוי ‪ . .‬רץ ‪ . .‬לעשות רצון‬ ‫פוןנרדפה " ) קומט מען סו " ס צום‬
‫ביטול "‬
‫אביך שבשחים " ‪ -‬וולס די ריצה השט ?‬ ‫עליון " ‪.‬‬ ‫" דעת‬
‫שייכות צו יעדערן ( און דערפשר ווערט‬ ‫דערמיט איז מובן פטרוושס דער חיוב‬
‫עם געברשכט אויך אין טור און איז ? לטן‬ ‫( ריצה לדבר מצוה ) שסייט בעיקר ביי‬
‫( ב ) די הוראה פת‬ ‫כנ " ל ) ;‬ ‫רבי ' נס שו " ע ‪,‬‬ ‫בית הכנסת ( כנ " ל סעיף ג ' ) ‪ -‬תפלה ‪:‬‬
‫תפלה איז " עבודה שבלב " ' י ‪ ,‬וושס ענינה‬
‫איז שז ש איד איז זיך מתדבק צום‬
‫חולין ‪.‬‬ ‫קלה בדרז ‪ -‬ל היא שילוח הקן י [ משנה סוף‬
‫צו‬ ‫אויבערשטן ‪ 40‬אויף צוצוקומען‬
‫‪,‬‬ ‫ובכ " מ‬ ‫כ‪,‬‬ ‫דב " ר פ " ו ‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫תצא‬ ‫ב‪.‬‬ ‫תנחומא עקב‬
‫ה' ‪:‬‬ ‫העכערע דרגות אין עבודת‬
‫שם ‪ ,‬ד היא הדוגמא שמביא בו היא ‪.‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫ובדב ‪ -‬ר‬
‫און‬

‫]‪,‬‬‫גוררת מצוה ‪ - -‬הטעם ל‪ .‬הז ' רץ כו ' ‪.‬‬ ‫ל מצוה‬ ‫‪.‬‬ ‫פון‬ ‫דערפ‪8‬ר הויבט זיך שז די עבודה‬
‫שאיו שייך בזה ריצה ברגלים כפשוטה ‪ ,‬כי איו שייך‬
‫לעבודת‬ ‫דער) ריצה‬
‫לדעת את ה ' "‬ ‫וושס מיס‬
‫ברענגט‬ ‫עליון )‬ ‫("דעת‬
‫נרדפה (‬
‫‪.‬‬
‫מצוה לרדוף אחרי קז צפור ‪ ,‬ואדרבה ‪ -‬כי יקרא ‪,‬‬
‫במאורע לפניך ‪ , -‬שדא יחזור כו ' כדי שימצא קז‬
‫התפלה ‪ ,‬ווייל זי איז די עבודה מיוחדת‬
‫ב )‪.‬‬ ‫( חולין קלט ‪,‬‬
‫צו דעהגרייכן די העכערע דרגא פון‬
‫להעיר אשר כהנ ‪ -‬ל ( שירוץ כו ' ) אינו במצות דלא‬
‫דורך )‬ ‫י‪ [ 4‬און פון ( און‬
‫שייך בהם ריצה ( כפשוטה ‪ ,‬או גם כתוכנה ) ומהם‬
‫" דעת את ה ' "‬
‫במצות הנקראות קלות ‪:‬‬ ‫עבודת התפלה וו ? רט אויפגעטשן די‬
‫הרי‬ ‫רע ‪ -‬א ) ‪-‬‬ ‫ציצית שנק ' מצוה קלה ( מנחות מד ‪,‬‬ ‫עבודה פון " נרדפה " וריצה בי " כל דבר‬
‫‪7‬השחדל‬ ‫חייב‬ ‫שאדם‬ ‫ציצית מן המצות ‪.‬‬ ‫אין‬
‫מצוה " י‪] 4‬‬ ‫‪.‬‬
‫הרמב " ם הל ' ברכות‬ ‫( ל'‬ ‫‪ .‬עד שיעשה אותה ‪.‬‬ ‫‪71‬רד‪1‬ף ‪-‬‬

‫פי ‪ -‬א ה ‪ -‬ב ) ‪ ,‬כי ‪ ,‬אין אדם מחויב לקנות לו טלית‬ ‫און ד‪8‬ס איז דער אויפטו פון די‬ ‫ט‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ולהתעטף בה כדי שיעשה בה מצותי ( רמב ם הל '‬
‫הוראות פון " הוי רץ כו ' י וושס שסייען‬
‫הי ‪ -‬א ) ‪:‬‬ ‫ציצית פ ‪ -‬ג‬
‫אין מס ' אבות אויף דעם דין הנ " ל‬
‫שכשמקיימה‬ ‫א)‬ ‫סוכה ‪ -‬מצוה קלה ( ע " ז ג ‪,‬‬
‫שבשו " ע ‪ :‬זיי ריידן וועגן דעם תוכן‬
‫‪7‬ר‪1‬ץ ( ברגליו כפשוטו ) להסוכה ‪,‬‬ ‫כדבעי איו צורך‬
‫כד שבטח הימים אדם עושה סוכתו קבע‬ ‫שהרי ‪. -‬‬ ‫פנימי י ' פון ענין ה " ריצה" ‪ -‬די זריזות ‪,‬‬
‫ב ) ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫תשבו כעין תדורו ‪ ( -‬סוכה כח ‪,‬‬ ‫‪. .‬‬
‫ב) ‪.‬‬ ‫ראה גם רבינו יונה לרי ‪ -‬ף ברכות ( ו ‪,‬‬ ‫‪) 38‬‬

‫ידכן) [ ק‪1‬י ‪ ( . .‬שה א קדה ‪ -‬עוד ינחר מצ ' צ ‪ ,‬ח [ ם [ כה‬ ‫‪. .‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫רמב " ם ריש הל ' תפלה‬ ‫‪ ) 39‬תענית בתחלתה ‪.‬‬
‫וונח‪1‬מא טקב שם דב ' ר שם ‪1‬ע‪1‬ד ) ‪ .‬קדה‬ ‫טור או ‪ -‬ח סי' צח ‪.‬‬
‫זא ' ן דן מצה‬ ‫נראה ת [ ח‪1‬מא תצא שם‬ ‫עובק‪17‬ה ‪.‬‬ ‫או ‪-‬ח שם הל ' ת ‪ -‬ת‬ ‫‪.‬‬ ‫ואדה ‪ -‬ז )‬ ‫‪,‬‬ ‫ראה טושו ' ע‬ ‫‪) 40‬‬

‫קדה בכל המצנח יתר משלוח הקן‬ ‫ה ‪-‬ו‪.‬‬ ‫לאדה ‪ -‬ז פ ‪ -‬ד ס ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬א‪71‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י ‪ 7 -‬דבתם מ ‪7‬חא דחסיד‪1‬חא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬א‪71‬‬ ‫י ‪)-‬‬ ‫( תו " א ביאור‬ ‫בכ " מ‬ ‫המבואר‬ ‫יבפרט ע " פ‬ ‫[ ‪)4‬‬

‫)‬ ‫א‬ ‫מא ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫צריך ‪7‬ר‪1‬ץ ב‪1‬ה כבש ‪ -‬ם שם‬ ‫' וחך )‬ ‫ענד‬ ‫רך חיים ושער התפלה‬ ‫השמים ‪,‬‬ ‫לדיה כי כאשר‬
‫‪1‬אז‪7‬י ‪1‬ה‪1‬‬ ‫ט ‪ . '.‬ט ' י‪.‬ש ‪.‬‬ ‫שבט ' ד‪ 1‬דר ‪ ,‬תחא מע [ ‪ ,‬שי‪1‬‬ ‫דעיקר~ ענינה של תפלה הוא‬ ‫ועוד ) ‪,‬‬ ‫פל ‪ -‬א ואילך ‪.‬‬
‫כובת הרתע ‪ -‬ם הל ' צ ‪ ,‬ציח שם ‪ :‬אע ‪ -‬פ‬ ‫‪.‬‬ ‫המקור [ ‪11‬ה‬ ‫שוב ) ‪.‬‬ ‫וצזא ( ותום ‪ -‬צ ‪-‬‬
‫אין יא‪7 1‬אדמ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫טלית‬ ‫‪1‬ת ‪, 7‬‬ ‫(‬ ‫שאין אדם מחוייב ‪7‬ק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ ) 42‬ראה לקו ‪ -‬ת בלק ע ‪ ,‬ד ) דהפלה היא עיקר‬
‫אדא ‪7‬טז‪7‬ם ישתדל‬ ‫‪11‬‬ ‫חסיד שינטור טצמ‪ 1‬תמצה‬ ‫המעמיד ומקיים את הרמ " ח מ ‪ -‬ע ‪ . .‬כמשל החוט‬
‫רסכ ‪ ,‬ז ‪:‬‬ ‫אדה ‪ 1 -‬ארח‬ ‫ובטנך ‪1‬שו ‪ -‬ע‬ ‫כ‪. 1‬‬
‫'‬ ‫‪7‬ה ‪ [ ,‬ח עטוף‬ ‫‪.‬‬
‫השדרה שהוא המעמיד ומקיים את האברים ‪ ,‬ע "ש ‪.‬‬
‫טוב ‪1‬ננ‪1‬ן ‪7‬ה ' ‪1‬ת בז אדם ויןר וזריז במצח ציצית‬ ‫עןאי ‪,‬‬ ‫בן‬ ‫במחמר‬ ‫יותר‬ ‫עוד‬ ‫וכדמוכח‬ ‫‪)43‬‬

‫‪ .‬קרין ‪. ) .‬‬ ‫השמיט חיבת‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫( [ בשו ‪ -‬ט‬ ‫גי‬ ‫שמפורש בו למצוה קדה ‪ - -‬והרי הדוגמא למצוה‬ ‫‪.‬‬
‫‪377‬‬ ‫שיחות‬ ‫פ"י‬ ‫אבות ‪-‬‬ ‫לקוטי‬

‫ונתינה צו עבודת ה ' וולס יהודה בן‬ ‫בן עזאי " הוי רץ למצוה קלה " ‪ -‬וושס‬
‫תימא איז אוימן מיט זיין הוראה ‪ ,‬איז ‪8‬‬ ‫נפש ‪.‬‬ ‫איז ניט שווה בכל‬
‫מער כללות' דיקע " הודאה " ומסירה‬ ‫דער ביאור אין דעם ‪:‬‬
‫ונתינה אפילו מער פון דער הודאה פון‬
‫מודה אני ]‬ ‫‪.‬‬ ‫( שזוי )‬‫תימא " רעדט ניט‬
‫ושמחה בעת עשיית‬
‫דער בןריצה‬
‫יהודה‬
‫וועגן‬
‫"‬

‫די התעוררות כולית צו עבודת ה'‬ ‫יון‬ ‫המצוות‪ ,‬נשר ונעגן דער‬
‫‪8‬‬ ‫איז שייך צו יעדער איד ‪ ,‬אין וולס פשר‬ ‫ביי‬
‫ריצה " וולס‬ ‫דער כללות' דיקער מסירה "‬
‫ונתינה‬

‫מצב ער זאל נ‪8‬ר ז " ‪ , 1‬וע " ד הידוע‬ ‫ה'‬ ‫‪ 8‬איד גיט זיר איבער צו עבודת‬
‫אינעם ענין פון אמירת מודה אני ‪8 ,‬ז‬ ‫בתחלת היום ‪ ,‬נ‪8‬ך איידער ער פטר ‪-‬‬
‫דער טעם פנימי וושס מען ז‪8‬גט עם פשר‬ ‫עניני‬ ‫פרטיות ' דיקע‬ ‫מיס‬ ‫זיך‬ ‫נעמט‬
‫נעגל ‪ -‬וו‪8‬סער און אפילו בידים טמאות ‪,‬‬ ‫עבודה ‪ : 44‬ע " ד אמירת מודה אני " מיד‬
‫איז ווייל " כל הטומאות שבעולם זיינען‬ ‫וולס דפס איז די‬ ‫י'‪,‬‬ ‫כשניער משנתו "‬
‫אידן ‪.‬‬ ‫ניט מטמא דעם מודה אני פון ‪8‬‬ ‫הודאה כללית ‪ * 6‬און די מסירה ונתינה‬
‫ער קען זיין ‪ 8‬חסר בזה או בזה ‪ ,‬שבער‬ ‫היום ‪.‬‬ ‫צום אויבערשטן בתחלת‬
‫דער מודה אני בלייבט גשנץ " י ' ‪.‬‬ ‫שגט ער ד‪ 8‬ניט‬ ‫(א)‬ ‫דערפטר ‪:‬‬ ‫[ און‬

‫יו " ד ‪ .‬אויף דעם סוט אויף בן עזאי ‪8‬‬
‫הוראה נוספת יאין מילי דחסידותא ) ‪-‬‬
‫למצוה קלה ובורח מן‬
‫אפילו ווען מיאיז שריינ ‪-‬‬
‫מצוה‬ ‫‪8‬‬ ‫געטשן אין דער עשי ' פון‬
‫פרטית ‪ ,‬ניט טר‪8‬כטנדיק באותה שעה‬
‫וועגן דער כוונה כללית פון דער מצוה‬
‫( וולס איז גלייך ביי ‪8‬לע מצוות ) ‪ " :‬אשר‬
‫קדשנו במצותיו וצוג [ " " (לעשות רצון‬
‫דעם לשון " הוי רץ למצוה " ‪ ,‬נ‪8‬ר ‪-‬‬
‫" לעשות רצון אביך שבשמים " ‪ ,‬וושס איז‬
‫די נקודה כללית פון ללע עניני עבודה‬
‫העבירהרץ‬
‫" הוי‬
‫"‪:‬‬ ‫שבמשך היום ‪( :‬ב ) דשם איז געשטעלט‬
‫געוושרן אין שנהויב פון גטנץ שו " ע ‪ ,‬און‬
‫נ‪8‬כמער ‪ -‬נאך פשר דעם ענין פון‬
‫אמירת מודה אני ‪ -‬ווייל די מסירה‬
‫אבל רישומו ניכר גם בעבודתו במשר כל‬ ‫‪) 44‬‬

‫אביך שבשמים ) ‪ -‬נשר וועגן דעם תוכן‬ ‫היום ‪ ,‬שמצד מסירה ונתינה זו הוא רץ בחיות ושמחה‬

‫פון דער מצוה פרטית [ וולס‬ ‫( וסגולה )‬

‫בכל עניני עבודת ה ' במשך היום ( וראה‬ ‫כפשוטה ‪.‬‬
‫אלא שהריצה הש ( לא מצד‬ ‫בתחלהו ) ‪-‬‬ ‫ב " ח ארח‬
‫דערפ‪8‬ר פילט ער ווי ד‪8‬ס איז ‪ " 8‬מצוה‬ ‫תובן הפרטי שבבל מצוה ‪ -‬כהוראת בו עזאי ‪,‬‬
‫דטרף ‪ 8‬איד פועל' ן ביי זיך ‪8‬ז‬ ‫קלה " ] ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫מצד הנקודה הכלל ח‬ ‫כ "א )‬ ‫כדלקמן סעיף ין ‪ -‬ד ‪-‬‬
‫אופן פון‬ ‫זי זלל געטין ווערן אין שז‬ ‫אביר‬ ‫רצון‬ ‫לעשות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ומצוה‬ ‫מצוה‬ ‫שבכל‬
‫וראה‬ ‫בשוה ‪.‬‬ ‫שבשמים ' ‪ ,‬ובמילא היא בכל מצוה‬
‫בלתי‬ ‫וחיות‬ ‫שמחה‬ ‫‪8‬‬ ‫מוגבלת ‪.‬מיט‬
‫" רץ " ‪,‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫לעיל הערה‬
‫מהד " ק‬ ‫סעו ‪.‬‬ ‫שן ‪ -‬ע אדה ' ז או " ח מהד " ת ס ‪ -‬א‬ ‫‪) 45‬‬

‫ווי מלנט עס בן עזאי ביי ‪ 8‬אידן ‪8 ,‬ז‬ ‫ס‪-‬ה ‪.‬‬ ‫שם‬

‫דער תוכן וענין פרטי פון ‪ 8‬מצוה ( וולס‬ ‫חט " ו ע ' ‪ , 256‬ובארוכה לקו " ש‬ ‫ראה שזו ‪ -‬ל‬ ‫‪) 46‬‬

‫שזה מרומז גם בשם כעל‬ ‫‪ 282‬ואילך ( ועוד ) ‪,‬‬ ‫חכ " א ע '‬
‫שבמדידה‬ ‫ענין‬ ‫שד‬ ‫לכאורה‬ ‫איז‬
‫המאמר ‪ -‬יהודה בן תימא ( מלשון הודאה כו ' ) ‪,‬‬
‫והגבלה ‪ ) * 9‬זלל ‪8‬רויסרופן ‪ 8‬תנועה פון‬
‫ע‪-‬ש ‪.‬‬

‫היום יום ע ' יט ‪ .‬וראה בארוכה קונט ' ענינה‬

‫ובהערות ‪.‬‬ ‫של תורת החסידות סי " א‬
‫ד‪) 4‬‬
‫כוהת יהמה בן תימא היא גם לריצה‬ ‫‪. ,‬‬
‫ע‪1 9‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫כנוסח ברכת כל המצוות ‪,‬‬ ‫‪) 48‬‬
‫( כפשטות לשן הטור ‪ .‬ואמר ו ץ‬ ‫‪,‬‬ ‫כפשוטה ברגלים‬

‫‪.‬‬
‫לקו ש‬ ‫‪. 181‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה בארוכה לקמש חי ד ע '‬ ‫‪) 49‬‬
‫( ראה ב ‪ .‬ח‬ ‫‪.‬‬ ‫ירוצו ‪.‬‬ ‫כצבי כנגד הרשים שרגליך לטוב‬

‫חט " ו ע ' ‪ 40‬ו‬

‫ווים‬ ‫[ פרי‪ ] ] 1‬ה‬
 ‫שיחות‬ ‫אבות ‪ -‬פ " ר‬ ‫לקוטי‬ ‫‪378‬‬

‫די ריצה למצוות ) איז מצד דעם תוכן‬ ‫" ריצה " שלמעלה ממדידה והגבלה ?‬
‫פרטי שבכל מצוה ‪ ,‬ובמילא איז ניט גלייך‬ ‫איז עט דערפטר וולס ד‪8‬ס איז גע ‪-‬‬
‫מצוה קלה צו דער‬ ‫‪8‬‬ ‫די " נעימות " פון‬ ‫ווען בן עזא" ס הנהגה בכלל ‪ - ' 0‬ער‬
‫" נעימות " פון ‪ 8‬מצוה חמורה ‪,‬‬ ‫השט זיך געק‪8‬כט אין דער תנועה פון‬
‫ואדרבה ‪ ,‬דער עיקר אויפטו איז " הוי‬
‫ורעלט ; וו‪8‬ם‬
‫געווען‬ ‫טרויסגייןזיךפרן‬
‫ניט עוסק‬ ‫" רצוא " ‪,‬‬
‫דערפ‪8‬ר הלט ער‬
‫רץ למצוה קוה " ‪ ,‬שז אפילו אין ‪ 8‬מצוה‬
‫קלה איז ד‪ " 8 8‬נעימות " בלתי מוגבלת ‪,‬‬ ‫אעשה‬ ‫" מה‬ ‫זשגענדיג‬ ‫ורבי ' ‪,‬‬ ‫בפר "‬
‫קיטס דערפ‪8‬ר דשרף זיין ריצה אויך צו‬ ‫שנפשי חשקה בתורה" ו ' [ ביז דערפון‬
‫מצוה ‪.‬‬ ‫‪8‬ז‪8‬‬ ‫איז מו " ס שרוים ‪8 ,‬ז זיין כניסה לפרדס‬
‫איז געווען אין ‪8‬ז אופן פון " הציץ‬
‫אין דערהערן די טייערקייט ‪ ,‬די‬ ‫יא ‪.‬‬ ‫ומת " י ' ‪ " -‬רצוא " ‪ " 8 18‬שוב " ( דוגמת‬
‫צוויי‬ ‫קענען זיין‬
‫דוגן גודל‬ ‫פון ערמצוות ‪,‬‬
‫דערהערט‬ ‫נעימות " ( א )‬
‫"אופנים ‪:‬‬ ‫אהרן ) ] ‪.‬‬ ‫מיתת שני בני‬

‫הנעימות וושס איז ד‪ 8‬אין די מצוות‬ ‫ומהאי טעמא‪ ,‬איז אויך זיין עבודה אין‬
‫עצמן ‪ " -‬קרבת אלקים טוב " ; ( ב ) ער‬ ‫עניני " תיקון " ‪ -‬עשיית מצוות ‪ -‬גע ‪-‬‬
‫דערהערט וושס ער ‪ -‬נפשו האלקיח ‪-‬‬ ‫וועז אין ‪8‬ז אופן פון "רצוא * ני ‪ ,‬שז ער‬
‫וועט פון דעם הקבן ‪ " -‬קרבת אלקים‬ ‫השט דערהערט דעם גודל ה " נעימות‬
‫לי טוב " ' ‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫עריכות ‪ . .‬מתיקות " ( בלשון האוה " ח‬
‫הק ' " לגבי דער רצוא פון די שני בני‬
‫און ד‪8‬ס זיינען די צוויי טעמים וולס‬
‫אהרן ) ווטס איז דש אין מצוות ‪ ,‬וושס‬
‫בן עזאי ז‪8‬גט ‪ -‬פשרוו‪8‬ס עם דשרף זיין‬
‫ד‪8‬ס רופט שרוים ‪ 8‬ריצה ושמחה אין‬
‫שמצוה‬ ‫ששכר‪( -‬א‬
‫מצוה) מצוה ‪:‬‬ ‫גוררתרץמצוה ‪ ( ,‬ב‬
‫למצוה) כו' "‬ ‫" הוי‬ ‫קיום המצוות באופן בלתי מדוד‬
‫ומוגבל י ' ‪ ,‬העכער אפילו פון די הגבלות‬
‫הטעם העיקרי ‪ :‬בנוגע דער " נעימות "‬ ‫‪.‬‬
‫פון דער אייגענער נפש האלקיח‬
‫ושם איז דש אין דער מצוה רופא " מצוה‬
‫און דערמש איז פשרענטפערט פשר ‪-‬‬
‫גוררת מצוה " ‪ -‬דער גודל הנעימות‬
‫שבמצוות איז דטס וושס זי אח " גרררת‬
‫דש פשסט ניט דער לשון " הוי רץ‬ ‫יישס‬
‫זי‬ ‫ווייל‬ ‫כלחמורה " ‪,‬‬ ‫קלה‬ ‫למצוה‬
‫מצוה " ‪ -‬זי ברענגט דעם צוותא‬
‫וחיבור י ' פון אידן מיטן אויבערשטן יי ‪:‬‬ ‫" נעימות " פון מצוות ( וושס רופט ‪8‬רויס‬
‫‪8‬‬ ‫וויבשלד שבער ‪8‬ז בן עזאי זשגט‬
‫ראה בכ " ז ד " ה וכל הלבבות ( אוה ' ת אחרי ע '‬ ‫‪) 50‬‬
‫הוראה אויך פשר שזעלכע וולס השלטן‬
‫סרג ‪.‬‬ ‫סג ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫מות תרמסי‬ ‫יבמות‬
‫אחרי‬ ‫תקמי ד " ה‬
‫‪) 51‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫יד ‪,‬‬ ‫חגיגה‬ ‫‪) 52‬‬

‫כח ‪.‬‬ ‫תהלים עג ‪,‬‬ ‫‪) 56‬‬ ‫בתורה " שהיא‬ ‫הנהגתו ד ‪ -‬נפשי חשקה‬ ‫עיד‬ ‫‪) 53‬‬

‫‪.‬‬
‫פירש הה ‪ -‬מ ‪ -‬בנדויך ‪ -‬לקו א סרניה‬ ‫כן‬ ‫‪) 57‬‬ ‫ראה הל ' ת " ת לאדה " ז רפ ‪ -‬ג בקו ‪ -‬א‬ ‫הנהגה דתיקון‬

‫ריש עז‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫או ת צג ‪,‬‬ ‫רע 'א ‪.‬‬
‫)‬ ‫( מז‪,‬‬ ‫דואיו בידן ‪ -‬דהעושה כן ‪ -‬עמ ' ) ‪ ,‬אלא שבהנהגה‬
‫חין הסווגה באן להמותא וחיבור שנעשה‬ ‫‪) 58‬‬ ‫דתיקון עצמו ‪ -‬הץ הנהגה דרצוא ולא הנהגה‬
‫מצד קיום רצון העליון ( שבזה אין הפרש בין מצוה‬ ‫בקו ‪-‬א )‪.‬‬ ‫דקיום העולם ( עיי * ש‬
‫למצוה ) ‪ ,‬כ " א להצוותא וחיבור שמצד ההמשכה‬ ‫פ אחרי הובא במאמרי אדה " ז אתהלך‪1‬‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ר‬ ‫‪) 54‬‬

‫פרטיח דבל מצוה ( תפלין ‪ -‬המשכת המוחין ‪ ,‬וכו ' ) ‪,‬‬ ‫פלוג ‪ ,‬ד‪4‬ה‬ ‫‪.‬‬
‫לאוניא ד ה כתוב באוה * ח דרך חים שם‬ ‫‪.‬‬
‫שב ה היא ה ‪ -‬נעימות ' שכמצוות ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כתחלתו ‪ .‬ד " ה אחרי מות שם פ ‪ -‬כ ‪,‬‬ ‫וכל הלבלות שם‬
‫ובפרט באם תימצי לומר שגס עי " ז נעשה חיבור‬ ‫א )‪.‬‬ ‫ועייג ‪ ,‬כ אגהיק סי ' כס ( קמט ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫וכו ' ממש ולא רק מרכבה וכו ' ואכיש ‪,‬‬ ‫‪. 52‬‬ ‫להעיר גם מלקו " ש חי " ד ע '‬ ‫‪) 55‬‬
‫‪379‬‬ ‫שיחות‬ ‫פ "ר‬ ‫אבהן‬ ‫לקוטי‬

‫נעימות בגתי מוגבלת ( וכידון בענין‬
‫שכר מצות בהאי עלמא ליכא ‪9‬י ‪ ,‬ווייל‬
‫שכר המצות איז בלי גבול און " עולם "‬
‫קען ניט מכיל זיין דעם גודל השכר ) ‪,‬‬
‫און דעריבער ‪ ,‬אויך צוליב שכר מצוה ‪,‬‬
‫דשרף זיין ריצה ‪ -‬בלי מדידות‬
‫והגבלות ‪.‬‬
‫נשך ניט ביי דער דרגא פון " קרבת‬
‫אלקים טוב " ‪ -‬אפילו פטר ‪8‬ז‪ 8‬וושס‬
‫הקלט נשך ביי תחלת העבודה ובמילא‬
‫סוט ער נ‪8‬ר די עבודה וושס ער פילט‬
‫ווי עם איז נוגע צו אים ‪ -‬איז ער דערי ‪-‬‬
‫בער מוסיף " ששכר מצוה מצוה " ‪:‬‬
‫אויך דער שכר פון מצוות ‪ -‬וושס‬

‫"ד)‬ ‫( משיחות ש " פ אמור וש " פ בה ב חשכ‬ ‫איז‬

‫אדם‪-‬פילט‬
‫פשרדינט‬
‫וושס דער‬
‫זחך ‪,‬דעם‬ ‫ער" איז‬
‫השט‪ 8‬פון‬ ‫"‪8‬זשכר‬
‫"‬
‫מיטן‬ ‫ער זיך‬
‫פילט ‪8‬‬ ‫בשהעפט‬ ‫וושס ער‬
‫באופן שז‬ ‫אויבערשטן ‪8‬י‬
‫" מצוה " ‪,‬‬
‫כג ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫קידושיו לט ‪ ,‬ב אגה ‪ -‬ק סי ' ג ' ‪ ,‬סי '‬ ‫‪) 59‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבית‬ ‫לקוטי‬ ‫‪380‬‬

‫פרק חמישי‬
‫זיי זיינען דברים נסיים ‪ -‬דעריבער‬ ‫רעכנט אוים‬ ‫]‬ ‫אין היינטיקן פרק‬ ‫א‪.‬‬
‫זיינען זיי בשששפן געוו‪8‬רו אין דעם זמן‬ ‫דער תנא עשרה דברים וושס " נבראו‬
‫הסמוך לשבת ‪ ,‬וושס שבת איז דער זמן‬ ‫דערנשך‬ ‫השמשות " ‪.‬‬ ‫בערב שבת בין‬
‫המנוחה והשביתה פון בריאת דברים‬ ‫" אף קברו‬ ‫דיעה שז‬ ‫‪8‬‬ ‫ברענגט ער נ‪8‬ך‬
‫טבעיים ‪.‬‬ ‫של משה רבנו ואילו של אברהם אבינו " ‪,‬‬
‫און איז מסייס ‪ :‬וי" א אף המזיקין ואף‬
‫דער חידוש פון " צבת בצבת‬ ‫יבער‬
‫עשוי " איז טז ענין טבעי ‪ ,‬שזוי איז גע ‪-‬‬
‫עשו " ‪.‬‬
‫(‬ ‫צבת בצבת‬
‫ווען ( ואדרבה ‪ ,‬ביתר חידוש ) ביי כל‬ ‫דער פירוש פון " צבת בצבת עשוי ' "‬
‫‪8‬‬ ‫הבע " ח וצמחים ‪ :‬די מציאות פון‬ ‫איז ( ווי די גמרא זשגט אין פסחים ' ) ‪8 :‬‬
‫ינ ‪-‬‬ ‫שפעטערדיקן בע " ח שדער צומח מוז‬ ‫צבת קען געמשכט ווערן ווען מ 'בשנוצט‬
‫קומען צו ‪ 8‬פריערדיקן ( ביז צום ‪-‬‬ ‫דערביי ‪8‬ז ‪8‬נדער צבת ‪ .‬והועלט זיך די‬
‫נברא בידי שמים ) ‪ -‬איז פשרוושס איז‬ ‫שאלה ‪ :‬ווער השט געמטכט די ערשטע‬
‫דער צבת במשטפן געווארן דוקא בערב‬ ‫צבת ? זחט מען ‪8 ,‬ז די ערוטע צבת איז‬
‫שבת בין השמשותי ?‬ ‫געווען ‪ 8‬בריאה בידי שמים * ; און די‬

‫נ‪8‬ך מער תמי ' ‪ :‬די גמרא זטגט אין‬ ‫צבת איז בטששפן געוושרן בערב שבת‬

‫סנהדריןי ‪8 ,‬ז דער טעם וולס אדה " ר איז‬

‫בין השמשות‬ ‫‪.‬‬
‫כששצפן געווטרן ביום הששי ( נ‪8‬ך שלע‬ ‫דשרף מען פטרשטיין ‪ :‬וונוס איז די‬
‫מוכן )‬ ‫נבראים ) ‪ ,‬איז " כדי ( שימצא הכל‬ ‫שייכות פון ( בריאת ה ) צבת צום זמן פון‬
‫שיכנס לסעודה מיד " ‪ ,‬ולפי הנ " ל ‪ ,‬שז די‬ ‫ערב שבת בין השמשות ?‬

‫ערשטע צבת איז ב‪8‬ששפן געווארן‬ ‫בנוגע די ‪8‬נדערע זעכן וולס ווערן‬
‫ערשט בערב שבת ביה " ש ‪ -‬נ‪8‬ד בריאת‬ ‫גערעכנט אין משנה ‪ ,‬זיינען מפרשים '‬
‫אדה " ר ‪ -‬קומט אויס ‪8 ,‬ז ס ' איז ניט‬
‫מסביר רעם טעם פטרוו‪8‬ס זייער בריאה‬
‫געווען " הכו מוכן " ‪ ,‬ווייל די " צבת " איז‬
‫איז געווען בע " ש ביה " ש ‪ :‬וויב‪8‬לד זיי‬
‫" מוכן " ‪.‬‬ ‫נלך ניט געווען‬
‫ניט אין גדר‬ ‫זיינעו זעכן וועלכע זיינען‬
‫זיינען בס ‪.‬‬
‫הטבע פון די נבראים וועלכע‬
‫שספן געווטרן בששת ימי בראשית ‪ ,‬נטר‬
‫אלמושנינו )‬ ‫נמו שהקשה בפרקי משה ( להר " מ‬ ‫‪)6‬‬

‫כאז ‪.‬‬
‫ויש להוסיף בהקושיא ‪ ,‬ע ‪ -‬פ מסקנת הגמ ' ( פסחים‬ ‫משנה ו ‪,‬‬ ‫ן‬ ‫‪,‬‬
‫שם ) ד אפשר יעשנה בדפוס כו ' " ‪ -‬שהרי דוחק‬ ‫‪.‬‬ ‫בז הוא גירסת אדה ז בסידודו ‪ .‬ובחשניות‬ ‫‪)2‬‬
‫בכיי‬ ‫שפליגי במציאות ‪ ,‬ובפרט שמעשים‬ ‫לואר‬ ‫וראה‬ ‫שלפג ' ז ‪.‬‬‫‪-‬‬
‫מזיקין ‪ -‬נמנה בדברי הי ‪ -‬א‬ ‫‪.‬‬ ‫לפנינו‬
‫שעושים כלים כדפוס כו ' ‪ -‬ועכצ ‪ -‬ל ‪ ,‬דוה שסתם‬ ‫כמה גירסאות במפרשי המשנה ‪ ,‬ברייתות דפסחים‬
‫סוף‬ ‫וירושלמי‬ ‫בתוספתא‬ ‫( ועד ' ז‬ ‫כאז‬ ‫במשנה‬ ‫ועוד ‪ .‬ואב ‪-‬מ ‪.‬‬ ‫א)‬ ‫( נד ‪,‬‬
‫צבת בצבת עשור ' ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ספ ‪ -‬א )‬ ‫עירוביז תוספתא חגיגה‬‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שם וראה גם רשץ ‪ ,‬רע *ב ( ועוד ) למשנה כאז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)3‬‬

‫מפני שמוכרח להיות כז ‪ ,‬ל ‪ -‬א ) מפגי שיש‬ ‫(לי‬ ‫הוא‬ ‫בפסחים שם נדחה זה כי ‪ -‬אפשר יעשנה‬ ‫‪)4‬‬

‫כוונה בזה שצבת הא ' היא ברשה בידי שמים ( שמצד‬ ‫וראה לקמן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ברי ' בידי אדם‪.‬‬ ‫בדפוס ויקבענה‬
‫תוכן זה נבראה בערב שבת ביה "ש ) ‪ ,‬כדלקמן בפנים‬ ‫‪.6‬‬ ‫הערה‬
‫ז‪.‬‬ ‫סעיף‬ ‫המובא‬ ‫רמב ‪ -‬ם ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫( למהר ל ) ‪ .‬וראה‬ ‫חיים‬ ‫דרך‬ ‫‪)5‬‬

‫וברשי ‪.‬‬ ‫לח ‪ ,‬א‬ ‫‪)7‬‬ ‫כאן ‪.‬‬ ‫במדרש שמואל ועוד‬
‫‪381‬‬ ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫ס" ה‬ ‫אבהק‬ ‫לקוטי‬

‫‪,‬‬
‫ב ) פון דעם וושס די עלבם י " א זיינען‬ ‫[ פון די ‪8‬נדערע " עשרה דברים וכו ' "‬
‫מוסיף די צוויי זעכן ‪ -‬מזיקין און צבת‬ ‫איז ניט קיין קשיא כלל ‪ ,‬זיי סלע זיינען‬
‫‪8‬‬ ‫איז פטרשט‪8‬נדיק ‪ ,‬שז זיי השבן‬ ‫געווען בששטימט פשר שפעטערדיקע‬
‫נקודה משותפת ‪ ,‬וושם צוליב דעם זיינען‬ ‫דורות ‪ ,‬ניט זעכן וועלכע זיינען שייך‬
‫זיי ביידע ( לויס דער שיטה המיוחדת פון‬ ‫לבער " צבת "‬ ‫אדה ‪ -‬ר ' ‪-‬‬ ‫פ‪8‬ר‬ ‫( " מוכן " )‬

‫די י " א ) בששטפן געוושרז בערב שבת‬
‫ביה " ש‬
‫[ אמת טטקע ‪8 ,‬ז פון דעם לשון " ( אף‬
‫צבת כו ' " ‪ -‬ניט " [ צבת כו ' " ( ווי בש די‬
‫[ אילו‬ ‫‪..‬‬ ‫פריערדיקע י " א ‪:‬‬
‫" אף קברו‬
‫כו ' " ) ‪ -‬איז משמע ‪ ,‬טז מזיקין און צבת‬
‫ויינען ביזונדערע פרטים ; לבער דלך‬
‫מוז מען וחן ‪8 ,‬ז זיי הלבן ‪ 8‬צד השווה‬
‫יוטס לויט שיטת י " א איז ער מכריח צו‬
‫מוסיף זיין זיי אויף די פריערדיקע‬
‫דעות ]‬
‫דשרף מען פטרשטיין ‪ :‬וולס איז דער‬
‫צבתני ?‬ ‫צד השווה פון מזיקין און‬
‫וולס איז די הוראה אין עבודת ה '‬
‫בכלל ‪ -‬ובפרט אין " מילי דחסידותא "‬
‫‪ -‬תוכן מס ' אבותיי ‪ -‬וולס מילערנט‬
‫שרוים פון דעם וולס " ואף צבת בצבת‬
‫"?‬
‫איז לכאורה ניט קיין יוצא מן הכלל‬
‫פוגעם " הכל מוכן " וולס נעמס שרום‬
‫בראשית ] ‪.‬‬ ‫שלע נבראים פון ששת ימי‬
‫אויך דשרף מעז פשרשטיין ‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫א ) פ‪8‬רוו‪8‬ס זשגט ער דטס דורך דער‬
‫הדעה ‪8‬ז " ואף צבת בצבת עשוי ' " ‪ ,‬וולס‬
‫אין די ווערטער רעדט זיך ניט וועגו‬
‫דער בריאה פון דער ערשטער צבת‬
‫( אדרבה ‪ ,‬בפשטות מיינט עם ש שפע ‪-‬‬
‫טערדיקע צבת וולס זי איז " עשו " "‬
‫פון ‪ 8‬פריערדיקער צבת ‪ :‬נ‪8‬ר ‪ ,‬פון דעם‬
‫דרינגט מען טרויס שז ג‪8‬ר די ערשטע‬
‫צבת ה‪8‬ט געמוזט זיין ‪ 8‬בריאה בידי‬
‫ג)‬ ‫שמים ‪ ,‬און פון דעם ( וולס ער שטעלט‬
‫דעם ענין אין דער משנה ) פטרשטייט‬
‫מען ‪ ,‬שז דערמיט וויל די משנה זשגן ‪8‬ז‬
‫‪ 8‬צבת איו ב‪8‬שטפן געווטרו בערב שבת‬
‫עשו "‬ ‫ביה " ש ) ‪-‬‬

‫די טנדערע אויסגערעכנטע " דברים "‬ ‫לכאורה וויולט מען געדטרפט זשגן '‬
‫השבן עכ " פ ‪ 8‬שיינות מיוחדת צו אידן ‪,‬‬ ‫מיס קל‪8‬רקייט ובקיצור " ואף הצבת " ‪0‬י‬
‫און ווי די מפרשי המשנהר זיינען‬ ‫(ווי עס שסייט טטקע אין מס ' פסחימיי ‪:‬‬
‫מסביר ‪ ,‬אז די זלכן זיינען " לתועלתם של‬ ‫ר ' יהודה אומר אף הצבת ) ?‬
‫ישראל " ‪ -‬שבער ‪ 8‬צבת השט ניט קייז‬
‫אידן ‪,‬‬ ‫צו‬ ‫ב‪8‬זונדערע שייכות דוקא‬
‫אידן ‪.‬‬ ‫ועאכו " כ צו דער עבודה פון‬
‫ג‪.‬‬ ‫אבל ראה לקמן בפנים סעיף‬ ‫‪)8‬‬
‫וועט מען דשם פ‪8‬רשטיין בהק ‪-‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫כאן‪.‬‬ ‫כמו שהקשה בפרקי משה‬ ‫‪)9‬‬

‫דים דעם פירוש ( פנימי ) אין דעם מאמר‬ ‫ודוחק לומר שזהו מפני שרצה לבאר הטעם‬ ‫‪) 10‬‬

‫חז " ל הנ " ל ‪8 ,‬ז אדה " ר איז ב‪8‬ששפן גע ‪-‬‬ ‫א)‬ ‫כי ‪:‬‬ ‫שמים ) ‪-‬‬ ‫שהוצרך הקב ‪ -‬ה לברוא הצבת ( בידי‬
‫בלאה " כ איו זה טעם לבריאתה בערב שבת ביה " ש‬
‫יו‪8‬רז ביום ששי ( נשך דעם וולס ‪8‬לץ איז‬
‫‪1‬כנ ‪ -‬ל ס " א ) ‪ ,‬שזהו העיקר כאן ‪ .‬ב ) לא הו ‪ -‬ל להשמיט‬
‫העיקר ( ע " ד צבת הא ‪ ,‬שנבראה שזו שמים ) ולהזכיר‬
‫רק הצבת העשויי בצבת ‪ .‬ג ) אם בברייתא דפסחים‬
‫שהקשה בדרר חיים כאז ' ( ולכן גריס‬ ‫(‬ ‫כמ‬ ‫‪) ]2‬‬ ‫אף הצבת " ‪1‬כדלקמז ) ‪ ,‬מכש ‪ -‬כ שכו הי ' צ ‪ -‬ל‬ ‫ב‪.‬‬ ‫דיו‬
‫( בסופו ) ‪.‬‬ ‫וראה מד " ש כאן‬ ‫כו ' " ) ‪.‬‬ ‫‪ ( .‬י ‪ -‬א אף צבת‬ ‫בהקדמתו‬ ‫( רמב " ם‬ ‫קצר ‪.‬‬ ‫דבר‬ ‫‪.‬‬ ‫שהיא‬ ‫במשנה‬

‫א‪.‬‬ ‫ראה ב " ק ל ‪,‬‬ ‫)‬ ‫י‪1‬‬ ‫לפיה " מ ) ‪.‬‬

‫כא ‪. :‬‬ ‫מדרש שמואל כאז ‪ .‬וראה גם מאירי‬ ‫‪) 14‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫] ] )‬
 ‫שיחות‬ ‫א‬ ‫פאה‬ ‫אבות ‪-‬‬ ‫לקיטי‬ ‫‪382‬‬

‫טעמא זיינעז זיי נברא געוו‪8‬רז בערב‬ ‫" כדי שיננם לסעודה‬ ‫" מוכן " )‬ ‫געווען‬
‫שבת ביה " ש ‪ ,‬בסמיכות צו שבת ‪ ,‬וושס‬ ‫מיד " ‪ -‬טי דטס מיינט ‪ ,‬טז ער ז‪8‬ל השבן‬
‫דעמשיט איז דער זמ‪ 7‬פון תענוג ומנוחה‬ ‫טלץ " מוכן " צו קענען סטן ( גלייך ) זיין‬
‫פון עשי ' ועמל ‪:‬‬ ‫ענוד ה ‪.‬‬
‫אויך דער ענין פון עבודת ה ' וולס איז‬ ‫" כל מה‬ ‫כלליי שז‬ ‫ווטרום ס ' איז‬
‫‪8‬‬
‫ד‪ 8‬בשבת ‪ ,‬איז ניט צו מברר ומתקן זיין‬ ‫צריכיל‬ ‫בראשית‬ ‫שנברא בששת ימי‬
‫עניני העולם דששת ימי בראשיתם‬ ‫" אשר ברא אלקים‬ ‫עשיי ' ( תיקון ) " ‪-‬‬
‫( שבת איז מען קדוש ומובדל פון וועלט‬ ‫לעשותי ‪ -‬לתקן " ‪ ,‬וולס זייער תיקון‬
‫זבכן ‪ ,‬עניני חול ) ‪ ,‬נטר די עבודה איז אין‬ ‫‪.‬‬
‫ווערט אויפגעט‪8‬ז דורך דעם אדם און‬
‫קדושה גופא ‪ ,‬צו עולה זיין מדרגא‬ ‫ד‪8‬ם מיינט די " סעודה " פון אדה " ר ‪-‬‬
‫לדרגא ‪ ,‬וושס דערפשר איז די עבודה‬ ‫די זטבן וולס ער דטרף הסבן פשר זיין‬
‫‪.‬‬
‫מתוך תענוג ( בלי עמל ) מ‬ ‫עבודהיי ‪ " ,‬כל מה שנברח בששת ימי‬
‫ד ‪ .‬כשם ווי די עשרה דברים הנ " ל‬
‫זיין ‪.‬‬ ‫בראשית " וואס ער דשרף מתקן‬
‫( און די עבודה ביום השבת ) גייען ניט‬ ‫דטס איז אויך דער ביאור פנימי‬
‫טריין אין דער " סעודה " ‪ -‬עבודה פון דעם‬ ‫פטרוו‪8‬ס די זטכן וושס זיינען בשששפן‬
‫אדם ‪ -‬ווייל זיי זיינען מצד עצמם‬ ‫ניט‬ ‫זיינען‬ ‫ביה " ש‬ ‫געווטרז בערב שבת‬
‫העכער פון די שנדערע נבראים ( ובמילא‬ ‫און וויבטלד ‪8‬ז‬ ‫;‬ ‫פון " סעודת " אדה " ר‬
‫פעלט ניט אין זיי דער ענין פון " לעשות‬ ‫" אתם‬ ‫יעדער איד איז בדוגמת אדה " ר " י ‪,‬‬
‫לתקן " דורך עבודת האדם ) ‪,‬‬ ‫קרויין אדם " ‪9‬י ‪ ,‬איז מובן טז זיי געהערן‬

‫מזוי זיינען אויך ‪ ,‬אין קצה ההפכי ‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫אויך ניט צו דער " סעודה " עבודה פון‬
‫אידן ( אפילו ) אין שפעטערדיקע דורית ‪:‬‬
‫פשרחז טזעלכע זשכן וושס זיינען ניט‬
‫די אויסגערעכנטע עשרה דברים זיי ‪-‬‬
‫פון‬
‫נבראיםווייל‬
‫האדם ‪-‬‬‫פון די‬ ‫נידעריקער‬
‫לעבודת‬ ‫זיינעןמצ " ע )‬ ‫"זיי‬
‫מוכן " (‬
‫נען ניט " מוכן " פטר עבודת האדם‪ , 20‬זיי‬
‫ששת ימי בראשית און דער אדם קען זיי‬ ‫דשרפן ניט הקבן קיין עשי ' ותיקון דורך‬
‫ניט מתקן זיין דורך ‪8‬ז עבודה רגילה‬ ‫דעם אדם ‪ ,‬ווייל דער אויבערשטער הקט‬
‫ומסודרה ; כדי זיי מתקן זיין דטרף ער‬ ‫במשטפן טלס " פטרענ ‪-‬‬ ‫לכתחלה‬ ‫זיי‬
‫‪24‬‬‫השבן די עבודה ניט פון " וחי בהם "‬ ‫ומהאי‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫דיקטע " און " פטרטיקע " זטכ‪7‬ו‬
‫נ‪8‬ר פון מסירת נפש ‪ ,‬פון " בכל מאדך " ‪,‬‬
‫( טבעית ' דיקע )‬ ‫זיינע‬ ‫פון‬ ‫העכער‬ ‫ב " ר פי א ‪ 1 ,‬וברש " י לשם ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫הגבלות ‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫ניט‬ ‫און דערפשר זינען אויך די זעכן‬ ‫שם )‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫שברש‬ ‫" ' אכלי‬ ‫ועדי‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫בראשית ב‬
‫סעודה‬ ‫‪.‬‬ ‫לן ‪):‬‬
‫‪:‬‬ ‫"‬
‫גמ ' שם ‪:‬‬ ‫יראה‬ ‫במובנו הרחב ‪ ,‬שכולל כל צרכ ' האדם‬
‫שייך צו דער " סעודה " ‪ -‬עבודה פון דעם‬
‫וכל צורכי עולם ) ‪ ,‬יהי ' תנודח האדם היא עיקר‬

‫כריאתו ‪.‬‬ ‫צרכיי ‪ ,‬מכיו שזוהי תכלית‬

‫סנהדרין לן ‪ ,‬א ‪ .‬לח ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫ן)‬

‫וראה ת " א‬ ‫ב)‪.‬‬ ‫~ לא הי ' בו פסולת ( שם ‪,‬‬ ‫אפו ‪. .‬‬ ‫לחם‬ ‫יבמות מא ‪ ,‬רע א ‪ .‬יש נ ‪ .‬וראה לקוית נצנים‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫ין‬‫"‬
‫( וש " ג ) ‪ ~ .‬עוד ‪.‬‬ ‫ואילך‬ ‫‪036‬ן‬ ‫פט ‪ ,‬א ‪ -‬ב ‪ .‬לקו ‪ -‬ש ח " ד ע '‬ ‫לש‬ ‫דרושים‬ ‫‪.‬‬
‫מאוה ת‬ ‫גם‬ ‫להעיר‬ ‫‪.‬‬
‫לי ‪2 ) 1‬ב) ‪.‬‬
‫מהמבואר בב ‪ -‬מ ( סע ‪ -‬ח הקדמה לש '‬ ‫להעיר‬ ‫‪) 22‬‬ ‫( ע'‬ ‫‪-‬ש‬
‫בנ " מ ) שבשבת הוא עליית העולמות ‪ .‬ועיין‬ ‫‪,‬‬ ‫השבה ‪.‬‬ ‫ביה " ש‬ ‫בע " ש‬ ‫שנבראו‬ ‫דברים‬ ‫שהעשרה‬ ‫א ' תקמן‬

‫אש ‪.‬‬ ‫סה " ת להצ ‪ ,‬צ סוף מצות לא תבערו‬ ‫שייכים למלאכת הרשעים או מלאכת הצדיקים ( ב " ר‬

‫ובב ‪ -‬מ ‪.‬‬ ‫בכ " ז לקו " ח בלק עב ‪ ,‬א ואילך ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 23‬‬ ‫אכל יאה ד " ה טוב טעם תש " ג ( פט " ו ) ‪.‬‬ ‫ספי ‪ .‬א ) ‪.‬‬
‫א‪.‬‬ ‫סנה ' עד ‪,‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫אחרי יח ‪,‬‬ ‫ג‪) 2‬‬ ‫הי '‬ ‫ראה ' ימא ( עה ‪ ,‬א בנוגע המו ‪ ,‬שלצדיקים‬ ‫‪,‬‬ ‫י‪, 2‬‬
 ‫‪383‬‬ ‫שיחות‬ ‫פ" ה "‬ ‫אבות ‪-‬‬ ‫לקוטי‬

‫דורך‬ ‫אין זיי גופא ‪ ,‬מ ' מ‪8‬כט עם ניט‬ ‫אדם ‪ ,‬ווייל עבודת האדם ווי וי איז‬
‫‪ -‬די‬ ‫מגלה זיין דעם טוב ווטס אין זיי‬ ‫(לכתחילה ) אויסגעשטעלט געוו‪8‬רז‬
‫זיינען‬ ‫מציאות זייערע איז דשס וושס זיי‬ ‫מלמעלה ‪ ,‬איז אין סו אופן פון וחי בהם ‪,‬‬
‫זיי ‪8‬‬ ‫מזיקין ‪ -‬נשר מ ' פועלס אין‬ ‫‪.‬‬
‫סדר והדרגה דוקאיי‬
‫חידוש " ‪ ,‬זיי ווערן ( ווי ) ‪ 8‬נייע מציאות‬
‫[ און ווי דטס איז מרומז אין דעם שם‬
‫געווען‪1‬י ‪.‬‬ ‫וושס איז פריער ניט‬
‫אדם‬
‫פון ווייזן ‪,‬‬
‫מסודרד ' ם '‬
‫אותיות א'‬
‫אויפןדי ציור‬
‫כידוע‪ , 16‬וולס‬
‫" אדם " ‪,‬‬
‫און דשס איז די שייכות פון בריאת‬
‫המזיקין צו ערב שבת בין השמשות ‪:‬‬ ‫ומעשה )‬ ‫( ראש גוף ורגל ; מחשבה דבור‬
‫ווי מזיקיו ווערן בטששפו מלמעלה איז‬ ‫עבודה מסודרה ; משא " כ " בכל‬
‫זייער מציאות ‪ ,‬זייער " תכלית " ‪ -‬דשס‬ ‫מאדך " איז ווען מיאיז מהפך דעם צירוף‬
‫ויטס זיי וועלן סוף ‪ -‬סוף נתהפך ווערן‬ ‫אדם ‪ -‬דער ענין פון " מאד " ‪ ,‬העכער‬
‫לטוב ‪ :‬און דערפטר איז זייער בריאה‬
‫פון הגבלהי‪] 2‬‬ ‫‪.‬‬
‫געווען בערב שבת ביה "ש ‪,‬‬ ‫( מלמעלה )‬
‫און דשם איז וולס די י " א זיינען‬ ‫ה‪.‬‬
‫‪8‬ט דער חידוש אין די מזיקין‬ ‫ויייל‬ ‫מוסיף " אף המזיקיו ואף צבת כו ' " ‪:‬‬
‫ה‪8‬ט ניט קיין שרט מצד‬ ‫יזיקו " )‬ ‫( " שלא‬
‫גדרי הטבע פון וועלט ( ששת ימי‬ ‫זיינען ניט קיין זטבן אין‬
‫עם איז‬
‫מזיקיו "‬
‫וועלכע‬
‫"‬
‫ד‪ 8‬תיקון עבודת האדם ‪,‬‬
‫בראשית ) ‪ ,‬נשר דוקא מצד דעם כח פון‬
‫עבודה אויף זיי צו מתקן זיין ‪ -‬זייער‬
‫שבתי ‪ ,‬וולס איז העכער פון ( די מדידות‬
‫מציאות ה‪8‬ט זיך געששפן מצד דעם‬
‫וועלט ‪.‬‬ ‫פון )‬
‫חטא האדם ' ‪ , 1‬און עבודתו איז זיי שולל‬
‫און דערפשר איז אויך די עבודה ניט‬ ‫זיין ‪ ,‬זיי מאבד זחן ‪,‬‬
‫פון דער " סעודה " של האדם " ‪ ,‬וויב‪8‬לד‬
‫אע " פ ‪8‬ז די תכוית הכוונה איז‬ ‫און‬
‫‪8‬ז מ 'זשל זח מהפך זחן לסוס ‪ ,‬בלשון‬
‫( ועוד ) ‪-‬‬ ‫להעיר מלקו ‪ -‬ש ח ‪ -‬ו ע ' ‪ 22‬ואילך‬ ‫‪) 30‬‬ ‫חז " ל " " משביתן שלא יזיקף ( זיי זיינען‬
‫לעניו כללות העבודה של ביטול הסט ‪ -‬א שבעולם ‪.‬‬ ‫איז‬ ‫מזיקין ) ‪-‬‬ ‫( שבער ‪ ) -‬ניט מזיק ‪ ,‬אוים‬
‫מרמב " ן )‬ ‫שלפנ ' החטא לא הזיקו ( כנ " ל‬ ‫אף‬ ‫‪) 31‬‬
‫ותיקון‬ ‫דשס טבער ניט ‪8‬ז עניו פון עש"‬
‫‪.‬‬
‫‪ -‬מ " מ אי ‪ -‬ז דומה ל משביתז שלא יויקו ' ~ לעת " ל‬
‫( ראה לקו " ש ח ז שם ע ' ‪ 194‬הערה ‪. ) 29‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובה " א מזמור שיר ליום‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ‪:‬‬ ‫תו ‪ ,‬כ‬ ‫ראה‬ ‫‪) 32‬‬ ‫החיל‬ ‫בפשטות ‪ ,‬שבששת ימי‬ ‫שהיא‬ ‫עמן‬ ‫‪) 25‬‬

‫השבת ‪ -‬למשבית מזיקים מז העולס " ‪ .‬וראה יהל‬ ‫( שאז הוא ומז העבודה דבירור וזיכוך עניני העולם‬
‫השבת ‪.‬‬ ‫אור והמשר מים רבים שם השייכות לעזיז‬ ‫ואינו שייך‬ ‫העולם ‪,‬‬ ‫בעניני‬ ‫מלובש‬ ‫האדם‬ ‫כנ ‪ -‬ל ) ‪,‬‬

‫ילהעיר מהשייכות ביז שבת לתשובה ( שע " ' זדונות‬ ‫הטבעיות שלו ( משא ‪ -‬כ‬ ‫מהגבלות‬ ‫ליציאה‬ ‫(כ " כ )‬

‫‪.‬‬
‫אגה " ת ספ י ‪.‬‬ ‫ב) ‪-‬‬ ‫נעשות לי כזכיית ‪ -‬יישא פו ‪,‬‬ ‫כו' ) ‪.‬‬ ‫בשבת ‪ ,‬ששובת מעניני עולם‬
‫לקו ת לש " ש סו ‪ ,‬ג ‪ .‬ובכ " מ ‪ .‬וראה ב ‪ -‬ר ספכ " ב וביפה‬ ‫‪.‬‬ ‫המשך וככה‬ ‫ג ‪ .‬וראה‬ ‫לקו " ח בהעלותך לא ‪,‬‬ ‫‪) 26‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫תואר‬ ‫תרל ' ז פרק כ ‪ .‬ועוד ‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫" מוכו‬ ‫שאיז שייך לומר ע " ז שהוא‬ ‫נוסף לזה‬ ‫‪) 33‬‬ ‫וככה שם ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫המשך‬ ‫‪) 27‬‬

‫להאדם מכייז שכל מציאות המזיקין נתחדשה ע ‪ -‬י‬ ‫אבות כא ‪ ( :‬בסופו ) ‪ .‬רמב ‪ -‬ז‬ ‫נחלת‬ ‫ראה‬ ‫‪) 28‬‬

‫הנה גם עצם תנועת העבודה‬ ‫חטא האדם כנ ‪ .‬ל ‪- .‬‬ ‫וראה פרקי משה‬ ‫רעות ) ‪.‬‬ ‫( לעניו חיות‬ ‫בו ‪1 ,‬‬ ‫בחוקותי‬
‫כבפנים ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אינה מ סעודתו ‪,‬‬ ‫כאז ‪ :‬שמציאותם הוא מציאות הכחניות אל הרע כו ' ‪.‬‬
‫איך )‬ ‫תו ‪ -‬כ לבחוקותי שם ‪ .‬וראה אוה ‪ -‬ת ( יהל‬ ‫‪) 29‬‬

‫להצ ‪ -‬צ עה ‪ -‬פ ( תהלים צב ‪ ,‬א ) מזמור שיר ליום השבת‬

‫דלחם נחים‬ ‫ועד ‪, -‬‬ ‫(‬ ‫אבות‬ ‫!ק‬ ‫גם מנחל‬ ‫לעיר‬ ‫*)‬ ‫פקס " א‬ ‫תרל ‪ -‬י‬ ‫המשך מים רבים‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫( ובמילואים‬
‫לחטא‬ ‫ערים ‪ .‬מתיחסים‬ ‫לאן ‪ .‬שהעשיה‬ ‫"ץ)‬ ‫ןהיעב‬ ‫ואילך ‪ .‬לקו ‪ -‬ש ח " ז שיחה א ' לפ ' בחוקותי ( וראה שם‬
‫נבראי יק לאחרי שסרח כו ' ‪ .‬ע ‪ -‬ש‬ ‫‪,‬‬ ‫ולע‬ ‫וחוה "‬ ‫אדם‬ ‫ואילד ‪.‬‬ ‫ע ' ‪59‬‬ ‫עי ‪ . ) 196‬לעיל‬
 ‫שיחות‬ ‫ס" ה "‬ ‫אבות ‪-‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪384‬‬

‫מ ' קומט צו צו מקיים זיין ‪ 8‬מצוה מיט ‪8‬ז‬
‫ווי די דוגמא‪ : ' 6‬כורתין‬ ‫אנדיר זשך ‪.‬‬
‫ברזל‬ ‫לעשות‬ ‫פחמין‬
‫וולס מיט די עצים‬ ‫למילה ) ‪-‬‬
‫ווערט ניט געטשו קיין מצוה ‪ ,‬זיי זיינען‬
‫בלויז ‪ 8‬מכשיר למכשיר כו ' צו מצות‬
‫וויבשלד שז די כריתת עצים וכיו " ב‬
‫איז בלויז ‪ 8‬הכשר ‪ ,‬דטרף לכאורה אויס ‪-‬‬
‫קומען ( אויך ע " פ שכל התורה ) ‪8 ,‬ז זיי‬
‫‪:‬‬ ‫מליין ווערן ניט קיין כלי צו קדושה‬
‫דורך זייער פעולה טליין ווערט ניט‬
‫אויפגעטשז המשכות אלקות ‪ ,‬מען קעז‬
‫אפילו ניט זלגן ‪8‬ז זיי זיינען " מלובש "‬
‫איו דער מצוה ווי מען זשגט עט ‪ -‬בעת‬
‫‪ 8‬איד עסט ‪ 8‬מאכל לשם שמים " לעבוד‬
‫ה ' בכח אכילה ההיא " יי ‪ ,‬וולס דער חיות‬
‫פון דעם מאכל איז זיך מתלבש " בתיבות‬
‫וולס ער‬ ‫( וכיו " ב )‬ ‫התורה והתפלה " י '‬
‫הלט געטטל " בכח אכילה ההיא "‬
‫תכלית פירט זיך אוים נטר דורך‬
‫‪8‬‬ ‫דעם וולס ‪ 8‬צווייטע ז‪8‬ך ווערט‬
‫לקדושה " ‪.‬‬ ‫( מצוה און ‪ ) 8‬כלי‬
‫און דטס איז דער חידוש אין דער‬
‫משנה ‪ ,‬שז " אף צבת בצבת עשוי ' " ‪ :‬אויך‬
‫די " צבת " ווטם איז בטשטפן געווטרז‬
‫בלויז כדי מ ' זטל קענעז מאכן דורך איר‬
‫‪ 8‬צווייטע צבת ‪ -‬הקט זיך דער אוי ‪-‬‬
‫בערסשער תליין ( " מהותו ועצמותו של‬
‫פטרנומען מיט איר‬ ‫()‬ ‫המאציל ב " ה " '‬
‫שז דער תיקון פון די מזיקיז איז דורך‬
‫דעם וואס דער אדם גייס טרויה פון זיין‬
‫לעשות‬ ‫עצים‬ ‫הגבלות‪. ' 4‬‬
‫טבעית ' דיקע‬ ‫זיינע‬ ‫" אדם " ‪,‬‬
‫( לאיזמל‬
‫ו ‪ .‬אויף דעם זיינען די י " א אויך‬
‫מוסיף " ואף צבת כו ' " ‪ :‬מצד שז ענלעכן‬
‫טעם ( ווי ביי די מזדיין ) ‪ ,‬איז אויך " צבת "‬
‫מילה ‪.‬‬
‫פון די זטכן שנבראו בערב שבת ביה " ש‬
‫( נטר ביי " צבת " איז דטס ניט מזוי ווי ביי‬
‫‪ ,‬ווטס דערפשר איז ער מדייק‬
‫מזיקיי‬
‫צבת כו ' " ) ; און די הסברה אץ דעם‬
‫ואף ווייל‬
‫"איז ‪,‬‬
‫" צבת בצבת עשו " " ‪:‬‬
‫מיטן לשון " צבת בצבת עשוי ' " ווערט‬
‫טרויסגעב ? טכט ‪ ,‬טז די מסרת הבריאה‬
‫פון דער ערשטער צבת איז געווען‬
‫אויסשליסלעך צוליב דעם טז מ 'ז‪8‬ל‬
‫קענען מטכן דערנשה ‪ 8‬צווייטע צבת ;‬
‫בראשית ) ‪-‬‬ ‫שלע נבראים ( פון ששת ימי‬
‫אויך די זלכן וולס פון זיי קומען טרויס‬
‫נטך‬ ‫געמטכט )‬ ‫( טדער מיס זיי ווערט‬
‫טנדערע ‪ .‬זשכן ‪ -‬זיינען בטשטפן גע ‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬יי ‪1‬ר‬
‫ווטרז ( אויך ) מיט ‪ 8‬כוונה ותכלית איו זיי‬
‫גופא ‪ ,‬פשר זיך שבער די בריאה פון דער‬ ‫‪.‬‬
‫ערשטער צבת איז געווען באופן ‪ ,‬אז אין‬
‫ז‪.‬‬ ‫איר איז ניס געווען קיין מטרה ותכלית‬
‫פטר זיך ‪ ,‬איר גטנצע בטששף איז געווען‬
‫נשר צוליב " צבת בצבת עשוי ' " ‪ -‬אז‬
‫‪8‬‬ ‫אדה " ר זטל מיט איר קענען מעכן‬
‫צווייטע צבת ‪.‬‬
‫יעדער ענין וולס איז ד‪ 8‬אין וועלט‬
‫איז ד‪ " 8‬פריער " אין תורהב ‪ .‬דער ענין‬
‫ב‪8‬ש‪8‬ף ‪:‬‬ ‫פון " צבת בצבת עשוי ' " אין תורה ‪ -‬איז‬
‫מצוה ‪.‬‬ ‫דער ענין פון הכשר‬

‫שבת קל ‪ .‬א ונרץ " שם ‪.‬‬ ‫‪3‬ן‬ ‫די פעולת ההכשר אח ניט קיין מצוה ‪,‬‬
‫לשון התניא רפ " ח ‪ .‬וראה שם אזן פלה ( מי ‪,‬‬ ‫"‪, , 7‬‬ ‫וועלכן‬ ‫דורך‬ ‫אמצעי‬ ‫אן‬ ‫בלויז‬ ‫נאר‬
‫אזל‬
‫וזהו ההשוואה ל " מזיקין " ( נוסף על ההשיואה‬

‫בעבודת האדם בהם ‪ ,‬כדלקמן במנים‪ - 1‬שמציאותם‬

‫אא " פ להעשות כלים לקדושה ‪ ,‬ונמצא שאין תכלית‬
‫‪,‬‬
‫ן‬ ‫"‬ ‫אילד )‬ ‫‪,‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫'‬ ‫ע‬ ‫‪.‬‬ ‫היא‬ ‫‪ ,‬לקו " ש‬

‫שעניו ההתחדשית ( בהעבודה של אתהפכא כון הוא‬

‫בארוכה‬ ‫ראה‬ ‫‪11 - 1‬‬

‫נעשית מציאות אהרה‬ ‫שע " י‬ ‫בהם גופא ( כי אס‬ ‫שישראל וקוביה‬ ‫שבנשר ‪ .‬מכיי ‪,‬‬ ‫מצד כח העצמות‬
‫מזיק ) ‪.‬‬ ‫וחדשה שאינה‬ ‫כולא חד ‪ ,‬ע " ש ‪.‬‬
‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫אגה " ק סי ' כ ( קל ‪ ,‬הע " א‬ ‫וע )‬ ‫א‪-‬ב‪.‬‬ ‫ב " ר בתחלתה ‪ .‬וח " ב קמא ‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫‪1 15‬‬
‫‪385‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבות ‪ -‬פ " ה "‬ ‫לקוטי‬

‫רבי‬ ‫‪8‬לטער‬ ‫דער‬ ‫ווי‬ ‫‪-‬‬ ‫בטשטייט‬ ‫און וויבשלר ‪8‬ז זי איז מעשה ידי‬
‫ז‪8‬גט‪8 , ' 4‬ז אפילו " אלו נצטוה לחטוב‬
‫הקב "ה (באופן גלוי )‪ ,‬קען מען ניט זלגן ‪,‬‬
‫עצים " ( וולס וויולט ניט אויפגעט‪8‬ז קייז‬ ‫שז די מטרה פון איר גשנצער מציאות‬
‫אלקות‪ , ).‬איז ער ד‪8‬ס‬
‫זעלבן קטך‬ ‫מקיים" מיטן‬
‫והמשכת‬ ‫" יחוד‬ ‫איז מער ניט ווי צוליב שן שנדער זשך ‪-‬‬
‫און נטך דעם ווי מ ' הטט איר אויס ‪-‬‬
‫‪8‬‬ ‫[ און דערפטר ה‪8‬ט אויך די עבודה‬ ‫גענוצט צו משכן די צווייטע צבת ‪ ,‬איז‬
‫שייכות צו ערב שבת ביה " ש ‪ -‬ווי ‪-‬‬ ‫שוין מער ניטע קייד תכלית פשר איר‬
‫באלד סיאיז ‪8‬ז עבודה וולס איז העכער‬ ‫מציאות ‪ -‬נשר זי בשקומט דערמיט‬
‫פון עבודת ציור " אדם " ‪ ,‬פון דער עבודה‬ ‫ועצמה‪. '0‬‬ ‫חשיבות ותכלית‬ ‫‪8‬‬ ‫אויד‬
‫ווערט‬ ‫דערפון‬ ‫און‬ ‫כנ " ל ‪:‬‬ ‫מסודרה‬ ‫און די סיבה אויף דעם ווטס דאס איז‬
‫ברואים‬ ‫צו‬ ‫בנוגע‬ ‫אויך‬ ‫נשתלשל‬ ‫שזוי איז גשמיות ‪ ,‬איז ווייל מזוי איז ד‪8‬ס‬
‫גשמיים ‪8 ,‬ז די בריאת הצבת איז געווען‬ ‫אין תורה ‪ :‬אע " פ שז מצד ‪8‬ן עבודה‬
‫שש ] ‪,‬‬
‫בע " ש ביה‬ ‫מסודרה ‪ ,‬עבודה שע " פ טעם ודעת ‪ ,‬איז‬
‫"‬
‫דטס איז אויך די הוראה אין מילי‬ ‫ח‪.‬‬ ‫אין ‪ 8‬הכשר מצוה כו ' ניטש קייז תכלית‬

‫דחסידותא ‪ -‬אויף וויפל ס ' איז נוגע די‬

‫וחשיבות פטר זיך ‪ -‬שבער מצד דעם‬
‫( פון דעם אויבערשטן‬ ‫רצון העליוןן‪4‬‬
‫אידן אויך אין די ענינים‬ ‫‪8‬‬ ‫התעסקות פון‬
‫טליין ) וושס איז דט אין דעם ‪ ,‬איז ניטש‬
‫והטס זיינען " ניט מער " ווי ‪ 8‬הכשר‬
‫קיין חילוקי צווישן דער מצוה גופא‬
‫ומעשה רב ‪:‬‬ ‫מצוה ‪:‬‬
‫דעם‬ ‫און‬ ‫אלקות )‬ ‫איז ממשיך‬ ‫כטס‬ ‫(‬
‫" גדולים‬ ‫די‬ ‫דערציילט‬ ‫גמראא‬ ‫די‬ ‫מצוהי‪. 4‬‬ ‫הכשר‬
‫מעשה חייא " ‪8 ,‬ז ער טלייז ה‪8‬ט זיך ‪- 98‬‬
‫און דערפשר ‪ ,‬זוען ‪ 8‬איד שסייט מיס‬
‫געגעבן ניט בלויז מיטן עצם לערנען‬
‫ער הקט‬ ‫ניר‬ ‫מיט אידישע קינדער ‪,‬‬ ‫‪ 8‬ביטול עליון צום רצון העליון ( העכער‬
‫ניטי‬ ‫פון זיין טעם ודעת ) ‪ ,‬איז ביי אים‬
‫טלייז דורכגעפירט קלע הכנות און‬
‫קיין נפק " מ אין וואס דער רצון העליון‬
‫הכנות להכנה ( הכשר להכשר ) צום‬
‫איינגעזייט‬ ‫אליין‬ ‫‪-‬‬ ‫התורה‬ ‫לימוד‬
‫פלטקם ‪ ,‬אויסגעוועבט נעצען ‪ ,‬געפשנגען‬
‫געשריב‪1‬‬ ‫און‬ ‫קלף‬ ‫געמאכט‬ ‫הירשן ‪.‬‬ ‫ראה כמה דוגמאות לזה ע " ד ההלכה בצפע " נ‬ ‫‪) 40‬‬

‫שוך ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫להרוגוצ ' ובי ( עה ‪ -‬ת ר " פ מסעי ‪ .‬מהד ת נא ‪ ,‬ג ‪.‬‬
‫פטר די קינדער ‪-‬‬ ‫חששי "‬ ‫" חתשה‬
‫‪187‬‬ ‫ובארוכה ‪ -‬לעיל ע '‬ ‫‪. 39‬‬ ‫וראה לקו " ש חי " ד ע '‬
‫דלכאורה איז ד‪8‬ס תמוה ביותר ‪ :‬פ‪8‬ר ‪-‬‬ ‫ואילך ‪.‬‬
‫וושס ה‪8‬ט ר ' חייא אליין געדטרפט ט‪8‬ז‬ ‫להעיר מדעת ד " א הגדול ( שכת קל ‪ ,‬א ) שגם‬ ‫‪) 41‬‬

‫כריתת עצים הנ " ל דוחה שבת כמו שהמצוה עצמה ‪.‬‬

‫הקט ער דאם ניט גע ‪-‬‬ ‫?‬ ‫די סלע זאכז‬
‫עניו‬ ‫מצד‬ ‫רק‬ ‫הם‬ ‫שביניהם‬ ‫והחילוקים‬ ‫‪) 42‬‬
‫קענט איבערגעבן צו איינעם פון זיינע‬
‫‪ . 44‬ועוד ) ‪.‬‬ ‫הפרטי שבמצוות ( ראה לקו " ח שבהערה‬
‫ואילך ) ‪ ,‬שמטעם זה ‪ ,‬בחשוכה‬ ‫‪189‬‬ ‫וראה לעיל שם ( ע '‬
‫המצוא‬ ‫של‬ ‫ענין הכללי‬ ‫במקום‬ ‫‪ -‬שהש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לבל ‪. .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫( ועבירות ) ‪ ,‬שהרי ענינה " שיגמור בלבו‬
‫גם‬ ‫פ "א) ‪-‬‬ ‫( אגהית‬ ‫המלך כו '‪.‬‬ ‫יעבור עוד מצות‬
‫שלח מ ‪ ,‬א ‪ .‬וראה המשך תרסה ס ‪ -‬ע‬ ‫לקרת‬ ‫)‬
‫הזדונות ( שהביאו וגרמו להתשובה מאהבה רבה ‪-‬‬
‫שם ואילך ‪.‬‬‫"‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫הכשר ' ) נעשו זכיות ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שמצד עצם בריאת הצבת הי ' אפ " ל בידי‬ ‫אף‬ ‫‪) 45‬‬ ‫שמצד רצוז‬ ‫)‬ ‫‪, 540‬‬ ‫‪.‬‬
‫להעיר מלקו ד ( ח " ד ע '‬ ‫‪43‬ן‬
‫אדם ‪ ,‬כג ' ל הערה ‪. 6‬‬ ‫מעצם‬ ‫מצוה הוא‬ ‫הידור‬ ‫העליון שכמצוות ‪ ,‬גם‬
‫‪,‬‬ ‫כתובות קג ‪ ,‬ב ‪ .‬ב " מ פה ‪ ,‬ב‬ ‫‪) 46‬‬ ‫הערה ד ) ‪.‬‬ ‫‪954‬‬ ‫המצוה ( ראה לקו " ש ח " ג ע '‬
 ‫שיחות‬ ‫אבות ‪ -‬פ " ה "‬ ‫לקוטי‬ ‫‪386‬‬

‫העליון ‪ ,‬איז ביי אים די זעלבע מסירה‬ ‫תלמידים שדער עבדים שז ער זחל זיך‬
‫ונתינה ‪ ,‬דער זעלבער " קשך " אין די‬ ‫פחרנעמען מיס די הכנות ( אויסנוצן‬
‫ענינים פוז הכשר והכשר להכשר ‪ ,‬ווי‬ ‫דערויף איינעם וולס איו ניט קייז יושב‬
‫שליין ‪.‬‬ ‫אין דער מצוה‬ ‫אוהל ) ?‬

‫תשל ‪) 1 -‬‬ ‫( משיחת ש ‪ -‬פ בהו ‪ -‬ב‬ ‫נחר מצד דעם ביטול עליון צום רצון‬
‫‪387‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬

‫פייהב '‬
‫והתועלת והשבח ‪ ,‬ועפ " ז ‪ -‬ווען דעם‬ ‫" בן הא הא אומר לפום צערא‬ ‫א‪.‬‬
‫מענטשנ ' ס עבודה ברענגט ווייניק‬ ‫אגרא " ן ‪ .‬איז מפרש דער ברטנורא ‪ " :‬כפי‬
‫תועלת ‪ ,‬ביז ‪8‬ז " ההוצאה והצער והטורח‬ ‫רוב הצער שאתה סובל בלימוד התורה‬
‫יתרים על השבח " ' ( זיין הארעווטניע‬ ‫ועשיית המצוה יה " שכרך מרובה " ‪.‬‬
‫און צער כו ' זיינען מער ווי זייער תוצאה‬ ‫דער ענין פון בשקומען שכר פשר‬
‫און אויפטו ) ‪ ,‬רעכנט מען דעם שכר ניט‬ ‫מצות איז ‪ 8‬חיוב ע "פ הלכה [ ווי סשיז‬
‫לויט דעם שבח נשר ער בשקומט דעם‬ ‫מוכח אויך פון רעם וולס דער רמב " ם‬
‫פולן שכר פשר זין ‪8‬רבעט און זיין צער ‪.‬‬ ‫ברענגט עם אין זיין ( הלכה ) ספר‬
‫דשרף מען פ‪8‬רשטיין ‪:‬‬ ‫ה " יד * י ; און נשכמער ‪ :‬ער איז אין רעם‬

‫שכר המצות איו מוכתחיוה פשרבונ ‪-‬‬

‫‪.‬‬
‫מאריך און מבאר כמה פרטי דינים * י ]‬

‫דעז סיט דער הוצאה וטרתא ועמל וצער‬

‫‪8‬ז לויס די דינים פון תורה איז‬ ‫ד‪ .‬ה ‪.‬‬
‫דער אויבערשטער כביכול " מחוייב " צו‬
‫ואס זיי פ‪8‬רלשנגען ‪ ,‬וכמחז" ל בכו " ב‬
‫געבן שכר דעם מענטשן פ‪8‬ר זיין‬
‫מקומות ‪ :‬אם בחוקותי תלכו ‪ ,‬שתהיו‬
‫עמונים בתורה ‪ 6‬כו ' ונתתי גשמיכם גו' ‪,‬‬ ‫עבודה ‪ ,‬בדוגמא נ צום חיוב פונעם‬
‫עובד כו ' לא עבדו כו' אינו דומה שונה‬ ‫בעה "ב צו בשצשלו ‪ 8‬פועל פשר זיין‬
‫פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה‬ ‫שרבעט *‬ ‫‪.‬‬
‫ואחד כו ' בשני זוזיי ( מפני שמשנה‬ ‫און דער חידוש פונעם מאמר " לפום‬
‫רגילותו ' ) ‪ ( ,‬נפש כי תקריב כו' מי‬
‫‪9‬‬ ‫צערא אגרא " ( אין פשטות ) בששטייט אין‬
‫דרכו להביא מנחה עני מעלה אני עליו‬ ‫דעם וושס דער שכר ווערט גערעכענט‬
‫‪.‬‬
‫כאילו הקריב נפשו ‪ , ! 0‬ועוד ועוד‬ ‫לויט דעם צער ‪ ,‬ניט לויט דער פעולה‬
‫ועד " ז בש ‪ 8‬בעה " ב ופועל ‪ :‬דאס וולס‬
‫מ 'געפינט ( אין ש" ס און פוסקים ) *‪8 , ! 0‬ז‬ ‫אבות ( ראה הערה‬ ‫( משניות )‬ ‫וסיום דמסכת‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫מיצילט ‪ 8‬פועל בלויז דעם " שבח " ווען‬ ‫הבאה )‪.‬‬
‫די הוצאה איז "יתירה על השבחי איז‬ ‫מהד ‪ -‬ב של שיחה זו ( בלה " ק ) נדפסה בס ' ביאורים‬
‫בסופו ‪.‬‬ ‫( קה ‪ -‬ת )‬ ‫לפרקי אבות‬
‫וראה לקמו‬ ‫ה' ‪.‬‬ ‫במשניות הוא בסוף פרק‬ ‫‪)1‬‬

‫‪ ) 5‬לשוז המדרש שמואל סוף מס' אבות ( בפירוש‬ ‫‪. 51‬‬ ‫הערה ‪, 49‬‬
‫‪ ,‬לפום צערא אגרא " ) ‪.‬‬ ‫( הקדמת‬ ‫‪.‬‬ ‫הלכות הלכות‬ ‫( הוא )‬ ‫ש חיבור זה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)2‬‬

‫ר‪ -‬פ בחוקותי ‪.‬‬ ‫במרש ‪ -‬י )‬ ‫תו ‪ -‬כ ( הובא‬ ‫‪)6‬‬ ‫היד )‪.‬‬
‫הרמב ' ם לספר‬
‫ס"ו‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫חגיגה ט ‪ ,‬ב וראה לקמן כפנים‬ ‫ד)‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ) 2‬ראה רמב " ם הל ' תשובה פ ‪ -‬ג ( ה ‪ -‬א ‪ -‬ה ) וראה‬ ‫‪.‬‬
‫תניא פט ו ‪ .‬וראה סוטה ( ש ‪ ,‬ב ) דעבודת נשים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)8‬‬ ‫מלכים ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שם פ ‪ -‬ח וט ' סוף הל '‬
‫לאנשים ‪ -‬ה ‪ -‬ז עבודת פרך ‪.‬‬ ‫הק " מ ‪.‬‬
‫(‬ ‫והסברא לשלילת זה הוא רק ‪ ,‬מי‬ ‫‪)3‬‬

‫‪,‬‬ ‫ויקרח ב ‪ ,‬א‬ ‫‪)9‬‬ ‫‪.‬‬

‫ואשלם כר נתתי לו נשמה כו ' " כדרז " ל ( ויק ר פכ ‪ -‬ו ‪,‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫מנחות קד ‪ ,‬נ ‪ .‬הובא בפרשיי עה ‪ -‬ה‬ ‫‪) 10‬‬ ‫ב)‪,‬‬

‫אומר לישראל‬
‫ומשפטיו‬ ‫ח‪1‬קי‪1‬‬ ‫ליעקב‬
‫הוא‬ ‫דבר ‪1‬‬
‫עושה‬ ‫‪.‬‬ ‫והרי מהמגיד‬
‫שהוא‬ ‫כו '‬ ‫‪.‬‬ ‫לישראל‬
‫‪) 10‬‬ ‫‪-‬‬ ‫להעיר מאבות פ ' ב מייד ומט ' ז ‪ :‬בעל מלאבתך‬ ‫‪)4‬‬

‫כו ' שכר פעולתך ושם מטר ‪ :‬והפועלים כו ' ובעה ‪ -‬ב‬ ‫‪.‬‬
‫וראה ירושלמי ד " ה‬ ‫ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לעשות כו ' " ( שמו ר פיל ‪,‬‬ ‫עה " פ ) בחוקותי בו ‪,‬‬ ‫ברש "‬ ‫כר שזוה "ב מתוית ( הובא‬ ‫‪.‬‬
‫פ ‪ -‬א ה ' ג ) ‪ ,‬שעפ ‪ -‬ז מובז שדיני תשלום שכר דבעה ‪ -‬ב‬ ‫‪.‬‬
‫ט ‪ :‬משל למלך ששכר פועלים כו ' וראה לקמז סעיף‬
‫לפועל הם דוגמת השכר שמשלם הקב ‪ -‬ה ‪.‬‬
 ‫שותות‬ ‫כ‬ ‫אבות ‪ -‬פ " ה‬ ‫יקיטי‬ ‫‪388‬‬

‫כשביל החולה ינחר תמה שהי ' ראוי‬ ‫נשר אין בששטימטע פשלן ‪ :‬ווען דער‬
‫לשוכרו " ' י ) ‪,‬‬ ‫בעה " ב השט דעם פועל ניט געדונגען ‪,‬‬
‫איז בכן ניט מובן ‪ :‬וויבשלד שז בנדו" ד‬ ‫נשר דער פועל השט עם געטשז על דעת‬
‫איז " עביד שליח שליחותי ' " ‪ ,‬ער השט‬ ‫עצמו (" היורד לתוך שדה חצירו ונטעה‬
‫געטשן וויפל ער קעו אין תומ " צ ‪ ,‬און‬ ‫שוא ברשות " י‪8 , ) 1‬דער ווען ער השט‬
‫נשכמער ‪ -‬די ‪8‬רבעט השט געברשכט‬ ‫געטשן שנדערש ווי דער בעה " ב השט‬
‫תועלת ( כעטש אפילו זי איז קליין אין‬ ‫אים שנגעזשגט ( " אדום וצבעו שחור ‪,‬‬
‫פטרגלייך מיס דער טירחא וצער ) ‪ ,‬איז‬ ‫שחור וצבעו אדום " ני ) ‪ ,‬שדער ווען ער‬
‫דשך כש "כ ‪8‬ז מען דשרף בשצשלו דעם‬ ‫( " צבעו‬ ‫בכוונה‬ ‫געווען‬ ‫השט מזיק‬
‫שכר בשלימות ‪6‬י ‪ ,‬כולל אויך זיין הוצאה‬ ‫כאור " יי ) ‪.‬‬
‫( צער ) יי אע " פ וושס די הוצאה איז‬ ‫שבער ווען דער פרעל השט געטשו די‬
‫יתירה על שבח ‪ -‬היינט אין וולס ב‪- 8‬‬ ‫מלאכה שזוי ווי דער בעה " ב השט אים‬
‫דער חידוש פון " לפום צערא‬
‫~‬ ‫שטייט‬ ‫געהייסז ‪ ,‬דשז איז אויד אין פשל ‪8‬ז די‬
‫?‬ ‫אגרא "‬ ‫יציאה איז יתירה על השבח ‪ ,‬און אפילו‬
‫ווען ער השט גשרניט אויפגעטשז ‪ -‬זיין‬
‫סק " כ )‬ ‫‪.‬‬
‫שבסמ ‪ -‬ע ( שס סק " ח ובארוכה ‪ -‬דרישה שם‬ ‫שרבעט השט ניט געסרשכט די תועלת‬
‫בז ‪.‬‬ ‫ונתה ‪ ,‬מ סק ' ב שם ‪ -‬לא מירשו‬ ‫וולס זי השט געדשרפט ברענגען‪ ,‬וו "‬
‫בב " י‬ ‫ע " כ ‪ ,‬הובא‬ ‫ה להביא ב " ק ( שם ‪ ,‬ריש‬ ‫‪.‬‬ ‫תו‪7‬‬ ‫‪) 15‬‬
‫שמת‬
‫ומצאו כרוב‬
‫והלךלהביא‬
‫הפועל‬
‫ודורמסקניזאתלחולה‬
‫" השוכר‬
‫ספיד ‪.‬‬ ‫נמוק י שם ‪ ,‬פרישה שם סר‪ ' 0‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫תו ‪ -‬מ‬
‫‪.‬‬
‫נתה ‪ ,‬מ הנ " ל ‪ .‬וכן משמע ברמב " ם שם במ " ש נותן לו‬
‫כו ' " ‪4‬י ‪ ,‬וויבשלד שז " עביר שליח שליחו ‪-‬‬
‫כל שכרו " יראה הגהות מיי ' שם ‪ .‬חסוי דוד‬
‫‪.‬‬
‫לתוספתא ב " מ פ ‪ -‬ז ‪ ,‬ב בסופו ) ‪ ,‬וראה תו ‪ -‬ה ב " ק שס‬
‫תי ' " ‪ ,‬ער פון זיין זייט השט געטין די‬
‫בתוד ' ה אין לו יבמות קו ‪ ,‬א ‪ -‬ראה‬ ‫( ומה שהקשה‬
‫מלאכה כשלימות ( נשר צוליב ‪ 8‬גע ‪-‬‬
‫שס ) ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫שו " ת לחם רב שצויין בגליו הש " ס‬ ‫וויסער סיבה השט זיך ניט אויסגעפירט‬
‫והרי גם ב ירד להציל ולא הציל " נותן לו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 16‬‬ ‫דער תכלית ומכוון פון דער מלאכה ) ‪,‬‬
‫שכר מעולה ( ב " ק שם ‪ .‬רמב " ם הל ' גזילה ואבידה‬ ‫איז דער דין ‪8 ,‬ז " נותן לו שכרו‬
‫אלא דשם איו‬ ‫ס "ד ) ‪.‬‬ ‫פי ‪ -‬ב ה ד ‪ .‬טושו " ע חו " מ סרסנה‬ ‫‪.‬‬ ‫משלם " א (אפילו אין פשל ווען " שכרוהו‬
‫לו אלא שכרו הראוי לו ואינו משלם לו דמי חמורו‬
‫‪.‬‬
‫שהפסיד לו בסיבת הצלתו ‪ ,‬כיוו ד לא עביד שליח‬
‫ד לאצולי אגרי ' והא לא אציל "‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ) ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫שליחותי ' ( ב " ק‬ ‫רס‪,‬צעיה ‪.‬‬
‫סט " י מ" ג ‪.‬‬
‫ב " מ קא ‪ ,‬א ‪ .‬שו " ע חו " מ‬ ‫‪) 11‬‬

‫משא " כ בנדו ד ‪ ,‬שהציווי על האדם‬ ‫‪.‬‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫( שסמ " ק‬
‫" '‬
‫" ע סם‬
‫משנה ב " ק ק ‪ ,‬ב ‪ .‬ע‬ ‫‪2‬ן )‬

‫הוא על העש " והפעולה ‪1‬שהרי ההצלחה אינה תלוי '‬ ‫‪ ) ! 3‬ב " ק 'חם לראה ריסי ‪1‬ט‪ 40‬עץ " ע לזם ‪ .‬וראה‬
‫הרי מובן דהוה עביד שליחותו ונותניו לו שכרו‬ ‫בו ) ‪,‬‬
‫יבהבא לקמה אנציקלופד " תלמודית עהך אומה‬
‫מהראוי ) ‪ .‬ואכ " מ ‪.‬‬
‫דמצינו בהשוכר את הפועל להביא לו‬
‫שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא כו ' ‪ ,‬ואם הי '‬
‫משלם ( גם יותר‬
‫והא‬ ‫‪) 17‬‬
‫( הל '‬ ‫וברמב * ם‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫סע ‪ ,‬א‬
‫‪.‬‬ ‫קט‪4‬‬
‫מכירות פ " ט ה " ח ) עץ " ע ל‪2‬ם _ ס‪1‬עליה מ " ג ) " נותן לו‬
‫ב"ק‬ ‫‪) 14‬‬

‫בל 'שכרוד‬

‫דבר כבד מה שיש לו להביא מזכה לו שאינו דומה‬ ‫‪.‬‬

‫ולהעיר ‪ ,‬דמפשט‪1‬ק לשון השויע והרמ א ( שם‬
‫כו ' ( שן ‪ -‬ץ שם ) ‪ -‬הרי ‪1‬ה מפני שפעולתו וטרחתו‬ ‫הפועל להביא לו שליחות ממקום‬ ‫סיג ) לי את‬
‫בפועל היתה קלה יותר ( מכיוז שלא הביא ) ‪ ,‬משא ‪ -‬כ‬ ‫למקום והלך ולא מצא שם מה שיביא נותן לו שכרו‬
‫בשלימות ‪.‬‬ ‫בגדו ד ‪ ,‬שאדרבא ‪ ,‬פעולתו וטרחתו היא‬ ‫‪.‬‬ ‫משלם דהרי כבר עשה שליח שליחותו ‪ - -‬משמע ‪,‬‬
‫שגם בזה נותן לו כל שכרו מה שפסק ( ראה פתחי‬
‫אלא‬ ‫ז )‪,‬‬ ‫השובה שס סק ' ג ‪ . .‬כיאורי הגר " א שם סקט ‪.‬‬
‫‪) 16‬‬ ‫הציל שאין לו אלא שכרו ( [ חמן לקמן הערה‬
‫ועוד‬ ‫ראה תחנה אפרים הל ' שמילוה שם‬
‫אבל ראה דרישה שם משל ‪ -‬ה סק " ב בסופו‬ ‫י)‬
‫‪.‬‬ ‫והל ‪.‬‬

‫וןא‬
‫הןה ‪ [ . .‬ז‬

‫להציל‬
‫כטעיית‬

‫ירד‬ ‫מדין‬ ‫הא‬

‫שהירץ‬

‫שנא‬ ‫האי‬
‫מה‬ ‫‪.‬‬
‫עיי ‪1‬נ‬

‫שס )‬
‫(‬ ‫י‪,‬‬
‫שרימון‬
‫‪389‬‬ ‫שיחות‬ ‫‪3‬‬ ‫אבית ‪ -‬פ " ה‬ ‫לקוטי‬

‫ג‪8‬ר נצטווה יי געוו‪8‬רן ינ ‪ -‬היינט וו‪8‬ם‬ ‫אין די אויבנדערמשנטע דינים איז‬ ‫ב‪.‬‬
‫איז דער חידוש שז ער במקומט שכר‬ ‫די טירחא און מלאכה ( די " הוצאה " ) פון‬
‫פשר " צערא " ?‬ ‫ז‪8‬ך פון דער‬ ‫רעם פועל ‪ 8‬בשזינדער‬
‫בעה " ב‬ ‫תועלת (ו" שבח " ) ‪ ,‬וושס דער‬
‫ודוחק גדול לזמר ‪8‬ז דטס איז טשקע‬
‫וועט השבן שלס תוצאה פון זיין מלאכה ‪:‬‬
‫דער אויפטו פון דער משנה און זי איז‬
‫אין אפילו ווען " עביך שליח שליחותי "‬
‫דער מקור אויף דעם ‪ ,‬וכפשטות לשון‬
‫ויין‬ ‫הלט געיין‬ ‫איו ד‪8‬ס בלויו וולס ער‬
‫הרמב " ם וושס נריינגט איר בנדו " ז ‪-‬‬
‫דורך דעם ה‪8‬ט‬ ‫יבער‬ ‫פעולה בשלימות ‪,‬‬
‫ריבוי מחז " ל‬ ‫‪8‬‬ ‫וייבטלד ‪8‬ז עם זיינען דש‬
‫דער‬ ‫אויפגעטטן‬ ‫)‬ ‫(שלעמיל‬ ‫זיך ניט‬
‫כנ "ל ‪.‬‬ ‫בזה‪,‬‬
‫מכוון צוליב וולס דער בעה " ב השט אים‬
‫ג ‪ .‬והביאור בזה י " ל ‪ :‬מיס " לפום‬ ‫געדונגען ‪.‬‬
‫צערא אגרא " מינט די משנה מחדש‬
‫" צערא " פון‬ ‫שבער בנדו " ד איז דער‬
‫זיין ‪ :‬צערא סתם ‪ ,‬יעדער צער ‪ ,‬וביותר‬
‫קיום התומ " צ ניט קיין ב‪8‬זונדער ז‪8‬ך‬
‫ובמיוחד ‪ 8‬צער אמתי ( ‪8‬ז דעם צומיש‬ ‫פון דעם ריוח ושבח ; און ווי דער רמב " ם‬
‫פון דעם תענוג ווטס ער איז מקיים ‪8‬‬
‫ז‪8‬גט אין " שמונה פרקים‪ ' 9‬י ‪ " :‬שהמתאוה‬
‫ציווי ‪ ,‬ווזירים עם רעדט זיך וועגן ) טזט‬ ‫לעבירות ונכסף אליהם הוא יותר חשוב‬
‫צער אין תומ " צ וולס דער אדם איז חין‬
‫ויותר שלם מאשר לא יתאוה אליהם ולא‬
‫דעם ניט מחויב ‪ ,‬נטר ער שליין נעמס‬
‫יצטער בהנחתם כו ‪ ,‬ולא דים זה עד‬
‫אויף זיך ‪-‬‬ ‫דים‬ ‫שיאמר ששכר המושל בנפשו ‪9‬י גדול‬
‫[ ועפ " ז יומתק וולס די משנה " לפום‬ ‫לפי רוב צערו במשלו בנפשו ואמרו‬
‫צערא אגרא " שסייט אין מס ' אבות‬ ‫((‬ ‫לפום צערא אגרא ויותר מזה שהם צי‬
‫ובסיומא וחותמה ‪ -‬וועלכע רעדט‬ ‫כו ' לא‬ ‫‪20‬‬ ‫להיות האדם מתאוה לעבירות‬
‫וועגן " מילי דחסידותא " יי ‪ ,‬ענינים וולס‬ ‫יאמר אדם אי אפשי כו' אלא אפשי ומה‬
‫זיינען לפנים משורת הדין ‪ ,‬כדלקמן‬ ‫עלי " ‪.‬‬ ‫אעשה אבי בשמים גזר‬
‫סעיף ה ' ‪,‬‬
‫ולפ " ז איז נשכמער ניט פ‪8‬רשטשנדיק‬
‫און ווי סיאיז אויך מרומז אין דעם‬ ‫הטס איז דער חידוש אין לפום צערא‬
‫יוטס די משנה רופט שן דעם בעל‬ ‫אגרא ‪ :‬די הוצאה און צער גופא איז ‪18‬‬
‫המאמר ( פון " לפום צערא אגרא " ) ניט‬ ‫ענין פון שכח ‪ ,‬ביז ‪8‬ז אויף דעם איז ער‬
‫מיט זיין פרטיות ' דיקן נ‪8‬מען ‪ ,‬נטר מיטן‬
‫כינוי " בן הא הא " ‪ ,‬יומס איז מדגיש ‪8‬ז‬

‫אבות‬ ‫( להרמב ‪ -‬ם )‬ ‫‪.‬‬

‫ולהעיר שבפיה מ‬ ‫ו‪.‬‬ ‫פ‪.‬‬ ‫‪) 18‬‬

‫דמה שאמרו " לא יאמר אדם אי‬ ‫אלא שמחלק‬ ‫‪) 21‬‬ ‫באו ‪-‬א ‪.‬‬ ‫ספיה מפרש‬
‫הוא רק‬ ‫כו ' ‪.‬‬ ‫ימה אעשה‬ ‫אפשי‬ ‫אלא‬ ‫'‬ ‫כי‬ ‫אפשי‬ ‫ולהעיר ‪ ,‬שהמעלה דהכובש את יצרו ‪ -‬ובז‬ ‫‪) 19‬‬

‫בהתורות השמעיות ( חוקים וכין ‪ -‬בג אבל במצות‬ ‫השכר על זה ‪ -‬היא היכה ( ראה רמב ‪ -‬ם הל ' תשובה‬
‫צ ; לשי אפשי‪ .‬ע "ש ‪.‬‬ ‫השכל )‬ ‫השכליות ( רעות גם מצד‬
‫כמשנה כאז מדרך חיים ‪ :‬וזה‬ ‫תוי " ט‬ ‫ראה‬ ‫‪) 22‬‬ ‫כ ה בפיה ‪ ,‬מ שלפנינו ‪ ,‬ובהעתקת הרב קאפח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 20‬‬

‫בשכר הצער הטורח עצמו שאם קוא מרוכה שכרי‬ ‫לעבירות ‪ -‬אינן בהמקור והז‬ ‫‪..‬‬ ‫שתיבות הנ " ל ‪ ,‬ציוו‬
‫מרובה ‪ .‬אבל שכי מצות עצמן אי אתה יודע שכרן ‪.‬‬ ‫הוססת המעתיק ‪ .‬ובהעתקתו ‪ :‬שהם ציוו שיהא האדם‬
‫עיי ‪ -‬ש ‪1‬בדרר חיים ) כאריכה ‪.‬‬ ‫בהמשך הלשון יש שם כמה‬ ‫( וכן‬ ‫כובש את יצרו‬
‫א‪.‬‬ ‫ל‪.‬‬ ‫ראה ב ‪ -‬ק‬ ‫‪) 23‬‬ ‫בהסגנון ) ‪,‬‬ ‫שינוים‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אבית ‪ -‬פ " ה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪390‬‬

‫דער " שבח " ‪ -‬זאגט די משנה " לפום‬ ‫ער איז ‪ 8‬גר ( " בן אברהם ושרה שנתוסף‬
‫צערא אגרא " ‪8 ,‬ז מיגיט אים שבר אויך‬ ‫צו שנדייטז יי ‪ ,‬טז דט‬ ‫‪-‬‬ ‫‪74‬‬ ‫בשמם " )‬ ‫ת "א‬
‫פטר זיין טירחא און צער ( הגם ער איז‬ ‫רעדט זיך ווען ער איז מקבל אויף זיך ‪8‬‬
‫געוו‪8‬רז ) '‬ ‫אויף דעם ניט ‪8‬נגעז‪8‬גט‬ ‫צער אין וועלכן ער איז כלל ניט מחויב ‪,‬‬
‫בדוגמא צו דער הנצער מציאות ( כקטן‬
‫ולהעיר ‪ -‬ב‪ 8 8‬גר איז ד‪8‬ס זיין‬
‫פון ‪ 8‬גר ‪ :‬ער איז זיך מגיירת ‪,‬‬ ‫שנולד )‬
‫גטנצע מציאות ‪ -‬עם איז שבער ד‪8‬‬
‫ואס איז ניטש כלל קיין חיוב בזה ‪,‬‬
‫דוגמתו ב‪ 8‬יעדערן ‪ :‬ב‪ 8 8‬הידור מצוה‪,‬‬
‫ולאידך נעמס ער אויף זיך די שווערי ‪-‬‬
‫טדער הנהגה טובה ‪8 ,‬דער ‪ 8‬מינוי לדבר‬
‫התומ " צ ] ‪-‬‬ ‫קייט און צער פון קיום כל‬
‫שבקדושה וכו ' ‪ -‬וושס ער נעמט‬
‫מעצמו ינ אויף זיך * יי ‪.‬‬ ‫‪ 8‬הוה‬ ‫און דעריבער וויולט געווען‬
‫אמינא ‪8 ,‬ז פ‪8‬ר ‪ 878‬צער * 'י במקומט ער‬
‫ד ‪ .‬מ ' קען שבער פרעגן ‪ :‬וועז איינער‬
‫ניט קיין שכר ‪ ,‬נטר לייט זיין אויפטו און‬
‫בטטרבעט דעם חבר ' ס פעלד ‪ ,‬אויב דער‬
‫שבח ‪ -‬ווי ס ' איז דער דין פון דעם וולס‬
‫בעה " ב הטט מגלה דעתו געווען ‪8 ,‬ז עם‬
‫בששרבעט שדה חברו על דעת עצמו ‪,‬‬
‫איז אים ניחא ‪ ,‬ד‪8‬רף ער בשצשלן דעם‬
‫יוטס ער בטקומט שכר ( ניט פשר זיין‬
‫פועל פשר דער גטנצער הוצאה (אפילו‬
‫פולער " יציאה " ) נאר לויטל שיעור פון‬
‫ווען די הוצאה איז מער ווי דער‬
‫שבח ) ' י ‪ ,‬ולפי " ז איז הדרא קושי ' לדוכ ‪-‬‬
‫תא ‪ :‬וויבטלד דעם אויבערשטן איז‬ ‫)‬ ‫לענין " בר הי הי ‪. .‬‬ ‫( ושם‬ ‫ב‪.‬‬ ‫תוס ' חגיגה ט ‪,‬‬ ‫‪) 24‬‬

‫וכן הא הא חמש‬ ‫ובמחו " ו ספ " ו ‪.‬‬ ‫כאן ‪,‬‬ ‫מדרש שמואל‬
‫איז‬
‫אדםער סוט‬
‫דערווטם‬
‫וואס ד‪8‬ס‬
‫דשם הדין ‪,‬‬
‫משורת‬
‫לפנים" ' ‪1‬‬
‫" ניחא‬ ‫אברהם ' ‪.‬‬ ‫כאותיות‬
‫אמן ‪-‬‬ ‫הוא במילוי‬ ‫ולהעיר דבו הא הא כאז ‪. .‬‬
‫ניט נצטווה געוו‪8‬רן ‪ -‬איז וולס איז‬ ‫אף דכשרה י ‪ -‬ל שהוא במילוי ה ' ( שאז ה ‪ -‬ז בגימטריא‬
‫דער חידוש שז " לפרם צערא אגרא " [ ביז‬ ‫‪,‬‬ ‫י ' שנטלה )‬
‫‪ .‬שז דטס איז (כנ " ל מ " ג ) שן ענין פון מדת‬ ‫במדרש שמואל כאז ( מרשב " ם בשם ר " י בן‬ ‫‪) 25‬‬

‫הרא " ש ) ‪ ,‬שנקרא כן כדי להסתירו מז המלשינים‬

‫חסידות ] ?‬
‫שם ‪ :‬ולא רצה לפרסום ובינה המסדר‬ ‫( ובמחטו‬

‫דער ביאור בזה ‪:‬‬ ‫אבל מכיו שכל הענינים‬ ‫נקי ' ) ‪,‬‬ ‫בלשון הצנע ובלשון‬
‫שבתורה ‪ -‬כולל גם השמות של בעלי המאמרים ‪-‬‬
‫ווען מען נעמט אויף זיך ‪ 8‬טירחא‬
‫הם נצחיים ‪ ,‬מובן שנוגע לתוכז מאמרו ‪ ,‬כבפנים ‪,‬‬
‫וצער ( אין תומ " צ ) ניט זייענדיק מחויב‬ ‫וראה לקמן הערה ‪. 79‬‬
‫אין דעם ‪ -‬ווי ‪ 8‬הידור מצוה ‪8‬דער ‪8‬‬ ‫‪,‬‬
‫ובפרט שלכאורה אין לה כיר לגר שגר היא‬
‫הנהגה טובה וכיו " ב ‪ ,‬און דערנטך ( נשך‬ ‫אבות ) ‪.‬‬ ‫( ובפרט ב ( סיום ) מס ' דמילי דחסידותא ‪-‬‬

‫דעס קיום ג ' פעמים ) איז ער ניט מקיים‬ ‫סעיף ו ובהערה ‪. 47‬‬ ‫וראה לקמן‬ ‫‪) 26‬‬ ‫‪.‬‬
‫דעם הידור והנהגה ‪ -‬קומט אוים שז‬
‫‪.‬‬
‫( כנ ל‬ ‫ימה שהצער גיפא הו ‪ -‬ע של שבח‬ ‫‪) 26‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה לקמו ס ד‬ ‫) ‪-‬‬ ‫ס ב‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫חגגה‬ ‫]‬ ‫דה ‪, , .‬‬
‫( ‪1‬‬ ‫כתב‬ ‫( במלאכת שלמה כאן‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫חייב‬ ‫‪ ,‬אדם‬ ‫שאין‬ ‫המצות‬ ‫מסוג‬ ‫להעיר‬ ‫‪) 27‬‬ ‫בן הא הא מסתפק ( בה [ ‪--‬ל ) אם‬ ‫א ז וא ‪. . ,‬‬ ‫ע‪.‬‬ ‫ב ] חט ן‬ ‫( (‬

‫להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה ‪ . .‬שאינה חובה‬ ‫הגעה‬ ‫‪ . ,‬חיא א ‪ " ,‬מ ‪ ,‬ךא ראה ע " ס ע ה ‪ .‬ה ‪ , .‬בדק ‪ .‬ס‬
‫'‬ ‫(‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬

‫אלא דומיו לרשות " ( רמב ‪ -‬ם הל' ברכות פייא ה " ב ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שב‬
‫‪.‬‬
‫‪ ) 27‬ראה לקמז בפנים ס ‪-‬ד ( ובהערות ) ס ו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דשי' ) אבו בחג ‪ .‬גה שט במיקי י ‪ . ,‬ז ‪7 - -‬ה ‪,‬‬
‫‪-( ' 1‬‬
‫סק " ז ‪,‬‬ ‫ובסמ " ע שם‬ ‫סשע " ה ס " ג‬ ‫שו " ע חו " מ‬ ‫‪) 28‬‬ ‫‪ ' , :‬המ ‪7 .‬יי הוא בא תי ח א ‪ . .‬ו ‪ ,‬ראה יהד אור ע‬
‫(‬ ‫(‬

‫מזו ‪ ,‬שהוה כיורד ברשות ‪ -‬שבזה‬ ‫ויתירה‬ ‫‪) 29‬‬ ‫א‬ ‫‪ ,‬ראה הין וותי ? ‪1‬א ' מ בס ‪ .‬אהה‪7‬ך ‪7‬‬
‫' א‪[ 1‬‬ ‫סך‬ ‫)‬

‫‪.‬‬
‫לכו ‪ -‬ע ( גם לדעת הרא " ש ב " מ פ ‪ -‬ח סכ " ב הובא בטור‬ ‫~‬

‫השבח ‪.‬‬ ‫נוטל גם ההוצאה שיתירה על‬ ‫שם )‬

‫‪391‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫ס" ה‬ ‫אבהם‬ ‫לקוטי‬

‫שרבעט [ אוז שדרבה ‪ :‬דער פועל דשרף‬ ‫זיין נעמען אויף זיך רעם צער ( סתם ‪ ,‬ניט‬
‫בשצילן פ‪8‬ר די צעברשכענע חביות ] " ;‬ ‫אויסטייטשנדיק טז דשם איז " בלי‬

‫איז דער אויפטו פון " לפום צערא‬ ‫נדר " ) * ‪ 29‬איז ווי ‪ " 8‬פשיעה " ‪ ,‬עם איז‬
‫אגרא " ‪8 ,‬ז אויך ווען דער טנגענומענער‬ ‫גורם דעם שפעטערדיקן הפסד ' ‪-‬‬
‫‪0‬‬

‫[ און עאכו "כ ביי גר שנתגייר וושס איז‬

‫גורם געווען ‪ 8‬הפסד‬ ‫כביכול ) האט‬
‫צום בעה‬ ‫(" צער "‬
‫" ב ( הקב " ה ) ' י ‪ ,‬אעפ " כ‬ ‫דערנשך ניט מקיים די מצוות ווי‬
‫ניט מען אים שכר פשר דעם " צער " און‬ ‫מ 'ד‪8‬רף ‪ ,‬איז זיין גיור בזוי ווי ‪ 8‬פשיעה ‪.‬‬
‫טרחא לפנים משורת הדין * " ; און שזוי‬ ‫יושרים וויבאלד ‪8‬ז " קשים גרים לישראל‬
‫ווי ביים דערמ‪8‬נטן פשל פון דעם וואס‬ ‫כספחת " יי דערפ‪8‬ר וושס " אין בקיאיז‬
‫איז " מעביר חביות ממקום למקום " ‪8 ,‬ז‬ ‫בדקדוקי מצות וישראל למדין ממעשי ‪-‬‬
‫מצוה‬ ‫)‬ ‫'‬ ‫‪6‬‬ ‫(אויב ער ה‪8‬ט ניט וושס צו עסן‬ ‫הם " ני ‪ -‬און על פי דין דשרף מען‬
‫פריער בשווירענען און וו‪8‬רענען דעם‬
‫ד‪.‬‬ ‫ע חו ‪ ,‬מ רסש‪.‬‬ ‫שן ‪-‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫נ " מ פג ‪,‬‬ ‫‪) 34‬‬ ‫גר וושס וויל זיך מגייר זיין ‪ " :‬מה ראית‬
‫שנגרם‬ ‫הענינים י ‪ -‬ל שההפסד‬ ‫ובפנימיות‬ ‫‪) 35‬‬ ‫שבאת להתגייר וכו ' דאי פריש נפרוש‬
‫במקרים מסויימים ( שאינו‬ ‫לא רק‬ ‫הוא‬ ‫לבעה " ב‬
‫און היות שז ער השט זיך‬ ‫' ‪-‬‬ ‫כו ' "‬
‫‪.‬‬
‫מקתס את ההידור כדבעי ולא התנה בל נ ) כ ‪ -‬א בכל‬
‫פירט מגייר געווען ניט פ‪8‬רטר‪8‬כנדיק‬
‫(‬

‫אופן ‪ .‬כי מכיון שלפי אמיתת עוצם גדולתו ורוממותו‬ ‫‪.‬‬

‫גם העבודה האמיתית היא כלא ממש ואדרבה נחמא‬
‫וועגן די שוועריקייט וולס קין דערפוז‬
‫בארוכה ‪.‬‬ ‫יחשב כו " ( ד ‪ -‬ה החלצו תרנ ‪ -‬ט פרג ‪ ,‬עיי ‪ -‬ש‬ ‫שרויסקומען (ניט צו מקיים זיין די מצות‬
‫ועד ‪ -‬ז בד ‪ -‬ה ויכנעו עמי תרנ ‪ -‬א ) ‪ ,‬הרי ( בשלמא‬ ‫‪8‬‬ ‫בדקדוקיהן ) איז עס מזוי ווי‬
‫עץ‬ ‫במצות שנצטוו אזי ההפסד שנגרם לא בא‬
‫פשיעתו כיון שנצטוה בקיום החומ " צ ‪ ,‬אבל ) כשמקבל‬ ‫" פשיעה " ] ‪-‬‬
‫ע " ע הידור וכיו " ב שלא נתחייב בו ‪ ,‬הרי נמצא‬ ‫דעריבער ‪ ,‬ווען ניט דער חידוש " לפום‬
‫שההפסד ( שעבודתו הוא לא כדבעי למעבד ( בתובות‬ ‫צערא אגרא " ווילס מען געקענט‬
‫סז ‪ ,‬א ) לגבי עוצם גדולתי ‪ ,‬ויתירה מזו ‪ ,‬כנ ‪ -‬ל ) בא עץ‬ ‫‪8‬ננעמען ‪8 ,‬ז ער במקומט ניט קיין שכר‬
‫השבח ‪.‬‬ ‫פשיעתו ‪ ,‬והיציאה היא יחירה על‬
‫ויפ ‪ -‬ו מתורץ ג " כ מאי נפק ‪ -‬מ ‪ -‬בהנהגת‬ ‫‪) 35‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פשר דעם " צער " ‪ -‬ע " ד ווי ‪ 8‬פועל‬
‫האדם ‪ -‬הא דלפום צערא אגרא ‪,‬‬
‫וולס ה‪8‬ט זיך אונטערגענומען איבער ‪-‬‬
‫דלכאורה דוחק לומר שזהו רק בכדי לזרזו בקצם‬ ‫‪,‬‬ ‫צופירן " חבית ממקום למקום " און זיי‬
‫( ובפרט שבהחחוח המס ' ( משנה ג ' ) מפורש‬ ‫חימ ‪ .‬צ‬ ‫זיינען צעברשכן געווירן צוליב זיין‬
‫לקבל‬ ‫הרב ע " מ‬
‫ההוראות עד‬ ‫את וכל‬ ‫המשמשיז‬
‫הוראה זו‬ ‫כעבדים( קיום )‬ ‫פרס כו '‬
‫תהי ‪ ,‬ולאחרי‬ ‫"א (‬ ‫‪,.‬‬ ‫פשיעה ( צוליב דעם וושם ער ה‪8‬ט זיי‬
‫געפירט אויף ‪ 8‬מקולקל ' דיקן וועג ‪,‬‬
‫התום ‪ -‬צ ( גם‬ ‫לסיום המס ' ‪ ,‬יזרזו את האדם לקיום‬
‫וכיו " ב ) ‪ ,‬וושם דער דין איז ‪ ,‬שז דער‬
‫כשיהי ' קשור עם צער ) ע " ההודעה שיגיע לו שכר‬
‫גם עבור הצער )‬ ‫‪,‬‬ ‫בעה " ב דטרף אים ניט בשצ‪8‬לז פטר דער‬
‫‪.‬‬
‫ע ‪ -‬ז שי ‪ ,‬ל שמודיע הנהגה ד מידת‬ ‫( יוסף‬ ‫כי‬ ‫‪-‬‬

‫לפנים משורת הדין ‪ -‬של הקב ‪ -‬ה‬ ‫חסידות ‪- .‬‬

‫יהדכק בדרכיו ‪ ,‬הנה ) בזה מודיע שגם קבלת צער‬ ‫‪. 35‬‬ ‫הערה‬ ‫ראה לקמן‬ ‫‪) 29‬‬ ‫‪.‬‬
‫כזה שאפשר שיבוא מזה הפסד כו ' ניחא לי ' להקב ‪ ,‬ה ‪,‬‬ ‫ובמו מי שקבל ע " ע שיווי וביו ‪ ,‬ב ( שאינו‬ ‫‪) 30‬‬

‫כדלקמן סעיף ה ' ‪.‬‬ ‫דמי‬ ‫א ) " שזוו‬ ‫וזה גרם ע " ד יומא ( פו ‪,‬‬ ‫בזה )‬ ‫מחויב‬
‫‪.‬‬
‫ככ " ח שם ‪ ,‬שהכוונה ב איז לו מה יאכל ‪ -‬היא‬ ‫‪) 36‬‬ ‫חילול השם אמר רב כגוו אנא אי שקילגא בישרא‬
‫‪.‬‬
‫( וצ ‪ -‬ע אם זהו לד ה ‪-‬‬ ‫היום ‪.‬‬ ‫כדי סעודת‬ ‫שאין לו ‪.‬‬ ‫מטבחם ולא יהיבנא דמי לאלתרה‬
‫מכיוז שלא הוזכר זה בשאר פוסקימן ‪ .‬ובגדו ‪ -‬ד יש‬ ‫ב‪ .‬וש ‪. 1-‬‬ ‫יבמות סו‪,‬‬ ‫)‬ ‫י‪3‬‬
‫לומר ‪ ,‬שמלא עומסו של הקב ‪ -‬ה שיתז לכל צדיק‬ ‫דאמר ) ‪,‬‬ ‫חוד "ה קשים ווראה רשא שם ד " ה‬ ‫‪) 32‬‬

‫זה‬ ‫שם ) ‪-‬‬ ‫בהש ‪ -‬י עולמות ( סנהד ' ק ‪ ,‬סע ‪ ,‬א ‪ .‬רש ‪ -‬י‬ ‫ב‪.‬‬ ‫וכ " ה ברש " י שם קט ‪,‬‬
‫האדם ‪.‬‬ ‫סעודת היום " של‬ ‫‪.‬‬ ‫געשה‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫יבמות‬ ‫‪) 33‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫פ" ה‬ ‫אבות ‪-‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪392‬‬

‫אוו דעריבער איז אויך טווי בנדו " ד ‪,‬‬ ‫היא לעשות לו לפנים משורת הדיז‬
‫( דעם‬ ‫בעה " ב‬ ‫דעם‬ ‫וויבשלד‬ ‫אז‬ ‫וליחן לו שכרו " ‪. ' 7‬‬
‫אויבערשטן ) איז ניחא וולס דער אדם‬
‫די טירחא צן צער פון‬ ‫‪9‬י‬ ‫נעמס אויף זיך‬
‫און הגם שז דער דין ( " מצוה היא‬ ‫ה‪.‬‬
‫לעשות לו לפנים משורת הדין וליתן לו‬
‫‪ 8‬הידור מצוה וכו ' ( ס ' איז נ‪8‬ר יו‪8‬ס דער‬
‫שכרו " ) איז געז‪8‬גט געווארן דוקא ווען‬
‫אופן פון זיין שננעמען אויף זיך איז ניט‬
‫דער בעה " ב ה‪8‬ט געדונגען רעם פועל‬
‫כראוי ‪8 .‬ז צו מתנה זיין " בלי נדר " ) ‪, 40‬‬
‫איבערצופירן די חביות ‪ -‬און בנדו " ד‬
‫גיס ער דעם גשנצן שכר פשר דעם צער‬
‫סוט ער דטך דעם גיור וההידור והנהגה‬
‫אגרא " ‪.‬‬ ‫‪ " -‬לפום צערא‬
‫טובה מדעת עצמו ‪ -‬וויבטלד שבער‬
‫און עד " ז איז ביי גר שנתגייר ‪ :‬היות שז‬
‫דעם בעה " ב איז ניחא דעם פועל' ם‬
‫דער עצם גיור איז ‪ 8‬דבר הרצוי ביים‬ ‫שרבעט בכלל ‪ ,‬איז אויך ווען ער ה‪8‬ט‬
‫בעה " ב ( ביים אויבערשטן ) ‪ , 41‬איז הגם ‪8‬ז‬ ‫פושע געווען אין איין פרט‬
‫‪8‬‬ ‫אים‬ ‫ביי‬ ‫געוועו‬ ‫דערנשך‬ ‫ס ' איז‬
‫[ לדוגמא ‪ ,‬שז איבערפירנדיק וי חביות‬
‫ניט‪,‬‬
‫דקדוקים‬
‫ער איז‬
‫וולסשלע‬
‫דעםמיס‬
‫מצות‬
‫פשיעה "די אין‬
‫"מקיים‬
‫צעבר‪8‬כז‬
‫די‬ ‫דער זיך‬
‫ריוח פון‬ ‫חבית * י 'אוןהשט‬
‫איין רעוע "‬ ‫"נשר‬
‫במקום‬
‫‪42‬‬ ‫גיור‬ ‫זיין‬ ‫פטר‬ ‫שכר‬ ‫ער‬ ‫בשקומט‬
‫איבערגעפירטע חביות איז מער פונעם‬
‫‪8‬‬ ‫געווען‬ ‫גורם‬ ‫ה‪8‬ט‬ ‫ד‪8‬ס‬ ‫( כאטש‬
‫הפסד פון דער איינציקער צעבר‪8‬כע ‪-‬‬
‫הפסד ) י ' ‪.‬‬
‫נער חביה ‪ ,‬ווים דשו איז דעם בעה " ב‬
‫מצה הוא לעשות לו לפנים‬ ‫הפועל ‪.‬‬ ‫בשוכר את‬
‫ניחא די פעולה פון איבערפירן די חביות‬
‫משורת הדיז ‪ ,‬ועד שכפין על זה ( ב ‪ -‬ח שם ) ] ‪.‬‬
‫ועפ ‪1 -‬‬ ‫( ער איז נטר ניט צופרידן פון דעם אופן‬
‫מובן הח ד‪1‬ש שב לפום צערא אגרא ‪ -‬על הדין‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ווי ער הקט ד‪8‬ס געטטז ) ] ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ד וארחות צדיקים תשמור שבב ‪ -‬מ שם וראה הערה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דשרף דער בעה " ב מצד מדת חסידות‬
‫‪ . 43‬ועצ " ע ‪.‬‬
‫א‪.‬‬ ‫להעיר מתוד " ה ואתה ‪ -‬שבת סו ‪,‬‬ ‫‪) 39‬‬ ‫אים געבן דעם פולן שכר פשי זיין‬
‫הרי ניחא לי '‬ ‫‪, 35‬‬ ‫וגם לפי הנ " ל הערה‬ ‫‪) 40‬‬ ‫שרבעט (אויך פשרן איבערפירן די חבית‬
‫עצם היגניז שמקבל ע " ע הידור‬ ‫ה)‬ ‫‪.‬‬ ‫לבעה ב ( הקב‬ ‫‪.‬‬ ‫ווזירים‬‫וועלכע ה‪8‬ט זיך צעברשכן ) ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫וכו ' נוסף ‪ ,‬וההפסד הוא רק באופן עבודתו ‪ ,‬כנ ל ‪.‬‬
‫היות דעם בעה " ב איז ניחא די פעולה‬
‫ישלם ה ' פעלך ותהי‬ ‫יב ) ‪:‬‬ ‫וכמ ‪ -‬ש ( רות ב ‪,‬‬ ‫ו‪) 4‬‬
‫משכורתך שלמה גו ' אשר באת לחסות תחת כנפיו ‪,‬‬
‫בכלל איז עס כאיל ער וואלס אים‬
‫וכמדיר שם ( ץ ‪ -‬ר חסא ) מפרש ד ‪ -‬אשר באת לחסות‬ ‫געדונגען אויף דעם ! ' ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הוא פעלך שע ‪ -‬ז ישלם ה ' גו ' ‪ -‬וראה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תחת כנפיו ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫יתירה מזו יבמות ( מח ‪ ,‬סע ב ) מפני מה גרים בזה ‪ -‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫מכ ‪ .‬מ שם ‪ .‬סם ‪ -‬ע שם ‪ .‬שן ‪ -‬ע אדה ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫שם‬ ‫טור‬ ‫)‬ ‫‪,‬י‬
‫מעוניו ויסוריו באיו עליהן כו ' מפני ששהו עצמם‬ ‫סי ‪ -‬ט ‪.‬‬ ‫שאלה ושכירות‬ ‫הל '‬

‫להכנס תחת כנפי השכינה אר " א כו ' מאי קראה‬ ‫חגן סכר‬ ‫בי‬ ‫והא דאיתם בב " מ שם שרבה בר‬
‫ישלם ה ' פעלך גו ' אשר באת גו ' ‪ .‬ראה רש ‪ -‬י ותוס '‬ ‫ראי '‬ ‫שאינו צריך לשלם שכר ‪ ,‬וגס רב לא הביא לו‬
‫הבאה ‪.‬‬ ‫וראה העדה‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫יחדאיג‬ ‫( שצריך לתת שכר ) מהא דאבות ‪ -‬הוא לפי שמנהג‬
‫והחידוש דבו הא הא על הפסוק דרות לפי '‬ ‫‪) ' 12‬‬ ‫הקב ה ‪ ,‬אין מוכרח כלו שמחוייב שזו בז אדם בכל‬ ‫‪.‬‬
‫המדרש ‪ -‬פשוט ‪ ,‬שהרי שם אין מפורש כלל עניו‬ ‫עה ‪ -‬פ‬ ‫ב)‬ ‫פרטיו ממש ( וע " ד מרז ‪ -‬ל ( ויק ‪ -‬ר פכיו ‪,‬‬
‫דצער בקיום תומ צ ‪ ,‬ופשטות הכתוב מדבר בענין‬ ‫‪.‬‬ ‫( איוב מא ‪ ,‬ג ) מי הקדימני ואשלפן ‪ .‬ופרט שההנהגה‬
‫אחר לגמרי ‪.‬‬ ‫היא היתש ‪ ,‬גם לגבי מסקנת‬ ‫אגרא ‪.‬‬ ‫ד לפום צערא‬ ‫‪.‬‬
‫מובן עוד יותר החדוש שבהנהגת‬ ‫‪1‬‬ ‫ועס ‪.‬‬ ‫‪) , 11‬‬ ‫הגמרא ( בב " מ שם ) ‪ ,‬כבהערה ‪. %‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫לפום צערא אגרא ‪ - -‬גם על ה מדת‬ ‫‪.‬‬ ‫הקב ‪ -‬ה‬ ‫דן ) ל ' שו " ע אדהה שם ‪.‬‬
‫חסידות ‪ ,‬דנתינת שכר על פעולת העברת החביות‬ ‫אלא שאעפ ‪ -‬כ ‪ ,‬אין ‪1‬ה דומה ממש לשוכר את‬ ‫‪) 38‬‬

‫כשניחא לי ' לבעה ‪ -‬ב בכללות הפעולה ( ראה לעיל‬ ‫הפועל ‪ -‬שלכו היא רק מידת חסידות ‪1‬משא ‪ -‬כ‬
‫‪393‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫ס"ה‬ ‫אבות ‪-‬‬ ‫לקוטי‬

‫חיוב זיך צו מגייר זיין ( און אדרבה ‪ :‬גר‬ ‫ו ‪ ,‬ויש לומר ‪8 ,‬ז דאס וולס דער בעל‬
‫שבא להתגייר אומרים לו מה ראית‬ ‫המאמר פון " לפום צערא אגרא " ווערט‬
‫שבאת להתגייר כו ' ' ‪ , ) 3‬שזוי טז די קבלת‬ ‫דש אנגערופו מיטן כינוי " בן הא הא "‬
‫צער דורך גירות אויף צו מקיים זיין‬ ‫אויף צו מדגיש זיין ‪8‬ז ער איז ‪ 8‬גר ‪,‬‬
‫תומ " צ איז אין ‪8‬ז אופן וושס ער איז אין‬ ‫( געבוירענעם )‬ ‫כנ " ל ‪ -‬הגם אויך ביי ‪8‬‬
‫‪.‬‬
‫דעם כול ניט מחויב‬ ‫‪47‬‬ ‫‪8‬ז‪ 8‬ענין שז ער זשל אויף‬ ‫איד איז שייך‬
‫( בתומ " צ )‬ ‫זיך אננעמען ‪ 8‬צער וטורח‬
‫ענין‬ ‫דער‬ ‫ווערט‬ ‫פונדעסטוועגן‬
‫( " לפום צערא אגרא " ) געברטכט אין מס '‬ ‫יוטס ער איז ניט מחויב על פי דין ‪ -‬איז‬
‫אבות וואס איז שייך צו טלע אידן ( און‬ ‫עם דערפשר ווייל דווקא ביי גירות איז‬
‫ניט ניר צו גרים ) ‪ ,‬ווייל אויך ווען ‪ 8‬איד‬ ‫ד‪ 8 8‬קבלת צער אין וועלכן מ ' איז‬
‫נעמס אויף זיך ‪ 8‬תוספת צער אין תומ " צ‬
‫‪.‬‬
‫אינגשנצן ניט מחויב '‬
‫‪4‬‬

‫אין וועלכן ער איז ניט מחויב ע " פ דין‬ ‫דעם ‪:‬‬ ‫די הסברה אין‬
‫‪ -‬ובפרט ווען דטס איז ניט לויס זיין‬ ‫אידן איז‬ ‫‪8‬‬ ‫די גטנצט בריאה פון‬
‫טבע ורגילות ביז ‪8‬ז צוליב דעם ( צער‬
‫און שינוי הרגילות ) איז ד‪8‬ס ע "ד ווי ער‬ ‫כוחות‪,‬‬ ‫סיע זיינע‬
‫דערפון מובן‬ ‫אויסנוצןאיז‬
‫דשרףקונו " יה‬
‫לשמש את‬
‫"שז מען‬
‫נייע זעך ‪-‬‬ ‫נעמט אויף זיך אינגשנצן ‪8‬‬ ‫אויף דעם שימוש ‪ -‬עבודת ה ' ‪ ,‬ביז ווי‬
‫‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫איז עס בדוגמא צו גר שנתגייר‬
‫אבותי‬
‫איז " חייב‬
‫למעשה‬
‫יעדער איד‬
‫יגיעו מעשי‬
‫מתי ‪ , * 6‬שז‬ ‫רי "‬
‫לומר יעגן‬ ‫י‬
‫אברהם יצחק ויעקב " ‪ .‬דעריבער איז ביי‬
‫עוד עזיז בהשייכות לגר דוקא ‪ :‬עבודתו של‬ ‫‪) 47‬‬
‫‪ 8‬אידן שווער צו געפינען ‪ 8‬טרחא און‬
‫ע‪ -‬ע‬ ‫שקיבל‬ ‫עץ‬ ‫גר בנד המצוות שמקיים היא‬ ‫צער אין עבודת ה' אין וועלכע ער איז‬
‫צער ‪ -‬שלא נתחייב בו ‪ .‬ואפילו בז ' מצות‬ ‫‪.‬‬ ‫( כשנתגייר )‬ ‫כלל ניט מחויב ‪ .‬וושרום אויך ענינים פון‬
‫ב ‪ -‬נ שהי ' מחויב בהם גם ( פני הגיור ‪ -‬הרי מובז‬ ‫לפנים משורת הדין און מילי דחסידותא‬
‫שאינו דומה כלל הציווי וקיומו בתור ב ‪ -‬נ ‪ ,‬או בתור‬
‫זיינעו סוף ‪ -‬סוף ניט קיין זשכן וושס ‪8‬‬
‫ע ‪ -‬מ בז שישמרו‬ ‫בג ‪ -‬י אשר הוצאחיך מארם ‪ -‬צ‬
‫איד איז פטור פון זיי ‪ ,‬וויבשלד ער איז‬
‫התום ‪ -‬צ ( תו ‪ ,‬כ ( הובא בפרש ‪ -‬י ) שמיני יא ‪ ,‬מה ‪ .‬פרש ‪ -‬י‬
‫בהר כה ‪ ,‬לח ‪ .‬ספרי ( ופרשת ) שלח סו ‪ ,‬מא ‪ ,‬ועוד ) ‪.‬‬ ‫מחויב " לשמש את קונו " מיס שלע זיינע‬
‫‪.‬‬
‫ולהעיר שב ‪ -‬נ בז ‪ -‬מ דילי ' איז מקבליו עליהם שכר‬ ‫כוחות ‪.‬‬
‫( ע‪-‬ו‬ ‫כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה ‪-‬‬
‫משא " כ ‪ 8‬גר שנתגייר איז פשר זיין‬
‫ג ‪ ,‬א )‪,‬‬
‫( יותר )‬ ‫המצווה‬ ‫על‬ ‫( יותר )‬ ‫מתגבר‬ ‫והיצה " ר‬ ‫גירות איז אויף אים כלל ניט חל קיין‬
‫וראה ט ‪ ,‬ז‬ ‫להחטיאו ( חוד ‪ -‬ה גדול שם (כגירסת העץ ) ‪.‬‬
‫שע "‬ ‫יו ‪ .‬ד סרמ ‪ .‬ו סק ‪ .‬ג ‪ .‬ש ‪ -‬ך שם סק " ז ) ‪ -‬נמצא ‪,‬‬ ‫כי מכיון שאין שייך גיזי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪) 38‬‬ ‫בפנים ובהערה‬
‫גם בקיום ז ' מצות אלו ‪.‬‬ ‫הגיור מתוסף לו ‪ .‬צער ‪.‬‬ ‫לי הגיור הוה ( אח " כ )‬ ‫להצחין ‪ ,‬הרי נמצא שכל‬

‫נוסף‬ ‫ד ‪ .‬צער ‪.‬‬ ‫משא " כ בישראל שרק בפרט זה‬ ‫ובפרט את " ל שגיור הוא פעולה‬ ‫פשיעה " ‪-‬‬ ‫כמו כ ‪.‬‬
‫כבפנים ‪.‬‬ ‫שמקבל עליו הוה כמו גר ‪,‬‬ ‫נמשכת ‪ ( -‬ודלא כבהעברת החביות ‪ ,‬שהפשיעה היא‬
‫עפכהנ ‪ ,‬ל תומתק שייכות המאמר בחגיגה‬ ‫‪) 48‬‬ ‫רק באופן העברתם ‪ ,‬בזה שהעביר אותם במקום‬
‫ושבתם וראיתם כו ' ביז עובד אלקים לאשר‬ ‫ב )‪:‬‬ ‫(ט‪,‬‬ ‫רעוע ) ‪ :‬ואעפ ' כ ‪ ,‬מכיוז שבהגיור מצד עצם ( ניחא לי '‬
‫לא עבדו כו ' ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים‬ ‫לבעה ב ‪ -‬נותן לו שכרו על זה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫לשונה פרקו מאה ואחד ‪ ,‬ל בר הי היי ‪ ,‬כי מצד זאת‬ ‫‪.‬‬ ‫צערא‬ ‫ד לסום‬ ‫‪.‬‬ ‫החידוש‬ ‫גם‬ ‫לזה ‪:‬‬ ‫ונוסף‬ ‫‪) 44‬‬

‫הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל‬ ‫אגרא " הוא בעיקר בגר שנתגייר ‪ -‬ראה הערה‬
‫כא ‪ ,‬א ‪ -‬בביאור‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫התניא פט ‪.‬‬ ‫( לשון‬ ‫מנעוריו ‪.‬‬ ‫הקודמת ‪.‬‬
‫מרז ‪ -‬ל הנ " ל ) הוא אצלו כדבר חדש לגמרי ולכן הוא‬ ‫קידושין ‪.‬‬ ‫מס '‬ ‫סוף‬ ‫‪) 45‬‬

‫שלי ‪.‬‬ ‫כגר שנתגייר בזה שמשנה טבע הרגילות‬ ‫רפכ " ה ‪.‬‬ ‫תדבאקר‬ ‫‪) 46‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫פרה‬ ‫אגויס ‪-‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪394‬‬

‫טרנעטן פטרן בעה " ב און זיין מלאכה‬ ‫נשכמער ‪ :‬די משנה ( " לפום צערא‬
‫איז צוליבו שכר ‪ .‬משא " כ ‪ 18‬עבד וולס‬ ‫אגרא " ) שסייט ( לויס כמה גירסאות ' ‪) 4‬‬

‫ה‪8‬ט אויף זיך די התחייבות לשמש את‬ ‫מס '‬ ‫פון )‬ ‫‪50‬‬ ‫( המשניות‬ ‫בסיום‬ ‫דוקא‬
‫רבו דערפטר וולס ער פיז קנוי צו אים ‪:‬‬ ‫אבות י ' ‪ ,‬וולס ד‪8‬ס מיינט ‪8‬ז ריס איז די‬
‫און עד " ז ביי ‪ 8‬בן וולס איז מחויב צו‬ ‫העכסטע מעלה אין " מילי דחסידותא " ‪,‬‬
‫בשדינען זיין פטטער צוליב דער מצוה‬ ‫וכנ " ל ‪ ,‬ווייל אין דער משנה רעדט זיך‬
‫זיי ניטש‬‫וחיוב פון כבוד אב ‪ - 52‬אק בח‬ ‫וועגן טז‪ 6‬קבלת צער וושס איז אינגשנצן‬
‫דער גדר פון בשצ‪8‬לן שכר פשר זייער‬ ‫ניט לויט זיין טבע נרגילות און מהאי‬
‫עבודה ' י ‪.‬‬ ‫שימוש און‬ ‫טעמא איז דפס ‪ 8‬דרגא הכי געלית אין‬

‫היינט וויבשלד ‪8‬ז די שייכות פון אידן‬

‫מדת חסידות ‪.‬‬
‫צום אויבערשטן איז " אם כבנים אס‬ ‫והנה ‪ ,‬אויף דעם וולס הטט זיך‬ ‫ז‪.‬‬
‫כעבדים " ; און נשכמער ‪ :‬די מטרה פון‬ ‫‪8‬ז דער שבר‬ ‫פריער גערעדט ( סעיף א ' ) ‪,‬‬
‫דעם אידניס באשבל איז " לשמש את‬ ‫פון מצות איז ‪ 8‬חיוב ע " פ הלכה ( ‪8‬ז על‬
‫קונו " ‪ ,‬איז דשך מוכז ‪8 ,‬ז דטס וו‪8‬ם ‪8‬‬ ‫פי דין תורה דשרף ‪ 8‬איד קריגן שכר‬
‫איד איז קנוי ומחויב " לשמש את קונו "‬ ‫פשר זיין עבודה פון תומ " צ ) ‪ ,‬קען מען‬
‫איז ד‪8‬ס ( ע " פ הלכה ) אין ‪ 8‬פיל‬ ‫פרעגן ‪:‬‬
‫גרעסערער מטס ווי דער קנין און חיוב‬ ‫צו‬ ‫גדר החיוב ביי מענטשן‬ ‫דער‬
‫פון שן עבד לאדונו ‪ -‬און שוודאי מער‬
‫(‪8‬‬ ‫‪ 8‬פועל פשר זיין ‪8‬רבעט‬ ‫במצילן‬
‫חיוב פון דעם בן צו זיין‬ ‫ווי דער‬ ‫וכיו " ב ) איז דוקא ביי‬ ‫‪ 8‬קבלן‬ ‫שכיר יום ‪,‬‬
‫קען מען ושגן ‪8‬ז‬ ‫יוי‬ ‫פ‪8‬טער ‪4‬י ‪ -‬ט‪8‬‬
‫‪6‬זש וולס ה‪8‬ט ניט אויף זיך קיין חיוב צו‬
‫‪.‬‬
‫רמנ ‪ -‬ם הל ' ממרים פ " ו ה ' ג טושו ' ע יו " ד‬ ‫‪) 52‬‬

‫ס "ה ‪.‬‬ ‫סר ' מ‬

‫וכיה בדפוס ראשון‬ ‫ומשניות ‪.‬‬ ‫כ ‪ -‬ה כש ‪ -‬ס‬ ‫‪) 49‬‬
‫‪ ) 53‬שהרי בעבד כנעני תה " ל ריכול הרב לומר‬ ‫כת " י קופמאז ‪ ,‬כת " י תימני ‪,‬‬ ‫רגב ) ‪,‬‬ ‫דמשניות ( נאפולי ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫לו עשה עמי ואיני זנך ( רמב ם הל' עבדים ס "ט ה ' ז ‪.‬‬ ‫נוסחאות‬ ‫שינויי‬ ‫וראה‬ ‫כת " י פארסה (א )‪( ,‬ג ) ‪.‬‬
‫טושו ע יקד סרס ‪ ,‬ז ייצג וגס בעבד עברי שתייג‬ ‫‪.‬‬ ‫למשניות ‪ .‬הוצאת קאפח ‪.‬‬
‫האדון להשוותו לו במאכל ובמשקה ככסות ובמדור‬
‫‪.‬‬
‫אבל בסדור אדה ז ובכו ‪ -‬כ סדורים ( ועוד ) סיום‬
‫( רמב ‪ ,‬ם שם פ ‪ -‬א ה " ט ) וגם חייב במזונות אשתו ובניו‬
‫הוא הי ' אומר בן חמש שזים‬ ‫הפרק הוא במשנה ‪.‬‬
‫ה " ו גדר בחיובי אדון לעבד‬ ‫רפ 'ג ) ‪-‬‬ ‫ובנותיו ( שם‬ ‫כו ' ‪ . .‬ראה שינויי נוסחאות למשנה כ ' ‪ .‬וראה לקמו‬
‫א)‬ ‫שהוא כקונה אדן לעצמו ( קדושין כ ‪,‬‬ ‫( עברי ) ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫)‪5‬‬ ‫הערה‬
‫פעולה‪ .‬ועציץ ‪.‬‬ ‫ולא בתור שכר‬ ‫‪-‬‬
‫וראה מדרש‬ ‫ברייתא ‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫‪'1‬‬ ‫שהרי סרק‬ ‫‪) 50‬‬
‫ובדמוכח גם מהחיוב דמסינ על קדה ' ש ‪-‬‬ ‫‪) 54‬‬
‫( שהובא‬ ‫ולהעיר שבמחיו וכת ‪ -‬י‬ ‫רפנו ‪.‬‬ ‫שמואל‬
‫ודלא כבן שאינו מחוייב למסור נפשו עבור אביו ‪,‬‬
‫בשינויי נוסחאות למשניות ) ‪ ,‬המאמר לפום צערא‬
‫שהרי חייך קודמים ( ב " מ סב ‪ ,‬א ) ועד שאבידתו‬
‫פיו ‪.‬‬ ‫אגרא ( ומאמר בן בג בג ) הוא בסוף‬
‫א) ‪.‬‬ ‫ואבידת אביו אבידתו קודמה ( שם לג ‪,‬‬ ‫הי '‬ ‫הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫וגם להגירסא שמסיים כמשנה‬ ‫‪) 51‬‬
‫אבל להעיר מלקוית ר " ה סב ‪ ,‬ד ‪ :‬וזה ( מה שבו אינו‬
‫מחויב למסור נפשו עבור אביו ‪ ,‬זהו ) מחמת שהוא‬ ‫במשנהבןהנ "חמש שנים בו " ‪ -‬ראה מדרש שמואל‬
‫ומר‬ ‫*‬
‫נהי ' מהות במ " ע ‪ ,‬אר הנשמה חינו כך רק כולת חד‬ ‫והוסיפום‬
‫אינם‬ ‫הסמיכום‬
‫תימא וגס‬ ‫שחכמים‬
‫רץ בז‬ ‫ש‪ 14‬אלא‬
‫אלו דברי‬ ‫‪,‬‬
‫מסכתא זו‬ ‫מסדר‬ ‫י ‪.‬‬
‫ואינה נפרדת ממנו ית ' כלל ‪ -‬שמזה משמע ‪,‬‬
‫כאן ‪ .‬וראה מ " ש בריש משנה זו ( הובא בתוי * ט וראה‬
‫שהחיוב דמס ' נ על קדהיש הוא גם מצד זה שבנץ‬
‫"‬ ‫וער הכולל פיל ס ג ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הם בנים להקב " ה ושכיוו שאינם נפרדים ) ‪ .‬ועין תניא‬
‫ספכ ‪ -‬ד ‪ :‬אפי ' בעבירה קלה כו ' גזירת הכתוב הוא‬
‫משמע דגזה ‪ -‬כ הוא ביהרג ואל יעבור ‪-‬‬
‫אף שי ‪ ,‬ל דיעבור פיח בדי שישמור מעטים הרבתן‬
‫( דלכאורה‬
‫כת ‪ -‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫מחאת הרחב ‪ -‬ם‬

‫כה י פארמה ה ( ‪ -‬ן ‪ -‬שליתא שם תשנה‬

‫(‬ ‫‪.‬‬
‫כדמ‪1‬כח במשני ח‬

‫‪.‬‬
‫ן‬

‫ק‪1‬פמא‪. 1‬‬
‫‪.‬‬
‫ואכ " מ ‪.‬‬ ‫'‬ ‫שנים כ ‪,‬‬ ‫הוא ו ‪ ' ,‬אותר בן המש‬
‫‪395‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫פ" ה‬ ‫אנות ‪-‬‬ ‫לקוטי‬

‫אופן ווי דער חיוב השימוש פון ‪ 8‬בן‬ ‫שכר ‪ ' 5‬פשר‬ ‫דין ) ‪8‬‬ ‫דעם אידן קומט ( ע " פ‬
‫לאביו און ‪8‬ז עבד לרבו ; און מצד דעם‬ ‫?‬ ‫זיין דינען דעם אויבערשטן '‬
‫‪6‬‬

‫גדר המקבל איז זיין עסק אין תורה‬

‫ומצות אין שזש סוג חיוב וושס איז ( ע " פ‬
‫‪,‬‬ ‫‪60‬‬ ‫פשרבונדן מיס קבלת שכר‬
‫ושכיר י‪. 6‬‬
‫[ די צוויי היפך' דיקע גדרים אין דעם‬
‫חיוב פון קיום התומ " צ ‪ ,‬זלגן זיך שרוים‬
‫( אויך ) אין דעם חילוק צווישן די צוויי‬
‫סוגי מצוות ‪ -‬די מצות ( ע " ז ג " ע‬
‫ושפ " ר ) וושס ביי זיי איז " יהרג ואל‬
‫יעבור " און די ‪8‬נדערע מצות ‪ ,‬אויף‬
‫וועלכע ס ' ווערט געזאגט " אשר יעשה‬
‫אותם האדם וחי בהם ‪ ,‬וחי בהם ולא‬
‫שימות בהם " נ‪: 6‬‬
‫איז דער ביאור אין דעם ‪:‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫תורה ) "‬ ‫וויבשלד תורה ומצות זיינען געגעבז‬
‫‪ 8‬קבלן‬ ‫שזוי ווי‬ ‫געוו‪8‬רז פון דעם אויבערשטן צו אידז ‪,‬‬
‫איז מובן ‪8‬ז אין זיי זיינען פטרשן גדרים‬
‫מצד דעם נותן ( דעם אויבערשטן ) ‪ ,‬און‬
‫גדרים מצד דעם מקבל ( אידן ) י ' ‪.‬‬
‫און דעריבער געפינט מען אין דער‬
‫תורה צוויי קצוות ‪ " :‬אין דברי תורה‬
‫מקבלין טומאה " ‪ -‬ווען עם לערנט זיי‬
‫‪ 8‬איד וולס איז ניט טהור ‪ -‬ווייל זיי‬
‫א[י‪-‬‬ ‫זיינען " דברי ( כאש ) " י ' ‪ :‬דעם‬
‫בערשטנ ' ס רייד ; און פונדעסטוועגן איז‬

‫ביי די מצות איז מודגש זייער גדר‬ ‫וושסעלדי כבודו כבודו מחול " ‪,‬‬
‫שמחל‬‫דערפשר‬‫" רב‬
‫החיוב מצד דעם מקבל ‪ ,‬און דעריבער‬ ‫" תורה דילה היא " ' י‬ ‫(ס‬
‫איז ביי זיי נוגע דער מקבל ‪ -‬ויתרה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫'איז ( ווי ) דעם רב ' ס תורה ) ד ‪ .‬ה אין‬
‫געוויסע ענינים איז די תורה געבליבן‬
‫מזו ‪ -‬זיי משכן אויף דעם מקבל ‪-‬‬
‫אין דער " בעלות " פון דעם אויבערשטן ‪,‬‬
‫כמחז " ל שז בכדי עס ז‪8‬ל זיין " לשמש את‬
‫און אין שנדערע פרטים איז זי‬
‫קוני " איז " נבראתי " ‪ " -‬וחי בהם " י‪: 6‬‬
‫איבערגעגעבן געווטרן צו דעם מקבל ‪,‬‬
‫משא " כ אין די דריי ענינים ( מצות ) הנ " ל ‪,‬‬
‫איז זייער עיקר ‪ '4‬גדר החיוב מצד‬
‫אידן ‪.‬‬ ‫צום‬
‫הנותן ‪ ,‬דערפ‪8‬ר ' איז ביי זיי ניטש די‬ ‫‪6‬‬ ‫און מזוי ווי ד‪8‬ס איז בנוגע תורה‬
‫ומצות גופא ‪ ,‬עד ' ז איז עס אויך בשייכות‬
‫בכוונת האדם ‪-‬‬ ‫‪ ) 60‬ושני ענינים בזה ‪:‬‬‫א)‬
‫דעם חיוב צו לערנען תורה און מקיים‬
‫דמכיון שהעבודה מאהבה היא מעלה גדולה מאד‬ ‫‪.‬‬ ‫זיין מצות ‪ ,‬שז אין דעם זיינען פשראז די‬
‫ואיו כל חכם זוכה לזה ‪ ( -‬רמב ‪ -‬ם הל ' תשובה פ " י‬
‫ה ‪ -‬ב ) ‪ ,‬לכן העבודה ברוב בג ‪ -‬א ‪ ,‬ובפרט בקטנים כו '‬ ‫צוויי גדרים ‪:‬‬
‫ב)‬ ‫ה ‪ -‬ה )‪.‬‬ ‫( ראה רמב " ם שם‬ ‫היא ‪ .‬כדי לקבל שכר ‪.‬‬ ‫מצד דעם גדר הנותן איז ד‪ 8‬אויפן‬
‫שהקב ‪ .‬ה מחויב ( כביכול ) לתת שכר לאדם עבור‬
‫אידן ‪ 8‬חיוב צו מקיים זיין תומ " צ אינעם‬
‫עבודתו ( גם כשעבודתו היא שלא ע " מ לקבל פרס ) ‪,‬‬
‫שכיר ‪.‬‬ ‫בדוגמת החיוב דשכר‬
‫אומרים‬
‫לבנים שגלו‬
‫בזה ‪ -‬ג‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לישראל‬ ‫שבנוגע‬ ‫להעיר‬
‫( ברכות ג ‪ ,‬א ) אב שהגות את בני‬
‫אביהם ‪.‬‬
‫‪) 61‬‬

‫מעל שלחו‬
‫להעיר מאבות פ " א מ " ג ‪ :‬אל תהיו כעבדים‬
‫כו ' ע " מ לקבל פרס כו ' ‪ .‬ובתויו " ט שם ‪ :‬שגם העובדים‬
‫להפרע לקבל שכר הוא קורא אותם עבדים כו ' ‪,‬‬
‫‪) 55‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫אחרי יח ‪ ,‬ה ‪ .‬סנהדריז עד ‪ ,‬א וברש " י‬ ‫‪) 62‬‬ ‫עיי"ש ‪.‬‬
‫רפ "ה ‪.‬‬ ‫רמב ם הל ' יסודי החורה‬ ‫‪.‬‬ ‫כאז ‪.‬‬ ‫( להחיד ' א )‬ ‫להעיר מחסדי אבות‬ ‫‪) 56‬‬

‫וחי‬ ‫‪.‬‬ ‫יעפ ‪ -‬ז יומתק אמרו ברמב ‪ -‬ם פעם ב '‬ ‫‪) 61‬‬ ‫שזו בארוכה הדרז הא ' על מס ' פסחים‬ ‫ד‪) 5‬‬
‫אבל פשיטא שיש בהם גם גדר המקבל ולכן‬ ‫‪.‬‬ ‫בהם‬
‫‪.) 64‬‬ ‫( נדפס בהגש ‪ -‬פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים‬
‫‪.‬‬
‫וראה שם כו כ‬ ‫ד חסד ואילך ) ‪.‬‬ ‫( קה " ת ‪ ,‬תשמ ' ו ‪ -‬ז )‬
‫‪.‬‬
‫גם הן בכלל ד ( נבראתי ) לשמש את קוני וי ‪ -‬ל דלכן‬ ‫לזה ‪.‬‬ ‫דוגמאות‬
‫ה " ד )‪.‬‬ ‫אינו מחויב עונש אם עבר ( רמב " ם שם‬ ‫א‪.‬‬ ‫ברכות כב ‪,‬‬ ‫‪) 58‬‬
‫‪. 54‬‬ ‫אבל להעיר מלקו ‪ -‬ת שבהערה‬ ‫‪) 65‬‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫קדושיז לב ‪ ,‬מע " א‬ ‫‪) 59‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אבות ‪ -‬פ " ה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪396‬‬

‫( דער תוכן פון מס ' אבות ) איז שייך נשר‬
‫אין פטרבינדונג מיס " קבל " ‪ ,‬מיט גדר‬
‫המקבל פון תומ " צ ;‬
‫דער ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪68‬‬ ‫און נעוץ תחילתה בסופה‬
‫פ‪8‬ר איז אויך דער סיום פון (די משניות‬
‫פון ) מס ' אבות בענין השכר ‪ - 69‬און אין‬
‫דעם גופא דער ענין פון " לפום צערא‬
‫אגרא " ‪ -‬וושס דים איז מצד גדר‬
‫כנ " ל ‪.‬‬
‫ד‪8‬ס וואס אין " לפום צערא‬
‫אגרא " דריקט זוך אוים " גדר המקבל "‬
‫איז דאס ניט נ‪8‬ר אין דעם ‪ ,‬וולס דער‬
‫איז לויטן ערך פונעם‬
‫צער וטרחא ( " לפום צערא " ) ‪ ,‬נ‪8‬ר אויך‬
‫אין דעם " צערא " גופא ‪ ,‬אין דעם אופן‬
‫והטרחא ‪.‬‬
‫וויבטלד ‪8‬ז ד‪ 8‬רעדט זיך ( כנ " ל‬
‫ס "ג )‬
‫וועגן ‪ 8‬צער אין עבודת התומיצ וושס‬
‫דער מענטש איז אין דעם ניט מחויב‬
‫ע " פ דין ‪ ,‬נ‪8‬ר ער איז דשם עויף זיך‬
‫מקבל אינגשנצן מיט זיין אייגענעם ווילן‬
‫יעבור " ] ‪.‬‬ ‫זשר פון " יעבור " ‪ " -‬יהרג ואל‬
‫ט ‪ .‬דער ענין הנ " ל אינעם שכר פון‬
‫תומ " צ ‪ ,‬שז ד‪8‬ס איז מצד די גדרים פון‬
‫מקבל ‪ ,‬איז נ‪8‬כמער מודגש אין דעם ‪,‬‬
‫וולס דער אופן השכר איז " לפום‬
‫צערא " ‪ ,‬אויף וויפל דער מקבל ה‪8‬ט אין‬
‫טרחא ‪.‬‬ ‫דעם געהטט צער און‬
‫און דערמיט קומט צו ‪ 8‬ביאור נוסף‬
‫המקבל ‪,‬‬
‫אין דער שייכות פונעם מאמר " לפום‬
‫יו " ד ‪.‬‬ ‫צערא אגרא " צו מסכת אבות ‪ -‬מילי‬
‫דחסידותא ‪:‬‬
‫דער מושג פון " מילי דחסידותא "‬
‫( " אגרא " )‬ ‫שכר‬ ‫( לפנים משורת הדין ) איז מתאים נטר‬
‫מצד המקבל ‪ .‬משא " כ מצד הנותן שז כל‬
‫תכליתו פון דעם אדם איז נ‪8‬י " לשמש‬
‫הצער‬ ‫את קונו " ‪ ,‬איז ניטע קייז הגבלה אין זיין‬
‫חיוב צו דינען דעם אויבערשטן ( ביז ‪,‬‬
‫כנ " ל סוף ס " ז ‪ ,‬שז ער איז דערפטר‬
‫מחויב זיך מוסר נפש זיין ) און במילא‬
‫" לפנים‬ ‫פין‬ ‫איז אויך ניט שייך די הגדרה‬
‫‪.‬‬ ‫‪66‬‬ ‫משורת הדין "‬

‫‪ -‬אין דער דוגמא ווי די קבלת המצות‬ ‫הסברה וושס‬ ‫און ד‪8‬ס גיס ( נשך ז ' ) ‪8‬‬

‫( צער ) פון ‪ 8‬גר ‪ ,‬וולס קומט אינגינצן‬ ‫סיטן לשון‬ ‫מס ' אבות הויבט זיך שז‬
‫פון זיין אייגענער בחירה און רצון ( ניט‬
‫" משה קבל תורה מסיני " ( און ניט ‪8‬ז‬
‫השבנדיק קייו חיוב מגייר זיין זיך ‪ ,‬כנ " ל )‬
‫תורה פון‬
‫למשה בסיני " וכיו " ב ) ‪,‬‬ ‫דער ענין‬
‫תטריםה נתן‬
‫" הקב "‬
‫‪ -‬קומט אוים ‪ ,‬טז דער " צערא " בעבודת‬ ‫" מילי דחסידותא "‬
‫התומ " צ ( צי ביים ‪8‬ננעמען כללות‬
‫להעיר מהמבואר בההדרן על מס ' פסחים‬ ‫‪) 66‬‬
‫מילתח‬ ‫‪8‬‬ ‫שדער "י‬
‫המצות ביי‬ ‫‪ 8‬גר ‪,‬‬ ‫בפלוגתת ריי ור " ע ( סוטה ג ‪ ,‬א ) בכו " כ‬ ‫‪) 57‬‬ ‫( שבהערה‬
‫דחסידותא וכיו " ב ביי ‪ 8‬אידן ) י גע ‪-‬‬
‫‪%‬‬ ‫חובה " ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רשות " או‬ ‫‪.‬‬ ‫ענינים שבתורה ‪ ,‬אם הם‬
‫הערט אינגשנצן צו דעם אדם יי ‪.‬‬ ‫שפלוגתא זו היא חלק ופרט משיטתם הכללית בגדרי‬
‫‪.‬‬ ‫התומ ' צ ‪ ,‬אם הם ( בעיקר ) בגדרי הנותז או בגדר‬
‫( ובהערות ‪ ,‬שם ) ‪,‬‬ ‫ס" ג‬ ‫הנ " ל‬ ‫הדרן‬ ‫ראה‬ ‫א‪) 6‬‬ ‫המקבל ‪ :‬שיטת ר ‪ -‬י היא שהתומ " צ הם ( בעיקר ) בגדר '‬
‫דמה‬ ‫‪: , ) 31‬‬ ‫להערה‬ ‫( שוה ‪ -‬ג‬ ‫‪135‬‬ ‫ע'‬ ‫לעיל‬ ‫ס ‪ -‬ל שכל עניז שבתורה ( באם אין‬ ‫לי‬ ‫המקבל ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫שפשט המנהג לקשר ‪ -‬ב הדרו ‪ - -‬סיום המסכת‬ ‫של‬ ‫ל ‪ -‬בעלותו ‪.‬‬ ‫חוברי ) ניתז‬ ‫‪.‬‬ ‫הכרח לפרשו שהוא‬
‫בהתחלתה הוא ( לא בכדי לחדודי לבד וכיו " ב ‪ ,‬כי‬ ‫ושיטת ו ‪ -‬ע היא שהחום ‪ -‬צ הם‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ . -‬רשות‪.‬‬ ‫האדם‬
‫התחלתה ‪.‬‬ ‫אם ) לפי שסיום מסכת יש לו שייכות עם‬ ‫( בעיקר ) בגדרי הנותז ‪ ,‬ולכן ‪ ' 0‬ל שכל עניו שבתורה‬
‫החזקה של‬ ‫סיום ספר יד‬ ‫ולהעיר שגם‬ ‫)‬ ‫י‪6‬‬ ‫( לא נמסר לבעלות‬ ‫של הקב " ה‬ ‫בעלותו ‪.‬‬ ‫נשאר ב ‪-‬‬
‫לעתיד ‪.‬‬ ‫הרמב ‪ -‬ם הוא בהשכר שיהי '‬ ‫‪ .‬חובה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫האדם ‪-‬‬
‫ט "ו ‪.‬‬ ‫אבל לא ממש ‪ -‬ראה לעיל‬ ‫‪) 70‬‬ ‫ראה מדרש שמואל ריש מס ' אבות ‪ ,‬טעמים‬ ‫‪) 67‬‬

‫ואילך ‪.‬‬ ‫‪325‬‬ ‫ולהעיר ממשג‪ -‬ת לעיל ע '‬ ‫ש‪) 7‬‬ ‫ץל מה ש ‪ .‬ייחס הענין אל המקבל ‪ -‬ולא אל הנותן‬
‫בההדרז על מס ' פסחים ( שבהערה ‪ , ) 57‬דוה‬ ‫‪) 71‬‬ ‫כמו ‪ .‬ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו ' ‪ .‬שייחס‬ ‫(‬

‫‪.‬‬
‫של הקב ה‬ ‫צ הז ב ‪ .‬בעלותו ‪.‬‬ ‫ס ‪ -‬ל שהתום ‪-‬‬ ‫מה שר ‪ -‬ע‬ ‫הגותו ) ‪,‬‬ ‫אל‬
 ‫‪397‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אבית ‪ -‬פ " ה‬ ‫לקוטי‬

‫און כשם ווי דער כינוי‬ ‫גרים ' ) ‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫בן‬ ‫‪8‬‬ ‫דערמיט ‪ .‬קומט צו ‪ 8‬הסברה נוספת‬
‫אין דעם קישור פון סיום מס ' אבות מיס‬
‫הא " ‪8‬איזגרמרמז ( כנ " ל ס "ג ) טז ער‬
‫געווען‬ ‫"איז‬
‫בן הא‬
‫‪ " -‬בן אברהם ושרה‬ ‫איר שנהויב ' ( אין צוגשב צו דעם וולס‬ ‫‪6‬‬

‫שנתוספו ת " א בשמם " ‪ ,‬שזוי איז אויף‬ ‫ס ' ה‪8‬ט זיך נערעדט אין סעיף ט ' ) ‪ ,‬ווייל‬
‫דעם מרמז אויך דער כינוי " בן בג בג " ‪,‬‬ ‫אויך ביי קבלת התורה ‪ ,‬ווען " משה קבל‬
‫ווייל " בג בג " איז בגימטריא ה ' ה ' ' ‪ [ 7‬און‬ ‫תורה מסיני " ( וושס אינעם לשון " קבל "‬
‫אויך איז עם מרומז אין נוטריקון פון " בג‬ ‫איז מודגש דער גדר המקבל וענינו ‪,‬‬
‫גיורת " זי ] ‪.‬‬ ‫גר בן‬ ‫‪6‬י ‪ " :‬בן‬ ‫בג "‬ ‫כנ " ל שם ) ‪ ,‬זיינען שלע אידן געווען‬
‫און מצד דעם זעלבן טעם ( ווי כנ "ל‬ ‫גרים יי ‪.‬‬
‫בנוגע " בן הא הא " ) ווערט דער בעל ‪-‬‬ ‫פ‪8‬ר ‪-‬‬ ‫אויך‬ ‫וועט‬ ‫כהנ " ל‬ ‫ע"פ‬ ‫יא ‪.‬‬
‫המאמר אויך ד‪ 8‬אנגערופן ( ניט מיט זיין‬ ‫שטשנדיק ווערן די שייכות מון דעם‬
‫מאמר " בן הא הא אומר לפום צערא‬
‫אגרא " צום מאמר וולס שסייט גלייך‬
‫גר ‪.‬‬ ‫ראה בהמצוייז בהערה הבאה ‪ -‬שהי '‬ ‫‪) 74‬‬
‫פטר דעם ‪ " :‬בן בג בג אומר הפך בה‬
‫ש " בג בג ‪.‬‬ ‫בפנים )‬ ‫אבל לפי הפירוש ( המובא לקמז‬
‫והפך בה כו ' " [ ביז ‪8‬ז לויס כמה גיר ‪-‬‬
‫גרים וגם‬ ‫‪.‬‬ ‫הח בן‬ ‫הוא נוטריקון ‪ -‬בז גר בן גיורת ‪- -‬‬
‫גרים‬ ‫‪ .‬גר הי ‪. .‬‬ ‫הבאה )‬ ‫הלשונות ( במקומות שבהערה‬
‫אייו‬ ‫מאמרים‬ ‫ביידע‬ ‫זיינען‬ ‫סאות יי‬
‫היו ‪ -‬יל ‪ -‬פ שהיו בני גרים זוהרי גם במדיש בשם י " א‬ ‫משנה ] ‪:‬‬
‫( שהובא בהערה ‪ ) 77‬שהפירוש שהוא נוטריקון בן גר‬
‫‪ 8‬גר ( ‪8‬דער‬ ‫אויך בן בג בג איז געווען‬
‫ובסה ' ד ( שהובא בהערה‬ ‫‪.‬‬ ‫בז גיורת ‪ ,‬כתב ‪ ,‬וגר הי'‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שם ) הביא מתוס ' חגיגה ( ט ‪ ,‬ב ) וכ ' נ בתוס ' חגיגה‬
‫( ע "ש ) ולא‬ ‫בז בג בג ובן הא הא היו בני גרים‬ ‫פ ‪-‬ק‬
‫כתבו כר ‪ , ] -‬וכבכ " מ שגם בן גר וגיורת עד כמה‬ ‫הוא לפי שר " ע הי ' בז גרים ( ראה‬ ‫‪) 66‬‬ ‫( ננס הערה‬
‫ראה רמב " ם הל' איסורי ביאה‬ ‫דורות נק ' ‪ .‬גר ‪- .‬‬ ‫לא‬ ‫בעיקר‬ ‫מתייחסים‬ ‫והגרים‬ ‫בערכו ) ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫סה ד‬
‫פט ‪ -‬ו ה ‪ -‬ח ‪ ,‬ובב ‪ -‬מ ( ראה אנציקלופדיא תלמודית‬ ‫לאברהם יצחק ויעקב ( ישראל ) כ " א למי שאמר והי '‬ ‫‪.‬‬
‫וש ‪ -‬נ )‪.‬‬ ‫בערכו ‪,‬‬ ‫העולם ‪ ( -‬תשובת הרמב " ם לר ' עובדי ' הגר ‪-‬‬
‫כאז‬ ‫שמואל‬ ‫מדרש‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫חגיגה‬ ‫תוס '‬ ‫‪) 75‬‬ ‫סרצ ‪-‬ג ‪.‬‬ ‫תשובות הרמב ‪ -‬ם ( ירושלים תשכיר כרך ב '‬
‫הב ' ‪.‬‬ ‫מהרשב ‪ -‬ם בשם הר ‪ -‬י בן הרא ‪ -‬ש ‪ .‬מח ‪ -‬ו בפי '‬ ‫‪..‬‬
‫רמב ‪ -‬ם הוצאת שולדנגר ‪ -‬נ י תש ‪ -‬ז ‪ -‬סוף כרך א‬

‫שיש בו‬ ‫ה' כלומר בן אברהם‬ ‫ובפ " הא ' ‪ :‬וב ‪ -‬ג עולה‬ ‫טי "ט ) )‪.‬‬
‫אותיות ‪.‬‬ ‫ה'‬ ‫אבל איז מזה סתירה למ "ש בפנים ‪ -‬כי מ ‪ -‬ש‬

‫קאפח )‬ ‫י ‪ -‬ג ( ראה פיה " מ להרמב ' ם הוצאת‬ ‫‪) 76‬‬
‫כאן הוא בנוגע למעשה הגיור ‪ ,‬ו‪1‬ה נמסר לבעלותו‬

‫‪ .‬בז בנבג ‪ - .‬בתיבה אחת ‪ ,‬וכז ‪.‬‬

‫בז האהא" ‪.‬‬ ‫למי‬ ‫‪.‬‬ ‫של האדם ‪ :‬משא ‪ -‬כ מה שהגרים מתייחסים‬
‫וי ‪ -‬ל ( לחדודי עב ‪ -‬פ הנפק ‪ -‬מ בין ב ‪ ,‬הגירסאות ‪-‬‬ ‫)‬
‫‪.‬‬ ‫שאמר והי' העולם" הוא לאחר שנתגיירו ‪.‬‬
‫להפ " שהי ' ‪ .‬בו גר בז גיורתן ‪ :‬כששניהם נתיבה אחת‬ ‫ראה יבמות מן ‪ ,‬א ‪ -‬ב ‪ .‬כריתות ט ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪) 72‬‬

‫הר ‪ -‬ז מורה שהגירות הן של אביו ‪ .‬בז גר ‪ -‬והז של‬

‫)‬ ‫(‬ ‫וכ " ה במס' אבות שבסידור אדה ‪ .‬ז‪.‬‬ ‫‪) 73‬‬

‫משא ‪ -‬כ ‪ -‬בג בג ‪-‬‬ ‫הי ' בדור אחד ;‬ ‫אמו ( ‪ ,‬בן גיורת ‪, ) -‬‬
‫בב ' תיבות מורה שהגירות של אביו ושל אמו לא היו‬
‫אחד ‪.‬‬ ‫בדור‬ ‫שב ' ענינים ח‪ 17‬שזו ‪1‬ה בשל כי תכיס‬ ‫י‬ ‫וי ‪-‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫טה ‪ -‬ד בע ' בן בג גג מדרש שמואל מר ' יוסף‬ ‫ד‪) 7‬‬ ‫‪.‬‬
‫שהמסירה לרצון הקב ה ( קבלת המצות ) שבגר באה‬
‫וקצת הכרח לזה י ‪ -‬ל ‪,‬‬ ‫בשם ‪ .‬יש אומרים "‪.‬‬ ‫ד נחמיאש‬ ‫היא‬ ‫שלו‬ ‫החסירה ונחינה‬ ‫‪7‬כ‪. 1‬‬ ‫מצד האדם ‪-‬‬
‫שאם נק ' בן בג בג רק מטעם שהוא בגימטריא ה ' או‬ ‫‪.‬‬ ‫בתכלית ‪ .‬ולכן מתייחס הוא להקב ‪ -‬ה‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫בן אברהם פיו בו ד אותיות ( כנ ‪ -‬ל הערה ‪ , ) 75‬הי '‬ ‫חרם ‪ ( 1 -‬ע ' שכו ‪ ) 1 -‬המעלה‬ ‫ד המבואר בהמשך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬ע‬

‫בן‬ ‫אפשר לקרותו בצירוף ושם אחר שעולה ה' כמו ‪.‬‬ ‫דוה שנותן את עצמו לעבד‬ ‫‪ ,‬דמכי‪1‬ן‬ ‫פשוט ‪.‬‬ ‫עבד‬ ‫ד‪.‬‬
‫( כרך ד )‬ ‫גב גב או דא דא ‪ -‬וכין ‪ -‬ב ‪ .‬וראה אוה ‪ -‬ת לך‬ ‫‪. .‬‬ ‫בכח עצמו ‪ - -‬לכו המסירה ונחינה ש‪ 17‬היא‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא‬
‫שער מאמרי רז ‪ -‬ל ( להחריז ‪ -‬ל ) לאבות‬ ‫תשכך ‪.‬‬ ‫ס‪-‬ע‬ ‫ע‪-‬ש‬ ‫‪.‬‬ ‫באופן ש מציא‪1‬חו הוא רק תציא‪1‬ח האדון ‪-‬‬ ‫_‬
‫ואילך)‪.‬‬ ‫כאז ( הובא ונתבאר בהמשך תרס ‪ ,‬ו ע ' תיו‬ ‫בארוכה‬
 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אבות ‪ -‬פ " ה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪398‬‬

‫בה וכו ' " און " בן הא הא אומר לפום‬ ‫סיטן כינוי " בן בג ‪ -‬בג "‬ ‫נשר )‬ ‫נשמען ‪,‬‬
‫צערא אגרא " ‪ :‬דער תוכן פון ביידע‬ ‫צו‬ ‫גירות ) ‪-‬‬ ‫( וושם דייטעט ‪8‬ן אויף זיין‬
‫מאמרים השט ‪ 8‬בשזונדערע שייכות צו‬ ‫מרמז זיין טז ד‪8‬ס וושס דער בעל‬
‫גר ‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫המאמר איז געווען ‪ 8‬גר השט ‪ 8‬שייכות‬
‫און סיאיז מדויק דער סדר פון די‬ ‫צו זיין מאמר ' י " הפך בה והפך בה " ' י ‪:‬‬
‫צוויי מאמרים ‪ -‬פריער דער מאמר‬ ‫וויבשלד ‪ 8‬בן ‪ -‬נח איז מחויב אין די‬
‫שבע מצוות ‪ ,‬איז מובן ‪ ,‬טז אויך זיין‬
‫וועגן‬
‫דערנשך‬‫און זין‬
‫רעדט‬ ‫התורה" ‪( ,‬וושס‬
‫תלמוד ) ‪,‬‬ ‫לימוד בה כו '‬
‫" הפך‬
‫לערנען תורה ( די דינים ופרטים פון די‬
‫דער מאמר " לפום צערא אגרא " ‪ ,‬וושס‬ ‫ז ' מצוות ) כשטש דשס איז שן ענין נעלה‬
‫דשם איז דער צער וטרחא בנוגע מעשה‬ ‫‪ -‬ביז ‪8‬ז " נכרי ועוסק בתורה הרי הוא‬
‫" תלמוד מביא לידי‬ ‫ווזירים‬ ‫המצות ‪-‬‬ ‫ככהן גדול " " ' ‪ -‬פונדעסטוועגן איז זיין‬
‫מעשה " י ' ‪.‬‬ ‫עסק התורה ניט קיין מטרה פשר זיך‬
‫צו וויסן‬ ‫" מיטל " )‬ ‫‪8‬‬ ‫נשר בלויז ( ווי‬
‫יב ‪ .‬בלע ענינים אין תורה ‪ -‬אויך די‬
‫נעמען פון די בעלי המאמרים ‪ -‬זיינען‬ ‫ווי הזוי צו מקיים זיין די מצוות ‪ ,‬און‬
‫ס ' השט ניט די מעלת הלימוד נתורה פון‬
‫בתכלית הדיוק ‪ .‬איז דערפון פשרשטשנ ‪-‬‬
‫דיק ‪ ,‬שז די שייכות פון די צוויי מאמרים‬
‫‪ 8‬אידן דוקא ברגע ווען ער איז זיך‬ ‫‪.‬‬
‫מגייר און ווערט מחויב צו לערנעל‬
‫( " הפך בה כו ' " און " לפום צערא כו ' " ) צו‬
‫תורה שלס ‪ 8‬מצוה ותכלית פשר זיך ‪,‬‬
‫די צוויי חכמים ( בן בג בג און בן הא‬
‫הא )‬
‫דעמשלט ווערט אין זיין לימד התרה‬
‫איז ניט נטר ‪ 8‬כללות ' דיקע ‪ ,‬מצד דעם‬
‫אויפגעטשו ‪ 8‬שינוי עיקרי ‪ ,‬עס ווערט‬
‫וושס זיי זיינען ביידע געווען גרים ‪ ,‬נשר‬
‫אין דעם דער עילוי און מעלה נפלאה‬
‫שז די צוויי בשז [ נדערע שמות זיינען‬
‫מרמז אויף די ענינים שונים פון די צוויי‬
‫בה " ‪.‬‬ ‫פוז ‪ " -‬הפך בה והפך בה רכולה‬

‫מאמרים ‪.‬‬ ‫און דשס איז אויך די שייכות פון " בן‬
‫בג בג " צום מאמר " הפך בה והפך בה "‬
‫איין‬ ‫לויס‬ ‫דעם ‪:‬‬ ‫אויף‬ ‫הוכחה‬ ‫[‪8‬‬
‫( ד ‪ .‬ה ‪8 .‬ז דשם וושס סיהשט ביי אים‬
‫" בן בג בג " און " בן הא‬ ‫דיעה ' זיינען‬
‫‪7‬‬
‫שרויסגערופן צו זשגן דעם מאמר איז‬
‫תנא ‪.‬‬ ‫הא " צוויי נעמען פון דעמזעלכו‬
‫דשם דערפשר ) ווייל דער ציווי ועילוי‬
‫איז וויבשלד ‪8‬ז ביים מאמר " הפך בה "‬
‫בתורה פון " הפך בה והפך בה " ווערט‬
‫ווערט ער ינגערופן " בן בג בג " און ביי‬
‫נ ' ‪ ,‬מוז‬
‫דערהערט ביי ‪ 8‬גר באופן מיוחד ‪.‬‬
‫" לפום צערא " ‪ " -‬בן הא הא "‬
‫מען זשגן ‪ ,‬שז דער אונטערשייד צווישן‬ ‫די‬ ‫לי‬ ‫ועפ " ז איז מובן דער קשר‬
‫צוויי מאמרים ‪ " -‬בן בג בג אומר הפך‬

‫ב ‪ .‬וש" נ ‪.‬‬ ‫מ‪,‬‬ ‫קדושין‬ ‫‪) 81‬‬ ‫עת ‪.‬‬ ‫סי '‬ ‫לקו ‪ ,‬א להה " מ‬ ‫ראה‬ ‫‪) 78‬‬

‫מד " ש באו מר ' יוסף ז ' נחמיאש בשם ‪ " .‬יש‬ ‫‪) 82‬‬ ‫ועד " ז צריר לנמר בכל המאמרים שהובאו‬ ‫‪) 79‬‬

‫אומרים " ‪ .‬הובאה דיעה זו גם במה " ד שם ( אלא שלא‬ ‫שנק '‬ ‫ב)‬ ‫בשמו של בז בג בג ‪ .‬משא ‪ -‬כ בקדושיז ( י ‪,‬‬
‫בג ‪. ,‬‬ ‫יוחנן בן בג‬ ‫‪.‬‬
‫וגם להדיעות שהם ב ' אנשים הרי הו ‪ -‬ל‬ ‫‪) 83‬‬ ‫( שנקרא גם בשמו ‪ -‬י ( ה ( ן ) הוכחה ( נוסף על‬ ‫ומזה‬
‫לקרוא הראשון ( באם את ‪ -‬ל כן ) בן הא הא שמורה‬ ‫" בז בג‬ ‫מ " ש לעיל הערה ‪ ) 25‬שבמקומות שמובא רק‬
‫תיוו שהי ' גר והשני בן בג בג שהוא רק גימטריא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬להסתירו מן המלשינים "‬ ‫בכד '‬ ‫אינו ( רק )‬ ‫בג ‪- .‬‬
‫מדיש שם‬ ‫לזה‪- .‬‬ ‫כדי להכיר ולידע בין זה‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫וכיו ‪ .‬ב ‪.‬‬
‫‪. 85‬‬ ‫בפנים ובהערה‬ ‫מרשב ' ם ) ‪ ,‬כדלקמן‬ ‫א ‪ .‬וש " ג ‪.‬‬ ‫ב " ק לח ‪,‬‬ ‫‪) 80‬‬
‫‪399‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אבות ‪ -‬ס " ה‬ ‫לקוטי‬

‫זיינען מסביר דעם‬ ‫‪86‬‬ ‫און ווי מפרשים‬ ‫בתוכן‬ ‫די נעמען איז בהתאם צום חילוק‬
‫פירוש פון " הפך בה והפך בה " ‪ :‬לפי‬ ‫צוויי מאמרים ] ‪.‬‬ ‫צווישן די‬
‫שמצינו ‪ . .‬שהי ' דורש מ " ט פנים טמא‬ ‫דעם ‪:‬‬ ‫דער הסבר אין‬
‫ומ " ט פנים טהור ואפה שהיו אלו היפך‬
‫אין דעם כינוי " בן הא הא " ( בעל‬
‫אלו ‪ . .‬לכן אמר ‪ . .‬הפך בה והפך בה‬
‫המאמר " לפום צערא אגרא " ) איז מער‬
‫ודרוש דברים הפכיים זמ " ז פנים לטהר‬
‫ווי‬‫קענטיק דער אנדייט אויף ‪ 8‬גר‬
‫ואלו‬ ‫ואלו‬ ‫בה‬ ‫דכולא‬ ‫לטמא‬ ‫ופנים‬
‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫דא " ח‬
‫בלשון פון‬ ‫;‬ ‫אינעם כינוי " בו בג בג "‬
‫רשב " ם ( בשם הר " י בן הרא " ש ) * ‪ : 6‬שבג‬
‫לויס דעם קומט אוים ‪ 18 ,‬דער‬ ‫בג ( וושס איז נ‪8‬ר בגימטריא ה ' ה ' ) יותר‬
‫אונטערשייד צווישן " לפום צערא אגרא "‬
‫נסתר ונעלם "‬ ‫‪.‬‬
‫און " הפך בה כו ' " ‪ ,‬איז דער חילוק פון‬
‫צווישז‬ ‫חילוק‬ ‫דער‬ ‫איז‬ ‫עד " ז‬ ‫און‬
‫גילוי" און " העלם " ‪ :‬דער " צערא " ( אין‬
‫"תומ‬ ‫זייערע מאמרים ‪ :‬אין " הפך בה " רעדט‬
‫" צ ) וואס ‪ 8‬איד איז אויף זיך מקבל ‪,‬‬
‫זיך וועגן טז ענין וולס איז " נסתר‬
‫איז שייך בנוגע ‪ 8‬ב‪8‬שטימטער ( גלוי' ‪-‬‬
‫ונעלם " ‪ ,‬און מען דשרף אין עם מהפך‬
‫וכיו " ב ) " ‪:‬‬ ‫דיקער ) זטך ( ‪ 8‬הנהגה ‪,‬‬
‫זיין און נ‪8‬כשמ‪8‬ל מהפך זיין ‪ ,‬משא " כ‬
‫משא " כ " הפך בה כו ' " ‪ ,‬איז דער חידוש‬
‫אין דעם וואס ער איז עוסק ( אויך ) אין‬ ‫" צערא " איז ‪ 8‬גלו " דיקע ז‪8‬ך ‪.‬‬
‫דעם חלק פון תורה ( שקו " ט דתורה ‪ ,‬מ " ט‬ ‫והביאור ‪ " :‬הפך בה והפך בה " מיינט‬
‫וולס די‬ ‫לכאן )‬ ‫פנים לכאן ומ " ט פנים‬ ‫בעיקר ( וכנ " ל סי " א ) דעם עסק התורה‬
‫ולא‬ ‫" סתומות‬ ‫דשרט‬ ‫זיינען‬ ‫הוראות‬ ‫שלס מטרה און תכלית פ‪8‬ר זיך‬
‫וידועות " " ‪.‬‬ ‫מפורשות וגלויות‬ ‫( לערנענדיק צוליב פשרשטיין און משיג‬
‫זיין תורת ה ' און ניט נטר " לדעת את‬
‫און דעריבער ‪ ,‬כלטש ‪8‬ז אין ביידע‬
‫המעשה " ) ‪ ,‬איז מובן ‪8‬ז דשם נעמס שרום‬
‫מימרות איז מודגש דער ענין פון גר‬
‫( מטס איז די נקודה פון ביידע מאמרים ) ‪,‬‬ ‫ניט נ‪8‬ר די עניני הלכה וואס זיינען נוגע‬
‫למעשה ( גלו " דיקע ענינים ) ‪ ,‬נ‪8‬ר בעיקר‬
‫איז אין דעם מאמר " הפך בה כו ' " איז‬
‫דער לימוד פון שקו " ט וכדומה ( וו‪8‬ם‬
‫ד‪8‬ם אין דעם נ‪8‬מען ‪ -‬באופן " נסתר‬
‫זיינען פריער און אויך נ‪8‬ך דער שקו " ט‬
‫בלייבט אין זיי " נעלם " און מ ' קען נשר‬
‫ווייטער שקו " ט ) ‪.‬‬

‫וראה המשד תרס ‪ -‬ו‬ ‫כאז ‪.‬‬ ‫מדרש שמואל‬ ‫‪) 86‬‬

‫ואילר )‪.‬‬ ‫( שבהערה ‪ 77‬ושם לפז ‪ -‬ז ע ' חט‬ ‫כאן ‪.‬‬ ‫הובא במדאש‬ ‫‪) 84‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫יג ‪,‬‬ ‫עירובין‬ ‫‪) 87‬‬ ‫נסתר‬ ‫" יותר‬ ‫הוא‬ ‫בג "‬ ‫[ ש " בג‬ ‫זה‬ ‫וענין‬ ‫‪) 85‬‬

‫ועד " ז במאמר בר הי הי בחגיגה ( שבהערה‬ ‫‪) 88‬‬ ‫‪.‬‬

‫ונעלם ‪ -‬ן הוא גם להפירוש ש בג בג ‪ -‬הוא ר ‪ -‬ת ‪ -‬בז גר‬

‫הסתום‬
‫‪.‬‬ ‫ואחד ‪.‬‬
‫בחלק‬
‫( פעמים )‬
‫העסק‬
‫מאה‬
‫‪.‬‬
‫‪ , ) 48‬שהגם שנקט הדוגמא ד עובד אלקים " בלימוד‬

‫‪.‬‬ ‫לא‬ ‫מדגיש‬ ‫הרי‬

‫שבתורה כו ' כ ‪ -‬א " שונה ברק‬
‫התורה ‪,‬‬ ‫על‬ ‫‪.‬‬
‫בז גיורת ' ‪ .‬כי ההי " א שנתוסף באברהם ושרה ‪ -‬שעל‬
‫בגת ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫בן הא הא ' ‪ -‬מורה‬
‫שייכותם לגרים ( ראה לך לך יז ‪ ,‬ה וברש י שם ‪ .‬שם ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫זה מורה השם‬

‫א)‬ ‫אדמו ‪ -‬ר הזקו באגה ‪ -‬ק סי כס ( קנא ‪,‬‬ ‫לשון‬ ‫‪) 89‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫סו וברש י שם ) משא " כ עניו ה גר ‪ -‬ד ‪ -‬בג בג ‪ -‬מרומז‬

‫הוא גם‬ ‫שעד ‪ -‬ז‬ ‫אבל מובן ‪,‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫תושב ‪.‬‬ ‫לענין‬ ‫‪-‬‬
‫שם ) ‪.‬‬ ‫רק בהנוטריקון שלו ( וראה אוה ‪ -‬ת‬
‫ונוסף לזה ‪ :‬השם ‪ ,‬בז הא הא ‪ .‬משמע שהוא עצמו‬

‫‪.‬‬
‫דתושבע ‪ -‬פ ‪.‬‬ ‫וכין ‪ -‬ב‬ ‫השקו ‪ -‬ט‬ ‫בחלק‬ ‫בתושבע " פ‬
‫וכמובן גם ממה שמסיים באגה ‪ ,‬ק שם במעלת השונה‬ ‫‪ .‬בו גר‬ ‫הי ' גר ‪ ,‬משא " כ הנוטריקון ‪ -‬בג בג ‪ .‬הוא‬
‫( רק )‬

‫דוקא ‪.‬‬ ‫הלכות‬ ‫‪. ) 74‬‬ ‫ב גיורתי ( וראה לעיל הערה‬

 ‫שיחות‬ ‫ב‬ ‫אבות ‪ " 5 -‬ה‬ ‫לקוטי‬ ‫‪400‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪99‬‬ ‫צערא אגרא " ‪ -‬באופן גלוי‬ ‫‪ ,‬לפום‬ ‫מאמר‬ ‫דעמ‬ ‫אין‬ ‫און‬ ‫ונעלם " ‪,‬‬
‫‪ ' .‬ג וט ‪ .‬ו שבט תשל " ט‬ ‫‪.‬‬ ‫יז ‪ -‬ד ‪.‬‬ ‫משיתות‬ ‫‪,‬‬
‫בכאי " א ‪,‬‬ ‫יגר דאפשיי‬ ‫יעד ‪ -‬ז הוא בהעניז‬
‫יאם י‬
‫‪) 90‬‬

‫"‬ ‫בגיייי ‪,‬‬ ‫לפים צערא אגרא היא‬ ‫כתל ‪ :‬במאמר‬

‫תמיד נעבידתו דאופו דגי ‪ ,‬בהנהגות שקיבל ע " ע‬
‫באמידת ‪72‬יו ‪ ,‬ובפרט כשמזמן לזמן מוסיף ומובל‬
‫משא כ בהמאמר " הפר בה הפך בה כו ' " שהעניו‬ ‫‪.‬‬ ‫ע ע הנהגות והידורים ‪ :‬וסריס ולהעיר מהנהגת כ " ק‬ ‫‪.‬‬
‫יותר נסתר ונעלם " כי אינו ניכר‬ ‫דגר שבזה הוא ‪.‬‬ ‫( ספר המנהגים חב " ד ע '‬‫אדמו " ר ( מהורש " ב ) ניע‬

‫בלימוד התורה שלו כ " א רק כשנזכר ע " ד אופו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫והוראה כ " ק מו ח אדמו " ר ( לקו " ש ח ב ע '‬ ‫‪. ) 56‬‬
‫שנתגייר ‪.‬‬ ‫לימודו קודם‬ ‫‪. 1 ) 386‬‬
 ‫‪401‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבית‬ ‫לקוטי‬

‫שישי‬ ‫פרק‬
‫כו ' וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות‬ ‫" ר ' מאיר אומר כל העוסק בתורה‬ ‫א‪.‬‬
‫את ידינו לעשות התורה כו ' " ‪:‬‬ ‫לשמה זוכה לדברים הרבה כו ' " ‪ -‬או‪7‬‬
‫ועד " ז בעניננו ‪ :‬מיט דעם ז‪8‬גט ‪4‬ז ר '‬ ‫סך‬ ‫‪8‬‬ ‫אוים‬ ‫דערנשך‬ ‫רעכנט‬ ‫ער‬
‫מאיר דעם עוסק בתורה לשמה ‪ ,‬שז ער‬ ‫וועלכע דער עוסק בתורה‬
‫זוכה‬
‫איז צו‬ ‫‪.‬‬
‫דברים " י‬
‫"לשמה‬
‫איז " זוכה לדברים הרבה " וועלכע וועלן‬
‫העלפן ‪8‬ר‪8‬פנעמען די מניעות און‬ ‫דטרף מען פטרשטיין ‪ :‬וולס פשר ‪8‬‬
‫בלבולים אין זיין לימוד התורה ' ; ווי ער‬ ‫סוג אידן איז ר ' ‪ .‬מאיר אוימן מיס זיין‬
‫איז גלייך ממשיך " ולא עוד אלא שכל‬ ‫הוראה ‪ -‬ממנ " פ ‪ :‬רעדט ער וועגן ‪8‬‬
‫העולם כולו כדאי הוא לו " ‪ ,‬וולס מיינט ‪,‬‬ ‫אידן וושס זיין לערנען איז שוין לשמה ‪,‬‬
‫‪8‬ז ניט ניר זיינעו די עניני העולם אים‬ ‫טש יי‪8‬ס איז אים נוגע שז ער וועט זוכה‬
‫ניט מבלבל ‪ ,‬נ‪8‬ר אדרבה ‪ -‬די גטנצע‬ ‫זיין צו " דברים הרבה " ? ער לערנט דשך‬
‫וועלט איז " כדאי הוא לו " ‪ ,‬די ענינים פון‬
‫צוליב דער תורה שליין ‪ ,‬און‬
‫צוליב די‬ ‫"ניט‬
‫לשמה " ‪,‬‬
‫וועלט העלפן אים טרויס ער ז‪8‬ל קענען‬
‫דברים " צו וועלכע ער‬ ‫איז זוכה ‪ :‬און "‬
‫אויב ס‬
‫עוסק זיץ אין תורה מתוך מנוחה ושלוה ‪.‬‬ ‫' רעדט זיך וועגן ‪8‬‬
‫דער ביאור איז שבער ניט מספיק ‪,‬‬ ‫אידן וולס השלט נטך ניט ביי לערנען‬

‫ווייל דשם פשרענטפערט נ‪8‬ר עטלעכע‬ ‫תורה לשמה און די כוונה איז צו בש ‪-‬‬
‫פרטים ' פון די זעכן וושס ר ' מאיר‬ ‫ווירקן עם ער זשל לערנען תורה לשמה‬

‫רעכנט אויס ‪ -‬אבער כו "כ פון זיי האבן‬
‫ניט קייז שייכות צו דער בשוושרעניש‬
‫פון " יסיר ממנו כל הדברים המונעים‬
‫לשמה ‪.‬‬ ‫אותנו " פון לימוד תורה‬
‫פון די זשכן וושס ר ' מאיר רעכנט‬
‫אויס ‪ ,‬זיינען ד‪ 8‬שזעלכע אויף וועלכע‬
‫עם פססט לכאורה בכלל ניט צו זשגן שז‬
‫זיי זיינען דער שכר פ‪8‬ר עוסק בתורה‬
‫לשמה דוקא ‪ ( .‬לדוגמא ‪ -‬אחדים ‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫~ ‪91‬א‬ ‫על הסיוע בלימוד התורה‬
‫מגליו לו רזי תורה ונעשה כמעיז המתגבר וכנהר‬
‫ומגדלתו‬ ‫מלכות וממשלה ‪. , .‬‬
‫‪ -‬וויבשלד ער וועט לערנען בכדי צו‬
‫דערגרייכן די " דברים הרבה " ‪ ,‬וועט דשך‬
‫?‬ ‫ד‪8‬ס ווידער ניט זיין קיין לימוד לשמה‬
‫לכאורה וויולט מען געקענט זלגן ‪8 ,‬ז‬
‫דים איז ע " ד ווי דער ביאור פון‬
‫ב‪.‬‬
‫רמב " ם נ אין דעמ וולס תורה איז מבטיח‬
‫גשמיות' דיקן טוב ‪8‬לס שכר פ‪8‬ר לימוד‬
‫התורה און קיום המצות ( כעטש שז‬
‫לכאורה איז דשס ניט בערך צו זיין ‪8‬‬
‫שכר פשר תומ " צ ) ‪ -‬טז ד‪8‬ס איז בכדי‬
‫‪ 8‬איד זשל וויסן ‪ " ,‬שאם נעשה אותה‬
‫בשמחה ובטובת נפש כו' שיסיר ממנו‬
‫נוסף‬ ‫‪)3‬‬ ‫כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה‬
‫‪.‬‬
‫פוסק " ‪.‬‬ ‫שאינו‬
‫(‬ ‫ונותנת ל‬ ‫כמו ‪.‬‬ ‫‪)4‬‬

‫אוהב את‬ ‫‪.‬‬ ‫ואולי גם‬ ‫‪.‬‬ ‫המעשים ‪.‬‬ ‫ומרוממתו על כל‬ ‫ראה מדרש שמואל ( ועוד ) ‪ ,‬דיש ב ' פירושים‬ ‫) )‬

‫ונהניז ממגו כו ' "‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫משמח את הבריות‬ ‫‪,‬‬ ‫הבריות ‪.‬‬ ‫הרבה "‬ ‫‪ -‬האם הדברים שפרט אח " כ הם ה " דברים‬
‫שלבז איז‬ ‫‪-‬‬ ‫לחבירו )‬ ‫( ושאר ענינים שביז אדם‬ ‫המאמר ‪.‬‬ ‫שבתחלת‬
‫אותו ) ‪.‬‬ ‫הבריות מבלבלים אותו ( ואדרבה ‪ -‬מסייעים‬ ‫רפיט ‪.‬‬ ‫תשובה‬ ‫הל '‬ ‫‪)2‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פ"י‬ ‫אבות ‪-‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪402‬‬

‫( ג ) ביים סיום פו‪ 7‬דעם מאמר שסייט‬ ‫את‬ ‫אוהב‬ ‫המקום‬ ‫את‬ ‫" אוהב‬ ‫(א )‬

‫הבריות " ‪ -‬אויף דעם איז ד‪8‬ך דץ ‪8‬‬

‫" מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים "‬
‫‪ -‬יו‪8‬ס איז דער חילוק צווישן די צוויי‬ ‫חיוב מצות עשה מן התורה נ ‪ :‬ואהבת את‬
‫לשונות אין תוכן אוז ענין ?‬ ‫כמוך ‪.‬‬ ‫ה " א ‪ ,‬ואהבת לרעך‬

‫דער ביאור אין דעמו‬ ‫ד‪.‬‬ ‫( ב ) " מרחקתו מן החטא " ‪ -‬דשרף‬
‫מען דען טנקומען צו דער מעלה‬
‫ר ' מאיר איז מדייק טז ד‪ 8‬רעדט זיך‬
‫מיוחדת פון ( שכר פטר ) תורה לשמה‬
‫וועגן איינעם וושס איז " עוסק בתורה‬
‫בכדי צו דערוו סערן ‪ 8‬אידן פון ‪8‬‬
‫לשמה " ‪ ,‬וולס די כוונה אין דעם איז ‪:‬‬
‫חטא ? ‪ -‬דערויף אין גענוג דער הרגש‬
‫‪-‬‬
‫מיינט ‪ ,‬שז מען לערנט ניט‬
‫אויסנוצן‬
‫לשמה "‬‫צוליב‬
‫"‬ ‫‪.‬‬
‫פון יראת העונש ‪ ,‬יראת חטא נ‪8‬כמער ‪:‬‬
‫דעם לימוד אויף‬ ‫געפינט מען‬ ‫פריער אין פרקי אבות‬
‫‪6‬‬

‫וועלכן ‪ -‬סיאיז תכלית אויסער דעם לימוד‬ ‫( אין אתה בא‬ ‫מפורש " הסתכל בג ' דברים‬
‫גופא ‪ ,‬אפילו ניט צוליב ‪ 8‬קדושה ' דיקן‬ ‫לידי עבירה " ‪ -‬און דטס זיינען דברים‬
‫( ווי לידע את המעשה אשר‬ ‫תכלית‬ ‫‪8‬ייינ ‪-‬‬ ‫פשוטים ‪ ,‬וושס די הסתכלות ‪ ,‬דער‬
‫כו ' ‪ ,‬וכיו " ב ) ‪ ,‬נ‪8‬ר בלויז צול‬ ‫יעשון‬ ‫עבירה ‪.‬‬ ‫טרטכטן אין זיי השלט ‪8‬פ פון ‪8‬ז‬
‫~ב‬ ‫השגת התורה‬ ‫תורה ‪,‬‬
‫' ‪ -‬בלויז צוליב‬ ‫( ג ) " מוחל על עלבונו " ‪ -‬לכאורה איז‬
‫המרה עצמו ‪.‬‬ ‫לימוד‬
‫אין דעם ניט ניכר די גרויסע מעלה וושס‬
‫און " עוסק בתורה לשמה " מיינט ‪ ,‬טז‬ ‫לשמה " ‪:‬‬ ‫קומט פון לערנען " תורה‬
‫דעם אופן פון ‪ ,‬און ) מיס‬ ‫יאין‬ ‫ער לערנט‬ ‫(ד ‪ .‬ה ‪.‬‬‫ווארום מוחל זיין אויף טז עלבון‬
‫עמל ויגיעה ‪0‬י ‪ :‬און נשכמער ‪8 ,‬ז זיין‬ ‫‪8‬ז ער פילט די בטליידיקונג ) איז נשך‬
‫לערנען איז בדוגמא ווי איעער וולס‬ ‫ניט די אמת ' ע מעלה פון ביטול ‪8 -‬‬
‫פירט ‪ 8‬עסק כפשוטו יי ‪ ,‬וושס ער איז אין‬ ‫טיפערער ביטול איז ווען דער עלבון‬
‫דעם פטרנומען טשג און נשכט ביז ער‬ ‫קרט אים איבערהויפט ניט ‪ ,‬ווען ער‬
‫פילט זיך ניט ב‪8‬ליידיקט מלכתחילהי ‪.‬‬
‫ינתגיא ספיה ( מסע ‪ -‬ח ) כדי לקשר נפשו לה '‬ ‫‪)9‬‬ ‫ד‪ 8‬כמה דיוקים‬ ‫אייר‬ ‫עם זיינען‬ ‫ג‪.‬‬
‫ע ‪ -‬י השגת התורה ‪ ,‬וראה ג " כ כ " ח או " ח סמ " ג ד " ה‬ ‫אין לשון פון דעם מאמר ‪ ( ,‬מהם ' ‪:‬‬
‫דאמר ‪.‬‬ ‫ומ " ש‬
‫לשמה ללמוד ע ‪ -‬מ‬ ‫‪.‬‬ ‫ס ‪-‬ג )‬ ‫בהל ' ת ‪ -‬ת לאדה ‪ -‬ז ( פ ‪ -‬ד‬ ‫( א ) דער לשון " מלבשתו ענוה ויראה "‬
‫לשמור ולעשות " ‪ -‬כי יש כו ' כ דרגות בלשתה כמו‬ ‫און ניט ע " ד הרגיל (‪8‬ז דורך תורה‬
‫ראה הל ' ת " ת‬ ‫תליא ) ‪-‬‬ ‫שיש בשלא לשמה ( וזב " ז‬ ‫" נעשה עניו וירא " ‪8‬דער " יבוא‬ ‫לשמה )‬
‫חלק ‪,‬‬ ‫שם ובארוכה ‪ -‬פיהומ להרמב " ם סנה ' ר ' פ‬ ‫‪.‬‬ ‫וכדומה ?‬ ‫לענוה ויראה "‬
‫‪.‬‬
‫והענין ד לשמה " המדובר כנדו ד במס ' אבות ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫גבוה ‪,‬‬ ‫מילי דחסידותא ( ב ‪ -‬ק ל ‪ ,‬א ) ‪ -‬הוא דרגא‬ ‫" מנין ממנו‬ ‫( ב ) וושס איז די הדגשה‬
‫‪.‬‬
‫וראה ר ‪ -‬ן נדרים ( פא ‪ ,‬א מרבינו יוגה ) ‪ ,‬לבוש ושו " ע‬ ‫עצה ותושר " ‪ -‬נ " ט " מבקשים ממנו "‬
‫אדה ‪ -‬ו או ‪ -‬ח שם ( כריש הסימן ) שלימוד לשמה היית‬
‫?‬ ‫טדער " מקבלים ממנו "‬
‫ובחידושי חת " ס שם ‪ ,‬שזהו‬ ‫התרה ‪.‬‬ ‫מצד חשיבה‬
‫‪.‬‬
‫לימוד לשם השגת התורה עצמה ( ע ‪ -‬ד דרוש וקבל‬
‫ולא רק כדי לידע את המעשה כו ' ‪ ,‬ובארוכה‬ ‫)‪,‬‬ ‫שכר ‪.‬‬ ‫ו ‪ ,‬ה ‪ .‬קדושים ים ‪ ,‬יח ‪,‬‬ ‫שזובלי‬ ‫‪)5‬‬

‫דלשמה החנו‬ ‫ה"ה ) ‪-‬‬ ‫( פץ‬ ‫רמב ‪ -‬ס הל ' תשובה‬ ‫ורפיג ‪.‬‬ ‫רפ " ב‬ ‫‪)6‬‬

‫ע"ש‪.‬‬ ‫העובד מאהבה ‪,‬‬ ‫פיה ‪ -‬מ להרמב ‪ -‬ם אבות פ ‪ -‬ד מ ‪ -‬ד ‪ ,‬חובת‬ ‫ראה‬ ‫‪)7‬‬

‫סלא ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ב ‪ -‬ח שם ד " ה ונוסחא ט ‪ 1‬שם‬ ‫‪) 19‬‬ ‫הלבבות שער יחוד המעשה פ " ה ‪% 1 ,‬את הריב ‪ -‬ש סי '‬
‫סד ‪ -‬ה אריג ' ל כו ' כל העוסק בהורה וסדיה‬ ‫ן ‪)1‬‬ ‫שם ) ‪.‬‬ ‫כ ' ( וראה שם סי ' יו " ד ובשינויי נוסחאות‬
‫ועוד ‪,‬‬ ‫תפר "ח ‪.‬‬ ‫אריב " ל בכל יום ויום‬ ‫כאן ‪.‬‬ ‫ראה גם נחלת אבות ועוד‬ ‫‪)8‬‬
‫‪403‬‬ ‫שיחות‬ ‫פ"נ‬ ‫‪-‬‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬

‫האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו‬
‫כו ' ‪.‬‬
‫פרעגט דער " עוסק בתורה לשמה " ‪:‬‬
‫וויב‪8‬לד שז זיין גשנצער " עסק " איז אין‬
‫תורה לשמה ‪ ,‬ווי שזוי וועט ער קענען‬
‫ט‪8‬ז און אויפטשז אין שלע שנדערע עניני‬
‫עבודת ה ' ין ? וועט ביי אים פעלן ‪ ,‬ח "ו ‪,‬‬
‫אין די ענינים ? !‬
‫ווען ביי אים וויולט דער עסק בתורה‬
‫ניט געווען אין דער דרגא פון תורה‬
‫לשמה ‪ ,‬נשר לידע את המעשה אשר‬
‫יעשון ‪ ,‬כולל שלע עניני עבודת ה ' ‪6‬י ‪-‬‬
‫דעמ‪8‬לט זיינען " לימוד " און " מעשה "‬
‫ניט סותר איינע די שנדערע ‪ ,‬נ‪8‬ר‬
‫אדרבה ‪ ,‬סיאיו ‪ 8‬לימוד וולס ברענגט‬
‫אים צו מעשה ועבודת ה ' ;‬
‫וויב‪8‬לד שבער ‪8‬ז ד‪ 8‬רעדט זיך וועגן‬
‫‪ 18‬עוסק בתורה לשמה ‪ -‬ער סר‪8‬כט‬
‫בכלל ניט וועגן ד‪8‬ס וושס ער וועט‬
‫הקבן און דערגרייכן דורך דעם לימוד ‪,‬‬
‫נ‪8‬ר ער לערנט בלויז צוליב השגת‬
‫התורה הפא ‪-‬‬
‫איז ער דיך שטענדיק אין ‪ 8‬מצב ‪8 ,‬ז‬
‫‪.‬‬
‫ער טר‪8‬כט אינגשנצן ניט וועגן זיך" און‬
‫ער‬ ‫;‬ ‫זיינע " מדריגות " אין עבודת ה' יי‬
‫הערס ניט אויף צו טרשכטן וועגן רעם‬
‫וירא * * י ויפחד‬ ‫‪ -‬שזוי ‪8 ,‬ז זיין גשנצע חיות און השרע ‪-‬‬
‫וושניע איז אין לימוד התורה לשמה ‪ ,‬ביז‬
‫ד‪8‬ס ווערט זיין גשנצע מציאות ומהות ‪.‬‬
‫ה ‪ .‬וויבשלד ד‪ 8‬רעדט זיך וועגן ‪8‬ז‬
‫בח אים‬
‫"עוסק בתורה לשמה " ‪ ,‬קעז‬
‫נתעורר ווערן ‪ 8‬שאלה ‪:‬‬
‫זלגן דשך " כל האומר אין לו‬ ‫רז "ל " י‬
‫אפילו תורה אין לו " ‪ ,‬נשר‬ ‫אלא תורה‬ ‫‪..‬‬
‫עם דשרף זיין תורה סיט גמילות חסדים ‪,‬‬
‫ד ה ‪8‬ז אויך דער עוסק בתורה לשמה‬ ‫‪. .‬‬
‫יי ‪ ,‬וושס‬ ‫גמ " ח‬ ‫דשרף זיך עוסק זיין מיט‬
‫ד‪8‬ס איז מעגלעך נשר דורך פשרנעמען‬
‫זיך מיט מענטשן שרום אים ; נ‪8‬כמער ‪ :‬די‬
‫התעסקות אין גמ " ח כדבעי איז פשר ‪-‬‬
‫בונדן מיט דער עבודה פון בירור וזיכוך‬
‫המדות ‪ -‬הלבן ‪ 8‬געפיל פשר ‪8‬‬
‫צוויטן ‪ ,‬ניט זיין קיין בעל גאווה ‪ ,‬וכו ' ‪-‬‬
‫וולס צו רעם פ‪8‬דערט זיך ‪ 8‬בשזונ ‪-‬‬
‫ויגיעה ‪.‬‬ ‫דערע עבודה‬
‫און אפילו אין ענינים שבין אדם‬
‫עניני‬ ‫ויינען ד‪ 8‬כמה וכמה‬ ‫למקום‬
‫‪8‬‬ ‫עבודה ‪ -‬מעורר זיין אהבת ה ' ‪ ,‬זיין‬
‫ירא ‪ -‬שמים כדבעי וכו ' ‪ -‬וולס זיי ווערן‬
‫ניט אויפגעטשן בדרך ‪ -‬ממילא ‪ ,‬נ‪8‬ר‬

‫בדפוס ווארשא חסר ( ובמילא גם‬ ‫נירא ‪-‬‬ ‫‪) 14‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מידשרף אויף זיי פיל ה‪8‬רעיוען ובפרט‬
‫לויס דער הוראה פון רמב " מע ! ‪ :‬והאיך‬
‫כ‪ . ) . 1‬ולפענ" ד היא השמטת הדפוס דמ‪1‬נח‪.‬‬ ‫[‬ ‫כצילומיו‬
‫פשוט ‪ ,‬שבמדריגות גבוהות דעוסק בתורה‬ ‫‪) 15‬‬
‫היא הדרך לאהבתו ויראתו יי ‪ ,‬בשעה‬
‫לשם התורה עצמה ‪ , -‬מחבר תורה‬ ‫‪.‬‬ ‫לשמה ( כמו‬ ‫שיתבונן האדם במעשיו וברואיו * י‬
‫‪.‬‬
‫שלמעלה בקוביה ‪ -‬לקו ‪ -‬ת שלח מז ‪ ,‬רע ‪ -‬ג ובב ‪ -‬מ ) ‪,‬‬ ‫הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו‬
‫האדם כבר אוהב וירא ה ' וכו ' ‪ -‬אבל [ נוסף לזה ‪,‬‬ ‫כו' מיד אוהב כו ' וכשמחשב בדברים‬
‫שגם בזה יתכו שהענינים שבין אדם לחכירו לא יהיו‬
‫‪.‬‬
‫בתכלית השלימות ‪ ,‬הריך הוראת ר ‪ -‬מ היא ל כל‬ ‫מע "ב )‪.‬‬ ‫אגהיק ס " ה ( קח ‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫יבמות קט ‪,‬‬ ‫‪) 11‬‬ ‫‪.‬‬
‫העוסק בתורה לשמה ‪ ,‬גם דרגות נמוכות יותר‬‫‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬
‫ועוד ‪ .‬וראה ע ‪ -‬ז יז ‪ ,‬ב ומפרשי העא‬
‫( וראה מד ‪ -‬ש כאש‬ ‫‪2‬ן ) לי ‪ ,‬מיעוט ימיהם ' ואגהיק שם ‪ -‬קט ‪ ,‬א‪4‬‬
‫‪ -‬הרי ( כל )‬ ‫דלעשיית מצוות כמשוסה‬ ‫‪) 16‬‬ ‫ה "ב ‪.‬‬ ‫הל' יסוה ‪ -‬ת פ ‪-‬ב‬ ‫‪) 12‬‬ ‫‪.‬‬
‫ב ‪ .‬וש ‪-‬נ )‪.‬‬ ‫תלמוד מגיח לידי מעשה ( קידושין מ ‪,‬‬ ‫‪ ,‬ויראת ‪.‬‬
‫בכוית כתה ודפוסים ‪:‬‬
‫(‬ ‫‪) 13‬‬

‫מצוה‬ ‫מפסיק לעשיית‬ ‫תורתו אומנתו‬ ‫יאפילו‬ ‫בסהמ ‪ -‬צ להרמב " ם מ " ע ג ' ‪ :‬שנתבונן ונשכיל‬ ‫‪4‬ן )‬

‫וראה‬ ‫פ "א סה "כ )‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫( ירושלמי גרבות פ ‪-‬א טה ‪-‬ב שבת‬ ‫בפעולותיו‬ ‫סתהח ‪:‬‬ ‫ובחינוך‬ ‫ופעולותיו ‪.‬‬ ‫(‬ ‫מצוחי‬
‫וערלך ‪.‬‬ ‫בארוכה לעיל ע ' ‪305‬‬ ‫וצ " ע ' ‪.‬‬ ‫ובפקודיו ‪ .‬ובשניהם ממשיך ‪ :‬עד שנשיגהו ‪.‬‬
‫שמפסיק לעשיית מצוות וכנ " ל הערה‬ ‫אף‬ ‫‪) 17‬‬

‫ע ‪-‬ב ‪.‬‬ ‫וראה תוד " ה כאן מו ' ק ט ‪ ,‬ריש‬ ‫הקודמת ) ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לקו ‪ -‬ש ואתחנן תשמ " ח מ " ב ואמך‬ ‫וראה‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫‪ -‬פ"ו‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪404‬‬

‫" עוסק‬‫ועד " ז בנדו " ד ‪ :‬דער שכר פשר‬ ‫השט ניט קיין צייט ‪6‬ריינצוקלערן צי ער‬
‫בתורה לשמה " ‪ -‬איז אין דעם זעלבן‬ ‫הטט שוין מברר ומזכך געוועז זיינע‬
‫התקשרות צום נותן‬ ‫ענין ‪ ,‬דהיינו ‪:‬‬ ‫מדות צי ניט ( ועאכו " כ צו פשרנעמען זיך‬
‫התורה וושס אורייתא וקוב " ה כולא‬ ‫מיס ( עניני גמ " ח ‪ ) -‬מענטשן טרום‬
‫חד ‪2‬י ‪ ,‬און דערפטר קען מען ניט ‪4‬נ ‪-‬‬ ‫סט ון‪8‬ס וועט דין מיט קלע‬ ‫זיך )‬ ‫‪-‬‬ ‫‪14‬‬

‫רופן די " דברים הרבה " ווטס זיינען ד‪8‬‬
‫נימען‬ ‫מיסו‬ ‫געוושרו‬ ‫אויסגערעכנט‬
‫פון זיי דריקט זיך‬
‫ענין אין‬
‫וויבשלד שז‬
‫אוים דער‬ ‫"ניט‬
‫שכר " ‪,‬‬
‫תורה לשמה‬
‫‪.‬‬
‫( התקשרות להקב " ה ‪ ,‬לנותן התורה )‬
‫און דטס איז ר ' מאיר מחדש ‪ ,‬שז אין‬
‫צוגשב צום עיקר השכר ( ‪8‬לס תוצאה )‬
‫פון " עוסק בתורה לשמה " ‪ ,‬איז עד אויך‬
‫בדרך לדברים הרבה " ‪ -‬ער ב‪8‬קומט ‪,‬‬
‫זכי ' ‪ " ,‬דברים הרבה " וונוס זיינען‬
‫נידעריקער ' י פון דער עצם מדריגה פון‬
‫עוסק בתורה לשמה ‪ ,‬וושס די " דברים "‬
‫זיינען אים מסייע אין ‪8‬לע שנדערע‬
‫כדלקמן ‪.‬‬ ‫עניני עבודה ה ' ‪,‬‬
‫ז ‪ .‬די " דברים הרבה " ‪ ,‬צו וועלכע‬
‫דער עוסק בתורה לשמה איז זוכה ‪ ,‬טיילן‬
‫זיך אין צוויי סוגים ‪ " :‬דברים " וולס ער‬
‫במקומט בדרך ממילא ‪ ,‬ער דשרת אויף‬
‫?‬ ‫ה'‬ ‫שנדערע ענינים אין עבודת‬
‫איז ר ' מאיר מחדש " כל העוסק‬ ‫ו‪.‬‬
‫בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה " ‪-‬‬
‫דער דיוק איז " זונה " ( און ניט ‪8‬ז ער‬
‫שכר ) ‪:‬‬ ‫וועט זיי השבן שלס‬
‫דער שכר וולס דער אויבערשטער‬
‫צילט ‪ 8‬אידן פשר לימוד התורה וקיום‬
‫המצות איז בערך צו דער תורה און‬
‫" וכה‬ ‫מצות עצמן וולס ד‪8‬ס איז אפילו לויס‬ ‫‪.‬‬
‫דער דיעה ' י ‪8‬ז שכר מצווח איז ( ניט ווי‬
‫‪ 8‬תוצאה ומסובב פון די מצוות שליין ‪,‬‬
‫נ‪8‬ר ) אין ‪ 8‬סגולה ' דיקן אופן ‪ ,‬ווי ‪8‬‬
‫‪.‬‬ ‫( זייטיגע ) בשלוינונג פשר ט‪8‬ז די מצוה‬
‫יי‪8‬יום וויבשלד יעדע מצוה ה‪8‬ט זיך‬
‫איר שכר ‪ ,‬איז פ‪8‬רשט‪8‬נדיק ‪ ,‬שז דער‬
‫שכר ה‪8‬ט ‪ 8‬שייכות און ‪ 8‬התדמות צו‬
‫דער מצוה פשר וועלכער דער שכר איז‬
‫ב‪8‬שטימט געוו‪4‬רן ‪0‬י ;‬

‫זיי ניט השבן קיין בטזונדערע יגיעה ; און‬

‫דער‬ ‫לויט‬ ‫וכמה‬ ‫כמה‬ ‫אחת‬ ‫ועל‬
‫שנדערע " דברים " צו וועלכע ער איז‬
‫‪8‬‬ ‫ווי‬ ‫איז‬ ‫מצוות‬ ‫שכר‬ ‫דיעה ' י שז‬
‫באופן חלקי ובמילא איז‬ ‫נשר זיין‬
‫נויטיק" אויך‬
‫" זוכך‬ ‫טבעיח ' דיקע תוצאה פון דער מצוה‬
‫עבודה ; ד ‪ .‬ה ‪ .‬ער בש ‪-‬‬
‫גופא י‪ - 2‬איז דאך שוודאי דער שכר‬
‫קומט זיי דורך ‪ 8‬פיל גרינגערער עבודה‬
‫‪.‬‬
‫בערך צו דער מצוה גופא‬
‫ווי ‪ 8‬צווייטער ‪ -‬שבער ד‪8‬ך דשרף ער‬
‫טסן שז זיי זללו ביי אים זיין כדבעי‬ ‫בביאור‬ ‫‪) 271 - 2‬‬ ‫ראה עד ‪ 1 -‬לקו " ש חט ‪ -‬ז ( ע '‬ ‫‪) 18‬‬

‫ובשלימות ‪.‬‬ ‫( דרך )‬ ‫מאמר ריב " ז ( ברכות כח ‪ ,‬ב ) איני יודע באיזו‬
‫מוליכים אותי ‪ -‬שמפני גודל טרדותיו במילד‬
‫שלו ‪.‬‬ ‫שליחותו בעלמא דיו לא הי ' מרגיש אהוי ‪ -‬ר‬
‫ראה תנע פב ' ג ‪ .‬ליקוט פ " לפרק זה ( קה ‪ -‬ת ‪,‬‬ ‫‪) 22‬‬ ‫עקש ‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫ולהעיר מחדא ‪ ,‬ג פסחים נ ‪,‬‬ ‫תשל‪ -‬ח ) ‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪,‬‬ ‫שזו ב ' הדיעות הובאו ונתבארו בשליה בית‬
‫‪.‬‬
‫‪ ) 23‬ובז זוכה לדברים שכמעלה מהישכר שמגיע‬ ‫אחרון ( יב ‪ ,‬א ‪ -‬ב ) ‪.‬‬
‫לו ‪ ,‬כי הם למעלה מגדר נברא ( מצ " ע ) ובאים אל‬ ‫ועפ " ז יש להתאים מ " ש אדה ‪ -‬ז בתניא פליט‬ ‫‪) 20‬‬

‫ואתערל ‪ -‬ע ‪ .‬כגוז ‪ :‬מגליו לו רזי‬ ‫‪1‬כי '‬ ‫האדם רק דרך‬ ‫נדע‬ ‫פה שמשכרה‬ ‫‪ ,‬שכר מצוה מצוה‬ ‫‪-‬‬ ‫א)‬ ‫( גג ‪,‬‬
‫פוסק ‪.‬‬ ‫תורה ונעשה כמעיז המתגבר וכנהר שאינו‬ ‫זו ‪.‬‬ ‫מהותה ‪ - -‬גם לדיעה‬
‫‪.‬‬
‫וכן לפמשנ ת ( לקו " ש ח " ז ע ' ‪ ) 371‬הפירוש ב ‪ -‬דברים‬ ‫כי הגורם שכר‬ ‫( רפל ‪ -‬ז ) ‪:‬‬ ‫התניא‬ ‫בלשון‬ ‫‪) 21‬‬

‫שהו * ע הריבוי א ‪ -‬ם וכבתורה ‪ -‬שהוא רק‬ ‫הרבה ' ‪,‬‬ ‫המצוה היא המציה בעצמה ‪ .‬וראה הנסמן בלקו ‪ -‬ש‬
‫בדרך " זב " " ‪.‬‬ ‫‪. 23‬‬ ‫הערה‬ ‫‪135‬‬ ‫ח "ה ע '‬
‫‪405‬‬ ‫שיחות‬ ‫פ" ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אנות‬ ‫לקוטי‬

‫ח ‪ .‬לאידך שבער ‪ ,‬זיינען דש " דברים "‬
‫צו וועלכע דער עוסק בתורה לשמה איז‬
‫זוכה בשלימותם ‪ ,‬אינגשנצן שז זייז‬
‫השתדלות מיוחדת אין זיי ‪8‬י ‪ -‬לדוגמא ‪:‬‬
‫אוהב את המקום אוהב את הבריות ‪,‬‬
‫משמח את המקום משמח את הבריות ‪. .‬‬
‫‪.‬‬ ‫ונהנין ממנו עצה ותוש" בינה וגבורה ‪.‬‬
‫דין ‪.‬‬ ‫ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור‬
‫און וויבשלד שז ער איז " אוהב את‬
‫הבריות ‪ .‬משמח את הבריותי ‪ ,‬וועט‬
‫דשך ביי אים ניט פעלן ח " ו אין זיין‬
‫הנהגה טובה בין אדם לחבירו ; און נ‪4‬כ ‪-‬‬
‫מער ‪ :‬דוקא דערפשר וולס ער איז עוסק‬
‫בתורה לשמה איז ער זוכה צו דער ‪-‬‬
‫הויבנקייט אין שבל בבלל ‪ ,‬טויך אין‬
‫( שרט ‪ -‬ושבן ‪ ,‬שזוי שז ער קען געבן שן‬
‫און ד‪8‬ס זיינען די שינוים און די דיוקי‬
‫לשונות פון ר ' מאיר " ומלבשתו ענוה‬
‫ויראה ‪ ,‬ומכשרתו להיות צדיק הסיד ישר‬
‫(‬ ‫ומקרבת‬ ‫החטא‬ ‫מן‬ ‫ומרחקתו‬ ‫ונאמן ‪,‬‬
‫לידי זכות " ‪ -‬ווייל אויף די זעכן ד‪8‬רף‬
‫דער עוסק בתורה לשמה ה‪8‬רעווען צו‬
‫בשלימותם ‪:‬‬ ‫ב‪8‬קומען זיי‬
‫דער עוסק זיין בתורה לשמה סוט נשר‬
‫אויף ‪8‬ז " מלבשתו ענוה ויראה " ‪ -‬די‬
‫‪.‬‬ ‫תורה פועל' ט ביי אים שז ער ז‪8‬ל השבן‬
‫די מדות ( ענוה און יראה * ‪ ) 2‬בדרך לבוש ‪,‬‬
‫אין שן אופן חיצוני (ווי ‪ 8‬לבוש אויפן‬
‫אדם ) ‪ -‬זזי ווערן שבער ניט פ‪8‬ר ‪-‬‬
‫איינציקט מיס אים ביז צו ווערן זיינם‬
‫מדות (" נטשה עניו וירא " ) ; מזוי איז‬
‫תורה אים ( נ‪8‬ר ) מבשיר צו ווערן ‪8‬‬

‫"צועצה " אויך אין מילי דעלמא כו ' ‪ , 29‬ביז‬
‫טד עצה וולס תורת אמת איז מעיד שז‬
‫" נהנין ממנו כו ' " ‪ -‬און וויבשלד שז‬
‫" נרנין ממנו עצה ותוש" " איז ער דאך‬
‫הבריות " ‪0‬י ‪.‬‬ ‫" משמח את‬
‫ו " ל ‪ ,‬שזהו בטיקר בענינים דמילי דעלמא‬
‫ואלה הנוגעים ביז אדם לחבירו ‪ -‬כדי שלא יצטרך‬
‫בהם ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫לצאת מד ‪ -‬א של תורה ועבודה להתעסק‬
‫משמח את המקום "‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ומה ש אוהב את המקום‬
‫ולא רק ‪ .‬מכשרתו ‪ -‬לזה וכדומה ) ‪ -‬יש לומר ‪ ,‬כי‬
‫מדת האהבה ( החמץ לדבקה בו ית' ) נוגע לעוסק‬
‫בתורה לשמה גופא ‪ -‬ראה תניא פמ " א שם איך‬
‫( וראה‬ ‫ויחשיב מיוסדים באהבה כו ' ‪-‬‬
‫וראה חינוך ( מצוה‬ ‫י)‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בארוכה רמב " ם הל ' תשובה פ‬
‫שעם הההבונגות בתרה תתישב האהבה בלב‬
‫ונאמן " ‪ ,‬מרחיק פון ‪ 8‬חטא‬ ‫(" עצדיק‬ ‫‪..‬‬
‫" ד ( ולא ממש ) לא יאונה לצדיק כל‬
‫און ' ‪ ) 2‬און מקרב צו מצוות ‪ -‬לבער‬
‫בכדי צו זיין " צדיק ‪ . .‬ונאמר בפעל ‪,‬‬
‫זייז ‪8‬פגעהיט פון חטאים און הקבן זכיות‬
‫בפועל ‪ -‬דשרף ער הקבן עבודה‬
‫‪) 28‬‬ ‫ויגיעה ‪.‬‬
‫ועד " ז " תחו על עלבונו " ‪ :‬די תורה ‪,‬‬
‫יי‪8‬ס איז " דברי כאש " 'י ‪ ,‬איז מלבן‬
‫(‬ ‫ומזכך יי די מדות פון רעם ווים לערנט‬
‫תורה לשמה ‪ ,‬שז ער ז‪8‬ל זיז ‪ 8‬מוחל על‬
‫עלבונו ; שבער בכדי צו דערגרחכן די‬
‫שכל הכוונות‬
‫שלימות אין בירור המדות ‪8 ,‬ז ער ז‪8‬ל‬
‫מלכתחילה ניט פילו קיין עלבון ‪,‬‬
‫תיח ) ‪:‬‬

‫ומכש ‪ -‬כ מה שמגליו לו רזי תורה ונעשה‬ ‫בהכרח ‪:‬‬ ‫פשדערט זיך ‪8‬ז עבודה מיוחדת ‪.‬‬
‫פוסק ‪.‬‬ ‫כמעיז המתגבר וכנהר שאינו‬
‫להעיר גם מתולדות י ‪ ,‬י ס ‪ -‬פ ויצא בשם‬ ‫‪) 29‬‬

‫ובאגה ' ק סכ ‪ -‬ב ‪ :‬ונהניז‬ ‫זו ) ‪.‬‬ ‫משנה‬ ‫(בפ"‬ ‫הבעש ‪ -‬ט‬ ‫הטעם שנותנים לו ב ' מדות אלו דוקא ‪ ,‬י ‪ -‬ל‬ ‫‪) 24‬‬

‫כו' ‪.‬‬ ‫ממנו עצה ותושי ' היינו בד ‪ -‬ת‬ ‫‪.‬‬

‫שהוא מפני שהז מ נרחוח לעבודת שזוו ‪ ,‬כמשנ ת‬ ‫‪,‬‬
‫משמח את הבריוח ‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫וי ‪ -‬ל ‪ ,‬שהענין ד " אוהב‬ ‫‪) 30‬‬ ‫מס ' סוטה ‪ :‬לא‬ ‫בארוכה בההתועדות ( ע " פ סיום‬
‫נעשה דוקא מפד היותו עוסק גשרה לשמה ‪ .‬כי‬ ‫חטא )‪.‬‬ ‫יראת‬ ‫‪.‬‬ ‫תיתני טנא‬
‫התואר ‪ ,‬בריות ' מורה על מי שאיז בו שום מעלה רק‬ ‫( למהר ‪ -‬ל )‬ ‫וראה דרך חיים‬ ‫כא ‪.‬‬ ‫משלי יג ‪,‬‬ ‫‪) 25‬‬

‫הקב " ה ראה תניא פל " ב ‪ .‬תענית ב ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫עץ‬ ‫זה שנברא‬ ‫כאן‪.‬‬ ‫אבות‬
‫ובארוכה לקו " ש חט ‪ -‬ו ע ' ‪23 - 5‬ון ‪ ,‬ולכן ‪:‬‬ ‫ע ‪.‬ב ‪.‬‬ ‫ריש‬ ‫כס ‪,‬‬ ‫ירמ " כג ‪,‬‬ ‫‪) 26‬‬

‫העוסק בתורה בשביל איזו תכלית ‪ ,‬הרי טיפולו‬ ‫עיקר‬ ‫‪.‬‬ ‫( בפי‬ ‫ע ' ‪ - 8‬נ‪38‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראה לקו "ש חט ז‬ ‫‪) 27‬‬

‫והתעסקותו הוא עם אלה שבידם להביא לו תועלת‬ ‫א) ‪.‬‬ ‫טבילותא בנורא * ‪ -‬סנה ' לט ‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫פ" י‬
‫ער ‪ ,‬דער עוסק בתורה לשמה ‪ ,‬איז שן‬
‫‪.‬‬
‫אוהב ‪8.‬ז משמח את הבריות " ‪ ,‬איז ‪ 8‬דבר‬
‫אוהבדעי‬
‫און‬ ‫נהניןגיטממנו כו'* ‪,‬‬
‫זייענדיק ‪18‬‬
‫‪8‬ז פון‬ ‫עצה וולס" ער‬
‫מיטן כח התורה וועט מעז געוויס הנאה‬
‫השבן‬ ‫‪.‬‬
‫יו " ד ‪ .‬דערמיט וועט אויד זיין פ‪8‬ד ‪-‬‬
‫שטשנדיק דער לשון המשנה " מגילתו‬
‫ומרוממתו על כל המעשים " ‪8 ,‬ז ד‪8‬ס איז‬
‫ניט סתם ‪ 8‬כפל לשח ‪-‬‬
‫ע " פ כל הנ " ל קומט אוים ‪8 ,‬ז אין דעם‬
‫ציור ומצב פון ‪8‬ז עוסק בתורה לשמה‬
‫זיינען ד‪ 8‬צווי אופנים און דרגות‬
‫שונות ‪( :‬א ) מצד זיין עצם עסק איז תורה‬
‫לשמה איז ער העכער פון שלע עניני‬
‫העולם ( פונקט ווי תורה שליין ) ; ( ב ) מצד‬
‫די " דברים הרבה " צו וועלכע ער איז‬
‫כשטשער ‪ 8‬שייכות צו עניני‬‫העולס (ה‪8‬ט‬
‫" זוכה "‬
‫זיי זיינעז פיל נידערי ‪-‬‬
‫קער פוז זיין דרגא ומעלה ‪ -‬עוסק‬
‫בתורה לשמה ) ‪.‬‬
‫און בהתאם צו די צוויי דרגות זשגט‬
‫די משנה די צוויי לשונות " מגדלתו‬
‫ומרוממתו " ‪ " :‬גדול " פשסט אין פשר ‪-‬‬
‫גלייך צו איינעם וולס ( ה‪8‬ט ‪ 18‬ערך צו‬
‫;‬ ‫איז קלענער פון אים‬ ‫ער )‬ ‫אים ‪ ,‬נשר‬
‫שלא‬
‫דערהויבנקייט‬
‫אויף ‪8‬וואס איז‬
‫יפגעטרשגנקייט‬ ‫"און‬
‫רוממות " ווייזט‬
‫בערך העכער פון דעם פון וועמעז ער‬
‫איז מרומם ‪,‬‬
‫ובעניננו ‪ :‬מצד די "דברים הרבה " צו‬
‫וועלכע ער איז זוכה ( וושס זיי ה‪8‬בן ' ‪8‬‬
‫שייכות און ‪8‬ז ערך צו עניני העולם‬
‫והבריאה ) איז ער גדול על כל המעשים‬
‫‪ -‬זיין גדלות קעגן די מעשים און עניני‬
‫העולם איז בערך ‪ ,‬נ‪8‬ר ער איז גרעסער‬
‫פון זיי ;‬
‫מצד דעם עצם עסק בתורה לשמה איז‬
‫ער אינגטנצו יפגעטרטגן און העכער‬
‫אבית ‪-‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪406‬‬
‫דערפון איז פשרשטשגדיק ‪8 ,‬ז אין‬ ‫ט‪.‬‬
‫"ברור‬ ‫דעם מאמר פון ר ' מאיר איז דש ‪8‬‬
‫הוראה ( ניט נ‪8‬ר פשר דעם עוסק בתורה‬
‫לשמה שליין ‪ ,‬נ‪8‬ר ) אייך פאר‬
‫‪ 8‬צווייטו‬
‫אידן ‪ ,‬וושס קעו טרשכטן ‪:‬‬
‫וויבשלד ‪8‬ז שז עוסק בתורה לשמה‬
‫מוז זיין ‪8‬פגעזונדערט פון עניני העולם‬
‫און פון מענטשו שרום ‪ -‬איז דשך ביי‬
‫אים ניטע קייו ידיעה אין עניני העולם‬
‫‪8‬‬‫( וושטים אויב יע ‪ ,‬איז דאר דשם גופא‬
‫ב‪8‬ווייז ‪8‬ז ער איז ניט קיין עוסק בתורה‬
‫לשמה ) ; או‪ 7‬על אחת כמה וכמה שז עם‬
‫איז ניט שייך צו פשרל‪8‬זז זיך אויף‬
‫זיינער ‪8‬ז עצה אין מילי דעלמא ידער‬
‫וכיו " ב‪.‬‬ ‫עסקנות ציבורית‬
‫בשוושרנט עס ר ' מאיר ‪ ,‬טז אדרבה ‪:‬‬
‫דוקא צוליב דעם וולס ער איז עוסק‬
‫בתורה לשמה איז ער זוכה צו ‪8‬‬
‫שיימוודזיקער הבנה אין עניני העולם‬
‫‪ -‬און דערפ‪8‬ר איז " נהנין ממנו עצה‬
‫ותושי ' כוט ‪ ,‬טז די עצה וושס ער ניט איז‬
‫אין ‪8‬ן אופן פון * נהנין" ‪.‬‬
‫ובפשטות ‪ :‬אויב ער השט ניט גענוג‬
‫קלטרקייט אין די געפרעגטע זעכן ‪ ,‬וועט‬
‫ער זיך ‪8‬פה‪8‬לטן פון געבז שז עצה ;‬
‫לבער לאידך ‪ ,‬אויב ער וועט יע ‪8‬רויס ‪-‬‬
‫זשגל זיין מיינונג או‪ 78 7‬עצה ‪ ,‬איז דשז‬
‫קלקר ‪ 18‬ד‪8‬ס ארז די אמת' ע און‬
‫אמת ‪:‬‬‫ריכטיקע עצה ותושי ' לויס תורת‬
‫און אפילו ווען סידוכט דך ‪8‬ז די עצה‬
‫יוחס ער גיט איז ניט אויסגעה‪8‬לטן‬
‫לויטן שכל אנושי ‪ -‬וויבטלד לבער ‪8‬ז‬
‫ות‬ ‫‪.‬‬
‫אבל לא עם בר‬ ‫לומד ‪.‬‬ ‫לי זז שבשבילה‬
‫‪:‬‬ ‫בעלמא שלא ' וכלו לסייע לו‬
‫אבל העוסק בתורה לשמה ‪ ,‬שלומדה אך ורק‬
‫משום שהיא תורתו של הקב ' ה ‪ .‬הרי דוקא משום זה‬
‫יש בו רגש וקירוב ואאבד גם וברוה ( מכיו ; שגס‬
‫ולמז מטפל עמהם ולא עוד‬
‫‪.‬‬
‫‪ ,‬ח‪, ).‬‬ ‫מאת ;‬
‫אלא ש משמח את הבריות ‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫; פרא‬ ‫הם‬
‫‪407‬‬ ‫שיחות‬ ‫פחו‬ ‫אנות‬ ‫לקוטי‬

‫דשרף זיין די תנועה פון " קבלת התורה " ‪,‬‬
‫שייכות סיט תורתו‬ ‫‪8‬‬ ‫כדי צו בשקומען‬
‫יי ‪:‬‬
‫און דשם איז דורך דער תנועה פון‬
‫ביטול ‪ ,‬וושס דריקט זיך אוים אין דער‬
‫כוונה " לשמה " ‪ -‬ער ה‪8‬ט ניט קיין‬
‫אייגענע פני ' אין זיין לימוד ( וואס ווייזט‬
‫אויף ‪ 8‬הרגש פון דער אייגענער‬
‫‪ 18‬די‬ ‫מצימות ) ‪ ,‬און עס הערס זיך נשר‬
‫תורה ‪9‬י ‪.‬‬
‫און דים איז אויך דער טעם פ‪8‬ר ‪-‬‬
‫וואס דער מסדר הברייתא ה‪8‬ט שנגע ‪-‬‬
‫הויבן די ברייתא פון " קנין תורה " מיט‬
‫דעם מאמר פון ר' מאיר‬
‫‪ -‬דלכאורה תמוה ‪ :‬פריער וויולט גע ‪-‬‬
‫פ‪8‬סט צו ברענגען די ברייתות וואס‬
‫זיינען מזרז אויף לימוד התורה בכלל ‪,‬‬
‫און ערשט דערנשד אויף דער העכסטער‬
‫מדריגה אין לימוד התורה ( עוסק בתורה‬
‫לשמה ) ? ‪-‬‬
‫ווייל די ברייתא פון " קנין תורה "‬
‫וועלכע מען לערנט אין דעם שגת פאר‬
‫שבועות ‪ ,‬ומן מתן תורתנו ‪ ,‬גיט ‪8‬רויס‬
‫דעם סדר ווי ‪ 8‬איד דטרף זיך גרייטן צו‬
‫קבלת התורה בחג השבועות ‪ : * 0‬וולס‬
‫ערשטן‬ ‫ללעם‬ ‫צום‬ ‫איז ‪:‬‬
‫" עוסק‬ ‫פון‬ ‫תנועה‬ ‫די‬
‫" מרוממתו על‬ ‫פון כל עניני העולם ‪-‬‬
‫כל המעשים " ‪.‬‬
‫של הקב " ה‬ ‫די דרגא פון עוסק‬ ‫יא‪ .‬אע "פ ‪8‬ז‬
‫בתורה לשמה ‪ -‬אין שן אופן תמידי ‪-‬‬
‫איז ניט צו יעדן איינעם יי שייך‪ ,‬זלגם‬
‫שבער דער שלסער רלי אין תניא יי ‪8 ,‬ז‬
‫די כוונה פון לשמה דשרף זיין ביי‬
‫יעדערן יי עכ "פ " בתחלת הלימוד " ‪.‬‬
‫ויש לומר דעם ביאור אין דעם ‪:‬‬
‫מציאות פון‬
‫וויב‪8‬לד ‪ 18‬תורתו של הקב " ה איז אין‬
‫סוף ‪ ,‬קען וי ניט נתפס ווערן אין דעם‬
‫שכל פון ‪ 8‬מענטשן ‪ 8 ,‬נברא און מוגבל ‪,‬‬
‫סיידן עם איז ביי אים ד‪ 8‬די תנועה פון‬
‫ביטל ‪ ,‬וושס דורכדעס קען ער מקבל‬
‫זיין תורתו של הקב " ה * ‪ : 3‬און ע " ד ווי‬
‫מען געפינט ביי מתן תורה ‪8 ,‬ז די כלי צו‬
‫קבלת התורה איז געווען דער ביטול פון‬
‫‪.‬‬
‫זייער זלגן " נעשה ונשמע י ' ( און ‪-‬‬
‫לנשמע ‪6‬י ) ‪.‬‬ ‫בהקדמת נעשה‬
‫‪8‬ז‬ ‫ביי יעדערן ‪,‬‬ ‫און שזוי איז עס אויך‬
‫‪ 18‬דער‬ ‫איידער עס הויבט זיך ביי אים‬
‫סדר פון גימוד התורה ‪ -‬וולס דשו איז‬
‫דער פסק ‪ -‬דין טז לעולם יעסוק אדם‬
‫בתורה ואפילו שלא לשמה כו ' י ' ‪-‬‬
‫סדר‬ ‫דער‬
‫זיך‬ ‫פ‪8‬דערט‬
‫ראה רטבים הל ' תשובה שם ה ‪ -‬ב ‪ :‬ומעלה זו‬ ‫‪) 31‬‬

‫היא מעלה ודולה מאד וארן כל חכם זוכה לה והיא‬

‫מעלת אברהם אבינו כו ' ‪ .‬וראה גם ( כארוכה ) פיה ‪ -‬מ‬
‫ואולך )‬ ‫)‬ ‫ע'‬ ‫חטר‬ ‫להעיר ממשנ " ת ולקו " ש‬ ‫‪)%‬‬
‫חלק‪.‬‬ ‫סנה ' ר * פ‬
‫הטעם שהתורה מתחילה בב " ח ‪ -‬כי לימוד התורה‬ ‫ב )‪.‬‬ ‫ספמיא ( נח ‪,‬‬ ‫‪) 32‬‬

‫גב " שבחורה ‪ ,‬כי אפ ‪ -‬ל רק‬ ‫בהבנה והשגה הו ‪ -‬ע‬ ‫‪.‬‬
‫בבינונים ' ‪ -‬ש הש מדת כל‬ ‫‪.‬‬ ‫כמיש שם‬ ‫‪) 33‬‬

‫הביטול ‪.‬‬ ‫לאחרי הקדמת‬

‫( ‪1‬ח ‪ ,‬א )‬ ‫וראה שם לפז ‪ -‬ז‬ ‫רפייך )‪.‬‬ ‫אדם כוי ‪ ( -‬תניא‬
‫הדרגא כלשמה ‪ ,‬לשם התורה ‪ ( -‬נסמן‬ ‫בערך‬ ‫‪) 39‬‬ ‫בזה חפץ [ ו מדם מישראל בחמת לאביהו לגמרי‬ ‫‪.‬‬
‫הכוונה דלשמה לקשר נפשו לה '‬ ‫)‪,‬‬ ‫לעיל הערה ‪5‬ן‬ ‫בכל לב ובכל נפש ‪ , . .‬לדבקה בה " ‪ .‬ועייג ‪ -‬כ בסיום‬

‫ר ( פש ' ‪( .‬ראה הגסמז בתורת שלום‬ ‫‪1‬ק ' לימוד שדלתא‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫הפרק‬

‫אבל בכלל‪1‬ח ‪ ,‬מכיון שגם בכוונה‬ ‫‪- )3‬‬ ‫הערה‬ ‫‪19‬‬ ‫ע'‬ ‫תיילך ‪.‬‬ ‫ראה גם לקו " ש חטיו ע ‪326 ,‬‬ ‫‪) 34‬‬

‫בשתיל התקשרות זו שגעשה עי‬ ‫‪%‬ך ורק‬ ‫זו לומד‬ ‫ז‪.‬‬ ‫משפטים כד ‪,‬‬ ‫‪) 35‬‬

‫דנפשי' ‪.‬‬ ‫השגת התורה גופא ‪ ,‬נק ' לימוד שלא אדעתא‬ ‫א‪.‬‬ ‫שבת פח ‪,‬‬ ‫‪) 36‬‬

‫שם‪.‬‬ ‫ורצה תורת שלום‬ ‫‪.‬‬

‫מסחים ג ‪ ,‬ב וש ' נ רמב ‪ -‬ם שם ה ‪ -‬ה ‪ .‬פיהקה‬ ‫‪) 37‬‬

‫הפרק ‪.‬‬ ‫ראה מדרש שמואל כאז בריש‬ ‫‪) 40‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫שם ‪ .‬וראה הל ' ת " ת לאדה * ז פיד מ " ג ובקו ‪ -‬א‬
 ‫שיחות‬ ‫פ" ו‬ ‫אבית ‪-‬‬ ‫לקוטו‬ ‫‪408‬‬

‫מען מקבו תורה ; און ערשט דערנאך‬ ‫בתורה לשמה " י * ‪ ,‬וושם דורכדעם איז‬
‫הויבט זיך ‪8‬ז דער סדר פון לימוד‬
‫בפועל ‪.‬‬ ‫התורה‬
‫ועוב )‬ ‫‪. 229‬‬ ‫‪.‬‬
‫עדמשנ ת כמ " פ ( לקו " ש חיש ע '‬ ‫‪) 41‬‬

‫במדבר ‪,‬‬ ‫( משיחות ש " פ‬ ‫דאפשר לכאו א לקבוע עתים בתורה באופן שבעת‬ ‫‪.‬‬
‫חגה ' ש וש " פ [ שא חשל " ה )‬ ‫דת‪1‬רת ‪ ,‬אמנח ‪,‬‬ ‫ההא יהי ' לימודו באופן‬
‫‪409‬‬ ‫שיחות‬ ‫לקוטי‬

‫פרקי אבות‬
‫אידז ‪ : 6‬אין דער משנה " כל ישראל " ‪-‬‬ ‫בן עקשיא אומר רצה‬ ‫חננ "‬ ‫" רבי‬ ‫א‪.‬‬
‫‪8‬ז זיי זיינען " נצר מטעי מעשה ידי " ‪ ,‬און‬ ‫הקב " ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה‬
‫אין דער משנה פון " ר " ח בן עקשיא" ‪-‬‬ ‫להם תורה ומצות שנאמר י ה ' חפץ‬
‫שז דער ריבוי פון תורה ומצות איז‬ ‫למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר " ‪,‬‬

‫צוליב אידן ‪ " ,‬רצה הקב " ה לזכות את‬ ‫בן עקשיא ‪,‬‬ ‫דער מאמר פון ר ' חננ "‬
‫‪.‬‬
‫ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות "‬
‫המשניות איז‬ ‫בסדר‬ ‫מקומו‬ ‫‪8‬ז‬ ‫הגם‬
‫דטרף מען פשרשטיין ‪ :‬פרקי אבות‬ ‫בסיום מס ' מכות ‪ ,‬איז מנהג ישראל צו‬
‫טנטהשלטן ‪ ,‬כידוע ‪ ,‬הוראות און הנהגות‬ ‫זטגן עם נ‪8‬ר יעדן פרק פון פרקי אבות ‪,‬‬
‫ומדות טובות ‪ ,‬ביז מילי דחסידותא ‪ ,‬איז‬
‫‪7‬‬ ‫איז מפרש דעם טעם ‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ווייל ‪ ,‬ווי רש " י‬
‫יי‪8‬ס איז אין דעם נוגע דער ענין פון‬
‫נהגו כל העם‬
‫נאהופרק‬
‫סיוםפרק‬
‫בה כל‬
‫בסוף‬ ‫שיש‬‫לאומרו‬
‫" לפי‬
‫מעלתם של ישראל ?‬ ‫לפי שאין‬
‫אומרים קדיש על המשנה אלא על‬
‫ב ‪ .‬וועט דטס ויין פ‪8‬רשטטנדיק‬
‫בהקדים דעם ביאור אין אונזער משנה ‪:‬‬
‫האגדה כו ' " ' ‪.‬‬
‫יייבשלד יבער שז ‪8‬לע ענינים אין‬
‫דער ברטנורא ' איז מפרש ‪ :‬לפיכך‬
‫תורה זיינען בתכלית הדיוק ( און אויך‬
‫הרבה להם תורה ומצות כגון פרשת‬ ‫) ‪ ,‬ובפרט ‪18‬‬ ‫‪4‬‬

‫כדי להרבות שכר‬ ‫שקצים ורמשים‬
‫כשהן בדלים מהם ‪ ,‬אע " פ שבלאו הכי לא‬
‫היו אוכלין אותן שנפשו של אדם קצה‬
‫בהן [ לפ " ז קען מען זלגן כעיז זה אויך‬
‫בנוגע צו תורה ולימודה ‪8 ,‬ז דער‬
‫אויבערשטער האט אין תורה שריינ ‪-‬‬
‫געשטעלט אויך שזוינע ענינים וולס‬
‫זיינען " בלאו הכי " פשרשטטנדיק מצד‬
‫השכל של האדם ‪ " ,‬כדי להרבות שכר "‬
‫פטר לערנען אויך די ענינים ‪0‬י ] ‪.‬‬
‫למהר ‪ -‬ל בריש מס ' אבות‬
‫‪9‬‬ ‫" מנהג ישראל תורה היא "‬
‫‪ 8‬טייל מפרשי המשניות פון אבות הקבן‬
‫רעם מאמר צוגעשטעלט צו פרקי אבות ‪,‬‬
‫וואו זיי זיינען מפרש דעם מאמר ‪ -‬איז‬
‫מובן טז דער מאמר השט ‪ 8‬שייכות אויך‬
‫אבות ‪.‬‬ ‫צו מס '‬
‫אויך איז מנהג ישראל ‪ ,‬טז פשר יעדער‬
‫פרק אין פרקי אבות זשגט מען די משגה‬
‫"כוכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא‬
‫‪.‬‬
‫' " ‪ 8 -‬משנה איז מס ' סנהדרין י און‬
‫ס ' איז דט ‪ 8‬צד השווה צווישן די צוויי‬
‫ובסיום )‬ ‫משניות ( וולס מ ' זטגט בהתחלה‬
‫דרר חיים‬ ‫ראה‬ ‫‪)6‬‬

‫ישראל ‪. -‬‬ ‫בביאור המשנה " כל‬ ‫וולס אין ביידע איז מודגש די מעלה פון‬
‫א‪.‬‬ ‫ראה ב ‪ -‬ק ל ‪,‬‬ ‫ד)‬

‫)‬ ‫מכות ‪ .‬ועד " ז הוא בפרש ‪ -‬י ( ריב ‪ -‬ז‬ ‫בסוף מס '‬ ‫‪)8‬‬

‫להמשכה במכות ( כג ‪ ,‬רץ ‪ -‬בן ‪ .‬ומאירי שם ‪ .‬וב ‪ -‬פ בזית‬

‫‪. 10‬‬ ‫רענן לילקו ש שמינו רמז תקלו ‪ .‬ובזי ‪ -‬ר שבהערה‬ ‫‪.‬‬ ‫מס ' כא ‪.‬‬
‫אבות ‪.‬‬ ‫בסיום מב ‪,‬‬
‫ישעי‬ ‫י‬
‫‪)2‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫וראה מלאכת שלמה מכות‬ ‫וראה מגיא או " ח סנ " ד סק * ג ‪ .‬שו " ע אדה " ז שם‬ ‫‪)3‬‬

‫ושע‬ ‫ונבלות ‪.‬‬ ‫ובפרש ‪ -‬י ( מכות שסו שקצים‬ ‫‪)9‬‬ ‫מד ‪ .‬ובהמובא ( מבאר שבע ) במסורת הש ‪ -‬ס לאבות‬
‫שם ‪.‬‬ ‫שלא הזכירו דם ‪ ,‬דבי ' קאי לפני זה בהמשנה‬ ‫בסיפו ‪ .‬ואב ‪ -‬מ ‪.‬‬
‫בג ) ‪.‬‬ ‫פרש " י עה " ת ראה יב ‪ ,‬כה ( שם ‪,‬‬ ‫וראה‬ ‫‪.‬‬
‫ראה ירושלמי פסחים פ ‪ -‬ד ה א ‪ ,‬ועוד ( נסמן‬ ‫‪)4‬‬

‫וע " ד חולין סו ‪ ,‬ב ( וראה זי " ר לילק " ש שמיני‬ ‫‪) 10‬‬ ‫ע' ‪. ) 1080‬‬ ‫‪.‬‬
‫בלקו ‪ -‬ש ח ד‬
‫אמרי‬ ‫משא " כ בענינים שעליהם‬ ‫קמו ‪ ,‬ע " א ) ) ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫שם‬ ‫(צ ‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫רפי ‪ -‬א‬ ‫‪)5‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪410‬‬

‫שבער ( נוסף אויף דעם וולס אויך‬ ‫מובן ‪:‬‬‫לויס דעם פירוש איז לבער ניט‬
‫לפירושו בלייבט די שוועריקייט פטר ‪-‬‬ ‫א ) דער לשון " הרבה להם " ‪ -‬ווזירים‬
‫את‬ ‫‪4‬י‬ ‫וישס עם שסייט דער לשון לזכות‬ ‫טעם‬ ‫‪8‬‬ ‫לפי הנ " ל איז "לזכות את ישראל "‬
‫ישראל ‪ ,‬און ניט ‪ 8‬לשון פון שכר ‪ ,‬כנ " ל ‪,‬‬ ‫פון‬ ‫ה ) ריבוי‬ ‫ניט אויף דעם ( כללות‬
‫איז ) דער עצם פירוש ין דורש גיאור ‪6‬י ‪:‬‬ ‫פון‬ ‫ציווי‬ ‫דעם‬ ‫אויף‬ ‫נטר‬ ‫תומ " צ ‪,‬‬
‫לפי פירושו קומט אויס ‪8 ,‬ז אין דעם עניו‬ ‫בטשטימטע מצות ב ) דער לשון " וזכות‬ ‫‪.‬‬
‫פון " הרבה להם ( תורה ו ) מצות " איז‬ ‫את ישראל" = דלפי פירושו ה‪8‬ט גע ‪-‬‬
‫ניטש קייז מעלה לעצמו ‪ ,‬דער ריבוי אין‬ ‫ד‪8‬רפט שסיין ‪ 8‬לשון וולס דריקט אוים‬
‫מצות איז נ‪8‬ר ‪ 8‬מיטעל ( ‪8‬ן ענין טפל‬ ‫את‬ ‫" להרבות‬ ‫ווי‬ ‫השכר ‪,‬‬ ‫ענין‬ ‫דעם‬
‫צוליכ דער איין מצוה ) וושס פשר ‪-‬‬ ‫וכיו " ב ‪.‬‬ ‫‪1‬י‬ ‫שכרם "‬
‫זיכערט ‪8‬ז ‪ 8‬איד וועט מקיים זיין איין‬
‫ג ‪ .‬דער ימב " מיי איז מפרש די‬
‫ושלמותה " ין ‪.‬‬ ‫מצוה " על מתבונתה‬
‫משנה הנ "ל ‪ " :‬כי ' י כשיקיים אדם מצוה‬
‫אויך דשרף מען פטרשטיין ‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫מתרי " ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף‬
‫עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים‬
‫ר " ח בן עקשיא איז מרגיש " רצה‬ ‫א)‬
‫אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כו '‬
‫הקב " ה לכוח אח ישראל " ? ‪ -‬און אין‬
‫פסוק איז די הדגשה " ה ' חפץ למען‬ ‫הנה זכה בה לחיי העולם הבא ועל זה‬
‫אמר ר " ח כי המצות בהיותם הרבה אי‬
‫אויבערשטנ ' ס‬ ‫צדקו " ‪ -‬צוליב דעם‬
‫?‬ ‫'י‬ ‫צדק‬
‫אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם‬
‫על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה‬
‫ב ) אין פסוק רעדט זיך בלויז וועגן‬ ‫המצוה תת " נפשו באותו מעשה " ‪.‬‬
‫תורה ‪ " -‬יגדיל תורה ויאדיר " ‪ -‬און‬
‫לויט דעם פירוש פיז מוסבר דער‬
‫ר " ח בן עקשיא איז מדגיש " לפיכך הרבה‬
‫‪9‬י ?‬ ‫להם תורה ומצות "‬ ‫לשוו " הרבה להם תומ " צ " ; דווקא דורך‬
‫דעם ריבוי אין תומ " צ וועט דער אדם‬
‫געוויס מקיים זיין ( עכ " פ ) איינע‬
‫‪8‬ז דער‬ ‫בשלימותה וכו ' ‪ ,‬איז שוין רעכט‬
‫‪.‬‬
‫אע ‪ -‬פ שגם בפיה ' מ כתב ‪ -‬זכה ‪ - -‬ה ז‬ ‫‪) 14‬‬
‫" הרבה להם " איז געווען דערפשר וושס‬
‫ושלימותה ‪.‬‬ ‫לכאורה שכר קיום מצוה במתכונתה‬
‫וראה בארוכה דרך חיים למהר ‪ -‬ל בסופו ‪,‬‬ ‫‪5‬ן )‬ ‫וכו' " ‪.‬‬ ‫" רצה הקב " ה לזכות‬
‫הרמב "ם ‪.‬‬ ‫שהרבה להשיג על פי '‬
‫בשרה ‪.‬‬ ‫גם ‪ :‬הרי איז זה הסברה על הריבוי‬ ‫‪) 16‬‬

‫‪.‬‬
‫אבל י " ל בפירוש דברי הרמב ם ‪ -‬ועפ " ז‬ ‫‪) 17‬‬ ‫אבל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬דרוש וקבל שכר ‪.‬‬ ‫ובב ‪ -‬מ )‬ ‫א‪.‬‬ ‫( סנהדרין עא ‪,‬‬
‫מתורצות לכאורה גם קושיות המהר ‪ -‬ל ‪ ( -‬דלח‬ ‫‪1‬ש ‪ ,‬נ ) דגם במקום‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫ראה שליה ( חט ‪ ,‬סע ' ב‬
‫אלא )‬ ‫נחית להחילוק אם יש לו חציו זכות כו ' ‪,‬‬ ‫שאמרו יגדיל תורה ויאדיר שאינו עניז להד מילתא‬
‫בס "‬ ‫ובכ " מ )‬ ‫ס‪.‬ז‪.‬‬ ‫דכוונתו ע ‪ -‬ד המבואר ( אגהיק‬ ‫אבל מ " מ יש ללמוד ממני כו ' למקום אחר ‪ ,‬ע "ש ‪.‬‬
‫( שבת קיח ‪ ,‬ב ) אבוך במאי הוי זהיר טפי ‪ ,‬שלכל אחד‬ ‫אנצקלוסדי '‬ ‫‪. 14‬‬ ‫הערה‬ ‫‪72‬‬ ‫וראה לקו " ש ח " ד ע '‬
‫יש מצוה מסוימה שעץ גמשך ומאיר לו האור שבכל‬ ‫‪.‬‬
‫תלמודית ערך דרוש וקבל שכר ואב ‪ -‬מ ‪,‬‬
‫חדא ' ג‬ ‫לפיה 'מ מכות שם ‪.‬‬ ‫וראה צפע ‪ -‬נ‬ ‫המצות ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שזו כתנחומא שמיני ח ישיש שם ( רמז‬ ‫‪)1 1‬‬

‫ד " ה תרי " ג מצות ) ‪.‬‬ ‫מהרשש מכות ( בג ‪ ,‬ב‬ ‫כדי שיתז שכר טוב לישראל שמשמריז את‬ ‫תקלו ) ‪:‬‬

‫אבל ראה פיה " מ‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫ישעי '‬ ‫רד ‪ -‬ק‬ ‫ראה‬ ‫‪) 18‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫המצות כמו שפי ' בזית רענו‬ ‫‪.‬‬
‫שם ‪.‬‬ ‫ורע ב מכות‬ ‫‪.‬‬ ‫בפיה " מ סוף מס ' ‪ .‬מכות ‪ ,‬וראה עקרים מ " ג‬ ‫‪) 12‬‬

‫בדרך חחם שם בסופו ‪ :‬נגד שהרבה להם‬ ‫‪) 19‬‬ ‫אבות ‪.‬‬ ‫פכ ט ‪ .‬מדרש שמואל בסוף מס'‬ ‫‪.‬‬
‫תורה אמר יגייל תורה וכנגד רבוי מצות אמר‬ ‫בדברי הרמכ " ם ‪ -‬עייג ' כ שער המצות‬ ‫‪) 13‬‬

‫ויאדיר ‪,‬‬ ‫ויאדיר ‪ .‬וצ ‪ -‬ע איך מרומז זה בל '‬ ‫בתחלתו ‪ .‬עיי" ש ‪.‬‬ ‫להאריז ‪ -‬ל‬
 ‫‪411‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבחר‬ ‫לקוטי‬

‫עם דטרף זיין מספר המצות ‪ ,‬און אויף‬
‫יעדן מספר ווילס מען געקענט פרעגן‬
‫יתר ) ‪.‬‬ ‫פ‪8‬רוושס איז לא פחות ( ולא‬
‫נשר די משנה רעדט דש וועגן דעם‬
‫ענין פון תורה‬
‫" הרבה " אין דעם זעלבן‬
‫און מצות ‪,‬‬
‫וויבשלד שז‬ ‫( ועמן ) מחדל‪- 26‬‬
‫בא דוד והעמידן על אחד עשר וויולט‬
‫געווען גענוג ‪8‬ז דשס זשל זייז מספר‬
‫המצות ‪ ,‬ועד " ז לויס ר' סעדה גאון יי ‪8‬ז‬
‫שלע מצות זיינען נכלל בעשרת הדברות‬
‫‪ -‬וושלט געווען גענוג די עשר מצות ‪.‬‬
‫און אפילו את " ל ‪8‬ז עם ד‪8‬רפן זיין‬
‫ג ) אויך פשדערט זיך ביאור פשרוושס‬
‫דער לשון המשנה איז שנדערש ווי דער‬
‫לשון הכתוב ‪ :‬אין דער משנה שסייט‬
‫אין פסוק ‪* -‬ה '‬
‫" רצה הקב " ה " און‬
‫חפ ץ "‬ ‫‪.‬‬
‫[ אע "פ שז " לשון תורה לעצמה ולשון‬
‫ובלשון‬ ‫חנמים לעצמן " ‪ , 20‬געפינט מען שבער‬
‫בכמה מקומות ‪8 ,‬ז שפלערנענדיק ‪ 8‬גע ‪-‬‬
‫וויסן ענין פון פסוק נוצן די חכמים אין‬
‫זתער רייד דעם לשון הפסוק ; ולדוגמא‬
‫(אין די לשונות הנ " ל אוו בנוגע‬
‫לתומ * צ ) ‪ :‬לעולם ינ ילמוד אדם תורה‬
‫במקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת‬

‫שלע תרי"ג ענינים ‪ ,‬וושלט יעדערע פון‬

‫ה' חפצו ממצוא חפצך ‪ ,‬חפציך אסוריו‬ ‫‪.‬‬
‫די עלף שצער צען געהאט כו' כ פרטים‬
‫‪.‬‬ ‫מ]‬ ‫‪.‬‬
‫חפצי שמים מותריו י‪ 2‬וכמה כיו " ב‬
‫אין דער מצוה גופא ‪ -‬ע " ד ווי אויך‬ ‫ד ) די משנה זשגט " לפיכך הרבה להם‬
‫איצטער השט יערער מצוה כו ' כ‬ ‫תורה ומצות " ‪ ,‬וושס דער פשוט' ער‬
‫פרטים ' י ‪ -‬און דשס פשרענטפערט‬ ‫טייטש פון " הרבה " איז ‪ 8‬ריבוי אין‬
‫דער רמב * ם ‪8‬ז ושמעלס וושלט ניט גע ‪-‬‬ ‫מספר א וכמות ‪ ,‬דשקעגן דער לשון‬
‫ווען די זיכערקחט פון קיום מצוה אפילו‬ ‫" יגדיל תורה ויאדיר "‬ ‫איז‬ ‫)‬ ‫(הרא"‬ ‫הכתוב‬
‫‪.‬‬‫איינע פון הנ "ל במתכונתה ושלימותה‬ ‫שטשר ‪-‬‬ ‫און‬ ‫גרויסקייט‬ ‫איכ [ ת ' דיקע‬
‫ואולי "ל יתרה מזה ‪ -‬דורך עובר זיין‬ ‫‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫קייט‬
‫אויף איין פרט פון די מצות הנ"ל פעלט‬
‫אין דער שגיתות המצוה כשטש ער השט‬
‫די נקודת הביאור בכל זה ‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫פרטים ‪.‬‬ ‫מקיים געווען שלע איבריגע‬ ‫דער ריבוי אין תומ*צ וועגן וועלכן די‬
‫משנה רעדט דש איז ניט ווי סיאיז משמע‬
‫ובפנימיות הענין ‪:‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫בפשטות ( ומלשון פירוש המשניות ) ‪8 ,‬ז‬
‫יעדער מצוה און ענין אין תורה איז‬ ‫דשם מיינט דעם מספר תרי " ג פון‬
‫שנדערש פון ‪ 8‬צוויטער מצוה און ‪8‬‬ ‫מצות * ' נ וושס דשם איז ‪ 8‬ריבוי ‪ ,‬וושרום‬
‫צווייטן ענין אין תורה ‪ ,‬ביז ‪8‬ז דשס איז‬ ‫מ ' השט דיך ניט קיין טעם ויסוד וויפל‬
‫טיילמשל אין שן אופן הפכי ‪ -‬שנהויבנ ‪-‬‬
‫דיק פון דער חלוקה כללית מצות עשה‬ ‫חוליז קלז ‪ ,‬ב ‪ ,‬וראה הוד " ה שתי ( מנחות צד ‪,‬‬ ‫‪) 20‬‬

‫קטו‪.‬‬ ‫שד " ח כללים מערכת למד כלל‬ ‫א‪.‬‬

‫)‬

‫לסנ"צ ‪.‬‬ ‫ע " ז יט ‪ ,‬א וראה שם בגמרא‬‫‪.‬‬ ‫‪) 21‬‬

‫בחדא " ג שם " שהם כוללים‬ ‫א‪,‬‬ ‫מכות כד ‪,‬‬ ‫‪)%‬‬
‫א‪.‬‬ ‫שבת קיג ‪,‬‬ ‫‪) 22‬‬
‫וראה‬ ‫וצעיר ‪.‬‬ ‫חלק גדול מהתורה ‪ -‬ולא בולו ‪-‬‬
‫ב ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫וראה מו " ק ט ‪,‬‬ ‫‪) 23‬‬
‫בהצגת לתהלים ( יהל‬ ‫וביצירו‬ ‫תפא " י למהר ‪ -‬ל פניך ‪,‬‬
‫כמפורשו בפיה *מ ‪.‬‬ ‫ובפרט בנדו " ד‬ ‫‪) 24‬‬
‫( בסופו )‪.‬‬ ‫אור ) סו ‪ ,‬ב‬
‫שהובא ‪ -‬יגדיל תורה גו'‪.‬‬ ‫ב)‬ ‫( סו ‪,‬‬ ‫לי‬ ‫וגם‬ ‫‪) 25‬‬
‫הובא בפרשץ עה " ח‬ ‫‪-‬‬ ‫שלו‬ ‫כאזהרות‬ ‫ד‪) 2‬‬
‫יב ) ‪.‬‬ ‫( משפטים כד ‪,‬‬
‫ולהעיר לכאורה לההגדלה וכו ' בעזיז זה‬
‫שכתורה הכוונה‬
‫הרי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מבוא‬ ‫ז‪.‬‬ ‫להעיר מסה " מ להרכב ‪ -‬ם שורש‬ ‫‪) 28‬‬
‫‪. 10‬‬ ‫שםב‪ . ,‬ובהמצויז בהערה‬
‫מתויספ '‬
‫וראה רמב " ם הל ' ת " ת‬

‫להרס"ג ‪.‬‬ ‫הרייס פערלא לסתמן‬

‫ג‪.‬‬ ‫להעיר גם מאחת ( להה ‪ -‬מ ) צג ‪,‬‬ ‫‪) 25‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪412‬‬

‫און עד " ז אויך אין דעם אויפטו פון‬
‫תומ " צ ‪8 ,‬ז זייער ענין איז צו שר‪8‬פ ‪-‬‬
‫נעמען דעם העלם והסתר פון וועלט‬
‫( מטס מצד דעם זיינען די עניני העולם‬
‫אין ‪ 8‬ציור פון ריבוי ופירוד ) און מטכן‬
‫פון וועלט ( רשות הרבים ) ‪ 8‬רשות היחיד‬
‫ליחידו של עולם ‪ -‬מגלה זיין אחדותו‬
‫וועלט ‪,‬‬
‫און וויבשלד ‪8‬ז תומ " צ איז ענינם ‪-‬‬
‫ומצות וא תעשה ( חיוב ושלילה ) יו ‪ ,‬די‬
‫חילוקים פון עדות חוקים ומשפטים ‪ ,‬ביז‬
‫צו דער התחלקות פון תרי " ג מצות ‪,‬‬
‫יעדע מצוה הלט איר תוכן ‪ ,‬טעם‬
‫‪(9‬‬ ‫ייחס‬
‫און כוונה י‪ : 3‬און חזוי או ? ך אין תורה ‪,‬‬
‫טנהויבנדיק מיס דער התחלקות פון די‬
‫פיר אופנים אין יעדער עניז ובבתורה ‪:‬‬
‫של הקב " ה אין‬ ‫פשט רמז דרוש סוד ‪ ,‬די חילוקים פון‬
‫מ " ט פנים טמא מ " ט פנים טהורה ‪ ,‬ע '‬

‫אחד ‪ -‬פשרוו‪8‬ס איז ד‪ 8‬אין זיי שזע‬
‫?‬
‫ז ‪ .‬איז די משנה מסביר " רצה הקב " ה‬
‫לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם‬
‫תורה ומצות " ‪ " ,‬לזכות " איז פון לשון‬
‫אידן פון אויבערשטן איז‬ ‫נשר )דער‬
‫‪8‬ז רצון‬ ‫זיכוך " ‪:‬‬
‫"ניט (‬
‫זטלו צוקומען צו‬
‫ביטול צו אלקות ‪ ,‬נ‪8‬ר ‪8‬ז ביי זיי ז‪8‬ל זיך‬
‫אויפט‪8‬ז ( אויך ) דער ענין פון זיכוך ' י ‪,‬‬
‫און דער חילוק וניניהם ‪: ' 6‬‬
‫תוכן הביטול איז שז עם פטרלירט זיך‬
‫די מציאות האדם און דורך דעם איז ער‬
‫דבוק לאלקות ‪ :‬און הגם ‪8‬ז דער אדם איז‬
‫צונויפגעשטעלט פון פטרשידענע כחות‬
‫ואברים ‪ -‬ביז צום ריבוי התחלקות פון‬
‫רמ " ח אברים ושס " ה גידים ‪ -‬השט‬
‫אבער די התחלקות קיין טרט ניט אין‬
‫דער תנועה פון ביטול ‪ ,‬וושס פועל' ט‬
‫דעם ביטול והעדר פון ( זייער מציאות‬
‫ובמילא פון ) זייערע ענינים פרטיים ‪ ,‬טזוי‬
‫פנים לתורה י ' ‪ ,‬און נ‪8‬כמער ‪-‬נ ביז‬
‫ששים רבוא פירושים אין יעדן אופן‬
‫ריבוי התחלקות‬
‫הנ " ל פון תורה * י ‪.‬‬
‫ביאור ‪ :‬תורה‬ ‫יוחס דחס פיז דורש‬
‫אחת ומצותי ' זיינען געגעבן געוו‪8‬רז‬
‫מהשם אחד און ענינם איז צו ממשיך זיין‬
‫און מגלה זיין הוי אחד ושמו אחד ‪ ,‬די‬
‫אויבערשטן ‪.‬‬ ‫אחדות הפשוטה פון דעם‬
‫איז דשך מובן ‪8 ,‬ז אויך אין דער עבודה‬
‫פון ‪ 8‬אידן דשרף יעדער מצוה זיין פטר ‪-‬‬
‫בונדן מיט דער איין ‪ -‬איינציקער כוונה‬
‫ותכליתן צו פועל זיין דעם סשרבונד און‬
‫התאחדות כביכול פון דעם מקיים‬
‫המצוה מיטן אויבערשטן ‪ ,‬וו‪8‬ם איז‬
‫אחדות הפשוטה ; און שזוי אויך אין‬
‫תורה ‪ ,‬צו פטראיינציקן זיך מיטין נותן‬
‫התורה ‪.‬‬ ‫התורה דורך השגת‬
‫ה)‬ ‫ת ‪ ,‬תשמ ‪.‬‬ ‫( קה ‪-‬‬ ‫הרמב " ם‬ ‫‪ .‬הדרו ‪ .‬עי‬ ‫יאש‬ ‫‪,‬‬ ‫‪29‬‬
‫התורה ‪.‬‬ ‫בביאור דבתי הרמב ‪ -‬ם ריש הל ' יסודי‬
‫כמובז גם ממחזיו ( זחיא קע ‪ ,‬ב ‪ .‬וראה מכות‬ ‫‪) 30‬‬

‫שז עס איז כאילו ניטט קייל חילוק צווישן‬ ‫‪.‬‬

‫בג ‪ ,‬סע * ב ) דרמ " ח ושס ה הם כנגד איברים וגידים‬

‫זיי ‪,‬‬
‫שאין דומים זל ז ‪ .‬וראה לקו ‪ -‬ה עה ‪ ,‬פ חמים תהי '‬ ‫‪.‬‬
‫ג )‪.‬‬ ‫( נבכים מה ‪,‬‬
‫דער ענין פון " זיכוך" איז ‪ ,‬שז ער גופא‬
‫ראה בספרי טעמי המצות ‪ .‬ולהעיר מכוונות‬ ‫‪) 31‬‬
‫‪ -‬איבריו וגידיו ‪ -‬ווערן נזדכך און‬ ‫המצות ‪ -‬שיש שזוכי כלליח וכוונה מרטית ( עטיר‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫וראה תניא רפמ א ‪ .‬לקו ‪ -‬ת שלח מ ‪ ,‬א‬ ‫בסופו ) ‪.‬‬
‫נתנו‬ ‫‪ -‬לא‬ ‫()‬ ‫וש ‪-‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫רפמ ‪.‬‬ ‫(ב ‪ -‬ר‬ ‫‪.‬‬
‫ונמרז ל‬ ‫‪) 35‬‬ ‫ובכ מ‬‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫המצות אלא לצרף בהם את הבריות ‪ -‬וראה לקו ‪ -‬א‬ ‫‪.‬‬
‫ירושלמ ' סנהדרין פ ‪ -‬ד ‪ ,‬ה ב ‪ ,‬מדרש תהלים‬ ‫‪) 32‬‬

‫שבפנים ‪.‬‬ ‫להה ‪ -‬מ סר ( ‪ -‬ט ( סו ‪ ,‬רע " א ) בביאור המשנה‬ ‫ב ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫‪ ,‬ח ‪ .‬יב ‪ ,‬ז ‪ .‬זח ‪ .‬ב סו ‪ ,‬ריש ע ‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫וראה‬ ‫ועוד ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ספ ‪ -‬ה‬ ‫( למהר * ל )‬ ‫ישראל‬ ‫תתארח‬ ‫‪.‬‬
‫במדב ר פי ‪ -‬ג ‪ ,‬טז ‪ .‬ובב ‪ -‬מ ‪.‬‬ ‫‪) 33‬‬

‫בהעלותר ‪.‬‬ ‫במדביר ר ‪ -‬פ‬ ‫‪,‬‬

‫שער הגלגולים הקדמה ז ‪ ,‬וב ‪ -‬כ בש ' יוה ‪ ,‬ק‬ ‫)‬ ‫א‬
‫לקו ‪ -‬ש ח ‪ -‬ד ‪7‬‬ ‫‪. 31‬‬ ‫ראה גם בהנסמז בהערה‬ ‫‪) 36‬‬ ‫על קברי צדיקים הקדמה ג' ( קח ‪ ,‬ב ) ‪.‬‬ ‫בעגיו היחודים‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫‪1 193‬‬ ‫שבסוף שער מאמרי רז" ל להאריז‪ -‬ל ‪.‬‬ ‫לקוטי מהרחיו‬
‫‪413‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבית‬ ‫לקוטי‬

‫ח ‪ .‬מען ד‪8‬רף יבער פשרשטיין ‪ :‬ווי ‪-‬‬ ‫און אין‬ ‫י' ‪-‬‬ ‫ווערט איין ז‪8‬ך מיס אלקות‬
‫בטלד דער אויבערשטער איז ד‪8‬ך‬ ‫ריבוי‬ ‫דער‬ ‫נוגע‬ ‫אדרבא ‪,‬‬ ‫איז ‪,‬‬ ‫דעם‬
‫אחדות הפשוטה ‪ ,‬וולס מצד דעם השבן‬ ‫התחלקות פון די ( כחות ו )אברים וגידים ‪,‬‬
‫אויך תומ " צ געדשרפט זיין באופן כזה ‪,‬‬ ‫יו‪8‬רום די הזדככות פון יעדן ( כח ו )אבר‬
‫שז אין זיי ז‪8‬ל ניט זיין קיין ריבוי‬ ‫וגיד מוו זיין בהתאם לתוכנו וענינו‬
‫התחלקות וקוין שונים ‪ ,‬און ד‪8‬ס וולס‬ ‫הפרטי ‪.‬‬
‫הרבה אתלהם תומ " צ " איז נשר " בכדי‬
‫"לזכות‬ ‫וויבטלד ‪8‬ז דער אויבערשטער השט‬
‫ישראל " ‪ -‬קומט ד‪8‬ך במילא‬ ‫געוו‪8‬לט ‪8‬ז ביי אידן ז‪8‬ל זיך אויפט‪8‬ז‬
‫אוים ‪ ,‬שז דער ריבוי אין תורה יון מצות‬ ‫דער ענין הזיכוך ( " לזכות " ) ‪ " ,‬לפיכך‬
‫איו ‪8‬ז ענין פון ירידה כביכול און איז‬ ‫הרבה להם תורה ומצות " ‪ -‬דערפשר‬
‫ניט מזוי פשרבונדן מיט עצם התורה‬ ‫ארז דש ‪8‬ז‪ 8‬ריבוי והתחלקות אין תורה * יי‬
‫ומצות" ‪ ,‬וולס ענינם איז אחדות אוז‬ ‫ומצות ‪ ,‬ווייל יעדער מצוה השט איר ענין‬
‫פשיטות ‪.‬‬ ‫מיוחד וולס פועל ' ט ‪ 8‬זיכוך אין ‪ 8‬בשש ‪-‬‬
‫אויף דעם ברענגט די שצויד דעם‬ ‫‪1‬י‬ ‫טימטן נכח און) אבר וגיד האדם‬
‫פסוק " ה ' חפץ למען צדקו יגדיל תורה‬ ‫(ועד " ז אין ‪ 8‬חלק פון וועלט ‪9‬י ) ‪ ,‬און שזוי‬
‫ויאדיר " ‪ ,‬שז אדרבה ‪ ,‬דער ריבוי בתורה‬ ‫אויך אין תורה ‪8 ,‬ז די ענינים שונים‬
‫אויף כביכול ‪ 8‬הגדלה‬ ‫גיר‬ ‫ומצות טוס‬ ‫ייכוך‬ ‫‪8‬‬ ‫ומחולקים אין תורה ז=נען פועל‬
‫והאדרה אין תורה ‪ ,‬און דטס איז דער ‪-‬‬ ‫פון גדר השכל‬ ‫אין די אופנים שונים‬
‫צדקו " ‪.‬‬ ‫פ‪8‬ר וולס " ה ' חפץ למען‬ ‫"* ‪.‬‬
‫די הסכרה בזה ‪:‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫‪: 436‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.‬‬
‫להעיר ג ‪ -‬כ ממשנ ‪ -‬ת ( לקו " ש חט ז ע '‬ ‫‪137‬‬
‫ואילך ) בהחילוק ביז תורה למצות ‪ ,‬יחוד וביטול ‪.‬‬ ‫‪439‬‬
‫סש‪1‬יז ידוע אין דעם ענין פון נתאוה‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫וראה לקו " ש שם ע ' ‪246‬‬
‫הקב " ה להיות לו דירה בתחתונים י *‬ ‫‪.‬‬
‫מהרח וו )‬ ‫( ולקוטי‬ ‫משער הגלגולים‬ ‫להעיר‬ ‫‪37‬ן‬ ‫‪.‬‬
‫[ וולס די פנימיות הדירה איז‬ ‫שם ‪ :‬הנשמות הם ס ' רגוא כו ' התורה היא שרש‬
‫ולשכון בנש " י וכו ' שיהיו כנס " לדור‬
‫" י מכון‬ ‫לשבתו‬ ‫בתורה‬ ‫'ש‬ ‫נשמות כי ממנה חוצבה ובה נשרשו ‪1‬וכ ‪:‬‬

‫ית ' כו ' " נין‪8 ,‬ז די " דירה "‬ ‫ס ' רבוא פירושים כו ' ונמצא כי מכל פי ' מן הס ' רבוא‬

‫אמיתית איז דווקא ווען זי ווערט‬ ‫ש‪.‬‬ ‫פירושים נתהוו נשמה אחת כו ' ‪ ,‬ע ‪.‬‬
‫נתן‬ ‫( קרוב לסופו ) ‪:‬‬ ‫רמה במדביר פי " ד ין ‪-‬ד‬ ‫‪) 38‬‬
‫אויפגעט‪8‬ו דורך דעם זיכוך פנימי פון‬
‫להם תורה שבכתב שיש בה תרי ‪ -‬ג מצוח כדי למלאת‬
‫דעם אדם ‪ ,‬ד ‪ .‬ה ‪8 .‬ז יעדער כח פרטי לפי‬
‫‪17‬כ‪1‬תם שנאמר ה ' חפץ גו ' ‪ .‬ולכו כל אדם‬ ‫‪,‬‬ ‫מצות‬
‫מהותו וענינו ווערט מיוחד מיט אלקות ‪,‬‬ ‫מישראל צריך לבוא בגלגולים רבים עד שיקיים כל‬
‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫התורה במחשבה דבור ומעשה וישלים‬ ‫לי‬ ‫תרי ‪ -‬ג‬
‫לבער מצד דער כוונת הדירה ווי ד‪8‬ס‬ ‫לבושי נפשו ולתקנם כו ' כדי להלביש כל תרי ‪ -‬ג גחי '‬
‫וכחות שבנפשו אחת ממנה לא נעדרה כו ' ‪1‬חגה ‪ -‬ק‬
‫איו כביכול בעצמותו איז ניט שייך דער‬
‫ר ‪ -‬ס כס ( קמח ‪ ,‬ב ) גשם הארושל ‪ .‬הל ' ת ‪ -‬ת לאדה ‪ ,‬ו‬
‫גדר פון ריבוי און היפך הריבוי און‬
‫סוד ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פ ד‬
‫מ ' קען ניט זלגן שז אין עצמותו ית '‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ראה במדב ‪ -‬ר פי ‪ ,‬ז ‪,‬‬ ‫‪).‬‬ ‫ת‬
‫ואחדות הפשוטה ז‪8‬ל זיך הערן ‪ 18‬ענין‬ ‫ראה הל ' ת ‪ -‬ת שם ‪ :‬ועוד אמרו חכמי האמת‬ ‫‪) 40‬‬

‫יו‪8‬ס איז ח " ו חוץ הימנו ואחדותו‬ ‫שנד נפש צריכה לתיקרה לעסוק בפרד ‪ -‬ס כו ' ‪ ,‬וכל‬
‫‪.‬‬ ‫מי שיבול להשיג ולידע הרבה כו ' צריך לבוא‬

‫‪ ) 41‬חנחומא נשא מז‪ .‬רערד ‪.‬‬ ‫בגלגול עד שישיג וידע בל מה שאפשר בז ' הן‬

‫תו " א‬ ‫וראה‬ ‫‪ ) 42‬המשר תרס " ו מ " ע תסח ‪.‬‬ ‫בפשטי ההלכות הז ברמזים ודרשות וסודות כי כל‬

‫תר ‪ -‬ל ע ‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫ושפטים עו ‪ ,‬ד ‪ .‬אוה ת שם ע ' א ‪ ,‬רסז ‪ .‬סה ‪ ,‬מ‬
‫ג‬ ‫מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה‬
‫זהו ת קון שקימותה וא " א לה להתתקו ולהשתלם בו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫נ‪1‬ד‪ .‬ועוד ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבית‬ ‫לקוטי‬ ‫‪414‬‬

‫והתגלות ‪ ,‬אין תורה שבעל פה ‪ -‬ע " ד‬ ‫ההשתל ‪-‬‬ ‫סדר‬ ‫אין‬ ‫דוקא‬ ‫הפשוטה ‪.‬‬
‫אני נקרא * ‪ -‬דירטן ז‪8‬גט זיך עס‬ ‫שלות " ‪ ,‬וואו דער אור א " ס ב " ה ווערט‬
‫שרוים אין ‪8‬ז אופן פון " רצה הקב " ה‬ ‫נתצמצם וכו ' ורצה הקב " ה ‪8‬ז עם זאל‬
‫לזכות את ישראל " ‪ ,‬כאילו ווי דשם איז ‪8‬‬ ‫זיין בעשרה מאמדות ( און אין יעדערן‬
‫בשזונדער ז‪8‬ך ‪ ,‬ובמילא איז ד‪8‬רט נוגע‬ ‫נברא‬ ‫ואותיות )‬ ‫תיבות‬ ‫כו " כ‬ ‫זיי‬ ‫פון‬
‫דעם זיכוך פון די כוחות פרטיים ‪-‬‬ ‫העולם כעטש אפילו ‪8‬ז במאמר אחד‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫וזכות את‬ ‫יכול להבראות ' און גיס טז קרט אויף‬ ‫‪4‬‬

‫און דשם איז אויך דער חילוק צווישן‬ ‫ריבוי והתחלקות און עולם ( ביז " נעשה‬
‫דעם לשון " רצה " און " חפץ " ‪ " :‬רצה " איז‬ ‫אדם " לשון רכים ) ‪ -‬דשרטן ווערט‬
‫מתאר ‪ 8‬תנועה ‪ , 46‬די תנועת הרצון ‪ ,‬ווי‬ ‫נתגלה און דערהערט טז דער ריבוי איז‬
‫ער ציט זיך ( ער לויפט ) צום דבר הנרצה‬ ‫פון אחדותו ית ' ‪ ,‬און ‪8‬ז כוונת הדירה איז‬
‫( און דערפטר שסייט דער לשון ביי‬
‫אין דעם ‪ ,‬וולס דאס קומט דורך דעה‬
‫זיכוך פרטי פון יעדער כח בפ " ע * " ‪.‬‬
‫איז‬ ‫אוןי * (" און‬
‫חפץ "‬
‫דערי ‪-‬‬ ‫ישראל‬
‫דעם" ) ;רצון‬ ‫את אין‬ ‫לזכות‬
‫תענוג‬ ‫"דער‬
‫יו " ד ‪ .‬און דטס איז דער חילוק‬
‫צדקו " ) ‪.‬‬ ‫בער איז " ה ' חפץ למען‬ ‫צווישן דער לשון אין מרז " ל און דעם‬
‫לשון הכתוב ‪:‬‬
‫אוז עי " מ ווי דשם איו ביים אדם‬
‫למטה ‪ ,‬שז דער רצון איז וולס ער שטייט‬ ‫שאני‬ ‫כפי‬ ‫‪-‬‬ ‫שבכתב‬ ‫תורה‬ ‫אין‬
‫מיס ‪ 8‬המשכה צו ‪ %‬ז‪8‬ך וושס איז‬ ‫דערהערט זיך יעדער עניו‬ ‫י‪- 4‬‬ ‫נכתב‬
‫אויסער אים ‪ :‬משא " כ דער ענין החפץ ‪,‬‬ ‫ווי ער איז אין שורש ‪ ,‬אין פנימיות‬
‫מתענג ‪.‬‬ ‫תענוג ‪ ,‬איז עס ווי ער איז זיך‬ ‫הכוונה ‪ ,‬אוו בשרשו איז די כוונה " למען‬
‫און דערפון נעמס זיך דער אונטער ‪-‬‬ ‫צדקו " ‪ -‬פון דעם אויבערשטן ‪ .‬שבער‬
‫שייד ‪8‬ז אין רצון ‪ ,‬וושס דער נפש ציט‬ ‫המשכה‬ ‫איז‬ ‫שר‪98‬‬ ‫קומט‬ ‫דשם‬ ‫ווי‬
‫זיך צו ‪ 8‬געוויסער זעך ‪ ,‬זיינעז פשרשז‬
‫חילוקים מצד די פ‪8‬רבונדנקייט מיט‬ ‫‪.‬‬
‫להעיר מהמשך תער ‪ -‬ב ח " ב ע ' א ' קט ‪ .‬ועד ז‬ ‫‪) 43‬‬

‫‪.‬‬
‫ענינים צו וועלכע ער ציט זיך משא " כ‬ ‫בכ " מ ‪.‬‬
‫תענוג ‪ ,‬וולס דער נפש איז זיך מתענג‬ ‫אבות רפ " ה ‪ .‬וראה ב ' הפי ' בזה בפרדס ( שער‬ ‫‪) 44‬‬

‫בעצמותו איז אין דעם ניטש קייז חילוק‬ ‫שם )‬ ‫כ ' פ " ו ) רם ‪ -‬ז ( לזח " א דקל " ה ע " א ) ‪ .‬מד ‪ -‬ש ( אבות‬
‫הובא ונתבאר בד ‪ -‬ה פדה בשלום תרפט ‪ .‬ד ‪ -‬ה הנ ‪ -‬ל‬
‫פון וולס ער השט דעם תענוג ‪ .‬ווייל ער‬
‫(וד " ה שלום רב ) תש ‪ -‬ד ‪.‬‬
‫‪81‬ר‬ ‫איז ניט פ‪8‬רבונדן מיט דער ז‪8‬ך ‪,‬‬ ‫‪ ) 44‬ואולי י ‪ -‬ל שזהו שנאמר הלשון " צדקו " כ '‬ ‫‪.‬‬
‫שלייז " ‪.‬‬ ‫מיטן נפש‬ ‫ה והר‬ ‫‪.‬‬ ‫(ד‬ ‫ת ראה בג ‪ ,‬ג ‪ .‬המשר‬ ‫‪.‬‬ ‫( לקו‬ ‫מבואר בב ‪ -‬מ‬
‫סיגי ) שבועות תרס " ב ) דלשון צדק ( צדיק ) מורה על‬
‫ברפתה לעשות רצון‬ ‫‪.‬‬ ‫להעיר משני הפי '‬ ‫‪) 46‬‬ ‫היושר ולמעלה הו ‪ -‬ע מ " ש צדיק ה ' צדקות אהב ישר‬
‫סע ‪ -‬ג ‪ .‬ועוד ) ‪.‬‬ ‫( תו ‪ -‬א א ‪,‬‬ ‫קונה ‪.‬‬ ‫יחזו פנימו היינו שיהי ' הגילוי אור למטה כמו שהוא‬
‫‪.‬‬
‫ראה לקוית שלח לח ‪ ,‬ג ‪ ,‬ראה יח ‪ ,‬ג ‪ .‬שה ש‬ ‫‪) 47‬‬ ‫למעלה ממש שבבחי ' יחו ‪ -‬ת שורה ומתגלה יחו " ע ‪,‬‬
‫ד ‪ .‬יבכ ‪ .‬מ ‪.‬‬ ‫כח ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫וזה נעשה ע ‪ -‬י התרי ג מצות ( שלכן נק ' בשם צדקה ) ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫בלקו ‪ -‬ת ( במדבר יח ‪ ,‬ב ואילך ) ובדרמ צ ( מב ‪,‬‬ ‫‪) 48‬‬ ‫ם כמו‬ ‫בתחת ‪. ,‬‬
‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫והיינו להיות בחי ' אחד ח פש טה‬
‫א ואילך ) ובכ ‪ -‬מ ‪ ,‬מבואר שבחי ' רצון העליק אין בה‬ ‫שהוא למעלה אחז ( ח פשט ‪ .‬שזהו דוקא עי ‪ -‬ז שיש‬
‫ולכן הרצון המלובש במצות כולל כל‬ ‫התחלקות ‪.‬‬ ‫והם‬ ‫בעולם )‬ ‫( וריבוי‬ ‫דכחות‬ ‫התחלקות‬ ‫ריבוי‬
‫המצות בשוה כו ' ‪ ,‬אבל העונג העליון ב " ה המלובש‬ ‫מזדככים בענינם הפרטי ע ‪ -‬י התרי ‪ -‬ג מצות שאז‬
‫במצות יש לכל מצוה תענוג פרמי ‪ ,‬כי העונג הוא‬ ‫הגילוי למטה הוא אחדות פשוטה כמו שהוא למעלה‬
‫‪,‬‬ ‫פנימי ' המכוון המלובש ברצון כו ' ‪ ,‬ע ‪ -‬ש בארוכה‬ ‫שי' ) ‪.‬‬ ‫( ראה כארוכה בההמשך שם ד " ה וירד‬
‫ואולי י ‪ -‬ל שזהו כפי שהעונג הוא כבר בבחי ' המשכה‬
‫א‪.‬‬ ‫ראה פסחים נ ‪,‬‬ ‫')‬ ‫‪5‬י‬
 ‫‪415‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבחה‬ ‫לקוטי‬

‫איז מצד " ה ' חפץ למען צדקו " ‪-‬‬ ‫יי‪8‬ס‬ ‫תומ " צ זיינען בכללות דץ‬ ‫‪49‬‬ ‫אין‬ ‫יא ‪.‬‬
‫‪129‬‬ ‫מצד דער כוונה און תענוג בעצמותו‬ ‫די צוויי מדריגות ‪ ,‬ווי תורה איו למעלה ‪,‬‬
‫ית ' יי ‪ ,‬קומט צו טד עילוי אויך איו דער‬ ‫ווי זי שסייט העכער פון ריבוי און‬
‫מדריגה פון תורה ווי זי איז למעלה‬ ‫התחלקות ‪ ,‬און ווי תורה ווערט נמשך‬
‫( " יגדיל ‪4‬י תורה ויאדיר " ) מער ווי דשס‬ ‫אין השתלשלות און קומט ‪ 9878‬למטה ‪,‬‬
‫איז אין תורה למעלה מצ " ע ( וע " ד‬ ‫ד‪8‬ס פועל' ט ‪8‬ז אין איר ז‪8‬ל זיין‬ ‫יישם‬
‫המבואר אין ספד הנהיר " שז זוד הי '‬ ‫התחלקות יי ‪.‬‬ ‫ריבוי‬
‫מחבר תורה שלמעלה בקוב " ה ) ‪ ,‬דהיינו‬
‫נוושס ד‪8‬ס דריקט זיך אויך אוים אין‬
‫‪.‬‬ ‫‪8‬ז עם ווערט נמשך פון א " ס אין תורה‬
‫דעם חילוק צווישן תורה און מצוות ‪8 ,‬ז‬
‫און דאס איז דער טעם אויף דעם‬ ‫תורה לגבי מצות איז סו ענין פון‬
‫שינוי הלשונות צווישן דעם לשון חז " ל‬ ‫אחדות י ' ‪ ,‬וכידועי ' ‪8‬ז תורה איז‬
‫און לשון הכתוב ‪:‬‬
‫אומעטום‬
‫מציאות ; און‬
‫זעלבעאיז‬
‫וולס דם‬
‫בגוף די‬
‫מקוםלדם " ‪,‬‬ ‫"בכל‬
‫נמשלה‬
‫תורה‬ ‫די‬ ‫זיך‬ ‫הערס‬ ‫תושב " כ‬ ‫אין‬
‫שלמעלה ווי זי איז בבחי ' כלל ' י ‪ ,‬העכער‬ ‫מצות צו אברים ‪ ,‬וואס יעדער אבר איז‬
‫פשר ריבוי והתחלקות יי ‪ ,‬וואס דערי ‪-‬‬ ‫אין זיין גדר וציור און איז‬ ‫מוגדר‬
‫בער איז אויך ‪ ,‬טז אין תושב"כ זיינעז " כל‬ ‫אבר ] ‪.‬‬ ‫שנדערש פון ‪ 8‬צווייטן‬
‫המצות בין מ " ע ובין מל " ח הן סתומות‬ ‫דוקא דורכדעם וולס תורה‬ ‫לבער‬
‫ולא מפורשות וגלויות וידועות " ' נ ‪.‬‬ ‫ווערט נמשך אין השתלשלות אין ריבוי‬
‫משא" כ אין תורה שבע " פ ווערט נתגלה‬ ‫התחלקות בכדי " לזכות את ישראל " ‪,‬‬
‫דער ריבוי והתחלקות פון מצות ‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫הירה ‪. 44‬‬ ‫ראה לעיל‬ ‫‪) 52‬‬ ‫‪.‬‬ ‫התענוג שברא"‬ ‫בהדבר ( ע ‪ -‬ש ‪ ,‬כמו עד ‪ ,‬מ בפנים הרי‬
‫תער ‪ -‬ב חיב ע ' תתקכג ‪ :‬ובאמת‬ ‫ראה המשך‬ ‫‪) 53‬‬ ‫מלובש בעינים כוי ‪ ) -‬וחיצוניות הרצון ‪ ,‬אבל התענוג‬
‫בבחי ' פנימיות ועצמות אוא ‪ -‬ס הרי מושרשת הכוונה‬ ‫כפי שהוא בעצמותו ‪ ,‬הרי אין שייר לומר עזיז‬
‫שיהי ' המשכה וגילוי אוא ‪ -‬ס ביה כו ' ‪ ,‬ומ ‪ -‬ש כחשכה‬ ‫התחלקות וריבוי ‪ .‬וראה המשך תרס ‪ -‬ו ע' סג ואילך ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫כאורה זהו בבחי ' חיצוניות אוא ס ובזה אמרו מה‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫המשך תעריב‬
‫איכפת לי אם שוחט ואוכל או נוחר ואוכל כו ' אבל‬ ‫או י " ל לאידך דדוקא מצד פנימיות התענוג כמו‬
‫בפנימיות הרי דוקא שוחט ואוכל כר שירי עבודה‬ ‫שהוא בעצמותו כא ונמשך פרטי התחלקות התענוג‬
‫וימשיכו בג ‪ -‬י גילוי אלקות כו ' ( ע ‪ -‬ש בארוכה בסוף‬ ‫ועיד המבואר בכ ‪ -‬מ ( ראה‬ ‫הרצון ) ‪.‬‬ ‫( משא " כ מצד‬
‫ובהמשך תרס ‪ ,‬ו סיע תקכא ואילך ‪ :‬אגל‬ ‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫הע '‬ ‫תו ‪ -‬ח ד ‪ -‬ה ויהי כל הארץ פכ ‪ -‬ז ואילך ‪ .‬דיה מי מדד‬
‫הכוונה‬ ‫‪.‬‬
‫שי ל‬ ‫כביכול ‪,‬‬ ‫לי '‬ ‫איכפת‬ ‫בפנימיות‬ ‫תרס ‪ -‬כ ועוד ) עניז ההתחלקות וריבוי הבא דוקא‬
‫שבפנימיות איכפת לי ' כביכול העניז דלצרף את‬ ‫מצד אחדות הפשוטה ‪.‬‬
‫ולהעיר ממשג ‪ -‬ת ( לקו ‪ -‬ש‬
‫‪. 44‬‬ ‫הבררת ‪ ,‬הזיכוך דישראל ‪ .‬וראה לעיל הערה ‪.‬‬ ‫פרטי ‪.‬‬ ‫חי ‪ -‬ט ע ' ‪ 248‬בנוגע לחיות‬
‫‪157‬‬ ‫להעיר ממשנ ‪ -‬ת במקיא ( לקו ‪ -‬ש חיט ע '‬ ‫‪) 54‬‬ ‫בהבא לקמן ראה תו ‪ -‬ח מקץ פה ‪ ,‬ג ‪ .‬אוה ‪ -‬ת‬ ‫‪) 49‬‬
‫ואילך ) בביאור מרז " ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר‬ ‫ב' ) ע '‬ ‫( כרך‬ ‫ואילך ‪ .‬שה " ש‬ ‫‪352‬‬ ‫( יהל אור ) תהלים שז‬
‫אלקינו ‪ ,‬שאמיתית הגדולה נעשית ע ‪ -‬י התלבשות‬ ‫ואילך ‪ .‬וש‪ ,‬נ ‪.‬‬ ‫תשם‬
‫עיירת ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫אלקות בר בו נבראים כו ' ‪,‬‬ ‫( קנה ‪,‬‬ ‫וראה תניא קו " א להביו מ " ש בפע ‪ ,‬ח‬ ‫‪)%‬‬
‫א ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫רכב ‪ ,‬ב ‪ .‬לקו ‪ -‬ת שלח נא ‪,‬‬ ‫ראה זח ‪ ,‬ג‬ ‫‪) 55‬‬ ‫‪.‬‬
‫ד " ה ואתם תהיו לי תר ‪ -‬ס חדא ' ג מהרש ‪ -‬א מכות‬ ‫ב)‪.‬‬
‫ד ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫ראה לקז ' ת שה ‪ -‬ש יא ‪,‬‬ ‫‪) 56‬‬ ‫תרי " ג ‪.‬‬ ‫שם ד " ה‬
‫( הובא‬ ‫‪%‬‬ ‫שבהערה‬ ‫מבמדב ‪ -‬ר‬ ‫להעיר‬ ‫‪) 57‬‬ ‫כל‬ ‫ד)‬ ‫( סנהדרין פ ‪ -‬ז ‪,‬‬ ‫להעיר מתוספתא‬ ‫‪) 51‬‬
‫באוה ‪ ,‬ת שם ) ‪ .‬אבל ע ‪ -‬ש שממשיך ‪ :‬זה המשנה שהיא‬ ‫צפע ‪ -‬נ‬ ‫א‪.‬‬ ‫לפע " ד מהד " ת פא ‪,‬‬ ‫אחד ‪.‬‬ ‫התורה ענין‬
‫המקרא ‪.‬‬ ‫גדתה מן‬ ‫ועוד ‪,‬‬ ‫ואתחגז ‪.‬‬ ‫עה ‪ -‬ת הפטרה פ '‬
‫א)‪.‬‬ ‫קנא ‪,‬‬ ‫כס ‪,‬‬ ‫אגה ‪ -‬ק ס ‪-‬‬ ‫‪) 58‬‬ ‫מ‪.‬‬ ‫ת שם יג ‪ ,‬א ואילך ‪ .‬ובכ‪.‬‬ ‫לקו ‪-‬‬ ‫‪) 52‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבית‬ ‫לקוטי‬ ‫‪416‬‬

‫זיי קומעז דערנטד טרט‪ 9‬למטה און‬
‫ווערן נתגלה דורך תושבע " פ ‪ -‬די‬
‫הגדלה אין תורה סוט זיך אויף בעתוד‬
‫תורה ויאדיר "‬
‫נשך אורייתא קומט שרוים ( פון רעם‬
‫רמיזא באורייתא נ‪ - ) 6‬תושבע " פ און‬
‫איר לימוד איז מביא לידי מעשה ‪.‬‬
‫און דשס איז אויך מתאים מיטן פירוש‬
‫הפשוט פון " יגדיל תורה ויאדיר " שז‬
‫דטס וועט זיין לעתיד לבא " ‪ ,‬ווייל‬
‫אמיתית הגילוי דערפון וועט זיין נשך‬
‫משיאר‬ ‫או‪ 7‬דעריבער איו אין תושב " כ‬
‫די השלמת הכוונה וושס ה ' חפץ למען‬
‫צדקו ווי דשם ווערט אויפגעטטז אין‬
‫" יגדיל‬ ‫‪-‬‬ ‫תורה ( שלמעלה ) וולס איז העכער פשר‬
‫ריבוי והתחלקות און די הגדלה אין‬
‫תורה איז באיכות ‪ -‬יגדיל תורה ויאדיר‬
‫[ וולס בפרטיות ווירמ אין דעמ‬
‫מבואר די הגדלה סיי אין תורה ‪ ,‬סיי איז‬
‫מצות ווי ז שטייעז אין תורה ‪ ,‬וואס‬
‫דשם זיינעז‪ -‬די צוויי לשונות יגדיל‬
‫ויאדיר ' ‪ :‬יגדיל איז די מעלת התורה‬ ‫‪9‬‬

‫דעם ווי עס וועט זיך אויספירן דער ענין‬ ‫וולס " תלמוד גדול שהתלמות מביא לידי‬
‫פון " וזכת את ישראל " דירך " הרבה‬ ‫מעשה " " ‪ , 6‬ויאדיר איז די מעלת התורה‬
‫‪-‬‬ ‫וכשלימות‬ ‫בפועל‬ ‫תומ " צ "‬ ‫להם‬ ‫בעצמותה ווי זי איז העכער איגגשנצן‬
‫לבא ‪.‬‬ ‫לעתיד‬ ‫פטר מצות וו‪8‬ם דשם איו דער ענין‬
‫מלכים‬ ‫" בי‬ ‫‪-‬‬ ‫שבתורה י '‬ ‫המלוכה‬
‫יג ‪ ,‬עפכהנ "ל קען מעז אויך מבאר‬
‫ימלכו " ‪61‬ן ‪.‬‬
‫זיין די שייכות פון דער משנה ר " ח בן‬
‫עקשיא אומר צו פרקי אבות ( וועלכע‬ ‫משא " כ איז תורה שבע " ס קומט דפס‬
‫מילערנט טלס ‪ 8‬הכנה צו מתן תורה‬ ‫שרוים בגילוי " הרבה להם הרה ‪1‬מצ‪1‬ת" ‪,‬‬
‫השבועות ) ‪:‬‬ ‫בחג‬ ‫י‪. 61‬‬ ‫כנ " ל‬

‫זחגט איז טנפ‪8‬נג‬ ‫"‬
‫אבות ‪ :‬לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על‬
‫פי מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות‬
‫שבמשנה אלא כולה מוסרים ומדות‬
‫וחכמי אומות העולם ג " כ חברו ספרים‬
‫כמו שבדו מלבם בדרבי המוסר כיצד‬
‫יתנהג האדם עם תבירו לפיכך התחיל‬
‫התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני‬
‫דער ברטנורא‬ ‫יב ‪ .‬דערמיט איז אויך מובן פטר ‪-‬‬
‫וושס עם שסייט " יגדיל תורה ויאדיר "‬
‫בלשון עתיד ( און ניט " הגדיל תורה‬
‫והאדירה " ) ‪ ,‬וו‪8‬רום די הגדלה והאדרה‬
‫אין תורה שבכתב איו שורש למעלה ‪,‬‬
‫ווערט דוקא דורך הרבה להם תומ " צ ‪ ,‬ווי‬
‫דב '‬ ‫פ " ד סיב וג ' ‪,‬‬ ‫לאדה" ‪,‬‬ ‫ראה הל ' ת " ת‬ ‫‪) 59‬‬

‫לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו‬ ‫עי'‪-‬ש ‪.‬‬ ‫מעלות בתורה לגבי מצות ‪,‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫מ‪,‬‬ ‫קידישיו‬
‫המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה‬ ‫() ‪) 6‬‬

‫גיטין נו ‪ ,‬ב ‪ :‬איו אדיר אלא מלך ‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 51‬‬
‫בסיני ‪.‬‬ ‫מלבם אלא אף אלו נאמרו‬
‫הצ צ לתהלים‬ ‫‪.‬‬ ‫כו ' ‪.‬‬ ‫וכמנחות ( גג ‪ ,‬מע " א ) יבוא אדיי‬
‫‪ 8‬שאלה ‪ :‬וויבשלד ‪8‬ז‬ ‫ייערז‬ ‫קען ד‪8‬ך‬ ‫( יהל אור ) צג ‪ ,‬ד‬

‫עס זיינען דש שזעלכע מוסרים ומדות‬ ‫סע ‪.‬א ‪.‬‬ ‫סב ‪,‬‬ ‫משלי ח ‪ ,‬סו ‪ .‬ראה גיטין‬ ‫‪) 62‬‬

‫אין די ספרים פו‪ 7‬חנמי אומות העולם ‪,‬‬ ‫חפץ " ‪,‬‬ ‫"ה‬ ‫כהו גם הטעם לשינוי השם ‪-‬‬
‫‪ ) 62‬הקר ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫רצה‬
‫שם ה ! ‪,‬‬
‫שהות‪,‬‬ ‫לי‬‫נאמר‬ ‫והתחלקות ‪,‬‬
‫נדגש‬ ‫למעיהדבתושב‬
‫מריבוי " כ שכה‬ ‫‪:‬‬ ‫בשרשו ‪,‬‬ ‫י‪,‬‬
‫שצג ‪.‬‬ ‫תו ‪ -‬א פח ‪ ,‬רע " ג ‪ .‬המשך תרס ‪ 1 -‬ע '‬ ‫ראה‬ ‫‪) 61‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫מות ח ‪ -‬א פס א ואילך‬ ‫שיט ‪.‬‬ ‫שם העצם ( פרדם‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬נכ ‪ -‬מ ‪ .‬יראה אגהיק סו ס כס ‪ .‬וראה תענית ט ‪ ,‬א‬ ‫ועוד ) ‪ ,‬ושם ו מ ' חד ( סוטה לח ‪ ,‬א ‪ .‬סנהדרין ס ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪, ,‬‬
‫באורייתא ‪.‬‬ ‫שאפילו נ " ר רמיזי‬
‫שבאה‬ ‫בתושבק " פ‬ ‫משא " כ‬ ‫שט ) ‪.‬‬ ‫פרדס‬ ‫וראה‬
‫שם ‪.‬‬ ‫ראה רד " ק ישעי '‬ ‫ג; ‪) 6‬‬ ‫הקב ‪ -‬ה " שקאי על בחי '‬ ‫‪.‬‬ ‫בהתגלות וריבוי כו ' אומר‬
‫וראה מדרש שמואל שם ‪.‬‬ ‫‪) 65‬‬
‫ג ‪ .‬ובב ‪ -‬מ ) ‪.‬‬ ‫‪ " 1‬א ( תו א יב ‪ ,‬ד ‪ .‬וראה לקוית תזויע כב ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪417‬‬ ‫שיחות‬ ‫אבית‬ ‫לקוטי‬

‫נה " ב ‪ ,‬ביז צום זיכוך פון די אברי גוף‬ ‫איז פשרוו‪8‬ס השט מען אויך אויף זיי גע ‪-‬‬
‫ניט‬ ‫הגשמי ‪ ,‬וושס בחיצוניות איז ער‬ ‫דשרפט שנז‪8‬גן בסיני שלס ‪ 8‬טייל פון‬
‫אינו‬ ‫‪8‬נדערש ווי דער גוף פון ‪8‬ז‬ ‫תורה דוקא ?‬

‫ענין‬ ‫יהודי ‪0‬י ‪ ,‬היינט ווי איז שייך ‪8‬ז דער‬ ‫ווערט דשם מבואר דורך דער משנה‬
‫הכי‬ ‫און תכלית פון תורה במעלתה‬
‫נעלית איז צו מברר יי זיין די כחות‬ ‫לזכות את ישראל לפיכך‬ ‫להם" התומ‬
‫הרבה הקב‬
‫" רצה‬
‫' צ " ‪ ,‬שז דער ענין פון‬
‫ומזות פון גוף ונה " ב ?‬
‫תומ " צ איז בכדי צו מזנך זיין ‪8‬לע בחות‬
‫דעריבער איז מעז מקדים די משנה‬ ‫( ומדות ) פון מענטשן ‪ -‬ומהאי טעמא‬
‫זיינען אויך די " מוסרים ומדות " הנ " ל‬
‫עוה ישראל יש להם חלק לעוה " ב " ‪ ,‬וולס‬ ‫" כל‬
‫" ב ד‪ 8‬מיינט ניט נ " ע נשר עולם‬ ‫‪ 8‬חלק אין‬ ‫געז‪8‬גט געוושרן בסיני שלס‬
‫התחי ' ‪ ,‬נשמות בגופים * יי ‪ ,‬און דשם זטגט‬ ‫תורה ‪ ,‬וו‪8‬רום די כוונה איז ניט נטר צו‬
‫מען בנוגע צו יעדן אידן ‪2‬י ‪ ,‬ווייל אויך‬ ‫מודיע זיין " כיצד יתנהג האדם עם‬
‫מצד גופו איז יעדער איד " נצר מטעי‬ ‫תבירו " ‪ ,‬נשר בעיקר צו פועל זיין רעם‬
‫מעשה ידי להתפאר " ‪ ,‬וכידועיי שז‬ ‫בירור וזיכוך פון די מדות ‪ ,‬וולס דשם‬
‫בחירת הקב " ה ( וולס אמיתית ענין‬ ‫קען זיין דוקא ווען זיי זיינען נכלל אין‬
‫הבחירה איז אין עצמות ) איז בשייכות‬
‫השבן תומ " צ " ‪ , 66‬וולס דוקא‬
‫דעמ‪8‬לט להם‬
‫" הרבה‬
‫צום גוף פון ‪ 8‬אידן ‪ .‬ובמילא איז מובן שז‬ ‫זיי דעם כח צו מזכך זיין‬
‫סיאיז קיין תמי ' ניט וושס כל ענינה של‬ ‫די מדות און כחות פרטיים שז זיי זללו‬
‫התורה איז צוליב דער כוונה " לנכות את‬ ‫ווערן כלים צו אלקות י‪.6‬‬
‫ישראל " * י‪ ,‬די מדות און גוף גשמי‬
‫שלו ' י ‪,‬‬
‫און כדי צו נשכמער מסביר זיין‬ ‫יד ‪.‬‬
‫‪8‬ז ענינה פון תורה איז צו פועל זיין‬
‫‪8‬‬ ‫פון‬ ‫והכחות‬ ‫המדות‬ ‫דעם זיכוך‬
‫פמ 'ט ‪.‬‬ ‫תניא‬ ‫סד )‬ ‫מענטשן ‪-‬‬
‫להעיר מקונטרס ענינה של תורת החסידות‬ ‫‪) 71‬‬
‫בשלמא ווען עם וויולט זיך גערעדט‬
‫סי ‪ -‬ט בביתור מרז ' ל ( קידושין ל ‪ ,‬ב ) בראתי יצה " ר‬
‫ובראתי לו תורה תבליז ‪.‬‬
‫וועגן די כחות הנשמה ‪ ,‬קען מען עס‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫וראה לעיל ע ' גון‬ ‫‪) 71‬‬ ‫‪-‬‬
‫פ‪8‬רשטיין ‪ ,‬וושרום דער שורש הנשמות‬
‫‪,‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫'‬ ‫וביאורים סי '‬ ‫תשובות‬ ‫בארוכה‬ ‫ראה‬ ‫‪) 72‬‬ ‫איז העכער פון ‪ .‬שורש התורה ‪ ,‬ווי‬
‫חז " ל ' ‪ 6‬זשגן " מחשבתן של ישראל קדמה‬
‫תניא שם ‪ .‬ובארוכה ס ' השיחות תורת שלום‬ ‫‪) 73‬‬
‫לכל דבר " ( אויך צו תורה ) ‪:‬‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫‪120‬‬ ‫ע'‬
‫מפהגמי רבינו‬ ‫‪. 123‬‬ ‫שם ע '‬ ‫ראה תורת שלום‬ ‫‪) 74‬‬ ‫ד‪ 8‬רעדט זיך דשך אבער בעיקר ‪-‬‬
‫‪11‬י עס איז‬ ‫הזקו ‪ :‬מעז השט גשר קיין השגה ניט ‪,‬‬ ‫וויבשלד המעשה עיקר ‪ - 69‬וועגן דעם‬
‫טייער בש השי ‪ -‬ת דער גוף פון ‪ 8‬אידו ( היום יגס סיע‬
‫בירור וזיכוך פון די מדות טבעים פון‬
‫צא ) ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ראה המשך באתי לגני ה ' שי ‪ -‬ת פ ד ‪ :‬והאדם‬ ‫‪) 75‬‬

‫הוא בציור רם ‪ -‬ח אברים ושם ‪ -‬ה גידים שהם כמספר‬

‫תרי " ג ‪ ,‬דוכן כל המדרי ' בהשחל ' הם במספר הזה ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫לפניהם ‪ -‬ולא לפני‬ ‫שלכן נאמר במשפטים ‪.‬‬ ‫‪) 66‬‬

‫פח ‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫עו ‪ -‬כ ואפילו דנים אותו כדיני ישראל ‪1‬גיטיז‬
‫וכן הנה גם בהנשמה הרי יש ג " כ תרי ‪ -‬ג כחות ‪,‬‬
‫רסכשו ) ‪.‬‬ ‫שו " ע תו " מ‬
‫מצות ‪.‬‬ ‫שבהם תלוים התרי " ג‬
‫אבות ‪.‬‬ ‫ולהעיר מזרוע ימיז להחיד ‪ -‬א ריש מס '‬ ‫‪) 67‬‬

‫ב " ר פ " א ‪ ,‬ד ‪ .‬ורחה המשך תרס " ר ד " ה וידבר‬ ‫‪) 68‬‬
‫‪.‬‬ ‫ח קודש‬ ‫‪,‬‬ ‫אגר‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫סיגי ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫גר במדבר‬
‫אדמו " ר שייט " א ח " א ע‬ ‫' ק‬ ‫~‬
‫מי * ז ‪.‬‬ ‫אבות פ "א ‪,‬‬ ‫‪) 69‬‬
‫קחי ואסן ‪ .‬המו " ל ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אבית‬ ‫לקוטי‬ ‫‪418‬‬

‫ווערט יגדיל תורה‬ ‫עם‬ ‫עצמותו ית ' ‪,‬‬ ‫און דוקא דורכדעם וועהט נמשך אין‬
‫ויאדיר ‪.‬‬ ‫תורה אויך דער " חפץ ה ' " וולס אין‬

‫תשכ " ד )‬ ‫אחו " ק‬ ‫( משיחת ש ‪ -‬פ‬

‫‪ -‬ש‪- 4‬‬
 ‫לערכופורו‬
‫ש‬ ‫ש שש‬
‫‪9‬‬ ‫ש‬ ‫‪8 8‬‬

‫‪8‬‬

‫שיחות ומכתבים‬
 ‫‪:‬‬ ‫ה ו ס פ ו ת‬

‫‪421‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ויקרא ‪.‬‬
‫‪422‬‬ ‫'‬ ‫‪. .‬‬ ‫'‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ניסן‬
‫‪423‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ניסן ‪. . . . . .‬‬ ‫ב'‬

‫‪426‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫צו‬

‫‪428‬‬ ‫'‬ ‫‪. .‬‬ ‫'‬ ‫‪. . .‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י " א ניסן ‪. . .‬‬
‫‪434‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪. .‬‬ ‫'‬ ‫ערב פסח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪435‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫חג הפסח‬

‫‪466‬‬ ‫‪. . . . . . . . . .‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫ימי הספירה‬
‫‪468‬‬ ‫‪. . . . . . .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שמיני ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪469‬‬ ‫‪. . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫פהקי אבות ‪ -‬פ " א‬
‫‪469‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪. . . . . . . .‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫אייר ‪.‬‬
‫‪470‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫'‬ ‫‪. .‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תזריע ‪. . . . . . . . .‬‬
‫‪475‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫מצורע‬

‫‪484‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . .‬‬

‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪. . . . . . . . .‬‬ ‫אחרי‬
‫‪492‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫קדושים ‪. .‬‬
‫‪502‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪. . . . . . . . . . .‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫אמור‬
‫‪505‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ל " ג בעומר‬

‫‪520‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫בהר ‪. . . .‬‬
‫‪522‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫בחוקותי ‪. . . .‬‬

‫‪- *-‬‬
 ‫ויקרא‬

‫‪ . . .‬והשי " ת יצליחו לקיים מרז "ל אין ושחט אלא ומשך ‪ ,‬לקיים גם ברוחניות ‪,‬‬
‫היינו להמשיך את נה " ב שלו וגם דסביבתו ‪ ,‬לרשות היחיד יחידו של עולם ‪ ,‬שתוכל‬
‫להתהפך לדם ובשר כבשר האדם ‪ ,‬אתם קרויים אדם ‪ ,‬על שם אדמה לעליון אדם‬
‫העליון שעל הכסא ‪.‬‬
‫)‬ ‫חמת תני ‪ -‬ג‬ ‫ט‪1 -‬‬ ‫( ממנחו‬

‫( הייי‪)-‬‬

‫‪ .‬עם איז ‪ 8‬גלייכע ושר צו משלים ויין אומנות השחיטה אויר בנוגע שחיטה‬ ‫‪..‬‬
‫ווי געזחגט ‪ ,‬איז נכון וטוב ביותר צו וויסען די‬ ‫ובדיקה לדקות וגסות ‪ .‬און ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫אומנות השחיטה ובדיקה בשלימותה‬

‫בודאי ידוע לו המבואר בכמה מקומות ומהם מאדה " ז והצ " צ אשר שו " ב צריך‬
‫להיות ירא שמים ביותר וביותר גשר כפשוטו ‪ 8‬ירא שמים בשלשת הקוים דתורה‬
‫עבודה וגמילות חסדים ‪ ,‬ובפרט אלו שזכו לאור החסידות ‪ ,‬צריכים להיות חדורים‬
‫באור וחיות חסידותי‪ .‬והשי " ת יצליחו ‪,‬‬

‫ובכדי להרבות הסייעתא דשמיא בזה ‪ ,‬אחת הסגולות הוא ענין הפצת המעינות‬
‫חוצה ‪ ,‬ובכלל קירוב בני ישראל לאבינו שבשמים ‪ ,‬וק " ל ‪.‬‬
‫תשי ‪) 1 -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ניס‬ ‫‪1‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫ממרב‬ ‫‪,‬‬
‫)‬‫ל‬ ‫‪*.?,‬י"‬

‫‪ .‬במ " ש אשר ידיו רועדות ‪ ,‬לפעמים במקצת ולפעמים יותר קצת ולכן אינו‬ ‫‪. .‬‬
‫רוצה להתעסק יבלימוד אומנות השו " ב ‪,‬‬

‫הנה יתייעץ בזה עם השובי" ם דאנ " ש הנמצאים על אתר ‪ ,‬שיבחנו את הרעידה‬
‫הנ " ל אם אינו רק דמיון בעלמא ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫תשי ‪ -‬ד )‬ ‫'‬ ‫ח אדר ב‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫( ממכתב‬
 ‫שיחות‬ ‫נישן‬ ‫‪/‬‬ ‫הושפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪422‬‬

‫אלא שכנראה עודנו מוסיף בהנהגתו זו וגם הכניס קולות באופן השחיטה ‪,‬‬ ‫‪..,‬‬
‫אומר שמספיק שוחט אחד ‪ ,‬למרות שנהוג בכו " כ מקומות רבות בשנים שיהיו שני‬
‫שובי " ם ‪ ,‬ובפרט בהנוגע בשחיטת כבשים ‪ ,‬אף שאינו צריך להתערב בזה כלל לקלקל‬
‫המצב ‪ ,‬אבל כנראה שהכל כדאי ‪ ,‬וכמאמר המשנה דמצוה גוררת מצוה ( וכסיום‬
‫המשנה שם ) ‪ ,‬והלך לשחוט בחדרו של אחר כו ' ‪, , .‬‬

‫חטט ‪) 1 -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫( ממנתב ט ' ( ‪ ,‬ס‬

‫‪4‬יי‪)-‬‬ ‫(?‪.‬‬

‫ז " ע בתקבל מנתבו מכ "א תמוז ועיין שו " ת הד " צ וביו "ד (בכו "כ סימנים ) ‪ -‬עד‬
‫כמה חזקה נאמנות בנ "י ראפילו בנוגע לשו " ב ( וכיו " ב ) ואפילו בנוגע להבא ועאכו " ב‬
‫בלעבר ‪.‬‬
‫)‬ ‫( ממכתב נ ‪ -‬ק אדמו " ר שליט ‪ -‬א‬

‫‪ -‬כל ‪-‬‬

‫ניסן‬

‫בשאלתו ע "ד איזה מנהגים שבאה " ק ת " ו איך יעשו אנ "ש שח ‪ -‬יחקור בזה‬ ‫‪...‬‬
‫‪.‬‬
‫אצל זקני אנ " ש אשר שם‬

‫במש " כ ע " ד ברכת האילנות וכו ' ‪ -‬הרי הוזכרה בפ " בברה " נ לאדה " ג ואפילו‬
‫ברכת הקשת שלא הוזכרה שם ( כנראה מפני שאינה מצו" כ " כ באותן המדינות * ) ‪-‬‬
‫מברכין אותה ‪ ,‬וכהוראת כ " ק מו" ח אדמו " ר הועתקה בהיום יום * * ‪.‬‬
‫תשי ‪ -‬ח )‬ ‫( ממנתב ח ‪ .‬אדר‬

‫‪.‬‬
‫ח י ע ' ‪ . 200‬המ‪. ( '. 1‬‬ ‫ראה לקו ‪ -‬ש‬ ‫*)‬

‫י‪.‬‬ ‫(‪-‬‬ ‫המ‬ ‫ק‪.‬‬ ‫ע'‬ ‫‪.‬‬

‫י )‬
‫‪423‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב ' ניסן‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫ב ' ניסן‬

‫נ "ה ‪ ,‬ד ניסן תשי "ט‬

‫ברוקלין‬

‫כבוד המשתתפים בהתועדות יום ההילולא‬

‫של כיק אדמו"ר מוהרש " ב זצוקללה " ה‬
‫נבג " מ זי " ע ‪ ,‬נשיא ישראל ‪,‬‬

‫יחיו ‪.‬‬ ‫ה ' עליהם‬

‫וברכה !‬ ‫שלום‬

‫מאשר הנני קבלת מכתבם מיום סגולה הנ "ל מכתב ברכה ‪,‬‬

‫וברך לקחתי ומשיבנו ‪ ,‬אשר כמ " ש ואברכה מברכיך ‪ ,‬יתברכו כאו "א מהם‬
‫בברכתו של הקב " ה ‪,‬‬

‫אשר שתי המעלות בה ‪ ,‬מעלת הברכה ומעלת התפלה ‪ ,‬כמבואר בארוכה בד " ה‬
‫אריב ' ל תרכסו ‪,‬‬

‫ומגלגלין זכות ליומין זכאין ‪ ,‬ימי חדש ניסן ‪ ,‬אשר כל ימי חדש זה הם בבת" ראש‬
‫חדש ‪ ,‬כמ "ש בשל" ה (פרשה בא ) הוכח בדיה החדש הזה לכם תרכ "ו ‪ ,‬ואשר החדש‬
‫וכל הענינים אשר בו ‪ ,‬עליהם נאמר החדש הזה וכס ‪ ,‬שכדברי רז "ל ‪ ,‬הוראה בזה‬
‫‪.‬‬
‫שמיוחדים בזה בני ישראל ‪ ,‬וק " ל‬

‫וזכות ב ל ההילולא אהגר אמר לפני הסתלקותו ‪ ,‬איך גיי אין הימעל און די‬

‫"‬
‫כתבים לעז איך אייך ‪ ( ,‬אנכי עולה השמימה והכתבים הנני משאיר לכם ) ‪ -‬שמודגש‬
‫בזה שכתבי דא "ח שלו ‪ ,‬הרי זהו בחילוף וממלא זה שעולה השמימה ‪,‬‬

‫וכהודעת רז "ל ‪ ,‬שצדיקים דומים לבוראם ‪ ,‬אשר עליו נאמר אנא נפשית נתבית‬
‫יהבית (שבת ק ' ה א' ) [ ראה תניא פרק מ " ז בשם הזהר הק ' ] ‪ ,‬תעמוד לכל העוסקים‬
‫בתורתו ‪ ,‬וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה ‪ ,‬הליכה בהדרכותיו והנהגותיו ‪ ,‬לתוספת‬
‫‪.‬‬
‫התעוררות ריר מנשיא ישראל בהמצטרך להם מנפש ועד בשר‬

‫בברכת חג הפסח כשר ושמח‬

‫ולבשו " ט בכל הנ "ל‬
 ‫שיחות‬ ‫ב ' נישן‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪424‬‬

‫ב " ה ‪ ,‬יום א ' פ ' ויקהל ‪ ,‬ה ' תשל " ד‬

‫ברוקלין ‪ ,‬נ ‪ .‬י ‪.‬‬

‫צו די עסקנים און פריינד פון די בית רבקה‬

‫שולעס ‪ -‬בכלל ‪ ,‬און צו די טנטיילנעמער‬
‫אין דער יערלעכער מסיבה ‪ -‬בפרט ‪.‬‬
‫ה ' עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה ‪:‬‬

‫די יערלעכע מסיבה קומט היישר פשר אויף משרגען נ‪8‬ך ב ' ניסן ‪ -‬דער ט‪8‬ג‬
‫ווען דער גרינדער פון בית רבקה ‪ ,‬ב " ק מו " ח אדמו "ר ‪ ,‬ה‪8‬ט איבערגענומען די‬
‫נשיאות שלס נ‪8‬כפטלגער פון זיין פשטער דער רבי רשאב נבג " מ זי " ע ‪- ,‬‬

‫ז‪8‬רגט ‪8 ,‬ז אונזער אידישער‬ ‫ווים‬ ‫אין איינקלטנג מיס דער ג ‪ -‬טלעכער השגחה‬
‫פטלק זלל היבל ‪8‬ז אינאונטערברשכענע קייט פון גייסטיגע פירער ‪ ,‬לויס דעם פסוק‬
‫וזרח השמש ובא השמש ‪ -‬איידער עם פשרגייט די זון ( פון ‪ 8‬מנהיג ישראל ) שיינט‬
‫אויף די זון ( פון זיין נשכפשלגער ) ‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫דער שווער דער נשיא השט איבערגענומען און שנגעפירט וי נשיאות אין‬
‫‪.‬‬
‫העכסט קריטישער צייט פ‪8‬ר כלל ישראל און ווען די השגחה עליונה ה‪8‬ט אים גע ‪-‬‬
‫ברשנט אין ‪6‬מעריקע ‪ ,‬ה‪8‬ט ער אין די לעצטע צען י‪8‬ר פון זיין פרוכטבשרן לעבן‬
‫בעלמא דין ‪8‬ריינגעברשכט ש ניי לעבן אין שמעריק‪8‬נער אידנטום און הקט דש‬
‫אויפגעשטעלט ‪ 8‬ליכטיקן און שיינענדיקן צענטער פון תורה אידישקייט ‪ ,‬צו פשר ‪-‬‬
‫קרט פון איירשפייאישן אידנטום ‪ ,‬וואו די זון השט געהטלטן ביים פשר ‪-‬‬ ‫נעמ‪ 71‬דעם‬
‫גיין און אויך אין דעם זעט מען די הקנט פון דער ג ‪ -‬טלעכער השגחה פון וזרח‬ ‫‪.‬‬
‫דערמשנט ‪.‬‬ ‫השמש ובא השמש ‪ ,‬ווי אויבן‬

‫איינע פון די ערשטע און וויכטיקסטע טעטיקייטן פון דעם נשיא הדור‬
‫קומענדיק ד‪ 8‬איז געווען צו ששפז ‪ 8‬תורה ‪ -‬טרייען חינוך וועזן ‪ ,‬סי? פשר אינגלעך‬
‫און סיי פטר מיידלעך ‪ .‬אין די ר‪8‬מען פון דער דשזיקעי חינוך טעטיקייט ה‪8‬ט ער‬
‫געגרינדעט אויך די בית רבקה שולעס ‪ ,‬און ער השט זין ספעציעל ‪98‬געגעבן צו‬
‫דער דערציאונג פון ‪ 8‬נייעם דור מיידלעך און פרויען וועלכע זללן פשרנעמען‬
‫זייער ריכטיקן שרט אין אידישן לעבן ‪ .‬די ערשטע תלמידות פון בית רבקה זיינען‬
‫מוטערס ‪ ,‬יעדע איינע פון זיי ‪ 8‬מוסטערהשפטע עקרת הבית ‪ .‬ער‬ ‫שוין ב " ה גל‬
‫ה‪8‬ט אויך ~ קלעכע‬
‫געווידמעט פיל שיחות ‪ ,‬מאמרים און ווענדונגען ספעציעל צו פרויען ‪ ,‬כדי‬
‫צו משכן צוגענגלעך פשר זיי די ליכטיקייט און וושרעמקייט פון חסידישן לעבנס ‪-‬‬
‫שטייגער און דורך זיי פשרשטשרקן דעם גייסט פון תורה און חסידות אין זייערע‬
‫פטמיליעס און אין דעם גשנצן שרום‪ ,‬עם איז ניט איבערצוש‪8‬צן דעם בייטר‪8‬ג פון די‬
‫בית רבקה שולעס פשר דער פשרשטשרקונג און אויפלעבונג פון אידישקייט ‪ ,‬סיי אין‬
‫לענדער ‪.‬‬ ‫שמעריקע אוו סיי אין שנדערע‬
‫‪425‬‬ ‫שיחות‬ ‫ב ' נישן‬ ‫‪/‬‬ ‫חושפות‬ ‫לקוטי‬

‫דברי צדיקים קיימים לעד ‪ -‬די ווערסער פון צדיקים ‪ ,‬זייערע שנווייזונגען און‬
‫זחערע ברכות זיעען חחביק די‪ ,‬ערהשפט און ווען דער נשיא הדור גיס שנוויי ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫זונגען וושם מידשרף טשן ‪ ,‬און גיט אויך זיין ברכה דשם דורכצופירן אין לעבן ‪ ,‬איז‬
‫דשם ‪ 8‬נתינת ‪ -‬כוח ‪ -‬ער גיט די כוחות ‪ -‬דורכצופירן די שנווייזונגען אין דער‬
‫פולסטער משם ‪ ,‬מיס חסידישער לעבעדיקחט און ליכטיקחט און דים רוז אויך ‪8‬‬
‫‪.‬‬
‫וברוחניות ‪.‬‬ ‫קוו‪8‬ל פון ברכה און הצלחה אויך אין שלע שנדערע ענינים ‪ ,‬בגשמיות‬

‫עם איז דעריבער מחן פעסטע השפנונג ‪ ,‬טז שלע פריינד פון בית רבקה און‬
‫שנטיילנעמער אין דער יערלעכער מסיבה וועלן ריכטיק שפששצן די גרויסע אחריות‬
‫און אויסערגעוויינלעכן זכות צו זין שקטיווע שותפים אין פטרשטשרקען און אויס ‪-‬‬
‫ברייטערן די בית רבקה שולעס ‪ ,‬ספעציעל אין שנבליק פון די איצטיקע ערנסטע און‬
‫דרינגנדע צייטן ‪ ,‬ווען דער חינוך הבנות איז ניט ווייניקער ‪ 8‬לעבנס פרשגע פשרן‬
‫‪.‬‬
‫קיום פון אונזער פשלק ישראל ווי דער חינוך הבנים‬

‫און ‪ ,‬ווי אויבן געזחט ‪ ,‬דעם אויבערשטניס ברכות וועלן בשגלייטן יעדן איינעם‬
‫יחד ‪.‬‬ ‫און שלעמען פון אייך אין שלץ וושס מ ' נויטיגט זיך ‪ ,‬בגשמיות וברוחניות גם‬

‫בכבוד ובכרנה להצלחה‬

‫ולבשורות טובות‬
 ‫שיחות‬ ‫צו‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪426‬‬

‫צו‬

‫‪ , . .‬ג ) שם ( דף ט" ז ע " ב ) בענין מזמור לתודה בעחה " פ דמצדיק הצ " צ מנהג‬ ‫‪.‬‬
‫המקום שנהגו לאומרו ‪ ,‬משום דכל העוסק בתורת עולה אפילו בלילה ה " ז כאילו‬
‫הקריב ביום ‪ -‬ומקשה כת " ר במכתבו ממש " כ הרי " ף דאסור להתפלל מוסף פעם ב'‬
‫‪.‬‬
‫כמו דאסור להקריב המוספין פעם שנ "‬

‫ואיני רואה כאן קוש " מעיקרא ‪ ,‬דהצ " צ בפירוש מנמק דבריו ממרז "ל כל העוסק‬
‫בתרח כו ' ‪ ,‬ואינו ענין לתפלת מוסף דהרי" ף ( ופסוקי המוספין אינם עקריים בתסלת‬
‫מוסף ‪ ,‬כידוע ) ‪ - .‬ובמילא אין צורך למה שמחלק במכתבו ואמירת מזמור לתודה‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫אינו מנוסח אנבה " ג‬

‫ואי קשיא ‪ -‬יש להקשות מהא דפרשת קרבנות ‪ ,‬שאומרים אותה משום דכל‬
‫העוסק בתורת כו ' ‪ ,‬ובב " ז דינה לאומרה ביום דוקא ‪ ,‬וכדאיתא בשו" ע או " ח ס "א ‪ .‬ועוד‬
‫יותר הו " ל להקשות מנף ובי ' ‪ ,‬דא " כ יאמרו המזמור גם בחוהמ " פ ‪.‬‬
‫אבל ברור ראין הצ צ מביא הסברא דכל העוסק אפילו בלילה כו ' אלא לסניף‬
‫‪.‬‬
‫בעלמא ‪ ,‬להסיר החילוק דלכתחילה ודיעבד ‪ ,‬וג " ז ‪ -‬רק להצדיק מנהג שקיים כבר‬
‫‪-‬‬
‫ד ) מה שרצה לומר דמביאים תודה בעיוהכאפ ‪ ,‬הגם דאין מביאים קדשים לבית‬
‫הפסול ‪ ,‬משום דאפשר להאכיל לקטנים וכיו " ב ‪ -‬אאפ " ל כן ‪ ,‬כי הבאה לבית הפסול‬
‫נחשב לא רק המיעוט בזמן או מקום האכילה אלא גם מיעוט האוכלים ‪ ,‬וכדאיתא‬
‫בבכורות ס ‪ ,‬ב וברמב " ם הל ' פסוהמ " ק פ "ו ה " ו ‪ .‬ואדרבה ‪ ,‬מושון המשנה מע " ש פ ' ג‬
‫כן מה שר " ל שהוא מפני‬ ‫‪- .‬‬
‫מ "ב משמע דמיעוט האוכליו תמיר ממיעוט הזמן‬
‫שמצוה לאכול בעיוהכ " פ ‪ -‬דוחק לומר דזהו כוונת הצ " צ דא "כ עיקר חסר מן‬
‫הספר ‪ ,‬גם מהו שמסיים ‪ :‬עחה *פ שאני א "א לאכול רק עד סוף ד ' שעות ביומנו‬

‫ה ) מה שכתב דגם ממיעוט אכילת הלילה צריך להמנע ‪ -‬יפה כתב כי כן הוא‬
‫בפירוש ברמב " ם הל' מעה "ק פ "י הי " ב ע " פ תוספתא דזבחים פא ‪.‬‬
‫ו ) לפענ " ד אולי אפשר ליישב דברי הצ " צ ‪ ,‬כי הצ " צ משתדל למצוא תירוץ ( ולא‬
‫והקשות קושיא ) על הקושיא למה מביאין תודה בעיוהכקפ ( כי לא משתמיט בשום‬
‫מקום לומר דאין מביאין )' ומחלק ומדגיש דבהבאת הקרבן לא היו נמנעים משום‬
‫‪.‬‬
‫מיעוט הזמן דלילה ‪ ,‬משא "כ בעחה " פ דנתמעט הזמן דינם ובהסברת החילוק סמך על‬
‫וי "ל שתים ‪ :‬א ) בהקרבת הקרבן מצינו סברא דאין הזמן דלילה עושה‬ ‫המעזוז‬ ‫‪-.‬‬
‫‪.‬‬
‫שימי‪ ,‬ובמו בדין דמלאת ( עיין בריתות ז ‪ ,‬ב ושם ) משא " כ במתנה דזבחים ( עה ‪ ,‬ב )‬
‫ומכש " כ בנדו " ד דתודה בעחה " פ אשר ‪ :‬ב ) כשנתמעט הזמן‬ ‫‪-.‬‬
‫דממעט בזמן דיום‬
‫ביום עכצ " ל דזה משנה דין ההקרבה ‪ ,‬דהרי פשיטא דאל להקריב ביום בשעת‬
‫‪.‬‬
‫האיסור משא" כ במיעוט הזמן ולילה ‪ -‬דמצד עצמו אינו שייך כלל להקרבה‬ ‫‪.‬‬
‫ומדגיש הצ " צ דבהבאה לא היו נמנעין כו ' ‪ -‬דבזה גם סרה הקושיא מתוספתא‬
‫הנ " ל ‪.‬‬
‫פסחים ‪ .‬המ ‪ . :‬ל ‪.‬‬ ‫בצמח צדק שער המילואים ‪ ,‬חידושים ‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪427‬‬ ‫שיחות‬ ‫צו‬ ‫‪/‬‬ ‫ונושפות‬ ‫לקוטי‬

‫ז ) לכאורה צ " ע מפני מה לא חילק הצ " צ ‪ -‬דבעיוהכ "פ מצוה לאכול ‪ .‬וי" ל א ‪.‬‬
‫את " ל ראין מבימין קדשים לביה " פ הוא מדאורייתא ( ומצינו גם בענינים סה "ת חילוק‬
‫דלכתחילה ודיעבד ובפרט בקדשים ‪ .‬כמה מקורים ע " ז נכנסו בדרכי שלום למהרש " ם‬
‫מבערזאן אות ע "א ואכמ "ל ) ‪ -‬הרי האכילה בעיוהכ" פ אינה אלא מדרבנן ( כמשנית‬ ‫‪.‬‬
‫בשו " ע רבינו חאו " ח סתר " ד ) ‪ .‬ב גם אתיל דאין מביאין כו ' הוא מדרבנן ‪ ,‬אין מצות‬‫‪.‬‬
‫עיוהכ " פ להרבות באכילה כ " א לאכול ( עי " ש בשו " ע או " ח ) ‪ .‬ועוד דבעיוהכ * פ‬
‫ביהודה ‪ ,‬וירושלים בכלל זה ‪ ,‬היו אוכלין בשר עוף ודגים אבל לא היו מרבים בבשר‬
‫בהמה ( תוד " ה וכדברי חולין פג ‪ ,‬א ) ‪.‬‬
‫להצ " צ לחלק בפשיטות דאם נמנע מלהביא‬ ‫ח ) ועדיין לברר ‪ ,‬דלכאורה הו " ל‬
‫‪.‬‬
‫תודה בעיוהכ " פ א "כ יהה המזבח בטל בעיוהכ " פ מכל קרבנות הנאכלים דאם לא‬
‫יביאו קרבנות הנאכלים ליום ולילה ‪ ,‬עאכו " כ דאין להביא אותם הנאכלים לשני ימים‬
‫וחל דעפ " ז עדיין‬ ‫‪-.‬‬
‫משא "כ בערחה " פ דאינו שייך אלא ללחמי חמץ‬ ‫ולילה אחד‬ ‫‪-.‬‬
‫יש להקשות להיפך ‪ ,‬דנלמוד היתר הקרבת תודה בעחה " פ מהקרבת קרבנות‬
‫שאני ‪.‬‬ ‫הנאכלים בעיוהכ " פ ולכן מחלק דמיעוט זמן היום‬ ‫‪.‬‬
‫ט)‬ ‫( ממנתב כ ‪ -‬ב שבט תש ‪-‬‬

‫‪44‬יי‪)-‬‬‫נ‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫עיין * שמע אדה *ז מהדו "ב סו " ס א' "יאמר פ ' הקרבן מיד כו ' ביום כו " ‪ .‬וצע " ג‬
‫שלא ראיתי נוהגין כן ‪ ,‬ואולי מפני שלא הביאו אדהוז בס" בסדר ברה " נ ‪ -‬אבל וכי‬
‫כנ "ל ‪.‬‬ ‫מפני קושיא זו יבטלו המפורש בשו " ע אדה " ז‬

‫לכאורה צ "ל הפרשה לצדקה דצרכי רבים ( ראה מג "א סרי " ח סק " ב ) שזהו‬
‫‪.‬‬
‫ביכולת כאו " א ‪ -‬אלא שג "ז לא ראיתי נוהגין ‪ ,‬ולכאורה כדאי להנהיג כן ויש לקשר‬
‫זה ( הצדקה ) ולבאר עפמשקנ באגה ‪,‬ק קטונתי ‪ ,‬שבכל חסד כו ' צ " ל ניתוסף בשפל רוח‬
‫‪.‬‬
‫שלו ובמילא מיתוסף בחסד שעושה ( ראה אוה " ת וירא צז ‪ ,‬סע " ב ואילך )‬
‫תשכ ‪ -‬ן )‬ ‫את חונה‬ ‫‪,‬‬ ‫ממכתב‬ ‫‪,‬‬
‫ו‪.‬‬ ‫‪-.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מענה בנוגע ברכת הגומל המ‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫להיייי‪)-‬‬

‫ראה שולחן ערוך אדמו " ר הזקן חאו" ח מהד " ת ס "א ‪ ,‬ס "ט ‪ :‬לקיים מ " ש‬ ‫‪...‬‬
‫ונשלמה כר דפשטות הל' משמע שזהו ציווי מדברי קבלה ( ותקנת חז " ל ‪ -‬ברכות‬ ‫‪.‬‬
‫כו ‪ ,‬ב ‪ -‬הוא בנוגע לקביעות הזמן ( ולקרבנות ציבור )) ‪ ,‬אבל מדכתב לפני זה רק‬

‫לא*מ‬
‫ראיתי מקפידין באמירת פסוקי קרבנות היחיד ‪-‬‬ ‫אסמכתאלא ‪,‬הוא‬
‫וגם ואכ‬ ‫דקרא‬
‫לומר " ותו‬ ‫משמעמאד‬‫‪.‬‬
‫" טוב‬ ‫‪.‬‬
‫)‬ ‫( ממכתב נ ‪ -‬ק אדמו ‪ -‬ר שליט ‪ -‬א‬

‫ל‪44:‬יי‪)-‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הושפות ‪ /‬י " א נישן‬ ‫לקוטי‬ ‫‪428‬‬

‫י " א ניסן‬

‫עם איז דש ‪ 8‬הבטחה אין תורה שבכתבי ‪ ,‬און שזוי ווערט שפגעפסקנט אויך אין‬
‫תורה שבעל פהנ ‪ ,‬און עס ווערט אויך ערקלערט דורך תורת חסידות חב " ד‪ , 3‬שז‬
‫בענטשן ‪ .‬וושס בענטשט ‪ 8‬אידן ‪ ,‬איז דער אויבערשטער‬ ‫וועטד ‪ .‬ה‬
‫אים שז דער‬ ‫ואברכהשז ער‬
‫מברכך " ‪,‬‬ ‫"מבטיח ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫העיקר ‪.‬‬ ‫וושם ברכתו של הקב " ה ‪ ,‬זשגט ער אין מדרשי ‪ ,‬איז תוספתו מרובה על‬
‫ווי גרוים עס זשל ניט זיין דער " עיקר " וולס הנותן בעין יפה נותזי און בעין יפה‬
‫מברך‪ ,6‬איו אין ברכתו של הקב " ה פארשן ניט ניר דער עיקר ניר חויך ‪ 8‬תוספות ‪,‬‬
‫העיקר ‪.‬‬ ‫תוספות שמרובה על‬ ‫‪8‬‬ ‫און וושס פשר ‪ 8‬תוספות ‪-‬‬

‫דעה ביאור אין דעם ‪:‬‬

‫כללות ענין הברכה איז המשכה פון שרש ומקורי ‪ ,‬ווי עס איז ידוע ‪8‬ז ברכה איז‬
‫‪. . .‬‬
‫מלשון המבריך את הגפן ‪ ,‬וכמבואר הרא" ממ "ש איש אשר בברכתו ברך אותם ד ה‬
‫‪8‬ז ברכה טוהט ניט אויף קיין נייע זעך נשר זי איו ממשיך ד‪8‬ס וולס אין שוין דש אין‬
‫מקור ‪ .‬נשר שזוי ווי עם קען ד‪8‬ך בלייבען בהעלם ‪8 ,‬דער ‪ -‬נ‪8‬ר ברוחניות ‪ ,‬שדיר עס‬
‫ער איז‬ ‫‪18‬‬ ‫קעז שרשפקומען בגילוי ערשט לאחר זמן ‪ ,‬אויף דעם איז ענין הברכה ‪,‬‬
‫נייע זשך ‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫דשם ממשיך בגילוי למטה מטה ‪ ,‬משא" כ ברכתו של הקב " ה טוהט אויף‬
‫ישם וושס עס אוז ניטש אפילו אין מקור ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫דשס הייסט ‪ ,‬טז אין ברכתו של הקב " ה איז דש אויך די מעלה פון תפלה וושס‬
‫תפלה השט דשך ‪ 8‬מעלה סויף ברכה דערמיט וושס זי טוהט אויף שיך ‪ 8‬רצון חדש‪,‬‬
‫יהי רצתי ‪ ,‬איז ווי אין הפלתו של בשר ודם ‪ ,‬שזוי ברכתו של הקב " ה השט אויך די‬
‫מעלה ‪ ,‬שז זי טוהט אויף ‪ 8‬נייעם ענין‪ ,‬וושס איז העכער פון שרש ומקור של הנברא‬
‫המתברך ‪.‬‬
‫פון דעם איז מובן ‪ ,‬טז דשס וושס מען זשגט ‪8‬ז אין דער ברכה פון " ואברכה " איז‬
‫ד‪ 8 8‬תוספות מרובה על העיקר פון דער ברכה פון דעם " מברכך " ‪ ,‬איז ד‪8‬ס ניט‬
‫סתם ‪ 8‬תוספומ ‪ ,‬צוויי משל שזוי פיל ‪ ,‬דרח משל שזוי פיל שדער נשך מערער ‪ ,‬שבער‬
‫שלץ בערך ובמדידה והגבלה ‪ ,‬נ‪8‬ר ס ' איז ‪8‬ז ענין שבאין ערוך ‪ ,‬וושרום וויבשלד ‪18‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫בראשית יב ‪,‬‬ ‫‪)1‬‬

‫סוטר ‪-‬א ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫סוטה לח‪ ,‬ב וראה ג " כ שו ‪ -‬ע אדה " ז תאו ‪ -‬ח‬ ‫‪)2‬‬

‫תרס‪ -‬ט ‪.‬‬ ‫ראה ד " ה אריביל כל כהו ‪ -‬ס ' המאמרים‬ ‫‪)3‬‬

‫לסופו ) ‪.‬‬ ‫( קרוב‬ ‫חגור לגער‬ ‫קפת) ‪.‬‬ ‫בראשית רבה פרשה מא ‪ ,‬ד ‪ .‬תנחומא ח ‪ -‬שרה יו " ד ( בשינוי‬ ‫‪)4‬‬

‫א‪.‬‬ ‫ראה ב " ב גג ‪,‬‬ ‫‪)5‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫ראה סוטה לח ‪,‬‬ ‫‪)6‬‬

‫ברכה ‪.‬‬ ‫ראה כמצוין בתו * א במפתח בע '‬ ‫‪)7‬‬

‫בתחלתו ‪.‬‬ ‫תורת שמואל תרג ' ו ע ‪ ,‬קנ ואילך ‪ ,‬תרכ " ט‬ ‫לקרת‬ ‫ראה‬ ‫‪)8‬‬
‫‪429‬‬ ‫שיחות‬ ‫י " א נישן‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫דיך‬ ‫דער אויבערשטער איז ניט געבונדן ח " ו סיט שרש ומקור הנבראים ‪ ,‬קען ער‬
‫געבן בלי גבול‬ ‫‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫וויבשלד ‪8‬ז דשם איז שז עניז וושס עם שטיט אין תושב "כ ‪ ,‬און שפגעפסקנט אין‬
‫תושבע " פ ביז אין תלמוד ירושלמי ‪ ,‬ועאכ " ו שז אויך אין בבלי ‪ ,‬איז דשך דש דער דיז‬
‫אין חו " מו ‪ ,‬און דער ‪8‬לטער רבי ברינגט עס אין הלכות תלמוד תורהב ‪ ,‬שז דשם‬
‫וושס עס שסייט טעה בדבר משנה חוזריי ‪ ,‬ווחלע ‪ 8‬משנה דשרפן שלע וויסן ‪ ,‬דשס איז‬
‫געווען בזמן הגמרא שבער בזמן הגאונים איז די זעלבע זשך ניט נשר בנוגע ‪ 8‬דבר‬ ‫‪.‬‬
‫משנה ‪ ,‬נשר אויך בנוגע שלע ענינים וועלכע שסייען אין גמרא ‪ ,‬ובזמנינו איז דשס‬
‫אויך בנוגע שלע ענינים וועלכע שטייען אין פוסקי ישראל ‪ ,‬אפילו פון די שפעטער ‪-‬‬
‫דורות ‪.‬‬ ‫דיקע‬

‫‪8‬‬ ‫איז דערפון פשרשטשנדיק ‪ ,‬טז וויב‪8‬לד דער ענין פון " ואברכה מברכך " איז‬
‫גמרא מפורשת ‪ ,‬איז דים ‪ 8‬דבר ידוע ומפורסם לכל ‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫בנוגע לענינינו ‪ :‬עס זיינען פשרשן כמה וכמה וושס השבן געבענטשט ‪ ,‬און געוויס‬
‫בעין יפה ובלבב שלם ‪ ,‬איז באמת השט מען געדטרפט יעדערן בשזונדער ענטפערן‬
‫וכמנהג העולם ‪,‬‬

‫וויבשלד שבער ‪8‬ז ד‪8‬ס איז ‪ 8‬דבר ידוע ומפורסם ‪ ,‬איז ‪ ,‬ווי דער לשון אין‬
‫ירושלמים " כבר מילת " אמורה " ‪8 ,‬ז ס' איז שוין ‪8‬פגעפסקנט פון דעם אויבערשטן‬
‫‪8‬‬ ‫שליין ‪ ,‬שז ער שליין בענטשט יעדערן בתוספות מרובה על העיקר ‪ ,‬און ניט נשר‬
‫ריבוי שלא בערך ‪ ,‬כנ " ל ‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ריבוי שבערך נאר‬

‫עס ז‪8‬ל זיין ימים על ימי מלך תוסיף ‪ ,‬וושס כל ישראל מלכים הם ' י ‪ .‬שז ד‪8‬ס‬
‫וושס עס קומט יעדערן בזכותו ‪ ,‬און דשס וושס עם קומט במזלו‪4‬י ‪ ,‬און דשס וושס עס‬
‫קומט מלמעלה וושס איז משנה את המזליי ‪ ,‬זשל צוקומען אין דעם נ‪8‬ך דער " תוסיף " ‪,‬‬
‫און עס ז‪8‬ל טר‪8‬פקומען ביז אין קצה הארץ ‪ ,‬און ביז ‪8‬ז ישב עולם לפני אלקים‪6‬י ‪ ,‬אין‬
‫רוחנים ‪.‬‬ ‫בני חיי ומזוני רויחי כפשוטו ‪ ,‬און אויך אין בני חיי ומזוני רויחי בענינים‬

‫ס‪.‬א ‪.‬‬ ‫הלכות דיינים סי ' כ ‪ -‬ה‬ ‫‪)9‬‬

‫א' ‪.‬‬ ‫ב ' סעיף‬ ‫פרק‬ ‫‪) 10‬‬

‫א‪.‬‬ ‫סנהדרין ו ‪ ,‬א ‪ ,‬לג ‪,‬‬ ‫‪) 11‬‬

‫דברכות ‪.‬‬ ‫ספ ‪ -‬ח‬ ‫‪) 12‬‬

‫ב' )‪.‬‬ ‫ראה ברכות ט ‪ ,‬ב ‪ .‬הקדמת ת " ז ( א '‬ ‫‪) 13‬‬

‫בהמזל ‪.‬‬ ‫ראה בהתחלת השיחה ‪ ,‬שביום הולדת נעשה התגבר ( ח‬ ‫‪) 14‬‬

‫פקע ‪ -‬ד ‪.‬‬ ‫תרל ‪1 -‬‬ ‫המשך מים רבים‬ ‫א)‪.‬‬ ‫תוד ה אין ( שבת קנו ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה‬ ‫‪) 15‬‬

‫לפני אלקים ‪ -‬תהלים מא ‪ .‬ידוע המנהג ( שקיבל אדהה מהה ‪ -‬מ בשם‬ ‫‪..‬‬ ‫קטה הארץ‬ ‫‪..‬‬ ‫ימים על‬ ‫‪) 16‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הבעש ‪ -‬ט ) לומר בכל יום הקאסיטל תהלים המתאים לממסר שנותיו ( יאה קובץ מכתבים ‪ .‬תהלים הוצאה ז ) ‪.‬‬

‫‪. ) 214‬‬ ‫( ט‪.‬‬ ‫י ‪..‬‬ ‫( דפם בסו ‪ -‬ם חללים אהלי‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫י " א ניסן‬ ‫‪/‬‬ ‫הושפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪430‬‬

‫שבער ‪ -‬דער מנהג העולם ‪ ,‬וושס מנהג ישראל תורה היאיי איז דאך ‪8 ,‬ז מען‬
‫זשגט צו יעדערל בשזונדער ‪ ,‬איז די וושס זיינעל דש ‪ ,‬ישג איך דשם ? ו יעדערן בטזונג‬
‫דער ‪ .‬און בעט מ 'ז‪8‬ל עם איבערגעבן אויך לאת אשר איננו פה ‪8 ,‬ז ס'איז כאילו ווי ער‬
‫וויולט געווען ד‪ , 8‬און איך וויולט עס אים געזשגט באותו מעמד ומצב ‪ ,‬מעמד פון‬
‫( כו " כ ) עשרה מישראל וואס שכינתא שריאד ‪,‬‬

‫‪8‬ז עס זלל מקויים ווערן בפועל ממש שן העלמות והסתרים ‪ ,‬אוו בטוב הנראה‬
‫והנגלה ‪ ,‬ברכתו של הקב " ה בתוספת מרובה על העיקר ‪ ,‬ביז אין בני חיי ומזוני רויחי ‪,‬‬
‫כנ " ל ‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫‪.‬‬
‫( צוה לנגן הניגון והריקתי לכם ברכה עד בלי די באמצע הניגון הפסיק ואמר ‪) :‬‬

‫עס איז דשך אעלה את ירושלים על ראש שמחתי ‪ -‬דער ‪8‬רט וואו סיאיז‬
‫געווען "יראה שלם " " ‪ ,‬וואו ס 'איז נתגלה געוושרן תורת החסידות ‪ ,‬ובפרט תורת‬
‫חסידות חב " ד ‪ ,‬וולס די ממשיכים בזה זיינען ד‪8‬ך די אידן וושס אין רוסלשנד און‬
‫במדינות הסמוכות ‪ ,‬מיי די וושס געפינען זיך נשך איצט ד‪8‬רטן ‪ ,‬סיי די וולס געפינעז‬
‫זיך איצט מבחוץ פון די מדינות ‪ ,‬ובפרט די אין כפר חב "ד‬

‫נוטלים חלק בראש ‪,‬‬ ‫דיך‬ ‫וואס זיי שלע זיינען‬

‫יבער‬ ‫אויך די וולס השבן ניט געקענט שרייבן שדער איבערגעבן וכו ' ‪ ,‬איז ד‪8‬ס‬
‫כאילו וכו ' ‪,‬‬

‫זאל דער אויבערשמער בענטשן ‪8‬ז יוציאם מן המיצר אל המרחב ‪ ,‬עם כל‬
‫הנראה והנגלה ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫הפירושים ‪ ,‬בקרוב ממש ‪ ,‬ובשובע שמחות ‪ ,‬שזו‬
‫'‬
‫ובתוך כלל ישראל ‪ -‬זשל זיין והריקתי לכם ברכה עד בלי די ‪ ,‬עד שיבלו‬
‫דיני ‪.‬‬ ‫שפתותיכם מלומר‬

‫(ניגנו עוד פעם את הניגת בריקוד ואחרי הניגון והריקוד ‪ ,‬אמר את המאמר ד"ה‬ ‫‪.‬‬
‫מהמברך ) ‪.‬‬ ‫גדול העונה אמן יותר‬
‫)‬ ‫( משיחת י ‪ -‬א ( יסו תשק ‪ -‬ב‬

‫א‪.‬‬ ‫מנחות כ ‪ ,‬ב ‪ .‬ירושלמי פסחים פ‪ -‬ד ה‪.‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫ראה תוד ‪ ,‬ה נפסל‬ ‫‪) 17‬‬

‫א‪.‬‬ ‫סנהדרין לט ‪,‬‬ ‫‪) 18‬‬

‫ד‪.‬‬ ‫ראה תגד ‪ -‬ה הר תענית טז ‪ ,‬א ‪ .‬לקו ‪ -‬ת ראה כס ‪,‬‬ ‫‪) 19‬‬

‫א‪.‬‬ ‫שבת לב ‪,‬‬ ‫‪) 20‬‬

‫‪-* ,‬יי‪--‬‬
‫)‬
‫‪431‬‬ ‫שיחות‬ ‫י " א ניסן‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫ברכת פ " ק אדמו " ר שליט " א לאנ " ש שי ' שברכו אותו‬
‫י " א ניסן ‪ -‬אחרי תפלת מנחה‬
‫לתיק‬

‫י " א ניסן ה ' תשל " ז‬

‫דער אויבערשטער זשל געבן די שלע און ‪ -‬איל וועמעס נאמעו מירעדט בכלל ‪,‬‬
‫און לכאו "א בפרט ‪,‬‬

‫איו ‪8‬ז אופו פון כל המברך מתברך בברכתו של הקב " ה שתוספתו מרובה על‬
‫העיקר ‪,‬‬

‫הצלחה אין שלע ענינים הכלליים והפרטיים ‪ ,‬און אין שלע ענינים פון כלל‬
‫‪.‬‬
‫ישראל ‪ ,‬וושס יעדער איינער קען ט‪8‬ו אין ועם ‪ -‬ובהרחבה‬

‫חג הפסח כשר ושמח ‪ ,‬און די הכנות צו פסח זאלן זיין מתוך שמחה והרחבה ‪,‬‬

‫און גרייטן זיך צו ‪ 8‬שנת גאולה ‪ ,‬און שנת אורה ‪ ,‬פיז שנת תורה ‪,‬‬

‫און הערן בשורות טובות בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים ‪ ,‬ביז צו‬
‫ממש ‪.‬‬ ‫ביאת משיח צדקנו בקרוב‬

‫לשיי‪)-‬‬

‫י " א ניסן ה ‪ ,‬תשל " ח‬

‫זשל דער אויבערשטער ממלא זיין די ברכות וולס אידן בענטשן אידן ‪ -‬און‬
‫יישם יעדער איד בענטשט יעדער אידן או‪ 7‬שלע אידן ‪ -‬בטוב הנראה והנגלה למטה‬
‫מעשרה טפחים ‪ ,‬ובעגלא דידו ‪,‬‬

‫און סיזשלן מקויים ווערן די ברכות במיוחדי ‪ ,‬און מ ' זשל גיין צוזאמען לקבל פני‬
‫משיח צדקנו בקרוב ממש ‪,‬‬

‫און זיכער וועט מקויים ווערן מאמר רדלי ‪8‬ז כל המברך מתברך ‪8 ,‬ז דער‬
‫אויבערשטער איז מבטיח ואברכה מברכיך ' ‪ ,‬בברכתו של הקב " ה ‪ ,‬וושס תוספתו‬
‫מרובה על העיקר * ‪,‬‬

‫ג‪.‬‬ ‫כמעלת עזיז שהזמ ‪.‬‬ ‫)‬ ‫ו‬

‫א‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫סוטה לח ‪ ,‬ב ירושלמי הובא בתוד " ה ואברכה ‪ -‬חולין מט ‪,‬‬ ‫ראה‬ ‫‪)2‬‬

‫ל‪.‬‬ ‫לד לר יב ‪,‬‬ ‫‪)3‬‬

‫ד ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫ב " ר פס ' א ‪,‬‬ ‫‪)4‬‬

 ‫שיחות‬ ‫י " א ניסן‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪432‬‬

‫מעצמו‪ , 6‬און‬ ‫ביז ה ' גו ' יוסף ‪ ,‬עליכם בכם אלף פעמים גו' נ ‪ ,‬וושס דאס זשגט משה‬
‫דער אויבעהשטער וועט געבן נשכמער און נשכמער ביז אין ‪8‬ז אופל פון א " ס‪, 6‬‬

‫ולמטה מעשרה טפחים נשמות בגופים ‪,‬‬

‫ממש ‪.‬‬ ‫ונאכלי שם מן הזבחים ' ומן הפסחים ' ‪ ,‬בקרוב‬

‫דברים א ‪ ,‬יא ‪.‬‬ ‫‪)5‬‬

‫עה " פ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ספרי ‪ ,‬דב " ר ‪ ,‬תיבש ופרש י‬ ‫‪)6‬‬

‫במשנה ‪.‬‬ ‫אשר גאלנו " ‪ -‬מפסחים קטז ‪ ,‬ב‬ ‫‪.‬‬ ‫ברכת‬ ‫‪)7‬‬

‫אמיתי ‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫שעי ז שובע‬ ‫‪)8‬‬

‫שלא בא מתחילתו אלא לאכילה ( פסחים עו ‪ ,‬ב ) ‪ ,‬וצלי ‪ -‬אכילה דרך גדולה ‪ ,‬אכילת מלכים ( חוד ‪ -‬ד‬ ‫‪)9‬‬

‫והדגשת מעלת הגוף ‪ ,‬ושזהו תכלית השכר והשלימות ‪ -‬נהרמב ן ( לקו‪ .‬ת צ ‪,‬‬ ‫ב) ‪-‬‬ ‫איו נאכליו ‪ -‬חולין קלב ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫תתט ‪ .‬א'תרלז )‪.‬‬ ‫סו ‪ ,‬ג ‪ ,‬ועוד ) שדעה זו הביא רכנו בכל מקום אוה " ת חוקת ע '‬

‫)‬ ‫=יי‪-‬‬ ‫‪,,‬‬

‫נינתך רז ' רנשל " ט‬ ‫" ‪4‬ן‬ ‫י‬

‫דער אויבערשטער זשל בענטשז יעדערן וכל בני ביתו וכל השייך אליו ‪ ,‬בברכת‪,‬‬
‫של הקב " ה ‪ ,‬וושס תוספתו מרובה על העיקר * ‪ ,‬בטוב הנראה והנגלה ‪ ,‬בכל המצטרך‬
‫בגשמיות וברוחניות ‪ ,‬ובגשמיות וברוחניות גם יחד ‪,‬‬

‫ושמח ‪.‬‬ ‫און ‪ -‬בחג הפסח כשר‬

‫‪.‬‬
‫יראה בארוכה שיחת ש " פ וישלח ה ' תשכ ‪ -‬ט ‪ -‬נדפסה בלקו " ש ח ה ע ' ‪122‬‬ ‫ד ‪ .‬ועוד ‪- .‬‬ ‫ב ‪ -‬ר פס " א ‪,‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫ואילך ‪ ,‬ובקונטרס בפ ‪ -‬ע ‪ -‬ברוקלין ‪ ,‬תשל " ט ‪.‬‬

‫)‬‫ענייי‪-‬‬ ‫‪,‬‬

‫ב " ה ‪ ,‬ימי הספירה ‪ ,‬ה' תשל " ב‬

‫ברוקלין ‪ ,‬נ ‪ .‬י ‪,‬‬

‫ברכה ושלום ‪,‬‬

‫מכתבך נתקבל וח " ח על הברכות ‪,‬‬

‫ובלשון חכמינו ז " ל ‪ -‬כבר מילתי ' אמורה בתורתנו הקדושה " ואברכה ( הוי ‪-‬‬
‫העיקר ‪.‬‬ ‫מקור הברכות ) מברכיך " ‪ .‬בברכתו של הקב " ה ובתוספתו מרובה על‬
‫‪433‬‬ ‫שיחות‬ ‫י " א ניסן‬ ‫‪/‬‬ ‫חושפות‬ ‫לקוטי‬

‫ויהי רצון מהשם יתברך אשר ‪ ,‬על פי המבואר בסידור זה * ( בתחלתו " השכמת‬
‫הבקר " ) ‪ ,‬תרגיל את עצמך להתבונן לפני מי אתה עומד " לפני מלך מלכי המלכים‬
‫הקדוש ברוך הוא כמו שכתוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכו ' " ‪,‬‬

‫שעל ידי זה בודאי תזדרז בלימוד התורה ובקיום מצוחר ובהנהגה טובה בכלל‬
‫ובאופן דמוסיף והולך ואור ‪,‬‬

‫וכל זה ‪ -‬בשמחה וטוב לבב ‪,‬‬

‫ועד אשר בצדק תוכל לאמר ‪ -‬בלשון הכתוב ‪ :‬בך הוי ' חסיתי אל אבושה‬
‫לעולם ‪ ,‬כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז ‪,‬‬

‫והודיעה תורתנו תורת חיים אשר ‪,‬‬

‫לעשותו ‪.‬‬ ‫קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך‬

‫בברכת הצלחה בכל האמור‬

‫הקדוש ‪.‬‬ ‫הפ " נ יקרא ‪ ,‬בלי נדר ‪ ,‬על הציון‬

‫מכ ' זה נמסר ביחד עם סידור לכו " כ ילדים שיחיו ‪ ,‬ששלחו ברכות ואיחולים לכ ‪ -‬ק אדמו ‪ -‬ר שליט " א‬ ‫י)‬

‫שליט‪-‬א‪ .‬המו ‪. 7 -‬‬ ‫ק אדמו " ר‬ ‫א ניסן תשליב ‪ -‬שנת השבעים להולדת כ ‪.‬‬ ‫לקראת יום הזך והבהיר י ‪-‬‬

‫‪ ,‬והייי‪-‬‬
‫)‬

‫הברכות ‪.‬‬ ‫מאשר אני קבלת מכתביהם ‪ ,‬וכן הפ " נ ‪ ,‬ואיחולי‬

‫וכיון שאי אפשר לענות לכאו " א בפרט ‪ ,‬באתי במכתב זה ‪ ,‬וכאילו נכתב הוא‬
‫לכאו " א ‪.‬‬ ‫במיוחד‬

‫ת " ח על הברכות ובלשון חכמינו רבותינו ז " ל כבר מלתייהו אמורה אשר כל‬
‫המברך מתברך בברכתו של הקב " ה שתוספתו מרובה על העיקר ‪ ,‬ובנקודה העקרית‬
‫בנוגע לכאו " א מהם ‪ -‬שיצליחו בלימוד תורתנו הק' ‪ ,‬תורת חיים ‪ ,‬ובקיום מצוותי '‬
‫ובהנהגה טובה בכלל ‪ ,‬באופן דמוסיף והולך ואור ‪ ,‬וימלא השי " ת משאלות לבבם‬
‫לטובה בכל הענינים אודותם כותבים ‪.‬‬
‫ובפרט אשר כמה מהם מזכירים החלטתם ‪ ,‬בל" נ ‪ ,‬בנוגע להוספה בלימוד התורה‬
‫וקיום מצוות " ובהנהגתם בכלל מכאן ואילך ‪ .‬ויהי רצון שיקויים בזה יעוד תורתנו‬
‫הק ' מחשבה טובה הקב " ה מצרפה למעשה ‪ ,‬וילכו מחיל אל חיל בכל הכתוב לעיל ‪.‬‬
‫‪ ,‬ממנתב ב ‪ .‬אייר חשד ‪ -‬ם )‬
 ‫שיחות‬ ‫ערב פסח‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪434‬‬

‫ערב פסח‬

‫נמענה למכתבו מיום השני ‪ ,‬בו שואל למנהג אנ " ש בהנוגע לזמן בדיקת חמץ ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫כשמתפללים ערבית ביחידות‬

‫ראיתי מנהג כ " ק מו " ח אדמו " ר זצוקללה " ה נבג " מ זי " ע שהי ' בודק בין מנחה‬
‫‪.‬‬
‫למעריב ומתפלל ערבית לאחרי הבדיקה‬
‫)‬ ‫‪.,‬‬
‫( ממכתב כיק אדמ ר שלט ‪ -‬א‬

‫*‬

‫נוטח המברק ששלח כיק אדמו " ר שליט " א‬

‫חג הפסח‬ ‫ליראת‬ ‫לאנ " ש שי ' בכל מרחבי תבל‬
‫י;‬ ‫"‪.‬‬
‫ה ' תשל " ט‬

‫" חג הפסח כשר ושמח " ‪.‬‬

‫‪/‬‬ ‫החתימה‬ ‫‪/‬‬

‫)‬ ‫ע"י‪-‬‬

‫ה ' תש " מ‬

‫" חג הפסח כשר ושמח ועולקי ישענו יעזרנו ויראנו נפלאות במהרה בימינו ממש‬
‫בביאת משיח צדקנו יאגחנו עמר יצאו מרעיתר נודה לד לעולם לדור ודור נספר‬
‫תאולתר " ‪.‬‬
‫‪/‬‬ ‫החתימה‬ ‫‪ /‬מקום‬

‫)‬ ‫‪-=13‬‬
‫‪435‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫חג הפסח‬

‫ב " ה ‪ ,‬עש " ק ‪ ,‬שבת הגדול ה ' תשל " ט‬

‫אל בני ובנות ישראל‬ ‫‪.‬‬
‫ברוקלין ‪ ,‬נ ‪ .‬י‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה ' עליהם יחיו‬
‫!‬ ‫שלום וברכה‬

‫מזוי ווי דער חודש ניסן ‪ ,‬ווי אויך זיין צענטר‪8‬לער ענין ‪ ,‬דער יום ‪ -‬טוב פסח ‪ ,‬חג‬
‫המצות ‪ ,‬זיינען " ערשטע " ‪ -‬דער חודש ניסן איז ראשון הוא לכם לחדשי השנה ( דער‬
‫ערוצטער פון די חדשים פון י‪8‬ר ) ‪ ,‬און פסח איז דער ערשטער פון שלע ימים ‪ -‬טובים‬
‫‪ -‬איז פשרשט‪6‬נדיק ‪8 ,‬ז ביידע שנטהשלטן מערערע און מער ‪ -‬אומ‪89‬סנדע ‪8‬נוויי ‪-‬‬
‫ד‪8‬ם ווערט אויך אונטערשטריכן‬ ‫ייי‬
‫זוגגען ווי שנדערע ספעציעלע טעג פון שר ‪,‬‬
‫דערמיט וולס פיל משמענטן אין אידישו לעכן זיינען פארבונדן און ווערן ערקלערט‬
‫מצרים ‪.‬‬ ‫שלס זכר ליציאת‬

‫איינער פון די גרונט ‪ -‬בשדייטונגען פון דעם יום ‪ -‬טוב פסח איז וולס ער ווערט‬
‫פשרעכנט שלס געבורטסטטג פון אידישן פ‪8‬לק ; במילא איז ד‪8‬ס פשרבונדן אויך מיס‬
‫פ‪8‬לק ‪.‬‬ ‫יעדו איינעם בפרט ‪6‬לס טייל פון דעם‬
‫יחיד און‬ ‫‪8‬‬ ‫בכלל‪ ,‬איז ד‪8‬ך דער לעבן פון יעדן מענטשן ‪ 8‬צוויי ‪ -‬זייטיקער ‪ :‬שלס‬
‫‪.‬‬
‫שלס ‪ 8‬טייל פון זיין פ‪8‬לק ‪ ,‬מדינה ‪ ,‬שטשט ‪ ,‬סביבה און קהילה און כעטש אויפן‬
‫ערשטן אויגנבליק זיינען דאס צוויי קעגנגעזעצטע עקסטרעמען ‪ ,‬איז שבער דער‬
‫מענטשלעכער לעבן שזוי אוימגעשטעלט שז ביידע אספעקטן ‪ -‬דער " פרט " און‬
‫מער‬ ‫‪8‬‬ ‫מענטשלעכן לעבן ‪ -‬פשרנעמען שן שרט זייט ‪ -‬ב‪ - 8‬זייט אין‬ ‫" כלל " אין‬ ‫דער‬
‫אדער ווייניקער השרמ‪8‬נישן צוז‪8‬מענזיין ‪ ,‬און די שטרעבונג און דער ציל איז ‪8‬ז זיי‬
‫‪.‬‬
‫זללן דערגענצן איינע די צווייטע ביז צו ווערן איין זלך ‪ 18 ,‬איינהייט‬

‫כ‪ 8‬אידן ‪ ,‬וולס פון זיי ווערט פשרלשנגס און ערוו‪8‬רטעט שלימות‪ ,‬גשנצקייט און‬
‫פולקשמענהייט ‪ ,‬אין שלע ענינים ‪ ,‬ווערט די שטרעבונג ‪ ,‬שו עיקר און ‪ 6‬יסוד ‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬
‫חשל ‪ -‬ט ‪ :‬להעיר אשר קביעות שנה זו היא כבשנת יצי " מ ( כהמסקנא בשו " ע אשר ביום ה ' יצאו‬ ‫‪.‬‬ ‫וש ‪ -‬ק‬
‫ממצרים ) ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שבת הגדרי ‪ :‬ראה תוד " ה ואותו שבת ( פז ‪ ,‬ב ) טושו * ע או " ח ר ‪ -‬ס ת " ל לקו *א להה‪4‬מ סקכ " ד או " ח עה " פ‬
‫משכו וקחו‬ ‫‪.‬‬
‫יא ) ‪.‬‬ ‫זיי צטנטר לער עניי ‪ .‬פסק ‪ :‬כשמו ‪ -‬חודש של גאולה ( שמו " ר פטיו ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫חודש ניס‬
‫השו ה ‪ :‬בא יב ‪ ,‬ב ‪ .‬וראה אוה " ת עה " פ ‪ .‬ד " ה החורש ‪ ,‬חרכיו ‪.‬‬‫"‬ ‫)‬ ‫ראשו‬
‫א‪.‬‬ ‫רמח ‪ . .‬ערשטער פון אלט ימים ‪ -‬טובים ‪ :‬ר " ה ד ‪,‬‬
‫פיל מ מט ם ‪ ,‬כר ליציאת תצר ‪ .‬ם ‪ :‬הוא יסוד גדול ועמוד חזק בחורתנו ובאמונתינו ( חעוך מצוה כא )‪.‬‬ ‫)‬ ‫(‬

‫ולהעיר "‬
‫שמצווים אנו לזכור יציית בכי ביום ובלילה ( טור או ‪ -‬ח סי ' סו וסי ' רלי ‪ .‬שו ‪ -‬ע אדה " ז סי ' סו סי ‪ -‬ב וסי '‬
‫‪.‬‬
‫ס‪ ,‬א ) ‪.‬‬ ‫מז‬

‫‪.‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪ :‬להעיר מזח ‪ -‬ב מ ‪,‬‬ ‫כר‬
‫ז ‪.-‬‬
‫דוקא ‪.‬‬
‫גערורטסטשג פון א ' ד ‪ ,‬שן פשוק ‪ :‬יחזקאל קיפיטל טז ובמפרשים ‪ .‬וראה מבחב כללי דר ‪-‬ח ניסו תשל ‪.‬‬
‫שנימוח ‪ :‬להעיר מכתובות ( סז ‪ ,‬א ) דצ " ל כמאז דכעי לי ' למיעבד‬
‫~‬ ‫יציאת מצרים‬

‫( חרט פארלא ( גט‬ ‫‪.‬‬ ‫בא איד‬

‫סדרת‪.‬‬ ‫ע‪.‬‬ ‫‪.‬ז)‬ ‫תעווז ‪ -‬ו‬ ‫‪,‬‬ ‫[ דפם בהגש פ עם ביאדרים ( קה " ת‬
‫'‬ ‫י)‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫הנשפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪436‬‬

‫די דערמשנטע צוויי שספעקטן ווערן אויך טפגעשפיגלט אין רעם קינן ‪ -‬הטח ‪,‬‬
‫איז אנגעז‪8‬גט געוו‪8‬רל צו די אידן אין מצרים בש דעם שנהויב פון חודש‬ ‫יישם‬
‫הגאולה ‪ ,‬ראש ‪ -‬חודש ניסן ‪ ,‬שלס ‪8‬ז עיקר צוגרייטונג צו יציאת ‪ -‬מצרים ‪,‬‬
‫אין קרבנות זיינען פשפשו קרבנות ‪ -‬יחיד און קרבנות ‪ -‬צזב‪1‬ר ‪ ,‬ד‪8‬ם הייסט ‪ ,‬קרבנות‬
‫פון ‪ 8‬יחיד שלס יחיי ‪ ,‬און קרבנות פון דעם צוזשמענקלייבן ( ציבור ) פון ‪ 8‬סך‬
‫אין‬ ‫יחיי איז פטיטרשטן‬ ‫יחיזים ‪ ,‬וואו יעדער יחיד איז ‪ 8‬טייל פון דעם ציבור ‪ ,‬דער‬
‫אים דורך זיין פערזענלעכע ביישטייערונג צו דער יערלעכער נעלט ‪ -‬זטמלונג פטר‬
‫צוועק ‪.‬‬ ‫דעם‬
‫ער‬ ‫ווזירים‬ ‫געפינען מיר ‪8 ,‬ז אין קרבן ‪ -‬פסח פ‪8‬ראייניקן זיך ביידע טספעקטן ‪,‬‬
‫(‪8‬‬ ‫איז גלייכ? ייטיק אי ‪ 8‬קרבן ‪ -‬יחיד און אי ‪ 8‬מעין פון ‪ 8‬קרבן ‪ -‬ציבור ‪ ,‬בא בכנופיא‬
‫סך ) ‪ ,‬און אין ביידע הינזיכטן נשך מיס מער הדגשה ‪ ,‬וושס‬ ‫‪8‬‬ ‫צוז‪8‬מענקלייב פון‬
‫מיגעפינט ניט ביי טנדערע קרבנות ‪:‬‬
‫טלס קרבן ‪ -‬יחיד איז דער קרבן ‪ -‬פסח געווען אויסגעטיילט און בששטימט בלויז‬
‫פטר די " מנויים " ‪ -‬די ספעציעל " געציילטע " יחידים ‪ ,‬וועלכע השבן זיך פ‪8‬ר ‪-‬‬
‫אייניגט איז איין איינהייט צו ברענגען און עסן דעם קרבן ‪ -‬פסח ‪ ,‬און שנדערע הקבן‬
‫ניט און טירן ניט הקבן אין אים קיין חלק ‪ ,‬בשעת איז פטל פון שנדערע קרבנות ‪ -‬יחיד‬
‫( ווי שלמים ‪ ,‬אד " ג ) ה‪8‬ט מען געקענט צוציען צום עסן וועמען מ ' ה‪8‬ט געוושלט ‪,‬‬

‫‪ 8‬קרבן ‪-‬‬ ‫פון דער טנדער זייט ‪ ,‬איז דער קרבן ‪ -‬פסח געווען אויך ‪ 8‬מעין פון‬
‫ציבור ‪ ,‬ציבור אין דעם פולסטן זין ‪ ,‬וושרום סלע אידן שזו אים געד‪8‬רפט ברענגען‬
‫אין דער זעלבער צייט און אופן ; און דערצו נשד מיט דער הדגשה ‪8 ,‬ז ניט ווי ביי‬
‫טנדערע קרבנות ‪ -‬ציבור ‪ ,‬ווען דער ציבור איז געוועז פטרטרשטן דורך שלוחים ‪ -‬פ‪8‬ר ‪-‬‬
‫שטייער ‪ ,‬די אנשי ‪ -‬מעמד ‪ ,‬הקט מען שבער דעם קרבו ‪ -‬פסח געברשכט בכנופיא ‪ ,‬מזוי‬

‫ואילך ‪.‬‬ ‫‪112‬‬ ‫‪4 - 7‬ס‪. 1‬‬ ‫‪ .‬דערמ נשע ‪ :‬בהבט לקמן ראה בארוכה לקו ‪ -‬ש חיית זך‬ ‫י‬
‫עה " פ ‪.‬‬
‫ראש ‪ -‬חדש ( יס‪ : 1‬בא ( יב ‪ ,‬ג ) ‪ .‬מכילתא ומרש " י‬ ‫אנגעואגט גט‪11‬אך (‬ ‫רבן פדח‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬

‫שגר יטיח צו יציאת ‪ -‬מצר ‪ ,‬ט ‪ :‬מכילתא ופרשיי עה ‪ -‬פ בא שם ‪ . 1 ,‬ולקיחתו היתה בעשור‬ ‫קרבן ‪ -‬פסה‬
‫אז ‪.‬‬ ‫בחודש ‪ -‬שבת הגדול דשנה ההיא ‪ .‬ולדעת הצפע ‪ -‬נ ( עה ‪ -‬ת בא יב ‪ ,‬ג ‪ -‬ד ) גם נתקדש‬
‫צמי ‪ :‬שמו ‪ -‬ר שם ‪ .‬וראה אוה " ת בא ע ' רנט ‪.‬‬ ‫שיש הגא‪1‬ךו‬
‫‪.‬‬
‫‪7‬ונ ‪,‬ו ‪ .‬ח " ד או קרבות ‪ -‬צ ‪ .‬ב ו ‪ :‬ראה פיהמ ‪ -‬ש להרמב ם בהקדמתו לסדר קדשים ‪.‬‬
‫(‬ ‫‪,‬‬ ‫( ‪1‬‬

‫עה " פ‬ ‫איי פארטראטן איו אים ‪ :‬ראה כמדב " ר פי ‪ -‬ח ‪ ,‬י ‪ .‬פרש " י‬ ‫וא ‪ :‬מדעי ‪ .‬חיי‬ ‫קרננה צ ' ך‪1‬ר‬
‫(‬

‫[‬‫קורח טז ‪ ,‬סו ‪ .‬רמב ‪ -‬ם הל ' תמורה פ " א ה ‪ .‬א בסופה ‪ .‬ובארוכה ‪ -‬מפענ ‪ ,‬צ פ " ד מ "ב וס " ד ‪1 ,‬ש ' ‪.‬‬
‫חט ן ב‪ 11‬א קרבן ‪ -‬צינר ‪ :‬ראה פיהמ " ש שם ‪ :‬והמיז הרביעי קרבן יחיד דומה‬ ‫ה' ך‬ ‫‪.‬‬ ‫קוכן‬ ‫מבן פרח‬

‫לקרבז ציבור והוא קרבו פסח ‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫יומא נא א ‪ .‬פרש " י פסחים סו ‪ ,‬סע ב ‪.‬‬ ‫((ף‪,‬א;‬ ‫נא כנ‬
‫פ‪-‬ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..,‬‬
‫נן‪1‬י‪ 1‬תאו וי ‪ .‬מנ ם ‪ : -‬זבחים נו ‪ ,‬ב במשנה רמב " ם הל ' ק ‪ ,‬פ‬
‫‪-‬‬
‫קרנן ‪ -‬פ‪10‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫טאר‪ ' 1 1‬ם ‪ :‬כי הר ‪ -‬ש משאנץ ( לתו כ צו ז ‪ ,‬יט ) ומתיר יחיד הוא בזה ‪ .‬בביאור הרי " פ פערלא לרס " ג מל " ח‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫קעה ( קצר ‪ ,‬ד ואילך ) כ ' שגם הרמב ם ס " ל כהר ש משאנץ ‪ .‬וראה תו ש בא ( חי ‪ -‬א ) במילואים מי " א ( וש " ג )‬

‫ובחייב‬

‫ה'‬ ‫שצ ‪ -‬ל דוקא ע " י שלוחו ( ראה קידושין מא ‪ ,‬כ ‪ .‬מג " ח מצוה‬ ‫‪ .‬ח ך ‪ :‬וגם בשחיטתו חלוק‬ ‫‪.‬‬ ‫קר ( ( ‪1‬ה‬ ‫((‬ ‫טי‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬

‫בסופו" ) ‪.‬‬
‫תענית בו ‪ ,‬א במשנה ‪ .‬ספרי ופרשיי עה ‪ -‬פ פינחס כח ‪ ,‬ב ‪ .‬רמב ‪ -‬ם הל ' כלי המקדש רפת ‪.‬‬ ‫ווי חט ( ‪1‬ד ‪:‬‬
‫;(‬ ‫"‬
‫‪437‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫טז דער ציבור איז געווען דערביי פערזענלעך ‪ ,‬און דערנשך שזוי ביים עפן ‪ ,‬שלע‬
‫הלבן געדשרפט עסן פון קרבן ‪ -‬פסח ‪ ,‬אין דער זעלבער צייט און אופן ( צלי אש ) וכו'‬
‫קרבן ‪ -‬ציבור ‪.‬‬ ‫‪ -‬וושס מיגעפינט ניט ב‪ 8‬קייז שנדער‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫אין קרבן ‪ -‬פסח גופא איז פשרשז נאך ‪ 8‬נקודה ‪ ,‬וושס האט אויך ‪8‬ז שנדייטונג‬
‫אויף דער צוזשמענגעבונדנקייט פון דעם יחיד מיטן ציבור ‪ ,‬און דשם איז וושס דער‬
‫קרבן ‪ -‬פסח השט געדשרפט צוגעגרייט ווערן ראשו על כרטיו ועל קרבו ( זיין קש‪8‬‬
‫דער אונטערשייד און דער מרחק צווישן‬ ‫אינגעווייד ) ‪.‬‬ ‫סיט זיינע קני און מיט זיין‬
‫קש‪ 9‬און די קני וכו' איז פשרשטשנדיק ‪ ,‬און ד‪8‬ך השט זיך געפ‪8‬דערט ‪ ,‬טז שלע‬
‫‪.‬‬
‫בששטשנדטיילן זללו זייד צוגעגרייט צוזשמען און אויפן זעלבן אופן די הוראה דער ‪-‬‬
‫פון איז ‪ ,‬טז כעטש אין ‪ 8‬ציבור זיינען פשרשז פשרשידענע ביז אויך גשר ווייטע‬
‫מדריגות פון יחידים ‪ ,‬פון דער מדריגה פון " ראש " ביז דער מדריגה פון " רגל " ‪ ,‬מוזן‬
‫זיי שבער שלע זיין צוזשמען צו ששפן ‪ 8‬ציבור ‪ ,‬און אויך בייטרשגן ‪ ,‬יערער איינער‬
‫זיין פולן חלק ‪ ,‬צום ציבור‬ ‫‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫ווי דערגרייכט מען די פשראיינציקונג פון ‪ 8‬יחיד מיט ‪ 8‬יחיד ‪ ,‬און פון ‪ 8‬יחיד‬
‫סיטו כלל ? איז דשס אויך ‪8‬נגעדייטעס אין דעם ( נ‪8‬מען ) " פסח " ‪ ,‬וושס איינע פון די‬
‫‪98‬טייטשונגען דערפון איז " ‪8‬ריבערשפרינגען " ‪ ,‬דשס הייסט אויך ‪ -‬טריבער ‪-‬‬
‫ש‪9‬רינגען די פשרשידענע מחיצות צווישן איין אידן און ‪ 8‬שזוו און צווישן דעם‬
‫יחיד און דעם ציבור ‪ ,‬ביז שלע ווערן פשראיינציקט אין דער קומה אחת שלימה פון‬
‫אידישן פ‪8‬לק ;‬

‫דערצו פשדערט זיך ‪ ,‬קודם כל ‪ ,‬טריבערצושפרינגען די בטגרענצונגען פון‬ ‫יי‪8‬ס‬

‫אייגענעם שכל און געפיל ‪ ,‬און אויפהויבן זיך איבער שלע שטערונגען און צוימונגען ‪,‬‬
‫אינערלעכע און אויסערלעכע ‪ ,‬ביז צו דערגרחכן די פולסטע גייסטיקע בשפרייאונג ‪:‬‬
‫אידן ‪ -‬זיין " פינטעלע איד " ‪ ,‬ווי ד‪8‬ס‬ ‫‪8‬‬ ‫די בשפרייאונג פון דעם עצם מהות פון‬
‫ווערט ‪8‬פט בשצייכנט ‪ :‬און שזוי שרום פטרבינדט זיך ש איד מיט זיין שורש און מקור ‪,‬‬
‫און מיט ‪ 8‬צווייטן אידן און מיט שלע אידן ‪-‬‬
‫רוחניות ‪.‬‬ ‫וושס ד‪8‬ס איז ‪ ,‬ווי בשוואוסט ‪ ,‬דער ענין פון " יציאת ‪ -‬מכרים " אין‬

‫‪.‬‬
‫צלי אש ‪ :‬בא שם ‪ ,‬ח ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫צנם ציבור ‪ :‬לקו ת ר " פ‬
‫ה ‪-‬י ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫בייטרטגן‬ ‫זיין צזזשמע‬
‫‪.‬‬
‫פסחים עד ‪ ,‬רע ‪ -‬א במשנה רמב ם הל ' ק " פ פ ‪ -‬ח‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬רגל ‪ . .‬מוזן‬
‫ישראל ‪.‬‬
‫‪. .‬‬ ‫‪ . .‬ראש ‪-‬‬
‫ט‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שם ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫מדריג ח‬
‫קרבו ‪:‬‬

‫נצבים ובכ " מ ‪ .‬וראה גם קונטרס אהבת‬

‫‪. .‬‬
‫‪.‬‬

‫פשרשידט ( ע‬
‫‪.‬‬ ‫ראשן‬

‫‪.‬‬
‫שם ‪,‬‬ ‫( ועדת‬ ‫‪ .‬שריבערשפרינגען ‪ : -‬קרוי פסח על שם הדילוג בו " ‪ -‬פרש ‪ -‬י עה " פ בא שם ‪ ,‬יא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬פחח ‪-‬‬
‫במקומו ‪.‬‬ ‫סידור האריז ‪ -‬ל‬ ‫יג )‪.‬‬
‫פל ‪-‬ב ‪.‬‬ ‫שלע אידן ‪ :‬ראה תניא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שורש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פטרבינדט‬
‫בכ"מ ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫‪ .‬יציאת ‪ -‬מצרים ‪ -‬אין רוחניות ‪ :‬תניא פמ ‪ -‬ז ‪ .‬שער האמונה‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפשה‬ ‫‪/‬‬ ‫הישפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪438‬‬

‫אין ‪5‬רצקטישע טערמינעו מיינט דשם ‪ ,‬שז יעדן אידן זיינען געגעכן געוושיז די‬
‫כחות ‪ ,‬און מ ' דערוושרט פוז אים ‪ ,‬שז ער זשל זיך אויפהויבן איבער זיינע ענגע‬
‫פערזענלעכ ? אינטערעסו לטובת די אינטערעסן פון דעם ציבור אידן שרום אים ‪ ,‬שון‬
‫זיין גשנצע קהילה ‪ ,‬פון כלל ישראל ‪ .‬פון דער שנדער זייט ‪ ,‬שטעלט זיך איין דער‬
‫ציבור ‪ ,‬ביז ‪ -‬דער גטנצער כלל ישראל פשר יעדן פרט ‪8 ,‬ז קיין איין איינציקער איד‬
‫זלל ניט פשרלשרן גיין ח " ו ‪ ,‬און דער יחיד און דער ציבור טוען שלעס מעגליכפ אויף‬
‫ז‪8‬ל‬ ‫שרויסנעמעז יעדן און שלעמעז פון זייער " מצרים " ‪ ,‬אין וואס פשר ש פשרם דשס‬
‫יחיד ‪.‬‬ ‫ניט זיין און די גאולה פון כלל איז ‪98‬הענגיק פון דער גאולה פון יחיד ‪8‬לם‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫אונזערע חכמים ז " ל דערקלעהן ‪8 ,‬ז די גאולה מון איצטיקן גלות וועט זיין אין‬
‫דעם אופן פון דער גאולה פו‪ 7‬מצרים ‪ ,‬וזען שלע אידן ‪ -‬בנערינו וב קנינ ( בבנינו‬
‫ובבנותינו ‪ ,‬יונג און טלט ‪8 ,‬ן אויסנשם ‪ -‬זיינען שטויס פון מצרים ‪ ,‬קיין~ איין איינצי ‪-‬‬
‫קער איד פיז דשרט ניט פטרבליבן ; ניט ווי אין די גאולות פון בבל ‪ ,‬פרס ומדי ‪ ,‬יון ‪-‬‬
‫ווען עם זיינען פטרבליבן אידן איו גלות אין דער גאולה העתידה דורך משיח צדקנו‬ ‫‪.‬‬
‫וועט זיין כימי צאתך מארץ תצרים אראנו נפלאות ( ווי אין די טעג פון דיין שרויס ‪-‬‬
‫גיין פון לאנך מצרים וועל איך אים ווייזן וואונדער ) ‪ -‬טו קיין איד לי ניט פשר ‪-‬‬
‫בלייבן אין גלות ‪ .‬און ד‪8‬ס אונטערשטרייכט ווידער‪8‬מטל ‪8 ,‬ז די גאולה פון כלל‬
‫יחיד ‪.‬‬ ‫ישראל איז פ‪8‬רבונדן מיס דער גאולה פון דעם‬

‫ויהי רצון ‪8 ,‬ז שזוי ווי ס ' איז די העכסטע צייט צו גרייטן זיך צו דער אמת' ער און‬
‫ענדגילטיקער גאולה ‪ ,‬ז‪8‬ל יעדער איינער און איינע טשו אין דעם איז דער פולסטער‬
‫מטס ‪ ,‬וושט דער ערשטער שריס אין דעם איז ‪ ,‬ווי ביים ערשטן קרכז ‪ -‬פסה ‪ ,‬אין‬
‫זיך פון עבודה ‪ -‬זרה ‪ ,‬אויד אין‬ ‫צוריקציען זיך און יפשיידן‬ ‫מצרים ‪ :‬משכו וקחו ‪-‬‬
‫דעם אינערלעכן זין פון " עבודה זרה " ‪ ,‬וושס ד‪8‬ס איז יעדע זשך יי‪8‬ס איז פרעמד‬
‫דעם גייסט און דרך פון תורה ‪ -‬אידישקייט ‪ ,‬און טשו אין דער ריכטונג סיי בנוגע זיך‬
‫שלין און סיי בנוגע דעם שרום ‪ ,‬ביז צום גטנצן טרום ‪ ,‬דעם ציבור ‪ ,‬צו שרויסהעלפן‬

‫ספ " ח ‪.‬‬ ‫‪,.‬‬

‫ניט פטרל רן גיין ח ‪ :‬ראה ירושלמי תרומות‬

‫"‬
‫פטר יטדן פרט‬ ‫‪.‬‬
‫יד איי דטר צ בור‬
‫רמב " ם הל ' יסוה " ת פ " ה ה " ה ‪ .‬וראה סנהדרין לו ‪ ,‬א במשנה ‪.‬‬
‫‪. .‬‬ ‫שטעלט‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ולהעיר מלקוטי לוי ‪ ,‬צ לזח " ב ( ע '‬ ‫ואילך ‪ .‬ובכ "מ ‪- .‬‬ ‫‪ .‬מצרים ‪ :‬מל ' מיצרים וגבולים ‪ -‬תו ‪ ,‬א יהרו עא ‪ ,‬ג‬
‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫פא‬
‫ואילך‪ .‬וש ‪ -‬נ ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ראה לקו " ש חי " א ע '‬
‫‪.‬‬
‫ן‬ ‫דערקלער‬

‫מיכה ‪ :‬ז ‪,‬באטוי‪ ,.‬ט‬

‫וראה אוה‬ ‫י‬
‫"ל‬

‫בקריני נפנאבבח( ‪ ( :‬חי (‬‫‪..‬‬

‫טרט חכמים ז‬

‫ניח‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫((‬ ‫א‬

‫‪.‬‬
‫" ת נ ‪ -‬ך עה ' ס ‪.‬‬
‫גא ךה ‪ :‬גאולה שאין אחר " גלות ‪ -‬תוד ‪ ,‬ה ה ‪ ,‬ג ונאמר ‪ -‬פסחים קטו ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫וין פרן עבתה ‪ -‬רה ‪ :‬בא יב ‪ ,‬כא ‪ .‬ששור פט ז ‪ ,‬ב ( בסופה )‪ .‬מכילתא עה‪ ,‬פ ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫אחת ‪ .‬טו ‪ -‬אוו ע ( דגילטי ( ער‬
‫צוריקציען‬ ‫(‬ ‫יקח‬ ‫משב ‪:‬‬
‫ועוד ‪.‬‬
‫תורת הבעש ‪ -‬ס ‪ ( ,‬באס) ~ סרתם ( מאת ה ' ‪ ,‬מיד ) ועבדתם אלקים‬ ‫רה ‪ : -‬ע ' ‪7‬‬ ‫ענדך‪, ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן פון‬ ‫ו‪.‬‬ ‫אינעיועכן‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫( צוואת הריב ‪ ,‬ש סע " ון ‪ .‬ראה תניא פכ " ד ‪ .‬קונטרס ומעיז מאמר ב '‬ ‫אחרים ‪.‬‬
‫‪439‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫מוספות‬ ‫לקוטי‬

‫יעדז חידז וולס מ 'קען נשר דערגרהכן און שרחנציען אים אין דער אויבנדער ‪-‬‬
‫מטנטער צוגרייטונג צו דער גאולה ‪ ,‬דורך תורה ומצוות ‪ ,‬וושס ויקם עדות ביעקב‬
‫ותורה שם בישראל ( דער אויבערשטער השט אויפגעשטעלט ‪8‬ז עדות ‪ -‬מצוות ‪-‬‬
‫און תורה צו אידן ‪ ,‬אין אידן ) ‪ ,‬און זיין זיכער אין דער הצלחה אין רעם סלעם ‪-‬‬
‫געדיינקענדיק מקדם פלאך ( די וואונדער וושס דער אויבערשטער האט געטאן‬
‫פריער ‪ -‬בימי צאתך מארץ מצרים ) ‪ ,‬געדיינקען אין ‪ 18‬אופן פון והגיתי בכל פעלך‬
‫ובעלילותיך אשיחה (טר‪8‬כטן און טריינטרשכטן אין דינע טוענגען און רעדן אין זיי ) ‪,‬‬
‫און דשם שלעם זשל און וועט נטך מער צואיילן קבלת פני משיח צדקנו ‪ ,‬בנערינו‬
‫‪1‬‬ ‫והשלימה ‪.‬‬ ‫ובזקנינו בבנינו ובבנותינו ‪ ,‬בגאולה האמיתית‬
‫‪.‬ה‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמכר‬
‫* ‪71‬‬ ‫י תק‬ ‫ולחג הפסח כשר ושמח‬

‫ן‬
‫*‬

‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫‪51‬‬ ‫בישראל ‪ :‬תהלים עח ‪ ,‬ה ‪ .‬וראה ד " ה ויקם עדות ה ' ש " ת ( סה ' מ ה ' ש " ת ע '‬ ‫יקם ‪- -‬‬
‫יב ‪ -‬יג ‪.‬‬ ‫אשיחה ‪ :‬תהלים עז ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬הג ת '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מקדם סלאך‬

‫ללחייי‪)-‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפסח‬ ‫‪/‬‬ ‫הושפית‬ ‫לקוטי‬ ‫‪440‬‬

‫ב " ה ‪ ,‬ראש חודש ניסן ‪ ,‬חודש הגאולה ‪,‬‬

‫יום ג ' פ ' ויקרא ‪ ,‬יום שהוכפל בו כי טוב ‪,‬‬
‫נ ‪ .‬י‪.‬‬ ‫ה ' תש " מ ‪ .‬ברוקלין ‪,‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בבל מקום שהם‬

‫ה ' עליהם יחיו‬

‫וברכה !‬ ‫שלום‬

‫די צענטרחלע נקודה פון גאולת מצרים ‪ ,‬בהוציאך אח העם ממצרים ‪ ,‬איז דאך‬
‫ווי די פחרטזעצונג און פסוק ‪ -‬תעבתן את האלקים על ההר הזה ‪ ,‬כדי צו דינען‬
‫דעם אויבערשטן אין חן אופן פון פולשטענדיקער חירות ‪ ,‬דורך מקבל זיין תורה‬
‫מסיני און לערנען זי און מקיים זיין די מצוות בפועל ‪ ,‬ווחרום מעשה הוא העיקר ‪ .‬צו ‪-‬‬
‫זחמען דערמיט ווירקט יעדע עשי ' על פי תורה ‪ -‬אויף דעם מהלך הנפש פון דעם‬
‫אין שכל און מיי אין מדות‪ ,‬ווי‬ ‫מת‬ ‫לומד תוהה ומענים המצוות ‪ ,‬און א=דלט אים אוים‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראש חודש נ ' ס‪ : 1‬אותו יום נטל עשר עטרות ( שבת פז ‪ ,‬סע " ב וראה תוך ‪ -‬ה עשר שם תו ש לפקודי מ‬
‫ונירוש ' שקלים כתחלתה שבו כיום‬ ‫(פ" ז)‪.‬‬ ‫הובא בפרש " י עה " ח ר " פ שמיני מסדר עולם‬ ‫וש ‪ -‬נ ) ‪-‬‬ ‫מקייט ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫וע " ד החסידות ‪ -‬ראה דרושי דא ח עה ‪ -‬פ ויהי ביום‬ ‫היום ) ‪.‬‬ ‫נתרמה התרומה לקרבנות צבור ( כולל ‪ -‬דאותו‬
‫השמיני ‪.‬‬
‫וראה או " ח להה " מ בא‬ ‫בתחלתה )‪.‬‬ ‫ניסן וכצירופו הוי ' כסדרו ( כתהאריז ‪ -‬ל בכ " מ ‪ .‬משנת חסידים מס ' ניסז‬
‫איז לערב כו ' ואולי מפני‬ ‫ד " ה החודש הזה ‪ .‬וראה רדיה החודש הזה תרכ ‪.‬‬
‫וצע ‪ -‬ק למה דוקא בצירוף דניסן‬ ‫ו‪.‬‬
‫ועיקר ההמשכה שזו בחדש ניסז דהצירוף הוא ש '‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫סד ) ‪:‬‬ ‫שהוא שם כסדרו ובד " ה החודש הזה אעת ר ( ריש ע '‬
‫הוי כסדרן ודיינו אמיתיה הגילוי דש ' הוי ' שם העצם ‪ .‬ונע ' טה ‪ :‬דכשהגיע ניסז היינו שככר נמשך הגילוי‬
‫מלמעלה בחי' הגילוי דעצמות אוא‪ .‬ס ‪.‬‬
‫היש ‪ -‬ת ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫חדש הגאתה ‪ :‬שמו " ר פט " ו ‪ ,‬יא ‪ .‬וראה אוה ת בא ע ' רסד ואילך ‪ .‬ד " ה החודש‬
‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יום ‪ . .‬טוב ‪ :‬ראה אוה " ת בראובת ( לג ‪ ,‬ב ואילך ) שם משפטים ןע ' איקנז ‪ .‬א ' קסא‬
‫ויקרא ‪.‬‬ ‫וכ " כ בתנחומא ר " פ‬ ‫שנקרא בו ביום ‪.‬‬ ‫ט ' ויקרא ‪ :‬דכפשוטן של כתובים בא בהמשך לס ‪ -‬פ פקודי ‪,‬‬
‫מע "א ‪.‬‬ ‫וראה לקו " ח ד " ה ויקרא רם ‪ -‬ב ‪ .‬וצע " ק מגיסיז ס ‪,‬‬
‫אדנ‪ -‬ע כס ' המאמרים‬ ‫א ‪ ,‬פירם להרכב ‪ -‬ם פחה כתהלתה מכתב כ ‪ -‬ק‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬טוב ‪ :‬ראה קידושיז מ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫שהוכם‬
‫טוב ‪.‬‬ ‫תשיט ע ' ' ח מכ ' ומאמר כ ק מו " ח אדמו " ר שם ‪ .‬ועיין פרש " י לבראשית ( א ‪ ,‬ז ) בסופו ‪ -‬דגם העבר נעשה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עה ‪ ,‬פ ( משמו ‪ -‬ר פ " ג ‪ ,‬ד ) ‪ :‬וששאלת מה זכות יש לישראל‬ ‫פרש ‪' .‬‬ ‫הוה ‪ :‬שמות ג ‪ ,‬יכ ‪ .‬ורחה‬ ‫‪. .‬‬ ‫בהוציאך‬
‫שיצאו ממצרים ‪ ,‬דבר גדול יש לי על הוצאה זו ‪ ,‬שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה כו ' ‪ .‬וראה לקוטי לוי‬
‫רל ‪.‬‬ ‫יצחק אגרות ע '‬
‫‪.‬‬
‫‪9‬יושטע ( ‪ - 1‬יקער חיר‪1‬ח ‪ :‬ראה זח " ב קיג ‪ ,‬סע ‪ -‬ב ואילך ‪ .‬עירוביו נד ‪ ,‬א ‪ .‬שמו ר שמ " א ‪ ,‬ז ( בתחלתו ) ‪,‬‬
‫אבות פ ‪ -‬ו מ ‪ -‬ב ‪ :‬חרות על הלוחות ‪ ,‬א ‪ -‬ת חרות‬ ‫י ‪ :‬ראה‬ ‫חסיי ח‪ 11‬וערשן ‪,‬‬ ‫חיר‪1‬ח ‪ .‬דרך מקבל זיין חורה‬
‫תורה ‪.‬‬ ‫אלא חירות ‪ ,‬שאין לך בז חורין אלא מי שעוסק בתלמוד‬
‫מי " ז ‪.‬‬ ‫מנשה הוא מיקר ‪ :‬אבות פ " א‬
‫ובעבוה " ק חלק העמדה פ " נ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לצרף כהס את הבריות‬ ‫א " דוט א ‪ .‬ס א‪ . 1‬ס ‪ :‬ראה כיר רסס‪ -‬ד ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עש ' ‪.‬‬ ‫' עדע‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫עוד מוסיף על הרמב ‪ -‬ם במו ‪ -‬נ דלקמן ‪ .‬וראה ד " ה אמרת ה ' צרופה תרצ ה ‪ -‬בס ' הקונטרסים ח‬
‫‪441‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫הושפית‬ ‫לקוטי‬

‫דער רמב " ם ‪ -‬דער מורה הנבוכים פון זיין דור און פון סלע שפעטערדיקע דורות‬
‫ערטער ‪.‬‬ ‫‪ -‬איז דשם מדגיש אין מערערע‬
‫פשרשטייט זיך‪8 ,‬ז וויבשלד יערער מצוה אוו שלע מצוות זיינען געגעבן‬
‫געווטרז פון דעם אויבערשטן וושס איז אין ‪ -‬סוף ‪ ,‬זיינעו די הוראות און השפעות פון‬
‫יעדער מצוה און פון יעדו ענין אין תורה אויד אין ‪ -‬סופית ' דיקע ‪ .‬און וושס מער‬
‫כללות' דיק און אומפשסנד די מצוה איז ‪ ,‬שלץ טיפער און ברייטער און מער פאר ‪-‬‬
‫מצוה ‪.‬‬ ‫שידנשרטיק זחנען די ענינים וועלכע זיינען פשרבונדן מיס דער‬

‫צו די הוראות פון דער מצוה שליין קומם אויד צו די הוראה וולס מ 'לערנט ‪8‬פ‬
‫פון דער קביעות אין דער ונשך ווען די מצוה ווערט צייטיג ‪ ,‬וולס ענדערט זיך פון‬
‫און כשסש די כלליות ' דיקע הוראה איז שלעמאל אין דער גשנצער‬ ‫ישר ‪.‬‬ ‫ישר צו‬
‫שטשרקייט ‪ ,‬קומט די ספעציטלע קביעות פון דער מצוה ‪ -‬און אונטערשטרייכט‬
‫אופן ‪.‬‬ ‫ספעציעלע ענינים פון דער מצוה אין ‪ 8‬נטך שטשרקערן און מער בולט ' ן‬

‫אויב דשס אויבנגעזטגטע איז שייך צו יעדער מצוה און ענין אין תורה ‪ ,‬על אחת‬
‫כמה וכמה ‪ -‬בנוגע צו שזש כללות ' דיקן ענין ווי יציאת מצרים ‪ ,‬וולס מיר דער ‪-‬‬
‫משנען עט יעדן טשג ‪ ,‬צוויי משל ‪ 8‬טשג אין דטוונען ‪ ,‬און אין די טעג פון פסח ‪ -‬אין‬
‫יאר ‪.‬‬ ‫‪ 8‬ספעציעל בולט ' ן אופן ‪ ,‬וושס בשלעבט דערנאך יעדן טשג פון‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫היי ‪ -‬י‪8‬ר הויבט זיך ‪8‬ן פסח ‪ ,‬לי קביעות פון ערשטן טשג פסח ‪ ,‬ווי אויך פון ראש ‪-‬‬
‫חודש ‪ ,‬פון דעם ערשטן טשג פון דעם חודש ‪ ,‬וולס איז חודש הגאולה ‪ ,‬אין דעם דריטן‬
‫דער טשג וואס דער אויבער ‪-‬‬ ‫כי טוב ‪-‬‬ ‫(‬ ‫ט‪8‬ג פון דער וו‪8‬ך ‪ ,‬יום השלישי שהכפל ב‬
‫שטער הסט ב‪8‬צייכנט מיט צוויי מאל טוב ‪ :‬טוב לשתים וטח לבריות ( " גוס צו ג ‪ -‬ט‬
‫און גוט צו לייטן" ) איז איינע פון די כללות ' דיקע הוראות דערפון ‪8 ,‬ז היינטיקס י‪8‬ר‬ ‫‪.‬‬
‫דטרף דער חודש ובפרט ‪ -‬פסח ‪ ,‬זמן חירותינו ‪ ,‬שריינברענגען ‪ 8‬גרעסערע חיות‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עוד ‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫אך ‪ :‬כתורת הבעש " ט שבכל דבר שיהודי רואה או שומע ישנה הוראה‬
‫ולהעיר מזח ‪ -‬ג צד ‪,‬‬ ‫קם ‪ -‬קכט‪ .‬וש‪-‬נ )‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אי דאר מדגיש איי מערעריי טרטער ‪ :‬מות ח " ג פב " ז ‪ .‬ח ‪ -‬ב ספ מ ח " ג פנ ב ‪.‬‬

‫(‬ ‫ן דער‬ ‫‪.‬‬‫‪ . ,‬דהר רבב ‪ -‬ם ‪, . .‬‬

‫הראה ‪ . .‬פ ‪ 1‬דער קביע ח א ‪.‬‬
‫בעבודת השם ( היום יום ‪ 9‬נב ‪ .‬כש ‪ -‬ט ‪ -‬הוצאת קה " ת ‪ -‬הוספות אות‬
‫(‬
‫‪1‬‬

‫עבידתי'‪.‬‬ ‫ריש ע ‪ -‬ב ‪ :‬כל יומא ויומא עביר‬

‫וכין‪-‬ב‪.‬‬ ‫סך ‪ :‬ועד " ז משינוים בקביעות דיתי החודש דשים החודש‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫קביט‪1‬ח איו דער‬

‫יציאת מצרים ‪ :‬ראה חינוך מצוה כא ‪ :‬כי הוא ( יצי ‪ -‬מ ) יסוד גדול ועמוד חזק בתורחיגו‬ ‫( (י‬ ‫ת ד ' קן עגי ‪,‬‬
‫'‬ ‫(‬ ‫כלל‬
‫אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ‬ ‫‪.‬‬ ‫וראה מכילתא ומפרשי התורה בקישור שני הענינים‬ ‫ואמונתינו ‪.‬‬
‫ז‪.‬‬ ‫קח ‪ ,‬א ‪ .‬תניא פמ ‪.‬‬ ‫מצרים " ‪ .‬זח ‪ ,‬ג‬
‫‪.‬‬
‫יטע טטג ‪ .‬צפיי חסל א טאג ‪ :‬רמב ‪ -‬ם הל ' ‪9‬ש פ ‪ -‬א ה ג ‪ .‬שךע אדה " ז‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דערמ ( טן‬ ‫‪. .‬‬ ‫יציאת תצריח‬
‫"‬ ‫‪.‬‬
‫טס ‪ -‬ז ס א ‪.‬‬
‫‪ : ) 75‬חג הפסח ווערט‬ ‫‪.‬‬
‫חגה ‪ -‬פ תש ג ( טה ‪ -‬ש תשיג ע '‬ ‫יעדן טטג פון יטר ‪ :‬ראה שיחת‬ ‫‪.‬‬ ‫בשלעבם ‪,‬‬ ‫פסח ‪. .‬‬
‫שטענדיק ‪.‬‬ ‫נמשך‬
‫חל‬ ‫חודיך ) ‪-‬‬ ‫ן ראש חרש ‪ :‬שבז הוא תמיד ‪ -‬דר ‪ -‬ח ( דבל‬ ‫או ‪, .‬‬
‫ך פ‬ ‫((י‬ ‫פסח ‪.‬‬ ‫די קב ע ( ח פון ערשטן טטג‬ ‫‪.‬‬
‫באשלמותא ‪.‬‬ ‫לעולם בהיומ בשבוע שחל בו יום החמשה עשר כחודש ‪ -‬דקיימא סיהרא‬
 ‫שיחות‬ ‫חג המשח‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪442‬‬

‫און הוספה אין ביידע קוים פון בין אדם למקום און בין אדם לחבית אין דער עבודה‬
‫פון יעדן ט‪8‬ג פון י‪8‬ר ‪.‬‬

‫אינערלעכע נקודה אין טוב לשמים וטוב לבריות איז ‪ -‬וואס דורכדעם‬ ‫‪8‬ן‬
‫ווערט ‪ 8‬פטראיינציקונג אין רעם שטטרקסטן אופן צווישן צוויי קעגנגעשטעלטע‬
‫זנכן ‪ :‬צווישן דעם בורא ( שמים ) און דעם נברא ( בריות ) ‪ ,‬און צווישן די נבראים גופא ‪,‬‬
‫וושס יעדער יחיד ה‪8‬ט זיין בשזונדערן רצון און בשזונדערע אינטערעסן ‪ ,‬און דורך‬
‫דעם מוב לבריות ווערט ‪ 8‬שלום און אחדות צווישן זיי ‪ ,‬ביז צום פולסטז אינהטלט‬
‫פון שלום ‪8 ,‬ז עם קומט ‪ -‬צו שלימות בש ביידע צדדים ‪.‬‬
‫דערפון איז אויך פ‪8‬רשט‪8‬נדיק ‪ ,‬שז דשם וושס עס האט זיך גערעדט וועגן טוב‬
‫לשמים וטוב לבריות איז ניט ‪8‬ז זיי בלייבן בטזונדערע זעכן ‪ ,‬נשר זיי ווערן ( ווי) איין‬
‫'‬ ‫זטד ‪ ,‬ווי דער טלטער רבי ז‪8‬גט ‪8 ,‬ז ואהבת לרעך כמוך איז ‪ 8‬כלי צו ואהבת אח ה‬
‫אלקיך ‪,‬‬

‫‪8‬ן ענין פון‬‫אפילו ווען עס ווייזט זיך אוים אויפן ערשטן בליק שז ד‪8‬ס איז נשר‬
‫טוב לשמים ‪ ,‬וויבטלד שבער טז ז‪8‬ס קומט פון ואהבת את ה ' אלקיך ‪ ,‬מוז זיך דשם‬
‫אויסדריקן אין קיום מצוותיו ‪ ,‬און אין ‪ 8‬חיות לדוך אין מקיים זיין דעם כלל גדול‬
‫בתירה ואהבת לרעד כזיוך ‪ -‬טוב לבריות ‪.‬‬
‫און אומגעקערט ‪ ,‬וויבטלד ‪8‬ז די מצוות לייטערן און איידעלן אויס דעם‬
‫מענטשן‪ ,‬זיין מהלך הנפש ‪ ,‬שכל און מדות ‪ ,‬ווי אויבנד ? רמשנט ‪ ,‬קען מעז דערגרייכן‬
‫דורך זיי די העכסטע מדריגה פון ואהבת אה ה ' אלקיך ‪ -‬טוב לשמים ‪ -‬בכך לבבך‬
‫בכל נפשך ובכל מאדך ‪ ,‬ווייל זיי ( די כוחות הנפש זיינע ) זיינען אויסגעלייטערט גע ‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫ג ‪ -‬טלעכקייט ‪.‬‬ ‫וו‪8‬רן און ציען זיך צו רוחניות און‬

‫און דשם איז אויך איינע פון די גרונט ‪ -‬הוראות פון יציאת מצרים ‪ ,‬וושס דער‬
‫צוועק דערפון איז געווען מתן תורה ‪ ,‬ווי ד‪8‬ס איז אויך מרומז אין די ערשטע פון‬
‫מצרים ‪.‬‬ ‫אלקיך אשר הוצאתיך מארץ‬ ‫'‬ ‫עשרת הדברות ‪ :‬אנכי ה‬

‫אין איינפ‪8‬כע ווערטער ‪ :‬נשכדעם ווי אידן הקבן זיך געפונען דורות לטנג אין‬
‫"‬
‫מצרים ‪ ,‬אין ‪ 8‬צושטשנד פון עבדים לפרעה ‪ ,‬נ ט נשר פיזיש ג‪8‬ר אויך גייסטיק ‪-‬‬

‫‪ ,‬א‪ .‬סגהדריו לז ‪ ,‬סע "א ‪ .‬לח ‪ ,‬א‪ .‬ובכ "מ ‪.‬‬ ‫אינטערע‬ ‫‪ .‬בשוונדטרע‬ ‫‪.‬‬ ‫יטדער יחיד השט‬
‫אהבת ישראל ( ברוקליז ‪ ,‬ה' תשליו) ‪.‬‬ ‫נח‬ ‫ראה ברכות‬
‫קונטרס‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫דער טלטער רבי שגט ‪ :‬סה ש ה ' ש ‪ -‬ת ע ' ‪; 1 ~3‬וראה‬
‫יח ‪.‬‬ ‫‪1‬אהבח לרעך כמך ‪ :‬קדושים יט ‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ה‪.‬‬ ‫אלק ' ך ‪ :‬ואתחנן ו ‪,‬‬ ‫'‬ ‫אהבת את ה‬
‫עה " פ ‪.‬‬ ‫כלל גדול בחורה ‪ :‬תו ‪ -‬כ ופרש " י‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪1‬אהבח ( רעך כמוך‬
‫חוח ‪ :‬ראה תניא רפ " ד ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מ‪11‬‬ ‫יאהבת אוו ה ‪ .‬אלק ' ך ‪.‬‬
‫פל " ב ‪.‬‬ ‫ךבר וח ‪ :‬ראה תניא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫נאהבת‬
‫שם ‪.‬‬ ‫מא‪ - 1‬ך ‪ :‬ואתחנז‬ ‫‪.‬‬ ‫בכל ‪.‬‬
‫וראה פרש " י עה " פ ( ממכילתא ) ‪ :‬כדאי היא ההוצאה שתהיו‬ ‫כ ‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫ממצרים ‪ :‬יתרו‬ ‫‪. .‬‬ ‫אפקיך‬ ‫ה‪.‬‬ ‫אנכי‬

‫לי ‪.‬‬ ‫משועבדים‬

‫‪443‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג תפסח‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫און‬ ‫אמת ' ע חירות ‪,‬‬ ‫השט מען זיך איבערגעשטעלט מן הקצה אל הקצה צו דערגרייכן‬
‫ניט נשר וושס מ ' השט ‪8‬פגעוושרפן די אלקים אחרים פון מצרים און דעם גטנצן‬
‫מצרישן געדשנקען גשנג ‪ ,‬נשר מיה‪8‬ט אויך מקדיש געווען שלע כחות און דעם רכוש‬
‫גדול וולס מ 'הטט שרויסגעפירט פון מצרים צו בויען דעם משכן לו ית ' ‪ ,‬וולס השט‬
‫‪8‬‬ ‫געמשכט שלום צווישן דער גשנצער בריאה און דעם בורא ‪ ,‬ביז ושכנתי בחוכם ‪-‬‬
‫דירה לו ית' בתחתונים ‪.‬‬

‫ויהי רצון ‪ ,‬שז יעדער איינער פון אונז בתוך כלל ישראל זלל הלבן ‪ 8‬כשר ' ן און‬
‫פריילעכן פסח ‪ -‬וולס אויד אין דעם אויסדרוק ש‪9‬יגלט זיך ‪ 98‬דער טוב לשמים‬
‫( כשרין פסח ) און טוב לבריות ( פריילעכן פסח ) ‪ ,‬וושרום כדי די שמחה פון יום טוב‬
‫כל‬ ‫פולשטענדיקע דשרף מען בשז‪8‬רגן און דערפרייען דעם כל דכפין און‬ ‫‪8‬‬ ‫ישל יייו‬
‫דצריך ‪.‬‬
‫און דורבדעם וושם מ ' וועט מקיים זיין אהבת ישראל אין דער פולטטער מטס‬
‫וועט ד‪8‬ס מבטל זיין די סיבה פון איצטיקן גלות און מיוועט זוכה זיין צו דעם קיום‬
‫פון דער ג ‪ -‬טלעכער הבטחה ווי כימי צאתך מארץ מצרים ‪1 -‬יביאם אל גבול קדשו‬
‫גו ' ניבן כמו רמים מקדשו גו ' ( ג ‪ -‬ט וועט ברענגען דעם ג‪8‬נצן אידישן פשלק אין זיין‬
‫הייליק לענד ‪ :‬ער וועט אויפבויען זיין בית המקדש ווי די הימלען ) ‪ ,‬און ואנחנו עמך‬
‫וצאן מרעיתך נודה לך לעולם ( און סיר ‪ ,‬וושס זיינען דיין פאלק און די ש‪8‬ף פון דיין‬
‫פיטערונג ‪ ,‬וועלן מיר דיר לויבן שלעמשל ) ‪ ,‬ווארום עם וועט זיין ‪ 8‬גאולה שאין אחרי'‬

‫‪.‬‬
‫גלות ‪ 8 -‬גאולה אויף שלעמשל ‪ -‬גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו‬
‫ובקרוב ממש‬

‫‪--‬‬
‫‪.‬‬

‫גי‬
‫טפגע‪1‬וטרפן די אלקים אחרים ‪ :‬וכמ " ש משכו וקחו לכם ‪ -‬משכו ידיכם מע " ז ( בא יב ‪ ,‬כא ובמכילתא‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫טר‪1‬יסגעפירט ‪19‬ן מצרים ‪ :‬לך סו ‪ ,‬יד ‪ -‬וראה בכורות ה ‪ ,‬ב תנחומא בשלח כה פרש " י‬

‫בורא ‪ :‬ראה כמדב " ר רסי ‪ ,‬ב ‪ :‬עכשיו שנעשה‬

‫בעלם ‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫בריאה און‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫משכן ‪ .‬הטת געמטכט שלזם צ‪11‬ישן‬
‫‪.‬‬
‫שלום ביני ובין בני ובסמ " ר פ ‪ -‬ה ‪ ,‬יא מוסיף ‪ :‬נעוה שלום‬
‫רכוש גדול‬
‫עה ' פ בא יג ‪ ,‬יג ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪..‬‬
‫עה" פ )‪.‬‬

‫המשכן‬
‫כ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ושכנתי בתנכם ‪ :‬תרומה כה ‪ ,‬ח וראה של ‪ -‬ה סט ‪ ,‬א רא ‪ ,‬א שכה ‪ ,‬ב ‪ ,‬שכו ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ט פ‪1‬לשטענדיקע ‪ :‬ויתרה מזו ראה רמב ' ם הל' יו " ט ס " ‪ 1‬הי ‪ -‬ח שו " ע אדה ' ז שם סתקכיט‬ ‫‪..‬‬ ‫די שמחה‬

‫מי"א ‪.‬‬
‫דצריד ‪ :‬שהתחילו לדרוש וללמוד ( שיעשו ) בזה ( ‪ ,‬מעות חטים ' ) שלושים יום לסני החג‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כל דכפין‬
‫( שן ‪ -‬ע אדה ‪ -‬ז הל ' פסח סתכ " ט מ " ג ) ‪ ,‬ובפרט מר " ח ניסו ( רשב ‪ -‬ג במסחיט ו ‪ ,‬רע " ב ‪ .‬ואלו ואלו דא " ח ‪ ,‬וראה ד " ה‬
‫ההגדה ‪.‬‬ ‫ומכריזים עד " ז עוה " פ בתחילת אמירת‬ ‫פ ‪-‬ד ) ‪,‬‬ ‫החודש הזה תרכ " ו ‪,‬‬
‫ובכ " מ ‪,‬‬ ‫די סיבה פון איצטיקן גן‪1‬ח ‪ :‬יומא ט ‪ ,‬ב ‪ ,‬וראה לקו ‪ -‬ת מסות ד ‪ -‬ה החלצו ‪,‬‬
‫האמונה פט ‪-‬ז ואילך ‪.‬‬ ‫כ מי צאתך מארץ מצרים ‪ :‬מיכה ז ‪ ,‬טו ‪ .‬ואדרבא אראנו נפלאות עוד יותר ( ראה קו‬ ‫‪.‬‬
‫רשימות הדצ עה " פ ממדרז' ל ומשע" ח )‪.‬‬
‫סט ‪.‬‬ ‫‪1‬יביאס ‪ , .‬מקדש ‪ : ,‬תהלים עח ‪ ,‬נד ‪ .‬שם ‪,‬‬
‫‪1‬א ח טמך ‪ . .‬נעולם ‪ :‬שם עט ‪ ,‬יג ‪.‬‬ ‫(‪1‬‬ ‫(‬

‫ב‪.‬‬ ‫גאולה שאין אחרי ' גלח ‪ :‬ראה תוד " ה ה " נ ונאמר ‪ -‬פסחים קטו ‪,‬‬
‫לניקיי‪)-‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫הושפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪444‬‬

‫ב " ה ‪ ,‬י " א ניסן ‪,‬‬

‫ערב שבת פ ' צו ‪ ,‬שבת הגדול ‪,‬‬
‫ה ' תש " מ ‪ .‬ברוקלין ‪ ,‬נ ‪ .‬י ‪.‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה ' עליהם יחיו‬

‫וברכה !‬ ‫שלום‬

‫בהמשך צום בריוו פון ראש הודש ניסן ‪ ,‬אין וועלכן עם השט זיך גערעדט וועגן‬
‫דער ספעציעלער הרגשה פון היינטיקן פסח אויף רעם ענין פון טוב לשמים וטוב‬
‫לבריות ‪ -‬אין צוזחמענהחנג דעימיט וושס דער טטג פון יציאת מצרים ‪ ,‬וועלכער‬
‫איז די התחלה פון דעם יום טוב ‪ ,‬ווי אויך דער טשג פון ראש חודש ‪ ,‬וועלכער איז די‬
‫התחלה פון דעם גחנצו חודש הגאולה ‪ ,‬איז ‪ ,‬לויס דער קביעות פון היינטיקן ישר ‪ ,‬אין‬
‫דעם דריטן טשו פון דער ווחר ‪ ,‬יום שהוכפל בו כי טוב ‪,‬‬

‫וועט מען זיך ד‪ 4‬יפשטעלן אזיף ט ווייטערדיקע נקודה אין דעם ענין ‪:‬‬

‫וועלטן "‬ ‫בכלל ‪ ,‬כעטש די בריאה איז בשששפן געווחרן איינגעטיילט אין די " פיר‬
‫פון זיי אין פשרשידענע סוגים ‪ ,‬און יעדער‬ ‫דומם ‪ ,‬צומח‪ ,‬חי און מדבר ‪ ,‬און יעדיר‬ ‫פון‬
‫סוג אין פטרשידענע מינים ‪ ,‬און יעדער מין אין ש ריבוי פרטים ‪ ,‬און יעדער פרט איז‬
‫בששחפן געוושרן בצביונו ( אין זיין געשטחלט ) ‪ -‬און עס איז שווער צו געפינען‬
‫צוויי פרטים וושס זיינען פולשטענדיק גלייך אין חלע הינזיכטן ‪ .‬און בנוגע צום עולם‬

‫‪,‬‬ ‫נים ‪ :‬נשיא לבני אשר ‪ ,‬ראה ליקוטי לוי ‪ -‬צ אגרות ע ' חי ‪ -‬ד‬ ‫יא‬

‫ובדרך רמז‬ ‫ב)‪:‬‬ ‫‪.‬‬

‫וראה אוה ח הקדוש ( ו ‪,‬‬ ‫?ו )‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פ ‪ .‬צו ‪ :‬איז צו אלא ל ' זירוז מיד ולדורות ( תו כ ופרש ‪ -‬י ר פ‬
‫ש‪.‬‬ ‫תרמוז כל הפרשה על גלות האחרון כו ' והודיע למשה לזרז לישראל כו ' עיי ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שבת הגדל ‪ :‬ראה תוד " ה ואותו ( שבת פז ‪ ,‬כ ) טושךע ( ואדה ' ז ) או ‪ -‬ח ר " מ ת ‪ -‬ל ‪ .‬לקו ‪ -‬א להה ‪ -‬מ ( הוצאת‬
‫ואילך) ‪.‬‬ ‫סע ‪ -‬א‬ ‫(ל ‪,‬‬ ‫ד ארת עה ‪ -‬פ משכו וקחו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫קה ‪ -‬ת ) סקכ‬

‫נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שבת הגד‪ : 71‬שהיא השבת שלסני החג ‪,‬‬
‫שוד אדה ' ז סתכ ‪ -‬ט סיב ‪.‬‬ ‫(‬ ‫שלפניו ‪ . .‬והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון‪.‬‬
‫ושש )‪.‬‬
‫‪0‬ן ‪ :‬וראה גם מכתב י ‪ -‬א ניסן ה ' תשל ‪ -‬ה ( הגש * פ ‪ -‬קה ‪ -‬ת תשל ‪ -‬ט ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫בהתשך צום בריר פון ראש חודש‬

‫ד תפ ואילך ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ב )‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מדבר ‪ :‬כנגד ד ' אותיות שם הוי ( ע " ח ריש שמ כ ‪ .‬סוף ש " נ ועוד תניא פל ‪ -‬ח ‪ -‬נ ‪,‬‬ ‫דומם ‪,‬‬ ‫צומח ‪ .‬ח ‪. . .‬‬
‫‪.‬‬
‫ולהעיר שביו ד נכלל הקוץ שעל היו" ד ( אגה * ת פ ד )‪ ,‬ומזה מובז גם במדבר ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פרטים ‪ :‬ראה תו ' א וארא ( נו ‪ ,‬ב ) עה * פ ( תהלים קד ‪ ,‬כד ) מה רבו מעשיך‬ ‫‪ , .‬מי ( ‪ .‬ם ‪. .‬‬ ‫פשרשידענע סגים‬
‫( ע ' חד ) ‪ :‬שלבד ריבוי הנבראים עוד זאת כל נברא יש בו ריבוי‬ ‫הוי ' ‪ .‬וברשימוה הצ " צ ( יהל תר ) יתהלים שם‬
‫ואילך) ‪.‬‬ ‫תרכיז ( מה ‪ -‬מ תרכ ‪ -‬ז ע ' שפו‬ ‫בת " שירוא ביבשה ובים ‪ .‬וראה דיה שבחי ירושלים ( הב ' )‬

‫שם ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בצביונו ‪ :‬ר ‪ -‬ה יא‪ ,‬א ‪ .‬חוליז ס ‪ ,‬א וראה פרשה ד ‪ -‬ה בצביונם ‪ -‬ר ‪ -‬ה‬
‫‪.‬‬
‫גלייך ‪ :‬ראה ירושלמי סנהדרין פ ‪ -‬ד ה ט ‪ :‬אפי ' תינתא או חיטתא לא‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫ש‪11‬טר צו געפינען צ‪11‬י פרטים‬
‫ד "ה‬ ‫של שדה ואילן זה דומין לשל אחר ‪ .‬אבל ראה ת ‪ -‬י יומא רפץ‬ ‫אין ‪. .‬‬ ‫דמיא לחבירתא ( בפגי משה שם ‪:‬‬
‫שני ) ‪.‬‬
‫בפ " ע ( זנפק ‪ -‬מ‬ ‫גן יך אין שקע ה נ‪1‬יכטן ‪ :‬ועפ * ז יומתק שביומא שם צ " ל לימוד למראה בפרע ולקזמה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫א‪.‬‬ ‫וצרע מאי שנא מסנה ' עא ‪,‬‬ ‫בקול ‪.‬‬
‫)‬ ‫להלכה שאפילו למצוה לא בעינו שווק‬

‫ל‪.‬‬ ‫תוסד ‪ .‬המו ‪.‬‬ ‫'‬ ‫ק‬ ‫‪--‬‬ ‫חשם ‪: 1 -‬‬ ‫בהוצאת‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫‪445‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפסח‬ ‫‪/‬‬ ‫חושפות‬ ‫לקוטי‬

‫בשששפן און‬ ‫השט‬ ‫אויבערשטער‬ ‫דער‬ ‫טז‬ ‫אונטערשטרשכן‬ ‫עם‬ ‫איז‬ ‫המדבר‬

‫מענטשן און שלע מענטשן אין דעם חותם פון אדם הראשון ‪,‬‬ ‫דערמיט‬
‫צוזשמען יעדן‬
‫געשטעמפלט "‬
‫"שבער‬
‫זיינעו ניטי צוויי מענטשן אין דער וועלט וולס זללן זיין‬
‫פולשטענדיק גלייך אין וייער אויסזעו‪ ,‬זייערע געדאנקען א‪ .‬ז ‪ .‬וו ‪.‬‬
‫מזוי אויך בנוגע ‪ -‬זחו ‪ ,‬וולס דער אויבערשטער השט בשששפו און‬
‫איינגעטיילט אין טעג ‪ ,‬וושכן ‪ ,‬חדשים און ישרז ‪ ,‬איז יעדער טשג ‪ ,‬וו‪8‬ך ‪ ,‬חודש און י‪8‬ר‬
‫הטט זיינע ספעציעלע אייגנששפטן און ( במילא ) ספעציעלע אויפגחבן ‪ ,‬בלשון חז " ל‬

‫" כל יומא ויומא עביד עבידתי ' " ‪,‬‬

‫איז איינע פון די גרונט ‪ -‬כוונות פון די שלע שינויים איז וועלט אשר ברא ארקים ‪,‬‬
‫וולס דער אויבערשטער השט עס טזוי דוקא בששטפן ‪ ,‬איז עס כדי ‪ -‬ווי די תורה ‪,‬‬
‫שרת ‪ -‬אמת ‪ ,‬ה‪8‬ט מגלה געווען ‪ -‬לעשות ‪ -‬לתקן ‪ :‬כדי דער מענטש ז‪8‬ל לערנען‬
‫פון די שינויים אין דער וועלט שרום אים ‪ ,‬ווי צו מתקן זיין זיי ( אויסבעסערן ) בכל‬
‫יומא ויומא ‪ ,‬דורך זיין טשג ‪ -‬טעגלעכער הנהגה לויס דעם רצון פון דעם בורא ‪ ,‬און‬
‫דורך דעם ברענגען ‪ 8‬תיקון אין דער גשנצער בריאה ‪ ,‬שרויסברענגענדיק די‬
‫אינערלעכע אחדות פון דעם גשנצן וועלט ‪ -‬ב‪8‬ששף און פשרווירקלעכן די כוונה פון‬
‫‪.‬‬
‫בששעפער ‪ ,‬לעשות לו ית ' דורה בתחתונים ‪ ,‬וועלכער איז אחדות הפשוטה‬

‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬

‫די ספעציעלע נקודה אין וועלכער דער היינטיקער ישר טיילט זיך אוים פון‬
‫שנדערע י‪8‬רז ‪ -‬ווי ד‪8‬ס איז שרומגערעדט געוושרן באריכות אין די בריוו צום‬
‫שזום פון היינטיקן י‪8‬ר ‪ ,‬היתש " מ ‪ -‬איז וולס דער ישר איז די התחלה זיינע ‪ ,‬ראש‬

‫שם ‪.‬‬ ‫או ( טערשטרטכן ‪ :‬סנהדרין לז‪ ,‬סעיח במשנה ‪ .‬שם לח ‪ ,‬א כגמרא ‪ .‬ירושלמי‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫באשאפן ‪ :‬שגם הזמן נברא מחודש כו ' כשאר כל הנבראים ( הה מ ‪ ,‬הובא בסי ' עם דא ‪ -‬ח שער הק ‪ -‬ש‬ ‫‪..‬‬ ‫מן‬

‫רד " ה להביז פ " ר דק ‪ -‬ש ) ‪.‬‬

‫בלשון ח ‪ : 7‬זח " ג צד ‪ ,‬ב ‪ .‬ובזח * א רסד ‪ ,‬ב ‪ :‬מלמד שכל יום ויום יש לו כחו ‪ .‬וראה שו " ת הרשב ‪ -‬א ח ‪ -‬א‬ ‫‪-,‬‬
‫סתכ ‪ -‬ג ‪.‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫‪7‬עש ח ‪ :‬בראשית ב ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫אשר‬
‫ג ) ע ' תקיד ואילך ‪.‬‬ ‫( כרך‬ ‫ובפרש ‪ -‬י שם וראה אוה ‪ -‬ת בראשית‬
‫ועלט ‪ :‬להעיר מחורת הבעש " ט שבכל דגר שיהודי רואה או שומע ישנה‬
‫קכז ‪ -‬קכט ‪ .‬וש ‪ -‬נ )‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הוראה בעבודת השם ( היום יום ע ' נב ‪ .‬כש ט ‪ -‬הודאת קה ת ‪ -‬הוספות ס '‬ ‫‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫‪.‬‬
‫‪7‬עש‪1‬ת ‪7 -‬תק‪ : 1‬ראה ב " ר פ ‪ -‬א ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪7‬ערנען ‪19‬ן ד שידיים אין דער‬

‫בראה ‪ :‬להעיר מרמב ‪ ,‬ם הל '‬ ‫יער שנצער‬ ‫אין‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ .‬ברענגען א תיק ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יין טשג ‪ -‬טטג‪7‬עכער הנהגה‬ ‫דורך ‪,‬‬
‫תשובה פ ג היד ‪ :‬עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה‬ ‫‪.‬‬
‫והצלה ‪.‬‬
‫וע‪7‬ט ~ ב שאף ‪ :‬ראה חו " א וישב כז ‪ ,‬ד ‪ .‬וראה כש ‪ -‬ס‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אינער‪7‬טכע אחד‪1‬ח פון‬ ‫‪. .‬‬ ‫רויסברענגענדיק‬

‫"‬ ‫ואילר )‪.‬‬ ‫מש ‪ -‬צ ( הוצאת קה ‪ -‬ת נו ‪ ,‬סעוב‬ ‫"‬

‫‪. ..‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ונעום ‪ -‬באש ף ‪ :‬כיון שכולם נבראו ע ‪ -‬י הוי ' אחד ‪ -‬הוי ' ( גם ) לשוו מהוה‬

‫תניא פל ו ‪.‬‬
‫מעשיך ה‬
‫‪.1‬‬
‫רב ‪,‬‬ ‫"‬
‫( שעהיוה ‪ -‬א רפ ‪ -‬ד וראה זח *ג רגז ‪ ,‬ב ‪ .‬פרדם שיא פוט ) ‪ ,‬וכס ‪ -‬ש מה‬
‫דרה בתחח‪ ' ( 1‬ם ‪ :‬ראה תנחומא נשא טז ‪ .‬בחוקותי ג ‪ .‬במדב ‪ -‬ר פי ‪ -‬ג ‪,‬‬
‫‪. .‬‬ ‫אינער‪7‬עכע אחד‪1‬ח פון‬
‫‪.‬‬
‫מ‪.‬‬ ‫אחדות הפשוטה ‪ :‬ראה תו‪ -‬ח נח עג ‪ ,‬ב ‪ .‬ובכ ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫חושפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪446‬‬

‫השמיטה ‪,‬‬ ‫‪ 8‬שנת השבע שנת‬ ‫השנה ‪ ,‬געווען ביום השבת ‪ ,‬און דער גשנצער ישר איז‬
‫שתת לה ' ‪ 8 ,‬ש [ ת ' דיקער ישר ‪.‬‬
‫פון‬ ‫איז ‪ ,‬בהמשך צו רעם ענין וושס איז שרויסגעברשכט געוושרל ( איז דעם בריוו‬
‫ראש חודש ניסן ) בנוגע דער פ ראיינציקונג פון טוב לשמים און טוב לבריות ‪ ,‬זעט‬
‫מען שז דער ענין ווערט אונטערשטרשכן ‪ ,‬ואדרבא ‪ ,‬נשך מער אין דעם בשותפות ' ‪-‬‬ ‫"‬
‫דיקן אינהטלט פון דעם שבת ' דיקן טשג און שבת ' דיקן ישר ‪:‬‬

‫אין דעם טשג פון שבת ווערט ‪ 8‬איד אויפגעפשדערט ‪ ,‬טז די מנוחה פון שלע‬
‫מלאכות זשל אויסגענוצט ווערן צו פחרטיפן זיך און פשרשטשרקן דעם צוזשמענבונד‬
‫מיס דעם אויבערשטן ‪ ,‬דורך שפגעבן די " בשפרייטע " צייט אויף מער תורה און מער‬
‫לשתים ‪ .‬גלייכצייטיק ווערט געפשדערט‬ ‫[‬ ‫תפלה ‪ ,‬מיי בכמות און סיי באיכות ‪ -‬טו‬
‫בן אולתך והגר ‪ " -‬דו זשלסט רוען כדי עם‬ ‫( חמורך וירש‬ ‫למען ינוח שנרך‬ ‫תשמת‬
‫זשל רוען דיין טקס ( בהמה טהורה ) און דיין אייזל ( בהמה איבה טהורה ) ‪ ,‬און‬
‫אויסרוען זיך זשל דער זון פון דיין דינסט און דער פרעמדער " ‪ -‬טוב לטריות ‪.‬‬
‫מזוי אויך איז דעם שבת ' דיקן ישר ‪ ,‬יועז ‪ 8‬איד איז בשפרייט געווטרן פון זיין‬
‫הויפט פרנסה בששעפטיקונג ‪ -‬וושס אין שנים כתיקונם ‪ ,‬בשעת אידן זיינען געזעסן‬
‫אויף זייער למנד ‪ ,‬איש תתו( גפנו ותחת תאנתו ‪ ,‬איז די הויפט פרנסה געווען פון‬
‫פעלד או‪ 7‬פרוכטגירטן ‪ ,‬השט די בשפרייטע צייט געדשרפט אויסגענוצט ווערן אין‬
‫ענינים פון שרת לה ' ‪ ,‬לי אויבנגעזשגט ‪ -‬טו [ לשתים ‪ .‬און צוזטמעז דערמיט השט‬
‫ער דעם גחנצן ישר מפקיר געווען זיינע פעלדער און פרוכטגערטנער כדי ואכלו‬
‫אפיוני עמך ויתרם תאכל חית השדה ‪ " ,‬די שרעמע פון דיין פשלק זשלז עם עסן ‪ ,‬און‬

‫ה ~ מ ט‪ : 1‬דשייכים זל " ז וכמחז " ל שבת לה ' ‪ ,‬כשם שנאמר בשבת בראשית ( תו " כ‬ ‫‪, .‬‬ ‫שנו ‪,‬‬ ‫מ הסטון ‪. .‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫[‬

‫שם ) ‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬וראה ראב ‪ ,‬ע ורמכ " ן יעוד‬ ‫כה ‪.‬‬ ‫( הובא בפרשיי ) כהר‬

‫שלישי ' ‪ -‬ראה לקוטי לוי " צ אגרות ע ' רלט ואילך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שות השתיננה ‪ :‬שייכות דשנת השמיטה לענין‬
‫שלח לה ‪ :‬בהר כה ‪ ,‬ב ‪ -‬ד ‪.‬‬
‫א ‪ 1‬תפלה ‪ :‬ראה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫תרה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫[ ורך‬ ‫‪. .‬‬ ‫ועם או ' כעושטן‬ ‫מי‬
‫"‬ ‫מענ [ ( נד‬ ‫(ן‬ ‫רשט רקן דעם צ‬ ‫‪9‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫[‪1‬‬ ‫ש‬
‫כו' ‪.‬‬
‫תנ א ( קו " א ) בסופו ‪ :‬פנימיות השבת היא הכוונה בתפלת השבת ובת " ת לדבקה בה ' אחד‬ ‫"‬ ‫" "‬ ‫‪.‬‬
‫יד תער תוו ה ‪ :‬ראה ירושלמי שבח פט ‪ -‬ו ה " ג ‪ .‬יל " ש ר ' פ ויקהל ‪.‬‬ ‫‪ [ .‬אפרי ט ‪ . 1‬צ יט‬ ‫[‪ 1‬ז‬ ‫‪," .‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ע ' תקצד ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ס ‪ .‬ג ‪ .‬וראה המשך יו " ט של ר " ה תרס ‪.‬‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫שפגטאו ‪ -‬ח מר " צ מ " כ‬ ‫[ וו ‪, .‬‬
‫טושו " ע ( ואדה " ז )‬
‫~‬
‫קעי ‪ ,‬רע " א ובניצוצי אורות שם ‪ .‬וראה שעה ‪ -‬פ להאריז " ל עה " פ‬ ‫[ א ' [ ‪1‬ח ‪ :‬ראה וח " ג‬ ‫מנר חרו ‪,‬‬ ‫שנח ‪. .‬‬ ‫‪,‬‬
‫תורה ‪.‬‬ ‫זכור את יום השבת לקדשי ‪ :‬לחדש בו דברי‬ ‫ח)‬ ‫יתרו כ ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫הרה ‪ :‬ראה זח " ג צה ‪ ,‬רע א ‪ .‬תורת לוי " צ למס ' תענית ע ' ג ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫(ו (‪ .‬ה‬
‫הוספות קיג ‪ ,‬א ‪ -‬ב ‪ .‬סידור הנ ‪ .‬ל רצז ‪ ,‬ד ‪ .‬אגה " ק ס " א ( קג ‪ ,‬א ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שם ‪ .‬תו א‬ ‫תקר תכלו ‪ :‬ראה ירושלמי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫שרה‬
‫חודש ‪.‬‬ ‫לקו ת ברכה ד " ה והי ' מידי‬ ‫‪.‬‬
‫יב ‪.‬‬ ‫הנ [ ‪ :‬משפטים בג ‪,‬‬ ‫‪,..‬‬ ‫תווכת‬ ‫‪,,‬‬
‫‪.‬‬
‫ערן איו ע ( ינ ם פנן שבה‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫( ורי ‪ ,‬טע צייט ג‪1‬ורארפם א ( יסגעניצט‬ ‫"‬ ‫[‬ ‫ן '‬ ‫האג‬ ‫‪. .‬‬ ‫(‬ ‫' ן זטם ש [ חו ‪ ,‬קן ' א‬
‫שגס עובדי‬ ‫‪. .‬‬ ‫וא ' ‪ :‬ראה ספורנו עה פ בהר שם ‪ :‬שתהי ' כל השנה הבטלה מעבודת האדמה מוכנת לעבודתו‬ ‫‪.‬‬
‫האדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את ה ' ‪ .‬ובסד " ה כי תבואו תר " ל ( מה ‪ -‬מ תר " ל ע ' קלח ) דבל‬
‫השנים כללות נש " י א " א להם להיות בעבודתם כהסנהדרין כיון שהם טרודים לחרוש ולזרוע כו ' אבל‬
‫כו ' ‪.‬‬ ‫הסנהדרין‬ ‫כמי‬ ‫בשביעית היתה עבודתם‬
‫תשל " ט ‪.‬‬ ‫ח " י אלול‬ ‫יחט פרמה גט‪11‬ען פנן פעלי ‪ :‬ראה שיחת‬ ‫‪,,‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫ד‪,‬‬ ‫חיקים ‪.‬א ‪ .‬ה ‪,‬א ' ןה ‪ [ .‬יוכןו לעת " ל ‪ -‬מיכה‬
‫השתו ‪ :‬מ‬
‫~ ( ‪.‬ים [‬ ‫‪.‬‬
‫'‪1 ,‬טן ‪.‬‬ ‫"‬
‫"‬
‫יה ‪ :‬משפטיכ שם ‪ ' ,‬א ‪.‬‬ ‫י"‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫[( ל‬ ‫י"‬
‫‪447‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫חושפות‬ ‫לקוטי‬

‫וואס ס ' בלייבט איבער זשל עסן די חי פון פעלך " ‪ :‬ער ב‪8‬פרייט אויך רעם בעל ‪ -‬חוב‬
‫פון זיין חוב ‪ -‬טוב לבריות אין שלע פרטים ‪,‬‬

‫ענליך ווי ב‪ 8‬יציאת מצרים ‪ -‬זיינען סלע אידן שרוים מעבדות לחירות ‪ ,‬און‬
‫צידה לא עשו להם ( שפייז השבן זיי ניט צוגעגרייט ) און דער אויבערשטער השט זיי‬
‫ורחבה ‪.‬‬ ‫געשפייזט ביז זיי זיינען שריין אין דער ארץ טובה‬

‫דער בשותפות ' דיקער אינהטלט פון דעם‬ ‫‪98‬‬ ‫אויך אין דעם שפיגלט זיך‬
‫סלע‬ ‫ווים‬ ‫שבת ' דיקן טשג און שבת ' דיקן יאר מיס דעם יום טוב פסח ‪ ,‬זמן חירותינו ‪,‬‬
‫דריי ‪ -‬יעדערער בשזונדער און סלע צוזשמען ‪ -‬הסבן דעם צוועק אינצוקריצן‬
‫אין אונזערע הערצער און אין אונזער געד‪8‬נק דעם ענין פון חידוש הטולא ‪8 :‬ז דער‬
‫אויבערשטער ה‪8‬ט בשששפן הימל אוו ערד און ‪8‬יץ אין זיי אין זעקם טעג ‪ ,‬און ער‬
‫איז דער בעל ‪ -‬הבית פון דער וועלט און פונקט ווי יעדער טטג פון דער וולד ‪ -‬יום‬ ‫‪.‬‬
‫ראשון בשבת ‪ ,‬יום שני בשבת ‪ ,‬א ז ‪ .‬וו ‪ - .‬ועל אחת כמה ובמה דער ט‪8‬ג פון שבת ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫קודש גופא ‪ ,‬דערמשנען אונז ‪ ,‬דער זכור ושתור ‪ ,‬דעם דחזיקז יסוד היסודות ועתוד‬
‫החכמות ‪ ,‬טזוי אויך יעדער י‪8‬ר פון שמיטה ‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שנת השבע שבת‬

‫ג‪.‬‬ ‫שמיטה ויובל פ ‪ -‬ט ה ‪.‬‬ ‫הל '‬ ‫חוב ‪ :‬ראה סו ‪ ,‬ב ‪ .‬ונוהג גם בזמן הוה ‪ ,‬ובכל מקום ‪ -‬רמב " ם‬ ‫‪. .‬‬ ‫נשפרייט‬
‫ועד ' ז נאמר אצל עבד עברי ואמה עבר " ‪ ,‬שיוצאים‬ ‫סל " ד ‪- .‬‬ ‫טושו " ע חו ‪ -‬מ ר ‪ -‬ס סז שו " ע אדה " ז הל ' הלואה‬ ‫‪.‬‬
‫וכשמו " ר פ " ל ‪ ,‬טו ‪ :‬אמר הקב " ה כשם שבראתי‬ ‫ב)‪,‬‬ ‫בשנה השביעית שלהם ( ראה טו ‪ ,‬יב ‪ .‬וראה גם משפטים כא ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫את עולמי לו ' ימים ונחתי בשביעי כך יעשה עמך ו ' שנים ויצא בז חורין וראה בפ " מהרז ‪ -‬ו שם וראה רמב ‪ -‬ן‬
‫ורבינו בחיי עה ‪ -‬פ משפטים שם ‪ .‬תו * א ותו ח סד ‪ -‬ה ואלה המשפטים ‪ .‬אוה " ת משפטים ד " ה כי תקנה ( ס " ע א ' עז‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫בה א נייחא דארעא אצטרכו עבדיז נייחיז ‪ .‬וראה תו ש למשפטים כא ס " ק ע ‪.‬‬ ‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫ובזח ' ג קח ‪ ,‬א ‪:‬‬ ‫ואילך ) ‪- .‬‬
‫‪ ,‬ש ‪ .‬נ ‪ .‬ואכ ‪ .‬מי ‪.‬‬
‫'‬

‫להם ‪ :‬בא יב ‪ ,‬לט ‪.‬‬ ‫טש ‪,‬‬ ‫צידה לא‬

‫לה ‪.‬‬ ‫ארץ חבה החכה ‪ :‬בשלח טז ‪,‬‬ ‫יער‬ ‫ר ' י‪ 1‬איו‬ ‫ייגען‬ ‫‪,‬‬ ‫געשפייזט כ " ז ז "‬

‫פסח ‪ :‬יעייז רמב " ם הל ' חומ ‪ ,‬צ רפ ‪ ,‬ז ‪ :‬מ " ע כו ' בנסים ונפלאות כו ' כמשת זכור את‬ ‫"‬ ‫‪. .‬‬ ‫שבת ' ד ‪ ,‬קן טטג‬
‫בסהמ ‪ ,‬צ שלו מ " ע קנז ‪ .‬שמו " ר פי ‪ -‬ט ‪ ,‬ז " לזכור את יוה ‪ ,‬ש זכר למטח כו ' כך‬ ‫לקדשו ) ‪,‬‬ ‫יוה " ש ( ולא העתיק תיבת‬
‫ועפ " ז‬ ‫ממצרים ‪- .‬‬ ‫ומסיים למה כי בחוזק יד הוציאך ה '‬ ‫כו ' *‬ ‫היו זוכרים הנטים שעשיתי לכם במצרים‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ויוה * שי‬ ‫מתורצת קושית האחרונים מה מלמדנו הנכור‬
‫אי ‪ ,‬נצ‪1‬קריצן ‪ . .‬חידה הטלם ‪ :‬חינוך מצוה כא ‪ .‬מצוה לא ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פסח ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫שבת ' דיקן יאר‬ ‫‪. .‬‬ ‫שרת ‪ .‬דיקן טאג‬
‫‪.‬‬
‫לב ‪ .‬מצוה פד ‪ .‬ובנוגע לפסח ‪ -‬ראה גם סידור ( עם דא ח ) שער החנוכה ( רעא ‪ ,‬ג ) דע " י יצי " מ ידעתי כי גדול‬
‫עיי " ש ‪.‬‬ ‫הוי ' מכל האלקים ‪,‬‬

‫בחידיש העולם נתגלה חיצוניות העולמות‬ ‫ג)‪:‬‬ ‫‪.‬‬

‫חידוש הע‪1‬ל‪ : 0‬ויתירה מזו ראה או ת להה " מ ( כז ‪,‬‬ ‫פסח ‪. .‬‬
‫מצרים הי ' הכוונה שיתגלה פנימיות העולמות ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כו ' ויציאת‬

‫ח‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ :‬כור ‪1‬שמ‪1‬ר ‪ :‬ראה רמב ‪ 1‬עה ‪ ,‬פ ' תרו כ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬עדטר טאג ‪.‬‬
‫משמים וארץ כו '‬ ‫‪1‬כ‪ ) ' 1‬כו '‬ ‫ממציא כל הנמצא ( כז הוא בדפוס רומי‬ ‫‪ 710‬ה ‪ ,‬ס‪1‬דוח וטמ‪1‬ד החכמות ‪ ( :‬שהוא )‬

‫חלא ‪.‬‬ ‫ולהעיר מהמשך תרם ‪ -‬ו ע '‬ ‫בתחלתו )‪.‬‬ ‫( רמב ‪ -‬ם‬

‫ואיוד ‪ .‬המו " ל ‪.‬‬ ‫ו‪14‬‬ ‫ע‬ ‫לקו ‪ -‬ש חכ ‪ .‬ב‬

‫'‬ ‫ראה‬ ‫)‬‫‪.‬‬
‫המו " ל ‪.‬‬ ‫‪ ,‬אילך ‪.‬‬ ‫‪65‬‬ ‫ראה בארוכה לקו ‪ -‬ש חב ‪ -‬א ע ‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪..‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפסח‬ ‫‪/‬‬ ‫הישפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪448‬‬

‫לה ' ‪ ,‬פטרפעסטיקט אין אונו די אמונה שז דער בטשעפער פון דער וועלט איז דער‬
‫בעל ‪ -‬הבית פון דער וועלט ‪ ,‬און שז שלע פירות וולס די ערד גיס טרויס פון ישי צו‬
‫יטר ‪ ,‬איז ראם ניט מיס איר אייגענעם כח ‪ ,‬נ‪8‬ר מיט דעם כח פון דעם וושס ער איז‬
‫איז זי‬ ‫פרנסה ‪- .‬‬ ‫תחדש בטובו בכל יוד תמיד תעשה בראשית ‪ ,‬און טזוי אויך יעדע‬
‫כולו בטובו ‪.‬‬ ‫( ן את העודם‬ ‫ניט דורך כחי ועוצם ידי ‪ ,‬נטר דער אויבערשטער איז דער‬

‫און דטס טלעס פלאנצט איין איז ‪ 8‬אידז ‪ ,‬אין דער שטטרקסטער מ‪8‬ס ‪ ,‬ביידע‬
‫זעכן ‪ :‬זיין אמונה און פשרבונד מיט ' ן בורא עולם ומנהיגו ‪ ,‬און זיין טטז טלעס‬
‫מעגלעכע שז שלע שרום אים זשלו זיין אין ‪ 8‬מצב פון אמת ' ן חירות ( בטפרייט פון‬
‫‪8‬יע דאגות ) און מנוחה ‪ -‬אין דער העכסטער און פולסטער מטס פון טוב לשמים‬
‫וטוב לבריות צוזשמען ‪.‬‬
‫און פון חג המצות ‪ ,‬זמן חירותינו ‪ ,‬גייס מען ‪ -‬ציילענדיק ‪ ,‬מיט בענקששפט ‪ ,‬די‬
‫טעג ‪ -‬צו דעם געוואונטשטן טשג פון דער אמת ' ער שלימות פון חירות ‪ ,‬זמן מתן‬
‫כל‬ ‫‪. .‬‬ ‫לא תחתול‬ ‫ביז‬ ‫אלקיך‬ ‫'‬ ‫תורתנו ‪8 ,‬נהויבנדיק פון די עשרת הדברות ‪ ,‬פון אנכי ה‬
‫אחד ‪.‬‬ ‫אשר לרכך ‪ -‬טוב לשמים וטוב לבריות ‪ -‬און דאס טלעס בדיבור‬

‫‪4‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ש‬

‫ויהי רצון ‪8 ,‬ז יעדער איינער פון אונז ‪ ,‬מ‪8‬ז ‪ ,‬פרוי און קינך ‪ ,‬בתוך כלל ישראל ‪,‬‬
‫זלל פייערן דעם יום טוב שזו יציאת מצרים ‪ ,‬זמן חירותנו ‪ ,‬אין ‪8‬ז אופן אז ד‪8‬ס ז‪8‬ל‬
‫באלייכטן און בשלעבן יעדן ט‪8‬ג פון יאר ‪ ,‬און ברענגען צו ‪ 8‬הוספה אין שלע ענינים‬
‫פון טוב לשמים וטוב לבריות ‪ ,‬איו דער פולסטער מטס פון אמת ' ע חירות ‪ ,‬און דטס‬
‫וועט מקדים זיין און מזרז זיין דעם קץ שם לחושן ( הגלות ) ‪ ,‬און די פולשטענדיקע‬
‫חירות פון יעדערן און פון גשנץ כלל ישראל ‪ ,‬בגאולה האמיתית והשלימה על ידי‬
‫משיח צדקנו במהרה בימינו ממש ‪ ,‬און עם וועט זיין דער שחחים בבנין עירך וששים‬
‫בעבדתך ‪ ,‬ואנחנו עתך וצאן תרמיתך נודה לך לעולם לדוד ( דור נספר ההלתך ( און‬

‫לט פירם ( ( אם די טרד‬ ‫און‬ ‫‪. .‬‬ ‫ולר בלל ‪ -‬הבית‬ ‫' ‪1‬‬ ‫‪ . .‬א‬ ‫‪,‬‬
‫‪ 1‬דער באש ‪1‬טלר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פארפטסטיקט‬ ‫‪. .‬‬ ‫ששטה‬
‫שיזכור האדם כי הארץ‬ ‫"‬ ‫כא ) ‪:‬‬ ‫נח ‪ :‬ראה חינוך שם ( מצוה‬ ‫‪,‬‬
‫אייג ‪ [ 1‬טם‬ ‫איר‬ ‫‪",‬‬ ‫דאר ( ים חיו‬ ‫אי ‪,‬‬ ‫( ‪ .‬נ אמיט ‪. .‬‬
‫‪,‬‬
‫ושם מצוה שכח ‪ :‬שיראה ממעשה האדם בכל עניז שנה ו‬ ‫כו ' ‪.‬‬ ‫שמוציאה אליו הפירות ‪ . ,‬לא בכחה וסגולתה‬
‫( דשמיטה ) כאילו אין דבר מיוחד כרשותו יק שהכל ברשות אדון הכל ‪.‬‬
‫איני‬ ‫יטדע פו ‪ ( -‬טה ‪ - 1 . .‬קו א ( בטרשנו ( ‪ :‬ר ‪ :‬להעיר מדברי אדמו " ר מהר " ש ‪ :‬גם העולם זיזו ממו כי כאו ‪ ,‬א‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫מרויח לפ " ע ההוצאה לפי חשבון אף בהגדוליפ ורק ניזוזים ממז כו ' ( סה מ תש " ט ע ' י‪. ) 2‬‬

‫שם ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סד ‪.‬‬ ‫עקב ח ‪ ,‬יז ‪ -‬יה ‪ .‬וראה סמ " ג מל " ת‬
‫ד ‪ :‬מכילתא יתרו כ ‪ ,‬א ( הובא בפרש " י עה ת‬ ‫‪,‬‬ ‫ן‬
‫ריו נהי ‪11 , 1‬לם '‬
‫ךדי [' ‪:,‬י‬ ‫ת ו ‪ [ 1 ,‬י‪1‬ה ‪. .‬‬ ‫‪,- ,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬
‫ע‬

‫"‬ ‫~‬
‫מס ' פסחים ‪.‬‬
‫אשך מעך ‪ ' :‬תרו שם ‪ ,‬ב ‪ -‬יד ‪.‬‬
‫ר " ן סוף‬
‫יאה ‪,‬‬
‫ך‬‫שאפ ‪ ,‬זו‪. 1‬‬
‫‪,‬‬‫י ‪.‬אורך ‪ ,‬ו אלקח ‪ .‬ט ‪ . .‬ט ‪,‬ל ‪,‬‬
‫);‬
‫‪1‬ון‬
‫[‬ ‫[‬ ‫'ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ (1‬ו‬ ‫‪,‬‬

‫יראה ד ה ראשית גוים ‪ ,‬פר " ת‬ ‫‪.‬‬ ‫ק ‪.‬ן ‪1‬ו ו ךווו ‪ ,‬ן‪ : -‬איוב " כח ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫(‬

‫במשנה ‪.‬‬ ‫מפסחים קטן ‪ ,‬ב‬ ‫( בהגש " פ )‬ ‫גאלנו ‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫‪.‬‬ ‫לנדחך ‪ :‬ברכת‬
‫"‬
‫[‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬ן‬ ‫שחה‬
‫יג ‪.‬‬ ‫‪ .‬קרותן ‪ :‬תהלים עט ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫( ‪1‬‬ ‫‪1‬א ( ח‬
‫תצא ‪.‬‬ ‫וראה תנחומא ס ‪ ,‬פ‬ ‫דורות ‪.‬‬ ‫א ) ‪ :‬ימוה ‪ ,‬מ כו ' רב ' אומר ג '‬ ‫צט ‪.‬‬ ‫(‬ ‫מסנה '‬ ‫‪1‬טפ‪ ! 1‬להעיר‬ ‫‪:1‬‬ ‫ן‬ ‫‪11‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪7‬‬

‫שמן‬ ‫פיהמ " ש‬

‫‪449‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫הושטות‬ ‫לקוטי‬

‫סיר ‪ ,‬וולס זיינען דין פטלק און די שטף פון דיין פיטערונג ‪ ,‬וועלן מיר דיר לויבן‬
‫טלעמטל ‪ ,‬און צו דור נחד דיר ייעלז מיר דערציילן דיין לויב )‬
‫‪.‬‬

‫ן‬ ‫ט‬

‫‪- *-‬‬

‫במענה על מכתבו מערב זמן מ " ת והקודם לו בברכת החג ‪ .‬הנה כל המברך ‪-‬‬
‫מתברך בברכתו של הקב " ה וכמ "ש ואברכה מברכיך ( סוטה לא ‪ ,‬ב ) ‪ ,‬וע "כ כהן האמור‬
‫שם לאו דוקא וכן הוא גם במדרש הגדול שם ‪ ,‬וכן מוכח ג " כ בירושלמי (ברכות ח ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הובא בתוספת חולין מט ‪ ,‬א ) ‪ ,‬שהתוספת מרובה על העיקר‬
‫במה שהעיר על ההוספה * להגדה של פסח הוצאת קה " ת ‪:‬‬

‫א ) בענין השם שבת הגדול ‪ ,‬יעוין בתורה שלמה כרך יא ובמילואים שם ‪-‬‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫שצייז לכמה ספרים המדיינים‬
‫ב ) במה שכ "ק אדמו " ר (מוהרש " ב ) נ " ע הי' אומר השתא הכא לשנה הבאה‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בארעא דישראל ‪ ,‬הבאה ‪ ,‬מלעיל ‪ ,‬היינו לשון עבר ושואל איך יפרשו זה הנה אף שלא‬
‫שמעתי בפירוש ‪ ,‬נראה לי לומר שפירושו כפשוטו ‪ ,‬שזה תקופה שכבר התחילה ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫בשנת פסח זה עצמה ‪ ,‬ולשנה הבאה מלרע ‪ -‬בני חורין ‪ ,‬היינו בעתיד ולהוסיף גם‬
‫בהכוונת הדברים ובפרט ברוחניותם ‪ .‬כי לשנה הבאה בארעא דישראל תלוי רק בהאדם‬
‫עצמו ‪ ,‬שבחירה חפשית לו ובפרט ברוחניות הדברים ‪ ,‬אשר ארץ ישראל הוא שנמצא‬
‫בהשגחה תמידית מד ' אלקינו מראשית שנה עד אחרית שנה ‪ ,‬תמידית ומיוחדת שזה‬
‫‪.‬‬
‫תלוי באם אין הולכים בקרי כ " א בחקתי תלכו ולכן כשאומר ומחליט לשנה הבאה‬
‫בארעא דישראל ‪ -‬בידו להעשות לי על אתר וגם שעה אחת קודם משא"כ להעשות‬
‫בני חורין היינו להשתחרר משעבודים ‪ ,‬הרי ‪ ,‬כמו בדין הנגלה צריך לשטר שיחרור או‬

‫‪.7‬‬ ‫‪.-‬‬ ‫הם‬ ‫במקומו ‪.‬‬ ‫לראשונה כהוספה ‪ ,‬ובהוצאות האחרונות נדפס כל דבר‬ ‫נדפס‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫הישפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪450‬‬

‫לענינים מעין זה ‪ ,‬וברוחניות ה " ז כמה שנאמר שרק הקב " ה שוחטו ליצה " ר שאז‬
‫נעשים בני חורין ‪ ,‬וכדרז " ל אל תקרי חרות אלא חירות ‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬

‫‪.‬‬
‫כמש " כ לעיל בפי ' " הבאה " ‪ -‬להעיר מזהר ח " א רמה ‪ ,‬א רמב ' ם הל' תשובה‬
‫ספ " ח ‪.‬‬

‫ג ) מה שרוצה לפרש חילוק הלשונות ברמב " ם ‪ ,‬שלפעמים כתב מרורים ל ' רבים‬
‫ולפעמים מרור ל ' יחיד ‪ ,‬אשר מרורים הוא בזמן שבית המקדש ה " קיים ומרור ל'‬
‫יחיד לאחר החורבן ‪ - .‬הנה כדי לשלול פירוש זה ‪ -‬שהי ' הקס "ד שלי ‪ ,‬ציינתי‬
‫להרמב " ם הל ' חמץ ומצה פ " ח הלכה ד ' שנתב מרור ל' יחיד ‪ ,‬ובסדר הגדה שלו‬
‫שבמקום א ' כתב מרורים ‪ -‬שהם בסתירה לפירוש הנ "ל ‪.‬‬
‫ד ) מה שרוצה לפרש בדברי התוספתא וכו' ‪ -‬יעיין בצסנת פענח המצויין ג " כ‬
‫בהוספה ‪.‬‬
‫ה ) מה שהעיר אשר הכתוב בהוספה * * דהלימוד ביום השמיני הוא לאחר מ " ת ‪,‬‬
‫הנה לא כן הוא לדעתי ‪ ,‬ולכן‬ ‫‪-.‬‬
‫קשור זה בהסוגיא אם מצות מילה רק נשנית בסיני‬
‫ציינתי דווקא לתוספת ילא להסוגיא דשבת ‪ ,‬כי הענין דנשנה בסיני הוא במה שנאמר‬
‫קודם מ " ת ‪ ,‬ובמצות מילה בהענינים הנלמדים מפ ' לך לך ‪ ,‬משא "כ וביום השמיני ‪-‬‬
‫שהוא בפרשה שנאמרה לאחר מ " ת‬ ‫‪.‬‬
‫ו ) מה שהביא פירוש היפה תואר שנמולו ביום דערב פסח ולא בלילה ‪ ,‬וגדולה‬
‫הנה אין לפרש כזה בשמו " ר‬ ‫‪-.‬‬
‫מזה נמצא בריב ' א ( פ ' בא ) ‪ ,‬שנמולו מבעשור לחדש‬
‫שציינתי שם ‪ ,‬כי שם כתוב בפירוש שרק לאחר שהריחו ריח צלי הפסח שצלה משה‬
‫‪.‬‬
‫נמולו ובהנ " ל יעל שזהו מדרשות חלוקות ‪ ,‬או שכתות כתות היו וקושיתו איך נמנו‬ ‫‪.‬‬
‫על הפסח ואכלו אותו וכו ' ‪ ,‬ורוצה לדמות זה לגר שנתגייר כו ' ‪ -‬לא נראה לי‬
‫‪.‬‬
‫הדמיון ‪ ,‬כיון שבמצרים נצטוו בפסח כוום להקריב קרבן פסח ומה שאכלו בפסחו‬
‫של משה י"ל שמנה את כלם מהנט על פסחו התו‪ ,‬והרי זכין לאדם בכנון דא‪ ,‬ובפרט‬
‫בפסח מצרים שנמה ענינים מחודשים בו ‪ ,‬וקשור בהגאולה והצלה ממכת בכורות ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫וכמלשון ופסח ד ' ‪ ,‬שבזה כולם שווים‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫במש"כ בהוספה ‪ -‬ונזכר לעיל ‪ -‬שמלו בלילה מפני שלא נאמרה עדתן פ '‬

‫חשה ‪ -‬ו )‬ ‫‪.‬‬ ‫ממנתב י ‪ -‬ם סי‬

‫תזריע מצאתיו עתה בהרש " ש לשהש " ר א ‪ ,‬יב ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫היייי‪;-‬‬

‫המו ‪ -‬ל ‪.‬‬ ‫ואילך ‪,‬‬ ‫גדפם בקטע כוסו של אליהו ‪ .‬וראה בעזיז זה לעיל ע ' ‪125‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪451‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג תפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫המספוח‬ ‫לקוטי‬

‫‪ . . .‬ומענינא דיומא ‪ ,‬אם אפשר לצאת ידי חובת מצה ‪ ,‬במצה שעברה על " י " ב‬
‫חדש או יותר ‪ .‬ולפעית ‪ ,‬פשוט דמותר ‪ :‬א ) דרואים במוחש שראוי ' לאכילת אדם ולא‬
‫נשתנית כלל ב ) מנהג ישראל (שתורה היא ) הובא ג "כ בסידורו של רבנו הזקן ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫שמערביו במצה בערב פסח לכל שבתות השנה עד פסח הבע " ל ‪ ,‬שאפילו בשבת‬
‫הגדול ניתר בעירוב זה * ‪.‬‬
‫‪)1‬‬ ‫חשט ‪.‬‬ ‫ניס‬ ‫( ממכחל י ‪ -‬א‬

‫המו ‪ -‬ן ‪.‬‬ ‫ע ‪. 325‬‬ ‫‪ .‬מכ ' בהמשך לזה ‪ -‬נדפם בלקו" ש חכ " ז ס ‪.‬‬
‫)‬

‫להיייי‪)-‬‬ ‫‪,‬‬

‫כנוס ליהדות ולחסידות הנאה להם והנאה לעולם ‪ ,‬התחזקו והוסיפו במרץ‬
‫עילומים ובהתלהבות חסידותית ‪ ,‬לכנס כל הארבעה בנים ולהחדירם אמונה ומסירות‬
‫נפש להשם ולתורתו ולמצותיו ‪ ,‬והתעוררות דמשה ונחשון שבכל אחד יוציאם‬
‫מהמצרים וגבולים של האידיאלים המזויפים ואלילי שקר ‪ ,‬לחירות אמיתית ושלימה ‪,‬‬
‫ברבת הצלחה לפעולות ממשיות‬ ‫‪.‬‬
‫( מברק ‪7‬כ‪ 011‬ארצי שד צעירי אמדת‬
‫)‬ ‫חוה ‪ -‬מ פסח תשי ‪ -‬ד‬ ‫באה ‪ .‬ק ת ‪. 1 -‬‬ ‫חב ‪ -‬ד‬

‫לענייי‪)-‬‬

‫איהר זשלט איבערגעבען שלע תלמידים ‪ ,‬די וושס זיינען דש זשלט איהר זיי זשגן‬
‫בע"פ ‪ ,‬און די וושס ויינען שוועקגעפשרן זשלט איהר זיי שרייכן ‪ ,‬שז זיי זשלן אויס ‪-‬‬
‫ניצעו די טעג פון פסח ‪ ,‬די טעג וושס פשר פסח ‪ ,‬און די טעג וושס נשך פסח ‪ ,‬מען זשל‬
‫תזריז חסידות ‪ ,‬ריידן דברי התעוררות ‪ ,‬וועגען יציאת מצרים ‪ ,‬וועגען קריעת ים סוף ‪,‬‬
‫אין יערער שול לפי ענינה ריידעו וועגען אידישקחט ‪ ,‬ריידן וועגען משיבין ‪ ,‬יעדער‬ ‫‪.‬‬
‫'‬ ‫איינער צו וושס ער איז מסוגל ‪ ,‬דער עיקר איז מען זשל טש‪1‬‬
‫מען זשל ניט מיינען שז וויבשלד מען איז שוועק געפשרן פון דשנענם איז מען‬
‫‪.‬‬
‫שוין פר‪ "8‬פון דעם ‪ ,‬נשר יעדער אינער דשרף דשם אויסנוצן במקומו‬

‫איך וויל השבן ש פרטיות ' דיקן בשריכט פון יעדער אחינעם ווען און וואו ער השט‬
‫גערעדט ‪ ,‬דעם ערשטן טשג פסח ‪ ,‬דעם צווייטען טשג ‪ ,‬שבת חוה " מ פסח ‪ ,‬שביעי של‬
‫‪.‬‬
‫פסח ‪ ,‬אחרון של פסח ‪ ,‬די טעג וושס פשר פסח און די טעג וושס נשך פסח‬

‫פריער מודיע זיין וושם זיי רעכענען צו טשו ‪ ,‬און דערנשך מודיע זיין‬ ‫ייי‬ ‫ישיו‬
‫אויד וושס זיי השבן געסשה ייעל איך דערנשך וויסען פון אייך‬
‫‪.‬‬
‫בזריזות ‪.‬‬ ‫איהר קענט דשס איבערגעבען בשמי ‪ ,‬כדי עם זשל זייז מער‬
‫בהצלחה ‪.‬‬ ‫ויתן השי " ת שיה "‬
‫)‬ ‫תשי ‪ -‬ב‬ ‫ניח‬ ‫שיחת י ‪ -‬א‬ ‫‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפסת‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪452‬‬

‫ומענינא דחג הפסח הבע " ל ‪:‬‬ ‫‪...‬‬

‫הנה הראשון לפסח דורות ( שהוא הוראה לדורות ‪ ,‬משא "כ פסח מצרים שהוא‬
‫‪,‬‬
‫משונה בכמה ענינים ‪ --‬פסחים פיט מ " ח ואינו אלא הוראת שעה ) ה " בשנה שני'‬
‫ליצי " מ ‪ ,‬ואמרז "ל (גיטין ס ‪ ,‬ב ) והקדמה והכנה לו ה" ענין פרה אדומה ‪ ,‬והנה פרה‬
‫אדומה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים ‪ ,‬היינו שאומרים לכהן ( וי " א לכהן‬
‫גדול ‪ -‬פרה רמ " ד ) לך וסמא עצמך ( טומאה קלה ) ‪ ,‬אף שען " ז הוכרח לצאת לפי‬
‫שעה מבית המקדש ומעבודתך שם ‪ ,‬כדי שעי " ז תהי ' היכולת לאיש ישראל ‪ ,‬אף‬
‫‪.‬‬
‫הנטמא בטומאת מת ‪ ,‬ליטהר וליכנס לביהמ "ק ולא עוד אלא שנקראת חוקת התורה‬
‫‪.‬‬ ‫מטעם זה ( במד " ר רפהט ) היינו ענין כללי בכל התורה ( ראה לקו " ח ר " פ חוקת )‬
‫‪.‬‬
‫והמוסר השכל לכאו " א מאתנו ‪ -‬מובן‬
‫‪,‬‬
‫ממלהב ‪ - .‬ג פסן ח ‪ . %‬ה )‬

‫לנמיי‪)-‬‬

‫‪.‬‬
‫ב " ה כ " ג ניסו תשי " ח‬
‫ברוקלין‬

‫תושבי כפר חב " ד‬

‫ה ' עליהם יחיו‬

‫שלום וברנה ‪,‬‬

‫בנועם הגיעתני הבשורה הטובה ‪ ,‬מהשתתפות תושבי הכפר במבצע המצה‬
‫‪.‬‬
‫שמורה ובטרחתם בגופם י אפיית המצה שמורה וכפי שכותבים לי מודגשה היתה‬
‫השתתקת נשי ובנות חב " ד ‪ ,‬ה ' עליהן תחיינה ‪,‬‬

‫ויהי רצון ‪ ,‬אשר ההשתתפות במבצע מיכלא דאסווהא ומיכלא דמהימנותא‬

‫לאחינו בני ישרחל ‪ -‬תוסיף בפעולות תיכלא זה בהנוגע לתושבי הכפר בעניניהם ‪,‬‬
‫שכללותן ‪ -‬יציאת מצרים ‪ ,‬חירות מכל מצרים העלמות והסתרים ויציאה למרחב‬
‫בגשמיות והן ברוחניות ‪.‬‬ ‫האמיתי ‪ ,‬הז‬
‫ובמיוחד לנשי ובנות חב ד אשר בכפר חב " ד ‪ -‬הרי יהי רצון שכימי צאתך‬
‫מארץ מצרים ‪ ,‬שהודיעונו רז "ל שבזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו אבותינו‬
‫‪-‬‬
‫ממצרים ‪ ,‬תזכנה גם הן ‪ ,‬ביחד עם כל בני ובנות ישראל ‪ ,‬בקרוב ממש לקיום היעוד ‪,‬‬
‫אראנו נפלאות ‪ ,‬עא משיח צדקנו שיגאלנו לגאולה האמיתית והשלימה ‪.‬‬
‫בברכה לבשו * ט תכהני‬
‫ולהרחבה אמתית בגו " ר בכה " ע‬

‫‪%%‬י‪) -‬‬ ‫‪.5‬‬

‫‪453‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפסח‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫אין גיכען וועלן סיר שלע פייערען רעם חג המצות זמן חירותינו ‪ ,‬וושס ‪8‬‬ ‫‪...‬‬
‫אמת ' ר הירות לויטן מאמר רז" ל איז חירות מיצר הרע ‪ ,‬וולס במילא ווערט מען פריי‬
‫אויך בגשמיות ‪ ,‬אין שנדערע ווערטער איז דשם ווטם מיר בעטען בס הש " ת און‬
‫השפעו ‪8‬ז השי " ת וועט ערפילען אונזער בקשה ‪8 ,‬ז עם זחל צוגענומען ווערען דער‬
‫יצר הרע פון יערער איינעם ‪ ,‬און זחל געבען אויך ברכה והצלחה אין שלע ענינים סיי‬
‫אין גשמיות אוו סיי אין רוחניות ‪ ,‬וועט מען במילא זיין פריי פון דאגות פרנסה און‬
‫געזונט ‪ ,‬און לאריכות ימים ושנים ונענען דינעו השם יתברך מתוך הרחבה ‪ ,‬און‬
‫השי " ת זלל אייך מזכה זיין ‪8 ,‬ז איר ז‪8‬לט קענען ‪8‬נז‪8‬גען גוטע בשורות אין דשם‬
‫טלעס אויבען דערמינטע ‪.‬‬
‫חשי ‪ -‬ג )‬ ‫ממכתב ג ‪ [ .‬יסו‬ ‫‪,‬‬
‫)‬‫‪7‬‬ ‫ללשיי‪-‬‬

‫לפלא שזה זמן רב ביותר לא קבלתי ממנו כל ידיעות אף שמקבל הנני פ " ש ע " י‬
‫אחרים וקרוביו ועל של עתה באתי מעניני דיומא ימי חג הפסח הממשמשים ובאים‬ ‫‪.‬‬
‫ועיקרם באכילת מצה לילה הראשונה ומהיסודות שלה הוא הענין דוהגדת לבנך‬
‫וכפי המובן מנוסח ההגדה ומפס " ד הלכה למעשה גם בבן חכם ובבן גדול הכתוב‬
‫מדבר ומחילוק המענות אשר בנוסח הנ " ל שהחילוק מיוסד על שינוי הכתובים מובן‬
‫‪.‬‬
‫ופשוט שהמענה צ "ל מתאים למהות הבן וכיון שזיכהו השי " ת בבן יחיד אהגר לבו ער‬
‫לעניני אהבת ישראל ואפילו בתנועה דהעדר החשבון ולאו דוקא עבודה ע "פ טו " ד‬
‫וכמו שהראה בפועל ע "י השתתפות בהגנה ובהצלת היהודים והבאים לאה "ק חץ ע "י‬
‫משיח צדקנו בב " א וכו' שבודאי זהו בא מהאבות לבנים ומהחיות של חסידים בני‬
‫חסידים הרי זהו הוכחה גמורה שבסיוע ובגישה המתאמת יכול הי ' להיות עובד ד '‬
‫ולנצל את כל כחותיו הנ " ל לא רק במקצוע דאהבת ישראל אלא גם בהמקצועות‬
‫‪.‬‬
‫דאהבת התורה ואהבת השם אשר ע " מ תורת הבעש " ט חד הוא ואם מאיזה סיבה‬
‫שתה " אינו נוטה להתעסקות בעולם המסחר הרי צריך להשתדל בכל עוז ובכל תוקף‬
‫להכשיר לפניו הדרך למצוא פרנסתו בענין אחר אם של פקידות או בחקלאות או‬
‫בבית חרושת במשק וכו' ובלבד שימצא בסביבה שלא יוכרח לעמוד בנסיון תמיד על‬
‫כל ענין שבתורה ונר מצוה והרי הרבה דבוק חברים עושה וכו ' וכו ' ובאשר נמצא‬
‫באה "ק ת " ו זה רבות בשנים לפלא גדול ביותר שלא השקיע מרץ הנצרך בחיפוש‬
‫ענין כזה שאחרי שיעבוד בזה הוא בעצמו יוכל אח " כ להכניס את בנו בזה שבתחלת‬
‫הח‬ ‫הכניסה נצרך כל אחד מקרוב ומידיד ועאכו " כ שיכול לבנו זה מהורים שבמילא‬
‫ההורים ‪.‬‬ ‫מצליח בנו בגשמיות וברוחניות גם יחד שזהו ג "כ הצלחתם של‬

‫מובן שבכל הנ " ל אין כוונתי למוסר וגם זוכר הנני הענין דאין צועקיז על העבר‬
‫אבל על של עתה ושל העתיד הקרוב כוונתי שעכ ' פ מכאן ולהבא ישים לבו לבנו‬
‫‪.‬‬
‫הנ " ל ביחוד ובתמידות ומובטחים אנו מפסק רז " ל אשר יגעת ומצאת ובודאי למותר‬
‫להוסיף אשר הנהגת בן יחיד משפיע ג "כ על הנהגת בת יחידה וכאשר מבטיחים את‬
‫הראשון ה " ז ג " כ התחלה טובה ואולי יותר מהתחלה להבטיח גם את הענין השני ‪. . .‬‬
‫)‬ ‫ר‬ ‫תש ‪- .‬‬ ‫[ יסו‬ ‫ממנתב ‪. 1‬‬ ‫‪,‬‬
‫לנ‪44‬יי‪)-‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפתח‬ ‫‪/‬‬ ‫היספות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪454‬‬

‫בברכה שאותו שרבינו הזקן כותב אודותו שעדין מרקד בינינו ‪ ,‬ושבפרט יש‬ ‫‪...‬‬
‫להזהר בזה בענינים הקשורים באה "ק ת " ו תתמעט ממשלתו פוחת והולך ויחוגו את‬
‫‪...‬‬
‫חג המצות אחרי ביעור חמץ בכשרות ובשמחה אמיתית‬
‫)‬ ‫( ממנתב נ ‪ -‬ד אדר תשי ‪ -‬ג‬

‫ל ‪4-‬יי‪) -‬‬

‫ב " ה ‪ ,‬כ " ה אדר ה ' תשט " ז‬

‫‪.‬‬
‫ברוקלין ‪ ,‬נ י ‪.‬‬
‫צו די טשערלייט ‪ ,‬עסקנים און שנטייל ‪-‬‬
‫נעמער אין דער ‪ - 14‬יעריקער קשספיין‬
‫אונטערנעמונג פשר ישיבת תומכי ‪ -‬תמימים‬
‫ליובשוויטש אין משנטרעשל ‪,‬‬

‫ה ' עליהם יחיו‬

‫וברכה ‪:‬‬ ‫שלום‬

‫עם השט סיר געפר‪5‬ט צו בשקומען די ידיעה וועגן דער יערלעכער דינער ‪-‬‬
‫אונטערנעמונג וושס דשרף פשיקרמען אי"ה דינסטשג ‪ ,‬ראש ‪ -‬חודש ניסן ‪ ,‬דער חודש‬
‫פון דעם יום ‪ -‬טוב פון אונזער בשפרייאונג ‪ -‬זמן חירותנו ‪ ,‬וושס ‪ %‬ז שזוי ענג פשר ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫בונדן סיט זמו מתו ת‪1‬רתנ‪1‬‬

‫יעדע פטסירונג איז דשך בהשגחה פרטית ‪ ,‬בפרט ‪ 8‬תורה ‪ -‬אונטערנעמונג פשי‬
‫‪.‬‬
‫ח‪ 8‬וויכטיקז מוסד ווי די ליובשוויטשער ישיבה אין משנטרעשל השף איך ‪8 ,‬ז די‬
‫שעה וועד צוגעבן ‪ 8‬ס‪9‬עציעלע בשדייטונג צו דער אונטערנעמונג ‪ ,‬וושס איז שוין‬
‫‪.‬‬
‫פשר זיך שליין אויד שזוי העכסט וויכטיק‬
‫אין אונזערע צייטן ‪ ,‬ווען תורה ‪ -‬אידישקייט בכלל געפינט זיך איינגעצוימט פון‬
‫פשרשידענע " מצרים און גבוליס " גבששרענקונגען און בשגרענצונגען ) ‪-‬ך גלייכ ‪-‬‬
‫גילטיקייט און אומוויסנהייס פון אין זייט ‪ ,‬פשלשע אידייען און מיינונגען פון דער‬
‫צווייטער ‪ -‬ששפט די ישיבה תומכי ‪ -‬תמימים ליובשוויטש ניט נשר ‪ " 8‬גושן " אין‬
‫מצרים ‪ ,‬נשר זי איז אויך ‪ 8‬זיכערע צוגרייטונג צו דער בשפרייאונג פון דעם גייסטיקו‬
‫צייט ‪.‬‬ ‫" גלות מצרים " פון אונזער‬
‫די ליובשוויטשער ישיבה ‪ ,‬מיט איר ספעציפישן כשרשקטער פון איינפלשנצן און‬
‫דורכדרינגען די תלמידים מיט דעם גייסט פון מסירות ‪ -‬נפש פשר תורה און אידישך‬
‫קייט אח מיט ‪ 8‬טיפופי פשרשנטוושרטלעכקייט פשר דער סביבה שרים ‪ ,‬סיי ווען זיי‬
‫‪8‬‬ ‫בצנען נשך אין דער ישיבה און ספעציעל ווען זיי גייען שרוים איז לעבן ‪ -‬איז‬
‫שטשט ‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ג ‪ -‬טלעכע ברכה פשר‬
‫לר פון‬ ‫אידן בכלל ‪ ,‬אוך די עסקנים און *ובמירייי‬ ‫משנטרע‪8‬ל ?ר‬ ‫‪18‬‬ ‫איך השף ‪,‬‬
‫דער ישיבה בפרט ‪ ,‬וועלן ריכטיק שפששצן זייער גרויסע פליכט און ~‬
‫אויסער ‪-‬‬
‫‪455‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הששח‬ ‫‪/‬‬ ‫תוששות‬ ‫לקוטי‬

‫געוויינלעכן זכות צו השבן ‪ 8‬חלק אין דער ישיבה תומכי ‪ -‬תמימים ליובשוויטש ‪ ,‬און‬
‫וועלן פיל‪ -‬פשך פשרגרעסערן זתערע בשמיאונגען און שטיצע ‪ ? ,‬ו געבן דיר ישיבה‬
‫‪ -‬זייער ישיבה ‪ -‬די מעגלעכקייט ניט נשר שנצוהשלטן איר עקזיסטענץ ‪ ,‬נאר אויך‬
‫וושקסן און טנטוויקלען זיך ‪ ,‬ווי יעדע לעבעדיקע זבך ‪ ,‬און ווי חז " ל השבן פשר ‪-‬‬
‫בקודש ‪.‬‬ ‫ירדנט ‪ :‬מטלין‬

‫זשל יערער איינער טשן אין רעם סיט דער ‪89‬סנדער איבערגעבנהייט און‬
‫ענערגיע ‪ ,‬וועט די אונטערנעמונג זיכער זחן מיט הצלחה ‪ ,‬און וועט ברענגען ברכה‬
‫והצלחה יעדן איינעם ובני‪ -‬ביתו שיחיו אין וולס זיי נויטיקן זיך בגשמיות וברוחניות ‪.‬‬

‫בברכה‬

‫)‬ ‫‪43‬י‪-‬‬

‫ב " ה ‪ ,‬י "א ניסן ‪ ,‬היתשל" ח‬

‫‪.‬‬
‫ברוקלין ‪ ,‬נ י ‪.‬‬
‫צו שלע שנטיילנעמער אין דעם יערלעכן‬
‫דינער פ‪8‬ר דעם מוסד ‪ -‬חינוך "אהלי תורה "‬

‫ה ' עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה ‪:‬‬

‫עם השט סיר געפרייט צו בשקומען די ידיעה ‪8 ,‬ז דער יערלעכער דינער וועט‬
‫‪.‬‬
‫פשרקומען אין דעם משג פון אסרו ‪ -‬חג הפסח דער אויבערשטער זלל געבן ‪8‬ז עס‬
‫משם ‪.‬‬ ‫ז‪8‬ל זיין מיט הצלחה אין דער פולסטער‬

‫בפרט ‪8‬ז די אונטערנעמונג קומט פשר בשלד קומענדיג פון אחרון של פסח ‪,‬‬
‫וואס פ‪8‬לט היישר אוים אין שבת ‪ ,‬וושס ביידע ‪ -‬פסח און שבת ‪ -‬השבן ‪ 8‬דירעקטע‬
‫‪.‬‬
‫פ‪8‬רבינדונג מיט חינוך על טהרת הקודש‬

‫דער ענין פון פסח איז יציאת ‪ -‬מצרים און זמן ‪ -‬חירותנו ‪ ,‬וושס די אמת ' ע חירות‬
‫פון ‪ 8‬אידן איז ווען ער פירט זיך אין טשג ‪ -‬טעגלעכן לעכן על פי תורה ( חרות עד‬
‫הלוחות ‪ -‬אל תקרי תרוח אלא חירות ) ‪ ,‬וושרום תורה נעמס שרוים ‪ 8‬אידן פון די‬
‫מצרים וגבולים פון וועלט ( מיי די אויסערלעכע און סיי די אינערלעכע ) ‪ ,‬און דער ‪-‬‬
‫הויבט עם ? ו ‪ 8‬העכערע וועלט ‪ ,‬פון רוחניות און קדושה ‪ ,‬וושס דעריבער איז דער‬
‫תכלית און ‪58‬שלוס פון יציאת ‪ -‬מצרים געווען ‪ -‬קבלת התורה ( בהוציאך את העם‬
‫הזה ) ‪.‬‬ ‫ממצרים תעבדון את האלקים על ההר‬

‫מתן ‪ -‬תורה ‪ ,‬זולגן אונזערע חכמים ז " ל ‪ ,‬איז לכל הדיעות געווען אין דעם טשג פון‬
‫שבת ( לכולי עלנזא בשבת ניתנה תורה ) ‪ .‬איינער פון די פירועכם אין דעם איז ‪8 ,‬ז שזוי‬
‫ווי שבת נעמס טרויס ‪ 8‬אידן פון וושכעדיקייט און דערהויבט עם צו קדושה ‪ ,‬וולס‬
‫דורכדעם ווערט אויך די וושכעדיקייט פון ‪8‬לע שנדערע טעג פון דער וו‪8‬ך געליי ‪-‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפסח‬ ‫‪/‬‬ ‫הושפרת‬ ‫לקושי‬ ‫‪456‬‬

‫‪8‬‬ ‫טזוי איז די חררה ‪ ,‬תורת ‪ -‬חיים ‪ ,‬די וושס בשלייכט און הטליגט‬ ‫טערט און געהייליגט ‪,‬‬
‫לעבן ‪.‬‬ ‫אידן אין שלע פרטים פון זיין טטג ‪ -‬טעגלעכן‬

‫די פשרבינדונג פון פסח מיס שבת ווערט אויך אונטערשטרשכן אין רעם וושס‬
‫די תורה ‪ ,‬תורת אמת ‪ ,‬בטצייכנט פסח שלס " שבת " ( וספרתם לכם מנזחרה השבת ‪,‬‬
‫בפרט שז היישר טרעפן זיך ביידע צוזשמען ) ‪ ,‬וושס איינע פון די נקודות אין דעם איז ‪,‬‬
‫שז ביידע השבן איד זיך דעם ענין פון " יציאת ‪ -‬מצרים " ( מצרים וגבולים ) ‪ ,‬ווי אויבנ ‪-‬‬
‫דערמטנט ‪.‬‬
‫אידז‬ ‫בכדי צו פשרווירקלעכן שט דעם צוועק אין לעבן ‪ ,‬מוז דער חינוך פון ‪8‬‬
‫‪8‬נהויבן זיך פון דער פריסטער יוגנט ‪ ,‬ווי דאס איז אויך געווען בש יציאת ‪ -‬מצרים אין‬
‫פשטות ‪ ,‬ווי חכמיך ז" ל דערציילן ‪8 ,‬ז די גאולה פוז מצרים איז געווען אין זכות פון‬
‫די קינדער ‪ ,‬וועלכע זיינען דערצויגן געוושרן נשך זייענדיק אין מצרים ‪ -‬אין ‪8‬ז‬
‫אופן וושס זיי זיינען געווען די ערשטע וועלכע השבן דערקענט דעם אויבערשטן און‬
‫ג ‪ -‬ט ‪ ,‬און ‪ %‬ך מעל זיך בש ‪-‬‬ ‫" דשם איז מיין‬ ‫א ‪ -‬לי ואנפו ‪-‬‬ ‫השבן אויסגערופן זה‬
‫העפטן צו עם " ‪.‬‬
‫דער אויספיר פון דפס שלעס אויבנדערמשנט איז ‪8 :‬ז יעדן יטר אין צער דשזי ‪-‬‬
‫קער צייט דשרף יעדער איינער און איינע ב‪8‬נייען און פשרשטשרקען די שטרעבונג‬
‫צו בשפרייעז זיך וולס מער פון וו‪8‬כעדיקייט ‪ ,‬און משכן דעם טטג ‪ -‬טעגלעכן לעבז‬
‫שלס ליכטיגער און ה ~ליגער ‪ ,‬דורך נר מצוה ותורה אור ‪ .‬מיט שנדערע ווערטער ‪:‬‬
‫מ ' דשרף פשרשטשרקען דעם אייגענעם חינוך ‪ -‬וושרום בנוגע תורה ‪ ,‬וושס זי איז‬
‫ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ‪ ,‬איז אויך ‪ 8‬דערוו‪8‬קסענער אין ישרן ניט מער ווי‬
‫‪ " 8‬קינך " וולס השלט אין לערנען און שטייגען און טנטוויקלען זיך‪.‬‬
‫מ 'דטרף פשרשטשרקען דעם חינוך פון קינדער אין איינ ‪-‬‬ ‫‪18‬‬ ‫על אחת כמה וכמה‬
‫פשכן זין ‪ ,‬וולס די קינדער ‪ -‬ישרז דשרפן אינגשנצן געווידמעט ווערן צו חינוך על‬
‫טהרת הקודש ‪ ,‬וויבשלד שז דשס לייגט דעם יסוד פשר דעם גאנצן צוקונפטיגען לעכו‬
‫דורות ‪.‬‬ ‫און ‪ -‬לדורי‬

‫דעריבער איז צו השפן מיט דער גשנצער זיכערקייט ‪ ,‬שז שלע פריינד פון " אהלי ‪-‬‬
‫תורה " ‪ ,‬בפרט די שנטיילנעמער אין דעם יערלעבן דינער ‪ -‬שטייענדיג אונטער‬
‫זעם איינדרוק פון דעם יום ‪ -‬טוב פסח און פון שבת ‪ -‬קודש ‪ -‬וועלן זיך ספעציעל‬
‫וושרעם שטרופן צו שטיצן ‪ ,‬דערה‪8‬לטן און אויסברייטערן דעם מוסד חינוך על‬
‫טהרת הקודש ואהלי תורה " ‪ ,‬און בזכות זה וועט השי " ת בשגליקן יעדן איינעם און‬
‫איינע אין שלץ וולס מ ' נויטיגט זיך ‪ ,‬און בפרט צו השבן אמתע אידישע נחת ‪ ,‬וושס‬
‫ד‪8‬ס איז תורה ומצוות נחת ‪ ,‬אויה פון די אייגענע קינדער או‪ 7‬קינדס ‪ -‬קינדער ‪ ,‬מתוך‬
‫יחד ‪.‬‬ ‫הרחבה און חירות בגשמיות וברוחניות גם‬

‫בברכה לחג הפסח כשר ושמח‬

‫ולבשורות טובות בכל האמור‬
‫‪457‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפסח‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫איך בין געווען צופרידען צו בשקומען אחער בריף פון כ "ג ניסן ‪ ,‬אין וועלכען‬
‫איר שרייבט וועגען די התועדות ' ן פון די ימי הסגולה ‪8‬ז זח זחנען געווען ברוב עם‬
‫בכמות און התרוממות הרוח באיכות ‪ ,‬און הש" ת זשל העלפען ‪8‬ז לויס ווי ערקלערט‬
‫ארן לקוטי תורה באריכות ‪ ,‬זשל פון די מועדים לשמחה נמשך ווערען די שמחה אויף‬
‫שלע טעג פון ישר ‪ ,‬און בפרט מחג המצות יציאת מצרים וועלכעס ווערט יעדען מ‪8‬ל‬
‫דערמשנט ‪ ,‬און בפרט בשבת קדש ובפרטי פרטיות בכל יום טוב וושס דשם איז דער‬
‫‪8‬רויסגשנג און בשפרחאונג פון עבדות לחירות ‪ ,‬הכנה למ " ת ‪ ,‬וושס די הכנה דשרף‬
‫זחן אטף דעם פשסענדען אופן צו דעם וושס מען שטרעבט ‪ -‬זשל יערער איינער‬
‫ט‪8‬ו דשם וולס עם ווענדעט זיך ‪8‬ן עם ‪ ? ,‬ו בשפרחען זיך פון דאגות און טרדות ‪ ,‬און‬
‫דשס וועט מעגליך משכען די קבלת התורה אין דעם קומענדען יום ‪ -‬טוב שבועות ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫בשמחה ‪ ,‬און נשך מער ‪ -‬בפנימיות און דער זכות וושס איר נעמס אויף זיך חלק‬
‫ההוצאות פון הפצת המעינות הדרכת תורת החסידות ותורתה ( ביז עס זאל דער ‪-‬‬
‫גרייכן אויך) חוצה ‪ ,‬זשל בריינגען נשך מער הצלחה אין דער ליבליכער שרבעט‬
‫ועבודה קדושה ‪ ,‬און מיר שלע זשלען זוכה ז‪5‬ן צו פיערן די אמת ' ע בשפרייאונג פון‬
‫גלות האחרון על ידי משיח צדקנו ‪.‬‬
‫תשט ‪) 1 -‬‬ ‫אייר‬ ‫ו'‬ ‫( ממכתב‬

‫נ‪42‬יי‪)--‬‬

‫ממש ‪.‬‬ ‫ויהי ר ? ו‪ 7‬שיבשר טוב מהטבת מצב בריאותו בקרוב‬ ‫‪...‬‬
‫ובפרט שנמצאים אנו בימים שבין חג הפסח זמו חירותנו וחג השבועות זמן מ " ת‬
‫חרות על הלוחות א" ת חרות אלא חירות ‪ ,‬הנה יה " ר שיתוסף פכאו "א בתכ "י חירות‬
‫מכל ענינים המבלבלים לעבודת השם שבזה עניני בריאות הגוף וכמבואר בדרז" ל‬
‫שכל ישראל היו בריאים ושלמים לקבלת התורה גם בגופם ובגשמיות ‪ ,‬ומובן עוד‬
‫יותר ע " פ המבואר בתנ "צ קדישא פרק מ " ט ‪ ,‬ובנו בחרת מכל עם ולשון ‪ ,‬שהבחירה ‪-‬‬
‫עיטש ‪. . .‬‬ ‫בגלוי בעת מתן תורה הוא ‪ -‬בגוף החומרי וכו' ‪,‬‬
‫‪)1‬‬ ‫תשי ‪.‬‬ ‫ממנתב נ ‪ .‬אייר‬ ‫‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג המשח‬ ‫‪/‬‬ ‫הישפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪458‬‬

‫בוכות כ " ק אדמו" ר שליש " א להת ' שיחיו‬

‫בעת ביקורו לפני עריכת הסדר‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫*‬
‫דחגה " פ ה ' תשל " ט‬ ‫'‬ ‫בתו " ת ליל א‬

‫שזוי ווי די קביעות פוז היינטיקן ישר איז ‪ 18 -‬גלייך פון יו"ט גייס מעל ‪8‬ריי‪7‬‬
‫איל שבת ‪ ,‬מקדושת יו " ט לקדושת שבת ‪ ,‬וושס קדושת שבת איז ‪ 8‬קדושה גדולה‬
‫הרבה יותרי ‪,‬‬

‫ומצוות"‬ ‫בכל עניני התורה‬ ‫חיל " י‬ ‫ז‪8‬ל זיין דער ענין פון "ילכו מחיל אל‬
‫חירות ‪.‬‬ ‫ובהצלחה ‪ ,‬און איל טז אופן של‬

‫אדמו" רי שז פסח ענדיקט זיר ניט ‪ ,‬וושם‬ ‫כ " ק מו " ח‬ ‫וכידוע דער פתגם פון‬
‫פסת ווערט‬ ‫פסח " ‪ ,‬וויבשלד שז‬ ‫" חסל סידור‬ ‫דערפשר זשגט מען ניט אין דער הגדה‬
‫נמשך בכל השנה כולה ‪-‬‬

‫זלל שזוי אויך זיין אין רעם ענין פון " ילכו מחיל אל חיל " ‪ ,‬שז ס ' ז‪8‬ל נמשך ווערן‬
‫‪,‬‬ ‫בכל השנה כולה ‪ ,‬בכל עניני התורה ומצוות "‬
‫יו " ט ‪ ,‬ווי‬ ‫‪8‬ז די הכנה צו שבת הויבט זיך שוין ‪ 18‬פון‬ ‫צי‬ ‫אין דערויף קומט נ‪8‬ך‬
‫מ ' זשגט אין דעם נוסח פון " עירוב תבשיליו " * שז מ ' גרייט צו ביו " ט די ענינים פון‬
‫שבת ‪,‬‬

‫ביז וושנעט שז שוין בערב יו " ט פסח השט מען שוין צוגעגרייט מיי די ענינים פון‬
‫יו " ט און סיי די ענינים פון שבת ; דעמולט איז ווין דש דער מוכן פון כל ההכנות פון‬
‫שבתא ‪.‬‬ ‫יו " ט ' און פון‬

‫ווי די צוויי דיעות‪ 6‬אין דעם טעם פון ‪ ,‬עירוב תבשיליך ‪ -‬צוליב דעם ענין פון‬
‫כבוד יו" ט ‪ ,‬אוז כדי צו בטוושרענען דעם ענין פק כבוד שבת ‪-‬‬

‫ועד שאומרת ע " ז ‪ ( ,‬הבדיל בין קודש לקודש ‪ -‬ובדוגמת חילוק דבריאה ואצילות ( המשך וככה תרל " ז‬ ‫‪)1‬‬

‫‪ . 189‬וש ‪. .‬‬
‫(‬ ‫וראה לקו " ש חט ‪ ,‬ז ע '‬ ‫פ ‪-‬ה)‪.‬‬
‫רסקנ‪ -‬ה ‪ .‬וש ' נ ‪.‬‬ ‫אדה ‪ -‬ז או " ח‬ ‫שרץ‬ ‫כסופה ‪.‬‬ ‫תעליס סי ‪ ,‬ח וראה ברכות‬‫‪.‬‬ ‫ל ' הכתוב ‪-‬‬ ‫‪)2‬‬

‫קשת ‪ ,‬תשל " ט ) ע ' שעא ואילך ( במיצאת‬ ‫(‬ ‫וראה הגשש עם לקוטי טעמים כף‬ ‫‪ ) 3‬טה ‪ -‬ש תש ‪ -‬ג ע' ‪. 75‬‬
‫תשם‪ -‬ו ‪ - 1 -‬ע' קפב ואילך ) ‪.‬‬
‫ה‪.‬‬ ‫ראה שן‪ -‬ע אדשו אףח סתקכ‪ .‬ז ס ‪.‬‬ ‫‪)4‬‬

‫‪.‬‬
‫ש ‪ -‬התחיל לבשל תבשיל א ' מעיו ‪ -‬ט * הרי מה שמבשל בירט אינו אלח כגומר והולך מה‬ ‫דעץ‬ ‫‪)5‬‬

‫יו ' ט " ) ‪,‬‬ ‫להרבות בכבוד‬ ‫‪.‬ייב‬ ‫ע ' פ הטעם‬ ‫שסע אדה " ז שם סיב ‪-‬‬ ‫מעיו * ט ' (‬ ‫שהתחיל‬
‫א ' מעיו' ט במביל תיקון צרכי סעודות השבת שלאחריו ‪ ,‬הוא‬ ‫מזקיקו לבשל תבשיל‬ ‫צרכישאתה‬
‫השבת מעיו‬ ‫כלד ‪ -‬ע ‪ -‬י‬ ‫על‬
‫נזכר ‪) 5 -‬‬

‫‪.‬‬
‫‪ -‬ט ‪ ,‬ובורר מנה יפה לשבת בו " ( שם ‪ -‬ע ‪ -‬ם הטעם כדי להרבות בכבוד שבת ‪4 -‬‬
‫ביצה רהב ( סו ‪ ,‬ב ) שו " ע אדה ‪ -‬ז שם ‪ .‬ולהעיר מלשון אדהיז ( ‪ -‬ומפני ב ' דברים תיקנו חכמים דבר זה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)6‬‬

‫נו " ) משמע דמיך משש שבת ‪ -‬מ ( ם ‪ ,‬ף על הס ‪ -‬ד משום יו " ט ‪ .‬מולי י "ל ומר אמר אדא ומר אמר חדא ולא‬
‫לעיכובא ‪.‬‬ ‫פליגי אלא שהטעם דשכת אינו‬
‫‪459‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפתח‬ ‫‪/‬‬ ‫חושפות‬ ‫לקוטי‬

‫פון " זמן‬ ‫זעי שזוי אויך זיין אין די לעצטע טעג פון גלות‪ ,‬אין דעם ‪.‬ערב ‪.‬‬
‫חרותנו " פון דער גאולה האמיתית והשלימהי ‪8 ,‬ז מ ' זשל שוין השבן צוגעגרייט די‬
‫שלע ענינים פון דער גאולה בשמחה ובטוב לבב ‪ ,‬און אין ‪ 18‬אופן של הירות אמיתית ‪.‬‬
‫און גרייטן זיך לקבל פני משיח צדקנו ‪ ,‬וושס דעמולט וועט מען לערנען סיי‬
‫נגלה דתורה און סיי פנימיות התורה‪ , 5‬ובעיקר ‪ -‬פנימיות התורה ‪ ,‬תורתו של‬
‫משיחי ‪,‬‬
‫וושס דשם ווערט אויפגעטשן ע " י מעשינו ועבודתינו במשך זמן‬
‫הגלותם ‪ ,‬דורך‬
‫דעסי‪ 1‬וושס מילערנט נגלה דתורה און פנימיות התורה גם יחד ‪ ,‬ובהקדמת עבודת‬
‫התפלהני ‪.‬‬
‫און מפשל שריבערשפרינגעןיי און שריינטשנצן אין דער גאולה האמיתית‬
‫נגאלין" ‪.‬‬ ‫והשלימה ‪ ,‬בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש וכלשון הרמב " ם * ‪ " 1‬מיד הן‬

‫פסח ‪.‬‬ ‫פריילעכן‬ ‫‪ 8‬כמרין און ‪8‬‬

‫ואילר ‪ .‬וש ‪ -‬נ ‪.‬‬ ‫‪281‬‬ ‫לקו "ש חטץ ע '‬ ‫ראה‬ ‫‪)7‬‬

‫וקודש ‪.‬‬ ‫שהם מעיז החילוק דיורך ושבת ‪ ,‬מקרא קודש‬ ‫‪)8‬‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫צו יז ‪ ,‬א שער האמונה פניו ועוד וראה פרש " י עה ‪ ,‬פ שה ‪ -‬ש א ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לקוית‬ ‫‪)9‬‬

‫רפל' ז ‪.‬‬ ‫ראה תניא‬ ‫‪) 10‬‬

‫אשרי מי שבא‬ ‫ושש )‬ ‫‪ ) 1 1‬בדוגמת המבואר בלקו"ת ( תזריע בג ‪ ,‬א ‪ .‬ובכ "מ ) ובפירוש מרז 'ל ( פסחים נ ‪ ,‬א‪.‬‬
‫וע " פ מיש בתניא שם " ל שעד ‪ ,‬ז הוא‬ ‫לכאן ותלמודו בידו ‪ ,‬שעא הלימוד כעוה ‪ ,‬ז ‪ .‬זוכה ללמוד ג "כ בג ‪ -‬ע בו" ‪.‬‬
‫הגלות‪.‬‬ ‫גם בנוגע להורתו של משיח ‪ ,‬שההכנה לזה הוא לימוד פנימיות החורה במשך זמן‬
‫ראה קונטרס התפלה ולהעיר ש ‪ ,‬מעלת העסק בתורה שאחר התפלה הוא גבור יותר מחורה שקודם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪) 12‬‬

‫ב ‪ .‬ועוד ‪.‬‬ ‫התטלה ‪ - -‬לקו " ח ברכה צו ‪,‬‬

‫במקומו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הדילוג והקפיצה ‪ -‬ראה פרשא עה ‪ ,‬פ בא יב ‪ ,‬יב ‪ -‬יג סידור האריז " ל‬ ‫ד * פסח " הוא ענש‬ ‫‪3‬ן )‬

‫ה "ה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫הל' תשובה פ ז‬ ‫‪) 14‬‬

‫לקוייי‪)--‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפסח‬ ‫‪/‬‬ ‫ונושפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪460‬‬

‫שלהם ‪,‬‬ ‫להתלמידים שיחיו יוצאי פרס ‪ ,‬באולם עריכת הסדר‬

‫דחגה " פ ה ' תשל " ט‬ ‫'‬ ‫ליל א‬

‫שזוי ווי די קביעות פון היינטיקן י‪8‬ר איז ‪8 -‬ז גלייך פון פסח גייס מען שריין‬
‫אין שבת ‪,‬‬

‫און די הכנות צו שבת הויבן זיך ‪ 18‬נשך אין פסח ‪ ,‬און נשך אין ערב פסח ‪,‬‬

‫ז‪8‬ל דער אויבערשטער העלפן שז סיזאל זיין ‪ 8‬חג הפסח כשר ושמח ‪ ,‬און ‪8‬‬
‫שבת כשר ושמח ‪,‬‬

‫און סיזשל נמשך ווערן בכל השנה כולה ‪8 ,‬ז ס ' זשל זיין דער " ילכו מחיל אל חיל "‬
‫בקודשי ‪.‬‬
‫!‬ ‫אין שלע ענינים פון ‪ ,‬קדושה ‪ ,‬אין שן אופן פון " מעלין‬

‫ביז שז מ 'וועט זוכה זיין בקרוב צו ביאת משיח צדקנו ‪ ,‬וושס במילאי העט מען‬
‫לשנה הבאה זיין אין ירושלים עיה " ק און אין אה " ק ‪,‬‬
‫השלישי ‪.‬‬ ‫קרבן פסח אין בית המקדש‬ ‫און מ 'וועט מקריב זיין דעם‬

‫נ‪.‬‬ ‫וש‪.‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫ברכות כח ‪,‬‬ ‫‪)1‬‬

‫‪. 543‬‬ ‫ראה לקו ‪ -‬ש חיב ע '‬ ‫‪)2‬‬

‫לנוהיי‪)-‬‬

‫חנה " )‬ ‫‪,‬‬

‫לוזוזלכוידיונ תחיינה ‪ ,‬יוצאות פרס ( ב ‪ ,‬מכון‬
‫דחגה " פ ה ' תשל " ט‬ ‫'‬ ‫ליל א‬

‫שזוי ווי די קביעות פון הייגטיקן יאר איז ‪8 -‬ז גלייך פון יונס " מועדים‬
‫עונגי ‪.‬‬ ‫מע ? קרין אין שבת ‪ " -‬וקראתנ לשבת‬ ‫לשמחה " גיס‬
‫!‬

‫און נשך בערב יו " ט משכס מעז שן עירוב תבשיליל שלס הכנה צו יו " ט ושבתי ‪-‬‬

‫די שמחה נמשך ונערן בכל השנה כולה ‪ ,‬און אין ‪8‬ז אופן פון חרות ‪,‬‬ ‫זשי‬
‫און ביז איבער ‪ 8‬י‪8‬ר זאל זיין ביאת משיח צדקנו ‪,‬‬

‫און זיך זעהן מיס ‪8‬לע אידן צוז‪8‬מען אין ירושלים עיר הקודש ‪ ,‬און איר ז‪8‬לט‬
‫משפחות ‪.‬‬ ‫דשרטן הכשווען דעם סדר מיט אחערע‬

‫ובכ "מ ‪.‬‬ ‫ואילך ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬

‫ראה שו " ע אדה ‪ -‬ז או " ח ר ‪ -‬ס רמב לקו ת צו יא ‪ ,‬ד‬ ‫‪)1‬‬

‫יג ‪.‬‬ ‫ישעי נד ‪,‬‬ ‫‪)2‬‬

‫שם ‪.‬‬ ‫לעיל בהברכה להת ' ובהערות‬ ‫ראה‬ ‫‪)3‬‬

‫‪461‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫חושפות‬ ‫לקוטי‬

‫"‬ ‫מוסד " פרי‬ ‫יוצאי רוסי ' ע " י‬ ‫באולם עריכת הסדר עבור‬
‫דחגה " פ ה ' תשל " ט‬ ‫'‬ ‫ליל א‬

‫מרוסית )‬ ‫( תרגום‬

‫פסח ‪.‬‬ ‫כשר ' ן און ‪ 8‬פרחלעכן‬ ‫ש‬

‫און איר זשלט בקרוב ממש בשגעגענען זיך און זין צוזשמען מים אייערע‬
‫ובחירות ‪.‬‬ ‫קרובים און פריינט ‪ ,‬וועלכע געפינען זיך דערווייל אין " יעני " לענדער ‪,‬‬
‫און איר זשלט איבער ‪ 8‬ישר פר‪8‬ווען פסח אין ירושלים עיה " ק צוזשמען מיט‬
‫צדקנו ‪.‬‬ ‫משיח‬

‫בעסטע ‪.‬‬ ‫בשורות טובות ‪ ,‬גומע ידיעות אוו שלעס‬

‫)‬‫י‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫ס‪15‬ג‪0 ] 0 1‬א ) ףח‪688‬כ‪114‬ג סאא‪081‬ה ) ‪8 ] 0‬ה‪11‬‬ ‫שליט " א‬

‫‪80‬‬ ‫ש ) ‪0 ] 0‬א‪8‬אזאשתתסא ‪ %‬חאששש) ‪0‬ח ‪4 %‬אשק‪8‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ט‬ ‫שק‬
‫‪ ,‬חא ) ) ‪0‬ק ‪3‬ח ‪08‬זא‪8‬ק ] א‪4‬א‪44‬א ‪ %‬תג‬ ‫"‬ ‫"‬
‫‪8‬‬ ‫‪ % 8 5739‬פ ) ש‪ % 6 ]1‬סא ‪8 ? 10‬קשח‬ ‫]‬ ‫‪ :‬פתם‬

‫‪ 8‬נשרין און ש פריילעכו פסח‬

‫ח ‪0 ] 0‬אק‪0‬שבא‬ ‫‪0 ] 0‬ת ) ) ) ‪8‬‬ ‫‪ ) 8 %‬ס‪] 1‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪0661‬ז‬ ‫‪0‬ק‪8 ) % 0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬א )ש ? ת ? ‪6‬‬ ‫‪861‬‬ ‫)‪8‬‬ ‫חתו‪ 65‬ח ‪6‬שאת‪1‬וז ) קז‬
‫‪" .‬‬
‫‪ ) ,‬ז ) ) א‪9‬‬ ‫יא‪54‬ו‪6‬את‪) 8060‬‬‫"‬ ‫)‬ ‫‪1‬ואווש‪88‬‬ ‫א‪ % 854‬חאאס‪8‬זשגסק‬

‫‪11‬‬ ‫‪ ? 36 % 5414‬קת‬ ‫‪.‬‬ ‫) ו‪6‬ק‪0‬ז‪0‬א‬ ‫ש ‪0 %‬ח‬ ‫)‬ ‫)גט‬ ‫‪ ) %‬ז ‪ %‬תס ‪8 %‬ח‬ ‫‪8‬‬ ‫וו ‪ %‬סז‬

‫‪8118 %‬ק‪) 7‬‬ ‫‪,‬‬

‫"‬
‫‪11‬‬ ‫ון‪06‬זף‬ ‫‪4‬א )או ? ת ? ‪ 6‬ת‬ ‫]‬ ‫? וגס‬ ‫‪861‬‬ ‫חת ‪ %‬ת‪88‬קח )‬ ‫‪ ) 8 %‬סן ]‬

‫‪4‬ו‪) 11110‬ש‪8 ) 8 % 1‬‬ ‫) אאח ‪ ) %‬לס ) ו‪1‬‬ ‫) ) ן) ) א‪%‬‬ ‫‪410111110 %‬‬ ‫עאח ) א‪4‬חג‪2‬‬
‫( ע‪ % 0‬נווש‪1 410‬יו‪6‬וות ) ‪8‬הקח ) )‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬בשורות טובוח‬ ‫) ווש‪0‬ק‪% 0‬‬ ‫‪1‬וז ) ) ‪8‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪8 )) ] 0‬‬ ‫‪ ] 0 .‬טש ‪ ? %‬תא‪8‬א‬

‫‪43‬י‪)-‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫הושפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪462‬‬

‫תחיינה ‪,‬‬ ‫חנה "‬ ‫להתלמידות ד ‪ ,‬גמכון‬

‫דחגה " פ ה ' תשל " ט‬ ‫'‬ ‫ליל א‬
‫שזוי ווי די קביעות פון היינטיקו יאר איז ‪8 -‬ז שבת קומט בשלד נאך די‬
‫ערשטע מעג פון פסח ‪,‬‬

‫זשל נמשך ווערן אויף ‪ 8‬ג‪8‬נץ ישר שז עם זשלן זיין פריילעכע וואכעדיקע טעג ‪,‬‬
‫פריילעכע יום ‪ -‬טוב' דיקע טעג און פריילעכע שבת'דיקע טעג ‪.‬‬
‫פון אייך‬ ‫יעיערע‬ ‫און דער אויבערשט ? ר ז‪8‬ל אייך העלפן ‪8‬ז איבער ‪ 8‬ישר זשל‬
‫פרשווען רעם סדר ב‪ 8‬זיך מים שן אייגענער פשמיליע ‪ ,‬און בחירות ‪ -‬השבן שלץ‬
‫צדקנו ‪.‬‬ ‫וושס איר נויטיקט זיך ‪ ,‬און בינתיים זשל קומען משיח‬

‫טובות ‪.‬‬ ‫‪ 8‬כשר ' ן און ‪ 8‬פריילעכן פסח ‪ ,‬און הערן פון איך בשורות‬

‫עי=‪-‬‬
‫)‬

‫בתו " ת ליל א ' דחגה " פ ה ' תש " מ‬

‫ושמח ‪.‬‬ ‫חג הפסח כשר‬

‫מ 'זשל ממשיך זיין פון דער זהירות פון חג הפסח על כל השנה בולהי ‪8 ,‬ז עס‬
‫‪.‬‬
‫זשל זיין ‪ 8‬כשר ' ער און ‪ 8‬פריילעכערי ישר‬
‫טוב" ‪-‬‬ ‫און ‪8‬זף ווי דער ערווטער ט‪8‬ג חרז ביום השליוה " שהוכפל בו כי‬
‫זשל ד‪8‬ס שראפקומען אין לימוד פון נגלה דתורה און פנימיות התורה * ‪ ,‬ובהקדמת‬
‫עבודת התפלה ' ‪,‬‬
‫סיי ברוחניות און סיי בגשמיות ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪6‬‬ ‫און אין " טוב לשמים וטוב לבריות "‬

‫כולה ‪.‬‬ ‫און דשם אויך ממשיך זיין על כל השנה‬

‫און עס זאל זיין " ילכו מחיל אל חיליי ‪ ,‬ביז צו גיין מקבל זיין פני משיח צדקנו ‪,‬‬
‫לשנה הבאה בירושלים ' ‪ ,‬ובנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו* ‪, 9‬‬

‫שהרי ‪ -‬הנזהר ממשהו חמץ כפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה " ( כתהארידל שבא בבאה‪4‬ט או ‪ -‬ח‬ ‫))‬

‫תמן )‪.‬‬ ‫ר"מ‬

‫שהזהירות ממשהו חמץ בפסח מביאה גם עגיו השמחה ‪ :‬שמחת הצלחתו להזהר גם ממשהו ‪ ,‬נוסף על‬ ‫‪)2‬‬

‫במשהו ) ‪.‬‬ ‫העיקר ‪ -‬שמחת מצות זהירות מחמץ ( שאיסורו‬

‫ז‪.‬‬ ‫ראה פרש ‪ -‬י עה ‪ -‬פ בראשית א ‪,‬‬ ‫‪)3‬‬

‫גופא ‪.‬‬ ‫שהם לבריות ולשמים ‪ -‬בתורה‬ ‫‪)4‬‬

‫פשה ‪.‬‬ ‫ראה לקוית ברכה צו ‪ ,‬ב ‪ .‬קונטרס עה * ת פי ‪ -‬א ואילך ושם‬ ‫‪)5‬‬

‫קידושיו מ א ובאוה ‪ -‬ת ( בראשית לג ‪ ,‬ב ‪ ,‬משפטים ע ' א ' קנז ‪ .‬ועוד ) מקשר זה עם יום השלישי שהוכפל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪)6‬‬

‫טוב ‪.‬‬ ‫בו כי‬

‫רסקנ ‪ -‬ה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הכתוב ‪ -‬תהלים פד יח וראה ברכות בסופה שן ‪ -‬ע אדה * ז או ‪ -‬ח‬ ‫ל'‬ ‫‪)7‬‬

‫ראה לקו ‪ -‬ש ח ‪ -‬ב ע ' ין‬ ‫‪)8‬‬

‫ט‪.‬‬ ‫בא י ‪,‬‬ ‫‪)9‬‬

‫‪463‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫חושפות‬ ‫לקוטי‬

‫צוז‪8‬מען מיס נגלה דתורה ‪ " ,‬ותלמודו בידו " ‪ , ! 0‬און מיט פנימיות התורהב ‪,‬‬
‫נשמות בגופים‪2‬י ‪,‬‬

‫וברוחניות ‪.‬‬ ‫ומתוך שמחה וטוב לבב ‪ " -‬לבב " מיט צוויי ב" ת' ן ‪ -‬בגשמיות‬

‫וש ‪ -‬נ ‪,‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫פסחים נ ‪,‬‬ ‫‪0‬ן )‬

‫כב ‪ ,‬ד ‪ .‬ובכ "מ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ראה לקו " ח ואתחנן ו ‪ ,‬ג שה " ש‬ ‫‪) 11‬‬

‫עינינו ‪.‬‬ ‫כי יבוא במהרה בימינו ותחזינה‬ ‫‪) 12‬‬

‫התורה " ‪,‬‬ ‫להתלמידים שיחיו ד ‪ , ,‬הדר‬

‫דחגה " פ ה ' תש " מ‬ ‫'‬ ‫ליל א‬

‫שזוי ווי סיאיז יום השלישי שהוכפל בו כי טוב ‪ ,‬טוב לשמים וטוב לבריות ‪ -‬זשל‬
‫זיין טוב ברוחניות און טוב בגשמיות ‪ ,‬און דשם ממשיך זיין על כל השנה כולה ‪.‬‬
‫פריילעכער פסח ‪ ,‬און דשם אויך ממשיך זיין‬ ‫‪8‬‬ ‫אוו עם זשל זייז ‪ 8‬כשר ' ער און‬
‫‪.‬‬
‫על כל השנה כולה‬

‫)‬ ‫עיי‪-‬‬

‫התורה " ) ‪,‬‬ ‫להתלמידים שיחיו יוצאי פרס ‪ ( ,‬ב ‪ ,,‬הדר‬

‫דחגה " פ ה ' תש " מ‬ ‫'‬ ‫ליל א‬

‫פריילעכן פסח ‪ ,‬און דשם ממשיך זין על כל השנה כולה ‪8 ,‬ז עס‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ 8‬כשר ' ן און‬
‫‪.‬‬
‫און ‪ 8‬פריילעכער ישר‬ ‫‪ 8‬כשרשר‬ ‫זשל זיין‬

‫איר זשלט שלע זיין בנים חכמים ‪ ,‬און עס זשל ביי אייך זיין " ילכו מחיל אל חיל "‬
‫אויך אין קיום המצוות‬‫‪.‬‬
‫חירותינו ‪.‬‬ ‫און עס זשל זחן ‪ 8‬שנה טובה ומתוקה ‪ ,‬ינהויבנדיק * פון זמן‬

‫שהם ‪.‬‬ ‫און בקרוב ממש זשלט איר זיך טרעפן עם כל קרוביכם בכל מקום‬

‫כר ‪. -‬‬ ‫טל צוה שנה טובה‬ ‫‪ .‬ע" ד שביום ראשון דחה "ס מבקשים ‪.‬‬ ‫)‬

‫פנוייי‪)-‬‬
 ‫שיחות‬ ‫חג הפשח‬ ‫‪/‬‬ ‫חוטפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪464‬‬

‫? אאש‪08‬הם‪8 ]0‬ה‪8‬‬ ‫ףא‪ !0688‬ונ‬ ‫( ) ] ‪0‬א )‬ ‫? ‪!( ? 6‬‬ ‫שליט " א‬

‫א‪ ? 44‬ק‪80 8‬‬ ‫‪8‬ע‪68‬ח‪ ) ) 8‬ן‪0‬א‪8‬אזא ונונו) א חאא ? ש ? ) ( ) ח‬ ‫י‬
‫חמת‬ ‫] א‪4444‬ח‬ ‫‪3‬א" ‪08‬זאפק‬ ‫יאא ) ) () ק‬
‫‪6 ] 1 ) 8 % 8‬ף‪0‬א ‪ !0‬ע‪8‬ק ? ‪8 ! 1‬‬ ‫‪5740‬‬ ‫]‬ ‫‪8 :‬ת‪0‬‬
‫"‬
‫ש‪0‬א‬ ‫‪0‬עסת " " א ‪01.‬אק "‬
‫‪0‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫בןה ) ‪9‬ח‬ ‫‪,‬‬ ‫ת‬ ‫(( ‪5‬ז‪838‬א‬ ‫שסא‬ ‫‪-‬ק‬
‫‪5‬ז ) ‪0‬ח‬ ‫א‬ ‫‪8‬‬ ‫‪5‬ת‬
‫))‬ ‫א‬ ‫‪5‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‬ ‫סע‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ )( 661‬זף‬ ‫וער‬ ‫תאא ) ‪84‬ק‪88‬‬
‫"‬
‫]‬ ‫ת‪0‬‬ ‫‪80‬‬
‫שסאז‪" 0‬‬
‫‪8) 8%‬‬
‫‪" .‬ןתאא" "‬ ‫"‬
‫"‬
‫ח‬ ‫א‪06‬זף‬ ‫‪8‬‬ ‫א‪0‬קסאם‬ ‫א‪48‬ועתע‪6‬‬ ‫) ‪8‬‬ ‫תם‪5‬זאזשקז‬ ‫ס‬ ‫‪ -‬תסק‬
‫אא‪8‬אאאא‪1 . 88‬ם‬ ‫‪,‬‬ ‫את‬ ‫זם‬ ‫‪) 0‬‬ ‫) ‪8‬‬ ‫א‪9‬‬ ‫קת‬ ‫אחא ) ‪1‬ו‬ ‫אסתסק‪3‬א‬
‫בגאולה האמיתית והשלימה ע " י משיח צדקנו‬
‫" "‬ ‫אפחאסזם‪"8 118‬‬
‫"‬ ‫א‬ ‫‪ -‬ת‪0‬ת‬

‫אסא‬ ‫)‪0‬‬ ‫תא‪8060‬‬ ‫אאא "‬ ‫א‪8 % 0‬אש‪0‬א‬ ‫עאת אתאח‬ ‫‪88‬קח )‬ ‫‪0 -‬א ‪4‬י‪6‬את‬
‫( א‪3 % 0‬אש‬ ‫‪.‬‬ ‫"‬ ‫"‬
‫‪0 ] 0‬אקשש‪0‬א‬ ‫ח‬ ‫‪8‬‬ ‫"‬ ‫‪0 ] 0‬ת‪09‬‬ ‫‪ .‬בגשמיות וברוחניות ‪8 % 8‬ס " ת‬

‫)‬ ‫ל‪-= .‬‬

‫‪4‬‬

‫"‪,‬‬ ‫מוסד "פרי‬ ‫רוסי ‪ .‬ע " י‬ ‫[ באולמי עריכת הסדר עבור יוצאי‬
‫דחגה " פ ה ' תש " מ‬ ‫'‬ ‫ליל א‬

‫מרוסית )‬ ‫( תרגום‬

‫כשרין און ש פריילעכן פסח ‪,‬‬ ‫‪8‬‬

‫און מיטנעמעז די כשרות און די פריילעכקייט אויף ש גשנץ ישר ‪ ,‬עם זשל זיין ש‬
‫אידישער ישר אין שלע הינזיכטן ‪.‬‬
‫און בקרוב ממש טרעפן זיך סיט די קרובים ‪ ,‬צוזשמען מיטל גשנצן איזישן פשלק ‪,‬‬
‫בגאולה האמיתית והשלימה ע " י משיח צדקנו ‪ ,‬אין דער אמת ' ער און פולער‬
‫צדקנו ‪.‬‬ ‫בשפרייאונג דורך משיה‬

‫וברוחניות ] ‪.‬‬ ‫ש פריילעכן פסח בגשמיות‬ ‫כשר ' ן און‬ ‫ח‬

‫‪465‬‬ ‫שיחות‬ ‫חג הפסף‬ ‫‪,‬‬ ‫ומשפוח‬ ‫לקוטי‬

‫תחיינה ‪.‬‬ ‫לתלמידות ד ‪ , ,‬מכון חנה ‪-‬‬

‫דחגה ‪ -‬פ ה ‪ ,‬תש " מ‬ ‫'‬ ‫ליל א‬
‫נולה ‪.‬‬ ‫נשר ' ו און ‪ 8‬פריילעכז פסח ‪ ,‬און דחס ממשיך זיין על כל השנה‬ ‫‪8‬‬

‫אוז איר זשלט דשם משפיע זיק אויד אויף אייערע קרובים ח‪ 11‬אויף א‪5‬ערע‬
‫משפחות ‪,‬‬

‫און דער אויבערשטער ז‪8‬ל אייד כענטשז ‪8‬ז יעדערע פון אייך זשל בויעז איר‬
‫אייגענע הויז אח איבער ‪ 8‬ישר זטלט איר ‪9‬ר‪8‬ווען דעם סדר ב‪ 8‬זיך איז אייער‬
‫אייגענער הויז‬ ‫‪.‬‬
‫טובות ‪.‬‬ ‫הערז פון אייך בשורות‬

‫איי‪,-‬‬

‫חנה " ) ‪,‬‬ ‫לתלמידות תחיינה יוצאות פרס ‪ ( ,‬ב ‪ , ,‬מכון‬

‫דחגה " פ ה ' תש " מ‬ ‫'‬ ‫ליל א‬

‫פסח ‪.‬‬ ‫מריילעכז‬ ‫‪8‬‬ ‫כשר ' ז אוו‬ ‫‪8‬‬

‫לבב ‪.‬‬ ‫איר זשלט זיך זען בקרוב ממש מיס אייערע משפחות ‪ ,‬ומתוך שמחה וטוב‬

‫פרסית ] ‪.‬‬ ‫[ אחר שענו " אמף ‪ ,‬בקש שיענו אמן גם בל '‬

‫‪8‬‬

‫אותו ] ‪:‬‬ ‫[ לפני כניסת כ " ק אדמו " ר שליט " א לביתו ‪ ,‬אמר לאלו שליוו‬

‫פריילעכן פסח ‪ ,‬און ‪ 8‬כשרין און ‪ 8‬פריילעכן ישר ‪ -‬שהוכפל בו‬ ‫‪ 8‬כשר ' ן און ‪8‬‬
‫טוב‪.‬‬ ‫כי‬

‫ש‪- 4‬‬ ‫‪-‬‬

 ‫שיחות‬ ‫ימי הספידה‬ ‫ה‪91‬פות ‪/‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪466‬‬

‫הספירה‬ ‫ימי‬
‫ספק לו אם ספר ספה " ע ‪ -‬ראה שו " ע או " ח סתפ " ט סיח ‪ ,‬והועתק גם בשו " ע‬ ‫‪..‬‬ ‫‪,‬‬

‫לאדה " ז שם ובשו " ת שואל ומשיב מהדורא ד ' ח " ג סקכ " ז למה לא נאמר דודאי דלא‬ ‫‪.‬‬
‫ספר באם עדייו לא עברו ל ' יום כו ' ‪ .‬כז באחרונים ( הובא בארחות חיים ‪ -‬החדש ‪-‬‬
‫מתפיט שם ובשד "ת אספ " ד מע ' ברכות ס "א ס " ק יט ) הצ " ע בזה להסוברים ( ורבים‬
‫שיש לפלפל בדבריהם ‪ -‬לא מפני‬ ‫להקל ‪ ,‬ואף‬ ‫הם ) דספק ספיקא בברכות ‪ -‬ג " כ‬
‫בשו " ע ‪.‬‬ ‫הפלפול נסור מפס " ד ברור‬

‫כמ " ש שמתפללים מעריב בעוד היום גדול ‪ -‬כמה טעמים להיתר נמצאים‬ ‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬
‫בספרי הפוסקים ובפרט בטח אומר אח " כ ק " ש בזמנה וכן ספירה ‪ .‬אלא שבהשגע‬ ‫‪.‬‬
‫לספירה ‪ ,‬בטח יעלה בידו לספור רק לאחר צאת הכוכבים ‪ ,‬שהרי הספירה הוא‬
‫עי " ז ‪.‬‬ ‫בחשאי ‪ .‬ועוד יש תקוה שאולי עוד כמה מבני המושב יעשו כמוהו‬

‫ובתור מאמר המוסגר והערה בהענין ‪ ,‬באם כנ " ל הספירה דיום שלאחר זה‬
‫יספרו ג " כ בעוד היום גידל יש לסדר שיספרו למחרת עוה " פ ‪ ,‬כמובן כלא ברכה ‪,‬‬
‫והרי בלא " ה יש כאלה הסופרים בלילה וכן ביום אותה‬ ‫השחר ‪.‬‬ ‫בעת תפלת‬
‫הספירה ‪. . .‬‬
‫)‬ ‫תש ‪ ..‬כ‬ ‫[ יצן‬ ‫‪.‬‬
‫( תתכתב כ ה‬

‫[‪44‬י~י‪)-‬‬

‫‪ ,‬נזדמנה לידי שנה וו שאלת אחד שקבר קו התאייך באמצע ימי הספירה‬ ‫‪. .‬‬
‫ובמילא נתוסף לו יום במספרו ‪ ,‬ונסתפק בהנוגע למנין ולברכה ‪ -‬במשך ימות‬
‫הספירה לאחרי עברו קו התאריך * ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ועוררתי אותו שנוגעת עוד יותר השאלה ‪ -‬בהנוגע לחג שבועות שלו ולפעוט‬
‫נראה בהנוגק למנינו ולברכה ‪ ,‬שאף שאיו ספק שצריך להמשיך דוקא בספירתו שלו ‪,‬‬
‫ג " כ לברר ‪ ,‬הנה מהיות טוב אל וכו '‬ ‫ספייה אחת פעמיים ‪ ,‬ויכול‬ ‫שהרי מופרך לכפול‬
‫שבכאז ויכוין לצאת בה [ שהרי הברכה היא על עצם‬ ‫מאחדהיום ‪,‬‬
‫הברכהמספד‬
‫ולא על‬ ‫וישמע‬
‫המצוה ‪,‬‬
‫‪-‬‬
‫שלכו איו טתידה במה שלהמכרך הוא יום שלשים‬
‫ולהשומע ל " א יום ] ‪ .‬ובהנוגע לתה " ש ‪ ,‬הרי כיון שאינו תלוי בימי החדש ואינו תלוי‬

‫ואילך‪ .‬המו ‪. 7 -‬‬ ‫‪168‬‬ ‫‪.‬‬

‫ח ‪ -‬ו ן ‪ 285 ,‬ואילך ‪ .‬חי נ ס ‪ -‬ע‬ ‫ראה בארוכה לקו "ש‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬
‫‪467‬‬ ‫שיחות‬ ‫ימי השפירה‬ ‫‪/‬‬ ‫המיפות‬ ‫לקוטי‬

‫בבית דין אלא ‪ -‬תיכף לאחרי שכלה ספירת שבע שבועות ‪ ,‬והנ " ל ספר מ " ט יום ע " פ‬
‫התורה ותמימות הם אצלו ‪ ,‬עליו לחוג תה " ש למספרו ‪ ,‬ז ‪ .‬א ‪ .‬יום אחד קודם לבני‬
‫המקום ‪ ,‬כאן ‪ .‬אלא ‪ . . .‬הורותיו למצוא עכ " פ עוד שנים ‪ -‬מורי הוראה ‪ ,‬שגם דעתם‬
‫כנ "ל ‪.‬‬ ‫יהי '‬
‫תשי ‪ -‬ח )‬ ‫( ממכתב כ ‪ -‬ג תפז‬

‫‪44‬י‪)- -‬‬ ‫מ'‬

‫‪ , . .‬ואם בכל עניני טוב וקדושה ‪ ,‬התורה ומצותי ' ‪ ,‬הובטחנו יגעת ומצאת ‪ ,‬על‬
‫אחת כמה וכמה שיגיעת כת " ר וחבריו שיחיו נכללת בהבטחה זו דומצאה ‪ .‬ובפרט‬
‫שזכות הרכים מסייעת ‪.‬‬
‫ועוד זאת שמדובר בצעירים שרוב חייהם עדאז לדניהם ‪ ,‬וכל הטבה בגיל זה‬
‫נכפלת פי כמה לכשישתחררו ויסתדרו בחיי משפחה ויתברכו בבנים ובני בנים ‪-‬‬
‫שיושפעו לטוב משינוי טוב בתקופה זו בחייהם ‪.‬‬
‫ולקשר עם עניז ותוכן ימים אלה דימי ספירת העומר ‪ ,‬ידועה התמי ' על נוסק‬
‫יום ראשון לעומר " וכן‬ ‫הספירה ‪ ,‬שלכאורה הי' צריך להיות במספר סידורי ‪ " -‬היום‬

‫להית‬
‫צרועהבהתאם‬
‫והוראה בזה ‪,‬‬
‫שההשתדלות בזה‬
‫למתדתורה ‪ ,‬אלא שרמז‬ ‫‪.‬‬
‫ימים " וכן הלאה‬
‫שניוהכנה‬ ‫אחד ‪,‬‬
‫עלי'‬ ‫לוםימי‬
‫ולאשהם‬
‫אלה‬‫ימיםוכו '‬
‫לתוכןשנ "‬
‫" יום‬

‫באופן אשר כל ההשגים ביום ראשון יישמרו במילואם גם ביום השני אלא שביום‬
‫השני יוסיף עליהם ‪ ,‬וכן ביום השלישי יהיו נכללים בו ופועלים פעולתם ההשגים‬
‫דשני הימים הקודמים וכן הלאה ‪ ,‬מוסיף והולך ‪ ,‬ועוד יותר משני פעמים ‪ .‬ככה ‪-‬‬
‫בדוגמת שיתוף ‪ -‬פעולה של שני אנשים ‪ ,‬שאז כוחם רב יותר מסכום הכוחות שלהם‬
‫‪.‬‬
‫בנפרד ( ראה סוטה לד ‪ ,‬א )‬
‫)‬ ‫( ממכתב ימי הספירה‬

‫פ‪4‬‬
 ‫שיחות‬ ‫שמיני‬ ‫הוספות ‪/‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪468‬‬

‫שמיני‬
‫‪,‬‬ ‫במענה למכתבו מב " ב טבת‬

‫בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק ' של ב " ק מו " ח‬
‫אדמו " ר זצוקללה " ה נבג " מ זי " ע ‪ ,‬מתאים לתוכן כתבו ‪ ,‬ומובן שכיון שהוא הכותב‬
‫אודותם ‪ ,‬הרי הודיעו חז " ל המתפלל בעד תבירו וכו ' נענה תחלה ‪ ,‬ובזה מהעיקר ‪-‬‬
‫שליט " א ‪ ,‬הוא וזוגתו ואת בתם שי ‪ ,‬לתורה‬ ‫‪...‬‬ ‫מילוי משאלות לבבו לגדל רך הנמול‬
‫ולחופה ולמעשים טובים ‪.‬‬
‫במ " ש אודות הנער הרוצה להתגייר ‪ ,‬וכו ' הן ע " פ נגלה ועוד יותר מזה ע " פ‬
‫פנימיות הענקים ‪ ,‬הרי כיון שעד עתה לא התעסק בזה ‪ ,‬כדאי שיקשרם עם רבנים‬
‫חרדים לדבר ה ' ‪ ,‬והם יתענינו בזה ויעשו כפי הוראת תורתנו ‪,‬‬

‫במ " ש אודות האברך ‪ , . , .‬הנה מה שאמרתי לו בהנוגע לחלב עכו " ם הוא ‪ -‬ע " פ‬
‫‪.‬‬
‫סיפור הידוע מכ " ק מו " ח אדמו " ר ( וכמדומה גם נדפס ) ‪ ,‬שחלב עכו " ם מעורר‬
‫צריך להזהר‬ ‫ה"‬ ‫ספיקות באמונה ‪ ,‬ואלו הדברים שאמרתי לו ‪ ,‬ושאם בכל הזמנים‬
‫מהנ " ל כמובן ופשוט ‪ ,‬עאכו "כ הנוער דארצוה " ב ובפרט באלו הלומדים במוסדות‬
‫ששם תערובות טו " ר ‪ ,‬ולאום מלאום יאמץ ‪ ,‬וד " ל ‪ ,‬ומ " ש אודות בריאותו של הנ " ל ‪,‬‬
‫כמדומה לי שאמר ברור ‪ -‬אשר נמצא ב ‪ . . ,‬ולביתו בא רק לעתים רחוקות ‪ .‬בכל‬
‫אופן ‪ ,‬הרי אין הענין בידי לשנותו מהאמור בפירוש ‪ .‬ופשיטא שא " א למי שהוא לקחת‬
‫ע " ע אחריות להעלים ענין שכנ " ל מתעוררים ממנו מסיקות באמונה ‪ .‬במה שמקשר‬
‫זה שנמנע להשתמש בכליו של הוריו שי ' ‪ -‬אינו מובן ‪ ,‬שהרי למאכלים של חלב‬
‫מאבלים ‪.‬‬ ‫ישנם כליס מיוחדים ‪ ,‬זבמילא איז זה נוגע לכל הכלים ונמילא לנז " נ‬
‫בשאלת הנ " ל אם להחליף מקום לימודו לישיבה אחרת ‪ ,‬הרי הישיבה שאודותה‬
‫כוהת ‪ -‬שם לה ששם מורים ברוח יר " ש ‪ ,‬ובעוד כמה ענינים דכשרות שמתוקנים‬
‫בטוב ‪ ,‬ובודאי גם בענין דחלב ישראל ‪ .‬ובמה שאומר אביו שי ' שקשה יהי ' עליו‬
‫התשלומיז ‪ ,‬בודאי אפשר להם להשתדל בזה ‪ ,‬שהרי בטח נמצא בעירם כמה מכירים‬
‫עם המנהלים דישיבה האמורה ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫אזכירו בעת רצון על הציון הק ' להצליח פעולתו בענין המחיצה ויה ‪ -‬ר ‪ ,‬מתאים‬
‫ליסוד כל הר ' חלקי השו " ע ( שלכז כא זה לראשונה ) שאל יבוש מפני המלעיגים ולא‬
‫ישפיע בכל מקום שידו מגעת שגם‬ ‫עוד אלא שעוד יהר טופח ע " מ להטפיח ם‬
‫ההשתדלות ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫הם לא יבושו מפני המלעיג ס ‪ ,‬ואז תצליח‬

‫בברכה לבשו " ט‬

‫במש " כ בעניז הס " ת ‪ -‬הרי ישנה עדות כשרה מה " ת ‪ ,‬שגזה " כ היא וכידוע ‪ ,‬שלא‬
‫אירע דבר ‪ .‬אלא שכתודה על חסד השי " ת שלא אירע דבר ‪ -‬כדאי שיפריש נד '‬
‫‪,‬‬ ‫דולר לצדקת חנוך עטה " ק ‪.‬‬
‫כמנ " נ גה כנח חש ' ‪ .‬ח )‬

‫‪.‬‬
‫ראה סג " מ אידיש ‪ 7‬ד‪ ,5‬ההן ל ‪.‬‬ ‫י)‬
 ‫‪469‬‬ ‫שיחות‬ ‫אייר‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫‪ . . .‬במ " ש אודות בשר הקפוא ‪ ,‬הנה מעולס איני רוצה להשתתף בענין זה באיזה‬

‫‪.‬‬
‫אופן ‪ ,‬כיון שההיתרים בזה הם לא לדברי הכל ‪ ,‬חלק מהמתירים ‪ -‬הם רק בדיעבד‬
‫ובעת רעבון ‪ ,‬חלק מהמתירים הוא בתנאים מסויימים ‪ ,‬שלא תמיד מקיימים אותם ‪,‬‬
‫וכיון שאיני יודע התנאים על אתר באה " ק ת " ו ‪ ,‬עתה ‪ ,‬איז כידי לבררם אל נכוו ‪ ,‬לכו‬
‫זה ‪. . .‬‬ ‫איני יכול להתערב בכל‬
‫)‬ ‫הנוה ו‬ ‫[ סיג‬ ‫['‬ ‫[‬ ‫ממת‬ ‫(‬

‫*‬

‫א'‬ ‫פרקי אבות ‪ -‬פרק‬

‫הואיל כיק מו " ח אדמו ‪ -‬ר לאמר לו ‪ ,‬הדיוק והעמידו‬ ‫בהיות פעם לבקור הרב ‪. .‬‬
‫תלמידים ‪.‬‬ ‫תלמידים הרבה ולא רבים ‪ .‬זיי זחלז לחגג זיין‬

‫ואולי יש לפרש ‪ ,‬שתמיד בכמות ( בזמן ) ובאיכות ( במהות ) יהיו בכח " תלמידים‬
‫(‬ ‫תמיד לקבלת ולשגשוג וכו' ‪.‬‬
‫שדיש ‪ -‬א )‬ ‫אדמו ‪ -‬ר‬ ‫ל "ק‬ ‫מתכת [‬

‫‪4‬‬ ‫*‬
‫אייר‬

‫לאחר הפסק ארוך ‪ ,‬מאשר הנני קבלת מכתבו מג ' אייר ‪ .‬ובעת רצון יזכירו את‬
‫בל אלה שכותב אודותם ‪ ,‬על הציוו הק ' של ב " ק מו " ח אדמו "ר זצוקללה " ה נבגית‬
‫לו ‪.‬‬ ‫זי " ע ‪ ,‬כאו " א להמצטרך‬

‫ולפלא שמקצר כל כך ועד לאפס ‪ -‬בהנוגע לפעולות במסגרת צעירי אגודת‬

‫חב " ד ובסרט בהפצת המעינות ‪ .‬ויהי רצון שלא יה " זה אלא חסרון בכתיבה אבל לא‬
‫בהפעולות ‪ ,‬אף שכבר כתבתי ‪ ,‬שרואים שהידיעה שבמשך הזמז יכתבו ע " ד המעולות‬
‫לפלוני ‪ -‬מביאה זה הוספה בפעולות אם בכמות או באיכות או כשניהם גם יחד ‪,‬‬
‫ויהי רצון שיבשר טוב בזה ‪,‬‬
‫ובפרט שהרי נמצאים אנו בחודש זיו ‪ ,‬בו נולדו זיותני עולס ‪ ,‬וידוע דברי‬
‫האריז " ל ‪ ,‬כשהימים נזכרים ( ה " ה גם ) ונעשים ‪ ,‬הנה יתוסף בכל ענינים הכללים‬
‫והפרטים בתכ " ‪ -‬חירות וגאולה להרבות זיו והארות מעשיות אבותנו ‪ ,‬וכמבואר‬
‫‪,‬ימיהם ‪.‬‬ ‫בתניא שכל אבריהם ועשיותיהם רק לרצוז העליון לבדו כל‬
‫אייר חשי ‪ -‬טן‬ ‫'‬ ‫חחכתב ט‬

‫‪4‬‬ ‫*‬
 ‫שיחות‬ ‫תזריע‬ ‫הוספות ‪/‬‬
‫לקדטי‬ ‫‪47‬‬

‫~‬
‫תזריע‬

‫‪ . . .‬והשי " ת ימלא ימי הריון זוגתו חח " כשורה ובקל ותלד זחו " ק בעתה ובזמנה‬
‫כשורה ובקל‬ ‫‪.‬‬
‫שבלי בליטות ישתדל בפתיחת הארון בימי הקריאה בס " ת ‪ ,‬עד‬ ‫ה"‬ ‫ומהנכון‬
‫תוסיף על מה שמנדבת לצדקה‬ ‫תח "‬ ‫לאחר הלידה בשעה טובה ומוצלחת ‪ ,‬וזוגתו‬

‫‪.‬‬ ‫כמנ נ א טנא חש ' ‪ .‬נ‬ ‫"‬

‫‪,‬‬ ‫יה ' בבקר ‪.‬‬ ‫קודם הדלקת נרות ‪ -‬ג " כ ביום ב '‬

‫לעי‪)-‬‬

‫וכיוו שלפעמים הכי קרובות מצב כזה בא כתוצאה מקירוב בלתי רצוי ‪-‬‬ ‫‪. ..‬‬
‫בזמן שאיו הקירוב מותר ע " פ תורתנו הק ' תורת חיים ‪ -‬וכיון שלפעמים בא זה גם‬
‫מאי וכשלימות בידיעת כל הדינים בזה ‪ ,‬לכן עליהם ‪ -‬על " ועל בעלה שי ' ‪ -‬לברר‬
‫אצל רב מורה הוראה כל הפרטים בזה ‪ ,‬ועל מנת להתנהג באופן זה מכאן ולהבא ‪,‬‬
‫הרצון ‪.‬‬ ‫ואיו לך דבר העומד בפני‬
‫ומהנכון אשר יבדקו את המזוזות בדירתם שתהיינה כולו כשרות כדיו ‪ ,‬והיא‬
‫תשמור על מנהגן הטוב של בנות ישראל הכשרות להפריש לצדקה קודם הדלקת‬
‫טוב‪.‬‬ ‫הנרות בכל ערב שבת וערב יום‬
‫)‬ ‫השנ ‪ .‬ו‬ ‫איין‬ ‫'‬ ‫( ממנחנ א‬

‫במענה למכתבו ‪ ,‬בו כותב ע " ד ביקור רפואי ‪ ,‬כנראה מלפני זמן ‪ ,‬אשר על יסוד‬
‫זה אמר הרופא ‪ ,‬שכאילו זוגתו תחי ' אינה בת בנים ‪.‬‬
‫ואינו כותב כל הפרטים בזה ‪ ,‬וכיון שכמה טפולים רפואיים חדשים נתגלו‬
‫לאחרונה ובפרט בשנים הכי אחרונות ‪ ,‬מהנכון שיסגו עוד הפעם ליזפא מומחה‬
‫במקצוע זה ‪ ,‬ולשאלו היש בקידושים האמורים השחך גם אליהם ‪.‬‬
‫וכיוו שתמיד זקוקים לברכת השם יתברך שהוא נותן התורה ומצוה המצוה ‪,‬‬
‫מובן שצריכה להיות ההנהגה בחיי היום יומים מתאימה להוראות תורתנו תורת חיים‬
‫ובקיום מצותי ' עליהם נאמר וחי בהם ‪ ,‬ובפרט ‪ -‬דיוק בשמירת חוקי ודיני טהרת‬
‫המשפחה ( גדה ‪ ,‬הפסק טהרה ‪ ,‬טבילה במקוה כשרה וכו ' ) ‪ ,‬וגם לברר אם איז בזה‬
‫חסרון ידיעה שמביא לחסרון בקיום ‪ ,‬לשאת זה צריכים לברר אצל מורה הוראה ] ‪,‬‬
‫מהאמור ‪.‬‬ ‫שזהו הדרך לקבלת ברכת השם ובפרט במצב‬
‫‪471‬‬ ‫שיחות‬ ‫תודיע‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫כשיכתוב בדיוק השמות שלו ושל זוגתו בצירוף שם האם של כל אחד מהם‬
‫בלשון הקודש ‪ -‬שכו נוהגים להזכיר בתפלה ‪ -‬יזכירום בתפלה להאמור ‪.‬‬
‫לשאלתו דעתי בנוגע לאמוץ ( חדחפטירונג ) ברוב פעמים ההנהגה עם הילד‬
‫שמאמצים הוא ‪ ,‬מבלי לגלות לו שאינו מיוצאי חלציהם ‪ ,‬ובכל אפן ההנהגה עמו ‪-‬‬
‫כיוצאי חלציהם ממש ‪ ,‬שזהו מביא לידי איסורים דחבוק ונישוק ( המותרים רק בין‬
‫בנים להוריהם ממש ‪ ,‬ולא של אלו המקבלים ילד לחיזורן והמובא בספרים על דבר‬
‫גידול יתום בביתו ‪ ,‬הרי זה מובז שרק באופז שנזהרים באוסז הדרוש בכל הנ " ל ‪ .‬וזהו‬
‫אמוץ * ‪,‬‬ ‫מדברים הכי קשים ‪ ,‬ורק כשבטוחים להזהר כדרוש ‪ -‬יש מקום לשאלת‬
‫חשו ‪ -‬ד )‬ ‫מ‪ -‬ח‬ ‫‪1‬‬ ‫וממנתב נ ‪-‬‬

‫המז ‪ -‬ל ‪,‬‬ ‫‪. 193‬‬ ‫‪.‬‬

‫ראה לקו " ש חי ב ע '‬ ‫*)‬

‫מל‪44‬יי‪)-‬‬

‫במענה על מכתבו מג ' ואתחנז ‪ ,‬עם הפתקא המצורפת בו ‪ ,‬אשר תקרא בעת רצון‬
‫על הציוו הק ' של כ " ק מו " ח אדמו " ר זצוקללה " ה נבג " מ זי " ע ‪ .‬וכן השו " ת שלו ‪ ,‬אשר‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫כבקשתו מוסגר‬

‫והנה בכגון דא ‪ ,‬אנו אין לנו אלא הוראת ב " ק אדמו " ר הצמח צדק בשו " ת שלו‬
‫אה " ע ספ " ט ( חלק א ' ) ‪ ,‬אשר מקיל הוא בכגון דא כיון שנוגע לבריאות ובסרט כנדון‬
‫‪.‬‬
‫דידי ' ‪ ,‬שכפי כתבו ‪ -‬הרופאים בדעתם שבכל פעם שמתעברת היא בסכנה ויש‬
‫להטעים פס " ד זה בפרט בגזרנו דור יתום זה ‪ ,‬כי הרי אפילו אלו המחמירים הוא‬
‫בשביל חומר היגין דשז ' ל‪ ,‬אבל המחמיר בכגון דא מביא ברובא דרובא לפרישות‬
‫‪.‬‬
‫למשך ומניין ארוכים פחית ‪-‬יותר ‪ ,‬ובמילא גורמיט סי ‪ -‬ו לשז " ל ר " ל ובעוה "ר ‪ -‬יותר‬
‫תכוף מאופן השימוש במוך ‪ -‬כיון שאז הדבר תלוי בשני אישים ויש ימי הפסק‬
‫טהרה בינתים כו ' וכו ' ‪ -‬עד שבסוף דבר ‪ -‬ע ‪ -‬י החומרות גורמים הפד הכוונה ‪,‬‬
‫וד "ל ‪ .‬ואף שצ ' ע אם יש לפרסם דבר זה לעמי הארץ ‪ -‬ככדי שלא ילמדו הפרוצות‬
‫מן הצנועות והבריאות מן החלשות ‪ ,‬הנה לשואלים יש להורות כדעת כ " ק אדמו " ר‬
‫הצמח צדק ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫נ‪ .‬ב‪.‬‬
‫‪ .‬הדיעות בדיז דלשמש במוך ‪ -‬מלבד הספרים שנזכרו בשו " ת צ " צ שם ‪-‬‬ ‫‪..‬‬
‫ראה שד " ת אסיפת דינים מע ' אישות א ‪ ,‬לב ‪ .‬ובפאת השדה שם מע ' אישות סק " א‬
‫( שהורו ‪ -‬כמעשה ‪ -‬להיתר) ‪,‬‬

‫מה שהביא משו ‪ -‬ת מהרשים ח " א סנ " ח דסמוך לטבילתה וסמוך לוסתה לא‬
‫ישמשו כיון שאז רוב נשים מתעברות משא ‪ -‬כ בשאר הזמנים ועפמש " כ בשו " ע או ‪ -‬ח‬
‫סתר ‪ -‬ו ‪ -‬ואיז תח " י שו " ת הנ ‪ -‬ל לעייז בפנים ‪ ,‬אבל במחכ " ת ‪ ,‬תמוה ביותר חידוש עניז‬

‫מ‪8‬ן ‪ . 179-‬המו ‪ -‬ו‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ראה לקאש ח ' ג ע '‬ ‫‪-‬ן‬
 ‫שיחות‬ ‫תזריע‬ ‫‪/‬‬ ‫הזיפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪472‬‬

‫זו ‪.‬‬ ‫כגון דא כיוו דלא אשתמיט אף א ' מהראשונים והאחרונים להגביל הגבלה‬
‫ולפענ " ד ‪ ,‬כנ " ל ‪ ,‬חומרא בנדויך יש חשש שתגרוס דוקא היפך המכווז ‪ ,‬ואין לנו‬
‫להוסיף חומרות מדעתנו בפס " ד של אלו אשר מימיהם אנו שותים בו ‪ /‬ולתעד‬
‫מעירובין ( סג ‪ ,‬ב) כל הישן כו' ‪.‬‬
‫מה שהעיר בענין חומר העון ותיקונו ‪ -‬עיין תניא ספ " ז ושם באגרת ההשובה‬

‫ן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬ט‬ ‫‪,‬‬ ‫( '‬ ‫ט‬ ‫‪-‬י‬ ‫מחנחנ‬ ‫‪,‬‬

‫פ"ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פ" ג‬

‫"‬
‫יד ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.,‬‬
‫במ " ש אודות המורה דהישיבה שהרופאים בדקו גם אותו ‪ ,‬ואומרים שצריכים‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לבדוק הזרע ואינו חפץ‬

‫הנה אף שאין מעניני לפסוק שאלות ‪ ,‬אבל ישגה הוראה מב ‪ -‬ק מו " ח אדמו " ר‬
‫ש " צריכים למסור נפשו " על זה ‪ ,‬כוונתו על הענין דזחו " ק ‪ .‬אלא שישנם כמה אופנים‬
‫כבדיקת הנ " ל ‪ ,‬ויש לעשות ‪ ,‬עכ " פ כהתחלה ‪ ,‬לבחון ע " י שיקחו מהרחם לאחרי הביאה‬
‫וכיון שוהו לפני שלשת ימים ה " ז קל הרבה יותר מאשר כשלוקחים ישר מהבעלי ‪.‬‬
‫‪. .‬א ‪,‬‬ ‫‪1 (1‬‬ ‫ך‬ ‫מ‪. 1‬‬ ‫"‬ ‫ג 'ק‬ ‫[‬ ‫( טמנת‬
‫‪-‬‬
‫'‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬מו ‪,‬‬
‫'‬ ‫‪. 180 - 181‬‬ ‫‪.‬‬
‫חי ב ע '‬ ‫ראה לקמש‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬

‫קשרו‬ ‫לא‬ ‫כ ילדו בניתוח קמרי יותר משלש פעמים ‪ ,‬ובב " ז ‪-‬‬ ‫[ ( ‪-‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫כמפורסם ‪.‬‬ ‫הצינורות ‪,‬‬

‫לכהנ "ל ‪.‬‬ ‫קדימה להולדה כביה " ר שהיא רגילה בו ‪ .‬אזכיר עה " צ‬
‫‪-‬וש ‪ .‬מ ‪,‬‬ ‫שנט ‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫[‬ ‫חחנח‬ ‫‪,‬‬

‫כותב אודות מצב בריאות זוגתו תחי ‪ ,‬ודעת הרומא ( בקשר עם זה ) בנוגע‬ ‫‪.. .‬‬
‫לעיבור וכו ' ‪,‬‬

‫ובענינים כאלו מובן וגם פשוט שעליו לפנות לרב מורה הוראה בסביבתו ויורהו‬ ‫‪.‬‬

‫דעת תורה ‪ ,‬תורתנו הק ' ותורת חיים ‪ ,‬כהאמור ‪ ,‬כי איז מחליטיז כבגון דא על דעת‬
‫עצמו ‪.‬‬
‫ומהנכון אשר יבדקו את התפילין שלו ואת המזוזות בדירתו ‪ -‬שתהיינה כולן‬
‫כשרות כדין ‪ ,‬וזוגתו תחי תשמור על מנהגן הטוב של בנות ישראל הכשרות ‪,‬‬
‫להפריש‪ ,‬בל "ג ‪ ,‬לצדקה קוים הדלקת הנרות בכל ערב שבת וערב יום ‪ -‬טים‬
‫‪473‬‬ ‫שיחות‬ ‫תזריע‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫ובנוגע להדוחק בפרנסה ‪ ,‬ידועה עצה היעוצה מרז " ל להרבות בצדקה ולחלקה‬
‫ברכות פעמים ( ראה אגה " ק מכ " א ) ‪ .‬ומהזמנים המסוגלים לזה הוא בבוקר דבל יום‬
‫חול ‪ ( ,‬ראה דא " ח עה " פ וישכם לבן נבוקר ) קודם תפלת הבוקר ( ראה הקדמת‬
‫הסידור ) ‪ -‬להפריש פרוטות אחדות לצדקה ‪.‬‬
‫תמו ‪ ,‬תשנ ' ב ‪,‬‬ ‫( ממכתב י ‪ -‬א‬

‫‪.‬‬
‫( למניי‪-‬ו‬

‫‪1‬כ‪11‬דאי יוכל למצוא עצה שיעשה‬ ‫‪. . .‬‬ ‫וידבר עוה " פ עם‬ ‫!ן !‬ ‫‪.‬‬ ‫מבהיל‬ ‫‪. ..‬‬
‫בהקדים הכי אפשרי כוונתי ב י מ י ם ‪ -‬שהרי המדובר בעניז שנכרתו עליו‬ ‫‪1‬ה‬
‫מילה‬ ‫הי‬
‫ג ב ר י ת ‪ 1‬ח ( כ ל מצות התורה רק ל בריתות וע " ן רמב " ם סוף‬ ‫י‪.‬‬
‫שם‬ ‫‪.‬‬ ‫' מ " עפת שחר מ‬ ‫שי‬ ‫שעה אחת אדפ‬ ‫אמי‬
‫למרע " העה '‬ ‫‪.‬‬
‫"‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬
‫נפק " מ בהוצאות כספית ‪ - -‬יסולק מ מ‪1‬כ‬
‫קטר "‬ ‫ות‬ ‫ועש ‪ -‬ק ס‬ ‫חוק ‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫ההוא יצר לדחות א‬ ‫ש‪ .‬מוי ‪ .‬אני‬ ‫)‬ ‫מהוי‬ ‫ושלא ה ‪-‬‬ ‫ן מנה ‪-‬‬ ‫עי‬ ‫מענה לאחד שדיוח שהשפיע‬ ‫‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫המרז ‪.‬‬ ‫למשך וסד‬

‫'ביי‪"-‬‬

‫בהערתו במש " כ בד " ה זכור ה ' ( המאמרים אידישק הענעים דטהמש " פ מילה‬
‫פקו " נ דוקא ‪-‬‬

‫נ " ל כי מדגיש שם ב ' נקודות ‪ :‬א ) יוקר הגוף ולא רק הנשמה ‪ .‬ב ) ההשתוות‬
‫מרכ " ד עד סכ " ד בעילוי האדם ‪ .‬וההוכחה בזה ‪ -‬בהנ " ל היא דוקא ‪ :‬א ) כללות מצות‬
‫( צוותא וחיבור ) השי " ת את הגוף ‪ -‬בכי השלבים שלו ‪ -‬הכנה ותיכף באופן‬
‫התחלת התהוותו ‪ ,‬בגמר יצירתו כשיון בו כוחו (דב " ר ר ‪ -‬פ תצא ) ‪ ,‬משך כל קיומו‬
‫אח " כ ‪ .‬ב ) בג ' הנ " ל אין מקום כלל למעלות האדם ‪ ,‬כי ‪ -‬נדה שטבלה באונס טהורה ‪,‬‬
‫עיקר מילה ‪ -‬בזמנה ( שהנימול אינו שייך בכלל לכוונה ) ‪ .‬אפילו בקטן בן יומו כל‬
‫נפק " מ‪ ,‬להניצול ‪ .‬ואדרבה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עניז הפקו * נ בתקפו ופשיטא שאין הכוונה בזה ‪-‬‬
‫ט‪.‬א‪,‬‬ ‫('‬‫‪. ,‬י ש‬ ‫ממנחנ נ ‪-‬‬
‫ק א ה‪1‬‬

‫‪ . 212‬המ‪. 7 - 1‬‬ ‫‪'1‬‬ ‫)‬ ‫‪-‬‬

 ‫שיחות‬ ‫תזריע‬ ‫‪/‬‬ ‫הוססת‬ ‫לקוטי‬ ‫‪474‬‬

‫שואל חוו " ד במה שהוסיפו לפלונית שם מחמת חולי ואח " כ נזכרו שהשם‬ ‫‪...‬‬
‫ולפלא שאינו מזכיר אם כבר עברו שלשים יום‬ ‫אחותה ‪.‬‬ ‫שהוסיפו הוא גם שם‬
‫איפז ‪ ,‬לדיתי איז לעשות מילתא דתמיהא ‪ ,‬וכמבואר‬ ‫שהחזיקו בשם הנוסף ‪ ,‬אף כי בכל‬
‫בכ " מ ‪ ,‬ובפרט בצוואת רבי יהודה החסיד ‪ ,‬ולכן אפילו אם עברו שלשים יום ‪ -‬הרי‬
‫ע " פ המבואר להלכה למעשה בשם שנשתקע ‪ -‬יש להוסיף לה שם חדש ‪ ,‬וכמנהג‬
‫ישראל ‪ -‬במי שברך בעת שאחד מקרובי ' יעלה לתורה ולהחזיק בו ‪ ,‬וכבר מבואר‬
‫‪,‬‬ ‫בכ " מ בשם הנוסף שהוא כא לראשונה ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫המת חשה ון‬ ‫ממנחת ט‬

‫לכאו ' ‪ ,‬כיוד שהשואל קרא השם ע " ש המת ולא ע " ש החי ‪ ,‬איז בזה חשש שינוי‬ ‫‪...‬‬
‫טעם "‬ ‫מנהג ישראל ‪ ,‬יבפרט ‪ ,‬שלא ידע שיש איז בחיים ששמה כך ‪ ,‬ולא נשאר אלא‬
‫גם מ " ש בסיח סי ' ת " ס ‪ ,‬שטחיות ל ' משמע‬ ‫תפתח ‪- .‬‬ ‫דכת " ר דמאז יקפיד כו ' ואל‬
‫‪,‬‬ ‫החי ‪,‬‬ ‫דאינו מדבר אלא בקריאה ע " ש אבין‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ממנחם י נ א‪ [ 717‬וש סן‬

‫‪ .‬לפלש קצת שכותב שנכדו של שלום משה הכהן שי נקרא בשם ‪ .‬יוסף משה ‪.‬‬ ‫‪, ,‬‬

‫ואולי יש בזה פליטת הקולמוס ‪ ,‬או שהשם משה אצל זקנו הוא שם שנשתקע ‪ .‬ובאם‬
‫לאו ‪ ,‬הרי כדאי ‪ -‬מכלי לעשות רעש מזה ‪ -‬ישתדלו ששם הנכד יה " בעיקר ‪-‬‬
‫יוסף ‪ .‬וכן בהנוגע לשמו באנגלית ‪. . .‬‬
‫משי " ג )‬ ‫( ממכתב כ " ד מיון‬

‫פ‪4‬‬
 ‫‪475‬‬ ‫שיחות‬ ‫מצורע‬ ‫‪/‬‬ ‫‪1‬םות‬ ‫ה"‬ ‫לקיטי‬

‫מצורע‬

‫מה שהקשה במכתבו האחרון על הממקנא בנדה ( מב ‪ ,‬א ) דהוי כרואה מתוספתא‬
‫זבים רפ " ג ‪ ,‬דלסי פ " הגר " א בזבה איז מינה איז סותרה וא " כ הוי כנוגעת ‪ -‬לא‬
‫הבנתי קושיתו ‪ ,‬דבש " ס איירי בפולטת ש " ז שקבלה ובתוספתא ‪ -‬ברואה אינה מינה ‪,‬‬
‫דאפילו טומאה דנוגעת איז עי " ז ‪ ,‬דאיז האשה מטמאה בלובז ‪.‬‬
‫ב ) מה שהקשה במכתבו שם ‪ -‬בר " ש זבים פ " ר מ " ו ‪ ,‬דמפרש בתוספתא הנ " ל‬
‫דאין מינו סותרו היינו זב שראה כו ' שאין סותר אלא יום א ' משא " כ בזבה דסותרת ז ' ‪,‬‬
‫בזב ‪.‬‬ ‫דא " כ ה " ז חומר בזבה ולא‬

‫הנה גם בעצם הדין יש להקשות ‪ ,‬דכיוון דגזה " כ הוא דדוקא זיבה גמורה סותרת‬
‫כל ז ' ולא כשהיא מעורבת ‪ ,‬א " כ גם בזבה צ " ל הדין כן ‪ ,‬דאם תראה לובן בימי זובה‬
‫הרי אף שאצא בלא צחצוחי זיבה ‪ ,‬לא תסתור חלא יום א ' ( ראה נדה כב ‪ ,‬א ובתוס '‬
‫שם ) ‪.‬‬
‫סותר ‪,‬‬ ‫עוד צעוק לפי זה ‪ -‬דהול " ל אין מינו מעורב‬

‫הן ‪.‬‬ ‫הס ' יש כמה קושיות ‪ -‬מה‬ ‫פ"‬ ‫גם לכאורה צ " ע ‪ ,‬מש " כ הריש רעל‬

‫ולישב כל הערות הנ " ל ‪ ,‬ובאשר בלא " ה מוכרח לומר דהר " ש במשנה זו נדפס‬
‫‪.‬‬
‫בלתי מתוקן ‪ ,‬כי בין התיבות " אשה ברא " " חסרות כמה תיבות כמובן אולי אפ " ל ‪,‬‬
‫דנפל בדפוס עוד טעות ובמקום * ופ " זה " צ " ל " ופ " הא ' לא יתכז" ‪ -‬ומיושב כל‬
‫הנ " ל ‪ .‬ומה שמפרשי התוס ' העתיקו פ " הא ' ולא הב ' ‪ -‬הנה קלבד " מ ‪ ,‬שלא הרגישו‬
‫)‬ ‫( מתכתב חדש תאזנה חשי ‪ -‬ג‬ ‫הנ "ל‪.‬‬ ‫בכל הערות‬

‫‪444~9‬י ‪)-‬‬

‫‪.‬‬
‫‪ . . .‬שמחתי במאד להודע אשר ב ‪ . .‬סודרה המקוה כפי הוראת כ " ק אדמו " ר‬
‫( מהורש " ב ) נ " ע ‪ ,‬וזוהי עוד ראי' ומופת מוחשי ‪8‬ז מען גייס מיט' ז אמת ותקיפות‬
‫"‬
‫המתאימה ‪ ,‬איז פשר דעם אמת וועריו שלע בטל ‪ ,‬ומתקיימת הבטחת כ " ק אדמו ר‬
‫‪.‬‬
‫הזקן אשר ההולכים בעקבותיו יצליחו בעבודתם בתורה ובמצות‬ ‫‪.‬‬
‫תשי ‪ -‬ב )‬ ‫אתר‬ ‫'‬ ‫( מלכתב י‬

‫י‪-‬‬ ‫המז "‬ ‫קבב ‪,‬‬ ‫קיצורים והערות לתניא ס ‪ -‬ע‬ ‫)‬ ‫‪4‬‬

‫לל‪444‬י‪1-‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬מצורע‬ ‫לקוטי‬ ‫‪476‬‬

‫‪ . . .‬ועוד אחת ‪ -‬שצריכה המקוה להעשות בהתאם להוראות ב " ק אדמו " ר‬
‫( מהורש " ב ) נ " ע כיון שהוא הפוסק שלנו ‪ .‬וכידוע ג " כ בדין ‪ ,‬אשר באתרא דרב צריך‬
‫להתנהג דוקא כרב ‪ ,‬אף כי באתרא דשמואל כו ' ‪ ,‬ואיז בזה עניו דלא תתגודדו מכמה‬
‫טעמים וכו ' וכותב הנני זה כדי שיעיינו בזה כיוז שבטח ישתדלו אצלם לעשות דוקא‬ ‫‪.‬‬
‫ע " פ הוראות אחרות ‪ .‬מובן שאין עליהם להכנס במלחמה ‪ ,‬אלא להסביר ‪ ,‬שזהו היפך‬
‫הדין להכריח את מי שהוא שלא לקיים כדברי ופסק רבו ‪ ,‬ובפרט בענינים כאלו ‪,‬‬
‫שמקואות אלו ואלו כשרים הם ע " פ דין לכל הדיעות ‪ ,‬אלא שיש ומהדרין לצאת ידי‬
‫"‬ ‫להיפך ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫דעת פוסקים אלו בוויתורם על דעת פוסקים אחרים ‪ ,‬ויש שעושים‬
‫כנח תש ‪ - .‬ג ‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫'‪.‬‬ ‫ממכחד‬

‫ל "י‪: -‬‬

‫במכתבו האחרון כותב למזכירות ‪ ,‬שהכשר המקוה במקומם הוא ע " י בור ( לשוז‬
‫יחיד ) דמי גשמים ‪ .‬ובודאי ידוע לו ‪ ,‬אשר בשנים האחרונות נתפשט המנהג לעשות‬
‫שני בורות ‪ -‬נוסף על המקוס שבז טובליט ‪ .‬וכבר ידוע שבמקוה משתדלים לצאת‬
‫רובא דרובא של כל הדיעות בזה ‪ ,‬וה " ה גם מענינא דחנוכה הבע " ל ‪ ,‬וכמבואר דעת‬
‫כמה מהאחרונים שבאמת יכלו להדליק המנורה גם בשאר השמנים שבהיכל ‪ ,‬כיון‬
‫שטומאה דחו " בצבור ‪ .‬אלא שרצה הקב " ה להראות חיבתז של ישראל שתתקים‬
‫המצוה מן המובחר ( וי " ל שלכז דוקא במצות חנוכה ישנו העניו דמהדריז מז‬
‫‪.‬‬
‫המהדריז ) וה " ה בטהרה בכללותה שיש להדר בזה כנ " ל ומזה מובן ג " כ בהרמז‬
‫דטו *ט ( רמב " ם סוף הל ' מקואות ) שזהו בדוגמא לדיעות נפסדות ודיעות ישרות ‪ ,‬שגם‬
‫בזה יש להדר עד כדי להיות מהדרין מן המהדרין ‪ ,‬היינו לימוד נגלה דתורה לימוד‬
‫רזיז דאורייתא ולימוד רזא דרזין דאורייתא ‪ ,‬ומבהגר בב " מ בדא " ח ‪ ,‬שכיח שהתורה‬
‫היא שעבוד הבעל זה הקב " ה לחשתו זוהי כנסת ישראל ‪ -‬יש בזה שלשת הענינים ‪:‬‬
‫שארה ‪ ,‬נגלה דתורה ‪ .‬כסותה ‪ ,‬נסתר דתורה ‪ ,‬שזהו בחי ' לבוש כיון שאינו נכנס ונתפס‬
‫כל צרכו ‪ ,‬ואדרבה המושכל מקיף את השכל ‪ .‬ועונתה רזא דרזין ‪ ,‬וכמבואר בלשוז‬
‫רז " ל אין דורשיז כו ' אלא ביחיד ‪ ,‬ואכמ "ל ‪.‬‬
‫תשמו )‬ ‫פסל ‪,‬‬ ‫( ממכתב ינ'‬

‫‪1‬‬ ‫ל " י ‪--‬‬

‫‪ . . .‬בענין המקואות ‪ -‬בכלל טובה הצעתו ‪ ,‬אלא שבמקום ש ( מסיבה ) מציע‬

‫לעשות בור המכשיר מן הצד ‪ -‬פשט יענין לעשות ב ' בורות מכשירים ( מב'‬
‫צדדים ) א' ‪ -‬ע"י זריעה ‪ ,‬ב ' ‪ -‬ע " י השקה ‪ ,‬ועכוז במאד ‪ .‬וק ‪",‬ל ‪.‬‬
‫ס ' ‪ 11‬חשך ‪ -‬נו‬ ‫'ך‬ ‫י‬ ‫ממנתב‬
 ‫‪477‬‬ ‫שיחות‬ ‫מצורע‬ ‫‪/‬‬ ‫השפות‬ ‫לקוטי‬

‫‪ . . .‬פשוט שבמקום שלא יסכימו למקוה זעג " ז ‪ -‬יש לעשות מן הצד ‪ ,‬ושניים ‪:‬‬
‫לזריעה ולהשקה ‪.‬‬
‫לודאי ) ישנם שינויים ( עתה ‪,‬‬ ‫( קרוב‬ ‫לכתבו ע " ד ניילאז ופלאסטיק ‪ -‬כמדומה‬
‫‪.‬‬
‫בהשגע להדכרים מהם עושים הנ " ל וכיון שכ " ק אדנ " ע‬ ‫לזמן )‬ ‫ומשתנה גם מזמן‬
‫(‬ ‫איו להשתמש גם בהנ " ל ‪. . .‬‬ ‫מחשב גומי לדבר המקב " ט ‪-‬‬
‫)‬ ‫"‬
‫ס ' ‪ 11‬ת נ ‪ -‬נ‬ ‫‪1‬‬ ‫"‬
‫מבנ נ נ‬

‫)‬ ‫קלייך‬

‫וכו ' ‪.‬‬ ‫כותב אודות אופני תיקון המקוה‬ ‫‪...‬‬

‫ומובן וגם פילוט שטוב שתהיינה ג ' בורות ‪ ,‬כז מוכרח שהרקת המקוה תהי‬
‫מלמעלה ולא מלמטה מפני חשש זוחליו אפילו באם הסתימה דלמטה באופן שלא‬
‫(‬ ‫טומאה ‪. . .‬‬ ‫מקבל‬
‫תשם ‪ -‬א )‬ ‫ממנתב י ‪ -‬א המח‬

‫מ‬‫ך‪-‬‬ ‫‪4‬יי'‬ ‫‪.‬‬ ‫(‪5‬‬

‫וכבר הצליח בעסקנות הצבורית בעניו שיעור‬ ‫‪...‬‬ ‫מודיע ‪ ,‬כי נסתדר בעיר‬ ‫‪...‬‬
‫לימוד ברבים ‪ ,‬וכן עשה ג " כ התחלה ‪ -‬אף כי ‪ ,‬לע " ע ‪ ,‬מצער היא ‪ -‬בנוגע לעניו‬
‫המקוה ‪ .‬ונצטערתי במאד על מה שמתעכב הדבר ‪ ,‬וכידוע שענין טהרת המשפחה ‪,‬‬
‫הרי איז זה ענין ומצוה פרטית ‪ ,‬כ " א נוגע למהות וחיי הילדים הנולדים ‪ ,‬וכז ג " כ‬
‫משפיע על מהות וציור הכללי של הבעל ואשתו ‪ ,‬וכמבואר בכמה ספרים בנגלה וגס‬
‫‪.‬‬
‫בנסתר ‪ .‬וידוע ג " כ מה שפסקו אפילו האחרונים וגם מבין העולמ ' שע אשר מותר‬
‫למכור בית הכנסת בשביל לסדר עניו של מקוה ‪ ,‬ועייז ג " כ בתוי" ט סוף מס ' יומא על‬
‫המשנה ‪ :‬אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים כו ' מקוה ישראל ה ' ‪ ,‬מה מקוה‬
‫מטהר את הטמאים אף הקב " ה מטהר את ישראל ‪ .‬והביאורים בזה אך למותר ‪ ,‬ולא‬
‫באתי אלא לזרז על העתן ‪ ,‬כציווי רדל בספרא ר " פ צו ‪ ,‬וגם שיהי ' לו אמתלא ומבוא‬
‫בכדי לזרז עוה " פ את הבע ‪ -‬ב שלו המתעסקים לעשות את כל הצריך בעניו זה‬
‫( מחנף י ‪ -‬ז טנא תשיב‬
‫)‬ ‫בהקדם ‪.‬‬

‫עין יצחק ‪ -‬חאו " ח מ " ג ‪,‬‬ ‫*)‬

 ‫שיחות‬ ‫משרע‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוט ‪,‬‬ ‫‪478‬‬

‫‪ . . .‬מ " ש בנוגע להמקוה ‪ ,‬אתעניז לדעת אם מתקיימת היא כפי רצון‬
‫כ " ק אדמו " ר‬
‫( מהורש " ב ) נ " ע ‪ ,‬ואם גם לא ‪ ,‬אם קל הדבר בטח יתקנה באופן שתתאים לרצוז‬
‫הנ "ל ‪. . .‬‬
‫רן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫נ‪.‬‬ ‫[‬ ‫ממכת‬ ‫‪,‬‬
‫" ן הש '‬ ‫"‬

‫כ"ק‬ ‫ב ) נהניתי במאד במה שמתקנים את המקוה במחנם הס ' ע " פ הוראת‬ ‫‪...‬‬
‫( מהורש " ב ) נ " ע ‪ . . .‬ואין כדאי להמשיך את העזיז יותר מהמוכרח ‪,‬‬ ‫אדמו " ר‬

‫ע "ז ‪,‬‬ ‫ג ) בעגיז ההידורים נואפים ששואל עליהם ‪ ,‬הנה בזמן האחרון העירוני‬
‫מינים ‪ :‬א )‬ ‫והרצפה ‪ ,‬ישנם שני‬ ‫שבאותם הקחפלעס שמרצפים בהם את כותלי המקוה‬
‫שיש להם בית קבול מאחוריהם ‪ ,‬והב ) בלתי בית קבול ‪ ,‬אף שהם קטנים ביותר ‪ .‬והנה‬
‫אף שעד עתה לא ראיתי מי שיקפיד בזה ‪ ,‬כיון שגעשו לבנין ‪ -‬הרי כיון שהעירו‬
‫עי " ז יהיו הקחפלען נאחזים בטוב‬ ‫אותי שי " א שהב ‪ -‬ק משמש קבול להצעמענט לאשר‬
‫קבול ‪.‬‬ ‫יותר ) ‪ ,‬הרי אם אפשר בקי ‪ -‬כדאי להשיג הקאפלעו הקטנים שאיז להם ביה‬

‫ד ) מה שכותב במכתבו ‪ ,‬שאיננו מניח להרוס המקוה הישנה עד שתוגמר המקוה‬

‫החדשה ‪ ,‬הנה לכאורה ‪ ,‬כדאי הי' להשתדל שגם המקוה הישנה תה " כשרה בהידור ‪.‬‬
‫והתועלת שבזה ‪ -‬שיהיו שתי מקואות כשרות בעיר ‪ .‬והשי " ת יזכנו ‪ ,‬אשר ע " י‬
‫האתעדל " ח בהוספת טהרה בעולם ‪ ,‬נזכה בקרוב ממש למילוי היעוד ‪ ,‬וזרקתי עליכם‬
‫מיס טהורים ‪ ,‬בי מקוה ישראל ה ' ‪. . .‬‬
‫[ן‬ ‫חשי‬ ‫אלו‬ ‫‪1‬‬ ‫[‬ ‫ממנח‬

‫‪ . . .‬ג ) מ " ש שבמקום שרוצים להמשיך ‪ -‬המי גשמים ‪ -‬שצריך להיות בקרקע‬
‫הראוי לבלוע אם מותר לעשות זה ממלט ( צעמענט ) ‪ ,‬הנה כבר הובא בדרכי תשובה‬
‫למקואות סימן ר " א ס " ק ר " ו בשם שו " ת אמרי יושר " דפשיטא דע " י צעמענט כשרה‬
‫ההמשכה " ( ועצ " ע ובירור אם לא נשתנה המלט מאז ) ‪.‬‬
‫השתתף וסייע לו בתכנית המקוה ‪ ,‬אשר מלבד‬ ‫‪...‬‬ ‫ד ) נהניתי ממ " ש שהאברך‬
‫ביהדות‬ ‫במצבו‬ ‫לחזקו‬ ‫קירוב‬ ‫של‬ ‫דבר‬ ‫כל‬ ‫לחפש‬ ‫צריך‬ ‫הרי‬ ‫עצמו ‪,‬‬ ‫הענין‬
‫ובהשתתפותו בעניני חב " ד ‪ .‬וכותב אני להנ " ל עתה בעניו הנחיצות להדפיס לעתים‬
‫קבועים עניני חסידות וע " ד הערום של חסידות ודוקא בשפת המדינה ‪ ,‬ובטח גם‬
‫כת " ר שי ' מצדי יעוררו עד " ז ‪.‬‬
‫תקותי שלעת קבלת מכתבי כבר יערו גשמים ויוכלו להשתמש בהמקוה‬ ‫ה)‬

‫ובקשר עם זה ‪ ,‬כדאי הי ' לעשות תעמולה עוה " פ בעניני טהרת המשפחה אשר א " א‬
 ‫‪479‬‬ ‫שיחות‬ ‫מצורע‬ ‫‪,‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫בלאה " כ שבזה תלוי בריאות הילדים הנולדים ואפר של הבעל ואשתו ובו ‪ /‬והשי " ת‬
‫יוכהו לבשר בשועט בכל הנ "ל ‪ ,‬ובז בנוגע לבריאות זוגתו ושל עצמו שיחיו ‪.‬‬
‫והשתדלותו בקירוב לבם של בנ " י לאביהם שבשמים בודאי תמשיך לו תוספת‬
‫הצלחה בעניניו הפרטים הז בגשמיות והן ברוחניות ‪ ,‬וע ‪ -‬פ המבואר בתו " א בתחלתו ‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫שנט חש ' ‪-‬‬ ‫נ‪-‬ן‬ ‫"‬

‫כמנ נ‬
‫ככה ‪. . .‬‬
‫(‬ ‫אשר ע " י הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים‬

‫‪41‬‬

‫‪ , .‬מ " ש בענין המקוה אם להכשירה בקרח מלאכותי ‪ .‬הנה ידוע ששקו " ט בזה‬ ‫‪.‬‬
‫באחרונים ‪ ,‬ורבו המכשירים ( ש " ך לשו " ע סעיף לא ‪ ,‬תפארת ישראל ‪ ,‬דברי מלכיאל ‪,‬‬
‫ס"ק‬ ‫אחי עזר ח " ג ‪ ,‬פורת יוסף ‪ .‬לעומת ‪ -‬יד דוד ‪ ,‬הרס " מ עסשטיין ‪ ,‬דברי תשובה‬
‫מקוה‬ ‫קמ " ז ) ‪ ,‬אבל בכ " ז קשה עלי לתקוע עצמי לדבר הלכה ‪ ,‬ובפרט בענין‬
‫שמשתדלים לצאת ידי כו " כ דיעות ‪ ,‬ונוסף ‪ -‬בשאלתו ‪ -‬שהרב הססרדי אמר‬
‫‪.‬‬
‫בפשיטות שזהו אסור וא " ב יעורר תמי ' אם יכשיר וכיון שבטח עדיין קיימת המקוה‬
‫האחרת במחנם ‪ ,‬הנה יש לתקנה עד כמה שאפשר ולהשתמש בה ‪ .‬ובטח ירחם השי" ת‬
‫וירד הגשם מן השמים והרווה את הארץ ‪. . .‬‬
‫עלה ברעיוני ‪ ,‬שאולי עדייו חסר מה בהמקוה שלהם ‪ ,‬וזה מעכב הגשמים ‪ .‬וכדאי‬
‫לבדוק כל ענינ " עוה " פ ‪.‬‬
‫‪,.‬‬
‫(‬ ‫השי‬ ‫‪,‬‬ ‫ממנח נ ; ים‬ ‫(‬

‫‪41‬‬

‫נהניתי למ " ש ע " ד המקוה שהכל בטוב ‪ ,‬ולפלא שלא הזכיר באיזה אופן נקוו‬ ‫‪...‬‬
‫המים ‪ ,‬אם מי גשמים או כו ' ‪ -‬ובהתאם למה שכתבתי לכת " ר שי ' מכבר ‪ ,‬ובודאי‬
‫( ממנחנ ניט ס‬ ‫ימלא במכתבו הבא ‪. . .‬‬
‫השך ( (‬ ‫((‬ ‫'‬

‫‪5‬‬
‫)‬

‫בנועם קבלתי מכתבו מט " ו מנ " א ‪ ,‬והרגיע את רוח ' במ " ש שבאוצר המקוה‬
‫נתמלאו בערך תשע מאות ליטר מים מי גשמים ( רק אח " ז הוסיפו עליהם כו ' ) ‪.‬‬
 ‫שיחר‬ ‫מצורע‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקיטי‬ ‫‪480‬‬

‫ולפלא מה שכותב שאי אפשר לדעת בדיוק ובפרטיות התקון בהמשכת‬ ‫‪...‬‬
‫המקוה ‪ -‬שהרי בודאי מזמז לזמן מוכרח להחליף המים וכו ' ורואים איך שנעשה‬
‫העניו ‪.‬‬

‫וכבר האריב באחרונים ‪ ,‬שבעניז מקוה ‪ ,‬אין חל הגדר שלא להוציא לעז על‬ ‫‪,‬‬
‫הראשונים ‪. . .‬‬

‫' כריי ‪; -‬‬

‫קבלתי מכתבו מי "א סיון ‪ ,‬ונעים לראות בו אשר עכ " פ במקצת סידר כבר סדר‬
‫הלימוד שלו ‪ ,‬וגם אשר סידר בענין המקוה ‪ ,‬אשר כבד לשער גודל העגין בזה ‪ .‬ויזוע‬
‫מ " ש בשטה מן השמים ‪ ,‬בלקו " ת סד " ה תחת אשר לא עבדת כו ' ( להעיר מקובץ שבסי '‬

‫‪.‬‬ ‫[‬

‫ו ו ח ' ‪ 1‬פי ' " ‪,‬‬

‫( החנך‬ ‫ובכ " מ ' ‪' .‬‬ ‫מאה שערים ע' מה ) ‪.‬‬

‫מאח אדמו " ר‬ ‫מאשר הנני קבלת מכתבו מיום הגאולה י " ג תמוז ‪ ,‬גאולת ב " ק‬
‫ישראל ‪ ,‬אשר היתה בזה הצלת ונצחון התורה ומצותי '‬ ‫זצוקללה " ה נבג ' מ זי " ע נשיא‬
‫וק " ל ‪.‬‬ ‫בכלל ‪ ,‬וכמובז וגם פשוט מפרשת המאסר והגאולה ‪,‬‬

‫בו כותב ‪ ,‬אשר שאלוהו ע " ד השתדלותו בהנוגע למקוה כשרה ומהודרה בכמה‬
‫מקומות ‪ ,‬ובהם כאלו שהנהגתם שם בעניני תורה ומצותי ' דורשת תקון עיקרי ‪ ,‬ואולי‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫גם יותר מזה ‪ .‬ושואל דעתי‬

‫ויישר חילו וירבה חיילים להוסיף בהחזקת והפצת הטהרה בישראל בכל מקום‬
‫שידו מגעת ‪ .‬ובהנוגע לקושיא האמורה ‪ ,‬ידועה הבחינה בזה ‪ ,‬מה ששמע כ " ק מו " ח‬
‫אדמו " ר מב " ק אביו אדמו " ר זצוקללה " ה נבג " מ זי " ע ‪ -‬מה שענה לו ב " ק אביו ‪-‬‬
‫מוהר " ש זצוקללה " ה זי " ע ‪ -‬ביחידות ( נדפס בהיום יום כ " ג סיון ) ‪.‬‬

‫אלא שבזה להעיר ‪ ,‬כיון שפרסום השתתפותו בהאמור ‪ ,‬הרי איז זה נוגע להכשר‬
‫מאידך גימא י " ל שמי שהוא הרצה לטעות יטעה וילכוד בזה‬ ‫המקוה וכו ' ‪-‬‬
‫משמעות בלתי רצוי ' ‪ ,‬אף שינוא היפך הכוונה ‪ ,‬הרי לדעתי יש למעט בפרסום ככל‬
‫האפשרי ועד לקצה ‪ .‬ועד " ז הוא גם התנהגותי בענינים כאלו ‪ ,‬ע " פ מה שראיתי ‪-‬‬
‫לעשות ככל התלוי ‪ -‬להציל מי שיהי ' מבני ישראל [ ומה לנו פחות מסוג האמור‬
‫בסנהדרין מ " ד ריש עמוד א ' ‪ .‬ינפלאים דבר ' רשי ' שם ‪ ,‬עד ' יז שם קדושתם עליהם ‪.‬‬
‫‪481‬‬ ‫שיחות‬ ‫מצורע‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫דקדוק קל‬ ‫להצילם אפ " מעבירה על‬ ‫רחמגא * ן‬ ‫ובפירוש הר " ח ‪ -‬ישראל קרי להו‬
‫של ד ' ס עאכו " כ ביסודי הדת ובענין הנוגע לדורות ולדורי דורות ‪ ,‬שבזה הרי‬
‫הדרישה וההכרח הכי גדולים ‪ ,‬וכמובז גם מעניז העברת נחלה דאסור ‪ ,‬ואפילו‬
‫לי' ‪ .‬וק " ל ‪.‬‬ ‫מבישא לסבא ‪ ,‬דילמא זרעא מעליא הוי‬
‫)‬ ‫( ממכתב כ " ז תמס תשי ‪ -‬ת‬

‫ב )‪.‬‬ ‫הוא ‪ ,‬ולא רק כמעשה ( ראה שבת קיט ‪,‬‬ ‫ודגורו של ה ' מעשה‬ ‫*)‬

‫)‬‫לחייי‪-‬‬

‫‪ . . .‬ב ) הערתו בשער המילואים חלק החידושים דף ל ‪ -‬ג ע " ב שורה שני ' ‪-‬‬
‫שתיבת " שאינו * מיותרת ‪ -‬צדק בזה ‪ .‬והסיבה שגרמה לטעות המג " היא ‪ ,‬כי מקטע‬
‫זה לא הי אלא כתא אחד ושל מעתיק ‪ ,‬וכמ " ש בציוניי ‪ ,‬ורחיתי עתה שגם שם כתוב‬

‫" שאינו "‪.‬‬

‫ג ) הערתו להנ " ל ‪ -‬שנמצא באריכות יותר בשו " ת הצ " צ ‪ -‬הנה ע " פ טעות לא‬
‫באה בחידושים למס ' טהרות הערה כעיז זו הנדפסת לחידושי מס ' מקואות ( דף ל " ג‬
‫בשו " ת‬ ‫מע "ג ) ‪ ,‬אשר בעניני מקואות צריך להשוות את הבא במילואים למש " כ‬
‫‪,‬‬ ‫וחידושים על הש " ס‬ ‫‪.‬‬
‫ה ~‪ .‬ח ‪,‬‬ ‫המנחר נ " נ שנט‬

‫לשיי‪) -‬‬

‫‪ . . .‬בנוגע לטבילת עזרא וכיו " ב בקשר לבריאות וכו ' ‪ -‬ידוע מנשיאינו שטבילה‬
‫פעם אחת נעמס מעז חף זיך ( שלא תזיק ) ‪ ( ,‬וי "א זה ‪ -‬בשם הבעש"ט * ) ‪.‬‬
‫השקא )‬ ‫( חממתן ק " ו אנזל‬

‫‪-,‬‬
‫ראה ס ' בעש ‪ -‬ס פ ' יתרו אות סו ובדערות שם ‪ .‬חח ך ‪.‬‬ ‫*)‬

‫לנמקיי ‪)-‬‬

‫ובנוגע לשאלתו ‪ ,‬הנה בנוגע לתיקון ‪ :‬ירבה באותיות התורה ובאותיות‬ ‫‪...‬‬
‫התפלה ‪ ,‬כמובן שזהו נוסף על ג ' השיעורים בחומש תהלים ותניא בכל יום השוים‬
‫‪.‬‬
‫לכל נפש והריבוי באותיות התורה והתפלה ‪ ,‬כוונתי להוציאם בפה ג " כ כן ישתדל‬ ‫‪.‬‬
‫לקחת חלק בחינור וקירוב של הנוער ליראת שמים ‪ .‬והשלישית ‪ -‬שיסיח דעתו‬
 ‫שיחות‬ ‫מצורא‬ ‫‪/‬‬ ‫הנספית‬ ‫לקוטי‬ ‫‪482‬‬

‫מענין זה לע " ע ‪ ,‬היינו לא רק מהענין בעצמו אלא גם מהתבוננות בגודל ‪ ,‬החטא‬

‫ובהפלה ‪.‬‬ ‫ובנחיצות התיקון ‪ .‬ייסיח דעתו מכ " ז לגמרי ‪ .‬ויתקע דעתו בחוזק בלימוד‬
‫מובן שכל הנ " ל צ " ל בשמחה ( אף שמבואר בספרים באופן אחר ‪ ,‬הנה דרך זה יניח‬
‫כעבור איזה שנים ‪ ,‬ועתה יסיח דעתו מכל העניז ויתחזק לעבוד ה ' מתוך שמחה‬
‫דוקא ) ‪.‬‬
‫בטח זהיר הוא שיהי ' הגוף בריא ‪ .‬ושת ' שעות או שעה וחצי קודם השיגה לא‬
‫‪.‬‬
‫יאכל ולא ישתה בל " ג ‪ .‬מובז אשר הכוונה לאכו ‪ ,‬ש גדולה אבל אינו נוגע לאכילה‬
‫ושתי ' קלה ביותר ‪.‬‬

‫שניס ‪.‬‬ ‫עוד כלימודים איזה‬ ‫' משיי‬ ‫כודאי‬

‫‪,‬‬
‫אן‬ ‫קש ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫בברכת הצלחה בלימוד ביראת שמים‬
‫וומ ז‬ ‫‪,‬‬ ‫[‬ ‫מרח‬

‫במענה למכתבו מיום י " ג אד " ר אודות עניז הידוע ‪,‬‬

‫ואיז זההכוונה למלחמה עם המחשבה לא‬ ‫ובכדיהדעת ‪.‬‬

‫להקל את‬ ‫ממנה ‪ .‬היסח‬ ‫להסיח דעת‬
‫היעוצה ‪-‬‬ ‫טובה' אלא‬
‫דועה עצה‬
‫‪ -‬יעסיק את כח המחשבה בעניז‬
‫אחר שאיז לו שייכות כלל לתוכן המחשבה לא טובה ‪ .‬ומה טוב להעסיקו באותיות של‬
‫תורה ותפלה ‪ .‬ואם מעט אור דוחה הרבה חושך ‪ ,‬עאכו "כ הרבה אור ‪.‬‬
‫‪ :‬שקה ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אתן‬ ‫(‪( -‬‬ ‫מנתן‬ ‫‪,‬‬
‫"‬

‫ובשוגע לתיקון חטא הידוע ‪ ,‬הנה צריר להרבות באותיות התורה ובאזורות‬ ‫‪...‬‬
‫התפלה ‪ ,‬ושיהיו חקוקים בזכרונו איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא ‪ ,‬ומזמז לזמן‬
‫יחזור אותם בעל פה ‪ ,‬בדבור או עכ " פ במחשבה ‪ .‬וצריך לשמור על בריאות הגוף‬
‫ומוצלחת ‪. . .‬‬ ‫‪,‬‬
‫ולהסיח דעתו מהנ " ל ‪ ,‬אפילו מתיקונו ‪ ,‬עד לאחר הנשואיז בשעה טובה‬
‫איר‬ ‫"‬
‫‪.‬‬
‫הש ' ‪: [ .‬‬ ‫[‬ ‫ממו נ ' ‪ -‬ה‬

‫‪. ,‬יר‪,‬‬

‫איו ענספער אויף דיין בריף פון ב ' טבת והקודם ‪ ,‬דשם וולס דו שרייבסט ‪8‬ז דיר‬
‫איז גשרניט צוגעקומעז פשר דער צייט ‪ ,‬ד‪8‬רפסטו וויסעז ‪8‬ז ד‪8‬ס איז ‪ 8‬טייל פון‬
‫דעם יצר הרע שנשטעל ‪ ,‬בכוי ‪8‬פצושוושכז אין ענינים פון עבודה בכלל ‪ ,‬אוז לימוד‬
‫התורה בפרט ‪ ,‬סיט דעם אויסרייד שז סג חי מיי וועט פוז דעם גשרניט שרויסקומעז ‪,‬‬
 ‫‪483‬‬ ‫שיחות‬ ‫משרע‬ ‫‪/‬‬ ‫הוסקת‬ ‫לקוטי‬

‫איו שזוי ווי איז שלע ענינים וואס קומען פון דעם לעומת זה ‪ ,‬איז אל יכנס עמדו‬
‫בשקלא וטריא ‪ ,‬און מעז דשרף זיך דשגעגעז שט‪8‬רקען איז עבודת השם יתברך ‪ ,‬און‬
‫דעם ‪.‬‬ ‫מען פטור פון‬ ‫דורכ ' ז היסח הדעת ווערט‬
‫בנוגע צו דעם טנדער ענין וושס דו שרייכסט ‪ ,‬דטרף מעז אויד מסיח דעת זיק‬
‫‪.‬‬
‫פון דעם אוז מרבה זית איז אותיות התורה ותפלה אויך שז דו ז‪8‬לסט וויסעז אויף‬
‫אויסווייניג ‪9 8‬אר פרקים תניא אוז ‪ 8‬פ‪8‬ר פרקים משניות און אויך דעם מאמר‬
‫‪.‬‬
‫והדרת פני זקן בלקוטי תורה סוף פרשת קדושים און דער עיקר איז ווי געזטגט‬
‫פריער ‪ ,‬צו מסיח דעת זיין פון דעם גשנצען עניו ‪ ,‬און לעת עתה אפילו פוז דעם‬
‫תיקוז ‪ ,‬און זעלכסט ‪ -‬פשרשטענדליך ‪ ,‬שז די השתדלות מקרב זיין דעם צווייטעז צו‬
‫תורה ומצות ‪ ,‬איז ממשיך די סייעתא דשמיא איז דעס וושט דער מענטש שלייז‬
‫נויטיגט זיך ובהצלחה ‪ ,‬אוז זיכער טוסט דו שוי בהנוגע צו דער סביבה בכלל ‪ ,‬אוז צו‬
‫טבח תשטון‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬
‫זייןממכתב ר‬
‫(‬ ‫דיינע חברים איז ישיבה בפרט ‪ ,‬אוז השי " ת זלל דיר מצליח‬

‫יי‪17‬‬ ‫‪* .* ,‬‬

‫‪4‬‬

‫וצע "ג ‪.‬‬ ‫המאירי למקואות * ‪ .‬פ " א מ " א ע " ד הערה ג ' ‪ ,‬ו ' ‪ ,‬יגעת ' הרבה‬

‫לולא דמסתפינא נלפענ " ד ברור לומר ( ובפרט שכנראה רק בכתא אחד של‬
‫‪.‬‬
‫המאירי השתמשו ) ‪ ,‬דלעיל מזה ‪ ,‬אחר ' הפסקא ואין בזה חלוק ביז שאוביז לשאינז‬
‫שאוביו אחר שאינן בכלל מקוה " ‪ ,‬נשמטו אי איזה תיבות ‪ .‬ותוכנו " דיש מחלקיו‬
‫דשאינו שאוביז אמק "ט כמו מקוה " וביז מקוה למקוה נתחלף למעתיק ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועפ ז יתיישב ‪ :‬א ) למה הושמטה בהמאירי כא דעת הר ‪ -‬ש ‪ ,‬והראב "ד (ק ~מחולקק‬ ‫‪.‬‬
‫עם הרמב " ם בפי ' כל ד ' המשניות ) ‪ ,‬אף שרגיל בהם במס ' זו בכ ‪ .‬מ ‪ .‬ב ) הצע " ג ‪ .‬ג ) מובן‬
‫הסגנון ‪ " :‬וזהו שנתבאר בתוספתא " ( שהעיר ע " ז כת " ר כהערה ג ' ) ‪ ,‬וע " ד השמטה הנ " ל‬
‫ב' ‪.‬‬ ‫‪ -‬צ " ל גם בע " ו הערה‬

‫שם בהערה ה ' ‪ ,‬גם בפיה " מ " ביד הטמא " ‪ .‬וכנראה שהוא ע " ד הביטוי " על ידי‬
‫פ'" ‪.‬‬
‫‪ -‬הרמב " ם " ‪.‬‬ ‫הראב " ד " ‪ ,‬כנראה צ " ל‬ ‫שם ע " ה הערה א '‪. .‬‬
‫בסופו עמוד קט " ז ‪ ,‬שלשים זקניה ‪ .‬פתח בל " ל זקנים ‪ ,‬ובר " ש ותוספתא שבש " ס‬
‫ווילנא גם בסיומה ל ‪ -‬ב זקנים ‪ .‬ואת " ל שאיז כאז טה " ד ‪ ,‬יל " פ דבדבריו לא מנה ר " ט‬
‫ם עצמו מפני ענוותנותו ‪ ,‬וכן לא את ריה " ג ‪ ,‬כיון דמפרש זה בסגנוז הכתוב ‪,‬‬
‫שהזקנים פעלו אשר לא היה מציל את האיל מידיו של ריה ‪ -‬ג ‪ -‬כמה שינויים‬
‫בגירסת הספרי חוקת‪ ,‬ובשניהם צ " ע הגירסא שקרא ר " ט לרע " ק וריה " ג ‪ -‬בתוספות‬
‫ר'‪.‬‬
‫ח~ ‪ ..‬ט‪,‬‬ ‫וממכהי בנת‬

‫ת ‪.7 -,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הערות ב " ק אדמו " ר שליט ‪ -‬א על המאירי למקואות יעל ההערות דהמו " ל דהמאירי ‪.‬‬ ‫)‬ ‫‪-‬‬
‫‪81‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אחרי‬ ‫הוספות ‪/‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪484‬‬

‫אחרי‬

‫ב " ה ערש " ק מברכים חודש אייר ‪ ,‬ה ' תשל " ז‬
‫נ‪ .‬י ‪.‬‬ ‫ברוקליז ‪,‬‬

‫צו שלע שנטיילנעמער אין דעם יערלעכן‬

‫דינער פשר דעם מוסד ‪ -‬חינוך ‪ ,‬אהלי תורה " ‪,‬‬

‫ה ' עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה ‪:‬‬

‫עם העט מיר געפרייט צו בטקומעז די ידיעה וועגז דעם בעפשרשטייענדן‬

‫דינער ביום א ' פ ' אחרי ‪ -‬קדושים הבע " ל ‪ .‬ויהי רצון שז עס זשל זייז מיס גרוים הצלחה‬
‫אין שלע היגזיכטן ‪.‬‬
‫כידוע ‪ ,‬איו די פרשה פוז דער ווטר ‪ 8‬קוושל אוז הוראות פון תורת ‪ -‬חיים ( הוראה‬
‫בחיים ) פטר שלע געשעענישז פוז דער ווטך ‪ ,‬בפרט וויכטיגע געשעענישן וושס‬
‫תורה ‪.‬‬ ‫זיינעז דירעקט פשרבונדן מיט‬
‫לכאורה איז ץ פלא וולס די פרשה אחרי הויבט זיך ‪ 18‬מיט די פרטים פוז עבודה‬
‫פון כהן ‪ -‬גדול איז דעם ט‪8‬ג פון יום ‪ -‬הכסורים ‪ ,‬וושס ד‪8‬ם איז דשך נאר איין טטג אין‬

‫זיינען‪-‬‬
‫פרשה דורכ‬
‫געדשרפט‬
‫ערשט דער‬
‫דינים פון‬
‫עבודהדי השט‬
‫שפט ‪ ,‬שז‬
‫און די‬
‫ניסז איז‬
‫נעמענדיג‬
‫בפרט חודש‬
‫געוו‪8‬רן איז‬
‫אחת בשנה ‪,‬‬
‫אנגעזטגט‬
‫' שר ‪,‬‬

‫געפירט ווערז מיט זעקם חדשים שפעטער ‪ -‬בה בשעה ‪8 ,‬ז די ט‪8‬ג ‪ -‬טעגלעכע‬
‫הנהגה אוז פליכטז פון די כהנים גוערן געגעכן שפעטער ‪ ,‬אין דער פרשה אמור ( אל‬
‫הכהנים ) ‪.‬‬
‫אייגע פוז די דערקלערונגען אין דעם איז ‪ ,‬שז בשעת מ ' דטרף שרייגפירז די‬
‫כהנים אין עניני כהונה ‪ ,‬וושס דשם איז דלך פשרבונד‪ 1‬מיט קדושה ‪ -‬און ‪ 8‬העכערע‬
‫קדושה פון סתם ‪ 8‬אידו וואס געהערט אויד צו " ממלכת כהנים וגוי קדוש " ‪ ,‬דשרף‬
‫מען וגיסן ‪ ,‬שז דער יסוד אוז כח פון דער קדושה נעמס זיך פוז קודש הקדשים ‪ -‬איז‬
‫סרט ( בית ‪ -‬המקדש ) ‪ ,‬אין צייט ( יום ‪ -‬הכפורים ) ‪ ,‬אוז איז פערזטז פון דעם וולס שטעלט‬
‫מיט זיך פשר דעם " קודש הקדשים " פוז " ממלכת כהנים וגוי קדושי ( וואו צלע דריי‬
‫זשכז פשראיינציקן זיך אוז קומען צום אויסדרוק אין דער העכסטער מדרגה פון‬
‫קדושה ‪ ,‬ווי דערקלערט איז חב " ד איז דעם עגיז פון עולם ‪ ,‬שנה ‪ ,‬נפש ) ‪.‬‬
‫און ד‪ 8‬איז אויך שז טנווייזונג בנוגע חינוך על טהרת הקדש ‪ ,‬ווטס די נקודה פון‬
‫‪.‬‬
‫חינוך איז צו געבן דעם קיגד ‪ 18‬ערציאונג פוז גס כ ‪ .‬יזק ן לא יסר ממנה ‪ -‬שז דשס‬ ‫‪,‬‬
‫‪8‬ל ווירקז זיין גשגצן לעבז און דורכדרינגען זייז טשג ‪ -‬טעגלעכע הנהגה ‪ ,‬ווי עס‬
‫ווערט ערווטרטעט פוז יעדז איינעם און איינע וולס געהערן צו ממלכת כהנים וגוי‬
‫קדוש ‪.‬‬
‫‪485‬‬ ‫שיחות‬ ‫אחרי‬ ‫‪/‬‬ ‫החלפות‬ ‫לקוטי‬

‫אי‪ 1‬דעם געביט פוז חיזור זיינעו אויד פשר‪ 18‬די דערמשנטע דריי ושכן ‪ :‬דער‬
‫מוסד חינוך וואו ד‪8‬ס קינד לערנט ; די פטרמשטיווע ישרן פון חינוך זוען דער יסוד‬
‫די מחנכים אוז הנהלה וועלכע פירן דורך‬ ‫‪ :‬און‬ ‫דעם ג‪8‬נצן לעבי‬ ‫ווערט געלייגט פטר‬
‫די עבודת הקדש מון חינוך ‪ -‬דשם זיינען ‪ ,‬שזזי ‪ -‬צו ‪ -‬זשגן ‪ ,‬די דריי יסודות ( עולם ‪,‬‬
‫שנה ‪ ,‬נפש ) פוז חינוך ‪ ,‬וושס שלע דריי צוזשמעז דשרפן זיך פאראייניגען איז דער‬
‫קדושה ‪.‬‬ ‫העכסטער מדרגה סון‬

‫שבער כדי דשס צו פשרווירקלעכז בפועל ממש ‪ ,‬דטרף מע‪ 1‬הטבז די מיט ‪-‬‬
‫שרבעט און מיטהילף פו‪ 1‬די עלטערן און פון די פריינד אוו שטיצער מוז דעם מוסד‬
‫חינוך ‪ .‬און דטס איז די אויסגשבע פוז דעם יערלעכן דינער ‪ ,‬וולס קומט פטר אחת‬
‫בשנה ‪ ,‬שבער דחרף לייגן דעם יסוו פטר ששפן די נויטיגע מיטלעז ‪ ,‬כגשמיות‬
‫ישר ‪ ,‬בכדי שז דער מוסד זשל קענען דערפילז זיין אויפ ‪-‬‬ ‫ישנצו‬ ‫וברוחניות ‪ ,‬פשרן‬
‫אופז '‬ ‫ג‪8‬בע אין דער פולסטער מ‪8‬ס און אויף דעם בעסטן‬

‫ויהי רצון ‪ ,‬שז דטס שלעס אויבנדערמשנטע זשל געפינעז דעם ריכטיגען ‪8‬פ ‪-‬‬
‫קל‪8‬נג און ריכטיגען אויסדרוק ב‪ 8‬דעם דינער פון מוסד חינוך " אהלי תורה " ‪ ,‬און‬
‫לבב ‪.‬‬ ‫יעדער איינער או‪ 1‬אייגע ז‪8‬ל טלו איז דעם בשמחה ובטוב‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה‬

‫ולבשורות טובות‬

‫)‬ ‫שיי‪-‬‬

‫וכה " ג ‪ ,‬תקותי‬ ‫נבהלתי לשמוע שיש סברא אצלו לבקר ללמוד באיזה קוליג '‬ ‫‪..‬‬ ‫‪,‬‬

‫זו ‪.‬‬ ‫ובטחוני שיזניח סברא זו לגמרי ‪ ,‬וירגיע רוחי בבשו " ט‬
‫)‬ ‫ימחבתב לרש ‪ -‬ק י ‪ -‬ג אליו ה ' שי ‪ -‬ח‬

‫הקונטרס לח " י אלול עם מכתבי המצורף אליו בטח קיבל במועדו ‪ ,‬וקרא ג " כ מה‬
‫המכתב ‪.‬‬ ‫שכתבתי בשולי‬

‫מפני קוצר הזמן לא הארבתי אז כדבעי למהוי ‪ ,‬וגם חשבתי שאולי איו צורך‬
‫באריכות בזה ‪ ,‬וגם מלים קצרות יספיקו לו ‪ .‬אבל מכיון ששתק ולא ענה לי ע " ז ‪ ,‬הנה‬
‫ידוע בש " ס שני פירושים בשתיקה ‪ :‬כיון דשתיק אודויי אודי לי ' ‪ ,‬או שתק דבטולי‬
‫‪.‬‬
‫בטלי לדברין ‪ ,‬וכיון שיש מקום לספק ‪ ,‬הנני בא בזה באריכות קצת יותר וזהו המצב‬
‫כפי שאני רואה אותו ‪:‬‬

‫כ ‪ -‬ק מו " ח אדמו " ר הכ " מ בחר בו ועשהו לשלוחו להנהיג עדת בני ישראל‬
‫המשלח נותן מכוחותיו‬ ‫יכ‬ ‫במחנו שלוחו של אדם כמותו ‪ ,‬ואחד הטעמים כזה הוא ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אתרי‬ ‫ה‪91‬פות ‪/‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪486‬‬

‫להשליח ‪ ,‬זהו בכל אדם בכלל ‪ .‬ובפרט באדם שהוא פנימי ‪ ,‬ועוד יותר ‪ -‬אם המשלח‬
‫הוא עצמי ‪ ,‬וידוע מאמר הבעש " ט ‪ :‬עצם כשאתה תופס במקצתו הרי אתה תופס בכולו‬
‫‪.‬‬
‫( מובא במאמר ר " ה פ " ב ) ‪ .‬הרי כשהמשלח נתן להשליח מכחו הרי זה כאילו כולו‬
‫נמצא שם ‪,‬‬

‫לאיזה תכלית שלחו כ " ל מו " ח אדמו " ר הכ " מ ? הרי ברור הדבר ‪ ,‬שהוא כדי לנהל‬
‫עדתו בדרכי התורה והמצוה ‪ ,‬ולעזרם שיעלו כל אחד ואחת מהם במסילה העולה‬
‫בית א ‪ -‬ל ‪ .‬פשוט ג " כ ‪ ,‬שלזה צריך שגב השליח ילך בעלי' אחר עלי ' הרבה יחר מקהל‬
‫עדתו שממונה לראש עליהם ‪ .‬על ידי איזה אמצעים יכול השליח לעלות ? ישנה לזה‬
‫חב '‪7‬‬ ‫דרך המלך ‪ ,‬מלכו של עולם ‪ ,‬דרך סלולה ומבוארה על ידי חז " ל בכלל ‪ ,‬נשיאי‬
‫בפרט ‪ ,‬ונשיאינו הוא ב " ק מו " ח אדמו " ר הכ ‪ -‬מ ביחוד ‪ ,‬באיזה אופנים אפשר להפטר‬
‫מפתויי היצר הרע הנקרא וער קלוגינקער ‪ ,‬שזהו הקו דסור מרע ‪ ,‬ואיך לעלות בקו‬
‫דעשה טוב ‪.‬‬
‫אחרי כל זה ‪ ,‬אם ח " ו נכונה השמועה ששמעתי על דבר רצונו בעניו הקאלעדזש ‪,‬‬
‫הנה כמה תוצאות לזה ‪ :‬א ) מזמנו המצומצם גם בלאו הכי ‪ -‬ילך חלק גדול שלא על‬
‫ההשתדלות במילוי תפקידו הנ " ל ‪ .‬ב ) חלק מזמנו ישתמש בו לענינים שהם מנגדים‬
‫למילוי תפקידו הנ " ל ‪ .‬ג ) ממנו יראו וכן יעשו כתוספות מרזבה גם קהל ערתו ‪ ,‬לאמר ‪:‬‬
‫אם השליח של הרבי מליובאוויטש זצוקללה "ה נבג " מ זי " ע הכ " מ ‪ ,‬אחרי שלמד כמה‬
‫שנים בישיבתו ‪ ,‬בכל זה מוכרח הוא כדי צו ווערן ‪ 8‬מענטש ללמוד תורת‬
‫הקטלעדזש ‪ ,‬אם כן למה לנו לחיות בטעות ומוטב שנשלח בנינו ובנותינו לכתחילה‬
‫לקבל חינוך כזה ‪ .‬ד ) והיא העולה על כולנה ‪ ,‬ווטם השט ער צום רבי ' ן ‪ ,‬וושס ער‬
‫שלעפט עם מיס זיך אוז קחלעדזש ? ‪ -‬כחות המשלח נמצאים בו ‪ ,‬וכאשר גופו הוא‬
‫הולך לקחלע‪7‬זש ‪ ,‬הר ' גס נפש האלקיח האסורה בגוף זה מוברחת ללכת ג " כ ‪ ,‬ובדרך‬
‫ממילא גם כחות הרבי המלובשים בנפש האלקיח זו ‪ ,‬וכנ " ל ‪ ,‬דמקצת מן העצם כו ' ‪,‬‬
‫נמצא שלעפט ער ‪ ,‬כביכול ‪ ,‬רעם רבי' ז מיט זיך ‪.‬‬
‫אין חפצי להאריך יותר בכל זה ‪ ,‬וגם איני רואה הכרח לזה ‪ ,‬כי בודאי גם הנ " ל‬
‫והותר ‪.‬‬ ‫מספיק די‬

‫איני יודע אם יעם גדול בשבילו כל כך ‪ ,‬ובכל אופז ‪ ,‬תקותי ובטחוני שיעמוד‬
‫‪.‬‬
‫בנסיון זה ואז בודאי יראה כי זהו ענין הנסיונות ‪ ,‬כי לא הי ' בדבר זה ממש וכידוע‬
‫בחילוק נסיונות ובירורים ‪ .‬ויוסיף שיעור בלימוד התורה בכלל ותורת חב " ד בפרט‬
‫וחורת ב " ק מו " ח אדמו " ר הכ "מ ביחוד ‪ ,‬אשר כל זה הוא עצה שלא יבלבלוהו‬
‫מחשבות שהו צריכות להיות זרות לו ‪ ,‬ויוכל למלא תפקידו ‪ ,‬תפקיח נשמתו בעלמא‬
‫דין ‪ ,‬מתוך מנוחת הנפש ‪.‬‬
‫איני יודע יחס זוג ' הרבנית תחי ' לשאלה הנ " ל ‪ ,‬ובכל אופן הרשות בידו ‪,‬‬
‫ולכאורה נכון הוא ‪ ,‬שימסור לה תוכן מכתבי בעניז זה ‪.‬‬

‫ל‪,‬‬ ‫ל ‪ .‬הת ‪. ,‬‬ ‫נדלם בסה " מ תשי "א ע '‬ ‫)‬ ‫‪-‬‬
‫‪487‬‬ ‫שיחות‬ ‫אחרי‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫מראש ‪.‬‬ ‫בטח יודיעני מהחלטתו הטובה בכל זה וח " ח‬

‫אתענין לדעת אם היו תוצאות טובות במה שדברנו בהיותו כאן שיקבע שיעור‬
‫לרוחה ‪.‬‬ ‫לימוד ביחד עם זוג ' חח " באיזה מספרי חז " ל המתאימים יותר‬

‫אסיים בברכת כתיבה וחתימה טובה לו‬

‫ולזוג ' תח " ‪ ,‬שיזכה שעל ידו יתמלאו רצונות‬
‫ב " ק מו " ח אדמו " ר הכ " מ על מילואם ויוכל‬
‫להוציאם מהכח אל המועל מתוך מנוחת‬
‫הנפש ומנוחת הגוף ומתוך הרחבה‬
‫בגשמיות וברוחניות ‪,‬‬
‫המחכה לבשורות טובות‬

‫מוסגר בזה הקונטרס לראש השנה עם מכתב המצורף אליו ומכתב כללי הג '‬
‫שונים ‪.‬‬ ‫לשונות ‪ ,‬ומהנכון שיפרסם את המכתב כללי באופן המתאיפ בחוגים‬
‫)‬ ‫ח‬ ‫‪.‬‬ ‫השי‬ ‫כ " ד ארוך ‪,‬‬ ‫( המכתב‬

‫בהמשך לשני מכתבי שכתבתי לו עוד קודם היו " ט ‪ ,‬ושמפני הטרדות דחודש‬ ‫‪.,.‬‬
‫תשרי הוא חודש הכללי לא יכולתי להמשיך בעניה ואף שלא נענתי עדיין על שני‬
‫מכתבי הנ " ל ‪ ,‬הנט בזה להמשיך שיחתי ( בענין הקחלעדזש ) ובהמשך להג ‪ -‬ל ‪:‬‬

‫לכאורה יש בידו לאמר ‪ ,‬כיון שנדמה לי ( היפך מה שכתב הרמב " ם הל ' גירושין‬
‫סוף פ ' ב ' ) שרצוני לבקר וללמוד בקחלעדזש ‪ ,‬אלא מיני מי שאומר שאין זה מתאים‬
‫בשביל מעמדי ומצבי בכלל ‪ ,‬כי אין זה מתאים לציור של תמים ולציור של תלמיד‬
‫כ " ק אדמו " ר הכ ‪ -‬מ אשר אז כ ‪ -‬ק מו " ח אדמו " ר מלוה אותו בבל דרכיו וא " ב בהליכתי‬
‫בקחלעדזש מוכרח הוא כביכול ללכת אתי שם ‪ ,‬עפא פסק רז " ל תלמיד שגלה מגליז‬
‫רבו עמו ( מכות י ‪ ,‬א ) ‪ - ,‬הנה מי אומר שמוכרח אני בכל זה ‪ ,‬ולשעה ‪ -‬אפסיק ח " ו‬
‫הציור של תמים וכן אפסיק ח " ו לפי שעה הציור של חסידו של כיק מו " ח אדמו " ר‬
‫הכ ‪ -‬מ וממילא יפלו הטענות ‪,‬‬

‫אבל ‪ 174‬בידו כבר ‪ ,‬ועל פי הידוע גם בתורת הנגלה ‪ ,‬אשר גר שנתגחר הרי שוב‬
‫זרנו יכול לחזור חץ ‪ ,‬ואף אם יחטא אח "כ בכ " ז ישראל הוא כיון שנתגייר פעם אחת ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ועל דרך זה כן הוא בקדושה גופא כי מי שנעשה חסיד פעם אחת ‪ ,‬ומי שנתקשר‬
‫לאדמו " ר ‪ ,‬אמיר במילא הי' כמים הפנים אל הסנים ונתקשר אדמז ' ר עמו ‪ ,‬הנה איז‬
‫עוד ביכולתו להפסיק חץ ההתקשרות ‪ ,‬כיוז שזה תלוי גם בהאדמו * ר ‪ ,‬והוא ברוב‬
‫טובו וחסדו אסור עמו באזיקים ‪ ,‬ועל דרך ימ שכתוב באגרת התשובה רפ " ז מלך‬
‫אסור ברהטים ברהטי מוחא כו ' ‪ ,‬ולכן נקרא הקב " ה מלך עלוב ‪ ,‬עיי " ש ‪ .‬אשר עד " ז הוא‬
‫בצדיקים ‪ ,‬ובפרט בנשיא הדור ובפרטי מרטיות נשיאי תורת הנסתר ‪ ,‬וכידוע בזהר‬
‫( ח"ב דל"ח ע"א) אשר מאן פני האדק הויי דא רעביי ‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אחרי‬ ‫‪/‬‬ ‫הויטה‬ ‫עק ? טי‬ ‫‪488‬‬

‫‪ -‬מה שפירש שם בפירושי ניצוצי אורות בשם היעב " ץ שלומדים זה מתיבת‬
‫הובא' ג ) מדרש‬
‫במפרשי‬ ‫פרק ג ' ה‬ ‫וירושלמי על הוי ' ‪.‬‬
‫ביכורים (וכבר‬ ‫זה " ה ע " מ‬
‫להיפך) שזה קאי‬ ‫מבואר ( ע‬
‫ח ל מב " ב‬
‫הנ "‬ ‫למאמר‬
‫בדא "‬ ‫דוגמא ת " ח ‪,‬‬
‫הזוהר לרבות‬
‫" את "‬

‫שמואל פ " ז ‪ ,‬זוהר ח " ב קכ " ד ‪ ,‬ב ‪ .‬זוהר ח " ג ע " ס ‪ ,‬ב ‪ .‬רבינו בחיי פ ' תשא עה " פ והי ' כל‬
‫מבקש הוי' ‪ .‬ועייג " כ אור התורה להצ " צ פ ' שמות ‪ ,‬ע ' ל " ט ואילך‪- .‬‬
‫אין רצוני להאריך בזה ‪ ,‬כי בטוח אני אשר ‪ ,‬סוף כל סוף ‪ ,‬זרוק חוטרא לאוירא‬
‫אעיקרא קאי ‪ ,‬ויתעלה בו העיקר והשורש ‪ ,‬שזהו ההתקשרות לב " ק מו " ח אדמו " ר‬
‫הכ " מ על ידי אשר נלך " בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו " ויבשרני‬
‫בשויות טובות בזה ‪ .‬מובן אשר ההקדם בזה טובה ‪ ,‬כידוע אשר ' מים ' וצרו ‪ ,‬אשר‬
‫נקצב לאדם מספר הימים לברר חלקו בעולם ‪ ,‬וא " ב חבל על כל ' ום שעה ורגע שאין‬
‫‪.‬‬ ‫דין‬
‫חמכהב כ ‪ .‬זן מך חשון ‪-‬‬ ‫(‬ ‫ממלאים אותם מתאים למילוי שליחות נשמתו בעלמא‬
‫קשישן‬ ‫"'‬
‫~ר ‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪,‬‬

‫קבלתי מכתבו מעש " ק ‪ ,‬וולס נטכן בששרייבעו דברי ימי חייו קומסטו‬ ‫בתמהון‬

‫צום אויספיר בפשיטות שז דער איינציגער אויסוועג וושס דו הטסט צו איינטרדנען‬ ‫‪,‬‬
‫וכו ' ‪ . .‬און פון‬
‫כימיע‬ ‫להסתדרות‬
‫דערנשך ‪.‬‬ ‫גמור‪. ,‬בהקב " ה‬
‫ענגליש אוו‬ ‫בטחון זיך ‪.‬‬
‫לערנעו‬ ‫נארדו דורך‬
‫השבען‬ ‫דענסטמ‪8‬ל דטס‬
‫קענסט‬ ‫אוז לעבעז ‪ ,‬איז‬
‫וכו ' איו‬
‫'ך‬

‫דעם קעו מען זען ווי דער יצר הרע קען שריין נשרין ‪ 8‬מענשן ‪ -‬וויסענדיק ‪8‬ז איז‬
‫דעם גשנצעז קרייז ‪ ,‬איז ניטש אפילו איינער ושלכער ואל השבן געגשנגעז אויף דער‬
‫וועג ‪ .‬פון וולס קענסט זיך דטס פ‪8‬רשטעלז אוז דטס נטר בהחלטה גמורה ‪ -‬טז שלע‬
‫איבעריקע וועגען זיינעז ניט פשר דיר ‪ ,‬און ‪8‬ט דער נייער וועג פשרזיכערט דיר ‪8‬‬
‫אמת דו שרייבסט אויד ‪8 ,‬ז‬ ‫‪-,‬‬
‫הסתדרות טובהז און ביזט נטך מוסיף ‪ ,‬גם ברוחניות‬
‫אויב עם וועט זיין ‪ 8 . . .‬ספעציעלער נס ‪ ,‬קענסט דו זיך אויך איינ‪8‬רדנעל אויף שן‬
‫טנדער אופן ‪ - .‬זעלבסט פשישטענדליך ‪8 ,‬ז עם איז קיין ראי ' ניט צו דיינע רייד פון‬
‫פון ‪8‬‬ ‫וועגו התמים ‪ . . .‬שי' ‪ 0811‬ער איז געקומעז גשי‬ ‫דעם וושס דו ם‬
‫שנדער קריין ‪ .‬ניט קוקנדיק אויף דעם וולס ער לערנט עטליכע שעה לימודי חול ‪,‬‬
‫הלואי ווטלסט דו געווען פ‪8‬רקשכט איז לימוד החסידות ‪ -‬ניט ווייניקער פוז עם ‪,‬‬
‫אוו גייז שלץ מער צו רעכטם ‪ -‬מזוי ווי ער גייט פון י‪8‬ר צו י‪8‬ר ‪ -‬שלץ מער צו‬
‫רעכטס ‪.‬‬
‫ובהנוגע לפועל אויף דיר ווי אויף סלע אידעז ‪ ,‬שסייט געשריבעז ‪ ,‬לא יגעת‬ ‫‪.‬‬
‫ומצאת אל תאמיז ' און אויף דיר ווי אויף טלע אידען שטייט געשריבעו ‪ ,‬אין אדם‬
‫יודע במה משתכר ‪ ,‬וכמבואר באגרת הקדש סי ' ב " ב ‪ ,‬און די שלע חשבונות קומעו‬
‫‪8‬רויס דערנשך קאפויר ‪ .‬אוז בפרט ‪8 -‬ז דו ווילסס גיין אויף ‪ 8‬וועג ‪ 0811‬קיינער‬
‫פון דעם קרייז השט זי ניט דורכגעטר‪8‬טז ‪ ,‬אוז דו ביזט גארנישט משער אפילו די‬
‫‪,‬‬
‫נסיונות וושט זיינען פשרבונדעז מיס דעם ‪ ,‬און גרויסע שוועריקייטז בנוגע צו‬
‫הסתדרות גשמית איו דעם וועג פשר בחורים טזעלכע ווי דו כיו " ב ‪ .‬אוז דשם וולס‬
‫‪489‬‬ ‫שיחות‬ ‫אחרי‬ ‫‪/‬‬ ‫חוטפות‬ ‫לקוטי‬

‫דו שרייבסט שז דו השסט ניט קיין געשמשק אין דעם עניז און איז ‪ 8‬צווץטעז ענין‬
‫וכו ' ‪ -‬איז דשם ע " ד ווי דער ווטס ‪81‬גט ‪8‬ז ער השט הנאה פון תעניתים און איז‬
‫ממאס במאכלים מעדנים ‪ ,‬וושס רצון בעקשות היפך השכל קעו אויד דערצו‬
‫בריינגען ביט דער צייט ‪.‬‬
‫איך ווייס ניט ווער השט דשם דיר שריינגעגעבען דעם רעיון התמוה און מצער ‪,‬‬
‫און וולס דו זעהסט ניט וולס דש השנדעלט זיך ‪ .‬ואם לדעתי ועצתי ישמע ‪ ,‬השסט דו‬
‫געדשרפט שפלשזעו שלע מחשבות וועגעז תכלית ‪ ,‬אוו זעצען זיך לערנעז בהתמדה‬
‫ושקידה און נשר דורכאויס לימודי קדש נגלה וחסידות ‪ ,‬לכל הפחות אויף נשך דריי‬
‫פיר יאר ‪ .‬אוז איך ביז זיכער ‪ -‬אויב דו וועסט שזוי טשז ‪ ,‬וועסט דו השבען ‪8‬‬
‫‪.‬‬
‫הסתדרות בחיים פרנסה ‪ .‬בגשמיות ופרנסה ברוחניות און זעלבסט פשרשטענדליך שז‬
‫מעז דשרף זיך ניט שסנשרען און איינריידען זיך שז שלע ארום ווילען דיר נ‪8‬ר איינג‬
‫(‬ ‫וכו' ‪.‬‬ ‫משכעו און טרשכטעז ניט פשר דיין טובה‬
‫חשף ‪ -‬ן )‬ ‫ממכתב י ‪ .‬תמוז‬

‫ב ) בסש " ב שכ " ד " ומה שפקו " נ דוחה שאר עבירות וגם יעבור ואל יהרג‬ ‫‪...‬‬
‫היינו כפי ' חז " ל אמרה תורה חלל עליו שבת א ' כדי שישמור שבתות הרבה ולא‬
‫הוא" ‪.‬‬ ‫אלא דגזיה " כ‬ ‫‪...‬‬ ‫משום קלות העבירות וחומרן‬

‫והעיר ‪ :‬מה בא להוסיף בהענין דיעבור ואל יהרג ‪ .‬ואת " ל של ' " פקו " נ דוחה "‬
‫אפ " ל ‪ -‬רשות ‪ ,‬ובא להוסיף דגם יעבור כר היינו שחובה לעבור ‪ ,‬הרי דיז זה תלוי‬
‫במחלוקת הפוסקים ‪ ,‬ובודאי לא נחית רבינו לפלוגתא‪.‬‬
‫ואי משום הא לא איריא ‪ :‬א ) בכ " מ ל ' " דוחה " הוא חיוב ‪ ,‬וכמו עשה דוחה ל " ת ‪,‬‬
‫טומאה דחו " בצבור ‪ ,‬פסח ראשון דוחה את השבת וכיו " ב ‪ .‬ב ) בד " א די " א דרשאי‬
‫להחמיר ע " ע וליהרג בשאר עבירות ‪ ,‬הוא דוקא כשהנכרי מתכוון להעבירו על דת‬
‫‪ -‬שמלבד מעשה עבירה זו ‪ ,‬יש כאן גפ ענק הדת בכלל ‪ ,‬וכל ' הירוקד סנה ' ( פ ‪ -‬ג‬
‫ה " ה ) אי יהודי יהודי ‪ -‬אבל מצד עשית העבירה בלבד ‪ ,‬היינו כשהנכרי מתכוון‬
‫להנאתו ‪ ,‬גם לדעת התוס ' ודאזלה בשיטתו אסור להחמיר ‪ ,‬וכמ " ש במל " מ ( יסוה " ת‬
‫פ ‪ -‬ה ה‪4‬ד ) וכ‪4‬פ במטובע ין ‪ -‬ד סקנ " ז ס " א ( וש " ג המקורים ) ‪ .‬וא * כ בנדונת ‪ ,‬בתניא ‪ ,‬שסיר‬
‫יש לו להביא ראי מהא דלכ ‪ -‬ע יעבור וא"י בעשית שאר עבירות מצ ‪ -‬ע ‪.‬‬
‫והנה עוד יש להעיר בתניא כאן ‪ ,‬והוא ‪ :‬א " ת דראית דוגם יעבור כו ' מוסיף אמ " ש‬
‫פקו ‪ -‬נ דוחה כו '‪ ,‬לא הי' לו להביא כלל הא דפקו" נ דוחה כו' ‪.‬‬
‫בחברתה ‪.‬‬ ‫ועכצ " ל דיש בראי אחת מה שאיו‬

‫ואולי אפ " ל בישוב כהנ " ל ‪ :‬לשוו ועניו פקו " נ דוחה כו ' שהובא בש " ס ( יומא פ " ה‬
‫א ושם ) הוא ע " ד הל ' עשה דוחה כו ' ‪ ,‬היינו ‪ :‬א ) שהעש " היא מצה וכמו לפקח את‬
‫הגל ‪ ,‬אלא שאירע בזמן של איסור או בדבר של איסור בדין חולה ומי שאחזו בולמוס ‪,‬‬
‫וכמו שמדמהו שם בש " ס למילה בשבת ‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫אחרי‬ ‫‪/‬‬ ‫הנספית‬ ‫לקוטי‬ ‫ת‪49‬‬

‫( ועייג " כ בתוספתא שבת ספט " ז ‪ :‬אר " י מגיז לפקו " נ שדוחה את השבת שנא ' את‬
‫שבתותי השמרו יכול במילה ועבודה ופקו " נ כו ' ) ‪,‬‬

‫ב ) שחיוב גשר הוא לפקו " נ ולדחות את השבת או שאר עבירה כיו "ב ‪,‬‬

‫לשון ועגיו יעבור וא " י הוא ‪ :‬א ) שהעשי ' היא עבירה וכמו קטול אספסתא ( יבמות‬
‫קכא ‪ ,‬ב ) וכיו " ב ‪ ,‬אלא שאירע ( או שהנכרי מקשר ) זה עם הריגת נפש ‪ ,‬ב ) אין בלשון זה‬
‫כנ "ל ‪.‬‬ ‫משמעות חיוב ברור ‪ ,‬שלכן נשחר מקום למחלוקת הראשונים‬

‫ולכן הביא בתניא ב ' הענינים ‪ ,‬דפקו " נ ייעבור וא " י ‪ ,‬כדי לחזק הקושיא ולהוכיח ‪,‬‬
‫דוקא אם העשי '‬ ‫בפשיטות ‪ :‬א) שדחית העבירה הוא ח נ ‪ -‬מפקו "נ ‪ ,‬ב ) שאיז הדח "‬
‫"‬ ‫וא " י ‪.‬‬ ‫היא מצוה מצ " ע ‪ -‬מיעבור‬

‫וצע " ק מכתובות ( יט ‪ ,‬א ) דקאמר " פקו " נ " אף שאיז שם מצוה ‪ ,‬וי " ל דבשל תבירו ‪,‬‬
‫שאיל שייך לומר בזה דרשתי להחמיר על חבירו אף שעפ " ד יעבור ואל יהרג ‪ ,‬בכל‬
‫אופן חשיב ענין של מצוה ( לא תעמוד על דם רעך כו ' ) ‪ .‬ורק בדידי ' יש לחלק כנ " ל ‪,‬‬
‫עצמו ‪.‬‬ ‫כיון די " ל דרשאי להחמיר על‬

‫והנה ראיתי בס ' מנחת חנוך מצוה רצ " ו ‪ ,‬דמפרש דפקו " נ דוחה כו ' מוסיף ב '‬
‫‪.‬‬
‫פרטים ‪ :‬א ) דוחה אף אם הסכנה אינה באה ע ‪ .‬שמקיים המצוה ‪ ,‬וכמו מי שאחזו‬
‫בולמוס ‪ ,‬ב ) דגם בשביל פקו " נ של חבירו יעבור ‪ ,‬כמו לפקח עליו אח הגל ‪ .‬ואולי יש‬
‫לפרש ל ' התניא בפשיטות ‪ :‬ומה שפקו " נ דוחה שאר עבירות וגם ( במקום שאיז הדחי '‬
‫ברורה כ " כ ‪ ,‬וכמו בנוגע לעצמו ‪ ,‬בכל זה הרי הדיו הוא ) יעבור ואל יהרג כו ' ‪.‬‬
‫ע בכ " ז ‪.‬‬ ‫ועדיין צ ‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫עליו שבת א ' כדי כו ' ‪ -‬והוא מש " ס‬ ‫ג ) העיר אטעם שהביא רבנו‬
‫( שם ) חלל‬

‫כו ' ‪,‬‬ ‫יומא ( פה ‪ ,‬ב ) ‪ -‬דכיוז דמסיק דגזה " כ הוא ‪ ,‬א " כ ל " ל טעמא דחלל עליו‬

‫וי " ל כי כונת רכינו ‪ ,‬אשר גזה ‪ -‬כ הוא ‪ -‬מדמקיש נערה המאורסה לרוצח‬
‫‪.‬‬
‫( סנהד ' עד ‪ ,‬א ) ‪ -‬דבג " ע לא אמרו סברא זו דידתה פ " א כדי שישמור הרבה פעמים ‪,‬‬
‫חלל עליו שבת א ' כדי כו ' מבאר רבינו‬ ‫ולא משום חומר העות ובהא דאמרה תויה‬
‫שאיז השבת נדחית ע " י עניו אחר ומפני שאינה חמורה כ " כ ‪ ,‬אלא שמצות שבת גומא ‪,‬‬
‫הא שישמרנה פעמים רבות ‪ ,‬דוחה את שמירת השבת בפעם הזו ‪ - ,‬וגם להלכה‬
‫למעשה צריכה לטעם זה ‪ ,‬וגם לטעם דוחי בהם ולא שימות בהם ( יומא שם ) ‪ ,‬דמוחי‬
‫בהם ילפינז דגם סרק סקו " נ דוחה שאר עבירות ‪ ,‬ובדיז מי שרוצים להוציא בתו‬
‫מבלל ישראל כו ' צריך לטעם חלל עליו שבת א ' כו ' ( ש " ע רבינו או " ח מו " ס ש " ‪1‬‬

‫בקופא ) ‪.‬‬ ‫ועי " ש‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫הערה ‪ :‬פסק רבינו בשו " ע או " ח ס " ס ש " ו דמי שאונסים אותו לעבוד ע " ז פעם‬
‫אחת איז מחלליו עליו את השבת באיסור תורה ‪ ,‬להצילו מזה ‪ .‬מפני שלא ניתנה שבת‬
‫לידחות בשביל הצלת עבירה חמורה ממנה ‪ ,‬ולשיטת " אזיל בתניא‬
‫כאן ‪ ,‬שכ ' שהוא‬
‫וחומרן ‪.‬‬ ‫לא מפני קלות העבירות‬
‫‪491‬‬ ‫שיחות‬ ‫אחרי‬ ‫‪/‬‬ ‫הישפות‬ ‫לקוטי‬

‫ואפילו למד " א ( לבוש ‪ -‬הובא במשבצות זהב סח שחו סק " ה ) דמחללין שבת‬
‫בשביל להצילו פ " א מאותו העבירות דיהרג ואל יעבור ‪ ,‬י " ל דגם הוא ל ' פ אשיטת‬
‫רבינו בתניא ‪ ,‬אלא רס "ל דג ' עבירות אלו יש להם דיז פקרנ ‪ ,‬כיוז דחייבתו תורה‬
‫ליהרג עליהם ‪ -‬וכמ " ש כ " ז בס ' אהלי יוסף ‪ -‬לתלמיד רבינו הזקן ‪ -‬דיני קדה " ש‬
‫ס' כב ‪ -‬בג ‪.‬‬
‫הערה ‪ :‬יש לעיין אם הא דכ ' רבינו דגזה " כ הוא ‪ -‬הוא גם בש " ד או רק בג " ע‬
‫ה"ה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וע " ז ולהעיר מבס " מ הל' יסוה " ת פ " ה‬

‫כז יל ' ע ‪ ,‬אם הוה שתיק קרא ‪ ,‬איך הסברא נותנת ‪ :‬כל המצות יהרג ואל יעבור ‪,‬‬
‫או דבל המצות יעבור ואל יהרג ‪ ,‬ועיין תוד " ה ב " ג ( סנה ' עד ‪ ,‬ב ) רמב " ם הל ' יסוה " ת‬
‫רפ " ה ‪ ,‬רא "ם שמות ד ' ‪ ,‬פרשת דרכים ריש דרוש ב ' ועוד ‪ ,‬ואכ "מ ‪.‬‬
‫תקן )‬ ‫( ממכתב יזם ד ‪ , .‬ו ' ת " א‬
 ‫שיחות‬ ‫קדושיפ‬ ‫הוספות ‪/‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪49 :‬‬

‫קרוונים‬

‫להל ' דעות פ " ז ה " ד אולי י ‪ -‬ל דכוונת הרגצובי בציונו לתוספתא פ ‪ -‬א דע " ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬
‫‪ -‬ושתל וכמקור הרמב " ם דלא כמש " כ בעיז משפט ) מרז " ל דערכיז ( טז ‪ ,‬א ) ‪-‬‬
‫שהוא בו מפורש ‪ :‬לעיים אל יספר כו ' וביד כאן מגבת " בפי שנאיו " ( וראה‬ ‫‪.‬‬
‫ה "נ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫וראה הל ' דעות פ " ה ה " ז פיו‬ ‫מט " ז ) ‪-‬‬ ‫פיהמ " ש אבות ס " א‬

‫בהמשך להנ " ל ‪ -‬מהאימה יותר גירסא הנפוצה בתוספתא דע " ז ‪ :‬לא ישא אדם‬
‫נוסף על העיקר ‪-‬‬ ‫שיהי ' ) ‪-‬‬ ‫ניח כו ' ‪ ,‬ולא גירסת הכת " י " לא ישיח ‪ ( -‬באיזה אופן‬ ‫‪,‬‬
‫כת "י ‪.‬‬ ‫שכמדומה למד הרגצובי בספרים שאין בהם ההגהות ע " פ‬

‫לפרטיו‪.‬‬ ‫שניזור( דין זה‬ ‫‪-‬‬ ‫(‬ ‫ופיז שו " ע אדה ‪ -‬ז חאו " ח סקג ‪ -‬ו מ " ב וש ‪-‬‬
‫)‬ ‫ז‪ ,‬תשל ‪,‬‬
‫'‬ ‫'‬ ‫ו ‪ , -‬כנקד ‪,‬‬ ‫גוחנתה יה ‪,‬‬

‫‪,‬‬ ‫_‪44‬יל ‪-‬‬ ‫ל‬

‫הקודם ‪.‬‬ ‫זה עתה נתקבל מכתבו ממוצש " ק פ ' תשא ‪ ,‬בז בעתו נתקבל מכתבו‬
‫ונבהלתי למה שכותב בו ע " ע ‪ ,‬וכבר סיפרתי כמה פעמים מה ששמעתי מכ " ק מו " ח‬
‫אדמו " ר זצוקללה " ה נבג " מ זי " ע ‪ ,‬שסיפר לי ‪ ,‬אשר נכנס אליו אחד ליחידות ושאל‬
‫תיקון על איזה ענינים ‪ ,‬ובשעת מעשה תיאר מצבו הרוחני באותיות מבהילות ‪ .‬וענהו‬
‫כיק מו " ח אדמו " ר ‪ ,‬אשר ידוע חומר העניז דלשון הרע ‪ ,‬שאסור לספר על תבירו וגס‬
‫על עצמו ‪ ,‬וד " ל ‪ .‬ולפע " ד ‪ ,‬יש להוסיף ביאור בזה ‪ ,‬ע "פ הידוע בנמה מקומות בחילוק‬
‫דלה ‪ -‬ר ומוציא שם רע ‪ ,‬אשר מוצש " ר הוא בדבר שקר ‪ ,‬ולה " ר הוא אפילו כשמספר‬
‫‪.‬‬
‫אמת ‪ ,‬ועיין בפירוש המשניות להרמב * ם ספ ‪ ,‬א דאבות והל ' דעות ז ‪ ,‬ב ושכעז גדול‬
‫האיסור ‪ ,‬על פי המבואר בחסידות ‪ ,‬אשר כשמתאר חסרון של חבריו או אפילו של‬
‫עצמו ‪ ,‬הרי לפעמים תכופות ממשיכים ומגלים את החסרון מעולם המחשנה לעולם‬
‫הדבור אשר מובן שכל זמן שנשאר במחשבה אינו פועל פעולה ‪ ,‬משא "כ כשבא‬ ‫‪.‬‬
‫בדבור ‪ ,‬ובמירא מזיק ‪ .‬וכלשון רז " ל ‪ ,‬לישנא תליתכם ועאכו "כ בענין של כתיר ש" ‪,‬‬
‫שהמשיך זה גם בכתב ‪ ,‬היינו במעשה והש " ת יצליחו להחליט בעצמו להחזיק בהקו‬ ‫‪.‬‬
‫דועשה טוב ‪ ,‬היינו בהמשכת אור בנפשו ובחלקו בעולם ‪ ,‬ע ‪ -‬י תוספת אומץ בתורה‬
‫ומצות ובמאור שבהורה זוהי תורת החסידות ‪ ,‬ואם מעט אור דוחה הרבה חשך ‪ ,‬הת‬
‫עאכו "כ הרבה אור ‪.‬‬
‫ידוע שע " פ טבע ‪ ,‬הנה מי שאומנתו טבחא ‪ ,‬הוא מקו הגבורות ‪ ,‬וכמרחל ( שבת‬
‫קנו ‪ ,‬א ) ‪ ,‬ואפשר שזהו ג " כ הסיכה למה שכותב כמכתבו על עצמו ‪ .‬וככל זה ‪ -‬הרי זה‬
‫תכלית העבודה להפוך מדותיו הטבעים ‪ ,‬וכשיתעסק בזה ‪ ,‬בטח יצליח ‪.‬‬
‫‪493‬‬ ‫שיחות‬ ‫קדושיפ‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫‪.‬‬
‫מעות פורים ששלח בעדו ובעד ב " ב שיחיו נמסרו למטרתם ואף שזכיז לאדם‬
‫שלא בפניו ‪ ,‬הנה בכ " ז מפני ענין החינוך שבדבר ( יעויין בקדושין ל ‪ ,‬א שחינוך הוא‬
‫עד כ " ד שנה ) ‪ ,‬הנה מהראוי שבנו שי ' יתז בפ " ע איזה פרוטות למגבית הנ " ל ‪ ,‬נוסף על‬
‫מה שנתו בעדו הוא ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬ממ חנ ד אלך תש ' ‪ .‬ג ‪,‬‬
‫[‪-‬‬ ‫[‬

‫)‬‫‪.‬יי‪--‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪ . . .‬מעז השט דשך מחדש געוועו דעם מנהג הישן ‪ ,‬נשר פון די צייטן פוז דעם‬
‫שלטן רבי ' ז ‪ ,‬טז בכל מקום ומקום זשל זיין ‪ 8‬משפיעי ‪ ,‬און שזוי אויד ‪ 8 -‬משפיעה‬
‫ובנות ‪.‬‬ ‫נשים‬ ‫פשר‬

‫שזוי ווי מען רעדט דשר בעניו הזריזותי ( בנוגע צו מבצע פסח און אויך בנוגע‬
‫די שנדערע מבצעים ' ) ‪ -‬איו כאן המקום צו מזרז זיין אויך בעניז זה ‪,‬‬
‫‪8‬ז אין די ערטער וושס מאיזה סיבה שתהיי השט מען נשך ניט געמשכט קיין‬
‫משפיעים און משפיעות ‪ -‬ואל מען עם טשן בהקדם ;‬

‫אוו איו די ערטער וואו מען השט שוין ממנה געווען משפיעים און משפיעות ‪-‬‬
‫ובזריזות ‪.‬‬ ‫טשז עבודתם כדבעי‬ ‫‪8‬ז זיי זשלן‬

‫און אין די ערטער וואו די משפיעים און משפיעות טוען שויז די חרבעט‬
‫ובזריזות ‪ -‬איז גדול זכותם [ וכידוע ' דער גודל הזכות פון זכה וזיכה את הרבים ‪,‬‬
‫און שז זכות הרבים תלוי בו ] ‪ ,‬און מעז גיס זיי ‪ 8‬נתינת תודה ‪ ,‬אח ‪ 8‬תודה חמה ‪.‬‬
‫שז זיי‬ ‫‪ 8‬נתינת כח‬ ‫און דאס ( די נתינת תודה במעמד ובשליחות רבים ) איז אויך‬
‫ושיז טשז עבודתם סיט נשך מער זירוז והידור ‪ ,‬ביז איז טז אופן פון מהדרין מן‬
‫המהדרץ ‪,‬‬

‫וושס דשם איז אויד כולל ‪ -‬משכז פוו די מושפעים אוו מושפעות שז זיי זשלן‬
‫זיין טופח ע"מ להטפיח ‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫ייטנ משתת נעגין שפע ‪ -‬דנמשר מייללות דבר ‪ ,‬צריך‬ ‫קרניזתשי ‪ -‬ז‬
‫אלתי) ‪ 1‬פ‬ ‫להשקיעשבט (‬‫‪.‬‬ ‫דוסנ זרך‬
‫בשיחת ין ‪ -‬ד‬ ‫ולנחזק‬
‫גארוכה‬ ‫יצמצם א ‪ -‬ע‬
‫נתנאר‬ ‫)‬ ‫י‬
‫נקראו ‪,‬‬ ‫נטזנ ( דיה יפינד‬ ‫~ נר ההשפמה‬ ‫זיקני את‬ ‫פ ‪.‬ב‪ .‬ובכ"כ ) ‪.‬‬ ‫תרז ' ט‬

‫סכ‪.‬א‪.‬‬ ‫ראה אגהיק‬ ‫‪)2‬‬

‫מבש‬ ‫מנ ? ‪ 1‬צדקה ‪,‬‬ ‫חיגוד ‪ ,‬מבצע תורה ‪ ,‬מבש תפיייז ‪ ,‬מבצע מזוזה ‪,‬‬ ‫מב ? ‪1‬‬ ‫' שראל ‪,‬‬ ‫מבצע אהבת‬ ‫‪)3‬‬ ‫בית‬
‫מלא ספרים ‪ -‬יבגר וחכמי ' ‪ ,‬מבצן [ רות שבת קודש ‪ ,‬מבצע כשרות האכילה ושתי ' ‪ ,‬מנ ? ‪ 1‬טהרת‬
‫המשפחה‬ ‫‪.‬‬
‫ע " ד מאיר‬ ‫‪,.‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫זמונן שך מעלזת נזה ‪ :‬וכד ‪ ,‬מכד את דרנ ס ( ‪11‬ד מוס ף גס נ כה‬ ‫מ "" ‪.‬‬ ‫אנות פ" ק‬ ‫‪)4‬‬

‫ל )‪.‬‬ ‫שזה מוסיף בשני הנ‪.‬‬ ‫(‬ ‫הרבים תלוי בו‬ ‫חור ) ) ‪ ,‬זבות‬ ‫מזי שגיהפ‬
 ‫שיתות‬ ‫קדושיט‬ ‫‪/‬‬ ‫היספות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪494‬‬

‫וויבשלד ‪8‬ז " סוד כל התורה כולה איו " ואהבת לרעך כמוך " ‪ ,‬ווי דער טלטער‬
‫רבי זטגט איז תניא פרק לב ‪ -‬ובפרט נטך ‪8 ,‬ז בכדי די השפעה ( און די פעולוה פון‬
‫די עוסקים במבצעים ה ל ‪ ,‬בכלל) זשלז זייז כיתר שאת וביתר עוזי ‪ ,‬דשיהן זיי זיין‬
‫דורכגענומעז מיס אהבת~ ישראל ‪ -‬איז דערפון פשרשטשנדיק ‪8 ,‬ז די משפיעים אוז‬
‫משפיעות דשרפן זייז דורכגענומען ‪ ,‬ביתר שאת וביתר עוז ‪ ,‬מיט דער ידיעה און‬
‫הנרה חין דעם ענין פון אהבת ישראל ‪,‬‬

‫‪ 8‬הוצאה‬ ‫וועט מעז ‪ ,‬בלי נדר ‪98 ,‬דרוק‪ 1‬דעם קונטרס " אהבת ישראל " אין‬
‫מיוחדת פשר די משפיעים ח‪ 11‬משפיעות ‪,‬‬

‫קונטרס איז שז אופז פוז אליבא‬ ‫יעם‬ ‫זיי ז‪8‬לז לערנעז ' די ענינים וולס איז‬ ‫שז‬
‫דנפשי ' ‪ ,‬און דחס וועט ויכער פועל זיין בפעולתם שלס משפיע לאנשים ולבנים און‬
‫חלס משפיעה לנשים ולבנות ‪,‬‬

‫את זכות הרבים והרבות מסייעתם ‪ ,‬צו אויפטאז איז דעם סלעם בהצלחה רבה‬
‫ומופלגה ‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫בנוגע לפועל ‪ :‬די ודרס זיינען שויו נתמנה געוושרז פשר משפיעים אוז משפיעות‬
‫אוו האבן שויו ‪8‬נגעהויבן טשו במילוי תפקידם בתור משפיעים אוז משסיעות ‪ ,‬אוז‬
‫עאכו " כ די וואס השבן שויז געטשן אין דעם כדבעי ‪ -‬וועט מען זיי געבן דעם‬
‫קונטרס ‪.‬‬ ‫חתימה אויף יעדער‬ ‫‪8‬‬ ‫קונטרס מיט‬

‫און שזוי ווי יעדער ענין דשרף דטך זיין מיט ‪ 8‬סדר‬

‫איז יעדער און יעדע וולס ‪ 8‬רבים ( ד ה ‪ .‬עכ " פ דריי אידזי ) הלבן אים ( ‪8‬דער‬ ‫‪.‬‬
‫איר ) ממנה געווען פטר ‪ 8‬משפיע ( ‪8‬דער משפיעה ) ‪ -‬ועאכו " כ די וולס הלבו שוין‬
‫אגגעהויבן טאז במילוי הפקידם כדבעי בתור משפיעים און משפיעות ‪ -‬זשלז‬
‫‪6‬ריינגעבז איז מזכירות וייער נ‪8‬סעז מיטן טדרעס ‪ ,‬בצירוף דעם סרט ( אדער די‬
‫מענטשז ) וואו ער (שיער וי ) איז ‪ 8‬משפיע ( צי משפיעה ) ‪ ,‬און לאחרי הדפסת‬
‫הקונטרס וועט מען זיי צושיקז ‪ ,‬בלי נדר ‪ ,‬דעם קונטרס הנ " ל ‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬

‫‪,‬‬
‫מכיוז שגם הן מצוות על אהבת ישראל ‪ ,‬הרי‬ ‫‪-.‬‬ ‫ך גס לנשים‬ ‫‪.‬‬ ‫בג ‪.‬‬ ‫לקוט ' ל ~ צ יתניא סיע‬‫‪..‬‬ ‫ראה‬ ‫‪)5‬‬

‫א )‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ת ‪ -‬ת יאדה ‪ -‬ז סס‬ ‫( הל '‬ ‫לידע אות‪' 1‬‬ ‫הצריכותשייהז‬
‫מג זה‬
‫קונטרס‬
‫בפחות‬
‫היכרת‬ ‫שי'‬
‫רביםמוד‬ ‫בפשטות‬
‫נקראים‪,‬‬
‫ללמוד‬ ‫מונו‬
‫דאיה‬
‫חיינ ~ ת‬ ‫"‪. ))7‬‬
‫הנשים‬ ‫גם‬ ‫‪.‬‬
‫סב ‪ -‬א ) ‪.‬‬ ‫‪ ( -‬ין ‪ -‬ד ברכס‬

‫יהאמי‪ 1‬בשט ‪.‬‬ ‫ס [ ' ‪1‬ן שהע ( ' ( ' ‪ 0‬המחבאייך שט ‪-‬‬ ‫[ [ ‪. 77‬‬ ‫‪1‬ע‪ , 7‬ן הוא [ ( וגע ‪ ' 77‬ה‪ 71‬ח‪71‬ח הח‪17 ' 0‬ת‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬
‫ח‬ ‫‪,‬‬ ‫הק ' ( ‪1‬ך ) ‪ 0 ; - 1‬ה ( ש ‪0 0 ,‬צ‪1‬‬ ‫[‬ ‫אגעה המחלד [ הקרסת ‪90‬‬ ‫‪, .,‬‬ ‫'‬ ‫‪[ '7‬‬ ‫‪ .‬שח‪ , .‬נ‪ 1‬ח‪. 0‬‬ ‫( ששח המצות‬ ‫‪ - 7‬ח‪1 [ 1 17‬‬

‫קנו ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ ,‬חנא ק ‪ - ,‬א‬
‫הח ‪, ,‬‬
‫[‬ ‫[‬‫‪.‬י‬ ‫חב‬
‫[ [( ן [‬
‫ש‪7‬ס‬ ‫‪,‬‬
‫ל‪73‬ה‪1‬ש '[ ‪7‬‬
‫אחו‪ ) 1‬לשעה‬
‫‪ [; 1‬ע ' ‪-‬‬ ‫איך ‪. 1‬‬ ‫הדרךאדק ‪.‬‬
‫‪7‬אה ה‪1‬‬
‫[‬ ‫‪ .‬אך‪ .‬היא‬
‫דע את‬ ‫(‬ ‫ע‪09‬ש‬ ‫ה‪71‬ה ‪[ -‬‬
‫זה ( ‪1‬ה‬ ‫‪[ 9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫סוה ‪' ,‬ח ‪' 7‬‬
‫שכא ע‬ ‫[ [ ח[ ‪0 ,‬‬
‫המעשההן '‬ ‫‪1 [1‬‬ ‫בה‪, 0‬‬
‫סע ‪.‬‬
‫‪ [.‬ן‬

‫" ‪7‬נ [ ‪,‬‬ ‫א ( ש ‪ ,‬ס ש‪11‬יס [ הן‬ ‫‪,‬‬ ‫( מיס‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫( עי ‪ .‬ש‬ ‫‪,‬‬
‫[ '‬ ‫סדן‬
‫‪495‬‬ ‫שיחות‬ ‫קדושים‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספית‬ ‫לקוטי‬

‫ויהי רצון ‪ ,‬שז דער לימוד אין דעת קונטרס אהבת ישראל זשל מוסיף זיין ‪ -‬בש‬
‫די משפיעים און משפיעות ‪ ,‬און ( דורך זיי ) אויך ב‪ 8‬די מושפעים אוו מושפעות ‪-‬‬
‫אין דעם " כולנו כאחד " ‪,‬‬

‫אוו דורך דעם ‪ ,‬וועט צוקומען אויך איז דעם " ברכנו אבינו * [ ווי דער שלסער‬
‫‪.‬‬
‫רבי איז מבאר אין תניא פרק לב ‪8 ,‬ז " כולנו כאחד " איז די כלי צום ברכנו אבינו " ‪,‬‬
‫און ממשיך " ברכנו אבינו " ] ‪,‬‬

‫ביז צו דער ברכה הכללית והמיוחדת והעיקרית פון " ואתם תלוקטו לאחד אחד‬
‫בית ישראל ! ‪8 ,‬ז דער אויבערשטער וועט נעמעז יערער אידן בשזונדער ‪ ,‬אוז‬ ‫‪.‬‬
‫צונויפנעמען זיי ‪8‬לעמעז צוזשמעו שלס " עם אחד " און " גוי אחד " ‪ -‬דורך תורה ‪,‬‬
‫יושם זי איז תורת ה ' אחד ‪ ,‬און " תורה אחת לכולנו " ‪ -‬אח ברענגען זיי ‪ ,‬אונז‬
‫שלעמען לארצנו הקדושה ‪ ,‬אוו בשמחה ובטוב לבב ‪.‬‬
‫( משיחת ויל ה ' אור ~ ועש ‪ -‬ק ‪ . 9‬ההודש ‪ ,‬ה ‪ ,‬תשל ‪ .‬ח‬

‫רש " י נצבים ל ‪ ,‬ג ‪.‬‬ ‫יב‪ ,‬וראה‬ ‫ישעי ' בז ‪,‬‬ ‫‪)8‬‬

‫‪48‬‬

‫בהמשך צו דעם וושס מען האט גערעדטי וועגן משפיעים און משפיעות ‪:‬‬ ‫‪...‬‬
‫אויפן פסוק ויקהל משה שסייט איז מדרשי ‪ ,‬און געבראכט אויך לפסק הלכהי ‪:‬‬
‫למה נאמר בפרשה זו ויקהל שלא נאמר כן בכל התורה כולה ‪ ,‬אמר הקב " ה למשה‬ ‫‪.‬‬
‫רד * ועשה לי קהלות גדולות בשבת כדי שילמדו הדורות הבאים אחריך להקהיל‬
‫קהלות בכל שבת ‪ . .‬ללמוד בהם תורה לרבים " ‪.‬‬
‫דערסון איז פשרשטשנדיק ‪8 ,‬ז בשעת ‪ 8‬איד קלייבט צוזשמען אידז בשבת אויף‬
‫לערנעז מיס זיי תורה ‪ -‬מיי ענינים פון הלכה " להודיעי לעם את חוקי האלקים " ‪,‬‬
‫סיי דבריי אגדה להכניס יראת שמים בלבבם " ‪ -‬סוט ער עם בשליחותו און בכחו‬ ‫‪.‬‬
‫של משה ביז שז די פעולה ווערט ‪8‬נגערופו על שמו של משה ‪ -‬וויקהל משה " ' ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫אוז וויבאלד ‪8‬ז שבת איז מיני ‪ ,‬מתברכאן כל שיתא יומיז " י ‪ -‬איז‬
‫פשרשטשנדיק ‪ ,‬שז פוז דער הקהלה בשבת ‪ -‬מינ " מתברכיז אויך די הקהלות וושס‬
‫מעז משפט בימי החול אויף לערנעז ענינים פוז תורה אוז יראת שמים ‪ ,‬אויך די‬

‫‪.‬‬
‫יע ל ‪.‬‬ ‫בהתוועדות דליל ה ' אור לועש ‪ -‬ק פ ' החודש ‪ ~ -‬דפס‬ ‫ו)‬
‫ויקהי ‪.‬‬ ‫ר‪-‬פ‬ ‫יל ' ש‬ ‫‪)2‬‬

‫ר‪.‬צ ‪ .‬וש ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫שרע אדה ו ס '‬ ‫יש‬
‫ן ‪ ,‬שבכדי‬ ‫‪,‬‬ ‫ק פ ' החודש הערד‬ ‫יועש ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬
‫וב ‪ .‬לסל ש חת ל ל ה ' אור‬
‫וראהרידה‬ ‫‪,‬‬
‫‪-‬מ ע ( '‬ ‫‪.‬‬
‫מהקביאר ע נכ‬
‫‪,‬‬ ‫להעיר‬ ‫~ן‬ ‫;‬

‫~'‬ ‫צייד ( צמרן א‬

‫שם ‪.‬‬ ‫לשון אדה ‪ -‬ז‬
‫ן‬ ‫" ‪, ). 65‬‬
‫‪[1‬‬

‫‪.‬‬
‫הוא לשון הפעיל בו כאספיו ע ‪ ,‬פ דבורו ‪ - -‬דמוה משמע שנ ‪ ,‬ויקהל‬ ‫להעיר מפרשי ש ‪ .‬ויקהל ‪. .‬‬
‫משה ‪ .‬נביית‬
‫[ די שילמ‪17‬‬ ‫גס ההקהיה שבדורות הגאים ‪ .‬ובפרט ע ' פ ל ' היל ‪ -‬ש דאמר הקטה למשה רד כו '‬ ‫הדורות‬
‫הבחרם אחריך להקהיל כו ' ‪.‬‬
‫וח‬ ‫‪)7‬‬

‫פח ‪ ,‬ב ‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪-‬ב סג ‪,‬‬

 ‫שיחות‬ ‫קדושים‬ ‫הוספות ‪/‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪496‬‬

‫פעולות זיינעז מעין הנ " ל ‪ -‬ובפרט אויב זיי קומעז טלס ‪ 8‬המשך טדער ‪ 8‬מסובב‬
‫‪.‬‬
‫פון הקהלה בשבת ‪ -‬ווערז זיי געטאז בשליחותו ובכחו פון משה ' ז‬

‫אוז דעריבער איז די משפיעים אין משפיעות וושס טוען כענין זה ‪-‬‬
‫צוזשמענקלייבז אידן אוו לערדען מיס זיי ענינים פזז תורה און יראת שמים ‪ -‬השבז‬
‫ניט ווטס נתפעל צו ווערן פוז קיינע שוועריקייטן ‪ ,‬וויבשלד שז זיי טועו עם‬
‫בשליחותו פון משה ' ז ‪ ,‬וולס שלוחו של אדם כמותו ' ‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫איז דעם ‪:‬‬ ‫נטך ‪ 8‬פרט‬

‫אין נדבת המשכז הסבן זיך משתתף געווען ניט נשר אנשים און נשים גשר אויד‬
‫טף ‪ ,‬ווי עם שסייט אין אבות דרתי ‪.‬‬
‫פון דעם איז מובן ‪ ,‬טז איז " כל עדת בנ ' ישראל" ומס משה הסט מקהיל געוועז‬
‫טףוי ‪.‬‬ ‫( צוליב נדבת המשכן ) ווערז נכלל ( ניט נ‪8‬ר אנשים און נשים נ‪8‬ר ) אויך‬

‫און וויבשלד שז שלע פירושים וושס איז זעלבן פסוק זיינעז מתאים זה לזהי ‪-‬‬
‫ללמוד בהם תורה לרבים " איז‬ ‫‪..‬‬ ‫איז מובן ‪8 ,‬ז אויך דער ענין פון " להקהיל קהלות‬
‫טף ‪.‬‬ ‫ניט נטר בנוגע צו אנשים און נשים נטר אויך בנוגע צו‬

‫ומזה מובן ‪ ,‬שז דער עניו פון משפיעים און משפיעות איז ניט נאר בנוגע צו‬
‫גדולים נשר אויך בנוג ? צו קטנים וקטנות ‪ .‬און סיאיז כדאי ‪8‬ז אויך פון צווישן די‬
‫קינדער עצמם זשלן זיין משפיעים און משפיעות ‪ ,‬ו‪81‬ס זשלו משפיע זיין אויף בני‬
‫גילם און די קלענערע פוז זיי ‪ -‬מוסיף צו זיין איז לימוד התורה [ כולל איז דעם‬
‫לימוד פוז די צוועלף פסוקים און מאמרי רז " ל ‪ ] ' :‬און אויך איז קיום המצוות צו‬
‫וועלכע זיי זיינעז שיירי ‪.‬‬
‫[ און נוסף דערצו וולס די פעולת ההשפעה פון די קינדער וועט ברענגעז ‪8‬‬
‫הוספה איו לימוד התורה וקיום המצוות ב‪ 8‬בני גילם וכו ' ‪ -‬וועט עס ברענגען ‪8‬‬
‫תוספת התעוררות אויך ב‪ 8‬גדולים אוז גדולות ( און ניט נשר ב‪ 8‬גדולים בשנים נשר‬
‫אויך בס גדולים בידיעת התורה ויראת שמים ) ‪ .‬ווי מען זעט במוחש ‪8 ,‬ז בשעת ‪8‬‬

‫‪8‬‬ ‫וו‪8‬יעמקייט אוז מיט‬ ‫‪8‬‬ ‫ומצוות מיט‬ ‫זעט ווי קינדער טועז שז ענין פון ם‬ ‫גדול‬
‫התעוררות ] ‪.‬‬ ‫‪ 8‬גרויסע‬ ‫תמימות ‪ ,‬פועלט עס אויף אים‬

‫אוז בשעת מעז וועט זיי מסביר זיין ‪8‬ז די פעולה וולס זיי וועלן טשז ‪ -‬משפיע‬
‫צו זיין אויף שנדערע קינדער ‪ -‬איז עס בשליחותו ובכחו של משה‬

‫וע " נ ‪.‬‬ ‫אוה ב ‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫יא מא ‪,‬‬
‫קדושין‬
‫פרק‬ ‫‪)8‬‬
‫‪9‬‬

‫באוה " ח לזת ‪ -‬ב קצה ‪ ,‬א‬ ‫ומקדש ) ‪ ,‬ומש " כ‬ ‫משבז‬ ‫( ומחלק ביז‬ ‫" ה כחן ‪ ,‬וראה צמע " ג כאן‬ ‫בשם הרמ ‪ ,‬ק‬

‫המדבר ‪.‬‬
‫גם‬ ‫כמקדש משה '‬
‫ובשיםד " ויקהל‬
‫אבל לא‬ ‫ב ) ‪:‬נתנו ‪,‬‬
‫אנשים‬ ‫באם‬ ‫דקבלוח ( פ " א‬
‫מהטף הי "‬ ‫הל 'נ ביהב "‬ ‫רמנ " ם‬
‫האדר "‬ ‫יראהבפי '‬
‫ממצות ‪.‬רס " ל‬ ‫דהרי לא טףי‬
‫פטורים ‪ -‬י " ל‬ ‫הסף לצוותם ‪ " ,‬אבל‬

‫לקו באוה " ח ‪,‬‬ ‫יאה‬

‫כמסורש‬ ‫)‬ ‫‪0‬נ‬
‫‪11‬‬
‫ליל ‪ .‬עייח אייד ‪ ,‬ל " ג בעומר ‪ ,‬ושיחת י " ג תמוז ‪ -‬תשל‬
‫שיחת ‪782‬‬
‫בארוכהח " ג ע '‬
‫"ש‬ ‫ראה‬ ‫נו )‬

‫‪-‬ו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ראה שו ע אדה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪13‬‬

‫‪.‬‬
‫‪ -‬ז תאו ‪ -‬ח טשמ ג ס " ק ‪.‬‬
‫‪497‬‬ ‫שיחות‬ ‫קחשים‬ ‫הישפות ‪,‬‬ ‫לקוטי‬

‫[ וושס אויך ש שיגד ווייס זיין שייכות און פשרבונד מיס משה רבנו ‪ .‬וושרום‬
‫משהתחיל לדבר השט מעז געלערנט סיט אים " תורה " צוה לנו משה מורשה קהלת‬
‫יעקכ " יי ‪.‬‬
‫יעקב " )‬ ‫ובמילא ווייט ער ‪8 ,‬ז נוסף דערצו וולס ער ( ‪8‬לס איינער פון " קהלת‬
‫השט ב‪8‬קומעז די תורה ווי ‪ 8‬ירושה פון משהין ‪ ,‬ועט ער אויך ווי מען ה‪8‬ט‬
‫‪8‬ריינגעשטעלט אים ( " קהלת יעקב " ) איו תורה אין איין פסוק צוזשמען מיט משהין ] ‪,‬‬

‫וועט עם אויף זיי פועל' ן ‪ ,‬שז זיי זשלן ניט נתפעל ווערו פון קיינע שוועריקייטן ‪,‬‬
‫און אדרבה ‪ :‬טשז דשם מיט גרוים ) ריזזת און חיות ‪ -‬וויסנדיק ‪ ,‬שן ויי טוען ח‬
‫רבינו ‪.‬‬ ‫שליחות פון משה‬

‫*‬ ‫י‬ ‫*‬

‫כאמור לעילי ‪ ,‬שז בכדי די השפעה זשל זיין ביתר שאת וביתר עוז ‪ ,‬ד‪8‬רפן די‬
‫משפיעים און משפיעות זיין דורכגענומען מיט אהבת ישראל וושס זי איז דער יסוד‬
‫וולס דערפשר וועט מען שפדרוקן ‪ ,‬בלי נדר ‪ ,‬דעם קונטרס " אהבת‬ ‫כל התורה כולה * י ‪,‬‬
‫ישראל " אין ש מהדורה מיוחדת פשר די משפיעים און משפיעות‬

‫‪ -‬איז עד " ז וועט מען אויך ‪8‬רויסגעבן ‪ ,‬בלי נדר ‪ 8 ,‬קונטרס פון די פסוקים‬
‫מאמרים און פתגמים וועגן אהבת ישראל ‪ ,‬וושס זיינען צוגענגליך אויך פשר קינדער ‪,‬‬
‫כל אחד ואחת לפי השגתו‬
‫‪8‬נהויבנדיק פון דעם מאמר חדל " ואהבת לרעך כמוךיי אמר רע " ק זה כלל‬
‫גדול בתורה " י [ וושס דער מאמר חז " ל איז דשך אינער פון די צוועלף פסוקים און‬
‫מאמרי חז " ל הנ " ל ] ‪,‬‬

‫אוז מען וועט עס געבן צו די קינדער ‪ ,‬ילדים אוו ילדות ‪ ,‬וולס טוען בעניו‬
‫ההשפעה ‪,‬‬
‫השפעה ‪.‬‬ ‫און דטס וועט זיכער מוסיף זיין אין חיזוק און הצלחה אין זתער‬

‫*‬ ‫*‬ ‫י‬

‫‪.‬‬
‫ויהי רצון ‪8 ,‬ז בקרוב ממש זשל זיין בנערנו ובזקננו נלך בבנינו ובבנותינו גו ' " יי ‪,‬‬
‫און מיט ‪ 8‬ריבוי טף ‪ ,‬מזוי ווי סיאיז געווען ביציאת מצרימו ; [ וושס " כימי צאתך‬
‫מארץ מצרים אראנו נפלאות ' י ; ] ‪,‬‬

‫ד‪.‬‬ ‫ניכה לג ‪,‬‬ ‫‪14‬ן‬

‫בתחיתם ‪ .‬וש ‪. .‬‬

‫(‬ ‫‪.‬‬
‫הל ' ת " ת לאדה ‪1‬‬ ‫‪) 15‬‬

‫לב ‪.‬‬ ‫תניא פרק‬ ‫‪) 16‬‬

‫‪17‬‬

‫יט ‪ .‬יח‪.‬‬ ‫קורשים‬

‫תו‬ ‫‪) 18‬‬

‫‪.‬‬
‫בא" כ ‪ ,‬ט‬
‫ורשי שט ‪,‬‬ ‫יד‬ ‫‪) 19‬‬

‫כ ‪ .‬שמו " ר פ " א ינ ‪ .‬תיכ ‪ -‬ע בא יכ ‪ ,‬י‪. 2‬‬ ‫ראה טוטה יא‪,‬‬ ‫‪)) 20‬‬
‫[‪2‬‬

‫סו ‪.‬‬ ‫מיכה ז ‪,‬‬

 ‫שיחות‬ ‫קדושיט‬ ‫הוספות ‪/‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪498‬‬

‫בנים " ‪,‬‬ ‫" עע‬ ‫אוו עם ואל זיין " והשיב לב אבות על בנים " ו ! ‪ ,‬ווי רשע טייטשט שפ‬
‫וכאמור לעיל שז די קינדער וועלז פועל ' ן אויד אויף די ערוו‪8‬קסענע ‪,‬‬
‫זיי פני משיה צדקנו ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫גחן מקבל‬ ‫ישראל " ‪ ,‬ושלן‬ ‫" כל עדת בני‬ ‫און ‪8‬לע צוזשמעז ‪,‬‬
‫ממש ‪.‬‬ ‫כקרוב‬
‫פ ' החודש ‪ ,‬ה ' תשל " ‪) 1‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫ש ‪ .‬פ ו ‪-‬ק ‪.‬‬ ‫( משיחת‬

‫מלאכי בסופו ‪.‬‬ ‫‪) 22‬‬

‫י‪:-‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫(‬

‫איד די ערהשיטונג פון דעם בריף ‪. . .‬‬ ‫חטטש מיס ‪ 8‬פשרשפעטיגונג בששטעטיג‬
‫מיט די בייגעלייגטע רשימות פון די אסיפות ביז ‪ , 787‬און איך הטף ‪8‬ז אויך אויף‬
‫ווחטער וועט איר ניט גשר פטרטזעצען די ביז איצטיגע ארבעט נשי וועט אויך‬
‫פשרגרעסערן ‪ ,‬און מיר הקבען די הבמחה פון רדל ‪ ,‬אשר אין לך דבר העומד בפני‬
‫הרצון ויגעת ומצאת ‪.‬‬
‫טייל‬ ‫‪8‬‬ ‫ספעציעל ביז איך געווען צופרידעז צו זעהען איו אייערע רשימות ‪8‬ז‬
‫פוג די לימודים זיינעו בדילם ומנהגי ישראל ‪ ,‬וולס אויד מנהג ישראל ' תורה היא ‪ ,‬אוז‬
‫האפענטליך גיס איר פארצוג ( פריארייטי ) צו די דינים וועלכן זיינען נוגע און‬
‫טהלפעז זיך מער איז דעם טעגליכען לעבעז אח זעלבסט פשרשטענדלעך אויך אץ‬
‫די ענינים פוז וועלכע זיינען פשרבונדען מיט מדות טובות ‪ ,‬און ווי עס איז בשוואוסט‬
‫דער מאמר פון רבי עקיבא ‪ ,‬ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה ‪,‬‬

‫בייגעלייגט איז דש מיינער ‪ 8‬מבתם כללי וושס איך הטף שז עס וועט אייך‬
‫בריינגען נוצען אין דער טרבעט און השי " ת זשל מצליח זיין יעדע איינער פח אייך‬
‫‪.‬‬
‫אין די אויבענדערמשנטע עסקנות און איז אירע ענינים הפרטים‬
‫‪,‬‬ ‫ה ' אד ‪ -‬ך תש ' ‪-‬‬ ‫וממנתב‬
‫‪-‬‬

‫לי‪)-44‬‬

‫‪ . . .‬מ " ש אודות האברך ובנגע נזקנו ‪ ,‬הנה צריך ה " להרבות עליו ריעים ובפרט‬
‫שאחיו הגדול ממגו מתנהג כדבעי וגם להסביר לו ‪ ,‬על סי המובא בס ' דרך מצותיך‬ ‫‪.‬‬
‫חלק ב ' ע " פ והוא רחום ‪ ,‬אשר י " ג ת " ד הם נגד י " ג מדות הרחמים ‪ ,‬וכל אלו שאין‬
‫יכולים לתבוע הצטרכגתם מהשיית בדין כ " א במדת חסד ורחמים ‪ ,‬הרי מדה ננגד‬
‫‪.‬‬
‫מדה ‪ -‬יש להם להשאיר בשלימות התיקוני ייקנא ‪ ,‬עח " ש בארוכה ובמילל מוכו ‪,‬‬
‫שאברך הצריך להסתדר בפרנסה ובשידוך טוב וכו ' ומוכרח לרחמי השי " ת בכלל ‪,‬‬
‫לזה ‪. . .‬‬ ‫עליו להדר יבמיל ת " ד ‪ ,‬ובודאי ימצא האותיות המתאימות‬
‫( ממכתב ‪ -‬ב מג ‪ -‬א תשרד )‬
‫‪499‬‬ ‫שיחות‬ ‫קדושים‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫במענה למכתביו ‪ ,‬בם שואל בקשר לעזיז השידוך שהיתה סברא ‪ -‬דרישה בנוגע‬
‫לנגיעה בזקן וכו ' ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מובן ופשוט ‪ ,‬אשר ענין שידור צ " ל מיוסד על רצון טוב והחלטה תקיפה לעזור‬
‫לאושר איש‬ ‫זל" ז ‪ ,‬בכל הענינים ‪ ,‬ועאכו *כ בעניני יהדות תורה ומצות" ‪ ,‬שהם היסוד‬
‫ובבא ‪.‬‬ ‫ואשה הישראלים ‪ ,‬בזה‬

‫‪.‬‬
‫מובן ג ' ז ‪ -‬שבעניני טוב וקדושה ישנם דרגות זו למעלה מזו וכלשון חז " ל ‪,‬‬
‫מצוה והידור מצוה ומהדרין מן המהדרין ‪ .‬ואפילו אלו שדרגתם מאיזו סיבה שתהיי‬
‫רק בגיר מצוה ‪ ,‬גם הם יודעים אשר הידור מצוה ענינו כפשוטו ‪ ,‬הוספת הידור ויופי‬
‫זה ‪.‬‬ ‫בזה ‪ ,‬אף שמאיזה סיבה שתה " אין מקיימים הידור‬

‫מובן ופשוט ‪ ,‬שהצנור וכלי לקבלת ברכת השם בהמצטרך לבני ישראל היא‬
‫שמזה מובן שכשצריכים וזקוקים לברכה‬ ‫הנהגה בחיי היום יומים ע " פ התורה וענינ "‪,‬‬
‫זו ‪.‬‬ ‫מיוחדה ‪ ,‬צ " ל התחזקות והידור בהנהגה‬

‫מכל הנ " ל מובז ‪ ,‬שאפילו לדעת אלו הסוברים ‪ ,‬שאי נגיעה בזקז הידור מצוה‬
‫הוא ‪ ,‬ח " ו לעשות האמור כשזקוקים לברכה מיוחדה מנותז התורה ומצוה המצוה ‪,‬‬
‫נשואין ‪.‬‬ ‫ועאכו " כ ‪ -‬כשמניחים היסוד לבניז עדי עד ‪,‬‬

‫פשוט בהחלט ‪ -‬שלדעת הפוסקים שאי נגיעה בזקו ‪ ,‬ציווי תורתנו הוא אלו‬
‫שנהגו ע " פ פוסקים אלו משך כמה שנים ‪ ,‬הרי ח " ו וח " ו לשנות הנהגה אפילו בזמן‬
‫רגיל (ועאכו "כ בזמן כהנ " ל ) ‪.‬‬
‫כאמור לעיל ‪ ,‬אפילו כשצד אחד חונך על דעת האומרים שאין זה אלא הידור‬
‫מצוה ‪ ,‬הרי מחובתו ראשונה ‪ -‬לחזק חמל את הצד השני בהנהגתו הטובה בעניני‬
‫יהדות אפילו בהידור ‪ ,‬ועאכו " כ באם הצד השני נהג בזה כמה שנים ועאכו " כ באם‬
‫הידור ‪.‬‬ ‫לדעת הצד השני ה " ז ציווי ומצוה ולא רק‬

‫‪ -‬פ‪- ,‬‬
‫מובן שכל האמור בנוגע לנגיעה בזקן ‪ ,‬יש דוגמתו בכוית מצות התורה ועד‬
‫ולכן קודם שנכנסים לגמר השידוך ‪ ,‬צריכים לברר‬ ‫יומית‪.‬‬ ‫לענינים בהנהגה יום‬
‫בהחלט גמור ‪ ,‬העמדה בנקודה האמורה ‪ :‬האם יכולים לוותר על דעת עצמו ‪ ,‬באם‬
‫לצד השני יש בזה ענין הידור מצוה ‪ ,‬ובחיים משותפים צ " ל הוויתור לא מפני שכיון‬
‫שאין ברירה הרי מוכרחים לעשות הדבר ‪ ,‬ועושים זה מתוך רגש של המתרמרוה‬
‫והתנגדות וכו ' וכו ' ‪ -‬כי אם שממתרים מתוך רצון וחפץ טוב ושמחה וטור לבב‬
‫בזקן כ " א בנוגע לכל מצות התורה‬ ‫דוקא ‪ ,‬וכנ " ל הדבר אמור לא רק בנדון ם‬
‫וההידור בהם ‪ ,‬שבעיות מהאמורה עלולות להתהוות לעתים קרובות ‪ ,‬והסתרון מוכרח‬
‫‪.‬‬
‫שיהי ' מתוך קירוב הדעת מתוך שמחה וטוב לבב שעיקר הוא בכל האמור‬
‫מכל הכתוב מובנת דעתי בנוגע לשאלתם ‪ ,‬שעליהם להעריך עצמם בשימת לב‬
‫מיוחדה ‪ :‬האם מוכנים לוויתור כהאמיר ‪ ,‬שכיוונו ‪ -‬ככתוב ‪ -‬הוא תמיד לצד אחד ‪,‬‬
‫לשימת לב יותר ולדיוק כקיום המצות יותר ולהידור יותר ‪ ,‬וכהתאם לתוצאות‬
‫‪.‬‬
‫הערכה האמורה ‪ -‬יחליטו את אשר לפניהם‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬קדושים‬ ‫לקוטי‬ ‫‪500‬‬

‫עוד להעיר סוף שגם זה מובן הוא) ‪ :‬אף שהכתוב לעיל כא בקשר לשאלתם בענין‬
‫השירוך ‪ ,‬לאמיתתו של דבר ‪ -‬בכל עת משך חייהם וככל מקום ‪ -‬בתקפו עומד ‪,‬‬
‫כיון שהתורה נצחית הש ומצזת" נצחיות הן וכל אחד ואחת מבני ישראל נצטוו‬
‫בקדש ‪.‬‬ ‫מעליז בקדש ולא מורידיו ‪ ,‬ובנוסח רז " ל ‪ -‬נצטוינו להעלות‬

‫ויהי רצון מהשי " ת המשגיה על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית ‪ ,‬שינחם בכל‬
‫האמור בטוב לפניהם ‪ ,‬טוב האמיתי ‪.‬‬
‫בברכה לבשו * ט בכל האמור‬
‫ה)‬ ‫( ממנהל ה ' אייד קשט ‪-‬‬

‫לשליי‪-‬‬

‫"‬
‫ומה שכותב שקשה לו להגביר את כח המחשבה דבור ומעשה שלו כמצוה‬ ‫‪...‬‬
‫עלינו בתורתו הק ' תורת חיים ותורת עולם ‪ ,‬ושואל אנה לפנות ואנה לברוח ‪ -‬הנה‬
‫אין צריך לברוח ‪ ,‬כי כלשון התניא קדישא פרק מא ‪ :‬ה ' נצב עליו ומלא כל הארץ‬
‫כבודו ומביט עליו ‪ ,‬ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי ‪ ,‬אשר זהו גופא הוא נתינת כח‬
‫לעמוד במלחמת היצר ולנצחה ‪ ,‬וגם התבוננות קלה בזה מספיקה ‪ ,‬וכדי להגדיל את‬
‫הסייעתא דשמיא בזה צריך להיות חקוקים במוחו ובזכרונו איזה פרקים משניות‬
‫ואיזה פרקים תניא והדרוש בלקוטי תורה סוף פ ' קדושים ד " ה והדרה פני זקז ‪ ,‬וזהו‬
‫נוסף על מה שצריך להיות אצלו בכיסו ‪ -‬כמובן במקומות שמותר זה ‪ -‬תניא ‪,‬‬
‫ומזמן לזמן בשעות הפנויות ילמוד בו איזה שורות ‪ ,‬ואם יעשה ככל הנ " ל אליבא‬
‫דנפשי ' ויזכיר לעצמו הציווי התמידי דשויתי ה ' לנגדי תמיד ‪ ,‬הרי לאט לאט יגרש‬
‫הרע ויגביר האור בהד ' אמות שלו ‪.‬‬
‫בטה מרציא מזמו לזמן מצבו הרותני אצל המשפיע שלומד אצלו דא ' ח ועושה‬
‫‪,‬‬ ‫כהוראתו ‪ ,‬ואחכה לבשו " ט ‪.‬‬
‫דן‬ ‫ווש ‪. .‬‬ ‫ממנחנ נ ‪ -‬ס סתו‬

‫)‬ ‫ישי‪--‬‬

‫אין ענטפער אויף דייז כריף פון כ " ‪ 1‬תשרי ‪ ,‬אין וועלכען דו פרעגסט וועגן ‪:‬‬

‫מחשבות ‪.‬‬ ‫א ) ניט געוואונשענע‬

‫פיז בשוושסט די עצה צו דעם ‪ ,‬מעט אור דוחה הרבה חשך ‪ ,‬און דעריבער דחרף‬
‫‪.‬‬
‫מען זיין איעגעטונקען איז מחשבות פון תורה ותפלה אויך זיין בקי אויף אויס ‪-‬‬
‫ווייגיג פרקים משניות ‪ ,‬פרקים תמא ‪ ,‬ומא טוב לפחות לייכטע פחרשטעגדליכע‬
‫טובות‪.‬‬ ‫מאמרי חסידות ‪ ,‬וושס דשם שלץ העלפט צו בחפרייען זיך פון מחשבות לא‬
‫‪,‬‬ ‫פג "‬ ‫ווערט געטשז טיט ח‬ ‫וושס סוט מען ‪ ,‬חז יעדער יען‬ ‫ב)‬
‫‪501‬‬ ‫שיחות‬ ‫קדשים‬ ‫‪/‬‬ ‫הישפות‬ ‫לקוטי‬

‫איו דעם דשרף מען זיין זתער משרזיכטיג ‪ ,‬וושרום מערערע משל ‪8 ,‬ז דער יצר‬
‫הרע וויל שפהשלטעז ‪ 8‬אידען מון צו טשז ‪ 8‬גוטע זשך ‪ ,‬פרובירט ער אויף דעם וועג ‪,‬‬
‫צו איינריידין עם ‪8 ,‬ז דשם סוט ער צוליב ‪ 8‬פני ' ‪ ,‬במילא איז גלייכער ‪ ,‬שז ער זשל‬
‫‪.‬‬
‫אךנגשנצען ניט טשז ‪ ,‬און דשס איו היפך פסק רבותינו ז ל לעולם יעסוק בתורה‬
‫ומצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ‪ ,‬און דעריבער ‪ ,‬ניט קוקענדיג אויף‬
‫דעם וושס זעלבסט פשרשטענדליך דשרף מען טשז מיס זיך שז סוף כל סוף זשל‬
‫‪ 8‬גוטע‬ ‫ניר‬ ‫יעדער זשך יעטשו ייעיעז שז ‪ 8‬פני ‪ ,‬שבער דערוויילע ‪ ,‬אויב דשס איז‬
‫געזשגט ‪.‬‬ ‫זשך דשרף מען זיך ניט שפהאלטען ח " ו פון טשן דשס ‪ ,‬אוז ווי אויבעז‬

‫אוז אין דשס אויבעו געזשגטע בכלל צו סייעתא דשמיא ‪ ,‬העלפט פיל וועז מעז‬
‫סועל' ט אויף חברים און דער סביבה צו מ‪8‬כען זיי נעהענטער צו אידישקייט בכלל‬
‫און צו חסידות בפרט ‪ ,‬וושס דשס איז צדקה ברוחניות ‪ ,‬ועל זה נאמר וצדקה תרומם‬
‫בראשית ‪.‬‬ ‫גוי ‪ ,‬וכמבואר בתורה אור ריש פרשת‬
‫)‬ ‫מ ‪ -‬ח תשט ‪ -‬ו‬ ‫ך‬ ‫אדר ‪.‬‬ ‫( ממכתב‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬אמור‬ ‫לקוטי‬ ‫‪502‬‬

‫אמור‬

‫‪ " 3‬ה ‪ ,‬ראש ‪ -‬חודש אייר ‪ ,‬היתש " מ‬

‫ברוקלין ‪ ,‬נ ‪ .‬י ‪.‬‬

‫צו סלע שנטיילנעמער איז דעם יערלעכן‬

‫דינער פון דעת מוסד חינוך באהלי תורה "‬

‫ה ' עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה ‪:‬‬

‫איז ענטפער אזיף דער מיטטיילונג ‪8 ,‬ז די יערלעכע מסיבה וועט פשרקומעז‬
‫אי " ה ביום א ' פ ' אמור ‪ ,‬שיק איך דערמיט מייז בשגריסונג און ברכה צו די געערטע‬
‫'‬
‫געסט און שלע שנטיילנעמער איו דער מסיכה ‪ .‬ויהי רצון שז עם ושי ייז מיס גרוים‬
‫הצלחה איו שלע היגזיכטן ‪.‬‬
‫ס ' איז ידוע די הוראה פ‪ 11‬אונזער ? חכמים ז " ל איז צוזשמענהשנג מיט דעם ‪8‬נ ‪-‬‬
‫גדולים על הקטנים ‪ ,‬מטס אונטער ‪-‬‬‫זשג איז דער פרשה ‪ :‬אמור גו ' ואמרח ‪ -‬ימהיר‬
‫שטרייכט די גרויסע אחריות פון דערוו‪8‬קסענע ‪ ,‬בפרט עלטערן ‪ ,‬בנוגע צו דער‬
‫דערציאונג פון אידישע קינדער ‪ .‬און אויב אין שלע צייטן ה‪8‬ט דער עניז פון חינוך‬
‫צייט ‪.‬‬ ‫ה רזת ‪ ,‬על אחת כמה וכמה אין אונזער‬ ‫געדשרפס ש ספעציעלע ‪. ,‬‬
‫דערביי איז אויך פשרשט‪8‬נדיג ‪8 ,‬ז וויבטלד דחס איז שן שנזשג פזז דעם‬
‫‪ 8‬געוושלדיגע‬ ‫אויבערשטן ‪ ,‬אוז טשקע דערפשר וולס דשם איז פשרבונדן מיט‬
‫אחריות ‪ ,‬איז ויכער שז דער אויבערשטער גיס ספעציעלע כוחות צו דערפילז די‬
‫ד‪8‬זיגע אחריות אין דער פולסטער מטס ‪ .‬אוז אפילו ווען מינעמט ‪8‬ז ש החלטה צו‬
‫ט‪8‬ז אין דעם ‪ ,‬וושס איז לכאורה איבער יי כוחות ‪ ,‬איז ד‪ 8‬די פשרזיכערונג ‪ ,‬שז דער‬
‫אויבערשטער עפנט נייע מעגלעכקייטן דורכצופירז במועל אויך שזש החלטה ‪ .‬בפרט‬
‫מוזן שנקומעז צו דער הילף פון גדולים ‪ ,‬און‬ ‫קטנית ווים‬ ‫עס השנדלט זיך וועגן‬ ‫יז‬
‫וועלז מיט דער צייט ווערן גדולים ‪ ,‬וושס עס וועט חל זיין אויף זיי דער אנזטג פון‬
‫‪.‬‬
‫להזהיר על הקטנים‬

‫און דשס איז דשך די אויפגשבע און טעטיקייט פון דעם מוסד חינוך " אאלי‬
‫תורה " ‪ ,‬וואו די תלמידים בשקומעז זייערע תורה חינוך על טהרת הקודש איו איינ ‪-‬‬
‫קלשנג מיט דער דערמשנט ? ר אזהרה ‪ ,‬מזוי ‪8‬ז ווען זיי וועלן ווערן גדולים ‪ -‬איו‬
‫דעם פולסטו וין ‪ ,‬וועלן ויי מקיים ויין דעם שנושג פון להזהיר על הקטנים‪ ,‬און‬
‫מ ' וועט מיט שטשלץ קענעז ז‪8‬גז ‪ " :‬ראו גידולים שגדלתי " ‪ -‬בנוגע זיי און זייערע‬
‫הדורות ‪.‬‬ ‫סוף כל‬ ‫פירות און פירי ‪ -‬פירות ם‬

‫סלע פריינד פון " אהלי תורה " ‪ -‬וושס טלע‬ ‫סי‬ ‫איך השף און וויל זיין זיכער ‪,‬‬
‫זיינעו דשך נכלל איז דעם שנזלג להזהיר גדולים על הקטנים ‪ -‬וועלז זיך שמרופן‬
 ‫‪503‬‬ ‫שיחות‬ ‫אמוד‬ ‫‪/‬‬ ‫הושפרת‬ ‫לקוטי‬

‫מיס ‪611 8‬רעם החיץ אוז ברייטע השנד צי געבז די פולסטע שטיצע צו דעם דשזיגען‬
‫טחערן מוסד חינוך ‪ ,‬ניט נ‪6‬ר צו דערמעגלעכן אים שנצוגייז מיט זין העכסט ‪-‬‬
‫וויכטיגע שרבעט ‪ ,‬נשר אויך צו פ‪6‬רגרעסערו די מעגלעבקייטן שרחנצונעמען וושס‬
‫‪.‬‬
‫מער תלמידים ‪ -‬קטנים תשם וועלן ווערן גדולים ‪ ,‬חי אץבנגעזשגט און גרוים איו‬
‫דער זכות פון ‪6‬לע שטיצער און סוער לטובת דעם מוסד ‪ ,‬געבענטשט צו ווערז‬
‫מהשם מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה אין שלע בשדערפענישן ‪ ,‬בגשמיות‬
‫יחד ‪.‬‬ ‫וברוחניות גם‬

‫בכבוד וככרכה להצלחה‬

‫ולבשורות טובות‬

‫לאי‪)-‬‬

‫( א ) מעולם תמהתי ‪ ,‬מפני מה אין מצריכיז‬ ‫‪-.‬‬

‫‪ . .‬בעניו נתוח הפראסטאט *‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫קרזל ) ( ב )‬ ‫שאלת חכם קודם לעקרת מתוח זה ‪ ,‬כיון שיש בזה עניז סירוס ( עכ " פ חשש‬
‫אף שעיקר הש " ז מקורה מן הביצים ‪ -‬גם מהפראסטאס נתוספו בה כמה חמרית‬
‫וא " כ צ " ע אם בלעדי חמרים אלו ‪ -‬בנתוח הפראסטאט ‪ -‬יש להמשקה היוצא דיו‬
‫ש " ז ‪ ,‬ע " פ תורה ( ג ) הניתוח המל שולל העליז דיורה כחץ ‪ ,‬במדה גדולה עכ " פ ‪ ,‬אבל‬ ‫‪.‬‬
‫לא יציאת הש " ז ( את " ל ‪ ,‬שדיו ש " ז ע " ז ) ‪ -‬ועפכ " ז ‪ ,‬ולאחרי הבירור אצל רופאים‬
‫‪..‬‬
‫( ואיך עושים הניתוח בפועל עתה כי גם בזה יש שינויים ) יש לפסוק השאלה ‪. .‬‬
‫‪,‬‬ ‫חשי " ד‬ ‫( ממכתר נ ‪ -‬א תתזז‬

‫‪.‬‬
‫חי " ב ע ' ‪ . 212‬התו ל ‪.‬‬ ‫ראה לקו " ש‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬

‫‪ . . .‬מ " ש בעניו הנתוח דסראסטאטע שכיון דכא ע " י חולי ‪ -‬הוי בידי שמים‬
‫וכו ' הנה מלבד שבכגח דא הוי תחלתו בידי שמים וסופו בידי אדם ‪ -‬הנתוח ממש‬ ‫‪.‬‬
‫שבזה כמה דיעות והובאו באוצר הפוסקים לאבז העזר סי ' ה ' עי " ש הנה הפעולה‬
‫שבידי שמים בנדו ‪ -‬ד ‪ ,‬איז לה כל שייכות להעדר ההולדה כי ע " פ רובא דרובא נתוח‬
‫זה עושים מפני שהפראסטאטע מתחלת לדחוק על השבילים ובמילא הש " ז והמ " ר‬
‫יוצאים לאט לאט ומובן שאין זה ענין של סירוס כלל ‪ ,‬בז מ " ש שזקן ואינו ראוי‬
‫להוליד כו ' הנה לפלא איך יבחיז ומי הוא שיבחיז אם עוד ראוי להוליד א " ל ומעולם‬
‫לא שמעתי שהרופאים נוהגים ככה מלבד השערה בעלתא ‪ ,‬שמגיל ידוע ע " פ רוב איז‬
‫להם ילדים ‪ ,‬כן מה שרצה להקל מסני שהנתוח אינו בביצים רק סמוך בגיד גם זה לא‬
‫)‬ ‫( מתכתב ג ' מנ " א חשן‬ ‫ב)‪.‬‬ ‫הבנתי מהו הנפ " מ והרי כרות בכולם אמרו ( יבמות עה ‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫הוספות ‪ /‬אמור‬ ‫לקוטי‬ ‫‪5 ~4‬‬

‫‪ , . .‬במ " ש בעניז הפראסטאטא שהוא סירוס שבא ע " י חולי ‪ ,‬הנה חולי‬
‫הפראסטאטא אופנה אינו נוגע להולדה כלל וכידוע שהחולי הוא הגדלת‬
‫הפראסטאטא וממילא מתקטן שביל המ " ר ‪ ,‬כן בעגיו זקן ואינו ראוי להוליד הנה‬
‫פשימא שע " דין יש מציאות זו ונוגע ג " כ לעניו מינוי סנהדרין וכן לכמה ענינים‬ ‫י‬
‫אבל צריך עיון למצוא בחינה שתה " מחלטת ע " פ דיו תורה שפלוני אינו ראוי‬
‫להוליד מפני וקנותו דפשיטא שאיז תלוי בשנים ‪ ,‬ופשוט ‪. . .‬‬
‫‪ :‬ממנחנ נ ‪ 1 ,‬ת א הש ‪ . ,‬י ‪:‬‬

‫‪..‬‬
‫[‪-‬‬

‫י‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫נגד הרדב ‪ -‬ז שהוא דוקא שהובא‬ ‫( סתס " ח )‬ ‫תמוה * ביותר לפסוק כהפר " ח‬ ‫‪.,.‬‬
‫רבנן הקן ‪ ,‬ערוך השולחן ‪,‬‬ ‫לפסק הלכה בכל האחרונים ‪ :‬מג " א ( סי ' תצ " ו ) ‪ ,‬באר היטב ‪,‬‬
‫ממונקאטש ) ‪.‬‬ ‫משנה ברורה ‪ ,‬נמוקי או " ח ( להגה " צ‬

‫בנדו " ד שיצאו להרויח ‪ -‬אפשר גם הפר " ח מודה ‪ -‬עי " ש ‪ .‬והעובדא‬ ‫[ בפרט‬

‫תוכיח ‪ -‬שמאריך שהותו בחו " ל יותר על המשוער ) ' ילדעתי פשיטא שינהג יו " ט שני‬
‫של גלות ‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫( מתכתב ת " ק אדתר ' ר שליט ‪ .‬א‬

‫‪.‬‬
‫)‬ ‫'‬

‫‪.‬‬
‫ז' כיצר לנהוג ביו ט שגי של‬ ‫שגתים ישזל לרב‬ ‫*‪.‬‬
‫עם תשת מ ה ק לחו " ל למשר‬ ‫יאגד משמע‬ ‫כמעגה‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫‪ :‬ך ‪ - ,‬ר‪.‬‬ ‫גלייח ופסק לנהוג רק יום זחך כדין מי ובעתו לתור ‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫י‪4‬נ ‪ .‬י ‪ :‬מי ‪ .‬ו ‪.‬‬ ‫רפה לקמש חי '‪ 1‬ע '‬ ‫')‬

‫‪:‬בני‪: - -‬‬

‫היש‬ ‫לעת " ל ) ‪-‬‬ ‫‪ . . .‬מזכיר שהתמונה נעשית בחוה " מ ‪ .‬וכדאי לברר ( בנוגע‬
‫לעשות פוטו בחוה "מ ‪ ,‬ובפרט עתה שע " פ רוב מכוונים כו ' ‪.‬‬
‫' חן‬ ‫( מתכתך ‪ :‬עש ‪ -‬ק ~ רשח קדושים תהיו ‪ .‬ה ‪ .‬המכ‬
‫‪505‬‬ ‫שיחות‬ ‫ל " ג בשמר‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫ל " ג בעוכור‬
‫ב " ה ‪ ,‬פסח שני ‪,‬‬
‫כ ' ‪ ,‬פ ' אמור גו ' ואמרת ‪,‬‬
‫נ‪ .‬י ‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪,‬‬ ‫ה' תשל ' ז ‪.‬‬
‫אל בני ובנות ישראל‬
‫בכל מקום שהם‬

‫ה ' עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה ‪,‬‬
‫לקראת יום ל " ג בעומר הבע " ל ‪ ,‬יום הילולא דרשב ‪ -‬י ויום שמחתו ‪,‬‬

‫הרי הזמן גרמא לעיין בתורתו ‪ ,‬כולל ג " כ ‪ -‬לעיין בפרשת ימי חייו ‪,‬‬

‫שהרי חיי צדיק עלי אדמות ‪ -‬תורה והוראה הם ולמדים מהם דברים הרבה ‪,‬‬
‫ובפרט אשר הכוונה בזה להמסופר אודות כ " ז בש " ס ‪ ,‬זוהר ומדרשים ‪ -‬תורה שבעל‬
‫פה ‪ ,‬שענינה לא סיפורים ח " ו ‪ ,‬כ " א הראה שניתנה למשה מסיני ‪,‬‬

‫לעיין על מנת ללמוד מזה ‪ ,‬כל אחד ואחת ‪ ,‬בנוגע לעצמו ועד ‪ -‬למעשה‬
‫מעשה ‪.‬‬ ‫בפועל ‪ ,‬שהרי גדלות הלימוד הוא שמביא לידי‬

‫*‬ ‫*‬ ‫י‬

‫כאמור דברים הרבה ישנם בהאמור ‪ -‬ללמוד ואח ‪ -‬כ ללמד ולעשות ‪ ,‬ונתעכב‬
‫בזה על נקודה עקרית ‪ ,‬אשר בעל ההילולא עצמו הדגישה וייחדה בנוגע לעצמו ‪,‬‬

‫‪ .‬ונ ‪ .‬ה‪.‬זפ ‪ .‬ום‪ .‬ג' ‪1‬מ‪ : 1‬ענינו איו ‪ -‬עם איו ניט"‬
‫‪.‬‬
‫קרן‬

‫דבה ‪-‬ב בפ ‪ .‬ש כנשנה וו האס מתרכיז ‪ -‬ראה שוית מהרש ‪ ,‬ס ח ‪.‬‬
‫י‪.‬‬ ‫‪(,‬‬
‫פאריבטעו ‪.‬‬
‫מאלהאחרון‬
‫)‬ ‫תענית‬ ‫כשחל‬
‫שלע‬ ‫מע‪ 1‬קעו‬ ‫(‬
‫שי‬ ‫ענינו ראה אוה ‪ ,‬ת נהעלותר ‪1‬ד שמז )‬

‫" ז‪: . , -‬‬

‫'‪:‬‬

‫פארפשל שוי ‪[ .‬‬

‫‪09‬ח‬ ‫"‬
‫‪09‬ח‬

‫הוא ) ‪.‬‬ ‫ננ " כן‬ ‫' ד ‪ ,‬ב ) רבכי‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬
‫‪,‬‬ ‫‪. ..‬‬
‫נ ( ובהערות לשם ‪ ' -‬רושלים תשב ‪ -‬ח ) ‪ .‬ליקוטי מהרי ח פ ש ‪ .‬ש‬
‫הקטניפ ( פרש ' עה ' פ ‪ .‬וראד ' במות‬ ‫עי‬
‫אמר נו ‪ .‬אמרת ‪ :‬להנהיר גדוייפ‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫סי‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫ע או ח סת ? ג ובשו ' ע אסמו ‪ -‬ר הזק (‬ ‫‪. .‬‬ ‫( טושו‬ ‫הנגיד‬ ‫ענינו וטעמיו מ‪ 9‬רש ' ס [ ‪ ) 119‬ק ' ט עיד‬‫‪,‬‬ ‫[ עומר ‪:‬‬ ‫‪.7‬‬
‫י‪ ,‬בעומר ‪ -‬בחיזור ‪ ,‬המשן ודדר ‪ .‬ב ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫(‬

‫(‬ ‫‪ 7‬דחסי‪7‬ות ( דרושי‬ ‫שפ )‪ ,‬רכז ע ' ד הסוד (פ ? ‪ -‬ה שב ‪ -‬נ ‪ ,‬פ ‪ -‬ז ‪ .‬ועוד ‪1 ,‬ע‪.‬‬
‫)‬

‫ד ‪ .‬ה ‪, ,‬זספרתב לכם ‪ ,‬אמור תיס ‪ .‬ה אני לדוס ‪ .‬תש ‪.‬‬
‫ד )‪.‬‬ ‫‪1‬ע‬ ‫י‪.‬‬ ‫ו‪ ,‬ד‪-‬‬
‫‪ .‬י‬
‫י‬

‫בעומר ‪ . .‬מצוה לשמוח שמחת רשנ ‪. -‬‬

‫י‬ ‫‪(,‬‬ ‫במשנת חסידים מס ' אייר פ ' א מיי ‪ :‬נ ופ‬ ‫ט שתחת ( ‪:‬‬
‫‪.‬ר הזקן ‪ -‬הובאו בפס ‪ -‬י לאדמו "ר הצ ' צ לין ‪ -‬ד סקמ ‪ .‬י ‪.‬‬
‫)‬ ‫זריהה לא העתיק רק ינרי ה‪-4‬יו‪.‬‬
‫ודמ‪.‬‬
‫ל ( דברי אדמו‬
‫‪ .‬כ עגיו השמחה‬ ‫(‬ ‫‪ .‬ג ‪ .‬ולהעיר שעפ ‪-‬‬
‫ו מפורש‬ ‫‪ .‬ע ין ‪-‬‬ ‫)‬ ‫פע ‪-‬ח שער ספה ‪ -‬ע פ ‪ -‬הובא בעמ ‪.‬י‬
‫מ סת ?‬ ‫לשו‬ ‫‪( 1‬‬ ‫( ולא‬

‫ט נוה‬ ‫להשקו ‪-.‬‬ ‫ומזה ‪ .‬ה‬

‫מענהסח ? ‪ .‬ג ‪.‬‬ ‫‪.‬כ נ ‪,‬כא ‪.‬ש‪. 1‬‬
‫ן או‬ ‫)‬ ‫רפ‪,.‬‬ ‫וראה (‬
‫רצא ‪ ,‬סע ‪-‬‬ ‫‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫רשב‪. '.‬‬
‫האו ‪ .‬ח ‪,‬סי ‪ .‬ד ‪ .‬ג‪1‬ע‪1‬ד‬ ‫‪..‬ת שם‬
‫שמחת ארי '‬‫‪ 1‬זח‬ ‫(‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫מניעת אביות‬ ‫שו‬ ‫ייות‬
‫וטעמה‬ ‫)‬ ‫נשויתרלחת ס חיות‬
‫ומי‬ ‫שהקשו ‪7‬הא אדרבא בהסתיקזתן של ? דיבוב מתענין ‪- ' ,‬‬

‫‪. . .‬‬ ‫י‬ ‫נגיה ‪-‬‬ ‫י ‪." .-‬‬ ‫‪.‬‬

‫כפע ‪ ,‬ח שפ ) ‪1‬עפמש ' כ נמהר ' ו ( הובא בש ‪ -‬ך‬ ‫( ע" ז‬

‫‪.‬‬
‫ואבמ ל‬
‫צוה‬ ‫דרשנ '‬ ‫‪.‬‬
‫נעומד‪ 1‬לו‬ ‫זשאני‬
‫הד ' ז' גדשומע '‬ ‫וידפ סשמ ‪ ,‬ד סק ‪ -‬ט )‬ ‫לשמוח בו‬

‫בהניץ‪ ,‬ר ) ‪.‬‬ ‫ואגהיק סכת‬ ‫‪.‬‬ ‫אקמיח ‪ :‬ש אינב ח " ס בשרש נ " א ת " ס ר חנ " ‪0‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ח‪-‬‬ ‫צדק על‬ ‫חי ‪,‬‬

‫נ‪.‬‬ ‫חרה ‪ . . . ..‬היך והיאה ‪ :‬להעיר מסוכה כא ‪.‬‬ ‫צז ק‬

‫קנגל ‪ .‬פ ‪.‬א ‪.‬ג ה ‪.‬‬

‫חן‬ ‫ראה‪ 0‬ח ‪-‬רמב ‪ ,‬פ הל'וי ‪.‬‬
‫תשובה‬ ‫(‬ ‫מת ' ‪9 ' 0‬ור '‬
‫( ‪ :‬ראה‬ ‫‪ . . .‬דא‬ ‫('‪:‬‬ ‫ן‬ ‫[‪1‬‬

‫ואייד‬ ‫‪ ,‬ח המחוד ‪ . .‬מעשה ‪ :‬הל ' ת ‪ ,‬ת לאדד ‪ .‬ז פ ‪ .‬ד ‪ .‬ה ‪ ,‬נ‬ ‫(~‪7‬‬

‫י‪ . ,‬ין ‪" ,‬קי מ ‪,‬‬ ‫(‬ ‫(‬

‫חק [ ‪ .‬א‬ ‫(‬ ‫ל " ו [ ‪ ,‬ק ‪ - ,‬י ה‪-‬‬ ‫)‬ ‫‪-‬‬

 ‫שיחות‬ ‫ל " ג בעומר‬ ‫הוספות ‪/‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪506‬‬

‫כו ' ( אבל ) אנן בחביבותא תליא מילתא דכתיב ואהבת‬ ‫ובלשונו חדי ר " ש ואמר התם‬ ‫‪.‬‬
‫ה ' אתכם וכתיב אהבתי אתכם וגו ' " ‪,‬‬ ‫את ה ' אלקיך וכתיב מאהבת‬

‫ומזה ההוראה בנוגע לפועל ‪ ,‬פעולה עם בנ" י ‪ ,‬עליהם אמר רשב " י אתם קרוים‬
‫אדם ‪ " -‬בחביבותא תליא מילתא " ‪ ,‬מבצע אהבת ישראל ‪ ,‬לכל נפש מישראל למגדול‬
‫ועד קטן ‪,‬‬

‫וכתוצאה מנדית ‪ ,‬הרי עוזרו בכל המצטרך לו הן בגשם והז ברוח ‪ ,‬עאכו " כ בדבר‬
‫המביאו לחיי עוה " ז ולחיי עוה " ב ‪ -‬השתדלות שילמוד התורה ומצותי ' ויקיימם‬
‫בפועל ‪ -‬מבצע חירך ומתוך אהבה ‪ ,‬וכהוראת רשב " י שקרא לתלמידיו חברייא ‪,‬‬

‫מתחיל בחינוך והשפעה בנוגע לתורה ‪ ,‬וכהוראת חיי רשב " י וחבריו ‪ ,‬אשר תורתן‬
‫אומנתו ‪ -‬מרצע תזרה‬

‫לימוד המביא לידי מעשה ‪ ,‬וכמחז " ל אשר ( גם ) לרשב " י צ " ל דוקא " למד ע " מ‬
‫לעשות " ‪ -‬המצות ‪ ,‬מ [ צט תפגיז ‪ ,‬אשר הוקשה כל התורה כולה ( המצות ) לתפלין ‪,‬‬
‫וכל תרי " ג מצות רמוזיו בה ‪ ,‬כמש " כ בזהר ‪,‬‬

‫מבצט נזוזה ‪ -‬הכוללת והשקולה כנגד כל המצות ובלשון הזהר " ועל ידה לא‬
‫כו ' למעבד פקודי ' דמאר " ' ‪,‬‬ ‫ינשי ב " ג דוכרנא דקוב " ה לעלמ‬
‫‪-‬‬
‫מ [ צט צדקה ‪ -‬אשר היא שקולה כנגד כל המצות ואמר רשב " י אשר צדקה‬
‫כובשת על מדת הדיו ועל המורענות כדי שלא יבוא לעולם ‪,‬‬

‫ובודאי אשר מיוסד על אהבת ישראל ‪ -‬יוסיף אומץ בההשתדלות אשר תה "‬
‫הורתו של כאו " א מישראל בסהרה וקדושה ‪ -‬עי מבצע טהרה המשפחה‬
‫יהף ( גס ) גוסו טהור וקדוש ‪ -‬עא מבצע כשרות האכו ‪ -‬ש ‪,‬‬ ‫ואשר גם לאחר זה‬
‫מלמעלה ‪.‬‬ ‫ובפרט ע " פ דברי הזוהר דבל המקדש עצמו למטה הקב " ה מקדשו‬

‫יחק לשפ ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫וראה ל קוט ' לו‬ ‫"‪.‬‬ ‫‪ [ 1‬יש‪ : ( ( 1‬זחת קכח ‪,‬‬
‫א‪.‬‬ ‫‪1‬ח ' ב פז ‪,‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫מא ‪.‬‬ ‫אחט קרוס ארס ‪ ' :‬נמות‬
‫וראה אמת להה ' מ ר ‪ -‬פ אמור דאפייז כשמוכ ' חיס ‪ ' 1‬ל דבל ' פ‬ ‫ראד קונטרס אהבת 'שראל ‪.‬‬ ‫אמה ' שיאר ‪:‬‬
‫כ~ '‪.‬‬ ‫במדת החסד ונאם לאו‬
‫‪,‬‬ ‫יג‬ ‫‪.‬‬
‫ק ו ‪ :‬תנ א ש‬ ‫"‬ ‫הניע‪. .‬‬
‫‪7[ 7‬‬

‫‪ ,‬אמי‪.‬‬ ‫ותוצאה מהם סנצע [ ' ח הדא סנאט ‪ ( [ . -‬ה‬ ‫‪ 1‬נכלל‬ ‫צעקה ‪ :‬ומובז אשר בכ ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫' ( ‪1‬ך‬ ‫ח‬ ‫[‬ ‫ה‬
‫הרם ‪. 1 -‬‬ ‫מק ‪ -‬מ למחיג קעט ‪ ,‬ב בשט‬ ‫וראי‬ ‫‪111‬ךרייא ‪ :‬בו ‪ -‬כ פעמיפ בנהר ‪,‬‬

‫דליל ונניא ‪,‬‬ ‫‪.‬ה ילעג יבם ‪ ,‬אמור תרס‪,.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫אצען הא‪1‬מ ( חן ‪ :‬שבח יא ‪,‬‬ ‫"‬
‫געומר ‪ -‬עפמש ‪ -‬כ בד‬
‫ילעג התויה ‪.‬‬ ‫מייחדת‬
‫דפנימיות‬ ‫שחכות‬
‫מעת‬ ‫ה‪:‬‬
‫בעומר הוא‬ ‫ימקג‬
‫אשר ( נל '‬ ‫"‬
‫ה‪.‬ב‪.‬‬ ‫' רושלמ ' נרכנת פ ‪ -‬א‬ ‫; עשנה ‪:‬‬ ‫‪.. :‬‬ ‫'‪7‬‬

‫א‪.‬‬ ‫לד ‪.‬‬ ‫קדוש ' ז‬ ‫'ן‪:‬‬ ‫‪ 7 ; ,‬הו‬

‫ויקשה ‪7 . . -‬היי‬
‫רכה ‪ ,‬נ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫סידור‪ :‬ח ו‬
‫רוע ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫[ ‪ :‬הר‬ ‫מוצך ‪ . 7 [ . .' .‬מש‬
‫קמצכן‪: ,‬‬
‫[‬ ‫[‬ ‫(‬

‫‪1‬ן ‪7 -‬ש‪1‬ן הנהן ‪ . .‬ומאר ' ' ! חיו רסג ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫צדקה ‪ 7 [ . .‬המצנח ‪ :‬נתבאר בתניא פל ‪ .‬ו ‪.‬‬ ‫[ ‪; [1‬‬

‫‪ , 1 ,‬וח ‪7 . .‬ע‪71‬ט ‪ :‬תנחומא ( גאנער ) נח ‪ ,‬ח ‪.‬‬ ‫(‬

‫‪ , 1‬ר ‪ . .‬ח‪7‬מע‪7‬י ‪ : ,‬ויקרא כד ‪ .‬ב ‪.‬‬

 ‫‪507‬‬ ‫שיחות‬ ‫ל " ג בטמר‬ ‫‪,‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקוטי‬

‫ובבוא ערב שבת קודש ‪ -‬בינם ל ‪ -‬ג בעומר הבע ‪ -‬ל ‪ -‬וכל ערב שבת ויום טוב‬
‫הבע " ל ‪ -‬תפעול ההשתדלות במבצע גש ‪ -‬ק ‪ ,‬ארור כל נשי ובנוח ישראל ‪ -‬בלשון‬
‫הזוהר בעיא בחדוה דלבא ורעותא לאדלקא בוצינא דשכת דהא יקרא עלאה היא לה‬ ‫‪.‬‬
‫וזכו רב לגרמה למזכי לבנין קדישיו דיהון בוצינא דעלמא באורייתא ובדחלתא‬
‫ויסגון שלמא בארעא ויהיבת לבעלה אורכא דחייז ‪' -‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫‪.‬‬
‫ויה " ר אשר ע " י כהנ " ל ‪ -‬בתוככי כללות התומ " צ ‪ ,‬קיום בקולי תשמעו ‪- -‬‬
‫וע " י סיומו מבצע נש " ק ביום הששי ‪ ,‬שמירת נרות של שבת ‪ ,‬תקוים בקרוב ההבטחה‬
‫אני מראה לכם נרות של ציון ‪,‬‬

‫כי כיום הששי זה אלף הששי יחזר הקב " ה אחרי אבדתו כנסת ישראל ובאו‬
‫האובדים בארץ אשור דא צדיק ( צדיקו של עולם ) וכנסת ישראל ‪ ,‬כי כמה חביבין‬
‫ישראל לפני הקב " ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן ‪ -‬כדברי רשבע ‪-‬‬

‫ויה " כ " ז במהרה בימינו ממש ‪ ,‬ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ‪ ,‬בגאולה‬
‫האמתית והשלימה ע " י משיח צדקנו ‪,‬‬

‫בכבוד ובברכה‬
‫‪ " 4‬ק וע‬
‫אותם '‬ ‫ע " פ המוזכר למעלה גודל החביבות דרשב " י לתלמידיו עד שקרא‬
‫בקביעות " חברייא" ‪ ,‬ועד כדי כך שבכ " מ שהזכירום חדל יחד ה ' ז בתואר ‪.‬‬
‫רשב " י‬
‫וחבריו " ‪ -‬הרי זה גם הדגשת שייכות חינוך תלמידים לל " ג בעומר ‪ ,‬ולהזכירם בכל‬
‫עת ובפרט ביום זה ‪ ,‬על גודל המעלה של ‪ .‬תורתן אומנתר ‪ -‬ומזכרון למעשה ‪,‬‬
‫שילמדו על אתר פסוקים מתושב " כ ומאמרי רדל מתושבע " פ ‪ ,‬וכן יתרמו לצדקה ‪,‬‬

‫ולהסבירם הבטחת ה ' ע " י ישעיהו נביאו ‪ :‬ציוו במשפט ( בחורה ) תפדה ושבח‬
‫בצדקה ‪,‬‬

‫ולעוררם על הצפ " להגרילה ע " י משיח צדקנו ‪ ,‬שמחכים לו בכל יום שיבוא ‪,‬‬
‫וכמאמר רשבע האמור ‪ :‬כמה חביביז ישראל לפני הקב " ה שבכל מקום יללו שכינה‬
‫עמהן כו ' ( וכשנגאלין ) שכינה עמהז שנאמר ושב ה ' אלקיך את שבותך ‪.‬‬
‫דחיין ‪ :‬זח ‪ -‬א מח ‪ ,‬נ ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫בעיא‬
‫א‪.‬‬ ‫קיום ‪ .‬בקוקי תשרעו ‪ : -‬ראה סנהדרין צח ‪,‬‬
‫בהעלותך ‪.‬‬ ‫שן ציון ‪ :‬ילקוט שמעוני ר " מ‬ ‫רות‪. . ,‬‬‫הששי‬ ‫כיזם‬
‫שתירת [‬

‫כדברי רוכביי ‪ :‬זח ' א רגז ‪ ,‬א ‪ .‬מגילה כס ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מה ‪.‬‬ ‫כתר ש " ט ( ואו " ח להה " מ ) ד " ה איזהו שוטה המאבד‬ ‫ובאו ‪ [ , .‬ציון‬
‫האובדים ‪ :‬ראה‬ ‫ויחי‬

‫ג‪.‬‬ ‫‪ :‬תהלים עז ‪,‬‬ ‫י‬

‫חברי ( ‪ :‬שבת יא ‪ ,‬א ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ם‬ ‫‪-‬‬

‫ל ' ה ' לאותות ולמופתים בישראל מעם ה '‬ ‫אנכ ' היידיס אשר נתז‬ ‫‪,‬‬ ‫ישע ' ה‪ : 1‬שאמר ‪ :‬הנה‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫ח ~ מיד ט‬
‫‪,‬‬
‫כשים יהיו לאותות למוסתים שתתקלס תורה‬ ‫הם החימיד ' ם שחביביז עיי‬ ‫‪.‬‬
‫בישראלהשגז נהר עיון ובפרשי ‪:‬‬
‫גבאות‬

‫‪. 140‬‬ ‫‪.‬‬

‫שמחית ה ' תש ג ‪ .‬שם ע ' ‪, 46‬‬ ‫‪. ) 10‬‬ ‫וראהא ‪ ,‬ס 'ב ‪ .‬השיחות ‪ :‬ה ' תש ‪ ,‬ג ( ע '‬ ‫‪,‬‬
‫ישעילקוח ‪ -,‬ת'ח )‪.‬‬
‫דברים‬ ‫‪,‬‬ ‫[ עי‬
‫משפט ' דם ‪( .‬‬
‫בשרה ‪:‬‬

‫בג " ‪.‬‬ ‫ברש ‪ ' -‬שט ‪ :‬ואתם תלוקטו לאחד אחד‬ ‫י ‪ .‬ג‪, .‬‬ ‫שבוהך ‪ :‬דברים‬ ‫‪..‬‬ ‫[‬ ‫ש‬ ‫‪,‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ל " ג בעימר‬ ‫הושפות ‪,‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪508‬‬

‫ב " ה ‪ ,‬יום ד ' פ ' אמור גו ' ואמרת‬

‫פסח שני ‪ ,‬ה ' תש * מ‬
‫שנה השביעית ‪ ,‬שבת להוי ‪,‬‬
‫ברוקלין ‪ ,‬נ ‪ .‬י ‪,‬‬

‫אל בני ובנות ישראל‬

‫בכל מקום שהם‬

‫ה ' עליהם יחיו‬

‫שלום וברכה ‪,‬‬

‫מזוי ווי מ ' דערגעעבטערט זיך צום ליכטיקז טשג ‪ ,‬ל " ג בעומר ‪ ,‬הוד שבהוד ‪ ,‬דער‬
‫יום ‪ -‬הילולא ‪ .‬שמחה פון דעם תנא רבי שמעון בז יוחאי ‪ ,‬וושס זיין רבי ‪ ,‬רבי עקיבא ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ה‪6‬ט אויף אים געז‪6‬גט ‪ :‬אני ובזראד מכירים כוחך ‪ ( -‬נשר ) איך און דייז בטשעפער‬
‫קענעו דיין כח " ‪,‬‬

‫ל‬ ‫‪ )1‬ז‬ ‫‪,.‬‬

‫עה ‪ ,‬ת ) להזהיר‬ ‫בפרש "‬ ‫פסה‪ -‬ביהוי‬
‫וש' ‪ - ; ..‬הונא‬ ‫‪.‬‬
‫קיד ‪ ,‬סע‬
‫גמות גר '‬ ‫נחומש ‪:‬כ כא‪' . 1‬‬
‫מועדי הוי '‬ ‫אמור ‪.‬היומי‬
‫וארז ל ( תו‬ ‫‪. .‬‬
‫נאמרת‪ ::‬ר ‪ -‬פ‬
‫ונשמור‬ ‫מוו‬ ‫"‬ ‫‪' 17‬‬ ‫[‬ ‫אמו‬

‫עה‪ .‬פ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫הקטנים ‪ .‬וראה לקופא ואו ת להה ' מ‬ ‫גדוליםפסחעי‬
‫יפני בכ "‬
‫ובאמ ‪ ,‬מתחיל ממשנה פסחים צג ‪ ,‬ב ( ובגמרא שם ? ג ‪ ,‬א ) ‪ ,‬רמב ‪ ,‬ם הל ' ק ‪ -‬פ פ ‪ -‬ה ‪ ,‬ועד‬ ‫נקרא‬‫הוקז (‬
‫רננו' ‪ :‬כך‬
‫לסידור שכ‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כחוג במגילת תענית ( פ ' ב ) פסחא זעירא כו ' וכ ה‬ ‫)‪:‬‬ ‫ב‬ ‫( לכס ‪,‬‬ ‫ובחוליו‬ ‫יציוח ‪.‬‬ ‫גמשנה ( חלה נטופו ‪ .‬ר " ה‬
‫יום י ‪ -‬ד א‬
‫ועוד ‪.‬‬
‫מרמ ‪. )(1‬היזם‬ ‫‪..‬‬
‫פטריכטען‬ ‫שפ משל‬
‫חלה שם (‬ ‫אנשי‪6‬לע‬
‫מען' קעו‬ ‫פטרפחיע‪, - 1‬‬
‫וראה חי‬ ‫ניטףא ) ‪:‬קיןפסח קטן ‪.‬‬
‫זרז‪ ,‬סע '‬
‫'ח‬ ‫‪.‬‬ ‫פסח שנ ‪ :‬ענינן ; עט‬ ‫‪.‬‬
‫( רמג ' ס ‪ -‬י )‬
‫הל '‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ולהעיר שזהו ענינו נתור תשלומין ( דססח ראשון ) והרי גר שנתגייר בין פ " ר לפ ‪ -‬ש חייב בפ ש‬

‫מהסינר ‪. - -‬‬ ‫כלל שהמסובב גדול‬ ‫המכ '‬

‫מהית )‬ ‫בהפז ( ראה‬
‫יוגמא (‬ ‫משותפיפ‬
‫‪ -‬וג '‬ ‫עניניפ‬
‫למה נגרע ‪.‬‬ ‫שכמה‬
‫סעדת‬ ‫שסחס ‪ :‬נתו‬
‫זה ‪-‬‬
‫שגפל ' ח ‪.‬‬ ‫ומל‬
‫הש [‬ ‫יסה ‪.‬ה ‪.‬זן ‪.‬‬
‫שזה‬ ‫‪ ' 7‬פ פיה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫מ ‪ .‬יש ‪. ) ; .‬‬‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫' די ‪ ,‬א נ סו תש‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
‫חינת‬
‫העתיק ו ‪ ( ,‬ח ' ב‬
‫ולא גובריו‬
‫בך (היו‬ ‫את כו '‬
‫וה ש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אתכויוה ש‬
‫כמש ‪[ 1‬נ [ זכור‬
‫‪7‬הע ‪[ ,‬‬ ‫‪. .‬‬
‫בנסים ליבור‬
‫ונפלאות‬ ‫‪.‬‬ ‫שמו "ע רבו ‪,‬‬
‫פי ‪ -‬ט ‪1 ,‬‬ ‫קנו ‪ : 1‬מ‬ ‫‪.‬‬ ‫לקדשו )‪ . 1‬רמנ ‪ ,‬ס‬
‫נסהמיצהל 'שלו ממ‪",‬צע רפ‬ ‫"‬ ‫‪. ..‬‬ ‫י~‬
‫קוש ' ת‬ ‫עפת מתורצת‬ ‫ממצר ' ס ‪~ - . .‬‬ ‫למה כ ' בחווק ' ד הוציאך ה '‬ ‫‪.‬‬ ‫ומס " מ‬ ‫כו " ‪,‬‬ ‫במיייס‬ ‫האהרו ;‬
‫שעשיתי לכס‬

‫ב‪.‬‬ ‫כז ‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫דיוה (שגם ) ‪.‬אור ‪ .‬וראה פרש י עה ‪ ,‬ת פינחס‬ ‫מלמדנושבה ‪ ,‬ד ‪:‬‬
‫הזכור שפי '‬ ‫מה‪ . .‬הוד‬ ‫‪.... .‬‬
‫‪'[ ' 7‬חס' ק‪1‬‬

‫בעניניו גלקוסי לוי‪.‬‬

‫יל‪ -‬ג בעומר ‪.‬‬ ‫אגרות‬ ‫‪ [ ; 7‬עומר ‪ :‬ראה‬
‫ך‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫?‬

‫הזה סד ה וג ' עניו נחל איתן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הגי‬ ‫צ ד ה עד‬ ‫" אדהאמ ‪. .‬‬ ‫תרל ‪,‬שכחד ‪ :‬נת' בארוכה נס‬
‫והחריק [ ( ד‬
‫בהמשך [ עמך ‪.‬‬
‫נ‬ ‫(‬
‫‪.‬כ דרושי רבותינו נשיאינו ועד לב‪ . .‬ח אדמו"ר ד " ה אני לדוד ' תי ‪.‬‬
‫? ‪1‬‬ ‫‪ 1‬מו‬ ‫א ) ונכו‬ ‫(‬

‫‪ ,‬דיס מס‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪717‬א שמחה ‪ :‬ראה משנת הס‬ ‫תשיחו‬
‫ומ [‬
‫‪1‬ע‪71‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬
‫' אתר פ ‪ .‬א מ ‪ .‬ו ‪ :‬שמחה גדולה ‪.‬‬ ‫שמחה ‪ :‬ראה ד‬ ‫ה ' ‪717‬א ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫" תיע‪.‬ח ‪.‬‬ ‫‪-‬ה יהני‪ 1‬עניו הילולא‬
‫ונכפר‬ ‫‪7‬רש‪2‬‬ ‫אן ' ‪1 [ . .‬הו ‪:‬‬

‫‪ .‬ז ע ' ‪ 346‬ואילד ‪.‬‬ ‫א ה ‪ -‬ב כסופה ‪.‬‬

‫וראה לקו " ש ח‬ ‫' רושלמי‬ ‫)‬ ‫(‬ ‫סנהדרין ס ‪-‬‬

‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, , , , , -,‬‬ ‫המו ל‬ ‫א ' ‪17‬‬ ‫‪,‬ן ‪1 :‬‬ ‫]‬ ‫ח‪ ,‬ח‬ ‫)‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬י‬
‫ל‪.‬‬ ‫המו ‪.‬‬ ‫ואפז ‪.‬‬ ‫‪)4‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ל‬ ‫‪ ,‬ו‪, ,‬‬
‫‪7 1 7‬‬ ‫( ‪:‬‬ ‫‪, . ..‬‬
‫‪,‬‬ ‫המו " ל‬ ‫יאיןך ‪.‬‬ ‫""‬ ‫' ‪ ,‬ךא [ וכה ל‪17‬י ‪ -‬ש חב א ‪-‬‬ ‫‪, " ,- :‬‬ ‫י ‪ -‬ין‬
‫‪509‬‬ ‫שיחות‬ ‫ל " ג בשמו‬ ‫‪/‬‬ ‫הישפות‬ ‫לקוטי‬

‫איו כדאי שריינצוטרשכטו זיך עכ " פ איו איין נקודה מון די אומששצבשרע כחות‬
‫פון רשב " י ‪ 8 -‬נקודה וושס השט ‪ 8‬ספעציעלע שייכות צו יעדן אידן ‪ ,‬אפילו צו ‪8‬‬
‫‪ 8‬בעל מדריגה ‪,‬‬ ‫גטר פשוט' ו אידן ‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה צו‬

‫‪ 8‬מערה במשך פון‬ ‫כידוע השט דער רשב " י געמוזט אויסבטה‪8‬לטן זיך אין‬
‫צוועלף י‪8‬ר ‪ ,‬אוז דערנשך נטך ‪ 8‬ישר ‪ ,‬צוליב זיין שטשרקייט איז אויפצוהאלטן‬
‫אידישקייט אין דער צייט פון די רוימישע גזירות ‪ .‬בשעת ער גייס ענדלעך שרוים‬
‫אויף דער פריי איז אייגע פון די ערוטטע זעכן ‪ -‬הויבט ער ‪ 18‬נשכפרעגן ‪ :‬איבא‬
‫מייתא דבעי ( תק ( נ ‪ " - ,‬איז דש עפעס ‪ 8‬זשד וואס מ ' דשרף מתקו זיין ? " און ער סוט‬
‫זיך בשלד פרייו איז דער ז‪8‬ך ‪ ,‬כטטש עס השנדלט זיך נשר וועגן איינשפטרן אידן צו‬
‫משכן ‪8‬ז אומוועג ‪ :‬שבער וויבטלד דשם איז געווען ‪8‬ז ענין פון צער פשר אידן ‪ ,‬דערי‬
‫צייט ביז ער איז מתקן די זשך למעשה‬ ‫‪ 08‬השתדלות און‬ ‫נעבט עס אים און ער גיס‬
‫בפועל‪.‬‬
‫‪58‬געזעסן דרייצן ישר אין ‪ 8‬מערה אין זשמד ‪ ,‬קומט ענדלעך שרוים ‪ ,‬מיס‬
‫גרויסע קערפערלעכע יסורים ‪ -‬איז מיט וושס הויבט ער ‪ - 18‬ער נעמט זיך נשכ ‪.‬‬
‫פרעגן תיכף וואס מידשרף מתקן זייה און ‪ -‬מעשה עיקר ‪ -‬ער וו‪8‬רפט זיך שרחז‬
‫אין דעם ‪ ,‬ביז ער טוט אויף בפועל ממש ‪.‬‬
‫פשרשטייט זיך ‪ ,‬שז מען קען זיך כלל ניט גלייכן צו שזש ווי דער רשביי ‪ ,‬שבער‬
‫וויבשלד שז דער סיפור איז ‪ 8‬חלק פון תורה ‪ ,‬תורה ‪ -‬שבעל ‪ -‬פה ‪ ,‬וושס תורה איז‬
‫מלשוז הראה ‪ ,‬אי זיכער ‪ ,‬שז יעדער איד איז בכח צו ערפילן די הוראה ‪ ,‬צו טשז איז‬ ‫‪,‬‬
‫דעם דשזיקן גייסם איז דער דשזיקער ריכטונג און מצליח זייז ‪ ,‬בפרט נשכדעם ווי‬
‫דער רשב " י השט געוויזו דעם וועג אוו השט דורכגעטרשטז די וועד ‪,‬‬

‫אויב טשן ‪ 8‬סידן ‪ 8‬טובה בגשמיות ‪ -‬אפילו בלויו צו פשרשסשרן ‪8‬ז אומוועג‬
‫בגשמיות ‪ -‬איז מזוי גרוים ‪ ,‬על אחת כמה וכמה ווען מ ' קעז אידן ווייזן דעם וועג‬

‫( גיטי (‬ ‫‪.‬‬
‫רע [ חות ‪ :‬להע ר ממחתי שנו מידותי שמייותי תרומות מתר מוה מידותיו של רע ‪ ,‬ק‬ ‫‪.‬‬
‫"‬
‫[‬ ‫א משאצ‬ ‫‪,‬‬
‫א )‪.‬‬ ‫סו ‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫או ‪ .‬ה סו ‪ ,‬ס ק ‪ .‬הל' ת‪ ,‬ת לאדה ‪.‬‬ ‫‪)1‬‬ ‫‪.‬‬
‫בתחלתו ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫[ פ ( ע‪ : 7‬שנת לג ‪ ,‬ב ‪ .‬ושב וראה תקוני נוהר‬
‫ציית ‪ :‬אף שתורתו אומנתו שבח יא ‪ ,‬א ‪ .‬טושו ע ( ואדה‬
‫סע ‪.‬א)‪.‬‬
‫‪. .‬‬ ‫‪9‬‬

‫פ ד (ס ד ‪ -‬ה ) ‪ .‬וראה אגהיק מץ‪-‬‬

‫‪. .‬‬

‫"‬
‫ערד ( ע‬
‫‪.‬‬
‫נ ט‬
‫נ'‬

‫‪. .‬‬
‫מיטרא ‪.‬‬ ‫ואתי‬ ‫‪ 1‬נס ‪ ,‬ב ) רבד כו ' אתו לריש בז '‬ ‫‪.‬‬ ‫( קלא ‪,‬‬

‫מהמאורע ( זח‬
‫יותרמי ' ‪. 1‬‬
‫עוד‪ 0‬א‬ ‫שוהו‬
‫אבנת‬ ‫‪.‬‬‫נפרען ‪:‬‬
‫עיקר ‪:‬‬ ‫מפשה‬ ‫"‬
‫ויי‬
‫שרשנ ‪,‬‬ ‫ויהמר‬
‫סי הוא‬ ‫‪.‬‬
‫מהימצא ‪ .‬רב ‪1‬ו ‪:‬‬ ‫א ) רעיא‬
‫ננוון למשה‬ ‫אהגת‬
‫ממדריגת ( סג ‪,‬‬ ‫מני שאלף‬
‫בתנ " צ פס ‪ -‬ד‬ ‫אחדד מ "‬
‫חלק ‪ :‬ע‬ ‫‪. .‬‬
‫להשגוצ ( ‪. .‬‬
‫אפילורטב ‪-‬‬ ‫לגשתגל צ‬ ‫ערבך לבו‬
‫נ‪ ( 77‬ט‬ ‫"‬‫אשר‬
‫קע ( ‪' 1‬‬ ‫ואיזהו‬
‫מע‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫שקבל משה כשעלה לקבל יוחרת שניות ( עמה ‪ -‬מ סב ‪ ,‬ד ‪ .‬וראה גס‬ ‫יאותווראה‬
‫אור זחת‬ ‫ונתעלהובכ מ ) ‪.‬‬
‫משהב'‪ .‬שז ‪ ,‬נ ‪.‬‬
‫ניצוץ דש ‪,‬‬ ‫הי '‬
‫סידור שם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪. ,,‬‬
‫לב נ ‪ .‬הונא ונתבאר בד ‪ -‬ה להבי ניו ה לויא דרשב ' תרע ' ס‬ ‫‪.‬‬
‫"‬ ‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫( סה מ תרע ‪ -‬ט ע ' חיט‬ ‫‪.‬‬
‫נ‪.‬‬ ‫הנראה ‪ :‬זח ‪ -‬ג גג ‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫תרה‬
‫‪,‬‬
‫( כמדב ‪ -‬ר פי ‪ -‬נ ‪ ) 1 ,‬שאין ‪ ,‬מנקש איא לפי כנח ‪.‬‬ ‫‪.‬י‬ ‫ער‪9‬י‪7‬ן ‪ :‬במחז‬ ‫‪ .‬צ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ניצער‬
‫‪,.‬‬
‫ע ‪ -‬ד הב " בנקיעת גינאי נהרא ( חול ז ‪ .‬א ) ניב שבא לאחי ' קרי ‪ -‬ס ‪.‬‬ ‫ז ( ר [ געסראסן ‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫נ [ דעם‬
‫"‬
 ‫שיחות‬ ‫ל " ג בעומר‬ ‫‪/‬‬ ‫הישפות‬ ‫לקוטי‬ ‫‪510‬‬

‫הוי‬ ‫אוו פשרשפטרז וועג ברוחניות ‪ ,‬חשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך‬
‫לעשות צדקה ומשפט ‪ ,‬גיין שלייז אח שזוי ערציען די קינדער גהז אין השחס וועג‬
‫דויך פשרשפרייטז אידישקייט ‪ ,‬תורה און מצוות ‪ ,‬אינשליסנדיק די תורה פון רשב " י‬
‫איז זיין ספר הזוהר ‪ ,‬פנימיות התורה ‪ ,‬ובסרט ‪8‬ז דשם השט ‪ 8‬ספעציעלע שיינות צו‬
‫‪.‬‬
‫אונזער דור ‪ ,‬עקבתא דמשיחא ‪ ,‬וולס האי ספר הזהר יפקון ב ' מן גנ ( תא ברחמים‬
‫ברחמים ) ‪.‬‬ ‫( טיט דעם דטזיקן ספר זוהר וועלז אידן שרויסגיין פוז גלות‬

‫‪.‬‬ ‫*‬

‫אח דש קומט מעז צו ‪ 8‬צווייטע ‪ ,‬נקודה פ‪8‬רבונדז מיט רשכ " י ‪ -‬ווי שזוי הויבט‬
‫‪8‬ז און עפענט אויף רשב " י " חיכורא דילך דאיהו ספר הזוהר " זיין חיבור דעם‬
‫זוהר ‪-‬‬
‫גלייך בשם שנהויב איז הקדמת ספר הזוהר ‪ :‬בראשית רבי שמעון פתח הנצנים‬
‫נראו באהץ בו ' מאן מקיים עלמא כו ' קל ינוקי דלעאן באורייתא ובגיז אינון רבייז‬
‫דעלמא עלמא אשתזיב ( אין טנהויב ‪ .‬ר ' שמעון האט טנגעהויבן ‪ :‬די בליאונגען השבן‬
‫זיך בטוויל אויף דער ערד ‪ . .‬ווער איז מקיים די וועלט ‪ . .‬דער קול פוז קליינע‬
‫גערטטעוועט ‪.‬‬
‫)‬ ‫קינדער ווטס לערנעז תורה ‪ ,‬און צוליב ריי ‪ ,‬ווערט די וועלט‬

‫איז דעס אמת תורה טרייעו חינוך פוז אידישע קינדער ווערן פטראיינציקט די‬
‫ביידע אויבנדערמ‪8‬נטע נקודות ‪,‬‬

‫'ט ‪.‬‬ ‫'ח‪.‬‬ ‫שטו וירא‬ ‫‪,‬‬ ‫! (‬ ‫‪. .‬‬ ‫אש ‪- :‬‬
‫שב ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫חרה אוו הצגה ‪ :‬ראה דיה ציון נמשפט ( לקו ת דכריס ‪ .‬אוה ‪ -‬ת‬ ‫‪. .‬‬ ‫צתה והשפט‬

‫בי)‪ ,‬כמ ש האישיי ‪ ,‬דוקא‬‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫דור ‪ :,‬ב‬ ‫‪, .,‬‬
‫אגהח‪ -‬ק‪ %‬ו א‬
‫רסכ( ‪1 :‬ער קמב‬ ‫"‪.‬‬
‫הוורה ‪ . .‬נ‬
‫לגלות ט ואת החכמה‬
‫ספעציע‪1‬ע‪ -‬ן ינ (‬ ‫מותר ימצוה‬ ‫" "‬
‫רשפר ‪ -‬ס ‪1 . . :‬‬
‫האחרונים ( ת ‪1‬ה‬ ‫בדורות אלו‬ ‫‪..‬‬ ‫י"‬
‫‪.‬‬
‫ענ נו הי ' יגלוף כח ' פנימיות‬ ‫‪.‬‬ ‫תג ) ‪:‬‬ ‫( ע'‬ ‫‪ ( 9‬יה ‪1‬ח החרה ‪ :‬ראה סדם להכין הניל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫התורד! רה פו‪ 1‬ךשנ ‪. ' -‬‬
‫ה‬
‫ומשה לא ידע משוס דכמשה הי נחר‬ ‫רי ( ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כ‪ , ' 1‬וגהו ש ‪ : ( %‬חיג קלנ ‪ ,‬נ ) ואצא ' דענא דאנפאי נה‬
‫הגירסא באגה‬ ‫‪.‬‬
‫קדד ‪,‬הי 'ב ( ע ‪6‬‬
‫בהשלות בו ' ‪.‬‬ ‫וברשב "‬ ‫חכ 'ברחמ ס‬
‫בהעלפ‪ :‬זח ג‬ ‫‪.‬‬
‫תעלומות ‪. .‬‬
‫הא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫' ‪ 1‬שם ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .‬הרהר ‪ :‬וח ג שם ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ה' ב ( ‪ -1‬א‬

‫תילה ‪.‬‬ ‫‪1 ( .‬ק ‪ : ,‬להעיר ממכות יז ‪ : 3 ,‬דילידת אימא בר ' שמער‬ ‫‪.‬‬ ‫( ‪ -‬נ ' שמען‬
‫ינ ‪.‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫נאר ‪ :‬שה ש ב ‪,‬‬ ‫(‬ ‫ה ( צ ‪ ,‬ם ( (‪ .‬א‬‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫נ ' ת רב‪ ' 1‬שבת‬‫סומא אשח ‪ ' :‬נ ‪ :‬הוספה עי ‪1‬ה אשר ‪.‬אין העולב מתק "פ אלא נשביל הני תינוקות שי‬
‫קיט ‪ ,‬סע‪ .‬ב ) ‪ .‬וכגר העירו ממחוסל עה ‪ ,‬פ הקול קני ' עקב וה ' ד ' ב כו ' נזמן שקולו שי יעקב מצוי בנתי כנסיות‬
‫יישנ ‪' .‬‬ ‫ועוב ) ‪.‬‬ ‫קיא ‪ ,‬א ‪,‬‬
‫תלמידים )‬ ‫רעני (כ ‪ .‬זח ' א‬
‫החינוך (‬ ‫פב ‪ ,‬ד ‪,‬‬ ‫עשו ניר‬
‫מיוחדה‬ ‫אי ‪ ,‬חינן‬
‫הידים ‪ :‬ידי‬
‫שייכות‬ ‫(‬

‫‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ -‬ראה בסה ‪ ,‬מ תיכ ‪ ( 1 -‬ס ע רעד ואילך ) ‪.‬‬
‫ואומר ‪ 119 1 ( 1‬אלישע ‪ 1‬דער ‪ :‬להעיר שהנעש ‪ ,‬ט קודם שנתגלה ה ‪ -‬ע‪11‬ר ‪ -‬באהעלפער ‪ -‬למימד תשב ‪ -‬ר‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬
‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫הש‪ . .‬ר וכו ' ( סה ש תשיא ע ' ‪ , 116‬בכ מ ) ‪ .‬ועד ‪ 1‬הד מ קודם שנתוניה ה " מלמד‬
‫ואילך )‬
‫מן‪ ,,‬אאמו '‬ ‫‪.‬‬
‫עמהם ב " רו‬
‫( לשת כרך‬

‫ו ‪ ,‬כ אן שגס הקט‪ ' 1‬ב ' תעסקו בהפית היהדות ‪ ,‬תורה ומיוות‬
‫פנימיות התורה ‪ ,‬כדברי הרשב ‪ -‬כד ' הא קרש ל ' ומ ' משיחא‬
‫‪ ,‬נ שכו‬
‫‪.‬‬ ‫כויל‬
‫' ימדו‬
‫יכיי לקימא ומיני יאשכהא טמ' רין דחכמתא מח ‪.‬א ולח‪ ,‬א‪ .‬ועזי‪-‬ש קנז ‪ ,‬א) ‪ .‬וראה זח‪ -‬א צב‪ ,‬סי‬
‫נק ‪ :‬י‪1‬ח ‪:‬‬

‫‪.‬‬
‫‪. .‬‬
‫כתובות לג ‪ ,‬כ ) נ )‬
‫( צ ' קט‬ ‫פאר " ‪. .‬‬
‫‪- %‬‬ ‫ח"‬
‫‪. .‬‬ ‫‪,.‬‬
‫(ו ; ן‬

‫גמעשה דר '‬
‫אפיין‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫(‬

‫נדירו של הרשבץ שינוקי ג יו סתרי תורה ‪ .‬וראה קדושת לוי פ ' חיי ‪.‬‬ ‫הי‬
‫‪511‬‬ ‫שיחות‬ ‫בעומר‬ ‫ל" ג‬ ‫‪/‬‬ ‫הושקת‬ ‫לקוטי‬

‫וכל המרבה הרי זה משובח ‪ -‬ביז ‪8‬ז יעדער אידיש קינד זשל בשקומעז רעם‬
‫חינוך און זיק ‪ 8‬שומר דרך הר ' איו דער פולסטער משם ‪ ,‬לדור ודור נסטר תהלתך‬
‫מיר " דעת‬ ‫ויעלז‬
‫תהלות ‪.‬‬
‫דור קינדער אוו צום גשנצו דור קינדס קינדער‬
‫" ( דורך דיבור און דורך דעם צוגעסשסטן חינוך ) דיינע‬
‫‪.‬‬ ‫ציילן‬
‫צום גאנצ‬ ‫‪-‬‬

‫*‬ ‫*‬

‫ויהי רצון ‪8 ,‬ז מיזשל טשז איז דעם שלעם אויבנגעזשגטן ‪ -‬בתוככי הפצת כל‬
‫התורה ומצותי ‪ -‬און מיס שמחה ‪ ,‬שמחה גדולה ‪ -‬און דער זכות פון ל " ג בעומר ‪,‬‬
‫דער משג טוו רשב " יש שמחה ‪ ,‬וושס דער רשב " י השט געוושלט שז שלע אידו זשלו זיר‬
‫משתתף זיין איז זיין שמחה ‪ ,‬וועט זיכער ביישטייז יעדז איינעם אוו אייגע וושס וועלן‬
‫טשז אין ענינים פון תורה ומצות בכלל אוז אין די אויבנדערמשנטע זעכן במיוחד ‪ ,‬און‬
‫‪8‬ז מ ' טוט מיט שמחה ווערט אויפגעטשז מיט נשך מער הצלחה ‪ ,‬וזכות הרבים‬
‫מסייעת ‪,‬‬

‫בכבוד ובברכה להצלחה רבה‬

‫פי ' האריז " ל‬ ‫וגו ‪ ,‬ונודע לכל‬ ‫‪.‬‬

‫יג ‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫חה‪7‬חן ‪ :‬תהליב עט ‪,‬‬
‫על פסוק ‪ .‬שמחה גד ךה ‪ :‬ראה רמב ם הל ' לולב בסופו ובתניא פכץ ‪ :‬בשמחה‬ ‫‪.‬‬ ‫סדור‬
‫שמחה‪. .‬‬

‫ין שמחה ‪ :‬פע ‪ -‬ח שער ספה " ע פ " ז ‪ .‬ועפמש " כ במהר "ו ( הובא בש ‪ -‬ך ין ‪ -‬ד‬

‫מדברי רשבא בנוגע לר‬ ‫להעיר גם‬

‫ואכמ " ל ‪.‬‬
‫‪".‬‬ ‫‪.‬‬
‫געוושרט ‪:‬‬
‫דשומעין לו ‪,‬‬
‫שיט‬
‫השט‬
‫הדק‬
‫‪.‬‬ ‫הסט ‪3‬עו‬
‫רשב " י‬
‫סקס )‬ ‫"ד‬
‫זה ‪,‬‬

‫רטב ‪ -‬י‬
‫דער‬

‫סשמ‬

‫כר‬ ‫השנה‬ ‫בל‬ ‫' אברהם הלוי שנהג‬ ‫ובב‬

‫מהציג ) ‪.‬‬ ‫גדר ‪.‬או " ח‬
‫לשו " ע‬
‫בעט " זפורץ‬
‫הובאשמחה‬ ‫במוחש ‪ .‬שם ‪,‬‬
‫ואחדל‬ ‫בעומר ( פע " ח‬ ‫הי ' ‪ .‬צ "ל בל‬
‫הצפחה" ‪:‬ג כנראה‬ ‫" ז לא‬
‫שמחה ‪.‬‬

‫להאריק‬

‫‪ .‬בם ‪ -‬ש אודות השינוי בהנוגע לל ‪ -‬ג בעומר חשר שהמאמרים וכו ' הוא בבי ‪ -‬ת ‪,‬‬ ‫‪. .‬‬
‫אף שנוסח הספירה בכל הימים וגם בל " ג בעומר בכלל ‪ -‬הוא בלמדה * ‪ ,‬ומבאר זה‬
‫בארוכה ‪ .‬אבל הטעמים שמביא לשינוי הלשת יש להם מקום גם בשאר ימי הספירה‬
‫ככתיבת מכתבים וכו ' ‪ ,‬ולאידך גימא ‪ -‬גם בל " ג בעומר ‪ ,‬בענינים המבוארים בדא " ח‬
‫הרי נוגעים גם הימים שלפני זה ‪ ,‬כיוז שהבירורים והעבודה הם מדרגא לדרגא וא " א‬
‫להגיע להוד שבהוד עד שעוברים הדרגות הקודמות ‪ - .‬וביני לבינו רק סברא אחת‬

‫" מו ‪. 7 .‬‬ ‫וד‪. 3‬‬ ‫לקו ש חיו ע '‬ ‫‪.‬‬ ‫יימ‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ל " ג בעומר‬ ‫‪/‬‬ ‫הוספות‬ ‫לקיטי‬ ‫‪2‬נ‪5‬‬

‫‪.‬‬
‫נראית לי בשינוי הנ ‪ -‬ל ‪ ,‬ופשוטה היא ביותר והוא ‪ ,‬אשר הרי רבו הדיעות לספור‬
‫בבי ‪ -‬ת ‪ ,‬ובשעל ‪ -‬הנה החידוש הי ' הנהגת מנהגנו לספור בלס " ד ‪ ,‬ומובן שהקפידו‬
‫על נוסח הספירה עצמה ‪ -‬לשנותה מתאים לכל הסברות שנאמרו נהחילוק שכין‬
‫נוסח בעומר להנוסח לעומר אבל לא הקסידו בהשינוי בענינים שאינם מדוייקים כל‬
‫כך ‪ ,‬וכמו בתאריך מכתבים וכיו " ב ‪ ,‬והוא ע " ד שבשלשת החלקים הראשונים שבתניא‬
‫מדויקים מקום נאמר גו ' מקום שנאמר כו ' ( שלדעתי הטעם כזה כמרז " ל כל פסקא‬
‫וכו ' ) ‪ ,‬אבל באגרת הקדש לא דייקו בזה ‪ .‬וכמו שהעירותי בפתח דבר למפתחות‬
‫לתניא ומטעם המובן לא רציתי לפרסם טעם זה ‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫'‬
‫מאגה " ק סו " ס יג ‪. . .‬‬
‫גימ‬ ‫‪.‬‬‫נימוח המו ‪,‬‬
‫[‬ ‫[‬
‫‪,‬‬ ‫בחילוק אס בבי " ח או בלמ " ד ‪ ,‬וע " ד הנ " ל ‪ ,‬להעיר גם‬

‫י ‪,‬י ‪, -‬‬

‫במענה על מכתבם מי " ג אייר ‪ ,‬אשר נתקבל בהיום הבהיר הוד שבהוד הילולא‬
‫דרשב " י ‪ ,‬דרשב " י פתח את צנור ההשפעה דהעניז דועלי תשוקתו בשני הפירושים‬
‫אשר על ידי פתיחה שלו ביכולת ובכח כל אחד מישראל להגיע לזה ( עיין הקדמת‬
‫קונטרס ל " ג בעומר תש " י קונטרס עת * ) וע " פ הידוע בשייכות דרשב " י אחי ' השילוני‬
‫הבעש " ט ורבנו הזקן ה " ז נוגע ביחוד לכאו "א מאתנו המקושרים לרבנו שקו ע " י‬
‫ממליי מקומו הם נשיאי חוו " ד לדורותיהם עד ועד בכלל דכ " ק מו " ח אדמו " ר‬
‫זצוקללה " ה נבג " מ זי ‪ -‬ע ‪,‬‬

‫אשר‬ ‫בהנוגע להנהלת צעאגו " ח וכו ' ‪. . .‬‬ ‫השקו " ט שהיתה אצלם‬ ‫בו כותבים ע " ד‬
‫‪,‬‬ ‫הנהלה הקודמת אמרה שקשה עלי ' העבודה כו '‬

‫ומובן אשר ע " פ הנ " ל בהענין דל " ג בעומר שענינו נמשך על כל השנה כולה‬
‫וע " פ הודעת הבעש " ט בשם משיח צדקנו אשר ביאתו תלוי ' לכשיפוצו מעינותיו‬
‫חוצה ‪ .‬הנה פליאה גדולה אשר אותם שזכו לעמוד בהנהלת עבודה כזו יאמרו שקשה‬
‫עליהם העבודה וכו ' בה בשעה שזהו תכלית כל סדר ההשתלשלות ובריאת העולם‬
‫הזה בפרט כמבואר בתניא פרק לו ‪ .‬מובן שהחוב והזכות של כל אחד מהחברים‬
‫לסייע לההנהלה בעבודתה ככל אפשריותם ‪ ,‬אבל להשתמט מזכות גדול כזה‬
‫‪.‬‬
‫מלהשתדל בזה בתוספת אומץ ‪ ,‬לכאורה הוא נגד השכל מובן שאין פירוש מכתבי זה‬
‫הצעה ‪ .‬כי הרי כל עבודה כדי שתתי יתתי‬ ‫להתערם כהנ " ל ואפילו לא כדרך‬
‫ובהידור צריכה להעשות בלב שמח ולא בדרך קבלת עול בלבד‪ ,‬אלא לעורר על‬
‫פנימית עבודתם כמו שהגני רואה אותה שצריכה להיות ועל היחס שצריכה לעורר‬
‫עבודה כזה ‪ ,‬והשי " ת יברך ויצליח את כל חברי ההנהלה בעבר ובעתיד להוסיף אומץ‬

‫‪:‬י " ה ‪, ,‬‬

‫' ‪.‬‬ ‫‪7 '1‬‬ ‫‪.‬‬
‫נזה גס בלקיש הי נ‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
 ‫‪515‬‬ ‫שיחות‬ ‫ל " ג בשמר‬ ‫‪/‬‬ ‫הוסטת‬ ‫לקוטי‬

‫בעבודתם בשמחה אשר זה גופא ימעט העלמות והסתרים וההצלחה תעלה מעלה‬
‫מעלה ‪.‬‬
‫בברכה להתקרב עכ " פ לאט לאט לפתיחת‬
‫רבי שמעת בעל ההילולא דבחד קטירא‬
‫אתקטר כח בקוכ " ה ובגין כך ועלי תשוקתו ‪.‬‬
‫)‬ ‫( מתכתב י ‪ -‬ח איר תשי " ד‬

‫לל‪44‬יי‪)-‬‬

‫הראגצובי ( בחוקותי בו ס " ק מב ) דביצחק אץ שייך זכירה כו '‬

‫ביאור נאמר בפ‬ ‫דוקאע " פ‬
‫לרשב ' י‬ ‫והרי " ל‬ ‫‪.‬‬
‫)‬ ‫דשנתכו ' ‪.‬‬
‫תשויף‬ ‫‪ -‬עד‬ ‫" דמגיז יותר מבחייו ‪ ,‬ואמר שפוטר‬
‫נממכתבכו '‬

‫לא ‪1‬ז ' על‬ ‫ימה‬ ‫בעומר תשל ‪ ,‬ה ( נדפס בלקיש חי ‪ ,‬נ ‪235 ' 1‬ן )‬ ‫כליי דייג‬ ‫נמענה לשאלה ( נמכתם‬ ‫)‬ ‫‪.‬‬
‫רשב " י ‪ ,‬זי ‪ -‬ע "‪ .‬המן ‪.‬‬

‫לנ‪444‬י‪) -‬‬

‫בנועם קבלתי זיע מכתבם מכ " ד ניסן עם המצורפים לו ‪ ,‬ותנוח דעתם כאשר‬
‫הניחו את דעתי בבשורתם הטובה מפעולותיהם ביהדות בכלל ובהפצת המעיינות‬
‫ביחוד ‪ ,‬ובודאי יוסיפו בזה הלוך והוסיף וכדרישת השעה ‪ ,‬וע " פ המבואר בכ " מ ‪ ,‬אשר‬
‫ככל שמתקרב רגע הגאולה האמיתית והתחלתה ‪ ,‬הרי כל רגע ורגע יקר ומתגדל‬
‫ערכו ונעשה יקר ויקר עוד יותר ‪ ,‬כיון שצריך למהר להיכוז לביאת מר הוא מלבא‬
‫משיחא ‪ ,‬ולכן צריך לנצלו ככל האפשרי ‪ ,‬והאריכות בדבר הפשוט למותר ‪ ,‬ומזה מופז‬
‫ג " כ המענה על שאלתם לל " ג בעומר ‪ ,‬אשר פשוט ופשיטא שהשייכים לזה צריכים‬
‫לסדר נסיעה למירע ‪ . . .‬ואלה שמאיזה סיבות נכונות לא יוכלו לנסוע ‪ ,‬בודאי יארגנו‬
‫דבר המתאים והתועדות בירושתם ‪ ,‬ויתאימו הפעולות עם כל הסניפים והחברים ‪,‬‬
‫האמור ‪.‬‬ ‫ותהי ' בהצלחה ‪ ,‬ואחכה לבשו " ט ומפורטות בכל‬

‫בברכת הצלחה מופלגה‬

‫)‬ ‫תשט ‪ -‬י‬ ‫( ממכתב ' ‪ -‬א אייר‬

‫לל‪44‬יי‪) --‬‬
 ‫שיחות‬ ‫ל " ג העומר‬ ‫הושטות ‪/‬‬ ‫לקוטי‬ ‫‪514‬‬

‫עיר הקודש‬ ‫ע " ד מעלת צפת‬

‫והיפוכו ‪:‬‬ ‫ן דבר‬ ‫בשייכות צו " צפון " געפינט מען‬ ‫א‪. . . .‬‬
‫פון איץ זייט זאגז חז " ל ' ‪ ,‬שז די וועלט איו במשטפו געווטרן אין ‪ 18‬אופן ‪8‬ז " רוח‬
‫צפונית אינה מסובבת " ‪ -‬צפון איז געבליבן טפן און ניט קיין פשרענדיקטער ‪ ,‬אוו‬
‫דערפשר קומעז פוז דטרט ענינים כלתי רצויים ‪ ,‬כמש " נו " מצפון תפתח גו ' " ‪:‬‬

‫" איז‬ ‫צפונה " ) ‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫לאידך גימא טבער שסייט איז מדרשי ( אויפן פסוק ' פגו לכם‬
‫תורהב און נטך מער ‪ " -‬צפונה ' איז פארבונדן מיס ביאת " מלך‬ ‫צפונה אלא‬
‫גו' " ' ‪.‬‬ ‫רב טובך אשר צפדי‬ ‫' ‪ " ,‬ויקיים מה '‬ ‫‪.‬‬ ‫המשיח‬

‫וי " ל דעם ביאור אין דעם ‪:‬‬

‫דער עניו פון תורה איז ( כמחז " ל ' ) ‪ " -‬בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה‬
‫‪.‬‬
‫תבלין " ‪ :‬וולס דער דיוק אין דעם איז ‪ -‬הביין " י ‪ :‬דער עניו פון " תבליז " איז ‪ ,‬טז‬
‫‪.‬‬
‫דפס מ‪8‬כט גוס און געשמחקער דעם מאכל איז וועלכז מ 'גיט טריין די " תבליז ‪.‬‬
‫ועד " ז בעניננו ‪ :‬שלימות ענין התורה איז זוען דורך תורה איז מעז ( ניט נטר‬ ‫מבטלר‬
‫דעם יצה " ר ‪ ,‬נטר אדרבה ‪ ,‬מ ' איז ) " מתבל ‪ -‬אוז מ ' מטכט " זיס " דעם יצה " ר ‪ ,‬טז‬
‫בשני יצריך " ‪ .‬וע " ד מעלת‬ ‫" בכל לבבך ‪-‬‬ ‫אויד ער ז‪8‬ל נתהפך ווערן לטוב ‪ ,‬כמחז " לי '‬
‫" זדונות נעשות לו כזכיות " יי ‪,‬‬ ‫שלימות התשובה ‪ ,‬שז‬
‫" יתרון לחכמה מן‬ ‫מז החושך " ' י און‬ ‫האור‬ ‫דעמ‪8‬לט קומט צו דער " י‪17‬ר ~ ן‬
‫הסכלות " " ‪ ,‬וכמעלת בעלי תשובה אזיף צדיקים ‪ ,‬ד " מקום שבעלי תשובה עומדיז‬
‫צדיקים גמורים אינם עומדיז ( יכוליו לעמוד בו ) " ' י און ד ס איז אויך דער צווייטער‬
‫‪.‬‬
‫"‬
‫ועוד ‪.‬‬ ‫פ‪.‬נ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נ ‪ -‬נ גה ‪ ,‬ריש ע נ ‪ .‬פרקי דר ‪ ,‬א‬ ‫ו)‬
‫‪.‬‬
‫יד ‪ .‬פ א‬
‫זנריפא ‪,‬רבה‬
‫' רמי '‬ ‫‪)) 2‬‬
‫(‬

‫וראה‬ ‫יאייד ‪.‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ט ‪ .‬ותדיק שחיטתן בצפון דוקא פראה אורת ‪ 1‬קרא ץה פ א ‪ ' ,‬א ) ע ‪ ,‬ד '‬ ‫‪..‬‬ ‫(‬

‫רסא ) ן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫שם ‪ .‬לתדליס עד כ ( ע '‬ ‫רץ ן ‪1‬נאוה ‪ ,‬ת‬ ‫כב ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫תצא ‪1‬‬
‫דברשנ‬ ‫' כ ‪4‬ן‬

‫המשיח עתיד לבוא מ ? פוו שנאמר ( ' שץ " מא ‪,‬‬ ‫כא ) ‪ :‬המלך‬ ‫יאות‬ ‫דביר ס ב‬
‫שס‪1( ,‬בדנ ‪ ,‬ר הצאת לינערמאז‬ ‫'‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪)1‬‬

‫נסזפו ‪.‬‬ ‫כה ) העירות ' מצפת ויאת ‪ ~ .‬ראה לקמו סץ ' ף ג '‬

‫אינו‬ ‫‪.‬‬
‫עהיפ ( יכ‬ ‫אבל נרד ל הוא כנפנים ‪ .‬וכיה כיי ‪ ,‬ש דנריס‬ ‫‪.‬‬ ‫הובא ‪ .‬אשר ? פנת‪. .‬‬
‫איא תורה ' ) ‪.‬‬
‫נו לא‬
‫כ‪.‬‬

‫' כ ' א המשד לא ' ‪ ? :‬פ‪1‬נד‬

‫לא ‪,‬‬
‫יפנ ‪.‬‬
‫תהרס‬

‫שנבדכ ‪ ,‬ר‬

‫‪.‬‬
‫לן)‬
‫‪6‬‬

‫פירוש‬

‫ואילך ‪.‬‬ ‫תורת החסידות פרק ' ט‬ ‫קונטרס ענוד‬ ‫שי‬

‫וש ‪ -‬נ ‪.‬‬ ‫גם ל ‪ ,‬נ ‪.‬‬
‫בארוכה‬ ‫קידושין‬
‫ראה‬ ‫‪)) 9‬‬ ‫"‬
‫‪ ,‬נ ) ‪ :‬נשוח כ‪ ' 1‬מתפרץ כו ' ‪.‬‬

‫ש‬‫‪.‬‬ ‫קידוש 'אז שפ (‬

‫במשנה ‪.‬‬ ‫נרכנת נד ‪,‬‬
‫ראה‬

‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫' ומא ‪15‬‬

‫ןן ))‬

‫‪) ]2‬‬
‫"‬
‫]‬

‫קהית‬‫יד‬
‫כרכות כ ‪ ', ,‬נ ‪.‬נ ‪ .‬הגירסא א‬ ‫וו )ן‬
‫‪14‬‬

‫יעמוד ‪.‬‬
‫פ'‪1 -‬‬ ‫איןס ‪ .‬הי '‬
‫כ‪ ' 71‬ןתשובה‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא' פ )‬
‫ברמנ ‪,‬‬ ‫הרמג‬‫שהעתיקהוכן‬
‫מכתיי בגליו ) ‪,‬‬ ‫כדק ‪ -‬ס (‬
‫הגירסא (‬ ‫הובאה דיוק‬
‫ביאור‬ ‫הערה ‪) 29‬‬
‫כולך‬ ‫'ו '‬ ‫‪240‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ד ‪ .‬וראה לקו ‪ ,‬ש ח ט ע'‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬
‫‪5‬נ‪5‬‬ ‫שיחות‬ ‫ל " ג בטמר‬ ‫‪/‬‬ ‫הזיפות‬ ‫לקוטי‬

‫וושס דשם איו דער " יתרון האור "‬ ‫צפנת " ' ‪-‬‬ ‫פירוש אין " צפון " ‪ -‬מלשון " אשר‬
‫דוקא ‪.‬‬ ‫וושס קומט " מן החושך "‬

‫‪.‬‬
‫אח דערפשר איז משיח פשרבונדן מיס צפ‪ " 11‬דוקא ‪ ,‬ווייל די שלימות הבירור‬
‫פון צפון " וועט זיין בביאת משיח צדקנו ‪ ,‬ווען עם וועט זיין דער ( " ואת רוה הטומאה‬ ‫‪.‬‬
‫יאיר " וי ‪8 ,‬ז " צפון " שלייןיי וועט‬ ‫דייה כיום‬ ‫נ‪8‬כמער ) ‪" -‬‬ ‫אעביר מז הארץ " ‪ ,‬י ‪ ,‬אוו‬
‫מאיר זייז ‪.‬‬
‫! ' לא תחסר כל בה " ( און ‪ -‬זי איו דער עיקר כל‬ ‫‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬אויף ארץ ישראל שטייט‬
‫העולם כולות ‪ ,‬ביז שז מתמצית א " י שותה כל הארצותיי ) ‪,‬‬

‫איז א " י איז ד‪ 8 8‬מעיו (ודוגמא ) פון שלע ענינים וועלכע געפינען זיך בכל‬
‫העולם כולו ועד " ז בעניננו ‪ ,‬די צוויי קצוות הנ " ל איז ענין ה " צפון "‬ ‫‪.‬‬
‫הטוב ;‬ ‫‪ " -‬רוח צפונית אינה מסובבת ' און עס איז דער תפתח אויף היפך‬
‫ולאידך ‪ ,‬דורך דעם וולס " פגו לכם צפונה " ‪ ,‬וולס דשם גייס אויף תורה ( כנ " ל ) ‪ ,‬איז‬
‫מעז מהפך דעם ענין בלתי רצוי וולס אין " צפוד ‪ ,‬ובמילא ווערט עס שן עניו פון‬
‫" יתרך האור " ‪-‬‬
‫זיינען אויך ד‪ 8‬אין צפונה של ארץ ישראל ‪ :‬אע " פ שז עס זיינען ד‪ 8‬ערטער איז‬
‫א " י ( מזוי ווי ירושלים וכיו " כ ) וואו עס איז לייכטער צו אויפטשז ( איז אייניגע עניני‬
‫טוב וקדושה ) ווי איז " צפוז " פון א " י ‪ -‬איז שבער דורך דעם וולס מיטוט אויף איז‬
‫צפון און מ ' משכט אים איבער אויך אין די ענינים מסוימים ‪ ,‬ווערז זיי נשד באופן‬
‫‪.‬‬
‫נעלה יותר פון גשנץ א " י ‪ ,‬ביתר שאת ויתר עז ‪ ,‬כ יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון‬
‫החושך "‪.‬‬ ‫האור מן‬

‫וי " ל‬ ‫ג ‪ .‬אייגע פון די שטעט וועלכע געפינען זיך איז " צפון " פון אא חרז צפת ‪.‬‬
‫התיבה )‬ ‫טז איר שייכות צו " צפון " איז אויך מודגש בשמה ‪ -‬צוויי אותיות ( ‪ -‬רוב‬
‫" צסוו" ‪.‬‬ ‫פון " צפת " אוז די ערשטע זיינעז די זעלבע ווי אין‬

‫איז מודגש‬ ‫אץ‬ ‫וושס דערפשר יש לומר ‪8 ,‬ז די מעלה הנ " ל אין צפונה של‬
‫כמיוחד אין צפת ‪-‬‬

‫געפינט מען טשקע כמה מעלות אין צפת לגבי שאר ערי א " י אין ענין התורה‬
‫ווערט שנגערופז " צפוז " כנ " ל ) [ נוסף לזה ם צפת איז איינע פון די " ד ' ערי‬ ‫(יישס‬
‫הקודש " יי וועלכע זיינעז געווען פשרבונדן מיט די כוללים וכו ' ] ‪ -‬שז איז איר איז‬
‫געווען ‪ 8‬התגלות יתירה ( יתר‪ 11‬האור והחכמה ) פוז תורה ‪:‬‬

‫נ‪.‬‬ ‫" 'ג ‪.‬‬ ‫זכר‬ ‫‪) 11‬‬

‫קים ‪ ' ,‬נ ‪.‬‬ ‫תהלים‬ ‫‪) 16‬‬

‫‪17‬‬

‫ואייך ‪.‬‬ ‫‪106‬‬ ‫ע' ‪,‬‬ ‫ראג באיוכג יקריש ח " ד‬ ‫חי " ‪-‬‬ ‫‪111 ~ 7‬‬ ‫אשר‬ ‫‪.‬‬ ‫ובמש ‪ -‬ו כשעי מג ‪) 1 ,‬‬ ‫‪) 18‬‬

‫נ‪.‬‬ ‫יומא פא‬

‫רעש‪.,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ח‪ ,‬ט‬
‫תענית י ‪,‬‬ ‫עקב‬
‫ראה‬ ‫‪) 19‬‬

‫תענית שט ‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫‪)) 21‬‬
‫"‬ ‫שנת ת ‪ -‬ק‬ ‫( לאחר‬ ‫דיז‬ ‫בידוע במכתבי השד "רים‬
 ‫שיחות‬ ‫ל " ג בעומר‬ ‫‪/‬‬ ‫הנשפית‬ ‫לקוטי‬ ‫‪526‬‬

‫איו נגלה דתורה ‪ -‬דער בית יוסף ה‪8‬ט דטרטןיי ( ‪8‬דער עכ " פ ‪ -‬בסמיכות‬
‫לצפתי ) מסיים געווען דעם שולחן ערוך ‪ ,‬שממנו תצא הוראה לכל ישראל לכל‬
‫הדורות ;‬

‫חכמת הסוד ( וושס מצ ‪ -‬ע‬ ‫ועאכו " כ בפנימיות התורה ‪ ,‬וושס התחלת המלזי פון‬
‫איז עם נסמר ‪ " -‬צפון " ) ‪ ,‬חכמת הקבלה ‪ ,‬איז געווען אין צפת ; דטרטן השט דער‬
‫‪.‬‬
‫אריז " ל מגלה געווען תורתו און עס איז געווטרן מצוה לגלות זאת החכמה " ' י ‪ ,‬און‬
‫‪8‬ז דטס איז שנגעקומען לדורותיו אחריו ‪ ,‬דורך תלמידיו ‪ :‬ר ' חיים וויטאל ‪,‬‬ ‫אין טז אופו‬
‫בכלל ‪.‬‬ ‫גורי האריז " ל" ' י‬ ‫‪.‬‬ ‫דורך‬

‫ועד " ז השט צפת ‪ 8‬שיימוח מיוחדת צו ביאת מלך המשיח ( וושס איז פחרבונדן‬
‫‪.‬‬
‫סיט " צפון " כנ " ל סעיף א ) ‪ -‬די התגלות פח מלכא משיחא וועט זיין בארעא‬
‫דגליל" " ‪ ,‬און צפת איז ד‪8‬ך אין גלילי ‪. :‬‬
‫וכמובן ג " כ וו דעם ווטס דטרט איז געוועז התחלת גילוי פנימיות התורה‬
‫( כנ " ל ) ‪ ,‬ווטס דטס איז דשך די הכנה צו ( און " טעימה " ' י פון ) תורתו של משיח ‪ ,‬וולס‬ ‫"‬
‫את " סוד טעמי ' ומסתר צפונ [ תי ' " ' י ‪ -‬וי " ל טז דשם איז אויד דעם טעם שז אויך‬
‫התחלת גילוי המשיח כפשומו וועט זיין דשרט ‪.‬‬
‫ראי '‬‫ולהעיר שז " צפת " איז שייך צו ( און פון לשוז ) " צפה הצפית " "' ‪ ,‬ראי ' אוו‬ ‫‪.‬‬

‫למרחוק ( באנשים ובענינים רחוקים ) ‪ ,‬וולס איז משרבונדן מיט דער גאולה ‪ ,‬וושס‬
‫דשמ‪8‬לס דוקא וועט זייז וראו כל בשר גר ‪ ,‬לא יכנף עוד מוריך גו ' י ' ‪ -‬ביז איז‬
‫(‬ ‫כללות העבודהנ‬

‫ד מעלות הנ " ל אין צפת זיינען אויך פ‪8‬רבונדן מיט דעם ביאור בדרגת‬ ‫‪.‬‬
‫( ומעלת ) צפת ע " ד הרמז והסוד ‪ ,‬ווי עס ווערט געברשכט איז ספר " טוב הארץ " ת [ פון‬

‫ראשו ) ‪.‬‬ ‫( דפוס‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ההב חידד ‪1‬סיש חאה ‪7 7‬ש‪ 1‬ע‬ ‫‪.‬‬
‫או ‪' 2‬‬
‫(כלשוו ו‬‫‪,‬‬ ‫היק‬ ‫‪22‬‬
‫‪) 23‬‬

‫ראשון ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ ,‬בכפר ניריא שבגליל העליוו ' ( לשוז הב י גסיופ חלק או ח דפוס‬ ‫"ח ) ‪-‬‬

‫‪ 7‬בשו ( ‪7‬מב ‪ ,‬נ ) וראה הקדמה הרח ‪ ,‬ו לשער ההקדמות ונעתקה בהוספה לקונטרס עה ‪ ,‬ה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ראה אגה‬ ‫‪) 24‬‬

‫יה ‪. .‬‬
‫צ‬ ‫?‬ ‫ונכ מ ‪.‬‬
‫ופעמים רבות נס ' חסינות למשנת חסידיפ ( וראה פס "ד‬ ‫ושלאח ‪) 1‬הובאו‬
‫שכוו כ מהפ‬
‫קהת תש‬
‫‪) 25‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫סקס‪.‬‬ ‫י'‪7‬‬ ‫יד ד‬ ‫‪ ,‬והמ ה לא העתיק‬ ‫‪.‬‬
‫י‬
‫‪1‬‬

‫יש‬
‫המלך‬
‫'‬ ‫‪.‬‬
‫מהאייז ‪,‬חל ן ) ‪ ,‬עמק‬
‫ובהקדמתו‬ ‫ואפשר הוא‬
‫הקדמתו לכ ' ‪' 7‬‬ ‫‪. .‬‬
‫חאה כע סקמ‬
‫הרשו גנסוף‬ ‫‪.‬‬
‫שלוממש '‬
‫נשו ‪,‬טח בזה‬
‫לאבלשקו ‪,‬‬ ‫שה " ש בז ‪' ,‬א )האריז‬
‫ועוד') ‪' .‬וככר‬ ‫יואפ‬ ‫( וראה‬

‫ההקדמות ‪ .‬זחואב ‪ -‬מ ‪.‬‬

‫‪26‬ן‬

‫ב ‪ .‬שב ס ‪ ,‬רע א ‪ .‬שב רב ‪ ,‬א ‪ .‬וראה הערה הבאה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬א‪ .‬י‪-‬נ ‪.‬‬ ‫‪) 27‬‬
‫‪1‬‬ ‫' א קים‬

‫ושך ) ‪,‬‬ ‫‪1‬למקומזת בזהר שבהערה הקודמת ‪.‬‬ ‫נצוצ‪.,‬ל והר‬

‫טנך ‪. .‬‬ ‫דקאי‬ ‫וגרדב ‪ , .‬ב ‪.‬‬
‫שברב ‪,‬‬
‫‪-‬א)‪,‬‬ ‫אירוחכ ) לזה " ב‬ ‫ראה' ‪ %, 11‬י‬
‫ביד ה' ‪.‬‬