Professional Documents
Culture Documents
קינות תשפג
קינות תשפג
קינות תשפג
ג ֹּכהָ ,אַמ ר ה'ַׁ ,ש ְבִּת י ֶאלִ-צּיֹוןְ ,וָׁש ַכְנִּת י ְּבתֹוְך ְירּוָׁש ִָלםְ ,וִנְקְר ָאה ְירּוָׁש ִַלם ִעיר ָהֱאֶמ תְ ,וַהר-ה' ְצָבאֹות ַהר ַה ֹּקֶד ׁש .ד ֹּכה ָאַמ ר ,ה' ְצָבאֹותֹ ,עד
ֵיְׁש בּו ְזֵק ִנים ּוְזֵק נֹותִּ ,בְר ֹחבֹות ְירּוָׁש ִָלםְ ,וִא יׁש ִמ ְׁשַעְנּתֹו ְּבָידֹוֵ ,מ ֹרב ָיִמ ים .ה ּוְר ֹחבֹות ָהִעיר ִיָּמ ְלאּוְ ,יָלִד ים ִויָלדֹותְ ,מַׂש ֲחִק יםִּ ,בְר ֹחֹבֶת יָה [ .זכריה
פרק ח']
ֱא ִל י ֱא ִל י ַנְפ ִׁש י ְּבִכי /יהודה לייב ביאלר ,ורשה 1945
ֲע ֵלי ְק רֹונֹות ְצפּוֵפ י ָאָד ם ֱא ִלי ֱא ִלי ַנְפ ִׁש י ְּבִכי
ֲא ֶׁש ר רּוְּפ דּו ָּגְפִר ית ָוִס יד ְוַזֲע ִק י ַּבת ִיְׂש ָר ֵא ל
ַצֵח י ָצָמ א ִּכְכלֹות ַנְפ ָׁש ם ִמ ְס ֵּפ ד ְׂש ִא י ְוִה ְת ַיְּפ ִח י
ָצֲע קּו ַמ ִים ְוֵא ין מֹוִׁש יט ָאְכָלה ָה ֵא ׁש ְּבִיְׂש ָר ֵא ל
ֲע ֵלי ְּגִויִלים ַה ְּמ חּוָלִלים ַע ל ֶט ַבח ַע ם ֲא ֶׁש ר הּוַכן
ִּביֵד י ָנאִצים ְמ ַנֲא ֵצי ֵא ל ִיּסּוֵר י ְׁש כֹול ַא ְׁש דֹות ָּד ִמ ים
ְט רּוִפים ְק רּוִע ים ּוְמ ֹגָאִלים ָזֵק ן ַּגם ַט ף ֹלא רּוַח ם
ֵּבין ַא ְׁש ָּפ תֹות ְוֵא ין ּגֹוֵא ל ַע ל ֲע ֵק ָד ה ָק ְר ָּבן ָּת ִמ ים
ֲע ֵלי ִק ּדּוׁש ַה ֵּׁש ם ָוַע ם ַע ל ַה ְּק ִה ּלֹות ַה ּׁשֹוֵמ מֹות
ְוַע ל ִנְק ַמ ת ַּד ם ְט הֹוִר ים ְוַע ל חּוְר ָּבן ִמ ְק ְּד ֵׁש י ֵא ל
ְּבַת ֲע צּומֹות ָמ ְס רּו ַנְפָׁש ם ְיקּוֵד י ַלַה ב ַׁש ְלָה בֹות
ָלֲח מּו ָנְפ לּו ַה ִּגּבֹוִר ים ָע ֵר י ְּפ ֵא ר ְּבִיְׂש ָר ֵא ל
ַע ל ֶׁש ֶבר ַע ם ִנָּׂש א ִק יָנה ֲע ֵלי ּדֹורֹות ֲא ֶׁש ר ִנְגְּד עּו
ְּכבּוֵלי ָיגֹון ֲע טּוֵיי ׁשֹוָאה ְּד ֵמ י ָאבֹות ַע ל ְּד ֵמ י ָּבִנים
ֲה ָלֶנַצח ַּת ֲא ִפ יל ִׂש ְנָאה ְּבֵגיא אֹוְׁש ִביץ ַּת ּמּו ָּגְועּו
ְוֹלא ִּת ְפ רׂש ַה ְּנֹגָה ה ֲע ֵלי מֹוְק דֹות ַה ִּכְבָׁש ִנים
ְר ֵא ה ֱא ֹלִה ים עֹוִר י ָצַפ ד ֲע ֵלי ְּכלּוִא ים ֲח גּוֵר י ַׂש ק
ָנַפ ל ִלִּבי ׂשֹוְנַאי ָק ִמ ים ַה ְּנַמ ִּק ים ְּבִר ְבבֹוֵת יֶה ם
ַה ְק ִׁש יָבה ַׁש ְוִע י ִח יָׁש ה ִמ ְפ ָלט ִּבְט ֶר ְּבִליְנִק י ּוַמ ְיָד ֶנק
ַה ִּציָלה ַנְפ ִׁש י ֵמ ַאְנֵׁש י ָּד ִּמ ים ְוֵא ין ְמ ַלֵק ט ַע ְצמֹוֵת יֶה ם
שיר קינה ומספד על השואה וחלליה שכתב הרב יהודה ליב ביאלר לאחר השואה .ביאלר ,שניצל מהשואה,
חזר אל עיר הולדתו ורשה לאחר המלחמה ובה כתב את שירו זה.
השיר מתכתב עם אחת הקינות המרכזיות ביותר במסורת אשכנז – 'אלי ציון ועריה' – הנאמרת בתשעה
באב .שירו של ביאלר נכתב במתכונת הקינה הקדומה וגם מושר באותו לחן .שתי הקינות פותחות כל בית במילה
"על" או "ֲעֵלי" ושתיהן מבכות את האסון הנורא שאירע לעם ישראל.
בעוד שהקינה לתשעה באב – 'אלי ציון ועריה' -קוראת לציון לבכות את החורבן ואת סבלו של העם
ההולך לגלות ,פונה ביאלר אל נפשו של היחיד ואל האומה כולה וקורא להם להתאבל ולבכות על זוועות השואה
ומוראותיה ,אותן הוא מתאר בשירו באופן המרעיד ומזעזע את הלב.
את הקינה הזו נוהגים לשיר בקהילות האשכנזיות ובמניינים משותפים בתשעה באב ,בסיום תפילת שחרית.
שתי הקינות – 'אלי ציון ועריה' ו'אלי אלי נפשי בכי' מושרות ברצף ,בזו אחר זו ,ע"י כל הקהל העומד על
רגליו.