‫ממן ‪13‬‬

‫איתי בשירי‬
‫תז‪215611112 :‬‬
 ‫‪.1‬‬
‫מבוא‬

‫בתשובה אעסוק מי הם הילדים שאינם בשר ודם של הסיודוס והומרוס ומדוע הם עדיפים‬
‫על פני ילדים בשר ודם‪.‬‬

‫גוף התשובה‬

‫הדיאלוג המשתה מתעסק בשאלה מהי אהבה‪ .‬שאלה זו היא חשובה מכיוון שפילוסופיה‬
‫היא אהבת החכמה ובירור של המושג האהבה הוא חשוב להבנתנו את תפקידה דרך‬
‫החינוך ואורח החיים הפילוסופי‪ .‬החלק של סוקרטס בדיאלוג הוא דו שיח עם אגאתון שבו‬
‫הוא סותר את התפיסה שמשבחת את הארוס בכך שהוא טוב או יפה‪ .‬ולאחר מכן בא דו‬
‫שיח עם דיוטימה ולאחר מכן נאום של דיוטימה‪.‬‬
‫סוקרטס מסביר שאהבה היא השתוקקות ליפה‪ .‬והאדם רוצה שהיפה יהיה אצלו לנצח‬
‫משמע שאהוב יהיה שלו לנצח‪ .‬בנקודה הזאת משתלבת אהבה לאהוב עם אהבה‬
‫העצמית שמשמעותה היא הרצון לאלמוות‪ .‬ומכאן הולדת ילדים מאפשרת לאדם אלמוות‬
‫מכיוון שכך הוא מבטיח את הישארותו בעולם לאחר מותו והרי זה מאין הרחבת האני שלו‪.‬‬
‫בתוך הקונטקסט הזה נכנסת האמירה של סוקרטס על הצאצאים של הומרוס והסיודוס‬
‫וכוונתה הם השירים שהם משאירים ובאופן כללי ליצירה האינטלקטואלית שמשאירים‬
‫אנשי רוח‪ .‬לפי סוקרטס גם הם נקראים ילדים מכיוון שהם מאפשרים לאלמוות בכך‬
‫שאנשים זוכרים אותו בגלל היצירה שלו מה שמקנה לו תהילת עולם ולכן הילדים‬
‫הרוחניים עדיפים‪.‬‬

‫סיכום‬
‫סוקרטס מדגיש את ערך ההישגים האינטלקטואליים והיצירתיים כאמצעי להשאיר מורשת‬
‫מתמשכת‪ .‬לדבריו‪ ,‬השאיפה לחוכמה‪ ,‬ידע וביטוי אמנותי יכולים להיות משמעותיים‬
‫ועמידים יותר מהפעולה הביולוגית של הולדה‪.‬‬

‫לפי אפלטון‪ ,‬אידאה היא מהות קיימת בפני עצמה‪ ,‬ללא תלות בעולם הפיזי‪ .‬היא מושלמת‪,‬‬
‫בלתי משתנה‪ ,‬ואין לה זמן או מקום‪ .‬האידאות הן היסודות של המציאות‪ ,‬והן מהוות את‬
‫תבנית הטבע‪.‬‬
 ‫א‪.‬‬

‫אפלטון מחלק את האידאות לשני סוגים‪ :‬אידאות של דברים מופשטים‪ ,‬כגון יופי‪ ,‬טוב‪,‬‬
‫צדק‪ ,‬וכו'‪ ,‬ואידאות של דברים מוחשיים‪ ,‬כגון שולחן‪ ,‬כיסא‪ ,‬וכו'‪ .‬האידאות של הדברים‬
‫המופשטים הן החשובות ביותר‪ ,‬שכן הן מהוות את מושגי היסוד של המציאות‪.‬‬

‫ב"פוליטאה"‪ ,‬אפלטון משתמש בדוגמה של מיטה כדי להסביר את מושג האידאה‪ .‬הוא‬
‫טוען כי ישנן שתי משמעויות שונות למונח "מיטה"‪:‬‬

‫המשמעות הראשונה היא מיטה כפי שהיא נראית לעין‪ .‬כל מיטה מובחנת ממיטה‬ ‫‪‬‬
‫אחרת במאפיינים החיצוניים שלה‪ ,‬כגון גודל‪ ,‬צבע‪ ,‬חומר‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫המשמעות השנייה היא מיטה כפי שהיא קיימת במושג‪ .‬מיטה זו היא מושלמת‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫בלתי משתנה‪ ,‬ואין לה זמן או מקום‪ .‬היא מהווה את תבנית כל המיטות הקיימות‬
‫בעולם הפיזי‪.‬‬

‫אפלטון טוען כי האידאה של המיטה היא מהות המיטה‪ .‬היא קיימת בפני עצמה‪ ,‬ללא‬
‫תלות בכל מיטה ספציפית‪ .‬כל המיטה הקיימות בעולם הפיזי הן רק העתקים לא מושלמים‬
‫של האידאה‪.‬‬

‫אפלטון מאמין כי האידאות הן המפתח להבנת המציאות‪ .‬רק על ידי הבנת האידאות ניתן‬
‫להבין את העולם כפי שהוא באמת‪.‬‬

‫הדוגמה של המיטה היא דוגמה פשוטה‪ ,‬אך היא מדגימה את הרעיון הבסיסי של אפלטון‬
‫לגבי האידאות‪ .‬האידאות הן מהויות קבועות ויציבות‪ ,‬המהוות את הבסיס של המציאות‪.‬‬
 ‫ב‪.‬‬

‫משל המערה של אפלטון הוא משל על הדרך להשגת ידע‪ .‬האסירים מייצגים את האנשים‬
‫הרגילים‪ ,‬החיים בעולם של צללים והשקפות מוגבלות‪ .‬האסיר המשוחרר מייצג את‬
‫הפילוסוף‪ ,‬המנסה להגיע אל האמת‪ .‬האור מייצג את האידאות‪ ,‬שהן המהות של‬
‫המציאות‪.‬‬

‫המשל מספר על קבוצת אסירים שנכלאה מגיל רך במערה חשוכה‪ .‬האסירים כבולים כך‬
‫שראשם מופנה תמיד אל צד אחד‪ ,‬והם רואים רק את הצללים של דברים החולפים על קיר‬
‫המערה מולם‪ .‬הצללים הם העולם היחיד שהם מכירים‪ ,‬והם מאמינים שהם המציאות‬
‫האמיתית‪.‬‬

‫יום אחד‪ ,‬אחד האסירים מצליח להשתחרר מכבליו‪ .‬הוא יוצא אל מחוץ למערה ורואה את‬
‫העולם האמיתי לראשונה‪ .‬הוא רואה את השמש‪ ,‬את הפסלים‪ ,‬ואת המדורה‪ .‬הוא מבין‬
‫שהצללים על קיר המערה היו רק העתקים מוגבלים של המציאות‪.‬‬

‫האסיר חוזר למערה כדי לשחרר את חבריו‪ ,‬אך הם אינם מאמינים לו‪ .‬הם חושבים שהוא‬
‫משתגע‪ ,‬ואינם רוצים לצאת אל האור‪ .‬האסיר מבין כי הוא לא יכול לכפות עליהם את‬
‫האמת‪ ,‬אלא רק להראות להם את הדרך‪.‬‬

‫משל המערה הוא משל על הקשיים שבדרך להשגת ידע‪ .‬הפילוסוף‪ ,‬כמו האסיר‬
‫המשוחרר‪ ,‬צריך להתגבר על החסמים של העולם הפיזי ולהגיע אל האמת‪ .‬הפילוסופיה‬
‫היא הדרך להתגבר על החסמים הללו ולראות את העולם כפי שהוא באמת‪.‬‬

‫המשל מדגיש את החשיבות של הפילוסופיה‪ .‬הפילוסופיה היא הדרך להתגבר על‬

‫ההשקפות המוגבלות שלנו ולהגיע אל האמת‪ .‬היא מאפשרת לנו לראות את העולם כפי‬
‫שהוא באמת‪ ,‬ולא כפי שהוא נראה לנו‪.‬‬