Professional Documents
Culture Documents
משפחה כהן (2) 2022 ששון
משפחה כהן (2) 2022 ששון
1
בס"ד
תוכן עניינים
הליך אזרחי רגיל לעומת הליך משפטי בדיני משפחה 4 ............................. ................................
חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגרושין) ( 1953החשבד"ר) 5 ............ ................................
סעיף 1נותן ארבעה תנאים מצטברים כדי שיהיה לבית הדין הרבני סמכות לדון5 ...................... :
מעשה בית דין /סופיות הדיון 8 ......................... ................................ ................................
סעיף 3לחשבד"ר – שיפוט אגב גירושין (סעיף הכריכה) 8 ..................... ................................
פירוט נושא הכריכה 9 ........................................ ................................ ................................
החזקת הילדים – משמורת פיזית9 .................. ................................ ................................ .
מזונות ילדים 9 ................. ................................ ................................ ................................
סמכות שיפוט 9 ............. ................................ ................................ ................................
חינוך הילדים – משמורת רוחנית 10 .................. ................................ ................................
חלוקת הרכוש 10 .......................................... ................................ ................................
לסיכום10 ...................... ................................ ................................ ................................ :
תביעה כנה 11 .............. ................................ ................................ ................................
כריכה כדין 11 .............. ................................ ................................ ................................
כריכה כנה 11 ............... ................................ ................................ ................................
השלכות הכריכה/מרוץ הסמכויות 11 ................. ................................ ................................
היכן יתנהל הדיון במבחן המשולש? 11 .............. ................................ ................................
סעיף 9לחשבד"ר – סמכות נמשכת ומעמדו העצמאי של קטין 12 ........... ................................
סמכות נמשכת 13 ............. ................................ ................................ ................................
דיון עתידי לאחר הסכם גירושין 13 .................... ................................ ................................
בית המשפט למשפחה 13 .................................. ................................ ................................
חוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה ( 2014הוראת קבע) 14 ............. ................................
תקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה 14 .......................... ................................ 2016
עניינים הייחודיים לביהמ"ש למשפחה 15 ........... ................................ ................................
פומביות הדיון 15 .......................................... ................................ ................................
סיכום עניינים ייחודים בבית המשפט למשפחה 15 ................................ ................................
רכוש 16 ......................... ................................ ................................ ................................
הלכת השיתוף 16 ......................................... ................................ ................................
מתנות בין בני זוג 19 ...................................... ................................ ................................
חזקת השיתוף 20 ......................................... ................................ ................................
נכסי פרישה 20 ............. ................................ ................................ ................................
פיצויי פיטורין 20 ........... ................................ ................................ ................................
2
נכסי עתודה כלכלית – נכסי קריירה 20 .............. ................................ ................................
מוניטין עסקי21 ........... ................................ ................................ ................................ :
מוניטין אישי21 ............ ................................ ................................ ................................ :
זכויות צד ג'22 ............ ................................ ................................ ................................ :
סיכום הלכת השיתוף23 .............................. ................................ ................................ :
איזון המשאבים 23 ............ ................................ ................................ ................................
חוק יחסי ממון 23 .......................................... ................................ ................................
השוואה בין הלכת השיתוף לאיזון המשאבים24 ................................. ................................ :
כושר ההשתכרות 25 ..................................... ................................ ................................
סעיף 7לחוק יחסי ממון – הברחת נכסים 25 ....................................... ................................
סיכום ההבדלים בין הלכת השיתוף להסדר איזון המשאבים27 .............. ................................ :
הסכמי ממון 28 ................ ................................ ................................ ................................
הסכמי ממון – סיכום 30 ................................. ................................ ................................
הסכם ממון וחוק הירושה 30 ............................... ................................ ................................
הוראות חוק הירושה 30 .................................. ................................ ................................
הסכם ממון וחוק הירושה – התנגדות 31 ............ ................................ ................................
פתרון הסתירה בין הסכם הממון לחוק הירושה 31 ............................... ................................
נישואים 31 ...................... ................................ ................................ ................................
הנישואים כסטאטוס 31 .................................. ................................ ................................
קידושין ונישואין – הצורה 31 ........................... ................................ ................................
קידושין ונישואין – כושר 33 ............................. ................................ ................................
תזכיר חוק בני הזרע התשע"ז34 ............ ................................ ................................ 2016-
קידושין אסורים – איסורי/חייבי לאוין 34 ............. ................................ ................................
פגם בצורה – נישואין אזרחיים בדין הדתי 35 ...................................... ................................
חרם דרבנו גרשום 37 .................................... ................................ ................................
ביגמיה 37 ................... ................................ ................................ ................................
נישואים פרטיים 38 ........... ................................ ................................ ................................
נישואים פרטיים כשאין לבני הזוג בעיית כושר 38 ................................. ................................
נישואים פרטיים כשיש בעיית כושר – נישואים אסורים 39 ...................... ................................
שאלת תוקפם של נישואי תערובת פרטיים 39 ..................................... ................................
נישואים פרטיים הדין האזרחי – סיכום39 ......................................... ................................ .
נישואים אזרחיים 40 .......................................... ................................ ................................
תוקף הנישואים/מעמד 40 ............................... ................................ ................................
מזונות – ההשלכות הממוניות של נישואים אזרחיים 40 ......................... ................................
3
השלכות הנישואים האזרחיים על הרישום במרשם האוכלוסין42 ............ ................................ .
האם מסדרים גט לידועים בציבור? 43 ............... ................................ ................................
חוק מרשם אוכלוסין 44 ...................................... ................................ ................................
פרק ב – מסירת הודעות44 ........................... ................................ ................................ :
פרק ג' סמכויות פקיד הרישום 44 ...................... ................................ ................................
מזונות ילדים 44 ............... ................................ ................................ ................................
מזונות קטין 44 ............. ................................ ................................ ................................
מזונות קטינים בגילאים 44 ........................ ................................ ................................ 0-6
מזונות קטינים בגילאי 45 ........................ ................................ ................................ 6-15
גילאי ( 15-18גדולים) 45 ................................ ................................ ................................
צרכים הכרחיים 46 ............ ................................ ................................ ................................
משמורת ילדים 46 ............ ................................ ................................ ................................
הקשר בין מזונות ומשמורת 46 ......................... ................................ ................................
חזקת הגיל הרך 46 ....................................... ................................ ................................
שיתוף במזונות – בע"מ 919/15השופט פוגלמן בהסכמה של כולם 46 ....................................
נוסחה למזונות ילדים 47 ................................. ................................ ................................
מעמדו העצמאי של הקטין 48 .......................... ................................ ................................
ישנה אמרה רווחות שלאישה עדיף ללכת לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית הדין הרבני ,אך לא תמיד זה
נכון .וניתן לראות את זה בכך שלאחרונה אישה המרוויחה הרבה יכולה גם לשלם מזונות ילדים וזה תופס רק
בבתי המשפט ולא בבית הדין הרבני ולכן עדיף במקרה כזה לאישה ללכת לבית הדין הרבני.
סעיף 1נותן ארבעה תנאים מצטברים כדי שיהיה לבית הדין הרבני סמכות לדון:
.1ענייני נישואין או גירושין – סמכות עניינית .כל דבר הנוגע בליבת הנישואין כמו הצהרה על תוקף
הנישואין ,רווקות ,טקס שנערך בטל ,כשרות להינשא ,וכשרות העדים.
האם רכוש נכנס בענייני נישואין וגירושין? לפי פסק דין סידיס השלישי -נשרו ענייני ממון מענייני נישואין
ולכן לרכוש אין סמכות ייחודית לבד"ר אלא רק בעניין הכתובה.
.2של יהודים – שני בני הזוג .האם מספיק שאחד מבני הזוג יהיו יהודים או שצריך ששניהם יהיו יהודים?
סמכות השיפוט בספק יהודי – בג"ץ 214/64אוה בסן נ' ביה"ד ,היא הגישה תביעה למזונות ובגלל שהיא
הייתה ספק יהודייה לא נתנו לה ,ואז בג"ץ קבע שכאשר כתוב יהודים הכוונה לנישואין או גיטין בין שני
יהודים ולא למצב שרק אחד מבני הזוג יהודים מאחר ואם יחילו על שניהם את הדין הדתי זו כפייה של
הדת היהודית כלפי הבן זוג השני ,והרי לא ניתן לתת לאישה יהודייה להיות רווקה לדוגמא כאשר הבעל
הוא מוסלמי והוא לכאורה עדיין נשוי לה .ולכן בשורה התחתונה אומר בג"ץ שבית הדין הדתי רוכש
סמכות רק אם שני בני הזוג הם מאותה עדה דתית.
5
ואם כך מי ידון בהם? אלא שחוק השיפוט בענייני התרת נישואין התשכ"ט קובע כי סגן נשיא בית
המשפט לענייני משפחה צריך לפנות לראש בית הדין הדתי של הדתות המעורבות ושואל אותם לפי הדין
שלהם אם צריך לגרש אותם ,ואם צריך הם ילכו לבית הדין ויתגרשו לפי הדין שלהם ,וכך כל אחד ישלח
להם אישור שהם גרושים לפי הדת שלהם ואז בית המשפט לענייני משפחה ימשיך לדון בהם.
.3בישראל – סמכות בינלאומית טריטוריאלית .סמכותו של בד"ר לא מתפרסת על פני כל יהודי באשר הוא
אלא רק על יהודים הנמצאים בישראל.
המונח בישראל עולה רק על נוכחות היהודים בישראל בעת הגשת התביעה לפי בג"צ 5385/95ורבר .אך
כמובן שעדיין צריכים להתקיים שאר התנאים.
אך האם הצדדים צריכים פיזית לנכוח בישראל? זוהי פרשנות תכליתית או דווקנית? בג"ץ 297/77חן מדבר על
אזרחי ישראל שעברו לגור בארה"ב ועיקר חייהם בישראל ואז הבעל טס לישראל והאישה ביקשה מאבא שלה
שיפתח נגדו בהליך גירושין ונתנו לו צו עיכוב יציאה מהארץ ,והוא טיפס לבג"ץ ואמר שהאישה לא נמצאת
בישראל ולכן אין לבד"ר סמכות .בפסד זה דעת המיעוט אמרה שאין צורך ששני בני הזוג יהיו בארץ כי כאשר
האדם שבחול מגיש תביעה אז אין חשש מסכסוך עם מדינות חוץ מאחר והוא רוצה את העזרה ,ולאחר שנים
בבג"ץ 238/81הראל נקבע כי מספיק שאחד מבני הזוג יהיו בארץ והתובע לא נמצא בארץ זה מספיק כדי לקיים
את ההליך.
אך מה לגבי הנתבע? האם ניתן להסתפק בנוכחות קונסטרוקטיבית של הנתבע? אפשר להרחיב את הלכת הראל
גם על הנתבע בזמן שהוא תושב קבע בישראל? (שמרכז חייו בישראל והוא רק ברח לחול) בג"ץ 871/86קריב הגיש
תביעה לשלום בית ולחלופין אם היא לא תחזור הביתה מהוריה תביעה לגירושין .בא כוחה של האישה אמר כי יש
חוסר סמכות לבד"ר מאחר והאישה לא נמצאת בארץ ,ואז עולים לבג"ץ והם קובעים כי מאחר והיא תושבת קבע
בישראל והיא השאירה בישראל חפצים וחשבונות זה כמו שהיא נמצאת בארץ ויש לבית הדין הרבני סמכות
להוציא צווים.
אך מה קורה במצב שהנתבע הוא אזרח בלבד והוא אינו תושב? אלא שלפי בג"ץ 3664/92ביגר ,על הנתבע להיות
עם אזרחות וכן עם חשבונות פעילים או דירה ביקורים ,משהו שיראה שיש לו חיים גם בארץ והאזרחות היא לא
רק על הנייר.
ישנה הבחנה חשובה בנוכחות של הנתבע ,שהרי כל הרחבת הסמכויות של בד"ר היא רק לענייני גט ,ולא לענייני
מזונות או משמורת וכו' (ורבר).
.4אזרחי המדינה או תושביה – סמכות בינלאומית פרסונאלית .לא מספיק שהבני זוג יהיו יהודים ,אלא הם
צריכים להיות גם אזרחי המדינה או תושביה.
אזרח המדינה – לפי סעיף 1לחוק האזרחות.
או תושביה – סעיף 80לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי "מקום מושב – המקום בו
נמצא מרכז חייו של אדם".
בג"ץ מתערב מכוח סעיף (15ד)( )4לחוק ייסוד השפיטה כאשר הוא מתערב בנושא הסמכות ,ולעיתים נדירות הוא
מתערב ליתן סעד למען הצדק מכוח סעיף (15ג).
בג"צ 6751/04סבג ,זוג שהם אינם אזרחים ואינם תושבים נישאו ב 83במונקו כדת משה וישראל ,ולאחר מכן
התחתנו גם נישואים אזרחיים ,ולאחר כמה שנים בשנת 2000הם מתגרשים בגירושין אזרחיים ,אבל האישה
רוצה גם גירושין דתיים והיא מגישה באמצעות שליח תביעת גירושין ותביעת מזונות בארץ ,אך מדוע היא לא
פנתה לביה"ד במונקו שיכפה גט? אלא שהבעל לא רצה להתגרש ולא יעזור רק לבד"ר בישראל יש אפשרות להפעיל
צווים על מנת לגרום לכך שהבעל ייתן גט.
אך למה הבעל לא הסכים להתגרש בבית הדין הרבני וכן באזרחי? אלא שבדין האזרחי אין צורך בהסכמה של
הגבר כדי לגרש את האישה אלא נותנים צו גירושין .בסופו של דבר השופטת פרוקציה שיחררה את מר סבג וקבעה
שאין לבד"ר סמכות מאחר והם לא אזרחים ולא תושבים.
6
בשנת 2005לאחר שניתן פסק הדין סבג ,בא חבר הכנסת לוי ,והוא החליט לתקן את חוק שיפוט דתי דין רבניים
כאשר בסעיף 4א' מתייחס לסמכות מבחינה בין לאומית לתביעה לגירושין המגדיל את סמכותו של בד"ר באחת
מהזיקות הללו (לא תנאים מצטברים):
4א(.א) בלי לגרוע מסמכויות השיפוט לפי סעיף ,1לבית דין רבני יהיה שיפוט ייחודי בתביעה לגירושין בין בני זוג
יהודים שנישאו על פי דין תורה ,בהתקיים אחת מהזיקות:
( )1מקום מושבו של הנתבע בישראל – אין פה חובה שהתובע יהיה אזרח או תושב ,או שאחד משניהם יהיה
בישראל.
( )2שני בני הזוג הם אזרחים בישראל – הם לא חייבים לנכוח פיזית בישראל ,וגם לא צריכים שעיקר חייהם
יהיה בישראל.
( )3מקום מושבו של התובע בישראל ,ובלבד שהתגורר בה במשך שנה לפחות בסמוך להגשת התביעה –
מדובר על התובע ולא על הנתבע ,וכן הוא לא חייב לנכוח פיזית בעת התביעה.
( )4מקום מושבו של התובע בישראל ,ובלבד שמקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג היה בישראל
( )5התובע הוא אזרח ישראלי ומקום מושבו בישראל
( )6התובע הוא אזרח ישראלי והתגורר בה במשך שנה במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת התביעה.
סעיף 4א(ה) מלמד כי כשנכנסים דרך סעיף 4א' אין יכולת לתובע לכרוך את ענייני המזונות וכו לתביעה ,אלא רק
לעניין מתן גט מאחר ואין לישראל עניין להיכנס לדברים שגם בתי משפט אזרחיים בחול יכולים לדאוג לו .לפי זה
ברור לנו שעדיף להגיש תביעה לגירושין מכוח סעיף 1אם קיימות שתי האפשרויות.
4ב(1א) קובע כי לבית דין רבני יהיה שיפוט ייחודי בתביעת גט לפי דין תורה שהגישה אישה יהודיה נגד בעלה
היהודי גם אם לא מתקיים אף אחד מהתנאים בסעיף 4א(א) אם הנישואין נערכו לפי דין תורה והאישה לא קיבלה
גט מהנישואין בבית דין רבני מחוץ לישראל ,ומתקיים אחד מאלה:
.1במקום מושבו של הנתבע או במקום מושבה של התובעת אין בית דין שניתן לערוך לפניו גט לפי דין תורה
מחוץ לישראל
.2האישה הגישה בקשה לעריכת גט לפי דין תורה לבית דין מחוץ לישראל והאיש לא התייצב לפני בין הדין
במשך ארבעה חודשים
.3בית דין מחוץ לישראל קבע שהאיש ייתן גט לאשתו ,ואולם על אף מאמץ סביר לאכוף את החלטת בית
הדין באמצעים המשפטיים והדתיים הקיימים באותה מדינה ,הגט לא ניתן במשך שישה חודשים מיום
שקבע בית הדין כאמור.
משרד החוץ לא רצה לאפשר את תיקון החוק הזה אך בית הדין הרבני התעקש על כך.
ביגמיה – זהו ריבוי נישואין והגבר יכול להיפטר מעבירה זאת על ידי היתר מ 100רבנים בשונה מאישה שחייבת
לקבל גט .וזה קיים רק לגבר מאחר ובתחילה לגבר היה מותר וחרם דרבנו גרשום אסר זאת ,אך לאישה לא היה
היתר מלכתחילה.
.4הגישה אישה יהודייה לבית דין רבני תביעת מזונות ,שלא אגב גירושין ,נגד אישה היהודי או נגד עזבונו ,לא
תישמע טענת הנתבע שאין לבית דין רבני שיפוט בעניין.
במה שונה סעיף זה מסעיף 1לחשבד"ר?
.1מדובר בתביעת מזונות – מזונות אישה
.2אין את התנאי של להיות בישראל
.3אין את התנאי של אזרח או תושב
.4אין סמכות ייחודית – ניתן להגיש או בבד"ר או בבית משפט
.5פתוח רק בפני אישה ,היא התובעת.
לבד"ר יש כאן סמכות להשתמש בכוח שלו גם בענייני מזונות אישה ,גם לנשים ברחבי העולם .ז"א שאין לו
סמכות רק בעניינים שאינם כספיים.
7
מדוע סעיף זה פתוח רק בפני נשים? סעיף זה מדבר על סמכות השיפוט ,והגבר לא יכול לפתוח את ההליך כדי
להעביר אותו לבד"ר דווקא משום שלא רצו לתת לגבר כוח מאחר והאישה היא החלשה בענייני גירושין ,אז כאן
נותנים לה כוח עודף בכך שהיא יכולה להחליט היכן לתבוע את מזונותיה.
אך עדיין לעניין ברירת הדין לפי סעיף 2לחוק תיקון דיני המשפחה(מזונות) נשתמש בדין האישי של האדם ,אך
חסר דת יחולו עליו הוראות החוק.
אפשר לתבוע מזונות אישה גם בלי לתבוע תביעת גירושין ,ואף יתרה מכך בעת שיהיו גירושין כבר לא יהיו מזונות
אישה מאחר והחובה לתת לאישה מזונות מגיעה מכוח הנישואין והכתובה ,כך כשהם יחדלו מלהתקיים גם
החובה למזונות אישה תלך.
אופי הסמכות
ס' 4נותן סמכות לחשבד"ר למול חוק בית המשפט לענייני משפחה בס' )3(1ולפי ס' 3ניתן לדון בבית המשפט
לענייני משפחה .אך הדין יהיה הדין האישי לפי חוק המזונות.
האם מדובר באותו מצב משפטי כמו בסימן 51ו 47לדבר המלך? אלא שכן מאחר וגם מזונות הוא אחד מהנמכ"א
ולכן ידונו בדין האישי.
על מי ניתן להחיל את ס' 4לחשבד"ר? הסמכות הבינלאומית רחבה והאם אישה יכולה להגיש תביעת מזונות נ'
בעלה רק כי הוא יהודי? בג"ץ 135/58קנול – הבעל היה יהודי ,לא אזרח ולא תושב והיא הגישה תביעת מזונות,
וביהמ"ש דאג מהיחסים הבינלאומיים ולכן השופט זילברג מוסיף תנאי נוסף שהוא נישואין בישראל כדמו"י
וכתובה.
אמרת אגב בבג"ץ 6751/04סבג – פרוקציה חושבת כי דרישת הזיקה הטריטוריאלית והפרסונאלית אוצלת על
שאר הסעיפים .פרשנות זו לא התקבלה ונאמרה רק באמרת אגב ,התביעה נפלה בסיבות אחרות.
8
.2מדובר בשיפוט ייחודי – כל זמן ששאר הנושאים באים יחד עם תביעת הגירושין הם יכולים לידון בבית
הדין הרבני אך אם הם נופלים אז הם ידונו כבר בבית המשפט האזרחי.
.3כמובן שחייב שיהיו תושבים או אזרחים לפי סעיף 1מאחר וכדי להגיע לסעיף 3צריך לעבור דרך סעיף .1
משמעות הכריכה – רשאים בני הזוג לכרוך לתביעת הגירושין אף ללא הסכמה ואף עניינים שאינם מעמד אישי,
הכריכה גם על ידי הנתבע יכולה להתבצע ולא בהכרח בעת הגשת התביעה .כריכה יכולה להיות גם בעל פה (
כריכה היא מילים – רוצים להגיש כתב תביעה לגירושין לרבות רכוש או מזונות וכו) .אבל ,כל זמן שהנושא לא
'נתפס' בבימ"ש למשפחה .אז אם לא רוצים שמשהו ידון בבית הדין הרבני נפתח תביעה כנגדו תחילה בבית
המשפט למשפחה כדי שלא יוכלו לכרוך את התביעה לתביעת הגירושין.
הרציונאל בכך היא כי חלוקת סמכויות הורסת משפחות ולכן עדיף למנוע פיצול של הדיון וההסדרים לערכאה
אחת.
אלו נושאים ניתן לכרוך לתביעת הגירושין?
מזונות ילדים
סמכות שיפוט
פס"ד שרגאי מ 69קובע כי כל מה שכתוב בסעיף 3לרבות מזונות ילדים ,הכוונה רק למזונות מסוג השבה .שזה
אומר שכאשר יש משבר בבית ויש כאוס והבעל לפעמים קם ויוצא מהבית והאישה צריכה להמשיך ולממן את
הילדים ,והמזונות שאחר כך הבעל יחזיר לה על זה – אלו מזונות השבה.
אך מזונות לעתיד ,קובע שרגאי ,לא ניתן לכרוך בתביעת הגירושין והיא תוכל להתנהל רק בבית המשפט לענייני
המשפחה ולא בבית הדין הרבני.
מאז 919/15התמונה השתנתה בעניין המזונות ,מכיוון שגם האישה צריכה לשלם מזונות מגיל 6-15במצב בו יש
לה משכורת והיא מרוויחה הרבה.
לפי סעיף (3א) לחוק המזונות אם יש לאדם דין אישי ,הוא זה שיחול עליו .ורק במקרה שאין דין אישי כמו חסר
דת לדוגמא התיק יתנהל לפי חוק המזונות הטריטוריאלי.
9
אם כך ,את מזונות ההשבה ניתן לפתוח גם בבד"ר וגם בבימ"ש לענייני משפחה כאשר הדין ילך לפי הדין האישי
לא משנה איפה הוא יתנהל.
מזונות הילדים ,שהם תביעה עצמאית של הילד לא ניתן לנהל בבד"ר כי אי אפשר לכרוך זאת יותר מאז פס"ד
שרגאי ,אבל עדיין הדין האישי הוא שלפיו יתנהל התיק גם פה.
גם במזונות ילדים כמו במזונות אישה ומשמורת ,אין סופיות הדין – מאחר ובכל פעם כשיהיה שינוי נסיבות נוכל
לפתוח שוב את התיק ולבקש לעדכן את סכומי המזונות ,מאחר וזה מתמשך.
מזונות ילדים ניתן יהיה לפתוח את התיק עד גיל 21של הילדים .אבל צריך לחזור לאותה ערכאה.
הדיון של משמורת יוכל להתמשך רק עד גיל 18שלהם .ולעיתים הבעל ירצה לקבל יותר משמורת כדי שיוכלו
להפחית לו במזונות.
חלוקת הרכוש
חלוקת הרכוש לפי סעיף 3יכולה להיכרך בתביעת גירושין ,למרות שהרכוש ידון לפי הדין האזרחי ולא האישי.
מה לעניין ברית המילה? בבג"ץ 8533/13בא הבעל וכרך את עניין ברית המילה לתביעת הגירושין ,ואז האישה
באה ואמרה שאין להם סמכות ,אך בד"ר פסק שהאישה חייבת למסור את הילד לבעל לצורך ברית מילה ובכל יום
של עיכוב היא תשלם 500שקל קנס .והיא עלתה לבג"ץ ובו נקבע כי עניין ניתן לכריכה אם קיימת זיקה ישירה
וברורה בינו לבין נישואי בני הזוג ופקיעתם .ובגץ גם קבע שההכרעה בעניין ברית המילה אינה קשורה לסכסוך
בין בני הזוג כלל ולכן לא ניתן לכרוך אותה .בדעת המיעוט השופט רובינשטיין אמר כי הוא אינו מבין מדוע ברית
המילה היא אינה חלק מסוגיית החינוך.
לסיכום:
החזקת הילדים כרוכה באופן טבעי בתביעת גירושין ,אין צורך לכתוב זאת במפורש(משמורת פיזית).
מזונות אישה ניתן לכרוך רק באמצעות בקשה מפורשת לכך.
מזונות ילדים ניתן לכרוך רק מזונות מסוג השבה(פסד שרגאי) אבל את המזונות הגדולים לא ניתן לכרוך וזה
יתנהל רק בבימ"ש למשפחה.
חינוך הילדים ניתן לכרוך בבד"ר אך צריך כריכה מפורשת זה לא אוטומטי ,אבל בבימ"ש אזרחי זה כן יבוא
באופן אוטומטי כי הוא האיבר הראשי במערכת.
בענייני הרכוש הכתובה לא יכולה להיכרך אלא היא תוגש בבודדת בבד"ר ואך ורק בבית הדין הרבני! (תביעה
לכתובה תהיה או לתשלום הסכום שכתוב בכתובה או שלא לשלם אותו) .את שאר הרכוש ניתן לכרוך אך צריך
כריכה מפורשת.
ברית מילה לא ניתן לכרוך.
כדי שהכריכה לתביעת הגירושין תתקבל לפי ע"א 118/80גבעולי – צריך שהתביעה תהיה כנה ,כריכה כדין ,וכן
כריכה כנה.
10
תביעה כנה
כיצד ניתן לדעת אם התביעה כנה? רע"א 9357/96הר
כאשר אדם באמת רוצה להתגרש ,אז מותר לו לכרוך .אך אם בנאדם לא רוצה להתגרש והוא מגיש את התביעה
רק כדי שיוכל לכרוך יחד איתה נושאים אחרים – אז התביעה היא לא כנה .כמובן שהכנות היא כנות של התובע
עצמו ולא של התביעה .גם כשאין עילת גירושין.
אבל איך ניתן לדעת אם התובע כנה? אלא שתביעה תוך כדי טיפול זוגי/לאחר מסיבה גדולה שעשה הגבר
לאישה/מכתבי אהבה/הצבת תנאים לגט(אם במקביל להכנת התביעה הגבר שלח לאישה שהוא אוהב אותה או
משהו כזה זה חוסר בתום לב) נחשבת כחוסר תום לב מאחר וכאשר מנסים יחד עם בן הזוג לעבוד על הקשר ,לא
ניתן לאמר שרוצים להתגרש אלא רק מנסים לתפוס סמכות.
כריכה כדין
זהו מבחן עובדתי בו הכריכה צריכה להיות מפורטת מפורשת ולא סתמית ,לא מספיק לכתוב בכותרת בקשה
לכריכה אלא לפרט גם בגוף התביעה .בג"ץ5747/03
כריכה כנה
בג"ץ אומר כי המבחן הוא האם הכורך מבקש לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות
צודקת ,יעילה ומעשית בעניין הכרוך .למשל אדם שהוא בעצמו פיצל את התיקים ,יכול להיות שהכריכה שלו לא
תהיה כנה כי כל העניין בכריכה הוא לחסור את ההיטלטלות בין שני ערכאות .וכן העדר פירוט מלוא הנכסים עלול
להיתפס גם הוא כחוסר בתום לב.
בנושא החזקת הילדים – אין דרישה לכנות הכריכה! מאחר וזה אוטומטי ,ואין צורך לכתוב במפורש ,ולכן צריך
לבדוק רק את כנות התביעה.
אך על מי מוטל הנטל להוכיח את התקיימות התנאים? לפי בג"ץ גבעולי מי שמבקש למנוע דיון בבית המשפט
למשפחה עליו הנטל להוכיח כי הוגשה תביעה לבי"ד רבני וכי נכרך בה עניין המזונות כדין ובכנות.
11
לסיכום ,הרציונאל של סעיף הכריכה לא התממש מאחר ואם קדמה תביעה בבימ"ש למשפחה מיד יש שני
ערכאות שדנות בנושא ,וכך נוצרה בעיית מרוץ הסמכויות ואין פיוס בין בני הזוג וכו' .כפתרון לכך ביהמ"ש פיתח
את המבחן המשולש – תביעה כנה ,כריכה כדין וכריכה כדין.
אך אז נוצרה הבעיה של שאלת הדיון ולכן יש את הפתרון של ביניש שבה הערכאה הראשונה שתחליט תכריע אלא
אם כן השנייה חושת למחטף ויש טעם מיוחד ומיד הדיון יעבור לשנייה.
ואיך ניתן לפטור או לצמצמם את הבעיה הזאת?
עלו מספר הצעות אך אף אחת מהן עדיין לא תפסה:
.1הקימו וועדה למרוץ סמכויות שבראשה ישב הרב דייחובסקי ,ועלתה הצעה לחלק את הדין האישי לבד"ר
ואזרחי למשפחה אך אין מחוקק שיקבע זאת מאחר ואף אחד לא יוותר על כוחו.
.2הסכם בתחילת הדרך – שלפני החתונה יסכמו ביניהם לאן ילכו במקרה של גירושין.
.3נוסחה למזונות ילדים/צמצום הפער בתוצאות בין בד"ר לבימ"ש .בדרך הזו יגיעו לתוצאה קרובה מאוד
אם לא זהה במזונות ולכן זה ירגיע את המרוץ.
.4רוזן צבי רצה לצמצם את סעיף 3ולגרום למצב שבו ידונו רק בבד"ר אבל זה לא יתקבל.
.5חוק להסדר התדיינויות ויישוב סכסוכים.
ישנו כתב תביעה מפורט של בית הדין הרבני שפוטר בעיות רבות.
12
.3רכוש – עניין הרכוש אינו חלק מענייני המעמד האישי ולכן לא ניתן להביא רכוש בהסכמה לבית הדין הרבני
אלא רק בכריכה!
בג"ץ גורדון -ענייני נישואין וגירושין שלא עומדים בתנאים של סעיף 1גם הם יוכלו בהסכמה להיכנס לבד"ר.
בג"ץ 9476/96סרגובי נ' בד"ר ומנהל אוכלוסין ( )2006מאות זוגות מעורבים הגיעו לבד"ר להתגרש בהסכמה,
ולכן מכוח סעיף 9לכאורה אמורה להיות לבד"ר סמכות לדון בכך .אך אם שניהם הסכימו מדוע הגיע התיק
לבג"ץ? אלא שהוגש בג"ץ בכלל על ידי עותר ציבורי ששמע על התיקים הללו ובמשך 10שנים המדינה אמרה
שתתקן את זה בחקיקה ,ואז ב 2006ברק החליט שגם בהסכמה צריך ששני בני הזוג יהיו יהודיים .ולכן סעיף 9
מתייחס רק לשני יהודים.
האם אופי ההסכמה היא הסכמה מפורשת ,בכתב ,או מכללא(משתמעת)? לא נדרשת הסכמה בכתב כמו בירושה,
אלא מדובר בו בהסכמה בהתנהגות(בשתיקה) או בהסכמה משתמעת לפי בג"צ .141/71אם הוגשו תביעות ללא
כריכה והצד השני מגיב לגופן? בלי שימת לב הוא הקנה סמכות בכך לבית הדין הרבני כי זוהי הסכמה בהתנהגות.
וזה כתוב בהזדמנות הראשונה לעלות טענות סמכות שברגע שהיא עוברת ,כמוה כהסכמה לפי סעיף (15ד)( .)4גם
כתב הגנה הוא טענה לגופו של עניין מאחר וכאשר לא טענת לבעיית הסמכות זה מספיק.
מעבר לכל הדלתות הראשיות שדרכן ניתן להגיע לבית הדין הרבני ישנה דרך מהפסיקה שדרכה ניתן להיכנס
מהצד והיא סמכות שיפוט נמשכת .כאשר אדם מגיש תביעה בהסכמה ורוצים לדון שוב בתיק כי היה שינוי
נסיבות ,כבר לא צריך הסכמה של בן הזוג אלא שיש את הסמכות השיפוט הנמשכת בעת שינוי הנסיבות.
סמכות נמשכת
דיון עתידי לאחר הסכם גירושין
בג"צ 8638/03סימה אמיר – מדובר בהסכם גירושין בבד"ר כאשר הבחור נכה 100אחוז ,ומתקיים מקצבה של
1200שקל בחודש ,כאשר הוא צריך לשלם מזונות בסך אלף ₪כפשרה להחזקת שלושת הילדים ,ובנוסף לכך
מחצית הדירה שלו תעבור לאישה .סוכם כי האישה לא תתבע מזונות ילדים ,ושאם הוא יתבע למזונות ילדים –
מחצית הדירה תחזור לבעל ,וכן נקבע כי כל דיון עתידי יתקבל בבד"ר .שנתיים לאחר מכן האישה רצתה לפתוח
את תביעת המזונות פעמיים בבד"ר(הסכם ונמשכת) והיא נדחתה ,ואז היא תבעה למזונות בבימ"ש למשפחה
ונקבע כי הוא יהיה חייב לה למזונות בסך .₪ 2500הבעל כתוצאה מכך תבע בבד"ר (מאחר ובאזרחי היו אומרים
שתניית השיפוי נוגדת את תקנת הציבור) להחזרת חצי הדירה שלו .האישה טענה כי אין סמכות והבעל טען שיש.
בית הדין אכן חשב שיש לו סמכות והאישה עתרה לבג"ץ.
בג"ץ קובע כי אכיפת תניית שיפוי היא תביעה רכושית וכן אין סמכות מקורית מאחר ואין את
סעיפים/1/3/9סמכות נמשכת מאחר וזה לא נמשך ברכוש ,ואמרו שזה כמו כתב בוררות אבל האישה טענה שזה
לא יכול להיות כך משום ששופט לא יכול לשמש כבורר .וכן היא אמרה כי לא ניתן לנהל תיקי ממונות בין אנשים
שהם לא בני זוג מאחר והחשבד"ר לא נותן לכך סמכות אלא רק בין בני זוג(היא גרמה בכך לאירוע חרום שקבע כי
זוהי אמרת אגב לעניינה).
היו מקרים בהם בעלים טענו שהגט מוטעה מאחר והם נתנו גט על דעת דבר כלשהו כמו המזונות ,אבל מאחר וזהו
מאבק משפטי של סמכויות היה בית דין רבני בתל אביב שהכניס אישה לרשימת מעוכבי הנישואין מחדש .כמובן
שבמקרים הללו הנשים משכו את תיקי המזונות .כיום ,בית הדין הרבני ברוב המקרים ינפנף את הטענה הזו
מאחר והיא בעייתית מאוד.
הייתה הסכמה כי בית הדין הרבני מוסמך לדון בסכסוכי רכוש בהסכמה בכתב לאחר גירושין .אך לאחר מכן זה
יצא לתקשורת והסכם זה נפל וכיום – אין לבד"ר סמכות בסכסוכי רכוש גם אם תהיה הסכמה!
13
בין בתי משפט .החסרונות בכך הם רבים שכן צריך להעסיק מספר רב יותר של שופטים ,הגדלת ההוצאות
המשפטיות ,פתרונות לא גלובליים מאחר וכל שופט אינו רואה את התמונה כולה ,סדרי הדין היו כמו של בתי
המשפט הרגילים ולכן היו נוקשים מאוד ,וכן פגיעה בפרטיות .לאור זאת מדינת ישראל החליטה להקים את
וועדת שיימור כאשר בה הם ממליצים למחוקק להקים בתי משפט מיוחדים רק לענייני משפחה .זוהי הצעה
גרנדיוזית מאחר והיא כמו הכפלה של מערכת בתי המשפט אך למרות התקציב הגדול מדינת ישראל מחליטה כי
חשיבותו של התא המשפחתי גדולה ומקימה את בתי המשפט למשפחה.
המחוקק בכך ביקש להשיג שני דברים:
.1ריכוז כל התביעות – כל משפחה תהיה אצל שופט אחד(אומנם בד"ר ומשפחה לא יחד אבל זה עדיין פחות
שופטים).
.2גישה שונה – השופטים מיומנים ויש להם ניסיון בעניין דיני המשפחה.
עלתה שאלה ,אם למקם את המשפט בגובה שלום או מחוזי ,והרי בעבר רוב התיקים התנהלו במחוזי שהם
שופטים מנוסים יותר .אבל הייתה בעיה מאחר ושופטי מחוזי משתכרים בשכר גבוה יותר ולכן החליטו שבית
משפט למשפחה יהיה בגובה שלום .וזה גורם לכך שהערעור לעליון יהיה רק ברשות ,וזה יוצר בעיה מאחר
וההלכות של המחוזי לא מחייבות אלא רק מנחות את הערכאות הנמוכות – וכך נוצר מצב שכל מחוזי מקבל
הכרעה אחרת – וזה יכול ליצור אי שוויון! ולכן באמת במקרה זה העליון אישר את הערעור ויצר הלכה מסוימת
בנושא מזונות.
מעבר לכל זה ,הצמידו יחידת סיוע לכל בית משפט אשר בהם יש עובדים סוציאליים חינמיים לכל זוג שמתגרש –
וכל זה כדי לשמור על התא המשפחתי.
בתקנה 37לתקנות בית המשפט למשפחה נכתב על יחידת הסיוע והשימוש בשרותיה ,ושבזמן שמשתמשים בה
התיק יוקפא ל 30ימים.
פומביות הדיון
דיון בבית משפט רגיל יתנהל בפומבי בדרך כלל .אך לעומת זאת סעיף 68ה קובע כי בבית משפט לענייני משפחה
הכל ידון בדלתיים סגורות.
15
רכוש
הלכת השיתוף
מי שהתחתן לפני שנת 74לא משנה מתי הוא מתגרש חלה עליו הלכת השיתוף ,ולאחר מכן חוק יחסי ממון.
קבוצת אוכלוסייה שניה שעליה חלה הלכת השיתוף היא ידועים בציבור – ללא כל קשר לשנה שבה עברו לגור יחד.
ביהמ"ש שואל את עצמו תחילה האם הנושא הרכושי כפוף לדין האישי והאם הוא חלק מענייני המעמד האישי?
פסד דין סידיס עונה על שאלה זו וקובע כי ענייני הרכוש אינם קשורים בעניינים נישואים וגירושין ולא נכנסים
לאף אחד מהנמכ"א.
סעיף 2לחוק שיווי זכויות האישה קובע כי לאישה נשואה תהיה כשרות מלאה לעשיה בקניינים ולקניין כאילו
שהיא רווקה – אבל למה בא לשנות הסעיף הזה האם זה לא ברור? אלא שבדין האישי יש כלל שאומר כי מה
שקנתה אישה שייך לבעלה ,ולכן בא המחוקק הישראלי וקובע כי זה לא יהיה נכון במדינת ישראל ,וכן גם נכסי
המילוג שהיא מביאה איתה מלפני החתונה גם הם לא יהיו באופן אוטומטי של הבעל – ומכך בעצם ניתן להבין כי
המחוקק הוציא את עניין הרכוש שהדין האישי.
בסעיף 7נכתב כי צריך לנהוג לפי חוק זה גם בבתי דין דתיים ולכן בעצם דנים בדין האזרחי ולא באישי יותר ,וכך
התחילו בתי המשפט האזרחיים לפתח את הלכת השיתוף.
מה היא הלכת השיתוף?
עיקרון קנייני – ברגע שזוג נישאים ,מיום החתונה ואילך כל רכוש שנצבר במאמץ משותף ,כולל המשכורת –
מתחלקת חצי חצי בין בני הזוג .גם אם אחד מבני הזוג קנה נכס מכסף משותף וכתב אותו רק על עצמו עדיין הנכס
שייך חצי חצי לבני הזוג.
ומהו הבסיס המשפטי לכך שנכסים הרשומים על שם אדם אחר יכתבו על שמו של אחר?
הסכם מכללא – קונסטרוקציה חוזית .אנו מניחים שבן הזוג שרוכש ,או מקבל משכורת ,מתכוון לשתף את בן זוגו
במה שהוא רוכש ומרוויח ,מאחר ולמרות שהנכס רשום על שמו בכוונתו לשתף גם את בן זוגו בכך .זהו בעצם
הסכם משתמע ,כאילו כתבנו הסכם אך לא צריך כי הוא ברור מאליו .ולכן הלכת השיתוף קשורה גם לידועים
בציבור מאחר והיא אזרחית לחלוטין ולא משנה לה אם בני הזוג נשואים או לא .כמובן שיש הבדל מאחר
ובנישואין זה מתחיל ביום הנישואין בברור ,אך בידועים בציבור עולות שאלות רבות ומי שירצה לטעון לשיתוף
יצטרך להוכיח.
כדי שההסכם מכללא יתקיים צריך:
.1אורח חיים תקין בין בני הזוג
.2מאמץ משותף של בני הזוג(לא מחייב ששניהם עובדים גם אם אחד מגדל את הילדים זהו מאמץ משותף)
אך מה יקרה במקרה של הסתרה של חלק מהמשכורת? או מצב שבו הבעל קנה דירה ולא סיפר לאשתו כלל על
רכישת הדירה?
ומה יקרה במצב שבו אישה הבינה שהרכוש הוא של הבעל? או שהוא התנהל בצורה עצמאית והקציב לה דמי
כיס? אלו מצבים שבהם הלכת השיתוף לא יכולה לעזור מאחר ולא בדיוק מתקיימים תנאיה ,וקשה לבסס
שהאישה שותפה למה שהיא לא יודעת או שמסתירים ממנה.
התפתחותה של הלכת השיתוף:
מהסכם מכללא המשפט מחליט לעבור לחזקה שיפוטית-הרציונאל הנורמטיבי .שזה אומר שמכאן ואילך לא
משנה אם האישה יודעת ,או שהבעל הסתיר ממנה ,המשפט מכיל על כל הזוגות חזקה שיפוטית שתיצור שוויון
והיא תחול על כולם ,על כל שקל שנכנס לבית של בני הזוג .ולכן הונחה פה הנחת ייסוד שחזקת השיתוף חלה על
כולם ואין צורך בכוונה ולא בדוקטרינה החוזית.
16
בנוסף ,אם תולים את הלכת השיתוף בחזקה שיפוטית שמכיל בית המשפט אז כבר לא צריך את דרישת ה"חיים
ההרמוניים" ,ולכן המשפט מנתק גם את שאלה זו מחלוקת הרכוש .כל עוד לא הגיעו למצב של פירוד עדיין תהיה
חזקת השיתוף.
גם עניין המאמץ המשותף בוטל בפסד ע"א 370/87מדג'ר – בו מדובר על אישה שנהייתה חולת נפש ולא עזרה
להכניס כסף ,ובמהלך הנישואין קנה הבעל בית מרקחת והרי האישה לא תרמה כלל לקניית הנכס ועוד יותר מכך
הייתה זו תרומה שלילית מאחר והיא הפריעה לו ,וכשהתיק מגיע בערעור לשופט ברק – הוא קבע כי גם אם אין
מאמץ משותף כל עוד בני הזוג ביחד כנראה שהמציאות הזו נוחה להם והרכוש משותף לשניהם.
וכיום – קורת גג אחת.הדרישה נהפכה לדרישה הכי בסיסית שיש ,רק צריך שיגורו תחת קורת גג אחת .הלכת
השיתוף משחררת את בן הזוג החלש ממתח מאחר והוא לא צריך לעקוב אחרי ההכנסות ורכישת נכסים באופן
קבוע וכן היא תורמת לאמון וליציבות המשפחה ולשוויון בין בני הזוג.
כמובן שכל זה מדבר על מצב שבו לא ביצעו בני הזוג הסכם ממון ביניהם.
צריך בשביל הסכם הממון אישור שופט כדי לא להגיע למצב שבו בן זוג אחד מנשל את השני וכן צריך לוודא
שההסכם נעשה שלא בכוח – במצב שבו ההסכם נעשה לאחר הנישואין .לפני אפשר נוטריון.
הלכת השיתוף גורמת לבעלות משותפת ושווה! וכן היא חלה על כל הדתות כולן .ניתן לחרוג משיתוף רק בהסכם
ממון מפורש ,אך לא בהסכם משתמע(בעלפה ,או ע"י פעולות והתנהגות).
המועד למימוש הזכות :זוהי זכות קניינית מעכשיו ,מהרגע שנכנס הכסף מיד לבן הזוג יש זכות לחצי ממנו .לא
צריך לחכות עד מועד פקיעת הנישואין.
הלכת שיתוף הנכסים בבית הדין הרבני:
שאלת הסמכות ברירת השיפוט
סימה אמיר – חידד את זה שהרכוש לא יכול לדון בבד"ר גם לא עם הסכם מאחר וזה לא מענייני המעמד האישי.
בניגוד לכך ,בכריכה כן ניתן לדון בעניין הרכוש.
שאלת הדין – ברירת הדין
ישנו כלל האומר כי הדין הולך אחר הדיין אלא אם כן יש חוק מפורש הקובע אחרת .ובעניין זה אין הוראת חוק
מפורשת מאחר והלכת השיתוף היא יצירת הפסיקה.
בג"צ 1000/92בבלי – מדובר בזוג שנישאו בשנת (57הלכת השיתוף) ,יש להם שלושה ילדים ,והבעל הינו טייס
בחברה אזרחית .מאחר והבעל מרוויח כסף רב האישה הפסיקה את עבודתה כמורה והתמסרה לילדים ,ואז לאחר
30שנות נישואין הבעל תבע גירושין וכרך מזונות וחלוקת רכוש ,מיד לאחר הגשת התביעה הבעל נותן גט .האישה
הולכת ותובעת תביעה לרכוש בביהמ"ש המחוזי ,והאישה עושה זאת למרות שהוא כבר "תפס" את עניין הרכוש –
אך היא עושה זאת בניסיון להפיל את הכריכות על ידי תביעה לא כנה .המחוזי אכן מסכים עם הבעל שהוא כבר
הגיש תביעה והיא עולה לעליון ועדיין גם הוא אומר שזה בסמכות בד"ר .אחד הדברים שעזר לבעל להוכיח
לתביעה כנה היה נתינת הגט המיידית מאחר ואין דבר המוכיח יותר מזה שהוא רוצה להתגרש.
בית הדין הרבני כמובן פועל לפי הדין הדתי ופועל לפי דיני הקניין ולא מכיר בהלכת השיתוף מאחר והיא מדברת
על שיתוף וירטואלי .והרי הרכוש היה רשום כולו על שם הבעל ,ובד"ר הביא את כל הרכוש לבעל והשאיר את
האישה חסרת כל למעט פיצויים ,היא מערערת לבדר הגדול והם מסכימים איתם ,והיא עותרת לבג"ץ .והשופט
ברק אומר כי ישנה בעיית פיצול קנין מאחר ואם התיק מתנהל בבדר ישנם דיני הקניין הרגילים ומי שרשום על
שמו הוא זה שיקבל את הנכס(בד"כ שר החוץ) ואם זה יהיה בבימ"ש אזרחי יהיה חצי חצי – זה לא הגיוני שיהיו
פערים כאלה גדולים .וברק אומר שאומנם בדר פועל בשוויון כי כל מי שרשום על שמו מקבל את שלו ,אבל לברק
זה לא מספיק כי בדרך כלל הנכסים רשומים על שם שר החוץ ולא שר הפנים ,בעיה זו גם תגרור את מירוץ
הסמכויות כאשר מי שהנכסים רשומים על שמו ירצה לרוץ לבד"ר .ברק אומר כי הפתרון לכך הוא החלת חזקת
17
השיתוף גם בבי"ד הרבני .אך איך הוא יכול לעשות כך כאשר הדין הולך אחר הדיין? אלא ברק מביא את סעיף 1
לחוק שיווי זכויות בו כתוב כי "דין אחד יהיה לאיש ולאישה"(אך הוא אינו מתייחס לחלוקת רכוש) ואז מוסיף
השופט ברק כי הלכת השיתוף היא כמו דין בישראל.
למרות שאין חוק מפורש לגביה " -הלכת השיתוף היא פרי יצירתו של ביהמ"ש העליון ומהווה דוגמא מובהקת
לחקיקה שיפוטית ומשתמשת בקונסטרוקציה חוזית שעניינה הסכם בין הצדדים לפיו הם שותפים שווים
בזכויות ,המכשיר המשפטי מבוסס על שוויון בין המינים והוא ניזון מתפיסה כי בני הזוג תורמים באופן שווה
לרווחת המשפחה ..שונה עמדתם של בתי הדין הרבניים ,על פי גישתם וכפי שהם מפרשים את המשפט העברי
זכאית האישה בגירושה לעיקר ולתוספת כתובה .אם קיים הסכם בין הצדדים המעניק לאישה שיתוף בקניין
בנכסים מסוימים יש לכבד הסכם זה .עם זאת החיים המשותפים אינם יוצרים כשלעצמם חזקה בדבר קיום
הסכם שיתוף...על כן אם הנכסים רשומים על שם הבעל הוא יזכה בהם"
ומאז – בעניין הרכוש הדיין הולך אחר הדין ולא להיפך.
מדוע ההתערבות כאן שונה מכל מה שראינו עד כה ,הרי תמיד בג"ץ מתערב? אלא שעד היום כל ההתנגשויות בין
בד"ר לבג"ץ היו רק ברמת הסמכות ,ועכשיו הם נכנסו להם ממש לתוכן.
בעצם לקחו לבעל את הרכוש ומחלקים הכל בחצי חצי ,אבל השאירו את חובת המזונות .וזה יצר מצב לא הוגן
מאחר וגם נלקח מהבעל חצי מהרכוש וגם לוקחים לו מתוך החצי הזה למזונות ,ואז ב 2017קבעו כי גם האישה
תשתתף במזונות הילדים .לפני כן וועדת שיפמן באה ואמרה כי לדעתה צריך לבטל את הדין האישי במזונות
ילדים אך זה לא התקבל.
איך יתכן שעניין זה לא התפוצץ עד פסד בבלי בשנת ?94אלא שהבעל בפסד בבלי נתן גט וזו הייתה הטעות שלו
מאחר ובדרך כלל עד שהבעל לא מסדר את עניין הרכוש לא כדאי לו לתת גט ,כי זהו קלף המיקוח שלו .יתכן כי
הבעל הביא גט בגלל שפחד שאשתו תהיה סרבנית גט ,או כי הוא רצה להינשא לאישה אחרת ,או בגלל עניין
הכריכה – אך בדרך כלל לא נותנים גט לפני שהכל מסודר בהסכמים.
ברוב ההסכמים נכתב כי האישה מוותרת על כתובתה מאחר ובעבר היא הייתה מגיעה בגלל שהאישה הייתה
יוצאת מהנישואין בלי כלום ולכן אישה יכולה או לתבוע לכתובה ,או הלכת השיתוף .או הלכת בבלי ,או התלמוד
הבבלי .אלא אם כן הבעל עשה דבר חריף כמו אלימות או בגידות לרוב.
על אלו נכסים חלה הלכת השיתוף?
.1נכס משפחתי שנצבר במהלך הנישואין – בן הזוג שרוצה לטעון שהם גם שלו צריך להראות ראיות מינימליות
כמו שהם גרים תחת קורם גג אחת והנטל הכבד מוטל על מי שירצה לשלול.
.2האם חלה הלכת השיתוף על נכס מלפני הנישואין/בירושה(אף בתוך הנישואין)? צריך לבדוק אם אלו כספים
שנצברו במאמץ משותף או לא .מתנות ,ירושה ,או נכסים שמלפני הנישואין – אלו דברים שלא היו בהם מאמץ
משותף ולכאורה הנכסים האלו אינם משותפים – הם נקראים נכסים חיצוניים/פרטיים.
אך הפסיקה באה ואומרת כי זה לא לגמרי נכון מאחר ועדיין צריך לבדוק כמה פרמטרים שיחליטו אם נכס חיצוני
יכול להיפך לנכס משותף לשניהם(כאן נטל ההוכחה יהיה כמובן על זה שרוצה לטעון לשיתוף מאחר ונק' המוצא
היא שאין שיתוף).
ע"א 4151/99בריל – בני זוג עשירים מאוד שנישאו בשנת 67ויש להם נכסים ממאמץ משותף וכן מתנות וירושות
שכל אחד מהם קיבל .בשלב כלשהו מערכת היחסים שלהם עולה על שרטון והיא פותחת חשבון נפרד ,ולאחר כמה
שנים הם מתגרשים ועולה השאלה האם הנכסים של המתנות וירושות הם נכסים משותפים והשופט מצא אומר
כי אורח חיים של משבר הינו "שלי שלי ,שלך שלך" גם הוא לא שולל שיתוף בנכסים שנרכשים במהלך הנישואין
מאחר והם גרים תחת קורת גג אחת .אך הנכסים שקיבלו לפני הנישואין אינם נכללים מאחר ואין בין בני הזוג
הרמוניה .ברכוש שנצבר בזמן הנישואין – גם ללא הרמוניה הרכוש משותף ומתחלק באופן שווה בשווה .הוא גם
קובע כי חשבון נפרד אינו בהכרח ראיה להפרדה רכושית וגם הכסף שנכנס לחשבון הנפרד עדיין שייך לכולם
18
כשמדובר במשכורת ,אך חשבון נפרד שמכניסים אליו מתנה או ירושה ,הוא אינו רכוש משותף מאחר והיא לא
נתנה לו להתערבב.
ע"א 806/93הדרי – הדרי הוא בן 35שנים ,והוא קנה דירה והיה חסר לו 6אלפים שקלים והוא פתח הליכים
לקבלת הלוואה ,ולאחר מכן הוא נשא אחות במקצועה בת 25שנה שלמשפחתה יש כסף ולכן במקום שייקח
הלוואה היא נותנת לו את הכסף שחסר לה .לאחר 30שנה בהם היה להם 3ילדים הם מתגרשים .האישה ביקשה
שחצי מהדירה תהיה על שמה וביהמ"ש המחוזי אמר כי זה לא מגיע לה ,ואז היא מערערת לעליון ובו אומר
השופט שמגר כי די בהקמת חזקה ראייתית של שיתוף ואז הנטל הכבד עובר לטוען לשלילתה – יש כאן שיתוף
בעצם .אך דירת המגורים של בני הזוג היא נכס מאוד רגיש והיא גולת הכותרת של החזקה – מאחר ואם היא
נצברה במאמץ משותף היא תהיה חצי חצי ,אך גם אם היא לא נצברה במאמץ משותף לאט לאט היא הופכת
להיות גם של בן הזוג ,גם אם לא אמרו שום דבר .וכאן מחליט השופט שמגר ש 30שנות נישואין בהרמוניה ,עם
ילדים ,מקנים לאישה חצי מהדירה.
הדרך לסתור את החזקה:
.1הסכם ממון(אך הסכם ממון פחות מקובל בנישואים ראשונים) הסכם ממון יועיל גם בנכסים פנימיים.
.2דרך נוספת לסתור את החזקה – ניתן על ידי ההתנהגות ,או לקיים משטר של הפרדה בין בני הזוג מאחר ואין די
ברישום נפרד .אך הסתרה של נכס בנכסים פנימיים לא תועיל ,ולעומתה הסתרה של נכס חיצוני תועיל( .בנכסים
פנימיים ברירת המחדל תהיה שיתוף).
האם נכס חיצוני יכלל בהלכת השיתוף?
טיב הנכס – כמה שימש הנכס את המשפחה יהווה גורם מכריע לאם הנכס יכנס להלכת השיתוף .במקרה בו גרים
בנכס יהיה יותר סיכוי שיהיה רכוש משותף.
נישואים ראשונים או שניים – בנישואים ראשונים ישנו רצון לשיתוף רב יותר ,מאשר נישואים שניים בהם
מגיעים עם נכסים כאשר חלק מהם שייכים למשפחה הקודמת ולכן לא רוצים ליצור שם ערבוב בין הנכסים.
שיפוצים ושיפורים בנכס – ככל שמשפצים את הנכס בכספים משותפים (לדוג' במשכורת) זה מוכיח יותר שרוצים
שיתוף בנכס.
משך הנישואין וטיבם – כמות השנים שהזוג נשואים גם היא משנה ,וכן ההרמוניה בין בני הזוג(רק לנכסים
החיצוניים) ,וכן כוונת השיתוף והחיים המשותפים ביניהם .בבג"ץ 3995/00ברק מדבר על מצב שבו זוג היו
נשואים 17שנה והאישה הודתה שבמשך 12מהם היא בגדה בבעלה – זה עדיין לא מפסיד לה את הרכוש שנצבר
במאמץ משותף! ההתנהגות לא שוללת רכוש שנצבר במאמץ משותף בשום מצב – אך זה סותר את החלת הלכת
השיתוף על הנכס החיצוני ,מאחר וזו לא נחשבת הרמוניה בין בני הזוג.
לסיכום ,גם נכס מלפני הנישואין או אצל ידועים בציבור יכול להיהפך למשותף .וזה נכון הן ביחס לממון
חיצוני/תמורה ממכירת נכס פרטי/תחלוף (החלפת דירה באחרת).
פתרון לכך יכול להיות רישום על שם האח/ההורים אך זה יוצר בעיות ולכן כדאי לעשות הסכם ממון או התנהגות
בהפרדה בין הנכסים(שהחולשה שלה היא ההוכחה).
19
חזקת השיתוף
ערך של הדירה שעלה מאליו – הוא נשאר חיצוני .אך ערך שעלה ממאמץ של בעל הנכס(גם רק זמן ולא כסף
משותף) – עליית הערך כתוצאה משיתוף משותפת(רק ההפרש).
האם תחול הלכת השיתוף על נכסים עסקיים? בעבר היה צריך ראיה מוגברת לשיתוף ,אך זה השתנה בע"א
122/83בסיליאן אשר בו היו נשואים יחד עשר שנים ולאחר שהיה להם משבר היא תבעה בעלות של הנכסים
העסקיים הרשומים על שמו ,והוא מבחינתו תבע בעלות על החנות הרשומה על שמה .המחוזי דחה את שתי
התביעות ,ואז התיק מגיע בעליון לאהרון ברק והוא אומר כי הוא אינו מקבל את זה ומבחינתו נכס פנימי לא
משנה אם הוא עסקי או לא עדיין הוא נחשב כנכס משותף לכל דבר ולכן הוא נתן לה מחצית מהדירה ,אך את
החנות שלה לא מאחר והיא נכס חיצוני .נכס עסקי פנימי הוא כמו נכס משפחתי .ואין בהסתרת הנכס או אי
ידיעתו כדי לשנות.
נכסי פרישה
ע"א 809/90לידאי – זוג שנישאו בשנת ,46והאישה הגישה תביעה לחלוקת הרכוש ולאחר כשנה היא עזבה את
הבית .מפסד זה ישנם שלוש הלכות:
.1מועד הפסקת השיתוף – בד"כ כאשר אחד מבני הזוג קם והולך אין יותר קורת גג אחת ונפסק השיתוף,
אך במקרה הנ"ל גם כאשר לא עוזבים את הבית אבל הגישו תביעת רכוש השיתוף נפסק .ז"א השיתוף
יפסק או במועד עזיבת הבית או במועד הגשת התביעה לחלוקת רכוש.
.2הפרשות המעביד בקופות הגמל/זכויות הפנסיה – כל כסף שנכנס משכר העבודה לא משנה אם הוא
מתגלגל לנכס עתידי או עכשווי אלא שמחצית מגיעה תמיד לבן הזוג מאחר שזה נצבר במאמץ משותף.
.3מועד מימוש הזכות – כמובן שרק התקופה היחסית שבה חיו תחת קורת גג אחת היא זאת שבה יתחלקו
בהכנסה.
החוק לחלוקת חסכון פנסיוני קובע כי לוקחים את תקופת הנישואין המשותפת ,לוקחים חצי ממנה – ומוציאים
קופה שתהיה לבן הזוג והוא זה שיחליט אם הוא רוצה לשבור אותה או לשמור אותה עד לסוף הפנסיה.
בעניין הרכוש בני הזוג יכולים להסכים ביניהם כי הם רוצים שהדיון ילך לפי הדין הדתי.
פיצויי פיטורין
רע"א 964/92אורון – פסד זה מדבר על זוג שנישא בנישואים אזרחיים כאשר גם בהם הלכת השיתוף חלה ,גם
בזוג שהם הומוסקסואלים .גם ביודעים בציבור הלכת השיתוף חלה אבל שלא כמו בנישואים בהם זה ברירת
מחדל והרוצה לשלול עליו הנטל – כאן מי שרוצה לשתף יצטרך להוכיח שבן זוגו רצה לשתף מאחר והם זוג לא
נישא אולי הסיבה היא כי הם לא רוצים להתחייב ומי שרוצה לטעון שכן יצטרך להוכיח באמצעות חשבונות
משותפים וכו'.
הזוג רוכשים את הדירה משלושה מקורות(אם הדירה הייתה נרשמת בטאבו חצי חצי לא היה משנה מכמה
מקורות משום שזו הקניה במתנה לבן הזוג ,אך כאן הדירה רשומה רק על שם אחד מבני הזוג) דירה קודמת,
כספי פיצויים ,וכן פנסיה צבאית מהוונות(סכום שמקבלים בבת אחת) ,הבית נרשם על שמו של האיש.
בית המשפט אומר כי דירה שירש הבעל מאימו היא אכן בבעלותו שלו כלל ,אך מאחר והוא מסר אותה לאשתו
להשקעה – זה מראה שהוא התכוון לשתף אותה בכסף שלו .לעניין כספי פיצויי הפיטורים ,הם נולדו כתוצאה
משכר עבודה ,שהיא הזמן הזוגי שבו הוא יצא לעבוד ולכן פיצויי הפיטורים משותפים .וכנ"ל לגבי הפנסיה
הצבאית ,ולכן הדירה שייכת לשניהם חצי חצי למרות הרישום על שמו בלבד.
גם אם הדירה לא הייתה עוברת להשקעה היא הייתה יכולה עם השנים להיפך לרכוש משותף אם הם היו גרים
בה.
20
מוניטין עסקי:
ע"א 5640/94חסל – הוא השתחרר מקבע ב 76והקים חברה ,והבעל טוען שיש הפרדה רכושית משנה זו ,מאחר
והבעל יודע שככל שנקבע שמועד השיתוף יהיה מאוחר יותר הוא יצטרך לשתף פחות כספים אך טענתו לא
מספיקה מאחר וכל זמן שהם תחת קורת גג אחת(עד )86עדיין הכל משותף .האישה מבחינתה טוענת שהיא
הגישה את התביעות ב 89ושם נפסק השיתוף אך אין זה נכון כי הקובע הוא או הגשת התביעות הוא עזיבת הבית –
המוקדם מבניהם! השופט מבקש הערכת שווי העסק מבחינת המוניטין שלו .התיק מגיע לעליון ובו האישה
אומרת כי זה לא הוגן להעריך את החברה בשנת 86ולתת חצי מפירות העסק ,שהרי גם העסק עצמו נבנה בזמן
שהם היו זוג ולכן גם אם העסק ממשיך לתת פירות ,כמו שהיא שותפה בעץ ,היא אמורה להיות שותפה בפירות.
אך ביהמ"ש אומר לה כי היא טועה מאחר וכשהוא משכלל חברה בזמן נתון זה משקלל סיכונים וסיכויים גם
לעתיד ,ולכן בית המשפט נתן לה גם את הפירות של העתיד.
ובית המשפט מביא רציונאל נוסף ואומר כי הסדר ממוני הקושר את בני הזוג זה לזה אחר פרדתם – אינו רצוי.
אין עניין להפגיש שוב את בני הזוג מאחר וזה יכול לגרום לסכסוכים נוספים ,בתי משפט ,הכנסות בשחור ,אבטלה
סמויה וכו' .כאשר זוג נפרד בית המשפט רוצה להפריד אותו לגמרי עד כמה שיוכל מספיק שהם קשורים עם
הילדים ועם המזונות ,לא טוב להכניס גם עניינים כלכליים בתוך זה וכדאי להפריד אותם עד כמה שאפשר.
מוניטין אישי:
בתוך הנישואין ובזכותם ,יכול להתפתח כושר ההשתכרות של האדם בעצמו כמו תארים ,הון אישי ,המוניטין
שלו .כמובן שכלל הדברים הללו הם דברים וירטואליים ותלויים באדם אך גם בהם ביהמ"ש מתעסק בניגוד
לבד"ר הקובע כי דבר שלא בא לעולם לא מתעסקים איתו .פרופסור לינור ויצמן הראתה כי גברים לאחר גירושין,
רמת החיים שלהם צומחת בכ ,30-40%ואילו נשים לעומתם רמת החיים שלהם צונחת בכ .70%מאחר וכושר
ההשתכרות של האישה הוא לא כשל הגבר ולכן רמת החיים שלה תרד( .כמו שהאישה נשארת בבית כדי לשמור על
הילדים וזה מוריד את כושר ההשתכרות שלה וכו') המשפט בישראל לא ידע איך לתת לזה ביטוי מספרי ולכן הוא
סוג של התעלם מהסוגייה בשונה ממדינות חו"ל שבהם יש מזונות שיקומיים אחרי פרידה ,שיש רק בנישואין
אזרחיים אצלנו.
בע"מ 4623/04פלוני – ביהמ"ש לענייני משפחה ,נישאו בשנת 71צעירים ללא רכוש ,והבעל קיבל רישיון רו"ח
לאחר הנישואין .האישה יועצת חינוכית ויש להם חמישה ילדים ,ובשנת 97היא תבעה רכוש(תביעה לפירוק
שיתוף) ,ובשנת 99הם התגרשו .יש בבעלותם שבע דירות ,ובא הבעל ואומר כי זה לא הרכוש שלו אלא של אבא
שלו ואחיו המוגבל ואבא שלו רשם את כל הרכוש על שמו כדי שהוא ינהל אותו ,ובית המשפט החליט לחלק את
הרכוש שליש לאבא ,שליש לאישה ,ושליש לבעל .האישה לא וויתרה וערערה למחוזי ,ואז ביהמ"ש חילק את
הרכוש חצי חצי .מתוך חמשת הילדים רק אחת קטינה ומזונותיה הם ,₪ 1500וביהמ"ש קובע עוד 3000ש"ח
תשלום חודשי לסגירת הפער בהכנסות .ובהגיע הילדה לגיל ,18התשלום העיתי יעלה ל ₪ 4500לסגירת הפער
בהכנסות .בית המשפט קבע שהוא ימשיך לשלם עד מותו וכן מתוך עזבונו ימשיך וישלם לה 4500שקלים
בחודש(עם אפשרות להקטנה בשינוי נסיבות) .הבעל טוען כי זה משעבד את החרות שלו שיתכן שגם אם היה נשוי
היה פורש ועכשיו הוא לא יכול ,הנכס טרם בא לעולם(וזה לא הגיוני כי זהו תשלום חודשי ואם באמת לא יבוא
יקטינו לו את התשלום) ,וכן הכושר הוא פרי הכישרונות שלו ,הוא לא נהיה כזה בזכות אשתו אלא בזכות
הכישרונות שקיבל .המחוזי דוחה את טענותיו ,ובית המשפט העליון קובע כי זה שקשה לאמוד את הזכות זו לא
סיבה לשלול את הזכות מבת/בן הזוג! וטענותיו לא מתקבלות (כשמדובר במצב כזה בשביל הבעל טוב לנהל את
התיק בבד"ר).
העליון מבין שזה שאדם מרוויח במהלך הנישואין חלק מהעלייה שלו היא כנראה כתוצאה מתמיכתו של בן הזוג.
בית המשפט מנסה לפצות על איבוד כושר ההשתכרות של בן הזוג שהתמסר לטובת הפיתוח התעסוקתי של בן
הזוג שלו .זה כמו נכס פנימי לכל דבר מאחר וזה היה בתקופה שנצברה להם יחד ,לא דבר שהגיעו איתו .וביהמ"ש
לא מחלק את זה חצי חצי מאחר ואכן מדובר גם בכישרונותיו של בן הזוג ,אך העליון גם קובע כי תשלום עיתי
הוא אינו נכון מאחר והוא לא רוצה ליצור קשר מתמשך בין בני הזוג ,ולכן הוא רוצה לקבוע בבת אחת סכום אחד.
המוניטין שלו הוערך על ידי רואי חשבון ב 700אלף ,₪וביהמ"ש העליון קובע כי הוא צריך לשלם לאישה 250אלף
שקלים בבת אחת .וזוהי אמירה קשה מאחר והמוניטין יכול להשתנות ,ולרדת ,אך בית המשפט רק אומר שאם
אין לו את כל הסכום בבת אחת הוא מחלק את הסכום לשלושה שלישים כאשר הוא ישלם אחד באותו הזמן ,ועוד
21
שתיים כעבור שנתיים(שליש אחד כל שנה) .כמובן שאם יש מזונות שיקומיים צריך לקזז אותם מאחר והם כמו
כושר ההשתכרות אז מקבלים רק את אחד מהם.
זכויות צד ג':
ע"א 3002/93צבי נ' סיטין – בני הזוג נישאו בשנת 69ועברו לגור בנכס שהיה על שם הבעל .הנכס חיצוני ,והבעל
התחייב למשכנתא(לא כדי לקנות את הבית) לצד ג' בשנת ,86וצד ג עיקל את הדירה .בני הזוג התגרשו ובשנת 87
הם עושים הסכם גירושים כאשר הבעל מעביר לאישה בהסכם ממון את כל הדירה לטובתה .האישה באה לנושה
שהטיל עיקול על הדירה והיא אומרת לו כי הוא הטיל עיקול על כל הדירה אך טעה כי חצי דירה היא שלה בגלל
הלכת השיתוף(הדרי ,בריל) שנכס הופך להיות של בני הזוג למרות שהוא חיצוני בזמן שהם גרים בדירה ,והנושה
אומר כי הוא היה לפני .התיק עולה לעליון ומגיע לשופט ברק והוא מטפל בזה לפי דיני קניין .סעיף 9לחוק
המקרקעין(עסקאות נוגדות) אומר כי כאשר אדם התחייב לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה
ברישום בטאבו ובא האדם ומתחייב כלפי אדם אחר – זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה ,אבל אם השני פעל
בתום לב ובתמורה ,אז זכותו עדיפה.
בא השופט ברק ואומר כי אם בשעת רישום העוקל ,ידע הנושה או עצם עיניו מלדעת על קיומו של בן זוג ולא ידע
לכאורה על זכות האישה בגלל שעצם עיניו ,אז אין הוא יכול לגבור על זכותה .על הנושה מוטל הנטל להראות כי
הוא פעל בתום לב ,כלומר שלא ידע על זכות האישה .הרישום אינו משולל ערך ראייתי כמובן שצריך להסתכל
ברישום בטאבו ,אבל לא ניתן מתוך כך להקיש שאין לאישה זכות.
גם שמגר אומר כי כשמדובר בדירת מגורים צריך לבדוק מה קורה עם בן הזוג ועל צד ג' לבדוק כל זאת .מאז ועד
היום ,הבנקים ועו"ד זהירים מחתימים גם את בני הזוג שיש להם אפשרות שתהיה להם זכויות בנכס.
אומנם ישנו חצי אחר של הדירה שהוא בבעלותו של הבעל ,והבעל מנסה להעביר אותו לבעלותה של האישה
באמצעות הסכם גירושים /הסכם ממון בדיעבד ,אבל כאן זה כבר לא יעזור מאחר והנושה נהפך להיות הראשון
והאישה השנייה ,והוא גובר על החלק של האישה מאחר והיא כן ידעה על הראשון .אם היה מצב שבו האישה
הייתה חותמת על הסכם ממון ב(84לפני שהנושה עיקל את הדירה) אז הנושה היה מאבד את הדירה כולה מאחר
והוא פעל בחוסר תום לב בכך שהוא לא חיפש את האישה ובדק אם יש הסכם ממון.
הנושה בסיטין היה צריך לטעון כי לא רק שהיא שותפה בנכס – אלא שהיא גם שותפה בחוב .והוא לא טען זאת
ובכך איבד את הדירה .בית המשפט אומר כי חזקת השיתוף בחובות משלימה את חזקת השיתוף בנכסים ,כמו
שנוצרו נכסים במהלך החיים המשותפים ,כך נוצרו גם חובות .אבל בסיטין ברק אומר שבסיטין זה היה הלוואה
לעסק ,והוא לא יודע אם העסק היה משותף או לא(יש פה מעין עצימת עיניים של ברק כי הוא יכל היה לבדוק),
וחוץ מזה ,הנושה לא העלה את הטענה הזו ולכן הוא איבד את הדירה.
בהליכי גירושין רבים מצרפים את ההורים והם באים ומבקשים שיחזירו להם את הסכום שהשקיעו בדירה,
והבעל יכול לכאורה לאמר שלאחר יחלקו את הדירה חצי חצי הם ייקחו את החלק מבן הזוג שהם הוריו ,אך הם
רוצים במידה וזו הלוואה לקחת לפני החלוקה של הרכוש.
הבעיה היא שבדרך כלל כאשר ההורים נותנים כסף זו מתנה ולא הלוואה ,אבל אם הם ישכנעו את ביהמ"ש
שמדובר בהלוואה אז זה חובה משותפת ושני בני הזוג יצטרכו להחזיר אותה.
רע"א 8791/00אניטה שלם – זוג נישאו בשנת 70ורכשו דירה בשנת – 90מה שאומר שהדירה הינה נכס פנימי
שנרכשה במהלך הנישואין מכספים משותפים .הדירה רשומה על שם הבעל למרות היותה פנימית ,והרי שדיני
משפחה גוברים על דיני הקניין ולכן הדירה היא באמת חצי חצי בין בני הזוג .לבעל יש עסק לצעצועים ,והוא עושה
עסקה עם חברה והצ'קים שלו חזרו ,ואז הנושים רשמו עיקול על הדירה .האישה הגישה תביעה לביהמ"ש לענייני
משפחה ואומרת כי מחצית הדירה שלה – וכמובן שביהמ"ש אמר שזה נכון ויש הורה לרישום המקרקעין לרשום
דירה על שמה ,אבל העיקול נשאר גם על החלק שלה מאחר והיא שותפה גם בחוב ,מאחר והעסק נחשב כפנימי,
ורק הוצאות אישיות לא יהיו חובות משותפים ,כמו נכס חיצוני שעליו יש חובות(מאחר והנכס עצמו לא של בן
הזוג גם כן) ,הוצאות שהוציא על מאהבת גם בהם החובות לא יחולקו כמובן שהרי לא הגיוני שהאישה תצטרך
לשלם חובות כאלו.
האישה מערערת למחוזי וטוענת שהחוב הוא לא שלה – והמחוזי אומר לה שכמו שהיא מתפרנסת מהעסק כך היא
גם חייבת בחובותיו.
22
היא עלתה לעליון ,והשופט ברק דן במקרה שלה ומשנה את הלכת השיתוף כולה .הוא אומר שבנכסים משפחתיים
מובהקים ובמרכזם דירת המגורים(והחובות שלהם) השיתוף הוא כבר במהלך הנישואין ולא רק בגירושין.
השיתוף מתגבש בהתמלא תנאי אורח חיים תקין ומאמץ משותף.
ואילו בשאר החובות והזכויות – מתגבש השיתוף במועד הקריטי בחיי הנישואין ,שיתוף קנייני דחוף .המועד
הקריטי הוא או מוות של בן זוג/משבר חמור ביחסים ביניהם(גירושין לדוג אבל לא חייב גט)/פשיטת רגל .ככה
שבנכסים הפנימיים העסקיים שותפים רק בסוף.
באניטה החיים בין בני הזוג היו תקינים ,אין מועד קריטי – ולכן אין שיתוף בחוב! הנושים בנכס העסקי לא
יכולים להטיל עיקול על מחצית הדירה של האישה משום שהחוב עדיין אינו משותף ,ואילו הדירה כן.
בפסד זה ברק גרם לשחרור השוק מהצורך להחתים את בן הזוג על כל עסקה בכך שאמר שבני הזוג אינם שותפים
בעסק כל עוד החיים תקינים ,אם יהיו שותפים רק בסוף .ברק הרוויח בכך את השמירה על בן הזוג הביתי בכך
שהוא לא יקבל את החוב ,וכן עזר לעסק להשתחרר מהצורך להחתים את בן הזוג על כל דבר .ולכן – החצי של
האישה נשאר ללא עיקול.
הזכות של האישה בדירה היא אינה זכות הכתובה בטאבו ,ולכן היא זכות קניין לא רגילה לכאורה ,ואם נושה נהג
בתום לב ובדק הכל בצורה ראויה הוא לא יינזק.
איזון המשאבים
חוק יחסי ממון
סעיף 4לחוק יחסי ממון מבטל את הלכת השיתוף .אבל מה עם כל השוויון? אלא שהחוק הזה דוגל בשיטת
ההפרדה -ששני בני הזוג הם שני אנשים אחרים לעניין כלכלי ,דיני הקניין הם כמו בדיני הקניין הרגילים.
סעיף 5אומר כי בזמן התרת הנישואין או מוות של אחד מבני הזוג ,אז הכל מתחלק בצורה שווה.
לאורך הדרך בין בני הזוג אין שיתוף ויש הפרדה כלכלית בין בני הזוג ,ובזמן שהזוג מתגרש או אחד מהם מת אז
מגיע השיתוף בין בני הזוג .וכך נוצר מצב בו גם לא נפגע בן הזוג וגם השוק משתחרר .זה נקרא שיתוף דחוי ,וכן
השיתוף הוא אובליגטורי ,הוא לא שיתוף קנייני ,אתה לא בעלים של מחצית אלא בן הזוג חייב לך מחצית מסכום
23
הדירה .וכך אין על אדם לחשוש מלעשות עסקים עם אדם שלו בן זוג מאחר והוא לא מסתבך עם בן הזוג השני כי
החובה של בן הזוג היא כספית כלפי בן זוגו.
השוואה בין הלכת השיתוף לאיזון המשאבים:
על מי חל חוק יחסי ממון? סעיף 3אומר כי כשאושר החוק ,יחול הפרק השני של החוק רק על אנשים שנישאו
משנת 74ואילך .סעיף 14אומר כי הזמן הקובע הוא הנישואין ולא הגירושין.
סעיף 13ב' בעצם מחליף את הלכת בבלי ,וקובע כי כל בית דין דתי ינהג לפי החוק הזה(שהוא חוק אזרחי) ,אלא
אם כן בני הזוג הסכימו ביניהם שהם ידונו לפי הדין הדתי.
למחוקק קל יותר להקשיב לזה מאשר להלכת בבלי מאחר וזהו "דינא דמלכותא דינא".
סעיף 5א( )1קובע כי נכסים חיצוניים לא ייכנסו פנימה לא משנה מה יקרה וגם אם גרים בדירה עדיין לא נהפכת
הדירה לנכס פנימי – ולכאורה אין צורך בהסכמי ממון!
סעיף 6לחוק קובע כי באיזון המשאבים ירדו החובות תחילה ,ורק לאחר מכן יחלקו בין בני הזוג .ננקה את
החובות ונמצא את הנטו -ואז נחלק.
סעיף (5ג) קובע כי כלל נכסי בני הזוג כולל בתוכו פנסיה ,פיצויי פרישה ,קרנות השתלמות ,קופת גמל וחסכונות.
אך יש כאן לקונה מאחר ואין כאן את עניין המוניטין האישי – אז האם המחוקק השמיט זאת כדי לשלול את זה
על דרך השתיקה ,או מחוסר תשומת לב?
בגלל זה נוצרו שתי אסכולות בפסיקה:
האסכולה האחת קבעה כי אם המחוקק לא כתב זאת אז כושר ההשתכרות אינו בר חלוקה.
האסכולה השנייה אומרת כי זו רק לקונה והמילה לרבות כוללת את המוניטין האישי.
הדרך היחידה לבחור לאן להגיע היא לבית הדין שלא מכיר בדברים שאינם מוחשיים.
סעיף 8אומר כי השופט יכול בנסיבות מיוחדות לחלק את הנכסים לא כחצי חצי ,אלא בחלוקה אחרת המתאימה
יותר .ופה כן נמצא עניין כושר ההשתכרות ומזה האסכולה שחושבת שכושר ההשתכרות אינה נכס שהוא בר
איזון ,מסתמכת על הסעיף הזה.
אך מה הם נסיבות מיוחדות? בד"ר שמח מההגדרה הזו מאחר וכך הוא יכול להכניס את ההלכה היהודית.
בג"צ 8928/06פלונית – אישה בגדה בבעלה ,ובד"ר אזורי קבע כי אין לשלול זכויות על רכוש שהאישה כבר צברה,
וכאשר התיק מגיע לבד"ר הגדול הוא אומר שאלו הם נסיבות מיוחדות ואולי לכן היא לא תזכה במחצית הפנסיה
שלו ,והוא מדגיש שזוהי אינה ענישה דתית כי אם הצד הנבגד יאלץ כתוצאה מההתנהגות הבוגדנית לבנות לו בית
אחר .ומפנים להלכת דרור האומרת כי בגידה אינה נחשבת לנסיבות מיוחדות.
24
בג"צ(השופטת נאור) בע"א 264/77דרור – נקבע כי נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני הזוג אך
אינם נענשים עליהן למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף .ז"א שנסיבות מיוחדות הם אינם בגידה ,אלא
כושר השתכרות לדוג'.
כושר ההשתכרות
בית הדין הרבני אינו מכיר בכושר ההשתכרות מאחר והוא אינו מוחשי.
תיק ( 589451/1רבני חיפה) פלוני נ פלונית – בית הדין לא אומר כי אינו מכיר בדבר שהוא אינו מוחשי אלא אומר
כי אין הוראה מפורשת בסעיף 5ומה שמגיע בסעיף )2(8מגיע כמכלול שלם של נתונים .וכן סעיף 8אומר כי
האופציה לחלוקה לא שווה היא רק בנסיבות מיוחדות .ובד"ר גם טוען כי הכישורים הטבעיים הם לכאורה נכס
חיצוני ,אך אין זה צודק מאחר והכושר השתכרות משתפר עם השנים על ידי המאמצים המשותפים.
תיק רבני 1059097/4חיפה – במקום בו אחד מבני הזוג יצטרך לשלם מראש עבור הכנסותיו העתידיות ,זהו
שיעבוד לבן הזוג השני לאורך כל ימי חייו ,הוא לא יוכל לצאת לחופשה או לעשות כל דבר אחר – ולכן ברור כי על
פי ההלכה העברית אין לדון את כושר ההשתכרות כנכס בר איזון כשאר הנכסים שבעין.
והרי שאין הרבה בג"צים בעניין זה מאחר ולא רק בד"ר לא רוצה להכיר בכושר ההשתכרות אלא גם השופטים
באזרחי מתחלקים לשני אסכולות וזה לא מוגדר בחוק כדבר קבוע.
סעיף 7לחוק יחסי ממון – הברחת נכסים
כאשר בני הזוג רוצים להתגרש לעיתים מנסים להבריח נכסים ,אך אם בן הזוג מנסה לעשות זאת כדי לסכל את
זכותו של בן הזוג ,הנכס כאילו נשאר במקומו .וקל לזהות זאת מאחר ובדרך כלל הבן זוג מבריח לאחד מבני
משפחתו ,וכן בדרך כלל הנכס נמכר בפחות משווי השוק.
בסעיף 5נכתב כי רק ממועד פקיעת הנישואין יחול השיתוף ,וזה לכאורה הזוי כי זה יגדיל את כמות סרבני הגט
בכמויות וזה נותן לגט כוח כפול ומכופל .וזה נעשה כדי שלא יקרה מצב שבו יהיו גירושין כלכליים לפני גירושין
דתיים ,מאחר ואישה שלא לחוצה כבר על הרכוש יכולה להתעלם מהדחף לגט ותלך לחיות עם מישהו אחר ללא
גט .והחוק ניסה לפתור את הבעיה הזאת כמה פעמים אך בכל פעם חברי הכנסת הדתיים נלחמו בכך.
ע"א 1915/91יעקובי-קנובלר – בשני פסקי דין אלו היו הבעלים עורכי דין וידעו כי כל עוד אין גט אין חלוקת
רכוש גם בנכסים הפנימיים ,וכאן ביהמ"ש העליון בהרכב של חמישה שופטים התחלק ל 2שופטים ש'בעו כי
לדעתם הלכת השיתוף ממשיכה לחול בדעת מיעוט ,ובדעת הרוב אמרה השופטת שטרסברג-כהן כי ניתן להפעיל
כאן דינים משתמעים של דיני מתנה ,ואז הבעל כאילו הקנה לאישה את הנכסים הפנימיים(מחייבים אותו לעשות
זאת מאחר וזה בעצם כאילו משתמע מהתנהגותו כשהתחתן איתה) ולעניין דרישת הכתב בדיני המתנה – לא צריך
דרישת כתב מאחר והדרישה מוחלשת מכוח דיני המשפחה .היא אומרת כי התחייבות למתנה דורשת כתב ,אבל
כאשר כבר הקנה הבעל את הדירה לאישה בכך שחיו בה יחד אז הוא כבר נתן את המתנה ועצם ההקניה היא כמו
דרישת הכתב כי כבר התקיים החוזה לכאורה.
ע"א 8672/00אבו רומי – מוסלמים שנישאו בשנת 82והתגרשו בשנת 97לאחר 15שנות נישואין עם שבעה ילדים.
המקרקעין רשומים על שם הבעל מכוח ירושה מאביו ,והדירה נבנתה במימון אימו .הבעל עבר לגור עם אישה
אחרת והקנה את זכויותיו לאימו(למרות שזה לא יעזור) .האישה תובעת להצהיר על זכויותיה מכוח הלכת
השיתוף כבעניין יעקובי ,והבעל תבע לסילוק יד מהדירה(שהיא והילדים יצאו מהדירה) .האשתה נדחתה כי הלכת
השיתוף כבר אינה בתוקף ,וכשהיא הגיעה לעליון השופטת שטרסברג-כהן מדברת אל עורכי דינה ואומרת כי
למעשה הלכת השיתוף ביעקובי הייתה רק בדעת מיעוט כאשר הדעה המרכזית הייתה דין כללי והקנייה מתוך
מתנה – ואם היא הייתה אומרת את זה ומוכיחה ראיות יותר חזקות לכוונת שיתוף ,אז היא יכלה לקבל חצי
מהנכס.
בע"מ 100734/06פלוני – סעיף 5לחוק יחסי ממון לא עוזר במצב שבו יוצרים שיתוף בנכס ספציפי לפי הדין
הכללי גם בנכס חיצוני ,אבל הנטל הוא על הטוען לשיתוף וצריך לבחון כל נכס ונכס ואם כך ,אין הגנה לנכס.
אם כך ,יש מקום להסכמי ממון וכל מה שרצה המחוקק למנוע קורה בכל אופן.
לשיתוף נטען שלוש טענות:
25
חוק יחסי ממון ,או ללא גט שיתוף מכוח הדין הכללי ,למרות שגם עם גט צריך אותו כדי להכניס את הנכסים
החיצוניים .או הלכת השיתוף המוחלשת כאשר ישנם שופטים בודדים החושבים שהלכת השיתוף עדיין חלה אבל
זה בדרך כלל בדעת מיעוט.
בעבר – רק גט יכל להביא להפעלת איזון המשאבים .ולכן ,צריך את הדין הכללי או הלכת השיתוף המוחלטת.
וכיום ,תיקון חקיקה מס' – 2008 4כאשר כמעט ביטלו את חוק יחסי ממון וחזרו להלכת השיתוף.
סעיף 5א הקדמת המועד לאיזון המשאבים – יהיו גירושין כלכליים לפני גירושין דתיים(בניגוד לרצון של חברי
כנסת דתיים).
5א(א) קובע כי הזכות לאיזון משאבים תוכל להיות גם לפני פקיעת הנישואין אם מתקיים אחד מהתנאים והם:
חלפה שנה מיום שנפתח אחד ההליכים; הליך להתרת נישואין(גירושין)/תביעה לחלוקת רכוש .או כאשר קיים
קרע(כאשר המושג קרע נתון לשיקול דעת בית המשפט) בין בני הזוג והם חיים בנפרד...
איזון המשאבים נמצא בסעיפים 5,6ולו יש חריגים בחוק יחסי ממון עצמו:
.1נכס חיצוני.
.2גמלה בשל נזק גוף – כל עוד הוא אינו קיבל את הפיצוי ושמר את הכסף בצד.
.3הסכימו בכתב
.4סעיף 5א להקדים את מועד הקרע/האיזון – שנה אחרי התביעה וכו'.
.5סעיף 7הרחבת בסיס האיזון למי שינסה להבריח.
.6סעיף 8האומר כי בנסיבות מיוחדות האיזון ישתנה.
בע"מ 1398/11אלמונית נ' פלוני – בית המשפט למשפחה קבע שהאישה זכאית למחצית מהזכויות בדירה למרות
שהיא נרשמה על שם הבעל טרם הנישואין ונרשמה על שמו רק מאחר והאישה הוכיחה כי הצדדים התכוונו למכור
את דירת המגורים ולהשתמש בתמורה שתתקבל בצרוף החסכונות לצורך רכישת דירה משותפת(רק מאחר והוא
אמר למתווך כי הוא מתכוון לכך) .הוא ערער למחוזי ושלושה שופטים הופכים את פסק הדין ,והאישה מערערת
לעליון והשופט דנציגר הופך את קביעת המחוזי וקובע כי טענת אחד מבני הזוג לזכויות בנכס שנרכש על ידי בן
הזוג השני טרם הנישואין יכולה להתבסס על הדין הכללי ולא חזקת השיתוף .לדעתו ,על בן הזוג המבקש שיתוף
בדירת המגורים מוטל להוכיח מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים קיומו של – דבר מה נוסף שיעיד על
כוונת שיתוף בנכס הספציפי .עיון בפסיקה מלמד שכשהיו השקעות כספיות בנכס(שיפוצים) זה בדרך כלל היה
דבר מה נוסף ,אך מספיק דיבורים נמשכים בכוונה לשתף את הנכס .השופט זילברטל חולק על כך ואומר שצריך
להוכיח אווירת שיתוף בין בני הזוג ,ולא ניתן לנתק דבר מה נוסף מכך .אם יש הרמוניה ניתן להוריד את משקל
הדבר הנוסף ,אך אם אין הרמוניה צריך דבר ממשי יותר .בפסד זה האישה ניצחה בדעת הרוב.
מאמר -הקדמת מועד איזון המשאבים בתיקון מס' 4לחוק יחסי ממון והחקיקה השיפוטית שנוצרה לפניה –
עדכון מחדש
כל הקונסטרוקציה של דין כללי ושיתוף ספציפי נולדה רק כי חוק יחסי ממון היה תקוע אבל כשהוא תוקן ב2008
יש לחזור לכוונתו המקורית ולפיכך;
ביטול הגשמתם של דיני הקניין וחזרה לדיני קניין רגילים לגמרי
הוצאת נכס שנרכש לפני הנישואים מכלל השיתוף סעיף (5א)( )1לחוק (שיחסוך את הצורך בהסכמי הממון ,שבא
לרוב להבטיח שנכס חיצוני יישאר חיצוני.
ואם כך ,פיצוי כספי בגין השקעה בנכס ,ולא חלוקה חצי חצי בין בני הזוג.
בג"ץ 4602/13פלונית(בגץ הבוגדת) -לאחר למעלה מ 30שנות נישואין הגיש הבעל תביעת גירושין ובה כרך את
ענייני הרכוש .בכתב התביעה ציין בין היתר כי אשתו נואפת מזה חודשים ,ובי"ד חייב את האישה להתגרש כאשר
האישה עברה בתוך הנישואין לגור עם מישהו אחר ,ובי"ד הזדעזע וכתב חיוב לגט ,הבעל הביא לנישואין מגרש
שקיבל מירושה – נכס חיצוני ,ובנה עליו דירה והאישה מקבלת חצי מהדירה .בית הדין האזורי אומר כי התקיימו
התנאים והפרמטרים לשיתוף ספציפי(למרות שבהלכה חייב דיני קניין) הצדדים שיפצו את הבית שיפוץ רחב וגרו
בו תקופה א רוכה והוא נבנה מהחיים המשותפים ולכן האישה קיבלה חצי דירה ,ואז בד"ר הגדול הפך את הפסד
של האזורי וקבע כי לאישה אין כל חלק בדירה והדיין קבע כי לא הוכח שהיה דבר מה נוסף .הדיין קובע כי בגלל
26
שהאישה בגדה בבעלה לא ייתכן כי היה לבעל כוונת שיתוף בזמן שהיא הרסה את הבית .ואומנם אין נענשים על
בגידה על ידי נטילת זכויות ברכוש המשותף ,אבל יש להבדיל בין ענישה על זכויות שאחד מהצדדים כבר זכה
בהם ,לבין התחשבות בשאלת הבגידה לצורך שלילת זכויות בנכס מכוח כוונת שיתוף.
הרב עמוס :ועתה לפן ההלכתי ,כל המושג אל כוונת שיתוף נגד ההלכה כי היא פרי פיתוח פסיקתי...וכל עוד אין
לכך עיגון בחקיקה ,אין לומר כי "כוונת השיתוף" היא חלק ממנהג המדינה .הוא יוצא כנגד הלכת בבלי באופן חד
משמעי וכאשר התיק עולה לבג"ץ ובו:
השופט עמית אומר כי מגיע לאישה חצי מהדירה מאחר ויש נישואין ראשונים וילדים משותפים והם חיו
בהרמוניה ושיפצו את הבית מכספם ולכאורה עובדים עליו בכך שמתייחסים למעשה הבגידה ויש כאן חריגה
מסמכות.
השופט מינץ אומר כי העובדות נבחנו והבגידה לא הייתה חלק מההחלטה.
השופט שטיין אומר כי שקילתה של הבגידה כחלק מהעובדות הרלוונטיות לעניינה של שותפות מכללא איננה
בגדר טעות גלויה ואינה חריגה מסמכות.
לאחר שהתיק יצר סערה תקשורתית רבה הנשיאה חיות אישרה דנג"ץ בהרכב של תשעה שופטים ,ובו שישה נגד
שלושה הפכו את פסק דינו של בית הדין הרבני ,ואמרו שהוא חורג מהסמכות ואינו מכיר בחקיקה שיפוטית,
ומבטל את פסק דינו והאישה קיבלה מחצית מהדירה החיצונית.
27
אך האם זהו אינו אונס ממון הגורם לגט פסול? בתיק ערעור )3/08(7041-21-1בית הדין הגדול אמר כי בכל פעם
שיש התערבות חיצונית לאכיפת גט הגט הוא גט פסול מאחר וזה בסמכותו הייחודית של בד"ר .העיתוי המתאים
ליישום דרכי האכיפה והמינון תלוי בדרגת החומרה של פסק הדין לגירושין והוא תלוי בדין תורה ...תביעה אשר
התוצאה המעשית שלה היא בבחינת זרז למתן גט(אונס ממון) תסכל סידור הגט ,ייטיבו לעשות עורכי הדין אם
ישקלו היטב בטרם ימליצו לאשה להגיש תביעת נזיקין לביהמ"ש .המלצה כאמור עלולה לעלות כדי רשלנות
מקצועית.
הסכמי ממון
תמ"ש ,37181/97גרניט – כשופט בבית המשפט לענייני משפחה הובאו לאישורי מאות הסכמי ממון " נוכחתי כי
רוב רובם של הסכמי הממון שנעשים מהווים חלק מהסכם הגירושין ואילו במהלך הנישואין רק מיעוט שבמיעוט
מהזוגות עושים הסכם ממון על מנת להסדיר את חסיהם הרכושיים ללא מניע זר.
ומהו מניע זר?
.1המניע הוא ניסיון להעביר רכוש מבן זוג אחד לאחר למנוע ירידה של נושים לנכסי בן הזוג שעל שמו רשום
הרכוש.
.2מניע אחר הוא בגידה רומנטית כאשר האיש נתפס בבגידה ורוצה בשלום בית בכל אופן ועושה הסכם
ממון בו האישה תקבל יותר כסף.
.3מניע נוסף הוא נישואין שניים ,כאשר לבני הזוג יש עניין שהנכסים לא יתערבבו עם נכסיו של בן הזוג
השני.
השופט שמגר בקנובלר אומר כי המחוקק התכוון כי צדדים יסטו מהחוק ברצותם בכך .אולם מספר בני הזוג
העורכים הסכם ממון הוא מועט בגלל שיש בזה קושי רגשי רב ולא ניתן לבוא לבני הזוג בטענות ולהעניש אותם כי
לא חתמו על הסכם הממון.
הסכם ממון חל על כל מי שהתחתן אחרי שנת – 74הפרק השני ,ואילו סעיף 1ו 2שהם הפרק הראשון של החוק
להסכמי ממון כן יחול על מי שנישא לפני שנת ,74ולכן מי שרוצה לעשות הסכם ממון לאחר שיצא החוק ,ונישא
לפני שנת – 74יצטרך לעשות זאת לפי תנאי הפרק הראשון של החוק .אלא אם כן עשה זאת לפני תחולת החוק
ואז זה ילך לפי דיני החוזים הרגילים.
מהם התנאים להסכם ממון?
סעיף 1קובע כי זהו הסכם בין בני זוג שמסדיר יחסי ממון שביניהם ,וכן שינוי של הסכם כזה – צריכים להיות
בכתב.
סעיף 2מוסיף כי צריך אישור של שופט כדי שההסכם יעמוד בתוקפו.
שלוש נקודות זמן בהן מתבקש אישור:
.1הסכם לקראת הנישואין – רושם הנישואין(הרב שיש ברבנות) .הם לא עושים את זה כמעט ,ולכן ניתן גם
אישור נוטריון ,וכן בית דין דתי ובית משפט אזרחי.
.2בתוך תקופת הנישואין – נוטריון לא מספיק ,וצריך או בימ"ש או בית דין דתי.
.3חלק מהסכם הגירושין – בית דין רבני או בית משפט(תלוי היכן נחתם ההסכם).
מי הם בני זוג:
האם הסכם בין ידועים בציבור צריך אישור ביהמ"ש? אלא שבחוק יחסי ממון החוק מתייחס רק לנשואים(גם
אזרחית) ,וידועים בציבור יכולים לעשות הסכם ביניהם לפי דיני החוזים הרגילים .אך אם בכל אופן הם רוצים
אישור בידי שופט ישנה אפשרות חדשה בסעיף (3ג) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה ,והם יכולים לעשות גם הסכם
רגיל וגם כזה .מי שהסכם הממון יטיב איתו הוא זה שיעדיף ללכת לאשר את ההסכם אצל שופט.
האם כל "הסכם בין בני זוג המסדיר יחסי ממון שביניהם" הוא הסכם ממון? האם צריך אישור שופט לכל העברה
כספית בין בעל לאשתו ולהיפך? ע"א נישאו בשנת 76ולאחר שלוש שנים סיכמו ביניהם בכתב כי בעקבות שיפוצים
הבעל יעביר חצי מזכויות הדירה ואם יסתכסכו ימכרו את הדירה ויתחלקו .אך האם ההסכם הזה תקף למרות
שלא אושר בבית המשפט/בד"ר?
28
ע"א 169/83שי שרעבי – נישאו ב 76ולאחר 3שנים סיכמו ללא אישור בימ"ש שבעקבות שיפוצים הבעל יעביר
חצי מזכויות הדירה לאישה ,ושאם יסתכסכו ימכרו את הבית לצד ג' ויתחלקו בתמורה ,ואם אחד מהם ימות
הנכס יעבור לצד השני .תוך כדי העברת הזכויות הבעל התחרט ,והאישה ביקשה מביהמ"ש המחוזי שיאכוף את
החוזה – והוא אמר לה שמאחר ואין אישור בית משפט אין אפשרות לאכוף .ואז האישה מערערת ואומרת שזה
מתנה ,ולא הסכם ממון .ואז בא בית המשפט ואומר שגם מתנה מסדירה יחסי ממון ,והיא עדיין הסכם ממון.
אך האם ההסכם הזה הוא באמת הסכם ממון? בית המשפט מביא את דעתו ומבחנו של רוזן צבי(איש אקדמיה),
שהמבחן שלו אומר כי אם ההסכם בין בני הזוג מדבר על כל היקף הנכסים אז הוא הסכם ממון וחייב אישור
שופט .אך הפסיקה לא אימצה את המבחן הזה ,ואם זה היה המבחן שהתקבל האישה כן הייתה מקבלת את
הדירה מאחר וההסכם ביניהם לא היה נחשב להסכם ממון.
המבחן שהתקבל בפסיקה הוא מבחן שקבעה השופטת בן פורת – האם הוא צופה פני מוות או גירושין? כאשר
ההסכם קובע מה עושים במקרה של מוות או גירושין ,זה מספיק כדי להגדיר את ההסכם כהסכם ממון .וככזה,
הבעל לא מחויב לתת לאישה את שנכתב בחוזה מאחר וההסכם ממון לא קיבל אישור שופט.
תמ"ש(ת"א) 12453/05ג.א נ' ג.א – אדם העניק לאישה בפתק ברכה ליום הולדתה את הרכב ,וכתב בו שהרכב
אינו נכלל במניין הרכוש המשותף – ולמעשה במשפט הזה ,ההסכם נהפך לצופה פני גירושין ,ובכך הוא נהפך
להסכם ממון שמאחר ולא קיבל אישור שופט ,כאשר הם התגרשו גם הרכב מתחלק מחצית לכל אחד מבני הזוג
ולא מגיע חצי לאישה.
במידה ולא היה נכתב המשפט הזה ,מכוח סעיף5א 1עדיין היה נשאר הרכב של האישה ,מאחר ולמרות שנקנה
הרכב מכסף שהוא פנימי ,זה מתנה לכל דבר והבעל בעצם נתן את החצי שלו במתנה לאישה .בדין הדתי לעומת
זאת מתנות תמיד חוזרות ,כי ההלכה אומרת שהבעל נתן מתנות רק על דעת שהם ביחד.
בית המשפט מתחבט אם זהו הסכם רגיל ואז מביא את סעיף (5א)( ,)3והשופטת אומרת כי אומנם ההסכם לא
אושר ,אבל על פי החריג בפסיקה שהוא עיקרון תום הלב והמניעות ,ייתכנו מקרים בהם הצדדים יהיו מנועים
מלטעון לאי תוקפו של ההסכם בגלל חוסר האישור של ביהמ"ש .ולכן קבעה השופטת שהמכונית כולה מגיעה
לאישה מכוח עקרון תום הלב ,כי הנתבע מנוע ומושתק מלטעון זכויות במכונית(השופטת השתיקה אותו ,מאחר
והטענה שלו אכן נכונה ולכן לא נתנה לו גם לאמר את הטענה).
בג"צ 10605/02יפה גמליאל – נישאו בשנת ,87ובשנת 90יומיים לפני רכישת הדירה שמומנה בחלקה על ידי הורי
הבעל ,ונרשמה על שם שני בני הזוג(בשל המשכנתא) חתמו ללא אישור שופט כי אם יסתכסכו יעברו כל הזכויות
לידי הבעל .מאחר וההסכם ממון צופה פני גירושין ואין עליו אישור שופט הוא לא תקף לכאורה .אך אומר בית
הדין הרבני כי יש כאן מתנה לאישה ,והיא מסכימה לוותר על המתנה אם הם ייפרדו ,ולכן הדירה תחזור לבעל עם
מתן הגט.
האישה מערערת לבג"ץ ,והשופטת חיות אומרת שאכן אין תוקף להסכם מאחר ואין אישור .אולם ,סעיף (3א) וכן
סעיף (5א)( )3לחוק יחסי ממון קובע כי נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם ,לא יחולקו
במחצית.
בעצם בית הדין ובג"ץ הגיעו לאותה מסקנה – שהדירה כולה של הבעל ,רק כל אחד מהם הגיע אליה בדרך אחרת.
בד"ר בדרך של מתנה חוזרת ,ובג"ץ מכוח סעיף (5א)(.)3
משמע ,הסכם ממון יכול להתגבר על רישום פיקטיבי שנעשה משיקולי מס ,משכנתא ,הורים שנותנים לילד כסף –
ואם רוצים שלא יאוזן ,די בכתב.
לסיכום ,מצב בו כתוב שהבעל יכניס לקופה המשותפת סכום מסוים מידי חודש בחודשו – לא יצטרך אישור שופט
כי הוא אינו צופה מוות או גירושין.
אם נכתב כי נכס ספציפי זה לא ייכלל בחלוקה – הוא הסכם ממון וצריך לאשרו ,אם לא אושר ניתן להשתמש
ב(5א)(.)3
אם נכתב כי במקרה של מוות כל הרכוש יעבור לבן הזוג הנותר בחיים ,לכאורה צריך אישור שופט– אבל צריך
להעביר את זה לצוואה ולא בהסכם ממון.
29
באישור הסכמי הממון לכאורה לפי החוק בסעיף (2ב) השופטים אמורים לעבור סעיף סעיף עם בני הזוג ,אך בפועל
הם אינם עוברים על ההסכם עצמו אלא רק מלמעלה ומוודאים שבני הזוג מבינים מה כתוב בהסכם וחתמו עליו
ללא הפעלת כוח מהצד השני .למעשה אישור השופט מגיע כדי למנוע פער בין החזק לחלש ,וכן למנוע טענת אי
הבנה או אילוץ.
ע"א 4/80מונק – החוק הוא תוספת על דיני החוזים לכל דבר ועניין בגלל היחסים המיוחדים בין בעל ואישה,
וקבע המחוקק שאין תוקף להסכם ממון אלא אם כן משתכנעת הערכאה השיפוטית שהוא נעשה מתוך רצון
והבנה של ההסכם ותוצאותיו .אישור ההסכם עצמו אינו נותן תוקף של פס"ד בר אכיפה איתו ניתן לגשת להוצאה
לפועל ,אלא רק גורם לכך שההסכם יהיה תקף – ולאחר מכן יצטרכו לבקש פסד מחייב כדי לאכוף אותו .מי
שירצה לבטל את ההסכם ,עליו יהיה נטל הראייה.
ע"א 5490/92פגס – האישה מבקשת לבטל הסכם גירושין בו היא וויתרה על כל רכושה שנחתם בעקבות אלימות,
והבעל טען שזה לא נכון אלא שהיא הכירה מישהו ולחצה עליו להתגרש והוא אמר שייתן לה גט אם היא תיתן לו
את כל הרכוש.
האישה טוענת לכפייה לפי סעיף 17לחוק החוזים – אומר בית המשפט כי ההסכם אושר בביהמ"ש ולכן זו לא
יכולה להיות כפייה.
טענת עושק ,סעיף 18לחוק החוזים – ישנם שני תנאים ,אובייקטיבי ,גריעות תנאי החוזה – אכן החוזה גרוע .אך
התנאי הסובייקטיבי של ניצול של צד אחד את השני לא מתקיים כי לא ניתן לאמר שהבעל ניצל את מצוקתה.
יש לנו אינטרס ציבורי בקיומם של חוזים וביציבותם של התקשרויות.
בר"ע קוך – כדי לבטל הסכם ממון שאושר ניתן לפנות לכל ערכאה בעלת סמכות ,אולם אם ניתן תוקף של פס"ד
יש לטעון לביטולו רק באותה ערכאה .ובבג"ץ פלונית לכאורה נסתרים הדברים אך מדובר במקרה שונה.
לגבי הסכמי ממון מה שמשנה הוא שנת עריכת ההסכם ,אבל לעניין החלוקת רכוש(הלכת השיתוף/איזון
משאבים) ,שנת הנישואין היא זו שתקבע.
הסכמי ממון – סיכום
30
הסכם ממון וחוק הירושה – התנגדות
הסכם ממון הקובע מה יעשה בנכסים של בני הזוג בעת פטירה סותר את סעיף 8לחוק הירושה ולא ניתן לאשרו
בתוך הסכם ממון אלא הוא חייב להיות בצוואה .ויתרה מכך ,זה סותר את הכלל היסודי בצוואה שניתן לשנות
אותה עד יום המוות.
ומה יקרה במצב בו אדם יערוך צוואה המנוגדת להסכם הממון?
נישואים
הנישואים כסטאטוס
יצירת סטאטוס(מעמד) רשמי תהיה רק בנישואים למול הרשויות אצל אנשים המוסמכים לכך כדי להירשם
במרשם האוכלוסין כנשואים .ישנם השלכות על אדם נשוי ,כמו הביגמיה שאסורה רק למי שנשוי ,אך למי שידוע
בציבור אין את עברת ריבוי הנישואים ,וניתן אפילו לחיות עם 2למרות שיש ביגמיה מהותית ,מבחינת החוק היא
לא קיימת.
ישנם מצבים שבהם לא ניתן להיכנס למצב של נשואים כמו כהן וגרושה ,וכן היציאה מהנישואים במדינת ישראל
היא רק על ידי גט להלכה .בעצם הגושפנקא השלטונית היא גם ליצירת הנישואים ,וגם לפרוק שלהם .הטקס
הפורמלי והקבוע של הנישואים קבוע עם מבחנים גמישים ונזילים .בשונה מידועים בציבור שבהם פשוט עוברים
לגור יחד ,ונפרדים.
במדינת ישראל ברירת הדין לפי סעיף 2לחשבד"ר קובע כי נישואים וגירושין בישראל יערכו לפי דין תורה .אומנם
הדין הדתי מעצב את דיני הנישואים בישראל ,אך הוא אינו קובע את העברות הפליליות או את מרשם האוכלוסין.
למשל יכול להיות מצב בו אדם עולה מכוח חוק השבות ונרשם כיהודי גם כשאינו יהודי.
כדי שיוכלו להינשא צריך כושר ,וצורה:
31
ואז נהיו כמה תקלות מאחר והטקס הראשון היה קטן ופרטי ולעיתים הכלה אמרה שלא הבינה מה נאמר ולכן
החליטו חכמים לאחד את הטקס כולו לטקס אחד ,וכיון בחופה עושים מיד לאחר הקידושין ,נישואין ,ואז הם
נהיים מותרים מיד לאחר החופה.
שלוש צורות הקידושין:
.1קידושי שטר – במקור בדין תורה קידושי שטר נחשבים כנישואין .אם נכתב בדף הרי את ..ונותנים את הנייר
הם נחשבים כקידושין(למשל במצב בו אין כסף לטבעת) .ועלתה שאלה בפוסקים האם נישואים אזרחיים בחו"ל
נחשבים לקידושי שטר ,ואז ייווצר מצב שמי שהתחתן בחול לכאורה נשוי גם דתית .אבל באמצעות השטר בדיוק
אין את הקידוש ולכן אין זה קידושי שטר כי הם מתחתנים בטקס ומתחייבים אחד לשני ורק חותמים על
מסמכים ,ולא המסמכים עצמם הם מה שמקדש ,החתימות הם רק דקלרטיביות והצהרתיות בלבד.
.2קידושי ביאה – בהלכה היהודית אפשרו לקדש אישה גם באמצעות ייחסי אישות .ואם עדים שמעו כי הם
הולכים להתייחד בכך הם נהיים מקודשים .והאם הנישואים שבחול שלאחריהם מקיימים יחסי אישות כמוהם
כנישואין? מתעורר ספק גדול בכך.
.3כסף – טבעת או כל דבר אחר שווה פרוטה.
נוכחות העדים:
העדים צריכים להיות נוכחים בטקס עצמו והם צריכים להיות כשרים ,ואם אחד מהם לא היה שם או לא ראה
כמו שצריך זה יכול לפסול את הנישואין.
ישנם שני סוגים של עדים פסולים:
קרבה – אב החתן או אב הכלה לא יכולים לשמש כעדים ,וכן אסור שהעדים יהיו קרובים אחד לשני.
מחללי שבת בפרהסיה/פסול רשעה – כדי להיות עדים אסור שיהיו מחללי שבת בפרהסיה ,וגם ללא התרעה העד
יחשב פסול מאחר וזו עברה ידועה .ולא מספיק שאדם יעיד על עצמו שהוא מחלל שבת אלא צריך שני עדים
שיעידו עליו שהוא מחלל שבת.
תיק – 1068330/1מדובר בפציעת ראש של חייל שנהפך לצמח ולאחר כמה זמן היא רצתה להשתחרר מהנישואים,
ואחד החברים של החתן היה דתי לשעבר ,והיא פנתה לבית הדין הרבני וניסתה לבטל את הנישואים מלכתחילה,
ובאו אנשים שהעידו עליו שהוא מחלל שבת בפרהסיה וככה ביטלו את נישואין.
בכל מקרה של ספק של העדים ויש חשש לקידושין התוצאה שתתקבל היא דואלית .מהצד האיסורי הם יהיו
מוגדרים כנשואים וצריך גט לחומרה .ואילו לעומת זאת בנושא הממוני שהוא כתובה מזונות אישה ורכוש ,אין
מוציא ממון בספק ,והבעל משתחרר.
לכאורה מכל הנאמר לעיל ישנם בעיות רבות ולכן חשיבותו של הטקס עצמו היא רבה מאחר והפורמאליות
והפומביות נועדו להבטיח רצון והסכמה(כינוס תש"י).
ומהכינוס ,וכיום ,צריך כמה דברים:
.1למרות שבדרך כלל לא צריך רב בטקס עכשיו חייב שיהיה רב שיוודא שהכל בסדר.
.2ניתן לבצע נישואים רק בשעת חופה.
.3צריך נוכחות של מניין כדי לבצע נישואין.
.4רשות רושמת – צריך לכתוב ולבדוק ברבנות שהזוג כשירים להינשא.
העדרם של התנאים האלו לא מעכב נישואין ,שהרי מדין תורה הם לא חייבים ורק הוסיפו אותם כדי שהנישואין
יהיו תקפים בוודאות.
32
קידושין ונישואין – כושר
.1אין נישואין לקטין – ברובד הראשון ,לפי דין תורה ,כבר מגיל בר מצווה הגבר כשיר לנישואין ולא נחשב קטין,
וכן נשים מגיל 12וחצי ויום ,כבר אינן נחשבות קטינות .ברובד השני ,באו חכמים בכינוס תש"י וקבעו כי בגלל
סכנת מוות האם והעובר צריך להרים את גיל האישה לכשירות לגיל 16ויום .אך עדיין גם במצב בו תהיה האישה
בת 12וחצי ויום בדיעבד הם נשואים .אך רק מלכתחילה כשנישאים ברבנות ילכו לפי תקנת חכמים.
מעל זה ,ברובד השלישי ,מגיע הדין האזרחי וחוק גיל הנישואין הקובע כי גם אם נעשו רק קידושין ולא נישואין
עדיין זו עברה פלילית .כל מי שלקח חלק בנישואים עם קטין/נה ,בין אם השיא אותם ,או נישא ,או נתן את ילדו
הקטין ,כל אלו עוברים על עבירה פלילית.
בסעיף 3לכאורה נכתב כי אם נישאו לפי סעיף 2זוהי עילת גירושין ,ואז כתוב שהכול לפי הדין האישי – וזה הרי
כמו אותיות מתות בספר החוקים ,שהרי הדין האישי לא יפרק נישואין בגלל זה.
סעיף 5לחוק – היתר(תיקון ב)2013
(א) על אף האמור בחוק רשאי בית המשפט לענייני משפחה לתת היתר לנישואי קטין או קטינה אם מלאו
להם שש עשרה שנים ולדעת בית המשפט קיימות נסיבות מיוחדות...
רק לבית המשפט יש אפשרות כי בית הדין ייתן היתרים בקלות ,וכן אין הגדרה למה הם נסיבות מיוחדות .אך
בעבר היה נסיבה מיוחדת ,שהיא נערה שילדה לאיש או שהרתה ממנו אז יכול בית המשפט להרשות את הנישואין
לאותו איש לפי בקשתה/בקשת האיש/הוריה .אך ב 2013שינו את זה לנסיבות מיוחדות ויש לזה פרשנות מחמירה,
ונתון לשיקול דעת בית המשפט.
תמ"ש – )14/1/19( 58933-12-18הקטין הגיש בקשה להינשא לבחירת ליבו הקטינה מאחר והייתה בהריון ,היא
גדלה במשפחה חרדית והם הכירו באינסטגרם 8חודש קודם לכן .בית המשפט אמר כי תיקון מספר 6מביא
למעשה לצמצום שיקול דעתו של בית המשפט בעניין התרת נישואי קטינים ומתן ההיתר אינו בבחינת החריג,
והריון לבד הוא אינו נסיבה מספיקה כדי לתת אישור .השופטת אמרה כי הבחורה לא נראית כשירה ומספיק
בוגרת ,וכן ההכנות לנישואין לא מצדיקים היתר לנישואין ,וכן ההשלכות החברתיות גם הם לא מצדיקות נישואי
בוסר ,ולמרות שהם בהריון ,הם עברו לגור יחד ונכנסו להריון במודע ולכן כמו שהם עשו את זה למרות החברה,
כך גם הם יכולים להביא את הילד יחד ולא להתייחס לדעות של החברה .והשופטת אומרת שהיא לא תמנע את
הילד או את המגורים אך היא כן תמנע את הנישואין ,ואם הם עדיין ירצו להינשא יוכלו כשימלא להם גיל .18
.2קידושי עריות – עריות הם מעגל ראשון ,אח עם אחותו ,אמא עם בנה ,אב עם ביתו ,וכן אשת איש .הם פסולי
חיתון ברמה של חייבי כריתות /מוות – זה יהיה בטל מעיקרו .הילדים מנישואים כאלו הם ממזרים(לא רק מאשת
איש) ,גם אם הגיעו מאונס.
תיק – 1123955/1רווקה מבקשת היתר נישואין לבתה שנולדה מתרומה ,ובית הדין הרבני אומר כי אם התורם
לא יהודי זה המצב הכי טוב מאחר ואומנם יש פה חשש לכהונה מאחר וילדה שנולדה מקשר של יהודייה ולא
יהודי היא נחשבת כחלל ולא יכולה להינשא לכהן ,אבל הם לא קיימו יחסי אישות(נפסק בפסיקה של הרב
פיינשטיין לראשונה) ,ולכן זה לא הופך את הילד לחלל .אומנם הרב כתב את ההיתר בשביל אנשים נשואים חשוכי
ילדים ,והיום כבר ניצלו את ההיתר הזה גם נשים רווקות.
גם בזמן שמאשרים תרומת זרע ,עדיף שהתרומה תהיה מגוי מאשר מיהודי מאחר והאבא שתורם זרע ,כל מי
שייקח ממנו זרע יהיו לכאורה אחים כולם ,אך בהלכה היהודית כל הצאצאים מתרומה של גוי ,לא נחשבים
אחים .ולכן עדיף לקחת תרומה מגוי.
אך במצב בו התורם הוא יהודי יש חשש שמא התורם הוא ממזר(ואז זה מצב של שתוקי ,שבעצם משתיקים אותו
כשהוא לא יודע מי הוא אביו) אז מרן הרב עובדיה פתר את הבעיה הזאת בכך שאמר שרוב אינם ממזרים.
אבל ישנה בעיה נוספת ,שמא הילדים יפגשו בעתיד ,ויהיה מצב בו הם ירצו להינשא זה לזו ולא ידעו שהם אחים
ויש פה מצב של גילוי עריות .ולכן ניתן לעשות שני דברים:
.1שלפני הנישואים יעשו בדיקה גנטית עם הבעל ולוודא שהם לא אחים.
.2לשאול את אב החתן אם תרם בעבר זרע.
33
תזכיר חוק בני הזרע התשע"ז2016-
מדינת ישראל מנסה להתגבר על כך גם ללא שני האופציות הללו באמצעות ניסיון להכניס את תזכיר חוק בנקי
הזרע התשע"ז ,2016-כאשר מעמד היילוד שנולד כתוצאה מתרומה יהיה ילדו של האם ,ובסעיף ב' נכתב כי
הזכויות והחובות הקיימות בין הורים ושאר קרוביהם לא יהיו קיימים בין תורם הזרע ושאר קרוביו ובין הילוד
שנולד.
סעיף ג' קובע כי הייתה נתרמת הזרע נשואה ,הזכויות והחובות בין הורים וקרוביהם יהיו קיימות בין בעלה של
נתרמת הזרע לבין הילד שייוולד.
סעיף ד אומר כי אין בחוק זה לפגוע בדיני איסור והיתר לענייני נישואין וגירושין ומסמכויותיהם של בתי הדין
הדתיים .אומנם לעניין זכויות וחובות הם משתחררים ,אבל מותר להם לברר מי הוא אבא שלהם לעניין נישואין
וגירושין כדי למנוע נישואי אחים.
מאחר וחוק זה לא הוסדר ,אביו של הילד חייב במזונות וירושה(ולכן כדאי לעשות צוואה שלא ירשו אותם).
בשונה מכך ישנם שלושה מקומות בהם זה כן הוסדר:
.1פונדקאות – אם נושאת ,לאחר שהאישה מגדלת את הילד 9חודש ומביאה אותו לעולם היא מעבירה אותו
להורים שרצו אותו והוא כתוב בת.ז .כבנם ולכן זה בעיה כי האחים יכולים להיפגש בעתיד.
.2תרומת ביציות – אותה בעיה כמו עם פונדקאות.
.3אימוץ – גם באימוץ ישנה הבעיה הזו.
המשפט הישראלי ער לבעיה הזו ופתר אותה בשלושת המצבים הללו .ניתן דוגמא אחת לעניין אימוץ שנכונה גם
בפונדקאות וגם לעניין תרומת ביציות .הם שלושתם נכנסים למאגר יילודים שנמצא במשרד המשפטים ,ואין לו
גישה לאף אחד והוא חסוי ,אך רשאי לעיין בו היועץ המשפטי לממשלה ,או רשם הנישואים .וכן לפי בקשת
מאומץ שכבר מלאו לו 18שנה ,ניתן להתיר לו לעיין בפנקס ברישום המתייחס אליו.
בג"ץ 4077/12פלונית נ' משרד הבריאות – התורם חותם כשהוא תורם זרע שהכל יישאר חסוי ,למעט הצלבת
נתונים עם מרכז רישום ארצי של תורמים ורישום ארצי של תורמים ורישום ארצי של פסולי חיתון(בעצם מכינים
כאן את הקרקע) .הנתרמת מצדה חותמת שהתורם או הזרע עצמו יבחר לפי הרופא ושיקול דעתו ,והיא לא תהיה
רשאית לדעת את הזהות של האדם.
התורם חזר בתשובה ,ואמר כי בעבר היה ספק זרע ,ועקב שינוי באורח חייו הוא ביקש שיפסיקו להשתמש בזרעו
והוא הבין שיש לו זכויות בכך למרות החוזה ,וביקש מכתב הצהרה רשמי שלא יהיה שימוש בזרע שלו .ואז באה
אישה שלקחה ממנו תרומה וביקשה שישמרו לה ,ואמרו שלא ניתן יותר .והיא פנתה לבג"ץ ובג"ץ קבע כי זו פגיעה
באוטונומיה של הגבר ויש לו את הזכות לא להיות אבא ולכן הורו לבנק הזרע לא לתת שימוש בתרומות שהוא
נתן.
34
יהודייה שנישאה לממזר ולהיפך ,הם נישואין אסורים ,ואם בכל זאת יקיימו אותם הנישואים יתפסו ,והילדים
שייוולדו תמיד יהיו ממזרים .ממזר וממזרה יכולים להינשא לממזר או ממזרה או גיורת וגר.
תיקון ראשון לכך יכול להיות ביטול הנישואין ומציאת פגם בהם ,כמו לדוג עדים לא כשירים.
אם ממזר נשא שפחה כנענית בהיתר כלשהו ,הילד שייוולד יהיה לא יהודי ,ואם הוא יתגייר יהיה כמו אדם שנולד
מחדש ,ולכן הוא לא ייחשב כממזר.
נישואי תערובת – הילד לא יהיה ממזר ,אלא ילך לפי הדת של האם ,מאחר והנישואין לא תקפים.
מאיסור עריות הילדים יהיו ממזרים ,והנישואין שלהם לא יהיו תקפים ויתפסו בשום מצב.
גם אינו יהודי וכן אשת איש – הנישואין לא יהיו תקפים.
בזמן שיש אנשים כשירי חיתוך שנישאו כדמוי כמו שצריך – הנישואים שלהם יהיו תקפים בוודאי 100( .אחוז)
נישואים אזרחיים או פרטיים ,או חייבי לאוין – הם ספק 50( .אחוז)
ישנם מצבים בהם הנישואין תקפים רק לחומרא ,כמו אזרחיים שלא היו בהם כוונות ,או הצעת נישואין עם עדים
שלא בטוחים במה שראו – ואז צריך גט לחומרא( 10אחוז)
גם כאשר צריך לקבל גט ,יש כמה אמצעים לכך:
או על ידי כפייה – שביה"ד מחייב גירושין וזה נדיר מאוד שלא תהיה כפייה פסולה וגט פסול ,בד"כ בחייבי לאוין.
או על ידי חיוב – שזה באמצעות אמצעים כספיים ,וזה יהיה במצבים של אלימות קשה.
ברוב המקרים בית הדין לא יפסוק כפיה או חיוב אלא מצווה להתגרש ,או משא ומתן להתגרש .שזה מצב שבו
הדיין אומר לזוג ללכת ולסדר את הדברים ביניהם ,ולחזור עם הסכם גירושין.
35
ההבדל בין חיי אישות של ידועים בציבור ושל אנשים שנישאו בחול סתם שונים ,מאחר ובנישואים זה יכול להיות
כמו נישואי ביאה.
פסד 2232/03ביד"ר תיק /4276ס"ג בג"ץ בני נוח – כשירי חיתון שנישאו בקפריסין בשנת ,87ולאחר מכן
התחתנו גם אצל רב רפורמי בארץ .נולדה להם בת ולאחר כמה שנים האישה מגישה תביעות ממוניות באזרחי,
מזונות אישה ,ילדים ,ורכוש .הבעל הולך לבית הדין הרבני ומבקש שיכתבו לו שהם לא נשואים כדמו"י .וכתבו לו
את זה בשנת .2001לאחר מכן הוא חוזר לבד"ר ומבקש הבהרה ,שיכתבו לו שהצדדים רשאים להתחתן כפנויים.
למעשה אנשים שהתחתנו בחו"ל מתחתנים בשני מעגלים – אזרחי שהוא וודאי ,וספק במעל הדתי .כאשר אמרו לו
שהם לא נשואים כדמוי הם פירקו את המעגל הדתי ,אבל כדי שהרישום האזרחי ירד גם הוא ,הוא ביקש את
ההבהרה ובעצם בית הדין גירש אותם אזרחית .האישה מערערת לבית הדין הגדול – ומבקשת שיכירו בהם
כנשואים כדמו"י ,והאישה רוצה שיעשו זאת כדי להחזיק אותו נשוי לה ,וירצה אותה כדי שהיא תסכים
להתגרש(בפיצוי כספי) .היא אומרת לבית הדין או שיכיר בה נשואה לו כדמוי אפילו מספק – או שלא יגע בתיק,
אין לו סמכות להכיר בגירושין אזרחיים .ואז מורה בית הדין הגדול לבית הדין האזורי לכתוב – בית הדין מתיר
את הנישואין.
וההבדל הוא שאם כתוב שהצדדים רשאים להתחתן כפנויים ,בית הדין כלל לא הכיר בנישואין .אבל כשהוא כותב
שהוא התיר אותם ,הוא בעצם הכיר בהם ,ולכן יש לו סמכות.
האישה עתרה לבג"ץ ואמרה כי בית הדין הדתי פירק את הנישואין רק מאחר והוא אינו מכיר בנישואין וכל מה
שאמרו זה רק מס שפתיים ,ולכן היא מבקשת ללכת לבית המשפט האזרחי.
ואז כשמגיע התיק לברק ,הוא מחזיר אותו לבית הדין שיענה לו על כמה שאלות; האם הנישואין תקפים? למי
הסמכות בכך אם יש פה נישואים? מהן העילות להתרת נישואין אזרחיים? איך מפרקים את הנישואין אם הם
באמת תקפים ,בעילות דתיות או אזרחיות? והאם יש זכויות ממוניות בבין בני הזוג?
בית הדין הרבני מבין כי יש מעליו חרב מנפנפת מאחר וברק יכול להחליט שנישואין אזרחיים יתנהלו רק בבית
המשפט האזרחי ,ולכן בית הדין האזרחי כותב את פסק הדין בזהירות רבה.
בית הדין הרבני מחזיר לברק תשובה ואומר שלפני מתן תורה כל היהודים היו כמו כולם ,בני נוח ,ונישאים
אזרחיים היו תקפים גם אצלם .ואז במתן תורה נוספו הנישואין כדמוי והגט והכל ,אבל זה לא ביטל את מה שהם
היו פעם .ולכן ,אם מתחתנים כיום בעולם היהודי צריך להתחתן כדמוי ,אבל היה ולא התחתנו כדמוי מלכתחילה,
עדיין בהלכה היהודית רואים את הנישואין האזרחיים תקפים ,בדרג נמוך יותר מנישואין כדמוי – והשם של זה
הוא נישואי בני נוח .וככה נוצר מצב שאם מישהו התחתן בנישואין אזרחיים אסור להם להינשא שוב ,והם
אומרים שהם יהיו מוסמכים לדון בכך והם יפרקו גם את הנישואין האזרחיים ,אבל בפס"ד ולא בגט .וההבדל
הוא שבגט צריך הסכמה של בני הזוג ,ובפס"ד השופט הוא שמחליט אם לפרק את הנישואין או לא .ומבחינת
העילות הם אומרים שאין צורך באשם או הסכמה לגירושין כמו בדתיים ,אלא יפרקו את הנישואין בעילה
המקובלת בעולם הרחב – והיא עילת תום הקשר המקובלת בעולם הרחב.
בארה"ב עד 1970העילה הזו לא הייתה מקובלת מאחר והיא מדינה קתולית (וכמה שהיא מתקדמת היא לא
מתקדמת כמו ההלכה היהודית ,היה אפשר להתגרש רק באשם ולא בהסכמה) ואז בא ביהמ"ש בקליפורניה ואמר
שניתן להתגרש ללא אשם – גירושין ליברלים .וכתוצאה מכך אחוזי הגירושין עלו בארה"ב והם למעלה מ.50%
בית הדין הדתי בעצם אומר שהוא יוריד את ה"כובע" הדתי במצבים של גירושים אזרחיים ,ויעשו הכל לפי החוק
האזרחי ,במקום שבכל תיק ישלחו את הזוג לברור הלכתי כדי לראות שאין צורך בגט .וככה לא יהיה צורך לשלוח
את הזוג להתגרש בשני ערכאות ,אלא הגירושין בשני השלבים יהיו בבית הדין הדתי ,תחילה יבררו שאין צורך
בגט ואז יוציאו פס"ד אזרחי לגירושין.
האיש לכאורה ניצח בהליך ,וההלכה היא שתמיד בד"ר הוא שיתיר את הנישואים.
אם כך ,החלש תמיד יכול לסרב לגט במצב בו הזוג נשואים כדמו"י ,אך במצב שבו לא צריך גט ומפרקים את
הנישואין ,איך יגנו על החלש? אלא שקובעים כי יהיו מזונות משקמים/חוזיים ,וככה אף אחד לא יחזיק באחר
בכוח – אלא יהיו פיצויים כספיים.
36
אך מה לעניין תביעות כספיות בבית הדין? האם יתנו מזונות חוזיים בבית הדין? והרב דייחובסקי ענה כי אם
יחליטו שהם נשואים כדמוי ,והם רק מספק – אין מזונות ,שהרי אין מוציאים ממון מספק.
בנישואים אסורים לא יהיו זכויות ממוניות גם בגלל שלא מוציאים ממון מספק ,וגם בגלל שאין מזונות בנישואים
אסורים.
וגם לגבי הנישואין האזרחיים ענה לו הרב שלא יתנו מזונות ,מאחר ומחזיקים בנישואים אזרחיים רק לעניין
הישותי ולא לעניין הכספי .ואז השופט ברק אמר כי בד"ר ינהל רק את עניין הגירושין ,ובית המשפט האזרחי ידאג
לכל העניינים הרכושיים ,מזונות וחלוקת שיתוף .ולכן הכריכה תהיה לא כנה אם מצרפים לה מזונות או חלוקת
רכוש.
תיק(טבריה) – 80581-21-1לאחר כמה שנים בשנת 2009בית הדין בטבריה כותב פסד תקדימי ואומר שגם בהלכה
היהודית ניתן לתת מזונות חוזיים מדין מנהג המקום(כמו דינא דמלכותא דינא) .בית הדין אמר את זה לאחר
הפס"ד של בג"ץ ולכן הוא עדיין לא הגיב לכך.
לסיכום ,בעת שנמצא זוג שלא צריך גט לאחר שבדקו את הדעה המחמירה והמקלה ,רק אז עובר בדר לכובע
האזרחי ומתירים לו רק את האזרחיים ,יתנו רק פסד לגירושין ולא יכולים לדון בענייני ממון.
בעצם לצד שירצה בעתיד לצאת מהנישואין עדיף להתחתן בנישואין אזרחיים שהרי לא צריך הסכמה מהצד השני
לגירושין ,אבל זו בעיה בצד הממוני מאחר ויתכן שיצטרך לשלם מזונות למשך שנים.
מדוע ברק בעצם מקבל את המתווה הזה ובכך מפנה עורף לכל מי שנישא אזרחית? אלא שהיה לברק אחריות
לאומית מסוימת וגם כאשר הוא מבין שעדיף שהכל יהיה ליברלי ,הוא הבין שעוד כמה שנים היו שני אוכלוסיות
שלא היו מתחתנות אחת עם השנייה ומתערבבות זה בזה ,מאחר והיו מצבים של גירושין שלא תקפים מבחינה
דתית ,והוא מעדיף שתהיה ערכאה אחת שתדאג לכל הגירושין וכולם יסמכו על הגירושין האלו.
חרם דרבנו גרשום
רבנו גרשום קבע כלל – שאסור לאיש לקחת אישה על אשתו.
עוברים מנישואים ביגמיים או פוליגמיים ,לנישואים מונוגמיים( .מ 2/3נשים לאישה אחת)
בכתובה הספרדית כתוב שהחתן מתחייב שלא לקחת אישה נוספת על אשתו ,מאחר והספרדים לא קיבלו את חרם
דרבנו גרשום באופן מוחלט כמו האשכנזים.
רבנו גרשום מבין שיש בעיה קשה יותר ,והיא מצב שבו איש ירצה עודד אישה ולא יוכל לקחת אותה ולכן יגרש את
האישה שלו בעל כורחה(ולכן יש כתובה כדי שירתעו) .ולכן הוא קובע כי גם אסור לאיש לגרש אשתו בגט בעל
כרחה ,ונדרשת גם ההסכמה שלה וגם ההסכמה שלו .אם כי עדיין יש הבדל ,וזה רק לנשים שהם כשרות ,ואם
האישה היא לא בסדר ומונעת את הגט ומסרבת ,יהיה את היתר ה 100רבנים כדי שיוכל הגבר להינשא בשנית
והאישה לא תוכל לתקוע את בעלה .ולכן בגמרא מפורטות עילות הגירושין של הגבר ,אבל לא של האישה – מאחר
והגבר יכל מיד להתגרש מהאישה גם ללא הסכמה שלה.
בעצם בא רבנו גרשום ונתן לנשים כוח עצום!
ביגמיה
סעיף 178לחוק העונשין קובע כי כל אקט שני של נישואים הוא ביגמיה .לא משנה אם זה נישואים
אזרחיים/פרטיים/דתיים וכו./
סעיף 179מדבר על היתר 100הרבנים ,וקובע שבעת שיש היתר נישואין לפי פסק דין סופי של בית דין רבני אותו
לא יורשע האדם בעבירת ביגמיה(רק אשכנזים צריכים 100רבנים.
37
נישואים פרטיים
מלכתחילה לא מעודדים כשרי חיתון להינשא כך ,אך עם פסולי חיתון הולכים לקראתם.
זוהי אחת משלושת הדרכים לעקוף את הדין הדתי – תחליפי נישואין ,לאנשים שלא יכולים להינשא בדין הדתי –
יש את האפשרות לעקוף אותם ולהינשא בנישואים פרטיים.
שלוש דרכי נישואין :פרטיים ,אזרחיים ,וידועים בציבור .שבעצם משתמשים בהלכה כדי לעקוף אותה.
הסדרים חקיקתיים השייכים לפרוצדורה של נישואין:
פקודת הנישואין וגירושין(רישום) – זוהי פקודה מזמן המנדט הקובעת שכדי להתחתן צריך לעבור דרך רשות
רושמת .בסעיף 3לפקודה כתובים תפקידיה .אך ברגע שאדם לא נרשם ברשות הרושמת הוא בעצם נישא בנישואין
פרטיים ומבצע עברה פלילית(סעיף .)7אך מדינת ישראל לא אוכפת חוק זה כלל.
בא חרם ירושלים ואמרו שמי שיעשה את הנישואים הפרטיים יגרשו אותו והוא ישלם פיצויים.
כמובן שזה לא עוזר..
נישואים פרטיים כשאין לבני הזוג בעיית כושר
ע"א 450/70רוגוזינסקי – שני זוגות חברי קיבוצים ,שני עדים ,אמירות הדדיות של הרי את מקודשת ,והם פונים
למחוזי שיצהיר על תוקף הנישואין שלהם לאחר שנעשה כפי שצריך עם כל הפרטים הדתיים של הטקס .המחוזי
אומר שיש לבית הדין סמכות ייחודית ולכן הם לא יכולים לדון בכך ומעבירים לבד"ר ,ובני הזוג מערערים
וטוענים שהיהדות היא תפיסה סובייקטיבית ומי שלא מרגיש יהודי לא חל עליו החשבד"ר – והעליון כמובן דוחה
אותם ויוצא עליהם ,ואומר שהמילה יהודים בחוק השיפוט שעוסקת בנושא של נישואין וגירושין – תתפרש לפי
ההלכה! ויהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה.
ע"א 32/81צונן נ' שטל – נתין ותושב ארה"ב ביקש נישואין והרבנות התנתה את זה במסמכי גירושין מהאישה
הראשונה שלא הגיעו בזמן לחתונה למרות שהאורחים הוזמנו ,ואז בא האיש ואמר לאישה(כשהוא רב) שלפי
ההלכה אדם יכול להינשא ללא רב ,וללא רבנות ,בטקס עצמי לפי ההלכה ,וככה הוא נישא בטקס פרטי בנוכחות
שני עדים .לאחר שנים של נישואים היה ביניהם סכסוך – והאישה הגישה תביעת מזונות במחוזי .הבעל בא
למחוזי ואומר שהם לא נשואים בכלל ,והוא אמר שהוא עשה טקס רק כדי לא לאכזב את המוזמנים שהגיעו והוא
לא התכוון להתחתן .המחוזי הסכים איתו אבל אמר שיש מזונות מכוח הסכם ,כי עשו טקס וזה הסכם משתמע.
הבעל מערער לעליון ואומר השופט אלון שיש כאן פגיעה בתקנת הציבור מאחר והם לא רשומים בשום מקום
38
כנשואים ויש פה קידושין נסתרים ,ולכן בעצם השופט אלון פוגע בזכויות של האישה בשל הפגיעה בתקנת הציבור
של המדינה .ולאן מאחר והם כשירי חיתון שללו את המזונות .גם השופט שמגר אמר שיש פה הסכם משתמע
שמתבסס על זה שהם נשואים אבל בפועל אין נישואין – ולכן אם הנישואים נפלו ,גם ההסכם יחד איתו(.השופט
אלון לא רצה להיכנס לזה כי ידע שהנישואים תקפים להלכה).
מצבם של אנשים כאלה פחות טוב מידועים בציבור מאחר והם כן מקבלים מזונות מכוח חוזים ,חוזה מכללא,
אבל הם לא מקבלים אפילו מזונות .וכפתרון לכך ניתן לעשות הסכם מפורש ביניהם.
39
צונן – בימ"ש לא הכיר בזכות האישה למזונות.
נישואים פרטיים כשיש בעיית כושר – הנטייה הכללית של בימ"ש לעזור.
רודיניצקי – בי"ד סירב לדון ובג"ץ נתן תוקף לנישואין.
כהן – בי"ד נתן גט מספק ולכן העליון מורה למחוזי לאשר הסכם ממון כי לא ראוי למדינה לשלוח את אזרחיה
לחול.
טפר – אין תוקף לנישואין בכלל לפי הדין הדתי גם בלי ספק ולכן אין נטייה לעזור.
נישואים אזרחיים
ישנם שלושה תחליפי נישואין ,פרטיים ,ידועים בציבור ,ונישואים אזרחיים.
הנישואים האזרחיים מקובלים יותר מאשר נישואים פרטיים כי אינם נוגדים את תקנת הציבור ,וכן הם רשומים
במרשם האוכלוסין.
כמה דרכים להינשא בנישואין אזרחיים:
באמצעות שלוח – מקסיקו ופרגאוי מאפשרים להתחתן על ידי שליח(גם בהלכה היהודית מותר ,האיש/ה
מתקדשים בהם או בשלוחם) וכך ניתן רק לשלוח זוג מקסיקנים לדוגמא שילכו ויינשאו במקום הזוג ,וכך הזוג
אפילו לא יצא מהארץ ונישא אזרחית.
בנוכחות אישית – בני הזוג ייסעו לחול ויינשאו שם בצורה אזרחית .כמו בקפריסין(הכי קרובה לארץ)
נדון בשלוש סוגיות:
תוקף הנישואים/מעמד
סמכות השיפוט והדין ביהודים היא לבית הדין הרבני (בג"ץ פלונית .)2232/03הדין – יהיה לפי ס' 2יש את
מחלוקת הפוסקים ודיני בני נוח .ואם הנישואין תופסים כדמוי ,בודקים את הדעה המקילה והמחמירה ,ואם אחד
מהם תקף אז יש גט לחומרא ,ואם זה הדעה המקילה יש את הרובד של בני נוח ומגרשים בפסק דין.
אם מדובר בנישואי תערובת ,לא הולכים לבד"ר אלא לבית המשפט לענייני משפחה ,והוא מבקש חוות דעת
מהדתות המעורבות ואם אחת מהם צריכה לגרש הם יגרשו ,ולאחר מכן בית המשפט יוציא להם פסק דין
לגירושין.
40
שינוי מקום מושבו – משפט בינלאומי דתי .ולכן בעצם הוא לוקח את נתון הנישואין מחול ,ומלביש עליהם את
הנתון הדתי של המזונות.
רע"א 8256/99פלונית – יהודים תושבי הארץ שהם כשירי חיתון נישאו בנישואי פרגאווי על ידי ייפוי כוח .הם
נרשמו במרשם האוכלוסין .לאחר שנה שהיו נשואים ,הם הסתכסכו והיא הגישה תביעת מזונות מיום התביעה
ועד הגירושין בפועל .לא רק שהייתה האישה חזקה יותר מהבעל ,היא גם הלכה עם מישהו אחר ,ונכנסה להריון –
ולאחר מכן היא צמצמה את המזונות עד ליום שבו היא נכנסה להריון במקום עד הגירושין .התיק הזה מתגלגל
לבימ"ש לע"מ והמחוזי ,וישב בו שופט דתי ,והוא קבע כי אין מזונות דין אישי מאחר ואין תוקף לנישואין בדין
הדתי לפי ס' 2לחשבד"ר ,ולכן אין לה מזונות בגלל סעיף 17לחוק המזונות.
וזה שונה מהפסד הקודם מאחר ופה הם תושבי ישראל ואזרחי ישראל ,ולא זוג שבאו מחול ושמרו על מעמדם
כנשואים.
מה ביחס לתוקף הנישואין? האישה פונה לבית הדין הרבני במקביל לערעור שלה שנמצא אצל ברק בעליון,
וביקשה שיצהיר כי היא לא נשואה כדמוי ,והבעל הסכים איתה(כנראה כי הוא הבין שכדאי להתרחק ממנה בנימה
המשפטית) .בית הדין פסק כי אין תוקף לנישואין אזרחיים בכשרי חיתון ולכן אין לה מזונות דתיים .ואז היא
הולכת לבית המשפט העליון ובו אומר השופט ברק כך:
זכות המזונות משני מסלולים;
א .דיני המשפחה – אם נשואים צריך להיות או נשוי כדמוי ,או מכוח משפט בינלאומי ,שבאו ממדינה אחרת עם
מעמד של נשואים(סקורניק) אלו יהיו המזונות מכוח דין דתי.
ב .דיני החוזים – זכות מזונות אזרחית .נותנים מזונות בלי לבדוק האם הזוג נשוי או איך בדיוק הוא נשוי .וברק
שואל את עצמו האם ה"חוזה" אינו נוגד את תקנת הציבור בזה שהוא מנוגד לסעיף 2לחשבד"ר? והוא טוען
שתקנת הציבור מגיעה כדי לשקף את ה"אני מאמין" החברתי של שיטת המשפט ,והגשמתו של ההסכם מקדמת
את ערכי השוויון והצדק.
ברק אומר כי -אין קשר בין שאלת הסטטוס לבין שאלת החיובים ,מאחר ובני הזוג אינם עוברי אורח שתאונת
דרכים אקראית הפגישה ביניהם .הם ביקשו לחיות חיים משותפים ,דרישות היושר והגינות מחייבים מזונות.
ברגע שזוג נישאים נוצר ביניהם חוזה משתמע מכוח זה שרצו להתחייב זה לזה .והמזונות האזרחיים אינם נכונים
רק לנישואין אזרחיים אלא גם לידועים בציבור ,רק שאצלם צריך לעבור מבחן סף .בנשואים זה מתחיל מיד ,אבל
בידועים בציבור צריך להראות שהם באמת רוצים לחיות יחד ולכן ייקח כמה חודשים כדי שזה יתחיל לעבוד .ובא
ברק ואומר שדבריו נכונים גם למי שיהודי ולא יהודייה מאחר וזה לא קשור למעמד שלהם כנשואים לפי הדין
הדתי – אלא אלו מזונות אזרחיים לכל דבר וזה לא קשור לסטטוס .אבל הוא מדגיש ואומר כי אין בפס"ד הזה
ללמד שום דבר על מזונות של אנשים שנישאו כדמוי .מי שיש לה נישואים דתיים מקבלת מזונות לפי הדין הדתי,
ואזרחיים לפי האזרחי .וכן המזונות החוזיים גם לא יחולו על נישואים פרטיים של כשירי חיתון(פסד צונן – נגד
תקנת הציבור).
המזונות החוזיים יהיו מזונות שיקומיים ,ולכן הם יהיו גם לאחר פרידה ,וגם לאיש לעיתים .ואם אישה בגדה זה
יכול להיות גם שיתנו וגם שלא ,זה יהיה תלוי שופט.
וברק גם אומר שאין צורך בתניות מכללא ,מאחר וכיום חל עקרון תום הלב .ולא צריך לשאול את בני הזוג מה הם
חשבו כשנישאו ,אלא השופט בעצמו יחשוב מה נכון וצודק והוגן .ואומר ברק ש"אדם לאדם – לא זאב ולא מלאך,
אדם לאדם – אדם".
תמ"ש 67910/00התיק חזר עקב 8256/99תום הלב – התקווה .השופטת נתנה לאישה מזונות בסך של חמשת
אלפים שקל לחודש עד הפרידה ,מאחר והם היו מזונות דין אישי והיו נשואים כדמוי .האישה ערערה לכך
לביהמ"ש המחוזי ,ותוך כדי שהיא ערערה על המזונות ניתן פסק דין זה של המזונות החוזיים והמשקמים ,ואז בא
שופט המחוזי והחזיר את התיק לבית המשפט למשפחה ,וביקש התייחסות לפסק הדין החדש של ברק ,ואז נתנה
השופטת עוד מזונות לחמש שנים ,כמזונות שיקומיים.
ביקורת – הבעייתיות בתום הלב היא גדולה מאחר והיא לא קבועה וכן והיא יכולה להמשיך לשנים רבות לאחר
הפרדה ,וכן זו הלכה למעשה הכרה בנישואים אזרחיים ,ובפסולי חיתון וכו.
41
השלכות הנישואים האזרחיים על הרישום במרשם האוכלוסין.
בג"ץ 143/62פונק שלזינגר – יהודי ישראלי תושב קבע ונוצריה נתינת בלגיה נישאים בקפריסין בנישואי תערובת,
והיא מבקשת לקבל את שם משפחתו ולהירשם כנשואה ומשרד הפנים סירב למרות תעודת הנישואים .השופט
זילברג היה דתי ,ובמיעוט הוא אמר כי לפי דיני ישראל אין תוקף ,ולכן אין להורות על רישומה כנשואה .אך
השופט זוסמן בדעת הרוב אומר כי לא בתוקף הנישואין ,אלא השאלה היא טכנית – מתי פקיד רשאי לסרב? וזה
רק כאשר אי הנכונות גלויה לעין כמו מצב בו בא לפני הפקיד אדם בגיר ,והוא מביא תעודה ציבורית שהגיל שלו
הוא ,5ניתן לראות שעובדתית זה לא נכון .והמרשם אינו משמש הוכחה משפטית לאמיתות הפרטים ,אלא הוא
רק אוסף סטטיסטי של נתונים .זה לא אומר שהם באמת נשואים ,זו לא החלטה שלו – הוא רק כותב אותם
כנשואים.
שהרי הוראות הקבע של הרבנות משנת תש"י חייבו שלא להסתמך רק על המרשם בתעודת זהות אלא שצריך
לבדוק.
לכן לעניין המרשם כאשר הומצאה לפניו ראיה לכאורה ירשום על פיה .ולעניין צורת הנישואין -אחר הדין במקום
הטקס ,אם זה תופס במדינה שנישאו זה תופס גם לנו ולכן אין לפסול אם יש תעודה .וזה לא מתנגש עם סעיף 2כי
בה מתייחסים רק לנישואין וגירושין בישראל – וזה לא נעשה בישראל.
חוק מרשם אוכלוסין המרשם ופרטי הרישום קובע בסעיף (2א) במרשם האוכלוסין יירשמו הפרטים הבאים
הנוגעים לתושב)1( .שם המשפחה ,השם הפרטי והשמות הקודמים )2( .שמות ההורים )3( .תאריך הלידה ומקומה
( )4המין (הנוכחי ,לא כתוב אם יש שינוי מין) )5( .הלאום ( )6הדת ( )7המצב האישי – רווק גרוש נשוי או אלמן ()8
שם בן הזוג ( )9שמות הילדים תאריכי לידתם ומינם ( )10אזרחיות עכשוויות וקודמות.
.3הרישום במרשם ,כל העתק או תמצית ממנו וכן כל תעודה שניתנה לפי חוק זה יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי
הרישום המפורטים בפסקאות 1עד 4ו 9עד .13כלומר 5,6,7,8לא בטוח שיהיו נכונים אלא הם רק איסוף
סטטיסטי.
זה אבסורד! אך בד בבד זב גאוני! מאחר וזה מאפשר לברוח ממחלוקות אידיאולוגיות ואי הפרדה בין דת ומדינה.
ורק במצב בו יצטרכו להשתמש ברישום ,יבדקו את האמת.
בג"ץ 3045/05בן ארי – 5עתירות של אזרחים ותושבים בני זוג אותו המין ,הם ערכו טקס נישואין אזרחי בקנדה
והתחתנו שם וחזרו לארץ ,וביקשו לשנות את הרישום במרשם האוכלוסין מרווק לנשוי ,והוא סירב .הוא אמר כי
הוא רואה מול העיניים שני גברים ,והם אינם זוג נשוי – ניתן לראות זאת מול העיניים.
ברק מחיל את הלכת פונק שלזינגר גם על נישואין של שני בני זוג מאותו המין וקובע כי למרשם יש מעמד
סטטיסטי בלבד ולכן יש לרשום את העולה מהתעודה הציבורית .הוא אומר כי אין באמור קביעה שמכירים
בישראל בנישואים של זוג מאותו המין.
בפרשת נעמת המדינה ביקשה כי נסטה מהלכת פונק שלזינגר שכן יש בה היתממות ,וברק אומר שזה לא כך
מאחר ונזקקים טעמים כבדי משקל לסטות הימנה .הטיעון בדבר הסתמכותן של רשויות המדינה אינו משכנע,
וחזקה על רשויות המדינה שהן חייבות להיות מודעות לאופי המוגבל של הרישום במרשם ,ובעקבות הרשויות גם
הציבור מבין כי הרישום של פרטי הדת הלאום והמצב האישי לא באו אלא למטרת סטטיסטיקה( .וזה מגוחך
מאחר וכמובן שאנשים לא מודעים לכך) .והוא מוסיף ואומר כי אין זה ראוי כי לשר הפנים תהיה הסמכות
להכריע בשאלות ייסוד של החברה הישראלית .שאלות אלו ראוי שיוכרעו על ידי העם באמצעות נציגיו בכנסת.
וכל עוד הכנסת לא אמרה את דברה ראוי כי ההכרעות לא ייעשו בגדרו של המרשם .אך ברק בא ולקח את
ההכרעות לבית המשפט וגרם להטעיה לכל הציבור כולו ובא השופט רובינשטיין ואומר כי מדובר באי נכונות
הגלויה לעין ,ומדובר בסמל חברתי-ציבורי ,וזו מטרתם של העותרים ,לא מדובר בזכויות כלכליות בהם עזר בית
המשפט ,אלא בהחלטה ערכית שמן הראוי שהמחוקק ייתן דעתו עליה .ואדם מן היישוב לא מודע לכך שהרישום
הוא רק סטטיסטיקה .והאם דווקא בית משפט ישראלי צריך להיות החלוץ לפני המחוקק? האם אכן זה מאזן של
כל הדעות הרווחות בציבור? אמון הציבור במערכת בתי המשפט עלול להיפגע.
היכן יתגרשו הזוגות החד מיניים? למה לא במקום הנישואין שלהם? אלא שלעניין נישואין אין למדינות בעיה
לחתן ,אבל גירושין שהם אינם הליך ידידותי לא עושים.
42
תמ"ש – 11642-09-12רצו להתגרש על מנת להינשא עם מישהו אחר (כדי לעזור לאחר לעלות לארץ) והפקיד
במרשם האוכלוסין שלח אותם לבד"ר מאחר והם יהודים וגירושין בסמכות ייחודית של בד"ר ,ואז אמרו שאין
אגרה – בית הדין בהשתהותו לפתוח את התיק ולקבל אגרה הפקיע את סמכותו לדון בתביעה ,והם רצו לבית
המשפט כדי שיגרשו אותם .ובבית המשפט אומרים שכולם הולכים מכוח סעיף 1לבית הדין הרבני להתגרש
מאחר ויש סיכוי שמבחינה דתית הם נשואים .אבל כאן המצב הוא שונה ,מאחר ואין כל סיכוי בעולם שזוגות חד
מיניים נחשבים כנשואים לעניין ההלכה .זה אינו איסור שיתפוס בדיעבד ,אלא אין סיכוי בעולם שהם יחשבו
כנשואים ולכן לא צריך לשלוח אותם לבד"ר.
וכיצד הם ירשמו לאחר הנישואין? כיום ,כאשר בית הדין מגרש זוגות כאלה מאחר והוא אינו רוצה להכיר
בנישואין הוא נותן ביטול נישואין שמביא לכתיבה של רווק בתעודת הזהות ,אך כאשר בית המשפט מוציא פסק
דין לגירושין ,ישנם שופטים הכותבים ביטול נישואין וישנם שופטים הכותבים כגרושים.
האם מסדרים גט לידועים בציבור?
תיק 1178079/1אזורי י-ם פלונית נ /פלוני ( – )12/11/18בפני בית הדין תבעה האישה לגירושין וכן תביעות
נוספות ,לאחר 11שנים בהם הם חיים יחד כידועים בציבור ,נולדו להם שני ילדים והם נפרדו .האישה החליטה
שאולי יש סיכוי שהיא צריכה גט ולכן הגישה את התביעה .במהלך השנים הם רצו להינשא כדמוי אך זה לא יצא
לפועל ,הזוג לא שומרי תורה ומצוות והם אינם שומרים טהרה .הוגשה תביעת הגירושין מאחר והתובעת טוענת
שהיא צריכה גט לחומרא ,והנתבע ביקש להורות על היעדר הצורך בגט – ובית הדין פוסק כי מאחר ולא התקיים
כל טקס נישואין אין מקום לסדר כל גט לחומרא .הדיין אומר כי רק אישה שהתגרשה ,וחזרה לחיות עם הגרוש
ללא חופה וקידושין להם יש צורך בסידור גט מחדש .וכן בנישואין אזרחיים מכל סוג מורים על גט לחומרא .אך
לא בזוג החי יחד ללא כל מסגרת נישואין ,ובוודאי שלא בבני זוג המרוחקים משמירת מצוות ,טהרת המשפחה
וכיוצא בזה ,ובחרו מתוך שיקול דעת שאינם רוצים חופה וגירושין .שהרי אם לא שומרים על טהרת המשפחה ולא
אכפת מכרת ואי שמירת נידה ,ברור שלא אכפת להם מקיום יחסי אישות ללא נישואין – ולכן במקרה הזה אין
לחייב את הצדדים בגט והוא אינו נחוץ על פי דין וגם לא לחומרא.
בית הדין דוחה את תביעת הגירושין ,אך הוא אינו דוחה את שאר התיקים שלא יהיה סופיות הדיון ,וכן אין צו
להוצאות מאחר שהאישה הייתה זכאית לפנות בתום לב לבית הדין לברור מעמדם האישי ,ואין לראות זאת
כתביעת סרק.
43
חוק מרשם אוכלוסין
פרק ב – מסירת הודעות:
קובע בסעיף 15כי ישנם פעולות בהם צריכה הרשות למסור לפקיד רישום תוך 14יום וכו' והפעולות הם נישואין
שנרשמו לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום)
סעיף 16קובע שכאשר בית המשפט או בית דין דתי נותן החלטה המצהירה על שינוי בפרטי הרישום של אדם ,כמו
גירושין ,ביטול נישואין וכו' ,צריכים למסור העתק מההחלטה לפקיד הרישום הכללי.
סעיף 17קובע שכאשר שיש שינוי לא כמו בסעיפים 15ו 16בפרטי רישום של תושב ,כמו נישואין אזרחיים
שמביאים תעודת נישואין מחול ,אז הוא חייב למסור לפקיד רישום הודעה על השינוי תוך שלושים יום.
מזונות ילדים
חוק המזונות קובע בסעיף (3א) כי אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו ושל בן זוגו לפי הוראות הדין האישי
החל עליו והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלו.
שזה אומר שכשיש ילדים שלא נחשבים הילדים שלו לפי הדין האישי ,כמו איש עם גויה ,או אצל מוסלמים ילד
מחוץ לנישואין – אך כל אלו יהיו חייבים במזונות לפי החוק הטריטוריאלי .וגם במצב של חסרי דת פועלים לפי
חוק המזונות
מזונות קטין
3א(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו – .בדין האזרחי האישה לא פטורה ממזונות כמו בדין העברי.
(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל
מקור שהוא.
הדין העברי במזונות ילדים מבחין בין 3קבוצות גיל :גילאי 0-6גילאי 6-15ו.15-18
44
החובה של האב היא מוחלטת ,גם אם המצב הכלכלי שלו רע וגם אם יש לילדים מקורות אחרים לפרנסתם" .לא
כפי עושרו אלא כפי צרכן בלבד"(שולחן ערוך ,אבן העזר ,סימן ע"ג סעיף ו').
מזונות קטינים בגילאי 6-15
חובת האב נובעת משילובם של שני מקורות הלכתיים :תקנת אושר ותקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד .תקנת
אושר המיוחסת לסנהדרין הגדולה שישבה באושא שבגליל ,חייבה את האבות במזונות ילדים מגיל 6ועד מצווה,
12לבנות 13לבנים .ואולם ,לעניין כפיית החובה זה רק אם יש לאב כסף לשלם ,ורק אם אין לילדים כסף ומי
שיפרנס אותם.
ואז הגיע בשנת -44תש"ד הרבנות הראשית והיא קבעה כי חובת האב תימשך עד גיל 15ולא רק עד גיל מצווה,
אבל התקנה הזו עדיין לא דיברה על חיוב מוחלט ,אלא על מצב שבו יש לאב ואין לילדים.
פרשנות בין הדין הרבני הגדול בפסד משנת – 1947קבע בית הדין הרבני הגדול כי החובות עד גיל 15יהיו חובות
מוחלטות ,ללא קשר לכמה זמן הם שוהים אצל האב או כמה האם מרוויחה ,וללא קשר לאם יש לאב או אין
לילדים .ואז נוצר מצב של סרבנות גט ,או חוסר תשלום.
מועצת הרבנות הראשית בשנת תשע"ו החליטה כי פסק הדין מ 47לא מקובל על רוב הפוסקים ,ולכן לכאורה צריך
לשתף את האם ולהסיר את החובה מהאב – אך היא לא קבעה זאת ולא הכריע בכך ואמרה שכל דיין יעשה
כהבנתו .ובסדק הזה של חוסר ההחלטה הגיע בית המשפט העליון ,והחליט בשבילם – שלא תהיה חובה מוחלטת
לאב! מה שאומר שבעצם גם האם תהיה חייבת במזונות ילדיה.
גילאי ( 15-18גדולים)
אין מחלוקת כי החיוב במזונותיהם הוא מדין צדקה והוא חל באופן שווה על שני ההורים לפי יכולתם היחסית
(זוהי אינה צדקה רגילה אלא צדקה כפויה ,בה רמת החיוב קצת יותר נמוכה וזו לא חובה מוחלטת לאב בלבד,
אלא גם האישה מצטרפת למזונות בגיל זה).
45
צרכים הכרחיים
הערכאות גיבשו את גדר הצרכים ההכרחיים :ביגוד ,חינוך פורמאלי ,אוכל(בלי מדור ,מדור זה עוד אלף) בכ1500
שח לילד(כיום ,)2500ואם מדובר בכמה ילדים לעיתים יש הוצאות בסיס חופפות ככה שהסכום הכולל פוחת(ע"א
552/87ורד)
הצרכים ההכרחיים כוללים גם את חלקם היחסי של הקטינים בעלות המדור של האם הכוללת את שכר הדירה
ואת עלויות אחזקת הדירה ,חלק זה מכומת בדרך כלל בכשליש עד מחצית מן הסכום המשולם על ידי האם.
ילד אחד – שליש ,שניים – 40אחוז 3 ,ומעלה – 50אחוז.
בנוסף לכל אלה ,מכיר הדין העברי בחובת האב לתת לילדים שלו מזונות נוספים על המזונות ההכרחיים אם הוא
יכול ,עד כדי רמת החיים שבה הילד היה רגיל לפני שהוריו נפרדו .החובה הזו נקראת גם כן "מזונות מדין צדקה"
והיא חלה מלידה ולאורך כל תקופת הקטינות ,ובה שני בני הזוג שווים ויחלקו אותם ביניהם.
ההכנסה הפנויה – מדברת על כמה כסף יש לכל אחד מההורים לא רק נטו ,אלא סך כל המקורות הכלכליים
העומדים לרשותו של ההורה ,כולל נכסים ,חסכונות ,ואף פוטנציאל ההשתכרות(בע"מ )3432/09
משמורת ילדים
במקרה של פירוד ההורים רשאים להחליט ביניהם מי יחזיק בקטין לפי סעיף 24לחוק הכשרות המשפטית
והאפוטרופסות .הסכם כאמור בין ההורים טעון אישור בית משפט שיינתן רק אם יימצא כעולה בקנה אחד עם
טובת הילד .בהיעדר הסכמה בין ההורים ,יכריע בית המשפט בשאלת המשמורת הפיזית על פי טובת הילד לפי
סעיף 25לחוק הכשרות.
46
נצרכות ברגע שהילד נמצא אצל ההורה וניתן לדחות אותם .למי יפנה הילד כשהוא רוצה לבקש משהו? האם הוא
יצטרך כל פעם לפנות להורה אחר? זה ייצור כאוס אדיר בין ההורים ובין הילד.
וקבלת החלטות בלתי מתואמת על ידי ההורים עלולה להוביל את הילד להיקרע ,ולכן קובעת השופטת ברק ארז
בהסכמה מלאה של כל השופטים שבמשמורת משותפת יישא כל הורה בהוצאות הקיום השוטפות כולל הוצאות
המדור ,ולכן הם יתקזזו ללא צורך בהעברת תשלום בין ההורים במצב של משכורת זהה ומשמורת משותפת.
ולגבי הוצאות שאינן שוטפות ואינן תלות שהות ,שהן בנות דחייה ,חייב לקבוע מנגנון כי לא ייתכן שהילד יצטרך
להיקרע כל פעם – ולכן יהיה מנגנון של הורה מרכז ,הורה אחד שהוא הכתובת לכל הדברים – ואותו הורה יקבל
סכום כסף לפי יחסיות ההכנסה ביניהם .אם יחסית ההכנסה היא חצי חצי אז חצי חצי ,אם 60אחוז 40אחוז אז
לפי זה ,וכו' .וההורה המרכז יקבל סכום למזונות שמעבר .ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות בהתאם
לכושר ההשתכרות.
עמ"ש (ת"א) – 14612-10-16קבע כי :
א .הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד -.צרכים תלויי שהות ובכללם
מדור והחזקתו ,צרכים שאינם תלויי שהות – בנות דחייה ,וצרכים חריגים .ניתן היה לחבר את השניים
האחרונים עם הורה מרכז.
ב .היכולות הכלכליות של הצדדים ,לא רק ההכנסות הפנויות אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות
העומדים לרשותם.
ג .קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה ,כולל פוטנציאל ההשתכרות.
ד .חלוקת משמורת בפועל.
תמ"ש 25329-11-17השופט שקד -מצב בו הילד שוהה אצל האב 25%מהזמן ,עד גיל – 6החובה תהיה רק על
האב למעט קיזוז .צרכים הכרחיים חודשית – 600שח מזון 300 ,שח ביגוד והנעלה ,מדור – שליש מהשכירות של
האם 330שח ,הוצאות מדור מים חשמל וכו יוצא שליש מהם 525שח .המזונות בסיס יוצאים . ₪ 1755לפני 919
האב היה משלם את הסכום הזה בתחילת החודש לא משנה כמה זמן הילדים אצלו .אך לאחר 919השופט מחשב
כמה זה 25%מתוך הסכום הבסיס ,אך בגלל שהאב לא קנה ביגוד לילד השופט מעריך את חלקו ב ₪ 350ואותם
הוא מוריד מהסכום בסיס – והאב יעביר לאם רק ! ₪ 1400
אבל אז מגיל 6-18בודקים גם את היכולות הכלכליות של האם .האם מרוויחה 1621נטו ,ומורידים לה דמי
שכירות ולכן ההכנסה הפנויה היא ,5700ושל האב .7000לכאורה האב אמור לשלם יותר ,אבל השופט רואה שיש
לאישה נכסים נוספים ולכן היא מרוויחה כאילו 50%יותר ממנו .שזה יחס של 2/3ואז האישה משלמת 60%
והאב רק .40%ואז בא השופט ובודק כמה בערך יצטרך הילד בהוצאות שוטפות – בערך .₪ 2000וככה מהסכום
הזה הם יתחלקו לפי האחוזים שקבע השופט .אך אם הילד יישאר 25%מהזמן אצל האב ,הוא יצטרך להעביר רק
15%שהם 300שקל .ולגבי שאר ההוצאות כולן יתחלקו 60-40ללא כל קיזוז מאחר והן לא תלויות בכמה זמן
נמצא הילד היכן .והואיל ובתיק הזה האם היא הדומיננטית היא תהיה ההורה המרכז ,ויפתח חשבון משותף
שאליו יכנסו הסכומים להוצאות האלו .ובמקרים של ריב בין בני הזוג הגורם המקצועי יחליט (המורה ,הרופא,
וכו).
והחל מהשירות הצבאי ההורים יישאו בהוצאות חצי חצי.
47
עמ"ש – 42513-09-14פסד זה ניתן אמנם לפני הלכת בע"מ 919/15אך מאחר והוא עסק בילד שאינו יהודי
שהמזונות שלו הולכים לפי הדין האזרחי הקדים את הלכת בעמ 919/15ואף התווה לה כללים ועקרונות.
ובית הדין הרבני ממשיך בשלו וחוץ מהקיזוז בין ההורים הולך בהכל לפי הדין האישי .ומאחר וזה היה בעמ
שהגיע אחרי בית המשפט המחוזי ולא בג"ץ שהגיע ישירות על בית הדין הרבני הוא לא מחויב לכך ומתעלם מפסק
הדין.
ואז עלתה שאלה גדולה ,האם שינוי הלכה של העליון נחשב לשינוי נסיבות כדי לשנות את המזונות ,ובית המשפט
נתן פסק דין וקבע כי שינוי ההלכה אינו שינוי נסיבות אך אם יהיה שינוי נסיבות ויפתחו את התיק – אז יהיה דיון
לפי ההלכה החדשה.
48