Crime and Violence in the Jewish Communities in the Kingdom of Navarre before the

Expulsion / ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

Author(s): ‫ יוסף רפופורט‬and Joseph Rapoport
Source: Jewish Studies / ‫ כרך‬,2016 / ‫ תשע"ו‬,‫&מדעי היהדות‬lrm; 51 (2016 / ‫)תשע"ו‬, pp.
69-92
Published by: World Union of Jewish Studies / ‫האיגוד העולמי למדעי היהדות‬

Stable URL: https://www.jstor.org/stable/26263265

JSTOR is a not-for-profit service that helps scholars, researchers, and students discover, use, and build upon a wide
range of content in a trusted digital archive. We use information technology and tools to increase productivity and
facilitate new forms of scholarship. For more information about JSTOR, please contact support@jstor.org.

Your use of the JSTOR archive indicates your acceptance of the Terms & Conditions of Use, available at
https://about.jstor.org/terms

is collaborating with JSTOR to digitize, preserve and extend access to Jewish Studies / ‫מדעי‬
‫היהדות‬

This content downloaded from

194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00
All use subject to https://about.jstor.org/terms
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה‬
‫לפ ני הגירוש‬

‫יוסף רפופורט‬

‫מבוא‬

‫לא הרבה נכתב על תופעות של פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה‬
‫לפני הגירוש‪ .‬כל החוקרים שעסקו בעת האחרונה בתולדות יהודי נבארה (‪)Navarra‬‬
‫לפני הגירוש הזכירו פה ושם מעשי פשע ואלימות בדורות האחרונים לפני הגירוש‪,‬‬
‫אבל למיטב הידוע לנו לא הוקדש מאמר לחקר פינה אפלה זו בחיי קהילות ישראל‬
‫בנבארה‪ .‬מאמרו של יום טוב עסיס עוסק בתופעות אלו בקהילות ישראל בספרד‬
‫הנוצרית ובעיקר בכתר אראגוניה במאות השלוש־עשרה והארבע־עשרה‪ 1.‬עסיס‬
‫ורמון מגדלנה אף ציינו תופעות כאלה במחקרם המשותף על יהודי נבארה‪ 2.‬ביאטריס‬
‫לירואה ציינה גם היא תופעות כאלה בספרה‪ 3,‬וכמוה גם חואן קרסקו במאמרו‪ 4.‬פליקס‬
‫סגורה הביא במחקרו כמה פרטים מעניינים על פשע ואלימות בקרב יהודי נבארה‬
‫במאות השלוש־עשרה והארבע־עשרה‪ 5.‬אלואיזה רמירז־ואקרו עסקה במאמרה רק‬
‫‪6‬‬
‫בקיצור נמרץ בכמה סוגיות של עבריינות והתמקדה בקנסות ששילמו יהודי נבארה‪.‬‬

‫תודה לפרופסור יום טוב עסיס על עזרתו בכתיבת מאמר זה ועל הערותיו המועילות‪.‬‬ ‫*‬
‫ראו י' עסיס‪“ ,‬פשע ואלימות בחברה היהודית בספרד (במאות הי"ג והי"ד)"‪ ,‬ציון נ (‪,)1985‬‬ ‫‪1‬‬
‫עמ' ‪.240-221‬‬
‫ראו י' עסיס ור' מגדלנה‪ ,‬יהודי נבארה בשלהי ימי הביניים‪ ,‬ירושלים תש"ן‪ ,‬עמ' ‪.39‬‬ ‫‪2‬‬
‫ראו ‪B. Leroy, The Jews of Navarre in the Late Middle Ages, Jerusalem 1985, pp.‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪31–32, 141‬‬
‫ראו ‪J. Carrasco, “La judería de Puente la Reina (1080–1410)”, Príncipe de Viana 68‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪(2007), p. 161‬‬
‫ראו ‪F. U. Segura, Facer Justicia: fuero, poder público y delito en Navarra (siglos‬‬ ‫‪5‬‬
‫‪XIII–XIV), Pamplona 2005, pp. 107–117‬‬
‫ראו ‪.E. Ramirez-Vaquero, “Cartas tornadas y quenaces”, Sefarad 44 (1984), pp. 75–141‬‬ ‫‪6‬‬

‫[‪]69‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫יצחק בער הזכיר בספרו בקיצור את הפרעות ביהודי נבארה בראשית המאה הארבע־‬
‫‪7‬‬
‫עשרה‪ ,‬אבל לא עסק בתופעות שליליות בתוך הקהילות היהודיות בממלכה הקטנה‪.‬‬
‫למיטב הידוע לנו‪ ,‬עד כה לא הוקדש מחקר ממצה לסוגיה זו‪.‬‬

‫מצב המקורות‬

‫המקורות הרלוונטיים העומדים לרשותנו במחקר זה מוגבלים בטיבם‪ .‬רובם המוחלט‬

‫הם מקורות לועזיים שהשתמרו בשני ארכיונים‪ :‬בארכיון המלכותי הכללי של‬
‫ממלכת נבארה שבעיר הבירה פמפלונה (‪ )Pamplona‬מצויות תעודות מלכותיות‬
‫או משפטיות־מנהליות‪ ,‬ובארכיון העירוני והכנסייתי בעיר טודלה‪ )Tudela( ,‬בירת‬
‫המחוז לה־ריברה‪ )la Ribera( ,‬יש בעיקר פנקסים נוטריוניים‪ ,‬ברובם מהמאה‬
‫החמש־עשרה‪ .‬כמעט כל התעודות המלכותיות שהשתמרו בארכיון הכללי בפמפלונה‬
‫הם מעת המגפה השחורה ואילך‪ ,‬עד הגירוש בסוף המאה החמש־עשרה‪ .‬בולטים‬
‫בהיעדרם מקורות עבריים בני התקופה‪ ,‬וחשיבותם רבה למחקר זה בהשוואת‬
‫המקורות השונים משום חד־הצדדיות של המקורות הלועזיים‪ ,‬שחוברו בידי נוצרים‪.‬‬
‫לכן נאלצתי להסתמך באופן בלעדי כמעט על אותם המקורות הזמינים המעטים‬
‫משני הארכיונים המרכזיים בממלכה‪ .‬מכיוון שרוב המקורות הרלוונטיים הם מאמצע‬
‫המאה הארבע־עשרה ואילך תוגבל גם רשימה זו בעיקר למאה וחמישים השנים‬
‫האחרונות של החיים היהודיים בממלכה האיברית הקטנה והנידחת‪.‬‬

‫ממלכת נבארה במוצאי ימי הביניים‬

‫ממלכת נבארה הייתה הקטנה בממלכות האיבריות‪ ,‬ובאוכלוסייתה היהודית נמנו‬

‫כ־‪ 3000‬נפש בכ־‪ 600‬בתי אב‪ .‬לאחר המגפה השחורה הם היו כ־‪ 3.3%‬מכלל‬
‫האוכלוסייה בממלכה‪ 8.‬במוצאי ימי הביניים סבלה ממלכת נבארה ממלחמות (גם‬
‫מלחמת אזרחים) וממשברים פוליטיים וחברתיים ומכלכלה מקרטעת עם מאזן מסחרי‬

‫במאמרה עסקה המחברת כמעט אך ורק בקנסות שבסכסוכים אזרחיים ומסחריים־כספיים והזכירה‬
‫רק מקרים מעטים של קנסות שהוטלו על עבריינים‪ .‬לרוב היא הסתפקה בציון קצר ותמציתי של‬
‫סוגי העברות‪.‬‬
‫ראו י' בער‪ ,‬תולדות היהודים בספרד הנוצרית‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ' ‪.238‬‬ ‫‪7‬‬
‫ראו ‪J. Carrasco, La Población de Navarra en el Siglo XIV, Pamplona 1973, pp.‬‬ ‫‪8‬‬
‫‪ 135–153‬באוכלוסיית הממלכה היו בסך הכול בין ‪ 90000‬ל־‪ 100000‬נפש‪ .‬כ־‪ 80%‬מהם היו‬
‫חקלאים‪ ,‬כ־‪ 15%‬היו עירונים והשאר — יהודים‪ ,‬מוסלמים שהיו כ־‪ 1.1%‬מכלל האוכלוסייה‪ ,‬והיתר‬
‫— אנשי אצולה וכמורה‪.‬‬

‫[‪]70‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫שלילי וגירעון בתקציב‪ .‬היא ייבאה מוצרים חיוניים יותר משייצאה‪ ,‬והוצאותיה עלו‬
‫על הכנסותיה ממיסוי‪ .‬התהליכים האינפלציוניים שנבעו מכך לאורך כל התקופה‬
‫הורידו את ערך המטבע המקומי וגרמו לעליות במחירי המוצרים החיוניים‪ ,‬כגון‬
‫תבואה‪ ,‬שיובאה בהיקף נרחב‪ .‬גם מוסר התשלומים בממלכה היה גרוע וגרם להפסדים‬
‫לסוחרים ולמלווים ברבית‪ .‬על כל אלה נוספו פגעי טבע ומגפות חוזרות ונשנות‪,‬‬
‫שפגעו קשות באוכלוסייה הדלה‪ .‬כושר הייצור של תושבי הכפרים‪ ,‬שעסקו בעיקר‬
‫בחקלאות נפגע גם הוא עקב ריבוי מקרי מוות תכופים‪ .‬חולשת השלטון המרכזי‪,‬‬
‫דהיינו הכתר‪ ,‬עם חוסר היעילות ואזלת היד של המנהל המלכותי שהיה כפוף לו‪,‬‬
‫והיה חסר משמעת ארגונית ונוהלי עבודה מסודרים ותקינים‪ 9‬היו פועל יוצא של‬
‫תנאים גאו־פוליטיים וסוציו־אקונומיים אלה‪ 10.‬משום כך התקשה הכתר ועמו המנהל‬
‫המלכותי הכפוף לו להשליט סדר ולספק ביטחון אישי נאות לכלל האוכלוסייה‪,‬‬
‫ובה גם המיעוט היהודי‪ ,‬בייחוד באזורי הספר של הממלכה‪ .‬הגידול במעשי הפשע‪,‬‬
‫האלימות והעבריינות לסוגיה היה תוצאה בלתי נמנעת של כלל הנסיבות הללו‪,‬‬
‫מעשי ידי אדם מכאן וכוח עליון מכאן‪.‬‬
‫עקב חולשתו ואזלת ידו המתמשכת של הממשל המרכזי והמקומי‪ ,‬סבלה‬
‫אוכלוסייה הכפרית רבות ממעשי שוד ורצח ומהתקפות של כנופיות שודדים‪ .‬נראה‬
‫שהמצוקה הכלכלית של חלקים רבים מאוד באוכלוסייה הכללית‪ ,‬שבעיקרה הייתה‬
‫תוצאה של אותה חולשה פוליטית של הממסד המלכותי ושל אותם פגעי טבע‪,‬‬
‫הניעה גם אצילים שירדו מנכסיהם לעיסוק בפשע כמקור הכנסה‪ .‬הם היו שותפים‬
‫למעשי פשע מכל הסוגים ועמדו בראש כנופיות שהתפרנסו ממכירת הרכוש הגנוב‬
‫מחוץ לגבולות הממלכה‪ .‬שודדי דרכים הטילו את חיתתם על הסוחרים שנעו‬
‫בדרכים הראשיות בממלכה‪ ,‬ויהודים שעסקו במסחר‪ ,‬בעיקר ביבוא סחורות מחוץ‬
‫לממלכה‪ ,‬נפגעו מהם גם הם‪ 11.‬חשוב לציין שעול המסים היה גבוה מהיכולת‬
‫הכלכלית של האוכלוסייה ברובה הגדול והקשה מאוד על האיכרים להתפרנס‬
‫בכבוד‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬בעתות מצוקה — בגלל מגפות‪ ,‬מלחמות‪ ,‬מלחמות אזרחים‬
‫או פגעי טבע אחרים כגון בצורות ושיטפונות — ניכרה עלייה ברמת הפשיעה‬
‫בממלכה הקטנה‪ ,‬והכתר ופקידיו התקשו מאוד לספק הגנה וביטחון לתושבים‪,‬‬
‫בעיקר באזורי הספר של הממלכה‪ ,‬שם התושבים היו נתונים להתנכלויות של‬

‫‪ 9‬ראו י' רפופורט‪“ ,‬יחסי המנהל המלכותי והמיעוט היהודי בממלכת נבארה בסוף המאה ה־‪14‬‬
‫וראשית המאה ה־‪ ,"15‬היספניה יודאיקה ‪( 10‬תשע"ד)‪ ,‬עמ' כא‪-‬לו‪.‬‬
‫‪ 10‬ראו ‪J. M. Lacarra, Historia del Reino de Navarra en la Edad Media, Pamplona‬‬
‫‪1975, pp. 358–456 ff.‬‬
‫‪ 11‬ראו ‪M. L. Zulueta, Campesinado y conflictividad social en la Navarra bajomedieval,‬‬
‫‪Segovia 2005, pp. 201–224‬‬

‫[‪]71‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫אותן כנופיות שודדים וגנבים‪ ,‬שלא בחלו גם ברצח קרבנותיהם‪ .‬לא עזרו גם‬
‫ניסיונותיהם של התושבים להתארגן בקבוצות הגנה מקומיות נגד כנופיות פשע‪,‬‬
‫כדוגמת ההרמנדאד (‪ ,)hermandad‬ולכן ננטשו לא מעט מקומות יישוב‪ .‬יהודי‬
‫נבארה היו חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי בממלכה‪ ,‬והתפרנסו בעיקר מעסקי‬
‫מלאכה ומסחר עם האוכלוסייה הכללית‪ ,‬ולא רק עם אחיהם לקהילה‪ .‬לכן הם נפגעו‬
‫ככל התושבים מאווירת הפשע והאלימות ששררה בממלכה‪ ,‬בעיקר מאז המגפה‬
‫השחורה באמצע המאה הארבע־עשרה ועד הגירוש בסוף המאה החמש־עשריה‪.‬‬
‫ומטבע הדברים אלימות ועבריינות לסוגיה רווחו גם בקרב יהודי הממלכה‪ 12.‬יהודי‬
‫נבארה לא חיו בחלל ריק‪ ,‬ובשל הקרבה והסמיכות במקומות מגוריהם לאוכלוסייה‬
‫הכללית הם לא יכלו להימלט מהשפעותיה השליליות‪.‬‬

‫אלימות פיזית בין יהודים‬

‫אלימות פיזית בין יהודים רווחה במיוחד‪ .‬השתמרו לא מעט קטעי מקור שבהם‬
‫הנוסח השגור הוא‪“ :‬היכה בסכין (או בחפץ אחר)‪ ,‬פצע את (חברו‪ ,‬לרוב בראשו)‬
‫והקיז את דמו"‪ .‬נראה שרוב האירועים שהגיעו לידיעתנו מכל המקורות לאורך‬
‫כל תקופת המחקר הם עברות של תקיפה וגרימת חבלה‪ .‬הענישה הייתה ברוב‬
‫המקרים קנס כספי שהושת על התוקף‪ ,‬ובדרך כלל מחציתו הוענקה למותקף‬
‫ומחציתו לכתר‪ .‬יעקב פרנסס (‪ )Frances‬מטודלה נקנס ב־‪ 12‬פלורינים זהב של‬
‫אראגון (‪ )Aragon‬על שפצע את משה פרנסס‪ ,‬יהודי מקהילתו‪ 13.‬שמואל אלבורג'ה‬
‫(‪ )Alborge‬הורשה לחזור לממלכה לאחר שהואשם בפציעתו של יעקב לאראגה‪,‬‬
‫(‪ ,)Laraga‬יהודי גם הוא‪ 14.‬קנס כבד בסך ‪ 150‬פלורינים הוטל על בנו של שאול‬
‫לוי‪ ,‬יהודי מפמפלונה‪ ,‬בשל קטטה עם בנו של יוסף אלבורג'ה‪ ,‬שנקנס גם הוא‬
‫ב־‪ 50‬פלורינים‪ 15.‬תופעות של רצח בין נוצרים רווחו גם כן‪ .‬שמואל ד'אורטה‬
‫(‪ ,)D’orte‬יהודי מקסקנטה (‪ )Cascante‬שבמרינדאד לה ריברה‪ 16,‬התלונן על‬
‫שני יהודים מקהילתו‪ ,‬יצחק ארואטי (‪ )Aroeti‬ומשה בן פסאט ‪)Benpesat(,‬‬

‫ראו י' רפופורט‪“ ,‬חיי הכלכלה של יהודי נבארה בעשורים האחרונים לפני הגירוש"‪ ,‬דברי הקונגרס‬ ‫‪12‬‬
‫העולמי הי"ד למדעי היהדות‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪.13-3‬‬
‫ראו № ‪Archivo General. Navarra. Sección de copmtos. (Infra: A.G.N.), Cajón 21,‬‬ ‫‪13‬‬
‫‪ 90, LXXII.‬מתאריך ‪.12.10.1366‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 12, № 48‬מתאריך ‪.16.7.1354‬‬ ‫‪14‬‬
‫ראו ‪ Ibid., Caj. 28, № 88, LXXX.‬מתאריך ‪.23.11.1374‬‬ ‫‪15‬‬
‫‪ = merindad‬מחוז; ‪ = la Ribera‬עמק הנהר אברו )‪.(Ebro‬‬ ‫‪16‬‬

‫[‪]72‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫שתקפו אותו ואף איימו עליו ברצח‪ 17.‬אותו יהודי ביקש את הגנת הבאילי (‪)baile‬‬
‫המלכותי מפני אחיו לקהילה הקטנה‪ ,‬שהיו בה כמה עשרות בתי אב‪ .‬והיו גם מעשי‬
‫רצח בקרב נוצרים‪ 18‬ומעשי אלימות פיזית בקרב נשים‪ .‬הברון הנוצרי של קסקנטה‪,‬‬
‫שפט את סולאטה )‪ ,)Solata‬אשתו של האורג משה ארואטי (‪ )Aroeti‬על ששברה‬
‫באבן את הספסל בעזרת הנשים שעליו ישבה בואנוסיליו (‪ ,)Buenosilio‬אשתו של‬
‫משה בן דאנון‪ .‬התוקפת לא רק נקנסה ב־‪ 50‬פלורינים‪ ,‬אלא גם נאסר עליה להיכנס‬
‫לבית הכנסת עד להוצאת צו חדש מאת הברון הנוצרי‪ 19.‬הענישה המקובלת הייתה‬
‫קנס‪ ,‬ולכך נידרש בהמשך‪.‬‬
‫נשתמרה עדות על משפטו של יוסף‪ ,‬בנו של נחמיה‪ ,‬יהודי מאסטליה (‪,)Estella‬‬
‫בבית דין מלכותי לאחר שתקף את מיגואל (‪ ,)Miguel‬נוצרי מעירו‪ ,‬ופצע אותו‪ .‬הוא‬
‫נקנס בסכום של ‪ 25‬ליברות‪ 20.‬במקרה אחר נדרש יהודה לוי‪ ,‬יהודי מאסטליה‪ ,‬להביא‬
‫את יצחק בן שועייב (‪ )Enxoep‬שישמש לו ערב בבית דין מלכותי משום שהעליב‬
‫בפומבי את מרטין דה לומבייר (‪ ,)Martin de Lumbier‬פורטרו נוצרי‪ 21.‬יהודים‬
‫שהיו מעורבים במעשי אלימות כלפי לא־יהודים יכלו להישפט על כך אך רק בבית‬
‫דין מלכותי‪ .‬נראה שהקנסות שהוטלו על יהודים שהורשעו באלימות היו גבוהים‬
‫יותר מהקנסות של נוצרים ומוסלמים שתקפו ופגעו ביהודים‪.‬‬

‫עבריינות של צעירים‬

‫מהמקורות שבידינו ניתן לשער שהיו מקרים של התנהגות לא ראויה של צעירים‬

‫יהודים‪ .‬הבולט שבהם‪ ,‬לדעתי‪ ,‬התרחש לאחר סדר הפסח של שנת ה'רל"ג (‪.)22.4.1473‬‬
‫בנו של משה ארואטי‪ ,‬כנראה צעיר לימים‪ ,‬יצא מבית התפילה שבעיירה קסקנטה‬
‫שליד טודלה באמצע הלילה‪ ,‬ובעברו ליד בתי הבישוף של טאראסונה (‪,)Tarazona‬‬
‫הותקף באכזריות בידי נוצרים שיצאו מהמנזר וכמעט נהרג‪ .‬נראה שהבחור היה‬
‫שתוי והרעיש ועורר את חמתם של יושבי המתחם הנוצריים‪ ,‬ואף על פי שהדבר לא‬
‫צוין בתעודה‪ ,‬נראה שהוא נהג בצורה פרובוקטיבית ולא ראויה‪ .‬והרי מה היו מעשיו‬

‫ראו ‪Archino Municipal. Tudela. (Infra: A.M.T.), Sancho Sanchez de Metauten‬‬ ‫‪17‬‬
‫‪ .(Cascante), (1436–1453), Fol. 361r‬מתאריך ‪.21.9.1443‬‬
‫ראו ‪ .A.G.N., Caj. 29, № 1, Folios 6v–7r‬מתאריך‪.12.9.1374 :‬‬ ‫‪18‬‬
‫ראו ‪ A.M.T., Sancho Sanchez de Metauten, (Cascante), Fol. 300v.‬ללא תאריך‪ .‬עונש זה‬ ‫‪19‬‬
‫יכול להיחשב כחמור מפני שהנאשמת הודרה מכל השתתפות בתפילה בציבור והייתה צפויה לקנס‬
‫של ‪ 100‬פלורינים אם תפר את הצו‪.‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Papeles Sueltos. (Segunda serie), Legajo 6, № 4, XV.‬מתאריך ‪.12.4.1402‬‬ ‫‪20‬‬
‫‪ portero‬פירושו פקיד מלכותי‪ .‬ראו )‪ .A.G.N., Caj. 13, № 143, VII (3‬מתאריך ‪.23.3.1360‬‬ ‫‪21‬‬

‫[‪]73‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫של צעיר יהודי מחוץ לביתו לאחר ליל הסדר? למחרת פנה אביו לבית דין מלכותי‬
‫ודרש לעשות משפט צדק ולהעניש בחומרה את תוקפי בנו‪ 22.‬עצם פנייתו של האב‬
‫ולא של הבן עצמו לערכאות יכולה להעיד על גילו הצעיר של הבן ועל תלותו‬
‫בהוריו‪ .‬לא נמסר מה עלה בגורלם של התוקפים‪ .‬נראה שיהודים נשאו באחריות‬
‫פלילית של מעשי בניהם ובתשלומי הקנס שנגזרו עליהם‪ .‬לדוגמה‪ :‬יהודה בן מניר‬
‫‪23‬‬
‫שילם ‪ 8‬ליברות קנס שבהם חויב בנו‪.‬‬

‫מעשי רצח בין יהודים‬

‫גם מעשי רצח היו בין יהודים‪ .‬יוסף בנקיס (‪ )Benquis‬שוחרר בערבות של ‪50‬‬
‫פלורינים‪ ,‬שנתנו שני יהודים מאוליטה (‪ ,)Olite‬לאחר שהואשם בגרימת מותה של‬
‫‪24‬‬
‫אשתו אסתר‪ .‬הוא טען שהוא חף מפשע וכי הואשם באשמת שווא בעקבות הלשנה‪.‬‬
‫זה היה המקרה היחיד הידוע לנו על חשד לרצח בתוך המשפחה‪.‬‬
‫לא ידוע על עונשי מאסר שהוטלו על חשודים ברצח‪ ,‬ונראה שלרוב הסתפקו בקנס‪,‬‬
‫עונש שהיה מקובל למדי בימי הביניים‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬שמואל אלנקווה (‪,)Enquave‬‬
‫יהודי מפמפלונה‪ ,‬הואשם בשנת ‪ 1363‬בגרימת מותה של אישה נוצרייה מעירו ונקנס‬
‫‪25‬‬
‫ב־‪ 300‬פלורינים לכתר ועוד ב־‪ 100‬ליברות פיצוי ליורשי המנוחה‪.‬‬

‫יהודים כקרבנות של אלימות פיזית‬

‫אף שהנושא אינו קשור ישירות למאמר‪ ,‬חשוב לציין שיהודים נפגעו מאלימות פיזית‬
‫של נוצרים ומוסלמים כאחד‪ ,‬ולא מעט מקרים כאלה נידונו בבתי דין מלכותיים‪.‬‬
‫לרוב יצאו התוקפים בקנס‪ .‬נראה שהייתה נטייה להקל בעונשם של נוצרים שתקפו‬
‫יהודים וגרמו לפציעתם או למותם כחלק מאווירת האלימות ששרתה בממלכה‪ .‬כך‬
‫מחלה המלכה חואנה (‪ ,)Juana‬אשתו של המלך קרלוס (‪ )Carlos‬השני‪ ,‬לנוצרי על‬
‫‪26‬‬
‫קנס שהוטל עליו משום שפצע את אברהם בן רביסה‪ ,‬יהודי מפמפלונה‪ ,‬בראשו‪.‬‬
‫יהודה ניורט (‪ ,)Niort‬יהודי מסנגואסה‪ )Sanguesa( ,‬נרצח כמעט עם כל משפחתו‬

‫ראו ‪A.M.T., Fernando Sanchez de Funes, (Cascante), Fol. 114r.‬‬ ‫‪22‬‬

‫ראו ‪ A.G.N., Registro 101, Fol. 54–55‬מתאריך ‪.5.2.1362‬‬ ‫‪23‬‬
‫ראו ‪ .A.G.N., Caj. 13, № 133, XIV‬מתאריך ‪ .22.3.1359‬השחרור היה בערבות עד לבירור‬ ‫‪24‬‬
‫עניינו בהמשך‪ .‬לא ידוע אם היה המשך לדיון המשפטי בבית הדין המלכותי של המלך‪.‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Reg. 107, Fol. 8r.‬משנת ‪ .1363‬ראו גם סגורה (לעיל הערה ‪ ,)5‬עמ' ‪.166‬‬ ‫‪25‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 25, № 5.‬מתאריך ‪.11.2.1370‬‬ ‫‪26‬‬

‫[‪]74‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫יחד בידי נוצרים‪ ,‬וכל שטרי החוב שלו נשדדו‪ .‬העוצר של הממלכה‪ ,‬לואיס דה‬
‫ביאומונט (‪ ,)Luis de Beaumont‬הורה להחזיר לבנו אברהם את שטרי החוב‬
‫שנשדדו מאביו‪ 27.‬ולא היה זה המקרה היחיד‪ .‬המלך קרלוס השני (‪)1387 — 1349‬‬
‫מחל לאביר נוצרי מארגואדאס (‪ )Arguedas‬שליד טודלה על קנס שהושת עליו‬
‫לאחר שרצח את אברהם בן מניר (‪ ,)Benmenir‬יהודי מעירו‪ 28.‬בנו‪ ,‬קרלוס השלישי‬
‫(‪ ,)1425 — 1387‬הורה להחרים רכושו של נוצרי מפאלסס (‪ )Falces‬שרצח את‬
‫ברזילי‪ ,‬יהודי מעירו‪ 29.‬במקרה אחר נוצרי מלוס ארקוס (‪ )Los Arcos‬נקנס בשש‬
‫ליברות על שפצע את שלמה‪ ,‬יהודי מעירו‪ 30.‬קרלוס השלישי חייב את חואן‪ ,‬בנו‬
‫של מרטין דה לונה )‪ ,(de Luna‬בקנס של ‪ 20‬ליברות לאוצרו על שפצע את יוסף‬
‫אסאיה‪ ,‬יהודי מלאראגה (‪ 31.)Larraga‬גם מוסלמים שגרו לצד יהודים בעיר טודלה‬
‫שעל גדות הנהר אברו (‪ )Ebro‬נקנסו על שפצעו יהודים מעירם‪ 32.‬במקרה אחר‬
‫נידון נוצרי בבית דין מלכותי על שאיים בסכין על שמואל פאלאקרה (‪,)Falaquera‬‬
‫יהודי מטודלה‪ 33.‬נוצרי אחר נקנס ב־‪ 30‬פלורינים על שפצע והעליב את שאול‪ ,‬יהודי‬
‫מפמפלונה‪ 34.‬יצחק סאראסימיאל (‪ ,)Sarasimiel‬יהודי מקסקנטה‪ ,‬טען כי נוצרים‬
‫תושבי טאראסונה שבאראגון חטפו אותו‪ ,‬כלאו אותו בטחנת קמח ושדדו ממנו ‪25‬‬
‫אונקיות של כסף ו־‪ 200‬דינרים ז'קסס (‪ .)jaqueses‬הוא תבע את חוטפיו בבית‬
‫‪36‬‬
‫דין מלכותי בדרישה להחזיר לו את הגזלה‪ 35.‬במקרה דומה‪ ,‬האינפנטי (‪)infante‬‬
‫לואיס (‪ ,)Luis‬העניק כתב הגנה מלכותי ליוסף שר־שלום‪ ,‬יהודי מטודלה‪ ,‬שעקב‬

‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 14, № 155, Fols. 12r–12v.‬מתאריך ‪ .28.5.1361‬ראו גם לירואה (לעיל‬ ‫‪27‬‬
‫הערה ‪ ,)3‬עמ' ‪.141‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 44, № 46, VII.‬מתאריך ‪.8.5.1382‬‬ ‫‪28‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 94, № 54.‬מתאריך ‪ .20.8.1407‬בתעודה צוין שאותו יהודי היה זכאי להגנה‬ ‫‪29‬‬
‫מלכותית‪.‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Papeles Sueltos. (Segunda serie), Legajo 14, № 27, XXIII.‬מתאריך‬ ‫‪30‬‬
‫‪.22.9.1424‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 109, № 7, XLII.‬מתאריך ‪ .29.2.1424‬אירועי אלימות כנגד יהודים היו‬ ‫‪31‬‬
‫ידועים לנו לאורך כל התקופה‪ ,‬עד לגירוש‪.‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Leg. 19, № 22, XIII, XIV, XVI‬מתאריכים ‪ ,18.11.1441 ,10.3.1441‬ו־‬ ‫‪32‬‬
‫‪ 10.11.1441‬בהתאמה‪ .‬במקרה הראשון נפצע יהודי ששמו קבאניליאס (‪ ,)Cabanillas‬במקרה השני‬
‫נפגע יהודה לוי‪ ,‬ובמקרה השלישי — משה לובו (‪ ,)Lobo‬שלושתם מטודלה‪ .‬לאחר מות קרלוס‬
‫השלישי היו הקנסות שהוטלו נמוכים‪ .‬מוחמד‪ ,‬מוסלמי מטודלה‪ ,‬נקנס בשלושה פלורינים על‬
‫שפצע את אלאמאנאט‪ ,‬יהודי מטודלה‪ .‬ראו ‪ ibid., ibid., X‬מתאריך ‪ .11.3.1441‬בשלושת המקרים‬
‫הראשונים שצוינו בהפניה זו היה הקנס על התוקפים ‪ 4‬פלורינים‪.‬‬
‫ראו ‪ .A.G.N., Leg. 16, № 117,XXIII‬מתאריך ‪.16.2.1434‬‬ ‫‪33‬‬
‫ראו ‪ .ibid., ibid., IV‬מתאריך ‪.16.12.1434‬‬ ‫‪34‬‬
‫ראו ‪ A.M.T., Martin de Novallas, folio cubierto verso.‬משנת ‪.1489‬‬ ‫‪35‬‬
‫=יורש העצר‪ ,‬ממלא מקום המלך‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫[‪]75‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫איומים עליו ועל רכושו נאלץ להימלט מביתו ולהסתתר באסטליה ואחר כך‬
‫‪38‬‬
‫באלפארו (‪ 37.)Alfaro‬ויש עדויות גם על פגיעה ברכושם של יהודים מקסקנטה‪.‬‬
‫לאורך כל התקופה נפגעו יהודים מאלימות שכוונה אליהם מצד נוצרים ומוסלמים‬
‫כאחד‪ ,‬ככל הנראה גם על רקע דתי ואתני וגם על רקע של יריבות כלכלית‪ .‬וכאמור‬
‫נראה שהחיים במציאות אלימה השפיעו על התנהגותם של יהודי הממלכה‪ ,‬לפחות‬
‫במידה מסוימת‪ .‬אנו יודעים שבייחוד באזורים הכפריים חיו האיכרים בפחד מתמיד‬
‫מכנופיות של שודדים‪ ,‬שמידי פעם הסבו נזקים קשים לרכושם ולגופם של האיכרים‪,‬‬
‫בעיקר בכפרים הקטנים באזורי הספר של הממלכה‪ .‬מעשי שוד היו לעתים תכופות‬
‫גם בדרכים שהובילו למקומות היישוב בממלכה ולממלכות השכנות‪ .‬הכתר התקשה‬
‫לספק הגנה ראויה לכלל התושבים‪ ,‬וסכנת האלימות הזו לא פסחה על איש —‬
‫‪39‬‬
‫יהודים‪ ,‬מוסלמים ונוצרים כאחד‪.‬‬

‫עבריינות מינית‬

‫העדויות מלמדות גם על התנהגות מינית לא ראויה של יהודים בממלכת נבארה‪ .‬חואן‬

‫קרסקו ציין במאמרו כי שני יהודים מפואנטה לה ריינה‪ )Puente la Reina( ,‬יוסף‬
‫אבולפאסה (‪ )Abolfaca‬ושמואל נחמן‪ ,‬שנתפסו בעת קיום מגע מיני הומוסקסואלי‬
‫(שנחשב לעברה פלילית שעונשה מוות בתלייה או בשרפה) נאסרו עד למשפטם‬
‫בכלא באוליטה (‪ 40.)Olite‬לא ידוע מה עלה בגורלם לאחר מכן‪ .‬סביר שנקנסו על‬
‫כך‪ .‬פליקס סגורה הביא בספרו עדויות שבשנת ‪ 1372‬הוצאו להורג יהודי ואישה‬
‫‪41‬‬
‫נוצרייה בשל ניאוף‪ ,‬ובשנת ‪ 1376‬נתלתה אישה מומרת על ניאוף עם יהודים‪.‬‬

‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 14, № 155, Fol. 19r–v.‬מתאריך ‪.8.8.1361‬‬ ‫‪37‬‬

‫ראו ‪ A.M.T., Martin de Novallas, Fol. 280v.‬מתאריך ‪ .22.10.1484‬בנו הצעיר של שלמה‬ ‫‪38‬‬
‫נזיר (‪ )Nazir‬ועוד אורג יהודי התלוננו על גרימת חבלה בידי נוצרים בגן הירק שהיה להם‬
‫בעיבורי העיירה‪.‬‬
‫ראו ‪M. L. Zulueta, Campesinado Y conflictividad social en la Navarra bajomedieval,‬‬ ‫‪39‬‬
‫‪ .Segovia 2005, pp. 201–224‬ראו גם ‪J. Zabalo-Zabalegui, La administración del‬‬
‫‪reino de Navarra en el siglo XIV, Pamplona 1973, pp. 219–225; 297–309‬‬
‫ראו קרסקו (לעיל הערה ‪ .)4‬הוא הסתמך על ‪ A.G.N., Registro 54, folios 209v–210v.‬משנת‬ ‫‪40‬‬
‫‪ .1345‬ראו גם ‪J. Carrasco et al., Navarra Judaica, tomo 2, Pamplona 1995, pp. 534–5‬‬
‫ראו סגורה (לעיל הערה ‪ )5‬עמ' ‪ .368 — 367‬יחסי מין בין נוצרים ובין לא־נוצרים נאסרו בתכלית‬ ‫‪41‬‬
‫האיסור באיום של עונש מוות‪ ,‬ואפילו זונה מפמפלונה נאלצה לדחות לקוח מוסלמי בשל איסור‬
‫זה‪ .‬זונה מטודלה נתלתה בשנת ‪ 1346‬בשל קיום יחסי מין עם לקוח מוסלמי‪ .‬המחבר הסתמך על‬
‫‪ A.G.N., Reg. 56, Fol. 62r.‬משנת ‪ ,1346‬על ‪ Reg. 154, Fol. 302r.‬משנת ‪ ,1374‬על ‪Reg.‬‬
‫‪ 145, Fol. 64r–v.‬משנת ‪ 1372‬ועל ‪ Reg. 156, Fol. 7r.‬משנת ‪ .1376‬לטענת פליקס סגורה גם‬
‫אנשים שנתפסו בעת “מעשה סדום" (הומוסקסואליות) הוצאו להורג‪ ,‬ומדובר היה גם בנוצרים‪ ,‬גם‬

‫[‪]76‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫שמואל בון אלור (‪ )Bon Alor‬הוצא להורג גם הוא בשל ניאוף עם נוצרייה‪ ,‬ובני‬
‫משפחתו שילמו ‪ 185‬ליברות כופר כדי להביאו לקבר ישראל כדי שלא ישרפו את‬
‫גופתו‪ .‬אין ידיעות על אירועים דומים נוספים‪.‬‬

‫סכסוכים ואלימות בתוך הקהילה‬

‫עדויות אחדות מראשית המאה הארבע־עשרה שנשתמרו מלמדות על התנהגות לא‬

‫ראויה של יהודים בתוך בית הכנסת ועל יהודים שהעניש הבאילי המלכותי בגלל‬
‫חילול שבת‪ .‬בשנת ‪ 1280‬הורשעה אישה על גזילת מקומו של בעלה בבית הכנסת‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1311‬הורשע שמואל לוי מפואנטה לה ריינה בגרימת ריב בשבת‪ ,‬בשנת ‪1313‬‬
‫הורשעו יהודים על אי־הקרבת כבש(?)‪ ,‬בשנת ‪ 1341‬הורשע יהודי מסנגואסה על‬
‫‪42‬‬
‫חילול החג הראשון של סוכות‪ ,‬ובשנת ‪ 1352‬הורשע יהודי מטודלה בהפרת חרם‪.‬‬
‫נראה שאווירת האלימות לא פסחה גם על בית הכנסת‪ ,‬וכפי הנראה גם תופעות של‬
‫פריקת עול‪ ,‬בריונות וזלזול במצוות לא היו נדירות‪.‬‬

‫במוסלמים וגם ביהודים‪ .‬לדבריו‪ ,‬אותם שני יהודים מפואנטה לה ריינה שנתפסו בקיום משכב זכר‬
‫הוצאו להורג באוליטה‪ .‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .370—369‬הוא הסתמך גם על ‪ Reg. 54, Fol. 209r.‬משנת‬
‫‪ .1345‬חוויאר זאבאלו טען שאותם שני יהודים נשרפו חיים על המוקד‪ .‬וראו זבאלו (לעיל הערה‬
‫‪ ,)39‬עמ' ‪ .307—306‬הוא הסתמך על ‪ A.G.N., Reg. 54, Fol. 80v–81r.‬משנת ‪.1345‬‬
‫פליקס סגורה גם טען בספרו שחלקם של המיעוטים האתניים במעשי הפשע המדווחים במקורות‬
‫היה יותר מפי שניים ממספרם היחסי בכלל האוכלוסייה‪ ,‬אך מכיוון שלא הפריד בין מוסלמים‬
‫ליהודים‪ ,‬ולא נראה שהפריד בין יהודים נפגעי עברה ובין יהודים עבריינים‪ ,‬קשה להסיק מכך‬
‫מסקנות ברורות לגבי המיעוט היהודי‪ .‬ראו סגורה (לעיל הערה ‪ ,)5‬עמ' ‪ .401‬מהמקורות שנבדקו‬
‫במאמר זה נראה שמספרם של יהודים שהיו קרבנות של אלימות‪ ,‬אולי גם על רקע דתי ואתני‪,‬‬
‫עלה על מספרם של יהודים שיזמו פעולות אלימות‪ .‬כן נראה לאור בדיקת הנתונים מהמקורות‬
‫על כמות מעשי העבריינות לסוגיה בקרב יהודי הממלכה לפי המפתח הזה שבמרוצת ‪ 150‬השנים‬
‫האחרונות של החיים היהודיים בנבארה קשה להצביע על שיעורי פשיעה חריגה בקרב הקהילה‬
‫היהודית בממלכה ביחס לכלל האוכלוסייה‪ .‬מספר המקורות המצביעים על מעשי אלימות שבהם‬
‫היו מעורבים יהודים לאורך השנים אינו רב כל כך ועל כן אינו מאפשר קביעה נחרצת כזו‪ .‬יתר על‬
‫כן ייתכן שלא כל מעשי האלימות‪ ,‬בייחוד באזורי הספר‪ ,‬תועדו והשתמרו במקורות‪ ,‬ולכן נראה‬
‫שקשה להגיע למסקנות סטטיסטיות אמינות בנושא זה‪.‬‬
‫‪ 42‬ראו סגורה (לעיל הערה ‪ ,)5‬עמ' ‪ .113‬לדבריו של פליקס סגורה‪ ,‬השתמרו עדויות לא מעטות‬
‫על הפרות של הסדר בבית הכנסת בעת התפילה בשבת ועל חילול שבת של המתפללים‪ ,‬כמו‬
‫ניהול עסקי מסחר בשבת ואולי אפילו גם הימורים‪ .‬הקהילות ניסו לבקש אישור מהמלך קרלוס‬
‫השני לנהל את היחסים בין חברי הקהילה בעצמם ועל פי ההלכה‪ ,‬אך נראה שהדבר לא התקיים‬
‫כלשונו ולרשויות המלכותיות הייתה מעורבות עמוקה גם בעניינים פנימיים שבין חברי הקהילה‬
‫וגם בינם לבין הנהגת הקהל אף שיהודי הקהילה היו אמורים לנהוג על פי תקנותיהם‪ .‬מעורבותם‬
‫של פקידים מלכותיים בעניינים שבתוך הקהילה היהודית יכולה להעיד על חולשתה של הנהגת‬
‫הקהל ועל הזדקקותה לסיועם של פקידי המלך לפתרון סכסוכים פנימיים בקהילה‪.‬‬

‫[‪]77‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫הימורים ומשחקי מזל‬

‫במקורות השתמרו לא מעט עדויות על השתתפותם של יהודים בהימורים ובעיקר‬

‫במה שקרוי “משחקי קובייה"‪ .‬ידוע לנו על בתי הימורים ליהודים ולמוסלמים‪,‬‬
‫בעיר טודלה בעיקר‪ ,‬אך לא לנוצרים‪ .‬מצד אחד השלטון התיר הפעלת בית‬
‫הימורים ליהודים ולמוסלמים של טודלה‪ ,‬שהמלך נהנה מהכנסותיו על ידי מתן‬
‫הזכות להפעילו בחכירה תמורת תשלום שנתי לאוצר המלך‪ 43,‬אך מצד שני בתי‬
‫הדין המלכותיים החמירו עם המהמרים‪ ,‬ולא פעם קנסו מהמרים יהודים‪ ,‬כדוגמת‬
‫שלושה יהודים מפמפלונה שנתפסו מהמרים במשחקי קובייה‪ 44.‬ייתכן שהם היו‬
‫מהמרים כפייתיים או שעסקו במה שניתן לכנות בלשון ימינו “הימורים בלתי‬
‫חוקיים"‪ ,‬שנעשו מחוץ לבתי ההימורים המלכותיים (‪ 45.)tafureria‬ייתכן שהקנס‬
‫הוטל עקב תלונה של בני משפחתו של המהמר לכתר מפני שחששו מאבדן כל רכוש‬
‫המשפחה במשחקי קובייה ובהימורים אחרים שלו ‪ 46.‬לא נדון כאן ביחסם השלילי‬
‫של חכמים למשחקי מזל ולהימורים בכלל כי מנבארה הגיע לידיעתנו רק תיעוד‬
‫מלכותי בנושא זה‪ .‬אם כן הימורים נחשבו מצד אחד למקור הכנסה לכתר ומצד שני‬
‫נתפסו כעברה שדינה קנס‪ .‬את היחס הדו־ערכי הזה קשה להסביר בהסבר הגיוני‪,‬‬
‫אך כנראה המציאות הייתה חזקה מכל נורמה מקובלת‪ .‬נראה שיהודים לא מעטים‬
‫סיכנו את הונם בהימורים ובמשחקי מזל אף שדעת כל הגורמים‪ ,‬גם הכתר עצמו‬
‫וגם הקהילה היהודית והנהגתה הרוחנית והציבורית גם יחד‪ ,‬לא הייתה נוחה מעצם‬
‫קיומה של התופעה‪ .‬מוזרה העובדה שהגישה החוקית להימורים נמנעה לחלוטין‬
‫מנוצרים והותרה רק למיעוטים האתניים שחיו בממלכה‪ .‬למרות זאת גם נוצרים‬

‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 105, № 10, IL.‬מתאריך ‪ .16.12.1417‬ההכנסות הסתכמו ב־ ‪ 29‬ליברות‬ ‫‪43‬‬
‫חזקות‪ .‬ראו גם ‪ Ibid., Caj. 109, № 17, XXXII.‬מתאריך ‪ .2.11.1425‬ראו גם‪Ibid., Caj. 80, :‬‬
‫‪ № 80, V.‬מתאריך ‪ .18.12.1403‬ההכנסה מהמקום הייתה ‪ 25‬ליברות לשנה — סכום לא גבוה‪.‬‬
‫נראה שהמוסד הזה התקיים בעיר במשך עשרות שנים בחסות מלכותית‪.‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 26, № 57, II‬מתאריך ‪ .2.2.1372‬המלכה חואנה העניקה הנחה לשמואל מוסה‬ ‫‪44‬‬
‫אבולעפיה‪ ,‬בולום נאג'רה בוניטון ושמואל אלבורג'ה‪ ,‬שלושתם יהודים מפמפלונה שנתפסו כשהם‬
‫מהמרים בקוביות‪ .‬לאחר ההנחה הם נקנסו ב־‪ 20‬פלורינים‪.‬‬
‫ראו רמירז־ואקרו‪( ,‬לעיל הערה ‪ ,)6‬עמ' ‪ .114‬במקרה זה נקנס מהמר ששמו ברוטל אפטו (‪Brutel‬‬ ‫‪45‬‬
‫‪ ,)Apto‬ולא ברור אם היה יהודי‪ ,‬בסך של ‪ 4‬סולידי על ששיחק בקובייה מחוץ לבית ההימורים‬
‫המלכותי ובשל כך פגע באוצרו של המלך‪ .‬המחברת הסתמכה על ‪ .Reg. 122, Fol. 37v‬משנת‬
‫‪.1367‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Reg. 95, Fols. 29–30.‬מתאריך ‪ .24.2.1359‬במקרה זה הטיל הכתר (ולא הקהילה)‬ ‫‪46‬‬
‫קנס בסך ‪ 100‬פלורינים על יהודה רנקון (‪ ,)Rancon‬יהודי מטודלה‪ ,‬על “ששיחק בקוביות ללא‬
‫הפסקה" אף שהתחייב להפסיק לשחק‪ .‬קנס זה נחשב גבוה‪.‬‬

‫[‪]78‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫השתתפו בהימורים ואף נענשו על כך‪ 47.‬גם לכך אין בנמצא הסבר הגיוני‪ ,‬למעט‬
‫שהיה זה ניסיון לשמור על המוסר בקרב הרוב הנוצרי ולהניח למיעוטים הדתיים‬
‫לנסות ולעשות זאת בכוחות עצמם‪ .‬לא ידוע לנו מהמקורות אם הייתה זיקה בין‬
‫הימורים למעשי פשע ואלימות בקהילות ישראל בנבארה‪.‬‬

‫מלשינים ומלשינות‬

‫יהודי טודלה התייחסו בתקנותיהם משנת ‪ 1287‬ו־‪ 1305‬לבעיית ההלשנה בקרב‬

‫יהודי הממלכה והחליטו שכל אדם שילשין — אם על הקהילה כמוסד ואם על אחד‬
‫מחבריה‪ ,‬גבר או אישה — ייקנס בקנס כבד של אלף זהובים וינודה מהקהילה למשך‬
‫חמישים שנה‪ .‬במקרים חמורים פחות נקבע נידוי גמור ומוחלט למשך שנתיים לפחות‬
‫וקנס כבד לאוצר המלך לאחר שיתרו בו המוקדמין ויזהירוהו למען ישוב מדרכו‬
‫הרעה‪ 48.‬למרבה ההפתעה עד עתה נודע רק מקור אחד בעניין זה‪ ,‬משנת ‪,1368‬‬
‫ובו היו פרטים כלליים על יהודי מטודלה שהואשם בהלשנה והובא לדיון משפטי‬
‫‪49‬‬
‫לפני הבאילי של יהודי טודלה‪ .‬לא צוין במקור שום פרט נוסף ומה היה עונשו‪.‬‬
‫ניתן להניח בזהירות שמקרים נוספים של הלשנה‪ ,‬אם היו‪ ,‬טופלו במסגרת הקהילה‬
‫בלי להשאיר שום עדות‪ ,‬ובוודאי לא עדות כתובה‪ ,‬מפחד המלכות‪ .‬אפשר לשער‬
‫שאנשים שנחשדו בהלשנה גורשו בשקט מהעיר ומהממלכה או‪ ,‬במקרים חמורים‬
‫יותר‪ ,‬הועלמו בלא להשאיר שום עדות‪ .‬היעדר כל מקור כתוב נוסף לא בהכרח מלמד‬
‫שלא היו מלשינים‪ 50‬בקהילות ישראל בנבארה‪ ,‬אלא נראה שלא ניתן היה לטפל‬
‫בהם במסגרת של משפט בפני ביה"ד של הקהילה ובוודאי שלא בבית דין מלכותי‪.‬‬
‫ייתכן שפשוט לא נשתמרו מקורות‪ ,‬ואפשר שהיה זה בכוונה תחילה‪ ,‬בעיקר מתוך‬
‫חשש מעימות עם הכתר והפקידות המלכותית על מקור סמכויות השיפוט בקהילה‬
‫היהודית בנושא רגיש זה‪ .‬בהיעדר כל ביסוס עובדתי לא ניתן אלא להעריך ולשער‪,‬‬
‫אך בלתי אפשרי לקבוע קביעות ודאיות‪.‬‬

‫ראו ‪ A.G.N., Reg. 152, Fol. 301r – 302v.‬משנת ‪ .1374‬אותו נוצרי מאונקסטיליו (‪)Uncastillo‬‬ ‫‪47‬‬
‫היה עצור בשל כך במשך ‪ 23‬ימים ונקנס על חילול מצוות דתו‪.‬‬
‫ראו –‪F. Baer, Die Juden im christlischen Spanien, I, Berlin, 1929, pp. 948‬‬ ‫‪48‬‬
‫‪ 957‬השתמשתי בהעתק‪J. L. Lacave, Navarra judaica, tomo 7, Pamplona 1998, :‬‬
‫‪.(documentos hebreos), pp. 24–25 ff.‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Reg. 128, Fol. 76v.‬משנת ‪.1368‬‬ ‫‪49‬‬
‫ראו רמז לכך בהערה ‪ 24‬לעיל‪ ,‬שם האשים הבעל החשוד ברצח אשתו אנשים שלדבריו שהעלילו‬ ‫‪50‬‬
‫עליו שהוא גרם למותה של אשתו‪.‬‬

‫[‪]79‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫פשיעה כלכלית‬

‫אחד התחומים שבהם השתמר מידע בכמה מקורות הוא במה שבימינו היה נקרא‬
‫“פשיעה כלכלית"‪ .‬המיעוט היהודי היה חלק בלתי נפרד מהמיעוט העירוני בממלכה‪,‬‬
‫והיהודים‪ ,‬מעצם עיסוקם האינטנסיבי במסחר‪ ,‬בחלפנות‪ ,‬בהלוואה בריבית ובכספים‪,‬‬
‫היו חשופים יותר לעברות כלכליות‪ .‬כך למשל נשתמרו עדויות ספורות על מסחר‬
‫במטבעות מזויפים או בהחזקתם‪ .‬קרלוס השני מחל ליוסף אלבורג'ה מפמפלונה ולמזל‬
‫אשתו על החזקת שתי אסקודות מזויפות שקיבלו מקצב יהודי בקהילתם‪ ,‬בנימין‬
‫אסניה‪ 51.‬בתקופת קרלוס השלישי נקנס חוניס (‪ ,)Junis‬יהודי מבורחה (‪)Borja‬‬
‫שבאראגון‪ ,‬בסכום כבד של ‪ 1500‬פלורינים על שהביא מטבעות מזויפים ליריד‬
‫בפמפלונה‪ 52.‬סמוך לגירוש נאסר חלפן יהודי שהגיע מסרגוסה (‪ )Zaragoza‬באשמה‬
‫של סחר וחלפנות במטבעות מזויפים ו"גילוח" מטבעות זהב וכסף‪ .‬היהודי טען‬
‫לחפותו בטענה שלא הוא הזייפן‪ ,‬אלא חלפן נוצרי‪ ,‬דייגו דה גוודלחארה (‪Diego de‬‬
‫‪ .)Guadalajara‬הנוצרי מצדו גלגל את האשמה בחזרה לפתחו של החלפן היהודי‪,‬‬
‫והיהודי השיב שפעל בתום לב ואין לו חלק בעברה‪ .‬הפרשה הסתיימה בזיכוי של‬
‫‪53‬‬
‫היהודי מאשמת זיוף המטבעות‪ ,‬אך הוא נקנס ב־‪ 200‬מטבעות זהב שהיו ברשותו‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬קרלוס השני פטר מעונש מוות — תמורת קנס גבוה מאוד של ‪ 2000‬פלורינים —‬
‫את יוסף אלבורג'ה‪ ,‬יהודי מפמפלונה לאחר לאחר שנתפסו בחזקתו חפצים גנובים‬
‫יקרי ערך‪ ,‬בעיקר תכשיטי זהב‪ ,‬שנגנבו מביתו של ארטאל דה אזה (‪,)Artal de Eza‬‬
‫חלפן נוצרי תושב העיר‪ 54.‬הוא גם הסיר ממנו מכל אחריות‪ ,‬פלילית או אזרחית‪ .‬האם‬
‫היהודי היה שותף לגנבה או רק סחר ברכוש גנוב‪ ,‬או שמא לא ידע שהרכוש גנוב?‬
‫נראה שהוא היה שותף פעיל לביצוע הפשע וחומרת הענישה יכולה לרמוז על כך‪.‬‬
‫משה בון‪ )Bon( ,‬יהודי מאסטליה‪ ,‬נאסר ונקנס ב־‪ 500‬פלורינים על הוצאת כספים‬
‫מהממלכה ללא רשות הכתר ובניגוד לתקנות אף שטען לחפותו וכפר באישום שיוחס‬
‫לו‪ 55.‬בשנת ‪ 1346‬הואשם יוסף‪ ,‬קצב יהודי מטודלה‪ ,‬בשימוש במידות ובמשקלות‬
‫מזויפים והועמד לדין לפני הבאילי‪ 56.‬נראה שעברות כספים ורכוש לא היו נדירות‬
‫בקרב יהודי נבארה‪.‬‬

‫‪ A.G.N., Caj. 18, № 64.‬מתאריך ‪.4.7.1364‬‬ ‫ראו‬ ‫‪51‬‬

‫‪ A.G.N., Caj. 63, № 65, II.‬מתאריך ‪.28.8.1392‬‬ ‫ראו‬ ‫‪52‬‬
‫‪ A. M.T., Martin de Novallas, Fol. 281r.‬משנת ‪.1484‬‬ ‫ראו‬ ‫‪53‬‬
‫‪ A.G.N., Caj. 29, № 1, I, Fols. 77v–78r .‬מתאריך ‪.24.3.1376‬‬ ‫ראו‬ ‫‪54‬‬
‫‪ A.G.N., Leg. 16, № 55, XXXVI.‬מתאריך ‪.21.1.1433‬‬ ‫ראו‬ ‫‪55‬‬
‫‪A.G.N., Reg. 56, Fol. 40r.‬משנת ‪ .1346‬ראו גם סגורה (לעיל הערה ‪ ,)5‬עמ' ‪.111‬‬ ‫ראו‬ ‫‪56‬‬

‫[‪]80‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫התנהגות לא ראויה של יהודים בשירות הכתר ושל‬

‫יחידי הקהל ביחסיהם עם השלטונות‬

‫התנהלותם של יהודים בשירות הכתר חרגה לא פעם מאי־סדר גרידא‪ ,‬והיו בה גם‬
‫יסודות פליליים‪ .‬דוגמה אחת היא התחמקותו של יהודה אסאיה (‪ )Asaya‬מפמפלונה‬
‫מתשלום קנס בסך ‪ 25‬ליברות שהוטל עליו בבית דין מלכותי‪ 57.‬שלושה יהודים‬
‫מפואנטה לה ריינה‪ ,‬ששימשו גובי מסים מטעם הכתר בראשית מלכותו של קרלוס‬
‫השלישי‪ ,‬הואשמו באי־העברת תקבולי המס לאוצר המלך‪ 58.‬גם יוסף אלבורג'ה‪ ,‬יהודי‬
‫מפמפלונה‪ ,‬נדרש למלא את חובתו ולהעביר את מס הגולגולת של יהודי פמפלונה‬
‫לאוצר המלך ועקב אי־עמידה בצו הוחרם רכושו לכיסוי חוב המס שלו‪ 59.‬גם אברהם‬
‫אסאיה ושלמה פרנקו‪ ,‬ששימשו גובי מס‪ ,‬ואתם שלמה אזאמל (‪ ,)Azamel‬לא מילאו‬
‫כהלכה את תפקידם‪ ,‬ורכושו של האחרון הוחרם עקב אי־מילוי חובות המס שנגבה‬
‫ממכירת בהמות‪ 60.‬יוסף אסאיה‪ ,‬יהודי ממונריאל (‪ ,)Monreal‬לא ציית לצו של‬
‫מבקרי החשבונות בלשכת החשבונות המלכותית ולא הופיע לבירור במועד שנקבע‪,‬‬
‫ונדרש צו מיוחד להביאו לדיון‪ 61.‬ישנן לא מעט עדויות מהמקורות המלכותיים גם‬
‫על שרירות לב של גובים יהודים במגעיהם עם הנישומים שלהם‪ ,‬יהודים ולא יהודים‬
‫כאחד‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הם אילצו את לשכת מבקרי החשבונות (‪)oidores de los comptos‬‬
‫להתערב ולהורות לשמואל בן דוד‪ ,‬גובה מסי מסחר מפמפלונה‪ ,‬להחזיר ליעקב קורטס‬
‫‪62‬‬
‫(‪ ,)Cortes‬סוחר יהודי‪ ,‬שלושה מטעני אריגים שהוא החרים ממנו שלא כדין‪.‬‬
‫גם את יעקב טרסונה (‪ )Tarasona‬חייבה לשכת החשבונות להחזיר לשני סוחרים‬
‫נוצרים טובין שהחרים מהם שלא כדין‪ 63.‬נראה שהיה בכך גם חוסר הקפדה על סדר‬
‫ומשמעת ארגונית ואף זלזול בממון ובנהלים עד כדי נגיעה בפלילים‪ .‬יש בזה כדי‬
‫ללמד על האווירה בעת ההיא ואף יותר מזה — על אבדן דרך ופריקת עול‪ ,‬התרחקות‬
‫מערכי מוסר אישי וציבורי בסיסי ומהגינות בסיסית כלפי עמיתים וממונים‪ ,‬יהודים‬
‫ולא־יהודים‪ 64.‬במקורות השתמרו צווי הבאה של גובי מס יהודים‪ ,‬כמו למשל איום‬

‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 89, № 90, I.‬מתאריך ‪.15.11.1403‬‬ ‫‪57‬‬

‫ראו ‪ A.G.N., Leg. 2, № 54.‬מתאריך ‪ .11.9.1388‬בעקבות הצו הועבר הכסף לתעודתו‪.‬‬ ‫‪58‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Leg. 2, № 61, I–II‬מתאריך ‪.31.1.1390‬‬ ‫‪59‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Leg. 2, № 31, I.‬מתאריך ‪.30.8.1387‬‬ ‫‪60‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Leg. 3, № 47, I–II.‬מתאריך ‪.12.2.1396‬‬ ‫‪61‬‬
‫ראו ‪ .A.G.N., Leg. 2, № 105, II.‬מתאריך ‪.28.3.1387‬‬ ‫‪62‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Leg. 3, № 73, II.‬מתאריך ‪ .27.1.1396‬גם שלמה‪ ,‬יהודי מאסטליה ששימש גובה‬ ‫‪63‬‬
‫מס‪ ,‬חויב להחזיר צלחת מכסף שהחרים מנוצרי בגלל אי־תשלום מס על מכירת בקר‪ .‬ראו ‪A.G.N.,‬‬
‫‪ Leg. 9, № 84.‬מתאריך ‪.28.4.1414‬‬
‫גם יהודים וגם נוצרים לא העבירו תקבולי מס כנדרש במהלך מילוי תפקידם כממלאי מקום של‬ ‫‪64‬‬

‫[‪]81‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫בקנס של ‪ 50‬פלורינים על שלמה באסו (‪ ,)Baco‬גובה יהודי במרינדאד לה ריברה‪,‬‬

‫אם לא יגיש חשבונותיו במועד‪ 65.‬עדויות אלה מצטרפות למידע שעלה כאן על גובים‬
‫יהודים שלא מילאו את חובות הדיווח שלהם ללשכת החשבונות המלכותית או על‬
‫הוצאת צווי מאסר כנגד גובים יהודים שלא מילאו את תפקידם כהלכה ואף מעלו‬
‫באמון שניתן בהם‪ .‬גם אם אין בכל מקרה שאירע נגיעה ישירה בפלילים‪ ,‬יש בכך‬
‫אמירה קשה על לא מעט יהודים מחברי הקהילה‪ ,‬ובהם גם נושאי תפקידים רשמיים‪,‬‬
‫שלא הקפידו על קלה כבחמורה במגעיהם עם עמיתיהם ועם הרשויות המלכותיות‪.‬‬
‫נראה שרבדים נרחבים למדי בחברה היהודית בנבארה‪ ,‬ובהם גם מיטב בניה של‬
‫הקהילה‪ ,‬היו נגועים בהתנהגות לא נאותה כגון זו‪ .‬כן יש עדויות רבות על נישומים‬
‫יהודים שהתחמקו מתשלום מסים לכתר או מתשלום מס אמת לאוצר הממלכה‪ ,‬כמו‬
‫יום טוב אלפכים (‪ ,)Jento Alfaqui‬יהודי מפמפלונה שתבע את שמואל לוי‪ ,‬יהודי‬
‫מעירו‪ ,‬בגין התחמקות מתשלום מס על מכירת אריגים‪ 66.‬יהודים אחרים נמלטו (או‬
‫ניסו להימלט) מהממלכה כדי לחמוק מתשלום מלוא חובות המס שלהם‪ .‬שאול לוי‪,‬‬
‫בנו של רבי אלעזר‪ ,‬נתפס בניסיונו להימלט מהממלכה ומהמאסר שהיה צפוי לו‬
‫בשל התחמקות מתשלום חוב של מס גולגולת לקהילות פמפלונה ומונריאל בסך‬
‫‪ 22‬ליברות‪ 67.‬יום טוב קאמי (‪ )Cami‬ויצחק אלבורג'ה נקנסו ב־‪ 600‬פלורינים אחרי‬
‫שנתפסו בניסיון להימלט מהממלכה לאראגון‪ 68.‬רובם הגדול של עונשי המאסר‬
‫והמעצר לצורכי חקירה שהגיעו לידיעתנו אכן הוטלו על יהודים שהסתבכו עם‬
‫הכתר ועם הפקידות המלכותית‪ ,‬בין שהיו בשירות הכתר ובין שהיו מקרב התושבים‬
‫בקהילתם‪ .‬עובדה היא שבמקרים רבים שימשו המעצרים והמאסרים אמצעי לחץ על‬
‫החייבים למהר ולהשלים את חובותיהם הכספיים לכתר ולאוצר הממלכה‪ ,‬שתמיד‬
‫הייתה זקוקה נואשות לעוד ועוד כספים בקופתה המדולדלת‪ .‬המקרה הבולט ביותר‬
‫היה הצו שהוציא הגזבר המלכותי גרסיה לופיז דה רונססוואלייס (‪Garcia Lopiz‬‬

‫הגובה הנוצרי הקבוע‪ .‬ראו ‪ Ibid., Leg. 3, № 89, I.‬מתאריך ‪.19.3.1392‬‬

‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 137, № 11, VIII.‬מתאריך ‪ .11.4.1435‬הצו הוצא מטעם המלכה בלנקה‪.‬‬ ‫‪65‬‬
‫(‪ . )1441-1425‬גם גובים נוצרים קיבלו איום דומה‪ .‬וראו ‪ Ibid., IX.‬מאותו התאריך‪.‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Leg. 2, № 115, IV.‬מתאריך ‪.3.6.1387‬‬ ‫‪66‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Reg. 68, Fol. 23.‬מתאריך ‪ .5.10.1352‬להגנתו הוא טען שמזימה של יהודים‬ ‫‪67‬‬
‫אחדים מקהילתו שהתנכלו לו הביאה אותו להפסד של כל רכושו (במקור כתוב בסך של ‪2000‬‬
‫ליברות) ולהתרוששותו‪ ,‬והוא הגיע עד פת לחם‪ .‬הוא שימש גובה מס גולגולת בקהילתו‪ ,‬נמלט‬
‫לאסטליה ומשם התכוון לברוח לקסטיליה מפחד מאחיו לקהילה ומיראת הרשות‪ .‬בהיעדרו של‬
‫המלך‪ ,‬התיר לו המושל של הממלכה לחזור עם כל בני ביתו לפמפלונה אך חייב אותו לשלם‬
‫את המגיע ממנו בסך ‪ 22‬ליברות כמס גולגולת‪ ,‬אבל פטר אותו מכל חובת מס אחרת‪ ,‬כי כדברי‬
‫המושל‪ ,‬חובה על כל נתיני הממלכה לשלם מסיהם כדין ולכן חייב אותו בתשלום של ‪ 22‬ליברות‬
‫לאוצר הממלכה‪.‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 34, № 17, XXXI.‬משנת ‪.1378‬‬ ‫‪68‬‬

‫[‪]82‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫‪ )de Roncesvalles‬לקהילת יהודי ויאנה‪ ,)Viana( ,‬קהילה יהודית קטנה ודלת‬

‫אמצעים באזור הספר של הממלכה בגבול עם קסטיליה‪ ,‬למהר ולהשלים את חובות‬
‫המס שלהם בסך ‪ 472‬ליברות מתוך ‪ 923‬שהיה עליהם לשלם בעבור השנה הקודמת‬
‫‪ ,‬באיום שאם לא יעשו כן ייאסרו שמונה או עשרה יהודים מקהילה זו‪ ,‬בכירים‬
‫וזוטרים כאחד‪ ,‬בכלא מריה דלגאדה (‪ )Maria Delgada‬הידוע לשמצה בפמפלונה‪,‬‬
‫עד לתשלום מלוא החוב‪ 69.‬גם יחידי הקהל נעצרו ורכושם הוחרם בגין אי־תשלום‬
‫מס‪ ,‬כמו יוסף אלפדה ממונריאל‪ ,‬שלא שילם את חובות המס והושלך לכלא ורכושו‬
‫הוחרם‪ 70.‬נראה שיש בכך כדי להסביר את הרקע לצמיחת אותן תופעות מכוערות‬
‫של פשע ואלימות בחברה היהודית בנבארה במאה וחמישים השנים האחרונות לחיים‬
‫היהודיים בממלכה האיברית הקטנה והנידחת‪.‬‬

‫עבריינים נמלטים ועברות זיוף‬

‫יהודים נמלטו מאימת העונש הצפוי להם אל מחוץ לממלכה‪ .‬שמואל אדר (‪,)Eder‬‬
‫יהודי מסנגואסה‪ ,‬נמלט בשנת ‪ 1403‬מבית הכלא באוליטה לאחר שמכר בתים שהיו‬
‫לו בשכונה היהודית בפמפלונה תמורת ‪ 95‬פלורינים‪ .‬כפי הנראה הוא נעצר בשל אי־‬
‫תשלום חובות מס לכתר‪ 71.‬יום טוב אלפדה (‪ ,)Alfeda‬בנו של המנוח יוסף אלפדה‬
‫ממונריאל‪ ,‬נמלט מהממלכה לאחר מות אביו בעקבות האשמות שהוטחו בו על‬
‫‪72‬‬
‫עברות שביצע‪ ,‬והמלך קרלוס השלישי הורה להחרים את כל רכושו לטובת אוצרו‪.‬‬
‫לא צוין באילו עברות הוא הואשם‪ .‬גם היעדרו של משה בנימין‪ ,‬יהודי מטודלה‪,‬‬
‫מהממלכה לא עיכב החרמה ומכירה של כרם שהיה שייך לו בלי בירור משפטי ובלי‬
‫שהוגש כתב הגנה‪ 73.‬יוסף אלפכים (‪ ,)Alfaqui‬יהודי מפמפלונה‪ ,‬נחשד בהצגת צו‬
‫מזויף של המלכה בלנקה (‪ ,)1425–1441;Blanca‬והמלכה לא סיפקה תשובה ברורה‬
‫‪74‬‬
‫האם הצו אמנם מזויף‪.‬‬

‫ראו ‪ A.G.N., Reg. 294, entre fols. 228–229.‬מתאריך ‪ .10.1.1410‬הצו הוצא בעת העדרו של‬ ‫‪69‬‬
‫קרלוס השלישי מהממלכה לרגל מסעו השלישי לפאריס ובעת שיוסף אורה בואנה‪ ,‬הרב הראשי‬
‫ליהודי הממלכה‪ ,‬שהה עם מלכו בצרפת‪.‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Leg. 21, № 60, I.‬מתאריך ‪.19.12.1446‬‬ ‫‪70‬‬
‫ראו ‪Idoate, F., Catálogo del Archivo General de Navarra, Pamplona, 1974, tomo‬‬ ‫‪71‬‬
‫‪ LII, p. 136‬ראו גם ‪ A.G.N., Reg. 274, Fols. 151–162.‬משנת ‪.1403‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 100, № 40, VI, 1,2.‬מתאריך ‪.12.2.1412‬‬ ‫‪72‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 138, № 37, IX.‬מתאריך ‪.10.5.1437‬‬ ‫‪73‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 194, № 6, XXX–XXXI.‬מתאריך ‪.18.5.1428‬‬ ‫‪74‬‬

‫[‪]83‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫מעשי שוד‬

‫ישנה עדות על מקרה אחד של יהודי שנתלה בשנת ‪ 1356‬עם עוד נוצרי על שוד‬
‫של יהודי אחר‪ 75.‬במקרה אחר המיר המלך קרלוס השני עונש מוות שהוטל על יוסף‬
‫אלבורג'ה מפמפלונה‪ ,‬שנאשם בסחר ברכוש גנוב‪ ,‬בקנס גבוה בסך ‪ 2000‬פלורינים‬
‫זהב‪ ,‬סכום רב ועצום באותם ימים‪ 76.‬לרוב העדיף המלך קנס גבוה על מותו של‬
‫נאשם יהודי בגלל התועלת של קנס כזה לאוצרו‪.‬‬

‫מאסר של יהודים‬

‫רוב העדויות הן בעיקר על גובי מסים יהודים שנאסרו בגלל אי־סדרים בעבודתם‪.‬‬
‫בדרך כלל הם נאסרו בכלא מריה דלגאדה בפמפלונה‪ ,‬שכנראה היה כלא מיוחד‬
‫ליהודים באחריות הבאילי של יהודי פמפלונה‪ 77.‬תנאי החיים בכלא זה היו קשים‬
‫מנשוא‪ ,‬ויש עדות שהאסורים סבלו מחרפת רעב‪ .‬יום טוב דה רבי דויד‪ ,‬מזכירו‬
‫האישי של אברהם בן שועייב (‪ ,)Enxoep‬נאסר לאחר מות אדונו בכלא זה‪ ,‬והוא‬
‫ואשתו פנו בפנייה נרגשת לקרלוס השלישי שיורשה לה להביא לו מזון כשר כי הוא‬
‫על סך גוויעה מרעב‪ .‬האישה ביקשה רחמים על בעלה והתחננה לזרז את הטיפול‬
‫בעניינו‪ 78,‬ואכן המלך נענה לבקשתה והוא שוחרר לאחר זמן לא רב מהכלא ואף‬
‫‪79‬‬
‫המשיך לשרת את הכתר אפילו לאחר מותו של קרלוס השלישי בשנת ‪.1425‬‬
‫כאמור‪ ,‬בכלא זה נאסרו בעיקר יהודים שהסתבכו בעברות שבין אדם לרשות ופחות‬
‫בעברות שבין אדם לחברו‪ .‬ממקרה אחד ידוע לנו שגם נשים נכלאו בבית הסוהר על‬
‫עברות שביצעו‪ .‬דואניה (‪ ,)Duenia‬אשתו של יצחק אלנקווה מפמפלונה‪ ,‬נאסרה על‬
‫הפרת שבועתה והתחייבותה לכתר ורכושה הוחרם‪ ,‬אך לאחר מכן התפשרה על קנס‬
‫‪80‬‬
‫גבוה בסך ‪ 1000‬פלורינים‪ ,‬וכל ההליכים נגדה בוטלו ורכושה הוחזר לה‪.‬‬

‫ראו ‪ A.G.N., Reg. 81, Fols. 26–28.‬משנת ‪.1356‬‬ ‫‪75‬‬

‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 29, № 1, Fols 77v–78r.‬מתאריך ‪.24.3.1376‬‬ ‫‪76‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Caj. 83, № 5, III.‬מתאריך ‪.29.10.1407‬‬ ‫‪77‬‬
‫ראו י' רפופורט‪“ ,‬חצרנים יהודים בשירות הכתר בממלכת נבארה בתקופת המלכים קרלוס השני‬ ‫‪78‬‬
‫וקרלוס השלישי"‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪ .131‬פליקס‬
‫סגורה טוען שאסירים ועצירים עברו עינויים בעת מאסרם‪ .‬ראו סגורה (לעיל הערה ‪ ,)5‬עמ' ‪154‬‬
‫‪.-155‬‬
‫ראו ‪A.G.N., Caj. 184, № 3.‬משנת ‪.1427‬‬ ‫‪79‬‬
‫ראו ‪ A.G.N., Reg. 107, Fols. 7–8.‬משנת ‪.1363‬‬ ‫‪80‬‬

‫[‪]84‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫הוצאה להורג של יהודים‬

‫במחצית השנייה של מלכות קרלוס השלישי הוצאו להורג כמה יהודים ששימשו‬
‫בתפקידים בכירים וזוטרים במנהל המלכותי “על עברות גדולות שביצעו"‪ 81.‬נראה‬
‫שהיו אלה בעיקר אי־סדרים כספיים שפגעו באוצר המלך ופחות מזה עבריינות‬
‫פלילית לשמה‪ .‬בולט במיוחד הוא מקרהו של אברהם בן שועייב‪ ,‬חתנו של יוסף‬
‫אורה בואנה (‪ ,)Orabuena‬הרב הראשי של יהודי הממלכה (‪Rabi mayor de los‬‬
‫‪ )judíos‬ורופאו האהוב של קרלוס השלישי‪ ,‬שלא הצליח להציל את חתנו ממוות‪,‬‬
‫וכל רכושו העצום של אברהם הוחרם לטובת המלך‪ 82.‬עמו יחד הוצאו להורג במאה‬
‫החמש־עשרה‪ ,‬בין סוף העשור הראשון לתחילת העשור השני ‪ ,‬עוד כמה יהודים‪,‬‬
‫בהם שמואל מאינוס (‪ ,)Mainos‬שם טוב שפרוט (‪)Saprut‬ואברהם בן יצחק‬
‫מאסטליה‪ 83.‬ככל הידוע לנו כולם הוצאו להורג בגין אי־עמידה בחובותיהם הכספיים‬
‫לכתר־וידוע שכולם שימשו גובי מסים בשירות הכתר — וכל רכושם הוחרם לצורך‬
‫כיסוי חובותיהם לכתר‪ .‬מתקופות אחרות ידוע לנו על הוצאה להורג של יהודים שלא‬
‫היו פעילים בשירות הכתר‪ .‬אכן הוצאה להורג של חצרנים יהודים בשירות הכתר‬
‫הייתה תופעה חריגה ואופיינית רק לתקופה לא ארוכה של כמה שנים בראשית המאה‬
‫החמש־עשרה‪ ,‬בעיקר במחצית השנייה של מלכות קרלוס השלישי‪ ,‬לאחר שובו משני‬
‫‪84‬‬
‫מסעותיו האחרונים לפאריז‪.‬‬

‫ראו ‪ A.G.N., Reg 314, Fol. 252v.‬משנת ‪ ,1411‬המתייחסת להוצאתו להורג של אברהם בן‬ ‫‪81‬‬
‫שועייב ביחד עם שמואל מאינוס‪ .‬שניהם שימשו גובי מסים בשירות הכתר‪.‬‬
‫ראו ‪A.G.N., 136, № 14.‬משנת ‪ ;1425‬וראו גם ‪B. Leroy, “Les comptes d'Abraham‬‬ ‫‪82‬‬
‫‪.Enxoep au début du XIVème siècle", Príncipe de Viana 38 (1977), pp. 177–205‬‬
‫ביאטריס לירואה העריכה את הונו של אברהם בן שועייב ב־‪ 13,189‬ליברות ועוד שטרי חוב בסך‬
‫של ‪ 28,070‬ליברות‪ .‬כל הונו הוחרם בידי קרלוס השלישי‪ ,‬למעט ספרי הקודש שהיו בבעלותו‬
‫ונפדו בידי קהילת יהודי טודילה‪.‬‬
‫ראו רפופורט‪ ,‬חצרנים יהודים (לעיל הערה ‪ ,)78‬עמ' ‪.132-126‬‬ ‫‪83‬‬
‫ראו ‪F. Videgain-Agos, La crónica negra medieval del reino de Navarra, Pamplona,‬‬ ‫‪84‬‬
‫‪ .1982, pp.139–154, 174–243‬לדברי המחבר בעת פגישה עמו באוקטובר ‪ 1994‬בארכיון הכללי‬
‫בפמפלונה ההוצאה להורג של יהודים הייתה אכזרית במיוחד‪ ,‬בצליבה‪ .‬לעומת זאת במקור אחר‬
‫(לעיל בהערה ‪ )81‬צוין שהיהודים הוצאו להורג בתלייה‪ .‬לא אעסוק בסוגיה זו במאמר זה‪ .‬לעיל‬
‫הזכרתי גם כמה מקרים של יהודים שהוצאו להורג במהלך המאה הארבע־עשרה‪ ,‬גם על עברות‬
‫מין וגם על פשעים כלכליים חמורים‪ ,‬שלא היו קשורים ישירות לכתר ולאוצרו‪.‬‬

‫[‪]85‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫מקומה של הנהגת הקהילה‬

‫כבר צוינה לעיל חולשתה של הנהגת הקהילה היהודית ואזלת ידה בכל הקשור‬
‫בהתמודדות לא רק עם תופעות של פשע ואלימות‪ ,‬אלא עם תופעות של פריקת עול‬
‫בכלל ביחסים שבין יחידי הקהל והנהגת הקהל‪ ,‬הממונה או הנבחרת‪ 85.‬בכל התעודות‬
‫שנבדקו לא הוזכרה הנהגת הקהל‪ ,‬ונראה שקולה לא נשמע בנושא חשוב זה‪ .‬אחד‬
‫הביטויים לחולשה זו הוא שהיהודים העדיפו להתדיין בבית דין מלכותי ולהשתמש‬
‫במיופי כוח נוצריים בסכסוכים ביניהם ולא בבית הדין היהודי או בהנהגת הקהילה‪.‬‬
‫בשני מקרים סמוכים בזמן פצעו שני יהודים זה את זה — במקרה הראשון יעקב‬
‫אליימין (‪ )Aliamin‬מטודלה במריבה עם יוסף לוי מטפליה (‪ )Tafalla‬ובמקרה‬
‫השני גם שאול‪ ,‬אחיו של יוסף‪ ,‬הצטרף לתביעה — והם העדיפו לפנות לבית דין‬
‫מלכותי ולהסתייע במיופי כוח נוצרים‪ 86.‬האם אין הדבר מעיד לא רק על חולשתו של‬
‫בית הדין היהודי‪ ,‬אלא גם על חוסר האטרקטיביות שלו? הקהילות לרוב היו קטנות‪,‬‬
‫לא יותר מכמה עשרות משפחות‪ ,‬וסביר להניח שסכסוכים פנימיים ויריבויות בין‬
‫המשפחות‪ ,‬לצד הקשיים הכלכליים הלא פשוטים של יחידי הקהל והנהגת הקהילה‬
‫גם יחד‪ ,‬צמצמו את השפעתם וכוחם של המוסדות היהודיים האוטונומיים בקהילות‬
‫ישראל בנבארה‪ .‬מלבד זאת לרוב נמסרה הנהגת הקהל בידי החברים העשירים ביותר‬
‫בקרבה‪ ,‬ופעמים רבות הם לא התלהבו לשאת באחריות מפני שנדרשו לערוב ברכושם‬
‫‪87‬‬
‫האישי לחובות של הקהילה כלפי הכתר וכלפי העיר‪.‬‬
‫עוד נראה שמסוף המאה השלוש־עשרה ובמהלך המחצית הראשונה של המאה‬
‫הארבע־עשרה הגביל הכתר עצמו בפועל את זכות השיפוט האוטונומית של‬
‫הנהגת הקהילה היהודית בין חבריה‪ .‬זאת אף שלהלכה כבר במאה השתים־עשרה‬
‫הוענקה אוטונומיה שיפוטית‪ ,‬כתב הזכויות משנת ‪ ,1170‬לקהילה היהודית בנבארה‬
‫מאת המלך סנצ'ו החכם (‪ ,)Sancho el Sabio; 1150—1194‬בפוארו (‪.)fuero‬‬
‫גם חוויאר זאבאלו טוען שבמחצית הראשונה של המאה הארבע־עשרה‪ ,‬ברשות‬
‫הכתר‪ ,‬יכלה הנהגת הקהילה להטיל קנסות רק במקרים של פגיעה בחוק הדתי‪,‬‬

‫‪ 85‬ראו י' רפופורט‪“ ,‬הנהגת הקהילה היהודית בנבארה לפני הגירוש"‪ ,‬דברי הקונגרס העולמי הט"ו‬
‫למדעי היהדות‪ ,‬ירושלים תשס"ט‪( ,‬בדפוס)‬
‫‪ 86‬ראו ‪ A.G.N., Leg. 15, № 3, XI–XII.‬מתאריך ‪.29.1.1428‬‬
‫‪ 87‬ראו רפופורט הנהגת הקהילה (לעיל הערה ‪ .)85‬אם נסתמך על רמזים מקהילת הואסקה שבאראגון‬
‫אכן הנהגת הקהילה עברה בתורנות בין נציגי המשפחות העשירות ביותר‪ ,‬אבל אלה לא התלהבו‬
‫לשאת בעול‪ ,‬בלשון המעטה‪ .‬ראו ‪Eugenio Benedicto Gracia, “Documentos acerca del‬‬
‫‪funcionamiento del sistema insaculación en la aljama judía de Huesca (siglo XV)",‬‬
‫‪ . Sefarad 66, (2006), pp. 309–344‬נראה שבנבארה המצב לא היה שונה ביסודו מהמוכר לנו‬
‫מאראגון השכנה‪.‬‬

‫[‪]86‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫למשל חילול שבת ומועד‪ ,‬ובעניינים “ריטואליים"‪ 88.‬לעומת זאת כל שאר העניינים‬
‫שהצריכו דיון משפטי‪ ,‬עניינים אזרחיים (דיני ממונות) ובוודאי פליליים‪ ,‬יכלו‬
‫להתברר אך ורק בפני פקידי המלך או בבתי הדין המלכותיים‪ ,‬גם עניינים שבין‬
‫יהודים לבין עצמם ובוודאי כאשר הצד השני היה לא־יהודי‪ .‬עצם העובדה שלא‬
‫השתמר שום מידע על פרוטוקול של דיון משפטי בבית הדין של הקהילה היהודית‬
‫בטודלה למשל יכולה לחזק את ההנחה שגם הכתר היה מעוניין שכל הדיונים‬
‫המשפטיים‪ ,‬גם בין יהודים ליהודים‪ ,‬ייערכו לפני פקידים מלכותיים או בנוכחותם‬
‫גם כאשר הותר ליהודים להישבע שבועה יהודית‪ .‬אפילו במקרים שבהם התקיים‬
‫דיון על פי דין תורה בפני המוקדמין (‪ ,)adelantados‬חברי מועצת הקהילה‪ ,‬נכח‬
‫הבאילי הנוצרי‪ 89.‬ניתן להניח שאכן השפעתה של הקהילה כגוף קורפורטיבי ושל‬
‫הנהגתה כגוף ייצוגי — הן כלפי פנים‪ ,‬כלפי חבריה ויחידיה הן כלפי חוץ‪ ,‬כלפי‬
‫הכתר ופקידיו — הייתה קטנה באופן יחסי (למעט התקופה בה שימש יוסף אורה‬
‫בואנה הרב הראשי ליהודי הממלכה‪ ,‬בין ‪ 1390‬ל־‪ .)1416‬גם מוסד הרב הראשי‪,‬‬
‫אפילו בתקופת הזוהר שלו בראשית המאה החמש־עשרה‪ ,‬נתקל בקשיים חוזרים‬
‫ונשנים להטיל את מרותו על הקהילות השונות‪ ,‬ובמיוחד קהילת טודלה‪ ,‬הגדולה‬
‫שבקהילות היהודיות בממלכה‪ ,‬שבה הייתה אופוזיציה לרב הראשי ולבניו‪ ,‬והם‬
‫שימשו ממלאי מקומו בהיעדרו מהממלכה‪ 90.‬נראה שגם הכתר לא תרם לחיזוק‬
‫מעמדו של מוסד הרב הראשי אף שהוא עצמו העניק לו סמכויות של שיפוט וניהול‬
‫שחלו על כל יהודי הממלכה‪ .‬לא פעם הוא אפשר לעקוף את סמכויות הרב הראשי‬
‫ובכך החליש במידה ניכרת את יכולתו להתמודד בהצלחה עם תופעות של פשע‬
‫ואלימות בד בבד עם יכולתו להשליט סדר ומשמעת בקהילות השונות בממלכה‪.‬‬
‫לכן אין להפריז בהערכת יכולותיה של הנהגת הקהילה היהודית‪ ,‬בכל אחת מערי‬
‫הממלכה‪ ,‬להתמודד עם תופעות אלו‪ .‬עם זאת קשה להסיק מסקנות נחרצות ולקבוע‬
‫שחולשתה של הנהגת הקהל הייתה מהגורמים לריבוי מעשי הפשע והאלימות‬

‫‪ 88‬ראו זבאלו (לעיל הערה ‪ ,)39‬עמ' ‪ .220‬הוא כמובן לא ציין שכל ענייני המעמד האישי‪ ,‬ובמיוחד‬
‫נישואין וגירושין‪ ,‬יכלו להיעשות אך ורק בפני בית דין יהודי כשר ושם לא הייתה שום מעורבות‬
‫של בתי דין מלכותיים‪.‬‬
‫‪ 89‬ראו ‪ A.G.N., Reg. 59, Fol. 191r.‬משנת ‪ 1348‬וראו גם סגורה (לעיל הערה ‪ .)5‬נראה שלא פעם‬
‫כפה הבאילי את דעתו על המתדיינים והבוררים היהודים‪ ,‬כנראה גם במקרים שבהם לכאורה‬
‫הייתה לקהילה היהודית אוטונומיה שיפוטית‪ .‬נראה שהדבר הזה אירע לרוב לפני עלייתו של‬
‫קרלוס השני לכס השלטון‪ ,‬בשנת ‪ .1349‬הבאילי הנוצרי היה הפקיד הממונה מטעם המלכות על‬
‫הקהילה היהודית בעירו‪.‬‬
‫‪ 90‬ראו רפופורט חצרנים יהודים (לעיל הערה ‪ ,)78‬עמ' ‪ .310-258‬לעניין מעמדה של הנהגת הקהילה‬
‫ראו גם רפופורט‪ ,‬הנהגת הקהילה (לעיל הערה ‪ .)85‬ראו גם ‪ A.G.N., Caj. 94, No 1, II‬מתאריך‬
‫‪.3.1.1407‬‬

‫[‪]87‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫ולשכיחות העבריינות לסוגיה בקרב חברי הקהילה היהודית הקטנה בממלכה‪ .‬הרי‬
‫עיקר הטיפול באירועים אלה הועבר לידי הכתר ולבית הדין המלכותי‪ ,‬ובהם גם‬
‫הטיפול במהמרים ובמפרי סדר בתוך הקהילה — מקרים שלכאורה היו צריכים‬
‫להידון בבית הדין היהודי או לפני הנהגת הקהל‪ .‬עצם העובדה שלא נשארו מקורות‬
‫עבריים הקשורים לנושא יכולה לתמוך בהנחה זו‪ .‬נראה שאין זיקה ישירה בין‬
‫החולשה המובנית של מוסדות הקהילה השונים והנהגת הקהילה ובין תופעות של‬
‫עבריינות לסוגיה בקרב חברי הקהילה משום שממילא היהודים העדיפו להישפט‬
‫בערכאות של גויים‪ ,‬ורוב הסכסוכים התבררו בערכאות הללו‪ .‬אם כן הפשעים‬
‫הללו אמנם טופלו‪ ,‬אך לא במסגרת הפנימית של הקהילה ובבית הדין היהודי‬
‫כפי שהיה מקובל בממלכות האיבריות הגדולות ברוב התקופה עד הגירוש‪ .‬יתר‬
‫על כן אם מפחיתים את מספר מעשי הפשע והאלימות שבהם נפגעו יהודים מסך‬
‫כל הפשעים שנרשמו ופורסים את כל הנתונים מהמקורות על פני מאה וחמישים‬
‫השנים מעת המגפה השחורה ועד הגירוש בשנת ‪ ,1498‬קשה להגיע למסקנה‬
‫נחרצת שבקהילה היהודית היו שיעורי פשיעה חריגים לעומת הידוע לנו בקרב‬
‫האוכלוסייה הכללית בממלכה — נוצרים‪ ,‬מוסלמים ויהודים גם יחד‪ .‬פירושו של‬
‫דבר הוא שנראה שהמצב המיוחד של ממלכת נבארה ומצבו השונה של המיעוט‬
‫היהודי הקטן בממלכה לא תרמו בהכרח לריבוי יחסי של עבריינות של יהודים‬
‫לעומת שיעורי העבריינות בחברה הכללית‪ .‬בהכללה גסה ניתן לומר שמתוך כמאה‬
‫וחמישים התעודות שהגיעו לידיעתנו במהלך יותר ממאה וחמישים השנים של‬
‫תקופת המחקר קשה להצביע על חברה יהודית אלימה במיוחד או על חברה שיש‬
‫בה תרבות עבריינית בקרב כה רבים מ־‪ 3000‬חבריה‪ .‬העמדת כמות מעשי הפשיעה‬
‫ביחס לפרק הזמן המדובר יש בה כדי למתן ולו במשהו את התמונה הקשה העולה‬
‫מהמקורות שנבדקו‪.‬‬
‫נראה שאין מקום להשוות את מעמדה של הקהילה היהודית בנבארה עם מעמדן‬
‫של הקהילות היהודיות בממלכות האיבריות האחרות‪ ,‬במיוחד קסטיליה (‪)Castilla‬‬
‫ואראגון‪ ,‬שם נראה שהופקדו בידי הנהגת הקהל סמכויות שיפוט וניהול נרחבות שלא‬
‫היו כדוגמתן בקהילות היהודיות בממלכת נבארה‪ ,‬גם לא למוסד הרב הראשי אף‬
‫בתקופת הזוהר שלו‪ .‬נראה שסמכויות הרב הראשי לא חרגו מהטלת קנסות‪ ,‬והוזכר‬
‫רק מקרה אחד שבו הרב הראשי השליך לכלא גובה יהודי שמרד בו‪ 91.‬אבל ייתכן‬
‫שסמכותו של הרב הראשי הייתה מוגבלת אך ורק לגובים היהודיים שהיו כפופים לו‬
‫כפיפות מנהלית‪ .‬העובדה שאין עדויות להפעלת סמכות כזו על שאר חברי הקהילה‪,‬‬

‫‪ 91‬ראו רפופורט‪( ,‬לעיל הערה ‪ ,)78‬עמ' ‪ .116‬ראו גם ‪ A.G.N., Leg. 5, № 41, XXIII.‬מתאריך‬
‫‪.25.10.1397‬‬

‫[‪]88‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫שלא נמנו עם בעלי התפקידים שהיו כפופים לרב הראשי‪ ,‬יכולה לתמוך בהנחה‬
‫שסמכותו לאסור יהודים לא חלה על כלל יהודי הממלכה בקהילותיהם השונות‪ .‬ככל‬
‫הידוע לנו‪ ,‬דיני נפשות לא הוזכרו כלל‪ .‬סביר להניח שבניגוד לממלכות האיבריות‬
‫הגדולות‪ ,‬הכתר בממלכת נבארה לא היה מעוניין להעניק סמכויות שיפוט נרחבות‬
‫לשום גוף ובוודאי לא למיעוטים האתניים כדי להשאיר בידיו את כל הסמכות‬
‫העליונה בממלכה ולמנוע היווצרות מרכזי כוח חזקים מדי לטעמו שהיו עלולים היו‬
‫לסכן את מעמדו הבכיר‪ .‬ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בחולשתו היחסית של הכתר‬
‫וברצונו לחזק את המערכות השלטוניות האורגניות שלו ואת הגורמים הנאמנים לו‬
‫אישית‪ ,‬שחיו ופעלו בחצרו‪ ,‬ובכך לשמור על הבלעדיות שלהן במערכת השלטונית‬
‫הכפופה לו‪ ,‬ובייחוד במערכות אכיפת החוק והסדר שפעלו תחת מרותו‪ .‬בממלכות‬
‫האיבריות הגדולות‪ ,‬קסטיליה ואראגוניה‪ ,‬היו בידי הנהגת הקהל ובידי מוסד הרב‬
‫הראשי‪ ,‬רב החצר‪ ,‬הוא הרב דה לה קורטה (‪ ,)rab de la corte‬סמכויות שיפוט‬
‫וענישה נרחבות שכללו לא רק קנסות‪ ,‬אלא גם הטלת עונשי מאסר ובמקרים מסוימים‬
‫‪92‬‬
‫אף סמכויות בדיני נפשות‪.‬‬

‫סיכום‬

‫מהמקורות שנבדקו עולה תמונה לא פשוטה‪ ,‬ולפיה יהודים רבים‪ ,‬גם מדלת העם‬
‫ויותר מכך מהשכבות הבינוניות ואף מהמעמדות הגבוהים בקהילה היהודית‪ ,‬היו‬
‫מעורבים במעשי פשע ועבריינות מכל הסוגים — רצח‪ ,‬ניאוף ועברות מין‪ ,‬שוד‪,‬‬
‫גניבה‪ ,‬סחר ברכוש גנוב‪ ,‬בריחה מהממלכה כדי שלא לעמוד לדין על עברות‬
‫שביצעו או כדי להימנע מתשלום חובות מס‪ ,‬עברות כלכליות כגון הימורים‪ ,‬מסחר‬
‫במטבעות מזויפים‪ ,‬הברחת הון מהממלכה‪ ,‬שימוש במשקלות ובמידות מזויפות‪,‬‬
‫העלמות מסים וגם זלזול של נושאי תפקידים יהודים שבשירות הכתר בחובות‬
‫משרתם ובהתעמרות בכפופים למרותם‪ .‬מהמקורות ניכרת אזלת ידה של הנהגת‬
‫הקהילה בהתמודדות עם תופעות שליליות אלה במסגרת מוסדות הקהילה וההכרח‬
‫להעביר את כמעט כל הסכסוכים והדיונים המשפטיים הקשורים למעשי פשע‬
‫ואלימות לאחריותם ולטיפולם של בתי הדין המלכותיים‪ .‬נראה שגם בסכסוכים‬

‫‪ 92‬ראו י' רפופורט‪“ ,‬בית הדין היהודי בספרד הנוצרית בתקופת ההתפוררות במאה ה־‪ ,"15‬עבודת‬
‫מוסמך‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשמ"ט‪ ,‬עמ' ‪ .116–92‬במאה הארבע־עשרה היו סמכויות‬
‫הדין הפלילי ברשות מלכותית‪ ,‬והנהגת הקהילה ובית הדין שלה הפעילו אותן באמצעות פקידי‬
‫המלכות‪ ,‬שביצעו את פסקי הדין‪ ,‬לרוב תמורת תשלום כספי של הקהילה לכתר‪ .‬גם בתקנות‬
‫וליאדוליד (‪ )Valladolid‬שבממלכת קסטיליה משנת ‪ 1432‬הוזכרו סמכויות ענישה רחבות שכללו‬
‫גם דיני נפשות במקרה של מלשינות‪ .‬את הסמכויות האלה העניק הכתר לרב החצר‪.‬‬

‫[‪]89‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫בתוך הקהילה‪ ,‬על רקע חילול שבת ואלימות בתוך בית הכנסת או זלזול במצוות‬
‫נזקקה הנהגת הקהילה לסיועם של פקידי המלך משום שלא היה ביכולתה להשליט‬
‫סדר אפילו במקומות הקדושים לכל יהודי החי בקהילה יהודית בגלות‪ .‬נראה שרף‬
‫הענישה בפשעים שבין אדם לחברו היה לרוב נמוך יותר והסתכם במרבית המקרים‬
‫בקנס בלבד‪ .‬יהודים שתקפו נכרים ויהודים והורשעו בדין נקנסו בסכומים גבוהים‬
‫יותר מנכרים שתקפו יהודים ונשפטו בבית דין מלכותי‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לא פעם ויתר‬
‫המלך לנוצרים שפגעו ביהודים על הקנס שהוטל עליהם בבית הדין המלכותי‪.‬‬
‫לעומת זאת במקרים של עברות כנגד הרשות ובמיוחד כנגד אוצרו של הכתר‪ ,‬היה‬
‫רף הענישה גבוה יותר ועונשי מאסר‪ ,‬בצד קנסות גבוהים והחרמת כל רכושו של‬
‫העבריין לטובת הכתר‪ ,‬היו עניין שבשגרה לאורך כל תקופת המחקר‪ ,‬עד הגירוש‪ .‬גם‬
‫כאן יהודים נענשו בחומרה יתרה בהשוואה לעונשים שנגזרו על נוצרים שהורשעו‬
‫בעברות דומות‪ .‬בדרך כלל המדיניות שנקט הכתר הייתה לנסות ולסחוט מהנאשם‬
‫היהודי את כל רכושו לשימושו של הכתר ולטובת המקורבים אליו‪ .‬במקרים‬
‫מעטים‪ ,‬חמורים במיוחד לדעת הכתר‪ ,‬יהודים נשפטו למוות והוצאו להורג לאחר‬
‫החלטת בית הדין המלכותי בעניינם‪ ,‬והכתר החרים את כל רכושם‪ .‬לא ידוע לנו‬
‫אף על פקיד נוצרי אחד אשר הואשם באי־סדרים בעבודתו והוצא להורג‪ ,‬ולרוב‬
‫הסתפק הכתר בקנס לא גבוה במיוחד ולעתים אף ויתר על גביית הקנס‪ 93.‬פעמים‬
‫רבות שימשו עונשי המאסר כאמצעי לחץ על בעלי חוב יהודים למהר ולהשלים‬
‫את יתרת חובם לכתר‪ .‬היה בפמפלונה בית כלא מיוחד ליהודים‪ ,‬מריה דלגאדה‬
‫שמו‪ ,‬שהיה באחריותו של הבאילי של יהודי פמפלונה‪ ,‬ותנאי הכליאה בו היו‬
‫קשים מנשוא‪ .‬האסירים היהודים שהיו בו סבלו מחרפת רעב בתקופת מאסרם‪ ,‬אך‬
‫לא רק בו נאסרו יהודים‪ .‬גם במבצרים של אוליטה ואסטליה היו לעתים עצירים‬
‫‪94‬‬
‫ואסירים יהודים‪.‬‬
‫אפשר למצוא זיקה ברורה בין מצבה הכלכלי והפוליטי הרעוע של הממלכה‬
‫הקטנה‪ ,‬לצד התדרדרות ממושכת במצב הביטחון האישי והציבורי בממלכה‪ ,‬ובין‬
‫התגברות מעשי הפשע והאלימות בתחומיה‪ .‬קצרה ידו של הכתר מלהתמודד‬
‫ביעילות עם כל התופעות השליליות האלה‪ ,‬גם בקרב הרוב הנוצרי וגם בקרב‬
‫המיעוטים האתניים שחיו בממלכה‪ ,‬יהודים ומוסלמים‪ .‬מלחמות תכופות‪ ,‬מגפות‬
‫ופגעי טבע עשו שמות באוכלוסייה הדלה‪ ,‬מלחמות אזרחים ומאבקים פוליטיים‪,‬‬
‫פנימיים וחיצוניים החלישו מאוד את כוחו ומרותו של הכתר והפחיתו את יכולתו‬
‫להתמודד בהצלחה עם תופעות של אי־סדר ופשע ואלימות‪ ,‬שהיו נפוצות בקרב‬

‫‪ 93‬ראו רפופורט‪ ,‬חצרנים יהודים (לעיל הערה ‪ ,)78‬עמ' ‪.139-107‬‬

‫‪ 94‬ראו לדוגמה קרסקו (לעיל הערה ‪.)4‬‬

‫[‪]90‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫פשע ואלימות בקהילות ישראל בממלכת נבארה לפני הגירוש‬

‫האוכלוסייה בכל רחבי הממלכה‪ .‬נראה שניתן לראות קו ברור בין חולשתו של‬
‫הכתר ברוב התקופה של מאה וחמישים השנים האחרונות שלפני הגירוש לבין‬
‫תופעות של היעדר ביטחון אישי וחוסר סדר ציבורי‪ .‬בתקופה זו אנו עדים גם‬
‫לתופעות ברוח “כל דאלים גבר"‪ ,‬של שרירות לב וזלזול בנהלים ובמרות של‬
‫פקידים מלכותיים כלפי ממונים‪ ,‬עמיתים ונישומים כאחד‪ .‬ניכר קשר בין התרופפות‬
‫השלטון המרכזי לבין התגברות של עבריינות מכל הסוגים‪ .‬חולשתה המתמשכת‬
‫של הנהגת הקהל הייתה גם היא במידה רבה מאוד תוצאה של מדיניות מכוונת של‬
‫הכתר‪ ,‬שנטל ממנה‪ ,‬מנימוקיו שלו‪ ,‬את רוב סמכויותיה להשליט סדר בין חבריה‪.‬‬
‫חולשתו האימננטית וחוסר יכולתו של הכתר עצמו ברוב הזמן למלא את המצופה‬
‫ממנו‪ ,‬שהיו חלק בלתי נפרד מחוסר היציבות הפוליטית והכלכלית בממלכה‪ ,‬תרמו‬
‫גם הם כנראה להתרופפות מוסרית וגם לזניחת ערכי מוסר יהודיים בסיסיים אצל‬
‫לא מעטים בקרב המיעוט היהודי בנבארה‪ .‬לכן לא נראה שיש להטיל על הנהגת‬
‫הקהילה את מלוא האחריות למקרי הפשע‪ ,‬האלימות והעבריינות לסוגיה בקרב‬
‫חברי הקהילות היהודיות בממלכה‪ .‬ניתן לומר שבמידה לא מועטה הם היו גם‬
‫תוצאה ישירה של תנאי החיים הקשים של רוב הציבור היהודי שחי בממלכה‪,‬‬
‫בדומה לכלל שדרות הציבור בממלכה‪.‬‬
‫זו גם הסיבה שקשה להשוות בין קהילת יהודי נבארה לבין קהילות ישראל‬
‫בקסטיליה ובאראגון‪ ,‬או למצוא נקודות השפעה של קהילות ישראל בממלכות‬
‫האיבריות האחרות על קהילת יהודי נבארה‪ .‬שם‪ ,‬בממלכות האיבריות הגדולות‪ ,‬היו‬
‫מערכות השלטון ותנאי החיים שונים בתכלית מהמוכר לנו בממלכת נבארה‪ .‬להנהגת‬
‫הקהל היו יותר כלים להתמודד עם תופעות פסולות אלו‪ .‬לכן נראה שרוב האחריות‬
‫מוטלת על הכתר ומוסדות השלטון המרכזי והאזורי בממלכה‪ ,‬שבייחוד בתקופות‬
‫של משברים פוליטיים‪ ,‬כלכליים‪ ,‬מלחמות‪ ,‬מגפות ופגעי טבע‪ ,‬שפגעו בממלכה‬
‫הקטנה חדשים לבקרים‪ ,‬לא הצליחו למלא את חובתם הבסיסית לספק לנתיניהם‬
‫הגנה נאותה וקיום הוגן ובטוח‪ .‬נראה שהיה זה‪ ,‬במידה רבה מאוד‪ ,‬תהליך בלתי‬
‫נמנע‪ .‬לכן ניתן למצוא זיקה ברורה בין כל הגורמים בתוך ממלכת נבארה שנמנו‬
‫כאן לבין התפשטות מעשים שליליים מכל הסוגים בקרב יהודי הממלכה‪ .‬הם לא‬
‫יכלו שלא להיות מושפעים ממכלול הקשיים ואווירת אי־הסדר ששררה בקרב כלל‬
‫האוכלוסייה על כל רבדיה ומעמדותיה בממלכה הקטנה והנידחת‪ .‬באופן בלתי נמנע‬
‫באו מפגעים אלו לידי ביטוי גם במערכות היחסים בין היהודים לבין אחיהם לקהילה‪,‬‬
‫גם בין יחידי הקהל להנהגת הקהל‪ ,‬גם בקשריהם עם החברה הכללית הסובבת אותם‬
‫וביחסיהם עם הרשויות‪ .‬אמנם מהנתונים שהצטברו מהמקורות קשה להניח ששיעורי‬
‫הפשיעה בקרב חברי הקהילה היהודית היו חריגים לאורך כל תקופת המחקר לעומת‬

‫[‪]91‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬
 ‫יוסף רפופורט‬

‫המקובל באוכלוסייה הכללית‪ .‬החברה היהודית לא חייתה בחלל ריק‪ ,‬ויהודי נבארה‬
‫הושפעו במידה לא מעטה מהאוכלוסייה הכללית ומהנעשה בה‪ ,‬גם ממעשי פשע‬
‫ואלימות‪ 95.‬התמונה העולה מהמקורות שנסקרו לא הוסיפה כבוד לקהילה היהודית‬
‫הקטנה שהתגוררה בממלכה האיברית הקטנה והנידחת בדורות האחרונים שלפני‬
‫הגירוש בסוף המאה החמש־עשרה‪.‬‬

‫‪ 95‬בניגוד לידוע לנו מהחברה הנוצרית‪ ,‬אין במקורותינו עדות כלשהי לקיומן של חבורות פשע‬
‫יהודיות‪ ,‬מהסוג שנקרא בלשון ימינו “פשיעה מאורגנת"‪ .‬אמנם‪ ,‬אחדים מבניה של משפחת‬
‫אלבורג'ה מפמפלונה הוזכרו במהלך המאה הי"ד באופן יחסי יותר פעמים ממשפחות יהודיות‬
‫אחרות כקשורים עם מעשי פשע ואלימות‪ ,‬אך הקשרים המשפחתיים בין השמות שהוזכרו אינם‬
‫ברורים דיים ולא מאפשרים קביעה ברורה שהיו ארגוני פשע או כנופיות של פושעים יהודים‬
‫שפעלו בשיתוף פעולה עם מקביליהם הנוצריים‪ ,‬או שהיו משפחות פשע יהודיות בממלכת נבארה‬
‫לפני הגירוש‪ .‬אין כל אפשרות להגיע למסקנה כזו מהתיעוד שהשתמר‪ ,‬גם משום שמדובר היה‬
‫בקהילות קטנות באוכלוסייתן‪ ,‬לכן נראה שהסבירות לכך נמוכה מאוד‪ .‬ביאטריס לירואה הביאה‬
‫רמז בודד על שיתוף פעולה בין עבריין יהודי לעבריין נוצרי בשוד של יהודי אחר‪ ,‬אך לא מעבר‬
‫לזה וראו לירוי (לעיל הערה ‪ .)3‬סביר יותר לדבר על פשיעה אקראית של יהודים ולא על סוג‬
‫כלשהו של פשיעה מאורגנת‪ .‬מצבה הגאו־פוליטי והסוציו־אקונומי הייחודי של ממלכת נבארה‬
‫ושל הקהילה היהודית הקטנה בממלכה הנידחת לאחר המגפה השחורה לא תומך בקיומה של‬
‫אפשרות כזו‪.‬‬

‫[‪]92‬‬

‫‪This content downloaded from‬‬

‫‪194.94.134.245 on Tue, 30 Jan 2024 11:23:33 +00:00‬‬
‫‪All use subject to https://about.jstor.org/terms‬‬