‫מגישים‪ :‬יריב בר‪ ,‬דור דהן‪ ,‬ואביב בוזגלו ‪.

‬‬

‫כיתה‪ :‬י'‪9‬‬
‫המורה‪ :‬אלירון‬
‫תאריך הגשה‪3.2 :‬‬

‫‪1.‬‬
 ‫דרמה‪ -‬שם כולל ליצירות שנכתבו להצגה‪ ,‬ובראשן‪ -‬טרגדיה וקומדיה‪ .‬מניחים שתחילת‬
‫הדרמה נעוצה בנאום הנמלץ‪ ,‬במונולוג היחיד‪ ,‬שהיה מלווה תנועות ומחוות‪ .‬משנוספה דמות‬
‫שניה על הבימה‪ ,‬כדי שתשמש הד‪ ,‬תגובה או גירוי לשחקן היחיד‪ -‬נוצרה השיחה‪ ,‬הדיאלוג‪ .‬כך‬
‫‪.‬נעשה הדיאלוג למרכיב הבסיבי והמאפיין של המחזה‪ ,‬גם כשהתרחב וכלל דמויות נוספות‬
‫‪.‬הדרמה היא אחד משלושת ענפי הסיפרות הראשיים כפי שנקבעו על ידי אריסטו‬
‫ישנם כמה מושגים ומונחים חשובים הקשורים בדרמה כמו איפיון‪ ,‬גיבור‪ ,‬דיאלוג‪ ,‬הצג‪ ,‬התרה‪,‬‬
‫טרגדיה‪ ,‬מונולוג‪ ,‬מחזה‪ ,‬מלודראמה‪ ,‬מפנה‪ ,‬עלילה‪ ,‬פארסה‪ ,‬קומדיה‪ ,‬קונפליקט‪ ,‬שיא‪ ,‬שלוש‬
‫אחדויות‪.‬‬
‫תכונות המאפיינות את הדרמה בהשוואה לשני ענפי הספרות האחרים (ליריקה ואפיקה) הן‪:‬‬
‫‪ .1‬התפתחות העלילה היא בהווה‪ ,‬לעיני הצופה או הקורא‪ ,‬בלא התערבות המחזאי‪-‬‬
‫המספר‪.‬‬
‫‪ .2‬אפיון הדמויות הוא עקיף ונעשה בידי עצמן‪ ,‬בדיבור ובהתנהגות‪ .‬איפיון ישיר נעשה‬
‫על ידי דמויות אחרות אבל לא על ידי המחבר‪.‬‬
‫‪ .3‬הפעולות והעשייה הן הביטוי ההכרחי לכל הלבטים‪ ,‬הרגשות והרצונות של האדם‪.‬‬

‫דיאלוג‪ -‬בסיס הדרמה ויסוד ראשי בסיפורת‪ .‬השיחה היא בין שתי דמויות‪ .‬ברבות הימים‬
‫התפתח התלת‪-‬שיח והרב‪-‬שיח במחזה ובסיפורת‪ .‬הדיאלוג הוא אמצעי חשוב לאפיון הדמויות‬
‫ולחידוד היחסים ביניהן‪ .‬הדו‪-‬שיח במחזה ובסיפור הוא תמיד בזמן הווה‪ ,‬והוא מעניק מימד‬
‫טבעי ואובייקטיבי‪ ,‬ריאלי ודינאמי למעמד המסוים‪.‬‬
‫במונח זה משתמשים גם לציון שיטת‪ -‬כתיבה‪ ,‬המשולבת ברוב היצירות האפיות‪ ,‬וגם לציון סוג‬
‫ספרותי מיוחד‪.‬‬

‫קונפליקט‪ -‬מחלוקת‪ ,‬מאבק‪ ,‬עימות חריף בין הגיבור הראשי לבין מתנגדו או מתנגדיו במחזה‬
‫או בסיפור‪ .‬הקונפליקט הוא נשמת היצירה הספרותית בכלל והיצירה הדרמתית בפרט‪ .‬נושא‬
‫הקונפליקט יכול להיות אישי‪ ,‬חברתי‪ ,‬מוסרי‪ ,‬דתי‪ ,‬משפחתי‪ ,‬פוליטי‪ ,‬פיזי וכו'‪ .‬הוא חיצוני‬
‫כשהוא מעמת את הגיבור עם זולתו‪ ,‬סביבתו או גורלו; והוא פנימי כשהוא מתהווה בין הגיבור‬
‫לבין עצמו‪ .‬שיאו של הקונפליקט הוא גם שיאה של העלילה‪ .‬בטרגדיה יסתיים הקונפליקט‬
‫בקאטאסטרופה‪ -‬בכישלון ובמוות‪.‬‬

‫מימזיס (חיקוי)‪ -‬מושג אריסטוטלי‪ ,‬שמובנו הרחב כולל את כל פעולת היוצר האמנותי‪ .‬הרי כל‬
‫עשיית המשורר‪ ,‬הצייר‪ ,‬המוזיקאי היא בעצם מן חיקוי (הצגה מחודשת) של תופעה אנושית‬
‫אלוהית‪ ,‬או טבעית‪ ,‬זה רצון להזדהות עימה‪.‬‬
‫אריסטו ראה באמנות הטרגדיה חיקוי ברמה גבוהה‪ ,‬ובקומדיה‪ -‬חיקוי ברמה נמוכה‪ .‬במובן‬
‫הצר של המושג‪ ,‬חיקוי הוא שיחזור או שיעתוק אמנותי של דגמי יצירות מופת‪.‬‬

‫קאתרזיס (זיכוך‪ ,‬היטהרות)‪ -‬מונח אריסטוטלי שמשמעותו לא הובהרה עד תום‪ .‬כינוי למצב‬
‫נפש של הצופה במחזה‪ ,‬בטרגדיה‪ .‬רגע‪ -‬שיא של שיחרור וטיהור עצמי מרגשי פחד‪ ,‬חרדה‬
‫ורחמים‪ ,‬שמילאו אותו במהלך העלילה‪.‬‬
‫מעורבותו הרגשית של הצופה במתרחש על הבימה והזדהותו עם מימצב הפחד‪ ,‬הצער‪,‬‬
‫האלימות והכאב של הדמויות הטראגיות (בעיקר של הגיבור)‪ -‬צריכים פורקן‪ .‬ברגעי שיא אלה‬

‫‪2‬‬
 ‫מסתייע הצופה בכוח השכל כגורם מאפק וממתן‪ ,‬והתוצאה היא שיחרור וזיכוך מן המתח‬
‫הריגשי‪ ,‬והחזרת הצופה למעמד ריאלי ובטוח מול המציאות‪.‬‬

‫טרגדיה‪ -‬מחזה המציג התפתחות הרת‪-‬אסון‪ ,‬סבל אנושי‪ ,‬מאבק‪ ,‬שינוי גורל ומוות‪ .‬גיבור‬
‫הטרגדיה מודע לבעיותיו והוא נאבק בלא סיכוי להשתחרר מן הנסיבות‪ .‬עד לעת החדשה היו‬
‫גיבורי הטרגדיה אישים ניכבדים‪ ,‬רמי‪-‬מעלה ובעלי כוח ועמדה בחיי העם והמדינה‪.‬‬
‫גורמי הטרגדיה נשתנו במרוצת הדורות‪ .‬מהן חטאו של הגיבור‪ ,‬מהו אותו "פגם טראגי" הדן‬
‫אותו לגורל כוח זר?‪ -‬פגיעה באל‪ ,‬פגיעה במוסר האדם‪ ,‬במשפחה; חולשת רצון או כניעה‬
‫ליצרים‪ ,‬היבריס (חטא הגאווה וביטחון מופרז המכשיל את הגיבור וגוזר עליו ענישה וגזר דין‬
‫מוות); פגיעה בחברה‪ ,‬במעמד‪ ,‬בחוק‪ ,‬בזולת‪ .‬עיקרון השכר והעונש‪ ,‬שהוא ציר שעליו סובבת‬
‫הספרות כולה‪ ,‬מועל בטרגדיה באופן קיצוני‪ .‬תמיד צריך לבקש את בסיס הקונפליקט בתוך‬
‫הגיבור עצמו‪ ,‬אם כי גורמי המתח יכולים להיות מחוצה לו‪ -‬באל‪ ,‬בטבע‪ ,‬בחברה‪ ,‬בזולת‪.‬‬
‫בעיות הטרגדיה הן בעיות אנושיות וקיומיות העומדות ברומו של עולם‪.‬‬

‫מוירה‪ -‬מושג בפילוסופיה ובדרמה היוונית שמשמעו גורל‪ .‬הגורל אינו אל‪-‬טבעי‪ ,‬כי אם נשלט‪,‬‬
‫לפחות בחלקו‪ ,‬על ידי האדם‪ .‬אין אפוא טעם להעשים את הגורל על מחדלי הגיבור וכשלונו‪.‬‬

‫קאטסטרופה‪ -‬שואה ואסון‪ .‬מונח בטרגדיה היוונית‪ :‬שלב מכריע בתהליך ההתרה והסיום של‬
‫סבך הקונפליקט‪ ,‬שבו ניכשל הגיבור סופית‪ ,‬נהרג או מת‪ ,‬לבדו או יחד עם הסובב אותו‪.‬‬
‫הקאטסטרופה מתרחשת אחרי המפנה והשיא הדרמאתי‪.‬‬

‫שלש האחדויות‪-‬אחדות העלילה‪ ,‬אחדות המקום ואחדות הזמן‪ .‬שלושה תנאים חייבים להתקיים‬
‫בטרגדיה והם מיוחסים לאריסטו‪ .‬המחזה מתאר מציאות מוגדרת המתהווה לעיני הצופה;‬
‫לפיכך צריכה העלילה להיות אחד‪ ,‬שלמה וממוקדת; בלי סטיות‪ ,‬השמטות ותוספות (אחדות‬
‫העלילה)‪ .‬הבימה היא מקום ההתרחשות‪ ,‬לפיכך ראוי שהתפאורה לא תשתנה ושהעלילה‬
‫תתפתח במסגרת הבית‪ ,‬החצר או העיר (אחדות המקום)‪ .‬גם זמן ההתרחשות אינו יכול לחרוג‬
‫מגבולות העכשיו‪ ,‬שעה‪ ,‬יום או יממה לכל היותר (אחדות הזמן)‪.‬‬
‫תולדות הספרות יודעות הסכמה והתנגדות לדרישת שלוש האחדויות‪ .‬אחדות אחת שנשתמרה‬
‫כהלכה היא אחדות העלילה‪.‬‬
‫בטכניקה המודרנית לא היה טעם לשמור על שתי האחדויות האחרות‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫היבריס‪-‬פירוש המילה היוונית "היבריס" הוא גאווה‪ ,‬התנשאות‪ .‬היוונים סברו שתכונת‬
‫ההתנשאות נוסעת מחוסר שליטה עצמית ומחוסר מתינות‪ .‬היוונים ציינו לרעה את ההתנשאות‬
‫משום שזו נגדה את האידיאל שלהם של אדם הרמוני ומרוסן‪.‬‬
‫אחת התכונות של הגיבור הטרגי המפילות אותו ומובילות אותו אל הקטסטרופה היא תכונת‬
‫הגאווה‪ ,‬ההיבריס‪.‬‬

‫אירוניה‪ -‬צורת התבטאות דו משמעית‪ ,‬שבה המשמעות הגלוייה והתמימה של הדברים שונה‪,‬‬
‫ואף מנוגדת‪ ,‬מן הכוונה הסמויה של המדבר‪ .‬אומר א' ומתכוון לב'; כאילו כתב דברים‬
‫במרכאות כפולות‪.‬‬
‫האירוניה משתייכת לצורת ההבעה הקומית והטראגית גם יחד‪ .‬האפקט האירוני הוא לעג‪ ,‬וניתן‬
‫להשיגו בפעלולי לשון שונים כמו הסוואה‪ ,‬התחזות‪ ,‬היתהממות‪ ,‬הגזמה‪ ,‬המעטה; על ידי‬
‫סאטירה ופאראדוכס או על ידי חיקוי והיתול‪ .‬האירוניה היא נשק חזק בידי המחבר‪ ,‬אך בן‬
‫בזמן היא גם גורם ממתן ומאפק של רגשותיו המתפרצים בשל סערת רוחו‪ .‬בביקורת‪ -‬הספרות‬
‫מבחינים בין סוגי אירוניה שונים‪ ,‬כמו "אירוניה טראגית" או "אירוניה רומנטית"; "אירוניה‬
‫דראמטית" ועוד‪ .‬מן האמציעים האמנותיים התורמים ליצירת טון‪ ,‬האירוניה היא מן החשוים‬
‫והמעודנים ביותר‪ .‬אי הבנה של ירוניה אינה רק אי הבנה של העיניין הנידון אבל אי הבנה‬
‫הפוכה‪ .‬תפיסת אירוניה ביצירה היא מקור של חוויה והנאה‪.‬‬

‫פרודוס‪ -‬הפרודוס הוא שירת המקהלה‪ .‬המקהלה נכנסת בשירה ובריקוד אל הבמה ונושאת את‬
‫דבריה‪ .‬מקובל שאנשי המקהלה הם זיקני העם שמביעים את דעתם על המתרחש‪.‬‬

‫אקסודוס‪ -‬האקסודוס הוא הקטע המסיים של הטרגדיה וכולל גם את שיר יציאתה של‬
‫המקהלה‪.‬‬

‫‪.2‬‬
‫קריאון אסר לקבור את פוליניקס בגלל שהוא בגד בארצו תבי‪ ,‬ברח לארגוס ושם‬
‫התחתן עם בת המלך‪ .‬קריאון האמין כי פוליניקס הוא בוגד ואין לקבור בוגדים‪,‬‬
‫כאשר שני הארצות נלחמו אחד בשני שם פוליניקס הרג את אחיו והוא עצמו מת גם כן‪.‬‬
‫את אחיו הקריאון קבר‪ ,‬אך את פוליניקס לא משום שהוא בוגד‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬אנטיגונה מתנגדת למהלך זה‪ ,‬היא מתנגדת להחלטה שאוסרת לקבור את אחיה‪ .‬היא‬
‫לא מתחשבת בצו המלך ואומרת שזה פוגע בכבוד המת‪ ,‬אחיה ‪ .‬היא פועלת לפי צו האלים‬
‫שאומר שצריך לקבור כל בן אדם – בוגד או לא בוגד ‪.‬‬

‫‪.3‬‬
‫אנטיגונה מבקשת מאחותה איסמנה שתעזור לה בקבורת פוליניקס‪ .‬למרות איסור קריאון על‬
‫קבורתו‪ ,‬וכאשר העונש על אי ציות לאיסור הוא מוות‪ .‬איסמנה מתנגדת להצטרף לאנטיגונה‬
‫לקבורה בטענה שהן נשים‪ ,‬שאינן צריכות ללחום נגד גברים‪ -‬וכי שולט בהן מישהו חזק יותר‪,‬‬
‫שיש צורך לציית לו בגלל כוחו‪" .‬כחלשות יותר עלינו לצית לצו כזה‪."...‬בנוסף‪ ,‬היא יודעת‬
‫כמה רע ומר יהיה סופן אם יעשו זאת‪ .‬על אף הסכמתה עם אנטיגונה בקשר לחוק האלים היא‬

‫‪4‬‬
‫מפחדת מיד החוק של קראון ועל כן מתנגדת בתוקף להמרות את פיו ולקבור את פוליניקס עם‬
‫התנצלות שזה מעבר לכוחה "‪...‬הרי לפעול מעבר ליכולת זה דבר טפשי‪".‬‬

‫‪.4‬‬
‫על רקע השיחה בין האחיות שבה מסרבת איסמנה לבקשת אנטיגונה לפעול נגד הוראתו של‬
‫קיאון‪ ,‬איסמנה מצטיירת בתור "האחות החלשה"‪ ,‬חלשת אופי‪ -‬לא חורגת מהחוקים בשום‬
‫תנאי‪ .‬היא מסתתרת מאחורי החיים המסורתיים שניהלו הנשים באתונה‪ ,‬וטוענת כי אישה אינה‬
‫יכולה להתנגד למילה של גבר‪ .‬כמו כן משתמע מזה שהיא חסרת ביטחון ואומץ‪.‬‬
‫לעומתה‪ ,‬אנטיגונה בעלת אופי קיצוני‪ ,‬אינה מפחדת לומר את אשר על ליבה ומוכנה לעשות‬
‫דברים שכרוכים אף בסיכון חייה‪ .‬היא אמיצה‪ ,‬גיבורה‪ ,‬נועזת ומרוב שהיא חזקה‪ ,‬היא לא‬
‫מוכנה להתפשר על שום דבר בשל חובתה כלפי אחיה‪ ,‬גם כשזה כלול באי ציות לצו המלך‪.‬‬
‫בכל אשר תעשה ותאמר יהיה שמץ של עמידה איתנה ועיקשת‪ ,‬כנגד כל אשר מתנגד לדעותיה‪.‬‬

‫‪.5‬‬
‫אי אפשר לקבוע בוודעות מי אחראי להפרת הסדר‪ .‬מצד אחד‪ ,‬קראון הפר את הסדר בכך‬
‫שאסר לקבור את פולינקס ובזאת בעצם הפר את חוקי האלים‪ -‬קבורת כבוד למת‪ ,‬ומגמיש‬
‫אותם כרצונו "‪...‬הן ממילא על פי החוק אתה מחליט ביחס למתים כביחס לחיים"‪ (.‬עמ' ‪.)42‬‬
‫מכאן נובע בעצם שאם קראון לא היה מתנגד לקבירת האח מלחתחילה‪ -‬אז לא הייתה‬
‫הטרגדיה‪ .‬אבל‪ ,‬מצד שני‪ ,‬אנטיגונה היא זאת שהפרה את הסדר; אמנם אנטיגונה פירשה נכון‬
‫את חוקי האלים אך למרות צדקתה היא נענשת וזאת כיוון שלא הבינה שהיא לא אמורה‬
‫להילחם עבור האלים את מלחמותיהם‪ .‬בזאת אנטיגונה חטאה בחטא הגאווה‪ .‬הקיצוניות ללא‬
‫פשרות שבה הלכה רק אחרי צו הרגש ואחרי חשיבות המשפחה ובמקביל התעלמה לחלוטין‬
‫מצו המלך‪ ,‬הם אלה שהביאו לאסון‪ -‬להפרת הסדר‪ .‬אין ספק שאילו אנטיגונה לא הייתה‬
‫קוברת את אחיה‪ ,‬היו חיי תבי ממשיכים תחת שלטונו של קריאון ולא היינו עדים לטרגדיה‬
‫המתחוללת‪.‬‬

‫‪.6‬‬
‫השומר הוא אחד משומרי הגופה של פולינקס ובזמן שקריאון נשא את דבריו לפני המקהלה‬
‫השומר הופיע והודיע שמישהו קבר את הגופה בטקס סמלי‪" .‬מישהו עם שחר קבר אותו‪ ,‬זרה‬
‫עליו עפר צחיח‪ ,‬קידש אותו על פי הנוהג והלך"‪( .‬עמ' ‪ )44‬תפקידו הוא כשליח המודיע על‬
‫המעשה‪.‬‬
‫לשומר תפקיד בשמירת אחדות המקום‪ :‬הוא מודיע על קבורת המת בשדה‪ ,‬וכך יודעים הצופים‬
‫מה מתרחש מחוץ לארמון‪ .‬בנוסף תפקידו בעיצוב דמותו של קריאון‪ :‬הוויכוח ביניהם חושף‬
‫את דמותו של קריאון‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫‪.7‬‬
‫תחילה מתאר השומר את התנהגות אנטיגונה למראה גווית אחיה "גילינו את הנערה‪ ,‬אשר‬
‫צווחה בקול נוקב כמו ציפור שבמהירות רואה שאת קנה רוקנו מגוזלים; כך היא‪ ,‬כשנוכחה‬
‫שההרוג נחשף‪ ,‬השמיעה קול נהי‪ ,‬ובזעם קיללה את אלה ששלחו ידם במעשה"‪ .‬ואז‪ ,‬מוסיף‬
‫השומר‪ ,‬היא הביאה עוד עפר "מיד הביאה חפן של עפר צמא‪ ,‬הרימה כד נאה מנחושת‪ ,‬ויצקה‬
‫את שלושת הנסכים כעטרה למת" (עמ' ‪ .)50‬אנטיגונה מבצעת פעולה דתית שמקובלת על‬
‫השומר שמייצג את פשוטי העם‪ .‬אף על פי שהשומר רוצה להציל את עורו ולהסתלק מהארמון‬
‫במהירות‪ ,‬הוא מפרט בתיאור הטקס הדתי ומשווה את אנטיגונה לציפור שגזלו ממנה את‬
‫גוזליה‪ .‬פירוט זה מוכיח שליבו נתון לאנטיגונה‪.‬‬

‫‪.8‬‬
‫בדיאלוג בין אנטיגונה לקראון‪ ,‬שואל קראון את אנטיגונה ‪ 3‬שאלות‪:‬‬
‫‪ )1‬האם היא עשתה את המעשה? "האם מודה את שעשית או מכחישה?"‬
‫‪ )2‬האם ידעה שהיא עוברת על החוק? "האם ידעת שצו אסר את הדבר?"‬
‫‪ )3‬כיצד היא מצדיקה את מעשיה? "ובכל זאת העזת לפעול נגד החוק?"‬
‫תשובותיה‪:‬‬
‫‪ )1‬כן היא עשתה את המעשה "עשיתי זאת‪ ,‬אינני מכחישה דבר"‪.‬‬
‫‪ )2‬כן היא ידעה שהיא עוברת על החוק "ידעתי‪ ,‬כמובן כולם שמעו אותו"‪.‬‬
‫‪ )3‬אנטיגונה בטוחה שעשתה את המעשה הנכון‪ .‬נימוקיה מבוססים על עקרונות‬
‫ואידיולוגיה; צו האלים קודם לצו המלך‪ .‬האלים אינם מכירים בחוק המלך‪ .‬מצוות‬
‫המלך משמעותית‪ ,‬אולי‪ ,‬בעולם הזה‪ ,‬אך חסרת ערך מול חוקי האלים הנצחיים‪" .‬ודאי‪.‬‬
‫הרי לא זאוס את הצו פרסם‪...‬הצדק השוכן עם האלים בשאול; גם לא חשבתי‬
‫שלפקודותיך יש תוקף‪...‬הרי אין הם חיים היום או מאתמול‪ ,‬אלא תמיד‪ ."...‬בנוסף‪,‬‬
‫המוות מזומן לכל אדם בסוף דרכו‪ ,‬ולכן אם תמות לפני זמנה‪ ,‬תראה בכך יתרון‬
‫ותשמח לעזוב את מלכות הרשע‪" .‬ידעתי שאמות‪...‬גם בלי הצו שלך‪ .‬אבל אם אצטרך‬
‫למות לפני זמני‪ ,‬זה רוח בעיני‪ ."...‬יתר על כן‪ ,‬יש לכבד את המת‪ .‬אין לבני‪-‬אנוש זכות‬
‫להחליט את מי לקבור ואת מי לא לקבור האלים יחליטו מה דינם של המתים ואסור‬
‫לאדם להחליט במקומם‪..." .‬אלו הפקרתי את בנה של אמי להתגולל ללא קבורה‪ ,‬היה‬
‫מכאיב לי; ענשך אינו מכאיב‪( ".‬עמ' ‪.)51-52‬‬

‫‪.9‬‬
‫איסמנה‪ ,‬כתגובה על מאסר אחותה‪ ,‬מוכנה להודות במעשה (קבירת פולינקס) שלא עשתה‪,‬‬
‫משום שלא תוכל לחיות בלי אחותה‪ .‬הדבר מוכיח שהיא אוהבת את אחותה‪ ,‬אף על פי שלא‬
‫הייתה מוכנה לקחת חלק במעשה הקבורה‪ .‬בוויכוח בתחילת המחזה איסמנה ייצגה את ההגיון‬
‫ועתה היא מייצגת את הרגש‪ .‬איסמנה מנסה לשכנע את קראון לשגת מהחלטתו הנוקשה‬
‫בנימוק שאנגיגונה אינה רק בת אחותו‪ ,‬אלא גם כלתו העומדת להינשא לבנו הימון‪" :‬האם תדון‬
‫למוות את כלת בנך?"(אנטיגונה מאת סופוקלס עמ' ‪ )55‬היא שואלת את המלך בתקווה שלבו‬
‫יתרכך‪ .‬היא מנסה לשכנע את קראון לחזור בו מהחלטתו באמצעות טיעון ריגשי‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫‪.10‬‬
‫מעמד הנשים ביוון הקדומה היה נחות‪ ,‬אפילו הנשים עצמן היו מודעות לכך והודו בזה‪-‬‬
‫איסמנה לדוגמא‪" .‬וגם חובה לזכר שאנו רק נשים‪ ,‬ולא נבראנו עם גברים להתמודד; כחלשות‬
‫עלינו לצית לצו כזה‪ ,‬ולדברים יותר גרועים‪(".‬עמ' ‪ .) 37‬בדיאלוג בין היימון לקראון‪ ,‬קראון‬
‫מסביר שהאישה היא כמו חפץ‪ -‬בלי רגש וכלום‪ -‬היא משמשת רק לתענוגות ולמגע‪" .‬אז בני‬
‫אל תאבד את שכלך בגלל אשה ותענוגותיה‪ ,‬דע לך שגם חבוק סופו שנעשה צונן‪ ,‬אם לצדך‬
‫אשתך רעה‪(".‬עמ' ‪ .)58‬כמו כן נאמר בעצם שאין לתת לאשה להתגבר על המשטר "לכן עלינו‬
‫להגן על המשטר‪ ,‬ולא לתת לשום אשה להתגבר"‪( .‬עמ'‪ .) 59‬בנוסף זה נראה טיפשי להילחם‬
‫עבור אישה‪ -‬אישה לא שווה הלחמות עבורה "נראה שהוא נלחם למען האשה" (עמ' ‪ .)61‬יתר‬
‫על כן‪ ,‬אדם שתומך בנקבה הוא רכרוכי ועבד שלה‪" .‬הו אפי רכרוכי‪ ,‬נסחב אחרי אשה!‪...‬עבד‬
‫של נקבה‪ ,‬אל תתחנף אלי!‪("...‬עמ' ‪.)62‬‬

‫‪.11‬‬
‫הימון מציג טענות קשות נגד מעשה אביו‪:‬‬
‫‪ .I‬הימון טוען שאביו יושב מרוחק מהעם ואינו מכיר את הלך הרוח של העם‪ .‬הוא מבהיר‬
‫לו מה שאמרה לו כבר אנטיגונה‪ ,‬שהעם פוחד וחושש לומר לו את דעתו הכנה‪" .‬הלא‬
‫אזרח רגיל פוחד ממבטך ולא יגיד דברים שלא תשמח בהם‪ ."...‬הימון מוסיף ושואל‬
‫בשמו ובשם העם השותק והפוחד לשאול‪ ,‬אם זה פשע לכסות את גופת האח ולהגן‬
‫עליה מפני עוף השמים? "היא לא הפקירה אח שנהרג בקרב‪ "...‬לטענתו‪ ,‬דורש העם‬
‫כבוד לאנטיגונה במקום כלימת מוות "האין היא ראויה לנזר של זהב?" (אנטיגונה מאת‬
‫סופוקלס עמ' ‪.)60‬‬
‫‪ .II‬הימון מבקש את אביו לגלות גמישות‪ .‬הוא מבקש שיאמין לו‪ ,‬שהוא בנו מבקש רק את‬
‫טובתו‪ ,‬ושוויתור לאנטיגונה יהיה רק לטובתו של קריאון "‪...‬גם לאיש חכם אין זו‬
‫בושה ללמוד דברים רבים ולחדול להתעקש‪(".‬אנטיגונה מאת סופוקלס עמ' ‪.)60‬‬
‫כלומר‪ ,‬גם אדם חכם עלול לטעות‪ ,‬ודווקא החכם אינו מתבייש להכיר בטעותו ולכופף‬
‫ראשו בפני החוכמה‪.‬‬
‫‪ .III‬הימון טוען שעובדת היותו צעיר‪ ,‬אינה מונעת ממנו להציג טענות הגיוניות‪ .‬לעומתו‬
‫טוען אביו שלא ייתכן שבן צעיר ישמיע עצות לאביו המבוגר‪ .‬הבן מערער על התפיסה‬
‫שהמבוגר חכם יותר מהצעיר‪ ,‬בכך שהוא מערער על תפיסת העולם הקדום‪" .‬רק את‬
‫מה שצודק‪ .‬ואם אני צעיר אל תשים לב לגיל אלא למעשי" אנטיגונה מאת סופוקלס‬
‫עמ' ‪.)61‬‬

‫‪.12‬‬
‫קריאון מאשים את בנו שכל דעותיו מונחות בידי אישה‪ ,‬וכל דעותיו נובעות מרצונו להגן על‬
‫כבוד אישה‪" .‬נראה שהוא נלחם למען האשה‪...‬הו אופי רכרוכי‪ ,‬נסחב אחרי אשה!‪...‬עבד של‬
‫נקבה‪( "...‬עמ' ‪.)61-62‬‬

‫‪7‬‬
 ‫‪.13‬‬
‫קריאון שהציג את עצמו כשליט דמוקרט המוכן לשמוע בעצת בני עמו‪ ,‬אינו מסוגל לשמוע‬
‫דעה שונה מדעתו‪ .‬כל דעה מנוגדת מרגיזה אותו ומרתיחה אותו מדעתו‪ .‬מכאן אנו למדים‬
‫שקריאון בעצם אינו חזק כל כך כפי שהוא נראה‪ ,‬כי אם מסתיר את פחדיו הפנימיים מאחורי‬
‫מעטה צעקות ושליטה בכוח‪ .‬אפשר לראות בתגובתו של קריאון את נקודות החולשה שלו‪ .‬ככל‬
‫שהוא מתבצר בעמדתו ואינו מוכן לסגת ולוותר‪ ,‬כך מתגברת אצלו תחושה של חוסר ביטחון‪.‬‬
‫קריאון מוביל את עצמו למצב של חוסר מוצא‪.‬‬

‫‪.14‬‬
‫אפשר לומר שמסתמנת אצל קריאון "נקודת שבירה" עצם העובדה שהוא משנה את גזר הדין‬
‫ושולח אותה למערה סלעית במדבר שם תן לה מעט מזון "‪...‬כדי שלא תחול על כל העיר‬
‫טמאה‪ ."...‬הפעם הוא משאיר לאלים לחרוץ את גורלה‪..." :‬ושם שתתפלל לאל שהיא בחרה‪,‬‬
‫לאל השאול‪ ,‬אולי ידאג שלא תמות‪( "...‬עמ' ‪ .)63‬ניתן להסיק שחומת הביטחון העצמי של‬
‫קריאון נסדקת‪ ,‬וכנראה ששינוי העונש ממוות לכליאה בתנאים קשים מוכיח שהוא מנסה‬
‫להתחמק מאחריות‪.‬‬

‫‪.15‬‬
‫היא מקשרת בין חלקי העלילה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫היא מפיגה את המתח על ידי שירים מלווים בריקוד‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בתחילה היא יכולה להיות אובייקטיבית‪ ,‬אך בהמשך עומדת לצד אחד השחקנים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫היא מייעצת לאחת הדמויות‪ ,‬או מפשרת בין הצדדים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫היא משמשת שופר לקולו של העם ומביעה את הלוך רוחו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫היא מייצגת את חוכמת הזקנים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫היא משמיעה את קולו של המחבר ומנסחת את דעתו על האירועים והגיבורים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫היא מסכמת את מוסר ההשכל של המחזה וכך מקנה לטרגדיה נופך אוניברסלי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לעיתים היא מייצגת את הצד הדתי של המחזה‪.‬‬
‫היא תורמת לחלק הפיוטי של המחזה (הטקסט שלה שירי ועשיר בדימויים)‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫היא תורמת לתאטרליות של הטרגדיה (הופעתה בשירים ובריקודים)‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪.16‬‬
‫הוא נציגה של האנושות‪ .‬בסבלו ובידיעתו יש מן המשוף לו ולכל בני האדם‪ .‬עם זאת הוא‬
‫שונה‪ .‬הוא נעלה על האנושות בתכונה או בתכונות המגיעות לידי הקצנה (אומץ לב‪ ,‬עקשנות‪,‬‬
‫גאווה‪ ,‬מסירות וכו')‪.‬‬
‫‪ ‬הוא בעל כאריזמה‪ ,‬ועל כן סבלו נוגע ללבנו‪.‬‬
‫‪ ‬הוא חוטא מתוך חרון‪ ,‬סערת נפש‪ ,‬יוהרה‪ ,‬גאווה‪.‬‬

‫‪8‬‬
 ‫הוא מביא על עצמו את אסונו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הוא מודע לסבלו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הוא דבק במטרתו מתוך עקשנות ועיוורון‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הוא לוחם נגד כוחות גדולים ממנו בגבורה מעוררת כבוד‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪.17‬‬
‫אנטיגונה היא הגיבורה הטראגית במחזה‪ ,‬המייצגת את האנושות כולה על‪-‬ידי תכונות יסודיות‬
‫קבועות‪ ,‬המשותפות לה ולאדם באשר הוא‪ .‬היא מייצגת את האנושות כי הסיטואציה בה היא‬
‫נמצאת אכן יציגה (קבורת אחיה‪ ,‬מאבקו של אדם הבודד נגד השלטון ועוד)‪ ,‬אך עם זאת היא‬
‫אינה אדם ממוצע אלא נעלה‪ :‬היא בת מלך‪ ,‬והיא יוצאת דופן ובלתי רגילה‪.‬‬
‫אופיה המיוחד הוא המוביל אותה לקראת אובדנה‪ :‬יש בה אומץ לב נדיר‪ ,‬המתבטא כבר‬
‫בפתיחה כאשר היא מתעמתת עם אחותה איסמנה‪ ,‬והתמודדותה נגד קראון‪ .‬אנטיגונה (לעומת‬
‫אחותה‪-‬איסמנה) קיצונית‪ ,‬רגזנית ובעלת עוז נפש‪ .‬עוז נפשה הוא מוסרי‪.‬‬

‫‪.18‬‬
‫הבעיה המרכזית של המחזה נעוצה בצו שהוציא קריאון‪ ,‬המלך החדש‪ .‬צו זה‪ ,‬שהוצא אמנם‬
‫לפני תחילת המחזה‪ ,‬מניע את כל המחזה‪ .‬אנטיגונה נסערת מהרעיון שאחיה לא יזכה לקבורה‬
‫הולמת ומתקוממת נגד הצו‪ .‬היא מחליטה להפר את צו המלך ולקבור את אחיה‪ .‬הבעיה‬
‫המרכזית של המחזה נובעת מהתנגשות בין שני עקרונות מקודשים לעם היווני‪ :‬בין חוק המלך‬
‫שנחשב בחברה היוונית לצו אלוהי‪ ,‬לבין האזרחית אנטיגונה שאינה נכנעת לגזרת מלכות‬
‫ומעדיפה את הנאמנות למשפחה על הנאמנות למלך‪.‬‬

‫‪.19‬‬
‫חשיבות החוק‪ -‬ביוון נחשב החוק ליסוד החברה‪ .‬חברה מתוקנת נזקקת לחוקים‪ ,‬ואזרחיה‬
‫חייבים לציית להם‪ .‬ואכן המשמעת הייתה מושרשת עמוק באופי היווני‪ .‬האזרחים התייחסו‬
‫לחוק ביראת כבוד‪ ,‬והאמינו כי החוקים הם התגבשותה של מסורת עתיקה העוברת בירושה‬
‫ממלך למלך‪ .‬הם הניחו כי לחוקים אישור אלוהי‪ ,‬וכי הם מייצגים את רצון האלים‪.‬‬
‫אם אמנם משקיפים החוקים את רצון האלים‪ ,‬הרי רע הדבר לא לציית להם‪ ,‬ומי שממרה את פי‬
‫החוק בנקודה אחת חותר תחת סמכותו כולה‪ .‬על פי השקפת העולם של היוונים מגינים‬
‫החוקים של ארצו של אדם הקדושה יותר ממשפחתו‪( .‬קריאון דוגל בגישה של חשיבות החוק)‪.‬‬
‫לעומת זאת חשיבות המשפחה‪ -‬ערך הנאמנות למשפחה תפס מקום חשוב במערכת הערכים של‬
‫היוונים‪ .‬המשפחה הייתה יחידה עתיקה יותר מן העיר‪ ,‬לכן שמרו היוונים אמונים למשפחתם‬
‫והרגישו מחויבותאליה אף יותר מאשר למלכם‪ .‬נאמנותם למשפחה גברה לעתים קרובות על‬
‫נאמנותם לאחדות הלאומית‪ .‬זאת אומרת שהפרט צריך היה להחליט איזה עיקרון הוא מעדיף‬
‫מתוך שני עקרונות חשובים בעיניו‪( .‬אנטיגונה בעצם בחרה בגישה של חשיבות המשפחה)‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫אז בעצם הבעיה המרכזית של המחזה נובעת מהתנגשות בין שני עקרונות אלו שמקודשים לעם‬
‫היווני‪ -‬בין חוק המלך שנחשב בחברה היוונית לצו אלוהי‪ ,‬לבין האזרחית אנטיגונה שאינה‬
‫נכנעת לגזרת מלכות ומעדיפה את הנאמנות למשפחה על הנאמנות למלך‪.‬‬

‫‪.20‬‬
‫הפרודוס‪ -‬השיר הראשון‪ -‬נושאו‪ :‬אתמול מלחמה‪ -‬היום שלום‪ .‬קורות העיר ותולדות‬
‫המלחמה האחרונה המקהלה מהללת את האלים ומתארת את המלחמה בין האחים‪ .‬היא‬
‫מביעה עמדתה שפולינקס בוגד ומסיימת בשיר הלל לעיר תבי‪..." .‬מתבי ושבעת שעריה‪...‬ואת‬
‫אויבינו צחור המגן שבא חמוש מארגוס‪....‬ארס‪...‬האל הכביר‪ ,‬מצילנו‪...‬זולת הצמד‬
‫האומלל‪("... ,‬עמ' ‪.)38-41‬‬
‫‪ ‬שיר הלל לגדולת האדם המרמז לחטא ההיבריס "‪...‬אך אין מופלא מן האדם!‪( "...‬עמ'‬
‫‪.)47-48‬‬
‫‪ ‬גורל הגיבורים של המחזה "מאושרים הם אלה שבחייהם לא טעמו את טעם האסון‪...‬‬
‫אין פורענות שאינה פוקדת את בניו‪ ,‬דור אחרי דור‪...‬לשרש האחרון של בית אדיפוס‬
‫וגם אותו מקצצת הסכין‪...‬של אלי המוות‪("...‬עמ' ‪.)56-57‬‬
‫‪ ‬אמת כללית על אהבה "‪...‬ליל שימורים תבלה בלחי נערה רכה‪...‬שנדלק ממבט עיני‬
‫הכלה היפה‪...‬כי האלה אפרודיטה עושה כרצונה בכל" (עמ' ‪.)63-64‬‬
‫‪ ‬אין אפשרות לשנות את הגורל "כי מופלאה עוצמת הגורל‪ ,‬ואין להיחלץ מידה‪("...‬עמ'‬
‫‪.)69‬‬
‫‪ ‬שיר לכבוד האל אפולו‪ ,‬המסתיים בתפילה לשלום העיר‪ .‬שיר אופטימי זה מופיע פשני‬
‫הקטסטרופה ועל דרך הניגוד מודגשת עצמת האבון‪.‬‬
‫‪ ‬העירהסדר שב אל כנו "התבונה היא התנאי העיקרי לאושר‪ ,‬וגם אין לפגוע בכבוד‬
‫האלים‪( "...‬עמ' ‪.)83‬‬

‫‪10‬‬
 ‫ביבליוגרפיה‪:‬‬
‫‪ .1‬מורה פרטי‬
‫‪ .2‬ויקיפדיה‬
‫‪ .3‬סיכומונה‬

‫‪11‬‬