‫האמנם‪ /‬לאה גולדברג‬

‫ַה ֻא ְמ ָנם עֹוד ָיבֹואּו ָיִמ ים ִב ְס ִל יָח ה ּוְב ֶח ֶס ד‪,‬‬

‫ְו ֵת ְל ִכ י ַּב ָּׂש ֶד ה‪ְ ,‬ו ֵת ְל ִכ י ּבֹו ַּכֵה ֶלְך ַה ָּת ם‪,‬‬
‫ּוַמ ֲח ׂשֹוף ַּכ ף‪ַ-‬ר ְג ֵלְך ִי ָּלֵט ף ַּב ֲעֵלי ָה ַאְס ֶּפ ֶס ת‪,‬‬
‫אֹו ִׁש ְל ֵפ י‪ִׁ-‬ש ֳּבִל ים ִי ְד ְק רּוְך ְו ִת ְמ ַּת ק ְּד ִק יָר ָת ם‪.‬‬

‫אֹו ָמ ָט ר ַיִּׂש יֵגְך ַּב ֲעַד ת ִט ּפֹוָת יו ַה ּדֹוֶפ ֶק ת‬

‫ַע ל ְּכ ֵת ַפ ִי ך‪ָ ,‬ח ֵז ְך‪ַ ,‬צ ָּו אֵר ְך‪ְ ,‬ו ֹראֵׁש ְך ַר ֲעָנן‪.‬‬
‫ְו ֵת ְל ִכ י ַּב ָּׂש ֶד ה ָה ָר ֹטב ְו ִי ְר ַח ב ָּב ך ַה ֶּׁש ֶק ט‬
‫ָּכאֹור ְּב ׁשּוֵלי ֶה ָע ָנן‪.‬‬

‫ְו ָנַׁש ְמ ְּת ֶא ת ֵר יחֹו ֶׁש ל ַה ֶּת ֶלם ָנֹׁשם ְו ָר ֹגַע ‪,‬‬
‫ְו ָר ִא ית ֶא ת ַה ֶּׁש ֶמ ׁש ִּב ְר ִא י ַה ְּׁש לּוִל ית ַה ָּז ֹהב‪,‬‬
‫ּוְפ ׁשּוִט ים ַה ְּד ָב ִר ים ְו ַח ִּי ים‪ּ ,‬וֻמ ָּת ר ָּב ם ִל ְנֹּגַע ‪,‬‬
‫ּוֻמ ָּת ר‪ּ ,‬וֻמ ָּת ר ֶלֱא ֹהב‪.‬‬

‫ַא ְּת ֵּת ְל ִכ י ַּב ָּׂש ֶד ה‪ְ .‬ל ַב ֵּד ְך‪ֹ .‬לא ִנ ְצ ֶר ֶב ת ְּב ַלַה ט‬
‫ַה ְּׂש ֵר פֹות‪ַּ ,‬ב ְּד ָר ִכ ים ֶׁש ָּס ְמ רּו ֵמ ֵא יָמ ה ּוִמ ָּד ם‪.‬‬
‫ּוְב ֹיֶׁש ר‪ֵ-‬לָב ב ׁשּוב ִּת ְה ִי י ֲעָנָו ה ְו ִנְכ ַנַע ת‬
‫ְּכ ַאַח ד ַה ְּד ָׁש ִא ים‪ְּ ,‬כ ַאַח ד ָה ָאָד ם‪.‬‬

‫השיר "האומנם עוד יבואו ימים" מאת לאה גולדברג נכתב בשנת ‪ 1943‬ועוסק בתגובה למלחמת העולם‬
‫השנייה‪ ,‬כאשר במדינת ישראל כבר ידעו על זוועות השואה המתרחשות שם‪ .‬באמצעות שיר זה ביקשה‬
‫הדוברת לבטא את דרישתה לזכות החיים הבסיסית של אלה שלא היו בין קורבנות התופת‪.‬‬
‫בית א'‪ -‬המשוררת תוהה האם עוד יבואו ימים של שקט (שאלה)‪ .‬כהלך התם בשדה (דימוי) – היא רוצה‬
‫ללכת בחופשיות‪ ,‬בתמימות ובפשטות‪" .‬ותמתק דקירתם" (ניגוד‪ -‬דקירה מתוקה) מראה על הרצון לחיות‬
‫גם אם יש בחיים דקירה‪ ,‬משהו כואב‪ .‬היא מבקשת לאהוב את החיים למרות הכאב שיש בהם‪ ,‬ואפילו‬
‫ללמוד להנות מהכאב הזה‪ ,‬אולי בזכות ההתגברות עליו‪.‬‬

‫בית ב'‪ -‬ממשיכה החוויה החושית של המגע עם הטבע והרגשה של איחוד עם הטבע‪ .‬שקט נפשי‪ ,‬של עולם‬
‫אחרי המלחמה ‪-‬אופטימיות "כאור בשולי הענן" (דימוי) השקט והאור הם סמלים לחיים הטובים‬
‫והפשוטים עליהם חולמת המשוררת‪ ,‬בדיוק כמו האור אחרי הסערה והגשם‪.‬‬

‫בית ג'‪-‬ממשיכה את החוויה החושית‪ ,‬תיאור הטבע מתאר את הטוב והיופי בחיים‪ .‬החזרה על המילה‬
‫"ומותר" מדגישה כי זה לא מובן מאליו שאפשר לאהוב‪ ,‬אבל זו חובה בתקופות קשות‪ ,‬לאהוב ולחיות בלי‬
‫להרגיש אשמה ששרדנו‪.‬‬

‫בית ד'‪ -‬נחשף הקיום המפחיד‪ ,‬המאיים להחריב את החיים ובתוכו המשוררת המבקשת להמשיך לחיות‬
‫את חייה הפשוטים‪ .‬בשורה השנייה‪ ,‬מתוארות זוועות – מתארות תחושות כואבות וקשות‪ .‬השיר שנפתח‬
‫כתיאור של חלום הופך למציאות שיש בה קיום מפחיד‪ ,‬אך הנמענת המבקשת להמשיך וללכת בשדה‪ .‬גם‬
‫במציאות מלאה בדם יש מקום לבחירה של האדם בעצמו ולהתמזגותו עם הטבע ‪ ,‬ליכולתו לאהוב ולהנות‬
‫מן הדברים הפשוטים ולרצונו לשמור על אנושיותו‪ .‬לחיות! הזכות לחיים!‬

‫שלוש התמונות המתוארות בשיר‪:‬‬

‫‪ .1‬הליכה בשדה כשהיא יחפה‪ ,‬נדקרת ונהנית מכאב הדקירה‬
‫גשם יורד עליה והיא נהנית מהטיפות‪ ,‬הן מרעננות אותה ומרגיעות‬ ‫‪.2‬‬
‫‪ .3‬חום השמש שיוצאת אחרי הגשם מקבל משמעות חיובית‪ -‬של התמזגות עם הטבע ולא של שריפות‬

‫שימוש בחמשת החושים‪ :‬ראייה‪ ,‬שמיעה‪ ,‬מישוש‪ ,‬ריח‪ ,‬טעם‪ ,‬כדי להדגיש את הבחירה בחיים‪ ,‬את השילוב‬
‫של כל החושים בהליכה בשדה‬

‫למה נכתב השיר?‬

‫גולדברג התנגדה לשתף פעולה עם בקשת הכתבה מהמשוררים וסירבה לכתוב שירים שתומכים בלחימה‪.‬‬
‫בעקבות האמונה כי "נעים יותר לשמוע את השירה הטיפשית ביותר של גן ילדים מאשר את קולות‬
‫התותחים מן הטנק המשוכלל ביותר" וכי "לעולם יהא שדה שיבולים טוב ויפה משממה שעברו עליה‬
‫הטנקים‪ ,‬ואפילו מטרתם של הטנקים הללו נשגבה ביותר"‪ .‬גולדברג הדגישה את עדיפות החי על המת‪.‬‬
‫גולדברג הדגישה כי בזמן מלחמה אסור "למשורר לשכוח את הערכים האמתיים של החיים‪ .‬לא רק היתר‬
‫הוא למשורר לכתוב בימי מלחמה שיר אהבה אלא הכרח‪ ,‬משום שגם בימי מלחמה רב ערכה של האהבה‬
‫מערך הרצח‪".‬‬