‫בס"ד‬

‫ישיבת ברכת אפרים‬ ‫מדרשת רחל‬

"‫”ישמך ה' כאפרים וכמנשה‬ "‫”ישמך ה' כשרה רבקה רחל ולאה‬
YBE & MR - A Center for Torah Studies YBE & MR Study Material 22/1/24 – 25/1/24
22/1/24 ‫יב בשבט תשפ"ד‬
1. Parashat HaShavua పరషత్ హషవూఅ ‫פרשת השבוע‬
‫רא‬֗ ָ ֵ‫פרשת וָא‬
֥ ַ ‫תי את‬
‫תי‬ ֛ ‫דיו לְ ַמ֗עַ ן ש‬
֔ ָ ָ‫ב ְדתי ֶאת־לבו֙ וְ ֶאת־ ֵל֣ב עֲב‬
֤ ַ ְ‫ל־פ ְרע֑ה ִּֽכי־אֲ נ֞י הכ‬
ַ ֖ ‫שה‬
ֶ‫בא א‬ ֔ ֶ ‫ה אֶ ל־מ‬
֙ ‫אמר‬
ֶ ֤‫שמ' י א ַוי‬
‫אֵ ֖לֶה ְבק ְר ִּֽבו׃‬
Ex 10:1 Then ‫ ה‬said to Moses, “Go to Pharaoh. For I have hardened his heart and the hearts of
his courtiers, in order that I may display these My signs among them.
నిరగమ 10:1 కాగా అదోనాయ్ మోషేతోఫరోయొద్దకు వెళ్ల
ు ము. నేనే అదోనాయ్ నని మీరు తెలిసికొనునట్ల
ు ను, నేను చేయు
సూచకక్రియలను ఐగుప్తీయుల యెదుట కను పరచుటకు, నేను వారియెడల జరిగించిన వాటిని వారి యెదుట కలుగజేసిన
సూచకక్రియలను.
: ‫וְ הַ ְת ֵרה בו‬. ‫ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה‬
‫ ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה‬AND THE LORD SAID UNTO MOSES GO IN UNTO PHARAOH and
warn him.
: ‫ׂשּומי – שֶׁ אָ ִשית אֲנִ י‬
ִ . ‫שיתי‬
‫שתי‬means my setting( an infinitive of ,)‫ שית‬so that the phrase, which literally means “for the sake of my
setting these my signs”, denotes “that I may set.”
‫בם ִִֽויד ְע ּ ֶת֖ם ִּכי־‬
֑ ‫ֹתי אֲ ֶשר־ש֣ ְמ ִּתי‬
֖ ‫את‬ ֔ ְ‫שר ִה ְתעלּ ֙לְ ִּתי֙ ְ ּב ִמצ‬
ֹ ‫ריִם וְ ֶאת־‬ ֤ ֶ ֲ‫את א‬
֣ ֵּ ‫ך‬
֗ ְ‫ן־בנ‬
ּ ִ ֶ‫ר ְ ּב ׇאזְ ֵּ ֨ני ִבנְ ך֜ וּב‬
֩ ‫ וּלְ מ֡ען ְּתס ּ ֵּפ‬.2
‫אֲ נִ ֥י ה'׃‬
2. and that you may recount in the hearing of your child and of your child’s child how I made a
mockery of the Egyptians and how I displayed My signs among them—in order that you may know
that I am ‫ה‬.”
2. నీవు నీ కుమారునిక్ర నీ కుమారుని కుమారునిక్ర పరచురము చేయునట్ల
ు ను, నేను అతని హృద్యమును అతని సేవకుల
హృద్యములను కఠిన పరచితిననెను.

,)'‫ "הֲ ל ֹא כּ אֲ ֶשר ִה ְתעוֹלֵּ ל בּ הֶ ם" (שמואל א' ו‬,)‫"כי ִה ְתעלּ לְ ְּת ִ ּבי" (במדבר כ"ב‬ ִּ ‫ ְּכמ ֹו‬,‫ שח ְק ִּתי‬.‫התעללתי‬
‫ ְּכמ ֹו "וְ עוֹלֵּ ל למ ֹו כּ אֲ ֶשר‬,‫ ֶש ִאם ּכֵּן היה ל ֹו לִ כְ ּתֹב עוֹללְ ִּתי‬,‫ וְ ֵּאינ ֹו לְ שוֹן ּפוֹעֵּ ל וּמ ֲעללִ ים‬,‫האמוּר ְ ּב ִמצְ ריִם‬
:)‫ "אֲ ֶשר עוֹלל לִ י" (שם‬,)'‫עוֹללְ ּת לִ י" (איכה א‬
‫התעללתי‬means I HAVE MOCKED, as in, (Numbers 22:29) “Because thou hast mocked )‫ (התעללת‬me”;
(I Samuel 6:6) “Indeed, when he mocked )‫ (התעולל‬them”, which, also, is said in reference to Egypt. It is
not an expression denoting doing and action, for were this so it should have written ,‫ עוללתי‬similar to
(Lamentations 1:22) “And do )‫ (עולל‬unto them as thou hast done )‫ (עוללת‬unto me”, and to (Lamentations
1:12) “which he has done )‫ (עולל‬unto me .”
: ‫בתורה להודיע לדורות‬. ‫ולמען תספר‬
‫ש ַ֥לח‬
ַ ‫תי ֵמאַ ֔נְ ָת לֵעָ ֖נת מ ָפ ָנ֑י‬
֣ ַ ‫ד־מ‬ ֔ ‫ה' אֱ להֵ ֣י ִּֽ ָהע ְב‬
ָ ַ‫רים ע‬ ֙ ‫ליו ִּֽכה־אָ ַמ֤ר‬
֗ ָ ֵ‫אמר֣ו א‬
ְ ‫ל־פ ְרעה֒ ַוי‬
ַ ֶ‫שה וְ אַ הֲ רן֮ א‬
֣ ֶ ‫ וַ יָב֨א מ‬.3
֖ ַ‫ע‬
‫מי וְ ַיִּֽעַ בְ ִּֽדני׃‬
3. So Moses and Aaron went to Pharaoh and said to him, “Thus says ,'‫ ה‬the God of the Hebrews,
‘How long will you refuse to humble yourself before Me? Let My people go that they may worship
Me.
3. కాబటిి మోషే అహరోనులు ఫరో యొద్దకు వెళ్లు, అతనిని చూచి యీలాగు చెప్పిరిహెబ్రరయుల దేవుడగు అదోనాయ్
:‫ש ָפל מ ָפנַי‬
ָ ְ‫ וְ הוא מגזְ ַרת עָ ני – ֵמאַ נְ ָת ל ְהיות עָ ני ו‬,"‫ "לְ א ְת ְכנָעָ א‬,‫ ְכ ַת ְרגומו‬.‫’’‘ לענת‬
\

1
 ‫לענת‬Translate as the Targum: TO BE HUMBLED. It is of the same derivation as ‫ עני‬poor, so that the
passage signifies, “thou refusest to be poor and lowly before Me.”

2. Derekh HaShem దెరెహ్ హషేం ‫'דרך ה‬

Part Two, On Israel and the Nations
‫ והנה ראתה החכמה העליונה היות‬:‫ההשתדלות שנתן לבני אדם מאחר החטא עד הפלגה וענין הפלגה‬
‫ראוי שזה ההשתדלות יתחלק לשרשיי וענפיי פי׳ שיהיה בתחלה זמן ההשתדלות לשרשים שבתולדות‬
‫ואח״כ לענפים שבהם והיינו כי המין האנושי כלו היו צריך עדיין שיקבע ענינו כראוי ויתוקן מן הקלקולים‬
‫שנהיו בו ולפי סדר ההדרגה הנה היה ראוי שיקבעו בראשונה שרשיהם וראשיהם של תולדות האדם לעמוד‬
‫ והנה הגביל הזמן‬.‫במדריגה מתוקנת ויעמדו בה הם וענפיהם כי הענפים ימשכו תמיד אחר השרש‬
‫להשתדלות השרשי הזה שמי שיזכה (מכלל הנמצאים באותם הזמנים שהיה שער זה נפתח והיה בידם להגיע‬
‫לזה הענין) ויכין את עצמו כראוי יקבע לשרש א׳ טוב ויקר מוכן למעלה הרמה הראויה למי שהוא אדם במצב‬
‫ פי׳ באותה‬.‫ וכן ישיג שיותן לו להוציא תולדותיו הראוים לו כלם בבחינתו‬.‫ה טוב ולא אדם במצב המקולקל‬
‫ והנה כל אותו הזמן‬.‫המדריגה והמצב שכבר השיג הוא בשרשיותו והיה הזמן הזה מאדה״ר עד זמן הפלגה‬
‫לא חדלו צדיקים דורשים האמת לרבים כגון חנוך מתושלח שם ועבר ומזהירים אותם שיתקנו את עצמם‬
‫וכיון שנתמלאו סאתם של הבריות דהיינו בזמן הפלגה שפט במדת משפטו ית׳ היות ראוי שיגמר זמן‬
‫ההשתדלות השרשיי ויהיה קצם של הדברים שיקבע מה שראוי ליקבע בבחי׳ השרשים לפי מה שכבר‬
‫ ואז השגיח ית״ש על כל בני האדם וראה כל המדריגות שהיה ראוי שיקבעו‬.‫נתגלגל ונהיה עד עת הקץ ההוא‬
‫ והנה כפי מה שהונחו הם כן נגזר‬.‫בם האנשים ההם כפי מעשיהם וקבעם בם בבחינתם השרשיית כמ״ש‬
‫ כפי מה שכבר שוער שהיה ראוי לשרש ההוא ונמצאו כלם מינים קבועים‬.‫עליהם שיהיו מוציאים התולדות‬
‫בעולם כל א׳ בחוקו וטבעו ככל שאר המינים שבבריות ונותן להם להוציא תולדותיהם בחקם ובחינתם ככל‬
‫ ואמנם נמצאו כלם לפי המשפט העליון ראוים לישאר במדריגת האנושית השפלה שהגיעו לה‬.‫שאר המינים‬
‫אדה״ר ותולדותיו מפני החטא ולא גבוהים מזה כלל ואברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה ונקבע להיות אילן‬
‫ ואז נתחלק העולם‬.‫מעולה ויקר כפי מציאות האנושית במדריגתו העל יונה וניתן לו להוציא ענפיו כפי חקו‬
‫לע׳ אומות כל א׳ מהם במדריגה ידוע אבל כלם בבחי׳ האנושיות בשפלותו וישראל בחי׳ האנושיות בעילויו‬
‫והנה אחר הענין הזה נסתם שער השרשי והתחיל הגלגול וההנהגה בענפים כל א׳ לפי ענינו ונמצא שאעפ״י‬
‫שלכאורה נראה ענינינו עתה וענין הקודמים שוה באמת איננו כך אלא עד הפלגה היה הזמן שרשי האנושיות‬
‫ונתגלגלו הדברים בבחי׳ זו וכשהגיע קץ זמן זה נקבע הדבר כפי המשפט והתחיל זמן אחר שהוא זמן הענפים‬
:‫שעודנו בו עתה‬
The effort allowed people after the sin (of Adam) until the dispersion (of the Tower of Babel) and the
content of the dispersion: Behold that the Supreme Wisdom saw that it was appropriate that this effort be
divided between the roots and the branches. This means that at first there would be time for the efforts of the
roots, and afterwards for their branches. For all of the human species still needed that its character be set as was
appropriate, and to be refined from the corruptions that went into it. And according to the order of levels, it was
surely appropriate to first set up the roots and heads of the generations of man to stand on a refined level - for
them and their branches. For branches always follow after the root. And behold It limited this time for the effort
of the roots, for someone (from any of those existing at that time, as this gate was [wide] open and this matter
was attainable for them) to merit and establish himself as fit, to be fixed as the one good and precious root that
is fit for the high status of one who is man in a good state, and not man in a corrupted state. And so he would
achieve that he be allowed to bring out his offspring, all according to what is proper for him, in his way - meaning
in the level and state that he already achieved in his being a root. And this time period was from Adam to the
time of the Dispersion (after the Tower of Babel). And behold that [during] that entire time, righteous people -
such as Chanokh, Metushelach, Shem and Eiver - did not stop from teaching the truth to the masses and warning
them to improve themselves. But once the measure of the creatures was full - meaning at the time of the
Dispersion - His trait of justice, may He be blessed, judged that the period of time for the effort of the roots end.
So it would be the end of the things that could be set according to what is proper to set at the roots, according to
what already transpired and was until the time of that end. And then He, may His name be blessed, oversaw all
people and saw all the levels that were fitting for these people to have set according to their deeds, and He set
them on the root level, as we have explained. And according to that which they established, would be what was
2
decreed upon them; to bring out offspring according to what was already determined to be fit for that root. And
they would all be set types in the world - everyone according to his qualities and nature - like all the other species
of the creations. And so He allowed them to produce offspring according to their qualities and their character
like all the other species. However, according to the Supreme Justice, they were all found to be fit to stay on the
lowly level of mankind that Adam and his offspring had reached due to his sin - and not higher than this at all.
And it was Abraham alone that was chosen because of his deeds. He had raised himself and was set to be an
excellent and precious tree, according to the higher level of human existence, such that it was [also] given to him
to produce his branches according to his qualities. And then the world was divided into seventy nations - each
one of them at a certain level, but all of them in the way of mankind in its lowliness, whereas Israel was in the
way of mankind in its height. And after this matter, the gate of roots was closed and the development and
direction of the branches began - each one according to his character. And so even though, prima facie, it appears
that our situation now and the situation of the earlier ones is the same, in truth it is not like that. Rather until the
Dispersion, it was the time of the roots of mankind, and things developed in this way. But when the end of this
time period arrived, the [status of the roots] was fixed according to justice; and a new different time period began.
This was the time period of the branches that we are still in now.
3. Mesilat Yesharim మెసిలత్ యెషారిం ‫מסילת ישרים‬
Chapter 12
‫בְּ דַ ְּרכֵי ְּק ִניַת הַ ְּנ ִקיּות‬
:‫וְ הִ ְתּבֹונֵן וְ ִת ְראֶׁ ה שֶׁ יֵש כָאן שָ ֹלש מַ דְ ֵרגֹות‬
If you contemplate and consider the matter, you will see that there are three different levels here:

.‫ּסּורים עַצְ מָ ם‬
ִ ‫יֵש הָ ִא‬
The prohibited things themselves.
.‫וְ יֵש סְ יָגֹותֵ יהֶׁ ם וְ הֵ ם הַ גְ זֵרֹות וְ הַ ִמ ְשמָ רֹות שֶׁ ָגזְרּו ֲחכָמֵ ינּו זַ"ל עַל כָל י ְִׂש ָראֵ ל‬

Their "fences", namely, the decrees and safeguards instituted by our sages, of blessed memory,
enacted for every Jew.
‫ לְ הַ נִ יחַ ִמן הַ הֶׁ תֵ ִרים עַצְ מָ ם‬,‫ ְדהַ ְינּו‬,‫ לִ הְ יֹות כֹונֵס ּבְ תֹוְך שֶׁ ּלֹו ּובֹונֶׁה גְ דֵ ִרים לְ עַצְ מֹו‬,‫וְ יֵש הַ הֶׁ ְרחֵ קִ ים שֶׁ מֻּטָ ל עַל כָל פָרּוש ּופָרּו ש ַלעֲׂשֹות‬
.‫שֶׁ ּל ֹּא נֶׁאֶׁ סְ רּו לְ כָל י ְִׂש ָראֵ ל וְ לִ פְ רֹוש מֵ הֶׁ ם כְ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶׁה ְמרֻּ חָ ק ִמן הָ ַרע הֶׁ ְרחֵ ק גָדֹול‬
The distancing measures incumbent on every Parush (man of Separation) to make for himself to
withdraw in and build [additional] personal fences, namely, to abstain from permitted things
themselves which are not forbidden to every Jew and separate from them in order to keep far away
from the evil a great distance.

‫ ל ֹּא דַ יְָך מָ ה שֶׁ אָ סְ ָרה‬:)‫ ַוה ֲֵרי ֲחכָמֵ ינּו זַ"ל אָ ְמרּו (ירושלמי נדרים פט‬,‫ּסּורים‬ ִ ‫ ִמ ַניִן לָנּו לִ הְ יֹות מֹוסִ יפִ ים וְ הֹולְ כִ ים ּבָ ִא‬,‫וְ ִאם ת ֹּאמַ ר‬
,‫ שֶׁ אַ תָ ה ּבָ א ֶׁלאֱסֹּ ר ָע לֶׁיָך דְ בָ ִרים אֲחֵ ִרים? ַוה ֲֵרי מָ ה שֶׁ ָראּו ֲחכָמֵ ינּו זַ"ל ּבְ חָ כְ מָ תָ ם שֶׁ צָ ִריְך ֶׁלאֱסֹּ ר וְ ַלעֲׂשֹות ִמ ְשמֶׁ ֶׁרת כְ בָ ר עָׂשּוהּו‬,‫תֹורה‬ ָ
,‫ּומָ ה שֶׁ הִ נִ יחּו לְ הֶׁ תֵ ר הּוא ִמפְ נֵי שֶׁ ָראּו הֱיֹותֹו ָראּוי לְ הֶׁ תֵ ר וְ ל ֹּא לְ ִאּסּור‬

If you ask: On what grounds should we add on additional prohibitions? Our sages of blessed memory
already said: "is what the Torah prohibited not enough for you that you seek to forbid on yourself
additional matters?!" (Yerushalmi Nedarim 9:1). Surely that which our sages, in their great wisdom,
saw necessary to prohibit and make fences they already did so. Thus that which they left as permitted
is because they deemed proper for it to be permitted and not forbidden.
‫ּומ ֻּענֶׁה וְ ל ֹּא ֶׁנ ֱהנֶׁה‬
ְ ‫ וְ נִ ְמצָ א ִאם כֵן הָ אָ דָ ם שֹומֵ ם‬,‫ שֶׁ אֵ ין גְ בּול לַדָ בָ ר הַ זֶׁה‬,‫וְ לָמָ ה נְ חַ דֵ ש עַתָ ה גְ זֵרֹות אֲשֶׁ ר ל ֹּא ָראּו הֵ ם לִ גְ זֹּ ר אֹותָ ם? וְ עֹוד‬
‫ שֶׁ ע ִָתיד אָ דָ ם לִ תֵ ן ִדין לִ פְ נֵי הַ מָ קֹום עַל ָכל מָ ה שֶׁ ָראּו עֵינָיו וְ ל ֹּא ָרצָ ה‬:)‫ ַו ֲחכָמֵ ינּו זַ"ל אָ ְמרּו (ירושלמי קדושין פד‬,‫ִמן הָ עֹולָם כְ לָל‬
.‫ וְ כֹּ ל אֲשֶׁ ר שָ אֲלּו ֵעינַי ל ֹּא אָ צַ לְ ִתי מֵ הֶׁ ם‬:)‫ וְ אַ סְ ְמכּוהָ אַ קְ ָרא (קהלת ב‬,‫ֶׁלאֱכֹּ ל ִממֶׁ נּו אַ ף עַל פִ י שֶׁ הָ יָה מֻּתָ ר לֹו וְ הָ יָה יָכֹול‬
Why then should we now adopt new decrees which they did not see fit to enact? Furthermore, there is
no end to this matter. Thus, a man would soon be desolate and afflicted, deriving no enjoyment
whatsoever from this world, while our sages, of blessed memory, said: "a person will in the future be
held accountable before G-d on all that his eyes beheld and he did not want to eat from it" (Yerushalmi
3
Kidushin 4:12). This is even though it was permitted to him and he had the ability to do so. They
brought support for this from scripture: "all that my eyes desired I did not deprive them" (Kohelet
2:10).
‫רּושים‬
ִ ְ‫ פ‬,‫דֹושים ִתהְ יּו‬
ִ ְ‫ ק‬:)‫ הּוא מָ ה שֶׁ ֶׁנאֱמַ ר (תורת כהנים‬,‫ כִ י הַ פְ ִרישּות וַדַ אי צָ ִריְך ּומֻּכְ ָרח וְ הִ זְהִ ירּו ָעלָיו ֲחכָמֵ ינּו זַ"ל‬,‫הַ ְתשּובָ ה הִ יא‬
.‫ִתהְ יּו‬
The answer to this is that Separation is certainly needed and essential. Our sages of blessed memory
exhorted us on this saying (Torat Kohanim 19:2): "'you shall be holy' (Vayikra 19:2) - you shall be
Perushim (men of Separation)".
.‫ כָל הַ יֹושֵ ב ּבְ תַ עֲנִ ית נִקְ ָרא קָ דֹוש קַ ל וָחֹּ מֶׁ ר ִמ ָנזִיר‬:)‫עֹוד אָ ְמרּו (תענית יא‬

They further said: "whoever fasts is termed 'holy', we can make this inference from the case of a Nazir"
(Taanit 11a).
‫יט ָרא שֶׁ ל ּבָ ׂשָ ר הָ יּו‬
ְ ִ‫ אָ ְמרּו ָעלָיו שֶׁ ְשתֵ י ֲאגֻּדֹות שֶׁ ל י ָָרק וְ ל‬,‫ זֶׁה חִ זְקִ יָהּו מֶׁ לְֶׁך יְהּו דָ ה‬,‫ צַ דִ יק אֹּ כֵל לְ ׂשֹּבַ ע נַפְ שֹו‬:)‫עֹוד אָ ְמרּו (פסיקתא‬
!?‫אֹומ ִרים זֶׁה מֶׁ לְֶׁך‬ ְ ְ‫ וְ הָ יּו י ְִׂש ָראֵ ל מַ לְ עִ יגִ ין ו‬,‫מַ עֲלִ ין לְ ָפנָיו ּבְ כָל יֹום‬
They further said (Pesikta D'Rav Kahana 6:2): "'the righteous man eats to sate his soul' - this refers to
Chizkiyahu, King of Judah, whose meal consisted of two bunches of vegetables and a litra of meat.
The Jews would mock him saying: 'this is a king?'".
‫ֵיתי ִמן הָ עֹולָם‬
ִ ‫ גָלּוי וְ יָדּו ַע לְ ָפנֶׁיָך שֶׁ ּל ֹּא ֶׁנ ֱהנ‬,‫ שֶׁ ּבִ ְשעַת ִמיתָ תֹו זָקַ ף עֶׁׂשֶׁ ר אֶׁ צְ ּבְ עֹותָ יו וְ אָ מַ ר‬,‫ ּבְ ַרּבֵ נּו הַ קָ דֹוש‬:)‫עֹוד אָ ְמרּו (כתובות קד‬
.‫הַ זֶׁה אֲפִ ּלּו ּבְ אֶׁ צְ ּבַ ע קְ טַ נָה שֶׁ ּלִ י‬
They further said regarding the holy Rabeinu HaKadosh, who before his death lifted his ten fingers
and said: "it is revealed and known to You that I did not derive pleasure from this world, not even to
my little finger."
.‫ּוש ִתיָה שֶׁ ּל ֹּא יִ כָנְ סּו ּבְ תֹוְך מֵ עָיו‬
ְ ‫תֹורה שֶׁ ִיכָנְ סּו ּבְ תֹוְך מֵ עָיו י ְִת ַפּלֵל עַל אֲכִ ילָה‬
ָ ‫ עַד שֶׁ אָ דָ ם ִמ ְת ַפּלֵל עַל דִ בְ ֵרי‬:)‫עֹוד אָ ְמרּו (תנד"א כו‬

They further said (Yalkut Shimoni 247:830): "before a man prays that the words of Torah enter his
innards, he should first pray that food and drink not enter them".

‫מֹורים הֵ פְֶׁך‬
ִ ַ‫ צְ ִריכִ ים אָ נּו לְ תָ ֵרץ הַ מַ אֲמָ ִרים ה‬,‫ עַל כָל פָנִ ים‬,‫ אָ ְמנָם‬.‫מֹורים ּבְ פֵרּוש צֹּ ֶׁרְך הַ פְ ִרישּות וְ הַ חֹובָ ה ּבֹו‬
ִ ‫הֵ ן כָל אֵ ּלֶׁה מַ אֲמָ ִרים‬
.‫זֶׁה‬
All these statements clearly teach the need for Separation and its duty. However, in any case, we
must reconcile the statements which indicate the contrary of this.
,‫ וְ יֵש פְ ִרישּות שֶׁ ֻּהזְהַ ְרנּו ָעלָיו לְ בִ לְ ִתי הִ כָשֵ ל ּבֹו‬,‫ יֵש פְ ִרישּות שֶׁ נִצְ טַ ּוִ ינּו ּבֹו‬:‫אַ ְך הָ עִ נְ יָן הּוא כִ י וַדַ אי חִ ּלּוקִ ים ַרּבִ ים וְ עִ קָ ִרים יֵש ּבַ דָ בָ ר‬
.‫ אַ ל ְתהִ י צַ דִ יק הַ ְרּבֵ ה‬:)‫וְ הּוא מַ ה שֶׁ אָ מַ ר ְשֹלמֹּ ה הַ מֶׁ לְֶׁך ָעלָיו הַ שָ לֹום (קהלת ז‬
The explanation is that the matter certainly involves many fundamental distinctions. There is [good]
Separation which we are commanded in and there is [bad] Separation which we are warned not to
stumble in. This is what king Shlomo said: "do not be overly righteous" (Kohelet 7:16).
‫ ּוכְ מֹו שֶׁ כָתַ בְ נּו כְ בָ ר לְ מַ עְ ָלה‬,‫ כִ י הִ נֵה אַ חַ ר שֶׁ הִ ְתּבָ אֵ ר לָנּו הֱיֹות כָל עִ נְ ְינֵי הָ עֹולָם נִ ְסיֹונֹות לָאָ דָ ם‬,‫ וְ נ ֹּאמַ ר‬.‫ּונְ בָ אֵ ר עַתָ ה הַ פְ ִר ישּות הַ טֹוב‬
‫ י ְִתּבָ ֵרר ּבְ הֶׁ כְ ֵרחַ שֶׁ כָל מָ ה שֶׁ יּוכַל הָ אָ דָ ם לְ הִ מָ לֵט‬,‫וְ הֹוכַחְ נּוהּו ּבִ ְראָ יֹות וְ הִ ְתאַ מֵ ת לָנּו גַם כֵן רֹּ ב חֻּלְ שַ ת הָ אָ דָ ם וְ קִ ְרבַ ת דַ עְ תֹו אֶׁ ל הָ ָרעֹות‬
‫ כִ י הִ נֵה אֵ ין לְ ָך תַ עֲנּוג עֹול ִָמי אֲשֶׁ ר ל ֹּא יִ ְמשֹּ ְך‬.‫נִשמָ ר יֹותֵ ר ִמן הָ ָרעָה אֲשֶׁ ר ּבְ ַרגְ לֵיהֶׁ ם‬ ְ ‫ כְ דֵ י שֶׁ יִהְ יֶׁה‬,‫ִמן הָ עִ נְ יָנִ ים הָ אֵ ּלֶׁה ָראּוי שֶׁ ַיעֲׂשֵ הּו‬
.‫אַ ח ֲָריו אֵ יזֶׁה חֵ טְ א ּבַ עֲקֵ בֹו‬
We will now explain the good type of Separation. After it has become clear to us that all matters of
this world are trials to a man, as we wrote earlier and demonstrated with proofs, and likewise after we
have truly realized man's great frailness and his close disposition to all evil, it will perforce be clear
that man should do whatever he can to spare himself from these matters in order to protect himself
from the evil which is at their feet. For there is no worldly pleasure which does not draw after it some
sin in its heel.

4
‫ּומ ְשתֶׁ ה‬
ִ ,‫ ִמּלּוי הַ כ ֵָרס מֹושֵ ְך אַ ח ֲָריו פְ ִריקַ ת הָ עֹול‬,‫ אָ ְמנָם‬.‫ הִ נֵה ֻּמ תָ ִרים הֵ ם‬,‫ּסּורי הָ אֲכִ ילָה‬ ֵ ‫ הַ מַ ֲאכָל וְ הַ ִמ ְשתֶׁ ה כְ שֶׁ נִקּו ִמכָל ִא‬:‫דֶׁ ֶׁרְך מָ שָ ל‬
‫ הִ נֵה ִאם ַפעַם אַ חַ ת‬,‫ּוש ִתיָה‬ ְ ‫ כָל שֶׁ ֵכן שֶׁ ּבִ הְ יֹות הָ אָ דָ ם מַ ְרגִ יל עַצְ מֹו לִ ְׂשּבֹּ ַע מֵ אֲכִ ילָה‬.‫ּושאָ ר דְ בָ ִרים ָרעִ ים‬ ְ ‫הַ יַיִן מֹושֵ ְך אַ ח ֲָריו הַ זְנּות‬
.‫ יִכְ אַ ב לֹו וְ י ְַרגִ יש ְמאֹּ ד‬,‫יֶׁחְ סַ ר לֹו ְרגִ ילּותֹו‬
For example: food and drink, when clean of all dietary prohibition are permitted to eat. But filling one's
belly draws after it removal of the yoke of Heaven, and drinking of wine draws after it licentiousness
and other evils. All the more so, once a person habituates himself to satiate [his belly] with food and
drink. For then if but one time he lacks fulfilling his habit, it will greatly pain and disturb him.
,‫ּומשָ ם נִ ְמשָ ְך אֶׁ ל הָ ָעוֶׁל וְ הַ ָגזֵל‬ִ ‫חֹורה וִ יגִ יעַת הַ קִ נְ יָן לְ שֶׁ ִתהְ יֶׁה שֻּ לְ חָ נֹו עֲרּוכָה כִ ְרצֹונֹו‬
ָ ְ‫ּומפְ נֵי זֶׁה נִ ְמצָ א הּוא מַ כְ נִ יס עַצְ מֹו ּבְ תֹּ קֶׁ ף עֲמַ ל הַ ּס‬
ִ
.‫ּומן הַ ְתפִ ּלָה‬
ִ ‫תֹורה‬ָ ַ‫ּומן ה‬ִ ‫ ּומֵ סִ יר עַצְ מֹו ִמן הָ עֲבֹודָ ה‬,‫ּומשָ ם אֶׁ ל הַ ְשבּועֹות וְ כָל ְשאָ ר הַ חֲטָ ִאים הַ ּבָ ִאים אַ חַ ר זֶׁה‬ ִ
Due to this, he inserts himself in the rush of business toil and acquiring possessions in order that his
table be set as he wishes. From there he is further drawn to wrongdoing and theft, and from there to
taking [false] oaths and all other sins which follow. He thus goes away from the divine service, and
from Torah study and prayer.
23/1/24
4. Talmud Babli, Sanhedrin 57a - 57b
‫ נז ב‬- ‫ סנהדרין נז א‬,‫תלמוד בבלי‬
‫רב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרי על שבע מצות בן נח נהרג גלי רחמנא בחדא והוא הדין לכולהו‬

Rav Huna, Rav Yehuda, and all of the other students of Rav say: A descendant of Noah is
executed for transgressing any of the seven Noahide mitzvot; the Merciful One revealed this
punishment with regard to one mitzva, the prohibition of bloodshed, and the same is true with
regard to all of them.

‫ועל הגזל בן נח נהרג והתניא על הגזל גנב וגזל וכן יפת תואר וכן כיוצא בהן כותי בכותי וכותי בישראל אסור וישראל בכותי‬
‫מותר ואם איתא ניתני חייב‬

The Gemara asks: But is a descendant of Noah executed for robbery? But isn’t it taught in a
baraita: With regard to the following types of robbery: One who steals or robs, and likewise one
who engages in intercourse with a married beautiful woman who was taken as a prisoner of war, and
likewise all actions similar to these, if they are done by a gentile to another gentile, or by a gentile
to a Jew, the action is prohibited; but if a Jew does so to a gentile, it is permitted? The Gemara
explains the question: And if it is so that a gentile is liable to be executed for robbery, and it is not
merely prohibited to him, let the baraita teach that he is liable to be executed.

‫משום דקבעי למיתני סיפא ישראל בכותי מותר תנא רישא אסור‬

The Gemara answers: Because the tanna wanted to teach in the latter clause that if a Jew does so to
a gentile, it is permitted, he taught in the former clause that if a gentile does one of these, it is
prohibited. If the baraita were to state that if a gentile does so, he is liable, it would have to state that
if a Jew does so to a gentile, he is exempt, because this is the opposite of liable. That would indicate
that it is actually prohibited for a Jew to do so to a gentile, and that he is merely exempt from liability,
which is not the case. Therefore, the word prohibited is used with regard to a gentile. Therefore, this
does not prove that a gentile is exempt from capital punishment.

‫והא כל היכא דאית ליה חיובא מיתנא קתני דקתני רישא על שפיכות דמים כותי בכותי וכותי בישראל חייב ישראל בכותי פטור‬

The Gemara challenges: But wherever there is liability for capital punishment, this tanna teaches it;
as it is taught in the first clause: With regard to bloodshed, if a gentile murders another gentile, or
a gentile murders a Jew, he is liable. If a Jew murders a gentile, he is exempt. Evidently, the term
liable is used in the baraita.

5
 ‫התם היכי ליתני ליתני אסור ומותר והתניא כותי ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין‬

The Gemara answers: There, in that case, how should the tanna teach it? Should he teach it using
the terms prohibited and permitted, indicating that a Jew may kill a gentile ab initio? But isn’t it
taught in a baraita that with regard to a gentile, and likewise with regard to Jewish shepherds of
small livestock, who were typically robbers, one may not raise them out of a pit into which they fell,
and one may not lower them into a pit? In other words, one may not rescue them from danger, but
neither may one kill them ab initio. With regard to robbery, the term permitted is relevant, as it is
permitted for a Jew to rob a gentile.

‫כיוצא בו בגזל מאי היא אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא לפועל בכרם‬

The Gemara returns to discuss the details of the prohibition of robbery mentioned in the baraita, which
included actions similar to it. The Gemara asks: With regard to robbery, to what actions similar to
it is the baraita referring? Rav Aḥa bar Ya’akov says: It is necessary only to teach the halakha of a
laborer working in a vineyard who eats from the fruit of the vineyard; his action is similar to robbery,
and it is prohibited for a gentile to do so.

‫פועל בכרם אימת אי בשעת גמר מלאכה התירא הוא אי לאו בשעת גמר מלאכה גזל מעליא הוא‬

The Gemara asks: When does this laborer in a vineyard eat from the fruit? If he does so at the time
of the completion of the work, i.e., while he is harvesting the fruit, it is permitted for him to do so,
just as a Jew working for another Jew is allowed to do so. If it is not at the time of the completion of
its work, eating the fruit is full-fledged robbery, and there is no novel element to this case.

‫אלא אמר רב פ פא לא נצרכה אלא לפחות משוה פרוטה אי הכי כותי בישראל אסור הא בר מחילה הוא נהי דבתר הכי מחיל‬
‫ליה צערא בשעתיה מי לית ליה‬

Rather, Rav Pappa says that the mention in the baraita of actions similar to robbery is necessary
only to teach the halakha of one who robs another of less than the value of one peruta. The Gemara
asks: If so, why does the baraita state that it is prohibited for a gentile to do so to a Jew? Isn’t a Jew
apt to forgive such a tiny debt? Why is this considered robbery? The Gemara answers: Although
afterward the owner forgives him, does he not incur distress at the time of the robbery?
Consequently, at the time of the robbery the robber commits a transgression and is liable to be punished
for it.

‫כותי בכותי כיוצא בהן כיון דלאו בני מחילה נינהו גזל מעליא הוא‬

The Gemara challenges: If the mention of actions similar to robbery is referring to the robbery of less
than the value of one peruta, what is the novel element in the case of a gentile who robs a gentile?
Since they are not apt to grant forgiveness, robbing a gentile of even a minuscule amount is
considered full-fledged robbery, and not merely similar to robbery.

‫אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא לא נצרכה אלא לכובש שכר שכיר כותי בכותי וכותי בישראל אסור ישראל בכותי מותר‬

Rather, Rav Aḥa, son of Rav Ika, says that there is a different explanation: It is necessary only to
teach the halakha of one who withholds the wages of a hired laborer; for a gentile to do so to another
gentile and for a gentile to do so to a Jew is prohibited, but for a Jew to do so to a gentile is
permitted. This case is less obvious than other types of robbery, as instead of taking an item from the
victim, the robber withholds money that is due to the victim.

‫כיוצא ביפת תואר מאי היא כי אתא רב דימי א"ר אלעזר א"ר חנינא בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה‬

6
 The Gemara clarifies further: What is the action that is similar to engaging in intercourse with a
beautiful woman who is a prisoner of war, to which the baraita is referring? When Rav Dimi came
from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Elazar says that Rabbi Ḥanina says: In the case
of a descendant of Noah who designated a maidservant as a mate for his slave, and then he himself
engaged in intercourse with her, he is executed on her account. Although the maidservant is his
property and is not the slave’s full-fledged wife, nevertheless, he is guilty of adultery.

‫כיוצא בו דשפיכות דמים לא תניא אמר אביי אי משכחת דתניא רבי יונתן בן שאול היא דתניא רבי יונתן בן שאול אומר רודף‬
‫אחר חבירו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל‬

The Gemara comments: The baraita does not teach that a descendant of Noah is liable for actions
similar to bloodshed. Abaye says: If you find a baraita that teaches this, it is in accordance with the
opinion of Rabbi Yonatan ben Shaul. As it is taught in a baraita that Rabbi Yonatan ben Shaul
says: If a person pursues another to kill him, and the one being pursued can save himself by injuring
one of the limbs of the pursuer, but he does not save himself in this manner and instead kills the
pursuer,

57b
‫נהרג עליו‬

he is executed for killing him even though he acted in self-defense, and a descendant of Noah is also
killed for this.

‫אשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב בן נח נהרג בדיין א' ובעד אחד שלא בהתראה מפי איש ולא מפי אשה‬
‫ואפילו קרוב משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין‬

§ Rabbi Ya’akov bar Aḥa found that it was written in a book of Aggadot in the study hall of Rav:
Contrary to the halakha with regard to a Jew, a descendant of Noah is executed on the basis of the
verdict of even one judge, and by the testimony of even one witness, and without being given
forewarning before committing the transgression. He can be judged or testified against only by the
mouth of a man and not by the mouth of a woman; but even a relative may judge his case or testify
against him. The Sages said in the name of Rabbi Yishmael that a descendant of Noah is executed
even for killing fetuses.

‫ ה) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אפילו בדיין אחד‬,‫מנהני מילי אמר רב יהודה דאמר קרא (בראשית ט‬

The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Yehuda says: They are derived from
that which the verse states: “And your blood of your lives I will require; at the hand of every animal
I will require it; and at the hand of man, even at the hand of every man’s brother, I will require the life
of man” (Genesis 9:5). It is derived from the term “I will require,” which is stated in the singular, that
a descendant of Noah is executed on the basis of the verdict of even one judge.

‫ ה) מיד‬,‫ ה) אדרשנו ומיד האדם אפילו בעד אחד (בראשית ט‬,‫ ה) מיד כל חיה אפילו שלא בהתראה (בראשית ט‬,‫(בראשית ט‬
‫איש ולא מיד אשה אחיו אפילו קרוב‬

It is derived from the phrase “at the hand of every animal” that one is executed even without
forewarning, as an animal certainly cannot forewarn someone. It is derived from the phrase “I will
require it; and at the hand of man,” with “I” stated in the singular, that the sentence is issued on the
basis of the testimony of even one witness. It is derived from the phrase “at the hand of every man,”
that the judgment and testimony must be at the hand of a man, but not at the hand of a woman. It is
derived from the term “his brother” that the testimony of the witness is accepted even if he is a
relative of the defendant.

7
‫ ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך‬,‫משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין מאי טעמיה דרבי ישמעאל דכתיב (בראשית ט‬
‫איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו‬

It is stated in that book of Aggadot that the Sages said in the name of Rabbi Yishmael: A descendant
of Noah is executed even for killing fetuses. The Gemara asks: What is the reason for the opinion of
Rabbi Yishmael? The Gemara answers: It is derived from that which is written: “One who sheds
the blood of a person, by a person [ba’adam] his blood shall be shed” (Genesis 9:6). The word
ba’adam literally means: In a person, and is interpreted homiletically: What is a person that is in a
person? You must say: This is a fetus that is in its mother’s womb. Accordingly, a descendant of
Noah is liable for killing a fetus.

‫ותנא קמא תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק ושדי ליה האי באדם אסיפיה דקרא ודרוש ביה‬
‫הכי באדם דמו ישפך איזהו שפיכות דמים של אדם שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה חנק‬

The Gemara comments: And the first tanna, who does not derive the halakha concerning fetuses, is
the tanna of the school of Menashe, who says that all death penalties stated with regard to the
descendants of Noah are referring to nothing other than strangulation. And he interprets this verse
as follows: Cast, i.e., redirect, this term: “In a person,” and explain it with regard to the latter part
of the verse, and interpret it homiletically like this: “In a person, his blood shall be shed.” In what
manner is a person’s blood shed while it is in the person’s body, without external bleeding? You
must say that this is strangulation. It is therefore derived that the execution of a descendant of Noah
is by strangulation.

'‫ יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו‬,‫מתיב רב המנונא ואשה לא מפקדה והכתיב (בראשית יח‬

Rav Hamnuna raises an objection to the statement in the book of Aggadot that a descendant of Noah
can be judged or testified against only by a man and not by a woman: And is a woman who is a
descendant of Noah not commanded to establish courts of judgment? But isn’t it written with regard
to Abraham, who at that point had the status of a descendant of Noah: “For I have known him, to the
end that he may command his sons and his household after him, that they may keep the way of the
Lord, to do righteousness and justice” (Genesis 18:19). The word “household” is referring to the
women, indicating that they are also commanded to execute justice.

‫הוא מותיב לה והוא מפרק לה בניו לדין ביתו לצדקה‬

He raises the objection and he resolves it: Abraham commanded his sons to carry out justice,
whereas his household, the women in his family, he commanded to give charity; the Hebrew word
for righteousness [tzedek] can also mean charity [tzedaka].

‫א מר ליה רב אויא סבא לרב פפא אימא בת נח שהרגה לא תיהרג מיד איש ולא מיד אשה כתיב אמר ליה הכי אמר רב יהודה‬
‫שופך דם האדם מכל מקום‬

Rav Avya the Elder said to Rav Pappa: Why not say that a female descendant of Noah who killed
someone should not be executed; as it is written: “At the hand of every man,” and not “at the
hand of every woman”? Rav Pappa said to him: This is what Rav Yehuda says: It is derived from
the phrase “one who sheds the blood of a person” that one who murders is liable to be executed in
any case, whether that person is male or female.

)‫ כד‬,‫ כד) על כן יעזב איש ולא אשה א"ל הכי אמר רב יהודה (בראשית ב‬,‫אימא בת נח שזינתה לא תיהרג דכתיב (בראשית ב‬
‫והיו לבשר אחד הדר ערבינהו קרא‬

Rav Avya asked further: Why not say that a female descendant of Noah who committed adultery
should not be executed, as it is written: “Therefore a man shall leave his father and his mother, and
shall cleave to his wife, and they shall be one flesh” (Genesis 2:24); a man, but not a woman? Rav
8
 Pappa said to him: This is what Rav Yehuda says: At the end of the verse it states: “And they shall
be one flesh.” The verse then combines men and women, indicating that the same halakha applies to
both.

‫ ו) איש איש לרבות את הכותים שמוזהרין על העריות כישראל‬,‫ת"ר איש מה תלמוד לומר (ויקרא יח‬

§ The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “No one [ish ish] shall approach any that is
kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6): The verse could have stated: One [ish] shall
not approach. Why must the verse state “no one”? It is to include the gentiles, who are prohibited
from engaging in forbidden sexual relations, as Jews are.

‫והא מהכא נפקא מהתם נפקא לאמר זה גילוי עריות‬

The Gemara asks: But is it derived from here? It is derived from there, from the verse that was
already interpreted as teaching this halakha: “And the Lord God commanded the man, saying”
(Genesis 2:16), this alludes to forbidden sexual relations (see 56b).

‫התם בעריות דידהו והכא בעריות דידן דקתני סיפא בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל‬

The Gemara answers: There, the verse is referring to their women, gentiles, with whom relations are
forbidden. And here it is referring to our women, Jews, with whom relations are forbidden. In
other words, a gentile who engages in intercourse with a married Jewish woman is liable. As it is
taught in the latter clause of the baraita: If a gentile engages in intercourse with those Jewish
women with whom relations are forbidden, i.e., a married Jewish woman, he is judged according
to the halakhot of the Jews.

‫למאי הלכתא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה‬

The Gemara asks: With regard to what halakha is this gentile judged according to the halakhot of
the Jews? Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The statement of the baraita is necessary
only to teach these halakhot: That he must be judged by a Sanhedrin, and that he is punished only if
two witnesses testify concerning him, and only if he was issued a forewarning before his
transgression.

‫מגרע גרע‬

The Gemara asks: Should the halakha of a gentile who engaged in intercourse with a forbidden Jewish
woman be less stringent than that of a gentile who engaged in intercourse with a forbidden gentile
woman, in which case these conditions do not apply?

‫אלא א"ר יוחנן לא נצרכה אלא לנערה המאורסה דלדידהו לית להו דדיינינן להו בדינא דידן‬

Rather, Rabbi Yoḥanan says: The statement of the baraita is necessary only to teach the halakha in
the case of a gentile who engages in intercourse with a betrothed young Jewish woman, which does
not apply to gentiles. By halakha, only marriage applies to gentiles, not betrothal. Therefore, we judge
them according to our halakha in that case.

‫אבל אשת איש בדינא דידהו דיינינן להו והתניא בא על נערה המאורסה נידון בסקילה על אשת איש נידון בחנק ואי בדינא‬
‫דידהו סייף הוא‬

The Gemara asks: And with regard to gentiles who engage in intercourse with a married Jewish
woman, do we judge them according to their halakha? But isn’t it taught in a baraita: If a gentile
engages in intercourse with a betrothed young Jewish woman, he is punished by stoning; if he
engages in intercourse with a married Jewish woman he is punished by strangulation? The Gemara
9
 explains its question: And if they are judged according to their halakha, he would be executed by
the sword.

‫אמר רב נחמן בר יצחק מאי אשת איש דקתני כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה דלדידהו לית להו דיינינן להו בדינא דידן‬

Rav Naḥman bar Yitzḥak says: What is the meaning of the phrase: A married woman, which the
tanna teaches? It is referring to a case where the woman had entered the wedding canopy but had
not yet engaged in intercourse with her husband, in which case she is considered married according
to the halakhot that apply to Jews but not according to the halakhot that apply to gentiles. Since with
regard to gentiles, marriage has not yet taken effect, we judge them according to our halakhot.
Therefore, a gentile who engages in intercourse with such a Jewish woman is executed by strangulation.

‫דתני ר' חנינא בעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן‬

As Rabbi Ḥanina teaches: Gentiles can have the status of a married woman who has engaged in
intercourse with her husband, i.e., such a woman is considered married according to their laws, but
they cannot have the status of a married woman who has entered the wedding canopy but has not
engaged in intercourse with her husband.

‫תניא כוותיה דר' יוחנן כל ערוה שב"ד של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח‬
‫מוזהר עליה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הרבה עריות יש שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עליהן‬

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Any forbidden sexual
relations for which a Jewish court administers capital punishment are prohibited to a descendant
of Noah, and any forbidden sexual relations for which a Jewish court does not administer capital
punishment are not prohibited to a descendant of Noah; this is the statement of Rabbi Meir. And
the Rabbis say: There are many types of forbidden sexual relations for which a Jewish court does
not administer capital punishment and are nevertheless prohibited to a descendant of Noah.

‫בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל בא על עריות בן נח נידון בדיני בן נח ואנו אין לנו אלא נערה המאורסה בלבד‬

If a gentile engages in intercourse with those Jews with whom relations are forbidden, he is judged
according to the halakhot of the Jews. If he engages in intercourse with those descendants of Noah
with whom relations are forbidden, he is judged according to the halakhot of the descendants of
Noah. And we have only the case of a betrothed young woman as a case where a gentile is judged
according to the halakhot of the Jews, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.

‫ונחשוב נמי נכנסה לחופה ולא נבעלה האי תנא תנא דבי מנשה הוא דאמר כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק אידי ואידי‬
‫חנק הוא‬

The Gemara suggests: And let the tanna also count the case of a woman who had entered the
wedding canopy but had not yet engaged in intercourse with her husband. The Gemara explains:
This tanna is the tanna of the school of Menashe, who says that all death penalties stated with
regard to the descendants of Noah are referring to nothing other than strangulation, and since the
punishment in Jewish halakha for engaging in intercourse with a married woman is also strangulation,
both this punishment and that punishment are strangulation; there is no difference between the
halakha for Jews and the halakha for gentiles in such a case.

‫וסבר רבי מאיר כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה והא תניא גר‬

With regard to the opinion of Rabbi Meir stated in the first clause of the baraita, the Gemara asks: And
does Rabbi Meir hold that any forbidden sexual relations for which a Jewish court administers
capital punishment is prohibited to a descendant of Noah? But isn’t it taught in a baraita: With
regard to a convert
10
11
12
 5. మోరే నెవుహ్హేం ‫מורה נבוכים‬
The Guide for the Perplexed
Part 1, Chapter 2
‫ ׳פקוח׳ – לא תפול בשום פנים אלא על ענין גלות ידיעה לא ראות חוש יתחדש‬:‫ כי זאת המילה – רצוני לומר‬,‫ודע‬
‫ ״אשר עינים להם לראות‬:‫ ״פקוח אזנים ולא ישמע״ כאמרו‬,‫ ״אז תפקחנה עיני עורים״‬,‫״ויפקח אלהים את עיניה״‬
.‫ולא ראו״‬
Besides, you must know that the Hebrew word pakaḥ used in this passage is exclusively employed in
the figurative sense of receiving new sources of knowledge, not in that of regaining the sense of sight.
Comp., “God opened her eyes” (Gen. 21:19). “Then shall the eyes of the blind be opened” (Isaiah 38:8).
“Open ears, he heareth not” (ibid. 42:20), similar in sense to the verse, “Which have eyes to see, and see
not” (Ezek. 12:2).
‫ ״משנה פניו ותשלחהו״ – פרושו ובאורו כאשר שינה מגמת פניו – שולח (כי ׳פנים׳ שם‬:‫אבל אמרו על ׳אדם׳‬
‫נגזר מן ׳פנה׳ כי האדם בפניו יכון לדבר אשר ירצה כוונתו) – ואמר כאשר שינה פנותו וכיון הדבר אשר קדם‬
‫ וזהו העונש הדומה למרי ׳מדה כנגד מדה׳ הוא הותר לאכול מן‬.‫לו הצווי שלא יכון אליו – שולח מ׳גן עדן׳‬
‫הנעימות ולהנות בנחת ובביטחה; וכאשר גדלה תאותו ורדף אחרי הנאותיו ודמיוניו כמו שאמרנו ואכל מה‬
– ‫שהוזהר מאכלו – נמנע ממנו הכל והתחיב לאכול הפחות שבמאכל אשר לא היה לו מקודם מזון ואף גם זאת‬
‫ ״וישלחהו יי אלקים‬:‫אחר העמל והטורח כמו שאמר ״וקו ץ ודרדר תצמיח לך וכו׳ בזעת אפיך וכו׳״; ובאר ואמר‬
‫מגן עדן לעבוד את האדמה״; והשוהו כבהמות במזוניו ורוב עניניו כמו שאמר ״ואכלת את עשב השדה״ ואמר‬
.‫מבאר לזה הענין ״אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו״‬
When, however, Scripture says of Adam, “He changed his face (panav) and thou sentest him forth” Job
14:20), it must be understood in the following way: On account of the change of his original aim he was
sent away. For panim, the Hebrew equivalent of face, is derived from the verb panah, “he turned,” and
signifies also “aim,” because man generally turns his face towards the thing he desires. In accordance
with this interpretation, our text suggests that Adam, as he altered his intention and directed his thoughts
to the acquisition of what he was forbidden, he was banished from Paradise: this was his punishment; it
was measure for measure. At first he had the privilege of tasting pleasure and happiness, and of enjoying
repose and security; but as his appetites grew stronger, and he followed his desires and impulses, (as we
have already stated above), and partook of the food he was forbidden to taste, he was deprived of
everything, was doomed to subsist on the meanest kind of food, such as he never tasted before, and this
even only after exertion and labour, as it is said, “Thorns and thistles shall grow up for thee” (Gen. 3:18),
“By the sweat of thy brow,” etc., and in explanation of this the text continues, “And the Lord God drove
him from the Garden of Eden, to till the ground whence he was taken.” He was now with respect to food
and many other requirements brought to the level of the lower animals: comp., “Thou shalt eat the grass
of the field” (Gen. 3:18). Reflecting on his condition, the Psalmist says, “Adam unable to dwell in
dignity, was brought to the level of the dumb beast” (Ps. 49:13).
6. Hebrew ‫עברית‬
? ‫אתה נהנה מהביקור בארץ‬
.‫ נהניתי מאוד לבקר משפחה‬,‫כן‬
? ‫איפה הם גרים‬
. ‫בן דוד שלי והמשפחה שלו גרים בירושלים‬
. ‫זה הליכה של רבע שעה מהדירה שלהם לעיר העתיקה‬
. ‫נשמע כמו מיקום טוב‬
? ‫יש לך עוד משפחה בארץ‬
. ‫ דודה ודוד שלי גרים ליד ת"א‬,‫כן‬
. ‫ אני מתכנן לבקר אותם מחר‬,‫למעשה‬
. ‫שתהיה נסיעה טובה‬
13
 24/1/24
7. Duties of the Heart ‫חובות הלבבות‬
First Treatise on Unity, Chapter 2
:‫ובעבור זה מתחלק היחוד כפי התחלקות דעות בני אדם ויתרון הכרתם על ארבעה חלקים‬
Because of this the acceptance of the Unity falls into four divisions, corresponding to the different
levels of recognition and understanding in men:
‫תחלתם יחוד האל בלשון בלבד והמעלה הזאת היא ה מעלה אשר יגיע אליה הקטן והפתי אשר איננו יודע ענין האמונה ואין‬
.‫אמתתה קבוע בלבו‬
(1) Unity of G-d in the tongue only. This level is reached by the child and the simpleton who does not
understand the matter of (true) religion, and in whose heart its truth is not fixed.
‫והחלק השני הוא יחוד האל בלב ובלשון ע״ י הקבלה מפני שהוא מאמין במי שקבל מהם ואיננו יודע אמתת הענין מצד שכלו‬
‫ותבונתו והוא כעור הנמשך אחרי פקח ואפשר שיקבל ממקבל כמותו והוא כחברת עורים שם כל אחד מהם ידו על שכם חבירו‬
‫עד שהגיעו אל הפקח אשר בראש החבורה שמנהיגם שאם יפשע הפקח הזה בהם ויתעלם מהם ולא יזהר בשמירתם או אם יכשל‬
‫ יקרה לכל המקרה ההוא ויתעו מני דרך ואפשר שיפלו בבור או בגומין או שיכשלו בדבר שימנעם‬.‫אחד מהם או יקרהו מקרה‬
.‫מלכת‬
(2) Unity of G-d in the mind and in the tongue through Tradition, because he believes those who he
received from, but he does not understand the truth of the matter through his own intellect and
understanding. He is like the blind man who follows the seeing man, and it is possible that the one he
follows received the Tradition from a receiver like himself, whereby it would be like a procession of
blind men where each one places his hands on the shoulders of the fellow before him until at the head
is a seeing man who guides them all. If the seeing man fails them or neglects them and is not careful
to guard them, or if one of the blind men in the chain stumbles or some other trouble happens - all of
them will share the same fate, and will stray from the path; and it is possible they will fall in a pit or
ditch, or they will stumble in something which blocks their progress.
‫וכן המיחד מצד הקבלה אין בוטחין בו שלא יבא לידי שיתוף שאם ישמע דברי המשנים וטענותם אפשר שתשתנה דעתו ויטעה‬
.‫ולא יכיר ומפני זה אמרו רז״ל הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס‬
Similarly for one who proclaims the unity out of tradition, one cannot be sure he will not come to
association, that if he hears the words of the Meshanim and their claims, It is possible that he will
change his outlook, and will err without noticing. Because of this our Sages said: "Be eager to study
the Torah and know what to respond to an apikoros (heretic)" (Pirkei Avos 2:14).
‫והחלק הג׳ מחלקי היחוד הוא יחוד הבורא בלב ובלשון אחר שיוכל להביא עליו ראיות על אמתת מציאותו כדרך העיון מבלי דעת‬
‫ וזה דומה לפקח שהוא הולך בדרך והוא רוצה ללכת אל ארץ רחוקה והדרך מתחלקת לדרכים‬.‫ענין האחד האמת והאחד העובר‬
,‫רבים מסופקים ואיננו יודע ומכיר הדרך הנכונה אל העיר אשר שם מגמתו אליה אע״פ שהוא יודע אותו הצד ואותה הפאה‬
(3) The third group: Unity of G-d with the mind and the tongue after one can bring logical proofs
demonstrating the truth of His existence, but without understanding the matter of true Unity versus
temporary unity. This is like a seeing man who is travelling along the road, wishing to reach a faraway
land. Even though he knows the general direction, but the road splits to many uncertain roads, and he
does not recognize the correct road which leads to the city he wishes to reach.
‫והוא יגע למאד ואיננו מגיע אל חפצו מפני שאינו יודע הדרך כמו שאמר הכתוב (קהלת י) עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת‬
.‫אל עיר‬
He will greatly tire himself and will fail to reach his destination, because he does not know the (correct)
road, as the verse says: "the toil of the fool will tire him who knows not to reach a city" (Eccles. 10:15).

14
‫והחלק הרביעי הוא יחוד האלהים בל ב ובלשון אחר אשר ידע להביא הראיות עליו ולעמוד על אמתת אחדותו מדרך העיון‬
‫והסברות הנכונות השכליות וזהו החלק השלם והחשוב שבהם והמעלה הזאת היא אשר הזהיר עליה הנביא באמרו (דברים ד)‬
‫וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים וגומר‪:‬‬
‫‪(4) The fourth group: Acknowledgement of the Unity of G-d with the mind and the tongue after one‬‬
‫‪knows how to bring proofs on it, and to comprehend the truth of His Unity through intellectual derivation‬‬
‫‪and correct, sound reasoning - this is the complete and important group, and this is the level which the‬‬
‫‪prophet exhorted us in saying: "Know therefore this day, and set it in your heart, that the L-ord He is G-‬‬
‫‪d" (Deut. 4:39).‬‬
‫‪8. Emunoth ve Devot‬‬
‫్‪ ఎమునోత్ వెదెవోత‬האמונות והדעות‬
‫‪The Soul and Death, Chapter 1‬‬
‫בעצם הנפש והמות ובמה שסמוך לו ‪:‬‬
‫אמר יהודה בן שאול‪ .‬אמר המחבר‪ ,‬הודיענו אלהינו יתברך ויתעלה‪ ,‬כי התחלת נפש האדם בלבו‪ ,‬עם שלמות‬
‫צורת גופו‪ ,‬כאמרו (זכריה י"ב א') משא דבר י"י על ישראל נאם י"י נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם‬
‫בקרבו‪ .‬ושהוא שם חלקים לעמידתה מקובצים‪ .‬וכאשר ישלם יפריד ביניהם‪ ,‬עד שיתום מספר הנפשו' אשר‬
‫חייבה חכמתו לברוא אותם‪ ,‬וכאשר יתום אותם‪ ,‬יחבר בינם ובין גופותם וחלקיהם‪ ,‬והעמידו לנו נביאיו‬
‫האותות והמופתים על זה‪ ,‬וקבלנום מהרה‪ .‬ואחר כן התעסקנו להתקיים לנו זה בדרך העיון‪ ,‬על הדרך אשר‬
‫הלכנו בה בשאר המאמרים הקודמים‪:‬‬

‫ותחלת מה שראוי לחקור עליו עצם הנפש מה הוא? והוא שמצאתי בני אדם חולקים בעצמה‪ ,‬מחלוקות‬
‫נפלאות מטרידות הלבבות‪ ,‬אני רואה לעזוב זכרון רובם‪ ,‬ואביא מהם שבעה דעות‪ ,‬זולת הארבעה הראשוני‬
‫אשר קדם זכרם‪ ,‬ויהיו אחד עשר‪ .‬כי הארבע ההם‪ ,‬כבר בחנתים ודקדקתים ונפסדו ארבעתם ובטלו‪ .‬והם‬
‫הרוח ניים‪ ,‬ודעת שהדברים מעצם הבורא‪ ,‬ודעת שהם ממנו ומדבר אחר ודעת בעלי השניים‪ .‬וכיון שהנפש‬
‫אחד מהדברים הידועים‪ ,‬כאשר הכניסוה בכלל הדברים ההם‪ ,‬כבר נכנסה גם כן בכלל התשובה על‬
‫המאמרים ההם‪ ,‬ואין אנו צריכים לשנותם‪ ,‬אבל אזכור אלה השבעה‪ ,‬ואומר תחלה‪ ,‬מצאתי אנשים חושבים‪,‬‬
‫כי הנפש מקרה מהמקרי'‪ ,‬וכמדומה לי כי אשר הביאם אל המאמר הזה‪ ,‬בעבור שלא ראו אותה‪ ,‬אבל ראו‬
‫פעלה‪ ,‬וחשבו בעבור דקותה מהרגיש אותה בחוש‪ ,‬שהיא מקרה מפני דקות המקרים‪ ,‬ועם ה נחלקו חמש‬
‫מחלקות‪ ,‬קצתם חשבוה מקרה מניע עצמו‪ ,‬וקצם חשבוה שלמות לגשם טבעי‪ ,‬וקצתם חשבוה חבור הארבעה‬
‫טבעים‪ ,‬וקצתם חשבוה התקשר החושים‪ ,‬וקצתם סברו שהיא מקרה נולד מן הדם‪ .‬וכאשר התישבתי להתבונן‬
‫במאמרים האלה‪ ,‬אשר מקבץ אותם כלם המאמר שהיא מקרה‪ ,‬שהמקרה והשלמות והחבור וההתקשרות‬
‫וההתילדות במקרים‪ ,‬מצאתים כלם שקר מכמה צדדים‪ .‬אחד מהם‪ ,‬כי הדבר המקרי לא תבא ממנו החכמה‬
‫הגדולה הזאת‪ ,‬ואלה התבונו' הנכבדות אשר בם תקון העולם‪ ,‬כאשר זכרתי במאמר קודם לזה‪ .‬ועוד כי‬
‫המקרה לא יהיה נקרה במקרה אחר‪ ,‬בעבור מה שיש בזה מן ההפסד‪ .‬והנה אנחנו מוצאים הנפש נקרית‬
‫במקרים רבים‪ ,‬תאמר נפש חכמה‪ ,‬ונפש סכלה‪ ,‬ותאמר נפש זכה‪ ,‬ינפש רעה‪ ,‬ותאמר שיש לה אהבה ושנאה‬
‫ורצון וקצף‪ ,‬ושאר המדות הנודעות‪ ,‬ולא יתכן עם הענינים האלה שתהיה מקרה‪ ,‬אבל נראה אותה בענין הזה‬
‫מקבולה ההפכים‪ ,‬יותר ראויה שתהיה עצם‪ .‬והשני ראיתי אנשים חשבוה רוח‪ .‬והשלישי אנשים חשבוה אש‪,‬‬
‫ומצאתי אלה השני מאמרים עוד נפסדים‪ ,‬מפני שאם ה יתה רוח‪ ,‬היה טבעה חם ולח‪ ,‬ואלו היתה אש‪ ,‬היה‬
‫טבעה חם יבש‪ ,‬ואין אנו מוצאים אותה כן‪ .‬והרביעי מי שאמר שהיא שני חלקים‪ ,‬החלק האחד שכלי דברי‪,‬‬
‫ואיננו כלה והוא שוכן בלב‪ .‬והשני חיוני‪ ,‬והוא מתפשט בשאר הגוף והוא כלה‪ .‬והתאמת לי עוד כי זה טעות‪,‬‬
‫כי החלק הדבר אלו היה ז ולת החלק המתפש' בגוף‪ ,‬לא היה אפש' שימזגו‪ ,‬מפני שזה קדמון וזה חדש‪ ,‬וזה‬
‫כלה וזה איננו כלה‪ .‬ועוד אלו היה החלק הדברי זולת חלק המתפשט בגוף לא ישמע ולא יראה ולא יחוש שאר‬
‫החושים‪ .‬ואין בתשובה הזאת אשר השיבותי‪ ,‬כי החושים יהיו קצתם לקצתם‪ ,‬וידבר הדבור על כלם‪ ,‬כאשר‬
‫פרשתי במאמר הראשון; אבל אומר כי הנראה מן המאמר הזה הוא‪ ,‬שהנה שתי נפשות מפני שכל חלק לבד‪.‬‬
‫והחמישי' מי שאמר שהיא שני אוירים‪ ,‬האחד מהם בפנים‪ ,‬והשני בחוץ‪ .‬והצריכו למאמר הזה‪ ,‬שמצאוה לא‬
‫תתקיים כי אם במשיכת האויר מחוץ‪ ,‬וסבר שזה בחציה‪ ,‬ואיננו כי אם להרויח לחום הטבע אשר הנפש שוכנת‬
‫בו בלב‪ .‬כאשר מנפחים על האש להרחיק העשן הרע ממנה רוצה לומר מהאש‪ .‬והששי מי שחשב שהיא דם‬
‫גמור והוא ענן לבדו‪ ,‬כאשר כתב בספרו‪ .‬והטעהו בזה מאמר התורה (ויקרא י"ז י"א) כי הדם הוא בנפש‪ .‬ולא‬
‫‪15‬‬
 ‫זכר מה שאמרה קודם (שם) כי נפש הבשר בדם היא‪ ,‬אבל זה נראה כי הדם הוא משכנה ומרכזה‪ ,‬ובכחו יראה‬
‫לנו כחה‪ ,‬ובחלשתו יראה לנו חלשתה‪ ,‬וכשהיא שמחה ותראה שמחתה בדבר אשר תשמח בו‪ ,‬ותראה הדם‬
‫עמה‪ ,‬וכאשר תנוס מיראת דבר שתירא ממנו‪ ,‬תקחהו עמה לפנים‪ .‬ומה שאמרה התורה כי הדם היא בנפש‪,‬‬
‫הוא על מנהג הלשון‪ ,‬שהיא קוראה הדבר בשם משכנו‪ ,‬כאשר קוראה החכמת לב‪ ,‬באמרו (משלי ז' ז') נער‬
‫חסר לב‪ .‬מפני שהלב משכנה‪ ,‬וקוראה הלשון שפה‪ .‬באמרה (בראשית י"א א') ויהי כל הארץ שפה אחת‪ .‬כי‬
‫בשפה תהיה‪:‬‬
‫חפץ חיים ‪9. Chofetz Chaim హాఫేట్స్ హయేం‬‬
‫‪Part One, The Prohibition Against Lashon Hara, Principle 6, Seif 3‬‬
‫ש ַמים‪ֵ ,‬כיוָן ֶשג ַָד ְר ָת עָ לֵינו ֶאת הַ ֶד ֶר ְך‪ַ ,‬דאֲ פלו‬ ‫וְ אַ ל י ְהיֶה לְ פֶ לֶא ְבעֵ ינֵי הַ קו ֵרא‪ ,‬אם ֵכן‪ ,‬אֵ ְ‬
‫יך נוכַ ל לָצֵאת ָבזֶה יְ ֵדי ָ‬
‫הַ ְשמיעָ ה לְ בַ ד בגְ נות חֲ בֵ רו אָ סור‪ ,‬ופֶ ן י ְהיֶה נוגֵעַ לי זֶה ְבענְ ְיני עֲסָ ַקי וְ כַ יוצֵא ָבזֶה‪ְ .‬תשובָ ה ל ַָדבָ ר‪ :‬הָ רוצֶה לָצֵאת‬
‫ש ַמים ְבענְ יְני הַ ְשמיעָ ה‪ ,‬י ְתנַהֵ ג ָכ ְך‪ ,‬אם איש אֶ חָ ד ָבא ֵאלָיו וְ רוצֶה לְ סַ ֵפר לו עַ ל חֲ בֵ רו‪ ,‬וְ הוא ֵמבין‪ֶ ,‬שרוצֶה‬ ‫יְ ֵדי ָ‬
‫לְ סַ ֵפר עָ לָיו דבְ ֵרי ְגנות‪ ,‬י ְשאָ לֶנו מ ְתחלָה‪ ,‬אם הָ ענְ יָן ֶשאַ ָתה רוצֶה לְ סַ ֵפר לי‪ ,‬י ְהיֶה נוגֵעַ לי עַ ל לְ הַ ָבא‪ ,‬או ֶשאוכַ ל‬
‫אמר אֵ לָיו‪ֶ ,‬שנוגֵעַ לו עַ ל לְ הַ ָבא‪ ,‬או ֶשהוא יָכול לְ ַת ֵקן אֶ ת‬ ‫לְ ַת ֵקן אֶ ת הַ ָדבָ ר ְבהו ָכחָ ה או ַכיוצֵא ָבזֶה וְ כַ נַ"ל‪ ,‬אם י ַ‬
‫הַ ָדבָ ר וְ כַ נַ"ל‪ ,‬מ ָתר ל ְשמעַ ‪ ,‬וְ לא יַאֲ מין לְ עֵ ת עַ ָתה‪ַ ,‬רק לָחוש‪ ,‬עַ ד ֶשי ְת ָב ֵרר הַ ָדבָ ר‪ ,‬אֲ בָ ל אם יָבין מ ְתשובָ תו‪ֶ ,‬שלא‬
‫שע ו ְמג ְַנה‬ ‫י ְהיֶה תועֶ לֶת מזֶה‪ ,‬או ֶשיָבין ֶשהוא ַרק דבְ ֵרי ֵחרופין וְ גדופין ְבעָ לְ ָמא‪ֶ ,‬שהוא ַמעֲליל עָ לָיו עֲלילות ְב ֶר ַ‬
‫אותו ֵמחֲ ַמת ג ֶדל שנְ אָ תו אותו אָ סור אֲ פלו ל ְשמעַ * ‪.‬‬

‫‪And let it not be cause for wonder in the eyes of the reader — "If so, how can we satisfy the demands‬‬
‫‪of Heaven [i.e., "between man and his Maker"] if you have fenced the way against us, that even the‬‬
‫‪hearing alone of one's friend being demeaned is forbidden:? Perhaps it might affect me in my business‬‬
‫‪or the like"? The answer: If one wishes to satisfy the demands of Heaven vis-à-vis hearing, let him‬‬
‫‪deport himself thus: If one comes to him and wishes to tell him about his friend, and he understands‬‬
‫‪that he wishes to say something demeaning about him, let him ask at the outset: "What you want to tell‬‬
‫‪me, might it affect me in the future, or might I [by hearing it] be able to correct things by reproof, or‬‬
‫‪the like?" If he answers him in the affirmative, he is permitted to hear it. And he may not believe it as‬‬
‫‪of yet, but only suspect, until the thing be probed. But if he understands from his answer that no benefit‬‬
‫‪will be derived by the hearing, or that the speaker only wishes to vent his wrath against the one spoken‬‬
‫‪about by acrimoniously imputing evil to him in the greatness of his hatred of him, it is forbidden even‬‬
‫‪to hear.‬‬
‫* ובאמת נוכל לראות זה בחוש‪ ,‬שמי שהוא שומע לשון הרע‪ ,‬אף שאין בדעתו לקבלה‪ ,‬הוא נותן יד לפושעים‬
‫על ידי זה‪ ,‬כי אם פעם אחת יראה‪ ,‬אשר השומע ישמע לו‪ ,‬לא יחשוך פיו מזה תמיד‪ ,‬והיה כזה יום מחר ישנה‬
‫עוד באולתו לספר תמיד דברי גדוף על חברו ולהעליל עלילות עליו‪ ,‬לא כן אם היה משיבו‪ :‬אין רצוני לשמע‬
‫דבר שלא ראיתי בעצמי‪ ,‬או לפחות היה מראה לו פנים זעומים עבור זה‪ ,‬על ידי זה היה שומר את עצמו על‬
‫להבא‪ ,‬שלא לספר בגנ ות של חברו‪ ,‬בראותו כי ספורו לקלון יהיה לו‪ ,‬שיחזיקו אותו לבעל לשון הרע עבור זה‪,‬‬
‫וכמו שנזכר ב‬

‫‪25/1/24‬‬
‫תלמוד ‪10. Talmud‬‬
‫אורחות צדיקים ‪11. Orchot Tsaddikim ఓర్హోత్ ట్సద్దికీం‬‬
‫ַשעַ ר הַ ִש ָּׁשה־עָּׁ ָּׁשר – ַשעַ ר הָּׁ עַ ְּצלּות‬
‫‪Chapter Sixteen: ON LAZINESS‬‬
‫״מח ֶרף – עָ צֵל לא יַחֲ רש״‪ .‬וְ אָ ַמר ַרבי ש ְמעון ֶבן יו ַחאי‪ :‬זֶה ֶשלא ל ַָמד תו ָרה‬ ‫וְ אֵ יזֶהו הַ ְשביעי? ֶשנֶאֱ ַמר (שם כ ד)‪ֵ :‬‬
‫שאַ ל ַב ָקציר – וָאָ ין״‪.‬‬
‫בנְ עו ָריו‪ ,‬וְ רוצֶה ללְ מד ְבז ְקנותו וְ אֵ ינו יָכול‪ .‬וְ זֶהו (שם)‪ :‬״וְ ָ‬
‫‪And what is the seventh trait? As it is said, "The sluggard will not plow, when winter setteth in" (Prov. 20:4).‬‬
‫‪Rabbi Simon, the son of Yohai said, "This refers to one who did not study Torah in his youth and wants to study‬‬
‫"‪when he is old — he will be unable to do so. That is what is meant by, "He shall beg in harvest, and have nothing‬‬
‫‪(ibid.).‬‬

‫‪16‬‬
:)‫ ֶשנֶאֱ ַמר (דברים ל יד‬,‫שלום אָ ַמר ָדבָ ר גָדול מכלָם‬
ָ ַ‫ ומ ֶשה ַר ֵבנו עָ לָיו ה‬.‫עַ ד כָאן הָ יָה ְשלמ ה ְמגַנֶה אֶ ת אֶ ת הֶ עָ צֵל‬
ְ ‫ ַרק הוצֵא ָדבָ ר מפ‬:‫ ֵפרוש‬.‫יך ובלְ בָ בְ ָך ַלעֲשתו״‬
‫ ֶשלא יוציא‬,‫ ומי ֶשמ ְתעַ צֵל ָבזֶה‬.‫יך‬ ָ ‫ ְבפ‬,‫ֶיך הַ ָדבָ ר ְמאד‬
ָ ‫״כי ָקרוב אֵ ל‬
.‫ְדבָ רים מפיו – אֵ ין לְ ָך עַ צְ לות ְגדולָה מזו‬
This is what Solomon had to say in denunciation of the sluggard, but Moses, our Teacher, said the greatest thing
of all. For he said : "But the word is very nigh unto thee, in thy mouth and in thy heart, that thou mayest do it"
(Deut. 30:14). Only bring forth a word from your mouth (Deut. Rabbah 8:6). And he who is too lazy to do even
this, to utter words from his mouth, there is no greater laziness than this!
ְ ֵ‫ְראֵ ה א‬
‫ ֶשנֶאֱ ַמר‬,‫ ְכחַ לָא [חומץ] ֶשאֵ ינָה שווָה לַשנַים‬,‫ וְ אֵ ינו שווֶ ה ְכלום ל ְשליחות‬.‫יך הֶ עָ ֵצ ל ָרחוק מן הַ מדות הַ טובות‬
‫ מש ְבעָ ה ְמשיבֵ י‬,‫ ״חָ כָם עָ ֵצל ְבעֵ ינָיו‬:)‫ וְ נֶאֱ ַמר (שם כו טז‬.‫ ֵכן הֶ עָ צֵל לְ שולְ חָ יו״‬,‫שן לָעֵ ינָים‬ ָ ָ‫״כח ֶמץ לַשנַים וְ כֶ ע‬
ַ :)‫(משלי י כו‬
‫ וְ גַם הֵ שיבו ָדבָ ר‬,‫ וְ עָ שו כלָם ְשליחותו ֶשל ֶמל ְֶך‬,‫ ֶמל ְֶך ֶשיֵש לו ָרצים ו ְשלוחים הַ ְר ֵבה‬:‫ ֵפרושו ֶשל זֶה הַ ָפסוק ָכ ְך הוא‬.‫טָ עַ ם״‬
.‫ וְ נָח וְ אָ כַ ל משלְ חַ ן הַ ֶמל ְֶך‬,‫ ו ַמעֲרים לו ַמר ״חולֶה אָ ני״‬,‫ אֲ בָ ל אֶ חָ ד ֵמעַ ְב ֵדי הַ ֶמל ְֶך הָ יָה איש עָ צֵל‬.‫ל ֶַמל ְֶך ְכ ֶשחָ זְ רו מ ְשליחו ָתם‬
,‫ אֲ בָ ל ְשטות הוא ְביָדו‬.‫ אָ ז הוא הֶ חֱ זיק עַ צְ מו חָ כָם ְבעֵ ינָיו מכָל חֲ בֵ ָריו‬,‫וכְ ֶשהוא ָראָ ה ֶשחֲ בֵ ָריו ָבאים ְיגֵעים מט ַרח הַ ֶד ֶר ְך‬
‫ ֶשהָ יו‬,‫ְשלֵם ְגמול לַפ ְקחים‬ ַ ‫ וְ אַ ף כָאן הַ ֶמל ְֶך י‬.‫ לפְ ֵני ְמלָכים י ְתיַצָב״‬,‫ית איש ָמהיר ב ְמלַאכְ תו‬ ָ ‫ ״חָ ז‬:)‫דכְ תיב (שם כב כט‬
.‫ אֲ בָ ל הֶ עָ צֵל – לא יָחוש לו‬.‫ְמשיבים לו ַטעַ ם‬
See how removed the lazy man is from good qualities, how worthless as a messenger. He is like vinegar, which
is bad for the teeth, as it is said, "As vinegar to the teeth, and as smoke to the eyes, so is the sluggard to them
that send him" (Prov. 10:26). And it is said, "The desire of the slothful killeth him; for his hands refuse to labour"
(Prov. 21:25). And it is said, "The sluggard is wiser in his own eyes than seven men that give wise answer"
(Prov. 26:16). The meaning of this verse is as follows : There was a king who had many runners and messagers,
and they all did his bidding, and they would report to the king when they returned from their errands. But one
of the servants of the king was a lazy man, and he cunningly said, "I am ill!" And he rested and ate from the
king's table. When he saw his companions, weary from the exertions of the journey, he considered himself wiser
than all of them. But this is folly, for it is written, "Seest thou a man diligent in his business? He shall stand
before kings" (Prov. 22:29). Here, too, the king rewards those who did his bidding.
‫ הֶ עָ צֵל ֶשב ְבנֵי‬:‫ וְ אָ ַמר הֶ חָ כָם‬.‫ כי ֵמאֲ נו י ָָדיו ַלעֲשות טוב‬,‫ לא לָעולָם הַ זֶה וְ לא לָעולָם הַ ָבא‬,‫ הֶ עָ צֵל אֵ ינו שווֶ ה‬:‫ְכלָלו ֶשל ָדבָ ר‬
.‫ ֶשכָל אֵ לו הָ יו ְביָדו וְ א ְב ָדם‬:‫ וְ יֵש יו ֵתר עָ צֵל מ ֶמנו‬.‫אָ ָדם – ֶשנ ְתעַ צֵל ל ְקנות אוהֲ בים חֲ כָמים וְ י ְראֵ י הַ ֵשם י ְת ָב ַר ְך‬
The principle is that the sluggard is not fit either for this world or for the world to come, for he refuses to make
the slightest effort. The wise man said "The laziest of men is he who is too lazy to acquire friends who are wise
and revere the Lord. But there is one that is lazier still, and that is he who had such friends but lost them."
12. Sefer HaIkkarim ‫ספר העקרים‬
Maamar 1, Chapter 1
‫ כלומר ימחול לו הקדוש‬,‫ שהרי כשהשיבו עליו בגמרא אמרו שרא ליה מאריה לרבי הלל‬,‫אבל אין זה במשמע‬
‫ ולא היו מחזיקין אותו בחוטא על היותו מכחיש ראיות‬,‫ מכלל שהחזיקו אותו בחוטא על סברתו‬,‫ברוך הוא‬
‫ אלא שבלי ספק רבי הלל לא היה מאמין‬.‫ כמו שיתבאר במאמר הד׳‬,‫הפסוקים אם היה מאמין כן על פי הקבלה‬
‫ לפי שאין ביאת המשיח עקר לתורת משה כמו‬,‫ ואף על פי כן לא היה נמנה בכלל הכופרים‬,‫ב ביאת המשיח כלל‬
‫ ואמנם הוא עקר פרטי לדת הנוצרים שלא יצוייר מציאותה‬.‫ כי כבר יצוייר מציאותה זולתו‬,‫שכתב הרמב״ם ז״ל‬
‫ כמו שחדוש העולם יש מאין היא אמונה ראוי לכל בעל‬,‫ והיא אמונה ראוי לכל בעל דת יהודית להאמינה‬,‫זולתו‬
‫ כי מי שיאמין שיש חומר ראשון קדום ממנו נתהוו‬.‫ אף על פי שאינו עקר לדת האלהית‬,‫דת אלהית להאמינה‬
‫ מכל מקום‬,‫ אף על פי שאינו כופר בעקר לפי דעת הרמב״ם ז״ל שלא מנאו בעקרים‬,‫כל הנמצאים ברצון הבורא‬
‫ וזהו דעת‬,‫ אבל לא היה כופר בעקר‬,‫ וכן רבי הלל היה חוטא לפי שלא היה מאמין בביאת הגואל‬.‫הוא חוטא‬
.‫האחרונים שלא מנו ביאת המשיח ולא אמונת החדוש בעקרים‬
This explanation, however, does not seem plausible. For the Gemara goes on to say that his disputants replied,
May the Lord forgive Rabbi Hillel, a remark which indicates that they did regard him as guilty of sin for holding
such an opinion. But this could not be if he merely denied the scriptural evidence and believed in the doctrine
itself on the strength of tradition, as we shall make clear in Book Four. We must therefore conclude that Rabbi
Hillel did not believe in the coming of the Messiah at all, and if despite this he was not classed as an unbeliever,
it is because the dogma of the Messiah is not a fundamental principle of the Law of Moses, as Maimonides thinks,

17
for we can conceive of the existence of the Mosaic law without it. It is a special principle of the religion of the
Christians, for their religion can not exist without it. However, it is a dogma which it behooves every one
professing Judaism to believe, as creation of the world out of nothing is a dogma which it behooves every one
professing a divine law to believe, though it is not a fundamental principle of divine law. One who believes that
there is a prime and eternal matter out of which all existing things came to be through the will of God is not an
infidel according to the opinion of Maimonides, who does not count creation ex nihilo among the fundamental
dogmas. But he is nevertheless guilty of a sin. Similarly Rabbi Hillel was guilty of a sin for not believing in the
coming of the redeemer, but he was not an infidel. This is the opinion of the modern authorities, for they do not
place the dogma of the Messiah and of the creation of the world in time among the fundamental principles.
‫ שהוא מכניס עצמו בסכנה שמא יבא לכפור בדבר שהוא‬,‫ויתבאר מזה החשש הגדול שיש בחקירה מן העקרים‬
‫ שהרי לפי דעת מי שמנה החדוש עקר מעקרי התורה הנה יהיה הרמב״ם ז״ל כופר בעקר‬,‫עקר מעקרי התורה‬
‫ וכן מי שלא מנה ביאת המשיח עקר יהיה כופר בעקר מעקרי תורת משה לפי דעת‬,‫מעקרי התורה חלילה‬
‫ ובעבור‬,‫ וכן יש לדון על שאר הדברים שמנה הוא ז״ל בעקרים ואינם עקרים כמו שיבא‬,‫הרמב״ם שמנאו עקר‬
‫ כי במה יודע איפוא מה הם הדברים שהכופר בהם ואומר‬,‫זה אמרנו שיש סכנה עצומה בחקירה מן העקרים‬
.‫שאינם עקר יקרא כופר בעקר‬
The above remarks show how dangerous it is to investigate fundamental principles. For one runs the risk of
denying something that is a fundamental principle of the Torah. Thus, according to the opinion of the one who
regards creation in time as a fundamental principle of the Torah, Rabbi Moses ben Maimon would be an
unbeliever, God forbid! On the other hand, the one who does not regard the dogma of the Messiah as a fundamental
principle, would be an unbeliever in the opinion of Maimonides, who classes it among the fundamental dogmas.
The same thing applies to the other matters which Maimonides classes among fundamental principles, though
they are not such, as we shall see. For this reason we said that there is grave danger in the investigation of
principles. For how can one tell what those things are, the denial of which, and of their fundamental character,
constitutes one an unbeliever?

Yeshivat Birkat Ephraim & Midreshet Rachel - A Center for Torah Studies, India
Email: rabbiyehoshuayacobi@gmail.com, WhatsApp: +91 9493377622, +972523823788

18