‫ספר‬

‫מים רבים‬
‫הלכות וענייני‬
‫ברכות הראיה‬

‫בעזרת החונן לאדם דעת‬

‫מרדכי בלאאמו"ר הגאון ר' רפאל שליט"א קוט‬
‫מנחם אב תשפ"ג‪ ,‬ירושלים ת"ו‬
 ‫©‬
‫כל הזכויות שמורות‬

‫הכתובת להערות והארות‬

‫‪mk0533165035@gmail.com‬‬

‫עיצוב שערים‪:‬‬
‫משה לוי ‪ -‬ספרים‪052-7634834 :‬‬
 ‫מכתב רבותינו ראשי הישיבה שליט"א‬
‫בס"ד‪ ,‬כסלו תש"פ‬
‫הבחור המצוין מתלמידי הישיבה כמר מרדכי קוט הי"ו‪ ,‬הביא לפני פרי חיבורו על הלכות‬
‫טבילת כלים‪ ,‬שהוא מסודר כספר הלכה‪ ,‬מלא בהערות באריכות גדולה בירור המקורות‬
‫ועיון ההלכה בעומק גדול כאשר יראה כל המעיין‪ ,‬ולא הניח דבר קטן או גדול שלא עמד‬
‫עליו‪ ,‬ובכשרון עיון גדול וגם כשרון מעשה‪ ,‬סידר ההלכות בסדר מתוקן מאד ובקיצור‪,‬‬
‫ובהערות הביא את כל דברי רבותינו מן הקדמונים ועד אחרוני האחרונים בזה כמעט שלא‬
‫חיסר כלום‪ ,‬והעיר בכל דבר כפי הנצרך בטוב טעם ודעת ובישרות השכל‪ ,‬והוא תענוג‬
‫לעיניים ונחמד להשכיל‪ ,‬ותועלת רבה לכל הלומד עניינים אלו‪.‬‬
‫והנה איני בא להסכים על הספר‪ ,‬כי לא הגעתי להוראה שאוכל להסכים על זה‪ ,‬וגם הב'‬
‫הנ"ל עדיין לא הגיע לסמיכת חכמים‪ ,‬וגם אין מטרתו לזה‪ ,‬אלא לחבר ספר שהוא אסוקי‬
‫שמעתתא אליבא דהלכתא‪ ,‬ולא להורות למעשה‪ ,‬רק באתי לכתוב בזה מעלת המחבר‬
‫הנ"ל‪ ,‬שהוא בעל כשרון מצוין מאד‪ ,‬מן המצוינים הגדולים בישיבתנו‪ ,‬ושקדן עצום‪ ,‬ובן‬
‫עליה במידות טובות‪ ,‬ויראתו קודמת לחכמתו‪ ,‬והוא מצליח מאד בלימוד המסכתות‬
‫הנלמדים בישיבה‪ ,‬ותענוג לשומעו בכל ענין וסוגיא‪ ,‬אשריו שזכה לזה ועדיו לגדולות‪.‬‬
‫ומלבד כל זה בזמני בין הסדרים נותן נפשו לברר נושאי הלכה אשר לבו חפץ בזה‪ ,‬והצלחת‬
‫האדם בתלמודו הוא מה שלבו נוטה‪ ,‬וכבר כתב החפץ חיים בספר תורת הבית (פרק ח')‪,‬‬
‫שאם אחד יסכים בדעתו לברר איזה הלכה בתורה ומתייגע בה‪ ,‬בודאי הקב"ה יתן לו דעת‬
‫בלבבו יעזרהו להוציא מחשבתו לפועל‪ ,‬וכל זה הוא בכלל מה שאמרו חז"ל בשבת (קל‪,).‬‬
‫כל דבר שמסרו בי"ד נפשן עליה מתקיימת בידן‪ ,‬וענין זה שייך אפילו ליחיד‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫חז"ל (ברכות סג‪ ,):‬ומיץ חלב יוציא חמאה‪ ,‬במי אתה מוצא חמאה של תורה‪ ,‬במי שמקיא‬
‫חלב שינק משדי אמו עליה‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכמה נכון זה על המחבר שהוא מתייגע בזה עד לשד‬
‫עצמות‪ .‬ועברתי קצת על הדברים הכתובים‪ ,‬והם בישרות גדולה ותועלה גדולה ללומדים‪,‬‬
‫וכבר כתב כמה חיבורים בזה‪.‬‬
‫ומכל הלב הנני לברכו שיזכה לידע את הש"ס בעיון‪ ,‬ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‪,‬‬
‫וירבה הדעת‪.‬‬

‫באהבה רבה‬ ‫ג"א מצטרף להאמור‬

‫השמח בשמחתך ובהצלחתך‬
‫ברוך דוב פוברסקי‬
‫חיים פרץ ברמן‬

‫(המכתב ניתן לקונט' מים רבים הלכות טבילת כלים‪ ,‬ונדפס כאן בהורמנא דמו"ר שליט"א)‬
 ‫הגאון רבי יעקב מאיר שטרן‬ ‫הגאון רבי נפתלי נוסבוים‬
‫שליט"א‬ ‫שליט"א‬
‫דיין בביה"ד זכרון מאיר‪,‬‬ ‫אב"ד אהבת שלום‪,‬‬
‫ורב שכונת קהילות יעקב ‪ -‬בני ברק‬ ‫וראש ישיבת חיי משה‬

‫(ניתן לספר זה במהדורתו הראשונה)‬ ‫בס"ד‪ ,‬סיון פ"ג‬

‫הנני בזה בשבח המגיע לכתבים‪,‬‬
‫ב"ה‪ ,‬ט"ז כסלו תשפ"א לפ"ק‬
‫אודות הספר מים רבים‪ ,‬על דיני‬
‫הן הובא לפני ספר מים רבים על‬ ‫ברכות הראיה בסוף חלק ב' מאורח‬
‫הלכות ברכות הראיה‪ ,‬שנתחבר על ידי‬ ‫חיים והמשנ"ב‪ ,‬אשר חיבר ואסף איש‬
‫האי צורבא מרבנן המוכשר והמופלג‬ ‫טהור ה"ה הרה"ג ר' מרדכי בן הגאון‬
‫בתו"י‪ ,‬מוה"ר מרדכי קוט הי"ו‪,‬‬ ‫ר' רפאל קוט שליט"א‪ ,‬ועיינתי בספרו‬
‫ולאחר הצצה קצרה בספרו הנ"ל‪ ,‬הנה‬ ‫החשוב‪ ,‬ומאד התפעלתי מהיקף‬
‫מצאתיו מלא וגדוש מזן אל זן בהיקף‬ ‫הנושאים אשר בו הנוגעים להלכה‬
‫גדול מאד‪ ,‬וזכה לכנס בביתו המון‬ ‫למעשה‪ ,‬ומשמיא קזכו ליה בספרו‬
‫פרטי דינים השכוחים למעלה מדברי‬ ‫החשוב אשר עולה על שולחן מלכים‬
‫הפוסקים ראשונים ואחרונים‪ ,‬והוסיף‬ ‫מאן מלכי רבנן‪.‬‬
‫מדיליה ומדעתיה הארות והערות‬
‫והנני לברכו מקרב לב שיזכה להוציא‬
‫יקרות שנכתבו בישרות העיון‪ ,‬ונעשה‬
‫לאור ולהרבות בדברי תורה יקרים‬
‫מזה אוצר שלם‪.‬‬
‫מפז‪ ,‬ויפוצו מעיינותיו חוצה להגדיל‬
‫והנני בברכה‪ ,‬יעזרהו השי"ת להמשיך‬ ‫תורה ולהאדירה כשאיפתו הטהורה‪,‬‬
‫בדרכו הטובה לעלות במעלות התורה‬ ‫אכי"ר‪.‬‬
‫וההלכה‪ ,‬ולישב באהלה של תורה‬
‫הכו"ח לכבוד התורה ולומדיה‬
‫מתוך שמחת הנפש והרחבת הדעת‪,‬‬
‫ולהוסיף לזכות את ישראל‪.‬‬ ‫נפתלי נוסבוים‬
‫ועל זה באה"ח מצפה לרחמי ד'‬
‫יעקב מאיר שטרן‬
‫הגאון רבי מאיר קסלר שליט"א‬
‫רב אב"ד מודיעין עילית‬
‫בס"ד‪ ,‬יום שני ז' תמוז תשפ"ג‬
‫שמחתי לראות את החיבור המיוחד‬
‫'מים רבים' בענייני ברכות הראיה‪,‬‬
‫שנתחבר ע"י האברך המצוין הרה"ג ר'‬
‫מרדכי קוט שליט"א‪ ,‬בן גיסי הגאון ר'‬
‫רפאל קוט שליט"א‪ ,‬אשר ידיו רב לו‬
‫בבירור העניינים בהיקף עצום ובירידה‬
‫לברר כל פרט ופרט‪ ,‬וכבר איתמחי‬
‫בימי בחרותו וזכה להעלות על שולחן‬
‫מלכים כמה חיבורים מיוחדים‪,‬‬
‫ועכשיו הניף ידו לחזור ולשנות פרק‬
‫זה פעם נוספת בתוספת מרובה‪ ,‬והכל‬
‫מתוך חריצות ויסודיות מרשימים כיד‬
‫ה' הטובה עליו‪.‬‬
‫והנני לברכו שיזכה הלאה לסייעתא‬
‫דשמיא‪ ,‬ולאסוקי שמעתתא אליבא‬
‫דהלכתא‪ ,‬ושיאותו רבים לאורו‪,‬‬
‫ולשבת באהלה של תורה כל ימיו‬
‫מתוך מנוחת הנפש‪ ,‬ויראה רוב ברכה‬
‫בעמלו‪.‬‬
‫באתי על החתום‪ ,‬מעריכו כערכו‬
‫מאיר קסלר‬
‫מורנו הגאון רבי ישראל יצחק‬
‫זילברמן שליט"א‬
‫רב שכונת נווה יעקב מרכז‬
‫בס"ד‪ ,‬סיון תשפ"ג‬
‫אבוא בזה בשבח המגיע לכתבים‪,‬‬
‫להאברך כמדרשו מופלג בתורה‬
‫ויראת שמים‪ ,‬הרה"ג ר' מרדכי קוט‬
‫שליט"א‪ ,‬שהראה לי חלק מכתביו‬
‫שמדפיס בשם 'מים רבים'‪ ,‬והוא‬
‫מלא וגדוש ברכת ה'‪ ,‬בהבנה ובהיקף‬
‫הסוגיות בראשונים ובאחרונים‪,‬‬
‫מסודר דבר דבור על אופניו‪ ,‬וניכר‬
‫עמלו בחידושים ובסידור הדברים‬
‫בחשבון עד לפרטי פרטים‪ ,‬ויהיה‬
‫לתועלת גדולה ללומדים הסוגיות ועד‬
‫ההלכה הסדורה‪.‬‬
‫יהי רצון שיפוצו מעיינותיך חוצה‪,‬‬
‫ותמשיך לחדש כהנה וכהנה להגדיל‬
‫תורה ולהאדירה‪.‬‬
‫בברכת התורה‬
‫ישראל יצחק זילברמן‬
 ‫מוח"ז הגאון רבי אריה משה‬ ‫מוח"ז הגאון רבי אברהם ישעי' וולפא‬
‫קרנובסקי שליט"א‬ ‫שליט"א‬

‫בס"ד‪ ,‬מוצ"ש פרשת בלק אור לי"ג‬ ‫בס"ד‪ ,‬יום ב' לחודש תמוז תשפ"ג‬
‫תמוז תשפ"ג לפ"ק‬
‫בשבח והודאה להשי"ת‪ ,‬שמחתי מאד‬
‫כבוד יקירי אהובי נכדי החשוב מאד‬ ‫לראות פרי עמלו של נכדי היקר‪ ,‬האברך‬
‫נעלה‪ ,‬הר"ר מרדכי שליט"א‪.‬‬ ‫החשוב הרה"ג ר' מרדכי קוט שליט"א‪,‬‬
‫הלומד בשקידה רבה ועמל לאסוקי‬
‫נתת שמחה בלבי שזכיתי לראות‬
‫שמעתתא אליבא דהלכתא‪ ,‬וכעת זכה בס"ד‬
‫גליונות הולכים ונדפסים על ברכות‬
‫ע"י עמל התורה וכשרונותיו הברוכים‪ ,‬לחבר‬
‫הראיה והמסתעף‪ ,‬אפס קצהו ראיתי‬
‫חיבור נפלא בענייני ברכות הראיה‪ ,‬וקרא‬
‫וכולו לא ראיתי‪ ,‬אבל המעט מעיד‬
‫אותו בשם 'מים רבים'‪ ,‬ובו הוא מבאר ומברר‬
‫על הכל‪ ,‬והוא ממש אוצר חביון‬
‫בחכמה ובטוב טעם ודעת וסברא ישרה‪ ,‬את‬
‫מלא אורה בבקיאות נפלאה‪ ,‬החל‬
‫גדרי ההלכות ושיטות הפוסקים וטעמיהם‪.‬‬
‫מתחילת הסוגיא עם הראשונים‪,‬‬
‫וכבר איתמחי גברא בחיבוריו הקודמים‬
‫ועד גדולי האחרונים המחברים‬
‫שחיבר בבחרותו‪ ,‬על הלכות טבילת כלים‬
‫והפוסקים‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬שלא הניח‬
‫ועל ברכת שהחיינו‪ ,‬והללוהו רבנן עליהם‪.‬‬
‫דבר קטן וגדול‪ ,‬והכל בהבנה ישרה‬
‫ובודאי יביא הספר הזה תועלת רבה לרבנן‬
‫וסברא נכונה‪ ,‬בבהירות נפלאה אשר‬
‫ולתלמידהון‪ ,‬ויתענגו בו כל מבקשי החכמה‪,‬‬
‫כל הרואה אומר ברקאי‪ ,‬וניכר העמל‬
‫כי דבריו נאמרים בדעת ותבונה וכשרון רב‬
‫והיגיעה הגדולה שעמל בזה‪.‬‬
‫בנתיבי יושר ואמת‪.‬‬
‫והנני תפילה שתזכה להמשיך העמל‬
‫והנני בברכה מקרב לב‪ ,‬שתזכה לישב תמיד‬
‫ויגיעה בתורה‪ ,‬מתוך מנוחת הנפש‬
‫באהלה של תורה‪ ,‬ללמוד וללמד‪ ,‬מתוך‬
‫והרחבת הדעת‪ ,‬להגדיל תורה‬
‫מנוחת הנפש והרחבת הדעת‪ ,‬להוסיף‬
‫ולהאדירה‪.‬‬
‫חכמה על חכמתך‪ ,‬ויפוצו מעיינותיך חוצה‬
‫המברך בכל לב‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬ויהי רצון מלפני‬
‫באהבה רבה‬ ‫השי"ת‪ ,‬שתזכו אתה ונכדתי היקרה תחי'‪,‬‬
‫לרוב עונג ונחת מתוך בריאות ושמחה כל‬
‫הסבא‪ ,‬ארי' משה קרנובסקי‬ ‫הימים‪ ,‬ונזכה כולנו לראות בשמחתכם‪,‬‬
‫ולא תמוש התורה מפיך ומפי זרעכם וזרע‬
‫זרעכם עד עולם‪.‬‬
‫אברהם ישעי' הלוי וולפא‬
 ‫ברכת אבי מורי שליט"א‬
‫'ועל הכל ה' אלוקינו אנחנו מודים לך ומברכים אותך'‪ ,‬חובת ההודאה להשי"ת המשפיע‬
‫עלינו ברוב חסדיו שפע של טובה‪ ,‬היא חובה בסיסית להכיר טובה ולהודות לו על רוב‬
‫טובו וגודל חסדיו‪ ,‬כי כל אשר לנו הוא מהשי"ת המשפיע לנו בחן בחסד וברחמים‪ ,‬ועל‬
‫הכל אנחנו מודים לו יתברך‪.‬‬
‫אמנם נוסף על זה גם חובת ברכה‪' ,‬ומברכים אותך'‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ם (פ"א מהל' ברכות‬
‫ה"ג) בזה"ל‪ ,‬ברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה‪ ,‬כדי לזכור את‬
‫הבורא תמיד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומבואר שמלבד עצם השבח וההודאה להשי"ת ועצם הבקשה‬
‫ממנו‪ ,‬ישנו טעם נוסף לתקנת הברכה‪ ,‬והוא 'כדי לזכור את הבורא תמיד'; ונראה שיסוד‬
‫חיוב זה הוא במצות התורה התמידית לזכור את השי"ת בכל עת‪ ,‬וכדכתיב (דברים ח‪,‬יא)‬
‫השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך‪ ,‬וכמבו' בשערי תשובה לרבינו יונה (שער ג' אות כז)‬
‫ש'הוזהרנו בזה לזכור את השי"ת בכל עת'‪ ,‬וכל מקום שנאמר השמר פן ואל‪ ,‬הרי זה‬
‫בלא תעשה; ואפשר שזהו מה שאמרו בברכות (מ‪' ,):‬לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי'‬
‫(דברים כו‪,‬יג)‪ ,‬בברכה ובהזכרת השם‪ ,‬והרי שקיום 'ולא שכחתי'‪ ,‬הוא ע"י ברכה והזכרת‬
‫השם‪.‬‬
‫וע"י זכירת השי"ת באמירת הברכות‪ ,‬אנו מקדשים את כל חיינו ומרוממים אותם‬
‫ממעשי חולין לעבודת ה'‪ ,‬וכדכתיב (במדבר טו‪,‬מ) למען תזכרו וגו' והייתם קדושים‪,‬‬
‫וזהו שביאר הריטב"א (פסחים ז‪ ):‬בזה"ל‪ ,‬וטעם זה שאמרו חז"ל לברך על המצוה עובר‬
‫לעשייתן‪ ,‬כדי שיתקדש תחילה בברכה‪ ,‬ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות‬
‫השי"ת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועל של עתה באתי בזה להודות להשי"ת‪ ,‬שברוב טובו וחסדיו עמנו תמיד‪ ,‬זיכנו גם‬
‫בשמחה זו‪ ,‬כאשר בני היקר מאד הרה"ג ר' מרדכי שליט"א‪ ,‬שעמל ויגע בשקידה להקיף‬
‫להעמיק ולברר ענייני הברכות בפרטיהם והלכותיהם‪ ,‬וכהמשך לחיבורו בענין ברכת‬
‫שהחיינו בהיקף גדול ובהבנה לעומקה של תורה‪ ,‬הלך מחיל אל חיל‪ ,‬והעלה עוד חיבור‬
‫נפלא בענייני ברכות הראיה כדרכו בראשונה‪ ,‬שכולו כבוד השי"ת ותורתו‪ ,‬והרואהו‬
‫יברך ברכת הראיה‪.‬‬
‫והרי חיבור זה כל מהותו היא 'ברכה'‪ ,‬שבח והילול להשי"ת‪ ,‬ובודאי יזכה המברך‬
‫שיברכהו השי"ת‪ ,‬כמש"כ החפץ חיים (נפוצות ישראל פרק ח')‪ ,‬שבכל מקום שאיש‬
‫הישראלי עושה דבר למען זכרון שמו יתברך‪ ,‬הבטיח הקב"ה שיבוא בעצמו אל האדם‪,‬‬
‫וממילא בודאי יברכהו‪ ,‬וכדכתיב (שמות כ‪,‬כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא‬
‫אליך וברכתיך‪ .‬והקב"ה מקור הברכות‪ ,‬ישפיע עליו ועל עזר כנגדו נוו"ב כלתנו תחי'‪,‬‬
‫שפע של ברכה והצלחה וסייעתא דשמיא‪ ,‬וימלא משאלותם לטובה ברו"ג‪.‬‬

‫אביך אוהבך‬
 ‫ברכת מורי חמי שליט"א‬

‫בס"ד‪ ,‬תמוז תשפ"ג‬

‫לאהובי חתני כבני‪ ,‬הרב הגאון ר' מרדכי קוט שליט"א‪ ,‬בן מחותני‬
‫הגאון ר' רפאל קוט שליט"א‪ ,‬ובתי היקרה תמר תחי' לאוי"ט‪.‬‬

‫הנה ב'ברכות' מצינו דבר מופלא‪ ,‬שמצד אחד הוא דין דרבנן‪ ,‬ולכן‬
‫ספק ברכות להקל‪ ,‬ומצד שני הוא דין דאורייתא‪ ,‬שהרי המברך ברכה‬
‫לבטלה ח"ו‪ ,‬הרי הוא כנושא שם ה' לשוא‪ ,‬וביאור הדבר לכאורה‪,‬‬
‫של'ברכות' יש גדר של שבועה‪ ,‬שהמברך 'שהכל' לדוגמא‪ ,‬הרי הוא‬
‫כביכול נשבע שהקב"ה מלך העולם הכל נהיה בדברו‪ ,‬וכמו שמצינו‬
‫שלמדו הפוסקים דיני ברכה משבועה‪ ,‬כמבואר בספר היקר שלפנינו‪,‬‬
‫עיי"ש‪.‬‬

‫בלב מלא שמחה והודיה‪ ,‬הנני עומד ומשבח להשי"ת‪ ,‬על שזיכני לראות‬
‫את ספרך הנפלא 'מים רבים' על ברכות הראיה‪ ,‬אשר מלא וגדוש‬
‫בדברי הפוסקים‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪ ,‬אשר נשאת ונתת בדבריהם‬
‫בטוב טעם ודעת‪ ,‬ברוב כשרון ועמל‪ ,‬והעמדת דברים נפלאים ברורים‬
‫ומסודרים דבר דבור על אופניו‪ ,‬דברים שמחים ומאירים‪.‬‬

‫וכשם שזכית לחבר ספר נפלא זה‪ ,‬כן תזכה לחבר עוד ספרים רבים‬
‫אחרים בכל מקצועות התורה‪ ,‬ותזכה לחלקך בתורה הקדושה‪,‬‬
‫ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים‪ ,‬ויפוצו מעיינותיך חוצה‪ ,‬ותזכו‬
‫אתה ותמר תחי'‪ ,‬לשפע ברכה והצלחה ולכל מילי דמיטב ברוחניות‬
‫ובגשמיות עד בלי די‪.‬‬

‫מנחם מנדל הלוי וולפא‬

 ‫לעילוי נשמות‬
‫זקני הר"ר יעקב יצחק ב"ר חיים נח קוט זצ"ל‬
‫נלב"ע כ"ה ניסן תשס"ד‬
‫זקנתי מרת שושנה בלומא בת הגה"צ ר' מרדכי לרנר ע"ה‬
‫נלב"ע כ"ח טבת תשנ"ח‬
‫זקני הגאון ר' ישראל ב"ר משה קליינר זצ"ל‬
‫נלב"ע כ"ב טבת תשע"ו‬
‫···‬
‫זקני הגאון ר' ברוך מרדכי בן הגאון ר' מנחם מנדל וולפא זצ"ל‬
‫נלב"ע י"ז אייר תש"מ‬
‫זקנתי מרת דינה שושנה בת הגאון ר' אברהם יצחק גרשונוביץ ע"ה‬
‫נלב"ע כ"א שבט תשס"א‬
‫זקני הגאון הגדול ר' זלמן נחמיה בן הגה"צ ר' אברהם גולדברג זצ"ל‬
‫נלב"ע א' דר"ח אלול תש"פ‬
‫זקנתי מרת בילא רחל בת מרן הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך ע"ה‬
‫נלב"ע ט"ז שבט תשפ"א‬
‫זקני הגאון ר' אלחנן ב"ר אליעזר קרנובסקי זצ"ל‬
‫נלב"ע כ"ט ניסן תשע"ה‬
‫זקנתי מרת חנה ב"ר אריה סאפרין ע"ה‬
‫נלב"ע י"ג כסלו תש"פ‬
‫זקני הגאון ר' בנימין זאב בן הגאון ר' חנוך דוב קויפמן זצ"ל‬
‫נלב"ע י"ח כסלו תשע"ח‬
 ‫לזכרון עולם בהיכל ה'‬

‫הונצח לעילוי נשמת סבתנו האהובה‬

‫אשת החיל‪ ,‬חכמת הלב‪ ,‬אוהבת שלום ורודפת שלום‬
‫מרת יפה בת ר' דב בעריש הלוי ז״ל‬
‫נפטרה ביום י׳ בכסלו ה'תשפ״ג‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬

‫ולעילוי נשמת סבנו האהוב‬

‫איש אשכולות‪ ,‬רודף צדק ועושה חסד‬
‫ר' מנחם שמואל בן ר' מרדכי דוד ז״ל‬
‫נפטר ביום ג׳ בשבט ה'תשמ״ט‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫יא‬ ‫‪ /‬אקדמות מילין‬ ‫מים רבים‬

‫אקדמות מילין‬

‫גמ' בבא קמא )ל‪ ,(.‬אמר רב יהודה‪ ,‬האי מאן דבעי למיהוי חסידא‪ ,‬לקיים מילי דנזיקין‪ ,‬רבא‬
‫אמר מילי דאבות‪ ,‬ואמרי לה מילי דברכות‪ ,‬ע"כ; ובביאור דברי הגמ' כתב מהרש"א )חידושי‬
‫אגדות שם ד"ה מאן דבעי( בזה"ל‪ ,‬ולפי שיש לאדם במעשיו הטובים שלשה חלקים‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫טוב לשמים‪ ,‬וטוב לבריות‪ ,‬וטוב לעצמו‪ ,‬קאמר רב יהודה מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים‬
‫מילי דנזיקין‪ ,‬דאז יכול לתקן מעשיו שיהיה טוב לבריות‪ ,‬ורבא קאמר דלקיים מילי דאבות‪,‬‬
‫דאז יתקן מעשיו שיהיה טוב לעצמו במידות‪ ,‬ואמרי לה דלקיים מילי דברכות‪ ,‬דאז יתקן‬
‫שיהיה טוב לשמים‪ ,‬וכל אחד מהני אמוראי נקט כל אחד מהני שלשה מיני חילוקים במעשים‬
‫טובים של אדם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ועוד מצינו כן בחידושי אגדות למהר"ל )בבא קמא שם ד"ה מאן דבעי( בזה"ל‪ ,‬פירוש זה‪,‬‬
‫כי שלימות האדם הוא בג' פנים שאין האחד כמו השני‪ ,‬כי צריך האדם שיהיה שלם בעצמו‪,‬‬
‫ויהיה שלם עם זולתו מבני אדם‪ ,‬וצריך שיהיה שלם עם בוראו‪ ,‬דהיינו בדבר שמגיע לבוראו‪,‬‬
‫ואלו ג' שלימות כוללים הכל כו'‪ ,‬עכ"ל; ואף הגר"א כתב לבאר הענין באופן זה‪ ,‬ראה‬
‫בביאורו לישעיה )א‪,‬ב( בזה"ל‪ ,‬והמצוות נחלק לשלשה‪ ,‬שבין אדם למקום‪ ,‬ובין אדם‬
‫לחבירו‪ ,‬והמידות שלעצמו‪ ,‬וכנגד זה אמרו חכמינו‪ ,‬האי מאן דבעי למיהוי חסידא יקיים‬
‫מילי דברכות‪ ,‬הוא בין אדם למקום‪ ,‬וחד אמר יקיים מילי דנזיקין‪ ,‬הוא בין אדם לחבירו‪,‬‬
‫וחד אמר יקיים מילי דאבות‪ ,‬הוא המידות שלעצמו כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ושנה ושילש דבריו בביאורו‬
‫למשלי )ב‪,‬ט( ובספרו אדרת אליהו )דברים לב‪,‬ה(‪.‬‬

‫והדבר צריך ביאור‪ ,‬מה ראו חכמים להחשיב ענין הזהירות במילי דברכות‪ ,‬יותר מן הזהירות‬
‫בשאר מצוות התורה שבין אדם למקום‪ ,‬וכיצד ע"י הזהירות בברכות דייקא‪ ,‬יגיע האדם‬
‫להיות 'שלם עם בוראו'‪.‬‬

‫והנה בנדרים )ט‪ (:‬מייתי להא דתניא בתוספתא )נזיר פ"ד ה"ז(‪ ,‬אמר שמעון הצדיק‪ ,‬מימי‬
‫לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד‪ ,‬פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום‪ ,‬וראיתיו שהוא‬
‫יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬בני‪ ,‬מה ראית להשחית את‬
‫שערך זה הנאה‪ ,‬אמר לי‪ ,‬רועה הייתי לאבא בעירי‪ ,‬הלכתי למלאות מים מן המעין‪ ,‬ונסתכלתי‬
‫בבבואה שלי‪ ,‬ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬רשע‪ ,‬למה אתה מתגאה‬
‫בעולם שאינו שלך‪ ,‬במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה‪ ,‬העבודה‪ ,‬שאגלחך לשמים‪ ,‬מיד‬
‫עמדתי ונשקתיו על ראשו‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬בני‪ ,‬כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל כו'‪ ,‬ע"כ;‬
‫ובהמשך דברי הגמ' נתבאר טעמו של שמעון הצדיק שהיה נמנע מלאכול אשם נזיר טמא‪,‬‬
‫לפי שהנזירים היו נודרים את נזירותם בתחילה‪ ,‬כדי לכפר על עוונותיהם ומעשיהם הרעים‪,‬‬
‫ולהגן על עצמם מן היסורים‪ ,‬וכיון שמתחילה לא היתה כוונתם אלא לנזירות של שלושים‬
‫אקדמות מילין ‪ /‬מים רבים‬ ‫יב‬

‫יום בלבד‪ ,‬הרי שלאחמ"כ כשהיו נטמאים וצריכים לשוב ולמנות שלושים יום מתחילה‪ ,‬היו‬
‫מתחרטים וחוזרים בהם בלבם ממה שנדרו נזירות שלושים יום‪ ,‬ולפיכך חשש שמעון הצדיק‬
‫לאשמות הנזירים שיש בהם משום חולין בעזרה‪ .‬אלא שלפ"ז צריך ביאור‪ ,‬מה נשתנה אותו‬
‫הנזיר משאר נזירים‪ ,‬שלא חשש שמעון הצדיק לאכול מאשמו שהקריב לאחר שנטמא‪ ,‬ומפני‬
‫מה לא חשש שאף הוא מתחרט בלבו על קבלת הנזירות ויש בזה משום חולין בעזרה‪.‬‬
‫והביאו בשם הגה"צ רבי דניאל מובשוביץ מקעלם שאמר לבאר בזה‪ ,‬כי הנה הדרך השגורה‬
‫והידועה להלחם מול היצר כאשר בא בעצתו הרעה‪ ,‬הינה להעמיד מולו חשבון שכר העבירה‬
‫כנגד הפסדה‪ ,‬וכמו שאמרו חכמים )אבות פ"ב מ"א(‪ ,‬והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה‪,‬‬
‫ושכר עבירה כנגד הפסדה‪ ,‬ופירש הרע"ב‪ ,‬הוי מחשב הנאה שאתה נהנה בעבירה‪ ,‬כנגד‬
‫הפסד שעתיד לבוא לך ממנה; ועוד אמרו חכמים )מועד קטן ה‪ ,(.‬אמר רבי יהושע בן לוי‪,‬‬
‫כל השם ארחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה‪ ,‬שנאמר )תהלים נ‪,‬כג( ושׂם דרך אראנו‬
‫בישע אלוקים‪ ,‬אל תיקרי ושׂם‪ ,‬אלא ושׁם דרך‪ ,‬כלומר‪ ,‬על האדם לשׁום ולחשב את דרכיו‬
‫ואורחותיו‪ ,‬ולחשב שכר עבירה כנגד הפסדה‪ ,‬כאשר על ידי זה יסיק בדעתו‪ ,‬שהנאה מועטת‬
‫זו באותו הרגע שעושה מעשה עבירה זה‪ ,‬אינה שווה את גודל העונש והייסורים שיבואו‬
‫עליו לאחמ"כ‪ .‬אכן‪ ,‬כאשר דרך ההתמודדות עם פיתוי היצר היא באופן זה‪ ,‬ובמהלך של‬
‫חשבונות רווח והפסד‪ ,‬עלול האדם להיתפס ברגע של חולשה‪ ,‬למלכודת היצר הסוכן בקרבו‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬דרכו של אותו נזיר מן הדרום במלחמת היצר‪ ,‬היתה אחרת לגמרי‪ ,‬דרכו לעמוד כנגד‬
‫פיתוי היצר היתה ע"י תפיסתו הבהירה‪ ,‬שכל זה איננו 'עולמו' כלל‪ ,‬הקב"ה הוא בעל הבירה‬
‫וכל מה שבתוכה‪ ,‬והוא אינו אלא אורח הסמוך על שולחן בעל הבית‪ ,‬ולפיכך אינו רשאי‬
‫לעשות כפי העולה על רוחו‪ ,‬כי אם כדעת בעל הבית וכרצונו בלבד‪ ,‬ובודאי שאין לו לעבור‬
‫על דעתו ולעשות היפך רצונו‪.‬‬
‫כאשר פחז עליו יצרו ובקש לטורדו מן העולם‪ ,‬לא נכנס עמו למשא ומתן‪ ,‬ולא החל‬
‫בחישובי רווח והפסד מאותו המעשה‪ ,‬אלא התקומם עליו וגער בו 'רשע'‪ ,‬הרי אתה מתגאה‬
‫בעולם שאינו שלך‪ ,‬ומתוך אותה הרגשה הוסיף ועשה מעשה‪ ,‬ונדר נזירות שיגלח את שערו‬
‫היפה לשמים‪ .‬ומשום כך היה שמעון הצדיק בטוח באותו הנזיר‪ ,‬שהגם שנטמא והתארכו‬
‫עליו ימי הנזירות‪ ,‬בודאי לא התחרט על נזירותו‪ ,‬מאחר ולא נדר את ימי נזירותו מכח‬
‫חשבונות שונים‪ ,‬אלא מתוך הרגשה שאינו אלא כאורח בעולם הזה‪ ,‬ואינו רשאי להשתמש‬
‫במה שלא קיבל רשות מבעל הבית‪ ,‬ומכיון שכך‪ ,‬אף אם לבסוף נתקל בקשיים שלא היו‬
‫צפויים מראש‪ ,‬אינו תוהה על הראשונות‪ ,‬ואינו מתחרט על קבלת הנזירות‪.‬‬
‫על פי זה יתבאר ענין קיום מילי דברכות הנ"ל‪ ,‬ראו חכמים לתקן לנו ברכות רבות בכל‬
‫תחומי החיים‪ ,‬אשר תכליתם היא לזכור את השי"ת בכל צעד ושעל באורח חיינו ולירא ממנו‬
‫)ראה רמב"ם ברכות א‪,‬ג‪-‬ד(‪ ,‬כאשר אדם בא לאכול לשובע נפשו וליהנות מן העולם הזה‪,‬‬
‫יג‬ ‫‪ /‬אקדמות מילין‬ ‫מים רבים‬

‫הרי הוא צריך לברך לפני אכילתו ולאחריה‪ ,‬כאשר אדם רואה בריאה מופלאה ומשונה‪,‬‬
‫מחויב הוא לברך להקב"ה שהוא ברא ויצר הכל‪ ,‬כאשר אדם שומע רעם‪ ,‬רואה את הים‪,‬‬
‫חש ברעידת אדמה‪ ,‬מוטל עליו לברך ולהזכיר שמו יתברך עליהם; ומכח זאת נזכור ונחדיר‬
‫עמוק בלבנו‪ ,‬הקב"ה הוא בעל הבירה ואין זולתו‪ ,‬ואנו אין אנו אלא כאורחים הסמוכים על‬
‫דעתו‪ ,‬ועלינו לקיים רצונו בשלימות‪.‬‬
‫וזהו שאמרו חכמים‪ ,‬שע"י הזהירות במילי דברכות‪ ,‬יבוא האדם לידי שלימות בכל המצוות‬
‫השייכים בין אדם למקום‪ ,‬ברכות אלו שתקנו חכמים בנקודות דרך באורח החיים‪ ,‬הם אלו‬
‫המחדירים לאדם את ההבחנה ש'יש מנהיג לבירה'‪ ,‬ועל ידי זה כל קיום המצוות וההרחקה‬
‫מן העבירות יהיה מתוך הבחנה זו‪ ,‬שאין הדבר תלוי ברצוננו ובדעתנו כלל‪ ,‬על דעת בעל‬
‫הבית אנו סמוכים‪ ,‬ועלינו לקיים את רצונו בשלימות‪.‬‬
‫)')‬
‫הבינה והברכה לחי העולמים‪ ,‬השיר והשבח לחי העולמים‪ ,‬כי לך טוב להודות ולשמך נאה‬
‫לזמר‪ ,‬על כל החסד אשר עשית עמדי מעודי ועד היום הזה‪ ,‬ושמת חלקי מיושבי בית‬
‫המדרש‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת לעת כזאת שזכיתי ללבן סוגיות והלכות‬
‫נפלאות אלו‪ ,‬הנוגעות פעמים רבות הלכה למעשה‪ ,‬ולסדר הדברים ולהעלותם על הכתב‪,‬‬
‫ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪.‬‬
‫ומאחר שנצטרפו הדברים עד לכדי ספר שלם‪ ,‬אוצר הלכות וענייני ברכות הראיה‪ ,‬אמרתי‬
‫מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני‪ ,‬ויה"ר שלא יארע דבר תקלה על ידי‪ ,‬ויתקבלו הדברים‬
‫לרצון בפני לומדי ועוסקי התורה די בכל אתר ואתר‪ .‬וקראתי שמו כשם חיבוריי הקודמים‬
‫'מים רבים'‪ ,‬באשר דברי תורה הרי הם כ'מים רבים' שאין להם סוף‪ ,‬ו'הוי כל צמא לכו‬
‫למים' אין מים אלא תורה )בבא קמא פב‪ ,(.‬וגם רמוז בו ראשי התיבות של שמי ושם אבי‬
‫ואמי שליט"א‪.‬‬
‫ושמתי פני לבאר בתחילה כל ענין וענין בקוצר אמרים‪ ,‬ומאידך הארכתי לבאר מקורות‬
‫הדינים ושורשי הסוגיות מדברי הראשונים והאחרונים‪ ,‬ויש מהם שאף הבאתי דבריהם‬
‫במילואם ובלשונם הטהור והמדויק‪ ,‬ובמקומות אשר נתארכו הדברים נוסף סיכום ותמצית‬
‫הענין בסופו‪] ,‬ופעמים רבות נסתעפו הדברים מענין לענין‪ ,‬אבל כך היא דרכה של תורה‪,‬‬
‫ופעמים שהורחבו הדברים במילואים שבסוף הספר[‪ ,‬ואף הוספתי באיזהו מקומן ממה‬
‫שחנני השי"ת‪ ,‬ערוך ומסודר בעז"ה‪ ,‬למען ימצא הלומד והמעיין את אשר איוותה נפשו‪,‬‬
‫דבר ודיבור על אופניו‪.‬‬
‫אפתח פי בכבוד ובמורא‪ ,‬למעלת כבוד אאמו"ר הגאון ר' רפאל שליט"א‪ ,‬ואתו עמו אמי‬
‫מורתי הרבנית תליט"א‪ ,‬אשר אם יש בי משלהם הוא‪ ,‬שגידלוני במסירות אין קץ לתורה‬
‫אקדמות מילין ‪ /‬מים רבים‬ ‫יד‬

‫וירא"ש ולכל מדה נכונה בתבונה ובדעת‪ ,‬ומדריכים אותי בכל צעד ושעל לילך בדרך המלך‪,‬‬
‫ונותנים עלי את כל לבם ומאודם ברוחניות ובגשמיות‪ .‬ואעתיר בעדם לצור עולמים‪ ,‬שיאריך‬
‫ימיהם ושנותיהם בטוב ובנעימים‪ ,‬ויזכה א"מ שליט"א להמשיך בהרבצת תורתו לעדרים‪,‬‬
‫ויזכו לראות מאתנו ומכל יוצ"ח רוב נחת דקדושה‪ ,‬זרעא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי‬
‫אורייתא‪ ,‬מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‪.‬‬

‫חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי‪ ,‬באשר זכיתי להכנס לבית מורי חמי הגאון‬
‫ר' מנחם הלוי וולפא שליט"א וחמותי תחי'‪ ,‬בית גדול ומפואר‪ ,‬אשר כל נטיעות שנוטעים‬
‫ממנו כמותו‪ ,‬ולעת כזאת אבוא אליהם בדברי הוקרה והודאה‪ ,‬על פועלם ומסירותם בכל עת‬
‫לסייעני אני וביתי בכל לבם ומאודם‪ .‬ואתחנן אל ה' שיזכו גם המה לרוות נחת דקדושה‬
‫מאתנו ומכל יוצאי חלציהם‪ ,‬מתוך הרחבת הדעת ושלוה לאורך ימים ושנים טובות‪.‬‬

‫ומברכות פיך יתברכו כל ידידי ובני משפחתי השותפים למלאכת הקודש‪ ,‬אשר נשאתי ונתתי‬
‫עמהם במלחמתה של תורה‪ ,‬ורבים מהעניינים המבוארים בספר זה לובנו יחדיו בדיבוק‬
‫חברים‪ ,‬ואף הוסיפו לבוא לעזרתי בכל שלבי כתיבת חיבור זה והוצאתו לאור עולם‪ ,‬האירו‬
‫והעירו‪ ,‬כיוונו והדריכו‪ ,‬בעצה ובתבונה‪ ,‬אחד המרבה ואחד הממעיט‪ .‬ואזכיר בפרטות את‬
‫ידידי ש"ב הרה"ג ר' מנחם אדלר שליט"א‪ ,‬בעמח"ס נהורא דשמעתתא ויו"ר מכון אש‬
‫התורה‪ ,‬על פועלו ומסירותו הרבה למען יצא דבר מושלם מתחת ידי‪ .‬ה' הטוב ישלם טוב‬
‫לעושה טוב‪ ,‬ויזכו להמשיך לזכות את הרבים‪ ,‬ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪ ,‬ואך טוב וחסד‬
‫ישכנו באהליהם כל הימים‪.‬‬

‫ואת עלית על כולנה‪ ,‬ומתוך הוקרה והערכה אביע שבח ותהילה‪ ,‬לזוגתי היקרה מרת תמר‬
‫תחי'‪ ,‬אשר במסירות עצומה מונעת ממני כל טירדת הלב‪ ,‬ועיניה פקוחות תמיד שאהיה פנוי‬
‫ללימוד התורה מתוך מנוחת הנפש‪ ,‬ורב חלקה וזכותה בכתיבת ובהוצאת חיבור זה לאור‬
‫עולם‪ .‬ישלם ה' פעלה ותהי משכורתה שלימה‪ ,‬ויזכנו השי"ת להיות הברכה שורה בביתנו‪,‬‬
‫ולראות דורות ישרים מבורכים בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות‪ ,‬ברווח ומנוחה‪,‬‬
‫בהשקט ובטחה‪ ,‬לאורך ימים ושנים טובות‪.‬‬

‫בצאתי מן הכרך אבוא אל המלך להתחנן לו‪ ,‬שאזכה להמשיך לישב בבית ה'‪ ,‬ללון בעומקה‬
‫של הלכה ולהשתעשע בשעשועי דאורייתא‪ ,‬ולעבדו בלבב שלם מתוך הרחבת הדעת ושלוה‪,‬‬
‫לאורך ימים ושנים טובות יחד עם זוגתי היקרה תחי'‪ ,‬ויהיו מעשינו לנחת רוח לפניו יתברך‪,‬‬
‫ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם‪.‬‬
‫טו‬ ‫‪ /‬תוכן העניינים‬ ‫מים רבים‬

‫תוכן העניינים‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כג‬
‫א‪ .‬תקנת ברכות הראיה ומקורה ‪ /‬ב‪ .‬ברכות הראיה‪ ,‬רשות או חובה ‪ /‬ג‪ .‬הזכרת שם‬
‫ומלכות בברכות הראיה ‪ /‬החייבים בברכות הראיה ‪ /‬ד‪ .‬נשים ‪ /‬ה‪ .‬סומא ‪ /‬אחת‬
‫לשלושים יום ‪ /‬ו‪ .‬חזר וראה בתוך שלושים יום ‪ /‬ז‪ .‬באופן שלא בירך בראייתו הקודמת‬
‫‪ /‬ח‪ .‬אופן חישוב שלושים יום ‪ /‬ט‪ .‬ברכת הברקים והרעמים וכיו"ב בתוך שלושים יום‬
‫‪ /‬י‪ .‬ראיית דבר אחר מאותו המין בתוך שלושים יום ‪ /‬יא‪ .‬הדר סמוך לדבר או למקום‬
‫המחייב ברכה בראייתו ‪ /‬אופן הראיה ‪ /‬יב‪ .‬ברכה קודם ראיית הדבר ‪ /‬יג‪ .‬תוך כדי‬
‫ראייתו‪ ,‬ולאחר ראייתו ‪ /‬יד‪ .‬התחיל לראות דבר זה‪ ,‬וקודם שבירך עליו נתכסה מעיניו‬
‫לרגע מועט ‪ /‬טו‪ .‬כוונה בברכה אף על דבר נוסף שיראה באותו היום ‪ /‬טז‪ .‬ראיה בלא‬
‫התפעלות ‪ /‬יז‪ .‬ראיה ממרחק רב ‪ /‬יח‪ .‬ראיה מועטת בלא התבוננות ובלא כוונה לראותו‬
‫‪ /‬יט‪ .‬ראיה ע"י זכוכית ‪ /‬כ‪ .‬ראיה ע"י מראה או השתקפות ‪ /‬כא‪ .‬ראיה ע"י משקפת‬
‫‪ /‬כב‪ .‬ראיה בתמונה או בסרט ‪ /‬כג‪ .‬ראיית כמה דברים שאחד מהם מחייב ברכה‪ ,‬בלא‬
‫הכרה איזה מהם הוא המחייב ‪ /‬כד‪ .‬באופן הנ"ל‪ ,‬כשנודע לו לאחמ"כ בתוך שלושים‬
‫יום מיהו המחייב ברכה ‪ /‬עוד מדיני הברכות ‪ /‬כה‪ .‬דיני קדימה בברכות הראיה ‪/‬‬
‫כו‪ .‬עמידה בברכות הראיה‪.‬‬

‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬עט‬

‫ברכת הימים ‪ /‬א‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬ב‪ .‬ימים שנשתנו מששת ימי בראשית ‪ /‬ג‪ .‬ים הכינרת‬
‫‪ /‬ד‪ .‬ים המלח ‪ /‬ה‪ .‬הרואה חלק קטן מן הים ‪ /‬ו‪ .‬שהה בתוך הים ולא ראה יבשה‬
‫במשך שלושים יום ‪ /‬ברכת הים הגדול ‪ /‬ז‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬ח‪ .‬הים התיכון או האוקיינוס‬
‫‪ /‬ט‪ .‬מיצר גיברלטר ‪ /‬ברכת הנהרות ‪ /‬י‪ .‬חובת הברכה‪ ,‬ודין נהרות קטנים ‪ /‬יא‪ .‬נהרות‬
‫שנשתנו מששת ימי בראשית ‪ /‬יב‪ .‬ספק האם נשתנו מששת ימי בראשית‪.‬‬

‫פרק ג' ‪ -‬ברכת ההרים והגבעות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קז‬

‫א‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬ב‪ .‬גדר הרים וגבעות שיש לברך עליהם ‪ /‬ג‪ .‬הטס במטוס ורואה‬
‫את ההרים מתחתיו‪.‬‬

‫פרק ד' ‪ -‬ברכת המדברות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קיב‬

‫א‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬ב‪ .‬גדר 'מדבר' שיש לברך עליו‪.‬‬

‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קיג‬

‫א‪ .‬חובת הברכות על הברקים ועל הרעמים ‪ /‬ב‪ .‬ראיית הבזק האור הנוצר מהברק ‪/‬‬
‫תוכן העניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫טז‬

‫ג‪ .‬ברקים הבאים מחמת חום ‪ /‬ד‪ .‬רעמים שאינם נשמעים בחוזק ‪ /‬ברכה אחת או שתי‬
‫ברכות ‪ /‬ה‪ .‬ראה הברק ושמע הרעם יחד ‪ /‬ו‪ .‬ראה הברק‪ ,‬האם ימתין עד שמיעת‬
‫הרעם כדי לפטור שניהם בברכה אחת ‪ /‬ז‪ .‬בירך על הברק וכיוון לפטור בברכתו אף‬
‫את הרעם שישמע לאחמ"כ ‪ /‬ח‪ .‬בירך בראיית הברק‪ ,‬ושמע הרעם תוך כדי ברכתו ‪/‬‬
‫אימתי חוזר ומברך ‪ /‬ט‪ .‬כשלא בירך על הברק והרעם הראשון ‪ /‬י‪ .‬נתפזרו העבים ‪/‬‬
‫יא‪ .‬ביום אחר ‪ /‬יב‪ .‬עבר הלילה ולא ישן בו שינת קבע ‪ /‬יג‪ .‬ישן שינת קבע ביום ‪/‬‬
‫ברכת ברקים ורעמים במקום הפסק ‪ /‬יד‪ .‬באמצע פסוקי דזמרה ‪ /‬טו‪ .‬בברכות ק"ש ‪/‬‬
‫טז‪ .‬בין גאולה לתפילה ‪ /‬יז‪ .‬בשעת חזרת הש"צ ‪ /‬יח‪ .‬בשעת קריאת התורה ‪/‬‬
‫יט‪ .‬בשעת נטילת ידים לסעודה ‪ /‬כ‪ .‬באמצע ברכת המזון ‪ /‬כא‪ .‬באמצע ברכת אשר‬
‫יצר ‪ /‬כב‪ .‬אחר ברכת המפיל ‪ /‬כג‪ .‬היו ידיו חייבות בנטילה ושמע קול רעם ‪ /‬כד‪ .‬ברכת‬
‫אשר יצר וברכת הברקים והרעמים‪ ,‬איזו מהן יקדים ‪ /‬כה‪ .‬להפסיק מלימודו כדי לברך‬
‫עליהם ‪ /‬כו‪ .‬לברך עליהם בבית הקברות‪.‬‬

‫פרק ו' ‪ -‬ברכת הרוחות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קמו‬

‫א‪ .‬חובת הברכה על רוחות הנושבות בזעף ‪ /‬ב‪ .‬חובת הברכה על רוחות שאינן מצויות‬
‫הנושבות בנחת ‪ /‬ג‪ .‬גדר 'רוחות הנושבות בנחת' ‪ /‬ד‪ .‬בתוך שלושים יום‪.‬‬

‫פרק ז' ‪ -‬ברכת הזיקין ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קנד‬

‫א‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬ב‪ .‬דעות הראשונים האם 'זיקין' הוא כוכב נופל או כוכב שיש לו‬
‫זנב ‪ /‬ג‪ .‬בתוך שלושים יום‪.‬‬

‫פרק ח' ‪ -‬ברכת הזוועות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קס‬

‫א‪ .‬חובת הברכה על רעידת אדמה ‪ /‬ב‪ .‬רעידת אדמה חלשה ‪ /‬ג‪ .‬רעידת אדמה נוספת‬
‫באותו היום ‪ /‬ברכת עושה מעשה בראשית על תופעות טבע נוספות ‪ /‬ד‪ .‬האם יש לברך‬
‫אף על תופעות טבע מופלאות שלא נזכרו בדברי חז"ל‪.‬‬

‫פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קסז‬

‫א‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬ב‪ .‬כשאינו רואה אלא מקצת מן הקשת ‪ /‬ג‪ .‬בלילה ‪ /‬ד‪ .‬בתוך‬
‫שלושים יום לראייתו הקודמת ‪ /‬ה‪ .‬טעה ובירך על הקשת 'עושה מעשה בראשית' ‪/‬‬
‫ו‪ .‬הסתכלות בקשת ‪ /‬ז‪ .‬לומר לחבירו שנראית הקשת בשמים‪ ,‬וע"י רמיזה או כדי‬
‫שיברך עליה‪.‬‬

‫פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קעז‬

‫חכמי ישראל ‪ /‬א‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬ב‪ .‬ברכה זו בזמנינו ‪ /‬ג‪ .‬ישראל החכם בשאר חכמות‬
‫יז‬ ‫‪ /‬תוכן העניינים‬ ‫מים רבים‬

‫‪ /‬ד‪ .‬חכם ששכח תלמודו ‪ /‬ה‪ .‬הרואה את החכם מאחוריו ‪ /‬ו‪ .‬ברכת חכם הרזים‬
‫בראיית חכם מופלג ביותר ‪ /‬חכמי אומות העולם ‪ /‬ז‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬ח‪ .‬גדר 'חכם'‬
‫באומות העולם ‪ /‬ט‪ .‬כשאינו מקיים שבע מצוות בני נח‪.‬‬

‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קצד‬

‫א‪ .‬חובת הברכה בראיית מלכי ישראל ומלכי אומות העולם ‪ /‬ב‪ .‬כשמרגיש בכבוד‬
‫המלך ואינו רואהו ‪ /‬ג‪ .‬מלכה ‪ /‬ד‪ .‬מלך ישראל רשע ‪ /‬ה‪ .‬שרים‪ ,‬נשיאים‪ ,‬וראשי‬
‫ממשלות ‪ /‬ו‪ .‬מושל שהשליט את עצמו על העם בלא רצונם ‪ /‬ז‪ .‬מלך שאינו לבוש‬
‫בבגדי מלכותו ‪ /‬ח‪ .‬מלך שהוא 'חכם'‪ ,‬האם יברכו עליו ברכה אחת או שתי ברכות ‪/‬‬
‫הליכה לראות פני המלך ‪ /‬ט‪ .‬מצוה לילך לראות פני המלך ‪ /‬י‪ .‬לעבור איסור כדי לראות‬
‫פני המלך ‪ /‬יא‪ .‬לבטל מלימודו כדי לראות פני המלך‪.‬‬

‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬רטז‬

‫בני אדם משונים ובעלי מומין ‪ /‬א‪ .‬ברכת משנה הבריות בראיית בריות משונות ‪/‬‬
‫ב‪ .‬שאר בריות משונות שלא נזכרו בגמ' ‪ /‬ג‪ .‬ברכת משנה הבריות וברכת דיין האמת‬
‫בראיית בעלי מומין ‪ /‬ד‪ .‬אינו מצטער בראייתו ‪ /‬ה‪ .‬גוי משונה ובעל מום ‪ /‬ו‪ .‬בפעם‬
‫ראשונה בלבד‪ ,‬או בכל שלושים יום ‪ /‬בעלי חיים משונים ‪ /‬ז‪ .‬פיל‪ ,‬קוף וקיפוף ‪/‬‬
‫ח‪ .‬שאר בעלי חיים משונים ובעלי מומין ‪ /‬בריות נאות ‪ /‬ט‪ .‬ברכת 'שככה לו בעולמו'‬
‫בראיית בריות נאות ‪ /‬י‪ .‬בפעם ראשונה בלבד‪ ,‬או בכל שלושים יום ‪ /‬יא‪ .‬כשאינו נהנה‬
‫בראייתו ‪ /‬יב‪ .‬ברכת 'שככה לו בעולמו' בזמנינו‪.‬‬

‫פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬רמה‬

‫הרואה קברי ישראל ‪ /‬א‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬ב‪ .‬בראיית הקברים מרחוק ‪ /‬ג‪ .‬נתחדש קבר‬
‫נוסף בבית הקברות‪ /‬ד‪ .‬קבר יחיד ‪ /‬ה‪ .‬קברי צדיקים וקדמונים הטמונים במערות ‪/‬‬
‫ו‪ .‬מבנה שאינו ניכר שתחתיו טמון מת ‪ /‬ז‪ .‬בשבת ‪ /‬ח‪ .‬אונן ‪ /‬ט‪ .‬פרטי דינים והנהגות‬
‫ראויות להולכים לבית הקברות ‪ /‬הרואה קברי עכו"ם ‪ /‬י‪ .‬חובת אמירת הפסוק בראיית‬
‫קברי עכו"ם‪.‬‬

‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬רנח‬

‫א‪ .‬חובת הברכה בראיית עבודה זרה‪ ,‬ובזמנינו ‪ /‬ב‪ .‬מרקוליס ושאר מיני עבודה זרה ‪/‬‬
‫ג‪ .‬ראיית בית העבודה זרה מבחוץ ‪ /‬ד‪ .‬צורת שתי וערב‪ ,‬כנסיה של נוצרים ‪ /‬ה‪ .‬מסגד‬
‫של ישמעאלים ‪ /‬ו‪ .‬חובת הברכה בראיית מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה ‪ /‬ז‪ .‬נעקרה‬
‫ממקום אחד וניתנה במקום אחר ‪ /‬ח‪ .‬ברכת המצוות בעקירת עבודה זרה‪.‬‬
‫תוכן העניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫יח‬

‫פרק טו ‪ -‬ברכת בתי ישראל ובתי אומות העולם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬רעח‬

‫א‪ .‬חובת הברכה בראיית בתי ישראל בישובן ‪ /‬ב‪ .‬בתי מגורי ישראל או בתי כנסיות ‪/‬‬
‫ג‪ .‬בארץ ישראל ובחוצה לארץ‪ ,‬בזמן שביהמ"ק קיים ובזמן הזה ‪ /‬ד‪ .‬כשלא חרבו קודם‬
‫לכן ‪ /‬ה‪ .‬בפעם ראשונה בלבד‪ ,‬או בכל שלושים יום ‪ /‬ו‪ .‬חובת הברכה בראיית בתי‬
‫ישראל בחורבנן ‪ /‬ז‪ .‬הלכה למעשה בברכות אלו בזמנינו ‪ /‬ח‪ .‬אמירת הפסוקים בראיית‬
‫בתי אומות העולם‪ ,‬בישובן ובחורבנן‪.‬‬

‫פרק טז ‪ -‬ברכות בבל הרשעה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬רפח‬

‫א‪ .‬חורבות בבל הישנה ‪ /‬ב‪ .‬ביתו של נבוכדנצר ‪ /‬ג‪ .‬מקום שנוטלים ממנו עפר‪.‬‬

‫פרק יז ‪ -‬ברכת חכם הרזים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬רצא‬

‫א‪ .‬ברכת חכם הרזים בראיית אוכלוסי ישראל ‪ /‬ב‪ .‬בארץ ישראל ובחו"ל ‪ /‬ג‪ .‬צירוף‬
‫נשים למנין שישים ריבוא ‪ /‬ד‪ .‬צירוף קטנים למנין שישים ריבוא ‪ /‬צירוף יהודים שאינם‬
‫שומרי תורה ומצוות למנין שישים ריבוא ‪ /‬ו‪ .‬ברכה על סמך אומדנא שיש במקום זה‬
‫שישים ריבוא בנ"א ‪ /‬ז‪ .‬כשאינו רואה את כולם ‪ /‬ח‪ .‬ראיית כינוס אחר בתוך שלושים‬
‫יום ‪ /‬אוכלוסי עכו"ם ‪ /‬ט‪ .‬אמירת הפסוק בראיית אוכלוסי עכו"ם‪.‬‬

‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום הנס ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ש‬

‫מקום שנעשה בו נס לישראל ‪ /‬א‪ .‬חובת הברכה בראיית מקום שנעשה בו נס לכל‬
‫ישראל או לרוב ישראל ‪ /‬ב‪ .‬פירוט המקומות שיש להם לברך ברכה זו ‪ /‬מקום שנעשה‬
‫בו נס לעצמו ‪ /‬ג‪ .‬חובת הברכה בראיית מקום שנעשה בו נס לעצמו ‪ /‬ד‪ .‬מי שנעשו‬
‫לו כמה ניסים‪ ,‬הזכרת כל המקומות בברכתו ‪ /‬ה‪ .‬באופן שהזכיר שאר המקומות‪ ,‬וחוזר‬
‫ורואה אחד מהם באותו היום ‪ /‬ו‪ .‬גר שנעשה לו נס בהיותו גוי‪ ,‬ומי שנעשה לו נס‬
‫בהיותו עובר במעי אמו ‪ /‬מקום שנעשה בו נס לאביו ולרבו ולשאר בנ"א ‪ /‬ז‪ .‬חובת‬
‫הברכה בראיית מקום שנעשה בו נס לאביו ולאמו או לזקנו ‪ /‬ח‪ .‬שאר יוצאי יריכו עד‬
‫סוף כל הדורות ‪ /‬ט‪ .‬יוצאי יריכו שנולדו קודם שנעשה לו הנס ‪ /‬י‪ .‬מקום שנעשה בו‬
‫נס לאשתו ‪ /‬יא‪ .‬מקום שנעשה בו נס לבנו או לבן בנו ‪ /‬יב‪ .‬חובת הברכה בראיית‬
‫מקום שנעשה בו נס לרבו המובהק ‪ /‬יג‪ .‬לאחר מיתת בעל הנס ‪ /‬יד‪ .‬חובת הברכה‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס שנתקדש שם שמים על ידו‪ ,‬ומקום שנעשה בו נס לאדם‬
‫חשוב המפורסם בכל ישראל ‪ /‬טו‪ .‬גוב אריות של דניאל‪ ,‬וכבשן האש של חנניה‬
‫מישאל ועזריה ‪ /‬טז‪ .‬מקום שנעשה בו נס לחבירו ‪ /‬יז‪ .‬חובת הברכה בראיית בעל הנס‬
‫‪ /‬אופן הנס וראיית המקום ‪ /‬יח‪ .‬נס שאינו יוצא ממנהג העולם ‪ /‬יט‪ .‬האם הדבר תלוי‬
‫באופן הסכנה או באופן ההצלה ‪ /‬כ‪ .‬נס שאין בו הצלה ממיתה ‪ /‬כא‪ .‬ניצל מן הסכנה‬
‫ע"י שנעשה לו נס במקום אחר שלא עמד בו באותה שעה‪ ,‬היכן יברך ‪ /‬כב‪ .‬נס שאינו‬
‫יט‬ ‫‪ /‬תוכן העניינים‬ ‫מים רבים‬

‫ניכר מתוך המקום ‪ /‬כג‪ .‬ראיית מקום הנס מרחוק ‪ /‬הרואה אשתו של לוט ‪ /‬כד‪ .‬חובת‬
‫הברכות בראיית אשתו של לוט‪.‬‬

‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שנד‬

‫א‪ .‬חובת ברכת שהחיינו בראיית חבירו לאחר שלושים יום ‪ /‬ב‪ .‬חובת ברכת מחיה‬
‫המתים בראיית חבירו לאחר י"ב חודש ‪ /‬ג‪ .‬חבירו החביב עליו ושמח בראייתו ‪/‬‬
‫ד‪ .‬קיבל מחבירו מכתב או שמע משלומו בתוך י"ב חודש או בתוך שלושים יום ‪/‬‬
‫ה‪ .‬ראיית חבירו כשהוא חולה ‪ /‬ו‪ .‬חבר שלא ראהו מעולם ‪ /‬ז‪ .‬ראיית בתו לראשונה‬
‫לאחר לידתה ‪ /‬ח‪ .‬ראיית בנו לראשונה לאחר לידתו‪ ,‬ובלידת תאומים ‪ /‬ט‪ .‬ברכת‬
‫שהחיינו בזמנינו ‪ /‬י‪ .‬ברכת מחיה המתים בזמנינו ‪ /‬יא‪ .‬ברכת מחיה המתים בראיית‬
‫חבר לאחר שעבר 'מוות קליני' וחזר לחיים‪.‬‬

‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שפג‬

‫א‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬ב‪ .‬גדר הברכה‪ ,‬והאם צריך לחזר אחר אילנות כדי לברך עליהם ‪/‬‬
‫החייבים בברכה ‪ /‬ג‪ .‬נשים ‪ /‬ד‪ .‬קטנים ‪ /‬ה‪ .‬קטן המגדיל באמצע חודש ניסן ‪ /‬ו‪ .‬סומא‬
‫‪ /‬על איזה אילנות מברכים ‪ /‬ז‪ .‬אילן אחד ‪ /‬ח‪ .‬אילנות שבתוך העיר ‪ /‬ט‪ .‬אילן סרק‬
‫ואילן מאכל ‪ /‬י‪ .‬גדר אילן מאכל ‪ /‬יא‪ .‬אילן שפירותיו ופרחיו מוציאים ריח טוב ‪/‬‬
‫יב‪ .‬ענף תלוש ‪ /‬יג‪ .‬עציץ המוציא פירות ‪ /‬יד‪ .‬נעשה לבלוב האילן בידי אדם ‪ /‬טו‪ .‬אילן‬
‫ערלה וספק ערלה ‪ /‬טז‪ .‬אילן מורכב‪ ,‬ובזמנינו ‪ /‬יז‪ .‬אילן שניטע ונעבד בשביעית ‪/‬‬
‫יח‪ .‬אילן שאין בו אלא עלים בלבד ‪ /‬יט‪ .‬מיני ירקות וזרעים ‪ /‬כ‪ .‬אחר שגדלו הפירות‬
‫‪ /‬כא‪ .‬בירך בלא לראות האילנות ‪ /‬זמן הברכה ‪ /‬כב‪ .‬פעם אחת בשנה ‪ /‬כג‪ .‬בראיה‬
‫שניה ‪ /‬כד‪ .‬בחודש אדר ובחודש אייר ‪ /‬כה‪ .‬ארצות שזמן הלבלוב אינו בחודש ניסן ‪/‬‬
‫כו‪ .‬בלילה ‪ /‬כז‪ .‬בשבת‪.‬‬

‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תיח‬

‫א‪ .‬חובת הברכה ‪ /‬החייבים בברכה ‪ /‬ב‪ .‬האם חייב לילך ולראות החמה בתקופתה כדי‬
‫לברך עליה ‪ /‬ג‪ .‬נשים ‪ /‬ד‪ .‬סומא ‪ /‬ה‪ .‬אבל בימי השבעה ‪ /‬זמן הברכה ‪ /‬ו‪ .‬תחילת זמן‬
‫הברכה ‪ /‬ז‪ .‬סוף זמן הברכה ‪ /‬ח‪ .‬זמן הברכה בחו"ל ‪ /‬אופן ראיית החמה ‪ /‬ט‪ .‬נתכסתה‬
‫החמה בעננים ‪ /‬עוד מדיני הברכה ‪ /‬י‪ .‬ברכת שהחיינו על קיום מצוה זו ‪ /‬יא‪ .‬ברכת‬
‫החמה ברוב עם ‪ /‬יב‪ .‬מזמורים והוספות שונות ‪ /‬ברכות נוספות על צבא השמים ‪/‬‬
‫יג‪ .‬רקיע בטהרתו ‪ /‬יד‪ .‬לבנה בטהרתה‪ ,‬כוכבים במשמרותם‪ ,‬מזלות בעתם‪.‬‬

‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תמט‬

‫א‪ .‬עיקר הדין ‪ /‬ב‪ .‬כהקבלת פני השכינה ‪ /‬ג‪ .‬ברכת שהחיינו על קיום מצוה זו ‪ /‬החייבים‬
‫תוכן העניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫כ‬

‫בברכה ‪ /‬ד‪ .‬חיוב הברכה קודם שראה הלבנה בחידושה ‪ /‬ה‪ .‬נשים ‪ /‬ו‪ .‬קטן שהגיע‬
‫לחינוך ‪ /‬ז‪ .‬קטן המגדיל באמצע החודש ‪ /‬ח‪ .‬אבל בימי השבעה ‪ /‬ט‪ .‬אופן הברכה‬
‫לאבל בימי השבעה ‪ /‬י‪ .‬אונן ‪ /‬יא‪ .‬סומא ‪ /‬זמן הברכה ‪ /‬יב‪ .‬בלילה ‪ /‬יג‪ .‬בבין השמשות‬
‫‪ /‬יד‪ .‬אחר עלות השחר קודם הנץ החמה ‪ /‬טו‪ .‬תחילת זמנה בחודש ‪ /‬טז‪ .‬להקדים‬
‫לברך כל כמה שיכול להקדים ‪ /‬יז‪ .‬האם יש להמתין כדי לברך במוצאי שבת ‪ /‬יח‪ .‬סוף‬
‫זמנה בחודש ‪ /‬יט‪ .‬בליל שבת ויו"ט ‪ /‬כ‪ .‬זמן הברכה בחודש תשרי ‪ /‬כא‪ .‬זמן הברכה‬
‫בחודש אב ‪ /‬כב‪ .‬במוצאי תענית ‪ /‬כג‪ .‬אם היה ליקוי לבנה באמצע החודש ‪ /‬כד‪ .‬חישוב‬
‫זמן הברכה בחו"ל ‪ /‬אופן ראיית הלבנה ‪ /‬כה‪ .‬בראיה שניה ‪ /‬כו‪ .‬נתכסתה הלבנה בעננים‬
‫‪ /‬כז‪ .‬נתכסה חלק מן הלבנה בעננים ‪ /‬כח‪ .‬התחיל הברכה‪ ,‬ונתכסה הלבנה בעננים ‪/‬‬
‫כט‪ .‬בירך הברכה בלא לראות הלבנה קודם לכן ‪ /‬ברכת הלבנה ושאר מצוות ‪ /‬ל‪ .‬ברכת‬
‫הלבנה ותפילת ערבית ‪ /‬לא‪ .‬הפסק בברכות ק"ש כדי לברך ברכת הלבנה ‪ /‬לב‪ .‬ברכת‬
‫הלבנה והבדלה במוצ"ש ‪ /‬לג‪ .‬ברכת הלבנה וקריאת המגילה ‪ /‬לד‪ .‬ברכת הלבנה‬
‫ובדיקת חמץ ‪ /‬לה‪ .‬ברכת הלבנה וספירת העומר ‪ /‬המקום הראוי לברכה ‪ /‬לו‪ .‬תחת‬
‫כיפת השמים ‪ /‬לז‪ .‬במקום נקי ‪ /‬אופן אמירת הברכה ‪ /‬לח‪ .‬ברוב עם ‪ /‬לט‪ .‬להזדרז‬
‫ולברך ביחידות‪ ,‬או להמתין ולברך ברוב עם ‪ /‬מ‪ .‬עמידה בשעת הברכה ‪ /‬מא‪ .‬לבישת‬
‫בגדים נאים בשעת הברכה ‪ /‬מב‪ .‬הבטה בלבנה קודם הברכה ולאחריה ‪ /‬מג‪ .‬עמידה‬
‫ברגליים מכוונות ‪ /‬סדר הברכה ‪ /‬מד‪ .‬מזמור הללו את ה' מן השמים ‪ /‬מה‪ .‬נוסח‬
‫הברכה ‪ /‬מו‪ .‬ברוך יוצרך ‪ /‬מז‪ .‬כשם שאני רוקד ‪ /‬מח‪ .‬תפול עליהם אימתה ופחד ‪/‬‬
‫מט‪ .‬דוד מלך ישראל ‪ /‬נ‪ .‬שלום עליכם ‪ /‬נא‪ .‬סימן טוב ‪ /‬נב‪ .‬מזמורים נוספים ‪/‬‬
‫נג‪ .‬שמחות וריקודים אחר ברכת הלבנה‪.‬‬

‫פרק כג ‪ -‬הברכות שנברך בביאת המשיח ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תקמא‬

‫א‪ .‬ברכת שהחיינו או הטוב והמטיב על השמועה הטובה בביאת המשיח ‪ /‬ב‪ .‬ברכת‬
‫'אשר גאלנו' ]וברכת 'ברוך שפטרנו'[ על עצם הגאולה ‪ /‬ג‪ .‬ברכת‪ ,‬שחלק מחכמתו‪,‬‬
‫שחלק מכבודו‪ ,‬חכם הרזים‪ ,‬שככה לו בעולמו‪ ,‬בראיית פני מלך המשיח ‪ /‬ד‪ .‬ברכת‬
‫שחלק מחכמתו בראיית חכמי הדורות שיקומו לתחיה ‪ /‬ה‪ .‬ברכת הנס‪ ,‬ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫וברכת מחיה המתים‪ ,‬בראיית פני אביו וזקנו שיקומו לתחיה ‪ /‬ו‪ .‬ברכת חכם הרזים‬
‫בראיית שישים ריבוא אנשים מישראל‪.‬‬

‫מילואים והשלמות‬
‫סימן א' ‪ -‬עניית אמן אחר ברכה בלא שם ומלכות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תקמז‬

‫סימן ב' ‪ -‬שיעור תוך כדי דיבור ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תקמט‬

‫כא‬ ‫‪ /‬תוכן העניינים‬ ‫מים רבים‬

‫סימן ג' ‪ -‬בישוב סתירת דברי הרמב"ם בדין ברכת הים הגדול ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תקנא‬

‫סימן ד' ‪ -‬ספיקות וחקירות בדין נתפזרו העבים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תקנג‬

‫טעה וסבר שנתפזרו העבים‪ ,‬ולאחמ"כ נתבררה טעותו שלא נתפזרו ‪ /‬נתפזרו העבים‬
‫והוא לא ידע מכך ‪ /‬נתפזרו העבים‪ ,‬ויודע ע"פ חזאי מזג האויר שיחזרו לאחמ"כ ‪/‬‬
‫בירך בעירו ונסע לעיר אחרת‪ ,‬ובשעה שבירך בעירו לא היו עננים בעיר הב' ‪ /‬בירך‬
‫בעירו‪ ,‬ונסע לעיר אחרת שאין בה עננים‪ ,‬ושוב חזר לעירו ‪ /‬באופן הנ"ל‪ ,‬כשחשב‬
‫מתחילה שלא לחזור לעירו‪ ,‬ושוב נמלך בדעתו וחזר לעירו‬

‫סימן ה' ‪ -‬כיצד הקשת משמשת כ'אות ברית'‪ ,‬והלא כבר נבראה קודם לכן ‪ . . . . . . . . . .‬תקנו‬

‫סימן ו' ‪ -‬הסתכלות בפני רשע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תקס‬

‫מקור האיסור ‪ /‬טעם האיסור ‪ /‬האם הוא איסור גמור ‪ /‬ברכת 'שככה לו בעולמו'‬
‫בראיית גוי נאה ‪ /‬הסתכלות בתמונת אדם רשע‬

‫סימן ז' ‪ -‬האם בני נח מוזהרים על השיתוף ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תקסה‬

‫סימן ח' ‪ -‬במימרא דעולא ד'אין אוכלוסא בבבל'‪ ,‬והנפק"מ בגדר רשות הרבים‬
‫לענין שבת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תקעא‬

‫סימן ט' ‪ -‬מו"מ בראיית הדובב מישרים לענין ברכת האילנות על אילן ערלה ‪ . . . . . . . . .‬תקעב‬

‫סימן י' ‪ -‬מצוות שזמן עשייתן מוגבל מחמת המציאות ולא מדיני המצוה‪ ,‬אי חשיבי‬
‫כמצוות עשה שהזמן גרמן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תקעה‬

‫סימן יא ‪ -‬קטן שהגדיל‪ ,‬האם יוצא ידי חובתו במצוות שעשה בקטנותו ‪ . . . . . . . . . . . . .‬תקפ‬

‫סימן יב ‪ -‬האם ראוי להשהות מצוה כדי לקיימה בהידור טפי ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . .‬תקפה‬
‫מקור הסוגי' ביבמות ‪ /‬דעת התרוה"ד והרמ"א לחלק אי חיישינן שתתבטל המצוה ‪/‬‬
‫דעת עבודת הגרשוני ושבו"י לחלק האם בודאי יוכל לקיים ההידור ‪ /‬דעת הבית יעקב‬
‫והיעב"ץ לחלק בין שהיה מרובה לשהיה מועטת ‪ /‬דעת כמה אחרונים לחלק בין הידור‬
‫בגוף המצוה להידור שאינו בגוף המצוה ‪ /‬דעת כמה אחרונים לחלק בין מצוה דאו'‬
‫למצוה דרבנן ‪ /‬דעת כמה אחרונים דלעולם אין להשהות המצוה כדי לקיימה בהידור‬
‫‪ /‬האם יש להשהות המצוה כדי לקיימה ברוב עם ‪ /‬בפלוגתת הרדב"ז והחכ"צ לענין‬
‫מי שיכול לקיים אחת משתי מצוות‬

‫סימן יג ‪ -‬באלו ברכות נקטינן דלכתחילה אחד מוציא את כולם משום 'ברוב עם' ‪ . . . . . . .‬תקצג‬
‫כג‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬

‫א‪ .‬תקנו א חכמים כמה וכמה ברכות בראיית דברים ומקומות שנפש האדם מתפעלת מהם ב‪,‬‬

‫אכן‪ ,‬ראה לקמן )סעיף טז‪ ,‬ושם הערה לח( שאי"ז אלא‬ ‫‡‪ .‬גמ' ברכות פרק הרואה )נד‪ - .‬נט‪.(:‬‬
‫טעם לעיקר תקנת ברכות אלו‪ ,‬אבל למעשה אף אם‬
‫·‪ .‬וראה לשון המאירי )פתיחה למסכת ברכות(‪ ,‬החלק‬
‫רואה דברים אלו בלא להתפעל מהם‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫הרביעי לבאר בו איך ראוי לברכו יתברך על כל מה‬
‫לברך הברכות שתקנו חכמים בראייתם‪] ,‬ואי"ז כתנאי‬
‫שחידש עליו הן טוב הן מוטב‪ ,‬או שיראה לו מ'דברים‬
‫בברכות אלו[; אך עכ"פ אם רואה דברים אלו באופן‬
‫חדשים' ושאר דברים שאין מהם הגעת הנאה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫שאינו מביא לידי התפעלות‪ ,‬וכגון הרואה חלק קטן‬
‫מן הים‪ ,‬יש לדון האם יש לו לברך‪ ,‬וכדלקמן )סעיף טז‪,‬‬
‫וכ"ה לשון הלבוש )רכד‪,‬א(‪ ,‬ש'אין צריכים לברך על‬
‫ושם הערה לט(‪.‬‬ ‫שום דבר‪ ,‬אלא כשרואה אדם דבר מחודש‪ ,‬ומתמיה‬
‫עוד יש להביא בזה מש"כ שנים מרבותינו‬ ‫עליו או שמח או מתאונן עליו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה ריהטת‬
‫הראשונים‪ ,‬שאף בברכות הראיה שייך מה שאמרו‬ ‫דברי הפוסקים בכל דיני ברכות אלו‪ ,‬שעיקר תקנתם‬
‫חכמים )ברכות לה‪ (.‬כל הנהנה מן העולם הזה בלא‬ ‫מחמת שנפש האדם מתפעלת בראיית דברים ומקומות‬
‫ברכה כאילו מעל‪] ,‬אכן נראה שאין כוונתם שעיקר‬ ‫אלו‪.‬‬
‫תקנת ברכות אלו הרי היא על הנאת האדם‪ ,‬שהרי‬ ‫ועוד מצינו בס' מגדל דוד )לרבינו דוד ב"ר שמואל‬

‫בודאי יש מן הדברים שתקנו חכמים לברך עליהם‬
‫בראייתם שאין בהם הנאה כלל‪ ,‬וכגון הרואה קברי‬
‫ישראל והרואה עבודה זרה וכיו"ב‪ ,‬אלא נראה‬
‫כוונתם‪ ,‬דאף שעיקר תקנת ברכות אלו אינם על הנאת‬
‫האדם אלא על התפעלותו מראיית דברים ומקומות‬
‫אלו‪ ,‬מכ"מ מאחר שתקנו חכמים לברך בראייתם‪ ,‬הרי‬
‫שאם נהנה בראיית דברים אלו ולא בירך הברכה‬
‫כתקנת חכמים‪ ,‬הר"ז כאילו מעל[‪ .‬וכ"ה בס' כד‬
‫הקמח )לרבינו בחיי‪ ,‬ערך זנות הלב והעין( בזה"ל‪ ,‬וה' חושים‬
‫הללו אנו משתמשים בכל פעולותנו וענייננו‪,‬‬
‫ומסכימים עליהם עם השכל הנטוע בנו‪ ,‬ואין אנו‬
‫רשאים ליהנות באחד מהם בלא ברכה‪ ,‬וכן אמרו ז"ל‬
‫)ברכות לה‪ (:‬כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו‬
‫גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל כו'‪ ,‬חוש הראות‪ ,‬מצינו‬
‫הרבה דברים שתקנו רז"ל לברך על חוש הראות‪ ,‬והם‪,‬‬
‫הרואה חמה בתקופתה‪ ,‬לבנה בחידושה‪ ,‬והרואה‬
‫חבירו לאחר י"ב חודש‪ ,‬והרואה את הים הגדול‪ ,‬והאי‬
‫מאן דנפיק ביומי דניסן וחזא אילני דמלבלבי‪ ,‬בכל‬
‫אלו חייב לברך כו'‪ ,‬עכ"ל; וכ"ה בדרשות ר"י אבן‬
‫שועיב )פרשת אמור( בזה"ל‪ ,‬ויש לך לדעת‪ ,‬כי מה‬
‫שאמרו )ברכות שם( אסור לו לאדם ליהנות מן העוה"ז‬
‫בלא ברכה‪ ,‬לא על האכילה בלבד אמרו‪ ,‬אלא גם על‬
‫שאר חושים הראות והטעם והשמיעה והריח‪ ,‬כי‬
‫הכוכבי בעל ספר הבתים‪ ,‬חלק 'מצוה' עשין יח( שכתב נמי‬
‫עד"ז‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והנה תמצא ברכות מיוחדות על כל הנייה‬
‫תגיע לנו באחד מחושיו‪ ,‬להערה שה' סיבת הכל‪ ,‬ולא‬
‫נהנה מהם רק להשגתו יתעלה‪ ,‬וזו היא כוונת הברכה;‬
‫בחוש הטעם כל המאכלים‪ ,‬בחוש הריח המורחים‪,‬‬
‫בחוש הראות הרואה בריאות טובות וכיוצא באלו‬
‫רבים‪ ,‬בחוש השמע שמע שמועה טובה‪ ,‬בחוש‬
‫המישוש לא נמצא בו ברכה אלא בענין המצוות כו'‪,‬‬
‫וכן תקנו חכמינו ברכות לכל העניינים המתחדשים‬
‫ולכל הסיבות ולכל המקרים ולכל עניינים‪ ,‬כדי‬
‫שיתעורר האדם בפעולות ה' והשגחתו עלינו‪ ,‬באותות‬
‫השמים כגון רואה לבנה בחידושה וכיו"ב‪ ,‬וכן‬
‫בעניינים המתהווים כגון הזיקים והרוחות‪ ,‬ולהערת‬
‫ההשגחה תקנו הרואה מקום שנעשו ניסים לאבותינו‬
‫מברך ברוך שעשה ניסים וכיוצא בהם‪ ,‬סוף דבר נמצא‬
‫שתקנו רבותינו ברכה בכל ענין וענין שיוכל האדם‬
‫להתעורר בו‪ ,‬ולפי הענין ומטבע הברכות תתעורר‬
‫בכוונה‪ ,‬עכ"ל‪] .‬וראה עוד לשון רבינו מנוח )פ"י מהל'‬
‫ברכות הי"ד( לענין ברכת הרעמים והרוחות וכיו"ב‪,‬‬
‫'תקנו חכמים לברך על כל זה‪ ,‬לפי שהם עניינים‬
‫מפחידים ומרעידים‪ ,‬להורות לבני העולם כי הוא‬
‫יתברך סיבה לעליונים ולתחתונים ולכל המתחדש‬
‫בהם'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫ויש שכתבו‪ ,‬שהסמיכו ברכות אלו על מה שבירך יתרו בראיית הניסים שנעשו לישראל‪,‬‬
‫שהוא נגד הסברא‪ ,‬שהרי כל העושים לו נס מנכים לו‬
‫מזכיותיו )תענית כ‪ ,(:‬וגם בשלמא על כל שאר השנויים‬
‫במשנתינו מברכים בשעת מעשה‪ ,‬אבל הנס שכבר‬
‫נעשה‪ ,‬ובפרט שיברך מי שלא נעשה לו הנס‪ ,‬זו היא‬
‫נגד הסברא‪ ,‬ולכן שאל מנא לן דמברך אניסא‪ ,‬והביא‬
‫ראיה מיתרו שבירך אחר שכבר נעשה הנס‪ ,‬וגם בירך‬
‫על נס שנעשה לישראל אשר לא ראו עיניו כלל‪ ,‬עכ"ל‬
‫הצל"ח‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' פני יהושע )ברכות נד‪ .‬ד"ה הרואה מקום( שכ'‪,‬‬
‫דמהאי קרא דיתרו ילפינן להו לכל ברכות הראיה‪,‬‬
‫וביאר דמהא"ט הקדים התנא לשנות דיני ברכת הנס‬
‫לשאר כל ברכות הראיה‪ ,‬משום שכל עיקר ברכות‬
‫הראיה לא ילפינן להו אלא מברכת הנס שבירך יתרו‬
‫על הניסים שעשה הקב"ה לישראל; וז"ל הפנ"י‪,‬‬
‫הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל‪ ,‬נראה דמה‬
‫שפתח התנא בזו הברכה‪ ,‬וטפי הו"ל לאקדומי הנך‬
‫ברכות שהן על מעשה בראשית דקדמו בזמן טובא‪,‬‬
‫היינו משום דכל הנך ברכות שהן הודאה‪ ,‬ילפינן להו‬
‫בגמ' דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'‪,‬‬
‫ונראה מזה דאי לאו הך ילפותא לא היו מתקנים שום‬
‫ברכה בכיוצא בזה‪ ,‬דלא הוי דומי' דברכות הנהנין‬
‫וברכות המצוות‪ ,‬דמסקינן לעיל בריש פרק כיצד‬
‫מברכין )לה‪ (.‬דסברא הוא ואסמכינהו אקרא‪ ,‬והיינו נמי‬
‫דמדייק בשמעתין מנא הני מילי‪ ,‬וכיון דברכת יתרו‬
‫על הניסים שנעשו לישראל הוי‪ ,‬משו"ה קתני להך‬
‫ברכה ברישא‪ ,‬כן נראה לי‪ ,‬עכ"ל‪] .‬עוד בביאור הטעם‬
‫שהקדים התנא ברכה זו לברכת הימים והנהרות וכו'‪,‬‬
‫ראה לקמן )מילואים‪ ,‬סימן ג' אות ד'( מש"כ בזה במגן‬
‫גבורים )סי' רכח שלטי הגבורים סק"א(‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫ב‪ .‬הקשו האחרונים‪ ,‬היאך הסמיכו חכמים תקנת‬
‫ברכות אלו על הברכה שבירך יתרו בראיית הניסים‬
‫שנעשו לישראל‪] ,‬בין אי נימא כדברי הצל"ח שלא‬
‫הסמיכו ע"ז אלא ברכת הנס‪ ,‬ובין אי נימא כדברי‬
‫הפנ"י שאף שאר ברכות הראיה הסמיכום חכמים‬
‫לברכה שבירך יתרו‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬והלא לא הזכיר יתרו‬
‫בברכתו אלא השם בלבד בלא הזכרת מלכות‪ ,‬וכל‬
‫כד‬
‫ועי' הערה ג‪.‬‬
‫המישוש הוא בכלל הטעם‪ ,‬והראות הם השמש‬
‫והלבנה בחידושה‪ ,‬והים הגדול וכיוצא בהם המוזכרים‬
‫בפרק הרואה כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד כתב הרד"ק ]על הפסוק יודוך ה' כל מעשיך‬
‫וחסידיך יברכוכה )תהלים קמה‪,‬י([‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אמר‪ ,‬ומי הם‬
‫המודים‪ ,‬החסידים שהם מתבוננים תמיד במעשיך‪,‬‬
‫והם 'יברכוכה' תמיד‪ ,‬כי בכל עת ראותם החידושים‬
‫המתחדשים תמיד ביצורים‪ ,‬והתיקון אשר בהם‪ ,‬בחי‬
‫ובצומח‪' ,‬יברכוכה'‪ ,‬וכן תקנו רז"ל ברכה לכל דבר‬
‫כפי עניינו‪ ,‬כמו שאמרו )ברכות שם( הרואה כך וכך‬
‫מברך כך‪ ,‬ואמר 'וחסידיך'‪ ,‬כי כל לשון חסד הוא‬
‫יתרון הדבר‪ ,‬והמתבוננים תמיד במעשי הא‪-‬ל יתברך‪,‬‬
‫ויברכוהו תמיד בכל עת התבוננם‪ ,‬הם החסידים‪,‬‬
‫ואמרו רז"ל )בבא קמא ל‪ ,(.‬האי מאן דבעי למיהוי‬
‫חסידא‪ ,‬לקיים מילי דברכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‚‪ .‬א‪ .‬גמ' ברכות )נד‪ ,(.‬מנא הני מילי‪ ,‬אמר רבי‬
‫יוחנן‪ ,‬דאמר קרא )שמות יח‪,‬י(‪ ,‬ויאמר יתרו ברוך ה'‬
‫אשר הציל וגו'‪ ,‬ע"כ; ומפשטות דברי הגמ' היה‬
‫נראה‪ ,‬דלא מייתי קרא אלא לענין ברכת הנס‪ ,‬דבהכי‬
‫מיירי קרא שבירך יתרו להקב"ה על הניסים שעשה‬
‫לישראל‪ ,‬וכן נראה מדברי רש"י )ד"ה הכי גרסינן(‪ ,‬דמאי‬
‫דפריך 'מנא הני מילי'‪ ,‬לא פריך אלא לענין ברכת הנס‪.‬‬
‫וכן כתב הצל"ח )ברכות שם ד"ה מנא הני(‪ ,‬דלא מייתי‬
‫האי קרא אלא לענין ברכת הנס‪ ,‬אבל שאר ברכות‬
‫הראיה אינם צריכים מקור מן הכתובים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לשון‬
‫'הני מילי' משמע דאכולהו ברכות שבמשנה הוא‬
‫שואל מנא הני מילי‪ ,‬ולפ"ז לא תספיק תשובת ריו"ח‪,‬‬
‫דהרי מיתרו לא שמענו אלא דמברך אניסא‪ ,‬ואולי זה‬
‫כיוון רש"י )שם( שכתב כו'‪ ,‬ואמנם אכתי לא פלטינן‪,‬‬
‫והיא גופא קשיא‪ ,‬למה הוא שואל אברכת הנס ולא‬
‫על יתר הברכות השנויים כאן‪ ,‬וגם עיקר שאלת 'מנא‬
‫לן' הוא תמוה‪ ,‬דאטו הני ברכות מן התורה הם‪ ,‬והלא‬
‫כולהו תקנת חכמים נינהו כו'; ולכן נראה לענ"ד‪,‬‬
‫דודאי למסקנא דלעיל )לה‪ (.‬דברכות הם מדרבנן‬
‫מסברא‪ ,‬ה"ה דכולהו הם מסברא‪ ,‬ברכת התורה‬
‫והמצוות וכל שאר ברכות‪ ,‬ואמנם אניסא היה סובר‬
‫כה‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫ב‪ .‬דעת הראב"ד‪ ,‬שלא תקנו חכמים ברכות אלו בראיית אותם הדברים‪ ,‬אלא בתורת רשות‬
‫בעלמא‪] ,‬ועי' הערה[ ד; אך הסכמת כל שאר רבותינו הראשונים‪ ,‬שאף ברכות אלו חובה‬

‫)עירובין שם(‬ ‫השנה לה‪ (.‬ובפי' רבינו ישמעאל בן חכמון‬
‫ועו"ר‪ ,‬ולדבריהם נפל היסוד לדברי הראב"ד הנ"ל[‪.‬‬
‫)ברכות נד‪ .‬חידושי אגדות‪ ,‬ד"ה ברוך(‬
‫וז"ל הראב"ד‪ ,‬בכל הברכות שבמשנה )ברכות נד‪,(.‬‬
‫אומר אני שהם רשות ולא חובה‪ ,‬כההיא דאמרי'‬
‫בעירובין )מ‪ ,(:‬אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן‪ ,‬ואמר‬
‫ליה רשות לא קמיבעיא לי‪ ,‬אלמא כל הני רשויות הם‪,‬‬
‫תדע דהא אין בהם לא הזכרה ולא מלכות‪ ,‬ומי שאמר‬
‫שיש בהם הזכרה ומלכות לא נראו דבריו; וכלל‬
‫הדבר‪ ,‬כל ברכה שאינה קבועה והיא נעקרת לפרקים‬
‫אינה טעונה הזכרה‪ ,‬שהרי אפילו ברכת הזימון שהיא‬
‫מה"ת‪ ,‬מפני שהיא נעקרת מן הברכה לפרקים אין בה‬
‫הזכרה ומלכות‪ ,‬והרי הוא כברכת הרשות‪ ,‬מפני‬
‫שהרשות ביד השלשה לאכול כאו"א לעצמו‪ ,‬וכש"כ‬
‫בברכות הללו שהרשות בידו שלא יראה כך ולא יראה‬
‫כך‪ ,‬אבל ודאי המברך על המצוה שהוא חייב לברך‬
‫צריך הזכרה ומלכות‪ ,‬ומכ"מ על כולן אם אמר הזכרה‬
‫ומלכות לא הפסיד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה מפשטות דברי הראב"ד נראה‪ ,‬שאין‬
‫חילוק בדבר בין פעם ראשונה בחייו שרואה דב"ז‪,‬‬
‫ובין הראיות הנוספות שרואה דב"ז לאחמ"כ‪ ,‬ובכל‬
‫גווני לא תקנו חכמים ברכות אלו בתורת חובה גמורה‬
‫אלא בתורת רשות בעלמא; אך כמה מרבותינו‬
‫הראשונים הביאו בשם הראב"ד לענין הברכה שתקנו‬
‫חכמים בראיית מקום שנעשה בו נס לישראל‪ ,‬שבפעם‬
‫ראשונה שרואה מקום זה חייב לברך 'שעשה ניסים‬
‫לאבותינו'‪ ,‬אבל מפעם שניה ואילך אין הברכה עליו‬
‫אלא בתורת רשות בעלמא‪ ,‬וחילוק זה לא נתבאר‬
‫בדברי הראב"ד הנ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫אכן האמת יורה דרכו‪ ,‬שלדעת הראב"ד חלוקה‬
‫ברכה זו בראיית מקום הנס משאר ברכות הראיה‪ ,‬ואף‬
‫למש"כ הראב"ד שכל ברכות הראיה אינן אלא רשות‬
‫בעלמא‪ ,‬ואפילו בפעם ראשונה בחייו שרואה דב"ז‪,‬‬
‫מכ"מ כשרואה בפעם ראשונה בחייו מקום שנעשה בו‬
‫נס לישראל‪ ,‬תקנו חכמים ברכה זו בתורת חובה‬
‫גמורה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫והדברים מבוארים להדי' בספר המאורות )ברכות‬
‫נד‪ (.‬בדעת הראב"ד‪ ,‬יעו"ש שהעתיק לשון הראב"ד‬
‫)ברכות‬ ‫ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה‬
‫מ‪ .(:‬וביאר מהרש"א‬
‫בזה"ל‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬למא"ד דבעי שם ומלכות בכל‬
‫הברכות‪ ,‬הרי כאן שאמר יתרו ברוך אשר ה' אשר וגו'‬
‫אין כאן מלכות‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬אשר הציל אתכם וגו'‬
‫מתחת יד מצרים‪ ,‬הוא במקום מלכות‪ ,‬שממשלתו בכל‪,‬‬
‫וק"ל‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז כתב הפני יהושע )ברכות נד‪ .‬ד"ה‬
‫הרואה מקום(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואע"ג דבברכת יתרו לא אשכחן בה‬
‫מלכות‪ ,‬אפשר דמה שאמר יתרו אשר הציל אתכם מיד‬
‫מצרים ומיד פרעה‪ ,‬ואמר ג"כ עתה ידעתי כי גדול ה'‬
‫וגו'‪ ,‬א"כ אין לך מלכות גדולה מזו‪ ,‬וכמש"כ רש"י‬
‫בפירוש החומש )שמות יח‪,‬יא(‪ ,‬וק"ל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה עוד‬
‫לקמן )פרק יח סעיף יז‪ ,‬ושם הערה מה( מש"כ הרו"א להעיר‬
‫עוד בזה‪ ,‬שהרי אין מברכים ברכת הנס אלא בראיית‬
‫מקום הנס‪ ,‬והיאך בירך יתרו ברכה זו אע"פ שלא ראה‬
‫מקום הנס בשעת הברכה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫)בהשגותיו לבעל המאור‪ ,‬ברכות‬‫„‪ .‬א‪ .‬כן כתב הראב"ד‬
‫מד‪ .‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬שכל ברכות הראיה לא תקנום חכמים‬
‫אלא בתורת רשות בעלמא‪ ,‬וכתב הראב"ד לייסד‬
‫דבריו ע"פ המבו' בעירובין )מ‪ (:‬גבי ברכת שהחיינו‬
‫בראיית פירות חדשים‪ ,‬שברכה זו אינה חובה גמורה‬
‫כי אם רשות בעלמא‪ ,‬ועפ"ז כתב הראב"ד דה"ה נמי‬
‫כל שאר ברכות הראיה שאינן אלא רשות בעלמא;‬
‫]אך כבר נתבאר בס' מים רבים הלכות ברכת שהחיינו‬
‫)פ"ו סעיף ג'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬דאף שיש מן הראשונים‬
‫שפירשו דברי הגמ' בדרך זו‪ ,‬שאף לאחר שראה הפרי‬
‫החדש אינו חייב לברך ברכת שהחיינו‪ ,‬ולעולם אינה‬
‫אלא רשות בעלמא‪ ,‬וכן כתבו בתשו' הרשב"א )ח"א‬
‫סימן רמה‪ ,‬וסימן רנ( ובשו"ת הריב"ש )סימן תקה( ובאור‬
‫זרוע )ח"ב הלכות עירובין סימן קמ אות ד'( ועו"ר‪ ,‬אך יש מן‬
‫הראשונים שפירשו דברי הגמ'‪ ,‬דלא קאי אלא על‬
‫עצם הראיה‪ ,‬והיינו שאינו חייב לילך ולראות הפרי‬
‫החדש כדי לברך עליו‪ ,‬אך לאחר שראה הפרי החדש‬
‫הרי שברכה זו חובה גמורה היא ואינה רשות בעלמא‪,‬‬
‫וכ"ה בספר האשכול )הל' ברכות הודאה( ובהגהות רבינו‬
‫פרץ לסמ"ק )סימן קנא אות כט( ובספר המאורות )ראש‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫עכ"ל; וכן כתב בספר המכתם )ברכות נד‪ (.‬בשם‬
‫הראב"ד‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכתב הראב"ד ז"ל‪ ,‬דעל זה הראיה‬
‫שבמשנה‪ ,‬פעם ראשונה חובה משום הודאת הנס‪,‬‬
‫מכאן ואילך רשות‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב הטור )סימן ריח(‬
‫בשם הראב"ד בזה"ל‪ ,‬וכתב עוד הראב"ד‪ ,‬שאין עליו‬
‫חובה לברך על הנס אלא בפעם ראשונה‪ ,‬מכאן ואילך‬
‫רשות‪ ,‬עכ"ל; והרי שלא הביאו הראשונים חילוק זה‬
‫]בין ראיה ראשונה ובין שאר הראיות שלאחמ"כ[ בשם‬
‫הראב"ד‪ ,‬אלא לענין ברכה בראיית מקום שנעשה בו‬
‫נס לישראל‪ ,‬אבל לענין שאר ברכות הראיה‪ ,‬נראה‬
‫דסבירא ליה להראב"ד שאף בפעם ראשונה שרואה‬
‫דברים אלו‪ ,‬אין הברכה עליו בתורת חובה אלא בתורת‬
‫רשות‪ ,‬וכפשטות דברי הראב"ד הנ"ל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן באמת הדברים צל"ע טובא‪ ,‬שהרי מדברי‬
‫הראשונים נראה שהבינו דברי הראב"ד כמשנ"ת‪ ,‬שכל‬
‫ברכות הראיה אינם חובה גמורה אלא רשות בעלמא‪,‬‬
‫ואף לאחר שראה הדבר או המקום שתקנו חכמים‬
‫לברך עליו‪ ,‬מכ"מ לא תקנו חכמים ברכה זו אלא‬
‫בתורת רשות‪] ,‬ועפ"ז כתבנו למעלה שכן דעת‬
‫הראב"ד‪ ,‬שכל ברכות הראיה אינן אלא רשות אפילו‬
‫לאחר שראה הדבר שתקנו עליו חכמים ברכה זו[;‬
‫אכן מפשטות דברי הראב"ד בהשגותיו הנ"ל נראה לא‬
‫כן‪ ,‬ומדבריו לא נתבאר אלא שברכות אלו 'נעקרות‬
‫לפרקים'‪ ,‬והיינו שאינו חייב לילך לראות דברים‬
‫ומקומות אלו כדי לברך עליהם‪ ,‬וכלשון הראב"ד‬
‫בהמשך דבריו 'שהרשות בידו שלא יראה כך ולא‬
‫יראה כך'‪ ,‬וזהו שכתב הראב"ד לדמות דין ברכות‬
‫הראיה לחובת הזימון שאף היא נעקרת לפרקים‪ ,‬אבל‬
‫לאחר שראה הדבר שתקנו חכמים לברך עליו‪ ,‬היה‬
‫נראה דאף הראב"ד מודה שכבר נתחייב בחיוב גמור‬
‫לברך עליו‪ ,‬וכשם שחובת זימון הרי היא חובה גמורה‬
‫לאחר שאכלו יחד‪ ,‬וצ"ע מהיכן הוציאו הראשונים‬
‫דלדעת הראב"ד כל ברכות הראיה אינן אלא רשות אף‬
‫לאחר שראה דברים אלו‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד בדעת הראב"ד שכל עיקר ברכות אלו אינן‬
‫אלא רשות בעלמא‪ ,‬עי' דרישה )ריח‪,‬א( שהקשה‬
‫בזה"ל‪ ,‬וקשה לי‪ ,‬איך יברך ברכה שאינה לצורך‪,‬‬
‫ודומה לזה תמה רבינו לעיל )טור סימן כט( אמש"כ בשם‬
‫הגאון‪ ,‬דבהסרת התפילין הרשות בידו אם ירצה יברך‪,‬‬
‫וכתב עליו זה לשונו‪ ,‬ואני תמה‪ ,‬כיון דאינו חייב לברך‬
‫אם יברך הוי ברכה לבטלה‪ ,‬ואף שכתבתי שם‬
‫כו‬
‫בארוכה בביאור דינים אלו‪] ,‬וכפי הנראה הוא‬
‫מחידושי הראב"ד עמ"ס ברכות שלא זכינו לאורם[‪,‬‬
‫וז"ל הראב"ד כפי שהובא בספר המאורות‪ ,‬על כן‬
‫נראה‪ ,‬דכל הברכות שהם להנאת עצמו בשביל‬
‫ראייתו‪ ,‬רשות הם‪ ,‬אבל הודאת הנס ]‪-‬בראיית מקום‬
‫שנעשה בו נס לישראל[ חובה היא כי הנך ארבעה‬
‫שצריכים להודות ]‪-‬שצריכים לברך ברכת הגומל‬
‫וחובה גמורה היא[‪ ,‬וכן על שמועות טובות שיש בהן‬
‫הנאת ממון חייב לברך‪ ,‬שהיא ברכת הארץ‪ ,‬שאומר‬
‫חיים ומזון שאתה חונן אותנו בכל שעה‪ ,‬אבל הנאת‬
‫ראיה בעלמא שאינה אלא לשעתה‪ ,‬הרי היא כקרא‬
‫חדתא‪ ,‬שהיא רשות; והך ראיה דמתני' דמקום שנעשו‬
‫בו ניסים לישראל‪ ,‬לא ידענא אי בכל שעה שיראה‬
‫אותו לפרקים‪ ,‬או בראיה ראשונה‪ ,‬לפי שקשה הוא‬
‫איך יהיה חמור ראיית מקום זה מן הנס עצמו שיבוא‬
‫לגופו‪ ,‬שהרי ארבעה צריכים להודות‪ ,‬ואינו מודה אלא‬
‫פעם ראשונה בלבד‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬על ראיה זו שבמשנה‬
‫פעם ראשונה חובה‪ ,‬שהיא הודאה על הנס‪ ,‬מכאן‬
‫ואילך רשות‪ ,‬שאינה אלא הנאת ראיה בעלמא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה ראשונים שהביאו בשם‬
‫הראב"ד לענין הברכה בראיית מקום שנעשה בו נס‬
‫לישראל‪ ,‬שבפעם ראשונה שרואה מקום זה חייב‬
‫לברך 'שעשה ניסים לאבותינו'‪ ,‬ומפעם שניה ואילך‬
‫אין הברכה אלא בתורת רשות בעלמא‪ ,‬ונראה שאף‬
‫הם הבינו בדעת הראב"ד כמשנ"ת‪ ,‬וחילוק זה בין‬
‫פעם ראשונה לפעם שניה‪ ,‬אינו אלא לענין ברכה זו‬
‫בראיית מקום הנס‪ ,‬אבל שאר ברכות הראיה הרי הם‬
‫בתורת רשות בעלמא אפילו בפעם ראשונה בחייו‬
‫שרואה דב"ז‪ ,‬וכפשטות דברי הראב"ד בהשגותיו‬
‫הנ"ל‪ ,‬שלא תקנו חכמים ברכות אלו אלא בתורת‬
‫רשות‪ .‬וכ"ה בחידושי הרשב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה הרואה‬
‫מקום( בשם הראב"ד בזה"ל‪ ,‬הרואה מקום שנעשה בו‬
‫ניסים לישראל אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו‬
‫במקום הזה‪ ,‬ודווקא פעם ראשונה חובה‪ ,‬מכאן ואילך‬
‫רשות‪ ,‬וכ"כ הראב"ד ז"ל‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב המאירי‬
‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה ברכה זו( בשם הראב"ד בזה"ל‪ ,‬וגדולי‬
‫המפרשים סוברים‪ ,‬שלא נאמר לברך במקום ראיית נס‬
‫של אחרים חובה אלא פעם ראשונה‪ ,‬הא משם ואילך‬
‫רשות‪ ,‬ומביא סעד לדבריו‪ ,‬שאל"כ היאך תהא ראיית‬
‫מקום הנס חמור מהודאת הנס עצמו שאינו מברך אלא‬
‫פעם אחת כמו שיתבאר בארבעה צריכים להודות‪,‬‬
‫כז‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫גמורה הם כשאר כל הברכות ה‪ ,‬וכן הסכמת הפוסקים למעשה ו‪ ,‬ואף אמירת הפסוקים שתקנו‬

‫'רשות' אע"פ שאינם רשות גמורה‪ ,‬ומשם תדרשנו‬ ‫)דרישה כט‪,‬א( ישוב בשם רבי אברהם מפראג‪ ,‬דדווקא‬
‫לנידו"ד; ולפ"ז בודאי יש לומר כדברי המאמר מרדכי‬ ‫במקום שאין שום צד ספק חיוב ודאי לא יברך‪ ,‬מכ"מ‬
‫הנ"ל‪ ,‬דאף שלא תקנו חכמים ברכה אלו בתורת חובה‬ ‫הכא נמי אין צד חיוב לדעת הראב"ד כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫גמורה‪ ,‬מכ"מ כיון שתקנו אותם בתורת 'רשות'‪ ,‬הרי‬ ‫וכתבו האחרונים ליישב בכמה וכמה דרכים‪ ,‬א‪.‬‬
‫שאין בזה משום ברכה לבטלה‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫הנה לדעת הראב"ד גופיה לכאו' אין להקשות כן‪,‬‬
‫שהרי הראב"ד גופיה סבירא ליה שכל ברכות הראיה‬
‫‪ .‰‬א‪ .‬כן נראה מפשטות דברי הראשונים בכ"מ‪,‬‬
‫אין בהן הזכרת שם ומלכות‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיף ג'‪,‬‬
‫שכל ברכות הראיה שתקנו חכמים‪ ,‬הרי הם חובה‬
‫ושם הערה ט'(‪ ,‬וא"כ אין בזה משום ברכה לבטלה‪ ,‬וכבר‬
‫גמורה כשאר כל ברכות המצוות וברכות הנהנין‪,‬‬
‫העיר בזה במאמר מרדכי )ריח‪,‬ב( ע"ד הדרישה; ב‪.‬‬
‫]והיינו לאחר שראה הדבר המחייב ברכה‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בדרישה )שם( כתב ליישב בזה"ל‪ ,‬ונראה לענ"ד‪,‬‬
‫בסמוך )הערה ח'([; ובספר החינוך )מצוה תל( כתב‬ ‫דשאני ברכה זו שנתקנה על ראיית הנס‪ ,‬אינה אלא‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכמו כן 'חייבונו' לברך ברכות בשבח הבורא‬ ‫התפעלות הנפש‪ ,‬וסבירא ליה להראב"ד שאינו חייב‬
‫על עוצם גבורותיו‪ ,‬כגון הרואה הים לפרקים וכיוצא‬ ‫לברך אלא בפעם הראשון‪ ,‬שאז מתפעל בודאי‪,‬‬
‫באלו העניינים כמו שמוזכר בפרק הרואה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫משא"כ מכאן ואילך שתלוי בדעתו‪ ,‬אם ירצה להשית‬
‫ובסו"ד כתב עוד בזה בזה"ל‪ ,‬ומי שעבר ולא בירך כל‬ ‫דעתו ולבו על גודל הנס ולהודות לה' בכל לבבו‬
‫שאר הברכות שבעולם לבד מאלו שזכרנו ]‪-‬ברכת‬ ‫הרשות בידו‪ ,‬משא"כ לעיל בברכת המצוות שאין שם‬
‫המזון וברכות התורה שחיובן מה"ת[‪ ,‬ביטל מצות‬ ‫התפעלות הנפש‪ ,‬עכ"ל; ג‪ .‬ובמאמר מרדכי )שם( כתב‬
‫חכמים לבד‪ ,‬ופורץ גדר ישכנו נחש‪ ,‬והזהיר בהן‬ ‫ליישב בפשיטות בזה"ל‪ ,‬ובלא"ה נראה לפי קוצר‬
‫יתברך מדה כנגד מדה‪ ,‬עכ"ל; ובספר המספיק‬ ‫דעתי‪ ,‬דכיון דלפי דעתם מוכח מן הש"ס דאחר פעם‬
‫לעובדי ה' )לרבינו אברהם בן הרמב"ם‪ ,‬הלכות ברכות פרק ל'(‬ ‫ראשונה מברך והויא רשות לדעתם כו'‪ ,‬ליכא למיחש‬
‫כתב בזה"ל‪ ,‬ונדבר בשאר הברכות שאינן מחויבות‬ ‫לברכה לבטלה‪ ,‬דיש כח ביד חכמים לתקן ברכה בדרך‬
‫אלא בפרקים רחוקים ובמועדים לא מרובים‪ ,‬כברכת‬ ‫זה‪ ,‬ולא גרע מברכת שהחיינו אקרא חדתא וכיוצא‬
‫הירח כו' והרואה קשת כו'‪ ,‬וכל ראיית הימים וההרים‪,‬‬ ‫דהויא רשות‪] ,‬וכמבו' בעירובין )מ‪ ,(:‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫על כל ראיית דבר מזה לאחר שלושים יום 'מחויב'‬ ‫בסמוך )אות א'([‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה עוד משנ"ת בזה בס"ד‬
‫לברך עושה מעשה בראשית‪ ,‬עכ"ל; ובספר הפרדס‬ ‫בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פ"א הערה ה'(‪ ,‬ומשם‬
‫)לרבינו אשר ב"ר חיים תלמיד הרשב"א‪ ,‬פתיחה לשער שמיני(‬ ‫תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫כתב שעתיד לבאר בשער זה בענין דבר שנהנה אדם‬ ‫ועוד נראה עיקר בזה‪ ,‬שאף לדעת הראב"ד‬
‫בראיה או בשמיעה ש'חייב' לברך עליו; ועוד מצינו‬ ‫שברכות אלו אינן אלא 'רשות'‪ ,‬אין כוונתו שאם רצה‬
‫להדי' לשון 'חיוב' גבי כמה מברכות הראיה‪ ,‬בתוס'‬ ‫מברך ואם רצה אינו מברך‪ ,‬אלא בודאי יש לו לברך‬
‫ר"י שירליאון )ברכות נז‪ :‬ד"ה הרואה את המרקוליס( ובס'‬ ‫ברכות אלו‪ ,‬אך עכ"פ אינן חיוב גמור‪ ,‬ואם לא בירך‬
‫מנורת המאור )למהר"י אבוהב‪ ,‬נר ג' כלל ג' חלק ג'‪ ,‬אות קכ(‬ ‫אותם אינו נענש על כך‪ ,‬וכמו שיתבאר לקמן )פרק יט‬
‫ועו"ר‪.‬‬ ‫הערה כ' אות א'( מדברי רבותינו הרו"א אף לענין ברכת‬
‫ויש שהוסיפו להוכיח כן ממש"כ הרמב"ם )פ"א‬ ‫שהחיינו‪] ,‬שעליה ייסד הראב"ד את דבריו לענין‬
‫מהל' ברכות ה"ד( בזה"ל‪ ,‬נמצאו כל הברכות כולן שלשה‬ ‫ברכות הראיה[‪ ,‬שאינה 'רשות גמור' כלומר שאם לא‬
‫מינים‪ ,‬ברכות הנייה‪ ,‬וברכות מצוות‪ ,‬וברכות הודאה‪,‬‬ ‫רצה אינו מברך ברכה זו‪ ,‬אלא ד'לאו חיובא כל כך'‪,‬‬
‫שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא‬ ‫ו'אין שום עונש למי שלא בירך'‪ ,‬יעו"ש לשונות‬
‫תמיד וליראה ממנו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וממה שכלל הרמב"ם חיוב‬ ‫רבותינו הרו"א בזה‪ ,‬ויעו"ש בארוכה שכן מצינו‬
‫ברכת השבח עם חיוב ברכות הנהנין וברכות המצוות‪,‬‬ ‫בדברי הרו"א בכמה וכמה מצוות‪ ,‬שנקראו בשם‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫כח‬

‫הרי שחובה גמורה היא לברך הברכה שתקנו חכמים‪,‬‬ ‫נראה דסבירא ליה שכל ברכות השבח חובה גמורה‬
‫ואינה רשות בעלמא‪.‬‬ ‫הם‪ ,‬ובכלל זה כל הברכות שתקנו חכמים בראיית‬
‫דברים שנפש האדם מתפעלת בהם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .Â‬כן נראה מפשטות דברי הפוסקים בכ"מ‪ ,‬שכל‬
‫]אכן‪ ,‬אף שהראב"ד כתב לתלות שני העניינים זה‬
‫ברכות הראיה שתקנו חכמים‪ ,‬הרי הם חובה גמורה‬
‫בזה‪ ,‬וכתב להוכיח לדבריו שכל ברכות אלו אינן אלא‬
‫כשאר כל ברכות המצוות וברכות הנהנין‪] ,‬והיינו‬
‫רשות‪ ,‬ממה שאין מברכים אותם אלא בלא שם‬
‫לאחר שראה הדבר המחייב ברכה‪ ,‬וכדלקמן בסמוך‬
‫ומלכות‪ ,‬נראה שעכ"פ מדברי הראשונים דלקמן‬
‫)הערה ח'([‪ ,‬ופעמים רבות מבו' בדברי הפוסקים‬
‫בסמוך )סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה י'( שנחלקו עליו לענין הזכרת‬
‫לשונות 'חיוב' בברכות אלו‪ ,‬ודו"ק; ]וראה עוד בס'‬
‫שם ומלכות בברכות הראיה‪ ,‬אין להוכיח דה"נ לא‬
‫שער העין )פ"א הערה א'( שהביא תשובה הגר"ש וואזנר‬
‫סבירא להו כדברי הראב"ד בנידו"ד‪ ,‬ושפיר יש לומר‪,‬‬
‫בזה בזה"ל‪ ,‬פשוטה של הלכה שברכות הראיה וכיו"ב‬
‫דאע"פ שברכות הראיה אין בהם חובה גמורה‪ ,‬וכדעת‬
‫הם חיוב גמור‪ ,‬והתחדש החיוב ע"י הראיה משלושים‬
‫הראב"ד הנ"ל‪ ,‬אך עכ"פ כל היכא שמקיים תקנה זו‬
‫יום לשלושים יום‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬ ‫יש לו לקיימה כהלכתה ולברך הברכות בשם ומלכות‪,‬‬
‫והנה כתב הרמ"א )רכג‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ילדה אשתו זכר‬ ‫ודו"ק[‪.‬‬
‫מברך הטוב והמטיב כו'‪ ,‬ואם מתה בלדתה מברך‬ ‫ב‪ .‬והנה יש שכתבו לדייק כן אף מלשון הגמ'‬
‫שהחיינו כו'‪ ,‬ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו‬ ‫)ברכות נז‪ (:‬גבי הרואה בבל הרשעה‪ ,‬ד'צריך' לברך‬
‫שאינה חובה אלא רשות‪ ,‬ומזה נתפשט שרבים‬ ‫חמש ברכות‪ ,‬ובמדרש תנחומא )פרשת נח אות ז'( איתא‬
‫מקילים באלו הברכות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ויש מי שכתב בביאור‬ ‫נמי ש'מי שהוא רואה הקשת בענן צריך לברך'; אכן‬
‫דברי הרמ"א‪ ,‬דסבירא ליה עיקר כדעת הראב"ד הנ"ל‬ ‫באמת אינו דבר פשוט ומוסכם בכל מקום ולכו"ע‪,‬‬
‫בסמוך )הערה ד'(‪ ,‬שכל ברכות הראיה אינן אלא רשות‬ ‫דלישנא ד'צריך' משמע חובה גמורה‪] ,‬עי' טור )או"ח‬
‫בעלמא‪ ,‬ועפ"ז כתב ליישב המנהג שרבים מקילים‬ ‫סימן ריט( לענין ברכת הגומל‪ ,‬דלישנא ד'צריך' לאודויי‬
‫בברכות הראיה‪ ,‬ואינם מברכים בראיית דברים אלו‬ ‫באנפי עשרה )ברכות נד‪ (:‬משמע דווקא לכתחילה‪ ,‬אך‬
‫שתקנו חכמים ברכות בראייתם‪ ,‬וכפסק הרמ"א שכל‬ ‫במקו"א )יו"ד סו"ס רעד( כתב הטור לדייק מלישנא דגמ'‬
‫ברכות אלו אינן אלא רשות בעלמא; אך כבר כתב‬ ‫)מנחות כט‪ (:‬ד'צריך' לזיין אותיות שעטנ"ז ג"ץ‪,‬‬
‫המשנה ברורה )רכג‪,‬ז( לדחות הדברים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומזה‬ ‫דלעכובא הוא‪ ,‬וכל שלא זיין אותיות אלו פסול‪ ,‬וכבר‬
‫נתפשט שרבים מקילים בכל הברכות כיוצא באלו‪,‬‬ ‫העיר האליה רבה )ריט‪,‬ז( בסתירת דברי הטור‪ ,‬ועי'‬
‫אבל אינו נכון‪ ,‬דמאי דאיתמר בגמ' שהיא רשות‬ ‫שו"ת חתם סופר )או"ח סימן נא ד"ה ולכאו' התוס'( מש"כ‬
‫איתמר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו‪ ,‬שלא נתבאר בגמ' )עירובין מ‪(:‬‬ ‫בישוב סתירה זו‪ ,‬ועוד מצינו בדברי רש"י )ברכות טו‪.‬‬
‫אלא לענין ברכת שהחיינו שאינה אלא רשות בעלמא‪,‬‬ ‫ד"ה אמר רבי יהודה( שכ' בזה"ל‪ ,‬והא דברכת המזון רבי‬
‫אבל שאר כל ברכות השבח נקטי' הלכתא שחובה‬ ‫יהודה היא משמי' דרביה רבי אלעזר בן עזריה דאומר‬
‫גמורה הם‪ ,‬ודלא כדעת הראב"ד; וע"ע חסד לאלפים‬ ‫צריך שישמיע לאזנו‪ ,‬וכל 'צריך' לכתחילה משמע‪ ,‬הא‬
‫)סי' רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף ד'( שכתב בזה בזה"ל‪ ,‬ובמה שנהגו‬ ‫דיעבד שפיר דמי‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובמקומו יבואר עוד בזה‬
‫להקל בברכת שהחיינו‪ ,‬יש להם על מה שיסמוכו‪,‬‬ ‫בס"ד לענין ברכת הגומל[; ובתשו' הרדב"ז )ח"ו סימן‬
‫שאינה חובה אלא רשות‪ ,‬ועכ"פ המברך לא הפסיד‬ ‫ב' אלפים נז( כתב בזה בזה"ל‪ ,‬וכבר ידעת דאיכא דוכתא‬
‫והרי הוא זריז ונשכר‪ ,‬אבל בשאר ברכות שתקנו‬ ‫ד'צריך' הוי לעכובא‪ ,‬ואיכא דוכתא דלא הוי לעכובא‬
‫חכמינו זכרונם לברכה אין להקל‪ ,‬ואינו נכון מנהג‬ ‫אלא למצוה מן המובחר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בתפארת ישראל‬
‫העולם שהם מקילים בכל אלו הברכות‪ ,‬מגרעות עשו‬ ‫)בכורות פ"ז משנה ז' בועז אות א'( יעו"ש‪.‬‬
‫לנפשם שעוברים על תקנת חכמים ומפסידים ברכות‪,‬‬ ‫אכן‪ ,‬מצינו עוד בפסיקתא רבתי )פרשה יב אות א'(‪,‬‬
‫והאיש הירא יהיה חפץ בברכה וישא ברכה‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫שהעובר בין הקברות 'חייב' לברך כו'‪ ,‬ולשון זה‬
‫]וראה עוד לעיל בסמוך )הערה ד' אות א'(‪ ,‬דאף לענין‬ ‫בודאי משמע חובה גמורה‪ ,‬ועפ"ז יש להוכיח לשאר‬
‫ברכת שהחיינו אין הדבר מוסכם לכו"ע‪ ,‬ויש מן‬ ‫ברכות הראיה‪ ,‬דלאחר שראה הדבר המחייב ברכה‪,‬‬
‫כט‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫חכמים בראיית כמה דברים ומקומות‪ ,‬הרי הם חובה גמורה ככל ברכות הראיה ז; ]אך עכ"פ‬
‫קודם שראה הדבר המחייב ברכה‪ ,‬בודאי אינו חייב לילך ולראותו כדי לברך עליו ח[‪.‬‬

‫לברך ברכות השחר כי אם ברכות התורה‪ ,‬ושאלו אם‬ ‫הראשונים שפירשו ד'רשות' היינו קודם שראה הפרי‬
‫יש לנדותם עד שיקבעו כולם בביהכנ"ס כמנהג כל‬ ‫החדש‪ ,‬שאינו מחויב לילך לראות הפרי החדש כדי‬
‫ישראל‪ ,‬והשיב שאין לנדותם‪ ,‬שנשתרבב להם זה ע"פ‬ ‫לברך עליו‪ ,‬אבל לאחר ראייתו חייב לברך עליו ברכת‬
‫דעת הראב"ד שסבר שכל ברכות השבח רשות ואין‬ ‫שהחיינו‪ ,‬ובס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פ"ו הערה‬
‫בהם שם ומלכות‪ ,‬ואע"פ שסברתו דחויה רב גובריה‬ ‫ג'( הבאנו שיש מן האחרונים שנקטו כן עיקר להלכה‪,‬‬
‫ואין לנדותם‪ ,‬עכ"ל; אכן באמת דבריו תמוהים‪ ,‬שהרי‬ ‫שאף ברכת שהחיינו בראיית פרי חדש חובה גמורה‬
‫אף הראב"ד לא כתב כן אלא לענין ברכות הראיה‬ ‫היא‪ ,‬ודלא כהכרעת הרמ"א‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫שנזכרו במשנה דריש פרק הרואה )ברכות נד‪,(.‬‬ ‫ואף מש"כ המגן אברהם )ריש סי' ריט( לענין ברכת‬
‫ובפשטות נראה דאף הראב"ד מודה בשאר ברכות‬ ‫הגומל‪ ,‬דיש ליישב מנהג הנשים להקל בברכה זו‬
‫השבח‪ ,‬וכגון ברכות השחר‪ ,‬וברכת אשר יצר אחר‬ ‫'מפני שסבירא להו שברכות אלו רשות'‪ ,‬נראה ג"כ‬
‫עשיית צרכיו וכיו"ב‪ ,‬שיש בהם הזכרת שו"מ כברכות‬ ‫שאין כוונתו אלא לענין ברכת הגומל‪] ,‬וצ"ל דנקט‬
‫המצוות וכברכות הנהנין‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי עיקר טעמו של‬ ‫לשון רבים משום ארבעה המנויים הגמ' )ברכות נד‪,[(:‬‬
‫הראב"ד לפי שברכות אלו אין להן זמן קבוע והרי הן‬ ‫ודבריו עולים בקנה אחד עם המבו' בדברי כמה‬
‫'נעקרות לפעמים'‪ ,‬וברכות השחר יש להן זמן קבוע‪,‬‬ ‫אחרונים‪ ,‬שאף ארבעה אלו שנעשה להם נס אינם‬
‫והרי הן נאמרות תמידין כסדרן בכל יום ויום‪ ,‬וע"ע‬ ‫חייבים להביא קרבן תודה‪ ,‬ואינו אלא רשות בעלמא‪,‬‬
‫שו"ת טוב עין להחיד"א )סימן יח אות כט( מה שהוסיף‬ ‫]כ"כ בשו"ת מהר"ם שיק )או"ח סימן פח ד"ה מכתבו(‪,‬‬
‫לתמוה עוד ע"ד הבשמים ראש ולדחותם‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫ועוד נתבאר בדברי כמה מרבותינו הראשונים‪ ,‬שאין‬
‫תודה באה אלא בנדבה‪ ,‬וארבעה אלו אם רצו להביא‬
‫‪ .Ê‬שהרי בגמ' הובאו כל דינים אלו באותו הלשון‪,‬‬
‫קרבן תודה צריכים להתנדב כן‪ ,‬ובמקומו יבואר בס"ד‬
‫דהרואה כו' אומר כו'‪ ,‬וכשם שהברכות שתקנו חכמים‬
‫בארוכה[‪ ,‬וכיון שברכת הגומל במקום קרבן תודה‬
‫הרי הם חובה גמורה לאחר שראה הדבר המחייב‬
‫נתקנה )רא"ש ברכות פ"ט סימן ג'‪ ,‬ועו"ר(‪ ,‬הרי שאף ברכת‬
‫ברכה‪ ,‬כמו"כ אף הפסוקים המובאים בגמ' לאומרם‬
‫הגומל אינה אלא רשות בעלמא‪ ,‬אבל שאר ברכות‬
‫בראיית דבר מסוים‪ ,‬הרי הם חובה גמורה לאומרם‬
‫השבח וההודאה שתקנו חכמים‪ ,‬וכגון ברכות אלו‬
‫בראיית דב"ז‪ ,‬וכן הובא בשם הגר"ח קניבסקי )שער‬
‫שתקנו חכמים בראיית דברים ומקומות מסוימים‪ ,‬הרי‬
‫העין פ"א הערה ג'(‪.‬‬
‫הם חובה גמורה כשאר כל הברכות; ]ואף בעיקר‬
‫)ברכות נח‪.‬‬ ‫‪ .Á‬פשוט‪ ,‬וכן מבואר מדברי מהרש"א‬ ‫דברי המג"א‪ ,‬עי' פרי מגדים )אשל אברהם‪ ,‬ריש סימן ריט(‬
‫חידושי אגדות ד"ה שאם( שכתב בזה"ל‪] ,‬יעו"ש דמיירי‬ ‫מש"כ להקשות על דבריו‪ ,‬וע"ע שו"ת שבט הלוי )ח"א‬
‫במ"ש )ברכות שם( ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי‬ ‫סימן רה‪ ,‬לאו"ח סי' ריט( מש"כ ליישב דברי המג"א ע"פ‬
‫ישראל‪ ,‬ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו‬ ‫דברי הראשונים הנ"ל שאין התודה באה אלא בנדבה‪,‬‬
‫לקראת מלכי אומות העולם‪ ,‬שאם יזכה יבחין כו'[‪,‬‬ ‫וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫דמשום הברכה אין אדם צריך לכך‪ ,‬דהא אינו חייב‬ ‫]אכן מצינו בדברי כמה פוסקים‪ ,‬שכתבו לצרף‬
‫לברך כי אם ברואה‪ ,‬ואם אינו רואה אינו חייב‬ ‫דעת הראב"ד ולהסתמך על דבריו במקום ספק או‬
‫להשתדל כדי לברך‪-] ,‬ואינו צריך להשתדל לרוץ‬ ‫מחלוקת‪ ,‬דכיון שדעת הראב"ד שכל עיקר ברכות‬
‫לקראתם אלא מטעם זה שאם יזכה יבחין כו'[‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫הראיה אינן אלא רשות‪ ,‬הרי שבאופנים אלו אין לברך‬
‫וכעי"ז בס' סמיכת חכמים )פרנקפורט תס"ו‪ ,‬ברכות נח‪(.‬‬ ‫הברכה שתקנו חכמים‪ ,‬או עכ"פ לברך ברכות אלו‬
‫בזה"ל‪ ,‬נראה לי דהכי פירושו‪ ,‬דאי הוה נקט סתם‬ ‫בלא שם ומלכות; וע"ע שו"ת בשמים ראש )סימן יט(‬
‫הו"א מטעם הברכה לבר‪ ,‬וזה אינו באמת‪ ,‬וכי‬ ‫שכ' לענין ברכות השחר בזה"ל‪ ,‬בעיר אחת לא נהגו‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫ל‬

‫ג‪ .‬דעת הראב"ד‪ ,‬שכל ברכות הראיה תקנו חכמים לאומרם בלא הזכרת שם ומלכות ט‪ ,‬אך‬

‫שהחיינו )פ"ו הערה ח'( לענין ברכת שהחיינו על פירות‬ ‫מחויבים לרוץ כדי לברך‪ ,‬והלא ברכות הראיה בראיה‬
‫חדשים בכל שנה‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬ ‫תלי'‪ ,‬וכי מחויבים לרוץ אל הימים או אל ההרים כדי‬
‫לברך עליהם כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .Ë‬כן כתב הראב"ד )בהשגותיו לבעל המאור‪ ,‬ברכות מד‪.‬‬
‫אך כבר כתב הרמב"ם )פי"א מהל' ברכות הט"ז(‬
‫מדפי הרי"ף(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בכל הברכות שבמשנה )ברכות נד‪,(.‬‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולעולם יזהר אדם מברכה שאינה צריכה‪,‬‬
‫אומר אני שהם רשות ולא חובה‪ ,‬כההיא דאמרי'‬
‫'וירבה בברכות הצריכות'‪ ,‬וכן דוד אומר )תהלים קמה‪,‬ב(‬
‫בעירובין )מ‪ ,(:‬אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן‪ ,‬ואמר‬
‫בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ליה רשות לא קמיבעיא לי‪ ,‬אלמא כל הני רשויות הם‪,‬‬
‫ועוד יש להביא בזה מש"כ בשו"ת שיח יצחק )וייס‪,‬‬
‫תדע דהא אין בהם לא הזכרה ולא מלכות‪ ,‬ומי שאמר‬
‫ח"א סימן כו( בזה"ל‪ ,‬בבבא קמא )ל‪ (:‬אמרו רז"ל‪ ,‬האי‬
‫שיש בהם הזכרה ומלכות לא נראו דבריו; וכלל‬
‫מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דברכות‪ ,‬וכתב‬
‫הדבר‪ ,‬כל ברכה שאינה קבועה והיא נעקרת לפרקים‬ ‫בזה באליה רבה )רב‪,‬א(‪ ,‬לכאורה תמוה‪ ,‬דמשמע מי‬
‫אינה טעונה הזכרה‪ ,‬שהרי אפילו ברכת הזימון שהיא‬ ‫שלא קיים אותם חסיד הוא דלא מיקרי‪ ,‬אבל רשע נמי‬
‫מה"ת‪ ,‬מפני שהיא נעקרת מן הברכה לפרקים אין בה‬ ‫לא מיקרי כו'‪ ,‬ולענ"ד אפשר כונת רז"ל כו'‪] ,‬יעו"ש‬
‫הזכרה ומלכות‪ ,‬והרי הוא כברכת הרשות מפני‬ ‫שהביא מחלוקת הראשונים לענין ברכות השחר‪ ,‬האם‬
‫שהרשות ביד השלשה לאכול כאו"א לעצמו‪ ,‬וכש"כ‬ ‫חייב לברך אלו אע"פ שלא עשה אותו המעשה‪ ,‬וכגון‬
‫בברכות הללו שהרשות בידו שלא יראה כך ולא יראה‬ ‫ברכת הנותן לשכוי בינה על שמיעת קול התרנגול‪,‬‬
‫כך‪ ,‬אבל ודאי המברך על המצוה שהוא חייב לברך‬ ‫וברכת מלביש ערומים על לבישת בגדיו[‪ ,‬והנה מהיות‬
‫צריך הזכרה ומלכות‪ ,‬ומכ"מ על כולן אם אמר הזכרה‬ ‫טוב אל תגרע מהביא עצמך בפועל ממש לידי חיוב‪,‬‬
‫ומלכות לא הפסיד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכאשר באמת כן נהגו השלימים וכן רבים מצדיקים‬
‫ולא מצאתי בדברי הראשונים מי שהסכים לדעת‬ ‫ישראל כו'‪ ,‬ועיין ג"כ ברמ"א )תלב‪,‬ב( שיש מניחים‬
‫הראב"ד‪] ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה י'( מדברי הראשונים‬ ‫פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק‪ ,‬ואף שרשאי‬
‫שנחלקו עליו בזה‪ ,‬וס"ל שכל ברכות הראיה צריכות‬ ‫בלא זה לברך‪ ,‬מכ"מ להביא עצמו לחיוב ברכה‬
‫הזכרת שם ומלכות[‪ ,‬מלבד בדברי המאירי )ברכות נד‪:‬‬ ‫עושים כן כו'‪ ,‬וזה לענ"ד כוונת חכמינו ז"ל‪ ,‬דאי בעי‬
‫ד"ה כתב ביארנו(‪ ,‬יעו"ש שכתב המאירי בזה"ל‪ ,‬אבל‬ ‫דליהוי חסידא לקיים מילי דברכות‪ ,‬היינו שיעשה‬
‫שאר ברכות שאדם מברך ביחידי‪ ,‬ושאינן ברכות‬ ‫העניינים המחייבים הברכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫קבועות אלא לפרקים‪ ,‬דיינו בהם בפתיחת ברוך לבד‬ ‫]ועוד מצינו כן בדברי הראשונים אף לענין שאר‬
‫בלא הזכרה ומלכות‪ ,‬כגון ברוך שעשה לי נס‪ ,‬ברוך‬ ‫מצוות‪ ,‬שראוי להכניס עצמו לכלל חיוב מצוה זו‪,‬‬
‫עושה בראשית‪ ,‬והדומים להם‪ ,‬עכ"ל; ועוד בדברי‬ ‫וכדאי' במנחות )מא‪ (.‬דבעידנא דריתחא יכול ליענש‬
‫המאירי לעיל מינה בסמוך )שם ע"א ד"ה אמר המאירי(‬ ‫על מה שאינו מקיים מצות ציצית‪ ,‬ואע"פ שכל עיקר‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולדעתי‪ ,‬יש מהן צריכות הזכרה ומלכות‪ ,‬ויש‬ ‫מצוה זו אינה אלא אם לובש בגד שיש בו ארבע‬
‫מהן שאינן צריכות‪ ,‬והוא‪ ,‬שברכת הגומל הואיל והיא‬ ‫כנפות‪ ,‬ובפסחים )קיג‪ (:‬אמרי' דשבעה מנודין הם‬
‫בביהכנ"ס ובמעמד עשרה‪ ,‬צריכה מלכות‪ ,‬ושאר‬ ‫לשמים‪ ,‬וחד מינייהו מי שאין לו תפילין בראשו‬
‫ברכות שאינן קבועות אין צריכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו‪ ,‬וכתבו‬
‫ומש"כ הראב"ד להוכיח לדבריו מברכת הזימון‪,‬‬ ‫התוס' )שם ד"ה ואין‪ ,‬בתירוץ הב'( דהיי"ט לפי שאינו‬
‫שאין בה הזכרת שם ומלכות‪ ,‬והיי"ט לפי שאינה‬ ‫מכניס עצמו לכלל חיוב ציצית ומזוזה‪ ,‬וע"ע מש"כ‬
‫קבועה והרי היא נעקרת לפרקים‪ ,‬וה"נ ברכות הראיה‬ ‫הרא"ש )מועד קטן פ"ג סימן פ'( ובס' שערי תשובה‬
‫שאינן קבועות אין בהן הזכרת שם ומלכות‪ ,‬כתב‬ ‫לרבינו יונה )שער ג' אות כב( לענין מצות ציצית‪ ,‬וראה‬
‫הרשב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה וכתב הראב"ד( שאף הראב"ד‬ ‫עוד מה שהבאנו בזה בס' מים רבים הל' ברכת‬
‫לא‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫הסכמת רבותינו הראשונים רובם ככולם‪ ,‬שיש לברך ברכות אלו בשם ומלכות כשאר‬
‫ברכות י‪ ,‬וכן הסכמת הפוסקים למעשה יא‪] ,‬אכן במקום ספק בברכות הראיה‪ ,‬יש לברך בלא‬

‫סי' שנב(‪ ,‬שכל ברכות הראיה צריכים הזכרת שם‬ ‫עצמו חזר בו מראיה זו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והוא בעצמו ז"ל דחה‬
‫ומלכות‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וכן כתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט‪,‬‬ ‫ראיה זו‪ ,‬דלמא טעמא דברכת הזימון משום דאיכא‬
‫פירוש המשניות ברכות פ"ט מ"א(‪] ,‬יעו"ש בפיה"מ שכ'‬ ‫בעיקר ברכהמ"ז ברכות שלשה דאית בהו מלכיות‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכבר אמרנו לעיל‪ ,‬שכל מקום שיאמר 'ברוך'‬ ‫ואזכרות‪ ,‬לפיכך הקלו בזו‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכן כתבו הריטב"א‬
‫ר"ל ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם‪ ,‬עכ"ל[‪ .‬וכן‬ ‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה ואסיקנא( והמאירי )ברכות נד‪ .‬ד"ה אמר‬
‫כתבו התוס' )ברכות נד‪ .‬ד"ה הרואה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬פירש רבינו‬ ‫המאירי( ועו"ר לדחות הראיה מברכת הזימון[; ועוד‬
‫שמעיה‪ ,‬דכל הני ברכות צריכות להזכרת שם ומלכות‪,‬‬ ‫כתבו כמה ראשונים לדחות הראיה באופ"א‪' ,‬דברכת‬
‫ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם‪ ,‬וכן כתב רבינו‬ ‫הזימון לא חשבינן לה ברכה‪ ,‬דאם כן הוו להו חמש‬
‫ברכות בברכת המזון'‪] ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח‬
‫שמשון מקוצי‪ ,‬כי הר"י היה רגיל לברך על הברקים‬
‫ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכחו וגבורתו מלא‬ ‫וההודאה‪ ,‬ד"ה וכל אלו הברכות( ועו"ר[‪.‬‬
‫עוד הביאו הראשונים מש"כ הראב"ד להוכיח עוד‬
‫עולם‪ ,‬וכן פירש ר"י‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בס' תורת האדם‬
‫לשיטתו‪ ,‬מהא דאיתא בברכות )נד‪ ,(:‬רב יהודה חלש‬
‫להרמב"ן )שער הסוף‪ ,‬ענין הרפואה ד"ה בפרק הרואה(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ואיתפח‪ ,‬על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן‪ ,‬אמרי לי'‬
‫ואפילו ברכות של שבח שהן רשות‪ ,‬כגון הרואה מקום‬
‫בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא‪ ,‬אמר להו‬
‫שנעשו בו ניסים לישראל והרואה הים הגדול וכיוצא‬
‫פטרתן יתי מלאודויי כו'‪ ,‬והא איהו לא קא מודה‪ ,‬לא‬
‫בהן‪ ,‬כולן טעונות שם ומלכות‪ ,‬ואע"ג דמתני' קתני‬ ‫צריכא דעני בתרייהו אמן‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ומפשטות דברי הגמ'‬
‫להו בלא שם ומלכות‪ ,‬הכי נמי קתני בהדייהו הטוב‬ ‫נראה דשפיר יצא רב יהודה ידי חובת ברכת הגומל‪,‬‬
‫והמטיב ושהחיינו‪ ,‬ואעפ"כ צריכות שם ומלכות‪,‬‬ ‫אע"פ שלא היה בה הזכרת מלכות‪ ,‬ומעתה יש לומר‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫דה"ה נמי שאר ברכות השבח שתקנו חכמים בראיית‬
‫וכן כתב הרא"ש )ברכות פ"ט סימן א'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכל‬ ‫כמה דברים וכיו"ב‪ ,‬אינם צריכים הזכרת שם ומלכות‪.‬‬
‫הברכות השנויות בזה הפרק‪ ,‬צריך להזכיר בהן שם‬ ‫אך הראשונים כתבו לדחות הראיה בשני דרכים‪ ,‬א‪.‬‬
‫ומלכות‪ ,‬והכי נמי איתא בירושלמי דפירקין )ברכות פ"ט‬ ‫משום שרב יהודה היה מתלמידי רב‪ ,‬ורב סבירא ליה‬
‫ה"א(‪ ,‬רבי זירא ורב יהודה‪ ,‬כל ברכה שאין בה מלכות‬ ‫)ברכות מ‪ (:‬דלא בעינן אלא הזכרת השם‪ ,‬וכל ברכה‬
‫אינה ברכה‪ ,‬אמר רבי תנחומא‪ ,‬אנא אמינא טעמא‪,‬‬ ‫שיש בה הזכרת השם הרי היא ברכה גמורה אע"פ‬
‫ארוממך אלקי המלך )תהלים קמה‪,‬א( כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד‬ ‫שאין בה הזכרת מלכות‪] ,‬כן כתבו התוס' )ברכות נד‪:‬‬
‫שנה דבריו בתוס' הרא"ש )ברכות נד‪ .‬ד"ה הרואה מקום(;‬ ‫ד"ה ופטרתן( והריטב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה ואסיקנא( ועו"ר‬
‫ועוד מצינו כן בתשו' הרא"ש )כלל ד' סימן ג'( בזה"ל‪,‬‬ ‫לדחות הראיה[; ב‪ .‬הרשב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה וכתב‬
‫וששאלת מברכת הים והקשת והדומה להם‪ ,‬שאין‬ ‫הראב"ד( כתב לדחות הראיה בזה"ל‪ ,‬ואף ההיא דרב‬
‫מזכיר בגמ' בשום אחת שם ומלכות‪ ,‬אם צריך שם‬ ‫חנא ורב יהודה מסתברא דלאו ראיה היא‪ ,‬דאף היא‬
‫ומלכות‪ ,‬דע לך‪ ,‬כל רבותינו כתבו כן‪ ,‬וגם נוהגים כך‪,‬‬ ‫איכא למימר דאזכרה ומלכות קאמר בה‪ ,‬אלא‬
‫להזכיר בהם שם ומלכות‪ ,‬דאין ברכה בלא שם‬ ‫שהתלמוד קיצר בה‪ ,‬שלא היתה שם הכוונה ללמד על‬
‫ומלכות‪ ,‬דלמה ישתנו ברכות אלו מכל שאר הברכות‪,‬‬ ‫נוסח הברכה‪ ,‬אלא עיקר הברכות‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכן כתבו‬
‫ואין לחוש לדברי הראב"ד ז"ל בדברים הללו כו'‪,‬‬ ‫הריטב"א )שם( והרא"ש )שו"ת‪ ,‬כלל ד' סימן ג'( והמאירי‬
‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה אמר המאירי( והאבודרהם )הל' ברכות השבח‬
‫אלא שהגמ' קיצר נוסח הברכה כמו שקיצר בים וקשת‬
‫וההודאה‪ ,‬דה וכל אלו הברכות( ועו"ר לדחות הראיה[‪.‬‬
‫וכיוצא בהם‪ ,‬ולא הזכיר בהם שם ומלכות אע"פ‬
‫שצריך להזכיר בהם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫)אוצר הגאונים ברכות‬ ‫‪ .È‬כ"ה בתשו' רב נחשון גאון‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫אמרו בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית או שכחו‪,‬‬
‫לא יצאו ידי חובת ברכות אלו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וע"ע ברכי יוסף )רכז‪,‬א( ובאר היטב )רכז‪,‬א( שהביא‬
‫תשובת מהר"ם בן חביב‪] ,‬ונדפסה בשו"ת מהר"ם בן‬
‫חביב )הנדמ"ח ע"י מכון חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סימן לד([‪,‬‬
‫בזה"ל‪ ,‬לא ראינו מברכים בכוכב הרץ ממקום למקום‪,‬‬
‫אבל כיון שהוא מבו' בפוסקים צריך לברך‪ ,‬ואין לא‬
‫ראינו ראיה‪ ,‬עכ"ל; ומש"כ ש'אין לא ראינו ראיה'‪,‬‬
‫היי"ט לפי שכל דבר שאינו מצוי ותדיר‪ ,‬אף אם מצוי‬
‫מעט מפעם לפעם אך אינו קבוע בזמן‪ ,‬אין אומרים בו‬
‫שהמנהג הרי הוא ראיה לדבר‪ ,‬וכמבו' בכמה מקומות‬
‫בדברי רבותינו הרו"א‪ ,‬דבכל דבר שאינו מצוי ל"ש‬
‫מנהגא‪] ,‬כן מבו' בדברי הרמב"ם )פי"א מהל' שחיטה‬
‫הי"ג(‪ ,‬ש'דבר שאינו מצוי אין בו מנהג'‪ ,‬וכ"ה בתשו'‬
‫הריב"ש )סו"ס תסג( בזה"ל‪ ,‬ומה ששאלת איך נוהגים‬
‫בכאן‪ ,‬אין לומר מנהג בדבר כזה שאינו תמידי כו'‪ ,‬ואף‬
‫אם אפשר שהורה איזה מורה הגס לבו בהוראה להקל‪,‬‬
‫ועשה מעשה על פיו פעם אחת כשקרה באיזה זמן‪,‬‬
‫אין זה מנהג‪ ,‬ואיני חושש לו‪ ,‬עכ"ל[; וה"נ לענין‬
‫ברכות הראיה יש לומר כן‪ ,‬שהרי רוב הדברים שתקנו‬
‫חכמים לברך עליהם ברכה בראייתם‪ ,‬אין ראייתם‬
‫מצויה כ"כ‪ ,‬ומשו"ה לא ראו העולם בזה כ"כ מנהג‬
‫אבותיהם לברך על ראיית דברים אלו‪ ,‬ועי"ז נשתכחו‬
‫מעט כמה מברכות אלו‪ ,‬ואין מנהג זה ראיה שאין‬
‫לברך ברכות אלו‪] ,‬ובאמת על הברקים והרעמים‬
‫המנהג הנפוץ לברך בראייתם ובשמיעתם‪ ,‬והיי"ט לפי‬
‫שהם דברים המצויים טפי[‪ ,‬וק"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ואם בירך אחת מכל ברכות הראיה בלא שם‬
‫הר"ם בתשובה‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח‬
‫ומלכות‪ ,‬נראה בפשטות שיש לו לחזור ולברך בשם‬
‫וההודאה‪ ,‬ד"ה וכל אלו הברכות(‪ ,‬ארחות חיים )הל' ברכות אות‬
‫ומלכות‪ ,‬שהרי כבר נתבאר מדברי האחרונים שאם‬
‫בירך בלא שם ומלכות 'לא יצא ידי חובתו'‪ ,‬וכן כתב‬
‫בשו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬סימן ס'(‪ ,‬שאין‬
‫לחוש לדעת הראב"ד אפילו לענין זה‪ ,‬ואם בירך בלא‬
‫שם ומלכות‪ ,‬יש לו לחזור ולברך בהזכרת שם‬
‫ומלכות; אכן‪ ,‬עי' שערי תשובה )רכט‪,‬ב( שכתב לחוש‬
‫לדעת הראב"ד לענין זה‪ ,‬דהיכא שכבר בירך בראיית‬
‫הדבר בלא שם ומלכות‪ ,‬אין לו לחזור ולברך עליו‬
‫בשם ומלכות‪ ,‬דלענין זה יש לחוש לדעת הראב"ד‬
‫שכבר יצא ידי חובת הברכה‪ ,‬ושוב הו"ל ברכה‬
‫לבטלה‪.‬‬
‫לב‬
‫וכן הסכמת רבותינו הראשונים רובם ככולם‪ ,‬שכל‬
‫ברכות הראיה צריך להזכיר בהם שם ומלכות‪ ,‬וכן‬
‫כתב בספר הערוך )ערך קשת(‪] ,‬לענין ברכת הקשת‪,‬‬
‫ובחי' הרשב"ץ )ברכות נד‪ .‬סוד"ה עוד כתב( הוציא כן‬
‫מדבריו אף לענין שאר ברכות הראיה[‪ ,‬ראבי"ה )ברכות‬
‫סימן קמו(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬וכל הני ברכות דפירקין צריכים ברכה‬
‫בשם ומלכות‪ ,‬אלא שקיצר התלמוד‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬רשב"א‬
‫)ברכות מט‪ .‬ד"ה ברוך‪ ,‬ברכות נד‪ .‬ד"ה וכתב הראב"ד(‪ ,‬רא"ה‬
‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה וכל ברכות(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬וכל ברכות אלו בשם‬
‫ומלכות הן‪ ,‬דהא קיי"ל )ברכות מ‪ (:‬כל ברכה שאין בה‬
‫שם ומלכות לא שמה ברכה‪ ,‬והכי איתא בירושלמי‬
‫)שם(‪ ,‬והא דבריכו רב חנא ורבנן אדרבה יהודה בריך‬
‫רחמנא דיהבך לן ואמר להו פטרתון מלאודויי )ברכות‬
‫נד‪ ,(:‬ולא הזכירו בה מלכות‪ ,‬היינו משום דכולהו הני‬
‫הוו תלמידי דרב‪ ,‬ורב סבירא לי' )ברכות מ‪ (:‬דלא בעינן‬
‫בברכה אלא שם ולא מלכות‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ריטב"א )ברכות‬
‫נד‪ .‬סוד"ה ואסיקנא(‪ ,‬רשב"ץ )ברכות נד‪ .‬ד"ה עוד כתב(‪ ,‬פסקי‬
‫רי"ד )ברכות נד‪] ,(.‬וז"ל‪ ,‬פירוש‪ ,‬כל הני ברכות דקתני‬
‫במתני'‪ ,‬צריכות הזכרת השם ומלכות‪ ,‬דכל ברכה‬
‫שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה‪ ,‬אלא‬
‫שהתנא קיצר את לשונו‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬הל'‬
‫ברכות ההודאה והבקשה(‪ ,‬סמ"ק )סימן קנא(‪ ,‬מרדכי )ברכות‬
‫סימן רח(‪ ,‬ספר האגודה )ברכות סימן קצד(‪ ,‬רבינו ירוחם‬
‫)נתיב יג ח"ב(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬בכל מקום שאומר ברכה שצריך‬
‫לברך בכל אלו מברכות הראיה‪ ,‬צריך לברך בשם‬
‫ומלכות‪ ,‬ולומר בא"י אמ"ה בכל ברכה מהן‪ ,‬ואע"פ‬
‫שלא אכתוב הברכה כי אם בקוצר‪ ,‬דע כי בכולן צריך‬
‫שם ומלכות‪ ,‬וכן בירושלמי )ברכות פ"ט ה"א(‪ ,‬וכן כתב‬
‫סח(‪ ,‬ועו"ר‪.‬‬
‫‪ .‡È‬א‪ .‬כ"ה להדי' בשולחן ערוך )ריח‪,‬א( בזה"ל‪,‬‬
‫ובין ברכה זו ]‪-‬בראיית מקום שנעשה בו נס לישראל[‪,‬‬
‫ובין שאר ברכות הראיה‪ ,‬הרי הם כשאר ברכות‪ ,‬וכולם‬
‫בהזכרת שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע אליה רבה )רכג‪,‬ג(‬
‫שהביא מש"כ השל"ה )ערך 'קדושת האכילה' אות שיב(‬
‫בזה"ל‪ ,‬על כן אותם בני אדם שמברכים על כל צרה‬
‫שלא תבוא ברוך דיין אמת‪ ,‬ולא אמרו בא"י אמ"ה‬
‫דיין אמת‪ ,‬או מברכים על הברקים ועל הרעמים ברוך‬
‫עושה מעשה בראשית או ברוך שכחו וגבורתו‪ ,‬ולא‬
‫לג‬
‫בלא שם ומלכות כו'‪ ,‬ותרוייהו היפך הדין המבו'‬
‫במרן וכל הפוסקים‪ ,‬והוא משנה ערוכה )ברכות נד‪,(.‬‬
‫וצריך טעם למנהג זה כו'; מיהו אפשר לידחק לישוב‬
‫המנהג‪ ,‬דכיון דבעי תנאים לברכת הרעם‪ ,‬דצריך תוך‬
‫כדי דיבור כו'‪ ,‬וגם דכל זמן שלא נתפזרו העבים סגי‬
‫בברכה אחת כו'‪ ,‬ובנתפזרו גופיה איכא פלוגתא מה‬
‫נקרא נתפזרו העבים‪ ,‬וכיון דלאו כולי עלמא גמירי‪,‬‬
‫ולהכי מברכים בכל פעם ששומעים הרעמים אפילו‬
‫בטרודים‪ ,‬ואינם מבחינים בין תוכ"ד לאחר כדי דיבור‪,‬‬
‫לכך תקנו לברך בלא שם ומלכות‪ ,‬וסמכו בהא על‬
‫סברת הראב"ד ז"ל הידועה דסבירא ליה דכל ברכות‬
‫הראיה הוו בלא שם ומלכות כו'‪ ,‬כדי שלא לפגוע‬
‫באיסור ברכה לבטלה כו'‪ ,‬כן נראה ליישב המנהג אגב‬
‫דוחקא; ומכ"מ מודינא בהא‪ ,‬דהחכמים יודעי חילוקי‬
‫הדינים יברכו בשם ומלכות כמו שתקנו חז"ל בתוך‬
‫כדי דיבור‪ ,‬ושלא נתפזרו העבים לא יברכו רק פעם‬
‫אחת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועוד מצינו בשו"ת יחוה דעת )ח"ב סימן כז(‪ ,‬ועוד לו‬
‫בשו"ת יביע אומר )ח"ד או"ח סימן ד' אות כח(‪ ,‬ד'העיקר‬
‫להלכה ולמעשה לברך ברכת שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם ]ושאר ברכות הראיה[ בשם ומלכות'‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת דברי שלום )מזרחי‪ ,‬ח"ב סימן צג( ועוד מגדולי‬
‫ספרד‪ ,‬שכל ברכות הראיה יש לאומרם בהזכרת שם‬
‫ומלכות; וע"ע שו"ת אור לציון )ח"ב פרק יד אות מז(‬
‫שכתב בזה"ל‪ ,‬כל הברכות האלו מעיקר הדין צריך‬
‫לברכם בשם ומלכות‪ ,‬ומכ"מ יש מקומות שנהגו לברך‬
‫ברכות אלו או חלקם בלא שם ומלכות‪ ,‬וכל אחד ינהג‬
‫כמנהג מקומו‪ ,‬ומי שאין לו בזה מנהג ברור‪ ,‬רשאי‬
‫לברך ברכות אלו בשו"מ‪ ,‬ואף מי שנהג שלא לברך‬
‫בשו"מ‪ ,‬וכעת רוצה לנהוג לברך בשו"מ‪ ,‬רשאי לברך‬
‫בשם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .·È‬א‪ .‬הנה בברכות )מ‪ (:‬אמרי'‪ ,‬אמר רב‪ ,‬כל ברכה‬
‫שאין בה הזכרת השם אינה ברכה‪ ,‬ורבי יוחנן אמר כל‬
‫ברכה שאין בה ]‪-‬אף[ מלכות אינה ברכה‪ ,‬ע"כ‪,‬‬
‫והסכמת הרי"ף )ברכות כח‪ :‬מדפי הרי"ף( והרמב"ם )פ"א‬
‫מהל' ברכות ה"ה( ורוב רבותינו הראשונים דנקטינן‬
‫הלכתא כדעת ריו"ח‪ ,‬וכ"ה בטוש"ע )ריד‪,‬א(‪ ,‬ד'כל‬
‫ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה‪,‬‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫שם ומלכות‪ ,‬ועי' הערה יב[‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי הפוסקים בכמה מקומות‬
‫שצירפו דעת הראב"ד במקום ספק או מחלוקת‪ ,‬וכתבו‬
‫דכיון שלדעת הראב"ד כל עיקר ברכות הראיה אין‬
‫בהן הזכרת שם ומלכות‪ ,‬הרי שבאופנים אלו אין לברך‬
‫הברכה שתקנו חכמים אלא בלא שם ומלכות‪ ,‬וראה‬
‫עוד לקמן בהמשה"ד )אות ג'( מדברי הפתח הדביר‪,‬‬
‫ולקמן )פרק כא הערה כז( מש"כ בשו"ת פנים מאירות‬
‫)ח"ב סימן לח( לענין ברכת החמה בלא ראיית החמה‬
‫עצמה‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה יש מבני ספרד שנהגו לברך כל ברכות‬
‫הראיה בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬וכן נהגו לענין‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬שאין מברכים עליהם אלא בלא‬
‫שם ומלכות‪ ,‬ומדברי כמה מגדולי ספרד נראה‬
‫שהסכימו למנהג העולם ולא פקפקו בזה‪ ,‬ועי' בן איש‬
‫חי )שנה א' פרשת עקב אות טז( שכ' בזה"ל‪ ,‬על הברקים‬
‫מברך ברוך עושה מעשה בראשית‪ ,‬ועל הרעמים‬
‫מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬ומן הדין צריך‬
‫לברך בשם ומלכות‪ ,‬אך פה עירנו נהגו לברך שתי‬
‫ברכות אלו בלי שם ומלכות‪ ,‬וכתב לי ידידנו מהר"א‬
‫מני‪ ,‬דגם בעיה"ק ]ירושלים[ תוב"ב נהגו לברך בלי‬
‫שו"מ‪ ,‬וכתב שעמד על מנהג זה הרב פתח הדביר‪,‬‬
‫וספר זה אינו מצוי אצלנו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואף בדברי הכף‬
‫החיים בכמה מקומות מבו'‪ ,‬שהמנהג הנפוץ היה‬
‫לברך ברכות אלו בלא הזכרת שו"מ‪] ,‬אך מדבריו‬
‫)רכג‪,‬ח( נראה שדעתו לפקפק במנהג זה‪ ,‬ועיקר דעתו‬
‫למעשה שיש לברך ברכות אלו בהזכרת שו"מ‪,‬‬
‫יעו"ש[‪ ,‬וכ"ה בשו"ת ישכיל עבדי )ח"ח השמטות סימן‬
‫טו אות יב( ועוד מגדולי ספרד‪.‬‬
‫אך באמת כבר מצינו לכמה מגדולי וחכמי ספרד‬
‫שתמהו על מנהגם לברך כל ברכות הראיה בלא‬
‫הזכרת שם ומלכות‪ ,‬וכפי שהביא בבן איש חי )שם(‬
‫שכן כתב לתמוה בס' פתח הדביר )רכז‪,‬ג(‪ ,‬ובאמת‬
‫מסקנת הפתה"ד בסו"ד‪ ,‬שאותם הבקיאים בפרטי‬
‫ההלכות חייבים לברך בשם ומלכות; וז"ל הפתה"ד‪,‬‬
‫הנני תמיה על מנהג העולם תרי תמיהי‪ ,‬חדא דעל‬
‫הברקים ועל הרעמים מרגלא בפומייהו לומר ברוך‬
‫שכחו וגבורתו מלא עולם בלא שם ומלכות‪ ,‬ועל‬
‫רעידת הארץ והוא הרעש אין מברכים כלל ואפילו‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫לד‬

‫)רכג‪,‬יג בדברי‬ ‫המתחדש משנה לשנה‪ ,‬ובבאר היטב‬
‫המגיה( ובשערי תשובה )מו‪,‬ב( לענין ברכת 'עוטר‬
‫ישראל בתפארה' בחבישת כובע חדש‪ ,‬ובמחזיק ברכה‬
‫להחיד"א )רכג‪,‬ה( לענין ברכת שהחיינו על נישואי‬
‫אשה‪ ,‬ועל עלייתו לרבנות או לשררה וגדולה וכיו"ב‪,‬‬
‫ועוד שם במחזיק ברכה )אות ז'( לענין ברכת שהחיינו‬
‫על הוצאת ספר‪ ,‬ובהגהות חת"ס )סימן רכה( לענין‬
‫ברכת שהחיינו כשהגיע לגיל שבעים‪ ,‬ועוד רבים‪.‬‬
‫ובביאור הענין צ"ל‪ ,‬דאה"נ דכל היכא שאומר‬
‫נוסח הברכה בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬אין עליה שם‬
‫'ברכה' כלל‪ ,‬ואינו כדי לצאת ידי חובת הברכה‪ ,‬אלא‬
‫שעכ"פ יש בזה נתינת שבח והודאה להקב"ה בנוסח‬
‫ואם דילג שם או מלכות יחזור ויברך'‪ .‬ועוד יש להביא‬
‫מש"כ בתשו' הריב"ש )סימן פב( לענין ברכת אירוסין‪,‬‬
‫]יעו"ש פרטי המעשה‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬שהר"ר פרץ הכהן‬
‫ז"ל היה מלעיג על זה‪ ,‬ד'מה תועלת לברך אחר שאי‬
‫אפשר להזכיר בה שם שמים'‪.‬‬
‫אכן בדיני ברכות הראיה מצינו במקומות רבים‬
‫בדברי הפוסקים‪ ,‬שמחמת ספק או פלוגתא דרבוותא‬
‫הכריעו שיש לומר נוסח הברכה בלא הזכרת שם‬
‫ומלכות‪ ,‬עי' שו"ע )ריח‪,‬ט( לענין ברכת 'שעשה לי נס'‬
‫בראיית מקום שנעשה לו נס שהוא ממנהגו של עולם‪,‬‬
‫וראה לקמן )פרק יא הערה ו'( לענין ברכת 'שחלק‬
‫מכבודו' על השרים והשופטים‪ ,‬ולקמן )פרק יא הערה ב'‬

‫זה שקבעו חכמים‪ ,‬תדע‪ ,‬שהרי רוב ככל המקומות‬ ‫אות ב'( לענין ברכת 'שחלק מכבודו' לסומא שלא ראה‬
‫שכתבו הפוסקים שיש לומר הברכה בלא הזכרת שם‬ ‫מאורות מימיו‪ ,‬ולקמן )פרק יב סעיף ג'( לענין ראיית בעל‬
‫ומלכות‪ ,‬הרי הם בברכות השבח וההודאה‪ ,‬וכגון‬ ‫מום באופן שמסופק האם מום זה מלידה או לא‪ ,‬ועוד‬
‫בברכות הראיה ובברכת שהחיינו וכיו"ב‪ ,‬דכיון שכל‬ ‫רבים‪.‬‬
‫ובאמת מצינו עוד במקומות רבים בדברי רבותינו‬
‫עיקר תקנת ברכות אלו אינו אלא כדי להרבות שבחו‬
‫הרו"א אף לענין שאר ברכות השבח‪ ,‬דבמקום ספק או‬
‫של מקום ולזכור אותו תמיד‪] ,‬ראה לשון הרמב"ם‬
‫פלוגתא דרבוותא‪ ,‬יש לומר נוסח הברכה בלא הזכרת‬
‫)פ"א מהל' ברכות ה"ג(‪' ,‬וברכות רבות תקנו חכמים דרך‬
‫שם ומלכות‪ ,‬עי' ארחות חיים )הלכות קריאת ההלל אות ז'(‬
‫שבח והודאה ודרך בקשה‪ ,‬כדי לזכור את הבורא‬
‫לענין ברכת 'יהללוך' אחר אמירת ההלל‪ ,‬שאף שאין‬
‫תמיד‪ ,‬אע"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה'[‪ ,‬בודאי יש‬
‫היחיד מברך ברכה זו‪ ,‬מכ"מ רשאי לאומרה בלא‬
‫טעם ותועלת להודות ולשבח להקב"ה בנוסח זה‬
‫הזכרת שו"מ‪ ,‬ובשו"ע )מו‪,‬ח( לענין ברכת הנותן לשכוי‬
‫אע"פ שאין שם 'ברכה' עליה; ומצינו כעי"ז בפרי‬
‫בינה באופן שלא שמע קול תרנגול בבוקר‪ ,‬ועוד‬
‫מגדים )פתיחה לסי' ריט‪ ,‬אשל אברהם( לענין ברכת הגומל‬
‫בשו"ע )ריט‪,‬ג( לענין ברכת הגומל‪ ,‬באופן שבירך שלא‬
‫בלא הזכרת שו"מ‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומכ"מ למדנו‪ ,‬מי שספק לו‬ ‫בפני עשרה‪ ,‬שטוב לחזור ולברך הברכה בפני עשרה‬
‫אם בירך הגומל או לאו‪ ,‬דחוזר ומברך בלא שם‬ ‫בלא הזכרת שו"מ‪ ,‬ועוד שם בשו"ע )ריט‪,‬ט( לענין‬
‫ומלכות‪ ,‬דברכות אין מעכבות‪ ,‬רק הודאה בעינן‪,‬‬ ‫ברכת הגומל על שאר ניסים שלא נזכרו בגמ'‪] ,‬ובאמת‬
‫עכ"ל; ועוד מצינו בתשו' הרדב"ז )ח"א סו"ס רצו(‬ ‫יעו"ש בערוך השולחן )ריט‪,‬יב( שכ' לתמוה על דברי‬
‫]לענין ברכת 'שחלק מכבודו' בראיית שופט וכיו"ב[‬ ‫המחבר‪ ,‬שהרי 'באמת בלא הזכרת שם ומלכות אינה‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולכן הטוב והישר בזה לברך בלא שם‬ ‫ברכה כלל'[‪ ,‬ועוד בשו"ע )אהע"ז אחר סימן קסט‪' ,‬סדר‬
‫ומלכות‪ ,‬שבזה לא הפסיד כלום‪ ,‬שהרי הוא נותן שבח‬ ‫חליצה' סעיף נז( לענין ברכה אחר עשיית סדר חליצה‪,‬‬
‫להקב"ה שחלק מכבודו לבשר ודם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובדברי הרמ"א )רכה‪,‬ב( לענין ברכת ברוך שפטרני‪,‬‬
‫ב‪ .‬ומכ"מ נראה‪ ,‬שהוצרכו הפוסקים להזכיר בכמה‬ ‫ובתשו' הרדב"ז )ח"ג סימן אלף א'( ובפרי מגדים )פתיחה‬
‫וכמה מקומות‪ ,‬שאם רצה לברך בלא הזכרת שם‬ ‫לסי' ריט‪ ,‬אשל אברהם( לענין ברכת הגומל במקום ספק‪,‬‬
‫ומלכות 'רשאי'‪ ,‬דהן אמנם אינו מזכיר בזה שם שמים‬ ‫ובב"ח )אהע"ז סג‪,‬א ד"ה כתב בה"ג( לענין ברכת בתולים‪,‬‬
‫לבטלה‪ ,‬אך עכ"פ יש בזה משום סרך ברכה לבטלה‪,‬‬ ‫ובשועה"ר )סדר ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יב ס"ו( לענין ברכת‬
‫ולאו בכל דוכתי יש לנהוג כן ולומר נוסח הברכה‬ ‫מלביש ערומים בלבישת בגד חדש‪ ,‬ועוד בשועה"ר‬
‫אפילו בלא הזכרת שם ומלכות; ויש להביא מקור‬ ‫)שם פרק יב סוף ס"ח( לענין ברכת שהחיינו או הטוה"מ‬
‫לדבר ממש"כ בשו"ת חתם סופר )או"ח סימן נו סוד"ה‬ ‫על שמיעת שמועה טובה מאדם שאינו נאמן עליו‪,‬‬
‫נשאלתי( לענין ברכת החמה‪ ,‬ש'אם אין רושמה ניכרת‬ ‫ועוד שם )פרק יא סט"ו( לענין ברכת שהחיינו על ריח‬
‫לה‬
‫השבח אין שם ברכה לבטלה‪ ,‬וראיה דשהחיינו רשות‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬וכמבו' בעירובין )מ‪ (:‬שברכת שהחיינו על פרי‬
‫חדש אינו אלא רשות‪ ,‬וכדעת הסוברים דאף לאחר‬
‫שראה הפרי החדש‪ ,‬אין הברכה אלא בתורת רשות‬
‫בעלמא‪ ,‬ובמקומו )מים רבים הל' ברכת שהחיינו‪ ,‬פרק ו' סעיף‬
‫ג'‪ ,‬ושם בהערות( הארכנו[; ויש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף‬
‫שכתב ההלק"ט במקו"א )ח"א סימן ז'( להסכים לדברי‬
‫הרב אור שרגא‪ ,‬שאין מברכים שהחיינו על נישואי‬
‫אשה‪ ,‬והיי"ט לפי שיש לחוש שמא לא יעלה הזיווג‬
‫יפה‪ ,‬יש ליישב בפשיטות‪ ,‬דשאני התם דמהא"ט אין‬
‫שמחתו שלימה‪ ,‬ולא תקנו חכמים ברכת שהחיינו אלא‬
‫במקום ששמחתו שלימה‪ ,‬אבל לעולם שפיר יש לברך‬
‫ברכת שהחיינו ושאר ברכות השבח אף במקום ספק‪,‬‬
‫וכן כתבו בס' גליוני הש"ס )כתובות ז‪ (:‬ובפי' הלכה‬
‫רווחת )על ההלק"ט שם( בביאור דברי ההלק"ט‪.‬‬
‫וכן כתב בס' ציונים לתורה )למהר"י ענגיל‪ ,‬כלל ז' ד"ה‬
‫ודע דבדין(‪ ,‬יעו"ש בתחילת דבריו דמיירי לענין ברכת‬
‫הטוה"מ על שינוי יין‪ ,‬והאריך לבאר דאין שייך בזה‬
‫דין ספק ברכות להקל‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ושוב כתב עוד בזה"ל‪,‬‬
‫ועוד יש לומר בפשיטות טפי‪ ,‬דכל ברכת הודאה חייב‬
‫שפיר לברך מספק‪ ,‬כיון דמפאת הספק בעצמו ג"כ יש‬
‫לו שמחה‪ ,‬כיון שעכ"פ ספק הוא לו שטוב לו ויש לו‬
‫שמחה מזה וכנ"ל‪ ,‬וע"כ שפיר צריך לברך לתת‬
‫הודאה על שמחתו להשי"ת‪ ,‬ולברך על שזיכהו‬
‫השי"ת בדבר הגורם לו שמחה‪ ,‬עכ"ל; ]אכן דבריו‬
‫צ"ב‪ ,‬שהרי יש מברכות ההודאה שלא נתקנו על‬
‫דברים שיש בהם שמחה‪ ,‬ובברכות אלו לכאו' אין‬
‫שייך טעם הנ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬פשטות דברי הראשונים והאחרונים בכל‬
‫דוכתי‪ ,‬דאף בברכות השבח נקטינן ד'ספק ברכות‬
‫להקל'‪ ,‬ואין לברך ברכות אלו במקום ספק‪ ,‬וכמבו'‬
‫מדברי הראשונים והאחרונים הנ"ל בתחילה"ד‪,‬‬
‫שכתבו במקומות ובאופנים רבים שבאנו בהם לבית‬
‫הספק‪ ,‬שאין לברך הברכה בשם ומלכות אע"פ‬
‫שמברכות השבח היא‪ ,‬ועוד מצינו כן בדברי הרמב"ם‬
‫)פ"י מהל' גירושין ה"ג( ובשו"ע )אהע"ז קנ‪,‬ד( לענין שבע‬
‫ברכות של נישואין‪ ,‬שאין לברך ברכות אלו במקום‬
‫ספק‪] ,‬ואף ברכות אלו ברכות השבח הם‪ ,‬וכמבו'‬
‫בדברי הרמב"ם )פ"י מהל' אישות ה"ג( ועוד[‪ ,‬ועוד רבים‪.‬‬
‫ד‪ .‬ובס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )מילואים‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫בעבים‪ ,‬לא יברכו כלל אפילו בלא שם ומלכות'‪] ,‬אכן‬
‫עי' שו"ת מנחת יצחק )ח"ח סו"ס טו( שכתב לתמוה על‬
‫דברי החת"ס‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וצ"ע בזה דברי החת"ס שם‪,‬‬
‫מש"כ לענין ברכה כשאין רישומה של החמה ניכרת‬
‫בעבים‪ ,‬דלא יברכו אפילו בלא שם ומלכות כו'‪ ,‬דמה‬
‫איסור יש בדבר לברך בלא שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ועוד בנותן טעם להביא בזה מש"כ בהגהות חכמת‬
‫שלמה )רטו‪,‬ד( לענין איסור ברכה לבטלה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דודאי‬
‫גודל מעלת הברכה יתר על שאר שירות ותשבחות‪ ,‬זה‬
‫גורם הפסדה ואיסורא אם הוי בחינם‪ ,‬דהנה ענין ברכה‬
‫הוי תשלומין על הטובה שקבלנו ממנו יתברך‪ ,‬הן‬
‫קבלת טובת עוה"ז ככל ברכת הנהנין‪ ,‬הן טובת הנפש‬
‫במצוה שנתן לנו‪ ,‬הכל הוי הברכה גמול מן גמול כו'‪,‬‬
‫ומוכח דברכה יש בה מעלה הרבה על דרך שיר ושבח‪,‬‬
‫וא"כ מהא"ט גופא אסור אם הוי לבטלה‪ ,‬על דרך‬
‫משל‪ ,‬באם אדם יאמר לאיש נכבד הריני מחזיק לך‬
‫טובה על הטובה שעשית לי‪ ,‬אם הנכבד יודע שלא‬
‫עשה לו טובה יכעוס עליו‪ ,‬כי יאמר צחקת בי והרי‬
‫לא עשיתי לך טובה ולמה תחזיק לי טובה חינם‪,‬‬
‫ודובר שקרים לא יכון לנגד עיני )תהלים קא‪,‬ז(‪ ,‬א"כ‬
‫מכש"כ בו יתברך כו'‪ ,‬דרך ברכה דהוי תשלומין לו‬
‫יתברך‪ ,‬זה אינו שייך רק בשעה שנהנה מטובתו ית'‬
‫מאותו דבר‪ ,‬הן הנאת הנפש הן הנאת הגוף‪ ,‬אז שייך‬
‫לו יתברך תשלומין‪ ,‬אך אם בשעה זו לא נהנה מדב"ז‪,‬‬
‫א"כ הוי התשלומין דבר שקר‪ ,‬ודובר שקרים לא יכון‬
‫לנגד עיניו יתברך‪ ,‬לכך אסור לברך ברכה לבטלה‪,‬‬
‫אבל אם אינו בלשון 'ברוך אתה' רק בלשון 'אתה‬
‫הוא'‪ ,‬כיון שדרך ברכה אינו יוצא בו‪ ,‬מוכח דאינו‬
‫תשלומין רק שבח ושירה‪ ,‬לכך מהא"ט אף אם אינו‬
‫נהנה בשעה זו אינו שקר‪ ,‬לכך מותר לאומרו‪ ,‬ולכך‬
‫מהא"ט גם מספק אין לברך‪ ,‬דספק שקר נמי אסור‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד‪.‬‬
‫ולענין חיוב עניית אמן אחר ברכה הנאמרת בלא‬
‫הזכרת שם ומלכות‪ ,‬הארכנו בס"ד במילואים )סימן א'(‪,‬‬
‫ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה באמת יש מן הפוסקים דסבירא להו‪ ,‬דכל‬
‫עיקר האי דינא דספק ברכות להקל‪ ,‬לא נאמר אלא‬
‫בברכות המצוות ובברכות הנהנין‪ ,‬אך בברכות השבח‬
‫שפיר יש לברך אף במקום ספק; וכן כתב בשו"ת‬
‫הלכות קטנות )ח"א סימן רסד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לדעתי ברכות‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫לו‬

‫החייבים בברכות הראיה‬

‫ד‪ .‬נשים חייבות בכל ברכות הראיה יג‪.‬‬
‫ה‪ .‬סומא‪ ,‬לדעת רוב הפוסקים אינו מברך ברכות הראיה‪ ,‬ועי' הערה יד‪.‬‬

‫והובאו דבריו בחיי אדם )כלל סג ס"ו(‪ ,‬ד'שאר ברכות‬ ‫סימן א'( הארכנו להביא מדברי הפוסקים כמה עצות‬
‫הראיה אין הסומא מברך‪ ,‬רק על המלך דניכר כבודו‬ ‫נוספות כיצד לנהוג במקום ספק ברכות‪ ,‬יעו"ש לענין‬
‫אף לסומא'‪ .‬וכן כתב בברכי יוסף )רכד‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכד‬ ‫הרהור הברכה במקום ספק‪ ,‬ולענין אמירת הברכה‬
‫דייקת פורתא אין ראיה משם כלל‪ ,‬דשאני ברכת המלך‬ ‫בלשון 'בריך רחמנא'‪ ,‬ולענין אמירת הברכה ע"י‬
‫דנתקנה שמרגיש בכבוד המלך‪ ,‬ואם יזכה יבחין כו'‪,‬‬ ‫הפסוק 'ויברך דוד'‪ ,‬ולענין אמירת הברכה ע"י לימוד‬
‫וא"כ גם סומא יש לו הרגשה‪ ,‬וחוש השכל מבחין‬ ‫הגמ' וכיו"ב‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫בכבוד המלך‪ ,‬ויכול לברך‪ ,‬אבל שאר ברכות הראיה‪,‬‬ ‫‪ .‚È‬פשוט‪ ,‬וע"ע לקמן )פרק כב סעיף ה'( לענין ברכת‬
‫דהיינו לראות הדבר עצמו‪ ,‬הדבר ברור דבעינן שיראה‬ ‫הלבנה‪ ,‬ולקמן )פרק כא סעיף ג'( לענין ברכת החמה‪,‬‬
‫בעיניו כו'‪ ,‬ואף מהרש"ל בתשובה )סימן עז( ודעימיה‬ ‫ושם )פרק כב הערה ז' אות ב'‪ ,‬פרק כא הערה ד'( יבואר‪ ,‬מאי‬
‫שכתבו דסומא מברך ברכת הלבנה‪] ,‬וכדלקמן )פרק כב‬ ‫טעמא אין להחשיבם לברכות הראיה כמצוות עשה‬
‫סעיף יא‪ ,‬ושם בהערות( דעות הפוסקים בזה[‪ ,‬שאני התם‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫דמדמו לה ליוצר המאורות‪ ,‬משמע דשאר מילי דראיה‬
‫‪ .„È‬א‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(.‬רב ששת סגי נהור הוה‪,‬‬
‫סומא לא יברך כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בשערי תשובה‬
‫הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא כו'‪ ,‬כי אתא‬
‫)רכד‪,‬ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה דדווקא בראיה זו על המלך הדין‬
‫מלכא‪ ,‬פתח רב ששת וקא מברך ליה כו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ורבים‬
‫כן‪ ,‬כיון שעיקר הברכה שחלק מכבודו‪ ,‬וכן משמע שם‬
‫מגדולי הפוסקים ביארו דברי הגמ'‪ ,‬שאע"פ שרב‬
‫בעובדא דרב ששת‪ ,‬אבל אין ללמוד מזה לשאר‬
‫ששת היה סומא‪ ,‬ולא ראה המלך עצמו‪ ,‬מכ"מ בירך‬
‫ברכות שמברך על הראיה ולא על הידיעה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫ברכת 'שחלק מכבודו' על ביאת המלך‪ ,‬ויבואר בס"ד‬
‫כתב באשל אברהם בוטשאטש )מהדו"ת‪ ,‬רכה‪,‬ח(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫במקומו )פרק יא סעיף ב'(; אלא שהסכמת רוב הפוסקים‪,‬‬
‫סומא אינו מברך על ננס ודכוותי' גם כשיודע‬
‫שדי"ז דאף סומא רשאי לברך אע"פ שאינו רואה‪,‬‬
‫במישוש‪ ,‬כל שאינו רואה השינוי‪ ,‬משמע שלא תקנו‬ ‫אינו אלא לענין ברכת המלכים‪ ,‬והיי"ט לפי שברכה‬
‫עליו ברכה כיון שאין לו תועלת בכך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫זו תקנוה חכמים כל היכא שמרגיש בכבוד המלך‪,‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬דעת כמה פוסקים‪ ,‬שאף הסומא רשאי‬ ‫ואינו צריך לראות המלך עצמו כדי לברך ברכה זו‪,‬‬
‫לברך ברכות הראיה‪ ,‬וכשם שמצינו כן לענין ברכת‬ ‫ומשא"כ שאר ברכות הראיה שעיקרם לא נתקנו אלא‬
‫המלכים‪ ,‬דכל היכא שמרגיש רשאי לברך אע"פ שאינו‬ ‫על ראיית דברים ומקומות אלו‪ ,‬וסומא שאינו רואה‬
‫רואה‪ ,‬ה"ה לענין שאר ברכות הראיה; וכן כתב בס'‬ ‫אותם הדברים והמקומות‪ ,‬הרי שאין לו לברך ברכות‬
‫מקור חיים לחוו"י )רכט‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה קשת אפילו‬ ‫אלו‪.‬‬
‫דרך חלון‪ ,‬ואפילו סומא אמרו לו שהיא לנגדו‪ ,‬וה"ה‬ ‫וכן כתב בנהר שלום )רכד‪,‬ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כתב המגן‬
‫בכל ברכות הראיה‪ ,‬שאינם על הנאה דמטי ליה‪,‬‬ ‫אברהם )רכד‪,‬ו( דאפילו סומא מברך‪ ,‬ונראה לענ"ד‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן כתב בשועה"ר )לוח ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יב‬ ‫דבברכות שמברך על הכושי והגיחור וכדו' ]‪-‬שאר‬
‫סט"ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה מלכי אומות העולם צריך לברך‬ ‫ברכות הראיה[‪ ,‬סומא ודאי לא יברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב‬
‫כו'‪ ,‬ואפילו סומא שיודע שהמלך עובר מברך‪ ,‬וה"ה‬ ‫בפרי מגדים )סי' רכד אשל אברהם סק"ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה ברכות‬
‫בכל שאר ברכות הראיה‪ ,‬שאינה של הנאה‪ ,‬אלא שע"י‬ ‫הראיה אין סומא מברך‪ ,‬משא"כ על המלך דניכר‬
‫כן נזכרים שבחו של מקום ברוך הוא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב‬ ‫כבודו אף לסומא‪ ,‬כי אימתו מוטלת על הבריות‬
‫בס' אפיקי מגינים )רכד‪,‬ג(‪ ,‬יעו"ש טעמו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ושותקים הכל כמבו' בגמ' )ברכות שם(‪ ,‬מברך‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫לז‬
‫ו‪ .‬כל ברכות הראיה‪ ,‬אם חזר וראה אותו הדבר בתוך שלושים יום‪ ,‬אינו חוזר ומברך טו;‬
‫מתפעלת נפשו מראיית אותו הדבר או אותו המקום;‬
‫וז"ל האבודהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה וכל אלו(‪,‬‬
‫וכל אלו הברכות אינן אלא לרואה אותם משלושים יום‬
‫לשלושים יום‪ ,‬שהם חידוש אצלו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע ביאור‬
‫הלכה )ריח‪,‬א סוד"ה במקום( שכ' נמי‪ ,‬ד'כיון שכבר ראה‬
‫המקום ואין דבר זה חדש אצלו‪ ,‬אינו צריך לברך עד‬
‫שיעבור שלושים יום‪ ,‬ואז הוי כראיה חדשה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד בטעם הדבר מפני מה מברכים ברכות אלו‬
‫אלא משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬עי' ערוך השולחן‬
‫)ריח‪,‬ה( שכ' בזה"ל‪ ,‬ברכות אלו כהרבה מברכות‬
‫הראיה‪ ,‬שחיובן משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬והיינו‬
‫לבד שני ימים של הראיות‪] ,‬וראה עוד לקמן בסמוך‬
‫)סעיף ח'( כיצד יש למנות חשבון שלושים יום[‪ ,‬ואם‬
‫ראם עוד פעם בתוך זמן זה אינו צריך לברך‪ ,‬דכל‬
‫שלושים הוי כדבר חדש‪ ,‬ולכן נקרא 'חודש'‪ ,‬שהוא‬
‫לשון 'חדש'‪ ,‬שהלבנה מתחדשת בו‪ ,‬וישראל נמשלו‬
‫ללבנה‪ ,‬ואם כי אינו בצמצום שלושים‪ ,‬מכ"מ זהו דרך‬
‫המיצוע‪ ,‬דאין מחשבים שעות לחודש‪ ,‬ולכן גם בפדיון‬
‫הבן ובאבילות ובנפל‪ ,‬החשבון הוא על שלושים‪ ,‬וכן‬
‫בברכות הראיה‪ ,‬דאחר שלושים חובה לברך כמו‬
‫בפעם הראשון‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן באמת צריך ביאור‪ ,‬מפני מה לא נזכר די"ז‬
‫במשנה אלא לענין הרואה את הים הגדול‪ ,‬ומפני מה‬
‫לא נשנה די"ז בסתמא‪ ,‬שכל ברכות אלו שתקנו‬
‫חכמים בראיית אותם הדברים והמקומות‪ ,‬אין מברכים‬
‫אותם אלא משלושים יום לשלושים יום; ובדברי‬
‫האחרונים מצינו כמה דרכים בביאור הענין‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫יש שכתבו ליישב‪ ,‬דלענין ראיית הים הגדול הו"א‬
‫טפי שיש לחזור ולברך בכל ראיה וראיה מחמת‬
‫חשיבותו‪ ,‬שהרי מטעם זה קבעו לו חכמים ברכה‬
‫בפנ"ע‪] ,‬ואין ברכתו 'עושה מעשה בראשית' כראיית‬
‫שאר הימים[‪ ,‬ומשו"ה נשנה די"ז שאינו חוזר ומברך‬
‫בתוך שלושים יום‪ ,‬לענין ברכת הים הגדול‪ ,‬וה"ה גבי‬
‫שאר ברכות הראיה; וכן כתב ליישב בס' בן ידיד )על‬
‫הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות הט"ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ורבי יהודה נמי לא‬
‫הוצרך לבאר כן במתני'‪ ,‬אלא דלא נימא כיון דהים‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫אחת לשלושים יום‬
‫]ומה שיש שהביאו מקור נוסף לדעה זו‪ ,‬ממש"כ‬
‫בשו"ת שבות יעקב )ח"ב סימן לח( ובס' עיקרי הד"ט‬
‫)או"ח סימן י' אות כח( לענין ברכת שהחיינו על פרי חדש‪,‬‬
‫דאף הסומא מברך ברכה זו אע"פ שאינו רואה הפרי‬
‫החדש‪ ,‬נראה שאין להוכיח מדבריהם כלל לנידו"ד‪,‬‬
‫דיעו"ש בשבות יעקב שלא התיר לסומא לברך ברכה‬
‫זו אלא בשעת אכילת הפרי‪ ,‬ולזה כתב‪ ,‬דאע"פ שהיה‬
‫מקום לומר שאין לסומא לברך ברכת שהחיינו אפילו‬
‫באכילת הפרי החדש‪ ,‬והיי"ט לפי שעיקר ברכה זו‬
‫תקנוה חכמים על ראיית הפרי‪ ,‬אלא שעכ"פ רשאי‬
‫לברך ברכה זו אף בשעת אכילה ראשונה‪] ,‬וכמשנ"ת‬
‫בארוכה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פ"ו סעיף‬
‫כב‪ ,‬ושם בהערות([‪ ,‬וכיון שהסומא אינו בכלל ראיה‪ ,‬הרי‬
‫שאינו רשאי לברך אפילו בשעת אכילה‪ ,‬לזה כתב‬
‫השבו"י שאין לומר כן‪ ,‬וכיון שפרי זה ישנו בראיה‬
‫אצל אחרים‪ ,‬הרי שאף הסומא רשאי לברך עכ"פ‬
‫בשעת אכילה‪ ,‬ואינה ראיה לנידו"ד דה"נ יש לו‬
‫לסומא לברך ברכות אלו על הרגשת לבו שעומד‬
‫בסמוך לדברים ומקומות אלו‪ ,‬ושפיר יש לחלק‬
‫דאכילה עדיפא טפי מהרגשה בעלמא‪ ,‬וק"ל[‪.‬‬
‫‪ .ÂË‬א‪ .‬מתני' )ברכות נד‪ ,(.‬רבי יהודה אומר‪ ,‬הרואה‬
‫את הים הגדול אומר 'ברוך שעשה את הים הגדול'‪,‬‬
‫בזמן שרואה אותו לפרקים‪ ,‬ע"כ; וכ"ה להדי' בשו"ע‬
‫)רכד‪,‬יג( אף לענין שאר ברכות הראיה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כל ברכות‬
‫הראיה‪ ,‬אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫אינו חוזר ומברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד שנה דבריו במקו"א‬
‫)ריח‪,‬ג( בזה"ל‪ ,‬כל אלו הדברים אינם אלא כשרואה‬
‫אותה משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬ואז הם חובה כמו‬
‫בפעם ראשונה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וטעם די"ז שאין לברך אלא משלושים יום‬
‫לשלושים יום‪ ,‬לפי שעיקר תקנת ברכות אלו הרי הוא‬
‫מחמת התפעלות נפש האדם מראיית אותם הדברים‪,‬‬
‫וכל שעדיין לא עבר זמן רב מראייתו הקודמת‪ ,‬הרי‬
‫שאין נפשו מתפעלת כ"כ ממה שחוזר ורואהו‪,‬‬
‫ומשו"ה אינו חוזר ומברך אלא היכא שעברו שלושים‬
‫יום שלא ראה בהם דבר זה או מקום זה‪ ,‬ושוב‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫לח‬

‫וכן לענין אמירת הפסוקים שתקנו חכמים לאומרם‪ ,‬אין חיוב לאומרם אלא אם עברו‬

‫)פיעטרקוב תרנ"א‪,‬‬ ‫עוד כתב ליישב בס' ברכת ראש‬
‫ברכות נד‪ .‬ד"ה בזמן(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬או יש לומר‪ ,‬דרבי יהודה‬
‫מסיק זה כדי שלא נטעה‪ ,‬דהך ברכה שהקווה כל‬
‫המים לים הגדול‪ ,‬אינו ניכר כ"כ לקבוע ברכה בשם‬
‫ומלכות‪ ,‬רק ענין הודאה לה'‪ ,‬וע"ז לא שייך קביעת‬
‫זמן‪ ,‬לזה קמ"ל רבי יהודה דבעי ברכה בשם ומלכות‪,‬‬
‫ולזה זמנו רק לפרקים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬ודבר חידוש מצאנו בדי"ז בשו"ת מהר"ם בן‬
‫חביב )הנדמ"ח ע"י מכון חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סימן לד(‪ ,‬דיש‬
‫מקום לומר‪ ,‬שלא אמרו חכמים שאינו חוזר ומברך‬
‫אלא אחר שלושים יום‪ ,‬אלא היכא שדעתו היתה‬
‫לחזור ולראותו ולא הסיח דעתו לגמרי מראיית דב"ז‪,‬‬
‫הגדול לפי גודלה הוקבע לה ברכה אחרת לעצמה‪,‬‬
‫וא"כ בכל ראיה ]‪-‬שרואה את הים הגדול[ יברך‪ ,‬מה‬
‫שאין עושה כן בכל הראיות‪ ,‬אלא דווקא לפרקים‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫וע"ע מרומי שדה להנצי"ב )ברכות נד‪ .‬ד"ה הרואה את‬
‫הים( שכ' נמי ליישב עד"ז‪ ,‬דמטעם אחר הו"א שעל‬
‫ראיית הים הגדול יש לחזור ולברך בכל ראיה וראיה‬
‫אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והנה כל ברכות‬
‫הראיה הוא כך ]‪-‬שאינו מברך אלא משלושים יום‬
‫לשלושים יום[‪ ,‬ולמה פירשה המשנה כאן‪ ,‬אלא משום‬
‫דסלקא דעתך דים אוקיינוס יש בו מיני ימים הרבה‪,‬‬
‫כמבואר במדרש בראשית )ילקוט שמעוני בראשית סימן ח'‪,‬‬

‫ואעפ"כ אם עברו שלושים יום מראייתו הראשונה יש‬ ‫וכ"ה בגמ' שבת קט‪ (.‬על הפסוק )בראשית א‪,‬י( ולמקוה‬
‫לו לחזור ולברך‪ ,‬אבל אם לא היתה דעתו לחזור‬ ‫המים קרא ימים‪ ,‬וס"ד דעל כל ראיה בפני עצמה חייב‬
‫ולראותו והרי שהסיח דעתו ממנו לגמרי‪ ,‬י"ל שיש לו‬ ‫לברך‪ ,‬כיון שנשתנה טבע המים‪ ,‬משו"ה תנן דדווקא‬
‫בזמן שרואהו לפרקים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫לחזור ולברך אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬אך הלכה‬
‫ויש שכתבו ליישב‪ ,‬דאע"פ שלענין כל ברכות‬
‫למעשה לא סמך מהר"ם בן חביב על חידוש זה‪,‬‬
‫הראיה‪ ,‬אם חזר וראה דבר אחר מאותו המין בתוך‬
‫וכדלהלן‪.‬‬
‫שלושים יום‪ ,‬אינו חוזר ומברך‪ ,‬מכ"מ לענין ראיית‬
‫וז"ל מהר"ם בן חביב‪ ,‬ואי לאו דמסתפינא הוה‬
‫הים הגדול‪ ,‬אין הדבר תלוי בראיית שאר הימים‪ ,‬שהרי‬
‫אמינא דאה"נ‪ ,‬דאי אסח דעתיה ואין דעתו לחזור‪,‬‬
‫קבעו לו חכמים ברכה בפנ"ע‪ ,‬ומשו"ה אף אם רואה‬
‫צריך לברך בתוך שלושים‪ ,‬אבל אחר שלושים אפילו‬
‫את הים הגדול בתוך שלושים יום לראיית שאר הימים‪,‬‬
‫דעתו לחזור צריך לברך‪ ,‬כדמשמע בירושלמי דקאמר‬
‫מכ"מ כל שעברו שלושים יום שלא ראה בהם את הים‬
‫אהא דתנן בזמן שרואהו לפרקים‪ ,‬וכמה הוא פרק‪,‬‬ ‫הגדול‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‪ ,‬ומטעם זה נשנה דין‬
‫אחד לשלושים יום‪ ,‬שמעון קמטריא שאל לרבי חייא‬ ‫'שלושים יום' לענין הים הגדול דייקא; וכן כתב‬
‫בר בא‪ ,‬כגון דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה‬ ‫ליישב בס' בן ידיד )שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אי נמי יש לומר‪ ,‬דרבי‬
‫מהו שנקרע‪ ,‬אמר ליה אם בתוך שלושים אין אתה‬ ‫יהודה בא להשמיענו‪ ,‬דאע"ג דבכל אלו בראה אחד‬
‫צריך לקרוע לאחר שלושים יום אתה צריך לקרוע‪,‬‬ ‫מהם ובירך‪ ,‬ובתוך שלושים ראה אחרת ]‪-‬מאותו‬
‫וכתבו הרא"ש בפרק ואלו מגלחין )מועד קטן פרק ג' סימן‬ ‫המין[‪ ,‬אינו מברך על אותו שראה ובירך בעוברו‬
‫סד(‪ ,‬וגם הרמב"ם )פ"ה מהל' תעניות הי"ח( כתבו‪ ,‬א"כ‬ ‫שלושים יום‪ ,‬כיון שבתוך שלושים ראה אחרת‪ ,‬אבל‬
‫משמע מדברי הירושלמי‪ ,‬דגבול זה של שלושים יום‬ ‫בים הגדול בזמן שרואהו לפרקים‪ ,‬אף שבתוך הזמן‬
‫דצריך לברך‪ ,‬היינו אפילו הוא אמר שדעתו לחזור‪,‬‬ ‫ראה אחד מן הימים‪ ,‬חוזר ומברך כל שעברו שלושים‬
‫אבל בתוך שלושים לא יברך כיון דדעתו לחזור‪ ,‬אבל‬ ‫יום לראיית הים הגדול‪] ,‬והיי"ט לפי שמברך עליו‬
‫אם אין דעתו לחזור וחזר‪ ,‬אפילו בתוך שלושים יום‬ ‫ברכה אחרת מברכת שאר הימים[‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן ראה‬
‫צריך לברך‪ ,‬אלא דלא מלאני לבי לומר כן‪ ,‬כיון שלא‬ ‫לקמן )סעיף י'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬שלדעת רוב הפוסקים‪ ,‬אף‬
‫ראיתי בשום פוסק שחילק בכהא"ג בכל ההלכות‬ ‫בשאר ברכות הראיה‪ ,‬כל שחוזר ורואה בתוך שלושים‬
‫דברכות הראיה‪ ,‬אלא סתמו וכתבו דלא יברך בתוך‬ ‫יום דבר אחר מאותו המין‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך‬
‫שלושים יום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬יעו"ש פרטי דעות הפוסקים בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫לט‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫שלושים יום מראייתו הקודמת טז‪.‬‬

‫ז‪ .‬ואף אם לא בירך יז בראייתו הראשונה‪ ,‬מכ"מ אין לו לברך בראיה שניה‪ ,‬עד שיעברו‬
‫שלושים יום שלא יראה בהם דבר זה יח‪.‬‬

‫בקטנותינו‪ ,‬ומשם ואילך כיון דדשנו דשנו‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫‪ .ÊË‬כן נראה בפשטות‪ ,‬שאין חילוק בזה בין‬
‫]וכדברי הלבוש כ"ה אף במגן אברהם )רכד‪,‬ג( ובמגן‬ ‫הברכות שתקנו חכמים בראיית כמה דברים‪ ,‬ובין‬
‫גבורים )סי' רכד אלף המגן סק"ג( ועו"פ[‪.‬‬ ‫הפסוקים שתקנו חכמים לאומרם בראיית כמה‬
‫אכן‪ ,‬ראה בס' בר אלמוגים )להגר"א גנחובסקי‪ ,‬ברכות‬ ‫דברים; אכן‪ ,‬ראה מש"כ הגר"ש דבליצקי )קובץ 'מוריה'‬
‫סימן קסו ד"ה ואם נימא( שכתב להסתפק בזה לענין גר‬ ‫חשון תשס"ט גליון שמא‪ ,‬עמוד מט( בהנהגות הג"ר דוד‬
‫שנתגייר‪ ,‬האם כשרואה דבר שתקנו חכמים לברך‬ ‫בהר"ן‪] ,‬והובא גם בס' ארח דוד )עמ' מו([‪ ,‬בזה"ל‪,‬‬
‫עליו בראייתו‪ ,‬יש לו לברך אע"פ שעדיין לא עברו‬ ‫כשבני חבורה שלו הולכים כל יום משערי חסד לעיר‬
‫שלושים יום משעה שראה דב"ז בהיותו גוי‪ ,‬או שמא‬ ‫העתיקה לישיבה שם‪ ,‬הולכים דרך רחוב ממילא ששם‬
‫כיון שנתגייר שוב יש להחשיבה כראיה חדשה‪,‬‬ ‫בית קברות לפגי ישמעאלים‪ ,‬אומר כל יום פסוק‬
‫יעו"ש‪] ,‬ובביאור צד זה יש לבאר‪ ,‬דהן אמנם תקנו‬ ‫'בושה אמכם'‪ ,‬ולאו דווקא כל שלושים יום‪ ,‬ומשמע‬
‫חכמים שלא לברך ברכות אלו אלא משלושים יום‬ ‫דסבר‪ ,‬דכיון דאי"ז בגדר 'ברכה'‪ ,‬אין הפסד שיאמרו‬
‫לשלושים יום‪ ,‬והיינו משום שבפחות משלושים יום‬ ‫כל יום‪ ,‬ואולי סבר שמעיקר דינא הוא כך כיון שאי"ז‬
‫אין אדם מתפעל כ"כ מראיית דברים אלו‪ ,‬מכ"מ כיון‬ ‫ברכה‪ ,‬ואף שגם בקריעה על ירושלים ומקדש שאין‬
‫שראייתו הראשונה בהיותו גוי‪ ,‬אין בה כדי לחייבו‬ ‫שם ברכה‪ ,‬שאינו קורע בתוך שלושים יום‪ ,‬שם עכ"פ‬
‫לברך ברכה זו‪ ,‬הרי שאין לנו להחשיבה כ'ראיה'‬ ‫איכא לתא דבל תשחית‪ ,‬משא"כ באמירה בעלמא‪,‬‬
‫לענין זה‪ ,‬ועתה כשרואה דב"ז אחר שבא לחסות תחת‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫כנפי השכינה ונתגייר‪ ,‬הרי זו כ'ראיה ראשונה' אצלו‪,‬‬
‫‪ .ÊÈ‬ואין חילוק בדי"ז מאיזה טעם לא בירך‬
‫ואע"פ שלמעשה אינו מתפעל מראיה זו‪ ,‬מכ"מ ראה‬
‫בראייתו הראשונה‪ ,‬ובין היכא שהיה מחויב לברך‬
‫לקמן )סעיף טז( שאין הדבר תלוי בהתפעלות האדם‬
‫בראיה זו ושכח לברך‪ ,‬ובין היכא שראיה זו היתה‬
‫למעשה בראיית דברים אלו‪ ,‬ולא פלוג רבנן בתקנה זו‬
‫בתוך שלושים יום לראיה שקדמה לה‪ ,‬ולא היה‬
‫שיש לברך בראיית דברים אלו משלושים יום‬
‫מחויב כלל לברך בראיה זו‪ ,‬בכל גווני אינו חוזר‬
‫לשלושים יום[‪ .‬אכן מדברי הלבוש הנ"ל גבי קטן‬
‫ומברך עד שיעברו שלושים יום שלא יראה בהם‬
‫שהגדיל‪ ,‬נראה שיש להוכיח אף לענין גר שנתגייר‪,‬‬
‫דב"ז‪.‬‬
‫דאע"פ שראייתו הראשונה היתה קודם שנעשה בר‬
‫ולענין קטן העומד להגדיל שראה דבר המחייב‬
‫חיובא‪ ,‬מכ"מ כל היכא שעדיין לא עברו שלושים יום‬
‫ברכה‪ ,‬ובתוך שלושים יום חזר וראה דב"ז לאחר‬
‫מראייתו הקודמת‪ ,‬אין לו לברך בראיה זו‪ ,‬ואע"פ‬
‫שהגדיל‪ ,‬נראה בפשטות שאין לו לברך עליו‪ ,‬שהרי‬
‫שלמעשה רואה עתה דב"ז פעם ראשונה בתורת בר‬
‫טעם די"ז שאם ראה הדבר בתוך שלושים יום אינו‬
‫חיובא‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫מברך עליו‪ ,‬היינו משום שאינו מתפעל כ"כ מראיית‬
‫‪ .ÁÈ‬הנה לענין ברכת שהחיינו בראיית פרי חדש‪,‬‬ ‫דב"ז מחמת שראהו לפני זמן מועט‪ ,‬וא"כ הוא הדין‬
‫נחלקו הראשונים בדי"ז‪ ,‬אשר מדברי הרמב"ם )פ"י‬ ‫והוא הטעם כשראה דב"ז אפילו בשעה שעדיין לא‬
‫מהל' ברכות ה"ב( נראה שאין לברך אלא בראיה ראשונה‪,‬‬ ‫נעשה בר חיובא; וכן מבואר להדי' בדברי הלבוש‬
‫וכן כתב רבינו מנוח )על הרמב"ם שם(‪] ,‬ואפשר שכוונתו‬ ‫)רכד‪,‬א( לענין ברכת ראיית עבודה זרה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והאידנא‬
‫ג"כ לבאר כן בדעת הרמב"ם‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬וכ"כ בספר‬ ‫אנו אין מברכים ברכה זו ]‪-‬בראיית עבודה זרה[‬
‫הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות ג'( ועו"ר‪ ,‬וכן בבית יוסף‬ ‫מעולם‪ ,‬מפני שאנו מגודלים ביניהם ורואים אותה‬
‫)רכה‪,‬ג ד"ה הרואה פרי חדש( הביא דברי רבינו מנוח‪] ,‬ועי'‬ ‫תמיד‪ ,‬ואין לנו זמן לברכה זו‪ ,‬דראיה ראשונה ראינו‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫שהחיינו בראיית פרי חדש‪] ,‬אך לא הזכיר שכבר‬
‫נתבאר כן מדברי הגר"א[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואפשר עוד‪ ,‬דאפילו‬
‫אם ראה את האדם או את המקום בעוד איזה ימים‪,‬‬
‫כל שלא עבר שלושים יום מראיה ראשונה אינו מברך‪,‬‬
‫אף שלא בירך בפעם ראשון‪ ,‬דהרי לענין פרי חדש יש‬
‫כמה פוסקים שסוברים‪ ,‬דמכיון שלא בירך בפעם‬
‫ראשון כשראהו‪ ,‬שוב אינו מברך‪ ,‬ואף דאנן לא נהיגין‬
‫הכי‪ ,‬היינו משום דאנן קיי"ל דתלוי הדבר באכילה‬
‫כו'‪ ,‬אבל בזה דודאי הברכה נתקנה על הראיה לחוד‬
‫שראה מקום הנס‪ ,‬וכיון שכבר ראה המקום ואי"ז דבר‬
‫חדש אצלו‪ ,‬אינו צריך לברך עד שיעברו שלושים יום‪,‬‬
‫ואז הוי כראיה חדשה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת מנחת שלמה )ח"א סימן עג ד"ה אך‬
‫נתעוררתי( שכתב לצדד‪ ,‬דכל היכא שלא בירך בראיה‬
‫ראשונה‪ ,‬שפיר יש לו לברך בראיה שניה אע"פ שהיא‬
‫תוך שלושים יום לראייתו הקודמת‪ ,‬ועפ"ז כתב לדון‬
‫אף לענין חיוב קריעה בראיית מקום המקדש‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫אך נתעוררתי לחשוב‪ ,‬דאולי כמו ברואה ים הגדול או‬
‫מלך או אילני דמלבלבי בניסן‪ ,‬הרי מסתבר שאם עבר‬
‫ולא בירך בפעם ראשונה דמברך שפיר בפעם השניה‪,‬‬
‫אע"ג שעדיין הוא תוך שלושים לראיה ראשונה‪ ,‬וה"נ‬
‫גם כאן אפשר דבכל פעם שרואים את המקדש‬
‫בחורבנו ראוי להצטער ולקרוע‪ ,‬אלא שא"כ נמצא כל‬
‫הבגד קרעים‪ ,‬ולפיכך לאחר שכבר קרע שוב אינו‬
‫חוזר וקורע‪ ,‬אבל אם לא קרע בפעם הראשון‪ ,‬אפשר‬
‫דבראיה שניה שפיר צריך לקרוע אפילו בתוך‬
‫שלושים‪ ,‬אך יותר נראה כו'‪ ,‬כך גם כאן שיערו‬
‫חכמים‪ ,‬שרק ראיה ראשונה הוא דחשיב שעת חימום‪,‬‬
‫ולא מה שחוזר ורואה אח"כ תוך שלושים יום‪ ,‬עכ"ל;‬
‫והנה אף שבסו"ד צידד לענין חיוב קריעה בראיית‬
‫מקום המקדש‪ ,‬שכל שראה מקום המקדש תוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬אינו צריך לקרוע בראיה זו אע"פ שלא‬
‫קרע בראייתו הקודמת‪ ,‬מכ"מ נראה שלא חזר בו‬
‫ממש"כ בתחילת דבריו לענין ברכות הראיה‪ ,‬שאם לא‬
‫בירך בראייתו הראשונה‪ ,‬שפיר יש לו לברך בראיה‬
‫שניה אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬ודלא כמשנ"ת ע"פ‬
‫דברי הגר"א‪ ,‬ודלא כמש"כ להדי' בביאור הלכה‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫]אכן הסכמת גדולי ההוראה רובם ככולם כדברי‬
‫הביאה"ל הנ"ל‪ ,‬שאם חוזר ורואה דב"ז בתוך‬
‫שלושים יום אין לו לברך עליו‪ ,‬ואפי' היכא שלא בירך‬
‫מ‬
‫שיירי כנה"ג )סי' רכה הגב"י אות א'( שכוונת הב"י לפסוק‬
‫כדעה זו להלכה[‪ ,‬וכן כתב בתשו' הרדב"ז )ח"א סימן‬
‫שיט(‪ ,‬וכן נראה הסכמת המגן אברהם )רכה‪,‬ט( ועו"פ‪,‬‬
‫שאינו מברך ברכת שהחיינו על ראיית פרי חדש אלא‬
‫בראיה ראשונה; אך בתשו' מהרי"ל )סימן קמג( כתב‪,‬‬
‫שאף אם לא בירך שהחיינו בראיית הפרי החדש בפעם‬
‫ראשונה‪ ,‬שפיר יכול לברך אף בראיה שניה‪ ,‬וכ"ה‬
‫בספר האגור )סימן שיח( בשם מהרי"ל‪ ,‬וכן כתב בס'‬
‫לקט יושר )או"ח עמ' ‪ ,(43‬וכן דעת מהרי"ק )פסקי מהר"י‬
‫קולון החדשים‪ ,‬ירושלים תש"ל‪ ,‬סי' רעא עמ' שכא(‪ ,‬וכן פסק‬
‫הרמ"א )רכה‪,‬ג(‪ ,‬וכן הסכמת רוב הפוסקים דשפיר דמי‬
‫לברך ברכת שהחיינו על ראיית פרי חדש אפילו‬
‫בראיה שניה‪ ,‬וכן כתבו הלבוש )רכה‪,‬ג(‪ ,‬פרישה )רכה‪,‬ד(‪,‬‬
‫מקור חיים לחוו"י )סימן רכה(‪ ,‬שו"ת שער אפרים )סו"ס‬
‫לה(‪ ,‬אליה רבה )רכה‪,‬ז(‪ ,‬חיי אדם )כלל סב ס"ח(‪ ,‬קיצור‬
‫שו"ע )סימן נט סי"ד(‪ ,‬אפיקי מגינים )רכה‪,‬ד(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫ולפ"ז היה נראה‪ ,‬דה"ה נמי אף בשאר ברכות‬
‫הראיה‪ ,‬דלדעת רוב הפוסקים הנ"ל דשפיר דמי לברך‬
‫ברכת שהחיינו על פרי חדש אפילו בראיה שניה‪ ,‬ה"נ‬
‫רשאי לברך כל ברכות הראיה אפילו בראיה שניה‪,‬‬
‫וכל היכא שראה הדבר ולא בירך עליו‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך עליו כשיחזור ויראהו אפילו בתוך שלושים יום‬
‫לראייתו הראשונה; אכן‪ ,‬עי' ביאור הגר"א )רכה‪,‬ו(‬
‫שכ'‪ ,‬דלא נקט הרמ"א ]ושא"פ הנ"ל[ דשפיר יכול‬
‫לברך בראיה שניה‪ ,‬אלא למאי דסבירא ליה כדעת‬
‫הראשונים דשפיר דמי לאחר הברכה על פרי חדש עד‬
‫שעת אכילה‪] ,‬ואע"פ שיכול לברך כבר בראיית הפרי[‪,‬‬
‫ולזה כתב הרמ"א דלא גרע ראיה שניה משעת אכילה‪,‬‬
‫וכשם שיכול לברך בשעת אכילה‪ ,‬ה"נ שפיר יכול‬
‫לברך בראיה שניה‪ ,‬אכן לדעת הראשונים דסבירא להו‬
‫שאין מברכים ברכת שהחיינו על פרי חדש אלא בשעת‬
‫הראיה‪ ,‬בודאי אין לברך אלא בראיה ראשונה ולא‬
‫בראיה שניה‪] ,‬ובס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פרק‬
‫ו' סעיף כב‪ ,‬ושם בהערות( הארכנו להביא דעות הראשונים‬
‫בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫וע"פ דברי הגר"א נראה‪ ,‬שלענין ברכות הראיה‬
‫כו"ע מודו דאין לברך אלא בראיה ראשונה‪ ,‬ואם ראה‬
‫הדבר המחייב ברכה ולא בירך עליו‪ ,‬שוב אינו רשאי‬
‫לברך עליו בראיה שניה‪ ,‬עד שיעברו שלושים יום‬
‫שלא יראה בהם דב"ז‪ .‬וכן כתב בביאור הלכה )ריח‪,‬א‬
‫ד"ה במקום(‪ ,‬וביאר ג"כ בדרך זו אמאי לא דמי לברכת‬
‫מא‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫ח‪ .‬נחלקו הפוסקים באופן חישוב שלושים יום לענין זה‪ ,‬יש אומרים שיום ראייתו עולה‬
‫למנין שלושים‪ ,‬ושפיר יכול לחזור ולברך ביום הל"א יט‪ ,‬ויש אומרים שיום ראייתו אינו‬
‫עולה למנין שלושים‪ ,‬ואינו חוזר ומברך אלא ביום הל"ב‪] ,‬ועי' הערה[ כ‪.‬‬

‫ועפ"ז כתב הרמב"ם )פ"ד מהל' תפילה הי"ט( בזה"ל‪,‬‬ ‫בראייתו הראשונה‪ ,‬וכן כתב בס' נמוקי אורח חיים‬
‫תפילות הפרקים‪ ,‬כגון תפילת מוסף ראש חודש‬ ‫)רכד‪,‬ה(‪ ,‬ד'גם אם לא בירך בינתיים כמה פעמים‬
‫ותפילת מועדות‪ ,‬צריך להסדיר תפילתו‪ ,‬ואח"כ עומד‬ ‫כשראהו תוך שלושים‪ ,‬ואין הפסק ביניהם שלושים‬
‫ומתפלל‪ ,‬כדי שלא יכשל בה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אך הטור )סימן ק'(‬ ‫יום רצופים ושלימים‪ ,‬אינו צריך לברך'‪ ,‬וכ"כ בס'‬
‫הביא בשם אביו הרא"ש‪ ,‬שאין צריך להסדיר תפילת‬ ‫אהלך באמיתך )פרק יג ס"ח‪ ,‬ושם הערה טו(‪ ,‬וכן הביא בס'‬
‫ראש חודש‪ ,‬משום שאין בה הפסק שלושים יום בין‬ ‫שער העין )פ"א הערה לא( בשם הגרי"י פישר והגרי"ש‬
‫ר"ח לר"ח‪ ,‬והרי שנחלקו הרמב"ם והרא"ש האם ר"ח‬ ‫אלישיב ובשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א‪ ,‬וכן הביא‬
‫עצמו עולה בכלל חשבון שלושים יום או לא‪ ,‬וה"נ‬ ‫בס' וזאת הברכה )עמ' ‪ (156‬בשם הגר"ש וואזנר‪ ,‬ועוד[‪.‬‬
‫בנידו"ד יהא הדבר תלוי בדעת הרמב"ם והרא"ש‪,‬‬
‫‪ .ËÈ‬כן כתב באליה רבה )ריח‪,‬ב(‪ ,‬יעו"ש מש"כ‬
‫ולדעת הרמב"ם יש לו לחזור ולברך בראייתו השניה‬
‫להוכיח לזה מדברי כמה ראשונים‪ ,‬וכן כתב בשועה"ר‬
‫אפילו ביום שלושים‪ ,‬ולדעת הרא"ש אין לו לחזור‬
‫)סדר ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יג סי"ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומונים מיום‬
‫ולברך בראייתו השניה אלא ביום ל"א‪] .‬אכן‪ ,‬עי' נהר‬
‫הראיה‪ ,‬כגון אם ראה ביום אחד בשבת‪ ,‬כשחוזר‬
‫שלום )ריח‪,‬ב( מש"כ להעיר על דברי המג"א‪ ,‬דיש לומר‬
‫ורואה בסוף ד' שבועות ביום שלישי‪ ,‬חוזר ומברך‪,‬‬
‫דלעולם אף הרמב"ם ס"ל שאין אותו היום עולה למנין‬
‫עכ"ל; וכן כתב במטה יהודה )רכד‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ודע‪ ,‬דסתם‬
‫חשבון הימים‪ ,‬ולפ"ז הרי שבנידו"ד אף לדעת‬
‫שלושים יום שאמרו בברכות הראיה הם‪ ,‬דיום‬
‫הרמב"ם אינו חוזר ומברך ביום שלושים‪ ,‬ומש"כ‬
‫שלושים כלפני שלושים‪ ,‬ואם ראה יום אחד וחזר‬
‫הרמב"ם שצריך להסדיר תפילת ר"ח‪ ,‬היינו משום‬
‫וראה יום שלושים עצמו‪ ,‬אינו מברך עד שיראה יום‬
‫דס"ל הרמב"ם שחיוב הסדרת התפילה שייך אף‬
‫שלושים ואחד לראייתו הראשונה כו'‪ ,‬וכן נראה עיקר‪,‬‬
‫בתפילות הנאמרות לפרקים קצרים משלושים יום‪ ,‬ואף‬
‫עכ"ל; וע"ע לקמן בסמוך )הערה כ'( מדברי המג"א‬
‫תפילה הנאמרת מעשרים ליום לעשרים יום‪ ,‬צריך‬
‫בזה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫להסדירה קודם לכן‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ובנהר שלום )שם( ובחמד‬
‫משה )ריח‪,‬ב( הוסיפו להעיר עוד ע"ד המג"א מדברי‬ ‫‪ .Î‬הנה עי' מגן אברהם )ריח‪,‬ד( שהאריך לדון בזה‪,‬‬
‫הב"י )סימן ק'(‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬ ‫ובתחילת דבריו כתב להסתפק‪ ,‬האם חוזר ומברך‬
‫ומעתה כתב המג"א‪ ,‬דכיון שהכרעת המחבר )ק‪,‬א(‬ ‫אפילו ביום שלושים‪ ,‬או שמא אינו חוזר ומברך אלא‬
‫שצריך להסדיר אף תפילת ר"ח‪ ,‬יש לומר דאף‬ ‫ביום ל"א‪ ,‬וכתב להוכיח ממש"כ האבודרהם )ברכת‬
‫בנידו"ד חוזר ומברך אפילו ביום שלושים‪ ,‬אך כתב‬ ‫המצוות ומשפטיהם‪ ,‬ד"ה כל מצוה( לענין ברכת שהחיינו על‬
‫המג"א שאינו מוכרח‪ ,‬ושמא לא פסק הרמב"ם כדעת‬ ‫אמירת ההלל בר"ח‪ ,‬דהיי"ט שאין מברכים שהחיינו‬
‫הרמב"ם אלא לחומרא‪ ,‬ומשו"ה הצריך להסדיר‬ ‫על אמירתו‪ ,‬לפי שאין הפסק שלושים יום בין ראש‬
‫אפילו תפילת מוסף של ראש חודש‪ ,‬אבל בנידו"ד יש‬ ‫חודש לר"ח‪ ,‬ומשמע שר"ח עצמו אינו בכלל חשבון‬
‫לומר דספק ברכות להקל‪ ,‬ויש לחוש לדעת הרא"ש‬ ‫שלושים יום לענין זה‪ ,‬וה"נ יום ראייתו וברכתו אינו‬
‫שאין אותו היום עולה למנין שלושים יום‪ ,‬ולפ"ז אינו‬ ‫עולה לו למנין שלושים יום‪ ,‬ואינו חוזר ומברך אלא‬
‫חוזר ומברך אלא ביום ל"א‪.‬‬ ‫ביום ל"א‪.‬‬
‫ושוב הוסיף המג"א להסתפק בזה‪ ,‬ד'אפשר דבעינן‬ ‫ולאחמ"כ כתב המג"א לתלות ספק זה במה‬
‫שיהיו שלושים יום חוץ מיום שראה בו ויום שעומד‬ ‫שנחלקו הרמב"ם והרא"ש לענין הסדרת תפילות‬
‫בו‪ ,‬כגון אם ראה ביום ראשון בעינן שיראה ביום‬ ‫המועדים‪ ,‬דהנה בראש השנה )לה‪ (.‬אמרי' שצריך‬
‫רביעי'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אך לא הכריע המג"א בספק זה; וצ"ע‬ ‫להסדיר תפילות של ר"ה ויוהכ"פ ושל 'פרקים'‪,‬‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫מב‬

‫ט‪ .‬אכן‪ ,‬על ברקים ורעמים וכיוצא בהם‪ ,‬שפיר מברך אף בתוך שלושים יום‪ ,‬ועי' הערה כא‪.‬‬

‫בתוך שלושים יום לראייתו וברכתו הקודמת‪,‬‬ ‫על כמה מגדולי הפוסקים ]דלקמן בהמשה"ד[ שכתבו‬
‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫בשם המג"א‪ ,‬דכיון דספק ברכות להקל‪ ,‬לפיכך אין‬
‫א‪ .‬בדברי רבים מרבותינו הרו"א מבו'‪ ,‬דשפיר‬ ‫לברך אלא ביום ל"ב‪ ,‬שהרי לא כתב המג"א להכריע‬
‫חוזר ומברך על ברקים ורעמים אחרים אפילו בתוך‬ ‫בנידו"ז מטעם ד'ספק ברכות להקל'‪ ,‬אלא לענין יום‬
‫שלושים יום‪ ,‬לפי שאינם אותם הברקים והרעמים‬ ‫ל' ויום ל"א‪ ,‬ולזה כתב המג"א שאין לחזור ולברך‬
‫שבירך עליהם בתחילה‪] ,‬וכדין הרואה דבר אחר‬ ‫ביום שלושים משום שספק ברכות להקל‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫מאותו המין‪ ,‬דלדעת רוב הפוסקים שפיר חוזר ומברך‬ ‫שהדבר תלוי בפלוגתת הרמב"ם והרא"ש‪ ,‬אך לענין‬
‫אף בתוך שלושים יום‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיף י'‪ ,‬ושם‬ ‫יום ל"ב לא נתבאר בדברי המג"א הכרעה ברורה בזה‪,‬‬
‫הערה כב(‪ ,‬אלא שעכ"פ אינו חוזר ומברך על כל ברק‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫וברק ועל כל רעם ורעם‪ ,‬לפי שעדיין אינו מסיח דעתו‬ ‫אך בדברי כמה אחרונים מצינו שהכריעו כן‬
‫מהם‪ ,‬ואינו חוזר ומברך אלא היכא שנתפזרו העבים‬ ‫למעשה‪ ,‬שיום ראייתו הראשונה ויום ראייתו השניה‬
‫או ביום אחר‪ ,‬וכדלקמן )פרק ה'‪ ,‬סעיף י' וסעיף יא([‪.‬‬ ‫אינם עולים למנין שלושים יום‪ ,‬ולעולם אינו חוזר‬
‫וכן כתב הראב"ד )בהשגותיו לבעל המאור‪ ,‬ברכות מג‪:‬‬ ‫ומברך אלא ביום ל"ב‪ ,‬וכ"כ בחיי אדם )כלל סה ס"ד(‪,‬‬
‫מדפי הרי"ף(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כי יש עליו קושיא כו'‪ ,‬שהרי ראינו‬ ‫וז"ל‪ ,‬מי שנעשה לו נס באיזה מקום כו'‪ ,‬כשיגיע‬
‫על מקצתם פרקים של שלושים יום‪ ,‬וברעמים‬ ‫לאותו מקום משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬חוץ מיום‬
‫ובזוועות ובחנות של בשם אין שם פרק‪ ,‬אלא בכל‬ ‫שראה וחוץ מיום שעומד בו‪ ,‬מברך כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן‬
‫הפסקה שמפסיק צריך לחזור ולברך‪ ,‬ושמענו בו‬ ‫כתבו במגן גבורים )סי' ריח אלף המגן סק"ד(‪ ,‬חסד‬
‫פירוק‪ ,‬שיש הפרש בין הרואה דבר אחד וחוזר‬ ‫לאלפים )ריח‪,‬א(‪ ,‬משנה ברורה )ריח‪,‬יא( ערוך השולחן‬
‫ורואהו‪ ,‬לחוזר ואינו רואה אותו דבר עצמו כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫)ריח‪,‬ה(‪ ,‬גדולות אלישע )רכד‪,‬לב(‪ ,‬כף החיים )ריח‪,‬יב(‪,‬‬
‫וכן כתב האבודרהם )סוף הל' ברכות השבח וההודאה(‪,‬‬ ‫ועו"פ‪.‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬הרי ברעמים ובזוועות כו' אין שם‬ ‫ובעיקר דברי הפוסקים הנ"ל שאינו חוזר ומברך‬
‫פרק‪ ,‬אלא בכל הפסקה שיפסיק צריך לברך‪ ,‬ויש‬ ‫אלא ביום הל"ב‪ ,‬כתב בס' ברכת אברהם )להגר"א‬
‫לומר‪ ,‬שיש הפרש בין הרואה אותו הדבר עצמו‪ ,‬כגון‬ ‫ארלנגר‪ ,‬ברכות נד‪ .‬אות ה' ואות ז'( לבאר סברת הדברים‪,‬‬
‫הרים וגבעות וימים ורואה את חבירו ומלכי ישראל‪,‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬ובסברא יש לעיין‪ ,‬למה זה לצדד דבעינן הפסקה‬
‫ובין הרואה דבר שאינו הדבר ההוא בעצמו שראה‪,‬‬ ‫של שלושים יום שלימים בלי יום א' ויום ל'‪ ,‬דלכאו'‬
‫כגון רעמים וברקים כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתבו בחי' הרא"ה‬ ‫ממה נפשך‪ ,‬אם זה דין וגדר של 'תקנה'‪ ,‬למה לא נימא‬
‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה על הרוחות(‪ ,‬ובחי' הריטב"א )ברכות נט‪ .‬ד"ה‬
‫מקצת היום ככולו‪ ,‬כמו בנזירות ואבילות‪ ,‬שגם ביום‬
‫על הרעמים(‪ ,‬ורבינו מנוח )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות‬
‫ראשון וגם ביום אחרון אמרינן מקצת היום ככולו כו'‪,‬‬
‫הי"ד(‪ ,‬ועו"ר‪.‬‬
‫ונראה דסבירא להו‪ ,‬דענין 'לפרקים' הנאמר בברכת‬
‫וכן כתב בשו"ת מהר"ם בן חביב )הנדמ"ח ע"י מכון‬
‫הרואים על אותו דבר שיחשב כראיה חדשה ולא‬
‫חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סימן לד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולכאו' איכא למידק‪,‬‬
‫המשך של ראיה‪ ,‬שמצדד לומר שקבעו חז"ל 'הפסקה'‬
‫דמאי שנא מכל ברכות הראיה דקיי"ל דאם ראה אותו‬
‫של שלושים יום‪ ,‬לכן יש לומר דבעינן בין זה לזה‬
‫וחזר וראה אותו בתוך שלושים יום דאינו חוזר ומברך‬
‫שלושים יום‪ ,‬לכן אינו דומה לדברים הנזכרים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫כו'‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דשאני הנך ברכות ראיה‪ ,‬כגון הרואה‬
‫את הים הגדול ורואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל‬ ‫‪ .‡Î‬ובדברי הפוסקים מצינו כמה וכמה דרכים‬
‫וכיוצא‪ ,‬מה שראה אתמול הוא שראה היום ואין שום‬ ‫בביאור החילוק‪ ,‬מאי שנא ברקים ורעמים ]וכיוצא‬
‫דבר חדש‪ ,‬לא כן ברקים ורעמים היכא דנתפזרו‬ ‫בהם[‪ ,‬משאר כל הדברים שתקנו חכמים לברך עליהם‬
‫העבים צריך לברך פעם אחרת‪ ,‬דפנים חדשות נינהו‪,‬‬ ‫בראייתם‪ ,‬דשפיר יש לברך על הברקים והרעמים אף‬
‫מג‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫הראשונים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫והו"ל כרואה מקומות דבחו"ל דנעשו בהם ניסים‬

‫ג‪ .‬עוד מצינו בדברי כמה אחרונים שכתבו לבאר‬
‫כעין זה‪ ,‬דכיון שאין הדבר תלוי אלא בידי שמים‪,‬‬
‫ואינו יכול לראות הברק ולשמוע הרעם כל שעה‬
‫שירצה‪ ,‬לא נתנו בזה חכמים שיעור וקצבה שאין‬
‫לברך אלא לאחר שלושים יום; וכן כתב במאמר‬
‫מרדכי )רכט‪,‬א השמטה בסוף הספר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אשר על כן היה‬
‫נראה לי לומר‪ ,‬דהא דמחלקינן בין ברקים ורעמים‬
‫לשאר דברים‪ ,‬היינו טעמא‪ ,‬משום דשאר דברים כגון‬
‫ימים נהרות והרים וכיוצא בהם‪ ,‬הם דברים העומדים‬
‫במקומם ואינם זזים משם‪ ,‬ובידו של אדם לילך‬
‫ולראותם פעם אחר פעם כמו שירצה‪ ,‬ולכן נתנו לדבר‬
‫קצבה לברך משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬לפי שאין‬
‫לישראל‪ ,‬וימים ונהרות או הרים וגבעות‪ ,‬דאכל חדא‬
‫וחדא צריך לברך‪ ,‬ואין ברכת האחד פוטר ברכת‬
‫חבירו כו'‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬א"כ אפילו לא נתפזרו העבים‬
‫נמי‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דלהכי אהני לן טעמא דירושלמי‪,‬‬
‫דדמיא ליושב בחנותו של בשם כל היום‪ ,‬דכיון דלא‬
‫אסח דעתיה אין צריך לחזור ולברך כו'‪ ,‬וכל זמן שלא‬
‫נתפזרו אנן סהדי דלא אסח דעתיה מברקים ורעמים‪,‬‬
‫ולפ"ז אין צריך לחזור ולברך אלא אם נתפזרו העבים‬
‫משום פנים חדשות באו לכאן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב המגן‬
‫אברהם )ריח‪,‬ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬ברעמים וזוועות כו'‬
‫למה מברך בכל פעם‪ ,‬יש לומר‪ ,‬דהתם אינו רואה‬
‫אותו הדבר בעצמו כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתבו הב"ח )רכז‪,‬ב‬

‫סברא כלל לברך עליהם פעם אחר פעם‪ ,‬משא"כ‬ ‫ד"ה נתפזרו(‪ ,‬עולת תמיד )רכז‪,‬ב(‪ ,‬אליה רבה )רכז‪,‬ה(‪,‬‬
‫ברקים ורעמים שהם בידי שמים‪ ,‬ומברך בכל פעם על‬ ‫מחזיק ברכה להחיד"א )רכט‪,‬א(‪] ,‬וראה לשונו לקמן‬
‫החידוש‪ ,‬כל שהסיח דעת מברכה ראשונה דהיינו‬ ‫)פרק ט' הערה ה'( לענין ברכת הקשת[‪ ,‬מאמר מרדכי‬
‫)רכז‪,‬ד(‪ ,‬משנה ברורה )רכט‪,‬ב(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫שנתפזרו העבים‪ ,‬כן נראה לי‪ ,‬והוא נכון‪ ,‬עכ"ל; וכן‬
‫ב‪ .‬יש שביארו בטעם החילוק‪ ,‬דשאני ברקים‬
‫נראה ביאור דברי הנהר לשום )ריח‪,‬ב( שכתב לבאר‬
‫ורעמים וכיוצא בהם‪ ,‬שבשעת ברכתו הראשונה עדיין‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולענ"ד‪ ,‬כל מידי שאין בידו של אדם לראות‬
‫לא היה ברק ורעם זה בעולם‪ ,‬ומשו"ה שפיר דמי‬
‫כל היכא דבעי‪ ,‬כל פעם הוי מילתא חדתא דמיחייב‬
‫לחזור ולברך עליו אפילו בתוך שלושים יום‪] ,‬ומכ"מ‬
‫לברוכי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫באותו היום אינו חוזר ומברך אא"כ נתפזרו העבים‪,‬‬
‫ד‪ .‬ובשו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן לח( כתב לבאר‬
‫דכל כהא"ג עדיין לא הסיח דעתו מראיית ברקים‬
‫הענין בדרך נוספת‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וטעמא דלא אמרו‬
‫ושמיעת רעמים נוספים[; כן כתב בשו"ת עמודי אור‬
‫משלושים יום לשלושים יום כמו בשאר חידושים‪,‬‬
‫)סימן ד'(‪ ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪' ,‬ועיקר דמיונו לרעם‬
‫דאלו דברים שאין להם שיעור‪ ,‬ולא יודע צרכם בארץ‪,‬‬ ‫וברק יש לדחות‪ ,‬דהתם הברכה על הפעולה‬
‫ולא דרך טבע אלא להבהיל את העולם )עי' ברכות נט‪,(.‬‬ ‫המתחדשת מאת הבורא‪ ,‬משא"כ בברכות הראיה‬
‫כי האלוקים עשה שייראו מלפניו )קהלת ג‪,‬יד(‪ ,‬כל שעה‬ ‫שאין דבר חדש רק לרואה'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה לקמן‬
‫שהם באים יש לברך עליהם‪ ,‬כגון מי שניצול מן הארי‬ ‫בסמוך )הערה כד אות ג'( המשך דבריו בזה[‪ .‬וע"ע משנה‬
‫ובירך וחזר ובא עליו‪ ,‬או הדוב וניצול‪ ,‬שחוזר ומברך‬ ‫ברורה )ריח‪,‬יג( שכתב בזה"ל‪ ,‬ואין להקשות מאי שנא‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ודבריו צריכים ביאור; ובפי' הלכה רווחת‬ ‫]ברכת הנס ושאר ברכות הראיה[ מברכת רעמים‬
‫)על ההלק"ט‪ ,‬שם( כתב בביאור דבריו בזה"ל‪ ,‬ונתן טעם‬ ‫וזוועות וברכת בשמים שמברך בכל פעם ואפילו בו‬
‫ז"ל‪ ,‬דשאני הני דהרואה שיש בחידושם צורך לעולם‪,‬‬ ‫ביום‪ ,‬דשאני התם שמברך ארעמים וזיקים חדשים‬
‫כמו הרואה חכמי ישראל או מלכי ישראל או שישים‬ ‫כו'‪ ,‬משא"כ הכא שלא נתחדש שום דבר מזמן שבירך‪,‬‬
‫ריבוא מישראל כו'‪ ,‬לכך אין חיוב לברך עליהם בכל‬ ‫ע"כ לא חשיב לברוכי אא"כ עבר זמן מרובה‬
‫שעה‪ ,‬שאינם חידוש נפלא כ"כ‪ ,‬כיון שיש בהם צורך‬ ‫כשלושים יום‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובפשטות יש לפרש דבריו כדרך‬
‫לעולם הו"ל כדברים הצריכים לעולם ובלתם אי‬ ‫זו‪ ,‬אלא שציין )שעה"צ שם סק"ה( כמקור לדבריו את‬
‫אפשר להתקיים‪ ,‬משא"כ בזיקין וזוועות שאין הקב"ה‬ ‫דברי המג"א הנ"ל )אות א'(‪ ,‬ומדברי המג"א נתבאר‬
‫מחדשם אלא להודיע את גבורתו‪ ,‬והאלוקים עשה‬ ‫דטעמא דמילתא משום שאינם אותם הברקים‬
‫שייראו מלפניו‪ ,‬הצריכו לברך עליהם בכל עת‬ ‫והרעמים שראה ושמע בתחילה‪ ,‬ואינו ענין למה שלא‬
‫שיתחדשו בעולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫היו ברקים ורעמים אלו בעולם בשעה שבירך על‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫מד‬

‫י‪ .‬ראה דבר אחר מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬לדעת רוב הפוסקים יש לו לחזור ולברך‬
‫עליו כב‪ ,‬אך יש אומרים שאינו חוזר ומברך עליו כג‪ ,‬ויש שכתבו לחלק בזה‪ ,‬שאינו חוזר‬
‫ומברך בראיית דבר אחר מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬אא"כ יש בו שינוי מחבירו‪ ,‬וכגון‬

‫וכן רבים מגדולי הפוסקים העתיקו דברי הרדב"ז‬ ‫‪ .·Î‬א‪ .‬הנה בתשו' הרדב"ז )ח"א סימן רצו( הביא‬
‫וההלק"ט הנ"ל‪ ,‬עי' מגן אברהם )רכד‪,‬יג( שהביא דברי‬ ‫תשובת ראב"י אב"ד‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬ולענין אימתי מברכים‬
‫הרדב"ז לענין ברכת המלכים‪ ,‬ש'דווקא כשראה אותו‬ ‫כו'‪ ,‬אם זה שרואה עתה פעם שניה הוא אותו שראה‬
‫מלך‪ ,‬אבל אם ראה מלך אחר ]‪-‬בתוך שלושים יום[‬ ‫היום פעם אחרת יש לו קצבה‪ ,‬והוא שרואה אותו‬
‫צריך לברך'; וכן הביא בכנסת הגדולה )סי' רכד הגה"ט‬ ‫אחת לשלושים יום שיהא דבר חשוב בעיניו כו'‪ ,‬וכן‬
‫אות ה'( לענין ברכת המלכים בזה"ל‪ ,‬והני מילי כשראה‬ ‫נמי השלטונים והמלכים והכושי והגיחור והלווקן‪ ,‬וכן‬
‫תוך שלושים למלך זה בעצמו‪ ,‬אבל אם הוא מלך אחר‬ ‫הנהרות והימים והמדברות‪ ,‬שאותו המלך בעצמו ראה‬
‫או שלטון אחר או חכם אחר‪ ,‬אפילו רואים מאה‬ ‫או הכושי כבר ראהו פעם אחרת בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫מלכים ומאה שלטונים ומאה חכמים בכל יום‪ ,‬מברך‬ ‫אינו צריך לברך‪ ,‬אבל שלטון או מלך אחר או כושי‬
‫על כולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הביא באליה רבה )רכד‪,‬ו( בשם‬ ‫או נהר אחר שלא ראהו הוא עצמו תוך שלושים יום‪,‬‬
‫הרדב"ז; וכן בעולת תמיד )רכד‪,‬ז( הביא דברי הרדב"ז‬ ‫אפילו ראה ביום אחד מאה מלכים או מאה חכמים או‬
‫בזה"ל‪ ,‬אם רואה כמה מלכים ביום אחד מברך‪ ,‬על כל‬ ‫מאה כושיים מברך על כולם‪ ,‬שהוא כמו ברקים‬
‫אחד בפני עצמו‪ ,‬וה"ה בשאר ברכות שהם בכהא"ג‪,‬‬ ‫ורעמים שהם מפסיקים‪ ,‬שכל ברק וברק ורעם ורעם‬
‫עכ"ל; וכן כתב בברכי יוסף )רכד‪,‬ו(‪] ,‬והביא כן אף‬
‫הוא דבר בפני עצמו‪ ,‬וכן נמי חנותו של בשם והריח‬
‫מדברי זקנו מהר"א אזולאי בהגהותיו על הלבוש‬
‫מוסיף והולך בכל‪] ,‬דקיי"ל נמי שמברך על הריח בכל‬
‫)רכד‪,‬ו([‪ ,‬וז"ל‪ ,‬צ"ע אם בירך על קברי ישראל‪ ,‬והלך‬
‫פעם שנכנס‪ ,‬ואפילו נכנס ויוצא כל היום כולו[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בתוך שלושים לעיר אחרת‪ ,‬וראה קברי ישראל שם‬
‫והרי לן דעת ראב"י אב"ד והרדב"ז‪ ,‬שכל עיקר די"ז‬
‫בעיר אחרת‪ ,‬אם צריך לחזור ולברך‪ ,‬ונראה לי שצריך‬
‫שאינו מברך בתוך שלושים יום לראייתו הקודמת‪,‬‬
‫לחזור ולברך‪ ,‬שכך אמרו אם חוזר ורואה אותו דבר‬
‫אינו אלא היכא שחוזר ורואה אותו הדבר בתוך‬
‫תוך שלושים ]‪-‬אינו חוזר ומברך[‪ ,‬דווקא אותו דבר‪,‬‬
‫שלושים יום‪ ,‬אבל אם רואה דבר אחר מאותו המין‪,‬‬
‫ולא דבר כיוצא בו‪ ,‬תדע‪ ,‬דאם ראה חכמי ישראל‬
‫ובירך‪ ,‬וראה חכמים אחרים ]בתוך שלושים יום[‪ ,‬ודאי‬ ‫שפיר יכול לברך אע"פ שכבר ראה מין זה בתוך‬
‫מברך‪ ,‬עכ"ל; וכן בבאר היטב )רכד‪,‬ט( הביא דברי‬ ‫שלושים יום‪.‬‬
‫הרדב"ז בזה"ל‪ ,‬ודווקא כשראה אותו מלך‪ ,‬אבל אם‬ ‫וכן כתב בשו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן ריב( לענין‬
‫ראה מלך אחר צריך לברך‪ ,‬רדב"ז‪ ,‬וה"ה אם ראה בית‬ ‫ברכת הקברים‪ ,‬שאם ראה קבר אחר בתוך שלושים‬
‫קברות אחר‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב‬ ‫יום לראייתו הקודמת‪ ,‬שפיר יכול לברך עליו‪ ,‬ולא‬
‫בשו"ת תשובה מאהבה )ח"א סימן קסא(‪ ,‬ועל דבר מי‬ ‫אמרו שאין לברך בתוך שלושים יום לראיית דב"ז‪,‬‬
‫שראה קברות ישראל ובירך‪ ,‬ואח"כ רואה קברות‬ ‫אלא על אותו הקבר שראה בתוך שלושים יום‪] ,‬וז"ל‪,‬‬
‫אחרות בתוך שלושים יום‪ ,‬אם חוזר ומברך‪ ,‬הדבר‬ ‫אם ראה קברות‪ ,‬ובתוך שלושים ראה אחרות‪ ,‬מברך‪,‬‬
‫פשוט שחוזר ומברך כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה לקמן בסמוך‬ ‫עכ"ל[‪ .‬וכן כתב בשו"ת מהר"ם בן חביב )הנדמ"ח ע"י‬
‫)הערה כד אות א'( המשך לשונו בזה[; וכן כתב בשלחן‬ ‫מכון חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סימן לד ד"ה ואי לאו(‪ ,‬יעו"ש לשונו‬
‫שלמה )רכד‪,‬ג( בזה"ל‪ ,‬כל ברכות הראיה‪ ,‬אם חזר וראה‬ ‫בתוה"ד‪ ,‬והו"ל כרואה מקומות דבחו"ל דנעשו בהם‬
‫אותו דבר בתוך שלושים יום‪ ,‬אינו צריך לחזור ולברך‪,‬‬ ‫ניסים לישראל‪ ,‬וימים ונהרות או הרים וגבעות‪ ,‬דאכל‬
‫אבל אם ראה מלך אחר מברך‪ ,‬וה"ה קברות אחר‬ ‫חדא וחדא צריך לברך‪ ,‬ואין ברכת האחד פוטר ברכת‬
‫מברך‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בקיצור שו"ע )סימן ס' סי"ב(‪,‬‬ ‫חבירו כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה לעיל בסמוך )הערה כא אות א'(‬
‫וז"ל‪ ,‬כל ברכות הראיה הנזכרות‪ ,‬אם חזר וראה אותם‬ ‫שהעתקנו לשונו בשלימות[‪.‬‬
‫מה‬
‫פעם ראשונה ]‪-‬בתוך שלושים יום[‪ ,‬אבל אומר הוא‬
‫על אחרים‪ ,‬ועל הברקים ועל הרעמים וכיו"ב‬
‫שהשניים אינם הראשונים עצמם‪ ,‬מברך עליהם בכל‬
‫עת חידושם‪ ,‬ודווקא שהפסיקו בפיזור עבים כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן כתב בס' לקט יושר )סוף חלק יו"ד‪ ,‬עמוד ‪(99‬‬
‫בזה"ל‪ ,‬מי שהלך בעיר זה על בית החיים ואמר ברכת‬
‫אשר יצר אתכם בדין‪ ,‬ובתוך שלושים בא לעיר אחרת‪,‬‬
‫צריך לברך פעם שניה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ומש"כ די"ז גבי הרואה‬
‫בית הקברות אחר ב'עיר אחרת'‪ ,‬נראה דלאו דווקא‬
‫הוא‪ ,‬אלא אורחא דמילתא נקט שאין מצויים שני בתי‬
‫קברות באותה העיר‪ ,‬וכ"כ בגדולות אלישע )רכד‪,‬כא(‬
‫על דברי הברכ"י )רכד‪,‬ו( שכתב ג"כ די"ז גבי קברות‬
‫שבעיר אחרת‪ ,‬דאורחא דמילתא נקט ולאו דווקא הוא‪,‬‬
‫אכן עי' שו"ת נבחר מכסף )סימן ב'( שכתב מדנפשי'‬
‫לחלק בזה‪ ,‬דהיכא שחוזר ורואה ביה"ק אחר באותה‬
‫העיר‪ ,‬אין לו לחזור ולברך בתוך שלושים יום לראיית‬
‫הביה"ק הראשון‪ ,‬אבל היכא שרואה בתוך שלושים‬
‫יום ביה"ק אחר בעיר אחרת‪ ,‬שפיר יש לו לחזור‬
‫ולברך‪ ,‬ויעו"ש מש"כ לדון עוד בזה‪ ,‬לענין המתים‬
‫מעיר א' הקבורים בעיר ב'‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וכן נראה מדברי כמה ראשונים שכתבו לענין‬
‫ברכת הקברים‪ ,‬שאם נתחדש קבר בבית הקברות בתוך‬
‫שלושים יום לראייתו הקודמת‪ ,‬שפיר יש לו לחזור‬
‫ולברך אף בתוך שלושים יום‪] ,‬וכן הסכמת הפוסקים‪,‬‬
‫וכדלקמן )פרק יג סעיף ג'‪ ,‬ושם בהערות([‪ ,‬ולפ"ז נראה‬
‫בפשטות דאף בעלמא כל היכא שחוזר ורואה דבר‬
‫אחר מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לחזור ולברך עליו‪ ,‬וק"ל; ]אכן‪ ,‬עי' שו"ת עמודי אור‬
‫)סימן ד'( שכ'‪ ,‬דאע"פ שאם נתחדש קבר באותו ביה"ק‪,‬‬
‫יש לו לחזור ולברך אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬מכ"מ‬
‫אם ראה ביה"ק אחר בתוך שלושים יום אין לו לחזור‬
‫ולברך‪ ,‬ולא ביאר טעם החילוק בזה‪ ,‬אלא שכתב‪,‬‬
‫שאף עיקר די"ז שאם נתחדש קבר נוסף הר"ז חוזר‬
‫ומברך‪' ,‬דבר זה ג"כ צריך הכרע‪ ,‬אך לא מצינו חולק‬
‫על זה'‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ג‪ .‬ובאמת יש להוכיח לדעה זו מדברי רבים‬
‫מרבותינו הראשונים והאחרונים‪ ,‬שביארו טעמא‬
‫דמילתא שעל הברקים והרעמים חוזר ומברך אפילו‬
‫בתוך שלושים יום‪] ,‬ועכ"פ היכא שנתפזרו העבים‪ ,‬או‬
‫ביום אחר‪ ,‬וכדלקמן )פרק ה'‪ ,‬סעיף י' וסעיף יא([‪ ,‬לפי‬
‫שאינם אותם הברקים שראה בתחילה‪ ,‬ואינם אותם‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫הדברים בעצמם אינו חוזר ומברך‪ ,‬אא"כ היתה בין‬
‫ראיה לראיה שלושים יום כו'‪ ,‬אבל אם רואה דבר אחר‬
‫כזה שראה אז‪ ,‬כגון מלך אחר וקברים אחרים וכדו'‪,‬‬
‫חוזר ומברך גם בתוך שלושים יום‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב‬
‫בחסד לאלפים )סימן רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף יג‪-‬יד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה‬
‫בית הקברות ובתוך שלושים יום ראה קברות אחרים‬
‫כו'‪ ,‬העיקר דצריך לחזור ולברך כו'‪ ,‬שכל ברכות‬
‫הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫אינו חוזר ומברך‪ ,‬אבל אם ראה בית הקברות אחר או‬
‫מלך אחר או חכמים אחרים‪ ,‬חוזר ומברך‪ ,‬וכן כל‬
‫כיוצא בזה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב בגדולות אלישע‬
‫)רכד‪,‬כ‪-‬כא(; וכן כתב בערוך השולחן )רכד‪,‬ח( לענין‬
‫ברכת הקברים‪ ,‬ד'אם ראה בית הקברות אחר מברך אף‬
‫בתוך שלושים'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]אכן ראה לקמן בסמוך )הערה כד( בדעת המג"א‪,‬‬
‫דיש לומר שאין כוונתו אלא לענין ברכת המלכים‬
‫וכיו"ב‪ ,‬ומשום שיש חילוק ושינוי בין מלך ומלך‪,‬‬
‫ומשו"ה שפיר חוזר ומברך בראיית מלך אחר בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬ומשא"כ לענין ברכת הקברים וכיו"ב‬
‫שאין חילוק כלל בין שני בתי הקברות‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו; ואף בדברי הכנה"ג והאליה רבה הנ"ל לא‬
‫נזכר כן אלא לענין ברכת המלכים‪ ,‬ולפ"ז הרי שאין‬
‫להוכיח מדבריהם דסבירא להו הכי אף לענין שאר‬
‫ברכות הראיה; אכן בדברי רוב האחרונים הנ"ל ]עולת‬
‫תמיד‪ ,‬ברכ"י‪ ,‬באה"ט‪ ,‬תשובה מאהבה‪ ,‬שלחן שלמה‪,‬‬
‫קיצור שו"ע‪ ,‬חסד לאלפים‪ ,‬גדולות אלישע‪ ,‬ערוה"ש[‬
‫מבואר להדי'‪ ,‬דה"ה נמי לענין ברכת הקברים ושאר‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬דשפיר חוזר ומברך בראיית דבר אחר‬
‫מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬ואע"פ שאין חילוק‬
‫ושינוי בין דבר אחד לחבירו‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובאמת כבר מצינו כן בדברי הראשונים‪] ,‬אלא‬
‫שהפוסקים הנ"ל לא הזכירו דברי הראשונים בזה[‪,‬‬
‫דכל היכא שחוזר ורואה דבר אחר מאותו המין בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליו; וכן‬
‫כתבו בספר המאורות )ברכות נח‪ (:‬ובספר הבתים )הל'‬
‫ברכות‪ ,‬שער יג אות ו'( בשם הראב"ד‪ ,‬וז"ל ]ספר‬
‫המאורות[‪ ,‬וכן אני אומר בהרואה קברי ישראל וקברי‬
‫אומות העולם‪ ,‬אינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה‪,‬‬
‫אבל אומר הוא על אחרים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בס' אהל‬
‫מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן ברואה קברי‬
‫ישראל וקברי אומות העולם‪ ,‬אינו מברך עליהם אלא‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫שפיר יש לו לחזור ולברך בראיה זו; אכן אף לדעת‬
‫הפוסקים דלקמן בסמוך )הערה כד(‪ ,‬שיש לחלק בזה בין‬
‫שני דברים שווים מאותו המין‪ ,‬ובין שני דברים שונים‬
‫מאותו המין‪ ,‬מכ"מ אתי שפיר מעשה הנ"ל שבירכו‬
‫על ראיית חכם אחר בתוך שלושים יום‪ ,‬שהרי אין כל‬
‫חכם וחכם שווה לחבירו‪] ,‬ובאמת כן דעת העמודי אור‬
‫הנ"ל להלכה‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )שם אות ג'([‪.‬‬
‫ה‪ .‬וכן הסכמת גדולי ההוראה למעשה‪ ,‬שאם חוזר‬
‫ורואה דבר אחר מאותו המין בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫שפיר יש לו לחזור ולברך עליו‪] ,‬ואפילו ברואה שני‬
‫דברים מאותו המין שהם שווים לגמרי ואין שינוי‬
‫וחילוק ביניהם‪ ,‬ודלא כדעת הפוסקים דלקמן בסמוך‬
‫)הערה כד( לחלק בזה[; וכן האריך לנקוט בשו"ת בצל‬
‫החכמה )ח"ה סימן פד(‪ ,‬יעו"ש דמיירי לענין ההולכים‬
‫ביום אחד לכמה וכמה קברי צדיקים‪ ,‬האם צריכים‬
‫לחזור ולברך בכל ביה"ק שנמצאים בו‪ ,‬ונקט ד'בודאי‬
‫מעיקר הדין צריכים לברך על הקברים שבכל עיר‬
‫ועיר'‪ ,‬וכדעת הפוסקים הנ"ל שהרואה דבר אחר‬
‫מאותו המין שפיר מברך אף בתוך שלושים יום‪] ,‬אלא‬
‫שכתב‪ ,‬דכיון שרואים כל בתי הקברות באותו היום‪,‬‬
‫יכולים לברך בבוקר ברכה אחת‪ ,‬ויכוונו לפטור בברכה‬
‫זו כל הקברים שיראו ביום זה‪ ,‬וראה לקמן )סעיף טו(‬
‫מה שיבואר עוד בזה‪ ,‬אך אם הולכים כמה ימים‪,‬‬
‫בודאי אין יכולים לפטור בברכה אחת כל הקברים‪,‬‬
‫וצריכים לחזור ולברך עכ"פ פעם אחת בכל יום‪,‬‬
‫יעו"ש )אות ט' ואילך( בארוכה[‪ .‬וכן כתב בשו"ת באר‬
‫משה )ח"ב סימן יג אות ט‪-‬י(‪ ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪,‬‬
‫מסתבר לומר דרק באותו בית הקברות שהיה שם בתוך‬
‫שלושים אינו חוזר ומברך‪ ,‬אבל כשהולך לביה"ק‬
‫אחר‪ ,‬הדין נותן שיברך גם אם היה בתוך שלושים‬
‫בבית הקברות אחר‪ ,‬והלא מי שנעשה לו נס בשני‬
‫מקומות‪ ,‬וביום אחד רואה השני מקומות‪ ,‬מברך על‬
‫כאו"א ברכה בפנ"ע‪] ,‬ונתבאר במקומו )פרק יח סעיף‬
‫ה'([‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הובא בשם הגר"מ פיינשטיין )מסורת משה ח"ד‬
‫עמ' סח(‪] ,‬בזה"ל‪ ,‬עוד שאלתי בענין זה‪ ,‬האם כשראה‬
‫ים אחד‪ ,‬ולאחר זמן ראה את הים השני ]בתוך‬
‫שלושים יום[‪ ,‬יברך פעם נוספת‪ ,‬והשיב רבינו שכן‪,‬‬
‫ונתן דוגמא כגון בים כינרת וים המלח‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אך‬
‫יעו"ש בהמשה"ד‪ ,‬שלבסוף חזר בו הגרמ"פ‪ ,‬והורה‬
‫שאין לברך כלל בראיית ים המלח לפי שאינו מששת‬
‫מו‬
‫הרעמים ששמע בתחילה‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך‬
‫)הערה כא אות א'(‪ ,‬יעו"ש לשונות הראשונים בדי"ז‪,‬‬
‫וע"פ דבריהם נראה‪ ,‬דהוא הדין והוא הטעם אף לענין‬
‫שאר ברכות הראיה‪ ,‬דכל היכא שרואה דבר אחר‬
‫מאותו המין אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לחזור ולברך עליו‪ ,‬ואפילו בשני דברים שווים מאותו‬
‫המין‪ ,‬וכגון ברקים ורעמים שאין בהם שינוי כ"כ בין‬
‫ברק לברק ובין רעם לרעם‪ .‬ובאמת זהו כוונת הרדב"ז‬
‫הנ"ל בתחילה"ד‪ ,‬להוכיח לדבריו הנ"ל שיש לחזור‬
‫ולברך בתוך שלושים יום על ראיית דבר אחר מאותו‬
‫המין‪ ,‬מהא דקיי"ל הכי גבי ברקים ורעמים; וכן כתב‬
‫במאמר מרדכי )רכז‪,‬ד( להוכיח כן מדבריהם‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫כתבו האחרונים ז"ל‪ ,‬הטעם דהכא ]‪-‬גבי ברכת‬
‫הברקים והרעמים[ מברך שני פעמים‪ ,‬ולעיל בשאר כל‬
‫הדברים בעינן שלושים יום‪ ,‬היינו משום דהכא כל‬
‫ברק וברק הוי דבר בפני עצמו‪ ,‬משא"כ התם שהוא‬
‫אותו הדבר בעצמו‪ ,‬ולפ"ז צריך לומר‪ ,‬דבכל הני‬
‫דלעיל‪ ,‬אם רואה דברים אחרים כיוצא בהם‪ ,‬באותם‬
‫דשייך בהו לומר דראה כיוצא בהם‪ ,‬צריך לברך‪,‬‬
‫עכ"ל; וצ"ע בדעת האחרונים שלא הרגישו כ"כ‬
‫בראיה זו‪] ,‬וראה עוד לעיל בסמוך )הערה כא( שיש מן‬
‫הפוסקים שכתבו טעמים נוספים בזה‪ ,‬מא"ט חוזר‬
‫ומברך על הברקים והרעמים אפילו בתוך שלושים‬
‫יום‪ ,‬ולדבריהם אין להוכיח כן מדי"ז‪ ,‬אבל רוב‬
‫רבותינו הרו"א ביארו הטעם הנ"ל‪ ,‬שאינם אותם‬
‫הברקים שראה בתחילה‪ ,‬ואינם אותם הרעמים ששמע‬
‫בתחילה‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫ד‪ .‬ובשו"ת עמודי אור )סימן ד'( כתב להביא ראיה‬
‫לדעה זו‪ ,‬מהא דאיתא בברכות )נח‪ ,(:‬רב פפא ורב‬
‫הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא‪ ,‬פגעו ביה‬
‫ברב חנינא רביה דרב איקא‪ ,‬אמרו לי' בהדי דחזינן‬
‫ברכינן עלך תרתי‪ ,‬ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו‬
‫ושהחיינו‪ ,‬אמר להו אנא נמי כיון דחזיתינכו כו'‬
‫ברכינא עלייכו תלתא‪ ,‬הנך תרתי כו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והנה רב‬
‫פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ראו זה את זה קודם‬
‫שראו שניהם יחד את רב חנינא בריה דרב איקא‪,‬‬
‫ואעפ"כ בירכו ברכת שחלק מחכמתו בראיית רב‬
‫חנינא בריה דרב איקא‪ ,‬והרי דשפיר יש לברך על‬
‫ראיית חכם אע"פ שראה חכם אחר בתוך שלושים‬
‫יום‪ ,‬וה"ה נמי בשאר ברכות הראיה‪ ,‬דאפי' היכא‬
‫שראה דבר אחר מאותו המין בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫מז‬
‫בראיית חכמים ומלכים וכיו"ב‪ ,‬ועי' הערה כד‪.‬‬
‫ואפשר שאף הם לא נקטו כן אלא לענין ברכת‬
‫הקברים וכיו"ב‪ ,‬שאין שינוי וחילוק כלל בין שני בתי‬
‫הקברות‪ ,‬ומשא"כ לענין ברכת החכמים והמלכים‬
‫וכיו"ב‪ ,‬אפשר דמודו דשפיר חוזר ומברך אף בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬על ראיית חכם אחר או מלך אחר‬
‫וכיו"ב‪ ,‬וכדעת הפוסקים דלקמן בסמוך )הערה כד(‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫אך עכ"פ מצינו למי שכתב להדי' אף לענין שני‬
‫דברים השונים מאותו המין‪ ,‬שאין לו לחזור ולברך‬
‫עליהם בתוך שלושים יום‪] ,‬ואינו חוזר ומברך עד‬
‫שיעברו שלושים יום שלא יראה בהם ממין זה כלל[‪,‬‬
‫והוא באשל אברהם בוטשאטש )מהדו"ת‪ ,‬סימן רכה(‬
‫לענין ברכת המשונים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כשראה ננס אחד‪ ,‬תוך‬
‫שלושים יום אינו מברך על אחר‪ ,‬גם שהוא יותר‬
‫‪ .‚Î‬כן כתב במגן גבורים )סי' רכד אלף המגן סקי"ז(‪,‬‬
‫מופלג בננסות‪ ,‬כיון ששניהם בגדר ננסות‪ ,‬כן הוא‬
‫ד'הוא הדין אם רואה בית הקברות אחר ]בתוך‬
‫מסברא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שלושים יום[‪ ,‬אין צריך לברך'; וכ"כ בשו"ת יד אליהו‬
‫‪ .„Î‬א‪ .‬הנה לעיל בסמוך )הערה כב אות א'( הבאנו‬
‫מדברי המגן אברהם )רכד‪,‬יג( לענין ברכת המלכים‪,‬‬
‫דהיכא שחזר וראה מלך אחר בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫שפיר יש לו לחזור ולברך עליו‪ ,‬וכדברי הרדב"ז הנ"ל‬
‫בסמוך )הערה כב אות א'(; אכן במקו"א מבו' מדברי‬
‫המג"א )רכד‪,‬ג( שאינו חוזר ומברך בראיית דבר אחר‬
‫מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬דהנה לענין ברכת‬
‫הרואה עבודה זרה כתב הרמ"א )רכד‪,‬א(‪ ,‬ד'האידנא אין‬
‫מברכים זאת הברכה‪ ,‬שהרי אנו מגודלים ביניהם‬
‫ורואים אותה תמיד'‪ ,‬והאחרונים נתקשו טובא בדברי‬
‫הרמ"א‪ ,‬שהרי כבר כתב המחבר )שם( ש'אם רואה‬
‫אותה בתוך שלושים יום אינו חוזר ומברך'‪ ,‬ומה‬
‫הוצרך הרמ"א להשמיענו בדי"ז‪ ,‬וכתב המג"א בביאור‬
‫דברי הרמ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה לי דבא לאשמועינן‪ ,‬אפילו‬
‫הולך לעיר אחרת וראה עבודת אלילים‪ ,‬מכ"מ כיון‬
‫דראה כיוצא בזה בעירו תוך שלושים אינו מברך כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והרי לן מדברי המג"א‪ ,‬דכל היכא שחוזר ורואה‬
‫דבר מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬אין לו לחזור‬
‫ולברך עליו; ועוד מצינו בדברי המג"א גבי ברכת‬
‫המשונים )רכה‪,‬יט(‪ ,‬דמשמע נמי שאם ראה דבר אחר‬
‫מאותו המין בתוך שלושים יום אינו מברך עליו‪,‬‬
‫יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬פי' שלא ראה אחר כיוצא בו תוך‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫ימי בראשית‪ ,‬וכמשנ"ת במקומו )פרק ב' הערה ו'([‪ ,‬וכן‬
‫הובא בשם הגרש"ז אוירבך )הליכות שלמה הל' תפילה‬
‫וברכות‪ ,‬פרק כג סכ"ז(‪] ,‬בזה"ל‪ ,‬ראה ים ובירך עליו‪,‬‬
‫ובתוך שלושים יום ראה ים אחר‪ ,‬כגון שראה את הים‬
‫התיכון ואחריו את ים כינרת‪ ,‬מברך שנית‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן‬
‫כתב בשו"ת ציץ אליעזר )חלק יב סימן כב(‪] ,‬וראה עוד‬
‫מש"כ בזה במקו"א )ח"ז סימן מט פרק ט' אות ז'([‪ ,‬וכן‬
‫הובא בשם הגר"נ קרליץ )חוט שני הל' ברכות הודאה‪ ,‬סוף‬
‫עמ' קפה(‪] ,‬בזה"ל‪ ,‬מי שראה את ים כינרת‪ ,‬ואח"כ ראה‬
‫את הים הגדול‪ ,‬בזה אחר זה תוך שלושים יום‪,‬‬
‫מסתברא דיברך שוב על הים הגדול‪ ,‬כיון שזה ים‬
‫אחר‪ ,‬וזה עושה התפעלות חדשה‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת שבט הקהתי )ח"ג סימן שלה אות ג'(‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫)לובלין‪ ,‬סו"ס לא(‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬ובנידון דין‬
‫השני אם יחזור ויברך‪ ,‬הנה בס' הלכות קטנות ]הנ"ל‬
‫בסמוך )הערה כב אות א'([ כתב בפשיטות דצריך לברך‪,‬‬
‫ולא הביא שום ראיה‪ ,‬אך ממש"כ רמ"א כו' משמע‬
‫דדעתו שלא לברך כו'‪] ,‬וכדברי המג"א דלקמן בסמוך‬
‫)הערה כד אות א'( בביאור דברי הרמ"א[‪ ,‬ובאמת‬
‫מסתברא כן‪ ,‬כי כלל גדול קיי"ל ספק ברכות להקל‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן בס' עיקרי הד"ט )או"ח סימן י' אות לו( הביא‬
‫דברי היד אליהו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה ביה"ק ובירך‪ ,‬ובתוך‬
‫שלושים יום ראה קברות אחרות‪ ,‬מידי ספק לא יצא‪,‬‬
‫ולא יחזור לברך‪ ,‬עכ"ל; וראה עוד לעיל )הערה טו אות‬
‫ב'( שכן נקט בפשיטות בס' בן ידיד )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י‬
‫מהל' ברכות הט"ו(‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫והנה להמבו' לקמן בסמוך )הערה כד( בדעת המג"א‬
‫ומדברי כמה אחרונים‪ ,‬לחלק בזה בין שני דברים‬
‫השווים מאותו המין‪] ,‬וכגון קברים וימים והרים‬
‫וכיו"ב‪ ,‬שאינו חוזר ומברך עליהם בתוך שלושים‬
‫יום[‪ ,‬ובין שני דברים השונים מאותו המין‪] ,‬וכגון‬
‫חכם ומלך וכיו"ב‪ ,‬דשפיר חוזר ומברך אף בתוך‬
‫שלושים יום לראיית דבר אחר מאותו המין[‪ ,‬הרי‬
‫שאין להוכיח מדברי המג"ג ושאר אחרונים הנ"ל‪,‬‬
‫דסבירא להו הכי אף לענין שאר ברכות הראיה‪,‬‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫דברואה מלך אחר צריך לברך‪ ,‬דשאני מלך דכל אחד‬
‫יש לו כבוד חלוק בפני עצמו‪ ,‬והא כדאיתיה והא‬
‫כדאיתיה‪ ,‬ואפילו יהיו שווים בשיעוריהם לענין‬
‫הכבוד‪ ,‬מכ"מ כל שררה ושררה מהם חשובה לעצמה‪,‬‬
‫ופנים חדשות הם‪ ,‬משא"כ קברות מתים על סתם מתי‬
‫ישראל הוא מברך לה'‪ ,‬שיצר אותם בדין ועתיד‬
‫להחיותם כו'‪ ,‬ומה לי מקום אחד או שתי מקומות‪,‬‬
‫כוליה סידנא דארעא חד הוא‪ ,‬וכעי"ז כתב הרב מג"א‬
‫ברואה את החיגר וקיטע וסומא כו'‪ ,‬אלמא דאין‬
‫חילוק בין אותו דבר עצמו או כיוצא בו‪ ,‬וכן כתב עוד‬
‫גבי הרואה עבודה זרה‪ ,‬דאפילו הולך לעיר אחרת‬
‫וראה עבודה זרה תוך שלושים יום‪ ,‬שאין לברך‪ ,‬דהא‬
‫הוי זו כיוצא בראשונה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בפתח הדביר‬
‫)רכד‪,‬יב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הא לא קשיא‪ ,‬דשאני כבוד מלכים דלא‬
‫דמו אהדדי‪ ,‬ואפילו יהיו שניהם שווים במעלתם‪ ,‬יש‬
‫ביניהם שינוי בגייסותיהם וסדר מלבושיהם וטכסיס‬
‫הליכתם‪ ,‬דבכל אחד יש חידוש מה‪ ,‬ושייך לומר שאם‬
‫יזכה יבחין‪ ,‬וכיון דשניין דא מן דא חוזר ומברך‪,‬‬
‫משא"כ בקברים ועבודה זרה כשהיא כיוצא בה דליכא‬
‫שום שינוי‪ ,‬ולכך אינו מברך תוך שלושים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]ועוד מצינו במגן גבורים )סי' רכד אלף המגן סקט"ז(‬
‫שכתב נמי כעי"ז בישוב סתירת דברי המג"א‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ויש לחלק‪ ,‬דשאני כאן דהוא מלך אחר‪ ,‬ואם יזכה‬
‫יבחין‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫אכן יש להעיר בדרך זו בישוב סתירת דברי‬
‫המג"א‪ ,‬שהרי מש"כ המג"א לענין ברכת המלכים‪,‬‬
‫דשפיר חוזר ומברך בראיית מלך אחר אפילו בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬יעו"ש שהראה מקורו מדברי הרדב"ז‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה כב אות א'(‪ ,‬ולמשנ"ת הרי שלא‬
‫הסכים המג"א לכל דברי הרדב"ז‪ ,‬שהרי הרדב"ז‬
‫סבירא ליה שיש לחזור ולברך בראיית דבר אחר‬
‫מאותו המין‪ ,‬אפילו בדברים שאין בהם חילוק בין‬
‫פרט לפרט באותו המין; וביותר יש להעיר‪ ,‬שהרי‬
‫הרדב"ז ייסד דבריו על מאי דקיי"ל גבי ברכת‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬דשפיר חוזר ומברך אפילו בתוך‬
‫שלושים יום‪] ,‬כל היכא שנתפזרו העבים או ביום‬
‫אחר‪ ,‬ומשום דבלא"ה ליכא היסח הדעת[‪ ,‬והיי"ט לפי‬
‫שאינו אותו הדבר‪ ,‬אלא דבר אחר מאותו המין‪ ,‬והנה‬
‫ברקים ורעמים הרי הם כשני דברים שווים מאותו‬
‫המין‪] ,‬ואף שיתכן חילוק מועט ביניהם‪ ,‬כגון שהרעם‬
‫הב' הרי הוא חזק וארוך יותר מהרעם הא'‪ ,‬מכ"מ‬
‫מח‬
‫שלושים יום‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומב' מקומות אלו משמע מדברי‬
‫המג"א דלא כמש"כ הוא עצמו לענין ברכת המלכים‪,‬‬
‫וצ"ע בסתירת דבריו; ]וכבר העירו כמה אחרונים‬
‫בסתירת דברי המג"א בזה‪ ,‬עי' אליה רבה )רכה‪,‬כב(‪,‬‬
‫ברכי יוסף )רכד‪,‬ו(‪ ,‬מאמר מרדכי )רכז‪,‬ד(‪ ,‬ועוד פוסקים‬
‫כדלקמן בהמשה"ד[‪.‬‬
‫ורבים כתבו ליישב סתירת דברי המג"א‪ ,‬שיש‬
‫לחלק בין הרואה שני דברים שווים מאותו המין‪ ,‬ובין‬
‫הרואה שני דברים שונים מאותו המין‪ ,‬ומש"כ המג"א‬
‫)רכד‪,‬יג( גבי ברכת המלכים‪ ,‬דשפיר חוזר ומברך בתוך‬
‫שלושים יום על ראיית מלך אחר‪ ,‬היינו משום שכל‬
‫מלך ומלך שונה מחבירו באופן הכבוד וכיו"ב‪,‬‬
‫ומש"כ המג"א )רכד‪,‬ג( גבי ברכת עבודה זרה שאינו‬
‫מברך בראיית ע"ז אחרת מאותו המין בתוך שלושים‬
‫יום‪ ,‬היינו משום שאין שינוי כלל בין דבר לדבר‬
‫באותו המין‪ ,‬וכן מש"כ המג"א )רכה‪,‬יט( לענין ברכת‬
‫המשונים‪ ,‬כוונתו דווקא לענין שני בנ"א המשונים‬
‫באותו השינוי‪] ,‬ואה"נ על ראיית משונה בשינוי אחר‬
‫שפיר יש לברך אפילו בתוך שלושים יום[‪.‬‬
‫וכן כתב בנהר שלום )רכה‪,‬א( בישוב סתירת דברי‬
‫המג"א ובביאור דעתו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬פירש המג"א ]‪-‬לענין‬
‫ברכת המשונים[ שלא ראה אחר כיוצא בו תוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬ולא דמי לרואה מלך אחר תוך שלושים‬
‫יום דחוזר ומברך‪ ,‬כמש"כ המג"א סו"ס רכד‪ ,‬דהתם‬
‫ודאי כל מלך משונה ממלך אחר בגייסות ובכל מידי‪,‬‬
‫אבל הכא מסתמא אין שינוי באחד יותר מבאחר‪ ,‬אבל‬
‫אה"נ אם יש שינוי מזה לזה חוזר ומברך ]אפילו בתוך‬
‫שלושים יום[‪ ,‬והיינו דקאמר אחר 'כיוצא בו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]אלא שהוסיף עוד בנהר שלום בזה"ל‪ ,‬ונראה דלפי‬
‫האומר דדווקא על מי שמצטער עליו אומר דיין‬
‫האמת‪ ,‬חוזר ומברך אע"פ שאין שינוי לזה מזה כלום‪,‬‬
‫דהא חוזר ומצטער‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובמקומו )פרק יב סעיף ד'‪ ,‬ושם‬
‫בהערות( הארכנו בדעות הפוסקים בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫וכן כתב במטה יהודה )רכד‪,‬ב( בביאור הענין ובישוב‬
‫סתירת דברי המג"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כל ברכות הראיה אם חזר‬
‫וראה אותו דבר בתוך שלושים יום אינו חוזר ומברך‪,‬‬
‫פי'‪ ,‬דלאו דווקא אותו דבר עצמו‪ ,‬אלא אפילו כעין‬
‫אותו דבר‪ ,‬כגון הרואה קברי ישראל של בית עלמין‬
‫שבמקום אחד‪ ,‬ואח"כ הלך למקום אחר בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬אינו צריך לברך‪ ,‬דשם קברי ישראל חד‬
‫הוא‪ ,‬ולא דמי למש"כ המג"א משם הרדב"ז ז"ל‪,‬‬
‫מט‬
‫דין זה גבי ברכת המלכים לאו דווקא הוא‪ ,‬ולא סבירא‬
‫ליה כחילוק הנ"ל בין שני דברים השווים ושני דברים‬
‫השונים זה מזה; וע"ע אליה רבה )רכה‪,‬כב( שנתקשה‬
‫ג"כ בסתירת דברי המג"א הנ"ל‪ ,‬וכתב ש'דוחק לחלק'‪,‬‬
‫ולא פירש מהו החילוק‪ ,‬ואפשר שכוונתו ג"כ לחילוק‬
‫הנ"ל בין שני דברים שווים ובין שני דברים שונים‪,‬‬
‫והרי שלא הסכים לחילוק דחוק זה‪ ,‬וע"ע ברכי יוסף‬
‫)רכד‪,‬ו( שכתב נמי‪ ,‬שדברי המג"א 'יש ליישב קצת‬
‫בדוחק'‪] ,‬וע"ע מאמר מרדכי )רכז‪,‬ד( שהניח סתירת‬
‫דברי המג"א בצ"ע[‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה אף בדברי המשנה ברורה מצינו סתירה‬
‫בדי"ז‪ ,‬שהרי לענין ברכת הזיקים )רכז‪,‬א( כתב‬
‫המשנ"ב‪ ,‬ש'אם אותו כוכב עצמו שיש לו שבט רואהו‬
‫עוד הפעם בלילה אחר‪ ,‬אינו צריך לחזור ולברך כל‬
‫שהוא עדיין בתוך שלושים יום לראיה ראשונה'‪,‬‬
‫ומשמע שאם רואה כוכב אחר מאותו המין אפילו‬
‫בתוך שלושים יום‪ ,‬שפיר חוזר ומברך עליו‪ ,‬וכדעת‬
‫הרדב"ז וסייעתו הנ"ל בסמוך )הערה כב(; ומאידך‪,‬‬
‫הביא המשנ"ב )רכד‪,‬ג( לענין ברכת עבודה זרה‪ ,‬וכן‬
‫במקו"א )רכה‪,‬לא( לענין ברכת המשונים‪ ,‬את דברי‬
‫המג"א הנ"ל שאם ראה דבר אחר מאותו המין בתוך‬
‫שלושים יום אינו חוזר ומברך עליו; ועוד מצינו‬
‫בדברי המשנ"ב )רכד‪,‬יז( לענין ברכת המלכים‪ ,‬שהביא‬
‫ב' דעות הפוסקים בדי"ז‪ ,‬האם יש לו לחזור ולברך‬
‫כשרואה מלך אחר בתוך שלושים יום‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ובדברי המשנ"ב לכאו' אין ליישב כמשנ"ת בישוב‬
‫דעת המג"א‪ ,‬שהרי בפשטות נראה שאין שינוי כ"כ‬
‫בין כוכב לכוכב באותו המין‪ ,‬ואע"פ נראה מדברי‬
‫המשנ"ב שיש לחזור ולברך על ראיית כוכב אחר‬
‫מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬ועכ"פ הסכמת כמה פוסקים כמשנ"ת בישוב‬
‫סתירת דברי המג"א ובביאור דעתו‪ ,‬שיש לחלק בזה‬
‫בין הרואה בתוך שלושים יום דבר אחר מאותו המין‬
‫שאין בו שינוי וחילוק מחבירו‪ ,‬וכגון שרואה קברים‬
‫אחרים‪ ,‬וכן ים או הר אחר וכיו"ב‪ ,‬דכל כהא"ג אין לו‬
‫לחזור ולברך בתוך שלושים יום‪] ,‬ולעולם אינו חוזר‬
‫ומברך ברכה זו עד שיעברו שלושים יום שלא יראה‬
‫בהם כלל ממין זה[‪ ,‬ובין הרואה בתוך שלושים יום‬
‫דבר אחר מאותו המין שיש בו שינוי וחילוק מחבירו‪,‬‬
‫וכגון שרואה חכם או מלך אחר וכיו"ב‪ ,‬דשפיר חוזר‬
‫ומברך עליו אע"פ שראה ממין זה בתוך שלושים יום;‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫כיוצא בזה יש חילוק אף בראיית קברים ובראיית‬
‫המשונים וכיו"ב‪ ,‬ולדרך זו בדברי המג"א הרי שאין‬
‫להחשיב שינוי מועט זה כ'שינוי' שיש לחזור ולברך‬
‫עליו בתוך שלושים יום[‪ ,‬ומעתה צ"ב היאך הביא‬
‫המג"א מקור לדבריו מדברי הרדב"ז‪] ,‬וע"ע שו"ת‬
‫ציץ אליעזר )חלק יב סימן כב אות ג'( שכ'‪ ,‬שכפי הנראה‬
‫לא ראה הנהר שלום את דברי הרדב"ז במקורם[‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫]וע"ע שו"ת קרן לדוד )או"ח סימן נח( שכתב ליישב‬
‫סתירת דברי המג"א באופן מחודש‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה‬
‫לענ"ד לחלק בין העניינים‪ ,‬דברכת המלך או ברכת‬
‫הקברות‪ ,‬תקנו לכבוד המלך‪ ,‬דגם למלכי עכו"ם‬
‫חולקים כבוד כו'‪ ,‬וכן ברכת הרואה קברים תקנו‬
‫לכבוד שוכני עפר‪ ,‬ואיך יתכן שלא יברך על מלך אחר‬
‫או קברות אחרות משום שכבר בירך בתוך שלושים‪,‬‬
‫דכיון שצריך לחלוק להם כבוד ותקנו ברכה לכבודם‪,‬‬
‫למה יגרע כבוד מלך זה או שוכני עפר אלו שלא יברך‬
‫עליהם‪ ,‬הלא כמו"כ צריך לברך עליהם‪ ,‬ואף שעיקר‬
‫הברכה הוא שבח להקב"ה שחלק מכבודו לבשר ודם‪,‬‬
‫מכ"מ שבח זה הוא כבוד להמלך‪ ,‬וכן בברכת‬
‫הקברות‪ ,‬משא"כ בעבודה זרה או רואה בריות‬
‫משונות‪ ,‬דהתם אין טעם הברכה כדי לחלוק כבוד‪ ,‬כי‬
‫ח"ו לחלוק כבוד לעבודה זרה‪ ,‬אדרבה צריך לבזותה‪,‬‬
‫וכן בריות משונות לא שייך לחלוק להם כבוד‪ ,‬וטעם‬
‫הברכה אינו אלא ליתן שבח והודאה לפני הבורא‬
‫ית"ש‪ ,‬מעתה כיון שכבר נתן שבח על זה בתוך‬
‫שלושים‪ ,‬מה לי אם על דב"ז בעצמו או על אחרת‪,‬‬
‫ושפיר כתב המג"א דאינו צריך לברך עליהם כשכבר‬
‫בירך על כיו"ב‪ ,‬והוא לענ"ד נכון בסברא‪ ,‬עכ"ל;‬
‫וע"ע תורת חיים )סופר‪ ,‬רכה‪,‬יט( מש"כ ליישב סתירת‬
‫דברי המגן אברהם באופ"א[‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת תשובה מאהבה )ח"א סימן קסא( שכתב‬
‫על דברי המגן אברהם בזה"ל‪ ,‬ואמרתי להעתיק מה‬
‫שכתבתי בגליון מג"א שלי כו'‪ ,‬וכתב המג"א ודווקא‬
‫שראה אותו המלך אבל אם ראה מלך אחר צריך‬
‫לברך‪ ,‬וכתבתי שם‪ ,‬הדבר פשוט וברור‪ ,‬דהמג"א נקט‬
‫דינו לענין מלך‪ ,‬משום דהשאלה אשר נשאל עליו‬
‫הרדב"ז היתה בענין מלך‪ ,‬אבל אמת דינו ה"ה לכל‬
‫הדברים‪ ,‬כמו ימים ונהרות כושי וגיחור ובתי אלילים‬
‫בחורבנם וכיו"ב‪ ,‬וכן מבו' שם ברדב"ז כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫והרי שהבין מדברי המג"א בפשיטות‪ ,‬דמש"כ המג"א‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫יא‪ .‬הדר סמוך לדבר או למקום המחייב ברכה בראייתו‪ ,‬ואירע שעברו שלושים יום בלא‬
‫שראה דב"ז‪ ,‬הסכמת הרבה פוסקים דשפיר חוזר ומברך בראיית הדבר לאחמ"כ כה‪ ,‬אכן‬
‫ע"כ לפי שאנו רואים דוגמתם בכל לילה; ועיקרה של‬
‫ברכת המתים רובה תכון גם על החיים המהלכים על‬
‫פני האדמה כנודע עניינה‪ ,‬ולא תקנו חכמים לברך על‬
‫הרואים אישים מוחלפים‪ ,‬ותקנוהו על המתים שאין‬
‫ראיית הקברים מצויה‪ ,‬וכן על כבוד מלכים וחכמים‬
‫החכמים‪ ,‬שהוא דבר פלא‪ ,‬ולא תפול מעלת הענין‬
‫במה שקדם לו ראיית כמותו‪ ,‬משא"כ בקברות וכדו'‪,‬‬
‫הרגיל לראותם לא תתפעל נפשו בראיית הקברות‬
‫המחודש כו'‪ ,‬ולא יהא אלא ספק בנידו"ד ראוי שלא‬
‫לברך מספק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .‰Î‬א‪ .‬כתבו התוס' )ברכות נז‪ :‬ד"ה הרואה‪ ,‬הא'(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ועתה אין אנו רגילים לברך ]‪-‬על ראיית מרקוליס[‪,‬‬
‫לפי שאנו רואים אותה בכל יום‪ ,‬וכל הנך הרואים‬
‫אמרו לעיל דהוי משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬עכ"ל;‬
‫וכן כתב בספר האגודה )ברכות סימן קצח( בזה"ל‪ ,‬ומה‬
‫שאין אנו רגילים לומר כן‪ ,‬משום שאנו מצויים‬
‫ביניהם‪ ,‬ואנו רואים בתי עבודה זרה בכל יום בעוונות‪,‬‬
‫ואין כאן זמן משלושים לשלושים‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב‬
‫בהגהות מיימוניות )פ"י מהל' ברכות אות ו'( בזה"ל‪ ,‬פירש‬
‫ר"י‪ ,‬מה שאין אנו רגילים לברך ברכה זו‪ ,‬לפי שאנו‬
‫שרויים ביניהם‪ ,‬ורואים בכל יום עכו"ם שנעקרו‪ ,‬ואין‬
‫כאן משלושים לשלושים‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בספר‬
‫הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה ע"ז( בזה"ל‪ ,‬ראיתי‬
‫בתוס' איברא בשם ר' יצחק הזקן‪ ,‬שאנו לא נהגנו‬
‫לברך‪ ,‬לפי שכל אלו הרואים אינו כן אלא כשרואה‬
‫משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬אבל אנו שדרכנו לעבור‬
‫כל יום ויום דרך הטעות‪ ,‬לא מברכינן כלל‪ ,‬עכ"ל; וכן‬
‫כתב בנמוקי יוסף )ברכות נז‪ ,(:‬וז"ל‪ ,‬ומה שאין אנו‬
‫מברכים היום‪ ,‬משום שבכל יום אנו רואים אותם‪ ,‬ואין‬
‫זמן שלושים בין ראיה לראיה‪ ,‬דבכל הני ברכות בעינן‬
‫זמן שלושים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ומפשטות דברי התוס' וסייעתם נראה‪ ,‬דהיי"ט‬
‫שאין נוהגים לברך ברכה זו‪ ,‬לפי שבדר"כ אין הפסק‬
‫שלושים יום בין ראיה לראיה‪ ,‬אך עכ"פ אם יארע לו‬
‫שלא יראה הע"ז במשך שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לחזור ולברך לאחמ"כ על ראייתה; וכן כתב בעולת‬
‫תמיד )רכד‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬משמע מלשונם‪ ,‬דאם אירע שלא‬
‫נ‬
‫)סדר ברכות הנהנין‬ ‫וכן יש שכתבו בביאור דברי שועה"ר‬
‫פרק יג סי"ג‪ ,‬לוח ברכות הנהנין פרק יב סי"ט(‪ ,‬יעו"ש שכתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬כל ברכות הראיה‪ ,‬אם חוזר ורואה אותו דבר‬
‫שבירך עליו בתוך שלושים יום‪ ,‬אינו חוזר ומברך כו'‪,‬‬
‫אבל אם ראה אחר כיוצא בו‪ ,‬כגון מלך אחר או חכם‬
‫אחר‪ ,‬אפילו ראה זה אחר זה מיד‪ ,‬צריך לחזור ולברך‪,‬‬
‫חוץ מקברי ישראל שאפילו ראה קבר אחר אינו מברך‬
‫תוך שלושים‪ ,‬עכ"ל; וכן מסקנת הפתח הדביר )שם(‬
‫כחילוק זה‪ ,‬וכן נראה הסכמת המטה יהודה )שם(‪] ,‬אכן‪,‬‬
‫עי' מאמר מרדכי )רכד‪,‬ד בהוספות מס' דברי מרדכי( וגדולות‬
‫אלישע )רכד‪,‬כא( שכתבו‪ ,‬שכוונת המטה יהודה‬
‫בהמש"ד לחזור בו מחילוק זה‪ ,‬וס"ל דבכל גווני יש‬
‫לברך על ראיית דבר אחר מאותו המין בתוך שלושים‬
‫יום‪ ,‬שהרי בסו"ד הסכים המטה יהודה לדעת הפוסקים‬
‫דלקמן )פרק יג סעיף ג'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬שאם נתווסף קבר‬
‫בביה"ק בתוך שלושים יום‪ ,‬יש לו לחזור ולברך אפילו‬
‫על אותו ביה"ק‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬אכן לדברי העמודי אור‬
‫דלעיל בסמוך )הערה כב אות ב'( אינו מוכרח‪ ,‬שהרי אין‬
‫שני דינים אלו תלויים זה בזה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וכן מבו' בשו"ת עמודי אור )סימן ד'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומכ"מ‬
‫הדבר מתמיה להצריך כהא"ג לברך על כל כושי‬
‫וכדו'‪ ,‬דא"כ העובר במדינת כושיים‪ ,‬לא יפסוק‬
‫מלברך על פרטי האישים העוברים לפניו‪ ,‬ועיקר‬
‫דמיונו ]‪-‬של הרדב"ז המובא לעיל בסמוך )הערה כב אות‬
‫א'([ לרעם וברק ]‪-‬דשפיר חוזר ומברך אף בתוך‬
‫שלושים יום[‪ ,‬יש לדחות‪ ,‬דהתם הברכה על הפעולה‬
‫המחודשת מאת הבורא‪ ,‬משא"כ בברכת הראיה שאין‬
‫דבר חדש רק לרואה‪ ,‬כל שרואה כיוצא בו אינו חוזר‬
‫ומברך; ולדעתי הקלושה עיקרן של דברים‪ ,‬תקנו‬
‫חכמים לברך על דברים שנפש האדם מתפעלת‬
‫עליהם‪ ,‬והם חדשים בעיניו‪ ,‬וכי נאמר באמת שיש‬
‫שום תוספת פלא בבריאת הרים וגבעות מבריאת ארץ‬
‫המישור‪ ,‬ואם נאמר לפי שארץ המישור נראית‬
‫בעינינו‪ ,‬א"כ היוצא חוץ לעיר יברך על האדמה אשר‬
‫עובר עליה מחדש‪ ,‬והכוכבים במסילותם ידועים‬
‫במהלכם שקצתם לא יתראו לנו כי אם אחר איזה‬
‫חודשים‪ ,‬ולמה לא נברך עליהם כמו על הרים וגבעות‪,‬‬
‫נא‬
‫יש אומרים שאינו חוזר ומברך עליו לפי שרגיל תמיד לראותו‪ ,‬אך נראה שלא נאמרו דבריהם‬
‫בכל גווני‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה כו‪.‬‬
‫שצג(‪] ,‬בזה"ל‪ ,‬גם הדר בירושלים‪ ,‬אם לא ראה מקום‬
‫המקדש שלושים יום‪ ,‬צריך לקרוע כשרואה הכותל‬
‫המערבי‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן הובא בשם הג"ר יהודה שפירא‬
‫)בכרמי יהודא עמ' שלו(‪ .‬וכן נהגו מהרי"ל דיסקין )עמוד‬
‫אש פרק יב אות טו(‪ ,‬הגר"ד בהר"ן )ארח דוד עמ' קכב(‪,‬‬
‫הגרי"ש אלישיב )איש על העדה מועדים עמ' קפד‪ ,‬הליכות‬
‫האיש עמ' קפה(‪ ,‬ועוד מגדולי ירושלים‪ ,‬להקפיד לראות‬
‫את מקום המקדש אחת לשלושים יום‪ ,‬כדי שלא‬
‫יתחייבו בקריעה‪] ,‬ופעם אחת אירע להגריש"א שעברו‬
‫שלושים יום מראייתו הקודמת‪ ,‬ושוב כשחזר וראה‬
‫מקום המקדש לאחמ"כ קרע בגדו[‪.‬‬
‫‪ .ÂÎ‬א‪ .‬הנה על דברי המחבר )רכד‪,‬א( שאם רואה‬
‫המרקוליס בתוך שלושים יום לראייתו הקודמת אינו‬
‫חוזר ומברך עליו‪ ,‬הוסיף הרמ"א )שם( והביא דברי‬
‫התוס' הנ"ל בסמוך )הערה כו( בזה"ל‪ ,‬והאידנא אין‬
‫מברכים זאת הברכה‪ ,‬שהרי אנו מגודלים ביניהם‬
‫ורואים אותם תמיד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ב מה הוסיף הרמ"א‬
‫בזה על דברי המחבר‪ .‬ובביאור דברי הרמ"א כתבו‬
‫כמה אחרונים‪ ,‬דלא זו בלבד שאם חוזר ורואה הע"ז‬
‫בתוך שלושים יום שאין לו לחזור ולברך‪ ,‬וכדקיי"ל‬
‫בעלמא גבי כל ברכות הראיה‪ ,‬אלא אפי' היכא שעברו‬
‫שלושים יום בלא שראה בהם הע"ז‪ ,‬אין לו לחזור‬
‫ולברך על ראייתה לאחמ"כ‪ ,‬לפי ש'אנו מגודלים‬
‫ביניהם ורואים אותה תמיד'; וכן כתב בנהר שלום‬
‫)רכד‪,‬ב( בישוב ובביאור דברי הרמ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה‬
‫לענ"ד דרצה לומר‪ ,‬דאפילו עבר שלושים יום ולא‬
‫ראה אותה‪ ,‬אינו מברך‪ ,‬דטעם דמברך ברכת הראיה‬
‫משלושים לשלושים‪ ,‬דהו"ל כדבר חדש‪ ,‬והכא כיון‬
‫שאנו מגודלים ביניהם אי"ז חידוש‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב‬
‫באליה רבה )רכד‪,‬א( בביאור דברי הרמ"א‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ולענ"ד קמ"ל‪ ,‬דאף מי שלא ראה בתוך שלושים‪ ,‬אינו‬
‫מברך‪ ,‬כיון שיש רוב העולם שרואים‪ ,‬עכ"ל; ועי' פרי‬
‫מגדים )סי' רכד אשל אברהם סק"ג( ומגן גבורים )סי' רכד‬
‫אלף המגן סק"ג( שהביאו דברי האליה רבה‪ ,‬וכן המשנה‬
‫ברורה )רכד‪,‬ג( הביא דבריו‪ ,‬ואף שכתב המשנ"ב‬
‫שדבריו בגדר 'מילתא חדתי'‪ ,‬מכ"מ לא כתב לדחותם‬
‫מהלכה‪.‬‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫ראה העבודה זרה בשלושים יום‪ ,‬כמו שהרבה בנ"א‬
‫בקצת מדינות היושבים ברחוב היהודים ואינם יוצאים‬
‫לחוץ‪ ,‬ובפעם כשיוצא לחוץ ורואה הע"ז‪ ,‬צריך לברך‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועוד מצינו כן בדברי כמה פוסקים לענין חיוב‬
‫קריאה בראיית מקום המקדש‪ ,‬שאף מי שדר‬
‫בירושלים ובדר"כ רואה את מקום המקדש לעתים‬
‫תכופות בלא הפסק שלושים יום‪ ,‬מכ"מ אם אירע‬
‫שעברו עליו שלושים יום בלא שראה מקום המקדש‪,‬‬
‫צריך לחזור ולקרוע בראייתו; וכן כתב בשו"ת‬
‫הרדב"ז )ח"ב סי' תרמו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענין הדר בירושלים‬
‫ועברו עליו שלושים יום שלא ראה בית המקדש‪ ,‬אם‬
‫חייב לקרוע או לא‪ ,‬הדבר ברור אצלי שחייב לקרוע‬
‫כשרואה אותה כו'‪ ,‬ודכוותה אמרינן גבי הרואה את‬
‫הים הגדול ושאר הברכות שחייבו חז"ל לברך‪ ,‬בתוך‬
‫שלושים יום אין צריך לברך‪ ,‬אחר שלושים יום צריך‬
‫כו'‪ ,‬וליכא למימר דשאני נידו"ד שהוא דר‬
‫]בירושלים[ ודעתו על ביהמ"ק‪ ,‬חדא‪ ,‬דאין הדבר‬
‫תלוי בדעתו אלא בראיה‪ ,‬ותו‪ ,‬דכל הני ברכות‬
‫]הראיה[ שחייבו ז"ל בכל גווני איירי כו'‪-] ,‬דכל היכא‬
‫שעברו שלושים יום שלא ראה בהם דב"ז‪ ,‬צריך‬
‫לחזור ולברך עליו אע"פ שהוא דר באותה העיר[‪,‬‬
‫הלכך‪ ,‬כיון שעברו עליו שלושים יום ולא ראה את‬
‫המקדש‪ ,‬בשעה שהוא רואה אותו מתחדש אצלו‬
‫עגמת נפש יתירה וחייב לקרוע‪ ,‬וכתבתי כל זה אע"פ‬
‫שהוא פשוט‪ ,‬לפי שראיתי שאין העם נזהרים בזה‪,‬‬
‫ואתה תהיה מן הנזהרים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת אגרות משה )או"ח ח"ה סימן לז אות‬
‫ג'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומה ששמעת מת"ח גדול‪ ,‬שתושבי ירושלים‬
‫אין נוהגים לקרוע כשבאים למקום שרואים המקדש‪,‬‬
‫ונתת טעם דאולי הוא משום דלא אסחי דעתייהו‬
‫מלבוא לשם‪ ,‬לענ"ד אין זה כלום‪ ,‬אף כשכבר קרע‬
‫פעם אחת‪ ,‬דלא מצינו חילוק זה‪ ,‬דפשוטו דדין קריעה‬
‫הוא שתלוי לענין המציאות‪ ,‬אם לא היה שם שלושים‬
‫יום יש לו לקרוע‪ ,‬וכן מפורש בתשובת הרדב"ז כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬יעו"ש בהמש"ד מה שהוסיף עוד בזה[‪ .‬וכן‬
‫הורה הגרי"י פישר )הליכות אבן ישראל‪ ,‬מועדים ח"א עמ'‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫כן‪ ,‬שהדר בירושלים אינו חייב לקרוע אפילו אם עברו‬
‫שלושים יום שלא ראה בהם את מקום המקדש‪,‬‬
‫והוסיפו לדון בזה לענין שכונות ירושלים החדשות‬
‫שנבנו מחוץ לחומה ואינן סמוכות כ"כ למקום‬
‫המקדש; אכן יש מן הטעמים שנאמרו בזה לענין‬
‫פטור תושבי ירושלים מקריעה בראיית מקום המקדש‪,‬‬
‫שאינם שייכים לנידו"ד גבי ברכות הראיה‪ ,‬ולדבריהם‬
‫אכתי יש לומר לענין ברכות הראיה‪ ,‬שהדר סמוך‬
‫לדבר המחייב ברכה‪ ,‬אם עברו עליו שלושים יום שלא‬
‫ראה בהם דב"ז‪ ,‬שפיר חוזר ומברך עליו לאחמ"כ‪,‬‬
‫וכדלהלן‪.‬‬
‫עי' ברכי יוסף )תקסא‪,‬ב( שהביא דברי הרדב"ז הנ"ל‬
‫בסמוך )הערה כה אות ב'( שאף הדר בירושלים צריך‬
‫לקרוע אם עברו עליו שלושים יום שלא ראה בהם את‬
‫מקום המקדש‪ ,‬וכתב הברכ"י ש'לא נהגו כך'‪ ,‬ועי'‬
‫שערי תשובה )תקסא‪,‬ב( שהביא ג"כ דברי הרדב"ז‬
‫והברכ"י‪ .‬וכן כתב האדר"ת )קונט' אזני ירושלים‪ ,‬נדפס‬
‫מכת"י בקובץ 'אוצרות ירושלים' גליון ה' שנת תשס"ג‪ ,‬עמוד ל'(‬
‫בזה"ל‪ ,‬ואני הייתי נוהג כמה חודשים לבוא לראות‬
‫מקום המקדש פעם אחת לשלושים יום בטרם יעברו‬
‫שלושים יום‪ ,‬אבל כמה פעמים הכביד עלי מאד הדרך‬
‫לחולשתי במעלות ומורדות ל"ע‪ ,‬ונמנעתי מזה‪,‬‬
‫וסמכתי על רוב העולם שאין נוהגים כן‪ ,‬ונראה לי‬
‫טעמא דמילתא‪ ,‬שכל הדר בעיר‪ ,‬וביכולתו לראות הוא‬
‫כאילו ראה‪ ,‬והגע בעצמך‪ ,‬אם יראה חבירו החביב‬
‫עליו שדר עמו בעיר אחר שלושים יום‪ ,‬או בעיר‬
‫המלוכה כשיראה את המלך‪ ,‬וכי נאמר שיברך בכל‬
‫שלושים יום‪ ,‬אלא ודאי רק כשבא מעיר אחרת הדין‬
‫כן‪ ,‬והכי נמי כן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע שו"ת דברי יואל )ח"א‬
‫סימן ל' אות ו'( שכ'‪ ,‬דאע"פ שהרדב"ז כתב לדחות‬
‫המנהג‪ ,‬מכ"מ כיון שראינו במשך מאות בשנים שכן‬
‫נהגו‪ ,‬ולא מיחו הגדולים בזה‪ ,‬בודאי אין לערער על‬
‫מה שנהגו כן‪] ,‬וצל"ב‪ ,‬הלא כבר מיחה הרדב"ז באותם‬
‫הנהגים כן‪ ,‬ועוד יש להוסיף‪ ,‬שהרי במשך שנים רבות‬
‫כמעט ולא היו היהודים דרים בירושלים[‪ .‬וכן כתב‬
‫בשו"ת דברי יציב )או"ח סימן פט אות ז'( ע"פ דברי‬
‫האליה רבה הנ"ל לענין ברכות הראיה‪ ,‬דעפ"ז יש‬
‫ליישב מנהג תושבי ירושלים שאינם קורעים בראיית‬
‫מקום המקדש אע"פ שעברו שלושים יום מראייתם‬
‫הקודמת‪] ,‬ועוד כתב טעם נוסף בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואולי מרוב‬
‫הדחקות והעניות ששררו‪ ,‬וחששו חכמי הזמן שאם‬
‫נב‬
‫ופשטות דברי האליה רבה מורים‪ ,‬שהדר סמוך‬
‫לדבר המחייב ברכה‪ ,‬אף אם אירע שעברו עליו‬
‫שלושים יום בלא ראיית דב"ז‪ ,‬מכ"מ אין לו לחזור‬
‫ולברך כשרואה הדבר לאחמ"כ‪ ,‬וזהו הדין שהוסיף‬
‫הרמ"א על דברי המחבר הנ"ל; וכן הבינו כמה‬
‫אחרונים מדברי האליה רבה‪ ,‬וכן נראה שהבין הפמ"ג‬
‫)שם( בדברי האליה רבה‪ ,‬דיעו"ש שאחר שהביא‬
‫הפמ"ג לדברי האליה רבה‪ ,‬כתב הפמ"ג להעיר על‬
‫דברי הרמ"א הנ"ל‪ ,‬שהרי לקמן מינה בסמוך )שם סעיף‬
‫ב'( כתב הרמ"א‪ ,‬ש'אם נעקרה עבודה זרה ממקום‬
‫אחד ונתנוה במקום אחר‪ ,‬מברך על מקום שנעקרה‬
‫שעקר עבודה זרה‪ ,‬ועל מקום שנתנוה לשם ]מברך[‬
‫שנתן ארך אפים'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שברכה זו נוהגת שפיר‬
‫אף בזמנינו‪] ,‬וכתב הפמ"ג ליישב דמיירי בעבודה זרה‬
‫שלא ראה אותה מימיו‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וע"ע אפיקי מגינים‬
‫)רכד‪,‬א( וכף החיים )רכד‪,‬ט( שכתבו ליישב‪ ,‬שלא כתב‬
‫הרמ"א דין זה אלא אליבא דהמחבר‪ ,‬וליה לא סבירא‬
‫ליה[‪ ,‬והרי שהבין הפמ"ג בדעת הא"ר‪ ,‬שאם דר סמוך‬
‫למקום הע"ז‪ ,‬לא יצויר כלל שיהא צריך לברך ברכה‬
‫זו‪ ,‬והיינו אפי' היכא שיעברו שלושים יום שלא יראה‬
‫בהם אותה הע"ז‪] ,‬מלבד בעבודה זרה שלא ראה‬
‫אותה מימיו‪ ,‬וכדברי הפמ"ג[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וע"ע גדולות אלישע )רכד‪,‬ד( שכתב ]לענין ברכת‬
‫'שחלק מחכמתו ליראיו'[ לחוש לדברי האליה רבה‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬יש להסתפק‪ ,‬אם אלו התלמידי חכמים הם‬
‫מצויים בעירו‪ ,‬ואישתמיט פעם אחת שחכם אחד לא‬
‫ראה אותו שלושים יום‪ ,‬אם צריך לברך עליו או לאו‪,‬‬
‫ונראה דדי"ז דמי לדין שכתב ההג"ה כו'‪ ,‬אבל לפי‬
‫דעת אליה רבה‪ ,‬אף מי שלא ראה תוך שלושים יום‬
‫אינו מברך כיון שיש רוב העולם שרואים כו'‪ ,‬וכיון‬
‫דמידי דברכות הוא ספק ברכות להקל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫הורו כמה מגדולי ההוראה ]ע"פ דברי האליה רבה‬
‫וסייעתו הנ"ל[‪ ,‬שאם דר בסמיכות לדבר המחייב‬
‫ברכה‪ ,‬אין לו לברך כלל על ראיית דב"ז‪ ,‬אפילו אם‬
‫יארע שעברו עליו שלושים יום בלא שראה דב"ז‪,‬‬
‫וראה לקמן בהמשה"ד )אות ב'( שכן דעת האדר"ת‪ ,‬וכן‬
‫הובא בשם הגרש"ז אוירבך )הליכות שלמה הל' תפילה‬
‫וברכות‪ ,‬פרק כג סכ"ח(‪ ,‬ש'הדר סמוך לים‪ ,‬אף אם לא‬
‫ראהו שלושים יום‪ ,‬אינו מברך על ראייתו'‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה אף לענין חיוב קריעה בראיית מקום‬
‫המקדש‪ ,‬מצינו לכמה אחרונים וגדולי הוראה שנקטו‬
‫נג‬
‫דמילתא‪ ,‬דמחמת חסרון הרגשת צער על החורבן הוא‬
‫שנהגו שלא לקרוע‪ ,‬דמי שדר באותה עיר שבה נמצא‬
‫הכותל‪ ,‬ויכול לנסוע לשם באוטובוס כו'‪ ,‬ובכל זאת‬
‫לא נסע לשם שלושים יום‪ ,‬סימן שחסר לו רגישות‬
‫וצער על חורבן המקדש‪ ,‬וא"כ אין לו על מה לקרוע‪,‬‬
‫וכן נהגו שגם מי שדר בשכונות החדשות בירושלים‬
‫שאינו קורע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן לענ"ד דברי מוח"ז הגרשז"א צריכים עיון‪,‬‬
‫דמה בכך שאינו מרגיש צער כ"כ על חורבן הבית‪,‬‬
‫והלא כך תקנו חכמים בסתמא שכל הרואה מקום‬
‫המקדש צריך לקרוע בגדו‪ ,‬ולא מצינו שתלו הדבר‬
‫בהרגשת לבו‪ ,‬הגע עצמך‪ ,‬הרי אין דעות ולבות בני‬
‫אדם שווים‪ ,‬ויש מי שלבו קשה ביותר ואינו מצטער‬
‫בראיית מקום המקדש אפילו כשיבוא לראותו ממקום‬
‫רחוק לאחר זמן רב‪ ,‬ומאידך הלא יש שיתרגשו‬
‫ויצטערו עד מאד אע"פ שראו מקום המקדש אף בתוך‬
‫שלושים יום‪] ,‬וכפי שמסופר על כמה מגדולי ירושלים‬
‫יקירי קרתא דשופריא[‪ ,‬אלא שכך תקנו חכמים כתקנה‬
‫קבועה‪ ,‬שהרואה מקום המקדש לאחר שלושים יום‬
‫שלא ראה אותו צריך לקרוע; ודוגמא לדבר ראה לקמן‬
‫)סעיף טז( לענין ברכות הראיה‪ ,‬דאע"פ שעיקר טעם‬
‫תקנת הברכות בראיית אותם הדברים‪ ,‬היינו משום‬
‫שדברים אלו גורמים התפעלות לנפש האדם‪ ,‬מכ"מ‬
‫אי"ז כ'תנאי' בחיוב הברכה‪ ,‬ולעולם צריך לברך אפי'‬
‫היכא שלמעשה אינו מתפעל מראיית דברים אלו;‬
‫]אכן יש שכתבו בדרך לימוד זכות‪ ,‬שכל עיקר חיוב‬
‫הקריעה לא תקנוהו חכמים אא"כ מרגיש צער בלבו‪,‬‬
‫עי' שו"ת משנה הלכות )ח"ו סימן קי( ושו"ת תשובות‬
‫והנהגות )ח"ה סימן קסה(‪ ,‬ואכמ"ל[; ואף מה שהובא‬
‫בשמו‪ ,‬שהדבר תלוי בגודל המאמץ והטירחה שצריך‬
‫להתאמץ ולטרוח כדי להגיע לכותל ולראות מקום‬
‫המקדש‪ ,‬לא ברירא לי מהיכן הוציא דב"ז‪ ,‬ומה נפק"מ‬
‫בגודל המרחק בין ביתו למקום המקדש ובגודל‬
‫הטירחה בהגעתו לראות מקום זה‪ ,‬וכבר העירו על‬
‫דבריו בס' קרא עלי מועד )להגרי"ד ספטימוס שליט"א‪,‬‬
‫מהדו' תשפ"א פרק יג הערה לו( ועו"ס‪] ,‬וראה עוד בס' חוט‬
‫שני )נושאים שונים‪ ,‬ענייני אבילות על ירושלים עמ' שעה( בשם‬
‫הגר"נ קרליץ בזה"ל‪ ,‬והנה הרבה מן הלבבות אינם‬
‫מרגישים חימום הלב בצערנו על חורבן הבית וחורבן‬
‫ירושלים‪ ,‬מכ"מ דמינא דגמ' הרי זה מחייב לקרוע‪,‬‬
‫וכידוע שהמעשים החיצונים מעוררים את הלב‪ ,‬ואין‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫יצטרכו לקרוע כו' לא יוכלו רוב הציבור לעמוד בה‪,‬‬
‫ויחרב ח"ו הישוב של ירושלים ש'הכל מעלין‬
‫לירושלים'‪ ,‬לכך חכמי הדור היה בכוחם בשוא"ת‬
‫משום ישוב ירושלים שלא לחייב הקריעה‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫וכן ידועה הוראת הגרש"ז אוירבך בזה‪ ,‬שהדר‬
‫בירושלים אפילו בשכונות החדשות‪ ,‬אינו צריך לקרוע‬
‫בראיית מקום המקדש אע"פ שעברו שלושים יום‬
‫מראייתו הקודמת‪ ,‬אלא שהובאו בשמו חילוקי‬
‫שמועות בטעם הדבר‪ ,‬יש שהביאו בשמו דכיון‬
‫שעכ"פ יכול בקלות להגיע לכותל המערבי ולראות‬
‫מקום המקדש‪ ,‬הרי שאינו חייב לקרוע אפילו אם‬
‫אירע שלא עשה כן‪ ,‬ויש שהביאו בשמו‪ ,‬דכיון שלא‬
‫הגיע לכותל המערבי ולראות מקום המקדש במשך‬
‫שלושים יום על אף קרבת מקומו‪ ,‬ניכר שאין הוא‬
‫מרגיש ומצטער כ"כ בצער החורבן‪] ,‬ודרך זו אינה‬
‫שייכת אלא לענין קריעה בראיית מקום המקדש‬
‫לתושבי ירושלים‪ ,‬ולא לענין ברכות הראיה למי שדר‬
‫סמוך לדבר המחייב ברכה[; ובס' חכו ממתקים )ח"א‬
‫עמ' נח( הובא בשמו בזה"ל‪ ,‬רבינו הורה‪ ,‬כי הדר‬
‫בירושלים שלא ביקר במשך יותר משלושים יום‬
‫בכותל‪ ,‬אין צריך לעשות קריעה‪ ,‬וכשנשאל אם יש‬
‫הבדל בין תושב העיר העתיקה לבין תושב העיר‬
‫החדשה שמחוץ לחומות‪ ,‬אמר שאין הבדל‪ ,‬ואף אלו‬
‫מהשכונות המרוחקות והחדשות אין צריכים לעשות‬
‫קריעה‪ ,‬זאת משום שבבואם לכותל אין הם מתרגשים‬
‫כ"כ‪ ,‬כיון שתמיד הם יכולים לעלות על אוטובוס‬
‫ולהגיע בנקל לכותל‪ ,‬משא"כ אחד הגר מחוץ‬
‫לירושלים‪ ,‬והגעתו לכותל כרוכה במאמץ ובנסיעה‬
‫ארוכה‪ ,‬וכשהוא מגיע הוא אכן נרגש יותר‪ ,‬צריך‬
‫לעשות קריעה‪ ,‬עכ"ל; אך בס' הליכות שלמה )הל'‬
‫תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג הערה ‪ (116‬הובא בשמו בזה"ל‪,‬‬
‫ואמר בענין זה‪ ,‬שהדר בשכונות ירושלים‪ ,‬אף‬
‫המרוחקות‪ ,‬כגון בית וגן‪ ,‬הר נוף‪ ,‬רמות וכדו'‪ ,‬אע"פ‬
‫שמדינא צריך לקרוע‪ ,‬כיון שאינו דר סמוך למקום‬
‫המקדש ולא ראהו שלושים יום‪ ,‬מכ"מ המנהג שאינו‬
‫קורע‪ ,‬ולהטעים המנהג אמר‪ ,‬דכל שדר באותה העיר‪,‬‬
‫וגם יכול בקל לבוא לשם‪ ,‬ואעפ"כ לא בא שלושים‬
‫יום‪ ,‬ניכר שאינו מרגיש כראוי את צער החורבן‪,‬‬
‫ומשום כך המנהג שאינו קורע‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬יעו"ש אמרות‬
‫נוספות בשמו בענין זה[; ועד"ז בס' מעדני שלמה‬
‫)הנדמ"ח‪ ,‬עמ' שעו( בשמו בזה"ל‪ ,‬ואמר מרן בטעמא‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫דב"ז זה שלושים יום‪ ,‬ובראותו עתה דב"ז הרי הוא‬
‫מתפעל מראייתו‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬אלא כוונת האליה רבה‬
‫לענין ראיית המרקוליס דווקא‪ ,‬דכיון ש'רוב העולם'‬
‫רואים אותה תדיר בתוך שלושים יום‪ ,‬הרי שאף אם‬
‫עברו שלושים יום שלא ראה בהם את המרקוליס‪ ,‬אין‬
‫לו לברך עליו כשחוזר ורואהו; וטעמא דמילתא‪ ,‬לפי‬
‫שלא תקנו חכמים ברכות הראיה אלא על דברים‬
‫שאינם מצויים‪ ,‬והרי הם גורמים התפעלות אצל‬
‫האדם‪ ,‬ואף דבר המצוי במקום מסוים‪ ,‬מכ"מ כיון‬
‫שבשאר העולם אינו מצוי‪ ,‬שפיר תקנו חכמים לברך‬
‫עליו כל היכא שעברו שלושים יום שלא ראה אותו‬
‫בהם‪ ,‬ואפילו היכא שדר בסמיכות לאותו הדבר או‬
‫לאותו המקום‪ ,‬מכ"מ כל היכא שעברו שלושים יום‬
‫שלא ראה אותו בהם‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליו‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬שהרי כך תקנו חכמים לברך בראיית דב"ז‬
‫משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬אבל דבר המצוי בכל‬
‫העולם או עכ"פ ברוב העולם‪ ,‬ורגילות רוב בנ"א‬
‫לראותו תדיר‪ ,‬לא תקנו חכמים כלל לברך עליו אפילו‬
‫במקום שאינו מצוי‪.‬‬
‫וכוונת האליה רבה לבאר כן בדברי הרמ"א‪ ,‬שהרי‬
‫מדברי המחבר )שם( נראה‪ ,‬דעכ"פ כל היכא שעברו‬
‫שלושים יום שלא ראה בהם המרקוליס‪ ,‬יש לו לחזור‬
‫ולברך עליה לאחמ"כ‪ ,‬וכן מי שאינו דר סמוך למקום‬
‫המרקוליס ואינו רואה אותה תדיר‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬
‫עליה בראייתה משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬ולזה‬
‫כתב הרמ"א ד'האידנא' אין ברכה זו נוהגת כלל‪] ,‬וכן‬
‫נראה פשטות לשון הרמ"א‪ ,‬שאין ברכה זו נוהגת‬
‫'האידנא' כלל‪ ,‬ואפילו הדר במקום שאינו סמוך‬
‫למרקוליס[‪ ,‬והיי"ט לפי שהמרקוליס מצוי הוא ברוב‬
‫העולם‪ ,‬ולא תקנו חכמים ברכה כלל בראיית דבר‬
‫המצוי‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ולפ"ז נמצא לענין שאר ברכות הראיה‪] ,‬ואף לענין‬
‫עבודה זרה בזמנינו‪ ,‬נראה שאינה בכלל דבר המצוי‬
‫ברוב העולם‪ ,‬ואין דינה לענין זה אלא כשאר דברים‬
‫שתקנו חכמים לברך עליהם[‪ ,‬שאף הדר בסמיכות‬
‫לאותו הדבר שתקנו חכמים לברך עליו‪ ,‬כגון שדר‬
‫סמוך לים או להר גבוה וכיו"ב‪ ,‬וכן הדר סמוך למלך‬
‫או לחכם וכיו"ב‪ ,‬מכ"מ אם אירע שעברו שלושים יום‬
‫שלא ראה בהם דב"ז‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליו‪,‬‬
‫ואע"פ שרוב אנשי מקומו רואים דב"ז תדיר בלא‬
‫הפסק שלושים יום‪ ,‬מכ"מ כיון שעכ"פ דב"ז אינו‬
‫נד‬
‫מי שיכול לבטל מצוה זו‪ ,‬ומי שאינו קורע הרי הוא‬
‫עובר ע"ז שמבטל דינא דגמ'‪ ,‬וידוע שהאנשים‬
‫הישרים נמנעו לנסוע למקום המקדש באופן שידעו‬
‫שיעברו על הדין‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬וניהדר לנידו"ד לדברי האליה רבה הנ"ל‪ ,‬אשר‬
‫לכאו' יש לבאר כמה דרכים בסברת דברי האליה רבה‪,‬‬
‫דהנה בדברי האדר"ת הנ"ל מבו' סברת די"ז‪ ,‬דכיון‬
‫שיכול לראות הר"ז כאילו ראה ממש‪ ,‬ואע"פ‬
‫שלמעשה עברו שלושים יום שלא ראה בהם דב"ז‪,‬‬
‫ועדיין הדברים צ"ב; ויש שביארו סברת הדברים‪,‬‬
‫דכיון שהוא דר בסמוך למקום הע"ז‪ ,‬הרי שאינו מסיח‬
‫דעתו מראייתה‪ ,‬והר"ז כמי שחוזר ורואה ברקים‬
‫ושומע רעמים נוספים באותו היום קודם שנתפזרו‬
‫העבים‪ ,‬דהיי"ט שאינו חוזר ומברך עליהם לפי שלא‬
‫הסיח דעתו מראייתם ושמיעתם‪] ,‬וכדלקמן )פרק ה'‬
‫סעיף י'(‪ ,‬וע"ע שו"ת משנת יוסף )ח"י סימן צד אות ג'(‬
‫שביאר כן לענין הנ"ל בדין קריעה לתושבי ירושלים‬
‫בראיית מקום המקדש[‪ .‬עוד יש שכתבו לבאר סברת‬
‫הדברים‪ ,‬דכיון שהוא דר בסמוך למקום הע"ז ורואה‬
‫אותה תדיר‪ ,‬אף אם סבור בדעתו שעברו שלושים יום‬
‫שלא ראה בהם הע"ז‪ ,‬מכ"מ יש לחוש שמא ראה‬
‫אותה באותם הימים ולאו אדעתיה‪] ,‬וכן כתב בס'‬
‫זכרון בצלאל )להגר"ש דבליצקי‪ ,‬סימן לח אות ה'( בביאור‬
‫סברת דברי הא"ר‪ ,‬וכ"כ בס' הר הקודש )להג"ר משה‬
‫נחום שפירא‪ ,‬על ספר פאת השולחן הל' אר"י פרק ג' 'פנים חדשות'‬
‫אות יח( בביאור דעת הפוסקים הנ"ל לענין קריעה‬
‫בראיית מקום המקדש[; אך נראה שדחוק הוא בדברי‬
‫הא"ר‪ ,‬שהרי לדרך זו נראה‪ ,‬דעכ"פ היכא שאירע לו‬
‫שעברו שלושים יום שלא שהה בביתו שבאותה העיר‬
‫כלל‪ ,‬הרי שכשיחזור לביתו ויראה הע"ז לאחר‬
‫שלושים יום‪ ,‬יהא צריך לחזור ולברך עליה‪ ,‬ומסתימת‬
‫דברי הא"ר נראה שאין חילוק בזה‪ ,‬בין היכא שסבור‬
‫שאע"פ שהיה בביתו ובאותה העיר לא ראה הע"ז‬
‫במשך שלושים יום‪ ,‬ובין היכא שלא היה באותה העיר‬
‫כלל ויודע בודאי שלא ראה הע"ז בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫ד‪ .‬והנראה לענ"ד בביאור ובבירור הדברים‪,‬‬
‫דלעולם אין כוונת האליה רבה שאין לו לברך אע"פ‬
‫שלא ראה דב"ז בתוך שלושים יום‪ ,‬מחמת שרוב בנ"א‬
‫הדרים באותה העיר רואים אותו תדיר‪] ,‬ודב"ז קשה‬
‫מצד הסברא לאומרו‪ ,‬שהרי עכ"פ הוא עצמו לא ראה‬
‫נה‬
‫שכל הדר סמוך לדבר המחייב ברכה בראייתו‪ ,‬לעולם‬
‫אין לו לברך עליו אפילו אם עברו שלושים יום שלא‬
‫ראהו‪ ,‬הרי שנסתרו דבריו מדברי התוספתא‪ ,‬דמבו'‬
‫דאף ש'רגיל לראותו' מכ"מ אם עברו שלושים יום‬
‫שלא ראהו שפיר יש לו לברך עליו‪ ,‬אכן למשנ"ת‬
‫בביאור דברי האליה רבה לק"מ‪ ,‬ולא מיירי הא"ר אלא‬
‫לענין מרקוליס שהוא דבר המצוי ברוב העולם‪,‬‬
‫ומשו"ה אין לברך כלל בראייתו אפי' היכא שעברו‬
‫שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬אבל דברי התוספתא מיירי‬
‫לענין שאר ברכות הראיה בדברים שאינם מצויים‬
‫ברוב העולם‪ ,‬ובדברים אלו נקטי'‪ ,‬שאף הדר סמוך‬
‫לדבר המחייב ברכה‪ ,‬מכ"מ אם עברו שלושים יום‬
‫שלא ראהו‪ ,‬שפיר יש לחזור ולברך עליו בראייתו‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫וכעי"ז יש להוכיח מדברי הירושלמי )ברכות פ"ט‬
‫ה"ב( דאמרי' בזה"ל‪ ,‬שמעון קמטריא שאל לרבי חייא‬
‫בר בא‪ ,‬בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שנה‪,‬‬
‫]וגירסת כמה ראשונים 'בכל שעה'[‪ ,‬מהו שנקרע‪ ,‬אמר‬
‫ליה‪ ,‬אם בתוך שלושים יום אי אתה צריך לקרוע‪,‬‬
‫לאחר שלושים יום צריך אתה לקרוע‪ ,‬עכ"ל; והרי‬
‫שהשיב לו ר' חייא‪ ,‬שאע"פ שהוא רגיל תמיד לעלות‬
‫לירושלים‪ ,‬מכ"מ אם אירע שעברו עליו שלושים יום‬
‫שלא עלה לירושלים‪ ,‬חייב לקרוע‪] ,‬ודיני קריעה‬
‫בראיית מקום המקדש וחורבן ירושלים‪ ,‬שווים לדיני‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬ובאמת כן כתב בתשו'‬
‫הרדב"ז )ח"ב סימן תרמו( להוכיח מדברי הירושלמי‪,‬‬
‫לדבריו הנ"ל בסמוך )הערה כה אות ב'( שאף תושבי‬
‫ירושלים שלא ראו מקום המקדש שלושים יום צריכים‬
‫לקרוע[‪ ,‬ולדברי האליה רבה הרי שדי"ז לא אתי שפיר‬
‫אלא לדרכנו הנ"ל בביאור דבריו‪ ,‬אך לדרך הא' הנ"ל‬
‫בביאור דברי הא"ר‪ ,‬דאף בשאר ברכות הראיה‪ ,‬כל‬
‫הדר סמוך לדבר המחייב ברכה‪ ,‬לעולם אין לו לברך‬
‫עליו אפילו אם עברו שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬נסתרו‬
‫דבריו מדברי הירושלמי; והרי שאף מדברי הירושלמי‬
‫יש לסייע לדרכנו הנ"ל בביאור דברי האליה רבה‪,‬‬
‫דלא מיירי אלא לענין מרקוליס שהוא דבר מצוי ברוב‬
‫העולם‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫ו‪ .‬עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬דהנה עיקר דברי האליה‬
‫רבה מיוסדים על דברי הרמ"א הנ"ל‪ ,‬שהוסיף על‬
‫דברי המחבר וכתב שבזמנינו אין לברך ברכה זו כלל‬
‫לפי שאנו מגודלים ביניהם ורואים אותם תמיד‪ ,‬אכן‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫מצוי ב'רוב העולם'‪ ,‬ורוב אנשי העולם אינם רואים‬
‫אותו אלא מפעם לפעם ובהפסק גדול‪ ,‬הרי שיש לו‬
‫לברך עליו כיון שעברו שלושים יום שלא ראהו; ]וכן‬
‫לענין חיוב קריעה לתושבי ירושלים הדרים סמוך‬
‫למקום המקדש‪ ,‬נדחו דברי המביאים ראיה מדברי‬
‫הא"ר‪ ,‬דהא לא מיירי בהכי כלל‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ואם כנים הדברים‪ ,‬הרי שבדעת התוס' והעולת‬
‫תמיד הנ"ל בסמוך )הערה כה( נראה‪ ,‬דאף בדבר המצוי‬
‫ברוב העולם‪ ,‬מכ"מ אם אירע שלא ראה דב"ז במשך‬
‫שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליו‪ ,‬שהרי‬
‫מרקוליס הוא דבר המצוי ברוב העולם‪ ,‬וכמשנ"ת‪,‬‬
‫ואעפ"כ כתבו התוס' והעולת תמיד וסייעתם הנ"ל‪,‬‬
‫דהיי"ט שאין אנו מברכים על ראיית המרקוליס‪' ,‬לפי‬
‫שאנו רואים אותה בכל יום'‪ ,‬ומשמע מדבריהם דעכ"פ‬
‫אם יארע שיעברו שלושים יום בלא שיראה‬
‫המרקוליס‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליה‪ ,‬ואע"פ‬
‫שהיא דבר המצוי ברוב העולם‪ ,‬ודו"ק‪ .‬ובאמת נראה‬
‫שיש להוסיף ולהכריח הדברים‪ ,‬שהרי בזמן חז"ל לא‬
‫היתה העבודה זרה מצויה פחות מאשר בזמן רבותינו‬
‫הרו"א‪ ,‬ואעפ"כ תקנו חכמים לברך על ראייתה‪,‬‬
‫]ואדרבה‪ ,‬לדעת הרמ"א הנ"ל יש לעיין‪ ,‬לאיזה זמן‬
‫ובאיזה אופן תקנו חכמים לברך על ראיית עבודה זרה‪,‬‬
‫וצ"ע[‪.‬‬
‫]אכן מדברי המשנ"ב הנ"ל נראה שהבין דברי‬
‫האליה רבה כדרך הא' הנ"ל‪ ,‬שאף בדבר שאינו מצוי‬
‫ברוב העולם‪ ,‬מכ"מ כל הדר סמוך לדב"ז המחייב‬
‫ברכה‪ ,‬אינו חוזר ומברך עליו אף אם עברו שלושים‬
‫יום שלא ראהו‪ ,‬שהרי המשנ"ב העתיק דברי הא"ר‬
‫בזה"ל‪ ,‬כיון שרוב העולם 'שהוא שוכן ביניהם' רואים‬
‫אותה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ושינה מלשון הא"ר שכתב 'רוב‬
‫העולם' בסתמא‪ ,‬וראה עוד לעיל בתחילה"ד )אות א'(‬
‫מדברי הפמ"ג בזה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ה‪ .‬והנה איתא בתוספתא )ברכות פ"ו ה"י(‪ ,‬וכן היה‬
‫רבי יהודה אומר‪ ,‬הרואה את הים תדיר ונשתנה בו‬
‫דבר‪ ,‬צריך לברך‪ ,‬ע"כ‪ ,‬אך בהגהות הגר"א )שם( גרס‬
‫בדברי התוספתא ש'נשתהא בו דבר'‪ ,‬ובמנחת ביכורים‬
‫)על התוספתא שם( כתב בביאור גירסא זו בזה"ל‪,‬‬
‫ונשתהא גרסינן‪ ,‬כנוסחת הגר"א‪ ,‬ששהה שלושים יום‬
‫ולא ראהו‪ ,‬אף שהיה רגיל לראותו קודם‪ ,‬מברך‬
‫שעשה הים הגדול‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן ביאר בחזון יחזקאל )על‬
‫התוספתא שם(‪ .‬והנה לפשטות דברי האליה רבה הנ"ל‪,‬‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫יב‪ .‬לדעת כמה ראשונים‪ ,‬אין לברך קודם שיראה את הדבר או את המקום שמברך עליו כז‪,‬‬
‫המקדש אפילו אם עברו שלושים יום שלא ראו אותו‪,‬‬
‫אך יש שהורו כן מטעמים אחרים שאינם שייכים‬
‫לנידו"ד גבי ברכות הראיה[‪ ,‬ונתבאר שכן נראה מדברי‬
‫הפמ"ג והמשנ"ב שהבינו בדברי הא"ר; אך הנראה‬
‫לענ"ד כתבתי‪ ,‬שמלשון הא"ר נראה שאין כוונתו אלא‬
‫לענין עבודה זרה‪ ,‬ומשום שהיא דבר המצוי בכל‬
‫העולם ]ועכ"פ בזמנו[‪ ,‬ולא תקנו חכמים ברכות‬
‫הראיה אלא על דברים שאין רגילות רוב העולם‬
‫לראותם תדיר‪ ,‬ומשא"כ בשאר דברים המחייבים‬
‫ברכה‪ ,‬שאף הדר סמוך להם‪ ,‬אם עברו עליו שלושים‬
‫יום שלא ראה דב"ז‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך על‬
‫ראייתו לאחמ"כ; ]ונתבאר עוד‪ ,‬שכל עיקר דברי‬
‫הא"ר מיוסדים על ייתור דברי הרמ"א‪ ,‬וכבר נתבארו‬
‫בדברי האחרונים דרכים נוספות בביאור דברי‬ ‫וע"ע ב"ח )רכד‪,‬א ד"ה והאידנא( מש"כ בזה‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫הרמ"א[‪.‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ואפשר דבא להשמיענו‪ ,‬דאפילו קטן שהגדיל‬
‫‪ .ÊÎ‬גמ' פסחים )ז‪ ,(:‬אמר שמואל‪ ,‬כל המצוות‬
‫מברך עליהם עובר לעשייתן‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ומשמע שדי"ז אינו‬
‫אלא בברכות המצוות‪ ,‬ומשא"כ בשאר ברכות כגון‬
‫ברכות השבח שתקנו חכמים בראיית כמה דברים‬
‫ומקומות וכיו"ב; אלא שיש לדון‪ ,‬האם בברכות‬
‫השבח אע"פ שאין חיוב לברך עובר לעשייתן‪] ,‬והיינו‬
‫קודם שיראה הדבר המחייב ברכה[‪ ,‬מכ"מ אם רצה‬
‫לברך קודם לכן הרשות בידו‪ ,‬או שמא אף אם רצה‬
‫לברך אינו רשאי‪ ,‬ולא תקנו חכמים ברכות השבח אלא‬
‫אחר שהגיע לידו סיבת החיוב‪ ,‬וכגון שראה דב"ז‬
‫שתקנו עליו חכמים ברכה; ומדברי כמה מרבותינו‬
‫הראשונים נראה‪ ,‬שאף אם רצה אינו רשאי לברך‬
‫ברכות השבח עובר לעשייתן‪ ,‬וכגון בברכות הראיה‪,‬‬
‫שאינו רשאי לברך קודם שיראה הדבר המחייב ברכה‪,‬‬
‫וכדלהלן‪.‬‬
‫וכן כתב המאירי )פסחים ז‪ :‬ד"ה כל המצוות(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫וצריך שתדע שדבר זה חלוק לשלשה דרכים‪ ,‬אחד‬
‫ברכת הנהנין‪ ,‬ומין זה כולו צריך שיברך קודם ההנאה‪,‬‬
‫ואין אחת מהן יוצאה מן הכלל‪ ,‬שהרי אסור ליהנות‬
‫מן העולם בלא ברכה‪ ,‬והשנית ברכות השבח‪ ,‬כגון‬
‫אלו הבאות על ראיית דברים מחודשים או שמיעתם‪,‬‬
‫נו‬
‫אופן הראיה‬
‫בדברי האחרונים מצינו דרכים נוספות בביאור דברי‬
‫הרמ"א‪ ,‬מה הוסיף בזה על דברי המחבר‪ ,‬והרי לן‬
‫מדבריהם שלא הסכימו לחידושו של הא"ר‪] ,‬בין אי‬
‫נימא כהדרך הא' הנ"ל דה"ה כל היכא שדר סמוך‬
‫לדבר המחייב ברכה בראייתו‪ ,‬ובין להדרך הב' הנ"ל‬
‫דהיינו דווקא לענין מרקוליס שהיא מצויה ברוב‬
‫העולם[‪ ,‬ולדבריהם נפל היסוד שייסד עליו הא"ר את‬
‫חידושו הנ"ל‪.‬‬
‫דהנה כבר נתבאר לעיל בסמוך )הערה כד אות א'(‬
‫מדברי המג"א )רכד‪,‬ג( שכתב בביאור דברי הרמ"א‪,‬‬
‫דכוונתו שאף אם ראה אותה הע"ז בעיר אחרת בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬אינו חוזר ומברך עליה‪] ,‬ולעיל בסמוך‬
‫)שם( נתבארו דברי המג"א בארוכה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪,‬‬
‫ועוד כתב המג"א )שם( לבאר דברי הרמ"א באופ"א‪,‬‬
‫אינו צריך לברך‪ ,‬כיון שראה אותה בקטנותו‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬דאע"פ שראה הראיה הראשונה בקטנותו‬
‫כשעדיין לא נעשה בר חיובא‪ ,‬מכ"מ כיון שלאחמ"כ‬
‫אין הפסק שלושים יום בין ראיה לראיה‪ ,‬שוב אין לו‬
‫לחזור ולברך על ראיית הע"ז‪] ,‬אך עכ"פ אם אירע לו‬
‫שלא ראה הע"ז במשך שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לחזור ולברך עליה אע"פ שהוא דר בסמיכות אליה‪,‬‬
‫וכדעת העו"ת וסייעתו הנ"ל[; ועוד מצינו כן בלבוש‬
‫)רכד‪,‬א( שכתב די"ז בזה"ל‪ ,‬ואם חוזר ורואה אותה תוך‬
‫שלושים יום אינו חוזר ומברך‪ ,‬והאידנא אנו אין‬
‫מברכים ברכה זו מעולם‪ ,‬מפני שאנו מגודלים ביניהם‬
‫ורואים אותה תמיד ואין לנו זמן לברכה זו‪ ,‬דראיה‬
‫ראשונה ראינו בקטנותינו‪ ,‬ומשם ואילך כיון דדשנו‬
‫דשנו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע מגן גבורים )סי' רכד אלף המגן סק"ג(‬
‫שהביא ג"כ דברי המג"א‪.‬‬
‫ז‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬מפשטות דברי הא"ר נראה‪,‬‬
‫שכל הדר סמוך לדבר המחייב ברכה בראייתו‪ ,‬אף אם‬
‫אירע שעברו עליו שלושים שלא ראהו בהם‪ ,‬אין לו‬
‫לחזור ולברך עליו בראייתו לאחמ"כ‪ ,‬לפי שהוא רגיל‬
‫תמיד לראותו‪] ,‬וכן הורו כמה פוסקים לענין תושבי‬
‫ירושלים‪ ,‬שאינם צריכים לקרוע בראיית מקום‬
‫נז‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫]אכן דעת כמה ראשונים‪ ,‬שאם רצה לברך קודם שיראה אותו‪ ,‬הרשות בידו כח‪ ,‬ויש לדון‬
‫האם היינו דווקא תוכ"ד סמוך לראייתו כט[‪.‬‬

‫מברכים אותם אלא לאחר מכאן‪ ,‬שאין ראוי לומר‬ ‫כגון ברוך שכחו מלא עולם‪ ,‬ברוך עושה בראשית‪,‬‬
‫שכשיתקרב לראות הים הגדול יהא עוצם עיניו ומברך‬ ‫ברוך משנה הבריות‪ ,‬ודומיהם‪ ,‬ואלו אין ברכתם אלא‬
‫ורואה‪ ,‬אלא רואה ומברך‪ ,‬וכן בכולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז‬ ‫אחר השמיעה או הראיה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב הריטב"א‬
‫כתבו הר"ן )פסחים ד‪ .‬מדפי הרי"ף ד"ה והאי כללא‪ ,‬חידושי‬ ‫)פסחים ז‪ :‬ד"ה והא דקאמר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והא דקאמר הכא כל‬
‫הר"ן פסחים ז‪ :‬ד"ה והאי כללא( ובחי' הרשב"ץ )ברכות נט‪.‬‬ ‫המצוות כולן‪ ,‬לא כדי למעט ברכת הנהנין כו'‪ ,‬ולא‬
‫ד"ה וגרסינן( ובחי' רבינו דוד )פסחים ז‪ :‬ד"ה כל המצוות(‬ ‫בא למעט אלא קצת ברכות השבח‪ ,‬כגון הרואה את‬
‫ובס' אהל מועד )שער הברכות דרך ג' סוף נתיב ח'( בשם‬ ‫הים הגדול ועל הזיקים ועל הזוועות‪ ,‬דודאי לא סגיא‬
‫הרמב"ן‪ ,‬ומשמע דלא אטרחוהו רבנן לעצום את עיניו‬ ‫שיברך אלא לאחר ראיה או שמיעה‪ ,‬ובאלו אמרו‬
‫כדי לברך דווקא קודם ראייתו‪ ,‬אבל אם רצה לברך‬ ‫בירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב( שמברך תוך כדי דיבור‪,‬‬
‫קודם ראייתו הרשות בידו; ובאמת כ"ה להדי'‬ ‫]‪-‬פי' אפילו תוך כדי דיבור אחר שעבר מן המקום‬
‫בחידושי מהר"ם חלאווה )פסחים ז‪ :‬ד"ה כל המצוות( בשם‬ ‫וכבר אינו רואהו‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיף יג([‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הרמב"ן‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והרמב"ן ז"ל כתב כו'‪ ,‬וברכות של‬ ‫וכן כתב בתשו' הרשב"ש )סימן קפו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על ענין‬
‫ברכת הקידושין שכתב הרמב"ם ז"ל )פ"ג מהל' אישות‬
‫שבח ברואה את הים ולבנה בחידושה ומקום שנעשה‬
‫בו ניסים‪' ,‬אפילו' לאחר ראיה נמי‪ ,‬דאין סברא לומר‬ ‫הכ"ג( שאין מברכים אותה אלא קודם הקידושין‪,‬‬
‫שיעצים את עיניו עד שיגיע לשם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ואנחנו לא נהגנו כן כו'‪ ,‬והשלישי‪ ,‬לפי שהברכה זו‬
‫אינה כשאר ברכות שמברכים על המצוות עד שיצטרך‬
‫וכן יש לדקדק מלשון הרא"ש )ברכות פ"ט סו"ס כג(‪,‬‬
‫לברך קודם לעשייתה‪ ,‬שאינו‪ ,‬אלא ברכה זו ברכת‬
‫דכל ברכות השבח שפיר יכול לברך בין קודם‬
‫השבח וההודאה היא‪ ,‬כמו שמברכים על הקשת ועל‬
‫שהגיעה אליו סיבת החיוב ובין לאחמ"כ‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הא‬
‫הים הגדול ודומיהם‪ ,‬ואינו מברכם אלא לאחר ראיה‪,‬‬
‫דאמרינן )פסחים שם(‪ ,‬כל הברכות כולם מברכים עליהם‬
‫כן הברכה זו היא ברכת השבח וההודאה שאנו‬
‫עובר לעשייתן‪ ,‬היינו ברכת המצוות שאומר בהם‬
‫אומרים אשר אסר לנו את הארוסות‪ ,‬ומנהגם של‬
‫וצוונו‪ ,‬צריך לברך להקב"ה תחילה על מה שציוונו‬
‫ישראל תורה היא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו שמטעם זה אין לברך‬
‫וקרבנו לעבודתו‪ ,‬אבל ברכה של הודאה ושבח כגון‬ ‫ברכה זו קודם הקידושין אלא לאחריהם‪ ,‬והרי שאף‬
‫אלו ]‪-‬ברכות השחר[ 'יכול לברך' אחר כן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אם רצה אינו רשאי לברך ברכות השבח עובר‬
‫‪ .ËÎ‬כן כתב להסתפק בזה בס' בר אלמוגים‬ ‫לעשייתן‪.‬‬
‫)להגר"א גנחובסקי‪ ,‬ברכות סימן קפא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והנה אם נימא‬ ‫‪ .ÁÎ‬כן נראה דעת הרמב"ן‪ ,‬שאם רצה לברך‬
‫דאפשר לברך לפני הראיה דיש עובר לעשייתן‪ ,‬יש‬ ‫ברכות השבח עובר לעשייתן רשאי‪ ,‬ומאי דאמר‬
‫לומר דגם כשראה לאחר כדי דיבור מהברכה‪ ,‬דומיא‬ ‫שמואל )פסחים שם( 'כל המצוות' דמשמע שדי"ז אינו‬
‫דכל עובר לעשיתן דאמרי' בלאחר כדי דיבור ספק‬ ‫אלא בברכות המצוות ולא בברכות השבח‪ ,‬היינו‬
‫להקל‪ ,‬וצ"ע דאולי הכא גרע טפי מברכת הנהנין‪,‬‬ ‫שבברכות המצוות אין לברך אחר עשיית המצוה אלא‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫קודם עשייתה דווקא‪ ,‬ומשא"כ בברכות השבח שנוסף‬
‫והיכא שבירך קודם שראה דב"ז‪ ,‬ושוב הסיח דעתו‬ ‫ע"ז‪ ,‬שיכול לברך אף לאחר שהגיעה אליו סיבת‬
‫בין הברכה לראיה‪ ,‬האם יצא בזה ידי חובת הברכה‪,‬‬ ‫החיוב‪ ,‬וכגון לאחר שראה הדבר שתקנו חכמים לברך‬
‫הנה לכאו' אפשר שיש לתלות ספק זה בפלוגתת‬ ‫בראייתן‪ ,‬אבל לא גרע מברכות המצוות שיכול לברך‬
‫הפוסקים דלקמן )סעיף טו(‪ ,‬לענין הרואה באותו היום‬ ‫אף קודם לכן‪ .‬דהנה בחידושי הרמב"ן )פסחים ז‪ :‬ד"ה‬
‫שני דברים מאותו המין‪ ,‬אי שפיר דמי לפטור בברכת‬ ‫והוי יודע( כתב בזה"ל‪ ,‬ואם ברכות השבח הן‪ ,‬כגון‬
‫הראשון אף את השני‪ ,‬אכן יש לומר דבנידו"ד גרע‬ ‫אותם שבפרק הרואה‪ ,‬ודאי לאו עובר לעשייתן‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫נח‬

‫יג‪ .‬אם לא בירך בתחילת ראייתו שפיר יכול לברך כל זמן שרואהו ל‪ ,‬ואף לאחר ראייתו‬
‫בשיעור תוך כדי דיבור‪ ,‬אבל אם כבר עבר לא שיעור כדי דיבור לב‪ ,‬הסכמת רוב הפוסקים‬
‫שאין לו לברך לג‪] ,‬אכן דעת הט"ז ועו"פ‪ ,‬דשפיר יכול לברך אף לאחר שיעור כדי דיבור לד[‪.‬‬

‫שמיעת הרעם‪ ,‬מכ"מ אכתי יכול לברך עליו‪ ,‬כל כמה‬ ‫טפי‪ ,‬ומשום שעדיין לא ראה הדבר המחייב ברכה‬
‫שעדיין לא עבר שיעור כדי דיבור‪ ,‬וכ"כ בקונט' מעדני‬ ‫כלל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫כהן )להג"ר נפתלי קופשיץ שליט"א‪ ,‬ח"ב עמ' קצט(‪ ,‬יעו"ש‬
‫‪ .Ï‬ואף שלכתחילה יש לברך מיד בתחילת ראייתו‪,‬‬
‫מה שהוסיף עוד בזה‪.‬‬
‫שהתפעלותו מראיית דבר זה גדולה יותר‪ ,‬מכ"מ‬
‫‪ .·Ï‬ובמילואים )סימן ב'( הבאנו תמצית דעות‬ ‫בודאי יכול לברך כל זמן שרואהו‪ ,‬וכן מבו' בביאור‬
‫הראשונים והאחרונים בשיעור תוך כדי דיבור‪ ,‬האם‬ ‫הלכה )ריח‪,‬א ד"ה במקום(‪ ,‬וכ"כ בשו"ת בצל החכמה‬
‫שיעורו כדי אמירת ג' תיבות ]'שלום עליך רבי'[‪ ,‬או‬ ‫)ח"ה סימן כז(‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וראה עוד לקמן )פרק יג סעיף ח'‪,‬‬
‫כדי אמירת ד' תיבות ]'שלום עליך רבי ומורי'[‪ ,‬ומשם‬ ‫ושם בהערות( לענין אונן הרואה קברי ישראל‪ ,‬ובאמצע‬
‫תדרשנו‪.‬‬ ‫ראייתו הרי שנקבר מתו ונתחייב בברכה זו‪ ,‬שלדעת‬
‫כמה פוסקים שפיר יש לו לברך‪ ,‬משום שהכל ראיה‬
‫‪ .‚Ï‬א‪ .‬ירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב( לענין ברכת‬
‫אחת היא‪.‬‬
‫הרעמים‪ ,‬היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא‪,‬‬
‫אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דיבור יצא‪ ,‬ואם לאו‬ ‫‪ .‡Ï‬ואם לא עבר שיעור 'כדי דיבור'‪ ,‬אלא‬
‫לא יצא‪ ,‬ע"כ; ומפשטות דברי הירושלמי נראה‪ ,‬שאינו‬ ‫שהפסיק ושח תיבה אחת מיד אחר ראיית הדבר‪,‬‬
‫רשאי לברך ברכת הרעמים אלא בתוך כדי דיבור‬ ‫ועדיין הוא בתוך שיעור כדי דיבור‪ ,‬הנה לענין ברכות‬
‫משמיעת הרעם‪ ,‬אבל לאחמ"כ אינו רשאי לברך‪,‬‬ ‫הנהנין כתב המשנה ברורה )רו‪,‬יב(‪ ,‬שאם הפסיק בין‬
‫ולפ"ז נראה בפשטות דה"ה נמי בשאר ברכות הראיה‪,‬‬ ‫הברכה לאכילה בדיבור כל שהוא‪ ,‬ואפילו בתיבה‬
‫שאינו רשאי לברך אלא בשעת הראיה‪ ,‬או לאחר‬ ‫אחת‪ ,‬אע"פ שעדיין לא עבר שיעור כדי דיבור‪ ,‬מכ"מ‬
‫ראייתו בתוך כדי דיבור‪ ,‬אבל לאחר שעבר שיעור כדי‬ ‫הרי זה הפסק‪ ,‬ועוד שנה דבריו במקו"א )קכד‪,‬יא ביאה"ל‬
‫דיבור מראייתו אינו רשאי לברך‪.‬‬ ‫ד"ה וקודם( לענין עניית אמן מיד אחר ברכת המברך‪.‬‬
‫וכן כתב הרמב"ן )פסחים ז‪ :‬ד"ה והוי יודע( ע"פ דברי‬ ‫אכן נראה שאינו מוכרח להוכיח מדבריו לנידו"ד‪,‬‬
‫הירושלמי‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והוי יודע‪ ,‬שלא כלל שמואל כאן‬ ‫וכדלקמן בסמוך )סוף הערה לג( שיש לבאר דין זה‪,‬‬
‫אלא כל המצוות כולן‪ ,‬אבל שאר ברכות‪ ,‬ברכת הנהנין‬ ‫]שאחר שעבר שיעור כדי דיבור מראייתו אין לברך‬
‫ודאי קודם שיהנה מהם‪ ,‬שאסור ליהנות מן העוה"ז‬ ‫עליו[‪ ,‬בשני דרכים‪ ,‬ומחד גיסא יש לבאר שעיקרו‬
‫בלא ברכה כדאי' בברכות )לה‪ ,(.‬ואם ברכת השבח הם‪,‬‬ ‫משום הפסק בין הראיה לברכה‪ ,‬ומאידך יש לבאר‬
‫כגון אותם שבפרק הרואה‪ ,‬ודאי לאו עובר לעשייתן‬ ‫שאינו אלא משום שלאחר שיעור כדי דיבור שוב אין‬
‫מברכים אותם אלא לאחר מכאן‪ ,‬שאין ראוי לומר‬ ‫הברכה יכולה לחול על ראיית דבר זה‪ ,‬ולהדרך הב'‬
‫כשיתקרב לראות הים הגדול יהא עוצם עיניו ומברך‬ ‫הרי שאין להוכיח מדברי המשנ"ב לנידו"ד‪ ,‬דהא לאו‬
‫ורואה‪ ,‬אלא רואה ומברך‪ ,‬וכן בכולם כו'‪ ,‬ומיהו‬ ‫מדין 'הפסק' אתינן עלה‪ ,‬ושפיר יש לומר‪ ,‬דאע"פ‬
‫בירושלמי אמרו במס' ברכות גבי ברקים‪ ,‬היה יושב‬ ‫שהפסיק ושח תיבה אחת‪ ,‬עדיין יכולה ברכתו לחול‬
‫בבית הכסא או בבית ספקלריא‪ ,‬אם יכול הוא לצאת‬ ‫על ראיית אותו הדבר‪ ,‬כל שלא עבר שיעור כדי דיבור‪.‬‬
‫ולברך בתוך כדי דיבור יצא‪ ,‬ואם לאו לא יצא‪ ,‬נראה‬ ‫ובאמת כן הובא בשם הגרי"ש אלישיב והגר"ח‬
‫מזה שאין ברכת השבח אלא בתוך כדי דיבור של‬ ‫קניבסקי )שער העין פ"ד הערה טז(‪ ,‬ובשם הגר"מ‬
‫ראיה ושמיעה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בשבלי הלקט )סימן‬ ‫שטרנבוך שליט"א )עורה כבודי הל' ברכות השבח עמ' פד(‪,‬‬
‫קסו( ע"פ דברי הירושלמי‪ ,‬וז"ל ]אחר שהעתיק דברי‬ ‫לענין ברכת הברקים והרעמים‪ ,‬שאף אם הפסיק‬
‫הירושלמי[‪ ,‬למדנו מכאן‪ ,‬דתוך כדי דיבור לא חשיבא‬ ‫בשיחת תיבה אחת או שתים אחר ראיית הברק או‬
‫נט‬
‫אבל על אותו הרעם אין לברך אחר שעבר שיעור כדי‬ ‫הפסקה‪ ,‬טפי מהכי חשיבא הפסקה‪ ,‬בין אם בירך על‬
‫דיבור‪ ,‬וכבר קדמו בזה בשו"ת פרח שושן )או"ח כלל‬
‫א' סימן א'‪ ,‬סוד"ה וכ"כ הרב(‪ ,‬ד'כוונתו היא לומר‪ ,‬שגם‬
‫אחר כדי דיבור‪ ,‬אם ישמע רעם או ברק אחר יברך‪,‬‬
‫אע"פ שלא נתפזרו העבים‪ ,‬כיון שלא בירך בתחילה'‪,‬‬
‫אכן מפשטות דברי הט"ז בודאי נראה לא כן[‪ ,‬חיי‬
‫אדם )כלל סג ס"ט(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬אם לא בירך תוך כדי דיבור‬
‫מראיית הברק או הרעם‪ ,‬אינו מברך כלל‪ ,‬דעל מה‬
‫יברך‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬מחצית השקל )סימן רכז‪ ,‬על מג"א סק"ב(‪,‬‬
‫קיצור שו"ע )סימן ס' ס"ב(‪ ,‬שו"ת מהר"ם שיק )או"ח סימן‬
‫א'(‪ ,‬הגהות הגר"ח צאנזער )סימן רכז‪ ,‬נדפס בילקוט מפרשים‬
‫בשו"ע הוצאת מכון ירושלים(‪ ,‬משנה ברורה )רכז‪,‬יב(‪] ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ומכל זה נשמע‪ ,‬דשיעור הברכה שעל רעמים וברקים‬
‫הוא דווקא בכדי דיבור‪ ,‬ואם עבר יותר מכדי דיבור‬
‫מעת שראה הברק או שמע הרעם‪ ,‬שוב לא יברך על‬
‫רעם וברק זה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אכן בשעה"צ )שם סקי"ז( נראה‬
‫שלא הכריע כן אלא משום שספק ברכות להקל‪ ,‬ולפ"ז‬
‫יש שכתבו‪ ,‬דעכ"פ אם עבר ובירך עליו לאחר שיעור‬
‫כדי דיבור‪ ,‬יש לחוש לדעת הט"ז דלקמן בסמוך )הערה‬
‫לד( שיצא ידי חובתו‪ ,‬ונפק"מ לענין ברכת הברקים‬
‫והרעמים‪ ,‬שאם בירך עליו יש לחוש שיצא ידי חובתו‪,‬‬
‫ואין לו לחזור ולברך על ברקים ורעמים נוספים‪,‬‬
‫וצ"ע[‪ ,‬כף החיים )רכז‪,‬טז(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫ג‪ .‬ובעיקר דין זה שאין לברך אחר שעבר שיעור‬
‫כדי דיבור‪ ,‬יש להסתפק‪ ,‬האם עיקרו משום הפסק‪,‬‬
‫וכל שעבר שיעור כדי דיבור‪ ,‬הוי 'הפסק' בין ראיית‬
‫הדבר לברכה‪ ,‬ואע"פ שלא עשה מעשה ולא שח‬
‫ביניהם‪ ,‬מכ"מ עצם השהיה בשיעור זה הרי היא‬
‫הפסק ביניהם‪ ,‬או שמא אינו אלא משום שלאחר‬
‫שיעור כדי דיבור‪ ,‬שוב אין הברכה יכולה לחול על‬
‫ראיית דבר זה‪ ,‬שהרי כבר אינו רואהו בשעה זו‪ ,‬וכבר‬
‫עבר שיעור זמן זה מראיית הדבר או המקום‪ .‬ונפק"מ‬
‫בשני דרכים אלו‪ ,‬באופן ששוהה שיעור כדי דיבור‬
‫לצורך הברכה‪ ,‬או באופן שעדיין עסוק הוא באותו‬
‫הענין‪ ,‬אשר להדרך הא' נראה שעדיין יוכל לברך על‬
‫ראייתו‪] ,‬וכדמצינו אף לענין ברכות הנהנין‪ ,‬שאם‬
‫שוהה באותו הענין אפילו יותר מכדי דיבור ל"ה‬
‫הפסק‪ ,‬וכגון שבעה"ב בוצע הפת ומחלק לשאר‬
‫המסובין[‪ ,‬אך להדרך הב' יש לומר‪ ,‬שאף באופן זה‬
‫אין הברכה יכולה לחול על ראייתו‪ ,‬שהרי כבר עבר‬
‫שיעור זמן זה ביניהם‪ ,‬ודו"ק‪] ,‬וראה עוד לקמן )פ"ה‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫הדבר ולא עלה בידו‪ ,‬בין ברכה שנתחייב בה ולא יכול‬
‫לברך אותה לפי שעה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב הריטב"א‬
‫)פסחים ז‪ :‬ד"ה והא דקאמר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולא בא למעט אלא‬
‫קצת ברכות השבח‪ ,‬כגון הרואה את הים הגדול ועל‬
‫הזיקים ועל הזוועות‪ ,‬דודאי לא סגיא שיברך אלא‬
‫לאחר ראיה או שמיעה‪ ,‬ובאלו אמרו בירושלמי )שם(‬
‫שמברך תוך כדי דיבור‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב הר"ן‬
‫בחידושיו )פסחים ז‪ :‬ד"ה והאי כללא( ובפירושו על הרי"ף‬
‫)פסחים ד‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה ומיהו בירושלמי(‪ ,‬וכן כתב בספר‬
‫הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה כל אלו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אלא‬
‫שראיתי בירושלמי גבי ברכת ברקים או רעמים‪,‬‬
‫דמברך תוך כדי דיבור של שמיעה או של ראיה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו המאירי )פסחים ז‪ :‬ד"ה כל המצוות( ובחי'‬
‫הרשב"ץ )ברכות נט‪ .‬ד"ה וגרסינן( ובספר המכתם )פסחים‬
‫ז‪ (:‬ובס' אהל מועד )שער הברכות דרך ג' סוף נתיב ח'(‬
‫ועו"ר‪] ,‬וע"ע חי' מהר"ם חלאווה )פסחים שם ד"ה כל‬
‫המצוות( מש"כ בזה‪ ,‬וצ"ב כוונתו[‪.‬‬
‫ב‪ .‬וכן פסק המחבר )רכז‪,‬ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬היה יושב בבית‬
‫הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק‪ ,‬אם יכול לצאת‬
‫ולברך תוך כדי דיבור יצא‪ ,‬ואם לאו לא יצא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬בין לענין ברכת הרעמים‪,‬‬
‫ובין לענין שאר ברכות הראיה‪ ,‬שאין לו לברך אלא‬
‫בשעת ראייתו ]או שמיעתו[‪ ,‬או בשיעור תוך כדי‬
‫דיבור לאחר ראייתו‪ ,‬אבל אם כבר עבר שיעור זה‪,‬‬
‫שוב אין לו לברך‪] ,‬וע"ע שיירי כנה"ג )סימן רכז הגב"י‬
‫אות ב'( שכ' נמי‪ ,‬דלדעת המחבר שאין לברך על‬
‫הברקים והרעמים אחר שעבר שיעור כדי דיבור‪ ,‬ה"ה‬
‫נמי בשאר ברכות הראיה‪ ,‬שאין לברך אלא תוכ"ד‬
‫לראייתו[‪ ,‬וכן כתבו בעולת תמיד )רכז‪,‬ב(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬וכללא‬
‫נקטינן‪ ,‬דכל תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ מעבודה‬
‫זרה כו'‪ ,‬ולאו דווקא ברק ורעם‪ ,‬ה"ה כל הני דווקא‬
‫תוך כדי דיבור‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬מור וקציעה להיעב"ץ )סו"ס‬
‫רכז(‪] ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬דודאי אחר כדי דיבור‬
‫עבר זמנה‪ ,‬ואין בכך כלום‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬חמד משה )רכז‪,‬א(‪,‬‬
‫נהר שלום )רכז‪,‬ד(‪ ,‬דרך החיים )דיני ברכות פרטיות‪ ,‬אות ג'(‪,‬‬
‫מאמר מרדכי )רכז‪,‬ה(‪] ,‬יעו"ש שכתב‪ ,‬ד'נראה פשוט‬
‫דכל שאין לו זמן לברך תוך כדי דיבור אינו מברך‬
‫אח"כ'‪ ,‬ובסו"ד הפליג וכתב‪ ,‬דאפשר שאף הט"ז‬
‫דלקמן בסמוך )הערה לד( אין כוונתו אלא 'דכשישמע‬
‫רעם אחר יכול לברך אע"פ שלא בירך בראשונה'‪,‬‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫כתב בס' מקור חיים לחוו"י )סו"ס רכז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לא יצא‪,‬‬
‫נראה לי דאינו מחויב ]לצאת[‪ ,‬ומכ"מ אם תיכף קינח‬
‫או נטל יברך אפילו אחר כדי דיבור‪ ,‬וה"ה בכל ברכות‬
‫הראיה בשכח ונזכר‪ ,‬עכ"ל; וכן במגן גבורים )סימן סו‬
‫שלטי הגבורים סק"ב( הסכים לדעת הט"ז‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והא‬
‫דמבו' בירושלמי היה יושב בבית הכסא ושמע קול‬
‫רעמים אם יכול לצאת תוך כדי דיבור יצא כו'‪ ,‬היינו‬
‫דלכתחילה יש להסמיך הברכה להמצוה כל מה‬
‫דאפשר‪ ,‬אבל באמת יכול לברך אח"כ‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ‬
‫בס' ערך השולחן )למהר"י טייב‪ ,‬סו"ס קנח(‪ ,‬יעו"ש לשונו‪,‬‬
‫וברכת רעמים שאני דהיא ברכת שבח והודאה‪ ,‬ויכול‬
‫לברך אפילו אחר כדי דיבור‪ ,‬אלא דבתוך כדי דיבור‬
‫צריך לצאת לברך תיכף‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע אליה רבה )רכז‪,‬ו(‬
‫שהביא דברי הט"ז‪ ,‬וכתב שמשמעות דברי הפוסקים‬
‫דלא כדבריו‪ ,‬אך סיים דמכ"מ דברי הט"ז 'נראים‬
‫קצת'‪ ,‬וע"ע פרי מגדים )סי' רכז משבצות זהב סק"ב(‬
‫שהביא דברי הא"ר‪ ,‬והניח בצ"ע‪] ,‬ועוד מצינו בפרי‬
‫מגדים במקו"א )פתיחה להל' ברכות אות יד( שהביא ב'‬
‫הדעות בזה[; וע"ע שועה"ר )סדר ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יג‬
‫סי"ז( שכ' בזה"ל‪ ,‬ואחר כדי דיבור אין לברך על העבר‪,‬‬
‫ויש חולקים בזה‪ ,‬וספק ברכות להקל‪ ,‬לכן אחר תוך‬
‫כדי דיבור יברך בלא שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד‬
‫לעיל בסמוך )הערה לג אות ב'(‪ ,‬שממש"כ בשער הציון‬
‫)רכז‪,‬יז( נראה‪ ,‬שעכ"פ יש לחוש לדעת הט"ז לחומרא‪,‬‬
‫וכגון באופן שבירך על ראיית הברק או על שמיעת‬
‫הרעם לאחר שיעור כדי דיבור‪ ,‬שאין לו לחזור ולברך‬
‫על ברקים ורעמים נוספים‪ ,‬שהרי לדעת הט"ז כבר‬
‫יצא ידי חובתו[‪.‬‬
‫וראה עוד בס' מנחת שלמה )מועד קטן כו‪ (.‬שכ'‬
‫בזה"ל‪ ,‬וצ"ע נמי לענין הרואה הים הגדול הרים‬
‫וגבעות וכדו'‪ ,‬עד מתי יכול לברך‪ ,‬וחושבני שיכול‬
‫לברך כל זמן שההתרשמות נמשכת‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ומבו' שם‬
‫בסמוך דמיירי אחר שכבר עבר מן המקום[‪ ,‬וצ"ע‬
‫מפני מה הניח דעת רוב הפוסקים הנ"ל בסמוך )הערה‬
‫לג(‪ ,‬וצידד כדעת הט"ז דשפיר יש לברך אף לאחר‬
‫שיעור כדי דיבור‪] ,‬ויש שכתבו להעמיד דבריו‪ ,‬דס"ל‬
‫שאף הפוסקים שנחלקו על דברי הט"ז‪ ,‬לא כתבו כן‬
‫אלא לענין ברקים ורעמים וכיו"ב בדברים החולפים‬
‫מן העולם‪ ,‬ומשו"ה אין לברך עליהם אחר שעבר כדי‬
‫דיבור‪ ,‬ומשא"כ ברואה ימים ונהרות וכיו"ב בדברים‬
‫שהם קיימים ועומדים‪ ,‬דיש לומר דכו"ע מודו דשפיר‬
‫ס‬
‫הערה י'( לענין הפסק יותר מכדי דיבור בין ראיית הברק‬
‫לברכת עושה מעשה בראשית‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪ .‬ועוד‬
‫יש לומר דנפק"מ נמי לאידך גיסא‪ ,‬באופן ששח תיבה‬
‫אחת אחר הראיה‪ ,‬אך עדיין לא עבר שיעור כדי דיבור‪,‬‬
‫וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה לא( שלהדרך הב' יש‬
‫לומר שעדיין יכול לברך על ראיית אותו הדבר‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .„Ï‬א‪ .‬כן דעת הט"ז )רכז‪,‬ב(‪ ,‬דשפיר דמי לברך‬
‫ברכת הברקים והרעמים ושאר ברכות הראיה‪ ,‬אף‬
‫לאחר שעבר כדי דיבור מראיית ]או שמיעת[ הדבר‬
‫המחייב ברכה‪ ,‬ובביאור דברי הירושלמי הנ"ל בסמוך‬
‫)הערה לג אות א'( כתב הט"ז‪ ,‬דאין כוונת הירושלמי‬
‫שלאחר שיעור כדי דיבור עבר זמן הברכה‪ ,‬אלא כוונת‬
‫הירושלמי‪ ,‬דכיון דלכתחילה אה"נ שיש לו לברך‬
‫בתוך שיעור כדי דיבור‪ ,‬הרי שאם אינו יכול לצאת‬
‫מבית הכסא ולברך הברכה כהלכתה בתוכ"ד‪ ,‬שוב‬
‫אינו צריך למהר לצאת‪ ,‬אע"פ שאפילו אם יצא לאחר‬
‫כדי דיבור יהא רשאי לברך; וז"ל הט"ז‪ ,‬ונראה לי‪,‬‬
‫דאין השיעור של הברכה תוך כדי דיבור‪ ,‬ואחר שיעור‬
‫זה לא יברך‪ ,‬דא"כ היה להם לומר שיעור זה על עיקר‬
‫הדין‪ ,‬דשיעור הברכה בזה הוי תוך כדי דיבור‪ ,‬אלא‬
‫דודאי אחר שיעור תוך כדי דיבור ג"כ צריך לברך כל‬
‫שאפשר לו‪ ,‬אלא דכאן אמר לענין חיוב עליו לצאת‬
‫משם ולמהר לברך‪ ,‬בזה חילקו אם הוי תוך כדי דיבור‬
‫או לא‪ ,‬כן נראה לענ"ד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ומצינו לכמה פוסקים שהסכימו לדעת הט"ז‪,‬‬
‫דשפיר דמי לברך ברכת הברקים והרעמים ושאר‬
‫ברכות הראיה אפילו לאחר שיעור כדי דיבור מראיית‬
‫הדבר המחייב ברכה‪ ,‬וביארו דברי הירושלמי בדרכו‬
‫של הט"ז‪ ,‬דכל היכא שאינו יכול לצאת תוך כדי דיבור‬
‫שהוא זמן הברכה לכתחילה‪ ,‬הרי שאינו מחויב לצאת‪,‬‬
‫אבל לעולם שפיר יכול לברך אפילו אחר שעבר‬
‫שיעור כדי דיבור; וע"ע שיירי כנה"ג )סי' רכז הגב"י אות‬
‫ג'( שהביא מש"כ בס' ברכת אברהם )ונציה שי"ב‪ ,‬ח"ד‬
‫סימן קצא(‪ ,‬ש'הרבה פוסקים לא הביאו הך ירושלמי‬
‫]הנ"ל בסמוך )הערה לג אות א'([‪ ,‬דלא סבירא להו‬
‫כוותיה‪ ,‬שלא הוזכר בתלמוד שלנו'‪ .‬וכן כתב הפרי‬
‫חדש )מו‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולי ההיא דירושלמי לא מכרעא כולי‬
‫האי‪ ,‬דלעולם אפילו לאחמ"כ מברך‪ ,‬אלא דכיון דיכול‬
‫לצאת בתוך כדי דיבור והויא ברכה בזמנה‪ ,‬יצא‪ ,‬ואם‬
‫לאו‪ ,‬כיון דלאחר תוך כדי דיבור מברך‪ ,‬לא נתנו‬
‫חכמים שיעור תכיפה כו'‪ ,‬ולכן לא יצא‪ ,‬עכ"ל; וכן‬
‫סא‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫יד‪ .‬אם התחיל לראות הדבר המחייב ברכה‪ ,‬וקודם שבירך עליו נתכסה הדבר מעיניו לרגע‬
‫מועט ]אפילו יותר מכדי דיבור[‪ ,‬יש לומר דחשיב הכל כראיה אחת‪ ,‬ושפיר יש לו לברך‬
‫על ראיה זו לה‪.‬‬
‫טו‪ .‬אם עתיד לראות באותו היום דבר נוסף מאותו המין‪ ,‬יש אומרים שיכול לכוין להוציאו‬
‫בברכתו הראשונה‪ ,‬ואדרבה עדיף טפי שיעשה כן ממה שיחזור ויברך כמה פעמים לו‪,‬‬

‫ויעו"ש בס' שער העין שהביא כן אף בשם‬ ‫דמי לברך עליהם אף לאחר כדי דיבור‪ ,‬כל זמן‬
‫הגראי"ל שטיינמן‪ ,‬שאם הוסתר לו הדבר לרגע‬ ‫שהתפעלותו מראיית דב"ז עדיין נמשכת‪ ,‬וכבר כתב‬
‫באמצע ראייתו‪ ,‬שפיר יכול לברך לאחמ"כ כשיחזור‬ ‫חילוק זה בס' עיר הקודש והמקדש )להגרי"מ טוקצ'ינסקי‪,‬‬
‫ויראה אותו‪ ,‬ואין להחשיבה כראיה שניה שאינו יכול‬ ‫ח"ג עמ' ריט(‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬אכן סברת הדברים צ"ב[‪.‬‬
‫לברך עליה; אך בס' שלמי תודה )בין המצרים‪ ,‬עמ' פג(‬ ‫ב‪ .‬ולדעת הט"ז וסייעתו דשפיר יש לברך אף‬
‫כתב בשמו בזה"ל‪ ,‬ושמעתי מהגראי"ל שטיינמן‪ ,‬דאם‬ ‫לאחר שיעור כדי דיבור‪ ,‬יש לדון עד אימתי יכול‬
‫ראה את הים ולא בירך‪ ,‬ושוב נפסק הראיה אפילו‬ ‫לברך‪ ,‬ועי' מחצית השקל )סי' רכז‪ ,‬על מג"א סק"ב( שכתב‬
‫לזמן מועט‪ ,‬חשיב זה כשתי ראיות והפסיד הברכה‪,‬‬ ‫לענין ברכת הרעמים בזה"ל‪ ,‬אבל אין מפורש עד כמה‬
‫ועל כן אם בדרך לנסיעה לים ראה את הים ולא בירך‪,‬‬ ‫יכול לברך‪ ,‬ואפשר עד שיתפזרו העבים‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ובהמשך הנסיעה שוב לא ראה‪ ,‬ואח"כ הגיע לים‪,‬‬ ‫וביאור דבריו‪ ,‬דעד שלא נתפזרו העבים עדיין לא‬
‫איבד את הברכה בראיה ראשונה‪ ,‬ודב"ז מצוי מאד‬ ‫הסיח דעתו מן הברקים והרעמים‪ ,‬ושפיר יכול לברך‬
‫בכביש החוף‪ ,‬שרואים את הים‪ ,‬ואח"כ עובר במקום‬ ‫על מה שראה הברק ושמע הרעם אפילו לפני כמה‬
‫שיש הרים שמסתירים את הים‪ ,‬ואח"כ שוב רואה את‬ ‫שעות‪ ,‬ולפ"ז נראה דה"נ לענין שאר ברכות הראיה‪,‬‬
‫שלדעת הט"ז שפיר יכול לברך כל זמן שלא הסיח‬
‫הים‪ ,‬דאינו מברך‪] ,‬וכן הדבר מצוי כאשר נוסע‬
‫דעתו מראיית דב"ז‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫בכביש‪ ,‬וישנה משאית החולפת על פניו ומסתירה לו‬
‫ג‪ .‬ומענין לענין באותו הענין‪ ,‬יש להביא מש"כ בס'‬
‫את ראיית הים למשך כמה שניות[‪ ,‬אבל כשרואה כל‬
‫שער העין )פ"ג הערה ג'( בשם הגר"ח קניבסקי‪ ,‬שאף‬
‫הזמן מסתבר דחד ראיה הוא‪ ,‬ומברך אע"פ שלא בירך‬
‫לדעת רוב הפוסקים הנ"ל שאין לברך אלא תוכ"ד‬
‫בתחילת הראיה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫לראייתו‪ ,‬מכ"מ אם עדיין עומד סמוך לדבר או למקום‬
‫)שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה‬‫‪ .ÂÏ‬כן מבו' בספר הפרדס‬ ‫המחייב ברכה‪ ,‬שפיר דמי לברך עליו‪ ,‬אע"פ שבשעת‬
‫הרואה את חבירו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולי נראה‪ ,‬דאם נכנס לעיר‬ ‫הברכה עצמה אינו רואה את הדבר או את המקום‬
‫שרובם אוהביו וקרוביו‪ ,‬שמברך ברכה אחת על כולם‬ ‫שמברך עליו‪] ,‬ולא כתבו הפוסקים הנ"ל שאינו מברך‬
‫ודיו‪ ,‬ואינו צריך לברך לכל אחד ואחד‪ ,‬וזהו דרך‬ ‫אחר שיעור 'כדי דיבור' מראייתו‪ ,‬אלא היכא שכבר‬
‫הנכון כפי הסברא‪ ,‬שאין ראוי לחזור ברכה אחת מאה‬ ‫עבר מן המקום ואינו עומד סמוך לו[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫או מאתים פעמים בשעה אחת‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומפשטות‬ ‫‪ .‰Ï‬כן הביא בס' שער העין )פ"ג הערה ח'( בשם‬
‫דבריו נראה‪ ,‬דאע"פ שאינו רואה את כל אוהביו‬ ‫כמה מגדולי ההוראה‪] ,‬הגרי"ש אלישיב‪ ,‬הגר"ש‬
‫וקרוביו בשעת הברכה‪ ,‬מכ"מ שפיר פוטר בברכה‬ ‫וואזנר‪ ,‬והגר"ח קניבסקי[‪ ,‬וכעי"ז בס' חוט שני )הלכות‬
‫אחת את כל אוהביו וקרוביו שיראה לאחמ"כ‪.‬‬ ‫אבילות‪ ,‬עמ' שצג( בשם הגר"נ קרליץ‪] ,‬לענין ברכת‬
‫וכן כתב בס' נמוקי אורח חיים )רכה‪,‬ה( לענין ברכת‬ ‫הקברים[‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬אמנם ביצא חוץ לבית הקברות‬
‫משנה הבריות‪ ,‬שאם הולך לגן החיות ורואה בתחילה‬ ‫ועומד שם וממתין על קבורת מת‪ ,‬יש לומר דעדיין‬
‫את הקוף ומברך עליו ברכת משנה הבריות‪ ,‬אע"פ‬ ‫הוא אותה ראיה‪ ,‬דבהרגשה אין כאן סילוק מן הראיה‬
‫שעדיין אינו רואה הפיל בשעת הברכה‪ ,‬מכ"מ שפיר‬ ‫הראשונה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכעי"ז כתב בשו"ת בצל החכמה‬
‫יכול לפטור בברכה זו אף את ראיית הפיל שלאחמ"כ‪,‬‬ ‫)ח"ה סימן כז אות ד'(‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫אך הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬שאינו יכול לכוין להוציאו בברכתו הראשונה‪ ,‬וצריך לחזור‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה חדש חידוש גדולים חקרי לב האדון‬
‫בדברי סופרים‪ ,‬דמאן דבעי למיהוי חסידא ולקיים‬
‫מילי דברכות הראיה‪ ,‬בכניסתו לעיר שיש לו בתוכה‬
‫הרבה רעים ואהובים‪ ,‬דאמרינן דיו לברך ברכת‬
‫שהחיינו על ראיית הראשון‪ ,‬ולהתנות‪ ,‬ולהפטר בה על‬
‫ראיית כל האחרים שיראה אחר זה אפילו לזמן מרובה‬
‫בלי הגבלה‪ ,‬ותחילת דינו להקל הוי מההיא דגרסי'‬
‫במסכת חולין פרק כל הבשר )קו‪ ,(:‬אמר רב נוטל אדם‬
‫את ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו; ולענ"ד‬
‫לא ראי זה כראי זה‪ ,‬דהתם לגבי נטילת ידים כיון‬
‫דתקנת חכמים היא משום טהרה וסרך תרומה‪ ,‬הפה‬
‫שאסר בסתם ידים להחמיר משום דעסקניות הן‪ ,‬הוא‬
‫שהתיר היכן שהתנה עליהם בשחרית ולא הסיח דעתו‬
‫מהן כל היום כולו כו'‪ ,‬ואיך ילפינן מיניה לנידו"ד‬
‫שחייבו לברך על ראיית כל אחד מאוהביו משום‬
‫התעוררות הלב‪ ,‬שיוכל ליהנות ולפטור בברכת ראשון‬
‫כל הנשארים הנסתרים ממנו באותה שעה‪ ,‬אפילו‬
‫בהפסק רוב הזמן לימים הרבה‪ ,‬שבודאי הסיח דעתו‬
‫לדברים אחרים‪ ,‬והרי מצינו דהיסח הדעת במשך הזמן‬
‫מפסיק בכל שלשה מיני ברכות ]ברכות הנהנין‪ ,‬ברכות‬
‫המצוות‪ ,‬ברכות השבח[ כו'‪ ,‬הן כל אלה הדינים‬
‫הרמוזים יפעלו בקרבי הטיית דעתי החלושה להצריך‬
‫ברכת הראיה לכל אחד מהנראים זה אחר זה ולאפסוקי‬
‫בין גברא לגברא‪ ,‬שאין מערבים שמחה בשמחה על‬
‫ידי המחשבה לבדו‪ ,‬אמנם לצאת מידי ספק כלל‬
‫בנידו"ד‪ ,‬עדיף טפי לכוין בברכה הראשונה שלא‬
‫לצאת בה על ראיית אחרים ויסיחנה מדעתו כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הביא בדעת תורה למהרש"ם )רכה‪,‬א( מכתבי‬
‫זקנו הדעת קדושים מבוטשאטש‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שאם באו שני‬
‫חבריו‪ ,‬יברך פעם אחת שהחיינו על שניהם‪ ,‬ואם בא‬
‫השני אחרי שכבר בירך על הראשון צריך לברך שנית‪,‬‬
‫ואינו כברכת הנהנין שבהם נמשכת הנאתם‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫אפילו ידע שהשני יבוא תיכף אחר הראשון‪ ,‬שבברכת‬
‫הנהנין אינו מברך אלא על הראשון‪ ,‬שאני ברכת‬
‫הנהנין שבהם נמשכת הנאתם‪ ,‬משא"כ בברכת הראיה‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬וע"ע אשל אברהם בוטשאטש )סימן רכה ד"ה ירק‬
‫חדש( מש"כ לענין ברכת שהחיינו על שני פירות‬
‫סב‬
‫ולברך על כאו"א לז‪.‬‬
‫ויעו"ש שהעיד שכך עשה מעשה בעצמו בהיותו בגן‬
‫החיות בברלין וכו'‪] ,‬ואף שבסו"ד הניח הדבר בצ"ע‪,‬‬
‫יעו"ש דהיינו משום שהוא תלוי בדעת אחרים‪ ,‬ושמא‬
‫לא ירשוהו להכנס לראות הפיל‪ ,‬ומבו' דבלא טעם זה‬
‫שפיר יכול לפטור בברכתו הראשונה את כל מה‬
‫שיראה לאחמ"כ[‪ ,‬וראה עוד לקמן )פרק יב הערה ל' אות‬
‫א'( מקורות נוספים בזה‪.‬‬
‫וע"ע חסד לאלפים )סי' רכא‪-‬רל‪ ,‬אות טו( שכתב נמי‬
‫בזה"ל‪ ,‬הרואה איש או אשה ששמח בראייתם לאחר‬
‫שלושים יום מברך שהחיינו כו'‪ ,‬כגון מי שהיה בדרך‬
‫ובא לביתו וחזר לעירו כו'‪ ,‬ודי בברכה אחת שיכוון‬
‫בה על כל רעים אהובים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומלשונו משמע קצת‬
‫דמיירי אפי' היכא שאינו רואה את כולם בשעת‬
‫הברכה‪ ,‬דמכ"מ שפיר יכול לכוון לפטור בברכתו אף‬
‫את רעיו ואהוביו שיראה לאחמ"כ‪ ,‬וכדעת הפוסקים‬
‫הנ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬מדברי המשנה ברורה )רכז‪,‬ה( לענין ברכת‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬נראה בפשטות שאין להוכיח‬
‫לנידו"ד‪ ,‬דהנה יעו"ש במשנ"ב שכ'‪ ,‬שאם בירך על‬
‫הברק‪ ,‬והיה בדעתו לפטור בברכה זו אף את הרעם‬
‫שישמע מיד לאחריו בסמוך‪ ,‬שפיר יצא ידי חובתו‬
‫בדיעבד; אכן שאני התם שכך הוא טבע הבריאה‬
‫שהרעם נשמע מיד לאחר ראיית הברק‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי‬
‫בודאי ישנה שייכות בין הברקים לרעמים‪ ,‬ומשו"ה‬
‫שפיר יצא ידי חובתו ]בדיעבד[ בברכה זו אף על‬
‫שמיעת הרעם שלאחמ"כ‪ ,‬ומשא"כ ברואה כמה‬
‫חכמים או כמה מלכים ביום אחד‪ ,‬שאין שייכות בין‬
‫חכם אחד לחבירו‪ ,‬ובין מלך אחד לחבירו‪ ,‬ושפיר יש‬
‫לומר דכל כהא"ג אינו יכול לפטור בברכתו הראשונה‬
‫אף את שאר הדברים שעדיין אינו רואה בשעה זו‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .ÊÏ‬א‪ .‬כן כתב בשו"ת דבר שמואל )סימן רסד( לענין‬
‫ברכת שהחיינו בראיית חבירו לאחר שלושים יום‬
‫שלא ראהו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בדין ברכת הראיה בכניסתו לעיר‬
‫שיש לו בתוכה הרבה רעים ואהובים‪ ,‬אי אמרינן דיו‬
‫לברך ברכת שהחיינו על ראיית האחד ולהתנות‬
‫להפטר בה על ראיית כל האחרים שיראה אחר זה;‬
‫סג‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫טז‪ .‬אף שעיקר תקנת ברכות הראיה הרי היא מחמת התפעלות האדם מראיית דברים אלו‪,‬‬
‫מכ"מ אף אם למעשה אינו מתפעל מראייתו‪ ,‬יש לו לברך כתקנת חכמים לח‪ .‬אך ראיה‬

‫ג‪ .‬ויש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף שעיקר דברי הדבר‬ ‫חדשים‪ ,‬באופן שבשעת הברכה עדיין לא הביאו לפניו‬
‫שמואל וסייעתו הנ"ל‪ ,‬לא מיירי אלא לענין ברכת‬ ‫כי אם אחד מהם‪ ,‬ובמה שהוספנו על דבריו בס' מים‬
‫שהחיינו בראיית חבירו‪ ,‬מכ"מ נראה בפשיטות דה"ה‬ ‫רבים הל' ברכת שהחיינו )פ"ו סוף הערה סג(‪ ,‬ודו"ק‬
‫נמי לענין שאר ברכות הראיה‪ ,‬והן אמנם בברכת‬ ‫לנידו"ד[‪ .‬ובס' שער העין )עיונים סימן טו( הביא שכן‬
‫שהחיינו יש לומר בזה סברא נוספת‪ ,‬דכיון שאומר‬ ‫הורו הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי‪ ,‬שאינו יכול‬
‫'לזמן הזה'‪ ,‬אינו יכול לפטור בברכתו אלא את אותם‬ ‫לפטור בברכתו אף את הדברים שיראה לאחמ"כ‪,‬‬
‫חברים וקרובים שרואה בשעת הברכה‪] ,‬וסברא זו‬ ‫וצריך לחזור ולברך על כל ראיה וראיה‪.‬‬
‫נזכרה בקצות השולחן )סימן סג בדי השולחן אות י'( לענין‬ ‫ב‪ .‬עוד יש שהביאו מקורות נוספים לדעה זו‪ ,‬דהנה‬
‫ברכת שהחיינו על שני פירות חדשים‪ ,‬באופן שבשעת‬ ‫לעיל )סעיף י'‪ ,‬ושם בהערות( הבאנו דעות הפוסקים‪ ,‬לענין‬
‫הברכה עדיין לא הביאו לפניו כי אם אחד מהם[‪ ,‬אכן‬ ‫הרואה דבר אחר מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬האם‬
‫בדברי הפוסקים הנ"ל לא נזכרה סברא זו‪ ,‬ועיקר‬ ‫חוזר ומברך עליו או לא‪ ,‬ויש מן הפוסקים שכתבו‬
‫סברת הדב"ש וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שהרי מסיח דעתו בין‬ ‫די"ז שיש לו לחזור ולברך עליו‪ ,‬בלשון 'אפילו ראה‬
‫ראיית אחד לראיית השני‪ ,‬וסברא זו שייכת שפיר אף‬ ‫ביום אחד מאה מלכים או מאה חכמים מברך על‬
‫בשאר ברכות הראיה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫כולם'‪] ,‬כ"ה הלשון בתשו' הרדב"ז )ח"א סימן רצו(‬
‫וע"ע לקמן )פרק יב הערה ל' אות א'( לענין ההולך לגן‬ ‫ובשיירי כנה"ג )סי' רכד הגה"ט אות ה'( ועו"פ[‪ ,‬והרי‬
‫החיות‪ ,‬האם רשאי לפטור בברכת 'משנה הבריות'‬ ‫שאינו יכול לפטור את כולם בברכה אחת שמברך‬
‫שמברך בראיית הפיל‪ ,‬אף את ראיית הקוף שלאחמ"כ‪,‬‬ ‫בראיית הראשון‪ ,‬אכן אינו מוכרח‪ ,‬ושפיר יש לומר‬
‫ומשם תדרשנו‪.‬‬ ‫דהיינו דווקא היכא שלא ידע בתחילת היום שיראה‬
‫ד‪ .‬ומענין לענין באותו הענין יש להביא עוד בזה‪,‬‬ ‫מלכים או חכמים נוספים‪ ,‬ואה"נ אם היה יודע‬
‫מש"כ בשו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סו"ס קפז(‬ ‫בתחילה שעתיד לראות באותו היום מלכים או חכמים‬
‫להסתפק בדיני ברכות הראיה בספק מחודש‪ ,‬דאפי'‬ ‫נוספים‪ ,‬אפשר שהיה יכול לפטור את כולם בברכה‬
‫היכא שיכול לראות בבת אחת את שני הדברים‬ ‫אחת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫המחייבים ברכה‪ ,‬יש מקום לומר דעדיף טפי שיראה‬ ‫וכן יש שהביאו מקור נוסף לדעה זו‪ ,‬ממש"כ‬
‫אחד מהם ויברך עליו‪ ,‬ושוב יראה חבירו ויחזור ויברך‬ ‫בשו"ת עמודי אור )סימן ד'( להקשות על דעת הפוסקים‬
‫עליו‪ ,‬ולא יפטור את ראיית שניהם בברכה אחת‪ ,‬כדי‬ ‫]דלעיל )סעיף י'‪ ,‬ושם הערה כג([ שהרואה דבר אחר‬
‫להרבות בשבחו של מקום; וז"ל‪ ,‬אך יש להסתפק‪ ,‬אם‬ ‫מאותו המין בתוך שלושים יום חוזר ומברך עליו‪,‬‬
‫עולה במגדל‪ ,‬ובידו לראות את ים סוף וים הגדול‪,‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬ומכ"מ הדבר מתמיה להצריך כהא"ג לברך על‬
‫כל כושי וכדו'‪ ,‬דא"כ העובר במדינת כושיים‪ ,‬לא‬
‫וכינרת וירדן‪ ,‬וכן העולה על כנפי נשרים‪ ,‬אם בידו‬
‫יפסוק מלברך על פרטי האישים העוברים לפניו‪,‬‬
‫לצרפם בברכה אחת‪ ,‬ולכאו' אפשר לומר‪ ,‬דהוי כעין‬
‫עכ"ל‪ ,‬ויש שכתבו להוכיח מדבריו‪ ,‬שאינו יכול לפטור‬
‫קערה של פירות‪ ,‬אשר פוטר בברכה אחת את כולם‪,‬‬
‫בברכה אחת את ראיית כל הכושיים וכיו"ב; אכן אף‬
‫וה"נ יכול לברך עושה מעשה בראשית על כולם‪ ,‬או‬
‫דיוק זה אינו מוכרח‪ ,‬דשפיר יש לפרש כוונתו‬
‫דאפשר לומר דדווקא בברכות הנהנין הוא כן‪ ,‬משא"כ‬
‫להקשות על דברי הפוסקים הנ"ל מעיקר די"ז‪ ,‬והיינו‬
‫ברכות המצוות הוי כעין אין עושים מצוות חבילות‬
‫היכא שלא היה בדעתו בברכתו הראשונה לפטור אף‬
‫חבילות‪] ,‬וה"נ יש לומר כן לענין ברכות השבח[‪ ,‬וכל‬
‫ראיית כושיים נוספים לאחמ"כ‪ ,‬וכי 'לא יפסוק מלברך‬
‫המרבה לספר בשבחיו משובח‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫על פרטי האישים העוברים לפניו'‪ ,‬אבל אה"נ שאם‬
‫‪ .ÁÏ‬הנה אף שנתבאר לעיל )סעיף א'‪ ,‬ושם הערה ב'(‪,‬‬ ‫יכוון לפטור בברכתו הראשונה את כל ראיותיו‬
‫דהיי"ט שתקנו חכמים לברך בראיית דברים ומקומות‬ ‫לאחמ"כ‪ ,‬אפשר דשפיר יוצא בזה ידי חובתו‪.‬‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫סד‬

‫באופן שאינה מביאה לידי התפעלות‪ ,‬וכגון הרואה חלק קטן מן הים וכיו"ב‪ ,‬יש לדון האם‬
‫מברכים עליה לט‪.‬‬
‫יז‪ .‬כל שרואה הדבר המחייב ברכה אפילו ממרחק רב‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו כתקנת‬
‫חכמים‪ ,‬ועי' הערה מ‪.‬‬

‫אכן יש מן הברכות התלויות בכאו"א לפי מה‬ ‫אלו‪ ,‬לפי שחידוש הם אצל בני אדם‪ ,‬ודרך בני אדם‬
‫שהוא‪ ,‬וכגון ברכת שהחיינו בראיית חבירו שלא ראהו‬ ‫להתפעל מראייתם‪ ,‬מכ"מ מסתימת דברי הפוסקים‬
‫שלושים יום‪] ,‬וכדלקמן )פרק יט סעיף ג'( שאין לברך‬ ‫בכל דיני ברכות הראיה‪ ,‬שלא הזכירו כלל שאין לברך‬
‫אלא על חבירו שהוא חביב עליו הרבה ושמח‬ ‫ברכות אלו אלא היכא שמתפעל מראיית דב"ז‪ ,‬נראה‬
‫בראייתו[‪ ,‬וברכת משנה הבריות שלדעת רוה"פ לא‬ ‫בפשטות שאי"ז כ'תנאי' בברכות אלו‪ ,‬וכל היכא‬
‫נתקנה אלא היכא שמצטער בראייתו‪ ,‬וכדלקמן )פרק יב‬ ‫שאינו מתפעל בראיית דברים ומקומות אלו אין לו‬
‫סעיף ד'(‪ ,‬וברכת 'שככה לו בעולמו' בראיית בריות‬ ‫לברך עליהם‪ ,‬אלא מאחר שתקנו חכמים ברכות אלו‬
‫נאות‪ ,‬וכדלקמן )פרק יב‪ ,‬סעיף ט' וסעיף יא‪ ,‬ושם בהערות(‪,‬‬ ‫מטעם זה שדרך בנ"א להתפעל בראיית דברים‬
‫וגדר 'הרים גבוהים' שיש לברך עליהם ברכת עושה‬ ‫ומקומות אלו‪ ,‬הרי שאף היכא שאינו מתפעל‬
‫מעשה בראשית‪] ,‬שלדעת כמה פוסקים אין שיעור‬ ‫מראייתם‪ ,‬תקנת חכמים במקומה עומדת‪ ,‬ויש לו לברך‬
‫לדבר‪ ,‬ואינו תלוי אלא בהתפעלות האדם מראיית הר‬ ‫ברכות אלו‪.‬‬
‫גבוה זה‪ ,‬וכדלקמן )פרק ג' הערה ג'( דעות הפוסקים‬ ‫והן אמנם לענין ברכת שהחיינו בקניית כלים‬
‫בזה[; אבל בעלמא בשאר ברכות הראיה נקטינן‪,‬‬ ‫ובגדים חדשים‪ ,‬דקיי"ל שאין לברך אלא על כלים‬
‫דאפילו היכא שאינו מתפעל מראיית דב"ז‪ ,‬מכ"מ‬ ‫ובגדים חשובים שלבו של אדם שמח בהם‪ ,‬הסכמת‬
‫שפיר יש לו לברך עליו בראייתו‪] ,‬וראה עוד בס' שער‬ ‫רוב הפוסקים שאין הדבר תלוי בחשיבות כלי או בגד‬
‫העין )שם( שהביא תשובת הגר"ח קניבסקי בזה"ל‪,‬‬ ‫זה בעיני העולם‪ ,‬אלא בחשיבות כלי או בגד זה בעיני‬
‫הדברים שקבעו חז"ל שמתפעלים מהם‪ ,‬יש לברך‬ ‫הקונה‪ ,‬וכל היכא שהוא חשוב בעיניו והרי הוא שמח‬
‫אע"פ שאין מרגיש עתה‪ ,‬אבל כמה שיעור גובה ההר‬ ‫בקנייתו‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו ברכת שהחיינו‪ ,‬ואם‬
‫לא קבעו‪ ,‬לכן תלוי במתפעל‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬ ‫אינו חשוב בעיניו ואינו שמח בקנייתו‪ ,‬הרי שאין לו‬
‫לברך עליו שהחיינו‪] ,‬וכמשנ"ת בארוכה בס' מים‬
‫‪ .ËÏ‬ראה לקמן )פרק ב' סעיף ז'‪ ,‬ושם בהערות( דעות‬
‫רבים הל' ברכת שהחיינו )פ"ד הערה ל'(‪ ,‬ומשם‬
‫הפוסקים בזה לענין ראיית חלק קטן מן הים‪ ,‬באופן‬
‫תדרשנו[; נראה דאדרבה היא הנותנת‪ ,‬כיון שלענין‬
‫שאינו מביא לידי התפעלות‪ ,‬ולקמן )שם( לענין ראיית‬
‫ברכת שהחיינו פירשו רבותינו הרו"א‪ ,‬שאין הדבר‬
‫הים בלילה‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫תלוי אלא בכאו"א לפי מה שהוא‪ ,‬ולענין ברכות‬
‫‪ .Ó‬א‪ .‬הנה לענין כמה וכמה דינים מצינו בדברי‬ ‫הראיה לא מצינו כלל שהזכירו ענין זה כתנאי בברכות‬
‫חז"ל ובדברי רבותינו הרו"א‪ ,‬שאף ראיה מרחוק דינה‬ ‫אלו‪ ,‬הרי שסברו בפשיטות‪ ,‬שברכות אלו נתקנו‬
‫כראיה גמורה‪ ,‬ובכמה מקומות נתפרש ששיעור 'מיל'‬ ‫בקביעות ולכל אחד ואחד כשרואה דברים ומקומות‬
‫בודאי הוי בכלל ראיה; ובבבא מציעא )לג‪ (.‬אמרי' גבי‬ ‫אלו‪ ,‬ואע"פ שלמעשה אינו מתפעל כלל בראייתם‪,‬‬
‫השבת אבידה‪' ,‬כי תראה' )שמות כג‪,‬ה( יכול אפילו‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫מרחוק‪ ,‬תלמוד לומר 'כי תפגע' )שם פסוק ד'(‪ ,‬אי 'כי‬ ‫וכן הביא בס' שער העין )עיונים סו"ס ט'( בשם גדולי‬
‫תפגע' יכול פגיעה ממש‪ ,‬תלמוד לומר 'כי תראה'‪,‬‬ ‫ההוראה‪] ,‬הגרי"ש אלישיב‪ ,‬הגר"ש וואזנר‪ ,‬הגר"ח‬
‫ואיזו היא ראיה שיש בה פגיעה‪ ,‬שיערו חכמים אחד‬ ‫קניבסקי‪ ,‬והגר"מ שטרנבוך שליט"א[‪ ,‬שאף אם‬
‫משבע ומחצה במיל וזה הוא ריס‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והרי שלשון‬ ‫למעשה אינו מתפעל מראיית דברים אלו‪ ,‬מכ"מ יש‬
‫'ראיה' היינו אף ביותר משיעור זה; וביומא )סז‪ (.‬תנן‪,‬‬ ‫לו לברך עליהם כתקנת חכמים‪] ,‬וראה עוד לקמן‬
‫עשר סוכות מירושלים ועד צוק כו'‪ ,‬חוץ מאחרון‬ ‫בהמשה"ד דברי הגרח"ק בזה[‪.‬‬
‫סה‬
‫אות א'( בתחילת דבריו בפשיטות‪ ,‬ד'שאר ברכות הראיה‬
‫מסתבר דכל שרואה אותם אפילו מרחוק יכול לברך‪,‬‬
‫כמו שמברך על הקשת שהוא רחוק ממנו‪ ,‬הגם שיש‬
‫לומר דכיון שאי אפשר להתקרב אליו שאני'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫אך שוב כתב בסו"ד לתלות נידו"ז בדעות הפוסקים‬
‫לענין חיוב קריעה בראיית מקום המקדש‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בהמשה"ד[‪.‬‬
‫וע"ע ערוך השולחן )רכד‪,‬ד( שכתב לענין הרואה‬
‫ביתו של נבוכדנצר‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ראה ביתו של נבוכדנצר‬
‫אומר ברוך כו' שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע‪,‬‬
‫ואפילו רואה אותה מרחוק‪ ,‬דאילו מקרוב אי אפשר‪,‬‬
‫דנחשים ועקרבים יסובבוה‪ ,‬כמו שקללה ישעיה‬
‫הנביא )יג‪,‬כא‪-‬כב(‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואף שיתכן שאינו עומד‬
‫ממרחק רב כ"כ‪ ,‬מכ"מ מפשטות לשונו ש'אפילו‬
‫רואה אותה מרחוק' נראה‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכה זו‪,‬‬
‫]וה"ה נמי בשאר ברכות הראיה[‪ ,‬אף כשרואה המקום‬
‫או הדבר מרחוק‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה לענין חיוב קריעה בראיית מקום המקדש‪,‬‬
‫אמרי' במועד קטן )כו‪ ,(.‬אחד השומע ואחד הרואה‪,‬‬
‫כיון שהגיע לצופים קורע‪ ,‬וכן פסקו הרמב"ם )פ"ה‬
‫מהל' תעניות הט"ז( ובטוש"ע )תקסא‪,‬ב(‪ ,‬ד'מהיכן חייב‬
‫לקרוע מן הצופים'‪ ,‬ומדברי הראשונים נראה שנחלקו‬
‫בביאור די"ז‪] ,‬דברי הראשונים בזה נאמרו בסוגי'‬
‫דפסחים )מט‪ ,(.‬גבי מי שיצא מירושלים ונזכר שיש‬
‫בידו בשר קודש‪ ,‬ש'אם עבר צופים' שורפו במקומו‪,‬‬
‫ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה‪,‬‬
‫והפוסקים הביאו דברי הראשונים בזה אף לענין חיוב‬
‫קריעה בראיית מקום המקדש[; אשר לדעת רש"י‬
‫)פסחים מט‪ .‬ד"ה אם עבר( ]ורבינו חננאל )פסחים מט‪ :‬ד"ה‬
‫וכן( והמאירי )פסחים מט‪ .‬ד"ה ונתגלגל( ועו"ר[‪' ,‬צופים'‬
‫שם מקום הוא‪ ,‬וביאור דין זה‪ ,‬דאע"פ שרואה את‬
‫מקום המקדש אף ממרחק רב יותר‪ ,‬מכ"מ אינו צריך‬
‫לקרוע עד שיגיע ל'צופים' שהוא קרוב מעט‬
‫לירושלים‪] ,‬וכן הכרעת הב"י )תקסא‪,‬ב ד"ה מ"ש מהיכן(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ונראה לי דהיינו לומר‪ ,‬שכל שראה ביהמ"ק או‬
‫ירושלים קודם שיגיע לצופים‪ ,‬לא חשיבא ראיה‪,‬‬
‫דריחוק מקום הוא‪ ,‬ומשהגיע לצופים חשיבא ראיה‪,‬‬
‫ומשמע דה"ה לערי יהודה‪ ,‬שאינו קורע עליהם עד‬
‫שיהיה סמוך להם כשיעור שיש מן הצופים עד‬
‫ירושלים‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬אך התוס' )פסחים מט‪ .‬ד"ה אם עבר(‬
‫ועו"ר ביארו דין זה‪ ,‬ש'צופים' היינו כל מקום שרואה‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫שבהם‪ ,‬שאינו מגיע עמו לצוק‪ ,‬אלא עומד מרחוק‬
‫ורואה את מעשיו‪ ,‬ופירש"י )ד"ה שבעה ומחצה(‪ ,‬שסוכה‬
‫האחרונה היתה רחוקה שני מילין מן הצוק‪ ,‬ולא היה‬
‫מלווהו אלא מיל‪ ,‬ושם עומד ורואה מרחוק את‬
‫מעשיו‪ ,‬והרי דשפיר יכול לראות אדם אף במרחק‬
‫מיל‪ ,‬ושם 'ראיה' עליה; וע"ע תורה תמימה )שמות פרק‬
‫כג הערה כח( שכתב בזה"ל‪ ,‬והלא קיי"ל בעלמא‬
‫דשיעור ראיה הוא אלפיים אמה‪ ,‬וכמו שכתבו בפרשת‬
‫וירא )בראשית כא‪,‬טז(‪ ,‬ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי‬
‫קשת כי אמרה אל אראה במות הילד‪ ,‬ואמרו שם‬
‫במדרש )בראשית רבה נג‪,‬יג( שהוא שיעור אלפיים אמה‪,‬‬
‫וכ"ה מפורש בירושלמי )עירובין פ"ו ה"א(‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וביותר מצינו בירושלמי )בבא מציעא פ"ב ה"י( גבי‬
‫השבת אבידה בזה"ל‪ ,‬אי 'כי תראה'‪ ,‬יכול אפילו רחוק‬
‫מאה מיל‪ ,‬תלמוד לומר 'כי תפגע'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והרי שלשון‬
‫'ראיה' שפיר יכול להתפרש אף ביותר משיעור מיל‪,‬‬
‫]ואף שלשון 'מאה מיל' גוזמא הוא‪ ,‬אך עכ"פ חזינן‬
‫דאף ראיה למרחק רב הרי היא בכלל 'ראיה'[; וכן‬
‫לענין קריאת המגילה במקום שהוא סמוך ונראה לכרך‬
‫המוקף חומה מימות יהושע בן נון‪ ,‬הסכמת רוב‬
‫רבותינו הראשונים‪] ,‬רבינו חננאל )מגילה ג‪ ,(:‬רש"י‬
‫)מגילה ב‪ :‬ד"ה עד כמה(‪ ,‬רשב"א )מגילה ב‪ :‬ד"ה וכמה מיל(‪,‬‬
‫ריטב"א )מגילה ב‪ :‬ד"ה ועד כמה(‪ ,‬פסקי ריא"ז )מגילה פ"א‬
‫הלכה א' אות יב(‪ ,‬מאירי )מגילה ב‪ :‬ד"ה אע"פ(‪ ,‬רבינו ירוחם‬
‫)נתיב י' ח"א(‪ ,‬נמק"י )מגילה ב‪ :‬ד"ה ועד כמה(‪ ,‬ועו"ר[‪,‬‬
‫דשיעור 'מיל' דאמרינן בגמ' )מגילה ב‪ ,(:‬אינו אלא‬
‫לענין 'סמוך'‪ ,‬אבל כרך הנראה עמו‪ ,‬אפילו רחוק יותר‬
‫ממיל‪ ,‬נידון ככרך המוקף חומה וקורין בו בט"ו‪ ,‬והרי‬
‫ד'ראיה' שייכא שפיר אף ביותר משיעור מיל‪.‬‬
‫ועפ"ז יש לומר בפשטות‪ ,‬דכיון שלא מצינו בגמ'‬
‫ובדברי הראשונים וגדולי הפוסקים‪ ,‬שנתנו שיעור‬
‫ל'ראיית' דברים ומקומות אלו שתקנו חכמים לברך‬
‫עליהם בראייתם‪ ,‬הרי שכל שרואה דברים ומקומות‬
‫אלו אפילו ממרחק רב‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליהם‬
‫כתקנת חכמים‪] ,‬ובלבד שיראה דבר זה או מקום זה‬
‫בראיה ובהבחנה ברורה[‪ .‬וכן כתב בשו"ת בצל‬
‫החכמה )ח"ב סימן טז(‪ ,‬יעו"ש לשונו בדינים העולים‬
‫בסו"ד‪ ,‬הרואה הרים וגבעות ימים ונהרות אפילו‬
‫ממרחק רב‪ ,‬כל שרואהו ראיה בהירה וברורה‪ ,‬חשיבא‬
‫ראיה‪ ,‬וצריך לברך על ראייתם ברכה הראויה להם‪,‬‬
‫עכ"ל‪] .‬וכן כתב בס' קצות השולחן )סימן סו בדי השולחן‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫סו‬

‫יח‪ .‬כל שרואה הדבר המחייב ברכה‪ ,‬אפילו בראיה מועטת בלא התבוננות‪ ,‬ואפילו‬
‫שלא נתכוון לראותו‪ ,‬וכגון בשעת נסיעה וכיו"ב‪ ,‬נראה שיש לברך עליו כתקנת‬
‫חכמים‪ ,‬ועי' הערה מא‪.‬‬

‫שאף לענין ברכות הראיה‪ ,‬כל שרואה הדבר ממרחק‬
‫רב‪ ,‬שהוא יותר משיעור שבין צופים לירושלים‪ ,‬אין‬
‫לברך עליו אלא בלא שם ומלכות‪ ,‬וכן ראיתי לו‬
‫בספרו זכרון בצלאל )עמ' קלז( לענין הרואה ספר תורה‬
‫שנשרף שצריך לקרוע שתי קריעות )שו"ע יו"ד שמ‪,‬לז(‪,‬‬
‫שאם ראה שריפת הס"ת ממרחק רב‪ ,‬יותר משיעור‬
‫שבין צופים לירושלים‪ ,‬אינו צריך לקרוע‪ ,‬ויעו"ש מה‬
‫שהוסיף עוד בזה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫אף לדעת רש"י וסייעתו נראה‪ ,‬שלא נאמר די"ז שכל‬
‫‪ .‡Ó‬כן נראה בפשטות‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על‬
‫שלא הגיע לאותו מקום הנקרא 'צופים' שהוא קרוב‬
‫ראיה לזמן מועט ובלא כוונה לראות דב"ז‪ ,‬תדע‪,‬‬
‫שהרי ראיית הברקים ושמיעת הרעמים בדר"כ באה‬
‫בלא כוונה וידיעה תחילה‪ ,‬וכן ראיית הקשת והזיקים‬
‫ורעידת הארץ וכיו"ב‪ ,‬ואעפ"כ שפיר תקנו חכמים‬
‫לברך עליהם‪ ,‬ועוד יש להוכיח כן‪ ,‬מהא דאיתא‬
‫בעבודה זרה )כ‪ ,(.‬מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה‬
‫בהר הבית‪ ,‬וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר‪,‬‬
‫אמר )תהלים קד‪,‬כד( מה רבו מעשיך ה' כו'‪ ,‬דאמר מר‪,‬‬
‫הרואה בריות טובות אומר ברוך שככה ברא בעולמו‪,‬‬
‫]ופריך[ ולאסתכולי מי שרי כו'‪] ,‬ומשני[ קרן זוית‬
‫הואי‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והרי שאע"פ שלא ראה עובדת כוכבים‬
‫נאה זו כי אם בקרן זוית ובלא כוונה לראותה‪ ,‬מכ"מ‬
‫שפיר בירך עליה ברכה זו כתקנת חכמים‪ ,‬ודו"ק;‬
‫וכ"כ בשו"ת משנת יוסף )חלק יד סימן קמט אות ג'(‪ ,‬שאף‬
‫הרואה דבר המחייב ברכה תוך כדי נסיעתו וכיו"ב‬
‫ובלא כוונה לראותו‪ ,‬שפיר יש לו לברך על ראיה זו‪.‬‬
‫והנה עי' שו"ת תשובות והנהגות )ח"ד סו"ס נו(‬
‫שכתב לצדד‪ ,‬שהרואה דבר המחייב ברכה תוך כדי‬
‫נסיעה ברכב וכיו"ב‪ ,‬אינו אלא כמתעסק‪ ,‬ואי"ז בכלל‬
‫ראיה שתקנו חכמים לברך עליה; ובס' שער העין‬
‫)תשו' הגר"מ שטרנבוך שליט"א בסוף הספר‪ ,‬אות יד( הביא מה‬
‫שהשיב לו הגאון שליט"א ליישב סוגי' דעבודה זרה‬
‫הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מה שרבן גמליאל בירך הוא משום‬
‫שהתפעל מראיה זו‪ ,‬וכן הטעם בברקים ודומיהם‪,‬‬
‫שאף שבאים בדרך אגב‪ ,‬מכ"מ הם עושים רושם על‬
‫האדם‪ ,‬ולכך מברכים עליהם‪ ,‬אבל בראיה סתם בדרך‬
‫משם את ירושלים ומקום המקדש‪ ,‬ואין שיעור לריחוק‬
‫ראייתו בזה‪.‬‬
‫והנה לדעת התוס' וסייעתם נראה בפשטות‪ ,‬שאף‬
‫אם רואה את מקום המקדש ממרחק רב ואפילו יותר‬
‫ממיל‪ ,‬הרי הוא חייב לקרוע מיד כשרואה מקום‬
‫המקדש‪ ,‬ולפ"ז נראה דה"נ בנידו"ד גבי ברכות‬
‫הראיה‪ ,‬דשפיר דמי לברך בראיית דברים ומקומות‬
‫אלו אע"פ שאינו רואה אותם אלא ממרחק רב; אכן‬
‫מעט לירושלים‪ ,‬עדיין אינו צריך לקרוע בגדיו אע"פ‬
‫שכבר רואה מקום המקדש‪ ,‬זה אינו אלא לענין חיוב‬
‫קריעה בראיית מקום המקדש‪ ,‬שהרי לענין כמה וכמה‬
‫דינים השייכים לענייני ירושלים וביהמ"ק‪ ,‬מצינו‬
‫שנתנו חכמים שיעור לדינים אלו 'מן הצופים ולפנים'‪,‬‬
‫]וכמתני' דפסחים )שם( הנ"ל גבי מי שיצא מירושלים‬
‫ונזכר שיש בידו בשר קודש‪ ,‬ועוד מצינו בברכות‬
‫)סא‪ ,(:‬לענין הא דתנן )שם נד‪ (.‬לא יקל אדם ראשו כנגד‬
‫שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים‪,‬‬
‫דמיירי דווקא כשעומד מן הצופים ולפנים[; ומעתה‬
‫נראה בפשטות‪ ,‬דה"נ לענין קריעה בראיית מקום‬
‫המקדש‪ ,‬חייבוהו חכמים לקרוע כל שנכנס מן הצופים‬
‫ולפנים‪ ,‬וקודם לכן אינו צריך לקרוע אע"פ שרואה‬
‫מקום המקדש‪ ,‬אבל לענין שאר דינים התלויים‬
‫בראיה‪ ,‬וכגון לנידו"ד גבי ברכות הראיה‪ ,‬שפיר יש‬
‫לומר דאף ראיה ממרחק רב יותר משיעור מיל‪ ,‬הרי‬
‫היא כ'ראיה' גמורה‪ ,‬ויש לברך עליה ברכות אלו‬
‫כתקנת חכמים‪.‬‬
‫]אכן‪ ,‬עי' שו"ת פלא יועץ )סימן יז( וקצות השולחן‬
‫)סימן סו בדי השולחן סוף סק"א( שכתבו לדמות דיני ברכות‬
‫הראיה לדיני קריעה בראיית מקום המקדש‪ ,‬וכתבו‬
‫שלדעת הפוסקים שאינו חייב לקרוע קודם שהגיע‬
‫למקום הנקרא 'צופים'‪ ,‬ה"נ כל שרואה דבר המחייב‬
‫ברכה‪ ,‬מריחוק מקום יותר משיעור שבין 'צופים'‬
‫לירושלים‪ ,‬הרי שאין לו לברך עליו‪ ,‬וכן בס' מעשה‬
‫חמד )הנדמ"ח‪ ,‬ח"ג סימן יג( הביא בשם הגר"ש דבליצקי‪,‬‬
‫סז‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫יט‪ .‬ראיה ע"י זכוכית‪ ,‬כגון חלון או משקפיים וכיו"ב‪ ,‬הרי היא ראיה גמורה‪ ,‬ויש לברך‬
‫עליה‪] ,‬וראה בהרחבה בהערה[ מב‪.‬‬

‫שראיה ע"י עששית הרי היא כראיה גמורה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫אגב ולא נתפעל מזה‪ ,‬אין מברכים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולפ"ז אה"נ‬
‫ובדברי הרו"א מצינו שני דרכים בישוב סתירת‬ ‫דהיכא שרואה תוך כדי נסיעתו וכיו"ב ומתפעל‬
‫הסוגיות‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מראיה זו‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליה‪.‬‬
‫יש שכתבו לבאר בפשטות‪ ,‬דלעולם ראיה ע"י‬ ‫אכן שוב מצאתי בס' אור חדש )למהר"ח בוכנר‪,‬‬
‫עששית הרי היא ראיה מעלייתא‪ ,‬אלא שעכ"פ לענין‬ ‫אמשטרדם תל"א‪' ,‬ברכות על חוש הראות' אות יז( שכתב‬
‫עדות החודש מחמרינן טפי‪ ,‬ואין מעידים אא"כ ראו‬ ‫להסתפק בדי"ז‪ ,‬יעו"ש דמיירי לענין 'אותם המקומות‬
‫הלבנה בלא הפסק העששית; וכן העלה סברא זו‬ ‫שרואים בית הקברות בכל יום אף כמה פעמים'‪ ,‬שאין‬
‫בשו"ת שבות יעקב )ח"א סימן קכו(‪] ,‬יעו"ש לשונו‬ ‫להם לברך כשהולכים לביה"ק עצמו בר"ה וביוהכ"פ‪,‬‬
‫בתחילת דבריו‪ ,‬דיש לחלק ולומר‪ ,‬דשאני התם לענין‬ ‫לפי שראיה זו הרי היא בתוך שלושים יום לראייתם‬
‫עדות קידוש החודש החמירו דבעינן דרישה וחקירה‪,‬‬ ‫הקודמת‪ ,‬ושוב כתב בזה"ל‪ ,‬ואף דיש לומר דאין‬
‫כזה ראיתם או כזה ראיתם‪ ,‬מטעם שקלקלו‬ ‫מברכים אא"כ מכוין לראות הקברות‪ ,‬משא"כ כשאינו‬
‫הבייתוסים‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן כתב בשו"ת עין יצחק )להגרי"א‬ ‫מכוין לראות‪] ,‬ולפ"ז כשהולכים לביה"ק בר"ה‬
‫ספקטור‪ ,‬ח"א אהע"ז סימן לא אות ג'(‪ ,‬ד'דווקא בראיית‬ ‫וביוהכ"פ ומכוונים לראות הקברים‪ ,‬שפיר יש להם‬
‫החודש בעינן דיראו את עצם הלבנה ולא ע"י דמיון‬ ‫לברך‪ ,‬לפי שראייתם בתוך שלושים יום לא היתה‬
‫וכיוצא'‪.‬‬ ‫ראיה בכוונה[‪ ,‬וכההוא דאכל פרי שיש בו ריח טוב‬
‫אך יש שכתבו ליישב סתירת הסוגיות‪ ,‬דלעולם‬ ‫ואינו מכוין להריח‪ ,‬מכ"מ נראה לי חיים‪ ,‬שיש לברכה‬
‫ראיה בהפסק עששית דינה כראיה גמורה לכל דיני‬ ‫בלא שם ומלכות הרוצה לברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו‪ ,‬שאין‬
‫התורה ואפילו לענין עדות‪ ,‬ומשנ"ת בסוגי' דר"ה‬ ‫לסמוך על סברא זו כדי להצריך ברכה בשו"מ‬
‫דלאו שמה ראיה‪ ,‬היינו דווקא היכא שלא ראו הלבנה‬ ‫כשהולכים לשם בר"ה וביוהכ"פ‪ ,‬אך עכ"פ יש לחוש‬
‫עצמה דרך העששית‪ ,‬אלא שראו השתקפות הלבנה‬ ‫לסברא זו דלפ"ז יש לנו להחשיב ראיית הקברים‬
‫על פני העששית‪ ,‬ודומיא ד'ראינוהו במים' דמיירי‬ ‫בר"ה וביוהכ"פ כראיה לאחר שלושים יום‪ ,‬ויש להם‬
‫שראו הלבנה משתקפת על פני המים‪] ,‬וכעי"ז נמי גבי‬ ‫לברך על ראיה זו בלא שם ומלכות‪ .‬וצ"ע למעשה‪.‬‬
‫'ראינוהו בעבים'‪ ,‬שהבחינו במקום שבו נמצאת‬ ‫‪ .·Ó‬א‪ .‬הנה לכאו' מצינו סתירה בנידו"ז‪ ,‬האם‬
‫הלבנה מחמת אור הלבנה שבקע מתוך העבים‪ ,‬אך לא‬ ‫ראיה ע"י עששית חשיבא 'ראיה' או לא‪ ,‬דמחד גיסא‬
‫ראו הלבנה ממש[‪ ,‬ובכהא"ג בודאי לא חשיבא ראיה‪,‬‬ ‫איתא בראש השנה )כד‪ ,(.‬תנו רבנן‪ ,‬ראינוהו במים‪,‬‬
‫אך כל היכא שרואה הדבר עצמו דרך העששית‪ ,‬הר"ז‬ ‫]תוך נהר או מעין ראינו דמותה של לבנה‪ .‬רש"י[‪,‬‬
‫כראיה גמורה לכל דיני תורה‪ .‬וכן כתב בשו"ת שבות‬ ‫ראינוהו בעששית‪ ,‬ראינוהו בעבים‪] ,‬יום המעונן היה‬
‫יעקב )שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אלא נראה דבלא"ה אין זו דומה לזו‪,‬‬ ‫וראינוה מאירה דרך עוביו של עב‪ .‬רש"י[‪ ,‬אין מעידין‬
‫דהאי ראינו בעששית לא מיירי בכענין זה שראה דרך‬ ‫עליו‪ ,‬חציו במים חציו בעבים חציו בעששית‪ ,‬אין‬
‫עששית לרקיע‪ ,‬אלא דמיירי דומיא דבבא דרישא‬ ‫מעידין עליו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ומבו' שראיה ע"י עששית אינה‬
‫דראה במים שהלבנה היה זורחת נגד המים‪ ,‬וראה תוך‬ ‫ראיה; ומאידך איתא בברכות )כה‪ ,(:‬ערוה בעששית‪,‬‬
‫המים בבואה של לבנה‪ ,‬שלא ראה תוך הרקיע כלל‪,‬‬ ‫]מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בינתיים והיא‬
‫וכן ראה בעששית מיירי בכהא"ג שהעששית מונח על‬ ‫נראית‪ .‬רש"י[‪ ,‬אסור לקרות קריאת שמע כנגדה‪ ,‬מאי‬
‫הארץ או בכותל‪ ,‬והוא רואה דמותה של לבנה תוך‬ ‫טעמא ולא יראה בך וגו' אמר רחמנא )דברים כג‪,‬טו( והא‬
‫העששית‪ ,‬אבל לא ראה ברקיע כלל כו'‪ ,‬אבל היכא‬ ‫קא מתחזיא‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ועוד שם לקמן )נג‪ ,(.‬עששית‬
‫דראו דרך עששית לרקיע הלבנה‪ ,‬ודאי דהוי ראיה‬ ‫שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו‪ ,‬למוצאי שבת‬
‫ממש‪ ,‬ויכולים לקדש על ידו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מברכים עליה ]‪-‬ברכת בורא מאורי האש[‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והרי‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫שהלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר‪ ,‬שאם‬
‫אינם נביאים הם בני נביאים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן צט( לענין‬
‫קריאת התורה‪ ,‬דאף היכא שאינו רואה הכתב אלא ע"י‬
‫משקפיים‪ ,‬מכ"מ הר"ז כראיה גמורה‪ ,‬ועוד שנה דבריו‬
‫במקו"א )ח"א סימן רעד( לענין חיוב קימה מפני זקן‬
‫ות"ח‪ ,‬דאף היכא שרואה הזקן או הת"ח בעששית‪,‬‬
‫צריך לקום מפניו; ]ובאמת עוד מצינו בדבריו‬
‫במקו"א )ח"ב סימן פב( לענין 'עדים שראו עובר עבירה‬
‫בתוך מה שנצטייר במראה של זכוכית לבנה והכירו‬
‫הכל בפירוש'‪ ,‬יעו"ש שכ' לצדד שאין לסמוך על‬
‫עדותם‪ ,‬אך נראה מדבריו דמיירי היכא שלא ראה‬
‫המעשה עצמו דרך הזכוכית‪ ,‬אלא ראה השתקפות‬
‫המעשה על פני הזכוכית‪ ,‬ובכהא"ג בודאי לאו שמה‬
‫ראיה‪ ,‬וכדברי השבו"י הנ"ל‪ ,‬ואף אם נפרש דבריו‬
‫דמיירי היכא שראה המעשה עצמו דרך הזכוכית‪ ,‬יש‬
‫לומר דשאני התם שיש לדמותו לדין עדות החודש‪,‬‬
‫דמבואר בסוגי' דר"ה דמחמרינן טפי בזה שאין‬
‫להחשיב ראיה בעששית כראיה גמורה‪ ,‬וכהדרך הא'‬
‫הנ"ל‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫וכן כתבו בברכי יוסף )רכד‪,‬א( ובשערי תשובה‬
‫)תכו‪,‬א( לענין ברכת הלבנה‪] ,‬וע"ע ברכי יוסף )חו"מ‬
‫לה‪,‬יא( לענין עדות ע"פ ראיה דרך זכוכית‪ ,‬וראה לקמן‬
‫בהמשה"ד עוד מדברי השע"ת בזה[‪ ,‬וכן כתב בבן‬
‫איש חי )שנה ב' פרשת ויקרא אות כד( לענין ברכת הלבנה‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬והרואה ע"י בתי עיניים יברך‪ ,‬אע"פ שלא יכול‬
‫לראות בלי בתי עיניים‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד בספרו רב‬
‫ברכות )ריש מערכת הצ'( מש"כ בזה[‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת‬
‫קול אליהו )ח"ב או"ח סימן יז( ובשו"ת שיח יצחק )וייס‪,‬‬
‫ח"א סו"ס תעא( ובשו"ת מהרי"צ דושינסקי )ח"א סימן נט(‬
‫לענין ברכת הלבנה‪ ,‬וכן כתבו במקור חיים לחוו"י‬
‫)ריש סי' רכט( ובחסד לאלפים )סימן רכא‪-‬רל‪ ,‬אות יד( ובכף‬
‫החיים )רכד‪,‬ב( אף לענין שאר ברכות הראיה‪] ,‬וז"ל‬
‫המקו"ח‪ ,‬הרואה קשת אפילו דרך חלון‪ ,‬ואפילו סומא‬
‫אמרו לו שהיא לנגדו‪ ,‬וה"ה בכל ברכות הראיה‪,‬‬
‫שאינם על הנאה דמטי ליה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וז"ל החסל"א‪ ,‬כל‬
‫דבר שמברכים על ראייתו‪ ,‬אם ראהו דרך החלון‬
‫המכוסה בזכוכית הנקרא גא"ם‪ ,‬מברך ברכת הראיה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וע"ע בס' זכירה לחיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬דף סה ע"א‬
‫פרשת בהעלותך( מש"כ בזה‪ ,‬וצ"ע[; וכ"כ בתפארת‬
‫סח‬
‫ובאמת מצינו בדברי כמה ראשונים שפירשו סוגיא‬
‫דראש השנה הנ"ל כדברי השבו"י‪ ,‬וכן פירש המאירי‬
‫)ר"ה שם ד"ה באו עדים( בזה"ל‪ ,‬או שאמרו ראינו בבואה‬
‫של לבנה בעששית‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד מצינו בדברי‬
‫הרמב"ם )פ"ב מהל' קידוש החודש ה"ה( שהביא די"ז‪,‬‬
‫ובפי' המפרש )הל' קידוה"ח שם( פירש דהיינו שראו‬
‫בבואה של הלבנה משתקפת על פני העששית; אכן‬
‫מאידך גיסא‪ ,‬בחי' הריטב"א )ראש השנה שם‪ ,‬ד"ה‬
‫בעששית( פירש דברי הגמ' שראו הלבנה 'דרך עששית‬
‫שהיה בחלון שבכותל'‪ ,‬והרי שאע"פ שראו הלבנה‬
‫ממש דרך העששית‪] ,‬ואינה השתקפות בעלמא[‪,‬‬
‫מכ"מ לא חשיבא ראיה‪ ,‬ולדבריו בהכרח צ"ל כהדרך‬
‫הא' הנ"ל‪ ,‬דאע"פ שראיה ע"י עששית הרי היא ראיה‬
‫גמורה לכל דיני תורה‪ ,‬מכ"מ לענין עדות החודש‬
‫מחמרינן טפי‪ ,‬ואין מעידים אא"כ ראו הלבנה בלא‬
‫הפסק העששית‪.‬‬
‫ב‪ .‬וע"פ משנ"ת בישוב סתירת הסוגיות הנ"ל‪ ,‬בין‬
‫אי נימא כהדרך הא' דאין להחמיר אלא בעדות‬
‫החודש‪ ,‬ובין אי נימא כהדרך הב' דאין להחמיר אלא‬
‫היכא שאינו רואה הדבר או המעשה עצמו דרך‬
‫העששית‪ ,‬אלא רואה השתקפות הדבר או המעשה על‬
‫פני העששית‪ ,‬הרי שיש להקל בזה בכמה וכמה פרטי‬
‫דינים‪ ,‬דאע"ג דבעינן 'ראיה'‪ ,‬מכ"מ אף ראיית הדבר‬
‫בהפסק עששית או זכוכית וכיו"ב‪ ,‬הר"ז כראיה‬
‫גמורה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫ובשו"ת שבות יעקב )שם( כתב ע"פ דבריו הנ"ל‬
‫להקל בזה לענין חליצה ולענין קריאת התורה‪ ,‬יעו"ש‬
‫שכתב בתו"ד בזה"ל‪ ,‬פוק חזי מאי עמא דבר‪,‬‬
‫שהחזנים קוראים ע"י בתי עיניים ]‪-‬משקפיים[‪ ,‬וגם‬
‫בחליצה רואים הזקנים דרך בתי עיניים‪] ,‬אע"ג דבעינן‬
‫'לעיני הזקנים' )עי' יבמות קא‪ ,[(:‬ולא שמעתי מעולם‬
‫פוצה פה ומצפצף‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בשו"ת קול גדול‬
‫למהר"ם בן חביב )סו"ס נ'‪ ,‬השני( לענין קריאת התורה‪,‬‬
‫יעו"ש שכתב בתו"ד בזה"ל‪ ,‬כיון דקיי"ל דסומא אינו‬
‫קורא בתורה‪ ,‬לפי שאסור לקרות אפילו אות אחת‬
‫שלא מן הכתב‪ ,‬אפ"ה אנן רואים מעשים בכל יום‬
‫שהזקנים שאינם רואים לקרות בתורה אפילו אות‬
‫אחת‪ ,‬ובבתי עיניים הנקראים אנטוגי"ס עולים לס"ת‬
‫ומברך לפניה ולאחריה‪ ,‬ואין פוצה פה ומצפצף בזה‪,‬‬
‫ועל כיוצא בזה אמרו בירושלמי )פאה פ"ז ה"ה( כל‬
‫סט‬
‫ומטושטש‪ ,‬ומשו"ה הוצרך לפתוח החלון כדי לראות‬
‫הלבנה בבירור‪ ,‬ומשא"כ בעלמא כל היכא שרואה‬
‫הלבנה דרך חלון נקי וצלול‪ ,‬הר"ז כראיה גמורה‪,‬‬
‫]וכעי"ז כתב מהרש"ם בדעת המג"א גבי בדיקת חמץ‪,‬‬
‫וכדלקמן בהמשה"ד[‪ ,‬וע"ע תפארת ישראל )נגעים פ"ב‬
‫בועז אות ד'( שכתב לבאר באופ"א‪ ,‬דשמא אף מהרש"ל‬
‫לא נהג כן אלא לחומרא בעלמא‪ ,‬אבל מעיקר הדין‬
‫סבירא ליה‪ ,‬דאף היכא שרואה הלבנה ע"י עששית‬
‫הר"ז כראיה גמורה‪.‬‬
‫ולענין בדיקת חמץ כתב המגן אברהם )תלג‪,‬ד(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ונראה לי‪ ,‬דבחלון שיש בו מחיצה של זכוכית‪,‬‬
‫לכו"ע אסור לבדוק כנגדו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שהחמיר ג"כ‬
‫לחוש בזה דראיה ע"י הפסק זכוכית אינה ראיה‬
‫גמורה; אכן יש לומר בפשטות‪ ,‬שלא החמיר המג"א‬
‫אלא לענין בדיקת חמץ‪ ,‬ומשום שצריך לבדוק בחורים‬
‫ובסדקים‪ ,‬וכן כתב בשו"ת טוב טעם ודעת )להגר"ש‬
‫קלוגר‪ ,‬מהדו' תליתאה ח"א סימן סו ד"ה והנה נשוב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אך‬
‫נראה דאין ראיה‪ ,‬דהתם דבעינן בדיקה לחורין‬
‫ולסדקין‪ ,‬לכך לא מהני נגד חלון של זכוכית‪ ,‬אבל כאן‬
‫]‪-‬גבי שחיטה לאור האבוקה[ דהטעם שלא ישחוט רוב‬
‫או שיחליד או יגרום‪ ,‬הכל ניכר לנר אחד‪ ,‬דהמה‬
‫עניינים ניכרים‪ ,‬ולכך אף בעששית די‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז‬
‫כתב בדעת תורה למהרש"ם )יו"ד יא‪,‬ג(‪] ,‬אך במקו"א‬
‫)שו"ת טוטו"ד שם סימן סו( כתב הגרש"ק להחמיר אף‬
‫לענין שחיטה כדברי המג"א‪ ,‬וכבר עמד בסתירת‬
‫דבריו בשו"ת דברי מלכיאל )ח"ד סימן לא(‪ ,‬יעו"ש מה‬
‫שהאריך בזה בדיני שחיטה‪ ,‬ואכמ"ל[; עוד כתב‬
‫בדעת תורה למהרש"ם )או"ח תלג‪,‬א( בביאור דברי‬
‫המג"א‪ ,‬דיש לומר דלא מיירי המג"א אלא בזכוכית‬
‫שהיתה מצויה בזמנו‪ ,‬שלא היתה צלולה כ"כ כמו‬
‫הזכוכית שבזמנינו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וע"ע במגן אברהם דבחלון‬
‫שיש בו מחיצה של זכוכית לכו"ע אסור לבדוק כנגדו‪,‬‬
‫ומצאתי בכתבי הדעת קדושים‪ ,‬דהיינו בזכוכית שהיה‬
‫בזמנים הקודמים‪ ,‬אבל בזמנינו שהוא זך ודק יש‬
‫להקל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וע"ע ביאור הלכה )רצח‪,‬טו ד"ה או בתוך( שכתב לענין‬
‫ברכת בורא מאורי האש על נר הנמצא בתוך‬
‫אספקלריא‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וע"כ נראה דאין להקל בזה‪ ,‬ואף‬
‫שאין בנו כח למחות ביד המקילים בזה‪ ,‬דיש להם על‬
‫מי שיסמוכו‪ ,‬מכ"מ לכתחילה בודאי נכון להחמיר‬
‫בזה‪ ,‬שיקח בעת הברכה הזכוכית מלמעלה‪ ,‬דלדעת‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫ישראל )נגעים פרק ב' 'בועז' אות ד'( לענין ראיית הנגע‬
‫ולענין קריאת התורה ע"י משקפיים‪] ,‬והביא דברי‬
‫ההלק"ט הנ"ל[‪ ,‬וכן כתבו בדרכי תשובה )סימן א' ס"ק‬
‫קצג( ובדעת תורה למהרש"ם )יו"ד סימן א' ס"ק נ'( ובכף‬
‫החיים )יו"ד סימן א' ס"ק קפח( לענין שחיטה‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת בית שערים )יו"ד סימן רפו( לענין אשה‬
‫המשגיחה על הטבילה‪ ,‬וכ"כ בס' שבת של מי )קונט'‬
‫יעקב לחק‪ ,‬הנדפס בסוף הספר‪ ,‬לימוד ל'(‪ ,‬דראיה ע"י הפסק‬
‫זכוכית הרי היא כראיה גמורה לכל דיני תורה‪ ,‬ועוד‬
‫רבים‪.‬‬
‫]וע"ע ערוך השולחן )רכד‪,‬ו( שהביא ג"כ די"ז לענין‬
‫ברכת המלכים‪ ,‬דאף היכא שרואה המלך בהפסק‬
‫זכוכית‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכת 'שחלק מכבודו'‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ואפילו הוא סומא שאינו רואה מברך‪ ,‬ואפילו‬
‫רואה דרך חלון או מרחוק מברך‪ ,‬עכ"ל; אכן ממה‬
‫שלא הזכיר די"ז אלא לענין ברכת המלכים‪ ,‬וביותר‪,‬‬
‫שהרי הביא די"ז כהמשך למש"כ שאפילו סומא מברך‬
‫ברכה זו‪] ,‬והיי"ט דשפיר מברך אע"פ שאינו רואה‬
‫המלך‪ ,‬משום שעיקר תקנת ברכה זו הרי היא על‬
‫ההרגשה וההבחנה בכבוד המלך‪ ,‬וכדלקמן )פרק יא‬
‫סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות([‪ ,‬לכאו' יש להוכיח דס"ל דבשאר‬
‫ברכות הראיה אין לברך כאשר רואה הדבר בהפסק‬
‫חלון וכיו"ב‪ ,‬ודלא כדברי כל הפוסקים הנ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן בדברי כמה פוסקים מצינו שהחמירו בזה‬
‫גבי כמה וכמה פרטי דינים‪ ,‬דראיה ע"י עששית אינה‬
‫ראיה גמורה‪ ,‬וכפה"נ הבינו סוגי' דראש השנה הנ"ל‬
‫בתחילה"ד כפשטות הענין‪ ,‬דמיירי שרואה הלבנה‬
‫עצמה דרך העששית‪ ,‬ולענין עדות החודש מחמרינן‬
‫טפי דלאו שמה ראיה‪ ,‬ועפ"ז כתבו להחמיר בזה‬
‫בדינים נוספים‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫עי' מטה משה )סימן תקלז( שהביא לענין ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬שמהרש"ל רבו ישב בחבורה והגיע זמן ברכת‬
‫הלבנה ולא היה רוצה לצאת לחוץ‪ ,‬ופתח החלון כנגד‬
‫הלבנה ובירך‪ ,‬והרי שהחמיר שראיית הלבנה בהפסק‬
‫זכוכית ל"ח ראיה מעלייתא‪ .‬ויש לבאר בכמה אנפי‪,‬‬
‫חדא‪ ,‬דשאני התם גבי ברכת הלבנה‪ ,‬דלכתחילה צריך‬
‫לצאת ולברך ברכת הלבנה בחוץ תחת כיפת השמים‪,‬‬
‫והיי"ט לפי שברכה זו הרי היא כהקבלת פני השכינה‪,‬‬
‫ומשו"ה הקפיד מהרש"ל לפתוח החלון‪ ,‬שעכ"פ הרי‬
‫הוא מראה קצת בזה כאילו יוצא לקבל פני השכינה‪,‬‬
‫ועוד יש לומר‪ ,‬דשאני התם שהיה החלון עכור‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫)למהר"ש אבוהב‪ ,‬סימן רמב( לענין ברכת הלבנה‪ ,‬דכל‬
‫היכא שרואה הלבנה בעששית אין לו לברך עליה‪,‬‬
‫הנה לאחר העיון בדבריו נראה בבירור‪ ,‬דלא מיירי‬
‫אלא היכא שאינו רואה הלבנה עצמה דרך העששית‪,‬‬
‫כי אם השתקפות הלבנה על פני העששית‪ ,‬וראיה זו‬
‫אינה חשובה כ'ראיה' לפי שאינו רואה הלבנה עצמה‪,‬‬
‫]וכמשנ"ת לעיל בתחילה"ד מדברי השבו"י[; יעו"ש‬
‫שכ' בתחילת דבריו שרואה הלבנה 'מנוגה נגדה'‬
‫באספקלריא או מראה של זכוכית‪ ,‬וכן כתב כמה‬
‫פעמים בתוך דבריו שרואה הלבנה 'מתוך המראה'‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהרי בתשובתו שם הביא מש"כ המפרש‬
‫בביאו"ד הרמב"ם‪ ,‬ש'ראינוהו בעששית' היינו שראו‬
‫בבואה של הלבנה משתקפת על פני העששית‪ ,‬ולענין‬
‫זה כתב הדב"ש‪' ,‬דיש לחוש לכתחילה לספק זה‪ ,‬שאין‬
‫בידינו בירור מתוך ספרי התלמוד והפוסקים‪ ,‬לחלק‬
‫בין חומרת דין הראיה ]‪-‬עדות החודש[ לחומרת דין‬
‫ברכת לבטלה‪ ,‬ובין הרואה הלבנה בתחילת חידושה‬
‫לרואה אחר ימים'‪ ,‬אבל היכא שרואה הלבנה עצמה‬
‫דרך העששית‪ ,‬נראה בפשטות שמודה לדברי כל‬
‫הפוסקים הנ"ל‪ ,‬דשפיר יש להחשיבה כראיה גמורה‬
‫לכל דיני תורה‪ ,‬ושפיר יש לברך עליה ברכת הלבנה‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬עי' שו"ת שבות יעקב )ח"א סימן קכו(‬
‫שהביא דברי הדב"ש‪ ,‬וכתב ד'אולי מיירי רק תוך‬
‫אספקלריא או בזכוכית‪ ,‬ולא בעובי הרקיע ממש'‪,‬‬
‫וע"ע שערי תשובה )תכו‪,‬א( שהביא דברי הדב"ש‬
‫והשבו"י‪ ,‬והוסיף עוד בזה"ל‪ ,‬ולענ"ד ודאי דבהכי‬
‫מיירי ]‪-‬הדב"ש[‪ ,‬שאז יש לו שייכות לומר שמא הוא‬
‫עיגול עב לבן‪ ,‬אבל כשרואה דרך חלון לרקיע ורואה‬
‫צורת הלבנה ברקיע דרך הזכוכית‪ ,‬ליכא למיטעי כלל‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ונראה כוונת השבו"י והשע"ת כמשנ"ת‪ ,‬דלא‬
‫נחלק הדב"ש על דברי כל הפוסקים הנ"ל‪ ,‬ומש"כ‬
‫שאין לברך על ראיה זו‪ ,‬אין כוונתו אלא בראיית‬
‫השתקפות הלבנה על פני העששית‪ ,‬אבל בראיית‬
‫הלבנה עצמה דרך העששית‪ ,‬מודה לדברי כל‬
‫הפוסקים הנ"ל דשפיר יש לברך עליה ברכת הלבנה‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫והנה יעו"ש בסו"ד הדב"ש שהוסיף עוד בזה‬
‫בזה"ל‪ ,‬אמנם הסברא נותנת‪ ,‬שאם באותו פרק באותו‬
‫מקום שהיה רואה אותה מתוך המראה‪ ,‬היו העדים‬
‫מבחוץ רואים לבנה עצמה ברקיע ומעידים לו עליה‪,‬‬
‫אז היה כדאי בעדותם לסמוך עליהם הרואה במראה‬
‫ע‬
‫האוסרים יש בזה חשש ברכה לבטלה כו'‪ ,‬עכ"ל; אכן‬
‫התם בודאי לא מיירי אלא לענין ברכת בורא מאורי‬
‫האש‪ ,‬ומשום שלדעה זו צריך שתהא האש מגוולה‬
‫כברייתה‪] ,‬וכמבו' בדברי הביאה"ל )שם( בישוב דעה‬
‫זו מהא דקיי"ל ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש‬
‫כנגדה[‪ ,‬ומשא"כ בשאר דיני התורה‪ ,‬דאף ראיה ע"י‬
‫עששית דינה כראיה גמורה‪.‬‬
‫ולהשלמת הענין יש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דהנה יש‬
‫שכתבו להחמיר ע"פ דברי הביאה"ל‪ ,‬שיש להוריד‬
‫המשקפיים בשעת ברכת בורא מאורי האש‪ ,‬שהרי‬
‫כשרואה הנר ע"י המשקפיים‪ ,‬הר"ז כרואה נר הנמצא‬
‫בתוך אספקלריא‪ ,‬ולדברי המשנ"ב יש להחמיר בזה;‬
‫אך כבר כתבו לחלק בזה בכמה אנפי‪ ,‬אי משום שאין‬
‫הקפידא אלא שתהא האש עצמה מגולה כברייתה‪] ,‬כן‬
‫כתב בשו"ת באר משה )ח"ו קונט' עלקטרי"ק סימן סג אות‬
‫כב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ודע‪ ,‬שפעם נשאלתי מי שנושא בתי עיניים‪,‬‬
‫האם מחויב להסיר המשקפיים כדי שיראה האש בלא‬
‫חציצת זכוכית‪ ,‬והשבתי לו שהשאלה יסודה בטעות‪,‬‬
‫דהלא האש גלויה‪ ,‬ומה שהוא נושא משקפיים זה‬
‫איננו עושה להאש כאש בעששית‪ ,‬וזה אינו צריך‬
‫לפנים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בס' חידושי בתרא )על המשנ"ב שם(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ונראה דאף להמשנ"ב אין צריך להוריד‬
‫המשקפיים בשעת הברכה‪ ,‬דאין זה חסרון באור אלא‬
‫חסרון בעיניו‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬אי משום שכך היא דרך ראייתו‪,‬‬
‫]כן כתב בקצות השולחן )סימן צט בדי השולחן אות ו'(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬וצריך לומר‪ ,‬דכשרואה הנר מתוך עששית אינו‬
‫רואה אותו כמו שהוא ממש‪ ,‬דהעששית היותר בהירה‬
‫עכ"פ כיסוי הויא‪ ,‬ומשתנה בהירות האור במשהו‬
‫עכ"פ‪ ,‬אבל המביט מתוך בתי עיניים כך היא דרך‬
‫ראייתו‪ ,‬והראיה שלו טובה יותר משיביט בלא בתי‬
‫עיניים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע שו"ת קרית חנה דוד )ח"א סימן מט(‬
‫שכתב נמי כעי"ז[‪ ,‬אי משום שהמשקפיים בטלים‬
‫לגבי האדם‪] ,‬כ"כ בס' חוט שני )שבת ח"ד עמוד קט(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬לברך על האש כשיש על עיניו משקפיים‪ ,‬נראה‬
‫דאינו ענין לנר בעששית‪ ,‬מפני שהמשקפיים בטלים‬
‫לגבי האדם‪ ,‬ואין בזה חסרון בגילוי הנר‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ואי‬
‫משום שהזכוכית הינה דקה וצלולה מאד‪] ,‬כ"כ בס'‬
‫הערות הגרי"ש אלישיב )ברכות נג‪ ,(.‬וז"ל‪ ,‬וביותר יש‬
‫להקל בחלון ובמשקפיים בזמנינו שהזכוכית היא דקה‬
‫מאד‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ד‪ .‬ומה שיש שהביאו מש"כ בשו"ת דבר שמואל‬
‫עא‬
‫כ‪ .‬ראיה ע"י מראה או השתקפות וכיו"ב‪ ,‬אינה חשובה כ'ראיה'‪ ,‬ואין לברך עליה‪] ,‬ואם חזר‬
‫וראה הדבר עצמו‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬ועי' הערה[ מג‪.‬‬
‫חיים )בבא מציעא פד‪ .‬ד"ה מה דגים(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכל כמה שיש‬
‫הפסק בין העין לבין הדבר הנראה לו‪ ,‬אין השפע הרע‬
‫יכול להגיע אליו ולהדבק בו‪ ,‬ולכך לא שלטא עינא‬
‫בישא בדגים שבים‪ ,‬אע"ג שהם נראים תוך המים‪ ,‬כיון‬
‫שהמים מכסים אותם ומפסיקים בין העין לביניהם‪ ,‬אין‬
‫שפע המזיק יכול להגיע אליהם ולהידבק בהם‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫‪ .‚Ó‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה מב אות א'( שכן‬
‫כתב בשו"ת שבות יעקב )ח"א סימן קכו( בישוב סתירת‬
‫הסוגיות בדין ראיה בעששית‪ ,‬דמה שאמרו בסוגי'‬
‫דראש השנה )כד‪ (.‬שאין מעידים על ראיה בעששית‪,‬‬
‫היינו משום דמיירי היכא שלא ראה הלבנה עצמה דרך‬
‫העששית‪ ,‬אלא ראה השתקפות הלבנה על פני‬
‫העששית; ובפשטות נראה לפ"ז‪ ,‬דלאו דווקא לענין‬
‫עדות החודש דחמיר טפי‪ ,‬אלא אף לשאר דיני התורה‪,‬‬
‫כל שאינו רואה הדבר עצמו‪ ,‬אלא בהשתקפות על פני‬
‫זכוכית או מראה וכיו"ב‪ ,‬אין דינו כראיה‪ .‬ועוד נתבאר‬
‫כן לעיל בסמוך )הערה מב אות ד'( מדברי הדב"ש‪ ,‬דיש‬
‫לחוש אף לענין ברכת הלבנה‪ ,‬שאין לברך על ראיית‬
‫השתקפות הלבנה בעששית או במראה וכיו"ב‪,‬‬
‫וכמשנ"ת‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת צפנת פענח )ורשה תרצ"ח‪ ,‬סימן יג( שכתב‬
‫להסתפק בזה‪ ,‬האם ראיה ע"י מראה הרי היא כראיה‬
‫גמורה לכל דיני תורה או לא‪ ,‬וכתב להוכיח מסוגי'‬
‫דחולין )י‪ (:‬דל"ה ראיה‪ ,‬יעו"ש דפריך היאך מטמא‬
‫הכהן את הבית המנוגע‪ ,‬הלא מאחר שהכהן יוצא מן‬
‫הבית ופני הכהן כלפי חוץ‪ ,‬שוב אינו רואה את הנגע‬
‫בשעה שמטמאהו‪ ,‬וא"כ שמא נפחת שיעור הנגע‬
‫לפחות מכגריס‪ ,‬ושוב אין דינו לטמאו‪ ,‬ויעו"ש‬
‫דמייתינן ראיה מדי"ז דאזלי' בתר חזקה דמעיקרא‪,‬‬
‫ע"כ‪ ,‬ולכאו' יל"ע‪ ,‬דהא משכח"ל שיראה הכהן את‬
‫הנגע בצאתו מן הבית אע"פ שפניו כלפי חוץ‪ ,‬והיינו‬
‫היכא שרואה את הנגע ע"י מראה‪ ,‬וכתב הצפנת פענח‪,‬‬
‫דמבו' מדברי הגמ' דראיית הנגע ע"י מראה אין דינה‬
‫כראיה‪ .‬אך שוב כתב הצ"פ לדחות הראיה מדיני‬
‫נגעים לשאר דיני תורה‪ ,‬דאפשר דהיינו דווקא לענין‬
‫ראיית נגעים‪ ,‬משום דבעינן ראיית הנגע עצמו ולא‬
‫מראה הנגע‪ ,‬וכדאמרי' בירושלמי )נדה פ"ב ה"ז( דלא‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫שהיא היא דמות הלבנה‪ ,‬ולברך עליה כדי שלא‬
‫להחמיץ המצוה‪ ,‬עכ"ל; ולמשנ"ת שאף הדב"ש לא‬
‫מיירי אלא היכא שרואה השתקפות הלבנה על פני‬
‫העששית‪ ,‬הרי שחידוש גדול יש בזה בדבריו‪ ,‬דעכ"פ‬
‫היכא שיודע בודאי שהשתקפות זו הרי היא השתקפות‬
‫הלבנה ולא קרן אור ממקום אחר‪ ,‬וכגון שחבירו‬
‫העומד בחוץ אומר לו שהלבנה נראית עתה בשמים‪,‬‬
‫שפיר יש לברך עליה ברכת הלבנה‪ ,‬ולפ"ז הרי שטעם‬
‫הדין שראיה ע"י השתקפות לאו שמה ראיה‪ ,‬אינו‬
‫משום שאינו רואה הדבר עצמו אלא ההשתקפות‬
‫בלבד‪ ,‬אלא משום שיש לחוש שהשתקפות זו אינה‬
‫אלא מדבר או ממקום אחר‪ ,‬ולפ"ז היה נראה דהיינו‬
‫דווקא בלבנה וכיוצא בה‪ ,‬שיש לחוש שבאמת אי"ז‬
‫השתקפות הלבנה‪ ,‬אבל בראיית אדם או מעשה וכיו"ב‬
‫שאין לחוש לזה‪ ,‬הר"ז כראיה גמורה‪ ,‬ועכ"פ לענין‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ה‪ .‬ולהשלמת הענין יש להביא עוד בזה‪ ,‬לענין הא‬
‫דקיי"ל )בבא בתרא ב‪ (:‬אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו‬
‫בשעה שהיא עומדת בקמותיה‪ ,‬דעי' שו"ת אבקת‬
‫רוכל להב"י )סימן קכא( שכ' דסגי אף במחיצה של‬
‫זכוכית לענין זה‪] ,‬וז"ל‪ ,‬נראה דטענה דמשום היזק‬
‫ראיה אינה טענה‪ ,‬מפני שמחיצה של זכוכית הוי‬
‫מחיצה‪ ,‬ואין בה משום היזק ראיה‪ ,‬שהרי מפסקת‬
‫וחוצצת היא בפני העין‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬אך עי' פתחי תשובה‬
‫)חו"מ קנד‪,‬ט( שכתב על דבריו בזה"ל‪ ,‬אמנם נראה‬
‫ברור‪ ,‬שהמחיצה של זכוכית שהזכיר מרן ז"ל‪ ,‬אינו‬
‫כמו שלנו שיכולים להביט דרך הזכוכית להלן‪ ,‬כעין‬
‫עששית הנזכר בגמ' )ברכות כה‪ (:‬דפירש"י )שם ד"ה‬
‫בעששית( מחיצת זכוכית‪ ,‬רק הזכוכית שבזמנו היה‬
‫חוצץ בפני העין‪ ,‬רק היה מביא אורה‪ ,‬אבל בזכוכית‬
‫שלנו ודאי דיש בו היזק ראיה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע תורה‬
‫תמימה )דברים פרק כג הערה עג( שכתב נמי‪ ,‬ד'דרך חלון‬
‫זכוכית יש טענת היזק ראיה'‪ .‬אכן‪ ,‬עי' שו"ת דובב‬
‫מישרים )ח"א סימן קכד( שכתב לבאר דברי הב"י אף‬
‫בזכוכית שלנו‪ ,‬וביאר בזה"ל‪ ,‬דנהי דחשיב ראיה ע"י‬
‫זכוכית‪ ,‬מכ"מ שליטת העין אינו פועל דרך הזכוכית‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬ובנותן טעם להביא בזה מש"כ כעי"ז בתורת‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫כא‪ .‬משקפת הפועלת ע"י זכוכית מגדלת‪ ,‬דינה כראיה גמורה שיש לברך עליה מד‪ ,‬אך ישנם‬
‫ילמדנו )בראשית אות סב( בזה"ל‪ ,‬כיון שהגיע אברהם‬
‫לפיילי של מצרים ועמדו על היאור‪ ,‬ראה אברהם‬
‫בבואה של שרה במים כחמה זורחת‪ ,‬אמר לה 'הנה‬
‫נא ידעתי כי אשה יפת מראה את' )בראשית יב‪,‬יא(‪ ,‬הא‬
‫למדת שלא היה יודע קודם לכן‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והרי שלא אמר‬
‫אברהם 'הנה נא ראיתי'‪ ,‬אלא 'הנה נא ידעתי'‪ ,‬והיינו‬
‫משום שראיה כזו שאינה אלא ע"י השתקפות על פני‬
‫המים‪ ,‬אינה בגדר 'ראיה' כי אם בגדר 'ידיעה'‬
‫בעלמא[‪.‬‬
‫ולדברי כל הפוסקים הנ"ל נראה לכאו'‪ ,‬שאם‬
‫לאחר ראיית דב"ז במראה‪ ,‬חוזר ורואה את גוף הדבר‬
‫בתוך שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‪ ,‬דכיון‬
‫שראייתו ע"י המראה ל"ה ראיה‪ ,‬הרי שעברו עליו‬
‫שלושים יום שלא ראה בהם דב"ז‪] ,‬אכן אפשר‬
‫שלענין זה יש לחוש לדברי הפתח הדביר הנ"ל‪ ,‬שאם‬
‫רואה הדבר בבירור יש לומר שדינה כראיה גמורה‪,‬‬
‫וצ"ע[‪.‬‬
‫‪ .„Ó‬א‪ .‬עי' פתח הדביר )רכד‪,‬י( שכתב בזה"ל‪,‬‬
‫שאלתני ידידי‪ ,‬מי שהיה רחוק מן העיר ובידו דורבי"ן‬
‫אחד‪ ,‬והוא קנה חלול שקבועים בו זכוכיות עבות‪,‬‬
‫וכשמקרב אותו כו' אל העין צופה ומביט מתוכו כל‬
‫האנשים העומדים מרחוק ואת המעשה אשר יעשון‪,‬‬
‫ומכיר בראייתו מי ומי הם האנשים ההם כאילו הם‬
‫לפניו ממש קרובים אליו‪ ,‬ורואה אותם במראה ולא‬
‫בחידות‪ ,‬וזה האיש צפה והביט מרחוק ע"י הדורבי"ן‬
‫שהמלך בכבודו יוצא ממקומו כו'‪ ,‬אי בכהא"ג חייב‬
‫לברך ברכת המלך‪ ,‬תשובה כו'‪ ,‬גם על הצד השני‬
‫שאין ראיית הדורבי"ן ראיה ברורה‪ ,‬להא אמינא‪ ,‬שאם‬
‫זכוכית הדורבי"ן הוא חשוב ובהיר‪ ,‬אין ספק דדינו‬
‫כרואה בעיניו בסמוך לו בלי הפסק זכוכית‪ ,‬אפילו‬
‫להעיד מה שראה ולהעניש חוטא ע"פ ראיה זו‪ ,‬וכבר‬
‫היה מעשה בדור שלפנינו‪ ,‬שגדול הדור הכריז והזהיר‬
‫את העם שלא ילכו בשב"ק אל המבצר מפני חילול‬
‫שבת‪ ,‬והרב הנ"ל ראה והכיר כמה אנשים שהלכו‬
‫למבצר ע"י הדורבי"ן‪ ,‬וקראם לפניו‪ ,‬והודו לו ולא‬
‫בושו‪ ,‬וקנס אותם קנס ממון‪ ,‬הרי שהראיה ע"י‬
‫הדורבי"ן ראיה ודאית היא‪ ,‬ולא יכזב כל שהזכוכית‬
‫בהיר הוא‪ ,‬וגם הרואה חזותו ברורה‪ ,‬כש"כ באור פני‬
‫עב‬
‫מהני להביא מראה אלא הכהן ולומר 'כזה נראה‬
‫בגופי' או 'כזה נראה בביתי'‪ ,‬וילפי' לה מדכתיב )ויקרא‬
‫יג‪,‬ב( והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים‪,‬‬
‫וה"נ מהא"ט לא מהני ראיית הנגע ע"י מראה משום‬
‫שלמעשה אינו הנגע עצמו‪ ,‬אך אכתי יש לומר‪ ,‬דבשאר‬
‫דיני תורה אף ראיה ע"י מראה הר"ז כראיה גמורה‪,‬‬
‫והניח הדבר בספק; ]אך יעו"ש שכ'‪ ,‬דעכ"פ לענין‬
‫איסור הסתכלות בערוה‪ ,‬בודאי איסורא איכא אף‬
‫באופן שאינו רואה אלא ע"י מראה‪ ,‬ואפי' אי נימא‬
‫שראיה ע"י מראה אין דינה כראיה גמורה[‪.‬‬
‫וכן מצינו בדברי כמה פוסקים שהורו לנידו"ד גבי‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬שאין לברך על ראיית דברים אלו ע"י‬
‫מראה‪ ,‬וכן כתבו בס' ילקוט הגרשוני )רכט‪,‬א( ובס'‬
‫פסקי תשובה )פיעטרקוב תרצ"ז‪ ,‬ח"א סימן כב בהערה(; וכן‬
‫כתב בשו"ת בצל החכמה )ח"ב סימן יח(‪ ,‬יעו"ש שהביא‬
‫מש"כ בברכי יוסף )חו"מ לה‪,‬יא(‪ ,‬דאפשר דלענין עדות‬
‫יש לסמוך על ראיה זו באופן שאין מקום להסתפק‬
‫שמא טעה בראייתו‪] ,‬ובאמת עי' פתח הדביר )רכד‪,‬י(‬
‫שכתב ע"פ דברי הברכ"י‪ ,‬דה"נ יש להסתפק בזה‬
‫לענין ברכות הראיה‪ ,‬ושמא אף אם ראה הדבר ע"י‬
‫מראה וכיו"ב‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו[‪ ,‬וכתב לחלק‬
‫בזה"ל‪ ,‬לענין ברכות הראיה שתקנו חז"ל לברך על‬
‫ראיית דברים מיוחדים‪ ,‬כגון ראיית מלך הרים גבעות‬
‫ימים ונהרות ועוד‪ ,‬אי אפשר לברך רק כשרואה עצם‬
‫הדבר עליו הוא מברך‪ ,‬כי ראיה זו אינה כדי לברר‬
‫מציאות הדבר‪ ,‬שהרי מציאות הדבר ואמיתותו ברור‬
‫לו בלא"ה‪ ,‬ואפ"ה אינו מברך עד שיראהו‪ ,‬וא"כ מה‬
‫יוסיף תת לו אם יראה את הים בראי‪ ,‬הרי מכ"מ עדיין‬
‫אינו רואהו בעצמותו‪ ,‬ואיך יברך כן נראה לענ"ד נכון‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק )ח"ב סימן פד אות י'(‬
‫שאין לברך על ראיית דברים אלו ע"י מראה‪ ,‬יעו"ש‬
‫לשונו‪ ,‬ומה שנוגע לענין טעליווישע"ן שכתב כת"ה‪,‬‬
‫זה פשיטא דהוי רק כמו בבואה במראה מלוטש‬
‫]‪-‬שאין לברך על ראיה זו[‪ ,‬דבודאי לא עלה על דעת‬
‫שום אדם דיחייב בברכה ברואה מלך בטעליווישע"ן‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫]וע"ע שו"ת מראה יחזקאל )בילגורייא תרצ"ח‪ ,‬סימן ט'‬
‫אות ג'( מש"כ להוכיח לזה‪ ,‬ממה שאמרו במדרש‬
‫עג‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫לברך אף על ראיה ע"י משקפת‪ ,‬מכיון ש'משקפת לא‬ ‫מלך‪ ,‬דכל שרואה כת א' וב' וג' ורואה אח"כ גוף‬
‫מייצרת תמונה חדשה‪ ,‬אלא היא כמשקפיים חזקים‬ ‫המלך רוכב ואת יקר תפארת גדולה העטרת מלכות‬
‫מאד'‪ ,‬וכ"כ בס' חשוקי חמד )להגר"י זילברשטיין שליט"א‪,‬‬ ‫בראשו ראיה זו דיי‪ ,‬והותר לברך‪ ,‬ואין צריך להכיר‬
‫בבא מציעא לג‪ ,(.‬יעו"ש‪ ,‬וכ"כ בס' הלכות חג בחג‬ ‫היטב צלם דמות תבניתו כיון שיודע בבירור שזהו‬
‫)להגרמ"מ קארפ שליט"א‪ ,‬קידוש לבנה פי"ג הערה ‪] ,(28‬אכן‬ ‫המלך‪ ,‬וראיה כזו אפילו שלא תספיק לעדות איסור או‬
‫יעו"ש מה שהוסיף בזה לענין ראיית הלבנה ע"י‬ ‫ממון עד שידע בפרצוף פנים שזה ראובן ולא שמעון‪,‬‬
‫משקפת‪ ,‬וצ"ע[; אכן‪ ,‬ראה בס' הליכות שלמה )הל'‬ ‫מכ"מ לברכת המלך שעל כבודו הוא מברך‪ ,‬די‬
‫ראש חודש‪ ,‬פ"א סוף הערה מו( מה שהביאו בזה בשם‬ ‫בראיית הכבוד וגופו של מלך‪ ,‬הגם דליכא היכר‬
‫הגרש"ז אוירבך‪] ,‬וע"ע בס' פסקי תשובה )פיעטרקוב‬ ‫פרצופו ממש‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכן בס' פנים במשפט )לבנו של‬
‫תרצ"ז‪ ,‬ח"א סימן כב בהערה( שכתב להסתפק בנידו"ז‪,‬‬ ‫בעל פתה"ד‪ ,‬חו"מ לה‪,‬טו( האריך להסכים לדברי אביו‬
‫האם ראיה ע"י זכוכית מגדלת או משקפת וכיו"ב‪,‬‬ ‫הפתה"ד[‪.‬‬
‫דינה כראיה שיש לברך עליה‪ ,‬יעו"ש בארוכה[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫והנה ממש"כ שאם רואה המלך ע"י משקפת שפיר‬
‫ב‪ .‬ויש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דמה שמצינו בדברי כמה‬ ‫יכול לברך עליו‪ ,‬לכאו' אין להוכיח דה"ה נמי לענין‬
‫אחרונים שאין לחוש לראיה ע"י זכוכית מגדלת‬ ‫שאר ברכות הראיה‪ ,‬דאף היכא שרואה הדבר המחייב‬
‫ומיקרוסקופ‪ ,‬היינו כגון בדברים הצריכים בדיקה‪,‬‬ ‫ברכה ע"י משקפת וכיו"ב‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‪,‬‬
‫וכדלהלן‪ ,‬וכל כהא"ג אמרינן דאין לדיין אלא מה‬ ‫שהרי הסכמת רוה"פ לענין ברכת המלך‪ ,‬דכל היכא‬
‫שמרגיש בכבוד המלך‪ ,‬הרי שיש לברך ברכה זו אף‬
‫שעיניו רואות בראיה רגילה‪ ,‬ואין צריך לבדוק המאכל‬
‫בלא ראיית המלך עצמו‪ ,‬וכמשנ"ת במקומו )פרק יא‬
‫או האתרוג בזכוכית מגדלת; עי' שו"ת הרדב"ז )ח"ד‬
‫סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬וא"כ אכתי יש לומר דלענין שאר‬
‫סו"ס קיא‪ ,‬ובמנין הכללי סימן אלף קפב( לענין פסול מנומר‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬אין להחשיבה כראיה גמורה שיש‬
‫באתרוג‪ ,‬ש'החזזית שאינה נראית אלא על ידי עיון‬
‫לברך עליה; אכן ממש"כ שאם ראיה זו 'ראיה ודאית‬
‫גדול ובדיקה רבה אינה פוסלת'‪ ,‬וכ"ה בשו"ת טוב‬
‫היא'‪ ,‬שפיר יש לסמוך עליה אף לענין עדות‪ ,‬לכאו'‬
‫טעם ודעת )להגר"ש קלוגר‪ ,‬מהדו' תניינא קונט"א סו"ס נג(‬
‫נראה דה"ה נמי שיש להחשיבה כראיה גמורה לענין‬
‫לענין בדיקת עופות‪ ,‬ובבינת אדם )כלל לד אות מט( לענין‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬ולא גרע מראיה ע"י משקפיים‪,‬‬
‫תולעים בחומץ‪ ,‬ובתפארת ישראל )עבודה זרה פ"ב 'בועז'‬
‫ובשניהם הרי שהזכוכית ממקדת ומגדילה את ראייתו‪,‬‬
‫אות ג'( להחמיר בדג שאין הקשקשים נראים בו אלא‬ ‫ושפיר יש לברך על ראיה זו‪ .‬וכן כתבו בשו"ת ים‬
‫ע"י זכוכית מגדלת‪ ,‬ובשו"ת דובב מישרים )ח"א סימן‬
‫הגדול )קהיר תרצ"א‪ ,‬סימן כג( ובשו"ת משיב הלכה )לודז'‬
‫א'( בדין מוקף גויל בסת"ם‪ ,‬דלא סגי שיהא ההפסק‬ ‫תרצ"ה‪ ,‬ח"ב סימן רמד(‪ ,‬שראיית דברים המחייבים ברכה‬
‫בין האותיות ניכר ע"י זכוכית מגדלת; וע"ע ערוך‬ ‫ע"י משקפת‪ ,‬הרי היא כראיה גמורה שיש לברך עליה‪,‬‬
‫השולחן )יו"ד פד‪,‬לו( שכתב בזה"ל‪ ,‬ובילדותי שמעתי‬ ‫וכ"כ בשו"ת בצל החכמה )ח"ב סימן טז‪ ,‬יעו"ש אות ד'(‪,‬‬
‫מפי אחד שהיה במרחקים‪ ,‬וראה דרך זכוכית המגדלת‬ ‫דשפיר יש לברך כל ברכות הראיה אפילו בראיית‬
‫עד מאד כרבבות פעמים במים כל מיני ברואים‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫הדברים ע"י משקפת וכיו"ב‪.‬‬
‫איך אנו שותים מים‪ ,‬שהרי אלו הברואים נתהוו‬ ‫וכן הסכמת גדולי ההוראה‪ ,‬שאף הרואה ע"י‬
‫במקורם‪ ,‬אמנם האמת הוא דלא אסרה תורה במה‬ ‫משקפת יש לו לברך על ראיה זו‪ ,‬וכן הביא בס' שער‬
‫שאין העין שולטת בו‪ ,‬דלא ניתנה תורה למלאכים‪,‬‬ ‫העין )פ"ב הערה יז( בשם הגרי"ש אלישיב‪ ,‬ועוד שם‬
‫דאל"כ הרי כמה מהחוקרים כתבו שגם כל האויר הוא‬ ‫)תשו' הגרח"ק בסוה"ס אות יט‪ ,‬עמ' תלז( בשם הגר"ח‬
‫מלא ברואים דקים מן הדקים‪ ,‬וכשהאדם פותח פיו‬ ‫קניבסקי‪ ,‬וכ"ה בס' חוט שני )הל' ברכות הודאה עמ' קפה(‬
‫בולע כמה מהם‪ ,‬אלא ודאי דהבל יפצה פיהם‪ ,‬ואף אם‬ ‫בשם הגר"נ קרליץ‪] ,‬ש'הרואה את הים על ידי‬
‫כן הוא‪ ,‬כיון שאין העין שולט בהם לאו כלום הוא כו'‪,‬‬ ‫משקפת‪ ,‬כל שרואהו ראיה ברורה ובהירה מברך‬
‫עכ"ל; אכן בנידו"ד גבי ברכות הראיה שפיר יש‬ ‫עליו'[‪ ,‬וע"ע שו"ת אבני דרך )ח"י סימן כב( שהביא ג"כ‬
‫לומר‪ ,‬דכל היכא שרואה דבר המחייב ברכה ע"י‬ ‫תשובת הגר"י ליברמן ]בעל משנת יוסף[‪ ,‬דשפיר יש‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫עד‬

‫משקפות המצויות בזמנינו הפועלות באופנים שונים‪ ,‬ויש לדון האם יש לברך על ראיה זו מה‪.‬‬
‫כב‪ .‬אין לברך על ראיית הדבר או המקום בתמונה או בסרט וכיו"ב‪] ,‬ואם חזר וראה הדבר‬
‫עצמו‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו אפילו בתוך שלושים יום[ מו‪.‬‬

‫הגדול אינו פועל ע"י זכוכית המגדילה את ראייתו‬ ‫משקפת או מיקרוסקופ וכיו"ב‪ ,‬הרי זו כראיה גמורה‪,‬‬
‫ממרחק‪ ,‬אלא הם פועלות בעזרת מראות‪ ,‬וראיה‬ ‫ושפיר יש לו לברך על ראיה זו‪.‬‬
‫במשקפות אלו אין דינה כ'ראיה' גמורה‪ ,‬וכמשנ"ת‬ ‫ג‪ .‬ולהשלמת הענין יש להביא בזה מש"כ באור‬
‫לעיל בסמוך )סעיף כ'( שראיה ע"י מראה אין דינה‬ ‫החיים )דברים ג‪,‬כז( על הפסוק 'עלה ראש הפסגה ושא‬
‫כראיה‪ ,‬וכן הובא בס' מעשה חמד )הנדמ"ח‪ ,‬ח"ג עמוד‬ ‫עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא‬
‫א'תרפב( בשם הגר"י זילברשטיין לחלק בין משקפת‬ ‫תעבור את הירדן הזה'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עוד ירצה‪ ,‬לפי שימצאו‬
‫למשקפת‪ ,‬שאין לברך על ראיה ע"י משקפת‪ ,‬אלא‬ ‫חכמות שיקריבו הרחוק ע"י דבר אמצעי‪ ,‬שמשימים‬
‫במשקפת הפועלת ע"י זכוכית מגדלת‪ ,‬וכנ"ל בסמוך‬ ‫אותו בין עיניהם למול מקומות הרחוקים‪ ,‬ויקרבם‬
‫)הערה מד אות א'(‪ ,‬אבל משקפת הפועלת ע"י מראות‬ ‫ויראם כאילו הם לפניו‪ ,‬ולשלול דבר זה אמר ה' אליו‬
‫וכיו"ב‪ ,‬אין לברך על ראיה זו‪.‬‬ ‫'וראה בעיניך' ממש‪ ,‬פי' בלא אמצעות דבר אחר‪,‬‬
‫ולענין משקפת הפועלת ע"י מנסרות‪] ,‬אשר בודאי‬ ‫עכ"ל; ובס' טעמא דקרא )דברים לד‪,‬ג( כתב בביאור‬
‫הענין בזה"ל‪ ,‬ואמרו במכילתא ]דרבי ישמעאל[ )פרשת‬
‫יש מקום לומר שראיה זו עדיפא טפי מראיה ע"י‬
‫השקפות ומראה וכיו"ב‪ ,‬משום שראיה ע"י מראה הרי‬ ‫בשלח מסכתא דעמלק פרשה ב'(‪ ,‬מכאן שהראהו ]‪-‬למשה‬
‫היא כהשתקפות דמיונית בלבד‪ ,‬אך ראיה ע"י‬ ‫רבינו את[ אשת לוט‪ ,‬שנאמר כאן 'עד צוער'‪ ,‬ולהלן‬
‫הוא אומר )בראשית יט‪,‬כג( ולוט בא צוערה‪ ,‬וצריך ביאור‬
‫מנסרות‪ ,‬הרי שעצם קרני האור שבאות מדבר זה‬
‫למה הראהו זה‪ ,‬והנה בגמ' )סוטה יד‪ (.‬אמרו‪ ,‬וכי לאכול‬
‫מוסטות ממקומם‪ ,‬והרי הוא רואה אותם ממש אך לא‬
‫מפריה הוא צריך כו'‪ ,‬אלא רצה לקיים מצוות התלויות‬
‫במקומם האמיתי[; יעו"ש בס' מעשה חמד )שם עמ'‬
‫בארץ‪ ,‬וצריך להבין א"כ מה הרויח מזה שהראו לו את‬
‫א'תרפג( ממכתב הגר"י זילברשטיין שליט"א דשפיר יש‬
‫הארץ‪ ,‬הרי בזה לא יקיים המצוות התלויות בארץ‪,‬‬
‫לברך על ראיה זו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אולם אותם המשקפות‬
‫ונראה‪ ,‬דהנה חז"ל תקנו הרבה ברכות הראיה‪ ,‬כמבו'‬
‫המתבססות על מנסרות‪ ,‬למרות שהעין לא נמצאת‬
‫בפרק הרואה )ברכות נד‪ (.‬הרואה מקום שנעשו בו ניסים‬
‫בקו ישר אל העדשה החיצונית‪ ,‬שאינה ליד העין‪ ,‬בכל‬ ‫לישראל כו'‪ ,‬וכן הרבה‪ ,‬שהראיה גורמת שהאדם‬
‫זאת העין קולטת ורואה את גוף דמות האילן והחכם‬ ‫מרגיש הנס‪ ,‬וכהא"ג שראוי ליתן שבח והודאה‬
‫וכדו'‪ ,‬משום שהמנסרה פועלת בחכמת הבורא ית'‬ ‫למקום‪ ,‬וזהו שרצה משה רבינו לראות את הארץ‪ ,‬כדי‬
‫שהיא שוברת את הקרניים ומעבירה את קרני האור‬ ‫שיראה שבח הארץ‪ ,‬ויתן שבח והודאה למקום ע"ז‪,‬‬
‫לעין‪ ,‬ובזה נראה שאפשר לברך‪ ,‬ואע"פ שהראיה היא‬ ‫ומהא"ט ג"כ הראהו אשתו של לוט‪ ,‬דאמרו שם‬
‫לא טבעית כי אם בעזרת המנסרות‪ ,‬מכיון שרואה את‬ ‫בברכות )נד‪ ,(:‬הרואה אשתו של לוט צריך שיתן שבח‬
‫גוף האילן מברך עליו‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אך שוב סיים בסו"ד‬ ‫והודאה לפני המקום כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מה שביאר עוד‬
‫ש'עדיין צ"ע קצת'[‪.‬‬ ‫בזה; ובצירוף דבריהם הרי שיש להוכיח‪ ,‬דשפיר יש‬
‫‪ .ÂÓ‬כן נראה בפשטות‪ ,‬שלענין ברכות הראיה‬ ‫לברך על ראיית דבר ממרחק רב ע"י 'דבר אמצעי'‬
‫שתקנו חכמים בראיית דברים אלו‪ ,‬אין לברך בראיית‬ ‫המגדיל את ראייתו‪ ,‬ודו"ק; ]וראה עוד בס' צרור המור‬
‫תמונת אותם הדברים‪ ,‬וכן אין לברך אף בראיית‬ ‫)לזקנו של הב"י‪ ,‬סוף פרשת בא( שכתב לבאר תיבת‬
‫דברים אלו בסרט וכיו"ב שהוא קרוב יותר לראיית‬ ‫'טוטפות'‪ ,‬שהוא מענין 'המראות שישימו האנשים בין‬
‫עיניהם לראות בטוב'‪ ,‬יעו"ש ותרווה נחת[‪.‬‬
‫הדבר במציאות‪ ,‬ואף שיתכן שראיית הדבר בתמונה‬
‫או בסרט וכיו"ב גורמת לו התפעלות מרובה‪ ,‬מכ"מ‬ ‫‪ .‰Ó‬לענין משקפות המצויות בזמנינו‪ ,‬הנה חלקם‬
‫עה‬
‫כג‪ .‬הרואה דברים רבים‪ ,‬ויודע שאחד מהם מחייב ברכה בראייתו‪ ,‬אלא שאינו יודע מי מהם‪,‬‬
‫לדעת כמה פוסקים שפיר יש לו לברך על ראייתו‪ ,‬ועי' הערה מז‪.‬‬
‫אם אכן ע"י שראהו בוידאו בתוך שלושים יום‪ ,‬אין‬
‫שמחתו גדולה כ"כ בראיית פני חבירו לאחמ"כ‪ ,‬הרי‬
‫שבאמת אין לו לברך בראיית פניו‪ ,‬וכדלקמן )פרק יט‬
‫סעיף ג'( שאינו מברך ברכה זו אלא על חבירו החביב‬
‫עליו ושמח בראייתו‪ ,‬אך אם אין הדבר מוריד‬
‫משמחתו בראיית פני חבירו לאחמ"כ‪ ,‬נראה שאין‬
‫דינה כ'ראיה' לענין הפסק שלושים יום‪ ,‬וכמשנ"ת[‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫]ועוד מצינו בדברי האחרונים שהאריכו לדון לענין‬
‫היתר עגונות‪ ,‬האם ניתן לסמוך על תמונה או סרט‬
‫וכיו"ב שנראה בו איש פלוני מת‪ ,‬ראה מש"כ בזה‬
‫בשו"ת אמרי יושר )להגר"מ אריק‪ ,‬ח"ב סימן ל' אות ג'(‪,‬‬
‫שו"ת בית יצחק )אהע"ז סימן פז(‪ ,‬שו"ת עין יצחק‬
‫)להגרי"א ספקטור‪ ,‬אהע"ז סימן לא(‪ ,‬שו"ת מהרש"ם )ח"ג‬
‫סימן רנו‪ ,‬ח"ז סימן מ'(‪ ,‬שו"ת מרחשת )ח"ב סימן ו' אות יט(‪,‬‬
‫ועוד רבים‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬
‫לקמן )פרק יא הערה ב' אות ג'( מה שיבואר בזה‪ ,‬דאע"פ‬
‫‪ .ÊÓ‬וכגון היכא שרואה אנשים רבים‪ ,‬ויודע שאחד‬
‫מהם הוא חכם מופלג אשר יש לברך עליו ברכת‬
‫שחלק מחכמתו‪ ,‬אלא שאינו יודע מי מהם הוא החכם‪,‬‬
‫האם יש לו לברך עליו או לא‪.‬‬
‫ובס' אפיקי מגינים )רכד‪,‬ג( כתב בתחילה להוכיח‬
‫לנידו"ד‪ ,‬דכל היכא שאינו מכיר מי מהם מחייבו‬
‫בברכה זו‪ ,‬הרי שאין להחשיבה כ'ראיה' שתקנו‬
‫חכמים לברך עליה‪ ,‬מהא דאיתא בסנהדרין )עט‪,(:‬‬
‫]אהא דתנן התם‪ ,‬רוצח שנתערב באחרים כולם‬
‫פטורים‪ ,‬רבי יהודה אומרם כונסים אותם לכיפה[‪,‬‬
‫הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב באחרים שנגמר‬
‫דינם‪ ,‬רבנן סברי אין גומרים דינו של אדם שלא בפניו‬
‫כו'‪ ,‬ופירש"י )ד"ה אלא בפניו( דכיון שאין מכירים אותו‬
‫ל"ה בפניו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ובפשטות נראה‪ ,‬דכשם שאם אינם‬
‫מכירים אותו הר"ז כ'שלא בפניו'‪ ,‬ה"נ בלא הכרה‬
‫אי"ז כ'ראיה' ואין לברך עליו; אך שוב כתב האפיקי‬
‫מגינים לדחות‪ ,‬דמי יימר שלענין ברכות הראיה‬
‫הצריכו חכמים שיכיר את הדבר שמברך עליו‪ ,‬והדרינן‬
‫לקמייתא דיש להסתפק האם סגי בראיה בעלמא בלא‬
‫הכרה‪.‬‬
‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬
‫אין לנו אלא מה שתקנו חכמים‪ ,‬ואין להוסיף על מה‬
‫שנתבאר להדי' בדברי חז"ל ורבותינו הרו"א‪ ,‬שיש‬
‫לברך בראיית דברים ומקומות אלו‪ ,‬ומשא"כ בראיית‬
‫תמונה או סרט וכיו"ב שאינו עצם הדבר או המקום‪,‬‬
‫וק"ל‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת מראה יחזקאל )בילגורייא תרצ"ח‪ ,‬סימן ט'‬
‫אות ג'( שכתב בתו"ד בזה"ל‪ ,‬דקיי"ל אם רואה את‬
‫חבירו לאחר שלושים יום צריך לברך עליו‪ ,‬או אם‬
‫רואה פני המלך שצריך לברך‪ ,‬האם נאמר דגם ברואה‬
‫תמונת פוטוגראפיע שצריך ג"כ לברך‪ ,‬זה בודאי אינו‪,‬‬
‫כי התפעלות שמחה לאיש‪ ,‬הוא רק בראיית פנים אל‬
‫פנים‪ ,‬בבחינת 'תחדהו בשמחה את פניך' )תהלים כא‪,‬ז(‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬כי התמונה יכול לראות גם לאחר מיתתו של‬
‫בעל התמונה‪ ,‬לכן אין זה דומה לראות פנים ממש‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן כתב בשו"ת באר משה )ח"ב סימן ט' אות ג'(‪,‬‬
‫שאין לברך על ראיית המלך בסרט וכיו"ב‪] ,‬וע"ע‬
‫שיש לומר שחלוקה ברכת המלך משאר ברכות הראיה‬
‫לענין זה‪ ,‬שהרי ברכה זה עיקר תקנתה אינה על עצם‬
‫ראיית המלך‪ ,‬כי אם על ההרגשה וההבחנה בכבודו‪,‬‬
‫ואף היכא שאינו רואה את המלך עצמו אלא את‬
‫פמליית המלך וכיו"ב‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו‪,‬‬
‫מכ"מ על ראיית תמונתו של המלך‪ ,‬או ראיית המלך‬
‫בסרט וכיו"ב‪ ,‬אין לברך ברכה זו‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬בס' חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפא( כתב‬
‫בשם הגר"נ קרליץ‪ ,‬לענין ברכת שהחיינו בראיית‬
‫חבירו אחר שלושים יום‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם ראהו תוך‬
‫שלושים יום בתמונות‪ ,‬ודאי דלא חשיב שרואהו לענין‬
‫זה‪ ,‬אבל אם רואהו באופן יותר מוחשי‪ ,‬כגון‬
‫במכשירים שהמציאו בזמנינו‪ ,‬כגון צילומי וידיאו או‬
‫ע"י מחשב‪ ,‬שרואים את האנשים ומדברים עמהם‬
‫באותו עת יחד וכיוצ"ב‪ ,‬מסתברא שאם הוא מרגיש‬
‫יותר את חבירו‪ ,‬ולא סתם שרואה את התמונה שאינו‬
‫מרגיש אותו כ"כ‪ ,‬דחשיב שרואהו לענין זה‪ ,‬ולפ"ז‬
‫אם ראהו בתוך שלושים יום ע"י צילומים אלו וכדו'‪,‬‬
‫יש לומר דהרי זה נחשב שראהו‪ ,‬ולכן כשרואהו לאחר‬
‫שלושים יום אפשר דאינו יכול לברך‪ ,‬עכ"ל; ]והנה‪,‬‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬ ‫עו‬

‫)ח"ב פרק יד אות‬ ‫וכן מבו' ממש"כ בשו"ת אור לציון‬ ‫ומסקנת האפיקי מגינים לאידך גיסא‪ ,‬דשפיר יש‬
‫מ'(‪ ,‬בדין הרואה מקום שעברו בו ישראל בים סוף‬ ‫לברך אף היכא שאינו מכיר את הדבר שמברך עליו‪,‬‬
‫שמברך ברכת 'שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה'‪,‬‬ ‫וכגון באופן הנ"ל שרואה כמה בנ"א ויודע שאחד‬
‫דכיון שאין אנו יודעים היכן בדיוק הוא אותו המקום‬ ‫מהם חכם מופלג הוא ואינו יודע איזה מהם‪ ,‬וכתב‬
‫שעברו בו ישראל‪ ,‬הרי שאין לברך בשם ומלכות‬ ‫להוכיח לדבריו מהא דאיתא בירושלמי )סוטה פ"ט ה"א(‬
‫אא"כ רואה חלק נרחב מים סוף ]יעו"ש פרטי המקום‪,‬‬ ‫גבי עגלה ערופה בזה"ל‪ ,‬ודא דאת אמר אפילו עבד‬
‫ובמקומו )פרק יח הערה ו' אות א'( הארכנו[‪ ,‬ובתוך חלק‬ ‫אפילו שפחה ]‪-‬שאם יודעים מי הכהו אין עורפים את‬
‫זה בודאי רואה את אותו המקום שעברו בו ישראל‪,‬‬ ‫העגלה‪ ,‬היינו דווקא‪ [-‬באותם שאמרו אם רואים אנו‬
‫ומבו' דשפיר יש לברך אע"פ שאינו מכיר בבירור‬ ‫אותו מכירים אנו אותו‪ ,‬אבל באותם שאמרו אם רואים‬
‫היכן הוא אותו המקום‪ ,‬ואינו יודע על איזה חלק מן‬ ‫אנו אותו אין אנו מכירים אותו ]‪-‬משום שראוהו‬
‫הים מברך ברכה זו‪ .‬וכן נראה ממש"כ בס' אילת‬ ‫מרחוק[‪ ,‬היו עורפים‪] ,‬אבל[ בי"ד שראו את ההורג‬
‫השחר )בראשית יד‪,‬ג( בשם הגרי"ש אלישיב‪ ,‬לענין ברכת‬ ‫ואמרו אם רואים אנו אותו אין אנו מכירים אותו‪ ,‬לא‬
‫'עושה מעשה בראשית' בראיית ים המלח‪ ,‬דכיון‬ ‫היו עורפים‪ ,‬דכתיב )דברים כא‪,‬ז( ועינינו לא ראו‪ ,‬והרי‬
‫שחלקו נוצר לאחר ששת ימי בראשית‪ ,‬הרי שאין‬ ‫ראו מכל מקום‪ ,‬ע"כ; וביאור החילוק בין בית דין‬
‫לברך אלא בראיית כולו‪] ,‬וראה לקמן )פרק ב' סעיף ד'(‬
‫לשאר בני אדם‪ ,‬דלענין שאר בני אדם לא כתיב אלא‬
‫)דברים כא‪,‬א( לא נודע מי הכהו‪ ,‬וכל היכא שאם היו‬
‫בארוכה[‪ ,‬ומבו' דאע"פ שאינו יודע בדיוק איזה חלק‬
‫רואים אותו לא היו מכירים אותו‪ ,‬הרי שאין זו‬
‫מהם נוצר בששת ימי בראשית‪ ,‬מכ"מ שפיר יש לברך‬
‫'ידיעה'‪ ,‬משא"כ גבי בית דין דכתיב 'ועינינו לא ראו'‪,‬‬
‫אף בלא להכירו‪ .‬וכן מבואר בס' חשוקי חמד )להגר"י‬
‫הרי שאף היכא שאם היו רואים אותו לא היו מכירים‬
‫זילברשטיין שליט"א‪ ,‬ראש השנה יא‪ ,(.‬לענין הרואה כמה‬
‫אותו‪ ,‬מכ"מ הר"ז בכלל 'ראיה'‪ ,‬ואין עורפים עליו את‬
‫אילנות המלבלבים בחודש ניסן‪ ,‬ויודע שחלקם אילנות‬
‫העגלה; והרי לן מדברי הירושלמי ד'ראיה בכל מקום‬
‫ערלה וחלקם אילנות שאינם ערלה‪ ,‬אלא שאינו יודע‬
‫מיקרי בראיה בעלמא אף שאינו מכיר אותו'‪ ,‬ועפ"ז‬
‫על כל אחד מהם האם ערלה הוא או לא‪ ,‬דאף לדעת‬
‫הכריע באפיקי מגינים )שם( כנ"ל‪ ,‬דאף היכא שרואה‬
‫הפוסקים דלקמן )פרק כ' סעיף טו‪ ,‬ושם הערה יח( שאין‬
‫הדבר בלא שיודע להכירו‪ ,‬שפיר יש לנו להחשיבה‬
‫מברכים ברכת האילנות על אילנות ערלה‪ ,‬מכ"מ‬ ‫כראיה גמורה‪ ,‬ויש לברך עליה הברכה שתקנו חכמים‬
‫בכהא"ג שפיר יש לו לברך על אותם האילנות שאינם‬ ‫בראיה זו‪.‬‬
‫ערלה‪ ,‬אע"פ שאינו יודע מי הם‪.‬‬ ‫וכן מבו' ממש"כ בס' אמת ליעקב )להגר"י קמינצקי‪,‬‬
‫אכן‪ ,‬בשם הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי הובא‬ ‫רכה‪,‬ט(‪ ,‬יעו"ש שכתב לבאר דברי הטוש"ע )רכה‪,‬ט(‪,‬‬
‫)שער העין‪ ,‬עיונים סימן טז(‪ ,‬שאין לברך ברכות הראיה‬ ‫שכתבו דין ברכת 'משנה הבריות' על הפיל ועל הקוף‪,‬‬
‫כאשר רואה כמה דברים ואינו יודע מי מהם מחייבו‬ ‫והשמיטו דינא דגמ' )ברכות נח‪ (:‬שיש לברך ברכה זו אף‬
‫בברכה‪] ,‬אך ראה לקמן )פרק ב' הערה ה'( הוראת‬ ‫על הקיפוף‪ ,‬דכיון שישנו עוף הקרוי 'קיפוף' וישנה‬
‫הגרי"ש אלישיב לענין ים המלח כנ"ל‪ ,‬וצ"ע בסתירת‬ ‫חיה הקרויה 'קיפוף'‪ ,‬ואין אנו יודעים האם ברכה זו‬
‫הדברים[‪.‬‬ ‫נתקנה בראיית העוף או החיה‪ ,‬הרי שמספק אין לברך‬
‫וראה עוד לקמן )פרק ב' סעיף ט'‪ ,‬ושם הערה יט( לענין‬ ‫ברכה זו על כל אחד ממיני הקיפוף‪ ,‬והוסיף עוד‬
‫העומד במיצר גיברלטר‪ ,‬שהוא מקום החיבור בין הים‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ואף דיתכן שיראה בבת אחת את שניהם‪ ,‬דאז‬
‫התיכון ובין האוקיינוס‪ ,‬האם רשאי לברך ברכת‬ ‫יוכל לברך ממנ"פ‪ ,‬אבל זה מילתא דלא שכיחא‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬שהרי ממנ"פ רואה בראיה זו‬ ‫והרי דפשיטא ליה‪ ,‬שאם רואה שני דברים ויודע‬
‫את הים שתקנו עליו חכמים ברכה זו‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ומשם‬ ‫בודאי שאחד מהם מחייב ברכה‪ ,‬אע"פ שאינו יודע‬
‫תדרשנו‪.‬‬ ‫איזה מהם הוא המחייב‪ ,‬שפיר יש לו לברך הברכה‪.‬‬
‫עז‬ ‫‪ /‬פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה‬ ‫מים רבים‬

‫כד‪ .‬באופן הנ"ל‪ ,‬אם לא בירך על ראייתו‪ ,‬ולאחמ"כ נודע לו מי מתוכם הוא הדבר שתקנו‬
‫חכמים לברך עליו‪ ,‬ושוב חוזר ורואהו בתוך שלושים יום‪ ,‬נראה שאין לו לברך עליו מח‪.‬‬

‫עוד‬ ‫הברכות‬ ‫מדיני מט‬

‫כה‪ .‬יש לדון האם נאמרו דיני קדימה בברכות הראיה‪ ,‬וכגון להקדים ברכה מבוררת לברכה‬
‫שאינה מבוררת‪ ,‬ועי' הערה נ‪.‬‬

‫בראיה שניה‪ ,‬עד שיעברו שלושים יום שלא יראה‬
‫אותו בהם‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫‪ .ËÓ‬דיני ברכות הראיה במקום הפסק‪ ,‬והמסתעף‪,‬‬
‫יתבארו בס"ד לקמן )פרק ה' סעיפים יד‪-‬כו(‪ ,‬ומשם‬
‫לעיל )סעיף ו'(; ואף לדעת הפוסקים דלעיל בסמוך‬
‫תדרשנו‪.‬‬
‫)הערה מז( שהורו שאין לברך על ראיית הדבר בלא‬
‫‪ .‬יש לדון לענין ברכות הראיה‪ ,‬האם נאמרו בהן‬
‫דיני קדימה‪ ,‬וכגון לענין הקדמת ברכה מבוררת‬
‫לברכה שאינה מבוררת‪ ,‬דהנה לענין ברכות הנהנין‬
‫כתב המחבר )ריא‪,‬ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הביאו לפניו דבר שברכתו‬
‫בורא פרי העץ ודבר שברכתו שהכל‪ ,‬בורא פרי העץ‬
‫קודמת‪ ,‬שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד‪,‬‬
‫וכן בורא פרי האדמה ושהכל‪ ,‬בורא פרי האדמה‬
‫קודמת‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וביאר המשנה ברורה )שם סקט"ו(‬
‫בזה"ל‪ ,‬דברכת בורא פרי העץ מבוררת טפי על איזה‬
‫מברך‪ ,‬וחשובה היא מברכת שהכל‪ ,‬שאינה רק ברכה‬
‫כוללת לכל המינים‪ ,‬עכ"ל; ומעתה יש לדון‪ ,‬האם‬
‫סברא זו שייכת אף לענין ברכות הראיה‪ ,‬וכגון היכא‬
‫שראה קשת וימים ונהרות יחד וכיו"ב‪ ,‬אשר ברכת‬
‫הקשת הרי היא מבוררת יותר‪ ,‬לפי שאינה שייכת אלא‬
‫על ראיית הקשת‪ ,‬ומאידך הרי שברכת הימים והנהרות‬
‫שייכת אף על דברים נוספים‪ ,‬ואפשר שיש לו להקדים‬
‫ברכת הקשת לפי שהיא ברכה מבוררת טפי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫והנה בברכות )נט‪ (.‬פריך‪ ,‬מאי טעמא אינו מברך על‬
‫הברקים ועל הרעמים אלא ברכת 'שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם'‪ ,‬והלא אף ברקים ורעמים הרי הם ממעשה‬
‫בראשית‪ ,‬יעו"ש‪] ,‬ובמקומו )פרק ה' סעיף א'‪ ,‬ושם הערה‬
‫ב'( הארכנו[; וכתב בזה בס' קדושה וברכה )להג"ר נפתלי‬
‫כ"ץ בכל 'סמיכת חכמים'‪ ,‬על מסכת ברכות‪ ,‬בהוצאת אהבת שלום‬
‫עמ' תקכה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬דלמא כשיש שתי ברכות‬
‫לברך 'עושה מעשה בראשית' או 'שכחו'‪ ,‬יותר‬
‫מסתבר לברך 'שכחו'‪ ,‬כי היא ברכה מבוררת יותר‪ ,‬כי‬
‫‪ .ÁÓ‬ואע"פ שבראייתו הראשונה לא הכיר בדב"ז‬
‫ולא התפעל מראייתו‪ ,‬מכ"מ כיון שעכ"פ ראהו תוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬אינו חוזר ומברך עליו בראיה שניה‪ ,‬עד‬
‫שיעברו שלושים יום שלא יראה אותו בהם‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫להכירו‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬יש לומר דעכ"פ לענין ברכה על‬
‫ראיה אחרת בתוך שלושים יום‪ ,‬יש לחוש שראייתו‬
‫הראשונה הרי היא כראיה מעלייתא‪ ,‬ואין לו לחזור‬
‫ולברך על ראיה זו בתוך שלושים יום‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫והנה עי' שו"ת יאודה יעלה )קובו‪ ,‬סימן כח( שכ'‪,‬‬
‫לענין מי שראה המלך ולא הכירו ולא בירך עליו‪,‬‬
‫ושוב חוזר ורואהו בתוך שלושים יום ומכירו‪ ,‬דשפיר‬
‫יש לו לברך עליו‪ ,‬משום שראייתו הראשונה שהיתה‬
‫בלא הכרה שהוא המלך‪ ,‬אינה חשובה 'ראיה' כלל‪,‬‬
‫וראייתו בשעה זו הרי היא כראיה ראשונה‪ ,‬יעו"ש‪,‬‬
‫ולכאו' הוא דלא כמשנ"ת‪ .‬אכן נראה שיש לחלק בזה‬
‫בין ברכת המלך לשאר ברכות הראיה‪ ,‬דלענין ברכת‬
‫המלך עיקר הברכה הרי היא על ההרגשה וההבחנה‬
‫בכבודו‪ ,‬ומהא"ט הסכמת רוב הפוסקים שאין צריך‬
‫לראות את המלך עצמו‪ ,‬ואף היכא שאינו רואה אלא‬
‫את פמלייתו של המלך וכל כיו"ב באופן שמרגיש‬
‫ומבחין בכבודו‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו‪ ,‬וכדלקמן‬
‫)פרק יא סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות( בארוכה‪ ,‬ומשו"ה כל היכא‬
‫שראה המלך בלא הבחנה בכבודו כלל‪ ,‬הרי שבודאי‬
‫אין זו 'ראיה' שתקנו עליה חכמים ברכה זו‪ ,‬ושוב‬
‫כשחוזר ורואה המלך בכבודו שפיר יש לו לברך עליו‬
‫אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬ומשא"כ בשאר ברכות‬
‫הראיה שאין הדבר תלוי אלא בראיית הדבר או‬
‫המקום עצמו‪ ,‬ושפיר יש לומר‪ ,‬דאף היכא שבראייתו‬
‫הראשונה לא הכיר דב"ז ולא התפעל מראייתו‪ ,‬מכ"מ‬
‫כיון שראהו בתוך שלושים יום‪ ,‬אינו חוזר ומברך עליו‬
‫פרק א' ‪ -‬כללי ברכות הראיה ‪ /‬מים רבים‬
‫כו‪ .‬ברכות הראיה ]ושאר ברכות השבח[‪ ,‬אין צריך לאומרן בעמידה‪] ,‬ויש שכתבו שלכתחילה‬
‫ראוי לעמוד בהם[ נא‪.‬‬
‫והאילן הב' הרי הוא נאה ביותר שיש לו לברך עליו‬
‫ברכת 'שככה לו בעולמו'‪ ,‬אלא שאינו אלא אילן סרק‪,‬‬
‫האם יש להקדים ולברך על האילן הא' שהוא ממין‬
‫שבעה‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫עוד יש לציין בזה למש"כ בס' חשוקי חמד )להגר"י‬
‫זילברשטיין שליט"א‪ ,‬יבמות טז‪ ,(.‬לענין ברכת שחלק‬
‫מחכמתו וברכת עושה מעשה בראשית‪ ,‬איזו מהן‬
‫קודמת‪] ,‬וכמשנ"ת שיש מקום לומר שברכת שחלק‬
‫מחכמתו קודמת‪ ,‬לפי שהיא ברכה מבוררת טפי[‪,‬‬
‫ומסקנת דבריו שיש להקדים ברכת שחלק מחכמתו‬
‫על ראיית החכם‪' ,‬מפני שיש בזה מעלות נוספות‬
‫מלבד שבח על מעשה בראשית‪ ,‬דיש בזה משום כבוד‬
‫התורה‪ ,‬ויש בזה משום והיו עיניך רואות את מוריך'‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫‡‪ .‬הסכמת הפוסקים‪ ,‬דמעיקה"ד לא בעינן‬
‫עמידה בברכות השבח‪ ,‬ויש להביא ראיה לדבר מהא‬
‫דאיתא בסנהדרין )מב‪ (.‬גבי ברכת הלבנה‪ ,‬דכיון שהיא‬
‫כהקבלת פני השכינה‪ ,‬לפיכך צריך לאומרה בעמידה‪,‬‬
‫]וראה לקמן )פרק כב הערה עח( דרכים נוספים בביאור‬
‫דברי הגמ'[‪ ,‬וחזינן דבלא"ה לא היה צריך לאומרה‬
‫בעמידה אע"פ שמברכות השבח היא‪ ,‬וחזינן דברכות‬
‫השבח אינן צריכות עמידה‪] ,‬אכן ראה לקמן )פרק כב‬
‫הערה א'(‪ ,‬שאפשר שברכת הלבנה אינה כברכת השבח‬
‫אלא כברכת הנהנין או כברכת המצוות‪ ,‬ולפ"ז אין‬
‫להוכיח מדברי הגמ' לנידו"ד גבי ברכות השבח[‪.‬‬
‫וכעי"ז יש להוכיח ממש"כ הפוסקים כמה וכמה‬
‫דרכים בביאור הטעם שצריך לברך ברכת הגומל‬
‫בעמידה‪] ,‬משום שהיא כאמירת הלל‪ ,‬או משום שהיא‬
‫כהקרבת קרבן תודה‪ ,‬או משום שברכה זו נאמרת‬
‫בציבור ומפני כבוד הציבור יש לעמוד בה‪ ,‬ובמקומו‬
‫יבואר בס"ד בארוכה[‪ ,‬ומבו' דבלאו הנך טעמי הרי‬
‫שלא היה צריך לאומרה בעמידה אע"פ שמברכות‬
‫השבח היא‪ .‬וכן כתב הפרי מגדים )פתיחה להל' ברכות‬
‫אות יח(‪ ,‬שברכות השבח אינן צריכות עמידה‪] ,‬וע"ע‬
‫פרי מגדים )סי' תלב משבצות זהב סוף סק"ג( מש"כ בזה[‪.‬‬
‫אך בדברי כמה אחרונים מבו'‪ ,‬דעכ"פ לכתחילה‬
‫ראוי לברך ברכות השבח בעמידה‪ ,‬ועי' תשב"ץ קטן‬
‫עח‬
‫'עושה מעשה בראשית' היא ברכה כללית כי שייך‬
‫בכל הנבראים‪ ,‬משא"כ ברכת 'שכחו' לא שייך בהרים‬
‫וגבעות‪ ,‬א"כ אף שהם ]‪-‬הברקים והרעמים[ מעשה‬
‫בראשית ברכת 'שכחו' עדיף‪ ,‬כמו ברכת בורא פרי‬
‫העץ נגד ברכת שהכל‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דעדיין לא אסיק‬
‫אדעתיה דברכת 'שכחו' אין שייך בהרים‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ונראה מדבריו שסברת 'ברכה מבוררת' שייכא שפיר‬
‫אף לענין ברכות הראיה‪ ,‬ועדיף טפי לברך ברכת‬
‫'שכחו' שהיא ברכה מבוררת יותר מברכת 'עושה‬
‫מעשה בראשית'‪ ,‬ולפ"ז נראה דה"נ לענין דיני קדימה‪,‬‬
‫דהיכא שיש לפניו ב' ברכות על ראיית שני דברים‪,‬‬
‫שיש לו להקדים לברך תחילה הברכה שהיא מבוררת‬
‫טפי; ]ולפי דבריו יש להעיר‪ ,‬שאם רואה ברק בלא‬
‫לשמוע רעם‪ ,‬עדיף טפי שיברך עליו ברכת 'שכחו‬
‫וגבורתו מלא עולם' שהיא ברכה מבוררת יותר‪,‬‬
‫וצ"ע[‪.‬‬
‫ובס' שער העין )פ"א הערה כז( הביא שנחלקו גדולי‬
‫ההוראה בדי"ז‪ ,‬יעו"ש בשם הגרי"ש אלישיב שיש‬
‫להקדים הברכה שהיא מבוררת טפי‪ ,‬וכגון באופן‬
‫הנ"ל שיש להקדים ברכת הקשת לברכת 'עושה‬
‫מעשה בראשית'‪ ,‬אך בשם הגר"ח קניבסקי ובשם‬
‫הגר"מ שטרנבוך שליט"א הביא‪ ,‬שלא נאמר דין‬
‫קדימה לברכה מבוררת טפי‪ ,‬אלא בברכות הנהנין‪,‬‬
‫ומשא"כ בברכות השבח שהרשות בידו להקדים איזו‬
‫מהן שירצה‪ ,‬ויעו"ש )עמ' תסב( שהביא תשובת הגר"מ‬
‫שטרנבוך שביאר טעמו בזה"ל‪ ,‬יש לחלק ביניהם‪,‬‬
‫דבנהנין הוסיפו ברכה מבוררת על מאכל חשוב יותר‪,‬‬
‫וא"כ יש להקדים הברכה החשובה‪ ,‬לעומת ברכות‬
‫השבח דאין הברכה הפרטית תוספת מעלה‪ ,‬אלא‬
‫ששייכת רק על דבר מסוים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ועוד יש לדון כעי"ז לענין שאר דיני קדימה‬
‫בברכות‪ ,‬האם נאמרו אף בברכות הראיה‪ ,‬וכגון‬
‫כשרואה שני דברים המחייבים ברכה‪ ,‬ואחד מהם‬
‫חביב עליו יותר‪ ,‬האם יש לו להקדים ולברך עליו‪,‬‬
‫ועוד יש להסתפק כעי"ז‪ ,‬היכא שרואה שני אילנות‬
‫בחודש ניסן‪ ,‬ואחד מהם הרי הוא עץ פרי שיש לברך‬
‫עליו ברכת האילנות‪ ,‬והוא פרי משבעת הימינים‪,‬‬
‫עט‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬
‫א‪ .‬על ראיית אחד מן הימים שבעולם‪ ,‬מברך עושה מעשה בראשית א‪.‬‬
‫היום דבר שאנו יודעים שהמקום בראו בששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬ועדיין הוא קיים‪ ,‬קל וחומר לעושהו שהוא‬
‫קיים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז בפי' התפילות והברכות לר"י בר‬
‫יקר )הוצאת מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נז(‪ .‬עוד מצינו ביאור‬
‫נוסף בזה בדברי רבינו בחיי )במדבר י‪,‬לה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומזה‬
‫תקנו לנו ואמרו במשנה )ברכות נד‪ ,(.‬על ההרים ועל‬
‫הגבעות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית‪,‬‬
‫לבאר‪ ,‬כי אע"פ שנראה לבני אדם שהוייתם נצחית‬
‫ואין בריאתם מחודשת‪ ,‬הכל נברא מבראשית יש מאין‪,‬‬
‫והמברך כן הוא מעיד על חידוש העולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע‬
‫ארחות חיים )הל' ברכות אות נו( וחי' הרשב"ץ )ברכות נט‪.‬‬
‫ד"ה על ההרים( מה שכתבו בזה‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה במשנה שלפנינו )ברכות נד‪ (.‬ובירושלמי‬
‫)ברכות פ"ט ה"ב( נוסח הברכה 'עושה בראשית'‪ ,‬אך‬
‫בגמ' שלפנינו )ברכות נט‪ (.‬נוסח הברכה 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬וכ"ה הנוסח במדרש רבה )ויקרא כג‪,‬ח( ועוד;‬
‫ואף בדברי הראשונים מצינו שנחלקו בזה‪ ,‬ויש‬
‫שכתבו נוסח הברכה 'עושה בראשית'‪ ,‬וכ"ה גירסת‬
‫בה"ג )הל' ברכות פרק ט'(‪ ,‬סידור רס"ג )עמוד צ'(‪ ,‬רבינו‬
‫חננאל )ברכות נט‪ ,(.‬רי"ף )ברכות מב‪ :‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬רמב"ם‬
‫)פ"י מהל' ברכות הי"ד(‪ ,‬ראב"ן )ברכות סימן ר'(‪ ,‬רא"ה‬
‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה על הרוחות(‪ ,‬מאירי )ברכות נט‪ .‬ד"ה ועל‬
‫מחלק ואומר‪ ,‬דאם מברך ברכה זו ביחידות רשאי‬
‫הזוועות‪ ,‬וד"ה הרואה קשת(‪ ,‬רבינו יהונתן מלוניל )על הרי"ף‬
‫לישב‪ ,‬ואם מברך ברכה זו באסיפת ציבור גדול כמו‬
‫שם(‪ ,‬תלמידי רבינו יונה )על הרי"ף שם‪ ,‬ד"ה על הזיקים(‪,‬‬
‫פסקי ריא"ז )ברכות פ"ט הלכה ג' אות א'(‪ ,‬רשב"ץ )ברכות‬
‫נט‪ .‬ד"ה על ההרים(‪ ,‬רבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב(‪ ,‬אבודרהם‬
‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה על הזיקין‪ ,‬וד"ה הרואה חמה(‪,‬‬
‫]אך במקו"א )שם ד"ה מאי רוחות( כתב נוסח הברכה‬
‫'עושה מעשה בראשית'[‪ ,‬ארחות חיים )הל' ברכות אות‬
‫נו(‪ ,‬אהל מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪ ,‬ספר המכתם‬
‫)ברכות נט‪ ,(.‬ספר המאורות )ברכות נט‪ ,(.‬ספר הבתים )הל'‬
‫ברכות‪ ,‬שער יג אות יב(‪ ,‬ובס' צידה לדרך )מאמר א' כלל ג'‬
‫פרק כח(‪ ,‬ועוד ראשונים‪.‬‬
‫]וכן האריך בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכז(‬
‫לקיים נוסח זה‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬וכן עיקר בלי‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫ברכת הימים‬
‫)סימן רס( שמהר"ם מרוטנבורג נהג לעמוד בברכת‬
‫המפיל‪] ,‬וע"ע אליה רבה )רלט‪,‬ג( שהביא מנהג מהר"ם‬
‫מרוטנבורג‪ ,‬וכתב ד'הראשונים והאחרונים לא הזכירו‬
‫דין זה'[‪ ,‬וכ"ה בסידור היעב"ץ )סדר ברכות השחר( לענין‬
‫ברכות השחר שראוי לאומרם בעמידה‪] ,‬ועוד לו‬
‫בספרו מור וקציעה )סימן ח'( בביאור כללא דמילתא‬
‫בזה"ל‪ ,‬ונראה שהאומר כן‪ ,‬לא מפני שסובר שיש‬
‫חילוק בין הברכות מצד עצמן בענין זה‪ ,‬דלמה יגרעו‬
‫ברכות הנהנין לפי טעם הנזכר‪ ,‬אלא כך הוא הענין‪,‬‬
‫שכל הדברים הנעשים בעמידה ברכתן כמו"כ היא‬
‫בעמידה‪ ,‬דכהא"ג אית ביה משום כבוד הזכרת השם‪,‬‬
‫אבל הדברים הנעשים בישיבה‪ ,‬אין נאה לברך עליהם‬
‫מעומד שלא כדרך עשיית העסק שעליו היא הברכה‪,‬‬
‫ומשו"ה נקט ברכות הנהנין לדוגמא בלבד‪ ,‬לפי שדרך‬
‫אכילה ושתיה בישיבה ואיפכא סכנתא‪ .‬אבל אי‬
‫איתרמי דעביד להו מעומד‪ ,‬גם הברכה שלהם נאמרת‬
‫בעמידה‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וע"ע שו"ת יהודה יעלה )למהר"י‬
‫אסאד‪ ,‬או"ח סימן מא ד"ה איברא( שכתב נמי‪ ,‬ד'בכל‬
‫הברכות כולם מצוה לעמוד לכתחילה'‪.‬‬
‫]עוד יש להביא בזה מש"כ בשו"ת מהרש"ג )ח"ג‬
‫סימן ה' אות א'( לענין ברכת החמה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומכ"מ הייתי‬
‫שנוהגים לפי שאינה באה אלא מזמן רב לזמן רב‪ ,‬יש‬
‫לו לעמוד מפני כבוד הציבור‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫‡‪ .‬מתני' )ברכות נד‪ ,(.‬על ההרים ועל הגבעות על‬
‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות‪ ,‬אומר ברוך עושה‬
‫]מעשה[ בראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות‬
‫הט"ו( ובטוש"ע )רכח‪,‬א(‪.‬‬
‫א‪ .‬ובביאור נוסח הברכה ועניינה‪ ,‬כתב האבודרהם‬
‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה מאי רוחות( בזה"ל‪ ,‬על‬
‫ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל‬
‫המדברות‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫כיון שיסדן מאז‪ ,‬ושבחו של מקום הוא‪ ,‬כשמכירים‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬ ‫פ‬

‫ב‪ .‬אין מברכים ברכה זו אלא על ימים שלא נשתנו מששת ימי בראשית‪ ,‬וראה‬
‫בהרחבה בהערה ב‪.‬‬

‫ראשונים‪ ,‬וכ"ה נוסח הברכה בשו"ע )רכז‪,‬א‪ ,‬רכח‪,‬א(‪,‬‬ ‫ספק ]‪-‬שיש לומר 'עושה בראשית' בלא תיבת‬
‫]ואף שלענין ברכת החמה כתב המחבר )רכט‪,‬ב( נוסח‬ ‫'מעשה'[‪ ,‬אם אמנם נמצא בלשון הגמ' 'עושה מעשה'‪,‬‬
‫הברכה 'עושה בראשית'‪ ,‬כבר כתב במחזיק ברכה‬ ‫אינו אלא תוספת ביאור בלבד כו'‪ ,‬דו"ק ותשכח‬
‫)רכט‪,‬יב( שטעות סופר הוא‪ ,‬וצריך לומר 'עושה מעשה‬ ‫דכוותה טובא במשניות שהובאו בסוגיית התלמוד‪,‬‬
‫בראשית'[; וע"ע שו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן‬ ‫שהבליעו בלשון המשנה איזה ביאור נוסף שאינו‬
‫מוילנא‪ ,‬סימן ס' ד"ה וסדר אמירת הברכה( שהביא שתי‬ ‫מגוף לשון המשנה כו'‪ ,‬ומכ"מ לשון המשנה אינו זז‬
‫הנוסחאות בזה‪ ,‬וסיים בזה"ל‪ ,‬ולכן לפי כל הדעות‬ ‫ממקומו בשביל כך כמלא נימא‪ ,‬כי היה לתנא טעם‬
‫ראוי ונכון לומר בתחילה 'ברוך עושה בראשית'‪,‬‬ ‫נעלם מאתנו לבחור בלשון קצר דווקא‪ ,‬ואין להתחכם‬
‫ואח"כ תיכף ומיד יאמר 'עושה מעשה בראשית'‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬והמוסיף ומשנה מלשון המשנה גופ' הרי זה‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫מגונה כו'; ותמה על עצמך‪ ,‬הלא כך אנו אומרים בכל‬
‫ג‪ .‬ומה שתקנו נוסח ברכה זו בלשון הווה‪] ,‬ואין‬ ‫יום בברכת ברוך שאמר 'ברוך עושה בראשית'‪ ,‬ואי‬
‫מברכים 'שעשה מעשה בראשית' בלשון עבר[‪ ,‬כתב‬ ‫אפשר להטיל בה מילה יתירה‪ ,‬שכל מילותיה מנויות‬
‫הצל"ח )ברכות נד‪ .‬ד"ה ברוך עושה(‪ ,‬וז"ל‪' ,‬עושה' לשון‬ ‫וספורות כמנין פ"ז‪ ,‬גם ככה תקנו בסילוק תפילתנו‬
‫הווה הוא‪ ,‬ושייך ]בין[ על שעבר ו]בין[ על של הבא‪,‬‬ ‫בנוסח עלינו 'ליוצר בראשית'‪ ,‬וכי מה בין 'עושה‬
‫ובחרו בלשון זה ]בברכת 'עושה מעשה בראשית'[‪,‬‬ ‫בראשית' ל'יוצר בראשית'‪ ,‬הרי ששכחו המשנים‬
‫ולא תקנו שיאמר 'שעשה' מעשה בראשית שהוא ודאי‬ ‫הלשון המצוי ושגור בפיהם פעמיים בכל יום‪,‬‬
‫לשון עבר הוא‪ ,‬היינו משום שגם על הברקים ועל‬ ‫בהתחלת סדר תפילה וסיומה‪ ,‬שכך הוא ודאי תיקון‬
‫הרעמים ג"כ תקנו ברכה זו‪ ,‬ושם שייך לשון הווה‬ ‫הלשון‪ ,‬שאין אדם רשאי לשנותו; ועוד יש לתמוה על‬
‫שהם מתהווים תמיד באויר‪ ,‬ואנו מברכים להקב"ה‬ ‫החושבים שהכרח הוא לנהוג עין יפה במטבע זה לתת‬
‫שנתן כח בהטבע לעשות הכח הזה‪ ,‬ולכן תקנו ברכה‬ ‫לו מילת 'מעשה' להוספה‪ ,‬ולא אדע מה הועילו בכך‪,‬‬
‫זו גם על ההרים ונהרות וכיוצא בלשון הווה‪ ,‬שלא‬ ‫כי אם יעלה על הדעת שלא יתכן לומר 'עושה‬
‫לחלק בין הפרקים‪ ,‬אבל בים הגדול שקבע לו רבי‬ ‫בראשית'‪ ,‬א"כ גם 'מעשה בראשית' לא יתכן לאומרו‪,‬‬
‫יהודה ברכה בפני עצמה‪ ,‬והים הרי הוא כמו שנברא‬ ‫כי המעשה יש לו עושה‪ ,‬ומה שנעשה הוא שיעשהו‬
‫בששת ימי בראשית‪ ,‬ולכן הברכה לשון עבר 'שעשה‬ ‫העושה‪ ,‬כמקרה זה כן מקרה זה‪ ,‬בענין היתלות‬
‫את הים הגדול'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הפעולה בזמן‪ ,‬אין ביניהם כלום‪ ,‬גם נודע כי השם‬
‫ד‪ .‬ובטעם הדבר שאין מברכים ברכת 'שכחו‬ ‫בכח הפעולות‪ ,‬שהוא דבר מצוי בלשון מקרא לרוב‬
‫וגבורתו מלא עולם' על ראיית הימים‪ ,‬פירש רש"י‬ ‫מאד‪ ,‬על כן המוסיף בלשון הברכה גורע‪ ,‬והמשנה‬
‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה על ההרים( בזה"ל‪ ,‬לא מצי לברוכי 'מלא‬ ‫מטבע חז"ל אינו אלא טועה כו'‪ ,‬וכן מצוי בדברי רז"ל‬
‫עולם'‪ ,‬שאינם במקום אחד‪ ,‬אלא כל אחד ואחד‬ ‫'סדרי בראשית'‪' ,‬ששת ימי בראשית'‪ ,‬הכל הולך על‬
‫במקומו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז כתבו תלמידי רבינו יונה )ברכות‬
‫דרך אחד‪ ,‬ואם כל אלה יתכנו בלשון‪ ,‬מדוע לא יתכן‬
‫מב‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה על הזיקין( בזה"ל‪ ,‬אבל על ההרים‬ ‫לומר 'עושה בראשית' כו'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ועל הגבעות ועל הימים והנהרות והמדברות‪ ,‬לפי‬ ‫אך מאידך יש שכתבו נוסח הברכה 'עושה מעשה‬
‫שאינם משתנים ועומדים כך מבריאת עולם‪ ,‬אינו‬
‫בראשית'‪ ,‬וכ"ה נוסח הברכה המובא בגמ' )ברכות נט‪,(.‬‬
‫מברך אלא עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכ"ה נוסח הברכה בדברי התוס' )ברכות נט‪ .‬ד"ה רבא‬
‫·‪ .‬א‪ .‬כן מבואר בגמ' )ברכות נט‪ (:‬לענין ברכת‬ ‫אמר(‪ ,‬ראבי"ה )ברכות סימן קמו(‪ ,‬רשב"א )ברכות נט‪ .‬ד"ה‬
‫'עושה מעשה בראשית' על הנהרות‪ ,‬שאין לברך ברכה‬ ‫רבא אמר(‪ ,‬רא"ש )ברכות פ"ט סימן יג(‪ ,‬ספר האשכול )הל'‬
‫זו אלא על נהרות שלא נשתנה הילוכם מששת ימי‬ ‫ברכות הודאה(‪ ,‬סמ"ק )סימן קנא(‪ ,‬טור )סימן רכט(‪ ,‬ועוד‬
‫פא‬
‫ע"כ‪ ,‬וכעי"ז בבראשית רבה )כג‪,‬ז( ועוד ממדרשי חז"ל;‬
‫ומבו' שבתחילה לא היה האוקיינוס ]שהוא הנקרא‬
‫'הים הגדול' בדברי הירושלמי הנ"ל[ מגיע עד ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ובדור אנוש ובדור הפלגה נמשך האוקיינוס‬
‫והגיע עד עכו ]בצפון אר"י[ ועד יפו ]במרכז אר"י[‪,‬‬
‫]וע"ע שו"ת בצל החכמה )ח"ב סימן יב אות ו'( שהביא‪,‬‬
‫ש'קלבריאה' הוא מחוז בחלקה הדרומי של איטליה‪,‬‬
‫והוא יושב על החוף הצפוני של הים התיכון‪,‬‬
‫ו'ברבריאה' היא היתה בימי קדם מדינה בצפון‬
‫אפריקה‪ ,‬והיתה שוכנת על החוף הדרומי של הים‬
‫התיכון‪ ,‬וע"ע חידושי הרד"ל )על מדרש רבה שם( מש"כ‬
‫בזה[‪ ,‬וא"כ היאך אנו מברכים בראיית הים התיכון‬
‫באר"י ברכת 'עושה מעשה בראשית'‪] ,‬ובין למאן‬
‫דאמר שכבר בדור הפלגה נמשך הים עד עכו ועד יפו‪,‬‬
‫ובין למאן דאמר שבדור הפלגה עדיין לא נמשך הים‬
‫אלא עד ברבריאה‪ ,‬הלא אף לאחמ"כ נמשך הים עד‬
‫עכו ועד יפו כפי המציאות בזמנינו‪ ,‬ואי"ז כצורתו‬
‫מששת ימי בראשית[‪.‬‬
‫אכן באמת יש לעיין טובא בזה אף לענין שאר‬
‫הימים‪ ,‬שהרי בכמה ממדרשי חז"ל מבו'‪ ,‬שבדורו של‬
‫אנוש שעבדו ע"ז‪ ,‬הציף הקב"ה את מי האוקיינוס על‬
‫שליש העולם‪ ,‬וכ"ה במכילתא דרבי ישמעאל )פרשת‬
‫יתרו 'מסכתא דבחודש'‪ ,‬פרשה ו' ד"ה רבי יוסי אומר( בזה"ל‪,‬‬
‫רבי יוסי אומר‪' ,‬אלוהים אחרים' )שמות כ‪,‬ג( למה נאמר‪,‬‬
‫שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר‪ ,‬אילו‬
‫נקראו בשמו כבר היה בהם צורך‪ ,‬והרי נקראו בשמו‬
‫ואין בהם צורך‪ ,‬ואימתי נקראו בשמו‪ ,‬בימי אנוש בן‬
‫שת‪ ,‬שנאמר )בראשית ד‪,‬כו( אז הוחל לקרוא בשם ה'‪,‬‬
‫באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם‪,‬‬
‫אמר להם המקום‪ ,‬אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם‬
‫עצמכם בשמי‪ ,‬אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא‬
‫עצמי בשמי‪ ,‬שנאמר )עמוס ה‪,‬ח(‪ ,‬הקורא למי הים‬
‫וישפכם על פני הארץ ה' שמו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה בספרי‬
‫)פרשת עקב פיסקא מג‪ ,‬ד"ה ועבדתם(‪ ,‬ובמדרש תנחומא‬
‫)פרשת נח אות יח‪ ,‬פרשת יתרו אות טז(‪ ,‬ובילקוט שמעוני‬
‫)בראשית רמז מז‪ ,‬יתרו רמז רפו(‪ ,‬ועוד ממדרשי חז"ל‪,‬‬
‫שבדורו של אנוש הציף הקב"ה את מי האוקיינוס על‬
‫שליש העולם‪] ,‬ואף רש"י הביא הדברים בכמה‬
‫מקומות )בראשית ו‪,‬ד‪ ,‬קהלת ג‪,‬יד‪ ,‬איוב יב‪,‬טו([; ועוד מצינו‬
‫כן במדרש רבה )שמות כג‪,‬ד( לענין ים סוף‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬אמר‬
‫רבי יהודה בן פזי‪ ,‬מה ראו ישראל לומר שירה ב'אז'‪,‬‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫בראשית‪ ,‬וכן כתב המחבר )רכח‪,‬ב( לענין ברכת עושה‬
‫מעשה בראשית על הנהרות‪ ,‬וכדלקמן )סעיף יא‪ ,‬ושם‬
‫הערה כב( בארוכה‪ ,‬וכתב המשנה ברורה )רכח‪,‬ו( דה"ה‬
‫נמי לענין ברכת הימים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וה"ה לענין ימים‪ ,‬אם‬
‫המשיכו בני אדם מאחד לחבירו ועשאוהו לאחד‪ ,‬אין‬
‫מברכים על אותו מקום‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בכף החיים‬
‫)רכח‪,‬ט(; ]אכן מדברי המשנ"ב משמע‪ ,‬שאף שאין‬
‫לברך 'עושה מעשה בראשית' על מקומות אלו‬
‫שהמשיכוהו לשם‪ ,‬אבל על המקומות שהיה שם‬
‫בתחילה ונשאר שם שפיר דמי לברך‪ ,‬ודו"ק[; ועפ"ז‬
‫כתב בשער הציון )שם סק"ט(‪ ,‬שאין לברך 'עושה מעשה‬
‫בראשית' בראיית תעלת סואץ וכיו"ב‪ ,‬לפי שאין הים‬
‫נמצא במקומות אלו מששת ימי בראשית‪ ,‬אלא נמשך‬
‫לשם ע"י בני אדם‪ ,‬וראה עוד לקמן בסמוך )סעיף ד'‪,‬‬
‫ושם בהערות( לענין ברכה בראיית ים המלח‪ ,‬שלדעת‬
‫הרבה פוסקים יש לחוש שאינו מששת ימי בראשית‪,‬‬
‫ואין לברך עליו ברכה זו‪.‬‬
‫אך הוסיף המשנה ברורה )שם(‪ ,‬דאע"פ שבנהרות‬
‫אין לברך עד שיהא ידוע בודאי שלא נשתנה הילוכו‬
‫מששת ימי בראשית‪ ,‬מכ"מ בימים אין לחוש בסתמא‬
‫שמא נשתנה מששת ימי בראשית‪ ,‬ולא אמרו שאין‬
‫לברך אלא היכא שיודע בודאי שנשתנה ים זה מששת‬
‫ימי בראשית‪] ,‬וז"ל המשנ"ב בסו"ד‪ ,‬אלא דבימים מן‬
‫הסתם אין אנו צריכים לחוש לזה‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה לפי זה יש לעיין טובא‪ ,‬היאך אנו מברכים‬
‫על הים התיכון ועל שאר הימים ברכת 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬והלא בדברי חז"ל מבואר להדי' שנשתנה‬
‫צורתם מכפי שהיתה בששת ימי בראשית‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫דהנה בירושלמי )שקלים פ"ו ה"ב( אמרי' לענין הים‬
‫התיכון שבארץ ישראל‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬כתיב )יחזקאל מז‪,‬ח(‪,‬‬
‫ויאמר אלי המים האלה יוצאים‪ ,‬אל 'הגלילה‬
‫הקדמונה'‪ ,‬זה ים של סמכו‪' ,‬וירדו על הערבה' זה ים‬
‫של טבריא‪' ,‬ובאו הימה' זה ים המלח‪' ,‬אל הימה‬
‫המוצאים' זה הים הגדול‪ ,‬ולמה נקרא שמו 'מוצאים'‪,‬‬
‫כנגד שני פעמים שיצא‪ ,‬אחד בדור אנוש ואחד בדור‬
‫הפלגה‪ ,‬רבי לעזר בשם רבי חנינה‪ ,‬בראשונה יצא עד‬
‫קלבריאה‪ ,‬ובשניה יצא עד כיפי ברבריאה‪ ,‬רבי אחא‬
‫בשם רבי חנינה‪ ,‬בראשונה יצא עד כיפי ברבריאה‪,‬‬
‫ובשניה יצא עד עכו ועד יפו‪' ,‬עד פה תבוא ולא‬
‫תוסיף' )איוב לח‪,‬יא(‪ ,‬עד עכו תבוא ולא תוסיף‪' ,‬ופה‬
‫ישית בגאון גליך' )איוב שם(‪ ,‬עד יפו אשית גאון גליך‪,‬‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬
‫דהיי"ט שנקרא הים התיכון שבארץ ישראל 'הים‬
‫האחרון' )דברים שם(‪ ,‬לפי שבימי אנוש הציף הקב"ה‬
‫את הים שהגיע עד עכו ועד יפו‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬ו'הראהו‬
‫השי"ת שיותר לא יוסיף עוד לצאת ממקומו‪ ,‬וזה הים‬
‫האחרון‪ ,‬בזמן שיהיה אחרון'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫וע"פ כל זה יש לעיין טובא‪ ,‬היאך יכולים אנו‬
‫לברך על ראיית הימים 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬ואף‬
‫אי נימא שעל אותם המקומות שהיה בהם הים אף‬
‫קודם שהציפו הקב"ה בדור אנוש‪ ,‬שפיר יש לברך‬
‫'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬משום שאף לאחר הצפתו‬
‫והרחבתו אי"ז כ'שינוי' באותו המקום‪] ,‬וכדמשמע‬
‫מדברי המשנה ברורה )רכח‪,‬ו( דלעיל בתחילה"ד )אות‬
‫א'(‪ ,‬שאם המשיכו בנ"א את הים למקומות נוספים‪ ,‬אין‬
‫לברך 'עושה מעשה בראשית' על מקומות אלו‬
‫שהמשיכוהו לשם‪ ,‬אבל על המקומות שהיה שם‬
‫בתחילה ונשאר שם שפיר דמי לברך[‪ ,‬מכ"מ מנין נדע‬
‫אלו מן הימים שאנו רואים הרי הוא מששת ימי‬
‫בראשית; ואין לומר‪ ,‬דכיון ששינויים אלו לא נעשו‬
‫בידי אדם אלא בידי שמים‪ ,‬אין בזה כדי לעכב ברכת‬
‫'עושה מעשה בראשית' על ימים אלו‪ ,‬וכדלקמן )סעיף‬
‫יא‪ ,‬ושם הערה כג( לענין נהרות שנשתנו‪ ,‬שמדברי הרבה‬
‫פוסקים מבו' שאין חילוק בדבר‪ ,‬וכל היכא שנשתנה‬
‫מששת ימי בראשית ואפילו בידי שמים‪ ,‬שוב אין‬
‫לברך עליו 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬
‫ג‪ .‬ואין לדחות בכל זה ולומר ד'אין למדין מן‬
‫האגדות'‪ ,‬שהרי במקום שאין דברי האגדה סותרים‬
‫לדברי הש"ס‪ ,‬הסכמת רוב הפוסקים דשפיר נקטינן‬
‫הלכתא כדברי האגדה‪ ,‬ולא אמרו ש'אין למדין מן‬
‫האגדות' אלא במקום שהדברים סותרים לדברי‬
‫הש"ס‪] ,‬כן כתב בספר הישר לר"ת )חלק השו"ת‪ ,‬סימן מה‬
‫אות ג'(‪ ,‬וכן הסכמת הר"ש סירליאו )בפירושו על‬
‫הירושלמי‪ ,‬פאה פ"ב ה"ד(‪ ,‬שו"ת הרדב"ז )ח"ב סו"ס תרמז(‪,‬‬
‫כנסת הגדולה )כללי הש"ס אות ע'(‪ ,‬פרי חדש )או"ח סי'‬
‫קכח סעיף כ'‪ ,‬מים חיים על המשניות ברכות פ"ה מ"ד(‪ ,‬שו"ת‬
‫שבות יעקב )ח"ב סימן קעח(‪ ,‬שו"ת מכתם לדוד )יו"ד סימן‬
‫לח‪ ,‬ד"ה והנה מלבד(‪ ,‬תוס' רעק"א )על המשניות‪ ,‬ברכות פ"ה‬
‫מ"ד(‪ ,‬באר יעקב )פירט תקכ"ז‪ ,‬אהע"ז סימן קיט(‪ ,‬שו"ת‬
‫תורת חסד )לובלין‪ ,‬אהע"ז ריש סימן ל'(‪ ,‬פתחי תשובה‬
‫)אהע"ז קיט‪,‬ו(‪ ,‬ועוד רבים; ודלא כמש"כ בתוס' יו"ט‬
‫)ברכות פ"ה מ"ד( ובשו"ת נודע ביהודה )מהדו"ת יו"ד סימן‬
‫קסא ד"ה ומה שרצה‪ ,‬מהדו"ת חו"מ סימן יד( ובבאר היטב‬
‫פב‬
‫אלא אמרו‪ ,‬מתחילה היה הים הזה יבשה‪ ,‬ועמדו דורו‬
‫של אנוש והכעיסו לפניו ב'אז'‪ ,‬שנאמר )בראשית ד‪,‬כו(‬
‫אז הוחל לקרוא בשם ה'‪ ,‬ועשאו הקב"ה ים ופרע‬
‫מהם‪ ,‬שנאמר )עמוס ה‪,‬ח( הקורא למי הים וישפכם על‬
‫פני הארץ‪ ,‬ועכשיו ים היה ונעשה לנו יבשה‪ ,‬שנאמר‬
‫)שמות יד‪,‬כט( ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים‪,‬‬
‫נקלסנו ב'אז' שהפך לנו ים ליבשה‪ ,‬הוי 'אז ישיר משה‬
‫ובני ישראל'‪ ,‬ע"כ; וא"כ יש לעיין טובא‪ ,‬היאך יש‬
‫לברך על הימים שבכל העולם ברכת 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪.‬‬
‫ועוד יש להוסיף בזה‪ ,‬שהרי בכמה מקומות הביאו‬
‫התוס' )פסחים צד‪ .‬ד"ה כל הישוב‪ ,‬חגיגה יב‪ .‬ד"ה מסוף( מה‬
‫שאמרו במדרש )מדרש כונן‪ ,‬נדפס באוצר מדרשים אייזנשטיין‬
‫עמ' ‪ ,(255‬שהקב"ה ברא את עולמו שליש ים שליש‬
‫מדבר שליש ישוב‪] ,‬וכן נזכר בדברי כמה ראשונים‪,‬‬
‫עי' רש"י )ישעיהו מ‪,‬יב(‪ ,‬רבינו בחיי )במדבר י‪,‬לה(‪ ,‬חידושי‬
‫הר"ן )מועד קטן כה‪ :‬ד"ה באו(‪ ,‬ועוד[‪ ,‬ועינינו רואות‬
‫שבזמנינו הים מקיף למעלה משני שליש מן העולם‪,‬‬
‫אכן למשנ"ת ממדרשי חז"ל יש ליישב בפשיטות‪,‬‬
‫שבתחילה לא היה הים אלא בשליש העולם‪,‬‬
‫ולאחמ"כ בדור אנוש ובדור הפלגה הציף הקב"ה את‬
‫מי הים לחלקים נוספים בעולם‪ ,‬עד שנעשה קרוב לפי‬
‫שנים מכפי שהיה בתחילה; שוב מצאתי שכעי"ז כתב‬
‫בס' אהבת יהונתן להגר"י אייבשיץ )הפטרת יום א'‬
‫דסוכות‪ ,‬ד"ה והיה ביום ההוא( על הפסוק )זכריה ד‪,‬ח( 'והיה‬
‫ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים‬
‫הקדמוני וחצים אל הים האחרון'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מתחילה נפרש‬
‫ענין הים הקדמוני‪ ,‬דיש להבין‪ ,‬דהקב"ה אמר )בראשית‬
‫א‪,‬ט( יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה‪ ,‬משמע‬
‫דהים במקום אחד‪ ,‬הא איתא בגמ' )ב"ב עד‪ (:‬דשבעה‬
‫ימים יש‪ ,‬ובחוש אנו רואים דהימים חלוקים זה מזה‬
‫לצד מזרח ולמערב‪ ,‬והגדולה שבהם היא ים אוקיינוס‪,‬‬
‫אבל יש ימים אחרים אשר לא נזכרו בתחילת יצירה‪,‬‬
‫ונראה‪ ,‬דודאי בתחילה היה ים אחד‪ ,‬וזהו ים אוקיינוס‬
‫שמקיף את כל העולם‪ ,‬אבל בימי דור אנוש עלה הים‬
‫אוקיינוס והציף שליש העולם‪ ,‬כמבואר במדרש )שם(‬
‫ובגמ' )ירושלמי שם(‪ ,‬ונעשו ימים רבים במקומות‬
‫ידועים‪ ,‬וים המלח נתמלא בימי אברהם‪ ,‬וזהו ענין‬
‫'הים הקדמוני' שהוא ים אוקיינוס שהיה במקום אחד‪,‬‬
‫ו'ים האחרון' הם שאר ימים אשר נבעו אחרי כן‪ ,‬ואתי‬
‫שפיר‪ ,‬עכ"ל‪] .‬וע"ע משך חכמה )דברים לד‪,‬ב( שביאר‪,‬‬
‫פג‬
‫ג‪ .‬אף על ראיית ים הכינרת‪ ,‬יש לברך עושה מעשה בראשית ג‪.‬‬
‫בראשית‪ ,‬משא"כ בים המלח שלא היה בתחילת‬
‫הבריאה‪ ,‬וגם אינו מחובר עם ים אוקיינוס ומימיו לא‬
‫יצאו ממנו‪ ,‬איך נברך עליו עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ה‪ .‬ובס' שער העין )עיונים סימן כב( כתב לחדש בזה‪,‬‬
‫דאף לדברי הפוסקים דלקמן )הערה כג( שאף אם‬
‫נשתנה בידי שמים אין לברך עליו‪ ,‬מכ"מ היינו דווקא‬
‫היכא שנשתנה מחמת טבע המקום וכיו"ב‪ ,‬אבל אם‬
‫נשתנה בידי שמים בדרך נס‪ ,‬שפיר יש לברך עליו‬
‫אע"פ שנברא או נשתנה לאחר ימי בראשית‪] ,‬והוסיף‬
‫עוד בזה‪ ,‬דאף שאומרים בנוסח הברכה 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬מכ"מ לאו דווקא 'מעשה בראשית'‪ ,‬שהרי‬
‫אין סברא לומר שיש לברך על דברים שנבראו‬
‫במעשה בראשית יותר מדברים שנבראו לאחמ"כ‪,‬‬
‫אלא כיון שרוב הבריאה נבראה בששת ימי בראשית‪,‬‬
‫משו"ה תקנו כן חכמים בנוסח הברכה‪ ,‬אבל לעולם‬
‫אף אם נברא לאחמ"כ‪ ,‬שפיר שייך לברך עליו ברכה‬
‫זו[‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫אכן עדיין יל"ע ממשנ"ת לעיל בסמוך )הערה א' אות‬
‫א'( מדברי האבודרהם ועו"ר בביאור ענין ברכת 'עושה‬
‫מעשה בראשית' על הימים והנהרות‪ ,‬שכך הוא שבחו‬
‫של מקום‪' ,‬שאנו מכירים היו דבר שאנו יודעים‬
‫שהמקום בראו מששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים‪,‬‬
‫וק"ו לעושהו שהוא קיים'‪ ,‬וזה אינו שייך אלא בימים‬
‫ונהרות שלא נשתנו כלל מששת ימי בראשית‪ ,‬ואף לא‬
‫בידי שמים ובדרך נס‪ ,‬והדק"ל‪] ,‬וע"ע שו"ת בצל‬
‫החכמה )ח"ב סימן יב( ובקובץ אליבא דהלכתא )גליון לח‬
‫הדברים בזה"ל‪ ,‬אולי יש לחלק בין נהרות לימים‪ ,‬כי‬
‫עמוד י'‪ ,‬בשם הג"ר שמחה בונם ולדנברג( שעמדו ג"כ בעיקר‬
‫הקושיא‪ ,‬היאך אנו מברכים 'עושה מעשה בראשית'‬
‫על ראיית הימים‪ ,‬אע"פ שנבראו או נשתנו לאחר ימי‬
‫בראשית[‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬
‫‚‪ .‬כן כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכח(‪,‬‬
‫וז"ל בתוה"ד‪ ,‬וגם יש לומר‪ ,‬שתחת שם 'ימים' ]‪-‬שיש‬
‫לברך עליהם עושה מעשה בראשית[‪ ,‬נכנסים כל‬
‫הימים הקטנים מאד‪ ,‬כגון ימה של טבריא ים כנרת‪,‬‬
‫וימה של סדום וזולתם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בס' דברי יוסף‬
‫)להג"ר יהוסף שווארץ‪ ,‬ח"ג דף ה' ע"ב(‪ ,‬יעו"ש לשונו‪ ,‬וים‬
‫כינרת‪ ,‬אף שהוא קטן מציאות הערך באיכותו‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫)אהע"ז קיט‪,‬ו(‪ ,‬דלעולם אין למדים הלכה מן האגדות‪,‬‬
‫ואף היכא שאין דברי האגדה סותרים לדברי הש"ס‪,‬‬
‫ואכמ"ל עוד בזה[; ואין לדחות ולומר‪ ,‬דבנידו"ד‬
‫חשיב כמקום שדברי האגדה סותרים לדברי הש"ס‪,‬‬
‫משום שאם נקבל דברי המדרשים הנ"ל‪ ,‬במה נקיים‬
‫מתני' דברכות שיש לברך ברכת 'עושה מעשה‬
‫בראשית' על ראיית הימים‪ ,‬זה אינו‪ ,‬לפי שיש להעמיד‬
‫מתני' דברכות בפשטות‪ ,‬בשאר הימים שאינם‬
‫מחוברים לאוקיינוס‪] ,‬וכגון ים כינרת והים הכספי‬
‫וכיו"ב[‪ ,‬שהרי לא נתבאר במדרשי חז"ל הנ"ל‬
‫שנשתנו הימים מכפי שהיו בששת ימי בראשית‪ ,‬אלא‬
‫לענין האוקיינוס והימים המחוברים אליו‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫דאפשר שאף על ראיית ימים נוספים יוכל לברך‪,‬‬
‫באופן שידע בודאי שמקום זה אינו מן המקומות‬
‫שהוצפו ונתחדשו בדורו של אנוש‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ד‪ .‬וכבר עמד בקושי' זו בס' דברי יוסף )להג"ר יהוסף‬
‫שווארץ‪ ,‬ח"ג דף ה' ע"א(‪ ,‬וכתב ליישב בזה‪ ,‬דמש"כ‬
‫הפוסקים דלקמן )סעיף יא‪ ,‬ושם הערה כג( שאף אם נשתנה‬
‫בידי שמים אין לברך עליו 'עושה מעשה בראשית'‪,‬‬
‫זה אינו אלא לענין הנהרות‪ ,‬אבל לענין ראיית הימים‪,‬‬
‫יש לחלק בזה בין נשתנה בידי אדם ובין שנשתנה‬
‫בידי שמים‪ ,‬וכל היכא שלא נשתנה אלא בידי שמים‪,‬‬
‫עדיין ראוי הוא לברך עליו 'עושה מעשה בראשית'‪,‬‬
‫]אך הוסיף בזה‪ ,‬דעכ"פ לענין ים המלח שייך שפיר‬
‫לומר‪ ,‬דאע"פ שנשתנה בידי שמים‪ ,‬מכ"מ אין לברך‬
‫עליו 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬וכדלהלן[; וביאר‬
‫עצם ה'נהר' נקרא משיכתו ומרוצתו ומהלכו‪ ,‬לא מימיו‬
‫לבד‪ ,‬ומאחר שנשתנה משיכתו הן מעצמה באורך‬
‫הזמן‪ ,‬והן ע"י מעשה בני אדם‪ ,‬כמעט נתבטלה‪,‬‬
‫ולפחות נתמעטה‪ ,‬מציאותו הראשונה‪ ,‬וכמעט לא נוכל‬
‫לומר עליו כי הוא זה הנהר‪ ,‬משא"כ בים האוקיינוס‪,‬‬
‫אף בהתפשטו ובהתרחבו נשארה מציאות הראשונה‪,‬‬
‫כי אם שנתגדל ונתרחב ויצא מגבולו ומגדרו הראשון‪,‬‬
‫והכל עצם הים ובכלל הים הראשון הוא‪ ,‬ולכן כל‬
‫הימים שמחוברים עם ים האוקיינוס‪ ,‬אף שידענו‬
‫שנתהוו זמן רב אחר הבריאה‪ ,‬מאחר שיצאו מימיהם‬
‫מהים אוקיינוס נוכל לברך עליהם עושה מעשה‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬
‫ד‪ .‬על ראיית ים המלח ד‪ ,‬יש אומרים שיש לברך עליו ה‪ ,‬ויש אומרים שאין לברך עליו לפי‬
‫בדברי המשנ"ב הנ"ל בסמוך )הערה ב' אות א'( מבו'‪,‬‬
‫שבסתמא אין לחוש שמא נשתנו הימים מששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬ורק לענין הנהרות יש לחוש כן אפילו‬
‫בסתמא‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬וע"ע שו"ת ישא יוסף )או"ח ח"ב סימן‬
‫נז( שהביא ג"כ בשם הגרי"ש אלישיב‪ ,‬דשפיר יש‬
‫לברך על ראיית ים הכינרת כשאר הימים‪ .‬עוד יש‬
‫להוסיף בזה‪ ,‬לענין מה שהביא בס' וזאת הברכה )שם(‬
‫שכ"כ בשו"ת שבט הלוי )ח"ט סימן מז( שאין לברך על‬
‫ראיית ים הכינרת‪ ,‬שהמעיין במקור הדברים יראה‬
‫שזה אינו‪ ,‬ולא דיבר השבה"ל כי אם לענין ראיית ים‬
‫המלח‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה ו'(‪.‬‬
‫„‪ .‬הנה עיקר הנידון בזה יסודו ע"פ מדרשי חז"ל‬
‫ודברי הראשונים‪ ,‬על הפסוק )בראשית יד‪,‬ג( כל אלה‬
‫חברו אל עמק השידים הוא ים המלח‪ ,‬אשר פשטות‬
‫לשון הכתוב צ"ב‪ ,‬האם מקום זה הוא 'עמק השידים'‬
‫או שהוא 'ים המלח'‪] ,‬שהרי שני דברים אלו לא‬
‫ייתכנו יחד[‪ ,‬ונחלקו הדעות כיצד יש לפרש פסוק זה‪,‬‬
‫וכדלהלן‪.‬‬
‫במדרשי חז"ל בכמה מקומות נתבאר‪ ,‬שבאותו‬
‫הזמן לא היה אלא 'עמק השידים'‪ ,‬ולאחר זמן נשפך‬
‫הים לתוכו ונעשה 'ים המלח'‪ ,‬וכן פירש רש"י )בראשית‬
‫שם( בזה"ל‪ ,‬לאחר זמן נשפך הים לתוכו ונעשה ים‬
‫המלח‪ ,‬ומדרש אגדה )בראשית רבה מב‪,‬ה( אומר‪,‬‬
‫שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכ"ה בפסיקתא רבתי )בראשית יד‪,‬ג( בזה"ל‪ ,‬הוא‬
‫ים המלח‪ ,‬אמר רבי אייבו‪ ,‬לא היה שם ים‪ ,‬אלא צורות‬
‫היאור נתבקעו ונעשה ים‪ ,‬הדא הוא דכתיב )איוב כח‪,‬י(‬
‫בצורות יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכעי"ז‬
‫בילקוט שמעוני )פרשת לך לך רמז עב(‪ ,‬וע"ע מדרש‬
‫תנחומא )פרשת לך לך אות ח'( ש'בעוונם נעשה אותו‬
‫עמק למים מלוחים'‪ ,‬וכן כתבו הרד"ק )בראשית שם‪,‬‬
‫בפירוש הב'( והרלב"ג )בראשית שם‪ ,‬בפירוש הא'( ועוד‬
‫ראשונים בביאור הפסוק הנ"ל‪.‬‬
‫וכן האריך המלבי"ם )בראשית יג‪,‬י( בביאור הענין‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬הנה הירדן נופל בצד צפונו אל ים המלח‪ ,‬וים‬
‫המלח הוא ימה של סדום‪ ,‬ולא היה שם בתחילה‪ ,‬רק‬
‫אחר שנהפכו ערי הככר‪ ,‬פתחה הארץ את פיה‪ ,‬ויהי‬
‫שם עמק גדול‪ ,‬אשר נפלו לתוכה מי הירדן‪ ,‬והמים‬
‫פד‬
‫ובמהותו‪ ,‬אכן התורה קוראה ים‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בשו"ת‬
‫רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קפז(‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫ברכת עושה מעשה בראשית על ראיית ים הכינרת‪,‬‬
‫]והוסיף עוד בזה‪ ,‬שיש לכוון בברכה זו אף על ראיית‬
‫בארה של מרים‪ ,‬שהוא מקום שנעשו בו ניסים‬
‫לישראל‪ ,‬ואף שאין מברכים עליו ברכת הנס‪ ,‬מכ"מ‬
‫יכוון להודות לשבח להקב"ה בברכה זו אף עליו[‪.‬‬
‫וכן הובא בס' הליכות שלמה )הל' תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג‬
‫סכ"ז( בשם הגרש"ז אוירבך‪ ,‬וכ"כ בשו"ת אור לציון‬
‫)ח"ב פרק יד אות מ'‪ ,‬בהערה(‪ ,‬וכן הובא בס' שער העין‬
‫)פ"ח הערה כא( בשם כמה מגדולי ההוראה‪] ,‬הגרי"י‬
‫פישר‪ ,‬הגרי"ש אלישיב‪ ,‬הגרח"פ שיינברג‪ ,‬והגר"מ‬
‫שטרנבוך שליט"א‪ ,‬וראה עוד לקמן בהמשה"ד[‪ ,‬וכ"ה‬
‫בס' חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפה( בשם הגר"נ‬
‫קרליץ‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫וראה עוד בס' וזאת הברכה )עמוד ‪ (155‬שהביא בשם‬
‫הגרי"ש אלישיב והגרח"פ שיינברג‪ ,‬שאין לברך עושה‬
‫מעשה בראשית על ראיית ים הכינרת‪ ,‬לפי שאינו‬
‫'משונה בגודלו'‪ ,‬עכ"ד‪] ,‬וכ"ה בשו"ת רבבות אפרים‬
‫)ח"ו סו"ס קג( בשם הגרי"ש אלישיב‪ ,‬שאין לברך על ים‬
‫כינרת עושה מעשה בראשית[‪ ,‬אכן הדברים‬
‫מחודשים‪ ,‬שהרי לא מצינו בדברי הפוסקים שהזכירו‬
‫תנאי זה שיהא 'משונה בגודלו'‪ ,‬אלא לענין ברכת‬
‫הנהרות‪ ,‬וכדלקמן )סעיף י'(‪ ,‬אך לענין ברכת הימים‬
‫סתמו דבריהם‪ ,‬ומשמע דשפיר יש לברך על ראיית כל‬
‫הימים‪ ,‬ואף ימים קטנים שאינם 'משונים בגודלם'‪,‬‬
‫]אכן מצינו משמעות כדבריו בס' תשב"ץ קטן )סימן‬
‫שכג(‪ ,‬יעו"ש שכ' בזה"ל‪ ,‬כשראה ימים או נהרות או‬
‫גבעות‪' ,‬משונים בגובה ובעומק ורוחב'‪ ,‬מששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬היה מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואפשר דמש"כ 'משונים בגובה‬
‫ובעומק ורוחב' קאי אף על ימים‪ ,‬ואינו מוכרח‪ ,‬וצ"ע[;‬
‫וראה עוד מש"כ בס' שער העין )שם(‪ ,‬ששוב שאלו‬
‫להגרי"ש אלישיב בזה‪ ,‬והורה שאם רואה בבת אחת‬
‫את כל הים הכינרת‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו‪ ,‬אכן‬
‫אם אינו רואה אלא את חלקה‪ ,‬אין לו לברך‪ ,‬לפי שיש‬
‫לחוש שמא ברבות השנים התרחבה הכינרת‪ ,‬ואינו‬
‫רואה את החלק שנוצר בששת ימי בראשית‪] ,‬אכן‬
‫פה‬
‫הנה מלבד שדבריו דחוקים‪ ,‬עוד מצינו להדי' בזוה"ק‬
‫)פרשת ויקרא מאמר ז' רקיעים וז' ארצות אות קלד( דלא‬
‫כדבריו‪ ,‬יעו"ש דמייתי מימרא הנ"ל בזה"ל‪ ,‬רבי‬
‫יהודה פתח‪ ,‬ויאמר אלוקים יהי רקיע בתוך המים‬
‫)בראשית א‪,‬ו(‪ ,‬תא חזי‪ ,‬בשעתי 'דברא קודשא בריך הוא‬
‫עלמא'‪ ,‬ברא שבעה שחקים לעילא‪ ,‬ברא שבעה‬
‫ארצות לתתא‪' ,‬שבעה ימים'‪ ,‬שבעה נהרות כו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫וע"פ שני דרכים אלו נחלקו דעות הפוסקים‪ ,‬האם‬
‫יש לברך ברכת 'עושה מעשה בראשית' על ראיית ים‬
‫המלח‪ ,‬שהרי לדרך הא' הנ"ל נראה שאין לברך עליו‬
‫עושה מעשה בראשית‪ ,‬שהרי לא נתהווה אלא‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬או עכ"פ עיקר בריאתו היתה בששת ימי‬
‫בראשית אלא שנשתנה לאחמ"כ‪ ,‬ואין אנו יודעים‬
‫היכן היה בתחילה והיכן נשתנה ונתרחב לאחמ"כ‪ ,‬אך‬
‫להדרך הב' הנ"ל נראה בפשטות‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫עליו ברכת 'עושה מעשה בראשית' כשאר כל הימים‪,‬‬
‫]וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה ב' אות א'( מדברי‬
‫המשנ"ב‪ ,‬שבסתמא אין לחוש שמא נשתנה הים‬
‫מבריאתו בששת ימי בראשית[‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה‬
‫ה' והערה ו'( דעות הפוסקים בזה; ]אכן ראה לקמן‬
‫בסמוך )הערה ו'(‪ ,‬שיש שכתבו שמטעם אחר אין לברך‬
‫'עושה מעשה בראשית' על ראיית ים המלח‪ ,‬ולא מן‬
‫הטעם הנ"ל שנתהווה או נשתנה מבריאתו לאחר‬
‫ששת ימי בראשית‪ ,‬ויעו"ש מה שיש לדון בזה[‪.‬‬
‫‪ .‰‬כן כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכח(‪,‬‬
‫וז"ל בתוה"ד‪ ,‬וגם יש לומר‪ ,‬שתחת שם 'ימים' ]‪-‬שיש‬
‫לברך עליהם עושה מעשה בראשית[‪ ,‬נכנסים כל‬
‫הימים הקטנים מאד‪ ,‬כגון ימה של טבריא ים כנרת‪,‬‬
‫וימה של סדום וזולתם‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בשו"ת רבי‬
‫עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קפז(‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫עושה מעשה בראשית על ראיית ים המלח‪] ,‬וכתב‬
‫שלאחר ברכתו יוסיף ויאמר 'זוכר הצדיקים'‪ ,‬על‬
‫ראיית אשתו של לוט‪ ,‬וכיון שאין המקום ניכר‬
‫בזמנינו‪ ,‬הרי שאין לברך ברכה זו בשו"מ בפני עצמה‪,‬‬
‫אלא יוסיף ויאמר כן לאחר ברכת עושה מעשה‬
‫בראשית על ראיית ים המלח‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וראה עוד לקמן‬
‫)פרק יח סעיף כד‪ ,‬ושם הערה נד( לענין ברכה בראיית אשתו‬
‫של לוט בזמנינו[; וכן כתבו בס' אמת ליעקב )להגר"י‬
‫קמינצקי‪ ,‬סימן רכח בתוה"ד( ובשו"ת אור לציון )ח"ב פרק יד‬
‫אות מ'‪ ,‬בהערה(‪ ,‬וכן הובא בשם הגרי"י פישר )שערי‬
‫הברכה פרק כא הערה יא(‪ ,‬הגרי"ש אלישיב )שו"ת ישא יוסף‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫נעשו מלוחים מסיבת התהום שמלא מלח‪ ,‬ואין ראוי‬
‫לחיות שום בריה‪ ,‬ובתחילה שלא היה להירדן ים‬
‫ליפול אל תוכו‪ ,‬עת עלה על גדותיו שטף על כל‬
‫הככר‪ ,‬כמו הנילוס בעת ימלא מים ישקה את כל ארץ‬
‫מצרים‪ ,‬ואחר מהפכת סדום שנעשה העמק והים הזה‪,‬‬
‫בעת שמתמלא הירדן מימיו נשפכים אל הים הזה‪,‬‬
‫והגם שנשפכים לשם מים רבים אינו מתמלא לעולם‪,‬‬
‫כי המים נבלעים בתהומות כמ"ש חוקרי הארץ‪ ,‬אמנם‬
‫לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה היה הירדן עובר‬
‫את גדותיו כנהר נילוס‪ ,‬ומשקה את כל הככר שהולך‬
‫יותר משלשים פרסאות כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן יש מן הראשונים שביארו לשון הפסוק הנ"ל‪,‬‬
‫ש'עמק השידים' היה מקום סמוך ל'ים המלח'‪ ,‬וכן‬
‫כתב הרד"ק )בראשית שם‪ ,‬בפירוש הא'( בביאור פסוק זה;‬
‫ולדרך זו שפיר יש לומר‪ ,‬ש'ים המלח' נברא בששת‬
‫ימי בראשית‪ ,‬ונשאר במקומו בלא שינוי כלל‪.‬‬
‫ואף לדרך זו מצינו מקורות בדברי חז"ל‪ ,‬שנתבאר‬
‫ש'ים המלח' נברא בששת ימי בראשית ולא נתהווה‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬וכן נראה מהא דאיתא בבבא בתרא )עד‪,(:‬‬
‫מאי דכתיב )תהלים כד‪,‬ב( כי הוא על ימים יסדה ועל‬
‫נהרות יכוננה‪ ,‬אלו שבעה ימים וארבעה נהרות‬
‫שמקיפין את ארץ ישראל‪ ,‬ואלו הן שבעה ימים‪ ,‬ימה‬
‫של טבריא ו'ימה של סדום'‪ ,‬וימה של חילת‪ ,‬וימה של‬
‫חילתא‪ ,‬וימה של סיבכי‪ ,‬וים אספמיא‪ ,‬וים הגדול‪,‬‬
‫ואלו הן ארבעה נהרות‪ ,‬ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה‪,‬‬
‫ע"כ‪ ,‬ומפשטות דברי הגמ' נראה‪ ,‬שמתחילת יסודה‬
‫של ארץ ישראל בששת ימי בראשית‪ ,‬היתה שם 'ימה‬
‫של סדום' שהיא ים המלח‪ .‬ועוד מצינו מימרא זו‬
‫בירושלמי )כלאים פ"ט סוף ה"ג(‪ ,‬ופריך והא איכא ימא‬
‫דחמץ‪ ,‬ומשני דיקלטינוס הקווה נהרות ועשאו‪ ,‬ופירש‬
‫בפני משה )שם( בזה"ל‪ ,‬ולמה לא נחשב בתוכן‪ ,‬משום‬
‫דלאו ים מששת ימי הבריאה הוא‪ ,‬אלא דיקליטיינוס‬
‫המלך חפר מהנהרות וקיבצם ועשאו ים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי‬
‫שלא מנו בגמ' ימים שנתהוו לאחר ימי בראשית‪ ,‬ומבו'‬
‫שים המלח שנמנה במנין שבעה ימים אלו‪ ,‬הרי הוא‬
‫מששת ימי בראשית‪ .‬ומש"כ בשו"ת בצל החכמה‬
‫)ח"ב סימן יב אות יב( לדחות הראיה מדברי הגמ' הנ"ל‪,‬‬
‫שים המלח נברא בששת ימי בראשית‪ ,‬ד'כשאמרו כי‬
‫הוא על ימים יסדה‪ ,‬וחשב גם ימה של סדום‪ ,‬אין‬
‫הכוונה כי מששת ימי בראשית נוסדה עליו‪ ,‬אלא‬
‫משעה שכבשוהו ישראל‪ ,‬או מאיזה זמן אחר'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬
‫)עובדות והנהגות לבית בריסק‪ ,‬ח"ד עמוד נט(‪ ,‬וכן כתבו‬
‫בשו"ת שבט הלוי )ח"ט סימן מז(‪ ,‬ובשו"ת שבט הקהתי‬
‫)ח"ג סימן שלה(‪ ,‬ועוד‪] ,‬וראה עוד לעיל בסמוך )הערה ה'(‬
‫בדעת הגרי"ש אלישיב בזה[‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה כבר נתבאר לעיל בסמוך )הערה ד'( טעם‬
‫דעה זו‪ ,‬שהרי מצינו בכמה מדרשי חז"ל שים המלח‬
‫נתהווה ]או נשתנה[ לאחר ששת ימי בראשית‪ ,‬וכן‬
‫הפוסקים הנ"ל הורו כן מטעם זה; אך יש שכתבו‬
‫לחדש טעם נוסף בזה‪ ,‬שאין לברך 'עושה מעשה‬
‫בראשית' על ראיית ים המלח‪ ,‬לפי שהוא מין קללה‪,‬‬
‫וכן כתב בס' דברי יוסף )להג"ר יהוסף שווארץ‪ ,‬ח"ג דף ג'‬
‫ע"א( בזה"ל‪ ,‬כבר הסכמתי בדעתי כו' בעברי על פני‬
‫ים המלח לחקור על מהותו ואיכותו‪ ,‬שלא לברך ]עליו‬
‫ברכת 'עושה מעשה בראשית'[ משני טעמים‪ ,‬א' אין‬
‫מברכים על הקללה‪ ,‬והלא כל מהות ואיכות הים הזה‬
‫אינו אלא לעונש‪ ,‬שנהפכו ערי הככר‪ ,‬ונעשה מהפכה‬
‫קיבוץ מים רבים מים המרים והמאררים עד היום הזה‪,‬‬
‫לזכר עולם לדורות אחרונים על מעשה רשע יושבי‬
‫הערים האלה‪ ,‬וכמעט יש לומר שראוי לברך עליו‬
‫ברכת דיין האמת כרואה אשת לוט‪ ,‬ב' איך נברך עליו‬
‫עושה מעשה בראשית‪ ,‬והלא אינו מתחילת הבריאה‪,‬‬
‫כי אם שנתהוו ע"י הפיכת סדום ועמורה כנודע‪ ,‬ואינו‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬עכ"ל; וכן הסכים לדבריו בס' נמוקי‬
‫אורח חיים )רכח‪,‬ב(‪ ,‬ד'על ים המלח אין לברך כלל‪,‬‬
‫דהוא מין קללה מה שנעשה בגזירת הפיכת סדום'‪,‬‬
‫יעו"ש‪.‬‬
‫ג‪ .‬ובס' אהלך באמיתך )להג"ר בצלאל שטרן בעל שו"ת‬
‫בצל החכמה‪ ,‬פרק טז הערה טז( כתב להקשות על טעם זה‪,‬‬
‫שהרי אי"ז אלא דעת רבי יהודה )ברכות מ‪ ,(:‬דכל שהוא‬
‫)ח"ב סימן יב אות‬
‫מין קללה אין מברכים עליו‪] ,‬ומשו"ה אין מברכים על‬
‫החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי[‪ ,‬אבל אנן קיי"ל‬
‫)שו"ע רד‪,‬א( כרבנן דפליגי עליה; ]ועוד יש להוסיף‬
‫בזה‪ ,‬שהרי בס' גליוני הש"ס )להגר"י ענגיל‪ ,‬ברכות נד‪ .‬ד"ה‬
‫על הזיקין( כתב‪ ,‬שלדעת רבי יהודה שאין מברכים על‬
‫מין קללה‪ ,‬הרי שאין לברך על הרעמים ועל הרוחות‬
‫וכיו"ב‪ ,‬שהרי מיני קללה הם‪ ,‬וכמבו' בחולין )פו‪(.‬‬
‫דמשעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזוועות והרוחות‬
‫והרעמים‪ ,‬ופירש רש"י )שם ד"ה זיקים( שכל אלו מיני‬
‫פו‬
‫שנשתנה מששת ימי בראשית ו‪.‬‬
‫או"ח ח"ב סימן נז(‪] ,‬אכן יעו"ש שעיקר טעמו‪ ,‬לפי שאף‬
‫אם נשתנה מצורת וממקום בריאתו בששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬מכ"מ שינוי זה נעשה בידי שמים‪ ,‬אך ראה‬
‫לקמן )הערה כג( שמדברי הרבה פוסקים מבו'‪ ,‬שכל‬
‫שנשתנה הים או הנהר מששת ימי בראשית אפילו‬
‫בידי שמים‪ ,‬שוב אין לברך עליו 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬וראה עוד לקמן בהמשה"ד עוד‬
‫בדעת הגריש"א בזה‪ ,‬ועוד יש להביא מש"כ בס'‬
‫וישמע משה )ח"ה עמ' נד( בשמו שאין לברך על ראיית‬
‫ים המלח‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬הגר"נ קרליץ )חוט שני‪ ,‬הל' ברכות‬
‫הודאה עמ' קפה(‪ ,‬הג"ר יהודה שפירא )דעת יהודה עמ' סג(‪,‬‬
‫הג"ר שלמה פישר )אהל לאה‪ ,‬בראשית עמ' קסט(‪] ,‬ואף הוא‬
‫ביאר טעמו כדברי הגרי"ש אלישיב הנ"ל‪ ,‬ונתבאר‬
‫שטעם זה צ"ע[‪ ,‬וכעי"ז בס' דעת נוטה )על התורה‪,‬‬
‫בראשית ח"א עמ' תיז( בשם הגר"ח קניבסקי‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫וראה עוד בס' אילת השחר )בראשית יד‪,‬ג( שכ'‬
‫בזה"ל‪ ,‬ונפק"מ ]האם ים המלח נוצר לאחר ששת ימי‬
‫בראשית[‪ ,‬לברכת עושה מעשה בראשית על ראיית ים‬
‫המלח‪ ,‬דעל ים שלא היה במעשה בראשית אי אפשר‬
‫לברך‪ ,‬ואמרו בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל‪ ,‬שרק‬
‫הרואה את כל ים המלח ביחד מברך‪ ,‬דבכהא"ג רואה‬
‫גם את החלק שנברא בששת ימי בראשית‪ ,‬אמנם צ"ב‬
‫למה לא כתוב מפורש שהרואה רק חלק מים המלח‬
‫לא יברך‪ ,‬והנה אם רובו כבר היה במעשה בראשית‪,‬‬
‫יש לומר דאפשר לברך גם על החלק שנוסף אח"כ‪,‬‬
‫דהברכה נקבעת לפי הרוב‪ ,‬דוגמא לדבר ממש"כ‬
‫בביאור הלכה )ריב‪,‬א ד"ה אם העיקר( שהרוב קובע‬
‫בברכת הנהנין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .Â‬א‪ .‬כן כתב בשו"ת בצל החכמה‬
‫)הערה‬ ‫יב(‪ ,‬ע"פ דברי רש"י ומדרשי חז"ל הנ"ל בסמוך‬
‫ד'(‪ ,‬שים המלח אינו מששת ימי בראשית‪ ,‬אלא נתהווה‬
‫]או עכ"פ נשתנה[ לאחמ"כ‪] ,‬וראה לעיל בסמוך )שם(‬
‫עוד מדברי הבצה"ח בזה[‪ ,‬וכן הובא בשם הגר"מ‬
‫פיינשטיין )מסורת משה ח"ד עמ' סח(‪ ,‬הגרש"ז אוירבך‬
‫)הליכות שלמה הל' תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג הערה מג(‪] ,‬בזה"ל‪,‬‬
‫על ים המלח אין מברכים‪ ,‬כיון דאינו ממעשה‬
‫בראשית אלא נוצר לאחר זמן‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬הגרח"פ‬
‫שיינברג )וזאת הברכה עמ' ‪ ,(155‬הגר"מ סולובייצ'יק‬
‫פז‬
‫ה‪ .‬הרואה חלק קטן מן הים‪ ,‬באופן שאינו מביא לידי התפעלות‪ ,‬יש לדון האם מברך עליו‪,‬‬
‫אכן עדיין יש להעיר בעיקר טעם זה‪ ,‬שהרי ברוב‬
‫מדרשי חז"ל שהבאנו לעיל בסמוך )הערה ד'(‪ ,‬לא נזכר‬
‫כלל שים המלח נעשה ונתהווה באותו המקום כעונש‬
‫על מעשיהם הרעים‪ ,‬מלבד במדרש תנחומא שנתבאר‬
‫ש'בעוונם נעשה אותו עמק למים מלוחים'‪ ,‬אך אף‬
‫בדבריו לא נתבאר שדב"ז נעשה בהפיכת סדום‬
‫ועמורה‪ ,‬ולא ידעתי מהיכן הוציאו הגאונים הנ"ל דבר‬
‫זה‪.‬‬
‫‪ .Ê‬הנה יש לדון לענין הרואה חלק קטן מן הים‪,‬‬
‫וכגון שישנם בניינים רבים המסתירים לו את ראיית‬
‫הים‪ ,‬אלא שבין הבניינים רואה חלק קטן מן הים‪,‬‬
‫האם רשאי לברך עליו‪ ,‬או שמא אין לברך אלא‬
‫כשרואה את גודלו ושטחו העצום של הים‪ ,‬וראיה‬
‫באופן זה היא המביאה לידי התפעלות‪ ,‬ומשא"כ‬
‫כשאינו רואה אלא חלק קטן מן הים‪ ,‬הרי שאינו‬
‫מתפעל מראיה זו כלל; ]ואף שנתבאר לעיל )פרק א'‬
‫סעיף טז( שההתפעלות אינה כ'תנאי' בברכות אלו‪ ,‬ואף‬
‫אם אינו מתפעל מראיית דברים ומקומות אלו שתקנו‬
‫חכמים לברך עליהם‪ ,‬הרי שיש לו לברך עליהם‬
‫כתקנת חכמים‪ ,‬מכ"מ בכגון דא גרע טפי‪ ,‬משום‬
‫שעצם ראיה זו הרי היא באופן שאינו מביא לידי‬
‫התפעלות‪ ,‬ויש לומר דכל כהא"ג אין לו לברך עליו[‪.‬‬
‫ומצינו שנחלקו גדולי ההוראה בדי"ז‪ ,‬אשר בס'‬
‫שער העין )פ"ב הערה ז'‪ ,‬פ"ח הערה לא( הביא בשם‬
‫הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫אף על ראיית חלק קטן מן הים; אך בשם הגר"ש‬
‫וואזנר הובא )שער העין פ"ב הערה ח'‪ ,‬פ"ח הערה לג(‬
‫שהשיב בזה בזה"ל‪ ,‬אע"פ שסוף סוף ים הוא‪ ,‬מכ"מ‬
‫יש לצדד שלא יברך בשם ומלכות‪ ,‬דאולי כוונת חז"ל‬
‫כשרואה גבורת וגודל הים‪ ,‬דאז חיוב להתפעל‬
‫ממעשה גבורת בראשית‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז הובא בס'‬
‫חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפה( בשם הגר"נ קרליץ‪,‬‬
‫]אלא שהורה שעכ"פ יש להחשיבה כ'ראיה' לענין‬
‫שאין לו לברך כשחוזר ורואהו בתוך שלושים יום[‪,‬‬
‫בזה"ל‪ ,‬מה שרואים את הים מן הגבעות בבני ברק‪,‬‬
‫לא יברך על זה‪ ,‬כיון שלא מרגישים הרגשה של‬
‫התפעלות מבריאת הים‪ ,‬כיון שזה רחוק‪ ,‬ורואים רק‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫ועי' הערה ז‪.‬‬
‫קללה הם‪ ,‬ומה שלא נתבאר כן במשנה להדי'‪ ,‬היינו‬
‫משום שסמכו על מה שהביאו דעת רבי יהודה לעיל‬
‫)ברכות מ‪ ,(:‬ואנן דקיי"ל שיש לברך ברכת על הרעמים‬
‫ודומיהם‪ ,‬היינו משום דנקטינן הלכתא כדעת רבנן‬
‫ודלא כרבי יהודה‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬ומעתה הרי שאף בנידו"ד‬
‫אין לנו לחוש לדעת רבי יהודה‪ ,‬ואין בזה כדי ליתן‬
‫טעם שלא לברך ברכת עושה מעשה בראשית בראיית‬
‫ים המלח‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫אך שוב כתב הבצה"ח ליישב ולחלק בזה‪ ,‬שלא‬
‫נחלקו רבי יהודה וחכמים אלא היכא שגוף המין‬
‫עצמו אינו מין קללה‪ ,‬וכגון נובלות של תמרים שעיקר‬
‫מין התמרים אינו מין קללה‪ ,‬ובזה סבירא להו לחכמים‬
‫דשפיר יש לברך עליו‪] ,‬ומשום שיש לנו לילך אחר‬
‫עיקר המין שאינו מין קללה‪ ,‬ורבי יהודה סבירא ליה‬
‫שאין לברך עליו‪ ,‬משום שיש לנו לילך אחר מה‬
‫שאוכל‪ ,‬והרי הוא מין קללה[‪ ,‬אבל היכא שכל עיקרו‬
‫אינו אלא מין קללה‪ ,‬אף רבנן מודו שאין לברך עליו‪,‬‬
‫וה"נ יש לומר לענין ים המלח‪ ,‬דלכו"ע אין לברך‬
‫עליו‪ ,‬משום שכל עיקרו לא נתהווה אלא מחמת‬
‫קללה; וכבר כתב חילוק זה בשו"ת האלף לך שלמה‬
‫)להגר"ש קלוגר‪ ,‬או"ח סימן ב'(‪] ,‬יעו"ש שכתב ליישב דברי‬
‫התומים )צז‪,‬א(‪ ,‬שביאר הטעם שאין מברכים על מצות‬
‫נתינת צדקה‪ ,‬משום ש'קללה' היא שיש עניים‬
‫בישראל‪ ,‬וביאר הגרש"ק דבכגון דא שכל עיקר הדבר‬
‫אינו אלא מחמת קללה‪ ,‬אף לדעת רבנן אין מברכים‬
‫על הקללה‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ .‬עוד נראה ליישב בדרך‬
‫נוספת‪] ,‬וכבר העלה דרך זו בס' חבצלת השרון )שמות‬
‫עמ' רצב( לענין נתינת צדקה[‪ ,‬דאף רבנן לא סבירא להו‬
‫דשפיר יש לברך אף על מין קללה‪ ,‬אלא לענין ברכות‬
‫הנהנין‪ ,‬דכלפי הנאת האדם ממאכל זה לא אכפת לן‬
‫במה שמין קללה הוא‪ ,‬שהרי עכ"פ נהנה מן העולם‬
‫הזה‪ ,‬אבל לענין ברכות המצוות ]כגון נתינת צדקה[‬
‫וברכות השבח ]כגון ראיית ים המלח[‪ ,‬הרי שאין לברך‬
‫על דבר קללה‪ ,‬ודו"ק‪] .‬אכן‪ ,‬לשני דרכים אלו‪ ,‬חזרה‬
‫קושיית הגר"י ענגיל הנ"ל למקומה‪ ,‬ולפ"ז לא היה‬
‫לחכמים לתקן ברכה על הרעמים ועל הרוחות‬
‫ודומיהם‪ ,‬שהרי מיני קללה הם‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬ ‫פח‬

‫ו‪ .‬מי ששהה בתוך הים ולא ראה יבשה במשך שלושים יום‪ ,‬יש אומרים שלאחר מכן יברך‬
‫על ראיית היבשה ברכת עושה מעשה בראשית ח‪.‬‬

‫ברכת הים הגדול‬

‫ז‪ .‬הרואה את הים הגדול‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה שעשה ט את הים הגדול י‪] ,‬וע"ע הערה יא‬

‫'עושה הים הגדול'‪] ,‬וכברכת 'עושה מעשה בראשית'‬ ‫משהו קלוש‪ ,‬ומכ"מ כיון שהוא ראה משהו מן הים‪,‬‬
‫שמברך בלשון הווה[‪ ,‬וכן כתב הלבוש )רכח‪,‬א(; ובס'‬ ‫וזה מזכיר לו את הים‪ ,‬אזי לענין שלא יחשב שעברו‬
‫שושנים לדוד )ברכות פ"ט מ"ב( כתב לבאר דעת המחבר‪,‬‬ ‫שלושים יום בלא ראיה‪ ,‬הוי ראיה‪ ,‬ולא יברך תוך‬
‫דאף שבלשון המשנה שלפנינו נזכר נוסח הברכה‬ ‫שלושים יום לזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בלשון עבר‪ ,‬ס"ל להמחבר דזה אינו אלא דעת רבי‬ ‫ומענין לענין באותו הענין‪ ,‬עוד הובא בס' חוט שני‬
‫יהודה‪ ,‬ולשיטתו אה"נ שאף בברכת 'עושה מעשה‬ ‫)שם( בשם הגר"נ קרליץ‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬הרואה את הים‬
‫בראשית' יש לברך בלשון עבר 'שעשה מעשה‬ ‫בלילה‪ ,‬אם מתפעל מראייתו מברך‪ ,‬ואם במקום‬
‫בראשית'‪ ,‬אבל לדעת חכמים שיש לברך 'עושה מעשה‬ ‫שנמצא חשוך שאינו רואה כ"כ את הים כך שאינו‬
‫בראשית' בלשון הווה‪ ,‬ה"נ יש לברך 'עושה הים‬ ‫מתפעל כ"כ‪ ,‬אינו מברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז בס' שער העין‬
‫הגדול' בלשון הווה; ובס' פתח הדביר )רכח‪,‬ג( כתב‬ ‫)פ"ב הערה ח'( בשם הגרש"ז אוירבך‪] ,‬וראה עוד לקמן‬
‫בביאור דעת הטוש"ע בזה"ל‪ ,‬וטעם השינוי ]‪-‬מנוסח‬ ‫)פרק כ' סעיף כו‪ ,‬ושם בהערות( לענין ברכת האילנות‬
‫המשנה שלפנינו[ נראה‪ ,‬דכיון דכל מטבע הברכות‬ ‫בלילה‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫תקנו אנשי כנה"ג בלשון הווה 'עושה'‪ ,‬דמאי שנא‪,‬‬
‫‪ .Á‬כן כתב בשו"ת עמודי אור )סוף סימן ד'( בדרך‬
‫ומה גם דאמרו בש"ס )ברכות לח‪ (.‬גבי ברכת המוציא‪,‬‬
‫אפשר‪ ,‬וז"ל‪ ,‬תקנו חכמים לברך על דברים שנפשו של‬
‫דגם 'מוציא' דאפיק משמע‪] ,‬ולשון זה משמע בין‬
‫האדם מתפעלת עליהם‪ ,‬והם חדשים בעיניו‪ ,‬וכי נאמר‬
‫הווה ובין לשעבר[‪ ,‬דכתיב )במדבר כג‪,‬כב( א‪-‬ל מוציאם‬
‫שיש שום תוספת לא בבריאת הרים כו' מבריאת ארץ‬
‫ממצרים כו'‪ ,‬לכך שינו ]הטוש"ע[ מגירסת הש"ס‪,‬‬
‫מישור כו'‪ ,‬ואולי השוהה שלושים יום בספינה בים‬
‫ותקנו לברך 'עושה' במטבע כל הברכות שדברו‬
‫ולא ראה את היבשה‪ ,‬יברך על היבשה עושה מעשה‬
‫חכמים בהווה‪ ,‬ולא נפק"מ מידי‪ ,‬דגם הווה עבר‬
‫בראשית‪ ,‬כמו שמברכים אנו על ראיית הים‪ ,‬דהא כל‬
‫משמע‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה לקמן בהמשה"ד מה שיבואר‬
‫נחותי ימא לא מייתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא‬
‫עוד בזה[‪.‬‬
‫)תמיד לב‪ ,(.‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן הסכמת הרבה פוסקים שיש לומר 'שעשה את‬
‫הים הגדול' בלשון עבר‪ ,‬וכנוסח הברכה הנזכר‬ ‫‪ .Ë‬כ"ה נוסח הברכה ]בלשון עבר[ במשנה‬
‫במשנה שלפנינו ובדברי רוב רבותינו הראשונים‬ ‫שלפנינו )ברכות נד‪ ,(.‬ובדברי רוב רבותינו הראשונים‪,‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬וכן כתבו המגן אברהם )רכח‪,‬ב(‪ ,‬אליה רבה‬ ‫]הלכות גדולות )ברכות פרק ט'(‪ ,‬רי"ף )ברכות מב‪ :‬מדפי‬
‫)רכח‪,‬ה(‪ ,‬מלבושי יו"ט )רכח‪,‬ג(‪ ,‬משנה ברורה )רכח‪,‬ג(‪,‬‬ ‫הרי"ף(‪ ,‬ספר הרוקח )סו"ס שמג(‪ ,‬פסקי הרי"ד )ברכות נט‪,(.‬‬
‫ועו"פ‪] ,‬ומדברי הפרי מגדים )סי' רכח אשל אברהם סק"ב(‬ ‫רא"ה )ברכות נט‪ ,(.‬רא"ש )ברכות פ"ט סימן יג(‪ ,‬מאירי‬
‫נראה שמצדד כדעת המחבר‪ ,‬שיש לומר ברכה זו‬ ‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה ועל הזוועות(‪ ,‬רבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב(‪,‬‬
‫בלשון הווה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫סמ"ג )עשין כז ד"ה על הרוחות(‪ ,‬סמ"ק )סימן קנא(‪ ,‬אהל‬
‫ובטעם החילוק בין ברכת 'עושה מעשה בראשית'‬ ‫מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪ ,‬ארחות חיים )הל' ברכות‬
‫שמברך בלשון הווה‪ ,‬ובין ברכת 'שעשה את הים‬ ‫אות נו(‪ ,‬ספר המאורות )ברכות נט‪ ,(.‬ספר הבתים )הל'‬
‫הגדול' שמברך בלשון עבר‪ ,‬כתב הצל"ח )ברכות נד‪ .‬ד"ה‬ ‫ברכות‪ ,‬שער יג אות יא(‪ ,‬ועו"ר[‪.‬‬
‫ברוך עושה(‪ ,‬וז"ל‪' ,‬עושה' לשון הווה הוא‪ ,‬ושייך ]בין[‬ ‫אך בטוש"ע )רכח‪,‬א( נוסח הברכה בלשון הווה‬
‫פט‬
‫ראיית הים הגדול אינו מברך אלא ברכת 'עושה‬
‫מעשה בראשית' כשאר הימים; ועוד מצינו בדברי‬
‫כמה ראשונים שכתבו בסתמא‪ ,‬שעל ראיית הימים‬
‫מברך 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬והשמיטו דברי רבי‬
‫יהודה שעל ראיית הים הגדול מברך 'שעשה את הים‬
‫הגדול'‪ ,‬וכן כתבו ראב"ן )ברכות סימן ר'( ובפסקי ריא"ז‬
‫)ברכות פ"ט הלכה ג' אות א'( ובספר האשכול )הל' ברכות‬
‫הודאה(‪ ,‬ונראה דסבירא להו נמי דלא נקטינן הלכתא‬
‫כדעת רבי יהודה‪ ,‬אלא כמשמעות דברי ת"ק שאף על‬
‫ראיית הים הגדול אינו מברך אלא 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪] .‬וכן בדברי האחרונים מצינו מי שנקט‬
‫עיקר כדעה זו‪ ,‬שאין לברך על ראיית הים הגדול כי‬
‫אם ברכת 'עושה מעשה בראשית' כשאר הימים‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת משכנות יעקב )או"ח סימן קא(‪ ,‬יעו"ש שהכריע‬
‫כן ע"פ שני הדרכים שכתב )שם( בדעת רבי יהודה‪,‬‬
‫דאזיל לטעמי' גבי ברכות הנהנין וגבי הים הגדול‬
‫כמקוה‪] ,‬ראה דבריו לקמן בסמוך )הערה יא( בהרחבה[‪,‬‬
‫ובשני מקומות אלו לא נקטינן הלכתא כוותיה‪ ,‬וה"נ‬
‫בנידו"ד גבי ברכת הים הגדול‪ ,‬לא נקטינן הלכתא‬
‫כוותיה‪ ,‬אלא כדעת חכמים שאינו מברך על ראיית הים‬
‫הגדול כי אם ברכת 'עושה מעשה בראשית'[‪.‬‬
‫ובישוב דעת הרמב"ם וסייעתו הנ"ל‪ ,‬דשפיר‬
‫נקטינן הלכתא כרבי יהודה שעל ראיית הים הגדול‬
‫מברך 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬מצינו כמה וכמה‬
‫דרכים בדברי האחרונים‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬משום דבגמ' שקיל וטרי אליבא דרבי יהודה‪.‬‬
‫כן כתב בכסף משנה )על הרמב"ם שם‪ ,‬בדרך הא'( בישוב‬
‫דעת הרמב"ם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬שטעם רבינו‬
‫מדאמרינן בגמ' )ברכות נט‪ ,(:‬לפרקים עד כמה‪ ,‬אמר‬
‫רמי בר אבא אמר רבי יצחק‪ ,‬עד שלושים יום‪ ,‬וכיון‬
‫ששאלו והשיבו אליביה‪ ,‬אלמא הלכתא כוותיה ]‪-‬אף‬
‫במה שאמר רבי יהודה שעל ראיית הגדול מברך‬
‫'שעשה את הים הגדול'[‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו במעשה‬
‫רוקח )על הרמב"ם שם( ובס' לחם שמים להיעב"ץ )ברכות‬
‫פ"ט מ"ב( בביאור דעת הרמב"ם‪.‬‬
‫אכן עי' כנסת הגדולה )סימן רכח הגב"י אות א'( שכתב‬
‫לדחות הראיה מהא דשו"ט הכי בגמ'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומש"כ‬
‫כיון דשאלו והשיבו אליביה אלמא הלכתא כוותיה‪,‬‬
‫אין זה הכרח‪ ,‬דהא הך בעיא ותשובתה שייכא אף‬
‫לרבנן‪ ,‬דמה שאמרו במשנה בזמן שרואהו לפרקים‪,‬‬
‫לאו רבי יהודה לחוד קאמר הכי‪ ,‬אלא תנא דמתניתין‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫על שעבר ו]בין[ על של הבא‪ ,‬ובחרו בלשון זה‬
‫]בברכת 'עושה מעשה בראשית'[‪ ,‬ולא תקנו שיאמר‬
‫'שעשה' מעשה בראשית שהוא ודאי לשון עבר הוא‪,‬‬
‫היינו משום שגם על הברקים ועל הרעמים ג"כ תקנו‬
‫ברכה זו‪ ,‬ושם שייך לשון הווה שהם מתהווים תמיד‬
‫באויר‪ ,‬ואנו מברכים להקב"ה שנתן כח בהטבע‬
‫לעשות הכח הזה‪ ,‬ולכן תקנו ברכה זו גם על ההרים‬
‫ונהרות וכיוצא בלשון הווה‪ ,‬שלא לחלק בין הפרקים‪,‬‬
‫אבל בים הגדול שקבע לו רבי יהודה ברכה בפני‬
‫עצמה‪ ,‬והים הרי הוא כמו שנברא בששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬ולכן הברכה לשון עבר 'שעשה את הים‬
‫הגדול'‪ ,‬עכ"ל; וראה עוד בס' מאורי אור )מץ תקצ"א‪,‬‬
‫ח"ב דף לא‪ (.‬ובס' שדה יצחק )ליוורנו תרט"ז‪ ,‬ברכות נד‪ .‬ד"ה‬
‫ברוך עושה( ובס' שלמה משנתו )ורשה תרנ"ה‪ ,‬ברכות נד‪.‬‬
‫ד"ה ברוך שעשה( מה שביארו בזה‪.‬‬
‫‪ .È‬מתני' ברכות )נד‪ ,(.‬על ההרים ועל הגבעות על‬
‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה‬
‫]מעשה[ בראשית‪ ,‬רבי יהודה אומר‪ ,‬הרואה את הים‬
‫הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול‪ ,‬בזמן‬
‫שרואה אותו לפרקים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫והסכמת רוב הראשונים דנקטינן הלכתא כדעת רבי‬
‫יהודה‪ ,‬וכן כתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הט"ו(‬
‫ש'הרואה את הים הגדול משלושים יום לשלושים יום‬
‫או יותר‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול'‪,‬‬
‫]ואף שבפירוש המשניות )ברכות פ"ט מ"ב( כתב ש'אין‬
‫הלכה כרבי יהודה'‪ ,‬כבר האריכו האחרונים ליישב‬
‫סתירת דבריו בכמה וכמה דרכים‪ ,‬ויבואר בס"ד‬
‫במילואים )סימן ג'( בארוכה[‪ ,‬וכן כתבו בהלכות‬
‫גדולות )הל' ברכות פרק ט'(‪ ,‬ראבי"ה )ברכות סימן קמו(‪,‬‬
‫ספר הרוקח )סו"ס שמג(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה על הרוחות(‪,‬‬
‫סמ"ק )סימן קנא(‪ ,‬מאירי )ברכות נט‪ .‬ד"ה ועל הזוועות(‪,‬‬
‫רבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב(‪ ,‬ארחות חיים )הל' ברכות אות‬
‫נו(‪ ,‬אהל מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪ ,‬ספר הפרדס‬
‫)שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה את הים הגדול(‪ ,‬ספר הבתים‬
‫)הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות יא(‪ ,‬ועו"ר‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬הטור )סימן רכח( ובספר האגור )סימן שכ( כתבו‬
‫להקשות על דברי הרמב"ם בזה"ל‪ ,‬כתב הרמב"ם ז"ל‬
‫כו'‪ ,‬ואיני יודע למה פוסק כיחיד‪ ,‬שרבי יהודה הוא‬
‫שקובע לו ברכה לעצמו‪ ,‬ורבנן פליגי עליה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ונראה שכן הכרעתם להלכה‪ ,‬דלא נקטינן הלכתא‬
‫כדעת רבי יהודה‪ ,‬אלא כמשמעות דברי ת"ק שאף על‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬
‫'שעשה את הים הגדול'[‪ .‬כן כתב בכנסת הגדולה‬
‫)שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואשר אני אחזה לי לדעת הרמב"ם ז"ל‪,‬‬
‫דסבירא ליה דלא נחלקו ת"ק ורבי יהודה בסגנון‬
‫הברכה היאך היא‪ ,‬דהא ודאי פשיטא דלא יחלוק ת"ק‬
‫על רבי יהודה בסגנון ברכת ים הגדול שאינו אומר‬
‫'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬דכיון דמצינו בכתוב 'ים‬
‫הגדול'‪ ,‬ודאי דסגנון הברכה צריך לברך 'ברוך שעשה‬
‫את הים הגדול' כו'‪ ,‬שבא ת"ק לומר‪ ,‬דאף שסגנון‬
‫הברכה היא ברוך שעשה את הים הגדול‪ ,‬מכ"מ אם‬
‫מברך ברוך עושה מעשה בראשית שפיר דמי‪ ,‬דאין‬
‫אנו יכולים להכחיש דמעשה בראשית היא‪ ,‬וכיון‬
‫שמעשה בראשית היא‪ ,‬אם ירצה יברך ברוך מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬ואם ירצה יברך ברוך שעשה את הים הגדול‪,‬‬
‫מידי דהוה אזיקין וזוועות וכיוצא בהם‪ ,‬דמסקינן בגמ'‬
‫)ברכות נט‪ (.‬דמברך תרתי‪ ,‬פירוש‪ ,‬או שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם‪ ,‬או ברוך עושה מעשה בראשית‪] ,‬כ"ה‬
‫לדעת רוב הראשונים‪ ,‬וכמשנ"ת במקומו )פרק ה' הערה‬
‫ב'([; אמנם סברת רבי יהודה אפשר לפרשה בשני‬
‫פנים כו'‪ ,‬או אפשר לפרש‪ ,‬דרבי יהודה סבירא ליה‬
‫דמתוך חשיבותו קובע ברכה לעצמו‪ ,‬וצריך לברך‬
‫ברוך שעשה את הים הגדול‪ ,‬ואין טענה מזיקין‬
‫וזוועות‪ ,‬דהתם בברכה שאומר שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם אין שם הוכחה שהוא מעשה בראשית‪ ,‬אבל‬
‫בברכה ד'ברוך שעשה הים הגדול'‪ ,‬משמעה ועניינה‬
‫שעשה מעשה בראשית‪] ,‬ומשו"ה עדיף טפי לברך‬
‫ברכה זו משום דאית בה תרתי[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬אף לדעת חכמים‪ ,‬הרואה את הים הגדול מברך‬
‫'שעשה את הים הגדול'‪] ,‬ואתי שפיר מה שפסקו‬
‫הרמב"ם ורוה"פ‪ ,‬שעל ראיית הים הגדול מברך‬
‫'שעשה את הים הגדול'[‪ ,‬ולא נחלקו אלא לענין ברכה‬
‫בראיית שאר הימים‪ ,‬דרבי יהודה אזיל לטעמיה בדיני‬
‫מקוואות‪ ,‬דסבירא ליה שהים הגדול דינו כמקוה ושאר‬
‫כל הימים אין דינם כמקוה‪ ,‬ומשום שאין בריאתם‬
‫מששת ימי בראשית‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה יא אות ד'(‪,‬‬
‫ומשו"ה סבירא ליה לרבי יהודה שאין שייך לברך‬ ‫ובביאור דעת הרמב"ם‪ ,‬וכ"כ בס' אלפסי זוטא )ברכות‬
‫'עושה מעשה בראשית' בראיית שאר הימים‪ ,‬ורבנן‬
‫פליגי עליה וסבירא להו שאף שאר הימים נבראו‬
‫בששת ימי בראשית‪ ,‬ושפיר יש לברך עליהם 'עושה‬
‫מעשה בראשית'‪] ,‬ובדי"ז נקטינן הלכתא כרבנן‬
‫דשפיר מברך אף על שאר הימים[‪.‬‬
‫כן כתב בס' ראשון לציון )ברכות נט‪ .‬ד"ה לפרקים(‪,‬‬
‫צ‬
‫הוא דקאמר הכי‪ ,‬בין לסברת רבנן בין לסברת רבי‬
‫יהודה‪ ,‬דאינו מברך בכל פעם אלא כשרואהו לפרקים‪,‬‬
‫ואפילו תימא דרבי יהודה קאמר לה‪ ,‬בהא לא פליג‬
‫רבנן עליה‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בדברי חמודות )על הרא"ש‪,‬‬
‫ברכות פ"ט סוף אות לז( לדחות דברי הכס"מ‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וזו‬
‫אין נראה לי ראיה‪ ,‬דהך ד'לפרקים' ודאי לפרש הוא‪,‬‬
‫כדקתני אימתי‪ ,‬ומצי קאי אכולהו על ההרים ועל‬
‫הגבעות כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬עוד הוסיף בכנסת הגדולה )שם(‬
‫להקשות על דרך זו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועוד‪ ,‬איך אפשר לפרש‬
‫דרבי יהודה לפרש אתא‪ ,‬דא"כ הו"ל למימר 'אמר רבי‬
‫יהודה'‪ ,‬ולא לומר 'רבי יהודה אומר' דמשמע‬
‫דלאפלוגי אתא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬לא בא רבי יהודה לחלוק‪ ,‬אלא לפרש דברי‬
‫חכמים‪ .‬כן כתב בכסף משנה )על הרמב"ם שם‪ ,‬בדרך הב'(‬
‫בישוב דעת הרמב"ם‪ ,‬ועוד שנה דבריו בבית יוסף‬
‫)רכח‪,‬א ד"ה ומה שתמה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש לומר‪ ,‬דאפשר שסובר‬
‫דרבי יהודה לא בא לחלוק אלא לפרש‪ ,‬דעד כאן לא‬
‫קאמר ת"ק דעל הימים מברך עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫אלא בשאר ימים‪ ,‬אבל בים הגדול מברך ברוך שעשה‬
‫את הים הגדול‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ושוב הביא הבית יוסף שכבר‬
‫קדמו בביאור זה בתשו' הרא"ש )כלל ד' סימן ד'(‪] ,‬וראה‬
‫לשון הרא"ש לקמן בסמוך )הערה יג אות א'([; וכן כתב‬
‫בשלטי הגבורים )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬אות ג'( בישוב‬
‫קושיית הטור הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולדעתי כי לא מלאו לבו‬
‫לחלוק עליו ]‪-‬על דברי הטור הנ"ל[‪ ,‬דאיפשר לומר‪,‬‬
‫כיון דבדברי ר' יהודה איכא 'אימתי'‪ ,‬הוי כאילו בא‬
‫לפרש‪ ,‬ויכול להיות שהלכה כמותו‪ ,‬ותפתר דברי ת"ק‬
‫בימים קטנים‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בדברי חמודות )שם(‪,‬‬
‫ד'נראה לי‪ ,‬דכל שנוכל לפרש דלא פליגי‪ ,‬כדי למעט‬
‫במחלוקת‪ ,‬עדיף טפי'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד לקמן בסמוך‬
‫)הערה יג אות א'( מה שהוסיף בדברי חמודות להוכיח‬
‫עפ"ז‪ ,‬ד'ים הגדול' שיש לברך עליו ברכה זו‪ ,‬אינו הים‬
‫התיכון שבארץ ישראל אלא האוקיינוס[; וכן כתבו‬
‫הב"ח )רכח‪,‬א ד"ה כתב הרמב"ם( והפרישה )רכח‪,‬ג( בישוב‬
‫נט‪ (.‬ועו"א דמהא"ט פסקינן כדברי רבי יהודה‪ ,‬משום‬
‫שלא בא אלא לפרש דברי חכמים‪.‬‬
‫ג‪ .‬אף לדעת חכמים אם רצה לברך 'שעשה את הים‬
‫הגדול' רשאי‪ ,‬אלא שהרשות בידו לברך אף 'עושה‬
‫מעשה בראשית' כשאר הימים‪] ,‬ומשו"ה שפיר נקטינן‬
‫הלכתא כדעת רבי יהודה‪ ,‬דעדיף טפי שיברך ברכת‬
‫צא‬
‫כשרואה ים הגדול שלא לפרקים‪ ,‬אבל אם ראה שאר‬
‫ימים ואחר כך ראה ים הגדול‪ ,‬אע"פ שראהו תוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬מברך ברוך שעשה את הים הגדול‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫אכן דרך זו לא אתי שפיר אלא לדעת הפוסקים‬
‫דלעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם הערה כג והערה כד(‪ ,‬שאם ראה‬
‫דבר המחייב ברכה ובירך עליו‪ ,‬וחוזר ורואה בתוך‬
‫שלושים יום דבר אחר מאותו המין‪ ,‬אין לו לחזור‬
‫ולברך עליו‪ ,‬וזהו יסוד ושורש מחלוקת רבי יהודה‬
‫ורבנן‪ ,‬אשר לדעת חכמים יש לנו לילך אחר עצם‬
‫הדבר‪ ,‬ולדעת רבי יהודה אין לנו לילך אלא אחר‬
‫ברכתו‪] ,‬ואף לפ"ז נמצא חידוש לדינא‪ ,‬שאם ראה‬
‫אחד משאר הימים‪ ,‬ושוב רואה את הים הגדול בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬אין לו לברך עליו‪ ,‬אע"פ שברכותיהם‬
‫שונות זו מזו‪ ,‬ואפשר דה"ה נמי לאידך גיסא‪ ,‬שאם‬
‫ראה את הים הגדול‪ ,‬ושוב רואה אחד משאר הימים‬
‫בתוך שלושים יום‪ ,‬אין לו לברך עליו‪ ,‬וחידוש דין זה‬
‫לא נזכר בדברי שא"פ[‪ ,‬אבל לדעת רוב רבותינו‬
‫הראשונים והאחרונים דלעיל )שם הערה כב(‪ ,‬שהרואה‬
‫דבר אחר מאותו המין‪ ,‬שפיר חוזר ומברך עליו אף‬
‫בתוך שלושים יום‪ ,‬הרי שאין לפרש כן בביאור‬
‫פלוגתת רבי יהודה ורבנן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ו‪ .‬עוד יש שביארו כעין הדרך הנ"ל‪ ,‬דאף לדעת‬
‫חכמים‪ ,‬הרואה את הים הגדול מברך 'שעשה את הים‬
‫הגדול'‪] ,‬ואתי שפיר מה שפסקו הרמב"ם ורוה"פ‪,‬‬
‫שעל ראיית הים הגדול מברך 'שעשה את הים‬
‫הגדול'[‪ ,‬ולא נחלקו אלא לענין שאר ברכות הראיה‪,‬‬
‫היכא שראה דבר ובירך עליו‪ ,‬וחזר וראה דבר אחר‬
‫מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬אשר לדעת חכמים‬
‫אינו חוזר ומברך עליו‪ ,‬אבל רבי יהודה ס"ל‪ ,‬שדי"ז‬
‫אינו אלא לענין ראיית הים הגדול‪ ,‬דזה ודאי שאם‬
‫ראה חלקו האחד ובירך עליו‪ ,‬שאין לו לחזור ולברך‬
‫על חלקו השני בתוך שלושים יום‪ ,‬שהרי הכל ים אחד‬
‫הוא‪ ,‬אבל בשאר ברכות הראיה שפיר חוזר ומברך‬
‫בתוך שלושים יום על ראיית דבר אחר מאותו המין‪,‬‬
‫]ולענין זה נקטי' הלכתא כדעת חכמים‪ ,‬שאף בשאר‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬אינו חוזר ומברך בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫אף על ראיית דבר אחר מאותו המין[‪.‬‬
‫כן כתב בס' בן ידיד )על הרמב"ם שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אי נמי‬
‫יש לומר ונכון יותר כו'‪ ,‬דרבינו סבירא ליה‪ ,‬דרבי‬
‫יהודה לא בא לחלוק את"ק בים הגדול‪ ,‬דודאי לכו"ע‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫וז"ל‪ ,‬וטעם שפסק בים הגדול כרבי יהודה‪ ,‬משום דלא‬
‫משמע דפליג עליה ת"ק בהא כו'‪ ,‬דסובר דרבי יהודה‬
‫פליג על דברי ת"ק במאי דקאמר ]ת"ק[ שיברך על כל‬
‫הימים‪ ,‬וסובר רבי יהודה דלא יברך אלא על ים‬
‫הגדול‪ ,‬דהא לא קתני אלא 'הרואה הים הגדול'‪ ,‬ואזדא‬
‫]רבי יהודה[ לטעמיה דאמר )פרה פ"ח מ"ח‪ ,‬מקוואות פ"ה‬
‫מ"ד(‪ ,‬רבי יהודה אומר ים הגדול כמקוה כו'‪ ,‬וא"כ כל‬
‫הימים לא נקראו מעשה בראשית אלא ים הגדול כו'‪,‬‬
‫וכיון דלרבי יהודה כל מי בראשית כים הגדול נינהו‪,‬‬
‫להכי קאמר דאין לברך אלא על ים הגדול‪ ,‬אבל שאר‬
‫ימים לבד ממנו‪ ,‬ולבד מד' נהרות במקומות שלא‬
‫נשתנו ע"י אדם‪ ,‬אינם מעשה בראשית‪ ,‬ואינם אלא‬
‫מעיינות שנתקבצו מימיהם ונעשו ימים‪ ,‬לזה פירש‬
‫הרמב"ם בפירוש המשנה בזה דלא כרבי יהודה‪ ,‬אלא‬
‫דמברכים על כל שאר הימים‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד לקמן‬
‫בסמוך )הערה יא אות ד'( מש"כ כמה אחרונים לבאר‬
‫דרבי יהודה אזיל לטעמי' בדי"ז‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ה‪ .‬אף לדעת חכמים‪ ,‬הרואה את הים הגדול מברך‬
‫'שעשה את הים הגדול'‪] ,‬ואתי שפיר מה שפסקו‬
‫הרמב"ם ורוה"פ‪ ,‬שעל ראיית הים הגדול מברך‬
‫'שעשה את הים הגדול'[‪ ,‬ולא נחלקו אלא היכא שראה‬
‫אחד משאר הימים שבעולם‪ ,‬ושוב רואה בתוך‬
‫שלושים יום אף את הים הגדול‪ ,‬ובכהא"ג לדעת‬
‫חכמים אינו חוזר ומברך‪ ,‬דאף שברכתו שונה מברכת‬
‫שאר הימים‪ ,‬מכ"מ אין בראיה זו התפעלות נוספת‬
‫יותר מראיית שאר הימים‪ ,‬ולדעת ר' יהודה‪ ,‬כיון‬
‫שברכותיהם אינן שוות‪ ,‬הרי שיש לו לברך על ראיית‬
‫הים הגדול‪ ,‬אף בתוך שלושים יום לראיית שאר‬
‫הימים‪.‬‬
‫כן כתב בכנסת הגדולה )שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומכ"מ הנכון‪,‬‬
‫דאף רבי יהודה לא פליג את"ק בהא‪ ,‬במאי פליגי‪,‬‬
‫בברכה יתירה‪ ,‬שת"ק סובר‪ ,‬דאע"ג דבסגנון הברכה‬
‫יש חילוק בין ים הגדול לשאר ימים‪ ,‬מכ"מ אם בירך‬
‫על שאר ימים ברוך עושה מעשה בראשית‪ ,‬ובתוך‬
‫שלושים יום ראה לים הגדול‪ ,‬אין צריך לברך עליה‬
‫ברכה אחרת כו'‪ ,‬ורבי יהודה סובר שצריך לברך ברכה‬
‫אחרת; ודבר זה רמוז בדברי רבי יהודה‪ ,‬שאמר‪ ,‬רבי‬
‫יהודה אומר‪ ,‬הרואה את הים הגדול אומר ברוך‬
‫שעשה את הים הגדול‪ ,‬בזמן שרואהו לפרקים‪ ,‬כאילו‬
‫אמר‪ ,‬דדווקא כשרואה את הים הגדול לפרקים מברך‪,‬‬
‫וכל שאינו רואהו לפרקים אינו מברך‪ ,‬והיינו דווקא‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬
‫דבריהם לקמן )מילואים‪ ,‬סימן ג' אות ד'(‪ ,‬וע"פ דבריהם‬
‫יש ליישב כן אף קושיא דידן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ח‪ .‬משום שלשון הכתוב מוכיח כדעת רבי יהודה‪.‬‬
‫כן כתב בכנסת הגדולה )שם‪ ,‬בסוף דבריו(‪] ,‬ועיקר דבריו‬
‫נסובו על קושיית האחרונים בסתירת דברי הרמב"ם‪,‬‬
‫וכדלקמן )מילואים‪ ,‬סימן ג'‪ ,‬ושם אות ז'(‪ ,‬אך יש ליישב‬
‫עפ"ז אף קושיא דידן‪ ,‬מאי טעמא פסק הרמב"ם כדעת‬
‫ר' יהודה ודלא כרבנן‪ ,‬וק"ל[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם באנו לומר‬
‫דהרמב"ם ז"ל חזר בו מחיבורו לפירוש המשנה‪ ,‬יש‬
‫להליץ על הרמב"ם ז"ל בדרך אחרת‪ ,‬דמה שפסק‬
‫הרמב"ם דעל הים הגדול מברך ברוך שעשה את הים‬
‫הגדול‪ ,‬הוא מפני שמצא בלשון הכתוב )יהושע א‪,‬ד(‬
‫'ועד הים הגדול'‪ ,‬תפס סברת רבי יהודה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .‡È‬בדברי הראשונים והאחרונים מצינו כמה וכמה‬
‫דרכים בביאור טעמי' דרבי יהודה‪ ,‬שתקנו חכמים‬
‫ברכה בפני עצמה על ראיית הים הגדול‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬מפני חשיבותו‪ .‬כן נראה מדברי רש"י )ברכות נד‪.‬‬
‫ד"ה לפרקים( שכתב בזה"ל‪ ,‬ולפי שהוא חשוב וגדול‬
‫מכולן‪ ,‬קבע ליה רבי יהודה ברכה לעצמו‪ ,‬עכ"ל;‬
‫וכעי"ז כתב האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה‬
‫מאי רוחות(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה את הים הגדול מברך‪ ,‬בא"י‬
‫אמ"ה שעשה את הים הגדול‪ .‬פירוש‪ ,‬הים המקיף‬
‫הנקרא אוקיינוס‪ ,‬ומתוך חשיבותו קבעו לו ברכה בפני‬
‫עצמו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועוד מצינו בדברי הלבוש )רכח‪,‬א( שכתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬שמפני גודלו‪ ,‬שהוא הים שאמר עליו שלמה‬
‫המלך ע"ה )קהלת א‪,‬ז( כל הנחלים הולכים אל הים והים‬
‫איננו מלא‪ ,‬קובע לו ברכה בפני עצמו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בישועות יעקב )רכח‪,‬א(‪] ,‬וכתב לתמוה על‬
‫דברי האחרונים דלקמן בהמשה"ד )אות ב'(‪ ,‬שכתבו‬
‫לבאר דעת רבי יהודה דאזיל לטעמיה גבי ברכות‬
‫הנהנין[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וצריך לומר‪ ,‬כיון דמצינו דברים שקבעו‬
‫חז"ל ברכות לעצמן משום חשיבותן‪ ,‬כגון פת ויין‪,‬‬
‫ה"ה הים הגדול‪ ,‬לחשיבותו שהוא סובב כל העולם‪,‬‬
‫]דעת הישועו"י בזה כדעת הפוסקים דלקמן בסמוך‬
‫)הערה יג(‪ ,‬ש'ים הגדול' היינו האוקיינוס‪ ,‬ודלא כדעת‬
‫הפוסקים דלקמן בסמוך )הערה יד( שהוא הים התיכון[‪,‬‬
‫קבעו לו ברכה לעצמו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בהגהות הרש"ש‬
‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה במשנה רבי יהודה אומר(‪] ,‬וכתב ג"כ לתמוה‬
‫על דברי האחרונים דלקמן בהמשה"ד )אות ב'(‪ ,‬שכתבו‬
‫לבאר דעת רבי יהודה דאזיל לטעמי' גבי ברכות‬
‫הנהנין[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וטעמא דרבי יהודה נראה‪ ,‬דמשום‬
‫צב‬
‫מברך ברכה בפנ"ע שעשה את הים הגדול‪ ,‬ורבי‬
‫יהודה לא בא אלא לומר‪ ,‬דבים הגדול יברך כן בזמן‬
‫שרואהו לפרקים‪ ,‬לאפוקי הרים וגבעות וימים ונהרות‪,‬‬
‫דאם ראה אחת מהם ובתוך שלושים ראה אחרת‪,‬‬
‫דיחזור ויברך‪ ,‬ודווקא בים ]הגדול[ כיון שכולו ים‬
‫אחד הוא‪ ,‬לא יברך עד שלושים יום‪ ,‬אף שראה חלק‬
‫אחר ממנה שעדיין לא ראה‪ ,‬זהו מה שבא ר' יהודה‬
‫לומר ולחלוק על הת"ק‪ ,‬וכן מוכרח‪ ,‬דאל"כ מה‬
‫חידוש באומרו 'בזמן שרואהו לפרקים'‪ ,‬דזה ודאי הוא‬
‫לכו"ע בכל הראיות‪ ,‬וכמו שפסק רבינו )פ"י מהל' ברכות‬
‫הט"ו(‪ ,‬אלא ודאי כאמור כו'‪ ,‬והא ד'ים הגדול'‪ ,‬העתיק‬
‫דברי רבי יהודה‪ ,‬דבפשט דבריו גם הת"ק מודה כן‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬אף דרך זו לא אתי שפיר אלא לדעת הפוסקים‬
‫דלעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם הערה כג והערה כד(‪ ,‬שאם ראה‬
‫דבר המחייב ברכה ובירך עליו‪ ,‬וחוזר ורואה בתוך‬
‫שלושים יום דבר אחר מאותו המין‪ ,‬אין לו לחזור‬
‫ולברך עליו‪ ,‬וזהו יסוד ושורש מחלוקת ר' יהודה‬
‫ורבנן‪ ,‬אשר לדעת חכמים יש לנו לילך אחר עצם‬
‫הדבר‪ ,‬ולדעת רבי יהודה אין לנו לילך אלא אחר‬
‫ברכתו‪ ,‬אבל לדעת רוב רבותינו הראשונים והאחרונים‬
‫דלעיל )שם הערה כב(‪ ,‬שהרואה דבר אחר מאותו המין‪,‬‬
‫שפיר חוזר ומברך עליו אף בתוך שלושים יום‪ ,‬הרי‬
‫שאין לפרש כן בביאור פלוגתת רבי יהודה ורבנן‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫ז‪ .‬אף לדעת חכמים‪ ,‬הרואה את הים הגדול מברך‬
‫'שעשה את הים הגדול'‪] ,‬ואתי שפיר מה שפסקו‬
‫הרמב"ם ורוה"פ‪ ,‬שעל ראיית הים הגדול מברך‬
‫'שעשה את הים הגדול'[‪ ,‬ולא נחלקו אלא היכא‬
‫שחוזר ורואהו בתוך שלושים יום‪ ,‬אשר לדעת חכמים‬
‫אין חילוק בין הים הגדול לשאר הדברים שתקנו‬
‫חכמים ברכה בראייתם‪ ,‬שאינו חוזר ומברך ברכות‬
‫אלו אא"כ עברו שלושים יום שלא ראה בהם דב"ז‪,‬‬
‫ואם חוזר ורואה את הים הגדול בתוך שלושים יום‬
‫לראייתו הקודמת‪ ,‬אינו מברך עליו כלל‪ ,‬אך לדעת רבי‬
‫יהודה‪ ,‬אע"פ שאם חוזר ורואהו בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫אינו חוזר ומברך עליו 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬מכ"מ‬
‫יש לו לחזור ולברך עליו ברכת 'עושה מעשה‬
‫בראשית' בכל פעם שרואהו‪ .‬כן כתבו במגן גבורים‬
‫)סי' רכח שלטי הגבורים סק"א( ובס' קובץ על י"ד )על‬
‫הרמב"ם שם( בישוב סתירת דברי הרמב"ם‪ ,‬וראה‬
‫צג‬
‫ועו"א‪ ,‬ולעיל בתחילת הדברים )אות א'( הבאנו לשונות‬
‫האחרונים בזה[‪ ,‬שהרי אף לענין ברכות הנהנין לא‬
‫אמר רבי יהודה שיש ליתן לכל פרי ופרי מעין‬
‫ברכותיו‪ ,‬ולא אמר כן אלא לענין כל מין ומין‪ ,‬וא"כ‬
‫לענין ראיית הימים שכולם מין אחד הוא‪ ,‬היה לו‬
‫לסבור שאינו מברך אלא ברכה אחת על כל הימים‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬רבי יהודה אזיל לטעמיה דסבירא ליה )סוכה מו‪(.‬‬
‫גבי ברכות המצוות‪ ,‬שאם היו לפניו מצוות הרבה‪,‬‬
‫אינו מברך ברכה אחת על כולם ]אקב"ו על המצוות[‪,‬‬
‫אלא מברך על כל מצוה ומצוה בפני עצמה‪ ,‬ומפרש‬
‫טעמא משום ש'כל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו'‪,‬‬
‫וה"נ סבירא ליה לרבי יהודה‪ ,‬שעל ראיית הים הגדול‬
‫תקנו חכמים ברכה בפני עצמה‪ .‬וכן כתב בשו"ת בית‬
‫אפרים )או"ח סימן ד' ד"ה ואגב אורחא( בביאור דעת רבי‬
‫יהודה‪] ,‬וראה לקמן בהמשה"ד תוספת ביאור בזה‪,‬‬
‫מפני מה יש לנו לדמותו לברכות המצוות יותר‬
‫מלברכות הנהנין[‪ ,‬ויעו"ש שכתב כן אף בביאור דברי‬
‫הגר"א הנ"ל )אות ב'(‪ ,‬דאין כוונת הגר"א דרבי יהודה‬
‫אזיל לטעמיה גבי ברכות הנהנין‪] ,‬דא"כ תיקשי קושיא‬
‫הנ"ל‪ ,‬מאי טעמא לענין ברכות הנהנין לא פסקינן‬
‫כוותיה‪ ,‬ולענין ברכת הים הגדול פסקינן הלכתא‬
‫כוותיה[‪ ,‬אלא דאזיל רבי יהודה לטעמיה גבי ברכות‬
‫המצוות‪ ,‬והרי לענין ברכות המצוות נקטינן הלכתא‬
‫כר' יהודה שמברך על כל מצוה בפנ"ע‪] ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫מנחת יצחק )ח"ח סימן ו'( בביאור דברי הגר"א[; אכן‪,‬‬
‫אף שבדברי הגר"א בביאורו הנ"ל יש לפרש כן‪ ,‬אך‬
‫בדבריו באמרי נועם ובשנות אליהו הנ"ל מבואר‬
‫להדי'‪ ,‬דרבי יהודה אזיל לטעמי' גבי ברכות הנהנין‪,‬‬
‫והרי שאין כוונתו כדברי הבית אפרים דאזיל רבי‬
‫יהודה לטעמי' גבי ברכות המצוות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫]והנה באמת צריך טעם לעיקר חילוק זה‪ ,‬מפני מה‬
‫לענין ברכות המצוות נקטינן הלכתא כדעת רבי‬
‫יהודה‪ ,‬דס"ל שיש ליתן לכל דבר ודבר מעין ברכותיו‪,‬‬
‫ומשו"ה יש לברך על כל מצוה ומצוה בפני עצמה‪,‬‬
‫ולענין ברכות הנהנין נקטינן הלכתא דלא כרבי יהודה‬
‫דס"ל שיש ליתן לכל מין ומין מעין ברכותיו‪ ,‬ובדברי‬
‫הרו"א מצינו כמה דרכים בביאור החילוק‪ ,‬ונביא בזה‬
‫תמצית דבריהם‪.‬‬
‫המאירי )סוכה מו‪ .‬ד"ה מי שהיו( כתב לבאר החילוק‬
‫בזה"ל‪ ,‬מי שהיו לפניו מצוות הרבה והוא בא לעשותן‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫חשיבותו קבעו ליה ברכה לעצמו‪ ,‬כמו פת ויין‪ ,‬ולא‬
‫מטעם דבעי היכר ברכה לכל מין‪ ,‬דהא גם הוא מודה‬
‫דבכל פרי עץ אינו פורט בברכתו מאיזה מין הוא‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬דהכא פסק בשו"ע כוותיה‪ ,‬ובהיכר ברכה לכל‬
‫מין ומין לא פסקינן כוותיה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬רבי יהודה אזיל לטעמיה דסבירא ליה גבי‬
‫ברכות הנהנין )ברכות מ‪ (.‬כל מין ומין תן לו מעין‬
‫ברכותיו‪] ,‬ומהא"ט אמר רבי יהודה )ברכות לה‪ (.‬שעל‬
‫הירקות מברך בורא מיני דשאים‪ ,‬וה"נ סבירא ליה‬
‫לרבי יהודה לענין ברכת הימים‪ ,‬שעל ראיית הים‬
‫הגדול אינו מברך 'עושה מעשה בראשית' כשאר‬
‫הימים‪ ,‬אלא 'שעשה את הים הגדול'‪ .‬כן מבו'‬
‫בחידושי הרשב"ץ )ברכות נד‪ .‬ד"ה בזמן(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה‬
‫דר"י לטעמיה דאמר בפרק כיצד מברכין‪ ,‬דעל הירקות‬
‫צריך בורא מיני דשאים‪ ,‬דכל דבר חשוב צריך ברכה‬
‫מבוררת‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בביאור הגר"א )רכח‪,‬ג( דרבי‬
‫יהודה לטעמיה דסבירא ליה כל מין ומין תן לו מעין‬
‫ברכותיו‪ ,‬וכ"ה בס' אמרי נועם להגר"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה‬
‫רבי יהודה אומר( ובפי' שנות אליהו מכת"י )נדפס בקובץ‬
‫'ישורון' גליון כד עמ' קנז(‪] ,‬וז"ל בשנות אליהו‪ ,‬רבי יהודה‬
‫אומר‪ ,‬דאזיל לטעמיה דסבירא ליה לעיל גבי ירקות‪,‬‬
‫דבעי היכר ברכה לכל מין ומין‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫משכנות יעקב )או"ח סימן קא( ועו"א בביאור דעת רבי‬
‫יהודה‪.‬‬
‫אכן לדרך זו יש לעיין‪ ,‬היאך נקטינן הלכתא כדעת‬
‫רבי יהודה לנידו"ד גבי ברכת הים הגדול‪ ,‬והלא לענין‬
‫ברכות הנהנין לא נקטינן הלכתא כוותיה‪ ,‬אלא כרבנן‬
‫דפליגי עליה )ברכות לה‪ (.‬וסבירא להו שאף על הירקות‬
‫מברך בורא פרי האדמה‪] ,‬ובאמת עי' מגן גבורים )סי'‬
‫רכח שלטי הגבורים סק"א( שכ'‪ ,‬דמהא"ט פסק הטור דלא‬
‫כדעת רבי יהודה‪ ,‬וס"ל שאין לברך 'שעשה את הים‬
‫הגדול' על ראיית הים הגדול‪ ,‬ובס' דמשק אליעזר )על‬
‫ביאור הגר"א שם( כתב שט"ס נפל בדברי הגר"א‪ ,‬ואין‬
‫כוונתו לבאר בזה דברי המחבר שפסק כרבי יהודה‪,‬‬
‫אלא לבאר דעת הטור שלא פסק כרבי יהודה‪ ,‬וכעי"ז‬
‫כתב בתורת חיים )סופר‪ ,‬רכח‪,‬ב( בביאור דברי הגר"א‪,‬‬
‫וראה עוד לקמן בהמשה"ד )אות ג'( מש"כ הבית אפרים‬
‫בישוב ובביאור דברי הגר"א‪ ,‬ואף דבריו אינם‬
‫מתיישבים במקוה"ד‪ ,‬וצ"ע[; ועוד הוסיפו כמה‬
‫אחרונים להקשות על דרך זו‪] ,‬ישועות יעקב )רכח‪,‬א(‪,‬‬
‫הגהות הרש"ש )ברכות נד‪ .‬ד"ה במשנה רבי יהודה אומר(‪,‬‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬
‫האדמה נמי הוי פרטא קצת‪ ,‬מיקרי מעין ברכותיו‪,‬‬
‫אבל לענין ברכות עושה מעשה בראשית‪ ,‬הו"ל סתמא‬
‫כברכה על המצוות‪ ,‬דקיי"ל כרבי יהודה דבעי מעין‬
‫ברכותיו‪ ,‬וזה לא מיקרי מעין הברכות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב‬
‫בערוך השולחן )רה‪,‬ב( בביאור החילוק בין ברכות‬
‫המצוות לברכות הנהנין‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אמנם באמת לא דמי‬
‫כלל‪ ,‬דהכא אפילו כי מברכינן 'האדמה'‪ ,‬הוי ג"כ כל‬
‫מין מעין ברכותיו‪ ,‬והיינו פרי העץ 'בורא פרי העץ'‪,‬‬
‫ופרי האדמה 'בורא פרי האדמה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובמגן גבורים )סי' רכח שלטי הגבורים סק"א( כתב‬
‫בביאור החילוק‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והנראה בזה לפענ"ד לחלק‬
‫העניינים‪ ,‬דעד כאן לא קיי"ל כרבי יהודה התם‪ ,‬רק‬
‫במצוות‪ ,‬כיון שכל אחת כבר נקבע לה ברכה בפנ"ע‬
‫כפי המצוה‪ ,‬ורק שכעת יש לפניו הרבה מצוות מאלו‬
‫ביחד‪ ,‬ורוצה לפטור אותם בברכה חדשה הכוללת‬
‫שהוא 'על המצוות'‪ ,‬בזה שפיר אמרינן דכל מצוה‬
‫טעון ברכה לעצמה ותן לו מעין ברכותיו‪ ,‬אבל כאן‬
‫]‪-‬גבי ברכות הנהנין[ אנו דנים על גוף תיקון הברכה‪,‬‬
‫אם לתקן על כל דבר ברכה בפנ"ע‪ ,‬בזה שפיר אמרינן‪,‬‬
‫כיון דגם הירקות הוא בכלל בורא פרי האדמה‪ ,‬אין‬
‫צריך לתקן עליהם ברכה בפנ"ע‪ ,‬וזה ברור‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫וכ"כ בס' דמשק אליעזר )על ביאור הר"א‪ ,‬רכח‪,‬ג(‪] ,‬ועפ"ז‬
‫הוסיפו המג"ג והדמש"א‪ ,‬דבנידו"ד לכאו' יש לדמותו‬
‫טפי לברכות הנהנין‪ ,‬והדרא קושיא הנ"ל לדוכתה‪,‬‬
‫מאי טעמא נקטינן הכא כדעת ר' יהודה שעל ראיית‬
‫הים הגדול מברך 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬אע"ג‬
‫דלענין ברכות הנהנין לא נקטינן כוותיה[‪.‬‬
‫ובהגהות רא"מ הורוויץ )ברכות מ‪ (.‬כתב לבאר‬
‫באופן נוסף‪ ,‬מאי טעמא לא נקטינן כרבי יהודה אלא‬
‫לענין ברכות המצוות‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש לחלק בכמה אופנים‪,‬‬
‫אולם יש להסמיך אקרא גופיה‪] ,‬דכתיב )תהלים סח‪,‬כ(‬
‫ברוך ה' יום יום יעמס לנו‪ ,‬דמהאי קרא ילפינן די"ז‬
‫בין לענין ברכות הנהנין )ברכות מ‪ (.‬ובין לענין ברכות‬
‫המצוות )סוכה מו‪ ,[(.‬ד'יעמס לנו' קאי על שכר‬
‫הצדיקים עבור המצוות‪ ,‬וא"כ איירי קרא במצוות‪,‬‬
‫ושייך למידרש הך דרשה הנ"ל כל יום ויום תן לו כו'‬
‫על ברכות המצוות‪] ,‬יותר ממה שיש לדרוש כן על‬
‫ברכות הנהנין[‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ד‪ .‬רבי יהודה אזיל לטעמיה דסבירא ליה )פרה פ"ח‬
‫מ"ח‪ ,‬מקוואות פ"ה מ"ד(‪ ,‬שהים הגדול דינו כמקוה‪ ,‬ושאר‬
‫הימים אין דינם כמקוה אלא כמעין‪] ,‬דתנן במסכת‬
‫צד‬
‫כאחת‪ ,‬כגון להתעטף בציצית ולהניח תפלין ולישב‬
‫בסוכה וליטול לולב וכיוצא באלו‪ ,‬אינו רשאי לכלול‬
‫את כולן בברכה אחת‪ ,‬כגון שיאמר אקב"ו על המצוות‬
‫או על מצוות אלו‪ ,‬אלא צריך לברך על כל אחת בפני‬
‫עצמה‪ ,‬כך דרשו רבותינו )סוכה שם(‪ ,‬ברוך ה' יום יום‬
‫)תהלים סח‪,‬כ(‪ ,‬בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬אם שבת שבת‪ ,‬ואם יו"ט יו"ט‪ ,‬ואם ראש‬
‫חודש ר"ח‪ ,‬כך כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו‪ ,‬וכן‬
‫כל מצוה ומצוה צריך לברך על כל אחת ואחת;‬
‫ואע"פ שבשישי של ברכות אמרוה בפירות הארץ‪,‬‬
‫כגון קישואין ודלועין ודומיהם‪ ,‬שמברך עליהם בורא‬
‫פרי האדמה‪ ,‬ובירקות שהם נבלעות בארץ‪ ,‬כגון כרוב‬
‫וסילקא או כרתי ודומיהם‪ ,‬אמרו חכמים ג"כ שמברך‬
‫עליהם בורא פרי האדמה‪ ,‬ורבי יהודה אומר בורא מיני‬
‫דשאים‪ ,‬ומפני שהוא מצריך בהם ברכה מיוחדת‪,‬‬
‫ומטעם כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו‪ ,‬ואין הלכה‬
‫כרבי יהודה אלא כרבנן‪ ,‬ונמצא שאין אנו הולכים אחר‬
‫טעם זה‪ ,‬בזו פירות הארץ וירקות 'כעין דבר אחד הם'‪,‬‬
‫ודי להם בברכה אחת‪ ,‬אבל מצוות אלו‪ ,‬כל אחת ואחת‬
‫מצוה בפני עצמה היא‪ ,‬וצריך ברכה לכל אחת ואחת‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכעי"ז כתב בספר המכתם )סוכה מו‪ ,(.‬וז"ל‪,‬‬
‫מיהו התם ]‪-‬גבי ברכות הנהנין[‪ ,‬לית הלכתא כוותיה‪,‬‬
‫אלא כתנא קמא דאמר בורא פרי האדמה‪ ,‬וטעמא‬
‫דמילתא‪ ,‬דהתם 'הנאה אחת לכולן'‪ ,‬וסגי בברכה אחת‬
‫לכולן‪ ,‬אבל הכא כל חדא וחדא מצוה באפי נפשה‬
‫היא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫רבים כתבו בביאור הענין‪ ,‬דלעולם סבירא לן שיש‬
‫ליתן לכל דבר ודבר מעין ברכותיו‪ ,‬אלא שלענין‬
‫ברכות הנהנין נקטינן‪ ,‬שכאשר מברך 'בורא פרי‬
‫האדמה' על הירקות‪ ,‬הר"ז נמי בכלל 'מעין ברכותיו'‪,‬‬
‫ואין צריך שיפרט יותר ויברך 'בורא מיני דשאים';‬
‫וכן כתב בשו"ת בית אפרים )שם( בביאור טעם‬
‫החילוק‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וצריך לחלק ביניהם‪ ,‬דהתם כיון‬
‫דמברך בורא פרי האדמה שפיר הו"ל מעין ברכותיו‪,‬‬
‫וסגי בהך פרטא‪ ,‬משא"כ היכא שאומר סתם 'על‬
‫המצוות'‪ ,‬לא הוי מעין ברכותיו‪ ,‬ולעולם אף ת"ק‬
‫דסבירא ליה דעל הירקות אומר בורא פרי האדמה‪,‬‬
‫מודה להך דרשא ד'מעין ברכותיו'‪ ,‬עכ"ל; ועפ"ז‬
‫הוסיף הבית אפרים לבאר אף לנידו"ד גבי ברכת‬
‫הימים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולפי מש"ל יש לומר‪ ,‬דאע"ג דלא קיי"ל‬
‫בהא כרבי יהודה לענין ירקות‪ ,‬משום דסבירא לן דפרי‬
‫צה‬
‫בביאור הטעם שתקנו לו חכמים ברכה בפני עצמה[; ומכ"מ אם בירך עליו עושה מעשה‬
‫אומר ברוך עושה הים הגדול‪ ,‬ואינו יכול לברך עושה‬
‫]מעשה[ בראשית‪ ,‬לפי דכתוב )עמוס ד‪,‬יג( יוצר הרים‬
‫ובורא רוח‪ ,‬ולא כתיב 'יצירה' ולא 'בריאה' במים‪,‬‬
‫אלא 'ורוח אלוקים מרחפת על פני המים' )בראשית א‪,‬ב(‪,‬‬
‫וכן 'ויהי מבדיל בין מים למים' )בראשית א‪,‬ו(‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫והרי שברכת 'עושה מעשה בראשית' אינה שייכת‬
‫בראיית הים הגדול‪.‬‬
‫אכן הנראה עיקר בזה‪ ,‬דהנה עיקר דברי ר"י בר‬
‫יקר צריכים ביאור‪ ,‬דא"כ היאך אנו מברכים 'עושה‬
‫מעשה בראשית' בראיית שאר הימים‪ ,‬והרי לא נאמרו‬
‫'יצירה' ו'בריאה' במים‪ ,‬ואפשר דס"ל לר"י בר יקר‪,‬‬
‫דרבי יהודה דמתני' שאמר שעל ראיית הים הגדול‬
‫מברך 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬חולק על דברי חכמים‬
‫אף במה שאמרו שעל שאר הימים מברך עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬ולשיטתו אין שייך כלל לברך בראיית הימים‬
‫'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬ולא תקנו חכמים בזה כי אם‬
‫ברכת 'שעשה את הים הגדול' בראיית הים הגדול;‬
‫]ועוד מצינו כן בסידור רב סעדיה גאון )עמוד צא(‪,‬‬
‫שפסק כדברי רבי יהודה שעל הים הגדול מברך‬
‫'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬והביא ג"כ שעל ראיית‬
‫הנהרות יש לברך 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬ולא הזכיר‬
‫ברכה על שאר הימים כלל‪ ,‬ואפשר דס"ל נמי‬
‫כמשנ"ת‪ ,‬דנקטינן הלכתא כדעת רבי יהודה‪ ,‬ולשיטתו‬
‫לא תקנו חכמים כלל ברכת 'עושה מעשה בראשית'‬
‫על ראיית הימים‪ ,‬ואף בהלכות גדולות )הל' ברכות פרק‬
‫ט'( וראבי"ה )ברכות סימן קמו( לא הזכירו כלל דין ברכה‬
‫בראיית הימים[; וזהו שכתב ר"י בר יקר בביאור ענין‬
‫ברכת 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬אך לדעת רוב רבותינו‬
‫הראשונים דנקטינן הלכתא שעל ראיית שאר הימים‬
‫מברך 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬הרי דשייך שפיר לומר‬
‫כן אף על מים‪] ,‬אע"ג דבקרא ד'יוצר הרים ובורא רוח'‬
‫לא נזכר לשון 'יצירה' ו'בריאה' על המים[‪ ,‬ושוב יש‬
‫לומר‪ ,‬דאף אי נימא שלכתחילה תקנו חכמים לברך‬
‫ברכה בפנ"ע על ראיית הגדול מפני גודלו וחשיבותו‪,‬‬
‫מכ"מ אף אם בירך 'עושה מעשה בראשית' שהיא‬
‫ברכה כוללת‪ ,‬שפיר יצא ידי חובתו‪ ,‬וכדברי הביאור‬
‫הלכה הנ"ל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫בראשית‪ ,‬יצא יב‪.‬‬
‫פרה )שם( ובמסכת מקוואות )שם(‪ ,‬כל הימים כמקוה‪,‬‬
‫שנאמר )בראשית א‪,‬י( ולמקוה המים קרא ימים‪ ,‬דברי‬
‫רבי מאיר‪ ,‬רבי יהודה אומר‪ ,‬הים הגדול כמקוה‪ ,‬לא‬
‫אמר 'ימים' אלא שיש בו מיני ימים הרבה‪ ,‬ע"כ[‪ ,‬וכיון‬
‫שהים הגדול שונה משאר כל הימים בדב"ז‪ ,‬הרי שאף‬
‫לענין ברכה בראייתו‪ ,‬תקנו עליו חכמים ברכה בפנ"ע‬
‫מחמת חשיבותו‪ .‬כן כתב בשו"ת משכנות יעקב )או"ח‬
‫סימן קא( בביאור דעת רבי יהודה‪ ,‬יעו"ש לשונו‪ ,‬ורבי‬
‫יהודה לטעמיה‪ ,‬דכיון דייחדה התורה להים הגדול שם‬
‫מיוחד חשוב הוא לקבוע לו ברכה בפנ"ע‪ ,‬ולת"ק‬
‫שווה הוא לכל הימים כולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בס' מרגניתא‬
‫דרבי מאיר )למהר"ם שפירא מלובלין‪ ,‬ברכות נד‪ .‬ד"ה ר"י אומר(‬
‫בביאור דעת רבי יהודה‪.‬‬
‫‪ .·È‬כן כתב בביאור הלכה )רכח‪,‬א ד"ה ועל הים הגדול(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬נראה לי דאם בירך עליו עושה מעשה בראשית‬
‫יצא בדיעבד‪ ,‬דהוא דומיא דברכת שהכל‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫שאפילו ביין אם בירך עליו בורא פרי העץ ג"כ‪ ,‬יש‬
‫הרבה מראשונים ואחרונים דסבירא להו דיצא‬
‫בדיעבד‪ ,‬דאף שלכתחילה מפני חשיבותו קבעו לו‬
‫ברכה לעצמו‪ ,‬מכ"מ לענין דיעבד אינו יוצא מכלל‬
‫שאר פרי העץ‪ ,‬וכש"כ הכא דבכלל שאר מעשה‬
‫בראשית הם‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה ע"פ משנ"ת לעיל‬
‫בסמוך )הערה י' אות ג'( מדברי הכנסת הגדולה )סי' רכח‬
‫הגב"י אות א'( בביאור פלוגתת רבי יהודה ורבנן‪ ,‬שאף‬
‫אם בירך על ראיית הים הגדול 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬שפיר יצא ידי חובתו‪.‬‬
‫וראה עוד לקמן בסמוך )סעיף ח'‪ ,‬ושם הערה יז( מדברי‬
‫כמה פוסקים‪ ,‬דכיון שנחלקו הרו"א מהו 'ים הגדול'‬
‫שיש לברך עליו ברכת שעשה את הים הגדול‪ ,‬הרי‬
‫שבין על האוקיינוס ובין על הים התיכון‪ ,‬אין לברך‬
‫אלא ברכת 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬ובודאי יוצא בזה‬
‫ידי חובתו בדיעבד‪.‬‬
‫והנה יש שכתבו להוכיח מדברי הראשונים דלא‬
‫כדברי הביאה"ל‪ ,‬והוא ממש"כ בפירוש התפילות‬
‫והברכות לר"י בר יקר )הוצאת מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נח(‬
‫בזה"ל‪ ,‬הרואה הים הגדול משלושים לשלושים יום‪,‬‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬ ‫צו‬

‫ח‪ .‬אלא שנחלקו הראשונים מהו 'הים הגדול' שתקנו עליו חכמים ברכה זו‪ ,‬דעת הרא"ש‬
‫ורוב הפוסקים שהוא האוקיינוס יג‪ ,‬ודעת המחבר ועו"פ שהוא הים התיכון יד‪] ,‬וראה‬

‫משנתו )ורשה תרנ"ה‪ ,‬ברכות נד‪ .‬ברש"י ד"ה לפרקים( לדייק‬
‫מדברי רש"י[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וכן הסכמת רבים מגדולי הפוסקים‪ ,‬דלא נקטינן‬
‫עיקר כדברי המחבר דלקמן בסמוך )הערה יד(‪ ,‬ש'הים‬
‫הגדול' שתקנו עליו חכמים ברכה זו‪ ,‬הוא הים התיכון‬
‫שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים‪ ,‬אלא כדברי‬
‫הרא"ש שהוא ה'אוקיינוס'; וכן כתב בדברי חמודות‬
‫)על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות לז(‪ ,‬יעו"ש שכתב להביא‬
‫ראיה לדבר‪ ,‬ד'ים הגדול' אינו הים התיכון אלא‬
‫האוקיינוס‪ ,‬ע"פ משנ"ת לעיל בסמוך )הערה י' אות ב'(‬
‫לארץ ישראל ולמצרים‪ ,‬יראה שהוא ים אוקיינוס‬
‫בדעת הרמב"ם ורוב הראשונים‪ ,‬דסבירא ליה דרבי‬
‫יהודה לא בא לחלוק על דברי ת"ק אלא לפרש דבריו;‬
‫וז"ל‪ ,‬ונראה לי‪ ,‬דמכיון דדייק דאי אפשר לומר שרבי‬
‫יהודה חולק עם הת"ק‪ ,‬א"כ מוכרח שרבי יהודה‬
‫כשאמר 'ים הגדול' נתכוין לים אוקיינוס‪ ,‬דהשתא‬
‫שפיר כלל הת"ק כל שאר הימים במה שאמר 'הימים'‪,‬‬
‫שכן כל ימים גדולים שישנם בעולם נכללים במאמרו‪,‬‬
‫ועל ים אוקיינוס לא דיבר כלל‪ ,‬לפי שהוא ים שאין‬
‫כמותו בכל העולם כולו‪ ,‬כי הוא המקיף את כל‬
‫העולם‪ ,‬ואתא רבי יהודה ופירש‪ ,‬שאותו ים קובע לו‬
‫ברכה בפני עצמו; משא"כ כשנפרש דים הגדול שאמר‬
‫רבי יהודה‪ ,‬שרצונו לומר ים של ארץ ישראל‪ ,‬שאז לא‬
‫היינו יכולים לומר שרבי יהודה ות"ק לא פליגי‪ ,‬שאי‬
‫אפשר לפרש ד'הימים' דקאמר ת"ק הם כל הימים וים‬
‫אוקיינוס בכללן‪ ,‬רק ים של אר"י שנקרא בכתוב ים‬
‫הגדול שהוא אינו בכלל‪ ,‬שאינו מוצא מלשון 'הימים'‪,‬‬
‫אע"פ שבכתוב יש לו שם בפני עצמו‪ ,‬והיינו מוכרחים‬
‫לומר שהת"ק כל הימים כולם קאמר‪ ,‬ואף ים אוקיינוס‬
‫וכל שכן של אר"י הכל בכלל‪ ,‬וא"כ רבי יהודה חולק‪,‬‬
‫ואין נראה כן מהפוסקים כדמסיק כן ]שעל ראיית הים‬
‫הגדול מברך 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬ובהכרח שהבינו‬
‫הראשונים ש'ים הגדול' הוא האוקיינוס[‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וראה‬
‫לקמן בסמוך )הערה טו אות א'( עוד מדבריו בזה‪.‬‬
‫וכן כתב הפרישה )רכח‪,‬ג(‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא‬
‫על ה'אוקיינוס'‪ ,‬ולא על הים התיכון שעוברים בו‬
‫לארץ ישראל ולמצרים‪ ,‬וכדברי הרא"ש הנ"ל‪ ,‬וכן‬
‫נראה הסכמת הגר"א )רכח‪,‬ב( שהביא תשובת הרא"ש‪,‬‬
‫]אכן‪ ,‬ראה בס' בני ציון )סי' רכח סוף סק"א( שכתב‬
‫בסוף דבריו בזה"ל‪ ,‬משא"כ הנוסח ב'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬דלרבי יהודה אפשר שאף בדיעבד לא יצא‪,‬‬
‫כיון שלדעתו תקנו לו ברכה מבוררת בפני עצמה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והוא דלא כדברי הביאה"ל הנ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫‪ .‚È‬א‪ .‬כן כתב בתשו' הרא"ש )כלל ד' סימן ד'(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫וששאלת על הים הגדול שאומר במשנה שמברכים‬
‫עליו ברוך שעשה את הים הגדול‪ ,‬אם הוא ים‬
‫אוקיינוס‪ ,‬או אם הוא הים הגדול שלנו שעוברים בו‬
‫דווקא‪ ,‬אע"פ שבלשון הכתוב נקרא ים שלנו 'הגדול'‪,‬‬
‫כי הוא גבול מערבי של ארץ ישראל‪ ,‬וידוע הוא שהוא‬
‫ים שלנו‪ ,‬כי ארץ ישראל אינה יושבת על ים אוקיינוס‪,‬‬
‫מכ"מ הכא משמע שהוא ים אוקיינוס‪ ,‬מדקתני רישא‬
‫)ברכות נד‪ (.‬על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל‬
‫הנהרות ועל המדברות אומר ברוך שעשה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬והדר תנא רבי יהודה אומר הרואה את הים‬
‫הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול‪ ,‬מדהזכיר‬
‫ברישא 'ימים' בסתם‪ ,‬ופירש רבי יהודה 'הים הגדול'‪,‬‬
‫משמע דבים אוקיינוס מיירי‪ ,‬ולא פליג את"ק‪ ,‬דת"ק‬
‫איירי בשאר כל הימים‪ ,‬דכמה ימים גדולים ישנם‬
‫בעולם‪ ,‬ואתא רבי יהודה למימר דים הגדול יש לו‬
‫ברכה בפני עצמו‪ ,‬ות"ק מודה בהא‪ ,‬דאי רבי יהודה‬
‫הוה פליג אתנא קמא‪ ,‬ונאמר דת"ק כלל כל הימים וים‬
‫אוקיינוס בכלל‪ ,‬א"כ הוי הלכה כסתמא דרבים‪ ,‬ולא‬
‫ראיתי בפוסקים שפסקו דאין הלכה כר' יהודה‪ ,‬וגם‬
‫הר"ם כתב דעל ים הגדול מברך שעשה את הים‬
‫הגדול‪ ,‬הלכך נראה דדווקא בים אוקיינוס מיירי‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה‬
‫מאי רוחות(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה את הים הגדול מברך‪ ,‬בא"י‬
‫אמ"ה שעשה את הים הגדול‪ ,‬פירוש‪ ,‬הים המקיף‬
‫הנקרא אוקיינוס‪ ,‬ומתוך חשיבותו קבעו לו ברכה בפני‬
‫עצמו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואפשר שיש לדייק כן אף ממש"כ רש"י‬
‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה לפרקים( ועוד ראשונים בביאור די"ז‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולפי שהוא חשוב 'וגדול מכולן'‪ ,‬קבע ליה‬
‫רבי יהודה ברכה לעצמו‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכ"כ בס' שלמה‬
‫צז‬
‫שאר הפוסקים הנ"ל שכתבו שאין לברך ברכה זו אלא‬
‫על ה'אוקיינוס'‪ ,‬ואף על הים התיכון אין לברך ברכה‬
‫זו אע"פ שמחובר בחלקו לאוקיינוס‪ ,‬הרי שאין לברך‬
‫ברכה זו אלא על ה'אוקיינוס' עצמו‪ ,‬ולא על שאר ימים‬
‫המחוברים ל'אוקיינוס'‪ ,‬ושיעור וגבול דב"ז צריכים‬
‫עיון ובדיקה‪.‬‬
‫ויש להביא בזה מש"כ בדברי חמודות )על הרא"ש‪,‬‬
‫ברכות פ"ט אות לז( לענין הים התיכון‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואע"פ‬
‫שהרואה במפת העולם יראה מתוכו‪ ,‬כי ים של אר"י‬
‫הזה הוא יוצא ובא מהאוקיינוס בעצמו‪ ,‬מכ"מ‬
‫נחשבים לשני ימים‪ ,‬וכמו שאר הנחלים ההולכים אל‬
‫הים‪ ,‬דמשום כך אינם האוקיינוס בעצמו‪ ,‬כן זה הים‪,‬‬
‫וכן יש ימים אחרים הרבה היוצאים ובאים מתוך‬
‫האוקיינוס‪ ,‬ולעולם בשם בפני עצמו יקרא לאחד אחד‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וראה בס' שער העין )פ"ח הערה טו( מה שפירט‬
‫בזה‪ ,‬והדבר צריך הכרע‪.‬‬
‫עוד כתב בס' שער העין )שם( בשם הגרי"ש‬
‫אלישיב והגר"ח קניבסקי‪ ,‬לענין ברכת 'שעשה את‬
‫הים הגדול' בראיית האוקיינוס האנטארקטי‪ ,‬דאע"פ‬
‫שטבעו להיות קפוא במשך רוב ימות השנה‪ ,‬מכ"מ‬
‫שפיר יש לברך עליו ברכה זו‪ ,‬לפי שכך טבעו מששת‬
‫ימי בראשית‪.‬‬
‫)לרבינו‬ ‫‪ .„È‬כן מבו' בספר המספיק לעובדי השם‬
‫אברהם בן הרמב"ם‪ ,‬הלכות ברכות סימן ל' ד"ה והרואה הקשת(‪,‬‬
‫יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬ועל הים התיכון הגדול‪ ,‬והוא ים‬
‫המערב‪ ,‬וים סוף המגיע לתימן ולהודו‪ ,‬מברך עליהם‬
‫ג"כ אם ראה אותם אחרי שלושים יום‪ ,‬בא"י אמ"ה‬
‫העושה את הים הגדול‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"ה להדי' בשו"ע‬
‫)רכח‪,‬א(‪ ,‬ש'על הים הגדול‪ ,‬והוא הים שעוברים בו‬
‫לארץ ישראל ולמצרים‪ ,‬אומרים בא"י אמ"ה עושה‬
‫הים הגדול'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולקמן בסמוך )הערה טו( יבוארו‬
‫דברי המחבר בהרחבה‪.‬‬
‫וכן הכרעת כמה אחרונים‪ ,‬שיש לברך ברכה זו על‬
‫ראיית הים התיכון‪ ,‬שהוא הנקרא 'ים הגדול' בלשון‬
‫הכתוב‪ ,‬וכן כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכח(‪,‬‬
‫]וראה לקמן בסמוך )הערה טז( מה שהבאנו מדבריו‬
‫בזה[‪ ,‬ועוד לו בספרו לחם שמים )ברכות פ"ט מ"ב(‬
‫שהעיקר שיש לברך ברכה זו על הים התיכון‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת חיים שאל להחיד"א )ח"א סימן לט אות ט'‪ ,‬ח"ב‬
‫סו"ס לח אות ק'(‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וכן מבו' ממש"כ במשך חכמה‬
‫על הפסוק )דברים לד‪,‬ב( ואת כל ארץ יהודה 'עד הים‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫וכן כתב במגן גבורים )סי' רכח אלף המגן סק"ב(‪ ,‬שדברי‬
‫המחבר 'אינם עיקר‪ ,‬רק בים אוקיינוס המקיף את כל‬
‫העולם מברכים'‪ ,‬וכ"כ בישועות יעקב )רכח‪,‬א( יעו"ש;‬
‫וע"ע משנה ברורה )רכח‪,‬ב( שכתב על דברי המחבר‬
‫]דלקמן בסמוך )הערה יד( ש'הים הגדול' הוא הים‬
‫התיכון שעוברים בו לאר"י ולמצרים[‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬אבל‬
‫הרבה אחרונים פליגי על המחבר‪ ,‬וסבירא להו דדווקא‬
‫על ים אוקיינוס שהוא הים הגדול שבכל הימים‬
‫שמקיף את כל העולם‪ ,‬עליו קבעו ברכה בפני עצמו‬
‫מפני גודלו‪ ,‬אבל על ים שעוברים בו לאר"י‪ ,‬לא נקרא‬
‫לענין זה 'ים הגדול'‪ ,‬ומברכים עליו ]עושה מעשה‬
‫בראשית[ כמו על שאר ימים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הסכמת כמה‬
‫מגדולי ההוראה‪ ,‬שיש לברך ברכת 'שעשה את הים‬
‫הגדול' על ראיית האוקיינוס‪ ,‬וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק‬
‫)ח"א סו"ס קי( יעו"ש‪ ,‬וכן הביא בס' שער העין )פ"ח‬
‫הערה יב( בשם הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי‪,‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה אחרונים שכתבו לתמוה‬
‫על דברי המחבר דלקמן בסמוך )הערה יד(‪ ,‬מאי טעמא‬
‫לא נקט עיקר כדברי הרא"ש הנ"ל‪ ,‬שיש לברך ברכה‬
‫זו על ראיית האוקיינוס‪ ,‬ולא על הים שעוברים בו‬
‫לארץ ישראל ולמצרים‪ ,‬וראה לקמן בסמוך )הערה טו(‬
‫בארוכה‪ ,‬ומדבריהם נראה ג"כ שכך היא מסקנת‬
‫הדברים‪ ,‬שדעת הרא"ש עיקר ודלא כדברי המחבר‬
‫בשו"ע‪ ,‬ואין לברך ברכה זו על הים התיכון אלא על‬
‫האוקיינוס‪.‬‬
‫ב‪ .‬ולדעה זו שאין לברך ברכת 'שעשה את הים‬
‫הגדול' אלא על האוקיינוס‪ ,‬יש לדון לענין שאר הימים‬
‫המחוברים לאוקיינוס בחלק ניכר מהם‪ ,‬אלא שבפי‬
‫העולם נקראו בשמות אחרים‪ ,‬האם דינם כדין‬
‫ה'אוקיינוס' שיש לברך עליהם ברכה זו‪ ,‬או שמא אין‬
‫דינם אלא כשאר הימים שאין לברך עליהם אלא‬
‫'עושה מעשה בראשית'‪] ,‬אך בראיית האוקיינוס עצמו‬
‫יש לברך על כל חלקיו‪ ,‬ובכלל זה‪ ,‬האוקיינוס השקט‪,‬‬
‫האוקיינוס ההודי‪ ,‬האוקיינוס האטלנטי‪ ,‬האוקיינוס‬
‫הארקטי‪ ,‬והאוקיינוס האנטארקטי[; ובאמת ראה‬
‫לקמן בסמוך )הערה טז(‪ ,‬דלדעת רבינו יונה וכמה‬
‫פוסקים‪ ,‬שפיר יש לברך ברכה זו אף על שאר הימים‬
‫המחוברים ]אפילו במעט[ לאוקיינוס‪] ,‬ולאפוקי ימים‬
‫נוספים שאינם מחוברים לאוקיינוס כלל‪ ,‬כגון ים‬
‫כינרת וים המלח והים הכספי וכיו"ב[; אך לדעת‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬ ‫צח‬

‫בהרחבה בהערה טו עוד בביאור דעת המחבר בזה‪ ,‬ובדעת רבינו יונה בדי"ז טז[‪ ,‬והכרעת כמה‬

‫שבלשון הכתוב )במדבר לד‪,‬ו( נקרא ים שלנו 'הגדול'‪,‬‬ ‫האחרון'‪ ,‬ד'הים האחרון' הוא הים התיכון שבארץ‬
‫כי הוא גבול מערבי של ארץ ישראל‪ ,‬וידוע הוא שהוא‬ ‫ישראל‪ ,‬והוא הים שאמר רבי יהודה שיש לברך עליו‬
‫יש שלנו‪ ,‬כי אר"י אינה יושבת על ים אוקיינוס‪ ,‬מכ"מ‬ ‫ברכת 'שעשה את הים הגדול'‪] ,‬ולעיל )הערה ב' אות ב'(‬
‫הכא משמע שהוא ים אוקיינוס‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אך הב"י‬ ‫הבאנו לשונו בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫העתיק קטע זה מתשובת הרא"ש בזה"ל‪ ,‬אע"פ‬
‫‪ .ÂË‬הנה אף המחבר )רכח‪,‬א( נקט עיקר כדעה זו‪,‬‬
‫שבלשון הפסוק נקרא ים שלנו 'הגדול'‪ ,‬מכ"מ הכא‬
‫וז"ל‪ ,‬ועל הים הגדול והוא הים שעוברים בו לארץ‬
‫משמע שהוא ים אוקיינוס‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שבמקור‬ ‫ישראל ולמצרים‪ ,‬אומרים בא"י אמ"ה עושה הים‬
‫הדברים בתשובת הרא"ש מבואר להדי'‪ ,‬שהים‬ ‫הגדול‪ ,‬עכ"ל; וכבר עמדו האחרונים בסתירת דבריו‪,‬‬
‫שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים אינו נקרא‬ ‫שהרי בבית יוסף )רכח‪,‬א ד"ה ומה שתמה( העתיק תשובת‬
‫'אוקיינוס'‪ ,‬ולהכרעת הרא"ש שאין לברך ברכה זו‬ ‫הרא"ש כלשונה‪ ,‬שברכה זו נתקנה על ים האוקיינוס‪,‬‬
‫אלא על ה'אוקיינוס'‪ ,‬הרי שאין לברך אותה על הים‬ ‫ומסתימת דבריו נראה שהסכים לדברי הרא"ש‪ ,‬שעל‬
‫שעוברים בו לאר"י ולמצרים‪ ,‬אך הב"י הבין מדברי‬ ‫ראיית האוקיינוס יש לברך 'שעשה את הים הגדול'‪,‬‬
‫הרא"ש ]מחמת גירסתו המוטעית הנ"ל[‪,‬‬ ‫ועל ראיית הים התיכון אינו מברך אלא ברכת 'עושה‬
‫שה'אוקיינוס' הוא הוא הים שעוברים בו לאר"י‬ ‫מעשה בראשית' כשאר הימים‪] ,‬וראה עוד לקמן‬
‫ולמצרים‪ ,‬ועפ"ז פסק המחבר בשו"ע שיש לברך‬ ‫בהמשה"ד )אות א'( מדבריו בכסף משנה[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫'שעשה את הים הגדול' על ים זה‪ ,‬וכפי שהביא בב"י‬ ‫ובדברי האחרונים מצינו כמה דרכים בישוב ובביאור‬
‫ובכס"מ מתשובת הרא"ש‪ ,‬אך אליבא דאמת לא היתה‬ ‫דעת המחבר בדי"ז‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫זו כוונת הרא"ש‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬עכ"ד הדברי חמודות‪.‬‬ ‫א‪ .‬עי' דברי חמודות )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות לז(‬
‫ותנא דמסייע ליה לדרכו של הדברי חמודות‪ ,‬הלא‬ ‫שכתב בישוב דעת המחבר‪ ,‬שגירסא מוטעית נזדמנה‬
‫הוא המחבר עצמו שהביא בכסף משנה )פ"י מהל' ברכות‬ ‫לו בתשובת הרא"ש‪ ,‬ולגירסתו ]כפי הנוסח הנדפס‬
‫הט"ו( את דברי הרא"ש‪ ,‬ש'הים הגדול הוא ים‬ ‫בבית יוסף בדפו"י[‪ ,‬הרי שנשאל הרא"ש בזה"ל‪' ,‬על‬
‫אוקיינוס‪ ,‬והוא הים שעוברים לארץ ישראל‬ ‫הים הגדול שאומר במשנה שמברכים עליו ברוך‬
‫ולמצרים'‪ ,‬והרי שראה המחבר בדברי הרא"ש שהיו‬ ‫שעשה את הים הגדול‪] ,‬אם[ הוא ים אוקיינוס והים‬
‫לפניו‪ ,‬שהים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים הוא‬ ‫שלנו שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים'‪ ,‬והבין‬
‫הנקרא 'ים הגדול'‪ ,‬ועפ"ז פסק כן בשולחנו הערוך‪,‬‬ ‫הב"י שכוונת השואל היתה‪ ,‬האם אין לברך ברכה זו‬
‫שיש לברך ברכה זו על 'הים הגדול' הנזכר בגבולות‬ ‫אלא על הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬שהוא הים שעוברים בו לאר"י ולמצרים‪,‬‬ ‫]‪-‬הים התיכון[‪ ,‬והוא הנקרא 'אוקיינוס'‪ ,‬או שמא‬
‫וכמש"כ בדברי חמודות שכך היא הגירסא המוטעית‬ ‫שפיר יש לברך ברכה זו על כל הימים הגדולים‬
‫בדברי הרא"ש שהיתה לפני המחבר‪ ,‬אכן ע"פ הגירסא‬ ‫שבעולם‪] ,‬וכדעת רבינו יונה דלקמן בסמוך )הערה טז([‪,‬‬
‫הנכונה בדברי הרא"ש מבו'‪ ,‬שעיקר כוונת הרא"ש‬ ‫ולזה השיב הרא"ש שאין לברך ברכה זו אלא על‬
‫שאין לברך ברכה זו על הים הגדול שעוברים בו‬ ‫ה'אוקיינוס'‪ ,‬והיינו הים שעוברים בו לארץ ישראל‬
‫לאר"י ולמצרים‪ ,‬אע"פ שבלשון הכתוב הוא הנקרא‬ ‫ולמצרים‪ ,‬אבל על שאר הימים הגדולים אין לברך‬
‫'ים הגדול'‪ ,‬אלא עיקר תקנת ברכה זו אינה אלא על‬ ‫אלא 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬ואין חילוק בזה בין ים‬
‫ה'אוקיינוס' שהוא הגדול שבכל הימים‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫קטן לים גדול‪] ,‬אך אין כוונת הרא"ש שיש לברך‬
‫ועוד מצינו כן במאמר מרדכי )רכח‪,‬ב( שכתב נמי‬ ‫ברכה זו על מה שאנו קורין 'אוקיינוס'[‪.‬‬
‫כדרך זו בביאור דעת המחבר‪ ,‬וע"ע נחלת צבי )רכח‪,‬א(‬ ‫והוסיף הדברי חמודות‪ ,‬שאף בתשובתו של‬
‫שכתב על דברי המחבר בשו"ע הנ"ל שיש לברך‬ ‫הרא"ש שהיתה לפני הב"י נשמטו כמה תיבות‪,‬‬
‫ברכה זו על 'הים שעוברים בו לארץ ישראל‬ ‫ובמקור הדברים בתשו' הרא"ש נכתב בזה"ל‪ ,‬אע"פ‬
‫צט‬
‫טז([ מבואר‪ ,‬ש'ים הגדול' שתקנו עליו חכמים ברכה‬
‫זו אינו ה'אוקיינוס'‪ ,‬אלא הים התיכון שבאר"י הנקרא‬
‫'ים הגדול' בלשון הכתוב‪ ,‬ואה"נ שהכרעת המחבר‬
‫הרי היא דלא כדעת הרא"ש‪] .‬אכן בסו"ד העיר‬
‫הכנה"ג על דרכו‪ ,‬דממש"כ המחבר בכסף משנה נראה‬
‫טפי כדרכו של הדברי חמודות‪ ,‬אך כתב הכנה"ג‬
‫דאפשר שט"ס נפלה בדברי הכס"מ‪ ,‬וצ"ל בהעתקת‬
‫דברי הרא"ש ד'אינו' הים שעוברים בו לארץ ישראל‪,‬‬
‫וסיים הכנה"ג 'והנראה לי כתבתי'; וע"ע מגן אברהם‬
‫)רכח‪,‬א( שכתב על דרכו של הכנה"ג ש'לא עלתה בידו'‪,‬‬
‫וכוונתו שהרי מדברי המחבר בכסף משנה מבו' שלא‬
‫כדרכו של הכנה"ג‪ ,‬וע"ע שו"ת חיים שאל להחיד"א‬
‫)ח"ב סו"ס לח אות ק'( שהסכים לדברי הכנה"ג‪ ,‬דמוכח‬
‫בודאי שטעות סופר היא בדברי הכס"מ[‪.‬‬
‫ג‪ .‬ובמור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכח( כתב נמי‪,‬‬
‫דאה"נ שהכריע המחבר דלא כדברי הרא"ש לענין‬
‫איזהו הים הגדול שתקנו עליו חכמים ברכה זו‪ ,‬ולא‬
‫הביא בבית יוסף דברי הרא"ש‪ ,‬אלא לענין מש"כ‬
‫שלא בא רבי יהודה לחלוק על חכמים בדי"ז‪ ,‬ואף‬
‫חכמים מודים לדבריו שעל ראיית הים הגדול יש‬
‫לברך 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬אך לענין מהו 'הים‬
‫הגדול'‪ ,‬אף שהכרעת הרא"ש שהוא ה'אוקיינוס'‪,‬‬
‫מכ"מ הכרעת המחבר דלא כדבריו‪ ,‬אלא שהוא הים‬
‫שעוברים בו לאר"י ולמצרים‪.‬‬
‫והוסיף היעב"ץ לבאר סברת המחבר דס"ל שהים‬
‫הגדול הוא הים שעוברים בו לאר"י ולמצרים‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫איברא לענין פירוש הים הגדול‪ ,‬לא נראה לו דברי‬
‫הרא"ש‪ ,‬שבאמת אינם מוכרחים כלל‪ ,‬ואדרבה איפכא‬
‫מסתברא‪ ,‬דאטו מי הוה סני לתנא למיתני ים אוקיינוס‪,‬‬
‫וכיון ששנו חכמים בלשון התורה‪ ,‬שידוע ש'ים‬
‫הגדול' הכתוב בתורה ונזכר בגבולי ארץ ישראל‬
‫למערבה‪ ,‬מה מכריחנו להוציאו ממשמע זה‪ ,‬ואי‬
‫קשיא 'ימים' דרישא‪ ,‬יש לומר שחלקו לזה כבוד‪ ,‬לפי‬
‫שהוא תחומה של ארץ ישראל כו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהוא באמת‬
‫גדול בערך כל הימים‪ ,‬לבד מאוקיינוס‪ ,‬כנודע היטב‬
‫למביט במפת העולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬אכן‪ ,‬יש שכתבו לבאר דעת המחבר‪ ,‬דסבירא‬
‫ליה כדעת תלמידי רבינו יונה דלקמן בסמוך )הערה טז(‪,‬‬
‫שלא תקנו חכמים ברכה זו על ראיית 'הים הגדול'‬
‫בלבד‪ ,‬אלא אף על ראיית שאר על הימים המחוברים‬
‫אליו‪ ,‬ואף 'הים שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים'‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫ולמצרים'‪ ,‬שהיא דעת הרא"ש בתשובתו‪ ,‬ואפשר‬
‫שאף לפניו היתה גירסא מוטעית בתשובת הרא"ש‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫]ויעו"ש בדברי חמודות שהאריך לדחות פירושו‬
‫של המחבר בשאלה שנשאל הרא"ש‪ ,‬וז"ל‪ ,‬חדא‪,‬‬
‫שא"כ השאלה חסרה‪ ,‬ולא נזכר בו הספק מבואר‪ ,‬וגם‬
‫לא יתכן שיסתפק בזה‪ ,‬כיון שהתנא אומר 'הים‬
‫הגדול' בההי"ן הידיעות ]‪-‬שכתב ב' פעמים ה'‬
‫הידיעה[‪ ,‬ואילו היתה כוונתו על כל ים שהוא גדול‪,‬‬
‫לא היה לו לומר אלא 'הרואה ים גדול'‪ ,‬ועוד‪ ,‬הרי נתת‬
‫דבריך לשיעורין‪ ,‬וכי איזה ים אנו יודעים שיהיה ראוי‬
‫שיקרא גדול או לא‪ ,‬ועוד‪ ,‬דאם היתה בכלל השאלה‬
‫דדלמא בכל ים שהוא גדול קאמר‪ ,‬א"כ אין התשובה‬
‫מוכרחת‪ ,‬שהשיב ]‪-‬הרא"ש[ דת"ק איירי בשאר כל‬
‫הימים‪ ,‬דכמה ימים גדולים ישנם בעולם‪ ,‬ומנליה הא‪,‬‬
‫דדלמא ת"ק דווקא בימים שאינם גדולים‪ ,‬ואתא ר'‬
‫יהודה למימר דבכל ים שהוא גדול מברך‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ועפ"ז כתב הדברי חמודות‪ ,‬ד'מכל הלין מוכרח‪ ,‬שאין‬
‫הספק של השואל על שאר ימים‪ ,‬ואפילו הם גדולים‪,‬‬
‫אלא שנסתפק בין שני ימים שהם לבדם ראויים‬
‫להקרא כאו"א 'גדול' בפני עצמו בלבד‪ ,‬ואלו שני‬
‫הימים שנסתפקו בהם‪ ,‬הלא המה הראשון הוא ים‬
‫אוקיינוס שהוא המקיף לכל העולם כידוע‪ ,‬ומפני כן‬
‫ודאי שראוי להקרא גדול כי אין בכל העולם ים גדול‬
‫כמוהו כיון שהוא המקיף לכל‪ ,‬והשני הוא הים‬
‫שעוברים בו מאלו הארצות המערביים לאר"י וכן‬
‫למצרים‪ ,‬ונקרא ים הגדול שכן כתוב בפסוק 'עד הים‬
‫הגדול'‪ ,‬והטעם שנקרא בכתוב 'גדול' נראה לי‪] ,‬מפני[‬
‫שהוא גדול כנגד שאר ימים שבארץ ישראל כמו ים‬
‫כינרת וים המלח‪ ,‬ואין ים גדול בכולם כמו זה ים‬
‫המערבי שבארץ ישראל'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ב‪ .‬עי' כנסת הגדולה )סי' רכח הגב"י אות ב'( שהאריך‬
‫לדחות מש"כ הדברי חמודות‪ ,‬וכתב שבודאי לא עלה‬
‫על דעת המחבר לפרש דברי הרא"ש באופן דחוק‬
‫כ"כ‪ ,‬ובודאי הבין המחבר שכוונת הרא"ש שיש לברך‬
‫ברכה זו על האוקיינוס‪ ,‬ולא על הים שעוברים בו‬
‫לאר"י ולמצרים‪ ,‬אלא שאעפ"כ נקט המחבר עיקר‬
‫להלכה דלא כדברי הרא"ש‪ ,‬אלא כמו שהעלה השואל‬
‫שיש לברך ברכה זו על הים שעוברים בו לאר"י‬
‫ולמצרים‪ ,‬שהוא הנקרא 'ים הגדול' בלשון הכתוב‪,‬‬
‫ומפני שאף בדברי רבינו יונה ]דלקמן בסמוך )הערה‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬ ‫ק‬

‫שאינם מחוברים לים הגדול‪] ,‬וכגון‪ ,‬ים כינרת‪ ,‬ים‬ ‫בכללם‪ ,‬ולאפוקי ימים קטנים שאינם מחוברים אליו‪,‬‬
‫המלח‪ ,‬הים הכספי‪ ,‬ועוד[‪.‬‬ ‫וכגון ים כינרת וים המלח וכיו"ב‪ ,‬שעליהם לא תקנו‬
‫ובס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכח( כתב‪ ,‬שנראה‬ ‫חכמים אלא ברכת 'עושה מעשה בראשית'; וכן נראה‬
‫שאף הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הט"ו( סבר כדעת תלמידי‬ ‫כוונת העולת תמיד )רכח‪,‬א( בדעת המחבר‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫רבינו יונה‪ ,‬שיש לברך ברכה זו אף על שאר הימים‬ ‫ו'ימים' דנקט ]המחבר‪ ,‬שיש לברך עליהם עושה‬
‫המחוברים ל'ים הגדול'‪ ,‬ועוד שנה היעב"ץ דבריו‬ ‫מעשה בראשית[‪ ,‬פירוש שאר ימים שאינו ים‬
‫בספרו לחם שמים )ברכות פ"ט מ"ב(‪ ,‬אך כבר תמה על‬ ‫אוקיינוס‪ ,‬או שלוליות שנפרדים מן הים אוקיינוס‪,‬‬
‫דבריו בשו"ת חיים שאל להחיד"א )ח"א סימן לט אות‬ ‫והוא הנקרא ים הגדול‪ ,‬ומש"כ ועל הים הגדול כו'‬
‫ט'(‪ ,‬היכן מצא כן בדברי הרמב"ם‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫]‪-‬מברך עושה הים הגדול[‪ ,‬כן כתב רבינו יונה כו'‪,‬‬
‫עוד כתב בס' מור וקציעה )שם( שכן נראה דעת‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וע"ע לקמן בסמוך )סוף הערה טז( מה שיבואר‬
‫ספר התרומה‪ ,‬דהנה עי' מגן אברהם )רכח‪,‬א( שהביא‬ ‫עוד בזה‪.‬‬
‫מספר התרומה )הל' שבת סימן רמב( שהים הגדול 'הוא‬ ‫וכעי"ז יש שכתבו בביאור דעת המחבר‪ ,‬דכוונתו‬
‫הסובב ארץ אנגלטרי"א'‪] ,‬יעו"ש בספר התרומה‬ ‫שיש לברך ברכה זו בין על ה'אוקיינוס' ובין על הים‬
‫שכתב כן לענין רחיצה בים הגדול בשבת‪ ,‬אך לא נזכר‬ ‫התיכון שעוברים בו לאר"י ולמצרים‪ ,‬והיינו משום‬
‫בדבריו כלל ענין הברכה בראייתו[‪ ,‬וכתב היעב"ץ‬ ‫שאף הים התיכון הרי הוא כחלק מן האוקיינוס‪] ,‬אך‬
‫בביאור דבריו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואפשר שהיא ג"כ דעת בעל ספר‬ ‫לפ"ז אין לברך על שאר הימים המחוברים אליהם[;‬
‫התרומה דמייתי במג"א‪ ,‬דכתב שהוא הסובב ארץ‬ ‫וכן כתב בס' הון עשיר )ברכות פ"ט מ"ב( בביאור דעת‬
‫אינגליטירי"א‪ ,‬דאי אאוקיינוס ]בלבד[ קאי‪ ,‬הא לא‬ ‫המחבר‪ ,‬וז"ל ]אחר שהביא מש"כ בדברי חמודות‬
‫מקיף לארץ הנזכרת מסביב‪ ,‬כי אם מצד אחד לרוח‬ ‫הנ"ל בביאו"ד המחבר[‪ ,‬ואני אומר דעל שניהם מברך‪,‬‬
‫צפונה של אותה הארץ‪ ,‬למעלה ממדינת סקוטי"א כו'‪,‬‬ ‫שזה הים שהולכים בו לאר"י‪ ,‬הוא נעשה ממימי‬
‫אלא ודאי לא כיוון בספר התרומה כי אם על הים‬ ‫אוקיינוס עצמו‪ ,‬שהציף ועלה בימי דור אנוש‪ ,‬והגיע‬
‫האשכנזי הנקרא 'הצפוני'‪ ,‬המבדיל בין ארץ אשכנז‬ ‫עד עכו ועד יפו ועד קלאבריא ועד כיפי ברבראיה‪,‬‬
‫]‪-‬גרמניה[ ואינגליטיר"א ]‪-‬אנגליה[‪ ,‬ועוברים עליו‬ ‫דהכי מבואר במדרש כו'‪] ,‬ראה לעיל בסמוך )הערה ב'‬
‫מאשכנז לענגלנ"ד‪ ,‬ומשום דארץ אשכנז אתרא דרב‬ ‫אות ב'( מה שהבאנו בזה[‪ ,‬וכל אלו המקומות הם על‬
‫בעל ספר התרומה הויא‪ ,‬ולא נקטיה אלא לדוגמא‪,‬‬ ‫שפת הים הזה שהולכים בו לאר"י‪ ,‬ויונתן בן עוזיאל‬
‫דכל ים שהוא כעין זה יש לברך עליו‪ ,‬אם מפני שהוא‬ ‫בתרגומו )במדבר לד‪,‬ו( קרא לים הזה 'ים אוקיינוס'‪ ,‬וגם‬
‫גדול קצת ג"כ‪ ,‬ואם מחמת שיש לו קירוב עם‬ ‫אמר שבו נקוו מימי בראשית‪ ,‬כי זה לשונו על פסוק‬
‫האוקיינוס‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫)במדבר שם( והיה לכם הים הגדול וגבול וגו'‪ ,‬ויהוי‬
‫וע"ע לעיל בסמוך )הערה טו אות ד'( מש"כ בעולת‬ ‫לכון ימא רבא אוקיינוס ותחומיה‪ ,‬אינון מי בראשית‪,‬‬
‫תמיד )רכח‪,‬א( לבאר כן אף בדעת המחבר‪ ,‬ועוד לעיל‬ ‫עם מיא קדמאי דהוון בגויה‪ ,‬וכהא"ג הוא בתרגום‬
‫בסמוך )הערה טו אות א'( מש"כ בדברי חמודות )על‬
‫ירושלמי )במדבר שם(‪ ,‬ואין זה אלא מפני שעיקרו נעשה‬
‫הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות לז(‪ ,‬שבזה נסתפק השואל‬ ‫מאוקיינוס המקיף‪ ,‬שבו נקוו מימי בראשית כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בתשובת הרא"ש הנ"ל‪ ,‬האם לא תקנו חכמים ברכה‬ ‫‪ .ÊË‬הנה תלמידי רבינו יונה‬
‫)ברכות מב‪ :‬מדפי הרי"ף‪,‬‬
‫זו אלא לרואה את הים הגדול ממש‪ ,‬או שמא כל‬ ‫ד"ה הרואה את הים( כתבו דין זה בזה"ל‪ ,‬הרואה את הים‬
‫הימים הגדולים בכלל‪ .‬ובמור וקציעה )שם( הוסיף‬ ‫הגדול כו'‪ ,‬לפי שיש ימים קטנים שהם כמו שלוליות‪,‬‬
‫היעב"ץ לצדד כדעה זו להלכה‪ ,‬אך שוב כתב‪ ,‬ד'אע"פ‬ ‫שנפרדים מהים הגדול‪ ,‬לפיכך אמר בפירוש 'על הים‬
‫שכך נראה לי ברור‪ ,‬מכ"מ לא מפני שאנו מדמין נעשה‬ ‫הגדול'‪ ,‬שעל אותו בלבד מברך ברכה זו‪ ,‬וכשרואה‬
‫מעשה'‪ ,‬ובסוף דבריו כתב‪ ,‬ד'מכל מקום נראה לי‪,‬‬ ‫אותו לפרקים כו'‪ ,‬עכ"ל; ומדבריהם נראה‪ ,‬שכל‬
‫דהמברך גם על הימים הגדולים שזכרנו‪ ,‬לא הפסיד'‪,‬‬ ‫הימים המחוברים ל'ים הגדול'‪ ,‬הרי שיש לברך עליהם‬
‫עכ"ד‪ .‬וכן כתב בתפארת ישראל )פרה פ"ח בועז אות ד'(‬ ‫ברכה זו 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬ולא אמרו שהרואה‬
‫מדנפשיה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה לי‪ ,‬דהכא ]‪-‬לענין הים הגדול‬ ‫את הימים מברך 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬אלא בימים‬
‫קא‬ ‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬

‫פוסקים שמחמת הספק לא יברך על שניהם אלא עושה מעשה בראשית יז‪] ,‬ויש שהכריעו‬
‫שיברך בלשון 'עושה מעשה בראשית שעשה את הים הגדול' יח[‪.‬‬
‫ט‪ .‬יש שכתבו‪ ,‬שאם רואה את מיצר גיברלטר‪] ,‬שהוא מקום החיבור בין הים התיכון ובין‬
‫האוקיינוס[‪ ,‬לכו"ע רשאי לברך 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬ועי' הערה יט‪.‬‬

‫בלשון 'חלה' או בלשון 'תרומה'‪ ,‬הרי שיש לברך 'על‬
‫הפרשת תרומה'‪ ,‬ומיד לאחמ"כ יוסיף ויאמר אף תיבת‬
‫'חלה'‪ ,‬ונמצא שאם עיקר הנוסח 'על הפרשת חלה'‪,‬‬
‫הרי שתיקן נוסח הברכה בתוך כדי דיבור‪.‬‬
‫אכן לענ"ד הדברים תמוהים‪ ,‬שהרי אם בירך‬
‫'עושה מעשה בראשית' על ראיית ים הגדול‪ ,‬שפיר‬
‫יצא ידי חובתו בדיעבד‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף‬
‫ז'‪ ,‬ושם הערה יב(‪ ,‬וא"כ מה יועיל לו שיוסיף לאחמ"כ‬
‫ויאמר 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬אחר שכבר יצא ידי‬
‫חובת הברכה בדיעבד‪ ,‬ואינו דומה לדברי מהרש"ל‬
‫הנ"ל גבי נוסח הברכה בהפרשת חלה‪ ,‬דאי נימא‬
‫שאינה נקראת 'תרומה' אלא 'חלה'‪ ,‬הרי שלא יצא‬
‫כלל ידי חובת הברכה כשאמר בתחילה 'תרומה'‪ ,‬שוב‬
‫מצאתי שכבר העיר בזה בס' בר אלמוגים )להגר"א‬
‫גנחובסקי‪ ,‬סימן קעט( לחלק בין ברכת הים הגדול לברכת‬
‫הפרשת חלה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .ËÈ‬הנה לעיל )פרק א' סעיף כג( נתבאר לדון‪ ,‬לענין‬
‫הרואה כמה דברים‪ ,‬ויודע שאחד מהם מחייב ברכה‬
‫בראייתו‪ ,‬אלא שאינו יודע מי מהם‪ ,‬האם רשאי לברך‬
‫כיון שבודאי רואה בראיה זו דבר המחייב ברכה‪ ,‬או‬
‫שמא אין לו לברך עד שיכיר וידע על איזה מהם מברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬וכגון הרואה כמה בני אדם‪ ,‬ויודע שאחד‬
‫מהם הוא חכם מופלג שיש לברך עליו ברכת 'שחלק‬
‫מחכמתו'‪ ,‬אלא שאינו יודע מי מהם הוא החכם‪ ,‬האם‬
‫יש לו לברך עליו או לא‪ ,‬יעו"ש בארוכה‪ .‬ובפשטות‬
‫היה נראה לומר‪ ,‬דה"ה נמי שיש לדון בזה באופן זה‬
‫כאשר רואה את מיצר גיברלטר‪ ,‬שהרי בודאי רואה‬
‫בראיה זו אף את הים שתקנו עליו חכמים ברכת‬
‫'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬אלא שאינו יודע על מי מהם‬
‫מברך ברכה זו‪ ,‬האם רשאי לברך ברכה זו‪ ,‬או שמא‬
‫צריך שידע בבירור על איזה מהם מברך הברכה‪.‬‬
‫אכן אפשר שיש לחלק ולומר‪ ,‬דשאני התם שיש לו‬
‫ספק במציאות‪ ,‬וכגון באופן הנ"ל שיש לו ספק מי‬
‫מהם הוא החכם‪ ,‬ובכהא"ג יש לומר שאין לו לברך‬
‫כמקוה[ והתם ]‪-‬לענין ברכת 'שעשה את הים הגדול'[‪,‬‬
‫לא אתא לאפוקי רק שאר ימים קטנים שאינם‬
‫מחוברים כלל לים אוקיינוס‪ ,‬כים כינרת וים המלח וים‬
‫הכספי וכדו'‪ ,‬אבל ים הגדול שבמערב ארץ ישראל‪,‬‬
‫וים פרס‪ ,‬וים המזרחי‪ ,‬וים הצפוני וכדו'‪ ,‬שכולם‬
‫מעורים לאוקיינוס‪ ,‬והם רק חלק ממנו‪ ,‬כולם דינם כים‬
‫אוקיינוס כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .ÊÈ‬כן כתב בערוך השולחן )רכח‪,‬ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולפ"ז‬
‫למעשה נראה לברך על כולם עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫אפילו על הים שאצל אר"י‪ ,‬וגם על האוקיינוס‪ ,‬מפני‬
‫שינוי הפירושים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הביא בס' ארחות רבינו‬
‫)ח"ג עמ' רכה( שכן הורה החזו"א‪ ,‬וכן הובא בשם‬
‫הגר"ח קניבסקי )שער העין פ"ח הערה יג(‪.‬‬
‫ועוד מצינו בחיי אדם )כלל סג ס"ג( ובקיצור שו"ע‬
‫)סימן ס' ס"ה( ובחסד לאלפים )סימן רכא‪-‬רל‪ ,‬אות כו(‬
‫שכתבו בסתמא‪ ,‬שעל ראיית הימים מברך עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬ולא הזכירו כלל די"ז שעל ראיית‬
‫הים הגדול יש לברך שעשה את הים הגדול‪ ,‬ונראה‬
‫דסבירא להו נמי‪ ,‬דכיון שנחלקו הדעות מהו 'הים‬
‫הגדול' שיש לברך עליו ברכה זו‪ ,‬לפיכך אין לברך על‬
‫שניהם כי אם ברכת עושה מעשה בראשית‪.‬‬
‫‪ .ÁÈ‬והיינו‪ ,‬שיברך בתחילה ברוך אתה ה' אלוקינו‬
‫מלך העולם עושה מעשה בראשית‪ ,‬ומיד לאחמ"כ‬
‫יוסיף ויאמר תיבות 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬וכמש"כ‬
‫המחבר )רט‪,‬ב( שאם טעה בברכתו ותיקן דבריו בתוך‬
‫כדי דיבור יצא‪ ,‬וא"כ אף בנידו"ד‪ ,‬אם האמת שיש‬
‫לברך על ראיית הים התיכון 'שעשה את הים הגדול'‪,‬‬
‫הרי שתיקן דיבורו בתוכ"ד ובירך הברכה הראויה לו;‬
‫וכן הורה הגרצ"פ פרנק )הר צבי פסקים והנהגות‪ ,‬או"ח עמ'‬
‫לח(‪ ,‬וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק )ח"א סו"ס קי(‪ ,‬וכן הובא‬
‫בס' הליכות שלמה )הל' תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג סכ"ט( בשם‬
‫הגרש"ז אוירבך‪ .‬וכבר מצינו כעי"ז בדברי הפרישה‬
‫)יו"ד שכח‪,‬ג( ועו"פ בשם מהרש"ל‪ ,‬לענין נוסח הברכה‬
‫על הפרשת חלה‪ ,‬דכיון שנחלקו הדעות האם יש לברך‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬ ‫קב‬

‫ברכת הנהרות‬
‫י‪ .‬על ראיית הנהרות‪ ,‬מברך עושה מעשה בראשית כ‪ .‬והיינו דווקא בנהרות גדולים כגון‬
‫חידקל ופרת וכיו"ב‪ ,‬אבל נהרות קטנים‪ ,‬אין לברך עליהם כא‪.‬‬

‫)פ"י מהל' ברכות‬ ‫]מעשה[ בראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם‬ ‫עד שיכיר וידע על מי מהם מברך הברכה‪ ,‬אבל‬
‫הט"ו( ובטוש"ע )רכח‪,‬א(‪.‬‬ ‫בנידו"ד שאין בזה אלא ספיקא דדינא‪ ,‬על איזה משני‬
‫ובביאור נוסח הברכה ועניינה‪ ,‬כתב האבודרהם‬ ‫ימים אלו יש לו לברך 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬יש‬
‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה מאי רוחות( בזה"ל‪ ,‬על‬ ‫לומר דשפיר יש לו לברך ממנ"פ‪ ,‬ואע"פ שאינו יודע‬
‫ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל‬ ‫בודאי מיהו המחייב; וכדמצינו בכמה מקומות בדברי‬
‫המדברות‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪,‬‬ ‫הפוסקים לענין ברכות המצוות‪ ,‬וכגון לענין תקיעת‬
‫כיון שיסדן מאז‪ ,‬ושבחו של מקום הוא‪ ,‬כשמכירים‬ ‫שופר‪ ,‬דאע"ג דמספקא לן מהי תרועה האמורה‬
‫היום דבר שאנו יודעים שהמקום בראו בששת ימי‬ ‫בתורה‪ ,‬ואפשר שבתקיעות תשר"ת שתוקע בתחילה‬
‫בראשית‪ ,‬ועדיין הוא קיים‪ ,‬קל וחומר לעושהו שהוא‬ ‫עדיין לא יצא ידי חובתו‪ ,‬מכ"מ שפיר יש לו לברך‬
‫קיים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז בפי' התפילות והברכות לר"י בר‬ ‫משום דממנ"פ יוצא ידי חובת המצוה ואינה ברכה‬
‫יקר )הוצאת מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נז(‪ .‬עוד מצינו ביאור‬ ‫לבטלה‪ ,‬וכן מבו' בשו"ע )לד‪,‬ב( לענין המניח תפילין‬
‫נוסף בזה בדברי רבינו בחיי )במדבר י‪,‬לה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומזה‬ ‫של רש"י ושל ר"ת‪ ,‬שיש לו לברך קודם הנחת‬
‫תקנו לנו ואמרו במשנה )ברכות נד‪ ,(.‬על ההרים ועל‬ ‫הראשון‪ ,‬ועולה לו ברכתו ממנ"פ‪ ,‬וכ"כ בדרכי תשובה‬
‫הגבעות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית‪,‬‬ ‫)יו"ד קכ‪,‬לו( לענין כלי שאינו טבול שנתערב בכלי‬
‫לבאר‪ ,‬כי אע"פ שנראה לבני אדם שהוייתם נצחית‬ ‫טבול‪ ,‬שיש לו לברך ולהטביל שניהם בזה אחר זה‪,‬‬
‫ואין בריאתם מחודשת‪ ,‬הכל נברא מבראשית יש מאין‪,‬‬ ‫ונמצא שבודאי לא היתה ברכתו לבטלה‪ ,‬ועוד כיוצא‬
‫והמברך כן הוא מעיד על חידוש העולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫באלו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ובטעם הדבר שאין מברכים ברכת 'שכחו וגבורתו‬ ‫וכן הורו כמה מגדולי ההוראה‪ ,‬שהעומר במיצר‬
‫מלא עולם' על ראיית הנהרות‪ ,‬פירש רש"י )ברכות נט‪.‬‬ ‫גיברלטר ורואה בראיה אחת את הים התיכון ואת‬
‫ד"ה על ההרים( בזה"ל‪ ,‬לא מצי לברוכי 'מלא עולם'‪,‬‬ ‫האוקיינוס‪ ,‬רשאי לברך ברכת 'שעשה את הים‬
‫שאינם במקום אחד‪ ,‬אלא כל אחד ואחד במקומו‪,‬‬ ‫הגדול'‪ ,‬לפי שממנ"פ רואה את הים שתקנו עליו‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז כתבו תלמידי רבינו יונה )ברכות מב‪ :‬מדפי‬ ‫חכמים ברכה זו‪ ,‬וכן הובא בס' שער העין )פ"ח הערה‬
‫הרי"ף‪ ,‬ד"ה על הזיקין( בזה"ל‪ ,‬אבל על ההרים ועל‬ ‫יז( בשם הגר"ח קניבסקי‪.‬‬
‫הגבעות ועל הימים והנהרות והמדברות‪ ,‬לפי שאינם‬ ‫וע"ע שו"ת בצל החכמה )ח"ב סימן יז( שכ'‪ ,‬שאף‬
‫משתנים ועומדים כך מבריאת עולם‪ ,‬אינו מברך אלא‬ ‫שמעיקה"ד יש לומר‪ ,‬שאם עומד במקום החיבור בין‬
‫עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הים התיכון והאוקיינוס‪ ,‬הרי שממנ"פ יש לו לברך‬
‫ברכת 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬מכ"מ‬
‫)הל' ברכות השבח‬ ‫‪ .‡Î‬א‪ .‬כן כתב האבודרהם‬
‫למעשה אף העומד במיצר גיברלטר אין לו לברך‬
‫וההודאה‪ ,‬ד"ה מאי רוחות(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכתב ה"ר שמשון‪,‬‬
‫ברכה זו‪ ,‬משום שאין יודעים בדיוק היכן מקום‬
‫דדווקא בהרים ובגבעות המשונים וניכרת גבורת‬
‫החיבור בין שני הימים‪ ,‬אך 'אם באמת אפשר יהיה‬
‫הבורא בהן‪ ,‬וכן נהרות המשונים כגון פרת וחידקל‪,‬‬
‫לברר את הגבול שבין ימים אלו‪ ,‬אז מי שרואה את‬
‫מברך ברכה זו‪ ,‬עכ"ל; וכן מבו' בס' תשבץ קטן )סימן‬
‫שניהם כאחד מזה ומזה לגבול‪ ,‬עליו לברך שתי‬
‫שכג( שכן נהג מהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כשראה ימים‬
‫הברכות'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫או נהרות או גבעות משונים בגובה ובעומק ורוחב‬
‫מששת ימי בראשית‪ ,‬היה מברך בא"י אמ"ה עושה‬ ‫‪ .Î‬מתני' )ברכות נד‪ ,(.‬על ההרים ועל הגבעות על‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בס' על הכל )סימן כ'(‬ ‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות‪ ,‬אומר ברוך עושה‬
‫קג‬
‫התוס'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אפשר‪ ,‬דאלו ארבע הנהרות נקראו‬
‫'מעשה בראשית'‪ ,‬כמפורש בעניינו )בראשית ב‪,‬י( ונהר‬
‫יוצא מעדן וגו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים‪,‬‬
‫אבל שאר נהרות אפשר שנשתנו ע"י אדם‪ ,‬כדאמרי'‬
‫לקמן )נט‪ (:‬נמי גבי חידקל ופרת גופיה‪ ,‬ולכך נקטו‬
‫התוס' בדבריהם אלו שנים אף שהם מאוחרים במקרא‪,‬‬
‫לפי שהיו מצויים בעינייהו‪ ,‬ונשתנו בקצת מקומות‬
‫כדאמרינן לקמן )שם(‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בס' בני ציון )רכח‪,‬ג( בביאור דברי התוס'‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ונראה לי שאין כוונתם מצד שהם גדולים‬
‫ומשונים‪ ,‬דא"כ היה להם לומר ג"כ על הרים וגבעות‬
‫כו'‪ ,‬אלא כוונתם מצד היותם במקום זה מששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬דבכל הנהרות יש ספק אם הם מששת ימי‬
‫בראשית או נתהוו אח"כ‪ ,‬ואף בנהרות קדומים שמא‬
‫נסתלף דרכם ונשתנה מהלכם ע"י בני אדם לחפור‬
‫תעלות ונהרות לצורך תשמישם כידוע‪ ,‬ומספק אין‬
‫לברך‪ ,‬ולכן כתבו דלא איירי אלא בארבע נהרות‬
‫דכתיבי בקרא‪ ,‬דארבע נהרות אלו ידוע שהם מששת‬
‫ימי בראשית באותם המקומות שהם נמצאים עתה‪,‬‬
‫אבל שאר כל הנהרות ואפילו נהרות גדולים בספיקא‬
‫קיימי אם הם מששת ימי בראשית ובמקום הזה‪ ,‬ואין‬
‫לברך עליהם‪ ,‬וזה לא שייך אלא בנהרות‪ ,‬ולא בהרים‬
‫וגבעות‪ ,‬כן נראה לי ביאור דבריהם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ולדבריהם הרי שאין להביא מקור מדברי התוס'‬
‫ושאר ראשונים הנ"ל‪ ,‬דסבירא להו נמי כדברי‬
‫האבודרהם‪ ,‬שאין לברך אלא על נהרות המשונים‬
‫בגודלם‪ ,‬אך עכ"פ אפשר דמודו שהדין דין אמת‪,‬‬
‫ואה"נ אף בנהר שנדע בודאי שהיה במקום זה מששת‬
‫ימי בראשית‪ ,‬אין לנו לברך עליו אא"כ הוא משונה‬
‫בגודלו כארבע נהרות אלו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ג‪ .‬וכ"ה להדי' בשו"ע )רכח‪,‬ב(‪ ,‬ש'לא על כל הנהרות‬
‫מברך‪ ,‬אלא על ארבע נהרות דכתיבי בקרא‪ ,‬כמו‬
‫חידקל ופרת'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"פ דברי המג"א הנ"ל‪ ,‬הרי‬
‫ש'חידקל ופרת' לאו דווקא‪ ,‬אלא ה"ה שיש לברך על‬
‫שאר נהרות גדולים דומי' דחידקל ופרת‪ ,‬ואין כוונת‬
‫המחבר אלא לאפוקי שאר נהרות קטנים שאין לברך‬
‫עליהם ברכה זו; וכן הסכמת האחרונים כדברי‬
‫המג"א‪ ,‬דלאו דווקא 'חידקל ופרת'‪ ,‬אלא ה"ה נמי‬
‫שיש לברך על שאר נהרות הגדולים‪ ,‬וכן כתבו בביאור‬
‫הגר"א )רכח‪,‬ד(‪ ,‬אליה רבה )רכח‪,‬ו(‪ ,‬משנה ברורה‬
‫)רכח‪,‬ד(‪ ,‬ערוך השולחן )רכח‪,‬ב(‪] ,‬ש'בודאי על הנהרות‬
‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכן על ימים ונהרות יברך עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬כגון נהר פרת וחידקל 'ודכוותיהו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי התוס' )ברכות נד‪ .‬ד"ה על הנהרות(‬
‫שכתבו בזה"ל‪ ,‬לאו על כל נהרות איירי‪ ,‬אלא ארבע‬
‫נהרות דכתיבי בקרא )בראשית ב‪,‬י‪-‬יד(‪ ,‬כמו חידקל ופרת‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז כתבו המרדכי )ברכות סימן רי( ורבינו פרץ‬
‫)תוס' ר"פ ברכות נד‪ .‬ד"ה על הנהרות‪ ,‬ובהגהותיו לסמ"ק סימן קנא‬
‫הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה על הנהרות(‬ ‫אות לב( ובספר‬
‫ועו"ר‪ ,‬והמגן אברהם )רכח‪,‬ג( כתב לפרש דברי המרדכי‬
‫]והתוס' וסייעתם[ כדברי האבודרהם הנ"ל‪ ,‬שאין‬
‫לברך ברכה זו אלא על נהרות גדולים כגון חידקל‬
‫ופרת‪ ,‬אבל על נהרות שאינם גדולים כ"כ אין לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬וז"ל המג"א‪ ,‬לכן נראה לי פשוט שכוונתו‬
‫כו'‪ ,‬דדווקא נהרות המשונות כגון פרת וחידקל מברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬כלומר‪ ,‬על כל נהרות שהן גדולות כאלו‬
‫מברך‪ ,‬עכ"ל; ועי' מחצית השקל )על מג"א שם( שהוסיף‬
‫עוד בזה‪ ,‬דאף שבדברי התוס' והמרדכי ושאר‬
‫ראשונים הנ"ל מבו' שאין לברך 'אלא' על ארבע‬
‫נהרות אלו‪ ,‬צ"ל דלאו דווקא הוא‪ ,‬וכוונתם אף לשאר‬
‫נהרות הדומים בגודלם ובעומקם לארבע נהרות אלו‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה ראשונים‪ ,‬שכתבו ש'על‬
‫הנהרות הגדולים' מברך עושה מעשה בראשית‪ ,‬וכ"ה‬
‫בסמ"ק )סימן קנא(‪ ,‬ובארחות חיים )הל' ברכות אות נו(‪,‬‬
‫ובס' מצוות זמניות )הל' ברכות שער ט'(‪ ,‬ועו"ר‪ ,‬ואפשר‬
‫שיש לפרש דבריהם ג"כ כדברי הראשונים הנ"ל‪,‬‬
‫שאין לברך אלא על נהרות המשונים בגודלם כגון‬
‫חידקל ופרת וכיו"ב; ועוד יש שהביאו די"ז בסתמא‪,‬‬
‫ש'על הנהרות' מברך עושה מעשה בראשית‪ ,‬וכן כתבו‬
‫הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הט"ו(‪ ,‬ובספר הרוקח )סימן‬
‫שמג(‪ ,‬ועו"ר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬מש"כ המג"א לבאר כן בדברי הראשונים‬
‫הנ"ל‪ ,‬יש מן האחרונים שכתבו לפרש דבריהם‬
‫באופ"א‪ ,‬דכוונתם שאין לברך אלא על ארבע נהרות‬
‫אלו משום דכתיבי בקרא שנבראו בששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬ומשו"ה עכ"פ כשרואה מקום מוצאם‪ ,‬שפיר‬
‫יש לו לברך עליהם‪ ,‬ובודאי היו במקום זה בששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬וה"ה נמי בנהרות אחרים אם נדע בודאי‬
‫שהיו באותו המקום מששת ימי בראשית‪ ,‬אבל‬
‫בסתמא אין לברך על ראיית שאר נהרות‪ ,‬וכדברי‬
‫הפוסקים דלקמן בסמוך )סעיף יב‪ ,‬ושם הערה כד(‪ .‬וכן‬
‫כתב מהרש"א )ברכות נד‪ .‬בתוד"ה על הנהרות( בביאור דברי‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬
‫לארץ ישראל‪] ,‬ובשיטה אחרת לאב"ע הלשון 'קרוב‬
‫לירושלים'[‪ ,‬כי כתיב )מלכים א' א‪,‬לג( והורדתם אותו אל‬
‫גיחון‪ ,‬והוא בא מפאת מזרחית דרומית כו'‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ובפירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם )בראשית ב‪,‬יג(‬
‫פירש‪ ,‬שהוא בארץ פרס‪] ,‬ונהר גיחון המוזכר בספר‬
‫מלכים )שם(‪ ,‬אינו אלא נחל קטן שנקרא 'גיחון' על שם‬
‫דמיון כל שהוא שהיה בינו לבין נהר גיחון הגדול‪,‬‬
‫יעו"ש[‪.‬‬
‫אכן באמת יש לעיין טובא בזה‪ ,‬דהא קרא כתיב‬
‫להדי' )בראשית ב‪,‬י(‪ ,‬ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן‬
‫ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים‪ ,‬והרי שארבע‬
‫נהרות אלו יוצאים מאותו המקור‪ ,‬והרי לפי כל‬
‫פירושי הראשונים הנ"ל אין ארבע הנהרות מתחברים‬
‫יחד במקום כל שהוא; וכבר העיר בזה בפי' רבינו‬
‫אברהם בן הרמב"ם )בראשית ב‪,‬יד(‪ ,‬וכתב בזה"ל‪ ,‬שהרי‬
‫נהרות אלו נראים ונודעים בישוב‪ ,‬אמנם חיבור‬
‫תחילתם לראש אחד אשר ממנו נפרדים הם‪ ,‬נסתר‬
‫מאתנו בלי ספק‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולפ"ז צ"ב היאך כתבו‬
‫הראשונים והאחרונים הנ"ל‪ ,‬שבראיית אחד מארבע‬
‫נהרות הללו‪ ,‬ועכ"פ בראיית מקום מוצאם‪ ,‬שפיר יש‬
‫לברך 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬והלא בודאי נשתנה‬
‫מקום מוצאם מששת ימי בראשית‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫וצריך לומר שפירשו הכתוב הנ"ל ש'היה לארבעה‬
‫ראשים' כמו שפירשו כמה אחרונים‪ ,‬שאותו מקור‬
‫אשר ממנו יוצאים ארבע נהרות אלו‪ ,‬מתחת לארץ‬
‫הוא‪] ,‬וכ"כ בס' העמק דבר להנצי"ב )בראשית ב‪,‬י(‪ ,‬וז"ל‬
‫בתוך דבריו‪ ,‬שבאמת אין ניכר לאנשים היושבים על‬
‫הנהרות הללו שיוצאים המה מעדן‪ ,‬כידוע לחוקרי‬
‫הארץ‪ ,‬וע"כ הינם יוצאים מתחת לארץ מעדן עד‬
‫המקום שמשם נובעים ויוצאים החוץ‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז‬
‫פירש הרש"ר הירש )בראשית ב‪,‬י‪-‬יד( בזה"ל‪ ,‬כי 'ראשים'‬
‫אינם זרועות‪ ,‬אלא התחלות חלוקות מעיקרן‪ ,‬מתחילה‬
‫הרי זה נהר אחד‪ ,‬אך מחוץ לגן עדן‪ ,‬אחרי שהשקה‬
‫את הגן‪ ,‬הוא שב אל חיק האדמה‪ ,‬והוא חוזר ובוקע‬
‫בארבעה מקומות‪ ,‬כארבעה נהרות חלוקים‪ .‬בתוך גן‬
‫עדן הרי הוא מעיין אחד‪ ,‬ואילו מחוץ לגן עדן הרי‬
‫הוא מפכה כארבעה מעיינות כו'‪ ,‬עכ"ל[; אלא שלפי‬
‫זה עדיין יש לעיין‪ ,‬דכיון שאין אנו רואים מקום מוצא‬
‫הנהרות‪ ,‬מהיכן יש לנו לידע בודאי שלא נשתנה‬
‫הילוך נהרות אלו מששת ימי בראשית‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬
‫קד‬
‫הגדולים‪ ,‬כמו נהר וואלג"א דונא"י ריינו"ס וכיוצא‬
‫בהם‪ ,‬צריך לברך'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬שו"ת עמודי אש )אייזנשטיין‪,‬‬
‫סימן ב' אות טו(‪ ,‬כף החיים )רכח‪,‬ח(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫ג‪ .‬ובביאור דברי הפוסקים הנ"ל שאין לברך אלא‬
‫על נהרות 'גדולים'‪ ,‬נראה שאין כוונתם לנהרות‬
‫ארוכים‪ ,‬שהרי לעיני הרואה אף נהר קצר יראה ארוך‪,‬‬
‫אלא 'גדולים' היינו נהרות הרחבים מאד וזורמים בהם‬
‫מים רבים בבת אחת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ד‪ .‬ומענין לענין באותו הענין‪ ,‬הנה בדברי‬
‫הראשונים והאחרונים הנ"ל מבואר להדי'‪ ,‬דעכ"פ על‬
‫ארבע נהרות אלו דכתיבי בקרא‪ ,‬שפיר יש לברך‬
‫'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬ועכ"פ בראיית מקום מוצאם‬
‫שבודאי לא נשתנה מששת ימי בראשית; אכן באמת‬
‫נחלקו הראשונים מה הם אותם נהרות‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫דהנה לענין נהר פישון‪ ,‬רוב רבותינו הראשונים‬
‫פירשו שהוא הנילוס שבארץ מצרים‪] ,‬רש"י )בראשית‬
‫ב‪,‬יא(‪ ,‬רמב"ן )בראשית ג‪,‬כב(‪ ,‬רבינו אברהם בן הרמב"ם‬
‫)בראשית ב‪,‬יא(‪ ,‬ועו"ר‪ ,‬וע"ע שו"ת רבי עקיבה יוסף‬
‫)או"ח ח"ב סימן קפז( שכתב בפשיטות לנידו"ד‪ ,‬דשפיר‬
‫יש לברך 'עושה מעשה בראשית' בראיית הנילוס‪ ,‬לפי‬
‫שהוא 'פישון' שהזכירו הכתוב[‪ ,‬אלא שביארו שני‬
‫דרכים בטעם הדבר שנקרא כן‪ ,‬יש שפירשו משום‬
‫שהוא פושה ומתרבה‪ ,‬ומימיו עולים אילך ואילך‬
‫ומשקים את ארץ מצרים‪] ,‬רש"י )שם‪ ,‬בפירוש הא'(‪ ,‬רבינו‬
‫אברהם בן הרמב"ם )שם([‪ ,‬ויש שפירשו משום שהוא‬
‫מגדל פשתן‪] ,‬רש"י )שם‪ ,‬בפירוש הב'([; אכן‪ ,‬עי' אבן‬
‫עזרא )בראשית ב‪,‬יא( שכתב לדחות דרך זו‪ ,‬וכתב ש'אין‬
‫ראיה על פישון שהוא היאור'‪] ,‬ועי' שו"ת הרדב"ז‬
‫)ח"ח מכתב יד‪ ,‬סימן קמ ד"ה עוד אעידה( שהאריך להסכים‬
‫לדברי האבן עזרא[‪ ,‬והאברבנאל )בראשית ב‪,‬יא( כתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכתב רש"י שהוא נילוס‪ ,‬וחכמי האומות אמרו‬
‫שאינו כן‪ ,‬וקוראים לפישון 'גאנקי'‪ ,‬וש'גאנקי' סובב‬
‫את כל ארץ הודו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫ולענין נהר גיחון‪ ,‬הנה בפסוקים הנ"ל )שם פסוק יג(‬
‫מבואר להדי'‪ ,‬ש'הוא הסובב את כל ארץ כוש'‪,‬‬
‫והרד"ק )בראשית שם( כתב לפרש בזה"ל‪ ,‬וזה הנהר‬
‫נמשך לצד דרום וסובב כל ארץ כוש שהיא דרומית‪,‬‬
‫ומשם נכנס לים סרנדיב שהוא הים הגדול הדרומי‪,‬‬
‫כמו שכתבו חכמי המחקר כו'‪ ,‬עכ"ל; אכן‪ ,‬עי' אבן‬
‫עזרא )בראשית ב‪,‬יא( שכתב בזה"ל‪ ,‬וידוע כי גיחון קרוב‬
‫קה‬ ‫‪ /‬פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות‬ ‫מים רבים‬

‫יא‪ .‬נהרות שנשתנה הילוכם מששת ימי בראשית‪ ,‬אין לברך עליהם ברכה זו כב; ומדברי‬
‫הפוסקים נראה‪ ,‬שאין חילוק בזה בין נשתנו בידי אדם או בידי שמים‪ ,‬וכל שנשתנה‬
‫הילוכו לאחר ימי בראשית אפילו בידי שמים‪ ,‬אין לברך עליו ברכה זו כג‪.‬‬

‫בראשית ועדיין הוא קיים‪ ,‬וק"ו לעושהו שהוא קיים'‪,‬‬ ‫‪ .·Î‬מתני' ברכות )נד‪ ,(.‬על ההרים ועל הגבעות על‬
‫]וראה לעיל )הערה א' אות א'( לשונות הראשונים בזה[‪,‬‬ ‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות‪ ,‬אומר ברוך עושה‬
‫וזה אינו שייך אלא בימים ונהרות שלא נשתנו כלל‬ ‫]מעשה[ בראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ובגמ' )נט‪ (:‬איתא‪ ,‬אמר רמי‬
‫מששת ימי בראשית‪ ,‬ואף לא בידי שמים‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫בר אבא א"ר יצחק‪ ,‬הרואה פרת אגישרא דבבל אומר‬
‫וכן נראה מדברי הפמ"ג )סי' רכח אשל אברהם סק"ג(‬ ‫ברוך עושה מעשה בראשית‪ ,‬והאידנא דשניוה פרסאי‪,‬‬
‫שכ'‪ ,‬שאין לברך על הנהרות אלא אם 'ידוע שהם‬ ‫מבי שבור ולעיל‪ ,‬רב יוסף אמר מאיהי דקירא ולעיל‪,‬‬
‫מימי בראשית‪ ,‬אבל נהרות שנתהוו אח"כ אין מברך'‪,‬‬ ‫ע"כ‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬אגישרא דבבל כו'‪ ,‬קים להו שלא‬
‫עכ"ל‪ ,‬ומשמע שאף נהרות ש'נתהוו' לאחמ"כ‪ ,‬והיינו‬ ‫נשתנה פרת מהילוכו ע"י אדם משם ולמעלה‪ ,‬אבל‬
‫בידי שמים‪ ,‬אין לברך עליהם ברכה זו‪ .‬וכן מבו'‬ ‫משם ולמטה הסיבוהו בנ"א דרך אחרת‪ ,‬עכ"ל; והרי‬
‫באשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬סימן רכח( שכתב בזה"ל‪ ,‬הגם‬ ‫שאין מברכים ברכת עושה מעשה בראשית‪ ,‬אלא על‬
‫שכתב המגן אברהם )רכח‪,‬ג( לברך על כל נהרות שאינם‬ ‫נהרות שנבראו בששת ימי בראשית ולא נשתנה‬
‫קטנים מהקטן שבד' נהרות‪ ,‬מכ"מ כיון דצריך להיות‬ ‫הילוכם לאחמ"כ‪ ,‬אבל נהרות שנשתנה הילוכם‬
‫שהיו מימי בראשית‪ ,‬נראה שאי אפשר לנו לברך על‬ ‫לאחמ"כ‪ ,‬או שנתהוו לאחר ששת ימי בראשית‪ ,‬אין‬
‫שום נהר במדינות אלו‪ ,‬שאולי נתהוו בזמן המבול‬ ‫לברך עליהם ברכה זו; וכ"ה להדי' בשו"ע )רכח‪,‬ב(‪,‬‬
‫שנפתחו מעיינות‪ ,‬ויש שנשארו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שאע"פ‬ ‫שאין לברך על הנהרות אלא היכא ש'ראה אותם‬
‫שנתהוו בזמן המבול בידי שמים‪ ,‬מכ"מ אין לברך‬ ‫במקום שלא נשתנה מהלכם על ידי אדם'‪.‬‬
‫עליהם ברכת 'עושה מעשה בראשית'‪.‬‬ ‫אך עכ"פ נראה‪] ,‬וכן משמע מלשון המחבר הנ"ל[‪,‬‬
‫וכן מבו' ממש"כ במשך חכמה )דברים לד‪,‬ב( בביאור‬ ‫דהיינו דווקא היכא שרואה הנהר במקום השינוי‪ ,‬אבל‬
‫דעת רבי יהודה שעל הים הגדול מברך 'שעשה את‬ ‫אם רואה חלקו של הנהר במקום שהיה שם מששת‬
‫הים הגדול'‪ ,‬דהיי"ט לפי שאינו יכול לברך עליו‬ ‫ימי בראשית‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‪ ,‬אע"פ שנמשך‬
‫'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬שהרי אינו ממעשה בראשית‪,‬‬ ‫הנהר למקומות נוספים אף לאחמ"כ‪.‬‬
‫אלא לאחמ"כ נשפכו המים למקום זה‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬ ‫והנה מלשון רש"י והמחבר נראה בפשטות‪ ,‬דהיינו‬
‫)הערה ב' אות ב'( מדברי הירושלמי )שקלים פ"ו ה"ב(‪,‬‬ ‫דווקא לענין נהרות שנשתנו בידי אדם‪ ,‬אבל נהרות‬
‫יעו"ש‪ ,‬והרי דס"ל שאף אם נשתנה בידי שמים לאחר‬ ‫שנשתנה הילוכם בידי שמים אפילו לאחר ששת ימי‬
‫ימי בראשית‪ ,‬שוב אין לברך עליו ברכת 'עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬שפיר יש לברך עליהם ברכה זו‪ ,‬אכן ראה‬
‫בראשית'‪ .‬וכן מבו' ממש"כ בשו"ת מהרש"ם )ח"ז‬
‫לקמן בסמוך )הערה כג(‪ ,‬שמדברי הרבה פוסקים נראה‬
‫סימן קז(‪ ,‬יעו"ש שהביא מש"כ מהר"צ חיות )נדה כג‪,(.‬‬
‫דסבירא להו בפשטות‪ ,‬שאין חילוק בזה בין נשתנו‬
‫ש'בתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי‪ ,‬ולא‬
‫בידי אדם ובין נשתנו בידי שמים‪ ,‬ולעולם אין לברך‬
‫היה לה לא הר ולא בקעה כו'‪ ,‬ואולם ברבות הימים‬
‫ברכת 'עושה מעשה בראשית' על הנהרות‪ ,‬אא"כ לא‬
‫ע"י הרוחות המסתערות בלי הפסק‪ ,‬וע"י המבול מים‬
‫נשתנו כלל מששת ימי בראשית‪ ,‬ולשון רש"י והמחבר‬
‫אשר נתהווה בארץ‪ ,‬נסתבבו מזה הרים וגבעות‪ ,‬כאשר‬
‫הנ"ל לאו דווקא הוא‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫אנו רואים היום בתחתית הארץ אילנות ועצמות חיות‬
‫שונות'‪ ,‬עכ"ל מהר"צ חיות‪ ,‬וכתב מהרש"ם לדחות‬ ‫‪ .‚Î‬כן נראה בפשטות ע"פ מה שכתבו הראשונים‬
‫דברי מהר"צ חיות‪ ,‬דהא קיי"ל שעל ראיית ההרים‬ ‫בביאור ענין ברכת 'עושה מעשה בראשית' על הימים‬
‫והגבעות מברך עושה מעשה בראשית‪' ,‬ומוכח‬ ‫והנהרות‪ ,‬שכך הוא שבחו של מקום‪' ,‬שאנו מכירים‬
‫דההרים הם מעשה בראשית ולא מדור המבול'‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫היום דבר שאנו יודעים שהמקום בראו מששת ימי‬
‫פרק ב' ‪ -‬ברכת הימים והנהרות ‪ /‬מים רבים‬ ‫קו‬

‫יב‪ .‬הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאף במקום ספק יש לחוש שמא נשתנה הנהר מששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬ואין לברך ברכה זו על ראיית נהר‪ ,‬עד שידע בודאי שלא נשתנה הילוך נהר‬
‫זה מששת ימי בראשית כד; ועפ"ז כתבו כמה פוסקים‪ ,‬שבזמנינו אין לברך על הנהרות כלל‪,‬‬
‫ועי' הערה כה‪.‬‬

‫שנשתנה הילוכו מששת ימי בראשית‪ ,‬אין לו לברך‬ ‫והרי לן אף מדברי מהרש"ם‪ ,‬דאע"פ שנשתנה דב"ז‬
‫עליו 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬וכ"כ מדנפשי' בהגהות‬ ‫בידי שמים‪ ,‬מכ"מ כיון שנעשה לאחר ימי בראשית‪,‬‬
‫נזירות שמשון )רכח‪,‬ב(‪ ,‬ד'בסתמא לא חיישינן שנשתנו‬ ‫שוב אין לברך עליו ברכת 'עושה מעשה בראשית'‪.‬‬
‫אלא אם כן יודע בודאי'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד לקמן‬ ‫ואף ריהטת לשון כמה פוסקים‪] ,‬מגן אברהם‬
‫בסמוך )הערה כה( מדברי הערוה"ש בזה[; וע"ע משנה‬ ‫)רכח‪,‬ג(‪ ,‬אליה רבה )רכח‪,‬ו(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬שאין לברך אלא על‬
‫ברורה )רכח‪,‬ה( שהביא דברי האליה רבה הנ"ל‪ ,‬שאף‬ ‫נהרות 'שנבראו מששת ימי בראשית'‪ ,‬ומשמע שכל‬
‫במקום ספק אין לברך עד שידע בודאי שלא נשתנה‬ ‫שנשתנו לאחמ"כ אין לברך עליהם 'עושה מעשה‬
‫הנהר מששת ימי בראשית‪] ,‬וכן משמע ממש"כ‬ ‫בראשית'‪ ,‬ואפילו אם נשתנו או נתהוו בידי שמים‪,‬‬
‫המשנ"ב לקמן בסמוך )סק"ו(‪ ,‬ד'בימים מן הסתם אין‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫אנו צריכים לחוש לזה'‪ ,‬ונראה כוונתו ששונה דין ימים‬ ‫וראה עוד בס' בר אלמוגים )להגר"א גנחובסקי‪ ,‬ריש‬
‫מדין נהרות לענין זה‪ ,‬ואף שבנהרות יש לחוש בסתמא‬ ‫סימן קפ( שכתב להסתפק בזה‪ ,‬לענין נהר שנשתנה‬
‫שמא נשתנה מששת ימי בראשית‪ ,‬מכ"מ בימים אין‬ ‫הילוכו ]בידי שמים או בידי אדם[‪ ,‬ולאחמ"כ חזר‬
‫צריך לחוש לכך בסתמא[‪ ,‬אך בשער הציון )סק"ח(‬ ‫להילוכו הראשון‪ ,‬האם יש לברך עליו לפי שכך היה‬
‫הביא דברי הפמ"ג‪ ,‬וסיים ד'צריך עיון למעשה'‪.‬‬ ‫הילוכו מששת ימי בראשית‪ ,‬או שמא כיון שנשתנה‬
‫והנה לכאו' היה מקום לומר‪ ,‬שיש לנו להעמיד‬ ‫הילוכו‪ ,‬לא מהני מה שהחזירוהו להיות כפי שהיה‬
‫הנהר על חזקתו‪ ,‬שלא נשתנה כלל מששת ימי‬ ‫בתחילה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫בראשית‪ ,‬וכדברי הפמ"ג וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שכל שאין‬
‫‪ .„Î‬כן כתבו כמה אחרונים בביאור דברי התוס'‬
‫אנו יודעים בודאי שנשתנה הילוך נהר זה מששת ימי‬
‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה על הנהרות( ועו"ר‪ ,‬וראה דבריהם לעיל‬
‫בראשית‪ ,‬שפיר יש לנו לברך עליו; והרבה יש להאריך‬
‫בסמוך )הערה כא אות ב'(‪] ,‬ואף האחרונים דלעיל בסמוך‬
‫בזה בדיני ברכה על סמך חזקה‪ ,‬ובס' בר אלמוגים‬
‫)שם אות א'( שכתבו לבאר דברי התוס' וסייעתם‬
‫)להגר"א גנחובסקי‪ ,‬ריש סימן קפ( האריך בזה כדרכו‬
‫באופ"א‪ ,‬יש לומר דמודו לעיקר די"ז‪ ,‬שאין לברך על‬
‫בפלפולי דאורייתא‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫הנהרות אא"כ ידוע בודאי שלא נשתנו מששת ימי‬
‫‪ .‰Î‬כן כתב בס' ביאור מרדכי‬
‫)למהר"ם בנעט‪ ,‬על‬ ‫בראשית‪ ,‬אלא שמדברי התוס' וסייעתם אין להביא‬
‫המרדכי ברכות פ"ט אות ג'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה דמכ"מ אי אפשר‬ ‫מקור לדי"ז[; וכן כתב בעולת תמיד )רכח‪,‬ב(‪' ,‬דבעינן‬
‫לברך על שאר הנהרות‪ ,‬דאי אפשר לנו לדעת אם‬ ‫שיודעים בודאי שלא נשתנה מהלכם‪ ,‬ומחמת ספק אין‬
‫נשתנו או לא‪ ,‬משא"כ בחידקל ופרת מבואר מקומן‬ ‫לברך'‪ ,‬וכן כתבו באליה רבה )רכח‪,‬ו(‪ ,‬ביאור מרדכי‬
‫בגמ' )ברכות נט‪ ,(:‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב באשל אברהם‬ ‫)למהר"ם בנעט‪ ,‬על המרדכי ברכות פ"ט אות ג'(‪ ,‬מגן גבורים‬
‫)בוטשאטש‪ ,‬סימן רכח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הגם שכתב המגן אברהם‬ ‫)סי' רכח אלף המגן סק"ד(‪ ,‬מחצית השקל )סימן רכח‪ ,‬על מג"א‬
‫ז"ל )רכח‪,‬ג( לברך על כל נהרות שאינם קטנים מהקטן‬ ‫סק"ד(‪ ,‬אשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬סימן רכח(‪ ,‬כף החיים‬
‫שבארבע נהרות‪ ,‬מכ"מ כיון דצריך להיות שהיו מימי‬ ‫)רכח‪,‬ט(‪ ,‬בני ציון )רכח‪,‬ג(‪] ,‬וראה לשונו לעיל בסמוך‬
‫בראשית‪ ,‬נראה שאי אפשר לנו לברך על שום נהר‬ ‫)הערה כא אות ב'([‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫במדינות אלו‪ ,‬שאולי נתהוו בזמן המבול שנפתחו‬ ‫אכן‪ ,‬עי' פרי מגדים )סי' רכח אשל אברהם סק"ד( שכתב‬
‫מעיינות ויש שנשארו‪ ,‬גם צריך ידיעה בגודל ארבע‬ ‫לצדד לאידך גיסא‪ ,‬דבסתמא יש לומר שלא נשתנה‬
‫נהרות‪ ,‬ואי"ז ידוע כ"כ במדינות אלו הרחוקות‪,‬‬ ‫הנהר מששת ימי בראשית‪ ,‬ורק היכא שיודע בודאי‬
‫קז‬ ‫‪ /‬פרק ג' ‪ -‬ברכת ההרים והגבעות‬
‫פרק ג' ‪ -‬ברכת ההרים והגבעות‬
‫א‪ .‬על ההרים ועל הגבעות‪ ,‬מברך עושה מעשה בראשית א‪] ,‬ועי' הערה ב[‪.‬‬
‫כיון שיסדן מאז‪ ,‬ושבחו של מקום הוא‪ ,‬כשמכירים‬
‫היום דבר שאנו יודעים שהמקום בראו בששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬ועדיין הוא קיים‪ ,‬קל וחומר לעושהו שהוא‬
‫קיים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז בפי' התפילות והברכות לר"י בר‬
‫יקר )הוצאת מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נז(‪ .‬עוד מצינו ביאור‬
‫נוסף בזה בדברי רבינו בחיי )במדבר י‪,‬לה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומזה‬
‫תקנו לנו ואמרו במשנה )ברכות נד‪ ,(.‬על ההרים ועל‬
‫הגבעות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית‪,‬‬
‫לבאר‪ ,‬כי אע"פ שנראה לבני אדם שהוייתם נצחית‬
‫ואין בריאתם מחודשת‪ ,‬הכל נברא מבראשית יש מאין‪,‬‬
‫והמברך כן הוא מעיד על חידוש העולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע‬
‫ארחות חיים )הל' ברכות אות נו( וחי' הרשב"ץ )ברכות נט‪.‬‬
‫ד"ה על ההרים( מה שכתבו בזה‪.‬‬
‫ומה שתקנו נוסח ברכה זו בלשון הווה‪] ,‬ואין‬
‫מברכים 'שעשה מעשה בראשית' בלשון עבר[‪ ,‬כתב‬
‫הצל"ח )ברכות נד‪ .‬ד"ה ברוך עושה(‪ ,‬וז"ל‪' ,‬עושה' לשון‬
‫הווה הוא‪ ,‬ושייך ]בין[ על שעבר ו]בין[ על של הבא‪,‬‬
‫ובחרו בלשון זה ]בברכת 'עושה מעשה בראשית'[‪,‬‬
‫ולא תקנו שיאמר 'שעשה' מעשה בראשית שהוא ודאי‬
‫לשון עבר הוא‪ ,‬היינו משום שגם על הברקים ועל‬
‫הרעמים ג"כ תקנו ברכה זו‪ ,‬ושם שייך לשון הווה‬
‫שהם מתהווים תמיד באויר‪ ,‬ואנו מברכים להקב"ה‬
‫שנתן כח בהטבע לעשות הכח הזה‪ ,‬ולכן תקנו ברכה‬
‫זו גם על ההרים ונהרות וכיוצא בלשון הווה‪ ,‬שלא‬
‫לחלק בין הפרקים‪ ,‬אבל בים הגדול שקבע לו רבי‬
‫יהודה ברכה בפני עצמה‪ ,‬והים הרי הוא כמו שנברא‬
‫בששת ימי בראשית‪ ,‬ולכן הברכה לשון עבר 'שעשה‬
‫את הים הגדול'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובטעם הדבר שאין מברכים ברכת 'שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם' על הרים וגבעות‪] ,‬וראה עוד מש"כ‬
‫הרד"ק על הפסוק )תהלים סה‪,‬ז( 'מכין הרים בכחו'‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬זכר הרים‪ ,‬כי ההרים הגבוהים מנפלאות הא‪-‬ל‬
‫יתברך כו' שבהם ניכר כוחו‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬פירש רש"י‬
‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה על ההרים( בזה"ל‪ ,‬לא מצי לברוכי 'מלא‬
‫עולם'‪ ,‬שאינם במקום אחד‪ ,‬אלא כל אחד ואחד‬
‫במקומו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז כתבו תלמידי רבינו יונה )ברכות‬
‫מים רבים‬
‫ומכ"מ על נהר גדול‪ ,‬טוב להרהר עכ"פ הברכה אם‬
‫אינו רואהו רק לאחר שלושים יום‪ ,‬וכגון נהר נסטר‪,‬‬
‫משא"כ הקטנים ממנו נראה שאין בהם ספק‪ ,‬וקטנים‬
‫הם גבי ארבע נהרות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בס' בני ציון‬
‫)רכח‪,‬ג(‪ ,‬וראה לשונו לעיל בסמוך )הערה כא אות ב'(‪ ,‬ושם‬
‫בסוף דבריו סיים בזה"ל‪ ,‬וכן נראה לי עיקר לדינא‪,‬‬
‫שלא לברך רק על ארבע נהרות אלו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬לדברי הפמ"ג וסייעתו דלעיל בסמוך )הערה‬
‫כד(‪ ,‬נראה דשפיר יש לברך ברכה זו אף בזמנינו על‬
‫נהרות המשונים בגודלם‪ ,‬שהרי אין ידוע לנו בודאי‬
‫שנשתנה הילוכם מששת ימי בראשית‪ ,‬וע"ע ערוך‬
‫השולחן )רכח‪,‬ב( שכ' נמי‪ ,‬שבודאי יש לברך ברכה זו‬
‫אף בזמנינו על הנהרות הגדולים‪ ,‬כגון נהר הוואלג"א‪,‬‬
‫]נהר הזורם במרכזו ברוסיה‪ ,‬והוא הנהר הגדול ביותר‬
‫באירופה‪ ,‬ואורכו כ‪ 3,700-‬ק"מ‪ ,‬ואף רוחבו גדול‬
‫במיוחד[‪ ,‬ונהר הדונאי"י‪ ,‬ונהר ריינו"ס‪ ,‬וכיוצא בהם‪.‬‬
‫‡‪ .‬מתני' )ברכות נד‪ ,(.‬על ההרים ועל הגבעות על‬
‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות‪ ,‬אומר ברוך עושה‬
‫]מעשה[ בראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות‬
‫הט"ו( ובטוש"ע )רכח‪,‬א(‪.‬‬
‫לענין נוסח ברכה זו‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל )פרק ב'‬
‫הערה א' אות ב'( בארוכה‪ ,‬ותמצית הדברים‪ ,‬דאף‬
‫שבמשנה שלפנינו )ברכות נד‪ (.‬נוסח הברכה 'עושה‬
‫בראשית'‪ ,‬וכ"ה הנוסח בדברי הרי"ף )ברכות מב‪ :‬מדפי‬
‫הרי"ף( והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח( ורוב רבותינו‬
‫הראשונים‪ ,‬אך המנהג כדברי התוס' )ברכות נט‪ .‬ד"ה רבא‬
‫אמר( והרא"ש )ברכות פ"ט סימן יד( שכתבו נוסח הברכה‬
‫'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬וכ"ה נוסח הברכה בשו"ע‬
‫)רכז‪,‬א‪ ,‬רכח‪,‬א(‪] ,‬ואף שלענין ברכת החמה כתב המחבר‬
‫)רכט‪,‬ב( נוסח הברכה 'עושה בראשית'‪ ,‬כבר כתב‬
‫במחזיק ברכה )רכט‪,‬יב( שטעות סופר הוא‪ ,‬וצריך לומר‬
‫'עושה מעשה בראשית'[‪.‬‬
‫ובביאור נוסח הברכה ועניינה‪ ,‬כתב האבודרהם‬
‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה מאי רוחות( בזה"ל‪ ,‬על‬
‫ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל‬
‫המדברות‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫פרק ג' ‪ -‬ברכת ההרים והגבעות ‪ /‬מים רבים‬
‫עליהם שלשה גזירות כנגד הכעס שהכעיסו‪ ,‬אחת‬
‫שנקרע אוקיינוס והציף שליש היבשה‪ ,‬ואחת שהיה‬
‫כל העולם כולו מישור וערבה‪ ,‬ונעשה הרים וטרשים‬
‫וגימיות‪ ,‬ועתיד לעתיד לבוא לחזור למישור‪ ,‬שנאמר‬
‫)זכריה יד‪,‬י( יסוב כל הארץ כערבה כו'‪ ,‬ע"כ; ועוד‬
‫·‪ .‬א‪ .‬הנה לעיל )פרק ב'‪ ,‬סעיף ב' וסעיף יא( נתבאר‬
‫מצינו במדרש 'ויושע' )נדפס באוצר מדרשים אייזנשטיין‪ ,‬עמ'‬
‫בארוכה לענין ברכת 'עושה מעשה בראשית' על‬
‫‪ ,155‬על הפסוק 'נטית ימינך'(‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬והארץ היתה‬
‫מתייראה כמו"כ שלא יקללנה הקב"ה כשם שקיללה‬
‫כשברא עולמו‪ ,‬שבשעה שברא את עולמו היתה רחבה‬
‫ושווה בכל מקום‪ ,‬וכשעמד קין והרג את הבל אחיו‪,‬‬
‫היה תוסס דמו בארץ‪ ,‬וקיללה הקב"ה‪ ,‬מיד נעשו‬
‫ההרים והגבעות כו'‪ ,‬ע"כ; והרי שמדרשים חלוקים‬
‫הם אימתי נעשתה הארץ הרים וגבעות‪ ,‬האם בימי‬
‫אנוש או בימי קין והבל‪ ,‬אך עכ"פ הרי שלא נעשו‬
‫ההרים והגבעות בששת ימי בראשית אלא לאחמ"כ‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עוד מצינו בפרקי דרבי אליעזר )פרק ה'(‬
‫בזה"ל‪ ,‬בשלישי‪ ,‬היתה הארץ מישור כבקעה‪ ,‬והיו‬
‫המים מכסים על פני כל הארץ‪ ,‬וכשיצא הדיבור מפי‬
‫הגבורה 'יקוו המים' )בראשית א‪,‬ט(‪ ,‬עלו מקצות הארץ‬
‫ההרים והגבעות‪ ,‬ונתפזרו על פני כל הארץ‪ ,‬ונעשים‬
‫עמקים על תוכה של ארץ‪ ,‬ונתגלגלו המים ונקוו‬
‫לעמקים‪ ,‬שנאמר )שם פסוק י'( ולמקוה המים קרא ימים‬
‫כו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והרי שההרים והגבעות נבראו בששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד יש להביא מש"כ בס' העמק דבר להנצי"ב‬
‫)בראשית ז‪,‬יט(‪ ,‬שיש מן ההרים שלא נוצרו אלא בזמן‬
‫המבול‪ ,‬אך יש מן ההרים שכבר נבראו קודם לכן‪,‬‬
‫וז"ל‪' ,‬והמים גברו מאד מאד על הארץ' )בראשית שם(‪,‬‬
‫הוסיפו לעקור ארץ רבה‪ ,‬ונעשה עי"ז הרים וגבעות‬
‫מה שלא היה לפני המבול‪ ,‬תדע‪ ,‬שהרי לפי הנראה‬
‫מפרשה זו היו הרי אררט גבוהים מכל הרים שבעולם‪,‬‬
‫ובאמת אינו כן‪ ,‬אלא אותם ההרים ]‪-‬המצויים בזמנינו‬
‫וגבוהים יותר מהרי אררט[ נעשו בימי המבול‪ ,‬וגם‬
‫שינו בעולם במעיינות‪ ,‬וכדאיתא )סנהדרין קח‪ ,(.‬דאע"ג‬
‫שנסכרו אח"כ כל מעיינות‪ ,‬מכ"מ נשתיירו כמה‬
‫מעיינות ששוטפים עד היום; 'על ההרים הגבוהים'‪,‬‬
‫אם נפרש ההרים הגבוהים ביותר כהיום‪ ,‬קשה‪ ,‬שא"כ‬
‫לא נתפרש גובה המים כלל‪ ,‬כיון שלא נתפרש גובה‬
‫ההרים‪ ,‬אלא מיירי בהרי אררט‪ ,‬שמדבר באותה‬
‫פרשה‪ ,‬והמה היו אז הגבוהים שבעולם‪ ,‬וכמו‬
‫שכתבתי‪ ,‬כי ההרים הגבוהים עתה בארץ מהרי אררט‪,‬‬
‫קח‬
‫מב‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה על הזיקין( בזה"ל‪ ,‬אבל על ההרים‬
‫ועל הגבעות ועל הימים והנהרות והמדברות‪ ,‬לפי‬
‫שאינם משתנים ועומדים כך מבריאת עולם‪ ,‬אינו‬
‫מברך אלא עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הימים והנהרות‪ ,‬שאין מברכים ברכה זו אלא על ימים‬
‫ונהרות שלא נשתנו מששת ימי בראשית‪ ,‬ומשום‬
‫שעיקר השבח שאנו נותנים בברכה זו‪ ,‬היינו 'שאנו‬
‫מכירים היום דבר שאנו יודעים שהמקום בראו מששת‬
‫ימי בראשית ועדיין הוא קיים‪ ,‬וק"ו לעושהו שהוא‬
‫קיים'‪] ,‬וראה לעיל בסמוך )הערה א'( לשונות הראשונים‬
‫בזה[‪ ,‬ולפיכך אין לברך ברכה זו אלא על דבר שעומד‬
‫מששת ימי בראשית כמות שהוא בלא שינוי; ועוד‬
‫נתבאר שם )סעיף יא‪ ,‬ושם הערה כג(‪ ,‬שאין חילוק בזה בין‬
‫שינוי שנעשה בידי אדם ובין שינוי שנעשה בידי‬
‫שמים‪ ,‬ואף אם נשתנו בידי שמים לאחר ששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬אין לברך עליהם ברכה זו; ]אך עוד נתבאר‬
‫חילוק בזה בין ימים ונהרות‪ ,‬באופן שאינו ידוע האם‬
‫נשתנה הילוכו מששת ימי בראשית‪ ,‬אשר בימים אין‬
‫לחוש בסתמא שמא נשתנה‪ ,‬וכל שאינו יודע בודאי‬
‫שנשתנה מכפי שהיה בששת ימי בראשית‪ ,‬שפיר יש‬
‫לו לברך עליו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק ב' הערה ב' אות א'(‪,‬‬
‫אבל בנהרות יש לחוש טפי שמא נשתנה‪ ,‬וכל שאינו‬
‫יודע בודאי שלא נשתנה מכפי שהיה בששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬אין לו לברך עליו ברכה זו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫)פרק ב' סעיף יב([‪.‬‬
‫ועפ"ז נראה בפשטות‪ ,‬דה"נ אין לברך על הרים‬
‫וגבעות אלא באופן שלא נשתנו מששת ימי בראשית‪,‬‬
‫אבל אם נשתנו מששת ימי בראשית‪ ,‬בין בידי אדם‬
‫ובין בידי שמים‪ ,‬הרי שאין לברך עליהם ברכת 'עושה‬
‫מעשה בראשית'‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן לפ"ז יש לעיין טובא‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק‬
‫ב' הערה ב'( שיש להקשות כעי"ז אף בברכת 'עושה‬
‫מעשה בראשית' על הימים‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪ ,‬היאך אנו‬
‫מברכים על ההרים והגבעות ברכת 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬והלא בדברי חז"ל מבואר להדי' שאינם‬
‫עומדים וקיימים מששת ימי בראשית‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫דהנה בילקוט שמעוני )בראשית רמז מז( איתא הכי‪,‬‬
‫אנוש בן שת‪ ,‬בימיו התחילו הבריות להכעיס ליוצרם‬
‫בעבודה זרה‪ ,‬והוא היה הדור השלישי כו'‪ ,‬ונגזר‬
‫קט‬
‫ב‪ .‬אין מברכים אלא על הרים וגבעות הגבוהים במיוחד ג‪] ,‬וראה בהערה ד כמה דרכים‬
‫בביאור החילוק בין הר לגבעה[‪.‬‬
‫מכירים היו דבר שאנו יודעים שהמקום בראו מששת‬
‫ימי בראשית ועדיין הוא קיים‪ ,‬וק"ו לעושהו שהוא‬
‫קיים'‪] ,‬וראה לעיל בסמוך )הערה א'( לשונות הראשונים‬
‫בזה[‪ ,‬ועיקר שבח זה אינו אלא בימים ונהרות ובהרים‬
‫וגבעות שלא נשתנו כלל מששת ימי בראשית‪ ,‬ואף לא‬
‫בידי שמים ובדרך נס‪ ,‬והדק"ל‪ .‬וצע"ג‪.‬‬
‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה‬‫‚‪ .‬כן כתב האבודרהם‬
‫מאי רוחות(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכתב ה"ר שמשון‪ ,‬דדווקא בהרים‬
‫ובגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהן כו'‪,‬‬
‫מברך ברכה זו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב בתשב"ץ קטן )סימן‬
‫אשר לנגד עינינו נבראו משעת הבריאה‪ ,‬או אם‬
‫שכג( בזה"ל‪ ,‬כשראה ]‪-‬מהר"ם מרוטנבורג[ ימים או‬
‫נהרות או גבעות משונים בגובה ובעומק ורוחב‬
‫מששת ימי בראשית‪ ,‬היה מברך בא"י אמ"ה עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬עכ"ל; וכ"ה להדי' בשו"ע )רכח‪,‬ג(‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולא על כל הרים וגבעות מברך‪ ,‬אלא דווקא‬
‫על הרים וגבעות המשונים וניכרת גבורת הבורא בהם‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ועדיין צ"ב מהו בכלל 'הרים וגבעות המשונים'‪,‬‬
‫שיש לברך עליהם עושה מעשה בראשית; ועי' חיי‬
‫אדם )כלל סג ס"ג( וקיצור שו"ע )סימן ס' ס"ה( שכתבו‬
‫די"ז בזה"ל‪ ,‬על ההרים הגבוהים 'המפורסמים בעולם‬
‫מחמת גובהם'‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬עכ"ל; אכן‪ ,‬עי' קצות השולחן )סימן סו סעיף‬
‫יד( שהעתיק לשון המחבר‪ ,‬דשפיר יש לברך על הרים‬
‫וגבעות המשונים שניכרת גבורת הבורא בהם‪ ,‬וב'בדי‬
‫השולחן' )שם אות כד( הביא דברי החיי"א‪ ,‬שאין לברך‬
‫אלא על הרים וגבעות המפורסמים בעולם מחמת‬
‫גובהם‪ ,‬וכתב שמפשטות דברי המחבר נראה שאין אנו‬
‫צריכים לכך‪ ,‬ואף בלא זה שפיר יש לברך עליהם‪.‬‬
‫ובערוך השולחן )רכח‪,‬א( כתב‪ ,‬ש'הדבר פשוט דבעינן‬
‫הרים וגבעות משונים בגובהם'‪] ,‬יעו"ש שהביא כמה‬
‫דוגמאות בזה‪ ,‬שיש לברך על הרי האלפים‪ ,‬ועל הרי‬
‫פריאנ"א‪ ,‬ועל הר קאזבע"ק‪ ,‬וכיוצא באלו[‪ .‬וראה עוד‬
‫בס' ארחות רבינו )ח"א עמ' צד(‪ ,‬ששמע מהקה"י בשם‬
‫החזון איש‪ ,‬שיש לברך על ראיית הרים שמתפעל‬
‫מגובהם‪ ,‬וכעי"ז שמעתי מדודי הג"ר אהרן גולדברג‬
‫שליט"א‪ ,‬בשם ]מוח"ז[ הגרש"ז אוירבך‪ ,‬שכל‬
‫‪ /‬פרק ג' ‪ -‬ברכת ההרים והגבעות‬ ‫מים רבים‬
‫נעשו בימי המבול‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועוד שנה דבריו בקצרה‬
‫במקו"א )בראשית ח‪,‬ג(‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫וראה עוד בס' מעשה טוביה )חלק 'יסודי עולם' פרק ד'‬
‫אות סו(‪] ,‬ספר זה נכתב ע"י רבי טוביה הכהן‪ ,‬ונדפס‬
‫לראשונה בשנת תפ"א‪ ,‬ובמהדו' שנת תרס"ח נדפסה‬
‫הסכמת בעל 'שדי חמד'‪ ,‬בו נכתב על ספר זה‪ ,‬ש'כל‬
‫מקום שנתנו חכמים עיניהם בו עונים אחריו מקודש'‪,‬‬
‫ועוד שם ש'כל דבריו דברי קבלה ונדרשים כמין‬
‫חומר'[‪ ,‬שכתב ג"כ בזה"ל‪ ,‬שאלה‪ ,‬אם כל ההרים‬
‫נתגדלו אח"כ‪ ,‬תשובה‪ ,‬לא נעלם מעיני המעיין‪ ,‬כי‬
‫הקב"ה ברא הרים ויצר רוח משעת הבריאה‪ ,‬עם כל‬
‫זה כדברי רושמי הארץ‪ ,‬נתווספו כמה הרים על זמן‬
‫המבול‪ ,‬ויש מהם שנעשו ע"י הרשעים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬ואין לדחות בכל זה ולומר ד'אין למדין מן‬
‫האגדות'‪ ,‬שהרי במקום שאין דברי האגדה סותרים‬
‫לדברי הש"ס‪ ,‬הסכמת רוב הפוסקים דשפיר נקטינן‬
‫הלכתא כדברי האגדה‪ ,‬ולא אמרו ש'אין למדין מן‬
‫האגדות' אלא במקום שהדברים סותרים לדברי‬
‫הש"ס‪ ,‬וכמו שהבאנו לעיל )פרק ב' הערה ב' אות ג'( דברי‬
‫הראשונים בזה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ובס' שער העין )עיונים סימן כב( כתב לחדש בזה‪,‬‬
‫דאף לדברי הפוסקים דלעיל )פרק ב' סעיף יא‪ ,‬ושם הערה‬
‫כג( שאף אם נשתנה בידי שמים אין לברך עליו‪ ,‬מכ"מ‬
‫היינו דווקא אם נשתנה מחמת טבע המקום וכיו"ב‪,‬‬
‫אבל אם נשתנה בידי שמים בדרך נס‪ ,‬שפיר יש לברך‬
‫עליו אע"פ שנברא או נשתנה לאחר ימי בראשית‪,‬‬
‫]והוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף שאומרים בנוסח הברכה‬
‫'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬מכ"מ לאו דווקא 'מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬שהרי אין סברא לומר שיש לברך על דברים‬
‫שנבראו במעשה בראשית יותר מדברים שנבראו‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬אלא כיון שרוב הבריאה נבראה בששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬משו"ה תקנו כן חכמים בנוסח הברכה‪ ,‬אבל‬
‫לעולם אף אם נברא לאחמ"כ‪ ,‬שפיר שייך לברך עליו‬
‫ברכה זו[‪ ,‬עכ"ד‪ .‬אכן עדיין יל"ע ממה שכתבו‬
‫הראשונים בביאור ענין ברכת 'עושה מעשה בראשית'‬
‫על דברים אלו‪ ,‬שכך הוא שבחו של מקום‪' ,‬שאנו‬
‫פרק ג' ‪ -‬ברכת ההרים והגבעות ‪ /‬מים רבים‬
‫)ישעיהו‬ ‫כ"כ כמו ההר‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בביאור הגר"א‬
‫ב‪,‬ב( בזה"ל‪' ,‬הר' הוא משופע וחד‪ ,‬אבל 'גבעה' הוא‬
‫רחב ומישור‪ ,‬וזה שדרשו )ראש השנה יא‪] (.‬את הפסוק‬
‫)שיר השירים ב‪,‬ח( מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות[‪,‬‬
‫'הרים' אלו אבות‪ ,‬ו'גבעות' אלו אמהות כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫יעו"ש המשך דבריו בזה; ועוד מצינו כן בס' אמרי‬
‫נועם להגר"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה על ההרים(‪] ,‬אלא שהזכיר‬
‫אף החילוק הא' הנ"ל‪ ,‬ש'הר' גבוה יותר מ'גבעה'[‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬על 'ההרים'‪ ,‬היינו הר גבוה ביותר וחד‪ ,‬ו'גבעות'‬
‫הוא נמוך קצת ורחב‪ ,‬וכמו שאמרו )ראש השנה שם(‪,‬‬
‫'מדלג על ההרים' בזכות אבות‪' ,‬מקפץ על הגבעות'‬
‫בזכות אמהות‪ ,‬כי ההפרש שבין הרים לגבעות‪ ,‬הוא‬
‫דוגמת ההפרש שבין זכר לנקבה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬היפך הביאור הנ"ל‪' ,‬הר' ראשו שטוח‪ ,‬ו'גבעה'‬
‫ראשו מחודד‪ .‬כן כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ‬
‫)סימן רכח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬צ"ע היכי דמי 'גבעה' לברך עליה‪,‬‬
‫ונראה לי‪ ,‬דההפרש בין 'הר' ל'גבעה' אינו בגודל‬
‫וגובה בלבד‪ ,‬אלא 'גבעה' הוא תל עשוי בידי שמים‬
‫זקוף מאד ותלול‪ ,‬אפילו אינו רחב כלל‪ ,‬רק מחודד‬
‫התבנית כעמוד‪ ,‬לא כן סתם 'הר'‪ ,‬עם כל גובהו אינו‬
‫מחודד בראשו‪ ,‬ורבים מההרים מלאים בני אדם‬
‫מיושבים בערים וכפרים‪ ,‬גם ארצות שלמות עליהם‬
‫נמצאים כו'‪ ,‬וכן מזה נקראת 'מגבעת' כובע כהנים‬
‫הדיוטים‪ ,‬שהיא בתמונה מחודדת עמודית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫הובא בשם הגרי"ז מבריסק‪] ,‬בס' חידושי הגרי"ז‬
‫החדשים )סימן עו(‪ ,‬ובהגש"פ 'מבית לוי' )קובץ הוספות‪,‬‬
‫עמ' קמט(‪ ,‬ועוד[‪ ,‬והוסיף הגרי"ז לבאר עפ"ז את הפסוק‬
‫)שיר השירים ב‪,‬ח( מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות‪,‬‬
‫וז"ל )מבית לוי שם(‪ ,‬ההבדל בין 'הר' ל'גבעה' הוא‪,‬‬
‫ש'הר' שיפועו מתחיל בהדרגה‪ ,‬עולה מעלה מעלה‬
‫ומתגבר והולך מן המישור באלכסון להיות הר‪ ,‬ואילו‬
‫'גבעה' היא תלולה אע"פ שאין גבוהה ביותר‪ ,‬ולכן‬
‫ב'הר' שייך הלשון 'דילוג'‪ ,‬שאע"פ שהוא גבוה יותר‬
‫מהגבעה‪ ,‬שיפועו גורם ששייך לעלות עליו בהדרגה‪,‬‬
‫וזהו 'דילוג'‪ ,‬משא"כ גבעה המתנשאת בבת אחת‪,‬‬
‫בלא קפיצה‪ ,‬קשה לעלות ולירד ממנה כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫יעו"ש מה שהוסיף לבאר עוד עפ"ז‪] .‬וראה עוד‬
‫בפירושי סידור התפילה להרוקח )מהדו' הרשלר‪ ,‬ח"ב עמ'‬
‫תרי(‪ ,‬על הפסוק )תהלים קיד‪,‬ד( 'ההרים רקדו כאילים‬
‫גבעות כבני צאן'‪ ,‬ש'גבעות' הם 'תלוליות וגבשושיות‬
‫הרמים'‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫קי‬
‫שמתפעל מראיית אותו ההר‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‬
‫עושה מעשה בראשית‪.‬‬
‫ולפי הנ"ל נראה שאין לברך ברכה זו על הר‬
‫החרמון‪ ,‬שהרי אינו 'משונה בגובהו' כ"כ‪ ,‬ו'אינו‬
‫מפורסם בעולם מחמת גובהו'‪ ,‬אך בשו"ת אור לציון‬
‫)ח"ב פרק מו אות סב( כתב‪ ,‬דשפיר יש לברך אף בראיית‬
‫הר החרמון‪] ,‬וכתב שבארץ ישראל אין לברך על שום‬
‫הר מלבד הר החרמון[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫והנה בביאור הכתוב )תהלים פט‪,‬יג( 'תבור וחרמון‬
‫בשמך ירננו'‪ ,‬כתב הרד"ק בזה"ל‪ ,‬וזכר תבור וחרמון‪,‬‬
‫כי הם הרים גדולים וההרים מן הברואים הנוראים‬
‫אשר בארץ‪ ,‬כמו שאמר בירמיה )מו‪,‬יח( כי כתבור‬
‫בהרים‪ ,‬כלומר שהוא נודע בהרים לאורכו ולגובהו‪,‬‬
‫וכן חרמון הוא שניר הר גבוה מאד עד שימצא בו שלג‬
‫אפילו בימות החמה‪ ,‬ואמר במשך 'ירננו' כאילו הם‬
‫מספרים ומרננים כו'‪ ,‬והרואה אותם נותן שבח‬
‫והודאה לא‪-‬ל היוצר אותם‪ ,‬עכ"ל; ומדבריו נראה‬
‫שיש לברך ולשבח להקב"ה אף בראיית הר תבור והר‬
‫חרמון‪ ,‬ואע"פ שאינם הרים גבוהים במיוחד‪] ,‬ובפרט‬
‫הר תבור שבודאי אינו 'משונה בגובהו' כלל‪ ,‬וגובהו‬
‫אינו אלא כ‪ 588-‬מטר מעל פני הים‪ ,‬ואף בארץ‬
‫ישראל ישנם הרים רבים הגבוהים ממנו[‪ ,‬אכן אפשר‬
‫שאין כוונת הרד"ק שיש לברך עליהם ברכת עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬אלא שעכ"פ יש ליתן שבח להקב"ה‬
‫אף בראיית הר תבור והר חרמון‪ ,‬ואע"פ שאינם‬
‫'משונים בגובהם' כ"כ‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫„‪ .‬א‪' .‬הר' גבוה יותר מ'גבעה'‪ .‬כן כתב הרד"ק‬
‫)תהלים קיד‪,‬ד( ובס' אמרי נועם להגר"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה על‬
‫ההרים(‪] ,‬אלא ששניהם הזכירו חילוק נוסף בזה‪ ,‬ש'הר'‬
‫ראשו מחודד‪ ,‬ו'גבעה' ראשו שטוח‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בהמשה"ד )אות ב'([‪ ,‬וכ"כ במצודת דוד )תהלים קמח‪,‬ט(‬
‫ש'הגבעות הם ההרים הנמוכים'‪ ,‬וכ"כ בס' יאיר אור‬
‫להמלבי"ם )אות ה'‪ ,‬דף כה ע"ב מדפי הספר(‪ ,‬וז"ל‪' ,‬הרים'‬
‫הם ההרים הגדולים‪ ,‬ו'גבעות' הם הרים קטנים אשר‬
‫סביבותיהם‪ ,‬וברוב יבואו בסמיכות זה לזה‪ ,‬כאילו‬
‫הגבעות הן בנות ההרים ותולדותיהם כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪' .‬הר' ראשו מחודד‪ ,‬ו'גבעה' ראשו שטוח‪ .‬כן‬
‫כתב הרד"ק )תהלים קיד‪,‬ד(‪] ,‬אלא שהזכיר אף החילוק‬
‫הא' הנ"ל‪ ,‬ש'הר' גבוה יותר מ'גבעה'[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ההרים‬
‫רקדו כו'‪ ,‬וכן הגבעות הסמוכות לו‪ ,‬ו'גבעה' כמו 'הר'‪,‬‬
‫אלא שאינה גבוהה כמו ההר‪ ,‬ואינה מחודדת בראשה‬
‫קיא‬ ‫‪ /‬פרק ג' ‪ -‬ברכת ההרים והגבעות‬ ‫מים רבים‬

‫ג‪ .‬יש לדון‪ ,‬באופן שטס במטוס וכיו"ב ורואה את ההרים מתחתיו‪ ,‬האם יש לו‬
‫לברך עליהם ה‪.‬‬

‫ושמעתי אומרים‪ ,‬שכל מקום גבוה שיהיה בתוכו מיני‬
‫אבנים או מיני מתכות כמו שלועזים מינייר"א‪ ,‬הוא‬
‫הנקרא 'הר'‪ ,‬על שם הריון שבתוכו כאשה הרה‪,‬‬
‫והשאר נקרא גבעה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ו‪ .‬עוד מצאתי בסידור חסידי אשכנז )עמוד ס'‪,‬‬
‫בהערה(‪ ,‬שהביאו מגליון כת"י לאחד מרבותינו‬
‫הראשונים בזה"ל‪' ,‬ההרים וכל גבעות' )תהלים קמח‪,‬ט(‪,‬‬
‫מה בין הר לגבעה‪ ,‬אלא ההרים אלו טעונות פירות‪,‬‬
‫וגבעות אותן שאין טעונים פירות‪ ,‬והפסוק מוכיח 'עץ‬
‫פרי וכל ארזים'‪ ,‬דומיא דהרים וגבעות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שרה שמה‪ ,‬ולא אמר 'והיה שמה שרה'‪ ,‬פירש הרי"ע‬
‫‪ .‰‬שהרי בראיה זו אין גובה ההר ניכר כ"כ; ובס'‬
‫בני ראם )להגר"א גנחובסקי‪ ,‬סימן צט אות ג'( כתב בזה‬
‫בזה"ל‪ ,‬יש לעיין‪ ,‬במי שנוסע באוירון ורואה הרים‬
‫הגבוהים‪ ,‬אם מברך עליהם עושה מעשה בראשית כו'‪,‬‬
‫דאף דאה"נ מלמעלה נראים כקטנים‪ ,‬אבל כיון‬
‫דהעצים שלידם נראים קטנים טפי חזינן גודלם‪ ,‬ואף‬
‫בלא זה אפשר כיון דיודע שהם גדולים‪ ,‬ורואה את‬
‫אותם ההרים הגבוהים‪ ,‬אולי מברך‪ ,‬וכן היה נראה‬
‫טפי‪ ,‬עכ"ל; וע"ע שו"ת בצל החכמה )ח"ב סימן טז(‬
‫שכתב בפשיטות‪ ,‬שאף הטס במטוס ורואה את ההרים‬
‫ממרחק רב‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליהם‪ ,‬אך יעו"ש‬
‫שהאריך לדון בזה מטעם שאינו רואה את ההרים אלא‬
‫ממרחק רב‪ ,‬ולזה האריך לבאר בתשובתו‪ ,‬שאף ראיה‬
‫מרחוק דינה כראיה גמורה לענין ברכות הראיה‬
‫ולשאר דיני התורה‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' סעיף יז‪ ,‬ושם‬
‫הערה מ'(‪ ,‬אכן באמת עדיין יש לדון בזה כנ"ל‪ ,‬האם‬
‫יש לברך על ההרים הגבוהים אף באופן שאינו מבחין‬
‫בגובהם הרב‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ד‪' .‬הר' נעשה בידי שמים בששת ימי בראשית‪,‬‬
‫ו'גבעה' נעשתה בידי אדם‪ .‬כן כתב בביאור הגר"א‬
‫)נחום א‪,‬ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ההבדל שבין 'הרים' ל'גבעות' הוא‪,‬‬
‫ש'הרים' המה רמים מששת ימי בראשית‪ ,‬וה'גבעות'‬
‫המה עשויים ונישאות בידי אדם‪ ,‬לכן אמר )נחום שם(‬
‫'על ההרים הרמים והגבעות הנישאות'; וכן דרשות‬
‫חז"ל )ראש השנה שם(‪' ,‬מדלג על ההרים' בזכות אבות‪,‬‬
‫'מקפץ על הגבעות' בזכות אמהות‪ ,‬הוא מפני‬
‫שבאברהם אמר )בראשית יז‪,‬ה( לא יקרא וגו' והיה שמך‬
‫אברהם‪ ,‬ובשרה נאמר )בראשית יז‪,‬טו( לא תקרא וגו' כי‬
‫ז"ל‪ ,‬כי בהקרא שמו 'אברהם' אב לכל העולם )ברכות‬
‫יג‪ ,(.‬נעשה היא מעצמה בשבילו וגדולתו שרה לכל‬
‫העולם‪ ,‬כי היא עולה עמו‪ ,‬לכן אמר 'כי שרה שמה'‪,‬‬
‫מיום שקראתיך אברהם‪ ,‬לכן דרשו ה'הרים' שהם‬
‫רמים מעצמם על האבות‪ ,‬ו'גבעות' שהם נישאות‬
‫מאחרים על אמהות‪ ,‬שנתנשאו מהאבות; וזה אמרו‬
‫)נחום שם( 'הרים' ]שהם[ מששת ימי בראשית‪ ,‬גדולות‬
‫ובצורות בשמים‪' ,‬רעשו' מן סופה וסערה‪ ,‬ו'הגבעות'‬
‫הם קטנות נעשים בידי אדם‪ ,‬והם 'התמוגגו' )נחום שם(‬
‫ונשפכו על פני הארץ‪ ,‬בעבור קלותם וכבדות הסערה‬
‫והסופה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן לביאור זה יש לעיין‪ ,‬היאך תקנו חכמים לברך‬
‫ברכת 'עושה מעשה בראשית' על הגבעות‪ ,‬והלא‬
‫הגבעות אינן מ'מעשה בראשית'‪] ,‬וראה לעיל בסמוך‬
‫)הערה ב'( משנ"ת עוד בזה[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ה‪ .‬ובפירושי רבינו אליהו מלונדרי"ש )ברכות פ"ט‬
‫מ"ב( כתב בזה בזה"ל‪ ,‬על ההרים ועל הגבעות‪' ,‬גבעה'‬
‫לשון הר‪ ,‬כדכתיב )ישעיהו ל‪,‬כה( כל גבעה נישאה‪,‬‬
‫פרק ד' ‪ -‬ברכת המדברות ‪ /‬מים רבים‬ ‫קיב‬

‫פרק ד' ‪ -‬ברכת המדברות‬

‫א‪ .‬הרואה מדבר‪ ,‬מברך עושה מעשה בראשית א‪.‬‬
‫ב‪ .‬בדברי הפוסקים לא נתבאר גדר ברור‪ ,‬מהו בכלל 'מדבר' שתקנו חכמים לברך עליו‪,‬‬
‫ועי' הערה ב‪.‬‬

‫ומה שתקנו נוסח ברכה זו בלשון הווה‪] ,‬ואין‬ ‫‡‪ .‬מתני' )ברכות נד‪ ,(.‬על ההרים ועל הגבעות על‬
‫מברכים 'שעשה מעשה בראשית' בלשון עבר[‪ ,‬כתב‬ ‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות‪ ,‬אומר ברוך עושה‬
‫הצל"ח )ברכות נד‪ .‬ד"ה ברוך עושה(‪ ,‬וז"ל‪' ,‬עושה' לשון‬ ‫]מעשה[ בראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות‬
‫הווה הוא‪ ,‬ושייך ]בין[ על שעבר ו]בין[ על של הבא‪,‬‬ ‫הט"ו( ובטוש"ע )רכח‪,‬א(‪.‬‬
‫ובחרו בלשון זה ]בברכת 'עושה מעשה בראשית'[‪,‬‬ ‫ולענין נוסח ברכה זו‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל )פרק ב'‬
‫ולא תקנו שיאמר 'שעשה' מעשה בראשית שהוא ודאי‬ ‫הערה א' אות ב'( בארוכה‪ ,‬ותמצית הדברים‪ ,‬דאף‬
‫לשון עבר הוא‪ ,‬היינו משום שגם על הברקים ועל‬ ‫שבמשנה שלפנינו )ברכות נד‪ (.‬נוסח הברכה 'עושה‬
‫הרעמים ג"כ תקנו ברכה זו‪ ,‬ושם שייך לשון הווה‬ ‫בראשית'‪ ,‬וכ"ה הנוסח בדברי הרי"ף )ברכות מב‪ :‬מדפי‬
‫שהם מתהווים תמיד באויר‪ ,‬ואנו מברכים להקב"ה‬ ‫הרי"ף( והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח( ורוב רבותינו‬
‫שנתן כח בהטבע לעשות הכח הזה‪ ,‬ולכן תקנו ברכה‬ ‫הראשונים‪ ,‬אך המנהג כדברי התוס' )ברכות נט‪ .‬ד"ה רבא‬
‫זו גם על ההרים ונהרות וכיוצא בלשון הווה‪ ,‬שלא‬ ‫אמר( והרא"ש )ברכות פ"ט סימן יד( שכתבו נוסח הברכה‬
‫לחלק בין הפרקים‪ ,‬אבל בים הגדול שקבע לו רבי‬ ‫'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬וכ"ה נוסח הברכה בשו"ע‬
‫יהודה ברכה בפני עצמה‪ ,‬והים הרי הוא כמו שנברא‬ ‫)רכז‪,‬א‪ ,‬רכח‪,‬א(‪] ,‬ואף שלענין ברכת החמה כתב המחבר‬
‫בששת ימי בראשית‪ ,‬ולכן הברכה לשון עבר 'שעשה‬ ‫)רכט‪,‬ב( נוסח הברכה 'עושה בראשית'‪ ,‬כבר כתב‬
‫את הים הגדול'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫במחזיק ברכה )רכט‪,‬יב( שטעות סופר הוא‪ ,‬וצריך לומר‬
‫ובטעם הדבר שאין מברכים ברכת 'שכחו וגבורתו‬ ‫'עושה מעשה בראשית'[‪.‬‬
‫מלא עולם' על ראיית המדברות‪ ,‬פירש רש"י )ברכות נט‪.‬‬ ‫ובביאור נוסח הברכה ועניינה‪ ,‬כתב האבודרהם‬
‫ד"ה על ההרים( בזה"ל‪ ,‬לא מצי לברוכי 'מלא עולם'‪,‬‬ ‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה מאי רוחות( בזה"ל‪ ,‬על‬
‫שאינם במקום אחד‪ ,‬אלא כל אחד ואחד במקומו‪,‬‬ ‫ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז כתבו תלמידי רבינו יונה )ברכות מב‪ :‬מדפי‬ ‫המדברות‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫הרי"ף‪ ,‬ד"ה על הזיקין( בזה"ל‪ ,‬אבל על ההרים ועל‬ ‫כיון שיסדן מאז‪ ,‬ושבחו של מקום הוא‪ ,‬כשמכירים‬
‫הגבעות ועל הימים והנהרות והמדברות‪ ,‬לפי שאינם‬ ‫היום דבר שאנו יודעים שהמקום בראו בששת ימי‬
‫משתנים ועומדים כך מבריאת עולם‪ ,‬אינו מברך אלא‬ ‫בראשית‪ ,‬ועדיין הוא קיים‪ ,‬קל וחומר לעושהו שהוא‬
‫עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קיים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז בפי' התפילות והברכות לר"י בר‬
‫יקר )הוצאת מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נז(‪ .‬עוד מצינו ביאור‬
‫·‪ .‬הנה יש לדון‪ ,‬האם יש שיעור לגודל ה'מדבר'‬ ‫נוסף בזה בדברי רבינו בחיי )במדבר י‪,‬לה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומזה‬
‫שתקנו חכמים לברך עליו ברכה זו‪ ,‬והאם יש לברך‬ ‫תקנו לנו ואמרו במשנה )ברכות נד‪ ,(.‬על ההרים ועל‬
‫ברכה זו אף על מדברים שאינם משתרעים אלא על‬ ‫הגבעות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית‪,‬‬
‫שטח קטן‪ ,‬כגון מדבר יהודה וכיו"ב‪ ,‬וכשם שבלשון‬ ‫לבאר‪ ,‬כי אע"פ שנראה לבני אדם שהוייתם נצחית‬
‫הכתוב נקראו אף הם בשם 'מדבר'‪] ,‬וכגון בשמואל‬ ‫ואין בריאתם מחודשת‪ ,‬הכל נברא מבראשית יש מאין‪,‬‬
‫)א' כג‪,‬יד‪-‬טו( שהזכיר הכתוב 'מדבר זיף'‪ ,‬ופירש הרד"ק‬ ‫והמברך כן הוא מעיד על חידוש העולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע‬
‫)תהלים סג‪,‬א( שהוא מדברי יהודה שבארץ ישראל[‪,‬‬ ‫ארחות חיים )הל' ברכות אות נו( וחי' הרשב"ץ )ברכות נט‪.‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬ ‫ד"ה על ההרים( מה שכתבו בזה‪.‬‬
‫קיג‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬

‫א‪ .‬על הברקים ועל הרעמים מברך עושה מעשה א בראשית‪ ,‬ואם רצה מברך שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם‪] ,‬אבל אינו מברך שתי הברכות‪ ,‬ועי' הערה[ ב‪ .‬ומנהג העולם לברך על‬

‫הראשונים‪ ,‬אך המנהג כדברי התוס'‬

‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה רבא‬ ‫ועוד יש לדון‪ ,‬האם כמו"כ יש לברך ברכה זו אף‬
‫אמר( והרא"ש )ברכות פ"ט סימן יד( שכתבו נוסח הברכה‬ ‫על יערות גדולים וכיו"ב‪ ,‬אשר אף הם משתרעים על‬
‫'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬וכ"ה נוסח הברכה בשו"ע‬ ‫פני שטחים גדולים ועצומים‪ ,‬ואין בני אדם דרים‬
‫)רכז‪,‬א‪ ,‬רכח‪,‬א(‪] ,‬ואף שלענין ברכת החמה כתב המחבר‬ ‫במקומות אלו‪ ,‬או שמא לא תקנו חכמים ברכה זו אלא‬
‫)רכט‪,‬ב( נוסח הברכה 'עושה בראשית'‪ ,‬כבר כתב‬ ‫על 'מדבר' בלבד; וכבר כתב להסתפק בזה באשל‬
‫במחזיק ברכה )רכט‪,‬יב( שטעות סופר הוא‪ ,‬וצריך לומר‬ ‫אברהם בוטשאטש )סימן רכח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואודות ברכה‬
‫'עושה מעשה בראשית'[‪.‬‬ ‫שעל מדבריות‪ ,‬לא ראיתי כעת מפורש מהו הגבול‬
‫ושיעור מהו נקרא 'מדבר'‪ ,‬שיש ג"כ כמה יערות שיש‬
‫·‪ .‬א‪ .‬מתני' ברכות )נד‪ ,(.‬על הזיקין ועל הזוועות‬
‫בהם פחדים מחיות ואין רגל אדם מצויה שם‪ ,‬ויש‬
‫ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים‪ ,‬אומר ברוך‬
‫מקומות שאינם מגדלים צמחים‪ ,‬ואולי השיעור שכל‬
‫שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬על ההרים ועל הגבעות‬
‫שנמנעים לילך לשם בלי הכרח עצום מצד חשש‬
‫ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות‪ ,‬אומר ברוך‬
‫אחריות‪ ,‬וצלע"ע‪ ,‬עכ"ל; וראה עוד בס' שער העין‬
‫עושה ]מעשה[ בראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ובגמ' )נט‪ (.‬פריך‪ ,‬אטו‬
‫)פרק יא הערה ד'( בשם הגר"ח קניבסקי‪ ,‬שכל שהוא‬
‫כל הני לאו מעשה בראשית נינהו‪ ,‬ומשני‪ ,‬התם ]‪-‬על‬
‫'מקום שאי אפשר לזרוע בו צמחים או אילנות'‪] ,‬בין‬
‫הזיקין וכו'[ מברך תרתי שכחו וגבורתו מלא עולם‬
‫מחמת היובש ובין מחמת הקרח וכיו"ב[‪ ,‬הרי הוא‬
‫ועושה מעשה בראשית‪ ,‬והכא ]‪-‬על ההרים וכו'[‪ ,‬אינו‬
‫בכלל 'מדבר' שיש לברך עליו ברכה זו‪.‬‬
‫מברך אלא עושה מעשה בראשית‪.‬‬
‫עוד כתב בס' ליבון הברכה )עמ' ‪ ,(383‬לענין ברכת‬
‫וכתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על‬
‫'עושה מעשה בראשית' על ראיית אדמת הירח וכיו"ב‬
‫הרוחות כו' ועל הברקים ועל הרעמים כו'‪ ,‬על כל אחד‬
‫כדין 'מדבר'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה שמדין מדבריות אינו יכול‬
‫מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬ואם רצה‬
‫לברך על ראיית פני הירח והכוכבים האחרים‬
‫מברך עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הסכמת רבים‬
‫שבשמים‪ ,‬כיון שרק בכדור הארץ 'מדבר' הוא מקום‬
‫מרבותינו הראשונים‪ ,‬שאין לו לברך שתי הברכות על‬
‫משונה‪ ,‬שהרגילות הוא לראות מקום ישוב‪ ,‬וזה מקום‬
‫ראיית הברק ועל שמיעת הרעם‪ ,‬אלא שרשאי לברך‬
‫שאי אפשר להתיישב בו‪ ,‬אך בכוכב שאין שום תנאים‬
‫ברכה אחת משתי ברכות אלו‪ ,‬וכן דעת רב האי גאון‪,‬‬
‫לישוב‪' ,‬מדבר' איננו דבר משונה‪ ,‬ולכן נראה שא"א‬
‫]וכדלקמן בהמשה"ד מדברי הרשב"א בשמו[‪ ,‬רי"ף‬
‫לברך עושה מעשה בראשית מדין 'מדבר' על שטח‬
‫)ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬תוס' )ברכות נט‪ .‬ד"ה רבא אמר(‪,‬‬
‫שומם שבכוכב‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אך יעו"ש שכ'‪ ,‬שעכ"פ ניתן‬
‫ראבי"ה )ברכות סימן קמו(‪ ,‬רא"ש )ברכות פ"ט סימן יג‪ ,‬ובתוס'‬
‫לברך ברכת 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬על ההרים‬
‫הרא"ש ברכות נט‪ .‬ד"ה רבא אמר(‪ ,‬רא"ה )ברכות נד‪ .‬נט‪,(.‬‬
‫המצויים על אדמת הירח‪ ,‬וכדין הרים וגבעות שמברך‬
‫ריטב"א )ברכות נט‪ .‬ד"ה אמר אביי(‪ ,‬ספר האגודה )ברכות‬
‫עליהם 'עושה מעשה בראשית'[‪.‬‬
‫סימן רג(‪ ,‬ספר המאורות )ברכות נט‪ ,(.‬מרדכי )ברכות סימן‬
‫רטו(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה על הזיקים(‪,‬‬ ‫)פרק ב'‬‫‡‪ .‬לענין נוסח ברכה זו‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל‬
‫צידה לדרך )מאמר א' כלל ג' פרק כח(‪ ,‬שיטה מקובצת‬ ‫הערה א' אות ב'( בארוכה‪ ,‬ותמצית הדברים‪ ,‬דאף‬
‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה אמר אביי(‪ ,‬ועו"ר‪] ,‬וכן נראה ממש"כ‬ ‫שבמשנה שלפנינו )ברכות נד‪ (.‬נוסח הברכה 'עושה‬
‫תלמידי רבינו יונה )ברכות מב‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה על הזיקים(‪,‬‬ ‫בראשית'‪ ,‬וכ"ה הנוסח בדברי הרי"ף )ברכות מב‪ :‬מדפי‬
‫יעו"ש[‪.‬‬ ‫הרי"ף( והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח( ורוב רבותינו‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬
‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה על ההרים(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל ברעמים יכול לברך‬
‫אם ירצה שכחו מלא עולם‪ ,‬או אם ירצה עושה‬
‫בראשית‪ ,‬ויש מפרשים שברעמים מברך שתיהן‪ ,‬והכי‬
‫ודאי מוכח לישנא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אכן במקו"א )ברכת נד‪ .‬ד"ה‬
‫על ההרים( נראה מדברי הרשב"ץ‪ ,‬שצידד כדעת רב האי‬
‫גאון והרמב"ם הנ"ל שאינו מברך אלא אחת משתי‬
‫הברכות‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וכן דעת כמה מרבותינו הראשונים‪ ,‬דשפיר דמי‬
‫לברך שתי ברכות על ראיית הברק בלא שמיעת הרעם‪,‬‬
‫וכן על שמיעת הרעם בלא ראיית הברק[‪ ,‬וכן כתבו‬
‫בסידור רס"ג )עמוד צ'(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬על כל אלה מברכים‬
‫שתי ברכות‪ ,‬שכחו מלא העולם‪ ,‬ועושה בראשית‪,‬‬
‫עכ"ל[‪ ,‬ר"י מלוניל )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬אבל‬
‫ברעמים יכול לברך אם ירצה שכחו מלא עולם‪ ,‬או אם‬
‫ירצה עושה בראשית‪ ,‬ויש לפרש שברעמים מברך‬
‫שתיהן‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬פסקי הרי"ד )ברכות נט‪] ,(.‬וז"ל‪ ,‬אמר‬
‫רבא‪ ,‬התם מברכים שתים‪ ,‬שכחו מלא עולם‪ ,‬וגם‬
‫עושה בראשית כו'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬פסקי ריא"ז )ברכות פ"ט‬
‫הלכה ג' אות א'(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬על הזיקים כו' ועל הרעמים ועל‬
‫הברקים כו'‪ ,‬מברך שתים‪ ,‬ברוך שכחו מלא עולם‪,‬‬
‫וברוך עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬רבינו ירוחם )נתיב יג‬
‫ח"ב(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬זיקין וזוועות ברקים ורעמים ורוחות‬
‫חזקות‪ ,‬אומר שתי ברכות‪ ,‬ברוך שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם‪ ,‬וברוך עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ועו"ר; ]וראה‬
‫עוד בספר הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות יב( שהביא שתי‬
‫הדעות‪ ,‬ולא הכריע בזה[‪.‬‬
‫ועוד יש להביא בזה‪ ,‬אשר בדברי כמה ראשונים‬
‫מבו' שיש לברך על הברקים ועל הרעמים ברכת‬
‫שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬ולא הזכירו כלל שאם רצה‬
‫מברך עושה מעשה בראשית‪] ,‬והיינו כדינא דמתני'‬
‫שיש לו לברך שכחו וגבורתו‪ ,‬בהשמטת דברי הגמ'‬
‫שאם רצה מברך עושה מעשה בראשית[‪ ,‬וכ"ה בספר‬
‫הרוקח )סימן שמג(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה על הרוחות(‪ ,‬סמ"ק‬
‫)סימן קנא(‪ ,‬ועו"ר‪.‬‬
‫ג‪ .‬בביאור ברכת 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬הנה‬
‫לעיל )פרק ב' הערה א' אות א'( הבאנו מש"כ הראשונים‬
‫בביאור ברכה זו על הימים והנהרות‪ ,‬ש'שבחו של‬
‫מקום הוא כשמכירים היום דבר שאנו יודעים‬
‫שהמקום בראו בששת ימי בראשית ועדיין הוא קיים‪,‬‬
‫וק"ו לעושהו שהוא קיים'‪ ,‬ולכאו' אין בזה כדי לבאר‬
‫נוסח ברכה על הברקים והרעמים ודומיהם‪ ,‬שהרי הם‬
‫קיד‬
‫וכ"ה בטור ושו"ע )רכז‪,‬א( בזה"ל‪ ,‬על הזיקים כו'‪,‬‬
‫ועל הברקים ועל הרעמים כו'‪ ,‬על כל אחד מאלו אומר‬
‫בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪ ,‬ואם ירצה יאמר‬
‫בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]אכן חילוק יש בזה בין דברי הראשונים הנ"ל‪,‬‬
‫אשר בדברי הרמב"ם ועוד מן הראשונים הנ"ל מבו'‪,‬‬
‫שיש לו לברך 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬בין על‬
‫הברקים ובין על הרעמים‪ ,‬אלא שאם ירצה רשאי‬
‫לברך 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬אך בדברי הטוש"ע‬
‫וכמה מן הראשונים הנ"ל מבו' היפך הדברים‪ ,‬שבין‬
‫על הברקים ובין על הרעמים יש לו לברך 'עושה‬
‫מעשה בראשית'‪ ,‬אלא שאם ירצה רשאי לברך 'שכחו‬
‫וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬וכבר העיר בזה במאמר מרדכי‬
‫)רכז‪,‬ב(‪ ,‬וסיים ש'הכל הולך אל מקום אחד'; וע"ע נהר‬
‫שלום )רכז‪,‬ב( שכ'‪ ,‬שמה שהקדים הרמב"ם ברכת שכחו‬
‫וגבורתו לברכת עושה מעשה בראשית‪ ,‬היינו משום‬
‫שברכת שכחו וגבורתו נזכרה להדיא במתני'‪ ,‬ולעולם‬
‫אין עדיפות בזה לברך ברכת שכחו וגבורתו יותר‬
‫מברכת עושה מעשה בראשית; אך עי' שלטי‬
‫הגבורים )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬אות ב'( ומגן גבורים )סי'‬
‫רכז שלטי הגבורים סק"א( שכתבו‪ ,‬שלדעת הרמב"ם עדיף‬
‫טפי לברך 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬יעו"ש במגן‬
‫גבורים מה שביאר הטעם בזה; עוד יש לציין בזה‪,‬‬
‫דאף פשטות הסוגי' מורה כדעת הרמב"ם‪ ,‬שעיקר‬
‫תקנת חכמים לברך על דברים אלו 'שכחו וגבורתו'‪,‬‬
‫אלא שאם רצה רשאי לברך 'עושה מעשה בראשית'‪,‬‬
‫וכן כתבו בס' מקור חיים לחוו"י )רכז‪,‬א( ובשו"ת רבי‬
‫עקיבה יוסף )או"ח ח"א סימן פג( ועו"א להוכיח מפשטות‬
‫הסוגי'‪ ,‬וצ"ע בכל זה[‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן דעת הראב"ד )בהשגותיו על הרמב"ם שם(‪,‬‬
‫דשפיר דמי לברך שתי הברכות על כל אחד מאותם‬
‫שנמנו במשנה‪ ,‬וכן על ראיית הברק בלבד יש לברך‬
‫שתי הברכות‪ ,‬ועל שמיעת הרעם בלבד יש לברך שתי‬
‫הברכות‪] ,‬יעו"ש שכתב הראב"ד על דברי הרמב"ם‬
‫הנ"ל‪ ,‬ד'בגמרא יש מברך תרתי'[; וכן נטיית דברי‬
‫הרשב"א )ברכות נט‪ .‬ד"ה רבא אמר(‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪,‬‬
‫פירש רב האי גאון ז"ל‪ ,‬מברך תרתי‪ ,‬אחד מתרתי‬
‫קאמר‪ ,‬או שכחו מלא עולם‪ ,‬או עושה מעשה בראשית‬
‫כו'‪ ,‬וכן כתב הרמב"ם ז"ל‪ ,‬ובתוס' נמי כן פירשו‪,‬‬
‫ומיהו לישנא דגמ' לכאורה הוה משמע דתרוייהו‬
‫מברך ממש‪ ,‬עכ"ל; ]וכעי"ז כתב בחי' הרשב"ץ‬
‫קטו‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫הברקים עושה מעשה בראשית‪ ,‬ועל הרעמים שכחו וגבורתו מלא עולם ג‪.‬‬

‫'וגבורתו' על ענין הרעמים‪ ,‬דכתוב )איוב כו‪,‬יד( ורעם‬
‫גבורתו מי יתבונן‪ ,‬ורגילות הוא שעם הרעמים באים‬
‫הברקים‪ ,‬כמו שהוא אומר )תהלים עז‪,‬יט( קול רעמך‬
‫בגלגל האירו ברקים תבל‪ ,‬וגם מאיר לים‪ ,‬ומשתברת‬
‫על ידי הרעם‪ ,‬דכתוב מיד בסמוך )תהלים עז‪ ,‬יט‪-‬כ(‬
‫האירו ברקים תבל בים דרכך ושבילך במים רבים‪,‬‬
‫והיינו דאמר איוב )איוב כו‪,‬יב( בכחו רגע הים ורעם‬
‫גבורתו מי יתבונן בסמוך‪ ,‬כי על כן רגזה ותרמס‬
‫הארץ‪ ,‬ועל כן אנו אומרים כלשון הזה שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם‪ ,‬שיש באלו הפסוקים כחו וגבורתו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן בספר המכתם )ברכות נח‪ (:‬כתב בביאור הענין‬
‫בזה"ל‪ ,‬על הזיקין ועל הרוחות ועל הרעמים אומר‬
‫ברוך שכחו מלא עולם‪ ,‬פירוש‪ ,‬לפי שדברים אלו‬
‫חזקים עד מאד‪ ,‬ונראים ונשמעים למרחק גדול כאילו‬
‫מילאו העולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד כתב בפי' התפילות והברכות לר"י בר יקר‬ ‫התחדשות בכל יום‪ ,‬ולזה כתבו לבאר להיפך‪ ,‬שעיקר‬
‫)שם( בזה"ל‪ ,‬ועוד יש לפרש שנראה שיש לומר ]בנוסח‬
‫הברכה[ 'שכח גבורתו מלא עולם'‪ ,‬ואין אומרים‬
‫'שכחו וגבורתו'‪ ,‬כדאמר בתנחומא )פרשת וארא אות ב'(‪,‬‬
‫שאמר פרעה אלוקיכם כמה עיירות כבש‪ ,‬כמה שנים‬
‫יש מיום שעלה למלכות‪ ,‬אמרו לו משה ואהרן‪,‬‬
‫אלוקינו כח גבורתו מלא עולם‪ ,‬הוא היה עד שלא‬
‫נברא העולם והוא יהיה בסוף העולם כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‚‪ .‬כתב הט"ז )רכז‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והמנהג לומר על‬
‫הרעמים 'שכחו וגבורתו'‪ ,‬ועל הברקים 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬ואיני יודע טעם לזה‪-] ,‬מאחר שמדינא דגמ'‬
‫רשאי לברך שתי הברכות על שניהם[‪ ,‬ואולי‬
‫שהרעמים מראים כח משא"כ בברקים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובס'‬
‫מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכז( הביא דברי הט"ז‬
‫שהרעמים מראים כח וגבורה יותר מן הברקים‪ ,‬והוסיף‬
‫לבאר הענין בארוכה בזה"ל‪ ,‬וטעם בחירת העולם‬
‫פשוט כמש"כ הוא ז"ל‪ ,‬אמנם בלא זה הוצרכו לקבוע‬
‫לכל אחד ברכה מיוחדת‪ ,‬כי ידוע שאין רעם בלא ברק‪,‬‬
‫ולא ברק בלי רעם‪ ,‬שמיד אחר הברק נשמע הרעם‪ ,‬כי‬
‫סיבת שתיהן אחת היא‪ ,‬שמהכאת אדים חמים‬
‫גפריתיים הנסגרים בעבים ובעננים ונלחצים להיות‬
‫המקום צר להם‪ ,‬גם פוגשים שם באויר האמצעי הקר‬
‫מאד ומתנגד להם ג"כ‪ ,‬על כן מוכרחים לבקש להם‬
‫דברים המתחדשים בשעתם‪ ,‬ולא נבראו בששת ימי‬
‫בראשית‪ .‬אכן באמת נראה דאדרבה‪ ,‬לא כתבו‬
‫הראשונים ביאור זה אלא לענין הימים והנהרות‪,‬‬
‫משום שבברקים ורעמים ודומיהם שהם דברים‬
‫המתחדשים לשעתם‪ ,‬יתבאר נוסח הברכה בפשטות‪,‬‬
‫שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית‪ ,‬וזהו‬
‫שאומרים נוסח הברכה בלשון הווה 'עושה' מעשה‬
‫בראשית‪] ,‬וראה עוד לעיל )פרק ב' הערה א' אות ג'( לשון‬
‫הצל"ח )ברכות נד‪ .‬ד"ה ברוך עושה(‪ ,‬דכיון שעל הברקים‬
‫והרעמים תקנו נוסח הברכה בלשון הווה‪ ,‬תקנו כן אף‬
‫בנוסח הברכה על הימים והנהרות ועל ההרים‬
‫והמדברות‪ ,‬אף שבהם שייך נמי נוסח הברכה בלשון‬
‫עבר 'שעשה' מעשה בראשית[‪ ,‬אלא שהקשו‬
‫הראשונים לענין ימים ונהרות מאי איכא למימר‪ ,‬והרי‬
‫אינם אלא כפי שהיו בששת ימי בראשית ואין בהם‬
‫הברכה הרי היא על ענין זה שלא נשתנו מששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬אכן לענין הברקים והרעמים ושאר דברים‬
‫המתחדשים‪ ,‬ביאור הברכה אתי שפיר טפי‪ ,‬וכמשנ"ת;‬
‫]ועוד מצינו בדברי הצל"ח )שם( שביאר‪ ,‬ש'אנו‬
‫מברכים להקב"ה שנתן כח בהטבע להיעשות הכח‬
‫הזה'‪ ,‬וע"ע מגן גבורים )סי' רכז שלטי הגבורים סק"א(‬
‫מש"כ בזה[‪.‬‬
‫ד‪ .‬ובביאור ברכת 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬כתב‬
‫בפי' התפילות והברכות לר"י בר יקר )הוצאת מאורי‬
‫ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על הרוחות ועל הברקים ועל‬
‫הרעמים אומר ברוך שכחו מלא עולם‪ ,‬כשם שמלא‬
‫הארץ כבודו‪ ,‬כך מלא הארץ כחו וגבורתו‪ ,‬לפי שברוב‬
‫הרעמים יורדים מים בקולות הרעמים‪ ,‬ובקול ה' במים‬
‫הרעים א‪-‬ל הכבוד‪ ,‬וכתיב )תהלים כט‪,‬ד( קול ה' בכח‪,‬‬
‫וכתוב )תהלים עז‪,‬יט( קול רעמך בגלגל האירו ברקיו‬
‫תבל רגזה ותרעש הארץ‪ ,‬וגלגל מגלגל כל העולם‬
‫ומרעישו‪ ,‬ולכך אומר 'מלא עולם'‪ ,‬ע"ש דאמר‬
‫)ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב( אין רעש אלא הפסק מלכות‪,‬‬
‫והכל משבח אותו‪ ,‬ע"ש )דניאל ב‪,‬כא( מהעדה מלכין‬
‫ומהקם מלכין‪ ,‬נמצא שכחו וגבורתו מלא עולם ברמז‬
‫הרעש‪ ,‬וגם הברקים האירו עד תבל ומרעיש תבל‪ ,‬א"כ‬
‫אנו רואים בזה ובזה כי כחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬ואמר‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬
‫ב‪ .‬יש להסתפק‪ ,‬האם יש לברך אף על ראיית הבזק האור הנוצר מהברק‪ ,‬או שאין לברך‬
‫אלא בראיית הברק עצמו‪ ,‬שהוא הקו האלכסוני הנראה בשמים‪ ,‬וצ"ע ד‪.‬‬
‫רכז אלף המגן סק"ב(‪ ,‬כף החיים )רכז‪,‬י(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫]ומש"כ בבאר היטב )רכז‪,‬א(‪ ,‬דאין שייך לברך על‬
‫הברקים כי אם ברכת עושה מעשה בראשית‪ ,‬אבל‬
‫ברכת שכחו וגבורתו מלא עולם אין שייך לברך‬
‫עליהם‪ ,‬לפי שאינם נראים בכל העולם‪ ,‬דבריו‬
‫תמוהים‪ ,‬דהא להדי' תנן )ברכות נד‪ (.‬שעל הברקים‬
‫מברך שכחו וגבורתו מלא עולם‪] ,‬אלא שבגמ' )נט‪(.‬‬
‫אמרו‪ ,‬שאם רצה רשאי לברך עושה מעשה בראשית[‪,‬‬
‫וע"ע שער הציון )רכז‪,‬ז( שכתב ג"כ לתמוה על דברי‬
‫הבאה"ט‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫„‪ .‬הנה רבים מגדולי ההוראה נקטו בפשיטות‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך ברכת 'עושה מעשה בראשית' ]או‬
‫'שכחו וגבורתו מלא עולם'[ אף על ראיית הבזק האור‬
‫הנוצר מהברק‪ ,‬ואין צריך לראות את עצמות הברק‬
‫]שהוא הקו האלכסוני הנראה במקום אחד בשמים[‪,‬‬
‫וכן כתב בשו"ת מנחת שלמה )ח"ב סימן ד' אות לד(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬בענין ברכה על ברקים‪ ,‬חושבני שמנהג העולם‬
‫הוא נכון‪ ,‬שאינם מברכים רק על ראיית הברק עצמו‬
‫בשמים‪ ,‬אלא על כל הרגשת אורו של הברק‪ ,‬מפני‬
‫שגם ע"י האור הזה האדם מתרגש ורואה בכך מעין‬
‫מעשה בראשית כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן הובא בשם הגר"י‬
‫קמינצקי )אמת ליעקב סי' רכז(‪] ,‬בזה"ל‪ ,‬בכדי לברך ברכה‬
‫על הברק‪ ,‬לא צריך לראות קו הברק בעצמו‪ ,‬אלא סגי‬
‫בראיית הבבואה דרך החלון וכדו'‪ ,‬עכ"ל[; וכ"כ‬
‫בשו"ת ציץ אליעזר )חלק יב סימן כא(‪] ,‬וראייתו שם‬
‫צ"ב[‪ ,‬וכן הביא בשו"ת אבני ישפה )ח"ד סימן לו אות ג'(‬
‫בשם הגרב"צ אבא שאול ובשם הגר"ש וואזנר‪ ,‬וכן‬
‫הובא בשם הגר"נ קרליץ )חוט שני‪ ,‬הל' ברכות הודאה עמ'‬
‫קפד(‪] ,‬בזה"ל‪ ,‬אפשר לברך על ברק אף שרואים רק‬
‫האור היוצא‪ ,‬אע"ג שאין רואים את הברק בענן‪ ,‬אלא‬
‫שצריך להזהר שידע שהוא ברק ולא דבר אחר‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬
‫וכן הובא בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א )עורה כבודי‪,‬‬
‫הל' ברכות השבח עמ' צג( ובשם הגר"א נבנצל שליט"א‬
‫)עורה כבודי שם עמ' קא(‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת אז נדברו )ח"ו‬
‫סימן כג אות ב'(‪ ,‬ובשו"ת רבבות אפרים )ח"ד סימן נד אות‬
‫יט(‪ ,‬ובשו"ת שבט הקהתי )ח"ג סימן שלז אות ז'(‪ ,‬ובשו"ת‬
‫עולת יצחק )ח"ג סימן עט אות ד'(‪ ,‬ועוד‪ .‬וראה עוד בס'‬
‫קטז‬
‫אופן לצאת בכח ובחוזק יד‪ ,‬מזה נולדה בקיעה בעב‬
‫הענן עצומה מאד‪ ,‬ולבקיעותו נשמע הרעם‪ ,‬וממנו‬
‫יוצא ברק‪ ,‬כמו מהכאת ברזל באבן‪ ,‬או כאשר יראה‬
‫בקנה השורף‪ ,‬שנעשות שתי הפעולות כאחת בסיבת‬
‫הנקישה‪ ,‬ומה שאין הקול נשמע עם רגע ראיית הברק‪,‬‬
‫זה מפני שחוש הראות הוא חזק ומרגיש יותר מרחוק‬
‫מן השמע‪ ,‬ולכן לא ראו לומר לעולם ברכה אחת מהם‬
‫בין על הברק בין על הרעם בשווה‪ ,‬כי ע"פ הרוב‬
‫ישמע הרעם מיד אחר שבירך על הברק תוך כדי‬
‫דיבור‪ ,‬ואיך יתכן לחזור ולברך עליו אותה ברכה‬
‫עצמה שכבר בירך אותה עכשיו ברגע שלפניו על דבר‬
‫זה ממש‪ ,‬ומאחר שהתקינו חז"ל לברך על שתיהן‪,‬‬
‫כמ"ש על הברקים ועל הרעמים‪ ,‬על כרחך צריך לברך‬
‫לכל אחד ברכה אחרת בפני עצמה‪ ,‬ובחרו באופן זה‬
‫מטעם שזכר הרב הנ"ל‪ ,‬כך נראה לי ברור ונכון‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בשועה"ר )סדר ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יג סט"ו(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ונהגו העולם במדינות אלו לברך על הברק‬
‫עושה מעשה בראשית‪ ,‬ועל הרעם שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם‪ ,‬לפי שברוב פעמים הם באים זה אחר זה מיד‪,‬‬
‫ואינם חפצים לברך ברכה אחת שני פעמים זה אחר‬
‫זה‪ ,‬כי טוב יותר לשבח למקום ברוב תשבחות‪,‬‬
‫מלשבחו בשבח אחד‪ ,‬ובחרו לרעם שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם‪ ,‬לפי שהרעם מראה כח וגבורה יותר מן‬
‫הברק‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב המשנה ברורה )רכז‪,‬ה(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫והעולם נוהגים לברך על הברקים עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬ועל הרעמים שכחו וגבורתו‪ ,‬וכן מסתבר‪,‬‬
‫שע"י הרעם נראה גבורתו של הקב"ה יותר מבברק‪,‬‬
‫אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכ"ה בדברי כמה אחרונים שהביאו דברי הט"ז‬
‫הנ"ל‪ ,‬שמנהג העולם לברך על הברקים ברכת 'עושה‬
‫מעשה בראשית'‪ ,‬ועל הרעמים ברכת 'שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם'‪ ,‬ואע"פ שמעיקר הדין רשאי לברך כל אחת‬
‫מב' ברכות אלו בין על הברקים ובין על הרעמים‪,‬‬
‫וכ"ה בס' אמרי נועם להגר"א )ברכות נט‪ .‬ד"ה התם(‪ ,‬מקור‬
‫חיים לחוו"י )רכז‪,‬א(‪ ,‬יוסף אומץ )סימן שעו(‪ ,‬אליה רבה‬
‫)רכז‪,‬ד(‪ ,‬דרך החיים )דיני ברכות פרטיות‪ ,‬אות ב'(‪ ,‬שלחן‬
‫שלמה )רכז‪,‬א(‪ ,‬חיי אדם )כלל סג ס"ז(‪ ,‬מגן גבורים )סי'‬
‫קיז‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫ג‪ .‬ברקים הבאים מחמת חום ]בלא רעמים לאחריהם[‪ ,‬יש אומרים שיש לברך עליהם ה‪ ,‬אך‬

‫ברקים‪ ,‬אמר רבא ברקא‪ ,‬ואמר רבא‪ ,‬ברקא יחידאה‪,‬‬
‫וברקא חיורא‪ ,‬וברקא ירוקתא כו'‪ ,‬כולהו קשיין‪ ,‬ע"כ;‬
‫וכתב הצל"ח )שם ד"ה ועל הברקים(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הדבר יפלא‬
‫מאי חידש רבא בזה‪ ,‬ועוד למה כל האריכות הזה‬
‫שרשם 'ועל הברקים הוא אומר שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם'‪ ,‬והיה לו לרשום רק על הברקים‪ ,‬מאי ברקים‬
‫כו'; והנה רש"י שינה בפירושו‪ ,‬דלעיל )נט‪ .‬ד"ה ברקא‪,‬‬
‫הא'( בדברי רב אחא בר יעקב דאמר ברקא תקיפא‬
‫וכו'‪ ,‬פירש רש"י 'ברקא' ברקים של אש‪ ,‬וכאן בדברי‬
‫רבא פירש רש"י )שם ד"ה ברקא‪ ,‬הב'( 'ברקא' אישלזור"א‬
‫]בלע"ז[ לשון מבריק נהר; ונראה דהמקשה ]שהק'‬
‫מאי ברקים[ היה קשה לו על סידור המשנה )לעיל נד‪(.‬‬
‫שהקדים רעמים לברקים‪ ,‬ואנן חזינן דברקים תמיד‬
‫באים קודם לרעמים‪ ,‬כדמסיק לעיל דמסתברא כרב‬
‫אחא בר יעקב דבריק ברקא ומנהמי ענני‪ ,‬אלא שאכתי‬
‫היה מקום לומר‪ ,‬דלעיל היינו ברקא תקיפא דתבר‬
‫גזיזא דברזא‪ ,‬ואיהו קדים לרעמים שהרי הוא הגורם‬
‫לרעמים‪ ,‬אבל כאן מיירי בברקים שאינם תקיפים‪,‬‬
‫ואינהו לא מקדמי לרעמים‪ ,‬כגון ברקא חיורא או‬
‫ירוקתא‪ ,‬שאינם ברקים של אש גמור כמו ברקא‬
‫תקיפא דלעיל‪ ,‬אלא שהיה סבור שעל ברקא דלאו‬
‫ברקא תקיפא הוא אין ראוי לומר שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם; ולזה רשם על הברקים הוא אומר שכחו כו'‪,‬‬
‫וא"כ לאו היינו ברקא ירוקתא או חיורא‪ ,‬וגם ברקא‬
‫שלמי תודה )להגרב"צ פלמן‪ ,‬הל' ירידת גשמים עמ' פז( שכתב‬
‫להסתפק בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬צ"ע אם צריך לראות עצמות‬
‫הברק‪ ,‬או שסגי בראיית אור הברק‪ ,‬ונהגו לברך‬
‫בראיית אור הברק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ולא ידעתי מהיכן הוציאו דין זה‪ ,‬ולענ"ד דבריהם‬
‫צריכים עיון‪ ,‬שהרי עיקר ה'ברק' אינו אלא הקו‬
‫האלכוסני הנראה בשמים‪] ,‬וכפי שהזכירו בכמה‬
‫מהמקורות הנ"ל בפירוש‪ ,‬ש'אין צריך לראות עצמות‬
‫הברק'‪ ,‬ודי בראיית הבזק האור היוצא מהברק[‪,‬‬
‫והבזק האור אינו אלא כתוצאה מה'ברק' עצמו‪ ,‬ומאי‬
‫שנא משאר ברכות הראיה שאין לברך אלא על ראיית‬
‫הדבר עצמו‪ ,‬ולא על ראיית תוצאות הנגרמות מדב"ז‬
‫]ואפילו באופן טבעי[‪.‬‬
‫ובאמת יש מגדולי ההוראה שהורו‪ ,‬שאין לברך‬
‫אלא בראיית הברק עצמו‪ ,‬ולא על ראיית הבזק האור‬
‫הנוצר ממנו‪ ,‬וכ"כ לצדד בשו"ת אבני ישפה )שם(‪,‬‬
‫יעו"ש שכתב בתו"ד בזה"ל‪ ,‬וכך נראה גם מסברא‪ ,‬כי‬
‫האור שנותן הברק הוא תוצאה של הברק‪ ,‬אבל אין‬
‫זה הברק עצמו‪ ,‬ומנין שיש לברך על התוצאה מבלי‬
‫לראות גוף הברק‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובהמשך דבריו הביא שכן‬
‫אמר לו הגרי"ש אלישיב‪' ,‬שלא יברך רק על ראיית‬
‫הברק עצמו'‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וכן הביא בס' חידושי בתרא )על‬
‫המשנ"ב רכז‪,‬א( בשם חמיו הגרח"פ שיינברג‪] ,‬יעו"ש‬
‫מש"כ עוד בזה[‪ ,‬וכן נראה בשו"ת משנה הלכות )חלק‬

‫תקיפא אינו מדשנאו אחר רעמים‪ ,‬ולכן הוקשה מאי‬ ‫יט סימן כג(‪ ,‬יעו"ש; וראה עוד בס' ולגשמים בעתם )עמ'‬

‫ברקים‪ ,‬ורבא השיבו ברקא‪ ,‬שאפילו אינו ברקא‬
‫תקיפא מברכים עליו שכחו וגבורתו מלא עולם; ולכן‬
‫שינה רש"י בפירושו‪ ,‬דלעיל גבי ברקא תקיפא פירש"י‬
‫ברקים של אש‪ ,‬דהיינו שמבריק במראה אש ממש‪,‬‬
‫וכאן פירש"י אישלזורא‪ ,‬שמבריק נהורא אבל לא‬
‫מראה אש ממש‪ ,‬עכ"ל הצל"ח‪.‬‬
‫והעולה מדברי הצל"ח‪ ,‬דשפיר יש לברך 'עושה‬
‫מעשה בראשית' ]או 'שכחו וגבורתו מלא עולם'[ אף‬
‫ראיית האור היוצא מהברק אלא כאשר רואהו‬
‫על ברקים שאינם חזקים כ"כ‪ ,‬ואין רעמים הבאים‬
‫אחריהם‪ ,‬וכגון ברקים הנוצרים מחמת החום; וכן כתב‬
‫בשו"ת שבט הלוי )ח"י סימן מח(‪ ,‬שמדברי הצל"ח נראה‬
‫דלא כדעת החיי"א והמשנ"ב דלקמן בסמוך )הערה ו'(‪,‬‬
‫אלא שיש לברך אף על ברקים הנוצרים מחמת חום‪.‬‬
‫רלה( ששאל להגר"ח קניבסקי‪' ,‬האם צריך לראות‬
‫עצמות הברק או סגי בראיית אור הברק'‪ ,‬והשיב לו‬
‫הגרח"ק‪' ,‬יש אומרים שדווקא אם ראה עצמות הברק'‪,‬‬
‫עכ"ד‪] ,‬אך בס' שער העין )עמ' תטז‪ ,‬הערה ה'( הביא בשם‬
‫הגר"ח קניבסקי‪ ,‬שבודאי אין צריך לראות את הברק‬
‫עצמו‪ ,‬והיינו את הקו הנראה בין העננים‪ ,‬אלא שיש‬
‫להסתפק האם אף כשיושב בביתו ורואה אור הברק‬
‫מהחלון רשאי לברך עליו‪ ,‬או שמא אין לברך על‬
‫בשמים[; וצ"ע למעשה‪.‬‬
‫‪ .‰‬גמ' ברכות )נט‪ ,(.‬רב אחא בר יעקב אמר‪ ,‬ברקא‬
‫תקיפא דבריק בעננא‪ ,‬ומיתברא גזיזי דברזא כו'‪ ,‬ועל‬
‫הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬מאי‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קיח‬

‫הכרעת המשנ"ב ועו"פ שאין מברכים עליהם ו‪.‬‬

‫ד‪ .‬נראה שיש לברך אף על רעמים שאינם נשמעים בחוזק‪ ,‬ועי' הערה ז‪.‬‬

‫ברקים הנזכר בגמ'‪ ,‬ואין מברכים עליהם‪ ,‬עכ"ל; וכן‬ ‫וכן נראה אף מדברי הערוך השולחן )רכז‪,‬א(‪ ,‬יעו"ש‬
‫נראה באשל אברהם בוטשאטש )רכז‪,‬א(‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫שכתב בזה"ל‪ ,‬תנן בריש פרק הרואה‪ ,‬על הזיקין ועל‬
‫וע"ע שו"ת שבט הלוי )ח"י סימן מח( שכתב לדחות‬ ‫הזוועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות מברך‬
‫דברי הצל"ח הנ"ל בסמוך )הערה ה'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולבבי לא‬ ‫בשם ומלכות ברוך כו' שכחו וגבורתו מלא עולם כו'‪,‬‬
‫כן ידמה‪ ,‬דאם היה זה באמת דאיכא דין ברק גם בלא‬ ‫וברקים ידוע שקורין בליצ"ן‪ ,‬ויש בהם שני מינים‪,‬‬
‫רעם ולקבוע ברכה‪ ,‬והוא מוכח בגמ'‪ ,‬איך לא הזכירו‬ ‫אחד הבא עם הרעם‪ ,‬ואחד שבלילי קיץ כשהיום‬
‫הטוש"ע ורמב"ם והשמיטו מה דמפורש בחז"ל‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫בחמימות נראים בלילה הרבה ברקים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ונראה‬
‫דלענ"ד אינו מוכח בכלל‪ ,‬דעיקר הוכחת הצל"ח‬ ‫מדבריו שאין חילוק בין שני מיני ברקים אלו לענין‬
‫בפירוש 'מאי ברקא'‪ ,‬הוא משינוי לשון המשנה‬ ‫חיוב הברכה‪ ,‬ואף ברקים הבאים בקיץ מחמת החום‪,‬‬
‫דמזכיר רעמים ורוחות וברקים‪ ,‬אף דברקים באים‬ ‫הרי הם בכלל ה'ברקים' שתקנו חכמים לברך עליהם‬
‫כרגיל לפני הרעם‪ ,‬ומזה בנה פירושא דאי"ז ברק‬ ‫עושה מעשה בראשית‪ .‬וכ"כ בס' ברכת ראש )פיוטרקוב‬
‫הרגיל‪ ,‬ובמחכ"ת לא הרגיש דברי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי‬ ‫תרנ"א‪ ,‬ברכות נט‪ .‬ד"ה ועל הברקים(‪ ,‬ד'לדינא נראה דעל כל‬
‫הרי"ף( הגירסא ברקים רעמים רוחות‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם‬ ‫הברקים המאירים מברך'‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וכן בס' שער העין‬
‫)פ"י מהל' ברכות הי"ד( כו'‪ ,‬ולפי מה שכתבו חכמי הטבע‪,‬‬ ‫)פ"ד הערה ח'( ובס' מעשה איש )ח"ה עמ' פט( הובא בשם‬
‫הרעם מתחיל קודם הברק‪ ,‬אלא שקולו לא נשמע‬ ‫הגר"ח קניבסקי‪ ,‬שכך היתה דעת החזו"א‪ ,‬שיש לברך‬
‫בתחילתו‪ ,‬וא"כ גם הגירסא דרעמים וברקים נכונה‬ ‫ברכת עושה מעשה בראשית אף על ברקים הנוצרים‬
‫היא‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ויסוד הדברים בישוב לשון המשנה דתנן‬ ‫מחמת חום‪.‬‬
‫ברקים לאחר רעמים‪ ,‬כבר כתב כן במעדני יו"ט )על‬ ‫ויש שהביאו מקור לדעה זו מדברי הראשונים‪,‬‬
‫הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט סימן יג‪ ,‬אות ז'(‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬ ‫והוא בדברי הראב"ן )ברכות סימן ר'( בזה"ל‪ ,‬ועל‬
‫אכן‪ ,‬הרואה ברק ביום חורפי וגשום‪ ,‬אין לחוש‬ ‫הרעמים‪ ,‬ועל ברק יחידי בלא רעם אומר כמו כן‪,‬‬
‫שמא לא יבוא הרעם לאחריו‪ ,‬ואף אם אכן לא ישמע‬ ‫עכ"ל; אכן לכאו' אינו מוכרח‪ ,‬דיש לומר שאין כוונת‬
‫הרעם לאחריו‪ ,‬מסתבר שאי"ז אלא מחמת המרחק‪,‬‬ ‫ראב"ן אלא היכא שרואה הברק בימות הגשמים בלא‬
‫ודברי הפוסקים הנ"ל אינם אלא כשרואה ברקים ביום‬ ‫לשמוע הרעם שלאחריו‪ ,‬ולזה כתב ראב"ן‪ ,‬דשפיר יש‬
‫שאינו חורפי וגשום‪ ,‬ובכהא"ג יש לחוש שמא אינם‬ ‫לברך על ראיית הברק אף בכהא"ג‪ ,‬והיי"ט לפי‬
‫אלא מחמת חום או מחמת גורם אחר‪ ,‬ואין לו לברך‬ ‫שפעמים אינו שומע הרעם מחמת המרחק‪ ,‬ואה"נ‬
‫על ברק זה עד שידע שיבוא הרעם לאחריו; ]וכן‬ ‫אפשר שמודה לדעת הפוסקים דלקמן בסמוך )הערה‬
‫הובא בס' וישמע משה )פריד‪ ,‬ח"א סימן צא( בשם‬ ‫ו'(‪ ,‬שאין לברך על ברקים הנוצרים מחמת חום‪ ,‬ולא‬
‫הגרי"ש אלישיב‪ ,‬שבימות הגשמים אין לחוש שמא‬ ‫תקנו חכמים לברך ברכה זו אלא על הברקים הנוצרים‬
‫לא ישמע הרעם לאחריו‪ ,‬ומיד כשרואה הברק שפיר‬ ‫מחמת העננים והגשמים‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫יש לו לברך עליו‪ ,‬וכ"כ בשו"ת שבט הקהתי )ח"ג סימן‬
‫‪ .Â‬כן כתב בחיי אדם )כלל סג ס"ז(‪ ,‬ועל הבליצי"ן‬
‫שלז אות ו'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל נראה‪ ,‬דרק כשאין יורד גשם אז‬
‫]‪-‬ברקים[ שהם בלא רעם כלל רק מחמת חום‪ ,‬שמעתי‬
‫יש לחוש דהברק הוא מחמת חום‪ ,‬אבל כשיורד גשם‬
‫שאין זה ברקים הנזכרים בגמ'‪ ,‬ואין מברכים עליו‪,‬‬
‫אז ודאי הם ברקים שמברכים עליהם‪ ,‬וכן כשהיה רעם‬
‫עכ"ל; וכן כתב בקיצור שו"ע )סימן ס' ס"ג(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫אחר הברק‪ ,‬יכול לברך אחר הברקים שרואה אח"כ‪,‬‬
‫והברקים שנראים בלא רעם אלא מחמת החום‪ ,‬אינם‬
‫כן נראה לענ"ד‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫כברקים ממש‪ ,‬ואין מברכים עליהם‪ ,‬עכ"ל; וכן הביא‬
‫‪ .Ê‬כן נראה בפשטות‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על‬ ‫המשנה ברורה )רכז‪,‬ג( בזה"ל‪ ,‬ואותם שהם באים בלא‬
‫רעמים שאינם נשמעים בחוזק‪ ,‬ולא מצינו לאחד מן‬ ‫רעם כלל רק מחמת חום‪ ,‬מצדד החיי אדם‪ ,‬שאין זה‬
‫קיט‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫ברכה אחת או שתי ברכות‬

‫ה‪ .‬ראה הברק ושמע הרעם יחד‪ ,‬הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאינו מברך אלא ברכה אחת‪ ,‬ופוטר‬

‫בר חיובא‪ ,‬ומשא"כ לענין עניית אמן וכן לענין שמיעת‬ ‫הפוסקים שהזכיר שיעור בחוזק ובעוצמת שמיעת‬
‫הרעם‪ ,‬שפיר יש להחשיבה כ'שמיעה' גמורה‪ ,‬או שמא‬ ‫הרעם‪ ,‬וכן הובא בשם הגר"ש דבליצקי )אוצר הברכה‬
‫לא אמרו כן אלא לענין עניית אמן‪ ,‬דלא גרע‬ ‫פט"ו סעיף י'( ובשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א )שער העין‬
‫מאלכסנדריה של מצרים שהיו עונים אמן אחר המברך‬ ‫עמ' תסג(‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על רעמים חלשים‪,‬‬
‫אע"פ שלא שמעו הברכה מפיו )סוכה נא‪ ,(:‬ומשא"כ‬ ‫ואל"כ נתת דבריך לשיעורים; וכ"כ בשו"ת עולת‬
‫לענין ברכת הרעמים שאין לברך על שמיעתם דרך‬ ‫יצחק )רצאבי‪ ,‬ח"ג סימן עט אות ג'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועין רואה‬
‫הטלפון‪ ,‬ומשום שלא תקנו חכמים לברך אלא על‬ ‫שבש"ס ובכל ספרי הפוסקים קמאי ובתראי‪ ,‬לא‬
‫שמיעת ה'רעם' האמיתי‪ ,‬ולא על שמיעת הקול הנשמע‬ ‫חילקו בין רעם חזק לחלש‪ ,‬ובפרט שהזכירו עמהם‬
‫דרך הטלפון שאינו אלא קול אחר כעין קול ה'רעם'‪.‬‬ ‫בנשימה אחת רוחות שנשבו בזעף‪ ,‬הרי פירטו דווקא‬
‫וראה בס' וישמע משה )פריד‪ ,‬ח"ד עמ' קכח( שהביא‬ ‫בזעף‪ ,‬וממה שברעמים לא פירטו דווקא בחזק‪ ,‬שמע‬
‫הוראות גדולי ההוראה בזה‪ ,‬יעו"ש בשם הגר"ח‬ ‫מינה אף בחלש‪ ,‬וכן מנהג כל העולם‪ ,‬צדיקי קמאי‬
‫קניבסקי שרשאי לברך על שמיעת הרעם דרך הטלפון‪,‬‬ ‫ובתראי‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬עכ"ל; ]ודלא כמש"כ‬
‫ושכן הורו עוד מגדולי ההוראה שליט"א‪] ,‬הגר"נ‬ ‫בס' מרא דשמעתתא )עמ' מב( שיש הנוהגים שלא לברך‬
‫נוסבוים‪ ,‬הגרמ"מ שפרן‪ ,‬והגר"ש גראס[‪ ,‬אך יש‬ ‫אלא על רעמים חזקים בלבד[‪.‬‬
‫ולענין השומע רעם דרך הטלפון‪] ,‬וכגון שמשוחח‬
‫מגדולי ההוראה שליט"א שהורו בפשיטות‪ ,‬שאין‬
‫בטלפון עם חבירו הנמצא בעיר או במדינה אחרת‪,‬‬
‫לברך על שמיעת הרעם דרך הטלפון‪] ,‬הגר"י‬
‫ותוך כדי שיחתו שומע את הרעם המתרחש בעיר‬
‫זילברשטיין‪ ,‬הגרמ"ש קליין‪ ,‬והגרי"מ שטרן[‪ .‬וספק‬
‫הב'[; הנה לענין עניית אמן על ברכה הנשמעת דרך‬
‫ברכות להקל‪.‬‬
‫הטלפון‪ ,‬יש מגדולי ההוראה שהורו‪ ,‬שאע"פ שאינו‬
‫ומענין לענין באותו הענין יש להביא עוד בזה‪ ,‬הא‬
‫יכול לצאת ידי חובת ברכה בשמיעתה מחבירו דרך‬
‫דאיתא בברכות )נט‪ ,(.‬מאי רעמים‪ ,‬אמר שמואל‪ ,‬ענני‬
‫הטלפון‪] ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬היינו משום שאינו שומע הברכה‬
‫בגלגלא‪-] ,‬שהעננים מתגלגלים ומתחככים זה בזה‪,‬‬
‫מפי בר חיובא‪ ,‬אבל עכ"פ רשאי לענות אמן על ברכה‬
‫ומתוך כך נשמע רעש[‪ ,‬שנאמר )תהלים עז‪,‬יט( קול רעמך‬ ‫הנשמעת דרך הטלפון‪] ,‬עי' שו"ת מנחת אלעזר )ח"ב‬
‫בגלגל האירו ברקים תבל ראתה ותרעש הארץ‪ ,‬ורבנן‬ ‫סימן עב(‪ ,‬שו"ת אגרות משה )או"ח ח"ד סימן צא אות ד'(‪,‬‬
‫אמרי‪ ,‬ענני דשפכי מיא להדדי ]‪-‬מענן אחד לחבירו[‪,‬‬ ‫שו"ת יחוה דעת )ח"ב סימן סח(‪ ,‬ועוד[‪ ,‬אך יש מגדולי‬
‫שנאמר )ירמיהו י‪,‬יג( לקול תתו המון מים בשמים‪ ,‬רב‬ ‫ההוראה שהורו‪ ,‬שאין לענות אמן אחר ברכה הנשמעת‬
‫אחא בר יעקב אמר‪ ,‬ברקא תקיפא דבריק בעננא‪,‬‬ ‫דרך הטלפון‪] ,‬עי' שו"ת מנחת שלמה )מהדו"ק‪ ,‬ח"א סימן‬
‫ומתבר גזיזי דברזא‪] ,‬ברקי אש המבריקים בענן‪,‬‬ ‫ט' אות א'‪ ,‬ד"ה גם ראיתי(‪ ,‬שו"ת באר משה )ח"ג סימן קסו‬
‫ושוברים את חתיכות הברד שבעננים‪ ,‬ורעש השבירה‬ ‫אות ד'(‪ ,‬שו"ת אור לציון )ח"ד פרק א' אות ד'‪ ,‬ושם בהערות(‪,‬‬
‫הוא ה'רעם'[‪ ,‬רב אשי אמר‪ ,‬ענני חלחולי מחלחלי‬ ‫ועוד[; והנה להדעה הב' שאינו יכול לענות אמן אחר‬
‫]‪-‬חלולים[‪ ,‬ואתי זיקא ומנשב אפומייהו‪ ,‬ודמי כזיקא‬ ‫ברכה הנשמעת דרך הטלפון‪ ,‬נראה בפשטות שכמו"כ‬
‫על פום דני‪] ,‬קול הרוח הנושבת על פי עננים אלו‪,‬‬ ‫אין לברך על שמיעת הרעם דרך הטלפון‪ ,‬אך לדעה‬
‫נשמע כרוח המנשבת על פי החבית‪ ,‬וזהו קול הרעם[‪,‬‬ ‫הא' דשפיר יכול לענות אמן אחר ברכה הנשמעת דרך‬
‫ומסתברא כרב אחא בר יעקב‪] ,‬שהרי אנו רואים[‬ ‫הטלפון‪ ,‬יש להסתפק האם כמו"כ רשאי לברך על‬
‫דבריק ברקא ומנהמי ענני‪ ,‬ואתי מטרא ]‪-‬מחמת‬ ‫שמיעת הרעם דרך הטלפון‪ ,‬ודווקא לענין ברכה לאו‬
‫שבירת חתיכות הברד שבתוך העננים[‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שמיעה מעלייתא היא משום שאינו שומע הברכה מפי‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬
‫בה את שניהם‪] ,‬אך יש אומרים שבכל גווני מברך שתי ברכות‪ ,‬ועי' הערה[ ח‪.‬‬
‫שאי אפשר‪ ,‬שאע"פ שנעשים כאחד אין נרגשים‬
‫כאחד‪ ,‬אלא זה אחר זה בהכרח‪ ,‬והא נהוג עלמא דלא‬
‫כוותיה‪ ,‬ופוק חזי מאי עמא דבר‪ ,‬ושפיר עבדי בלי‬
‫ספק‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב באליה רבה )רכז‪,‬ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מיהו‬
‫בדין דשמע רעם וראה ברק‪ ,‬נראה לי דיברך שניהם‪,‬‬
‫דהא הברירה בידו‪ ,‬א"כ יכול לומר שמברך על אחד‬
‫'שכחו'‪ ,‬ועל אחד עושה מעשה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אלא‬
‫שחילוק יש בזה בין דברי היעב"ץ ובין דברי האליה‬
‫רבה‪ ,‬אשר מדברי היעב"ץ נראה שמצד הדין צריך‬
‫לברך שתי ברכות אלו‪ ,‬ומדברי האליה רבה נראה‪,‬‬
‫שאף שמצד הדין יכול לצאת ידי חובתו בברכה אחת‪,‬‬
‫מכ"מ אם ירצה הרשות בידו לברך שתי הברכות‪,‬‬
‫ודו"ק[‪.‬‬
‫וכעי"ז כתב באשל אברהם בוטשאטש )מהדו"ת‪ ,‬סימן‬
‫רכז(‪ ,‬דמאחר שנהגו לברך ברכת 'עושה מעשה‬
‫בראשית' על הברקים‪ ,‬וברכת 'שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם' על הרעמים‪ ,‬שוב יכול לברך שתי הברכות‬
‫אפילו היכא שראה הברק ושמע הרעם סמוכים‬
‫ותכופים ממש זה לזה‪] ,‬אך עכ"פ נראה דס"ל כדברי‬
‫האליה רבה הנ"ל‪ ,‬שאינו חייב לברך שתי הברכות‪,‬‬
‫אלא שאם רצה לברך שתי הברכות הרשות בידו[;‬
‫וכתב להוכיח לדבריו‪ ,‬שהרי כתבו הפוסקים שאין‬
‫מברכים כלל על ברקים הבאים מחמת חום‪,‬‬
‫]וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף ג'‪ ,‬ושם בהערות( דעות‬
‫הפוסקים בזה[‪ ,‬והרי שמה שאנו מברכים 'עושה‬
‫מעשה בראשית' על הברקים‪ ,‬היינו משום שאנו‬
‫יודעים שיבואו הרעמים לאחמ"כ‪ ,‬והרי הם ברקים‬
‫הבאים מחמת הגשמים שיש לברך עליהם‪ ,‬והנה‬
‫בודאי כל כהא"ג לא גרע מהמכוון להדי' לפטור‬
‫בברכה שעל הברק אף את שמיעת הרעם שלאחמ"כ‪,‬‬
‫]שאינו חוזר ומברך לאחמ"כ על שמיעת הרעם‪,‬‬
‫וכדלקמן בסמוך )סעיף ז'([‪ ,‬ואעפ"כ שפיר נהגו לחזור‬
‫ולברך לאחמ"כ ברכה נוספת על שמיעת הרעם‪ ,‬וא"כ‬
‫ה"ה נמי אפילו בנידו"ד ששומע הרעם בסמיכות ממש‬
‫לראיית הברק‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליהם שתי ברכות‬
‫אלו; וז"ל‪ ,‬ע"פ מה שכתבתי במקומות רבים‪ ,‬אודות‬
‫ברכה שהונהגה‪ ,‬שאין בה עוד חשש ברכה לבטלה‪,‬‬
‫עפ"ז נסתלק כל גמגום מעל מה שאנו נוהגים לברך‬
‫קכ‬
‫‪ .Á‬א‪ .‬כן כתב המגן אברהם )רכז‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה לי‪,‬‬
‫דאם שמע רעם וראה ברק כאחד‪ ,‬מברך על שניהם‬
‫ברכה אחת‪ ,‬עושה מעשה בראשית‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בס'‬
‫אמרי נועם להגר"א )ברכות נט‪ .‬ד"ה התם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וגם יש‬
‫מזה נפק"מ‪ ,‬דהיינו אם שמע קול רעם וראה ברק בבת‬
‫אחת‪ ,‬וכיון שבירך על הראשון איזה ברכה שבירך‪,‬‬
‫נפטר אידך‪ ,‬ונמצא כשמברך ברכה אחרת כמו שאנו‬
‫נוהגים הוי ברכה לבטלה‪ ,‬עכ"ל; וכן הסכמת הפרי‬
‫מגדים )סי' רכז אשל אברהם סק"א(‪ ,‬באר היטב )רכז‪,‬א(‪ ,‬חיי‬
‫אדם )כלל סג ס"ז(‪ ,‬דרך החיים )דיני ברכות פרטיות‪ ,‬אות ב'(‪,‬‬
‫שועה"ר )סדר ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יג סט"ו(‪ ,‬פתח הדביר‬
‫)רכז‪,‬ה(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן ס' ס"ב(‪ ,‬משנה ברורה )רכז‪,‬ה(‪,‬‬
‫ערוך השולחן )רכז‪,‬ב(‪ ,‬גדולות אלישע )רכז‪,‬ה(‪ ,‬כף‬
‫החיים )רכז‪,‬ו(‪ ,‬שו"ת פעולת צדיק )ח"ב סימן ריט(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכז( האריך‬
‫לחלוק על דברי המג"א ]וסייעתו[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונפקא מינה‪,‬‬
‫דאי שמע רעם וראה ברק כאחת‪ ,‬דמברך על שניהם‬
‫שתי הברכות הראויות להם כנזכר‪ ,‬ולאפוקי מבמג"א‬
‫דכתב שנ"ל דברכה אחת על שתיהן‪ ,‬ודבריו אינם‬
‫נראים בזה‪ ,‬שהרי כך הוא על הרוב שנרגשים כאחת‪,‬‬
‫אע"פ שאי אפשר שיהו כאחת ממש כאשר כתבתי‪,‬‬
‫שזהו דבר ידוע בחוש שלעולם תקדום ראיית הברק‬
‫קדימה מה לשמיעת הרעם‪ ,‬אלא שבהיות הרעם נעשה‬
‫בקירוב מקום אז אין הפסק ביניהם כ"כ‪ ,‬כי מיד אחר‬
‫הראות הברק בהכרח ישמע קול הרעם תיכף‪,‬‬
‫וכשנעשה בריחוק מקום אזי יראה יותר מהר‬
‫משישמע‪ ,‬כי האויר רב המרחק מעכב שמיעת הקול‬
‫וממעטו‪ ,‬ולפעמים לא ישמע כלל מפני רוחק המקום‬
‫עם שיראה‪ ,‬וזה יקרה לעתים רחוקות‪ ,‬ועכ"פ ברובא‬
‫דרובא במקום שנראה הברק שם קולו נשמע מיד‬
‫אחריו‪ ,‬כי אי אפשר להיות בענין אחר‪ ,‬ולא חיישינן‬
‫למיעוטא‪ ,‬וכשאמרו רז"ל לברך על הברקים ועל‬
‫הרעמים‪ ,‬על כל אחד בפנ"ע אמרו לברך‪ ,‬ולא על‬
‫שניהם ברכה אחת גרידא; ועוד‪ ,‬הלא אפילו על אחד‬
‫מהם היה ראוי לברך גם שתיהן‪ ,‬כדעת הראב"ד ז"ל‬
‫]דלעיל )הערה ה' אות ב'([‪ ,‬והוא הנראה קרוב בפשט‬
‫הגמרא‪ ,‬ואיך לא נחוש לו לפחות באופן זה כששומע‬
‫ורואה כאחת‪ ,‬גם כבר אמרתי שכאחת ממש הוא דבר‬
‫קכא‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬
‫הפסק יותר מכדי דיבור בין שמיעת הרעם ובין הברכה‬
‫עליו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬לענין מי שראה ברק ושמע‬
‫רעם כאחד ובירך עליו 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬אלא‬
‫שטעה והיה סבור שאינו יוצא בברכת 'עושה מעשה‬
‫בראשית' אלא על הברקים‪ ,‬האם לאחמ"כ כשישמע‬
‫רעם נוסף יש לו לחזור ולברך עליו 'שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם'‪] ,‬ואף לדעת רוב הפוסקים הנ"ל שאם ראה‬
‫הברק ושמע הרעם כאחד‪ ,‬אינו מברך עליהם אלא‬
‫ברכה אחת‪ ,‬מכ"מ כיון שהיה סבור שאינו פוטר הרעם‬
‫בברכה זו‪ ,‬הרי שלא עלתה לו ברכתו אלא על ראיית‬
‫הברק ולא על שמיעת הרעם[‪ ,‬או שמא אף בכהא"ג‬
‫עלתה לו ברכתו אף על שמיעת הרעם‪ ,‬ואין לו לחזור‬
‫ולברך על שמיעת רעם נוסף לאחמ"כ‪.‬‬
‫ובס' שלמי תודה )הל' ירידת גשמים‪ ,‬עמוד פ'( כתב‬
‫להוכיח לנידו"ז‪ ,‬ממש"כ בתבואות שור )יו"ד יט‪,‬לג(‬
‫לענין ברכות הנהנין‪ ,‬וז"ל התבואו"ש‪ ,‬ומיבעיא לי‬
‫טובא‪ ,‬דלענ"ד אם הובאו שלושים אגוזים או תפוחים‬
‫לפני אחד‪ ,‬ודעתו לאכול כולם ובירך עליהם‪ ,‬וטועה‬
‫הוא וסובר שצריך לברך על כל אחד‪ ,‬כשנודע לו‬
‫האמת אין צריך לברך שנית‪ ,‬דלא דמי לנמלך שלא‬
‫היה בדעתו לאכול ונתחדש לו אכילה‪ ,‬אבל אם לא‬
‫נתחדשו לו כלום למה יברך‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועוד מצינו‬
‫בהגהות רעק"א )או"ח רו‪,‬ה( שכתב להסתפק בזה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫היה לפניו איזה מינים שברכותיהם שוות‪ ,‬והיה דעתו‬
‫לאכול כולם‪ ,‬אבל כשבירך על אחד לא היה יודע‬
‫שהמינים אחרים ג"כ ברכתם שוות לזו‪ ,‬והיה בדעתו‬
‫שלא יפטרו בברכה זו‪ ,‬צ"ע אם צריך לחזור ולברך על‬
‫האחרים‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וה"נ הברקים והרעמים הרי הם כשני‬
‫דברים שברכותיהם שוות‪ ,‬אלא שטעה וסבר שאין‬
‫ברכותיהם שוות‪ ,‬ולדברי התבואות שור הרי שאף‬
‫בכהא"ג עלתה לו ברכה זו אף על שמיעת הרעם‪ ,‬ואין‬
‫לו לחזור ולברך על שמיעת רעמים נוספים לאחמ"כ‪.‬‬
‫]ויעו"ש בשלמי תודה שהוסיף עוד בזה בשם‬
‫הגראי"ל שטיינמן‪ ,‬דאף אם לענין ברכות הנהנין יש‬
‫להסתפק בזה‪ ,‬וכדברי הגרעק"א הנ"ל‪ ,‬היינו משום‬
‫שהברכה הרי היא מתירה את המאכל באכילה‪ ,‬וכל‬
‫שהיה בדעתו שאינו נפטר בברכה זו‪ ,‬הרי שבאמת לא‬
‫התירה אותו ברכה זו‪ ,‬אבל בברכות השבח נראה טפי‪,‬‬
‫דכיון שעכ"פ כבר נתן שבח להקב"ה‪ ,‬וע"פ תקנת‬
‫מים רבים‬
‫'שכחו' על רעם ו'עושה מעשה בראשית' על ברק‪ ,‬בין‬
‫זה קודם‪ ,‬וכן כשסמוכים זה לזה הרבה‪ ,‬וכמעט בבת‬
‫אחת‪ ,‬מברכים שניהם מכל מקום‪ ,‬והרי בברכה אחת‬
‫יוצאים ידי חובת שניהם‪ ,‬ובין על זה ובין על זה יכול‬
‫לברך איזה מהם‪ ,‬וכן ע"פ מה שכתבתי במקו"א לצדד‬
‫אודות ברק בלי רעם‪ ,‬וכן המנהג שלא לברך בזה‪,‬‬
‫וא"כ תיכף שבירך על הברק ממנ"פ יצא ידי חובת‬
‫ברכה דהרעם ג"כ‪ ,‬שאם לא היה ברק זה מצטרף‬
‫לרעם‪ ,‬לא היו מברכים עליו‪ ,‬וכיון שידוע שיהיה תיכף‬
‫רעם‪ ,‬הר"ז כשני ברקים זה אחר זה או שני רעמים‪,‬‬
‫וכ"ה ברק ורעם כשידוע שיהיו שניהם כו'‪ ,‬ולהנ"ל‬
‫אודות ברכה שהונהגה אין עוד חשש בזה‪ ,‬שאין אחר‬
‫מנהג בזה כלום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה לדעת רוב הפוסקים‪ ,‬אין לברך על ראיית‬
‫הברק או על שמיעת הרעם אלא בתוך כדי דיבור‪ ,‬אבל‬
‫לאחמ"כ שוב אינו מברך עליהם‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק‬
‫א' סעיף יג(‪ ,‬ולפ"ז יש לעיין בדעת היעב"ץ וסייעתו‬
‫הנ"ל‪ ,‬היאך יכול לברך שתי הברכות‪ ,‬והלא בשעת‬
‫הברכה הראשונה בודאי עובר שיעור כדי דיבור‪ ,‬ושוב‬
‫היאך יכול הברכה השניה לאחר שעבר שיעור זה‪.‬‬
‫והנה לעיל )פרק א' הערה לג אות ג'( נתבארו שני דרכים‬
‫בזה‪ ,‬מפני מה אין מברכים ברכות הראיה אלא תוך‬
‫כדי דיבור לראיית הדבר‪ ,‬האם עיקרו משום הפסק‪,‬‬
‫וכל שעבר שיעור כדי דיבור‪ ,‬הוי 'הפסק' בין ראיית‬
‫הדבר לברכה‪ ,‬או שמא אינו אלא משום שלאחר‬
‫שיעור כדי דיבור‪ ,‬שוב אין הברכה יכולה לחול על‬
‫ראיית דבר זה‪ ,‬שהרי כבר אינו רואהו בשעה זו‪ ,‬וכבר‬
‫עבר שיעור זמן זה מראיית הדבר; ולדרך הא' נראה‬
‫שיש ליישב דברי היעב"ץ וסייעתו‪ ,‬וכדלקמן בסמוך‬
‫)הערה י'( דכל שהוא לצורך הברכה ועדיין הוא עסוק‬
‫באותו הענין‪ ,‬לא הוי הפסק אפילו ביותר מכדי דיבור‪,‬‬
‫אכן לדרך הב' יש לדון בזה‪ ,‬דמחד גיסא יש לומר‪,‬‬
‫שכל שמברך על אותו הדבר שתי ברכות‪ ,‬ואין ההפסק‬
‫אלא מחמת אמירת ברכה נוספת על ראיית דבר זה‪,‬‬
‫הרי שאף הברכה השניה יכולה שפיר לחול על דבר‬
‫זה‪ ,‬אך יל"ע האם יש בזה כדי ליישב דעת היעב"ץ‬
‫וסייעתו‪ ,‬שהרי לדבריהם נמצא‪ ,‬שברכתו הראשונה‬
‫שמברך 'עושה מעשה בראשית' אינה אלא על ראיית‬
‫הברק בלבד‪ ,‬וברכתו השניה שמברך 'שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם' אינה אלא על שמיעת הרעם בלבד‪ ,‬ונמצא‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קכב‬

‫ו‪ .‬ראה הברק ועדיין לא שמע הרעם‪ ,‬אין לו להמתין עד שמיעת הרעם כדי לפטור שניהם‬
‫בברכה אחת‪ ,‬אלא יברך מיד על ראיית הברק‪ ,‬ולאחמ"כ כשישמע הרעם יחזור ויברך עליו‬
‫ברכה נוספת ט; ]ואם עבר והמתין עד שישמע הרעם‪ ,‬אין לו לברך אלא ברכה אחת‪ ,‬ואף‬
‫כשיראה לאחמ"כ ברק נוסף‪ ,‬נראה שאין לו לברך עליו ברכה נוספת‪ ,‬ועי' הערה י[‪.‬‬

‫על ראיית ברק נוסף לאחמ"כ; אכן יש לדון בזה‪,‬‬
‫באופן שברכתו היתה לאחר כדי דיבור משעת ראיית‬
‫הברק‪ ,‬אשר לדעת רוב הפוסקים דלעיל )פרק א' סעיף‬
‫יג( שכל ברכות הראיה אין לברך אותם אלא תוך כדי‬
‫דיבור לראיית הדבר‪ ,‬היה נראה שלא עלתה לו ברכה‬
‫זו על ראיית הברק הראשון‪ ,‬שהרי כבר עבר שיעור‬
‫כדי דיבור בין ראיית הברק לברכה זו‪ ,‬ושפיר יש לו‬
‫לחזור ולברך כשיראה ברק נוסף לאחמ"כ‪ .‬אכן‬
‫בפשטות נראה‪ ,‬שיש לתלות ספק זה בשני הדרכים‬
‫שנתבארו לעיל )פרק א' הערה לג אות ג'(‪ ,‬מפני מה אין‬
‫מברכים ברכות הראיה אלא תוך כדי דיבור לראיית‬
‫הדבר‪ ,‬האם עיקרו משום הפסק‪ ,‬וכל שעבר שיעור כדי‬
‫דיבור‪ ,‬הוי 'הפסק' בין ראיית הדבר לברכה‪ ,‬או שמא‬
‫אינו אלא משום שלאחר שיעור כדי דיבור‪ ,‬שוב אין‬
‫הברכה יכולה לחול על ראיית דבר זה‪ ,‬שהרי כבר אינו‬
‫רואהו בשעה זו‪ ,‬וכבר עבר שיעור זמן זה מראיית‬
‫הדבר; ומעתה נראה לנידו"ד‪ ,‬דכיון שמיד כאשר ראה‬
‫הברק הראשון היה בדעתו לברך עליו‪ ,‬אלא שטעה‬
‫וסבר שיש לפוטרו באותה הברכה שיברך אחר שמיעת‬
‫הרעם‪ ,‬ונמצא שלא היתה שהיה זו אלא לצורך הברכה‬
‫]ע"פ טעותו[‪ ,‬ועדיין עסוק הוא באותו הענין‪ ,‬הרי‬
‫שלדרך הא' נראה דשפיר עלתה לו ברכה זו אף על‬
‫ראיית הברק‪ ,‬ואף שעבר יותר מכדי דיבור בין הראיה‬
‫לברכה‪ ,‬מכ"מ כיון ששהה לצורך הברכה ועדיין היה‬
‫עסוק באותו הענין ל"ה הפסק‪] ,‬וכבר כתבו כן בשו"ת‬
‫פרח שושן )או"ח כלל א' סימן א'‪ ,‬ד"ה ובזה יתיישב( ובעולת‬
‫)סעיף ה'‪ ,‬ושם‬
‫תמיד )רו‪,‬ג(‪ ,‬דכל ששוהה לצורך הברכה או לצורך‬
‫המצוה וכיו"ב‪ ,‬אף אם שהה יותר מכדי דיבור‪ ,‬לא הוי‬
‫הפסק[‪ ,‬אכן לדרך הב' הנ"ל נראה‪ ,‬שלא עלתה לו‬
‫ברכה זו על ראיית הברק שקודם לכן‪ ,‬שהרי עבר יותר‬
‫משיעור כדי דיבור ביניהם‪ ,‬ואף ששהה לצורך הברכה‬
‫ועדיין היה עסוק באותו הענין‪ ,‬מכ"מ הרי אין ברכתו‬
‫יכולה לחול על הברק מאחר שכבר עבר שיעור זמן זה‬
‫מראייתו‪.‬‬
‫חכמים הרי שנתינת שבח זו עולה אף על שמיעת‬
‫הרעם‪ ,‬הרי שאין לו לחזור ולברך על שמיעת רעמים‬
‫נוספים‪ ,‬אע"פ שלפי דעתו היה סבור שאין ברכתו‬
‫פוטרת אף את הרעם[‪.‬‬
‫‪ .Ë‬כן נראה מפשטות דברי המחבר ושא"פ‪ ,‬שבין‬
‫'על הברקים' ובין 'על הרעמים' מברך אחת משתי‬
‫ברכות אלו‪ ,‬ואע"פ שטבעם לבוא בזה אחר זה‪ ,‬ואם‬
‫היה לו להמתין מלברך על ראיית הברק עד שישמע‬
‫הרעם הבא לאחריו‪ ,‬בודאי היו צריכים לפרש כן‬
‫להדי'‪ ,‬וממה שלא הזכירו כן נראה בפשטות‪ ,‬דשפיר‬
‫יש לברך מיד כשיראה הברק‪ ,‬ואין לו להמתין שישמע‬
‫הרעם‪ ,‬ודו"ק‪ .‬וכן נראה כוונת המשנה ברורה )רכז‪,‬ה(‬
‫שכתב בזה"ל‪ ,‬ואם לא היו תכופים זה אחר זה‪ ,‬מברך‬
‫תחילה על הברק‪ ,‬שהוא מתראה תחילה לעין האדם‪,‬‬
‫עושה מעשה בראשית‪ ,‬ואח"כ על הרעם שכחו‬
‫וגבורתו מלא עולם‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בס' גדולות אלישע‬
‫)רכז‪,‬ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והיינו דווקא כשבאו תכופים ביחד‪ ,‬אבל‬
‫אם ראה הברק ועדיין לא נעשה רעם‪ ,‬יברך על הברק‪,‬‬
‫ואח"כ כשישמע קול הרעם יברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה עוד‬
‫לעיל בסמוך )הערה ו'(‪ ,‬שכל שרואה ברק ביום חורפי‬
‫וגשום‪ ,‬אין לחוש שמא לא יבוא הרעם אחריו‪ ,‬ושוב‬
‫]לדעת הרבה פוסקים[ אינו בכלל 'ברקים' שתקנו‬
‫חכמים לברך עליהם‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה ה'‬
‫והערה ו'( דעות הפוסקים בזה[‪ ,‬אלא שפיר יש לו לברך‬
‫מיד כשרואה הברק‪.‬‬
‫‪ .È‬וכדעת רוב הפוסקים דלעיל בסמוך‬
‫הערה ח'(‪ ,‬שאם ראה הברק ושמע הרעם כאחד‪ ,‬אינו‬
‫מברך עליהם אלא ברכה אחת‪ ,‬והכא נמי‪ ,‬מאחר‬
‫שכבר נתחייב לברך על שניהם‪ ,‬הרי שברכה אחת‬
‫עולה לו לשניהם‪ ,‬ודו"ק; אלא שיש לדון‪ ,‬האם יחזור‬
‫ויברך על ראיית ברק נוסף לאחמ"כ‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫דהנה באופן שברכתו היתה בתוך כדי דיבור‬
‫לראיית הברק ]הראשון[‪ ,‬נראה פשוט‪ ,‬דשפיר עלתה‬
‫לו ברכתו אף על ראיית ברק זה‪ ,‬ואין לו לחזור ולברך‬
‫קכג‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫ז‪ .‬בירך בראיית הברק‪ ,‬וכיוון לפטור בברכתו אף את הרעם שישמע לאחמ"כ‪ ,‬לדעת רוב‬
‫הפוסקים יצא ידי חובתו‪] ,‬אפילו אם לא שמע הרעם אלא לאחר שיעור כדי דיבור[ יא‪.‬‬

‫וה"נ כיון שהברק והרעם שייכים זה לזה‪ ,‬וסיבה אחת‬ ‫ובס' הליכות שלמה‬
‫)הל' תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג סעיף‬
‫היא הגורמת לשניהם שיבואו‪ ,‬הרי שאם שמיעת הרעם‬ ‫כד( הובא בשם הגרש"ז אוירבך לנידו"ד‪ ,‬דשפיר‬
‫היתה בתוך כדי דיבור לראיית הברק‪ ,‬ושוב התחיל‬ ‫עלתה לו ברכה זו אף על הברק שקודם לכן‪ ,‬ואם חוזר‬
‫הברכה בתוך כדי דיבור לשמיעת הרעם‪ ,‬אע"פ שהיה‬ ‫ורואה ברקים נוספים אין לו לברך עליהם‪ ,‬וביאר‬
‫זה לאחר כדי דיבור מראיית הברק‪ ,‬מכ"מ שפיר עלתה‬ ‫הטעם כמשנ"ת ]לדרך הא'[ שעדיין עסוק הוא באותו‬
‫לו ברכה זו אף על הברק שראה בתחילה‪ ,‬ודו"ק‪ .‬וצ"ע‬ ‫הענין‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ראה ברק והמתין מלברך עליו עד אחר‬
‫בכל זה‪.‬‬ ‫שמיעת הרעם‪ ,‬יכול לברך על שניהם ברכה אחת‪ ,‬אף‬
‫אם נשמע הרעם רק אחר כדי דיבור‪ ,‬שכל זמן‬
‫‪ .‡È‬כן כתב בברכי יוסף )רכז‪,‬ד(‪ ,‬יעו"ש שהביא‬
‫שממתין לרעם חשיב כעסוק באותו הענין‪ ,‬עכ"ל;‬
‫שזקנו מהר"א אזולאי )בהגהותיו על הלבוש‪ ,‬רכז‪,‬א( כתב‬
‫]אכן יש לומר‪ ,‬שלא הורה כן אלא לשיטתו שיש‬
‫להסתפק בזה‪ ,‬האם יכול לכוון בברכתו על ראיית‬ ‫לסמוך על דעת הט"ז )רכז‪,‬ב(‪ ,‬דכל ברכות הראיה שפיר‬
‫הברק‪ ,‬לפטור אף את חיוב הברכה על שמיעת הרעם‬ ‫דמי לברך אף לאחר שעבר שיעור כדי דיבור מראיית‬
‫שלאחמ"כ‪ ,‬וכתב הברכ"י ד'לי ההדיוט מסתברא‬ ‫הדבר המחייב ברכה‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' הערה לד‬
‫דיצא'; וכן בשערי תשובה )רכז‪,‬א( ובמגן גבורים )סי'‬
‫וראה עוד בס' חוט שני )הל' ברכות‬ ‫אות א'(‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫רכז אלף המגן סק"ב( הביאו דברי הברכי יוסף‪ ,‬וכן כתב‬ ‫הודאה עמ' קפד( שהביא בשם הגר"נ קרליץ שהסתפק‬
‫המשנה ברורה )רכז‪,‬ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועיין בשע"ת שכתב בשם‬ ‫בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אם ראה הברק ולא בירך עליו‪ ,‬וכבר עבר‬
‫הברכ"י‪ ,‬דאם בירך על הברק ונתכוין לפטור הרעם‬ ‫כדי דיבור‪ ,‬אבל בירך על הרעם שבא אחר הברק‪,‬‬
‫הבא אחריו‪ ,‬יצא בדיעבד‪ ,‬ור"ל דאחרי שטבע‬ ‫דהיינו הרעם של אותו ברק‪ ,‬הוא שאלה אם יכול לברך‬
‫הבריאה שאחר הברק יוצא רעם‪ ,‬א"כ חל ברכתו על‬ ‫אח"כ על ברק אחר‪ ,‬דכיון דהרעם הוא המשך של‬
‫הרעם שיצא אח"כ‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו בפתח הדביר‬ ‫הברק‪ ,‬יתכן דאע"ג דהיה כדי דיבור מיקרי שבירך על‬
‫)רכז‪,‬ה‪-‬ו( ובגדולות אלישע )רכז‪,‬ז( ובכף החיים )רכז‪,‬ה(‬ ‫הברק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועו"פ‪.‬‬ ‫וביותר נראה לצדד בנידו"ד‪ ,‬שאותה הברכה‬
‫ובטעם דין זה יש לבאר‪] ,‬וכ"ה בפתח הדביר )שם(‪,‬‬ ‫שבירך אחר שמיעת הרעם‪ ,‬עלתה לו אף על ראיית‬
‫וכן כתבו בס' ברכת אברהם )להגר"א ארלנגר‪ ,‬ברכות נט‪(.‬‬ ‫הברק שקודם לכן‪ ,‬ואף אם עבר שיעור כדי דיבור בין‬
‫ובס' חידושי בתרא )על המשנ"ב רכז‪,‬ה( ועוד[‪ ,‬דאף‬ ‫ראיית הברק לברכה זו‪ ,‬באופן שעכ"פ שמיעת הרעם‬
‫שבשעה שבירך על הברק‪ ,‬עדיין לא נתחייב לברך על‬ ‫היתה בתוך כדי דיבור לראיית הברק‪ ,‬והברכה שבירך‬
‫הרעם שלאחמ"כ‪ ,‬מכ"מ כיון שכך הוא טבעו של‬ ‫היתה בתוך כדי דיבור לשמיעת הרעם‪ ,‬ובכהא"ג‬
‫עולם שאחר הברק נשמע הרעם‪ ,‬שפיר יכול לכוון‬ ‫אע"פ שעבר יותר מכדי דיבור בין ראיית הברק‬
‫לפטור בברכתו על הברק‪ ,‬אף את חיוב הברכה על‬ ‫לברכתו‪ ,‬מכ"מ שפיר עלתה לו ברכתו אף על ראיית‬
‫שמיעת הרעם שלאחמ"כ‪ ,‬והר"ז כמש"כ המחבר )רו‪,‬ו(‬ ‫הברק; ויש לדמותו להא דאיתא במכות )ו‪ ,(.‬שמאה‬
‫אף לענין ברכות הנהנין‪ ,‬ש'העומד על אמת המים‬ ‫עדים שהעידו כ"א בתוך כדי דיבור לחבירו‪ ,‬אע"פ‬
‫מברך ושותה‪ ,‬אע"פ שהמים ששותה לא היו לפניו‬ ‫שעדות האחרון היתה זמן רב לאחר שיעור כדי דיבור‬
‫כשבירך‪ ,‬מפני שלכך נתכוון מתחילה'‪ ,‬והיינו משום‬ ‫מעדות הראשון‪ ,‬מכ"מ הרי היא כעדות אחת‪] ,‬ועוד‬
‫שכך הוא דרך הטבע שאמת המים אינה מפסיקה‬ ‫מבואר כן בדברי התוס' )שבועות לב‪ .‬ד"ה בתוך(‪ ,‬שאף‬
‫לזרום‪ ,‬וה"נ בנידו"ד שבודאי יבוא הרעם זמן מועט‬ ‫הראשונים יכולים לחזור בהם מעדותם‪ ,‬כל שעדיין לא‬
‫לאחר ראיית הברק‪ ,‬ושפיר יכול לכוון לפוטרו בברכת‬ ‫סיימו האחרונים להעיד‪ ,‬ואע"פ שכבר עבר שיעור כדי‬
‫הברק‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫דיבור מעדות הראשונים‪ ,‬לפי שהכל עדות אחת היא[‪,‬‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קכד‬

‫ח‪ .‬בירך בראיית הברק‪ ,‬ולא כיוון לפטור בברכתו את הרעם שלאחמ"כ‪ ,‬אך מיד כשבירך‬
‫על הברק חזר ושמע הרעם‪] ,‬תוך כדי ברכתו‪ ,‬או בשיעור תוך כדי דיבור לברכתו[‪ ,‬לדעת‬
‫כמה פוסקים יצא ידי חובתו‪ ,‬ואין לו לחזור ולברך על שמיעת הרעם‪] ,‬ואף לא על רעם‬
‫נוסף שלאחמ"כ[ יב‪.‬‬

‫דה"ה בנידו"ד‪ ,‬דאף היכא שלא נתכוון בברכתו‬
‫לפטור אף את שמיעת הרעם‪ ,‬מכ"מ כל היכא ששמע‬
‫הרעם בשיעור תוך כדי דיבור אחר ברכתו‪ ,‬שפיר‬
‫עלתה לו ברכתו אף על שמיעת הרעם‪ .‬אך בס' שלמי‬
‫תודה )הל' ירידת גשמים‪ ,‬עמ' פא( כתב בתחילה להוכיח‬
‫מסוגי' זו לנידו"ד‪ ,‬ושוב כתב לדחות בזה"ל‪ ,‬ויש‬
‫לחלק‪ ,‬דהתם כיוון בקריעה לצאת מצות קריעה‪ ,‬אלא‬
‫דאכתי לא היה זמן החיוב‪ ,‬ובזה שבתוך כדי דיבור בא‬
‫זמן החיוב‪ ,‬אהני ליה ]‪-‬לצאת בזה ידי חובתו[‪ ,‬אבל‬
‫הכא בברכה כיוון ליתן שבח על הברק ולא על הרעם‪,‬‬
‫ולכן לא יצא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫]עוד מצינו בשו"ת אמרי בינה )להגר"מ אוירבך‪ ,‬חלק‬
‫ב' סימן ג' אות ג'( שכתב להוכיח מסוגי' זו לחקירה‬
‫אחרת‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואשר חקר‪ ,‬במדומה ששמע קול רעם‬
‫ובירך‪ ,‬ותוך כדי דיבור שמע‪ ,‬אם יצא‪ ,‬יפה הביא‬
‫לפשוט מהא דקורע‪ ,‬אם מת תוך כדי דיבור של קריעה‬
‫אינו צריך קריעה אחרת‪ ,‬ומש"כ כבודו נ"י דהתם‬
‫עודנו הקריעה לפנינו‪ ,‬משא"כ במצוה אחרת שהלכה‬
‫ועברה‪ ,‬יעיין רמעכ"ת נ"י בש"ס )נדרים שם(‪ ,‬דמבו'‬
‫משם דלאו מטעם דהקריעה לפנינו אתינן עלה‪ ,‬רק‬
‫מטעם דתוך כדי דיבור כמאן דקרעה השתא דמי כו'‪,‬‬
‫הרי דהטעם הוא דכל תוך כדי דיבור כדיבור דמי‪,‬‬
‫עכ"ל[‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬בהגהות הגר"ח צאנזר )על המג"א רכז‪,‬א‪ ,‬נדפס‬
‫בילקו"מ בשו"ע הוצאת מכון ירושלים( כתב על דברי המג"א‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה ח' אות א'( שאם ראה הברק ושמע‬
‫הרעם יחד אינו מברך אלא ברכה אחת‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מיהו אם‬
‫אינו בבת אחת‪ ,‬מברך על כל אחד בפני עצמו‪ ,‬וזה‬
‫פשוט‪ ,‬ונראה לי דהיינו טעמא‪ ,‬דהמנהג שכתב הט"ז‬
‫)רכז‪,‬א( דמתוך שמברך על הברק היוצא ראשון עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬אף שמיד תוך כדי דיבור נשמע רעם‪,‬‬
‫מראה בעצמו שהיתה על הברק כפי המנהג‪ ,‬ומברך‬
‫שנית על הרעם שכחו כו'‪ ,‬עכ"ל; ונראה כוונתו‬
‫לאפוקי מדברי החיי"א והקיצור שו"ע הנ"ל‪ ,‬והיינו‪,‬‬
‫שאם ראה הברק ושוב בתוך כדי דיבור שמע הרעם‬
‫אכן‪ ,‬יעו"ש בפתח הדביר שהביא מס' בית עובד‪,‬‬
‫שכתב לדחות דברי הברכ"י ]וסייעתו הנ"ל[ בזה"ל‪,‬‬
‫ולי הדל נראה פשוט דלא יצא‪ ,‬דכיון דכל דלא שמע‬
‫קול הרעם לא מיחייב ברכה‪ ,‬א"כ איך תחול ברכתו‬
‫על ראיית הברק‪ ,‬על קול הרעם שיבוא אח"כ‪ ,‬הא בעת‬
‫ברכתו אכתי לא מטא זמן חיובו על הרעם עד שישמע‬
‫קולו‪ ,‬וכיון דבעת הברכה לא היה לו מקום חלות על‬
‫הרעם‪ ,‬והיה כשומעו אח"כ קול הרעם אין כאן ברכה‪,‬‬
‫ובמה יצא זה חובת ברכת הרעם‪ ,‬ולכן נראה לענ"ד‬
‫פשוט דלא יצא‪ ,‬וצריך לברך בעת שומעו אח"כ ברכת‬
‫הרעם כו'‪ ,‬עכ"ל; ]אך הפתה"ד האריך לדחות דבריו‬
‫ולקיים דברי הברכ"י הנ"ל‪ ,‬וכתב ג"כ להוכיח לזה‬
‫מדברי המחבר הנ"ל לענין אמת המים‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫‪ .·È‬א‪ .‬כן כתב בחיי אדם )כלל סג ס"ז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומכ"מ‬
‫אם הרעם בא תוך כדי דיבור לאחר הברק‪ ,‬נראה לי‬
‫דאין מברך עליו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בקיצור שו"ע )סימן ס'‬
‫ס"ב( בזה"ל‪ ,‬וכן אם בירך על הברק עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬ובתוך כדי דיבור לברק נשמע הרעם‪ ,‬אינו‬
‫צריך לברך עליו‪ ,‬כי נפטר בברכה שעל הברק‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ומפשטות דבריהם נראה‪ ,‬שאף אם לא נתכוון לפטור‬
‫בברכה זו אף את שמיעת הרעם‪ ,‬מכ"מ כיון ששמע‬
‫הרעם בתוך כדי דיבור‪ ,‬שפיר יצא ידי חובתו בברכה‬
‫זו אף על שמיעת הרעם‪.‬‬
‫ויש שכתבו להוכיח לדבריהם מהא דאיתא בנדרים‬
‫)פז‪ ,(.‬מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף‪ ,‬וכמדומה‬
‫שמת‪ ,‬וקרע‪ ,‬ואח"כ מת‪ ,‬לא יצא ידי קריעה‪ ,‬אמר ר'‬
‫שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא‪,‬‬
‫לא שנו אלא שמת לאחר כדי דיבור‪ ,‬אבל בתוך כדי‬
‫דיבור כדיבור דמי ]‪-‬ויצא ידי חובת קריעה[‪ ,‬ע"כ‪,‬‬
‫ומבו' דשפיר יצא ידי חובת קריעה‪ ,‬ואע"פ שבשעת‬
‫קריעה לא הגיע עדיין זמן חיובו‪ ,‬ומאידך הרי שעל‬
‫חיובו האמיתי לא נתכוון כלל בקריעתו‪ ,‬מכ"מ כיון‬
‫שלמעשה הגיע זמן חיובו בתוך כדי דיבור למעשה‬
‫הקריעה‪ ,‬שפיר עלתה לו קריעה זו; ומעתה יש לומר‬
‫קכה‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫אימתי חוזר ומברך‬

‫ט‪ .‬ראה ברק או שמע רעם ולא בירך עליו‪ ,‬יכול לברך על ראיית ברק נוסף או על שמיעת‬
‫רעם נוסף לאחמ"כ יג‪.‬‬

‫שבאופן זה שלא שמע הרעם אלא לאחר שכבר‬ ‫הבא לאחריו‪ ,‬אין ברכת 'עושה מעשה בראשית'‬
‫התחיל לברך על הברק‪ ,‬שיש לו לחזור ולברך 'שכחו‬ ‫שבירך על הברק‪ ,‬פוטרת אף את הרעם‪ ,‬ויש לו‬
‫וגבורתו מלא עולם' על שמיעת רעם זה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫להוסיף ולברך אף ברכת 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‬
‫על שמיעת הרעם‪ ,‬ומשום שמנהג העולם מוכיח‪ ,‬שלא‬
‫‪ .‚È‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' הערה כא( בארוכה כמה‬
‫היתה כוונתו לפטור בברכת 'עושה מעשה בראשית'‬
‫טעמים בביאור החילוק בין ברכת הברקים והרעמים‬
‫אלא את ראיית הברק בלבד; ]אך עכ"פ נראה‬
‫ובין שאר ברכות הראיה‪ ,‬שאף שבכל ברכות הראיה‬
‫מדבריו‪ ,‬שאין כוונתו לחלוק על החיי"א והקיצור‬
‫אינו חוזר ומברך אלא לאחר שלושים יום שלא ראה‬
‫שו"ע אלא באופן שבירך על הברק 'עושה מעשה‬
‫בהם דבר זה‪] ,‬ואפילו אם לא בירך בראייתו‬
‫בראשית' וכמנהג העולם‪ ,‬וכמו שביאר טעמו שע"פ‬
‫הראשונה‪ ,‬אין לו לברך עליו עד שיעברו שלושים יום‬
‫מנהג העולם נראה שאין כוונתו לפטור בברכה זו אלא‬
‫שלא יראה בהם דב"ז[‪ ,‬ולדעת כמה פוסקים אף אם‬ ‫את ראיית הברק‪ ,‬אבל באופן שבירך על הברק 'שכחו‬
‫חוזר ורואה דבר אחר מאותו המין בתוך שלושים יום‬ ‫וגבורתו מלא עולם' ושלא כמנהג העולם‪ ,‬הרי שפוטר‬
‫אינו חוזר ומברך‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם‬
‫בברכה זו אף את שמיעת הרעם שלאחמ"כ‪ ,‬וכדברי‬
‫הערה כג([‪ ,‬מכ"מ ברקים ורעמים ]ודומיהם[ שאני‪ ,‬ואף‬ ‫החיי"א והקיצור שו"ע‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫אם כבר ראה ברק או שמע רעם בתוך שלושים יום‪,‬‬ ‫]אכן יל"ע בדעת הגר"ח צאנזר‪ ,‬שהרי מדבריו‬
‫שפיר יכול לברך לאחמ"כ; ולפ"ז אם ראה ברק ולא‬ ‫נראה שמודה לדברי המג"א שאם ראה הברק ושמע‬
‫בירך עליו‪ ,‬כשחוזר ורואה ברק אחר ]אפילו באותו‬ ‫הרעם באותה שעה ממש‪ ,‬אינו מברך אלא ברכה אחת‪,‬‬
‫היום[‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‪ ,‬וכן אם שמע רעם ולא‬ ‫ואין כוונתו אלא באופן שלא היו אלא בזה אחר זה‪,‬‬
‫בירך עליו‪ ,‬כשחוזר ושומע רעם אחר ]אפילו באותו‬ ‫ובכהא"ג אע"פ שהיו סמוכים ותכופים זה לזה אפילו‬
‫היום[‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו; ]ומכ"מ אם כבר בירך‬ ‫תוך כדי דיבור‪ ,‬מכ"מ אינו פוטר בברכה זו אלא את‬
‫על הברק או על הרעם הראשון‪ ,‬שוב אינו מברך על‬ ‫ראיית הברק‪ ,‬ושפיר חוזר ומברך לאחמ"כ 'שכחו‬
‫ברקים ורעמים נוספים‪ ,‬אא"כ נתפזרו העבים בינתיים‪,‬‬ ‫וגבורתו מלא עולם' על שמיעת הרעם‪ ,‬וצ"ב החילוק;‬
‫וכדלקמן בסמוך )סעיף י'(‪ ,‬או ביום אחר‪ ,‬וכדלקמן‬ ‫וצריך לומר‪ ,‬שעיקר החילוק בזה האם כבר התחיל‬
‫בסמוך )סעיפים יא‪-‬יג( פרטי הדינים בזה[‪.‬‬ ‫ברכת 'עושה מעשה בראשית' קודם ששמע הרעם‪,‬‬
‫וכן מבו' ממש"כ בשו"ת נודע ביהודה )או"ח סימן‬ ‫שאם עדיין לא התחיל הברכה‪ ,‬לאו כל כמיניה‬
‫מא‪ ,‬ד"ה והנה יש מקום(‪ ,‬שאם בירך על שמיעת הרעם‬ ‫להרבות בברכות‪ ,‬ולכוון שלא לפטור בברכת 'עושה‬
‫הראשון‪ ,‬הרי שברכה זו עולה אף על שאר הרעמים‬ ‫מעשה בראשית' אלא את ראיית הברק ולא את‬
‫שישמע לאחמ"כ‪ ,‬אבל אם בירך על הרעם השני‪ ,‬הרי‬ ‫שמיעת הרעם‪ ,‬אבל אם כבר התחיל לברך על הברק‪,‬‬
‫שלא עלתה לו ברכתו אלא על הרעמים שישמע‬ ‫ושוב שמע הרעם הבא לאחריו‪ ,‬אע"פ שאם רצה יכול‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬אבל הרעם הראשון שכבר שמע קודם לכן‬ ‫לפטור אף את הרעם באותה הברכה‪ ,‬מכ"מ כיון‬
‫אינו בכלל ברכה זו‪] ,‬יעו"ש שכ' שמטעם זה יש לו‬ ‫שמנהג העולם לברך על הברק 'עושה מעשה‬
‫להפסיק בברכות ק"ש אפילו באמצע הפרק‪ ,‬כדי לברך‬ ‫בראשית' ועל הרעם 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪,‬‬
‫על שמיעת הרעם[‪ ,‬והרי דפשיט"ל דשפיר יכול לברך‬ ‫רשאי לנהוג כן אף בכהא"ג‪ ,‬ועדיין צ"ע[‪.‬‬
‫על הרעם השני אע"פ שכבר שמע הרעם הראשון‪ .‬וכן‬ ‫ולדעת היעב"ץ והאליה רבה דלעיל בסמוך )הערה‬
‫מבו' ממש"כ בס' מקור חיים לחוו"י )רכח‪,‬ג( לענין‬ ‫ח' אות ב'(‪ ,‬דאפילו היכא שראה הברק ושמע הרעם‬
‫הפסק בברכות ק"ש כדי לברך על הברקים והרעמים‪,‬‬ ‫כאחד ממש‪ ,‬שפיר יש לו לברך שתי הברכות‪ ,‬כש"כ‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קכו‬

‫י‪ .‬לאחר שבירך על הברקים או על הרעמים‪ ,‬אינו יד חוזר ומברך על ברקים ורעמים נוספים‬
‫באותו היום‪ ,‬אא"כ נתפזרו העבים בינתיים‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה טו; ]ולדעת הרבה‬

‫בארוכה‪ ,‬שברכות הברקים והרעמים אינם כשאר‬ ‫ובמשנה ברורה )רכז‪,‬י( לענין מי ששמע קול רעם בשעה‬
‫ברכות הראיה שאין מברכים אותם אלא משלושים יום‬ ‫שהוצרך לנקביו‪ ,‬שאם משער שישמע רעמים נוספים‬
‫לשלושים יום‪ ,‬מכ"מ הסכמת רבותינו הרו"א‪ ,‬שאינו‬ ‫לאחמ"כ‪ ,‬יש להחמיר שלא לברך על שמיעת רעם זה‪,‬‬
‫חוזר ומברך אלא לאחר שנתפזרו העבים או ביום‬ ‫אלא להמתין ולברך על הרעמים שישמע לאחמ"כ‪,‬‬
‫אחר‪ ,‬וכדלקמן בסמוך פרטי הדינים בזה‪.‬‬ ‫]היפך דברי הנוב"י הנ"ל[‪ ,‬והרי דפשיטא להו נמי‪,‬‬
‫שאם לא בירך על שמיעת הרעם הראשון‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫‪ .ÂË‬א‪ .‬הנה מקור דין זה מהא דאמרי' בירושלמי‬
‫לברך על שמיעת רעם נוסף לאחמ"כ‪] ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫)ברכות פ"ט ה"ב(‪ ,‬אם בטורדין דיו פעם אחת ביום‪ ,‬ואם‬
‫באר משה )ח"ב סימן י' אות ב'( ע"פ דברי המשנ"ב[‪ .‬וכן‬
‫במפסיקין צריך לברך על כל פעם ופעם‪ ,‬ע"כ;‬
‫כתב במאמר מרדכי )רכז‪,‬ה(‪ ,‬שאם לא בירך על שמיעת‬
‫והראשונים העתיקו דברי הירושלמי להלכה‪ ,‬וכן כתבו‬
‫הרעם הראשון‪' ,‬כשישמע רעם אחר יכול לברך'‪ ,‬וכן‬
‫הרי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬ראבי"ה )ברכות סימן קמו(‪,‬‬
‫כתב בס' גדולות אלישע )רכז‪,‬טז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה פשוט‪,‬‬
‫ספר הרוקח )סימן שמג(‪ ,‬רא"ש )ברכות פ"ט סימן יג(‪,‬‬
‫דאם שמע קול רעם וברק‪ ,‬וכבר כדי דיבור ולא בירך‬
‫תלמידי רבינו יונה )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה אם‬
‫כו'‪ ,‬אם שמע אח"כ קול רעם וברק יברך‪ ,‬כיון‬
‫בטרודין(‪] ,‬וראה לשונם לקמן בהמשה"ד[‪ ,‬מאירי )ברכות‬
‫שמתחילה לא בירך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בס' ברכת הבית‬
‫נט‪ .‬ד"ה זהו ביאור(‪ ,‬רא"ה )ברכות נט‪ .‬ד"ה על הרוחות(‪,‬‬
‫)סיגעט תרנ"ג‪ ,‬שער ל' אות ג'( ועו"פ‪ .‬ומש"כ בס' אמת‬
‫ריטב"א )ברכות נט‪ .‬ד"ה על הרעמים(‪ ,‬פסקי ריא"ז )ברכות‬
‫ליעקב )להגר"י קמינצקי‪ ,‬סי' רכד סעיף יג( להסתפק בדי"ז‪,‬‬
‫פ"ט הלכה ג' אות ד'(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה על הרוחות(‪ ,‬סמ"ק‬
‫באופן שלא בירך על ראיית הברק הראשון או על‬
‫)סימן קנא(‪ ,‬רבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב(‪] ,‬ונראה שט"ס יש‬
‫שמיעת הראשון‪ ,‬האם רשאי לברך על ברק או על רעם‬
‫בדבריו‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬ספר האשכול )הל' ברכות הודאה(‪ ,‬ספר‬
‫אחר לאחמ"כ‪ ,‬דבריו צ"ע‪.‬‬
‫המכתם )ברכות נט‪ ,(.‬ארחות חיים )הל' ברכות אות נו(‪ ,‬כל‬
‫ומענין לענין באותו הענין יש להביא עוד בזה‪,‬‬
‫בו )סימן פז(‪ ,‬ועו"ר‪.‬‬
‫באופן שלא ראה הברק הראשון‪ ,‬אלא שמע הרעם‬
‫ורבים מרבותינו הראשונים הנ"ל ]רא"ש‪ ,‬תלמידי‬
‫הבא לאחריו ובירך עליו‪ ,‬ושוב לאחמ"כ ראה ברק‬
‫רבינו יונה‪ ,‬מאירי‪ ,‬רא"ה‪ ,‬ארחות חיים‪ ,‬כל בו[ פירשו‬
‫נוסף‪ ,‬דשפיר יש לו לברך על ברק זה‪ ,‬ואע"פ שע"פ‬
‫דברי הירושלמי‪ ,‬ש'טרודים' היינו שלא נתפזרו העבים‬
‫טבע הבריאה דרך הברק לבוא לפני הרעם‪ ,‬מכ"מ אין‬
‫בינתיים‪ ,‬וכל כהא"ג אין לו לחזור ולברך על ברקים‬
‫חסרון בכך שבירך כבר על הרעמים ביום זה; וכן כתב‬
‫ורעמים נוספים‪ ,‬ו'מופסקים' היינו שנתפזרו העבים‬
‫באליה רבה )רכז‪,‬ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וצריך לומר‪ ,‬דמכ"מ אם אינו‬
‫בינתיים‪ ,‬ושוב לאחמ"כ כשנתקשרו השמים בעבים‪,‬‬
‫רואה לברק‪ ,‬הוי כאילו לא היה ברק‪ ,‬וצריך לחזור‬
‫שפיר יש לו לחזור ולברך על ברקים ורעמים נוספים‪.‬‬
‫ולברך אברק‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ במשנה ברורה )רכז‪,‬ה(‬
‫וכ"ה להדי' בשו"ע )רכז‪,‬ב( בזה"ל‪ ,‬כל זמן שלא נתפזרו‬
‫בזה"ל‪ ,‬וה"ה אם לא ראה את הברק‪ ,‬ושמע קול הרעם‬
‫העבים‪ ,‬נפטר בברכה אחת‪ ,‬נתפזרו בין ברק לברק‬
‫ובירך עליו שכחו וגבורתו מלא עולם או שבירך עושה‬
‫ובין רעם לרעם‪ ,‬צריך לחזור ולברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬ואח"כ ראה ברק‪ ,‬מברך עליו ג"כ‬
‫הסכמת שא"פ‪.‬‬
‫עושה מעשה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד לעיל )פרק א'‬
‫ב‪ .‬ויש להסתפק בטעם דין זה‪ ,‬האם עיקרו מצד‬
‫הערה לג אות ב'( מדברי הפרח שושן והמאמר מרדכי‪,‬‬
‫המברך‪ ,‬דכל שלא נתפזרו העבים בינתיים‪ ,‬הרי שלא‬
‫שכתבו כן אף בביאור דברי הט"ז )רכז‪,‬ב([‪.‬‬
‫הסיח דעתו מראיית ברקים ומשמיעת רעמים נוספים‪,‬‬
‫ומשו"ה אין לו לחזור ולברך עליהם‪ ,‬אבל אם נתפזרו‬ ‫‪ .„È‬אף שמצד הסברא היה מקום לומר‪ ,‬שיש לו‬
‫העבים בינתיים הרי שמסיח דעתו מהם‪ ,‬ושוב יש לו‬ ‫לחזור ולברך על כל ברק וברק ועל כל רעם ורעם‪,‬‬
‫לחזור ולברך עליהם לאחמ"כ‪ ,‬או שמא עיקרו מצד‬ ‫וע"פ הטעמים שנתבארו לעיל )פרק א' הערה כא(‬
‫קכז‬
‫בברכה זו אלא את הרעמים שישמע לאחמ"כ ]קודם‬
‫שיתפזרו העבים[‪ ,‬משום שאינו מסיח דעתו משמיעת‬
‫רעמים נוספים‪ ,‬אבל הרעמים שקודם לכן אינו בכלל‬
‫ברכה זו‪ ,‬ודו"ק‪] .‬אכן מאידך גיסא נראה‪ ,‬שאינו‬
‫מוכרח שלדעת הפוסקים הנ"ל שעיקר דין 'נתפזרו‬
‫העבים' משום היסח הדעת הוא‪ ,‬הרי שאין ברכתו חלה‬
‫על הרעמים ששמע קודם לכן‪ ,‬שהרי דעת הראב"ד‬
‫)הובא בחי' הרשב"א ברכות נ‪ :‬ד"ה והתניא‪ ,‬והזכירו אף בשעה"צ‬
‫קסז‪,‬מו( שאם גמר סעודתו ונזכר שלא בירך המוציא‪,‬‬
‫יש לו לברך בשעה זו וחלה ברכתו למפרע על כל‬
‫סעודתו‪ ,‬ושוב יש לומר כן אף בברכות הברקים‬
‫והרעמים‪ ,‬שחלה ברכתו למפרע על כל הברקים‬
‫והרעמים שקודם לכן‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' נהר שלום )רכז‪,‬ג( שכ'‪ ,‬ד'כל שלא נתפזרו‬
‫העבים לא הוי מילתא חדתא ולא מברך'‪ ,‬והרי שאין‬
‫הטעם משום שכבר הסיח דעתו מראיית ברקים‬
‫ומשמיעת רעמים נוספים‪ ,‬אלא משום שכל כמה שלא‬
‫נתפזרו העבים‪ ,‬הרי שהכל ענין אחד הוא‪ ,‬אבל‬
‫לאחמ"כ הוי 'מילתא חדתא'; וכן נראה להוכיח‬
‫ממש"כ במשנה ברורה )רכז‪,‬י( לענין מי ששמע קול‬
‫רעם בשעה שהוצרך לנקביו‪ ,‬ואינו מתאוה כ"כ שיהא‬
‫בו משום בל תשקצו‪ ,‬אך עכ"פ יש מחמירים שאין לו‬
‫לברך באופן זה‪ ,‬ד'היכא דמשער שישמע עוד קול רעם‬
‫ויוכל לברך אח"כ‪ ,‬בודאי נכון להחמיר'‪ ,‬ומצינו סברא‬
‫זו אף בס' מקור חיים לחוו"י )רכח‪,‬ג( לענין הפסק‬
‫בברכות ק"ש לברכת הברקים והרעמים‪ ,‬שהרי יכול‬
‫לברך על רעמים נוספים שישמע לאחמ"כ‪ ,‬והרי שאם‬
‫יברך על שמיעת הרעם השני‪ ,‬יוצא ידי חובתו בברכה‬
‫זו אף על הרעם הראשון‪] ,‬דאל"כ מה בכך שמשער‬
‫שישמע רעם נוסף‪ ,‬והלא עי"ז מפסיד הברכה על‬
‫הרעם הראשון[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ג‪ .‬ואפשר דנפק"מ בשני דרכים אלו‪ ,‬האם יכול‬
‫לכוון להדי' שלא לפטור בברכתו אלא את אותו הברק‬
‫או את אותו הרעם‪ ,‬דאי נימא כהדרך הב' שעיקר דין‬
‫זה משום שהכל ענין אחד הוא‪ ,‬נראה בפשטות דלאו‬
‫כל כמיניה לכוון שלא לפטור בברכתו את שאר‬
‫הברקים או הרעמים שיבואו לאחמ"כ‪ ,‬אבל להדרך‬
‫הא' שעיקר דין זה משום היסח הדעת הוא‪ ,‬נראה‬
‫שלדעת כמה פוסקים מועילה כוונתו שלא לפטור את‬
‫כל הברקים והרעמים‪] ,‬עי' פרי חדש )יו"ד יט‪,‬ח( שכתב‬
‫לענין השוחט כמה עופות בזה אחר זה‪ ,‬שיכול‬
‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬
‫הברקים והרעמים עצמם‪ ,‬דכיון שכך הוא ע"פ דרך‬
‫הטבע‪ ,‬שנראים כמה ברקים או נשמעים רעמים זה‬
‫אחר זה‪ ,‬הרי שהכל ענין אחד הוא‪ ,‬וכיון שבירך על‬
‫אחד מהם פטר את הכל‪ ,‬ואין לו לחזור ולברך אא"כ‬
‫נתפזרו העבים‪ ,‬דכל כהא"ג יש להחשיבו כענין חדש‪,‬‬
‫ואינו כהמשך לברקים ולרעמים שראה ושמע‬
‫בתחילה‪.‬‬
‫ומדברי הפוסקים נראה שנחלקו בזה בטעם הדין‪,‬‬
‫אשר בדברי הב"ח )רכז‪,‬ב ד"ה נתפזרו( מבואר להדי'‬
‫כהדרך הא' הנ"ל‪ ,‬ד'לכך צריך לברך כשנתפזרו‬
‫]משום[ דהוי היסח הדעת'‪ ,‬עכ"ל; וכ"ה בשו"ת‬
‫מהר"ם בן חביב )הנדמ"ח ע"י מכון חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סימן‬
‫לד(‪ ,‬ד'כל זמן שלא נתפזרו אנן סהדי דלא אסח דעתיה‬
‫מברקים ורעמים'‪ ,‬אבל אם נתפזרו העבים הרי שהסיח‬
‫דעתו מן הברקים והרעמים‪ ,‬ושפיר יש לו לחזור‬
‫ולברך עליהם; וכן מבו' בביאור הגר"א )ריז‪,‬ב(‪ ,‬דכל‬
‫כמה שלא נתפזרו העבים אינו חוזר ומברך עליהם‬
‫'כיון שלא הסיח דעתו'‪ ,‬אבל אם נתפזרו העבים הרי‬
‫שהסיח דעתו מן הברקים והרעמים‪ ,‬ושפיר יש לו‬
‫לחזור ולברך לאחמ"כ על ברקים ורעמים נוספים; וכן‬
‫מבו' במאמר מרדכי )רכז‪,‬ג(‪ ,‬דהיי"ט שחוזר ומברך על‬
‫ברקים ורעמים נוספים לאחר שנתפזרו העבים‪ ,‬משום‬
‫'דהוי היסח הדעת'‪.‬‬
‫וכן נראה ממש"כ בשו"ת נודע ביהודה )או"ח סימן‬
‫מא‪ ,‬ד"ה והנה יש מקום(‪ ,‬שאם בירך על שמיעת הרעם‬
‫השני‪ ,‬הרי שלא עלתה לו ברכתו אלא על רעם זה‬
‫והרעמים שישמע לאחמ"כ‪ ,‬אבל על הרעם הראשון‬
‫שכבר שמע קודם לכן‪ ,‬לא עלתה לו ברכתו‪] ,‬יעו"ש‬
‫לשונו בתוה"ד‪ ,‬דבשלמא ברכת רעמים השעה עוברת‬
‫בודאי‪ ,‬שכבר נתחייב לברך על רעם הזה‪ ,‬ואף אם‬
‫יהיה רעם פעם אחרת ויברך אז‪ ,‬מכ"מ אין זאת‬
‫הברכה חלה למפרע על הרעם שעבר‪ ,‬ואף אם יברך‬
‫על רעם זה‪ ,‬שוב לא יברך על השני כל זמן שלא‬
‫נתפזרו העבים‪ ,‬משום דברכה זו פוטרת להשניה‪ ,‬אבל‬
‫אין הברכה שלאחר זמן פוטרת הרעם שכבר עבר‪,‬‬
‫עכ"ל[‪ ,‬ואי נימא שטעם די"ז שאינו חוזר ומברך‬
‫אא"כ נתפזרו העבים‪ ,‬היינו משום שע"פ המציאות‬
‫הכל ענין אחד הוא‪ ,‬היה נראה שברכה זו פוטרת אף‬
‫את הרעם שכבר שמע קודם לכן‪ ,‬שהרי הכל ענין אחד‬
‫הוא‪ ,‬ונראה טפי דס"ל להנוב"י בביאור טעם די"ז‪,‬‬
‫שעיקרו משום היסח הדעת‪ ,‬ומשו"ה אינו פוטר‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬
‫שוב בכל העולם‪ ,‬זה ודאי ליתא‪ ,‬וכן הוא בזה‪ ,‬כל‬
‫שלא היה גשמים לפנינו באמצע ונתקלשו ג"כ העננים‬
‫קצת בינתיים‪ ,‬וצלע"ע‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב מדנפשי'‬
‫בשו"ת משנה הלכות )ח"י סו"ס מו(‪ ,‬יעו"ש לשונו‬
‫בסו"ד‪ ,‬ולפי מש"כ דהוא מדין היסח הדעת‪ ,‬א"כ‬
‫לכאו' יהיה תלוי ג"כ במשך הזמן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן מדברי כמה מן הראשונים הנ"ל נראה לא כן‪,‬‬
‫וראה לקמן בסמוך )הערה טז אות א'( לשון תלמידי רבינו‬
‫יונה בזה‪ ,‬שאע"פ 'שאינם נראים הברקים סמוכים זה‬
‫אצל זה‪ ,‬אלא עכשיו פעם אחת ואחר שעה פעם‬
‫אחרת'‪ ,‬מכ"מ אינו חוזר ומברך אלא 'אם העננים‬
‫הראשונים נפסקו ושמים זכו בעיניו'‪ ,‬וכן נראה‬
‫מסתימת דברי המחבר ורוה"פ‪ ,‬שאין הדבר תלוי אלא‬
‫ב'נתפזרו העבים'‪ ,‬אבל אם לא נתפזרו העבים‪ ,‬הרי‬
‫שאינו חוזר ומברך באותו היום‪ ,‬אע"פ שהיה הפסק‬
‫מרובה ביניהם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ה‪ .‬אך עכ"פ מדברי ספר המכתם וסייעתו הנ"ל‪,‬‬
‫דלאו דווקא נתפזרו העבים‪ ,‬אלא ה"ה כל היכא שהיה‬
‫ביניהם הפסק זמן מרובה‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬נראה דס"ל כדעת הב"ח וסייעתו הנ"ל )אות‬
‫ב'(‪ ,‬שעיקר טעם די"ז שאם נתפזרו העבים הר"ז חוזר‬
‫ומברך‪ ,‬אינו מחמת המציאות שנתפזרו העבים‪ ,‬אלא‬
‫משום שהסיח דעתו מראיית ברקים ומשמיעת רעמים‬
‫נוספים‪ ,‬וע"פ זה בודאי יש מקום לומר‪ ,‬דה"ה נמי‬
‫אפי' היכא שלא נתפזרו העבים‪ ,‬כל כמה שהיה‬
‫ביניהם הפסק זמן מרובה‪ ,‬אבל לדברי הנהר שלום‬
‫וסייעתו הנ"ל )אות ג'(‪ ,‬שטעם די"ז אינו משום היסח‬
‫דעתו של המברך‪ ,‬אלא משום שכל שלא נתפזרו‬
‫העבים הכל ענין אחד הוא‪ ,‬ולאחר שנתפזרו העבים‬
‫שוב הרי הם כענין אחר‪ ,‬הרי שאין הדבר תלוי אלא‬
‫בנתפזרו העבים‪ ,‬ומהיכ"ת לומר דה"ה נמי כל היכא‬
‫שהיה ביניהם הפסק זמן מרובה‪ ,‬והרי שיש להביא‬
‫סמך ומקור מדברי הראשונים כדעת הגר"א וסייעתו‬
‫הנ"ל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ו‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬כל שנתפזרו העבים הר"ז חוזר‬
‫ומברך על הברקים והרעמים ]אפילו באותו היום[‪,‬‬
‫ולדעת כמה ראשונים ה"ה נמי כל היכא שהיה ביניהם‬
‫הפסק זמן מרובה ]כגון אחד בבוקר ואחד בערב[‬
‫אע"פ שלא נתפזרו העבים; ונחלקו האחרונים בטעם‬
‫די"ז שהדבר תלוי בהתפזרות העננים‪ ,‬האם עיקרו‬
‫משום שעי"ז מסיח דעתו מראיית ברקים ורעמים‬
‫קכח‬
‫להתנות שלא תחול ברכתו אלא עד שיפסיק ביניהם‬
‫בשיחה בטילה‪ ,‬אך בתבואות שור )יו"ד יט‪,‬יז( כתב‬
‫לדחות דברי הפר"ח‪ ,‬ד'כיון דכל הנשחטים עומדים‬
‫לפניו ומתכוין לשחוט כולם‪ ,‬לא מהני מה שמחשב‬
‫שהברכה לא תפטור כי אם אחת מהם'‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬אכן‬
‫יעו"ש בפרי חדש שכ'‪ ,‬דעכ"פ לכתחילה בודאי אין‬
‫לנהוג כן כדי שלא להרבות בברכות[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ובמילואים )סימן ד'( הארכנו בכמה ספיקות‬
‫וחקירות בדין 'נתפזרו העבים'‪ ,‬ונראה שיש לתלותם‬
‫בשני דרכים אלו ביסוד ובטעם דין זה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד מצינו בדברי כמה מן הראשונים הנ"ל‬
‫שכתבו לבאר דברי הירושלמי‪ ,‬דלאו דווקא נתפזרו‬
‫העבים בינתיים‪ ,‬אלא אפילו היכא שלא נתפזרו‪ ,‬מכ"מ‬
‫אם היה הפסק זמן מרובה שלא היו בהם ברקים‬
‫ורעמים‪ ,‬וכגון שבירך בבוקר על הברקים והרעמים‪,‬‬
‫ושוב לא נראו ברקים נוספים ולא נשמעו רעמים‬
‫נוספים עד הערב‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליהם;‬
‫וכן מבו' בספר המכתם )שם( בזה"ל‪ ,‬ומפרש‬
‫בירושלמי דווקא בטורדין‪ ,‬כלומר‪ ,‬כשהם תדירים‬
‫וסמוכים מבלי הפסק גדול הוא שאין מברך עליהם‬
‫אלא פעם אחת ביום‪ ,‬אבל במופסקים מברך על כל‬
‫פעם ופעם‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ואפשר שיש לדייק כן אף מסתימת‬
‫לשון הרוקח )שם( והריא"ז )שם(‪ ,‬וצ"ע[; ועוד מצינו‬
‫עד"ז בהגהות רבינו פרץ לסמ"ק )סימן קנא אות לא(‬
‫בזה"ל‪ ,‬בטרודין שאין שם הפסק‪ ,‬פי' שלא זרחה שמש‬
‫בינתיים‪ ,‬ובלילה שלא נתפזרו העבים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן מצינו בדברי כמה אחרונים שכתבו כן ע"פ‬
‫הסברא‪ ,‬דאף שהמחבר לא הזכיר אלא 'נתפזרו‬
‫העבים'‪ ,‬מכ"מ ה"ה נמי כל היכא שהיה הפסק זמן‬
‫מרובה בינתיים‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך לאחמ"כ‬
‫על ברקים ורעמים נוספים; וכן כתב באשל אברהם‬
‫בוטשאטש )רכז‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אודות נתפזרו העבים‪ ,‬לברך‬
‫שנית 'שכחו' כשהיום מעונן ולא היה גשם‪ ,‬כשהיה‬
‫הרבה שהות בינתיים‪ ,‬כגון זה שחרית וזה בערב‪ ,‬נוטה‬
‫לברך‪ ,‬וכש"כ כשבשחר היה גשם קצת וכן בערב‪,‬‬
‫ובכל היום היו עננים קלים‪ ,‬והרי אמרו חז"ל )ברכות‬
‫נט‪ (.‬שרעמים הם על ידי ענני דשפכי אהדדי‪ ,‬הרי‬
‫ששייכים רק לגשם‪ ,‬והגם שלפעמים שומעים על ידי‬
‫שיש גשם במקום אחר‪ ,‬ויש חשש שבאמצע היום היה‬
‫גשם מעננים אלו במקום אחר‪ ,‬כי א"כ לא היה שייך‬
‫נתפזרו עננים כלל‪ ,‬וכי צריך להיות שלא יהיה ענן‬
‫קכט‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫פוסקים‪ ,‬אינו חוזר ומברך אא"כ נתפזרו העבים לגמרי‪ ,‬ועי' הערה טז[‪.‬‬

‫נוספים אפילו באותו היום‪] ,‬ועדיין גדר הענין אינו‬ ‫נוספים‪ ,‬או משום שע"פ המציאות כל שלא נתפזרו‬
‫ברור כ"כ‪ ,‬וצ"ע למעשה[‪.‬‬ ‫העבים הרי שהכל ענין אחד הוא‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬עי' מאמר מרדכי )רכז‪,‬ג( שכתב לחלוק על‬
‫)ברכות‬ ‫‪ .ÊË‬א‪ .‬כן נראה ממש"כ תלמידי רבינו יונה‬
‫דברי הפוסקים הנ"ל‪ ,‬והכריע שאף אם לא נטהרו‬
‫מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה אם בטרודין( בזה"ל‪ ,‬פירש רבינו‬
‫השמים לגמרי‪ ,‬מכ"מ כל שנתפזרו העננים אחד הנה‬
‫חננאל ז"ל‪ ,‬אף על פי שאינם נראים הברקים סמוכים‬
‫ואחד הנה‪ ,‬הר"ז בכלל 'נתפזרו העבים'‪ ,‬ושפיר יש לו‬
‫זה אצל זה‪ ,‬אלא עכשיו פעם אחת ואחר שעה פעם‬
‫לחזור ולברך על ברקים ורעמים נוספים אפילו באותו‬
‫אחרת‪ ,‬כיון שלא נפסקו העננים לגמרי די בברכה‬
‫היום; וז"ל‪ ,‬נתפזרו בין ברק לברק כו'‪ ,‬כל זה כתבו‬
‫אחת‪ ,‬אבל אם העננים הראשונים נפסקו 'ושמים זכו‬
‫הרא"ש והטור ז"ל‪ ,‬ומשמע לי ברור מדבריהם ז"ל‪,‬‬
‫בעיניו'‪ ,‬אם חוזר ורואה אח"כ מברך פעם אחרת‪,‬‬
‫דכל שנתפזרו העבים ושבו העבים אחר הגשם‪ ,‬וזרח‬
‫עכ"ל‪ ,‬והרי שאינו חוזר ומברך באותו היום‪ ,‬אא"כ‬
‫השמש או הלבנה בין ברק לברק‪ ,‬אע"פ שהשמים‬
‫מעוננים הרבה‪ ,‬שהעננים אחת הנה ואחת הנה‪ ,‬אלא‬ ‫נתפזרו העבים לגמרי באופן ש'השמים זכו בעיניו'‪,‬‬
‫שהשמש או הלבנה מאירים בין ענן לענן‪ ,‬צריך לחזור‬ ‫וכן כתב בארחות חיים )הל' ברכות אות נו( בלשון זה‪,‬‬
‫ולברך‪ ,‬דהוי היסח הדעת‪ ,‬וכך נהגתי בעצמי‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫שאינו חוזר ומברך באותו היום‪ ,‬אא"כ 'שמים זכו‬
‫ואף מש"כ הדברי חמודות לדייק כדבריו מלשון‬ ‫בעיניו'‪ .‬ויש שהוסיפו לדייק כן אף מדברי המאירי‬
‫תלמידי רבינו יונה ש'השמים זכו בעיניו'‪ ,‬כתב‬ ‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה זהו( שכתב בזה"ל‪ ,‬כל זמן שלא נתפזרו‬
‫המאמ"ר )שם( לדחות דבריו‪ ,‬דיש לומר 'דלישנא דקרא‬ ‫העבים‪ ,‬אינו מברך עליהם אלא פעם אחת ביום‪ ,‬ואם‬
‫נקט‪ ,‬ורוצה לומר שהשמים זכים באיזה מקומות‬ ‫יש בהם הפסק‪ ,‬והוא שנתפזרו העבים ואח"כ 'באו‬
‫דהיינו בין ענן לענן'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עבים פעם אחרת'‪ ,‬מברך על כל פעם ופעם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן נקט עיקר בשו"ת פעולת צדיק )ח"ג סימן רטו(‪,‬‬ ‫וכן הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬וכן כתב בדברי‬
‫והוסיף לחדש ולבאר כן אף בדברי האליה רבה‬ ‫חמודות )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות מא(‪ ,‬יעו"ש שהביא‬
‫]וסייעתו[ הנ"ל‪ ,‬דמש"כ האליה רבה דבעינן‬ ‫דברי תלמידי רבינו יונה‪ ,‬והוסיף וכתב בזה"ל‪ ,‬ונראה‬
‫ש'השמים זכו בעיניו'‪ ,‬אין כוונתו אלא לאפוקי היכא‬ ‫לי‪ ,‬דלאפוקי שנתפזרו ע"י הרוח אחד הנה ואחד הנה‪,‬‬
‫שעדיין השמים מעוננים בעננים דקים וקלושים‪ ,‬אבל‬ ‫אבל עדיין מעונן על הרקיע‪-] ,‬דבכהא"ג ל"ח 'נתפזרו‬
‫באופן שישנו מקום בשמים שלא נשארו בו עננים‬ ‫העבים' ואינו חוזר ומברך[‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו באליה‬
‫כלל‪ ,‬הר"ז בכלל 'נתפזרו העבים'‪ ,‬ואע"פ שעדיין‬ ‫רבה )רכז‪,‬ה(‪ ,‬מחצית השקל )על המג"א רכז‪,‬ב‪ ,‬בסוף דבריו(‪,‬‬
‫ישנם עננים במקומות אחרים בשמים; וז"ל‪ ,‬ואני‬ ‫גדולות אלישע )רכז‪,‬יב(‪ ,‬כף החיים )רכז‪,‬יג(‪ ,‬ועו"פ‪ .‬וכן‬
‫הצעיר קשיא לי‪ ,‬דאי כדברי אליה רבה‪ ,‬הכי הו"ל‬ ‫כתב המשנה ברורה )רכז‪,‬ח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ודווקא היכא‬
‫למימר‪' ,‬נמחו העבים' או 'הלכו העבים'‪ ,‬והשתא‬ ‫דהשמים נטהרו וזכו לגמרי בין ברק לברק‪ ,‬ואח"כ‬
‫דקאמר 'נתפזרו' משמע דפיזור לבד איכא‪ ,‬אך לא‬ ‫נתקדרו השמים בעבים‪ ,‬ושמע עוד קול רעם וברק‪,‬‬
‫נטהר הרקיע מהם‪ ,‬שעדיין יש כנגד עיניו עבים ברקיע‬ ‫צריך לברך מחדש עליהם‪ ,‬דהוי מילתא חדתא‪ ,‬אבל‬
‫זעיר שם זעיר שם‪ ,‬לכך אני אומר‪ ,‬דמאי דקאמר אליה‬ ‫היכא שנתפזרו העבים ע"י הרוח אחד הנה ואחד הנה‬
‫רבה 'ושמים זכו בעיניו'‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬במקום שנתפזרו‬ ‫ועדיין מעונן הרקיע‪ ,‬אז נפטר הכל ע"י ברכה‬
‫שם שמים זכו בעיניו‪ ,‬ולעולם שעדיין יש שם עבים‪,‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬ואין צריך לחזור ולברך מחדש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ופירש כן לאפוקי אם נתפזרו‪ ,‬ובאותו מקום שנתפזרו‬ ‫אכן יש שכתבו‪ ,‬שאף לדבריהם היינו דווקא אם‬
‫העבים ממנו עדיין יש שם עבים קלושים‪ ,‬דלא 'זכו'‬ ‫עדיין נראים השמים כמעוננים‪ ,‬אבל אם ברוב השמים‬
‫שמים‪ ,‬בכגון זה לא קרינן נתפזרו‪ ,‬כיון דעדיין רושם‬ ‫אין נראים עננים כלל‪ ,‬ורק בסוף האופק נראים עננים‬
‫העבים שמה‪ ,‬ולעולם דלא בעינן שיטהר כל הרקיע‬ ‫מועטים‪ ,‬כו"ע מודו דחשיב כ'נתפזרו העבים'‪ ,‬ושפיר‬
‫מהעבים‪ ,‬זה נראה לי בכוונת דבריהם ז"ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יש לו לחזור ולברך לאחמ"כ על ברקים ורעמים‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קל‬

‫יא‪ .‬דין זה שאינו חוזר ומברך אא"כ נתפזרו העבים‪] ,‬לדעת הרבה פוסקים[ אינו אלא באותו‬
‫היום‪ ,‬אבל אם עבר הלילה וישן בו שינת קבע‪ ,‬שפיר חוזר ומברך ביום שלאחריו אע"פ‬
‫שיודע שלא נתפזרו העבים‪] ,‬ובדין זה הלילה הולך אחר היום[‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה יז‪.‬‬

‫והרעמים בכל יום ]אע"פ שלא נתפזרו העבים‬ ‫‪ .ÊÈ‬א‪ .‬הנה מקור דין זה אינו מסוגיות הגמ' או‬
‫בינתיים[‪ ,‬והרי זה כברכות השחר שתקנו חכמים‬ ‫מדברי הראשונים כלל‪ ,‬ואף בדברי האחרונים לא‬
‫לחזור ולברך אותם בכל יום‪ ,‬ומטעם זה כתבו‬ ‫מצינו להרבה מהם שהזכירו דין זה‪ ,‬ולא נתבאר דין‬
‫המאמ"ר והמשנ"ב‪ ,‬שלענין זה הלילה הולך אחר‬ ‫זה להדי' אלא במאמר מרדכי )רכז‪,‬ג(‪ ,‬שכל עיקר דברי‬
‫היום‪ ,‬וכברכות השחר שאינו חוזר ומברך בתחילת‬ ‫הירושלמי והראשונים הנ"ל בסמוך )הערה טו(‪ ,‬שאם‬
‫הלילה אלא בתחילת היום שלאחמ"כ; ]וכדרך זו‬ ‫לא נתפזרו העבים אינו חוזר ומברך על ברקים‬
‫כתבו בס' זה השולחן )להגר"ש דבליצקי‪ ,‬ח"א סימן רכז(‬ ‫ורעמים נוספים‪ ,‬אינו אלא באותו היום‪ ,‬אבל ביום‬
‫ובס' שלמי תודה )הל' ירידת גשמים‪ ,‬עמ' פב( בביאור דברי‬ ‫אחר הר"ז חוזר ומברך על ברקים ורעמים נוספים‬
‫המאמ"ר והמשנ"ב‪ ,‬וכן מבו' ע"פ הוראות כמה‬ ‫אפילו היכא שלא נתפזרו העבים בינתיים; ועוד‬
‫מגדולי ההוראה‪ ,‬לענין הניעור כל הלילה‪ ,‬ולענין מי‬ ‫נתבאר בדברי המאמר מרדכי בפשיטות‪ ,‬שאף שלכל‬
‫שישן שינת קבע ביום‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה יח והערה‬
‫דיני התורה היום הולך אחר הלילה‪ ,‬מכ"מ לענין זה‬
‫יט(‪ ,‬וראה עוד לקמן בהמשה"ד )אות ג'( מדברי‬ ‫הלילה הולך אחר היום‪ ,‬וכדלהלן בביאור טעם הדבר;‬
‫הגדולות אלישע‪ ,‬ודו"ק[; אך דרך זו אינה מתיישבת‬ ‫וז"ל המאמר מרדכי‪ ,‬עוד נראה לי‪ ,‬דכל שעבר הלילה‪,‬‬
‫על הלב‪ ,‬שהרי מה ענין ברכת הברקים והרעמים‬
‫אע"פ שלא נתפזרו העננים כלל‪ ,‬אפ"ה בעו ברוכי‬
‫לברכות השחר‪ ,‬ומהיכ"ת שיתקנו חכמים לחזור ולברך‬
‫למחרתו‪ ,‬והכי מסתבר‪ ,‬ואין להאריך בזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫על הברקים והרעמים בכל יום ]אע"פ שלא נתפזרו‬
‫וכן כתב המשנה ברורה )רכז‪,‬ח(‪ ,‬והוסיף לדייק כן‬
‫העבים[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫מדברי הירושלמי הנ"ל בסמוך )הערה טו אות א'(‪,‬‬
‫אך יש שפירשו טעם דין זה באופ"א המתיישב‬
‫דאמרינן דב'טורדין' אינו מברך אלא 'פעם אחת‬
‫יותר על הלב‪ ,‬שעיקר דין זה אינו אלא מטעם היסח‬
‫ביום'‪ ,‬ומשמע שעכ"פ ביום אחר‪ ,‬שפיר יש לו לחזור‬
‫הדעת‪ ,‬והיינו‪ ,‬שלאחר שישן שינת קבע בלילה‪ ,‬הרי‬
‫ולברך על ברקים ורעמים נוספים אפילו ב'טורדין'‪,‬‬
‫שהסיח דעתו מראיית ברקים ומשמיעת רעמים‬
‫נוספים‪ ,‬ושוב ביום שלאחמ"כ יש לו לחזור ולברך על‬ ‫וכדברי המאמר מרדכי הנ"ל; וז"ל המשנ"ב‪ ,‬ומשמע‬
‫ברקים ורעמים נוספים‪ ,‬ומהא"ט הרי שלענין זה‬ ‫בירושלמי‪ ,‬דדווקא באותו יום ]‪-‬אינו חוזר ומברך‬
‫הלילה הולך אחר היום‪ ,‬משום שאין הדבר תלוי אלא‬ ‫אלא היכא שנתפזרו העבים[‪ ,‬אבל ביום אחר‪ ,‬בכל‬
‫בשינת קבע; ולפ"ז נראה בפשטות‪ ,‬דאורחא דמילתא‬ ‫גווני צריך לחזור ולברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן בכף החיים‬
‫נקטו המאמ"ר והמשנ"ב שיש לו לחזור ולברך ביום‬ ‫)רכז‪,‬יב( הביא דברי המאמר מרדכי‪ ,‬וכן הסכמת גדולי‬
‫שלאחמ"כ‪ ,‬משום שכן דרך בנ"א לישן שינת קבע בכל‬ ‫ההוראה‪ ,‬שכל עיקר דברי הפוסקים הנ"ל בסמוך‬
‫לילה‪ ,‬אבל אם לא ישן שינת קבע כל הלילה‪ ,‬נראה‬ ‫)הערה טו(‪ ,‬שאינו חוזר ומברך על ברקים ורעמים‬
‫לפ"ז שאין לו לחזור ולברך ביום שלאחמ"כ‪ ,‬וכן אם‬ ‫נוספים אא"כ נתפזרו העבים‪ ,‬היינו דווקא באותו‬
‫ישן שינת קבע ביום‪ ,‬נראה לפ"ז דשפיר יש לו לחזור‬ ‫היום‪ ,‬אבל ביום אחר הר"ז חוזר ומברך אע"פ שלא‬
‫ולברך לאחמ"כ על ברקים ורעמים נוספים‪] ,‬ומשא"כ‬ ‫נתפזרו העבים‪ ,‬ולענין זה הלילה הולך אחר היום‪,‬‬
‫להדרך הא' הנ"ל‪ ,‬אשר לעולם אין הדבר תלוי אלא‬ ‫וכמשנ"ת‪ ,‬וכן המנהג‪.‬‬
‫ב'יום אחר'‪ ,‬ואף אם היה ניעור כל הלילה‪ ,‬שפיר יש‬ ‫ב‪ .‬אלא שנחלקו גדולי ההוראה בביאור טעם דין‬
‫לו לחזור ולברך ביום שלאחמ"כ‪ ,‬ולאידך גיסא‪ ,‬אף‬ ‫זה‪] ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיפים יב‪-‬יג( בפרטי הדינים‬
‫אם ישן שינת קבע ביום‪ ,‬אין לו לחזור ולברך עליהם‬ ‫היוצאים משני דרכים אלו[‪ ,‬אשר יש שפירשו שכך‬
‫לאחמ"כ[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫היא תקנת חכמים‪ ,‬שיש לחזור ולברך על הברקים‬
‫קלא‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬
‫הב' הנ"ל‪ ,‬שכל שישן שינת קבע הר"ז חוזר ומברך על‬
‫ברקים ורעמים נוספים משום שהסיח דעתו מהם‪ ,‬והרי‬
‫שאין מוכרח לתלות ב' נידונים אלו זה בזה‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן‪ ,‬עיקר דין זה ]אשר מקורו כנ"ל בדברי‬
‫המאמ"ר והמשנ"ב[ אינו פשוט ומוסכם כלל‪,‬‬
‫וכדלהלן; דהנה מש"כ המשנ"ב לדייק כן מלשון‬
‫הירושלמי הנ"ל‪ ,‬הנה לכאו' ראייתו אינו מוכרחת‬
‫כלל‪ ,‬ויש לפרש בפשיטות‪ ,‬דלא נקט הירושלמי 'פעם‬
‫אחת ביום'‪ ,‬אלא לאפוקי 'מופסקין' שחוזר ומברך‬
‫אפילו מאה פעמים באותו היום‪ ,‬וכנגד זה אמרינן‬
‫בירושלמי‪ ,‬דב'טורדין' אינו מברך אלא 'פעם אחת‬
‫ביום'‪ ,‬אבל לעולם יש לומר‪ ,‬שאף ביום אחר אינו‬
‫חוזר ומברך עד שיהיו 'מופסקין' זה מזה ויתפזרו‬
‫העבים בינתיים; ואף מסתימת דברי הראשונים‪,‬‬
‫ומסתימת דברי המחבר ורוב הפוסקים‪ ,‬שלא הזכירו‬
‫חילוק זה‪ ,‬נראה דסבירא להו שאין הדבר תלוי אלא‬
‫ב'נתפזרו העבים'‪ ,‬ולעולם אינו חוזר ומברך אלא היכא‬
‫שנתפזרו העבים‪] ,‬ובכהא"ג שפיר חוזר ומברך אפילו‬
‫באותו היום[‪ ,‬אבל אם לא נתפזרו העבים‪ ,‬אינו חוזר‬
‫ומברך אפילו ביום אחר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫וכבר מצינו לכמה אחרונים שכתבו לפקפק בדברי‬
‫המאמר מרדכי ]והמשנ"ב[ הנ"ל‪ ,‬וצידדו כסתימת‬
‫דברי הראשונים ורוב הפוסקים הנ"ל‪ ,‬דכל היכא שלא‬
‫נתפזרו העבים‪ ,‬אינו חוזר ומברך על ברקים ורעמים‬
‫נוספים אפילו ביום אחר; וכן כתב בגדולות אלישע‬
‫)רכז‪,‬יג(‪ ,‬יעו"ש שהביא דברי המאמר מרדכי הנ"ל‪,‬‬
‫ובתחילה כתב שמדקדוק לשון הירושלמי נראה‬
‫כדבריו‪] ,‬וכדברי המשנ"ב הנ"ל שיש לדייק כן מלשון‬
‫הירושלמי שב'טורדין' אינו מברך אלא 'פעם אחת‬
‫ביום'‪ ,‬ומשמע שעכ"פ ביום אחר שפיר חוזר ומברך‬
‫אפילו ב'טורדין'[‪ ,‬אך שוב כתב שמסתימת דברי הטור‬
‫והמחבר נראה דלא כדבריו‪ ,‬וכתב לדחות הראיה‬
‫מדברי הירושלמי‪ ,‬וכמשנ"ת; וז"ל ]בהמשך דבריו[‪,‬‬
‫אחר העיון נראה‪ ,‬דדברי הטור ומרן ז"ל שסתמו‬
‫וכתבו‪] ,‬ש[כל זמן שלא נתפזרו העבים די בברכה‬
‫אחת‪ ,‬משמע דליכא לפלוגי‪ ,‬דאם איתא דביום אחר אף‬
‫שלא נתפזרו העבים מברך פעם אחרת‪ ,‬כל כי האי הוה‬
‫להו לפרושי‪ ,‬אלא ודאי דסבירא להו דכל זמן שלא‬
‫נתפזרו העבים די בברכה אחת‪ ,‬ומוכרחים אנו לומר‪,‬‬
‫דמ"ש הירושלמי 'דיו פעם אחת ביום'‪ ,‬לאו דווקא‪,‬‬
‫ולא אתי הירושלמי לאשמועינן אלא היכא דנתפזרו‬
‫מים רבים‬
‫)סיגעט תרנ"ג‪ ,‬שער‬ ‫]וכדרך זו כתבו בס' ברכת הבית‬
‫ל' אות ה'‪ ,‬ושם הערה ו'( ובשו"ת ציץ אליעזר )חלק יח סימן‬
‫עח אות ו'(‪ ,‬שדין ברכת הברקים והרעמים כדין ברכות‬
‫התורה‪ ,‬ועיקר הדבר אינו תלוי אלא בהיסח הדעת‪,‬‬
‫וכל שישן שינת קבע צריך לחזור ולברך לאחמ"כ‪ ,‬וכן‬
‫הובא בס' שער העין )עמוד תל( תשובת הגר"ש וואזנר‬
‫בזה"ל‪ ,‬לדידי פשוט‪ ,‬ד'יום' לענין זה כמו 'יום' של‬
‫ברכות התורה‪ ,‬דנקרא 'יום' כל זמן שלא הלך לישון‬
‫]‪-‬שינת קבע[‪ ,‬ו'יום אחר' נקרא כשקם בבוקר‪ ,‬כמבו'‬
‫בסימן מז לענין ברכות התורה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בס'‬
‫חידושי בתרא )על המשנ"ב רכז‪,‬ח( בביאור דברי המאמ"ר‬
‫והמשנ"ב‪ ,‬ודלא כהגהת חמיו הגרח"פ שיינברג )שם(‪,‬‬
‫שכתב בביאור דבריהם כהדרך הא' הנ"ל[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬אף דרך זו צריכה עיון‪ ,‬שהרי בדברי המאמ"ר‬
‫והמשנ"ב לא נזכר ענין 'שינת קבע' כלל‪ ,‬ואם כנים‬
‫הדברים היה להם להזכיר ולבאר כן להדי'‪ ,‬ולפרש‬
‫שאף אם ישן שינת קבע ביום יש לו לחזור ולברך‬
‫אפילו באותו היום‪ ,‬ולאידך גיסא אם לא ישן שינת‬
‫קבע בלילה אין לו לחזור ולברך אפילו ביום‬
‫שלאחריו‪ ,‬וסתימת דבריהם מורה דבכל גווני אין‬
‫הדבר תלוי אלא ב'יום אחר'‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫]והנה לעיל בסמוך )הערה טו אות ב'( נתבארו מדברי‬
‫הפוסקים‪ ,‬שני דרכים בביאור עיקר דין 'נתפזרו‬
‫העבים'‪ ,‬האם עיקרו משום היסח הדעת‪ ,‬או שמא כל‬
‫שלא נתפזרו העבים הרי שהכל ענין אחד הוא‪ ,‬ולאחר‬
‫שנתפזרו העבים הר"ז כענין אחר שיש לו לחזור‬
‫ולברך עליו; אכן נראה שאינו מוכרח לתלות שני‬
‫הדרכים הנ"ל בביאור דברי המאמ"ר והמשנ"ב לענין‬
‫יום אחר‪ ,‬בשני דרכים אלו בביאור דין 'נתפזרו‬
‫העבים'‪ ,‬ומחד גיסא יש לומר‪ ,‬דאף אי נימא בביאור‬
‫דין 'נתפזרו העבים' שעיקרו משום היסח הדעת‪ ,‬מכ"מ‬
‫יש לומר ששינת קבע אינה חשובה כהיסח הדעת‬
‫לענין זה‪ ,‬ושפיר יש לפרש דברי המאמ"ר והמשנ"ב‬
‫כהדרך הא' הנ"ל‪ ,‬שאינו אלא משום ש'יום אחר' הוא‪,‬‬
‫וראה עוד לקמן בסמוך )הערה יט( מש"כ בקצות‬
‫השולחן לבאר הטעם ששינת קבע אינה כהיסח הדעת‬
‫לענין ברקים ורעמים; וכן מאידך גיסא יש לומר‪ ,‬דאף‬
‫אי נימא בביאור דין 'נתפזרו העבים'‪ ,‬שאינו משום‬
‫היסח הדעת אלא משום שינוי המציאות‪ ,‬מכ"מ יש‬
‫לומר ששינת קבע הרי היא כהיסח הדעת גמור לענין‬
‫זה‪ ,‬ושפיר יש לפרש דברי המאמ"ר והמשנ"ב כהדרך‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬
‫ולברך אע"פ שלא יצא כלל מחנותו של הבשם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ואף להדרך הא' הנ"ל )אות ב'(‪ ,‬נראה שיש ליישב‬
‫הקושיא הב' מדין חנותו של בשם‪ ,‬דשאני התם‬
‫שאינה כברכות השחר‪ ,‬ואין טעם שיחזור ויברך ברכה‬
‫זו ב'יום אחר'‪ ,‬ועיקר כוונת הירושלמי להוכיח מדי"ז‪,‬‬
‫אינה אלא לענין 'מופסקין'‪ ,‬דה"נ גבי חנותו של בשם‪,‬‬
‫כל שהוא יוצא ונכנס הר"ז חוזר ומברך אפילו מאה‬
‫פעמים באותו היום; ואף במה שהקשה מאי שנא‬
‫משאר דיני תורה‪ ,‬כבר נתבאר דס"ל לדמות דין ברכת‬
‫הברקים והרעמים לברכות השחר‪ ,‬אלא שדב"ז גופא‬
‫צ"ע כנ"ל‪ ,‬מה ענין ברכת הברקים והרעמים לברכות‬
‫השחר[‪.‬‬
‫ד‪ .‬וכן באשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬רכז‪,‬ב( האריך‬
‫לבאר‪ ,‬דאע"פ שהמנהג כדברי המאמר מרדכי הנ"ל‪,‬‬
‫שביום אחר חוזרים ומברכים על ברקים ורעמים‬
‫נוספים אע"פ שלא נתפזרו העבים‪ ,‬מכ"מ יש לפקפק‬
‫טובא במנהג זה; וז"ל‪ ,‬כמדומה לי‪ ,‬כשהגשמים‬
‫ברצופים כמה ימים‪ ,‬המנהג פשוט לברך בכל יום על‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬הגם שלא היה שום פיזור עננים‬
‫בינתים ודאי‪ ,‬כפי ידיעה ע"פ שומרי לילה שהיו‬
‫ניעורים‪ ,‬ועם כל זה מברכים בלי שום חשש; ויש‬
‫לצדד בזה ולומר‪ ,‬שאין לדמות לברכות השחר שבכל‬
‫יום נותנים מעין ברכותיו‪ ,‬גם אם היה בלי שום הפסק‬
‫והיו ניעורים כל הלילה‪ ,‬כי שם קיי"ל )רמ"א מו‪,‬ח( שהם‬
‫על סדרו של עולם‪ ,‬והם בכלל מה שבטובו מחדש בכל‬
‫יום מעשה בראשית כו'‪ ,‬ואי אפשר לעולם גם שום‬
‫חלק מיום שלא יהיה בו כל אלו הדברים שמברכים‬
‫עליהם בשחר‪ ,‬משא"כ בזה דפשיטא שיש ימים רבים‬
‫שאין בהם שום ברק ולא רעם בכל העולם כולו‪ ,‬וכיון‬
‫שבדברי חז"ל )ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב( לא מצינו גבול‬
‫רק פיזור העננים‪ ,‬יש מקום לומר שאין הזמן גרמא‬
‫לקבוע שום ברכה לכל יום בפני עצמו בזה‪] ,‬ודלא‬
‫כמנהג העולם הנ"ל שחוזרים ומברכים ביום אחר‬
‫אע"פ שלא נתפזרו העבים[; אך כיון שמנהג בזה‬
‫מוציא מכלל ספק ברכה שאינה צריכה‪ ,‬אם היה ידוע‬
‫ודאי שהמנהג פשוט לברך לא היה חשש עוד‪ ,‬אך אין‬
‫זה מצוי כ"כ לידע ודאי בראיה בעין שלא נפסקו‬
‫הגשמים בלילה‪ ,‬ואין מצוי לחקור אחר זה משומרי‬
‫לילה‪ ,‬וגם הם ישנים קצת‪ ,‬ומילתא דלא שכיחא לא‬
‫שייך בה מנהג כ"כ‪ ,‬ומכ"מ אולי יש לסמוך על המנהג‬
‫גבי סתם גשם רצוף לברך בכל יום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫קלב‬
‫מברך בכל פעם ופעם כו'‪ ,‬וצריך לומר‪ ,‬דמ"ש‬
‫הירושלמי 'דיו פעם אחת ביום'‪ ,‬לאו דווקא‪ ,‬אלא‬
‫לאשמועינן דאם נתפזרו העבים דמברך בכל פעם‪,‬‬
‫ולפ"ז דברי הטור ומרן ז"ל אתו כפשטייהו‪ ,‬דכל זמן‬
‫שלא נתפזרו העבים‪ ,‬אינו מברך אלא פעם אחת‪,‬‬
‫ואפילו שנמשכו העבים שני ימים או יותר‪ ,‬ודברי הרב‬
‫מאמר מרדכי צ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]והנה יעו"ש עוד בגדולות אלישע שכתב להעיר‬
‫עוד על דברי המאמ"ר‪ ,‬דמאי שנא מכל דיני תורה‬
‫שהיום הולך אחר הלילה‪ ,‬ואף אם נקבל דברי‬
‫המאמ"ר שביום אחר הר"ז חוזר ומברך אע"פ שלא‬
‫נתפזרו העבים‪ ,‬היה לנו לומר שאם בירך ביום הר"ז‬
‫חוזר ומברך בלילה שלאחריו‪ ,‬ואם בירך בלילה אינו‬
‫חוזר ומברך ביום שלאחריו; ועוד הוסיף בגדולות‬
‫אלישע להוכיח מדברי הירושלמי הנ"ל בסמוך )הערה‬
‫טו אות א'( דלא כמאמ"ר‪ ,‬שהרי בירושלמי כתבו לדמות‬
‫ברכת הברקים והרעמים לדין חנותו של בשם‪ ,‬שאם‬
‫יושב בחנותו של בשם ואינו יוצא ממנה‪ ,‬אינו מברך‬
‫ברכת הריח אלא פעם אחת‪ ,‬והנה בחנותו של בשם‬
‫בודאי אין לחלק בין אותו היום ליום אחר‪ ,‬וכל שלא‬
‫יצא ממנה אינו חוזר ומברך אפילו ביום אחר‪ ,‬ושוב‬
‫אף לענין ברקים ורעמים נראה שכל שלא נתפזרו‬
‫העבים אין לו לחזור ולברך אפילו ביום אחר‪ ,‬עכ"ד‬
‫הגדולות אלישע‪.‬‬
‫אכן למשנ"ת בדרך הב' הנ"ל )אות ב'(‪ ,‬שאין כוונת‬
‫המאמר מרדכי משום שכבר עבר אותו היום שבירך‬
‫בו‪ ,‬אלא משום ששינת קבע על מיטתו בלילה הרי היא‬
‫כהיסח הדעת לענין ברכת הברקים והרעמים‪ ,‬ולא גרע‬
‫מנתפזרו העבים שיש לו לחזור ולברך לאחמ"כ‪ ,‬הרי‬
‫שבודאי יש לומר שהלילה הולך אחר היום‪ ,‬ואם ראה‬
‫ברק נוסף או שמע רעם נוסף בתחילת הלילה קודם‬
‫שישן שינת קבע‪ ,‬אין לו לחזור ולברך‪ ,‬אע"פ שלשאר‬
‫דיני תורה עדיין יום אחד הוא‪ ,‬ומאידך‪ ,‬אם בירך‬
‫עליהם בתחילת הלילה ולאחמ"כ ישן שינת קבע‪,‬‬
‫שפיר יש לחזור ולברך ביום שלאחמ"כ‪ ,‬אע"פ‬
‫שלשאר דיני תורה יום אחד הוא; ולפ"ז הרי שאף‬
‫מדין חנותו של בשם אין להקשות על דברי המאמ"ר‪,‬‬
‫דשאני התם שלא ישן שינת קבע ולא הסיח דעתו‪,‬‬
‫ומשו"ה אפילו אם ישב בחנותו של בשם במשך כמה‬
‫ימים בלא לצאת ממנה‪ ,‬אינו חוזר ומברך על הריח‪,‬‬
‫אבל אה"נ שאם ישן שינת קבע‪ ,‬הרי שיש לו לחזור‬
‫קלג‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬
‫יב‪ .‬עבר הלילה ולא ישן בו שינת קבע‪ ,‬נחלקו הפוסקים‪ ,‬האם חוזר ומברך ביום שלאחריו יח‪.‬‬
‫ובס' קצות השולחן )סימן סו בדי השולחן אות כג( כתב‬
‫לצדד ]ע"פ הדרך הא' הנ"ל[‪ ,‬שאף אם לא ישן שינת‬
‫קבע כל הלילה‪ ,‬מכ"מ כל שעלה עמוד השחר‪ ,‬הרי זה‬
‫חוזר ומברך על הברקים והרעמים‪] ,‬ואע"פ שלא‬
‫נתפזרו העבים[‪ ,‬אך בסוף דבריו הניח הדבר ב'צריך‬
‫עיון לדינא'; וכן הובא בס' שער העין )פ"ד הערה לח(‬
‫בשם הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי‪] ,‬ועוד הובא‬
‫כן בס' שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב )ברכות עמ' תרמט(‪,‬‬
‫אך יעו"ש שהוסיף לחדש‪ ,‬שאם בירך בתחילת הלילה‬
‫אחר צאה"כ‪ ,‬אף אם ישן בלילה אין לו לחזור ולברך‬
‫לאחר עלות השחר‪ ,‬ודין הנ"ל אינו אלא כשבירך ביום‬
‫קודם צאה"כ‪ ,‬אך בס' שער העין )פ"ד הערה לו( הביא‬
‫בשם הגר"ח קניבסקי‪ ,‬שאף אם בירך בלילה לאחר‬
‫צאה"כ‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך לאחר עלוה"ש‪,‬‬
‫וצ"ע[‪ ,‬וכ"כ בס' שלמי תודה )הל' ירידת גשמים‪ ,‬עמ' פב(‪,‬‬
‫וכן הובא בשם הגר"א נבנצל שליט"א )עורה כבודי‪ ,‬הל'‬
‫ברכות השבח עמ' קג(‪.‬‬
‫]ומכ"מ נראה‪ ,‬דאף לדעה זו‪ ,‬אם השכים משנתו‬
‫קודם עלות השחר‪ ,‬שפיר יש להחשיבו כ'יום חדש'‪,‬‬
‫ויש לו לחזור ולברך על ראיית ברקים ושמיעת רעמים‬
‫נוספים‪ ,‬וכדין ברכות השחר שרשאי לברכם מחצות‬
‫הלילה )שו"ע מז‪,‬יג(‪ ,‬וכן הובא בשם הגרש"ז אוירבך‬
‫)הליכות שלמה‪ ,‬הל' תפילה וברכות פרק כג הערה מ'( ובשם‬
‫הגר"א נבנצל שליט"א )עורה כבודי שם עמ' קב(; וראה‬
‫עוד בקונט' מעדני כהן )להג"ר נפתלי קופשיץ שליט"א‪ ,‬ח"ב‬
‫עמ' קצז( שכתב להסתפק לאידך גיסא‪ ,‬באופן שבירך‬
‫על הברקים והרעמים לאחר חצות הלילה‪ ,‬האם רשאי‬
‫לחזור ולברך לאחר עלוה"ש‪ ,‬או שמא כיון שלענין‬
‫ברכות השחר יכול לברך מחצות הלילה עבור היום‬
‫שלאחמ"כ‪ ,‬הרי שאף לאידך גיסא יש לנו להחשיבו‬
‫כיום הב'‪ ,‬ואין לו לחזור ולברך על הברקים והרעמים‬
‫ביום הב' לאחר עלות השחר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫עוד יש להסתפק לדעה זו‪ ,‬באופן שהתעורר משנתו‬
‫באמצע הלילה ושמע קול רעם ודעתו לחזור לישן‪,‬‬
‫האם יש לו לברך עליו כדין המשכים משנתו קודם‬
‫עלוה"ש‪ ,‬או שמא כיון שדעתו לחזור לישן‪ ,‬הרי שאין‬
‫להחשיבו כ'יום אחר'‪ ,‬ואין לו לברך עליו‪ ,‬ובס' אוצר‬
‫הברכה )הופמן‪ ,‬פרק טו הערה יג( הביא בשם כמה מגדולי‬
‫מים רבים‬
‫)להגר"ש דבליצקי‪ ,‬ח"א סימן רכז(‬ ‫וכן בס' זה השולחן‬
‫הסיק‪ ,‬שלמעשה אין לחזור ולברך ביום אחר ]באופן‬
‫שלא נתפזרו העבים[ אלא בלא שם ומלכות‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ומכל מקום‪ ,‬כיון שבשו"ע לא הוזכר דבר זה של 'יום‬
‫אחר'‪ ,‬לכן אם לא נתפזרו העבים עד יום אחר ושמע‬
‫קול רעם‪ ,‬יש לברך בלא שם ומלכות כו'‪ ,‬ואחר זמן‬
‫מה ראיתי עוד‪ ,‬שהמשנ"ב אמנם למד לדינו זה של‬
‫'יום אחר' מהירושלמי‪ ,‬וכמו שכתב דכן משמע‬
‫בירושלמי‪ ,‬אבל המעיין בירושלמי יראה שאין הכרח‬
‫ללמוד דברי הירושלמי כהמשנ"ב כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ה‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬אף שמסתימת דברי הראשונים‬
‫ורוה"פ נראה‪ ,‬שלעולם אינו חוזר ומברך על הברקים‬
‫והרעמים אא"כ נתפזרו העבים‪ ,‬וכן הסכמת כמה‬
‫אחרונים למעשה‪ ,‬מכ"מ דעת המאמ"ר והמשנ"ב‪,‬‬
‫שאם בירך על הברקים והרעמים‪ ,‬שפיר יש לו לחזור‬
‫ולברך עליהם ביום שלאחריו‪ ,‬אע"פ שלא נתפזרו‬
‫העבים‪ ,‬ולענין זה הלילה הולך אחר היום; ויש לבאר‬
‫דבריהם בשני דרכים‪ ,‬א' משום שהוא 'יום אחר'‪,‬‬
‫ולפ"ז אין הדבר תלוי אלא בעלות השחר‪] ,‬או עכ"פ‬
‫בשעה שקם משינת הלילה‪ ,‬ואפילו קודם עלות‬
‫השחר‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה יח([‪ ,‬ב' משום שישן‬
‫שינת קבע והוי היסח הדעת‪ ,‬ולפ"ז אין הדבר תלוי‬
‫אלא בשינת קבע; ונפק"מ מחד גיסא לענין הניעור כל‬
‫הלילה‪ ,‬ומאידך גיסא לענין מי שישן שינת קבע ביום‪,‬‬
‫וכדלקמן בסמוך )סעיפים יב‪-‬יג‪ ,‬ושם בהערות(‪.‬‬
‫‪ .ÁÈ‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה יז אות ב'( שני‬
‫דרכים בביאור דברי המאמ"ר והמשנ"ב‪ ,‬האם טעם‬
‫דין זה שביום אחר חוזר ומברך על הברקים והרעמים‬
‫]אע"פ שלא נתפזרו העבים[‪ ,‬היינו משום שכך היא‬
‫תקנת חכמים שיש לחזור ולברך ברכות אלו ביום‬
‫אחר‪ ,‬והר"ז כברכות השחר שתקנו חכמים לברך‬
‫אותם בכל יום‪] ,‬ולפ"ז הרי שכל שעלה עמוד השחר‬
‫הר"ז חוזר ומברך‪ ,‬ואע"פ שהיה ניעור כל הלילה[‪ ,‬או‬
‫שאין טעם די"ז אלא משום שישן שינת קבע על‬
‫מיטתו‪ ,‬ואין לך היסח הדעת גדול מזה‪] ,‬ולפ"ז הרי‬
‫שאם לא ישן שינת קבע כל הלילה‪ ,‬אין לו לחזור‬
‫ולברך אפילו לאחר עלות השחר‪ ,‬אא"כ נתפזרו‬
‫העבים[‪.‬‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קלד‬

‫יג‪ .‬וכן לאידך גיסא‪ ,‬אם ישן שינת קבע ביום‪ ,‬נחלקו הפוסקים‪ ,‬האם חוזר ומברך לאחמ"כ‬
‫]אפילו באותו היום[ יט‪.‬‬

‫ברכת ברקים ורעמים במקום הפסק‬

‫יד‪ .‬השומע רעם באמצע פסוקי דזמרה‪ ,‬צריך להפסיק ולברך עליו כ‪.‬‬

‫ביום‪ ,‬אין לו לחזור ולברך על הברקים והרעמים‬ ‫ההוראה שליט"א‪] ,‬הגר"צ וובר‪ ,‬הגרש"צ רוזנבלט‪,‬‬
‫באותו היום‪] ,‬אא"כ נתפזרו העבים[; והוסיף לבאר‬ ‫והג"ר נתן קופשיץ שליט"א[‪ ,‬דכיון שדעתו לחזור‬
‫עוד בטעמא דמילתא‪ ,‬מאי שנא ברכת הברקים‬ ‫לישן לאחמ"כ‪ ,‬אין לו לברך על שמיעת רעם זה‪,‬‬
‫והרעמים מברכות התורה‪ ,‬דאף שלענין ברכות התורה‬ ‫וכמבו' במגן אברהם )ו‪,‬ח( ובעטרת זקנים )מו‪,‬א( לענין‬
‫הסכמת רוב הפוסקים ]דברי חמודות )על הרא"ש‪ ,‬ברכות‬ ‫ברכות השחר‪ ,‬שאינו מברך אלא לאחר שקם משנתו‬
‫פ"א אות עז(‪ ,‬פרי חדש )מז‪,‬יב(‪ ,‬ביאור הגר"א )מז‪,‬י(‪ ,‬אליה‬ ‫ואין בדעתו לחזור לישן באותו הלילה[‪.‬‬
‫רבה )מז‪,‬ט(‪ ,‬חיי אדם )כלל ט' ס"ז(‪ ,‬משנה ברורה )מז‪,‬כה(‪,‬‬ ‫אך ע"פ הדרך הב' הנ"ל נראה בפשטות‪ ,‬שאין‬
‫ועו"פ[ ששינת קבע ]אפילו[ ביום הרי היא כהפסק‪,‬‬ ‫הדבר תלוי אלא בשינת קבע‪ ,‬וכל שלא ישן שינת קבע‬
‫וצריך לחזור ולברך ברכות התורה לאחמ"כ‪ ,‬מכ"מ‬ ‫על מיטתו כל הלילה‪ ,‬אין לו לחזור ולברך על ברקים‬
‫לענין ברכת הברקים והרעמים‪ ,‬הרי ששינת קבע אינה‬ ‫ורעמים נוספים לאחר עלות השחר‪] ,‬אא"כ נתפזרו‬
‫כהפסק‪ ,‬ואינו צריך לחזור ולברך עליהם לאחמ"כ‪,‬‬ ‫העבים[‪ ,‬וכן הובא בס' שער העין )פ"ד הערה לז( בשם‬
‫וז"ל‪ ,‬והטעם יש לומר‪ ,‬דשינה לא הוי הפסק רק בדבר‬ ‫הגר"ש וואזנר ובשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א‪.‬‬
‫שהוא בידו והוא עושה הפעולה‪ ,‬כמו אכילה ולימוד‪,‬‬ ‫וע"ע שו"ת אז נדברו )ח"ה סימן לב( שכתב להסתפק‬
‫דבזה שהוא ישן הוא מפסיק פעולתו ומסתלק ממנה‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬האם הניעור כל הלילה יש לו לחזור ולברך על‬
‫וכשניעור הרי הוא מתחיל בפעולה חדשה‪ ,‬אבל‬ ‫הברקים והרעמים לאחר עלות השחר‪ ,‬והסיק‬
‫בברקים שהם באים מאליהם ואינם פעולת ידו‪ ,‬לא הוי‬ ‫שלמעשה אין לחזור ולברך אלא בלא שם ומלכות‪,‬‬
‫השינה הפסק‪ ,‬אע"פ שע"י השינה גורם לעצמו שלא‬ ‫ומכ"מ המברך יש לו על מי לסמוך‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫ישמע‪ ,‬אבל אין זה נוגע לעצם הפעולה‪ ,‬וכמו מי‬
‫‪ .ËÈ‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה יז אות ב'( שני‬
‫שהוא יושב בחדר סגור זמן מרובה ואינו רואה הברק‬
‫דרכים בביאור דברי המאמ"ר והמשנ"ב‪ ,‬האם טעם‬
‫דפשוט דלא הוי הפסק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫דין זה שביום אחר חוזר ומברך על הברקים והרעמים‬
‫אך ע"פ הדרך הב' הנ"ל נראה בפשטות‪ ,‬דה"ה נמי‬
‫]אע"פ שלא נתפזרו העבים[‪ ,‬היינו משום שכך היא‬
‫כל היכא שישן שינת קבע ביום‪ ,‬שפיר יש לו לחזור‬
‫תקנת חכמים שיש לחזור ולברך ברכות אלו ביום‬
‫ולברך לאחמ"כ על ברקים ורעמים נוספים אפילו‬
‫אחר‪ ,‬והר"ז כברכות השחר שתקנו חכמים לברך‬
‫באותו היום‪] ,‬ואין לומר כסברת הקצוה"ש הנ"ל‪,‬‬
‫אותם בכל יום‪] ,‬ולפ"ז הרי שאף אם ישן שינת קבע‬
‫דברקים ורעמים לא דמו לברכות התורה דנקטי'‬
‫ביום‪ ,‬אין לו לחזור ולברך על הברקים והרעמים‬
‫דשינת קבע הוי הפסק‪ ,‬שהרי לדרך זו כל עיקר דברי‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬שהרי עדיין אינו 'יום אחר'‪ ,‬וכדין ברכות‬
‫המאמ"ר והמשנ"ב מיוסדים על סברא זו‪ ,‬דשינת קבע‬
‫השחר שאינו חוזר ומברך לאחר שינת קבע ביום[‪ ,‬או‬
‫הרי היא כהיסח הדעת‪ ,‬ושוב אין לחלק בין שינת קבע‬
‫שאין טעם די"ז אלא משום שישן שינת קבע על‬
‫בלילה ובין שינת קבע ביום‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫מיטתו‪ ,‬ואין לך היסח הדעת גדול מזה‪] ,‬ולפ"ז ה"ה‬
‫‪ .Î‬כן נראה בפשטות‪ ,‬דאף לדעת הפוסקים דלקמן‬ ‫נמי אם יש שינת קבע ביום‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך‬
‫בסמוך )סעיף טו‪ ,‬ושם הערה כב( שאין להפסיק באמצע‬ ‫על הברקים והרעמים לאחמ"כ‪ ,‬ואפילו באותו היום[‪.‬‬
‫ברכות קריאת שמע כדי לברך על שמיעת הרעם‪,‬‬ ‫ובס' קצות השולחן )סימן סו בדי השולחן אות כג( כתב‬
‫מכ"מ באמצע פסוקי דזמרה שפיר דמי להפסיק כדי‬ ‫לצדד ]ע"פ הדרך הא' הנ"ל[‪ ,‬שאף אם ישן שינת קבע‬
‫קלה‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫טו‪ .‬השומע רעם בברכות קריאת שמע‪ ,‬דעת הרבה פוסקים‪ ,‬שאף באמצע הפרק צריך להפסיק‬
‫ולברך עליו כא‪ ,‬אך יש אומרים שאין להפסיק באמצע הפרק לברך עליו‪ ,‬אבל בין הפרקים‬
‫רשאי להפסיק‪ ,‬ועי' הערה כב‪.‬‬

‫ובס' ערך השולחן )למהר"י טייב‪ ,‬קונט"א סימן סו( כתב‬ ‫לברך עליו‪] ,‬ולהמבו' לקמן בסמוך )שם(‪ ,‬דאף‬
‫להביא מקור לדעה זו ממש"כ הריטב"א )יומא יט‪ :‬ד"ה‬ ‫המחמירים לא סבירא להו להחמיר בזה אלא באמצע‬
‫וכי האי( בזה"ל‪ ,‬ושמעינן מהכא שאסור לקרוץ ולרמוז‬ ‫הפרק‪ ,‬אבל בין הפרקים כו"ע מודו דשפיר דמי‬
‫]‪-‬בקריאת שמע ובברכותיה[ אפילו לדבר מצוה‪,‬‬ ‫להפסיק כדי לברך על שמיעת הרעם‪ ,‬נראה בודאי‬
‫ומיהו לאפרושי מאיסורא דלית ליה תקנתא מותר‬ ‫דלא חמיר פסוקי דזמרה מבין הפרקים דק"ש‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫לרמוז ואפילו להפסיק ולומר לו‪ ,‬דלא גרע מן‬ ‫וכן כתב בחיי אדם )כלל כ' ס"ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם שמע קול‬
‫המפסיק לקרוא שלום מפני היראה או מפני הכבוד‪,‬‬ ‫רעמים וברקים‪ ,‬מותר לברך אפילו באמצע מזמור‪,‬‬
‫דכבוד שמים עדיף‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"פ דבריו נראה ג"כ‪,‬‬ ‫כיון שאם לא יברך תיכף לא יוכל לברך עוד‪ ,‬עכ"ל;‬
‫דה"נ יש להפסיק בברכות ק"ש כדי לקיים כל מצוה‬ ‫וכ"כ בתהלה לדוד )נג‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל זה נראה לי‪,‬‬
‫עוברת‪ ,‬ובכלל זה להפסיק כדי לברך על שמיעת‬ ‫בשמע קול רעמים באמצע פסוקי דזמרה‪ ,‬צריך‬
‫הרעם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫להפסיק ולברך‪ ,‬דלאחר כדי דיבור אין יכול לברך‪,‬‬
‫וכן הסכמת כמה מגדולי הפוסקים‪ ,‬דאף היכא‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת זכור ליצחק )ליוורנו תקע"ח‪,‬‬
‫ששמע רעם באמצע ברכות קריאת שמע‪ ,‬צריך‬ ‫סימן ז'‪ ,‬ובדינים העולים שם בסוף הסימן אות ז'(‪ ,‬ובשו"ת‬
‫להפסיק כדי לברך עליו‪ ,‬וכשם שמפסיק לעניית קדיש‬ ‫ישכיל עבדי )ח"א סימן כ' אות ב'(‪ ,‬ועו"א‪] .‬אכן‪ ,‬עי'‬
‫וקדושה וברכו‪ ,‬וכן כתבו הגרעק"א )שו"ת מהדו' מכון‬ ‫מקור חיים לחוו"י )רכח‪,‬ג( שכ'‪ ,‬שאם משער שלאחמ"כ‬
‫המאור ח"ג סימן עא‪ ,‬תוס' רעק"א על המשניות ברכות פ"ב משנה‬ ‫ישמע רעמים נוספים‪ ,‬אין לו להפסיק לברך על רעם‬
‫א'(‪] ,‬יעו"ש שכ'‪ ,‬דאע"פ שיש לפקפק בדברי המג"א‪,‬‬ ‫זה אלא בין הפרקים‪ ,‬אבל באמצע הפרק אין לו‬
‫וכדלקמן בסמוך )הערה כב(‪ ,‬מכ"מ הלכה למעשה הדין‬ ‫להפסיק ולברך עליו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫עם המג"א שיש להפסיק אפילו באמצע הפרק כדי‬
‫‪ .‡Î‬כתב המחבר )סו‪,‬ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לקדיש ולקדושה‬
‫לברך על שמיעת הרעם[‪ ,‬באר היטב )סו‪,‬ו(‪ ,‬שועה"ר‬
‫ולברכו‪ ,‬מפסיק אפילו באמצע הפסוק כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אכן‬
‫)סו‪,‬ד(‪ ,‬מאמר מרדכי )סו‪,‬ב(‪ ,‬ישועות יעקב )סו‪,‬ג(‪ ,‬תפארת‬
‫בדברי הראשונים אין דין זה מוסכם לכו"ע‪ ,‬וכפי‬
‫ישראל )על המשניות‪ ,‬ברכות פ"ב 'יכין' אות ח'(‪ ,‬ערוך‬
‫שהביא הטור )סימן סו( שיש אומרים שאינו מפסיק‬
‫השולחן )סו‪,‬ו(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק‬
‫באמצע הפרק אפילו לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬והיא‬
‫אפילו באמצע הפסוק‪ ,‬דאם מפני כבוד בשר ודם‬
‫דעת מהר"ם מרוטנבורג )רא"ש ברכות פ"ב סו"ס ה'(‬
‫מפסיקים ק"ו כבוד שמים‪ ,‬וזהו כמשיב‪ ,‬לא כשואל‪,‬‬
‫והמאירי )ברכות יג‪ :‬ד"ה ורבי יהודה(‪ ,‬אך המחבר פסק‬
‫דכיון שכולם משיבים להש"צ שבחו של הקב"ה‪,‬‬
‫כדעת רוב הראשונים‪ ,‬דשפיר יש להפסיק לעניית‬
‫מוכרח גם הוא להשיב‪ ,‬ולכן גם אם שמע קול רעם‬
‫דברים שבקדושה אפילו באמצע הפרק‪ ,‬והיא דעת‬
‫וברק מחויב לברך אף באמצע הפסוק מטעם‬
‫התוס' )ברכות יג‪ :‬ד"ה שואל( והרא"ש )שם( ורוב רבותינו‬
‫שנתבאר‪ ,‬דזהו ג"כ כמשיב ולא כשואל‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬
‫הראשונים‪ ,‬ואכמ"ל[; וכתב המגן אברהם )סו‪,‬ה(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ועו"פ‪.‬‬
‫דאם פוסק לשאול מפני כבוד בשר ודם‪ ,‬ק"ו מפני‬
‫‪ .·Î‬הנה בס' בכור שור )ברכות יג‪ (.‬כתב לתמוה על‬ ‫כבוד הקב"ה‪ ,‬ומהא"ט נראה לי‪ ,‬דאם שמע קול‬
‫דברי המג"א ]וסייעתו[ הנ"ל בסמוך )הערה כא(‪,‬‬ ‫רעמים יפסיק ויברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי לן דעת המג"א‪,‬‬
‫ומסקנתו למעשה שלא התירו הראשונים להפסיק‬ ‫שהשומע רעם כשהוא עומד בברכות ק"ש אפילו‬
‫באמצע ברכות ק"ש אלא לעניית דברים שבקדושה‪,‬‬ ‫באמצע הפרק‪ ,‬צריך להפסיק ולברך עליו ]מפני שהיא‬
‫אבל לשאר ברכות וכגון לברכת הברקים והרעמים‪,‬‬ ‫מצוה עוברת[‪.‬‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קלו‬

‫כמה מהם נתבארו טעמים אחרים בזה‪ ,‬וכדלהלן[; וכן‬ ‫אע"פ שהיא מצוה עוברת‪ ,‬אין להפסיק עבורה‬
‫כתב בס' מקור חיים לחוו"י )סימן סו קיצור הלכות אות ג'(‪,‬‬ ‫באמצע ברכות ק"ש‪ ,‬לפי ש'העוסק בשבחו של מקום‬
‫]ובמקו"א )רכח‪,‬ג( נראה מדבריו שאף בין הפרקים אין‬ ‫אין להפסיק בשביל שבח אחר'‪.‬‬
‫להפסיק כדי לברך על שמיעת הרעם‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬וכן נראה‬ ‫ועוד מצינו בהגהות רעק"א )על מג"א שם‪ ,‬שו"ת רעק"א‬
‫נטיית דברי האליה רבה )סו‪,‬ה( ]יעו"ש שכתב שדברי‬ ‫הוצאת מכון המאור ח"ג סימן עא( שכתב לפקפק בדברי‬
‫המג"א הנ"ל אינם מוכרחים'[‪ ,‬וכן כתב בנהר שלום‬ ‫המג"א מטעם אחר‪ ,‬ובהקדים‪ ,‬דהנה מש"כ המחבר‬
‫)סו‪,‬ב( לפקפק בדברי המג"א‪] ,‬וז"ל‪ ,‬ויש מקום לחלק‪,‬‬ ‫)שם( שמותר להפסיק באמצע ברכות ק"ש לעניית‬
‫דלא אמרו אלא לדברים שבקדושה‪ ,‬דנפקא להו מקרא‬ ‫קדיש וקדושה וברכו‪ ,‬מקורו מדברי התוס' )ברכות יג‪:‬‬
‫ד'ונקדשתי' )ויקרא כב‪,‬לב(‪ ,‬אבל ברכת הרעמים ודומיהם‬ ‫ד"ה שואל( והרא"ש )ברכות פ"ב סימן ה'(‪] ,‬וכנ"ל בסמוך‬
‫שלא נתקנו מעיקרא אלא כדי לזכור מהבורא תמיד‬ ‫)הערה כא במוסגר( שאין די"ז מוסכם לדעת כל‬
‫כו'‪ ,‬לא יפסיק‪ ,‬ועוד‪ ,‬דכיון דאפילו קדיש וקדושה‬ ‫הראשונים[‪ ,‬ובדבריהם מבו' טעמא דמילתא‪ ,‬דכיון‬
‫במחלוקת הוא שנוי כו'‪ ,‬אע"ג דקיי"ל כמא"ד מפסיק‪,‬‬ ‫דהלכה כרבי יהודה )ברכות יג‪ (.‬שאפילו באמצע הפרק‬
‫מכ"מ הבו דלא לוסיף עליה‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן נראה בחיי‬ ‫משיב מפני הכבוד‪ ,‬ק"ו שמותר להשיב ולענות קדיש‬
‫אדם )כלל כ' ס"ד(‪] ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬ואם שומע‬ ‫וקדושה וברכו‪ ,‬לפי שאין לך 'משיב מפני הכבוד'‬
‫קול רעמים וברקים‪ ,‬מותר לברך בין הפרקים‪ ,‬דהוי‬ ‫גדול מזה‪ ,‬אכן מדברי המג"א הנ"ל בתחילה"ד עולה‬
‫מצוה עוברת‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומשמע דעכ"פ באמצע הפרק‬ ‫דרך אחרת בביאור טעם די"ז‪ ,‬דכיון דמצינו שמותר‬
‫אסור להפסיק כדי לברך על שמיעת הרעם‪ ,‬וכן כתב‬ ‫להפסיק באמצע הפרק אף לשאול בשלום בני אדם‪,‬‬
‫המשנה ברורה )סו‪,‬יט( בדעת החיי"א[‪ ,‬וכן כתב במגן‬ ‫]והיינו מפני היראה‪ ,‬שהרי מפני הכבוד לא התירו‬
‫גבורים )סימן סו שלטי הגבורים סק"ג(‪] ,‬יעו"ש שכתב כן‬ ‫באמצע הפרק אלא להשיב שלום‪ .‬רעק"א )שם([‪ ,‬ק"ו‬
‫לשיטתו דס"ל דשפיר יש לברך ברכה זו אף לאחר‬ ‫שמותר להפסיק באמצע הפרק לענות קדיש וקדושה‬
‫שעבר שיעור כדי דיבור משמיעת הרעם‪ ,‬וכמשנ"ת‬ ‫וברכו‪.‬‬
‫לעיל )פרק א' הערה לד(‪ ,‬ועפ"ז כתב אף בנידו"ד‪ ,‬דכיון‬ ‫ומעתה כתב הגרעק"א‪ ,‬דדברי המג"א הנ"ל שכתב‬
‫שברכת הרעם אינה מצוה עוברת‪ ,‬הר"ז כברכת אשר‬ ‫דה"ה נמי שיש להפסיק באמצע הפרק כדי לברך על‬
‫יצר וכיו"ב שאין להפסיק עבורה בברכות ק"ש‬ ‫שמיעת הרעם‪ ,‬אינו אלא לדרכו של המג"א בביאור‬
‫ואפילו בין הפרקים[‪ ,‬וכן כתבו בס' מטה יהודה )נט‪,‬א(‪,‬‬ ‫טעם די"ז‪ ,‬דכיון שהבין המג"א שעניית קדיש וקדושה‬
‫ובס' כף החיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן יח אות ח'(‪] ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫וברכו אינה כהשבת שלום אלא כשאילת שלום‪ ,‬שוב‬
‫אך באמצע הברכה עצמה לא יענה כו'‪ ,‬ואפילו ברכה‬ ‫אין לחלק בזה בין עניית דברים שבקדושה ובין‬
‫עוברת‪ ,‬כגון שראה הקשת‪ ,‬או שמע קול רעמים‪ ,‬לא‬ ‫אמירת ברכה כגון על שמיעת הרעם וכיו"ב‪ ,‬אכן‬
‫יפסיק כדי לומר הברכה‪ ,‬עכ"ל[; וכן כתבו לצדד‬ ‫למשנ"ת מדברי התוס' והרא"ש בטעם די"ז‪ ,‬שעניית‬
‫בשו"ת קרן לדוד )או"ח סימן יב(‪ ,‬ובשו"ת לבושי מרדכי‬ ‫דברים שבקדושה הרי היא כהשבת שלום מפני‬
‫)או"ח מהדו"ת סימן טז סוף אות א'(‪ ,‬ובשו"ת באר משה‬ ‫הכבוד‪ ,‬שוב אין לנו מקור כלל לומר דה"ה נמי‬
‫)ח"ב סימן יט(‪] ,‬וכתב נמי‪ ,‬דאף לדעת הבכור שור הנ"ל‪,‬‬ ‫בברכת הרעם וכיו"ב‪ ,‬דשאני ברכת הרעם שאינה‬
‫היינו דווקא לענין הפסקה באמצע הפרק‪ ,‬אבל בין‬ ‫כהשבת שלום אלא כשאילת שלום‪ ,‬ואין שייך לומר‬
‫הפרקים שפיר דמי להפסיק כדי לברך על שמיעת‬ ‫בזה הק"ו הנ"ל מכבוד בשר ודם‪] ,‬שהרי באמת לא‬
‫הרעם[‪ ,‬ועו"פ‪] .‬וע"ע לקמן )פרק כב הערה סח אות ג'(‬ ‫התירו שאילת שלום מפני כבוד בשר ודם‪ ,‬אלא השבת‬
‫מש"כ בשו"ת ספר יהושע )פסקים וכתבים סי' רמד( לענין‬ ‫שלום בלבד[‪] .‬אכן למעשה הכרעת הגרעק"א כדברי‬
‫הפסקה באמצע קריאת המגילה כדי לברך ברכת‬ ‫המג"א‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה כא([‪.‬‬
‫הלבנה‪ ,‬ולפי דבריו לכאו' ה"ה בנידו"ד‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬ ‫ומצינו לכמה אחרונים שנקטו עיקר כדעת הבכור‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה פוסקים שהביאו שתי‬ ‫שור‪ ,‬ודלא כדעת המג"א וסייעתו הנ"ל בסמוך )הערה‬
‫הדעות ולא הכריעו בזה‪ ,‬וכ"ה בשו"ת נודע ביהודה‬ ‫כא(‪ ,‬והכריעו שאין להפסיק בברכות ק"ש באמצע‬
‫)מהדו"ק או"ח סימן מא‪ ,‬ד"ה והנה יש מקום(‪ ,‬ובמחזיק ברכה‬ ‫הפרק כדי לברך על שמיעת הרעם‪] ,‬אלא שבדברי‬
‫קלז‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫טז‪ .‬השומע רעם בין גאולה לתפילה‪ ,‬אין לו להפסיק כדי לברך עליו כג‪ ,‬אך בשבת ויו"ט‪,‬‬
‫לדעת הרמ"א רשאי להפסיק בין גאולה לתפילה כדי לברך עליו‪ ,‬וכן הסכמת כמה‬
‫אחרונים אפילו לדעת המחבר‪ ,‬ועי' הערה כד‪.‬‬

‫ומהרי"ל )הל' ראש השנה אות ב'( ועו"ר‪ ,‬וכן פסק הרמ"א‬ ‫להחיד"א )סו‪,‬ג(‪] ,‬ואפשר שנטיית דבריו כדעת הבכור‬
‫)קיא‪,‬א‪ ,‬ובדרכ"מ שם סק"א(; אך הבית יוסף )קיא‪,‬א ד"ה‬ ‫שור‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬וע"ע לבושי שרד )על מג"א שם( שהביא‬
‫ירושלמי( הביא דברי הגהות אשר"י שבשבת אין צריך‬ ‫דברי הבכור שור שכתב לחלוק על דעת המג"א; ואף‬
‫לסמוך גאולה לתפילה‪ ,‬וכתב לחלוק על דבריו דאף‬ ‫המשנה ברורה )סו‪,‬יט( הביא שתי הדעות בזה‪ ,‬ונטיית‬
‫בשבת צריך לסמוך גאולה לתפילה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואין דבריו‬ ‫דבריו כדעת הבכור שור והחיי"א הנ"ל‪ ,‬שאין להפסיק‬
‫נראים‪ ,‬דההוא קרא סמך בעלמא‪ ,‬ובלאו ההוא קרא‬ ‫באמצע הפרק כדי לברך על שמיעת הרעם‪] ,‬אך עכ"פ‬
‫צריך לסמוך גאולה לתפילה‪ ,‬ועוד‪ ,‬דתפילת שבת‬ ‫בין הפרקים שפיר דמי להפסיק כדי לברך עליו‪,‬‬
‫במקום תפילת חול דעניה בעת צרה היא‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ואף‬ ‫וכמבואר להדי' בדברי החיי"א הנ"ל[‪.‬‬
‫כדעה זו יש להוכיח מדברי כמה ראשונים‪ ,‬עי' השגות‬ ‫העולה מדברינו‪ ,‬דעת המגן אברהם ורבים מגדולי‬
‫הראב"ד )על הרמב"ם‪ ,‬פ"ג מהל' תפילה ה"ז( ושו"ת‬ ‫הפוסקים‪ ,‬דשפיר יש להפסיק בברכות ק"ש אפילו‬
‫הרשב"א המיוחסות להרמב"ן )סו"ס קפח(‪ ,‬ודו"ק[‪ ,‬וכן‬ ‫באמצע הפרק‪ ,‬כדי לברך על ראיית הברק ושמיעת‬
‫הכרעת הרבה פוסקים‪ ,‬ועי' ב"ח )קיא‪,‬א סוד"ה ירושלמי(‬ ‫הרעם‪] ,‬וכשם שמפסיק לעניית דברים שבקדושה[‪ ,‬אך‬
‫שהביא בשם מהרש"ל שכן נוהגים להסמיך גאולה‬ ‫דעת הבכור שור ועו"פ‪ ,‬שאין להפסיק באמצע הפרק‬
‫לתפילה אפילו בשבת‪ ,‬וכן הסכמת הפרי חדש )קיא‪,‬א(‪,‬‬ ‫כדי לברך ברכת שכחו וגבורתו על שמיעת הרעם‪,‬‬
‫שו"ת שאגת אריה )סימן טז(‪ ,‬שועה"ר )קיא‪,‬ב(‪ ,‬ערוך‬ ‫אבל כתבו האחרונים דעכ"פ בין הפרקים רשאי‬
‫השולחן )קיא‪,‬ג(‪ ,‬בן איש חי )שנה ב' פרשת תולדות אות י'(‪,‬‬ ‫להפסיק כדי לברך על שמיעת הרעם‪] ,‬וכן כתבו כמה‬
‫ועו"פ‪.‬‬ ‫אחרונים אף בדעת הבכור שור[‪.‬‬
‫ולשיטתו כתב הרמ"א )שם‪ ,‬ובדרכי משה שם(‪ ,‬שאע"פ‬
‫‪ .‚Î‬וכמבו' בשו"ע )קיא‪,‬א(‪ ,‬ש'צריך לסמוך גאולה‬
‫שיש לחוש ולהחמיר שלא להפסיק בדברים בטלים‬
‫לתפילה‪ ,‬ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל‬
‫בין גאולה לתפילה אפילו בשבת‪ ,‬אך עכ"פ בשבת‬
‫ישראל‪ ,‬ולא בשום פסוק‪ ,‬חוץ מה' שפתי תפתח'‪,‬‬
‫מותר להפסיק ביניהם לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬ועי'‬
‫]אכן‪ ,‬מש"כ המחבר שאין להפסיק ביניהם אפילו‬
‫ביאור הלכה )קיא‪,‬א ד"ה וטוב( שכתב נמי בזה"ל‪ ,‬עיין‬
‫בעניית אמן אחר ברכת גאל ישראל‪ ,‬כתב הרמ"א )שם(‬
‫במשנה ברורה )קיא‪,‬ט( שסתמתי להקל לענין עניית‬
‫ש'יש אומרים שמותר לענות אמן על גאל ישראל‪ ,‬וכן‬
‫אמן יהא שמיה רבא כו'‪ ,‬ואף דהשערי תשובה )קיא‪,‬א(‬
‫נוהגים'‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬
‫כתב דלפי מה דמסיק השאגת אריה )שם( להלכה כדעת‬
‫הב"י‪ ,‬דאין לחלק לענין סמיכת גאולה לתפילה בין‬ ‫‪ .„Î‬הנה עיקר דין סמיכת גאולה לתפילה‪ ,‬ילפינן‬
‫שבת לחול‪ ,‬א"כ תו אין להקל בזה‪ ,‬מכ"מ נראה‬ ‫לה בירושלמי )ברכות פ"א ה"א( מדכתיב )תהלים יט‪,‬טו(‬
‫לענ"ד דאין להחמיר בזה‪ ,‬אחרי דאפילו בחול יש‬ ‫יהיו לרצון אמרי פי‪ ,‬וסמיך ליה )שם כ‪,‬ב( יענך ה' ביום‬
‫מקילים בעניית אלו בין גאולה לתפילה‪] ,‬כן כתב‬ ‫צרה‪ ,‬ועפ"ז נחלקו הראשונים בדין סמיכת גאולה‬
‫בשבלי הלקט )סו"ס טז( בשם הגאונים‪ ,‬וכ"כ בספר‬ ‫לתפילה בשבת‪ ,‬שהרי שבת לאו 'יום צרה' היא‪ ,‬ושמא‬
‫הרוקח )סימן שכא( ועו"ר‪ ,‬אך הסכמת הפוסקים‬ ‫כל עיקר דין סמיכת גאולה לתפילה לא נאמר אלא‬
‫כמשנ"ת שבמקום שצריך להסמיך גאולה לתפילה‪,‬‬ ‫בחול; ודעת רבינו תם‪ ,‬שבשבת אין צריך לסמוך‬
‫הרי שאין להפסיק ביניהם אפילו בעניית דברים‬ ‫גאולה לתפילה‪] ,‬וכ"ה באור זרוע )הל' קריאת שמע סימן‬
‫שבקדושה‪ ,‬וכדעת התוס' )ברכות יג‪ :‬ד"ה שואל( והמרדכי‬ ‫יד( ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג )דפוס פראג סימן תעא(‬
‫)ברכות סימן מ'( ועו"ר[‪ ,‬יש לסמוך עכ"פ על זה לענין‬ ‫ובתשב"ץ קטן )סימן רלג( ועו"ר בשמו[‪ ,‬וכן כתבו בכל‬
‫שבת‪ ,‬וכן פסק בדרך החיים )דיני סמיכת גאולה לתפילה‪,‬‬ ‫בו )סימן לה( ובהגהות אשר"י )ברכות פ"א סימן י'(‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קלח‬

‫יז‪ .‬השומע רעם בשעת חזרת הש"צ‪ ,‬רשאי להפסיק כדי לברך עליו‪ ,‬אע"פ שעי"ז מפסיד‬
‫עניית אמן על ברכת הש"צ כה‪.‬‬

‫החיים )סו‪,‬ט(‪ ,‬ולדבריהם בודאי אין להפסיק בין גאולה‬ ‫אות א'( כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן הסכמת עוד מגדולי הפוסקים‪,‬‬
‫לתפילה אפילו בשבת כדי לברך על שמיעת הרעם[‪.‬‬ ‫שלענין עניית דברים שבקדושה בודאי יש לסמוך על‬
‫דעת הרמ"א‪ ,‬ומותר להפסיק בשבת בין גאולה‬
‫‪ .‰Î‬כתב בספר חסידים )סימן תתז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אחד היה‬
‫לתפילה לעניית דברים שבקדושה‪] ,‬ובצירוף דעת‬
‫בבית הכנסת לאחר שכבר אמרו קדוש קדוש קדוש‬
‫הראשונים הנ"ל שאף בחול מותר להפסיק בין גאולה‬
‫ברוך ימלוך עד סוף הברכה הא‪-‬ל הקדוש‪ ,‬אמרו לו‬
‫לתפילה לעניית דברים שבקדושה[‪ ,‬וכן מבו' באליה‬
‫הקשת נראה בענן‪ ,‬יצא מבית הכנסת ובירך על הקשת‪,‬‬
‫רבה )סי' קיא סוף סק"ד( ובשועה"ר )קיא‪,‬ב( שבשבת מותר‬
‫אמרו לו העוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬ואתה עוסק‬
‫להפסיק בין גאולה לתפילה לעניית דברים שבקדושה‪,‬‬
‫במצוה לענות אמן אחר הברכה שאומר שליח ציבור‪,‬‬
‫וע"ע פרי מגדים )סי' קיא משבצות זהב סק"ג( שכ'‪ ,‬שאם‬
‫אמר זאת הברכה עדיפא מפני שעוברת‪ ,‬עכ"ל; והרי‬
‫נזדמן לו טלית בשבת בין גאולה לתפילה רשאי‬
‫שלמסקנת הספר חסידים‪ ,‬רשאי לצאת מביהכנ"ס‬ ‫להפסיק ולהניחה‪] ,‬ואע"פ שבחול אין רשאי להפסיק‬
‫בשעת חזרת הש"צ כדי לברך על ראיית הקשת מפני‬ ‫ולהניחה בין גאולה לתפילה‪ ,‬וכמבו' בשו"ע )סו‪,‬ח([‪,‬‬
‫שהיא מצוה עוברת‪ ,‬ועי' אליה רבה )רכט‪,‬א( ודרך‬ ‫וכ"כ בס' כף החיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן כח אות מח(‪,‬‬
‫החיים )דיני ברכות פרטיות‪ ,‬אות ה'( שהביאו דברי הספר‬ ‫]וז"ל‪ ,‬סמיכות גאולה לתפילה בשבת אינו כמו בחול‪,‬‬
‫חסידים לענין ברכת הקשת‪] ,‬וז"ל הדה"ח‪ ,‬אם בשעת‬ ‫ונפק"מ דיכול לענות קדיש וקדושה אפילו אחר שסיים‬
‫שחוזר הש"צ התפילה אומרים לו שנראה קשת‪ ,‬יכול‬ ‫גאל ישראל‪ ,‬וכן אם מצא ציבור מתפללים אומר‬
‫לצאת מביהכנ"ס לברך על הקשת אחר עניית אמן של‬ ‫עמהם תיכף עמידה כדין ערבית‪ ,‬ואח"כ קריאת שמע‬
‫הא‪-‬ל הקדוש‪ ,‬אף שצריך לענות אמן אחר שאר‬ ‫וברכותיה‪ ,‬וכן לברך על הטלית אם לא היה לו מקודם‪,‬‬
‫הברכות‪ ,‬מכ"מ ברכת קשת עדיף דהיא ברכה עוברת‪,‬‬ ‫עכ"ל[‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫עכ"ל[; ולפ"ז נראה שהוא הדין לענין ברכת הברקים‬ ‫ועפ"ז יש לומר אף לנידו"ד‪ ,‬שבשבת רשאי‬
‫והרעמים‪ ,‬שהרי אף ברכה זו מצוה עוברת היא‪,‬‬ ‫להפסיק בין גאולה לתפילה כדי לברך על שמיעת‬
‫וביותר‪ ,‬שהרי בשביל שמיעת הרעם אינו צריך לצאת‬ ‫רעם‪ ,‬ובאמת כן כתב בס' שלמי ציבור )למהר"י אלגאזי‪,‬‬
‫מביהכנ"ס‪] ,‬ואף בשביל ראיית הבזק האור הנוצר‬ ‫דף פו ע"ב(‪] ,‬יעו"ש שכתב בתחילה כדברי הפוסקים‬
‫מהברק‪ ,‬בדר"כ אינו צריך לצאת מביהכנ"ס‪ ,‬ולמשנ"ת‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שבשבת רשאי להפסיק בין גאולה לתפילה‬
‫לעיל )סעיף ב'‪ ,‬ושם הערה ד'( שנראה שאין לברך על‬ ‫לעניית דברים שבקדושה ולהתעטף בטלית וכיו"ב‪,‬‬
‫ראיית הבזק האור הנוצר מהברק‪ ,‬אלא על ראיית‬ ‫והוסיף וכתב עוד[ וז"ל‪ ,‬ונראה לענ"ד עוד‪ ,‬דבשבת‬
‫הברק עצמו‪ ,‬נראה לאידך גיסא‪ ,‬שהרי אף אם יצא‬ ‫אם אירע שאחר שסיים גאל ישראל שמע קול רעמים‪,‬‬
‫מביהכנ"ס אינו אלא ספק האם יצליח לראות את‬ ‫יכול לברך‪ ,‬כיון שהיא מצוה עוברת‪ ,‬דאחר שיתפלל‬
‫הברק עצמו‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬והרי שכל ששומע הרעם‬ ‫מאי דהוה הוה‪ ,‬ושוב אינו יכול לברך‪ ,‬בכל זה נראה‬
‫בביהכנ"ס באמצע חזרת הש"צ‪ ,‬רשאי להפסיק כדי‬ ‫לי להקל אם יסכימו עמי המורים‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועוד שנה‬
‫לברך עליו‪ ,‬ואף אם עי"ז יפסיד עניית אמן על אחד‬ ‫דבריו במקומות נוספים )שלמי ציבור דף קא ע"א‪ ,‬שלמי‬
‫מברכות הש"צ; ]אכן מדברי הפוסקים הנ"ל נראה‪,‬‬ ‫חגיגה דף קצד ע"ב([‪ ,‬והובאו דבריו בשערי תשובה‬
‫שאם ע"י שיצא מביהכנ"ס כדי לברך על הקשת‪,‬‬ ‫)סו‪,‬טו(‪.‬‬
‫יפסיד עניית אמן על ברכת הא‪-‬ל הקדוש‪ ,‬הרי שאין‬ ‫]אכן יש מן האחרונים שכתבו ע"פ דעת המחבר‬
‫לו לצאת כדי לברך עליה‪ ,‬וצריך עיון‪ ,‬דהן אמנם עניית‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שאין להפסיק בין גאולה לתפילה לעניית‬
‫אמן אחר ברכה זו הרי היא חשובה יותר מעניית אמן‬ ‫דברים שבקדושה אפילו בשבת‪ ,‬עי' שערי תשובה‬
‫על שאר ברכות חזרת הש"צ‪ ,‬אך מהיכ"ת לחלק‬ ‫)קיא‪,‬א( ובן איש חי )שנה ב' פרשת תולדות אות י'( וכף‬
‫קלט‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫יח‪ .‬השומע רעם באמצע שמיעת קריאת התורה‪ ,‬יש לדון האם יפסיק ויברך עליו כו‪.‬‬
‫יט‪ .‬השומע רעם בשעת נטילת ידים לסעודה‪ ,‬בין הנטילה לברכה אין להפסיק כדי לברך‬
‫עליו כז‪ ,‬וכן בין הברכה לניגוב אין לו להפסיק כח; אבל בין הניגוב לברכת המוציא‪,‬‬

‫לברך על הנטילה‪ ,‬ואף באופנים שמעיקר הדין צריך‬ ‫ביניהם אף לנידו"ד‪ ,‬האם חשובות יותר מברכת הקשת‬
‫לנגב ידיו‪ ,‬ונמצא שברכת הנטילה תעלה אף על‬ ‫או לא‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫הניגוב‪] ,‬וכמבו' בסוטה )ד‪ ,(:‬אמר רבי אבהו‪ ,‬כל‬ ‫ומכ"מ נראה‪ ,‬שאינו חייב להפסיק ממצות עניית‬
‫האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא‪,‬‬ ‫אמן על ברכות הש"צ‪ ,‬כדי לקיים מצוה עוברת ולברך‬
‫שנאמר )יחזקאל ד‪,‬יג( ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל‬ ‫על הקשת או על הברקים ועל הרעמים‪ ,‬שהרי העוסק‬
‫את לחמם טמא בגויים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ועוד מצינו שנחלקו‬ ‫במצוה פטור אף ממצוה עוברת‪ ,‬ובפשטות נראה‬
‫הפוסקים באופן שנוטל ידיו ביותר מרביעית‪ ,‬אשר‬ ‫שאין כוונת הספר חסידים וסייעתו הנ"ל‪ ,‬אלא שאם‬
‫לדעת המחבר )קנח‪,‬יג( דינו כמטביל ידיו שאינו צריך‬ ‫רצה להפסיק הרשות בידו‪] ,‬וע"ע תורת חיים )ספר‪,‬‬
‫לנגבם כמבו' בתוספתא )ידים פ"ב ה"א(‪ ,‬ולדעת הב"ח‬ ‫רכט‪,‬א( מש"כ להקשות עוד ע"ד הספר חסידים[; אך‬
‫)קסה‪,‬ב ד"ה ואע"ג( והמגן אברהם )קנח‪,‬יח( אף בכהא"ג‬ ‫עכ"פ נראה‪ ,‬שבאופן שאף אם יפסיק כדי לברך על‬
‫צריך מעיקר הדין לנגב ידיו‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬מכ"מ בודאי‬ ‫שמיעת הרעם‪ ,‬לא יפסיד עניית אמן על ברכת הש"צ‪,‬‬
‫שברכתו עולה אף על מעשה הנטילה‪ ,‬ונראה שאין לו‬ ‫וכגון שהש"צ עומד בתחילת אחת מן הברכות‪ ,‬הרי‬
‫להפסיק בין הנטילה לברכה כדי לברך על שמיעת‬ ‫שצריך להפסיק כדי לברך על שמיעת הרעם‪ ,‬אכן יתכן‬
‫הרעם; וכן ראיתי שהסכימו כמה ממחברי זמנינו‬ ‫שהדבר תלוי בגדר חזרת הש"צ‪ ,‬והאם צריך להקשיב‬
‫שליט"א‪ ,‬שאין להפסיק בין הנטילה לברכה אף‬ ‫ולכוין לכל ברכות הש"צ או לסוף הברכות בלבד‪,‬‬
‫לעניית דברים שבקדושה‪] ,‬ולנידו"ד שאין להפסיק‬ ‫ואכמ"ל‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫ביניהם כדי לברך על שמיעת הרעם[‪ ,‬ודלא כמש"כ‬
‫‪ .ÂÎ‬הנה שאלה זו תלויה ועומדת בכמה וכמה‬
‫בשו"ת יביע אומר )ח"ח או"ח סימן כ' אות ד‪-‬ה(‪ ,‬שרשאי‬
‫מחלוקות וספיקות‪ ,‬וראה בס' עיוני הלכות )ח"ג עמ' תו‬
‫להפסיק בין הנטילה לברכה לעניית דברים שבקדושה‪,‬‬
‫ואילך( שהאריך בזה בטוטו"ד‪] ,‬ויעו"ש בתחילת דבריו‬
‫]יעו"ש‪ ,‬וכבר כתבו להעיר ולדחות דבריו בזה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫שהביא בזה‪ ,‬שהגר"ש וואזנר הורה‪ ,‬דשפיר יש‬
‫]ואגב אורחא יש להביא בזה מש"כ בדרושי הצל"ח‬
‫להפסיק באמצע שמיעת קריה"ת כדי לברך על הרעם‪,‬‬
‫)דרוש ד' אות כב(‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬ומה מאד השגתי בסעודות‪,‬‬
‫אך הגר"נ קרליץ הורה‪ ,‬שאין להפסיק באמצע שמיעת‬
‫שאפילו הלומדים אינם נזהרים בין נטילה לברכת‬
‫קריה"ת כדי לברך עליו[‪ ,‬והסתעף לדון בזה האם‬
‫נט"י‪ ,‬ויותר המה נזהרים להפסיק אחר ברכת נט"י‬
‫קריאת התורה חובת יחיד היא או חובת ציבור‪ ,‬והאם‬
‫לברכת המוציא‪ ,‬וטעות הוא בידם‪ ,‬כי קודם ברכת‬
‫יש לומר בנידו"ז דינא ד'העוסק במצוה פטור מן‬
‫נט"י אם שח צריך ליטול שנית‪ ,‬ואחר ברכת נט"י הוא‬
‫המצוה'‪ ,‬או שמא כיון שכל עיקר מצות קריאת התורה‬
‫רק זהירות בעלמא כו'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫אינה אלא כמצות תלמוד תורה‪ ,‬הרי שלא נאמר בה‬
‫ובאופן ששמע הרעם לאחר נטילת יד אחת קודם‬
‫דין העוסק במצוה‪] ,‬וראה מה שהאריך בזה בס' תל‬
‫שנטל את ידו השניה‪ ,‬נראה שעכ"פ לכתחילה אין‬
‫תלפיות )דרורי‪ ,‬ח"ב עמ' תתקצט ואילך([‪ ,‬ועוד יש לפרט‬
‫להפסיק ביניהם אפילו כדי לברך על שמיעת הרעם‪,‬‬
‫ולדון בזה‪ ,‬לענין השומעים את הקריאה מפי הבעל‬
‫וכמו שכתבו גדולי ההוראה‪] ,‬שו"ת לבושי מרדכי‬
‫קורא‪ ,‬ולענין העולה לתורה‪ ,‬ולענין הבעל קורא‬
‫)מהדו' תליתאה או"ח סימן יט(‪ ,‬שו"ת באר משה )ח"ה סימן‬
‫עצמו‪ ,‬וצ"ע למעשה‪.‬‬
‫מד(‪ ,‬שו"ת אור לציון )ח"ב פרק יא הערה ג'(‪ ,‬שו"ת‬
‫תשובות והנהגות )ח"ב סימן קטו(‪ ,‬שו"ת שבט הקהתי‬ ‫‪ .ÊÎ‬לפי שעיקר הברכה הרי היא על הנטילה‪ ,‬ואם‬
‫)ח"א סימן פט(‪ ,‬ועוד[‪ ,‬שלכתחילה אין להפסיק כלל בין‬ ‫יפסיק כדי לברך על שמיעת הרעם‪ ,‬שוב לא יוכל‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קמ‬

‫נראה שלדעת הרבה פוסקים‪ ,‬יש לו להפסיק ולברך עליו‪ ,‬ועי' הערה כט‪.‬‬
‫כ‪ .‬השומע רעם באמצע ברכת המזון‪ ,‬נראה שלמעשה אין להפסיק כדי לברך עליו‪,‬‬
‫ועי' הערה ל‪.‬‬

‫לענין הפסק בין נטילת מים אחרונים לברכת המזון‬ ‫נטילת יד אחת לחבירתה‪ ,‬וכשם שאסור להפסיק אחר‬
‫כדי לענות אמן על ברכת חבירו[‪ ,‬ולפ"ז היה נראה‪,‬‬ ‫נטילת שתי ידיו‪ ,‬אך בדיעבד אם הפסיק בין נטילת יד‬
‫שכמו"כ רשאי להפסיק בין הנטילה ]והניגוב[ לברכת‬ ‫אחת לחבירתה‪ ,‬לא הוי הפסק‪ ,‬ואינו צריך לחזור‬
‫המוציא‪ ,‬אף כדי לברך על שמיעת הרעם‪.‬‬ ‫וליטול ידיו‪ ,‬ואכמ"ל עוד בזה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬למשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף טו‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫‪ .ÁÎ‬הנה באופן שלא נטל ידיו מרביעית‪ ,‬הרי‬
‫שנחלקו הפוסקים לענין הפסק בברכות קריאת שמע‬
‫שמעיקר הדין צריך לנגב ידיו‪ ,‬וכנ"ל בסמוך )הערה כז(‪,‬‬
‫כדי לברך על הברקים והרעמים‪ ,‬האם דינם כדין‬
‫ונמצא שאף הניגוב הרי הוא חלק ממצות הנטילה‪,‬‬
‫דברים שבקדושה שמותר להפסיק באמצע ברכות‬
‫ואין להפסיק בין הברכה לניגוב כדי לברך על שמיעת‬
‫ק"ש כדי לאומרם‪ ,‬הרי שאף בנידו"ד נראה שעדיין‬
‫הרעם; ואף באופן שנטל ידיו מרביעית‪ ,‬מכ"מ נראה‬
‫לא יצאנו מידי מחלוקת‪ ,‬ולדעת הפוסקים לענין‬
‫שיש לחוש לדעת הב"ח והמג"א הנ"ל בסמוך )הערה‬
‫ברכות ק"ש‪ ,‬שהפסק לברכת הברקים והרעמים חמור‬
‫יותר מהפסק לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬ה"נ אין‬ ‫כז(‪] ,‬וכן נטיית דברי המשנה ברורה )קנח‪,‬מו(‪ ,‬יעו"ש[‪,‬‬
‫להוכיח מדברי הפוסקים הנ"ל שהתירו להפסיק בין‬ ‫שאף בכהא"ג צריך מעיקר הדין לנגב ידיו‪ ,‬ושוב אין‬
‫הניגוב לברכת המוציא לעניית דברים שבקדושה‪,‬‬ ‫להפסיק בין הברכה לניגוב כדי לברך על שמיעת‬
‫דה"נ יהא מותר להפסיק ביניהם לברכת הברקים‬ ‫הרעם‪.‬‬
‫והרעמים‪.‬‬ ‫‪ .ËÎ‬הנה הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שמותר להפסיק‬
‫ואף שלענין מי שעשה צרכיו קודם הסעודה‪,‬‬ ‫בין הניגוב לברכת המוציא לעניית אמן ולאמירת‬
‫הסכמת רבים מרבותינו הרו"א‪ ,‬שאינו צריך ליטול‬ ‫דברים שבקדושה‪] ,‬כן כתבו בקיצור שו"ע )סימן מא‬
‫ידיו אלא פעם אחת‪ ,‬ויברך תחילה ברכת על נטילת‬ ‫ס"ב(‪ ,‬כף החיים )קסו‪,‬ג(‪ ,‬שו"ת לחם שלמה )או"ח סימן‬
‫ידים‪ ,‬ולאחמ"כ יברך ברכת אשר יצר‪ ,‬והרי שברכת‬ ‫מה(‪ ,‬שו"ת משיב הלכה )או"ח סימן תז(‪ ,‬שו"ת באר משה‬
‫אשר יצר אינה הפסק בין הנטילה ]והניגוב[ לברכת‬ ‫)ח"ה סימן מד(‪ ,‬שו"ת שרגא המאיר )ח"ו סימן לו אות ב'(‪,‬‬
‫המוציא; נראה שאין להוכיח מדבריהם דה"נ ברכת‬ ‫שו"ת אור לציון )ח"ב פרק יא אות ג'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬ובס'‬
‫הברקים והרעמים אינה הפסק ביניהם‪ ,‬דשאני התם‬ ‫ימלא פי תהלתך )להגראי"ל שטיינמן‪ ,‬עיונים בתפילה עמ' שו(‪,‬‬
‫שאף ברכת אשר יצר הרי היא 'לצורך טהרת הידים'‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬ויש להביא מקור לדבריהם ממש"כ בשועה"ר‬
‫]כ"ה הלשון בשועה"ר )קסה‪,‬א( ובמשנה ברורה )קסה‪,‬ב(‬ ‫)קסו‪,‬א( ובמשנה ברורה )קסו‪,‬ג(‪ ,‬שיש מקום להקל‬
‫ועו"פ[‪ ,‬ולא גרע מאמירת 'גביל לתורא'‪ ,‬דכיון שהיא‬ ‫ולהפסיק בין הניגוב לברכת המוציא‪ ,‬אף לאמירת‬
‫צורך האכילה‪] ,‬שהרי אסור לאדם לאכול קודם שיתן‬ ‫מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר‪ ,‬וע"ע ערוך השולחן‬
‫לבהמתו )ברכות מ‪ .‬גיטין סב‪ ,[(.‬ל"ה הפסק בין הנטילה‬ ‫)קסו‪,‬ב( ושו"ת אגרות משה )או"ח ח"ב סימן מח( שאין‬
‫לברכת המוציא )ברכות שם‪ ,‬שו"ע קסז‪,‬ו(‪ ,‬ומשא"כ ברכת‬ ‫להפסיק לאמירת מזמור לדוד‪ ,‬אך עכ"פ נראה שאף‬
‫הברקים והרעמים וכיו"ב‪ ,‬דיש לומר דהוי הפסק בין‬ ‫הם מודים שרשאי להפסיק לעניית אמן ושאר דברים‬
‫הנטילה לברכת המוציא‪] ,‬ועכ"פ לדעת הפוסקים הנ"ל‬ ‫שבקדושה; אכן‪ ,‬עי' תהלה לדוד )קסה‪,‬ב( ובשו"ת‬
‫לענין ברכות ק"ש‪ ,‬שברכת הברקים והרעמים חמורה‬
‫תורת יקותיאל )מהדו"ק או"ח סימן כה‪ ,‬וסימנים פט‪-‬צא(‬
‫יותר מעניית דברים שבקדושה‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫שכתבו להחמיר בזה‪ ,‬שאין להפסיק בין הניגוב‬
‫‪ .Ï‬הנה כתב המחבר )קפג‪,‬ח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לענין לשאול‬ ‫לברכת המוציא‪ ,‬לעניית אמן ולאמירת דברים‬
‫בברכת המזון מפני היראה או מפני הכבוד‪ ,‬יש מי‬ ‫שבקדושה‪ ,‬וע"ע תהלה לדוד )קפא‪,‬ב( ששנה דבריו אף‬
‫קמא‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫ויש שכתבו לחלק בזה‪ ,‬שבאמצע הברכה אין‬
‫להפסיק כלל לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬ולענין זה הרי‬
‫שדין ברכת המזון כדין תפילת שמו"ע‪] ,‬וחמורה יותר‬
‫מברכות ק"ש שמותר להפסיק בהן לעניית דברים‬
‫שבקדושה אפילו באמצע הברכה[‪ ,‬אבל בין ברכה‬
‫לברכה בברכת המזון‪ ,‬רשאי להפסיק לעניית דברים‬
‫שבקדושה‪] ,‬ולענין זה דינה כקריאת שמע וברכותיה[;‬
‫וכן כתב בס' מנחת פתים )להגר"מ אריק‪ ,‬או"ח קפג‪,‬ח(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬על כן היה נראה‪ ,‬דלא חמור כתפילה רק באמצע‬
‫ברכה‪ ,‬אבל בין ברכה לברכה מותר להפסיק לדבר‬
‫מצוה כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה[‪.‬‬
‫ונמצא לנידו"ד ספק ספיקא לחומרא שלא להפסיק‬ ‫לעיל בסמוך )סעיף טו‪ ,‬ושם בהערות([; וכן כתבו בהגהות‬
‫באמצע ברכת המזון כדי לברך על שמיעת הרעם‪,‬‬
‫שאומר שדינה כתפילה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועפ"ז כתבו הפוסקים‬
‫לדון‪ ,‬האם מותר להפסיק באמצע ברכת המזון לעניית‬
‫דברים שבקדושה‪ ,‬באמצע הברכה או בין ברכה‬
‫לברכה‪ ,‬ומצינו בדבריהם ג' דעות בזה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫יש אומרים ]ע"פ דברי המחבר הנ"ל[‪ ,‬שברכת‬
‫המזון דינה כתפילה אף לענין הפסק לעניית דברים‬
‫שבקדושה‪ ,‬וכשם מפסיקים באמצע תפילת שמו"ע‬
‫לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬ה"נ אין להפסיק באמצע‬
‫ברכת המזון כדי לענות דברים שבקדושה וכיו"ב‪,‬‬
‫]והרי היא חמורה יותר מקריאת שמע וברכותיה‪ ,‬שיש‬
‫להפסיק בהם לעניית דברחם שבקדושה‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫'שערי ישועה' )לבעל שו"ת פרח שושן‪ ,‬סימן קפג ס"ז‪ ,‬נדפס‬

‫שהרי נתבאר שלדעת הרבה פוסקים דין ברכת המזון‬ ‫בילקוט מפרשים מכת"י בשו"ע הוצאת מכון ירושלים(‪ ,‬שו"ת‬
‫כדין תפילת שמו"ע‪ ,‬ואין מפסיקים בה כלל אפילו‬ ‫נשמת כל חי )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן ד'(‪] ,‬ועוד שנה דבריו‬
‫לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬ואף לדעת הפוסקים הנ"ל‬ ‫בספרו כף החיים )סימן כה אות כב([‪ ,‬חסד לאלפים‬
‫)קפג‪,‬ו(‪ ,‬בן איש חי )שנה א' פרשת חוקת אות ג'(‪ ,‬כף החיים‬
‫שדין ברכת המזון ]לענין הפסק לדברים שבקדושה[‬
‫)קפג‪,‬מה(‪ ,‬שו"ת בצל החכמה )ח"ד סימן מב(‪ ,‬שו"ת דבר‬
‫כדין קריאת שמע וברכותיה‪ ,‬מכ"מ הדרינן למשנ"ת‬
‫יהושע )ח"ב סו"ס קיא(‪ ,‬שו"ת שדה אלחנן )הלפרין‪ ,‬ח"א‬
‫לעיל בסמוך )סעיף טו‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬שנחלקו הפוסקים‬
‫סימן י'(‪ ,‬שו"ת משנה הלכות )ח"ו סימן לז(‪ ,‬שו"ת אז‬
‫בדין הפסק לברכת הברקים והרעמים בברכות ק"ש‪,‬‬
‫נדברו )ח"ו סימן מט אות ב'(‪ ,‬שו"ת עמק התשובה )ח"ו‬
‫האם דינה כדברים שבקדושה שיש להפסיק להם‬
‫סימן ל'(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫בק"ש וברכותיה‪ ,‬או שלא התירו להפסיק בק"ש‬
‫יש אומרים‪ ,‬שדין ברכת המזון לענין הפסק לעניית‬
‫וברכותיה אלא לדברים שבקדושה‪ ,‬אבל לברכת‬
‫דברים שבקדושה‪ ,‬כדין קריאת שמע וברכותיה‪] ,‬ולא‬
‫הברקים והרעמים אין מפסיקים בהם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫כתב המחבר הנ"ל להחמיר בה ולדונה כתפילת‬
‫עוד יש להוסיף בזה לענין ברכת 'הטוב והמטיב'‬ ‫שמו"ע‪ ,‬אלא לענין שאילת שלום‪ ,‬וכדלהלן[‪ ,‬ולפ"ז‬
‫שבברכת המזון‪ ,‬אשר לענין מש"כ המחבר הנ"ל שדין‬ ‫הרי שמותר להפסיק אפילו באמצע הברכה כדי לענות‬
‫ברכת המזון לענין שאילת שלום כדין תפילת שמו"ע‪,‬‬ ‫דברים שבקדושה; וכן כתב בשו"ת בנין עולם‬
‫כתבו הפוסקים לדון‪ ,‬האם היינו דווקא בג' ברכות‬ ‫)להגרי"א חבר‪ ,‬או"ח סימן ה'(‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וכן כתב החזון איש‬
‫ראשונות‪ ,‬או שמא אף בברכת 'הטוב והמטיב' יש‬ ‫)או"ח סימן כח אות ג'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שו"ע )שם( דינה כתפילה‪,‬‬
‫להחמיר בזה; ומחד גיסא עי' פרי מגדים )סי' קפח‬ ‫אפשר דלא החמיר אלא לענין לשאול שלום ולהשיב‪,‬‬
‫משבצות זהב סק"ו‪ ,‬סי' קפט משבצות זהב סוף סק"א( שכתב‬ ‫אבל לענין קדושה וברכו באמצע הפרק ואמן בין‬
‫שיש להחמיר בזה אף בברכה רביעית כדי שלא יבואו‬ ‫הפרקים‪ ,‬לא חמירא ברכת המזון מקריאת שמע‪ ,‬וכמו‬
‫לזלזל בה‪ ,‬וכן כתב בבן איש חי )שנה א' פרשת חוקת אות‬ ‫שכתב הרא"ש )ברכות פ"ב סימן ה'(‪ ,‬דיותר יש להתיר‬
‫ג'(‪ ,‬ומאידך גיסא עי' ערוך השולחן )קפג‪,‬ח( שכ'‪ ,‬שאף‬ ‫ברכו וקדושה משאילת שלום כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע ערוך‬
‫המחבר לא החמיר בזה אלא בג' ברכות ראשונות‪,‬‬ ‫השולחן )קפג‪,‬ח( וקצות השולחן )סימן מד בדי השולחן אות‬
‫אבל ברכת 'הטוב והמטיב' בודאי אין דינה כתפילת‬ ‫יב( שכתבו ג"כ לצדד‪ ,‬שמותר להפסיק בברכת המזון‬
‫שמו"ע; ומעתה הרי שאף לנידו"ד‪ ,‬שאם שמע קול‬ ‫אפילו באמצע הברכה כדי לענות דברים שבקדושה‪,‬‬
‫רעם כשהיה עומד בברכת הטוב והמטיב‪ ,‬יש סברא‬ ‫וכדין קריאת שמע וברכותיה‪] ,‬וכן הסכימו בשו"ת‬
‫נוספת להצריך להפסיק מברכה זו כדי לברך על‬ ‫באר חיים מרדכי )ח"ב סימן יח( ועו"פ‪ ,‬וע"ע אשל‬
‫שמיעת הרעם‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬ ‫אברהם בוטשאטש )קפג‪,‬ח( מש"כ בזה[‪.‬‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קמב‬

‫כא‪ .‬השומע רעם באמצע ברכת אשר יצר‪] ,‬וכיו"ב בשאר ברכות ארוכות שיש בהן חתימה[‪,‬‬
‫נחלקו הפוסקים האם יפסיק כדי לברך עליו‪ ,‬אך באמצע ברכה קצרה ]שאין בה חתימה[‪,‬‬
‫לכו"ע אין להפסיק כדי לברך על שמיעת הרעם לא‪.‬‬
‫כב‪ .‬השומע רעם אחר ברכת המפיל‪ ,‬הסכמת רוב הפוסקים שיש לו לברך עליו‪ ,‬ועי'‬
‫הערה לב‪.‬‬

‫כדי לברך על הברקים והרעמים‪ ,‬או שמא לא התירו‬
‫להפסיק ]באמצע הפרק[ אלא לעניית דברים‬
‫שבקדושה‪ ,‬וה"נ בנידו"ד לענין הפסק באמצע ברכה‬
‫ארוכה‪ ,‬האם דין הפסק לברכת הברקים והרעמים כדין‬
‫הפסק לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬והרי שלדברי‬
‫הפוסקים הנ"ל מותר להפסיק באמצע ברכה ארוכה‬
‫כדי לברך על הברקים והרעמים וכיו"ב‪ ,‬או שמא דין‬
‫הפסק לברכת הברקים והרעמים חמיר מדין הפסק‬
‫לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬ולפ"ז הרי שלא התירו‬
‫הפוסקים הנ"ל להפסיק באמצע ברכה ארוכה‪ ,‬אלא‬
‫לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬אבל אינו רשאי להפסיק בה‬
‫כדי לברך על הברקים והרעמים‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫לחזור ולברך לכו"ע‪ ,‬אפילו היה לצורך הסעודה‪,‬‬
‫‪ .·Ï‬הנה נחלקו הרו"א בגדר ברכת המפיל‪ ,‬האם‬
‫ברכה זו על מנהגו של עולם נתקנה וכשאר ברכות‬
‫השחר‪ ,‬ולפ"ז אף אם לבסוף לא ישן בלילה זה אין‬
‫ברכתו לבטלה‪ ,‬או שמא לא נתקנה על שינה דידיה‪,‬‬
‫ואם אירע שלא ישן לבסוף הרי שברכתו לבטלה‪,‬‬
‫]אלא שלכתחילה אין חוששים לכך שמא לא ירדם[‪,‬‬
‫ואכמ"ל בזה‪.‬‬
‫ועפ"ז כתבו הפוסקים לדון לענין היכא שעשה‬
‫צרכיו אחר שבירך ברכת המפיל‪ ,‬האם יש לו להפסיק‬
‫אחריה ולברך ברכת אשר יצר‪ ,‬או שמא כיון שכבר‬
‫בירך ברכת המפיל‪ ,‬אין לו להפסיק אחריה בדיבור‬
‫כלל‪ ,‬ואין לו לברך ברכת אשר יצר; ומחד גיסא מצינו‬
‫בס' דינים והנהגות חזו"א )פ"ט אות ט'( שהובא בשמו‬
‫בזה"ל‪ ,‬אמר שלא להפסיק בין ברכת המפיל לשינה‬
‫אף לא לברכת אשר יצר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך הסכמת רוב הפוסקים דשפיר יש לו לברך‬
‫ברכת אשר יצר‪ ,‬ואע"פ שמפסיק בזה בין ברכת‬
‫המפיל לשינה‪ ,‬וכן כתב בשו"ת התעוררות תשובה‬
‫)הנדמ"ח‪ ,‬או"ח ח"א סימן קיד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שאלה‪ ,‬מי שצריך‬
‫לנקביו אחר שקרא קריאת שמע על המיטה ובירך‬
‫‪ .‡Ï‬הנה לענין עניית דברים שבקדושה באמצע‬
‫ברכה אחרת‪ ,‬הסכמת הפוסקים לחלק בזה בין ברכה‬
‫ארוכה ]שיש בה חתימה[ לברכה קצרה ]שאין בה‬
‫חתימה[‪ ,‬אשר באמצע ברכה קצרה אין לו להפסיק‬
‫לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬אך באמצע ברכה ארוכה‬
‫רשאי להפסיק לעניית דברים שבקדושה‪ ,‬ובלבד‬
‫שכבר אמר תחילת הברכה ]ברוך אתה ה' אלוקינו‬
‫מלך העולם[‪ ,‬ועדיין לא התחיל חתימת הברכה ]ברוך‬
‫אתה ה'[; וכן כתב בחיי אדם )כלל ה' סי"ג( שמותר‬
‫להפסיק באמצע ברכה ארוכה לעניית דברים‬
‫שבקדושה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם דיבר באמצע ברכה‪ ,‬אם היא‬
‫ברכה קצרה כברכת הפירות וברכת המצוות‪ ,‬צריך‬
‫ונראה לי דאפילו לענות קדיש וקדושה אסור‬
‫לכתחילה‪ ,‬וכש"כ דאסור לענות אמן על שאר ברכות‪,‬‬
‫ובדיעבד שענה אמן או קדיש וקדושה‪ ,‬צ"ע אם יחזור‬
‫ויברך‪ ,‬אבל בברכה ארוכה כמו ברכות קריאת שמע‬
‫ואשר יצר וכיו"ב‪ ,‬מותר לכתחילה לענות קדיש‬
‫וקדושה ואמן דהא‪-‬ל הקדוש ושומע תפילה כו';‬
‫והחילוק שבין ברכה קצרה לארוכה‪ ,‬דבברכה קצרה‪,‬‬
‫תיכף כשאמר ברוך אתה ה' והפסיק לסוף הברכה‪,‬‬
‫א"כ אין מקום לסוף הברכה להתחבר עם תחילת‬
‫הברכה כו'‪ ,‬אבל ברכה ארוכה אין כאן הפסקה כו'‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן כתב במאמר מרדכי )קד‪,‬ה(‪ ,‬יעו"ש לשונו‬
‫בתוה"ד‪ ,‬ויצא לנו מזה‪ ,‬דבאמצע שאר ברכות ארוכות‬
‫שפיר דמי להפסיק‪ ,‬וכן נהגתי כשנזדמן לי לענות‬
‫קדיש או קדושה בדרך מקרה באמצע ברכת אשר יצר‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן כתבו במגן גבורים )סימן סו שלטי הגבורים‬
‫סק"ג(‪ ,‬ובס' קשר גודל להחיד"א )סימן ז' אות ל'(‪,‬‬
‫ובביאור הלכה )סו‪,‬ג ד"ה לקדיש(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫ומעתה נראה לנידו"ד‪ ,‬דהדרינן למשנ"ת לעיל‬
‫בסמוך )סעיף טו‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬שנחלקו הפוסקים האם‬
‫רשאי להפסיק בברכת קריאת שמע ]באמצע הפרק[‬
‫קמג‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫כג‪ .‬היו ידיו חייבות בנטילה‪ ,‬וכגון שהיה בבית הכסא‪ ,‬או שנתעורר משנתו באמצע הלילה‪,‬‬
‫ושמע קול רעם או ראה ברק וכיו"ב; באופנים שחיוב הנטילה הרי הוא משום נגיעה‬
‫במקומות המכוסים וכיו"ב‪ ,‬יטול ידיו במים או יקנחם בכל מידי דמנקי‪ ,‬ויברך על הרעם‬
‫תוך כדי דיבור לשמיעתו‪] ,‬אבל אם כבר עבר שיעור כדי דיבור‪ ,‬שוב לא יברך עליו[‪ ,‬אבל‬
‫באופנים שחיוב הנטילה אינו אלא משום רוח רעה‪ ,‬יש לו לברך מיד על שמיעת הרעם אפילו‬
‫בלא לקנח ידיו‪ ,‬ועי' הערה לג‪.‬‬

‫ועפ"ז נראה דהוא הדין והוא הטעם לנידו"ד‪ ,‬אשר‬ ‫ברכת המפיל‪ ,‬אם מותר לו לברך ברכת אשר יצר‪ ,‬ולא‬
‫לדעת רוב הפוסקים הנ"ל‪ ,‬אם שמע רעם ]או ראה‬ ‫הוי הפסק בין ברכת המפיל וקר"ש לשינה; ]תשובה[‪,‬‬
‫ברק וכיו"ב[ לאחר ברכת המפיל‪ ,‬שפיר יש לו‬ ‫נראה לענ"ד‪ ,‬גוף ברכת המפיל אינה כשאר ברכות‬
‫להפסיק ולברך עליו‪ ,‬אע"פ שברכה זו הרי היא‬ ‫הנהנין‪ ,‬שצריכה להיות דווקא סמוך לשינה‪ ,‬ואסור‬
‫כהפסק בין ברכת המפיל לשינה‪.‬‬ ‫להפסיק בינה לשינה‪ ,‬שאם הפסיק הוי ברכה לבטלה‪,‬‬
‫רק כיון שנופלים עליו חבלי שינה ורוצה לילך לישן‬
‫‪ .‚Ï‬הנה בירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב( איתא בזה"ל‪,‬‬
‫מברך‪ ,‬ואם הפסיק בינה לשינה לא הוי ברכה לבטלה‪,‬‬
‫היה יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא‪ ,‬אם יכול‬
‫דומיא דברכת אלקי נשמה דאיתא בגמ' )ברכות ס‪ (:‬כד‬
‫לצאת ולברך בתוך כדי דיבור יצא‪ ,‬ואם לאו לא יצא‪,‬‬
‫מיתער משנתיה מברך‪ ,‬אעפ"כ אם לא בירך מברך‬
‫ע"כ‪ ,‬וכן הביאו הראשונים מדברי הירושלמי‪] ,‬וכתבו‬ ‫לאחר מכאן‪ ,‬ואנו נוהגים לכתחילה לברך אחר שנטל‬
‫דה"ה אף בשאר ברכות הראיה‪ ,‬שאין לברך אלא תוך‬ ‫ידיו‪ ,‬ה"ה בברכת המפיל‪ ,‬אע"פ דאיתא בגמ' )ברכות‬
‫כדי דיבור לראיית הדבר המחייב ברכה‪ ,‬אבל לאחמ"כ‬ ‫שם( הנכנס לישן על מיטתו מברך המפיל‪ ,‬מכ"מ‬
‫שוב אינו מברך עליו[‪ ,‬ולעיל )פרק א' הערה לג אות א'(‬
‫דומיא דאלקי נשמה דאיננה צריכה להיות מיד דווקא‬
‫העתקנו דבריהם בזה‪ ,‬וכן כתב המחבר )רכז‪,‬ג( בזה"ל‪,‬‬ ‫היכא דאי אפשר‪ ,‬וגם לשון 'הנכנס' מורה הכי‪ ,‬דלא‬
‫היה יושב בבית הכסא‪ ,‬ושמע קול רעם או ראה ברק‪,‬‬ ‫קאמר 'קודם שיישן'‪ ,‬רק 'הנכנס לישן'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא‪ ,‬ואם לאו‬ ‫וכן כתב בשו"ת פרי השדה )ח"א סימן צג(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫לא יצא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אלא שכתבו האחרונים‪] ,‬מגן אברהם‬ ‫נראה לי פשוט דודאי מותר ומחויב לברך אשר יצר‬
‫)רכז‪,‬ב(‪ ,‬מור וקציעה להיעב"ץ )סו"ס רכז(‪ ,‬אליה רבה‬ ‫כו'‪ ,‬ובאמת אי אפשר כלל לומר שיגזרו איסור בדבר‪,‬‬
‫)רכז‪,‬ו(‪ ,‬פרי מגדים )סי' רכז אשל אברהם סק"ב(‪ ,‬משנה‬ ‫דמה יעשה אם אי אפשר לו לישן‪ ,‬שהרי מהא"ט לא‬
‫ברורה )רכז‪,‬יא(‪ ,‬ערוך השולחן )רכז‪,‬ג(‪ ,‬ושא"פ[‪ ,‬דהיינו‬ ‫תקנו לברך על השינה ברכת לישן בסוכה‪ ,‬דלמא לא‬
‫דווקא היכא שלא עשה צרכיו‪ ,‬ובכהא"ג כל שיכול‬ ‫יוכל לישן‪ ,‬כמש"כ התוס' )ברכות יא‪ :‬ד"ה שכבר(‪ ,‬ומשו"ה‬
‫לצאת ולברך תוך כדי דיבור לשמיעת הרעם‪ ,‬שפיר יש‬ ‫לא כתב הרמ"א )רלט‪,‬א( ש'אסור לדבר'‪ ,‬רק 'ולא‬
‫לו לצאת ולברך‪ ,‬ואף בלא ליטול ידיו או לקנחם כלל‪,‬‬ ‫מדברים'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיראה להסמיך השינה לברכה‪,‬‬
‫]ואע"פ שלדעת רוב הפוסקים‪ ,‬הנכנס לבית הכסא‬ ‫ועכ"פ אין איסור לדבר כמו באמצע התפילה דאסור‬
‫צריך ליטול ידיו אפילו אם לא עשה צרכיו‪ ,‬מכ"מ‬ ‫להפסיק מדינא כו'‪ ,‬ודאי פשיטא שאם הוצרך לעשות‬
‫הקילו חכמים בזה כדי שלא יפסיד הברכה על שמיעת‬ ‫צרכיו אחר ברכת המפיל כו'‪ ,‬מחויב להפסיק לומר‬
‫הרעם[‪ ,‬אבל אם כבר עשה צרכיו או שנגע במקומות‬ ‫ברכת אשר יצר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪ .‬וכן‬
‫המכוסים‪ ,‬אין לו לברך על שמיעת הרעם כל כמה‬ ‫הסכימו בשו"ת באר משה )ח"א סימן סג אות ד‪-‬ה(‪ ,‬ובשו"ת‬
‫שלא נטל ידיו‪ ,‬או עכ"פ קינח ידיו במידי דמנקי‪] ,‬ואם‬ ‫ציץ אליעזר )ח"ז סימן כז‪ ,‬חלק כב סימן טו(‪ ,‬ובשו"ת‬
‫אכן יוכל לעשות כן ולהספיק לברך קודם שיעבור תוך‬ ‫תשובות והנהגות )ח"ב סימן קלא(‪ ,‬ועו"פ‪ ,‬שאם עשה‬
‫כדי דיבור משמיעת הרעם‪ ,‬בודאי יש לו לעשות כן‪,‬‬ ‫צרכיו אחר ברכת המפיל‪ ,‬יש לו לברך לאחמ"כ ברכת‬
‫אבל אם אינו יכול להספיק לעשות כן‪ ,‬אין לו לברך‬ ‫אשר יצר‪ ,‬אע"פ שמפסיק בין ברכת המפיל לשינה‪.‬‬
‫פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קמד‬

‫כד‪ .‬עשה צרכיו ונטל ידיו‪ ,‬וקודם שבירך ברכת אשר יצר ראה הברק או שמע הרעם‪ ,‬יקדים‬
‫לברך על הברק או על הרעם‪ ,‬מפני שהיא מצוה עוברת‪ ,‬ועי' הערה לד‪.‬‬

‫בס' ארחות רבינו )ח"ד עמ' קנח( בשם החזו"א‪ ,‬שאם‬
‫נתעורר משנתו באמצע הלילה ושמע קול רעם‪ ,‬לא‬
‫הטריחוהו חכמים ליטול ידיו במים כדי לברך על‬
‫שמיעת הרעם‪ ,‬וצ"ע שהרי עכ"פ יכול בקלות לקנח‬
‫ידיו בשמיכה וכיו"ב[‪ ,‬אבל אם ישן בבגדיו או‬
‫בפיג'מה וכיו"ב‪] ,‬באופן שאין לחוש שמא נגע‬
‫במקומות המכוסים תוך כדי שינתו‪ ,‬והכל תלוי בצורת‬
‫ובגודל הבגד‪ .‬משנה ברורה )ד‪,‬ס([‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬
‫מיד כשישמע הרעם‪ ,‬ואפילו בלא נטילת ידיו או קינוח‬
‫ידיו במידי דמנקי; והענין מבואר אף ע"פ מה שכתב‬
‫המחבר )ד‪,‬כג( בזה"ל‪ ,‬לא תקנו נטילת ידים אלא‬
‫לקריאת שמע ולתפילה‪ ,‬אבל ברכות דשחרית יכול‬
‫לברך קודם נטילה‪ ,‬אא"כ הוא ישן על מטתו ערום‪,‬‬
‫שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]וראה עוד לעיל )הערה יח( לענין מי שכבר בירך באותו‬
‫היום על ברקים ורעמים אחרים‪ ,‬האם יש לו לחזור‬
‫ולברך על שמיעת רעמים נוספים כשנתעורר משנתו‬
‫באמצע הלילה[‪.‬‬
‫‪ .„Ï‬ואע"פ שברכת אשר היא יצר הרי היא‬
‫כ'תדיר' לגבי ברכת הברקים והרעמים‪ ,‬מכ"מ ברכת‬
‫הברקים והרעמים הרי היא כמצוה עוברת‪ ,‬ואם יקדים‬
‫ויברך ברכת אשר יצר‪ ,‬שוב לא יוכל לברך על‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬מאחר שכבר עבר יותר משיעור‬
‫כדי דיבור מראיית הברק ומשמיעת הרעם‪ ,‬וכל כהא"ג‬
‫שאם יקדים לקיים המצוה התדירה יפסיד קיום‬
‫המצוה שאינה תדירה לגמרי‪ ,‬לא אמרינן דינא ד'תדיר‬
‫קודם'; וכן כתב באליה רבה )רכז‪,‬ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה דאם‬
‫עושה צרכיו ונטל ידיו ושמע ברק‪ ,‬יברך על הברק‬
‫קודם שאומר אשר יצר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב המשנה ברורה‬
‫)רכז‪,‬יב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומטעם זה‪ ,‬היכא דעשה צרכיו ונטל‬
‫ידיו‪ ,‬ושמע קול רעם או ראה ברק‪ ,‬יברך מתחילה על‬
‫הרעם והברק ואח"כ יאמר אשר יצר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכז‪,‬ו( שכתב להשיג על‬
‫דבריהם‪ ,‬והכריע שיש להקדים ברכת אשר יצר משום‬
‫שהיא תדירה‪ ,‬ואע"פ שעי"ז יפסיד הברכה על‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬וז"ל ]אחר שהביא דברי הא"ר[‪,‬‬
‫ולענ"ד דכיון דשמע הברק אחר שנטל ידיו‪ ,‬אז אשר‬
‫קודם שיטול ידיו או יקנחם‪ ,‬ואע"פ שעל ידי זה יפסיד‬
‫הברכה לגמרי[‪.‬‬
‫]ומשנ"ת שלאחר כדי דיבור אינו מברך על שמיעת‬
‫הרעם‪ ,‬היינו כדעת רוב הפוסקים דלעיל )פרק א' סעיף‬
‫יג(‪ ,‬שכל ברכות הראיה אין מברכים אותם אלא בתוך‬
‫כדי דיבור לראיית הדבר או לשמיעתו‪ ,‬אבל לדעת‬
‫הט"ז )רכז‪,‬ב( וסייעתו רשאי לברך אף לאחר שעבר‬
‫שיעור כדי דיבור‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )שם‪ ,‬ושם הערה לד(‬
‫בארוכה‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד[‪.‬‬
‫והכלל העולה מדבריהם בדין זה‪ ,‬שהדבר תלוי‬
‫מהי סיבת חיוב הנטילה‪ ,‬ובאופנים שחיוב הנטילה‬
‫הרי הוא מחמת רוח רעה השורה עליהם‪ ,‬וכגון באופן‬
‫הנ"ל שנכנס לבית הכסא ועדיין לא נגע במקומות‬
‫המטונפים ולא עשה צרכיו‪ ,‬שפיר יש לו לברך מיד‬
‫על שמיעת הרעם‪ ,‬ואפילו בלא נטילת ידיו או קינוח‬
‫ידיו במידי דמנקי‪ ,‬אבל באופנים שחיוב הנטילה הרי‬
‫הוא מחמת נגיעה במקומות המכוסים או עשיית צרכיו‬
‫וכיו"ב‪ ,‬שעיקרו משום נקיות הידים לברכה‪ ,‬הרי שאין‬
‫לו לברך אא"כ יטול ידיו או עכ"פ יקנח ידיו במידי‬
‫דמנקי‪ ,‬אבל אם לא יספיק לעשות כן ולברך תוך כדי‬
‫דיבור לראיית הברק או לשמיעת הרעם‪ ,‬הרי שאין לו‬
‫לברך עליו‪] .‬אכן יש לציין‪ ,‬שע"פ הקבלה אין חילוק‬
‫בזה‪ ,‬ואף באופנים שאין חיוב הנטילה אלא משום רוח‬
‫רעה‪ ,‬אין לו להוציא ברכה מפיו קודם שיטול ידיו‬
‫במים‪ ,‬וכמו שהביאו בברכי יוסף )ד‪,‬ח( ובשערי תשובה‬
‫)ד‪,‬ל( ובכף החיים )רכז‪,‬יז( ע"פ הזוה"ק )פרשת וישב דף‬
‫קפד‪.[(:‬‬
‫ונמצא עפ"ז לענין מי שהתעורר משנתו באמצע‬
‫הלילה ושמע קול רעם‪ ,‬שהדבר תלוי ג"כ בסיבת חיוב‬
‫הנטילה‪ ,‬שאם ישן על מטתו ערום‪ ,‬ויש לחוש שתוך‬
‫כדי שינתו נגעו ידיו במקומות המכוסים שבגופו‪ ,‬הרי‬
‫שאין לו לברך עד שיטול ידיו או יקנח ידיו במידי‬
‫דמנקי‪ ,‬ואם לא הספיק לעשות כן קודם שיעבור‬
‫שיעור כדי דיבור משמיעת הרעם‪ ,‬שוב אין לו לברך‬
‫על רעם זה‪] ,‬וכן מבואר בס' ארחות צדיקים )שער טו‬
‫שער הזריזות‪ ,‬ד"ה וצריך זריזות ביותר( ובס' יוסף אומץ )סימן‬
‫קפז(‪ ,‬יעו"ש מה שהוסיפו עוד בזה‪ ,‬אכן ראה מש"כ‬
‫קמה‬ ‫‪ /‬פרק ה' ‪ -‬ברכת הברקים והרעמים‬ ‫מים רבים‬

‫כה‪ .‬היה עוסק בתורה ושמע קול רעם‪ ,‬צריך להפסיק כדי לברך עליו לה‪.‬‬
‫כו‪ .‬היה בבית הקברות ושמע קול רעם‪ ,‬יש לדון האם אין לו לברך עליו משום לועג לרש‪,‬‬
‫או שמא כיון שהיא מצוה עוברת רשאי לברך אף בבית הקברות לו‪.‬‬

‫אבל אם בעל כרחו ראה הדבר‪ ,‬וכן בנידו"ד ששמיעת‬ ‫יצר קודם‪ ,‬דאשר יצר תדיר כו'‪ ,‬הגם שכאן יש לחוש‬
‫הרעם אינה באה לרצונו אלא בעל כרחו‪ ,‬בודאי יש לו‬ ‫שלא ישמע עוד ברק ורעם‪ ,‬מכ"מ חיוב אשר יצר חל‬
‫להפסיק מלימודו ולקיים תקנת חכמים לברך על‬ ‫עליו קודם‪ ,‬ועוד‪ ,‬הלא גם כאן יוכל לברך ברכת הברק‬
‫ראיית או שמיעת דבר זה‪ ,‬ודו"ק‪ .‬ויעו"ש במדרש‬ ‫אח"כ‪ ,‬ואם לא ישמע שנית אונס רחמנא פטריה‪ ,‬דהוא‬
‫שמואל )שם( שכתב עוד בזה‪ ,‬דלא מיירי מתני' אלא‬ ‫היה אז עוסק בשאר ברכה‪] ,‬וראה עוד לעיל )הערה יג(‬
‫במפסיק ממשנתו בשעה שהולך בדרך‪ ,‬אך במפסיק‬ ‫שנחלקו הפוסקים‪ ,‬האם כאשר מברך על הברק או על‬
‫ממשנתו בשעה שיושב בביתו‪ ,‬אין הדבר חמור כ"כ‬ ‫הרעם השני‪ ,‬עולה לו ברכה זו למפרע אף על ראיית‬
‫ואינו מתחייב בנפשו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואפשר לי לומר‪ ,‬בהיות כי‬ ‫הברק הראשון ושמיעת הרעם הראשון‪ ,‬או שמא אינו‬
‫סתם דרכים בחזקת סכנה‪ ,‬וזה ששונה בתורה היא‬ ‫עולה אלא על הברקים ועל הרעמים שיראה ושישמע‬
‫משמרתו‪ ,‬וזה שהפסיק‪ ,‬אף שהוא משבח אליו יתברך‬ ‫לאחמ"כ[‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ברוך שככה לו בעולמו‪ ,‬אעפ"כ מתחייב בנפשו‪,‬‬ ‫וראה עוד לקמן )פרק כב הערה סח( מקורות נוספים‬
‫שהשטן מקטרג בשעת הסכנה וקרהו אסון‪ ,‬לזה‬ ‫מדברי הפוסקים בזה‪ ,‬שלדעת רוב הפוסקים‪ ,‬לא‬
‫המהלך בדרך מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב‬ ‫אמרינן דינא ד'תדיר קודם'‪ ,‬אלא היכא שיוכל לקיים‬
‫בנפשו‪ ,‬אמנם ליושב בבית‪ ,‬עוון קל כזה שהוא כדי‬ ‫לאחמ"כ המצוה שאינה תדירה‪ ,‬אבל אם ע"י הקדמת‬
‫לשבח להשי"ת ברוך שככה לו בעולמו‪ ,‬אין זה‬ ‫התדיר יפסיד קיום המצוה שאינה תדירה לגמרי‪,‬‬
‫מתחייב בנפשו‪ ,‬ועל כן נקט 'מהלך בדרך' ולא נקט‬ ‫שפיר יש לו להקדים לקיים המצוה שאינה תדירה כדי‬
‫סתם‪ ,‬עכ"ל; אכן בדברי הראשונים מצינו ביאורים‬ ‫שלא תתבטל‪ ,‬וכדברי הא"ר והמשנ"ב הנ"ל‪ ,‬ומשם‬
‫נוספים בזה‪ ,‬מפני מה נקט התנא 'המהלך בדרך'‪,‬‬ ‫תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫ואכמ"ל‪ ,‬ולדבריהם הרי שאין חילוק בזה בין המפסיק‬
‫‪ .‰Ï‬כן הובא בשם החזו"א )מעשה איש ח"ד עמ' קיד(‪,‬‬
‫ממשנתו כשהוא מהלך בדרך‪ ,‬ובין המפסיק ממשנתו‬
‫שיש להפסיק אפילו באמצע שיעור לרבים‪ ,‬כדי לברך‬
‫כשהוא יושב בביתו‪ ,‬והדרינן לקמייתא שנראה דלא‬
‫על הברקים ועל הרעמים‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת באר משה‬
‫מיירי מתני' אלא היכא שמפסיק מרצונו כדי לראות‬
‫)ח"ב סימן י'(‪ ,‬שו"ת שבט הלוי )חלק יא סימן נח אות ב'(‪,‬‬
‫הדבר ולברך עליו‪ ,‬אבל אם ראה או שמע הדבר בעל‬
‫שו"ת משנת יוסף )ח"ז סימן מח(‪ ,‬ועוד‪ ,‬שיש להפסיק‬
‫כרחו‪ ,‬שפיר יש לו להפסיק מלימודו ולקיים תקנת‬
‫מלימודו כדי לברך על הברקים ועל הרעמים‪ ,‬ואפילו‬
‫חכמים לברך על ראיית או שמיעת דבר זה[‪.‬‬
‫בשיעור הנמסר לרבים יש להפסיק כדי לברך עליהם‪.‬‬
‫‪ .ÂÏ‬יש לדון‪ ,‬באופן שהיה בבית הקברות או בתוך‬ ‫]והא דתנן באבות )פ"ג מ"ז(‪ ,‬רבי שמעון אומר‪,‬‬
‫ארבע אמותיו של מת‪ ,‬ושמע קול רעם או שראה ברק‪,‬‬ ‫המהלך בדרך ושונה‪ ,‬ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה‬
‫]וכן בשאר ברכות יתכן שיארע כן‪ ,‬כגון שראה קשת‬ ‫אילן זה ומה נאה ניר זה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬
‫או ראה חכם בהיותו בביה"ק[‪ ,‬האם יש לחוש בזה‬ ‫מתחייב בנפשו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובס' מדרש שמואל )אבות שם(‬
‫משום לועג לרש‪ ,‬ואין לו לברך עליו‪ ,‬או שמא כיון‬ ‫נראה שאף אם מפסיק ממשנתו כדי לברך ברכת‬
‫שהיא מצוה עוברת‪ ,‬שהרי אם ימתין יתכן שלא ישמע‬ ‫'שככה לו בעולמו' בראיית אילן נאה זה‪ ,‬הרי זה‬
‫רעם נוסף לאחמ"כ‪] ,‬ואף אם ישמע רעם נוסף‪ ,‬מכ"מ‬ ‫מתחייב בנפשו; נראה דהיינו דווקא היכא שמפסיק‬
‫לדעת כמה פוסקים אינו נכלל בברכה זו אלא הרעמים‬ ‫ממשנתו כדי לראות הדבר המחייב ברכה ולברך עליו‪,‬‬
‫שישמע לאחמ"כ‪ ,‬אבל הרעם ששמע קודם לכן‬ ‫ובכהא"ג הרי הוא מתחייב בנפשו אע"פ שעיקר‬
‫בהיותו בביה"ק‪ ,‬אינו בכלל ברכה זו‪ ,‬וראה לעיל‬ ‫כוונתו להודות ולשבח להשי"ת על בריאתו הנפלאה‪,‬‬
‫פרק ו' ‪ -‬ברכת הרוחות ‪ /‬מים רבים‬ ‫קמו‬

‫פרק ו' ‪ -‬ברכת הרוחות‬

‫א‪ .‬על רוחות א הנושבות בזעף ב‪ ,‬מברך עושה מעשה בראשית‪] ,‬ואם רצה מברך שכחו‬
‫וגבורתו מלא עולם[ ג‪.‬‬

‫לצדד‪ ,‬שאם היה בבית הקברות ושמע קול רעם או‬ ‫)הערה יג( דברי הפוסקים בזה[‪ ,‬הרי שאין לבטל המצוה‬
‫ראה ברק וכיו"ב‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‪ ,‬יעו"ש‬ ‫לגמרי משום 'לועג לרש'‪ ,‬ושפיר יש לו לברך אע"פ‬
‫טעמו בזה; ועוד יש מי שהעלה סברא נוספת בזה‪,‬‬ ‫שעומד בבית הקברות‪.‬‬
‫דשמא יש לחלק בין מצוה עוברת שנתחייב בה קודם‬ ‫ובס' חוט שני )הל' ברכות הודאה עמ' קפד( הובא בשם‬
‫שנכנס לבית הקברות‪ ,‬וכגון קריאת שמע באופן שכבר‬ ‫הגר"נ קרליץ‪ ,‬שאם שמע קול רעם או ראה ברק‬
‫הגיע תחילת זמן חיובה קודם שנכנס לבית הקברות‪,‬‬ ‫בהיותו בבית הקברות‪ ,‬אין לו לברך עליו משום לועג‬
‫ובין מצוה עוברת שלא נתחייב בה אלא לאחר שנכנס‬ ‫לרש‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה‪ ,‬דאדם הנמצא בביה"ק או סמוך‬
‫לביה"ק‪ ,‬וכגון בנידו"ד ששמע הרעם ונתחייב בברכה‬ ‫למת‪ ,‬וראה ברקים או שמע רעמים‪ ,‬אין לו לברך‬
‫זו לאחר שנכנס לביה"ק‪ ,‬ובכהא"ג יש לומר טפי שאין‬ ‫עליהם משום לועג לרש‪ ,‬ואף אם לאחמ"כ לא יראה‬
‫לבטל המצוה לגמרי משום לועג לרש‪ ,‬ומשא"כ באופן‬ ‫שוב ברקים ולא ישמע שוב רעמים‪ ,‬דה'לועג לרש'‬
‫שהיה בידו לקיים מצוה זו קודם כניסתו לביה"ק‪,‬‬ ‫דוחה את קיום המצוות‪ ,‬ואף אם היא מצוה עוברת‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬ ‫כגון סוף זמן קריאת שמע ואי אפשר לו לצאת משם‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל; וראה עוד בקונט' מצהלות חתנים )להג"ר‬
‫‡‪ .‬וכיון שרוח אינו דבר הנראה לעין‪ ,‬נראה שכל‬ ‫נפתלי קופשיץ שליט"א‪ ,‬עמ' קסב( שכתב נמי לצדד‪ ,‬שאף‬
‫ששומע שריקת ונשיבת הרוח‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬ ‫במצוה עוברת יש לחוש משום לועג לרש‪ ,‬ומשו"ה‬
‫עליה‪ ,‬וכן נראה מלשון רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות‬ ‫הנמצא בבית הקברות אין לו לברך על הברקים‬
‫הי"ד( שמברך על 'שמיעת הרוחות והרעמים'‪ ,‬וכן בס'‬ ‫והרעמים‪ ,‬והוסיף עוד לבאר עוד בזה בזה"ל‪ ,‬אמנם‬
‫מצוות זמניות )הל' ברכות שער ט'( כתב בזה"ל‪ ,‬השומע‬ ‫צ"ע‪ ,‬למה יבטל מצוותו משום לועג לרש‪ ,‬וכי עדיף‬
‫הרעמים או רוח סערה או התרעשות הארץ‪ ,‬או ראה‬ ‫משאר לא תעשה דדחינן לל"ת בשביל קיום המצוה‪,‬‬
‫ברק כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שהאופן המחייב ברכה על‬ ‫ואמאי לועג לרש חמירא משאר ל"ת דעלמא‪ ,‬ואפשר‪,‬‬
‫הרוחות הרי הוא ע"י שמיעה; ]ויש מי שכתב לדון‪,‬‬ ‫דכמו דפשוט דמשום עשה דוחה לא תעשה לא דחינן‬
‫דשמא ה"נ יכול לברך על ראיית עצים או חפצים‬ ‫איסור לא תגזול לקיים המצוה‪ ,‬דלא שרינן בשביל‬
‫המתנענעים ברוח וכיו"ב‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫קיום מצוה דידיה לקחת ממון חבירו‪ ,‬דכיון דאינו שלו‬
‫·‪ .‬וכדלקמן בסמוך )הערה ד'(‪ ,‬ד'רוחות' דמתני'‬ ‫אין לו זכות לקחת ממונו של חבירו כדי לקיים‬
‫היינו רוחות הנושבות בזעף‪ ,‬ועליהם רשאי לברך אף‬ ‫מצוותו‪ ,‬וה"נ לא שרינן לצער המתים בשביל קיום‬
‫ברכת 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬אבל רוחות‬ ‫מצוותו‪ ,‬ולאו דווקא משום איסור גזל ואיסור אונאת‬
‫הנושבות בנחת‪ ,‬אף שלדעת רוב הפוסקים יש לברך‬ ‫דברים‪ ,‬אלא דאי אפשר לעשות מצוותו ולהפסיד‬
‫חבירו‪ ,‬דחבירו אינו משועבד לו להפסיד בשביל קיום‬
‫עליהם‪ ,‬מכ"מ אינו מברך עליהם אלא 'עושה מעשה‬
‫מצוותו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בראשית'‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה ד'(‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬בס' חשוקי חמד )להגר"י זילברשטיין שליט"א‪,‬‬
‫‚‪ .‬מתני' ברכות )נד‪ ,(.‬על הזיקין ועל הזוועות ועל‬ ‫ברכות נד‪ (.‬כתב‪ ,‬שאם היה בבית הקברות ושמע קול‬
‫הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים‪ ,‬אומר ברוך שכחו‬ ‫רעם וכיו"ב‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו אע"פ שיש בזה‬
‫וגבורתו מלא עולם‪ ,‬על ההרים ועל הגבעות ועל‬ ‫משום לועג לרש‪ ,‬שכל מצוה עוברת שאין לה‬
‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות‪ ,‬אומר ברוך עושה‬ ‫תשלומין‪ ,‬אין לבטל המצוה לגמרי משום לועג לרש;‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ופריך בגמ' )נט‪ ,(.‬אטו כל הני‬ ‫וע"ע שו"ת משנת יוסף )ח"ח סימן סט( שכתב ג"כ‬
‫קמז‬
‫ב‪ .‬רוחות שאינן מצויות‪ ,‬אך אינן נושבות בזעף כי אם בנחת‪ ,‬הסכמת רוב הפוסקים‬
‫שמברך עליהם עושה מעשה בראשית‪] ,‬וכן הסכמת הגר"א והמשנ"ב[ ד‪ ,‬אך יש אומרים‬
‫הברכה 'עושה בראשית'‪ ,‬וכ"ה הנוסח בדברי הרי"ף‬
‫)ברכות מב‪ :‬מדפי הרי"ף( והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח(‬
‫ורוב רבותינו הראשונים‪ ,‬אך המנהג כדברי התוס'‬
‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה רבא אמר( והרא"ש )ברכות פ"ט סימן יד(‬
‫שכתבו נוסח הברכה 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬וכ"ה‬
‫נוסח הברכה בשו"ע )רכז‪,‬א‪ ,‬רכח‪,‬א(‪] ,‬ואף שלענין ברכת‬
‫החמה כתב המחבר )רכט‪,‬ב( נוסח הברכה 'עושה‬
‫בראשית'‪ ,‬כבר כתב במחזיק ברכה )רכט‪,‬יב( שטעות‬
‫סופר הוא‪ ,‬וצריך לומר 'עושה מעשה בראשית'[‪.‬‬
‫ובביאור נוסח ברכות אלו‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל )פרק ה'‬
‫הערה ב' אות ג‪-‬ד( לענין ברכת הברקים והרעמים‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫„‪ .‬א‪ .‬גמ' ברכות )נט‪ ,(.‬מאי רוחות‪ ,‬אמר אביי‬
‫זעפא‪ ,‬ופירש רש"י )ד"ה זעפא( רוח סערה‪ ,‬ע"כ; אכן‪,‬‬
‫בירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב( איתא בזה"ל‪ ,‬פיסקא‪ ,‬על‬
‫הרוחות אומר ברוך שכחו מלא עולם‪ ,‬מתניתא‬
‫בשבאים בזעף‪ ,‬אבל שבאים בנחת אומר ברוך עושה‬
‫בראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכן הביאו התוס' )ברכות נט‪ .‬ד"ה על‬
‫הרוחות( מדברי הירושלמי‪ ,‬ד'מתניתין כשבאים בזעם‪,‬‬
‫אבל כשבאים בנחת אומר ברוך עושה בראשית'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ועוד מצינו בדברי רבים מרבותינו הראשונים‬
‫שהביאו כן מדברי הירושלמי‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על‬
‫רוחות הנושבות בנחת‪ ,‬אלא שעכ"פ אינו מברך‬
‫עליהם 'שכחו וגבורתו מלא עולם' כפי שמברך‬ ‫כדברי הירושלמי‪ ,‬ואין מברכים כלל על רוחות‬
‫]ועכ"פ רשאי לברך‪ ,‬וכדלעיל בסמוך )סעיף א'([ על‬
‫רוחות הנושבות בזעף‪ ,‬אלא מברך עליהם 'עושה‬
‫מעשה בראשית'‪ ,‬וכ"ה בספר הרוקח )סימן שמג(‪,‬‬
‫מרדכי )ברכות סימן רטו(‪ ,‬ספר האגודה )ברכות סימן רג(‪,‬‬
‫ספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה גרסינן(‪ ,‬פירושי‬
‫רבינו אליהו מלונדריש )ברכות פ"ט מ"ב(‪ ,‬ועו"ר‪.‬‬
‫וכן הסכמת הרבה פוסקים להלכה‪ ,‬וכן כתבו במגן‬
‫אברהם )רכז‪,‬א(‪ ,‬שו"ת מהר"ם בן חביב )או"ח סימן לד(‪,‬‬
‫הגהות מהר"א אזולאי )על הלבוש‪ ,‬רכז‪,‬ב(‪ ,‬נחלת צבי‬
‫)רכז‪,‬א(‪ ,‬יד אהרן )מהדו"ב‪ ,‬סי' רכז הגה"ט אות ג'(‪ ,‬ברכי‬
‫יוסף )רכז‪,‬ה(‪ ,‬באר היטב )רכז‪,‬א(‪] ,‬וכתב לבאר כן אף‬
‫בדעת המחבר‪ ,‬וראה עוד לקמן בסמוך )הערה ה' אות‬
‫ג'([‪ ,‬מגן גבורים )סי' רכז אלף המגן סק"ג(‪ ,‬משנה ברורה‬
‫‪ /‬פרק ו' ‪ -‬ברכת הרוחות‬ ‫מים רבים‬
‫לאו מעשה בראשית נינהו‪ ,‬ומשני‪ ,‬התם ]‪-‬על הזיקין‬
‫וכו'[ מברך תרתי שכחו וגבורתו מלא עולם ועושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬והכא ]‪-‬על ההרים וכו'[‪ ,‬אינו מברך‬
‫אלא עושה מעשה בראשית‪ .‬ונחלקו הראשונים‬
‫למסקנת הגמ'‪ ,‬האם על הזיקין ועל הזוועות וכו'‬
‫הרשות בידו לברך אחת משתי ברכות אלו איזו מהן‬
‫שירצה‪ ,‬או שמא מברך עליהם שתי ברכות אלו‪ ,‬ולעיל‬
‫)פרק ה' הערה ב'( הארכנו בדעות הראשונים בזה‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו‪ ,‬אך הכרעת המחבר )רכז‪,‬א( שאינו מברך אלא‬
‫אחת משתי הברכות‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על הזיקים כו'‪ ,‬ועל‬
‫הברקים ועל הרעמים כו'‪ ,‬על כל אחד מאלו אומר‬
‫בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪ ,‬ואם ירצה יאמר‬
‫בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וע"פ המבו' לקמן בסמוך )הערה ד'(‪ ,‬דלדעת רוב‬
‫הפוסקים שפיר יש לברך אף על רוחות הנושבות‬
‫בנחת‪ ,‬אלא שעכ"פ אין לברך עליהם אלא 'עושה‬
‫מעשה בראשית'‪ ,‬ואינן כרוחות הנושבות בזעף שאם‬
‫רצה רשאי לברך עליהם ברכת 'שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם'‪ ,‬כתב המשנה ברורה )רכז‪,‬ד( בזה"ל‪ ,‬וטוב לברך‬
‫תמיד על רוח סערה שאין מצויה‪ ,‬רק ברכת עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬שבזה בודאי יוצא ממנ"פ‪ ,‬כי אין אנו‬
‫בקיאין כ"כ מהו 'בזעף'‪ ,‬עכ"ל; ]אך עכ"פ לדעת‬
‫הפוסקים דלקמן בסמוך )הערה ד'(‪ ,‬דלא נקטינן הלכתא‬
‫הנושבות בנחת‪ ,‬א"כ כל רוח סערה שמברך עליה‪,‬‬
‫שפיר יכול לברך עליה אף 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪,‬‬
‫שהרי אם לענין חיוב הברכה יש לנו להחשיבה כרוח‬
‫הנושבת בזעף‪ ,‬בודאי שיש לנו להחשיבה כרוח‬
‫הנושבת בזעף אף לענין נוסח הברכה‪ ,‬ושפיר שייך‬
‫לברך עליה 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬וק"ל[‪ .‬אכן‪,‬‬
‫על סופות גדולות ועצומות‪ ,‬כגון הוריקן וטורנדו‬
‫וכיו"ב‪ ,‬נראה דשפיר יש לברך ברכת 'שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם'‪ ,‬ובודאי הרי הם בכלל 'רוחות הנושבות‬
‫בזעף'‪.‬‬
‫לענין נוסח ברכת 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬ראה‬
‫משנ"ת לעיל )פרק ב' הערה א' אות ב'( בארוכה‪ ,‬ותמצית‬
‫הדברים‪ ,‬דאף שבמשנה שלפנינו )ברכות נד‪ (.‬נוסח‬
‫פרק ו' ‪ -‬ברכת הרוחות ‪ /‬מים רבים‬
‫'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬ואינו מברך עליהם אלא‬
‫'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬אבל רוח מצויה שאינה חזקה‬
‫כ"כ‪ ,‬אין מברכים עליה כלל; וכן כתב המגן אברהם‬
‫)רכז‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם נשבו בנחת אומר ברוך עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬ונראה לי דמכ"מ הוא רוח גדול‪ ,‬רק‬
‫מה שאינו נושב בזעף‪ ,‬שלא נשמע בכל העולם‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫וכן כתב המשנה ברורה )רכז‪,‬ד(‪.‬‬
‫וראה עוד בס' שנות אליהו להגר"א )ברכות פ"ט מ"ב(‬
‫‪ .‰‬א‪ .‬כן כתבו כמה אחרונים להוכיח מסתימת‬
‫דברי הבבלי‪ ,‬דאביי אמר בסתמא ד'רוחות' דתנן‬
‫במתני' שיש לברך עליהם‪ ,‬היינו 'זעפא'‪ ,‬והרי שאין‬
‫מברכים אלא על רוחות הנושבות בזעף‪ ,‬אבל על‬
‫רוחות הנושבות בנחת אין מברכים כלל; וכן כתב‬
‫בנהר שלום )רכז‪,‬א( להוכיח בדעת הבבלי‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענ"ד‬
‫נראה‪ ,‬דאע"פ שבבית יוסף הזכירו‪ ,‬לא ראה לפוסקו‬
‫בשו"ע‪ ,‬מטעם דכיון דהרי"ף והרמב"ם וכל הפוסקים‬
‫לא הזכירו הך ירושלמי‪ ,‬מוכרח דסבירא להו‪ ,‬דאם‬
‫איתא דגמ' דידן אית לה הא דירושלמי‪ ,‬כיון דמפשטא‬
‫דמתני' דלא חשיב לרוחות שנשבו בנחת בהדי הני‬
‫דמברכי ב'עושה בראשית'‪ ,‬משמע דארוחות שנשבו‬
‫בנחת לא מברכים‪ ,‬לא הו"ל להגמ' לשתוקי מינה‪ ,‬אלא‬
‫הו"ל לפרש כן בהדיא‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בהגהות‬
‫רא"מ הורוויץ )ברכות נט‪ .‬בתוד"ה על הרוחות(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה‬
‫דגמ' דילן לא סבירא דאיכא ברכה בנחת כלל‪ ,‬דהא‬
‫אביי אמר דרוחות הוא זעפא כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬יעו"ש מש"כ‬
‫עוד בזה[; וכ"כ בס' שמן המאור )סימן רכז‪ ,‬נדפס בשו"ע‬
‫הוצאת מכון ירושלים(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה לי לומר‪ ,‬משום דבגמ'‬
‫איתא מאי רוחות אמר אביי זעפא כו'‪ ,‬וקאמר דרוחות‬
‫היינו זעפא דווקא‪ ,‬ומדלא חילק כמו שכתב‬
‫הירושלמי‪ ,‬משמע היכא דאינו בא בזעף אינו מברך‬
‫כלל‪ ,‬א"כ סובר הגמ' דידן דלא כירושלמי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך בס' אמרי נועם להגר"א )ברכות נט‪ .‬בתוד"ה על‬
‫הרוחות( כתב ליישב דלא פליגי‪ ,‬ולא מיירי הבבלי אלא‬
‫לענין הא דתנן במתני'‪ ,‬שעל הרוחות מברך שכחו‬
‫וגבורתו מלא עולם‪ ,‬ועל רוחות אלו אמרינן בגמ'‪,‬‬
‫דהיינו דווקא 'זעפא'‪ ,‬ולאפוקי רוחות הנושבות בנחת‬
‫שאין שייך לברך ברכת 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪,‬‬
‫אבל לעולם מודה הבבלי לדברי הירושלמי‪ ,‬דעכ"פ‬
‫שפיר יש לברך ברכת 'עושה מעשה בראשית' אף על‬
‫קמח‬
‫שאינו מברך עליהם כלל ה‪.‬‬
‫)ברכות נח‪ :‬בתוד"ה‬ ‫)רכז‪,‬ד(‪ ,‬ועו"פ‪ .‬וכן בס' אמרי נועם‬
‫על הרוחות( הובא על רבינו הגר"א בזה"ל‪ ,‬אבל באמת‬
‫גם על סתם רוח מברכים עושה מעשה בראשית‪ ,‬וכן‬
‫ראינו שעשה רבינו הלכה למעשה‪ ,‬ובירך על 'סתם‬
‫רוח' עושה מעשה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אך בס' הלכות‬
‫הגר"א ומנהגיו )אות קעח( הביא מס' אור חדש כת"י‪,‬‬
‫שאף הגר"א לא בירך אלא על 'רוח גדול'‪ ,‬וצ"ע[;‬
‫שכתב בביאור הדין שמברך על הרוחות‪ ,‬ש'הוא רוח'‪,‬‬
‫ונראה כוונתו לאפוקי דלא מיירי ברוח סערה דווקא‪,‬‬
‫אלא אף על שאר רוחות הנושבות בנחת‪ ,‬שפיר יש‬
‫לברך עכ"פ ברכת עושה מעשה בראשית‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫]עוד יש להביא בזה‪ ,‬מה שכתבו כמה ראשונים‬
‫לבאר ענין רוחות וזוועות דמתני' באופ"א‪ ,‬וז"ל‬
‫תלמידי רבינו יונה )ברכות מב‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה על הזיקים(‪,‬‬
‫ופירוש 'זוועות'‪ ,‬רוחות חזקים שנושב בשעת‬
‫הגשמים‪ ,‬ומה שחזר ושנה 'על הרוחות'‪ ,‬מיירי שלא‬
‫בשעת הגשמים‪ ,‬שפעמים אפילו שלא בשעת גשמים‬
‫מנשב רוח גדול וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים‪,‬‬
‫והיינו ששנו זוועות אצל ברקים ורעמים‪ ,‬מפני שהוא‬
‫בשעת גשמים כמו הברקים והרעמים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז‬
‫כתב בספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה גרסינן(‪ ,‬וראה‬
‫עוד לקמן )פרק ח' הערה ב' אות ב'( מש"כ האחרונים‬
‫להקשות על דבריהם; ומפשטות דבריהם נראה‪ ,‬שעל‬
‫רוחות הנושבות בשעת הגשמים‪ ,‬שפיר יש לברך‬
‫אע"פ שאינו 'גדול וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים'‪,‬‬
‫ושיעור זה לא נאמר אלא ברוחות שאינן נושבות‬
‫בשעת הגשמים‪ ,‬וע"ע בית יוסף )רכז‪,‬א סוד"ה על הזיקין(‬
‫שהביא דברי התוס' הנ"ל שיש לברך עושה מעשה‬
‫בראשית אף על רוחות הנושבות בנחת‪ ,‬ובדרכי משה‬
‫)רכז‪,‬א( ציין שכן כתבו תלמידי רבינו יונה )שם(‪ ,‬והרי‬
‫שהבין ג"כ בדעת רבינו יונה‪ ,‬דסבירא ליה נמי שיש‬
‫לברך אף על רוחות הנושבות בנחת‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ב‪ .‬ומכ"מ כתבו הפוסקים‪ ,‬שאין לברך עושה‬
‫מעשה בראשית על רוחות הנושבות בנחת‪ ,‬אלא‬
‫ברוחות חזקות שאינן מצויות‪] ,‬וראה לקמן בסמוך‬
‫)סעיף ג'‪ ,‬ושם בהערות( עוד בזה[‪ ,‬אלא שעכ"פ כיון שאינן‬
‫בכלל 'רוח סערה' ממש‪ ,‬הרי שאין שייך לברך עליהם‬
‫קמט‬
‫אכתי יש להוכיח‪ ,‬דכיון שלא נזכר די"ז בבבלי‪ ,‬הרי‬
‫שאין לברך כלל על רוחות הנושבות בנחת‪ .‬ונביא‬
‫מקבץ מועט מדעות ולשונות הראשונים בזה‪ ,‬ואכמ"ל‬
‫עוד‪.‬‬
‫דעת רבים מרבותינו הראשונים‪ ,‬דכל כהא"ג שפיר‬
‫יש לנו לפסוק הלכה כדברי הירושלמי‪ ,‬כיון שלא‬
‫נתבאר בבבלי היפך הדברים‪ ,‬וכ"ה בתשובות הגאונים‬
‫)'מתוך הגניזה'‪ ,‬אסף‪ ,‬סימן כא עמ' ‪ (126‬מתשובת רב האי‬
‫גאון בזה"ל‪ ,‬מילתא דלית עלה פלוגתא בתלמוד‬
‫דילנא‪ ,‬חזיננא מה דאיתמר התם כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב‬
‫בספר האשכול )הל' ספר תורה‪ ,‬סימן יד( בשם רב האי‬
‫גאון‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונשאל ממר רב האי ז"ל‪ ,‬כשאנו מוצאים‬
‫בתלמוד בבלי הלכות סתומות כו'‪ ,‬ובתלמוד ארץ‬
‫ישראל פירשו חשבונם כו'‪ ,‬והשיב כו'‪ ,‬כל מה‬
‫שמצינו בתלמוד ארץ ישראל מפורש‪ ,‬שאין חולק על‬
‫דבר שיש בתלמודנו כו'‪ ,‬נאחזנו ונסמוך עליו‪ ,‬דלא‬
‫גרע מפירושי ראשונים‪ ,‬אבל מה שמצינו שחולק על‬
‫תלמודנו נעזבנו‪ ,‬עכ"ל; וכ"ה בשו"ת הרמב"ם )מהדו'‬
‫בלאו‪ ,‬סימן רצט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הך דאמרינן בירושלמי כו'‪ ,‬יראה‬
‫לי שראוי לסמוך על זה‪ ,‬שהרי לא חלק על דברי‬
‫הבבלי‪ ,‬אלא פירש הדבר‪ ,‬עכ"ל; וכ"ה בשו"ת הר"י‬
‫מגאש )סימן פא(‪ ,‬ש'אין לנו לדחות מהירושלמי אלא‬
‫דבר שבא הפכו בבבלי‪ ,‬אבל דבר שלא בא הפכו‬
‫בבבלי‪ ,‬אין לנו לדחותו‪ ,‬אבל נסמוך עליו ונדון בו‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן כתב באור זרוע )ח"א שאלות ותשובות סימן‬
‫תשנד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לפיכך אין לסמוך על שום ברייתא או על‬
‫שום ירושלמי אם הם כנגד התלמוד שלנו‪ ,‬כי התלמוד‬
‫נכתב להוראה כו'‪ ,‬אמנם טוב הוא להביא אדם סעד‬
‫מן הברייתות ומן הירושלמי לבאר דבר שהוא סתום‬
‫ונעלם בתלמוד כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אכן במקו"א )הל' גיטין סימן‬
‫תשלב( כתב האו"ז‪ ,‬ד'הואיל ולא הוזכר בגמרא דידן‪,‬‬
‫לא סמכינן עלה'‪ ,‬וצ"ע[; וכן כתב הריטב"א )גיטין סג‪.‬‬
‫ד"ה והא דאמרינן(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכיון דאיתא בירושלמי בהדיא‪,‬‬
‫ובגמ' דילן איתמר סתם‪ ,‬כפירוש הירושלמי כן נקטינן‪,‬‬
‫עכ"ל; ועוד מצינו בשו"ת הריטב"א )סימן רח( בזה"ל‪,‬‬
‫שאע"פ שלא נזכר בתלמוד שלנו אין בכך כלום‪ ,‬כי‬
‫לעולם אנו סומכים על הירושלמי כשאינו חולק על‬
‫גמ' שלנו‪ ,‬ואנו מפרשים ופוסקים דברי התלמוד שלנו‬
‫על פיהם‪ ,‬עכ"ל; וכ"ה בתשב"ץ )ח"ד 'חוט המשולש' טור‬
‫ב' סימן כז ד"ה ואני בעניותי(‪ ,‬דכיון 'דלא אשכחן בגמרא‬
‫דילן היפך הירושלמי‪ ,‬לזה נקטינן כירושלמי'; וכן‬
‫‪ /‬פרק ו' ‪ -‬ברכת הרוחות‬ ‫מים רבים‬
‫רוחות הנושבות בנחת; וז"ל‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דגמ' דידן‬
‫נמי ס"ל הכי‪ ,‬דהא דאמר בגמ' מאי רוחות זעפא‪ ,‬אין‬
‫פירושו דווקא על זעפא מברכים‪ ,‬אבל על סתם רוח‬
‫אין מברכים כלל‪ ,‬אלא שהגמ' מפרש‪ ,‬דמה שאמרו‬
‫במתני' על הרוחות אומר שכחו וגבורתו מלא עולם‪,‬‬
‫היינו דווקא על זעפא‪ ,‬אבל באמת גם על סתם רוח‬
‫מברכים עושה מעשה בראשית כו'‪ ,‬אע"פ שהפירוש‬
‫דחוק קצת‪ ,‬מכ"מ פסקו כל הפוסקים כהירושלמי‪ ,‬לכך‬
‫צריכים אנו לדחוק שיהיה הגמ' שווה עם הירושלמי‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫הגע עצמך‪ ,‬הלא אף מגוף דינא דמתני' היה מקום‬
‫להוכיח כעי"ז‪ ,‬שממה שנתבאר ש'על הרוחות' מברך‬
‫שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬הרי דלא מיירי אלא לענין‬
‫רוחות הנושבות בזעף‪] ,‬שהרי על רוחות הנושבות‬
‫בנחת לכו"ע אין שייך לומר 'שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם'[‪ ,‬ומשמע שעל רוחות הנושבות בנחת אינו‬
‫מברך כלל‪ ,‬והיאך אמרו בירושלמי שעל רוחות‬
‫הנושבות בנחת מברך עושה מעשה בראשית;‬
‫ובהכרח דס"ל להירושלמי‪ ,‬דאה"נ דמתני' לא מיירי‬
‫אלא לענין רוחות הנושבות בזעף‪ ,‬אך היינו משום‬
‫שעליהם רשאי לברך ברכת 'שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם'‪ ,‬וכברקים ורעמים ודומיהם‪ ,‬אבל אליבא דאמת‬
‫שפיר יש לברך אף על רוחות הנושבות בנחת‪ ,‬אלא‬
‫שעכ"פ אינו רשאי לברך עליהם אלא 'עושה מעשה‬
‫בראשית'; ושוב יש לפרש כן אף בדעת הבבלי‪,‬‬
‫דמ"ש אביי ד'רוחות' היינו 'זעפא'‪ ,‬היינו דווקא רוחות‬
‫דתנן דמתני' שמברך עליהם 'שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם'‪ ,‬ואה"נ דשפיר יש לברך אף על רוחות הנושבות‬
‫בנחת‪ ,‬אלא שאינו מברך עליהם אלא 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫]ב‪ .‬והנה אף אם כנים הדברים שאין להוכיח‬
‫מדברי הבבלי דפליג על דברי הירושלמי‪ ,‬מכ"מ הרי‬
‫לנו דבר המפורש בירושלמי שלא נתפרש בבבלי‪,‬‬
‫ובאנו בזה לבית הספק‪ ,‬לענין דינים והלכות שלא‬
‫נזכרו אלא בירושלמי‪ ,‬האם יש לנו לפסוק הלכה‬
‫כדברי הירושלמי‪ ,‬או שמא לעולם אין אנו פוסקים‬
‫כדברי הירושלמי אף בדינים אלו‪ ,‬שהרי עכ"פ לא‬
‫נזכרו דינים והלכות אלו בבבלי‪] ,‬ואדרבה היא‬
‫הנותנת‪ ,‬דכיון שלא הביאו דינים אלו‪ ,‬נראה דלא‬
‫סבירא להו הכי[; ולדעת הראשונים דאף בכהא"ג לא‬
‫נקטינן הלכתא כדברי הירושלמי‪ ,‬הרי שאף בנידו"ד‬
‫פרק ו' ‪ -‬ברכת הרוחות ‪ /‬מים רבים‬
‫אנו חוששים לגמ' דירושלמי‪ ,‬דאותן רבנן בתראי‬
‫שסדרו לנו התלמוד הבבלי‪ ,‬הביאו בו אותן סברות‬
‫שהן כהלכה הנאמרות בתלמוד הירושלמי‪ ,‬ורוב‬
‫התלמוד הבבלי מהן‪ ,‬כגון דברי רבי יוחנן וריש לקיש‬
‫וכל הנקראים בשם רבי‪ ,‬ומה שראו שהוא שלא‬
‫כהלכה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי‪ ,‬עכ"ל; וכן‬
‫מצינו בכמה מקומות בדברי הב"י )או"ח נט‪,‬ה ד"ה ואם‬
‫טעה‪ ,‬יו"ד שמא‪,‬א ד"ה וחייב‪ ,‬כסף משנה פ"ו מהל' מזוזה הי"ב‪,‬‬
‫כסף משנה פ"ו מהל' נדרים הלכה יז בסו"ד(‪ ,‬שכתב ליישב‬
‫דעת הרי"ף והרמב"ם עפ"ז‪ ,‬שהשמיטו כמה דינים‬
‫שנזכרו בירושלמי‪] ,‬אכן‪ ,‬עי' פני יהושע )ברכות לד‪.‬‬
‫בתוד"ה מהיכן( שכתב לתמוה על דברי הב"י )או"ח שם(‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולענ"ד דבריו דחוקים בזה‪ ,‬דא"כ כל היכא‬
‫שמצינו דבר מבואר בירושלמי ולא נמצא בגמ' דידן‬
‫נימא הכי‪ ,‬ובכמה וכמה דוכתי אשכחן להיפך בכל‬
‫הפוסקים‪ ,‬שבכל מקום שלא נמצא בפירוש שגמ' דידן‬
‫פליג אירושלמי‪ ,‬פסקינן כירושלמי‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע יד‬
‫מלאכי )כללי שני התלמודים אות ד'( שכתב בדעת הב"י‪,‬‬
‫דבעלמא אף הוא מודה דנקטינן הלכתא כדברי‬
‫הירושלמי בדינים והלכות שלא נזכרו בבבלי‪ ,‬יעו"ש[;‬
‫וכן כתב בשו"ת הרדב"ז )ח"ב סימן תשט(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ובירושלמי חותמים בה בשם‪ ,‬ולא נהגו כן‪ ,‬וכן ראוי‪,‬‬
‫כיון שלא הוזכר בתלמוד שלנו‪ ,‬אין לחתום בה‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ואכמ"ל עוד בזה[‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן‪ ,‬אף אי נימא שאין להוכיח כן מסתימת‬
‫דברי הבבלי‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬מכ"מ נראה שיש להוכיח כן‬
‫מדברי הרבה ראשונים‪ ,‬שהביאו בסתמא ד'מאי רוחות‬
‫זעפא'‪ ,‬או שכתבו בסתמא שמברך ברכה זו על 'רוחות‬
‫הנושבות בזעף'‪ ,‬ולא הביאו דברי הירושלמי הנ"ל‪,‬‬
‫והרי דסבירא להו דלא נקטינן הלכתא כדברי‬
‫הירושלמי‪ ,‬ואין לברך אלא על רוחות הנושבות בזעף‪,‬‬
‫אבל על רוחות הנושבות בנחת אין לברך כלל; וכן‬
‫יש להוכיח מדברי הרי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף(‪,‬‬
‫רמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ד(‪ ,‬רא"ש )ברכות פ"ט סימן יג(‪,‬‬
‫סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה על הרוחות(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח‬
‫וההודאה‪ ,‬ד"ה מאי רוחות(‪ ,‬טור )סימן רכז(‪ ,‬ועו"ר‪.‬‬
‫וכן נראה בדעת המחבר שלא הביא די"ז‪ ,‬ואף‬
‫שבבית יוסף )רכז‪,‬א סוד"ה על הזיקין( הביא דברי התוס'‬
‫שהעתיקו דברי הירושלמי‪ ,‬מכ"מ לא הביא דין זה‬
‫בשולחנו הערוך‪ ,‬ולא כתב אלא ש'על רוחות הנושבות‬
‫בזעף' מברך עושה מעשה בראשית‪ ,‬ואם ירצה מברך‬
‫קנ‬
‫כתב בשו"ת הרד"ך )בית א' חדר יט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כי האי גוונא‬
‫אשכחן בכמה דוכתי‪ ,‬דבתלמוד ירושלמי יש כמה‬
‫דברים מפורשים מה שאינם מפורשים בתלמוד דידן‪,‬‬
‫ופסקינן הלכתא הכי‪ ,‬דאמרינן דתלמוד דידן נמי מודה‬
‫בהם‪ ,‬הואיל ולא אשכחן ליה לתלמוד דידן לפרש או‬
‫לפסוק בהיפוך‪ ,‬ואמרינן דודאי תלמוד דידן סובר כן‪,‬‬
‫אלא שלא פירשו בו הדברים כמו שפירשו בתלמוד‬
‫ירושלמי‪ ,‬ולא אאריך בזה שדבר פשוט הוא‪ ,‬עכ"ל;‬
‫וכ"כ בים של שלמה )כתובות פ"ג סימן יז(‪ ,‬ד'מאחר שאין‬
‫לנו ראיה ברורה בתלמוד‪ ,‬מנין לנו לחלוק על‬
‫הירושלמי'; ובשו"ת נודע ביהודה )מהדו"ק אהע"ז סימן‬
‫מז ד"ה זולת( כתב נמי בזה"ל‪ ,‬ומה שרצה לדחות דברי‬
‫הירושלמי הואיל ובגמ' דילן לא נזכר דבר מזה כו'‪,‬‬
‫במחילה מכבודו איך ירים ראש לדחות דברי‬
‫הירושלמי כו'‪ ,‬ולא מצינו סתירה לזה בבבלי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וביותר מצינו בדברי כמה מרבותינו הרו"א‪ ,‬דכל‬
‫היכא שנתפרש הדין בפשיטות בדברי הירושלמי‪,‬‬
‫ובבבלי מיבע"ל בדין זה‪ ,‬נקטינן הלכתא כפשטות‬
‫דברי הירושלמי‪ ,‬וכן כתב הר"ן )קידושין יד‪ :‬מדפי הרי"ף‪,‬‬
‫ד"ה וגרסינן תו בגמ'(‪ ,‬וכ"ה בכסף משנה )פ"ה מהל' תרומות‬
‫הט"ו‪ ,‬פ"ו מהל' ממרים הי"ד(‪ ,‬לחם משנה )פ"ז מהל' סנהדרין‬
‫ה"ב(‪ ,‬ש"ך )יו"ד קמה‪,‬א(‪ ,‬יד מלאכי )כללי התלמוד‪ ,‬כלל צד‪,‬‬
‫וכלל תקפ(‪ ,‬אור שמח )פ"א מהל' יבום ה"ה‪ ,‬ד"ה ומה(‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫אכן מאידך‪ ,‬דעת רבים מרבותינו הראשונים‪,‬‬
‫דלעולם אין לנו לפסוק כדברי הירושלמי‪ ,‬מאחר שלא‬
‫נזכרו דינים והלכות אלו בבבלי‪] ,‬ואדרבה היא‬
‫הנותנת‪ ,‬דכיון שלא הביאו דינים אלו‪ ,‬נראה דלא‬
‫סבירא להו הכי[‪ ,‬וכן כתבו התוס' )ברכות יא‪ :‬ד"ה שכבר(‪,‬‬
‫ד'לא קיימא לן כאותו ירושלמי‪ ,‬הואיל וגמרא שלנו‬
‫לא אמרו'‪ ,‬ועוד בדברי התוס' במקו"א )שבת קיח‪ .‬ד"ה‬
‫לפי( בזה"ל‪ ,‬וריב"א פירש במסכת תענית כו' ע"פ‬
‫הירושלמי‪ ,‬ואין ר"י רוצה להקל כ"כ‪ ,‬כיון שלא נזכר‬
‫בהדי' בש"ס שלנו‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בשבלי הלקט‬
‫)סימן קמה(‪ ,‬דלא נקטינן הלכתא כדברי הירושלמי‪ ,‬לפי‬
‫ש'דבר זה לא נמצא בכל התלמוד'‪ ,‬ודלא כדברי‬
‫האומרים 'שאין לעקור דברי הירושלמי אלא כשחולק‬
‫על תלמוד בבלי שלנו'‪ ,‬עכ"ד; ובתשו' הרשב"א )ח"א‬
‫סימן לה( בזה"ל‪ ,‬ואע"ג דמשמע מדברי הירושלמי כו'‪,‬‬
‫מכ"מ כיון שלא מצינו כן בגמ' כו'‪ ,‬אנו אין לנו אלא‬
‫כגמרתינו‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בשיטה מקובצת )בבא מציעא‬
‫יב‪ :‬ד"ה כתוב בהלכות( בשם רבינו יהונתן‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬ואין‬
‫קנא‬ ‫‪ /‬פרק ו' ‪ -‬ברכת הרוחות‬ ‫מים רבים‬

‫ג‪ .‬לדעת רוב הפוסקים הנ"ל‪ ,‬נראה שיש לברך ברכה זו אף במקומותינו‪ ,‬על רוחות חזקות‬
‫הנושבות בחורף פעמים בודדות בשנה‪ ,‬ועי' הערה ו‪.‬‬

‫שכתב שא"א לעולם בלא רוחות‪ ,‬א"כ היאך יתכן‬
‫ש'לא נשבו הרוחות זמן רב'‪ ,‬ועוד‪ ,‬דהא להדי' איתא‬
‫בבבא בתרא )כה‪ ,(.‬ארבע רוחות מנשבות בכל יום כו'‪,‬‬
‫וצ"ע[‪.‬‬
‫וכן נראה בס' נהר שלום )רכז‪,‬א(‪ ,‬שלמעשה אין‬
‫לברך כלל על רוחות הנושבות בנחת‪ ,‬לפי שלא נזכר‬
‫די"ז אלא בירושלמי‪ ,‬ואף הרי"ף והרמב"ם‬
‫השמיטוהו‪ ,‬וכן בשיירי כנסת הגדולה )סי' רכז הגב"י אות‬
‫ג'( כתב‪ ,‬ש'הרבה פוסקים לא הביאו הך ירושלמי‪ ,‬דלא‬
‫סבירא להו כוותיה‪ ,‬שלא הוזכר בתלמוד שלנו'‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן נראה מדברי כמה אחרונים ]לבוש )רכז‪,‬א(‪,‬‬
‫חיי אדם )כלל סג ס"ז(‪ ,‬שועה"ר )סדר ברכת הנהנין‪ ,‬פרק יג‬
‫סט"ו(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן ס' ס"ב(‪ ,‬ועו"פ[ שכתבו ג"כ‬
‫בסתמא‪ ,‬שעל 'רוחות הנושבות בזעף' מברך עושה‬
‫מעשה בראשית‪] ,‬ואם רצה מברך שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם[‪ ,‬והרי שעל רוחות הנושבות בנחת אינו מברך‬
‫כלל‪ ,‬ודו"ק; וע"ע עולת תמיד )רכז‪,‬א( שהניח דין זה‬
‫בצ"ע‪.‬‬
‫וע"ע חמד משה )רכז‪,‬ב( שכתב בזה בזה"ל‪ ,‬אפשר‬
‫מדלא כתב כן שום פוסק‪ ,‬שמע מינה דלא סבירא להו‬
‫כן‪ ,‬ואפשר דלאו כולי עלמא בקיאין על איזה יברך‬
‫ועל איזה לא יברך‪ ,‬והרב בית יוסף הביא דברי התוס'‬
‫אלו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומדבריו נראה שנסתפק בזה‪ ,‬האם מה‬
‫שהשמיטו הראשונים די"ז‪ ,‬היינו משום דסבירא להו‬
‫דלא נקטינן הלכתא כדברי הירושלמי‪ ,‬או שמא אף‬
‫שלעיקר דינא נקטינן כדברי הירושלמי‪ ,‬מכ"מ‬
‫השמיטוהו הראשונים משום ד'לאו כולי עלמא בקיאין‬
‫על איזה יברך ועל איזה לא יברך'‪ ,‬אך חזינן מדבריו‬
‫דעכ"פ למעשה אין לברך ברכה זו על רוחות‬
‫הנושבות בנחת‪] ,‬וע"ע פרי מגדים )סי' רכז אשל אברהם‬
‫תדירה כמו שאר דברים‪ ,‬לנקותו ולשומרו מההפסד‪,‬‬
‫סק"א( שהביא כן מדברי החמד משה‪ ,‬דכיון ש'אין אנו‬
‫יודעים‪ ,‬לכן לא יברך כי אם בזעף'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .Â‬כן נראה בפשטות לדעת רוב הפוסקים דלעיל‬
‫בסמוך )סעיף ב'‪ ,‬ושם הערה ד'(‪] ,‬ובכללם הגר"א‬
‫והמשנ"ב[‪ ,‬דשפיר יש לברך ]עושה מעשה בראשית[‬
‫אף על רוחות הנושבות בנחת‪ ,‬ומדבריהם מבו'‪ ,‬שכל‬
‫שהוא 'רוח גדול' שאינו מצוי תדיר‪ ,‬שפיר יש לברך‬
‫שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬והרי דסבירא ליה נמי דלא‬
‫נקטינן הלכתא כדברי הירושלמי הנ"ל; וכ"כ בס' מור‬
‫וקציעה להיעב"ץ )סימן רכז(‪ ,‬ד'מדלא אייתי לה מר‬
‫בשולחנו להך מילתא‪ ,‬שמע מינה דלא סבירא ליה'‪,‬‬
‫וכן כתבו בעולת תמיד )רכז‪,‬א( ובנהר שלום )רכז‪,‬א(‬
‫בדעת המחבר; ]אכן‪ ,‬עי' באר היטב )רכז‪,‬א( שנקט‬
‫דאף המחבר מודה לדי"ז‪ ,‬ומה שלא נזכר בדברי‬
‫המחבר אלא 'רוחות שנשבו בזעף'‪ ,‬היינו משום שעל‬
‫רוחות אלו רשאי לברך אף ברכת שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם‪ ,‬אבל על רוחות הנושבות בנחת אינו מברך אלא‬
‫עושה מעשה בראשית‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וכן יש מן האחרונים שהסכימו לדעה זו‪ ,‬שאין‬
‫לברך אלא על רוחות הנושבות בזעף‪] ,‬ועל רוחות אלו‬
‫רשאי לברך אף ברכת שכחו וגבורתו מלא עולם‪,‬‬
‫וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה ג'([‪ ,‬אבל על רוחות‬
‫הנושבות בנחת אין לברך כלל‪ ,‬וכן כתב בס' מור‬
‫וקציעה להיעב"ץ )סימן רכז(‪ ,‬וכתב לבאר דברי‬
‫הירושלמי הנ"ל בסמוך )הערה ד' אות א'( באופ"א‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ובאמת היא מילתא דתמיהא לברך על רוחות‬
‫הנושבות בנחת‪ ,‬ומש"כ במגן אברהם )רכז‪,‬א( דמכל‬
‫מקום הוא רוח גדול‪ ,‬אינו במשמעות הלשון‪ ,‬גם איזה‬
‫גבול ושיעור יש לדבר‪ ,‬ולי נראה ]‪-‬בביאור דברי‬
‫הירושלמי הנ"ל בסמוך )הערה ד' אות א'([ שהוא‬
‫כמשמעו‪ ,‬בנושבין בנחת ממש‪ ,‬ומיירי בדלא נשבו‬
‫זמן רב‪ ,‬שהיה האויר שוקט בלי תנועה‪ ,‬ולא נרגש‬
‫שום רוח בימים רבים‪ ,‬וזה נראה נכון‪ ,‬וראוי לברך על‬
‫זה‪ ,‬כי טובה גדולה הן הרוחות לעולם‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫רז"ל )תענית ג‪ (:‬שאי אפשר לעולם בלי רוחות‪ ,‬וכשאינן‬
‫מצויות גורם עיפוש האויר‪ ,‬כי הוא צריך לתנועה‬
‫והוא מעין מעשה בראשית‪ ,‬שכן היה תחילת ההויה‬
‫'ורוח אלוקים מרחפת על פני המים' )בראשית א‪,‬ב(‪,‬‬
‫שהוא היה רוח של נחת ורחמים‪ ,‬לצורך המציאות‬
‫וקיום העולם‪ ,‬ולכן ודאי נוסח ברכה זו הגון להן‪,‬‬
‫ואעפ"כ אין המנהג כן‪ ,‬אולי מהעלם ידיעה‪ ,‬עכ"ל‬
‫היעב"ץ; ]אך בס' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכז‪,‬ד( כתב לתמוה‬
‫על דברי היעב"ץ‪ ,‬שהרי דבריו נסתרים מעצמם‪ ,‬דכיון‬
‫פרק ו' ‪ -‬ברכת הרוחות ‪ /‬מים רבים‬
‫רועשים‪ ,‬וכל כהאי גוונא‪ ,‬עכ"ל; והרי שכל אותם‬
‫הגדרים הנ"ל לא נאמרו בדברי הראשונים אלא לענין‬
‫'רוחות הנושבות בזעף'‪] ,‬ואף רוחות חזקות בשיעור‬
‫זה‪ ,‬יתכן מאד שמצויות אף בזמנינו‪ ,‬ובודאי לשיעורו‬
‫של החוו"י ש'החלונות רועשים'‪ ,‬ומש"כ החוו"י‬
‫שהרוח מפילה זכוכית מהחלון‪ ,‬נראה שבזמנינו אין‬
‫צריכים לזה‪ ,‬שהרי בודאי החלונות בזמנינו חזקים‬
‫יותר[‪ ,‬אך עכ"פ 'רוחות הנושבות בנחת' אינן סוערות‬
‫וחזקות אפילו כשיעורים אלו‪ ,‬ולדעת רוב הפוסקים‬
‫הנ"ל בסמוך )סעיף ב'‪ ,‬ושם הערה ד'(‪ ,‬הרי שאף עליהם‬
‫יש לברך עושה מעשה בראשית‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫]וביותר למש"כ באליה רבה )רכז‪,‬ב(‪ ,‬שמדברי‬
‫הרמב"ם בפיה"מ )שם( נראה‪ ,‬ש'כל שאינן מצויות‬
‫תמיד מברכין עלייהו‪ ,‬וזה קרי ליה בזעף'‪ ,‬ואם כנים‬
‫הדברים שרוחות שאינן מצויות תמיד‪ ,‬הרי הם בכלל‬
‫רוחות הנושבות בזעף‪ ,‬נראה בודאי שאף רוחות‬
‫שאינן חזקות כ"כ ומצויות יותר‪ ,‬הרי הם לכה"פ‬
‫בכלל 'רוחות הנושבות בנחת'‪ ,‬ואפשר שלדבריו יש‬
‫להחשיבם אף בכלל 'רוחות הנושבות בזעף'‪ ,‬שיש‬
‫לברך עליהם לכו"ע‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף א'(;‬
‫אכן‪ ,‬מדברי המג"א והמשנ"ב הנ"ל בסמוך )הערה ד'‬
‫אות ב'( מבו'‪ ,‬ש'רוח הנושבת בנחת' שיש לברך עליה‬
‫עושה מעשה בראשית‪ ,‬היינו דווקא 'רוח גדול'‪ ,‬ודלא‬
‫כדברי הא"ר‪ ,‬אך עכ"פ אף לדברי המג"א והמשנ"ב‬
‫נראה כמשנ"ת‪ ,‬שרוחות אלו המצויות פעמים בודדות‬
‫בשנה‪ ,‬יש להחשיבם כ'רוח גדול'‪ ,‬והרי הם בכלל‬
‫'רוחות הנושבות בנחת'‪ ,‬שיש לברך עליהם עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫]ומה שהובא בס' שער העין )תשובות הגרח"ק בסוף‬
‫הספר‪ ,‬אות לד( בשם הגר"ח קניבסקי בזה"ל‪ ,‬רוחות‬
‫דשכיחי לפעמים בזמנינו‪ ,‬אינם דבר תימה ואין לברך‬
‫עליהם‪ ,‬ומכ"מ מי שמתפעל מהם ונראה לו חזקה‬
‫מאד‪ ,‬יתכן שיכול לברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הנה מלבד מה שעיקר‬
‫דבריו תמוהים‪ ,‬וכמשנ"ת שמדברי הראשונים יש‬
‫להוכיח דשפיר יש לברך על רוחות חזקות המצויות‬
‫פעמים בודדות בשנה‪] ,‬ולכה"פ מדין רוחות הנושבות‬
‫בנחת[‪ ,‬עוד יש לעיין בדבריו‪ ,‬במש"כ שאם מתפעל‬
‫מרוחות חזקות אלו יש לומר שרשאי לברך עליהם‪,‬‬
‫שהרי אף שעיקר ברכות הראיה תקנום חכמים על‬
‫התפעלות נפש האדם בראיית דברים אלו‪ ,‬אך עכ"פ‬
‫אין הדבר תלוי האם אכן מתפעל מראיית דבר זה‪ ,‬וכל‬
‫קנב‬
‫עליו ברכה זו‪ ,‬ולפ"ז הרי שיש לברך ברכה זו אף‬
‫במקומותינו‪ ,‬על רוחות חזקות שאינן מצויות תדיר‪,‬‬
‫ואינן נושבות אלא פעמים בודדות בשנה; ]וצ"ע האם‬
‫ניתן להגדיר ענין זה‪ ,‬וכבר האריך לבאר ה"ר יחזקאל‬
‫מושקוביץ שליט"א בקונט' הנקרא 'לתת לרוח משקל'‪,‬‬
‫שיש לברך ברכה זו אף על רוחות חזקות המצויות‬
‫במקומותינו כמה פעמים בשנה‪ ,‬ושכן הורה הג"ר‬
‫מנחם מנדל לובין שליט"א‪ ,‬שבודאי הדבר קורה‬
‫]בעיר בני ברק[ לכה"פ פעם אחת בכל שנה‪ ,‬שנושבת‬
‫רוח חזקה שאינה מצויה שיש לברך עליה עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬ויעו"ש שהביא בשם הג"ר אליעזר‬
‫משה פישר שנתן גדר בדבר‪ ,‬שכל שצריך להחזיק את‬
‫כובעו כדי שלא יעוף ברוח חזקה זו‪ ,‬הר"ז רוח חזקה‬
‫שאינה מצויה‪ ,‬והיא בכלל 'רוחות הנושבות בנחת'‬
‫שיש לברך עליהם עושה מעשה בראשית‪ ,‬ויעו"ש‬
‫שהעלה אופן נוסף להגדיר הענין‪ ,‬שכל שדרך בנ"א‬
‫לשוחח ולדבר זה עם זה בהתפעלות על רוח חזקה זו‪,‬‬
‫הר"ז בכלל רוח חזקה שאינה מצויה ויש לברך עליה‪,‬‬
‫ועוד אפשר להגדיר כעי"ז‪ ,‬שכל אימת שחזאי מזג‬
‫האויר וגורמי הבטחון וכו' מזהירים את הציבור בימים‬
‫שלפני כן מפני רוחות חזקות וכיו"ב‪ ,‬הר"ז בכלל רוח‬
‫חזקה שאינה מצויה‪ ,‬אכן בודאי ניתן לפקפק‬
‫ולהתווכח על גדרים אלו שאינם ברורים כ"כ‪ ,‬וצ"ע‬
‫למעשה[‪.‬‬
‫ועוד יש להוסיף ולהוכיח לזה‪ ,‬דהנה בדברי‬
‫הראשונים מצינו כמה וכמה לשונות‪ ,‬בביאור גדר‬
‫'רוחות הנושבות בזעף'‪] ,‬דלכו"ע שפיר יש לברך‬
‫עליהם‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף א'‪ ,‬והערה ה'(‪ ,‬ואם‬
‫רצה רשאי לברך עליהם אף ברכת 'שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם'‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף א'‪ ,‬ושם הערה‬
‫ג'([; ובפירוש המשניות להרמב"ם )ברכות פ"ט מ"ב(‬
‫כתב ש'רוחות' דמתני' היינו 'רוח סערה הנושבת שלא‬
‫כרגיל'‪ ,‬והרא"ש )ברכות פ"ט סימן יג( כתב שהוא 'רוח‬
‫סערה חזק ביותר'‪ ,‬ורבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות הי"ד(‬
‫כתב בזה"ל‪ ,‬על הרוחות שנשבו בזעף‪ ,‬לשון הגמ'‬
‫)ברכות נט‪ (.‬מאי ניהו זעפא‪ ,‬והוא שקורין בלומ"ש‪,‬‬
‫והיא רוח הסובבת בימים ובמדברות נושאות האבק‬
‫והעפר‪ ,‬או שהם שתי רוחות הנוגעות זו בזו סובבות‬
‫ונכרכות למעלה עם האבק והעפר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובס' מקור‬
‫חיים לחוו"י )רכז‪,‬א( כתב בזה"ל‪' ,‬בזעף' נראה לי‪ ,‬כל‬
‫שהפיל זכוכית מהחלון או דלת החלון‪ ,‬והחלונות‬
‫קנג‬ ‫‪ /‬פרק ו' ‪ -‬ברכת הרוחות‬ ‫מים רבים‬

‫ד‪ .‬כשם שחוזר ומברך על הברקים ועל הרעמים אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬כך חוזר‬
‫ומברך על הרוחות אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬כל אימת שהסיח דעתו מהם‪ ,‬וכגון‬
‫ביום אחר‪ ,‬ועי' הערה ז‪.‬‬

‫)פרק ח' סעיף ג'‪ ,‬ושם‬ ‫עליהם‪ ,‬וכמשנ"ת‪] ,‬וראה עוד לקמן‬
‫בהערות( לענין 'זוועות'‪ ,‬האם חוזר ומברך עליהם אף‬
‫באותו היום[‪.‬‬
‫ב‪ .‬וכן כתב המאירי )ברכות נט‪ .‬ד"ה זהו ביאור המשנה(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ופירשו בתלמוד המערב‪ ,‬שלא נאמרו פרקים‬
‫הללו אלא על ההרים והשנויים עמהם‪ ,‬אבל על‬
‫הזיקים ועל השנויים עמהם‪ ,‬אם בטורדין ר"ל שאין‬
‫בהם הפסק‪ ,‬ופירשו בו רבים כל זמן שלא נתפזרו‬
‫העבים‪] ,‬אך למשנ"ת הרי שגדר זה אינו אלא לענין‬
‫הברקים והרעמים[‪ ,‬אינו מברך עליהם אלא פעם אחת‬
‫ביום‪ ,‬ואם יש בהם הפסק‪ ,‬והוא שנתפזרו העבים‬
‫ואח"כ באו עבים פעם אחרת‪ ,‬מברך על כל פעם ופעם‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות הי"ד(‪,‬‬
‫יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬דלא דמו לראיית ברקים וזיקין‬
‫ולשמיעת רוחות ורעמים‪ ,‬דהתם מה שרואה פעם‬
‫ראשונה אינו רואה פעם שניה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה בחי'‬
‫הרא"ה )ברכות נט‪ .‬ד"ה על הרוחות( לענין 'זוועות'‪ .‬וכן‬
‫כתב בכסף משנה )פ"י מהל' ברכות הי"ד(‪ ,‬דב'זיקין‬
‫וזוועות' אמרינן בירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב( ש'אם הם‬
‫מופסקים מברך על כל פעם ופעם'‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת מהר"ם בן חביב )הנדמ"ח ע"י מכון‬
‫חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סימן לד ד"ה ואם תאמר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ודכוותיה‬
‫לענין זיקין וזוועות ורוחות דמיא ודאי לברקים‬
‫ורעמים‪ ,‬וליתנהו בכללא דברכות הראיה דצריך‬
‫שלושים יום‪ ,‬אלא דמיא לברקים ורעמים‪ ,‬וכן משמע‬
‫ממתני' )ברכות נד‪ (.‬דכלל כולהו בחדא מתני'‪ ,‬משמע‬
‫דכי הדדי נינהו‪ ,‬ותו‪ ,‬דזיל בתר טעמא‪ ,‬טעמא מאי‬
‫אמרינן הכי גבי ברקים ורעמים‪ ,‬משום דפנים חדשות‬
‫נינהו‪] ,‬ואינם אותם הברקים והרעמים שראה או שמע‬
‫בתחילה‪ ,‬ולעיל )פרק א' הערה כא אות א'( העתקנו לשונו‬
‫של מהר"ם בן חביב בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪ ,‬הוא הדין‬
‫והוא הטעם דהני כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתבו בברכי יוסף‬
‫)רכז‪,‬ו(‪ ,‬מגן גבורים )סי' רכז אלף המגן סק"ה(‪ ,‬שערי‬
‫תשובה )רכז‪,‬א(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫ואף למה שנתבאר לעיל )פרק א' הערה כא‪ ,‬אות ב' ואות‬
‫ג'( מדברי כמה פוסקים‪ ,‬שכתבו לבאר טעם החילוק‬
‫שתקנו עליו חכמים ברכה‪ ,‬הרי שיש לברך עליו אע"פ‬
‫שאינו מתפעל כלל בראייתו‪ ,‬וכל שלא תקנו עליו‬
‫חכמים ברכה‪ ,‬הרי שאין לו לברך עליו אע"פ שהוא‬
‫מתפעל מראייתו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' סעיף טז(‪,‬‬
‫ודברי הגרח"ק שיש לתלות הדבר האם אכן מתפעל‬
‫מרוחות חזקות אלו‪ ,‬צריכים עיון; וראה עוד מש"כ‬
‫בזה בס' חשוקי חמד )להגר"י זילברשטיין שליט"א‪ ,‬ברכות‬
‫נט‪ ,(.‬וצ"ע[‪.‬‬
‫‪ .Ê‬א‪ .‬כן מבואר להדי' בדברי כמה ראשונים‪ ,‬דמה‬
‫שחילקו בירושלמי )ברכות פ"ט מ"ב( בין 'טורדין'‬
‫ל'מופסקין'‪ ,‬ואמרו שב'מופסקין' שפיר חוזר ומברך‬
‫עליהם אף בתוך שלושים יום‪ ,‬לאו דווקא לענין‬
‫ברקים ורעמים‪ ,‬אלא ה"ה בכל אותם השנויים במתני'‬
‫עם הברקים והרעמים‪ ,‬והיינו אף רוחות זיקין וזוועות‪,‬‬
‫דשפיר חוזר ומברך עליהם אף בתוך שלושים יום‪ ,‬כל‬
‫היכא שיש הפסק ביניהם והרי שהסיח דעתו מהם‪,‬‬
‫וכגון ביום אחר‪ ,‬וכדלהלן בהמשה"ד‪.‬‬
‫והנה לענין ברקים ורעמים נתבאר לעיל )פרק ה'‬
‫סעיף י'(‪ ,‬דכל היכא שנתפזרו העבים‪ ,‬הר"ז חוזר ומברך‬
‫עליהם אפילו באותו היום‪ ,‬אכן בפשטות נראה‪ ,‬שענין‬
‫'נתפזרו העבים' אינו שייך אלא לענין הברקים‬
‫והרעמים‪ ,‬שדרכם לבוא יחד עם העננים‪ ,‬ובלא שיהיו‬
‫השמים מלאים עננים‪ ,‬לא יראו הברקים ולא ישמעו‬
‫הרעמים‪ ,‬ומשו"ה כל היכא שנתפזרו העבים הרי‬
‫שהסיח דעתו מן הברקים והרעמים‪ ,‬ושפיר חוזר‬
‫ומברך עליהם לאחמ"כ אפילו באותו היום‪ ,‬אבל לענין‬
‫זיקין וזוועות‪ ,‬הרי אין להם שייכות כלל לאותם עננים‬
‫הנראים בשמים‪ ,‬ואין טעם לומר שיהיה הדבר תלוי‬
‫ב'נתפזרו העבים'‪ ,‬ואף רוחות שדרכם לבוא בימים‬
‫גשומים וכיו"ב כאשר השמים מלאים עננים‪ ,‬מכ"מ‬
‫פעמים רבות יכולות הרוחות לבוא אף בלא זה‪ ,‬ואף‬
‫בזה נראה שאין לומר שיהיה הדבר תלוי ב'נתפזרו‬
‫העבים'; ולפ"ז הרי שלא נתבאר בדברי הפוסקים‬
‫הגדר ב'היסח הדעת' לענין ברכת הרוחות‪ ,‬אלא 'יום‬
‫אחר'‪ ,‬והרי שלעולם אין לחזור ולברך על הרוחות‬
‫באותו היום‪ ,‬אבל ביום אחר שפיר חוזר ומברך‬
‫פרק ז' ‪ -‬ברכת הזיקין ‪ /‬מים רבים‬
‫פרק ז' ‪ -‬ברכת הזיקין‬
‫א‪ .‬על הזיקין‪ ,‬מברך עושה מעשה בראשית‪ ,‬ואם רצה מברך שכחו וגבורתו מלא עולם א‪.‬‬
‫שניצול מן הארי ובירך וחזר ובא עליו‪ ,‬או הדוב‬
‫וניצול‪ ,‬שחוזר ומברך כו'‪ ,‬עכ"ל; ]וכבר נתבאר לעיל‬
‫)פרק א' הערה כא אות ד'( שטעמו צ"ב‪ ,‬ובפי' הלכה רווחת‬
‫)על ההלק"ט‪ ,‬שם( כתב בביאור דבריו בזה"ל‪ ,‬ונתן טעם‬
‫ז"ל‪ ,‬דשאני הני דהרואה שיש בחידושם צורך לעולם‪,‬‬
‫כמו הרואה חכמי ישראל או מלכי ישראל או שישים‬
‫ריבוא מישראל כו'‪ ,‬לכך אין חיוב לברך עליהם בכל‬
‫שעה‪ ,‬שאינם חידוש נפלא כ"כ‪ ,‬כיון שיש בהם צורך‬
‫לעולם הו"ל כדברים הצריכים לעולם ובלתם אי‬
‫אפשר להתקיים‪ ,‬משא"כ בזיקין וזוועות שאין הקב"ה‬
‫מחדשם אלא להודיע את גבורתו‪ ,‬והאלוקים עשה‬
‫שייראו מלפניו‪ ,‬הצריכו לברך עליהם בכל עת‬
‫שיתחדשו בעולם‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫מדברי המשנה ברורה )ריח‪,‬יג( שכ' בזה"ל‪ ,‬ואין‬
‫‡‪ .‬מתני' ברכות )נד‪ ,(.‬על הזיקין ועל הזוועות ועל‬
‫הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים‪ ,‬אומר ברוך שכחו‬
‫וגבורתו מלא עולם‪ ,‬על ההרים ועל הגבעות ועל‬
‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות‪ ,‬אומר ברוך עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ופריך בגמ' )נט‪ ,(.‬אטו כל הני‬
‫לאו מעשה בראשית נינהו‪ ,‬ומשני‪ ,‬התם ]‪-‬על הזיקין‬
‫וכו'[ מברך תרתי שכחו וגבורתו מלא עולם ועושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬והכא ]‪-‬על ההרים וכו'[‪ ,‬אינו מברך‬
‫אלא עושה מעשה בראשית‪ .‬ונחלקו הראשונים‬
‫למסקנת הגמ'‪ ,‬האם על הזיקין ועל הזוועות וכו'‬
‫הרשות בידו לברך אחת משתי ברכות אלו איזו מהן‬
‫שירצה‪ ,‬או שמא מברך עליהם שתי ברכות אלו‪ ,‬ולעיל‬
‫)פרק ה' הערה ב'( הארכנו בדעות הראשונים בזה‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו‪ ,‬אך הכרעת המחבר )רכז‪,‬א( שאינו מברך אלא‬
‫אחת משתי הברכות‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על הזיקים כו'‪ ,‬ועל‬
‫הברקים ועל הרעמים כו'‪ ,‬על כל אחד מאלו אומר‬
‫בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪ ,‬ואם ירצה יאמר‬
‫בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫לענין נוסח ברכת 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬ראה‬
‫משנ"ת לעיל )פרק ב' הערה א' אות ב'( בארוכה‪ ,‬ותמצית‬
‫הדברים‪ ,‬דאף שבמשנה שלפנינו )ברכות נד‪ (.‬נוסח‬
‫הברכה 'עושה בראשית'‪ ,‬וכ"ה הנוסח בדברי הרי"ף‬
‫קנד‬
‫בין ברכת הברקים והרעמים לשאר ברכות הראיה‬
‫באופ"א‪ ,‬דשאני ברקים ורעמים שבשעת ברכתו‬
‫הראשונה עדיין לא היה ברק ורעם זה בעולם‪ ,‬ועוד‬
‫יש שביארו טעם החילוק כעין זה‪ ,‬דכיון שאין הדבר‬
‫תלוי בידו אלא בידי שמים‪ ,‬ואינו יכול לראות הברק‬
‫ולשמוע הרעם כל זמן שירצה‪ ,‬לא נתנו בזה חכמים‬
‫שיעור וקצבה שאין לברך אלא לאחר שלושים יום‪,‬‬
‫נראה ג"כ דהוא הדין והוא הטעם לענין רוחות וזיקין‬
‫וזוועות‪ ,‬שהרי לא היו בעולם בשעת ברכתו‬
‫הראשונה‪ ,‬ואין הדבר תלוי בידו אלא בידי שמים‪,‬‬
‫]אלא שעכ"פ באותו היום‪ ,‬אין לו לחזור ולברך על‬
‫רוחות וזיקין וזוועות אחרים‪ ,‬והיי"ט לפי שעדיין לא‬
‫הסיח דעתו מהם‪ ,‬וכמשנ"ת בתחילה"ד[; וכן נראה‬
‫להקשות מאי שנא ]ברכת הנס ושאר ברכות הראיה[‬
‫מברכת רעמים וזוועות וברכת בשמים שמברך בכל‬
‫פעם ואפילו בו ביום‪ ,‬דשאני התם שמברך ארעמים‬
‫וזיקים חדשים כו'‪ ,‬משא"כ הכא שלא נתחדש שום‬
‫דבר מזמן שבירך כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שאף לענין זיקין‬
‫וזוועות נקט המשנ"ב בפשיטות‪ ,‬דכיון שהם 'חדשים'‬
‫ולא היו בעולם בשעת ברכתו הראשונה‪ ,‬שפיר חוזר‬
‫ומברך עליהם אף בתוך שלושים יום‪ ,‬וכדין ברקים‬
‫ורעמים שחוזר ומברך עליהם כל אימת שהסיח דעתו‬
‫מהם‪ ,‬וכגון ביום אחר‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וכן למש"כ בשו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן לח(‬
‫טעם נוסף בביאור החילוק בין ברכת הברקים‬
‫והרעמים לשאר ברכות הראיה‪ ,‬הרי שדין רוחות‬
‫וזיקין וזוועות כדין ברקים ורעמים לענין זה‪ ,‬וכ"ה‬
‫להדי' בדברי ההלק"ט )שם( בזה"ל‪ ,‬שאלה‪ ,‬זיקין‬
‫וזוועות ורוחות‪ ,‬כמה יהא ביניהם ויחזור ויברך‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬אפשר דדינם שווה לברקים ורעמים‪ ,‬וטעמא‬
‫דלא אמרו משלושים יום לשלושים יום כמו בשאר‬
‫חידושים‪ ,‬דאלו דברים שאין להם שיעור‪ ,‬ולא יודע‬
‫צרכם בארץ‪ ,‬ולא דרך טבע‪ ,‬אלא להבהיל את העולם‬
‫)עי' ברכות נט‪ ,(.‬כי האלוקים עשה שייראו מלפניו )קהלת‬
‫ג‪,‬יד(‪ ,‬כל שעה שהם באים יש לברך עליהם‪ ,‬כגון מי‬
‫קנה‬ ‫‪ /‬פרק ז' ‪ -‬ברכת הזיקין‬ ‫מים רבים‬

‫ב‪ .‬בגמ' ביארו ש'זיקין' הוא כוכב השביט ב‪ ,‬אלא שנחלקו הראשונים בזה‪ ,‬יש שפירשו‬
‫שהוא כוכב הנראה בשמים כאילו נופל ממקום למקום‪] ,‬והוא הנקרא בזמנינו 'מטאור'‪,‬‬
‫וכאשר הוא נשרף בשמים נוצר הבזק אור[ ג‪ ,‬ויש שפירשו שהוא כוכב שיש לו זנב‪] ,‬והוא‬

‫של הנפילה‪ ,‬ושריפתם גורמת להבזק אור במשך כמה‬ ‫)פ"י מהל' ברכות הי"ח(‬‫)ברכות מב‪ :‬מדפי הרי"ף( והרמב"ם‬
‫שניות‪ ,‬ורק מטאורים בודדים נופלים ארצה‪ .‬לדעה זו‪,‬‬ ‫ורוב רבותינו הראשונים‪ ,‬אך המנהג כדברי התוס'‬
‫מה שאמרו בגמ' ש'זיקין' הוא 'כוכבא דשביט'‪ ,‬היינו‬ ‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה רבא אמר( והרא"ש )ברכות פ"ט סימן יד(‬
‫שיש לברך על ראיית הבזק האור הנוצר בשריפת‬ ‫שכתבו נוסח הברכה 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬וכ"ה‬
‫המטאור מחוץ לכדור הארץ‪] ,‬ומש"כ הראשונים‬ ‫נוסח הברכה בשו"ע )רכז‪,‬א‪ ,‬רכח‪,‬א(‪] ,‬ואף שלענין ברכת‬
‫שנראה כאילו נופל ממקום למקום‪ ,‬היינו משום‬ ‫החמה כתב המחבר )רכט‪,‬ב( נוסח הברכה 'עושה‬
‫שבאמת אותו 'מטאור' נופל ממקום גבוה הרבה יותר‪,‬‬ ‫בראשית'‪ ,‬כבר כתב במחזיק ברכה )רכט‪,‬יב( שטעות‬
‫ואף מכדור הארץ ניתן לראות דב"ז כעין נפילה מגובה‬ ‫סופר הוא‪ ,‬וצריך לומר 'עושה מעשה בראשית'[‪.‬‬
‫רב‪ ,‬עד שנראה הבזק אור בשעה שנשרף כשחודר‬ ‫ובביאור נוסח ברכות אלו‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל )פרק ה'‬
‫לשכבת הטמוספירה הקרובה לכדור הארץ[‪ ,‬אבל על‬ ‫הערה ב' אות ג‪-‬ד( לענין ברכת הברקים והרעמים‪,‬‬
‫נפילת מטאור בכדור הארץ‪ ,‬לא מצינו בדברי הפוסקים‬ ‫ומשנ"ת לעיל )פרק ב' הערה א' אות א'( בביאור ברכה זו‬
‫שיש לברך עליו‪.‬‬ ‫על הימים והנהרות‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫א‪ .‬וכפירוש זה ש'כוכבא דשביט' היינו כוכב נופל‬
‫·‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬מאי זיקין‪ ,‬אמר שמואל‪,‬‬
‫]‪-‬מטאור[‪ ,‬כן נראה מדברי רש"י )ברכות שם ד"ה כוכבא‬
‫כוכבא דשביט‪ ,‬ואמר שמואל‪ ,‬נהירין לי שבילי‬
‫דשביט( שכ' בזה"ל‪ ,‬כוכב היורד כחץ ברקיע ממקום‬
‫דשמיא כשבילי דנהרדעא‪ ,‬לבר מכוכבא דשביט דלא‬
‫למקום‪ ,‬וארוך כשבט שהוא יורה‪ ,‬ונראה כמו שפותח‬
‫ידענא מאי ניהו כו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬אלא שנחלקו הראשונים‬
‫רקיע‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ורבים מהראשונים דלהלן העתיקו‬
‫מהו 'כוכבא דשביט'‪] ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיף ב'‪ ,‬ושם‬
‫לשונו של רש"י 'כוכב היורה כחץ'‪ ,‬וכ"ה הגירסא‬
‫בהערות([‪ ,‬יש מהם שביארו שהוא כוכב הנראה בשמים‬
‫ברש"י שעל הרי"ף )ברכות מב‪ :‬מדפי הרי"ף([; וכן כתבו‬
‫כאילו נופל ממקום למקום‪ ,‬והוא הנקרא בזמנינו‬
‫בחידושי ר"י מלוניל )ברכות מב‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה הרואה‬
‫'מטאור'‪] ,‬אך אין הכוונה שרואה מטאור הנופל לתוך‬
‫מקום(‪ ,‬חי' הרא"ה )ברכות נח‪ :‬ד"ה על הזיקין(‪ ,‬חי' הרשב"ץ‬
‫כדור הארץ‪ ,‬אלא כשרואה מטאור הנשרף בשמים‬
‫)ברכות נח‪ :‬ד"ה על הזיקין(‪ ,‬פסקי הרי"ד )ברכות נט‪ ,(.‬פסקי‬
‫ונוצר עי"ז הבזק אור למשך כמה שניות‪ ,‬וראה ביאור‬
‫ריא"ז )ברכות פ"ט הלכה ג' אות א'(‪ ,‬תלמידי רבינו יונה‬
‫הענין לקמן בסמוך )הערה ג'([‪ ,‬ולדעה זו יש לבאר‬
‫)ברכות מב‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה על הזיקים(‪ ,‬אבודרהם )הל'‬
‫תיבת 'שביט'‪ ,‬לפי שכאשר עובר הכוכב ברקיע‬
‫ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה על הזיקים(‪ ,‬רבינו ירוחם )נתיב‬
‫ממקום למקום‪ ,‬הרי הוא נראה ארוך כשבט; אך יש‬
‫יג ח"ב(‪ ,‬טור )סימן רכז(‪ ,‬ספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪,‬‬
‫מהם שביארו שהוא כוכב שיש לו זנב‪ ,‬והוא אכן נקרא‬
‫ד"ה גרסינן(‪ ,‬אהל מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪,‬‬
‫אף בזמנינו 'כוכב שביט'‪ ,‬ולפ"ז הרי שתיבת 'שביט'‬
‫ועו"ר‪.‬‬
‫אינה מתפרשת על פעולתו ותנועתו של הכוכב‪ ,‬אלא‬
‫וראה עוד לקמן בסמוך )הערה ד' אות ב'( מדברי‬
‫שהכוכב עצמו הרי הוא נראה כ'שבט'‪ ,‬וראה ביאור‬
‫הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ד( ועו"ר‪ ,‬שהביאו שני‬
‫הענין לקמן בסמוך )הערה ד' אות א'(‪.‬‬
‫פירושים בזה‪ ,‬ובתחילה פירשו שהוא כוכב הנראה‬
‫כאילו נופל בשמים ממקום למקום‪ ,‬וכדברי הראשונים‬ ‫‚‪ .‬כוכב זה הינו הנקרא בזמנינו 'מטאור'‪,‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬ושוב פירשו פירוש נוסף שהוא כוכב שיש לו‬ ‫'מטאורים' אלו עשויים מגרגירי חול קטנים וכדו'‬
‫זנב‪ ,‬וראה דבריהם לקמן בסמוך )שם(‪.‬‬ ‫שחודרים לאטמוספירה‪ ,‬ונעים במהירות של עשרות‬
‫]וראה עוד בס' לקט יושר )יו"ד עמוד ‪ (17‬שכ'‬ ‫ק"מ לשניה‪ ,‬רוב המטאורים נשרפים בשעה שנכנסים‬
‫בזה"ל‪ ,‬וזכורני שפעם אחת עמד כוכב בקיץ בתחילת‬ ‫לתוך האטמוספירה‪ ,‬מחמת החיכוך ומחמת המהירות‬
‫פרק ז' ‪ -‬ברכת הזיקין ‪ /‬מים רבים‬
‫אכן נקרא אף בזמנינו 'כוכב שביט'[ ד‪ .‬והסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שיש לברך ברכה זו בשם‬
‫האם כוכבים אלו נוצרים בשעתם‪ ,‬וכדוגמת ברקים‬
‫ורעמים שאינם נוצרים אלא בשעתם‪ ,‬או שמא הרי הם‬
‫ברואים ועומדים מששת ימי בראשית; ועי' תוספות‬
‫יום טוב )ברכות פ"ט מ"ב( שכתב בפשיטות בזה"ל‪,‬‬
‫ואינם כוכבי השמים וכסיליהם‪ ,‬אלא נבראים לשעתם‬
‫ולעיתים רחוקים‪ ,‬מפני האידים העולים‪ ,‬והיינו דאמר‬
‫שמואל )ברכות נח‪ (:‬נהירין לי שבילי דרקיעא לבר‬
‫מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו‪ ,‬הכוונה שלא‬
‫ידע סיבת התהוותו והפסדו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך בשו"ת גינת ורדים )קונט' גן המלך‪ ,‬סימן קיט( הביא‬
‫דברי התוס' יו"ט‪ ,‬וכתב על דבריו בזה"ל‪ ,‬והנה אין‬
‫דבריו מחוורים‪ ,‬שאין ניצוצות הללו נבראים לשעתם‪,‬‬
‫רק ברואים ועומדים הם מששת ימי בראשית‪ ,‬ומ"ש‬
‫שמואל דלא ידע מאי ניהו‪ ,‬פירושו שלא ידע טעמו‬
‫שפעמים נראה ופעמים נעלם‪ ,‬ואינו על סיבת הוייתו‬
‫והפסדו‪ ,‬ויש הכרח לזה מדברי הרמב"ם )פ"י מהל'‬
‫ברכות הי"ד( כו' ואם רצה מברך עושה בראשית‪ ,‬הרי‬
‫משמע מדמברכינן עלייהו עושה בראשית‪ ,‬משמע‬
‫דהם ברואים ועומדים מששת ימי בראשית‪ ,‬שאילו‬
‫היו ברואים לשעתן לא הוה שייך לברך עליהם ברכה‬
‫זו‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אך כבר הקשו על דברי הגינת ורדים‪ ,‬שהרי‬
‫על ברקים ורעמים שפיר מברך ברכת 'עושה מעשה‬
‫בראשית'‪ ,‬אע"פ שאינם ברואים ועומדים מששת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬אלא נוצרים בשעתם‪ ,‬ואעפ"כ שפיר מברך‬
‫עליהם ברכה זו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק ה' הערה ב' אות ג'(‬
‫ביאור ברכה זו‪ ,‬וצ"ע[‪ .‬וכ"כ בס' הון עשיר )על‬
‫המשניות‪ ,‬ברכות פ"ט מ"ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כוכבי דשביט דאמר‬
‫שמואל דלא ידע מאי ניהו‪ ,‬הם כוכבים ממש כו'‪ ,‬דלא‬
‫כמש"כ התוס' יו"ט‪ ,‬והיי"ט דהפסיק ]במתני'[‬
‫ב'זוועות' שהם בארץ‪ ,‬בין ברקים ורעמים שהם‬
‫בשמים כזיקין‪ ,‬לאשמועינן שאין הזיקין כברקים‪,‬‬
‫ש]הברקים[ אינם כוכבים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫„‪ .‬א‪ .‬תחילה יש להקדים ולבאר ענין 'כוכב‬
‫השביט' לפירוש זה‪ ,‬כפי שאכן נקרא בפי‬
‫האסטרונומים אף בזמנינו; כוכב זה הינו מורכב‬
‫ברובו מקרח‪] ,‬ובמהלך מסלולו נדבקים אליו אבק‬
‫וגרגרים נוספים[‪ ,‬והוא נע במסלול קבוע סביב‬
‫השמש‪ ,‬וככל שכוכב השביט מתקרב יותר ויותר‬
‫קנו‬
‫הלילה‪ ,‬ויש לו זנב כמראה אש‪ ,‬ונמשך זנבו כנגד שתי‬
‫אמות‪] ,‬י"ג עשרים אמות[‪ ,‬ועמד כמה ימים שלא‬
‫רוצה הגאון ז"ל ]‪-‬בעל תרוה"ד[ לראות אותו‪ ,‬לסוף‬
‫הולך הגאון ז"ל על המגדל העומד ברחוב היהודים‬
‫בניאושטט לראות הכוכב כו'‪ ,‬והחבר נחמיה סופר י"צ‬
‫רוצה לברך על אותו כוכב ברוך שכחו וגבורתו‪,‬‬
‫כמש"כ הערוך )ערך זק(‪] ,‬וכפירוש הב' דלקמן בסמוך‬
‫)הערה ד' אות ב'([‪ ,‬ואני לא רוצה לברך‪ ,‬כי כן משמע‬
‫רש"י )ברכות שם(‪] ,‬ש'זיקין' הוא כוכב נופל‪ ,‬ואינו כוכב‬
‫שיש לו זנב[‪ ,‬והר"ר נחמיה שאל פי מהר"י מינץ יצ"ו‬
‫כו'‪ ,‬ועוד כמדומה לי‪ ,‬שהגאון זצ"ל אינו מברך על‬
‫אותו כוכב העומד כמעט כמו זה‪ ,‬עכ"ל; והרי שעיקר‬
‫דעת בעל תרוה"ד היתה כפירוש זה‪ ,‬ש'זיקין' שביארו‬
‫בגמ' שהוא 'כוכבא דשביט'‪ ,‬הוא כוכב הנראה‬
‫בשמים כאילו נופל ממקום למקום‪ ,‬ודלא כפירוש הב'‬
‫דלקמן בסמוך )הערה ד'( שהוא כוכב שיש לו זנב[‪.‬‬
‫וכן מצינו בדברי כמה אחרונים שהעתיקו כפירוש‬
‫זה‪ ,‬ש'זיקין' היינו כוכב הרץ ממקום למקום ונראה‬
‫בשמים כאילו הוא נופל‪ ,‬וכ"ה בדברי הלבוש )רכז‪,‬א(‪,‬‬
‫חיי אדם )כלל סג ס"ז(‪ ,‬שועה"ר )סדר ברכת הנהנין‪ ,‬פרק יג‬
‫סט"ו(‪ ,‬שלחן שלמה )רכז‪,‬א(‪ ,‬ועו"פ‪ ,‬וכן פירש במלאכת‬
‫שלמה )ברכות פ"ט מ"ב( בשם הר"ש סירליאו; וביותר‬
‫מצינו בשו"ת יהודה יעלה )או"ח סימן מח( שכתב להדי'‪,‬‬
‫שאין לברך ברכה זו על כוכב שיש לו זנב ]כפירוש ב'‬
‫דלקמן בסמוך )הערה ד'([‪ ,‬אלא על כוכב נופל בלבד‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ועל דבר האי כוכבא דשביט שנראה בכל לילה‬
‫זה משך זמן שני חודשים ויותר כו'‪ ,‬והנה עולה‬
‫בזכרוני מזה רבות בשנים שעברו‪ ,‬עלה ג"כ כוכבא‬
‫דשביט יותר יותר גדול ונורא מאד מזה‪ ,‬ועמד בכל‬
‫לילה כמה חודשים‪] ,‬והוא 'כוכבא דשביט' לפירוש‬
‫הב' דלקמן בסמוך )הערה ד'([‪ ,‬ודע שאי"ז בכלל כוכבא‬
‫דשביט דגם שמואל לא ידע לי' )ברכות שם(‪ ,‬ומפרש לה‬
‫על הזיקין דמתני' דמברכין עליה‪] ,‬אלא‪ [-‬והוא‬
‫כפירוש רש"י התם שהוא יורה כחץ כו' לשעה חדא‬
‫רגע כמימרא‪ ,‬דומיא דעל הזוועות שהוא כן‪ ,‬משא"כ‬
‫בשביט כזה שעולה והולך כל הלילה במשך זמן‬
‫הרבה‪ ,‬אין מברכים עליו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬האחרונים כתבו לחקור ולהסתפק לפירוש זה‪,‬‬
‫קנז‬
‫הרמב"ם‪ ,‬ועל האור שבאויר שיראו כאילו הם כוכבים‬
‫נופלים ורצים ממקום למקום‪ ,‬או כמו כוכבים שיש‬
‫להם זנב‪ ,‬על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו‬
‫מלא עולם‪ ,‬ואם רצה מברך עושה ]מעשה[ בראשית‪,‬‬
‫עכ"ל; ובפירוש המשניות )ברכות פ"ט מ"ב( כתב‬
‫הרמב"ם בפשטות כפירוש הב' הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬זיקים‪,‬‬
‫אלשה"ב‪ ,‬והם צורות המצטיירות באויר כדמות‬
‫כוכבים בעלי זנב‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב המאירי )ברכות נח‪:‬‬
‫ד"ה המשנה השלישית( בזה"ל‪' ,‬זיקין' הם הניצוצים‬
‫הנראים‪ ,‬והם התבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים‬
‫שיש להם זנבות‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ויעו"ש )ד"ה אמר המאירי(‬
‫שכתב המאירי עוד בזה"ל‪ ,‬על הזיקין‪ ,‬יפרשו בגמ'‬
‫כוכבא דשביט‪ ,‬ועוד פירשו בו וילון הוא דמקרע כו'‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬ראיית אור גדול שנראה כאילו שטח הרקיע‬
‫נקרע‪ ,‬והאור נראה‪ ,‬והוא התלהבות האויר‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה ראשונים שהביאו שני‬
‫פירושים אלו‪ ,‬וכדברי הרמב"ם במשנה תורה הנ"ל‪,‬‬
‫וכ"ה בארחות חיים )הל' ברכות אות נו(‪ ,‬הגהות רבינו‬
‫פרץ לסמ"ק )סימן קנא אות ל'(‪ ,‬ספר הבתים )הל' ברכות‪,‬‬
‫שער יג אות יב(‪ ,‬צידה לדרך )מאמר א' כלל ג' פרק כח(‪,‬‬
‫ועו"ר‪ .‬וכן מצינו אף בספר הערוך‪ ,‬שבמקום אחד‬
‫)ערך 'ככב'( פירש כפירוש הא' הנ"ל בסמוך )הערה ג'(‬
‫שהוא כוכב נופל‪] ,‬וז"ל‪ ,‬הכוכב הנראה בשמים ינתר‬
‫ממקום למקום‪ ,‬כמו שובט בשבט‪ ,‬ומוריד השבט על‬
‫המקום שמכה בו‪ ,‬לפיכך נקרא 'שביט'‪ ,‬וזה הכוכב‬
‫שמו 'זיקים'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬אך במקו"א )ערך זק( הביא בשם‬
‫רב האי גאון בזה"ל‪ ,‬מאי זיקין‪ ,‬כוכבא דשביט‪,‬‬
‫ובלשון ארמית ניצוצי אש זיקוקין דינור‪ ,‬פירש רב‬
‫האי ז"ל‪ ,‬אש שמקדחת למעלה ונראה לה אור‪ ,‬כענין‬
‫שנאמר )ישעיהו נ‪,‬יא( קודחי אש מאזרי זיקות ]וגו'[‬
‫ובזיקות ביערתם‪ ,‬והעמודים של אש שנראים למעלה‬
‫חייבים לברך עליהם ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם‪,‬‬
‫ושביט שהוא עומד כשבט‪ ,‬כדכתיב )במדבר כד‪,‬יז( דרך‬
‫כוכב מיעקב וקם שבט מישראל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ונראה כוונתו‬
‫כדברי הראשונים הנ"ל שהוא כוכב שיש לו זנב‪ ,‬וכן‬
‫הביא בהגהות מיימוניות )פ"י מהל' ברכות אות ל'( שרב‬
‫האי גאון פירש כפירוש הב' שבדברי הרמב"ם הנ"ל‪.‬‬
‫וכן יש מן האחרונים שהסכימו לפירוש זה‪ ,‬וכן‬
‫כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על‬
‫הזיקין כו'‪ ,‬צ"ע אם זהו מה שאנו רואים לפעמים‬
‫בלילות הצחות כאילו הכוכב רץ ונמשך אורו כשבט‪,‬‬
‫‪ /‬פרק ז' ‪ -‬ברכת הזיקין‬ ‫מים רבים‬
‫לאזור השמש‪ ,‬הוא הולך ומתחמם‪ ,‬ומחמת כך‬
‫מתאדה חלק מהקרח והופך להיות גז‪ ,‬ועי"ז נוצר‬
‫שובל של גז הנראה כעין זנב היוצא מהכוכב ]לכיוון‬
‫הנגדי מהשמש[‪ ,‬וככל שהכוכב ממשיך להתקרב אל‬
‫השמש‪ ,‬שובל הגז הולך ומתארך‪ ,‬ואורכו יכול להגיע‬
‫עד ל‪ 150-‬מיליון ק"מ‪ ,‬ושוב לאחר תקופה של כמה‬
‫ימים או כמה חודשים‪ ,‬כאשר כוכב השביט הגיע‬
‫לנקודת השיא בקרבתו אל השמש ומתחיל להתרחק‬
‫ממנה‪ ,‬שובל הגז מתחיל להתקצר עד שנעלם הכוכב‬
‫כליל‪.‬‬
‫רוב כוכבי השביט אינם נראים לעינינו ]מלבד ע"י‬
‫מכשירים וכלים מיוחדים[‪ ,‬אך ישנם כוכבי שביט‬
‫בודדים אשר ניתן לראותם אחת לכמה שנים‪ ,‬ובדר"כ‬
‫ניתן לראותם בשמים בכל לילה‪ ,‬במשך תקופת זמן‬
‫של כמה ימים או אפילו כמה חודשים; כך שכאשר‬
‫נראה כוכב השביט בתחילה בלילות הראשונים‪ ,‬אינו‬
‫נראה עמו אלא זנב קצר‪ ,‬ובלילות שלאחמ"כ כאשר‬
‫הכוכב זז מעט לכיוון השמש‪ ,‬הזנב מתארך עוד ועוד‪,‬‬
‫עד שמגיע לשיא אורכו‪ ,‬ולאחמ"כ מתחיל הכוכב‬
‫לנוע ולהתרחק מכיוון השמש‪ ,‬ויחד עם זה נראה הזנב‬
‫מתקצר בכל לילה ולילה‪ ,‬עד שנעלם הכוכב כליל‬
‫מעינינו‪.‬‬
‫כוכב השביט הגדול ביותר הנראה לעינינו‪ ,‬הינו‬
‫כוכב שביט המכונה 'כוכב האלי'‪] ,‬ע"ש האסטרונום‬
‫אדמונד האלי‪ ,‬שגילה לפני כמה מאות שנים את‬
‫מסלולו של כוכב שביט זה[‪ ,‬והוא עובר ליד כדור‬
‫הארץ כל ‪ 75-76‬שנים‪] ,‬כפי הידוע לנו‪ ,‬כוכב שביט‬
‫זה נראה בעבר בשנים‪ ,‬רט"ז‪ ,‬רצ"א‪ ,‬שס"ז‪ ,‬תמ"ב‪,‬‬
‫תקי"ח‪ ,‬תקצ"ד‪ ,‬תר"ע‪ ,‬ותשמ"ו‪ ,‬וע"פ ההשערות יהיה‬
‫ניתן לראותו מי"א אב תתכ"א ואילך[‪ ,‬ומלבד 'כוכב‬
‫האלי'‪ ,‬ישנם כוכבי שביט נוספים קטנים יותר‪ ,‬אשר‬
‫ניתן לראותם אחת לכמה שנים‪] ,‬וכמשנ"ת שישנם‬
‫כוכבי שביט נוספים‪ ,‬אשר ניתן לראותם רק ע"י‬
‫מכשירים וכלים מיוחדים[‪.‬‬
‫ב‪ .‬רבים מרבותינו הראשונים פירשו דברי הגמ'‬
‫)ברכות שם( ש'זיקין' הם 'כוכבא דשביט'‪ ,‬שהוא כוכב‬
‫הנראה בשמים כאילו זנב יוצא ממנו‪] ,‬וכמו שנתבאר‬
‫הענין בארוכה[; והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ד( הביא‬
‫שני פירושים בזה‪ ,‬ותחילה פירש כפירוש הראשונים‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה ג'( ש'כוכבא דשביט' הוא כוכב‬
‫נופל‪ ,‬ושוב פירש שהוא 'כוכב שיש לו זנב'‪ ,‬וז"ל‬
‫פרק ז' ‪ -‬ברכת הזיקין ‪ /‬מים רבים‬ ‫קנח‬

‫ומלכות על שני מיני כוכבים אלו ה‪.‬‬

‫ג‪ .‬אם חוזר ורואה 'כוכב נופל' נוסף באותו הלילה‪ ,‬אינו חוזר ומברך‪ ,‬אבל בלילות‬
‫שלאחמ"כ שפיר חוזר ומברך ו; אבל אם חוזר ורואה 'כוכב שיש לו זנב'‪ ,‬אינו חוזר‬

‫)רכז‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬היורה כחץ‪ ,‬ויש אומרים שהוא כוכב‬ ‫שזהו דבר ההווה ורגיל‪ ,‬וידמה היותו נעשה משבירת‬
‫שיש לו זנב ושבט של אורה‪ ,‬ושניהם העתיקו‬ ‫הניצוצות של הכוכבים המבריקים‪ ,‬ופיזור חלקיהם‬
‫האחרונים לדינא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בסיבת נשיבת הרוחות‪ ,‬או בפגשם בקיטורים העולים‬
‫וראה עוד בס' ]תוספות[ ראשון לציון )להג"ר ישעיה‬ ‫ונדלקים והרוח מוליכם‪ ,‬אבל נראה לי יותר‪ ,‬שהוא‬
‫פיק‪ ,‬ברכות פ"ט מ"ב( שכתב בזה בזה"ל‪ ,‬היוצא מזה‪ ,‬על‬ ‫הכוכב המתחדש באויר שזכרו החוקרים‪ ,‬הנקרא‬
‫מה שקורין קאמע"ט שטערי"ן ]‪-‬כוכב שביט[ הנראה‬ ‫אצלם קומיט"א‪ ,‬וכן קראוהו כוכב השרביט‪ ,‬וכן יראה‬
‫ממש כתבנית הזה שכתבו הרמב"ם והגה"מ שצריך‬ ‫מפירוש הר"מ ז"ל ]בפירוש המשניות[‪ ,‬וצריך עיון‬
‫לברך כו'‪ ,‬אמנם הקאמע"ט שזכרתי אינו יורה כחץ‪,‬‬ ‫בחיבורו ]‪-‬שהביא שני פירושים אלו[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אלא עומד ונראה זמן מרובה‪ ,‬וכדאי הם רב האי גאון‬
‫‪ .‰‬כן נראה מדברי הרמב"ם וסייעתו הנ"ל בסמוך‬
‫והרמב"ם ז"ל לסמוך עליהם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ושוב הוסיף‬
‫)הערה ד' אות ב'(‪ ,‬שהביאו שני פירושים אלו‪ ,‬ונראה‬
‫בסוגריים בזה"ל‪ ,‬ועכ"פ בלי שם ומלכות‪ ,‬מפני ספק‬
‫מדבריהם ששני הפירושים אינם סותרים זה לזה‪,‬‬
‫כפירוש רש"י‪ ,‬דמשמע דווקא אם יורה כחץ‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ושפיר יש לברך בשם ומלכות על כל אחד משני‬
‫ויש שכתבו לדייק‪ ,‬דממה שהוסיף תיבות אלו ש'עכ"פ‬
‫כוכבים אלו‪ .‬וכן כתב בשו"ת מהר"ם בן חביב‬
‫בלי שם ומלכות' במוסגר‪ ,‬נראה שעיקר דעתו להלכה‬
‫)הנדמ"ח ע"י מכון חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סימן לד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה‬
‫דשפיר יש לברך על שני כוכבים אלו בשם ומלכות‪,‬‬
‫ודאי‪ ,‬דרש"י וה"ר יונה והטור שכתבו הפירוש‬
‫וכדעת הפוסקים הנ"ל‪ ,‬אלא שהוסיף שעכ"פ הרוצה‬
‫הראשון‪ ,‬מסכימים עם הפירוש השני שפירש‬
‫לחשוש בזה יברך בלא שם ומלכות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬דודאי יותר ניכרת גבורת הבורא כו' היות‬
‫]אך כבר נתבאר לעיל בסמוך )הערה ג' אות א'(‪ ,‬שיש‬
‫לו כוכב כמין זנב ושבט של אורה‪ ,‬להיותו דבר שאינו‬
‫מן האחרונים שכתב‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא על‬
‫נמצא כי אם לעתים רחוקות‪ ,‬מהיות לו כוכב שרץ‬
‫כוכב נופל‪ ,‬וכהפירוש הא' הנ"ל‪ ,‬ודלא כדברי‬
‫ממקום למקום‪ ,‬דבכל שעה מהלילה לא יחסר מהיות‬
‫האחרונים הנ"ל שאין שני הפירושים סותרים זה לזה[‪.‬‬
‫כן כו'‪ ,‬ולכן בין כוכב הרץ ממקום למקום‪ ,‬בין כוכב‬
‫‪ .Â‬כן כתב בשו"ת מהר"ם בן חביב‬
‫)הנדמ"ח ע"י מכון‬ ‫שיהיה לו אורה כמו שבט אחריו כמו שהיה עתה‪,‬‬
‫חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סימן לד ד"ה ולענ"ד נראה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענ"ד‬ ‫חייב לברך עליה‪ ,‬וזה דבר פשוט בעיני‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועוד‬
‫נראה‪ ,‬דלענין זיקין בכוכב הרץ‪ ,‬אינו מברך אלא פעם‬ ‫שם בהמשך דבריו‪ ,‬ד'ודאי העיקר הוא לברך על‬
‫אחת בכל לילה כו' העבים‪-] ,‬כאן חסר בכת"י כמה‬ ‫הזיקין דשני המינים שכתבתי בשם הרמב"ם'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫תיבות‪ ,‬ובהדפסה הנ"ל הוסיפו תיבות 'אפילו נתפזרו'‪,‬‬ ‫וכן הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬שלמעשה יש לברך‬
‫ולא ידעתי מה ענין 'נתפזרו העבים' לכוכב הרץ‪,‬‬ ‫בשם ומלכות‪ ,‬בין על כוכב נופל ]כהפירוש הא'‬
‫וכמשנ"ת לעיל )פרק ו' הערה ז' אות א'( לענין רוחות[‪,‬‬ ‫הנ"ל[‪ ,‬ובין על כוכב שיש לו זנב ]כהפירוש הב'‬
‫כיון שבירך פעם אחת בלילה על כוכב שרץ ממקום‬ ‫הנ"ל[‪ ,‬ואין שני פירושים אלו סותרים זה לזה‪ ,‬וכן‬
‫למקום‪ ,‬אע"פ שראה כוכב אחר‪ ,‬אין לברך פעם אחרת‬ ‫נראה באליה רבה )רכז‪,‬א( ובערוך השולחן )רכז‪,‬א(‬
‫באותה הלילה כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה המשך לשונו לקמן‬ ‫שהעתיקו שני הפירושים מדברי הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬וכ"ה‬
‫בסמוך )הערה ז'([‪ ,‬אבל בלילה אחר שפיר יש לו לחזור‬ ‫בברכי יוסף )רכז‪,‬א‪-‬ב(‪ ,‬יד אהרן )מהדו"ב‪ ,‬סימן רכז הגה"ט‬
‫ולברך עליו אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬שהרי הוא דבר‬ ‫אות א'(‪ ,‬שערי תשובה )רכז‪,‬א(‪ ,‬חסד לאלפים )סימן‬
‫המתחדש כברקים ורעמים‪ ,‬ובכל כיוצא בהם נקטי'‬ ‫רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף כד(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן ס' ס"ב(‪ ,‬גדולות‬
‫דשפיר חוזר ומברך עליהם אף בתוך שלושים יום‪,‬‬ ‫אלישע )רכז‪,‬א‪-‬ב(‪ ,‬ועו"פ; וכן כתב המשנה ברורה‬
‫קנט‬
‫ומברך עד שיעברו שלושים יום שלא יראהו בהם‪ ,‬וכדין שאר ברכות הראיה ז‪.‬‬
‫חדש ואינו אותו הכוכב שראה פעם ראשונה‪ ,‬ומאי‬
‫שנא מזוועות ורוחות דאיהו עצמו סבירא ליה דמברך‬
‫בכל פעם‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אך שוב כתב בסו"ד‪ ,‬דעכ"פ 'לענין‬
‫דינא‪ ,‬כיון דמידי דברכות הוא‪ ,‬ספק ברכות להקל‪,‬‬
‫ובכוכב הרץ אינו מברך בלילה אלא פעם אחת'‪,‬‬
‫עכ"ל[; וכן בס' חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפג(‬
‫הובא בשם הגר"נ קרליץ בזה"ל‪ ,‬והנה דינא דיברך‬
‫אחת בכל היום ותו לא‪ ,‬צ"ע אם קאי רק על הברקים‬
‫והרעמים והרוחות‪ ,‬אבל לא על רישא דמתני' על‬
‫הזיקין ועל הזוועות כו'‪ ,‬ומסתברא דשאני זיקין‬
‫וזוועות מברקים ורעמים‪ ,‬דברקים ורעמים ורוחות הם‬
‫דברים שבטבעו של עולם הם נמשכות‪ ,‬ולא נעשים‬
‫פעם אחת‪ ,‬משא"כ זיקים וזוועות הם דברים שלא‬
‫נמשכים אלא פעם אחת‪ ,‬ולכן יש לומר‪ ,‬דאף באותו‬
‫היום יש לברך שוב‪ ,‬והוי כעין שנטהרו השמים מן‬
‫העבים‪ ,‬שאף באותו היום מברך שוב על הברקים‬
‫והרעמים‪ ,‬ואף דלא דמיא לגמרי לנטהרו השמים לענין‬
‫ברקים‪ ,‬מכ"מ כיון דאין אנו יודעים מה מתרחש מתחת‬
‫לקרקע‪ ,‬דינו כ'נטהרו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]עוד יש להוסיף בזה משנ"ת לעיל לענין ברכת‬
‫הרוחות )פרק ו' הערה ז' אות א'(‪ ,‬דעכ"פ ענין 'נתפזרו‬
‫העבים' בודאי לא שייך לענין זה‪ ,‬ולדברי הפוסקים‬
‫הנ"ל שבכל גווני אינו חוזר ומברך על הזיקין באותו‬
‫הלילה‪ ,‬הרי שאין חילוק בזה בין היכא שנתפזרו‬
‫העבים ובין היכא שלא נתפזרו העבים‪ ,‬וחילוק זה‬
‫אינו אלא לענין הברקים והרעמים‪ ,‬שאינם באים אלא‬
‫כאשר השמים מלאים עננים‪ ,‬ומשו"ה אם נתפזרו‬
‫העננים הרי שמסיח דעתו מהם‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד‬
‫שבודאי יתכן שיראו הכוכב בלא שיהיו עננים כלל‪,‬‬
‫והרי שלדעת הפוסקים הנ"ל בכל גווני אינו חוזר‬
‫ומברך באותו הלילה אפילו על כוכב אחר‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫‪ .Ê‬כן כתב בשו"ת מהר"ם בן חביב‬
‫)הנדמ"ח ע"י מכון‬
‫חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סימן לד ד"ה ולענ"ד נראה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענ"ד‬
‫נראה כו'‪] ,‬ראה לעיל בסמוך )הערה ו'( המשך לשונו‬
‫בזה[‪ ,‬אבל על כוכב שיש לו כמו זנב‪ ,‬אם אינו רואה‬
‫כוכב אחר אלא הוא שהוא רואה אותו בכל לילה‪ ,‬אם‬
‫ראה אותו בתוך שלושים יום אין צריך לחזור ולברך‪,‬‬
‫והוה כהנהו דפרק הרואה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הסכמת שאר‬
‫‪ /‬פרק ז' ‪ -‬ברכת הזיקין‬ ‫מים רבים‬
‫וכמשנ"ת לעיל )פרק א' סעיף ט'‪ ,‬ושם בהערות( כמה דרכים‬
‫בביאור טעם די"ז; וכן הסכמת שאר פוסקים‪ ,‬שאינו‬
‫חוזר ומברך על ראיית 'כוכב נופל' באותו הלילה‪,‬‬
‫]אבל בלילה אחר שפיר חוזר ומברך אף בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬וכ"ה בברכי יוסף )רכז‪,‬ו(‪ ,‬יד‬
‫אהרן )מהדו"ב‪ ,‬סי' רכז הגה"ט אות ד'(‪ ,‬שערי תשובה‬
‫)רכז‪,‬א(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן ס' ס"ב(‪ ,‬חסד לאלפים )סימן‬
‫רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף כד(‪ ,‬משנה ברורה )רכז‪,‬ב(‪ ,‬כף החיים )רכז‪,‬ג(‪,‬‬
‫ועו"פ‪.‬‬
‫והנה מדברי האחרונים הנ"ל נראה‪ ,‬שאף אם יודע‬
‫ומכיר בודאי‪ ,‬שאינו אותו הכוכב שראה בתחילת‬
‫הלילה‪ ,‬מכ"מ אין לו לחזור ולברך פעם נוספת באותו‬
‫הלילה‪ ,‬ואפשר שכן כוונת המשנה ברורה )שעה"צ שם‬
‫סק"ב( במה שהוסיף ד'אפילו בצד אחר של הרקיע'‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬דאע"פ שבאופן זה יש לתלות שאינו אותו‬
‫הכוכב שכבר בירך עליו‪ ,‬מכ"מ לעולם אינו חוזר‬
‫ומברך ברכה זו שני פעמים באותו הלילה‪.‬‬
‫אכן באמת סברת הדברים צ"ב‪ ,‬דבשלמא גבי‬
‫ברקים ורעמים ורוחות יש לומר‪ ,‬דכיון שכך הוא דרך‬
‫העולם וטבעו‪ ,‬שמגיעים כמה ברקים ורעמים וכמה‬
‫רוחות בזה אחר זה‪ ,‬הרי שבאותו היום אינו מסיח‬
‫דעתו כלל מראיית ושמיעת דברים אלו‪ ,‬ואין לו לחזור‬
‫ולברך על ראיית ברק נוסף או שמיעת רעם נוסף או‬
‫על רוח חזקה נוספת‪] ,‬אא"כ נתפזרו העבים דהוי‬
‫כהיסח הדעת[‪ ,‬אבל 'זיקין' אינו דבר המצוי בזה אחר‬
‫זה‪] ,‬בין להפירוש הא' הנ"ל שהוא כוכב הרץ בשמים‬
‫ונראה כאילו נופל ממקום למקום‪ ,‬ובין להפירוש הב'‬
‫הנ"ל שהוא כוכב שיש לו זנב[‪ ,‬וכל שכבר ראה כוכב‬
‫זה ובירך עליו‪ ,‬הרי שמסיח דעתו מראיית כוכבים‬
‫נוספים אפילו באותו הלילה‪ ,‬ומפני מה אין לו לחזור‬
‫ולברך על ראיית כוכב נוסף באותו הלילה‪] ,‬ועכ"פ‬
‫באופן שיודע ומכיר בודאי שאינו אותו הכוכב שראה‬
‫קודם לכן בתחילת הלילה[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫שוב מצאתי שכבר כתב בס' גדולות אלישע )רכז‪,‬ג(‬
‫לפקפק בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אלא דלא זכינו להבין סברת הרב‬
‫מהר"ם בן חביב‪ ,‬דמאי טעמא אינו מברך על כוכב‬
‫הרץ בכל פעם‪] ,‬ועכ"פ באופן שיודע ומכיר בודאי‬
‫שאינו אותו הכוכב שכבר בירך עליו[‪ ,‬כיון שהוא דבר‬
‫פרק ח' ‪ -‬ברכת הזוועות ‪ /‬מים רבים‬ ‫קס‬

‫פרק ח' ‪ -‬ברכת הזוועות‬

‫א‪ .‬על רעידת אדמה‪ ,‬מברך עושה מעשה א בראשית‪] ,‬ואם רצה מברך שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם[‪ ,‬ועי' הערה ב‪.‬‬

‫לאו מעשה בראשית נינהו‪ ,‬ומשני‪ ,‬התם ]‪-‬על הזיקין‬ ‫פוסקים‪ ,‬שאינו חוזר ומברך עליו אלא לאחר שלושים‬
‫וכו'[ מברך תרתי שכחו וגבורתו מלא עולם ועושה‬ ‫יום שלא ראהו‪ ,‬וכ"ה בברכי יוסף )רכז‪,‬ו(‪ ,‬יד אהרן‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬והכא ]‪-‬על ההרים וכו'[‪ ,‬אינו מברך‬ ‫)מהדו"ב‪ ,‬סי' רכז הגה"ט אות ד'(‪ ,‬שערי תשובה )רכז‪,‬א(‪,‬‬
‫אלא עושה מעשה בראשית‪ .‬ונחלקו הראשונים‬ ‫קיצור שו"ע )סימן ס' ס"ב(‪ ,‬משנה ברורה )רכז‪,‬א(‪ ,‬כף‬
‫למסקנת הגמ'‪ ,‬האם על הזיקין ועל הזוועות וכו'‬ ‫החיים )רכז‪,‬ג(‪ ,‬ועו"פ‪ .‬אך עכ"פ נראה בפשטות‪ ,‬שאם‬
‫הרשות בידו לברך אחת משתי ברכות אלו איזו מהן‬ ‫יודע ומכיר בודאי שאינו אותו הכוכב הראשון שראה‬
‫שירצה‪ ,‬או שמא מברך עליהם שתי ברכות אלו‪ ,‬ולעיל‬ ‫בתוך שלושים יום‪ ,‬הרי שלדעת רוב הפוסקים שפיר‬
‫)פרק ה' הערה ב'( הארכנו בדעות הראשונים בזה‪ ,‬ומשם‬ ‫יש לו לברך עליו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם‬
‫תדרשנו‪ ,‬אך הכרעת המחבר )רכז‪,‬א( שאינו מברך אלא‬ ‫הערה כב( שכן דעת רוב הפוסקים לענין החוזר ורואה‬
‫אחת משתי הברכות‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על הזיקים כו'‪ ,‬ועל‬ ‫דבר אחר מאותו המין‪ ,‬וכן נראה מלשון מהר"ם בן‬
‫הברקים ועל הרעמים כו'‪ ,‬על כל אחד מאלו אומר‬ ‫חביב הנ"ל‪ ,‬דהיינו דווקא אם אינו חוזר ורואה בלילות‬
‫בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪ ,‬ואם ירצה יאמר‬ ‫שלאחמ"כ‪ ,‬אלא את אותו הכוכב שכבר ראהו קודם‬
‫בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא עולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לכן ובירך עליו‪ ,‬והרי שאם חוזר ורואה כוכב אחר‬
‫א‪ .‬והנה בברכות )נט‪ (.‬אמרינן‪ ,‬מאי זוועות‪ ,‬אמר רב‬ ‫שיש לו זנב‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו אפילו בתוך‬
‫קטינא גוהא‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ופירש רש"י )ד"ה גוהא(‪ ,‬ש'בלשונם‬ ‫שלושים יום‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫קורין לרעידת הארץ גוהא'‪ ,‬ועוד מצינו כן בדברי‬
‫)פרק ב'‬ ‫‡‪ .‬לענין נוסח ברכה זו‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל‬
‫רש"י במקו"א )חולין פו‪ .‬ד"ה זוועות(‪ ,‬ש'זוועות' היינו‬
‫הערה א' אות ב'( בארוכה‪ ,‬ותמצית הדברים‪ ,‬דאף‬
‫ש'הארץ מזדעזעת'‪ ,‬וכן בספר הערוך )ערך זע( פירש‬
‫שבמשנה שלפנינו )ברכות נד‪ (.‬נוסח הברכה 'עושה‬
‫ש'זוועות' הם 'רעדים'‪ ,‬וכ"כ בספר הרוקח )סימן שמג(‬
‫בראשית'‪ ,‬וכ"ה הנוסח בדברי הרי"ף )ברכות מב‪ :‬מדפי‬
‫ש'הארץ נרעדת'‪ ,‬וכן כתבו בספר האשכול )הל' ברכות‬
‫הרי"ף( והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח( ורוב רבותינו‬
‫הודאה( ובאבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה על‬
‫הראשונים‪ ,‬אך המנהג כדברי התוס' )ברכות נט‪ .‬ד"ה רבא‬
‫הזיקים( שהוא 'רעידת הארץ'‪ ,‬וכ"ה בפירוש רבינו‬
‫אמר( והרא"ש )ברכות פ"ט סימן יד( שכתבו נוסח הברכה‬
‫אליהו מלונדריש )ברכות פ"ט מ"ב( ובפי' הרע"ב )ברכות‬
‫'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬וכ"ה נוסח הברכה בשו"ע‬
‫פ"ט מ"ב(‪ ,‬ש'הארץ מזדעזעת'‪ ,‬וכ"ה לשון המחבר‬
‫)רכז‪,‬א‪ ,‬רכח‪,‬א(‪] ,‬ואף שלענין ברכת החמה כתב המחבר‬
‫)רכז‪,‬א(‪ ,‬שעל 'רעידת הארץ' מברך עושה מעשה‬
‫)רכט‪,‬ב( נוסח הברכה 'עושה בראשית'‪ ,‬כבר כתב‬
‫בראשית‪] ,‬ואם רצה מברך שכחו וגבורתו מלא עולם‪,‬‬
‫במחזיק ברכה )רכט‪,‬יב( שטעות סופר הוא‪ ,‬וצריך לומר‬
‫וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫'עושה מעשה בראשית'[‪ .‬ובביאור נוסח ברכות אלו‪,‬‬
‫אך הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ד‪ ,‬פירוש המשניות‬
‫ראה משנ"ת לעיל )פרק ה' הערה ב' אות ג‪-‬ד( לענין ברכת‬
‫ברכות פ"ט מ"ב( פירש‪ ,‬ש'זוועות' היינו 'קול ההברה‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫שתשמע בארץ כמו ריחיים גדולים'‪] ,‬וכ"ה בספר‬
‫הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות יב(‪ ,‬וכעי"ז בפסקי הרי"ד‬ ‫·‪ .‬מתני' ברכות )נד‪ ,(.‬על הזיקין ועל הזוועות ועל‬
‫)ברכות נט‪ ,[(.‬ובפשטות נראה שאין כוונתו כדברי רש"י‬ ‫הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים‪ ,‬אומר ברוך שכחו‬
‫וסייעתו הנ"ל שהיא רעידת הארץ; ]אכן‪ ,‬בס' בן ידיד‬ ‫וגבורתו מלא עולם‪ ,‬על ההרים ועל הגבעות ועל‬
‫)על הרמב"ם שם( פירש דברי הרמב"ם‪ ,‬ש'קול הברה' זה‬ ‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות‪ ,‬אומר ברוך עושה‬
‫היינו רעידת הארץ‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וזהו נמי לענ"ד כוונת רבינו‪,‬‬ ‫מעשה בראשית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ופריך בגמ' )נט‪ ,(.‬אטו כל הני‬
‫קסא‬
‫וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬והיינו גוהא‪ ,‬אמר‬
‫רבי קטינא‪ ,‬אובא טמיא כדיב הוא ומיליה כדיבין‪ ,‬אי‬
‫הכי גוהא גוהא מיבעי ליה‪ ,‬ולא היא‪ ,‬גוהא גוהא‬
‫עביד‪ ,‬והאי דלא אודי ליה‪ ,‬כי היכי דלא ליטעי כולי‬
‫עלמא אבתריה‪ ,‬ורב קטינא דידיה אמר סופק כפיו כו'‪,‬‬
‫רבי נתן אומר אנחה מתאנח כו'‪ ,‬ע"כ; ודברי הגמ'‬
‫יתפרשו בין לפירוש רש"י וסייעתו ובין לפירוש‬
‫הרמב"ם‪ ,‬אשר רש"י לשיטתו פירש דברי הגמ' בזה"ל‪,‬‬
‫אובא טמיא‪ ,‬בעל אוב של עצמות שעושה כישוף‬
‫בעצמות המת כו'‪ ,‬גנח גוהא‪ ,‬ותגעש ותרעש‪ ,‬כלומר‬
‫נזדעזעת הארץ מאד מאד כו'‪ ,‬גוהא גוהא מיבעי ליה‪,‬‬
‫שני פעמים היה לו להזדעזע כנגד שתי דמעות‪ ,‬סופק‬
‫כפיו‪ ,‬ומאותו קול מזדעזעת הארץ כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אך‬
‫לפירוש הרמב"ם הרי ש'גוהא' הוא 'קול ההברה‬
‫שנשמע בארץ'‪ ,‬וכך יש לבאר בהאי עובדא[‪.‬‬
‫ב‪ .‬עוד יש מן הראשונים שפירשו ענין 'זוועות'‬
‫ו'רוחות' דמתני' באופ"א‪ ,‬וז"ל תלמידי רבינו יונה‬
‫)ברכות מב‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה על הזיקים(‪ ,‬ופירוש 'זוועות'‪,‬‬
‫רוחות חזקים שנושב בשעת הגשמים‪ ,‬ומה שחזר‬
‫ושנה 'על הרוחות'‪ ,‬מיירי שלא בשעת הגשמים‪,‬‬
‫שפעמים אפילו שלא בשעת גשמים מנשב רוח גדול‬
‫וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים‪ ,‬והיינו ששנו זוועות‬
‫אצל ברקים ורעמים‪ ,‬מפני שהוא בשעת גשמים כמו‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז כתב בספר הפרדס‬
‫)שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה גרסינן(‪] ,‬ובפי' הר"ד עראמה )על‬
‫הרמב"ם שם( כתב לבאר כן אף בדעת הרמב"ם הנ"ל‪,‬‬
‫וז"ל‪' ,‬רוחות' בלא גשמים‪' ,‬זוועות' בשעת גשמים‪,‬‬
‫עכ"ל[‪.‬‬
‫אך כבר כתבו כמה אחרונים ]מלאכת שלמה )ברכות‬
‫פ"ט מ"ב(‪ ,‬בן ידיד )על הרמב"ם שם([ להקשות על פירוש‬
‫זה‪ ,‬שהרי מפשטות דברי הגמ' נראה ש'זוועות' הוא‬
‫מענין רעש הארץ ורעידתה; ואף עצם דבריהם צ"ע‪,‬‬
‫מפני מה היה מקום לחלק בין רוח הנושבת בשעת‬
‫הגשמים לרוח שאינה נושבת בשעת הגשמים‪,‬‬
‫דמשו"ה הוצרך להשמיענו דשפיר יש לברך ברכה זו‬
‫על כל אחת מהם‪ ,‬והן אמנם נראה מדבריהם לחלק‪,‬‬
‫שעל רוח הנושבת בשעת הגשמים שפיר יש לברך‬
‫אע"פ שאינה רוח גדולה וחזקה כ"כ‪ ,‬ומשא"כ רוח‬
‫הנושבת שלא בשעת הגשמים אין לברך עליה אא"כ‬
‫היא גדולה וחזקה מפרקת הרים ומשברת סלעים‪ ,‬אך‬
‫עדיין צריך ליתן טעם לחילוק זה; ]וכן כתב בשו"ת‬
‫‪ /‬פרק ח' ‪ -‬ברכת הזוועות‬ ‫מים רבים‬
‫שפירש 'קול הברה שתשמע בארץ כמו ריחיים‬
‫גדולים'‪ ,‬דהרעש ]‪-‬רעידת האדמה[ אינו בשתיקה‪,‬‬
‫אלא בקול הברה‪ ,‬וכן משמע לשון הגמ' )ברכות נט‪,(.‬‬
‫דקאמר גנח גוהא‪ ,‬וכן משמע ממש"כ ]הרמב"ם[‬
‫בפירוש המשניות )ברכות שם(‪' ,‬קול שאון נשמע באויר‬
‫כקול ריחיים סובבים לאטם'‪ ,‬והיינו ודאי הרעש‬
‫שנשמע עמו קול הברה הסובבת כו'‪ ,‬וכן אני נוהג‬
‫לברך שכחו וגבורתו על הרעש‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי הטור )סימן רכז( בזה"ל‪ ,‬על‬
‫הזיקין כו'‪ ,‬ועל רעדת הארץ‪ ,‬ועל הברקים ועל‬
‫הרעמים‪ ,‬ועל קול הברה שנשמע בארץ כו'‪ ,‬על כל‬
‫אחד מאלו אומר בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫ואם ירצה יאמר בא"י אמ"ה שכחו וגבורתו מלא‬
‫עולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי ש'רעידת הארץ' ו'קול ההברה' שני‬
‫דברים הם‪ ,‬ועל כל אחד מהם יש לברך ברכה זו‪] ,‬ויש‬
‫שגרסו בדברי הטור 'והוא קול הברה'‪ ,‬אך הב"ח )רכז‪,‬א‬
‫ד"ה ועל הרעמים( והדרישה )רכז‪,‬ב( כתבו‪ ,‬שהגירסא‬
‫הנכונה 'ועל קול הברה'‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬ועפ"ז נראה‬
‫לבאר אף בדעת הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬דסבירא ליה שאין‬
‫לברך אלא על 'קול הברה' זה ]‪-‬שאינו רעידת הארץ‪,‬‬
‫וזהו פירוש 'זוועות' שתקנו חכמים לברך עליהם[‪,‬‬
‫אבל על רעידת הארץ לא תקנו חכמים לברך כלל;‬
‫ואפשר שאף דעת רב סעדיה גאון כדעת הטור‪ ,‬שכתב‬
‫דין זה בסידורו )הוצאת מקיצי נרדמים‪ ,‬עמוד צ'( בזה"ל‪,‬‬
‫ואחרי שביארנו את ברכות המקרים התלויים בגוף‬
‫האדם‪ ,‬עלינו לבאר את ברכות המקרים התלויים‬
‫בחושיו‪ ,‬ונאמר שהסוג הראשון מהם הם הדברים‬
‫הנראים‪ ,‬והם שני חלקים‪ ,‬ארציים ושמימיים‪,‬‬
‫והשמימיים‪ ,‬כגון הרעמים והברקים וקרני הזיקים‬
‫והזוועות 'וגם' רעידות האדמה‪ ,‬על כל אלה מברכים‬
‫שתי ברכות כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שיש לברך על 'רעידת‬
‫האדמה'‪ ,‬וה"נ שפיר יש לברך אף על ה'זוועות'‪,‬‬
‫ואפשר דס"ל נמי כדעת הטור‪ ,‬דשפיר יש לברך על‬
‫כל אחד מהם‪] ,‬אא"כ נימא שט"ס נפל בדבריו‪ ,‬וצ"ל‬
‫'והם' רעידות האדמה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫]והנה בהמשך סוגי' דברכות )שם( איתא הכי‪ ,‬רב‬
‫קטינא הוה קאזיל באורחא‪ ,‬כי מטא אפתחא דבי‬
‫אובא טמיא גנח גוהא‪ ,‬אמר‪ ,‬מי ידע אובא טמיא האי‬
‫גוהא מהו‪ ,‬אמר ליה קלא‪ ,‬קטינא קטינא‪ ,‬אמאי לא‬
‫ידענא‪ ,‬בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער‬
‫בין אומות העולם‪ ,‬מוריד שתי דמעות לים הגדול‪,‬‬
‫פרק ח' ‪ -‬ברכת הזוועות ‪ /‬מים רבים‬ ‫קסב‬

‫ב‪ .‬נראה שיש לברך אף על רעידת אדמה שאינה חזקה כ"כ‪ ,‬ואין חילוק בזה‬
‫בעוצמת הרעידה ג‪.‬‬

‫שלא תקנו חכמים לברך עליה; אכן אליבא דהלכתא‬ ‫)הנדמ"ח ע"י מכון חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סימן‬ ‫מהר"ם בן חביב‬
‫בודאי יש לנהוג כדעת רוב הראשונים הנ"ל‬ ‫לד ד"ה ועל הזוועות( להקשות על דבריהם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולפי‬
‫בתחילה"ד )אות א'( וכפסק המחבר‪ ,‬ש'זוועות' היינו‬ ‫פירוש זה תמיהא לי‪ ,‬למה קתני זוועות דשעת גשמים‬
‫רעידת הארץ‪ ,‬ושפיר יש לברך ברכה זו בשם ומלכות‬ ‫ודשלא בשעת גשמים‪ ,‬דמהיכי סלקא אדעתין למימר‬
‫על רעידת האדמה‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬ ‫דדווקא רוח עם גשמים יברך‪ ,‬דמהיכ"ת לומר כן‪ ,‬דהרי‬
‫וראה עוד בס' ארח דוד )עמ' מז( שהובא על הג"ר‬ ‫הברכה אינה כי אם על הרוח החזק‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הקשה‬
‫דוד בהר"ן בזה"ל‪ ,‬בעת רעידת אדמה שהיתה בי"א‬ ‫בס' בן ידיד )שם( בזה"ל‪ ,‬ועוד קשה‪ ,‬דמה לי רוח‬
‫תמוז תרפ"ז‪ ,‬סיפר נכדו עד ראיה שהיה עמו בבית‬ ‫שבעת הגשמים‪ ,‬לרוח שאינו עת גשמים‪ ,‬והא הכל‬
‫המדרש 'אהל משה'‪ ,‬ראיתי את כותל בית המדרש‬ ‫נקרא רוח חזק‪ ,‬וצריך לברך‪ ,‬ולמה נקראו בשני‬
‫נשמט מתחת לתקרה וזז הצידה כו'‪ ,‬הכל נאחזו‬ ‫לשונות‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫בבהלה והתרוצצו לכל עבר‪ ,‬אך סבא אחז בעמוד‬ ‫עוד יש מן הראשונים שפירשו באופ"א‪,‬‬
‫החזן ובירך בישוב הדעת על הזוועות בשם ומלכות‬ ‫שה'זוועות' הם מענין הברקים‪ ,‬וכן כתב המאירי‬
‫ובכוונה ראויה 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכן‬ ‫)ברכות נט‪ .‬ד"ה ועל הזוועות( בזה"ל‪ ,‬ופירשו בגמ' גוהא‪,‬‬
‫הובא בס' הליכות שלמה )הל' תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג הערה‬ ‫ועניינו האור הפתאומי היוצא מן הענן‪ ,‬ונקרא‬
‫‪ ,(108‬שכן סיפר הגרש"ז אוירבך על הגר"ד בהר"ן[‪,‬‬ ‫לנציא"ר‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אלא שהוסיף‪ ,‬שיש מפרשים 'קול‬
‫וראה עוד בס' האיש על החומה )ח"א עמ' ‪ (279‬שהובא‬ ‫בקיעת הארץ'‪ ,‬וראה עוד בדברי המאירי לעיל מינה‬
‫כעי"ז על הגרי"ח זוננפלד‪ ,‬שכאשר אירעה רעידת‬ ‫בסמוך )נח‪ :‬ד"ה המשנה השלישית( שפירש בסתמא‪,‬‬
‫אדמה בשנת תרפ"ח‪ ,‬הפסיק הגרי"ח מלימודו ובירך‬ ‫ד'זוועות' הוא 'קול שאון נשמע באויר כקול ריחיים‬
‫ברכת 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬וחזר לתלמודו‪.‬‬ ‫סובבים'‪ ,‬וצ"ע[; וכן הביא במלאכת שלמה )ברכות‬
‫ד‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬רבים מרבותינו הראשונים‬ ‫פ"ט מ"ב( בזה"ל‪ ,‬ומצאתי ג"כ שפירש הר"ש ן' תבון‬
‫פירשו ש'זוועות' הם רעידת האדמה‪ ,‬וכן פסק‬ ‫ז"ל‪' ,‬זוועות' שם לברק העצום שקוראים הלועזות‬
‫המחבר‪ ,‬אך הרמב"ם ועו"ר פירשו שהוא 'קול הברה‬ ‫לנפי"ש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שנשמע בארץ'‪ ,‬ונראה שפירשו ענין ה'זוועות'‬ ‫ג‪ .‬וניהדר למשנ"ת לעיל בתחילה"ד )אות א'(‪ ,‬אשר‬
‫באופ"א‪] ,‬ולדבריהם הרי שאין לברך על רעידת‬ ‫לדעת רוב הראשונים יש לברך ברכה זו על 'רעידת‬
‫הארץ'‪ ,‬וכן פסק המחבר; ועי' פתח הדביר )רכז‪,‬ג(‬
‫הארץ[‪ ,‬וביותר נראה כן מדברי הטור שהזכיר שיש‬
‫לברך על כל אחד משני דברים אלו‪] ,‬ואפשר שכן דעת‬ ‫שכתב לתמוה על מנהג העולם שאין מברכים כלל על‬
‫הרס"ג[‪ ,‬ועוד מצינו פירושים נוספים בדברי‬ ‫רעידת האדמה‪ ,‬ולעיל )פרק א' הערה יא אות ג'( הבאנו‬
‫לשונו בזה‪ ,‬ובסוף דבריו סיים בזה"ל‪ ,‬מיהו למה שאין‬
‫הראשונים‪ ,‬ויש מהם שפירשו דקאי על רוח סערה‬
‫מברכים על הרעש‪ ,‬לא ידעתי להם טעם מספיק‪ ,‬אם‬
‫הנושבת בשעת ירידת הגשמים‪ ,‬ויש מהם שפירשו‬
‫לא דאגב צערייהו לא יהבי דעתייהו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכוונתו‬
‫שהוא מענין הברקים‪ ,‬וכמשנ"ת‪ .‬אכן‪ ,‬אף להכרעת‬
‫ע"פ משנ"ת לעיל )פרק א' סעיף יג(‪ ,‬שלדעת רוב‬
‫המחבר שיש לברך ברכה זו על רעידת האדמה‪ ,‬מכ"מ‬
‫הפוסקים אין לברך אלא תוך כדי דיבור לראיית או‬
‫אין לברך אותה אלא תוך כדי דיבור להרגשת רעידת‬
‫להרגשת הדבר שתקנו חכמים לברך עליו‪ ,‬אבל‬
‫הארץ‪ ,‬וכדעת רוב הפוסקים דלעיל )פרק א' סעיף יג(‬
‫לאחמ"כ שוב אינו מברך; ]והנה למשנ"ת שלדעת‬
‫שכל ברכות הראיה אין מברכים אותם אלא תוך כדי‬
‫הרמב"ם ועו"ר‪ ,‬הרי ש'זוועות' שתקנו חכמים לברך‬
‫דיבור לראיית ]או הרגשת[ הדבר שמברך עליו‪.‬‬
‫עליהם‪ ,‬אינם רעידת הארץ‪ ,‬אלא 'קול ההברה הנשמע‬
‫‚‪ .‬עי' שו"ת פרי השדה )ח"א סימן נא( שכ' דשפיר‬ ‫בארץ'‪ ,‬אפשר שיש ליישב מנהג זה‪ ,‬שאין מברכים על‬
‫יש לברך אף על רעידת אדמה שאינה חזקה כ"כ‪ ,‬אלא‬ ‫רעידת הארץ‪ ,‬משום שלדעת הרמב"ם וסייעתו אה"נ‬
‫קסג‬ ‫‪ /‬פרק ח' ‪ -‬ברכת הזוועות‬ ‫מים רבים‬

‫ג‪ .‬אם אירעה רעידת אדמה נוספת‪ ,‬יש לחזור ולברך עליה אפילו באותו היום‪ ,‬אבל אם אינה‬
‫אלא 'רעידת משנה' כתוצאה וכהמשך לרעידת האדמה הראשונה‪ ,‬נראה שאין לחזור‬
‫ולברך עליה אלא ביום אחר ד‪.‬‬

‫)שער העין שם‪,‬‬ ‫]ומה שהובא בשם הגר"ח קניבסקי‬
‫שערי ציון ח"ב עמ' קכג(‪ ,‬שאף אם אינו מרגיש בעצמו‬
‫שהארץ רועדת‪ ,‬אלא רואה חפצים נעים מצד לצד‪,‬‬
‫ועי"ז מבחין שמתרחשת רעידת אדמה‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך עליה‪ ,‬הדברים צ"ע‪ ,‬שהרי ראיית החפצים נעים‬
‫מצד לצד אינה אלא כתוצאה מהדבר שתקנו חכמים‬
‫לברך עליו‪ ,‬וראה עוד לעיל )פרק ה' סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫לענין ברכה בראיית האור הנוצר מהברק‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫„‪ .‬הנה לעיל )פרק ו' סעיף ד'( נתבאר מדברי הרו"א‪,‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"א סו"ס פג(‬
‫דמה שחילקו בירושלמי )ברכות פ"ט מ"ב( בין 'טורדין'‬
‫ל'מופסקין'‪ ,‬ואמרו שב'מופסקין' שפיר חוזר ומברך‬
‫עליהם אף בתוך שלושים יום‪ ,‬לאו דווקא לענין‬
‫ברקים ורעמים‪ ,‬אלא ה"ה בכל אותם השנויים במתני'‬
‫עם הברקים והרעמים‪ ,‬והיינו אף רוחות זיקין וזוועות‪,‬‬
‫דשפיר חוזר ומברך עליהם אף בתוך שלושים יום‪ ,‬כל‬
‫היכא שיש הפסק ביניהם והרי שהסיח דעתו מהם‪,‬‬
‫יעו"ש; והנה ענין 'נתפזרו העבים'‪] ,‬שכתבו הפוסקים‬
‫דהוי היסח הדעת לענין ברכת הברקים והרעמים‪ ,‬וכל‬
‫שנתפזרו העבים שפיר יכול לחזור ולברך על ברקים‬
‫ורעמים נוספים אפילו באותו היום[‪ ,‬בודאי אינו שייך‬
‫לרעידות אדמה‪ ,‬ויש לדון האם עכ"פ אין לו לחזור‬
‫ולברך על רעידת אדמה נוספת אלא ביום אחר‪ ,‬וכשם‬
‫שלענין ברקים ורעמים ]באופן שלא נתפזרו העבים[‬
‫אינו חוזר ומברך אלא ביום אחר‪ ,‬או שמא כיון‬
‫שרעידת אדמה אינה דבר המצוי‪ ,‬הרי שמיד אחר‬
‫רעידת האדמה מסיח דעתו ממנה‪ ,‬ושפיר יש לו לחזור‬
‫ולברך על רעידת אדמה נוספת אפילו באותו היום‪.‬‬
‫והנה עי' שו"ת מהר"ם בן חביב )הנדמ"ח ע"י מכון‬
‫חכמת שלמה‪ ,‬או"ח סו"ס לד ד"ה ולענין( שכ' בזה"ל‪ ,‬ולענין‬
‫זוועות נמי‪ ,‬אם עבר זמן מפעם לפעם דאסח דעתיה‬
‫מיניה‪ ,‬צריך לחזור ולברך אפילו הוא תוך שלושים‪,‬‬
‫ואם לאו אין צריך לחזור ולברך‪ ,‬וה"ה לענין רוחות‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכן כתב בשערי תשובה )רכז‪,‬א( בזה"ל‪ ,‬ולענין‬
‫זוועות‪ ,‬אם עבר זמן מה בין רעש לרעש‪ ,‬דאסח‬
‫דעתיה מיניה‪ ,‬צריך לחזור ולברך‪ ,‬ואם לאו אינו צריך‬
‫לחזור ולברך‪ ,‬עכ"ל; ואף בדבריהם לא נזכר ענין 'יום‬
‫שכתב לחלק בזה‪ ,‬שעל רעידת אדמה חזקה‪ ,‬רשאי‬
‫לברך 'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫בסמוך )סעיף א'(‪ ,‬אבל על רעידת אדמה שאינה חזקה‬
‫כ"כ‪ ,‬אין לברך אלא 'עושה מעשה בראשית'; וז"ל‪,‬‬
‫ולענ"ד הענין הוא כך‪ ,‬דודאי הברכה שכחו וגבורתו‬
‫כו' אין לברך רק כשבא ברעש גדול‪ ,‬דאזי הוא מלא‬
‫עולם‪ ,‬משא"כ בנחת לא שייכא זאת הברכה‪ ,‬אמנם‬
‫עושה מעשה בראשית בכל ענין רשאי לברך‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]יעו"ש מה שביאר עוד עפ"ז[‪.‬‬
‫]בתשובה להג"ר אליעזר דייטש בעל שו"ת פרי‬
‫השדה[‪ ,‬שהאריך לבאר דשפיר דמי לברך אף ברכת‬
‫'שכחו וגבורתו מלא עולם' אף על רעידת אדמה‬
‫חלשה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על דבר מכתבו הארוך בענין מעשה‬
‫הרעש אשר היה פה בפרוס פסח תרס"ג‪ ,‬ומעשה‬
‫שהיה כך היה‪ ,‬כי באמצע הלילה הרגישו זעזוע אשר‬
‫נענע המיטה וכלי בית כו'‪ ,‬וירעדו ולא נעשה נזק‬
‫ב"ה‪ ,‬זולת איזהו בתים בעיה"ק ת"ו נבקעו‪ ,‬ואיזהו‬
‫כלים נשברו בנפילתם‪ ,‬אמנם במקומות סביב אמרו לי‬
‫מן אנשי יריחו אשר על המעין אשר ריפא אלישע‬
‫הנביא כו'‪ ,‬אמנם פה לא שמענו כן‪ ,‬כי אם כאשר‬
‫ראיתי כי וינועו המיטות‪ ,‬וברכתי ברכת עושה מעשה‬
‫בראשית כו'; ועתה בא הדרת גאונו לחלק בין רעש‬
‫גדול לקטן‪ ,‬ותמוה‪ ,‬דא"כ היה צריך לחלק בשו"כ כן‪,‬‬
‫ומאן מפיס‪ ,‬הלא במתני' 'זוועות' אמרו שהוא כמו‬
‫דבר מועט‪ ,‬כמו 'לא קם ולא זע' )אסתר ה‪,‬ט(‪ ,‬ורק תנועה‬
‫בעלמא הוא‪ ,‬כמו 'ויקצו מזעזעיך' )חבקוק ב‪,‬ז( כו'‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן מסקנתו שם בסוף התשובה‪ ,‬שאין חילוק‬
‫בזה בין רעידה חלשה לרעידה חזקה‪ ,‬ועל שניהם‬
‫מברך עושה מעשה בראשית‪ ,‬ואם רצה מברך שכחו‬
‫וגבורתו מלא עולם‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת שבט הקהתי )ח"ה סימן מו( שכ' נמי‬
‫בזה"ל‪ ,‬מסתימת הלשון רעידת אדמה‪ ,‬משמע אם רק‬
‫הרגיש רעידת אדמה‪ ,‬אפילו לא היה רעידה גדולה‬
‫המסכנת חיי אדם‪ ,‬אלא כל שברור לו שהרגיש רעידת‬
‫אדמה מברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הביא בס' שער העין )פ"ו הערה‬
‫א'( בשם הגר"ח קניבסקי‪.‬‬
‫פרק ח' ‪ -‬ברכת הזוועות ‪ /‬מים רבים‬ ‫קסד‬

‫ברכת עושה מעשה בראשית על תופעות טבע נוספות‬

‫ד‪ .‬נחלקו גדולי ההוראה‪ ,‬האם יש לברך עושה מעשה בראשית אף על שאר תופעות טבע‬
‫מופלאות ]שאין רגילים לראותם תדיר[‪ ,‬אע"פ שלא נזכרו בדברי חז"ל שיש לברך‬
‫עליהם ה‪ ,‬וכגון‪ ,‬התפרצות הר געש ו‪ ,‬מערת נטיפים ז‪ ,‬פריצת גייזר ח‪ ,‬מפלי מים ט‪,‬‬

‫אלא על תופעות הטבע המופלאות שנזכרו בדברי‬ ‫אחר'‪ ,‬וסתימת דבריהם מורה שיש לו לחזור ולברך‬
‫חז"ל‪ ,‬וכגון זיקין וזוועות וכיו"ב‪ ,‬או שמא אף שאר‬ ‫על רעידת אדמה נוספת אפילו באותו היום‪ .‬וראה עוד‬
‫תופעות הטבע המופלאות שאין רגילים לראותם‬ ‫לקמן )פרק ט' הערה ו'( מש"כ כעי"ז בקצות השולחן‬
‫תדיר‪ ,‬שפיר יש לברך עליהם אע"פ שלא נזכרו להדי'‬ ‫)סימן סו בדי השולחן אות כו( לענין ראיית הקשת‪ ,‬שחוזר‬
‫בדברי חז"ל‪.‬‬ ‫ומברך על ראיית קשת אחרת אפילו באותו היום‬
‫ויש שכתבו להוכיח מדברי הגר"א )שנות אליהו ברכות‬ ‫ועדיין לא נתפזרו העבים‪ ,‬ויעו"ש טעם הדבר‪ ,‬דכיון‬
‫פ"ט מ"ב( שאין לברך על תופעות טבע אלו שלא נזכרו‬ ‫שאין דרכה לחזור ולהיראות פעם נוספת לאחר זמן‬
‫בדברי חז"ל‪ ,‬דיעו"ש שכ' הגר"א בזה"ל‪ ,‬על הזיקין‬ ‫מועט‪ ,‬וראיית הקשת אינו דבר המצוי תדיר‪ ,‬הרי‬
‫ועל הזוועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות‪,‬‬ ‫שמיד אחר שראה הקשת כבר הסיח דעתו מענין זה‪,‬‬
‫פירוש‪ ,‬שהעולם נחלק לארבעה יסודות‪ ,‬אש רוח מים‬ ‫ושוב יש לו לחזור ולברך על ראיית קשת נוספת‬
‫עפר‪ ,‬וחמישית הוא השמים‪ ,‬לכך אמר כאן אלו‬ ‫אפילו באותו היום‪.‬‬
‫החמשה‪ ,‬הזיקין הוא כוכבא דשביט שהוא מן השמים‪,‬‬ ‫ורבים כתבו לחלק בזה‪ ,‬בין 'רעידות משנה'‬
‫ועל הזוועות הוא זוועת הארץ שהוא מן הארץ‪ ,‬ברקים‬ ‫המתרחשות כהמשך וכתוצאה מרעידת האדמה‬
‫הראשונה‪] ,‬ובדר"כ מתרחשות בשעות הסמוכות‬
‫הוא אש‪ ,‬ורעמים הם ענני דשפכי מיא אהדדי והוא‬
‫לרעידת האדמה הראשונה‪ ,‬ו'רעידות משנה' אלו הינן‬
‫מים‪ ,‬ועל הרוחות הוא רוח‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע ערוך‬
‫חלשות יותר[‪ ,‬ובין רעידת אדמה נוספת המתרחשת‬
‫השולחן )רכז‪,‬א( שהביא דבריו; אכן נראה דאדרבה‪,‬‬
‫באותו היום‪ ,‬שעל 'רעידות משנה' אלו נראה שאין‬
‫אפשר שיש להוכיח מדבריו מאידך גיסא‪ ,‬דאע"פ‬
‫לחזור ולברך באותו היום‪ ,‬לפי שיודע שכך הוא טבעו‬
‫שיש לברך אף על שאר תופעות טבע המופלאות‪,‬‬
‫של עולם‪ ,‬והר"ז כברקים ורעמים ]באופן שלא נתפזרו‬
‫מכ"מ לא נקט אלא חמשה אלו משום שהם חמשת‬
‫העבים[ שאינו מסיח דעתו מהם‪ ,‬אבל אם אירעה‬
‫היסודות‪ ,‬וכן מדויק לשונו יותר ש'לכך אמר כאן אלו‬ ‫רעידת אדמה נוספת באותו היום‪ ,‬ואינה המשך‬
‫החמשה'‪ ,‬ולא כתב ש'לכך תקנו ברכה על אלו‬ ‫ותוצאה מרעידת האדמה הראשונה‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫החמשה'‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לחזור ולברך עליה אפילו באותו היום‪ ,‬וכדברי השערי‬
‫וע"ע לעיל )פרק ב' סעיף ו'( מש"כ בשו"ת עמודי אור‬ ‫תשובה הנ"ל; וכן הובא בס' חוט שני )הל' ברכות‬
‫)סימן ד'(‪ ,‬שאם שהה בתוך הים במשך שלושים יום‬ ‫הודאה‪ ,‬עמ' קפג( בשם הגר"נ קרליץ‪ ,‬שאם 'הרעידות‬
‫ולא ראה היבשה‪ ,‬אפשר שכאשר יראה היבשה‬ ‫נמשכות זה אחר זה‪ ,‬נראה דסגי בברכה אחת'‪ ,‬אבל‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬יש לו לברך עליה עושה מעשה בראשית‪,‬‬ ‫באופן שמתרחשת רעידת אדמה נוספת באותו היום‪,‬‬
‫ולעיל )שם הערה ח'( הבאנו לשונו בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו;‬ ‫ואינה כהמשך וכתוצאה מרעידת האדמה הראשונה‪,‬‬
‫ואפשר שיש להוכיח מדבריו‪ ,‬דה"נ שפיר יש לברך‬ ‫שפיר יש לו לחזור ולברך עליה‪] ,‬וראה עוד לעיל )פרק‬
‫אף על שאר תופעות טבע מופלאות שאין רגילים‬ ‫ז' הערה ו'( שהבאנו לשונו בזה[‪ ,‬וראה עוד שו"ת וישמע‬
‫לראותם אע"פ שלא נזכרו בדברי חז"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫משה )ח"ג סימן עא( מה שהביא בזה בשם גדולי ההוראה‬
‫‪ .Â‬ראה בס' שער העין )פ"ז הערה טו( שהביא בשם‬ ‫שליט"א‪ ,‬והכל הולך אל מקום אחד‪.‬‬
‫הגר"ש וואזנר והגר"נ קרליץ‪ ,‬שיש לברך ברכת עושה‬ ‫‪ .‰‬וכדלקמן בסמוך )הערה ו'( שנחלקו גדולי‬
‫מעשה בראשית בראיית התפרצות הר געש‪ ,‬וכן על‬ ‫ההוראה בדי"ז‪ ,‬האם אין לברך עושה מעשה בראשית‬
‫קסה‬
‫מתאדים לא נשאר כי אם הגיר המומס בתוכם‪ ,‬ועי"ז‬
‫נוצר עמוד קטן הנקרא 'נטיף'‪ .‬ולדעת הסוברים שיש‬
‫לברך ברכת עושה מעשה בראשית אף על שאר‬
‫תופעות טבע מופלאות שלא נזכרו בדברי חז"ל‪,‬‬
‫אפשר שיש לברך ברכה זו אף בראיית נטיפים אלו‪,‬‬
‫]ומדודי הרה"ג ר' אהרן גולדברג שליט"א שמעתי‪,‬‬
‫שכאשר ביקר מוח"ז הגרז"נ גולדברג במערת‬
‫הנטיפים‪ ,‬לא בירך כלל בראיית הנטיפים‪ ,‬ואפילו בלא‬
‫שם ומלכות[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬מה שכתב בשו"ת אור לציון )ח"ב פרק מו אות‬
‫סג‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬שיש לברך על ראיית הנטיפים כדין‬
‫הרים וגבעות‪ ,‬ומשום שאף נטיפים אלו הרי הם‬
‫מששת ימי בראשית‪] ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה מערת נטיפים‪,‬‬
‫מברך ברוך עושה מעשה בראשית‪ ,‬דדמי להרים‬
‫וגבעות המשונים שניכרת בהם גבורת הבורא‪ ,‬שמברך‬
‫עליהם ברכת עושה מעשה בראשית‪ ,‬עכ"ל[; הנה כפי‬
‫הנראה לא ידע המציאות‪] ,‬וכבר האריך להשיג על‬
‫דבריו בקובץ אור תורה )חשון תשס"ד‪ ,‬גליון תל"ג עמ' עח(‬
‫ע"פ המציאות וההלכה[‪ ,‬והדבר ברור ומוסכם‬
‫שנטיפים אלו אינם מששת ימי בראשית‪ ,‬ובודאי נוצרו‬
‫לאחמ"כ ע"י נטיפת המים בימות הגשמים‪] ,‬וכפי‬
‫שאכן שמם 'נטיפים'[‪ ,‬ואף נטיפים אלו משתנים‬
‫מפעם לפעם במהלך השנים‪ ,‬ולא תקנו חכמים ברכת‬
‫עושה מעשה בראשית‪ ,‬אלא על דבר שנברא בששת‬
‫ימי בראשית ולא נשתנה כלל לאחמ"כ‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫לעיל )פרק ב' סעיף יא( שאפילו אם נשתנה בידי שמים‬
‫שוב אין לברך עליו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫על כל האנשים והם רצים כמשוגעים‪ ,‬ע"כ מפרש דלא‬
‫‪ .Á‬היא תופעה טבעית המצויה בכמה מדינות‬
‫בעולם‪ ,‬כאשר מדי כמה שעות פורץ מבטן האדמה‬
‫זרם חזק של מים חמים לגובה רב; ולדעת הסוברים‬
‫שיש לברך אף על תופעות טבע מופלאות שלא נזכרו‬
‫בדברי חז"ל‪ ,‬אפשר שיש לברך עושה מעשה בראשית‬
‫אף על ראיית תופעה פלאית זו‪.‬‬
‫‪ .Ë‬ראה בס' שער העין )פ"ז הערה טו( שהביא‪,‬‬
‫שהגר"ש וואזנר היה מברך ברכת עושה מעשה‬
‫בראשית בראיית מפלי מים‪] ,‬יעו"ש שהעיד שנהג‬
‫לברך על מפל הנמצא במקום מנוחתו בכפר ענגלברג‬
‫בשוויץ‪ ,‬ואף שמפל זה אינו גדול במיוחד שיש לנו‬
‫להחשיבו כנהר‪ ,‬מכ"מ בירך עליו כדין שאר תופעות‬
‫טבע‪ ,‬אע"פ שלא נזכרו בדברי חז"ל שיש לברך‬
‫‪ /‬פרק ח' ‪ -‬ברכת הזוועות‬ ‫מים רבים‬
‫שאר תופעות טבע מופלאות ]שאין רגילים לראותם‬
‫תדיר[ שלא נזכרו בדברי חז"ל‪ ,‬ולא הזכירו חכמים‬
‫זיקין וזוועות וכיו"ב אלא לדוגמא בעלמא‪] ,‬ומה שלא‬
‫הזכירו האחרונים שיש לברך על התפרצות הר געש‪,‬‬
‫יעו"ש שביארו שלא היה הדבר מצוי במדינותיהם[‪,‬‬
‫וע"ע שו"ת ויען אברהם )או"ח סימן כג( שכ' נמי‪ ,‬דשפיר‬
‫יש לברך על התפרצות הר געש‪ ,‬יעו"ש‪ .‬אך בשם‬
‫הגר"ח קניבסקי הובא )שער העין שם(‪ ,‬שאין לברך אלא‬
‫על מה שנזכר להדי' בדברי חז"ל שיש לברך עליו‪,‬‬
‫אבל על שאר תופעות טבע מופלאות‪ ,‬וכגון על‬
‫התפרצות הר געש וכיו"ב‪ ,‬אין לברך כלל‪ ,‬וכן הובא‬
‫בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א )שער העין עמ' תעג(‪,‬‬
‫שאין לברך אלא מה שנזכר בדברי חז"ל שיש לברך‬
‫עליו‪.‬‬
‫עוד מצינו בס' פרשת מרדכי )ורשה תרנ"ו‪ ,‬ברכות נט‪.‬‬
‫ד"ה גוהא( שכ'‪ ,‬דשפיר יש לברך על התפרצות הר געש‬
‫המתרחשת כתוצאה מרעידת אדמה‪ ,‬והרי זה בכלל‬
‫'זוועות' שיש לברך עליהם עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫]ואם רצה מברך עליהם שכחו וגבורתו מלא עולם‪,‬‬
‫וכדלעיל בסמוך )סעיף א'(‪ ,‬ולפ"ז אין אנו צריכים בזה‬
‫לדעת הפוסקים הנ"ל שיש לברך עושה מעשה‬
‫בראשית אף על שאר תופעות טבע מופלאות שלא‬
‫נזכרו בדברי חז"ל‪ ,‬אלא בהתפרצות הר געש שאינה‬
‫כתוצאה מרעידת אדמה[; וז"ל‪ ,‬עי' רש"י )ברכות נט‪.‬‬
‫ד"ה גוהא( ]שכ' שבלשונם קוראים לרעידת הארץ‬
‫'גוהא'[‪ ,‬וזה דוחק‪ ,‬דהול"ל רעש‪ ,‬ונראה לי דקשיא‬
‫ליה‪ ,‬האיך אפשר לברך על הזוועות‪ ,‬הא נופלת אימה‬
‫בשעת הרעידה יברך‪ ,‬אלא על פיות ההרים שהוריקו‬
‫אש הלאווע ]‪-‬לבה[ לאחר הרעידה‪ ,‬ד'גוהא' הוא‬
‫חפירת בור כדאיתא במועד קטן )ח‪ ,(:‬עכ"ל‪ .‬ויש‬
‫להביא סמך לדבריו ממש"כ בס' האמונות והדעות‬
‫)לרבינו סעדיה גאון‪ ,‬מאמר ט' ד"ה אבל השאלה( בזה"ל‪ ,‬ומהם‬
‫מי שיגעהו כאש אוכל עד מעמקי ארץ‪ ,‬כמו שעושים‬
‫הזוועות‪ ,‬ובהם הוא אומר )איוב לא‪,‬יב( כי אש היא עד‬
‫אבדון תאכל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .Ê‬היא תופעת טבע מופלאה המתרחשת במערות‪,‬‬
‫שהתקרה שלהם עשויה מסלעים ומאבני גיר‪ ,‬וכאשר‬
‫יורדים הגשמים והמים מחלחלים לתוך הסלעים‪,‬‬
‫מופרש חלק מהגיר ונמס בתוך המים ומתערב בתוכם‪,‬‬
‫והמים מתחילים לנטוף מהתקרה‪ ,‬וכאשר המים‬
‫פרק ח' ‪ -‬ברכת הזוועות ‪ /‬מים רבים‬
‫שישראל מונים ללבנה ועובדי כוכבים לחמה‪ ,‬ע"כ;‬
‫]ועי' יערות דבש )ח"ב דרוש י' ד"ה אבל ליקוי( שכ'‪ ,‬שזה‬
‫אינו אלא כאשר הלבנה לוקה שלא כדרך הטבע‪ ,‬אבל‬
‫אם הדבר ידוע וצפוי קודם לכן‪ ,‬שבלילה זה ובשעה‬
‫זו תלקה הלבנה‪ ,‬אינו סימן רע לישראל‪ ,‬אך עי' ערוך‬
‫לנר )סוכה שם ד"ה ת"ר בזמן( שהאריך לבאר‪ ,‬שאף כאשר‬
‫הדבר ידוע וצפוי ע"פ חשבון מהלך החמה והלבנה‪,‬‬
‫מכ"מ הרי זה סימן רע לישראל‪ ,‬וע"ע מאמר מרדכי‬
‫)תקפ‪,‬ה( ודעת תורה למהרש"ם )תקפ‪,‬א( מה שכתבו‬
‫בזה; ובספר חסידים )סימן סו‪ ,‬סימן רל( כתב‪ ,‬ש'אם אדם‬
‫רואה מאורות לוקים כגון לבנה‪ ,‬צריך להתענות‪ ,‬שהרי‬
‫בשביל חלום מתענה‪ ,‬מפני כל העולם לא כל שכן'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו במגן אברהם )ריש סימן תקפ(‬
‫ובמשנה ברורה )תקפ‪,‬ב(‪ ,‬וע"ע מאמר מרדכי )שם( מה‬
‫שהאריך לבאר בזה[; ועפ"ז יש שכתבו‪ ,‬שמטעם זה‬
‫אין לברך על ליקוי הלבנה‪] ,‬אפילו לדעת הפוסקים‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה ו'( דשפיר יש לברך אף על תופעות‬
‫טבע שלא נזכרו בדברי חז"ל שיש לברך עליהם[‪,‬‬
‫שהרי סימן רע לישראל הוא‪ ,‬וכדעת רבי יהודה )ברכות‬
‫מ‪ (:‬דכל שהוא מין קללה אין מברכים עליו‪] ,‬וראה עוד‬
‫משנ"ת לעיל )פרק ב' הערה ו' אות ג'( לענין ברכת עושה‬
‫מעשה בראשית בראיית ים המלח‪ ,‬דאע"ג דבעלמא‬
‫גבי ברכות הנהנין לא נקטינן הלכתא כדברי רבי‬
‫יהודה‪ ,‬מכ"מ אפשר דכל כהא"ג אף רבנן מודו שאין‬
‫מברכים על מין קללה‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד[‪.‬‬
‫קסו‬
‫ליקוי חמה וליקוי לבנה י‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫עליהם[; וראה עוד בס' ליבון הברכה )עמ' ‪ (382‬שהביא‬
‫בשם הגר"ח קניבסקי‪ ,‬שעל ראיית מפלי הנייגארה‪ ,‬יש‬
‫לברך עושה מעשה בראשית בלא שם ומלכות‪] .‬אכן‬
‫באמת נראה‪ ,‬שאף לדעת הפוסקים הנ"ל בסמוך )הערה‬
‫ו'(‪ ,‬דשפיר יש לברך עושה מעשה בראשית אף על‬
‫שאר תופעות טבע מופלאות שלא נזכרו בדברי חז"ל‬
‫שיש לברך עליהם‪ ,‬מכ"מ אפשר שאין לברך על ראיית‬
‫מפלי מים וכיו"ב‪ ,‬משום שאי"ז תופעה מיוחדת‬
‫המוטבעת בבריאה‪ ,‬כמו התפרצות הר געש או ליקוי‬
‫חמה ולבנה וכיו"ב‪ ,‬אלא הדבר נובע כתוצאה ממיקום‬
‫הים או הנהר וכיוון זרימתו‪ ,‬וכל שזרימת הנהר מגיע‬
‫לקצה ההר‪ ,‬הרי שהמים נשפכים ארצה על פני כל‬
‫גובה ההר‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫‪ .È‬ראה בס' ארחות רבינו )ח"א עמ' צה(‪ ,‬שאין‬
‫מברכים כלל בראיית ליקוי חמה‪ ,‬ובס' מסורת משה‬
‫)ח"ב עמ' נא( בשם הגר"מ פיינשטיין‪ ,‬שאין לברך על‬
‫ליקוי לבנה‪ ,‬ובס' שער העין )פ"ז הערה טו( בשם הגר"ש‬
‫וואזנר‪ ,‬שיש להסתפק האם יש לברך ברכת עושה‬
‫מעשה בראשית בראיית ליקוי חמה‪ ,‬וצ"ע‪] ,‬אך עכ"פ‬
‫פשוט‪ ,‬שלדעת הפוסקים הנ"ל בסמוך )הערה ו'(‪ ,‬שאין‬
‫לברך אלא על מה שנזכר להדי' בדברי חז"ל‪ ,‬הרי‬
‫שאין לברך כלל על ראיית ליקוי חמה וליקוי לבנה[‪.‬‬
‫ויש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דהנה בסוכה )כט‪ (.‬איתא‪ ,‬תנו‬
‫רבנן‪ ,‬בזמן שהחמה לוקה‪ ,‬סימן רע לעובדי כוכבים‪,‬‬
‫לבנה לוקה‪ ,‬סימן רע לשונאיהם של ישראל‪ ,‬מפני‬
‫קסז‬ ‫‪ /‬פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת‬ ‫מים רבים‬

‫פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת‬

‫א‪ .‬הרואה את הקשת מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו א‪] ,‬וראה‬

‫נח אות ו'(‪ ,‬וכן גירסת כמה מרבותינו הראשונים‪,‬‬ ‫‡‪ .‬גמ' ברכות )נט‪ ,(.‬ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי‬
‫]ראבי"ה )ברכות סימן קמו(‪ ,‬פסקי ריא"ז )ברכות פ"ט הלכה‬ ‫יהושע בן לוי‪ ,‬הרואה את הקשת בענן צריך שיפול‬
‫ג' אות א'(‪ ,‬טור )סימן רכט(‪ ,‬ועו"ר‪ ,‬וכ"ה גירסת הרמב"ם‬ ‫על פניו‪ ,‬שנאמר )יחזקאל א‪,‬כח( כמראה הקשת אשר‬
‫)פ"י מהל' ברכות הט"ז( בספרים שלפנינו‪ ,‬וראה עוד‬ ‫יהיה בענן וגו' ואראה ואפול על פני‪ ,‬לייטי עלה‬
‫מש"כ בשינויי נוסחאות )בהוצאת פרנקל‪ ,‬על הרמב"ם שם(‬ ‫במערבא‪ ,‬משום דמיחזי כמאן דסגיד לקשתא‪ ,‬אבל‬
‫בזה[; אך גירסת הרי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף( 'נאמן‬ ‫ברוכי ודאי מברך‪ ,‬מאי מברך‪ ,‬ברוך זוכר הברית‪,‬‬
‫בבריתו' בלא וא"ו‪ ,‬וכן גירסת רוב רבותינו הראשונים‪,‬‬ ‫במתניתא תנא‪ ,‬רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן‬
‫]סידור רס"ג )עמוד צ'(‪ ,‬רבינו חננאל )ברכות נט‪ ,(.‬סמ"ג‬ ‫ברוקא אומר‪ ,‬נאמן בבריתו וקיים במאמרו‪ ,‬אמר רב‬
‫)עשין כז ד"ה על הרוחות(‪ ,‬סמ"ק )סימן קנא(‪ ,‬רא"ה )ברכות‬ ‫פפא‪ ,‬הלכך נימרינהו לתרוייהו‪ ,‬ברוך זוכר הברית‬
‫נט‪ .‬ד"ה אמר ריב"ל(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪,‬‬ ‫ונאמן בבריתו וקיים במאמרו‪ ,‬ע"כ; ]וראה עוד‬
‫ד"ה מאי רוחות(‪ ,‬רבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב(‪ ,‬ארחות חיים‬ ‫בהגהות מהר"צ חיות )תענית ז‪ .‬ד"ה הלכך( שכ'‪ ,‬שכן דרך‬
‫)הל' ברכות אות נו(‪ ,‬ספר המאורות )ברכות נט‪ ,(.‬ספר‬ ‫רב פפא בכמה וכמה מקומות שנחלקו אמוראים‪ ,‬שאם‬
‫הבתים )הל' ברכות שער יג אות טז(‪ ,‬צידה לדרך )מאמר א'‬ ‫אפשר לעשות כדברי שניהם יש לעשות כן‪ ,‬וכ"ה‬
‫פרק ג' כלל כח(‪ ,‬ועו"ר[‪ ,‬וכ"ה הנוסח בשו"ע )רכט‪,‬א(‪ ,‬וכן‬ ‫לענין נוסחי הברכות שמצינו בכמה מקומות דאמר רב‬
‫כתב בביאור הגר"א )רכט‪,‬א( שהיא הגירסא הנכונה‪,‬‬ ‫פפא 'הלכך נימרינהו לתרוייהו'‪ ,‬וכדאיתא בברכות‬
‫וגירסת ספרי הגמ' שלפנינו 'ונאמן' טעות סופר היא‪.‬‬ ‫)נט‪ (:‬ובתענית )ו‪ :‬ז‪ (.‬לענין חתימת ברכת הודאת‬
‫עוד בענין נוסח הברכה‪ ,‬הנה גירסת התוס' )ברכות‬ ‫הגשמים‪ ,‬ובברכות )ס‪ (:‬לענין חתימת ברכת 'אשר‬
‫נט‪ .‬ד"ה הלכך( 'וקיים בשבועתו'‪ ,‬אך גירסת רוב‬ ‫יצר'‪ ,‬ובמגילה )כא‪ (:‬לענין חתימת ברכת 'הרב את‬
‫הראשונים 'וקיים במאמרו'; ועוד מצינו בדברי‬ ‫ריבנו' אחר קריאת המגילה‪ ,‬ובסוטה )מ‪ (.‬לענין נוסח‬
‫הראשונים חילוק נוסף לענין סדר הדברים בברכה זו‪,‬‬ ‫'מודים דרבנן'; וראה עוד בגליון הש"ס להגרעק"א‬
‫אשר בדברי רוב הראשונים נוסח הברכה כמשנ"ת‪,‬‬ ‫)סוטה שם( שציין‪ ,‬שמצינו עוד כעי"ז בכמה מקומות‬
‫'זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו'‪ ,‬אך בדברי‬ ‫בש"ס )שבת כ‪ .‬חולין סה‪ .‬עו‪ ,(:‬דרב פפא נקט הלכתא‬
‫התוס' )שם( הגירסא 'נאמן בבריתו וקיים בשבועתו‬ ‫לצאת ידי כל הדעות‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫וזוכר הברית'‪ ,‬ובס' חפץ ה' )לבעל אור החיים‪ ,‬ברכות שם(‬ ‫א‪ .‬ובביאור דברי הגמ' 'אבל ברוכי ודאי מברך'‪,‬‬
‫כתב בביאור גירסא זו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה הנכון הוא‪,‬‬ ‫דמשמע דהו"א שאין לו לברך על ראיית הקשת‪,‬‬
‫דבהכרח לאחר 'זוכר בריתו'‪ ,‬דאי מקדים ל'זוכר‬ ‫וכשם שאין ליפול על פניו בראיית הקשת‪ ,‬כתב‬
‫בריתו'‪ ,‬תו ליכא למימר 'נאמן' ו'קיים'‪ ,‬דהם בכלל‬ ‫מהרש"א )ברכות שם‪ ,‬חידושי אגדות ד"ה ברוכי( בזה"ל‪ ,‬דלא‬
‫'זוכר'‪ ,‬דממילא לא הוי זוכר אי לא הוי נאמן וקיים‬ ‫תימא כיון דמיחזי כסגיד לקשת‪ ,‬דהיינו שמחשב‬
‫בשבועתו‪ ,‬לזה מקדים ברישא 'נאמן' ו'קיים'‪ ,‬ו'זוכר'‪,‬‬ ‫שיהיה שם מראה שכינה בעצמה‪ ,‬לא יברך נמי‬
‫ונכון‪ ,‬והגם דהש"ס לא סידר הכי‪ ,‬לאו דווקא‪ ,‬אלא‬ ‫מהא"ט ברואה הקשת משום דמיחזי כמברך לקשת‪,‬‬
‫להיות דהאי ד'זוכר הברית' נאמרה בש"ס תחילה‪,‬‬ ‫שהוא חושב שיהיה זה השכינה עצמה כו'‪ ,‬וקאמר‬
‫והדר אמר במתניתא תנא כו'‪ ,‬לזה נקט ראשון ראשון‪,‬‬ ‫דמברך זוכר הברית‪ ,‬דהשתא לא מיחשב הקשת אלא‬
‫ולאו לסדר המטבע נקט הש"ס‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שהוא זכירת הברית בעלמא‪ ,‬כדכתיב )בראשית ט‪,‬יד‪-‬טו(‬
‫ג‪ .‬והסכמת רבותינו הראשונים רובם ככולם‪,‬‬ ‫ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי וגו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שברכה זו אין בה אלא פתיחה ולא חתימה‪ ,‬ועי' בית‬ ‫ב‪ .‬ובנוסח ברכה זו‪ ,‬הנה בגמ' שלפנינו נוסח‬
‫יוסף )רכט‪,‬א ד"ה הרואה הקשת( שכ' נמי‪ ,‬ש'לדברי הכל‬ ‫הברכה 'ונאמן בבריתו'‪ ,‬וכ"ה במדרש תנחומא )פרשת‬
‫פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת ‪ /‬מים רבים‬
‫הערה ב בביאור נוסח הברכה‪ ,‬ובביאור שלש לשונות אלו המוזכרים בה[‪.‬‬
‫ולהיות מבול רח"ל‪ ,‬אבל הנני מקים בריתי ש'לא יהיה‬
‫עוד המים למבול לשחת כל בשר'‪ ,‬מבואר שיהיה‬
‫למבול‪ ,‬אבל לא 'לשחת כל בשר'‪ ,‬אלא לעונש לשטוף‬
‫כמה בני אדם ובהמה רבה‪ ,‬וע"ז האופן בא נוסח 'זוכר‬
‫הברית'‪ ,‬דבלא זה היה כח הדין לשטוף מכל וכל;‬
‫'והיתה הקשת בענן'‪ ,‬שתעמוד הקשת איזה משך זמן‬
‫ע"י שיהא הגשם עם זוהר השמש מעורבים‪ ,‬אזי לא‬
‫די שאינו בא למבול לשחת‪ ,‬אלא 'וראיתיה לזכר ברית‬
‫עולם'‪ ,‬שעשיתי להנהיג הטבע ולקיום העולם כו'‪,‬‬
‫והיינו שמברכים על הקשת זוכר הברית ו'נאמן‬
‫בבריתו'‪ ,‬זוכר הברית הוא באופן הראשון‪ ,‬ונאמן‬
‫בבריתו באופן השני כו'‪ ,‬שבהיות הקשת בענן במשך‬
‫הענן‪ ,‬הוא לסימן ברכה לארץ‪ ,‬כדאיתא בתענית )ג‪(:‬‬
‫שמשא דבתר מטרא מטרא; ויאמר אלוקים וגו'‪ ,‬חזר‬
‫ואמר בפני עצמו‪ ,‬שלא יפול ספק בלב נח‪ ,‬אשר אולי‬
‫רק בהתראות הקשת יהיו בטוחים מהשחתת הארץ‪,‬‬
‫משא"כ באם יהיה גשם שוטף בלי אותו אות הקשת‪,‬‬
‫אפשר חלילה יהי חשש כליון‪ ,‬וקרוב לומר ששאל נח‬
‫או התפלל ע"ז‪ ,‬על כן חזר ובא המאמר 'זאת אות‬
‫הברית'‪ ,‬הקשת הלז אשר אתה רואה עתה לבדו‪ ,‬הוא‬
‫אות אשר הקימותי ביני וגו'‪ ,‬גם בלי שום זכירה ואות‬
‫הקשת‪ ,‬ולא בא הקשת בענני ענן להתראות‪ ,‬אלא‬
‫להראות שהדור ראוי לכליון לולי הברית‪ ,‬אבל גם אם‬
‫לא יהיה נראה הקשת‪ ,‬יהיה ג"כ העולם בטוח ע"פ‬
‫מאמרי כעת לבד‪ ,‬וזהו שמברכים על הקשת עוד‬
‫'וקיים במאמרו'‪ ,‬ובשעת ראיית הקשת כעת מברכין‬
‫עמו על כל אופנים שבא‪-] ,‬ואע"פ שבשעה זו אינה‬
‫באה אלא באופן אחד מהם[‪ ,‬כמו בשעה שמברכים על‬
‫אשתו של לוט‪' ,‬זוכר את הצדיקים' על הצלת לוט‪,‬‬
‫עכ"ל; ]ויעו"ש בהרחב דבר )אות א'( שהוסיף עוד‬
‫עפ"ז בזה"ל‪ ,‬והנה אמרו בכתובות )עז‪ ,(:‬ששאלו מרבי‬
‫יהושע בן לוי נראתה הקשת בימיך‪ ,‬ומשמע שם דבזמן‬
‫שיש זכות צדיקים אין הקשת נראה כלל‪ ,‬וזה פלא‪,‬‬
‫]שהרי הקשת הינה דבר טבעי[‪ ,‬ולפי דברינו ניחא‪,‬‬
‫דמשו"ה דייקו לשאול נראתה הקשת‪ ,‬ולא שאלו אם‬
‫היה הקשת‪ ,‬אלא אם נראה באופן הראשון שיהא יראה‬
‫כרגע ונכסה‪ ,‬שבא לאות על שראוי להיות מבול לולי‬
‫הברית‪ ,‬אבל הוויות הקשת בענן אינו אלא סימן ברכה‬
‫ג"כ‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫קסח‬
‫)סימן‬ ‫אין חתימה בברכה זו'‪ ,‬אכן מצינו במחזור ויטרי‬
‫תקכט( שכתב בזה"ל‪ ,‬הרואה קשת בענן אומר‪ ,‬בא"י‬
‫אמ"ה נאמן בבריתו וקיים במאמרו‪ ,‬ברוך אתה ה'‬
‫זוכר הברית‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב ראב"ן )ברכות סימן ר'(‪,‬‬
‫והרי דסבירא להו שברכה זו יש בה חתימה בשם‪,‬‬
‫]ובאמת יש מן הראשונים שהזכירו להדי'‪ ,‬ש'ברכה זו‬
‫אין בה חתימה'‪ ,‬והרי שכוונתם לאפוקי מדעת‬
‫האומרים שיש בה חתימה[‪ ,‬וצ"ע; ועוד מצינו בדברי‬
‫הפוסקים‪] ,‬ב"ח )רכט‪,‬א(‪ ,‬פרישה )רכט‪,‬א(‪ ,‬מגן אברהם‬
‫)רכט‪,‬א(‪ ,‬ט"ז )רכט‪,‬א(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬שהביאו מש"כ מהרש"ל‬
‫לתמוה על הנוהגים לומר בראיית הקשת 'ברוך נאמן‬
‫בבריתו וקיים במאמרו בא"י זוכר הברית'‪] ,‬והיינו‬
‫שהיו חותמים בברכה זו בשם‪ ,‬אך לא היו פותחים בה‬
‫בשם[‪ ,‬וכן הסכמת כל הפוסקים שפותחים ברכה זו‬
‫בשם ואין חותמים בה בשם‪.‬‬
‫)הל'‬ ‫·‪ .‬א‪ .‬בביאור נוסח הברכה‪ ,‬כתב האבודרהם‬
‫ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה מאי רוחות( בזה"ל‪ ,‬הרואה‬
‫הקשת מברך בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו‬
‫וקיים במאמרו‪' ,‬זוכר הברית' שנאמר )בראשית ט‪,‬יג(‬
‫והיתה לאות ברית‪ ,‬וזוכר שנשבע שלא יביא עוד‬
‫מבול‪ ,‬וכשרואה את הרשעים רוצה להחריב את‬
‫עולמו‪ ,‬ורואה הקשת וזוכר הברית ונמנע‪ ,‬ואין לומר‬
‫שצריך הקב"ה זכירה‪ ,‬שהרי אין שכחה לפניו‪ ,‬אלא‬
‫מראה לעולם כשהם רואים את הקשת שרבו רשעי‬
‫ישראל‪ ,‬ואלמלא השבועה היה מחריבו; 'נאמן‬
‫בבריתו' שלא יעברנו אע"פ שרבו הרשעים; 'קיים‬
‫במאמרו'‪ ,‬אפילו לא היה הברית‪ ,‬כיון שאמר בדיבור‬
‫בעלמא 'ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ' )בראשית‬
‫ט‪,‬יא(‪ ,‬ברור שיקיים מאמרו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובהעמק דבר להנצי"ב )בראשית ט‪,‬יד‪-‬יז( האריך‬
‫לבאר הענין‪ ,‬שהזכירו חכמים שלש לשונות אלו‬
‫בנוסח ברכת הקשת‪ ,‬לפי שיש שלשה אופנים בראיית‬
‫הקשת; וז"ל‪ ,‬אלא כך הענין‪ ,‬דמשמעות 'ונראתה‬
‫הקשת' היינו שנראה כרגע ונתכסה מיד‪ ,‬ואמר‬
‫הקב"ה‪ ,‬אם יהיה בשעת הענן 'נראתה הקשת' כרגע‪,‬‬
‫אז 'וזכרתי את בריתי'‪ ,‬תדע שמה שבא כרגע השמש‬
‫נגד הענן המביא הקשת‪ ,‬מזה יהיה לסימן שהגשם‬
‫אינו בא מתחילה לברכה‪ ,‬אלא לשטף מים רבים‬
‫קסט‬
‫ב‪ .‬יש להסתפק‪ ,‬האם צריך לראות את הקשת בשלימותה בצורת חצי עיגול‪ ,‬או שמא יש‬
‫לברך אף בראיית מקצת ממנה‪ ,‬ועי' הערה ג‪.‬‬
‫בשמים בשלימותה‪] ,‬או שעכ"פ יש לחוש שמא אין‬
‫הקשת נראית בשלימותה כחצי גורן עגולה[‪ ,‬ובכהא"ג‬
‫הרי שאין זו ה'קשת' שתקנו חכמים לברך עליה ברכה‬
‫זו‪ ,‬אבל אם נראית הקשת בשלימותה‪ ,‬שפיר יכול‬
‫לברך עליה אע"פ שהוא עצמו אינו רואה אלא את‬
‫מקצתה‪ ,‬וכן נראה מלשון ספר הברית הנ"ל שכוונתו‬
‫להסתפק בזה באופן שלא תתראה הקשת אלא‬
‫בחלקה‪ ,‬וכן הביא בס' שער העין )פרק יב הערה ז'( בשם‬
‫הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ‪ ,‬שאף הביאה"ל לא‬
‫כתב להסתפק בזה אלא היכא שהקשת עצמה אינה‬
‫נראית בשלימותה‪ ,‬אבל היכא שהקשת עצמה נראית‬
‫בשלימותה‪ ,‬אלא שהוא עצמו אינו רואה אלא את‬
‫מקצתה‪ ,‬פשיטא דשפיר יכול לברך עליה‪.‬‬
‫אכן מלשון הביאה"ל הנ"ל נראה טפי‪ ,‬שכוונתו‬
‫להסתפק בזה אף היכא שיודע בודאי שנראית הקשת‬
‫בשלימותה‪ ,‬אלא שהוא עצמו אינו רואה אלא את‬
‫מקצתה‪ ,‬וכן הביא בס' שער העין )שם( בשם הגר"ח‬
‫קניבסקי‪ ,‬שכוונת הביאה"ל להסתפק בזה אף באופן‬
‫שהקשת נראית בשמים בשלימותה‪ ,‬אלא שעכ"פ כיון‬
‫שהוא עצמו אינו רואה אלא מקצתה‪ ,‬יש לומר שאין‬
‫לו לברך עליה; אכן לפ"ז יש לעיין טובא‪ ,‬אשר מלבד‬
‫שמסתימת דברי רבותינו הרו"א שלא הזכירו שאין‬
‫לברך אלא בראיית הקשת בשלימותה‪ ,‬נראה שאין‬
‫חילוק בזה‪] ,‬ובשלמא אי נימא כהדרך הא' בביאור‬
‫הספק הנ"ל‪ ,‬יש לומר דפשיט"ל לכל רבותינו הרו"א‬
‫דלא מיקרי 'קשת' אלא כאשר נראית בשלימותה‬
‫בצורת קשת כחצי גורן עגולה‪ ,‬ולא הוצרכו לבאר כן‬
‫להדי'‪ ,‬אבל לדרך זו שאין לו לברך אא"כ הוא עצמו‬
‫רואה הקשת בשלימותה‪ ,‬היה להם לבאר כן להדי'‬
‫שאין לברך אלא בראיית כולה ולא בראיית מקצתה[;‬
‫עוד יש לתמוה בסברת הדברים‪ ,‬מפני מה יש לנו לומר‬
‫שאין לברך עד שיראה את כל הקשת בשלימותה‪,‬‬
‫ודב"ז לא מצינו בשום ברכה מברכות הראיה‪,‬‬
‫שהצריכו הפוסקים שיראה את כל אותו הדבר או את‬
‫כל אותו המקום שמברך עליו‪ ,‬ובודאי בראיית ימים‬
‫ונהרות וכיו"ב אינו רואה בראיה אחת את כל הים או‬
‫הנהר‪] ,‬וראה עוד לקמן )פרק כב סעיף כז( מדברי הלקט‬
‫‪ /‬פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת‬ ‫מים רבים‬
‫ובס' תפארת הגרי"ז )ידלר‪ ,‬ברכות נט‪ .‬אות ריב( כתב‬
‫לבאר באופ"א ענין שלש לשונות אלו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה מפני‬
‫דמלך בשר ודם יש שלשה דברים המונעים אותו‬
‫לקיים דבריו‪ ,‬א' מפני השכחה‪ ,‬ב' מפני שבטבעו אינו‬
‫נאמן לקיים דבריו‪ ,‬ג' מפני שאין בידו לקיים‪ ,‬על זה‬
‫אנו מברכים 'זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים‬
‫במאמרו'‪ ,‬שאין שכחה לפניו ב"ה‪ ,‬והוא נאמן לקיים‬
‫הברית‪ ,‬וגם בידו לקיים‪ ,‬מפני שהוא מקיים במאמרו‪,‬‬
‫היינו שכל מעשה בראשית לא נברא אלא במאמרו‪,‬‬
‫א"כ במאמרו שהבטיח הדבר כבר נעשה הדבר כמו‬
‫שהבטיח‪ ,‬וע"ז אומרים 'וקיים במאמרו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה‬
‫עוד בס' בן יהוידע )ברכות נט‪ .‬ד"ה זוכר( שכתב בזה‬
‫בזה"ל‪ ,‬הא דמזכירין שלשה חלוקות‪ ,‬נראה לי בס"ד‪,‬‬
‫כי הקשת יש בו שלשה גוונים‪ ,‬והם לבן כנגד קו‬
‫היסוד‪ ,‬ואדום כנגד קו הגבורה‪ ,‬וירוק כנגד קו‬
‫הרחמים‪ ,‬וכנגד אלה אומרים שלשה מיני שבח‬
‫הנזכרים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד בביאור נוסח הברכה 'וקיים במאמרו'‪ ,‬כתב‬
‫מהרש"א )ברכות נט‪ .‬חידושי אגדות ד"ה ברוכי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולפי‬
‫שאין כל חדש תחת השמש‪ ,‬ולא נברא הקשת לזכור‬
‫הברית‪ ,‬קאמר שהוא 'קיים במאמרו'‪ ,‬שכבר נברא‬
‫במאמר בששת ימי בראשית‪ ,‬כמו ששנינו )אבות פ"ה‬
‫מ"ו( בעשרה דברים שנבראו בערב שבת ]בין‬
‫השמשות[ 'והקשת'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‚‪ .‬הנה בביאור הלכה )רכט‪,‬א ד"ה הרואה( כתב‬
‫להסתפק בדין זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לא נתבאר אם בעינן דווקא‬
‫שיראהו בתמונת קשת שהוא כחצי גורן עגולה‪ ,‬או‬
‫אפילו מקצת ממנו די‪ ,‬עכ"ל; ועוד מצינו כן בספר‬
‫הברית )מאמר י' פרק יב(‪] ,‬ספר זה נכתב ע"י הג"ר פנחס‬
‫אליהו הורוויץ מוילנא‪ ,‬ונדפס לראשונה בשנת תקנ"ז‪,‬‬
‫הספר עוסק רבות בענייני מערכות השמים[‪ ,‬בזה"ל‪,‬‬
‫ולפעמים לא תתראה הקשת רק בחלק קטן בקערורית‬
‫השמים‪ ,‬וזה נקרא וואסטר גאללע‪ ,‬והוא ספק קשת‪,‬‬
‫וברכתו כדין ספק ברכות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בשו"ת‬
‫לב חיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬ח"ב סימן מו(‪.‬‬
‫ובפשטות היה נראה‪ ,‬שאין כוונת הביאה"ל‬
‫להסתפק בזה‪ ,‬אלא באופן שאכן אין הקשת נראית‬
‫פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת ‪ /‬מים רבים‬
‫ג‪ .‬יש אומרים‪ ,‬שאף אם נראית הקשת בלילה‪ ,‬יש לברך עליה‪ ,‬ועי' הערה ד‪.‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ולפעמים בזמן מרובה אפשר שתיראה הקשת‬
‫ג"כ בלילה‪ ,‬כשהירח שלם ומלא‪ ,‬אף גם מבעשור‬
‫לחודש והלאה שאז קרובה ]הלבנה[ להיות מלאה‪ ,‬אך‬
‫רק בזמן עלותה ]של הלבנה[ או בזמן שקיעותה‪,‬‬
‫והנראית בלילה היא יותר לבנה מהנראית ביום כו'‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן כתב בס' צוף דבש )אמשטרדם תע"ח‪ ,‬בראשית‬
‫ט‪,‬טז(‪ ,‬ש'לפעמים יראה הקשת בלילה מניצוץ הירח'‪,‬‬
‫וכן העידו בס' מדרש תלפיות )לבעל שבט מוסר‪ ,‬אות ד'‬
‫ענף 'דברים שנבראו בשני'( ובס' צמח דוד )סדר ימות עולם‪,‬‬
‫האלף השישי שנת ת"ל( ובס' קופת הרוכלים )עמ' ‪ 301‬אות‬
‫לז(‪ ,‬שבשנת ת"ל נראה הקשת בלילה כפי שדרכה‬
‫להיראות ביום‪.‬‬
‫וכן מצינו בדברי כמה אחרונים עדויות נוספות‬
‫שנראתה הקשת בלילה‪ ,‬והורו דשפיר יש לברך עליה‬
‫כשם שמברכים עליה כשנראית ביום‪ ,‬וכן כתב בפתח‬
‫הדביר )רכט‪,‬א( שיש לברך על ראיית הקשת אפילו‬
‫בלילה‪ ,‬וכן כתב בשו"ת מהרש"ם )ח"ב סימן קכד(‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך אף על ראיית הקשת בלילה‪ ,‬והביא‬
‫שכן נהג מהר"י מבעלזא ובירך על ראיית הקשת‬
‫בלילה‪ ,‬ואף שכתבו התוס' )ראש השנה כד‪ .‬ד"ה גירי( שאין‬
‫הקשת נראית אלא ביום‪ ,‬כוונתם שבדר"כ לא תיראה‬
‫הקשת אלא ביום‪ ,‬אבל פעמים שנראית הקשת אף‬
‫בלילה‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וכן בס' נחמד למראה )על הירושלמי‪ ,‬ראש‬
‫השנה פ"ב ה"א( העיד‪ ,‬שבשנת תר"א נראתה הקשת‬
‫בלילה ע"י שנוצרה מחמת אור הלבנה‪ ,‬וצבעה היה‬
‫בלבן ]וכמשנ"ת[‪ ,‬והורה לברך עליה כשם שמברכים‬
‫על ראיית הקשת ביום‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬מצינו לכמה מרבותינו הרו"א שכתבו‬
‫בפשיטות‪ ,‬שלא יתכן שתיראה הקשת בלילה‪] ,‬ולפ"ז‬
‫אף אם נראתה דמות קשת בלילה‪ ,‬יש לומר שאין‬
‫לברך עליה‪ ,‬לפי שאינה ה'קשת' שתקנו חכמים לברך‬
‫עליה ברכה זו[‪ ,‬וכן נראה ממש"כ בתרגום יונתן בן‬
‫עוזיאל )בראשית ט‪,‬יב( 'ותתחמי קשתא ביממא'‪,‬‬
‫ובפירוש התוס' עה"ת )בראשית ט‪,‬ט( מבו' ש'מעולם לא‬
‫נראתה הקשת בלילה'‪ ,‬וכן נראה פשטות דברי התוס'‬
‫)ראש השנה שם( וכמשנ"ת[‪ ,‬וכן כתב השל"ה )פרשת נח‬
‫פרק תורה אור‪ ,‬אות ה' בהגה"ה ד"ה וזה סוד(‪ ,‬ש'אי אפשר‬
‫לפי הטבע הקשת אלא כשירד המטר ביום והחמה‬
‫זורחת'‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫קע‬
‫יושר )או"ח עמוד ‪ (70‬וכמה אחרונים לענין ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת הלבנה אף באופן‬
‫שחלק מן הלבנה מכוסה בעננים[‪ ,‬ומפני מה לענין‬
‫ברכת הקשת יש לומר שלא תקנו חכמים ברכה זו‬
‫אלא בראיית הקשת בשלימותה‪] ,‬וכבר העירו בזה בס'‬
‫ברכת אברהם )להגר"א ארלנגר‪ ,‬ברכות נט‪ (.‬ועו"ס על דברי‬
‫הביאה"ל[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ועי' שו"ת תשובות והנהגות )ח"ג סימן עו אות ו'(‬
‫שכ'‪ ,‬דכיון שהביאה"ל הניח די"ז בספק‪ ,‬הרי ש'אין‬
‫לברך אלא בחצי גורן עגולה ולא בפחות‪ ,‬דהוי חשש‬
‫ברכה לבטלה'‪ ,‬אכן למשנ"ת נראה‪ ,‬שבאופן שיודע‬
‫]או עכ"פ משער בדעתו[ שנראית קשת בשמים‬
‫בשלימותה כחצי גורן עגולה‪ ,‬המברך עליה בודאי יש‬
‫לו על מי לסמוך‪] ,‬או משום שאף הביאה"ל לא‬
‫נסתפק באופן זה‪ ,‬או משום שכן נראה מסתימת דברי‬
‫הראשונים ומדיני שאר ברכות הראיה ודלא‬
‫כביאה"ל[; ועוד יש שהעלו סברא נוספת בזה‪ ,‬דכל‬
‫היכא שרואה צורת קשת כחצי עיגול‪ ,‬לכו"ע שפיר יש‬
‫לו לברך עליה‪ ,‬אע"פ שבודאי אינו רואה את כולה‬
‫מקצה לקצה‪ ,‬וע"ע שו"ת עולת יצחק )ח"ג סימן פ' אות‬
‫א'( מש"כ בזה‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫„‪ .‬הנה יש מן הראשונים והאחרונים שהזכירו‪,‬‬
‫שאף שבדר"כ אין הקשת נראית אלא ביום‪ ,‬מכ"מ‬
‫פעמים שתיראה הקשת אף בלילה‪ ,‬וכן כתב בס' שביל‬
‫אמונה )לרבי מאיר אלדבי‪ ,‬נכד הרא"ש‪ ,‬סוף נתיב ב'(‪,‬‬
‫ש'אפשר שתיראה בלילה כשהירח שלם‪ ,‬ובלבד בעת‬
‫עלותו או בעת שקעו‪ ,‬וזו הנראית ]בלילה[ היא יותר‬
‫לבנה מהנראית ביום'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בס' שער‬
‫השמים )לרבינו גרשום ב"ר שלמה‪ ,‬אבי הרלב"ג‪ ,‬מאמר א' שער‬
‫ז'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ופעמים תיראה הקשת בלילה בחצי החודש‪,‬‬
‫כי הלבנה שלימה בעת ההיא‪ ,‬אך לא נראה בחמישים‬
‫שנים אלא שני פעמים‪ ,‬ואמנם המראה ההוא נוטה אל‬
‫הלובן מפני הראותו בלילה בעב נוטה לשחרות‪ ,‬וזה‬
‫כדמות האש הנראה במקום החשוך‪ ,‬שהיא נראה יותר‬
‫לבנה מאשר תיראה במקום המאיר‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב‬
‫בספר הברית )מאמר י' פרק יב(‪] ,‬ספר זה נכתב ע"י הג"ר‬
‫פנחס אליהו הורוויץ מוילנא‪ ,‬נדפס לראשונה בשנת‬
‫תקנ"ז‪ ,‬הספר עוסק רבות בענייני מערכות השמים[‪,‬‬
‫קעא‬
‫ד‪ .‬כל שחוזר ורואה הקשת אפילו בתוך שלושים‪ ,‬יש לו לברך עליה ה; ונראה‪ ,‬שאפילו‬
‫שנתפזרו העבים‪ ,‬כן נראה לי‪ ,‬והוא נכון‪ ,‬ויוצא לנו‬
‫מזה‪ ,‬דבקשת נמי צריך לברך אפילו תוך שלושים יום‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכעי"ז נראה אף להטעם הב' הנ"ל‬
‫]שבשעת ברכתו הראשונה עדיין לא היה ברק ורעם‬
‫זה בעולם[‪ ,‬שהרי כמו"כ בשעה שבירך על ראיית‬
‫הקשת הראשונה‪ ,‬עדיין לא היתה קשת זו בעולם‪,‬‬
‫ושפיר יש לו לחזור ולברך עליה אפילו בתוך שלושים‬
‫יום‪.‬‬
‫ואף להטעם הא' הנ"ל ]שבברקים ורעמים הר"ז‬
‫כרואה דבר אחר מאותו המין[‪ ,‬נראה שיש לו לחזור‬
‫ולברך על ראיית הקשת אף בתוך שלושים יום‪ ,‬שהרי‬
‫בכל פעם נוצרת הקשת מחדש‪ ,‬ואין זה אותה הקשת‬
‫שראה בתחילה‪] ,‬ואף שאמרו באבות )פ"ה מ"ו(‬
‫שהקשת היא מעשרה דברים שברא הקב"ה בערב‬ ‫שבשעת ברכתו הראשונה עדיין לא היה ברק ורעם זה‬
‫שבת בין השמשות‪ ,‬היינו שברא וחידש ענין היווצרות‬
‫הקשת וטבעה‪ ,‬ובכל פעם שנראית הקשת הר"ז מחמת‬
‫אותו כח שברא הקב"ה באותה שעה‪ ,‬אבל אי"ז אותה‬
‫הקשת הנראית לעינינו בכל פעם ופעם[‪ .‬וכן כתב‬
‫במאמר מרדכי )שם( אף לפי טעם זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואף לפי‬
‫שיטת האחרונים ז"ל‪ ,‬יש לדון ולומר דצריך לברך‬
‫אפילו תוך שלושים‪ ,‬שהרי כבר כתבו חכמי המחקר‬
‫שהקשת הוא ענין טבעי והוא מתהווה מהאדים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב במחזיק ברכה להחיד"א )רכט‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש מי‬
‫שאמר‪ ,‬דאם נראית הקשת ובירך‪ ,‬ואח"כ בתוך‬
‫שלושים יום נראית פעם אחרת‪ ,‬לא יברך‪ ,‬דכל ברכות‬
‫הראיה לא יברך כל עת שרואה אותם‪ ,‬ופעם אחת‬
‫בחודש דיים‪ ,‬עד כאן דבריו‪ ,‬ולאו מילתא היא‪ ,‬דהא‬
‫דצריך שיהא זמן שלושים יום בין הברכות‪ ,‬היינו‬
‫כשאותו הדבר עומד בעיניו וכדקאי קאי‪ ,‬ואיהו הוא‬
‫ניהו דלא חזי ליה‪ ,‬אבל אם הדבר שבירך עליו אזדא‬
‫ליה‪ ,‬והא אחריתי הוא‪ ,‬מחויב לברך‪ ,‬וכמו שכתבו‬
‫הפוסקים דעל מלך או חכם או קברות אחרות יברך‬
‫בתוך שלושים כו'; אמנם הדבר ברור פשוט‪ ,‬דהיכא‬
‫שאותו הדבר שראה הנה זה עומד בצביונו ובמצבו‪,‬‬
‫ואיהו הוא ניהו גברא לא חזי‪ ,‬אז בעינן שיעברו‬
‫שלושים יום‪ ,‬אבל אם הדבר שבירך חלף הלך‬
‫ונתחדש פעם אחרת‪ ,‬או שהוא דבר כדבר הראשון‬
‫ואחר הוא‪ ,‬אז צריך לברך‪ ,‬והוא הדין בקשת‪ ,‬דהקשת‬
‫‪ /‬פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת‬ ‫מים רבים‬
‫‪ .‰‬הנה לעיל )פרק א' הערה כא( נתבארו בארוכה ד'‬
‫טעמים‪ ,‬בביאור החילוק בין כל ברכות הראיה שאינו‬
‫חוזר ומברך על ראיית דבר זה או מקום זה אלא לאחר‬
‫שלושים יום‪ ,‬ובין ברקים ורעמים ]וכיוצא בהם[‬
‫שחוזר ומברך עליהם אף בתוך שלושים יום‪ ,‬אשר‬
‫רבים מרבותינו הרו"א ביארו‪ ,‬דשאני ברקים ורעמים‬
‫שאינו אותו הברק ואותו הרעם שבירך עליו בתחילה‪,‬‬
‫והר"ז כרואה דבר אחר מאותו המין שיש לו לחזור‬
‫ולברך עליו אף בתוך שלושים יום‪] ,‬ומכ"מ אינו חוזר‬
‫ומברך על ברקים ורעמים נוספים אלא ביום אחר‪ ,‬או‬
‫היכא שנתפזרו העבים ואפילו באותו היום‪ ,‬ומשום‬
‫שבלא זה עדיין אינו מסיח דעתו מהם[; ויש שביארו‬
‫טעם החילוק‪ ,‬דשאני ברקים ורעמים ]וכיוצא בהם[‪,‬‬
‫בעולם; ועוד יש שביארו טעם החילוק כעין זה‪ ,‬דכיון‬
‫שאין הדבר תלוי בידו אלא בידי שמים‪ ,‬ואינו יכול‬
‫לראות הברק ולשמוע הרעם כל זמן שירצה‪ ,‬לא נתנו‬
‫בזה חכמים שיעור וקצבה שאין לברך אלא לאחר‬
‫שלושים יום; ]ועוד יש שביארו טעם נוסף בזה‪,‬‬
‫דשאני ברקים ורעמים ש'אין להם שיעור ואינו יודע‬
‫צרכם בארץ‪ ,‬ואינם דרך טבע אלא להבהיל את‬
‫העולם'[‪.‬‬
‫והנה להטעם הג' הנ"ל ]שאין הדבר תלוי בידו‬
‫אלא בידי שמים[‪ ,‬נראה שהוא הדין אף לענין ראיית‬
‫הקשת‪ ,‬דכיון שאין הדבר תלוי בידו אלא בידי שמים‪,‬‬
‫ואינו יכול לילך ולראות הקשת כל שעה שירצה‪ ,‬הרי‬
‫היא כברקים ורעמים שחוזר ומברך עליהם אף בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬וכן כתב במאמר מרדכי )רכט‪,‬א השמטה‬
‫בסוף הספר( ע"פ טעם זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אשר על כן היה נראה‬
‫לי לומר‪ ,‬דהא דמחלקינן בין ברקים ורעמים לשאר‬
‫דברים‪ ,‬היינו טעמא‪ ,‬משום דשאר דברים כגון ימים‬
‫נהרות והרים וכיוצא בהם‪ ,‬הם דברים העומדים‬
‫במקומם ואינם זזים משם‪ ,‬ובידו של אדם לילך‬
‫ולראותם פעם אחר פעם כמו שירצה‪ ,‬ולכן נתנו לדבר‬
‫קצבה לברך משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬לפי שאין‬
‫סברא כלל לברך עליהם פעם אחר פעם‪ ,‬משא"כ‬
‫ברקים ורעמים שהם בידי שמים‪ ,‬ומברך בכל פעם על‬
‫החידוש‪ ,‬כל שהסיח דעת מברכה ראשונה דהיינו‬
‫פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת ‪ /‬מים רבים‬ ‫קעב‬

‫אם חוזר ורואה אותה באותו היום ועדיין לא נתפזרו העבים‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך‬
‫עליה‪ ,‬ועי' הערה ו‪.‬‬
‫ה‪ .‬טעה ובירך על הקשת 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬נראה שלא יצא ידי חובתו‪ ,‬ויש לו לחזור‬
‫ולברך ברכת 'זוכר הברית' כתקנת חכמים‪ ,‬ועי' הערה ז‪.‬‬

‫אות ב'(‪ ,‬שכל כמה שלא נתפזרו העבים‪ ,‬אינו חוזר‬ ‫שבירך עליו אשתמוטי קמשתמיט קשת לו נסוג אחור‪,‬‬
‫ומברך על ראיית קשת אחרת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ויהי היום נראית קשת בענן חדש ממש‪ ,‬טעון ברכה‬
‫כלבנה וברקים‪ ,‬ואם נפשך לומר דלמא הקשת במקומו‬
‫‪ .Ê‬ולא מיבעיא אי נימא שלא נבראה הקשת‬
‫עומד אלא הן נסתר מנגד עינינו‪ ,‬וברעות אלה‪-‬א זמנין‬
‫במציאות בששת ימי בראשית‪ ,‬ומה שאמרו באבות‬
‫דמתגלה לעינינו‪ ,‬מכ"מ ראיה חדשה היא וכקשת חדש‬
‫)פ"ה מ"ו( שהקשת נבראה בערב שבת בין השמשות‪,‬‬
‫דמי כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בשערי תשובה )רכט‪,‬א(‬
‫היינו שבשעה זו עלתה במחשבה לפני הקב"ה לברוא‬
‫ובמגן גבורים )סי' רכט אלף המגן סק"א(‪ .‬וכן כתב המשנה‬
‫את הקשת‪ ,‬אבל עדיין לא נבראה במציאות עד לאחר‬
‫ברורה )רכט‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ובכאן‪ ,‬אם ראה אותו עוד הפעם‬
‫המבול‪ ,‬הרי שבודאי אין שייך לברך עליה 'עושה‬
‫אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬חוזר ומברך‪ ,‬ולא דמי לכל‬
‫מעשה בראשית'‪ ,‬שהרי אינה בכלל 'מעשה' בראשית;‬
‫הנך דקיי"ל בהו דפעם אחת בחודש די לברוכי‪ ,‬דכאן‬
‫אלא אף אי נימא שנבראה במציאות בערב שבת בין‬
‫הקשת שבירך עליו חלף והלך לו‪ ,‬ודמי לברכת רעמים‪,‬‬
‫השמשות‪ ,‬והרי היא בכלל מעשה בראשית‪ ,‬מכ"מ‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו בכף החיים )רכט‪,‬ב( ובקצות השולחן‬
‫נראה שלא תקנו חכמים לברך עליה ברכת 'עושה‬
‫)סימן סו סעיף טו( ועו"פ‪.‬‬
‫מעשה בראשית'‪ ,‬כי אם ברכת 'זוכר הברית' בלבד‪,‬‬
‫ואם טעה ובירך עליה ברכת 'עושה מעשה בראשית'‪,‬‬ ‫‪ .Â‬כן נראה בפשטות‪ ,‬שלא אמרו שאינו חוזר‬
‫ברכתו לבטלה‪ ,‬וצריך לחזור ולברך עליה ברכת 'זוכר‬ ‫ומברך באותו היום כל כמה שלא נתפזרו העבים‪ ,‬אלא‬
‫הברית' כתקנת חכמים‪] ,‬ואף שנתבאר לעיל )פרק ב'‬ ‫לענין ברקים ורעמים‪ ,‬שדרכם לבוא בזה אחר זה‪ ,‬והרי‬
‫סעיף ז'( לענין ראיית הים הגדול‪ ,‬שאם בירך עליו‬ ‫שעדיין אינו מסיח דעתו מראיית ברקים ושמיעת‬
‫'עושה מעשה בראשית' יצא ידי חובתו‪ ,‬ואע"פ שתקנו‬ ‫רעמים נוספים ]כל כמה שלא נתפזרו העבים[‪ ,‬אבל‬
‫חכמים לברך עליו ברכת 'שעשה את הים הגדול'‪,‬‬ ‫קשת שאין דרכה לחזור ולהיראות פעם נוספת לאחר‬
‫שאני התם שהרי הוא בכלל שאר הימים שהיה לנו‬ ‫זמן מועט‪ ,‬וראייתה אינה דבר המצוי תדיר‪ ,‬הרי שמיד‬
‫לברך עליו ברכת 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬ולא‬ ‫אחר שראה הקשת כבר הסיח דעתו מענין זה‪ ,‬ושוב‬
‫הוציאוהו חכמים מכלל שאר הימים ותקנו עליו ברכה‬ ‫יש לו לחזור ולברך על ראיית קשת נוספת אפילו‬
‫בפני עצמה‪ ,‬אלא מפני חשיבותו‪ ,‬או משום שכל מין‬ ‫באותו היום‪ .‬וכן כתב בקצות השולחן )סימן סו בדי‬
‫ומין תן לו מעין ברכותיו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק ב' הערה‬ ‫השולחן אות כו(‪ ,‬ש'אפילו לא נתפזרו העבים‪ ,‬חוזר‬
‫יא( בארוכה‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד לענין ראיית הקשת‪,‬‬ ‫ומברך על קשת שני'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב מדנפשיה בס'‬
‫שאף אם עיקר שבח זה שהקב"ה 'עושה מעשה‬ ‫ברכת ה' )חלק ד' פרק ד' סעיף לו‪ ,‬ושם בהערה(‪] ,‬אך טעמו‬
‫בראשית' שייך שפיר אף על ראיית הקשת‪ ,‬מכ"מ לא‬ ‫שם אינו מובן כלל[‪ ,‬וכן הובא בשם הגר"א נבנצל‬
‫תקנו חכמים כלל לברך עליה ברכה זו‪ ,‬והר"ז כמי‬ ‫שליט"א )משנ"ב עם הערות 'ביצחק יקרא'‪ ,‬סימן רכט אות ב'(‪.‬‬
‫שבירך על חידוש הלבנה בתחילת החודש 'עושה‬ ‫אכן‪ ,‬ראה בס' ברכת הבית )שער כט סעיף יט(‪ ,‬שאינו‬
‫מעשה בראשית'‪ ,‬שאף שעיקר שבח זה שייך שפיר‬ ‫חוזר ומברך על ראיית קשת אחרת‪ ,‬אלא לאחר‬
‫אף על חידוש הלבנה‪ ,‬מכ"מ נראה בפשטות שברכתו‬ ‫שנתפזרו העבים או ביום אחר‪ ,‬וכדין ברקים ורעמים‪,‬‬
‫לבטלה[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫וכעי"ז כתבו בס' חשוקי חמד )להגר"י זילברשטיין‬
‫ובעיקר הענין‪ ,‬אימתי נבראה הקשת‪ ,‬ואם אכן‬ ‫שליט"א‪ ,‬ברכות נט‪ (.‬ש'כל זמן שלא נתפזרו העבים קשת‬
‫נבראה בערב שבת בין השמשות‪ ,‬מה נתחדש בה‬ ‫אחת היא'‪ ,‬וכן כתב בשו"ת עולת יצחק )ח"ג סימן פ'‬
‫קעג‬ ‫‪ /‬פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת‬ ‫מים רבים‬

‫ו‪ .‬מותר לראות את הקשת בראיה בעלמא כדי לברך עליה‪ ,‬אבל אין להסתכל בה בעיון‬
‫ובהתבוננות‪ ,‬והמסתכל בקשת עיניו כהות‪ ,‬ועי' הערה ח‪.‬‬

‫בה; וכן כתב הלבוש )רכט‪,‬א(‪ ,‬וביאר הענין בזה"ל‪,‬‬
‫ואסור להסתכל בו ביותר מפני שהוא דמות כבוד ה'‪,‬‬
‫דכתיב )יחזקאל שם( מראה הקשת דמות כבוד ה' וגו'‪,‬‬
‫והמסתכל בו הרבה הרי הוא כאילו לא חס על כבוד‬
‫‪ .Á‬גמ' חגיגה )טז‪ ,(.‬כל שלא חס על כבוד קונו‬
‫קונו‪ ,‬כלומר כאילו היקל בכבודו‪ ,‬ודווקא דרך‬
‫רתוי לו שלא בא לעולם‪] ,‬טוב ויפה היה לו אם לא‬
‫הסתכלות והתבוננות בהבטה הרבה אסור‪ ,‬שזה נראה‬
‫כמחציף וכמיקל בכבוד מלכו יתברך‪ ,‬אבל דרך ראיה‬
‫בעלמא שרואים בו מותר‪ ,‬לכן מותר לראות בו בשעת‬
‫ברכה בראיה בעלמא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועוד מצינו כן בדברי הרו"א בכמה וכמה דוכתי‪,‬‬
‫ש'הסתכלות' ו'ראיה' חלוקים זה מזה‪ ,‬ו'הסתכלות'‬
‫הרי היא הסתכלות בעיון ובהתבוננות‪ ,‬ו'ראיה' אינה‬
‫אלא הבטה מועטת בלבד; וכן מבו' מדברי רש"י‬
‫)במדבר כא‪,‬ח(‪ ,‬שכתב לבאר חילוק לשונות הפסוקים‬
‫)במדבר שם פסוקים ז‪-‬ח( גבי נחש הנחושת‪ ,‬שבתחילה‬
‫נאמר 'והיה כל הנשוך וראה אותו וחי'‪ ,‬ולאחמ"כ‬
‫נאמר 'והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש‬
‫הנחושת וחי'‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬שבתחילה לא מיירי אלא‬
‫בנשיכת כלב או חמור‪ ,‬ונשיכה זו מזיקה מעט אך‬
‫אינה ממיתה‪ ,‬ומשו"ה סגי ב'ראיה בעלמא'‪ ,‬ולאחמ"כ‬
‫מיירי בנשיכת נחש‪ ,‬ובזה 'לא היה ממהר נשוך הנחש‬
‫להתרפאות אא"כ מביט בו בכוונה'‪ ,‬עכ"ד; וכן כתב‬
‫המגן אברהם )קכח‪,‬לה( לענין הסתכלות בפני הכהנים‬
‫בשעת הברכה‪ ,‬ועוד לו במקו"א )שז‪,‬כב( לענין‬
‫הסתכלות בדיוקנאות‪ ,‬וכן כתב בס' יוסף אומץ )סימן‬
‫תעב( לענין הסתכלות בלבנה‪] ,‬ובמקומו )פרק כב סעיף‬
‫מב‪ ,‬ושם בהערות( הארכנו[‪ ,‬ובס' חפץ ה' )לבעל אור החיים‪,‬‬
‫שבת קיח‪ :‬ד"ה מימי( לענין הסתכלות במילה‪ ,‬ובפתחי‬
‫תשובה )חו"מ יז‪,‬טז( לענין הסתכלות בפני רשע‪ ,‬ובס'‬
‫אוצר המלך )לרבי צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬על הרמב"ם פ"ב מהל'‬
‫עבודה זרה ה"ב( לענין הסתכלות בצורת ע"ז‪ ,‬וכן בס' יד‬
‫מלאכי )כללי התלמוד‪ ,‬כלל קעט( כתב בזה"ל‪ ,‬הסתכלות‪,‬‬
‫כל היכא דאית' לשון זה‪ ,‬הוא יותר מ'ראיה'‪ ,‬כי‬
‫המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטה יותר מהרואה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ועוד מצינו כן בדברי הרבה פוסקים לענין‬
‫איסור הסתכלות בנשים‪] ,‬והאריכו לדון בזה‪ ,‬האם אף‬
‫וכבר תמהו‬ ‫'ראיה' מועטת אסורה‪ ,‬ואכמ"ל[;‬
‫לאחר המבול כשאמר הקב"ה 'זאת אות הברית אשר‬
‫אני נותן ביני וביניכם'‪ ,‬ראה במילואים )סימן ה'(‬
‫בהרחבה‪.‬‬
‫בא לעולם‪ ,‬פירוש אחר‪ ,‬שהוא לשון רחמנות‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫מרוחם הוא אם לא בא לעולם‪ .‬רש"י )חגיגה יא‪ :‬ד"ה‬
‫רתוי([‪ ,‬מאי היא‪ ,‬רבי אבא אמר‪ ,‬זה המסתכל בקשת‬
‫כו'‪ ,‬מסתכל בקשת‪ ,‬דכתיב )יחזקאל א‪,‬כח( כמראה‬
‫הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה‬
‫סביב הוא מראה דמות כבוד ה'‪ ,‬ע"כ; ועוד שם‬
‫בהמשך הסוגי'‪ ,‬דרש רבי יהודה ברבי נחמני‬
‫מתורגמני' דריש לקיש‪ ,‬כל המסתכל בשלשה דברים‬
‫עיניו כהות‪ ,‬בקשת ובנשיא ובכהנים‪ .‬בקשת‪ ,‬דכתיב‬
‫)שם( כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא‬
‫מראה דמות כבוד ה'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫וכתב האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה מאי‬
‫רוחות(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נשאל הרא"ש‪ ,‬איך מסתכלים בקשת‬
‫כשמברכים‪ ,‬והא אמרי' בחגיגה המסתכל בקשת עיניו‬
‫כהות‪ ,‬והשיב‪ ,‬דאין 'מסתכל' כ'רואה'‪ ,‬כי ה'מסתכל'‬
‫מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מה'רואה'‪ ,‬עכ"ל; ועוד‬
‫מצינו כן בשם הרא"ש בנוסח אחר‪ ,‬והוא בספר‬
‫חסידים החדש )לרבינו משה הכהן בן אחותו ותלמידו של‬
‫הרא"ש‪ ,‬דף יא ע"א( בזה"ל‪ ,‬שאל שאלתי לאיש אדוני‬
‫הארץ את דודי ורבי הר"ר אשר ז"ל‪ ,‬איך נוקשים על‬
‫העולם בפח העבירה הזאת‪ ,‬בהסתכלם בקשת אשר‬
‫יהיה בענן ביום הגשם‪ ,‬והא אמרי' כל המסתכל בקשת‬
‫אינו חס לכבוד קונו כו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬היאך מברכינן עליו‬
‫הנאמן בבריתו‪ ,‬והלא אי אפשר לברך עליו אא"כ‬
‫יראהו‪ ,‬ענה דודי ואמר לי‪ ,‬כי לשון 'הסתכל' אינו אלא‬
‫שמביט בכיוון זמן ארוך‪ ,‬למה הוא דומה‪ ,‬ולמי ידמוה‬
‫וישוה‪ ,‬אבל לישא עיניו ולראות בו כרגע שפיר דמי‪,‬‬
‫וכן המסתכל בנשים כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן בבית יוסף )רכט‪,‬א ד"ה ואסור( הביא דברי‬
‫האבודרהם בשם הרא"ש‪ ,‬וכן נראה מלשונו בשו"ע‬
‫)רכט‪,‬א(‪ ,‬ש'אסור להסתכל בו ביותר'‪ ,‬ומשמע דהיינו‬
‫דווקא הסתכלות מרובה‪ ,‬אבל ראיה מועטת לית לן‬
‫פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת ‪ /‬מים רבים‬
‫ז‪ .‬אין לומר לחבירו שנראית הקשת בשמים ט‪ ,‬ויש מקילים אם אומר לו כן כדי שחבירו‬
‫וכעי"ז איתא בכתובות )קד‪ ,(.‬ההוא יומא דנח נפשיה‬
‫דרבי‪ ,‬גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי‪ ,‬ואמרו כל מאן‬
‫דאמר נח נפשיה דרבי ידקר בחרב כו'‪ ,‬א"ל רבנן לבר‬
‫קפרא זיל עיין‪ ,‬אזיל אשכחיה דנח נפשיה‪ ,‬קרעיה‬
‫ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה‪ ,‬פתח ואמר‬
‫אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש‪ ,‬נצחו אראלים‬
‫את המצוקים ונשבה ארון הקודש‪ ,‬אמרו ליה נח‬
‫נפשיה‪ ,‬אמר להו אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא‪,‬‬
‫ע"כ; ועוד יש שהביאו מקור לאיסור זה‪ ,‬ממה שאמרו‬
‫במגילה )טו‪ (.‬ש'אין משיבין על הקלקלה'‪ .‬וכ"ה‬
‫בשולחן ערוך )יו"ד תב‪,‬יב(‪ ,‬ש'מי שמת לו מת ולא נודע‬
‫לו‪ ,‬אינו חובה שיאמרו לו‪ ,‬ואפילו באביו ואמו‪ ,‬ועל‬
‫זה נאמר מוציא דיבה הוא כסיל'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ומדברי כמה אחרונים נראה שאיסור גמור הוא‪,‬‬
‫ואי"ז בגדר הנהגה טובה בלבד‪ ,‬וכן משמע בשו"ת‬
‫פנים מאירות )ח"ב סימן ק'( ש'מצד הדין' אסור לספר‬
‫לחבירו בשורה רעה כגון שמת אביו וכיו"ב‪ ,‬וכן‬
‫בשו"ת מהר"ם שיק )או"ח סימן כו( נראה שאיסור גמור‬
‫הוא‪ ,‬יעו"ש שנשאל לענין מי שמתפלל על החולה‬
‫שיתרפא‪ ,‬האם יש להודיעו שאותו החולה כבר מת‬
‫כדי שלא יתפלל תפילת שוא‪ ,‬והשיב מהר"ם שיק‪,‬‬
‫דכיון שאין להודיע לחבירו בשורה רעה‪ ,‬הרי ש'אין‬
‫אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך'‪ ,‬ואין אומרים‬
‫לו לאדם שיהא כ'מוציא דיבה הוא כסיל'‪ ,‬כדי שיזכה‬
‫חבירו ולא יתפלל תפילת שוא‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬והרי שהבין‬
‫בפשיטות שאיסור ו'חטא' גמור הוא‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬מלשון המחבר הנ"ל אפשר שיש להוכיח‬
‫שאינו איסור גמור‪ ,‬שהרי לא כתב המחבר שאין‬
‫להודיע לחבירו על פטירת קרובו‪ ,‬אלא כתב ש'על זה‬
‫נאמר מוציא דיבה הוא כסיל'‪ ,‬ומשמע שאי"ז אלא‬
‫הנהגה ראויה שלא להודיע לחבירו על פטירת קרובו‪,‬‬
‫וכן נראה מדברי המשנ"ב הנ"ל בתחילה"ד‪ ,‬שאינו‬
‫אלא בגדר 'אין כדאי' להודיע לחבירו על דב"ז‪,‬‬
‫ואפשר שיש לדייק כן אף ממש"כ הרלב"ג )שמואל ב'‬ ‫לרבי יהושע בריה דרב אידי‪ ,‬אמר ליה זיל בדוק מאי‬
‫סוף פרק כא‪ ,‬התועלת הס"א(‪ ,‬ש'אין ראוי לאדם טוב לבשר‬
‫בשורה לגדול לא ישמח בה'‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬ויש לדון ביסוד איסור זה‪ ,‬האם עיקרו מחמת‬
‫שמצער את חבירו‪ ,‬או שמא אף אם חבירו אינו‬
‫קעד‬
‫האחרונים על הסמ"ע )קנד‪,‬יד( שכתב היפך הדברים‪,‬‬
‫שלשון 'הסתכלות' שייך על 'הסתכלות בעלמא בלי‬
‫כוונת ראות'‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫עוד יש להוסיף‪ ,‬שיש שכתבו להחמיר עוד בזה‪,‬‬
‫שאין להסתכל אף בהשתקפות של בבואת הקשת על‬
‫פני המים וכיו"ב‪ ,‬וכן הביא בס' ילקוט הגרשוני‬
‫)רכט‪,‬ב( מס' זכרון אברהם‪ ,‬ועי' שו"ת בצל החכמה‬
‫)ח"ב סימן יח אות ד'( שנראה שהסכים לדבריו שיש‬
‫לחוש לזה‪ ,‬וראה עוד בס' חשוקי חמד )נדה כד‪ (:‬מש"כ‬
‫בזה; ועוד מצינו בס' רוח חיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬רכט‪,‬ב(‬
‫שכתב להסתפק בדי"ז‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בחלום חזיון לילה‬
‫נסתפקתי‪ ,‬אם נראה הקשת במים‪ ,‬אם מותר להסתכל‬
‫במים שנראה בתוכו הקשת‪ ,‬או דלמא אסור‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ובסברת הדברים יש שביארו‪ ,‬דאף שראיה ע"י‬
‫השתקפות וכיו"ב‪ ,‬אין דינה כ'ראיה' לענין ברכות‬
‫הראיה ולשאר דיני תורה‪ ,‬מכ"מ כיון שעיקר איסור‬
‫הסתכלות בקשת הרי הוא משום שכך הוא מראה‬
‫דמות כבוד ה'‪ ,‬וכמבו' בגמ' חגיגה הנ"ל‪ ,‬הרי שיש‬
‫לחוש בזה אף בהשתקפות מראה זו‪ ,‬וצ"ע‪ .‬אך עכ"פ‬
‫נראה‪ ,‬שאף לדעת המחמירים לענין ראיית השתקפות‬
‫הקשת‪ ,‬מכ"מ בראיית תמונת קשת וכיו"ב אין לחוש‪,‬‬
‫וכ"ה בס' חשוקי חמד )שם( בשם הגר"ח קניבסקי‪,‬‬
‫שבראיית הקשת בתמונה אין לחוש לזה‪.‬‬
‫‪ .Ë‬כן כתב בחיי אדם )כלל סג ס"ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומצאתי‬
‫בספר אחד שמו נעלם ממני‪ ,‬שאין להגיד לחבירו שיש‬
‫קשת‪ ,‬מטעם 'מוציא דיבה'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן המשנה ברורה‬
‫)רכט‪,‬א( הביא דברי החיי"א‪ ,‬אלא ששינה מעט מלשונו‪,‬‬
‫ולא כתב ש'אין להגיד לחבירו'‪ ,‬אלא ש'אין כדאי‬
‫להגיד לחבירו'‪ ,‬ונראה מדבריו שעכ"פ אינו איסור‬
‫גמור‪] ,‬וראה עוד לקמן בהמשה"ד )אות ב'([‪.‬‬
‫א‪ .‬והנה עיקר דברי החיי"א והמשנ"ב הנ"ל שאין‬
‫לומר לחבירו שנראית הקשת בשמים‪ ,‬יסודם ע"פ הא‬
‫דאיתא בפסחים )ג‪ ,(:‬רב כהנא חלש‪ ,‬שדרוה רבנן‬
‫דיניה‪ ,‬אתא אשכחיה דנח נפשיה‪ ,‬קרעיה ללבושיה‬
‫ואהדריה לקרעיה לאחוריה ובכי ואתי‪ ,‬אמרו ליה נח‬
‫נפשיה‪ ,‬אמר להו אנא לא קאמינא‪ ,‬ו'מוציא דיבה הוא‬
‫כסיל' )משלי י‪,‬יח(‪ ,‬ע"כ‪] ,‬יעו"ש מאי דאיתא עוד בזה[;‬
‫קעה‬ ‫‪ /‬פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת‬ ‫מים רבים‬

‫יברך עליה י‪ ,‬וכן יש מקילים אם אינו אומר לו כן בפירוש אלא ברמיזה בעלמא יא‪.‬‬

‫)ג'רבא‬ ‫קדיש‪ ,‬וצ"ע[; וכבר כתב כן בס' ברית כהונה‬ ‫מצטער כ"כ משמיעת בשורה זו‪ ,‬מכ"מ הר"ז כעין‬
‫תשי"א‪ ,‬או"ח מערכת ק' אות ג'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬המנהג פשוט פה‪,‬‬ ‫דיבור גנאי שאין לאומרו; ובפשטות נראה דנפק"מ‬
‫דכל מי שרואה הקשת אומר לחבירו או לחבריו לברך‬ ‫לספר בשורה רעה זו לאחר זמן רב‪ ,‬וכגון בנידו"ד‬
‫על זה‪ ,‬ומש"כ הרב כף החיים )רכט‪,‬א( בשם החיי"א‬ ‫האם רשאי לספר לחבירו שנראתה הקשת בשמים‬
‫דאין להגיד לחבירו שיש קשת משום מוציא דיבה‪,‬‬ ‫לפני כמה ימים‪ ,‬שאם הוא משום צער חבירו אפשר‬
‫לענ"ד אינו נראה‪ ,‬דאדרבה אנו שמחים ונותנים תודה‬ ‫שיש להקל בזה‪ ,‬וראה עוד לקמן בסמוך )הערה יא אות‬
‫וברכה לה' אשר בחסדו כרת הברית הזאת שלא‬ ‫ג'( דאפשר דנפק"מ נמי להודיע לחבירו בשורה רעה‬
‫להשחית את עולמו עוד כו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬דאדרבה טפי עדיף‬ ‫זו ע"י רמיזה בעלמא‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫להגיד לזולתו‪ ,‬כדי שכל אחד הרואה ואחד השומע‬ ‫ד‪ .‬והנה על הפסוק )בראשית לז‪,‬ב( 'ויבא יוסף את‬
‫ישימו לב לשוב אל ה'‪ ,‬כי בראותם כזאת יכירו וידעו‬ ‫דיבתם רעה אל אביהם'‪ ,‬כתב הרמב"ן )בראשית שם(‬
‫כי העולם כולו במצב קשה ונורא לולא רחמיו וחסדיו‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ו'מביא דיבה' הוא אשר יראה יגיד‪ ,‬אבל‬
‫ברוך הוא‪ ,‬ולכן לענ"ד יפה נהגו פה להגיד‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫'מוציא דיבה' הוא כסיל האומר שקר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד‬
‫וע"ע שו"ת שבט הקהתי )ח"ו סימן קלו אות ג'( שכתב‬ ‫שנה הרמב"ן דבריו במקו"א )במדבר יג‪,‬לב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ודע‪,‬‬
‫בזה בזה"ל‪ ,‬ונראה כו'‪ ,‬מכ"מ אם כוונתו כדי שחבירו‬ ‫כי 'מוציא דיבה' הוא כסיל אשר יאמר שקר‪ ,‬אבל‬
‫יברך‪ ,‬יכול להודיעו על ידי רמז‪ ,‬דבכהא"ג לא הוי‬ ‫המגיד אמת יקרא 'מביא דיבה'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד מצינו כן‬
‫בדברי כמה ראשונים‪ ,‬וכן כתבו רבינו בחיי )בראשית‬
‫מוציא דיבה כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ומדבריו נראה שאף בזה אין‬
‫לז‪,‬ב(‪ ,‬אבן עזרא )במדבר יג‪,‬לב(‪ ,‬רד"ק )ספר השורשים‪ ,‬ערך‬
‫נכון להקל אלא ע"י רמיזה בעלמא‪ ,‬אבל אין לומר‬
‫'דבב'(‪ ,‬ועו"ר‪ ,‬וכן כתבו השל"ה )פרשת וישב‪ ,‬ד"ה ויבא‬
‫לחבירו בפירוש שנראית הקשת בשמים‪ ,‬אף שמטרתו‬
‫יוסף( ובכלי יקר )בראשית לז‪,‬ב( ובשפתי חכמים )בראשית‬
‫כדי שחבירו יוכל לברך עליה[; וע"ע שו"ת משנת‬
‫לז‪,‬ב אות ל'( ועוד‪.‬‬
‫יוסף )חלק יג סימן לו( ובס' חשוקי חמד )ברכות נט‪ (.‬מש"כ‬
‫אך יש שכתבו להקשות על דבריהם מדין זה‪,‬‬
‫בזה‪.‬‬
‫שהמספר לחבירו בשורה רעה הר"ז בכלל 'מוציא‬
‫‪ .‡È‬א‪ .‬הנה יש מן הראשונים שהביאו המנהג‬ ‫דיבה הוא כסיל' אע"פ שאמת גמור היא‪ ,‬וכבר עמד‬
‫לשפוך את המים שהיו בשכונת המת‪ ,‬וביארו טעם‬ ‫בזה בס' מקור ברוך )לבעל 'תורה תמימה'‪ ,‬ח"ד עמ' ‪,(2022‬‬
‫מנהג זה‪ ,‬לפי שאין רוצים להודיע בפירוש על פטירת‬ ‫ויעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬ומה שכתוב בשו"ע )יו"ד תב‪,‬יב(‪,‬‬
‫המת‪ ,‬אלא נהגו לרמז על פטירתו ע"י שפיכת המים‬ ‫שהמודיע לאחר שמת קרובו‪ ,‬עליו הכתוב אומר‬
‫שבאותה השכונה‪] ,‬כן כתב בשבלי הלקט )סימן ריא(‪,‬‬ ‫'ומוציא דיבה הוא כסיל'‪ ,‬אע"פ דעיקר הדבר הוא‬
‫וז"ל‪ ,‬כי מה שנהגו לזרוק המים לחוץ משום 'ומוציא‬ ‫אמת‪ ,‬פשוט הוא‪ ,‬שתפס בלשון פסוק זה על דרך‬
‫דיבה הוא כסיל'‪ ,‬ונהגו לזרוק המים לחוץ לסימן‬ ‫השאלה וסמך לדבר‪ ,‬לומר שהוא עושה מעשה כסיל‪,‬‬
‫שיבינו מעצמם וילכו ויתעסקו במת‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ‬ ‫דלמה לצער חינם לאיש בלא תועלת‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫בארחות חיים )הל' אבל אות יא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומנהג לשפוך כל‬ ‫‪ .È‬כן יש שכתבו ליישב המנהג לומר לחבירו‬
‫מים שאובים שיהיו בשכונתו‪ ,‬וטעם המנהג‪ ,‬לסימן‬ ‫שנראית הקשת בשמים‪ ,‬כיון שיש תועלת בדבר‬
‫שידעו הכל שיש שם מקרה מוות‪ ,‬ולא יהיה צריך‬ ‫שיוכל חבירו לברך עליה‪] ,‬ועל דרך מש"כ המחבר‬
‫לומר‪ ,‬בפה ויהיה המודיע מוציא דיבה שעליו הכתוב‬ ‫)יו"ד תב‪,‬יב( שיכול להודיע לקרובי הנפטר על פטירת‬
‫אומר ומוציא דיבה הוא כסיל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועי' בית יוסף‬ ‫כדי שיאמרו אחריו קדיש‪ ,‬וע"ע שו"ת שלמת חיים‬
‫)יו"ד שלט‪,‬ה( שהביא דבריהם‪ ,‬וכן הובא מנהג זה בש"ך‬ ‫)הנדמ"ח ע"י מכון קרן רא"ם‪ ,‬או"ח סימן רד( שכתב לחלק‬
‫)שלט‪,‬ט( ובחכמת אדם )כלל קנא סי"ז( ועו"פ[‪ ,‬והרי‬ ‫ביניהם‪ ,‬דלא דמי אמירה לחבירו שנראית הקשת‬
‫שכאשר אין מודיעים בפירוש על פטירת המת אלא‬ ‫בשמים‪ ,‬לאמירה לקרובי הנפטר כדי שיאמרו אחריו‬
‫פרק ט' ‪ -‬ברכת הקשת ‪ /‬מים רבים‬ ‫קעו‬

‫והמגלה אפילו ברמז הו"ל מוציא דיבה'‪ ,‬יעו"ש; וכ"כ‬ ‫ע"י רמיזה בעלמא‪ ,‬אין בזה משום 'מוציא דיבה הוא‬
‫בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר )יו"ד סימן רסג(‪ ,‬שאין‬ ‫כסיל'‪.‬‬
‫לבשר לחבירו בשורה רעה אפילו ע"י כתיבה וכיו"ב‪,‬‬ ‫וכן כתב בשו"ת שלמת יוסף )להגאון בעל 'צפנת פענח'‬
‫ועיקר הקפידא הרי היא בעצם הודעת הבשורה‬ ‫מרוגטשוב‪ ,‬סימן כא אות ב'(‪ ,‬שמה שנהגו להדפיס‬
‫לחבירו‪ ,‬ומה אכפת לן האם אומר לו כן בפיו או‬ ‫בעיתונים מודעות ופרסומים אף על פטירת בנ"א‬
‫שמודיעו באופן אחר‪.‬‬ ‫ודברים רעים נוספים‪ ,‬אין בזה משום 'מוציא דיבה‬
‫וכן נראה מדברי כמה פוסקים שכתבו‪ ,‬דאע"פ‬ ‫הוא כסיל'‪ ,‬משום שכתיבה אינה אלא כרמז בעלמא‪.‬‬
‫שאין להודיע לחבירו אפילו על פטירת קרובו‪ ,‬מכ"מ‬ ‫וראה עוד בקובץ 'צהר' )גליון יא עמוד שמו( שהביאו‬
‫אם חבירו שואלו עליו אין לו לשקר ולומר שעדיין‬ ‫בשם הגרש"ז אוירבך ובשם הגר"מ שטרנבוך‬
‫הוא חי‪ ,‬אלא יודיענו ברמז בעלמא‪] ,‬כן כתבו בדרכי‬ ‫שליט"א‪ ,‬שמטעם זה נהגו להקל להודיע זה לזה על‬
‫הלוייתו של פלוני‪ ,‬דכיון שאינו אומר לו בפירוש‬
‫משה )יו"ד סימן תב‪ ,‬ס"ק ג*(‪ ,‬ט"ז )יו"ד תב‪,‬ח(‪ ,‬ערוך‬
‫שאותו פלוני מת‪ ,‬אלא אומר לו שהלוייתו תתקיים‬
‫השולחן )יו"ד תב‪,‬יד(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬והרי שאם אינו מבשר לו‬
‫בשעה זו ובמקום זה‪ ,‬הרי שאי"ז אלא כרמיזה בעלמא‬
‫הבשורה הרעה אלא ברמיזה בעלמא‪ ,‬אי"ז בכלל‬
‫שאינה בכלל 'מוציא דיבה הוא כסיל'; ]אכן‪ ,‬למשנ"ת‬
‫'מוציא דיבה הוא כסיל'; ]אכן מאידך גיסא יש לומר‪,‬‬
‫לעיל בסמוך )הערה י'(‪ ,‬דכל היכא שיש צורך תועלת‬
‫דממה שלא הזכירו הפוסקים עצה זו‪ ,‬שיכול להודיע‬
‫בהודעה זו אין קפידא בזה‪ ,‬הרי שאף מטעם זה כל‬
‫לחבירו בשורה רעה זו ע"י רמיזה בעלמא‪ ,‬אלא היכא‬
‫כהא"ג יש להקל בזה[‪.‬‬
‫שחבירו שואל אותו ואינו יכול לענות לו דבר שקר‪,‬‬ ‫ב‪ .‬אכן מדברי כמה אחרונים נראה שיש להחמיר‬
‫נראה דבלא"ה יש להחמיר שלא להודיע לחבירו אף‬ ‫שלא לבשר בשורה רעה לחבירו אף ע"י רמיזה‬
‫ברמיזה בעלמא‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬וכן נראה מדברי מהרש"א )פסחים ג‪ :‬חידושי‬
‫ג‪ .‬ואפשר שאף נידו"ז תלוי ועומד בב' הדרכים‬ ‫אגדות ד"ה לאחוריה( שכתב ]בביאור הענין שרבי יהושע‬
‫דלעיל בסמוך )הערה ט' אות ג'(‪ ,‬מהו טעם די"ז שאין‬ ‫בריה דרב אידי החזיר בגדו הקרוע לאחוריו[ בזה"ל‪,‬‬
‫לבשר בשורה רעה לחבירו‪ ,‬שאם עיקרו מחמת שהוא‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שאילו הראה להם הקריעה הו"ל‬
‫דיבור גנאי‪ ,‬יש לומר שלא הקפידו בזה אלא על דיבור‬ ‫מוציא דיבה כאילו הגיד להם בפה דנח נפשיה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫בלבד‪ ,‬אבל רמיזה וכתיבה אינם בכלל זה‪ ,‬אבל אם‬ ‫והרי דסבירא ליה שאף רמיזה בעלמא הרי היא בכלל‬
‫עיקרו כדי שלא לצער חבירו‪ ,‬הרי שאף כתיבה ורמיזה‬ ‫'מוציא דיבה הוא כסיל'; וכן נראה בשו"ת חוות יאיר‬
‫בכלל זה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫)סימן רא(‪ ,‬יעו"ש לשונו בתו"ד‪ ,‬ד'פשיטא המגיד‬
‫קעז‬ ‫‪ /‬פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים‬ ‫מים רבים‬

‫פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים‬

‫חכמי ישראל‬
‫א‪ .‬הרואה חכם מחכמי א ישראל מברך‪ ,‬שחלק מחכמתו ליראיו ב‪ .‬וע"ע הערה ג בביאור‬
‫נוסח הברכה‪.‬‬

‫)ברכות‬ ‫וז"ל‪ ,‬מה גם יש לתמוה מאד על פירוש רש"י‬
‫נח‪ :‬ד"ה מחכמתו(‪ ,‬כרב חנינא דחכים טפי‪ ,‬והנה לדעתי‬
‫הוא תמוה מאד הפלא ופלא‪ ,‬מה הוא כוונת רש"י בזה‬
‫שמפרש כרב חנינא דחכים טפי‪ ,‬משמע הא אילו לא‬
‫חכים טפי לא היו מברכים ברוך שחלק‪ ,‬והלא הגמ'‬
‫סתמא אמר הרואה חכמי ישראל מברך כו'‪ ,‬ואם כוונת‬
‫רש"י בגוף הדין נמי‪ ,‬דהרואה חכמי ישראל צריכים‬
‫להיות מופלגים בחכמה כרב חנינא וכדו'‪ ,‬א"כ הו"ל‬
‫לרש"י לפרש שם במקומו )שם ע"א(‪ ,‬ולא להמתין עד‬
‫מעשה זה ולפרש דרך שלילה; לכן לבי אומר לי‪,‬‬
‫דהם ]‪-‬רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע[ היו‬
‫סוברים‪ ,‬דברכה זו דברוך שחלק אינו שייך כי אם‬
‫בחכמים רבים ולא על היחיד‪ ,‬ומיעוט רבים שנים‪,‬‬
‫אבל על חכם אחד אין לברך ברכה זו‪ ,‬דלא מינכרא‬
‫מילתא כ"כ שיברך עליו‪ ,‬ולשון הגמ' משמע הכי‪ ,‬דתני‬
‫הרואה 'חכמי' ישראל בלשון רבים‪ ,‬ולא אמרו הרואה‬
‫'חכם' מחכמי ישראל‪ ,‬אלא להורות דעל יחיד אין‬
‫לברך כי אם דווקא על שנים‪ ,‬וכן נוסח הברכה משמע‬
‫הכי‪ ,‬דכתיב ברוך שחלק מחכמתו 'ליראיו' לשון‬
‫רבים; והטעם נראה לי לחלק בין יחיד לרבים‪,‬‬
‫דביחיד אפשר שטועים בו‪ ,‬שסוברים שהוא חכם‪,‬‬
‫ואפשר שאינו חכם כ"כ שיהיה ראוי לברך עליו ברוך‬
‫שחלק מחכמתו‪ ,‬ואין זה כבוד להקב"ה להיות זה חלק‬
‫מחכמתו‪ ,‬אמנם גבי שנים אין לטעות‪ ,‬דמסתמא שנים‬
‫כאחד טובים‪ ,‬דאף אם אחד אינו חכם כ"כ‪ ,‬השני הוא‬
‫משובח ממנו כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ויעו"ש מש"כ עפ"ז לבאר‬
‫המעשה הנ"ל‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬
‫ויש שהביאו מקור נוסף לדעה זו‪ ,‬ממש"כ בעולת‬
‫תמיד )רכד‪,‬א( בזה"ל‪ ,‬הרואה חכמי ישראל מברך כו'‪,‬‬
‫פי' הרבה חכמים‪ ,‬ואפילו אינם מופלגים‪ ,‬דלענין‬
‫ברכת חכם הרזים בעינן שיהא דווקא מופלג‪,‬‬
‫]וכדלקמן )סעיף ו'([‪ ,‬אבל לענין ברכה זו לא בעינן‬
‫מופלגים‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬והובאו דבריו בכף החיים )רכד‪,‬יח([;‬
‫‡‪ .‬א‪ .‬הנה יש מן האחרונים שכתבו לחדש‪ ,‬ע"פ‬
‫דקדוק לשון הגמ' )ברכות נח‪ (.‬הרואה 'חכמי' ישראל‪,‬‬
‫שאין לברך ברכה זו אלא בראיית כמה חכמים‪ ,‬אבל‬
‫על ראיית חכם יחיד אין לברך ברכה זו; וכן כתב‬
‫בהגהות יעב"ץ )ברכות נח‪ .‬נדפס בגמ' בהוצאת וגשל(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫שחלק מחכמתו ליראיו‪ ,‬פירש רש"י )ברכות נח‪ :‬ד"ה‬
‫מחכמתו( כרב חנינא דחכים טפי‪] ,‬יעו"ש דמיירי‬
‫במעשה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע‪ ,‬שפגעו‬
‫ביה ברב חנינא בריה דרב איקא‪ ,‬ובירכו עליו ברכת‬
‫שחלק מחכמתו ליראיו‪ ,‬וע"ז פירש רש"י דהיינו כגון‬
‫רב חנינא דחכים טפי[‪ ,‬נראה לי פשוט שהוצרך לכך‪,‬‬
‫משום דבברייתא הרואה חכמי ישראל מברך שחלק‬
‫כו'‪ ,‬מדנקטה לשון רבים משמע דאיחיד חכם לא‬
‫מברכינן לה‪ ,‬דאטו מי סני למיתני הרואה חכם מחכמי‬
‫ישראל כאינך ברכות הראיה דמתני בלשון יחיד‪,‬‬
‫משו"ה דוחק הוא לפרושי 'חכמי' רבים דעלמא כו'‪,‬‬
‫וגם מדרב פפא ורב הונא ]בריה דרב יהושע[‬
‫דמשתבחי בגויה דברכו עליה הכי נשמע דלאו חיובא‬
‫הוא‪ ,‬דאי דינא הכי מאי רבותא קמשמעי ליה‪ ,‬דודאי‬
‫היה מפורסם רב חנינא ]בריה דרב איקא[ לחכם בדורו‪,‬‬
‫ואפילו אינו מופלג מה בכך חידוש‪ ,‬והא לא איתמר‬
‫בה אלא 'חכמי' גרידא‪ ,‬אלא על כרחך רבותא טפי‬
‫קאתי לאשמועיה‪ ,‬דאע"ג דאחכם יחיד דעלמא לא‬
‫מברכינן שחלק מחכמתו‪ ,‬ונוסח הברכה נמי הכי דייק‬
‫'ליראיו' לשון רבים‪ ,‬מוכח דלא הוקבעה ברכה זו על‬
‫היחיד‪ ,‬אפ"ה עבדי ליה מילתא יתירתא‪ ,‬ובירכו עליו‬
‫ברכת שחלק‪ ,‬דאחשבוה עלייהו כבי מאה ואלפא‪,‬‬
‫מדחכים טובא‪ ,‬ובמקום חכימי סגיאי קאי כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]וזהו שכתב רש"י 'כרב חנינא דחכים טפי'‪ ,‬אבל אם‬
‫לא היה חכם מופלג כ"כ‪ ,‬לא היה להם לברך עליו‪,‬‬
‫כיון שלא היה אלא חכם יחיד[‪.‬‬
‫וכן כתב בס' סמיכת חכמים )פרנקפורט תס"ו‪ ,‬ברכות‬
‫נח‪ ,(:‬ואף הוא כתב להוכיח כן מדברי רש"י הנ"ל‪,‬‬
‫פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים ‪ /‬מים רבים‬
‫אדם )כלל סג ס"ח( ובקיצור שו"ע )סימן ס' ס"ט( כתבו‪,‬‬
‫שהרואה 'חכם גדול בתורה' מישראל‪ ,‬והרואה 'חכם‬
‫גדול בחכמת העולם'‪ ,‬מברך ברכות אלו‪ ,‬וכן כתבו‬
‫בגדולות אלישע )רכד‪,‬ב(‪] ,‬ויעו"ש שכתב לתמוה על‬
‫דברי העו"ת הנ"ל‪ ,‬וכתב שאפשר שט"ס נפל בדבריו[‪,‬‬
‫ובס' בירך את אברהם )שאלוניקי תרכ"ב‪ ,‬סימן סד אות ג'(‪,‬‬
‫ובס' שפתי חכמים )ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה חכמי(‪ ,‬ובשו"ת‬
‫פעולת צדיק )ח"ב סימן רמו(‪ ,‬ובשו"ת אמרי דוד‬
‫)בילגורייא תרצ"ד‪ ,‬סו"ס מה(‪] ,‬יעו"ש שבתחילה כתב‬
‫להסתפק בזה‪ ,‬ושוב הכריע דשפיר יש לברך ברכה זו‬
‫אף על חכם יחיד[‪ ,‬ועו"א‪ ,‬שאף בראיית חכם יחיד‬
‫שפיר יש לברך ברכה זו‪ ,‬וראה עוד לקמן )הערה ה'(‬
‫עדויות על כמה מגדולי ישראל שבירכו ברכה זו‬
‫בראיית גדול אחר בישראל‪ ,‬ואע"פ שלא היה אלא‬
‫חכם יחיד‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫·‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(.‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה חכמי ישראל‬
‫אומר‪ ,‬ברוך שחלק מחכמתו ליראיו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה‬
‫ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"א( ובטוש"ע )רכד‪,‬ו(‪.‬‬
‫ובביאור לשון הברכה שחלק החכמה 'ליראיו'‪,‬‬
‫כתב מהרש"א )ברכות שם‪ ,‬חידושי אגדות ד"ה ברוך( בזה"ל‪,‬‬
‫וקראם 'ליראיו'‪ ,‬ע"פ מה שאמרו )אבות פ"ג מ"ט(‪ ,‬כל‬
‫שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת‪] ,‬וכל‬
‫שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת[‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ועוד יש להביא בזה מ"ש בשבת )לא‪ ,(.‬כל אדם‬
‫שיש בו תורה ואין בו יראת שמים‪ ,‬דומה לגזבר‬
‫שמסרו לו מפתחות הפנימיות‪ ,‬ומפתחות החיצוניות‬
‫לא מסרו לו‪ ,‬בהי עייל‪ ,‬ע"כ; ]וע"ע שו"ת התעוררות‬
‫תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח סימן קב( שכ'‪ ,‬שאף אם לא אמר‬
‫תיבת 'ליראיו'‪ ,‬אלא בירך בסתמא 'שחלק מחכמתו'‪,‬‬
‫או שאמר 'שחלק מחכמתו לבריותיו'‪ ,‬שפיר יצא ידי‬
‫חובת הברכה‪ ,‬אלא שעכ"פ לכתחילה נכון שתהיה‬
‫הברכה מבוררת שיאמר בה 'שחלק מחכמתו ליראיו'[‪.‬‬
‫עוד בענין ברכה זו‪ ,‬יש להביא מש"כ בקובץ‬
‫אגרות חזון איש )ח"ב אגרת כב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הקריאה והלימוד‬
‫בשבח החכמה והוד תהילתה‪ ,‬במרומי קרת ביהודה‪,‬‬
‫הטביעו תשוקת החכמה בלב כל בניה‪ ,‬וממצוות‬
‫מעשיות האדירו חפצם בה‪ ,‬כי מצות קימה מפני חכם‬
‫הוטלה על כל העם לזכרון כבוד החכמה והדרה‪ ,‬למען‬
‫בני מלכים יתאוו יפיה‪ ,‬ואפסי ארץ קרבתה יחפצון‪,‬‬
‫כי יברכו בברכת ראיה על ראייתם פני חכם‪ ,‬כאומרם‬
‫)ברכות נח‪ (.‬הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק‬
‫קעח‬
‫והנה מדבריו אלו נראה שאינו מוכרח‪ ,‬ושפיר יש‬
‫לפרש כוונתו‪ ,‬דבברכת שחלק מחכמתו לא בעינן‬
‫שיהיה חכם מופלג בדורו‪ ,‬וסגי שיהא כשאר 'חכמים'‬
‫דעלמא‪ ,‬וזהו שכתב המחבר 'חכמי ישראל' בלשון‬
‫רבים‪ ,‬להורות דאף על סתם חכמים יש לברך ברכה‬
‫זו; אכן‪ ,‬ממש"כ העולת תמיד במקו"א )רכה‪,‬א( נראה‬
‫שיש לדקדק כן‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכתב ]‪-‬מהרש"ל[‪ ,‬מיהו אם‬
‫רואה הרבה מחכמי ישראל וחביבים עליו ושמח‬
‫בראייתם‪ ,‬דצריך לברך עליהם שהחיינו או מחיה‬
‫המתים לאחר י"ב חודש‪ ,‬דצריך לברך ג"כ ברוך‬
‫שחלק מחכמתו ליראיו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שאף בזה הזכיר‬
‫דין ברכת 'שחלק מחכמתו' לענין הרואה 'חכמים'‪ ,‬ולא‬
‫לענין הרואה 'חכם' יחיד‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬מה שכתבו האחרונים הנ"ל לייסד‬
‫דבריהם‪ ,‬ע"פ מה שאמרו בגמ' הרואה 'חכמי' ישראל‬
‫בלשון רבים‪ ,‬הנה באמת מצינו כן בכמה וכמה ברכות‬
‫מברכות הראיה‪ ,‬שנקטו חכמים דין הברכה בלשון‬
‫רבים‪ ,‬ובודאי יש לברך ברכות אלו אף בראיית פרט‬
‫אחד מאותו המין‪ ,‬וכגון במתני' דריש הרואה )ברכות‬
‫נד‪ ,(.‬על הזיקין ועל הזוועות על הברקים ועל הרעמים‬
‫ועל הרוחות כו'‪ ,‬על ההרים ועל הגבעות על הימים‬
‫ועל הנהרות ועל המדברות כו'‪ ,‬ועוד בגמ' )נח‪ (.‬הרואה‬
‫מלכי ישראל כו'‪ ,‬ועוד שם )ע"ב( הרואה קברי ישראל‬
‫כו'‪ ,‬הרואה את הבהקנים כו'‪ ,‬ראה בריות טובות‬
‫ואילנות טובות כו'; ואף מה שכתבו האחרונים הנ"ל‬
‫להוכיח כן מלשון הברכה‪ ,‬שאומר שחלק מחכמתו‬
‫'ליראיו' בלשון רבים‪ ,‬דבריהם צ"ב‪ ,‬שהרי בכמה‬
‫וכמה ברכות תקנו חכמים נוסח הברכה בלשון רבים‪,‬‬
‫ואע"פ שאינו מברך אלא על פרט אחד‪ ,‬ואף בכמה‬
‫מברכות הראיה מצינו כן‪ ,‬וכגון בברכת המלכים‪ ,‬וכן‬
‫בברכת המשונים שאומר 'משנה הבריות' אע"פ שאינו‬
‫רואה אלא בריה משונה אחת‪ ,‬וכן בברכת האילנות‬
‫]כשרואה לבלוב האילנות בחודש ניסן[ שאומר 'בריות‬
‫טובות ואילנות טובים'‪ ,‬ועוד כיוצא בזה‪ ,‬וה"נ שפיר‬
‫יש לומר‪ ,‬שאף שאומר בנוסח הברכה שחלק מחכמתו‬
‫'ליראיו' בלשון רבים‪ ,‬מכ"מ שפיר יש לברך הברכה‬
‫בנוסח זה אף כשאינו רואה אלא חכם אחד‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫וכן הוא הסכמת הפוסקים רובם ככולם‪ ,‬דשפיר יש‬
‫לברך ברכה זו אף על ראיית חכם יחיד‪ ,‬וכן נראה‬
‫בפשטות מסתימת דברי הפוסקים שלא הזכירו תנאי‬
‫זה‪ ,‬שאין לברך אלא על ראיית שני חכמים‪ ,‬וכן בחיי‬
‫קעט‬ ‫‪ /‬פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים‬ ‫מים רבים‬

‫כמו הצינור הנמשך מן הנהר‪ ,‬שאפשר להרחיבו‬ ‫מחכמתו ליראיו‪ ,‬למען העיר רגשי כבוד וחרדת קודש‬
‫ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו‪ ,‬משא"כ במתנה כי‬ ‫להחכמה ובניה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫תלושה ופסוקה‪ ,‬ובישראל כתיב )דברים לב‪,‬ט( כי חלק‬
‫‚‪ .‬הנה ראשית דבר יש להקדים‪ ,‬אשר בדברי‬
‫ה' עמו‪ ,‬ולפי זכותם מתרבה ומתמעט‪ ,‬ואין 'חלק' אלא‬
‫הראשונים מצינו כמה נוסחאות בברכות אלו‪ ,‬אשר‬
‫ליראיו‪ ,‬בין בחכמה בין בממלכה‪ ,‬וחכמי אומות‬
‫לדעת רוב הראשונים חילוק יש בזה בין חכמי ישראל‬
‫העולם חושבים כי חכמתם מעצמם ומלכותם‬
‫לחכמי אומות העולם‪ ,‬ובחכמי ישראל אומר 'שחלק'‬
‫בגבורתם‪ ,‬כמו שאמר מלך אשור )ישעיהו י‪,‬יג( בכח ידי‪,‬‬ ‫ובחכמי אומות העולם אומר 'שנתן'‪] ,‬בה"ג )הל' ברכות‬
‫ונבוכדנצר אמר )ישעיהו יד‪,‬יד( אעלה על במתי עב כו'‪,‬‬ ‫פרק ט'(‪ ,‬רי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬רא"ש )ברכות פ"ט‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכן הביא הב"י )רכד‪,‬ו ד"ה הטעם( בשם‬ ‫סימן ח'(‪ ,‬ראבי"ה )ברכות סימן קמו(‪ ,‬רא"ה )ברכות נח‪ .‬ד"ה‬
‫האבודרהם‪.‬‬ ‫תנו רבנן(‪ ,‬פסקי הרי"ד )ברכות נח‪ ,(.‬פסקי ריא"ז )ברכות‬
‫ב‪ .‬נפשות ישראל הרי הם כחלק מהשי"ת‪ ,‬ומשא"כ‬ ‫פ"ט הלכה ב' אות ב'(‪ ,‬סמ"ק )סימן קנא(‪ ,‬ספר האשכול‬
‫עוד כתב הב"י )שם(‬ ‫באומות העולם ובחכמתם‪.‬‬ ‫)מהדו' רצ"ב אוירבך‪ ,‬הל' ברכות הודאה(‪ ,‬ספר האגודה )ברכות‬
‫בזה"ל‪ ,‬הטעם שבחכמי ישראל אומר 'שחלק' ובחכמי‬ ‫סימן קצט(‪ ,‬ספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה תנו רבנן(‪,‬‬
‫אומות העולם אומר 'שנתן'‪ ,‬נראה שהוא מפני‬ ‫טור )סימן רכד(‪ ,‬אהל מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪,‬‬
‫שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד‪ ,‬הרי הם‬ ‫ועו"ר[‪ ,‬וכ"ה נוסח הברכה בשו"ע )רכד‪,‬ו‪-‬ח( ושא"פ;‬
‫כחלק מה'‪ ,‬אבל נפשות אומות העולם רחוקים ממנו‬ ‫אך יש מן הראשונים שכתבו נוסח הברכה 'שחלק' בין‬
‫יתברך‪ ,‬והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק‬ ‫בחכמי ישראל ובין בחכמי אומות העולם‪] ,‬מאירי‬
‫ממנו‪ ,‬עכ"ל; ואף הט"ז )רכד‪,‬א( כתב לבאר על דרך‬ ‫)ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה חכמי(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח‬
‫זה‪ ,‬אלא שהרחיב ביאור הדברים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הא דקתני‬ ‫וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה אשתו(‪ ,‬ספר הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער‬
‫בישראל 'שחלק' ובאומות 'שנתן'‪ ,‬ראיתי תירצו רבים‪,‬‬ ‫יג אות ח'(‪ ,‬ספר המאורות )ברכות נח‪ ,(.‬מצוות זמניות )הל'‬
‫ונראה לי עיקר‪ ,‬דבישראל יש טעם לפי שהם דבקים‬ ‫ברכות שער ט'(‪ ,‬ועו"ר‪ ,‬וע"ע קיצור פסקי הרא"ש )ברכות‬
‫בו ית'‪ ,‬וכל שאתה אומר 'חלק' צריך אתה לדעת ממי‬ ‫שם(‪ ,‬וצ"ע[; ויש מן הראשונים שכתבו נוסח הברכה‬
‫נחלק‪ ,‬נמצא שיש יחוס לחלק אחר מי שנתחלק ממנו‪,‬‬ ‫'שנתן' בין בחכמי ישראל ובין בחכמי אומות העולם‪,‬‬
‫משא"כ באומות שאין להם יחוס אחרי הנותן‪ ,‬כמו כל‬ ‫]רמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"א(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה‬
‫מתנה דלית בה אחריות על הנותן‪ ,‬אלא מה שזכה זכה‬ ‫מקום(‪ ,‬ארחות חיים )הל' ברכות אות מט(‪ ,‬כל בו )סימן פז(‪,‬‬
‫ותו לא‪ ,‬וע"כ אמר הכתוב )בראשית כה‪,‬ו( ולבני‬ ‫ובס' המספיק לעובדי השם )לר"א בן הרמב"ם‪ ,‬הלכות‬
‫הפילגשים נתן אברהם מתנות‪ ,‬ופירש רש"י שם‬ ‫ברכות פרק ל'(‪ ,‬ועו"ר[; ועוד יש מן הראשונים שכתב‪,‬‬
‫טומאה מסר להם‪ ,‬הוא ג"כ על הכוונה שזכרתי‪ ,‬שאחר‬ ‫שבחכמי ישראל אומר 'שנתן' ובחכמי אומות העולם‬
‫שנתן להם מתנה זו שוב אין דביקות בנותן‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫אומר 'שחלק'‪] ,‬וכ"ה בס' צידה לדרך )מאמר א' כלל ג'‬
‫]ובפרי מגדים )סי' רכד משבצות זהב סק"א( הוסיף עוד על‬ ‫פרק כח([‪ ,‬ואפשר שט"ס נפל בדבריו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫דברי הט"ז בזה"ל‪ ,‬משא"כ ישראל כשחוטאים על דרך‬ ‫ולדעת רוב הראשונים הנ"ל שחילקו נוסח הברכה‪,‬‬
‫'צור ילדך תשי' )דברים לג‪,‬יח(‪ ,‬ודבוקים בו ית' על דרך‬ ‫יש לבאר‪ ,‬מפני מה על חכמי ישראל תקנו חז"ל נוסח‬
‫'השוכן אתם בתוך טומאותם' )ויקרא טז‪,‬טז(‪ ,‬עכ"ל[;‬ ‫הברכה בלשון 'שחלק'‪ ,‬ועל חכמי אומות העולם תקנו‬
‫וכן נראה כוונת המגן אברהם )רכד‪,‬ד( שכתב בזה"ל‪,‬‬ ‫חז"ל נוסח הברכה בלשון 'שנתן'‪ ,‬ובדברי הרו"א‬
‫שישראל הם חלק אלו‪-‬ה ודבקים בו‪ ,‬לכך אומר‬ ‫מצינו כמה וכמה דרכים בביאור חילוק לשונות אלו‪,‬‬
‫'שחלק'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו בקיצור שו"ע )סימן ס' ס"ט(‬ ‫וכדלקמן‪.‬‬
‫ובמשנה ברורה )רכד‪,‬ט( ובערוך השולחן )רכד‪,‬ו( ועו"א‪.‬‬ ‫א‪ .‬חכמת ישראל מתרבה ומתמעטת ע"פ זכותם‪,‬‬
‫ג‪ .‬חכמת התורה אין לה סוף‪ ,‬ולעולם לא יגיע‬ ‫ומשא"כ חכמת אומות העולם‪ .‬כן כתב האבודרהם‬
‫החכם אלא ל'חלק' ממנה‪ ,‬ומשא"כ בחכמת אומות‬ ‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה אשתו( בביאור‬
‫העולם‪ .‬כן כתב הלבוש )רכד‪,‬ז( בביאור חילוק‬ ‫חילוק הלשונות‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והטעם שאומרים בישראל‬
‫הלשונות‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וגם אני אחוה דעתי את אשר עמדי‬ ‫'חלק' ובאומות העולם לשון מתנה‪ ,‬מפני שהחלק הוא‬
‫פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים ‪ /‬מים רבים‬
‫שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו‪ ,‬ואמרו רז"ל‬
‫)איכה רבה ב‪,‬יז(‪ ,‬אם יאמרו לך כי יש חכמה באומות‬
‫האמן‪ ,‬יש תורה באומות אל תאמן; ועל דרך זה הוא‬
‫הפירוש אצל ]ברכת[ המלכים‪ ,‬דבמלכי ישראל חלק‬
‫מכבוד עצמותו הוא כבוד השכינה‪ ,‬ולמלכי אומות‬
‫העולם נתן מכבודו מעולם הפירוד מתחת מחנה‬
‫השכינה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב מהרש"א )ברכות נח‪ .‬חידושי אגדות ד"ה ברוך(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬לגבי חכמי ישראל אמר 'שחלק' מחכמתו‪ ,‬לפי‬
‫שהם חבל נחלתו וחלקו‪ ,‬כאילו הוא חולק עמהם‬
‫חכמתו שהיא חכמת התורה‪ ,‬וקראם 'ליראיו' ע"פ מה‬
‫שאמרו )אבות פ"ג מ"ט( כל שיראת חטאו קודמת‬
‫לחכמתו חכמתו מתקיימת כו'‪ ,‬אבל לגבי חכמי‬
‫העובדי כוכבים‪ ,‬אינו חולק להם מחכמת התורה‪ ,‬אלא‬
‫נותן להם חכמה דעלמא‪ ,‬וכן לענין כבוד‪ ,‬לגבי מלכי‬
‫ישראל אמר 'שחלק' מכבודו‪ ,‬שהוא כבוד האמיתי‪,‬‬
‫דאין כבוד אלא תורה‪ ,‬והיינו 'שחלק ליראיו'‪ ,‬משא"כ‬
‫למלכי עובדי כוכבים ]דעלמא[‪ ,‬שהוא נותן להם כבוד‬
‫]דעלמא[‪ ,‬וק"ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועד"ז כתב בס' נתיבות עולם למהר"ל )נתיב התורה‪,‬‬
‫פרק יד ד"ה ודבר זה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ודבר זה ביארו חכמים‬
‫במסכת ברכות )נח‪ ,(.‬הרואה חכמי אומות העולם אומר‬
‫ברוך 'שנתן' מחכמתו לבשר ודם‪ ,‬והרואה חכמי‬
‫ישראל אומר ברוך 'שחלק' מחכמתו ליראיו‪ ,‬ומה‬
‫הפרש בין זה לזה‪ ,‬אבל ההפרש אשר יש בין זה לזה‪,‬‬
‫כי לשון 'נתינה' משמע אינו מן עצם החכמה שהיא‬
‫אל השי"ת‪ ,‬כי האומות אמר עליהם ברוך 'שנתן'‬
‫מחכמתו לבשר ודם‪ ,‬כי במה שהם בשר ודם חומריים‬
‫השפיע השי"ת להם חכמה‪ ,‬ואין זה מן אמיתת חכמת‬
‫השי"ת שהיא נבדלת אלוהית‪ ,‬אבל לישראל השפיע‬
‫החכמה העליונה האלוהית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועוד שנה דבריו‬
‫במקו"א )נתיב יראת ה'‪ ,‬פרק ה' ד"ה ובגמ' בפרק הרואה(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ועתה הבן ההפרש הזה‪ ,‬כי אצל חכמי אומות העולם‬
‫מברך ברוך 'שנתן' מחכמתו לבשר ודם‪ ,‬כי הנתינה‬
‫הוא משמע שאין מקבלים עצם החכמה האמיתית‪,‬‬
‫אבל 'אשר חלק' מחכמתו ליראיו שאומר על חכמי‬
‫ישראל‪ ,‬דבר זה מורה שהתפשטה אל החכמים מן‬
‫חכמת השי"ת החכמה העליונה‪ ,‬ולפיכך מצטרפים‬
‫החכמים אל השי"ת במה שהשפיע להם עצם החכמה‪,‬‬
‫שכך משמע 'אשר חלק' מחכמתו‪ ,‬כי החולק עם אחר‬
‫חולק עמו גוף הדבר‪ ,‬ואם לא כן לא נקרא שחולק‬
‫קפ‬
‫לפענ"ד ואומר שנראה לי הטעם‪ ,‬כי מפני שחכמי‬
‫ישראל יש בהם חכמת התורה והנבואה‪ ,‬אשר ארוכה‬
‫מארץ מדה ורחבה מיני ים‪ ,‬ואין מי יוכל לבוא עד‬
‫תכונתה להבין סודה ולירד לעומקה‪ ,‬כי על כל קוץ‬
‫וקוץ יש לדרוש כמה תילי תילין של הלכות‪ ,‬וכתיב‬
‫)איוב כח‪,‬יג( לא ידע אנוש ערכה‪ ,‬לכך נופל עליה לשון‬
‫'חלק'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אפילו הם חכמים גדולים‪ ,‬עדיין לא‬
‫הגיעו לידיעת כל סודותיה רק בחלק ממנה‪ ,‬ודי להם‬
‫בזה‪ ,‬ואפילו היו חיים חיי בלתי בעל תכלית היו‬
‫מחכימים ביותר בכל יום‪ ,‬ולא יגיעו לסוף סודותיה כי‬
‫הוא בלתי בעל תכלית יותר שהרי קדמתה להם‪ ,‬אבל‬
‫חכמת האומות שאין יודעים רק השבע חכמות‪ ,‬שכלל‬
‫חכמתם היא חכמת אנשים מלומדה בדויה מליבות‬
‫חכמי היוונים וחבריהם‪ ,‬ויכולים לבוא עד סוף כל‬
‫החכמות ההם‪ ,‬לכך נופל עליהם לשון מתנה‪ ,‬כלומר‬
‫המתנה שלהם היא כולה בידם‪ ,‬ולא יוכלו לידע יותר‬
‫אפילו היו חיים עוד אלף שנים פעמים ויותר לא‬
‫השיגו יותר‪ ,‬כי זו היא מתנתם בידם ולא יותר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬חכמת התורה הרי היא מחכמת הקב"ה‪ ,‬וישראל‬
‫החכמים בחכמת התורה הרי הם בחכמתו של הקב"ה‪,‬‬
‫ומשא"כ חכמת אומות העולם אינה אלא חכמה‬
‫אנושית בעלמא‪ .‬כן כתב הב"ח )רכד‪,‬ד ד"ה הרואה(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬עוד נראה קרוב לומר‪ ,‬שבישראל חלק להם‬
‫מחכמתו חלק ממש‪ ,‬מהכל היא חכמת תורתו שחלק‬
‫להם פה אל פה‪ ,‬ופנים בפנים דיבר ה' עמנו‪ ,‬כדכתיב‬
‫)תהלים קמז‪,‬יט‪-‬כ( מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן‬
‫לכל גוי וגו'‪ ,‬גם חלק להם חלק גדול מסודות התורה‪,‬‬
‫ומסרה להם בחשאי מפני השטן‪ ,‬כדאיתא פרק אין‬
‫דורשין )חגיגה יד‪ ,(.‬ואיתא נמי בשמות רבה )מא‪,‬ג( על‬
‫הפסוק )משלי ב‪,‬ו( כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה‪,‬‬
‫גדולה החכמה‪ ,‬וגדולה ממנה הדעת והתבונה‪ ,‬הוי כי‬
‫ה' יתן חכמה‪ ,‬אבל למי שהוא אוהב‪' ,‬מפיו דעת‬
‫ותבונה'‪ ,‬רבי יצחק ורבי לוי‪ ,‬חד מנהון אמר‪ ,‬למה‬
‫הדבר דומה‪ ,‬למלך שהיה לו בן כו'‪ ,‬טעמו לומר כי ה'‬
‫יתן חכמה לחכמי אומות העולם‪ ,‬אבל למי שהוא‬
‫אוהב‪ ,‬הם חכמי ישראל‪' ,‬מפיו דעת ותבונה'‪ ,‬דאילו‬
‫לחכמי אומות העולם לא נתן להם אלא חכמה אנושית‬
‫במה שהם חכמים מחכמת העולם‪ ,‬אבל לא חלק להם‬
‫מחכמת עצמותו היא חכמת התורה‪ ,‬שהיא כולה‬
‫שמותיו של הקב"ה‪ ,‬וכולה דעת ותבונה‪ ,‬שבה נברא‬
‫העולם‪ ,‬כדכתיב )משלי ג‪,‬יט‪-‬כ( ה' בחכמה יסד ארץ כונן‬
‫קפא‬ ‫‪ /‬פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים‬ ‫מים רבים‬

‫ב‪ .‬יש מן הפוסקים שכתבו‪ ,‬שאין לברך ברכה זו בזמנינו‪ ,‬וביארו כמה טעמים בדבר ד;‬

‫לימוד התורה לבד‪ ,‬אלא בעינן נמי שיהיה שלם‬
‫במידות תלמיד חכם ויראת שמים‪ ,‬ולענין ברכה זו‬
‫נראה דצריך תנאי זה‪ ,‬שהרי נוסח הברכה הוא שחלק‬
‫„‪ .‬כן כתב בס' מקור חיים לחוו"י )רכד‪,‬ו(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫מחכמתו 'ליראיו'‪ ,‬ולא שחלק מחכמתו 'לישראל' או‬
‫נראה לי דע"כ נשתקעו ברכות דחכמה‪ ,‬דבעינן דווקא‬
‫'לעמו' וכיוצא‪ ,‬דנראה דתנאי עיקרי הוי לתלמיד חכם‬
‫מופלג וגדול הדור‪ ,‬כענין מלכים הנאמרים‪ ,‬ולא‬
‫לענין ברכה זו‪ ,‬דהגם שיהיה חכם גדול‪ ,‬אפ"ה אם‬
‫ידעינן גדרו‪ ,‬דאם בשביל שנעשה רב ומו"צ‪ ,‬א"כ כל‬
‫יראת ה' היא אוצרו אין‪ ,‬ואי לא לא מברכינן עליה‬
‫כו'‪ ,‬וגם מצד זה יש לומר דאין לברך ברכה זו על שום‬
‫למדן‪ ,‬כמש"כ הרב מהר"י וייל )שם( דאין לדון דין‬
‫תלמיד חכם על שום אחד מהם‪ ,‬דבהדי הוצא לקי‬
‫כרבא )בבא קמא צב‪ ,(.‬עכ"ל; ועוד שם בהמשך דבריו‬
‫בזה"ל‪ ,‬ועד השלשה נראה למנוע ברכה זו בזמן הזה‪,‬‬
‫לפי מש"כ הגאון מוהר"ר אורי אשכנזי ז"ל בכת"י‪,‬‬
‫הביא דבריו בברכ"י )חו"מ טו‪,‬ג(‪ ,‬דהגם דמסתימת כל‬
‫הפוסקים נראה דגם בזמנינו יש דין תלמיד חכם‪,‬‬
‫מכ"מ בדברים שהם לכבודו להוציא ממון מאחרים‬
‫כו' או בחשש איסור נדרים כו'‪ ,‬באלו אמרינן דאין דין‬
‫תלמיד חכם בזמן הזה‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬שמע מינה דהיכא‬
‫דאיכא חשש איסור אזלינן לחומרא‪ ,‬ואמרינן דליכא‬
‫תלמיד חכם בזמן הזה‪ ,‬דאי אמרינן דאיכא יש לחוש‬
‫שיפגע באיסור‪ ,‬הכא נמי דאיכא חשש איסור ברכה‬
‫לבטלה אם אין לחכם זה דין תלמיד חכם‪ ,‬אית לן‬
‫למיזל לחומרא שלא יברך‪ ,‬כההוא כללא דקיי"ל‬
‫בעלמא דכל מילי דברכות דאית בהו ספיקא ופלוגתא‬
‫דרבוותא שב ואל תעשה עדיף‪ ,‬עכ"ל; וכן מסקנת‬
‫הפתח הדביר )שם בסו"ד(‪ ,‬שבודאי אין לברך ברכה זו‬
‫על חכמי הדור בשם ומלכות‪ ,‬ואם רצה רשאי לברך‬
‫עליהם בלא הזכרת שם ומלכות‪.‬‬
‫וכן צידד בשו"ת תשובה מאהבה )ח"ב סימן רלז(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬יען אם יש דין תלמיד חכם בזה"ז נשתברו כמה‬
‫קולמוסין כו'‪ ,‬אמנם ראיתי בשו"ת מהר"י וייל )סימן‬
‫קסג(‪ ,‬דלאו מטעם זה לחוד שאינם יודעים הלכה בכל‬
‫מקום‪ ,‬אין להם דין תלמיד חכם בזה"ז‪ ,‬אלא שאין‬
‫להם המידות שמנו חכמים שצריך הת"ח להתנהג‪,‬‬
‫ואינם יראים כ"כ‪ ,‬ולכך אין להם דין תלמיד חכם‬
‫להזהר בכבודם בכל הדברים כו'‪ ,‬ומעתה ודאי אין‬
‫בזמן הזה דין חכם לברך עליו שחלק מחכמתו ליראיו‬
‫כו'; עם כל זה‪ ,‬אני נבוך מאד אם יש לברך בזה"ז על‬
‫אליו‪ ,‬משא"כ בלשון 'נתן'‪ ,‬ומפני כך יש דביקות‬
‫וחיבור גמור לחכמים עם השי"ת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אב"ד דביה עשרה נמי‪ ,‬ועוד מצינו עבדים בתורה‬
‫רוכבים על סוסים ושרים‪ ,‬ובפרט בגלילות פולין כו'‪,‬‬
‫לכן אין יום שאין בו קללה ולא ברכה הנ"ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בס' יוסף אומץ )סימן תנ(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הברכה‬
‫לראיית חכמי ישראל ואומות העולם לא כתבתי‪,‬‬
‫שלדעתי מועטים בזמנינו מי שראוי לקרות חכם‪ ,‬אכן‬
‫מי שרוצה לאומרה בלא שם ומלכות לא הפסיד‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן כתב בפי' הר"ד עראמה )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל'‬
‫ברכות הי"א(‪ ,‬ד'עכשיו בזמנינו לדעת האומרים שאין‬
‫תלמיד חכם‪ ,‬אין אומרים אותה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בס' פתח הדביר )רכד‪,‬ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬תרתי בלבי‬
‫לדעת‪ ,‬כי מיום שעמדתי על דעתי לא ראיתי לחכמי‬
‫גדולי הדור שהיו מברכים ברכה זו בראיית וקבלת פני‬
‫חכמים אפילו גדולים ועצומים בתורה‪ ,‬זו בלבד חזינא‬
‫להו‪ ,‬דכי הוו שמעי איזה חילוק מחודד מיוסד על‬
‫אדני האמת‪ ,‬או איזה היקף בהלכות על קו היושר‬
‫דהוו גרסי בספרן של צדיקים רבנן קמאי‪ ,‬פתחי ואמרי‬
‫ברוך שחלק מחכמתו ליראיו בלא שם ומלכות‪ ,‬אבל‬
‫בראיית החכמים עצמם לא ראיתי מברכים אפילו בלא‬
‫שם ומלכות‪ ,‬וצריך טעם לזה; ונראה דהדין עמהם‪,‬‬
‫לפום מאי דאיפליגו רבנן קמאי ז"ל אם יש דין תלמיד‬
‫חכם בזמן הזה לכמה דינים כו'‪ ,‬מכח זה נראה דאין‬
‫מברכים עתה ברכה זו‪ ,‬דכי תקינו רבנן חכמי התלמוד‬
‫ברכה זו‪ ,‬מסתמא אינו אלא על החכמים שבימיהם‬
‫שנקרא חכם באמת‪ ,‬משא"כ חכמים שבזמנינו שלא‬
‫הגיעו לשליש ולרביע מחכמת בני קדם‪ ,‬כי כל דור‬
‫ודור הולך ומתמעט‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד הוסיף בפתח הדביר )שם( טעמים נוספים בזה‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬עוד נראה טעם למה שאין מברכים ברכה זו‬
‫בזמן הזה אפילו על חכם מפורסם ומופלג בתורה‪ ,‬לפי‬
‫מש"כ הגאון מהר"י וייל )סימן קסג( כו'‪ ,‬הרי דכדי לומר‬
‫דיש להם דין תלמיד חכם בזמן הזה‪ ,‬לא סגי בבקיאות‬
‫פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים ‪ /‬מים רבים‬
‫אך לדעת רוב הפוסקים נראה‪ ,‬שאף בזמנינו שפיר יש לברך ברכה זו על חכמי הדור‪ ,‬וכן‬
‫ידוע על כמה מגדולי ישראל שבירכו ברכה זו בראיית חכם אחר‪ ,‬ועי' הערה ה‪.‬‬
‫בלשון הגמ'‪ ,‬ש'הרואה חכמי ישראל אומר בא"י‬
‫אמ"ה שחלק מחכמתו ליראיו'‪ ,‬והרי שחשש מלברך‬
‫ברכה זו בשם ומלכות‪ ,‬וכמו שהארכנו בס' מים רבים‬
‫הל' ברכת שהחיינו )מילואים סימן א' ענף ד'(‪ ,‬שיש מן‬
‫הפוסקים שכתבו‪ ,‬שבמקום ספק ברכות יכול ללמוד‬
‫הגמ' המביאה הלכה זו ונוסח אותה הברכה‪ ,‬ויכוון‬
‫לצאת ידי חובת הברכה אם אכן מחויב בה‪ ,‬יעו"ש‬
‫מקורות נוספים בזה[‪.‬‬
‫‪ .‰‬כן נראה מפשטות דברי רוב הפוסקים‪ ,‬שהביאו‬
‫דין זה בסתמא‪ ,‬שהרואה חכמי ישראל מברך ברוך‬
‫ומלכות‪ ,‬עכ"ל; וכן בס' חסד לאלפים )סימן רכא‪-‬רל‪,‬‬
‫שחלק מחכמתו ליראיו‪ ,‬ולא חילקו שבזמן הזה אינו‬
‫מצוי חכם בשיעור זה שתקנו חכמים לברך עליו; וכן‬
‫כתב החיי אדם )כלל סג ס"ח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אע"ג דבזמן הזה‬
‫אין לנו דין תלמיד חכם‪ ,‬מכ"מ לענין זה‪ ,‬אף בזמן הזה‬
‫מי שהוא מופלג בתורה‪ ,‬מברך עליו ברכה זו‪ ,‬וכן‬
‫מוכח בטור )סימן רכד( שכתב על ברכת חכם הרזים ]על‬
‫חכם מופלג ביותר‪ ,‬וכדלקמן )סעיף ו'([‪ ,‬דאין לנו מי‬
‫שראוי לזה בזמן הזה‪ ,‬מוכח דברכת שחלק מחכמתו‬
‫שייך אף בזמן הזה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועי' שו"ת שלמת חיים‬
‫)הנדמ"ח ע"י מכון קרן רא"ם‪ ,‬או"ח סימן רג( שכ'‪ ,‬שאין תימה‬
‫שהחיי"א כתב שיש לברך ברכה זו אף על חכמים‬
‫שבזה"ז‪ ,‬משום שהחיי"א זכה לראות פני הגר"א‪,‬‬
‫יעו"ש‪ ,‬אכן נראה שאין בזה כדי לערער על הכרעת‬
‫החיי"א להלכה ולמעשה‪ ,‬שיש לברך ברכה זו אף‬
‫בזה"ז‪ ,‬ואף בשו"ת שלמת חיים )שם בסו"ד( הוסיף‪,‬‬
‫דעכ"פ מי שמברך ברכה זו אף בזמן הזה‪' ,‬אין‬
‫מזניחין אותו'‪ ,‬עכ"ד[‪ .‬וראה עוד בס' ראשית חכמה‬
‫)שער האהבה פ"ו אות לח( שכ' נמי בזה"ל‪ ,‬וכבר ראינו פה‬
‫צפת שבגליל העליון‪ ,‬חכמים שהיה ראוי לברך עליהם‬
‫ברכה זו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת מנחת אלעזר )ח"ה סימן ז' אות ב'(‬
‫בזה"ל‪ ,‬הנה כי כן ראיתי בימי נעורי בעיירות גדולי‬
‫בפעסא מרבני קשישאי‪ ,‬שבירכו 'שחלק מחכמתו‬
‫ליראיו' בשם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בשו"ת שבט הלוי‬
‫)ח"י סימן יג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬איברא‪ ,‬סתימת השו"ע והפוסקים‬
‫שכולם העתיקו ההלכה לברך ולא גדרו לנו‪ ,‬משמע‬
‫ודאי דשייך גם בזמן הזה‪ ,‬וכנראה הגדר הוא‪,‬‬
‫קפב‬
‫חכם בשם ומלכות‪ ,‬ולא שמעתי מרבותי מימי שהיו‬
‫מברכים ברכה זו‪ ,‬אבל לא שמעתי אין ראיה‪ ,‬וצל"ע‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בפי' הר"ד עראמה )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל'‬
‫ברכות הי"א(‪ ,‬ד'עכשיו בזמנינו לדעת האומרים שאין‬
‫תלמיד חכם‪ ,‬אין אומרים אותה'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בס'‬
‫יד הקטנה )קניגסברג תרי"ט‪ ,‬הל' ברכות פרק ו'‪ ,‬מנחת עני‬
‫סקכ"ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה פשוט ודאי‪ ,‬שדווקא על חכם‬
‫מופלג אשר הוא לפלא והפלא ללב הרואה‪ ,‬לכן על‬
‫גדולי החכמים בסתם יאמר ברוך שחלק בלא שם‬
‫סעיף יב( כתב בזה"ל‪ ,‬ואפשר‪ ,‬דכי היכי דאמרו שאין‬
‫דין תלמיד חכם בזמן הזה לעניינים אחרים‪ ,‬הכא נמי‬
‫לענין ברכה זו‪ ,‬אלא אומר ]הברכה[ בלי הזכרת שם‬
‫ומלכות‪ ,‬עכ"ל; וע"ע ערוך השולחן )רכד‪,‬ו( שכתב נמי‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכמה שיעור גודלו בתורה או בשארי חכמות‪,‬‬
‫לא נתבאר‪ ,‬ולכן נמנעים עתה מברכה זו‪ ,‬עכ"ל; וע"ע‬
‫בן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות יג( שכתב כהלכה‬
‫פסוקה‪ ,‬ש'הרואה חכמי ישראל מברך ברוך שחלק‬
‫מחכמתו ליראיו בלי שם ומלכות'‪ ,‬והרי דס"ל נמי‬
‫שבזמנינו אינו מצוי חכם בשיעור זה שתקנו חכמים‬
‫לברך עליו; ובכף החיים )רכד‪,‬יט( כתב נמי בזה"ל‪ ,‬ועל‬
‫כן נראה‪ ,‬כיון שיש פלוגתא בנוסח הברכה‪] ,‬וכמשנ"ת‬
‫לעיל בסמוך )ריש הערה ג'([‪ ,‬אין לברך שתי ברכות אלו‪,‬‬
‫של חכמי ישראל וחכמי אומות העולם‪ ,‬כי אם בלתי‬
‫שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ודבריו תמוהים‪ ,‬שהרי בברכות‬
‫רבות נחלקו הראשונים בנוסח הברכה‪ ,‬וכי נאמר שאין‬
‫לנו לברך כל אותם הברכות‪ ,‬וצ"ע[; ובס' עיניים‬
‫למשפט )ברכות נח‪ .‬סוד"ה הרואה חכמי( הביא נמי בזה"ל‪,‬‬
‫ויש שכתבו‪ ,‬דלא נתבאר השיעור לחכמה הראויה‬
‫לברכה‪ ,‬ע"כ נמנעים עתה מלברך‪ ,‬עכ"ל; וכן הסכימו‬
‫בשו"ת אור לציון )ח"ב פרק יד אות סא( ובשו"ת ציץ‬
‫אליעזר )חלק יד סימן לז אות ו'(‪ ,‬שאין לברך ברכה זו‬
‫בזמנינו אפילו על חכמי הדור המופלגים ביותר‪.‬‬
‫]עוד יש להביא בזה מש"כ בס' זכרון למשה‬
‫)תולדות החתם סופר‪ ,‬דף פא ע"א בהערה(‪ ,‬שכאשר ראה‬
‫החת"ס את פני הגאון ר' משולם איגרא‪ ,‬אמר דין זה‬
‫קפג‬
‫ג‪ .‬ישראל החכם בשאר חכמות ו‪ ,‬יש אומרים דשפיר יש לברך עליו‪] ,‬אלא שרבים כתבו‬
‫תולדות המחבר בסוף הספר‪ ,‬עמ' שנד( שהובא מכת"י הגאון‬
‫האדר"ת בזה"ל‪ ,‬בליל כ' באדר תרס"א‪ ,‬בדרך עלייתו‬
‫ארצה ישראל‪] ,‬סיפר האדר"ת[‪ ,‬בהיותי על הספינה‬
‫בין סטאמבול ]‪-‬טורקיה[‪ ,‬חלמתי שהתראיתי עם הרב‬
‫ר' נחום שפירא הגאב"ד בקהילת שא"ט‪] ,‬המכונה‬
‫'העילוי הדוקשיצר'[‪ ,‬ובירך עלי בשמחה שהחיינו‪,‬‬
‫וגם ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'‪ ,‬ואמרתי לו איך‬
‫לא חש לברכה לבטלה‪ ,‬כי מי אמר לו שאני ירא ה';‬
‫והחלום נתקיים בי‪ ,‬שבבואי לנמל יפו ועליתי ביבשה‬
‫על אדמת ארצנו הקדושה‪ ,‬קבלוני קהל רב בכבוד‬
‫גדול‪ ,‬ובירכו עלי בקול רם ברכה זו‪ ,‬ואני דאב לבי על‬
‫הכבוד הזה‪ ,‬וכן בבואי למחוז חפצי ירושלים עיה"ק‬
‫ת"ו‪ ,‬בירכו רבים מאד בקול רם‪ ,‬ולבי נקפני לענות‬
‫אמן‪ ,‬עכ"ל; וראה בס' סדר אליהו )עמוד ‪,(104‬‬
‫שהאדר"ת בירך ברכה זו בראיית פני הג"ר אליהו‬
‫ברוך קמאי אב"ד מיר‪ ,‬אך במהדו' החדשה של ספר‬
‫זה )ירושלים תש"ע( השמיטו )בעמ' צז( קטע זה; וראה‬
‫עוד בס' חידושי הגאון האדר"ת )הקדמה‪ ,‬עמוד ‪(20‬‬
‫שהביאו מקונט' חלומותיו של האדר"ת‪ ,‬שבירך ברכה‬
‫זו בחלום הלילה על הג"ר יוסף שאול נתנזון ]בעל‬
‫שו"ת שואל ומשיב[ ועל הג"ר בן ציון שטרנפלד‬
‫]אב"ד בילסק ובעל שו"ת שערי ציון[‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫‪ .Â‬ולענין גוי החכם בחכמת התורה‪ ,‬הנה מדברי‬
‫החיי"א )כלל סג ס"ח( נראה שאין לברך עליו כלל‪,‬‬
‫יעו"ש שכתב דינים אלו בזה"ל‪ ,‬הרואה חכם גדול‬
‫בתורה מישראל‪ ,‬מברך כו' שחלק מחכמתו ליראיו‪,‬‬
‫הרואה חכם גדול בחכמת העולם‪ ,‬מברך כו' שנתן‬
‫מחכמתו לבשר ודם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שכתב להדי' שאין‬
‫לברך ברכת שחלק מחכמתו ליראיו אלא על חכם‬
‫גדול בתורה 'מישראל'‪ ,‬ואף ברכת 'שנתן מחכמתו‬
‫לבשר ודם' נראה מדבריו שאין לברך עליו‪ ,‬שהרי לא‬
‫כתב שברכה זו נתקנה על 'חכמי אומות העולם'‪ ,‬אלא‬
‫על 'חכם גדול בחכמת העולם'‪ ,‬והרי שגוי החכם‬
‫בחכמת התורה אינו בכלל שתי ברכות אלו‪] ,‬ואף‬
‫בקיצור שו"ע )סימן ס' ס"ט( העתיק לשון החיי"א בזה[;‬
‫ובאמת נראה שיש לדייק כן אף מדברי המחבר )רכד‪,‬ז(‪,‬‬
‫שכתב דין זה בזה"ל‪ ,‬הרואה חכמי אומות העולם‬
‫עובדי כוכבים 'שחכמים בחכמות העולם'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי‬
‫‪ /‬פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים‬ ‫מים רבים‬
‫שמקובל מבני הדור ומנוסה שחכמתו היא חכמת‬
‫תורה אמיתית ולומד בה לשמה‪ ,‬ונהירנא שכאשר בא‬
‫גאון הגאונים מהר"י רוזין זצ"ל בעל צפנת פענח‬
‫לויען יצ"ו‪ ,‬בירכו עליו ברכה זו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הובא בס'‬
‫שער העין )פרק יז הערה י'( בשם הקה"י והגרי"ש‬
‫אלישיב‪ ,‬שיש לברך ברכה זו אף בזמנינו‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫אז נדברו )חלק יא סימן ד'(‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫וכן מצינו עדויות נוספות על כמה מגדולי ישראל‬
‫בדורות האחרונים שבירכו ברכה זו‪ ,‬ראה בס' מרביצי‬
‫תורה ומוסר )ח"א עמ' שכה( שהגרי"ח זוננפלד בירך‬
‫ברכה זו בראיית הגרמ"מ אפשטיין‪ ,‬ובס' אמת ליעקב‬
‫)להגר"י קמינצקי‪ ,‬סימן רכד בהערה( שהגרב"ב ליבוביץ‬
‫בירך ברכה זו בראיית הג"ר דוד ]פרידמן[ מקרלין‬
‫]וענה אמן על ברכתו[‪ ,‬ובס' שער העין )סוף פרק יז(‬
‫שהגאון מטשעבין בירך ברכה זו על הגרי"ז גוסטמאן‪,‬‬
‫]יעו"ש פרטי המעשה[‪ ,‬ובס' הליכות שלמה )הל' תפילה‬
‫וברכות‪ ,‬פרק כג הערה ‪ (157‬הובא בשם הגרש"ז אוירבך‬
‫שהעיד‪ ,‬שהגר"ד בהר"ן בירך ברכה זו בשם ומלכות‬
‫בראיית פני החזו"א‪ ,‬והחזו"א שמע את ברכתו וחייך‬
‫ושתק‪ ,‬וראה עוד בס' מעשה איש )ח"א עמ' מב( שכן‬
‫הורה הגרא"ז מלצר שיש לברך ברכה זו בראיית פני‬
‫החזו"א‪ ,‬ובס' ארחות רבינו )ח"א עמ' רכז( הובא‬
‫שהקה"י הורה לבנו הגר"ח לברך ברכה זו בראיית פני‬
‫הגרי"ז מבריסק והגר"א קוטלר‪] ,‬וכן הובא בשמו בס'‬
‫בדידי הוי עובדא )עמ' תרב(‪ ,‬ושם הובא שהורה לברך‬
‫אף על הגר"מ פיינשטיין‪ ,‬וראה עוד בס' ארחות רבינו‬
‫)ח"א עמ' צג( שהקה"י עצמו בירך ברכה זו בראיית‬
‫ה'חפץ חיים' וה'אור שמח'‪ ,‬ועל החזו"א לא בירך‬
‫ברכה זו מכיון שלא עברו שלושים יום שלא ראהו[‪,‬‬
‫ובס' אעלה בתמר )מתורת החזו"א‪ ,‬עמוד ס'( הובא שדעת‬
‫החזו"א היתה שיש לברך ברכה זו על הקה"י‪] ,‬יעו"ש‬
‫פרטי המעשה[‪ ,‬ובס' בדידי הוי עובדא )שם( ובס'‬
‫בנתיבות ההלכה )ברונר‪ ,‬חלק ההלכות פרק כט הערה לו(‬
‫הובא שהגרי"ש אלישיב הורה שיש לברך ברכה זו על‬
‫הגר"מ פיינשטיין‪ ,‬וכן ידוע ומפורסם שהגר"ח‬
‫קניבסקי היה מורה ובא לברך ברכה זו בראיית חמיו‬
‫הגרי"ש אלישיב‪ ,‬ועוד רבים‪.‬‬
‫]וראה עוד בס' סדר פרשיות להאדר"ת )בראשית‪,‬‬
‫פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים ‪ /‬מים רבים‬
‫שיש לברך עליו 'שנתן מחכמתו לבשר ודם' כחכמי אומות העולם[ ז‪ ,‬יש אומרים שאין לברך‬
‫שהוא חכם בשאר חכמות ולא בחכמת התורה‪' ,‬שחלק'‬
‫מחכמתו או 'שנתן' מחכמתו כו'‪ ,‬נראה לענ"ד לפי‬
‫עיקר הטעמים שמברכים על ישראל 'שחלק מחכמתו'‬
‫אשר הובאו בבית יוסף )רכד‪,‬ו ד"ה הטעם(‪ ,‬לפי שישראל‬
‫הם חלק אלו‪-‬ה ממעל‪ ,‬לפ"ז אין חילוק אם הוא חכם‬
‫בחכמת התורה או בשאר חכמות; ]אך‪ [-‬ולפי טעמו‬
‫של הלבוש )רכד‪,‬ז(‪ ,‬שבחכמת התורה אין מי שיוכל‬
‫לבוא עד תכונתה להבין סודה ולירד לעומקה‪ ,‬כי על‬
‫כל קוץ וקוץ יש לדרוש כמה תילי תילין הלכות‪ ,‬לכך‬
‫נופל עליה לשון 'חלק'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אפילו הם חכמים‬
‫גדולים‪ ,‬עדיין לא הגיעו לידע כל סודותיה‪ ,‬משא"כ‬
‫בשאר חכמות המה מחוכמים בה לגמרי שיורדים‬
‫לסוף החכמה‪ ,‬ולפ"ז ראוי לברך על ישראל שחכם‬
‫בשאר חכמות 'שנתן'; ולטעם האבודרהם )הל' ברכות‬
‫השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה אשתו( שישראל יש לו את‬
‫החכמה לפי זכותו משא"כ בשאר בנ"א‪ ,‬לפ"ז גם‬
‫ישראל שחכם בשאר חכמות ראוי ג"כ לברך 'שחלק';‬
‫וכיון שלשני טעמים צריך לברך 'שחלק'‪ ,‬יש לברך‬
‫'שחלק'‪ ,‬ומה גם דלפי טעם הלבוש שבשאר חכמות‬
‫המה מחוכמים לגמרי‪ ,‬לא כל אחד יורד לסוף החכמה‪,‬‬
‫והיינו ג"כ רק 'חלק'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בס' אפיקי מגינים )רכד‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וצ"ע‪,‬‬
‫ברואה חכמי ישראל שאינם חכמים רק בשבע חכמות‬
‫ולא בחכמת התורה‪ ,‬אם מברכים עליהם‪ ,‬ולכאו' הא‬
‫ודאי דלא גרע מחכמי אומות העולם‪ ,‬ומכ"מ נראה‬
‫דיברך שחלק מחכמתו 'לבשר ודם'‪ ,‬או 'לבריותיו'‪,‬‬
‫ולא 'ליראיו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בס' גדולות אלישע‬
‫)רכד‪,‬ח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה‪ ,‬דאם הוא ישראל‪ ,‬וחכם בשאר‬
‫חכמות העולם ואינו חכם בתורה‪ ,‬שמברך עליו 'שנתן‬
‫מחכמתו לבשר ודם'‪ ,‬וכן נראה מדברי הרב חיי"א‪,‬‬
‫]וכמשנ"ת לעיל בתחילה"ד[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובס' אהלך באמיתך )להג"ר בצלאל שטרן בעל שו"ת בצל‬
‫החכמה‪ ,‬פרק יד סעיף ב'( כתב נמי‪ ,‬דשפיר יש לברך אף‬
‫על ישראל החכם בשאר חכמות‪ ,‬אלא שכתב שיש‬
‫לברך עליו 'שחלק מחכמתו ליראיו'‪ ,‬כפי נוסח הברכה‬
‫שתקנו חכמים לברך על חכמי ישראל‪ .‬וראה עוד מה‬
‫שהובא על הג"ר יונה מרצבך )בס' הרב יונה מרצבך‪ ,‬פרקי‬
‫חיים דרכו ופעליו‪ ,‬עמ' ‪ ,(123‬שבראותו את החכם אלברט‬
‫קפד‬
‫דלא סגי לי' מש"כ בתחילה 'חכמי אומות העולם'‪,‬‬
‫וכוונתו בתיבות 'שחכמים בחכמות העולם' לאפוקי‬
‫גוי החכם בחכמת התורה‪ ,‬שאין לברך עליו ברכה זו‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫וכן כתב בס' ברכת אברהם )להגר"א ארלנגר‪ ,‬ברכות נח‪.‬‬
‫ד"ה חכמי עכו"ם(‪ ,‬שאין מברכים על גוי החכם בחכמת‬
‫התורה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועכו"ם שלמד תורה‪ ,‬נראה פשוט שאין‬
‫לברך עליו גם 'שנתן מחכמתו לבריותיו'‪ ,‬שהרי עכו"ם‬
‫שלמד תורה חייב מיתה כבא על נערה המאורסה‬
‫)סנהדרין נט‪ ,(.‬וכיצד שייך לברך על זה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה‬
‫עוד בס' עיניים למשפט )ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה חכמי(‬
‫שכתב להסתפק בזה‪ ,‬האם יש לברך על גוי החכם‬
‫בחכמת התורה‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪.‬‬
‫לענין ישראל רשע החכם בחכמת התורה‪ ,‬האם‬
‫וכיצד יש לברך עליו‪ ,‬ראה לקמן )פרק יא סעיף ד'( לענין‬
‫מלך ישראל רשע‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד‪.‬‬
‫‪ .Ê‬כן נראה מדברי החיי אדם )כלל סג ס"ח( וקיצור‬
‫שו"ע )סימן ס' ס"ט( שכתבו דינים אלו בזה"ל‪ ,‬הרואה‬
‫חכם גדול בתורה מישראל‪ ,‬מברך כו' שחלק מחכמתו‬
‫ליראיו‪ ,‬הרואה חכם גדול בחכמת העולם‪ ,‬מברך כו'‬
‫שנתן מחכמתו לבשר ודם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שלא הזכיר‬
‫בזה 'חכמי אומות העולם'‪ ,‬ומשמע שאף חכם‬
‫מישראל שהוא חכם 'בחכמת העולם'‪ ,‬שפיר יש לברך‬
‫עליו ברכה זו‪ ,‬אלא שעכ"פ אין לברך עליו 'שחלק‬
‫מחכמתו ליראיו' כפי שמברך על 'חכם גדול בתורה'‪,‬‬
‫אלא 'שנתן מחכמתו לבשר ודם'‪] ,‬וכ"כ בגדולות‬
‫אלישע )רכד‪,‬ח( להוכיח מדברי החיי"א[‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת התעוררות תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח‬
‫ח"א סימן קב(‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכה זו אף על ישראל‬
‫שאינו חכם אלא בשאר חכמות‪] ,‬וכדלקמן )הערה טז(‬
‫שיש לדון האם צריך שיהא בקי בשבע חכמות‪ ,‬או‬
‫שאף אם אינו בקי אלא בחכמה אחת משבע חכמות‬
‫אלו‪ ,‬שפיר יש לברך עליו ברכה זו[‪ ,‬אלא שכתב לדון‬
‫בנוסח הברכה עליו‪ ,‬וכתב לתלות הנידון בטעמים‬
‫דלעיל )הערה ג'( בביאור חילוק הלשונות בין חכמי‬
‫ישראל לחכמי אומות העולם‪ ,‬ומסקנת דבריו שיש‬
‫לברך עליו 'שחלק מחכמתו ליראיו' כחכמי ישראל‪,‬‬
‫וכדלהלן; וז"ל‪ ,‬שאלה‪ ,‬האיך מברכים על ישראל‬
‫קפה‬ ‫‪ /‬פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים‬ ‫מים רבים‬

‫עליו כלל ח‪ ,‬ויש שכתבו לחלק בזה‪ ,‬שאין לברך עליו אלא אם למד חכמות אלו בהיתר‪ ,‬כגון‬
‫לצורך פרנסתו וכיו"ב ט‪.‬‬

‫הטבע יהיה מאומות העולם כו'‪ ,‬למדנו מכאן חידוש‬ ‫איינשטיין‪] ,‬שהיה יהודי שאינו שומר תומ"צ‪ ,‬והיה‬
‫גדול‪ ,‬כו'‪ ,‬דאם אחד מישראל הוא חכם בחכמת‬ ‫חכם בחכמות העולם[‪ ,‬הסתפק האם יש לברך עליו‬
‫הטבע‪ ,‬אין מציאותו מחייבת כלום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫'שחלק מחכמתו ליראיו' כחכמי ישראל‪ ,‬או 'שנתן‬
‫וכן כתב בשו"ת משנה הלכות )חלק טו סימן עד ד"ה‬ ‫מחכמתו לבשר ודם' כחכמי אומות העולם‪ ,‬ולבסוף‬
‫ומעתה נבוא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה פשוט‪ ,‬דאיש ישראל שלמד‬ ‫בירך עליו 'שחלק מחכמתו ליראיו' כדין חכמי‬
‫חכמת העולם‪ ,‬ויודע כל שבע חכמות‪ ,‬ואינו יודע‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫חכמת התורה‪ ,‬אין זה 'חכם' כלל וכלל‪ ,‬ואדרבה בכלל‬ ‫ובס' עיניים למשפט )ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה חכמי( ובס'‬
‫ישראל הוא עם הארץ גמור‪ ,‬ומסתמא הוא בכלל העמי‬ ‫אמת ליעקב )להגר"י קמינצקי‪ ,‬רכד‪,‬ו( כתבו נמי כדברי‬
‫הארץ המבוארים בחז"ל )פסחים מט‪ (:‬שמותר לקורעו‬ ‫ההתעוררות תשובה הנ"ל‪ ,‬דנפק"מ בשני טעמים אלו‪,‬‬
‫כדג ביוהכ"פ שחל להיות בשבת‪ ,‬שהרי כיון שלא‬ ‫לענין 'איך יברך על חכם ישראל שהוא חכם בחכמת‬
‫למד תורה אינו יכול לקיים מצוות‪ ,‬ומה שלמד חכמות‬ ‫העולם'‪ ,‬והרי דעכ"פ פשיטא להו שיש לברך על‬
‫חיצוניות‪ ,‬מה שקוראים לו חכמת העולם‪ ,‬אין זה‬ ‫ישראל החכם בשאר חכמות; ]אך בס' אמת ליעקב‬
‫מועיל כלל לאיש ישראל‪ ,‬ואדרבה מרחיקו מתורת ה'‬ ‫)שם בהמשך דבריו‪ ,‬סעיף ז'( כתב בזה"ל‪ ,‬ודע‪ ,‬דמסופקני‬
‫וחוקותיו ומשפטיו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מה שהאריך עוד‬ ‫אם הוא חכם בחכמת העולם והוא ישראל‪ ,‬אם‬
‫בזה )שם‪ ,‬ובסימן עה‪-‬עו(‪.‬‬ ‫מברכים עליו 'שחלק מחכמתו'‪ ,‬או 'שנתן מחכמתו'‪,‬‬
‫וראה עוד בס' ברכת אברהם )להגר"א ארלנגר‪ ,‬ברכות‬ ‫או שאין מברכים עליו כלל‪ ,‬ויש לפנים מסבירות לכל‬
‫נח‪ .‬ד"ה חכמי עכו"ם( שכתב בזה‪ ,‬שאם למד חכמה זו‬ ‫אחד מהצדדים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫באופן האסור‪ ,‬בודאי אין לברך עליו כלל‪ ,‬וכדלקמן‬
‫)סיגעט תרנ"ג‪ ,‬שער כט‬ ‫‪ .Á‬כן כתב בס' ברכת הבית‬
‫בסמוך )הערה ט'( שאין זה מברך אלא מנאץ‪ ,‬ואפשר‬
‫הערה ד'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אף דעל חכמי אומות העולם מברך‬
‫שאף אם למד חכמה זו באופן המותר‪ ,‬מכ"מ לא תקנו‬
‫בכל ענין‪ ,‬אבל על ישראל אינו מברך‪ ,‬אף שהוא חכם‬
‫חכמים ברכה זו על חכם מישראל‪ ,‬אלא כשחכם‬
‫מפורסם בחכמת הטבע או בשאר שבע חכמות‪ ,‬אם‬
‫בחכמת התורה‪ ,‬אבל כשאינו חכם אלא בשאר חכמות‪,‬‬
‫אינו חכם גם בתורה‪ ,‬אינו מברך עליו כו'‪ ,‬דעיקר‬
‫לא תקנו עליו ברכה כלל; וז"ל‪ ,‬לכאו' יש לעיין‪ ,‬אם‬
‫חכמת ישראל הוא חכמת התורה‪ ,‬ומי שאינו עוסק בה‬
‫רואה חכם בשאר חכמות חיצוניות ומופלג בהם‪ ,‬אם‬
‫אינו חכם‪ ,‬דמניח חיי עוה"ב ועוסק בחיי עוה"ז‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הוא מישראל‪ ,‬אם ג"כ מברכים ברכה זו כו'‪ ,‬ומסתבר‪,‬‬
‫וכן כתב בשו"ת הד"ר )לבוב תרנ"ד‪ ,‬סוף סימן מ'(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫דמי שלמד באיסור בקביעות‪ ,‬ובאופן שלא היה לשם‬
‫והנה יש לעיין‪ ,‬כשרואה ישראל הבקי בחכמת העולם‪,‬‬
‫פרנסה אלא לשם חכמה וכבוד‪ ,‬הוי חכמה שבאה‬
‫למה לא נברך עליו ברכה זו כו'‪ ,‬אך יש לומר‪ ,‬כיון‬
‫בעבירה‪ ,‬ויש לחוש שאי"ז מברך אלא מנאץ‪ ,‬ואם למד‬
‫דנאמר )איוב ה‪,‬ז( אדם לעמל יולד‪ ,‬ואמרו ז"ל )סנהדרין‬
‫לשם אומנות כו'‪ ,‬ויתכן שמאחר שלישראל אינו‬
‫צט‪ (:‬לעמלה של תורה‪ ,‬ואם היה זה האיש היקר עמל‬
‫מעלה‪ ,‬מאחר שלדידן גם למי שחכם בחכמות אחרות‪,‬‬
‫בתורה היה מוצא בה כמה טעמים לפי רוחב בינתו‪,‬‬
‫כגון ברפואה‪ ,‬מכ"מ עיקר חשיבות לישראל היא‬
‫ואם אמנם דכל מה שמרויח מחלק לעמלי תורה‬
‫חכמת התורה‪ ,‬לכן לא תקנו ברכה לחכם בשאר‬
‫וליראי האלוקים‪ ,‬ולא נאמר )משלי ג‪,‬יח( 'עץ חיים‬
‫חכמות אלא לגויים‪ ,‬וצ"ע לדינא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ללומדים'‪ ,‬אלא 'למחזיקים בה'‪ ,‬עכ"ז לא נקבע ברכה‬
‫‪ .Ë‬כן כתב בשו"ת דברי יציב )יו"ד סימן קמא אות ג'(‪,‬‬ ‫רק על חכמי תורה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪.‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ואדרבה יש לומר‪ ,‬דשאני מיני ישראל דאף‬ ‫וראה עוד בס' פחד יצחק )להגר"י הוטנר‪ ,‬חנוכה מאמר ט'‬
‫חכמה של חכמות העולם אין להם‪ ,‬ולדעתי הרואה‬ ‫אות ב'( שכתב נמי בזה"ל‪ ,‬בברייתא נתווסף עוד תנאי‪,‬‬
‫כופר ואפיקורס ישראל החכם בחכמות העולם לדעתו‬ ‫דהחכם בחכמת התורה יהיה מישראל‪ ,‬והחכם בחכמת‬
‫פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים ‪ /‬מים רבים‬
‫ד‪ .‬חכם ששכח תלמודו‪ ,‬נראה שאין לברך עליו‪ ,‬ועי' הערה י‪.‬‬
‫המעלה שקנו הלוחות לא נסתלקה מהם‪ ,‬ולכך אף אם‬
‫נסתלקה התורה ממנו מצד גופו המקבל את התורה‬
‫והיה זה לאונסו‪ ,‬בשביל כך לא נסתלקה ממנו המעלה‬
‫העליונה שקנה על ידי התורה כו'‪ ,‬עכ"ל; ועפ"ז יש‬
‫שכתבו‪ ,‬דכשם שיש מצוה לכבד זקן זה אף לאחר‬
‫ששכח תלמודו‪ ,‬ה"נ אף לענין ברכת שחלק מחכמתו‬
‫הרי ששם 'חכם' עליו‪ ,‬ושפיר יש לברך עליו ברכה זו‬
‫אף לאחר ששכח תלמודו‪.‬‬
‫ומצאתי שהביאו בנידו"ז כמה הוראות מגדולי‬
‫ההוראה‪ ,‬ובס' חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפח(‬
‫הובא בשם הגר"נ קרליץ‪ ,‬שאין לברך ברכה זו על‬
‫חכם ששכח תלמודו‪] ,‬וז"ל‪ ,‬חכם שהיה ראוי לברך‬
‫עליו שחלק מחכמתו ליראיו‪ ,‬והזקין ושכח תלמודו‪,‬‬
‫מסתברא דאי אפשר לברך עליו‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן הובא בס'‬
‫שיר חדש )עמ"ס פסחים שקלים‪ ,‬עמ' שסב אות י'( בשם‬
‫הגרא"י צוקר שליט"א‪ ,‬שאין לברך ברכה זו על חכם‬
‫ששכח תלמודו‪ ,‬יעו"ש; אך בס' שמענו כן ראינו )ח"א‬
‫עמ' שמט( הביא בשם הגר"ח קניבסקי‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫ברכה זו אף על חכם ששכח תלמודו‪] ,‬אך בס' בית‬
‫מתתיהו )גבאי‪ ,‬ח"ד סימן מד אות א'( הביא בשם הגר"ח‬
‫קניבסקי שאין לברך ברכה זו על חכם ששכח תלמודו‪,‬‬
‫וראה עוד בס' שמחת מרדכי )הגר‪ ,‬עמ' לד( שהביא‪,‬‬
‫שהגר"ח קניבסקי הורה לו שיש לברך ברכה זו על‬
‫]חמיו[ הגרי"ש אלישיב‪ ,‬אף בשעה שהיה מחוסר‬
‫הכרה‪ ,‬ובס' השקדן )ח"ג עמ' ‪ (261‬הובא שהגר"ח‬
‫קניבסקי עצמו בירך ברכה זו בראיית ]חמיו[ הגרי"ש‬
‫אלישיב כשראהו בבית החולים מחוסר הכרה‪ ,‬אכן‬
‫עדיין י"ל‪ ,‬דכל היכא שלא שכח תלמודו‪ ,‬שפיר יש‬
‫לברך עליו אע"פ שבשעה זו הרי הוא מחוסר הכרה‪,‬‬
‫ולא גרע מחכם ישן דשפיר י"ל שיש לברך עליו‪,‬‬
‫וצ"ע[‪ ,‬וכן הביא בס' בית מתתיהו )שם( בשם הגר"א‬
‫נבנצל שליט"א‪ ,‬שיש לברך ברכה זו אף על חכם‬
‫ששכח תלמודו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ובס' מאיר עוז )ח"י עמ' ‪ (512‬הוסיף עוד בזה בזה"ל‪,‬‬
‫ולכאו' נראה‪ ,‬שחכם שראוי לברך עליו מחמת חכמתו‪,‬‬
‫וכתב חכמתו בספרים הנלמדים בבי מדרשא‪ ,‬א"כ גם‬
‫אם שכח תלמודו‪ ,‬מכ"מ יש לומר שיכול לברך עליו‬
‫שחלק מחכמתו ליראיו‪ ,‬כיון שחכמתו שהקב"ה חלק‬
‫קפו‬
‫המזוהם‪ ,‬אין מברכים עליו‪ ,‬ורק חכמה באדום תאמין‪,‬‬
‫אבל חכמה בשטיא וצדוקי וביתוסי אל תאמין‪ ,‬וזה‬
‫ברור לדעתי‪ ,‬הגם שזה ג"כ מטעם אחר כו'‪ ,‬אבל בזה‬
‫פשיטא שאין לברך‪ ,‬כיון שעיקר חכמתו הוא נגד רצון‬
‫הבורא ית"ש שצוונו לעסוק בדברי תורה דייקא‪ ,‬ואף‬
‫חכמת יונית רק בשעה שאינה לא יום ולא לילה )מנחות‬
‫צט‪ ,(:‬ודו"ק‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וע"ע לקמן )פרק יב הערה לו( לענין‬
‫ברכת 'שככה לו בעולמו' בראיית פרידה נאה‪ ,‬ודו"ק‬
‫לנידו"ד[; ונראה מדבריו‪ ,‬דעכ"פ היכא שלמד חכמה‬
‫זו באופן המותר‪ ,‬וכגון לצורך פרנסה וכיו"ב‪ ,‬שפיר‬
‫יש לברך עליו ברכה זו‪] ,‬אלא שיש לדון כנ"ל בסמוך‬
‫)הערה ז'(‪ ,‬האם יש לברך עליו 'שחלק מחכמתו ליראיו'‬
‫כחכמי ישראל‪ ,‬או 'שנתן מחכמתו לבשר ודם' כחכמי‬
‫אומות העולם[‪.‬‬
‫‪ .È‬הנה הסברא נותנת שאין לברך עליו ברכה זו‪,‬‬
‫דכיון שכבר שכח תלמודו‪ ,‬היאך יאמר עליו 'שחלק‬
‫מחכמתו ליראיו'‪ ,‬וראה להלן בהמשה"ד שכן הורו‬
‫כמה מגדולי ההוראה‪ ,‬שאין לברך ברכה זו על חכם‬
‫ששכח תלמודו‪.‬‬
‫אכן יש שכתבו לדון בזה‪ ,‬ע"פ הא דאיתא בברכות‬
‫)ח‪ (.‬ובסנהדרין )צו‪ ,(.‬דשלח רבי יהושע בן לוי הזהרו‬
‫בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו; ובביאור הענין‬
‫כתב בס' נתיבות עולם למהר"ל )נתיב התורה פרק יב(‬
‫בזה"ל‪ ,‬ורצונו לומר‪ ,‬כי המדרגה שקנה האדם על ידי‬
‫התורה‪ ,‬אין לומר שבטלה מעלה זאת כאשר שכח‬
‫תלמודו‪ ,‬כי לא נחשב שהתורה מסתלקת מן האדם‪ ,‬כי‬
‫כמו שתמצא אצל מי שהוא חכם גדול בתורה‪ ,‬שאי‬
‫אפשר שיהיה תורתו עמו כל שעה‪ ,‬ואי אפשר שלא‬
‫תסתלק מאתו התורה בעת השינה ובשאר זמנים‪,‬‬
‫ובשביל זה לא תאמר שאין עליו בשעת שינה שם‬
‫תלמיד חכם‪ ,‬אע"ג שאין תורתו עמו‪ ,‬מכ"מ שם חכם‬
‫עליו‪ ,‬כי זה ענין האדם בעל גוף‪ ,‬אשר מצד גוף שלו‬
‫אי אפשר שתהיה התורה עמו תמיד‪ ,‬וכן אף שנסתלקה‬
‫ממנו התורה לאונסו בשביל הגוף המקבל‪ ,‬אין נחשב‬
‫שהתורה מסתלקת ממנו‪ ,‬ולעולם הבא כאשר אין מונע‬
‫אליו מצד הגוף כמו שיהיה לעתיד תהיה תורתו עמו‪,‬‬
‫ולפיכך אף שברי לוחות היו מונחים בארון‪ ,‬מפני שאף‬
‫שנשברו הלוחות‪ ,‬דבר זה היה מצד הגוף בלבד‪ ,‬אבל‬
‫קפז‬ ‫‪ /‬פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים‬ ‫מים רבים‬

‫ה‪ .‬הרואה את החכם מאחוריו‪ ,‬ואינו רואה את פני החכם ממש‪ ,‬יש לדון האם יכול לברך‬
‫עליו‪ ,‬ועי' הערה יא‪.‬‬
‫ו‪ .‬הרואה חכם מופלג ביותר‪ ,‬מברך עליו בא"י אמ"ה חכם הרזים יב; אך כבר כתבו‬

‫משבחים להקב"ה שהוא יודע את כל מיני מחשבות‬ ‫לו‪ ,‬יש לה המשכיות גם אחר ששכחה‪ ,‬ואע"פ שעל‬
‫ודעות אלו‪] ,‬וראה לקמן )פרק יז הערה א'( לשונות הרו"א‬ ‫ספרים לבד לא מברכים‪ ,‬מכ"מ כשעיקר האדם קיים‬
‫בזה[‪ ,‬וזהו ענין ברכה זו אף בראיית חכם מופלג‬ ‫א"כ עדיין נחשב כ'לוחות'‪ ,‬ומברך עליו‪ ,‬ועל חכמתו‬
‫ביותר‪ ,‬שיש בו כל מיני מחשבות ודעות אלו‪] ,‬ועדיין‬ ‫הניכרת בעולמה של תורה‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫צ"ב‪ ,‬דא"כ מה נתינת שבת להקב"ה יש בזה‪ ,‬שהוא‬
‫‪ .‡È‬הנה יש שכתבו‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכה זו אף‬
‫יודע כל מיני מחשבות ודעות שחכם זה יודע‪,‬‬
‫בראיית החכם מאחוריו‪ ,‬ואע"פ שאינו רואה פני‬
‫ובשלמא גבי שישים ריבוא בנ"א אתי שפיר‪ ,‬שהקב"ה‬
‫החכם ממש‪ ,‬והביאו בזה הא דאיתא בעירובין )יג‪,(:‬‬
‫כולל כל מיני מחשבות אלו‪ ,‬אבל בחכם מופלג יחיד‬
‫אמר רבי‪ ,‬האי דמחדדנא מחבראי‪ ,‬דחזיתיה לרבי‬
‫צ"ב[; וז"ל הרמב"ן )דרשת תורת ה' תמימה‪ ,‬ד"ה וענין‬
‫מאיר מאחוריה‪ ,‬ואילו חזיתיה מקמיה‪ ,‬הוה מחדדנא‬
‫ידיעה זו(‪ ,‬ויש ביחידים של בנ"א יחיד כללי‪ ,‬יודע ומבין‬
‫טפי‪ ,‬דכתיב )ישעיהו ל‪,‬כ( והיו עיניך ראות את מוריך‪,‬‬
‫בכל החכמות‪ ,‬וכללי בכל הדעות‪ ,‬כמו שאמרו )מדרש‬
‫ע"כ‪ .‬ומצאתי שהביאו בנידו"ז כמה הוראות מגדולי‬
‫תנחומא פרשת פנחס אות יא( ביהושע בן נון‪' ,‬איש אשר‬
‫ההוראה‪ ,‬וראה בספר 'השואל' )ח"א עמ' קל‪-‬קלא(‬
‫רוח בו' )במדבר כז‪,‬יח(‪ ,‬שיכול להלך כנגד רוחו של כל‬
‫שהביא‪ ,‬שכמה מגדולי ההוראה ]מוח"ז הגרז"נ‬
‫אחד‪ ,‬שיש בו דעת של כל אחד ואחד‪ ,‬והוא מבין רזים‬
‫גולדברג‪ ,‬הגר"א נבנצל שליט"א‪ ,‬והגרש"ק גראס‬
‫כו'‪ ,‬והאיש הזה דומה לאוכלוסא‪ ,‬שכן נכללו בו כל‬
‫שליט"א[ השיבו לו‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על ראיית‬
‫הדעות והגון לכל החכמות‪ ,‬לפיכך ראוי הוא לברך‬
‫החכם מאחוריו‪ ,‬אך בס' וישמע משה )פריד‪ ,‬ח"ג סימן‬
‫עליו חכם הרזים באוכלוסא‪ ,‬וזה החכם הכיר בפרצוף‬
‫סו( הביא‪ ,‬שהגראי"ל שטיינמן והגר"נ קרליץ והגר"ח‬
‫של חבריו שהגיעו לזו המעלה בדעת ובחכמה כו'‪,‬‬
‫קניבסקי הורו לו‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא בראיית‬
‫עכ"ל‪] ,‬וראה לקמן בסמוך )הערה יג אות ב'( לשון‬
‫פני החכם ממש‪ ,‬אבל על ראיית החכם מאחריו אין‬
‫הרמב"ן במלחמות )ברכות מד‪ .‬מדפי הרי"ף( בזה[;‬
‫לברך‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪ ,‬וכ"כ בס' חשוקי חמד‬
‫ובפירוש הר"י גיקטלייא להגדה של פסח )נדפס בקובץ‬
‫)להגר"י זילברשטיין שליט"א‪ ,‬עירובין יג‪ ,(:‬שאין לברך ברכה‬
‫'ישורון' גליון כד‪ ,‬עמוד מב( כתב נמי בזה"ל‪ ,‬והכל כלול‬
‫זו על ראיית החכם מאחוריו‪.‬‬
‫בסוד שש מאות אלף רגלי‪ ,‬שהם הנקראים שישים‬
‫ריבוא‪ ,‬שנקרא 'אוכלוסא' שחייבים לברך על שיעור‬ ‫‪ .·È‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬רב פפא ורב הונא בריה דרב‬
‫הזה ברוך חכם הרזים‪ ,‬שיודע דעת כל אחד מאלו‪,‬‬ ‫יהושע הוו קאזלי באורחא‪ ,‬פגעו ביה ברב חנינא בריה‬
‫וכולם לא ראי זה כראי זה‪ ,‬והנה התורה כוללת‬ ‫דרב איקא‪ ,‬אמרו ליה בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי‪,‬‬
‫דעותיהם‪ ,‬ולפיכך היה אומר החכם לחבירו )ברכות‬ ‫ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו‪ ,‬אמר להו‬
‫נח‪ ,(:‬כי חזיתינך מברכינן עלך ברוך חכם הרזים‪,‬‬ ‫אנא נמי כיון דחזתינכו חשבתינכו עלוואי כשיתין‬
‫דהיינו אוכלוסא‪ ,‬וכל חכם ראוי להשכיל דברי זה‬ ‫רבוון בית ישראל ובריכנא עלייכו תלתא‪ ,‬הנך תרתי‬
‫החכם שהיה מברך ברכת אוכלוסא‪ ,‬היתה דעתו‬ ‫וברוך חכם הרזים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והרי שבראיית חכם מופלג‬
‫כוללת כל הדעות המצויות הנכללות באוכלוסא‪ ,‬ויודע‬ ‫יש לברך ברכת 'חכם הרזים'‪.‬‬
‫להתנהג עם כל אחד כפי דעתו‪ ,‬עכ"ל; וראה ג"כ‬ ‫א‪ .‬וענין ברכה זו יתבאר ע"פ מה שכתבו הרו"א‬
‫לשון הצל"ח )ברכות נח‪ :‬ד"ה אנא נמי( בתו"ד‪ ,‬ש'אמנם‬ ‫בביאור ענין ברכת 'חכם הרזים' בראיית שישים ריבוא‬
‫לפעמים נמצא חכם גדול שהוא בדעתו הרחבה כולל‬ ‫בנ"א מישראל‪ ,‬לפי שבשישים ריבוא אנשים בודאי‬
‫הכל‪ ,‬אלא שבשישים ריבוא הוא מסתמא כן‪ ,‬אבל‬ ‫יש בהם כל מיני מחשבות ודעות בנ"א‪ ,‬וזהו שאנו‬
‫פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קפח‬

‫הראשונים‪ ,‬שלמעשה אין לברך ברכה זו‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה יג‪.‬‬

‫כל החכמות‪ ,‬והביטה וראה‪ ,‬דברוך חכם הרזים‪ ,‬אינו‬
‫ניכר בלשון הברכה שבח החכם‪ ,‬וברכת 'שחלק' ניכר‬
‫שבחו שה' חלק לו בבינה‪ ,‬וא"כ לא הוו תרתי דסתרן‬
‫כו'‪] ,‬ושפיר יש לו לברך ברכת 'חכם הרזים' מלבד‬
‫ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד יש מקום להוסיף ולבאר באופ"א‪ ,‬דהיי"ט‬
‫שצריך לברך אף ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו' מלבד‬
‫ברכת 'חכם הרזים'‪ ,‬לפי שעיקר ברכת 'חכם הרזים'‬
‫אינה על חכמת התורה דווקא‪ ,‬אלא על הפלגת חכמתו‬
‫שהוא יודע כל מיני מחשבות ודעות‪ ,‬אבל ברכת‬
‫'שחלק מחכמתו' אינה אלא על חכמת התורה שלו‪,‬‬
‫ודו"ק; ]אכן הדבר תלוי במשנ"ת לעיל בתחיה"ד )סוף‬
‫אות א'(‪ ,‬שברכת 'חכם הרזים' אינה ענין לחכמת התורה‬
‫דווקא‪ ,‬ושפיר יש לברך ברכה זו אף על חכם מופלג‬
‫מאומות העולם‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ג‪ .‬לענין ברכת 'חכם הרזים' בראיית חכם מופלג‬
‫בחוץ לארץ‪] ,‬אשר לכאו' ממעשה דרב חנינא בריה‬
‫דרב איקא הנ"ל שהיה בבבל‪ ,‬נראה דשפיר יש לברך‬
‫ברכה זו אף בחו"ל[; הנה עי' לקמן )פרק יז סעיף ב'(‬
‫לענין ברכת 'חכם הרזים' בראיית שישים ריבוא‬
‫אנשים מישראל במקום אחד‪ ,‬שלדעת הרמב"ם )פ"י‬
‫מהל' ברכות הי"א( אין מברכים ברכה זו אלא בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ויעו"ש )הערה ב' אות ג'( מדברי הצל"ח שעל‬
‫חכם מופלג ביותר שפיר יש לברך ברכה זו אף בחו"ל‪,‬‬
‫אך יעו"ש )אות ב'( מדברי הב"י בדרך הא'‪ ,‬שלדעת‬
‫עולא )ברכות נט‪ (.‬אין לברך ברכה זו אף על חכם מופלג‬
‫אלא באר"י‪] ,‬והרמב"ם נקט הלכתא כוותיה[‪ ,‬אך‬
‫לדעת רב חנינא בריה דרב איקא )ברכות נח‪ (:‬שפיר יש‬
‫לברך ברכה זו ]אף על שישים ריבוא אנשים מישראל[‬
‫אף בחו"ל‪ ,‬ועוד שם )אות ב'( מדברי הב"י בדרך הב'‪,‬‬
‫שאף לדעת רב חנינא בריה דרב איקא אין לברך ברכה‬
‫זו אף על חכם מופלג אלא באר"י‪ ,‬ואה"נ דרב חנינא‬
‫לא בירך ברכה זו ממש בראיית רב פפא ורב הונא‬
‫בריה דרב יהושע‪ ,‬אלא שאמר שהיו חשובים בעיניו‬
‫עולם ותעלומות סתרי כל חי‪ ,‬וההתעוררות לזה הוא‪,‬‬
‫כשישים ריבוא בנ"א שמברכים עליו ברכת 'חכם‬
‫דחזו שישים ריבוא‪ ,‬דיש בהם כל הדעות‪ ,‬אי נמי‪,‬‬
‫הרזים'‪ ,‬יעו"ש בארוכה‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫החכם המופלא‪ ,‬כי שיח וכי שיג לו בכל חכמה‪,‬‬
‫‪ .‚È‬א‪ .‬הנה רבותינו הראשונים עמודי ההוראה‬
‫]רי"ף‪ ,‬רמב"ם‪ ,‬רא"ש[ השמיטו דין זה‪ ,‬ובבית יוסף‬
‫בפחות ממספר זה אי"ז מן הסתם אבל הוא בצד‬
‫האפשר'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וראה עוד לקמן בהמשה"ד מדברי‬
‫החיד"א בזה‪.‬‬
‫]ולטעם זה נראה לכאו'‪ ,‬שברכה זו אינה ענין‬
‫לחכמת התורה דווקא‪ ,‬ואין חילוק בזה בין חכמי‬
‫ישראל לחכמי אומות העולם‪ ,‬ואף על חכם מופלג‬
‫מאומות העולם שפיר יש לברך ברכה זו‪ ,‬ולא ראיתי‬
‫מי שעמד בזה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה מדברי הגמ' נראה‪ ,‬שבראיית חכם מופלג‬
‫ביותר יש לברך שתי ברכות‪ ,‬והיינו‪ ,‬שברכת 'חכם‬
‫הרזים' אינה במקום ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'‪,‬‬
‫אלא מלבד ברכה זו‪ ,‬וכ"ה להדי' בדברי הב"ח )רכד‪,‬ג‬
‫ד"ה ואם רואה( ועו"א‪ ,‬שעל ראיית חכם מופלג ביותר‪,‬‬
‫יש לברך ברכת 'חכם הרזים'‪ ,‬מלבד ברכת 'שחלק‬
‫מחכמתו ליראיו'‪.‬‬
‫אך בס' זהב שיבה למהר"ש אלגאזי )פירט תנ"ב‪,‬‬
‫ברכות נח‪ (.‬כתב לבאר‪ ,‬שאף שכך היתה דעת רב חנינא‬
‫בריה דרב איקא‪ ,‬מכ"מ נחלקו עליו רב פפא ורב הונא‬
‫בריה דרב יהושע בדב"ז‪ ,‬וביאר הדברים בזה"ל‪,‬‬
‫ואפשר דהם ]‪-‬רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע[‬
‫היו סוברים‪ ,‬דבירך ברכה שאינה צריכה דעבר על לא‬
‫תשא כו'‪ ,‬דכיון דבירך חכם הרזים‪ ,‬יש במשמעותו כל‬
‫החכמות דשייכי בעולם‪ ,‬שכן פירשו דהרואה שישים‬
‫ריבוא דמברך חכם הרזים‪ ,‬הוא לפי כי בשישים ריבוא‬
‫יוכללו כל הדעות והסברות שאפשר בעולם‪ ,‬וא"כ‬
‫אחר שבירך חכם הרזים‪ ,‬מה מקום לברך אשר חלק‬
‫מחכמתו‪ ,‬שהוא 'חלק'‪ ,‬אחר שבירך חכם הרזים‬
‫דכולהו איתנהו כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬בס' דברים אחדים להחיד"א )דרוש יג לפרשת‬
‫זכור‪ ,‬עמ' ריט( הביא דברי מהר"ש אלגאזי‪ ,‬וכתב לתמוה‬
‫על דבריו‪ ,‬ולבאר סברת הדברים שברכת 'חכם הרזים'‬
‫הרי היא מלבד ברכת ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬דברוך חכם הרזים הוא מברך לה' שיודע כל רזי‬
‫וברכת שחלק מחכמתו הוא מברך לה' שנתן חלק‬
‫מחכמה הגדולה ליראיו‪ ,‬ולא שמברך על האדם שיודע‬
‫קפט‬
‫לומר אפילו אי אמרי משה רבינו ע"ה לא צייתינן ליה‪,‬‬
‫]וז"ל המחבר‪ ,‬האומר לחבירו‪ ,‬איני מקבל ממך אם‬
‫היית כמשה רבינו‪ ,‬מלקין אותו משום בזיון‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ומקור די"ז בתשובות הגאונים )עמנואל‪ ,‬סימן קצו([‪,‬‬
‫ובט"ז )שם סק"כ( כתב הטעם‪ ,‬דאי אפשר שיעמוד‬
‫כמשה‪ ,‬לכן משמתינן ליה‪ ,‬ועל כן נתנו בו עיניהם;‬
‫ולכן לא הביאו הפוסקים דין זה שהוא שלא כדין‬
‫כנ"ל‪ ,‬עכ"ל החת"ס‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובאמת כבר מצינו בדברי הרמב"ן )מלחמות ה'‪,‬‬
‫ברכות מד‪ .‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬שעמד לבאר הטעם שהשמיטו‬
‫הראשונים די"ז‪ ,‬ומדבריו נראה מקור לשני הדרכים‬
‫הנ"ל‪ ,‬ומחד גיסא הזכיר הרמב"ן ]כדרכו של הב"י[‪,‬‬
‫שאין כאו"א יכול לקבוע ולהכריע על מי ראוי לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬ורק מי שהוא חכם מופלג כמוהו ]וכמעשה‬
‫בגמ' הנ"ל[ רשאי להכריע כן‪] ,‬אכן אי"ז ממש כדברי‬
‫הב"י הנ"ל‪ ,‬שהרי לדברי הרמב"ן היי"ט שרב חנינא‬
‫בריה דרב איקא בירך עליהם ברכה זו‪ ,‬משום שאף‬
‫הוא היה חכם כמותם‪ ,‬והיה יכול להכריע שראוי לברך‬
‫עליהם ברכה זו‪ ,‬אך לדרכו של הבית יוסף הנ"ל‪ ,‬הרי‬
‫שאף רב חנינא בריה דרב איקא לא הכריע בעצמו‬
‫שחכמתם מופלגת כ"כ שיש לברך עליהם ברכה זו‪,‬‬
‫ולא אמר כן אלא לשבח בעלמא‪ ,‬וראה עוד בסוף‬
‫דברי הרמב"ן )שם(‪ ,‬ודו"ק[‪ ,‬ומאידך גיסא הזכיר‬
‫הרמב"ן ]כדרכו של הב"ח[‪ ,‬דכיון שרב חנינא בריה‬
‫דרבי איקא נענש על שבירך ברכה זו‪ ,‬משו"ה לא‬
‫הזכירו הפוסקים די"ז כלל‪] ,‬וכבר העיר באליה רבה‬
‫)רכד‪,‬ה( על דברי הב"י והב"ח‪ ,‬שלא הביאו דברי‬
‫הרמב"ן שכבר הזכיר סברות אלו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וז"ל הרמב"ן‪ ,‬ולכתוב בהלכה זו שאמר רבי חנינא‬
‫בריה דרב איקא 'חשיביתו עלאי כשישים ריבוא'‪ ,‬אינו‬
‫ראוי‪ ,‬דהיא מילתא דלית לה פתרי‪ ,‬אבל הוא מיסודי‬
‫חכמה שרמז להם‪ ,‬שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול‬
‫שנכללו בו כל הדעות‪ ,‬כענין שאמר הכתוב ביהושע‬
‫בן נון )במדבר כז‪,‬יח( איש אשר רוח בו‪ ,‬ודרשו בספרי‬
‫)פרשת פנחס פיסקא קמ( שיכול להלך כנגד רוחו של כל‬
‫אחד ואחד‪ ,‬שאין ברכת חכם הרזים אלא מן הטעם‬
‫המפורש בגמ' )ברכות נח‪ ,(.‬לפי שאין דעותיהם דומות‪,‬‬
‫והקב"ה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי‪ ,‬והוא‬
‫שאמר משה 'אלקי הרוחות'‪ ,‬כמדרש חכמים‪ ,‬לפיכך‬
‫אמר להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול‪ ,‬שהוא‬
‫כללי בכל הדעות ובכל החכמות; והוא שיהיה המברך‬
‫‪ /‬פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים‬ ‫מים רבים‬
‫)רכד‪,‬ה ד"ה ואם רואה( כתב לבאר השמטת דין זה בזה"ל‪,‬‬
‫ונראה שטעמו ]‪-‬של הרמב"ם[‪ ,‬משום דסבירא להו‬
‫דההוא עובדא לאו למימרא דבריך ממש‪ ,‬אלא לומר‬
‫שהיו חשובים בעיניו כשישים ריבוא קאמר‪ ,‬דהא‬
‫ודאי אינו סברא שיהא תלוי בדעתו של אדם לומר‪ ,‬זה‬
‫חשוב בעיני כשישים ריבוא‪ ,‬כדי שיברך עליו‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]אכן בגמ' מייתי לה בחדא מחתא עם ברכת שהחיינו‬
‫וברכת שחלק מחכמתו‪ ,‬ונראה שבירך כל ג' ברכות‬
‫אלו בשם ומלכות‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫והב"ח )רכד‪,‬ג ד"ה ואם רואה( כתב לבאר השמטת‬
‫הרמב"ם באופ"א‪] ,‬יעו"ש שכתב על דברי הב"י‪,‬‬
‫ש'דברים אלו אינם מיישבים לבו של מעיין'[‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫אבל לענ"ד נראה נכון‪ ,‬דהרמב"ם מפרש הא דאמרו‬
‫רב פפא ורב הונא ]בריה דרב יהושע[ לרב חביבא‬
‫'חכימת כולי האי'‪ ,‬ויהבי ביה עינייהו ושכיב‪] ,‬וכמבו'‬
‫בהמשך סוגיית הגמ' )ברכות שם([‪ ,‬אענישו יתיה על‬
‫שהורה שלא כשורה‪ ,‬ונסמך על חכמתו לברך ברכה‬
‫לבטלה‪ ,‬וזה שאמרו 'חכימת כולי האי' בתמיה‪ ,‬לחדש‬
‫ברכה שלא נשנית במשנה וברייתא ולא קיבלה מרבו‪,‬‬
‫ולפי דשלא כדין עשה נענש‪ ,‬דאל"כ למה נענש‪ ,‬זהו‬
‫דעת הרמב"ם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועל דרך מש"כ הב"ח בביאור השמטת הראשונים‬
‫לדי"ז‪ ,‬כתב לבאר בס' תורת משה להחת"ס )במדבר‬
‫כז‪,‬טז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬גם מהתימה שהשמיטו הפוסקים דין זה‪,‬‬
‫בהמצא אחד שחשוב כשישים ריבוא שיברכו עליו‬
‫ברוך חכם הרזים‪ ,‬יש לומר בשים לב‪ ,‬איך יברך ברוך‬
‫חכם הרזים הואיל שחשובים כשישים ריבוא‪ ,‬הלא‬
‫פירוש הברכה שאין דעותיהם שוות כשם שאין‬
‫פרצופיהם שווים‪ ,‬והקב"ה בוחן מחשבות כולם‪ ,‬ועל‬
‫זה נקרא חכם הרזים‪ ,‬וא"כ מה שייך לברך זה על אדם‬
‫יחיד השקול כשישים ריבוא בצדקו וחכמתו; וצריך‬
‫לומר דסבירא ליה‪ ,‬שמי ששקול כשישים ריבוא‪ ,‬מכלל‬
‫חכמתו הוא שיורד לסוף דעת כל אדם‪ ,‬ושייך שפיר‬
‫ברכה על שנתן הקב"ה מחכמתו לו לירד לדעת כל‬
‫איש ואיש‪ ,‬אך זה מבואר הביטול‪ ,‬שהרי משה רבינו‬
‫ע"ה מי לנו גדול ממנו ולא ירד לדעת כל ישראל‪,‬‬
‫שהרי אמר )במדבר כז‪,‬טז( אלקי הרוחות לכל בשר יפקוד‬
‫איש על העדה‪ ,‬כי הוא אינו יודע דעת כל אחד מהם‪,‬‬
‫כי אם הקב"ה‪ ,‬ככתוב במדרש הנ"ל )במדבר רבה כא‪,‬ב(‪,‬‬
‫וא"כ רבי חנינא בריה דרב איקא פגע בזה בכבוד‬
‫אדוננו משה רבינו ע"ה‪ ,‬ובשו"ע )יו"ד רמב‪,‬לו( אוסר‬
‫פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קצ‬

‫חכמי אומות העולם‬

‫ז‪ .‬הרואה חכם מחכמי אומות העולם מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו לבשר ודם יד‪.‬‬

‫ג‪ .‬ועוד מצינו בדברי כמה ראשונים טעם נוסף‬ ‫כמותו‪ ,‬חכם גדול מכיר בהם ובמראה פרצופותיהם‬
‫בזה‪ ,‬דעכ"פ בזמן הזה אין מצוי 'חכם מופלג' כ"כ‬ ‫שיש בהם מידות הללו‪ ,‬והיא חכמתו של רבי ישמעאל‬
‫שיש לברך עליו ברכה זו‪] ,‬ועפ"ז יש לבאר ג"כ‪,‬‬ ‫דהיכלות ודהכרת פנים‪ ,‬ולפיכך אמרו לו חכימת כולי‬
‫שמטעם זה השמיטו הראשונים דין ברכה זו‪ ,‬לפי‬ ‫האי; ואפ"ה כיון דלא סליקא ליה שפיר‪ ,‬דשלטא ביה‬
‫שאינו מצוי בזמן הזה[; וכן כתב הטור )סימן רכד(‪,‬‬ ‫עינא ונח נפשיה‪ ,‬לא קיי"ל כוותיה‪ ,‬ולא מברכין חכם‬
‫וז"ל‪ ,‬ואם רואה אפילו אחד שהוא מופלג בחכמה‪,‬‬ ‫הרזים אלא על אוכלוסא‪ ,‬ואע"ג דחשיבא טובא‪ ,‬שאין‬
‫יברך חכם הרזים‪ ,‬דרב חביבא ]ולגירסא דידן רב‬ ‫היחיד קובע ברכה לעצמו בשביל חכמתו וחכמת‬
‫חנינא[ בריך כד חזי לרב פפא‪ ,‬ויש אומרים שאין בזמן‬ ‫חבריו‪ ,‬עכ"ל הרמב"ן; ]וכ"כ בחידושי הרא"ה )ברכות‬
‫הזה מי שראוי לברך עליו כך‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב‬ ‫נח‪ .‬ד"ה הרואה אוכלוסא( בשם הרמב"ן‪ ,‬ד'כיון דלא סלקא‬
‫הריטב"א )ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה אוכלוסא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואמרינן‬ ‫ליה שפיר ונח נפשיה‪ ,‬נדחה מלברך על חכמת יחיד‬
‫לקמן )ע"ב(‪ ,‬דה"ה אמאן דחכים טובא‪ ,‬אבל הרב‬ ‫ברכה של אוכלוסא'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫אלפסי ז"ל לא הביאה לאותה מימרא‪ ,‬מפני שאין חכם‬ ‫ואף המאירי )ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה אוכלוסי( כתב‬
‫מופלג כ"כ מצוי בזמן הזה‪ ,‬עכ"ל; וכן מצינו לכמה‬ ‫כדברי הרמב"ן‪ ,‬ובתחילה כתב שאף לדעת רב חנינא‬
‫אחרונים שהזכירו טעם זה‪ ,‬שאין בזמן הזה חכם‬ ‫בריה דרב איקא‪ ,‬אין רשאי לברך ברכה זו אלא מי‬
‫מופלג ביותר שראוי לברך עליו ברכת 'חכם הרזים'‪,‬‬ ‫שהוא חכם כמותו ומכיר בשלימות אותו החכם‪ ,‬ושוב‬
‫]ומשו"ה השמיטו הראשונים והמחבר די"ז[‪ ,‬וכ"ה‬ ‫כתב דלא נקטינן הלכתא כרב חנינא בריה דרב איקא‬
‫בשו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן רי( ובעולת תמיד‬ ‫בדין זה; וז"ל‪ ,‬ואם היתה אוכלוסא נכבדת חשובה‬
‫)רכד‪,‬ד( ועו"פ‪.‬‬ ‫בעיני הכל כשישים ריבוא‪ ,‬או אפילו שני תלמידי‬
‫ד‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬הסכמת רבותינו הרו"א שאין‬ ‫חכמים שלמים‪] ,‬נראה דס"ל שאף לדעת רב חנינא‬
‫לברך ברכת 'חכם הרזים' על חכם מופלג ביותר‪,‬‬ ‫בריה דרב איקא‪ ,‬אין לברך ברכה זו אלא על שני‬
‫ונתבארו מדבריהם כמה טעמים בזה‪ ,‬א‪ .‬אף שכך‬ ‫חכמים מופלגים‪ ,‬אך פשטות דברי שא"ר שיש לברך‬
‫היתה דעת רב חנינא בריה דרב איקא‪ ,‬שיש לברך‬ ‫ברכה זו אף על חכם מופלג יחיד‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬יש מי‬
‫ברכה זו על חכם מופלג ביותר‪ ,‬מכ"מ מדברי‬ ‫שאומר שמברך עליה חכם הרזים‪ ,‬וממה שאמרו‬
‫הברייתא נראה שלא תקנו חכמים ברכה זו אלא‬ ‫למטה )ע"ב( חשיבותו עלאי כשישים ריבוא‪ ,‬והוא‪,‬‬
‫בראיית שישים ריבוא בנ"א מישראל‪ ,‬והכי נקטינן‬ ‫שהכוונה אצלם ב'חכם הרזים'‪ ,‬שכל הסודות והחכמות‬
‫הלכתא‪] ,‬רמב"ן‪ ,‬מאירי‪ ,‬ב"ח[; ב‪ .‬לא נתקנה ברכה זו‬ ‫נודעות בין כולם‪ ,‬ומצד שיש דברים נמנעים מהשגת‬
‫אלא למי שהוא חכם כמותו‪ ,‬שאף הוא מכיר בחכמה‬ ‫השכל האנושי‪ ,‬אמר ברוך חכם הרזים‪ ,‬ומפרשים‬
‫שבהמצא חכם שלם בכל החכמות ובכל הסודות‪,‬‬
‫זו ויכול לקבוע ולהכריע שהוא 'חכם מופלג ביותר'‬
‫שיהא ראוי לברך עליו כן‪ ,‬ובלבד שיהא אותו המברך‬
‫כשישים ריבוא בנ"א‪] ,‬רמב"ן‪ ,‬רא"ה‪ ,‬מאירי‪ ,‬וכעי"ז‬
‫מכיר בשלימות אותו החכם‪] ,‬וכדברי הרמב"ן הנ"ל[;‬
‫בבית יוסף[; ג‪ .‬לפי שאין לנו בזמן הזה 'חכם מופלג'‬
‫ומכ"מ נראה שאין הלכה כן ]‪-‬אפילו היכא שמכיר‬
‫שראוי לברך עליו ברכה זו‪] ,‬טור‪ ,‬ריטב"א‪ ,‬ועוד[; ד‪.‬‬
‫בשלימות אותו החכם[‪ ,‬שהרי דרך כלל אמרו הרואה‬
‫אף רב חנינא בריה דרב איקא לא בירך ברכה זו ממש‪,‬‬
‫חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו‪,‬‬
‫אלא היתה כוונתו לומר שהם חשובים בעיניו כשישים‬
‫ואפילו יונתן בן עוזיאל במשמע‪ ,‬ואף בברייתא )ברכות‬
‫ריבוא‪] ,‬בית יוסף[‪.‬‬
‫נח‪ (.‬פירשו טעם לברכת חכם הרזים לפי שאין‬
‫‪ .„È‬גמ' ברכות )נח‪ ,(.‬תנו רבנן כו'‪ ,‬חכמי אומות‬ ‫פרצופותיהן דומות זו לזו ולא דעתם שווה זה לזה‪,‬‬
‫העולם‪ ,‬אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם‪ ,‬ע"כ‪,‬‬ ‫עכ"ל המאירי‪.‬‬
‫קצא‬ ‫‪ /‬פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים‬ ‫מים רבים‬

‫ולדעת רוב הפוסקים‪ ,‬יש לברך ברכה זו אף בזמנינו‪ ,‬ועי' הערה טו‪.‬‬
‫ח‪ .‬בגדר 'חכם' בחכמי אומות העולם שיש לברך עליו ברכה זו‪ ,‬ראה בהרחבה בהערה טז‪.‬‬

‫ומה נשתנה חכמת התורה משאר חכמות‪ ,‬והתשובה‬ ‫וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"א( ובטוש"ע )רכד‪,‬ז(‪.‬‬
‫לזה‪ ,‬כי שאר חכמות כשיהיה לאדם שכל טוב וישר‬ ‫ובביאור חילוק הלשונות‪ ,‬בין ברכת חכמי ישראל‬
‫אפשר שישיג יותר‪ ,‬והוי כננס על גבי ענק‪ ,‬אבל חכמת‬ ‫]שמברך בלשון 'שחלק'[‪ ,‬ובין ברכת חכמי אומות‬
‫התורה מלבד שכל טוב צריך שיהיה לו שפע משמיא‬ ‫העולם ]שמברך בלשון 'שנתן'[‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל‬
‫מיהב יהבי להבין התורה רוחנית‪ ,‬והן בעוון פסק‬ ‫)הערה ג'( בארוכה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫רוה"ק ונתמעטה ההשפעה כפי ערך הדור‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .ÂË‬הנה לעיל )סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות( נתבארו דעות‬
‫וע"ע שו"ת תשובה מאהבה )ח"ב סימן רלז( שכתב נמי‬
‫הפוסקים‪ ,‬לענין ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'‬
‫בזה"ל‪ ,‬ועתה‪ ,‬אם בחכם מחכמי ישראל יש להסתפק‬
‫בראיית חכמי ישראל בזמנינו‪ ,‬ויעו"ש שלדעת כמה‬
‫בזה"ז אם חכם יתקרי‪ ,‬בחכמי אומות העולם מיבעיא‪,‬‬
‫פוסקים אין לברך ברכה זו בזמנינו‪ ,‬ויעו"ש שנתבארו‬
‫אמנם יש לומר איפכא‪ ,‬בישראל עד שיודע להשיב‬
‫מדבריהם כמה וכמה טעמים בזה‪ ,‬והנה יש מהם‬
‫הלכה בכל מקום‪ ,‬וצריך לשמור ולעשות כל המצוות‪,‬‬
‫השייכים אף לענין חכמי אומות העולם‪ ,‬יעו"ש מדברי‬
‫אבל באומות העולם אם הוא נזהר בשבע מצוות‬
‫הערוה"ש שאין לברך ברכה זו בזה"ז‪ ,‬לפי שאין אנו‬
‫דידהו‪' ,‬חכם' מיתקרי אף על דבר אחד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫יודעים שיעור החכמה הנצרכת לזה‪ ,‬וכ"ה להדי'‬
‫)רכד‪,‬ו ד"ה‬ ‫‪ .ÊË‬הנה כתבו הפוסקים‪] ,‬בית יוסף‬ ‫בערוך השולחן )רכד‪,‬ו( אף בחכמי אומות העולם‪ ,‬דכיון‬
‫הרואה חכמי(‪ ,‬לבוש )רכד‪,‬ז(‪ ,‬פרישה )רכד‪,‬ה(‪ ,‬עולת תמיד‬ ‫שלא נתבאר שיעור החכמה ]בשאר חכמות[ הנצרכת‬
‫)רכד‪,‬ו(‪ ,‬נחלת צבי )סי' רכד עטרת צבי סק"ה(‪ ,‬מגן אברהם‬ ‫לזה‪ ,‬הרי שאין לברך ]ברכת 'שנתן מחכמתו לבשר‬
‫)רכד‪,‬ה(‪ ,‬פרי מגדים )סי' רכד אשל אברהם סק"ה(‪ ,‬מאמר‬ ‫ודם'[ בזמנינו כלל‪ ,‬ויעו"ש עוד מדברי הכה"ח שאין‬
‫מרדכי )רכד‪,‬ג(‪ ,‬מגן גבורים )סי' רכד אלף המגן סק"ט(‪,‬‬ ‫לברך ברכה זו בשם ומלכות‪ ,‬משום שנחלקו‬
‫ועו"פ[‪ ,‬ש'אם אינם חכמים אלא בדתם‪ ,‬אינו מברך‬ ‫הראשונים בנוסח ברכה זו‪ ,‬ואף טעם זה שייך בודאי‬
‫עליהם'‪ ,‬ולא תקנו חכמים ברכה זו אלא על החכמים‬ ‫אף בחכמי אומות העולם; אכן יעו"ש שעיקר הטעם‬
‫בשבע חכמות‪ ,‬וכן כתב המשנה ברורה )רכד‪,‬י(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫שהזכירו הפוסקים שאין לברך על חכמי ישראל‬
‫בחכמות העולם‪ ,‬היינו בשבע חכמות‪ ,‬לאפוקי אם הם‬ ‫בזמנינו‪ ,‬היינו משום שבזמן הזה אין לנו דין 'תלמיד‬
‫חכמים בדתם‪ ,‬על זה אינו מברך כלל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חכם'‪ ,‬וטעם זה בודאי אינו שייך לענין ברכת 'שנתן‬
‫אלא שלא נתבאר להדי' בדברי המשנ"ב ושאר‬ ‫מחכמתו לבשר ודם' בראיית חכמי אומות העולם‪,‬‬
‫פוסקים הנ"ל‪ ,‬האם צריך שיהיו חכמים בכל שבע‬ ‫ועוד נתבארו שם טעמים נוספים שאינם שייכים אלא‬
‫חכמות אלו‪ ,‬או שמא אף אם אינו בקי אלא בחכמה‬ ‫לענין חכמי ישראל‪ ,‬ושוב יש לומר‪ ,‬שאף לדעת אותם‬
‫אחת משבע חכמות אלו‪ ,‬שפיר יש לברך עליו ברכה‬ ‫הפוסקים שאין לברך ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'‬
‫זו; ויש שכתבו לדייק מדבריהם‪ ,‬דממה שלא כתבו‬ ‫על חכמי ישראל בזמנינו‪ ,‬מכ"מ שפיר יש לברך ברכת‬
‫להוציא אלא 'אם אינם חכמים אלא בדתם'‪ ,‬משמע‬ ‫'שנתן מחכמתו לבשר ודם' על חכמי אומות העולם‬
‫דכל היכא שחכמים הם בחכמה אחרת‪ ,‬שפיר יש לברך‬ ‫אף בזמן הזה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫עליהם אע"פ שאינם בקיאים בכל אותם שבע חכמות‪,‬‬ ‫וכן כתב בס' יפה ללב )רכד‪,‬ג(‪ ,‬דשפיר יש לברך על‬
‫וכן נראה לדייק מלשון הלבוש )שם( שכ'‪ ,‬שיש לברך‬ ‫חכמי אומות העולם אף בזמן הזה‪ ,‬וביאר הענין‬
‫ברכה זו בראיית חכמי אומות העולם החכמים בחכמת‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ידוע דבעלי חכמות חיצוניות השיגו אחרונים‬
‫העולם 'כגון' בשבע חכמות‪ ,‬ומשמע דלאו דווקא שבע‬ ‫יותר מהראשונים‪ ,‬וזה מפורסם בספריהם ללשונותם‬
‫חכמות אלו‪ ,‬ולפ"ז ה"נ אף אם אינו בקי אלא בחכמה‬ ‫בגוייהם‪ ,‬וכפי זה יש מקום שאלה‪ ,‬דבחכמת התורה‬
‫אחת משבע חכמות אלו‪ ,‬שפיר יש לברך עליו ברכה‬ ‫אחסור דרי‪ ,‬ואין באחרונים שמץ מחכמת הראשונים‪,‬‬
‫פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים ‪ /‬מים רבים‬
‫ט‪ .‬יש שכתבו‪ ,‬שאין לברך על חכמי אומות העולם‪ ,‬אא"כ מקיימים שבע מצוות בני נח יז‪,‬‬
‫פשוט שהכוונה על החכמים בשבע חכמות‬
‫המפורסמות‪ ,‬שהם מורות על חכמת הבורא יתברך‪,‬‬
‫שיסד עולמו בחכמה‪ ,‬והם התוכנים המובהקים‬
‫היודעים חוקות שמים להודיע תולדות הימים בטרם‬
‫היותם‪ ,‬והחוזים בכוכבים שיודעים לחשב ולשער‬
‫מהלך ומצב הגרמים השמימיים‪ ,‬שהיא חכמה ובינה‬
‫שנודענו בה אנחנו לעיני העמים‪ ,‬בחישוב תקופות‬
‫ומזלות בדיוק‪ ,‬כידוע ממאמר רז"ל )שבת עה‪ ,(.‬ובאו‬
‫אומות העולם וירשוה ממנו כו'; והיודע לדבר‬
‫בשבעים לשון ודאי לחכם יחשב‪ ,‬כמו יוסף דמיקרי‬
‫חכם‪ ,‬אולי גם היודע לפתור חלום כמוהו כו'; ונראה‬
‫שגם הבקיאים בהלכות כשפים המותרים והאסורים‬
‫כו'‪ ,‬והמודיעים חידושים בטבע ע"י קבלה מעשית‪,‬‬
‫ראוי לברך עליהם ברכה זו‪ ,‬והעיד בעל ראשית חכמה‬
‫)שער האהבה פ"ו אות לח( שבימיו נמצאו‪ ,‬וכנראה רמז על‬
‫האר"י ז"ל והרמ"ק‪ ,‬אבל כבר אבדה חכמה זו מבנים‪,‬‬
‫והמתפארים בה בדור זה בארצות האלה כפי שידענו‬
‫מזוייפים הם רמאים‪ ,‬אוחזי עיניים לפתאים‪ ,‬כמו‬
‫שנתברר בימינו הרבה כו'; אמנם אפילו החכמים‬
‫בידיעות הטבע‪ ,‬שהיא חכמה עמוקה בלי ספק‪ ,‬אני‬
‫מסופק אם יש לברך אף על המופלגים בה‪ ,‬כי רובה‬
‫דמיונות שונות מתחדשות יום יום‪ ,‬ולא עמד איש‬
‫בסודה על האמת‪ ,‬ואין לבוא עד תכונתה ע"פ החקירה‬
‫האנושית שאין מופתיה כמופתי הלימודים‪ ,‬ואיך‬
‫יקראו אנשיה חכמים בהחלט‪ ,‬אחר שקרוב היותם‬
‫מוטעים ברובי סברותיהם והנחותיהם כו'‪ ,‬אמנם אשר‬
‫השיג אותה ע"פ עיון ולימוד‪ ,‬שהעמיק להתחכם‬
‫באותה מלאכה ע"פ חכמת הטבע‪ ,‬ויגע עד שמצא‬
‫יסוד שבנה עליו‪ ,‬ובא אל המבוקש‪ ,‬ויצא לצורף כלי‪,‬‬
‫כמדומה שיתכן להקרא 'חכם'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫)ח"ב סימן רלז(‬‫‪ .ÊÈ‬כן כתב בשו"ת תשובה מאהבה‬
‫בתו"ד בפשיטות‪ ,‬ש'אם הוא נזהר בשבע מצוות‬
‫דידהו'‪ ,‬הרי שיש לברך עליו ברכת 'שנתן מחכמתו‬
‫לבשר ודם'‪ ,‬ומבו' דבלא"ה אין לברך עליו ברכה זו;‬
‫וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר )ח"ה סימן ז' אות ד'(‪ ,‬ד'על‬
‫חכמי אומות העולם שהם כופרים בעיקר‪ ,‬אין לברך‬
‫להשי"ת על חכמתם'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בשו"ת‬
‫תשובות והנהגות )ח"ג סימן עו אות ב'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענ"ד‬
‫קצב‬
‫ברכות )קראקא שמ"ב‪ ,‬סדר‬ ‫זו‪ ,‬וכן נראה ממש"כ בס' סדר‬
‫ברכת הגשמים(‪ ,‬שהרואה חכמי האומות שחכמים‬
‫'באיזה' מחכמת העולם מברך ברכה זו‪ ,‬וכ"כ בס'‬
‫אהלך באמיתך )פרק יד הערה ז'(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬והנה יש חכמים‬
‫בין אומות העולם מפורסמים ידועי שם‪ ,‬שהתמחו‬
‫באחת מחכמתו הנ"ל בלבד‪ ,‬והם מכובדים ונערצים‬
‫על כל חכמי אומות העולם‪ ,‬ומסתבר כי די בכך‪ ,‬ואינו‬
‫צריך להיות בקי ומומחה בכל החכמות‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן‬
‫הביא בס' שער העין )פרק יח הערה ג'( בשם הגר"ח‬
‫קניבסקי‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על חכם מחכמי אומות‬
‫העולם שאינו בקי אלא בחכמה אחת משבע חכמות‬
‫אלו‪.‬‬
‫אך בשו"ת משנה הלכות )חלק טו סימן עד( כתב‬
‫בפשיטות‪ ,‬שלעולם אין מברכים על חכם מאומות‬
‫העולם‪ ,‬עד שיהא בקי בכל שבע חכמות אלו‪] ,‬יעו"ש‬
‫לשונו בתוה"ד‪ ,‬וכגון בחכמי האומות העולם‪ ,‬שיש‬
‫שבע חכמות‪ ,‬והוא יודע רק חמש משבע חכמות‬
‫שלהם וכיו"ב‪ ,‬הגם שהוא חכם גדול בחמש חכמות‬
‫העולם‪ ,‬אין זה חכם שמברכים עליו שחלק מחכמתו‬
‫לבשר ודם‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכ"כ בס' חידושי בתרא )על‬
‫המשנ"ב רכד‪,‬י( בשם ]חמיו[ הגרח"פ שיינברג‪ ,‬שאין‬
‫לברך אלא על מי שהוא חכם בכל שבע חכמות אלו‪,‬‬
‫ו'כמדומה דלא שכיחא'‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ועדיין צריך בירור מה הם 'שבע חכמות' אלו‪ ,‬ובס'‬
‫מדבר קדמות להחיד"א )מערכת ח' אות יח( מנה שבע‬
‫חכמות אלו‪ ,‬שהם‪ ,‬חכמת ההגיון‪ ,‬חכמת החשבון‪,‬‬
‫חכמת השיעור‪ ,‬חכמת הרפואה‪ ,‬חכמת הניגון‪ ,‬חכמת‬
‫האלהות‪ ,‬וחכמת הכישוף; אך בס' יערות דבש )ח"ב‬
‫דרוש ז'( מנה מנין שבע חכמות באופ"א‪] ,‬ואף החיד"א‬
‫בספרו דבש לפי )מערכת ח' אות כו( העתיק דבריו‪,‬‬
‫וצ"ע[‪ ,‬והם‪ ,‬חכמת המשקלות‪ ,‬חכמת התכונה‪ ,‬חכמת‬
‫התולדה‪ ,‬חכמת הטבע‪ ,‬חכמת צמחים ומחצבים‪,‬‬
‫חכמת האומנות‪ ,‬וחכמת האלקמיה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ועוד מצינו בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכד(‬
‫שהאריך טובא בענין זה‪ ,‬מהי 'חכמה' זו שנאמרה גבי‬
‫חכמי אומות העולם‪ ,‬שתקנו חכמים לברך עליהם‬
‫ברכת 'שנתן מחכמתו לבשר ודם'‪ ,‬ונביא כמה קטעים‬
‫מדבריו בזה; וז"ל‪ ,‬הרואה חכמי אומות העולם‪,‬‬
‫קצג‬ ‫‪ /‬פרק י' ‪ -‬ברכת החכמים‬ ‫מים רבים‬

‫אך מדברי הראשונים מוכח‪ ,‬דשפיר יש לברך עליהם אפילו אם כופרים בעיקר יח‪.‬‬

‫לשון מתנה‪ ,‬מפני שהחלק הוא כמו הצינור הנמשך מן‬
‫הנהר‪ ,‬שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו‬
‫ולחסרו‪ ,‬משא"כ במתנה כי תלושה ופסוקה‪ ,‬ובישראל‬
‫כתיב )דברים לב‪,‬ט( כי חלק ה' עמו‪ ,‬ולפי זכותם מתרבה‬
‫ומתמעט‪ ,‬ואין 'חלק' אלא ליראיו‪ ,‬בין בחכמה בין‬
‫בממלכה‪ ,‬וחכמי אומות העולם חושבים כי חכמתם‬
‫מעצמם ומלכותם בגבורתם‪ ,‬כמו שאמר מלך אשור‬
‫)ישעיהו י‪,‬יג( בכח ידי‪ ,‬ונבוכדנצר אמר )ישעיהו יד‪,‬יד(‬
‫אעלה על במתי עב כו'‪ ,‬עכ"ל; והרי לן מדבריו להדי'‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך ברכה זו על חכמי אומות העולם‬
‫אע"פ שהם כופרים בעיקר ]ואינם מקיימים שבע‬
‫מצוות בני נח[‪ .‬וכן נראה ממש"כ המחבר )רכד‪,‬ז( דין‬
‫זה בזה"ל‪ ,‬הרואה חכמי אומות העולם 'עובדי כוכבים'‬
‫שחכמים בחכמות העולם‪ ,‬אומר בא"י אמ"ה שנתן‬
‫מחכמתו לבשר ודם'‪ ,‬והרי שאע"פ ש'עובדי כוכבים'‬
‫הם ואינם מאמינים בהקב"ה‪ ,‬שפיר יש לברך ברכה זו‬
‫על חכמתם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬דמי שאינו מאמין בייחודו ית"ש‪ ,‬רק מאמין‬
‫בטפשות כעכו"ם שמגשמים הקב"ה כמו הנוצרים‬
‫וכדו'‪ ,‬בזה גופא מוכח שהוא אינו חכם‪ ,‬וקיום שבע‬
‫מצוות הוא תנאי לתואר 'חכם'‪ ,‬אף שראוי לברך עליו‬
‫רק כשמופלג בחכמה‪ ,‬ואנן לא מברכים כלל על חכמי‬
‫אומות העולם אפילו מופלגים ביותר‪ ,‬שמא לקויים‬
‫ביסוד האמונה בע"ז ועריות וכדו'‪ ,‬וכהא"ג אינו ראוי‬
‫לברך עליו‪ ,‬ששוב אין הם חכמים וכמ"ש‪ ,‬וכן המינים‬
‫ואפיקורסים בישראל‪ ,‬אף אי מופלגים בחכמת העולם‪,‬‬
‫האפיקורסות גופא מוכיח טפשותם‪ ,‬ואינו ראוי לברך‬
‫עליו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .ÁÈ‬הנה לעיל )הערה ג' אות א'( נתבאר מש"כ‬
‫האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה אשתו(‬
‫בביאור חילוק נוסח הברכות‪ ,‬מפני מה על חכמי‬
‫ישראל מברך בלשון 'שחלק'‪ ,‬ועל חכמי אומות‬
‫העולם מברך בלשון 'שנתן'‪ ,‬וכתב לבאר בזה"ל‪,‬‬
‫והטעם שאומרים בישראל 'חלק' ובאומות העולם‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬ ‫קצד‬

‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬

‫א‪ .‬הרואה מלך ממלכי ישראל‪ ,‬מברך שחלק מחכמתו ליראיו‪ ,‬והרואה מלך מלכי אומות‬
‫העולם‪ ,‬מברך שנתן מכבודו לבשר ודם א‪.‬‬
‫ב‪ .‬כל שמרגיש בכבוד המלך‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו‪ ,‬אע"פ שאינו רואה את המלך‬
‫עצמו‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה ב‪.‬‬

‫ומצינו עדויות על כמה מגדולי הדורות שבירכו‬ ‫‡‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(.‬הרואה מלכי ישראל אומר‪,‬‬
‫ברכה זו בראיית מלך או קיסר‪ ,‬ראה בס' תולדות‬ ‫ברוך שחלק מכבודו ליראיו‪ ,‬מלכי אומות העולם‪,‬‬
‫סופרים )לונדון תשכ"ג‪ ,‬עמוד מח( שהובא על כמה מגדולי‬ ‫אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה‬
‫ישראל שהלכו לבקר את המלך 'פראנץ יוזעף ירום‬ ‫ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"א( ובטוש"ע )רכד‪,‬ח(‪.‬‬
‫הודו'‪] ,‬וביניהם‪ ,‬ה'כתב סופר'‪ ,‬ה'מחנה סופר'‪ ,‬מהר"י‬ ‫ובביאור חילוק הלשונות בברכות אלו‪ ,‬מפני מה‬
‫אסאד‪ ,‬מהר"ם א"ש‪ ,‬ועוד[‪' ,‬ובירכו יחד כולם את‬ ‫בישראל תקנו חכמים נוסח הברכה בלשון 'שחלק'‪,‬‬
‫הברכה הראויה והמחוייבת לכל בר ישראל לברך‬ ‫ובאומות העולם תקנו חכמים נוסח הברכה בלשון‬
‫כאשר יזכה לראות את הוד פני המלך‪ ,‬ופתחו כולם‬ ‫'שנתן'‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל )פרק י' הערה ג'( מדברי‬
‫בגילה וברעדה בברוך כו'‪ ,‬וענו כולם יחד בקול רם‬ ‫הפוסקים שביארו חילוק הלשונות בזה לענין ברכת‬
‫ובהתלהבות גדול אשר אולי שלא נשמע ולא נראה‬ ‫החכמים‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד; ]וראה ג"כ במעדני‬
‫כמוהו בהיכל המלך‪ ,‬ויברכו את המלך בקדושה‬ ‫יו"ט )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט סימן ח'‪ ,‬אות א'( שהביא כמה‬
‫ובטהרה‪ ,‬והמלך ענה אחריהם בשפה ברורה ובנעימה‬ ‫מן הטעמים הנ"ל‪ ,‬ושוב כתב בזה"ל‪ ,‬וכל הני טעמים‬
‫אמן'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שייכים נמי בברכות מלכים דלקמן‪ ,‬דגם כבוד המלך‬
‫ומסופר על הגרי"ח זוננפלד‪ ,‬שכאשר בשנת תרנ"ח‬ ‫בתורת ה'‪ ,‬כמו שכתוב )דברים יז‪,‬יח( וכתב לו את משנה‬
‫ביקר וילהלם קיסר גרמניה בירושלים‪ ,‬וכל בני העיר‬ ‫התורה‪ ,‬עכ"ל[; ועוד נתבאר לעיל )שם( שיש מן‬
‫הלכו להקביל את פניו‪ ,‬וחלקם עשו כן כדי לברך‬ ‫הראשונים שכתבו נוסח הברכה בשניהם בלשון‬
‫ברכת המלך‪ ,‬הרי שהגרי"ח לא הלך ולא בירך עליו‬ ‫'שחלק' או בשניהם בלשון 'שנתן'‪ ,‬ומשם תדרשנו‬
‫ברכה זו‪ ,‬ומשום המסורת שהיתה בידו בשם הגר"א‪,‬‬ ‫לנידו"ד‪.‬‬
‫שהאומה הגרמנית היא מזרע עמלק שנצטווינו‬ ‫עוד יש להביא בזה מש"כ בחידושי המקנה )קידושין‬

‫למחותם‪ ,‬וסבר שמטעם זה אין לברך ברכה זו על‬ ‫לב‪ :‬ד"ה מלך שמחל( ביאור נוסף בחילוק לשונות הברכה‬
‫מלכי עמלק‪ ,‬אך כבר הביאו בזה‪ ,‬שהיו מגדולי‬ ‫על מלכי ישראל ומלכי אומות העולם‪] ,‬ודבריו אינם‬
‫ירושלים הגר"ש סלנט והג"ר יעקב שאול אלישר[‬ ‫שייכים אלא לענין ברכת המלכים[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מלך שמחל‬
‫שהלכו באותו הפעם לראות פני הקיסר ובירכו עליו‬ ‫על כבודו אין כבודו מחול כו'‪ ,‬הטעם משום דאין‬
‫ברכת המלך‪ ,‬וצ"ע‪] ,‬ראה בס' האיש על החומה )ח"ב‬
‫המלכות שלו‪ ,‬ואינו יכול למחול כבוד מלכות שמים‬
‫אשר בקרבו‪ ,‬וכן כתב המהרש"א ז"ל )קידושין לב‪:‬‬
‫עמ' ‪ (108‬ובקובץ 'ישורון' )גליון כז עמ' תתקכא( מה‬
‫חידושי אגדות ד"ה א"ל רבי צדוק(‪ ,‬ובזה נראה דיש ליתן‬
‫שהביאו בזה[‪.‬‬
‫טעם מה שתקנו חז"ל ברואה מלך ישראל לברך‬
‫·‪ .‬א‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(.‬רב ששת סגי נהור הוה‪ ,‬הוו‬ ‫'שחלק מכבודו'‪ ,‬ובמלך עכו"ם 'שנתן מכבודו'‪ ,‬משום‬
‫קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא כו'‪ ,‬כי אתא‬ ‫דמלך ישראל אין המלכות שלו אלא של הקב"ה‪ ,‬והוא‬
‫מלכא‪ ,‬פתח רב ששת וקא מברך ליה כו'‪ ,‬ע"כ; ורבים‬ ‫]‪-‬מלך ישראל[ יש לו חלק בו‪ ,‬משא"כ במלך עכו"ם‬
‫מגדולי הפוסקים ביארו דברי הגמ'‪ ,‬שאע"פ שרב‬ ‫שאין בזה כבוד להקב"ה אלא לו בלבד‪ ,‬לכך מברך‬
‫ששת סומא היה‪ ,‬ולא ראה המלך עצמו‪ ,‬מכ"מ בירך‬ ‫'שנתן'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫קצה‬
‫ואע"פ שאינו רואה המלך עצמו[‪ .‬וע"ע תורת חיים‬
‫)סופר‪ ,‬רכד‪,‬י( מש"כ בזה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ונראה שיש לדקדק כן אף מלשון המחבר )רכד‪,‬ח(‪,‬‬
‫שהרי בכל ברכות הראיה כתב המחבר לשון 'הרואה'‪,‬‬
‫אך בשתי ברכות אלו לא כתב המחבר ש'הרואה' מלכי‬
‫ישראל מברך שחלק מכבודו ליראיו‪ ,‬ו'הרואה' מלכי‬
‫אומות העולם מברך שנתן מכבודו לבשר ודם‪ ,‬אלא‬
‫כתב ש'על מלכי ישראל' מברך שחלק מכבודו ליראיו‪,‬‬
‫ו'על מלכי אומות העולם' מברך שנתן מכבודו לבשר‬
‫ודם‪ ,‬ואפשר שכוונתו כדברי הפוסקים הנ"ל‪ ,‬דשאני‬
‫ברכות אלו משאר ברכות הראיה‪ ,‬שאף אם אינו רואה‬
‫המלך עצמו‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכות אלו כל היכא‬
‫שמרגיש בכבוד המלך‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫]ובס' דקדוקי סופרים )ברכות נח‪ (.‬הביא הגהת הג"ר‬
‫יוסף שאול נתנזון ]בעל שו"ת שואל ומשיב[ בזה"ל‪,‬‬
‫לכאו' דברי המג"א תמוהים‪ ,‬דהרי האי צדוקי אמר‬
‫ליה למאן דלא חזית קא מברכת‪ ,‬א"כ מדלא השיב רב‬
‫ששת על זה כלום‪ ,‬משמע דחזר בו רב ששת‪ ,‬שהרי‬
‫בדברי תורה 'ענה כסיל כאוולתו' )משלי כו‪,‬ה‪ ,‬וכמבו'‬
‫בשבת ל‪ ,(:‬אלא ודאי דחזר בו‪ ,‬אמנם נראה באמת יש‬
‫לומר‪ ,‬כיון דהברכה הוא 'ברוך שנתן מכבודו‬
‫לבריותיו'‪ ,‬א"כ יכול לברך אף שלא ראה‪ ,‬אך נראה‬
‫לחלק‪ ,‬דאם המלך בא בראשונה עם חילו ברכבו‬
‫ובפרשיו‪ ,‬שפיר יש לברך אף שלא ראה‪ ,‬דעכ"פ על‬
‫כבודו של מלך הוא מברך‪ ,‬אמנם שם דכבר חלפו‬
‫גונדא קמייתא עד בתרייתא‪ ,‬ועל זה לא בירך‪ ,‬א"כ‬
‫שוב אח"כ כד חליף מלכא בקול דממה דקה‪ ,‬באופן‬
‫שלא השיג בשום חוש ביאת המלך‪ ,‬א"כ אמאי מברך‪,‬‬
‫וזה אמר ליה מאי דלא קחזית קמברכת‪ ,‬וא"כ דברי‬
‫המג"א נכונים ומדוקדקים בדברי הש"ס‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן עי' פרי מגדים )שם( שכ'‪ ,‬שדי"ז דשפיר יש‬
‫לו לסומא לברך ברכה זו על הרגשתו בכבוד המלך‬
‫ואע"פ שאינו רואה המלך עצמו‪ ,‬היינו דווקא בסומא‬
‫שראה מאורות מימיו‪ ,‬אבל סומא שלא ראה מאורות‬
‫מימיו‪ ,‬אין לו לברך אע"פ שמרגיש בכבוד המלך;‬
‫וז"ל הפמ"ג‪ ,‬ולכאו' יש לתמוה ]‪-‬על די"ז שאף סומא‬
‫מברך ברכה זו[‪ ,‬דהתוס' )מגילה כד‪ .‬ד"ה מי‪ ,‬ב"ק פז‪ .‬ד"ה‬
‫וכן( בסומא אף מדרבנן פטור‪ ,‬ובשאר מצוות חייב‬
‫לרבי יהודה‪] ,‬פי'‪ ,‬אף לדעת רבי יהודה )ב"ק שם(‬
‫שסומא פטור מכל המצוות האמורות בתורה‪ ,‬כתבו‬
‫התוס' שעכ"פ מדרבנן חייב בכל המצוות‪ ,‬מלבד‬
‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬
‫ברכת 'שחלק מכבודו' על הרגשתו בכבוד המלך‪,‬‬
‫ולפ"ז כתבו הפוסקים‪ ,‬דה"ה נמי אף מי שאינו סומא‪,‬‬
‫דכל היכא שעומד בסמיכות אלו ומרגיש בכבודו של‬
‫המלך‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו אע"פ שאינו רואה‬
‫המלך עצמו‪ ,‬ואינה כשאר ברכות הראיה שלא תקנום‬
‫חכמים אלא על ראיית אותו הדבר או אותו המקום‬
‫ממש‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' סעיף ה'(‪ ,‬שלדעת רוב‬
‫הפוסקים אין הסומא מברך שאר ברכות הראיה[‪.‬‬
‫וכן כתב המגן אברהם )רכד‪,‬ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬משמע בגמ'‪,‬‬
‫אפילו סומא שהיודע שהמלך עובר‪ ,‬מברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכ"כ בס' מקור חיים לחוו"י )רכד‪,‬יג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הא דמשמע‬
‫דאף סומא מברך מרב ששת‪ ,‬יש לומר מפני דשמע‬
‫משמעות קול דנשא סוס דוהר ומרכבה מרקדה‬
‫וחצוצרות התרועה כתכסיסי מלכים‪ ,‬ולכן אין ראיה‬
‫לשאר ברכות דראיה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בס' מור וקציעה‬
‫להיעב"ץ )סימן רכד ד"ה ומצוה להשתדל(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש לידע‬
‫שאפילו אינו רואה פני המלך‪ ,‬העומד שם כשעובר‬
‫המלך בכבודו עם שריו ועבדיו‪ ,‬מברך‪ ,‬כדמוכח בהדי'‬
‫בעובדא דרב ששת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב הפרי מגדים )סי'‬
‫רכד אשל אברהם סק"ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה ברכות הראיה אין‬
‫סומא מברך‪ ,‬משא"כ על המלך דניכר כבודו אף‬
‫לסומא‪ ,‬כי אימתו מוטלת על הבריות ושותקים הכל‬
‫כמבואר בגמ' )ברכות שם(‪ ,‬מברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב‬
‫בברכי יוסף )רכד‪,‬א(‪ ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬דשאני‬
‫ברכת המלך דנתקנה שמרגיש בכבוד המלך‪ ,‬ואם יזכה‬
‫יבחין כו'‪ ,‬וא"כ גם סומא יש לו הרגשה‪ ,‬וחוש השכל‬
‫מבחין בכבוד המלך‪ ,‬ויכול לברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בשערי‬
‫תשובה )רכד‪,‬ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה המלך בים בספינה קטנה‬
‫והוא מכוסה‪ ,‬ובל יראה המלך עצמו‪ ,‬אך יודעים‬
‫בבירור שהמלך שם‪ ,‬יכול לברך‪ ,‬וראיה מרב ששת‬
‫דהוי סגי נהור ואפ"ה בירך‪ ,‬ונראה דדווקא בראיה זו‬
‫על המלך הדין כן‪ ,‬כיון שעיקר הברכה 'שחלק‬
‫מכבודו'‪ ,‬וכן משמע שם בעובדא דרב ששת כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬וע"ע לקמן בהמשה"ד )אות ג'( לענין ברכה‬
‫בראיית ספינתו של המלך[‪ .‬וכן הסכמת שאר פוסקים‪,‬‬
‫וכ"ה בנהר שלום )רכד‪,‬ו(‪ ,‬הגהות חכמת שלמה )להגר"ש‬
‫קלוגר‪ ,‬רכט‪,‬ב(‪ ,‬חיי אדם )כלל סג ס"ו(‪ ,‬משנה ברורה‬
‫)רכד‪,‬יא(‪ ,‬ערוך השולחן )רכד‪,‬ו(‪ ,‬ושא"פ‪ ,‬שאף הסומא‬
‫מברך ברכה זו על הרגשתו בכבוד המלך‪] ,‬ולמשנ"ת‬
‫הרי שה"ה נמי אף למי שאינו סומא‪ ,‬דשפיר יכול‬
‫לברך ברכה זו כל היכא שמרגיש בכבוד המלך‪,‬‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬
‫היה סומא לא היה רואה‪ ,‬רק בידיעה לחוד‪ ,‬כגון במלך‬
‫שבא בספינה קטנה בים והיא מכוסה לבל יראה המלך‬
‫בעצמו‪ ,‬נראה דבין סומא בין רואים אינם מברכים‪,‬‬
‫ודלא כברכי יוסף‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז נמי בס' בתי כנסיות‬
‫)שאלוניקי תקס"ו‪' ,‬בית הלחם' סימן רכד( בזה"ל‪ ,‬מעובדא‬
‫דרב ששת משמע דאפילו סומא מברך‪ ,‬כיון דשומע‬
‫כבוד המלך‪ ,‬ולכאו' היה נראה דה"ה נמי אם המלך‬
‫עצמו מכוסה מכל צדדיו ואינו נראה‪ ,‬דמברכים עליו‪,‬‬
‫דהא ראוי אדם זה לראותו והמלך נמי להיות מגולה‪,‬‬
‫אלא דמכ"מ הדבר צריך תלמוד‪ ,‬דאפשר לחלק דשאני‬
‫הכא ]בעובדא דרב ששת[ דכל העולם רואים את‬
‫כבודו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ויש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף לדעת הברכ"י והשע"ת‬
‫שיש לברך בראיית ספינתו של המלך‪] ,‬ומדברי‬
‫החת"ס הנ"ל נראה‪ ,‬שלדבריהם הרי שיש לברך אף‬
‫בראיית ארמונו של המלך‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬מכ"מ הרואה את‬
‫המלך ע"י תמונה או הסרטה‪ ,‬בודאי אין לו לברך‬
‫ברכה זו אע"פ שמרגיש בכבוד המלך‪ ,‬ומשום שעכ"פ‬
‫לא תקנו ברכה זו על הרגשתו בכבוד המלך אלא‬
‫בשעה שהמלך אכן נמצא שם ומתכבד‪ ,‬וכגון באופנים‬
‫הנ"ל שרואה את פמלייתו של המלך העוברת לפניו‬
‫או לאחריו‪ ,‬או עכ"פ רואה את ספינתו של המלך והוא‬
‫נמצא בתוכה‪ ,‬אבל ראיה ע"י תמונה וכיו"ב בשעה‬
‫שאין המלך נמצא בקרבתו כלל‪ ,‬בודאי אין לברך‬
‫עליה ברכה זו‪ ,‬אע"פ שמרגיש ומבחין בכבודו של‬
‫המלך‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ד‪ .‬אכן‪ ,‬עי' אליה רבה )רכד‪,‬ו( שכתב לפקפק בדברי‬
‫המג"א ושא"פ הנ"ל‪ ,‬וביאר מעשה דרב ששת הנ"ל‬
‫באופ"א‪ ,‬דלעולם לא בירך רב ששת ברכת 'שחלק‬
‫מכבודו' על הרגשתו בכבוד המלך‪ ,‬ו'ברכה' זו הנזכרת‬
‫בגמ' היינו שבירך את המלך לשלום‪ ,‬וכמבו' מהמשך‬
‫דברי הגמ' שם‪ ,‬ששאל אותו צדוקי לרב ששת 'למאן‬
‫דלא חזית ליה קא מברכת'‪] ,‬אכן‪ ,‬אף לדברי המג"א‬
‫ושא"פ הנ"ל יש לפרש בפשיטות‪ ,‬דכוונת אותו צדוקי‬
‫היתה כלפי שמיא‪ ,‬וכעי"ז כתב הפמ"ג )שם( בביאור‬
‫דברי הגמ'[‪ ,‬וכן מסקנת האליה רבה‪ ,‬שאין לסומא ]או‬
‫לשאר בנ"א[ לברך ברכה זו כל הרגשת כבוד המלך‪,‬‬
‫ולא נתקנה ברכה אלו אלא על ראיית המלך עצמו‬
‫וכשאר ברכות הראיה‪] .‬עוד הוסיף הא"ר‪ ,‬דאע"ג‬
‫דקיי"ל )שו"ע סט‪,‬ב( שהסומא מברך ברכת יוצר‬
‫המאורות אע"פ שאינו רואה אותם‪ ,‬היי"ט לפי שעיקר‬
‫קצו‬
‫ברכת יוצר המאורות שסומא שלא ראה מאורות מימיו‬
‫אינו יכול לברך‪ ,‬ולפ"ז צ"ע מאי עדיף ברכת המלך‬
‫דשפיר יש לו לסומא לברך‪ ,‬מברכת יוצר המאורות‬
‫שאין לו לברך אפילו מדרבנן[‪ ,‬אם לא שנדחוק‬
‫דכוונתו דרב ששת ראה ונסתמא אח"כ‪ ,‬וכהא"ג מודה‬
‫רבי יהודה דפורס על שמע מדרבנן חייב‪ ,‬וא"כ יש‬
‫לומר בסומא שלא ראה מימיו‪ ,‬אף המג"א מודה דאין‬
‫מברך‪ ,‬דלא ידע כלל הנאת העולם הזה בראיה כו'‪,‬‬
‫וצ"ע‪ ,‬וראוי שסומא ]‪-‬שלא ראה מאורות מימיו[ יברך‬
‫בלא שם ומלכות כאמור‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הביא המשנה‬
‫ברורה )רכד‪,‬יא( בשם הפמ"ג‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עי' בפמ"ג שמצדד‪,‬‬
‫דאם הוא סומא שלא ראה מאורות מימיו‪ ,‬יברך בלא‬
‫שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה מדברי הפוסקים הנ"ל לא נתבאר חילוק‬
‫בזה‪ ,‬בין היכא שעומד סמוך למלך ממש‪ ,‬ובין היכא‬
‫שיש מחיצה המפסקת ביניהם‪ ,‬דכל היכא שמרגיש‬
‫בכבוד המלך שפיר יש לו לברך ברכה זו‪ ,‬ובברכי‬
‫יוסף )שם( ובשערי תשובה )שם( מבואר להדי'‪ ,‬דאפי'‬
‫היכא שרואה את ספינתו של המלך רשאי לברך ברכה‬
‫זו אע"פ שאינו רואה את המלך עצמו‪ ,‬והרי שאע"פ‬
‫שישנה מחיצה המפסקת בינו ובין המלך‪ ,‬רשאי לברך‬
‫על הרגשתו בכבוד המלך‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' הגהות חתם סופר )רכד‪,‬ח( שכתב לפקפק‬
‫בדבריהם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עי' ברכ"י שמוסיף‪ ,‬אם המלך‬
‫בספינה‪ ,‬שיברך כמו סומא‪ ,‬ולפענ"ד אין לדמות‬
‫לסומא‪ ,‬דעכ"פ המלך ובינו למלך אין מחיצה‪ ,‬משא"כ‬
‫בספינה‪ ,‬ואם מברכים כשעוברים בפני בית המלך‪,‬‬
‫פוק חזי מאי עמא דבר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וביאור קושייתו‪,‬‬
‫דלדברי הברכ"י לכאו' היה לנו לברך אף בראיית ביתו‬
‫של המלך וכיו"ב‪ ,‬ובודאי אין המנהג כן‪ ,‬והרי שיש‬
‫לחלק בין היכא שאין מחיצה המפסקת בינו ובין‬
‫המלך‪ ,‬ובין היכא שישנה מחיצה המפסקת ביניהם‪,‬‬
‫ולא נתחדש במעשה דרב ששת אלא לענין היכא‬
‫שעומד בסמיכות למלך ממש בלא הפסק מחיצה‬
‫ביניהם‪ ,‬דשפיר רשאי לברך ברכה זו אע"פ שאינו‬
‫רואה המלך עצמו‪] ,‬וצ"ע בדעת הברכ"י והשע"ת‪,‬‬
‫האם אכן יש לברך אף בראיית ארמונו של המלך[;‬
‫וכעי"ז כתב בס' אפיקי מגינים )רכד‪,‬ג( בזה"ל‪ ,‬ונראה‬
‫לי‪ ,‬דדווקא כשהיה עומד במקום שאם לא היה סומא‬
‫היה רואה אותו‪ ,‬דכיון דאיכא ידיעה וגם ראיה אצל‬
‫אחרים העומדים אצלו‪ ,‬מברך‪ ,‬אבל אם אף אם לא‬
‫קצז‬ ‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬

‫ג‪ .‬אף על ראיית מלכה יש לברך ברכה זו‪ ,‬ועי' הערה ג‪.‬‬
‫ד‪ .‬מלך ישראל רשע‪ ,‬יש שכתבו שאין לברך עליו ד‪ ,‬אך הסכמת רוב הפוסקים שיש לברך‬

‫אבני ישפה )ח"א סימן מז אות ג'(‪ ,‬ועו"פ‪] ,‬וכן העידו על‬ ‫ברכה זו תקנוה חכמים על הנאת בנ"א מהם‪ ,‬וכיון‬
‫הג"ר אריה לייב גורביץ‪ ,‬שבירך ברכה זו בראיית‬ ‫שאף הסומא נהנה מהם ע"י שאחרים רואים ומוליכים‬
‫מלכת אנגליה‪) ,‬חידושי בתרא‪ ,‬על המשנ"ב רכד‪,‬יב‪ ,‬יעו"ש([‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬הרי שיש לו לברך ברכה זו‪ ,‬ומשא"כ ברכות‬
‫ולפ"ז נראה‪ ,‬דה"נ לענין מה שאמרו )ברכות נח‪(.‬‬ ‫הראיה ובכלל אף ברכת המלכים‪ ,‬לא תקנום חכמים‬
‫מצוה לרוץ לקראת המלכים‪ ,‬ואפילו לקראת מלכי‬ ‫אלא על ראיית הדבר עצמו[‪.‬‬
‫אומות העולם כדי שאם יזכה יבחין כו'‪ ,‬וכדלקמן‬ ‫ה‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬אף שלענין שאר ברכות הראיה‬
‫)סעיף ט'(‪ ,‬הרי שמצוה לרוץ אף לכבוד מלכה‪ ,‬שהרי‬ ‫צריך לראות הדבר עצמו‪ ,‬מכ"מ ברכה זו שתקנו‬
‫אינו חייב לראות פני המלכה עצמה‪ ,‬ודי בכך שירגיש‬ ‫חכמים על מלכי ישראל ומלכי אוה"ע‪ ,‬לדעת רוה"פ‬
‫בכבודה ע"י ראיית פמלייתה וההמולה שסביבה‬ ‫]מלבד לדעת הא"ר[ שפיר דמי לברך אף כשאינו‬
‫וכיו"ב; וכן כתב בשו"ת בצל החכמה )ח"ב סימן יט(‪,‬‬ ‫רואה המלך עצמו‪ ,‬כל היכא שמרגיש ומבחין בכבוד‬
‫וז"ל‪ ,‬וכיון שלפי החוק אין מונעים ממנה שום כבוד‬ ‫המלך‪ ,‬ואפילו סומא יכול לברך ברכה זו כל היכא‬
‫מכבוד שנותנים למלך‪ ,‬נמצא כשיראנה בכבודה יראה‬ ‫שמרגיש בכבוד המלך‪ ,‬אכן יש אומרים‪ ,‬דהיינו דווקא‬
‫הכבוד שנותנים למלכי אומות העולם‪ ,‬ולכן מצוה‬ ‫בסומא שראה מאורות מימיו‪ ,‬אבל סומא שלא ראה‬
‫שישתדל לראותה‪ ,‬שאם יזכה לראות בכבודו של מלך‬ ‫מאורות מימיו אין לו לברך על הרגשתו בכבוד המלך;‬
‫המשיח‪ ,‬יבחין כמה גדול שכר עושי מצוה‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫ונחלקו הפוסקים בדי"ז‪ ,‬האם היינו דווקא כשעומד‬
‫וכ"כ בשו"ת אבני ישפה )ח"א סימן מז ענף ג'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דיש‬ ‫בסמיכות למלך ממש בלא הפסק מחיצה ביניהם‪ ,‬או‬
‫מצוה גם להשתדל לראות המלכה‪ ,‬כיון דאין הברכה‬ ‫אף כאשר ישנה הפסק מחיצה ביניהם רשאי לברך‬
‫דווקא על הראיה‪ ,‬וסגי לו שיראה את ההמולה ויוכל‬ ‫ברכה זו על הרגשתו בכבוד המלך‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫לברך‪ ,‬ולא יכשל בראיית פני המלכה ולא יבוא לידי‬
‫‚‪ .‬כן נראה בפשטות ע"פ המבו' במעשה דרבן‬
‫הרהור'‪ ,‬עכ"ל; ]וראה עוד מש"כ בזה בס' שערים‬
‫שמעון בן גמליאל )עבודה זרה כ‪ ,(.‬שראה עובדת‬
‫המצויינים בהלכה )על קיצור שו"ע‪ ,‬בנדמ"ח סימן ס' אות ז'(‪,‬‬
‫כוכבים נאה ובירך עליה ברכת 'שככה לו בעולמו'‪,‬‬
‫וצ"ע[‪.‬‬
‫וא"כ ה"נ בנידו"ד שפיר יש לברך ברכת 'שנתן‬
‫אכן‪ ,‬יעו"ש בשו"ת בצל החכמה שהוסיף‪ ,‬דכ"ז‬
‫מכבודו' אף בראיית מלכה; וביותר‪ ,‬שהרי עיקר ברכת‬
‫היינו דווקא בראיית מלכה מאומות העולם‪ ,‬אבל על‬
‫המלכים אינה על עצם ראיית המלך‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫מלכה מישראל בודאי אין לברך‪ ,‬שהרי דרשו בספרי‬
‫בסמוך )הערה ב'(‪ ,‬שאף אם אינו רואה המלך עצמו‪,‬‬
‫)שופטים פ' קנז(‪' ,‬שום תשים עליך מלך' )דברים יז‪,‬טו( ולא‬
‫שפיר יכול לברך כל היכא שמרגיש בכבוד המלכות‪,‬‬
‫מלכה‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם )פ"א מהל' מלכים ה"ה( שאין‬
‫וא"כ בודאי יכול לברך אף על כבוד המלכה כל היכא‬
‫מעמידים אשה במלכות‪ ,‬וא"כ כל עיקר מינוי מלכה‬
‫שמרגיש בכבודה‪ ,‬וה"נ לא גרע אם עבר וראה המלכה‬
‫הרי הוא כנגד דעת התורה‪ ,‬וכיון שאסור לכבדה ה"נ‬
‫עצמה‪ ,‬ודו"ק‪ .‬וכן הסכמת הפוסקים‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫אין לברך על ראייתה‪ ,‬דהיאך יברך עליה 'שחלק‬
‫ברכה זו אף על ראיית מלכה‪] ,‬או עכ"פ כל היכא‬
‫מכבודו'‪ ,‬כאשר הקב"ה לא חלק לה מכבודו כלל‪,‬‬
‫שמרגיש בכבודה‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה ב'([‪,‬‬
‫עכ"ד‪.‬‬
‫וכן כתבו בשו"ת אפרקסתא דעניא )ח"א סימן לב אות ב'(‪,‬‬
‫„‪ .‬כן כתב בשו"ת ציון לנפש חיה )סימן קכו(‪ ,‬שעל‬ ‫שו"ת בצל החכמה )ח"ב סימן יט(‪ ,‬שו"ת באר משה )ח"ב‬
‫מלך ישראל רשע אין לברך ברכה זו כלל‪ ,‬יעו"ש‬ ‫סימן ט' אות ד'(‪ ,‬שו"ת שרגא המאיר )ח"ז סימן פא(‪ ,‬שו"ת‬
‫שהאריך לבאר שאין שם 'מלך' עליו אף לשאר דיני‬ ‫קנין תורה )ח"א סימן לב ענף ב'(‪ ,‬שו"ת שבט הלוי )ח"א‬
‫המלך; וכן בס' ברכת אברהם )להגר"א ארלנגר‪ ,‬ברכות נח‪.‬‬ ‫סימן לה(‪ ,‬שו"ת תשובות והנהגות )ח"ב סימן קלט(‪ ,‬שו"ת‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬
‫עליו‪ ,‬אלא שיש שכתבו שיברך עליו 'שנתן מכבודו לבשר ודם' כפי שמברך על מלכי‬
‫אומות העולם ה‪.‬‬
‫בגמ' )ברכות נח‪ (.‬אלא לענין מימרא דריו"ח‪ ,‬שיש לו‬
‫לאדם לרוץ לקראת מלכי אומות העולם‪ ,‬כדי שאם‬
‫יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם‪,‬‬
‫אבל הברכה שתקנו חכמים בראיית מלכי אומות‬
‫העולם‪ ,‬אינה ענין להבחנה זו בין מלכי ישראל למלכי‬
‫אומות העולם‪ ,‬ואינה אלא כשאר ברכות הראיה‬
‫שתקנום חכמים על התפעלות נפש האדם בראיית‬
‫דברים אלו‪ ,‬וכבר העיר בזה בשו"ת אבני ישפה )ח"א‬
‫סימן מז אות ב'(‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ועוד מצינו כן בדברי כמה אחרונים‪ ,‬דשפיר יש‬
‫לברך אף על מלך ישראל רשע‪ ,‬אלא שכתבו שעכ"פ‬
‫לא יאמר עליו תיבת 'ליראיו' כפי שאומר על שאר‬
‫מלכי ישראל‪ ,‬אלא יאמר עליו 'לבשר ודם'‪ ,‬כפי‬
‫שאומר על מלכי אומות העולם‪] ,‬ויש לדון‪ ,‬האם‬
‫כמו"כ ישנה הנוסח ויאמר עליו 'שנתן' כמלכי אומות‬
‫העולם‪ ,‬או שמא לענין זה שפיר יכול לומר 'שחלק'‬
‫כשאר מלכי ישראל‪ ,‬וצ"ע[; וכן כתבו בס' יפה ללב‬
‫)סי' רכד‪ ,‬מהדורה ישנה סק"ד‪ ,‬מהדורה חדשה סק"ו( ובכף‬
‫החיים )רכד‪,‬כט(‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על ראיית מלך‬
‫ישראל רשע‪ ,‬אלא שיאמר עליו 'לבשר ודם' כפי‬
‫שאומר על מלכי אומות העולם; ובס' מכתבי תורה‬
‫)לבעל 'אמרי אמת' מגור‪ ,‬מכתב סד‪ ,‬ובנדמ"ח מכתב עז( כתב‬
‫נמי בזה"ל‪ ,‬נסתפקתי כו'‪ ,‬גם מה הדין במלך שאינו‬
‫ירא שמים כאחאב‪ ,‬אם מסיים 'לבשר ודם' כמו למלכי‬
‫אומות העולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי דעכ"פ פשיטא לי' דשפיר‬
‫יש לברך אף על מלך ישראל רשע; וראה עוד בס'‬
‫פשט ועיון )להגר"מ שטרנבוך שליט"א‪ ,‬ברכות נח‪ .‬ד"ה ברוך‬
‫שחלק(‪ ,‬מש"כ בזה לענין חכם ישראל רשע‪ ,‬ודו"ק‬
‫לנידו"ד‪.‬‬
‫עוד יש להעתיק מש"כ רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות‬
‫הי"א( בביאור חילוק הלשונות בין מלכי ישראל למלכי‬
‫אומות העולם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דסתם מלך ישראל חכם וירא‬
‫שמים הוא‪ ,‬שהרי אפילו מלך ממלכי בית דוד אין‬
‫מתמנים אא"כ היה בו חכמה ויראת שמים ומדקדק‬
‫במצוות‪ ,‬כדכתיב גבי דוד כשהבטיח לו המלוכה אמר‬
‫)תהלים קלב‪,‬יב( אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם‬
‫כו'‪ ,‬משא"כ במלכי אומות העולם‪ ,‬שכיון שהוא בנו‬
‫קצח‬
‫ד"ה הרואה מלכי( כתב בזה בזה"ל‪ ,‬ונראה פשוט‪ ,‬שאם‬
‫אינו בכלל 'יראיו'‪ ,‬אין לברך עליו כלל‪ ,‬שהרי הוא‬
‫מחלל שם שמים‪ ,‬ואין ממנים אותו לשום מינוי כו'‪,‬‬
‫וכן מש"כ בסמוך לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת‬
‫מלכי ישראל כו' שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל‬
‫ומלכי אומות העולם‪ ,‬פירש רש"י )שם ד"ה יבחין(‪ ,‬כמה‬
‫יתר כבוד 'נוטלי שכר מצוות' יותר ממה שהיה כבוד‬
‫האומות בעוה"ז‪ ,‬הרי בהדיא דהנידון על מלך ישראל‬
‫המקיים מצוות‪ ,‬אבל על רשעים הרי אמרו )מגילה כח‪(.‬‬
‫שאסור להסתכל בפניהם‪ ,‬ואע"פ שהמגן אברהם‬
‫)רכה‪,‬כ( מחלק בין ראיה בעלמא והסתכלות‪ ,‬מכ"מ לא‬
‫מסתבר כלל לברך ברכה על ראיה כזו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .‰‬כן כתב בהגהות הרש"ש )ברכות נח‪ .‬ד"ה מלכי(‪,‬‬
‫שיש לברך ברכה זו אף בראיית מלך ישראל רשע‪,‬‬
‫ושפיר דמי לומר עליו אף תיבת 'ליראיו'‪ ,‬משום‬
‫שבודאי כל עיקר מלכותו אינו אלא בזכות אבותיו‬
‫שהיו בכלל 'יראיו'‪ .‬וכן כתב בשו"ת לב חיים )להגר"ח‬
‫פלאג'י‪ ,‬ח"ג סימן נה(‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על מלך‬
‫ישראל רשע‪ ,‬ומפשטות דבריו נראה ג"כ שמברך עליו‬
‫'שחלק מכבודו ליראיו' כדין מלכי ישראל‪] ,‬וכך הוא‬
‫נוסח הברכה שתקנו חכמים בראיית מלכי ישראל‪,‬‬
‫אע"פ שמלך זה אינו בכלל 'יראיו'[; וז"ל‪ ,‬נסתפקתי‪,‬‬
‫אם המלכים הם רשעים כמו ירבעם ואחאב ומנשה‬
‫שהיו עובדים ע"ז‪ ,‬אי מברך על ראייתם‪ ,‬תשובה‪,‬‬
‫נראה פשוט דיש לברך‪ ,‬לפי דטעם שנתנו בגמ' )ברכות‬
‫נח‪ (.‬מצוה לרוץ לקראת מלכי ישראל שאם יזכה יבחין‪,‬‬
‫ופירש רש"י‪ ,‬שאם יזכה לעוה"ב יראה בכבוד מלך‬
‫המשיח‪ ,‬ויבחין כמה יתר כבוד נוטלי שכר המצוות‬
‫יותר ממה שהיה כבוד האומות בעוה"ז כו'‪ ,‬ולפי טעם‬
‫זה לא נקבעה ברכה זו על המלך זה עצמו כדי שנחלוק‬
‫בין מלך ]רשע[ למלך ]שאינו רשע[‪ ,‬דהלא עיקר תקנת‬
‫ברכה זו אינה אלא על העתיד לבוא‪ ,‬שאם יזכה יבחין‬
‫בראייתו בכבוד מלך המשיח‪ ,‬ולכן זכינו לדין‪ ,‬דאפילו‬
‫בראיית פני מלך כירבעם ואחאב ומנשה מיחייב איניש‬
‫לברוכי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]אכן‪ ,‬מה שכתב הגר"ח פלאג'י בטעם די"ז‪ ,‬צריך‬
‫ביאור‪ ,‬שהרי טעם זה 'שאם יזכה יבחין' לא נאמר‬
‫קצט‬
‫ה‪ .‬שרים ודוכסים שיש בידם כח להמית ולהחיות‪ ,‬ואין מי שיערער על דעתם‪ ,‬יש לברך‬
‫עליהם ברכה זו ו‪ .‬ויש אומרים‪ ,‬שאין צריך תנאי זה אלא בשרים ודוכסים וכיו"ב‪ ,‬אבל‬
‫המלך יר"ה‪ ,‬וא"כ צ"ל שכשיראה השופט הגדול‬
‫יברך‪ ,‬ולא כשיראה ה'באשה' שהוא השר‪ ,‬ולתרץ דבר‬
‫זה צריך שתדע שיש להם שני מיני משפט כו'‪ ,‬נמצאת‬
‫למד‪ ,‬שיש דברים שיכול לעשות ה'באשה' לבדו‪ ,‬ואין‬
‫מי שישנהו מהן ללאו ומלאו להן‪ ,‬ואע"פ שיש ביד‬
‫המלך יר"ה לשנותו לכל אשר יחפוץ‪ ,‬שהרי הוא עבד‬
‫מעבדיו‪ ,‬הני מילי אם היה במדינה שהמלך עומד בה‪,‬‬
‫אבל כיון שהוא במקום רחוק ונתן לו המלך יר"ה‬
‫שררה ושולטנות במצרים‪ ,‬הרי הוא כמלך בעצמו‪,‬‬
‫ומברך ברוך שחלק מכבודו כו'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫והפוסקים הביאו די"ז להלכה בשם הרדב"ז‪,‬‬
‫]ורובם ככולם לא הביאו שכבר נזכר די"ז בדברי‬
‫הראשונים[‪ ,‬וכן כתב המגן אברהם )רכד‪,‬ה( בשם‬
‫הרדב"ז בזה"ל‪ ,‬השלטונים שאין עול מלך עליהם‬
‫לשנות דבריהם‪ ,‬ודן והורג במשפט‪ ,‬מברך עליהם‪ ,‬ועל‬
‫השרים שממנה המלך בכל עיר‪ ,‬טוב וישר לברך בלא‬
‫שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו בכנסת הגדולה )סי' רכד‬
‫הגה"ט אות ה'(‪ ,‬עולת תמיד )רכד‪,‬ז(‪ ,‬אליה רבה )רכד‪,‬ו(‪,‬‬
‫שו"ת חתם סופר )או"ח סימן קנט ד"ה והנה מה שכתב(‪,‬‬
‫]יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬כי גדר המלך לענין ברכה הוא‬
‫כל שבידו להמית ולהחיות אפילו בעירו כו' ובמדינת‬
‫ריי"ך מברכים על כל דוכסיהם מפני שהמדינה היא‬
‫שלהם ואין עליהם שום אימת מלך‪ ,‬וגם בנימוסיהם‬
‫שאין המלך מתחתן אלא במלך אחר‪ ,‬או עם דוכסי‬
‫ריי"ך שהמה נחשבים מלך ממש כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ויעו"ש‬
‫שהוסיף עוד בזה‪ ,‬דכל כהא"ג שפיר יש לברך עליו‬
‫אע"פ שרואהו במדינה אחרת שאינו מולך בה[‪ ,‬שלחן‬
‫שלמה )רכד‪,‬א(‪ ,‬מגן גבורים )סי' רכד אלף המגן סק"י(‪,‬‬
‫משנה ברורה )רכד‪,‬יב(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫]אך עכ"פ נראה בפשטות‪ ,‬שאין הדבר תלוי האם‬
‫בפועל דרכו של אותו השר או הדוכס להשית עונשי‬
‫מוות על תושבי עירו או מדינתו‪ ,‬וכל שיש בידו הכח‬
‫לעשות כן‪ ,‬די בזה כדי לברך עליו ברכת המלכים‪,‬‬
‫וכ"כ בשו"ת אבני ישפה )ח"א סימן מז אות א'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עוד‬
‫מסתבר‪ ,‬דאין הדבר תלוי בזה אם בפועל דרכו להרוג‬
‫במשפט‪ ,‬אלא הדבר תלוי בסמכות שיש בידו‪ ,‬ואף אם‬
‫דרכו לשתוק ולא להתערב בענייני המשפט‪ ,‬אבל כל‬
‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬
‫של מלך אין מקפידים אם הוא חכם או סכל עובד‬
‫אלילים או לא‪ ,‬ומשו"ה לא תקנו בהם 'יראיו' אלא‬
‫'בשר ודם'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומדבריו אפשר שיש לדייק קצת‪,‬‬
‫דכיון שרוב מלכי ישראל יראי שמים הם‪ ,‬הרי שכך‬
‫תקנו חכמים נוסח הברכה על מלכי ישראל‪ ,‬ואף על‬
‫מלך ישראל שאינו ירא שמים‪ ,‬יש לברך הברכה‬
‫בנוסח זה‪ ,‬ואינו מוכרח‪.‬‬
‫ומענין לענין באותו הענין יש להביא עוד בזה‪,‬‬
‫מש"כ בשו"ת התעוררות תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח ח"א‬
‫סימן קב(‪ ,‬שאף מלך ישראל המולך על אומה מאומות‬
‫העולם‪ ,‬שפיר יש לברך עליו 'שחלק מכבודו ליראיו'‪,‬‬
‫כנוסח הברכה שתקנו על מלכי ישראל‪ ,‬וביאר הטעם‬
‫בזה"ל‪ ,‬כי כבודו לפי זכותו‪ ,‬וגם הוא איננו רק 'חלק'‪,‬‬
‫שאינו מולך על כל העולם‪ ,‬וגם הוא הישראל חלק‬
‫אלקי ממעל‪ ,‬וכיון שלכל הטעמים שייך לשון 'חלק'‪,‬‬
‫מברך 'שחלק מכבודו'‪ ,‬הגם שהוא מלך הגויים ואינו‬
‫יושב על כסא השי"ת‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מה שהוסיף עוד‬
‫בזה‪.‬‬
‫‪ .Â‬כן כתב בשו"ת הראב"י אב"ד )סימן לב(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫על מלכי ישראל ומלכי אומות העולם‪ ,‬ששאלת אם‬
‫שלטונים שבדורנו הם חשובים כמלכים או לא‪ ,‬כללו‬
‫של דבר‪ ,‬מי שהוא חשוב בשלטנותו כמלך‪ ,‬ודן והורג‬
‫במשפט‪ ,‬ואין מי שמשנה על דבריו מהן לאו ומלאו‬
‫הן‪ ,‬הוא חשוב‪ ,‬ומברך עליו שחלק מכבודו ושנתן‬
‫מכבודו‪ ,‬עכ"ל; וכן הביא בארחות חיים )הל' ברכות אות‬
‫מט( בשמו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכתב הראב"ד ז"ל בתשובה‪ ,‬שכל‬
‫מי שהוא חשוב בשלטונות ובנשיאות כמלך‪ ,‬וכן הורג‬
‫במשפט‪ ,‬ואין מי שימחה בידו‪ ,‬ואינו משנה דברו‬
‫מלאו להן ומהן ללאו‪ ,‬אפילו מאומות העולם‪ ,‬מברך‬
‫עליו אחת לשלושים יום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן בתשו' הרדב"ז )ח"א סימן רצו( הביא תשובת‬
‫הראב"י אב"ד‪ ,‬דכל כהא"ג שיש בידו להמית‬
‫ולהחיות‪ ,‬שפיר יש לברך עליו ברכה זו‪] ,‬ועפ"ז כתב‬
‫הרדב"ז )שם( דשפיר יש לברך ברכה זו על ה'באשה'‬
‫של מצרים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל צריך לדקדק‪ ,‬אם השר של‬
‫מצרים דומה ל'שלטונים'‪ ,‬שהרי אין לו רשות להרוג‬
‫במשפט אלא במאמר השופט הגדול הממונה מאת‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬
‫על המלך או נשיא המדינה וכיו"ב‪ ,‬שפיר יש לברך אע"פ שאין בידו כח זה‪ ,‬ולפ"ז הרי‬
‫שיש לברך על ראשי ממשלה ונשיאי מדינות אף בזמנינו‪] ,‬ואין חסרון בכך שבחירתם‬
‫נעשית ע"י העם ולזמן מוגבל בלבד[‪ ,‬ועי' הערה ז‪.‬‬
‫ובמה ניכר הכח שלו שיש לו כבוד‪ ,‬וע"כ צריך שיהא‬
‫לו כח להמית ולהחיות‪ ,‬דבלא זה אינו כח המלכות לו‪,‬‬
‫וע"כ אין מברכים עליו רק אם יש כח בידו להמית‬
‫ולהחיות‪ ,‬משא"כ במלך גופו יש לו כבוד מלכים‪,‬‬
‫ואינו צריך שיהיה לו כח להמית ולהחיות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכ"כ בשו"ת שבט הלוי )ח"א סימן לה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן פשוט‬
‫בעיני‪ ,‬דאפילו אין בידה ]‪-‬של מלכת אנגליה[ להרוג‬
‫ממש בלי התייעצות עם ראשי השלטון‪ ,‬מכ"מ היות‬
‫היא או הוא היותר מכובדים בעמם וחולקים להם‬
‫כבוד שאין דוגמתו‪ ,‬ראוי לברך עליהם שנתן מכבודו‪,‬‬
‫וכן יראה להדיא מתשובת הרדב"ז‪ ,‬אשר ממנו מקור‬
‫הסברא דצריך שיהיה בידו להרוג‪ ,‬דאין המדובר אלא‬
‫מאלו שנתמנו ע"י המלך‪ ,‬שחסרון רשות להרוג הוא‬
‫סימן על חסרון גדולתם‪ ,‬לא במלך עצמו‪ ,‬שאין‬
‫תכסיסי החוק מונעים הברכה‪ ,‬כיון שהוא מלך באמת‪,‬‬
‫והדברים פשוטים‪ ,‬עכ"ל; וכן הובא בס' מסורת משה‬
‫)ח"ד עמוד סח( בשם הגר"מ פיינשטיין‪ ,‬שאף אם אין לו‬
‫כח מלכות‪ ,‬מכ"מ כיון שיש לו כבוד מלכות‪ ,‬שפיר יש‬
‫לברך עליו ברכה זו‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועפ"ז נראה בפשטות‪ ,‬דה"נ שפיר יש לברך‬
‫ברכה זו על נשיאי מדינות וראשי ממשלות בזמנינו‪,‬‬
‫אע"פ שבמדינות רבות אין בידם כח וסמכות להמית‬
‫ולהחיות מדעתם‪] ,‬ופעמים שיש בידם כח ליתן חנינה‬
‫למי שגזרו עליו השופטים מיתה וכיו"ב‪ ,‬אך פעמים‬
‫שאין בידם כח אפילו לדב"ז[‪ ,‬מכ"מ כיון שאותו‬
‫נשיא או ראש ממשלה הרי הוא האדם המכובד ביותר‬
‫במדינה זו‪ ,‬ויש בידו סמכויות רבות אשר אין בכח‬
‫אחרים לערער עליהם‪ ,‬סגי בזה כדי לברך עליו ברכת‬
‫המלכים‪ .‬וכן כתב בס' בני ציון )רכד‪,‬י(‪ ,‬יעו"ש לשונו‪,‬‬
‫דאע"פ שהנשיא נבחר לזמן‪ ,‬ואין בידו לדון ולהרוג‬
‫במשפט‪ ,‬כמש"כ הפוסקים בשם הרדב"ז‪ ,‬זהו‬
‫בשלטוני הערים‪ ,‬דמפני שיש בידם לדון ולהרוג‬
‫במשפט ואין בעריהם למעלה וגבוה מהם‪ ,‬הו"ל כעין‬
‫מלכים‪ ,‬אבל עיקר הברכה היא לבעבור כבודו הגדול‬
‫והמיוחד של המלך‪ ,‬כלומר שכבודו הגדול הזה הוא‬
‫מה' הממליך מלכים ולו המלוכה‪ ,‬וא"כ ה"נ בנשיא‬
‫ר‬
‫שיש לו הסמכות דאין משנים דבריו‪ ,‬ואם ידון לא‬
‫ישנו את דבריו‪ ,‬הרי זה דינו כמלך‪ ,‬דהרי הברכה היא‬
‫לא על מעשה ההריגה או משפט‪ ,‬אלא על המלך‬
‫שכוחו לעשות כן‪ ,‬ואף דאין דרכו לעשות כן‪ ,‬כל‬
‫שבכוחו לעשות‪ ,‬הרי זה דינו כמלך לברך עליו‪ ,‬ולפ"ז‬
‫נראה‪ ,‬דאם המלכים אין דרכם להתערב בענייני‬
‫המדינה‪ ,‬תלוי הדבר אם על פי חוקם יש בכוחם לומר‬
‫דבר ואין משנים מדבריו מלאו להן או מהן ללאו‪ ,‬וכל‬
‫שיש בידם כח זה הרי דינו כמלך לברך עליו‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫‪ .Ê‬א‪ .‬הנה מדקדוק לשון תשובת הראב"י אב"ד‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה ו'( שכ'‪ ,‬שאם הוא חשוב בשלטונו‬
‫'כמלך'‪ ,‬והיינו שיש בידו להמית ולהחיות‪ ,‬שפיר יש‬
‫לברך עליו ברכה זו‪ ,‬ולא כתב תנאי זה בסתמא ]בלא‬
‫תיבת 'כמלך'[‪ ,‬שלא תקנו חכמים ברכה זו אלא על מי‬
‫שיש בידו להמית ולהחיות‪ ,‬ואף על המלך עצמו אין‬
‫לברך אא"כ יש בידו להמית ולהחיות מדעתו‪ ,‬יש‬
‫מקום לדקדק‪ ,‬שאין כוונתו להצריך תנאי זה אלא במי‬
‫שאינו 'מלך'‪ ,‬וישנם בנ"א במדינה זו המכובדים יותר‬
‫ממנו‪ ,‬ואעפ"כ כתב לחדש‪ ,‬דכל היכא שיש בידו הכח‬
‫להמית ולהחיות‪ ,‬אע"פ שאין כבודו ככבוד המלך‬
‫ממש‪ ,‬אך עכ"פ סגי בזה כדי להחשיבו כ'מלך' לענין‬
‫חיוב ברכת המלכים‪ ,‬ושפיר יש לברך עליו ברכה זו‪,‬‬
‫אבל על 'מלך' עצמו שפיר יש לברך ברכה זו בכל‬
‫גווני‪ ,‬אפילו היכא שאין בידו כח להמית ולהחיות‬
‫מדעתו בלא התייעצות עם שאר השרים והשופטים‬
‫וכיו"ב‪] ,‬ואינו מוכרח[‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת שרגא המאיר )ח"ז סימן פא(‪ ,‬שלא‬
‫נאמר תנאי זה אלא לענין השרים והדוכסים וכיו"ב‪,‬‬
‫אבל על המלך עצמו שפיר יש לברך ברכה זו אע"פ‬
‫שאין בידו כח להמית ולהחיות מדעתו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה‬
‫לפענ"ד שאין לחלק בין מלך למלכה‪ ,‬וגם בין יש‬
‫בכוחו להחיות ולהמית או אין בכוחו להמית ולהחיות‬
‫כו'‪ ,‬והא דמצינו בשו"ת רדב"ז השלטונים שאין עול‬
‫מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך‬
‫עליהם כו'‪] ,‬היינו[ רק בשלטון שאינו באמת מלך‪,‬‬
‫רא‬
‫לומר‪ ,‬דשפיר יש לברך על הפרעזידענ"ט בשם‬
‫ומלכות כו'‪ ,‬ועלה בלבי לומר‪ ,‬דרק בשלטונים בעינן‬
‫שיהיה בידו לדון ולהרוג‪ ,‬ורק אזי יש לברך עליהם‬
‫בשם ומלכות‪ ,‬אבל לגבי מלך עצמו יש לברך שנתן‬
‫מכבודו לבשר ודם‪ ,‬בשביל שהוא המלך וכל הכבוד‬
‫שלו‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬אך שוב כתב שמדברי החת"ס ]הנ"ל‬
‫בסמוך )הערה ו'([ נראה‪ ,‬שגדר זה נאמר אף לגבי המלך‬
‫עצמו‪ ,‬ואף על המלך עצמו אין לברך אלא היכא שיש‬
‫בידו כח להמית ולהחיות‪ .‬וכן כתב בשו"ת קרית חנה‬
‫דוד )ח"ב סימן לו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה לי‪ ,‬שהפרזידענ"ט אינו‬
‫דומה למלך‪ ,‬מפני שאין דבריו וגזירתו מתקיימת עד‬
‫שיסכימו רוב הסובבים אותו בבית הועד שלו‪ ,‬ואין‬
‫יכול לעשות דבר בלא הסכמתם‪ ,‬לא כן המלך בידו‬
‫הכל גוזר ומקיים אומר ועושה‪ ,‬דמלכותא דארעא כעין‬
‫מלכותא דרקיעא‪ ,‬דאין מידו מציל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ‬
‫בשו"ת אבני ישפה )ח"א סימן מז(‪ ,‬שמה שלא הזכירו‬
‫הרדב"ז וסייעתו הנ"ל דין זה אלא לענין 'הממונים'‬
‫וכיו"ב‪ ,‬לאו דווקא הוא‪ ,‬אלא משום שבזמנם כל מלך‬
‫היה בכוחו להמית ולהחיות‪ ,‬הרי שלא היה מקום‬
‫לחלק בזה אלא לענין אותם הממונים והשלטונים‪,‬‬
‫ומשא"כ בזמנינו שבמדינות רבות אף המלכים או‬
‫הנשיאים אין בידם כח להמית ולהחיות בלא הסכמת‬
‫השופטים וכיו"ב‪ ,‬הרי שאין לברך עליהם ברכה זו‪,‬‬
‫והביא שהסכים עמו הגרי"ש אלישיב בזה‪] ,‬וכן הובא‬
‫בשו"ת ישא יוסף )או"ח ח"ג סימן נב( ובס' אשרי האיש‬
‫)או"ח ח"ג עמ' רנג( בשם הגרי"ש אלישיב[‪ .‬וכן שמעתי‬
‫מדודי הג"ר אהרן גולדברג שליט"א‪ ,‬שכך היתה דעת‬
‫]מוח"ז[ הגרש"ז אוירבך‪ ,‬שאין לברך ברכה זו על‬
‫ראשי הממשלות ונשיאי המדינות בזמנינו‪ ,‬משום שאין‬
‫להם כח וסמכות להרוג בלא הסכמת השופטים‬
‫וכיו"ב‪] ,‬וכעי"ז הובא בשמו בס' הליכות שלמה )הל'‬
‫תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג הערה ס'(‪ ,‬וכפה"נ טעות סופר נפלה‬
‫שם בדבריו[‪.‬‬
‫ד‪ .‬אכן‪ ,‬מה שיש שהעלו סברא נוספת שאין לברך‬
‫ברכה זו על נשיאי מדינות וראשי ממשלות בזמנינו‪,‬‬
‫משום שברוב המדינות הרי שהנשיא נבחר ע"פ רצון‬
‫העם‪ ,‬ולאחר כמה שנים מסתיימת תקופת נשיאותו‪,‬‬
‫ואינו ממשפחת המלוכה שעתיד למלוך עד יום מותו‪,‬‬
‫וכל כהא"ג אין לברך עליו; ]וכן העלה סברא זו‬
‫בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ב סימן קלט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בזכרוני‬
‫כשהגיע לאר"י לביקור נשיא אמריקה‪ ,‬נחלקו הרבנים‬
‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬
‫שהוא נבחר מכל בני המדינה להיות ראש המדינה‬
‫וכבודו גדול מכולם‪ ,‬ודאי יש לברך עליו 'שחלק‬
‫מכבודו'‪ ,‬אע"פ שאין בידו המשפט‪ ,‬כמו שהיה בידי‬
‫המלך באותם הזמנים‪ ,‬שכן הוא כיון סדרי המדינה‪,‬‬
‫שהשיפוט הוא בידי השופטים‪ ,‬תדע שאין מברכים‬
‫ברכה זו על השופט עצמו ואפילו על השופט העליון‪,‬‬
‫והוא מפני שאין משרה זו מפני כבודו אלא מחמת‬
‫מומחיותו במשפטים‪ ,‬וברכת המלך היא רק מפני‬
‫כבודו וכאמור‪ ,‬ועוד‪ ,‬שגם היום נמסר היכולת בידי‬
‫הנשיא להחליף את עונש הנאשם ממוות לחיים כפי‬
‫ראות עיני כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בשו"ת משנה הלכות )חלק‬
‫יא סימן קפב(‪ ,‬שאף במדינות שאין נהוג להמית כלל‪,‬‬
‫מכ"מ בודאי יש לברך על ראש הממשלה או על‬
‫הנשיא‪ ,‬מכיון 'שיש בידו כח וממשלה בדברים‬
‫ידועים'‪ ,‬יעו"ש; וראה עוד מה שהובא בס' ארחות‬
‫רבינו )ח"א עמ' צג( בשם הקה"י‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬ושאלתיו‪,‬‬
‫בזמנינו גם נשיא אמריקה אין בידו להמית‪ ,‬ורק‬
‫השופטים של בית המשפט‪ ,‬וכן שליטי מדינות ערב‬
‫בידם הסמכות להמית‪ ,‬וענה לי מו"ר ]הקה"י[‪,‬‬
‫שהנשיא נותן הוראות לשופטים איך לדונו כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת אפרקסתא דעניא )ח"א סימן לב אות א'(‬
‫שכ'‪ ,‬דכל היכא שיש ביד הנשיא או ראש הממשלה‬
‫ליתן חנינה למי שגזרו עליו השופטים גזר דין מוות‬
‫וכיו"ב‪ ,‬שפיר יש לברך עליו‪ ,‬אע"פ שהוא עצמו אין‬
‫בידו להשית עונש מוות על אנשים ממדינתו‪] ,‬אך אם‬
‫אין בידו אף כח זה‪ ,‬נראה שאין לברך עליו ברכת‬
‫המלכים[; וז"ל‪ ,‬בדבר שנסתפק כת"ר אם לברך שנתן‬
‫מכבודו לבשר ודם על הרייכ"ס פרעזידענ"ט‪ ,‬כיון‬
‫דאין בידו לדון‪ ,‬רק בנימוסי המדינה ע"פ שופטים כו'‪,‬‬
‫ואפילו תימא דאין שופטים משפט מוות גם בהוראת‬
‫שעה בלא משפט שופטי ארץ‪ ,‬מכ"מ ודאי ביצא‬
‫משפט מוות על איש‪ ,‬יש ביד הפרעזידענ"ט לתת לו‬
‫בעגנדיוגנ"ג ]חנינה[ בלי השנות אחר דבריו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכ"כ בשו"ת יחוה דעת )ח"ב סימן כח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אולם‬
‫נראה‪ ,‬שהואיל ויש בידו של נשיא מדינה לקבל או‬
‫לדחות המלצת חנינה על מי שנידון למות על ידי בתי‬
‫המשפט המוסמכים לכך‪ ,‬נמצא שסמכות דיני נפשות‬
‫מסורה בידו‪ ,‬והרי הוא כמלך שדן והורג במשפט‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן‪ ,‬עי' שו"ת באר משה )ח"ב סימן ט'( שכתב‬
‫בתחילת דבריו כמשנ"ת‪] ,‬וז"ל‪ ,‬מתחילה עלה בדעתי‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רב‬

‫ו‪ .‬מושל שהשליט את עצמו על העם בלא רצונם‪ ,‬יש שכתבו שאין לברך עליו ח‪.‬‬
‫ז‪ .‬מלך שאינו לבוש בבגדי מלכותו‪ ,‬אלא בבגדים פשוטים כאחד העם‪ ,‬הסכמת הרבה‬
‫אחרונים שאין לברך עליו‪ ,‬ועי' הערה ט‪.‬‬

‫דשפיר יש לברך ברכה זו על המלך או על הנשיא‪,‬‬ ‫אם לברך 'שנתן מכבודו' או לא‪ ,‬ולדעתי‪ ,‬כיון‬
‫אע"פ שהוא נבחר בידי העם לתקופת כהונה מוגבלת‪,‬‬ ‫שמעמדו הוא תלוי ועומד בהחלטת בית הנבחרים שם‬
‫יעו"ש‪ .‬וכ"כ בשו"ת יחוה דעת )ח"ב סימן כח(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫שבכוחם להדיח אותו‪ ,‬וסמכויותיו מוגבלים מאד‪ ,‬אין‬
‫ואע"פ שהנשיא נבחר רק לתקופה מסוימת‪ ,‬ואינו‬ ‫לברך‪ ,‬ולא דמי למלוכה באנגליה אפילו בזמנינו‪ ,‬שעל‬
‫נשאר בנשיאותו כמלך שנשאר במלכותו עד סוף ימיו‪,‬‬ ‫כל חוק חדש המלכה חותמת‪ ,‬ולא מתחלפת‪ ,‬אלא‬
‫מכ"מ כיון שבאשר הוא שם נשיא הוא‪ ,‬מברכים עליו‬ ‫המלוכה בידה וביד צאצאיה‪ ,‬וכבודה ככבוד מלכים‬
‫בשם ומלכות‪ ,‬וכאותה שאמרו במגילה )טז‪ (:‬תעלא‬ ‫ממש כו'‪ ,‬אבל הנשיא דארה"ב יכולים להדיחו‪,‬‬
‫בעידניה סגיד ליה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ומלכות לזמן אינו דומה למלך‪ ,‬ואינו ראוי לברך עליו‬
‫‪ .Á‬כן הביא בס' ארחות רבינו )ח"א עמ' צד( בשם‬ ‫כו'‪ ,‬אבל לנשיא כאן נראה פשוט שאין לברך‪ ,‬שהוא‬
‫הקה"י‪ ,‬וכ"כ בס' חידושי בתרא )על המשנ"ב‪ ,‬רכד‪,‬יב(‬ ‫רק שליח העם ולזמן‪ ,‬ויונק סמכותו מבית הנבחרים‬
‫בשם חמיו הגרח"פ שיינברג‪ ,‬שאין לברך ברכה זו על‬ ‫שעלולים להדיחו‪ ,‬ולא דומה לכבוד מלך כלל‪ ,‬והוא‬
‫מי שהוא 'מושל בכח הזרוע'‪ ,‬משום שאין זה 'כבוד'‬ ‫רק כעין 'ראש ממשלה'‪ ,‬ולא בגדר 'מלך' כלל‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫שתקנו חכמים לברך עליו‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪.‬‬ ‫הנה כבר מבואר להדי' בתשובת הרדב"ז )שם(‪ ,‬דכל‬
‫היכא יש לאותם השלטונים כח להמית ולהחיות‪,‬‬
‫‪ .Ë‬א‪ .‬הנה האחרונים כתבו לדון‪ ,‬לענין הרואה את‬
‫שפיר יש לברך עליהם‪ ,‬אע"פ שהמלך רשאי לסלקם‬
‫המלך כשהוא לבוש במלבושים רגילים כשאר בני‬
‫מכבוד זה בכל עת שיחפוץ‪ ,‬וה"נ אי נימא כדברי‬
‫אדם‪ ,‬ופעמים שהיו המלכים עושים כן ופושטים בגדי‬
‫הפוסקים הנ"ל )אות א'(‪ ,‬שעל מלך עצמו שפיר יש‬
‫מלכותם‪ ,‬והולכים ברחוב העיר בתוך המון בני‬
‫לברך אע"פ שאין בידו להמית ולהחיות‪ ,‬מכ"מ אין‬
‫מדינתם‪ ,‬ויש לדון לענין הרואה את המלך בשעה זו‬
‫חסרון בכך שכבוד זה מוגבל למשך כמה שנים‪,‬‬
‫]ומכיר בו שהוא המלך[‪ ,‬האם יש לו לברך עליו או‬
‫ולאחמ"כ יחזור להיות כאחד העם‪ ,‬ושפיר יש לברך‬
‫לא‪.‬‬
‫ובשו"ת נבחר מכסף )להג"ר יאשיהו פינטו בעל פירוש‬
‫עליו ברכה זו‪ .‬וכ"כ בס' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכד‪,‬י(‪,‬‬
‫הרי"ף על 'עין יעקב'‪ ,‬סימן ג'( כתב בפשטות‪ ,‬דכל כהא"ג‬ ‫יעו"ש לשונו‪ ,‬במדינות שאין מלך אלא פרעזידענ"ט‪,‬‬
‫אין לברך עליו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נשאלתי על הרואה את המלך‬ ‫שממנים אותו על סכום שנים‪ ,‬ועל שנים הנ"ל הוא‬
‫משונה כאחד העם‪ ,‬אי מברכים עליו ברכת המלך כו'‪,‬‬ ‫כמלך יען דליכא מי שישנה משפטו‪ ,‬ורק בידו לחתום‬
‫תשובה‪ ,‬נראה שאין מברכים עליו אלא בזמן שרואה‬ ‫הדין להרוג ושלא להרוג כידוע כו'‪ ,‬וממילא במדינות‬
‫המלך בכבודו‪ ,‬דדייק לשון הברכה שחלק מכבודו‬ ‫שאין מלך בירושה‪ ,‬ובוחרים להם פרעזידענ"ט‪ ,‬הוא‬
‫לבשר ודם‪ ,‬ואם הוא מתהלך כאחד הריקים איה מקום‬ ‫המושל‪ ,‬ועליו מברכים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בשו"ת באר‬
‫כבודו להעריצו‪ ,‬וגם מה שאמרו רז"ל )ברכות נח‪(.‬‬ ‫משה )ח"ב סימן ט'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואין לומר פשוט דעל‬
‫לעולם ירוץ אדם לקראת המלכים שאם יזכה יבחין‬ ‫פרעזידענ"ט אין לברך עליו‪ ,‬לפי שהוא נבחר מצד‬
‫כו'‪ ,‬ואם אינו רואהו בכבודו מה הבחנה היא זאת‪,‬‬ ‫העם על משך שנים אחדים‪ ,‬ואח"כ הוא נעשה כאחד‬
‫אלא עיקר הכבוד הוא במלבושיו שהם כבודו של‬ ‫מבני המדינה‪ ,‬ולא תקנו לברך ברכת המלך רק על מלך‬
‫אדם‪ ,‬כדאמר )שבת קיג‪ (.‬רבי יוחנן קרי למאניה‬ ‫שנבחר למלך על כל ימיו ככל המלכים‪ ,‬זה אינו‪,‬‬
‫מכבדותיה‪ ,‬גם סוסיו ורכבו ובני חילו ההולכים לפני‬ ‫דמפורש יוצא מתשו' הרדב"ז‪ ,‬דאפילו אם יש לסלקו‬
‫מרכבתו‪ ,‬ובזולת זה לא חל חיוב הברכה‪ ,‬ודבר פשוט‬ ‫מגדולתו‪ ,‬כל זמן שהגדולה בידו להמית ולהחיות‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מברכים עליו כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בס' בני ציון )רכד‪,‬י(‪,‬‬
‫רג‬ ‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬

‫ח‪ .‬מלך שהוא חכם‪ ,‬נחלקו הפוסקים האם יש לברך עליו שתי ברכות‪ ,‬או שמא יש לכלול‬
‫שני עניינים אלו בברכה אחת‪ ,‬ולברך 'שחלק מחכמתו ומכבודו ליראיו' ]או 'לבשר ודם'[‪,‬‬
‫וראה בהרחבה בהערה י‪.‬‬

‫ולדידי אין זה הכרח כלל‪ ,‬דודאי ספק הרב מהרי"א‬ ‫)איזמיר תרי"ט‪ ,‬דרוש ג'‬ ‫וכן כתב בס' תושע יהודה‬
‫הנ"ל אינו אלא כשהרואה את המלך מתחפש מכירו‬ ‫לשבת זכור‪ ,‬דף נא ע"א מדפי הספר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואת זה יש‬
‫היטב שהוא הוא המלך‪ ,‬וע"ז נסתפק אם יברך עליו אף‬ ‫להסתפק מה יהיה הדין‪ ,‬דזה ידוע דמנהג המלכות זה‬
‫שלא ראהו בגדולתו‪ ,‬וא"כ מהו ההכרח שהכריח‬ ‫דרכם כפעם בפעם בסיבה ידועה להם משנים את‬
‫הרב"י כיון שהוא מתחפש בבגדיו כבוד אין כאן‪ ,‬וכי‬ ‫בגדי כלאם לבל יתנכר שהוא מלך‪ ,‬והולכים כך‬
‫הדבר תלוי במלבושי המלך או בגוף המלך עצמו‪ ,‬ודאי‬ ‫ברחובות קריה‪ ,‬הנקרא בלע"ז טיפטי"ל‪ ,‬ומחוק‬
‫דהעיקר הוא גוף המלך עצמו‪ ,‬כיון שהוא מלך‪ ,‬אפילו‬ ‫המלכות הוא דבאותה שעה אפילו מי שמכירו אין‬
‫אם יהיה לבוש מלבוש הדיוט מאי אכפת לן‪ ,‬וא"כ זה‬ ‫לנהגו בו כבוד‪ ,‬ואם יושב אינו עומד וכיוצא‪ ,‬וכלפי‬
‫הרואה את המלך בשנותו את עצמו‪ ,‬כיון שידע והכיר‬ ‫לייא מתחייב בעצמו שהוא מודיע בזה היותו המלך‪,‬‬
‫שזהו הוא המלך‪ ,‬ודאי דחל עליו חיוב לברך בלתי ספק‬ ‫מה שאין חפץ בו שהוא לבל יוודע הדבר כו'‪ ,‬וכיוצא‬
‫כלל כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪.‬‬ ‫לזה ראיתי בכתי"ק כו' שאול שאל לחכמי ורבני‬
‫ג‪ .‬וניהדר לדברי האחרונים הנ"ל‪ ,‬דכל היכא‬ ‫העיר‪ ,‬על הרואה אותו טיפטי"ל‪ ,‬אם מברך‪ ,‬אם נאמר‬
‫שרואה את המלך כשהוא לבוש בבגדים פשוטים‬ ‫דכבודו הוא העיקר כשרואה אותו בחיל ותכסיסי‬
‫כשאר בני אדם ואין כבודו ניכר‪ ,‬אין לברך עליו ברכה‬ ‫מלכות‪ ,‬או העיקר הוא ראיית פני מלך‪ ,‬וכיון שמכירו‬
‫זו‪ ,‬אשר יש שכתבו ע"פ דבריהם לענין נשיאי המדינות‬ ‫יברך‪ ,‬ושלא השיבו לו דבר כי אם מאומד הדעת בלתי‬
‫וראשי הממשלות בזמנינו‪ ,‬שאף אם נאמר שמצד הכח‬ ‫ראיה‪ ,‬ושנשאר הדבר בספק כו'; והנה הצד היותר‬
‫והסמכות שיש בידם‪ ,‬שפיר יש לברך עליהם ברכה זו‪,‬‬ ‫פשוט לפוטרו‪ ,‬דהא נוסח הברכה אשר קבעו חכמים‬
‫וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף ה'‪ ,‬ושם הערה ז'(‪ ,‬מכ"מ כיון‬ ‫הלא היא 'אשר חלק מכבודו'‪ ,‬ובאומות העולם 'אשר‬
‫שדרכם ללבוש מלבושים רגילים כשאר בני אותו‬ ‫נתן מכבודו'‪ ,‬ובאותה שעה כיון דכבודו בל עמו היכי‬
‫המקום‪ ,‬הרי שמטעם זה אין לברך עליהם ברכה זו‪,‬‬ ‫יברך 'אשר חלק מכבודו' ואיה כבודו כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]כ"כ בשו"ת יחוה דעת )ח"ב סימן כח(‪ ,‬ועוד שנה דבריו‬ ‫וכן כתבו בס' זכור לאברהם )שאלוניקי תקע"ה‪ ,‬ח"א דף‬
‫כב ע"א(‪ ,‬ובשו"ת צפיחית בדבש )שאלוניקי תר"ח‪ ,‬סוף סימן‬
‫בספרו שו"ת יביע אומר )ח"ח או"ח סימן כב אות כה(‪ ,‬וכן‬
‫סו( יעו"ש‪ ,‬ובס' בירך את אברהם )שאלוניקי תרכ"ב‪ ,‬דף‬
‫נראה בשו"ת ציץ אליעזר )חלק כב סימן יד( יעו"ש[; אכן‬
‫צו ע"א סוף אות ה'(‪ ,‬ועו"א; וכ"כ בס' חסד לאלפים )סימן‬
‫נראה פשוט שזה אינו‪ ,‬ולא כתבו האחרונים הנ"ל אלא‬
‫לענין היכא שהמלך שינה ממלבושיו הרגילים כדי‬ ‫רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף יא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם רואה את המלך בשנותו את‬
‫שהמון העם לא יכירוהו‪ ,‬ובודאי שגם לא היה מוקף‬ ‫טעמו שלא יכירהו שקורין טיפדי"ל‪ ,‬אינו מברך‪ ,‬שאין‬
‫כאן כבוד ויקר וגדולה‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בכף החיים‬
‫בהמון צבאותיו וחייליו וכיו"ב‪ ,‬והרי שלא היה ניכר‬
‫)רכד‪,‬לג(‪ ,‬דכל כהא"ג שרואה את המלך עובר ברחוב‬
‫כבוד המלכות כלל‪ ,‬ומשו"ה הורו האחרונים הנ"ל‬
‫העיר כשאינו לבוש בבגדי מלכותו‪ ,‬אין לברך עליו‬
‫שכל כהא"ג אין לברך עליו‪ ,‬אבל היכא שכך היא דרכו‬
‫ברכה זו‪.‬‬
‫של המלך ללבוש מלבושים רגילים כשאר בני אדם‪,‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬עי' שו"ת פני יצחק )אבולעפיה‪ ,‬ח"א הלכות‬
‫שפיר יש לברך עליו ברכה זו‪ ,‬ובפרט שכבודו ניכר‬
‫ברכות אות קעט( שכתב לחלוק על דבריהם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אם‬
‫באופנים אחרים‪ ,‬כגון בריבוי השמירה עליו ובפמלייתו‬
‫ראה המלך כשנותן את עצמו שלא יכירוהו‪ ,‬נסתפק‬
‫ההולכת עמו וכיו"ב‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫בזה מהרי"א אם יברך כו'‪ ,‬והרב מהרב"י פשיטא לי'‬
‫‪ .È‬א‪ .‬עי' שו"ת תשובה מאהבה‬
‫)ח"ב סימן רלז(‬ ‫דאין לברך‪ ,‬דאיך יברך ברוך שחלק מכבודו וכבוד אין‬
‫שנשאל לענין מלך שהוא חכם‪ ,‬ומלבד מה שהוא‬ ‫כאן‪ ,‬כי הוא מתחפש בבגדיו והרי הוא ככל אדם כו'‪,‬‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬
‫שתי הברכות כאחת‪ ,‬כן יש לומר דיברך לכל אחד‬
‫ברכה בפני עצמה אפילו כשרואה אותם כאחת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכ"כ בשו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קעב(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬אך מסתבר לברך ברכה אחת בנוסח זה‪' ,‬אשר‬
‫נתן מחכמתו לבשר ודם ונתן מכבודו לבשר ודם'‪,‬‬
‫]ויש להקדים החכמה למלכות‪ [-‬כי חכמתו היה‬
‫מוקדם למלכותו‪ ,‬עכ"ל; ]ומש"כ שיש להקדים‬
‫החכמה לכבוד‪ ,‬כן כתב אף בס' ארחות חיים )להג"ר‬
‫גדליה ליפשיץ‪ ,‬אביו של בעל 'תפארת ישראל' על המשניות‪ ,‬וילנא‬
‫תרי"ז‪ ,‬סימן רכה( בזה"ל‪ ,‬ונראה לי ברואה מלך חכם‬
‫ביותר‪ ,‬יקדים בברכה לחכמה‪ ,‬מדכתיב )קהלת י‪,‬א( יקר‬
‫]מ[חכמה מכבוד‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫וראה עוד בס' מכתבי תורה )לבעל 'אמרי אמת' מגור‪,‬‬
‫מכתב סד‪ ,‬ובנדמ"ח מכתב עז( שכתב להסתפק בזה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫נסתפקתי ברואה מלך ישראל וגם הוא חכם‪ ,‬אם כולל‬
‫שניהם 'שחלק מכבודו ומחכמתו ליראיו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]יעו"ש בסוף המכתב‪ ,‬ושם בהערות‪ ,‬משנ"ת עוד‬
‫בזה[‪ ,‬וכן בס' עיניים למשפט )ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה‬
‫חכמי( כתב‪ ,‬ש'יש לדון במלך והוא חכם איך לברך'‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה כבר מצינו בדברי רבותינו הרו"א שכתבו‬
‫לדון בזה בכמה וכמה אופנים שיש עליו שני חיובי‬
‫ברכות‪ ,‬האם רשאי לכלול שני חיובים אלו בברכה‬
‫אחת‪ ,‬או שמא יש לו לברך על כל אחד מהם ברכה‬
‫בפני עצמה; ועיקר הנידון בזה ע"פ מה שאמרו‬
‫חכמים )ברכות מט‪ .‬פסחים קב‪ :‬סוטה ח‪ ,(.‬אין עושין מצוות‬
‫חבילות חבילות‪ ,‬ומטעם זה אמרי' בברכות )שם( גבי‬
‫ברכת בונה ירושלים שבברכת המזון‪ ,‬ש'אין חותמין‬
‫בשתים'‪] ,‬יעו"ש שביארו גבי כמה וכמה ברכות שיש‬
‫בהם לכאו' חתימה בשתים‪ ,‬שהכל ענין אחד הוא‪,‬‬
‫וכגון ברכת 'על הארץ ועל המזון'‪ ,‬וברכת 'מקדש‬
‫ישראל והזמנים'‪ ,‬ועוד[‪] .‬ועיקר טעם איסור עשיית‬
‫מצוות חבילות חבילות‪ ,‬משום שנראים המצוות עליו‬
‫כמשאוי‪ ,‬וכן כתבו רש"י )סוטה ח‪ .‬ד"ה חבילות( ותוס'‬
‫)סוטה ח‪ .‬ד"ה והא( ורשב"ם )פסחים קב‪ :‬ד"ה חבילות( ועו"ר‬
‫בביאור טעם די"ז‪ ,‬אך בדברי התוס' במקו"א )מועד קטן‬
‫ח‪ :‬ד"ה לפי( מבואר טעם נוסף בזה‪ ,‬משום ד'בעינן‬
‫שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה'‪,‬‬
‫ועוד מצינו בס' בית האוצר )להגר"י ענגיל‪ ,‬מערכת א' כלל‬
‫פד( ובס' כלי חמדה )על המועדים‪ ,‬פסח סימן קפא( שחידשו‬
‫טעם נוסף בזה‪ ,‬שדין זה עיקרו משום שהעוסק במצוה‬
‫רד‬
‫בכלל המלכים שתקנו חכמים לברך עליהם ברכת‬
‫'שחלק מכבודו ליראיו'‪ ,‬הרי הוא אף בכלל החכמים‬
‫שתקנו חכמים לברך עליהם ברכת 'שחלק מחכמתו‬
‫ליראיו'‪ ,‬האם יש לברך עליו שתי ברכות אלו‪ ,‬או שמא‬
‫יש לכלול הכל בברכה אחת‪ ,‬ולברך עליו 'שחלק‬
‫מחכמתו ומכבודו ליראיו'; והשיב בפשיטות שיש‬
‫לברך עליו שתי הברכות‪ ,‬ואין לכלול שני עניינים אלו‬
‫באותה הברכה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כיצד מברכים על מלך שהוא‬
‫חכם כו'‪ ,‬לא ידעתי מה זו שאלה‪ ,‬אין ספק אצלי שעל‬
‫מלך שהוא חכם צריך לברך שתי ברכות‪ ,‬כמו הרואה‬
‫את החכם שהוא נאה שמברך שתים‪' ,‬שחלק מחכמתו'‬
‫ו'שככה לו בעולמו'‪ ,‬או חכם והוא כושי או גיחור‪,‬‬
‫שמברך 'שחלק מחכמתו' ו'משנה הבריות'‪ ,‬כן על‬
‫מלך והוא חכם‪ ,‬צריך לברך 'שחלק מחכמתו' ו'שחלק‬
‫מכבודו'‪ ,‬ולא יכול לברך ברכה אחת שהיא כוללת‬
‫שתים דהיינו 'שחלק מכבודו ומחכמתו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ‬
‫בס' אהלך באמיתך )להג"ר בצלאל שטרן בעל שו"ת בצל‬
‫החכמה‪ ,‬פרק יד סעיף יב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ראה מלך ממלכי אומות‬
‫העולם שהוא גם חכם גדול בחכמתם‪ ,‬יברך שתי‬
‫ברכות‪ ,‬ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם‪ ,‬ושוב‪ ,‬ברוך כו'‬
‫שנתן מחכמתו לבשר ודם‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בשו"ת מנחת‬
‫שלמה )ח"א סימן צא אות כז(‪] ,‬יעו"ש שהביא מכתבו של‬
‫הגר"ש הומינר אליו‪ ,‬שכתב להסתפק בזה האם יש‬
‫לכלול שני עניינים אלו בברכה אחת‪ ,‬ומתשו'‬
‫הגרשז"א מבו' דפשיט"ל שיש לברך כל אחת מהן‬
‫בפני עצמה‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫אכן יש מן האחרונים שכתבו‪ ,‬שיש לו לכלול שני‬
‫עניינים אלו בברכה אחת‪ ,‬ויש לו לברך על ראייתו‬
‫'שחלק מחכמתו ומכבודו ליראיו'‪ ,‬וכן צידד בס' פתח‬
‫הדביר )רכד‪,‬ט(‪' ,‬דטפי מסתבר לברך ברכה אחת עליו‪,‬‬
‫ולפרש בו מחכמתו ומכבודו‪ ,‬וטעמא כיון דתרוייהו‬
‫איתנהו בחד גופא'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בשו"ת כפי אהרן‬
‫)סימן א'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן הוא ממש בנידו"ד‪ ,‬שהמלך הוא‬
‫החכם ג"כ‪ ,‬דברגע הראיה חל עליו חובת שתי‬
‫הברכות כאחת‪ ,‬ואי אפשר לחלקם ולהפרידם לומר‬
‫דבראשונה רואה חכמתו ואח"כ מלכותו או להיפך‬
‫כמובן‪ ,‬ושפיר מברך שניהם כאחת בכולל‪ ,‬משא"כ‬
‫כשרואה מלך וחכם בשני גופים‪ ,‬אפילו רואה את‬
‫שניהם כאחת ממש‪ ,‬מכ"מ כיון שהוא היה יכול לחלק‬
‫חיוב הברכות לשתים‪ ,‬היינו שיראה תחילה את פני‬
‫המלך ואח"כ את פני החכם‪ ,‬ואין הכרח שיחול חיוב‬
‫רה‬
‫הוי הפסק בין הברכה להמין השני שאוכל אחריה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ועוד כתבו האחרונים לדון בזה‪ ,‬לענין המריח‬
‫עצי בשמים ועשבי בשמים יחד‪ ,‬האם יש לו לברך‬
‫עליהם ברכה אחת או שתי ברכות‪ ,‬ואכמ"ל עוד בזה[‪.‬‬
‫וכן מצינו בביאור הגר"א )או"ח כה‪,‬יז( שכתב עפ"ז אף‬
‫לענין הנחת תפילין‪ ,‬שנראה עיקר כדעת הראשונים‪,‬‬
‫שהמניח תפילין של יד ותפילין של ראש בזה אחר זה‪,‬‬
‫אין לו לברך אלא ברכה אחת‪.‬‬
‫ב'‪ ,‬אף כששני חיובים אלו אינם מאותו הענין‪,‬‬
‫מכ"מ אם נוסח ברכתם שווה‪ ,‬רשאי לצאת ידי חובת‬
‫שניהם בברכה אחת‪] ,‬וע"ד מה שכתבו האחרונים‬
‫לענין שתי מצוות המתקיימות במעשה אחד‪ ,‬שאין‬
‫בזה משום 'מצוות חבילות'‪ ,‬עי' תפארת ישראל )שבת‬
‫פ"ב 'בועז' אות ב'(‪ ,‬שו"ת בית שערים )או"ח סוף סימן נג(‪,‬‬
‫שו"ת דברי מלכיאל )ח"א סימן סט‪ ,‬ד"ה ועפ"ז מבואר(‪,‬‬
‫שו"ת מהרש"ם )ח"ו סוף סימן ז'(‪ ,‬ועוד[; ויסוד הדברים‬
‫מבואר בנשמת אדם )כלל קב אות ז'( יעו"ש‪ ,‬וכן מצינו‬
‫שהסכימו רוב הפוסקים לענין המניח עירוב תבשילין‬
‫ועירוב חצירות כאחד‪ ,‬שיש לו לברך ברכה אחת על‬
‫שתי מצוות אלו‪ ,‬ואע"פ שאין שייכות כלל בין שתי‬
‫מצוות אלו‪ ,‬מכ"מ כיון שנוסח ברכתם שווה‪ ,‬אין לומר‬
‫שיחזור ויברך אותה הברכה שני פעמים‪ ,‬אלא יפטור‬
‫הכל בברכה אחת‪ ,‬אלא שעכ"פ כתבו הפוסקים‪ ,‬שיש‬
‫לו לברך 'על מצות עירובין' בלשון רבים‪] ,‬וכן כתב‬
‫בשו"ת מהר"ם די בוטין )סימן לח(‪ ,‬והובאו דבריו‬
‫בשיירי כנה"ג )סי' שצה הגה"ט אות א'‪ ,‬יעו"ש(‪ ,‬הגהות‬
‫רעק"א )שסו‪,‬יד(‪ ,‬מאמר מרדכי )שצה‪,‬ב(‪ ,‬שערי תשובה‬
‫)תקכז‪,‬ז(‪ ,‬משנה ברורה )שסו‪,‬עט(‪ ,‬ועו"פ‪ ,‬וע"ע חיי אדם‬
‫)כלל קב סי"ח( שהסכים לעיקר דבריו שיש לברך בלשון‬
‫רבים‪ ,‬ושוב כתב דעדיף טפי שיפרט בנוסח ברכתו‬
‫'על מצות עירובי תבשילין ועירובי חצירות'‪ ,‬וכ"כ‬
‫במטה אפרים )תקפא‪,‬נט(‪] ,‬ועוד לו בהגהות יד אפרים‬
‫)שסו‪,‬יד([‪ ,‬דעדיף טפי שיפרט בברכתו 'עירובי‬
‫תבשילין' ו'עירובי חצירות'; אכן‪ ,‬עי' שו"ת בנין‬
‫עולם )להג"ר יצחק אייזיק חבר‪ ,‬או"ח סימן כט( ושו"ת דברי‬
‫מלכיאל )ח"ג סימן ז'( שכתבו‪ ,‬שיש לו לברך שתי‬
‫ברכות‪ ,‬על מצות עירוב חצירות‪ ,‬ועל מצות עירוב‬
‫תבשילין‪ ,‬יעו"ש מה שהאריכו בזה‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬
‫ג‪ .‬וניהדר לנידו"ד‪ ,‬דהנה הכלל הב' בודאי אינו‬
‫שייך בזה‪ ,‬שהרי על כל אחד משני חיובים אלו‪ ,‬תקנו‬
‫חכמים נוסח ברכה בפני עצמה‪ ,‬ועל חכמתו של אדם‬
‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬
‫פטור מן המצוה‪ ,‬ונמצא שלא יצא ידי חובת שתי‬
‫מצוות אלו‪ ,‬או עכ"פ לא יצא ידי חובתן אלא בתורת‬
‫'מצוה' ולא בתורת 'חובה'‪ ,‬ואכמ"ל עוד בזה[‪ .‬אך‬
‫בדברי הרו"א מצינו שני כללים בזה‪ ,‬אימתי וכיצד‬
‫רשאי לכלול שני חיובים אלו בברכה אחת‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א'‪ ,‬באופן ששני חיובים אלו הרי הם מאותו הענין‪,‬‬
‫רשאי לכלול שניהם באותה הברכה ובאותה החתימה‪.‬‬
‫וכן מצינו לענין הפרשת תרומות ומעשרות‪ ,‬שאם‬
‫מפריש שניהם בזה אחר זה‪ ,‬שפיר יכול לכלול שניהם‬
‫בברכה אחת‪ ,‬וכדתניא בתוספתא )פ"ו מהל' ברכות הי"ד(‬
‫ובירושלמי )דמאי פ"ה ה"ב(‪ ,‬וכן כתבו הרמב"ם )פ"א‬
‫מהל' מעשר הט"ז( והמחבר )יו"ד שלא‪,‬עח(‪ .‬וכן הסכמת‬
‫רוב רבותינו הראשונים‪ ,‬לענין מי שאכל כזית מיני דגן‬
‫ושתה רביעית יין‪ ,‬דשפיר יכול לכלול שניהם בברכה‬
‫אחת‪ ,‬ולומר 'על המחיה ועל פרי הגפן'‪] ,‬כן הביאו‬
‫התוס' )ברכות מד‪ .‬ד"ה על העץ( בשם רבינו חננאל‪,‬‬
‫והרשב"א )ברכות מד‪ .‬ד"ה ולענין מי( בשם רב האי גאון‪,‬‬
‫וכן כתבו הרמב"ם )פ"ח מהל' ברכות הט"ו(‪ ,‬ראבי"ה‬
‫)ברכות סימן קכב(‪ ,‬רא"ש )ברכות פ"ו סימן מב(‪ ,‬תלמידי‬
‫רבינו יונה )ברכות לב‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה וכן על היין(‪ ,‬טור‬
‫)סימן רח( בשם הלכות גדולות‪] ,‬ולפנינו בס' הלכות‬
‫גדולות לא נמצא כן[‪ ,‬ועוד רבים; אכן מצינו לכמה‬
‫ראשונים שכתבו‪ ,‬שאין לו לכלול שניהם באותה‬
‫הברכה לפי שיש בזה משום מצוות חבילות‪ ,‬ויש לו‬
‫לברך ברכה אחרונה על כל אחד מהם בפנ"ע‪ ,‬וכ"ה‬
‫בתשובות הגאונים )שו"ת גאוני מזרח ומערב‪ ,‬סימן קכד(‪,‬‬
‫שבלי הלקט )סימן קסא( בשם תשובת הגאונים‪ ,‬פסקי‬
‫ריא"ז )ברכות פ"ו הלכה ו' אות ב'(‪ ,‬ספר המנהיג )הלכות‬
‫סעודה‪ ,‬בנדמ"ח בהוצאת מוסד ה"ק עמ' ריא(‪ ,‬שלטי הגבורים‬
‫)ברכות לב‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬אות ד'(‪ ,‬ועו"ר[‪] .‬ומכ"מ בברכה‬
‫ראשונה שקודם האכילה‪ ,‬לכו"ע אינו רשאי לכלול שני‬
‫מינים באותה הברכה‪ ,‬ובביאור החילוק בין ברכה‬
‫ראשונה לברכה אחרונה‪ ,‬כתב בחזון איש )או"ח סימן לד‬
‫אות ז'( בזה"ל‪ ,‬כיון דבברכה ראשונה אין להפסיק עד‬
‫שיטעום‪ ,‬אין שייך לברך על שתים‪ ,‬ואף שיכול לטעום‬
‫משתיהם כאחת‪ ,‬מכ"מ תקנת חכמים שיתחלקו‬
‫בברכה‪ ,‬משא"כ בברכה אחרונה שפיר מברך ברכה‬
‫אחת על כולן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכבר העלה סברא זו בשו"ת בית‬
‫אפרים )או"ח סימן ד'‪ ,‬ד"ה ולכאו' גם בזה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולכאו' היה‬
‫אפשר לומר בטעמא דמילתא‪ ,‬דאם יכלול שנים או‬
‫שלשה מינים בברכה אחת‪ ,‬א"כ כשיאכל הראשונה‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רו‬

‫הליכה לראות פני המלך‬

‫ט‪ .‬לעולם ירוץ אדם לקראת מלכי ישראל‪ ,‬משום כבוד המלכות‪ ,‬ואפילו לקראת מלכי‬
‫אומות העולם מצוה לרוץ‪ ,‬כדי שאם יזכה יבחין בין כבוד מלכי ישראל ובין כבוד‬
‫מלכי אומות העולם יא‪.‬‬

‫האם יש לברך עליו ברכה אחת או שתי ברכות‪.‬‬ ‫זה צריך לברך 'שחלק מחכמתו'‪ ,‬ועל כבודו של אדם‬
‫זה צריך לברך 'שחלק מכבודו'‪ ,‬ושוב אינו רשאי‬
‫‪ .‡È‬א‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(.‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬לעולם‬
‫לצאת ידי חובת שניהם בברכה אחת; ]ואף לדברי‬
‫ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל‪ ,‬ולא לקראת‬
‫החיי"א והיד אפרים הנ"ל לענין עירוב תבשילין‬
‫מלכי ישראל בלבד‪ ,‬אלא אפילו לקראת מלכי אומות‬
‫העולם‪ ,‬שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי‬ ‫ועירוב חצירות‪ ,‬שרשאי לשנות נוסח ברכות אלו‪,‬‬
‫אומות העולם‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ופירש רש"י )ד"ה יבחין( בזה"ל‪,‬‬ ‫ולכלול הכל בברכה אחת בנוסח 'על מצות עירובי‬
‫כמה יתר כבוד נוטלי שכר מצוות‪ ,‬יותר ממה שהיה‬ ‫תבשילין ועירובי חצירות'‪ ,‬יש לומר דהיינו משום‬
‫כבוד האומות בעולם הזה‪ ,‬עכ"ל; וכ"ה בשו"ע‬ ‫שעיקר נוסח שתי ברכות אלו שווה הוא‪ ,‬ומשו"ה‬
‫)רכד‪,‬ט(‪ ,‬ש'מצוה להשתדל לראות מלכים‪ ,‬אפילו מלכי‬ ‫בודאי אין לנו לומר שיברך ברכה בפנ"ע על כל אחד‬
‫אומות העולם'‪] .‬ובס' נפש חיה )להג"ר ראובן מרגליות‪,‬‬
‫משני חיובים אלו‪ ,‬ויש בזה משום ברכה שאינה‬
‫רכד‪,‬ט( הוסיף לדייק מדברי הירושלמי )ברכות פ"ג ה"א(‪,‬‬ ‫צריכה‪ ,‬ומאחר שמברך ברכה אחת‪ ,‬שוב נראה שראוי‬
‫שאף מי שאינו בכלל 'מלך' לענין שמברך ברכה זו‬ ‫לו לפרט בברכתו ולומר 'על מצות עירובי תבשילין‬
‫בראייתו‪ ,‬מכ"מ מצוה לרוץ לקראתו כדי שאם יזכה‬ ‫ועירובי חצירות'‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד שעיקר נוסח שתי‬
‫יבחין כו'‪ ,‬וז"ל הירושלמי‪ ,‬רבי חזקיה ורבי ירמיה‬ ‫ברכות אלו אינו שווה‪ ,‬ודו"ק[‪ .‬אך עכ"פ יש להסתפק‬
‫בשם רבי יוחנן‪ ,‬מצוה לראות גדולי המלכות‪,‬‬ ‫בזה ע"פ הכלל הא' הנ"ל‪ ,‬וביאור הדברים‪ ,‬שהרי אף‬
‫לכשתבוא מלכות בית דוד יהא יודע להפריש בין‬ ‫שלכל אחת משתי ברכות אלו‪ ,‬יש סיבה בפני עצמה‬
‫מלכות למלכות‪ ,‬ע"כ[‪.‬‬ ‫המחייבת ברכה זו‪ ,‬וברכה זו חיובה מחמת חכמתו של‬
‫והנה מפשטות לשון הגמ' נראה שאינו חיוב גמור‬ ‫אדם זה‪ ,‬וברכה זו חיובה מחמת מלכותו של אדם זה‪,‬‬
‫לרוץ לקראת המלכים כדי לראותם‪ ,‬שהרי אמרו כן‬ ‫אך עכ"פ הצד השווה שבהם שיש בזה נתינת שבח‬
‫בלשון 'ישתדל'‪ ,‬ויש לבאר‪ ,‬שאף שמצות כבוד מלכות‬ ‫להקב"ה שחלק משלו ]חכמה או מלכות[ לבריותיו‪,‬‬
‫מצוה גמורה היא‪ ,‬מכ"מ כיון שאין המלך לפניו‪ ,‬הרי‬ ‫ועוד‪ ,‬שהרי שתי סיבות אלו בגוף אחד מהם‪] ,‬ועוד‬
‫שאינו חיוב גמור לרוץ כדי לכבדו‪ ,‬אלא שעכ"פ‬ ‫מצינו בפירוש התפילות והברכות לר"י בר יקר )הוצאת‬
‫'ישתדל' לעשות כן ולרוץ לקראתו‪ ,‬בין במלכי ישראל‬ ‫מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נו( בזה"ל‪ ,‬וכל מלכים וחכמים‬
‫כדי לכבדו‪ ,‬ובין במלכי אומות העולם משום 'שאם‬ ‫בברכה אחת‪ ,‬לפי שאין נאה ראוי להיות מלך בלא‬
‫יזכה יבחין'; אכן‪ ,‬עי' שו"ת מהרי"ל דיסקין )קונט"א‪,‬‬ ‫חכמה‪ ,‬כמו שאמר שלמה 'ומי ישפוט את העם הזה'‪,‬‬
‫סימן ה' אות כה( שכתב בזה בזה"ל‪ ,‬לענ"ד מצות עשה‬ ‫]'כי מי ישפוט את עמך הזה הגדול' )דברי הימים ב' א‪,‬י([‪,‬‬
‫ממש היא‪ ,‬דכבודו של מלך ישראל הוא לרוץ לפניו‬ ‫וזהו 'מלך במשפט יעמיד ארץ' )משלי כט‪,‬ד(‪ ,‬וחכמים‬
‫של מלך אומות העולם ולהבחין בכבודו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן‬ ‫נקראו מלכים ע"ש )משלי ח‪,‬טו( בי מלכים ימלוכו‪ ,‬וכן‬
‫נראה מדברי הפוסקים דלקמן בהמשה"ד )אות ב'(‬ ‫הוא אומר )מלכים א' ה‪,‬כא( ברוך ה' אשר נתן לדוד בן‬
‫שכתבו‪ ,‬שחיוב גמור הוא אף להוציא ממון לצורך כך‪,‬‬ ‫חכם על העם הרב הזה‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ויש לדון האם יש‬
‫וצ"ע‪] .‬וראה עוד בס' עיניים למשפט )ברכות נח‪ .‬ד"ה‬ ‫להחשיבם כ'ענין אחד'‪ ,‬שרשאי לכלול שתי חיוב‬
‫ישתדל( שהביא דברי מהרי"ל דיסקין‪ ,‬והוסיף ע"פ‬ ‫הברכות עליו בנוסח ברכה אחת‪ ,‬או שמא יש‬
‫דבריו בזה"ל‪ ,‬ולפ"ז אפשר‪ ,‬דה"ה בכל כבוד ציבורי‬ ‫להחשיבם כ'שני עניינים'‪ ,‬ויש לברך על כל אחד מהם‬
‫וריבוי עם שממנו אפשר להבחין כשיזכה‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬ ‫בפני עצמו‪ .‬וכמשנ"ת שנחלקו האחרונים בדין זה‪,‬‬
‫רז‬ ‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬

‫י‪ .‬וכן מצינו שהתירו חכמים לעבור באיסור טומאה דרבנן כדי לרוץ לקראת המלכים יב‪,‬‬
‫ויש אומרים שמותר לעבור אף בשאר איסורים דרבנן כדי לרוץ לקראתם יג‪ ,‬ועוד יש‬

‫למיהב אגרא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים‪ ,‬כל הסומך‬
‫‪ .·È‬גמ' ברכות )יט‪ ,(:‬דאמר רבי אלעזר בר צדוק‪,‬‬
‫גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום כולו‪ ,‬אמר רבי‬
‫מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי‬
‫ישראל‪ ,‬ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו‪ ,‬אלא‬
‫אפילו לקראת מלכי אומות העולם‪ ,‬שאם יזכה יבחין‬
‫בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם כו'‪ ,‬כדרבא‪,‬‬
‫דאמר רבא‪ ,‬דבר תורה‪ ,‬אהל‪ ,‬כל שיש בו חלל טפח‪,‬‬
‫חוצץ בפני הטומאה‪ ,‬ושאין בו חלל טפח‪ ,‬אינו חוצץ‬
‫בפני הטומאה‪ ,‬ורוב ארונות יש בהן חלל טפח‪ ,‬וגזרו‬
‫על שיש בהן משום שאין בהן‪ ,‬ומשום כבוד מלכים‬
‫לא גזרו בהו רבנן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ונחלקו רבותינו הרו"א‪ ,‬האם התירו חכמים איסור‬
‫טומאה זה אף כדי לרוץ לקראת מלכי אומות העולם‪,‬‬
‫או שמא לא התירו כן אלא כדי לרוץ לקראת מלכי‬ ‫]ואפילו מלכי אומות העולם כדי שאם יזכה יבחין‬
‫ישראל‪] ,‬ומשום מצות כבוד מלכות‪ ,‬אבל טעם זה‬
‫ד'שאם יזכה יבחין' אין בו כדי להתיר האיסור[‪,‬‬
‫וכדלקמן בסמוך )הערה טו(‪ .‬ועוד כתבו לדון‪ ,‬האם‬
‫היתר זה אינו אלא באיסור טומאה דרבנן‪ ,‬או שמא אף‬
‫שאר איסורים דרבנן התירו חכמים לעבור עליהם‬
‫משום כבוד מלכות‪] ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה יג([‪,‬‬
‫ואת"ל דה"ה בשאר איסורים‪ ,‬האם היינו דווקא‬
‫באיסורים דרבנן‪ ,‬או שמא אף איסורים דאורייתא‬
‫הותרו לעבור עליהם משום כבוד מלכות‪] ,‬וכדלקמן‬
‫בסמוך )הערה יד([‪ ,‬ונסדר בס"ד דברי רבותינו הרו"א‬
‫בזה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫‪ .‚È‬א‪ .‬הנה בגמ' )ברכות יט‪ (:‬לא נתבאר היתר בזה‬
‫משום כבוד מלכות‪ ,‬אלא לענין איסור טומאה דרבנן‪,‬‬
‫ויש לדון האם ה"ה נמי בשאר איסורים דרבנן‪,‬‬
‫שהתירו חכמים לעבור עליהם משום כבוד מלכות‪ ,‬או‬
‫שמא היתר זה אינו אלא באיסור טומאה דרבנן בלבד‪.‬‬
‫ומדברי המגן אברהם )רכד‪,‬ז( נראה‪ ,‬דה"ה נמי בשאר‬
‫איסורים דרבנן‪ ,‬יעו"ש לשונו בתחילת דבריו‪,‬‬
‫ד'משמע בגמרא דמותר לעבור על מצוות דרבנן‬
‫לראות מלכים'; ועי' פתחי תשובה )יו"ד רפב‪,‬א( שהביא‬
‫מתשובת מהר"ר שבתי כ"ץ מכת"י‪ ,‬שאין למחות‬
‫באותם הנוהגים לטלטל ספר תורה לכבוד המלך‬
‫כשנוסע ממקום למקום‪ ,‬וכשם שהתירו איסור טומאה‬
‫ב‪ .‬והנה עוד איתא בברכות )ט‪ ,(:‬העיד רבי יוסי בן‬
‫זירא‪ ,‬איני‪ ,‬והא אנא סמכי ואיתזקי‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬במאי‬
‫איתזקת‪ ,‬דאמטיית אסא לבי מלכא ]‪-‬והוצאת ממון רב‬
‫לשם כך[‪ ,‬התם נמי מיבעי לך למיהב אגרא למיחזי‬
‫אפי מלכא‪-] ,‬ואין זה 'היזק'‪ ,‬משום שהיה צריך‬
‫לעשות כן ויש לו תועלת בכך[‪ ,‬דאמר רבי יוחנן‪,‬‬
‫לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל‪ ,‬ולא‬
‫לקראת מלכי ישראל בלבד‪ ,‬אלא אפילו לקראת מלכי‬
‫אומות העולם‪ ,‬אם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי‬
‫אומות העולם‪ ,‬ע"כ; ויש מן האחרונים שכתבו עפ"ז‪,‬‬
‫שיש חיוב אף להוציא ממון כדי לראות פני המלך‪,‬‬
‫כו'[‪ ,‬וכן כתב בס' מקור חיים לחוו"י )רכד‪,‬ט( ש'מחויב‬
‫להוציא ממון על זה'‪ ,‬וכן כתב בס' מגיד תעלומה‬
‫)לבעל 'דרך פקודיך' ו'בני יששכר'‪ ,‬ברכות ט‪ ,(:‬וביאר הענין‬
‫בזה"ל‪ ,‬והנה לכאו' נשמע מכאן דאפילו על אזהרת‬
‫חכמים מיבעיא לן למיהב אגרא כו'‪ ,‬וכבר כתבתי‬
‫בקונט' דיש לומר‪ ,‬דשאני הכא דאמר ריו"ח לעולם‬
‫ישתדל אדם לרוץ כו'‪ ,‬וההשתדלות היינו באגר שלים‪,‬‬
‫והטעם הוא שאם יזכה יבחין כו'‪ ,‬והוי פרסומי ניסא‪,‬‬
‫ולפרסומי ניסא כגון נר חנוכה מוכח כסותו כו'‪ ,‬עכ"ל;‬
‫וע"ע גליוני הש"ס )ברכות ט‪ (:‬שכתב נמי בזה"ל‪ ,‬התם‬
‫נמי איבעי לך כו'‪ ,‬משמע דהפסד ממון וטורח הגוף‬
‫ערך אחד להם‪ ,‬מדדנין נתינת אגרא דהוא הפסד ממון‪,‬‬
‫מריצה דהוא טירחא ]דגופא[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬בס' עיניים למשפט )ברכות ט‪ (:‬כתב לצדד‪,‬‬
‫שעכ"פ אינו חיוב גמור להוציא ממון כדי לראות פני‬
‫המלך‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בגמ' אמרו 'מיבעי לך למיהב אגרא'‪,‬‬
‫ומבו' שצריך גם להוציא ממון על זה‪ ,‬וכן הלשון‬
‫'לעולם ישתדל' משמע שבכל גווני‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬שבפוסקים‬
‫לא נתבאר זה‪ ,‬והיה אפשר לומר‪ ,‬שדווקא טירחא‬
‫דגופא חייב‪ ,‬וכמו שאמרו )פסחים י‪ ,(:‬בגופיה אטרחוהו‬
‫רבנן‪ ,‬בממוניה לא אטרחוהו רבנן כו'‪ ,‬ואפשר‪ ,‬שמה‬
‫שאמרו 'מיבעי לך למיהב אגרא'‪ ,‬לא דאיכא חיוב על‬
‫זה‪ ,‬אלא שרצה לומר שלא נקרא היזק‪ ,‬כיון שראוי‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬
‫המלך עם ס"ת‪ ,‬וכבר הורגלו ביה וידוע להון‪ ,‬המונע‬
‫בדבר זה נראה לעין כמזלזל ומוריד כבוד המלך‪ ,‬הגם‬
‫כי טעמינו אתנו‪ ,‬ואנחנו ידענו כי לא מהקלות בכבודו‬
‫הוא ח"ו‪ ,‬אם לפנינו גלוי לפניהם מי גלוי‪ ,‬אם לפניהם‬
‫נגלה טעמינו‪ ,‬לפני ההמון אינו גלוי‪ ,‬ונראה לעין המון‬
‫כמוריד כבוד המלך‪ ,‬ובזה בודאי איסורא איכא ]שהרי‬
‫מצוה לחלוק כבוד למלכי אומות העולם[‪ ,‬וגם יש בו‬
‫משום איבה‪ ,‬וכמה דברים התירו משום חשש איבה‪,‬‬
‫מהא"ט נראה לפענ"ד להסכים עמך למעשה להוראת‬
‫שעה כאשר היה פשוט בעיניך‪ ,‬דמותר לצאת בס"ת‬
‫ביוהכ"פ שחל בשבת‪ ,‬הגם דאית ביה תרתי לכמה‬
‫פוסקים‪ ,‬מכ"מ מהא"ט דכתבנא ראוי ונכון להתיר אם‬
‫א"א על דרך היתר כו'‪ ,‬וע"י עכו"ם הו"ל מצות עשה‬
‫הבאה בעבירה‪ ,‬דזלזול הוא לס"ת לטלטל ע"י עכו"ם‬
‫כו'‪ ,‬גם יש לצדד להתיר ע"י קטן מרשות היחיד‬
‫לרחוב כו'‪ ,‬וכאן לא שייך אתי למיסרך דלא שכיח‬
‫כלל כהא"ג‪ ,‬וברחוב יש להתיר אפילו ע"י קטן אחד‬
‫לטלטלו פחות מד' אמות‪ ,‬דיש לומר בקטן לא שייך‬
‫איסור דפחות מד' אמות דאסור משום דאתי לטלטל‬
‫ד' אמות בבת אחת‪ ,‬וקטן אין דרכו לילך בבת אחת‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬בשיירי כנסת הגדולה )סי' רפב הגה"ט אות יד(‬
‫הביא תשובת הרדב"ז בזה"ל‪ ,‬מקום שנוהגים להוציא‬
‫הס"ת לקראת ההגמון‪ ,‬אם אפשר לדחות הדבר‪ ,‬או‬
‫לרצות במעות שלא להוציאו בשבת‪ ,‬או להוליכו‬
‫פחות פחות מד' אמות‪ ,‬או להוליכו אנשים הרבה זה‬
‫נותנו לחבירו וזה לחבירו‪ ,‬מוטב‪ ,‬ואם אי אפשר בכל‬
‫אלה‪ ,‬רואה אני להוליכו על ידי גוי ולא על ידי‬
‫ישראל‪ ,‬שאין כבודו של הס"ת שיחללו עליו השבת‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ודלא כדברי הכת"ס דעדיף טפי שיוליכנו ע"י‬
‫ישראל ולא ע"י גוי; אכן אפשר דלא פליגי‪ ,‬והכת"ס‬
‫לא מיירי אלא כשמוציאים הס"ת לכבוד המלך‪ ,‬וכיון‬
‫שמעיקה"ד יש מקום להתיר הדבר משום כבוד‬
‫מלכות‪ ,‬עדיף טפי לסמוך על היתר זה ולא לבזות‬
‫הס"ת להוליכו ע"י גוי‪ ,‬אבל הרדב"ז והכנה"ג לא‬
‫מיירי אלא כשמוציאים הס"ת לכבוד ההגמון‪ ,‬וכיון‬
‫שאין דין 'מלך' עליו שצריך לכבדו‪ ,‬הרי שאין מקום‬
‫להתיר מעיקה"ד לטלטל הס"ת בשבת לכבודו‪ ,‬ושוב‬
‫עדיף טפי להוציאו ע"י גוי‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן‪ ,‬עי' נהר שלום )רכד‪,‬ז( שכ'‪ ,‬שאין לדמות‬
‫איסורים דרבנן זה לזה‪ ,‬ולא מצינו שהתירו אלא‬
‫רח‬
‫דרבנן משום כבוד מלכות‪] ,‬וע"ע גליון מהרש"א‬
‫)רפב‪,‬א( מש"כ בזה[‪ .‬וכן כתב בשו"ת כתב סופר )או"ח‬
‫סימן לז(‪ ,‬שאף שאר איסורים דרבנן הותרו משום כבוד‬
‫מלכות‪ ,‬וכ"כ בס' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכד‪,‬יא(‪ ,‬שאף שאר‬
‫איסורים דרבנן הותרו משום כבוד מלכות‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ולענ"ד דאין חילוק‪ ,‬דמשום כבוד מלכים לא גזרי‬
‫רבנן‪ ,‬משמע בשום מקום לא גזרו‪ ,‬ואדרבה טומאת‬
‫כהנים חמירא משאר איסורים כו'‪ ,‬עכ"ל‪] .‬ובודאי יש‬
‫להוכיח כן אף מדברי האחרונים דלקמן בסמוך )הערה‬
‫יד(‪ ,‬שכתבו לדון בזה לענין איסורים דאורייתא‪ ,‬האם‬
‫הותרו ג"כ משום כבוד מלכות‪ ,‬והרי דעכ"פ לענין‬
‫איסורים דרבנן פשיטא להו שמותר לעבור עליהם‬
‫משום כבוד מלכות[‪.‬‬
‫]ב‪ .‬אלא שהאריך הכת"ס )שם בסוף התשובה‪ ,‬ד"ה‬
‫ונבוא לנידון( לבאר‪ ,‬דעכ"פ אין בזה כדי להתיר הוצאת‬
‫ספר תורה בשבת במקום האסור בטלטול‪ ,‬לפי שיש‬
‫לחלק בין איסור שהאדם עובר בו כדי שהוא עצמו‬
‫יוכל לראות המלך‪ ,‬ובין איסור שעובר בו כדי שיהא‬
‫תוספת כבוד למלך; וז"ל‪ ,‬ונבוא לנידון שלפנינו‪,‬‬
‫לצאת לקראת המלך יר"ה ביוהכ"פ שחל בשבת עם‬
‫ספר תורה ברחוב שאינה מעורבת‪ ,‬לא נראה לי להתיר‬
‫מעיקר הדין‪ ,‬הגם דאיסור דרבנן נדחה מפני ]כבוד[‬
‫מלכי אומות העולם כמו שביארנו‪ ,‬היינו משום 'כדי‬
‫שאם יזכה יבחין'‪ ,‬וטעם זה שייך דווקא ]לאדם עצמו[‬
‫לצאת לקראתו כדי שיראה כבודו‪ ,‬ואם יזכה יבחין מה‬
‫בין כבודו לכבוד מלכי ישראל‪ ,‬אבל אין להתיר טלטול‬
‫ס"ת במקום האסור‪ ,‬דהא משום שאם 'יזכה' לא שייך‬
‫בזה כמובן‪] ,‬שהרי יכול לצאת בלא ס"ת[‪ ,‬ומשום‬
‫להרבות כבודו עי"ז‪ ,‬הא לא אמר רק אלעזר בר צדוק‬
‫דמותר במלכי אומות העולם משום כבודו‪ ,‬אלא משום‬
‫'שאם יזכה'‪ ,‬וגם לפי מה שכתבתי דתרתי אית ביה‪,‬‬
‫משום כבודו ומשום 'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬וכתבנו‬
‫משו"ה כיון שהותר בצירוף שני טעמים בפעם ראשון‪,‬‬
‫שוב לא נתנו התירא לפרקים ולשיעורים והתירו בכל‬
‫פעם‪ ,‬כל זה בדבר דשייך ג"כ משום 'שאם יזכה‬
‫יבחין'‪ ,‬אבל בדבר דלא שייך גביה 'שאם יזכה יבחין'‬
‫כמו בנידון שלנו‪ ,‬לא התירו מעיקרא‪ ,‬לא שנא פעם‬
‫ראשונה לא שנא פעם שניה ושלישי‪ ,‬כן נראה לענ"ד‬
‫לעיקר דינא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך שוב כתב הכת"ס )שם ד"ה אמנם כן( בזה"ל‪ ,‬אמנם‬
‫כן‪ ,‬לאשר כבר נהגו מקדם קדמתו לצאת לקראת‬
‫רט‬ ‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬

‫שכתבו שאף איסורים דאורייתא הותרו משום כבוד מלכות יד‪ ,‬ועוד מצינו שנחלקו הפוסקים‬

‫כבוד הבריות‪ ,‬מכ"מ מסתברא כדאמרן‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬ ‫איסור טומאה זה משום כבוד מלכות‪ ,‬אבל שאר‬
‫איסורים אפילו דרבנן אסור לעבור עליהם משום כבוד‬
‫)הערה יג אות א'(‬‫‪ .„È‬א‪ .‬הנה למשנ"ת לעיל בסמוך‬
‫מלכות‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל לענ"ד אין ללמוד איסורי חכמים‬
‫מדברי כמה פוסקים‪ ,‬שאף שאר איסורים דרבנן הותרו‬
‫זה מזה‪ ,‬דכמה פעמים העמידו דבריהם אפילו במקום‬
‫משום כבוד מלכות‪ ,‬יש להוסיף ולדון האם אף‬
‫כרת‪ ,‬ודווקא בטומאת בית הפרס או בארונות דאית‬
‫איסורים דאורייתא הותרו בזה; ומפשטות דברי הגמ'‬
‫בהו חלל טפח דאשכחן דבהדי' הקילו בה‪ ,‬מקילינן‪,‬‬
‫)ברכות שם( נראה‪ ,‬שלא התירו משום כבוד מלכות אלא‬
‫עכ"ל‪] ,‬ועפ"ז כתב שם‪ ,‬שאסור לעבור נהר בשבת כדי‬
‫איסור טומאה דרבנן‪ ,‬שהרי אם היו אף איסורי תורה‬
‫לראות פני המלך[‪.‬‬
‫מותרים משום כבוד מלכות‪ ,‬היה לו לומר איסור‬
‫וכן כתב בחיי אדם )כלל סג ס"ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומצוה‬
‫טומאה דאורייתא‪.‬‬
‫להשתדל לראות המלך אפילו נתבטל מלימודו‪ ,‬אבל‬
‫אך הנה בעבודה זרה )יא‪ (.‬תניא 'עוקרין על‬
‫אסור לעבור או לבטל אפילו מצוה דרבנן בשביל זה‪,‬‬
‫המלכים'‪ ,‬והיינו‪ ,‬שלאחר מיתת המלך‪ ,‬מותר לעקור‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ובנשמת אדם )שם אות ב'( האריך לבאר שיטתו‬
‫ולחתוך את הגידים שעל פרסות הבהמה בשתי רגליה‬ ‫בזה‪ ,‬יעו"ש לשונו בסו"ד‪ ,‬ולפ"ז שפיר יש לומר‪,‬‬
‫האחריות‪ ,‬כדי שעי"ז לא תהיה הבהמה ראויה‬ ‫דדווקא טומאת כהן דקיל‪ ,‬כמו שכתבו התוס' )ברכות‬
‫למלאכה‪ ,‬ויש בזה משום כבוד מלכות‪ ,‬וביארו התוס'‬ ‫כ‪ .‬ד"ה שב ואת תעשה( שאינו שווה בכל‪ ,‬בזה לא גזרו‬
‫)שם ד"ה עוקרין(‪ ,‬שאף שיש בזה איסור צער בעלי חיים‬ ‫חכמים‪ ,‬אבל ודאי שאר איסור או מצוה דרבנן לא‬
‫דאורייתא‪ ,‬מכ"מ התירו איסור זה משום כבוד מלכות‪,‬‬ ‫דחינן כו'‪ ,‬וא"כ יצא לנו דאסור לבטל שום מצוה‬
‫]והוסיפו התוס' לבאר‪ ,‬שכבוד המלך הרי הוא כבוד‬ ‫דרבנן‪ ,‬ואפילו הדלקת נר שבת שיוכל לקיים עונג‬
‫לכל ישראל‪ ,‬ואתי כבוד רבים ודחי צער בע"ח[;‬ ‫שבת שידליק נכרי‪ ,‬מכ"מ אסור לבטל המצוה‪ ,‬אף אם‬
‫וכתבו האחרונים‪ ,‬שמדברי התוס' נראה‪ ,‬שמשום כבוד‬ ‫לא יוכל לראות המלך‪ ,‬כן נראה לי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מלכות התירו חכמים אף איסורים דאורייתא‪ ,‬וכבר‬ ‫וכן כתב באור שמח )פ"ו מהל' יו"ט הי"ד(‪ ,‬שלא‬
‫כתבו בס' ארעא דרבנן )למהרי"י אלגאזי‪ ,‬מהדו"ק מערכת כ'‬ ‫התירו חכמים משום כבוד מלכות אלא איסור טומאה‬
‫אות שלו( ובס' עבודת עבודה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬ע"ז שם‬ ‫דרבנן‪ ,‬אבל שאר איסורים דרבנן לא הותרו משום‬
‫בתוד"ה עוקרין( להקשות על דברי התוס'‪ ,‬דהא מפשטות‬ ‫כבוד מלכות‪ ,‬וביאר הענין בזה"ל‪ ,‬ונראה לי‪ ,‬דעד כאן‬
‫דברי הגמ' בברכות נראה שלא התירו משום כבוד‬ ‫לא אשכחן דמידי דכבוד מלכים לא גזרו רבנן‪ ,‬דווקא‬
‫מלכות אלא איסורים דרבנן‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬ ‫היכא דאשכחן דהתורה לא גזרה על טומאתו במקום‬
‫ובס' ארעא דרבנן )שם( הביא בשם בנו ]מהרי"ט‬ ‫בזיון גדול‪ ,‬כמו קבורת מת מצוה‪ ,‬אבל במקום‬
‫אלגאזי[ ליישב דברי התוס'‪ ,‬דלא מיירי התוס' אלא‬ ‫שהתורה לא חילקה ולא מחלה על מצוותה משום‬
‫בכבוד המלכות בשעת מיתת המלך‪ ,‬ובכהא"ג הר"ז‬ ‫כבוד הבריות‪ ,‬תו גם חכמים לא הקילו על מצוותם‬
‫ככבוד לכל ישראל‪ ,‬ושוב יש להתיר אף איסורים‬ ‫משום כבוד מלכים אף בדבריהם‪ ,‬ומהא"ט נראה לי‬
‫דאו'‪ ,‬אבל בחיי המלך לא התירו משום כבודו אלא‬ ‫איסור להוציא ס"ת לכרמלית בשבת משום כבוד‬
‫איסורים דרבנן; עוד כתב ליישב דברי התוס' באופ"א‪,‬‬ ‫מלכים‪ ,‬דכיון דלא שריא רחמנא משום כבוד הבריות‬
‫וז"ל‪ ,‬והנכון בזה‪ ,‬דאיסור טומאת כהנים הוי עשה ולא‬ ‫תו לא הקילו חכמים משום כבוד מלכים‪ ,‬עכ"ל;‬
‫תעשה‪ ,‬כדאמרי' באלו מציאות )ב"מ ל‪ ,(.‬ואין כבוד‬ ‫]יעו"ש מה שהוסיף עוד בעיקר הנידון בדבריו‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫מלכים דוחה עשה ולא תעשה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולדרך זו הרי‬ ‫ולפ"ז ביום טוב שני של גליות‪ ,‬דהותרה אפילו‬
‫שבשאר איסורים דאו'‪ ,‬נקטי' שיש להתירם משום‬ ‫מלאכה גמורה לגבי מת‪ ,‬דכחול שויוהו רבנן )ביצה ו‪,(.‬‬
‫כבוד מלכות‪ ,‬ולא נקטו בגמ' הנ"ל איסור טומאה‬ ‫הוא הדין דשבות דידיה כמו לנגן בכלי שיר שריא‬
‫דרבנן‪ ,‬אלא משום שאיסור טומאה דאו' יש בו עשה‬ ‫משום כבוד מלכים‪ ,‬אע"ג דעיקר דהך דרבנן הוא יו"ט‬
‫ולא תעשה‪ ,‬ואינו נדחה מפני מצות כבוד מלכות‪.‬‬ ‫ראשון‪ ,‬לא אשכחן דניהוי שרי מלאכה גמורה משום‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬
‫להפליג בספינה בשבת כדי לצאת לקראת המלך‪,‬‬
‫)ליוורנו תר"ו‪ ,‬עבודה זרה שם‪,‬‬
‫ואפילו למאן דאמר תחומין דאורייתא‪ ,‬מכ"מ משום‬
‫כבוד מלכות יש להתיר אפילו איסורים דאורייתא‪,‬‬
‫עכ"ד‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬כבר עמדו הרו"א בהערה זו‪ ,‬היאך יוסף גילח‬
‫שערותיו באותו היום‪ ,‬ובס' מושב זקנים לבעלי התוס'‬
‫)בראשית מא‪,‬יד( כתבו בזה בזה"ל‪ ,‬תימה‪ ,‬לפי מה‬
‫שאומר בגמ' )ר"ה שם( שבראש השנה יצא‪ ,‬א"כ איך‬
‫גילח‪ ,‬ויש לומר שגילח למחר‪ ,‬אי נמי סכנת מלכות‬
‫שאני וגילח בו ביום‪ ,‬עכ"ל; וכן בשדי חמד )כללים‪,‬‬
‫מערכת כ' כלל צט( האריך לדחות דברי המעשה אברהם‪,‬‬
‫וליישב הקושי' מיוסף הצדיק בכמה דרכים‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ובמחכ"ת דבריו תמוהים מאד‪ ,‬איך נוכל להוציא דין‬
‫ע"פ הוכחות כאלו‪ ,‬דשערי דחיות לא ננעלו‪ ,‬חדא‪ ,‬מאן‬
‫לימא לן דהתגלחת היה ביום ראש השנה‪ ,‬דיש לומר‬
‫דביום ראש השנה לפנות ערב יצא מבית הכלא‪,‬‬
‫ואדהכי והכי חשכה ליל מוצאי יו"ט‪ ,‬ורחץ ונסתפר‬
‫ויתייצב לפני פרעה‪ ,‬ועוד‪ ,‬מי יאמר דהתגלח בעצמו‪,‬‬
‫האם חסר ספרי נכרים במצרים‪ ,‬ושמא נסתפר ע"י נכרי‬
‫דאין בו אלא איסור אמירה לנכרי דמותר משום כבוד‬
‫מלכים כטומאה דרבנן דלא גזרו משום כבודם‪ ,‬וכש"כ‬
‫איסור אמירה כו'‪ ,‬ועוד יש לומר‪ ,‬דהגם דנקטינן‬
‫דקיימו אבות העולם כל התורה עד שלא ניתנה‪ ,‬מכ"מ‬
‫כבר כתב הרמב"ן )בראשית כו‪,‬ה(‪ ,‬דדווקא כשהיו בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬אבל בחוצה לארץ לא היו מקיימים‪ ,‬ומהא"ט‬
‫נשא יעקב אבינו ע"ה שתי נשים כו'‪ ,‬וא"כ אף אם‬
‫נאמר דהתגלח בעצמו וביו"ט של ראש השנה‪ ,‬מכ"מ‬
‫כיון שהיה בחוצה לארץ‪ ,‬לא היה לו לחוש בדבר‪ ,‬ולא‬
‫שהתיר לעצמו מפני כבוד המלך‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד‬
‫מש"כ בס' מנחת אשר )להגר"א וייס שליט"א‪ ,‬בראשית סימן‬
‫נו( ליישב הקושי' באופ"א[‪.‬‬
‫]ועוד עמדו האחרונים על קושיא מעין זו‪ ,‬היאך‬
‫נתגלח מרדכי ע"י המן ביום ט"ז בניסן‪ ,‬עי' יערות‬
‫דבש )חלק א' דרוש יז ד"ה לכך אמרו( שהקשה שהרי יו"ט‬
‫שני היה‪ ,‬ובהגהות מהר"צ חיות )מגילה טז‪ (.‬הקשה‬
‫שהרי חולו של מועד היה‪ ,‬ובס' שלמי תודה )פורים סימן‬
‫מד( הוסיף להקשות‪ ,‬דכיון שהמן היה עבדו של‬
‫מרדכי‪ ,‬הרי שמרדכי מצווה בשביתת עבדו‪ ,‬והיאך‬
‫היה מותר לו ליתן להמן לגלחו‪ ,‬ולכמה מן הדרכים‬
‫הנ"ל אתי שפיר‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫רי‬
‫עוד כתב בס' גור אריה‬
‫דף קעה ע"א מדפי הספר( ליישב דברי התוס'‪ ,‬דלעולם לא‬
‫התירו משום כבוד מלכות אלא איסורים דרבנן‪ ,‬אבל‬
‫איסורים המפורשים בתורה לא הותרו משום כבוד‬
‫מלכות‪ ,‬ושאני צער בע"ח שאיסורו אינו מפורש‬
‫בתורה‪ ,‬ומשו"ה אע"ג ד'צער בעלי חיים דאורייתא'‪,‬‬
‫מכ"מ קיל טפי משאר איסורים דאו'‪ ,‬והתירו איסור זה‬
‫משום כבוד מלכות; וז"ל‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דודאי לאו גמור‬
‫כטומאה‪ ,‬אין להתירו מפני כבוד מלכים‪ ,‬ושאני הא‬
‫דקמן דצער בע"ח‪ ,‬אף דהוי דאורייתא‪ ,‬אין בו לאו‬
‫מפורש‪ ,‬אלא איסורא בעלמא‪ ,‬ועוד יש לחלק ואין‬
‫להאריך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד יש מי שכתב ליישב דברי התוס' באופ"א‪,‬‬
‫דשאני התם שעושים כן כדי למנוע בזיון למלך‪ ,‬שלא‬
‫ישתמשו בכלי תשמישו לאחר מותו‪ ,‬ומשו"ה היו‬
‫עוקרים רגלי הבהמה כדי שלא יהיו ראויות למלאכה‪,‬‬
‫וכדי למנוע בזיון המלך התירו אף איסורים דאו'‪ ,‬אבל‬
‫כדי לחלוק כבוד נוסף למלך‪ ,‬לא התירו אלא איסורים‬
‫דרבנן בלבד‪ ,‬ודו"ק; וראה עוד שו"ת מנחת אלעזר‬
‫)ח"ג סימן יג ד"ה אמנם מ"ש( ושו"ת בכורי יעקב )ירושלים‬
‫תרס"ו‪ ,‬או"ח סימן ז' ד"ה ברם( מה שכתבו בזה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובשו"ת מעשה אברהם )איזמיר תרט"ו‪ ,‬או"ח סימן‬
‫מח( נקט עיקר‪ ,‬שמשום כבוד מלכות הותר לעבור‬
‫אפילו באיסורים דאורייתא‪ ,‬ועיקר יסודו ע"פ מה‬
‫שאמרו בראש השנה )יא‪ ,(.‬שאותו היום שיצא יוסף‬
‫מבית האסורים ועמד לפני פרעה‪ ,‬ראש השנה היה‪,‬‬
‫וכיון שנאמר )בראשית מא‪,‬יד( שיוסף גילח שערותיו‬
‫לאחר שיצא מבית האסורים קודם שעמד לפני פרעה‪,‬‬
‫הרי שגילח שערותיו ביו"ט אע"פ שאיסור דאורייתא‬
‫הוא‪ ,‬והרי שאף איסור דאו' הותר משום כבוד מלכות;‬
‫וכתב לבאר בזה דברי המדרש )בראשית רבה פט‪,‬יא(‬
‫שיוסף גילח שערותיו והחליף שמלותיו 'לחלוק כבוד‬
‫למלכות'‪ ,‬ולכאו' צ"ב מה חידוש יש בזה‪ ,‬וביותר‪,‬‬
‫שהרי יש מקום לומר לאידך גיסא‪ ,‬שיותר יש כבוד‬
‫למלכות כשימהר לבוא לפני המלך בלא שהות כלל‪,‬‬
‫ממה שיתעכב בדרכו אל המלך אפילו כדי לגלח‬
‫שערותיו ולהחליף שמלותיו‪ ,‬אלא כוונת המדרש‬
‫כמשנ"ת‪ ,‬דאע"פ שיו"ט של ראש השנה היה‪ ,‬מכ"מ‬
‫נהג היתר בזה לגלח שערותיו ביו"ט‪ ,‬כדי 'לחלוק‬
‫כבוד למלכות'; ועפ"ז צידד בסוף דבריו‪ ,‬להתיר‬
‫ריא‬ ‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬

‫האם התירו בזה אף במלכי אומות העולם טו‪] ,‬וראה בהרחבה בהערות[‪.‬‬

‫שנחלקו האחרונים בביאור דברי המג"א‪ ,‬האם עכ"פ‬ ‫‪ .ÂË‬א‪ .‬הנה יש לדון‪ ,‬האם משנ"ת בגמ' שמותר‬
‫יש מצוה בדבר לחלוק כבוד למלכי אומות העולם[‪.‬‬ ‫לעבור באיסור טומאה דרבנן‪] ,‬ובשאר איסורים דרבנן‬
‫ובאמת כבר מצינו מקור בדברי הראשונים כדעת‬ ‫לדעת הפוסקים הנ"ל )הערה יג אות א'(‪ ,‬ואפילו‬
‫המג"א‪ ,‬שלא אמרו בגמ' שמותר לדלג על ארונות של‬ ‫באיסורים דאורייתא לדעת הפוסקים הנ"ל )הערה יד אות‬
‫מתים ולעבור באיסור טומאה דרבנן‪ ,‬אלא משום כבוד‬ ‫ב'([‪ ,‬היינו דווקא משום כבוד מלכי ישראל‪ ,‬או שמא‬
‫מלכי ישראל‪ ,‬אבל משום כבוד מלכי אומות העולם‬ ‫אף משום כבוד מלכי אומות העולם מותר לעבור על‬
‫לא התירו בזה‪ ,‬והוא בתוס' רבינו יהודה שירליאון‬ ‫איסורים אלו‪] ,‬למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה[‪.‬‬
‫)ברכות יט‪ :‬ד"ה מדלגים(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מדלגים היינו ע"ג ארונות‬ ‫ומדברי הרמב"ם )פ"ג מהל' אבל הי"ד( מבואר להדי'‪,‬‬
‫של מתים לקראת מלכי ישראל כו'‪ ,‬רבינו שמואל לא‬ ‫שהיתר זה לדלג על ארונות של מתים ולעבור באיסור‬
‫גריס הכא 'ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו‬ ‫דרבנן משום כבוד מלכות‪ ,‬היינו בין במלכי ישראל‬
‫לקראת מלכי אומות העולם'‪ ,‬דהכא לא שייך למימר‬ ‫ובין במלכי אומות העולם‪ ,‬וז"ל הרמב"ם‪ ,‬וכן מדלגים‬
‫שמצוה ליטמאות בשביל כך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועוד מצינו במגן‬ ‫על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל‪ ,‬ואפילו‬
‫גבורים )סי' רכד שלטי הגבורים אות ב'( שהאריך ג"כ‬ ‫מלכי עכו"ם‪ ,‬כדי להבחין בינם לבין מלכי ישראל‬
‫להסכים לדברי המג"א‪ ,‬שלא התירו לעבור באיסור‬
‫כשיחזור כבודם למקומם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן מבו' מדברי‬
‫טומאה דרבנן‪ ,‬אלא במלכי ישראל‪ ,‬אבל במלכי אומות‬
‫הרמב"ן )השגות לספר המצוות‪ ,‬שורש א'( והסמ"ג )לאוין‬
‫העולם לא התירו כלל‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫רלה( והטור )סימן רכד( ועו"ר‪ ,‬וראה לקמן בהמשה"ד‬
‫ג‪ .‬אך הרבה אחרונים האריכו לתמוה על דברי‬
‫שכן הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאף משום כבוד מלכי‬
‫המג"א‪ ,‬שהרי בכמה וכמה מקומות בדברי חז"ל‬
‫אומות העולם התירו חכמים לעבור על איסורים אלו‪.‬‬
‫מצינו‪ ,‬שמצוה לחלוק כבוד אף למלכי אומות העולם‪,‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬עי' מגן אברהם )רכד‪,‬ז( שכתב לדייק מסוף‬
‫וכדלהלן‪ ,‬ושוב יש לומר שהתירו איסורים דרבנן אף‬
‫דברי הגמ' )ברכות שם(‪ ,‬דאמרינן ד'משום כבוד מלכות‬
‫משום כבוד מלכי אומות העולם; והנה האחרונים‬
‫לא גזרו רבנן'‪ ,‬דמבו' שלא התירו לעבור על איסורים‬
‫כתבו להקשות כן על דברי המג"א‪ ,‬מפני שהבינו‬
‫מדבריו דס"ל שאין מצוה כלל לחלוק כבוד למלכי‬ ‫דרבנן אלא משום מצות כבוד מלכות‪ ,‬ומעתה הרי‬
‫אומות העולם‪ ,‬דאי הוה סבירא ליה שיש מצוה בדבר‪,‬‬ ‫שהיתר זה אינו אלא במלכי ישראל‪ ,‬אבל במלכי‬
‫מפני מה היה נראה לו לחלק בזה בין כבוד מלכי‬ ‫אומות העולם שעיקר הטעם שמצוה לרוץ לקראתם‬
‫ישראל לכבוד מלכי אומות העולם‪] ,‬וכדלקמן‬ ‫אינו אלא משום 'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬הרי שאין בזה כדי‬
‫בהמשה"ד )אות ד'( לשונות האחרונים בזה[‪.‬‬ ‫להתיר איסור טומאה דרבנן; וז"ל המג"א‪ ,‬ומכ"מ‬
‫אך במחצית השקל )על המג"א שם( כתב ליישב דעת‬ ‫מדסיים ]בגמ'[ משום כבוד מלכות לא גזרו רבנן‪,‬‬
‫המג"א‪ ,‬דלעולם סבירא ליה שמצוה לחלוק כבוד‬ ‫משמע דווקא במלכי ישראל אמרו‪ ,‬ומשום כבודם‪ ,‬וכן‬
‫למלכי אומות העולם‪ ,‬אלא שמצוה זו אינה אלא‬ ‫משמע מדלא כתב בשו"ע )יו"ד שעב‪,‬א( דין זה‪ ,‬משמע‬
‫כשמדבר עמו פנים בפנים‪ ,‬אבל אין מצוה כלל לרוץ‬ ‫דווקא במלכי ישראל‪ ,‬וזה אין לנו עכשיו בעוונותינו‬
‫לקראתו כדי לחלוק לו כבוד‪ ,‬וז"ל המחצה"ש‪ ,‬ולענ"ד‬ ‫הרבים‪] ,‬ואילו היה די"ז אף במלכי אומות העולם‪,‬‬
‫דווקא כשמדבר עם מלכי אומות העולם צריך לחלוק‬ ‫היה לו להמחבר להביאו‪ ,‬שהרי אף בזמנינו ישנם‬
‫להם כבוד‪ ,‬והוא ממידת דרך ארץ‪ ,‬דהא הקב"ה חפץ‬ ‫מלכים באומות העולם[‪ ,‬ומה שאמרו בגמ' ולא‬
‫בכבודם‪ ,‬ואפילו ריש גרגותא משמיא מוקמי )קידושין‬ ‫לקראת כו'‪ ,‬היינו שמצוה לרוץ לקראת מלכי אומות‬
‫עו‪ ,(:‬אבל לטרוח לראותם אינו מחויב משום כבודם‪,‬‬ ‫העולם שאם יזכה לראות מלך המשיח שיבוא במהרה‪,‬‬
‫ותדע‪ ,‬דאל"כ למה הוצרך ]בגמ'[ לומר הטעם דמצוה‬ ‫יבחין מה בין גדולתם לגדולתו‪ ,‬וידע שכר עושי‬
‫לרוץ לראות מלכי אומות העולם משום שאם יזכה‬ ‫מצוות‪ ,‬ומכ"מ אסור לעבור אפילו מצוה דרבנן‬
‫יבחין‪ ,‬טפי הו"ל לומר דמחויב בכבודם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫בשביל זה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה לקמן בהמשה"ד )אות ג'(‪,‬‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬
‫ובהיפוך גם בישראל שרויים על אדמתם ותחת‬
‫ממשלת נכרי‪ ,‬וכפי שהיה לפעמים בזמן בית שני‪,‬‬
‫מברכים עליו שנתן לבריותיו ]‪-‬לבשר ודם[‪ ,‬ולכן נקט‬
‫השו"ע דין רואה מלכי ישראל‪ ,‬וא"כ עדיין קשה אמאי‬
‫לא נקט הדין ביו"ד שם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬וכן כתב בחמד משה )רכד‪,‬א( לפקפק בדברי‬
‫המג"א‪ ,‬והביא מש"כ רש"י )שמות ו‪,‬יג( שהקב"ה צוה‬
‫את משה ואהרן לחלוק כבוד לפרעה מלך מצרים‪,‬‬
‫והרי שמצוה לחלוק כבוד אף למלכי אומות העולם‪,‬‬
‫]וכבר נתבאר מש"כ במחצה"ש בישוב דעת המג"א[‪.‬‬
‫וכ"כ בנהר שלום )רכד‪,‬ז( להקשות על דברי המג"א‬
‫מדקדוק דברי הגמ' הנ"ל‪ ,‬שאף משום כבוד מלכי‬
‫אומות העולם‪ ,‬התירו חכמים איסור טומאה זה‪,‬‬
‫וכמשנ"ת‪ .‬וכן כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן‬
‫רכד( לפקפק בדברי המג"א‪ ,‬וז"ל ]אחר שהביא דברי‬
‫המג"א הנ"ל[‪ ,‬ולא ידעתי מנין לו‪ ,‬וכי לא הוזהרנו גם‬
‫על כבודם של מלכי אומות העולם‪ ,‬הלא כבר אמרו‬
‫רז"ל הזהר בכבוד מלכות‪ ,‬שהרי משה רבינו ע"ה חלק‬
‫כבוד למלכות )שמות רבה ז‪,‬ג‪ ,‬רש"י שמות ו‪,‬יג(‪ ,‬וכן אליהו‬
‫ז"ל )מלכים א' יח‪,‬מו( כו'‪ ,‬לכן לא הבנתי הוכחתו של‬
‫הרב‪ ,‬שאין זר לומר שגם מפני כבודם של מלכי אומות‬
‫העולם‪ ,‬לא גזרו גזירה זו‪ ,‬ויש כיוצא בזו‪ ,‬ואין‬
‫להאריך‪ ,‬מכ"מ אינני כדאי לחלוק על הרב הנ"ל אף‬
‫להחמיר‪ ,‬כש"כ להקל ח"ו לעשות מעשה‪ ,‬אלא שאני‬
‫אומר שעדין הדבר צריך תלמוד וראיה ברורה‪ ,‬לפי‬
‫שראייתו ז"ל אינה מכרחת כלל‪ ,‬וגדולי הקדמונים ז"ל‬
‫תפסו במושלם שלא לחלוק בזה בין מלכי ישראל‬
‫לאומות העולם‪ ,‬אעפ"כ נראה שהמיקל לא הפסיד כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬וכבר נתבאר מש"כ במחצה"ש בישוב דעת‬
‫המג"א[‪.‬‬
‫וכן בשו"ת כתב סופר )או"ח סימן לז( הביא מאביו‬
‫החת"ס דלא כדברי המג"א‪ ,‬שאף משום כבוד מלכי‬
‫אומות העולם התירו חכמים לעבור על איסור דרבנן‪,‬‬
‫וז"ל החת"ס ]כפי שהעתיקו הכת"ס[‪ ,‬ולפענ"ד נראה‪,‬‬
‫דבמלכי אומות העולם דשייך 'אם יזכה יבחין'‪ ,‬לא‬
‫הוי צריך לשנויי‪ ,‬דפשיטא שדוחה מצוות דרבנן‪ ,‬דזה‬
‫מיקרי כבוד שמים‪ ,‬ומעיקרא לא הוי קשיא אלא‬
‫מ'לקראת מלכי ישראל' שהוא רק כבוד הבריות‪,‬‬
‫ומשני טומאה דרבנן התירו כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז‬
‫בהגהות חתם סופר לשו"ע )רכד‪,‬ט(; ]אלא שכבר כתב‬
‫בשו"ת שבט סופר )או"ח סימן יג( להעיר על דברי זקנו‬
‫ריב‬
‫)או"ח סימן לז ד"ה ואחר התבוננות(‬ ‫עי' שו"ת כתב סופר‬
‫שכ'‪ ,‬שדברי המחצה"ש אינם מספיקים ליישב דעת‬
‫המג"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ודבריו באפשר נכונים ליישב הא דצוה‬
‫ה' למשה שידבר עמו ]‪-‬עם פרעה[ פנים אל פנים רכות‬
‫ולא קשות מפני כבוד מלך‪ ,‬אבל אליהו ששינס מתניו‬
‫ורץ לפני אחאב‪ ,‬זהו יתרת הכבוד‪ ,‬ובשלילותו ליכא‬
‫הורדת כבודו‪ ,‬אם לא שנאמר שהיה מוכרח לכך‬
‫מיראתו אותו כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]וע"ע תורת חיים )סופר‪ ,‬רכד‪,‬יא( שכתב ליישב דעת‬
‫המג"א באופ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והיה נראה לי דיש לחלק‪ ,‬בין‬
‫אם הוא תחת ממשלת המלך‪ ,‬או שבא מלך ממדינה‬
‫אחרת‪ ,‬שבזה ליכא רק 'להבחין'‪ ,‬משא"כ אם תחת‬
‫ממשלתו הוא צריכים לכבדו כאילו היה מלך ישראל‪,‬‬
‫כן נראה לענ"ד להכריע‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫אבל עוד כתבו האחרונים לדייק מדברי הגמ'‬
‫)ברכות שם( דלא כדברי המג"א‪ ,‬יעו"ש דאמר רבי‬
‫אלעזר בר צדוק‪' ,‬מדלגין היינו על גבי ארונות של‬
‫מתים לקראת מלכי ישראל‪ ,‬ולא לקראת מלכי ישראל‬
‫בלבד אמרו‪ ,‬אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם‪,‬‬
‫שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות‬
‫העולם'‪ ,‬ומפשטות דברי הגמ' נראה‪ ,‬דמה שאמרו‬
‫'אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם'‪ ,‬קאי על מה‬
‫שאמרו בתחילה שהתירו איסור טומאה דרבנן משום‬
‫כבוד מלכות‪ ,‬ודלא כדברי המג"א שלא התירו‬
‫איסורים אלו אלא משום כבוד מלכי ישראל‪ .‬וביותר‬
‫הוסיף בנשמת אדם )כלל סג אות ב'( לתמוה על דברי‬
‫המג"א‪ ,‬שהרי כל עיקר ענין המצוה לרוץ לקראת‬
‫המלכים‪ ,‬לא נזכר בגמ' במימרא זו כלל‪ ,‬ולא מצינו כן‬
‫אלא במימרא דריו"ח בפרק הרואה )ברכות נח‪ ,(.‬והיאך‬
‫יש לפרש כדברי המג"א‪ ,‬דמה שאמר רבי אלעזר בר‬
‫צדוק )יט‪ (:‬ד'אפילו לקראת מלכי אומות העולם'‪ ,‬קאי‬
‫על ה'מצוה לרוץ לקראתם' )נח‪ ,(.‬וצ"ע‪.‬‬
‫ובס' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכד‪,‬יא( הוסיף להקשות על‬
‫מש"כ המג"א להוכיח לדבריו ממה שהשמיט המחבר‬
‫די"ז‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולא הבנתי‪ ,‬דא"כ למה כתב כאן השו"ע‬
‫הרואה מלכי ישראל מברך‪ ,‬אמנם בודאי הגם דישראל‬
‫אין שרויים על אדמתם‪ ,‬ואין לנו בעווה"ר לא כהן ולא‬
‫מלך‪ ,‬אעפ"כ משכחת לברך על מלכי ישראל‪ ,‬דאם‬
‫בוחרים האומות העולם למלך איש ישראל‪ ,‬וכהמעשה‬
‫אשר מספרים שר' שאול וואהל ז"ל היה מלך פולין‬
‫יום אחד‪ ,‬מברכים עליו שחלק מכבודו ליראיו‪,‬‬
‫ריג‬
‫דברי הגמ'‪ ,‬לשיטתו שלא התירו אלא במלכי ישראל[;‬
‫וז"ל הכת"ס‪ ,‬וכשאני לעצמי נראה לי בישוב הרמב"ם‬
‫]שכ' שאף במלכי אומות העולם התירו לעבור באיסור‬
‫טומאה דרבנן[‪ ,‬בשנאמר מילתא בטעמא הא דמצוה‬
‫לילך לקראת מלכי אומות העולם 'שאם יזכה יבחין'‪,‬‬
‫ולפענ"ד נראה שזה כבודו של מלך המשיח‪ ,‬שיתראה‬
‫לעתיד שכבודו גדול מכבודם של מלכי אומות העולם‪,‬‬
‫ויתראה כבודו לעיני הרואה מאז כבודם של מלכי‬
‫אומות העולם כו'‪ ,‬ועי"ז תתרבה כבוד מלך המשיח‪,‬‬
‫ולכן במה דמסיים 'משום כבוד מלכים לא גזרו'‪ ,‬נכלל‬
‫ג"כ דמשו"ה מדלגים על גבי ארונות אפילו לקראת‬
‫מלכי אומות העולם משום כבוד מלך ישראל‪' ,‬שאם‬
‫יזכה יבחין'‪ ,‬וזהו כבודו כו'‪ ,‬כן נראה לי נכון מאד‬
‫בעזהי"ת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ו‪ .‬ומאחר שנתבאר שעיקר הטעם שהתירו לעבור‬
‫על איסורים אלו אף במלכי אומות העולם‪ ,‬אינו משום‬
‫מצות כבוד מלכי אומות העולם‪ ,‬אלא מטעם ד'שאם‬
‫יזכה יבחין'‪ ,‬יש להוסיף ולדון עוד בזה; דעי' לקמן‬
‫בסמוך )סעיף יא‪ ,‬ושם הערה טז( מדברי הפוסקים‪ ,‬דאף‬
‫שמצוה לבטל מלימודו כדי לראות מלכי אומות‬
‫העולם‪ ,‬מכ"מ זה אינו אלא בפעם ראשונה‪ ,‬אבל אם‬
‫כבר הלך לראותו פעם אחת‪ ,‬שוב אין לו לבטל‬
‫מלימודו כדי לילך ולראותו פעם נוספת‪ ,‬אא"כ בא‬
‫בחיל ובכבוד גדול יותר‪ ,‬ובביאור הענין כתבו‬
‫האחרונים‪ ,‬לפי שעיקר המצוה לילך ולראותו הרי הוא‬
‫משום 'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬ומשו"ה כיון שכבר ראה את‬
‫פני המלך וכבודו פעם אחת‪ ,‬שוב אין תוספת מצוה‬
‫שילך לראותו פעם נוספת‪ ,‬אא"כ בא בחיל ובכבוד‬
‫גדול יותר; ועפ"ז היה נראה אף בנידו"ד‪ ,‬שאף לדעת‬
‫הפוסקים הנ"ל שהתירו חכמים לעבור על איסורים‬
‫אלו אף כדי לרוץ לקראת מלכי אומות העולם‪ ,‬היינו‬
‫דווקא בפעם ראשונה שהולך לראותו‪ ,‬אבל לאחמ"כ‬
‫שוב אין להתיר לעבור על איסורים אלו כדי לילך‬
‫ולראות‪ ,‬שהרי כיון שכבר ראהו פעם אחת‪ ,‬שוב אין‬
‫שייך טעם זה ד'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬ושוב אין טעם‬
‫להתיר לעבור באיסורים אלו כדי לראותו‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת כתב סופר )או"ח סימן לז ד"ה עוד פש(‬
‫שהאריך בזה‪ ,‬דהן אמנם לענין ביטול תורה צדקו‬
‫דברי הפוסקים שאין לבטל מלימודו כדי לראות מלכי‬
‫אומות העולם אלא פעם ראשונה בלבד‪] ,‬או עכ"פ‬
‫כשבא בחיל ובכבוד גדול יותר[‪ ,‬ומשום שלאחמ"כ‬
‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬
‫החת"ס‪ ,‬דא"כ מהו 'אפילו' דקאמר ר' אלעזר ברבי‬
‫צדוק‪ ,‬דמשמע דבמלכי ישראל איכא מצוה טפי‪,‬‬
‫יעו"ש מש"כ בזה[‪.‬‬
‫ה‪ .‬והנה לדעה זו‪ ,‬שאף משום כבוד מלכי אומות‬
‫העולם התירו לעבור באיסורים אלו‪ ,‬לכאו' יש לדון‬
‫בטעמא דמילתא‪ ,‬דהנה מחד גיסא נראה מדברי הגמ'‬
‫)ברכות יט‪ ,(:‬שעיקר הטעם שהתירו אף במלכי אומות‬
‫העולם‪ ,‬היינו משום 'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬אכן מאידך‬
‫לדברי האחרונים הנ"ל היה נראה לומר בפשיטות‪,‬‬
‫שאף בלא טעם זה יש להתיר איסורים אלו אף משום‬
‫כבוד מלכי אומות העולם‪ ,‬שהרי מצוה לחלוק כבוד‬
‫אף למלכי אומות העולם‪ ,‬וכפי שהביאו האחרונים‬
‫כמה וכמה מקורות מדברי חז"ל‪] ,‬וכן נראה מלשון‬
‫היעב"ץ הנ"ל‪ ,‬שטעם ההיתר אף במלכי אומות‬
‫העולם‪ ,‬הרי הוא משום מצות כבוד מלכות‪ ,‬ואינו‬
‫משום טעם זה ד'שאם יזכה יבחין'[‪ ,‬ועוד‪ ,‬דהא אכתי‬
‫הוכחת המג"א במקומה עומדת‪ ,‬שמסיום דברי הגמ'‬
‫ד'משום כבוד מלכים לא גזרו רבנן'‪ ,‬נראה שטעם זה‬
‫ד'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬אין בו כדי להתיר אפילו איסור‬
‫טומאה דרבנן‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ועי' שו"ת כתב סופר )או"ח סימן לז ד"ה ואחר הוצעה(‬
‫שכתב‪ ,‬דאף שמצוה לחלוק כבוד אף למלכי אומות‬
‫העולם‪ ,‬מכ"מ אינה מצוה גדולה כ"כ כמצות כבוד‬
‫מלכי ישראל‪ ,‬ולא התירו איסורים אלו משום מצות‬
‫כבוד מלכות אלא במלכי ישראל‪ ,‬אבל במלכי אומות‬
‫העולם צריכים אנו לטעמא ד'שאם יזכה יבחין' כדי‬
‫להתיר איסורים אלו; וז"ל הכת"ס‪ ,‬ואחר הוצעה זו‬
‫אומר אני‪ ,‬הא דאמר רבי אלעזר בר צדוק ואפילו‬
‫לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה יבחין‪ ,‬משמע‬
‫דמשום כבודו ליכא‪ ,‬לאו דליכא מצוה לרוץ לקראתו‬
‫כדי לכבדו‪ ,‬אלא דמשום הכי לא היו מתירים איסור‬
‫דרבנן‪ ,‬רק משום כבודו של מלך ישראל כי רב הוא‪,‬‬
‫לכך אמר משום 'שאם יזכה יבחין' התירו איסור‬
‫דרבנן‪ ,‬אבל היכא דליכא איסור‪ ,‬מצוה לרוץ לקראתו‬
‫כדי לכבדו כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד הוסיף הכת"ס )שם ד"ה וכשאני לעצמי( ליישב‬
‫סיום דברי הגמ' ד'משום כבוד מלכים לא גזרו רבנן'‬
‫בדרך נוספת‪] ,‬שהרי למשנ"ת אין בזה נתינת טעם‬
‫להתיר איסור טומאה דרבנן‪ ,‬אלא במלכי ישראל‪ ,‬אבל‬
‫במלכי אומות העולם עיקר ההיתר אינו אלא משום‬
‫'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬וכפי שבאמת הוכיח המג"א מסיום‬
‫פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים ‪ /‬מים רבים‬
‫העולם‪ ,‬דלא כספר חסידים‪ ,‬ומסברא נכונים דברי ספר‬
‫חסידים‪] ,‬ד[כיון שראהו פעם אחת‪ ,‬ליכא עוד משום‬
‫שמא יזכה‪ ,‬וצ"ע כו'‪.‬‬
‫ויש להוסיף דברים‪ ,‬הגם דאמר רבי אלעזר בר‬
‫צדוק‪ ,‬דנגד מלכי אומות העולם לא התירו משום‬
‫כבודו אלא משום 'שאם יזכה'‪ ,‬היינו‪] ,‬ד[לולי דאיכא‬
‫משום 'שאם יזכה'‪ ,‬לא נמנו להתיר דבר זה לדלג ע"ג‬
‫ארונות‪ ,‬ומאחר שהתירו משום 'שמא יזכה יבחין'‪,‬‬
‫שוב לא פליגו רבנן בדבר בין פעם ראשון לפעם שני‪,‬‬
‫ולא נתנו דבריהם לשיעורים בין בא פעם שניב בכבוד‬
‫וחיל גדול יותר‪ ,‬וכיון שהותר פעם אחת משום 'שאם‬
‫יזכה' הותר בכל פעם‪ ,‬הגם דמשום 'שמא יזכה יבחין'‬
‫ליכא‪ ,‬מכ"מ הא מצוה איכא‪ ,‬וכיון שהתירו בפעם‬
‫ראשונה במלכי אומות העולם כמו במלכי ישראל‪,‬‬
‫שוב לא חילקו בין מלכי אומות העולם לישראל‬
‫והתירו הדבר בכל פעם‪ ,‬כיון דמצוה איכא‪ ,‬הגם‬
‫דליכא מצוה כ"כ ]כמו[ במלכי ישראל‪ ,‬כן נראה לי‬
‫נכון לדינא ממשמעות דברי רבי אלעזר בר צדוק‬
‫ושטיחות לשון רמב"ם‪ ,‬בעזרת מתנשא לכל לראש‪,‬‬
‫חונן דעת לאדם לחקור ולדרוש‪ ,‬עכ"ל הכת"ס‪.‬‬
‫ז‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬מדברי הרמב"ם ועוד ראשונים‬
‫מבואר להדי'‪ ,‬שאף במלכי אומות העולם התירו‬
‫לעבור על איסורים אלו‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה‬
‫יג והערה יד( דעות הפוסקים באלו איסורים התירו בזה[‪,‬‬
‫אבל המג"א כתב להוכיח מדברי הגמ' שלא התירו‬
‫אלא במלכי ישראל משום כבוד מלכות‪] ,‬ונחלקו‬
‫האחרונים לשיטתו‪ ,‬האם עכ"פ מודה דשייכא מצות‬
‫כבוד מלכות אף במלכי אומות העולם כשעומד‬
‫לפניהם ומדבר עמם[‪ ,‬אך האחרונים כתבו להקשות‬
‫על שיטתו בכמה אנפי‪ ,‬וכן הסכמת רוב הפוסקים‪,‬‬
‫שאף במלכי אומות העולם התירו לעבור על איסורים‬
‫אלו; ונתבאר מדברי הכת"ס‪ ,‬שאף שמצוה לחלוק‬
‫כבוד אף למלכי אומות העולם‪ ,‬מכ"מ עיקר טעם‬
‫ההיתר לעבור על איסורים אלו במלכי אומות העולם‪,‬‬
‫אינו משום כבוד מלכות‪ ,‬אלא משום 'שאם יזכה‬
‫יבחין'‪ ,‬אכן אעפ"כ לא חילקו בזה בין פעם ראשונה‬
‫לשניה‪] ,‬אע"פ שטעם זה ד'שאם יזכה יבחין' אינו‬
‫שייך כ"כ בפעם שניה[‪ ,‬והתירו לעבור על איסורים‬
‫אלו אף בפעם שניה שהולך לראות המלך‪.‬‬
‫ריד‬
‫שוב אין שייך טעם זה ד'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬מכ"מ‬
‫לענין מה שהתירו איסורים אלו כדי לרוץ לקראת‬
‫המלכים‪ ,‬נראה מפשטות דברי הגמ' ומדברי הרמב"ם‪,‬‬
‫שאין חילוק בזה בין פעם ראשונה ובין שאר פעמים;‬
‫ובטעמא דמילתא כתב הכת"ס לבאר‪ ,‬דכיון שעכ"פ‬
‫איכא מצות כבוד מלכות אף במלכי אומות העולם‪,‬‬
‫אף שאינה מצוה כ"כ כמו במלכי ישראל‪ ,‬ואין בזה‬
‫כדי להתיר לעבור אפילו על איסור טומאה דרבנן‪,‬‬
‫וכמשנ"ת‪ ,‬מכ"מ חזי לאיצטרופי לטעמא ד'שאם יזכה‬
‫יבחין'‪] ,‬ואע"פ שאף טעם זה אינו מספיק כדי להתיר‪,‬‬
‫שהרי אינו שייך כ"כ כשהולך לראותו בפעם שניה[‪,‬‬
‫ומחמת צירוף שני טעמים אלו‪ ,‬לא חילקו חכמים בין‬
‫פעם ראשונה לשניה‪ ,‬והתירו לעבור על איסורים אלו‬
‫במלכי אומות העולם אף כשהולך לראותו בפעם‬
‫שניה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫וז"ל הכת"ס‪ ,‬עוד פש גבן לברורי חדא מילתא‬
‫קודם שנבוא לנידון שלפנינו‪ ,‬הנה המגן אברהם )רכד‪,‬ז(‬
‫כתב בשם ספר חסידים )סימן תתקנ( שכ'‪ ,‬שאם ראה‬
‫המלך פעם אחד לא יבטל יותר מלימודו‪ ,‬אם לא שבא‬
‫בחיל יותר ובכבוד גדול יותר‪ ,‬ונראה טעמו כיון דאמר‬
‫ר' אלעזר בר צדוק 'ואפילו לקראת מלכי אומות‬
‫העולם שאם יזכה יבחין'‪ ,‬דבמלכי אומות העולם ליכא‬
‫מצוה לרוץ לקראתו לכבודו‪ ,‬אלא משום 'שאם יזכה'‪,‬‬
‫וכיון שראה פעם אחת תו ליכא משום 'שאם יזכה'‬
‫]אלא[ כשבא בחיל גדול יותר; לפ"ז מש"כ הרמב"ם‬
‫)פ"ג מהל' אבל הי"ד( דמדלגים ע"ג ארונות לקראת מלכי‬
‫אומות העולם‪ ,‬ג"כ דווקא פעם ראשון‪ ,‬או בפעם שני‬
‫וכמה פעמים כשבכל פעם בא בחיל וכבוד גדול יותר‪,‬‬
‫והרמב"ם מיסתם קסתם לן‪ ,‬ומשטיחות דבריו משמע‬
‫דומיא דלקראת מלכי ישראל דמותר בכל פעם אפילו‬
‫באותו חיל; אלא דקושי' ליכא על הרמב"ם דסתם‬
‫ולא כתב מפורש לחלק כהנ"ל בין מלכי ישראל‬
‫לאומות העולם‪ ,‬דכן דרכו בקודש בכל מקום שאינו‬
‫כותב מה שאינו מפורש בגמ'‪ ,‬אלא משטיחות לשונו‪,‬‬
‫וכן מדאמר ר' אלעזר בר צדוק ולא לקראת כו' אלא‬
‫אפילו לקראת מלכי אומות העולם‪ ,‬לפי שיטת‬
‫הרמב"ם דמדלגים קאי על תרווייהו‪ ,‬משמע דשווים‬
‫בדינא‪ ,‬כמו שדלגו על גבי ארונות לקראת מלכי‬
‫ישראל כל פעם שבאו‪ ,‬כן אפילו לקראת מלכי אומות‬
‫רטו‬ ‫‪ /‬פרק יא ‪ -‬ברכת המלכים‬ ‫מים רבים‬

‫יא‪ .‬מצוה לבטל מלימודו כדי לראות המלכים‪ ,‬אבל במלכי אומות העולם אין לו לבטל‬
‫מלימודו אלא בפעם ראשונה‪ ,‬אבל אם כבר הלך לראותו פעם אחת‪ ,‬שוב אין לו לבטל‬
‫מלימודו כדי לחזור ולראותו‪ ,‬אא"כ בא בחיל ובכבוד גדול יותר טז‪.‬‬

‫בחיל גדול יותר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"פ דבריהם נראה‪ ,‬שדברי‬ ‫‪ .ÊË‬כתב בספר חסידים )סימן תתקנ(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אם המלך‬
‫הספר חסידים וסייעתו הנ"ל‪ ,‬אינם אלא לענין מלכי‬ ‫בא ברוב חיל ובתפארת‪ ,‬והנה הצדיק שהלך לקראת‬
‫אומות העולם‪ ,‬שעיקר טעם הריצה לקראתם אינו אלא‬ ‫המלך פעם אחת‪ ,‬לא ילך פעם אחרת‪ ,‬ולא יבטל‬
‫משום 'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬ומשו"ה אם כבר ראה אותו‬ ‫מלימודו כדי ללכת לקראת מלכים‪ ,‬אם שמע שהמלך‬
‫המלך באותו הכבוד‪ ,‬הרי שאין תוספת מצוה כלל‬ ‫יבוא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר‪ ,‬הרי ילך‪ ,‬ואם לאו‬
‫כשיחזור ויראהו‪ ,‬מלבד באופן שבא בחיל ובכבוד‬ ‫אל ילך‪ ,‬עכ"ל; והובאו דבריו במגן אברהם )רכד‪,‬ז(‪,‬‬
‫גדול יותר‪ ,‬דאכתי שייך האי טעמא ד'שאם יזכה‬ ‫אליה רבה )סי' רכד סוף סק"ו(‪ ,‬באר היטב )רכד‪,‬ו(‪,‬‬
‫יבחין'‪ ,‬אבל במלכי ישראל שמצוה לרוץ לקראתם‬ ‫שועה"ר )סדר ברכת הנהנין פרק יג ס"י(‪ ,‬מגן גבורים )סי' רכד‬
‫משום כבוד מלכות‪ ,‬הרי שאף אם כבר הלך לראותו‬ ‫אלף המגן סקי"א(‪ ,‬משנה ברורה )רכד‪,‬יג(‪ ,‬ערוך השולחן‬
‫פעם אחת‪ ,‬מכ"מ מצוה לרוץ לקראתו ולכבדו בכל‬
‫)רכד‪,‬ו(‪ ,‬חסד לאלפים )סי' רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף יא(‪ ,‬כף החיים‬
‫פעם ופעם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫)רכד‪,‬כח(‪ ,‬ועו"פ‪] ,‬וע"ע חיי אדם )כלל סג ס"ו( שכתב‬
‫ובס' אהלך באמיתך )להג"ר בצלאל שטרן בעל שו"ת בצל‬
‫בסתמא‪ ,‬ש'מצוה להשתדל לראות המלך אפילו‬
‫החכמה‪ ,‬פרק יד סעיף ח'( הוסיף עוד בזה בזה"ל‪ ,‬ואין‬
‫נתבטל מלימודו'‪ ,‬ולא חילק בזה בין פעם ראשונה‬
‫חילוק בזה‪ ,‬בין אם ראה בתחילה אותו מלך‪ ,‬או שראה‬
‫לפעם שניה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫מלך אחר‪ ,‬שאם אין כבודו של האחרון גדול יותר‪ ,‬אין‬
‫תועלת לראותו‪ ,‬דאי משום 'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬הרי‬ ‫ועי' מחצית השקל )על המג"א שם( שכתב בביאור‬
‫כבר ראה כבוד כזה במלך שראה בראשונה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דין זה בזה"ל‪ ,‬אם לא שבא בחיל גדול יותר‪ ,‬דאז שייך‬
‫וראה עוד לעיל בסמוך )הערה טו אות ו'( משנ"ת בזה‪,‬‬ ‫שוב טעם שאם יזכה כו'‪ ,‬דהא השתא רואה אותו‬
‫דעכ"פ לדעת הפוסקים שהתירו חכמים איסור טומאה‬ ‫בכבוד יותר מן פעם ראשונה‪ ,‬ואפ"ה יראה אם יזכה‬
‫דרבנן אף במלכי אומות העולם‪] ,‬או אפילו שאר‬ ‫שכבוד משיח יהיה יותר גדול‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בשו"ת‬
‫איסורים‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה יג והערה יד(‬ ‫כתב סופר )או"ח סימן לז ד"ה עוד פש( בביאור הענין‪,‬‬
‫דעות הפוסקים בזה[‪ ,‬אף שעיקר טעם ההיתר הרי הוא‬ ‫וז"ל‪ ,‬ונראה טעמו כיון דאמר ר' אלעזר ברבי צדוק‬
‫משום 'שאם יזכה יבחין'‪ ,‬מכ"מ אין לחלק בזה בין‬ ‫'ואפילו לקראת מלכי אומות העולם שאם יזכה‬
‫פעם ראשונה לשניה‪ ,‬ואף כשהולך בפעם שניה לראות‬ ‫יבחין'‪ ,‬דבמלכי אומות העולם ליכא מצוה לרוץ‬
‫המלך‪ ,‬התירו חכמים לעבור על איסורים אלו‪ ,‬יעו"ש‬ ‫לקראתו לכבודו‪ ,‬אלא משום 'שאם יזכה'‪ ,‬וכיון שראה‬
‫מדברי הכת"ס בביאור הענין‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬ ‫פעם אחת תו ליכא משום 'שאם יזכה' ]אלא[ כשבא‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רטז‬

‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬

‫בני אדם משונים ובעלי מומין‬

‫א‪ .‬הרואה בריות משונות‪ ,‬מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה משנה הבריות א; וכגון הרואה את הכושי ב‪,‬‬

‫)סופר‪,‬‬ ‫והובאו דבריו בכף החיים )רכה‪,‬נ( ובתורת חיים‬
‫רכה‪,‬טז(; ובס' אהלך באמיתך )פרק יז הערה ח'( כתב‬
‫להביא ראיה לדבריו‪ ,‬מהא דאמרי' בסוכה )לו‪ (.‬לענין‬
‫אתרוג הכושי‪ ,‬שאם גדל אתרוג זה בארץ כוש הרי‬
‫הוא כשר לברכה מפני שאינו משונה‪ ,‬ורק אם גדל‬
‫בשאר ארצות הרי הוא משונה ופסול‪ .‬אכן בדברי‬
‫שא"פ לא מצאתי שהעתיקו דברי ההלק"ט‪ ,‬ומסתימת‬
‫דבריהם נראה דשפיר יש לברך אף על כושי בן‬
‫כושיים; ועוד יש להוכיח כן ממש"כ בשו"ת עמודי‬
‫אור )סימן ד'(‪ ,‬יעו"ש שהביא תשובת הרדב"ז )ח"א סימן‬
‫רצו(‪ ,‬שהחוזר ורואה דבר אחר מאותו המין בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליו‪ ,‬וכתב‬
‫הרדב"ז שאפילו ראה מאה כושיים ביום אחד מברך‪,‬‬
‫הר"ז חוזר ומברך על כאו"א מהם‪ ,‬והקשה העמודי‬
‫אור‪ ,‬ש'הדבר מתמיה להצריך לברך על כל כושי‪,‬‬
‫דא"כ העובר במדינת כושיים לא יפסוק מלברך על‬
‫פרטי האישים העוברים לפניו'‪ ,‬והרי שהבין בפשיטות‪,‬‬
‫דלדעת הרדב"ז ]וסייעתו דלעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם‬
‫הערה כב([‪ ,‬הרי שכל כהא"ג יש לו לברך על כל כושי‬
‫וכושי‪ ,‬ואע"פ שבמדינת כושיים בודאי כל אחד מהם‬
‫הרי אף אביו ואמו כושיים‪ ,‬והרי שהבין בפשיטות‬
‫דשפיר יש לברך ברכה זו אף על כושי בן כושיים‪,‬‬
‫ודלא כדברי ההלק"ט‪ ,‬וצ"ע למעשה‪.‬‬
‫עוד הוסיף בשו"ת הלכות קטנות )שם( בזה"ל‪ ,‬ואם‬
‫הם ]‪-‬אביו ואמו[ כושיים וילדו לבן כו'‪ ,‬אפשר לומר‬
‫ברוך הטוב‪ ,‬עכ"ל; אכן עי' תורת חיים )סופר‪ ,‬שם(‬
‫שכתב לתמוה על דבריו בזה"ל‪ ,‬ומה שכתב כו'‪ ,‬לא‬
‫הבנתי מה הנאה יש לאחרים בזה ]‪-‬דנימא שיברך‬
‫עליו ברכת הטוב והמטיב[‪ ,‬ואם משום במדינתם‬
‫נחשב הנולד לבן לבריה נאה‪ ,‬פשיטא דמברכים עליו‬
‫כמו על שאר בריות נאות כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‡‪ .‬גמ' ברכות )נח‪] ,(:‬ונזכרו שם כל אותם‬
‫המשונים דלקמן בהמשה"ד[‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל'‬
‫ברכות הי"ב( ובטוש"ע )רכה‪,‬ח(‪ .‬וראה בס' חזון איש‬
‫אמונה ובטחון )פ"א אות ז'( שכתב בענין זה בזה"ל‪ ,‬רוב‬
‫ההרגל מכהה את רגש התפעלות הנפש הראוי מכל חי‬
‫באשר הוא חי‪ ,‬ולעומת זה יש התפעלות ממינים‬
‫מיוחדים שאין מציאותם מצויה כ"כ‪ ,‬כמו הרואה פיל‬
‫וקוף כו'‪ ,‬וכן טבע האדם להשתומם מן הבריות‬
‫המשונות לקויי מומים או ננס ביותר או ארוך ביותר‪,‬‬
‫התפעלות זו יסודה בדמיון ולא בשכל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ודע‪ ,‬דאין חילוק בברכה זו בין זכרים לנקבות‪ ,‬ואף‬
‫הרואה אשה משונה יש לו לברך ברכה זו‪ ,‬וכדלקמן‬
‫)סעיף ט'‪ ,‬ושם הערה לג( לענין ברכת 'שככה לו בעולמו'‬
‫בראיית אשה נאה ביותר‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫·‪ .‬ופירש רש"י )ברכות נח‪ :‬ד"ה כושי(‪ ,‬שהוא 'שחור‬
‫הרבה'; ]וע"ע רש"י )ירמיה יג‪,‬כג( שכ' ש'כושי' הוא‬
‫'אדם שחור'‪ ,‬ולא פירש שהוא 'שחור הרבה'‪ ,‬ואפשר‬
‫דעכ"פ לענין ברכה אין לברך עד שיהא 'שחור‬
‫הרבה'[; וע"ע אליה רבה )על המשניות‪ ,‬נגעים פ"ב מ"א(‬
‫שכ' ]לענין דין בהרת בכושי[ בזה"ל‪ ,‬ומפני שהחמה‬
‫בדרום ]‪-‬אפריקה[ נמוך הוא מאד‪ ,‬בני אדם הדרים‬
‫שם שחורים‪ ,‬וכוש הוא מבני חם ודר בסוף דרום‬
‫]‪-‬כוש‪ ,‬והיא אתיופיה‪ ,‬כמבו' בתפארת ישראל )נגעים‬
‫שם יכין אות א'([‪ ,‬הלכך הם 'שחורים ביותר' מחמת‬
‫השמש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫והנה עי' שו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן רמ( שכ'‪,‬‬
‫שאין מברכים אלא על כושי שאביו ואמו לבנים‪ ,‬אבל‬
‫כושי בן כושיים אין מברכים עליו‪ ,‬משום שכך הוא‬
‫מנהגו של עולם‪] ,‬ונראה דה"ה היכא שאו אביו או‬
‫אמו כושיים‪ ,‬ואין כוונתו דווקא היכא ששניהם‬
‫כושיים‪ ,‬וזיל בתר טעמא שכך הוא מנהגו של עולם[‪,‬‬
‫ריז‬ ‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬

‫ואת הגיחור ג‪ ,‬והלווקן ד‪ ,‬והקיפח ה‪ ,‬והננס ו‪ ,‬והדרקונה ז‪ ,‬ופתויי הראש ח‪.‬‬

‫ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה‬ ‫‚‪ .‬ופירש רש"י )ברכות שם ד"ה גיחור(‪ ,‬שהוא 'אדום‬
‫ארזים גבהו‪ ,‬אמר רב פפא‪ ,‬באריכא שמיטא סניא‪,‬‬ ‫הרבה'‪ ,‬וכן פירשו רוב הראשונים‪] ,‬וראה לשון‬
‫ע"כ‪ ,‬ופירש רש"י )שם ד"ה באריכא(‪ ,‬דארוך הוא ודק‪,‬‬ ‫האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה את‬
‫שאינו עבה לפי אורכו‪ ,‬ולפי שדק הוא אינו יכול‬ ‫הכושי( שהוא 'אדום הרבה ופניו מנומרים'[‪ ,‬וכ"ה‬
‫לסבול קומתו ונכפף‪ ,‬ונראה כמו שחוליותיו שמוטות‪,‬‬ ‫בטוש"ע )רכה‪,‬ח( ש'גיחור' הוא 'אדום הרבה'; וכן מבו'‬
‫עכ"ל‪ ,‬וע"ע חמד משה )רכה‪,‬ג( מש"כ בזה‪ ,‬וצ"ע;‬ ‫בבכורות )מה‪ (:‬לענין מומים הפוסלים בכהנים‪,‬‬
‫]ומכ"מ נראה שלמעשה יש לברך על שניהם‪ ,‬וכמבו'‬ ‫ש'גיחור' היינו 'סומקא'‪ ,‬וכן כתב הרמב"ם )פ"ח מהל'‬
‫לקמן בסמוך )סעיף ג'( דשפיר יש לברך אף על שאר‬ ‫ביאת מקדש הט"ו( שהוא 'אדום כצבע השני'; וראה עוד‬
‫המשונים שלא נזכרו להדי' בדברי חז"ל‪ ,‬ולא נחלקו‬ ‫לשון המאירי )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה את הכושי( ש'גיחור'‬
‫אלא בביאור ענין ה'קיפח' שנזכר בברייתא‪ ,‬וכן נראה‬ ‫הוא 'אדמומית הצהוב'‪ ,‬וצ"ב; ועוד מצינו בדברי כמה‬
‫כוונת היעב"ץ )מור וקציעה סימן רכה( שכתב לנידו"ד‪,‬‬ ‫ראשונים ]ראב"ן )ברכות סימן קצט( ועו"ר‪ ,‬וכן כתב‬
‫ד'הא והא איתנהו‪ ,‬דתרוייהו משונים נינהו'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬ ‫רש"י במקו"א )ברכות לא‪ :‬ד"ה גיחור(‪ ,‬וכבר העיר בזה‬
‫במעדני יו"ט )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט סימן יב‪ ,‬אות ה'(‬
‫)בכורות פ"ז מ"ו(‬ ‫‪ .Â‬בפירוש המשניות להרמב"ם‬
‫בסתירת דבריו[‪ ,‬ש'גיחור' הוא 'לבן יותר מדאי'‪ ,‬אכן‬
‫פירש שהננס 'הוא הקצר'‪ ,‬וכעי"ז כתב האבודרהם‬
‫מדברי שא"ר מבו' שה'לווקן' הוא ה'לבן יותר מדאי'‪,‬‬
‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה את הכושי( שהוא‬
‫וכדלקמן בסמוך )הערה ד'(‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫'קצר ]‪-‬נמוך[ הרבה'‪ .‬והנה יש מי שכתב לנידו"ד‪,‬‬
‫שאין לברך ברכת 'משנה הבריות' אלא על ננס שראשו‬ ‫„‪ .‬ופירש רש"י )ברכות שם ד"ה לווקן(‪ ,‬שהוא 'לבן‬
‫גדול וגופו קטן‪ ,‬וזהו שינוי גדול שתקנו חכמים לברך‬ ‫יותר מדאי'‪ ,‬וכן פירשו שאר ראשונים‪ ,‬ולשון‬
‫עליו ברכה זו‪ ,‬אבל ננס שאף ראשו קטן ]בהתאמה‬ ‫הרמב"ם )פ"ח מהל' ביאת מקדש הט"ו( שהוא 'הלבן ביותר‬
‫לגופו[‪ ,‬אין לברך עליו ברכה זו‪ ,‬אך לא מצאתי לזה‬ ‫כמו גבינה'‪ ,‬וכעי"ז בטוש"ע )רכה‪,‬ח( שהוא 'לבן‬
‫מקור בדברי הפוסקים‪ ,‬וסתימת דברי הראשונים הנ"ל‬ ‫הרבה'; וכן מבו' בבכורות )מה‪ (:‬לענין מומים‬
‫ושא"פ משמע‪ ,‬שכל שהוא 'קצר הרבה' שפיר יש‬ ‫הפוסלים בכהנים‪ ,‬ש'לווקן' היינו 'חיוורא'‪.‬‬
‫לברך עליו ברכה זו‪] ,‬וכן בס' ארחות רבינו )ח"א עמ'‬
‫‪ .‰‬ופירש רש"י )ברכות שם ד"ה קיפח( בזה"ל‪ ,‬בטנו‬
‫צד( הובא על הקה"י‪ ,‬שבירך ברכת 'משנה הבריות' על‬
‫גדול‪ ,‬ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת‪ ,‬לשון אחר‪,‬‬
‫אדם שהיה נמוך מאד‪ ,‬ואע"פ שאף ראשו היה קטן‬
‫'קיפח' ארוך הרבה‪ ,‬ופרצופו שמוט ובולט‪ ,‬דמכוער‬
‫ומתאים לגופו‪ ,‬וע"ע שו"ת שבט הקהתי )ח"ו סימן קלז(‬
‫הוי‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ובדברי הראשונים מצינו מי שפירש‬
‫מש"כ בזה[‪.‬‬
‫כפירוש הא'‪ ,‬וכ"ה בארחות חיים )הל' ברכות אות נ'(‬
‫‪ .Ê‬ופירש רש"י )ברכות שם ד"ה הדרניקוס( בזה"ל‪,‬‬ ‫ורבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב( ועו"ר‪ ,‬ומצינו מי שפירש‬
‫הדרניקוס‪' ,‬מלא יבלות'‪ ,‬לשון אחר 'פיו עקום'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫כפירוש הב'‪ ,‬וכ"ה בנמק"י )ברכות נח‪ (:‬ועו"ר[;‬
‫]וראה עוד לשון המאירי )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה את‬ ‫ובטוש"ע )רכה‪,‬ח( הביאו הפירוש הא'‪ ,‬ש'קיפח' הוא‬
‫הכושי(‪ ,‬שה'דרניקוס' הוא 'בעל שומות'[‪ ,‬ובטוש"ע‬ ‫'מי שבטנו גדול ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת'‪,‬‬
‫)רכה‪,‬ח( הביאו הפירוש הא' שה'דרניקוס' היינו שראשו‬ ‫אך כבר העירו האחרונים‪] ,‬מגן אברהם )רכה‪,‬טו(‪ ,‬ביאור‬
‫מלא יבלות‪ .‬ועוד מצינו בספר הערוך )ערך 'ברדן'(‬ ‫הגר"א )רכה‪,‬טו(‪ ,‬משנה ברורה )רכה‪,‬כ(‪ ,‬ועו"א[‪ ,‬דמסוגי'‬
‫שכתב שהוא 'איש שקומתו ארוכה יותר משאר בני‬ ‫דבכורות )מה‪ (:‬נראה כפירוש הב' שפירש רש"י‪,‬‬
‫אדם'‪ ,‬וכן בארחות חיים )הל' ברכות אות נ'( ובחי'‬ ‫יעו"ש דאיתא ]גבי מומים הפוסלים בכהנים[ בזה"ל‪,‬‬
‫הרשב"ץ )ברכות נח‪ (:‬הביאו‪ ,‬שיש מפרשים‬ ‫קיפח‪ ,‬תני רב זביד‪ ,‬גבוה‪ ,‬איני‪ ,‬והתני רבי אבהו‪ ,‬מנין‬
‫שה'דרניקוס' היינו שהוא 'ארוך הרבה'‪ ,‬וכן הביא‬ ‫שהקב"ה משתבח בבעלי קומה‪ ,‬שנאמר )עמוס ב‪,‬ט(‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬ ‫ריח‬

‫ב‪ .‬וכן כל בעלי מומין ממעי אמם‪ ,‬כגון החיגר ט‪ ,‬והקיטע י‪ ,‬והסומא יא‪ ,‬ומוכה שחין‪,‬‬

‫בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכה‪ ,‬ד"ה החיגר‬ ‫אכן‪,‬‬ ‫האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה את הכושי(‬
‫והקיטע( פירש‪ ,‬ש'קיטע' היינו מי שאין לו רגלים‪ ,‬אך‬ ‫שכן פירש רב שרירא גאון‪] ,‬ופירוש זה הובא אף בס'‬
‫'חיגר' היינו מי שרגלו האחת ארוכה ורגלו השניה‬ ‫מקור חיים לחוו"י )רכה‪,‬ח( ובאליה רבה )רכה‪,‬טז( ובכף‬
‫קצרה‪ ,‬וז"ל היעב"ץ‪ ,‬אבל החיגר יש לו רגלים‪ ,‬אלא‬ ‫החיים )רכה‪,‬נד( ועו"פ[‪.‬‬
‫שאינן שוות‪ ,‬שאחת קצרה מחבירתה‪ ,‬בין בידי אדם‬
‫‪ .Á‬ופירש רש"י )ברכות שם ד"ה פתויי ראש(‪ ,‬שכל‬
‫ע"י מכה‪] ,‬ובכהא"ג יש לברך עליו דיין האמת[‪ ,‬בין‬
‫שערותיו דבוקות זו בזו‪ ,‬וכן פירשו בחי' הרא"ה‬
‫בידי שמים שנוצר כך‪] ,‬ובכהא"ג יש לברך עליו משנה‬
‫)ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה את הכושי( ורבינו ירוחם )נתיב יג‬
‫הבריות[‪ ,‬ומהלך הוא על רגליו‪ ,‬אלא שאין פסיעותיו‬
‫ח"ב( ועו"ר‪] ,‬וכעי"ז לשון המאירי )ברכות שם ד"ה הרואה‬
‫וצעדיו ישרות‪ ,‬וכופף קומתו לצד אחד בהילוכו‪ ,‬הוא‬
‫את הכושי( שהוא 'מעורבב השערות'[‪ ,‬וכ"ה בטוש"ע‬
‫הנקרא חיגר כו'‪ ,‬ונכון הוא‪ ,‬דהא חסר ידים ]לא קרי‬
‫)רכה‪,‬ח(‪.‬‬
‫ליה 'קיטע'‪ ,‬אלא[ 'גידם' קרי ליה תנא בכל דוכתא‪,‬‬
‫אכן יש מרבותינו הראשונים שפירשו‪ ,‬ש'פתויי‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫הראש' היינו ש'ראשו רחב הרבה'‪ ,‬וכן פירשו בספר‬
‫‪ .È‬ופירש רש"י )ברכות נח‪ :‬ד"ה קיטע( שהוא הקיטע‬ ‫הערוך )ערך 'פתי'( ובספר הרוקח )סימן שמג( ועו"ר‪ ,‬וכן‬
‫בידיו‪] ,‬והוסיף עוד בזה‪ ,‬דאע"ג דבכל דוכתי דאמרינן‬ ‫הסכים בס' מקור חיים לחוו"י )רכה‪,‬ח(‪] ,‬ומשא"כ מי‬
‫'קיטע' היינו ברגליו‪ ,‬מכ"מ הכא דקתני 'קיטע'‬ ‫ששערותיו דבוקות זו בזו דלא חשיב בעל מום שיש‬
‫ו'חיגר'‪ ,‬הרי ש'חיגר' הוא ברגליו ו'קיטע' הוא בידיו[;‬ ‫לברך עליו ברכה זו[‪ ,‬וכן באליה רבה )רכה‪,‬יז( הביא‬
‫ולהנ"ל בסמוך )הערה ט'( נראה‪ ,‬דה"נ שפיר יש לברך‬ ‫פירוש זה; ועוד מצינו בארחות חיים )הל' ברכות אות נ'(‬
‫אף על מי שאינו קיטע אלא מידו האחת‪.‬‬ ‫שהביא בשם הראב"ד‪ ,‬שהוא מי ש'שוקע ראשו‬
‫אכן‪ ,‬האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה‬ ‫בחציו'‪.‬‬
‫את החיגר( פירש‪ ,‬ש'קיטע' לענין זה היינו 'שנקטעו‬ ‫והנה בגמ' )ברכות נח‪ (:‬נזכר שינוי זה‪ ,‬שיש לברך‬
‫שוקיו או שיבשו והולך על ברכיו'‪ ,‬וכעי"ז כתב בס'‬ ‫עליו ברכת 'דיין האמת'‪ ,‬אך בטוש"ע )שם( הביאו‬
‫מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכה‪ ,‬ד"ה החיגר והקיטע(‪,‬‬ ‫שינוי זה שיש לברך עליו ברכת 'משנה הבריות'‪,‬‬
‫ש'קיטע' היינו מי שאין לו רגלים‪ ,‬וראה לשונו לעיל‬ ‫ובפשטות אין חילוק ביניהם לדינא‪ ,‬ולעולם הדבר‬
‫בסמוך )הערה ט'(‪] ,‬והן אמנם לדבריהם הרי שאין מקור‬ ‫תלוי האם נולד באופן משונה זה‪ ,‬או שנעשה השינוי‬
‫מפורש בידינו בסוגיית הגמ' שיש לברך ברכה זו על‬ ‫לאחמ"כ‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיף ב'(‪ ,‬וע"ע משנה‬
‫מי שנקטעה ידו‪ ,‬אך עכ"פ הסכמת הרבה פוסקים‪,‬‬ ‫ברורה )רכה‪,‬כא‪ ,‬ובשעה"צ סקכ"ה( מש"כ בזה‪.‬‬
‫דשפיר יש לברך אף על שאר בעלי מומין שלא נזכרו‬
‫‪ .Ë‬ופירש רש"י )ברכות נח‪ :‬ד"ה קיטע( שהוא החיגר‬
‫בגמ'‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיף ג'([‪.‬‬
‫ברגליו‪ ,‬וכעי"ז כתב הרמב"ן )ויקרא כא‪,‬כ( ש'חיגר' הוא‬
‫‪ .‡È‬הנה מדברי כמה פוסקים מבו'‪ ,‬שאין לברך‬ ‫'חסר רגלים'; ומדברי רש"י )שם( נראה‪ ,‬שאף חיגר‬
‫אלא על מי שהוא סומא בשתי עיניו‪ ,‬וכן נראה מדברי‬ ‫ברגלו אחת דינו כ'חיגר' שיש לברך עליו ברכה זו‪,‬‬
‫האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה את‬ ‫יעו"ש שהביא מתני' דשבת )סה‪ (:‬האם רשאי לצאת‬
‫החיגר(‪ ,‬ומדברי האליה רבה )רכה‪,‬יח( והפרי מגדים )סי'‬ ‫בשבת בקב שלו‪ ,‬והתם לא מיירי אלא ברגלו אחת‪,‬‬
‫רכה אשל אברהם סקי"ז( והמשנה ברורה )רכה‪,‬כג(‪] ,‬אך‬ ‫וכ"ה להדי' בדברי כמה ראשונים‪] ,‬ראב"ן )ברכות סימן‬
‫בהגהות טהרת השולחן )סי' רכה‪ ,‬נדפס בילקו"מ בשו"ע‬ ‫קצט(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה את‬
‫הוצאת מכון ירושלים( כתב להדי'‪ ,‬דשפיר יש לברך אף‬ ‫החיגר(‪ ,‬ועו"ר[‪ ,‬שאף על חיגר ברגלו האחת‪ ,‬יש לברך‬
‫על סומא באחת מעיניו[‪ .‬אכן יעו"ש בשעה"צ )סקכ"ו(‬ ‫ברכת משנה הבריות‪ ,‬והובאו דבריהם באליה רבה‬
‫שכ'‪ ,‬דהיינו דווקא לענין ברכת משנה הבריות‪ ,‬אבל‬ ‫)רכה‪,‬יח( ועו"פ‪ ,‬שיש לברך ברכה זו אף על חיגר ברגלו‬
‫ברכת 'דיין האמת' שמברך על מי שנולד פקח ונסתמא‬ ‫האחת‪.‬‬
‫ריט‬ ‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬

‫ובהקנין יב‪ ,‬מברך עליהם משנה הבריות יג; אכן‪ ,‬אם לא נעשה מום זה אלא לאחמ"כ‪ ,‬מברך‬
‫עליהם דיין האמת יד; ואם מסופק האם מום זה מלידה או לא‪ ,‬לא יברך אלא בלא הזכרת‬
‫שם ומלכות טו‪.‬‬

‫)פ"י מהל'‬ ‫‪ .„È‬א‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬וכ"ה ברמב"ם‬ ‫לאחמ"כ‪ ,‬שפיר יש לברך אף על מי שנסתמא בעינו‬
‫ברכות הי"ב( ובטוש"ע )רכה‪,‬ט(; ועי' משנה ברורה‬ ‫האחת‪ ,‬שהרי עכ"פ מצטער בראייתו; ]אכן סתימת‬
‫)רכה‪,‬כו( שביאר ענין ברכה זו‪ ,‬שיש בזה נתינת שבח‬ ‫דברי המחבר ששתי ברכות אלו תלויים זה בזה‪ ,‬וכל‬
‫להקב"ה שהוא דן דין אמת‪ ,‬ולא הביא מום זה לאותו‬ ‫בעלי מומים שאם נולדו כן יש לברך עליהם ברכת‬
‫אדם אלא כעונש על מעשיו‪] ,‬והעירוני‪ ,‬שע"פ דברי‬ ‫'משנה הבריות'‪ ,‬הרי שאם לא נולדו כן אלא נעשו‬
‫המשנה ברורה יתכן‪ ,‬שאם האדם גרם לעצמו את אותו‬ ‫בעלי מום זה לאחמ"כ‪ ,‬יש לברך עליהם ברכת 'דיין‬
‫המום מחמת פשיעתו וכיו"ב‪ ,‬הרי שאין לברך עליו‬ ‫האמת'‪ ,‬ודלא כדברי המשנ"ב שחילק בין שתי ברכות‬
‫ברכת דיין האמת‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫אלו לענין סומא בעין אחת‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וראה עוד בס' יד המלך )להג"ר אליעזר לנדא נכדו של‬ ‫יש לדון לענין הרואה את הסומא כאשר הוא ישן‬
‫בעל נוב"י‪ ,‬הקדמה לחלק ד'‪ ,‬מאמר 'האמונה והבטחון' ד"ה והאיר‬ ‫ואין עוורונו ניכר‪ ,‬האם רשאי לברך עליו משנה‬
‫ה'( שהאריך לבאר החילוק בין ברכת משנה הבריות‬ ‫הבריות או דיין האמת‪ ,‬וע"ע לעיל )פרק א' סעיף טז‪ ,‬ושם‬
‫ובין ברכת דיין האמת‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והאיר ה' את עיני למצוא‬ ‫הערה לט( לענין ראיית דבר המחייב ברכה באופן שאינו‬
‫ע"י ענין זה כוונה אמיתי בשינוי הברכות כו'‪ ,‬דעל כל‬ ‫מביא לידי התפעלות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫חסרון הנולד כך ממעי אמו מברך ברוך משנה‬
‫‪ .·È‬ופירש רש"י )ברכות נח‪ :‬ד"ה בהקנים( שהם‬
‫הבריות‪ ,‬ועל חסרון הבא לאדם לבתר דאתיליד מברך‬
‫'דומים לעדשים'‪ ,‬וכ"ה בשו"ע )רכה‪,‬ט( שה'בהקנים'‬
‫הרואה אותו ברוך דיין האמת‪ ,‬ואולם לא נאמר טעם‬
‫הם 'אנשים המנומרים בנקודות דקות'‪ ,‬וכ"ה במשנה‬
‫ההפרש אשר בין שתי סוגי חסרונות אלה‪ ,‬אמנם לפי‬
‫ברורה )רכה‪,‬כד( בזה"ל‪ ,‬היינו שיש לו נקודות כעדשים‬
‫מה שכתבתי אזי החילוק ביניהם הוא הדבר אשר‬
‫אדומים קצת‪ ,‬אלא שבין עדשה לעדשה יש לובן צח‬
‫דברתי‪ ,‬דהחסרון אשר בא לאדם לבתר דאתיליד‪,‬‬
‫ומבהיק‪ ,‬ועל שם אותו הלובן נקרא 'בהקנין'‪ ,‬עכ"ל;‬
‫דהחסרון הזה סיבב לו האדם בעצמו ע"י עוצם‬
‫]אכן‪ ,‬בספר הרוקח )סימן שמג( מבו' שנקודות אלו אינן‬
‫יגיעתיו והמון פעולותיו בענייני העולם‪ ,‬או דחטאיו‬
‫אדומות אלא לבנות‪ ,‬וכן כתב המגן אברהם )רכה‪,‬יז([‪.‬‬
‫גרמו לו‪ ,‬וחסרונות כאלה המה מעין סוג חסרון אשר‬
‫אלא שהוסיף המשנ"ב )שם( בזה"ל‪ ,‬אכן אם שכיח‬
‫הוא רעה בעצם‪ ,‬והאדם בעצמו ידיו היו במעל הזה‪,‬‬
‫שם הרבה אנשים כזה‪ ,‬מסתברא דאי"ז גנאי ולא שינוי‬
‫והוא התגולל עליו הרעה הזאת‪ ,‬לכן מברכים עליו‬
‫שיברך ע"ז דיין האמת ומשנה הבריות‪ ,‬וכש"כ אם‬
‫ברוך דיין האמת‪ ,‬להצדיק דין שמים‪ ,‬ומאתו לא תצא‬
‫נעשה זה ע"י חום השמש ועתידים להסתלק‪ ,‬נראה‬
‫רעה‪] ,‬אבל‪ [-‬וכל החסרונות האלה‪ ,‬להשלמת כל‬
‫דלכו"ע אין לברך על זה‪ ,‬עכ"ל; וכבר קדמו בזה בס'‬
‫הבריאה ולטובתה בכללי היו‪ ,‬ואי"ז בגדר חסרון‬
‫מקור חיים לחוו"י )רכה‪,‬ט(‪ ,‬יעו"ש שכתב כן בדרך‬
‫להניח עליו שם רע כלל‪ ,‬ע"כ גם נוסח הברכה‬
‫קושי' על דברי המחבר הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬צ"ע בביאורו‪,‬‬
‫שמברכים עליו‪ ,‬אין מברכים ברוך דיין האמת כשם‬
‫דאין זה מום ולא גרעון בזמנינו‪ ,‬עכ"ל; וע"פ דבריהם‬
‫שמברכים על הרעה‪ ,‬רק ברוך משנה הבריות‪ ,‬כשם‬
‫נראה בפשטות‪ ,‬שאין לברך בזמנינו על אדם שיש לו‬
‫שמברכים על כל טובה‪ ,‬ועל כל בריות טובות ונאות‬
‫נמשים רבים בפניו‪ ,‬ומשום שהדבר שכיח ומצוי‪ ,‬וכן‬
‫שברא השם ב"ה בעולמו כו'‪ ,‬כך מברך להודות לשם‬
‫משום שבדר"כ אין ביניהם 'לובן צח ומבהיק' כלשון‬
‫ה' על כל טובה אשר היה להבריאה בכללי אף אם‬
‫המשנ"ב הנ"ל‪ ,‬ופשוט‪.‬‬
‫הוא בא ע"י איזה חסרון בתולדות הפרטי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וראה עוד בפי' התפילות והברכות לר"י בר יקר )הוצאת‬ ‫)פ"י מהל' ברכות‬ ‫‪ .‚È‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬וכ"ה ברמב"ם‬
‫מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נו( מש"כ בזה‪.‬‬ ‫הי"ב( ובטוש"ע )רכה‪,‬ט(‪.‬‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬
‫ג‪ .‬אכן‪ ,‬הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכות אלו אף על שאר אנשים משונים‬
‫ובעלי מומין‪ ,‬ועי' הערה טז‪.‬‬
‫ולמעשה נראה שכל כהא"ג יש לו לברך שתי‬
‫ברכות אלו בלא הזכרת שם ומלכות‪] ,‬ולא סגי בחד‬
‫מינייהו‪ ,‬שהרי אם מום זה אינו מלידה‪ ,‬אין שייך‬
‫לברך עליו משנה הבריות‪ ,‬שהרי אינה 'בריה משונה'‪,‬‬
‫ואם מום זה הרי הוא מלידה‪ ,‬אין שייך לברך דיין‬
‫האמת[‪.‬‬
‫המשונים הנ"ל‪ ,‬שיש לחלק בזה בין היכא שנולדו כן‬
‫‪ .ÊË‬יש לדון‪ ,‬האם אותם המשונים ובעלי מומין‬
‫הנ"ל בסמוך )סעיפים א‪-‬ב( שנמנו בגמ' )ברכות נח‪(:‬‬
‫דלא קאי אקיטע‪ ,‬דבקיטע אין שייך לומר אם הוא‬
‫ובשו"ע )רכה‪,‬ח( שיש לברך עליהם ברכת משנה‬
‫הבריות או ברכת דיין האמת‪ ,‬היינו לומר שאין לברך‬
‫ברכות אלו אלא על משונים אלו‪ ,‬אבל על שאר בריות‬
‫משונות לא תקנו חכמים ברכה זו‪ ,‬או שמא לא נמנו‬
‫משונים אלו אלא לדוגמא בעלמא‪ ,‬וה"ה נמי שיש‬
‫לברך ברכות אלו על שאר בריות משונות‪] ,‬וכגון‬
‫אותם המשונים שנמנו בבכורות )מג‪ .‬ואילך( גבי מומים‬
‫הפוסלים את הכהנים לעבודה[‪.‬‬
‫ומדברי כמה ראשונים נראה לדייק‪ ,‬דשפיר יש‬
‫לברך ברכות אלו אף על שאר המשונים שלא נזכרו‬
‫בגמ'‪ ,‬ולא נקטו לאותם המשונים ובעלי מומין הנ"ל‬
‫אלא לדוגמא בעלמא‪ ,‬וכן נראה מדברי הרמב"ם )פ"י‬
‫מהל' ברכות הי"ב( והסמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה את הכושים(‬
‫ועו"ר שהוסיפו בזה ]אחר שמנו אותם המשונים‬
‫שנזכרו בגמ'[ תיבות 'וכיוצא בזה'‪ ,‬וכן בארחות חיים‬
‫)הל' ברכות אות נ'( הוסיף בזה תיבת 'כגון'‪ ,‬וכן בסמ"ק‬
‫)סימן קנא( ובספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה‬
‫את הכושי( ובפסקי ריקאנטי )סימן עח( ועו"ר‪ ,‬כתבו‬
‫בסתמא שיש לברך ברכה זו על 'המשונים במראיהם';‬
‫ועוד מצינו בספר הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות ט'(‬
‫שכתב נמי בזה"ל‪ ,‬הרואה את הכושי 'וכל המשונים‬
‫בצורה' אומר ברוך משנה את הבריות‪ ,‬הרואה את‬
‫החיגר ואת הסומא ומוכה שחין פרוע ראש והבהקנים‬
‫'וכיוצא בהם'‪ ,‬אם ממעי אמם כו'‪ ,‬יש מן הגדולים‬
‫שפסק‪ ,‬הרואה את השוטה ואת השיכור‪ ,‬אומר ברוך‬
‫משנה את הבריות‪ ,‬והר"ם לא הביא זה כו'‪ ,‬ויש מי‬
‫שכתב‪ ,‬שעל כל שינוי נוהג העולם לברך ברכה‬
‫המתוקנת לזה‪ ,‬וכן נראה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫רכ‬
‫ב‪ .‬ומפשטות דברי הגמ' )ברכות נח‪ (:‬נראה‪ ,‬דאף‬
‫שרוב המשונים הנ"ל‪ ,‬יתכן שיהיו כן ממעי אמם‪,‬‬
‫ויתכן שישתנו לאחמ"כ‪ ,‬אך 'קיטע' אינו שייך שיהא‬
‫כן ממעי אמו‪ ,‬ולעולם אין שייך לברך עליו ברכת‬
‫'משנה הבריות' כי אם ברכת 'דיין האמת'‪ ,‬וכן כתב‬
‫הב"ח )רכה‪,‬ג ד"ה החיגר(‪ ,‬דמש"כ הטור ]ושא"פ[ על כל‬
‫ממעי אמם‪ ,‬ובין היכא שנשתנו לאחמ"כ‪' ,‬צריך לפרש‬
‫ממעי אמו‪ ,‬אלא קאי אשארא החיגר והסומא'‪ ,‬עכ"ל‬
‫הב"ח‪ ,‬וכן כתב המשנה ברורה )רכה‪,‬כה(; אכן‪ ,‬עי' פרי‬
‫מגדים )סי' רכה אשל אברהם סקט"ז( שכ'‪ ,‬ד'יכול להיות‬
‫הקיטע מברייתו'‪ ,‬וכתב בשער הציון )סקכ"ז( שאינו‬
‫מבין דבריו‪.‬‬
‫ג‪ .‬כתב בס' מקור חיים לחוו"י )רכה‪,‬ט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה‬
‫לי‪ ,‬דכש"כ איהו גופיה דאירע לו מקרה רעה בגופיה‪,‬‬
‫בחולי ומכה וחסרון חוש או אבר‪ ,‬כמוני היום שפגעה‬
‫בו חוש השמע שאר מכאובים בראש ובחזה‪ ,‬שראוי‬
‫לברך ברוך דיין האמת‪ ,‬ולולי דמסתפינא אמינא‬
‫שאפילו מתה פרתו ואפילו תרנגולתו כו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬דלא‬
‫גרע משמועות רעות ]‪-‬שמברך עליהם ברוך דיין‬
‫האמת )ברכות נד‪ .‬שו"ע רכב‪,‬ב([ כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וראה עוד‬
‫מש"כ בזה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פ"ח‬
‫סעיף ו' ואילך(‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫)בהגהותיו לשו"ע רכה‪,‬ט‪ ,‬וכ"ה‬ ‫‪ .ÂË‬כן כתב רעק"א‬
‫בתוספת דברים בחי' רעק"א בהוצאת הגר"ש אריאלי ברכות נח‪(:‬‬
‫להסתפק בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם הרואה אותו אינו יודע אם‬
‫נולד כן או לא‪ ,‬צ"ע אם יברך דיין אמת‪ ,‬דאוקמו לן‬
‫אחזקה מכח רוב‪ ,‬דרוב בעלמא אינם בעלי מומים‪,‬‬
‫וצ"ע לדינא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הביא בביאור הלכה )רכה‪,‬ט ד"ה‬
‫ואם נשתנה( בשם הגרעק"א בזה"ל‪ ,‬ואם הרואה אותו‬
‫אינו יודע אם נולד כן או לא‪ ,‬צ"ע אם יברך דיין‬
‫האמת‪ ,‬עכ"ל‪] .‬ועי' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכה‪,‬יח( מש"כ‬
‫להעיר על ספק זה‪ ,‬שהרי אם אינו מכירו‪ ,‬מסתמא אף‬
‫אינו מצטער בראייתו‪ ,‬והסכמת הפוסקים שאין‬
‫מברכים אלא מי שהוא מצטער בראייתו‪ ,‬וראה לשונו‬
‫לקמן בסמוך )הערה כא אות ג'([‪.‬‬
‫רכא‬
‫ד‪ .‬דעת הראב"ד‪ ,‬שאין מברכים על המשונים אלא אם כן מצטער בראייתו‪] ,‬וכן הסכמת‬
‫הפוסקים להלכה[ יז; אלא שנחלקו האחרונים בזה‪ ,‬לדעת רוב הפוסקים‪ ,‬היינו דווקא‬
‫וכן כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכה(‪ ,‬שיש‬
‫לברך ברכת משנה הבריות על ה'ענק'‪ ,‬אלא שכתב‬
‫לדון מהו גדר 'ענק' לענין זה‪ ,‬יעו"ש‪] ,‬וע"ע כף‬
‫החיים )רכה‪,‬נג( מש"כ בזה[‪ .‬וכן כתב בס' מקור חיים‬
‫לחוו"י )רכה‪,‬ח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מה שנראה לי מדברי הרמב"ם‬
‫)שם(‪ ,‬לברך על כל מומים הנראים הפוסלים המנויים‬
‫בבכורות‪ ,‬ובפרט בעלי בליטה בצואר או חטוטרתו‬
‫בגבו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע מגן גבורים )סי' רכה אלף המגן סקט"ו(‬
‫שכ' נמי בזה"ל‪ ,‬הנה בכל המומין האלה יש בהם כמה‬
‫פירושים‪ ,‬ועיקר תלוי לפענ"ד בשינוי הניכר בהם‪,‬‬
‫והוא לפלא בעיני בני אדם‪ ,‬ועל כן לא הארכנו בזה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ועוד לו בשו"ת שואל ומשיב )מהדו' שתיתאה ד"ה‬
‫והנה ע"ד(‪ ,‬יעו"ש שכתב בתו"ד‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת‬
‫משנה הבריות על מי שיש לו אצבע יתירה ביד או‬
‫ברגל‪ .‬וכן נראה מפשטות דברי כמה פוסקים‪ ,‬עי' חיי‬
‫אדם )כלל סג סי"ד( שכתב בזה"ל‪ ,‬הרואה את הכושי או‬
‫ננס 'או שאר בני אדם שהם משונים' כו'‪ ,‬מברך בא"י‬
‫אמ"ה משנה הבריות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז הלשון בס' חסד‬
‫לאלפים )סי רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף כא( ועו"פ‪ ,‬וכן בשועה"ר )סדר‬
‫ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יג סי"ב( כתב בסתמא‪ ,‬ש'הרואה בריות‬
‫משונות' מברך ברכת משנה הבריות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וע"ע לקמן )סעיף ח'‪ ,‬ושם בהערות( מדברי כמה‬
‫פוסקים‪ ,‬דה"ה שיש לברך ברכת 'משנה הבריות' אף‬
‫על בעלי חיים בעלי מומים המשונים משאר בני אותו‬
‫המין‪] ,‬והיינו‪ ,‬מלבד ברכת 'משנה הבריות' שתקנו‬
‫חכמים בראית הפיל והקוף שהם בריות המשונות‬
‫מברייתן‪ ,‬כמו"כ יש לברך אף על ראיית בעלי חיים‬
‫שנולדו בעלי מומים ומשונים משאר בני אותו המין‪,‬‬
‫וכשם שמברך ברכה זו על בנ"א בעלי מומים[‪.‬‬
‫‪ .ÊÈ‬כתב הטור )סימן רכה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה הכושי‬
‫והגיחור כו'‪ ,‬אם הם ממעי אמו מברך משנה הבריות‪,‬‬
‫ואם נשתנו אח"כ מברך דיין האמת‪ ,‬וכתב הראב"ד‪,‬‬
‫דווקא על מי שמצטער עליו‪ ,‬דומיא דבריות טובות‬
‫שיש הנאה לרואה‪ ,‬עכ"ל; וכ"ה בשיטה מקובצת‬
‫)ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה( בשם הראב"ד בזה"ל‪ ,‬ואסיקנא‪,‬‬
‫דעל כל דבר לקות ושינוי‪ ,‬אם הוא ממעי אמו אומר‬
‫ברוך משנה הבריות‪ ,‬ואם לקה אח"כ אומר דיין‬
‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬
‫וכן הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכות‬
‫אלו אף על שאר משונים ובעלי מומין שלא נזכרו‬
‫להדיא בגמ'‪] ,‬וכנ"ל בסמוך )סעיף ב'( שיש חילוק בזה‪,‬‬
‫האם נולדו ממעי אמם בשינוי זה‪ ,‬שמברך עליהם‬
‫ברכת משנה הבריות‪ ,‬או שנשתנו לאחמ"כ‪ ,‬שמברך‬
‫עליהם ברכת דיין האמת[; וכן כתב בשו"ת ראב"י‬
‫אב"ד )סימן פה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומה ששאלת על אדם יתיר‬
‫באצבעותיו‪ ,‬אם מברך עליהם ברוך משנה הבריות‪,‬‬
‫דבר זה צריך עיון‪ ,‬כי הכושי והגיחור והלווקן וכופח‬
‫]‪-‬הקיפח[ שהזכירו רבותינו )ברכות נח‪ ,(:‬הם מוזכרים‬
‫בפרק מומין אלו )בכורות מה‪ (:‬בין קבועים בין עוברים‪,‬‬
‫וכמה מומין מזכיר באותה משנה נראה שצריך לברך‬
‫עליהם ברוך משנה הבריות כו'‪ ,‬וכל אותם מומין לענ"ד‬
‫אין כולם שווים לברך עליהם משנה הבריות‪ ,‬אך יש‬
‫בהם שצריך לברך‪ ,‬כגון בעל חמש רגלים‪ ,‬ודכוותה‬
‫באדם בעל שלש רגלים או בעל שלש ידים כו'‪ ,‬ויש‬
‫מומים שאין בנו כח לפוטרם מברכה‪ ,‬אלא שפליאה‬
‫בעינינו למה הזכירו בברכות הכושי והגיחור והלווקן‬
‫והכופח כו'‪ ,‬ולא הזכירנו נמי שאר המומין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת שבות יעקב )ח"א סימן ד'(‪ ,‬שיש‬
‫לברך ברכת 'משנה הבריות' בראיית תאומי סיאם‪,‬‬
‫]יעו"ש לשונו‪ ,‬הנה ראיתי דבר חדש הובא מארץ‬
‫לוע"ז‪ ,‬שני נערים גויים תאומים זכרים שדבוקים זה‬
‫לזה קדקד ראשיהם‪ ,‬וכל אחד ואחד מהם היה לו כל‬
‫אבריו וחושיו כמו שאר כל אדם‪ ,‬וכל פרצוף פניהם‬
‫דהיינו שני פרצופים זה בצד זה מן הצדדים‪ ,‬דהיינו‬
‫אוזן שמאל של הילד שלצד הימין היה סמוך לאוזן‬
‫ימנית של הילד שבצד שמאל‪ ,‬וקדקד ראשיהם‬
‫דבוקים יחד‪ ,‬עד שלאחוריהם נראה כאילו הוא רק‬
‫ראש אחד רחב מאוד‪ ,‬ושאר כל הגוף חלוק זה מזה‪,‬‬
‫וכל אחד ואחד יונק ואוכל ושותה ומדבר‪ ,‬וחושיו‬
‫בפני עצמו‪ ,‬והם כמו בני שנה ויותר‪ ,‬גם בעיני ראיתי‬
‫וברכתי עליהם ]משנה הבריות[ כדינו‪ ,‬ועמד השואל‬
‫ושאל לפרש לו דיניהם אם יארע כן ח"ו בישראל כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬וראה עוד לקמן )הערה יח אות ב'( בביאור דעת‬
‫השבו"י‪ ,‬היאך בירך עליהם ברכה זו אע"פ שהיו‬
‫'נערים גויים'[‪.‬‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רכב‬

‫בברכת דיין האמת‪ ,‬אך בברכת משנה הבריות אין חילוק בזה‪ ,‬ושפיר יש לברך אף היכא‬
‫שאינו מצטער יח‪ ,‬אך לדעת המחבר ועו"פ‪ ,‬אף ברכת משנה הבריות אינו מברך אא"כ‬
‫מצטער בראייתו יט‪.‬‬

‫וכמו שיבואר בס"ד‪ .‬וראה עוד לקמן בסמוך‬

‫)סעיף ה'‪,‬‬
‫ושם הערה כא( מה שיש לדון בזה‪ ,‬האם הדבר תלוי‬
‫בכאו"א לפי מה שהוא‪ ,‬האם 'מצטער בראייתו' או‬
‫'אינו מצטער בראייתו'‪ ,‬ואף בראיית ישראל בעל מום‬
‫אין לברך אא"כ מצטער בראייתו‪ ,‬או שמא אין הדבר‬
‫תלוי אלא בישראל ובעכו"ם‪ ,‬ועל ישראל משונה ובעל‬
‫מום שפיר יש לברך משום שבדר"כ הרי הוא מצטער‬
‫בראייתו‪ ,‬ועל גוי משונה ובעל מום לעולם אין לברך‬
‫משום שבדר"כ אינו מצטער בראייתו‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫)הערה יז(‬ ‫‪ .ÁÈ‬א‪ .‬הנה על דברי הטור הנ"ל בסמוך‬
‫)רכה‪,‬ט ד"ה‬ ‫שהביא דעת הראב"ד‪ ,‬הקשה הבית יוסף‬
‫ומ"ש בשם הראב"ד(‪ ,‬דא"כ היאך תקנו לברך משנה‬
‫הבריות בראיית פיל וקוף וכיו"ב‪ ,‬והלא בבעלי חיים‬
‫אין שייך לומר כן שמצטער בראייתו‪ ,‬והניח בקושיא‪.‬‬
‫ורבים מגדולי הפוסקים כתבו ליישב ולחלק בזה‪,‬‬
‫דאף הראב"ד לא נקט כן אלא לענין ברכת דיין האמת‪,‬‬
‫אבל ברכת משנה הבריות שפיר יש לברך בכל גווני‪,‬‬
‫ואף היכא שאינו מצטער בראייתו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫ובאמת כבר מצינו חילוק זה להדי' בדברי כמה‬ ‫לא נזכרו תיבות אלו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה חיגר או סומא או‬
‫מרבותינו הראשונים‪ ,‬וכ"ה בספר המכתם )ברכות נח‪(:‬‬
‫בשם בעל הערוך‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬הרואה את הכושי כו'‪,‬‬
‫אומר ברוך משנה הבריות‪ ,‬אפילו היה נכרי‪ ,‬אבל‬
‫החיגר והסומא והקיטע ומוכה שחין שאומר ברוך דיין‬ ‫גוי בעל מום‪ ,‬ואע"פ שאינו מצטער בראייתו‪] ,‬ודוחק‬
‫האמת‪ ,‬זה אינו אא"כ היה אדם שהוא מצטער עליו‪,‬‬
‫אבל על נכרי לא‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בחי' הרשב"ץ‬
‫)ברכות נח‪ (:‬בזה"ל‪ ,‬הרואה את הכושי כו'‪ ,‬ברוך משנה‬
‫הבריות‪ ,‬דמבטן אמו הוא זה המום‪ ,‬ואפילו היה נכרי‬
‫אומר כן כו'‪ ,‬ברוך דיין האמת‪ ,‬נראה דדווקא באדם‬
‫שמצטער עליו‪ ,‬וכש"כ שאין לברך על הנכרי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ויש מן האחרונים ]מגן אברהם )רכה‪,‬יח(‪ ,‬אליה רבה‬
‫)רכה‪,‬כא(‪ ,‬ועו"א[ שהוסיפו להוכיח כן מדברי רבינו‬
‫ירוחם )נתיב יג ח"ב(‪ ,‬שהביא דעת הראב"ד בזה"ל‪,‬‬
‫וכתב הראב"ד‪ ,‬על אותם שאמרנו שמברך עליהם דיין‬
‫האמת כו'‪ ,‬דווקא ממי שמצטער עליו‪ ,‬דומיא דרואה‬
‫אילנות טובות שהוא נהנה מהם‪ ,‬כלומר ישראל‪ ,‬אבל‬
‫כשרואה גוי אינו מברך‪ ,‬אדרבה שמחה היא לו‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫האמת‪ ,‬וכתב הראב"ד ז"ל‪ ,‬נראה לי כל זה על אדם‬
‫שהוא מצטער עליו‪ ,‬דומיא דרואה בריות טובות שיש‬
‫בהן הנאה לרואה‪] ,‬ומברך עליהם ברכת 'שככה לו‬
‫בעולמו'‪ ,‬וכדלקמן )סעיף ט'([‪ ,‬אבל בענין אחר אינו‬
‫מברך‪ ,‬עכ"ל; ועוד מצינו כן בדברי כמה ראשונים‬
‫בשם הראב"ד‪ ,‬וראה דבריהם לקמן בסמוך )הערה יח‬
‫אות א'‪ ,‬והערה יט(‪.‬‬
‫אכן די"ז אינו מוסכם לדעת כל רבותינו הראשונים‪,‬‬
‫ולדעת כמה ראשונים שפיר יש לברך ברכת משנה‬
‫הבריות וברכת דיין האמת בראיית משונים ובעלי‬
‫מומים אע"פ שאינו מצטער בראייתם; וכן כתב‬
‫המאירי )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה את הכושי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן כתבו‬
‫]גדולי המפרשים[‪ ,‬שלא נאמר כן אלא על אדם שזה‬
‫הרואה מצטער על שינויו‪ ,‬דומיא דרואה בריות טובות‬
‫שהוא נהנה על ראייתם‪ ,‬ואין הדברים נראים לי‪,‬‬
‫שראיית הדברים המחודשים אף בלא הנאה ואף בלא‬
‫צער ראוי לברך עליהם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בספר‬
‫האשכול )מהדו' רצ"ב אוירבך הל' ברכות הודאה‪ ,‬במהדו' אלבק‬
‫קיטע או מוכה שחין והבהקנין‪ ,‬בין גוי בין ישראל‪,‬‬
‫אומר דיין האמת‪ ,‬ואם ממעי אמם 'משנה הבריות'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והרי דשפיר יש לברך ברכות אלו אף בראיית‬
‫לומר דמיירי דווקא בעכו"ם שמצטער בראייתו‪,‬‬
‫וכדלקמן בסמוך )הערה כא אות א'( מדברי המחבר שכתב‬
‫בסתמא‪ ,‬שאין לברך ברכה זו בראיית גוי בעל מום לפי‬
‫שאינו מצטער בראייתו[‪ ,‬וראה לקמן בסמוך )הערה יט(‬
‫עוד בדעת הראב"י ]בעל ספר האשכול[ בזה‪.‬‬
‫אך הסכמת הפוסקים כדעת הראב"ד וסייעתו‬
‫הנ"ל‪ ,‬וכ"ה להדי' בשו"ע )רכה‪,‬ט( בזה"ל‪ ,‬הרואה את‬
‫החיגר כו'‪ ,‬ויש מי שאומר‪ ,‬דדווקא על מי שמצטער‬
‫עליו‪ ,‬אבל על עכו"ם אינו מברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הסכמת‬
‫שאר פוסקים‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה יח והערה יט(‪ ,‬אלא‬
‫שנחלקו האם הראב"ד וסייעתו לא אמרו כן אלא‬
‫לענין ברכת דיין האמת‪ ,‬או שמא אף ברכת משנה‬
‫הבריות אין לברך אלא על מי שהוא מצטער בראייתו‪,‬‬
‫רכג‬
‫ונראה דקאי על ברכת דיין האמת‪ ,‬דאינו שייך אלא‬
‫למי שמצטער ומצדיק הדין‪ ,‬אבל ברכת משנה הבריות‬
‫לא שייך לומר במצטער דווקא‪ ,‬ובזה מתורץ מה‬
‫שהקשה הב"י הא בפיל וקוף לא שייך מצטער‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכה(‬
‫בביאור דעת הראב"ד‪ ,‬וז"ל‪ ,‬פשוט לכאו' שאין כוונת‬
‫הראב"ד‪ ,‬במש"כ שלא לברך כי אם על מי שמצטער‪,‬‬
‫אלא לענין ברכת דיין האמת‪ ,‬משא"כ ברכת משנה‬
‫הבריות‪ ,‬דלא משום צערא קאמר לה‪ ,‬אה"נ דלא שנא‬
‫גוי ובהמה‪ ,‬אכולהו מברך‪ ,‬וכן מצאתי שוב לאחרונים‬
‫ז"ל כו'‪ ,‬ודיין האמת דכוותה ]‪-‬דברכת 'שככה לו‬
‫בעולמו'[ דצערא הויא‪ ,‬משו"ה מצדיק הדין‪ ,‬ולא‬
‫שייך צער וצידוק הדין כי אם על ישראל‪ ,‬לא בעובדי‬
‫אלילים‪ ,‬משא"כ ברכה דמשנה הבריות‪ ,‬שאינה על‬
‫הצער‪ ,‬אלא על מעשה השינוי הנפלא‪ ,‬אע"פ שאין בו‬
‫צער לגמרי‪ ,‬כי מה שייך לומר צער בבריית הפיל‬
‫והקוף‪ ,‬אף אם היה האדם מצטער בצער המגיע‬
‫לבהמה‪ ,‬וצער בע"ח דאורייתא מכלל דנוגע לנפש‬
‫אדם הרואה‪ ,‬מכ"מ לא שייך להצטער על זה‪ ,‬אחר‬
‫שכך הוא בריית כל המין‪ ,‬וברוך אשר יצר ברואיו‬
‫בחכמה רבה‪ ,‬כולם נאים ומשובחים‪ ,‬אין בהם דבר‬
‫שלא לצורך‪ ,‬ולא לבטלה נמצאו ונבראו בצביונם‬
‫בתואר הראוי להם בלי שום דופי ופגם‪ ,‬כי הכל עשה‬
‫יפה בעתו על מלאתו ושלימותו‪ ,‬בוראם משבחם ומי‬
‫מגנם‪ ,‬הא אין הברכה עליהם לצער על שינוי תואר‬
‫עיקר יצירתם ותבניתם הנראה בהם‪ ,‬אלא אדרבה‬
‫לשבח‪ ,‬בהיותם בריות נפלאות אצל האדם‪ ,‬בערך‬
‫שאר הבריות‪ ,‬כי הקוף מתדמה בקצת מעשיו לאדם‪,‬‬
‫והפיל ניכרת בו כמו"כ חכמה נפלאה וגבורה עצומה‬
‫כמו שסופר ממנו‪ ,‬מלבד תוארו המתמיה מכל הבריות‪,‬‬
‫אע"פ שהוא תואר נאה לו‪ ,‬ונאהב ונחמד במינו‪ ,‬ולא‬
‫נשתנה כל עיקר‪ ,‬רק על זרותו ופליאת ברייתו בעיני‬
‫האדם בבחינת שאר בריות‪ ,‬נתקנה הברכה‪ ,‬עם היות‬
‫שאין בראייתם צער לגמרי‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד‬
‫בזה‪.‬‬
‫וכן נראה ממה שהעיד בשו"ת שבות יעקב )ח"א‬
‫סימן ד'( על עצמו‪ ,‬שבירך ברכת משנה הבריות בראיית‬
‫'דבר חדש שהובא מארץ לוע"ז‪ ,‬שני נערים גויים‬
‫תאומים זכרים שדבוקים זה לזה קדקד ראשיהם'‬
‫]‪-‬תאומי סיאם‪ ,‬וראה המשך לשונו לעיל )הערה ט'([‪,‬‬
‫ובס' יפה ללב )סי' רכה‪ ,‬מהדורה חדשה סקכ"ד( כתב לתמוה‬
‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬
‫ומשמע נמי דעכ"פ לענין ברכת משנה הבריות שפיר‬
‫יש לברך בכל גווני‪] ,‬אכן‪ ,‬עי' ברכי יוסף )רכה‪,‬ט(‬
‫ומאמר מרדכי )רכה‪,‬י( שכתבו שאינו מוכרח‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫וע"ע ארחות חיים )הל' ברכות אות נ'( שכתב בשם‬
‫הראב"ד בזה"ל‪ ,‬הרואה סומים או קטועים או מוכי‬
‫שחין או בהקנים וכיוצא בהם‪ ,‬מברך ברוך דיין‬
‫האמת‪ ,‬ואם נולדו באותם מומים ממעי אמם אומר‬
‫ברוך משנה הבריות‪ ,‬וכתב הראב"ד ז"ל‪ ,‬דאפילו על‬
‫עכו"ם מברך אותה‪ ,‬וכן נראה שהסכים הרב ז"ל‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והרי דסבירא ליה להראב"ד דשפיר יש לברך‬
‫ברכה זו אף בראיית עכו"ם משונה אע"פ שאינו‬
‫מצטער בראייתו‪ ,‬וצ"ע בסתירת דברי הראב"ד בדי"ז‪,‬‬
‫]וע"ע מאמר מרדכי )רכה‪,‬י( שהניח סתירת דברי‬
‫הראב"ד בצ"ע[; אכן לדרך זו יש ליישב בפשיטות‪,‬‬
‫דלא מיירי בארחו"ח אלא לענין ברכת משנה הבריות‪,‬‬
‫ובזה כתב‪ ,‬דאע"פ שלדעת הראב"ד אין לברך ברכת‬
‫דיין האמת אא"כ מצטער בראייתו‪ ,‬מכ"מ ברכת משנה‬
‫הבריות שפיר יש לברך בכל גווני‪ ,‬ואפי' היכא שאינו‬
‫מצטער בראייתו‪ .‬אכן עוד מצינו לפרש דברי‬
‫הארחו"ח‪] ,‬וכ"כ בברכי יוסף )רכה‪,‬ט( בביאור דברי‬
‫הארחו"ח[‪ ,‬דאין כוונתו להראב"ד שהזכירו שאר‬
‫הראשונים בדי"ז‪ ,‬אלא להראב"י אב"ד ]שהיה חותנו‬
‫של רבינו אהרן הכהן מלוניל בעל ארחות חיים[‪,‬‬
‫וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה יז( ולקמן בסמוך )הערה‬
‫יט(‪ ,‬דלדעת הראב"י אב"ד ]בעל ספר האשכול[‪ ,‬שפיר‬
‫יש לברך ברכות אלו אפי' היכא שאינו מצטער‬
‫בראייתו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ב‪ .‬וכן כתב הלבוש )רכה‪,‬ט‪ ,‬בדרך הא'( בביאור דעת‬
‫הראב"ד ]ובישוב קושיית הב"י הנ"ל מברכת הפיל‬
‫והקוף[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש אומרים שאין מברך על אלו אלא‬
‫על מי שמצטער עליו‪ ,‬אבל על גוי אין מצטער עליו‬
‫ואין מברכים‪ ,‬ונראה לי ד'יש אומרים' אלו לא קאי‬
‫אלא על ברכת דיין האמת‪ ,‬דאל"כ למה מברך על‬
‫הפיל ועל הקוף‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב הב"ח )רכה‪,‬ג ד"ה‬
‫ומ"ש וכתב הראב"ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש לתרץ‪ ,‬דלא קאי הראב"ד‬
‫אברכת משנה הבריות‪ ,‬דכיון דמברך על שינוי‬
‫הבריאה‪ ,‬אפילו אינו מצטער צריך לברך‪ ,‬אלא קאי‬
‫אברכת דיין האמת‪ ,‬שצריך לברך אם נשתנה אח"כ‪,‬‬
‫על זה אמר הראב"ד‪ ,‬דווקא על מי שמצטער‪ ,‬דומיא‬
‫דבריות טובות דמברך על מה שנהנה‪ ,‬הכא נמי מברך‬
‫על מה שמצטער‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב הט"ז )רכה‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬
‫על המנויים עם על הכושי כו' עד פיל וקוף‪ ,‬ומטעם‬
‫הזה חילקם הטור )סימן רכה( לשתי בבות‪ ,‬וטעמא‪ ,‬שכל‬
‫המנויים מחיגר ואילך אין שינוים שינוי בברייתם‬
‫כשאר הבריות אלא שהוממו‪ ,‬והם עצמם מצטערים על‬
‫עצמם בכך כי מכאיבים אותם‪ ,‬לפיכך כל המצטער‬
‫ג"כ עליהם מברך משנה הבריות‪ ,‬על דרך מברכים על‬
‫הרעה כו' שצריך לברך דיין האמת‪ ,‬אלא הואיל וכך‬
‫הם מבטן אמם‪ ,‬אין צערם כ"כ כמו אם נשתנו אח"כ‪,‬‬
‫ולכך חלוקים הם בברכתם ]שאין אומרים עליהם דיין‬
‫האמת אלא תקנו[ לומר משנה הבריות‪ ,‬והלכך אינו‬
‫מברך אלא על מי שמצטער עליו ולא על גוי‪ ,‬אבל‬
‫אותם המנויים מכושי ואילך עד פיל וקוף‪ ,‬הם נבראו‬
‫כך למין בפני עצמו‪ ,‬והם עצמם אינם מצטערים על‬
‫כך‪ ,‬ואין זה מום בעיני עצמם‪ ,‬כי בצביונם נבראו ואינו‬
‫מכאיב להם‪ ,‬והרואה אותם אינו מברך עליהם מחמת‬
‫שהוא מצטער עליהם‪ ,‬הואיל והם עצמם אינם‬
‫מצטערים‪ ,‬אלא הוא מתמיה על בריה משונה כזה‬
‫אע"פ שאינו מצטער‪ ,‬לכך יש לו לברך על שינוי‬
‫ברייתו אע"פ שאינו מצטער עליו‪ ,‬ואין חילוק בזה בין‬
‫גוי לישראל כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע דברי חמודות )על הרא"ש‪,‬‬
‫ברכות פ"ט אות לב( ]ובספרו מלבושי יו"ט )על הלבוש‪ ,‬שם‬
‫סקי"א([ שכתב על דברי הלבוש בזה"ל‪ ,‬ויפה פירש‪,‬‬
‫אלא שמש"כ דכך חילקם הטור לשתי בבות‪ ,‬ליתא‪,‬‬
‫דחילוק הבבות מפני שאלו הם דווקא ממעי אמם‪,‬‬
‫ואלו יכולים להשתנו אחר שנולדו‪ ,‬ותדע שכן הוא‪,‬‬
‫שהרי דברי הראב"ד שאכתוב בסמוך ]‪-‬שאין לברך‬
‫ברכות אלו אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה שינוי‬
‫זה‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיף ו'([‪ ,‬ודאי דאכולן קאי כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו באליה רבה )על הלבוש‪ ,‬שם סקכ"א(‪.‬‬
‫וכן כתב בנחלת צבי )רכה‪,‬ט( בזה"ל‪ ,‬ואין ספק דלא‬
‫כתב כן ]‪-‬הראב"ד[‪ ,‬אלא על ששנוי בברייתא דחיגר‬
‫כו'‪ ,‬ולא על ברייתא דשנו כושי כו'‪ ,‬לפי שהתם על‬
‫שינוי הבריאה מברך‪ ,‬ואין שייך צער‪ ,‬דהם עצמם‬
‫אינם מצטערים‪ ,‬א"כ לא גרע מפיל וקוף דלא שייך‬
‫בהו שמצטער עליהם ואפ"ה מברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הב"ח )שם( כתב ליישב הדברים בדרך נוספת‪,‬‬
‫דאה"נ דלא קאי הראב"ד אלא על בני אדם משונים‪,‬‬
‫ומודה לענין ראיית בעלי חיים המשונים בברייתם‬
‫כגון פיל וקוף‪ ,‬דשפיר יש לברך עליהם אע"פ שאינו‬
‫מצטער בראייתם; וז"ל הב"ח‪ ,‬ועוד יש לומר‪ ,‬דלא‬
‫קאי הראב"ד אהך ברייתא דתני בה הרואה פיל‬
‫רכד‬
‫על דבריו‪ ,‬שהרי אין מברכים ברכה זו בראיית משונה‬
‫ובעל מום שאינו מצטער בראייתו‪ ,‬וכדעת הראב"ד‬
‫ורוב הפוסקים הנ"ל בסמוך )הערה יז(‪] ,‬וכדלקמן‬
‫בסמוך )סעיף ה'‪ ,‬ושם הערה כא( שמטעם זה אין לברך‬
‫בראיית גוי משונה ובעל מום‪ ,‬שהרי אינו מצטער‬
‫בראייתו[; אך כבר כתב בס' דמשק אליעזר )להג"ר‬
‫אליעזר פאפו בעל 'פלא יועץ'‪ ,‬מערכת ב' אות ח'( ליישב ולבאר‬
‫דברי השבו"י‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואחרי המחילה רבה מכת"ר‬
‫ומהדר גאון עוזו‪ ,‬לא דק יפה בזה‪ ,‬דמש"כ מרן שאינו‬
‫מברך על גוי‪ ,‬הוא על ברכת דיין האמת‪ ,‬אבל משנה‬
‫הבריות מברך‪ ,‬מידי דהוה אפיל ואקוף דמברך‪ ,‬ושפיר‬
‫בירך הרב משנה הבריות כדינו כו'‪ ,‬והדברים פשוטים‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתבו בשיירי כנסת הגדולה )סי' רכה הגב"י אות‬
‫ה'(‪ ,‬מגן אברהם )רכה‪,‬יח(‪ ,‬שו"ת הלכות קטנות )ח"א‬
‫סו"ס רמה(‪ ,‬עולת תמיד )רכה‪,‬ו(‪ ,‬ביאור הגר"א )רכה‪,‬יט(‪,‬‬
‫אליה רבה )רכה‪,‬כ(‪ ,‬שועה"ר )לוח ברכת הנהנין‪ ,‬פרק יב ס"כ(‪,‬‬
‫מגן גבורים )סי' רכה אלף המגן סקי"ז(‪ ,‬שלחן שלמה‬
‫)רכה‪,‬ז(‪ ,‬משנה ברורה )רכה‪,‬כז(‪ ,‬ערוך השולחן )רכה‪,‬יג(‪,‬‬
‫כף החיים )רכה‪,‬סא(‪ ,‬ועו"פ‪ ,‬שאין כוונת הראב"ד אלא‬
‫לענין ברכת דיין האמת‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אא"כ‬
‫מצטער בראייתו‪ ,‬אבל ברכת משנה הבריות שפיר יש‬
‫לברך אע"פ שאינו מצטער בראייתו‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן בדברי האחרונים מצינו דרכים נוספות‬
‫בביאור דעת הראב"ד‪ ,‬ובישוב קושיית הב"י ממה‬
‫שתקנו חכמים לברך על הפיל והקוף אע"פ שבודאי‬
‫אינו מצטער בראייתם‪] ,‬ולפ"ז שוב יתכן לפרש דברי‬
‫הראב"ד דמיירי אף לענין ברכת משנה הבריות[‪,‬‬
‫וכדלהלן‪.‬‬
‫הלבוש )שם‪ ,‬בדרך הב'( כתב ליישב הדברים‪ ,‬שיש‬
‫לחלק בין המשונים מברייתם שהם מצטערים‬
‫וכואבים בשינוי זה‪ ,‬וכגון החיגר והקיטע וכיו"ב‪,‬‬
‫שאין לברך עליהם משנה הבריות אלא היכא שאף‬
‫הוא מצטער בראייתם‪ ,‬ובין אותם המשונים מברייתם‬
‫שאינן מצטערים בשינוי זה‪ ,‬וכגון הכושי והגיחור‬
‫וכיו"ב‪] ,‬וה"נ הפיל והקוף[‪ ,‬דשפיר יש לברך עליהם‬
‫אע"פ שאינו מצטער בראייתם; וז"ל הלבוש‪ ,‬יש‬
‫אומרים שאין מברך על אלו אלא על מי שמצטער‬
‫עליו‪ ,‬אבל על גוי אין מצטער עליו ואין מברכים‪,‬‬
‫ונראה לי כו'‪ ,‬אי נמי‪ ,‬אפילו אברכת משנה הבריות נמי‬
‫קאי‪ ,‬אבל לא קאי אלא על המנויים מחיגר ואילף ולא‬
‫רכה‬
‫שאין מברכים אלא על מי שהוא מצטער בראייתו‪,‬‬
‫והוסיף וכתב שהראב"י אב"ד כתב בתשובת שאלה‪,‬‬
‫שאף על גוי משונה יש לברך ברכת משנה הבריות‪,‬‬
‫ומפשטות דברי האבודרהם נראה שהבין שהראב"י‬
‫פליג על דברי הראב"ד‪ ,‬והרי שלדעת הראב"ד אף‬
‫ברכת משנה הבריות לא נתקנה אלא היכא שמצטער‬
‫בראייתו‪] ,‬ולפ"ז הרי שלדעת הראב"י‪ ,‬אף ברכת דיין‬
‫האמת אינה תלויה בזה‪ ,‬ושפיר יש לברך ברכה זו אפי'‬
‫היכא שאינו מצטער בראייתו‪ ,‬ובאמת כ"ה להדי'‬
‫בספר האשכול שחיברו הראב"י אב"ד‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫לעיל בסמוך )הערה יז([; אכן‪ ,‬עי' אליה רבה )רכה‪,‬כ(‬
‫דעת הראב"ד‪ ,‬שלא חילקו בזה בין ברכת דיין האמת‬
‫שכתב לבאר דברי האבודרהם בפשיטות‪ ,‬דלעולם לא‬
‫פליגי הראב"ד והראב"י‪ ,‬והראב"ד לא מיירי אלא‬
‫לענין ברכת דיין האמת‪ ,‬והראב"י לא מיירי אלא לענין‬
‫ברכת משנה הבריות‪.‬‬
‫וכן נראה בפשטות מדברי הב"י )רכה‪,‬ט ד"ה ומ"ש‬
‫בשם הראב"ד(‪ ,‬שכתב להקשות על דעת הראב"ד‬
‫וסייעתו‪ ,‬דא"כ היאך תקנו לברך ברכת משנה הבריות‬
‫על הפיל והקוף אע"פ שבודאי אינו מצטער בראייתו‪,‬‬
‫והניח בקושיא‪ ,‬והרי שלא הסכים לחילוק הנ"ל‬
‫בסמוך )הערה יח(‪ ,‬דלא מיירי הראב"ד וסייעתו אלא‬
‫לענין ברכת דיין האמת‪] ,‬וכן נראה מדברי הב"י )שם(‬
‫כשהעתיק דברי האבודרהם הנ"ל‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬וא"כ כיון‬
‫שהכריע המחבר בשו"ע )רכה‪,‬ט( כדעת הראב"ד שאין‬
‫מברכים אלא על מי שהוא מצטער בראייתו‪ ,‬הרי שאף‬
‫ברכת משנה הבריות אין לברך אלא על מי שהוא‬
‫מצטער בראייתו‪ ,‬ודו"ק; ]וראה עוד לעיל בסמוך‬
‫)הערה יח אות ג'( דרכים נוספות בביאור דעת הראב"ד‪,‬‬
‫ובישוב קושיית הב"י ממה שתקנו חכמים לברך על‬
‫הפיל והקוף אע"פ שבודאי אינו מצטער מראייתם‪,‬‬
‫ואף לדרכים אלו הרי שאין מקור לחלק בזה בין ברכת‬
‫דיין האמת ובין ברכת משנה הבריות‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫וכן הסכמת כמה אחרונים כדרך זו‪ ,‬דהראב"ד‬
‫וסייעתו סבירא להו הכי אף לענין ברכת משנה‬
‫הבריות‪ ,‬ואף ברכה זו אין לברך אלא על מי שהוא‬
‫מצטער בראייתו; וכן כתב בברכי יוסף )רכה‪,‬ט(‪ ,‬וביאר‬
‫סברת הדברים בזה"ל‪ ,‬ולי ההדיוט נראה עיקר כדברי‬
‫מרן ]בבית יוסף הנ"ל[‪ ,‬שהראב"ד סובר דעל עכו"ם‬
‫חיגר כו' אינו מברך משנה הבריות‪ ,‬דהרי יהיב טעם‬
‫כי היכי דלא מברך על בריות טובות אלא משום‬
‫שנהנה‪ ,‬ה"ה הכא לא מברך אלא במצטער‪ ,‬ואי אמרת‬
‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬
‫וקיפוף וקוף אומר ברוך משנה הבריות‪ ,‬אלא אאידך‬
‫ברייתא דתני בה ראה את הכושי ואת הגיחור ואת‬
‫הלווקן כו'‪ ,‬דמדלא תני בה נמי פיל וקוף וקיפוף‪,‬‬
‫אלמא דלא נקט התנא בהך ברייתא אלא באותם‬
‫דשייך לומר דמצטער עליהם כיון דהם בני אדם‬
‫כמותו‪ ,‬והתם איכא לחלק בין ממעי אמו לאינם ממעי‬
‫אמו‪ ,‬אבל כולם מיירי במצטער עליהם‪ ,‬אבל הך‬
‫ברייתא דפיל וקוף וקיפוף אינו משום דמצטער‪ ,‬אלא‬
‫דמברך על שינוי הבריאה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .ËÈ‬כן נראה מסתימת דברי הראשונים כשהביאו‬
‫ובין ברכת משנה הבריות‪ ,‬ומשמע דאף לענין ברכת‬
‫משנה הבריות סבירא ליה להראב"ד דאין לברך אלא‬
‫היכא שמצטער בראייתו‪ .‬וכן נראה בחי' הרא"ה )ברכות‬
‫נח‪ :‬ד"ה הרואה את הכושי( שהביא דעת הראב"ד בזה"ל‪,‬‬
‫הרואה את הכושי כו'‪ ,‬אומר ברוך משנה הבריות‪ ,‬ראה‬
‫את החיגר כו' אומר ברוך דיין האמת‪ ,‬ואם ממעי אמן‬
‫אומר ברוך משנה הבריות‪ ,‬פירוש‪ ,‬וכתב הראב"ד ז"ל‪,‬‬
‫שה'ברכות הללו' נתקנו על הצער שמגיע לו לאדם‬
‫בראותו את שינוי הצורה‪ ,‬או על ריבוי הכיעור‬
‫שבאותה בריה‪ ,‬והוא מצטער בכך‪ ,‬לפיכך אין לברך‬
‫אותם אלא על ישראל מפני שהוא אח לצרתו‪ ,‬אבל לא‬
‫נתקנו לברך הבורא יתברך על הדין שהוא דן בעניינים‬
‫אלו את המחוייבים‪-] ,‬ולפ"ז מן הדין היה לברך‬
‫ברכות אלו אף בלא שמצטער בראייתו[‪ ,‬שא"כ היה‬
‫להם לתקן ברכות על שבאו לו לאדם בגופו או‬
‫בממונו בין לישראל בין לאחד מן האומות כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן נראה בדברי כמה ראשונים ]ריטב"א )ברכות נח‪ :‬ד"ה‬
‫הרואה את חבירו(‪ ,‬אהל מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪,‬‬
‫ספר המאורות )ברכות נח‪ ,(:‬ספר הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער‬
‫יג אות ט'(‪ ,‬רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות הי"ב([ שכתבו‬
‫בתחילה דין ברכת משנה הבריות ודין ברכת דיין‬
‫האמת‪ ,‬ושוב הביאו בשם הראב"ד ד'כל זה' באדם‬
‫שהוא מצטער בראייתו‪ ,‬ומשמע דהיינו אף לענין‬
‫ברכת משנה הבריות‪] ,‬וביותר נראה כן בס' אהל מועד‬
‫)שם(‪ ,‬שהביא בתחילה דין ברכת דיין האמת‪ ,‬ולאחמ"כ‬
‫הביא דין ברכת משנה הבריות‪ ,‬ומיד בסמוך לו כתב‬
‫ד'כל זה' באדם שהוא מצטער בראייתו‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ועי' פרישה )רכה‪,‬ז( וברכי יוסף )רכה‪,‬ט( שכתבו שכן‬
‫נראה מדברי האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה‬
‫הרואה את החיגר(‪ ,‬יעו"ש שהביא בתחילה דעת הראב"ד‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רכו‬

‫ה‪ .‬ועפ"ז כתבו הפוסקים‪ ,‬שאין לברך כ בראיית גוי משונה ובעל מום‪ ,‬ועי' הערה כא‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬עי' משנה ברורה )רכה‪,‬כח( שכתב להדי'‪,‬‬ ‫דמשנה הבריות מברך על חיגר עכו"ם ודכוותיה‪ ,‬הרי‬
‫דהמחבר 'מילתא דפסקא נקט'‪ ,‬וה"ה שאין לברך אף‬ ‫שמברך משנה הבריות אף שאינו מצטער‪ ,‬ואדיליף‬
‫בראיית ישראל באופן שאינו מצטער בראייתו‪ ,‬וכגון‬ ‫מבריות טובות‪ ,‬לילף מאלו עצמם שמברך אף שאינו‬
‫שאינו מכירו וכיו"ב‪ ,‬וכבר קדמו בס' מקור חיים‬ ‫מצטער כו'‪ ,‬עכ"ל; וע"ע מאמר מרדכי )רכה‪,‬י( שהסכים‬
‫לחוו"י )רכה‪,‬ט(‪ ,‬ש'הוא הדין ישראל שאין הרואה‬ ‫ג"כ שאין לחלק בזה‪ ,‬ואף בברכת משנה הבריות‬
‫מצטער'‪ ,‬וכן כתב בס' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכה‪,‬יח(; ועוד‬ ‫סבירא להו להראב"ד וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שאין לברך אלא‬
‫מצינו בדברי כמה אחרונים שכתבו די"ז בסתמא‪ ,‬שאין‬ ‫על מי שהוא מצטער בראייתו‪.‬‬
‫לברך אלא מי שהוא מצטער בראייתו‪ ,‬ולא חילקו בזה‬
‫‪ .Î‬לדעת רוב הפוסקים דלעיל בסמוך )הערה יח(‪,‬‬
‫בין ישראל לעכו"ם‪ ,‬ומשמע ג"כ שעיקר הדבר תלוי‬
‫היינו דווקא לענין ברכת דיין האמת‪ ,‬אך ברכת משנה‬
‫בכאו"א לפי מה שהוא‪ ,‬ואף על ישראל משונה ובעל‬
‫הבריות שפיר יש לברך אף בראיית גוי בעל מום‪,‬‬
‫מום אין לברך אא"כ מצטער בראייתו‪] ,‬וכ"ה‬
‫ולדעת הב"י וסייעתו דלעיל בסמוך )הערה יט(‪ ,‬הרי‬
‫בשועה"ר )סדר ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יג סי"ב(‪ ,‬קיצור שו"ע‬
‫שאף ברכת משנה הבריות אין לברך בראיית גוי‬
‫)סימן ס' סי"ד(‪ ,‬חסד לאלפים )סי' רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף כא(‪ ,‬ערוך‬
‫משונה‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫השולחן )רכה‪,‬יג(‪ ,‬ועו"פ[‪.‬‬
‫ולדבריהם נראה בפשטות‪ ,‬דה"ה נמי לאידך גיסא‪,‬‬ ‫‪ .‡Î‬א‪ .‬כ"ה בדברי כמה ראשונים כשהביאו דעת‬
‫אם רואה גוי בעל מום ומצטער בראייתו‪ ,‬שפיר יש לו‬ ‫הראב"ד הנ"ל‪] ,‬חידושי הרא"ה )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה‬
‫לברך עליו ברכת דיין האמת‪ ,‬ובאמת כ"ה להדי'‬ ‫את הכושי(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה‬
‫במקור חיים )שם( ד'מיהא במצטער מברך'‪ ,‬וראה‬ ‫את החיגר(‪ ,‬ספר הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות ט'(‪,‬‬
‫לקמן בהמשה"ד עוד בזה‪.‬‬ ‫ועו"ר[; וכ"ה להדי' בשו"ע )רכה‪,‬ט( בזה"ל‪ ,‬הרואה את‬
‫ב‪ .‬והנה עי' שלטי הגבורים )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪,‬‬ ‫החיגר כו'‪ ,‬ויש מי שאומר‪ ,‬דדווקא על מי שמצטער‬
‫אות א'( שהביא דעת הראב"ד וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שאין‬ ‫עליו‪ ,‬אבל על עכו"ם אינו מברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫לברך אלא על מי שהוא מצטער בראייתו‪ ,‬וכתב‬ ‫והנה מדברי המחבר ]והראשונים[ הנ"ל היה מקום‬
‫להקשות על דבריו בזה"ל‪ ,‬וצריך עיון‪ ,‬דהא גבי בריות‬ ‫לדייק‪ ,‬שאין הדבר תלוי בכאו"א לפי מה שהוא‪ ,‬האם‬
‫טובות מברך אפילו הם עובדי עבודה זרה‪ ,‬עכ"ל; וכן‬ ‫'מצטער בראייתו' או 'אינו מצטער בראייתו'‪ ,‬ולעולם‬
‫כתב בנחלת צבי )רכה‪,‬ט( להקשות על דעת הראב"ד‪,‬‬ ‫אין הדבר תלוי אלא בישראל ובעכו"ם‪ ,‬ועל ישראל‬
‫וז"ל‪ ,‬ודברי הראב"ד תמוהים לי מאוד‪ ,‬דהא על בריות‬ ‫משונה ובעל מום שפיר יש לברך משום שבדר"כ הרי‬
‫טובות מברך אפילו על עכו"ם‪ ,‬כמו דאיתא בהדי'‬ ‫הוא מצטער בראייתו‪ ,‬ועל עכו"ם משונה ובעל מום‬
‫בירושלמי )ברכות פ"ט ה"א(‪ ,‬וכתבו השו"ע בסמוך‬ ‫לעולם אין לברך משום שבדר"כ אינו מצטער‬
‫)רכה‪,‬י(‪ ,‬א"כ נימא כמו שמברך על בריות נאות אפילו‬ ‫בראייתו‪ .‬וכן נראה ממש"כ בשו"ת הלכות קטנות‬
‫על גוי אף שאין לו הנאה‪ ,‬ה"נ נימא על גוי אף שאינו‬ ‫)ח"ב סימן קצב(‪ ,‬בביאור מה שאמרו בברכות )נד‪ (:‬שעל‬
‫מצטער עליו נמי יברך‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ראיית אשתו של לוט שנהפכה לנציב מלח‪ ,‬יש לברך‬
‫והנה לדברי הראשונים והאחרונים הנ"ל בסמוך‬ ‫ברכת דיין האמת‪ ,‬וביאר ההלק"ט‪ ,‬דאע"פ שאינו‬
‫)הערה יח( שכתבו לחלק בזה‪ ,‬דאף הראב"ד לא סבירא‬ ‫מצטער בראייתה‪ ,‬מכ"מ כיון שלא מצינו שעבדה‬
‫ליה הכי אלא בברכת דיין האמת‪ ,‬אבל בברכת משנה‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬שפיר יש לברך עליה ברכה זו‪ ,‬עכ"ד‪,‬‬
‫הבריות מודה דשפיר יש לברך אפי' היכא שאינו‬ ‫]ובמקומו )פרק יח הערה נג( יבואר עוד בזה[‪ ,‬והרי שאין‬
‫מצטער בראייתו‪ ,‬אפשר שיש ליישב ולדמות ברכת‬ ‫הדבר תלוי אלא בישראל ובעכו"ם‪ ,‬וכל שאינו בכלל‬
‫'שככה לו בעולמו' לברכת 'משנה הבריות'‪] ,‬ועדיין‬ ‫עכו"ם‪ ,‬שפיר יש לברך עליו ברכה זו אע"פ שלמעשה‬
‫צ"ע[; אכן לדעת המחבר וסייעתו הנ"ל בסמוך )הערה‬ ‫אינו מצטער בראייתו‪.‬‬
‫רכז‬ ‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬

‫ו‪ .‬דעת הראב"ד‪ ,‬שאין לברך ברכות אלו אלא כשרואה דב"ז בפעם ראשונה בחייו כב‪ ,‬וכן‬

‫דדבר פשוט דלכו"ע אינו מברך דיין האמת אלא מי‬ ‫יט(‪ ,‬דסבירא ליה שאין לחלק בזה בין ברכת משנה‬
‫שמצטער‪ ,‬רק חיוב להצטער על כל אדם מישראל כו'‪,‬‬ ‫הבריות לברכת דיין האמת‪ ,‬ואף ברכת משנה הבריות‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫אין לברך אלא היכא שמצטער בראייתו‪ ,‬הרי שקמה‬
‫קושיא זו וגם ניצבה‪ ,‬מא"ט בברכת 'שככה לו‬
‫‪ .·Î‬כן הביא הטור )סימן רכה( בשם הראב"ד‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫בעולמו' שפיר דמי לברך אפילו על גוי או בהמה נאה‪.‬‬
‫וכתב הראב"ד כו'‪ ,‬וכתב עוד‪ ,‬שאינו מברך אלא פעם‬
‫אכן למשנ"ת מדברי המשנ"ב ורוה"פ‪ ,‬דאף‬
‫ראשונה‪ ,‬שהשינוי עליו גדול מאוד‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אך הטור‬
‫עצמו כתב לחלוק ע"ד הראב"ד‪ ,‬וכדלקמן בסמוך‬ ‫בנידו"ד גבי ברכת דיין האמת ]וברכת משנה הבריות[‪,‬‬
‫)הערה כד([; וכן הביאו כמה ראשונים בשם הראב"ד‪,‬‬ ‫אם אירע לו שמצטער בראיית גוי בעל מום‪ ,‬שפיר יש‬
‫וכ"ה בחי' הרא"ה )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה את הכושי(‪ ,‬חי'‬ ‫לו לברך ברכות אלו‪ ,‬נראה דלא קשיא מידי‪ ,‬שהרי אף‬
‫הריטב"א )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה את חבירו(‪ ,‬ארחות חיים‬ ‫ברכת 'שככה לו בעולמו' אינה אלא היכא שנהנה‬
‫)הל' ברכות אות נ'(‪ ,‬רבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב(‪ ,‬אהל מועד‬ ‫מראייתו‪ ,‬ואה"נ דכל היכא שנהנה מראיית בריה נאה‪,‬‬
‫)שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪ ,‬רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות‬
‫ואפילו עכו"ם נאה וכיו"ב‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה‬
‫הי"ב(‪ ,‬ספר הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות ט'(‪ ,‬ועו"ר‪.‬‬ ‫זו‪] ,‬אלא שבנידו"ד גבי ברכת דיין האמת וברכת‬
‫והנה יש לעיין‪ ,‬שהרי נתבאר לעיל )פרק א' הערה ד'(‬ ‫משנה הבריות‪ ,‬כתב המחבר כמילתא דפסיקא‪ ,‬שאין‬
‫מה שהביאו הראשונים בשם הראב"ד לענין שאר‬ ‫לברך ברכות אלו בראיית גוי בעל מום‪ ,‬משום‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬שאינן חובה גמורה אלא בפעם‬ ‫שבדר"כ אינו מצטער בראייתו[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ראשונה שרואה דב"ז‪ ,‬ולאחמ"כ כשחוזר ורואה‬ ‫ג‪ .‬ומענין לענין באותו הענין יש להוסיף בזה‪,‬‬
‫דברים ומקומות אלו אפילו בהפסק שלושים יום‪ ,‬אין‬ ‫דהיכא שמצטער בראייתו שפיר יש לו לברך אע"פ‬
‫הברכה עליו אלא בתורת רשות בעלמא‪] ,‬ולעיל )שם‬ ‫שאינו מכירו‪ ,‬ועי' שו"ת באר משה )ח"ב סימן קיב אות‬
‫אות ב'( נתבאר‪ ,‬שמדברי הראשונים נראה עיקר‪ ,‬שלא‬ ‫ז'( שכתב בתחילה להסתפק בזה‪ ,‬דשמא כל היכא‬
‫כתב הראב"ד שבפעם ראשונה בחייו שרואה דב"ז‪,‬‬ ‫שאינו מכירו אין לו לברך עליו‪] ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪,‬‬
‫הרי שחובה גמורה היא לברך הברכה‪ ,‬אלא לענין‬ ‫ולחיתום שטרות אעלה על הכתב מה שחקרתי בענין‬
‫ברכת הנס‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬אך עכ"פ אינו ענין לנידו"ד‪ ,‬שהרי‬ ‫הנזכר‪ ,‬בחיגר או קיטע שנשתנה אחר לידה שמברכים‬
‫מפעם שניה ואילך שרואה דבר זה‪ ,‬בודאי סבר‬ ‫עליו דיין האמת‪ ,‬אם דווקא כשהכיר אותו פעם קודם‬
‫הראב"ד שאינה אלא רשות בעלמא‪ ,‬בין בברכת הנס‬ ‫שנעשה חיגר או קיטע‪ ,‬או גם בשלא הכיר אותו‬
‫ובין בשאר ברכות הראיה[; וא"כ יש לעיין‪ ,‬מאי שנא‬ ‫מעולם‪ ,‬רק שמע שאירע לו כן וכן‪ ,‬ושוב רואה אותו‪,‬‬
‫הכא גבי ברכת משנה הבריות וברכת דיין האמת‪,‬‬ ‫מברך ברכת דיין האמת‪ ,‬עכ"ל[; אך שוב הכריע‬
‫דסבירא ליה להראב"ד‪ ,‬שאחר שכבר בירך על שינוי‬ ‫בהמשך דבריו‪ ,‬דשפיר יש לו לברך אף בכהא"ג‪,‬‬
‫זה‪ ,‬שוב אינו רשאי לחזור ולברך עליו כלל‪,‬‬ ‫]יעו"ש מש"כ להוכיח לזה‪ ,‬ממשנ"ת לעיל )הערה טו(‬
‫]ומפשטות הדברים נראה דאף בלא שם ומלכות אין‬ ‫מדברי הגרעק"א שכתב להסתפק‪ ,‬באופן שאינו יודע‬
‫לו לברך[‪.‬‬ ‫האם נעשה בו שינוי או מום זה ממעי אמו או‬
‫אכן לכאו' יש ליישב ע"פ דברי האחרונים דלקמן‬ ‫לאחמ"כ‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ובודאי אם היה מכירו קודם לכן היה‬
‫בסמוך )הערה כד אות ב'(‪ ,‬דשאני ברכת משנה הבריות‬ ‫יודע אם היה בו מום זה מתחילה או לא‪ ,‬והרי שאף‬
‫וברכת דיין האמת‪ ,‬שאינם אלא על שינוי הבריאה‪,‬‬ ‫אם אינו מכירו שפיר יכול לברך עליו[; וכן כתב‬
‫וכשחוזר ורואה בריה משונה זו‪ ,‬הרי שלא נוסף או‬ ‫בפשיטות בס' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכה‪,‬יח(‪ ,‬יעו"ש שהביא‬
‫נשתנה בו כלום מראייתו הראשונה‪ ,‬ומשו"ה אין לו‬ ‫ספק זה שנסתפק הגרעק"א‪ ,‬וכתב על דבריו בזה"ל‪,‬‬
‫לחזור ולברך אפילו בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬ואינו‬ ‫ולענ"ד מי שלא הכיר אותו קודם שנעשה בעל מום‪,‬‬
‫כשאר ברכות הראיה שיש בהם תוספת שבח בכל‬ ‫בלא"ה אינו מברך‪ ,‬דזה דומי' מי ששמע שאחד מת‪,‬‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬
‫הכרעת המחבר והרבה פוסקים כג‪ ,‬אך לדעת כמה ראשונים שפיר יש לברך ברכות אלו כל‬
‫המחבר וסייעתו שאינו מברך אלא בפעם ראשונה‬
‫בחייו שרואה דב"ז‪ ,‬אבל לאחמ"כ שוב אינו מברך‪,‬‬
‫היינו 'אפילו רואה אדם אחר שבו אלו הדברים‬
‫הנזכרים‪ ,‬אינו מברך'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן נראה ממש"כ בשער‬
‫הציון )רכה‪,‬לב( בדעת הגר"א‪ ,‬וראה דבריו לקמן בסמוך‬
‫)הערה כו(‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ומה שיש שהביאו מדברי הערוך השולחן )סי' רכה‬
‫סו"ס יג(‪ ,‬דאף לדעת המחבר וסייעתו‪ ,‬היינו דווקא‬
‫היכא שחוזר ורואה אדם משונה זה‪ ,‬ובכהא"ג אף‬
‫שבשאר ברכות הראיה שפיר חוזר ומברך לאחר‬
‫שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬הכא שאני משום דבעינן‬
‫שיהא 'השינוי עליו גדול מאד'‪ ,‬אבל אם חוזר ורואה‬
‫אדם אחר המשונה באותו השינוי‪ ,‬שפיר יש לו לחזור‬
‫ולברך עליו אפילו בתוך שלושים יום‪] ,‬וכדעת רוב‬
‫הפוסקים דלעיל )פרק א' סעיף י'(‪ ,‬דשפיר יש לחזור‬
‫ולברך בתוך שלושים יום על ראיית דבר אחר מאותו‬
‫המין[‪ ,‬נראה פשוט דזה אינו‪ ,‬ואין כוונת הערוה"ש‬
‫אלא כדלקמן בהמשה"ד )אות ג'(‪ ,‬דהיכא שחוזר ורואה‬
‫משונה אחר מאותם המשונים שנזכרו בגמ' ובשו"ע‪,‬‬
‫שפיר יש לו לברך עליו‪ ,‬אע"פ שכבר בירך ברכת‬
‫'משנה הבריות' או 'דיין האמת' בחייו על משונים‬
‫אחרים‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬דבר חידוש מצאתי בזה בשועה"ר )לוח ברכת‬
‫הנהנין‪ ,‬פרק יב סכ"א(‪ ,‬שכתב לחלק בזה בין ברכת משנה‬
‫הבריות ובין ברכת דיין האמת‪ ,‬דאף שלענין ברכת‬
‫משנה הבריות אינו חוזר ומברך לעולם אפילו על אדם‬
‫אחר המשונה באותו השינוי‪ ,‬מכ"מ לענין ברכת דיין‬
‫האמת שפיר יש לו לחזור ולברך בראיית אדם אחר‬
‫המשונה באותו השינוי‪ ,‬ורק על אותו אדם משונה‬
‫שבירך בתחילה‪ ,‬אינו חוזר ומברך לעולם; וז"ל‪ ,‬יש‬
‫אומרים‪ ,‬שאינו מברך משנה הבריות אלא פעם‬
‫ראשונה שהשינוי עליו גדול מאד‪ ,‬אבל כשחוזר ורואה‬
‫שנית אותו דבר או דבר אחר כיוצא בו‪ ,‬אינו מברך‪,‬‬
‫וכן בברכת דיין האמת על מי שמצטער עליו‪ ,‬אם חוזר‬
‫ורואה אותו אדם אפילו אחר שלושים יום אינו חוזר‬
‫ומברך עליו‪ ,‬אבל אם ראה אדם אחר שמצטער עליו‪,‬‬
‫אף אם הוא כיוצא בראשון כגון ששניהם סומים‪ ,‬חוזר‬
‫ומברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע; ]ובעיקר חידושו לחלק בזה בין‬
‫רכח‬
‫ראיה וראיה‪ ,‬וכגון בברכת עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫שכל יום ויום שעובר הרי שיש בו תוספת שבח‪,‬‬
‫שעדיין הקב"ה ממשיך ומקיים מעשה בראשית בכל‬
‫יום‪ ,‬ודו"ק; וכעי"ז כתב בדרישה )ריח‪,‬א( בישוב‬
‫סתירת דברי הראב"ד הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומהא"ט נראה‪,‬‬
‫מש"כ הראב"ד שהרואה החיגר והקיטע שמברך‬
‫עליהם ברוך משנה הבריות כו'‪ ,‬שאינו מברך אלא‬
‫פעם הראשון‪ ,‬וקשה מאי שנא מהכא שכתב מכאן‬
‫ואילך רשות‪ ,‬ובמה שכתבתי ניחא‪ ,‬דשם אין עוד‬
‫התפעלות מפעם ראשון ואילך כמו בראיית הנס‪ ,‬וק"ל‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .‚Î‬שו"ע )רכה‪,‬ט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואינו מברך אלא פעם‬
‫ראשונה‪ ,‬שהשינוי עליו גדול מאד‪ ,‬עכ"ל; וכן הסכימו‬
‫הרבה פוסקים‪ ,‬שאין לחזור ולברך בראיית בריות‬
‫משונות ]שלא בפעם ראשונה בחייו[‪ ,‬אפילו אחר‬
‫שלושים יום שלא ראה דב"ז‪ ,‬אלא בלא הזכרת שם‬
‫ומלכות‪ ,‬וכ"ה באליה רבה )רכה‪,‬כב‪-‬כג(‪ ,‬חיי אדם )כלל‬
‫סג סט"ו(‪ ,‬מגן גבורים )סי' רכה אלף המגן סקי"ח(‪ ,‬משנה‬
‫ברורה )רכה‪,‬ל(‪ ,‬ועו"פ‪ .‬ויש לברר בזה כמה וכמה‬
‫פרטים בדי"ז‪ ,‬וכדלהלן‪] ,‬וראה לקמן בסוה"ד )אות ו'(‬
‫תמצית הדינים העולים מדברינו[‪.‬‬
‫א‪ .‬הנה בפשטות נראה לפי טעם זה‪ ,‬דאף היכא‬
‫שלא בירך בפעם ראשונה בחייו שראה שינוי זה‪,‬‬
‫מכ"מ אין לו לברך לאחמ"כ כשיחזור ויראה שינוי זה‪,‬‬
‫שהרי שוב אין השינוי עליו 'גדול מאד'‪ ,‬ולעולם אין‬
‫לברך אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה שינוי זה;‬
‫]אך עכ"פ נראה‪ ,‬שאם לא ראה בחייו שינוי זה‪ ,‬אע"פ‬
‫שהיה יודע שישנם בנ"א המשונים באותו השינוי‪,‬‬
‫מכ"מ כשיראה בפעם ראשונה בחייו שינוי זה‪ ,‬שפיר‬
‫יש לו לברך עליו‪ ,‬ואינו דומה ראיה לידיעה‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ב‪ .‬עוד היה נראה בפשטות לפי טעם זה‪ ,‬שאין‬
‫חילוק בזה בין היכא שחוזר ורואה אותו אדם משונה‪,‬‬
‫ובין היכא שחוזר ורואה אדם אחר המשונה באותו‬
‫השינוי‪ ,‬ובכל גווני אינו מברך ברכה זו אלא בפעם‬
‫ראשונה בחייו שרואה שינוי זה‪ ,‬אך כשחוזר ורואה‬
‫שינוי זה לאחמ"כ‪ ,‬בין באדם זה ובין באדם אחר‪ ,‬שוב‬
‫'אין השינוי עליו גדול מאד'‪ ,‬ואין לו לחזור ולברך‬
‫בראייתו; וכן כתב בעולת תמיד )רכה‪,‬ו(‪ ,‬דלדעת‬
‫רכט‬
‫דלעיל )סעיף ד'(‪ ,‬שאין מברכים ברכת דיין האמת אלא‬
‫היכא שמצטער בראייתו‪ ,‬נראה דשפיר יש לחזור‬
‫ולברך ברכת דיין האמת אע"פ שכבר ראה מום זה‬
‫בחייו‪] ,‬ורק לענין ברכת משנה הבריות‪ ,‬יש לומר‬
‫לדעת רוב הפוסקים דלעיל )שם‪ ,‬והערה יח(‪ ,‬שאינו‬
‫מברך ברכה זו אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה‬
‫שינוי זה[; וז"ל הנהר שלום‪ ,‬ונראה‪ ,‬דלפי האומר‬
‫דדווקא על מי שמצטער עליו אומר דיין האמת‪ ,‬חוזר‬
‫ומברך אע"פ שאין שינוי לזה מזה כלום‪ ,‬דהא חוזר‬
‫ומצטער‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועד"ז כתב אף בשועה"ר )לוח ברכת‬
‫הנהנין‪ ,‬פרק יב סכ"א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש אומרים‪ ,‬שאינו מברך‬
‫משנה הבריות אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול‬
‫מאד‪ ,‬אבל כשחוזר ורואה שנית אותו דבר או דבר‬
‫אחר כיוצא בו‪ ,‬אינו מברך‪ ,‬וכן בברכת דיין האמת על‬
‫מי שמצטער עליו‪ ,‬אם חוזר ורואה אותו אדם אפילו‬
‫אחר שלושים יום אינו חוזר ומברך עליו‪ ,‬אבל אם ראה‬
‫אדם אחר שמצטער עליו‪ ,‬אף אם הוא כיוצא בראשון‬
‫כגון ששניהם סומים‪ ,‬חוזר ומברך‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ואם כי‬
‫מש"כ לחלק בין אותו אדם ובין אדם אחר המשונה‬
‫באותו השינוי‪ ,‬חידוש הוא‪ ,‬וראה משנ"ת בזה לעיל‬
‫בסמוך )אות ב'(‪ ,‬אך עכ"פ[ חזינן מדבריו‪ ,‬שעיקר די"ז‬
‫שלעולם אינו מברך אלא בפעם ראשונה בחייו‪ ,‬לא‬
‫נאמר אלא לענין ברכת משנה הבריות‪ ,‬אבל ברכת דיין‬
‫האמת אינה תלויה אלא בצערו בשעת ראיית אדם‬
‫משונה זה‪] ,‬וכן משמע מדבריו בסדר ברכות הנהנין‬
‫)פרק יג סי"ג(‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫אכן לדברי הנה"ש והשועה"ר יש לעיין טובא‪,‬‬
‫שהרי נתבאר לעיל בסמוך )הערה יט( שלדעת המחבר‬
‫אין חילוק בזה בין ברכת משנה הבריות ובין ברכת‬
‫דיין האמת‪ ,‬ואף ברכת משנה הבריות אינו מברך אלא‬
‫היכא שמצטער בראייתו‪ ,‬ולפ"ז הרי שאין לנו כיצד‬
‫להעמיד דברי המחבר בנידו"ז שאינו מברך אלא‬
‫בפעם ראשונה בחייו שרואה שינוי זה‪ ,‬שהרי אף‬
‫ברכת משנה הבריות תלויה בצערו‪ ,‬ושפיר יש לחזור‬
‫ולברך ברכה זו לאחר שלושים יום שלא ראה שינוי‬
‫זה והרי הוא חוזר ומצטער‪ ,‬וצ"ע‪] .‬וע"ע משנה ברורה‬
‫)רכה‪,‬כט( שהעתיק דברי הט"ז ודברי הנהר שלום‪ ,‬ולא‬
‫הכריע בזה[‪.‬‬
‫ה‪ .‬הנה בס' שער העין )פרק טו הערה כג( הביא בשם‬
‫הגר"ח קניבסקי‪ ,‬שאף לדעת המחבר וסייעתו שאינו‬
‫מברך ברכות אלו אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה‬
‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬
‫ברכת משנה הבריות ובין ברכת דיין האמת‪ ,‬וס"ל‬
‫דבברכת דיין האמת איכא סברא טפי לומר שיחזור‬
‫ויברך אע"פ שכבר ראה שינוי זה בחייו‪ ,‬ראה מה‬
‫שיבואר בזה להלן בהמשה"ד )אות ד'([‪.‬‬
‫ג‪ .‬אך עכ"פ נראה בפשטות‪ ,‬שאם חוזר ורואה‬
‫משונה אחר מאותם המשונים שנזכרו בגמ' ובשו"ע‪,‬‬
‫והר"ז פעם ראשונה בחייו שרואה שינוי זה‪ ,‬שפיר יש‬
‫לו לברך עליו‪ ,‬ואע"פ שכבר בירך ברכת 'משנה‬
‫הבריות' או 'דיין האמת' בחייו על משונים אחרים;‬
‫וכן נראה כוונת הערוך השולחן )סי' רכה סו"ס יג( שכתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬ופשוט הוא דעל אחר מברך אפילו תוך‬
‫שלושים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכמשנ"ת )אות ב'(‪.‬‬
‫ד‪ .‬כתב הט"ז )רכה‪,‬א(‪ ,‬שאין חילוק בזה בין ברכת‬
‫דיין האמת ובין ברכת משנה הבריות‪ ,‬ובשתי ברכות‬
‫אלו אינו מברך אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה‬
‫שינוי זה ]לדעת המחבר וסייעתו הנ"ל[‪ ,‬דאף שהיה‬
‫מקום לומר שדי"ז אינו אלא לענין ברכת דיין האמת‪,‬‬
‫דכיון שכבר ראה שינוי זה בחייו‪ ,‬שוב אינו מצטער‬
‫כ"כ כשחוזר ורואהו‪] ,‬וכדעת רוב הפוסקים דלעיל‬
‫)סעיף ד'‪ ,‬ושם הערה יח( דלא בעינן שיהא 'מצטער‬
‫בראייתו' אלא בברכת דיין האמת ולא בברכת משנה‬
‫הבריות[‪ ,‬מכ"מ העיקר שדי"ז שייך אף בברכת משנה‬
‫הבריות‪ ,‬שאינו מברך אלא בפעם ראשונה בחייו‬
‫שרואה שינוי זה‪ ,‬שאז 'השינוי עליו גדול מאד'; וכן‬
‫הסכים הפרי מגדים )סי' רכה משבצות זהב סק"א(‪ ,‬וכן‬
‫כתבו בקיצור שו"ע )סימן ס' סעיף יג‪-‬יד(‪ ,‬ובגדולות‬
‫אלישע )רכה‪,‬כג(‪ ,‬ובכף החיים )רכה‪,‬סה(‪.‬‬
‫אכן באמת מצינו ב' דעות נוספות בזה בדברי‬
‫הפוסקים‪ ,‬דמחד גיסא עי' חסד לאלפים )סי' רכא‪-‬רל‪,‬‬
‫אות כא( שכתב די"ז בזה"ל‪ ,‬וכן על החיגר ועל הקיטע‬
‫והסומא‪ ,‬אם הם ממעי אמם מברך משנה הבריות‪ ,‬ואם‬
‫נשתנה אח"כ ומצטער עליו‪ ,‬מברך עליו 'בפעם‬
‫ראשונה שרואהו' דיין האמת‪ ,‬והא דמברך משנה‬
‫הבריות‪ ,‬אם לא ראה כיוצא בו תוך שלושים יום‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והרי שדי"ז שאינו מברך אלא בפעם ראשונה‬
‫בחייו שרואה דב"ז‪ ,‬אינו אלא בברכת דיין האמת‪,‬‬
‫וכסברא הנ"ל שהזכיר הט"ז‪ ,‬דכיון שכבר ראה שינוי‬
‫זה בחייו‪ ,‬שוב אינו מצטער כ"כ בראייתו‪ ,‬ואינו ראוי‬
‫לברך עליו ברכת דיין האמת‪.‬‬
‫ומאידך גיסא עי' נהר שלום )רכה‪,‬א( שכתב היפך‬
‫הדברים‪ ,‬דלמאי דנקטינן הלכתא כדעת הראב"ד‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רל‬

‫שלושים יום‪ ,‬וכדין שאר ברכות הראיה כד‪ ,‬ואף הרמ"א הביא דעה זו כה‪ ,‬וכן הסכמת הגר"א‬
‫ועוד פוסקים כו‪.‬‬

‫שלדעת המחבר וסייעתו הנ"ל אינו מברך אלא בפעם‬ ‫דב"ז‪ ,‬היינו דווקא לענין בנ"א משונים ובעלי מומין‪,‬‬
‫ראשונה בחייו שרואה דב"ז‪ ,‬אך נתבארו דעות נוספות‬ ‫ומשא"כ פיל וקוף שהם משונים מתחילת ברייתם‪,‬‬
‫בזה מדברי הפוסקים‪ ,‬וצ"ע; ה'‪ ,‬יש מי שהורה שעל‬ ‫כו"ע מודו דשפיר חוזר ומברך עליהם משלושים יום‬
‫ראיית הפיל והקוף לכו"ע חוזר ומברך כל שלושים‬ ‫לשלושים יום‪ ,‬וכשאר ברכות הראיה‪ ,‬עכ"ד‪] ,‬וכן‬
‫יום‪ ,‬ודבריו צ"ע‪.‬‬ ‫הביא בס' ילקוט יוסף )סימן רכג הערה כא( בשם אביו‬
‫‪ .„Î‬א‪ .‬כן כתב הטור )סימן רכה( אחר שהביא דעת‬ ‫הגר"ע יוסף[; ומלבד שסברת הדברים צ"ב‪ ,‬עוד יש‬
‫להעיר על דבריו‪ ,‬דעי' לקמן בסמוך )הערה כד אות ב'(‬
‫הראב"ד‪ ,‬ד'לפי מה שכתבתי למעלה )סימן ריח(‪ ,‬מברך‬
‫אחד לשלושים יום'‪ ,‬עכ"ל; וביאור דבריו‪ ,‬דאין כוונת‬ ‫מדברי האחרונים בביאור סברת די"ז שאינו מברך‬
‫הראב"ד לחלק בזה בין ברכת משנה הבריות וברכת‬ ‫ברכות אלו אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה דב"ז‪,‬‬
‫דיין האמת לשאר ברכות הראיה‪ ,‬אלא שהראב"ד‬ ‫משום שברכות אלו אינם אלא על שינוי הבריאה‪,‬‬
‫סבירא ליה הכי אף לענין שאר ברכות הראיה‪,‬‬ ‫וכשחוזר ורואה בריה משונה זו‪ ,‬הרי שלא נוסף או‬
‫וכמשנ"ת לעיל )פרק א' הערה ד'( בארוכה שכן הביאו‬ ‫נשתנה בו כלום מראייתו הראשונה‪] ,‬ואינם כשאר‬
‫הראשונים בשם הראב"ד‪ ,‬שאינו חייב לברך אלא‬ ‫ברכות הראיה שיש בהם תוספת שבח בכל ראיה‬
‫בפעם ראשונה בחייו שרואה דבר זה‪ ,‬אבל לאחמ"כ‬ ‫וראיה‪ ,‬וכגון בברכת עושה מעשה בראשית‪ ,‬שכל יום‬
‫אינו חייב לחזור ולברך אפילו אם עברו שלושים יום‬ ‫ויום שעובר הרי שיש בו תוספת שבח‪ ,‬שעדיין הקב"ה‬
‫שלא ראהו בהם‪ ,‬ואין הברכה עליו אלא בתורת רשות‬ ‫ממשיך ומקיים מעשה בראשית בכל יום[‪ ,‬וסברא זו‬
‫בעלמא; אבל לדידן דנקטינן הלכתא לענין שאר‬ ‫שייכת שפיר אף לענין ראיית פיל וקוף‪ ,‬והרי שאף‬
‫ברכות הראיה דלא כדעת הראב"ד‪ ,‬הרי שאף לענין‬ ‫בראיית הפיל והקוף סבירא להו להמחבר וסייעתו‪,‬‬
‫ברכת משנה הבריות וברכת דיין האמת נקטינן‪,‬‬ ‫שאינו מברך ברכת משנה הבריות אלא בפעם ראשונה‬
‫שחובה גמורה היא לחזור ולברך ברכות אלו‪ ,‬כל היכא‬ ‫בחייו שרואה בריות אלו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫שעברו שלושים יום שלא ראה בהם דבר זה‪ ,‬עכ"ד‬ ‫וראה עוד לקמן )הערה כט אות ב'( מה שיש לדון בזה‬
‫הטור‪] .‬אכן‪ ,‬למשנ"ת לעיל )שם אות ב'( בדעת‬ ‫לפי דבריו‪ ,‬לענין היכא שחוזר ורואה מין קוף אחר‬
‫הראב"ד‪ ,‬שמדברי הראשונים נראה‪ ,‬שלא כתב‬ ‫בתוך שלושים יום‪ ,‬האם יש לו לחזור ולברך עליו או‬
‫הראב"ד שבפעם ראשונה בחייו שרואה דב"ז‪ ,‬הרי‬ ‫לא‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫שחובה גמורה היא לברך הברכה‪ ,‬אלא לענין ברכת‬ ‫ו‪ .‬העולה מדברינו כמה וכמה פרטי דינים בדעת‬
‫הנס‪ ,‬צריך לומר‪ ,‬שאין כוונת הטור לפרש שהראב"ד‬ ‫המחבר וסייעתו הנ"ל שאינו מברך אלא בפעם‬
‫אזיל לטעמיה בדינים אלו‪ ,‬אלא כוונת הטור לפרש‬ ‫ראשונה בחייו שרואה שינוי זה‪ ,‬א'‪ ,‬אף כשלא בירך‬
‫מסקנתו למעשה‪ ,‬דכיון שלענין שאר ברכות הראיה‬ ‫בפעם ראשונה בחייו שראה דב"ז‪ ,‬אינו מברך‬
‫נקטינן הלכתא דלא כדעת הראב"ד‪ ,‬ומסקינן דכל‬ ‫לאחמ"כ; ב'‪ ,‬בפשטות נראה‪ ,‬שאין חילוק בזה בין‬
‫שלושים יום חובה גמורה היא לברך בראיית דברים‬ ‫היכא שחוזר ורואה אותו אדם משונה‪ ,‬ובין היכא‬
‫ומקומות אלו‪ ,‬ה"נ נקטינן הלכתא לענין ברכת‬ ‫שחוזר ורואה אדם אחר המשונה באותו השינוי‪ ,‬ובכל‬
‫המשונים; ולפ"ז עדיין יל"ע בדעת הראב"ד גופיה‪,‬‬ ‫גווני אינו מברך ברכה זו אלא בפעם ראשונה בחייו‬
‫מפני מה יצאת ברכת המשונים מכלל שאר ברכות‬ ‫שרואה שינוי זה‪ ,‬ויש שחילקו בזה‪ ,‬וצ"ע למעשה; ג'‪,‬‬
‫הראיה‪ ,‬שעכ"פ בפעם ראשונה שרואה אותם‪ ,‬הרי‬ ‫אם רואה משונה אחר מאותם המשונים שנזכרו בגמ'‬
‫שהברכה עליו בתורת חובה גמורה‪ ,‬וצ"ע בכל זה[‪.‬‬ ‫ובשו"ע‪ ,‬לכו"ע שפיר יש לו לברך עליו; ד'‪ ,‬הסכמת‬
‫וכן הסכמת כמה מרבותינו הראשונים‪ ,‬דשפיר יש‬ ‫הרבה פוסקים שאין חילוק בזה בין הברכות‪ ,‬ובין‬
‫לחזור ולברך ברכת משנה הבריות וברכת דיין האמת‬ ‫בברכת משנה הבריות ובין בברכת דיין האמת‪ ,‬הרי‬
‫רלא‬
‫עליו אינו אלא בפעם ראשונה‪ ,‬משא"כ בכל הדברים‬
‫]כגון[ הניסים צריך להזכיר חסדי המקום שעשה לו‬
‫נס תמיד‪ ,‬אלא שאין החיוב לו לברך אלא אחר‬
‫שלושים יום‪ ,‬וכן גבי מרקוליס שצריך לברך אחר‬
‫שלושים יום‪ ,‬לפי שנותן שבח שהאריך אפו גם‬
‫בשלושים יום אלו‪ ,‬וכן בכל שאר הדברים שמנה‪ ,‬כגון‬
‫'חכם הרזים' ו'שחלק מחכמתו'‪ ,‬נותן שבח שכל עת‬
‫ורגע יודע מה שבליבם וחולק להם מחכמתו‪ ,‬אבל‬
‫כאן כיון דאין רואה שינוי ]מראייתו הקודמת[‪ ,‬אלא‬
‫בכל פעם רואה אותו כמו בפעם ראשון כן‪ ,‬פסק דאינו‬
‫צריך לברך אלא בפעם ראשון‪ ,‬כן נראה לענ"ד ליישב‬
‫דברי הרב שו"ע‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בפרי מגדים‬
‫)סי' רכה משבצות זהב סק"א(; וכן כתב בעולת תמיד‬
‫)רכה‪,‬ו( ליישב סתירת דברי המחבר‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולא דמי‬
‫לדלעיל )ריח‪,‬ג( דפסק המחבר דמברך משלושים‬
‫לשלושים‪ ,‬דשאני הכא דמברך על השינוי הבריאה‪ ,‬די‬
‫לו בפעם ראשונה שהשינוי גדול מאוד בעיניו‪ ,‬וכמו‬
‫שמבאר המחבר בסוף לשונו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז כתב‬
‫במאמר מרדכי )רכה‪,‬יא( בישוב סתירת דברי המחבר;‬
‫וכעי"ז כתב הדרישה )ריח‪,‬א( בישוב סתירת דברי‬
‫הראב"ד בדי"ז‪ ,‬וראה דבריו לעיל בסמוך )הערה כב(‪.‬‬
‫‪ .‰Î‬כן כתב הרמ"א )רכה‪,‬ט( על דברי המחבר‬
‫הנ"ל‪ ,‬ש'יש אומרים משלושים יום לשלושים יום'‪,‬‬
‫עכ"ל; אלא שאינו ברור שאכן כוונת הרמ"א לפסוק‬
‫ולהכריע כדעה זו להלכה‪ ,‬וביאור הדברים כך הוא‪.‬‬
‫הנה הרמ"א הביא דעה זו כדעה החולקת ע"ד‬
‫המחבר‪ ,‬והרמ"א לא סיים דבריו ש'כן עיקר' או 'וכן‬
‫נוהגין' כדרכו במקומות רבים‪ ,‬ויש לדון האם כל‬
‫כהא"ג כוונת הרמ"א להכריע כדעה זו ודלא כדעת‬
‫המחבר‪ ,‬או שמא להלכה ולמעשה מודה הרמ"א‬
‫לדברי המחבר‪ ,‬ונביא בס"ד תמצית דברי האחרונים‬
‫בזה‪.‬‬
‫עי' פרי מגדים )כללים לשו"ע יו"ד אות ג'( שכתב‬
‫להסתפק‪ ,‬היכא שהביא הרמ"א מדברי הראשונים‬
‫דעה החולקת על דעת המחבר‪ ,‬ולא סיים הרמ"א 'וכן‬
‫עיקר' או 'וכן נוהגין' וכיו"ב‪ ,‬האם כוונתו לפסוק‬
‫כדעה זו ודלא כדעת המחבר‪ ,‬ואע"פ שלא הכריע‬
‫להדי'‪ ,‬מכ"מ ממה שהביא דעה זו נראה דהכי סבירא‬
‫ליה להלכה‪ ,‬או שמא אין כוונתו במה שהביא דעה זו‬
‫אלא כדי לחלוק כבוד לאותה דעה‪] ,‬וכפי שדרך‬
‫המחבר פעמים להביא דעה אחת בסתם ודעה נוספת‬
‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬
‫בראיית המשונים ובעלי מומין‪ ,‬כל היכא שעברו‬
‫שלושים יום שלא ראה אותם‪ ,‬ואע"פ שאי"ז פעם‬
‫ראשונה בחייו שרואה שינוי זה; וכן כתב המאירי‬
‫)ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה את הכושי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כתבו גדולי‬
‫המפרשים‪ ,‬שלא נאמר כן אלא פעם ראשונה שהוא‬
‫רואהו‪ ,‬ולי נראה‪ ,‬כל שרואהו לפרקים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫כתב בפשיטות בשו"ת ראב"י אב"ד )סימן לג(‪ ,‬יעו"ש‬
‫שכתב בתו"ד‪ ,‬ש'אפילו ראה ביום אחד מאה מלכים‬
‫או מאה חכמים או מאה כושיים מברך על כולם'‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬ועיקר דבריו מיירי לענין החוזר ורואה דבר‬
‫אחר מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫)פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם הערה כב( בארוכה‪ ,‬אך עכ"פ חזינן‬
‫מדבריו דסבירא ליה בפשיטות‪ ,‬שדין ברכת משנה‬
‫הבריות כדין שאר ברכות הראיה‪ ,‬ושפיר יש לו לברך‬
‫ברכה זו אע"פ שאינו פעם ראשונה בחייו שרואה‬
‫שינוי זה[‪ ,‬וע"ע שו"ת הרדב"ז )ח"א סימן רצו( שהעתיק‬
‫ג"כ תשובת הראב"י אב"ד‪ .‬וע"ע אליה רבה )רכה‪,‬כב(‬
‫שכתב להוכיח מדברי כמה ראשונים‪] ,‬יעו"ש שהביא‬
‫שכ"ה באבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה וכל אלו‬
‫הברכות( ובס' צדה לדרך )מאמר א' כלל ג' סוף פרק כח([‪,‬‬
‫שכתבו בסתמא ש'כל אלו הברכות' אין מברכים אותם‬
‫אלא משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬ומפשטות דבריהם‬
‫נראה‪ ,‬שאף ברכת משנה הבריות וברכת דיין האמת‬
‫בכלל די"ז‪ ,‬ושפיר חוזר ומברך ברכות אלו אחר‬
‫שעברו שלושים יום שלא ראה בהם דב"ז‪.‬‬
‫ב‪ .‬וליישב דעת הראשונים והפוסקים‪ ,‬ובכללם אף‬
‫המחבר בשולחנו הערוך‪ ,‬שפסקו מחד גיסא שכל‬
‫ברכות הראיה הרי הם חובה גמורה משלושים יום‬
‫לשלושים יום‪ ,‬ודלא כדעת הראב"ד‪ ,‬ומאידך הרי‬
‫שבנידו"ד הסכימו לדעת הראב"ד‪ ,‬שאינו מברך ברכת‬
‫משנה הבריות וברכת דיין האמת אלא בפעם ראשונה‬
‫בחייו שרואה שינוי זה‪ ,‬כתבו האחרונים לבאר‪ ,‬דשאני‬
‫ברכות אלו שאינם אלא על שינוי הבריאה‪ ,‬וכשחוזר‬
‫ורואה בריה משונה זו‪ ,‬הרי שלא נוסף או נשתנה בו‬
‫כלום מראייתו הראשונה‪ ,‬ומשא"כ בשאר ברכות‬
‫הראיה שיש בהם תוספת שבח בכל ראיה וראיה‪,‬‬
‫וכגון בברכת עושה מעשה בראשית‪ ,‬שכל יום ויום‬
‫שעובר הרי שיש בו תוספת שבח‪ ,‬שעדיין הקב"ה‬
‫ממשיך ומקיים מעשה בראשית בכל יום‪.‬‬
‫וכן כתב בנחלת צבי )רכה‪,‬ט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואפשר ליישב‪,‬‬
‫דדווקא כאן פסק ]המחבר[ כראב"ד‪ ,‬מאחר שהשינוי‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬
‫אליעזר )חלק‬ ‫דבר יהושע )ח"ג סימן כז אות א'(‪ ,‬שו"ת ציץ‬
‫כא סימן מט אות ה'(‪ ,‬שו"ת משנת יוסף )ח"ח סימן כג(‪,‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת שאילת יעב"ץ )ח"א סו"ס עה( שכתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬וגם הרב בעל המפה ]‪-‬הרמ"א[ מסכים הולך‬
‫בשיטת הרב ב"י כו'‪ ,‬ולא הביא בהגהותיו הדעת‬
‫האחר אלא לכבודו דמהרי"ל‪ ,‬ולחלוק כבוד למנהג‬
‫במקום שנהגו כן להודיע על מה סמכו‪ ,‬כמו שהוא‬
‫מדרכו ז"ל בכמה מקומות‪ ,‬אע"ג דאיהו לא סבירא‬
‫ליה הכי‪ ,‬וידוע זה לרגיל בדבריו‪ ,‬עכ"ל‪] .‬ויש עוד מן‬
‫הפוסקים שידוע ג"כ בכללי פסיקתם‪ ,‬דכאשר מביאים‬
‫דעה החולקת ולא כתבו ד'כן עיקר' וכיו"ב‪ ,‬שאין‬
‫כוונתם לפסוק כדעה זו‪ ,‬אלא לחלוק כבוד לאותה‬
‫דעה‪ ,‬וכ"כ החיד"א בהקדמת ספרו מחזיק ברכה )חלק‬
‫או"ח(‪ ,‬שאין כוונתו לפסוק כדעה פלונית אלא אם‬
‫יכתוב ד'כן עיקר'[‪ .‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫לכתוב 'וכן עיקר' או 'וכן נוהגין'‪ ,‬אין כוונתו לפסוק‬
‫‪ .ÂÎ‬כן מבו' בביאור הגר"א )רכה‪,‬כא(‪ ,‬יעו"ש שביאר‬
‫כדברי הטור הנ"ל בסמוך )הערה כד אות א'(‪ ,‬דהראב"ד‬
‫דסבירא ליה שאינו מברך ברכות אלו אלא בפעם‬
‫ראשונה בחייו שרואה שינוי זה‪ ,‬אזיל לטעמי' דסבירא‬
‫ליה הכי אף בשאר ברכות הראיה‪] ,‬וראה עוד משנ"ת‬
‫בזה לעיל בסמוך )שם([‪ ,‬אבל לדידן דלא נקטינן‬
‫הלכתא כדבריו לענין שאר ברכות הראיה‪ ,‬הרי שהוא‬
‫הדין לענין ברכת משנה הבריות וברכת דיין האמת‪,‬‬
‫דשפיר יש לחזור ולברך ברכות אלו משלושים יום‬
‫לשלושים יום‪ ,‬ואע"פ שאינו פעם ראשונה בחייו‬
‫שרואה שינוי זה‪ ,‬וכדין שאר ברכות הראיה‪] ,‬ועי'‬
‫שער הציון )רכה‪,‬לא( שהביא ג"כ‪ ,‬שהכרעת הגר"א‬
‫דשפיר חוזר ומברך ברכות אלו כל שלושים יום‪,‬‬
‫וכשאר ברכות הראיה[‪ .‬וכן הסכמת כמה אחרונים‪,‬‬
‫וכן כתב בעטרת זקנים )רכה‪,‬ה( לענין ברכת 'שככה לו‬
‫בעולמו' בראיית בריות נאות‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכה‬
‫זו משלושים יום לשלושים יום וכשאר ברכות הראיה‪,‬‬
‫]וה"ה ואף כש"כ הוא לנידו"ד גבי ברכת משנה‬
‫הבריות וברכת דיין האמת‪ ,‬שהרי יש שכתבו לאידך‬
‫גיסא‪ ,‬שאף לדעת הפוסקים גבי ברכת משנה הבריות‬
‫וברכת דיין האמת‪ ,‬דשפיר חוזר ומברך ברכות אלו כל‬
‫שלושים יום‪ ,‬מכ"מ ברכת 'שככה לו בעולמו' אינו‬
‫מברך אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה בריה נאה‬
‫כזו‪ ,‬וכדלקמן )סוף הערה לז(‪ ,‬ודו"ק[; וכן נקט עיקר בס'‬
‫רלב‬
‫בשם יש אומרים‪ ,‬וכוונתו לפסוק כדעה הא'‪ ,‬ולא‬
‫הביא הדעה הב' אלא כדי לחלוק כבוד לאותה דעה[;‬
‫והביא הפמ"ג מדברי הש"ך )יו"ד סא‪,‬יג‪ ,‬שטו‪,‬ד( שכתב‬
‫לדייק מדברי הרמ"א )שם(‪ ,‬דכיון שהביא דעה‬
‫החולקת על דעת המחבר ולא סיים שכן עיקר‪ ,‬הרי‬
‫שאין דעתו לפסוק כן להלכה‪ ,‬ולא בא לחלוק על‬
‫הכרעת המחבר; ועוד הביא הפמ"ג שכן כתב בתשו'‬
‫מהר"ם זיסקינד )סימן כו ד"ה ועוד(‪ ,‬דהיכא שהמחבר‬
‫כתב דעה אחת בסתמא‪ ,‬ולאחמ"כ הביא הרמ"א דעה‬
‫החולקת ולא סיים וכן עיקר וכדו'‪ ,‬הר"ז כ'סתם ויש‬
‫אומרים'‪ ,‬ואין כוונת הרמ"א להכריע כדעה הב'; אך‬
‫סיים הפרי מגדים )שם( דלדידי צ"ע בזה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬אף שבכללים ליו"ד שם הניח הפרי מגדים‬
‫דב"ז ב'צריך עיון'‪ ,‬במקו"א )כללים לאו"ח אות כה( נראה‬
‫מדבריו שנקט כלל זה עיקר‪ ,‬דכל היכא שהביא‬
‫הרמ"א דעה החולקת על דעת המחבר‪ ,‬ולא הכריע‬
‫כדעה זו‪ ,‬והלכה למעשה מודה לדעת המחבר; ועוד‬
‫שם )אות כ'( הביא הפמ"ג מש"כ כעי"ז בשו"ת עבודת‬
‫הגרשוני )סימן מו ד"ה כללא דמילתא(‪ ,‬דהיכא שהביא‬
‫המחבר דעה האוסרת והרמ"א הוסיף דיש מקילים‪,‬‬
‫ולא הכריע הרמ"א להדי' ד'כן עיקר'‪ ,‬באיסור והיתר‬
‫לכתחילה יש לאסור ובדיעבד או בשעה"ד שרי‪,‬‬
‫ובברכות אמרי' בזה דספק ברכות להקל‪ ,‬ובממון יכול‬
‫לטעון קים לי כו'‪ ,‬יעו"ש‪] ,‬וע"ע פרי מגדים )יו"ד סימן‬
‫נב שפתי דעת סקט"ו( מש"כ בזה[‪.‬‬
‫ומצינו לכמה מגדולי האחרונים שהביאו להלכה‬
‫כלל זה‪] ,‬וחלקם העתיקו כן מדברי הפמ"ג הנ"ל[‪,‬‬
‫דהיכא שהביא הרמ"א דעה החולקת על דעת המחבר‪,‬‬
‫ולא סיים להכריע 'וכן עיקר' או 'וכן נוהגין'‪ ,‬אין‬
‫כוונתו לפסוק כדעה זו‪] ,‬ולא בא אלא לחלוק כבוד‬
‫לאותה דעה‪ ,‬או שמא כוונתו דבשעה"ד יכול לסמוך‬
‫על דעה זו[; עי' ב"ח )הנהגות איסור והיתר(‪ ,‬פתחי‬
‫תשובה )חו"מ רז‪,‬יג(‪ ,‬שו"ת יהודה יעלה )יו"ד סי' רצט ד"ה‬
‫ועוד גם(‪ ,‬שו"ת צמח צדק )אהע"ז סימן ל' אות א'(‪ ,‬שו"ת‬
‫דברי חיים )אהע"ז ח"א סימן צה‪ ,‬ד"ה והבית יוסף(‪ ,‬שדי חמד‬
‫)כללי הפוסקים סימן יד אות יב(‪ ,‬שו"ת אבני נזר בכמה‬
‫מקומות )אהע"ז סימן ח' אות מה‪ ,‬שם סימן לה אות ב'‪ ,‬שם סימן‬
‫לח אות ד'(‪ ,‬שו"ת בית שערים )יו"ד סימן ז' ד"ה אבל דעת(‪,‬‬
‫שו"ת חידושי הרי"ם )חלק או"ח סימן ד' ד"ה וא"כ הגם(‪,‬‬
‫שו"ת מהר"ש ענגיל )ח"א סימן כ' ד"ה וא"כ בזה(‪ ,‬שו"ת‬
‫רלג‬ ‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬

‫בעלי חיים משונים‬

‫ז‪ .‬הרואה כז את הפיל ואת הקוף ואת הקיפוף כח‪ ,‬מברך ברכת משנה הבריות כט‪ ,‬וע"ע‬
‫הערה ל‪.‬‬

‫‪ .ÁÎ‬אלא שאין הדבר ברור כלל מהו 'קיפוף'‬ ‫שלחן שלמה )רכה‪,‬ז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם רואה אחר שלושים‬
‫שתקנו חכמים לברך עליו ברכת משנה הבריות‪,‬‬ ‫לברכתו‪ ,‬אותו או אחר כיוצא בו‪ ,‬מברך עוד פעם‪,‬‬
‫וכדלהלן‪ .‬דהנה רש"י )ברכות נח‪ :‬ד"ה קיפוף( פירש‬ ‫עכ"ל‪ .‬וראה עוד בס' שער העין )פרק טו הערה כג( בשם‬
‫שהוא 'עוף שקורין וולטי"ר‪ ,‬ויש לו לסתות ולחיים‬ ‫הגר"ח קניבסקי‪ ,‬שכך היתה דעת החזו"א‪ ,‬שאף ברכת‬
‫כאדם'‪ ,‬וכן מצינו לשון זה בדברי כמה ראשונים‪] ,‬ר"י‬ ‫משנה הבריות וברכת דיין האמת דינם כשאר ברכות‬
‫הראיה‪ ,‬שיש לחזור ולברכם כל היכא שעברו שלושים‬
‫מלוניל )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬רא"ה )ברכות נח‪ :‬ד"ה תנו‬
‫יום שלא ראה בהם דב"ז‪.‬‬
‫רבנן(‪ ,‬רשב"ץ )ברכות נח‪ :‬ד"ה קיפוף(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות‬
‫והנה לדעה זו היה נראה בפשטות‪ ,‬שאין חילוק‬
‫השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה את החיגר(‪ ,‬ועו"ר[‪ ,‬ולפ"ז הרי‬
‫בזה בין היכא שחוזר ורואה אותו אדם משונה‪ ,‬ובין‬
‫שה'קיפוף' הוא ינשוף או עוף הנקרא 'כוס'‪] ,‬וראה‬ ‫היכא שחוזר ורואה אדם אחר המשונה באותו השינוי‪,‬‬
‫רש"י )ויקרא יא‪,‬יז( ששניהם 'צועקים בלילה ויש להם‬ ‫ובכל גווני שפיר יש לו לחזור ולברך ברכה זו‪] ,‬אלא‬
‫לסתות כאדם'[‪ ,‬וכן נראה מדברי רבינו מנוח )פ"י מהל'‬ ‫שיהא חילוק בזה היכא שחוזר ורואהו בתוך שלושים‬
‫ברכות הי"ב( שכתב‪ ,‬ש'קיפוף' הוא 'עוף שפורח בלילה‬ ‫יום‪ ,‬דבכהא"ג הרי שלדעת רוב הפוסקים דלעיל )פרק‬
‫והוא משונה בתבניתו'; עוד מצינו בנדה )כג‪ (.‬ש'קריא'‬ ‫א' סעיף י'( גבי הרואה דבר אחר מאותו המין בתוך‬
‫ו'קיפופא' הוא מין עוף שעיניו הולכות לפניו‪ ,‬ופירש‬ ‫שלושים יום‪ ,‬אם חוזר ורואה אדם אחר המשונה‬
‫רש"י )שם ד"ה קריא( שהוא 'עוף הצועק בלילה ופניו‬ ‫באותו השינוי‪ ,‬הרי שיש לו לחזור ולברך עליו אפילו‬
‫דומה לחתול'‪ ,‬ואף לפ"ז נראה בפשטות שהוא‬ ‫בתוך שלושים יום לראיית הראשון[; אכן‪ ,‬עי' שער‬
‫הינשוף‪ ,‬ועוד מצינו בתרגום יונתן )ויקרא יא‪,‬יז‪ ,‬דברים‬ ‫הציון )רכה‪,‬לב( שכ'‪ ,‬שאף לדעה זו אינו חוזר ומברך‬
‫יד‪,‬טז( שתירגם ינשוף 'קיפופא'‪.‬‬ ‫לאחר שלושים יום אלא על אדם אחר המשונה באותו‬
‫אכן בדברי רש"י במקו"א )בכורות ח‪ .‬ד"ה קיפוף( מבו'‬ ‫השינוי‪ ,‬אבל על אותו משונה ממש שבירך עליו‬
‫בתחילה‪ ,‬אינו חוזר ומברך עליו לעולם‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ש'קיפופא' הוא כעין קוף שיש לו זנב‪] ,‬וע"ע רש"י‬
‫)חולין סג‪ .‬ד"ה קיפוף( שהוא 'קלב"א שורי"ץ'‪ ,‬ובמקו"א‬ ‫‪ .ÊÎ‬וכנ"ל בסמוך )סעיף ו'‪ ,‬ושם בהערות( שנחלקו‬
‫)ויקרא יא‪,‬יח‪ ,‬דברים יד‪,‬טז( כתב רש"י ש'תנשמת' היינו‬ ‫רבותינו הרו"א בדי"ז‪ ,‬אשר לדעת הראב"ד וסייעתו‬
‫קלב"א שורי"ץ‪ ,‬ועוד במקו"א )סנהדרין צח‪ :‬ד"ה עטלף‪,‬‬ ‫אין לברך ברכה זו אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה‬
‫בכורות ז‪ :‬ד"ה עטלף( כתב רש"י ש'עטלף' היינו קלב"א‬ ‫דב"ז‪] ,‬ובנידו"ד הרי שיש לברך בפעם ראשונה בחייו‬
‫שורי"ץ‪ ,‬וצ"ע בכל זה[‪ .‬ועוד מצינו בדברי התוס'‬ ‫שרואה את הפיל‪ ,‬וכן בפעם ראשונה בחייו שרואה‬
‫את הקוף‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה כג אות ג'( לענין‬
‫)חולין סג‪ .‬ד"ה באות‪ ,‬נדה כג‪ .‬ד"ה קריא( שכתבו שג' מיני‬
‫הרואה משונה בשינוי אחר ממה שבירך עליו‬
‫'קיפוף' הם‪ ,‬א' תנשמת‪ ,‬ב' כוס וינשוף שעיניהם‬
‫בתחילה[‪ ,‬וכן הכרעת המחבר ורוה"פ‪ ,‬אך לדעת כמה‬
‫הולכות לפניהם כשל אדם‪ ,‬ג' קיפוף שהוא מין חיה‪,‬‬
‫ראשונים שפיר יש לברך ברכה זו כל שלושים יום‬
‫]ובערל"נ )נדה כג‪ .‬בתוד"ה קריא( כתב שמין חיה זה קרוי‬ ‫וכשאר ברכות הראיה‪ ,‬ואף הרמ"א הביא דעה זו‪ ,‬וכן‬
‫'קיפוד'‪ ,‬אכן עי' רש"י )ישעיהו לד‪,‬יא( ש'קיפוד' הוא‬ ‫הכרעת הגר"א ועו"פ להלכה; ]אכן‪ ,‬יעו"ש )הערה כג‬
‫'עוף הפורח בלילה'‪ ,‬והרי שאינו מין חיה‪ ,‬וצ"ע[‪,‬‬ ‫אות ה'( שיש מי שכתב‪ ,‬שלענין ראיית הפיל והקוף‬
‫וע"ע תוס' )בכורות ח‪ .‬ד"ה הקוף( שכתבו‪ ,‬דמה שאמרו‬ ‫כו"ע מודו דשפיר יש לחזור ולברך כל שלושים יום‬
‫)ברכות נז‪ (:‬על מיני חיות יפים לחלום חוץ מן הפיל ומן‬ ‫וכשאר ברכות הראיה‪ ,‬ויעו"ש משנ"ת להעיר על‬
‫הקוף ומן הקיפוף‪' ,‬קיפוף' זה מין חיה הוא‪ ,‬שהרי‬ ‫דבריו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬
‫שאר הבריות‪ ,‬כי הקוף מתדמה בקצת מעשיו לאדם‪,‬‬
‫והפיל ניכרת בו כמו"כ חכמה נפלאה וגבורה עצומה‬
‫כמו שסופר ממנו‪ ,‬מלבד תוארו המתמיה מכל הבריות‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן לפ"ז עדיין צ"ב‪ ,‬שהרי מצינו בעלי חיים‬
‫נוספים שיש בהם שינוי גדול ורב משאר בעלי החיים‪,‬‬
‫וכגון הג'ירפה אשר צווארה ארוך וגובהה רב‪,‬‬
‫והקנגרו אשר רגליו הקדמיות קצרות מרגליו‬
‫האחוריות‪ ,‬ויש לו כעין כיס בגופו אשר נותן בו את‬
‫ילדיו‪ ,‬וכיוצא באלו בעלי חיים שונים ומשונים זה‬
‫מזה בשינויים גדולים ומתמיהים‪ ,‬ואעפ"כ לא תקנו‬
‫חכמים ברכה זו אלא על הפיל ועל הקוף‪] ,‬ובאמת‬
‫ראה לקמן בסמוך )סעיף ח'‪ ,‬ושם הערה לא(‪ ,‬שיש שהורו‬
‫דשפיר יש לברך אף על שאר בעלי חיים המשונים‪,‬‬
‫ולאו דווקא על הפיל ועל הקוף‪ ,‬אך פשטות דברי‬
‫הפוסקים לא כן‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )שם([‪.‬‬
‫ובאמת בדברי הרו"א מבו'‪ ,‬שעיקר תקנת ברכה זו‬
‫על הפיל ועל הקוף‪ ,‬אינה אלא משום שדומים לאדם‬
‫בכמה וכמה דברים‪ ,‬ואף חכמתם גדולה יותר משאר‬
‫בעלי חיים וקרובה יותר לחכמת בני אדם‪] ,‬והיינו‬
‫דאמרינן בכל דוכתי )עירובין לא‪ .‬ועוד( נתנו לפיל או נתנו‬
‫לקוף והוליכו[‪ ,‬וזהו ה'שינוי' שאנו מברכים עליו‬
‫ברכת משנה הבריות; וכ"ה בדברי המאירי )ברכות נח‪:‬‬
‫ד"ה הרואה פיל( בזה"ל‪ ,‬הואיל ודומים לאדם במקצת‬
‫דברים‪ ,‬מברך עליהם ברוך משנה הבריות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫כתב במלאכת שלמה )כלאים פ"ח מ"ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שמעתי‬
‫מפי חכם חסיד מקובל רבינו משולם זצ"ל‪ ,‬על ההיא‬
‫דתניא בברכות בפרק הרואה )שם(‪ ,‬הרואה פיל וקוף‬
‫וקיפוף אומר ברוך משנה הבריות‪ ,‬דקשיא מאי שינוי‬
‫שייך התם‪ ,‬דהא כל בעלי חיים נמי משונה צורתם זו‬
‫מזו‪ ,‬ותירץ‪ ,‬דבזמן דור המבול נפרע הקב"ה מן‬
‫האנשים שהפכם לקופים ולפילים‪ ,‬והיינו‪ ,‬שהקוף‬
‫דומה לאדם‪ ,‬ופיל נמי מבין לשון בני אדם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכ"כ בס' חדש האביב )להג"ר אליעזר פאפו בעל 'פלא יועץ'‪,‬‬
‫ברכות נח‪ ,(:‬וז"ל‪ ,‬ונראה דקבלה בידם שאנשים דור‬
‫הפלגה נשתנו באלו הבריות‪ ,‬דאל"כ מה נשתנו אלו‪,‬‬
‫והלא בריות יש מינים ממינים שונים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו‬
‫בס' שלמה משנתו )ורשא תרנ"ה‪ ,‬ברכות נז‪ ,(:‬ובס' אמת‬
‫ליעקב )להגר"י קמינצקי‪ ,‬רכה‪,‬ח(‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫ומקור הדברים שאנשי דור הפלגה נהפכו לקופים‬
‫ולפילים‪ ,‬הנה בגמ' סנהדרין )קט‪ (.‬לא מצינו אלא‬
‫רלד‬
‫מנאוהו בגמ' יחד אם הפיל והקוף שמיני חיות הם‪,‬‬
‫ולדברי התוס' נראה שאף בנידו"ד גבי ברכת משנה‬
‫הבריות‪ ,‬הרי ש'קיפוף' זה מין חיה הוא‪ ,‬שהרי מנאוהו‬
‫יחד עם הפול ועם הקוף‪] ,‬ולדברי הערל"נ הנ"ל הרי‬
‫שהוא קיפוד[‪ .‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬אף שמצינו לכמה מרבותינו הראשונים‬
‫שהעתיקו כדברי הגמ' שלפנינו‪ ,‬שיש לברך ברכה זו‬
‫על הפיל ועל הקוף 'ועל הקיפוף'‪] ,‬רי"ף )ברכות מג‪:‬‬
‫מדפי הרי"ף(‪ ,‬רמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ב(‪ ,‬רא"ש )ברכות‬
‫פ"ט סימן יב(‪ ,‬ראב"ן )ברכות סימן קצט(‪ ,‬פסקי ריא"ז )ברכות‬
‫פ"ט הלכה ב' אות ז'(‪ ,‬ועו"ר[‪ ,‬אך בטוש"ע )רכה‪,‬ח(‬
‫השמיטוהו‪ ,‬ולא הביאו שיש לברך ברכה זו אלא על‬
‫הפיל ועל הקוף‪] ,‬וכבר העירו בזה בהגהות מהר"ם‬
‫בנעט על השו"ע )שם(‪ ,‬ובתורת חיים )סופר‪ ,‬רכה‪,‬טז(‪,‬‬
‫ובקצות השולחן )סימן סו בדי השולחן אות טו(‪ ,‬ועו"א[‪,‬‬
‫וצריך לומר דמספקא להו מהו ה'קיפוף' שתקנו‬
‫חכמים לברך עליו ברכה זו‪ ,‬ומחמת הספק הרי שאין‬
‫לברך כלל על אחד מהמינים הנ"ל‪] ,‬וכ"כ בס' אמת‬
‫ליעקב )להגר"י קמינצקי‪ ,‬רכה‪,‬ח(‪ ,‬שמטעם זה השמיטוהו‬
‫הטושו"ע[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות‬ ‫‪.ËÎ‬‬
‫הי"ב( ובטוש"ע )רכה‪,‬ח(‪] ,‬אכן בטוש"ע שם לא הביאו‬
‫די"ז אלא לענין הרואה את הפיל ואת הקוף‪ ,‬והשמיטו‬
‫דין ברכה זו בראיית הקיפוף‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך‬
‫)הערה כח([‪ .‬וראה בס' חזון איש אמונה ובטחון )פ"א‬
‫אות ז'( שכתב בענין זה בזה"ל‪ ,‬רוב ההרגל מכהה את‬
‫רגש התפעלות הנפש הראוי מכל חי באשר הוא חי‪,‬‬
‫ולעומת זה יש התפעלות ממינים מיוחדים שאין‬
‫מציאותם מצויה כ"כ‪ ,‬כמו הרואה פיל וקוף כו'‪ ,‬וכן‬
‫טבע האדם להשתומם מן הבריות המשונות לקויי‬
‫מומים או ננס ביותר או ארוך ביותר‪ ,‬התפעלות זו‬
‫יסודה בדמיון ולא בשכל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫א‪ .‬והנה לפו"ר היה נראה‪ ,‬דהיי"ט שלא תקנו‬
‫חכמים ברכה זו על שאר בעלי חיים‪ ,‬ולא תקנו חכמים‬
‫לברך אלא בראיית הפיל והקוף‪ ,‬משום שבעלי חיים‬
‫אלו הרי הם משונים ביותר משאר בעלי חיים‪ ,‬שהרי‬
‫גודלו ומשקלו של הפיל אינו דבר הנמצא בשאר בעלי‬
‫חיים‪ ,‬ואף הקוף משונה הוא ביותר משאר בעלי חיים‬
‫במה שהוא דומה לאדם בגופו ובמעשיו; וכעי"ז כתב‬
‫בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכה(‪ ,‬יעו"ש לשונו‬
‫בתוה"ד‪ ,‬בהיותם בריות נפלאות אצל האדם‪ ,‬בערך‬
‫רלה‬ ‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬

‫אך עכ"פ אין הדברים אמורים אלא לדעת‬ ‫שנהפכו לקופים‪ ,‬אך לא נזכר שם שנהפכו לפילים‪,‬‬
‫הפוסקים דלעיל בסמוך )סעיף ו'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬דשפיר‬ ‫אכן בספר הישר )פרשת נח( מבו' שהקב"ה הענישם‬
‫יש לחזור ולברך ברכה זו כל שלושים יום‪ ,‬ולדבריהם‬ ‫והפכם לקופים ושנהבים‪ ,‬ו'שנהב' הוא שן הפיל‪,‬‬
‫הרי שדין ברכה זו כדין שאר ברכות הראיה‪ ,‬והרי‬ ‫ומדברי רש"י )דברי הימים ב' ט‪,‬כא( מבו' שאף הפיל‬
‫שיש לדון בזה אף לענין הרואה דבר אחר מאותו המין‬ ‫עצמו קרוי 'שנהב'‪] ,‬וראה לשון הרמב"ן )בראשית‬
‫בתוך שלושים יום‪ ,‬אך לדעת הראב"ד וסייעתו דלעיל‬ ‫לד‪,‬יג(‪ ,‬ש'אם נאמין בספר מלחמות בני יעקב‪ ,‬הוא ספר‬
‫בסמוך )שם(‪ ,‬וכהכרעת המחבר ורוב הפוסקים‪ ,‬שאין‬ ‫הישר'‪ ,‬והרי שאין סמכות ספר זה ברורה[‪ ,‬וכן הובא‬
‫לברך ברכה זו אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה‬ ‫בס' סדר הדורות )שנת אלף תתקע"ג(‪ ,‬וראה עוד בס'‬
‫דב"ז‪ ,‬נראה שבודאי אין לחזור ולברך בתוך שלושים‬ ‫שבט מוסר )פרק מז( שכתב בתו"ד ]לענין אחר[ בזה"ל‪,‬‬
‫יום בראיית מין קוף אחר‪ ,‬וכשם שאינו חוזר ומברך‬ ‫דכיון שהקופים היו מתחילה בנ"א‪ ,‬מזה הטעם שיש‬
‫על אותו המין לאחר שלושים יום‪.‬‬ ‫להם קצת דמיון לאדם‪ ,‬וכל מה שרואים שעושים‬
‫ג‪ .‬הרואה את הפיל ואת הקוף כשהם מתים‪ ,‬הנה‬ ‫האדם הם עושים כמוהו‪ ,‬משום שמבקשים להידמות‬
‫בפשטות היה נראה שאין לברך עליהם ברכת משנה‬ ‫למה שהיו תחילה ולחזור לקדמותם ועולה חרס בידם‪,‬‬
‫הבריות‪ ,‬ואי"ז בכלל תקנת חכמים שתקנו לברך על‬ ‫עכ"ל‪.‬‬
‫ה'פיל' ועל ה'קוף'‪] ,‬וה"נ אין לברך בראיית שאר‬ ‫ב‪ .‬יש לדון לענין הרואה כמה מיני קופים בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬האם יש לו לחזור ולברך עליהם או לא;‬
‫בריות משונות שתקנו חכמים לברך עליהם ברכת‬
‫והיינו‪ ,‬דהנה לעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם בהערות( נתבאר‬
‫משנה הבריות או ברכת דיין האמת‪ ,‬דאין לברך‬
‫בארוכה‪ ,‬דלדעת רוב הפוסקים‪ ,‬אם חוזר ורואה דבר‬
‫עליהם אלא בחיי חיותם‪ ,‬ולא לאחר מיתתם[‪ ,‬וכן‬
‫אחר מאותו המין בתוך שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫כתבו בס' אהלך באמיתך )פרק יז סעיף יא( ובשו"ת אז‬
‫לחזור ולברך עליו‪ ,‬ולפ"ז היה נראה בפשטות‪ ,‬דה"נ‬
‫נדברו )ח"ב סימן ד' אות ב'( ובשו"ת רבבות אפרים )ח"ו‬
‫אם חוזר ורואה מין קוף אחר בתוך שלושים יום‪ ,‬דינו‬
‫סימן קיב(‪ ,‬שאין לברך על הפיל ועל הקוף לאחר‬
‫כמו שראה לאחר שלושים יום‪ ,‬ושפיר יש לו לחזור‬
‫מיתתם‪ .‬אך הנה בס' בית האוצר )להג"ר יוסף ענגיל‪,‬‬
‫ולברך עליו; אכן נראה שאינו מוכרח‪ ,‬ויש לומר‪,‬‬
‫מערכת א‪-‬ד כלל ז' אות א' ואות ב'( העלה‪ ,‬דאף שנחלקו‬
‫דשאני ברכת משנה הבריות על הפיל ועל הקוף‪ ,‬שהיא‬
‫בזוה"ק )פרשת בשלח‪ ,‬דף נג ע"ב( האם אדם לאחר מיתתו‬ ‫ברכה כללית על כל עיקר בריאת מין זה בעולם‪ ,‬ואינה‬
‫עדיין שמו עליו‪] ,‬יעו"ש )אות ב'( דמיירי לענין הא‬ ‫ברכה פרטית על כל פרט ופרט ממין זה‪ ,‬ומשו"ה אף‬
‫דכתיב )שמות יד‪,‬יג( כי אשר ראיתם את מצרים היום לא‬ ‫אם רואה כמה מיני קופים אין לו לחזור ולברך על‬
‫תוסיפו לראותם עוד עד עולם‪ ,‬ואיכא מא"ד שיישב‬ ‫כאו"א מהם‪ ,‬ומשא"כ שאר ברכות הראיה שיש בהם‬
‫הדברים‪ ,‬שלא חזרו וראו את המצריים אלא לאחר‬ ‫הודאה פרטית על כל פרט ופרט מהם‪ ,‬וכגון כשרואה‬
‫מיתתם וכבר אין שמם עליהם‪ ,‬אך איכא מאן דפליג‬ ‫את הים התיכון הרי שאינו משבח אלא על אותו הים‪,‬‬
‫עליה‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬מכ"מ לענין בעלי חיים‪ ,‬אף לאחר‬ ‫שאותו הים עומד בקיומו כמו שבראו הקב"ה בששת‬
‫מיתתם עדיין שמם עליהם‪ ,‬וכתב להוכיח לזה מהא‬ ‫ימי בראשית‪] ,‬וק"ו לעושהו שהוא קיים‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫דאיתא ביומא )נ‪ (.‬גבי פר של יוהכ"פ‪ ,‬שכל שהעור‬ ‫לעיל )פרק ב' הערה א' אות א'( מדברי הראשונים[‪ ,‬ושוב‬
‫והבשר קיימים‪ ,‬הרי שעדיין שם 'פר' עליו‪ ,‬ויעו"ש‬ ‫כשחוזר ורואה את ים הכינרת בתוך שלושים יום‪ ,‬הרי‬
‫)אות א'( מש"כ בביאור החילוק בין אדם לבע"ח לענין‬ ‫שאינו בכלל הברכה שבירך קודם לכן על הים התיכון‪,‬‬
‫זה; וע"פ דבריו כתב בס' חשוקי חמד )להגר"י‬ ‫ואף בברכה שחוזר ומברך עתה על ראיית הכינרת‪,‬‬
‫זילברשטיין שליט"א‪ ,‬סנהדרין קט‪ ,(.‬דאפשר דשפיר דמי‬ ‫אינו משבח אלא על ים זה שאף הוא עומד בקיומו‬
‫לברך ברכת משנה הבריות אף בראיית פיל וקוף‬ ‫כמו שבראו הקב"ה בששת ימי בראשית‪ ,‬וכיו"ב‬
‫לאחר מיתתם‪ ,‬משום שעדיין שם 'פיל' ו'קוף' עליהם‪.‬‬ ‫בשאר ברכות הראיה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רלו‬

‫אף את ראיית הפיל שלאחמ"כ‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה בהיותי‬ ‫‪ .Ï‬א‪ .‬יש לדון‪ ,‬לענין ההולך לגן החיות‪ ,‬ורואה את‬
‫בברלין בגן המלך של חיות ודגים כו'‪ ,‬והנה שם‬ ‫הקוף בתחילה‪ ,‬ולאחמ"כ רואה את הפיל‪ ,‬האם יש לו‬
‫קופים למכביר מאד‪ ,‬וגם פילים כנודע‪ ,‬וזכרתי‬ ‫לחזור ולברך ברכה זו לאחמ"כ בראיית הפיל‪ ,‬או‬
‫שצריכים לברך ברוך משנה הבריות על הפילים ועל‬ ‫שמא אדרבה‪ ,‬יש לו לכוון בברכתו בראיית הקוף‪,‬‬
‫הקופים‪ ,‬ומקודם היה שם לראות בית הקופים‪,‬‬ ‫לצאת בזה ידי חובתו אף על ראיית הפיל‪ .‬והנה כבר‬
‫ובירכתי הברכה‪ ,‬וחשבתי בדעתי לצאת בזה גם על‬ ‫נתבאר לעיל )פרק א' סעיף טו( לדון בכל כהא"ג‪ ,‬שרואה‬
‫הפילים אח"כ‪ ,‬והנה נראה פשוט‪ ,‬דזה מהני כשהיה‬ ‫דבר המחייב ברכה בראייתו‪ ,‬ויודע שעתיד לראות‬
‫בדעתי בברכה גם על הפילים גם אם הם בבית אחר‬ ‫בעוד שעה מועטת דברים נוספים מאותו המין‪] ,‬וכגון‬
‫בגן הגדול הלז כו'‪ ,‬ויותר דמי לזה שם )שו"ע קעח‪,‬ג(‪,‬‬ ‫הנכנס לעיר ויודע שעתיד לראות כמה וכמה חברים‬
‫שאם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן‪,‬‬ ‫שלא ראה אותם שלושים יום[‪ ,‬האם יש לו לחזור‬
‫והיה בדעתו בשעת ברכה על כולם‪ ,‬כיון שבירך על‬ ‫ולברך על ראיית כאו"א מהם‪ ,‬או שמא אדרבה‪ ,‬יש לו‬
‫אילן אחד‪ ,‬אינו צריך לברך על האחרים‪ ,‬אבל מגן לגן‬ ‫לכוון בברכתו על הראשון‪ ,‬לפטור בברכה זו אף את‬
‫אחר צריך לברך‪ ,‬והכי נמי הם תחת גן אחד כל החיות‪,‬‬ ‫שאר הפרטים שיראה לאחמ"כ‪ ,‬יעו"ש דעות הפוסקים‬
‫והפילים והקופים בכלל‪ ,‬אם כי הם כל אחד בבית‬ ‫בזה‪ .‬אכן לכאו' יש לומר‪ ,‬דאף אי נימא גבי שאר‬
‫מיוחד‪ ,‬עם כל זה יש לדמותו לאילנות הגן‪ ,‬משום‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬שאינו פוטר בברכתו הראשונה את כל‬
‫דהכי אורחייהו בע"כ להיות אסורים בבתים של הגן‪,‬‬
‫הפרטים שיראה לאחמ"כ‪ ,‬מכ"מ בנידו"ד הרי שאין לו‬
‫משום שהם חיות דורסות וטרף ומסוכנים לילך חפשי‬
‫לחזור ולברך בראיית הפיל לאחמ"כ‪] ,‬ועכ"פ אם‬
‫בתוך הגן כמובן‪ ,‬אבל בכוללתו נקרא גן החיות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫נתכוון לכך מתחילה בשעה שבירך ברכה זו בראיית‬
‫]אכן שוב הוסיף לדון בזה בהמשך דבריו‪ ,‬דשמא אחר‬
‫הקוף[‪ ,‬והיי"ט לפי שהכל מקום אחד הוא‪] ,‬ואף אם‬
‫שיראה את הקופים ויברך עליהם‪ ,‬לא יוכל להמשיך‬
‫לענין ברכת הנהנין ודיני 'שינוי מקום' יש להחשיבו‬
‫ולראות אף את הפילים‪ ,‬כגון שפקידי הגן לא ירשוהו‬
‫ככמה מקומות‪ ,‬מכ"מ לנידו"ד אין הדבר תלוי אלא‬
‫להכנס לראות הפילים‪ ,‬ויעו"ש שכן אירע בידו שהלך‬
‫בהיסח דעתו[‪ ,‬וזהו מטרת ותכלית ביקורו במקום זה‬
‫פעם אחת בימות החורף לראות החיות‪' ,‬וטרם הגעתי‬
‫לראות את כל מיני החיות‪ ,‬ומשו"ה שפיר יכול לפטור‬
‫לבית אשר הפילים שם כבר חשכה לילה‪ ,‬ולא יכלו‬
‫עוד ליכנס שם לראות הפילים'‪ ,‬ומעתה אפשר שאף‬ ‫בברכתו הראשונה בשעת ראיית הקוף‪ ,‬אף את הפיל‬
‫אם יכוון בברכתו על הקופים לפטור אף את ראיית‬ ‫שיראה לאחמ"כ‪] ,‬וכבר כתב סברא כעי"ז בשו"ת בצל‬
‫הפילים‪ ,‬לאו כל כמיניה לעשות כן‪ ,‬ויהא צריך לחזור‬ ‫החכמה )ח"ה סימן פד אות ט'( לענין ההולכים לכמה קברי‬
‫ולברך בראיית הפילים לאחמ"כ‪ ,‬והניח בצ"ע; אך‬ ‫צדיקים ביום אחד[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫עכ"פ מתחילת דבריו חזינן‪ ,‬דהיכא שאין לחוש לכך‬ ‫ובס' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכה‪,‬טז( העיד בזה על עצמו‬
‫שלא יוכל לראות הפילים לאחמ"כ‪ ,‬שפיר דמי לכוון‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ופעם אחת הייתי בטהיע"ר גארטע"ן ]‪-‬גן‬
‫בברכתו הראשונה על הקופים‪ ,‬לפטור אף את חיוב‬ ‫החיות[ לראות את החיות‪ ,‬וברכתי משנה הבריות על‬
‫הברכה על ראיית הפילים[‪.‬‬ ‫כמה מיני קוף‪] ,‬והיינו שבירך פעם אחת‪ ,‬אך אין‬
‫וכן הובא בשם הגרש"ז אוירבך )הליכות שלמה הל'‬ ‫כוונתו שחזר ובירך בראיית כל מין ממיני הקופים[‪,‬‬
‫תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג הערה ‪ ,(135‬בזה"ל‪ ,‬והורה רבינו‬ ‫וכוונתי לצאת גם על הפיל‪ ,‬הגם שאין עומדים ביחד‪,‬‬
‫לשואל‪ ,‬שבכניסתו לגן חיות יברך בראיית החיה‬ ‫מכ"מ ידעתי שאראה אותו‪ ,‬עכ"ל; אך שוב כתב‬
‫המשונה הראשונה‪ ,‬ויכוין לפטור בכך כל הראיות‬ ‫להסתפק בזה בזה"ל‪ ,‬ואולי כיון שההילוך יותר מכ"ב‬
‫שאח"כ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הובא בשם הגר"נ קרליץ )חוט שני‪,‬‬ ‫אמה ורואים בינתיים שאר חיות הוי הפסק‪ ,‬וצריכים‬
‫הל' ברכות הודאה עמ' קפט( בזה"ל‪ ,‬אם נוסעים עם ילדים‬ ‫לברך שני פעמים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והניח די"ז בספק‪.‬‬
‫לגן חיות‪ ,‬סגי בברכה אחת של משנה הבריות‪ ,‬כיון‬ ‫ובס' נמוקי אורח חיים )רכה‪,‬ה( נקט בפשטות‬
‫שיודעים שעסוקים כאן בראיית חיות משונות כגון‬ ‫כסברת התו"ח בתחילת דבריו‪ ,‬דשפיר יש לו לכוון‬
‫קוף ופיל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בברכתו על ראיית הקוף בתחילה‪ ,‬לפטור בברכה זו‬
‫רלז‬ ‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬

‫ד'(‪ ,‬דאף לדעת המחמירים‪' ,‬הני מילי בצורות שנעשו‬ ‫אכן‪ ,‬בס' ארחות רבינו )ח"ג עמ' רכד( הובא בזה‬
‫ע"י בני אדם‪ ,‬שהמסתכל בהם מסיח דעתו מהשי"ת‪,‬‬ ‫בזה"ל‪ ,‬עוד שאל הגרח"ק את מרן החזו"א‪ ,‬המבקר‬
‫ומושכים לבו ע"י הציור שהוא מעשה ידי אומן‪ ,‬אבל‬ ‫בגן ורואה קוף ופיל‪ ,‬אם לברך ברכה אחת או שתים‪,‬‬
‫המסתכל בבריותיו של הקב"ה כו'‪ ,‬הא ודאי שאין בזה‬ ‫והשיב מרן‪ ,‬אם רואם ביחד מברך ברכה אחת‪ ,‬ואם‬
‫שום נדנוד איסור'‪ ,‬עכ"ל; ]והוסיף להוכיח לזה מדברי‬ ‫ראם בזה אחר זה מברך שתי ברכות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הובא‬
‫החיד"א‪ ,‬שהרי בספרו שיורי ברכה )יו"ד קמב‪,‬ג( כתב‪,‬‬ ‫בס' שער העין )עמ' תלו( בשם הגר"ח קניבסקי‪ .‬וצ"ע‬
‫שאף שמעיקה"ד נקטינן שאין איסור להתסכל בצורות‬ ‫למעשה‪.‬‬
‫שלא נעשו לשם ע"ז‪ ,‬מכ"מ הירא את דבר ה' יחוש‬ ‫ב‪ .‬ומענין לענין באותו הענין יש להוסיף עוד בזה‪,‬‬
‫לדברי הרדב"ז הנ"ל שהחמיר בזה‪ ,‬וא"כ כיצד היקל‬ ‫דהנה יש שציינו שלדעת כמה אחרונים אסור ללכת‬
‫החיד"א עצמו ללכת ולבקר בגן החיות כדי לראות‬ ‫לבקר בגן החיות‪ ,‬ויש בזה משום ראיית קניגאות של‬
‫ולהתבונן בבעלי חיים אלו‪ ,‬וכדלקמן בהמשה"ד‪,‬‬ ‫עכו"ם‪] ,‬שהזכירוהו הב"ח )רכד‪,‬ב ד"ה מספר האשכול(‬
‫ובהכרח דס"ל שלא נאסר אלא בדיוקנאות של בעלי‬ ‫והמשנה ברורה )רכד‪,‬ג( ושא"פ[‪ ,‬והביאו שכן כתבו‬
‫החיים בלבד‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬ ‫בשו"ת ערוגת הבושם )או"ח סימן לט( ושו"ת פרי השדה‬
‫וכבר מצינו לכמה מגדולי הדורות‪ ,‬שהעידו על‬ ‫)ח"ג סימן קעג(; אך האמת יורה דרכו‪ ,‬שלא כתבו‬
‫עצמם‪ ,‬או שהעידו תלמידיהם עליהם‪ ,‬שהלכו לבקר‬ ‫האחרונים הנ"ל לאסור מטעם זה‪ ,‬אלא הליכה לקרקס‬
‫בגן החיות כדי לראות נפלאות הבריאה‪ ,‬ובירכו ג"כ‬ ‫וכיו"ב שהוא בכלל קניגאות‪ ,‬ומשא"כ עצם ההליכה‬
‫ברכת משנה הבריות בראיית הפיל והקוף‪ ,‬וכן הובא‬ ‫לגן החיות לראות מיני החיות ולהתבונן בנפלאות‬
‫בס' לקט יושר )או"ח עמ' ‪ (66‬על רבו בעל תרומת‬ ‫הבריאה‪ ,‬לא עלה על דעתם לאסור‪] ,‬וראה לקמן )פרק‬
‫הדשן‪ ,‬ועוד מצינו בס' מעגל טוב להחיד"א‪] ,‬ספר זה‬ ‫יד הערה ב' אות ד'( מה שיבואר עוד בזה‪ ,‬ודו"ק‬
‫נכתב ע"י החיד"א כעין יומן על מסעותיו ממקום‬ ‫לנידו"ד[‪.‬‬
‫למקום[‪ ,‬שהזכיר כמה וכמה פעמים שהלך לבקר בגן‬ ‫ומה שהוסיפו שם טעם נוסף לאסור בזה‪ ,‬משום‬
‫החיות‪] ,‬ונביא בזה כמה מלשונותיו בזה‪ ,‬יעו"ש )עמוד‬ ‫שהוא בכלל 'אל תפנו אל האלילים' )ויקרא יט‪,‬ד(‪,‬‬
‫‪ (5‬בזה"ל‪ ,‬נסענו והגענו לפלורינציא כו'‪ ,‬ושם ראיתי‬ ‫וכדדרשי' בשבת )קמט‪ (.‬מהאי קרא שאסור להסתכל‬
‫אריות ונמרים אצל סי' משה דוד גאליקו‪ ,‬עכ"ל; ועוד‬ ‫בדיוקנאות ]‪-‬צורות חיות[ אפילו בחול‪ ,‬הנה ראשית‬
‫שם )עמוד ‪ (32‬בזה"ל‪ ,‬ובעיר לונדריס הוליכוני למגדל‬ ‫דבר יש להעיר‪ ,‬שלדעת רוב רבותינו הראשונים אין‬
‫שקורין טוו"י‪ ,‬ושם ראיתי אריות ונשר בן מאה שנה‪,‬‬ ‫האיסור להסתכל אלא בצורות ודיוקנאות שנעשו‬
‫וחתול מהאינדיאה גדול ככלב‪ ,‬וחתול אחר כלאים‬ ‫לעבודה זרה‪] ,‬כן נראה מדברי הרמב"ם )פ"ב מהל'‬
‫מחיה‪ ,‬וחיות אחרות מבהילות בשלשלאות של ברזל‪,‬‬ ‫עבודה זרה ה"ב( והרמב"ן )ויקרא יט‪,‬ד(‪ ,‬וכן כתבו התוס'‬
‫עכ"ל; ועוד שם )עמוד ‪ (68‬בזה"ל‪ ,‬הלכתי למקום‬ ‫בשבת )שם ד"ה ודיוקני(‪ ,‬וכן כתבו הרא"ש )שבת פרק כג‬
‫החיות וראיתי לביאה ונמר ודוב‪ ,‬עכ"ל; ועוד שם‬ ‫סימן ב'( ורבינו ירוחם )נתיב יז ח"ה( ורוב רבותינו‬
‫)עמוד ‪ (69‬בזה"ל‪ ,‬בליוורנו כו'‪ ,‬ראיתי פיל והיה בן‬ ‫הראשונים‪ ,‬וכן הכרעת הש"ך )יו"ד קמב‪,‬לג( והמגן‬
‫תשע שנים‪ ,‬וגובהו ועוביו למעלה מגמל‪ ,‬ואמרו שגדל‬ ‫אברהם )שז‪,‬כג( והאליה רבה )שז‪,‬לט( ועו"פ[‪ ,‬ואף לדעת‬
‫עד שלושים שנה‪ ,‬וחי יותר ממאה שנה‪ ,‬והוא נוטר‬ ‫הראשונים שאסור להסתכל אף בצורות ודיוקנאות‬
‫איבה‪ ,‬ועיניו קטנים מאד‪ ,‬ואוזניו רחבות מאד‪,‬‬ ‫שלא נעשו לשם ע"ז‪] ,‬כן נראה דעת רש"י )שבת קמט‪.‬‬
‫ומאריך אפיה כשלש אמות‪ ,‬ובחרטומו משתמש‬ ‫ד"ה כתב המהלך(‪ ,‬וכן נראה מדברי התוס' במקו"א )ע"ז‬
‫לאכול ולשתות‪ ,‬ובירכתי בשם ומלכות ברוך משנה‬ ‫נ‪ .‬ד"ה ה"ג בנן(‪ ,‬וכ"כ המאירי )שבת שם ד"ה כתב המהלך(‬
‫הבריות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד כמה וכמה מקומות בספרו‬ ‫ועו"ר‪ ,‬וכן נקט עיקר בשו"ת הרדב"ז )ח"ד סימן קז‪,‬‬
‫הנ"ל[‪ ,‬ועוד מצינו בס' מדבר קדמות להחיד"א )ערך ב'‬ ‫ובמנין הכללי סימן אלף קעח([‪ ,‬מכ"מ נראה בפשטות‪ ,‬שאין‬
‫אות כב( שהזכיר ג"כ ענין החיות שראה בגן החיות‬ ‫האיסור אלא בצורות ודיוקנאות שנעשו ע"י אדם‪,‬‬
‫וראה עוד בס' תהלת חיים )ח"ב עמ' קפג(‬ ‫בלונדון;‬ ‫אבל בודאי אין איסור להסתכל בצורת בעלי החיים‬
‫שהובא על הגאון בעל דברי חיים מצאנז‪ ,‬בזה"ל‪,‬‬ ‫עצמם; וכ"כ בשו"ת יביע אומר )ח"א או"ח סימן כ' אות‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬
‫ח‪ .‬בעלי חיים משונים שלא נזכרו בגמ'‪ ,‬נראה שלמעשה אין לברך עליהם ברכה זו‪ ,‬ועי'‬
‫הערה לא; אך בעלי חיים שנולדו בעלי מומין ומשונים מבני אותו המין‪ ,‬נראה שלדעת‬
‫בדברי חז"ל‪ ,‬דשאני התם שעיקר הברכה הרי היא על‬
‫השינוי שיש באדם זה משאר בני אדם‪ ,‬ומה לי שינוי‬
‫זה או שינוי אחר‪ ,‬אבל הפיל והקוף הרי הם ככל בני‬
‫מינם בלא שינוי כלל‪ ,‬אלא שעכ"פ תקנו חכמים לברך‬
‫בראייתם משום שעיקר בריה זו משונה היא‪ ,‬ולענין‬
‫זה נראה בפשטות כמשנ"ת‪ ,‬שאין לברך אלא על‬
‫אותם בעלי חיים שנזכרו להדי' בדברי חז"ל‪ ,‬והיינו‬
‫הפיל והקוף והקיפוף‪ ,‬וק"ל‪.‬‬
‫וכן נראה לדייק מדברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות‬
‫הי"ב(‪ ,‬אשר לענין סומא וקיטע הוסיף וכתב תיבות‬
‫'וכיוצא בהן'‪] ,‬וכמשנ"ת דהיי"ט לפי שעכ"פ הרי הם‬
‫משונים משאר בני אדם[‪ ,‬ולענין הפיל והקוף‬
‫]והקיפוף[ לא הוסיף תיבות אלו‪ ,‬ומשמע דסבירא ליה‬
‫שלא תקנו חכמים ברכת משנה הבריות אלא על בעלי‬
‫חיים אלו‪.‬‬
‫וכן הובא בס' שער העין )פרק טו הערה יח( בשם‬
‫הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי‪ ,‬שאין לברך ברכה‬
‫זו אלא על הפיל ועל הקוף‪ ,‬ולא על שאר בעלי חיים‬
‫המשונים מברייתם‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬בס' מצוות זמניות )לרבי ישראל ב"ר יוסף‬
‫תלמיד הרא"ש‪ ,‬הל' ברכות שער ט'( כתב דין זה בזה"ל‪,‬‬
‫הרואה בעל חי משונה‪' ,‬כמו' הקוף או הפיל‪ ,‬יברך‬
‫ברוך משנה הבריות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומשמע דה"נ שפיר יש‬
‫לברך ברכה זו על שאר בעלי חיים המשונים‬
‫מברייתם‪ ,‬ונקטו פיל וקוף לדוגמא בעלמא‪ ,‬וצ"ע;‬
‫]וראה עוד בס' מקור חיים לחוו"י )רכה‪,‬ט( שכתב נמי‬
‫עכ"ל‪] ,‬וכעי"ז בס' יסוד יוסף )לרבי יוסף ב"ר יהודה אב"ד‬
‫בזה"ל‪ ,‬צ"ע בשאר חיות משונות דמאיסי טפי מאלו‬
‫כו'‪ ,‬ואם פיל לגודלו כש"כ ראם‪ ,‬ועוד קשה‪ ,‬א"כ הכי‬
‫נמי נברך על ביצי כינים כו' נברך לקטנותם‪ ,‬ויש לומר‬
‫שאני הם דאינם פרה ורבה‪ ,‬מכ"מ צ"ע הא קיי"ל דכל‬
‫מעשה בראשית לדעתם לצביונם נבראו ובקומתם‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬אך עכ"פ נראה מדבריו שלא הכריע כן להלכה‬
‫ולמעשה לברך ברכה זו אף על שאר בעלי חיים‬
‫משונים[‪.‬‬
‫וכן הורו כמה מגדולי ההוראה‪ ,‬וכן הובא בס'‬
‫הליכות שלמה )הל' תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג סעיף לה( בשם‬
‫הגרש"ז אוירבך‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬על כל חיות משונות מברך‬
‫רלח‬
‫שפעם כשהיה זקה"ק מצאנז זי"ע בויען הבירה‪ ,‬הלך‬
‫לגן החיות אשר שם‪ ,‬כדי לברך ברכת משנה הבריות‪,‬‬
‫ויהי בעברו דרך כלוב האריות קמו וכרעו למולו‪ ,‬וכעין‬
‫מה דאיתא על אדם הראשון )עי' פרקי דרבי אליעזר פרק יא‪,‬‬
‫ילקוט שמעוני תהלים רמז תתמז(‪ ,‬ונתפרסם הדבר ויהי לנס‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן העיד בס' נמוקי אורח חיים )רכה‪,‬ה( על‬
‫עצמו שהלך לבקר בגן החיות בברלין‪ ,‬וראה לשונו‬
‫לעיל בתחילה"ד )אות א'(‪ ,‬וכן העיד בס' תורת חיים‬
‫)סופר‪ ,‬רכה‪,‬טז( על עצמו שביקר בגן החיות‪ ,‬וראה לשונו‬
‫לעיל בתחילה"ד )אות א'(‪ ,‬וכן הובא בס' ארחות רבינו‬
‫)ח"א עמ' צד( על הקה"י שהלך לבקר בגן החיות עם בני‬
‫משפחתו‪ ,‬ועוד רבים‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬מצינו למי שהזהיר שאין מן הראוי להתבונן‬
‫ולהסתכל בעיון בבהמות טמאות‪ ,‬והוא בס' קב הישר‬
‫)פרק ב'( בזה"ל‪ ,‬וצריך שתדע‪ ,‬כי לכל עוון יש גרם‬
‫וסיבה המביאה אותו לידי כך‪ ,‬וה"נ יש גרם וסיבה‬
‫המביאות אותו לידי הסתכלות בנשים האסורות‪,‬‬
‫והסיבה הראשונה כשאדם מסתכל בדברים טמאים עד‬
‫שהשביע עיניו בהם בהסתכלותו‪ ,‬אף שיש לאדם‬
‫רשות לראות בריות משונות הבאות ממדינות‬
‫מרחקים‪ ,‬וע"ז תקנו חכמינו ז"ל וקבעו ברכה ברוך‬
‫משנה הבריות‪ ,‬מכ"מ לא ישביע עינו בהסתכלות‪ ,‬ולא‬
‫יראה בהם כי אם דרך עראי כו'‪ ,‬ואם האדם רואה‬
‫בראייתו בריות טמאות‪ ,‬אז הוא ממשיך רוח הטומאה‬
‫החופף עליו בזה הדבר‪ ,‬והוא הגורם אח"כ להסתכל‬
‫בדבר היותר גרוע‪ ,‬המביא האדם לידי מכשול כו'‪,‬‬
‫דובנא‪ ,‬שהיה רבו של בעל 'קב הישר'‪ ,‬הנדמ"ח פרק ב'([‪.‬‬
‫בסמוך )הערה כט אות‬‫‪ .‡Ï‬א‪ .‬הנה ע"פ משנ"ת לעיל‬
‫א'( מדברי הרו"א‪ ,‬בטעם תקנת ברכת 'משנה הבריות'‬
‫בראיית פיל וקוף‪ ,‬דהיי"ט לפי שהם דומים לאדם‬
‫במקצת דברים‪ ,‬ואנשי דור הפלגה נענשו ונהפכו‬
‫לקופים ולפילים‪ ,‬נראה בפשטות שדי"ז אינו אלא‬
‫לענין פיל וקוף‪ ,‬ומשא"כ בשאר בעלי חיים אין לברך‬
‫עליהם ברכה זו אע"פ שצורת ברייתם משונה ביותר;‬
‫ולא דמי למשנ"ת לעיל )סעיף ג'( לענין בני אדם‬
‫המשונים‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על משונים שלא נזכרו‬
‫רלט‬ ‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬

‫רוה"פ יש לברך עליהם משנה הבריות‪ ,‬כשם שהוא מברך על בני אדם בעלי מומין לב‪.‬‬

‫בריות נאות‬
‫ט‪ .‬הרואה בריות נאות‪ ,‬בין זכר בין נקבה לג‪ ,‬ואפילו גוי או בהמה נאים לד‪ ,‬ואפילו אילנות‬

‫וכן כתב בס' מקור חיים לחוו"י )רכה‪,‬ח(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫ברכת משנה הבריות‪ ,‬ופיל וקוף שנזכרו בגמ' לאו‬
‫ובחודש טבת תנ"ה הביא יהודי הדר סמוך לק"ק‬ ‫דווקא‪ ,‬אבל על דגים משונים אינו מברך‪ ,‬כי לא מצינו‬
‫פרנקפורט‪ ,‬עגל חי בראש אחד ושני אחוריים נפרדים‬ ‫בגמ' אלא על חיות בלבד‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ושם )הערה ‪(138‬‬
‫זכר ונקבה‪ ,‬ובעל שש רגלים‪ ,‬ושני היתרים תלויים‬ ‫הובא בשמו‪ ,‬שדברי המאירי שאין מברכים אלא על‬
‫סמוך לאחרונים‪-] ,‬כעין תאומי סיאם[‪ ,‬והוריתי לברך‬ ‫הפיל ועל הקוף משום שהם דומים לאדם‪ ,‬צריכים‬
‫עליו משנה הבריות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה עוד שו"ת היכל‬ ‫ביאור[‪ .‬וכן הובא בס' שער העין )עמ' שנד( בשם הגר"נ‬
‫הוראה )להג"ר משה ברנדסדורפר שליט"א‪ ,‬ח"ד סימן כה( שכ'‬ ‫קרליץ‪ ,‬ועוד הביא שם )עמ' תסד( תשובת הגר"מ‬
‫נמי‪ ,‬שיש לברך ברכת משנה בריות בראיית עוף עם‬ ‫שטרנבוך שליט"א בזה בזה"ל‪ ,‬פשוט שהם רק‬
‫הרבה רגלים‪ ,‬וכן הובא בשם הגר"ח קניבסקי )גליון‬ ‫דוגמא‪ ,‬ויברכו גם על שאר בעלי חיים משונים‪,‬‬
‫'המבשר תורני' שמות תשע"ה‪ ,‬עמוד ‪.(11‬‬ ‫ומכ"מ על ג'ירפה אין ברור לי אם אפשר לברך‪,‬‬
‫וראה לקמן בסמוך )הערה לה( שיש להסתפק בזה‪,‬‬ ‫דשמא פיל יותר משונה ממנה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצ"ע למעשה‪.‬‬
‫האם יש לברך ברכת 'משנה הבריות' אף על פירות או‬ ‫‪ .·Ï‬הנה בפשטות יש לומר‪ ,‬שכשם שמברך ברכת‬
‫פרחים שצמחו באופן משונה מכל אותו המין‪] ,‬וכשם‬ ‫משנה הבריות על אדם שהוא בעל מום‪ ,‬וכגון החיגר‬
‫שלענין ברכת 'שככה לו בעולמו' כתבו הרו"א שיש‬ ‫והקיטע וכיו"ב‪ ,‬ולעיל )סעיף ג'( נתבאר דה"ה נמי שאר‬
‫לברך ברכה זו אף על 'אילנות טובות'[‪ ,‬וצ"ע למעשה‪.‬‬ ‫בעלי מומין שלא נזכרו בגמ' ובשו"ע‪ ,‬ה"נ שפיר יש‬
‫לברך ברכה זו על בהמה שהיא בעלת מום‪ ,‬וכגון‬
‫‪ .‚Ï‬כמבואר בסוגי' דעבודה זרה )כ‪ (.‬במעשה דרבן‬
‫שנולדה חיגרת או קטועה וכיו"ב‪] ,‬אך אי"ז כברכת‬
‫שמעון בן גמליאל‪ ,‬שבירך ברכה זו בראיית עובדת‬
‫משנה הבריות שמברך על הפיל ועל הקוף‪ ,‬שאינה‬
‫כוכבים נאה‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה לד אות א'(; אכן‬
‫אלא על בריות אלו לפי שהם משונים מברייתם[‪ .‬אך‬
‫יעו"ש )עמוד ב'( דאמרי' דרשב"ג לא ראה אותה אלא‬
‫עכ"פ נראה‪ ,‬שדי"ז אינו אלא לדעת רוב הפוסקים‬
‫ב'קרן זוית'‪ ,‬ופירש רש"י )שם ד"ה קרן זוית( בזה"ל‪,‬‬
‫דלעיל )סעיף ד'‪ ,‬ושם הערה יח(‪ ,‬דלענין ברכת משנה‬
‫כשפונה לימין או לשמאל ליכנס ממבוי למבוי‪,‬‬ ‫הבריות על בנ"א בעלי מומין שנולדו כן ממעי אמם‪,‬‬
‫ופוגעים זה את זה בקרן זוית‪ ,‬דאינו רואה אותה‬ ‫שפיר יש לברך אף היכא שאינו מצטער בראייתו‪ ,‬אך‬
‫מרחוק באה כנגדו שיעצום עיניו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו משום‬ ‫לדעת הפוסקים דלעיל )סעיף ד'‪ ,‬ושם הערה יט(‪ ,‬שאף‬
‫דבלאו הכי אסור להסתכל בנשים אף כדי לברך עליהן‬ ‫ברכת משנה הבריות על בעלי מומין‪ ,‬אין לברך אלא‬
‫ברכת 'שככה לו בעולמו'‪ .‬וכן הביאו הפוסקים‪,‬‬ ‫היכא שמצטער בראייתו‪ ,‬הרי שאין לברך ברכה זו‬
‫דשפיר יש לברך ברכה זו אף בראיית אשה נאה‪ ,‬אכן‬ ‫בראיית בעלי חיים משונים ובעלי מומין‪] ,‬ולא דמי‬
‫היינו דווקא היכא שנאנס וראה אותה כגון בקרן זוית‬ ‫לברכת הפיל והקוף שהם משונים מברייתם[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וכיו"ב‪ ,‬אבל אסור להסתכל בה אפילו כדי להתחייב‬ ‫ויש להביא מקור לדבר מהמובא בס' בתי מדרשות‬
‫בברכה זו‪ ,‬וכ"ה באליה רבה )רכה‪,‬כג(‪ ,‬מקור חיים‬ ‫)ח"א עמ' שו(‪ ,‬מעשה ברב כהנא וסליק בנו‪ ,‬שהביא‬
‫לחוו"י )רכה‪,‬י(‪ ,‬שו"ת אפרקסתא דעניא )ח"א סימן לב אות‬ ‫לפני חכמים בהמה שהיתה מעלת גרה ומפרסת פרסה‪,‬‬
‫ב'(‪ ,‬ועו"פ; ]אכן‪ ,‬מדברי הערוך השולחן )רכה‪,‬יד( יש‬ ‫אך צווארה וראשה וחוטמה ופיה היו כמין כלב‪,‬‬
‫שכתבו לדייק‪ ,‬דשפיר דמי להביט הבטה בעלמא‬ ‫וכשהביאוה לפני חכמים בירכו עליה ברכת משנה‬
‫באשה נאה כדי לברך עליה ברכה זו‪ ,‬ואי"ז בכלל‬ ‫הבריות‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬
‫)סעיף י'( שאינו מברך ברכה זו אלא בפעם ראשונה‬
‫בחייו שרואה בריה נאה כזו[‪ ,‬או לסברת הפוסקים‬
‫]שנחלקו על הראב"ד[ בתוך שלושים יום הוה‪ ,‬לפיכך‬
‫לא בירך רשב"ג‪ ,‬אלא הודאה לחוד הודה להקב"ה‬
‫שברא בריה נאה כזו בלא שם ומלכות‪ ,‬לפי שכבר‬
‫בירך פעם אחת‪ ,‬אבל לעולם הרואה בריה נאה פעם‬
‫ראשונה אפילו גוי מברך‪ ,‬דלא גרע מבהמה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וע"ע ברכי יוסף )רכה‪,‬י( שהביא מתשובת מהר"י‬
‫מולכו‪ ,‬שהעיר הערה זו על דברי המחבר )רכה‪,‬י( שיש‬
‫לברך ברכת 'שככה לו בעולמו' אפילו על גוי נאה‪,‬‬
‫דהא בסוגי' דעבודה זרה )שם( משמע שלא בירך‬
‫רשב"ג ברכת 'שככה לו בעולמו' בשם ומלכות‬
‫בראייתה‪ ,‬ולא אמר אלא דברי שבח להשי"ת‪ ,‬וכתב‬
‫הברכ"י על דבריו בזה"ל‪ ,‬ולא קשיא מידי‪ ,‬דכיון‬
‫דבירושלמי קאמר‪ ,‬דרבן גמליאל בירך על עכו"ם‬
‫ברוך שככה לו בעולמו‪ ,‬וגם מפשט תלמודין דקאמר‬
‫אודויי הוא דמודה‪ ,‬כי ההיא דאמר מר כו'‪ ,‬משמע‬
‫דמברך על העכו"ם‪ ,‬וגם רשב"ג הא מיהא הודה‪,‬‬
‫נקטינן לברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וע"ע פרי חדש שכתב להעיר על דברי הב"י )רכה‪,‬י‬
‫ד"ה ומ"ש אפילו גוי( לאידך גיסא‪ ,‬מפני מה לא הביא‬
‫המקור לדי"ז כי אם מדברי הירושלמי‪ ,‬ולא הביא שכן‬
‫מבו' אף בבבלי )ע"ז שם(‪ ,‬אך בברכי יוסף )שם( כתב‬
‫ליישב‪ ,‬דסבירא ליה להמחבר שמדברי הבבלי הנ"ל‬
‫אינו מוכח אלא שיש לשבח להקב"ה בראיית גוי נאה‬
‫ולומר מה רבו מעשיך ה'‪ ,‬אך מדברי הירושלמי‬
‫מבואר להדי' שיש לברך עליו ברכת 'שככה לו‬
‫בעולמו' בשם ומלכות; וע"ע יד אהרן )מהדו"ב סי' רכה‬
‫הגב"י אות ד'( שכתב ליישב‪ ,‬דכוונת הב"י להביא מקור‬
‫מדברי הירושלמי‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכה זו אף על‬
‫בהמה נאה‪ ,‬ומדברי הבבלי לא נתבאר כן אלא לענין‬
‫גוי נאה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועכ"פ כן הוא הסכמת הראשונים‪ ,‬דשפיר יש‬
‫לברך ברכה 'שככה לו בעולמו' ]בשו"מ[ אף בראיית‬
‫גוי או בהמה נאה‪ ,‬ורבים הביאו כן מדברי הירושלמי‬
‫הנ"ל‪ ,‬וכ"ה בדברי התוס' )עבודה זרה כ‪ .‬ד"ה הרואה(‪,‬‬
‫ראבי"ה )ברכות סימן קמו(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה את‬
‫הכושים(‪ ,‬סמ"ק )סימן קנא(‪ ,‬חי' הרא"ה )ברכות נח‪ :‬סוד"ה‬
‫הרואה את הכושי(‪ ,‬חי' הרשב"ץ )ברכות נח‪ :‬ד"ה בריות‬
‫טובות(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה‬
‫בריות טובות( בשם ה"ר גרשון‪ ,‬ספר הפרדס )שער ח' שער‬
‫רמ‬
‫איסור הסתכלות בנשים‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬ואף‬
‫שאין להסתכל באשה‪ ,‬זהו דרך הסתכלות הרבה‪ ,‬אבל‬
‫ראיה בעלמא הא בעל כרחו רואה ולית לן בה‪ ,‬עכ"ל;‬
‫אכן נראה דאדרבה‪ ,‬ממש"כ הערוה"ש ש'בעל כרחו‬
‫רואה'‪ ,‬נראה דאסור לכוון לראות אשה זו אפילו‬
‫בהבטה מועטת בעלמא כדי לברך עליה‪ ,‬וצ"ע; וע"ע‬
‫משנה ברורה )עה‪,‬ז( מש"כ בזה‪ ,‬ואכמ"ל עוד[‪.‬‬
‫‪ .„Ï‬א‪ .‬גמ' עבודה זרה )כ‪ ,(.‬דבר אחר‪' ,‬לא תחנם'‬
‫)דברים ז‪,‬ב(‪ ,‬לא תתן להם חן‪ ,‬מסייע ליה לרב‪ ,‬דאמר‬
‫רב‪ ,‬אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו‪,‬‬
‫מיתיבי‪ ,‬מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי‬
‫מעלה בהר הבית‪ ,‬וראה עובדת כוכבים אחת נאה‬
‫ביותר‪ ,‬אמר מה רבו מעשיך ה' )תהלים קד‪,‬כד( כו'‪,‬‬
‫]ומשני[ אודויי הוא דקא מודה‪ ,‬דאמר מר‪ ,‬הרואה‬
‫בריות טובות אומר ברוך שככה ברא בעולמו‪ ,‬ע"כ‪,‬‬
‫ומפשטות דברי הגמ' נראה‪ ,‬דאף שאסור ליתן חן‬
‫לגוי‪ ,‬מכ"מ מותר ליתן שבח להקב"ה על עכו"ם נאה‬
‫וכיו"ב; וכ"ה להדי' בירושלמי )ברכות פ"ט ה"א‪ ,‬עבודה‬
‫זרה פ"א ה"ט(‪ ,‬שיש לברך ברכת 'שככה לו בעולמו'‬
‫אפילו על גוי נאה‪ ,‬ואפילו על בהמה נאה‪ ,‬יעו"ש‬
‫בזה"ל‪ ,‬מעשה ברבן גמליאל שהיה מטייל בהר הבית‪,‬‬
‫וראה אשה אחת נכרית ובירך עליה‪ ,‬וכי דרכו של רבן‬
‫גמליאל להביט בנשים‪ ,‬אלא דרך עקמומית היתה כו'‪,‬‬
‫לא אמר אלא ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו‪ ,‬שכן‬
‫ראה אפילו חמור נאה או גמל נאה סוס נאה‪ ,‬אומר‬
‫ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ואף שמדברי הבבלי הנ"ל לא נתבאר שבירך‬
‫רשב"ג ברכה זו בשם ומלכות על ראייתה‪ ,‬ושוב יש‬
‫לומר שעל ראיית גוי נאה אין צריך אלא לומר דברי‬
‫שבח להקב"ה‪ ,‬אבל אין צריך לברך ברכה זו בשם‬
‫ומלכות‪ ,‬אך עכ"פ מדברי הירושלמי הנ"ל חזינן‬
‫להדי'‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת 'שככה לו בעולמו'‬
‫בשם ומלכות אף על ראיית עכו"ם נאה‪] ,‬וכמשנ"ת‬
‫שאין בזה משום לאו ד'לא תחנם'[‪ .‬ובשו"ת קול גדול‬
‫)למהר"ם בן חביב‪ ,‬או"ח סימן ט'‪ ,‬וכ"ה בשו"ת מהר"ם בן חביב‬
‫הנדמ"ח ירושלים תש"ס‪ ,‬או"ח סימן לג( כתב ליישב דברי‬
‫הבבלי‪ ,‬מא"ט לא בירך רשב"ג ברכה זו בשם ומלכות‬
‫בראייתה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולזה נראה לענ"ד ליישב‪ ,‬כי היכי‬
‫דלא נימא דתלמודא דידן פליגא אהא דירושלמי‬
‫דקאמרי דמברך אגויים נמי‪ ,‬דרשב"ג כבר ראה פעם‬
‫אחרת בריה נאה‪ ,‬לסברת הראב"ד ]דלקמן בסמוך‬
‫רמא‬ ‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬

‫טובות לה‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו לו‪.‬‬

‫שפיר יש לברך ברכת 'שככה לו בעולמו' בשם‬ ‫)פ"י מהל' ברכות‬ ‫הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה את הכושי(‪ ,‬רבינו מנוח‬
‫ומלכות‪ ,‬וכן נראה מדברי הרוקח )שם(‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫הי"ג(‪ ,‬צידה לדרך )מאמר א' כלל ג' פרק כח(‪ ,‬ועו"ר; וכן‬
‫]וע"ע שו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קפד(‬ ‫יש לדייק אף מסתימת דברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות‬
‫שכתב נמי‪ ,‬שאין לברך ברכת 'שככה לו בעולמו'‬ ‫הי"ג(‪ ,‬שכ' שיש לברך ברכה זו בראיית 'בריות נאות'‪,‬‬
‫בראיית גוי נאה‪ ,‬אלא שטעם אחר עמו בדי"ז‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫ולא חילק בזה בין ישראל לגוי‪] ,‬וכן כתבו בס' מרכבת‬
‫באורח חיים )רכה‪,‬י( איתא‪ ,‬הרואה אילנות טובות‬ ‫המשנה )אלפנדרי‪ ,‬פ"י מהל' עבודה זרה הי"ד( ובס' מרכבת‬
‫ובריות נאות אפילו עכו"ם מברך שככה לו בעולמו‪,‬‬ ‫המשנה )חעלמא‪ ,‬פ"י מהל' עבודה זרה הי"ד( לדייק מסתימת‬
‫הלכה זו צע"ג‪ ,‬איך סלקא דעתך לברך על עכו"ם‬ ‫דברי הרמב"ם[; וע"ע מנורת המאור )אלנקווה‪ ,‬פרק ו'‬
‫'שככה לו בעולמו'‪ ,‬הא אדרבה באבידתו נאמר )משלי‬ ‫ד"ה הרואה צורות( דשפיר יש לברך אף על ראיית עופות‬
‫יא‪,‬י( באבוד רשעים רינה‪ ,‬ובפטירתו אומר )ירמיהו נ‪,‬יב(‬ ‫נאים‪ ,‬וכן כתב בערוך השולחן )רכה‪,‬יד(‪.‬‬
‫בושה אמכם‪] ,‬והיינו בראיית קברי אומות העולם‪,‬‬ ‫ואע"פ שלענין ברכת דיין האמת ]וי"א אף ברכת‬
‫וכמשנ"ת במקומו )פרק יג סעיף י'([‪ ,‬ואיך יכול לברך‬ ‫משנה הבריות[ בראיית בריות משונות ובעלי מומים‪,‬‬
‫עכשיו בחייו 'שככה לו בעולמו'; ונראה לי דזה‬ ‫הסכימו רוב הפוסקים לדעת הראב"ד‪ ,‬שאינו מברך‬
‫נפק"מ בין גמרא דידן לירושלמי‪ ,‬דבגמ' דידן )ברכות‬ ‫אא"כ מצטער בראייתו‪ ,‬ועפ"ז כתבו שאין לברך ברכה‬
‫נח‪ (:‬איתא הגירסא 'הרואה בריות טובות'‪ ,‬ובירושלמי‬ ‫זו בראיית גוי משונה ובעל מום לפי שאינו מצטער‬
‫)ברכות פ"ט ה"א( נקט 'בריות נאות'‪ ,‬ולא כל 'נאה' הוא‬ ‫בראייתו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף ה'‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫'טוב'‪ ,‬א"כ ה"ה אפשר דלגמ' דידן לא מברכים על‬ ‫בארוכה‪ ,‬ולפ"ז לכאו' יש לעיין‪ ,‬מא"ט בברכה זו על‬
‫עכו"ם‪ ,‬כיון שהוא בכלל מזיק‪ ,‬אינו בכלל בריות‬ ‫ראיית בריות נאות‪ ,‬שפיר יש לברך אף על גוי נאה‬
‫טובות‪ ,‬ואינו מברך רק על נאות וטובות‪ ,‬כגמל נאה‬ ‫וכיו"ב; כבר נתבאר לעיל )הערה כא אות ב'( ליישב בזה‪,‬‬
‫]וכיו"ב[ אשר אינו מזיק כלל‪ ,‬וגם מהירושלמי אינו‬ ‫דאה"נ אף בברכת דיין האמת ]וברכת משנה הבריות[‪,‬‬
‫מוכח לברך על עכו"ם‪ ,‬כי אם ממעשה שמובא שם‬ ‫אם אירע לו שמצטער בראיית גוי בעל מום‪ ,‬שפיר יש‬
‫דרבן גמליאל שבירך על ראיית גויה‪ ,‬ואין למדים‬ ‫לו לברך ברכות אלו‪ ,‬אלא שבדר"כ הרי שאין לו צער‬
‫הלכה ממעשה‪ ,‬ועוד אפשר כי רבן גמליאל ראה ברוח‬ ‫בראייתם‪ ,‬ומשו"ה כתבו המחבר )רכה‪,‬ט( ושא"פ‬
‫הקודש שעתידה להתגייר‪ ,‬על כן צע"ג להלכה בברכה‬ ‫כמילתא דפסיקא שאין לברך בראיית גוי בעל מום‪,‬‬
‫זו‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬ ‫]וכמש"כ נמי לאידך גיסא‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכה זו‬
‫ד‪ .‬עוד בענין ברכת 'שככה לו בעולמו' בראיית גוי‬ ‫בראיית ישראל בעל מום לפי שהוא מצטער בראייתו‪,‬‬
‫נאה‪ ,‬ובקושיית המגן אברהם )רכה‪,‬כ( מהא דאסור‬ ‫ואע"פ שאם אינו מצטער אף בראיית ישראל בעל‬
‫להסתכל בצלם דמות אדם רשע )מגילה כח‪ ,(.‬ראה‬ ‫מום‪ ,‬הרי שאין לו לברך בראייתו‪ ,‬וכמבו' במשנה‬
‫משנ"ת במילואים )סימן ו'( בארוכה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬ ‫ברורה )רכה‪,‬כח([‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד ברואה בריות נאות‪,‬‬
‫שבדר"כ הרי הוא נהנה אף בראיית גוי נאה וכיו"ב‪,‬‬
‫‪ .‰Ï‬כ"ה להדי' בגמ' )ברכות נח‪ ,(:‬דשפיר יש לברך‬
‫ומשו"ה כתבו הפוסקים בסתמא דשפיר יש לברך‬
‫ברכה זו אף על 'אילנות טובות'‪ ,‬וכן העתיקו הרמב"ם‬
‫ברכה זו אף בראיית גוי נאה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫)פ"י מהל' ברכות הי"ג( ושאר ראשונים מדברי הגמ'‪ ,‬וכ"ה‬
‫ג‪ .‬וכל זה הוא דלא כמש"כ בשו"ת הלכות קטנות‬
‫להדי' בטוש"ע )רכה‪,‬י(‪ .‬ולפ"ז יש להסתפק‪ ,‬האם ה"נ‬
‫)ח"א סימן רסה(‪ ,‬שאינו מברך ברכת 'שככה לו בעולמו'‬
‫יש לברך ברכת 'משנה הבריות' אף על צומח משונה‪,‬‬
‫בראיית גוי נאה‪ ,‬ומעשה דרשב"ג הנ"ל )עבודה זרה שם(‬
‫והיינו על פירות או פרחים שצמחו באופן משונה מכל‬
‫לא מיירי שבירך ברכה זו בשם ומלכות‪ ,‬אלא שאמר‬
‫אותו המין‪ ,‬וצ"ע למעשה‪.‬‬
‫מה רבו מעשיך ה' לדברי שבח בעלמא‪ ,‬וכדבריו נראה‬
‫‪ .ÂÏ‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬וכ"ה ברמב"ם‬
‫)פ"י מהל' ברכות‬ ‫אף בספר הרוקח )סימן שמב(‪ ,‬יעו"ש; אכן אף לדבריהם‬
‫הי"ג( ובטוש"ע )רכה‪,‬י(; וז"ל המחבר‪ ,‬הרואה אילנות‬ ‫נראה‪ ,‬דהיינו דווקא לענין גוי נאה‪ ,‬אך על בהמה נאה‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬
‫קניבסקי‪ ,‬והגר"ש דבליצקי[‪ ,‬ולדבריהם נראה‪ ,‬דה"נ‬
‫שפיר יש לברך ברכת שככה לו בעולמו אף בראיית‬
‫פרידה נאה‪ ,‬ואף שנעשתה באיסור ע"י הרבעת שני‬
‫מיני בהמות‪ ,‬מכ"מ אי"ז טעם מספיק כדי לבטל‬
‫השבח והברכה להשי"ת על 'שככה לו בעולמו'‪.‬‬
‫אכן עיקר דברי ההלק"ט הנ"ל‪ ,‬שכשם שאין לברך‬
‫שהחיינו על פרי המורכב באיסור‪ ,‬ה"נ אין לברך‬
‫ברכת 'שככה לו בעולמו' על פרידה נאה מכיון שאף‬
‫היא נעשתה ע"י איסור‪ ,‬נראה שתלויים ועומדים‬
‫בפלוגתא דתנאי‪ ,‬דהנה בפסחים )נד‪ (.‬תניא‪ ,‬רבי יוסי‬
‫אומר‪ ,‬שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת‪,‬‬
‫ולא נבראו עד מוצאי שבת‪ ,‬ובמוצ"ש נתן הקב"ה‬
‫דעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה‪ ,‬והביא‬
‫שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור‪ ,‬והביא שתי‬
‫בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהן פרד‪ ,‬רשב"ג אומר‬
‫פרד בימי ענה היה‪ ,‬שנאמר )בראשית לו‪,‬כד( הוא ענה‬
‫אשר מצא את הימים במדבר‪ ,‬דורשי חמורות היו‬
‫אומרים‪ ,‬ענה פסול היה ]‪-‬ממזר[‪ ,‬לפיכך הביא פסול‬
‫לעולם כו'‪ ,‬ע"כ; ועוד מצינו )פסחים שם( דעת רבי‬
‫נחמיה‪ ,‬שהאור והפרד נבראו בערב שבת בין‬
‫השמשות‪ ,‬ופירש רש"י )פסחים שם ד"ה והפרד( בזה"ל‪,‬‬
‫אין כל חדש תחת השמש‪ ,‬ופרד ראשון נברא מן‬
‫הארץ‪ ,‬ולא בא מן הכלאים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה בתוספות‬
‫השלם )בראשית לו‪,‬כד( ועו"ר‪ ,‬וכן מצינו בדברי רש"י‬
‫)בראשית כו‪,‬יג( על הפסוק 'עד כי גדל מאד'‪ ,‬שהיו‬
‫אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של‬
‫אבימלך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שהיו ה'פרדות' בעולם אף לפי‬
‫שהרביע ענה שני מיני בהמות זו בזו; וכבר העיר בזה‬
‫בס' חבצלת השרון )ויקרא ח"ב עמ' תפד( על דברי‬
‫ההלק"ט‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ב‪ .‬ולענין הרואה אילן נאה שנטעוהו או שעבדוהו‬
‫לעבודה זרה‪ ,‬עי' שו"ת קול גדול )למהר"ם בן חביב‪ ,‬או"ח‬
‫סוף סימן ט'( שכתב להסתפק בזה‪ ,‬האם יש לברך עליו‬
‫ברכת 'שככה לו בעולמו'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולפ"ז אפשר ללמוד‪,‬‬
‫דמי שראה אילן נאה ביותר‪ ,‬אפילו היה אותו אילן‬
‫אשירה מברך‪ ,‬כמו שמברכים בגוי אפילו יהיה עובד‬
‫ע"ז‪ ,‬מיהו אפשר לדחות דלא דמי גוי העובד עבודה‬
‫זרה‪ ,‬עם עבודה זרה גופיה‪ ,‬דחמירא‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וע"ע‬
‫שו"ת דברי מלכיאל )ח"ג סימן ב'( שכ'‪ ,‬שאין לברך‬
‫ברכת האילנות על אילן שעבדוהו לעבודה זרה‪,‬‬
‫ויעו"ש שכתב כן לשיטתו שאין מברכים ברכת‬
‫רמב‬
‫טובות ובריות נאות‪ ,‬אפילו עובד כוכבים או בהמה‪,‬‬
‫אומר בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫א‪ .‬ולענין הרואה פרידה נאה‪ ,‬עי' שו"ת הלכות‬
‫קטנות )ח"א סימן רסה( שכ' שאין לברך עליה ברכת‬
‫שככה לו בעולמו‪ ,‬משום שנעשתה באיסור ע"י‬
‫הרבעת שני מיני בהמות‪ ,‬וכשם שאינו מברך ברכת‬
‫שהחיינו בראיית או באכילת פרי חדש המורכב משני‬
‫מיני פירות‪ ,‬וכמש"כ הוא עצמו במקו"א )שו"ת הלכות‬
‫קטנות ח"א סימן ס'(‪.‬‬
‫וכבר הבאנו בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פ"ו‬
‫הערה כז( מדברי הרבה פוסקים‪ ,‬שכתבו לחשוש לדברי‬
‫ההלק"ט לענין ברכת שהחיינו על פרי חדש מורכב‪,‬‬
‫]עי' ביאור הלכה )רכה‪,‬ג ד"ה פרי( שהביא שתי הדעות‬
‫בזה‪ ,‬אי שפיר דמי לברך שהחיינו על פרי מורכב‪,‬‬
‫ונראה שלא הכריע בזה‪ ,‬וע"ע כף החיים )רכה‪,‬כו( שכ'‪,‬‬
‫שמחמת הספק נקטי' דשב ואל תעשה עדיף‪ ,‬וספק‬
‫ברכות להקל‪ ,‬ואין לברך שהחיינו על פרי מורכב‪ ,‬וכן‬
‫הסכמת כמה פוסקים שלמעשה אין להקל בזה לברך‬
‫שהחיינו על פרי מורכב‪ ,‬עי' שו"ת לב חיים )להגר"ח‬
‫פלאג'י‪ ,‬ח"ג סימן נ'(‪ ,‬בן איש חי )שנה א' פרשת ראה אות יא(‪,‬‬
‫שדי חמד )אסיפ"ד מערכת ברכות סימן ב' אות ז'(‪ ,‬שו"ת רבי‬
‫עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קעו(‪] ,‬אך כתב דהיינו‬
‫דווקא היכא שהרכיבו ישראל‪ ,‬אבל היכא שהרכיבו‬
‫גוי יש להקל בזה‪ ,‬ובמקומו )מים רבים הל' ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫שם הערה כח( הארכנו[‪ ,‬שו"ת באר משה )ח"ז עמ' ריט‪-‬רכ(‪,‬‬
‫שו"ת אגרות משה )או"ח ח"ב סימן נח(‪ ,‬שו"ת מנחת‬
‫יצחק )ח"ג סימן כה(‪ ,‬ועו"פ[; וראה עוד לקמן )פרק כ'‬
‫סעיף טז‪ ,‬ושם הערה כא( לענין ברכת האילנות על אילן‬
‫מורכב‪ ,‬שהסכמת הרבה פוסקים שיש לחוש לדעת‬
‫ההלק"ט וסייעתו הנ"ל‪ ,‬ואין לברך ברכת האילנות על‬
‫אילן מורכב‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת שאילת יעב"ץ )ח"א סימן סג( שכתב‬
‫לתמוה על דברי ההלק"ט לענין ברכת שהחיינו על‬
‫פרי מורכב‪ ,‬דכיון שפירות אלו מותרים באכילה‪,‬‬
‫ושפיר מברך עליהם ברכות הנהנין‪ ,‬א"כ מאי שנא‬
‫ברכת שהחיינו דנימא שאין לו לברך עליהם‪] ,‬וראה‬
‫בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )שם הערה כח(‬
‫משנ"ת בישוב דעת ההלק"ט וסייעתו‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו[‪ ,‬ויש מגדולי ההוראה שהורו שיש לסמוך על‬
‫דבריו ולברך ברכת שהחיינו על פרי מורכב‪] ,‬ראה בס'‬
‫מים רבים )שם הערה כז( שכן הורו הגרי"י פישר‪ ,‬הגר"ח‬
‫רמג‬ ‫‪ /‬פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים‬ ‫מים רבים‬

‫י‪ .‬לדעת המחבר וסייעתו לענין ברכת דיין האמת בראיית בעלי מומין‪ ,‬שאינו מברך ברכה‬
‫זו אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה דב"ז‪ ,‬ה"נ אין לברך ברכת 'שככה לו בעולמו' אלא‬
‫בפעם ראשונה בחייו שרואה בריה נאה זו‪ ,‬ושוב אינו חוזר ומברך אלא אם רואה בריה נאה‬
‫ממנה; אכן לדעת הפוסקים שאף ברכת דיין האמת הרי היא כשאר ברכות הראיה שיש לברך‬
‫משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬ה"נ שפיר יש לחזור ולברך ברכת 'שככה לו בעולמו' אפילו‬
‫על אותה בריה נאה שבירך עליה בתחילה‪ ,‬כל שעברו שלושים יום מראייתו הקודמת לז‪.‬‬

‫יותר‪ ,‬לא עליהם ולא על אחרים‪ ,‬אא"כ היו נאים מהם‪,‬‬ ‫)פרק כ' סעיף‬‫האילנות אף על אילן ערלה‪ ,‬וכמבו' לקמן‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫טו‪ ,‬ושם הערה יח( בארוכה‪ ,‬אכן לכאו' יש לומר‪ ,‬שאף‬
‫וכתבו האחרונים דה"נ לאידך גיסא‪ ,‬ולדעת‬ ‫המקילים דשפיר יש לברך ברכת האילנות אף על אילן‬
‫הפוסקים שנחלקו בדי"ז לענין ברכת משנה הבריות‪,‬‬ ‫ערלה‪ ,‬מודים בנידו"ד גבי אילן שעבדוהו לעבודה‬
‫וסבירא להו דשפיר יש לחזור ולברך ברכה זו כל‬ ‫זרה דחמיר טפי‪ ,‬וע"ע לקמן )פרק כ' סעיף יז( לענין אילן‬
‫שלושים יום‪ ,‬ה"נ לענין ברכת 'שככה לו בעולמו'‪,‬‬ ‫שנטעוהו או שעבדוהו בשביעית‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫שפיר יש לחזור ולברך ברכה זו בראיית בריות נאות‪,‬‬ ‫‪ .ÊÏ‬הנה לעיל בסמוך )סעיף ו'‪ ,‬ושם בהערות( נתבארה‬
‫כל היכא שעברו שלושים יום מראייתו הקודמת‪,‬‬ ‫בארוכה מחלוקת הפוסקים לענין ברכת משנה‬
‫]ועוד נתבאר לעיל בסמוך )הערה כו(‪ ,‬דלדעה זו נראה‬ ‫הבריות‪ ,‬אשר לדעת הראב"ד וסייעתו אין לברך ברכה‬
‫בפשטות‪ ,‬שאם רואה אדם אחר כיוצא בזה‪ ,‬הרי‬ ‫זו אלא בפעם ראשונה בחייו שרואה שינוי זה‪ ,‬וכן‬
‫שלדעת רוב הפוסקים דלעיל )פרק א' סעיף י'(‪ ,‬שפיר יש‬ ‫הכרעת המחבר )רכה‪,‬ט( והרבה פוסקים‪ ,‬אך יש מן‬
‫לו לחזור ולברך עליו אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬וכדין‬ ‫הראשונים דסבירא להו דשפיר יש לברך ברכת משנה‬
‫הרואה דבר אחר מאותו המין[; וכן כתב הלבוש‬ ‫הבריות כל היכא שעברו שלושים יום שלא ראה בהם‬
‫)רכה‪,‬י( בזה"ל‪ ,‬גם באלו ]‪-‬בראיית בריות נאות[‪ ,‬יש‬ ‫דב"ז‪ ,‬וכדין שאר ברכות הראיה‪ ,‬ונתבאר לעיל בסמוך‬
‫אומרים שאין מברך עליהם אלא בפעם ראשונה ולא‬ ‫)שם( שאף הרמ"א הביא דעה זו‪ ,‬ושכן הכריעו הגר"א‬
‫יותר‪ ,‬לא עליהם ולא על אחרים כיוצא בהם‪ ,‬אלא א"כ‬ ‫ועוד פוסקים‪.‬‬
‫יהיו נאים מהם‪ ,‬ויש אומרים משלושים יום לשלושים‬ ‫ולשיטת הראב"ד וסייעתו כתבו כמה מרבותינו‬
‫יום‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו בשיירי כנסת הגדולה )סי' רכה‬ ‫הראשונים‪] ,‬חי' הרא"ה )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה את הכושי(‪,‬‬
‫הגה"ט אות ד'(‪ ,‬דברי חמודות )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות‬ ‫חי' הריטב"א )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה את חבירו(‪ ,‬ספר‬
‫לד(‪ ,‬ביאור הגר"א )רכה‪,‬כא(‪ ,‬אליה רבה )רכה‪,‬כג(‪ ,‬מאמר‬ ‫הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות ט'(‪ ,‬אהל מועד )שער‬
‫מרדכי )רכה‪,‬יב(‪ ,‬שער הציון )רכה‪,‬לד(‪ ,‬ועו"פ‪ ,‬שלדעת‬ ‫הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪ ,‬רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות הי"ג(‪,‬‬
‫הסוברים גבי ברכת משנה הבריות דשפיר חוזר ומברך‬ ‫ועו"ר[‪ ,‬דה"ה נמי לענין ברכת 'שככה לו בעולמו'‪,‬‬
‫כל שלושים יום‪ ,‬ה"ה נמי בברכת 'שככה לו בעולמו';‬ ‫שאינו מברך ברכה זו אלא בפעם ראשונה בחייו‬
‫וכן הכריע להדי' בעטרת זקנים )רכה‪,‬ה( לנידו"ד‪,‬‬ ‫שרואה בריה נאה זו‪] ,‬ואדרבה‪ ,‬מדברי הראשונים‬
‫דשפיר חוזר ומברך ברכת 'שככה לו בעולמו' כל‬ ‫נראה‪ ,‬דבברכת 'שככה לו בעולמו' פשיטא להו טפי‪,‬‬
‫היכא שחוזר ורואה משלושים יום לשלושים יום‪,‬‬ ‫שאין לברך ברכה זו אלא היכא שהוא נהנה בראייתו‪,‬‬
‫וכדברי הטור וסייעתו גבי ברכת משנה הבריות וברכת‬ ‫ועל די"ז הוסיפו דה"ה נמי בברכת דיין האמת‪ ,‬שאין‬
‫דיין האמת‪.‬‬ ‫לברך ברכה זו אלא על מי שהוא מצטער בראייתו‪,‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' ב"ח )רכה‪,‬ג ד"ה וכתב עוד( שכתב בסתמא‬ ‫ו'דומיא דרואה בריות טובות שיש בהן הנאה לרואה'[‪.‬‬
‫בזה"ל‪ ,‬ומשמע דבאילנות טובות מודה רבינו‬ ‫וכן כתב המחבר )רכה‪,‬י( לשיטתו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה אילנות‬
‫להראב"ד דאינו מברך אלא בפעם ראשונה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫טובות ובריות טובות כו'‪ ,‬אומר בא"י אמ"ה שככה לו‬
‫והיינו‪ ,‬שאף הטור דסבירא ליה )סימן רכה( גבי ברכת‬ ‫בעולמו‪ ,‬ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא‬
‫פרק יב ‪ -‬ברכת המשונים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רמד‬

‫יא‪ .‬לדעת רוב הפוסקים‪ ,‬אין לברך ברכה זו אלא היכא שנהנה בראייתו‪ ,‬ועי' הערה לח‪.‬‬
‫יב‪ .‬לדעת החיי"א והמשנ"ב‪ ,‬אין לברך ברכה זו בזמנינו‪ ,‬ועי' הערה לט‪.‬‬

‫לעיל בסמוך )הערה לד אות א'(‪ ,‬ואי נימא שאינו חייב‬ ‫משנה הבריות‪ ,‬שאינו מברך אלא בפעם ראשונה‬
‫לברך ברכה זו אא"כ נהנה בראיית בריה נאה זו‪ ,‬היאך‬ ‫בחייו שרואה שינוי זה‪ ,‬מכ"מ מודה בברכת 'שככה‬
‫נהנה רבן גמליאל מראייתה; וכבר תמה בזה בס' בני‬ ‫לו בעולמו'‪ ,‬שאינו מברך ברכה זו אלא בפעם ראשונה‬
‫ציון )רכה‪,‬ט(‪ ,‬וכתב שהיא ראיה ברורה לדעת המאירי‬ ‫בחייו שרואה בריה נאה זו; וכן הסכים בס' מקור חיים‬
‫וסייעתו דלעיל )הערה יז(‪ ,‬דשפיר מברך ברכת דיין‬ ‫לחוו"י )רכה‪,‬י(‪ ,‬ועי' עולת תמיד )רכה‪,‬ז( שהביא דברי‬
‫האמת ]וברכת משנה הבריות[ אע"פ שאינו מצטער‬ ‫הב"ח‪ ,‬וע"ע ערוך השולחן )רכה‪,‬יד( מש"כ בזה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫בראייתו‪ ,‬וה"נ שפיר יש לברך ברכת 'שככה לו‬
‫‪ .ÁÏ‬הנה לעיל )סעיף ד'‪ ,‬ושם בהערות( נתבאר בארוכה‬
‫בעולמו' אף היכא שאינו נהנה בראיית בריה נאה זו‪,‬‬
‫לענין ברכת דיין האמת ]וברכת משנה הבריות[‪,‬‬
‫וכמו שבירך רשב"ג ברכה זו בראיית עובדת כוכבים‬
‫דלדעת הראב"ד ורוב הפוסקים‪ ,‬אינו מברך אלא היכא‬
‫נאה אע"פ שבודאי לא היתה לו הנאה בראייתה‪.‬‬
‫שמצטער בראיית בעל מום זה‪ ,‬ובדברי הראשונים‬
‫וצע"ג‪.‬‬
‫הנ"ל )הערה יז‪ ,‬והערה יט( שהביאו דעת הראב"ד מבו'‪,‬‬
‫‪ .ËÏ‬כתב החיי אדם )כלל סג ס"א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה לי‪,‬‬ ‫דסבירא ליה שדין ברכת האמת כדין ברכת 'שככה לו‬
‫מה שאין אנו נוהגים לברך ברכה זו כו'‪ ,‬משום שאין‬ ‫בעולמו'‪ ,‬והיינו‪ ,‬דלענין ברכת 'שככה לו בעולמו'‬
‫מברכים אלא בפעם ראשון כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז כתב‬ ‫פשיטא להו טפי‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא היכא‬
‫בס' יוסף אומץ )סימן תמד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן בברכה ד'שככה‬ ‫שנהנה בראיית בריה נאה זו‪ ,‬וביאור הדבר‪ ,‬שהרי לא‬
‫לו בעולמו' שמברכים על האילנות ובריות טובות‪,‬‬ ‫מצינו כלל שנתנו חכמים גדר הענין‪ ,‬מהי 'בריה נאה'‬
‫מקילים ג"כ‪ ,‬דהתם כולי עלמא ]זה אינו‪ ,‬וכמשנ"ת‬ ‫שיש לברך עליה ברכה זו‪ ,‬ובהכרח שאין הדבר תלוי‬
‫לעיל )הערה יז‪ ,‬ולעיל בסמוך הערה לח([ סבירא להו דדווקא‬ ‫אלא בכאו"א לפי הרגשת לבו‪ ,‬וזהו שכתבו‬
‫בפעם ראשונה‪ ,‬ודווקא שלא ראה כיוצא בהם מימיו‪,‬‬ ‫הראשונים‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא היכא שנהנה‬
‫וא"כ בקלות יבוא לידי ברכה לבטלה‪ ,‬אכן בפיל‬ ‫בראיית בריה נאה זו; ]אכן‪ ,‬מדברי המאירי )ברכות נח‪:‬‬
‫שהשינוי גדול מאוד‪ ,‬שא"א לשכוח אם אחד ראה‬ ‫ד"ה הרואה את הכושי( שכתב לחלוק על דברי הראב"ד‬
‫מימיו‪ ,‬הנהגתי לברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הביא המשנה ברורה‬ ‫וסייעתו לענין ברכת דיין האמת‪ ,‬נראה דפליג עליה אף‬
‫)רכה‪,‬לב( בשם החיי"א‪ ,‬ש'עכשיו לא נהגו כלל לברך‬ ‫לענין ברכת 'שככה לו בעולמו'‪ ,‬וסבירא ליה דשפיר‬
‫ברכה זו'; אך בשער הציון )רכה‪,‬לג( כתב לבאר טעם‬ ‫יש לברך ברכה זו על בריה נאה אע"פ שאינו נהנה‬
‫אחר בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולי נראה‪ ,‬משום דכוונת הגמ' דווקא‬ ‫בראייתו‪ ,‬ולפ"ז יל"ע טפי אלו בריות יש להחשיבם‬
‫כשהם נאות ביותר‪ ,‬ומי יוכל לדקדק בזה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וע"ע‬ ‫בכלל 'בריות נאות' שתקנו חכמים עליהם ברכה זו‪,‬‬
‫מאירי )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה אילנות( מש"כ בזה‪ ,‬ודבריו‬ ‫וכיצד יש למדוד ולשער הדבר‪ ,‬וצ"ע; וראה עוד בס'‬
‫צ"ב[‪.‬‬ ‫עובר אורח להאדר"ת )סימן רכו( שנתקשה בדי"ז אף‬
‫אכן לכאו' יש להעיר בשני טעמים אלו‪ ,‬שהרי‬ ‫בלא דברי המאירי‪ ,‬ד'איזה גבול יש בזה לקרותו נאה‪,‬‬
‫טעמו של החיי"א והיוסף אומץ שלא נהגו לברך‬ ‫וכי רשות כל אחד לברך כפי מה שנראה בעיניו'‪,‬‬
‫ברכה זו 'משום שאין מברכים אלא בפעם ראשונה'‪,‬‬ ‫עכ"ל[‪ .‬אכן יש לעיין‪ ,‬מפני מה לא הביא המחבר‬
‫אינו שייך אלא היכא שכבר ראה בריה נאה זו בחייו‪,‬‬ ‫די"ז אף לענין ברכת 'שככה לו בעולמו'‪ ,‬וסמך על‬
‫ועוד‪ ,‬שהרי אף הם לא כתבו כן אלא משום דסבירא‬ ‫מש"כ לענין ברכת דיין האמת ]וברכת משנה הבריות[‪,‬‬
‫להו כדעת הפוסקים דלעיל )סעיף ו'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬שאין‬ ‫וצ"ע‪.‬‬
‫מברכים ברכות אלו ]ברכת דיין האמת וברכת 'שככה‬ ‫אכן לכאו' לפ"ז יש לעיין טובא‪ ,‬שהרי רשב"ג‬
‫לו בעולמו'‪ ,‬וי"א אף ברכת משנה הבריות[‪ ,‬אלא‬ ‫בירך ברכה זו בראיית עובדת כוכבים נאה‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫רמה‬ ‫‪ /‬פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים‬ ‫מים רבים‬

‫פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים‬

‫הרואה קברי ישראל‬

‫א‪ .‬הרואה קברי ישראל מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה‪ ,‬אשר יצר אתכם בדין‪ ,‬וזן אתכם בדין‪ ,‬וכלכל‬
‫אתכם בדין‪ ,‬והמית אתכם בדין‪ ,‬ויודע מספר כולכם‪ ,‬ועתיד להחיותכם ולהקימכם בדין‪,‬‬
‫וחותם בא"י מחיה המתים א‪.‬‬

‫השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה אשתו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אשר יצר אתכם‬
‫בדין‪ ,‬כלומר‪ ,‬במעי אמכם‪ ,‬שנאמר )תהלים קלט‪,‬טו( אשר‬
‫עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ‪ ,‬מדקאמר‬
‫'עושיתי' ולא אמר 'נעשיתי בסתר'‪ ,‬יראה כי דן עליו‬
‫תחילה שיהיה נוצר‪ ,‬והיינו דתנן במס' אבות )פ"ב משנה‬
‫כב( ועל כרחך אתה נוצר; 'ודן אתכם בדין'‪ ,‬כלומר‬
‫לאחר שנולדתם; 'וכלכל אתכם בדין'‪ ,‬כלומר בחייכם‬
‫דן אתכם על צרכיכם אם יהיו בקושי או בריוח;‬
‫'והחיה אתכם בדין'‪ ,‬שקבע לכם מספר ימי חייכם‬
‫בדין‪ ,‬הן הרבה הן מעט; 'והמית אתכם בדין'‪ ,‬כשגזר‬
‫עליכם מיתה‪ ,‬והיינו דתנן במס' אבות )שם( ועל כרחך‬
‫אתה חי ועל כרחך אתה מת; 'ויודע מספר כולכם‬
‫בדין'‪ ,‬על דרך )איוב לד‪,‬כא( כי עיניו על דרכי איש וכל‬
‫צעדיו יספור‪ ,‬שאפילו לאחר מיתה אין נסתר מנגד‬
‫עיניו; 'ועתיד להחיותכם ולהקימכם בדין לחיי העולם‬
‫הבא'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם תהיו זוכים לתחיית המתים‪ ,‬ולא‬
‫תהיו כרשעים שנאמר בהם )תהלים ט‪,‬יח( ישובו רשעים‬
‫לשאולה‪ ,‬כי אין להם חלק לעולם הבא כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובביאור השבח שאנו אומרים שהקב"ה 'יודע‬
‫מספר כולכם'‪ ,‬הנה מדברי האבודרהם הנ"ל נראה‪,‬‬
‫ש'מספר' לאו היינו מספר המתים אלא מספר‬
‫מעשיהם‪ ,‬אכן מפשטות לשון הברכה היה נראה דקאי‬
‫על מספר המתים‪ ,‬ולפ"ז צ"ב מהו השבח שהקב"ה‬
‫יודע מספר המתים‪ .‬ובשו"ת עמודי אור )סימן ד'‪,‬‬
‫במוסגר( כתב לבאר בזה בזה"ל‪ ,‬ובמקו"א ביארנו‬
‫בעזה"י ענין השבח לו יתברך שיודע מספר כולם‪ ,‬מה‬
‫הפלגה יש בזה דבר הניתן להמנות‪ ,‬אבל הכוונה ע"פ‬
‫שאמרו חז"ל )בבא בתרא קכא‪ :‬סנהדרין מד‪ ,(.‬יאיר היה‬
‫שקול כשלושים וששה איש‪ ,‬והוא הוכה בעי שכתוב‬
‫)יהושע ז‪,‬י( ויכו כשלושים וששה איש‪ ,‬הכ"ף הדמיון‬
‫היינו נהרג יאיר שהיה שקול כל"ו איש‪ ,‬רובה של‬
‫בפעם ראשונה בחייו שרואה דב"ז‪ ,‬אך לדעת‬
‫הפוסקים דלעיל )שם( דשפיר חוזר ומברך ברכות אלו‬
‫כל שעברו שלושים יום מראייתו הקודמת‪ ,‬הרי שאין‬
‫בזה כדי ליתן טעם למה שאין מברכים ברכה זו‬
‫בזמנינו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ואף טעמו של המשנה ברורה צ"ב‪ ,‬שהרי טעם זה‬
‫שייך שפיר אף בזמן חז"ל כשתקנו לברך ברכה זו‬
‫בראיית בריות נאות‪ ,‬וכי בזמן חז"ל ידעו לדקדק בזה‬
‫יותר מבזמן הזה‪ ,‬אלו בריות הרי הם בכלל 'בריות‬
‫נאות'‪ ,‬וכי בזמן רבותינו הראשונים שסתמו ג"כ ולא‬
‫הזכירו גדר ושיעור בברכה זו‪ ,‬ידעו לדקדק בזה יותר‬
‫מבזמן הזה‪ ,‬והרי שסמכו חכמים על הרגשת לבו של‬
‫אדם‪ ,‬וכל שנהנה ומתפעל בראיית בריה 'נאה' זו‪,‬‬
‫תקנו לו לברך עליה ברכת 'שככה לו בעולמו'‪] ,‬וראה‬
‫עוד לקמן )פרק יט הערה כ' אות ב'( שיש שכתבו טעם זה‬
‫אף ליישב המנהג שאין מברכים ברכת שהחיינו‬
‫בראיית חבירו לאחר שלושים יום שלא ראהו[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‡‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות‬
‫ה"י( ובטוש"ע )רכד‪,‬יב(‪ .‬עוד מצינו ברכה זו במקורות‬
‫נוספים בדברי חז"ל בנוסחאות שונות‪ ,‬וראה נוסח‬
‫הברכה בתוספתא )ברכות פ"ו הלכה ט'( ובירושלמי )ברכות‬
‫פ"ט ה"ב( ובפסיקתא רבתי )ריש פיסקא יב(‪ ,‬ואף בדברי‬
‫הראשונים מצינו כמה וכמה שינויי נוסחאות בברכה‬
‫זו‪ ,‬עי' הלכות גדולות )הל' ברכות פרק ט'(‪ ,‬רי"ף )ברכות‬
‫מג‪ ,(:‬רמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"י(‪ ,‬ספר הרוקח )סימן‬
‫שמג(‪ ,‬ועו"ר; ויש להביא מש"כ בשו"ת בית דוד )או"ח‬
‫סימן צג(‪ ,‬שהפוסקים לא האריכו לציין שינויי‬
‫הנוסחאות בברכה זו‪ ,‬משום דסבירא להו שאין עיכוב‬
‫בדבר‪ ,‬ובכל אופן ונוסח שיאמר ברכה זו יצא ידי‬
‫חובתו‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫א‪ .‬בביאור ברכה זו‪ ,‬כתב האבודרהם )הל' ברכות‬
‫פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים ‪ /‬מים רבים‬
‫האבל‪ ,‬משום שיש מיתה בלא חטא‪ ,‬מפני מה בנוסח‬
‫ברכת הקברות שפיר יש לומר תיבות אלו ש'המית‬
‫אתכם בדין'; ובשו"ת חקרי לב )או"ח סימן מט( הניח‬
‫קושיא זו בצ"ע‪ ,‬אך בשו"ת יוסף אומץ להחיד"א )ח"א‬
‫סימן סח אות ג'( כתב ליישב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואני הדל נראה לי‬
‫ליישב‪ ,‬דבעווה"ר מאדם הראשון עד זמן התלמוד‪ ,‬לא‬
‫מצינו כי אם ארבעה מתו בעטיו של נחש )שבת שם(‪,‬‬
‫א"כ רובא דרובא וכמעט הכל בחטא מתו‪ ,‬ק"ו‬
‫מהאבות והנביאים‪ ,‬ולכך שפיר מצי לברך 'המית'‬
‫אתכם בדין‪ ,‬דעל הסתם כל המתים שבקברות ההם‬
‫בחטאם מתו‪ ,‬ובהא מודו כולי עלמא‪ ,‬דאפילו רבי‬
‫מאיר למיעוטא דמיעוטא לא חייש‪ ,‬וקל וחומר בזה‬
‫שאינו מצוי כלל‪ ,‬אבל גבי 'לוקח נפשות במשפט'‬
‫שהוא תואר להשי"ת‪ ,‬סברי הרי"ף והרמב"ם שלא‬
‫יאמרו כן‪ ,‬דהאיכא ארבעה שמתו בעטיו של נחש‪ ,‬ואם‬
‫היו אלף כמותם היו מתים‪ ,‬וא"כ אין לומר זה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬בטעם הדבר שתקנו חתימה בברכה זו‪ ,‬מה שלא‬
‫תקנו כן בשאר ברכות הראיה‪ ,‬כתב בספר המכתם‬
‫)ברכות נט‪ (.‬בזה"ל‪ ,‬ברכה זו‪ ,‬לפי שהיא התעוררות‬
‫גדולה לאדם להזכירו החיים והמוות‪ ,‬והתוחלת‬
‫לתחיית המתים אחר המוות‪ ,‬לפיכך קבעוה במטבע‬
‫ארוך ופותחת בברוך וחותמת בברוך‪ ,‬וצריכה הזכרה‬
‫ומלכות כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז בחי' הרשב"ץ )ברכות נט‪(.‬‬
‫ועו"ר‪.‬‬
‫ד‪ .‬יש שנהגו לומר לאחר ברכה זו‪ ,‬את נוסח ברכת‬
‫'אתה גבור' ]שבתפילת שמונה עשרה[ עד 'ונאמן אתה‬
‫להחיות מתים'‪ ,‬וכ"כ בקיצור שו"ע )קצח‪,‬יג(‪ ,‬וכ"ה‬
‫בסידור דרך החיים שכן המנהג‪ ,‬וכן הובא מנהג זה‬
‫באשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬סימן רכד( ובס' אהלך‬
‫באמיתך )פרק יח ס"א(‪ ,‬וע"ע לבוש )יו"ד שעו‪,‬ד( וש"ך‬
‫)יו"ד שעו‪,‬ו( מש"כ בזה‪] .‬ויעו"ש באשל אברהם שכ'‬
‫בשיגרא דלישנא 'מוריד הטל'‪ ,‬ובס' גשר החיים‬
‫)להגרי"מ טוקצ'ינסקי‪ ,‬ח"ב סימן כח אות ו'( כתב‪ ,‬ששמע‬
‫שיש הנוהגים לומר בזה אף בימות הגשמים 'מוריד‬
‫הטל' כדי להזכיר טל של תחית המתים‪ ,‬אך האומר‬
‫בימות הגשמים 'משיב הרוח ומוריד הגשם' לא‬
‫הפסיד‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וכן הובא בשם הגרש"ז אוירבך )שלמי‬
‫ברכה עמ' תרפג(‪ ,‬שאף בימות החורף יש לומר 'מוריד‬
‫הטל' כדי להזכיר טל של תחית המתים; אכן בודאי‬
‫כל זה אינו אלא ממנהגא ולא מדינא[‪ .‬אכן‪ ,‬בס' אמרי‬
‫נועם להגר"א )ברכות נח‪ :‬ד"ה ברוך מחיה המתים( נראה‬
‫רמו‬
‫סנהדרין‪ ,‬וכן בכמה צדיקים‪ ,‬ושיקול זה לכוין המספר‬
‫של כל צדיק תלוי בדעתו של א‪-‬ל דעות ולו לבדו‬
‫יאתה‪ ,‬לכך בראותנו הקברות אנו מספרים שבחו‬
‫ושבח המתים שהוא יתברך יודע מספר כולם‪ ,‬כמה‬
‫שקול כל אחד ואחד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בס' ילקוט אליעזר‬
‫)להג"ר אליעזר סופר תלמיד הכת"ס‪ ,‬ערך 'קבורה' אות כב בהערה(‬
‫בשם הכת"ס‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שכוונת הברכה 'יודע מספר‬
‫כולכם בדין'‪ ,‬שרק ה' לבדו יודע המספר‪ ,‬כי יש מספר‬
‫איכות ומספר כמות‪ ,‬ו'איכות' למשל כמו שאמרו‬
‫חז"ל )מדרש תנחומא פרשת בשלח אות י'( שקול משה כנגד‬
‫כל ישראל‪ ,‬זה ידוע רק לבוחן לבבות ויודע נסתרות‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪] .‬ויעו"ש שהוסיפו לבאר עפ"ז מה שאמרו‬
‫ביומא )כב‪ ,(:‬בזמן שישראל עושים רצונו של מקום‬
‫'אין להם מספר'‪ ,‬והיינו מפני שאז מספרם עולה‬
‫באיכות עד שבאמת אין להם מספר‪ ,‬אכן לפי זה צ"ב‪,‬‬
‫מפני מה שבח זה שייך אצל המתים יותר מאצל‬
‫החיים[‪.‬‬
‫ב‪ .‬עוד כתבו תלמידי רבינו יונה )ברכות מג‪ :‬מדפי‬
‫הרי"ף ד"ה והמית( להעיר בנוסח הברכה שאומר 'והמית‬
‫אתכם בדין'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואע"ג דקיי"ל )שבת נה‪ (:‬יש מיתה‬
‫בלא חטא‪ ,‬אפ"ה דינו דין אמת‪ ,‬שהוא יודע כל דרכי‬
‫איש וכל דרכיו משפט‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריהם בבית‬
‫יוסף )רכד‪,‬יב ד"ה והא דאמרינן(; ובעולת תמיד )רכד‪,‬יא(‬
‫כתב ליישב ולבאר נוסח הברכה באופ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולי‬
‫נראה‪ ,‬אע"ג דאמרינן יש מיתה בלא חטא‪ ,‬היינו בלא‬
‫חטא של עצמו‪ ,‬אבל חטא אדם ]הראשון[ מיהא איכא‪,‬‬
‫וכדאמרינן שם במסכת שבת‪ ,‬ארבעה מתו בעטיו של‬
‫נחש‪ ,‬וזה הוא ג"כ מצד הדין שימותו בעבור חטא אדם‬
‫הראשון‪ ,‬וק"ל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ במטה יהודה )רכד‪,‬א(‬
‫בביאור ובישוב נוסח הברכה‪.‬‬
‫והנה מצינו שנחלקו הראשונים כעי"ז בנוסח ברכה‬
‫רביעית שבברכת המזון הנאמרת בבית האבל‪] ,‬ראה‬
‫גמ' ברכות )מו‪ ,(:‬רמב"ם )פ"ב מהל' ברכות ה"ח(‪ ,‬ושו"ע‬
‫)או"ח קפט‪,‬ב‪ ,‬יו"ד שעט‪,‬א([‪ ,‬אשר דעת הבה"ג )הל' ברכות‬
‫פרק ו'( שאין לומר בזה תיבות 'לוקח במשפט'‪ ,‬משום‬
‫דקיי"ל )שבת שם( יש מיתה בלא חטא‪ ,‬וכן הרי"ף‬
‫)ברכות לד‪ :‬מדפי הרי"ף( והרמב"ם )שם( ועו"ר השמיטו‬
‫תיבות אלו‪ ,‬אך התוס' )ברכות מו‪ :‬ד"ה מר זוטרא( ועו"ר‬
‫הסכימו שיש לומר תיבות אלו כפי הנוסח שבגמ' ואין‬
‫להשמיטם; ומעתה יש לעיין לדעת הבה"ג והרי"ף‬
‫וסייעתם שאין לומר כן בנוסח ברכת הזון בבית‬
‫רמז‬
‫ב‪ .‬הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שיש לברך ברכה זו אף בראיית הקברים מרחוק‪ ,‬וראה‬
‫בהרחבה בהערה ב‪.‬‬
‫כשהוא סמוך לדבר ורואהו בבירור טפי‪ ,‬אבל היכא‬
‫שאינו עתיד להכנס לבית הקברות אלא רואה הקברים‬
‫מרחוק‪ ,‬שפיר יש לו לברך על ראיה זו; וז"ל‬
‫הערוה"ש‪ ,‬ויברך כשהוא סמוך להקברים תוך ארבע‬
‫אמות כו'‪ ,‬וכהן שאי אפשר לו לקרב עצמו להקברים‪,‬‬
‫נראה שיכול לברך מרחוק‪ ,‬כיון שרואה‪ ,‬אותם וכן‬
‫ההולך לדרכו או נוסע בעגלה כיון שרואה הקברים‬
‫נראה שמברך‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת בצל החכמה )ח"ג סימן מ'(‪ ,‬דשפיר‬
‫יש לברך אף בראיית הקברים מרחוק‪ ,‬ויעו"ש )אות ה'(‬
‫·‪ .‬א‪ .‬הנה בירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב( ובפסיקתא‬
‫שהוסיף עוד בזה‪ ,‬דאפשר דאף לדעת הירושלמי‬
‫והתוספתא שפיר יש לברך ברכה זו אף בראיית‬
‫הקברים מרחוק‪ ,‬ולא נקטו די"ז אלא היכא ש'עובר‬
‫בין הקברות' אלא לרבותא‪ ,‬דאעפ"כ רשאי לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬ואין בזה משום לועג לרש‪] ,‬וכעין המבו'‬
‫בשו"ע )יו"ד שמד‪,‬ז( שמותר לומר פסוקים ודרשה‬
‫וכיו"ב לכבוד המת אפילו בד' אמותיו‪ ,‬וראה עוד בס'‬
‫גשר החיים )להגרי"מ טוקצ'ינסקי‪ ,‬ח"א פרק כט אות יז( שכ'‬
‫נמי בזה"ל‪ ,‬ואף ששאר ברכות אין מברכים תוך ד'‬
‫אמות‪ ,‬שאני ברכה זו שהיא נוגעת להמתים כו'‪,‬‬
‫עכ"ל[‪ ,‬ודוחק‪ .‬וכן כתב בשו"ת אגרות משה )או"ח ח"ה‬
‫סימן לז אות י'(‪ ,‬יעו"ש שכ' בזה"ל‪ ,‬ובדבר ברכת אשר‬
‫יצר אתכם בדין כשרואים קברי ישראל‪ ,‬הוא תיכף‬
‫כשרואים את הקברים‪ ,‬שהוא לפעמים גם קודם‬
‫הכניסה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב‬
‫והגר"נ קרליץ )שער העין פרק טז הערה י'( ובשם הגר"ח‬
‫קניבסקי )שער העין עמ' תמח(‪ ,‬שאף אם אינו רואה‬
‫הקברים אלא מרחוק‪ ,‬ואפילו תוך כדי נסיעה וכיו"ב‪,‬‬
‫שפיר יש לו לברך עליהם ברכה זו‪.‬‬
‫]אכן יש מן האחרונים שכתבו‪ ,‬שאם ראה הקברים‬
‫מרחוק‪ ,‬ושוב חוזר ונכנס לבית הקברות בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬הרי שאין לו לברך על ראיה זו‪ ,‬לפי‬
‫שהיא בתוך שלושים יום לראייתו הקודמת‪ ,‬עכ"ד‪,‬‬
‫והרי לן מבואר מדבריהם‪ ,‬דאף בשעה שראה בתחילה‬
‫את אותם הקברים מרחוק‪ ,‬יש לחוש שלא לברך על‬
‫ראיה זו‪ ,‬וכ"ה בכף החיים )רכד‪,‬לז( ובס' גשר החיים‬
‫)ח"א פרק כט אות יז( ועו"פ‪ ,‬וע"ע שו"ת באר משה )ח"ב‬
‫‪ /‬פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים‬ ‫מים רבים‬
‫שדעתו שאין לומר כן‪ ,‬משום שלא הוזכר מנהג זה‬
‫בגמ'‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫עוד מצינו בדברי כמה ראשונים‪ ,‬שאחר ברכה זו‬
‫מתי‪‬‬
‫נכון להוסיף ולומר הפסוק )ישעיהו כו‪,‬יט(‪' ,‬יחיו ֵ ֶ‬
‫ורננוּ שוכני עפר‪ ,‬כי טל אורות‬ ‫הקיצוּ ְ ַ ְ‬
‫נבלתי יקומון‪ִ ָ ,‬‬
‫ְִֵָ‬
‫טל‪ ‬וארץ רפאים תפיל'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה במחזור ויטרי‬ ‫ֶַ‬
‫)סימן תקכט(‪ ,‬ארחות חיים )הל' ברכות אות מו(‪ ,‬אבודרהם‬
‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה אשתו(‪ ,‬ובס' מצוות‬
‫זמניות )הל' ברכות שער ט'(‪ ,‬ועו"ר‪.‬‬
‫רבתי )ריש פיסקא יב( אמרו די"ז גבי 'העובר בין‬
‫הקברות'‪ ,‬וכעי"ז בתוספתא )ברכות פ"ו ה"ט( ש'היה‬
‫מהלך בדרך בין הקברות'‪ ,‬וכן יש מרבותינו‬
‫הראשונים שהעתיקו דין ברכת הקברות בלשון זה‪,‬‬
‫וכ"ה בסדר רב עמרם גאון )סדר ברכות ובקשות‪ ,‬ד"ה העובר‬
‫על קברי ישראל( ובמחזור ויטרי )סימן תקכט( ועו"ר‪ ,‬ולפ"ז‬
‫נראה שאין לברך ברכה זו אלא היכא שעומד בתוך‬
‫בית הקברות ועובר בין הקברים ממש‪ ,‬אבל היכא‬
‫שאינו רואה הקברים אלא מרחוק‪ ,‬אין לו לברך ברכה‬
‫זו; אכן מסתימת הבבלי )ברכות נח‪ (:‬דמייתי די"ז‬
‫בלשון 'הרואה' וכשאר ברכות הראיה‪ ,‬נראה דשפיר‬
‫יש לו לברך אף היכא שאינו רואה הקברים אלא‬
‫מרחוק‪] ,‬וראה עוד לעיל )פרק א' סעיף יז( שכ"ה בכל‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬דשפיר יש לברך אף בראיית אותו‬
‫הדבר או אותו המקום מרחוק[‪ ,‬וכ"ה הלשון בדברי‬
‫רוב רבותינו הראשונים‪ ,‬ש'הרואה קברי ישראל' מברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬וכ"ה בדברי הרי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף(‬
‫והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"י( והרא"ש )ברכות פ"ט סימן‬
‫יא( ועו"ר‪ ,‬וכ"ה בטור )סימן רכד( ובשו"ע )רכד‪,‬יב(‪.‬‬
‫וכן הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת‬
‫הקברים אף בראיית הקברים מרחוק‪ ,‬וכן כתב בערוך‬
‫השולחן )רכד‪,‬ח(‪] ,‬ומש"כ שם בערוה"ש‪ ,‬שלכתחילה‬
‫יש לברך סמוך לאותם הקברים ולא בראייתם מרחוק‪,‬‬
‫אין כוונתו אלא באופן שבדרכו לביה"ק רואה את‬
‫הקברים מרחוק‪ ,‬ובכהא"ג עדיף טפי שימתין ולא‬
‫יברך עד שיעמוד סמוך לאותם הקברים‪ ,‬וה"נ יש‬
‫לומר כן אף בשאר ברכות הראיה‪ ,‬דעדיף טפי לברך‬
‫פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים ‪ /‬מים רבים‬
‫הקברות בתוך שלושים יום לראייתו‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך ברכה זו ]כל היכא שעברו שלושים יום שלא‬
‫נכנס בהם לבית הקברות[‪ ,‬ודומי' דמש"כ מהריט"צ‬
‫לענין ברכת הנס כשלא היה בעליה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫אכן בפשטות נראה שאין זו כוונת מהריט"צ‪ ,‬ולא‬
‫כתב מהריט"צ שיש לו לברך ברכת הנס כשעולה‬
‫לעליה לאחר שלושים יום‪ ,‬אלא משום שהבית‬
‫והעליה הרי הם כשני מקומות לענין זה‪ ,‬וראיית הבית‬
‫אינה כראיית העליה‪ ,‬וכיון שכל אותם שלושים יום‬
‫לא ראה העליה כלל‪ ,‬נמצא שיש לו הפסק שלושים‬
‫יום בין ראיה לראיה‪ ,‬ומשו"ה שפיר יש לו לברך‬
‫בראיית העליה לאחר שלושים יום‪ ,‬ואה"נ אם היה‬
‫רואה את העליה מתוך ביתו‪ ,‬אע"פ שעברו שלושים‬
‫יום שלא היה בתוך העליה ממש‪ ,‬מכ"מ אין לו לברך‬
‫ברכה זו כשנכנס לעליה לאחר שלושים יום; ושוב אין‬
‫להוכיח מדברי מהריט"צ לנידו"ד‪ ,‬שהרי בודאי רואה‬
‫הקברים ממש‪ ,‬ואף שרואה אותם מרחוק שפיר יש לו‬
‫לברך עליהם‪.‬‬
‫וכבר תמה בשו"ת צרור הכסף )שאלוניקי תקט"ז‪ ,‬או"ח‬
‫סימן א'( על דברי הפרי הארץ הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולי עני‬
‫הדיוט נראה דאין משם ראיה‪ ,‬דעד כאן לא קאמר הרב‬
‫מהריט"צ אלא בעליה‪ ,‬שאם אינו נכנס בה אינו רואה‬
‫כו'‪ ,‬ואם יושב למטה אינו רואה אלא כתלים של‬
‫העליה‪ ,‬ולא הקרקע של העליה מקום שנעשה בו נס‪,‬‬
‫כגון לצפון הבית או לדרום כו'‪ ,‬וע"ז דייק הרב‬
‫מהריט"צ‪ ,‬דהרואה 'מקום' שנעשה לו קתני‪ ,‬ו'מקום'‬
‫לא מיקרי אלא מקום מיוחד כו'‪ ,‬ולפ"ז ]אף בנידו"ד‬
‫לענין ברכת הקברים[‪ ,‬כיון שמן החלונות של‬
‫ביהכנ"ס כל יום רואים בית הקברות‪ ,‬ודאי דאין צריך‬
‫לברך כשהולכים שם‪ ,‬דהא הרואה בית הקברות צריך‬
‫לברך קתני‪ ,‬והא רואים אותו כל יום‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע‬
‫ברכי יוסף )רכד‪,‬ד( ושערי תשובה )רכד‪,‬ט( שהביאו דברי‬
‫הצרור הכסף; וכ"כ בשו"ת פלא יועץ )סימן יז ד"ה אלא‬
‫דלענ"ד( לתמוה על דברי הפרי הארץ‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אלא‬
‫דלענ"ד דבריו נפלאו ממני‪ ,‬דאין ראיה מדברי‬
‫מהריט"צ‪ ,‬דשאני התם דמברך שעשה לי נס במקום‬
‫הזה‪ ,‬ו'מקום' הוא לשון מיוחד כמש"כ מהריט"צ‪,‬‬
‫וכמה דברים יש שמברך על הראיה‪ ,‬כמו הרואה את‬
‫הים הגדול‪ ,‬וכי צריך לעמוד על הים עצמה כדי לברך‪,‬‬
‫אלא ודאי שאני הכא שאינו מייחס מקום בברכה‪ ,‬ואינו‬
‫אלא שבח בעלמא‪ ,‬מצי לברך מהיכן ]ש[רואה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫רמח‬
‫סימן יג( שהסכים לדעת הפרי הארץ דלקמן בהמשה"ד‬
‫)אות ב'( שאין לברך על ראיית הקברים מרחוק‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובדברי האחרונים מצינו שהביאו עוד בנידו"ז‪,‬‬
‫מש"כ בשו"ת פרי הארץ )להג"ר ישראל מאיר מזרחי‪ ,‬מגדולי‬
‫ירושלים לפני כשלש מאות שנה‪ ,‬ח"א סימן ז'(‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫דהנה בשו"ת מהריט"צ )הישנות‪ ,‬סימן פז( נשאל‪ ,‬במי‬
‫שנעשה לו נס בעליה שמעל ביתו‪ ,‬ואירע לו שעברו‬
‫שלושים יום שלא ראה אלא את הבית ולא את העליה‬
‫שמעליו‪ ,‬האם כשחוזר ורואה את העליה יש לו לברך‬
‫ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה'‪ ,‬או שמא הבית‬
‫והעליה הרי הם כמקום אחד לענין זה‪ ,‬וכיון שראה‬
‫את הבית בתוך שלושים יום‪ ,‬שוב אין לו לברך‬
‫בראיית העליה אף לאחר שלושים יום; ]יעו"ש סיפור‬
‫המעשה בזה"ל‪ ,‬נדרשתי לאשר שאלוני‪ ,‬מעשה שהיה‪,‬‬
‫ראובן שלא היה בביתו‪ ,‬ושמע קול רגלי בנ"א מהלכים‬
‫בעליה שע"ג ביתו‪ ,‬ויאמר בלבו מי הוא זה‪ ,‬אשר עתה‬
‫הבית סגור במנעול‪ ,‬אז קם ועלה לעליה‪ ,‬וראה גנב‬
‫אחד מחפש בתיבות ובארגזים לשלול שלל ולבוז בז‪,‬‬
‫ויהי בראותו כי נתפש כגנב קם עליו ותפס בצווארו‬
‫וחנקו עד שיצאה נפשו ולא נותרה בו נשמה‪ ,‬ולקח‬
‫חפצי הבית והלך לו כי חשב כי מת הוא ולא יחיה‬
‫ח"ו‪ ,‬ובחמלת ה' עליו שבה נפשו אליו ויחי‪ ,‬וזה האיש‬
‫ראובן מן היום ההוא לא עלה לעליה כי אם דר בביתו‪,‬‬
‫ועתה שאל מאתנו אם חייב לברך שעשה לי נס במקום‬
‫הזה בעלותו לעליה אחר שלשים יום‪ ,‬וכן בכל פרק‬
‫ופרק אחר שעברו שלשים יום‪ ,‬עכ"ל[; והשיב‬
‫מהריט"צ בזה"ל‪ ,‬הדבר ברור‪ ,‬ד'מקום שנעשה לו נס'‬
‫קתני‪ ,‬ו'מקום' לא מיקרי אלא מקום מיוחד‪ ,‬ואין ספק‬
‫דעליה חלק מקום לעצמו‪ ,‬ולא נפטר בהיותו דר בחצר‬
‫או בבית אשר תחתיו כו'‪ ,‬וא"כ אע"ג דלעולם שוכן‬
‫בבית שתחת העליה‪ ,‬כשירצה לעלות לעליה צריך‬
‫לברך משלושים לשלושים יום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובשו"ת פרי הארץ )שם ד"ה איברא( נראה שהבין‬
‫מדברי מהריט"צ‪ ,‬דסבירא ליה דכל היכא שאינו עומד‬
‫במקום הנס ממש‪ ,‬הרי שאין לו לברך ברכה זו‪ ,‬ו'צריך‬
‫לברך דווקא באותו מקום ממש'‪ ,‬ועפ"ז כתב דה"ה‬
‫נמי אף לנידו"ד גבי ברכת הקברות‪ ,‬דכל היכא שאינו‬
‫רואה הקברים אלא מרחוק‪ ,‬ואינו עומד בתוך בית‬
‫הקברות ממש‪ ,‬הרי שאינה כ'ראיה' שתקנו חכמים‬
‫לברך עליה‪ ,‬ולא זו בלבד שאין לברך על ראיית‬
‫הקברים מרחוק‪ ,‬אלא אף אם לאחמ"כ נכנס לתוך‬
‫רמט‬ ‫‪ /‬פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים‬ ‫מים רבים‬

‫ג‪ .‬ראה בית הקברות ובירך עליו‪ ,‬ושוב נתחדש בו קבר נוסף‪ ,‬יש לו לחזור ולברך על ראייתו‬
‫אפילו בתוך שלושים יום לראייתו וברכתו הראשונה‪ ,‬ועי' הערה ג‪.‬‬

‫מש"כ בזה‪] ,‬וראה עוד לעיל )פרק א' הערה מא( שהבאנו‬
‫מש"כ עוד בזה בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ד סימן נו(‪,‬‬
‫ומשם תדרשנו לנידו"ד[‪ ,‬וצ"ע למעשה‪.‬‬
‫שאומר בנוסח הברכה אשר יצר 'אתכם' בדין וזן‬
‫‚‪ .‬א‪ .‬כן כתב בשו"ת ראב"י אב"ד )סימן עד(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫'אתכם' בדין וכו'‪ ,‬ולשון זה אינו שייך לאומרו אלא‬
‫ובית הקברות נמי דינו אחת לשלושים יום‪ ,‬אבל נראה‬
‫לי‪ ,‬שאם ח"ו נתחדש בו )דבר( ]קבר[ ונתווסף עליו‪,‬‬
‫שצריך לברך עליו 'ברוך היודע מספר כולכם'‪ ,‬כי על‬
‫אותו שנתווסף לא בירך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בארחות‬
‫חיים )הל' ברכות אות מו( בשם הראב"ד‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכתב‬
‫הראב"ד בתשובה‪ ,‬דברכה זו איננה כי אם משלושים‬
‫לשלושים יום‪ ,‬ואם ח"ו נתחדש קבר‪ ,‬מברך על‬
‫התוספתא ]אפילו[ תוך שלושים יום‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הביא‬
‫המאירי )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה קברי( בזה"ל‪ ,‬הרואה קברי‬
‫ישראל אומר ברוך כו'‪ ,‬ואף דבר זה דווקא משלושים‬
‫לשלושים‪ ,‬ומכ"מ אם נתחדשו בו מתים‪ ,‬יש אומרים‬
‫שאף בתוך שלושים ]חוזר ומברך[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הסכמת רבים מגדולי האחרונים‪ ,‬שאם ראה‬
‫בית הקברות ובירך עליו כדין‪ ,‬ולאחמ"כ נתווסף בו‬
‫קבר ]או כמה קברים[‪ ,‬הר"ז חוזר ומברך אף בתוך‬
‫שלושים יום לראייתו ]וברכתו[ הקודמת‪ ,‬וכן הביא‬
‫בשו"ת הרדב"ז )ח"ג סימן תקסט‪ ,‬ובמנין הככלי סי' תתקצט(‬
‫שמצא כן בתשובת 'אחד מן הגדולים'‪ ,‬ובערך לחם‬
‫למהריק"ש )רכד‪,‬ג( ובמגן גבורים )סי' רכד אלף המגן‬
‫סקי"ז( ובשערי תשובה )רכד‪,‬ט( ועו"פ הביאו דברי‬
‫הרדב"ז; וכן הובא בשם הגרעק"א )ליקוט תשובות‬
‫וחידושים מהגרעק"א סימן נא‪ ,‬חי' רעק"א על התורה עמ' שה(‪,‬‬
‫שכן תיקן רעק"א בק"ק פוזנא‪ ,‬יעו"ש שהובא בזה"ל‪,‬‬
‫על פתחי כמה בתי קברות ממדינת פוזנא‪ ,‬ובעיר ג"כ‪,‬‬
‫כתוב תחת ברכת אשר יצר אתכם בדין כו'‪ ,‬אם בא‬
‫אחד וראה קבר אשר נתחדש‪ ,‬פסק אמ"ו הרה"ג מ'‬
‫עקיבא איגר זצ"ל‪ ,‬שצריך לברך אף בתוך שלושים‬
‫יום‪ ,‬עכ"ל; וכן צידד בשו"ת עמודי אור )סו"ס ד'(‪,‬‬
‫]יעו"ש שהביא דברי הרדב"ז‪ ,‬וכתב על דבריו בזה"ל‪,‬‬
‫ואף שדבר זה ג"כ צריך הכרע‪ ,‬מכ"מ לא מצינו חולק‬
‫על זה‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וע"ע בן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות‬
‫טו( ונמוקי אורח חיים )רכד‪,‬ד( מש"כ בזה‪.‬‬
‫ב‪ .‬וביותר מצינו בזה דבר חידוש בס' מאמר מרדכי‬
‫)סימן סו בדי השולחן‬ ‫ג‪ .‬ועוד מצינו בקצות השולחן‬
‫אות א'( שהעלה סברא נוספת בזה‪ ,‬דיש לומר דהיי"ט‬
‫שאין לברך ברכה זו בראיית הקברים מרחוק‪ ,‬לפי‬
‫היכא שעומד סמוך לקברים ממש‪ ,‬אבל היכא שאינו‬
‫רואה הקברים אלא מרחוק‪ ,‬אינו שייך שיאמר לשון‬
‫'אתכם'; וכן מצינו בשו"ת פלא יועץ )שם( שהעלה‬
‫סברא זו‪ ,‬ויעו"ש שכתב לבאר כן בדברי הפרי הארץ‬
‫הנ"ל‪ ,‬שזהו טעמו שאין לברך ברכה זו אלא כשעומד‬
‫בתוך בית הקברות‪ ,‬ודוחק‪.‬‬
‫והנה כבר נתבאר לעיל בתחילה"ד )אות א'(‪ ,‬דלדעת‬
‫רוב הפוסקים שפיר יש לברך ברכה זו אף בראיית‬
‫הקברים מרחוק‪ ,‬אלא שיש לדון‪ ,‬האם היי"ט משום‬
‫שיכול לומר לשון 'אתכם' אע"פ שאינו עומד אלא‬
‫בריחוק מקום‪ ,‬או שמא סבירא להו דתיבת 'אתכם'‬
‫לאו דווקא‪ ,‬וכך הוא נוסח הברכה שתקנו חכמים;‬
‫ונפק"מ היכא שרואה הקברים תוך כדי נסיעה וכיו"ב‪,‬‬
‫ויודע שאף אם יתחיל לברך הברכה בשעה שרואה‬
‫הקברים‪ ,‬מכ"מ לא יספיק לסיימה בשעה שעדיין‬
‫רואה הקברים‪ ,‬דאי נימא שתיבת 'אתכם' לאו דווקא‪,‬‬
‫וכך הוא נוסח הברכה שתקנו חכמים‪ ,‬נראה שאף‬
‫בכהא"ג שפיר יש לו לברך ברכה זו‪ ,‬וכשאר ברכות‬
‫הראיה דשפיר יכול להתחיל הברכה אפילו לאחר‬
‫ראייתו בשיעור כדי דיבור‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' סעיף‬
‫יג(‪ ,‬אבל אי נימא שתיבת 'אתכם' דווקא הוא‪ ,‬אלא‬
‫שעכ"פ סבירא להו לרוב הפוסקים‪ ,‬דשפיר יכול לומר‬
‫'אתכם' אף היכא שאינו רואה הקברים אלא מרחוק‪,‬‬
‫נראה שאם יודע שלא יספיק לסיים הברכה בשעה‬
‫שעדיין רואה הקברים‪ ,‬הרי שאין לו להתחיל ולברך‪,‬‬
‫שהרי לאחר שכבר יראה הקברים‪ ,‬שוב לא יוכל לומר‬
‫תיבת 'אתכם'‪ ,‬ודו"ק; וראה בקונט' ידי כהן )'בכל‬
‫דרכיך'‪ ,‬עמוד מט( שהביא בשם הגר"ש דבליצקי‪ ,‬שאם‬
‫יודע שלא יספיק לסיים הברכה בשעה שעדיין רואה‬
‫הקברים‪ ,‬הרי שאין לו להתחיל לברך‪ ,‬שהרי לאחר‬
‫שכבר אינו רואה הקברים‪ ,‬שוב אינו יכול לומר תיבת‬
‫'אתכם'‪ ,‬וע"ע שו"ת תשובות והנהגות )ח"ג סימן פ'(‬
‫פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים ‪ /‬מים רבים‬
‫או קברים מועטים‪ ,[-‬והרי גם אנו יודעים המספר‬
‫שנתווספו‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬שאין הברכה על אותם‬
‫שנתווספו אלא על כל המתים‪ ,‬אלא שמפני החידוש‬
‫צריך לחדש ברכה אפילו תוך שלושים‪ ,‬ומפני החידוש‬
‫מברך ברוך היודע מספר כולכם‪ ,‬אי נמי‪ ,‬כיון‬
‫שנתחדשו כאן נתחדשו ג"כ במקום אחר‪ ,‬והוא אינו‬
‫יודע מספרם‪ ,‬ומברך על מנהגו של עולם‪ ,‬והנראה‬
‫לענ"ד כתבתי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובס' עיקרי הד"ט )יו"ד סימן לה אות לז( כתב בזה‪,‬‬
‫דאה"נ שמשום אמירת 'ויודע מספר כולכם' אינו צריך‬
‫לחזור ולברך בתוך שלושים יום אפי' היכא שנתווסף‬
‫קבר חדש‪ ,‬אלא שעכ"פ צריך לחזור ולברך משום‬
‫'והמית אתכם בדין'‪ ,‬ומשום שהקבר החדש לא נכלל‬
‫במה שאמר כן בברכתו הראשונה; וז"ל‪ ,‬וקצת קשה‪,‬‬
‫דאם מפני האות האחרון ]‪-‬שכתב הרדב"ז‪ ,‬שנתחדשו‬
‫קברים אף במקום אחר והוא אינו יודע מספרם[‪ ,‬היה‬
‫בדין לברך אף שלא נתווסף באותו בית הקברות‪ ,‬כי‬
‫מי ידע כמה וכמה נתחדשו במקומות האחרים‪,‬‬
‫ולענ"ד נראה‪ ,‬דבנתווסף ח"ו יש לברך משום 'והמית‬
‫אתכם בדין'‪ ,‬שמלפנים לא בירך על הנקבר אח"כ‪,‬‬
‫וקאמרינן 'והמית אתכם בדין' לשון רבים אפילו על‬
‫אחד‪ ,‬כדי שלא לשנות נוסח הברכה‪ ,‬ודכוותה אשכחן‬
‫בדין 'ותודיענו' בליל שני של ראש השנה שחל‬
‫במוצ"ש‪ ,‬דלא שייך 'וחגיגת הרגל'‪ ,‬ומכ"מ אמרי לה‬
‫משום דסדר הבדלות הוא מונה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬אכן‪ ,‬עי' שו"ת קרן לדוד )או"ח סימן נח( ושו"ת‬
‫בצל החכמה )ח"ה סמן פד אות ה'( שהוסיפו בזה‪ ,‬דעכ"פ‬
‫צריך שידע בבירור שרואה הקבר שנתחדש בימים‬
‫אלו‪ ,‬אבל היכא שאינו יודע איזה מן הקברים נתחדש‬
‫בימים אלו‪ ,‬ואינו רואה בראיה זו את כל בית הקברות‬
‫אלא את חלקו‪ ,‬הרי שאין לו לחזור ולברך בתוך‬
‫שלושים יום לראייתו הקודמת‪ ,‬וק"ל‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬דהנה בפשטות היה נראה‪,‬‬
‫שכל עיקר די"ז שאם נתווסף קבר חדש‪ ,‬שפיר חוזר‬
‫ומברך אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬לא אתי שפיר אלא‬
‫לדעת רוב הפוסקים דלעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם הערה‬
‫כב(‪ ,‬דשפיר יש לחזור ולברך על ראיית דבר אחר‬
‫מאותו המין אפילו בתוך שלושים יום‪ ,‬ומשו"ה כאשר‬
‫נתווסף קבר חדש שפיר יש לו לחזור ולברך משום‬
‫שלא בירך עליו בברכתו הראשונה‪ ,‬אכן לדעת‬
‫הפוסקים דלעיל )שם‪ ,‬יעו"ש הערה כג והערה כד( שאינו‬
‫רנ‬
‫)רכד‪,‬ד(‪ ,‬שכתב ע"פ דברי הראשונים הנ"ל בזה"ל‪ ,‬הנה‬
‫מבואר מזה‪ ,‬דברכת אשר יצר אתכם בדין אין לברך‬
‫אותה אלא משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬ואין העולם‬
‫נזהרים בזה‪ ,‬אלא כד איתרע מילתא אפילו תוך‬
‫שלושים‪ ,‬חוזר הש"צ ומברך אותה כפעם בפעם‪,‬‬
‫ואפשר לומר דהיינו טעמא‪ ,‬משום דמסתמא יש איזה‬
‫אנשים בפעם שניה שלא היו שם בפעם ראשונה‪,‬‬
‫והש"צ מברך אותה להוציא כולם‪ ,‬אלא דלפ"ז היה‬
‫צריך ליזהר כשמת אדם חשוב‪ ,‬דכמעט כל הקהל‬
‫הולכים שם‪ ,‬ואם אח"כ מת אחד תוך שלושים‪ ,‬שאין‬
‫לברך אותה‪ ,‬דמסתמא אין שם אדם שלא היה תוך‬
‫שלושים‪ ,‬ואינם נזהרים אפילו בכהא"ג; שוב מצאתי‬
‫בס' ארחות חיים שכתב‪ ,‬דברכה זו אינה אלא‬
‫משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬ואם ח"ו נתחדש קבר‬
‫מברך על התוספתא תוך שלושים יום‪ ,‬ולא ירדתי‬
‫לסוף דעת הגאון ז"ל מה רצה בזה‪ ,‬וגם לא נזכר זה‬
‫בשאר פוסקים‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬ואפשר דמשום מת זה מברך‪,‬‬
‫דומיא דרואה קברות אחרות תוך שלושים‪ ,‬דמבואר‬
‫באחרונים דצריך לחזור ולברך‪ ,‬ו'קבר' לאו דווקא‪,‬‬
‫אלא אפילו אינו קבור‪ ,‬עכ"ל; והרי שהשווה המאמ"ר‬
‫דין 'מת' לדין 'קבר'‪ ,‬וכתב עפ"ז ליישב מנהג העולם‪,‬‬
‫וכשם שאם נתווסף בו קבר הר"ז חוזר ומברך אפילו‬
‫בתוך שלושים יום‪ ,‬ה"נ אם נתווסף בו מת ]קודם‬
‫שנקבר[ הר"ז חוזר ומברך אפילו בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫והובאו דבריו בפתח הדביר )רכד‪,‬יג(‪ ,‬גדולות אלישע‬
‫)רכד‪,‬כב(‪ ,‬שדי חמד )אסיפת דינים מערכת ברכות סימן ב' אות‬
‫יז(‪ ,‬ועו"א; ]ולא מצאתי בספרי הפוסקים מי שהעיר‬
‫בזה‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא על ראיית קברים‪ ,‬ולא‬
‫על ראיית המת לפני קבורתו‪ ,‬מלבד בשו"ת ספר עזרא‬
‫)ירושלים תרע"ג‪ ,‬סימן ב' ד"ה ומהאמור(‪ ,‬יעו"ש שכתב ד'כל‬
‫זמן שעדיין לא נקבר המת לא נתקנה ברכה עליו'‪,‬‬
‫וצ"ע[‪.‬‬
‫ג‪ .‬אלא שהאחרונים העירו בדין זה‪ ,‬שהרי מדברי‬
‫הראשונים הנ"ל מבואר טעם דין זה‪ ,‬לפי שיכול‬
‫לחזור ולומר 'ויודע מספר כולכם'‪ ,‬שהרי על אותו‬
‫שנתחדש עדיין לא אמר כן‪ ,‬וצ"ע שהרי אף אנו‬
‫יודעים מספר הקברים שנתחדשו‪ ,‬ומה נתינת שבח יש‬
‫בזה להקב"ה שהוא יודע מה שאף אנו יודעים; וכבר‬
‫עמד בזה בתשו' הרדב"ז )שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬הא‬
‫תינח אם נתחדשו בו רבים שייך למימר 'והוא יודע‬
‫מספר כולכם'‪] ,‬אבל אם לא נתחדשו בו אלא קבר אחר‬
‫רנא‬ ‫‪ /‬פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים‬ ‫מים רבים‬

‫ד‪ .‬מדברי הראשונים נראה‪ ,‬שיש לברך ברכה זו אף על קבר יחיד ד‪ ,‬אך יש אומרים שאינו‬
‫מברך ברכה זו אלא על שני קברים או יותר ה‪.‬‬

‫)ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה קברי( שכ' נמי ד'הוא הדין ]שיש‬ ‫חוזר ומברך על ראיית דבר אחר מאותו המין בתוך‬
‫לברך בראיית[ קבר יחידי'‪ ,‬אלא שהוסיף לחדש‬ ‫שלושים יום‪ ,‬ה"נ אין לחזור ולברך אפי' היכא‬
‫בזה"ל‪ ,‬ואפשר שמברך בלשון יחיד‪' ,‬ברוך אשר יצר‬ ‫שנתווסף קבר חדש בתוך שלושים יום‪ ,‬שהרי הוא‬
‫אותך בדין'‪ ,‬אלא לפי שאין דרך להיות קבר יחיד‪ ,‬לכן‬ ‫כרואה דבר אחר מאותו המין שאינו חוזר ומברך;‬
‫נקט הש"ס כן ]‪-‬בלשון רבים[‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫אכן שוב נראה שזה אינו‪ ,‬ואף לדעת הפוסקים שאינו‬
‫חוזר ומברך על ראיית דבר אחר מאותו המין בתוך‬
‫‪ .‰‬כן כתב בשו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן ריב(‪,‬‬
‫שלושים יום‪ ,‬היי"ט לפי שכבר כלל בברכתו הראשונה‬
‫וז"ל‪ ,‬ואפשר דלא נתקנה על יחיד‪ ,‬דשמא לא הגיע‬
‫את כל הפרטים מאותו המין שבכל העולם כולו‪ ,‬וכגון‬
‫זמנו‪ ,‬והוי דומיא דמרים מגדלא )חגיגה ד‪ ,(:‬ואינו‬
‫כאשר בירך 'עושה מעשה בראשית' על ראיית אחד מן‬
‫'בדין'‪ ,‬והרדב"ז כתב דעל קבר אחד נמי מברך‪ ,‬וקשה‬
‫הימים‪ ,‬הרי שכלל בברכה זו אף את שאר הימים‬
‫תיבת 'אתכם' לנוכח‪ ,‬עכ"ל; ומדבריו נתבארו שני‬
‫שבכל העולם‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד שכאשר בירך‬
‫טעמים בזה‪ ,‬מפני מה אין לברך ברכה זו על קבר‬
‫בתחילה על ראיית הקברים‪ ,‬לא נכללו בזה אלא אותם‬
‫יחיד‪ ,‬חדא‪ ,‬משום שיתכן שלא הגיע זמנו של אותו‬
‫הקברים שהיו בעולם בשעה זו‪ ,‬ומשו"ה אם לאחמ"כ‬
‫הנפטר למות‪ ,‬והיאך יאמר שהקב"ה המית אותו‬
‫נתווסף קבר חדש‪ ,‬שפיר חוזר ומברך בראייתו אפילו‬
‫'בדין'‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי נוסח הברכה נתקן בלשון רבים‪,‬‬
‫בתוך שלושים יום‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' הערה כא אות‬
‫ואין שייך לאומרו על קבר יחיד; ועי' מגן גבורים )סי'‬
‫ב'( שיש שכתבו‪ ,‬שמטעם זה שפיר יש לחזור ולברך‬
‫רכד אלף המגן סקי"ד( וערוך השולחן )רכד‪,‬ח( שהעתיקו‬
‫על ברקים ורעמים נוספים אפילו בתוך שלושים יום‪,‬‬
‫דברי ההלק"ט להלכה‪ ,‬וע"ע משנה ברורה )רכד‪,‬טז(‬
‫ועכ"פ באופן שנתפזרו העבים או ביום אחר‪ ,‬משום‬
‫שהביא דברי ההלק"ט בשם 'יש אומרים'‪ ,‬ובס' גשר‬
‫שבשעה שבירך על הברקים והרעמים הראשונים‪,‬‬
‫החיים )ח"א פרק כט אות יז( ובס' אהלך באמיתך )פרק יח‬
‫עדיין לא באו השניים לעולם[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ס"ד( ובשו"ת באר משה )ח"ב סימן יד( נקטו בפשיטות‬
‫כדברי ההלק"ט שאין לברך בראיית קבר אחד; וראה‬ ‫)סעיף‬ ‫„‪ .‬כן נראה מדברי הראשונים הנ"ל בסמוך‬
‫עוד בס' גדולות אלישע )רכד‪,‬כג( שהביא דברי‬ ‫ג'‪ ,‬ושם הערה ג'(‪ ,‬שכתבו שאם נתווסף 'קבר' בבית‬
‫ההלק"ט‪ ,‬וכתב דאפשר דאף לדעת הראשונים הנ"ל‬ ‫הקברות‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליו אף בתוך‬
‫בסמוך )סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה ג'(‪ ,‬שאם נתווסף קבר בבית‬ ‫שלושים יום‪ ,‬ומפשטות הדברים נראה דשפיר יש‬
‫הקברות‪ ,‬שפיר יש לחזור ולברך אף בתוך שלושים‬ ‫לברך ברכה זו אף על קבר אחד‪] ,‬וראה עוד לעיל‬
‫יום‪ ,‬היינו משום שקבר זה הרי הוא בתוך בית‬ ‫בסמוך )הערה ג' אות ג'( מש"כ הרדב"ז להקשות על דין‬
‫הקברות‪ ,‬אבל קבר הנמצא לבדו שלא בתוך בית‬ ‫זה‪ ,‬ואף קושייתו אינה משום שקבר יחיד הוא ואינו‬
‫הקברות‪ ,‬מודו לדברי ההלק"ט שאין לברך עליו ברכה‬ ‫יכול לומר 'אתכם' בלשון רבים‪ ,‬אלא משום שאף אנו‬
‫זו‪ ,‬עכ"ד‪] ,‬ודבריו אינם מתיישבים אלא להטעם הב'‬ ‫יודעים מספר הקבר או הקברים שנוספו‪ ,‬וא"כ מה‬
‫הנ"ל שבדברי ההלק"ט‪ ,‬משום שעיקר הברכה הרי‬ ‫שבח יש בברכה זו שהקב"ה 'יודע מספר כולכם'[‪ ,‬וכן‬
‫היא על אותו הקבר שנתחדש‪ ,‬שהרי על שאר הקברים‬ ‫כתבו כמה אחרונים ]ברכי יוסף )רכד‪,‬ה(‪ ,‬מאמר מרדכי‬
‫כבר בירך בתוך שלושים יום‪ ,‬אלא שתיבת 'אתכם'‬ ‫)רכד‪,‬ד(‪ ,‬שו"ת עמודי אור )סימן ד'(‪ ,‬כף החיים )רכד‪,‬לט(‪,‬‬
‫מתפרשת אף על שאר הקברים‪ ,‬אבל להטעם הא' הנ"ל‬ ‫ועו"א[ להוכיח מדברי הראשונים הנ"ל לענין אם‬
‫נראה שאין לחלק בזה‪ ,‬שהרי כשאומר 'והמית אתכם‬ ‫נתווסף קבר בבית הקברות‪] ,‬ויעו"ש בשו"ת עמודי‬
‫בדין'‪ ,‬יתכן שאינו כולל בזה את אותו הקבר שנתחדש‪,‬‬ ‫אור שכתב לתמוה על דברי ההלק"ט דלקמן בסמוך‬
‫דשמא לא הגיע זמנו למות‪ ,‬ועל שאר הקברים הרי‬ ‫)הערה ה'(‪ ,‬ש'לא ידעתי יסודו' מהיכן הוציא די"ז שאין‬
‫כבר בירך בתוך שלושים יום‪ ,‬ודו"ק[‪ ,‬ואפשר שכן‬ ‫לברך על קבר יחיד[‪ .‬וראה עוד בס' שפתי חכמים‬
‫פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רנב‬

‫ה‪ .‬הרואה קברי צדיקים וקדמונים הטמונים במערות‪ ,‬אפשר שאינו מברך ברכה זו‪,‬‬
‫ועי' הערה ו‪.‬‬

‫שאין לברך ברכה זו על קבר יחיד‪ ,‬מכ"מ במערת‬
‫המכפלה ובמקומות נוספים כיוצא בהם‪ ,‬שנטמנו בהם‬
‫כמה וכמה צדיקים‪ ,‬יש לעיין מפני מה לא נהגו לברך‬
‫ברכה זו‪ .‬וכבר עמד בזה בשו"ת רבי עקיבה יוסף‬
‫)או"ח ח"ב סימן קסט(‪ ,‬וכתב ליישב המנהג בזה"ל‪,‬‬
‫ואפשר לומר‪ ,‬כיון דאין רואים הקברים במערת‬
‫המכפלה ו]אין[ רואים כי אם המערה‪ ,‬על כן אי אפשר‬
‫לברך‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז כתב בשו"ת תשובות והנהגות‬
‫)ח"ד סימן נו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עוד יש לצדד ע"פ מש"כ הנצי"ב‬
‫)העמק שאלה‪ ,‬שאילתא יד אות ו'(‪ ,‬שאין איסור דלועג לרש‬
‫כשהמת קבור בעומק יותר מעשרה טפחים‪ ,‬דזה חשיב‬
‫ברשות אחר‪ ,‬ולפ"ז הקבורה במערה מצוי שמונחים‬
‫לעומק הרבה‪ ,‬ודרך המתים הקבורים לשקוע ברבות‬
‫הזמן עמוק כנודע‪ ,‬ולמעלה אי אפשר גם לידע‬
‫מקומם‪ ,‬והברכה על מת ישראל היינו רק כשקבור‬
‫לפנינו‪ ,‬וכמש"כ שנוסח הברכה הוא 'אשר יצר אתכם‬
‫בדין וכלכל אתכם בדין והמית אתכם בדין' שמדבר‬
‫לפניהם‪ ,‬ואי אפשר בקברים עתיקים במערות‪ ,‬ולכן‬
‫נראה לענ"ד דאין לשנות מהמנהג‪ ,‬ואין לברך בקברות‬
‫צדיקים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז כתב בס' לנפש תדרשנו‬
‫)להגר"ש דבליצקי‪ ,‬ח"א עמוד יג(‪.‬‬
‫עוד כתב בשו"ת רבי עקיבה יוסף )שם בהמשך דבריו(‬
‫להקשות כן על דברי ההלק"ט‪ ,‬ד'הכי נמי אמרו מלכי‬
‫טעם נוסף בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על כן חוששים לומר על האבות‬
‫וצדיקים עולם 'והמית אתכם בדין'‪ ,‬על כן חששו‬
‫לברך בצדיקים מיוחדים במערות שלהם‪ ,‬דחששו‬
‫דלמא הוה מאלו דלא בדינא אסתלק כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובשו"ת תשובות והנהגות )ח"ד סימן נו( הוסיף‬
‫ליישב המנהג באופן נוסף‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה מזה‪ ,‬דכל‬
‫המתים‪] ,‬צ"ע[‪ ,‬ואינו דומה כבוד יחיד לכבוד רבים‪,‬‬
‫שיש חשש שאין שם אלא עצמות לא תקנו בזה‬
‫ושפיר יש לומר שלא תקנו חכמים ברכה זו אלא‬
‫הברכה‪ ,‬ועיקר הברכה על מקום שרגילים לקבור שם‪,‬‬
‫או שמתו לפני כמה שנים וניכר עוד כבית הקברות‪,‬‬
‫תקנו בזה הברכה‪ ,‬אבל במקום עתיק שלא ניכר עוד‬
‫כבית הקברות‪ ,‬וגם הקברים עצמם דלמא אין שם אלא‬
‫עצמות הצדיקים‪ ,‬לא נהגו לברך‪ ,‬וכן משמע נוסח‬
‫הברכה כאילו פונה למתים‪ ,‬שאומר 'אשר יצר אתכם‬
‫בדין וזן אתכם וכלכל אתכם'‪ ,‬וכשאין הגוף קיים רק‬
‫הרוח‪ ,‬לא תקנו בזה הברכה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫כוונת השערי תשובה )רכד‪,‬ט( יעו"ש‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫אכן דברי ההלק"ט ]וסייעתו[ צ"ע‪ ,‬דמש"כ שאין‬
‫לברך ברכה זו על קבר יחיד משום שיתכן שלא הגיע‬
‫זמנו למות‪ ,‬הנה לכאו' כמו"כ יש לחוש לזה אף בשני‬
‫קברים‪ ,‬ובאמת כבר עמדו תלמידי רבינו יונה )ברכות‬
‫מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה הרואה את חבירו( בהערה זו‪ ,‬וביארו‬
‫הענין בזה"ל‪ ,‬ואע"ג דקיי"ל )שבת נה‪ (:‬יש מיתה בלא‬
‫חטא‪ ,‬אפ"ה דינו דין אמת‪ ,‬שהוא יודע כל דרכי איש‪,‬‬
‫וכל דרכיו משפט‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וטעם זה שייך שפיר אף‬
‫בקבר אחד‪] ,‬וראה לעיל בסמוך )הערה א' אות ב'(‬
‫משנ"ת עוד בזה[; ומש"כ ההלק"ט שעל קבר יחיד‬
‫אין שייך לומר תיבת 'אתכם' בלשון רבים‪ ,‬הנה אף‬
‫בברכות נוספות מצינו כן‪ ,‬שתקנו חכמים נוסח הברכה‬
‫בלשון רבים‪ ,‬ואע"פ שאינו מברך אלא בראיית פרט‬
‫אחד מאותו המין‪ ,‬וכגון בברכת 'שחלק מחכמתו‬
‫ליראיו' שמברך בלשון רבים אף בראיית חכם אחד‪,‬‬
‫]וראה עוד לעיל )פרק י' הערה א'( לענין ברכת 'שחלק‬
‫מחכמתו' בראיית חכם אחד‪ ,‬ולקמן )פרק כ' סעיף ז'‪ ,‬ושם‬
‫בהערות( לענין ברכת האילנות על אילן אחד[‪ ,‬ומאי‬
‫שנא ברכה זו שאין שייך לאומרה בלשון רבים אף על‬
‫קבר יחיד‪] ,‬וכבר כתב בשו"ת עמודי אור )סימן ד'(‬
‫ישראל וחכמי ישראל‪ ,‬ופשוט שעל אחד מכולם‬
‫מברכים'‪ ,‬וכעי"ז העיר בס' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכד‪,‬יב(‬
‫יעו"ש[‪ ,‬וצ"ע‪ .‬וע"ע שו"ת קרן לדוד )או"ח סוף סימן‬
‫נח( שכתב עוד בטעמא דמילתא שאין לברך ברכה זו‬
‫על קבר יחיד‪ ,‬לפי שעיקר ברכה זו נתקנה לכבוד‬
‫בראיית קברים רבים‪ .‬וצ"ע למעשה‪.‬‬
‫‪ .Â‬הנה מנהג העולם שלא לברך ברכה זו בראיית‬
‫קברי צדיקים וקדמונים‪ ,‬ומעולם לא ראינו מי שמברך‬
‫ברכה זו במערת המכפלה ובקבר רחל או בציון‬
‫הרשב"י במירון וכיו"ב‪ ,‬ואם כי בקבר רחל ובציון‬
‫הרשב"י ועוד רבים כיוצא בהם‪ ,‬יש ליישב המנהג לפי‬
‫דעת הפוסקים דלעיל בסמוך )סעיף ד'‪ ,‬ושם הערה ה'(‬
‫רנג‬ ‫‪ /‬פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים‬ ‫מים רבים‬

‫ו‪ .‬יש לדון‪ ,‬האם רשאי לברך ברכה זו בראיית קרקע או מבנה כל שהוא‪ ,‬באופן שיודע‬
‫שתחתיו טמון מת‪ ,‬או שמא אין לברך אלא היכא שרואה מצבת הקבר וכיו"ב‪ ,‬באופן‬
‫שיהא ניכר שטמון מת באותו המקום‪ ,‬ועי' הערה ז‪.‬‬
‫ז‪ .‬אף הרואה קברי ישראל בשבת‪ ,‬מברך ברכה זו ח‪.‬‬

‫מלובשת בעשבים ודשאים‪ ,‬ועל ידי ראיית מצבה יש‬ ‫ובס' לנפש תדרשנו )להגר"ש דבליצקי‪ ,‬שם( כתב עוד‬
‫מקום לומר שהוא כראיה ממש‪ ,‬שהגם שראיית ההיקף‬ ‫בזה בזה"ל‪ ,‬דאין מברכים ברכה זו אלא על קברים‬
‫הגם שהיא ידיעה אין לברך עליה לכו"ע‪ ,‬מכ"מ מצבה‬ ‫שאנו בטוחים שכאן הוא קבר‪ ,‬כגון שנמשך הדבר‬
‫שהיא טפילה ממש אל הקבר‪ ,‬הגם שאיננה נאסרת‬ ‫מיום הקבורה המסורה מדור דור‪ ,‬כגון קבר האריז"ל‬
‫בהנאה בהחלט‪ ,‬עם כל זה כיון שהוא בתוך ד' אמות‬ ‫והרמב"ם וכדו'‪ ,‬אבל על קבר שאין עליו מסורה מיום‬
‫שהוא גדר מקום אחד של אדם‪ ,‬והוא סוף ממש‬ ‫הקבורה שנמשך מדור דור‪ ,‬כגון כל קברי התנאים‬
‫להקבר‪ ,‬אולי יש לברך בראיית המצבה גם מבחוץ‬ ‫והאמוראים‪ ,‬וכש"כ הקברים שמעולם לא היו‬
‫להיקף המחיצה כו'‪ ,‬עכ"ל; והרי שעכ"פ על ראיית‬ ‫מוחזקים שם למקום קבר‪ ,‬ורק רבינו האריז"ל גילה‬
‫המצבה ממש‪ ,‬שפיר יש לברך ברכה זו‪.‬‬ ‫אותם ברוח קדשו‪ ,‬כגון מקום קבורת בניהו בן יהוידע‬
‫וראה עוד בשו"ת אגרות משה )או"ח ח"ה סימן לז אות‬ ‫וכדו'‪ ,‬עליהם אין לברך‪ ,‬והרוצה יכול לברך בלא שם‬
‫י'( שכ' בזה בזה"ל‪ ,‬ומסתבר שאינו במה שרואים‬ ‫ומלכות בפתיחה ובחתימה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מרחוק את המצבות‪ ,‬שזה הוא רק הבנה בלבו מתוך‬ ‫ועוד הובא בס' ועלהו לא יבול )ח"א עמ' קיח( בשם‬
‫מה שרואה‪ ,‬ששם איכא קבר‪ ,‬ואף שהוא ידיעה‬ ‫הגרש"ז אוירבך‪ ,‬שאין מברכים ברכה זו בראיית קבר‬
‫ברורה‪ ,‬לא נתקן אלא על הראיה‪ ,‬אלא צריך לברך‬ ‫רחל ומערת המכפלה‪ ,‬לפי שהיו קודם מתן תורה‪ ,‬ואין‬
‫כשרואה הקרקע שמכסה הקבר‪ ,‬ואף כשכבר עברו‬ ‫לנו להחשיבם כקברי ישראל‪ ,‬ואכמ"ל‪] ,‬ועדיין יל"ע‬
‫הרבה שנים‪ ,‬שלא ניכר הגבשושית שעושים בשעת‬ ‫לטעם זה‪ ,‬מפני מה אין מברכים אף בראיית מערות‬
‫קבורה‪ ,‬או כשצמחו עשבים על הקברות‪ ,‬נמי מברך‪,‬‬ ‫קבורת תנאים ואמוראים‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫כיון שרואה המקום ששם קבור‪ ,‬וכן בראיית אותם‬ ‫]ונמצאו ה' טעמים בזה‪ ,‬מפני מה אין מברכים‬
‫המצבות הנמוכות שהם ממש על מקום הקבורה‪,‬‬ ‫ברכה זו בראיית קברי האבות והתנאים וכיו"ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫מברכים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מפני שקבורים במערות בעומק האדמה‪ ,‬ב‪ .‬חששו‬
‫ובס' שער העין הביא הוראות גדולי ההוראה‪ ,‬לענין‬ ‫מלומר עליהם 'והמית אתכם בדין'‪ ,‬ג‪ .‬שמא אין שם‬
‫קרקע או מבנה אשר יודע שטמונים בתוכו מתים‪ ,‬אלא‬ ‫אלא עצמות‪ ,‬ד‪ .‬שאינו ידוע בודאי ע"י מסורת מדור‬
‫שאין מצבה וכיו"ב המונחת על גבי המתים‪ ,‬ואין הדבר‬ ‫לדור שאכן זהו מקום קבורתם‪ ,‬ה‪ .‬לפי שהיו קודם‬
‫ניכר כלל מבחוץ‪ ,‬האם יש להחשיבה כראיית קברי‬ ‫מתן תורה[‪.‬‬
‫ישראל ויש לברך עליה או לא; יעו"ש )פרק טז הערה כה(‬
‫‪ .Ê‬עי' אשל אברהם בוטשאטש )סימן רכד( שכ'‬
‫שהביא בשם הגרי"ש אלישיב‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת‬
‫בזה"ל‪ ,‬היום סבבתי בית החיים ונזהרתי שלא לראות‬
‫הקברים אף בכהא"ג‪] ,‬ויעו"ש כעי"ז בשם הגר"ש‬
‫גם אל המצבות‪ ,‬רק כיון שבלי דעת בא לעיני מקצת‬
‫וואזנר[‪ ,‬אך יעו"ש )עמ' תסח( בשם הגר"נ קרליץ‪ ,‬ש'אם‬
‫מאיזה מצבה‪ ,‬לזה כיון שהיה יותר משלושים יום‬
‫לא מרגישים בראייתם כראיית קברים‪ ,‬אינם נחשבים‬
‫מהסיבוב שבתשעה באב‪ ,‬הרהרתי הברכה‪ ,‬וכמו‬
‫כקבר לענין ברכה'‪] ,‬ושוב הניח הגרנ"ק דין זה בצ"ע[‪,‬‬
‫שכתבתי במקומות רבים שהרהור כדיבור דמי על הצד‬
‫וכעי"ז שם )עמ' תנט( בשם הגר"מ שטרנבוך שליט"א‪.‬‬
‫היותר טוב‪ ,‬כי אני מסופק אם לברך על ראיה‬
‫וצ"ע בכל זה למעשה‪.‬‬
‫שמבחוץ למקום המוקף מחיצות‪ ,‬ובפרט שאין רואה‬
‫‪ .Á‬כן כתב בשו"ת יהודה יעלה‬
‫)למהר"י אסאד‪ ,‬יו"ד‬ ‫מהות מהקבר והגולל ודופק‪ ,‬ולא עפר תיחוח שעל‬
‫סימן שעא אות א'(‪ ,‬דכיון שאין בה צידוק הדין אלא‬ ‫גבי הקבר‪ ,‬כיון שהוא מרחוק‪ ,‬ובפרט כשהארץ‬
‫פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רנד‬

‫ח‪ .‬אונן‪ ,‬יש אומרים שיכול לברך ברכה זו אפילו לפני קבורת מתו ט‪ ,‬יש אומרים שאין לו‬
‫לברך אלא לאחר שנקבר מתו י‪ ,‬ויש אומרים שאין לו לברך כלל אפילו לאחר קבורת‬
‫המת יא‪.‬‬

‫עכ"ל‪ .‬אכן יש להעיר על דבריו‪ ,‬מדברי הפוסקים‬ ‫שבחו של מקום בלבד‪ ,‬שפיר יש לברך ברכה זו אפילו‬
‫דלעיל בסמוך )סעיף ז'‪ ,‬ושם בהערה(‪ ,‬דשפיר יש לברך‬ ‫בשבת‪ ,‬ותעלה לו למנין מאה ברכות שצריך‬
‫ברכה זו אף בראיית בית הקברות בשבת‪ ,‬משום‬ ‫להשלימם בשבת‪ ,‬עכ"ד; והובאו דבריו בפתח הדביר‬
‫שברכה זו אינה כצידוק הדין שאין אומרים אותו‬ ‫)רכד‪,‬יד(‪ ,‬דעת תורה למהרש"ם )רכד‪,‬יב(‪ ,‬שדי חמד‬
‫בשבת‪ ,‬ואפשר דלדבריו הרי שאין לברך ברכה זו‬ ‫)אסיפת דינים מערכת ברכות סימן ב' אות יז(‪ ,‬קצות השולחן‬
‫בשבת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫)סימן סו בדי השולחן אות יד(‪ ,‬ובס' אהלך באמיתך )פרק יח‬
‫ס"ג‪ ,‬ויעו"ש הערה ו'(‪ ,‬ובס' גשר החיים )ח"א פרק כט אות‬
‫)ירושלים תרע"ג‪ ,‬סימן ב'‬ ‫‪ .È‬כן כתב בשו"ת ספר עזרא‬
‫יז(‪ ,‬ועוד‪ ,‬וכ"ה בס' מעשה איש )ח"ד עמ' קיד( שכן הורה‬
‫ד"ה ועוד מטעם אחר(‪ ,‬שאין לו לאונן לברך ברכת 'אשר‬
‫החזו"א‪ ,‬וראה עוד לקמן בסמוך )הערה ט'( מש"כ‬
‫יצר אתכם בדין' אלא לאחר שיקבר מתו‪ ,‬ועפ"ז כתב‪,‬‬
‫בשו"ת שם משמעון )פולק‪ ,‬יו"ד סימן ל'(‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד‪.‬‬
‫שהש"צ המוציא את כל ציבור המלוים בברכת‬
‫הקברים‪ ,‬ימתין מלברך עד לאחר שיקבר המת‪ ,‬כדי‬ ‫‪ .Ë‬כן כתב בשו"ת שם משמעון )פולק‪ ,‬יו"ד סימן ל'(‪,‬‬
‫שאף האוננים יוכלו לצאת יד"ח בברכתו; וז"ל‪ ,‬לכן‬ ‫יעו"ש שכ' בזה"ל‪ ,‬ומה שעמדת אהובי בני נ"י‪ ,‬דאין‬
‫מהראוי הוא שלא יברכו הברכה הנ"ל עד שיקבר‬ ‫מברך אותה אז גם האונן העומד שם לפני הקבורה‬
‫המת‪ ,‬כדי להוציא בברכתם את האבלים שהיו אוננים‪,‬‬ ‫כמו שהוא המנהג‪ ,‬דהא באמת אסור לאונן לברך‪,‬‬
‫שאם בירך אותה מקודם אז האבלים שהיו אוננים לא‬ ‫ואפילו לומר קדיש יש דעות דאסור באנינותו‪ ,‬יש‬
‫יצאו בברכתו‪ ,‬וצריכים הם לאחר שנקבר המת שאז‬ ‫לומר לפענ"ד‪ ,‬כיון שברכה זו גופא היא כעין צידוק‬
‫נעשו חייבים בברכה‪ ,‬לברך אותה כדי לפטור את‬ ‫הדין‪ ,‬כמו שאומרים 'אשר המתי אתכם בדין'‪ ,‬ממילא‬
‫עצמם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בס' מעורר ישנים )ורשה תרפ"ו‪ ,‬אות‬ ‫הו"ל כצידוק הדין או ברכת דיין האמת שאומר אותם‬
‫קעז(‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬האבלים יברכו ברכת אשר יצר אתכם‪,‬‬ ‫האונן‪ ,‬והגם שעיקר ברכה זו אינו אלא על אותו המת‬
‫אחר שנסתם הגולל ועודם בבית הקברות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שמוטל לפניו‪ ,‬אלא על הנקברים שם כבר‪ ,‬מכ"מ הרי‬
‫וכן הורה הגרי"ש אלישיב )שער העין פרק טז הערה‬ ‫נכלל בה עכ"פ בדרך אגב גם מת זה‪ ,‬דבאמירת 'אשר‬
‫כב(‪ ,‬דשפיר יש לו לאונן לברך ברכה זו בעודו בביה"ק‬ ‫יצר אתכם בדין והמית אתכם בדין' ודאי משתמע גם‬
‫אחר שנקבר מתו‪] ,‬ושכן נהג הגרי"ש בעצמו בהלויית‬ ‫מת זה שלפניו‪ ,‬והטעם בזה יש לומר‪ ,‬כיון דעיקר הא‬
‫בתו[; וכן הובא בס' חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפז(‬
‫דאין לאונן לברך‪ ,‬אינו אלא מצד כיון שטרוד‬
‫בשם הגר"נ קרליץ‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬יש להסתפק‪ ,‬אם אונן‬ ‫באנינותו לא יהיה דעתו ולבו עליו בברכה‪ ,‬ובברכה‬
‫מברך ברכת ראיית קברים‪ ,‬דהא דיין האמת מברך‪,‬‬ ‫זו הרי אדרבה יתכוון עליה עוד ביותר‪ ,‬שהרי היא ג"כ‬
‫מעין אנינותו וצידוק דינו‪ ,‬ומין במינו אינו חוצץ‪,‬‬
‫וא"כ יש לומר דה"ה כל ברכה דמענין מתים‪ ,‬אמנם‬
‫ומשא"כ אמירת קדיש שהוא שבח ותפילה בעלמא‪,‬‬
‫יש לומר דאין מברך אלא על מתו‪ ,‬משא"כ התם דעל‬
‫אף שהוא טובה וזכות להמת‪ ,‬מכ"מ כיון שבעצמותו‬
‫מתים דעלמא מברך‪ ,‬וכנראה שהמנהג הוא שלא‬
‫עכ"פ אין לו המשך והתייחסות להמת או אפילו‬
‫לברך‪ ,‬ויש לומר הטעם דלפני הקבורה הוא עסוק במת‬
‫לשאר מתים‪ ,‬שפיר יש לחוש שלא יתן דעתו ולבו‬
‫שלו‪ ,‬אמנם אחר קבורה יברך‪ ,‬דהוי אותו חיוב‪ ,‬ונמשך‬
‫עליו לכוון בו כראוי‪ ,‬ומכש"כ בזמנינו שיש להאונן‬
‫זמן החיוב‪ ,‬ומה בכך שבתחילת החיוב היה פטור‪,‬‬
‫מסתמא מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה‪ ,‬שמצד‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫הדין רשאי לברך אף ברכות דעלמא כו'‪ ,‬אלא שאין‬
‫‪ .‡È‬כן כתב באשל אברהם בוטשאטש )סו"ס רכד(‪,‬‬ ‫אנו נוהגים כן‪ ,‬אבל עכ"פ לענין ברכה זו שעל‬
‫וז"ל‪ ,‬אונן שבא לקברות‪ ,‬ואחר סתימת גולל שחל‬ ‫הקברים‪ ,‬ודאי רשאי לנהוג כן‪ ,‬כן נראה לפענ"ד‪,‬‬
‫רנה‬
‫ט‪ .‬עוד הזכירו הפוסקים בזה כמה פרטי דינים והנהגות ראויות להולכים לבית הקברות‪,‬‬
‫מבית הקברות הר"ז חשיב כראיה אחת‪ ,‬וגם שהרי‬
‫מעיקר הדין יכולים הם שפיר לברך גם בדרך הלוייתם‬
‫ולפני הקבורה באופן שע"י כך לא ישתהו עם המת‪,‬‬
‫ובפרט אלו המלוים שאינם מחזיקים במיטה‪ ,‬וכמו‬
‫שאם נזדמן להם ברכת הראיה כגון ברקים ורעמים‬
‫דשפיר יכולים לברך‪ ,‬עכ"ל; וכן בשו"ת קנין תורה‬
‫)ח"ג סימן כז אות ב'( כתב לפקפק בדברי הא"א‪ ,‬דכיון‬
‫שיכולים לקיים שניהם הרי שאין לפוטרם משום דהוו‬
‫עוסקים במצוה; וע"ע בן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות‬
‫טו( מש"כ בזה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .·È‬א‪ .‬נוהגים לתלוש עשב או לקחת אבן קטנה‬
‫ולהניח על הקבר‪ ,‬והוא משום כבוד המת להראות‬
‫שביקר בקברו‪ ,‬וכ"ה במלבושי יו"ט )רכד‪,‬ד(‪ ,‬אליה‬
‫רבה )רכד‪,‬ח(‪ ,‬באר היטב )רכד‪,‬ח(‪ ,‬גדולות אלישע‬
‫)רכד‪,‬כז(‪ ,‬ועו"פ‪] ,‬וראה לקמן בהמשה"ד )אות ד'( עוד‬
‫בזה[‪.‬‬
‫ב‪ .‬עוד כתב בברכי יוסף )רכד‪,‬ז( בשם זקנו מהר"א‬
‫אזולאי )בהגהותיו על הלבוש‪ ,‬רכד‪,‬ז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכשישים ידו‬
‫על הקבר‪ ,‬יאמר הפסוק )ישעיהו נח‪,‬יא( ונחך ה' תמיד‬
‫]והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן‬
‫רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו איש[‪] ,‬ויוסיף‬
‫ויאמר[ 'תשכב בשלום ותישן בשלום עד בוא מנחם‬
‫משמיע שלום'‪ ,‬וכשישים ידו יכוין בפסוק 'ונחך' שיש‬
‫בו ט"ו תיבות כמנין קשרי היד‪ ,‬ושמעתי שישים יד‬
‫שמאלו דווקא ולא יד ימינו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריהם‬
‫בשערי תשובה )רכד‪,‬ח( ובקיצור שו"ע )סימן קכח סי"ג(‬
‫ועו"א‪ .‬וכבר העירו בס' עתרת החיים )להגר"ח פלאג'י‪,‬‬
‫סימן לד אות ב'( ובס' דמשק אליעזר )להג"ר אליעזר פאפו‬
‫בעל 'פלא יועץ'‪ ,‬מערכת ק' אות יב(‪ ,‬שהרי בפסוק זה ישנן‬
‫י"ז תיבות‪ ,‬ובס' עתרת החיים )שם( כתב ליישב‪ ,‬דשמא‬
‫אין כוונת הברכ"י אלא שעכ"פ יש בפסוק זה ט"ו‬
‫תיבות‪ ,‬ואע"פ שלמעשה ישנן י"ז תיבות‪ ,‬ובס' יפה‬
‫ללב )סי' רכד‪ ,‬מהדורה ישנה סק"ו‪ ,‬מהדורה חדשה סקי"ג( כתב‪,‬‬
‫שטעות סופר נפל בדברי הברכ"י‪ ,‬ואינו מכוון על‬
‫הפסוק הנ"ל‪ ,‬אלא מכוון על הפסוק )ישעיהו כו‪,‬יט(‪' ,‬יחיו‬
‫מתיך נבלתי יקומון‪ ,‬הקיצו ורננו שוכני עפר‪ ,‬כי טל‬
‫אורות טלך‪ ,‬וארץ רפאים תפיל'‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )הערה‬
‫‪ /‬פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים‬ ‫מים רבים‬
‫ועי' הערה יב‪.‬‬
‫עליו אבילות‪ ,‬היה ראוי לברך על הקברים ברכת מחיה‬
‫המתים‪ ,‬אך לפי מה שכתבתי במקו"א )סימן עא( בשם‬
‫המגן אברהם ז"ל )עא‪,‬א( שלא לברך ]ברכות השחר[‬
‫מצד שהיה פטור בתחילה ]‪-‬בתחילת הבוקר שהוא‬
‫שעת החיוב[‪ ,‬מסתבר שלא לברך‪ ,‬שהרי כשבא‬
‫באנינות היה פטור מלברך‪ ,‬ואח"כ הרי ראה תוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬ואין ]חובת[ ברכה חלה אח"כ‪ ,‬וגם‬
‫הט"ז )יו"ד שצו‪,‬ב( יודה בזה‪ ,‬עכ"ל; והובאו דבריו בכף‬
‫החיים )רכד‪,‬לז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אונן שבא לקברות ואח"כ נסתם‬
‫הקבר‪ ,‬אע"פ שיצא מאנינות אחר שנסתם‪ ,‬אינו מברך‪,‬‬
‫כיון שבתחילת ביאתו היה פטור‪ ,‬ואין ]חובת[ הברכה‬
‫חלה אח"כ כיון שכבר ראה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן נראה בשו"ת‬
‫מנחת שלמה )ח"א סימן צא סקכ"ה אות ו'( שהסכים לדברי‬
‫הא"א‪ ,‬וכדלקמן בהמשה"ד‪] .‬ולדבריהם יש לעיין‪,‬‬
‫לענין קטן שראה דבר המחייב ברכה בסוף שנת הי"ג‪,‬‬
‫ותוך כדי ראייתו נכנס לשנת הי"ד ונעשה בר חיובא‪,‬‬
‫דלכאו' לא עדיף טפי מאונן‪ ,‬שהרי שניהם בתחילת‬
‫ראייתם לא היו בתורת חיוב כלל‪ ,‬ואם כי הקטן‬
‫שהגדיל בודאי יוכל לברך לכה"פ מדין חינוך‪ ,‬אך‬
‫עכ"פ לדברי האשל אברהם וסייעתו הנ"ל‪ ,‬הרי שלא‬
‫יוכל להוציא אחרים בברכה זו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫והנה יעו"ש באשל אברהם שהוסיף לחדש עוד‬
‫בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכמדומה שהמנהג שכל הנכנסים עם המת‬
‫אינם מברכים‪ ,‬גם כשנכנסים רבים שאין למיטה צורך‬
‫בהם כלל‪ ,‬ואולי מכ"מ כיון שעוסק במצוה פטור מן‬
‫המצוה כשיהיה שהיות להמצוה ראשונה על ידי זה‪,‬‬
‫וכשיברכו יהיה שהיות בהקבורה ובמה שעושים‬
‫לכבוד המת‪ ,‬על ידי זה פטורים‪ ,‬ושוב לא יברכו כל‬
‫שלושים כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בס' גשר החיים )ח"א פרק‬
‫כט אות יז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נושאי המת ומלויו‪ ,‬כשנכנסים לבית‬
‫הקברות‪ ,‬גם בשלא ראוהו שלושים יום‪ ,‬נוהגים שאין‬
‫מברכים‪ ,‬דעוסקין במצוה פטורים מן המצוה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך בשו"ת מנחת שלמה )שם( כתב לפקפק בדבריהם‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬נראה לענ"ד‪ ,‬שאף אם האונן עצמו פטור לגמרי‬
‫מברכת אשר יצר אתכם בדין כו'‪ ,‬עי' אשל אברהם‬
‫)שם(‪ ,‬מכ"מ המלוים את המת מסתבר שצריכים שפיר‬
‫לברך לאחר הקבורה‪ ,‬דכל זמן שלא יצאו המלוים‬
‫פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים ‪ /‬מים רבים‬ ‫רנו‬

‫)סימן קכח‬ ‫)מהדורת אלטונא ת"ק‪ ,‬דף ה' ע"ב(‪ ,‬ובקיצור שו"ע‬ ‫א' אות ד'( מדברי הראשונים‪ ,‬שאחר ברכת 'אשר יצר‬
‫סי"ג(‪ ,‬ובכף החיים )ב‪,‬ג(‪ ,‬ובס' נפש חיה )מרגליות‪ ,‬סימן‬ ‫אתכם בדין' יוסיף ויאמר פסוק זה‪ ,‬וצ"ע‪ .‬עוד הוסיף‬
‫ב' ס"ג(‪ ,‬ועו"א‪ ,‬וראה לקמן בהמשה"ד עוד בזה‪,‬‬ ‫בס' דמשק אליעזר )שם(‪ ,‬דאף שאין לו לאדם אלא י"ד‬
‫]ובספר זכרון להגרח"ק )שם( כתב להסתפק באופן‬ ‫פרקים בידו ]ולא ט"ו[‪ ,‬אפשר שיש לחשב אף חיבור‬
‫שהכתב אינו בולט ואינו שוקע‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וראה עוד‬ ‫היד עם הזרוע‪ ,‬ונמצאו ט"ו פרקים‪.‬‬
‫מש"כ בשו"ת אפרקסתא דעניא )ח"א סימן קצט(‪ ,‬ודו"ק‬ ‫ג‪ .‬אין ללכת לקבר אחד שני פעמים באותו היום‪.‬‬
‫לנידו"ד[‪.‬‬ ‫כ"ה בצוואת רבי יהודה החסיד )אות יב(‪ ,‬ש'לא ילך‬
‫עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬דהנה בפירוש אגדות לרבינו‬ ‫אדם על קבר אחד שני פעמים ביום אחד‪ ,‬אלא יבקש‬
‫ידעיה הפניני )תלמיד הרשב"א‪ ,‬הוריות יג‪ (.‬כתב בביאור‬ ‫כל רצונו ולא ישוב עד למחר'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז הביאו‬
‫דברי הגמ' ]שקריאת הכתב שעל גבי הקבר הר"ז‬ ‫כמה אחרונים שכ"ה בכתבי האר"י )ליקוטי תורה‬

‫'קשה ללימוד'[‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬ואמרו אף הקורא כתב שעל‬ ‫למהרח"ו פרשת ויחי‪' ,‬נגיד ומצוה' ענייני אבילות ד"ה ציוני מורי(‪,‬‬
‫גבי הקבר ]כו'[‪ ,‬מוסכם הוא באומה בכל מקום אשר‬ ‫וכן כתבו באליה רבה )רכד‪,‬ח(‪ ,‬ובשו"ת בית דוד )או"ח‬

‫שם מחצב אבנים‪ ,‬שישימו על כל קבר מצבת אבן‪,‬‬ ‫סימן צג(‪ ,‬ובהגהות אשל אברהם )אופנהיים‪ ,‬רכד‪,‬יב(‪,‬‬
‫ויפתחו עליה שם הנקבר שם למשמרת לאות לאלף‬ ‫ובגדולות אלישע )רכד‪,‬כח(‪ ,‬ועו"א‪.‬‬
‫דור‪ ,‬לדעת מי הוא ואי זה הוא‪ ,‬ולא ישכח בעיר אשר‬ ‫ד‪ .‬אין לקרוא כתב שעל גבי הקבר‪ ,‬והוא קשה‬
‫לשכחה‪ .‬כן איתא בהוריות )יג‪ ,(:‬עשרה דברים קשים‬
‫כן עשה‪ ,‬והיה אצלו הציון הלז לדעת שמו ולא ישכח‬
‫ללימוד כו'‪ ,‬ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי‬
‫מפי זרעו‪ ,‬ובאו ז"ל להורות‪ ,‬הנה לכל הקורא בו כתב‬
‫הקבר‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והובאו הדברים בארחות חיים )הל' תלמוד‬
‫שעל גבי הקבר‪ ,‬כי זה יזיקנו‪ ,‬וכוונה אחת לשני‬
‫תורה אות כה( ועו"ר‪ ,‬ועוד מצינו כן בדברי הרבה‬
‫עניינים אלו‪ ,‬אם יעמוד עליו האדם בבית הקברות‬
‫פוסקים‪ ,‬שאין לקרוא כתב שעל גבי הקבר לפי שהוא‬
‫ויקרא הכתוב על הקבר‪ ,‬וימצא שם האיש הנקבר‬
‫קשה לשכחה‪ ,‬וכ"ה בשל"ה )מסכת שבועות פרק נר מצוה‬
‫במקום ההוא כי הוא גואלו הקרוב אליו‪ ,‬או שהיה רעו‬
‫אות קה(‪ ,‬פרי חדש )או"ח סימן ב'‪ ,‬מליקוט(‪ ,‬אליה רבה‬
‫הטוב ואוהב אותו אהבת נפשו‪ ,‬יעמוד עליו משמים‪,‬‬
‫)רכד‪,‬ח(‪ ,‬פרי מגדים )סימן ב' אשל אברהם סק"א(‪ ,‬הגהות‬
‫ונבהל ויצא לבו והמס ימס‪ ,‬וישכח תלמודו בעת ההיא‬
‫רעק"א )יו"ד שעו‪,‬ד(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן קכח סי"ג(‪ ,‬משנה‬
‫אשר עשה כוכים להעציבו כו'‪ ,‬עכ"ל; וע"פ דבריו יש‬
‫ברורה )ב‪,‬ב(‪ ,‬ערוך השולחן )או"ח ב‪,‬ו(‪ ,‬כף החיים )ב‪,‬ג(‪,‬‬
‫שכתבו‪ ,‬שאין קפידא בזה אלא היכן שמכיר את המת‬ ‫ועו"פ‪.‬‬
‫הקבור באותו הקבר‪ ,‬אבל אם אינו מכירו רשאי‬ ‫ובספר זכרון להגר"ח קניבסקי )נדפס בס' שיח השדה‬
‫לקרוא הכתב שעל גבי הקבר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ח"א‪' ,‬דברים הקשים לשכחה' אות כו( כתב להסתפק בזה‬
‫והנה בס' יוסף אומץ )ח"ב פרק התורה( עירב כמה מן‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ויש לעיין‪ ,‬אם דווקא קורא בפיו‪ ,‬או אפילו‬
‫העניינים הנ"ל זה בזה‪ ,‬וכתב בזה"ל‪ ,‬וראיתי‬ ‫בהסתכלות בלי להוציא מהפה‪ ,‬ואע"ג ד'קורא' בכל‬
‫מדקדקים מניחים אבן על גבי המצבה‪ ,‬ואומרים‬ ‫מקום הוא דווקא בפיו‪ ,‬מכ"מ אפשר דבמסתכל מתוך‬
‫שמועיל שלא תהיה קריאתה קשה לתלמוד‪ ,‬ואפשר‬ ‫הכתב שייך לשון 'קורא' אפילו אינו מוציא מפיו כו'‪,‬‬
‫שקבלה היא מקדמונים‪ ,‬ומפני שכתוב בספר הכוונות‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ומסקנתו בסוף דבריו ש'ראוי ליזהר' אף‬
‫שאין זה בכתב שוקעת‪ ,‬נראה לי לצרף שתי הסברות‬ ‫בקריאה בהרהור בלא להוציא התיבות מפיו‪ ,‬וכן‬
‫יחד‪ ,‬שבכתב שלנו השוקע יש לסמוך על הנחת אבן‬ ‫הסיק בשו"ת בצל החכמה )ח"ה סימן כ'(‪ ,‬שאף קריאה‬
‫כנ"ל‪ ,‬ועל כל פנים הירא דבר ה' ותלמודו חביב עליו‬ ‫בהרהור בלבד בלא הוצאת התיבות מפיו‪ ,‬הרי היא‬
‫אל ישליך דברים אלו אחרי גוו‪ ,‬ויזהר בהם בכל‬ ‫בכלל זה‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪.‬‬
‫האפשר‪ ,‬עכ"ל; והרי דלא פשיטא ליה להקל בכתב‬ ‫אך כתבו האחרונים‪ ,‬דכל עיקר קפידא זו אינה אלא‬
‫שוקע‪ ,‬אך הסכים שיש לסמוך על כך באופן שמניח‬ ‫באופן שהאותיות בולטות‪ ,‬אבל אם האותיות שוקעות‬
‫אבן ע"ג הקבר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לית לן בה‪ ,‬וכן כתבו בס' יציב פתגם להיעב"ץ‬
‫רנז‬ ‫‪ /‬פרק יג ‪ -‬ברכת הקברים‬ ‫מים רבים‬

‫הרואה קברי עכו"ם‬

‫י‪ .‬הרואה קברי עכו"ם‪ ,‬אומר הפסוק‪ ,‬בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם‪ ,‬הנה אחרית גויים‬
‫מדבר ציה וערבה יג‪.‬‬

‫יוסף )להג"ר יהוסף שווארץ‪ ,‬סימן לה אות יד(‪ .‬אכן יש להעיר‬
‫על דבריו‪ ,‬שהרי טעם זה אינו מספיק אלא בראיית‬
‫קברי הנוצרים המניחים צורת שתי וערב על קבריהם‪,‬‬
‫אבל על שאר קברי עכו"ם עדיין צ"ב מפני מה לא‬
‫נהגו כן‪.‬‬
‫ומצינו עדויות על כמה מגדולי ישראל שנהגו לומר‬
‫כן בראיית קברי עכו"ם אף בזמנינו‪ ,‬וכן הובא בס'‬
‫שער העין )פרק טז הערה כט( שכן נהג הקה"י‪ ,‬וכן הביא‬
‫הגר"ש דבליצקי )קובץ 'מוריה' חשון תשס"ט גליון שמא‪,‬‬
‫עמוד מט'( שכן נהג הגר"ד בהר"ן‪] ,‬וכ"ה בס' ארח דוד‬
‫)עמ' מו(‪ ,‬ולעיל )פרק א' הערה טז( הבאנו לשונו בזה‪,‬‬
‫ומשם תדרשנו‪ ,‬ויעו"ש שהיה נוהג לומר פסוק זה אף‬
‫אם לא עברו שלושים יום מראייתו הקודמת‪ ,‬דכיון‬
‫שאינה ברכה אלא פסוק בעלמא‪ ,‬הרי שאין מניעה‬
‫לאומרו ולבזות העכו"ם אף בכל יום[‪ ,‬וכן הקפיד‬
‫הגר"ש דבליצקי בזה )דרך ישרה פרק כו סעיף כא(‪.‬‬
‫עוד מצינו בדברי כמה ראשונים‪ ,‬שאחר אמירת‬
‫פסוק זה בראיית קברי עכו"ם‪ ,‬יוסיף ויאמר הפסוק‬
‫)ישעיהו כו‪,‬יד(‪ ,‬מתים בל יחיו רפאים בל יקומו‪ ,‬לכן‬
‫פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה‬
‫בסידור רב עמרם גאון )סדר ברכות ובקשות‪ ,‬ד"ה העובר על‬
‫קברי עכו"ם(‪ ,‬ובארחות חיים )הל' ברכות אות מט(‪ ,‬ובכל בו‬
‫)סימן פז(‪ ,‬ועו"ר‪] ,‬וכעי"ז במחזור ויטרי )סימן תקכט(‪,‬‬
‫יעו"ש[‪.‬‬
‫‪ .‚È‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה קברי ישראל‬
‫כו'‪ ,‬קברי נכרים אומר בושה אמכם וגו' )ירמיהו נ‪,‬יב(‪,‬‬
‫ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"י( ובטוש"ע‬
‫)רכד‪,‬יב(‪.‬‬
‫והנה בס' נמוקי אורח חיים )רכד‪,‬ג( העיר על מנהג‬
‫העולם שאינם אומרים פסוק זה בראיית קברי אומות‬
‫העולם‪ ,‬וכתב לבאר וליישב המנהג בזה"ל‪ ,‬עכשיו לא‬
‫נהגו כלל לומר כזה כשעובר על קברי עכו"ם‪ ,‬ויש‬
‫לומר הטעם‪ ,‬דאז בימיהם לא היה נהוג להעמיד צורת‬
‫עבודה זרה ]‪-‬שתי וערב[ על קבריהם‪ ,‬וכאשר רואים‬
‫בארצות הקדם על קבריהם חדשים וגם ישנים שאין‬
‫שם צורת עבודה זרה‪ ,‬משא"כ עתה שמעמידים‬
‫הנוצרים צורת שתי וערב על כל קבר וקבר‪ ,‬וכנודע‬
‫משו"ת תרומת הדשן )סימן קצז( כי צורת שתי וערב הוי‬
‫עבודה זרה‪ ,‬ועי' שו"ת מהר"ם שיק )יו"ד סימן קנב( דזהו‬
‫עבודתה וכבודה שמעמידים שתי וערב על קברם‪,‬‬
‫כאילו יחסו מתיהם בצילה כו'‪] ,‬יעו"ש לשון מהר"ם‬
‫שיק בתו"ד‪' ,‬דהעמדתה על מצבת קברם היא ג"כ‬
‫מענין עבודתה וכבודה להסתירם בסתר כנפיה'[‪ ,‬ועל‬
‫כן כשישראל העובר יאמר איזה פסוק שם ]אפילו‬
‫לגנותה[‪ ,‬הוי קצת כמו סגולה שמחשיב אותה או‬
‫שמתיירא ממנה כו'‪ ,‬על כן הוי קצת נראה כחולק לה‬
‫כבוד לע"ז‪ ,‬על כן יפה מנהגם של ישראל בזה בשב‬
‫ואל תעשה עדיף‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בשו"ת ויצבר‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ /‬מים רבים‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬
‫מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ב‪] ,‬ועי'‬
‫ב‪ .‬המאירי )סנהדרין סג‪ :‬ד"ה אסור להזכיר( כתב ליישב‪,‬‬
‫שכל שהוא כדי להבין ולהורות‪ ,‬מותר להזכיר אפילו‬
‫שם עבודה זרה שאינה כתובה בתורה‪ ,‬וז"ל המאירי‪,‬‬
‫אסור להזכיר שם עבודה זרה אפילו לפי תומו שלא‬
‫לשום כוונה כו'‪ ,‬ולא עוד אפילו לגרום שתיזכר על‬
‫ידו‪ ,‬מעתה אסור לומר לחבירו שמור לי בצד עבודה‬
‫זרה פלונית כו'‪ ,‬ומכ"מ כל עבודה זרה הכתובה‬
‫ב]כ"ד[ ספרי הקודש‪ ,‬מותר להזכירה‪ ,‬כגון בעל צפון‬
‫ובעל פעור ונבו ודומיהם‪ ,‬ולהבין ולהורות אף‬
‫בשאינה כתובה מותר‪ ,‬והוא שאנו מזכירים מרקילוס‬
‫תמיד אע"פ שאינה בתורה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן יש שכתבו‬
‫להקשות על דברי המאירי‪ ,‬שהרי אינו מוכרח להזכיר‬
‫שם הע"ז כדי להבין ולהורות‪ ,‬ושפיר יכול לבאר ענין‬
‫עבודה זרה זו בלא להזכיר את שמה‪ ,‬וכבר העירו‬
‫כעי"ז בספר הישר לר"ת )חלק החידושים סימן תרסט(‬
‫ובתוס' הרא"ש )בבא מציעה כה‪ :‬ד"ה כאבני(‪] ,‬יעו"ש‬
‫בתוס' הרא"ש בזה"ל‪ ,‬אבל הכא הוה מצי למימר‪,‬‬
‫אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד יש שכתבו‪ ,‬שלא אסרו להזכיר שם הע"ז‬
‫אלא שלא לצורך‪ ,‬אבל כל שיש בו צורך מותר להזכיר‬
‫את שמה; כן כתב בשו"ת חוות יאיר )סימן א' ד"ה השגה‬
‫יא(‪ ,‬וביאר דברי הגמ' )סנהדרין שם( שאסור לומר‬
‫לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית‪ ,‬דמיירי‬
‫שיכול ליתן לו סימן אחר לאותו הדבר או לאותו‬
‫המקום‪ ,‬אבל אם אינו יכול ליתן לו סימן אחר‪ ,‬וכל‬
‫כהא"ג שצריך להזכיר שם הע"ז‪ ,‬אין איסור בדבר‪,‬‬
‫]וראה עוד בס' משכיל לדוד )להג"ר דוד פארדו‪ ,‬בעל 'חסדי‬
‫דוד' על התוספתא ושא"ס‪ ,‬שמות יד‪,‬ב( מש"כ בזה‪ ,‬ודו"ק[;‬
‫אכן הסכמת רבותינו הראשונים דלא כדברי החוו"י‪,‬‬
‫וכמבו' בדברי הרא"ש )סנהדרין פ"ז סימן ג'( ורבינו ירוחם‬
‫)נתיב יז ח"ה(‪ ,‬שאסור להזכיר שם עבודה זרה בין לצורך‬
‫ובין שלא לצורך‪ ,‬וכן פסק המחבר )יו"ד קמז‪,‬א(‪] ,‬אכן‬
‫אכתי יש לומר כדברי המאירי הנ"ל )אות ב'(‪ ,‬שעכ"פ‬
‫מותר להזכיר את שמה כדי להבין ולהורות‪,‬‬
‫וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד יש שכתבו‪ ,‬שאינו אסור להזכיר אלא שם‬
‫רנח‬
‫מרקוליס א‬ ‫א‪ .‬הרואה‬
‫‡‪ .‬הקשו הראשונים‪ ,‬היאך הזכירו בגמ' שם‬
‫'מרקוליס' שהוא שם עבודה זרה‪ ,‬והא תניא בסנהדרין‬
‫)סג‪' ,(:‬ושם אלהים אחרים לא תזכירו' )שמות כג‪,‬יג(‪,‬‬
‫שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה‬
‫פלונית כו'‪ ,‬והרי שאסור להזכיר שם עבודה זרה‬
‫]שאינה כתובה בתורה‪ ,‬וכמבו' בהמשך סוגיית הגמ'‬
‫)סנהדרין שם([ אפילו לצורך דבר אחר‪] ,‬וכעי"ז הקשו‬
‫הראשונים‪ ,‬בהא דבעי רב אשי )בבא מציעא כה‪ ,(:‬מצא‬
‫מעות כאבני בית קוליס מהו[; וכתבו ליישב בכמה‬
‫וכמה דרכים‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬התוס' )בבא מציעא כה‪ :‬ד"ה כאבני‪ ,‬סנהדרין סד‪ .‬ד"ה‬
‫מרקוליס‪ ,‬עבודה זרה נ‪ .‬ד"ה אבני( כתבו ליישב‪ ,‬שהיתה‬
‫עבודה זרה זו נקראת בפי האומות בשם 'קילוס' שהוא‬
‫לשון שבח‪ ,‬וחכמים שינו שמה וקראוה בשם 'קוליס'‪,‬‬
‫שהוא לשון 'לעג וקלס' )תהלים מד‪,‬יד(‪ ,‬ואף הוסיפו בזה‬
‫תיבת 'מר' שהוא לשון חילוף; וז"ל התוס' )עבודה זרה‬
‫שם(‪ ,‬הקשה ר"ת‪ ,‬היאך מזכירים שמה‪ ,‬כיון שאינה‬
‫כתובה בתורה‪ ,‬דבפרק ארבע מיתות )סנהדרין דף סג‪(:‬‬
‫משמע דעבר א'ושם אלהים אחרים לא תזכירו'‪ ,‬ואומר‬
‫ר"ת‪ ,‬ד'קילוס' לשון שבח שמה‪ ,‬וחכמים כינו אותה‬
‫'קוליס'‪ ,‬לשון לעג וקלס‪ ,‬וזהו 'מרקוליס'‪ ,‬חילוף‬
‫קילוס‪ ,‬לשון 'מר דשחוטה' בפרק גיד הנשה )חולין‬
‫צד‪' ,(.‬מר דכנתא' )בכורות ל‪ ,(.‬עכ"ל‪ ,‬וכן הוא בספר‬
‫הישר לר"ת )חלק החידושים סימן תרסט(‪ ,‬וכן הביאו המגן‬
‫אברהם )רכד‪,‬א( והמשנה ברורה )רכד‪,‬א( ועו"פ‪.‬‬
‫]ולכאו' יש לעיין‪ ,‬מאחר שכבר שינו שמה וקראוה‬
‫'קוליס'‪ ,‬מפני מה הוצרכו להוסיף אף תיבת 'מר'‪,‬‬
‫וכתבו המהר"ם )על התוס' סנהדרין שם( ועו"א ליישב‪,‬‬
‫שאם היו מזכירים שמה 'קוליס'‪ ,‬אע"פ שלשון גנאי‬
‫הוא‪ ,‬מכ"מ הו"א שלא קראוה בשינוי זה אלא כדי‬
‫שלא להזכיר שם הע"ז‪ ,‬ולפיכך הוסיפו אף תיבת‬
‫'מר'‪ ,‬כדי להורות שמצוה להחליף שם הע"ז מלשון‬
‫כבוד ללשון גנאי; ועוד הוסיף מהר"ם )שם(‪ ,‬דעכ"פ‬
‫לא סגי להו לקוראה בלשון 'מרקילוס'‪ ,‬דאף שמוסיף‬
‫תיבת 'מר' שהיא לשון גנאי‪ ,‬מכ"מ שם הע"ז במקומו‬
‫עומד בלא שינוי[‪.‬‬
‫רנט‬ ‫‪ /‬פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬ ‫מים רבים‬

‫קבלתי מכתבו ששואל האיך מותר להזכיר שם העיר‬
‫'מומביי' בהודו שנקרא על שם ע"ז שלהם 'מומביי'‬
‫כו'‪ ,‬רק האמת יורה דרכו‪ ,‬דאף כשזהו על שם עבודה‬
‫זרה‪ ,‬מכ"מ כיון שלא ידוע לאנשים שזהו שם של‬
‫עבודה זרה‪ ,‬אין בזה איסור כלל‪ ,‬ואף שעובדי עבודה‬
‫זרה משתבחים בכך שעיירות קרויות על שמם‪ ,‬מכ"מ‬
‫כיון שלסתם אנשים לא ידוע להם שזהו שייך לעבודה‬
‫זרה‪ ,‬לא משתבח העבודה זרה בכך‪ ,‬ותו אין בזה‬
‫איסור כלל כו'‪ ,‬וכבודו מביא בשם אחד שהקפיד‬
‫לשנות השם‪ ,‬ולדברינו אין צורך לכך כו'‪ ,‬וכעין זה‬
‫בנידו"ד שמחמיר לשנות השם במקום שלא ידוע‬
‫לאנשים שקרוי ע"ש עבודה זרה‪ ,‬נמצא שעל ידו‬
‫מתעוררים לידע העבודה זרה‪ ,‬ומחשיב אותו בכך‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ז‪ .‬עוד כתבו האחרונים לדון באיסור הזכרת שם‬
‫עבודה זרה‪ ,‬האם אסור להזכיר שמה אפילו בכתיבה‪,‬‬
‫או שמא כיון שמקור איסור זה אינו אלא מן הכתוב‬
‫)שמות כג‪,‬יג( ושם אלהים אחרים לא תזכירו 'לא ישמע‬
‫על פיך'‪ ,‬הרי שלא הקפידה תורה אלא בהזכרת שם‬
‫הע"ז בפה‪ ,‬אבל מותר להזכיר שמה ע"י כתיבה; ועי'‬
‫מנחת חינוך )מצוה פו אות ד'( שכתב להסתפק בזה‪,‬‬
‫ובערוך לנר )סנהדרין סד‪ .‬בתוד"ה מרקוליס( נקט בפשיטות‬
‫שמותר להזכיר שם עבודה זרה ע"י כתיבה‪] ,‬יעו"ש‬
‫שכתב להסתפק‪ ,‬האם מותר להזכיר שם עבודה זרה‬
‫עבודה זרה הקיימת‪ ,‬אבל מותר להזכיר שם עבודה‬
‫זרה שכבר נתבטלה‪ ,‬ולפ"ז יש ליישב קושיית‬
‫הראשונים הנ"ל‪ ,‬שמטעם זה אין איסור בהזכרת שם‬
‫'מרקוליס'‪ ,‬לפי שכבר בטלה עבודה זרה זו; כן כתב‬
‫בספר יראים )סימן רמה‪ ,‬ובדפו"י סימן עה(‪ ,‬וביאר מקורו‬
‫בזה"ל‪ ,‬ואמרינן בסנהדרין )סג‪ ,(:‬כל עבודת כוכבים‬
‫הכתובה בתורה מותר להזכיר‪ ,‬וטעמא‪ ,‬כיון שהזכיר‬
‫נתבטלה‪ ,‬ומאותו טעם שהתורה מזכירה אותה‪ ,‬אנו‬
‫רשאים להזכירה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ואפשר שאינו טעם אחד‪,‬‬
‫אלא שני טעמים הם‪ ,‬וצ"ע[; וע"ע ערוך לנר )סנהדרין‬
‫סד‪ .‬בתוד"ה מרקוליס( שכתב להסתפק בזה‪ ,‬האם מותר‬
‫להזכיר שם עבודה זרה שכבר נתבטלה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וצ"ע‬
‫אם יש להזכירו עתה‪ ,‬כיון דאין עבודת אלילים זה‬
‫בעולם‪ ,‬או אם אסור להזכיר שם עבודת אלילים‬
‫שהיתה כבר‪ ,‬עכ"ל; אכן‪ ,‬עי' שו"ת בית יצחק )יו"ד ח"א‬
‫סימן קנב( שכתב להחמיר שלא להזכיר שם עבודה זרה‬
‫אע"פ שכבר נתבטלה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לדעתי אין חילוק‪ ,‬דכיון‬
‫דהיוונים קראו שם זה לאלוה‪ ,‬אין לאחינו בני ישראל‬
‫להזכיר שם זה על פיו‪ ,‬ואם אח"כ כפי הנראה בטלה‬
‫האמונה הכוזבת‪ ,‬ואך החכמים המליצים משתמשים‬
‫בשמות האלו ליופי הלשון והמליצה‪ ,‬מי יודע אם לא‬
‫נמצאו אומות המאמינים גם היום בעניינים אלו‪ ,‬ומה‬
‫לנו אחינו בני ישראל בשמות כאלו כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ה‪ .‬ובס' תועפות ראם )על היראים‪ ,‬סימן רמה‪ ,‬ובדפו"י‬

‫שכבר נתבטלה‪ ,‬אשר לפ"ז לא יהא איסור בהזכרת שם‬ ‫סימן עה‪ ,‬אות ה'( כתב ליישב ע"פ מש"כ היראים )שם(‪,‬‬
‫'מרקוליס' לפי שכבר נתבטלה‪ ,‬וכתב דאי נימא שאסור‬ ‫שאין האיסור אלא להזכיר שם שניתן לה לשם‬
‫להזכיר שמה אע"פ שכבר נתבטלה‪ ,‬הרי ש'מה שכתב‬ ‫אלהות‪ ,‬אבל שאר שמות בעלמא שניתנו לעבודה זרה‬
‫רשאי להזכירם‪] ,‬וכן כתב המרדכי )עבודה זרה סימן תתט(‬
‫רבינו תם דקילוס שמה‪ ,‬הוא כתיב ולא קרי'‪ ,‬והרי‬
‫בשם ראבי"ה‪ ,‬וכ"כ בהגהות מיימוניות )פ"ה מהל'‬
‫שכתיבה אינה כהזכרה בפה[‪ ,‬אך בשו"ת בית יצחק‬
‫עבודה זרה ה"ג( ועו"ר[‪ ,‬וה"נ יש לומר‪ ,‬שלא ניתן שם‬
‫)יו"ד סימן קנב( ובשו"ת מהר"ם שיק )יו"ד סימן קעא( כתבו‬
‫זה לשם אלהות אלא לכינוי בלבד; וכעי"ז כתב‬
‫לאסור הזכרת שם עבודה זרה אפילו ע"י כתיבה‪,‬‬
‫בשו"ת חוות יאיר )סימן א' ד"ה השגה יא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואפשר‬
‫]ובשו"ת בית יצחק )שם אות א'( כתב לייסד דבריו‪ ,‬ע"פ‬
‫כי 'מרקוליס' אינו שם עבודה זרה כלל‪ ,‬רק שהיה‬
‫מה שאמרו בקידושין )מ‪ ,(.‬שחמורה עבודה זרה‬
‫לאותה עבודה זרה שם בלשונם‪ ,‬וחז"ל כינוה כך בשם‬
‫שעשה בה הכתוב הרהור כמעשה[‪ .‬ואכמ"ל עוד בזה‪.‬‬
‫זה‪ ,‬שיהיה בפירושה דבר והיפוכה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫·‪ .‬גמ' ברכות )נז‪ ,(:‬רמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט(‪,‬‬ ‫ו‪ .‬ומענין לענין יש להוסיף ולהביא עוד בזה‪ ,‬מה‬
‫טוש"ע )רכד‪,‬א(; וכן במדרש רבה )רות ג‪,‬ב( איתא‬ ‫שכתב בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ו סימן קעח( לענין‬
‫בזה"ל‪ ,‬הרואה עבודת כוכבים מה הוא אומר‪ ,‬ברוך‬ ‫עיר 'מומביי' בהודו‪ ,‬שאמנם ע"פ האמת נקראה עיר‬
‫'נותן' ארך אפים לעוברי רצונו‪ ,‬ע"כ‪] ,‬אך בגמ' ברכות‬ ‫זו על שם עבודה זרה‪ ,‬מכ"מ כיון שלרוב בנ"א אין‬
‫)שם( ובדברי הראשונים‪ ,‬נוסח הברכה 'שנתן' בלשון‬ ‫הדבר ידוע שעיר זו נקראה ע"ש עבודה זרה‪ ,‬הרי‬
‫עבר[‪.‬‬ ‫שאדרבה עדיף טפי שלא לשנות משם העיר; וז"ל‪,‬‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ /‬מים רבים‬
‫עליה‪ ,‬לא עשה כן לכל גוי‪ ,‬שאינו מתנהג עמהם‬
‫במידת רחמים בי"ג מכילן דרחמי‪) ,‬הקדמה לזוה"ק‪ ,‬דף א'‬
‫ע"א(‪ ,‬זולת זאת מצאנו ראינו‪ ,‬שבמידת ארך אפים‬
‫בלבד‪ ,‬אע"פ שהוא אחד מי"ג מידות רחמים‪ ,‬מתנהג‬
‫עם הגויים במידה זו‪ ,‬שאע"פ שהם מכעיסים ובאים‬
‫לפניו בעבודה זרה‪ ,‬הוא אריך אפיה ואינו מאבדם‬
‫תיכף; והשתא נראה שזהו דקדוק נוסח הברכה ברוך‬
‫שנתן ארך אפים לעוברי רצונו‪ ,‬כאדם שנותן מתנה‬
‫אחת לעבדו‪ ,‬ה"נ נתן במתנה מידה 'ארך אפים'‬
‫לעוברי רצונו‪ ,‬הגם ששאר מידות לא שייכי בהו כי אם‬
‫לישראל‪ ,‬זה בלבד נתן להם‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ויעו"ש מה שכתב‬
‫דרך נוספת בביאור נוסח הברכה[‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד כתב בשו"ת צפיחית בדבש )שם( להעיר‬
‫בנוסח ברכה זו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועוד צריך להבין אומרו שנתן‬
‫'ארך אפים' לעוברי רצונו‪ ,‬דמן הראוי היה לברך שנתן‬
‫'ארך אף'‪ ,‬לפי מה שאמרו )עירובין כב‪ ,(.‬אמר רבי חגי‪,‬‬
‫ואיתימא רבי שמואל בר נחמני‪ ,‬מאי דכתיב )שמות לד‪,‬ו(‬
‫'ארך אפים'‪' ,‬ארך אף' מיבעי ליה‪ ,‬אלא‪ ,‬ארך אפים‬
‫לצדיקים ולרשעים‪ ,‬ופירש רש"י )שם ד"ה אפים(‪' ,‬ארך‬
‫אף' משמע מאריך רוגז וממתין מליפרע‪' ,‬ארך אפים'‬
‫משמע שני רצונים‪ ,‬אחד של טובה ואחד של רעה‪ ,‬עד‬
‫כאן‪ ,‬הרי מבו' דלא שייך לשון 'ארך אפים' כי אם‬
‫כשאומר סתם‪ ,‬דאז כולל בו לצדיקים ולרשעים‪ ,‬אמנם‬
‫בברכה זו שאינו מברך רק על הרשעים עוברי רצונו‬
‫לבד‪ ,‬א"כ שנתן 'ארך אף' לעוברי רצונו מיבעי ליה‪,‬‬
‫עכ"ל; ויעו"ש מה שהאריך ליישב ולבאר נוסח‬
‫הברכה‪ ,‬שב' מיני רשעים יש‪ ,‬ורשעים אשר סופם‬
‫לעשות תשובה‪ ,‬יש בהם ג"כ אריכות אף לטובה‪,‬‬
‫ומחמ"ז תקנו נוסח הברכה שנתן 'ארך אפים' לעוברי‬
‫רצונו‪] ,‬ויעו"ש מה שכתב ליישב עוד עפ"ז[‪.‬‬
‫ד‪ .‬כתב הב"ח )רכד‪,‬ב ד"ה מספר האשכול( בשם ספר‬
‫האשכול‪] ,‬ולא נמצא כן בספר האשכול שלפנינו‪ ,‬כי‬
‫אם ב'ספר המשכיל'‪ ,‬הנקרא 'ספר חסידים החדש'‪,‬‬
‫לרבי משה הכהן בן אחותו ותלמידו של הרא"ש‪,‬‬
‫)עמוד ‪ ,[(18‬וז"ל‪ ,‬מספר האשכול‪ ,‬וכי יקרה בעירך‬
‫קניגאות של גויים‪ ,‬כגון טורלנג"א וטורניר"א‪ ,‬השמר‬
‫לך פן תראה‪ ,‬וה"ה מחולתם או שום דבר שמחתם‪ ,‬כי‬
‫אז תזכה ותחזה קניגיון של לויתן והשור‪ ,‬וכי תשמע‬
‫קול המון גוים מחנגים ומחללים בחלילים ושמחים‪,‬‬
‫האנח ותאמר כו'‪] ,‬יעו"ש נוסח התפילה שראוי‬
‫לאומרה בשעה זו[‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו במגן אברהם‬
‫רס‬
‫א‪ .‬בביאור ברכה זו‪ ,‬כתב בפירוש התפילות‬
‫והברכות לר"י בר יקר )הוצאת מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נה(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬הרואה מקום שעובדים שם עבודה זרה‪ ,‬מברך‬
‫'שנתן ארך אפים לעוברי רצונו'‪ ,‬כיון ששבח המקום‬
‫במידתו שהוא ארך אפים אף לרשעים‪ ,‬יש לנו לברך‬
‫עליה כו'‪ ,‬וגם הוא צוה לעקור כל אשר בארץ ישראל‪,‬‬
‫וזו קיימת‪ ,‬כמה הוא ארך אפים‪ ,‬עכ"ל; וכן בערוך‬
‫השולחן )רכד‪,‬א( כתב לבאר בזה"ל‪ ,‬שנתן ארך אפים‬
‫לעוברי רצונו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלא תחשוב מדהיא מתקיימת‬
‫זמן הרבה‪ ,‬אינו חושש לה כביכול‪ ,‬אלא שזהו ממידת‬
‫ארך אפים שהקב"ה מאריך אפו וגבי דיליה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובנותן טעם להביא עוד בזה מש"כ רבינו יונה‬
‫)אבות פ"ה מ"ב( בזה"ל‪ ,‬עשרה דורות מאדם ועד נח‪,‬‬
‫להודיע כמה ארך אפים לפניו‪ ,‬שכל הדורות היו‬
‫מכעיסים לפניו‪ ,‬עד שבא עליהם מי המבול‪ ,‬ובא‬
‫ללמדנו‪ ,‬כי כאשר אתה רואה בדורות שבין אדם‬
‫הראשון לנח‪ ,‬שכולם הכעיסוהו במעשה ידיהם לרע‬
‫להם‪ ,‬והאריך אפו כל אותם הדורות‪ ,‬ולסוף הביא‬
‫עליהם מי המבול‪ ,‬כי לא לעולם מאריך אפו‪ ,‬כן‬
‫תחשוב לגלותנו ע"י הרומיים‪ ,‬ולבל תאמר כמה ימים‬
‫ושנים כי השיב חמתו מעל מלכות רומי ואנחנו‬
‫בגלות‪ ,‬הלעולם יאריך להם אפו כי ארך אפים הוא‪,‬‬
‫ידוע תדע כי לסוף ישלם להם כפעלם וכמעשה ידיהם‪,‬‬
‫ויגאלנו ויושיענו‪ ,‬כי ארך אפים גדול הוא‪ ,‬אך‬
‫באחרית הימים פוקד עוונות ראשונים‪ ,‬ומהר יקדמונו‬
‫רחמיך כי דלונו מאד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש להעיר בנוסח ברכה זו‪ ,‬מהו שאומר 'שנתן'‬
‫ארך אפים לעוברי רצונו‪ ,‬אשר לשון זה משמע שנותן‬
‫מידה זו לאחרים‪ ,‬ואין כוונת ברכה זו אלא שהקב"ה‬
‫מאריך אפו ואינו מאבד הרשעים‪ ,‬וכבר העיר בזה‬
‫בשו"ת צפיחית בדבש )שאלוניקי תר"ח‪ ,‬סימן יח(‪ ,‬וכתב‬
‫לבאר וליישב נוסח זה; וז"ל‪ ,‬יש לחקור בפירוש‬
‫ברכת הרואה מרקוליס כו'‪ ,‬דמברך ברוך שנתן ארך‬
‫אפים לעוברי רצונו‪ ,‬דמה הלשון אומרת 'שנתן'‪ ,‬והו"ל‬
‫לתקן ברוך המאריך אפו לעוברי רצונו‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫שמאריך אפו דאינו מאבדן תיכף‪ ,‬דמאומרו 'נתן'‬
‫משמע שמידה זו של אריכות אפים נתן לאחרים‪ ,‬ואין‬
‫זה משמעות הברכה‪ ,‬וחיפשתי בכמה ספרים ולא‬
‫ראיתי מי שנתעורר בזה כו'; ואפשר לדקדק לשון‬
‫'שנתן' דהכי קאמר‪ ,‬דהנה ידוע די"ג מידות של רחמים‬
‫מתנהג בהם הקב"ה עם עמו ישראל באהבתו ובחמלתו‬
‫רסא‬ ‫‪ /‬פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬
‫הערה ג שנראה שיש לברך ברכה זו אף בזמנינו[‪.‬‬
‫שאין אנו רגילים לומר כן‪ ,‬משום שאנו מצויים‬
‫ביניהם‪ ,‬ואנו רואים בתי עבודה זרה בכל יום בעוונות‪,‬‬
‫ואין כאן זמן משלושים לשלושים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב‬
‫בהגהות מיימוניות )פ"י מהל' ברכות אות ו'( בזה"ל‪ ,‬פירש‬
‫ר"י‪ ,‬מה שאין אנו רגילים לברך ברכה זו‪ ,‬לפי שאנו‬
‫שרויים ביניהם‪ ,‬ורואים בכל יום עכו"ם שנעקרו‪ ,‬ואין‬
‫כאן משלושים לשלושים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בספר‬
‫הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה ע"ז( בזה"ל‪ ,‬ראיתי‬
‫בתוס' איברא בשם ר' יצחק הזקן‪ ,‬שאנו לא נהגנו‬
‫לברך‪ ,‬לפי שכל אלו הרואים אינו כן אלא כשרואה‬
‫משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬אבל אנו שדרכנו לעבור‬
‫כל יום ויום דרך הטעות‪ ,‬לא מברכינן כלל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫כתב בנמוקי יוסף )ברכות נז‪ ,(:‬וז"ל‪ ,‬ומה שאין אנו‬
‫מברכים היום‪ ,‬משום שבכל יום אנו רואים אותם‪ ,‬ואין‬
‫זמן שלושים בין ראיה לראיה‪ ,‬דבכל הני ברכות בעינן‬
‫זמן שלושים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הרמ"א )רכד‪,‬א( הביא דברי‬
‫התוס' להלכה‪ ,‬יעו"ש שכתב המחבר שאם רואה‬
‫המרקוליס בתוך שלושים יום לראייתו הקודמת אינו‬
‫חוזר ומברך עליו‪ ,‬והוסיף הרמ"א וכתב בזה"ל‪,‬‬
‫והאידנא אין מברכים זאת הברכה‪ ,‬שהרי אנו מגודלים‬
‫ביניהם ורואים אותם תמיד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ולעיל )פרק א' סעיף יא‪ ,‬ושם בהערות( ביארנו ענין זה‬
‫בארוכה‪ ,‬ונביא בזה תמצית הדברים; דהנה מפשטות‬
‫דברי הראשונים הנ"ל נראה‪ ,‬דהיי"ט שאין נוהגים‬
‫לברך ברכה זו‪ ,‬לפי שבדר"כ אין הפסק שלושים יום‬
‫בין ראיה לראיה‪ ,‬אך עכ"פ אם יארע לו שלא יראה‬
‫העבודה זרה במשך שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו לחזור‬
‫ולברך לאחמ"כ על ראייתה; ויש מן האחרונים‬
‫שכתבו בדעת הרמ"א‪ ,‬שאף אם אירע לו שלא ראה‬
‫העבודה זרה במשך יותר משלושים יום‪ ,‬אין לו לחזור‬
‫ולברך עליו בראייתה לאחמ"כ‪ ,‬לפי שהוא רגיל תמיד‬
‫לראותה; אכן נראה עיקר שאין כוונת הרמ"א אלא‬
‫בדבר המצוי ברוב העולם‪ ,‬וכגון עבודה זרה שהיתה‬
‫בזמנו מצויה ברוב העולם‪ ,‬אבל בשאר דברים שתקנו‬
‫חכמים לברך עליהם בראייתם‪ ,‬נראה שאף אם דר‬
‫סמוך לדבר או למקום המחייב ברכה‪ ,‬מכ"מ כל‬
‫שעברו שלושים יום שלא ראה בהם דבר זה או מקום‬
‫זה‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו לאחמ"כ; ולפ"ז נראה‬
‫מים רבים‬
‫)רכד‪,‬ג(‪ ,‬עטרת זקנים )רכד‪,‬א(‪ ,‬עולת תמיד )רכד‪,‬ב(‪ ,‬מקור‬
‫חיים לחוו"י )רכד‪,‬א(‪ ,‬חיי אדם )כלל סג סי"ז(‪ ,‬קיצור‬
‫שו"ע )סימן קכו ס"ד(‪ ,‬משנה ברורה )רכד‪,‬ג(‪ ,‬כף החיים‬
‫)רכד‪,‬ה(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫והנה מפשטות דבריהם נראה‪ ,‬שאף אם מטרת‬
‫שמחתם של הגויים בקניגאות ובמחולות אלו אינה‬
‫לשם עבודה זרה‪ ,‬מכ"מ יש לשמור עצמו מלראות‬
‫אותם הקניגאות והמחולות; אכן‪ ,‬ממה שהזכירו‬
‫הפוסקים ענין זה בנידו"ד לענין הרואה עבודה זרה‪,‬‬
‫נראה שאין קפידא בדבר אלא בראיית קניגאות‬
‫ומחולות של גויים ששמחים מענין עבודה זרה שלהם‪,‬‬
‫אבל רשאי לראות ולשמוע שאר ענייני שמחה שלהם‪,‬‬
‫]וכגון זיקוקים הנעשים בחתונות של גויים וכיו"ב[;‬
‫וכן נראה ממה שהביא דין זה בחכמת אדם )כלל פז‬
‫ס"ה(‪ ,‬בתוך שאר דיני עבודה זרה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬סתם ירידים‬
‫של עכו"ם נתקנו על שם עבודה זרה‪ ,‬ומדינא אסור‬
‫לעבור דרך אותה עיר‪ ,‬ומכ"מ בזמן הזה סתם יריד לאו‬
‫לעבודה זרה‪ ,‬ומכ"מ מקום שמתקבצים העכו"ם‬
‫במקום מיוחד‪ ,‬ואומרים ששם מוחלים עוונותיהם‪,‬‬
‫שזה בודאי לשם עבודה‪ ,‬אסור לעבור דרך שם ולישא‬
‫וליתן עמהם כו'‪ ,‬ופשיטא דאסור לטייל שם ולראות‬
‫בשמחתם‪ ,‬וצריך כל אחד להזהר מלראות בקניגאות‬
‫ומחולתם או שום דבר שמחתם‪ ,‬שנאמר )הושע ט‪,‬א( אל‬
‫תשמח ישראל אל גיל כעמים‪ ,‬ואם תשמע שהם‬
‫מחנגים ושמחים‪ ,‬האנח ותצטער על החורבן‪ ,‬והתפלל‬
‫רבון העולמים כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן יש להביא בזה מה‬
‫שהקשה בשו"ת מהרש"ג )ח"ב סימן קכה( על דברי‬
‫הפוסקים הנ"ל‪ ,‬ממה שאמרו במכות )כד‪ ,(.‬רבי עקיבא‬
‫היה מצחק בשמיעת קול המונה של רומי‪ ,‬לפי ש'אם‬
‫לעוברי רצונו כך‪ ,‬לעושי רצונו על אחת כמה וכמה'‪,‬‬
‫אכן למשנ"ת נראה דלא קשיא מידי‪ ,‬ואין כוונת‬
‫הפוסקים הנ"ל לאסור בזה אלא בקניגאות ומחולות‬
‫שהם מענין עבודה זרה שלהם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‚‪ .‬כתבו התוס' )ברכות נז‪ :‬ד"ה הרואה‪ ,‬הא'(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ועתה אין אנו רגילים לברך ]‪-‬על ראיית מרקוליס[‪,‬‬
‫לפי שאנו רואים אותה בכל יום‪ ,‬וכל הנך הרואים‬
‫אמרו לעיל דהוי משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בספר האגודה )ברכות סימן קצח(‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬ומה‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ /‬מים רבים‬
‫ב‪ .‬אף על שאר עבודה זרה‪ ,‬יש לברך ברכה זו‪] ,‬וכדעת רוב הראשונים[‪ ,‬וראה‬
‫בהרחבה בהערה ד‪.‬‬
‫זרה' בסתם‪ ,‬שהוא שם כללי לכל מיני עבודה זרה‪ ,‬כי‬
‫במקומו היה מוקדם כמה מיני עבודה זרה‪ ,‬ונעקרו‬
‫עתה בזמנו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬אין מברכים אלא על עבודה זרה כעין מרקוליס‪,‬‬
‫שהיא מתחדשת ונבנית בכל יום‪ .‬כן הביאו התוס' )שם‬
‫ד"ה הרואה מרקוליס‪ ,‬הב'( שכן דעת ר"י‪ ,‬שלא תקנו‬
‫חכמים ברכה זו אלא על ראיית בניית או חידוש הע"ז‪,‬‬
‫ודבר זה מצוי במרקוליס משום שהיא מתחדשת‬
‫ונבנית בכל יום‪ ,‬אבל על ראיית שארי עבודה זרה‬
‫העומדות וקבועות במקומן‪ ,‬לא תקנו חכמים לברך;‬
‫וז"ל התוס'‪ ,‬פירש ר"י‪ ,‬לא ידענא אמאי נקט מרקוליס‬
‫יותר משאר עבודת כוכבים‪ ,‬ונראה לי‪ ,‬דאין צריך‬
‫לברך רק במקום שבונים עבודת כוכבים‪ ,‬או‬
‫שהועמדה שם מחדש‪ ,‬ולכך נקט מרקוליס‪ ,‬שרוגמים‬
‫בה אבנים בכל יום‪ ,‬והוי כמגדל עבודת כוכבים‪ ,‬אבל‬
‫לא על עבודת כוכבים קבועה שם מקודם‪ ,‬עכ"ל; וכן‬
‫הביאו תלמידי רבינו יונה )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה‬
‫הרואה את המרקוליס( בשם יש מפרשים‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬ויש‬
‫מפרשים‪ ,‬דדווקא נקט 'מרקוליס'‪ ,‬מפני שדרכם‬
‫להשליך לה אבנים‪ ,‬ולאותם אבנים שמשליכים הם‬
‫עובדים‪ ,‬ומפני שהע"ז היא מתחדשת בכל יום‪ ,‬התקינו‬
‫לברך עליה 'שנתן ארך אפים לעוברי רצונו'‪ ,‬עכ"ל;‬
‫]ובביאור דעה זו צריך לומר‪ ,‬שבעבודה זרה כעין זו‬
‫שמחדשים ובונים אותה תדיר בכל יום‪ ,‬הרי שניכר‬
‫יותר שהקב"ה מאריך אפו לעוברי רצונו‪ ,‬ודלא כמי‬
‫שביאר‪ ,‬שלדעה זו עיקר הברכה אינה על הע"ז עצמה‬
‫אלא על בנ"א העובדים אותה‪ ,‬ומדברי הראשונים‬
‫הנ"ל לא נראה כן[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬הסכמת רוב רבותינו הראשונים‪ ,‬דשפיר יש‬
‫לברך ברכה זו אף על שארי עבודה זרה שאינן‬
‫מתחדשות כעין מרקוליס‪ ,‬אלא עומדות וקבועות‬
‫במקומן‪ ,‬וכן נראה מפשטות דברי כמה ראשונים‬
‫שכתבו דין זה‪ ,‬ש'הרואה מקום שעובדים בו עבודה‬
‫זרה' מברך ברכה זו‪ ,‬והרי שלא חילקו בזה שאין לברך‬
‫אלא על ע"ז כעין מרקוליס‪ ,‬וכ"ה לשון הרמב"ם )פ"י‬
‫מהל' ברכות ה"ט(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה מקום שעובדים(‪,‬‬
‫אבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה אשתו(‪,‬‬
‫רסב‬
‫שבזמנינו‪ ,‬חזר דין עבודה זרה להיות כדין שאר‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬שהרי בזמנינו אין עבודה זרה מצויה‬
‫ברוב העולם‪ ,‬ואף באופן שדר סמוך למקום העבודה‬
‫זרה‪ ,‬מכ"מ כל אימת שעברו שלושים יום שלא ראה‬
‫אותה בהם‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליה לאחמ"כ‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫„‪ .‬הנה הראשונים נתקשו בדברי הגמ' )ברכות נז‪,(:‬‬
‫מפני מה הזכירו בגמ' הרואה 'מרקוליס'‪ ,‬ולא אמרו‬
‫בסתמא הרואה 'עבודת כוכבים'‪ ,‬ובדבריהם מצינו‬
‫כמה ביאורים בזה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬משום שעבודת המרקוליס היתה מצויה באותו‬
‫המקום‪ ,‬וה"ה שאר עבודה זרה‪ .‬כן כתבו התוס' )ברכות‬
‫שם ד"ה הרואה מרקוליס‪ ,‬הא'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בתוספתא )ברכות פ"ו‬
‫ה"ד( תנן במקום מרקוליס דהכא 'עבודת כוכבים'‪,‬‬
‫וא"כ לאו דווקא מרקוליס‪ ,‬אלא לפי שבמקומו של‬
‫תנא היו עובדים לה‪ ,‬עכ"ל; וכן כתבו בתוס' הרא"ש‬
‫)ברכות נז‪ :‬ד"ה הרואה מרקוליס(‪ ,‬תלמידי רבינו יונה )ברכות‬
‫מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה הרואה את המרקוליס( בשם יש‬
‫מפרשים‪ ,‬נמוקי יוסף )ברכות נז‪ ,(:‬ועו"ר‪.‬‬
‫ובס' חפץ ה' )לבעל אור החיים‪ ,‬ברכות נז‪ :‬ד"ה הרואה‬
‫מרקוליס( כתב להקשות על טעם זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬צריך לדעת‬
‫מדוע לא פירט אלא מרקוליס‪ ,‬והו"ל למיתני דרך כלל‬
‫'הרואה עבודה זרה'‪ ,‬וליכא למימר דאפשר דמקום‬
‫התנא כך היו עובדים‪ ,‬א"כ למה כי שינה במה דמסיים‬
‫)ברכות שם( 'מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה'‪ ,‬והו"ל‬
‫ג"כ למימר שנעקרה ממנו 'מרקוליס'‪ ,‬אי נמי‬
‫'שנעקרה' סתם‪ ,‬וידענא דעלה קאי‪ ,‬ועוד‪ ,‬מה נעשה‬
‫ג"כ בדברי רב המנונא )ברכות שם(‪ ,‬דקאמר נמי‬
‫'מרקוליס' כו'‪ ,‬עכ"ל; אך בס' בן יהוידע )ברכות נז‪:‬‬
‫ד"ה הרואה מרקוליס( כתב ליישב בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מקשים‪ ,‬למה‬
‫בחלוקה זו נקיט 'מרקוליס' ולא אמר 'עבודה זרה'‬
‫בסתם‪ ,‬ובחלוקה השנית של עקירה נקיט 'עבודה זרה'‬
‫בסתם‪ ,‬שהוא שם כללי על כל מיני עבודה זרה‪ ,‬ונראה‬
‫לי בס"ד‪ ,‬בזמן התנא לא היה במקומו מצוי מיני‬
‫עבודה זרה‪ ,‬אלא רק המרקוליס‪ ,‬לכך נקיט בחלוקה‬
‫ראשונה 'מרקוליס'‪ ,‬אבל בברכה של עקירה שהוא‬
‫מברך על מה שהיה מכבד ונעקר‪ ,‬עתה נקיט 'עבודה‬
‫רסג‬ ‫‪ /‬פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬
‫פירוש‪ ,‬לפי שהיא עבודה זרה מכוערת ומחודשת‬
‫לזרוק אבנים ולקבלן לאלוה‪ ,‬עכ"ל; ואינו ברור היטב‬
‫מדבריו‪ ,‬האם כוונתו כדעת ר"י הנ"ל )אות ב'(‪ ,‬שאין‬
‫מברכים ברכה זו אלא על מרקוליס ]וכיו"ב[‬
‫שמתחדשת בכל יום‪ ,‬או שמא כוונתו ליתן טעם אחר‬
‫בזה‪ ,‬דלרבותא נקט התנא 'מרקוליס'‪ ,‬לפי שעובדים‬
‫אותה דרך בזיון וכיעור‪] ,‬וה"ה דשפיר יש לברך ברכה‬
‫זו אף על שאר ע"ז[‪ ,‬וטעם זה מבו' אף בהגהות‬
‫יעב"ץ )ברכות נז‪ (:‬בזה"ל‪ ,‬נראה לי לרבותא נקטיה‪,‬‬
‫אע"ג דעבודתו דרך בזיון ורגימה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן בס' זהב‬
‫שיבה )למהר"ש אלגאזי‪ ,‬ברכות נז‪ (:‬כתב טעם זה בזה"ל‪,‬‬
‫וכתבו התוס' ה"ה שאר עבודת אלילים‪ ,‬ונקט‬
‫מרקוליס שבמקומו של תנא‪ ,‬וקצת קשה לפי זה‪,‬‬
‫דסיפא אמאי האריך למיתני 'שנעקרה ממנו עבודת‬
‫אלילים'‪ ,‬ולא ליתני אלא 'שנעקרה ממנו'‪ ,‬ואמרקוליס‬
‫דרישא קאי‪ ,‬ולא יזכיר עבודת אלילים‪ ,‬והיה אפשר לי‬
‫למימר‪ ,‬דנקט מרקוליס לרבותא‪ ,‬דלא תימא כיון‬
‫שעבודתה בביזוי לא חשיבא לברך עליה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אכן‬
‫הדבר צ"ב‪ ,‬מפני מה היה מקום לומר‪ ,‬שאין לברך‬
‫ברכה זו על עבודה זרה שעבודתה דרך בזיון וכיעור‪,‬‬
‫וצ"ע[‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד כתבו כמה אחרונים לבאר הטעם שלא‬
‫הזכירו אלא 'מרקוליס'‪ ,‬ע"פ דעת הפוסקים דלקמן‬
‫בסמוך )סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה ה'(‪ ,‬שאין מברכים ברכה זו‬
‫אלא על ראיית הע"ז עצמה‪ ,‬אבל אם אינו רואה אלא‬
‫את בית הע"ז מבחוץ‪ ,‬אינו מברך עליו‪ ,‬ומעתה הרי‬
‫שמטעם זה נקט התנא 'מרקוליס'‪ ,‬לפי שהיא עבודה‬
‫זרה הנמצאת בגלוי והכל רואים אותה‪ ,‬ומשא"כ שארי‬
‫עבודה זרה שבדר"כ אינם אלא בתוך בית הע"ז‪ ,‬ואין‬
‫שייך לראותה בלא להכנס לתוך בית הע"ז; וכן כתב‬
‫הב"ח )רכד‪,‬א ד"ה הרואה מרקוליס(‪ ,‬וראה לשונו לקמן‬
‫בסמוך )הערה ה'(‪.‬‬
‫ה‪ .‬ובס' פרשת מרדכי )ורשה תרנ"ו‪ ,‬ברכות נז‪ :‬ד"ה‬
‫הרואה מרקוליס( כתב לבאר בזה"ל‪ ,‬ונראה לי‪ ,‬דכל‬
‫עבודה זרה אפשר לבטלה ולשוברה‪ ,‬אבל במרקוליס‬
‫אמרו סנהדרין )סד‪ (.‬דאסור ליטול מאבניה שזורקים‬
‫לה‪ ,‬דשביק רווחא לאחרינא‪] ,‬פירוש‪ ,‬שע"י נוטל אבן‬
‫מן המרקוליס‪ ,‬מתפנה מקום להנחת אבן נוספת[‪ ,‬לכך‬
‫אומר דהקב"ה הוא ארך אפים לעוברי רצונו‪ ,‬ואינו‬
‫מקפיד על זה שאין משנים את אבניה‪] ,‬ושבח זה שייך‬
‫טפי בעבודה זרה כעין 'מרקוליס' שאין אנו יכולים‬
‫מים רבים‬
‫ארחות חיים )הל' ברכות אות מו(‪ ,‬טור )סימן רכד(‪ ,‬ספר‬
‫הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה ע"ז(‪ ,‬ועו"ר‪ ,‬וכן‬
‫נראה בספר האגודה )ברכות סימן קצח(‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫אף על שארי עבודה זרה שאינן כעין מרקוליס; וכן‬
‫כתב המאירי )ברכות נז‪ :‬ד"ה הרואה מרקוליס( לדחות דעת‬
‫ר"י הנ"ל שאין לברך ברכה זו אלא על מרקוליס‬
‫וכיו"ב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ובתוס' כתבוה דווקא במרקילוס‪ ,‬ומפני‬
‫שהיא עבודה זרה המתחדשת בכל יום ע"י זריקת‬
‫אבנים‪ ,‬וכן בכל עבודה זרה הנעשית מחדש‪ ,‬אבל‬
‫בשאר עבודה זרה לא‪ ,‬ואין הדברים‪ ,‬אלא על כל‬
‫עבודה זרה כן‪ ,‬כמו שביארנו‪ ,‬עכ"ל; וכ"ה להדי'‬
‫בשולחן ערוך )רכד‪,‬א( בזה"ל‪ ,‬הרואה מרקוליס או שאר‬
‫עבודת כוכבים‪ ,‬אומר בא"י אמ"ה שנתן ארך אפים‬
‫לעוברי רצונו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]ומה שאין מברכים ברכה זו על החמה והלבנה‪,‬‬
‫אע"פ שיש מן האומות שעובדים אותם‪ ,‬כתב בשו"ת‬
‫הלכות קטנות )ח"א סימן רט( לבאר בשני דרכים‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫שאלה‪ ,‬אמאי אין מברכים 'נותן ארך אפים' על חמה‬
‫ולבנה‪ ,‬אם ישב בבית אפל שלושים יום‪ ,‬תשובה‪,‬‬
‫]וכי[ יאבד עולמו מפני השוטים‪ ,‬ועוד‪ ,‬אין בה תפיסת‬
‫ידי אדם‪ ,‬עכ"ל; ובביאור דבריו כתב בפי' הלכה‬
‫רווחת )על ההלק"ט שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יאבד עולמו כו'‪ ,‬משנה‬
‫במסכת עבודה זרה )נד‪ ,(:‬שאלו את הזקנים ברומי‪ ,‬אם‬
‫אין רצונו בעבודה זרה למה אינו מבטלה‪ ,‬אמר לו‪,‬‬
‫אילו דבר שאין צורך לעולם בו היו עובדים‪ ,‬היה‬
‫מבטלו‪ ,‬הרי הם עובדים לחמה ולבנה וכוכבים‬
‫ומזלות‪ ,‬יאבד עולמו מפני השוטים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וא"כ כיון‬
‫שיש לעולם צורך בהם‪ ,‬אין לברך‪ ,‬שלא נתקנה ברכה‬
‫זו אלא על עבודה זרה שאין לעולם כולו צורך בה;‬
‫אין בה תפיסת ידי בני אדם‪ ,‬פירוש‪ ,‬דקיי"ל )עבודה זרה‬
‫מה‪ .‬שו"ע יו"ד קמה‪,‬א( כל עבודה זרה שאין בה תפיסת‬
‫יד‪ ,‬כגון הרים וכיוצא‪ ,‬אינם נאסרים בהנאה‪ ,‬הכי נמי‬
‫בחמה ולבנה‪ ,‬כיון שאינם נאסרים בהנאה שאין בהם‬
‫תפיסת יד‪ ,‬אין לברך עליהם ברוך נותן ארך אפים‪,‬‬
‫דמסתברא שלא לברך אלא על עבודה זרה שנאסרת‬
‫בהנאה‪ ,‬ולכך אנו מברכים שנתן אריכות אפים‬
‫לעובדים לאותו דבר‪ ,‬כגון אילן שנאסרנו בו אנחנו‬
‫בהנאה‪ ,‬ומשו"ה מברכים על עבודה זרה עצמה‪ ,‬ולא‬
‫על עובדיה בלבד כשרואה אותם בכל מקום‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד מצינו בחידושי הרא"ה )ברכות נז‪ :‬ד"ה מקום(‬
‫שכתב לבאר בזה"ל‪ ,‬הרואה את המרקילוס כו'‪,‬‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ /‬מים רבים‬ ‫רסד‬

‫ג‪ .‬יש אומרים‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא על ראיית העבודה זרה עצמה ה‪ ,‬אך לדעת המחבר‬

‫ועוד נראה לי‪ ,‬דדין זה דמברך ברוך שנתן ארך אפים‬ ‫לשוברה ולפנותה[‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועוד עד"ז בס' מנחה‬
‫כו'‪ ,‬אינו אלא ברואה עבודה זרה עצמה‪ ,‬אבל ברואה‬ ‫חדשה )ירושלים תרמ"ג‪ ,‬ברכות נז‪ :‬בתוד"ה הרואה(‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫בית שהעמידו בה עבודה זרה ואינו רואה עבודה זרה‬ ‫ו‪ .‬ובס' ברך משה )שטעגר‪ ,‬ברכות נז‪ :‬בתוד"ה הרואה(‬
‫עצמה‪ ,‬אינו מברך‪ ,‬אלא אומר בית גאים יסח ה' )משלי‬ ‫כתב לבאר בזה"ל‪ ,‬ובעיקר קושיית יש לומר‪ ,‬שמה‬
‫טו‪,‬כה(‪ ,‬כמש"כ בסוף סימן זה )רכד‪,‬יא(‪ ,‬להכי תנא‬ ‫שאמרו בעבודה זרה )מ‪ ,(:‬דבעבודה זרה של כרכים‬
‫מרקוליס‪ ,‬לפי שעבודה זרה זו הכל רואים אותה‪,‬‬ ‫אין אסור רק כשיש בידו מקל או ציפור או כדור‪,‬‬
‫משא"כ שאר עבודה זרה שבונים בית עבודה זרה‬ ‫נמצא דבשאר עבודה זרה לא הוי פסיקא ליה למיתני‬
‫להעמיד עבודה זרה בתוכו‪ ,‬ואין אדם רואה אותה‬ ‫שיברך‪ ,‬דהא כל הברכות צריך לברך בשם ומלכות‪,‬‬
‫אא"כ נכנס לתוך הבית‪ ,‬אבל ודאי הוא הדין שאר‬ ‫וקיי"ל ספק ברכות להקל‪ ,‬דשמא אין עובדים לה רק‬
‫עבודה זרה אם היא עומדת בשוק או בשדה שרואה‬ ‫עומדת לנוי בלבד‪ ,‬לזה נקט מרקוליס‪ ,‬דזה הוי מילתא‬
‫אותה‪ ,‬מברך ברוך שנתן ארך אפים כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דפסיקא דעובדין לה ומברכים עליה‪ ,‬וה"ה שאר‬
‫והנה בהמשך דבריו )רכד‪,‬ה ד"ה הרואה( כתב הב"ח‬ ‫עבודה זרה היכא דהוי ודאי שעובדים לה כמרקוליס‪,‬‬
‫]בשם מהרש"ל[ עפ"ז‪ ,‬ליישב דעת הרי"ף )ברכות מג‪:‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬
‫מדפי הרי"ף( וסייעתו‪ ,‬לענין מה שאמרו בגמ' )ברכות נח‪(:‬‬ ‫ז‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬לדעת ר"י לא תקנו חכמים‬
‫הרואה בתי ישראל בישובן מברך ברוך מציב גבול‬ ‫ברכה זו אלא על ראיית בניית או חידוש הע"ז‪,‬‬
‫אלמנה‪ ,‬והרואה בתי אומות העולם בישובן אומר‬ ‫]ומטעם זה לא נקט התנא אלא 'מרקוליס'[‪ ,‬ולפ"ז הרי‬
‫הפסוק בית גאים יסח ה'‪ ,‬ופירש הרי"ף ד'בתי ישראל'‬ ‫שאין לברך אלא על מרקוליס משום שהיא מתחדשת‬
‫היינו בתי כנסיות‪ ,‬והקשה הב"י )רכד‪,‬י ד"ה והא דרואה(‪,‬‬ ‫ונבנית בכל יום‪] ,‬וה"ה כל עבודה זרה שהיא כיוצא‬
‫דלפ"ז צריך לומר ד'בתי אומות העולם' היינו בתי‬ ‫בה[‪ ,‬אבל על שארי עבודה זרה העומדות וקבועות‬
‫עבודה זרה דומיא דבתי כנסיות‪ ,‬ועל בתי עבודה זרה‬ ‫במקומן‪ ,‬אין מברכים ברכה זו‪ ,‬אך הסכמת שאר‬
‫כבר תקנו חכמים לברך ברכת 'שנתן ארך אפים‬ ‫רבותינו הראשונים‪ ,‬שאין חילוק בזה בין מיני הע"ז‪,‬‬
‫לעוברי רצונו' )ברכות נז‪ ,(:‬וכתב הב"ח )שם( שלפי דרכו‬ ‫ושפיר יש לברך ברכה זו אף על שארי עבודה זרה‬
‫יש ליישב דעת הרי"ף‪ ,‬שלא תקנו חכמים ברכת 'שנתן‬ ‫העומדות במקומן; ונתבארו דרכים נוספות מפני מה‬
‫ארך אפים לעוברי רצונו' אלא בראיית העבודה זרה‬ ‫נקט התנא 'מרקוליס'‪ ,‬או משום שהיתה מצויה‬
‫עצמה‪ ,‬אבל בראיית בית העבודה זרה מבחוץ אינו‬ ‫במקומו‪ ,‬או משום שעובדים אותה דרך בזיון וכיעור‪,‬‬
‫מברך ברכה זו‪ ,‬ולזה תקנו חכמים שיאמר עכ"פ‬ ‫או משום שדרכה להיות מגולה בחוץ ואינה בתוך‬
‫הפסוק בית גאים יסח ה'‪.‬‬ ‫הבית‪] ,‬או משום ששאר מיני בעודה זרה יכול לבטלם‬
‫והרבה אחרונים ]ט"ז )רכד‪,‬ב(‪ ,‬עולת תמיד )רכד‪,‬י(‪,‬‬ ‫ולשוברם‪ ,‬או משום שבשאר עבודה זרה יש לחוש טפי‬
‫מקור חיים לחוו"י )רכד‪,‬א(‪ ,‬מור וקציעה להיעב"ץ )סוף‬
‫שאינה עשויה אלא לנוי ואינה נעבדת[‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫סימן רכד(‪ ,‬אליה רבה )רכד‪,‬ז(‪ ,‬ועו"פ[ העתיקו סיום דברי‬ ‫עוד רגע אדברה‪ ,‬אשר בפשטות נראה‪ ,‬שאם בירך‬
‫הב"ח‪ ,‬שנראה שלדעת הרי"ף וסייעתו‪ ,‬אין לברך‬ ‫על עבודה זרה אחת‪ ,‬וחזר וראה עבודה זרה אחרת‬
‫ברכת 'שנתן ארך אפים לעוברי רצונו' אלא בראיית‬ ‫בתוך שלושים יום‪ ,‬דינו כדין החוזר ורואה דבר אחר‬
‫העבודה זרה עצמה‪ ,‬אבל בראיית בית העבודה זרה‬ ‫מאותו המין בתוך שלושים יום‪] ,‬וכן מבו' בשו"ת‬
‫עמודי אור )סימן ד'(‪ ,‬שברכת ראיית עבודה זרה הרי‬
‫מבחוץ אינו מברך ברכה זו‪] ,‬אלא אומר הפסוק בית‬
‫היא כשאר ברכות הראיה לענין זה‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫גאים יסח ה'[‪ ,‬אך לא העתיקו כן מתחילת דברי הב"ח‬
‫לעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם הערה כב( שלדעת רוב הפוסקים‬
‫שכתב כן כהלכה פסוקה‪ ,‬ונראה דלא פשיטא להו‬
‫שפיר יש לו לחזור ולברך עליו‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫לפסוק כן להלכה ולמעשה ]ודלא כדעת הב"י דלקמן‬
‫בסמוך )הערה ו'([‪ ,‬ולא באו אלא להסכים לסוף דברי‬ ‫‪ .‰‬כן כתב הב"ח )רכד‪,‬א ד"ה הרואה מרקוליס(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫רסה‬ ‫‪ /‬פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬ ‫מים רבים‬

‫ועו"פ‪ ,‬אף אם אינו רואה אלא בית העבודה מבחוץ‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו ו‪.‬‬
‫ד‪ .‬צורת שתי וערב שידוע שהנוצרים משתחווים לה‪ ,‬לדעת רוב הפוסקים יש לברך עליה‬
‫ברכה זו‪] ,‬אבל אם מסופק האם הנוצרים משתחווים לצורה זו‪ ,‬אין לברך עליה[‪ ,‬וה"נ‬
‫לדעת הפוסקים הנ"ל שיש לברך אף בראיית בית הע"ז מבחוץ‪ ,‬הרי שיש לברך ברכה זו אף‬
‫על ראיית מנזר או כנסיה של נוצרים ז‪.‬‬

‫שנתן ארך אפים לעוברי רצונו‪ ,‬והרי שאינו צריך‬ ‫הב"ח‪ ,‬שכן נראה עכ"פ בביאור דעת הרי"ף וסייעתו‪,‬‬
‫לראות אלא ה'מקום' שעובדים בו‪ ,‬ואף שאינו רואה‬ ‫ודו"ק; אכן‪ ,‬עי' מגן גבורים‬
‫)סי' רכד אלף המגן סק"ב(‬
‫העבודה זרה עצמה‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו‪.‬‬ ‫שהעתיק דברי הב"ח כהלכה פסוקה‪ ,‬וע"ע משנה‬
‫ועוד הוסיף בשו"ת הלכות קטנות )שם(‪ ,‬דאדרבה‪,‬‬ ‫ברורה )רכד‪,‬ב( שהביא שתי דעות אלו‪ ,‬האם יש לברך‬
‫נראה שאין לברך ברכה זו אלא על ראיית בית‬ ‫ברכה זו אף על ראיית בית העבודה זרה בלא לראות‬
‫העבודה זרה‪ ,‬אבל על ראיית העבודה זרה עצמה בלא‬ ‫העבודה זרה עצמה‪ ,‬ולא הכריע בזה‪.‬‬
‫לראות הבית שלה‪ ,‬אין לברך ברכה זו‪ ,‬שהרי בברכה‬ ‫אכן באמת מצינו בדברי הראשונים מקור נאמן‬
‫זו הרי הוא נותן שבח להקב"ה על שמאריך אפו ואינו‬ ‫לדברי הב"ח‪ ,‬ובדבריו מבו' אף כדרכו הנ"ל של‬
‫מאבד את עוברי רצונו‪ ,‬ושבח זה אינו שייך על‬ ‫הב"ח בביאור דעת הרי"ף‪ ,‬והוא בספר האשכול )מהדו'‬
‫העבודה זרה עצמה‪ ,‬שאין הקב"ה מאבד אותה מן‬ ‫רצב"א‪ ,‬הל' ברכות הודאה( בזה"ל‪ ,‬הרואה בתי עכו"ם‬
‫העולם משום שעיקרה אינה כנגד רצונו‪ ,‬אך עכ"פ‬ ‫בישובן אומר בית גאים יסח כו'‪ ,‬והני מילי ברואה‬
‫סיים הלק"ט‪ ,‬שמדברי הפוסקים נראה לא כן‪ ,‬אלא‬ ‫בית עבודה זרה בחורבנן‪ ,‬אבל רואה עבודה זרה‬
‫דשפיר יש לברך אף על ראיית בית הע"ז; וז"ל‬ ‫עצמה שנעקרה‪ ,‬אם בארץ ישראל אומר ברוך שעקר‬
‫ההלק"ט‪ ,‬כתב הב"ח כו'‪ ,‬ושם הוכחתי מלשון‬ ‫עבודה זרה מארצנו כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הרמב"ם )שם( להיפך‪ ,‬דקאמר הרואה מקום שעובדים‬
‫‪ .Â‬כן מבו' מדברי הבית יוסף )רכד‪,‬י ד"ה והא דרואה(‪,‬‬
‫בו עבודה זרה אומר ברוך שנתן כו'‪ ,‬ואפשר אפילו‬
‫יעו"ש שהקשה על דעת הרי"ף הנ"ל בסמוך )הערה ה'(‬
‫שלא יהיה בתוכו עבודה זרה‪ ,‬אלא שמתקבצים שם‬
‫בביאור ענין 'בתי אומות העולם בישובן'‪ ,‬דאי נימא‬
‫להשתחוות לשמש ולירח או לשאר עבודה זרה‪ ,‬ולפי‬
‫ש'בתי ישראל בישובן' היינו בתי כנסיות‪ ,‬הרי ש'בתי‬
‫זה על העבודה זרה עצמה אין לברך‪ ,‬דלאו משום ארך‬
‫אומות העולם בישובן' היינו בתי עבודה זרה‪ ,‬והלא‬
‫אפים הוא יתברך מניחם‪ ,‬אלא כדי שלא לאבד עולמו‬
‫כבר תקנו חכמים ברכת 'שנתן ארך אפים לעוברי‬
‫מפני השוטים‪ ,‬שאם באת לברך עליה היה צריך לברך‬
‫רצונו' בראיית בתי עבודה זרה‪ ,‬וכתב הב"י ליישב‪,‬‬
‫על כל צבא השמים‪ ,‬ואין לחלק בין דבר שיש בו‬
‫ד'בתי אומות העולם בישובן' היינו 'בתים שמתכנסים‬
‫תפיסת יד אדם‪ ,‬כי אינו ענין לכאן‪ ,‬ואין שייך נותן ארך‬
‫בהם לדון בערכאות או להתייעץ'‪ ,‬ועליהם תקנו‬
‫אפים אלא בעוברים‪ ,‬ואין נראה כן דעת הפוסקים‪,‬‬
‫חכמים לומר הפסוק בית גאים יסח ה'‪ ,‬אבל על בתי‬
‫נקטינן מיהא דלא כהב"ח‪ ,‬דגם על הבית יש לברך‪,‬‬
‫עבודה זרה יש לברך ברכת 'שנתן ארך אפים לעוברי‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫רצונו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שאין צריך לראות העבודה זרה‬
‫‪ .Ê‬א‪ .‬הנה אמונת הנוצרים לכאו' אינה אלא‬ ‫עצמה כדי לברך ברכה זו‪] ,‬וכדברי הב"ח הנ"ל בסמוך‬
‫כעבודה זרה בשיתוף‪] ,‬הנוצרים מאמינים בשיתוף‬ ‫)הערה ה'( שכתב ע"פ חילוק זה ליישב דעת הרי"ף[‪.‬‬
‫בהקב"ה ובאותו האיש עפ"ל‪ ,‬ומשתחווים לצורת‬ ‫ובשו"ת הלכות קטנות )ח"ב סימן קעז( ]וראה לשונו‬
‫שתי וערב המסמלים את אופן צליבת אותו האיש‪,‬‬ ‫לקמן בהמשה"ד[ ובנהר שלום )רכד‪,‬א(‪ ,‬כתבו להוכיח‬
‫ובספר הכוזרי )מאמר ראשון אות ד'( ביאר אמונת‬ ‫כן מדברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט(‪ ,‬שכתב‬
‫הנוצרים בזה"ל‪ ,‬וקרא הכוזרי לאחד מחכמי אדום‬ ‫ש'הרואה מקום שעובדים בו עבודת כוכבים' מברך‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ /‬מים רבים‬
‫הנ"ל יש להביא ראיה ברורה לדעה זו שאף בני נח‬
‫הוזהרו על השיתוף‪ ,‬מלבד בשו"ת עולת שמואל )פראג‬
‫תקפ"ג‪ ,‬סימן צט( שכתב בפשיטות שכן דעת הרמב"ם‪,‬‬
‫שאף בני נח מוזהרים על השיתוף‪] ,‬וראה לשונו לקמן‬
‫)הערה טו אות ג'([‪ ,‬ובשו"ת מנחת אלעזר )ח"א סימן נג אות‬
‫ג'( שכתב להביא מקור לדעה זו מדברי הרמב"ם הנ"ל‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫אכן יש ליישב‪ ,‬שאף לדעת הפוסקים דלקמן‬
‫)מילואים‪ ,‬סימן ז' דעה א'( שלא הוזהרו בני נח על‬
‫השיתוף‪ ,‬מכ"מ יש להחשיב את הנוצרים כעובדי‬
‫עבודה זרה‪ ,‬וכמש"כ בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ג‬
‫סימן שיז(‪ ,‬ש'הנצרות גופא אינו רק שיתוף‪ ,‬שלכמה‬
‫פוסקים עכו"ם לא מוזהר‪ ,‬רק האמת שהם מגשימים‬
‫אלוקינו ית"ש‪ ,‬עם עבודה זרה שלהם‪ ,‬בתואר 'בן'‬
‫רח"ל‪ ,‬ואין לך עבודה זרה כמותו'‪ ,‬ושוב אין להוכיח‬
‫מדברי הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬שאף בני נח מוזהרים על‬
‫השיתוף‪] ,‬וכו"ע מודו שיש להחשיב את הנוצרים‬
‫כעובדי עבודה זרה ממש[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫]אכן‪ ,‬עי' שו"ת אפרקסתא דעניא )ח"ג סימן קנא‪ ,‬ד"ה‬
‫ולכאו' מה יענו( שכתב לחדש‪ ,‬שעכ"פ בזמנינו אין‬
‫הנוצרים נחשבים כעובדי עבודה זרה‪ ,‬וביאר הענין‬
‫בזה"ל‪ ,‬דשאני נוצרים הראשונים מנוצרים דדורות‬
‫אחרונים שכבר נפקחו עיניהם קצת לבלתי האמין‬
‫בקדשים שלהם כח אלהות‪ ,‬ובימי הש"ס היו עוד‬
‫אדוקים באמונתם הכוזבת כו'‪ ,‬משא"כ בזמן הזה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועוד מצינו בדברי הפוסקים שכתבו‪ ,‬שצורת‬
‫שתי וערב שעובדים אותה הנוצרים ומשתחווים לה‪,‬‬
‫דינה כ'צלם' ואסורה בהנאה‪ ,‬אך כתב הרמ"א )יו"ד‬
‫קמא‪,‬א(‪ ,‬שצורת שתי וערב אשר דרך הנוצרים לתלות‬
‫על צוואריהם‪ ,‬אין דינה כ'צלם'‪ ,‬מפני שאינה נעשית‬
‫אלא לזכרון בעלמא ואינם משתחווים לה‪ ,‬אכן עי'‬
‫ש"ך )יו"ד קמא‪,‬ו( שכ'‪ ,‬דהיינו דווקא היכא שיודע שלא‬
‫השתחווה לו‪ ,‬אבל במקום ספק שמא דרכו‬
‫להשתחוות לה‪ ,‬יש להחמיר ולהחשיבה כעבודה זרה;‬
‫]והנה בפשטות יל"ע‪ ,‬שהרי אף צורת שתי וערב‬
‫שמשתחווים כנגדה‪ ,‬מכ"מ עיקר השתחוואה זו אינה‬
‫לצורה זו ממש כי אם לאותו האיש‪ ,‬אלא שצורה זו‬
‫הרי היא מסמלת ומזכירה את אופן צליבת אותו‬
‫האיש‪ ,‬ושוב צ"ב החילוק בין צורת שתי וערב‬
‫שמשתחווים כנגדה‪ ,‬ובין צורת שתי וערב התלוי על‬
‫רסו‬
‫ושאל אותו על חכמתו ומעשהו‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬אני מאמין‬
‫בחידוש הנבראות ובקדמות הבורא יתברך‪ ,‬ושהוא‬
‫ברא העולם כולו בששת ימים‪ ,‬ושכל המדברים‬
‫צאצאי אדם ואחרי כן צאצאי נח‪ ,‬ואליו הם מתייחסים‬
‫כולם‪ ,‬ושיש לבורא השגחה על הברואים כו'‪ ,‬וכללו‬
‫של דבר‪ ,‬בכל מה שבא בתורה ובספרי בני ישראל‬
‫אשר אין ספק באמיתתם‪ ,‬בעבור פרסומם והתמדתם‬
‫והגלותם בהמונים גדולים‪ ,‬ובאחריתם ובעקבותם‬
‫נגשמה האלהות‪ ,‬והיה אותו האיש עובר ברחם בתולה‬
‫מנשיאות בני ישראל‪ ,‬וילדה אותו אנושי הנראה אלהי‬
‫הנסתר‪ ,‬נביא שלוח בנראה‪ ,‬אלוה שלוח בנסתר‪ ,‬והוא‬
‫המשיח הנקרא בן אלוהים‪ ,‬והוא האב והבן והוא רוח‬
‫הקודש‪ ,‬ואנחנו מייחדים אמיתתו‪ ,‬עכ"ל[; ומעתה‬
‫באנו בזה למחלוקת הפוסקים‪ ,‬האם אף בני נח הוזהרו‬
‫שלא לעבוד עבודה זרה בשיתוף‪ ,‬או שמא לא נאמר‬
‫איסור עבודה זרה בשיתוף אלא בישראל‪ ,‬אבל בני נח‬
‫אינם מוזהרים בזה‪ ,‬ובמילואים )סימן ז'( הארכנו לסדר‬
‫דעות הפוסקים בדין זה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪ ,‬ונפק"מ‬
‫לנידו"ד האם יש להחשיב את הנוצרים כעובדי עבודה‬
‫זרה או לא‪.‬‬
‫אך בדברי הרמב"ם בכמה מקומות נתבאר להדי'‪,‬‬
‫שהנוצרים דינם כעובדי עבודה זרה‪ ,‬וז"ל הרמב"ם‬
‫)פ"ט מהל' עבודה זרה ה"ד(‪ ,‬הנוצרים עובדי עבודה זרה‬
‫הם‪ ,‬ויום ראשון הוא יום אידם‪ ,‬לפיכך אסור לתת‬
‫ולשאת עמהם בארץ ישראל יום חמישי ויום שישי‬
‫שבכל שבת ושבת‪ ,‬ואין צריך לומר יום ראשון עצמו‬
‫שהוא אסור בכל מקום כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובפירוש המשניות‬
‫)עבודה זרה פ"א מ"ג( כתב נמי בזה"ל‪ ,‬ודע‪ ,‬שזאת האומה‬
‫הנוצרית העומדת בטענת המשיח‪ ,‬על חילוף כיתותיה‪,‬‬
‫כולם עובדי עבודה זרה‪ ,‬ואידיהם כולם אסורים‪,‬‬
‫ונוהגים עמהם בכל התורה כמו שנוהגים עם עובדי‬
‫עבודה זרה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד שנה הרמב"ם דבריו‬
‫במשנה תורה )פ"י מהל' עבודה זרה ה"י‪ ,‬פ"ג מהל' תשובה‬
‫ה"ח‪ ,‬פי"א מהל' מלכים ה"ד( ובפירוש המשניות )חולין פ"א‬
‫מ"ב(‪ ,‬שהנוצרים עובדי עבודה זרה הם‪.‬‬
‫ובפשטות נראה שיש להביא מדברי הרמב"ם‬
‫וסייעתו מקור נאמן לדעת הפוסקים דלקמן )מילואים‪,‬‬
‫סימן ז' דעה ב'(‪ ,‬שאף בני נח מוזהרים על השיתוף‪,‬‬
‫שהרי הנוצרים אינם מאמינים בעבודתם הזרה אלא‬
‫בשיתוף בלבד‪ ,‬וכמשנ"ת; וכמעט שלא מצאתי‬
‫בדברי האחרונים שהרגישו בזה‪ ,‬אשר מדברי הרמב"ם‬
‫רסז‬ ‫‪ /‬פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬ ‫מים רבים‬

‫ה‪ .‬מסגד של ישמעאלים ]מוסלמים[ ח‪ ,‬אין דינו כבית עבודה זרה‪ ,‬ואין מברכים עליו‬
‫ברכות אלו‪] ,‬והרוצה להחמיר יברך בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬ועי' הערה[ ט‪.‬‬

‫בסמוך )סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה ה'( שאין לברך אלא על ראיית‬ ‫)סימן יג ד"ה‬‫צוואריהם לזכרון‪ ,‬ובשו"ת בתי כהונה‬
‫העבודה זרה עצמה‪ ,‬הרי שאין לו לברך ברכה זו אלא‬ ‫ומאחר שצדדנו‪ ,‬דף נט ע"ד מדפי הספר( כתב לבאר בזה"ל‪,‬‬
‫בראיית צורת שתי וערב עצמה‪ ,‬באופן שיודע בודאי‬ ‫ונראה דאתא לאשמועינן‪ ,‬דאע"ג דסתם שתי וערב‬
‫שעובדים אותה ומשתחווים לה‪ ,‬אבל בלא"ה אין‬ ‫אינו שום עבודה זרה בעצם כו'‪ ,‬אלא כל עיקרו‬
‫לברך עליה‪ ,‬ואע"פ שלדברי הש"ך הנ"ל יש לחוש‬ ‫מעולם לזכר התלוי‪ ,‬ומה שמשתחווים לו הוא לכבוד‬
‫ולהחמיר בה כדין עבודה זרה‪ ,‬מכ"מ לענין ברכה יש‬ ‫התלוי‪ ,‬כי שתי וערב זה זכרונו‪ ,‬מכ"מ אסור‪ ,‬דהואיל‬
‫לחוש שמא אינו עובד אותה‪] ,‬ואף כשרואה נוצרי‬ ‫והתלוי עצמו הוא אצלם כעבודה זרה עצמה כו'‪ ,‬אבל‬
‫העונד על צווארו צורת שתי וערב וכיו"ב‪ ,‬יתכן שאינו‬ ‫מה שתולים שתי וערב בצוואריהם‪ ,‬לזכרון שבאו‬
‫עובד אותה ואינו משתחווה לצורה זו[‪ ,‬ואין לו לברך‬ ‫מטעותם‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאין עיקר מה שעושים משום זכרון‬
‫עד שידע בודאי שצורה זו נעבדת‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫]אותו האיש[ עצמו‪ ,‬אלא כל הכוונה הוא להתייחס אל‬
‫התלוי‪ ,‬וזה ספר יוחסין הוא להם‪ ,‬להורות כי הם באים‬
‫‪ .Á‬וכן ה'מקדש' של כת הבהאיים‪] ,‬בעיר עכו‪ ,‬וכן‬
‫מכת המאמינים באותו האיש שטעו בו‪] ,‬בצורות שתי‬
‫יש להם מקום מקודש נוסף בעיר חיפה‪ ,‬אשר הוא‬
‫וערב אלו כתב הרמ"א ד[לא מחמרינן בהו לחוש‬
‫מקום קבורתו של מייסד הכת[‪ ,‬דינו כמסגד של‬
‫שמא השתחוו לו‪ ,‬הואיל ואין הכוונה בו לזכר התלוי‬
‫מוסלמים‪] ,‬כת זו הינה התפלגות שנוצרה במהלך‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫השנים מדת האיסלאם‪ ,‬ואמונתם אינה אלא בהקב"ה‬
‫ומה שכתב המחבר )יו"ד קמח‪,‬יב(‪ ,‬ש'יש אומרים‪,‬‬
‫כאמונת המוסלמים‪ ,‬אלא שיש להם נביאים ושלוחים‬
‫שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו הזמן‪ ,‬אבל‬
‫אחרים[‪.‬‬
‫בזמן הזה אין הנוצרים בקיאים בטיב אלילים'‪ ,‬כבר‬
‫‪ .Ë‬א‪ .‬הנה המוסלמים מאמינים בהשי"ת שהוא‬ ‫כתבו הב"ח )יו"ד קמח‪,‬יב ד"ה ומ"ש והאידנא( והש"ך‬
‫האלוקים היחידי‪ ,‬אך מאמינים ש'מוחמד' הוא הנביא‬ ‫)קמח‪,‬יב( ועו"פ‪ ,‬שזה אינו אלא לענין ימי אידיהם‪,‬‬
‫הנבחר ושליח ה'; והינם מתפללים ומשתחווים לכיוון‬ ‫שבזמן הזה מותר לשאת ולתת עמהם אפילו ביום‬
‫העיר 'מכה' שבסעודיה‪ ,‬אשר שם נמצאת אבן שחורה‬ ‫חגם‪ ,‬וכיו"ב בשאר פרטי הדינים שהוזכרו בסימן זה‬
‫'קדושה'‪ ,‬ובאותו המקום קבור מוחמד הנ"ל‪ ,‬אך עיקר‬ ‫)יו"ד סימן קמח(‪ ,‬אבל לשאר דינים יש להחשיב עבודתם‬
‫השתחוואה זו אינה אלא להקב"ה בלא שיתוף כלל‪.‬‬ ‫כעבודה זרה גמורה אף בזמן הזה‪] ,‬וצורת שתי וערב‬
‫ובפשטות נראה עפ"ז‪ ,‬שאין הישמעאלים נחשבים‬ ‫הרי היא כ'צלם'‪ ,‬ובית תיפלתם דינו כבית עבודה זרה‪,‬‬
‫כעובדי עבודה זרה‪ ,‬והן אמנם טועים הם באמונתם‬ ‫ונפק"מ אף בדיני יין נסך‪ ,‬ועוד[‪.‬‬
‫במוחמד הנ"ל‪ ,‬ואף מתפללים ומשתחווים לכיוונו‪,‬‬ ‫ג‪ .‬ומעתה נראה לנידו"ד‪ ,‬דהנה לדעת הפוסקים‬
‫מכ"מ אינם עובדים אותו אלא את הקב"ה בלבד‪.‬‬ ‫הנ"ל בסמוך )סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה ו'(‪ ,‬שאף אם אינו רואה‬
‫וכן הסכמת רוב רבותינו הראשונים‪ ,‬שהישמעאלים‬ ‫בית העבודה זרה מבחוץ‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו‪,‬‬
‫אינם נחשבים כעובדי עבודה זרה‪ ,‬וכן כתב הרמב"ם‬ ‫הרי שיש לברך ברכת 'שנתן ארך אפים לעוברי רצונו'‬
‫)פי"א מהל' מאכלות אסורות ה"ז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן כל עכו"ם‬ ‫בראיית מנזר או כנסיה של נוצרים‪ ,‬שהרי בודאי יש‬
‫שאינו עובד עבודת כוכבים‪ ,‬כגון אלו הישמעאלים‪,‬‬ ‫בו צורת שתי וערב שעובדים אותה ומשתחווים לה‪,‬‬
‫יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה כו'‪ ,‬עכ"ל; ועוד‬ ‫]ואף שלדעת הרבה פוסקים לא הוזהרו בני נח על‬
‫שנה הרמב"ם דבריו בתשובתו )שו"ת הרמב"ם‪ ,‬הוצאת‬ ‫השיתוף‪ ,‬מכ"מ הרי נתבאר להדי' בדברי הרמב"ם‬
‫בלאו סימן תמח‪ ,‬הוצאת מקיצי נרדמים סימן שסט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אלו‬ ‫ועו"ר שהנוצרים הרי הם כעובדי עבודה זרה גמורים‪,‬‬
‫הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל‪ ,‬וכבר נכרתה‬ ‫וכמשנ"ת ליישב דאפשר שאמונת הנוצרים גרועה‬
‫מפיהם ומלבם‪ ,‬והם מיחדים לא‪-‬ל יתעלה יחוד כראוי‪,‬‬ ‫יותר מע"ז בשיתוף[; אך לדעת הפוסקים הנ"ל‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ /‬מים רבים‬
‫זרות גישרא שבערביא‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה מדברי האבן‬
‫עזרא )דניאל יא‪,‬ל(‪ ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬כי יש‬
‫במיכ"א ]‪-‬מכה[ שיקוץ עד היום‪ ,‬והלא מרקוליס‬
‫שאליו יחוגו כל ישמעאל ממזרח וממערב לזרוק‬
‫אבנים שם כו'‪ ,‬ולא סרו אנשי מיכ"א למשמעתו עד‬
‫שנשבע להם שלא יסיר עבודת מרקוליס כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך בחידושי הר"ן )סנהדרין סא‪ :‬ד"ה יכול( מצינו‬
‫סברא נוספת להחמיר בזה‪ ,‬שאף שכאשר הם‬
‫מתפללים ומשתחווים לכיוון מוחמד הנ"ל‪ ,‬אינם‬
‫מתכוונים בזה לשם אלהות‪ ,‬מכ"מ יש להחשיבם‬
‫כעובדי עבודה זרה‪] ,‬וע"פ מה שנחלקו אביי ורבא‬
‫)סנהדרין סא‪ (:‬בדין העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה‪,‬‬
‫פי' שעובד אותה מאהבת אדם או מיראת אדם ואינו‬
‫חושב אותה לאלהות‪ ,‬ואף דנקטינן הלכתא כדעת רבא‬
‫שפטור‪ ,‬מכ"מ יש להחשיבו כעובד עבודה זרה[‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ולמדנו מכאן‪ ,‬שהקדשים של כותים‪ ,‬וגם המשוגע של‬
‫הישמעאלים‪ ,‬אע"פ שאין טועים אחריהם לעשותם‬
‫אלהות‪ ,‬הואיל ומשתחווים לפניהם השתחוואה של‬
‫אלהות‪ ,‬דין עבודת אלילים יש להם לכל דבר איסור‬
‫של עבודת אלילים‪ ,‬שלא בהידור לבד הם משתחווים‬
‫פניהם‪ ,‬שאין הידור למתים‪ ,‬אלא כענין עבודה של‬
‫אלהות היא עבודתם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ומעתה היה נראה בפשטות‪ ,‬שלדעת רוב‬
‫הראשונים הנ"ל אין לברך ברכה זו על ראיית מסגד‬
‫של ישמעאלים‪] ,‬ואף לדעת הפוסקים הנ"ל בסמוך‬
‫)סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה ו'(‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על ראיית‬
‫בית העבודה זרה מבחוץ‪ ,‬מכ"מ הרי שהישמעאלים‬
‫אינם נחשבים כעובדי עבודה זרה‪ ,‬ואף המסגד שלהם‬
‫אינו נחשב כבית עבודה זרה[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן יש להוסיף ולדון בזה‪ ,‬דהנה מצינו בדברי‬
‫הראשונים שכתבו‪ ,‬שאף שאין הישמעאלים נחשבים‬
‫כעובדי עבודה זרה ממש‪ ,‬מכ"מ דת ישמעאל הרי היא‬
‫בכלל יהרג ואל יעבור‪ ,‬ואם אומרים לו לאדם להמיר‬
‫דתו לדת ישמעאל‪ ,‬יהרג ואל ימיר דתו; וכן כתב‬
‫הריטב"א )פסחים כה‪ :‬ד"ה וכתב עוד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והוי יודע‪,‬‬
‫שאמונת הישמעאלים‪ ,‬אע"פ שהם מייחדים את השם‪,‬‬
‫עבודה זרה גמורה חשיבא ליהרג ואל ישתמד‪ ,‬שהרי‬
‫המודה באמונתם כופר בתורת משה שאינה אמת כמות‬
‫שהיא בידינו‪ ,‬וכל כיוצא בו עבודה זרה היא כו'‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן כתב בתשו' הרדב"ז )ח"ד סימן צב‪ ,‬ובמנין‬
‫הכללי סימן אלף קסג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שאלת ממני ידיד נפשי‪,‬‬
‫רסח‬
‫יחוד שאין בו דופי כו'‪ ,‬אלו המשתחווים כנגדו היום‬
‫אין לבם אלא לשמים כו'‪ ,‬וכן אלו הישמעאלים היום‬
‫כולם טף ונשים נכרתה עבודה זרה מפיהם‪ ,‬וטעותם‬
‫וטיפשותם בדברים אחרים היא שאי אפשר לאומרם‬
‫בכתב מפני פושעי ורשעי ישראל‪ ,‬אבל ביחוד השם‬
‫יתעלה אין להם טעות כלל‪ ,‬ובאמת שהיה לישמעאלים‬
‫מקודם באותם המקומות שלשה מיני עבודה זרה‪,‬‬
‫פעור ומרקוליס וכמוש‪ ,‬והם עצמם מודים בדברים‬
‫אלו היום וקוראים להם שמות בלשון ערבי כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הסכמת רוב רבותינו הראשונים‪ ,‬שהישמעאלים‬
‫אינם נחשבים כעובדי עבודה זרה‪ ,‬וכן הביא בתוס'‬
‫רי"ד )עבודה זרה נז‪ .‬ד"ה תינוק( מתשובת רב צמח גאון‪,‬‬
‫וכן כתבו הרמב"ן )עבודה זרה נז‪ .‬ד"ה הא דאקשי(‪ ,‬רשב"א‬
‫)תורת הבית הקצר בית ה' ריש שער ד'‪ ,‬שו"ת הרשב"א ח"ד סימן‬
‫)עבודה‬ ‫קז( רא"ה )עבודה זרה נז‪ .‬ד"ה וכתב רבינו(‪ ,‬ריטב"א‬
‫זרה נז‪ .‬ד"ה ויש מן הראשונים(‪ ,‬רבינו ירוחם )נתיב יא ח"ז(‪,‬‬
‫טור )יו"ד סימן קכד(‪ ,‬תשב"ץ )ח"ב סימן מח‪ ,‬ח"ג סימן קלג‪,‬‬
‫ח"ד 'טור המשולש' טור א' סימן יא(‪ ,‬ועו"ר‪ .‬וכן כתב הט"ז‬
‫)יו"ד קכד‪,‬ד( בדעת המחבר )יו"ד קכד‪,‬ו(‪ ,‬וכן הסכמת‬
‫הרמ"א )יו"ד קמו‪,‬ה( והגר"א )ביאור הגר"א יו"ד קכד‪,‬ד(‬
‫ושא"פ‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬דעת כמה ראשונים‪ ,‬שאף הישמעאלים הרי‬
‫הם כעובדי עבודה זרה‪ ,‬אלא שנחלקו הראשונים בזה‬
‫לשני דרכים; יש מהם שכתבו בפשיטות‪ ,‬שאף‬
‫הישמעאלים הרי הם עובדים ומאמינים בעבודה זרה‪,‬‬
‫וכן הביא בספר האשכול )אלבק‪ ,‬הל' יין נסך דף קנ ע"ב(‬
‫בשם רב האי גאון‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כך ראינו ישמעאלי האידנא‬
‫עובד עבודה זרה הוא‪ ,‬ואינו מכיר שהוא עובד‪ ,‬דאמור‬
‫רבנן )עבודה זרה יא‪ (:‬חמשה בתי עבודה זרה קבועים‬
‫הם‪ ,‬ואחת מהם 'נשרא' בערביא‪ ,‬הלכך אע"פ שאינו‬
‫מנסך עובד עבודה זרה הוא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה בשבלי‬
‫הלקט )הנדפס מכת"י ירושלים תרצ"ד‪ ,‬עמוד יב( מתשובת רב‬
‫האי גאון‪] ,‬אך כבר תמהו על דבריהם‪ ,‬שהרי בזמן‬
‫חתימת התלמוד עדיין לא נולד 'מוחמד' הנ"ל ולא‬
‫התחילה דת האיסלאם כלל‪ ,‬והיאך כוונת הגמ'‬
‫ש'נשרא' הוא מקום עבודת המוסלמים‪ ,‬וכבר העיר‬
‫בזה בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ד סימן לה(‪ ,‬וצ"ע[;‬
‫וכן הביא המאירי )עבודה זרה נז‪ .‬ד"ה ישמעאלים( בזה"ל‪,‬‬
‫ישמעאלים הללו‪ ,‬יש מי שאומר עליהם שאינם עובדי‬
‫עבודה זרה כו'‪ ,‬ומכ"מ חכמי ספרד חולקים בה‪ ,‬שהרי‬
‫מצינו בפרק ראשון )שם( שהוא מונה בכלל עבודות‬
‫רסט‬ ‫‪ /‬פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬
‫הנ"ל שאינם עובדי עבודה זרה‪ ,‬מותר להיכנס למסגד‬
‫של ישמעאלים‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫אך הסכמת רבים מגדולי ההוראה‪ ,‬שעכ"פ מעיקר‬
‫הדין אין איסור להיכנס למסגד של ישמעאלים‪ ,‬מאחר‬
‫שלדעת רוב רבותינו הראשונים הנ"ל‪ ,‬אין‬
‫הישמעאלים נחשבים כעובדי עבודה זרה‪ ,‬וכן כתב‬
‫בשו"ת עין יצחק )להגרי"א ספקטור‪ ,‬או"ח סימן יא(‪ ,‬וכן‬
‫כתבו בשו"ת אבני ישפה )ח"א סימן קנג אות א'( בשם‬
‫הגרי"ש אלישיב‪ ,‬ובשו"ת יביע אומר )ח"ז יו"ד סוף סימן‬
‫יב(‪ ,‬ובשו"ת תשובות והנהגות )ח"ד סימן לה(; ]ואין‬
‫דבריהם נסתרים מדברי הריטב"א והרדב"ז הנ"ל‪ ,‬דלא‬
‫מיירי אלא לענין דת הישמעאלים‪ ,‬אבל עבודת‬
‫ותפילת הישמעאלים אין בה מענין עבודה זרה כלל‪,‬‬
‫ואף בתי תיפלתם אינם נחשבים כבתי עבודה זרה[‪.‬‬
‫ד‪ .‬והשתא ניהדר לנידו"ד‪ ,‬אשר לדעת הדברי יציב‬
‫הנ"ל לכאו' יש לומר‪ ,‬דה"נ יש לברך ברכת 'שנתן‬
‫ארך אפים לעוברי רצונו' בראיית מסגד של‬
‫ישמעאלים‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬שאף שהישמעאלים עצמם אין‬
‫דינם כעובדי עבודה זרה‪ ,‬מכ"מ כיון שדת‬
‫הישמעאלים הרי היא דת פסולה הכופרת בתורת‬
‫משה‪ ,‬וכדברי הריטב"א והרדב"ז הנ"ל‪ ,‬הרי שאף בית‬
‫תיפלתם דינו כבית עבודה זרה‪ ,‬וא"כ שוב יש לברך‬
‫ברכה זו בראיית בית תיפלתם; ובאמת יעו"ש בדברי‬
‫יציב )יו"ד שם( שכתב לצדד ע"פ דרכו הנ"ל‪ ,‬שיש‬
‫לברך ברכה זו בראיית מסגד של ישמעאלים‪ ,‬וה"נ‬
‫באופן שנשרף או נעקר המסגד שלהם‪ ,‬הרי שיש לברך‬
‫עליו ברכת 'שעקר עבודת כוכבים מארצנו'; אך‬
‫יעו"ש שכתב שהוא עצמו בירך ברכה זו ]לאחר‬
‫שנשרף חלק ממסגד של ישמעאלים בירושלים[ בלא‬
‫הזכרת שם ומלכות‪] ,‬ואפשר דהיינו משום שנצטרפו‬
‫לכך ספיקות נוספים‪ ,‬אשר לא נשרף ונעקר המסגד‬
‫לגמרי אלא חלק ממנו בלבד‪ ,‬וכן שהיו עתידים‬
‫הישמעאלים לחזור לאותו המסגד לאחר זמן מועט‪,‬‬
‫וכפי שאכן אירע לאחמ"כ‪ ,‬אך בלא ספיקות אלו יש‬
‫לצדד טפי‪ ,‬שלפי דרכו הנ"ל יש לברך ברכות אלו‬
‫בשם מלכות בראיית מסגד של ישמעאלים[‪.‬‬
‫ועוד הוסיף בדברי יציב )שם אות ח'( לחדש עוד‬
‫בזה‪ ,‬דאפשר דאף לדעת הפוסקים דלעיל בסמוך )סעיף‬
‫ג'‪ ,‬ושם הערה ה'( דסבירא להו שאין לברך ברכה זו אלא‬
‫על ראיית העבודה זרה עצמה‪ ,‬אבל אם אינו רואה‬
‫אלא בית העבודה זרה מבחוץ אינו מברך ברכה זו‪,‬‬
‫מים רבים‬
‫אודיעך דעתי‪ ,‬בראובן שאונסים אותו לחזור לדת‬
‫ישמעאל‪ ,‬אם חייב למסור נפשו עליה‪ ,‬או דלמא לא‬
‫כיון שהישמעאלים אינם עובדים עבודה זרה‪ ,‬אדרבה‬
‫מייחדים את ה' יחוד שאין בו דופי כו'‪ ,‬ומעתה בנידון‬
‫דידן אומר אני‪ ,‬כש"כ הוא דיהרג ואל יעבור‪ ,‬אם מפני‬
‫מצוה אחת של תורה אמרו יהרג ואל יעבור‪ ,‬מי‬
‫שאנסוהו לעזוב כל הדת כולה ולהיות כאחד מעמי‬
‫הארץ ולכפור בכל תורת משה‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬
‫שיהרג ואל יעבור‪ ,‬זאת ועוד אחרת‪ ,‬שצריך להודות‬
‫שהיה שם אצלם אדם שמעלתו היא למעלה ממעלת‬
‫משה רבינו עליו השלום‪ ,‬וזו הריסה בכל הדת כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכן הביאו בשיירי כנסת הגדולה )יו"ד סימן קנז‬
‫הגה"ט אות יז( ועו"פ‪.‬‬
‫וע"פ דבריהם כתב בשו"ת דברי יציב )יו"ד סימן מ'‪,‬‬
‫וראה עוד או"ח סימן מ'‪ ,‬וליקוטים והשמטות סימן עד(‪ ,‬שאף‬
‫לדברי רוב רבותינו הראשונים הנ"ל‪ ,‬שהישמעאלים‬
‫אינם נחשבים כעובדי עבודה זרה ממש‪ ,‬מכ"מ כיון‬
‫שדת הישמעאלים הרי היא דת פסולה הכופרת בתורת‬
‫משה‪ ,‬ובתי תיפלתם משמשים לדת פסולה זו‪ ,‬הרי‬
‫שיש להחשיבם כבתי עבודה זרה‪ ,‬ואסור להכנס‬
‫למסגד של ישמעאלים כדין בית עבודה זרה שאסור‬
‫להיכנס אליו‪] ,‬וכמש"כ בפירוש המשניות להרמב"ם‬
‫)עבודה זרה פ"א מ"ד( והש"ך )יו"ד קמט‪,‬א( ושא"פ[;‬
‫וביאר הענין בזה"ל‪ ,‬הנה בעבודה זרה יש שני‬
‫עניינים‪ ,‬העבודה לאלילים‪ ,‬והכפירה באלקי אמת כפי‬
‫המסור למשה רבינו בתוה"ק‪ ,‬שזה עצם איסור עבודה‬
‫זרה‪ ,‬וענין ההתרחקות מעבודה זרה מסונפת לעצם‬
‫הכפירה‪ ,‬ולא לאיסור עבודה לאלילים כו'‪ ,‬וכל זה‬
‫בנוגע להעבודה והפולחן לכוכבים ומזלות‪ ,‬אבל‬
‫לעצם איסור עבודה זרה ]הב'[ הנ"ל‪ ,‬ודאי דשייך גם‬
‫בדת ישמעאלים‪ ,‬וחייב למסור נפשו כשכופים אותו‬
‫להחליף דתו לדת ישמעאלי‪ ,‬וכמה וכמה אלפים‬
‫ורבבות מישראל מסרו נפשם על קדושת השם עבור‬
‫זה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומטעם זה ג"כ אסור להיכנס למסגד‬
‫של ישמעאלים‪ ,‬שהרי הם כופרים בהקב"ה בדרך‬
‫המסורה לנו ממשה רבינו‪] .‬וע"ע שו"ת ציץ אליעזר‬
‫)חלק י' סימן א' אות מד‪ ,‬חלק יד סימן צא‪ ,‬חלק יח סימן מז(‬
‫שכתב נמי‪ ,‬שאסור להיכנס למסגד של ישמעאלים‬
‫כדין בית עבודה זרה‪ ,‬אך עיקר טעמו כדי לחוש לדעת‬
‫הר"ן הנ"ל )אות ב'(‪ ,‬שהרי הם כעובדי עבודה זרה‬
‫גמורים‪ ,‬ולפ"ז הרי שלדעת רוב רבותינו הראשונים‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ /‬מים רבים‬ ‫ער‬

‫ו‪ .‬הרואה מקום שנעקרה י ממנו עבודה זרה‪ ,‬בארץ ישראל מברך בא"י אמ"ה שעקר עבודה‬
‫זרה מארצנו‪] ,‬ושפיר יש לומר נוסח זה‪ ,‬אף אם לא נעקרה מכל המקומות שבארץ ישראל‪,‬‬
‫אלא ממקום זה בלבד‪ ,‬ועי' הערה יא[‪ ,‬ובחוץ לארץ מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה שעקר עבודת כוכבים‬

‫'אחד'‪ ,‬אומר ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה‪,‬‬ ‫מכ"מ כל כהא"ג שאף בתוך בית העבודה זרה‪ ,‬אין‬
‫ע"כ; וכן כתבו התוס' )ברכות נד‪ .‬ד"ה שעקר( והמרדכי‬ ‫צלם או צורה הנעבדת‪ ,‬אלא שעיקר תכלית בית זה‬
‫)ברכות סימן רט( ]ורבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות ה"ט‪ ,‬בסוף‬ ‫הרי הוא לשם אמונתם ודתם הכוזבת‪ ,‬שפיר יש לברך‬
‫דבריו(‪ ,‬וספר המאורות )ברכות נז‪ ,(:‬ובפירוש רבינו‬ ‫אף על ראיית בית העבודה זרה מבחוץ; ]וז"ל‪,‬‬
‫אליהו מלונדרי"ש )ברכות פ"ט מ"א(‪ ,‬ועו"ר[ ע"פ דברי‬ ‫וביותר יש לומר‪ ,‬דאצל הישמעאלים דאין צלם‬
‫הירושלמי; ]ועי' דרכי משה )רכד‪,‬א( שהביא כן מדברי‬ ‫ועבודה זרה בפנים‪ ,‬כל מהות העבודה זרה הוי הבית‬
‫המרדכי‪ ,‬אך בהגהותיו לשו"ע לא הזכיר חילוק זה‪,‬‬ ‫שמתאספים בה‪ ,‬ובכהא"ג גם מאן דאמר קמא יסברו‬
‫ונראה שלא נקט כדבריו להלכה‪ ,‬אך בהגהות רי"א‬ ‫דמברך 'שעקר'‪ ,‬שרק בכהא"ג דאיכא עבודה זרה‬
‫חבר )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט סימן ו'( כתב‪ ,‬שאף הרמ"א‬ ‫בפנים והבית רק כ'משמשין'‪ ,‬פליגי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫נקט עיקר כדברי הראשונים הנ"ל‪ ,‬ומה שלא הביא‬ ‫אך עכ"פ‪ ,‬לדעת גדולי ההוראה הנ"ל‪ ,‬שאין איסור‬
‫די"ז בהגהותיו לשו"ע‪ ,‬אינו אלא משום שדין זה שייך‬ ‫להיכנס למסגד של ישמעאלים‪ ,‬ואין דינו כבית עבודה‬
‫בארץ ישראל בלבד‪ ,‬ולא היה שייך במקומות‬ ‫זרה אפילו לענין זה‪ ,‬נראה בודאי שאין לברך ברכת‬
‫מושבותיהם בחו"ל[‪.‬‬ ‫'שנתן ארך אפים לעוברי רצונו' בראיית מסגד של‬
‫והנה באמת כ"ה הגירסא בספרי הירושלמי‬ ‫ישמעאלים‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫שלפנינו‪ ,‬אך גירסת הרבה ראשונים בדברי הירושלמי‪,‬‬
‫‪ .È‬עי' שו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן רט( שכתב‬
‫שאם נעקרה ממקום 'אחר'‪ ,‬אומר ברוך שעקר עבודה‬
‫לחדש‪ ,‬שאין מברכים ברכה זו אלא באופן ש'באו‬
‫זרה מן המקום הזה‪ ,‬ולפ"ז הרי שאין כוונת הירושלמי‬
‫מלכים נלחמו ונעקרו בחוזק יד ובחרפה'‪ ,‬אבל באופן‬
‫לחלק בין היכא שנעקרה עבודה זרה מכל המקומות‬
‫שלא נעקרה העבודה זרה בדרך בזיון ומלחמה‪ ,‬אין‬
‫שבארץ ישראל‪ ,‬או שלא נעקרה אלא ממקום אחד‬
‫מברכים ברכה זו על עקירתה; אכן מסתימת דברי‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬אלא כוונת הירושלמי לחלק בין ארץ‬
‫הפוסקים נראה‪ ,‬שבכל גווני יש לברך ברכה זו על‬
‫ישראל לחוץ לארץ‪ ,‬שבחוץ לארץ אינו אומר אלא‬
‫עקירת עבודה זרה‪ ,‬ואף אם עצם העקירה לא נעשתה‬
‫ברוך שעקר עבודה זרה 'מן המקום הזה'‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בדרך בזיון‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫בסמוך )הערה יב( מדברי הרו"א לחלק בזה בנוסח‬
‫עוד יש להביא בזה מש"כ בס' שפתי חכמים )ברכות‬
‫הברכה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ; ועי' ביאור‬
‫נד‪ .‬ד"ה הרואה מקום( בזה"ל‪ ,‬ומשמע אפילו שנעקרה‬
‫הגר"א )רכד‪,‬ג( שכ'‪ ,‬שאף התוס' גרסו בדברי הירושלמי‬
‫]לפני[ ימים רבים‪ ,‬וקבלה מדורות שלפניו שמאותו‬
‫שנעקרה ממקום 'אחר'‪ ,‬וטעות סופר נפלה בדברי‬
‫מקום נעקרה עבודה זרה‪ ,‬אפילו הכי מברך‪ ,‬כמו גבי‬
‫התוס' שלפנינו בדין הנ"ל‪] ,‬ועוד שנה דבריו כעי"ז‬
‫מקום שנעשה בו ניסים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בפי' שנות אליהו )ברכות פ"ט מ"א([‪ ,‬וכן הכרעת המשנה‬
‫ברורה )רכד‪,‬ד(‪ ,‬שבארץ ישראל אומר בכל גווני ברוך‬ ‫‪ .‡È‬הנה מצינו לכמה ראשונים שהביאו מדברי‬
‫שעקר עבודה זרה 'מארצנו'‪ ,‬ואע"פ שלא נעקרה אלא‬ ‫הירושלמי )ברכות פ"ט ה"א(‪ ,‬שאם לא נעקרה עבודה‬
‫ממקום אחד בארץ ישראל‪.‬‬ ‫זרה מכל המקומות בארץ ישראל‪ ,‬אינו אומר ברוך‬
‫עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬שאף אם כנים הדברים שכ"ה‬ ‫שעקר עבודה זרה 'מארצנו'‪ ,‬אלא אומר ברוך שעקר‬
‫בדברי הירושלמי‪ ,‬מכ"מ יש להוכיח מדברי הבבלי‬ ‫עבודה זרה 'מן המקום הזה'‪ ,‬יעו"ש בירושלמי דאיתא‬
‫דלא סבירא ליה כחילוק זה‪ ,‬שהרי אמרו )ברכות נז‪(:‬‬ ‫בזה"ל‪ ,‬מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר ברוך‬
‫שלאחר הברכה מוסיף ואומר 'וכשם שנעקרה ממקום‬ ‫שעקר עבודה זרה מארצנו כו'‪ ,‬מתניתא כשנעקרה‬
‫זה כן תעקר מכל מקומות ישראל'‪ ,‬ומשמע שעדיין לא‬ ‫מכל מקומות ארץ ישראל‪ ,‬אבל אם נעקרה ממקום‬
‫רעא‬ ‫‪ /‬פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬ ‫מים רבים‬

‫מן המקום הזה יב‪ .‬ומוסיף ואומר‪ ,‬כשם שנעקרה ממקום זה‪ ,‬כן תעקר מכל מקומות ישראל‪,‬‬

‫ממקום אחד בארץ ישראל‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך‬ ‫נעקרה עבודה זרה מכל המקומות בארץ ישראל‪,‬‬
‫)הערה יא(‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ואעפ"כ הביאו נוסח הברכה 'מארצנו'‪ ,‬והרי שלעולם‬
‫אך עכ"פ כן הסכמת רבים מרבותינו הראשונים‪,‬‬ ‫בארץ ישראל אומר 'מארצנו'‪ ,‬ואע"פ שלא נעקרה‬
‫שבחוצה לארץ אינו אומר 'שעקר עבודה זרה‬ ‫אלא ממקום אחד; וכן כתב המאירי )ברכות נז‪ :‬ד"ה אמר‬
‫מארצנו'‪ ,‬אלא 'שעקר עבודה זרה מן המקום הזה'‪,‬‬ ‫המאירי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ובתלמוד המערב פירשוה בשנעקרה‬
‫]ויש מהם שהביאו כן מדברי הירושלמי‪ ,‬ויש מהם‬ ‫מכל תחום ארץ ישראל‪ ,‬אבל אם לא נעקרה אלא‬
‫שכתבו בסתמא שבחו"ל אינו אומר אלא 'מן המקום‬ ‫מאותו מקום אומר ברוך שעקר עבודה זרה ממקום זה‪,‬‬
‫הזה'[‪ ,‬וכן כתבו הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט(‪ ,‬רא"ש‬ ‫ואין נראה כן מתלמוד שלנו‪ ,‬שהרי אומר מברך ברוך‬
‫)ברכות פ"ט סימן ו'(‪ ,‬תלמידי רבינו יונה )ברכות מב‪ :‬מדפי‬ ‫שעקר עבודה זרה מארצנו‪ ,‬וכשם שנעקרה מכאן כך‬
‫הרי"ף‪ ,‬ד"ה הרואה מקום(‪ ,‬ריטב"א )ברכות נז‪ :‬ד"ה מקום(‪,‬‬ ‫יעקרנה מכל מקומות ישראל וישיב לב עובדיהם‬
‫ספר הרוקח )סימן שמג(‪ ,‬ספר האשכול )מהדו' רצב"א‪ ,‬הל'‬ ‫לעבדו‪ ,‬וזו בארץ ישראל‪ ,‬שהרי אמר אח"כ 'ובחוצה‬
‫ברכות הודאה(‪ ,‬פירוש התפילות והברכות לר"י בר יקר‬ ‫לארץ' כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב הב"ח )רכד‪,‬א סוד"ה הרואה‬
‫)הוצאת מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נה(‪ ,‬ארחות חיים )הל' ברכות‬ ‫מקום( והנהר שלום )רכד‪,‬ג(‪ ,‬שאף שמדברי הירושלמי‬
‫אות מו(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה מקום שעובדים(‪ ,‬טור‬ ‫מבו' לחלק בזה‪ ,‬מכ"מ מדברי הבבלי מבו' שבארץ‬
‫)סימן רכד(‪ ,‬ספר המאורות )ברכות נז‪ ,(:‬ספר הפרדס )שער‬ ‫ישראל אומר בכל גווני ברוך שעקר עבודה זרה‬
‫ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה גרסינן בפרק הרואה(‪ ,‬ספר הבתים )הל'‬ ‫'מארצנו'‪ ,‬וז"ל הב"ח‪ ,‬והתוס' כתבו כו'‪ ,‬והפוסקים לא‬
‫ברכות שער יג אות ה'(‪ ,‬מצוות זמניות )הל' ברכות שער ט'(‪,‬‬ ‫הביאוהו‪ ,‬משום דמשמעות תלמודא דידן אפילו‬
‫פירוש רבינו אליהו מלונדרי"ש )ברכות פ"ט מ"א(‪,‬‬ ‫נעקרה ממקום אחד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז בס' מרומי שדה‬
‫ועו"ר‪ ,‬וכן פסק המחבר )רכד‪,‬ב(‪] .‬ובס' הון עשיר )על‬ ‫להנציב )ברכות נז‪ :‬בתוד"ה הרואה( ועו"א‪.‬‬
‫המשניות‪ ,‬ברכות פ"ט מ"א( כתב לבאר‪ ,‬שהתנא לא הזכיר‬ ‫]אכן‪ ,‬עי' מלא הרועים )ברכות נז‪ :‬ד"ה וכשם( שכתב‬
‫שבחוצה לארץ אומר 'מן המקום הזה'‪ ,‬משום שהיה‬ ‫ליישב דברי הבבלי אף לדעת התוס' וסייעתם הנ"ל‪,‬‬
‫דר בארץ ישראל‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬אכן עדיין אין בזה כדי לבאר‪,‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬לפי הירושלמי שהביאו התוס'‪ ,‬צריך לומר‬
‫מפני מה לא הזכיר הבבלי חילוק נוסח הברכה[‪.‬‬ ‫דהכא מיירי שנעקרה מכל ארץ ישראל‪ ,‬ומה שאומר‬
‫ועוד יש לדקדק מדברי כמה ראשונים‪ ,‬שלא תקנו‬ ‫'מכל מקומות ישראל'‪ ,‬היינו אף מחוץ לארץ כו'‪,‬‬
‫חכמים לברך אלא בראיית מקום שנעקרה עבודה זרה‬ ‫עכ"ל[‪.‬‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬אבל הרואה מקום שנעקרה ממנו‬ ‫‪ .·È‬הנה בגמ' )ברכות נז‪ (:‬לא נתבאר חילוק בזה בין‬
‫עבודה זרה בחוצה לארץ‪ ,‬אינו מברך כלל; וכן נראה‬ ‫ארץ ישראל לחוץ לארץ‪ ,‬אך מצינו לכמה ראשונים‬
‫ממש"כ בס' אהל מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪,‬‬ ‫שהביאו כן מדברי הירושלמי )ברכות פ"ט ה"א(‪ ,‬דאיתא‬
‫ש'הרואה בארץ ישראל מקום שנעקרה משם עבודה‬ ‫התם בזה"ל‪ ,‬מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר‬
‫זרה‪ ,‬אומר ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו'‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו כו'‪ ,‬מתניתא‬
‫ובחידושי הרא"ה )ברכות נז‪ :‬ד"ה מקום( כתב בזה"ל‪,‬‬ ‫כשנעקרה מכל מקומות ארץ ישראל‪ ,‬אבל אם נעקרה‬
‫מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה‪ ,‬אומר ברוך שעקר‬ ‫ממקום 'אחר'‪ ,‬אומר ברוך שעקר עבודה זרה מן‬
‫עבודה זרה מארצנו‪ ,‬פירוש‪ ,‬ודווקא דאותו מקום הוא‬ ‫המקום הזה‪ ,‬ע"כ; אכן גירסת הספרים שלפנינו‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואינו ברור מדבריו האם בחוץ‬ ‫בדברי הירושלמי‪ ,‬שאם נעקרה ממקום 'אחד' אומר‬
‫לארץ אינו מברך כלל‪ ,‬או שמא בחוץ לארץ אינו‬ ‫ברוך שעקר עבודה זרה מן המקום הזה‪ ,‬ולפ"ז הרי‬
‫מברך בנוסח ברכה זו‪ ,‬אבל עכ"פ מברך 'שעקר‬ ‫שאין כוונת הירושלמי לחלק בין ארץ ישראל לחוץ‬
‫עבודה זרה מן המקום הזה'‪ ,‬וצ"ע; ועוד מצינו בדברי‬ ‫לארץ‪ ,‬אלא לחלק בין היכא שנעקרה עבודה זרה מכל‬
‫ראבי"ה )ברכות סימן קמו( בסתמא‪ ,‬ש'הרואה מקום‬ ‫המקומות שבארץ ישראל‪ ,‬או שלא נעקרה אלא‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ /‬מים רבים‬
‫)על הרמב"ם שם( שכתב לבאר‪ ,‬משום דמסתברא טעמיה‬
‫דרבי שמעון בן אלעזר‪] ,‬ועוד שנה דבריו בבית יוסף‬
‫)רכד‪,‬ב סוד"ה הרואה מקום(‪ ,‬וכבר מצינו ביאור זה בדברי‬
‫המאירי )שם(‪ ,‬ש'אף על פי שרבים חלוקים עליו‪,‬‬
‫טעמא דמסתבר הוא'[; עוד כתב בכסף משנה )שם(‬
‫לבאר‪ ,‬שאף לדעת רבנן רשאי לומר כן אף בחו"ל‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ועוד‪ ,‬דתנא קמא לא קאמר אלא שאינו צריך‬
‫לומר כן‪ ,‬אבל אם רצה אומר ואין בכך כלום‪ ,‬ורבי‬
‫שמעון בן אלעזר מצריך שיאמר כן‪ ,‬ואם לא יאמר‬
‫עביד דלא כרבי שמעון בן אלעזר‪ ,‬הלכך למימר עדיף‪,‬‬
‫דלא פליג אשום תנא‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועוד שנה דבריו בבית‬
‫יוסף )שם(‪ ,‬ועי' ב"ח )רכד‪,‬ב ד"ה וכתב הרמב"ם( שכתב על‬
‫דברי הב"י ש'דברים ברורים הם'[; עוד כתב בכסף‬
‫משנה )שם( לבאר באופן נוסף‪ ,‬דבירושלמי )ברכות פ"ט‬
‫מ"א( משמע דרבי יוחנן סבר כרבי שמעון בן אלעזר‪,‬‬
‫]יעו"ש דאיתא הכי‪ ,‬רבי ישמעאל בן גמליאל אומר‪,‬‬
‫אף בחוצה לארץ צריך לומר כן‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪' ,‬כי‬
‫מי אשר יחובר' )קהלת ט‪,‬ד(‪ ,‬יבחר כתיב‪' ,‬אל כל החיים‬
‫יש בטחון'‪ ,‬שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה‪ ,‬מת אבדה‬
‫תקותו כו'‪ ,‬ע"כ[‪ ,‬ומשו"ה נקט הרמב"ם עיקר כדעת‬
‫רבי שמעון בן אלעזר ודלא כרבנן; ובס' מרומי שדה‬
‫להנצי"ב )ברכות נז‪ :‬בתוד"ה הרואה‪ ,‬בסוף דבריו( כתב לבאר‪,‬‬
‫שגירסת הרמב"ם היתה 'רבן שמעון בן גמליאל'‪,‬‬
‫וקיי"ל )בבא בתרא קעד‪ (.‬כל מקום ששנה רשב"ג‬
‫במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה‬
‫אחרונה כו'‪] ,‬ואכמ"ל האם כלל זה נאמר אף‬
‫במחלוקת שבברייתות[; ובשו"ת צפיחית בדבש‬
‫)שאלוניקי תר"ח‪ ,‬סימן יח ד"ה ולעד"נ( כתב לבאר בזה"ל‪,‬‬
‫ולענ"ד נראה ליישב עוד דעת הרמב"ם ז"ל דפסק‬
‫כרבי שמעון בן אלעזר‪ ,‬דכיון שתשובת הגויים תלויה‬
‫בגאולה‪ ,‬שאז יהיה ה' אחד ושמו אחד‪ ,‬אין ספק‬
‫דראוי לנו להתפלל על זה‪ ,‬שימהר ויחיש מעשהו‬
‫להשיב לב עובדיהם‪ ,‬כדי שיתייחד ויתקדש שמו‬
‫ברבים על כל העולם כו'‪ ,‬עכ"ל; ובליקוטי חבר בן‬
‫חיים )חלק א'‪ ,‬ברכות נז‪ :‬ד"ה רבי שמעון בן אלעזר( כתב לבאר‬
‫בזה"ל‪ ,‬ונראה טעם הרמב"ם‪ ,‬מדקתני לו אנשי כנסת‬
‫הגדולה בתפילת ראש השנה‪' ,‬וידע כל פעול כי אתה‬
‫פעלתו'‪ ,‬וגם 'יכירו וידעו כל יושבי תבל'‪ ,‬משמע‬
‫ערב‬
‫והשב לב עובדיהם לעבדך יג‪.‬‬
‫שנעקרה ממנו עבודה זרה‪ ,‬אומר ברוך שעקר עבודה‬
‫זרה מארצנו'‪ ,‬ואינו ברור האם כוונתו שכך תקנו‬
‫חכמים נוסח הברכה אף בחו"ל‪] ,‬ולפ"ז נוסח הברכה‬
‫'מארצנו' צריך ביאור[‪ ,‬או שמא לא תקנו ברכה זו אלא‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬אבל הרואה מקום שנעקרה ממנו‬
‫עבודה זרה בחוץ לארץ‪ ,‬אינו מברך כלל‪] ,‬ולפ"ז צ"ב‬
‫מפני מה לא כתב כן להדי'‪ ,‬שלא תקנו ברכה זו אלא‬
‫בארץ ישראל[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .‚È‬גמ' ברכות )נז‪ ,(:‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה מרקוליס‬
‫אומר כו'‪ ,‬מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר‪,‬‬
‫ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו‪ ,‬וכשם שנעקרה‬
‫ממקום זה‪ ,‬כן תעקר מכל מקומות ישראל‪ ,‬והשב לב‬
‫עובדיהם לעבדך‪ ,‬ובחוץ לארץ אין צריך לומר 'והשב‬
‫לב עובדיהם לעבדך'‪ ,‬מפני שרובה גויים‪ ,‬רבי שמעון‬
‫בן אלעזר אומר‪ ,‬אף בחוץ לארץ צריך לומר כן‪ ,‬מפני‬
‫שעתידים להתגייר‪ ,‬שנאמר )צפניה ג‪,‬ט( אז אהפוך אל‬
‫עמים שפה ברורה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫א‪ .‬והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט( נקט הלכתא‬
‫כדברי רבי שמעון בן אלעזר‪ ,‬שאף בחוץ לארץ מוסיף‬
‫ואומר 'והשב לב עובדיהם לעבדך'‪ ,‬אך הטור )סימן‬
‫רכד( כתב להקשות על דבריו‪ ,‬היאך פסק כדברי רבי‬
‫שמעון בן אלעזר‪ ,‬ודלא כרבנן דפליגי עליה‪] ,‬וז"ל‬
‫הטור‪ ,‬ואיני יודע למה פוסק כדברי יחיד‪ ,‬דרבי שמעון‬
‫בן אלעזר הוא דאמר הכי‪ ,‬אבל לתנא קמא אין צריך‬
‫לומר כן אלא בארץ ישראל שרובה ישראל‪ ,‬אבל לא‬
‫בחוץ לארץ‪ ,‬עכ"ל[; אכן‪ ,‬הסכמת כמה מרבותינו‬
‫הראשונים כדעת הרמב"ם‪ ,‬דנקטינן הלכתא כדברי רבי‬
‫שמעון בן אלעזר‪ ,‬שאף בחוץ לארץ מוסיף ואומר‬
‫'והשב לב עובדיהם לעבדך'‪] ,‬וכן כתבו ראבי"ה )ברכות‬
‫סימן קמו(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה מקום שעובדים(‪ ,‬מאירי‬
‫)ברכות נז‪ :‬ד"ה אמר המאירי(‪ ,‬ארחות חיים )הל' ברכות אות‬
‫מו(‪ ,‬ספר המאורות )ברכות נז‪ ,(:‬ספר הפרדס )שער ח' שער‬
‫הראיה‪ ,‬ד"ה גרסינן בפרק הרואה(‪ ,‬ועו"ר[‪ ,‬וכן פסק המחבר‬
‫)רכד‪,‬ב( שאף בחוץ לארץ מוסיף ואומר 'והשב לב‬
‫עובדיהם לעבדך'‪.‬‬
‫והאחרונים כתבו לבאר דעת הרמב"ם וסייעתו‬
‫הנ"ל‪ ,‬שפסקו הלכה כדעת רבי שמעון בן אלעזר ודלא‬
‫כרבנן‪ ,‬בכמה וכמה דרכים‪ ,‬וכדלהלן; עי' כסף משנה‬
‫רעג‬ ‫‪ /‬פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬
‫)ברכות שם(‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועדיין צ"ע בסתירת דברי היעב"ץ‬
‫בזה[‪.‬‬
‫ובס' צפנת פענח )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות ה"ט( כתב‬
‫בביאור דעת חכמים‪ ,‬שעל הגויים אין לבקש ולהתפלל‬
‫'והשב לב עובדיהם לעבדך'‪ ,‬לפי שאין מבקשים על‬
‫מעשה ניסים )ירושלמי תענית פ"ג ה"ב(‪ ,‬וכיון שגר שנתגייר‬
‫כקטן שנולד דמי )יבמות כב‪ ,(.‬הרי זה בכלל 'מעשה‬
‫ניסים'‪ ,‬ולפיכך סברו חכמים‪ ,‬שאין לבקש עליהם‬
‫שיתגיירו וישיבו לבם לעבודת השי"ת‪ ,‬אך רבי שמעון‬
‫בן אלעזר סבר‪ ,‬דכיון שעתידים להתגייר )ברכות שם(‪,‬‬
‫שוב אין זה בכלל 'מעשה ניסים' שאין מתפללים עליו‪,‬‬
‫]וביותר למה שכתבו התוס' )עבודה זרה כב‪ :‬ד"ה עובדי‬
‫כוכבים(‪ ,‬שמזלותיהם של הגרים היו במעמד הר סיני[‪,‬‬
‫עכ"ד; אכן עדיין יל"ע‪ ,‬שהרי עיקר תפילה זו שמבקש‬
‫'והשב לב עובדיהם לעבדך'‪ ,‬אינה אלא שלא יעבדו‬
‫הגויים עבודה זרה‪ ,‬ואין אנו צריכים להתפלל ולבקש‬
‫שיתגיירו הגויים גרות גמורה‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬
‫ובס' ברכת ראש )ברכות נז‪ :‬ד"ה ובחו"ל( כתב לבאר‬
‫דעת חכמים‪ ,‬ע"פ מה שאמרו )בימות מז‪ (:‬קשים גרים‬
‫לישראל כספחת‪] ,‬ועוד מבו' בעבודה זרה )ג‪,(:‬‬
‫שלעתיד לבוא יבואו הגויים להתגייר ולא יקבלו מהם‪,‬‬
‫ואעפ"כ יעשו עצמם גרים גרורים‪ ,‬ויניחו תפילין‬
‫ויתעטפו בציצית וכו'‪ ,‬ושוב כשיראה מלחמת גוג‬
‫ומגוג‪ ,‬כל אחד מהם ינתק מצוותו וילך‪ ,‬ע"כ[‪,‬‬
‫ומשו"ה אין ראוי לנו לבקש ולהתפלל שיתגיירו‬
‫הגויים‪] ,‬ואף בזה עדיין יש לעיין כנ"ל‪ ,‬שהרי עיקר‬
‫בקשה זו אינה אלא שלא יעבדו הגויים עבודה זרה‪,‬‬
‫ואין אנו מבקשים שיתגיירו גרות גמורה‪ ,‬וצ"ב[; אך‬
‫רבי שמעון בן אלעזר סבר‪ ,‬דעכ"פ כיון שבאחרית‬
‫הימים יתגיירו כולם באמת ובלבב שלם‪ ,‬בודאי נוכל‬
‫לקבל גרים מהם‪.‬‬
‫ובס' יד דוד )מהדו"ב ברכות נז‪ :‬ד"ה רבי שמעון בן אלעזר(‬
‫כתב לבאר בזה"ל‪ ,‬דיש לדקדק למה תנא קמא חולק‬
‫על רבי שמעון בן אלעזר‪ ,‬שהרי טעמא דרבי שמעון‬
‫בן אלעזר נראה נכון‪ ,‬ואין לומר כיון שודאי עתידים‬
‫להתגייר כדכתיב )צפניה ג‪,‬ט(‪ ,‬אין צורך להתפלל‬
‫עליהם‪ ,‬משא"כ ברשעי ישראל ]‪-‬שעובדים עבודה‬
‫זרה בארץ ישראל[‪ ,‬דהא ודאי ליתא‪ ,‬דאף ברשעי‬
‫ישראל ודאי אם יבוא משיח יחזרו בתשובה‪ ,‬ובע"כ‬
‫כל שמתפלל עליהם שיחזרו קודם ביאת משיח‪ ,‬או אם‬
‫לא יבוא משיח בזמנם‪ ,‬א"כ בגויים נמי נימא הכי‪,‬‬
‫מים רבים‬
‫שהלכה כרבי שמעון בן אלעזר‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ויעו"ש מש"כ‬
‫בביאור דעת הטור שהקשה כן על הרמב"ם[‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובעיקר דעת חכמים שבחוץ לארץ אינו אומר‬
‫'והשב לב עובדיהם לעבדך' מפני שרובם גויים‪ ,‬יש‬
‫לעיין‪ ,‬שהרי אף בני נח מוזהרים שלא לעבוד עבודה‬
‫זרה‪ ,‬ומפני מה אין לנו להתפלל שאף הם ישיבו לבם‬
‫לעבודת השי"ת בלבב שלם; ובדברי האחרונים מצינו‬
‫כמה דרכים בביאור דבריהם‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכד( כתב לבאר‪,‬‬
‫משום שהגויים הדרים בחוץ לארץ אינם עובדים‬
‫עבודה זרה אלא בשיתוף‪ ,‬ולא הוזהרו בני נח שלא‬
‫לעבוד עבודה זרה באופן זה‪] ,‬והיינו כאשר מאמינים‬
‫בהשי"ת ובדבר אחר באופן שאותו הדבר הרי הוא‬
‫למטה מהשי"ת‪ ,‬אבל אם מאמינים בהשי"ת ובדבר‬
‫אחר באותה מידה‪ ,‬הרי זה בכלל איסור עבודה זרה‬
‫אף לבני נח‪ ,‬וראה לקמן )מילואים‪ ,‬סימן ז' אות ו'( לשון‬
‫היעב"ץ בזה[‪ ,‬ומשו"ה אינו מתפלל עליהם 'והשב לב‬
‫עובדיהם לעבדך'‪ ,‬ואף תחילת הבקשה 'כשם שעקרת'‬
‫אינו אומר עליהם‪] ,‬ומה שאמרו בגמ' שבחו"ל אינו‬
‫אומר 'והשב לב עובדיהם לעבדך'‪ ,‬ולא אמרו שבחו"ל‬
‫אינו אומר אף תחילת הבקשה 'כשם שעקרת'‪ ,‬היינו‬
‫משום דהו"א דאע"פ שאינה עבודה זרה גמורה‪ ,‬מכ"מ‬
‫יש לנו להתפלל ולבקש עליהם 'והשב לב עובדיהם‬
‫לעבדך'‪ ,‬וקמ"ל שאינו צריך לבקש ולהתפלל עליהם‬
‫כלל[‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וכעי"ז כתב מהר"צ חיות )ברכות נז‪ :‬ד"ה‬
‫ובחו"ל(‪ ,‬יעו"ש‪ .‬אכן דבריהם צריכים עיון‪ ,‬דאם כנים‬
‫הדברים שעבודה זרה שבחו"ל אינה בכלל 'עבודה‬
‫זרה' שהוזהרו עליה‪ ,‬היאך יתכן לברך עליה ברכת‬
‫'שנתן ארך אפים לעוברי רצונו'‪] ,‬ומדברי הגמ' מבו'‪,‬‬
‫שאע"פ שמברך עליה ברכת 'שנתן ארך אפים לעוברי‬
‫רצונו'‪ ,‬מכ"מ אינו צריך להוסיף ולבקש 'והשב לב‬
‫עובדיהם לעבדך'[; ובאמת מצינו להיעב"ץ עצמו‬
‫)הגהות יעב"ץ ברכות נז‪ :‬נדפס בהוצאת וגשל בלבד( שכתב‬
‫לדחות ביאור זה‪ ,‬שהרי אם אינו שייך לומר עליהם‬
‫'והשב לב עובדיהם לעבדך' מטעם שאין זה עבודה‬
‫זרה שנאסרה עליהם‪ ,‬ה"נ לא יהא שייך לברך עליהם‬
‫ברכת 'שנתן ארך אפים לעוברי רצונו'‪ ,‬וכתב לבאר‬
‫דעת חכמים באופ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וטעמא רבה איתא בה‬
‫במילתא‪ ,‬משום דאמרינן )עי' חולין יג‪ (:‬גויים בחוץ‬
‫לארץ אינם בקיאים בטיב עבודה זרה‪ ,‬ורבי שמעון בן‬
‫אלעזר אפילו הכי חש להו‪ ,‬משום דעתידים להתגייר‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ /‬מים רבים‬ ‫עדר‬

‫ז‪ .‬נעקרה עבודה זרה ממקום אחד וניתנה במקום אחר‪ ,‬על מקום שנעקרה מברך שעקר‬
‫עבודה זרה מארצנו‪ ,‬ועל מקום שניתנה מברך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו יד‪.‬‬

‫שהוא כולל את עצמו‪ ,‬ויש ליישב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שמתפלל עליהם אם לא יבוא משיח בזמנם‪ ,‬דאעפ"כ‬
‫)בסוף חלק 'אורח‬ ‫ובביאור הענין כתב החזון איש‬ ‫יתגיירו‪ ,‬דהרי בן נח מצווה על שבע מצוות‪ ,‬ומצווה‬
‫חיים'‪ ,‬מגליון החומש דברים ה‪,‬כו(‪ ,‬שאמנם הבחירה נתונה‬ ‫על עבודה זרה; ואפשר‪ ,‬דתנא קמא סבר לה כהך‬
‫ביד כל אדם לבחור בעצמו באיזו דרך ילך‪ ,‬אך כשם‬ ‫דאמרינן )עבודה זרה ב‪' ,(:‬ראה ויתר גויים' )חבקוק ג‪,‬ו(‪,‬‬
‫שביד האדם לפתות ולשכנע את חבירו בדברים‬ ‫ראה שבע מצוות שקבלו עליהם‪ ,‬עמד והתירם‪ ,‬וא"כ‬
‫ערבים ולהשיבו למוטב עי"ז‪ ,‬ובודאי שאף באופן זה‬ ‫לא משגחינן בהו‪ ,‬עכ"ל; והוסיף עפ"ז לבאר דעת‬
‫הרי שעיקר הבחירה נעשית ע"י אותו השב בתשובה‪,‬‬ ‫רבי שמעון בן אלעזר‪ ,‬שאף על הגויים העובדים‬
‫א"כ אף באופן שמתפלל ומבקש מהשי"ת שיגרום‬ ‫עבודה זרה יש לנו להתפלל ולבקש 'והשב לב‬
‫לחבירו לשוב בתשובה שלימה‪ ,‬הרי שמן השמים יתנו‬ ‫עובדיהם לעבדך'‪ ,‬דהנה בהמשך דברי הגמ' )שם ג‪(.‬‬
‫סיוע ועזרה לחבירו לבחור בעצמו בדרך הטובה;‬ ‫מבו'‪ ,‬שעכ"פ אם מקיימים הם שבע מצוות אלו‪ ,‬הרי‬
‫וז"ל החזו"א‪ ,‬המקום ברוך הוא מניח את הבחירה ביד‬ ‫הם מקבלים עליהם שכר כאינם מצווים ועושים‪ ,‬ועוד‬
‫האדם‪ ,‬אבל האדם רשאי להכריח את רעהו לעבודתו‬ ‫כתב רש"י )עבודה זרה ו‪ .‬ד"ה ולפני עור(‪ ,‬שאע"פ שעמד‬
‫יתברך‪ ,‬בין בכפיה ובין בפיתוי‪ ,‬ולא הוי ביטול‬ ‫הקב"ה והתירם להם‪ ,‬מכ"מ עתידים הם ליתן את הדין‬
‫הבחירה‪ ,‬כיון דהמעשה עושה בבחירה‪ ,‬וכל ישראל‬ ‫על שאין מקיימים שבע מצוות אלו‪ ,‬ולפ"ז הרי שעדיין‬
‫כאיש אחד‪ ,‬והיינו 'מי יתן ]והיה לבבם זה ליראה‬ ‫ראוי להתפלל עליהם ולבקש 'והשב לב עובדיהם‬
‫אותי כל הימים' )דברים ה‪,‬כו([‪ ,‬שיהיה בין צדיקי הדור‬ ‫לעבדך'‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫משתדלים לקרב לב כל העם לעבודתו יתברך‪ ,‬אבל‬ ‫ג‪ .‬ובעיקר בקשה זו שמוסיף ואומר 'והשב לב‬
‫המקום ברוך הוא אינו נותן בליבם את הקירוב‪ ,‬דא"כ‬ ‫עובדיהם לעבדך'‪ ,‬יש להקשות‪ ,‬דהא אמרינן בברכות‬
‫לא יתייחס הדבר לברואיו; אמנם‪ ,‬אם יש מתפלל‬ ‫)לג‪ :‬ובכמה מקומות בש"ס( הכל בידי שמים חוץ מיראת‬
‫לפניו יתברך על הקירוב ותפילתו נשמעת‪ ,‬מתייחס‬ ‫שמים‪ ,‬והיאך יכול לבקש ולהתפלל על אחרים‬
‫הקירוב שעושה הקב"ה לברואיו‪ ,‬כיון שנעשה על ידי‬ ‫שישובו בתשובה שלימה‪.‬‬
‫תפילת נברא כו'‪ ,‬ועי"ז היה אפשר לו להקב"ה‬ ‫והנה כבר כתב מהרש"א )ברכות י‪ .‬חידושי אגדות ד"ה‬
‫לעשות הקירוב‪ ,‬כיון שהוא ע"פ תפילתם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חטאים כתיב( להקשות כעי"ז‪ ,‬אהא דאיתא בברכות )י‪,(.‬‬
‫עוד מצינו בשו"ת מעיל צדקה )סימן ז'( שכתב‬ ‫הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר‪ ,‬והוו קא‬
‫ליישב מעשה דרבי מאיר הנ"ל‪ ,‬דכיון 'שהיו בורים‬ ‫מצערו ליה טובא‪ ,‬הוה קא בעי רבי מאיר רחמי‬
‫ועמי הארץ‪ ,‬ומחסרון ידיעתם עשו מה שעשו‪ ,‬על‬ ‫עילויהו כי היכי דלימותו‪ ,‬אמר ליה ברוריה דביתהו‬
‫כיוצא באלו הדין נותן להתפלל עליהם כמו‬ ‫מאי דעתך כו'‪ ,‬בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה‪,‬‬
‫שמתפללים על כל מכה או חולי'‪ ,‬עכ"ל; ובשו"ת‬ ‫ע"כ; וז"ל מהרש"א‪ ,‬ויש לעיין בזה‪ ,‬דודאי באדם‬
‫אגרות משה )או"ח ח"ד סימן מ' אות יג( כתב לבאר הענין‬ ‫המבקש רחמים על עצמו להחזירו בתשובה ניחא‪,‬‬
‫וליישב קושיית מהרש"א באופ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל צריך‬ ‫דאע"ג ד'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'‪ ,‬הרי‬
‫לומר‪ ,‬שהתפילה היתה שלא יהא להם נסיונות‪,‬‬ ‫אמרו )מכות י‪ (:‬בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו‪,‬‬
‫וממילא ישובו‪ ,‬שלא היו חוטאים אלא מחוסר פרנסה‬ ‫ו'הרוצה ליטהר מסייעים לו' )יומא לט‪ ,(:‬וזה המבקש‬
‫וכדו'‪ ,‬וגם שייך להתפלל שהשי"ת יזמין להם שישמעו‬
‫רחמים על עצמו להחזירו בתשובה‪ ,‬הרי זה בכלל‬
‫דברי מוסר מאנשים צדיקים‪ ,‬וישובו עי"ז בתשובה‪,‬‬
‫'הרוצה ליטהר'‪ ,‬אבל לבקש רחמים על חבירו להחזירו‬
‫וזה יותר נכון‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בתשובה‪ ,‬קשה‪ ,‬מה יועיל בקשתו‪ ,‬הא אמרינן הכל‬
‫‪ .„È‬כן הביאו התוס'‬
‫)ברכות נז‪ :‬ד"ה הרואה‪ ,‬הב'(‬ ‫בידי שמים חוץ מיראת שמים‪ ,‬ו]מה[ שאנו מתפללים‬
‫מדברי הירושלמי )ברכות פ"ט ה"א(‪ ,‬וז"ל התוס'‪,‬‬ ‫'והחזירנו בתשובה שלימה לפניך'‪ ,‬לא קשה כ"כ‪ ,‬כיון‬
‫ערה‬ ‫‪ /‬פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬
‫ח‪ .‬העוקר עבודה זרה‪ ,‬לדעת הרבה פוסקים יש לו לברך‪ ,‬בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו‬
‫וצונו לעקור עבודת כוכבים מארצנו‪ ,‬ועי' הערה טו‪.‬‬
‫וישמעאלים עצמם אינם עובדי עבודה זרה כלל‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬ועוד מצינו בדברי כמה אחרונים‪ ,‬שכתבו לדחות‬
‫דברי מהרש"א וסייעתו הנ"ל‪ ,‬ע"פ מש"כ בתשו'‬
‫הרשב"א )ח"א סימן יח( בביאור הטעם שאין מברכים‬
‫ברכת המצוות על מצות השבת גזל ועל מצות השבת‬
‫ריבית וכיו"ב‪ ,‬ש'כל מצוה שהיא באה מתוך עבירה'‪,‬‬
‫אין מברכים עליה‪ ,‬וא"כ הרי שמטעם זה אין לברך‬
‫אף על מצות עקירת עבודה זרה‪ ,‬שהרי בלא שהיתה‬
‫נעשית עבירה זו‪ ,‬לא היתה המצוה באה לידו; וכן‬
‫כתב בשו"ת עולת שמואל )פראג תקפ"ג‪ ,‬סימן צט(‪,‬‬
‫שמטעם זה אין לברך על קיום מצות עקירת עבודה‬
‫זרה‪ ,‬ודלא כדברי מהרש"א וסייעתו הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מה‬
‫שרצה ליישב בזה‪ ,‬הא דאין מברכים על איבוד עבודת‬
‫אלילים ושריפת אשירה‪ ,‬משום דעיקר הברכה היא‬
‫הודאה על מציאות ה'‪ ,‬ובשריפת אשירה בלא"ה מורה‬
‫על אחדותו‪ ,‬אין תירוץ זה מספיק‪ ,‬דא"כ קריאת שמע‬
‫דבלי ספק מורה על מציאות ה'‪ ,‬למה אנו מברכים‬
‫שתים לפניה ואחת לאחריה בשחרית כו'‪ ,‬וכן תפילין‬
‫המורים על מציאותו ויכולתו ואחדותו למה אנו‬
‫מברכים‪ ,‬אלא ודאי עיקר הברכה היא לעורר הכוונה;‬
‫ומה שאין מברכים על איבוד עבודת אלילים ושריפת‬
‫אשירה‪ ,‬נראה ע"פ מש"כ הרשב"א )שם( כו'‪ ,‬הרי‬
‫שניתן כלל גדול שאין מברכים על המצוה הבאה מתוך‬
‫עבירה‪ ,‬וא"כ שריפת אשירה ואיבוד עבודת אלילים‬
‫נמי ע"י עבירה היא באה‪ ,‬אלולי שעבדו לעבודת‬
‫אלילים אין כאן מצות שריפה‪ ,‬ואי אפשר לבער עבודת‬
‫אלילים זולת עשיית עבירת העבודת אלילים שקדמה‬
‫לה‪ ,‬דהא אף בני נח מצווים על עבודת אלילים‪ ,‬לדעת‬
‫הרמב"ם )פ"ט מהל' עבודה זרה ה"ד‪ ,‬ועוד( אף בשיתוף‪,‬‬
‫ולדעת הר"ן )עבודה זרה ז‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה גרסינן בפרק(‬
‫הובא ברמ"א )או"ח קנו‪,‬א( עכ"פ שלא בשיתוף‪ ,‬וא"כ‬
‫אין לברך על איבוד שלה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בס' קול סופר )להג"ר חיים סופר בעל שו"ת‬
‫מחנה חיים‪ ,‬ברכות פ"ט מ"א אות מד( להקשות על דברי‬
‫מהרש"א והגרעק"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולדעתי צ"ע אם לברך על‬
‫דבר אשר נעשה בעבירה‪ ,‬שהיה טוב שלא חטא אדם‪,‬‬
‫מים רבים‬
‫ובירושלמי יש‪ ,‬נעקרה עבודת כוכבים ממקום אחד‬
‫ונתנה למקום אחר‪ ,‬במקום שנתנה אומר ברוך שנתן‬
‫ארך אפים לעוברי רצונו‪ ,‬ובמקום שנעקרה אומר ברוך‬
‫שעקר עבודת כוכבים מן המקום הזה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב‬
‫הרמ"א )רכד‪,‬ב(‪.‬‬
‫ועי' שו"ת דברי יציב )או"ח סימן צ' אות ט'( שכתב‬
‫לבאר דבריהם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ובעיקר הדבר יש לומר‪ ,‬לפי‬
‫דברי הירושלמי הנ"ל‪ ,‬דבנעקרה ממקום אחד ונתנוה‬
‫במקום אחר‪ ,‬מברך ]אף[ על מקום שנעקרה‪ ,‬וצריך‬
‫ביאור למה‪ ,‬ומאי עקירה איכא הכא שהעובדים עם‬
‫העבודה זרה עברו לגור ולהתאסף במקום אחר‪,‬‬
‫ולענ"ד‪ ,‬שהטלטול ממקום למקום זה הוי בזיון‬
‫להעבודה זרה ולעובדיה‪ ,‬ועל זה גופא יש לברך‪ ,‬על‬
‫הבזיון שיש עכ"פ בעקירה ממקום למקום כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועפ"ז הוסיף בשו"ת דברי יציב )שם אות ח'(‪ ,‬דה"ה‬
‫נמי באופן שנעקרה עבודה זרה ממקום זה לזמן‬
‫מסוים‪ ,‬דשפיר יש לברך עליה ברכת 'שעקר עבודה‬
‫זרה'‪ ,‬ואע"פ שעתידה לחזור לאחר אותה תקופה‪,‬‬
‫והר"ז כעין דברי הירושלמי שאף באופן שניתנה‬
‫במקום אחר‪ ,‬שפיר יש לברך על מקום שנעקרה ממנו‪.‬‬
‫אגדות מהרש"א )ברכות נז‪:‬‬ ‫‪ .ÂË‬א‪ .‬כן כתב בחידושי‬
‫ד"ה הרואה מקום(‪ ,‬שהעוקר עבודה זרה צריך לברך‬
‫ברכת המצוות‪ ,‬וז"ל‪ ,‬היינו ברואה‪ ,‬דבעוקר עבודת‬
‫גילולים ודאי דצריך לברך כו'‪ ,‬דהיינו אקב"ו לעקור‬
‫עבודת כוכבים ומזלות מארצנו‪ ,‬כברכת כל המצוות‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ואף בהגהות רעק"א לשו"ע )רכד‪,‬ב( הביא דברי‬
‫מהרש"א‪ ,‬שיש לברך ברכת המצוות על מצות עקירת‬
‫עבודה זרה‪] ,‬ועוד הובא בתוס' רעק"א על המשניות‬
‫)ברכות פ"ט מ"א([‪ ,‬וכן הובא בכף החיים )רכד‪,‬ו( ובס'‬
‫נחל איתן )להגר"ח קניבסקי‪ ,‬סימן ה' הערה ג' אות א'(‪.‬‬
‫ב‪ .‬אך יש מן האחרונים שכתבו‪ ,‬שאין לברך על‬
‫קיום מצות עקירת עבודה זרה‪ ,‬ומדבריהם נתבארו‬
‫כמה טעמים לדבר‪ ,‬וכדלהלן‪ .‬ובס' מקור חיים לחוו"י‬
‫)רכד‪,‬א( הביא דברי מהרש"א הנ"ל‪ ,‬וכתב לחלוק על‬
‫דבריו בזה"ל‪ ,‬ונראה לי דלא שייך בזמן הזה אף בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬דמלאה מגילולי אדום במקומות ששוכנים‬
‫בם‪ ,‬ומה מהני עקירה זו‪ ,‬וכש"כ בחוץ לארץ‪,‬‬
‫פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה ‪ /‬מים רבים‬
‫ליכא משום מצוה הבאה בעבירה כו'; לזה אומר‪ ,‬דאף‬
‫בשריפת אשירה הוי מצוה הבאה בעבירה בחד גברא‪,‬‬
‫דאיתא במסכת עבודה זרה )נג‪ ,(:‬אמר רב יהודה אמר‬
‫רב‪ ,‬זקף לבינה להשתחוות לה‪ ,‬ובא אינו יהודי‬
‫והשתחווה לה‪ ,‬אסורה‪ ,‬מנלן‪ ,‬כתחילת של ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬דאמר רחמנא )דברים יב‪,‬ג( ואשריהם תשרפון‬
‫באש‪ ,‬מכדי ירושה היא להם מאבותיהם‪ ,‬ואין אדם‬
‫אוסר דבר שאינו שלו‪ ,‬ואי משום הנך דמעיקרא‬
‫בביטול בעלמא סגי להו‪ ,‬אלא מדפלחי ישראל לעגל‬
‫גלי דעתייהו דניחא להו בעבודת אלילים‪ ,‬וכי אתו‬
‫אינם יהודים ועבדו להם‪ ,‬שליחותייהו עבדי‪ ,‬הכי נמי‬
‫כו'‪ ,‬הרי דאלולי שעבדו ישראל לעגל לא נאסרו‬
‫האשירות כל עיקר‪ ,‬ולכה"פ בביטול הוי סגי לאשירת‬
‫ולעבודת אלילים‪ ,‬ולא נאסרו כי אם ע"י העגל שעשו‬
‫ישראל‪ ,‬וא"כ מצות השריפה ואיבוד של עבודת‬
‫אלילים היה ע"י עבירת העגל‪ ,‬ושפיר איתא לסברת‬
‫הרשב"א כנ"ל כו'‪ ,‬זהו מה שנראה לענ"ד בדבר זה‪,‬‬
‫והוא נכון וברור לדעתי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד יש שכתבו להקשות על דברי מהרש"א‬
‫וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שיש לברך ברכת המצוות על מצות‬
‫עקירת עבודה זרה‪ ,‬ממה שכתבו הראשונים טעם נוסף‬
‫על כמה מצוות שאין מברכים עליהם‪ ,‬שאין מברכים‬
‫על מצוות שיש בהם השחתה וקלקול‪ ,‬וה"נ הרי עיקר‬
‫מצוה זו אינה אלא להשחית ולאבד הע"ז‪.‬‬
‫אכן בפשטות נראה דלק"מ‪ ,‬שלא כתבו הראשונים‬
‫טעם זה אלא לענין השחתה או קלקול בבני אדם‪,‬‬
‫]וכמבו' בתשו' הרשב"א )שם( שכתב טעם זה לענין‬
‫בי"ד ההורגים חייבי מיתות‪ ,‬וביאר הטעם בזה"ל‪ ,‬וכן‬
‫אין מברכים על מיתות בי"ד‪ ,‬לפי שהשי"ת חס על‬
‫בריותיו‪ ,‬ואינו חפץ במיתתם של רשעים‪ ,‬ולפיכך אין‬
‫מברכים עליהם‪ ,‬וכענין שאמרו )ערכין י‪ (:‬שאין אומרים‬
‫הלל בר"ה מפני שהוא יום הדין‪ ,‬וכדאמרינן ב'אין‬
‫מפסיקין בקללות' )מגילה לא‪ ,(.‬לפי שאין אומרים ברכה‬
‫על הפורענות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד מצינו בתשו' הריב"ש )סימן‬
‫שצח( שכתב טעם זה אף במצוות שאין בהם הריגת‬
‫בנ"א‪ ,‬אלא כל מצוה שיש בה קלקול או רעה לאדם‬
‫אין מברכים עליה‪ ,‬יעו"ש שכתב טעם זה לענין מצות‬
‫גירושין ומצות השקאת סוטה ומצות חליצה‪ ,‬שאין‬
‫מברכים עליהם לפי 'שאין מברכים על הקלקלה'‪ ,‬וכן‬
‫האבודרהם )ברכת המצוות ומשפטיהם( כתב‪ ,‬ש'כל מצוה‬
‫שיש בה קלקול אחרים אין מברכים עליה‪ ,‬מפני‬
‫רעו‬
‫אשר חבירו יבוא ויבער‪ ,‬כי גם בן נח מצווה על‬
‫עבודה זרה‪ ,‬רק אם חטא הבן נח מצוה על ישראל‬
‫לבערו כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בס' משנת רבי בנימין‬
‫)להג"ר בנימין רבינוביץ אבי האדר"ת‪ ,‬ברכות פ"ט מ"א(‪ ,‬לדחות‬
‫דברי מהרש"א וסייעתו הנ"ל מטעם זה‪ ,‬שאין מברכים‬
‫על קיום מצוה שאינה באה לידו אלא מתוך עבירה‪.‬‬
‫והנה לכאו' היה נראה לחלק וליישב דברי‬
‫מהרש"א וסייעתו הנ"ל בפשיטות‪ ,‬שאין כוונת‬
‫הראשונים אלא היכא שהוא עצמו עשה עבירה זו‪,‬‬
‫וכיון שאם לא היה עושה העבירה לא היתה המצוה‬
‫באה לידו‪ ,‬הרי שאין לו לברך על קיום המצוה‪ ,‬אבל‬
‫אם לא נעשתה עבירה זו על ידו אלא על ידי אחרים‪,‬‬
‫שפיר יש לו לברך על קיום המצוה; וכ"כ בס' מקור‬
‫הברכה )להג"ר ראובן מרגליות‪ ,‬סימן ג'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אולם מצוה‬
‫הבאה בעבירה היינו רק בחד גברא‪ ,‬שאותו האיש‬
‫עושה המצוה ע"י שעבר מקודם עבירה‪ ,‬אבל לא בתרי‬
‫גברי‪ ,‬ולכן העוקר שפיר מברך‪ ,‬עכ"ל; ועוד כתב בס'‬
‫בני בנימין להאדר"ת )על הרמב"ם‪ ,‬פ"ז מהל' עבודה זרה‬
‫ה"א( ליישב דברי מהרש"א עד"ז‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואני בעניותי‬
‫נראה לי לדון דדבריהם נכונים‪ ,‬דיש לומר דבמצוה‬
‫הבאה ע"י עבירה שעבד עכו"ם‪ ,‬לא שייך לקרותה‬
‫מצוה הבאה בעבירה כלל‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬יעו"ש מש"כ‬
‫ליישב עוד עפ"ז[‪.‬‬
‫אך כבר עמדו בזה שנים מן האחרונים הנ"ל‪,‬‬
‫יעו"ש בס' משנת רבי בנימין שכתב להוכיח‪ ,‬שכוונת‬
‫הראשונים ליתן טעם זה אף באופן שלא נעשתה‬
‫העבירה על ידו‪] ,‬אך עכ"פ יש לדחות כדברי האדר"ת‬
‫הנ"ל‪ ,‬דהיינו דווקא באופן שנעשתה העבירה ע"י‬
‫ישראל‪ ,‬אבל אם לא נעשתה העבירה אלא ע"י עכו"ם‪,‬‬
‫אין בזה כדי לבטל ברכת המצוות[; ובשו"ת עולת‬
‫שמואל )שם( כתב לבאר בטוטו"ד‪ ,‬דאה"נ שאין טעם‬
‫זה שייך אלא אם הוא עצמו עשה העבירה קודם לכן‪,‬‬
‫]או עכ"פ באופן שנעשתה עבירה ע"י ישראל חבירו‬
‫ולא ע"י עכו"ם[‪ ,‬אך עכ"פ בנידו"ד גבי עבודה זרה‪,‬‬
‫יש להחשיבו כאילו הוא עצמו עשה העבירה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬כללו של הרשב"א אינו כי אם כשהעבירה‬
‫וקיום המצוה בחד גברא‪ ,‬כגון השבת הגזילה וכדו'‪,‬‬
‫אבל לא בנידו"ד שהכנענים עשו העבירה וישראלים‬
‫מקיימים המצוה‪ ,‬בזה לא שייך לומר מצוה הבאה‬
‫בעבירה‪ ,‬דכל מצוה הבאה בעבירה הוי בחד גברא‪,‬‬
‫אבל אם העבירה בחד גברא והמצוה בגברא אחרינא‪,‬‬
‫רעז‬ ‫‪ /‬פרק יד ‪ -‬ברכת הרואה עבודה זרה‬
‫זהובים‪ ,‬ושכר ברכת המזון ארבע ברכות ארבעים‬
‫זהובים‪ ,‬עכ"ל; והרי לן מדברי התוס'‪ ,‬שעל 'אילן‬
‫העומד לקציצה' אין מברכים ברכת המצוות‪ ,‬ו'אילן‬
‫העומד לקציצה' היינו אילן אשירה ]או אילן הנוטה‬
‫לרשות הרבים[‪ ,‬וכמו שפירש רש"י )בבא קמא שם‪ ,‬ד"ה‬
‫עומד לקציצה(‪ ,‬ודלא כדברי מהרש"א וסייעתו הנ"ל‪,‬‬
‫שיש לברך ברכת המצוות על מצות עקירת עבודה‬
‫זרה‪] ,‬ויעו"ש באבן ישראל מה שהוסיף עוד בזה[‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫ו‪ .‬והנה בדברי מהרש"א וסייעתו הנ"ל לא נזכר‬
‫חילוק בנוסח ברכה זו‪ ,‬בין העוקר עבודה זרה בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ובין העוקר עבודה זרה בחו"ל‪ ,‬אכן בפשטות‬
‫נראה‪ ,‬שנוסח הברכה שהזכיר מהרש"א שאומר תיבת‬
‫'מארצנו'‪ ,‬אינו שייך אלא כשעוקר הע"ז בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬אבל העוקר עבודה זרה בחו"ל‪ ,‬נראה שיש לו‬
‫לברך אקב"ו לעקור עבודת כוכבים ומזלות 'מן‬
‫המקום הזה'‪.‬‬
‫ועוד יש שכתבו לחלק בזה‪ ,‬שאף שבארץ ישראל‬
‫מברך 'לעקור' עבודת כוכבים‪ ,‬בחוצה לארץ אינו‬
‫מברך אלא 'לאבד' עבודת כוכבים‪ ,‬וכדלהלן‪ .‬דהנה‬
‫בעבודה זרה )מה‪ (:‬מבו'‪ ,‬שהעוקר עבודה זרה צריך‬
‫לשרש אחריה‪ ,‬וכ"ה בשו"ע )יו"ד קמו‪,‬טו( ש'צריך‬
‫לשרש אחר האלילים ולכנות לה שם גנאי'‪ ,‬וכתבו‬
‫הפרישה )קמו‪,‬טו( והש"ך )קמו‪,‬יד( בשם מהרש"ל‪ ,‬שאינו‬
‫צריך לכנות לה שם גנאי אלא בארץ ישראל‪ ,‬אבל‬
‫בחוצה לארץ אינו צריך לכנות לה שם גנאי‪ ,‬אך הט"ז‬
‫)קמו‪,‬יב( כתב שנראה שט"ס נפל בזה‪ ,‬ודברי מהרש"ל‬
‫לא נאמרו לענין כינוי שם גנאי לע"ז‪ ,‬אלא על הדין‬
‫הא' שצריך לשרש אחריה‪ ,‬ודין זה אינו אלא בארץ‬
‫ישראל 'שצריכה להיות מנוקה ומטוהרת'‪ ,‬וחזר הש"ך‬
‫בנקודות הכסף )שם( והשווה שני דינים אלו‪ ,‬אשר בין‬
‫הדין הא' שצריך לשרש אחריה‪ ,‬ובין הדין הב' שצריך‬
‫לכנות לה שם גנאי‪ ,‬אינם אלא בארץ ישראל ולא‬
‫בחוצה לארץ; ]ולכאו' נראה כדבריהם אף מדברי‬
‫הריטב"א )קידושין לז‪ .‬ד"ה מנא הני מילי( בשם הרמב"ן‪,‬‬
‫שאינו צריך לשרש אחריה אלא בארץ ישראל‪ ,‬אכן עי'‬
‫שו"ת שואל ומשיב )מהדו"ק ח"א סימן רב( שביאר דברי‬
‫הרמב"ן והריטב"א באופ"א‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫אלא שבביאור ענין זה שצריך 'לשרש' אחריה‬
‫מצינו בדברי הרו"א ג' דרכים; אשר מדברי הט"ז‬
‫)שם( נראה שביאר ענין זה‪ ,‬שצריך לחפש ולחזר אחר‬
‫מים רבים‬
‫שנראה כמודה על אותו קלקול'‪ ,‬וכתב שמטעם זה אין‬
‫לברך על מצות נתינת צדקה‪ ,‬והשבת העבוט‪ ,‬וקריעה‬
‫על המת‪ ,‬וניחום אבלים‪ ,‬וביקור חולים‪ ,‬ועזיבת לקט‬
‫שכחה ופאה‪ ,‬ועשיית דין לשני בעלי דינים‪ ,‬והשקאת‬
‫סוטה‪ ,‬וכל כיוצא באלו‪ ,‬וכעי"ז כתב בתומים )צז‪,‬א(‬
‫בביאור הטעם שאין מברכים על מצות נתינת צדקה‪,‬‬
‫משום ש'קללה' היא שיש עניים בישראל‪ ,‬ואין‬
‫מברכים על הקללה‪ ,‬וע"ע שו"ת מהר"ם שיק )או"ח‬
‫סימן שלו( וכף החיים )תרפה‪,‬כט( שביארו הטעם שאין‬
‫מברכים על מצות זכירת מעשה עמלק‪ ,‬לפי ש'אין‬
‫מברכים על הקלקלה'[‪ ,‬אבל במצוה שאין בה אלא‬
‫השחתת חפץ או מאכל וכיו"ב‪ ,‬לא מצינו בדברי‬
‫הראשונים שמטעם זה אין לברך עליה‪ ,‬וה"נ שפיר יש‬
‫לברך ברכת המצוות על קיום מצות עקירת עבודה‬
‫זרה‪ ,‬אע"פ שיש בה השחתת חפץ או אילן וכיו"ב‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוד מצאתי בס' תפארת המשנה )ברדיטשוב‬
‫תרע"ה‪ ,‬ברכות פ"ט מ"א(‪ ,‬שכתב לדחות דברי מהרש"א‬
‫וסייעתו הנ"ל מטעם אחר‪ ,‬שכל מצוה שאף בני נח‬
‫מצווים עליה‪ ,‬לא תקנו עליה חכמים ברכת המצוות‪,‬‬
‫ומטעם זה הרי שאין לברך אף על מצות עקירת‬
‫עבודה זרה‪ ,‬שהרי אף בני נח מצווים במצוה זו‪,‬‬
‫עכ"ד; ולא ידעתי מנין לו שאף בני נח מצווים לעקור‬
‫עבודה זרה‪ ,‬והן אמנם אף בני נח מוזהרים שלא‬
‫לעובדה‪ ,‬אך לא מצינו שיש עליהם חיוב לעוקרה‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫ה‪ .‬ובס' זרע יעקב )להגרש"ז זלזניק‪ ,‬או"ח סימן רכד(‬
‫ובס' אבן ישראל )להגרי"י פישר‪ ,‬חלק ו' בבא קמא צא‪(:‬‬
‫הוסיפו להוכיח מדברי התוס' )בבא קמא צא‪ :‬ד"ה וחייבו(‬
‫דלא כדברי מהרש"א וסייעתו הנ"ל‪ ,‬דהנה בחולין )פז‪(.‬‬
‫אמרי'‪ ,‬מעשה באחד ששחט‪ ,‬וקדם חבירו וכיסה ]‪-‬את‬
‫הדם בעפר[‪ ,‬וחייבו רבן גמליאל ליתן לו עשרה‬
‫זהובים‪ ,‬איבעיא להו‪ ,‬שכר מצוה או שכר ברכה‪ ,‬למאי‬
‫נפקא מינה‪ ,‬לברכת המזון‪ ,‬אי אמרת שכר מצוה‪ ,‬אחת‬
‫היא‪ ,‬ואי אמרת שכר ברכה‪ ,‬הויין ארבעים‪ ,‬ע"כ;‬
‫וכתבו התוס' )ב"ק שם( בזה"ל‪ ,‬בפרק כיסוי הדם )חולין‬
‫שם( מוכח שזהו שכר ברכה‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬שכר דמצוה‬
‫עצמה היכא אזיל‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דמצוה וברכה הכל אחד‪,‬‬
‫ואע"ג דשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה‪,‬‬
‫יש שכר מצוה אע"פ שאין ברכה‪ ,‬מכל מקום התם‬
‫שכר מצות כיסוי וברכה‪ ,‬לא היה כי אם עשרה‬
‫פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם ‪ /‬מים רבים‬ ‫רעח‬

‫פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם‬

‫א‪ .‬הרואה בתי ישראל בישובן‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה א‪.‬‬

‫לשון זה אינו שייך אלא בעקירת אילן של עבודה זרה‪,‬‬
‫אבל בעקירת ובאיבוד שאר מיני עבודה זרה‪ ,‬שאין‬
‫שייך לעוקרה עם השורשים‪ ,‬הרי שאין לחלק בנוסח‬
‫הברכה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי‬
‫בנוסח הברכה שתקנו חכמים בראיית מקום שנעקרה‬
‫ממנו עבודה זרה‪ ,‬לא חילקו בין ארץ ישראל לחוץ‬
‫לארץ‪ ,‬ומסתימת דברי הפוסקים נראה שאף בחוץ‬
‫לארץ אומר 'שעקר' עבודה זרה מן המקום הזה‪ ,‬ואינו‬
‫אומר 'שאיבד' עבודה זרה‪] ,‬וראה עוד בס' שפתי‬
‫חכמים )ברכות נד‪ .‬ד"ה הרואה מקום( שביאר‪ ,‬דכיון‬
‫שבעבודה זרה צריך לשרש אחריה‪ ,‬משו"ה לא תקנו‬
‫חכמים נוסח הברכה בלשון 'איבוד' אלא בלשון‬
‫'עקירה'[‪ ,‬ומעתה הרי שאף בברכת המצוות על עקירת‬
‫עבודה זרה‪ ,‬אין לחלק בנוסח הברכה בין ארץ ישראל‬
‫לחוץ לארץ‪ ,‬ואף בחו"ל יש לברך אקב"ו 'על עקירת‬
‫עבודת כוכבים'‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫]ומענין לענין יש להביא בזה מש"כ בס' טעמא‬
‫דקרא )להגר"ח קניבסקי‪ ,‬סוף מגילת אסתר(‪ ,‬שמלשון הפיוט‬
‫הנאמר בסליחות לתענית אסתר‪' ,‬יהודי הוקיע ילדיו‬
‫למטה ואביהם למעלה'‪ ,‬נראה שמרדכי עצמו תלה את‬
‫המן על העץ‪ ,‬ואפשר שרצה לקיים מצות מחיית‬
‫עמלק בעצמו‪ ,‬ואף בירך על זה ברכת המצוות‬
‫ושהחיינו‪ ,‬ואפשר שאף בירך ברכת 'לאבד עבודה‬
‫זרה'‪ ,‬וע"פ הא דאיתא במדרש )אסתר רבה ו‪,‬ב( שהמן‬
‫חקק עבודה זרה על לבו‪ ,‬עכ"ד[‪.‬‬
‫עוד בענין נוסח הברכה‪ ,‬ומפני מה כתבו מהרש"א‬
‫וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שאין לומר בנוסח הברכה 'על עקירת'‬
‫עבודת כוכבים‪ ,‬אלא יש לומר 'לעקור' עבודת‬
‫כוכבים‪ ,‬הנה דב"ז תלוי ועומד בדעות הראשונים‬
‫בכללי נוסח ברכות המצוות‪ ,‬באלו מהן תקנו חכמים‬
‫נוסח הברכה בלשון ל'‪ ,‬ובאלו מהן תקנו חכמים נוסח‬
‫הברכה בלשון 'על'‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫מקום לחלק בנוסח הברכה בין ארץ ישראל לחו"ל‪,‬‬
‫‡‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה בתי ישראל‬
‫בישובן‪ ,‬אומר ברוך מציב גבול אלמנה‪ ,‬בחורבנן‪,‬‬
‫אומר ברוך דיין האמת‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"ד מהל'‬
‫ברכות ה"י( ובטוש"ע )רכד‪,‬י(‪.‬‬
‫עבודה זרה כדי לעוקרה‪ ,‬וחיוב זה אינו אלא בארץ‬
‫ישראל ולא בחוצה לארץ‪] ,‬ועפ"ז כתב הט"ז )שם(‬
‫להביא מקור לדבריו מדברי הרמב"ם )פ"ז מהל' עבודה‬
‫זרה ה"א(‪ ,‬יעו"ש[; אך המאירי )עבודה זרה מה‪ :‬ד"ה‬
‫העוקר( כתב דין זה בזה"ל‪ ,‬העוקר עבודה זרה‪ ,‬צריך‬
‫לשרש אחריה 'מה שנשאר ממנה תחת הקרקע'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]יעו"ש המשך דבריו בזה[‪ ,‬ולדבריו הרי שדין זה נאמר‬
‫לענין אשירה וכיו"ב‪ ,‬שצריך לעוקרה עם שרשי האילן‬
‫הטמונים בקרקע; ועוד מצינו ביאור נוסף בזה בפי'‬
‫המזרחי )דברים יב‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ופירוש 'שצריך לשרש‬
‫אחריה'‪ ,‬הוא כמו ששנו בספרי )פרשת ראה פיסקא ס'(‪,‬‬
‫מנין אתה אומר שאם קצץ אשירה והחליפה‪ ,‬אפילו‬
‫עשר פעמים‪ ,‬שחייב לקוצצה‪ ,‬תלמוד לומר )דברים יב‪,‬ב(‬
‫'אבד'‪ ,‬ואחר כך 'תאבדון'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וניהדר לנידו"ד‪ ,‬אשר לדרכו של המאירי הנ"ל‪,‬‬
‫]שבארץ ישראל צריך לעקור האילן עם השורשים‪,‬‬
‫ובחוצה לארץ אינו צריך אלא לקצוץ האילן בלא‬
‫השורשים[‪ ,‬נראה שאכן יש מקום לחלק בנוסח‬
‫הברכה‪ ,‬אשר העוקר אילן של עבודה זרה בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬שפיר יכול לומר בנוסח הברכה 'לעקור'‪,‬‬
‫שהרי הוא 'עוקר' האילן עם השורשים‪ ,‬אבל העוקר‬
‫אילן של עבודה זרה בחוצה לארץ‪ ,‬שאינו צריך אלא‬
‫לקצוץ האילן בלא השורשים‪ ,‬יש לומר שיש לו‬
‫לשנות נוסח הברכה ולומר 'לאבד'; אכן לדרכו של‬
‫הט"ז הנ"ל בביאור דין זה‪] ,‬שבארץ ישראל צריך‬
‫לחזר אחר עבודה זרה כדי לעוקרה‪ ,‬ובחוצה לארץ‬
‫אינו צריך[‪ ,‬נראה שאין מקום לחלק בנוסח הברכה בין‬
‫ארץ ישראל לחו"ל‪ ,‬ובשניהם יש לומר 'לעקור' עבודת‬
‫כוכבים; וכן לדרכו של המזרחי הנ"ל בביאור דין זה‪,‬‬
‫]שבארץ ישראל צריך לחזור ולקצוף האילן אפילו‬
‫עשר פעמים‪ ,‬ומשא"כ בחוצה לארץ[‪ ,‬נראה ג"כ שאין‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫אכן באמת נראה‪ ,‬שאף לדעת המאירי שבחו"ל‬
‫אינו צריך לעקור אף שרשי האילן‪ ,‬מכ"מ אין לשנות‬
‫נוסח הברכה שנתקנה בלשון 'עקירה'‪ ,‬שהרי חילוק‬
‫רעט‬ ‫‪ /‬פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם‬
‫ב‪ .‬לדעת רש"י ורוב הראשונים‪ ,‬תקנו חכמים ברכה זו על בתי ]עשירי[ ישראל ב‪ ,‬אך לדעת‬
‫בתחילת דבריו‪ ,‬שמדברי רש"י נראה שלא תקנו‬
‫חכמים ברכות אלו אלא על בית המקדש עצמו‪ ,‬והיינו‬
‫שעל בנין בית המקדש יש לברך מציב גבול אלמנה‪,‬‬
‫ועל חורבן בית המקדש יש לברך דיין האמת‪ ,‬וכן כתב‬
‫בהגהות מהרל"ח )על הטור‪ ,‬רכד‪,‬ד(‪ ,‬שלפירוש רש"י‬
‫'קאי אבית המקדש'‪] ,‬ועוד יש שכתבו להביא מקור‬
‫לדרך זו מדברי האלשיך )משלי טו‪,‬כה(‪ ,‬יעו"ש[; ובס'‬
‫מי באר מים חיים )וויצן תרס"ו‪ ,‬ברכות נח‪ :‬ד"ה ת"ר הרואה(‬
‫הוסיף להוכיח כן מלשון רש"י שעל הרי"ף‪ ,‬שכתב‬
‫בביאור דין זה 'כגון ישוב בית שני'‪] ,‬ולא כגון‬
‫'ב'ישוב בית שני[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומשמע דקאי על בנין בית‬
‫המקדש שהיו מברכים כן‪ ,‬ומשמע דאין ברכה זו‬
‫בגלות על בתי ישראל‪ ,‬כי אם כשירחם עלינו הגואל‬
‫ויגאל אותנו מגלות המר והחושך הזה‪ ,‬ויתגדל‬
‫ויתקדש שמו הגדול‪ ,‬ויבנה בית מקדשו על תפארתו‪,‬‬
‫ואז נברך בשמחה בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫אך בהמשך דבריו כתב הב"י לפרש דברי רש"י‪,‬‬
‫שתקנו חכמים לברך ברכה זו אף על שאר 'בתי‬
‫ישראל'‪ ,‬אלא שעכ"פ לא תקנו כן אלא על בתי ישראל‬
‫שבארץ ישראל‪ ,‬ובזמן שבית המקדש קיים בלבד‪,‬‬
‫וכדלקמן בסמוך )הערה ה'( מדברי הבית יוסף בזה‪.‬‬
‫אך הנה מלשון הבית יוסף )שם( נראה‪ ,‬שאין לברך‬
‫אלא על 'בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות'‪ ,‬אבל על‬
‫סתם בתי ישראל אינו מברך ברכה זו‪ ,‬וכן נראה‬
‫מלשון כמה פוסקים‪ ,‬שלדעת רש"י שתקנו חכמים‬
‫ברכה זו על 'בתי ישראל' ממש‪ ,‬לאו היינו שיש לברך‬
‫אף על סתם בתי ישראל‪ ,‬אלא על בתי עשירי ישראל‬
‫בלבד‪ ,‬ראה לשון הב"ח )רכד‪,‬ה ד"ה הרואה( דהיינו 'בתי‬
‫עשירים של ישראל ובעלי צדקה'‪ ,‬ולשון המגן אברהם‬
‫)רכד‪,‬ט( שיושבים בשלוה והשקט 'ועושר'‪ ,‬ולשון‬
‫המשנה ברורה )רכד‪,‬יד( 'בתי עשירי ישראל שמיושבים‬
‫בתוקף ובגבורה'‪ ,‬ולשון הערוה"ש )רכד‪,‬ז( 'בתי‬
‫ברכה זו הרי היא על שחזר הקב"ה והציב גבולה של‬
‫עשירים גדולים שנותנים צדקה הרבה ומתנהגים‬
‫ביראת השם'; אכן‪ ,‬עי' לבוש )רכד‪,‬י( ושועה"ר )סדר‬
‫ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יג סי"א( שכתבו בסתמא‪ ,‬שהרואה 'בתי‬
‫ישראל בישובן' מברך ברכה זו‪ ,‬ולא חילקו דהיינו‬
‫דווקא בתי עשירי ישראל ובעלי צדקה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫מים רבים‬
‫בביאור ברכת 'מציב גבול אלמנה'‪ ,‬הנה בפשטות‬
‫היה נראה לבאר ענין הברכה‪ ,‬שאנו מודים ומשבחים‬
‫להקב"ה‪ ,‬על שחזר והציב גבולה של ישראל שנקראת‬
‫'אלמנה'‪] ,‬ולדברי הפוסקים דלקמן בסמוך )סעיף ג'‪,‬‬
‫ושם הערה ה'(‪ ,‬שלא תקנו ברכה זו אלא על בתי ישראל‬
‫שבארץ ישראל‪ ,‬אפשר שתיבת 'אלמנה' לא קאי אלא‬
‫על ארץ ישראל‪ ,‬ולא על ישראל עצמם[; אך מדברי‬
‫האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה אשתו(‬
‫נראה שביאר ענין הברכה להיפך‪ ,‬דהנה יעו"ש שכתב‬
‫שיש לברך ברכה זו 'אפילו' על בתי ישראל שבארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ונראה מדבריו שכש"כ שיש לברך ברכה זו על‬
‫בתי ישראל שבחוצה לארץ‪ ,‬והדברים צ"ב‪ ,‬שהרי‬
‫בדברי כמה מרבותינו הרו"א מבו' היפך הדברים‪,‬‬
‫שאין לברך ברכה זו אלא על בתי ישראל שבארץ‬
‫ישראל‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )שם(‪.‬‬
‫ובביאור דברי האבודרהם נראה‪ ,‬שהבין ענין ברכה‬
‫זו היפך הביאור הנ"ל‪ ,‬ולדבריו עיקר ענין ברכה זו‪,‬‬
‫שאף בזמן הזה שאנו שרויים בגלות‪ ,‬והיה נראה שאין‬
‫אנו ראויים לישב בבתים בתוקף ובגבורה בשלוה‬
‫ובהשקט‪ ,‬מכ"מ לא עזב הקב"ה את חסדו מאתנו‪,‬‬
‫והוא 'מעמידנו אפילו בשפלותינו' ]כלשון האבודרהם‬
‫)שם([‪ ,‬ועל אף היותנו בגלות‪ ,‬יושבים אנו בבתים‬
‫בתוקף ובגבורה בשלוה ובהשקט‪ ,‬ועל זה אנו מברכים‬
‫ברכה זו; ומטעם זה הרי שחיוב הברכה בחו"ל פשוט‬
‫יותר מחיוב הברכה בארץ ישראל‪ ,‬ומשום שבארץ‬
‫ישראל היה מקום לתלות ישוב בתי ישראל כהכנה‬
‫לגאולה העתידה‪ ,‬ולזה כתב האבודרהם ש'אפילו' על‬
‫בתי ישראל שבארץ ישראל יש לברך ברכה זו‪ ,‬ומשום‬
‫שעכ"פ עדיין אנו שרויים בגלותנו‪ ,‬והיא נתינת שבח‬
‫להקב"ה שאעפ"כ אנו יושבים בבתים בתוקף ובגבורה‬
‫בשלוה ובהשקט‪ .‬אכן מדברי שאר הרו"א שמבו'‬
‫מדבריהם‪ ,‬שיותר יש לברך ברכה זו בארץ ישראל‬
‫מבחוץ לארץ‪ ,‬נראה שהבינו כהדרך הא' הנ"ל‪ ,‬שעיקר‬
‫ישראל שנקראת 'אלמנה'‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫·‪ .‬הנה על דברי הגמ' הנ"ל בסמוך )הערה א'(‪ ,‬כתב‬
‫רש"י )ברכות שם ד"ה ברוך מציב( דהיינו 'כגון בישוב בית‬
‫שני'‪ ,‬ועי' בית יוסף )רכד‪,‬י ד"ה והא דרואה( שכתב‬
‫פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם ‪ /‬מים רבים‬
‫הרי"ף וסייעתו‪ ,‬לא תקנו חכמים ברכה זו אלא על בתי כנסיות ג‪.‬‬
‫יש לחוש לדעת רש"י‪ ,‬ואין לברך ברכה זו על בתי‬
‫כנסיות בשם ומלכות; אכן‪ ,‬ראה בס' ברכת ראש‬
‫)פיעטרקוב תר"נ‪ ,‬ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה בתי ישראל( שכתב‬
‫בפשטות‪ ,‬שאף רש"י וסייעתו מודים לדעת הרי"ף‪,‬‬
‫שיש לברך ברכה זו על בתי כנסיות בישובן‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬כתבו הפוסקים‪ ,‬שלדעה זו אין לברך אלא על‬
‫בתי כנסיות שמתפללים בהם‪ ,‬וזהו שאמרו בגמ'‬
‫שרואה בתי כנסיות 'בישובן'‪ ,‬וכן מבו' מדברי המגן‬
‫אברהם )רכד‪,‬ט( והמשנה ברורה )רכד‪,‬יד(‪ ,‬שלדעה זו אין‬
‫לברך אלא על בתי כנסיות שמתפללים בהם‪.‬‬
‫עוד כתבו הפוסקים‪] ,‬אליה רבה )רכד‪,‬ז(‪ ,‬משנה‬
‫ברורה )רכד‪,‬יד(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬שלדעה זו אין חילוק בין ארץ‬
‫ישראל וחוצה לארץ‪ ,‬ובין זמן שבית המקדש קיים‬
‫לזמן שאין בית המקדש קיים‪] ,‬וכמו שכתבו הפוסקים‬
‫לחלק בזה לדעת רש"י וסייעתו‪ ,‬וכדלקמן בסמוך‬
‫)הערה ה' והערה ו'([‪ ,‬ובכל גווני יש לברך ברכה זו על‬
‫בתי כנסיות בישובן‪.‬‬
‫עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬דהנה לעיל בסמוך )הערה ב'(‬
‫נתבאר בדעת רש"י וסייעתו‪ ,‬שמדברי כמה מגדולי‬
‫הפוסקים נראה‪ ,‬שאין לברך ברכה זו על סתם 'בתי‬
‫ישראל'‪ ,‬אלא על 'בתי עשירי ישראל' בלבד‪ ,‬ויש‬
‫שכתבו להוכיח מדברי המשנה ברורה )רכד‪,‬יד(‪ ,‬דה"נ‬
‫אף לדעת הרי"ף וסייעתו שברכה זו נתקנה על בתי‬
‫כנסיות‪ ,‬מכ"מ אין לברך ברכה זו אלא על בתי כנסיות‬
‫יפים ומתוקנים בלבד‪] ,‬יעו"ש לשון המשנ"ב‪ ,‬וכן‬
‫נהגו העולם שאין מברכים על שארי בתים‪ ,‬כי אם על‬
‫בית הכנסת כשרואה אותה ביופיה ובתיקונה‪ ,‬עכ"ל[;‬
‫אכן נראה טפי דלאו דווקא הוא‪ ,‬שהרי בדברי‬
‫הפוסקים הנ"ל בסמוך )הערה ב'(‪ ,‬לא נזכר שלדעת‬
‫רש"י אין לברך ברכה זו אלא על בתים 'יפים'‪ ,‬אלא‬
‫על 'בתי עשירי ישראל'‪ ,‬ה'מיושבים בתוקף ובגבורה'‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬מה טעם יש בזה לומר שאין לברך אלא על‬
‫בתים 'יפים'‪ ,‬שהרי אף בשאר בתים שייך שפיר‬
‫להודות ולשבח להשי"ת שהוא 'מציב גבול אלמנה'‪,‬‬
‫אלא נראה שעיקר כוונתם לענין יושבי הבית‪ ,‬שאין‬
‫לברך ברכה זו אלא על בתי 'עשירי ישראל' היושבים‬ ‫כנסיות אין מברכים אלא בלא הזכרת שם ומלכות‪,‬‬
‫ומחזיקים בבתים אלו בתוקף ובגבורה ובדרך קבע‪,‬‬
‫]ועל בתים אלו שייך טפי לשון 'מציב' גבול אלמנה[‪,‬‬
‫רפ‬
‫‚‪ .‬א‪ .‬כן כתב הרי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף(‪,‬‬
‫ש'הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן'‪ ,‬אומר ברוך‬
‫מציב גבול אלמנה‪] ,‬ונראה שכך היתה גירסתו בגמ'‪,‬‬
‫וכ"כ בס' גליוני הש"ס )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה בתי( שכך‬
‫היתה גירסת הרי"ף בגמ'‪ ,‬אכן לדברי הצל"ח דלקמן‬
‫בסמוך )סוף הערה ה'( הרי שגירסת הרי"ף היתה כגירסת‬
‫הספרים שלפנינו‪ ,‬ודו"ק[‪ ,‬וכן כתבו כמה מרבותינו‬
‫הראשונים‪ ,‬כ"ה בארחות חיים )הל' ברכות אות מו(‪] ,‬וכל‬
‫בו )סימן פז([‪ ,‬מאירי )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה בתי כנסיות(‪,‬‬
‫ספר האשכול )מהדו' רצב"א‪ ,‬הל' ברכות הודאה(‪] ,‬אך‬
‫במהדו' אלבק לא נזכר תיבות 'בתי כנסיות בישובן'‬
‫אלא 'בתי ישראל בישובן'[‪ ,‬ספר המאורות )ברכות נח‪,(:‬‬
‫מצוות זמניות )הל' ברכות שער ט' ד"ה הרואה בית הכנסת(‪,‬‬
‫ועו"ר‪.‬‬
‫ב‪ .‬וכן הסכמת כמה פוסקים‪ ,‬שיש לברך ברכה זו‬
‫אף בזמנינו על בתי כנסיות בישובן‪ ,‬וכן הביא הב"ח‬
‫)רכד‪,‬ה ד"ה הרואה( בשם מהרש"ל )בהגהותיו לטור‪ ,‬נדפס‬
‫מכת"י בקובץ 'אליבא דהלכתא' גליון לח עמוד ב'(‪ ,‬שנהגו‬
‫כדעת הרי"ף‪ ,‬שאין מברכים ברכה זו אלא על בתי‬
‫כנסיות‪ ,‬וכן נראה מדברי החיי אדם )כלל סג ס"י(‪ ,‬וכן‬
‫כתב בשועה"ר )סדר ברכת הנהנין‪ ,‬פרק יג סי"א( בזה"ל‪,‬‬
‫והעולם נהגו שלא לברך אלא על בתי כנסיות‬
‫שמתפללים בתוכם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אלא שיש לחקור‪ ,‬האם כוונת הפוסקים להכריע‬
‫כדעת הרי"ף‪ ,‬ושאין לחוש לדעת רש"י הנ"ל בסמוך‬
‫)הערה ב'( שלא תקנו חכמים ברכה זו אלא על בתי‬
‫מגורי ישראל‪ ,‬או שמא כוונת הפוסקים‪ ,‬שאף רש"י‬
‫וסייעתו הנ"ל בסמוך )שם( מודים לדעת הרי"ף‪ ,‬שיש‬
‫לברך ברכה זו על בתי כנסיות בישובן‪ ,‬ולא באו אלא‬
‫להוסיף על דברי הרי"ף‪ ,‬דה"נ יש לברך ברכה זו אף‬
‫על בתי מגורי ישראל; ועי' פרי מגדים )סי' רכד משבצות‬
‫זהב סק"ב( שכ'‪ ,‬שלמעשה אין לברך ברכת 'מציב גבול‬
‫אלמנה' אפילו על בתי כנסיות‪ ,‬אלא בלא הזכרת שם‬
‫ומלכות‪] ,‬ועי' משנה ברורה )רכד‪,‬יד( שהביא חלק‬
‫מדברי הפמ"ג‪ ,‬אך השמיט תיבות אלו‪ ,‬שאף על בתי‬
‫וצ"ע[‪ ,‬ונראה מדברי הפמ"ג שהבין‪ ,‬שלדעת רש"י לא‬
‫נתקנה ברכה זו אלא על בתי מגורי ישראל‪ ,‬ומשו"ה‬
‫רפא‬ ‫‪ /‬פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם‬ ‫מים רבים‬

‫ג‪ .‬ונחלקו ד הפוסקים בדעת רש"י הנ"ל‪ ,‬יש אומרים שאין לברך ברכה זו אלא בזמן בית‬
‫שני ובארץ ישראל ה‪ ,‬יש אומרים שיש לברך הברכה אף בזמן הזה ובארץ ישראל ו‪,‬‬

‫ברכות נח‪ (:‬שאף הוא ביאר דברי הגמ' כפירוש רש"י‪,‬‬ ‫ומשא"כ על בתי פשוטי העם העניים‪ ,‬שאינם‬
‫וכתב על דברי הרי"ד בזה"ל‪ ,‬פירוש לפירושו‪ ,‬שאם‬ ‫מיושבים בבתים אלו בתוקף ובדרך קבע‪ ,‬הרי שאין‬
‫ראה בית מבתי ארץ ישראל שהם עדיין ביישובן‪ ,‬שלא‬ ‫לברך ברכה זו; ומעתה‪ ,‬הרי שאף לענין בתי כנסיות‬
‫נחרבו בימי טיטוס הרשע‪ ,‬חייב לברך בא"י אמ"ה‬ ‫]לדעת הרי"ף וסייעתו[‪ ,‬אין כוונת המשנ"ב שלא תקנו‬
‫מציב גבול אלמנה‪ ,‬כדכתיב )משלי טו‪,‬כה( ויצב גבול‬ ‫ברכה זו אלא על בתי כנסיות 'יפים ומתוקנים' בלבד‪,‬‬
‫אלמנה‪ ,‬וכתיב )ירמיהו נא‪,‬ה( כי לא אלמן ישראל‪ ,‬דהיא‬ ‫אלא עיקר כוונת המשנה ברורה לבאר ענין בתי‬
‫היום כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫כנסיות 'בישובן'‪ ,‬דהיינו שבית הכנסת עומד על תלו‬
‫ומדבריו נראה שאין לברך ברכה זו‪ ,‬אלא אם רואה‬ ‫כראוי וכיאה‪ ,‬ומתפללים בתוכו בקביעות‪ ,‬ועליו תקנו‬
‫בזמן הזה בתי ישראל שעדיין מיושבים הם מזמן בית‬ ‫חכמים לברך ברכת 'מציב גבול אלמנה' ]לדעת הרי"ף‬
‫שני‪ ,‬וצ"ע; ועוד יש להעיר בתחילת דבריו‪ ,‬שכתב‬ ‫וסייעתו[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫שיש לברך ברכה זו על 'כרכי' ישראל‪ ,‬ומלשון זה‬ ‫ד‪ .‬ומענין לענין באותו הענין יש להביא עוד בזה‪,‬‬
‫נראה שאין לברך ברכה זו אלא על עיר של בתי‬ ‫מש"כ בשו"ת יהודה יעלה )למהר"י אסאד‪ ,‬יו"ד סימן רעז(‬
‫ישראל‪ ,‬אבל על בית יחיד אינו מברך ברכה זו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ולענ"ד לברך על בנין בית הכנסת בחינוכו‬
‫ברבים בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה‪ ,‬דמקדש מעט‬
‫‪ .‰‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה ב'( שכן כתב הב"י‬
‫דינו כערי הקודש שנבנה אחת מחרבות ירושלים‪ ,‬שוב‬
‫)רכד‪,‬י ד"ה והא דרואה( בביאור דעת רש"י‪ ,‬וז"ל הב"י‪,‬‬
‫מצאתי בפרי מגדים )שם( שכתב‪ ,‬וכן בית הכנסת‬
‫ויותר נראה לומר‪ ,‬ד'בתי ישראל בישובן' היינו‬
‫ביופיו ברוך מציב גבול בלא שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל;‬
‫כשישראל מיושבים בלא שטן ולא פגע רע‪] ,‬והכי‬
‫והנה מדבריו נראה‪ ,‬שאין כוונתו שיש לברך ברכה זו‬
‫מוכח מדמייתי בגמ' בסמוך )ברכות נח‪ ,(:‬עולא ורב‬
‫על ראיית בית הכנסת‪] ,‬בכל פעם שיראה בית הכנסת‬
‫חסדא הוו אזלי באורחא‪ ,‬כי מטו אפיתחא דבי רב חנא‬
‫זה לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬או עכ"פ בפעם‬
‫בר חנילאי‪ ,‬נגד רב חסדא ואיתנח כו'‪ ,‬עד מיום שחרב‬
‫ראשונה שרואהו אע"פ שלא היה זה בשעת חינוך‬
‫בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהם של צדיקים‬
‫ביהכנ"ס[‪ ,‬אלא שיש לברך ברכה זו על עצם בניית‬
‫שיחרבו כו'‪ ,‬משמע ד'בתי ישראל בחורבנן' דקתני‪,‬‬
‫בית הכנסת‪] ,‬וזהו שכתב שמברך ברכה זו בשעת‬
‫היינו בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות[‪ ,‬וא"כ 'בתי‬
‫חינוך בית הכנסת[‪ ,‬וצ"ע מהיכן הוציא דין זה‪ ,‬ומהו‬
‫ישראל בישובן' דקתני‪ ,‬כי האי גוונא נמי הוא‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫שציין לדברי הפרי מגדים‪] ,‬ועוד יל"ע האם כוונתו‬
‫בתי עשירי ישראל בתוקפן ובגבורתן‪ ,‬ומה שפירש‬
‫להסכים לדברי הפמ"ג שאין לברך אלא בלא הזכרת‬
‫רש"י ברוך מציב גבול אלמנה 'כגון בישוב בית שני'‪,‬‬
‫שם ומלכות‪ ,‬או שמא לא הביא מקור מדברי הפמ"ג‬
‫היינו לומר דאז שייך לומר 'מציב גבול אלמנה'‪,‬‬
‫אלא לעיקר חיוב הברכה‪ ,‬אך הוא עצמו סבירא ליה‬
‫וקודם שגלו בגלות בבל לא הוו מברכין הכי‪ ,‬דלא הוה‬
‫שיש לברך אף בהזכרת שם ומלכות[‪ ,‬וכן צ"ב מהו‬
‫שייך לקרותם בשם 'אלמנה'‪ ,‬ואפשר שאע"פ‬
‫שכתב ד'מקדש מעט דינו כערי הקודש שנבנה אחת‬
‫שישראל מיושבים בתוקף וגבורה בקצת מקומות אין‬
‫מחרבות ירושלים'‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪] .‬ולענין חיוב ברכת‬
‫מברכים עליהם‪ ,‬אא"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית‪,‬‬
‫שהחיינו או ברכת הטוב והמטיב בבניית בית הכנסת‪,‬‬
‫ונראה שזו היתה כוונת רש"י ג"כ במה שכתב כגון‬
‫ראה משנ"ת בזה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬
‫בישוב בית שני‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫)פרק ג' סעיף ט'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫וכדרך זו נקט עיקר אף בשולחנו הערוך )רכד‪,‬י(‪,‬‬
‫ש'הרואה בתי ישראל בישובן כגון בבית שני' אומר‬ ‫„‪ .‬עוד מצינו בספר הפרדס‬
‫)שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה‬
‫ברוך מציב גבול אלמנה‪ ,‬וכן הסכימו כמה אחרונים‪,‬‬ ‫הרואה כרכי ישראל( שביאר דעת רש"י באופן מחודש‪,‬‬
‫שיש לחוש לדעה זו שאין לברך אלא בארץ ישראל‬ ‫יעו"ש שהביא מדברי רבינו ישעיה הזקן )פסקי הרי"ד‬
‫פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם ‪ /‬מים רבים‬ ‫רפב‬

‫ויש אומרים שיש לברך הברכה אף בזמן הזה ובחוץ לארץ ז; ]ועוד יש מקום לומר‪,‬‬

‫לשון הגמ' דמיירי בבתי מגורי ישראל‪ ,‬והרי"ף הביא‬ ‫ובזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬ואין לברך ברכה זו בזמן‬
‫דין זה להלכה באופן הנוהג אף בזמן הזה דהיינו בבתי‬ ‫הזה אלא בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬וכן כתבו הפרי‬
‫כנסיות‪ ,‬ודו"ק; אכן מדברי שארי אחרונים מבו'‬ ‫מגדים )סי' רכד משבצות זהב סק"ב( והמשנה ברורה‬
‫שהבינו בפשטות‪ ,‬שכוונת הרי"ף לחלוק על דעת‬ ‫)רכד‪,‬יד(‪ ,‬וכן נראה מדברי כמה פוסקים ]קיצור שולחן‬
‫רש"י‪ ,‬שלא תקנו חכמים ברכה זו אלא על בתי כנסיות‬ ‫ערוך )סימן ס'(‪ ,‬חסד לאלפים )סימן רכא‪-‬רל(‪ ,‬בן איש חי‬
‫בלבד[‪.‬‬ ‫)שנה א' פרשת עקב([ שהשמיטו דין זה‪ ,‬ולא הזכירו כלל‬
‫עוד בביאור דעת רש"י לדרך זו‪ ,‬שאין לברך אלא‬ ‫שהרואה בתי ישראל בישובן מברך ברכת 'מציב גבול‬
‫על בתי ישראל שבארץ ישראל ובזמן שבית המקדש‬ ‫אלמנה'‪ ,‬ונראה דהיי"ט לפי שאין ברכה זו נוהגת בזמן‬
‫קיים‪ ,‬ראה לקמן בסמוך )הערה ח'( מה שיבואר עוד‬ ‫הזה‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫בזה‪.‬‬ ‫ובעיקר טעם הדבר שאין מברכים ברכה זו בזה"ז‬
‫אפילו במקום שישראל מיושבים בתוקף ובגבורה‪,‬‬
‫‪ .Â‬הנה מדברי רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות ה"י( מבו'‪,‬‬
‫וכמבו' מדברי הב"י ש'אע"פ שישראל מיושבים‬
‫שלדעת רש"י אין לברך ברכה זו אלא על בתי ישראל‬
‫בתוקף וגבורה בקצת מקומות'‪ ,‬אין מברכים עליהם‬
‫שבארץ ישראל‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬ומפשטות דבריו נראה‪ ,‬שאין‬
‫אלא 'בזמן הבית'‪ ,‬כתב מהרש"א )ברכות נח‪ :‬חידושי‬
‫הדבר תלוי אלא בארץ ישראל ובחוצה לארץ‪ ,‬ובחוץ‬
‫אגדות ד"ה ברוך מציב(‪ ,‬ד'בגלות השתא אין זה מיקרי בתי‬
‫לארץ לא תקנו חכמים לברך ברכה זו‪ ,‬אבל בארץ‬
‫ישראל בישובן‪ ,‬כיון דבית המקדש חרב‪ ,‬לא שייך ביה‬
‫ישראל שפיר יש לברך אף בזמן הזה שאין בית‬
‫מציב גבול אלמנה'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ונראה מדבריו שהבין‪,‬‬
‫המקדש קיים; וכן נראה מדברי המגן אברהם )רכד‪,‬ח(‬
‫שאף כאשר היו מברכים ברכה זו על בתי ישראל בזמן‬
‫שהביא דברי רש"י‪ ,‬וכתב בסתמא ד'אפשר דדווקא‬
‫שבית המקדש קיים‪ ,‬הרי שעיקר הברכה לא היתה‬
‫בארץ ישראל קאמר ולא בחוצה לארץ'‪ ,‬והרי שבארץ‬
‫אלא על בנין בית המקדש‪ ,‬וזהו ענין 'הצבת גבול‬
‫ישראל שפיר יש לברך אף בזמן הזה‪.‬‬
‫האלמנה' המוזכר בברכה זו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫אכן אפשר שלא הוצרכו להזכיר ולבאר חילוק זה‪,‬‬
‫והצל"ח )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה בתי( כתב לבאר באופן‬
‫בין זמן שבית המקדש קיים לזמן שאין בית המקדש‬
‫אחר‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה לענ"ד‪ ,‬דאין כוונת רש"י שדווקא על‬
‫קיים‪ ,‬שהרי כבר כתב רש"י 'כגון בישוב בית שני'‪,‬‬
‫בית המקדש יאמר כן‪ ,‬אבל כוונתו‪ ,‬דאחר החורבן איך‬
‫והבינו כוונת רש"י בפשיטות‪ ,‬שאין מברכים ברכה זו‬
‫שייך לומר שום שבח על בית גדול וחשוב‪ ,‬והלא‬
‫בזמן הזה שאין ביהמ"ק קיים‪ ,‬אלא שהוסיפו לחלק‪,‬‬
‫אסור לבנות בית מסויד ומכויר )בבא בתרא ס‪ ,(:‬ואף‬
‫שאף בזמן שבית המקדש קיים לא תקנו חכמים ברכה‬
‫שאותם שנבנו בהיתר קודם החורבן או שקנה מנכרי‬
‫זו אלא על בתי ישראל שבארץ ישראל‪ ,‬וכן כתב‬
‫מותר לקיימו‪ ,‬היינו משום שלא הטריחוהו לסתור או‬
‫במחצית השקל )על המג"א שם( בביאור דברי המג"א‪,‬‬
‫לקלף בכתלים‪ ,‬אבל לא שייך לשבח על זה ולומר‬
‫שעכ"פ בזמן הזה אין מברכים ברכה זו אף בארץ‬
‫מציב גבול אלמנה‪ ,‬ואולי מזה הטעם כתב הרי"ף‬
‫ישראל; אלא שלפ"ז נמצא‪ ,‬שדברי רבינו מנוח‬
‫)ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף( הרואה 'בתי כנסיות'‪ ,‬משום‬
‫והמג"א‪ ,‬הרי הם כדרכו של הבית יוסף הנ"ל בסמוך‬
‫דאיירי בזמן הזה‪ ,‬ואסור לבנות בית חשוב‪ ,‬רק בית‬
‫)הערה ה'( בביאור דעת רש"י‪ ,‬וא"כ צריך ביאור בדברי‬
‫הכנסת מותר לבנות אף בזמן הזה‪ ,‬כמבואר במגן‬
‫המג"א‪ ,‬מה בא לחדש בדבריו אלו‪ ,‬ומפני מה לא‬
‫אברהם )תקס‪,‬ב(‪ ,‬עכ"ל; ]ונראה מדברי הצל"ח‪,‬‬
‫הזכיר שכבר נתבאר כן בדברי הב"י‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫שכוונתו להשוות דעת רש"י ודעת הרי"ף דלא פליגי‪,‬‬
‫‪ .Ê‬הנה הב"ח )רכד‪,‬ה ד"ה הרואה( הביא דברי‬ ‫ולדברי שניהם יש לברך ברכה זו בזמן בית המקדש‬
‫מהרש"ל )בהגהותיו לטור‪ ,‬נדפס מכת"י בקובץ 'אליבא דהלכתא'‬ ‫אף על בתי מגורי ישראל‪ ,‬ובזמן הזה יש לברך ברכה‬
‫גליון לח עמוד ב'( בביאור דעת רש"י בזה"ל‪ ,‬ויש‬ ‫זו על בתי כנסיות בלבד‪ ,‬אלא שרש"י פירש כפשטות‬
‫רפג‬ ‫‪ /‬פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם‬
‫שבזמנינו יש לברך ברכה זו אף לדעה הא' הנ"ל‪ ,‬משום שעיקר ישוב בני ישראל הרי הוא‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬ואין הדבר תלוי בזמן הבית דווקא‪ ,‬ועי' הערה ח[‪.‬‬
‫על בתי ישראל שבארץ ישראל‪ ,‬ומשמע שעל בתי‬
‫שבחו"ל פשוט יותר שיש לברך ברכה זו‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫הרואה בתי ישראל בישובן 'אפילו' בארץ ישראל‪,‬‬
‫מברך בא"י מציב גבול אלמנה‪ ,‬על שם 'ויצב גבול‬
‫אלמנה' )משלי טו‪,‬כח(‪ ,‬פי' ברוך מעמידנו אפילו‬
‫בשפלותינו‪ ,‬וכנסת ישראל היא היום כאלמנה שהלך‬
‫בעלה למדינת הים ועתיד לחזור‪ ,‬ונוהגת אלמנות‬
‫חיות‪ ,‬וזה שאמר הכתוב )איכה א‪,‬א( היתה 'כ'אלמנה‪,‬‬
‫לא אלמנה ממש‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וראה לעיל )הערה א'( מה‬
‫שכתבנו בביאור דברי האבודרהם‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫‪ .Á‬הנה להדרך הא' הנ"ל בסמוך )הערה ה'( בביאור‬
‫דברי רש"י‪ ,‬וכמו שביאר הבית יוסף בדעתו‪ ,‬שאין‬
‫ברכה זו נוהגת אלא בזמן בית שני ]ובארץ ישראל[‪,‬‬
‫יש לעיין טובא‪ ,‬מפני מה הזכירו בגמ' דין זה‪,‬‬
‫שהרואה בתי ישראל בישובן מברך ברכת מציב גבול‬
‫אלמנה‪ ,‬מאחר שאין דין זה נוהג כלל לאחר חורבן‬
‫בית שני‪ ,‬ומפשטות סוגיית הגמ' שהביאה דין ברכה‬
‫זו יחד עם שאר ברכות הראיה‪ ,‬נראה שאף ברכה זו‬
‫שייכת שפיר אף בזמן הזה‪ ,‬ואינו בגדר 'הלכתא‬
‫למשיחא' ותו לא; ועוד‪ ,‬שלפ"ז לא היה לו להמחבר‬
‫להביא דין זה בשולחנו הערוך‪ ,‬שהרי אין דרכו להביא‬
‫דינים שאינם נוהגים בזמן הזה‪] ,‬אכן‪ ,‬כבר עמד בזה‬
‫בשו"ת שם משמעון )פולק‪ ,‬יו"ד סימן כו ד"ה ובעודי בהאי‬
‫עניינא(‪ ,‬וכתב ליישב‪ ,‬ד'אפשר לומר‪ ,‬שהביאה אגב‬
‫הברכה של דיין האמת‪ ,‬ואגב הדין של בתי עכו"ם‬
‫שבסיפא‪ ,‬שבודאי נוהגים אפילו בזמן הזה'‪ ,‬וראה עוד‬
‫מש"כ בשדי חמד )כללי הפוסקים‪ ,‬סימן יג אות ו' ד"ה שו"ע(‬
‫בזה"ל‪ ,‬שו"ע‪ ,‬דרכו להשמיע דברים שאין נוהגים‬
‫בזמן הזה‪ ,‬וכן הוא דרך פוסקי הלכות כידוע‪ ,‬ומכ"מ‬
‫לפעמים מביאים איזה דבר באגב מילי אחריני‪ ,‬או כדי‬
‫ללמוד לדברים הנהוגים‪ ,‬והוא פשוט כו'‪ ,‬והכי איתא‬
‫בדוכתי טובא דברים שאין נהוגים ומייתו להו באגב‪,‬‬
‫עכ"ל[; עוד יש לדקדק ולהעיר בלשון רש"י הנ"ל‪,‬‬
‫דמהו שכתב כגון 'בישוב' בית שני‪ ,‬שהרי לדרך זו‬
‫בביאור דברי רש"י‪ ,‬שאין ברכה זו נוהגת אלא בזמן‬
‫בית שני בלבד‪ ,‬היה לו לכתוב 'בזמן בית שני' או‬
‫'בבית שני'‪ ,‬ואף לשון 'כגון' משמע דלא מיירי בזמן‬
‫מים רבים‬
‫מפרשים דקאי על כל בתי ישראל של מנהיגים‬
‫ועשירים‪ ,‬ו'בישובן' דקאמר היינו כשיושבים בתוקפם‬
‫ובכחם‪ ,‬ולזה נתכוין רש"י שפירש מציב גבול אלמנה‬
‫'כגון ישוב בית שני'‪ ,‬ולאו דווקא בנין בית המקדש‬
‫קאמר‪ ,‬דא"כ הו"ל למימר הרואה בית המקדש‪ ,‬אלא‬
‫אכל בתי ישראל קאמר‪ ,‬כשהם בישוביהם אחר ימי‬
‫אלמנותם בתוקפם‪ ,‬וזהו בבית שני‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכתב המשנה ברורה )רכד‪,‬יד‪ ,‬ובשעה"צ סקי"א(‪,‬‬
‫שלדרך זו בביאור דעת רש"י‪ ,‬הרי שיש לברך ברכה‬
‫זו אף בזמן הזה שאין בית המקדש קיים‪ ,‬כל היכא‬
‫שישנם בתי ישראל המיושבים בתוקף ובגבורה‪ ,‬וה"נ‬
‫אין חילוק בזה בין ארץ ישראל לחוצה לארץ‪ ,‬ושפיר‬
‫יש לברך ברכה זו אף על בתי ישראל שבחו"ל‪ ,‬ואף‬
‫מדברי הט"ז )רכד‪,‬ב( נראה שהבין‪ ,‬שחילוק יש בזה בין‬
‫דברי הב"י ובין דברי מהרש"ל‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וע"ע מגן‬
‫אברהם )רכד‪,‬ח( מה שהביא בשם מהרש"ל בזה;‬
‫וכפה"נ הבינו כן ממה שסתמו דבריהם‪ ,‬שכל שישראל‬
‫מיושבים בתוקף ובגבורה שפיר יש לברך ברכה זו‪,‬‬
‫והיינו אף בזמן הזה ובחוץ לארץ‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וכדרך זו בביאור דעת רש"י‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫ברכה זו אף בחו"ל ובזמן שאין בית המקדש קיים‪,‬‬
‫כתב באליה רבה )רכד‪,‬ז( שכן נראה מסתימת דברי‬
‫הרבה ראשונים‪] ,‬ובכללם בס' הלכות גדולות )הל'‬
‫ברכות פרק ט'(‪ ,‬רמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"י(‪ ,‬ראב"ן )ברכות‬
‫סימן קצח(‪ ,‬ראבי"ה )ברכות סימן קמו(‪ ,‬ספר הרוקח )סימן‬
‫שמג(‪ ,‬רא"ש )ברכות פ"ט סימן י'(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה‬
‫מקום שעובדים(‪ ,‬פסקי ריא"ז )ברכות פרק ט' הלכה ב' אות ה'(‪,‬‬
‫ספר האגודה )ברכות סימן רא( טור )סימן רכד(‪ ,‬אהל מועד‬
‫)שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪ ,‬ספר הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער‬
‫יג אות ו'(‪ ,‬ועו"ר[‪ ,‬שהעתיקו דינא דגמ' ש'הרואה בתי‬
‫ישראל בישובן' מברך ברכה זו‪ ,‬ולא חילקו דהיינו‬
‫דווקא בארץ ישראל‪ ,‬או שדין זה אינו אלא בזמן‬
‫שבית המקדש קיים‪ ,‬ומבו' דסבירא להו שאין לחלק‬
‫בזה‪ ,‬ולעולם יש לברך ברכה זו בראיית 'בתי ישראל‬
‫בישובן'‪ ,‬ואף בזמן הזה ובחוצה לארץ‪.‬‬
‫וביותר מצינו בדברי האבודרהם )הל' ברכות השבח‬
‫וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה אשתו(‪ ,‬שיש לברך ברכה זו 'אפילו'‬
‫פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם ‪ /‬מים רבים‬ ‫רפד‬

‫ד‪ .‬יש לדון‪ ,‬האם יש לברך על בתי ישראל ]או על בתי כנסיות[ רק באופן שחרבו קודם‬
‫לכן וחזרו ונתיישבו‪ ,‬או שמא אף אם לא חרבו מעולם‪ ,‬כל שרואה אותם בישובם‪ ,‬מברך‬
‫ברכה זו ט‪.‬‬
‫ה‪ .‬יש לדון‪ ,‬האם יש לברך על בתי ישראל ]או על בתי כנסיות[ בכל פעם שרואה אותם‪,‬‬
‫]ובלבד שיעברו שלושים יום שלא ראה בהם בית זה[‪ ,‬או שמא אין לברך אלא בפעם‬
‫ראשונה שרואה אותם בחייו‪ ,‬או כשנחרב הבית וחזר ונתיישב לאחמ"כ י‪.‬‬

‫הישוב באר"י והכפיל את עצמו עשרת מונים; ]אכן‪,‬‬ ‫בית שני דווקא‪ ,‬אלא בכל זמן שהוא 'כגון' זמן בית‬
‫לפ"ז יתבארו דברי הב"י באופן דחוק‪ ,‬שמה שכתב‬ ‫שני; ואף עיקר סברת הדברים צ"ב‪ ,‬מפני מה יש‬
‫הב"י‪ ,‬ש'אע"פ שישראל מיושבים בתוקף וגבורה‬ ‫לתלות ברכה זו בבנין בית המקדש‪ ,‬ולומר שכל שאין‬
‫בקצת מקומות אין מברכים עליהם‪ ,‬אא"כ היו בארץ‬ ‫בית המקדש קיים אין לברך ברכה זו‪] ,‬וראה משנ"ת‬
‫ישראל ובזמן הבית'‪ ,‬כוונתו 'כעין' זמן הבית‪ ,‬וה"ה‬ ‫לעיל בסמוך )הערה ה'( מדברי מהרש"א והצל"ח‪,‬‬
‫אף לאחר חורבן הבית‪ ,‬כל שעיקר ישוב בני ישראל‬ ‫ודבריהם צריכים עיון‪ ,‬וכמשנ"ת )שם([‪.‬‬
‫הרי הוא בארץ ישראל[‪ .‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬ ‫ואשר יש לומר ולחדש בזה‪ ,‬שאין כוונת רש"י‬
‫וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שאין ברכה זו נוהגת אלא בזמן בית‬
‫‪ .Ë‬הנה הלבוש )רכד‪,‬י( כתב דין זה בזה"ל‪ ,‬הרואה‬
‫שני בלבד‪ ,‬ולאחר חורבן בית שני לא יתכן כלל לברך‬
‫בתי ישראל בישובן‪ ,‬כלומר שכבר היו חריבין וחזרו‬
‫ברכה זו‪ ,‬אלא כוונתם שלא נתקנה ברכה זו אלא בזמן‬
‫ונתיישבו‪ ,‬כגון בבית שני‪ ,‬אומר ברוך מציב גבול‬
‫שעיקר ישוב בני ישראל הרי הוא בארץ ישראל‪ ,‬ו'כגון‬
‫אלמנה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומדבריו נראה שאין לברך ברכה זו על‬
‫בישוב בית שני'‪ ,‬שהיה עיקר הישוב בארץ ישראל‪,‬‬
‫בתי ישראל שלא נחרבו מעולם‪] ,‬וכן הובא בשם‬
‫אבל לאחר חורבן בית שני שגלו ישראל‪ ,‬ולא היה‬
‫הגרי"ש אלישיב )וישמע משה ח"ב עמ' פה( לענין בית‬
‫עיקר הישוב בארץ ישראל‪ ,‬הרי שאין לברך ברכה זו‬
‫הכנסת‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אפילו על בתי כנסיות‬
‫אף על הבתים המועטים שהיו בארץ ישראל‪ ,‬שהרי‬
‫יפים ומהודרים במיוחד‪ ,‬אא"כ נחרב בית הכנסת וחזר‬
‫עדיין אין זה בכלל 'מציב גבול אלמנה'‪ ,‬וכך היה‬
‫ונבנה מחדש[; אך יעו"ש במלבושי יו"ט )על הלבוש‪,‬‬
‫במשך מאות רבות בשנים ואף בתקופת רש"י‪ ,‬ועפ"ז‬
‫סק"ג( ובאליה זוטא )על הלבוש‪ ,‬רכד‪,‬ה( שכתבו שדברי‬
‫פירש רש"י שאין ברכה זו שייכת באותו הזמן‪ ,‬וברכה‬
‫הלבוש לאו דווקא‪ ,‬וה"ה אם הבתים עומדים על תילם‬
‫זו לא נתקנה אלא 'כגון בישוב בית שני'‪ ,‬וכך נמשך‬
‫משעת בנייתם ולא נחרבו מעולם‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬
‫מצב הישוב בארץ ישראל עד לפני כמה עשרות שנים‬
‫ברכה זו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫בלבד‪ ,‬אך בזמנינו שזכינו שעיקר ישוב בני ישראל‬
‫‪ .È‬הנה לענין ראיית מקום המקדש‪ ,‬כתב הב"ח‬ ‫הרי הוא בארץ ישראל‪ ,‬ואף שיש קהילות רבות בכל‬
‫)תקסא‪,‬ד ד"ה וצריך לבאר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומ"ש שיברך דיין‬ ‫קצוות תבל‪ ,‬עכ"פ בודאי שעיקר הישוב הרי הוא‬
‫האמת‪ ,‬נראה דאין לברך בשם ומלכות‪ ,‬דברכה זו לא‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬יש לומר שאף לדעת רש"י יש לברך‬
‫נתקנה אלא על שמועות הרעות )ברכות נד‪ ,(.‬שהן‬ ‫ברכה זו על ראיית בתי ישראל בישובן בארץ ישראל‪,‬‬
‫מתחדשות ובאות‪ ,‬אבל זו אבילות ישנה היא )יבמות‬ ‫]ואף שאנשי השלטון בארץ ישראל אינם שומרי תורה‬
‫מג‪ ,(:‬ולא שייכא כלל במה שרואה חורבנה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן‬ ‫ומצוות‪ ,‬מכ"מ הרי שחזרו ישראל לדור בארץ ישראל‬
‫כתב המשנה ברורה )תקסא‪,‬ו(‪ ,‬שאין לברך ברכת דיין‬ ‫לאחר שהיתה חריבה ושוממה מיושביה‪ ,‬ודי בזה כדי‬
‫האמת בראיית מקום המקדש‪ ,‬אלא בלא הזכרת שם‬ ‫לברך על בתי ישראל שבארץ ישראל 'מציב גבול‬
‫ומלכות; ועפ"ז נראה‪ ,‬שמה שאמרו שהרואה בתי‬ ‫אלמנה'[‪ ,‬ואף שכמה מגדולי הפוסקים כתבו‬
‫ישראל בחורבנן מברך ברכת דיין האמת‪] ,‬ומסתימת‬ ‫שלמעשה אין לברך ברכה זו בזמנינו אלא בלא שם‬
‫דברי הגמ' והפוסקים נראה שמברך ברכה זו בשם‬ ‫ומלכות‪ ,‬לא כתבו כן אלא בזמנם קודם שנתחדש‬
‫רפה‬ ‫‪ /‬פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם‬ ‫מים רבים‬

‫ו‪ .‬הרואה בתי ישראל בחורבנן‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה דיין האמת‪ ,‬ועי' הערה יא‪.‬‬

‫ברב חסדא דאיתנח ולא בירך דיין האמת‪ ,‬לפי‬ ‫ומלכות כשאר ברכות[‪ ,‬לא מיירי אלא בפעם ראשונה‬
‫שנחרבה מכבר‪ ,‬או יש לומר‪ ,‬דאין צריך ברכות אלו‬ ‫שרואה בית זה לאחר שנחרב‪ ,‬אבל לאחמ"כ שוב יש‬
‫כי אם פעם אחת בעת שנתיישב או שנחרב‪ ,‬ורב חסדא‬ ‫להחשיבו כאבילות ישנה‪ ,‬ואין לו לברך עליו ברכה זו‬
‫כבר בירך פעם אחת‪ ,‬ולזה אין אנו נזהרים כ"כ‪ ,‬אבל‬ ‫בשם ומלכות‪] ,‬אכן לפ"ז שיש לחלק בין פעם ראשונה‬
‫בפעם ראשון ודאי צריך לברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לפעמים שלאחמ"כ‪ ,‬הרי שאף לענין ראיית מקום‬
‫המקדש היה לנו לחלק בזה‪ ,‬וסתימת דברי הב"ח‬
‫‪ .‡È‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה בתי ישראל‬
‫בישובן‪ ,‬אומר ברוך מציב גבול אלמנה‪ ,‬בחורבנן‪,‬‬ ‫והמשנ"ב נראה שאף בפעם ראשונה שרואה מקום‬
‫אומר ברוך דיין האמת‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"ד מהל'‬
‫המקדש‪ ,‬אינו מברך ברכה זו אלא בלא שם ומלכות‪,‬‬
‫ברכות ה"י( ובטוש"ע )רכד‪,‬י(‪.‬‬ ‫וצ"ע[; ואם כנים הדברים‪ ,‬הרי שאף לענין ברכת‬
‫וכמחלוקת הראשונים הנ"ל )סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫'מציב גבול אלמנה'‪ ,‬נראה שאין לברך אלא בפעם‬
‫לענין בתי ישראל בישובן‪ ,‬כך מחלוקת לענין בתי‬ ‫ראשונה שרואה בית מיושב זה‪ ,‬אבל לאחמ"כ שוב‬
‫ישראל בחורבנן‪ ,‬אשר לדעת רש"י וסייעתו תקנו‬ ‫אינו מברך עליו ]בשם ומלכות[‪.‬‬
‫חכמים ברכה זו על ראיית בתי מגורי ישראל בחורבנן‪,‬‬ ‫]וראה עוד בס' זכרון בצלאל )להגר"ש דבליצקי‪ ,‬עמ'‬

‫]ומדברי האחרונים נראה שעכ"פ‪ ,‬אינו מברך ברכות‬
‫אלו אלא על בתי עשירי ישראל‪ ,‬אבל על שאר בתי‬
‫ישראל אינו מברך‪ ,‬וראה לעיל )הערה ב'( לשונות‬
‫הפוסקים בזה[‪ ,‬ולדעת הרי"ף וסייעתו תקנו חכמים‬
‫ברכה זו על ראיית בתי כנסיות בחורבנן‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬במה שנחלקו האחרונים לדעת רש"י‪ ,‬האם יש‬
‫לברך ברכת 'מציב גבול אלמנה' אף בזמן הזה‪ ,‬אינו‬
‫מוכרח שיסברו כן אף לענין ברכת דיין האמת בראיית‬
‫בתי ישראל בחורבנן‪ ,‬שהרי עיקר טעמם הוא‪ ,‬שאין‬
‫שייך לומר בראיית בתים אלו שהציב הקב"ה את גבול‬
‫האלמנה‪ ,‬אלא בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬וא"כ לענין‬
‫ברכת דיין האמת שאינו שייך טעם זה‪ ,‬ואדרבה עיקר‬
‫ברכת דיין האמת הרי היא מחמת הצער בראיית בתי‬
‫ישראל בחורבנן‪ ,‬שפיר יש לברך אף בזמן הזה;‬
‫וכעי"ז יש לדון לענין מה שנחלקו האחרונים לדעת‬
‫רש"י‪ ,‬האם יש לברך ברכת 'מציב גבול אלמנה' אף‬
‫בחוץ לארץ‪ ,‬ואף בזה יש לומר שלא כתבו כן אלא‬
‫לענין ברכה זו‪ ,‬ומשום שישוב הבתים בחוץ לארץ‬
‫אינו בכלל הצבת גבול האלמנה‪ ,‬אבל ברכת דיין‬
‫האמת שפיר נוהגת אף בחוץ לארץ‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫]יש שכתבו לדייק ממש"כ בדברי חמודות )על‬
‫הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות לא(‪ ,‬שברכת דיין האמת על ראיית‬
‫בתי ישראל בישובן‪ ,‬לכו"ע שפיר יש לברך אותה אף‬
‫בזמן הזה‪ ,‬אך עכ"פ לדעת הפוסקים לענין ברכת‬
‫מציב גבול אלמנה שאינו אלא בארץ ישראל‪ ,‬ה"נ אין‬
‫קמה( שהעיר בזה‪ ,‬דהיאך גרע ראיית מקום המקדש‪,‬‬
‫שכתב הב"ח שאין לברך עליו ברכת דיין האמת אלא‬
‫בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬מראיית בתי ישראל בחורבנן‬
‫שמברך עליהם ברכת דיין האמת בשם ומלכות‪ ,‬וכתב‬
‫לחלק‪ ,‬ד'אפשר שלענין ברכה זו בעינן שיראה הבתים‬
‫החרבים גופא‪ ,‬ולא סגי ברואה המקום שעליו היו‬
‫הבתים‪ ,‬וכדסגי דבר זה לענין קריעה‪ ,‬וזה אין לנו‬
‫בזמן הזה'‪ ,‬אך שוב כתב להעיר בזה בזה"ל‪ ,‬מיהו‬
‫לפ"ז ברואה הכותל המערבי היה צריך לברך‪ ,‬דעכ"פ‬
‫לא גרע מבתי ישראל בחורבנן‪ ,‬ונראה דכן יש לפסוק‬
‫להלכה‪ ,‬דברואה הכותל המערבי אחת לשלושים יום‪,‬‬
‫מברך דיין האמת בשם ומלכות‪ ,‬אלא מכיון שלא‬
‫הוזכר דבר זה להדיא בפוסקים‪ ,‬לכן נראה דיש לסמוך‬
‫על הראב"ד וסייעתו ]הנ"ל )פרק א' סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה‬
‫ט'([‪ ,‬דסבירא להו דכל ברכות אלו של הראיה הם בלא‬
‫שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל; אכן למשנ"ת יש ליישב המנהג‬
‫שאין מברכים ברכת דיין האמת בראיית הכותל‬
‫המערבי‪ ,‬ומשום שאף בבתי ישראל בחורבנן לא תקנו‬
‫חכמים ברכה זו אלא בפעם ראשונה שרואה בית זה‬
‫בחורבנו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וכבר העלה כן בס' ברכת ראש )פיעטרקוב תר"נ‪ ,‬ברכות‬
‫נח‪ :‬ד"ה הרואה בתי(‪ ,‬שנראה שאין לברך ברכה זו בכל‬
‫פעם שרואה בית זה בישובו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואולי פירוש‬
‫הש"ס 'בישובן'‪ ,‬ר"ל בעת שנתיישב‪ ,‬וכן 'בחורבנן'‬
‫איירי בעת שנחרב‪ ,‬ובזה אתי שפיר לקמן )ברכות נח‪(:‬‬
‫פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם ‪ /‬מים רבים‬ ‫רפו‬

‫ז‪ .‬ולמעשה נראה שאין לברך ברכות אלו בכל גווני אלא בלא הזכרת שם ומלכות‪,‬‬
‫ועי' הערה יב‪.‬‬

‫אשר בו היו הבתים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לברך ברכת דיין האמת אלא בארץ ישראל‪ ,‬יעו"ש‬
‫שכתב בזה"ל‪ ,‬ואפשר שכוונת רש"י‪ ,‬דבארץ ישראל‬
‫‪ .·È‬הנה על בתי מגורי ישראל נראה שאין לברך‪,‬‬
‫שהרי לדעת הרי"ף וסייעתו הנ"ל בסמוך )סעיף ב'‪ ,‬ושם‬
‫ובזמן הבית דווקא יאמר כן‪ ,‬כל אלו דברי הבית יוסף‪,‬‬
‫הערה ג'( לא תקנו חכמים ברכה זו אלא על בתי כנסיות‪,‬‬ ‫ולסוף דבריו נראה לי ראיה‪ ,‬מאותו עובדא דבית רב‬
‫]ודלא כהבנת הצל"ח הנ"ל )הערה ה'( שלא נחלקו‬ ‫חנא בר חנילאי )ברכות נח‪ ,(:‬שכשראוהו בחורבנו לא‬
‫רש"י והרי"ף כלל[‪ ,‬ואף שהמחבר )רכד‪,‬י( נקט עיקר‬ ‫הוזכר שהיו אומרים ברוך דיין האמת‪ ,‬אלא ודאי מפני‬
‫כדעת רש"י וסייעתו הנ"ל בסמוך )סעיף ב'‪ ,‬ושם הערה‬ ‫שלא היה בארץ ישראל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שזהו הטעם שלא‬
‫ב'(‪ ,‬שברכה זו על 'בתי ישראל' נתקנה‪ ,‬מכ"מ הסכמת‬ ‫בירכו ברכה זו‪ ,‬אבל אם היה ביתו בארץ ישראל‪ ,‬שפיר‬
‫כמה פוסקים כדעת הרי"ף וסייעתו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬ ‫היו מברכים ברכה זו אף בזמן הזה‪ ,‬ובהכרח שלא כתב‬
‫בסמוך )הערה ג' אות ב'(‪.‬‬ ‫הב"י שאין מברכים ברכה זו בזמן שאין בית המקדש‬
‫ואף כדי לברך על בתי כנסיות‪ ,‬נראה שיש לצרף‬ ‫קיים‪ ,‬אלא לענין ברכת 'מציב גבול אלמנה'‪ ,‬אבל‬
‫כמה וכמה צדדים וסברות בזה‪ ,‬דאפשר שלא תקנו‬ ‫ברכת דיין האמת בראיית בתי ישראל בחורבנן‪,‬‬
‫חכמים ברכה זו אלא על בית הכנסת שנחרב וחזר‬ ‫אדרבה‪ ,‬שייכת טפי בזמן שאין בית המקדש קיים‪.‬‬
‫ונבנה‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף ד'([‪ ,‬ואפשר שאין‬ ‫אכן‪ ,‬הוא עצמו שנה דבריו בחיבורו מלבושי יו"ט‬
‫לברך עליו אלא בפעם ראשונה שרואה אותו בחייו‪,‬‬ ‫)על הלבוש‪ ,‬רכד‪,‬ח( בזה"ל‪ ,‬וכתב עוד ]הב"י[‪ ,‬שאפשר‬
‫]וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף ה'([‪ ,‬ועוד יתכן שכוונת‬ ‫שדעתו של רש"י דדווקא באר"י ובזמן הבית‪ ,‬וזה‬
‫המשנה ברורה )רכד‪,‬יד( שאין לברך אלא על בתי‬ ‫נראה לי יותר‪ ,‬שכן בגמ' )ברכות נח‪ (:‬לא הוזכר שבירכו‬
‫כנסיות 'יפים ומתוקנים'‪] ,‬ראה משנ"ת בזה לעיל‬ ‫כשראו בית רב חנא בר חנילאי בחורבנו‪ ,‬והיינו לפי‬
‫בסמוך )הערה ג' אות ג'([‪ ,‬וביותר‪ ,‬שהרי אפשר שלדעת‬ ‫שהיה בבבל 'ושלא בזמן הבית'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שאף‬
‫רש"י וסייעתו לא תקנו חכמים ברכה זו אלא על בתי‬ ‫מש"כ הבית יוסף שאין הברכה נוהגת אלא בזמן‬
‫מגורי ישראל‪ ,‬אבל על בתי כנסיות לא תקנו ברכה זו‬ ‫שבית המקדש קיים‪ ,‬כוונתו בזה בין לענין ברכת מציב‬
‫כלל‪ ,‬ושוב יש לנו לחוש לדעת רש"י וסייעתו‪ ,‬ובכל‬
‫גבול אלמנה בראיית בתי ישראל בישובן‪ ,‬ובין לענין‬
‫גווני אין לברך על בתי כנסיות; ]ומה שכתבו בס' יד‬
‫ברכת דיין האמת בראיית בתי ישראל בחורבנן‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫הקטנה )הלכות ברכות‪ ,‬פרק ו' הערה לא( ובס' פשט ועיון‬
‫עוד יש להביא בזה מש"כ בס' בני ציון )רכד‪,‬יג ד"ה‬
‫)להגר"מ שטרנבוך שליט"א‪ ,‬ברכות נח‪ :‬אות תתקלה( טעמים‬
‫והראיה( בפשיטות‪ ,‬שאין שייך לחלק בין ארץ ישראל‬
‫נוספים בזה‪ ,‬שאין מברכים ברכה זו בזמנינו אף על‬
‫לחוץ לארץ‪ ,‬אלא בברכת מציב גבול אלמנה‪ ,‬אבל‬
‫בתי כנסיות‪ ,‬דבריהם צ"ב[‪.‬‬
‫וע"פ כל זה נראה‪ ,‬שלמעשה אין לברך ברכה זו‬ ‫ברכת דיין האמת בראיית בתי ישראל בחורבנן‪ ,‬שייכת‬
‫כלל בזמן הזה בשם ומלכות‪ ,‬אך בלא הזכרת שם‬ ‫שפיר אף בחוץ לארץ; ומאידך ראה בס' מנחת‬
‫ומלכות נראה שראוי לברך ברכה זו‪ ,‬לא מיבעיא‬ ‫שמואל )וילנא תר"ב‪ ,‬ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה בתי( שנראה‬
‫בראיית בתי כנסיות בישובן‪] ,‬שיש בו כמה סברות‬ ‫מדבריו‪ ,‬שלדעת הפוסקים שאין מברכים ברכת 'מציב‬
‫וצדדים שיש לברך עליו[‪ ,‬אלא אף בראיית בתי מגורי‬ ‫גבול אלמנה' אלא בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬ה"נ אין‬
‫ישראל בישובן‪] ,‬וכדי לחוש לדעת רש"י וסייעתו‪,‬‬ ‫לברך ברכת 'דיין האמת' על בתי ישראל בחורבנן‬
‫שתקנו חכמים ברכה זו על בתי מגורי ישראל[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫אלא בזמן שבית המקדש קיים‪ .‬וצ"ע בכל זה[‪.‬‬
‫]ולהשלמת הענין יש לציין כמה שמועות שהובאו‬ ‫וראה לעיל בסמוך )הערה י'‪ ,‬במוסגר( שיש לדון עוד‬
‫בזה בשם גדולי ההוראה‪ ,‬כאשר בנו מחדש את בית‬ ‫בזה‪ ,‬האם צריך לראות חורבות הבתים ממש‪ ,‬או‬
‫הכנסת 'החורבה' בירושלים עיה"ק‪ ,‬האם יש לברך‬ ‫דלמא שפיר יכול לברך ברכה זו אף בראיית המקום‬
‫רפז‬ ‫‪ /‬פרק טו ‪ -‬בתי ישראל ובתי אומות העולם‬
‫ח‪ .‬הרואה בתי אומות העולם בישובן‪ ,‬אומר הפסוק בית גאים יסח ה'‪ ,‬והרואה בתי אומות‬
‫העולם בחורבנן‪ ,‬אומר הפסוק א‪-‬ל נקמות ה' א‪-‬ל נקמות הופיע‪] ,‬ועי' הערה[ יג‪.‬‬
‫נוספים בזה לדעת הרי"ף‪ ,‬על אלו 'בתי אומות העולם'‬
‫תקנו חכמים לומר פסוק זה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫הבית יוסף )רכד‪,‬י ד"ה והא דרואה( כתב לפרש‪ ,‬דמיירי‬
‫בבתי ערכאות של אומות העולם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והרי"ף כתב‬
‫הרואה בתי כנסיות ישראל‪ ,‬וקשה‪ ,‬דא"כ 'בתי אומות‬
‫העולם' דקתני )ברכות נח‪ (:‬היינו בתי עבודה זרה‪ ,‬והיכי‬
‫קאמר שאומר בית גאים יסח ה'‪ ,‬דהא אמרינן )ברכות‬
‫נז‪ (:‬דמברך ]בראיית בתי עבודה זרה[ ברוך שנתן ארך‬
‫אפים‪ ,‬ודוחק לומר דתרוייהו בעי למימר‪ ,‬קרא‬
‫וברכתא‪ ,‬והתם )נז‪ (:‬קתני ברכתא והכא )נח‪ (:‬קרא‪,‬‬
‫ומיהו אפשר שהרי"ף מפרש‪ ,‬ד'בתי אומות העולם'‬
‫לא בתי עבודה זרה קאמר‪ ,‬דאהנהו מברך שנתן ארך‬
‫אפים‪ ,‬אלא 'בתי אומות העולם' היינו בתים‬
‫שמתכנסים בהם לדון בערכאות או להתייעץ‪ ,‬ואהנהו‬
‫אומר בית גאים יסח ה'‪ ,‬ובתי ישראל היינו בתי‬
‫כנסיות ממש‪ ,‬עכ"ל הב"י‪.‬‬
‫עוד הביאו האחרונים מש"כ מהרש"ל )בהגהותיו‬
‫לטור‪ ,‬נדפס מכת"י בקובץ 'אליבא דהלכתא' גליון לח עמוד ב'(‬
‫בביאור דעת הרי"ף‪ ,‬דסבירא ליה שלא תקנו ברכת‬
‫'שנתן ארך אפים לעוברי רצונו' אלא בראיית העבודה‬
‫זרה עצמה‪ ,‬אבל על ראיית בית העבודה זרה מבחוץ‪,‬‬
‫אינו מברך ברכה זו‪ ,‬ומכ"מ תקנו חכמים על ראיית‬
‫בית העבודה מבחוץ‪ ,‬שיאמר הפסוק בית גאים יסח‬
‫ה'‪ ,‬וזהו שאמרו שעל 'בתי אומות העולם' ]דהיינו בתי‬
‫עבודה זרה‪ ,‬דומיא דבתי כנסיות[‪ ,‬אומר בית גאים‬
‫יסח ה'; וכן הביא הב"ח )רכד‪,‬ה ד"ה הרואה( בשם‬
‫מהרש"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרי"ף פירש בתי כנסיות‪ ,‬ולפ"ז צריך‬
‫לומר‪ ,‬מה שאמר אח"כ הרואה בתי עובדי עבודה זרה‪,‬‬
‫היינו נמי בתי תיפלות שלהם‪ ,‬וא"כ קשה הלא יש‬
‫ברכה מיוחדת להם‪ ,‬כמו שאמרו )ברכות נז‪ (:‬הרואה‬
‫מרקוליס או שאר עבודה זרה אומר ברוך שנתן ארך‬
‫אפים‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬התם כשרואה גוף העבודה זרה‪ ,‬אבל‬
‫הכא איירי שרואה הבית תורפה המיוחדת להם‬
‫שמעמידים בתוכה העבודה זרה‪ ,‬ואינו רואה העבודה‬
‫זרה עצמה‪ ,‬עכ"ל; וכן כתבו הט"ז )רכד‪,‬ב(‪ ,‬עולת תמיד‬
‫)רכד‪,‬י(‪ ,‬אליה רבה )רכד‪,‬ז(‪ ,‬מור וקציעה להיעב"ץ )סימן‬
‫רכד(‪ ,‬הגהות מהרל"ח )על הטור‪ ,‬רכד‪,‬ד(‪] ,‬וכן נראה‬
‫מים רבים‬
‫עליו ברכת 'מציב גבול אלמנה'; והנה הגרי"ש‬
‫אלישיב השתתף במעמד חנוכת בית הכנסת בחוה"מ‬
‫פסח ה'תש"ע‪ ,‬אך ישנם חילוקי שמועות האם בירך‬
‫עליו בשם ומלכות או בלא הזכרת שם ומלכות‪] ,‬ראה‬
‫בס' וישמע משה )פריד‪ ,‬ח"ב עמ' פה(‪ ,‬ובס' מפי האיש‬
‫)הנהגות‪ ,‬עמוד פ'(‪ ,‬ובס' ריש"א דגלותא )ח"ד עמ' קיב(‪ ,‬מה‬
‫שהובא בזה[‪ ,‬ובספר 'בשובי לירושלים' )עמוד פז(‬
‫הביא בשם ]מוח"ז[ הגרז"נ גולדברג‪ ,‬שאין לברך עליו‬
‫אלא בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬אך בשם הג"ר אשר‬
‫וייס שליט"א הביא‪ ,‬שהורה בשעת חינוכו לברך עליו‬
‫ברכה זו בשם ומלכות‪ ,‬ושכן הוא עצמו נהג בביקורו‬
‫בבית הכנסת 'החורבה' בשעת חינוכו‪ ,‬ובשו"ת היכל‬
‫הוראה )להג"ר משה ברנדסדורפר שליט"א‪ ,‬ח"ג סימן כ'( כתב‬
‫שאין לברך עליו אלא בלא שם ומלכות‪ ,‬וראה עוד‬
‫בס' מציב גבול אלמנה )בראלי‪ ,‬עמ' ‪ (121‬שהביא מכתב‬
‫הגר"א נבנצל שליט"א בזה‪ ,‬שיתכן שבירושלים‬
‫המקודשת אין שייך לברך ברכה זו‪ ,‬שהרי ירושלים‬
‫לא נתחלקה לשבטים )יומא יב‪ .‬מגילה כו‪ .‬וכן פסק הרמב"ם‬
‫פי"ד מהל' טומאת צרעת הי"א‪ ,‬ופ"ז מהל' בית הבחירה הי"ד(‪,‬‬
‫ואין זה בכלל 'גבול אלמנה'‪ ,‬וצ"ע בכל זה[‪.‬‬
‫‪ .‚È‬גמ' ברכות תנו רבנן כו'‪ ,‬בתי אומות העולם‪,‬‬
‫בישובן אומר‪ ,‬בית גאים יסח ה' )משלי טו‪,‬כה(‪ ,‬בחורבנן‬
‫אומר‪ ,‬א‪-‬ל נקמות ה' א‪-‬ל נקמות הופיע )תהלים צד‪,‬א(‪,‬‬
‫ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"י( ובטוש"ע‬
‫)רכד‪,‬יא(‪.‬‬
‫א‪ .‬והנה לדעת רש"י וסייעתו דלעיל בסמוך )סעיף‬
‫ב'‪ ,‬ושם הערה ב'( לענין בתי ישראל‪ ,‬שתקנו חכמים‬
‫ברכה זו על בתי מגורי ישראל‪ ,‬הרי שכמו"כ תקנו‬
‫חכמים לומר הפסוק בית גאים יסח ה' בראיית בתי‬
‫מגורי אומות העולם‪ ,‬אך לדעת הרי"ף וסייעתו דלעיל‬
‫בסמוך )סעיף ב'‪ ,‬ושם הערה ג'( לענין בתי ישראל‪ ,‬דלא‬
‫מיירי אלא בבתי כנסיות‪ ,‬נראה שאף 'בתי אומות‬
‫העולם' מיירי בבתי עבודה זרה‪ ,‬ודומיא ד'בתי‬
‫כנסיות'; אכן לפ"ז יש לעיין‪ ,‬שהרי כבר תקנו חכמים‬
‫ברכה אחרת בראיית בית עבודה זרה‪ ,‬וכמבו' בברכות‬
‫)נז‪ (:‬שעל ראיית בית עבודה זרה מברך 'שנתן ארך‬
‫אפים לעוברי רצונו'; ובדברי הרו"א מצינו ביאורים‬
‫פרק טז ‪ -‬ברכות בבל הרשעה ‪ /‬מים רבים‬ ‫רפח‬

‫פרק טז ‪ -‬ברכות בבל הרשעה‬

‫א‪ .‬הרואה את חורבות בבל הישנה מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה שהחריב בבל הרשעה א‪.‬‬

‫אף על בתי מגורי ישראל וכדעת רש"י‪ ,‬הרי שאף‬
‫אמירת הפסוק בית גאים יסח ה'‪ ,‬תקנוה חכמים אף‬
‫על בתי מגורי אומות העולם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫עוד מצינו בדברי המאירי )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה בתי‬
‫כנסיות(‪] ,‬שהסכים ג"כ לדעת הרי"ף‪ ,‬וכנ"ל בסמוך‬
‫)הערה ג' אות א'([‪ ,‬שכתב דין זה בזה"ל‪ ,‬בתי עובדי‬
‫האלילים ושאר בעלי האמונות הקדומות‪ ,‬שלא היו‬
‫גדורות בדרכי הדתות‪ ,‬והם הנזכרים בתלמוד תמיד‬
‫בלשון 'אומות העולם'‪ ,‬כל שראה אותה בישוב‬
‫ובשלוה‪ ,‬אומר בית גאים יסח ה'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ב כוונתו‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן עוד יש לדון בזה‪ ,‬במה שנחלקו הפוסקים‬
‫הנ"ל )סעיף ג'‪ ,‬ושם בהערות( בדעת רש"י‪ ,‬לענין ברכת‬
‫'מציב גבול אלמנה' בראיית בתי ישראל בישובן‪ ,‬האם‬
‫יש לברך ברכה זו אף בזמן הזה‪ ,‬או שמא לא נתקנה‬
‫ברכה זו אלא בזמן בית שני‪ ,‬וכן נחלקו בזה האם יש‬
‫לברך ברכה זו אף בחוץ לארץ‪ ,‬או שמא לא נתקנה‬
‫ברכה זו אלא בארץ ישראל; ויש לדון האם לדבריהם‬
‫יש לומר כן אף לענין בתי אומות העולם‪ ,‬או שמא אין‬
‫טעמם שייך אלא לענין בתי ישראל בישובן‪ ,‬שאין‬
‫שייך לומר בראיית בתים אלו שהציב הקב"ה את גבול‬
‫האלמנה‪ ,‬אלא בזמן שבית המקדש קיים ובארץ‬
‫ישראל‪ ,‬וטעם זה אינו שייך לענין בתי אומות העולם‪,‬‬
‫ושפיר יש לומר שעל בתי אומות העולם תקנו חכמים‬
‫לומר הפסוקים הנ"ל בכל גווני‪ ,‬ואף בזמן הזה ובחוץ‬
‫לארץ‪ ,‬וצ"ע; ]ועכ"פ כיון שאין בזה חשש הזכרת‬
‫שם שמים לבטלה‪ ,‬בודאי ראוי לנהוג כן ולומר‬
‫פסוקים אלו בראיית בתי אומות העולם בישובן או‬
‫בחורבנן‪ ,‬אף בזמן הזה ובחוץ לארץ[‪.‬‬
‫‡‪ .‬גמ' ברכות )נז‪ ,(:‬דרש רב המנונא‪ ,‬הרואה בבל‬
‫הרשעה צריך לברך חמש ברכות‪ ,‬ראה בבל‪ ,‬אומר‪,‬‬
‫ברוך שהחריב בבל הרשעה כו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה בשולחן‬
‫ערוך )רכד‪,‬ג(‪] ,‬אך הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות( לא הזכיר‬
‫ברכות אלו‪ ,‬וכן הטור )סימן רכד( לא הזכיר אלא הברכה‬
‫בראיית 'מקום שנוטלים ממנו עפר' כדלקמן בסמוך‬
‫)סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה ג'(‪ ,‬וכבר העיר בזה בס' בן ידיד )על‬
‫הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות ה"ט(‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫מדברי המשנ"ב )רכד‪,‬טו([‪ ,‬ועו"א‪] ,‬ורובם ככולם‬
‫הביאו כן בשם מהרש"ל והעתיקו לשונו בזה[‪ ,‬בישוב‬
‫דעת הרי"ף וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שעל ראיית עבודה זרה‬
‫עצמה‪ ,‬יש לברך ברכת 'שנתן ארך אפים לעוברי‬
‫רצונו'‪ ,‬ועל ראיית בית עבודה זרה מבחוץ‪ ,‬אינו אומר‬
‫אלא בית גאים יסח ה'‪.‬‬
‫]ובאמת כבר מצינו בדברי הראשונים מקור נאמן‬
‫לדרך זו‪ ,‬אלא שלא נתבאר כן בדעת הרי"ף עצמו‪,‬‬
‫והוא בספר האשכול )מהדו' רצב"א‪ ,‬הל' ברכות הודאה(‬
‫בזה"ל‪ ,‬הרואה בתי עכו"ם בישובן אומר בית גאים‬
‫יסח כו'‪ ,‬והני מילי ברואה בית עבודה זרה בחורבנן‪,‬‬
‫אבל רואה עבודה זרה עצמה שנעקרה‪ ,‬אם בארץ‬
‫ישראל אומר ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו כו'‪,‬‬
‫עכ"ל[‪.‬‬
‫עוד יש שכתבו לבאר דעת הרי"ף‪ ,‬דסבירא ליה‬
‫כדעת הפוסקים דלעיל )פרק יד הערה ד' אות ב'(‪ ,‬שלא‬
‫תקנו חכמים ברכת 'שנתן ארך אפים לעוברי רצונו'‪,‬‬
‫אלא על המרקוליס וכיוצא בה‪ ,‬שהיא עבודה זרה‬
‫המתחדשת בכל יום‪ ,‬אבל על שאר עבודות זרות‬
‫שאינן מתחדשות בכל יום‪ ,‬אינו מברך ברכה זו‪ ,‬ושוב‬
‫יש לפרש‪ ,‬שעכ"פ תקנו חכמים לומר הפסוק בית‬
‫גאים יסח ה' בראיית בתי עבודה זרה אלו שאינו‬
‫מברך עליהם; ]וכ"כ בס' שדה יהושע )על הירושלמי‪,‬‬
‫ברכות פ"ט ה"א( בישוב דעת הרי"ף‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד‬
‫בזה‪ ,‬וכעי"ז בס' בני ציון )רכד‪,‬יג( יעו"ש[‪.‬‬
‫עוד יש ליישב דעת הרי"ף‪ ,‬ע"פ מה שנראה מדברי‬
‫הצל"ח )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה בתי(‪ ,‬שיש להשוות דעת‬
‫רש"י והרי"ף ולבאר דלא פליגי‪ ,‬ולדברי שניהם יש‬
‫לברך ברכה זו בזמן בית המקדש אף על בתי מגורי‬
‫ישראל‪ ,‬ובזמן הזה יש לברך ברכה זו על בתי כנסיות‬
‫בלבד‪ ,‬אלא שרש"י פירש כפשטות לשון הגמ' דמיירי‬
‫בבתי מגורי ישראל‪ ,‬והרי"ף הביא דין זה להלכה‬
‫באופן הנוהג אף בזמן הזה דהיינו בבתי כנסיות‪,‬‬
‫]וראה לעיל )סוף הערה ה'( לשון הצל"ח בזה‪ ,‬וכעי"ז‬
‫כתב בס' ברכת ראש )פיעטרקוב תר"נ‪ ,‬ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה‬
‫בתי([‪ ,‬ומעתה שהרי"ף מודה שעיקר ברכה זו נתקנה‬
‫רפט‬ ‫‪ /‬פרק טז ‪ -‬ברכות בבל הרשעה‬ ‫מים רבים‬

‫ב‪ .‬הרואה ביתו של נבוכדנצר מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע ב‪.‬‬
‫ג‪ .‬הרואה 'מקום שנוטלים ממנו עפר'‪ ,‬והוא מקום שיש בבבל‪ ,‬שכל בהמה שתעבור עליו‬

‫היושבת על נהר פרת‪ ,‬בעוד כמו שתי שעות לבואם‬ ‫א‪ .‬ובביאור הטעם שנקראת בבל 'הרשעה'‪ ,‬כתב‬
‫לעיר חלה‪ ,‬פוגעים במקום אחד מדבר שמם‪ ,‬ויש בו‬ ‫מהרש"א )על 'עין יעקב' ברכות שם‪ ,‬ובחידושי אגדות על הש"ס‬
‫חורבות‪ ,‬וקורין אותו בבל הישנה‪ ,‬וזוכרני כשהייתי‬ ‫נדפס בחסרון כמה תיבות( בזה"ל‪ ,‬קראה 'הרשעה'‪ ,‬על שם‬
‫כמו בן עשרה שנים‪ ,‬כשהלכנו להשתטח על מצבת‬ ‫שהחריבה את ארצנו‪ ,‬ועל כן בעי ברכה על הרואה‬
‫יחזקאל הנביא ע"ה שעל נהר כבר‪ ,‬אשר יש כמו שש‬ ‫חורבן בבל כמו שניבאו בה הנביאים‪ ,‬וכן נקראת רומי‬
‫שעות מעיר חלה לנהר כבר‪ ,‬ראינו את המקום ההוא‬ ‫'מלכות הרשעה'‪ ,‬על שם חורבן בית שני‪ ,‬ולעתיד‬
‫של בבל‪ ,‬ואמרו לנו שזאת בבל הישנה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה‬ ‫שיתקיימו דברי הנביאים על חורבן ושוממות רומי‪,‬‬
‫עוד כעי"ז בשו"ת רב פעלים )ח"ד יו"ד סימן לז(‪ ,‬יעו"ש‬ ‫ודאי דנברך כן ]‪-‬אף על מלכות רומי[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שנשאל בזה"ל‪' ,‬במקום בבל הישנה הסמוכה לעיר‬ ‫ב‪ .‬ובטעם הדבר שלא תקנו ברכה זו על שאר‬
‫חלה‪ ,‬שם חופרים ומוצאים כלים של אבנים וחפצים‬ ‫אומות העולם שהרעו לבני ישראל‪ ,‬כתב הלבוש‬
‫של זהב וכסף וכיוצא בהם ישנים מזמן קדמון'‪,‬‬ ‫)רכד‪,‬ג( בזה"ל‪ ,‬הרואה בבל הרשעה אומר כו'‪ ,‬ראה‬
‫עכ"ל[; וכ"כ בשו"ת אמרי שפר )ורשה תרנ"ו‪ ,‬סימן ל'‬ ‫ביתו של נבוכדנצר אומר כו'‪ ,‬אע"ג דבשאר מקומות‬
‫אות ב'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וגם בימינו אלה נראה שרידי חורבות‬ ‫ושאר הרשעים אין אומרים כן‪ ,‬דהתקינו דווקא באלו‬
‫היכליה וארמונתיה‪ ,‬מפאת נגד מהעיר בגדד בקרבת‬ ‫שהיו מצירים לנו ביותר‪ ,‬ומברכים לו יתברך שנקם‬
‫עיר היללא על נהר פרת‪ ,‬אשר היו למשואות נצח ותהי‬ ‫נקמתינו בהם‪ ,‬עכ"ל; ]אכן‪ ,‬ראה בהגהות רבי חיים‬
‫למעי מפלה‪ ,‬עכ"ל‪] .‬וראה עוד בחידושי הרא"ה‬ ‫אשכנזי מלבוב )על הלבוש‪ ,‬בהוצאת זכרון אהרן נדפס בסוף‬
‫)ברכות נז‪ :‬ד"ה אמר רב המנונא( שכ'‪ ,‬שיש לברך ברכה זו‬ ‫הספר( שכתב על דברי הלבוש בזה"ל‪ ,‬ומכל שכן בתים‬
‫על ראיית 'גופה של עיר'‪ ,‬וצ"ב כוונתו[‪.‬‬ ‫של אדריינוס וטיטוס שנחרבו‪ ,‬שאלה הצירו לנו‬
‫ביותר‪ ,‬וביותר‪ ,‬שהוכפלו בו הצרות ]בחורבן בית‬
‫·‪ .‬גמ' ברכות )נז‪ ,(:‬דרש רב המנונא‪ ,‬הרואה בבל‬ ‫שני[‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫הרשעה צריך לברך חמש ברכות כו'‪ ,‬ראה ביתו של‬ ‫ג‪ .‬כתבו האחרונים‪ ,‬שאין לברך ברכה זו על העיר‬
‫נבוכדנצר‪ ,‬אומר‪ ,‬ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר‬ ‫והמקום שנקרא 'בבל' בזמנינו‪ ,‬ולא תקנו חכמים‬
‫הרשע‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה בשולחן ערוך )רכד‪,‬ג(‪] ,‬אך הרמב"ם‬ ‫ברכה זו אלא בראיית חורבות אותו המקום שהיה‬
‫)פ"י מהל' ברכות( לא הזכיר ברכות אלו‪ ,‬וכן הטור )סימן‬ ‫נקרא ג"כ 'בבל'‪ ,‬וכבר נתקיימה בו הנבואה והוא חרב‬
‫רכד( לא הזכיר אלא הברכה בראיית 'מקום שנוטלים‬ ‫ושומם; ]וכבר מצינו בפי' הרד"ק )ישעיהו יג‪,‬יט( שכ'‬
‫ממנו עפר' דלקמן בסמוך )סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה ג'(‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫בזה"ל‪ ,‬והעיר בבל שמלכו עליה דריוש וכורש‪ ,‬ושהיא‬
‫ובביאור הטעם שלא תקנו חכמים ברכה זו אלא על‬ ‫היום‪ ,‬אינה בבל הקדומה‪ ,‬כי אותם החריב דריוש‪,‬‬
‫ביתו של נבוכדנצר‪ ,‬ולא על בתי שאר אנשים שהצרו‬ ‫ובנה עיר אחרת באותה הבקעה‪ ,‬היא שמה בבל עד‬
‫והרעו לישראל‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל בסמוך )הערה א' אות‬ ‫היום‪ ,‬עכ"ל[; וכן כתב בס' מקור חיים לחוו"י )רכד‪,‬ג(‪,‬‬
‫ב'( מדברי הלבוש ועו"א בזה‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬בש"ס נזכר בכמה דוכתי שעלו אמוראי מבבל‬
‫עי' ערוך השולחן )רכד‪,‬ד( שהוסיף בזה בזה"ל‪,‬‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬וכן בהיפך‪ ,‬וכל הש"ס הוא 'תלמוד‬
‫ואפילו רואה אותו מרחוק‪ ,‬דאילו מקרוב אי אפשר‪,‬‬ ‫בבלי' ושם חובר‪ ,‬נצרך לומר שר"ל העיירות וכרכים‬
‫דנחשים ועקרבים יסובבו‪ ,‬כמו שקיללה ישעיה‬ ‫שבמדינת בבל‪ ,‬משא"כ עיר בבל נשארה חריבה‬
‫הנביא‪] ,‬וכדכתיב )יג‪,‬כא‪-‬כב(‪ ,‬ורבצו שם ציים‪ ,‬ומלאו‬ ‫ושוממה ע"פ ה'‪ ,‬וסמוך לה בנו עיר בגדד קראו בבל‬
‫בתיהם אוחים‪ ,‬ושכנו שם בנות יענה‪ ,‬ושעירים ירקדו‬ ‫החדשה‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז כתב בכף החיים )רכד‪,‬י(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫שם‪ ,‬וענה איים באלמנותיו‪ ,‬ותנים בהיכלי עונג וגו'[‪,‬‬ ‫הרואה בבל הרשעה‪ ,‬והוא כשעוברים מעיר תורה‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫בגדד יע"א היושבת על נהר חידקל‪ ,‬ללכת לעיר חלה‬
‫פרק טז ‪ -‬ברכות בבל הרשעה ‪ /‬מים רבים‬ ‫רצ‬

‫אינה יכולה לזוז משם עד שיתנו עליה מעפר המקום‪ ,‬מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה אומר ועושה‬
‫גוזר ומקיים ג‪.‬‬

‫אומר‪' ,‬ברוך אומר ועושה‪ ,‬ברוך גוזר ומקיים'‪.‬‬ ‫‚‪ .‬א‪ .‬גמ' ברכות )נז‪ ,(:‬דרש רב המנונא‪ ,‬הרואה‬
‫אך הלבוש )רכד‪,‬ד( כתב בביאור דברי הראשונים‬ ‫בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות כו'‪ ,‬ראה מקום‬
‫בזה"ל‪ ,‬ונראה לי דהכי פירושו‪ ,‬אומר בא"י אמ"ה‬ ‫שנוטלים ממנו עפר‪ ,‬אומר‪ ,‬ברוך אומר ועושה גוזר‬
‫אומר ועושה וגוזר ומקיים‪ ,‬דכולא חדא ברכתא היא‪,‬‬ ‫ומקיים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ופירש רש"י )ד"ה מקום שנוטלים( בזה"ל‪,‬‬
‫דלמה יברך שתי ברכות‪ ,‬אי נמי‪' ,‬או' קאמר‪ ,‬בא"י‬ ‫מקום יש בבבל שאין בהמה יוצאה משם אם אין‬
‫אומר ועושה‪ ,‬או בא"י גוזר ומקיים‪ ,‬איזה מהם‬ ‫נותנים עליה עפר מעפר המקום‪ ,‬והוא סימן השמד‪,‬‬
‫שירצה‪ ,‬עכ"ל; ובמעדני יו"ט )על הרא"ש שם אות צ'(‬ ‫ומקללותיה של בבל היא‪ ,‬עכ"ל; וכ"ה בשולחן ערוך‬
‫הוסיף להוכיח כדברי הלבוש‪ ,‬שבודאי אין כוונת‬ ‫)רכד‪,‬ד( בזה"ל‪ ,‬ראה מקום שיש בבבל‪ ,‬שכל בהמה‬
‫הראשונים שיש לברך שתי ברכות בראיית מקום זה‪,‬‬ ‫שתעבור עליו אינה יכולה לזוז משם אם לא יתנו עליה‬
‫שהרי בגמ' )ברכות שם( אמרו‪ ,‬שהרואה בבל הרשעה‬ ‫מעפר המקום ההוא‪ ,‬והוא סימן קללה לה‪ ,‬דכתיב‬
‫מברך חמש ברכות‪ ,‬ואם כנים הדברים שיש לברך‬ ‫)ישעיהו יד‪,‬כג( וטאטאתיה במטאטא השמד‪ ,‬אומר‪ ,‬ברוך‬
‫'אומר ועושה' ו'גוזר ומקיים' כשתי ברכות בפני עצמן‪,‬‬
‫אומר ועושה‪ ,‬ברוך גוזר ומקיים‪ ,‬עכ"ל; ]ואף הטור‬
‫נמצא מברך שש ברכות‪ ,‬ובהכרח כאחד משני הדרכים‬
‫)סימן רכד( הזכיר ברכה זו‪ ,‬ואע"פ שהשמיט ברכת‬
‫הנ"ל‪ ,‬או שכוונת הראשונים שכולל הכל בברכה אחת‪,‬‬
‫'שהחריב בבל הרשעה' דלעיל בסמוך )סעיף א'(‪ ,‬וברכת‬
‫או שכוונת הראשונים שמברך אחת משתי ברכות אלו‬
‫'שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע' דלעיל בסמוך‬
‫איזו מהן שירצה‪.‬‬
‫)סעיף ב'(‪ ,‬והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות( השמיט אף ברכה‬
‫וכן הסכמת שאר פוסקים‪ ,‬שאינו מברך בראיית‬
‫זו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫מקום זה אלא ברכה אחת‪ ,‬ויש מהם שהכריעו כדרכו‬
‫]אכן‪ ,‬בדברי הראשונים מצינו פירוש נוסף‪ ,‬מהו‬
‫הראשונה של הלבוש‪ ,‬שכולל הכל בברכה אחת‪,‬‬
‫'מקום שנוטלים ממנו עפר'‪ ,‬שתקנו חכמים לברך עליו‬
‫ומברך בא"י אמ"ה אומר ועושה גוזר ומקיים‪] ,‬נחלת‬
‫צבי )רכד‪,‬ד(‪ ,‬אליה רבה )רכד‪,‬ד(‪ ,‬מגן גבורים )סי' רכד אלף‬
‫ברכה זו‪ ,‬וכן הביא רש"י )ברכות שם( בזה"ל‪ ,‬וביסוד‬
‫המגן סק"ו(‪ ,‬משנה ברורה )רכד‪,‬ז ובשעה"צ סק"ד(‪ ,‬ועו"פ[‪,‬‬ ‫מורנו הרב רבי יצחק ראיתי‪ ,‬שנוטלים משם עפר‬
‫ויש מהם שהכריעו כדרכו השניה של הלבוש‪ ,‬שמברך‬ ‫לטיט לבנייני המקום‪ ,‬וסוף סוף אותו מקום אין בו‬
‫אחת משתי ברכות אלו איזו מהן שירצה‪] ,‬מעדני יום‬ ‫ישוב ולא זרע ולא נטיעה‪ ,‬עכ"ל; וכן כתבו תלמידי‬
‫טוב )שם(‪ ,‬שיירי כנסת הגדולה )סי' רכד הגה"ט אות ב'(‪,‬‬ ‫רבינו יונה )ברכות מג‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה הרואה בבל( בזה"ל‪,‬‬
‫עולת תמיד )רכד‪,‬ג(‪ ,‬ועו"פ[‪] .‬אכן‪ ,‬עי' ערוך השולחן‬ ‫ראה מקום שנוטלים ממנו עפר‪ ,‬נראה לפרש‪,‬‬
‫)רכד‪,‬ד( שכתב בזה בזה"ל‪ ,‬ולא ידעתי אם זהו בשם‬ ‫שנוטלים ממנו עפר לטיט‪ ,‬וקרא ד'וטאטאתיה'‪ ,‬רצונו‬
‫ומלכות אם לאו‪ ,‬ונראה שאינה בשם ומלכות‪ ,‬דאי‬ ‫לומר‪ ,‬אעשה ממנה טיט‪ ,‬ודומה לו 'ושרשך' )תהלים‬
‫בשם ומלכות לא שייך לומר שני פעמים 'ברוך'‪,‬‬ ‫נב‪,‬ז(‪ ,‬שרצונו לומר יסיר השורש‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והרי שנדחק לפרש שברכה זו אינה נאמרת‬ ‫ב‪ .‬והנה מדברי כמה ראשונים נראה‪ ,‬שבראיית‬
‫בשם ומלכות כשאר ברכות הראיה‪ ,‬ולא ניח"ל לפרש‬ ‫מקום זה מברך שתי ברכות‪ ,‬בא"י אמ"ה אומר ועושה‪,‬‬
‫שיש לו לכלול הכל בברכה אחת‪ ,‬או שיש לו לברך‬ ‫ובא"י אמ"ה גוזר ומקיים‪ ,‬וכן נראה מדברי הרי"ף‬
‫אחת משתי ברכות אלו איזו מהן שירצה‪ ,‬וכדברי שאר‬ ‫)ברכות מג‪ .‬מדפי הרי"ף( והרא"ש )ברכות פ"ט סימן ז'(‪ ,‬וכן‬
‫הפוסקים הנ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫נראה בטוש"ע )רכד‪,‬ד( שכתבו נמי‪ ,‬שבראיית מקום זה‬
‫רצא‬ ‫‪ /‬פרק יז ‪ -‬ברכת אוכלוסי בני אדם‬ ‫מים רבים‬

‫פרק יז ‪ -‬ברכת אוכלוסי בני אדם‬

‫א‪ .‬הרואה אוכלוסי ישראל‪ ,‬והיינו שישים ריבוא אנשים מישראל במקום אחד‪ ,‬מברך בא"י‬
‫אמ"ה חכם הרזים א‪.‬‬

‫)פרק‬ ‫כנגד כל אחד ואחד כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וראה עוד לעיל‬
‫י' הערה יב אות א'( מה שביאר הרא"ה עפ"ז‪ ,‬שמטעם זה‬
‫מברך ברכת 'חכם הרזים' אף על חכם מופלג ביותר‪,‬‬
‫לפי שאף הוא כולל כל מיני מחשבות ודעות‪ ,‬יעו"ש‬
‫לשונו בזה‪.‬‬
‫וכ"ה בדרשת תורת ה' תמימה להרמב"ן )ד"ה וענין‬
‫ידיעה זו( בזה"ל‪ ,‬וקבלת רבותינו‪ ,‬כי לא נבראו בשינוי‬
‫פרצופים אלא בשישים ריבוא‪ ,‬והמנין הזה כולל כל‬
‫הדעות‪ ,‬ולכן ניתנה התורה במנין הזה‪ ,‬ואמרו לא היה‬
‫כדאי לקבל התורה אלא כדי שתהא מתקבלת בכל‬
‫הדעות‪ ,‬ולפי שהקב"ה יודע דעתן של בריות ויצרי‬
‫מחשבות הכל‪ ,‬מברכים באוכלוסא חכם הרזים‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]וראה עוד לשון הרמב"ן במלחמות )ברכות מד‪ .‬מדפי‬
‫הרי"ף([; וכ"ה בספר המכתם )ברכות נח‪ (.‬בזה"ל‪ ,‬ענין‬
‫הברכה הוא‪ ,‬לפי שהוא יתעלה ברא כל אותן‬
‫האוכלוסין‪ ,‬אין צורתו של זה דומה לזה‪ ,‬ואין דעתו‬
‫של זה כדעתו של זה‪ ,‬והוא בוחן לבבו וסודו של כל‬
‫אחד ואחד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה בדרשות ר"י אבן שועיב‬
‫)פרשת ויקרא‪ ,‬ד"ה ונחזור לדברינו(‪ ,‬ובפי' הר"י גיקטלייא‬
‫להגדה של פסח )נדפס בקובץ 'ישורון' גליון כד‪ ,‬עמוד מב(‪,‬‬
‫ועו"ר‪.‬‬
‫וכן כתבו האחרונים בביאור ברכה זו‪ ,‬ראה חידושי‬
‫אגדות מהרש"א )ברכות נח‪ .‬ד"ה חכם הרזים(‪ ,‬צל"ח )ברכות‬
‫נח‪ :‬ד"ה אנא(‪ ,‬תורת משה אלשיך )במדבר א‪,‬א ד"ה והנה‬
‫ידענו‪ ,‬במדבר כו‪,‬נא ד"ה עוד טעם שני(‪] ,‬וז"ל )פרק א' שם(‪ ,‬כי‬
‫הפלגת קדושה יש בישראל ביותם כשיעור הזה‬
‫כנודע‪ ,‬כי על כן נתייחדה ברכה לאמר על שישים‬
‫ריבוא ברוך חכם הרזים‪ ,‬כי יש בכל נפשותם כל‬
‫בחינות כל חלקי התורה‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ובס' תורת משה‬
‫להחת"ס )במדבר כז‪,‬טז(‪] ,‬וראה לשונו לעיל )פרק י' הערה‬
‫יג אות א'([‪ ,‬ועו"א‪.‬‬
‫עוד בביאור דברי הגמ' הנ"ל‪ ,‬ראה בס' בן יהוידע‬
‫)ברכות נח‪ .‬ד"ה לפי שאין( שכתב לבאר בזה"ל‪ ,‬לפי שאין‬
‫דעתם דומות זו לזו‪ ,‬ואין פרצופותיהם דומות זו לזו‪,‬‬
‫נראה לי בס"ד הא דנקיט תרתי 'דעתם'‬
‫‡‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(.‬הרואה אוכלוסי ישראל אומר‬
‫ברוך חכם הרזים‪ ,‬שאין דעתם דומה זה לזה‪ ,‬ואין‬
‫פרצופיהם דומים זה לזה‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י‬
‫מהל' ברכות הי"א( ובטוש"ע )רכד‪,‬ה(‪] .‬וראה עוד במדרש‬
‫תנחומא )פרשת פנחס אות י'( בזה"ל‪ ,‬אבל אם ראה‬
‫אוכלוסין הרבה של בני אדם אומר ברוך חכם הרזים‪,‬‬
‫כשם שאין פרצופותיהם שווים זה לזה‪ ,‬כך אין דעתם‬
‫שווים זה לזה‪ ,‬אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני‬
‫עצמו‪ ,‬וכן אומר )איוב כח‪,‬כה( לעשות לרוח משקל ומים‬
‫תכן במדה‪ ,‬כל בריה ובריה יש לו דעת בפני עצמו‪,‬‬
‫תדע לך שהוא כן‪ ,‬משה מבקש מן הקב"ה בשעת‬
‫מיתתו‪ ,‬ואומר לפניו‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬גלוי וידוע‬
‫לפניך דעתם של כל אחד ואחד‪ ,‬ואין בשל בניך דומה‬
‫זה לזה‪ ,‬כשאני מסתלק מהם‪ ,‬בבקשה ממך‪ ,‬אם בקשת‬
‫למנות עליהם מנהיג‪ ,‬מנה עליהם אדם שיהא סובל‬
‫לכל אחד ואחד לפי דעתו‪ ,‬מנין‪ ,‬ממה שקראו בענין‬
‫שנאמר )במדבר כז‪,‬טז( יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר‬
‫וגו'‪ ,‬ע"כ[‪.‬‬
‫בביאור ענין ברכה זו‪ ,‬פירש רש"י )ברכות שם ד"ה‬
‫חכם הרזים(‪ ,‬ששבח הוא להקב"ה שהוא 'יודע מה‬
‫שבלב כל אלו'; וביתר ביאור כתב בחי' הרא"ה )ברכות‬
‫שם ד"ה הרואה אוכלוסי( בזה"ל‪ ,‬פירוש‪ ,‬דבשישים ריבוא‬
‫נכללים בו כל הדעות וכל הפרצופים‪ ,‬ולפיכך ניתנה‬
‫התורה בשישים ריבוא‪ ,‬שאלמלא חסר אחד מישראל‬
‫לא ניתנה להם התורה‪ ,‬כדאיתא באגדה )מכילתא פרשת‬
‫יתרו פרשה ג'‪ ,‬דברים רבה ז‪,‬ח(‪ ,‬לפי שהיה רצונו של‬
‫הקב"ה שיסכימו בקבלתה כל הדעות‪ ,‬והיינו‬
‫דמברכינן על אוכלוסא של שישים ריבוא ברוך חכם‬
‫הרזים‪ ,‬שהבורא יתברך יודע את רזי העולם ותעלומות‬
‫סתריהם‪ ,‬וזהו שאמר משה ע"ה )במדבר טז‪,‬כב( אלקי‬
‫הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא וגו'‪] ,‬נדצ"ל‬
‫'אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה‪ ,‬אשר יצא‬
‫לפניהם' וגו' )במדבר כז‪,‬טז([‪ ,‬שאתה מבין כל הדעות‪,‬‬
‫ויהושע היה כללי וכולל כל הדעות‪ ,‬וזהו שאמרו )ספרי‬
‫פרשת פנחס פיסקא ט'( 'איש אשר רוח בו'‪ ,‬שיכול להלך‬
‫פרק יז ‪ -‬ברכת אוכלוסי בני אדם ‪ /‬מים רבים‬
‫ב‪ .‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬אין מברכים ברכה זו אלא בארץ ישראל‪ ,‬אבל אם ראה שישים ריבוא‬
‫אנשים בחוץ לארץ‪ ,‬אינו מברך ברכה זו‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה ב‪ .‬והמחבר ורוב‬
‫ישראל לאנשי חוצה לארץ‪ ,‬ונאמרו כמה וכמה דרכים‬
‫בזה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬רבינו מנוח )על הרמב"ם שם( כתב לבאר מקור‬
‫דברי הרמב"ם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מה שהפליג הרב בין ארץ‬
‫ישראל לחו"ל‪ ,‬לית בגמ' בפירוש‪ ,‬מיהו הרב הוציא‬
‫זה מההיא דאמרינן )ברכות נח‪ ,(.‬בן זומא ראה אוכלוסא‬
‫בהר הבית ואמר ברוך חכם הרזים‪ ,‬משמע דדווקא‬
‫בארץ ישראל הוא דמברך הכי‪] ,‬דאל"כ צ"ב מפני מה‬
‫הוצרכו להזכיר שבירך כן בהר הבית[‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן‪,‬‬
‫עי' כסף משנה )על הרמב"ם שם( שכתב להקשות על‬
‫דבריו בזה"ל‪ ,‬ולא נהירא‪ ,‬דא"כ נימא דווקא בהר‬
‫הבית‪ ,‬אלא ודאי אין משם ראיה כלל‪ ,‬דמעשה שהיה‬
‫כך היה‪ ,‬וה"ה בחוץ לארץ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬בכסף משנה )על הרמב"ם שם( כתב לבאר דעת‬
‫הרמב"ם בזה"ל‪ ,‬ואפשר שטעם רבינו‪ ,‬מדאמר עולא‬
‫)ברכות נט‪ (.‬אין אוכלוסא בבבל‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאע"פ‬
‫שיראה שישים ריבוא‪ ,‬אין להם דין 'אוכלוסא' לברך‬
‫עליהם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד שנה דבריו בבית יוסף )רכד‪,‬ה ד"ה‬
‫הרואה שישים(; וביאור דבריו‪ ,‬שהרי בפשטות נראה‬
‫שאין כוונת הגמ' שדב"ז לא יתכן במציאות שיהיו‬
‫שישים ריבוא אנשים מישראל בבבל‪ ,‬דמאיזה טעם‬
‫הוצרכו להשמיענו דב"ז‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי בודאי יתכן‬
‫ברבות השנים שיתרבו בני בבל עד שיהיו כשישים‬
‫ריבוא אנשים‪ ,‬ובהכרח לפרש כוונת עולא‪ ,‬שאין 'דין'‬
‫אוכלוסא בבבל‪ ,‬ואף אם יארע שיתאספו שישים ריבוא‬
‫אנשים מישראל בבבל‪ ,‬מכ"מ אין לברך עליהם‪ ,‬ולא‬
‫תקנו חכמים ברכה זו אלא על ראיית שישים ריבוא‬
‫אנשים מישראל בארץ ישראל‪ .‬ועפ"ז כתב במעדני‬
‫יו"ט )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט סימן ח'‪ ,‬אות ת'(‪ ,‬דנראה שאף‬
‫הרא"ש מודה לדעת הרמב"ם‪ ,‬שאין מברכים ברכה זו‬
‫אלא בארץ ישראל‪ ,‬שהרי הרא"ש העתיק דברי עולא‬
‫בפסקיו‪ ,‬ובהכרח דאיכא נפקותא להלכה במימרא‬
‫דעולא‪ ,‬וכדעת הרמב"ם שאין מברכים ברכה זו אלא‬
‫בארץ ישראל‪.‬‬
‫ויעו"ש בכסף משנה שהוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף‬
‫שבגמ' )ברכות נח‪ (:‬איתא‪ ,‬דרב חנינא בריה דרב איקא‬
‫בירך ברכת 'חכם הרזים' בראיית רב פפא ורב הונא‬
‫רצב‬
‫ו'פרצופותיהם'‪ ,‬מפני שבאלו השתים נבדל האדם‬
‫מבעלי חיים‪ ,‬הא' בדעת והשכל‪ ,‬והב' מצד הפרצוף‪,‬‬
‫שבני אדם אין פרצופיהם שווים‪ ,‬משא"כ בעלי חיים‬
‫פרצופיהם דומים זה לזה כל מין במינו‪ ,‬אי נמי נראה‬
‫לי בס"ד‪ ,‬נקיט הנך תרתי‪ ,‬מפני שבהם תלוי הנהגת‬
‫האדם בעולם‪ ,‬ועל ידם מתקיים העולם‪] ,‬ואילו היו[‬
‫בני אדם דעתם שווה‪ ,‬לא היו יכולים לעשות מיני עסק‬
‫של מקח וממכר‪ ,‬והיו כולם אוהבים עסק אחד‬
‫ומלאכה ומאכל אחד‪ ,‬ואי אפשר להתנהג העולם בכך‪,‬‬
‫וכן בלתי שינוי הפרצופים אין העולם מתקיים‪ ,‬שאם‬
‫דומים זה לזה היה ראובן בא על אשת שמעון וכן‬
‫להיפך‪ ,‬וראובן לוקח נחלת שמעון וכן להיפך‪ ,‬וכן על‬
‫זה הדרך‪ ,‬מאחר דאין ניכרים ואין מובדלים זה מזה‪,‬‬
‫לכך נקיט הני תרתי באוכלוסא שהם ריבוי עם‪ ,‬כי ע"י‬
‫שתים אלה מתקיים ריבוי עם בזה העולם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וראה עוד בס' שפתי חיים )להגר"ח פרידלנדר‪ ,‬אמונה ח"א‬
‫עמ' תי( מש"כ בזה‪.‬‬
‫·‪ .‬כתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה‬
‫ת"ר אלף אדם כאחד‪ ,‬אם עכו"ם הם כו'‪ ,‬ואם ישראל‬
‫הם ובארץ ישראל‪ ,‬אומר בא"י אמ"ה חכם הרזים‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והרי שאין לברך ברכה זו בראיית שישים‬
‫ריבוא אנשים מישראל‪ ,‬אלא בארץ ישראל‪ ,‬אבל אם‬
‫ראה שישים ריבוא אנשים מישראל בחוץ לארץ‪ ,‬אינו‬
‫מברך ברכה זו; ועוד מצינו כן בדברי כמה ראשונים‪,‬‬
‫שאין לברך ברכה זו אלא בארץ ישראל‪ ,‬וכן כתבו‬
‫הסמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה מקום שעובדים(‪ ,‬המספיק‬
‫לעובדי ה' )לרבינו אברהם בן הרמב"ם‪ ,‬הלכות ברכות פרק ל'(‪,‬‬
‫פירוש התפילות והברכות לר"י בר יקר )הוצאת מאורי‬
‫ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נה(‪ ,‬פירוש רבינו אליהו מלונדריש‬
‫)ברכות פ"ט משנה ד'(‪ ,‬ארחות חיים )הל' ברכות אות מט(‪,‬‬
‫ועו"ר‪] ,‬וע"ע מעדני יו"ט )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ח סימן ט'‪,‬‬
‫אות ת'( שכתב לבאר כן אף בדעת הרא"ש )ברכות שם(‪,‬‬
‫וראה דבריו לקמן בהמשה"ד )אות ב'([‪.‬‬
‫ורבותינו הרו"א עמדו לבאר מהיכן הוציא‬
‫הרמב"ם די"ז שאין מברכים ברכת 'חכם הרזים' אלא‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬ומה טעם יש לחלק בזה בין אנשי ארץ‬
‫רצג‬
‫ופקחותם‪ ,‬ודבר זה שייך שפיר אף באנשי חוץ לארץ‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫ד‪ .‬בס' צפנת פענח )על הרמב"ם שם( כתב להביא‬
‫מקור לדברי הרמב"ם‪ ,‬מהא דאיתא בהוריות )ג‪ ,(.‬אמר‬
‫רב אסי‪ ,‬ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל‪,‬‬
‫שנאמר )מלכים א' ח‪,‬סה(‪ ,‬ויעש שלמה בעת ההיא את‬
‫החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל‬
‫מצרים לפני ה' אלוקינו כו'‪ ,‬מכדי כתיב 'וכל ישראל‬
‫עמו'‪' ,‬קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים' למה‬
‫לי‪ ,‬שמע מינה‪ ,‬הני הוא דאיקרי קהל‪ ,‬אבל הנך לא‬
‫איקרי קהל‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והרי שלא נקראו 'קהל' אלא בני‬
‫ארץ ישראל‪] ,‬וראה עוד לשון הרמב"ם בפירוש‬
‫המשניות )בכורות פ"ד מ"ג(‪ ,‬שאין נקרא בי"ד בסתם‬
‫אלא סמוך בארץ ישראל כו'‪ ,‬לפי שבני אר"י הם אשר‬
‫נקראים 'קהל'‪ ,‬וה' קראם כל הקהל ואפילו היו עשרה‬
‫אחדים‪ ,‬ואין חוששים למי שזולתם בחוצה לארץ‪,‬‬
‫עכ"ל[‪ ,‬וסבר הרמב"ם אף לנידו"ד גבי ברכת חכם‬
‫הרזים‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא על אוכלוסי בני אדם‬
‫שבארץ ישראל הקרויים 'קהל'‪ ,‬אבל אותם שבחו"ל‬
‫שאינם קרויים 'קהל'‪ ,‬אין לברך עליהם ברכה זו‪.‬‬
‫]ויעו"ש בצפנת פענח שהוסיף עוד בזה‪ ,‬דמהא"ט‬
‫אמרי' במגילה )יד‪ (.‬שאין אומרים הלל על נס שבחוצה‬
‫לארץ‪ ,‬לפי שבני חוץ לארץ לא נקראו 'קהל'‪ ,‬והנס‬
‫שנעשה להם אינו אלא כנס שנעשה ליחיד‪ ,‬ומהא"ט‬
‫נמי אמרינן בתענית )יב‪ (:‬שאין תענית ציבור בבבל;‬
‫וכבר קדמו בזה במנחת חינוך )מצוה רפד אות כד(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫דהא לכאו' טעמא בעי למה אין אומרים הלל על נס‬
‫שבחוצה לארץ כו'‪ ,‬ואמנם הטעם נראה לומר‪ ,‬לפי מה‬
‫דאיתא בתענית )יד‪ ,(:‬גבי שלחו ליה בני נינוה לרבי‪,‬‬
‫כגון אנו דצריכים למטר כו'‪ ,‬ושלח להו כיחידים‬
‫דמיתו ובשומע תפילה‪ ,‬וכן פסק בשו"ע )קיז‪,‬ב(‪,‬‬
‫דאפילו מדינה שלימה כגון ספרד ואשכנז‪ ,‬אין‬
‫שואלים בברכת השנים רק בשומע תפילה‪ ,‬משום‬
‫דבני חוץ לארץ דינם כיחידים‪ ,‬ובזה הבנתי הטעם הא‬
‫דאמרי' בתענית )יב‪ (:‬דאין תענית ציבור בבבל‪ ,‬ונדחקו‬
‫כל הקדמונים בזה כו'‪ ,‬אבל הטעם פשוט לענ"ד‪,‬‬
‫משום דכל חו"ל הוי דינם כיחידים‪ ,‬לכן אין בהם‬
‫תענית ציבור כו'‪ ,‬וא"כ לזה אין אומרים ג"כ הלל אנס‬
‫שבחוץ לארץ‪ ,‬כיון דכיחידים דמי‪ ,‬עכ"ל; וע"ע שו"ת‬
‫אבני נזר )או"ח סימן שיד( שכ' נמי בזה"ל‪ ,‬אך נראה לי‬
‫בירורם של דברים‪ ,‬כי מעלת ארץ ישראל על חוץ‬
‫‪ /‬פרק יז ‪ -‬ברכת אוכלוסי בני אדם‬ ‫מים רבים‬
‫בריה דרב יהושע‪] ,‬והיינו משום דסבירא ליה שיש‬
‫לברך ברכה זו אף בראיית חכם מופלג ביותר‪ ,‬והר"ז‬
‫כרואה שישים ריבוא בנ"א‪ ,‬ולעיל )פרק י' סעיף ו'‪ ,‬ושם‬
‫בהערות( נתבאר הענין בארוכה‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪ ,‬והרי‬
‫שיש לברך ברכה זו אף בבבל‪] ,‬ואין נראה לחלק בזה‪,‬‬
‫שאף שהרואה שישים ריבוא בנ"א‪ ,‬אינו מברך ברכה‬
‫זו אלא בארץ ישראל‪ ,‬מכ"מ הרואה חכם מופלג‬
‫ביותר‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו אף בבבל‪ ,‬שהרי הכל‬
‫ענין אחד הוא‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק י' הערה יב אות א'(‬
‫בביאור ברכת 'חכם הרזים' על חכם מופלג ביותר‪,‬‬
‫אכן ראה לקמן בהמשה"ד )אות ג'( מדברי הצל"ח‬
‫בזה[; יש לומר דעולא פליג עליה‪ ,‬ואף שלדעת רב‬
‫חנינא בריה דרב איקא שפיר יש לברך ברכת 'חכם‬
‫הרזים' ]אף בראיית שישים ריבוא אנשים מישראל[‬
‫אף בחו"ל‪ ,‬מכ"מ לדעת עולא אין לברך ברכה זו אלא‬
‫באר"י‪ ,‬והרמב"ם נקט הלכתא כדעת עולא‪ ,‬שאין‬
‫מברכים ברכה זו אלא בארץ ישראל‪ .‬עוד הוסיף בבית‬
‫יוסף )שם( לבאר וליישב מעשה דרב חנינא באופ"א‪,‬‬
‫דשמא אף רב חנינא בריה דרב איקא מודה למימרא‬
‫דעולא שאין לברך ברכה זו אלא בארץ ישראל‪,‬‬
‫ובמעשה הנ"ל לא היתה כוונתו אלא לומר שהם‬
‫חשובים בעיניו כשישים ריבוא‪ ,‬ואילו היו בארץ‬
‫ישראל היה ראוי לברך עליהם ברכת 'חכם הרזים'‪ ,‬אך‬
‫לעולם לא בירך ברכה זו לפי שהיה בחוץ לארץ‪.‬‬
‫ג‪ .‬הצל"ח )ברכות נח‪ :‬ד"ה אנא נמי( כתב לבאר דעת‬
‫הרמב"ם בזה"ל‪ ,‬ולענ"ד נראה טעם החילוק בין ארץ‬
‫ישראל לחוצה לארץ‪ ,‬לפי שאוירא דארץ ישראל‬
‫מחכים )בבא בתרא קנח‪ ,(:‬ולכן מן הסתם יש במספר הזה‬
‫כל הרזים‪ ,‬אבל בחו"ל שאין האויר מחכים‪ ,‬אפילו‬
‫במספר הזה אפשר שלא הושלם בהם כל הרזים‪,‬‬
‫עכ"ל; ועפ"ז כתב ליישב דעת הרמב"ם‪ ,‬אף מהא‬
‫דרב חנינא בריה דרב איקא )ברכות נח‪ ,(:‬שבירך ברכה‬
‫זו בראיית רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע‪] ,‬וכנ"ל‬
‫דסבירא ליה שיש לברך ברכה זו אף על חכם מופלג‬
‫ביותר[‪ ,‬ואע"פ שלא היו אלא בבבל‪ ,‬והיי"ט לפי‬
‫שבחכם שהוא מופלג ביותר‪ ,‬שוב אין לחלק בין ארץ‬
‫ישראל לחו"ל‪ ,‬ואף שאינו אלא בחוצה לארץ‪ ,‬שפיר‬
‫יש לברך עליו ברכה זו‪.‬‬
‫אכן לכאו' עדיין צריך ביאור‪ ,‬דהן אמנם אוירא‬
‫דארץ ישראל מחכים‪ ,‬אך עכ"פ עיקר הברכה הרי היא‬
‫על ריבוי ושינוי דעות בני אדם‪ ,‬ואינו על גודל חכמתם‬
‫פרק יז ‪ -‬ברכת אוכלוסי בני אדם ‪ /‬מים רבים‬ ‫רצד‬

‫הפוסקים השמיטו דין זה‪ ,‬אך יש מן הפוסקים שכתבו לחוש לדעת הרמב"ם ג‪.‬‬
‫ג‪ .‬אף הנשים מצטרפות למנין שישים ריבוא‪ ,‬כדי לברך עליהם ברכה זו ד‪.‬‬

‫במאמר מרדכי )רכד‪,‬ב( בדעת המחבר‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל מה‬ ‫לארץ להשוכנים בה‪ ,‬כתב מהר"ל‬
‫)נתיבות עולם‪ ,‬נתיב‬
‫שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל דדווקא באר"י מברכים‬ ‫הצדקה פרק ו'(‪ ,‬בענין ערבות שהיתה בתחילת ביאתם‬
‫ברכה זו‪ ,‬לא חש לו מרן ז"ל‪ ,‬מאחר שמדברי כל‬ ‫לארץ‪ ,‬כי הארץ עושה להשוכנים עליה כאיש אחד‪,‬‬
‫הפוסקים משמע היפך דבריו‪ ,‬ולא מצא לו מרן ז"ל‬ ‫מאחר שהיא מיוחדת לישראל הארץ מצרפתם להיות‬
‫ראיה מבוררת בש"ס‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן נראה מדברי‬ ‫אחד‪ ,‬ע"כ נעשו ערבים זה לזה בשעה שעברו הירדן‬
‫המשנ"ב ורוב הפוסקים שלא הביאו דעת הרמב"ם‪,‬‬ ‫ובאו לארץ ישראל‪ ,‬וזה נרמז ג"כ בש"ס הוריות )שם(‪,‬‬
‫והרי שהסכימו לדעת המחבר שהשמיט די"ז‪ ,‬וסבירא‬ ‫בהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל‪ ,‬הנך איקרי‬
‫להו דשפיר יש לברך ברכה זו אף בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫'קהל' אבל אינך לא איקרו 'קהל'‪ ,‬ועל כן צריך לקדש‬
‫אכן‪ ,‬יש מן הפוסקים שכתבו לחוש לדעת‬ ‫]החודש[ בארץ ישראל דווקא‪ ,‬דנחשב כאילו קדשוהו‬
‫הרמב"ם‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא בארץ ישראל‪,‬‬ ‫כל הקהל מאחר שכולם כאיש אחד‪ ,‬ומועיל הקידוש‬
‫אבל אם רואה שישים ריבוא אנשים מישראל בחוץ‬ ‫לכל ישראל‪ ,‬עכ"ל; וע"ע אדרת אליהו להגר"א )דברים‬
‫לארץ‪ ,‬אינו מברך ברכה זו‪ ,‬וכ"כ באליה רבה )רכד‪,‬ה(‪,‬‬ ‫א‪,‬ה( ויערות דבש )ח"ב דרוש י' ד"ה אבל יובן( מה שכתבו‬
‫מגן גבורים )סי' רכד אלף המגן סק"ז(‪ ,‬כף החיים )רכד‪,‬טו(‪,‬‬ ‫עוד בזה[‪.‬‬
‫ועו"פ‪.‬‬ ‫ועדיין צ"ב‪ ,‬שהרי עיקר הברכה אינו אלא על ריבוי‬
‫ושינוי דעות בני אדם‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה‬
‫„‪ .‬הנה לעיל בסמוך )הערה א'( נתבאר מדברי‬
‫א'(‪ ,‬ומה לי אם יש להחשיבם כ'ציבור' או כהרבה‬
‫הרו"א ענין ברכה זו‪ ,‬לפי שבשישים ריבוא בני אדם‬
‫יחידים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫נכללים כל מיני מחשבות ודעות‪ ,‬ויעו"ש שיש מהם‬
‫ה‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬לדעת הרמב"ם ועוד ראשונים‪,‬‬
‫שהוסיפו‪ ,‬דמהא"ט נמי ניתנה התורה בשישים ריבוא‬
‫אין מברכים ברכה זו אלא בארץ ישראל‪ ,‬אבל אם‬
‫בנ"א‪ ,‬כדי שיסכימו כל הדעות לקבל את התורה‪,‬‬
‫רואה שישים ריבוא אנשים מישראל בחוץ לארץ‪ ,‬אינו‬
‫יעו"ש לשונות הראשונים בזה; ועפ"ז יש שכתבו‬
‫מברך ברכה זו‪ ,‬יש שביארו שהוציא כן ממעשה דבן‬
‫להוכיח‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא על שישים ריבוא‬
‫זומא שבירך ברכה זו על גב מעלה בהר הבית‪ ,‬יש‬
‫אנשים‪ ,‬אבל נשים אינן מצטרפות למנין שישים ריבוא‬
‫שביארו שהוציא כן ממימרא דעולא דאין אוכלוסא‬
‫כדי לברך ברכה זו‪ ,‬שהרי בקבלת התורה לא היו‬
‫בבבל‪ ,‬יש שביארו סברת הדברים משום דאוירא‬
‫הנשים במנין שישים ריבוא‪ ,‬ומשו"ה אם רואה שישים‬
‫דאר"י מחכים‪ ,‬ויש שביארו הטעם לפי שבני חוץ‬
‫ריבוא נשים‪ ,‬או שרואה שישים ריבוא בנ"א אשר יש‬
‫לארץ לא נקראו 'קהל'‪ .‬עוד במימרא דעולא ד'אין‬
‫בהם אנשים ונשים‪ ,‬אין לו לברך ברכה זו‪ ,‬שהרי עדיין‬
‫אוכלוסא בבבל'‪ ,‬ובמש"כ האחרונים להוכיח מדבריו‬
‫אינו רואה מנין בנ"א הכוללים כל מיני מחשבות‬
‫למחלוקת הראשונים בגדר רשות הרבים לענין שבת‪,‬‬
‫ודעות כפי שהיו במעמד הר סיני‪ ,‬ולעולם אינו מברך‬
‫ואי בעינן שיעברו בה שישים ריבוא אנשים בכל יום‪,‬‬
‫ברכה זו אלא כשרואה שישים ריבוא אנשים‪.‬‬
‫ראה בהרחבה במילואים )סימן ח'(‪.‬‬
‫אכן באמת נראה שזה אינו‪ ,‬שהרי במעמד הר סיני‬
‫]ובמשך ארבעים שנה שהיו במדבר[‪ ,‬לא נמנו במנין‬ ‫‚‪ .‬הנה המחבר השמיט דברי הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬ולא‬
‫שישים ריבוא אלא אנשים מבן עשרים ועד בן שישים‪,‬‬ ‫הזכיר שאין לברך ברכה זו אלא בארץ ישראל‪ ,‬ונראה‬
‫ולפ"ז הרי שאף לענין ברכת 'חכם הרזים' היה לנו‬ ‫דסבירא ליה דשפיר יש לברך ברכה זו אף בחו"ל;‬
‫להקפיד‪ ,‬שיהיו שישים ריבוא אנשים אלו מבן עשרים‬ ‫וכ"כ בעולת תמיד )רכד‪,‬ד( בדעת המחבר‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכתב‬
‫ועד בן שישים‪ ,‬כפי שהיו בשעת קבלת התורה‪ ,‬ודב"ז‬ ‫הב"י‪ ,‬דאין חילוק בין אם רואה בארץ ישראל או‬
‫רחוק הוא ואינו מסתבר כלל; ובהכרח צריך לומר‪,‬‬ ‫במקום אחר בחוצה לארץ‪ ,‬חייב לברך‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ‬
‫רצה‬ ‫‪ /‬פרק יז ‪ -‬ברכת אוכלוסי בני אדם‬ ‫מים רבים‬

‫ד‪ .‬קטנים פחות מבני י"ג‪ ,‬נראה שאינם מצטרפים למנין שישים ריבוא לברך עליהם‬
‫ברכה זו ה‪.‬‬
‫ה‪ .‬יש להסתפק‪ ,‬האם אף יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות‪ ,‬מצטרפים למנין שישים ריבוא‬
‫לברך עליהם ברכה זו ו‪.‬‬

‫שנשים מצטרפות למנין שישים ריבוא כדי לברך‬ ‫שלא כתבו הראשונים לדמות מנין שישים ריבוא בדין‬
‫עליהם ברכת 'חכם הרזים'‪ ,‬מכ"מ נראה בפשטות‬ ‫ברכת 'חכם הרזים'‪ ,‬למנין שישים ריבוא שהיו בשעת‬
‫שקטנים אינם מצטרפים למנין זה‪ ,‬שהרי קטן אינו‬ ‫קבלת התורה‪ ,‬אלא לבאר שבמנין זה נכללים כל מיני‬
‫'איש' ואינו 'בר דעת'‪ ,‬והרואה שישים ריבוא קטנים‪,‬‬ ‫מחשבות ודעות‪ ,‬אבל לעולם לא בעינן שיהיו ממש‬
‫בודאי אין נכללים בהם 'כל מיני מחשבות ודעות'‪,‬‬ ‫כעין שהיו בשעת קבלת התורה‪] ,‬ועיקר הטעם שלא‬
‫ומשו"ה אין לברך אלא אם רואה שישים ריבוא‬ ‫נמנו בשעת קבלת התורה‪ ,‬כי אם האנשים מבן עשרים‬
‫אנשים ]או נשים[ גדולים בני דעת‪ .‬וכן הובא בס'‬ ‫עד בן שישים‪ ,‬היינו משום שהם עיקר מקבלי התורה‪,‬‬
‫כאיל תערוג )הל' ברכות עמ' רצו( בשם הגראי"ל שטיינמן‪,‬‬ ‫ומשא"כ נשים וקטנים פחות מבני כ'‪ ,‬דאף שבני דעת‬
‫דאף שנשים מצטרפות למנין שישים ריבוא‪ ,‬מכ"מ‬ ‫הם‪ ,‬אך עכ"פ אינם מעיקר מקבלי התורה‪ ,‬ומשו"ה‬
‫קטנים אינם מצטרפים למנין זה‪ ,‬וכן צידד בשו"ת‬ ‫לנידו"ד גבי ברכת חכם הרזים‪ ,‬הרי הם ג"כ בכלל 'כל‬
‫משנת יוסף )חלק יג סימן עד(‪ ,‬שאין הקטנים מצטרפים‬ ‫מיני מחשבות ודעות'‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫למנין שישים ריבוא ולברך עליהם ברכת 'חכם הרזים'‪,‬‬ ‫עוד יש להוסיף‪ ,‬שהרי הרואה אוכלוסי עכו"ם‬
‫]וראה עוד בס' חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפט(‬ ‫אומר 'בושה אמכם' וגו'‪ ,‬וכדלקמן )סעיף ט'(‪ ,‬ובזה‬
‫מש"כ בזה[‪.‬‬ ‫בודאי אין טעם וסברא לחלק בין אנשים לנשים‪ ,‬ובין‬
‫פחות מבן כ' ליותר מבן כ'‪ ,‬ומסתימת דברי הגמ'‬
‫‪ .Â‬הנה לעיל )הערה א'( נתבאר שעיקר ברכה זו הרי‬
‫והרו"א נראה בפשטות‪ ,‬שאין חילוק בזה בין אוכלוסי‬
‫היא על ריבוי ושינוי מחשבות ודעות בני אדם‪ ,‬ולפ"ז‬
‫עכו"ם לאוכלוסי ישראל‪ ,‬ומעתה הרי שאף באוכלוסי‬
‫הסברא נותנת שיש לברך ברכה זו אף בראיית שישים‬
‫ישראל‪ ,‬אף הנשים מצטרפות למנין שישים ריבוא כדי‬
‫ריבוא עכו"ם‪ ,‬אכן באמת לא תקנו חכמים ברכת 'חכם‬
‫לברך עליהם ברכה זו‪] ,‬וה"נ אנשים פחות מבני כ'‬
‫הרזים' אלא בראיית שישים ריבוא אנשים מישראל‪,‬‬
‫מצטרפים למנין זה[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ויל"ע בטעם הדבר‪.‬‬
‫וכן הסכימו גדולי ההוראה‪ ,‬שאף הנשים מצטרפות‬
‫והנה למשנ"ת לעיל )שם( מדברי הראשונים‪,‬‬
‫למנין שישים ריבוא כדי לברך עליהם ברכה זו‪ ,‬וכן‬
‫דמהא"ט שבמנין שישים ריבוא בני אדם נכללים כל‬
‫הובא בשם הגראי"ל שטיינמן )כאיל תערוג‪ ,‬הל' ברכות עמ'‬
‫מיני מחשבות ודעות‪ ,‬ניתנה התורה בפני שישים‬
‫רצו(‪ ,‬הגר"נ קרליץ )חוט שני‪ ,‬הל' ברכות הודאה עמ' קפט‪,‬‬
‫ריבוא אנשים מישראל‪ ,‬וכדי שיסכימו כל מיני‬
‫יעו"ש(‪ ,‬הגר"ח קניבסקי )חשוקי חמד‪ ,‬ראש השנה עמ' תקלג(‪,‬‬
‫מחשבות ודעות לקבל את התורה‪ ,‬היה מקום לומר‪,‬‬
‫והגר"ש דבליצקי )חשוקי חמד שם עמ' תקלד‪ ,‬קובץ אליבא‬
‫שכל עיקר ברכת 'חכם הרזים' תקנוה חכמים על ריבוי‬
‫דהלכתא גליון לח עמ' צא(‪ ,‬וכן צידד בשו"ת משנת יוסף‬
‫אנשים כעין שהיה בשעת קבלת התורה‪ ,‬ומשו"ה לא‬
‫)חלק יג סימן עד(; ]אכן‪ ,‬בס' פשט ועיון )להגר"מ שטרנבוך‬
‫תקנו ברכה זו על שישים ריבוא עכו"ם; אך כבר‬
‫שליט"א‪ ,‬ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה אוכלוסי( כתב לדייק מדברי‬
‫נתבאר לעיל בסמוך )הערה ד'( לענין צירוף נשים למנין‬
‫רש"י )ברכות שם ד"ה אוכלוסי(‪ ,‬שפירש דהיינו 'חיל גדול‬
‫שישים ריבוא‪ ,‬שלא הזכירו הראשונים דב"ז שבשעת‬
‫של שישים ריבוא'‪ ,‬ולפ"ז נראה שנשים וקטנים אינם‬
‫קבלת התורה היו שישים ריבוא בנ"א‪ ,‬אלא כדי לבאר‬
‫בכלל 'חיל גדול'‪ ,‬ואינם מצטרפים למנין שישים ריבוא‬
‫שבמנין זה נכללים כל מיני מחשבות ודעות‪ ,‬אבל‬
‫לזה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫בודאי אין לדמות דיני ברכה זו למנין שישים ריבוא‬
‫שבשעת קבלת התורה‪] ,‬ומשו"ה אף נשים שלא נכללו‬ ‫‪ .‰‬אף למשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה ד'(‪,‬‬
‫פרק יז ‪ -‬ברכת אוכלוסי בני אדם ‪ /‬מים רבים‬ ‫רצו‬

‫ו‪ .‬יש לדון‪ ,‬האם צריך שידע בודאי שמתאספים במקום זה שישים ריבוא‪ ,‬או שמא שפיר‬
‫יש לברך אף על סמך אומדנא‪ ,‬וכל שמשער שמתאספים במקום זה שישים ריבוא‪ ,‬הרי‬
‫שיש לו לברך ברכה זו ז‪.‬‬
‫ז‪ .‬יש לדון‪ ,‬האם צריך שיראה את כל אותם שישים ריבוא האנשים שמתאספים במקום זה‪,‬‬

‫וראה עוד בס' כאיל תערוג )הל' ברכות עמ' רצו( שהביא‬ ‫במנין שישים ריבוא בשעת קבלת התורה‪ ,‬הרי הם‬
‫שהגראי"ל שטיינמן הסתפק בזה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫מצטרפות למנין שישים ריבוא בברכת 'חכם הרזים'[‪,‬‬
‫ולפ"ז שוב צריך ליתן טעם בדבר‪ ,‬מפני מה אין‬
‫‪ .Ê‬יש להסתפק‪ ,‬האם צריך שידע בודאי‬
‫מברכים ברכת חכם הרזים אף בראיית שישים ריבוא‬
‫שמתאספים במקום זה שישים ריבוא אנשים מישראל‪,‬‬
‫עכו"ם‪.‬‬
‫וכגון שספרו את כל הנכנסים לאותו המקום‪ ,‬או‬
‫ובס' לקט שיחות מוסר )להגאון ר' אייזיק שר‪ ,‬הנדמ"ח‬
‫שעכ"פ יודע שמקום זה יכול להכיל בתוכו שישים‬
‫ח"א עמ' קמג( כתב לבאר בזה"ל‪ ,‬ובזה הסברתי את‬
‫ריבוא אנשים‪ ,‬ורואה את כל אותו המקום מלא וגדוש‬
‫הברכה שמברך הרואה אוכלוסי ישראל‪ ,‬ברוך חכם‬
‫באנשים‪ ,‬והר"ז כידיעה ברורה שמתכנסים כעת‬
‫הרזים‪ ,‬שהקב"ה יודע מה בלב כולם‪ ,‬ואילו הרואה‬
‫במקום זה שישים ריבוא אנשים מישראל‪ ,‬או שמא‬ ‫אוכלוסי עכו"ם אומר 'בושה אמכם חפרה יולדתכם'‪,‬‬
‫שפיר יש לברך אף על סמך אומדנא‪ ,‬וכל שמשער‬ ‫ויש להבין‪ ,‬שהרי גם באוכלוסי עכו"ם מה שבלבו של‬
‫שמתאספים במקום זה שישים ריבוא אנשים מישראל‪,‬‬ ‫זה אינו בלבו של זה‪ ,‬ואין דעתם דומה זה לזה‪ ,‬ומדוע‬
‫הרי שיש לו לברך ברכה זו‪.‬‬ ‫לא נשבח את הקב"ה בתואר 'חכם הרזים' גם על‬
‫והנה המאירי )ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה אוכלוסא( כתב דין‬ ‫אוכלוסי נכרים‪ ,‬ומוכח מכאן שעל רזי שמים מברכים‪,‬‬
‫זה בזה"ל‪ ,‬ואם היתה אוכלוסא נכבדת 'חשובה בעיני‬ ‫ולא על מחשבות בהמיות שבלב עכו"ם‪ ,‬שרזי שמים‬
‫הכל כשישים ריבוא' כו'‪ ,‬יש מי שאומר שמברך עליה‬ ‫קרויים 'רז'‪ ,‬כמו שאמרו )שבת פח‪ (.‬מי גילה רז זה לבני‬
‫חכם הרזים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואפשר שכוונתו דלא בעינן שידע‬ ‫שמלאכי השרת משתמשים בו‪ ,‬לומר 'נעשה ונשמע'‬
‫בודאי שמתאספים במקום זה שישים ריבוא בנ"א‪,‬‬ ‫)שמות כד‪,‬ז(‪ ,‬וכל יהודי ויהודי הוא רז של אמונה זכה‪,‬‬
‫אלא כל שבעיני הכל נראה הציבור כשישים ריבוא‬ ‫אפילו העבריין שבישראל‪ ,‬וכן יש לישראל רזי תורה‪,‬‬
‫בנ"א‪ ,‬שפיר יש לברך ברכה זו‪ ,‬וצ"ע; וכן ידוע‬ ‫כמו שמצינו בגמ' )סנהדרין מב‪ (.‬שביום שגזרו בו דיני‬
‫שהורה הגר"ח קניבסקי ]לקראת העצרת שהתקיימה‬ ‫נפשות לא היו שותים יין‪ ,‬מדכתיב )משלי לא‪,‬ד(‬
‫בר"ח אדר ב' תשע"ד[‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכה זו אף‬ ‫ולרוזנים אי שכר‪ ,‬העוסקים ברזו של עולם אל‬
‫על סמך אומדנא‪] ,‬ועכ"פ אומדנא מדוייקת של בעלי‬ ‫ישתכרו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מקצוע היודעים לחשב כמות המשתתפים‪ ,‬בלא שיהיו‬ ‫וע"פ ביאור זה יש שכתבו‪ ,‬שאף יהודים שאינם‬
‫להם טעמים ושיקולים שונים לפרסם שכמות‬ ‫שומרים תורה ומצוות‪ ,‬נכללים במנין שישים ריבוא‬
‫המשתתפים גדולה יותר מכמות המשתתפים‬ ‫שיש לברך עליהם ברכה זו‪ ,‬וכן הביא בס' בית‬
‫האמיתית[‪ ,‬וכל שע"פ ההשערות מתאספים במקום זה‬ ‫מתתיהו )גבאי‪ ,‬ח"ד סימן י' אות ג'( בשם הגר"א נבנצל‬
‫שישים ריבוא אנשים מישראל‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬ ‫שליט"א‪ ,‬שאף יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות‬
‫ברכה זו‪ ,‬וכן צידד בשו"ת משנת יוסף )חלק יג סימן עד(‪.‬‬ ‫ומחללי שבת בפרהסיא‪ ,‬הרי הם נכללים במנין שישים‬
‫אך בשם הגראי"ל שטיינמן הובא )כאיל תערוג‪ ,‬הל' ברכות‬ ‫ריבוא אנשים מישראל‪ ,‬אך בשם הגר"ח קניבסקי‬
‫עמ' רצו(‪ ,‬שלמעשה אין לברך ברכה זו אא"כ יודע‬ ‫הובא )בית מתתיהו שם(‪ ,‬שאינם מצטרפים למנין שישים‬
‫בודאי שמתאספים במקום זה שישים ריבוא בנ"א‪,‬‬ ‫ריבוא‪ ,‬ואין לברך ברכת 'חכם הרזים' אלא כשרואה‬
‫]וכגון באחד מן האופנים הנ"ל[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫שישים ריבוא אנשים מישראל שומרי תורה ומצוות‪,‬‬
‫רצז‬
‫או שמא אף אם אינו רואה אלא את חלקם‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו ח‪.‬‬
‫הגמ' נראה טפי‪ ,‬שה'אוכלוסא' שעליה בירך בן זומא‬
‫ברכה זו‪ ,‬היתה 'על גב מעלה בהר הבית'‪ ,‬ושוב אין‬
‫להוכיח שצריך לראות את כולם כדי לברך ברכה זו‪,‬‬
‫וכן נראה בחידושי המלבי"ם )ברכות נח‪ (:‬שהבין‬
‫שה'אוכלוסא' היתה על גב המעלה‪] ,‬וז"ל‪ ,‬בן זומא‬
‫ראה כו'‪ ,‬האוכלוסא שראה בן זומא על גב מעלה בהר‬
‫הבית‪ ,‬עמדה שם בנס‪ ,‬מניסים שנעשו במקדש‪ ,‬כמבו'‬
‫בפרקי אבות )פ"ה מ"ה(‪ ,‬דהמקום שם לא יכיל שישים‬
‫ריבוא‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫]ומשנ"ת שיש לומר דלאו דווקא נקטו 'על גב‬
‫מעלה בהר הבית'‪ ,‬ואין בזה כדי להשמיענו דין זה‬
‫שאינו מברך אלא בראיית כל אותם שישים ריבוא‬
‫אנשים‪ ,‬הנה באמת מצינו בכמה מעשים שהובאו‬
‫בש"ס שנזכר שהיה המעשה 'על גב מעלה בהר‬
‫הבית'‪ ,‬ויש מהם שנראה ג"כ שלא הזכירו אותו‬
‫המקום אלא כחלק מסיפור המעשה‪ ,‬ולא באו‬
‫להשמיענו בזה חידוש דין כל שהוא; וכגון בהא‬
‫דאיתא בשבת )קטו‪ ,(.‬מעשה באבא חלפתא שהלך אצל‬
‫רבן גמליאל בריבי לטבריא‪ ,‬ומצאו שהיה יושב על‬
‫שולחנו של רבי יוחנן בן ניזוף‪ ,‬ובידו ספר איוב‬
‫תרגום‪ ,‬והוא קורא בו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬זכור אני ברבן גמליאל‬
‫אבי אביך‪ ,‬שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית‪,‬‬
‫והביאו לפניו ספר איוב תרגום‪ ,‬ואמר לבנאי שקעהו‬
‫תחת הנדבך כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן הא דאיתא בחגיגה )טו‪,(.‬‬
‫תנו רבנן‪ ,‬מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד‬
‫על גב מעלה בהר הבית‪ ,‬וראהו בן זומא ולא עמד‬
‫מלפניו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬מאין ולאין בן זומא‪ ,‬אמר לו‪ ,‬צופה‬
‫הייתי בין מים העליונים למים התחתונים‪ ,‬ואין בין זה‬
‫לזה אלא שלש אצבעות בלבד‪ ,‬שנאמר )בראשית א‪,‬ב(‬
‫ורוח אלוקים מרחפת על פני המים‪ ,‬כיונה שמרחפת‬
‫על בניה ואינה נוגעת‪ ,‬ע"כ; ועוד מצינו בעבודה זרה‬
‫)כ‪ ,(.‬אמר רב‪ ,‬אסור לאדם שיאמר כמה נאה גויה זו‪,‬‬
‫מיתיבי‪ ,‬מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי‬
‫מעלה בהר הבית‪ ,‬וראה עובדת כוכבים אחת נאה‬
‫ביותר‪ ,‬אמר מה רבו מעשיך ה' )תהלים קד‪,‬כד(‪ ,‬ע"כ‪,‬‬
‫אכן יעו"ש בס' בן יהוידע )שם ע"ב ד"ה קרן זוית( שכתב‬
‫לבאר בזה"ל‪ ,‬לכך הוצרך תנא דברייתא לסיים לנו‬
‫המקום אשר ראה רשב"ג את הכותית‪ ,‬באומרו שהיה‬
‫‪ /‬פרק יז ‪ -‬ברכת אוכלוסי בני אדם‬ ‫מים רבים‬
‫‪ .Á‬הנה יש להסתפק‪ ,‬האם צריך שיעמוד במקום‬
‫גבוה ויראה את כל אותם שישים ריבוא בנ"א‪ ,‬וכל‬
‫שאינו רואה את כל אותם שישים ריבוא בנ"א‪ ,‬הרי‬
‫שאין לו לברך ברכה זו‪] ,‬ולפ"ז יש להוסיף ולהסתפק‬
‫עוד‪ ,‬האם צריך שיראה את כולם בראיה אחת‪ ,‬או‬
‫שמא אף אם לא ראה בתחילה אלא את חלקם‪ ,‬ושוב‬
‫רואה את חלקם האחר‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו[‪,‬‬
‫או שמא אף אם אינו רואה אלא את חלקם‪ ,‬אלא‬
‫שיודע שמתכנסים במקום זה שישים ריבוא אנשים‬
‫מישראל‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו‪ ,‬וכדלהלן‪] .‬ויש‬
‫להסתפק כעי"ז אף בביאור לשון הרמב"ם )פ"י מהל'‬
‫ברכות הי"א(‪ ,‬שהרואה 'שישים ריבוא בני אדם כאחד'‬
‫מברך ברכה זו‪ ,‬ויש לדון האם תיבת 'כאחד' קאי על‬
‫הראיה‪ ,‬ואין לו לברך ברכה זו עד שיראה כל אותם‬
‫שישים ריבוא אנשים בראיה אחת‪ ,‬או שמא לא קאי‬
‫אלא על ההתכנסות‪ ,‬וכל היכא שמתכנסים שישים‬
‫ריבו"א בנ"א 'כאחד'‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו‪,‬‬
‫אע"פ שהוא עצמו אינו רואה אלא את חלקם[‪.‬‬
‫א‪ .‬והנה בברכות )נח‪ (.‬איתא‪ ,‬בן זומא ראה‬
‫אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית‪ ,‬אמר‪ ,‬ברוך חכם‬
‫הרזים כו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ויש שכתבו להוכיח‪ ,‬דממה שהוצרכו‬
‫לפרש שהיה הדבר 'על גב מעלה'‪ ,‬נראה שבלא"ה לא‬
‫היה לו לברך ברכה זו‪ ,‬לפי שאינו רואה את כולם‪ ,‬ורק‬
‫משום שהיה 'על גב מעלה' וראה את כולם בירך‬
‫ברכה זו; וכן כתב בס' בניהו )לבעל 'בן איש חי'‪ ,‬ברכות‬
‫נח‪ .‬ד"ה ראה אוכלוסא( בזה"ל‪ ,‬ראה אוכלוסא על גב‬
‫מעלה בהר הבית‪ ,‬קשה למה הוצרך לפרש מקום‪,‬‬
‫ונראה לי בס"ד‪ ,‬בא ללמד שלא בירך הברכה אלא‬
‫מפני שהיה עומד במקום גבוה‪ ,‬וראה כל הראשים‬
‫שלהם בעיניו‪ ,‬אבל אם עומד בתוכם שאין הריבוי‬
‫בעיניו‪ ,‬לא היה מברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן נראה שאינו מוכרח‪ ,‬ולא מיבעיא אי נימא‬
‫דלאו דווקא אמרו שבירך ברכה זו 'על גב מעלה'‪,‬‬
‫וכשם שהזכירו שבירך ברכה זו 'בהר הבית'‪] ,‬ובודאי‬
‫אין לומר שאין לברך ברכה זו אלא בהר הבית‪,‬‬
‫וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה ב' אות א'( מדברי הכס"מ[‪,‬‬
‫ואין בזה להשמיענו חידוש דין כל שהוא; אלא אף‬
‫בלאו הכי נראה שהדברים צ"ע‪ ,‬שהרי מפשטות לשון‬
‫פרק יז ‪ -‬ברכת אוכלוסי בני אדם ‪ /‬מים רבים‬
‫לפניהם‪ ,‬רק שיהיו מקובצים יחד והוא רואה על פניו‪,‬‬
‫אבל רק אפס קצהו ולא כולם‪ ,‬משא"כ הכא‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫וכ"כ בס' שלמי נדרים )נדרים כד‪ :‬ד"ה נדרי הבאי( בביאור‬
‫דעת המחבר‪.‬‬
‫ואם כנים הדברים‪ ,‬הרי שיש לברך ברכת 'חכם‬
‫הרזים'‪ ,‬אע"פ שאינו רואה את כל אותם שישים ריבוא‬
‫בנ"א המתאספים במקום הזה‪ ,‬שהרי דב"ז אינו יתכן‬
‫במציאות‪ ,‬אלא כל שרואה חלק מהם‪ ,‬ויודע‬
‫שמתאספים במקום זה שישים ריבוא אנשים מישראל‪,‬‬
‫שפיר יש לו לברך ברכה זו‪.‬‬
‫אכן לכאו' יש ליישב דעת המחבר שהשמיט תיבות‬
‫'בדרך הזה' באופ"א‪] ,‬וכעי"ז כתב בס' יד שאול‬
‫)להגרי"ש נתנזון בעל שו"ת שואל ומשיב‪ ,‬יו"ד סי' רלב סק"ד([‪,‬‬
‫דלעולם יש לומר שדבר זה יתכן במציאות שיראה‬
‫שישים ריבוא בנ"א בראיה אחת‪ ,‬אלא שעכ"פ אף אם‬
‫אמר דבר שיתכן להיות במציאות‪ ,‬כל שאמר כן‬
‫בלשון גוזמא‪ ,‬הרי זה כ'נדרי הבאי'‪ ,‬וכן כתבו כמה‬
‫ראשונים בביאור דברי המשנה הנ"ל‪] ,‬כן כתב‬
‫הרשב"א )נדרים כד‪ :‬ד"ה נדרי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה‪ ,‬דלאו‬
‫למימרא דאי אמר על דבר שאפשר דהוי‪ ,‬כגון שאמר‬
‫אם לא ראיתי כאן אלף איש‪ ,‬והוא לא ראה אלף‬
‫במספר‪ ,‬שהוא אסור‪ ,‬אלא בין כך ובין כך מותר‪,‬‬
‫]והר"ז בכלל 'נדרי הבאי'[‪ ,‬שלא נתכוון זה אלא לומר‬
‫שראה כאן אנשים רבים‪ ,‬ולא במספר מכוון‪ ,‬וכן כתב‬
‫רב האי גאון ז"ל בתשובה‪ ,‬אלא מה שהוקשה להם‬
‫בגמ' ובירושלמי‪ ,‬לא על עיקר הדין‪ ,‬אלא אלישנא‬
‫דמתני'‪ ,‬היכי קרינן להו 'הבאי'‪ ,‬ד'הבאי' משמע דבר‬
‫שאי אפשר שהיה‪ ,‬כגון ערים בצורות בשמים‪,‬‬
‫ומשו"ה מתמה היכי קרי לה 'הבאי'‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ‬
‫בנמוקי יוסף )נדרים ח‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה מתני'( בשם‬
‫הריטב"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומיהו כתב הריטב"א ז"ל בשם‬
‫רבותיו ז"ל‪ ,‬דלאו דווקא אי אפשר‪ ,‬דה"ה כל הפלגה‬
‫רבה אע"פ שאפשר‪ ,‬והכל טעם אחד הוא‪ ,‬שענין‬
‫ההיתר בנדרים אלו‪ ,‬לפי שהכל יודעים שאין מדברים‬
‫כן בדווקא אלא להפלגה‪ ,‬ולא שיהיה דעתו לאסור‬
‫עליו הפירות כשאמר קונם‪ ,‬שאם דעתו לאוסרם עליו‬
‫היה אוסר בלא תנאי זה‪ ,‬דתנאי זה ידוע וברור הוא‬
‫שאינו כן ולא ראה כן‪ ,‬עכ"ל[; ומטעם זה השמיט‬
‫המחבר תיבות 'בדרך הזה'‪ ,‬ומשום שאף אם אמר‬
‫'כיוצאי מצרים' ולא אמר 'בדרך הזה'‪ ,‬לשון גוזמא‬
‫הוא‪ ,‬והרי זה בכלל 'נדרי הבאי'‪ ,‬ושוב אין להוכיח‬
‫רחצ‬
‫עומד על גב מעלה בהר הבית‪ ,‬ללמדנו דקרן זוית‬
‫הואי‪ ,‬יען כי הוה קים להו שהמעלות בהר הבית לא‬
‫היו עשויים ביושר אלא מתעקמים באלכסון‪ ,‬ובזה‬
‫ברור להם דקרן זוית הואי‪ ,‬עכ"ל; ומעתה שוב יש‬
‫לומר אף בנידו"ד‪ ,‬שמה שהזכירו במעשה זה שראה‬
‫עולא את האוכלוסא כשעמד 'על גב מעלה בהר‬
‫הבית'‪ ,‬אין בזה כדי להשמיענו חידוש דין הנ"ל‪ ,‬שאין‬
‫לברך ברכה זו אלא בראיית כל אותם שישים ריבוא‬
‫אנשים בראיה אחת‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה בנדרים )כד‪ (:‬תנן‪ ,‬נדרי הבאי‪ ,‬אמר קונם‬
‫אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים‪ ,‬ע"כ‪] ,‬וכיון‬
‫שלא אמר כן אלא בלשון 'הבאי'‪ ,‬אף שע"פ האמת‬
‫לא ראה כן‪ ,‬מכ"מ אינו נאסר עי"ז באותו הדבר[‪ ,‬והרי‬
‫שדבר גוזמא הוא לראות שישים ריבוא בנ"א כעולי‬
‫מצרים 'בדרך הזה'‪ ,‬אך המחבר )יו"ד רלב‪,‬ד( הביא דין‬
‫זה בזה"ל‪ ,‬נדרי הבאי כיצד‪ ,‬כגון שאמר קונם ככר זה‬
‫עלי אם לא ראיתי כיוצאי מצרים כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי‬
‫שהשמיט תיבות 'בדרך הזה'‪ ,‬והקשה הט"ז )שם סק"ז(‪,‬‬
‫שהרי בודאי דב"ז יתכן במציאות‪ ,‬שיראה שישים‬
‫ריבוא בנ"א במקום אחד‪ ,‬שהרי תקנו חכמים ברכת‬
‫'חכם הרזים' בראיית שישים ריבוא בנ"א במקום‬
‫אחד‪ ,‬ובהכרח דלא הוי נדרי הבאי אלא היכא שאמר‬
‫'בדרך הזה'‪.‬‬
‫ובישוב דעת המחבר כתבו האחרונים ע"פ דברי‬
‫הירושלמי )נדרים פ"ג ה"ב(‪ ,‬יעו"ש שהקשו שהרי בודאי‬
‫דב"ז יתכן שיראה שישים ריבוא בנ"א כעולי מצרים‪,‬‬
‫ותירצו בירושלמי 'אלא כן אנן קיימין בראיה אחת'‪,‬‬
‫והיינו שאומר שראה שישים ריבוא בנ"א בראיה אחת‪,‬‬
‫ודב"ז בודאי אינו יתכן במציאות‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ולפ"ז הרי‬
‫שאף אם לא הוסיף ואמר 'בדרך הזה'‪ ,‬הרי זה בכלל‬
‫נדרי הבאי‪ ,‬שהרי עכ"פ דבר זה לא יתכן במציאות‪,‬‬
‫שיראה בראיה אחת שישים ריבוא בנ"א כעולי‬
‫מצרים‪ ,‬ולפיכך השמיט המחבר תיבות אלו‪ .‬וכ"כ בס'‬
‫לבושי מרדכי )להג"ר מרדכי וינקלר בעל שו"ת לבושי מרדכי‪,‬‬
‫נדרים כד‪ :‬ד"ה נדרי הבאי( בביאור דעת המחבר‪ ,‬ובדחיית‬
‫הראיה מתקנת ברכת חכם הרזים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה לענ"ד‬
‫ע"פ הירושלמי בראיה אחת‪ ,‬כלומר שראה בסקירה‬
‫אחת‪ ,‬וזה אי אפשר שישלט ראייתו על כל שטח החיל‬
‫הזה‪ ,‬אבל פשיטא דאפשר שיראה אנשים הרבה ביחד‪,‬‬
‫ולא ישלט ראייתו על כל שטח עמידתם ותחנותם‪,‬‬
‫והתם לענין ברכה לא צריך רק שיראה החיל מצדם או‬
‫רצט‬ ‫‪ /‬פרק יז ‪ -‬ברכת אוכלוסי בני אדם‬ ‫מים רבים‬

‫ח‪ .‬אם חוזר ורואה בתוך שלושים יום‪ ,‬כינוס אחר של שישים ריבוא אנשים מישראל‪ ,‬יש‬
‫להסתפק האם יחזור ויברך ברכה זו ט‪.‬‬

‫הרואה אוכלוסי עכו"ם‬

‫ט‪ .‬הרואה אוכלוסי עכו"ם‪ ,‬אומר הפסוק‪ ,‬בושה אמכם מאד חפרה ילדתכם‪ ,‬הנה אחרים‬
‫גויים מדבר ציה וערבה‪] ,‬ועי' הערה[ י‪.‬‬

‫בתוך שלושים יום‪ ,‬כינוס אחר של שישים ריבוא‬ ‫מדבריו לנידו"ד‪ ,‬האם דבר זה יתכן במציאות שיראה‬
‫אנשים מישראל‪ ,‬האם יש לו לחזור ולברך ברכה זו‪,‬‬ ‫שישים ריבוא בנ"א בראיה אחת; ]אכן לפ"ז צ"ב‪,‬‬
‫ואף לדעת הפוסקים דלעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם הערה כב(‬ ‫דא"כ מאיזה טעם הוסיפה המשנה תיבות 'בדרך הזה'‪,‬‬
‫שאם חוזר ורואה דבר אחר מאותו המין בתוך‬ ‫מאחר שאף בלא תיבות אלו הר"ז בכלל 'נדרי הבאי'‪,‬‬
‫שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליו‪ ,‬מכ"מ‬ ‫וכן הטור )יו"ד סימן רלב( העתיק תיבות אלו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫יש לומר שברכה זו אינה כהודאה פרטית על שישים‬ ‫ג‪ .‬ולהשלמת הענין נביא הוראות גדולי ההוראה‬
‫ריבוא אנשים אלו‪] ,‬שהרי מסתבר שאין כל מיני‬ ‫בדי"ז‪] ,‬ורובם ככולם נאמרו לקראת העצרת‬
‫מחשבות ודעות נכללים בשישים ריבוא אנשים אלו‪,‬‬ ‫שהתקיימה בר"ח אדר ב' ה'תשע"ד[‪ ,‬אשר יש שהורו‪,‬‬
‫ועיקר הטעם שמברך על ראיית שישים ריבוא בנ"א‪,‬‬ ‫שכל שיודע שבמקום זה מתכנסים עתה יחד שישים‬
‫היינו משום שבמנין זה נכללים כל מיני מחשבות‬ ‫ריבוא בנ"א‪ ,‬הרי שיש לו לברך ברכה זו‪ ,‬ואע"פ‬
‫ודעות‪ ,‬ולאו דווקא שציבור זה כולל בתוכו כל מיני‬ ‫שאינו רואה אלא את חלקם‪ ,‬וכן הובא בס' חשוקי‬
‫מחשבות ודעות[‪ ,‬ושוב יש לומר שאין לו לחזור‬ ‫חמד )ראש השנה עמ' תקלב( בשם הגראי"ל שטיינמן‬
‫ולברך ברכה זו בתוך שלושים יום‪ ,‬אף אם יודע בודאי‬ ‫והגר"ח קניבסקי‪ ,‬ש'מסתבר שאין צריך לראות את כל‬
‫שכל אותם שישים ריבוא בנ"א שרואה עכשיו‪ ,‬אינם‬ ‫השישים ריבוא‪ ,‬אלא די בראיית מקצתם‪ ,‬ואם יש‬
‫ממנין שישים ריבוא שראה בתחילה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫אומדן שיש שישים ריבוא אפשר לברך'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן‬
‫צידד בשו"ת משנת יוסף )חלק יג סימן עד(; ועוד מצינו‬
‫)פ"י מהל'‬ ‫‪ .È‬א‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(.‬וכ"ה ברמב"ם‬
‫בס' חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפט( בשם הגר"נ‬
‫ברכות הי"א( ובטוש"ע )רכד‪,‬ה(‪] .‬ובביאור הפסוק‪ ,‬כתב‬
‫קרליץ‪ ,‬שאף שאין צריך שיראה את כל אותם שישים‬
‫הרד"ק )ירמיהו נ‪,‬יב( בזה"ל‪ ,‬בושה אמכם מאד‪ ,‬מן‬
‫ריבוא בנ"א‪ ,‬אך עכ"פ צריך שיראה ריבוי בנ"א‬
‫השמחה שהייתם שמחים כשהייתם שוסים נחלתי‪,‬‬
‫במקום זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ברכת חכם הרזים על שישים ריבוא‬
‫תהיו עתה בושים כשיבואו אחרים וישוסו אתכם‪,‬‬
‫מישראל‪ ,‬צריך שיראה את הריבוי‪ ,‬כמו ממקום גבוה‬
‫ופירוש 'אמכם' ו'יולדתכם' היא כניסתם וקהילתכם‪,‬‬
‫כעין הר הבית שנזכר‪ ,‬ואף אם אין צריך שיראה את‬
‫וכן 'ריבו באמכם' )הושע ב‪,‬ד(‪ ,‬ותירגם יונתן )ירמיהו שם(‬
‫כולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז שמעתי בשם מוח"ז הגרז"נ‬
‫'אמכם' 'כנישתכון'‪ ,‬ותירגם 'יולדתכם' 'מדינתכון';‬
‫גולדברג; אך בקונט' בצילם חמדתי )שטיבל‪ ,‬עמוד פה(‬
‫הנה אחרית גויים‪ ,‬ואחרית גויים מלכות בבל‪ ,‬סופם‬
‫הובא בשם הג"ר דוב לנדו שליט"א‪ ,‬שאין לברך ברכה‬
‫שתהיה ארצם מדבר‪ ,‬כי הם יהרגו‪ ,‬ותשאר ארצם ציה‬
‫זו אלא אם רואה את כל אותם שישים ריבוא בנ"א‪,‬‬
‫וערבה כמו מדבר‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫אבל אם אינו רואה אלא את חלקם‪ ,‬אין לו לברך ברכה‬
‫אכן בירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב( איתא בסתמא‪,‬‬
‫זו‪] ,‬וכן הובא בס' כאיל תערוג )הל' ברכות עמ' רצו( בשם‬
‫ש'הרואה אוכלוסין אומר ברוך חכם הרזים'‪ ,‬ומשום‬
‫הגראי"ל שטיינמן‪ ,‬וצ"ע ממשנ"ת בס' חשוקי חמד‬
‫ש'כשם שאין פרצופים דומים זה לזה‪ ,‬כך אין דעתם‬
‫הנ"ל בשמו היפך הדברים[‪.‬‬
‫דומה זה לזה'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכן בתוספתא )ברכות פ"ו ה"ב(‬
‫ובמדרש רבה )במדבר כא‪,‬ב( מייתי ברכה זו בסתמא‪,‬‬ ‫‪ .Ë‬יש להסתפק לענין ברכה זו‪ ,‬אם חוזר ורואה‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬ ‫ש‬

‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬

‫מקום שנעשה בו נס לישראל‬

‫א‪ .‬הרואה מקום שנעשה בו נס לכל ישראל‪ ,‬מברך שעשה ניסים לאבותינו א במקום‬

‫הפסוק הנ"ל אף בפחות משישים ריבוא‪ ,‬יעו"ש שכ'‬ ‫שהרואה אוכלוסי בנ"א מברך ברכת חכם הרזים;‬
‫בזה"ל‪ ,‬הרואה אוכלוסי ישראל מברך ברוך חכם‬ ‫ומסתימת הדברים נראה‪ ,‬דשפיר מברך ברכת 'חכם‬
‫הרזים‪ ,‬ופירשו למטה שאין אוכלוסא פחותה משישים‬ ‫הרזים' אף בראיית שישים ריבוא עכו"ם במקום אחד‪,‬‬
‫ריבוא כו'‪ ,‬ראה אוכלוסי אומות העולם‪ ,‬ר"ל כתות של‬ ‫וכ"כ בהגהות מהר"צ חיות )ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה‬
‫עובדי האלילים‪ ,‬אומר בושה אמכם כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי‬ ‫אוכלוסי(‪ ,‬שמדברי הירושלמי והמדרש הנ"ל‪' ,‬ראינו‬
‫ששיעור 'שישים ריבוא' לא נאמר אלא לענין אוכלוסי‬ ‫דנקט אוכלוסין של בנ"א ולא מחלק כלל בין ישראל‬
‫ישראל‪ ,‬אבל על עובדי כוכבים שפיר יש לומר הפסוק‬ ‫לעכו"ם‪ ,‬וגם לפי הטעם שנתן אין לחלק בין ישראל‬
‫הנ"ל כל היכא שרואה 'כתות של עובדי אלילים'‪,‬‬ ‫לעכו"ם'‪ ,‬ודלא כמבו' בבבלי )ברכות נח‪ (.‬שלא תקנו‬
‫ואע"פ שאין בהם שישים ריבוא‪.‬‬ ‫חכמים ברכת 'חכם הרזים' אלא בראיית אוכלוסי‬
‫וראה עוד בס' שפתי חכמים )ברכות נח‪ .‬ד"ה אוכלוסי(‬ ‫ישראל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫שכתב נמי לחדש כן מדנפשי'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה דהך 'אומר'‬ ‫ב‪ .‬והנה מפשטות דברי הגמ' נראה‪ ,‬שכשם שאינו‬
‫דהכא‪ ,‬לאו ברכה בשם ומלכות הוא כמו באוכלוסי‬ ‫מברך על אוכלוסי ישראל אלא בראיית שישים ריבוא‬
‫ישראל‪ ,‬אלא אומר הקרא כדכתיב בלבד כו'‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫מישראל‪ ,‬ה"נ אין צריך לומר הפסוק על אוכלוסי‬
‫דהך 'אומר' הוי אמירת הפסוק בלבד‪ ,‬א"כ יש לומר‬ ‫עכו"ם‪ ,‬אלא בראיית שישים ריבוא עכו"ם במקום‬
‫ד'הרואה אוכלוסי עכו"ם אומר'‪ ,‬לא הוי דווקא‬ ‫אחד‪ ,‬ומאי דאיתא בגמ' ד'אין אוכלוסא פחות‬
‫בשישים ריבוא‪ ,‬אלא אפילו בפחות משישים ריבוא‪,‬‬ ‫משישים ריבוא' קאי אף על אוכלוסי עכו"ם; וכ"ה‬
‫משא"כ ברוך חכם הרזים דהוי בשם ומלכות‪ ,‬הוי‬ ‫להדי' בדברי הרמב"ם )שם(‪ ,‬ש'הרואה שש מאות אלף‬
‫דווקא בשישים ריבוא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בשו"ת דברי יציב‬ ‫אדם כאחד‪ ,‬אם עכו"ם הם אומר בושה אמכם‪ ,‬ואם‬
‫)או"ח סימן צא אות ב'( ע"פ משנ"ת לעיל )הערה א'(‬ ‫ישראל הם ובארץ ישראל אומר בא"י אמ"ה חכם‬
‫בביאור ענין ברכת חכם הרזים בראיית שישים ריבוא‬ ‫הרזים'‪ ,‬והרי שאף באוכלוסי עכו"ם אינו אומר כן אלא‬
‫אנשים מישראל‪ ,‬דהיינו משום שבשישים ריבוא בנ"א‬ ‫על שישים ריבוא‪] ,‬וכן בס' המספיק לעובדי השם‬
‫נכללים כל מיני מחשבות ועצה‪ ,‬ומשו"ה אין לברך‬ ‫)לרבינו אברהם בן הרמב"ם‪ ,‬הלכות ברכות פרק ל'( כתב דין זה‬
‫ברכה זו על פחות משישים ריבוא בנ"א מישראל‪,‬‬ ‫בזה"ל‪ ,‬והרואה התקהלות גדולה של בנ"א שיהיה‬
‫יעו"ש‪ ,‬ולפ"ז הרי שלענין אמירת פסוק 'בושה אמכם'‬ ‫מניינם שש מאות אלף או יותר‪ ,‬אם היו גויים יאמר‬
‫עליהם בושה אמכם וגו'‪ ,‬וכן הרואה קברי הגויים‬
‫בראיית אוכלוסי עכו"ם‪ ,‬שאינה ענין ל'כל מיני‬
‫יאמר בלשון הזה כו'‪ ,‬ואם היה המנין הנזכר מישראל‬
‫מחשבות ועצה'‪ ,‬הרי שאינו דווקא בראיית שישים‬
‫ובארץ ישראל‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה חכם הרזים‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬
‫ריבוא בנ"א‪ ,‬אלא אפילו על פחות מכן שפיר יש לו‬
‫וכן נראה מפשטות לשון המחבר )שם(‪ ,‬שהרואה‬
‫לומר הפסוק 'בושה אמכם'; ושוב הביא כן אף מדברי‬
‫שישים ריבוא מישראל יחד אומר בא"י אמ"ה חכם‬
‫המאירי הנ"ל‪ ,‬אך הוסיף שמדברי הרמב"ם ועו"ר‬
‫הרזים‪' ,‬ואם הם' עכו"ם אומר בושה אמכם‪ ,‬ופשוט‪.‬‬
‫מבו' שאף על אוכלוסי עכו"ם אינו אומר כן אלא על‬
‫אכן מדברי המאירי )ברכות נח‪ .‬ד"ה הרואה אוכלוסי וד"ה‬
‫שישים ריבוא בנ"א‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ראה אוכלוסי( נראה דסבירא ליה‪ ,‬שאף שבאוכלוסי‬
‫‡‪ .‬לענין גר שנתגייר‪ ,‬האם יש לו לברך ברכה זו‬ ‫ישראל אינו מברך ברכת חכם הרזים אלא על שישים‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לישראל‪ ,‬עי' תורת חיים‬ ‫ריבוא בנ"א‪ ,‬אך באוכלוסי עכו"ם שפיר יש לו לומר‬
‫שא‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫הזה ב; ]וה"ה אם לא נעשה בו הנס אלא לרוב ישראל ג‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה ד‪ ,‬מפני מה‬
‫אין לברך על מקום שנעשה בו נס לשבט אחד מישראל[‪.‬‬
‫ניסים לישראל‪ ,‬אומר‪ ,‬ברוך שעשה ניסים לאבותינו‬
‫במקום הזה‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט(‬
‫ובטוש"ע )ריח‪,‬א(‪ .‬ועיקר חיוב הברכה בראיית מקום‬
‫שנעשו בו ניסים לישראל‪ ,‬ילפינן בברכות )שם( ממה‬
‫שבירך יתרו והודה להשי"ת על הניסים שעשה‬
‫לישראל‪ ,‬וכדכתיב )שמות יח‪,‬י( ויאמר יתרו ברוך ה'‬
‫אשר הציל וגו'‪ ,‬ע"כ‪] ,‬אלא שהדברים צ"ב‪ ,‬היכן מצינו‬
‫שהיה יתרו רואה את מקום הנס בשעה זו שבירך‬
‫והודה להשי"ת‪ ,‬ובדברי הרו"א מצינו כמה וכמה‬
‫דרכים בזה‪ ,‬ויבואר בס"ד לקמן )הערה מה( בארוכה[‪.‬‬
‫כתב בערוך השולחן )ריח‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אע"פ שקיומנו‬
‫ועמידתנו תמיד הוא בנס‪ ,‬כמו שאנו אומרים בתפילה‬
‫'ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך‬
‫שבכל עת'‪ ,‬מכ"מ כל זה ניסים נסתרים וכרוכים‬
‫בהטבע‪ ,‬אבל הרואה מקומות שנעשו ניסים לאבותינו‬
‫בגלוי כמו ביציאת מצרים וכיו"ב‪ ,‬מחוייבים אנו לברך‬
‫בשם ומלכות כו'‪ ,‬וכמו שמברכים על הימים שנעשו‬
‫בהם ניסים לאבותינו כחנוכה ופורים‪ ,‬שעשה ניסים‬
‫לאבותינו בימים ההם בזמן הזה‪ ,‬כמו"כ אנו מברכים‬
‫על המקומות שנעשו בהם ניסים לאבותינו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובס' טעמא דקרא )להגר"ח קניבסקי‪ ,‬שמות ג‪,‬ג( כתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬ויאמר משה אסורה נא ואראה מדוע לא יבער‬
‫הסנה וגו'‪ ,‬כשהקב"ה עושה מעשה ניסים מצוה‬
‫לראותו‪ ,‬כמ"ש ביומא )סז‪ (.‬זימנין דגמיש ליה לראשיה‬
‫ולאו אדעתיה‪ ,‬ופירש"י יכוף ראשו לאחוריו ולא יוכל‬
‫לראות הלשון אם הלבין‪ ,‬משמע שמצוה לראות‬
‫כשנעשה הנס כדי לספר נפלאות ה'‪ ,‬ובחגיגה )כו‪(:‬‬
‫בשעה שישראל עולים לרגל מגביהים להם את‬
‫השולחן ומראים להם שסילוקו כסדרו‪ ,‬ומש"כ רש"י‬
‫במלכים ב' )ד‪,‬ד( שדרך הנס להיות בצנעא‪ ,‬היינו שלא‬
‫כל אחד ראוי לראותו‪ ,‬אבל מי שיכול לראותו מצוה‬
‫לראותו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫כן כתבו תלמידי רבינו יונה )ברכות מג‪ .‬מדפי הרי"ף‪,‬‬
‫ד"ה אניסא דרבים(‪ ,‬שכל שנעשה הנס 'לרוב ישראל'‪ ,‬הרי‬
‫שיש לברך עליו בראיית מקום הנס‪ ,‬אבל נס שלא‬
‫נעשה 'לרוב ישראל'‪ ,‬אע"פ שנעשה 'לרבים'‪ ,‬אין‬
‫לברך עליו בראיית אותו המקום‪ ,‬וכן הכרעת המחבר‬
‫מים רבים‬
‫)סופר‪ ,‬ריח‪,‬א( שהביא בשם אביו בעל 'קול סופר'‬
‫שהסתפק בזה‪ ,‬האם יש לו לגר לברך ברכה זו‪ ,‬או‬
‫שאינו יכול לומר 'שעשה ניסים לאבותינו'‪] ,‬ועכ"פ‬
‫בנוסח זה אין לו לברך בראיית אותו המקום[‪.‬‬
‫והנה בתשו' הרמב"ם )הנדמ"ח בהוצאת מכון ירושלים‬
‫סימן מה‪ ,‬מהדו' פריימן סימן מב‪ ,‬מהדו' בלאו סימן רצג( לרבי‬
‫עובדיה גר הצדק‪ ,‬אשר שאלו לענין נוסחי התפילות‬
‫והברכות לגר‪ ,‬כתב הרמב"ם בזה"ל‪ ,‬יש לך לומר הכל‬
‫כתקנן‪ ,‬ואל תשנה דבר‪ ,‬אלא כמו שיתפלל ויברך כל‬
‫אזרח מישראל‪ ,‬כך ראוי לך לברך ולהתפלל כו'‪ ,‬אבל‬
‫'שהוצאתנו ממצרים' או 'שעשה ניסים לאבותינו'‪ ,‬אם‬
‫רצית לשנות ולומר 'שהוצאת את ישראל ממצרים'‬
‫ו'שעשה ניסים לישראל'‪ ,‬אמור‪ ,‬ואם לא שינית אין‬
‫בכך הפסד כלום‪ ,‬מאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה‬
‫ונלוית אליו‪ ,‬אין כאן הפרש בינינו ובינך‪ ,‬וכל הניסים‬
‫שנעשו כאילו לנו ולך נעשו‪ ,‬עכ"ל; והרי שיכול לברך‬
‫ברכת 'שעשה ניסים לאבותינו'‪ ,‬אלא שהרשות בידו‬
‫לשנות ולומר 'שעשה ניסים לישראל'‪.‬‬
‫והפוסקים הביאו דברי הרמב"ם לענין ברכת‬
‫'שעשה ניסים' בחנוכה ובפורים‪ ,‬שאף גר יכול לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬אלא שאם רוצה יכול לשנות נוסח הברכה‬
‫ולומר 'שעשה ניסים לישראל'‪ ,‬וכ"ה בכנסת הגדולה‬
‫)סי' תרעו הגה"ט אות ד'(‪ ,‬פרי חדש )תרעו‪,‬א(‪ ,‬עולת שבת‬
‫)תרעו‪,‬א(‪ ,‬אליה רבה )תרעו‪,‬ב(‪ ,‬שערי תשובה )תרעו‪,‬א(‪,‬‬
‫משנה ברורה )תרעה‪,‬יד(‪ ,‬מועד לכל חי )להגר"ח פלאג'י‪,‬‬
‫סימן כז אות מד(‪ ,‬ועו"פ‪] ,‬אכן‪ ,‬עי' דרך החיים )דיני ברכות‬
‫הדלקת נרות חנוכה‪ ,‬אות ג'( וקיצור שו"ע )סימן קלט סי"ב(‬
‫שכתבו בזה"ל‪ ,‬גר אומר 'שעשה ניסים לישראל'‪ ,‬ואם‬
‫אמר 'לאבותינו' יצא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע פרי מגדים )סי' תרעו‬
‫אשל אברהם סק"ה( מש"כ בזה[‪.‬‬
‫ועפ"ז נראה בפשטות אף לנידו"ד‪ ,‬אשר לדעת‬
‫הרמב"ם ורוה"פ הנ"ל‪ ,‬אף הגר מברך ברכות אלו‪,‬‬
‫ורשאי אף לכתחילה לומר 'שעשה ניסים לאבותינו'‪,‬‬
‫‚‪.‬‬
‫אלא שאם רצה הרשות בידו לשנות ולומר 'שעשה‬
‫ניסים לישראל'‪] ,‬וכ"כ בס' שפתי חכמים )ברכות נד‪(.‬‬
‫לנידו"ד בראיית מקום הנס[‪.‬‬
‫·‪ .‬מתני' ברכות )נד‪ ,(.‬הרואה מקום שנעשו בו‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫ה"א( כדעת רבי יהודה ורבי שמעון‪ ,‬דסבירא להו‬
‫דשבט אחד איקרי קהל‪ ,‬וא"כ אף בנידו"ד היה לנו‬
‫לברך אף על מקום שלא נעשה בו נס אלא לשבט אחד‬
‫בלבד‪ ,‬וע"פ דברי הירושלמי הנ"ל‪ ,‬דלמאן דאמר‬
‫שבט אחד איקרי קהל‪ ,‬ה"ה שיש לברך ברכת הנס אף‬
‫במקום שנעשה בו נס לשבט אחד בלבד; ועי' ב"ח‬
‫)ריח‪,‬ד ד"ה ופלוגתא( ועולת תמיד )ריח‪,‬ב( שהניחו דברי‬
‫המחבר בצ"ע‪.‬‬
‫עוד הוסיפו האחרונים להקשות כעי"ז בדעת‬
‫הרמב"ם גופי'‪ ,‬דהנה בפסחים )עט‪ (.‬תנן‪ ,‬נטמא קהל‬
‫או רובו‪ ,‬יעשו ]פסח ראשון[ בטומאה‪ ,‬ובגמ' )שם פ‪(.‬‬
‫איתא‪ ,‬רבי שמעון אומר‪ ,‬אפילו שבט אחד טמא ושאר‬
‫כל השבטים טהורים‪ ,‬הללו עושים לעצמם והללו‬
‫עושים לעצמם‪ ,‬מאי טעמא דרבי שמעון‪ ,‬קסבר שבט‬
‫אחד איקרי קהל כו'‪ ,‬ע"כ; ולענין זה כתב הרמב"ם‬
‫)פ"ז מהל' קרבן פסח ה"א(‪ ,‬ש'אם היו רוב הקהל טמאי‬
‫מת‪ ,‬אינם נדחים‪ ,‬אלא יקריבו כולם פסח טומאה'‪,‬‬
‫וכתנא דמתני' ודלא כרבי שמעון‪ ,‬והרי שפסק דשבט‬
‫אחד לא איקרי קהל‪ ,‬וצ"ע בסתירת פסקי הרמב"ם‬
‫בזה‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה בדברי חמודות )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות ו'(‬
‫הוסיף להוכיח עוד שיש לנו לפסוק הלכה כמאן דאמר‬
‫שבט אחד איקרי קהל‪ ,‬ולהקשות עפ"ז על דברי‬
‫המחבר בנידו"ד שאין לברך אלא על מקום שנעשה‬
‫בו נס לרוב ישראל‪ ,‬דהא אמרינן בעירובין )מו‪ ,(:‬רבי‬
‫מאיר ורבי יהודה‪ ,‬הלכה כרבי יהודה‪ ,‬והרי שיש לנו‬
‫לפסוק הלכה כדעת רבי יהודה דשבט אחד איקרי‬
‫קהל‪ ,‬וביותר דהא אף רבי שמעון סבירא ליה כרבי‬
‫יהודה בזה‪ ,‬ושוב יש לנו להצריך ברכה אף בראיית‬
‫מקום שנעשה בו נס לשבט אחד מישראל‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫מדברי הירושלמי הנ"ל‪.‬‬
‫ויעו"ש בדברי חמודות שכתב ליישב קושייתו‪,‬‬
‫ע"פ מה שכתב בשו"ת מהרי"ק )סימן קסה( לייסד‬
‫בכללי פסיקת ההלכה‪ ,‬וז"ל מהרי"ק‪ ,‬לענ"ד נראה‪,‬‬
‫שבכל התלמוד שפוסק פלוני ופלוני הלכה כפלוני‪,‬‬
‫שלא ירדו בעלי התלמוד לסוף כל מחלוקת ומחלוקת‬
‫לומר שיהיה הדין פסוק כדברי אותו שפסקו כמותו‪,‬‬
‫כי לא יכלו חכמי התלמוד להכניס ראשיהם בין סלעי‬
‫מחלוקת התנאים והאמוראים בכל מקום‪ ,‬ולדעת הדין‬
‫עם מי בכל מקום בפרטות‪ ,‬אלא שהלכו אחרי הרוב‪,‬‬
‫כגון שראו שתנא אחד היה חריף יותר‪ ,‬או מקובל‬
‫שב‬
‫)ריח‪,‬ב(‪ ,‬ש'על נס שנעשה לקצת ישראל‪ ,‬כל זמן שלא‬
‫נעשה לכל ישראל או רובם‪ ,‬אין מברכים עליו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬מפשטות דברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט(‬
‫שכתב‪ ,‬שעל 'כל מקום שנעשו ניסים לרבים' מברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬נראה שאף אם לא נעשה לרוב ישראל‪,‬‬
‫מכ"מ כל שנעשה הנס 'לרבים'‪ ,‬שפיר יש לברך עליו‬
‫ברכה זו‪ ,‬וכן כתב בשו"ת מהר"ם חלאווה )סימן סד(‬
‫בדעת הרמב"ם‪] ,‬ועדיין יל"ע בגדר 'רבים' לענין זה‪,‬‬
‫שהרי אינו מסתבר לומר‪ ,‬שכל מקום שנעשה בו נס‬
‫לשני בני אדם‪ ,‬או אפילו לעשרה בני אדם‪ ,‬שוב יש‬
‫לכל אדם מישראל לברך בראיית מקום הנס[‪.‬‬
‫ועוד מצינו בשו"ת מהר"ם חלאווה )שם( שנקט‬
‫עיקר‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא על מקום שנעשה בו‬
‫נס לכל ישראל‪ ,‬אבל אם לא נעשה הנס באותו המקום‬
‫אלא לרוב ישראל‪ ,‬אינו מברך עליו‪ ,‬יעו"ש שכתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬והא דקאמר על ניסא דיחיד הוא ניהו צריך‬
‫לברוכי וכולי עלמא לא‪ ,‬לאו למימרא דנס של מקצת‬
‫בני אדם הו"ל כרבים‪ ,‬אלא ודאי כל זמן שאין כל‬
‫ישראל נכללים בנס‪ ,‬דהוא מיקרי יחידים‪ ,‬והכי אשכחן‬
‫פרק היה קורא )ברכות יד‪ ,(.‬ימים שאין היחיד גומר את‬
‫ההלל כו'‪ ,‬ופירשו ז"ל‪ ,‬האי יחיד לאו דווקא‪ ,‬דאפילו‬
‫רבים נמי לא גמרי ליה בראש חודש‪ ,‬אלא כל שאין‬
‫ישראל מקובצים יחד כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫„‪ .‬א‪ .‬הנה בירושלמי )ברכות פ"ט ה"א( איבעיא להו‪,‬‬
‫'ניסי שבטים מהו שיברך'‪] ,‬פי'‪ ,‬האם יש לברך‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לשבט אחד מישראל[‪,‬‬
‫ופשטינן לה‪ ,‬מאן דאמר כל שבט ושבט איקרי קהל‪,‬‬
‫צריך לברך‪ ,‬מאן דאמר כל השבטים קרויים קהל‪ ,‬אין‬
‫צריך לברך‪ ,‬ע"כ; והרא"ש )ברכות פ"ט סימן ב'( והטור‬
‫)סימן ריח( הביאו דברי הירושלמי‪ ,‬וציינו שבמסכת‬
‫הוריות )ה‪ (.‬נחלקו תנאים בדי"ז‪ ,‬לענין חיוב הקרבת‬
‫פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬באופן שלא הורו בי"ד‬
‫הוראה זו אלא לשבט אחד‪ ,‬האם שבט אחד נקרא קהל‬
‫ויש להם להביא פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬או שמא‬
‫לא נקרא קהל ואינם צריכים להביא קרבן זה‪.‬‬
‫ועפ"ז כתבו האחרונים להקשות על דברי המחבר‬
‫)ריח‪,‬ב( הנ"ל בסמוך )הערה ג'(‪ ,‬שאין לברך ברכת הנס‬
‫אלא במקום שנעשה בו נס לכל ישראל או לרובם‪,‬‬
‫ומבו' שאם נעשה הנס לשבט אחד מישראל‪ ,‬אין‬
‫לברך ברכה זו בראיית אותו המקום‪ ,‬והרי לענין פר‬
‫העלם דבר של ציבור פסק הרמב"ם )פי"ב מהל' שגגות‬
‫שג‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫איקרי קהל‪ ,‬הרי שאין לנו לסמוך על כללי הפסיקה‬
‫שבידינו כנגד דברי הירושלמי‪ ,‬ואף שע"פ כללי‬
‫הפסיקה היה לנו לפסוק כדעת רבי יהודה ורבי שמעון‬
‫דשבט אחד איקרי קהל‪ ,‬מכ"מ כיון שמדברי‬
‫הירושלמי מוכח שספק הוא בידינו‪ ,‬הרי שמספק אין‬
‫לברך בראיית מקום שנעשה בו נס לשבט אחד בלבד‪,‬‬
‫]ועי' אליה רבה )ריח‪,‬ג( שנראה שהסכים לדבריו[‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן‪ ,‬אכתי יש לעיין בסתירת הדברים הנ"ל‪,‬‬
‫דלענין פר העלם דבר של ציבור נקטינן הלכתא כדעת‬
‫רבי יהודה ורבי שמעון דשבט אחד איקרי קהל‪,‬‬
‫ולענין ברכה בראיית מקום שנעשה בו לשבט אחד‬
‫מישראל‪ ,‬וכן לענין קרבן פסח בטומאה‪ ,‬נקטינן‬
‫הלכתא דשבט אחד לא איקרי קהל‪] ,‬ומה שכתבו‬
‫בדברי חמודות ובשיירי כנה"ג הנ"ל‪ ,‬אין בזה אלא‬
‫כדי ליישב הטעם‪ ,‬מפני מה אין לנו לילך בזה כפי‬
‫כללי הפסק‪ ,‬ולפסוק הלכה כמא"ד שבט אחד איקרי‬
‫קהל[; ובאמת אף בדברי חמודות )שם( הוסיף‬
‫להקשות עוד על דברי המחבר הנ"ל‪ ,‬דהן אמנם אין‬
‫שייך בזה הכלל ד'רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי‬
‫יהודה'‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬אך עכ"פ יש לנו לפסוק כדעת רבי‬
‫יהודה ורבי שמעון דשבט אחד איקרי קהל‪ ,‬שהרי‬
‫'יחיד ורבים הלכה כרבים'‪] ,‬וראה ג"כ בהמשך דברי‬
‫התשב"ץ )שם( שכ' בזה"ל‪ ,‬אבל כל זה הוא בפסק בין‬
‫יחיד ליחיד‪ ,‬שאין האמוראים כוללים כלליהם‪ ,‬כגון‬
‫הלכה כרבי עקיבא מחבירו וכיוצא בו‪ ,‬אלא בהלכות‬
‫הנוהגות בזמן הזה‪ ,‬ובהלכתא למשיחא לא היו כוללים‬
‫כלליהם‪ ,‬אבל לפסוק כרבים לגבי יחיד‪ ,‬שהוא מצוה‬
‫מן התורה משום שנאמר )שמות כג‪,‬ב( אחרי רבים‬
‫להטות‪ ,‬בלי ספק יש לשמור זה הכלל אפילו בהלכתא‬
‫למשיחא‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ויעו"ש בדברי חמודות שהניח הדבר‬
‫בצ"ע‪.‬‬
‫ד‪ .‬ובדברי האחרונים מצינו כמה וכמה דרכים‬
‫בישוב עיקר הקושיא הנ"ל‪ ,‬בסתירת דברי הפוסקים‬
‫בזה‪ ,‬אשר לענין פר העלם דבר של ציבור נקטינן‬
‫הלכתא דשבט אחד איקרי קהל‪ ,‬ולענין ברכת הנס‬
‫]וכן לענין קרבן פסח בטומאה[ נקטינן הלכתא דשבט‬
‫אחד לא איקרי קהל‪] ,‬ואין לברך ברכת הנס אלא על‬
‫מקום שנעשה בו נס לרוב ישראל‪ ,‬וכן לענין קרבן‬
‫פסח נקטינן‪ ,‬שאם לא נטמאו אלא שבט אחד‬
‫מישראל‪ ,‬אין להם לעשות פסח ראשון בטומאה[‪,‬‬
‫ונביא בס"ד תמצית דבריהם בזה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫מים רבים‬
‫מרבותיו יותר מחבירו‪ ,‬וכן באמוראים‪ ,‬ועל זה סמכו‬
‫לפסוק הלכה כמותו‪ ,‬לבד בקצת מקומות שידעו‬
‫שהלכה כחבירו החולק עליו‪ ,‬וכח היה ביד חכמי‬
‫התלמוד לקבוע ההלכות כאשר נראה בעיניהם בלי‬
‫ספק‪ ,‬עד רב אשי ורבינא שהיו סוף הוראה‪ ,‬ועל דרך‬
‫זה קבעו ההלכות‪ ,‬ויש לי מזה כמה ראיות‪ ,‬אלא שאין‬
‫בידי פנאי להאריך עכשיו‪ ,‬ומאחר שכן הוא‪ ,‬תו לא‬
‫שייך להקשות מה שהקשינו‪ ,‬שהרי לא נקבעו ההלכות‬
‫אלא על מה שהוצרכו לקבוע‪ ,‬כגון על דינים שהיו‬
‫נוהגים בימי חכמי התלמוד‪ ,‬אבל על דיני נגעים‬
‫וכיוצא בהם דלא היו נוהגים מאז‪ ,‬לא קבעו בהם‬
‫הלכה‪ ,‬ולא דברו בהם כלל באומרם פלוני ופלוני‬
‫הלכה כפלוני‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬היכא שהתלמוד פוסק בכיוצא‬
‫כזה הלכה כפלוני‪ ,‬פריך עליה וכי הלכתא למשיחא‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל; ]וכבר קדמו בזה בתשב"ץ )ח"ג סימן לז(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬שנראה ודאי‪ ,‬שהכללים המסורים לנו בגמ'‬
‫בפסקי הלכות מדברי האמוראים‪ ,‬שלא היה דעתם‬
‫בהלכתא למשיחא כו'‪ ,‬ואע"ג דבקצת מקומות פסקו‬
‫הלכתא למשיחא כו'‪ ,‬אבל מכ"מ הכללים הסתומים‪,‬‬
‫נראה שאינם בכלל הלכתא למשיחא‪ ,‬שאין לאמוראים‬
‫להכניס ראשם במה שיעשה מלך המשיח ובית דינו‪,‬‬
‫עכ"ל[; וע"פ דבריו כתב הדברי חמודות ליישב אף‬
‫בנידו"ד‪ ,‬דכיון שעיקר מחלוקת התנאים הנ"ל האם‬
‫שבט אחד נקרא 'קהל' או לא‪ ,‬לא נאמרה אלא לענין‬
‫חיוב הבאת פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬ודין זה אינו‬
‫נוהג בזמנינו‪ ,‬הרי שלענין זה לא אמרו חכמים הכלל‬
‫ש'רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה'‪ ,‬ושוב יש‬
‫ליישב אף בנידו"ד‪ ,‬דסבירא ליה להמחבר דנקטינן‬
‫הלכתא כרבי מאיר דשבט אחד לא איקרי קהל‪ ,‬ולפיכך‬
‫אין לברך אלא בראיית מקום שנעשה בו נס לכל‬
‫ישראל או עכ"פ לרובם‪ ,‬אבל על מקום שלא נעשה בו‬
‫נס אלא לשבט אחד מישראל‪ ,‬אין לברך עליו ברכה זו‪.‬‬
‫]אכן‪ ,‬עי' הגהות חתם סופר )סימן ריח( שכתב לדחות‬
‫דבריו‪ ,‬ד'על כרחך מודה מהרי"ק‪ ,‬דאם יש נפקותא‬
‫בזמן הזה‪ ,‬שפיר הוי בכללא האי פסקא‪ ,‬וא"כ הכא‬
‫נמי נפק"מ לענין ברכת הנס‪ ,‬וליתא להך תירוצא'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה[‪.‬‬
‫ועוד מצינו בשיירי כנסת הגדולה )סימן ריח הגה"ט‬
‫אות א'( שכתב ליישב דעת המחבר באופ"א‪ ,‬דכיון‬
‫שמדברי הירושלמי בנידו"ד נראה דלא פסיקא ליה‬
‫מילתא‪ ,‬ולא נקיט הלכתא כמאן דאמר שבט אחד‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫כתב לבאר‪ ,‬דעכ"פ לענין קרבן פסח בטומאה לא כתיב‬
‫'קהל'[‪.‬‬
‫וכעי"ז כתב בקרן אורה )הוריות ד‪ :‬ד"ה והנה יש(‪ ,‬דלא‬
‫נקטינן הלכתא כמאן דאמר שבט אחד איקרי קהל‪,‬‬
‫אלא לענין פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬משום דכתיב‬
‫ביה 'קהל' יתירא )שם פסוק יד(‪ ,‬אבל בשאר דיני תורה‬
‫דלא כתיב בהו 'קהל' יתירא‪ ,‬נקטינן הלכתא כמאן‬
‫דאמר שבט אחד לא איקרי קהל‪.‬‬
‫בס' יד אהרן )סימן ריח הגב"י אות ב'( כתב ליישב‪,‬‬
‫דלענין ברכת הנס כו"ע מודו דשבט אחד לא איקרי‬
‫קהל‪ ,‬משום שעיקר ברכת הנס ילפינן בגמ' )ברכות נד‪(.‬‬
‫מיתרו שבירך בראיית הניסים שנעשו לישראל‪ ,‬וכשם‬
‫שברכה זו היתה על נס שנעשה לכל ישראל‪ ,‬ה"נ תקנו‬
‫חכמים לברך בראיית מקומות שנעשו בהם ניסים לכל‬
‫ישראל‪ ,‬אבל אם לא נעשה הנס באותו המקום אלא‬
‫לשבט אחד‪ ,‬לא תקנו חכמים לברך עליו ברכה זו;‬
‫]וז"ל‪ ,‬לכן נראה לי לומר‪ ,‬דמאחר שבתלמוד דידן‬
‫)ברכות שם( ילפינן לניסא דרבים מההיא דיתרו‪ ,‬משו"ה‬
‫אמרינן דדווקא לניסא דרבים דהיינו לכל ישראל‬
‫מברכינן אניסא דומיא דהתם‪ ,‬אבל כשנעשה לשבט‬
‫אחד‪ ,‬אפילו רבי יהודה ורבי שמעון דסבירא להו‬
‫דשבט איקרי קהל‪ ,‬בנס שאני‪ ,‬דאינו תלוי בקהל אלא‬
‫תלוי בשותפות‪ ,‬ותלמודא דידן פליג אירושלמי‬
‫]שכתב לתלות דין ברכת הנס במחלוקת זו האם שבט‬
‫אחד נקרא קהל[‪ ,‬וכתלמודא דידן נקטינן‪ ,‬ודוחק‪,‬‬
‫עכ"ל[‪.‬‬
‫עוד מצינו בישועות יעקב )ריח‪,‬ג( שכ' ליישב‪,‬‬
‫דלענין ברכת הנס אין לומר שיש לנו לברך אף על‬
‫מקום שנעשה בו נס לשבט אחד מישראל‪ ,‬שהרי אין‬
‫אנו יודעים מאיזה שבט אנחנו‪ ,‬ולפיכך פסק המחבר‬
‫שאין לברך אלא על מקום שנעשה בו נס לכל ישראל‬
‫או לרובם‪] ,‬ולדרך זו עדיין אינו מיושב‪ ,‬מפני מה‬
‫לענין עשיית קרבן פסח בטומאה לא נקטינן הלכתא‬
‫כמא"ד שבט אחד איקרי קהל[‪.‬‬
‫ובערוך השולחן )ריח‪,‬ד( כתב עוד ליישב בזה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫דבהוראה כיון שהיה לכל שבט סנהדרי השבט‪,‬‬
‫נחשבים כציבור לענין שגגת הוראה‪ ,‬ולא בשארי‬
‫דברים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]ולהשלמת הענין יש להביא בזה‪ ,‬מש"כ במעדני‬
‫יו"ט )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט סימן ב'‪ ,‬אות ח'( להוכיח עוד‬
‫מדברי התוס' )ברכות נד‪ :‬ד"ה אבני אלגביש(‪ ,‬דסבירא להו‬
‫דש‬
‫רבים כתבו ליישב‪ ,‬דלא נקטינן הלכתא כמאן‬
‫דאמר שבט אחד איקרי קהל‪ ,‬אלא באופן שיש לנו‬
‫לדון כל שבט ושבט בפני עצמו‪ ,‬אבל לענין גרירת‬
‫שאר השבטים אחר אותו השבט‪ ,‬לא נקטינן דשבט‬
‫אחד איקרי קהל‪ ,‬ואין שאר השבטים נגררים אחריו;‬
‫ומשו"ה אף לענין פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬לא פסק‬
‫הרמב"ם )הל' שגגות שם( דשבט אחד איקרי קהל‪ ,‬אלא‬
‫באופן שחטאו כל י"ב השבטים או רובם ע"פ הוראת‬
‫בי"ד הגדול‪ ,‬שכל שבט ושבט צריך להביא פר ושעיר‬
‫בפני עצמו‪ ,‬ומשום שאף שבט אחד נקרא קהל‪ ,‬אבל‬
‫באופן שלא חטאו אלא שבט אחד‪ ,‬אינם צריכים‬
‫להביא פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬ואין לנו לגרור שאר‬
‫השבטים אחריו ולהחשיב הדבר כאילו חטאו כל‬
‫הקהל; ומעתה‪ ,‬הרי שלענין ברכת הנס ולענין קרבן‬
‫פסח בטומאה‪ ,‬בודאי נקטינן הלכתא דשבט אחד לא‬
‫איקרי קהל‪ ,‬ואין לברך ברכת הנס בראיית מקום‬
‫שנעשה בו נס לשבט אחד בלבד‪ ,‬שאין לנו לגרור‬
‫אחריו שאר השבטים‪ ,‬ולברך על מקום זה 'שעשה‬
‫ניסים לאבותינו במקום הזה'‪ ,‬וכן בני שבט אחד‬
‫שנטמאו‪ ,‬אין להם לעשות פסח ראשון בטומאה‪ ,‬שהרי‬
‫שאר השבטים טהורים הם‪] .‬עיקרי הדברים מבוארים‬
‫בחמד משה )ריח‪,‬א(‪ ,‬שער יוסף להחיד"א )הוריות ה‪ :‬ד"ה‬
‫והנה למה שפסק(‪ ,‬ישועות יעקב )ריח‪,‬ג(‪ ,‬מגן גבורים )סימן‬
‫ריח שלטי הגבורים סק"א(‪ ,‬יש סדר למשנה )להגר"י פיק‪,‬‬
‫ברכות פ"ט מ"א(‪ ,‬הורה גבר )להגר"ב רנשבורג‪ ,‬הוריות ה‪ :‬ד"ה‬
‫והנלענ"ד נכון(‪ ,‬חזון איש )קדשים‪ ,‬הוריות סימן יד אות כא ד"ה‬
‫והנה לפי(‪ ,‬אלף המגן )ורשה תרע"ב‪ ,‬הוריות ה‪ :‬ד"ה ובדברי‬
‫הר"מ(‪ ,‬ועו"א‪ ,‬ובתוך דבריהם מצינו כמה שינויים בזה‪,‬‬
‫ואכמ"ל[‪.‬‬
‫המגן אברהם )ריח‪,‬ג( כתב ליישב‪ ,‬דלא נקטינן‬
‫הלכתא כמאן דאמר שבט אחד איקרי קהל‪ ,‬אלא לענין‬
‫פר העלם דבר של ציבור‪ ,‬משום דכתיב ביה )ויקרא ד‪,‬יג(‬
‫'קהל'‪ ,‬אבל בשאר דיני תורה שלא נכתב בהם 'קהל'‪,‬‬
‫וכגון לענין קרבן פסח ולענין ברכת הנס‪ ,‬נקטינן‬
‫הלכתא כמאן דאמר שבט אחד לא איקרי קהל; וכן‬
‫כתב בערוך השולחן )קדשים‪ ,‬דיני קרבן פסח סימן קצא ס"ז(‪,‬‬
‫יעו"ש‪] .‬ובס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן ריח( כתב‬
‫לתמוה על דברי המג"א‪ ,‬שהרי אף לענין קרבן פסח‪,‬‬
‫מקרא מלא דיבר הכתוב )שמות יב‪,‬ו( 'ושחטו אותו כל‬
‫קהל עדת בני ישראל'‪ ,‬והניח דברי המג"א בצ"ע‪ ,‬אך‬
‫בס' שער יוסף להחיד"א )הוריות ה‪ :‬ד"ה והנה למה שפסק(‬
‫שה‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫מעברות הים ו‪ ,‬מעברות הירדן ז‪ ,‬ומעברות נחלי ארנון ח‪ ,‬אבני אלגביש‬ ‫הרואה ה‬ ‫ב‪.‬‬

‫היכן בדיוק עברו בני ישראל את הים‪ ,‬או שמא כל‬ ‫דנקטינן הלכתא כמא"ד שבט אחד איקרי קהל‪ ,‬אף‬
‫שרואה חלק מן הים‪ ,‬ויודע שבחלק זה עברו בני‬ ‫לנידו"ד לענין ברכת הנס‪ ,‬שהרי כתבו התוס' בטעם‬
‫ישראל את הים‪ ,‬אע"פ שאינו יודע היכן המקום‬ ‫הדבר שאין מברכים בראיית מקום שנפל בו מחנה‬
‫המדויק שבו עברו‪ ,‬די בזה כדי לברך עליו ברכת‬ ‫סנחריב‪ ,‬לפי שאין הנס ניכר מתוך אותו המקום‪,‬‬
‫'שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה'; וממש"כ בס'‬ ‫יעו"ש‪ ,‬והרי שבלא טעם זה היה לנו לברך בראיית‬
‫אמרי נועם להגר"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה מעברות הים(‪ ,‬ש'היו‬ ‫מקום זה‪ ,‬ואע"פ שלא נעשה אותו הנס אלא ליהודה‬
‫להם סימנים במקום שהלכו'‪ ,‬נראה שאין לברך אלא‬ ‫)מלכים ב' פרק יח‪-‬יט(‪ ,‬והרי שיש לברך אף על נס שלא‬
‫בהכרת המקום המדויק שבו עברו בני ישראל את הים‪,‬‬ ‫נעשה אלא לשבט אחד בלבד‪ ,‬ודלא כדברי המחבר‬
‫וכן הביא בס' שער העין )פרק כג הערה יט( בשם הגרי"ש‬ ‫ושארי אחרונים הנ"ל; ועי' אליה רבה )ריח‪,‬ג( מש"כ‬
‫אלישיב והגר"ח קניבסקי‪ ,‬שאין לברך ברכה זו בראיית‬ ‫להוכיח מדברי התוס' היפך הדברים‪ ,‬וע"ע פרי מגדים‬
‫ים סוף‪ ,‬אא"כ יודע בבירור את המקום המדויק שבו‬ ‫)סי' ריח אשל אברהם סק"ג( שכתב לדחות דברי האליה‬
‫עברו בני ישראל את הים‪ ,‬ולא סגי בראיית חלק מן‬ ‫רבה‪ ,‬וצ"ע בכל זה[‪.‬‬
‫הים אע"פ שבודאי עברו בני ישראל בתוך חלק זה‪,‬‬
‫‪ .‰‬וכמו שנתבאר בגמ' )ברכות נד סוף ע"א( שיש‬
‫וכן הביא בס' מזמור לתודה )עמוד ‪ (9‬בשם הגרח"פ‬
‫לברך ברכת 'שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה'‬
‫שיינברג; אך בשו"ת אור לציון )ח"ב פרק יד אות מ'(‬
‫בראיית מקומות אלו‪ ,‬וכ"ה בטור ובשולחן ערוך‬
‫כתב‪ ,‬דכיון שאין אנו יודעים היכן בדיוק הוא אותו‬
‫)ריח‪,‬א(‪] ,‬וראה עוד בדברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט(‬
‫המקום שעברו בו ישראל‪ ,‬הרי שאין לברך בשם‬
‫שלא הזכיר אלא מעברות הים ומעברות הירדן‪ ,‬אכן‬
‫ומלכות אא"כ רואה חלק נרחב מים סוף ]יעו"ש‬
‫נראה בפשטות דלאו דווקא הוא‪ ,‬ונקט שני מקומות‬
‫שצריך לראות את כל הקטע שבין תעלת סואץ‬
‫אלו לדוגמא בעלמא[‪.‬‬
‫ל'שארם א שיך'‪ ,‬וכן בראיית הירדן צריך לראות את‬
‫כל הקטע שבין ים המלח ל'גשר אדם'[‪ ,‬ובתוך חלק‬ ‫‪ .Â‬והיינו שרואה מקום שעברו ישראל בים סוף‪,‬‬
‫זה בודאי רואה את אותו המקום שעברו בו ישראל‪,‬‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬
‫עכ"ד‪ ,‬והרי שבראיית קטע זה שפיר יכול לברך‪ ,‬אע"פ‬ ‫א‪ .‬והנה בס' כפתור ופרח )פרק ז'( כתב בזה בזה"ל‪,‬‬
‫שאינו יודע היכן בדיוק עברו בני ישראל בתוך אותו‬ ‫נראה בפירוש‪ ,‬שאין המברך מברך עד שיראה בפרט‬
‫הקטע‪ ,‬ואינו יודע על איזה חלק מן הים מברך ברכה‬ ‫מקום הנס‪ ,‬כמו שהרואה ים סוף לא יברך אם לא ראה‬
‫זו‪.‬‬ ‫מקום שעברו‪ ,‬וכן הרואה הירדן עד שיראה מקום‬
‫ולעיל )פרק א' סעיף כג‪ ,‬ושם בהערות( הארכנו עוד בזה‪,‬‬ ‫שעברו‪ ,‬והכתוב אומר )יהושע ג‪,‬טז( והעבר עברו נגד‬
‫לענין ראיית דבר בלא הכרה‪ ,‬וכגון כשרואה דברים‬ ‫יריחו‪ ,‬וכן נחל ארנון‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב רבינו מנוח )פ"י‬
‫רבים ויודע שאחד מהם מחייב ברכה בראייתו‪ ,‬אלא‬ ‫מהל' ברכות ה"ט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וצ"ע לפי לשון הרב‪ ,‬אם כל ים‬
‫שאינו יודע מי מהם‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד‪] .‬ויש‬ ‫סוף בכלל לברך עליו או לא‪ ,‬ומסתברא דאינו מברך‬
‫להוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף שהובא לעיל )פרק ב' הערה ה'(‬ ‫אלא במקום שנעשה בו נס‪ ,‬עכ"ל; וכן בביאור הלכה‬
‫מש"כ בס' אילת השחר )בראשית יד‪,‬ג( בשם הגרי"ש‬ ‫)ריח‪,‬א ד"ה כגון( הביא דברי הכפתור ופרח‪ ,‬שאין לברך‬
‫אלישיב‪ ,‬לענין ברכת 'עושה מעשה בראשית' בראיית‬ ‫בראיית ים סוף אלא באופן שרואה אותו המקום‬
‫ים המלח‪ ,‬דכיון שחלקו נוצר לאחר ששת ימי‬ ‫שעברו בו בני ישראל‪ ,‬וכתב לדייק כדבריו אף מלשון‬
‫בראשית‪ ,‬הרי שאין לברך אלא בראיית כולו‪] ,‬וראה‬ ‫רש"י )ברכות נד‪ .‬ד"ה מעברות הים( שכתב‪ ,‬ש'מעברות‬
‫עוד לעיל )פרק ב' סעיף ד'‪ ,‬ושם בהערות( בארוכה[‪ ,‬יש‬ ‫הים' היינו 'מקום שעברו ישראל בים סוף'‪ ,‬ומשמע‬
‫לומר שאין הדברים סותרים להוראת הגרי"ש אלישיב‬ ‫נמי שאינו מברך אא"כ רואה אותו המקום דווקא‪.‬‬
‫בנידו"ד‪ ,‬שאין לברך ברכת 'שעשה ניסים' בראיית ים‬ ‫אכן עדיין יש לדון בזה‪ ,‬האם צריך שידע בבירור‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫הרי שאין לברך בראיית 'מעברות הים'‪ ,‬אלא באופן‬
‫שרואה את המקום שבו יצאו בני ישראל מן הים‪,‬‬
‫שהוא 'מקום שנגמר הנס'‪] ,‬וכמשנ"ת שיש לדון‪ ,‬האם‬
‫צריך שידע בבירור היכן המקום המדויק שבו יצאו בני‬
‫ישראל‪ ,‬או שמא אף אם אינו רואה אלא חלק גדול מן‬
‫הים‪ ,‬כל שיודע שבחלק זה יצאו בני ישראל מן הים‪,‬‬
‫אע"פ שאינו יודע היכן המקום המדויק שממנו יצאו‪,‬‬
‫שפיר יש לו לברך ברכה זו[‪ ,‬אבל אם אינו רואה אלא‬
‫את המקום שבו נכנסו בני ישראל לתוך הים‪ ,‬והוא‬
‫'מקום שהתחיל הנס'‪ ,‬אין לו לברך ברכה זו‪] ,‬וכן‬
‫בראיית מקומות נוספים שנעשו בהם ניסים לישראל‪,‬‬
‫אין לו לברך אלא בראיית המקום שבו 'נגמר הנס'[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' תורה תמימה )שמות פרק יד הערה י'( שכתב‬
‫לפקפק בדברי ]דודו[ הנצי"ב‪ ,‬וכתב לצדד דשפיר יש‬
‫לברך אף בראיית המקום שבו נכנסו ישראל לתוך‬
‫הים‪ ,‬וכן בשאר מקומות שנעשו בהם ניסים לישראל‪,‬‬
‫אין צריך לדקדק לראות המקום שבו נגמר הנס‪ ,‬וז"ל‬
‫]אחר שהביא דברי הנצי"ב[‪ ,‬ומבואר מדעתו‪ ,‬דצריך‬
‫לברך רק כשרואה מוצא הים בסופו ולא כשרואה‬
‫מבואו‪ ,‬ולדעתי ספק גדול אם כוונת הגמ' כן‪ ,‬וכל כי‬
‫האי הו"ל להגמ' ולפוסקים לפרש‪ ,‬ורש"י )ברכות נד‪.‬‬
‫ד"ה מעברות הים( פירש‪ ,‬מעברות הים‪ ,‬מקום שעברו‬
‫ישראל בים סוף‪ ,‬משמע ג"כ כל משך ההעברה‪ ,‬וגם‬
‫הרי קיי"ל שמברך על ניסים שונים אע"פ שלא נחלט‬
‫עוד אז תוצאת הדבר בכולו‪ ,‬כמו הרואה אבן שישב‬
‫עליה משה בעת מלחמת עמלק‪ ,‬אע"פ שבעת הישיבה‬
‫על האבן עדיין לא היתה המלחמה מכרעת לצד‬
‫ישראל‪ ,‬וחומת יריחו ועוד‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד הוסיף בכפתור ופרח )שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומיהו‪ ,‬בכל‬
‫מקום שיראה חלק מן הים ומן הירדן ומן הנחל‬
‫]ארנון[‪ ,‬ראוי לו להזכיר חסדי השי"ת והשגחתו‬
‫עלינו‪ ,‬ויודה וישבח כפי כחו‪ ,‬וכן הענין בראותו מקום‬
‫שהא‪-‬ל יתברך עשה פלא או נס לקצת נביאים ע"ה‪,‬‬
‫כמו בראותו בהר הכרמל מקום שעשה אליהו זכור‬
‫לטוב במזבח‪ ,‬ובראותו בשונם מקום עליית אלישע‬
‫ע"ה‪ ,‬וכיוצא בהם‪ ,‬ואין ספק כי ענין אליהו זכור לטוב‬
‫היה פלא ונס לו‪ ,‬שהרי המלך היה רודפו‪ ,‬אבל של‬
‫אלישע היה פלא לו ונס לבן השונמית לתפילת הנביא‬
‫ע"ה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬יעו"ש בהמשך דבריו שסידר הנוסח‬
‫שנהג לאומרו בראיית הירדן[‪ ,‬והובאו דבריו בביאור‬
‫הלכה )שם(‪.‬‬
‫שו‬
‫סוף אא"כ יודע היכן המקום המדויק שבו עברו בני‬
‫ישראל את הים‪ ,‬דיש לומר דהכא גרע טפי משום‬
‫שאומר בנוסח הברכה 'במקום הזה'‪ ,‬וכל שאינו יודע‬
‫בפרטות היכן אותו המקום‪ ,‬הרי שאינו יכול לומר עליו‬
‫'במקום הזה'‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫עוד בענין ראיית המקום המדויק שבו עברו בני‬
‫ישראל בים סוף‪ ,‬ראה בהגדה של פסח 'מדרש‬
‫וחידוש' )לרבי אליעזר נחמן פואה תלמיד הרמ"ע מפאנו‪ ,‬נפטר‬
‫בשנת תי"ט‪ ,‬בפיסקא 'אילו קרע לנו את הים'( שכתב ש'מקום‬
‫הקרע עדיין ניכר'‪ ,‬וכן מבואר מדברי הגר"א הנ"ל‪,‬‬
‫שעכ"פ בזמן הגמ' היו להם סימנים היכן בדיוק הלכו‬
‫בני ישראל בתוך הים; ומאידך מצינו בפירוש הרד"ק‬
‫)תהלים עז‪,‬ג( בזה"ל‪' ,‬ועקבותיך לא נודעו' )תהלים שם(‪,‬‬
‫הליכותיך בים לא ניכרו‪ ,‬כי שבו מי הים על המצרים‪,‬‬
‫כמו שאמר )שמות יד‪,‬כז( 'וישב הים לפנות בוקר‬
‫לאיתנו'‪ ,‬ואומר )שם פסוק כח( 'וישובו המים ויכסו את‬
‫הרכב ואת הפרשים'‪ ,‬והנה לא ניכר הדרך בים‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫והרי שמיד לאחר קריעת ים סוף‪ ,‬שוב לא היה ניתן‬
‫לראות כלל היכן עברו בני ישראל את הים; וצריך‬
‫לומר‪ ,‬דאף שבמראה המים לא היה שינוי כלל מכפי‬
‫שהיו קודם שנקרע הים‪ ,‬ומיד לאחר שחזרו המים‬
‫למקומם הראשון‪ ,‬שוב לא היה ניכר בהם שנקרעו‬
‫לפני שעה מועטת‪ ,‬מכ"מ היו להם לבני ישראל סימנים‬
‫מסוימים באותו המקום‪ ,‬שבמקום זה נקרע הים ובו‬
‫עברו בני ישראל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ב‪ .‬ומצינו חידוש נוסף בזה בס' העמק שאלה‬
‫להנצי"ב )שאילתא כו אות ב'(‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא‬
‫בראיית המקום שבו יצאו בני ישראל מים סוף‪ ,‬אבל‬
‫אם אינו רואה אלא המקום שבו נכנסו בני ישראל‬
‫לתוך הים‪ ,‬אין לו לברך ברכה זו‪ ,‬וכדלהלן; דהנה‬
‫בברכות )נד‪ (.‬הביאו מקורות מן הכתובים לכל אותם‬
‫הניסים שנמנו בברייתא‪ ,‬ועל 'מעברות הים' הביאו‬
‫הפסוק )שמות יד‪,‬כב( 'ויבואו בני ישראל בתוך הים‬
‫ביבשה'‪ ,‬ופסוק זה נאמר על כניסת בני ישראל לתוך‬
‫הים‪ ,‬אך בשאילתות )שם( לא הביא פסוק זה‪ ,‬אלא‬
‫הפסוק )שם פסוק כט( 'ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך‬
‫הים'‪ ,‬ופסוק זה לא נאמר אלא לאחר שכבר עברו בני‬
‫ישראל בתוך הים; וכתב בהעמק שאלה בזה"ל‪,‬‬
‫ללמדנו שאין לברך אלא על מקום שנגמר הנס‪ ,‬ולא‬
‫במקום שהתחיל‪ ,‬ובקרא ד'ויבואו בני ישראל' עוד לא‬
‫נגמר הנס עד שיצאו ממנו בשלום‪ ,‬עכ"ל; ולפי זה‪,‬‬
‫שז‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫של בית חורון ט‪ ,‬אבן שביקש עוג לזרוק על ישראל י‪ ,‬ואבן שיש עליה משה בעת מלחמת‬

‫ההרים יחד ונהרגו עולם ונשפך דמם לנחל ארנון‪ ,‬ועל‬
‫זה אמרו ישראל שירה )במדבר שם(‪.‬‬
‫]ובמדרש רבה )במדבר יט‪,‬כה( מצינו הרחבת הענין‬
‫בזה"ל‪ ,‬שעשה להם הקב"ה אותות וניסים בנחלי‬
‫ארנון כניסים שעשה להם בים סוף‪ ,‬ומה הם ניסים של‬
‫נחלי ארנון‪ ,‬אדם עומד על הר זה ומדבר עם חבירו‬
‫בהר הזה‪ ,‬והוא רחוק ממנו שבעה מילין‪ ,‬והדרך יורד‬
‫לתוך הנחל ועולה‪ ,‬ודרכן של ישראל לעבור בתוך‬
‫הנחל‪ ,‬נתכנסו כל האומות לשם אוכלוסין שאין להם‬
‫סוף‪ ,‬ישבו מקצתן בתוך הנחל‪ ,‬והנחל מלמעלן עשוי‬
‫מערות‪ ,‬וכנגד המערות הר שכנגדו עשוי סלעים‬
‫סלעים כגון שדים‪ ,‬שנאמר )שם פסוק טו( ואשד הנחלים‪,‬‬
‫נכנסו האוכלוסין לתוך המערות‪ ,‬ואמרו‪ ,‬כשירדו‬
‫ישראל לתוך הנחל‪ ,‬אלו עומדים לפניהם שבתוך‬
‫הנחל‪ ,‬ואלו למעלה מן המערות‪ ,‬ונהרוג את כולם‪,‬‬
‫כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום‪ ,‬לא הצריכם לירד‬
‫למטה מן הנחל‪ ,‬אלא רמז להרים‪ ,‬ונכנסו שדים של‬
‫הר זה לתוך מערות‪ ,‬ומתו כולם‪ ,‬והקיפו ההרים‬
‫ראשיהם זה לזה‪ ,‬ונעשו דרך כבושה‪ ,‬ולא נודע איזה‬
‫הר נסמך לחבירו כו'‪ ,‬ועברו ישראל על אותם ההרים‪,‬‬
‫ולא ידעו כל ניסים הללו‪ ,‬אמר הקב"ה הריני מודיע‬
‫לבני כמה אוכלוסין אבדתי מפניהם‪ ,‬ירדה הבאר‬
‫לאותן המערות‪ ,‬והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים‬
‫שאין להם חקר‪ ,‬וישראל חזרו לבקש את הבאר‪ ,‬וראו‬
‫אותה שהיא יוצאה מלאה מתוך הנחל ומוציאה‬
‫איברים איברים כו'‪ ,‬והיו ישראל עומדים על הנחלים‬
‫ואומרים לה )שם פסוק יז( עלי באר ענו לה‪ ,‬ואמרו שירה‬
‫עליהם‪ ,‬ע"כ[‪.‬‬
‫אלא שיש לדון‪ ,‬מהו המקום שצריך לראות כדי‬
‫לברך עליו ברכה זו‪ ,‬וצ"ע האם לאחר שעבר הארון‬
‫חזרו ההרים למקומם ונהיה עמק ביניהם‪ ,‬ושוב כאשר‬
‫רואה ההרים והמערות שנחפרו בתוכם‪ ,‬יש לו לברך‬
‫ברכת 'שעשה ניסים לישראל במקום הזה'‪ ,‬או שמא‬
‫באותו הנס נעשה המקום כמישור‪ ,‬ועל ראיית אותו‬
‫המישור ]שבתחילה היו שם אותם שני הרים[ יש לנו‬
‫הרים ועמק ביניהם‪ ,‬והיו ישראל צריכים לעבור בעמק‬
‫לברך ברכה זו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫זה‪ ,‬ונתחבאו האמוריים במערות שחפרו בהרים בצידי‬
‫‪ .Ë‬כאשר יהושע ובני ישראל נלחמו עם מלכי‬
‫האמורי כשרצו לכבוש את גבעון‪ ,‬הכו אותם מכה‬
‫ד‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬אין לברך ברכת 'שעשה ניסים‬
‫לישראל במקום הזה' בראיית ים סוף באותם‬
‫המקומות שלא עברו בהם בני ישראל בתוך הים‪ ,‬אלא‬
‫שיש לדון בזה‪ ,‬האם צריך שידע בבירור המקום‬
‫המדויק שבו עברו בני ישראל‪ ,‬או שמא סגי בראיית‬
‫חלק מן הים‪ ,‬באופן שיודע בודאי שבאותו חלק עברו‬
‫בני ישראל בתוך הים‪ ,‬ואע"פ שאינו יודע בדיוק מקום‬
‫הליכתם; ועוד נתבאר שיש מי שכתב לחדש‪ ,‬שאין‬
‫לברך אלא בראיית המקום שבו יצאו בני ישראל מתוך‬
‫הים ובו נגמר הנס‪ ,‬ויש מי שכתב לפקפק בדבריו‪,‬‬
‫שמסתימת דברי הפוסקים נראה שאין חילוק בזה‪ ,‬ואף‬
‫אם אינו רואה אלא המקום שבו נכנסו בני ישראל‬
‫לתוך הים ובו התחיל הנס‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה‬
‫זו‪.‬‬
‫‪ .Ê‬והיינו מקום שעברו ישראל את הירדן‪ ,‬וכדכתיב‬
‫)יהושע ג‪,‬טו‪-‬יז(‪ ,‬וכבוא נושאי הארון עד הירדן ורגלי‬
‫הכהנים נושאי הארון נטבלו בקצה המים וגו'‪ ,‬ויעמדו‬
‫המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד וגו'‪ ,‬ויעמדו‬
‫הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן‬
‫הכן‪ ,‬וכל ישראל עוברים בחרבה‪ ,‬עד אשר תמו כל‬
‫הגוי לעבור את הירדן‪ .‬ולמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה‬
‫ו'( לענין ראיית 'מעברות הים'‪ ,‬הוא הדין לענין ראיית‬
‫'מעברות הירדן'‪ ,‬שאין לברך ברכת 'שעשה ניסים‬
‫לישראל במקום הזה' בראיית נהר הירדן באותם‬
‫המקומות שלא עברו בהם בני ישראל‪ ,‬אלא שיש לדון‬
‫בזה‪ ,‬האם צריך שידע בבירור המקום המדויק שבו‬
‫עברו בני ישראל את הירדן‪ ,‬או שמא סגי בראיית חלק‬
‫מן הירדן‪ ,‬באופן שיודע בודאי שבאותו חלק עברו בני‬
‫ישראל‪ ,‬ואע"פ שאינו יודע בדיוק מקום הליכתם‪,‬‬
‫וראה משנ"ת בזה לעיל בסמוך )שם אות א'(‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫)עי'‬‫‪ .Á‬והיינו מקום שעברו ישראל את נחלי ארנון‬
‫במדבר כא‪,‬יג‪-‬טז(‪ ,‬וכמבו' בברכות )נד‪ ,(.‬שהיו שם שני‬
‫העמק כדי שיפלו עליהם כשיעברו בעמק‪ ,‬וכאשר‬
‫הגיע ארון ברית ה' לנחל ארנון‪ ,‬נעשה נס ונדבקו שני‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫תלתא פרסי‪ ,‬איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי‬
‫ואישדי עלייהו ואיקטלינהו‪ ,‬אזל עקר טורא בר תלתא‬
‫פרסי ואייתי על רישיה‪ ,‬ואייתי קודשא בריך הוא‬
‫עליה קמצי ]‪-‬נמלים‪ ,‬וי"א חגבים[ ונקבוה ונחית‬
‫בצוואריה‪ ,‬הוה בעי למישלפה‪ ,‬משכי שיניה להאי‬
‫גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למישלפה‪ ,‬והיינו דכתיב‬
‫)תהלים ג‪,‬ח( שיני רשעים שברת‪ ,‬וכדרבי שמעון בן‬
‫לקיש‪ ,‬דאמר רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬מאי דכתיב שיני‬
‫רשעים שברת‪ ,‬אל תיקרי שברת אלא שריבבת‪ ,‬משה‬
‫כמה הוה עשר אמות‪ ,‬שקיל נרגא בר עשר אמין‪ ,‬שוור‬
‫]‪-‬קפץ למעלה[ עשר אמין‪ ,‬ומחייה בקרסוליה‬
‫וקטליה‪ ,‬ע"כ; ]וראה בס' אמרי נועם להגר"א )ברכות‬
‫שם( שכ' לפרש בזה"ל‪ ,‬ר"ל שנפל מחמת ההכאה‪,‬‬
‫ומפני שהיה גבוה מאד‪ ,‬לכך כשנפל נהרג מיד‪ ,‬כמו‬
‫מי שנפל ממקום גבוה מאד אז הוא מת מיד‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫והנה בס' גור אריה למהר"ל מפראג )במדבר כא‪,‬לה(‬
‫כתב‪ ,‬דבהכרח שיש לפרש הדברים כפשוטם‪ ,‬שעקר‬
‫הר בן שלש פרסאות כדי לזרוק על ישראל‪ ,‬שהרי‬
‫אמרו חכמים שיש לברך בראיית אותה האבן‪] ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ונראה מדעת רבותינו ז"ל כי כמשמעו היה‪ ,‬שרצה‬
‫לזרוק אבן עליהם‪ ,‬שהרי אמרו רז"ל )ברכות שם(‬
‫שהרואה את האבן ההיא חייב לברך על הנס שעשה‬
‫הקב"ה‪ ,‬משמע ומוכח שהקב"ה עשה נס עם ישראל‬
‫כשהיה רוצה לזרוק אבן‪ ,‬עכ"ל[; וכן כתב בביאור‬
‫הלכה )ריח‪,‬א ד"ה ואבן(‪ ,‬דשפיר יש לפרש דברי הגמ'‬
‫כפשוטם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולפי פשוטו אין תימה כ"כ על איש‬
‫כזה ]‪-‬שיהא יכול לעקור הר בן ג' פרסאות[‪ ,‬שהוא‬
‫היה מבני ענקים‪ ,‬ואביו הוא מאותם שאמר עליהם‬
‫הכתוב )בראשית ו‪,‬ד( ויבואו בני האלוקים אל בנות‬
‫האדם וילדו להם‪ ,‬וכדאמרי' )נדה סא‪ (.‬סיחון ועוג מבני‬
‫אחיה בן שמחזאי‪ ,‬ועיי"ש ברש"י )ד"ה בני( שהוא‬
‫ועזאל הם המלאכים שירדו מן השמים בימי דור אנוש‪,‬‬
‫וממילא כח גבורתם היה מעין גבורת מלאכים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן בדברי הרו"א מצינו ביאורים נוספים בזה בדרך‬
‫הדרש‪ ,‬ראה בחידושי אגדות להרשב"א )ברכות נד‪ :‬ד"ה‬
‫הרואה‪ ,‬בהוצאת מוסד ה"ק נדפס כחלק נפרד(‪ ,‬חידושי אגדות‬
‫מהרש"א )ברכות שם ד"ה ואבן(‪ ,‬גור אריה למהר"ל‬
‫מפראג )במדבר שם(‪ ,‬צל"ח )ברכות שם ד"ה אמר(‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫‪ .‡È‬וכדכתיב )שמות יז‪,‬י‪-‬יג(‪ ,‬ויעש יהושע כאשר אמר‬
‫לו משה להלחם בעמלק וגו'‪ ,‬והיה כאשר ירים משה‬
‫ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק‪ ,‬וידי‬
‫שח‬
‫גדולה‪ ,‬וכתיב )יהושע י‪,‬יא(‪ ,‬ויהי בנוסם מפני בני ישראל‬
‫הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים‬
‫גדולות מן השמים עד עזקה‪ ,‬וימותו רבים אשר מתו‬
‫באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב‪.‬‬
‫ובברכות )נד‪ (:‬איתא‪ ,‬מאי 'אבני אלגביש'‪ ,‬תנא‪,‬‬
‫אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש‪' ,‬עמדו‬
‫על גב איש' זה משה‪ ,‬דכתיב )במדבר יב‪,‬ג( והאיש משה‬
‫עניו מאד‪ ,‬וכתיב )שמות ט‪,‬לג( ויחדלו הקולות והברד‬
‫ומטר לא נתך ארצה‪' ,‬ירדו על גב איש' זה יהושע‪,‬‬
‫דכתיב )במדבר כז‪,‬יח( קח לך את יהושע בן נון איש אשר‬
‫רוח בו‪ ,‬וכתיב )יהושע שם( ויהי בנוסם מפני בני ישראל‪,‬‬
‫הם במורד בית חורון‪ ,‬וה' השליך עליהם אבנים‬
‫גדולות‪ ,‬ע"כ; ובמדרש רבה )שמות יב‪,‬ז( ובמדרש‬
‫תנחומא )פרשת וארא אות טז( איתא בזה"ל‪ ,‬ויחדלו‬
‫הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה‪ ,‬תלאן ברפיון‪,‬‬
‫ואימתי ירדו‪ ,‬בימי יהושע על האמוריים‪ ,‬שנאמר‬
‫)יהושע שם(‪ ,‬ויהי בנוסם מפני ישראל‪ ,‬וה' השליך‬
‫עליהם אבנים גדולות מן השמים‪ ,‬והשאר עתידים‬
‫לירד בימי גוג ומגוג‪] ,‬וכדכתיב ביחזקאל )לח‪,‬יח‪-‬כב(‪,‬‬
‫והיה ביום ההוא‪ ,‬ביום בוא גוג על אדמת ישראל‪ ,‬נאם‬
‫ה' אלוקים‪ ,‬תעלה חמתי באפי וגו'‪ ,‬ונשפטתי אתו‬
‫בדבר ובדם‪ ,‬וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית‪,‬‬
‫אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו[‪,‬‬
‫ע"כ‪.‬‬
‫וראה עוד בחידושי הרד"ל )על המשניות ברכות פ"ט‬
‫מ"א‪ ,‬נדפס בקובץ 'ישורון' גליון ד' עמ' תקכג( שכ' בזה"ל‪,‬‬
‫'מקום שנעשו בו ניסים לישראל'‪ ,‬דווקא רואה‬
‫המקום‪ ,‬ולא הדבר שנעשה בו הנס‪ ,‬כגון רואה בארה‬
‫של מרים בים כו'‪ ,‬והיינו דתני בברייתא בגמ' )ברכות‬
‫נד‪ (.‬אבני אלגביש 'במורד בית חורון'‪ ,‬כלומר‪ ,‬ברואה‬
‫במקומם דווקא‪ ,‬הא אילו נטל אבן משם למקום אחר‪,‬‬
‫אין מברך עליו שם‪ ,‬עכ"ל; אך מדברי המאירי )ברכות‬
‫נד‪ .‬ד"ה הרואה מעברות( נראה דלא כדבריו‪ ,‬יעו"ש שכתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכן הרואה אבני אלגביש שבימי יהושע‪ ,‬או‬
‫שראה מעלת בית חורון ששם נפלו האבנים על‬
‫האויבים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שבין אם רואה אותו המקום‬
‫בלא לראות האבנים‪ ,‬ובין אם רואה האבנים בלא‬
‫לראות אותו המקום‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .È‬גמ' ברכות )נד‪ ,(:‬אבן שביקש עוג לזרוק על‬
‫ישראל‪ ,‬גמרא גמירי לה‪ ,‬אמר‪ ,‬מחנה ישראל כמה הוי‬
‫שט‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫עמלק יא‪ ,‬חומת יריחו יב‪ ,‬מברך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה; ועוד יש שכתבו לדון‬
‫לומר‪ ,‬שעצם ראיית האבן הרי היא מוכיחה על מעשה‬
‫הנס‪ ,‬שהרי ע"י שעמד משה על האבן והתפלל‬
‫להקב"ה נעשה להם הנס‪] ,‬וראה עוד בחי' הרשב"ץ‬
‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה ת"ר הרואה( בזה"ל‪ ,‬ונראה לי דמשו"ה‬
‫מסמיך ליה לניסא לאבן זו‪ ,‬להודיעך שבזכות תפילתו‬
‫של משה שנצטער‪ ,‬ולא רצה לישב על כר וכסת אלא‬
‫על האבן )תענית יא‪ ,(.‬משו"ה ניצולו‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ואינו‬
‫דומה למקום שנפל שם מחנה סנחריב וכיו"ב‪,‬‬
‫שבראיית המקום בלבד אין שום זכר והבחנה למעשה‬
‫הנס‪ ,‬ועדיין צ"ב‪.‬‬
‫ובעיקר ענין ראיית האבן שישב עליה משה‪ ,‬כתב‬
‫מהרש"א )ברכות נד‪ :‬חידושי אגדות ד"ה אבן שישב(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫לפי מה שמבואר לעיל )שם ע"א( שבמקום הנס‬
‫מברכים‪ ,‬ה"נ מקום ראש הגבעה אשר שם האבן הזה‪,‬‬
‫הוא מקום הנס בנצחון המלחמה‪ ,‬שעי"ז הרים משה‬
‫ידיו וגבר ישראל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומדבריו נראה שאין הדבר‬
‫תלוי בראיית האבן‪ ,‬אלא צריך לראות את 'ראש‬
‫הגבעה' שעליו היתה מונחת האבן‪ ,‬והוא 'מקום הנס'‬
‫לענין זה‪ ,‬וכן כתב בתורה תמימה )שמות פרק יז הערה‬
‫ט'(‪ ,‬שמדברי מהרש"א נראה‪ ,‬ש'אין הכוונה שרואה‬
‫האבן עצמה‪ ,‬אלא על מקום ששם היתה האבן ]מברך‬
‫ברכה זו[‪ ,‬והוא ראש הגבעה'‪ ,‬עכ"ל; אכן אפשר‬
‫שאין כוונת מהרש"א אלא לאפוקי אם נטלו אבן זו‬
‫מאותו המקום ונתנוה במקום אחר‪ ,‬שאין לו לברך על‬
‫ראיית אותה האבן‪ ,‬שהרי עכ"פ אינה מקום הנס‪,‬‬
‫]וראה כעי"ז לעיל בסמוך )הערה ט'( לענין ראיית אבני‬
‫אלגביש במקום אחר[‪ ,‬אבל אם רואה אותה האבן‬
‫באותו המקום שבו נעשה הנס‪ ,‬עיקר ברכתו אינה אלא‬
‫על ראיית האבן‪ ,‬וכפשטות לשון הברייתא שמברך‬
‫ברכה זו על 'אבן שישב עליה משה'‪ ,‬ואינו צריך‬
‫לראות 'ראש הגבעה' שעליו מונחת האבן‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .·È‬כאשר צר יהושע על יריחו‪ ,‬והקיפו את העיר‬
‫פעם אחת בכל יום במשך ששה ימים‪ ,‬וביום השביעי‬
‫הקיפו את העיר שבע פעמים‪ ,‬ותקעו הכהנים‬
‫בחצוצרות בכל הקפה והקפה‪ ,‬ולאחמ"כ נפלה החומה‬
‫ונבלעה במקומה‪ ,‬וכמבו' ביהושע )פרק ו'(‪.‬‬
‫והנה בפשטות היה נראה‪ ,‬שיש לברך ברכה זו‬
‫בראיית המקום שבו עמדה החומה בתחילה‪ ,‬שהרי‬
‫מים רבים‬
‫משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה‪,‬‬
‫ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד‪ ,‬ויהי ידיו‬
‫אמונה עד בוא השמש‪ ,‬ויחלוש יהושע את עמלק ואת‬
‫עמו לפי חרב‪] .‬ומה שהוצרכו אהרן וחור לתמוך‬
‫בידיו כשישב על האבן‪ ,‬ולא יכלו לתמוך בו כשהוא‬
‫עומד‪ ,‬ביארו בס' מנחה בלולה )רפפורט‪ ,‬נדפס לראשונה‬
‫בשנת שנ"ד‪ ,‬שמות יז‪,‬יב( ובס' טל תורה )להגר"מ אריק‪ ,‬ברכות‬
‫נד‪ ,(:‬לפי שגובהו של משה היה עשר אמות‪ ,‬ולא היו‬
‫יכולים אהרן וחור לתמוך בידיו כשהוא עומד‪ ,‬ולפיכך‬
‫הניחו אבן תחתיו וישב עליה ועי"ז יכלו לתמוך‬
‫בידיו[‪.‬‬
‫ולכאו' יש לעיין‪ ,‬היאך יש לברך ברכה זו בראיית‬
‫אותה האבן שישב עליה משה בשעת מלחמת עמלק‪,‬‬
‫והלא הסכמת הפוסקים שאין מברכים ברכת הנס אלא‬
‫על נס שהוא 'יוצא ממנהג העולם'‪ ,‬וכדלקמן )סעיף יח‪,‬‬
‫ושם בהערות(‪ ,‬וניצחון ישראל במלחמת עמלק עיקרו‬
‫היה ע"י גיבורים וכלי מלחמה כדרכו וכמנהגו של‬
‫עולם‪ ,‬והיאך מברכים עליו ברכת הנס; ובס' העמק‬
‫שאלה להנצי"ב )שאילתא כו אות ו'( כתב ליישב‪ ,‬שעיקר‬
‫הברכה אינה על נס הנצחון‪ ,‬שהרי באמת לא היה אלא‬
‫כדרכו וכמנהגו של עולם‪ ,‬אלא עיקרה על הנס שניתן‬
‫כח למשה להרים את ידיו במשך זמן רב‪] ,‬ומטעם זה‬
‫לא תקנו ברכה זו אלא על האבן שישב עליה משה‪,‬‬
‫ולא על המקום שבו נלחמו ישראל עם עמלק[; וז"ל‪,‬‬
‫ויש לבאר לפ"ז ברכה דאבן שישב עליה משה‪ ,‬דלפי‬
‫הנראה היא על נס מלחמת עמלק‪] ,‬וקשה[‪ ,‬הא מלחמה‬
‫זו היה בדרך הטבע לפי חרב עם אנשים גיבורים‪ ,‬ואינו‬
‫אלא נס נסתר ]‪-‬שאינו יוצא ממנהג העולם[‪ ,‬וכיוצא‬
‫בזה רבו מלחמות ישראל שניצחו‪ ,‬אבל באמת לאו על‬
‫הצלת ישראל מברכים‪ ,‬דא"כ מאי איריא האבן‪ ,‬גבעה‬
‫שלחמו בסמוך לה מיבעי‪ ,‬אלא הנס הוא שנתן ה' כח‬
‫במשה להגביה ידיו כל היום‪ ,‬ואף שתמכו אהרן וחור‬
‫בידיו‪ ,‬מכ"מ אינו בדרך הטבע שיסבול אנוש משך רב‬
‫כזה כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד יש לעיין בזה‪ ,‬היאך יש לברך ברכה זו בראיית‬
‫אותה האבן שישב עליה משה בשעת מלחמת עמלק‪,‬‬
‫והלא אין מברכים ברכת הנס אא"כ ניכר הנס מתוך‬
‫אותו המקום‪ ,‬וכדלקמן )סעיף כב‪ ,‬ושם בהערות(; וצריך‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬ ‫שי‬

‫לענין חיוב הברכה בראיית אור כשדים יג‪ ,‬ובראיית המקום שנחלק הירדן ליעקב אבינו יד‪,‬‬

‫לאבותינו במקום הזה‪ ,‬כדתנן בפרק הרואה )ברכות נד‪,(.‬‬ ‫החומה עצמה נבלעה בתוך האדמה ואין ניתן‬
‫עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בס' מקור חיים לחוו"י )רכד‪,‬א(‪,‬‬ ‫לראותה‪ ,‬וכן נראה ממש"כ בערוך השולחן )ריח‪,‬ב(‬
‫שיש לברך ברכת הנס אף בראיית אור כשדים‪ ,‬וראה‬ ‫שמברך בראיית 'המקום של החומה'; אכן‪ ,‬מדברי‬
‫בס' עיניים למשפט )ברכות נד‪ .‬ד"ה ת"ר הרואה( שהעיר‬ ‫הרד"ק )יהושע ו‪,‬ה( נראה שלא נבלעה החומה כולה‬
‫ג"כ ע"פ דברי הרשב"ם‪ ,‬מפני מה לא הזכירה‬ ‫בתוך האדמה‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬ומה שכתוב‬
‫הברייתא )ברכות נד‪ (.‬שיש לברך ברכת הנס אף בראיית‬ ‫)יהושע שם( 'תחתיה'‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬שנבלעה במקומה‬
‫אור כשדים; ]אכן‪ ,‬לכאו' יש ליישב הטעם שלא‬ ‫תחת הארץ‪ ,‬ונראה ממנה מעט על פני הארץ לזכרון‬
‫הזכירה הברייתא שיש לברך אף על אור כשדים‪ ,‬לפי‬ ‫הנס‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועוד מצינו בס' עיון יעקב )ברכות נד‪(:‬‬
‫שאינו מברך עליו 'שעשה ניסים לאבותינו במקום‬ ‫שכתב בזה בזה"ל‪ ,‬קצת קשה‪ ,‬לפי מה דאיתא בש"ס‬
‫הזה' כדין מקום שנעשה בו נס לכל ישראל‪ ,‬וכשאר‬ ‫דסנהדרין )לז‪ ,(:‬שמיום שפתחה הארץ את פיה וקבלה‬
‫המקומות שהוזכרו בברייתא‪ ,‬אלא מברך עליו 'שעשה‬ ‫דמו של הבל‪ ,‬שוב לא פתחה לטובת ישראל‪ ,‬והיאך‬
‫נס לצדיקים במקום הזה'‪ ,‬או 'שעשה נס לזקני במקום‬ ‫אמר כאן שנבלעה‪ ,‬ויש ליישב בדוחק ולומר‪ ,‬לא‬
‫הזה'‪ ,‬וכדלקמן בהמשה"ד‪ ,‬ולא הזכירה הברייתא‬ ‫שנבלעה ממש‪ ,‬אלא שנעשה עמק תחתיו עד שהחומה‬
‫ניסים כגון אלו‪ ,‬ודו"ק; אך בס' עיניים למשפט )ברכות‬ ‫נפלה לתוכה‪ ,‬והלכו איש נגדו‪ ,‬ולכך כתיב )יהושע שם(‬
‫נד‪ .‬אות ל'( העיר בזה בזה"ל‪ ,‬וקשה למה לא חשבו בגמ'‬ ‫ותפול החומה‪ ,‬שע"י חוזק הנפילה נעשה עומק‬
‫ובפוסקים גם כבשן האש שניצל אברהם אבינו ע"ה‬ ‫תחתיה‪ ,‬שלא היה ניכר מכשול אבנים‪ ,‬אבל לא נבלעה‬
‫כו'‪ ,‬ואפשר שאחרי שחרב המקום ההוא‪ ,‬לא נודע ולא‬ ‫ממש לכסות החומה כדרך שכיסה דמו של הבל‪,‬‬
‫ניכר מקומו אייהו‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬ ‫עכ"ל[; ועפ"ז יש לומר‪ ,‬שתקנו חכמים לברך ברכה‬
‫ואף שלא נעשה הנס באור כשדים לכל ישראל‬ ‫זו בראיית שרידי החומה שלא נבלעו בתוך האדמה‪,‬‬
‫אלא לאברהם אבינו בלבד‪ ,‬מכ"מ יש לברך עליו כדין‬ ‫וצ"ע‪.‬‬
‫מקום שנעשה בו נס לאדם חשוב המפורסם בכל‬ ‫עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬מה שנחלקו המפרשים לענין‬
‫ישראל‪ ,‬וכדלקמן )סעיף יד(‪ ,‬ועוד יש לומר שיש לברך‬ ‫נפילת חומת יריחו‪ ,‬האם כל החומה נפלה ונבלעה‬
‫עליו מטעם אחר‪ ,‬לדעת הראשונים דלקמן )סעיף ח'‪,‬‬ ‫באדמה‪ ,‬או שמא לא נפל אלא צד אחד של החומה‬
‫ושם בהערות( שכל יוצאי יריכו של בעל הנס עד סוף כל‬ ‫ונבלע במקומו‪ ,‬אבל בשאר הצדדים נשארה החומה‬
‫הדורות‪ ,‬יש להם לברך בראיית מקום שנעשה בו נס‬ ‫עומדת על מכונה‪] ,‬ראה בפי' הרד"ק )יהושע שם( שכ'‬
‫לאבי זקנם‪ ,‬הרי שמטעם זה יש לנו לברך בראיית אור‬ ‫בזה"ל‪ ,‬אבל הנראה בעיני‪ ,‬כי לא נפלה כל חומת‬
‫כשדים‪ ,‬שהרי כולנו בני אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫העיר‪ ,‬אלא מה שהיה מן החומה את פני העיר נגד‬
‫]ונפק"מ בשני דרכים אלו לענין נוסח הברכה בראיית‬ ‫מחנה ישראל נפל‪ ,‬ועלו העם איש נגדו‪ ,‬ובית רחב‬
‫אור כשדים‪ ,‬האם יש לברך 'שעשה נס לצדיקים‬ ‫היתה בחומה מצד אחר שלא נפל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אך‬
‫במקום הזה'‪ ,‬או 'שעשה נס לזקני במקום הזה'‪,‬‬ ‫האברבנאל )יהושע ו‪,‬כג( הביא דברי הרד"ק וכתב‬
‫ודו"ק[‪.‬‬ ‫ש'אינו מתיישב'‪ ,‬ונקט עיקר שכל צדדי החומה נפלו‬
‫ונבלעו באדמה‪ ,‬וכן כתב המלבי"ם )יהושע ו‪,‬כ([‪,‬‬
‫)על המשניות ברכות פ"ט‬‫‪ .„È‬כן כתב בחידושי הרד"ל‬
‫ודבריהם שייכים אף לנידו"ד‪ ,‬היכן יש לברך ברכה זו‬
‫מ"א‪ ,‬נדפס בקובץ 'ישורון' גליון ד' עמ' תקכג(‪ ,‬שיש לברך‬
‫על נפילת חומת יריחו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ברכת הנס בראיית מקום שנחלק הירדן ליעקב אבינו‪,‬‬
‫]וכמו שהביא רש"י )בראשית לב‪,‬יא( ממדרש אגדה‬ ‫‪ .‚È‬כן כתב הרשב"ם‬
‫)בבא בתרא צא‪ .‬ד"ה עיברא זעירא(‬
‫)מדרש תנחומא ישן‪ ,‬בובר‪ ,‬פרשת ויצא אות ג'(‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וראה‬ ‫שיש לברך ברכת הנס בראיית אור כשדים‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫עוד לעיל בסמוך )הערה ו'( לענין אופן ראיית 'מעברות‬ ‫עיברא זעירא‪ ,‬כך שמו‪ ,‬וזהו אור כשדים שהושלך שם‬
‫הים' ו'מעברות הירדן'‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד איזה מקום‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬והרואה צריך לברך ברוך שעשה ניסים‬
‫שיא‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫ובראיית בארה של מרים טו‪ ,‬ובראיית מ"ב המקומות שנסעו בהם ישראל במדבר טז‪ ,‬ובראיית‬
‫הר סיני יז; אך על ראיית הר הכרמל יח ובית האשה השונמית יט‪ ,‬וכן על ראיית מקום שנפל‬

‫מרים כמין כברה בים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫בתוך הירדן צריך לראות כדי לברך עליו ברכה זו‪ .‬עוד‬
‫יש להוסיף בזה‪ ,‬דאף שלא נעשה הנס לכל ישראל אלא‬
‫‪ .ÊË‬כן נראה ממש"כ בדרשות ר"י אבן שועיב‬
‫)פרשת מסעי ד"ה ויש במדרש(‪ ,‬בביאור הטעם שפירטה‬ ‫ליעקב אבינו בלבד‪ ,‬מכ"מ יש לברך עליו כדין מקום‬
‫התורה את כל מ"ב המסעות שנסעו בני ישראל‬ ‫שנעשה בו נס לאדם חשוב המפורסם בכל ישראל‪,‬‬
‫במדבר‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש במדרש טעמים אחרים‪ ,‬ויש‬ ‫וכדלקמן )סעיף יד(‪ ,‬ועוד יש לומר שיש לברך עליו‬
‫אומרים שהוזכרו השמות ונכתבו‪ ,‬כי כאשר יעבור שם‬ ‫מטעם אחר‪ ,‬לדעת הראשונים דלקמן )סעיף ח'‪ ,‬ושם‬
‫אחד ממנו‪ ,‬ידע ויכיר המקומות ויודה וישבח לה'‪ ,‬כמו‬ ‫בהערות( שכל יוצאי יריכו של בעל הנס עד סוף כל‬
‫שאמרו בברכות )נד‪ ,(.‬העובר על מקום שנעשו ניסים‬ ‫הדורות‪ ,‬יש להם לברך בראיית מקום שנעשה בו נס‬
‫לאבותינו‪ ,‬אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום‬ ‫לאבי זקנם‪ ,‬הרי שמטעם זה יש לנו לברך בראיית אותו‬
‫הזה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכדבריו כתב בס' תולדות יצחק )לרבי יצחק‬ ‫המקום‪ ,‬שהרי כולנו בני אברהם יצחק ויעקב‪] ,‬ונפק"מ‬
‫קארו דודו של הב"י‪ ,‬במדבר לג‪,‬א( בזה"ל‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫בשני דרכים אלו לענין נוסח הברכה בראיית אור‬
‫שהוזכרו המסעות‪ ,‬שכשיעבור שם אחד ממנו יודה‬ ‫כשדים‪ ,‬האם יש לברך 'שעשה נס לצדיקים במקום‬
‫ויברך להשי"ת‪ ,‬כמו שאמרו )ברכות נד‪ (.‬הרואה מקום‬ ‫הזה'‪ ,‬או 'שעשה נס לזקני במקום הזה'‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫שנעשו בו ניסים לישראל יברך‪ ,‬ברוך שעשה ניסים‬
‫)על המשניות ברכות פ"ט‬ ‫‪ .ÂË‬ראה בחידושי הרד"ל‬
‫לאבותינו במקום הזה‪ ,‬עכ"ל; ונראה מדבריהם‪ ,‬שיש‬
‫לברך ברכת 'שעשה ניסים לישראל במקום הזה'‪,‬‬ ‫מ"א‪ ,‬נדפס בקובץ 'ישורון' גליון ד' עמ' תקכג(‪ ,‬שאין לברך‬
‫בראיית כל אחד ואחד ממ"ב המסעות שנסעו בהם בני‬ ‫ברכת הנס בראיית בארה של מרים‪] ,‬וכדאיתא בשבת‬
‫ישראל במדבר‪.‬‬ ‫)לה‪ ,(.‬אמר רבי חייא‪ ,‬הרוצה לראות בארה של מרים‪,‬‬
‫ואף להמבו' לקמן )סעיף כב‪ ,‬ושם בהערות( מדברי‬ ‫יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים‪ ,‬וזו‬
‫הפוסקים‪ ,‬שאין מברכים ברכת הנס על ניסים שנעשו‬ ‫היא בארה של מרים‪ ,‬ע"כ[‪ ,‬משום שלא תקנו חכמים‬
‫לישראל אא"כ ניכר הנס מתוך המקום‪ ,‬נראה שיש‬ ‫ברכה זו אלא בראיית מקום שנעשה בו נס‪ ,‬אך על‬
‫להחשיבם כמקום שניכר הנס מתוך המקום‪ ,‬ומשום‬ ‫ראיית הדבר שנעשה בו הנס‪ ,‬וכגון בארה של מרים‪,‬‬
‫שהענן היה הולך לפניהם ומיישר את ההרים‬ ‫לא תקנו לברך ברכה זו‪ ,‬עכ"ד; אך יש להעיר על‬
‫והעמקים‪ ,‬ועי"ז ניכר הנס בראיית הקרקע שנעשתה‬ ‫דבריו‪ ,‬מהמבו' לקמן )סעיף יז‪ ,‬ושם בהערות( מדברי‬
‫מישור‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫הראשונים‪ ,‬שכשם שתקנו חכמים לברך בראיית מקום‬
‫שנעשה בו נס‪ ,‬כך יש לברך אף בראיית האדם שנעשה‬
‫‪ .ÊÈ‬הנה בס' מקור חיים לחוו"י )ריח‪,‬א( כתב‪ ,‬שיש‬
‫לברך ברכה זו אף בראיית הר סיני; אכן‪ ,‬עי' ביאור‬ ‫לו נס‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ושוב יש לומר לפ"ז‪ ,‬שאף בראיית‬
‫הלכה )ריח‪,‬א ד"ה כגון( שכ' שאין לברך ברכה זו בראיית‬ ‫הדבר שנעשה בו הנס‪ ,‬שפיר יש לברך ברכה זו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫הר סיני‪ ,‬וביאר טעם הדבר‪ ,‬לפי שלא תקנו חכמים‬ ‫עוד יש שהביאו כדמות ראיה‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫ברכה זו אלא על ניסים שהיה בהם הצלה ממוות‬ ‫ברכה זו בראיית בארה של מרים‪ ,‬מהא דאיתא בשבת‬
‫לחיים‪ ,‬ומשא"כ אותו הנס שנעשה לאליהו בהר‬ ‫)לה‪ ,(.‬אמר רבי חייא‪ ,‬הרוצה לראות בארה של מרים‪,‬‬
‫הכרמל‪ ,‬אינו אלא כמעשה פלא שעשה הקב"ה‪ ,‬ולא‬ ‫יעלה לראש הכרמל‪ ,‬ויצפה ויראה כמין כברה בים‪ ,‬וזו‬
‫תקנו חכמים לברך עליו ברכה זו‪] ,‬וז"ל בתו"ד‪,‬‬ ‫היא בארה של מרים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וצ"ב מה השמיענו רבי‬
‫דהברכה לא נתקנה על פלאי הבורא‪ ,‬דא"כ היה לנו‬ ‫חייא בזה‪ ,‬ואפשר דנפק"מ לענין ברכת הנס‪ ,‬וקמ"ל‬
‫לברך בראותנו הר סיני מקום שניתנה בו התורה‪ ,‬וע"כ‬ ‫שאם רצה לחזר אחר בארה של מרים כדי לברך עליה‬
‫דנתקן רק אהצלת אדם מן המיתה בדרך נס‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬ ‫ברכה זו‪ ,‬יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה בארה של‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬ ‫שיב‬

‫גודל הנס שנעשה בו‪] ,‬בלא נוסח ברכה ובלא הזכרת‬ ‫אך ראה לקמן )הערה מח(‪ ,‬שדברי הביאה"ל שלא‬
‫שם ומלכות[; וכן כתב בביאור הלכה )ריח‪,‬א ד"ה כגון(‪,‬‬ ‫תקנו חכמים ברכה זו אלא על נס שיש בו הצלה‬
‫]וכתב לבאר כן אף בדעת הכפתור ופרח‪ ,‬ויעו"ש מה‬ ‫ממוות לחיים‪ ,‬צריכים עיון‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ובאמת כן יש‬
‫שכתב עוד בזה[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן ברואה הר הכרמל ]אינו‬ ‫לבאר בדעת המקו"ח הנ"ל‪ ,‬דסבירא ליה דשפיר יש‬
‫מברך ברכת הנס[‪ ,‬דהברכה לא נתקנה על פלאי‬ ‫לברך ברכה זו אף בראיית הר סיני‪ ,‬דלא בעינן שיהיה‬
‫הבורא‪ ,‬דא"כ היה לנו לברך בראתנו הר סיני מקום‬ ‫בו הצלה מוות לחיים כדי לברך ברכה זו על אותו‬
‫שניתנה בו התורה‪ ,‬וע"כ דנתקן רק אהצלת אדם מן‬ ‫הנס‪ .‬עוד יש שכתבו לבאר בדעת המקו"ח‪ ,‬דסבירא‬
‫המיתה בדרך נס‪ ,‬ואבן שישב עליו משה היה אז ג"כ‬ ‫ליה דשפיר יש להחשיבו כנס שהיה בו הצלה ממוות‬
‫ההצלה בדרך נס ע"י תפילתו של משה כו'‪ ,‬וא"כ גבי‬ ‫לחיים‪ ,‬וכדאיתא בשבת )פח‪ ,(:‬אמר רבי יהושע בן לוי‪,‬‬
‫אליהו‪ ,‬אף שהיה נס ופלא‪ ,‬אעפ"כ מעשה הר הכרמל‬ ‫כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתם של‬
‫לא נעשה כדי שינצל אליהו מן המיתה‪ ,‬שהרי אליהו‬ ‫ישראל‪ ,‬שנאמר )שיר השירים ה‪,‬ו( נפשי יצאה בדברו כו'‪,‬‬
‫היה נחבא‪ ,‬ואח"כ הלך אליו בשליחות השי"ת שאמר‬ ‫והוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם כו'‪,‬‬
‫לו )מלכים א' יח‪,‬א( לך הראה אל אחאב ואתנה מטר ע"פ‬ ‫ע"כ; אכן לפ"ז יש לעיין‪ ,‬שהרי אותו הנס שהחיה‬
‫האדמה‪ ,‬וענין עשיית הפלא בהר הכרמל היה כדי‬ ‫הקב"ה את ישראל‪ ,‬אינו ניכר בראיית אותו המקום‪,‬‬
‫לחזק אמונת ישראל בה'‪ ,‬עכ"ל; ]ובעיקר מש"כ‬ ‫והסכמת הפוסקים שאין מברכים ברכה זו אלא על נס‬
‫הביאה"ל בטעמא דמילתא שאין מברכים עליו ברכת‬ ‫הניכר מתוך אותו המקום‪ ,‬וכדלקמן )סעיף כב‪ ,‬ושם‬
‫הנס‪ ,‬לפי שלא תקנו חכמים ברכה זו אלא על נס שיש‬ ‫בהערות(‪ ,‬ובהכרח שכוונת המקו"ח שיש לברך ברכה זו‬
‫בו הצלה ממיתה‪ ,‬ראה לקמן )סעיף כ'‪ ,‬ושם הערה מח( מה‬ ‫אף על שאר הניסים שנעשו במתן תורה‪ ,‬וניסים אלו‬
‫שיבואר בזה בארוכה‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד[‪.‬‬ ‫נעשו בהר עצמו וניכרים מתוך המקום‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫עוד יש מי שהעלה טעם נוסף שאין לברך ברכת‬
‫‪ .ËÈ‬הנה בודאי אין לברך ברכת 'שעשה ניסים‬
‫'שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה' בראיית הר סיני‪,‬‬
‫לאבותינו במקום הזה' בראיית בית האשה השונמית‪,‬‬
‫שהרי אנו מברכים עליו ברכה מיוחדת בכל יום‪,‬‬
‫שהרי לא נעשה בו נס לכל ישראל‪ ,‬אלא לאותה‬
‫וכמש"כ הטור )סימן מז( בזה"ל‪ ,‬ועוד יש ברכה אחרת‬
‫האשה השונמית בלבד‪ ,‬אלא שעכ"פ היה מקום לומר‪,‬‬
‫על התורה‪ ,‬בא"י אמ"ה‪ ,‬אשר בחר בנו מכל העמים‬
‫שיש לברך ברכת 'שעשה נס לצדיקים במקום הזה'‬
‫ונתן לנו את תורתו‪ ,‬בא"י נותן התורה‪ ,‬ויכוין בברכתו‬
‫בראיית בית האשה השונמית‪ ,‬וכמבו' לקמן )סעיף יד(‬
‫על מעמד הר סיני‪ ,‬אשר בחר בנו מכל העמים‪ ,‬וקרבנו‬
‫לענין מקום שנעשה בו נס לאדם חשוב המפורסם בכל‬
‫לפני הר סיני‪ ,‬והשמיענו דבריו מתוך האש‪ ,‬ונתן לנו‬
‫ישראל‪ ,‬אכן זה אינו‪ ,‬שהרי עיקר הנס לא נעשה‬
‫את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו‪ ,‬כלי חמדתו‬
‫לאלישע שהיה 'אדם חשוב'‪ ,‬אלא נעשה ע"י אלישע‬
‫שהיה משתעשע בה בכל יום‪ ,‬עכ"ל; והב"ח )שם ד"ה‬
‫לאותה האשה השונמית‪ ,‬ואשה זו בודאי אינה בכלל‬
‫ועוד יש ברכה( הוסיף עוד בזה"ל‪ ,‬אבל ברכה זו השניה‬
‫'אדם חשוב' שיש לנו לברך על הנס שנעשה לה‬
‫אינה כי אם ההודאה ושבח על מה שנתן לנו תורתו‬
‫באותו המקום; וכן נראה ממש"כ בכפתור ופרח )פרק‬
‫כלי חמדתו מתוך האש להורות על קדושתה‬
‫ז'(‪ ,‬שאין מברכים ברכת הנס בראיית בית האשה‬
‫ורוחניותה‪ ,‬ובחר בנו מכל האומות‪ ,‬וקרבנו לפני הר‬
‫השונמית‪ ,‬וראה לשונו לעיל )הערה ו' אות ג'(‪] ,‬אלא‬
‫סיני‪ ,‬ולפי שהזהיר אותנו בתורתו שלא נשכח מעמד‬
‫שכתב‪ ,‬שעכ"פ ראוי ליתן שבח להשי"ת בראיית אותו‬
‫הר סיני כו'‪ ,‬לפיכך צריך לכוין בברכה זו השניה‪,‬‬
‫המקום‪ ,‬על גודל הנס שנעשה בו‪ ,‬בלא נוסח ברכה‬
‫להודות לו יתעלה על מעמד הר סיני כו'‪ ,‬עכ"ל; וכיון‬
‫ובלא הזכרת שם ומלכות[; וכן כתב בביאור הלכה‬
‫שאנו מברכים עליו ברכה זו בכל יום‪ ,‬שוב אין להוסיף‬
‫)ריח‪,‬א סוף ד"ה כגון(‪ ,‬שאין לברך כלל בראיית בית‬
‫ולברך ברכה נוספת בראיית הר סיני עצמו‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫האשה השונמית‪ ,‬והוסיף עוד בביאור הענין בזה"ל‪,‬‬
‫וגם בענין בן השונמית ג"כ אין טעם לברך על זה‪,‬‬ ‫‪ .ÁÈ‬כן נראה ממש"כ בס' כפתור ופרח )פרק ז'(‪,‬‬
‫שהרי מטעם אלישע שהיה אדם מסוים‪ ,‬אין לברך‪,‬‬ ‫שאין לברך ברכת הנס בראיית הר הכרמל‪ ,‬אך עכ"פ‬
‫שהרי בו לא קרה שום סכנה וניצל‪ ,‬אלא שעשה‬ ‫ראוי ליתן שבח להשי"ת בראיית אותו המקום‪ ,‬על‬
‫שיג‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫בו מחנה סנחריב כ‪ ,‬אין לברך ברכה זו‪.‬‬

‫מקום שנעשה בו נס לעצמו‬

‫ג‪ .‬הרואה מקום שנעשה בו נס לעצמו‪ ,‬מברך שעשה לי נס במקום הזה כא‪.‬‬

‫מכ"מ כיון שאין הנס ניכר מתוך המקום‪ ,‬אינו מברך‬
‫עליו; ]ולקמן )סעיף כב‪ ,‬ושם בהערות( יבואר בארוכה‬
‫שכ"ה הסכמת הפוסקים‪ ,‬שאין מברכים על מקום‬
‫שנעשה בו נס לישראל או לאדם חשוב המפורסם בכל‬ ‫שמים על ידו[‪ ,‬ג"כ לא ברירא‪ ,‬חדא‪ ,‬דלא היה ברבים‬
‫ישראל‪ ,‬אא"כ ניכר הנס מתוך המקום‪ ,‬ועפ"ז הרי‬
‫שאין לברך בראיית מקום שנפל שם מחנה סנחריב‪,‬‬
‫לפי שאין הנס ניכר מתוך אותו המקום‪ ,‬וכדברי רבינו‬
‫יהודה הנ"ל‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫‪ .‡Î‬גמ' ברכות )נד‪ ,(.‬יעו"ש דפריך‪ ,‬אניסא דרבים‬
‫מברכינן‪ ,‬אניסא דיחיד לא מברכינן‪ ,‬והא ההוא גברא‬
‫דהוה קא אזיל בעבר ימינא‪ ,‬נפל עליה אריא‪ ,‬אתעביד‬
‫ליה ניסא ואיתצל מיניה‪ ,‬אתא לקמיה דרבא‪ ,‬ואמר‬
‫ליה‪ ,‬כל אימת דמטית להתם בריך‪ ,‬ברוך שעשה לי נס‬
‫במקום הזה‪ ,‬ומר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא‬
‫]‪-‬בקעה[ דערבות וצחא למיא‪ ,‬אתעביד ליה ניסא‪,‬‬
‫איברי ליה עינא דמיא ואישתי‪ ,‬ותו זמנא חדא הוה‬
‫קאזיל ברסתקא ]‪-‬שוק[ דמחוזא‪ ,‬ונפל עליה גמלא‬
‫פריצא ]‪-‬גמל משוגע[‪ ,‬איתפרקא ליה אשיתא ]‪-‬נפלה‬
‫חומת בית שהיה בסמוך אליו[‪ ,‬על לגווה‪ ,‬כי מטא‬
‫לערבות בריך‪ ,‬ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל‪ ,‬כי‬
‫מטא לרסתקא דמחוזא בריך‪ ,‬ברוך שעשה לי נס בגמל‬
‫ובערבות‪] ,‬ומשני[‪ ,‬אמרי‪ ,‬אניסא דרבים כולי עלמא‬
‫מיחייבי לברוכי‪ ,‬אניסא דיחיד‪ ,‬איהו חייב לברוכי‪,‬‬
‫ע"כ‪ .‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט( ובטוש"ע‬
‫)ריח‪,‬ד(‪ ,‬ש'הרואה מקום שנעשה נס ליחיד‪ ,‬אינו מברך‪,‬‬
‫אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה'‪.‬‬
‫א‪ .‬וכתב רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות ה"ט(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ואתה דע לך‪ ,‬שכל הניסים שנעשו לישראל נעשו‬
‫בהשגחה‪ ,‬ונסי היחידים‪ ,‬יש מהם בהשגחה ויש מהם‬
‫במקרה‪ ,‬כי כמה פחותים אנו רואים שהם ניצולים מן‬
‫האריות ומן המפולת ומסער הים‪ ,‬ועם כל זה התקינו‬
‫לכל מקבלי הניסים ברכה‪ ,‬לפי שאין אנו יודעים איזה‬
‫מהם בהשגחה ואיזה מהם במקרה‪ ,‬ולכן ראוי לכל‬
‫מקבל הנס‪ ,‬שיתוודה על חטאיו‪ ,‬ויודה לא‪-‬ל שגמלו‬
‫לאחרים‪ ,‬והאי אחר לא היה מסוים‪ ,‬גם מטעם‬
‫שנתקדש שם שמים ע"י נס זה‪] ,‬וכדלקמן )סעיף יד(‬
‫שיש לברך בראיית מקום שנעשה בו נס שנתקדש שם‬
‫כנס דניאל‪ ,‬ועוד‪ ,‬דלא ידענא אם תחית המתים בכלל‬
‫הני שתקנו ברכה‪ ,‬דהברכה נתקנה רק על מי שהיה‬
‫בסכנה וניצל‪ ,‬ולא על מי שכבר מת ונביא החיה אותו‪,‬‬
‫ויותר טוב לברך בכגון זה ברכת מחיה המתים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .Î‬כאשר עלה סנחריב מלך אשור על ערי יהודה‬
‫)מלכים ב' יח‪,‬יג(‪ ,‬והתפלל חזקיהו המלך אל הקב"ה‬
‫'הושיענו נא מידו וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה'‬
‫אלוקים לבדך' )שם יט‪,‬יט(‪ ,‬וקיבל הקב"ה את תפילתו‪,‬‬
‫'ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור‬
‫מאה שמונים וחמשה אלף‪ ,‬וישכימו בבוקר והנה‬
‫כולם פגרים מתים' )שם פסוק לה(‪] ,‬וכעי"ז בדברי הימים‬
‫)ב' לב‪,‬כא‪-‬כב(‪ ,‬וישלח ה' מלאך ויכחד כל גיבור חיל‬
‫ונגיד ושר במחנה מלך אשור‪ ,‬וישב בבושת פנים‬
‫לארצו ויבוא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילהו‬
‫בחרב‪ ,‬ויושע ה' את יחזקיהו ואת יושבי ירושלים מיד‬
‫סנחריב מלך אשור וגו'[‪.‬‬
‫וכתבו התוס' )ברכות נד‪ :‬ד"ה אבני אלגביש(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבני‬
‫אלגביש במורד בית חורון‪ ,‬וה"ה ]שיש לברך בראיית[‬
‫מקום שנפל שם מחנה סנחריב‪ ,‬דלא גרע חזקיה מאדם‬
‫המסוים‪ ,‬אלא לא חש לפרש‪ ,‬לפי שידוע המקום סביב‬
‫ירושלים‪ ,‬ושוב היה נראה לרבינו יהודה‪ ,‬כיון שאין‬
‫הנס ידוע ע"פ המקום כי הנך‪ ,‬אין מברכים עליו אלא‬
‫אותם שנעשה להם הנס‪ ,‬עכ"ל; והרי שבתחילת‬
‫דבריהם סברו התוס'‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על מקום‬
‫שנפל שם מחנה סנחריב‪] ,‬וכדין מקום שנעשה בו נס‬
‫ל'אדם חשוב המפורסם בכל ישראל'‪ ,‬וכדלקמן )סעיף‬
‫יד([‪ ,‬ושוב הביאו התוס' דעת רבינו יהודה‪ ,‬שלא תקנו‬
‫חכמים ברכת הנס אלא באופן שניכר הנס מתוך‬
‫המקום‪ ,‬ולפ"ז הרי שאין לברך בראיית המקום שנפל‬
‫שם מחנה סנחריב‪ ,‬דאף שיודע שזהו המקום שנפל בו‪,‬‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫כמה ניסים‪ ,‬כשרואה אחד מן המקומות שנעשה לו ומברך עליו‪ ,‬יש לו‬
‫)פרשת ויחי אות יז( בזה"ל‪' ,‬ויראו אחי יוסף כי מת‬
‫אביהם' )בראשית נ‪,‬טו(‪ ,‬ומה ראו עתה שפחדו‪ ,‬אלא‬
‫שראו בעת שחזרו מקבורת אביהם‪ ,‬ראו שהלך יוסף‬
‫לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו‪ ,‬ובירך‬
‫עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס‪,‬‬
‫ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬וכיון שראו‬
‫כן אמרו‪ ,‬עכשיו שמת אבינו לו ישטמנו יוסף והשב‬
‫ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו כו'‪ ,‬ע"כ;‬
‫ובדבריו לא נתבאר להדי' מה בא להוכיח מדברי‬
‫המדרש אך בשדי חמד )מערכת אבילות אות נב( הביא‬
‫בשמו‪ ,‬שכוונתו בתחילה להוכיח מדברי המדרש‬
‫דשפיר יש לו לאבל לברך ברכת הנס‪ ,‬שהרי עדיין היה‬
‫יוסף בימי השבעה על פטירת יעקב אביו‪ ,‬אך שוב‬
‫כתב לדחות דשמא עד שהגיעו לאותו המקום כבר‬
‫נסתיימו ימי השבעה‪ ,‬עכ"ד השד"ח בשם הגר"ח‬
‫פלאג'י‪ ,‬אך לא נתבאר כן בתשובתו שלפנינו‪] ,‬וראה‬
‫לקמן )הערה כו אות ג'‪ ,‬במוסגר( מה שיבואר עוד בזה‪,‬‬
‫ודו"ק לנידו"ד[‪ .‬ועי' כף החיים )ריט‪,‬ט( שהעתיק דברי‬
‫הגר"ח פלאג'י‪ ,‬שאבל בימי השבעה אינו מברך ברכת‬
‫הנס‪ ,‬אך בדברי שא"פ לא מצינו כן‪ ,‬וסתימת דבריהם‬
‫שאף אבל מברך ברכה זו בראיית מקום שנעשה בו נס‬
‫לעצמו או לאביו וכיו"ב‪ ,‬וע"ע שדי חמד )שם( שכתב‬
‫על דברי הגר"ח פלאג'י בזה"ל‪ ,‬אבל לענ"ד מסתבר‬
‫טפי לברך‪ ,‬אלא שאיני כדאי לחלוק על רב כמותו עד‬
‫אמצא סעד לדברי‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .·Î‬הסכמת רוב הפוסקים‪] ,‬מגן אברהם )ריח‪,‬ז(‪,‬‬
‫שועה"ר )סדר ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יג ס"א(‪ ,‬חיי אדם )כלל סה‬
‫ס"ד(‪ ,‬משנה ברורה )ריח‪,‬יח(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬שדין זה שצריך‬
‫להזכיר ולהודות אף על שאר הניסים שנעשו לו‪ ,‬אינו‬
‫אלא כאשר מברך בראיית מקום שנעשה בו נס‬
‫לעצמו‪ ,‬אבל אם מברך בראיית מקום שנעשה בו נס‬
‫לאביו או לרבו וכיו"ב‪ ,‬אינו צריך להזכיר שאר‬
‫הניסים שנעשו לו; אך באליה רבה )ריח‪,‬ו( כתב לחלוק‬
‫על דבריהם‪ ,‬והכריע שאף בנו ותלמידו של בעל‬
‫הניסים‪ ,‬צריכים להזכיר אף את שאר הניסים שנעשו‬
‫לו‪ ,‬בראיית אחד מן המקומות שנעשה לו נס‪ ,‬וע"ע פרי‬
‫מגדים )סי' ריח אשל אברהם סק"ז( ומגן גבורים )סי' ריח אלף‬
‫המגן סק"ו( שהביאו דברי האליה רבה‪ ,‬וכן כתב בקיצור‬
‫שיד‬
‫לו כב‬ ‫ד‪ .‬מי שנעשו‬
‫טוב יותר ממה שהיה ראוי לו‪ ,‬ויברך ברוך שעשה לי‬
‫נס כשיגיע למקום הזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובביאור חילוק נוסח הברכה‪ ,‬אשר בראיית‬
‫מקום שנעשה בו נס לעצמו‪ ,‬מברך 'שעשה לי נס‬
‫במקום הזה'‪ ,‬והרי שמקדים תיבת 'לי' לתיבת 'נס'‪,‬‬
‫ובראיית מקום שנעשה בו נס לאביו או לרבו‪ ,‬מברך‬
‫'שעשה נס לאבי ]או 'לרבי'[ במקום הזה'‪ ,‬וכן בראיית‬
‫מקום שנעשה בו ניסים ישראל‪ ,‬מברך 'שעשה ניסים‬
‫לאבותינו במקום הזה'‪ ,‬והרי שמקדים תיבת 'נס' ]או‬
‫'ניסים'[ להזכרת בעל הנס; ראה בחידושי הג"ר‬
‫אלעזר משה הורוויץ )ברכות נד‪ .‬נדפס בילקוט מפרשים‬
‫שבסוף הגמ'( שכתב לבאר בזה"ל‪ ,‬שעשה לי נס במקום‬
‫הזה‪ ,‬כאן לא אומרים 'שעשה נס לי'‪ ,‬וטעם הדבר‪,‬‬
‫משום שעל טובת עצמו שייכא הודאה אפילו בלא נס‪,‬‬
‫משא"כ ב]ניסים שנעשו ל[אבות‪ ,‬כמ"ש בזוהר )פרשת‬
‫וישלח דף קעג‪] (:‬מאן דאכיל נהמא בפתורא איהו בעי‬
‫לברכא‪ ,‬ולא אחרא דלא אכיל מידי[‪ ,‬ולכך בהגדה של‬
‫פסח )פיסקא 'לפיכך אנחנו חייבים להודות'( אומרים 'שעשה‬
‫לאבותינו ולנו ניסים'‪ ,‬כיון שאומר 'ולנו'‪ ,‬וכן נראה גם‬
‫כאן‪] ,‬שאם[ נעשה נס לאבותיו ולו ]באותו המקום‪,‬‬
‫אומר 'שעשה לאבותי ולי נס במקום הזה'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכן‬
‫כתב מדנפשיה בס' חבצלת השרון )בראשית עמ' תשיז(‪,‬‬
‫יעו"ש מש"כ לבאר עוד עפ"ז[‪.‬‬
‫ג‪ .‬בס' חיים ביד )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬יו"ד סימן קכב( כתב‬
‫לחדש‪ ,‬שאבל בתוך ימי השבעה על אביו ואמו ]ועל‬
‫שאר קרובים[‪ ,‬אין לו לברך ברכה זו בראיית מקום‬
‫שנעשה לו נס‪ ,‬ואף שלענין ברכת שהחיינו הסכימו‬
‫הפוסקים רובם ככולם‪ ,‬שאף אבל בתוך ימי השבעה‬
‫מברך ברכה זו‪] ,‬וכמשנ"ת בארוכה בס' מים רבים הל'‬
‫ברכת שהחיינו )פ"ט סעיף יא‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬מלבד לענין‬
‫ברכת שהחיינו בהדלקת נרות חנוכה בביהכנ"ס‪ ,‬שיש‬
‫אומרים שאין לאבל לברך ברכה זו‪ ,‬משום דגרע טפי‬
‫משום שנאמרת בציבור‪ ,‬וכל עיקר ברכה זו אינה אלא‬
‫מחמת הציבור‪ ,‬וכמשנ"ת )שם הערה יח‪ ,‬ובפרק יט הערה‬
‫יד([‪ ,‬מכ"מ ברכת הנס שנתקנה כהודאה על הניסים‬
‫שעשה עמו השי"ת‪ ,‬הר"ז כאמירת ההלל שהסכמת‬
‫רוב הפוסקים שאבל בימי השבעה אין לו לאומרו‪.‬‬
‫ויעו"ש שהביא בזה מה שאמרו במדרש תנחומא‬
‫שטו‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫להזכיר בברכתו אף את שאר המקומות כג שנעשו לו בהם הניסים‪] ,‬ונחלקו הראשונים‬

‫האם חיוב גמור הוא‪ ,‬ועי' הערה[ כד‪ .‬ויזכיר תחילה המקום שעומד בו‪ ,‬ולאחמ"כ יוסיף‬

‫ולהזכיר ענין הנס‪ ,‬ודי לו בהזכרת המקום שבו נעשה‬ ‫שו"ע )סימן ס' ס"ח(; ]אכן‪ ,‬אף לדברי האליה רבה‬
‫הנס‪ ,‬וכדברי הפוסקים הנ"ל; והרי שדברי הפוסקים‬ ‫וסייעתו נראה‪ ,‬שבראיית מקום שנעשו בו ניסים‬
‫הנ"ל שאינו צריך לפרט אלו ניסים נעשו לו בכל אחד‬ ‫לישראל‪ ,‬אינו צריך להזכיר ולהודות אף על שאר‬
‫מאותם המקומות‪ ,‬תלויים ועומדים בשני תירוצי‬ ‫הניסים שעשה הקב"ה לישראל‪ ,‬ויש לחלק בזה בין‬
‫הרא"ש‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫הודאה על הצלה פרטית שעשה הקב"ה נס לאביו או‬
‫ובעיקר קושיית הרא"ש בחילוק הנ"ל‪ ,‬שעל הנס‬ ‫לרבו וכיו"ב‪ ,‬ובין הודאה על הצלה כללית שעשה‬
‫שנעשה לו בערבות שנברא לו מעין מים‪ ,‬הזכיר‬ ‫הקב"ה נס לכל ישראל‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫בברכתו את מקום הנס‪ ,‬ועל הנס שנעשה לו ברסתקא‬
‫‪ .‚Î‬ובדברי הפוסקים ]ט"ז )ריח‪,‬א(‪ ,‬ביאור הלכה‬
‫דמחוזא שנפלה החומה על הגמל המשוגע‪ ,‬לא הזכיר‬
‫)ריח‪,‬א ד"ה מברך(‪ ,‬ועו"פ[ מבואר‪ ,‬שעכ"פ אינו צריך‬
‫את מקום הנס אלא את מעשה הנס‪ ,‬מצינו בדברי‬
‫לפרט אלו ניסים נעשו לו בכל אחד מאותם המקומות‪,‬‬
‫האחרונים דרכים נוספות בישוב ובביאור הענין‪ ,‬וזהו‬
‫ודי במה שמזכיר שנעשו לו ניסים במקומות אלו‪.‬‬
‫תמצית דבריהם; א‪ .‬ב'ערבות' ניכר הנס אף לאחר‬
‫אכן באמת נראה שדבריהם תלויים בשני התירוצים‬
‫זמן‪ ,‬ומסתמא נשאר מעין המים באותו המקום‪,‬‬
‫שכתב בתוס' הרא"ש )ברכות נד‪ .‬ד"ה ברוך שעשה(‪ ,‬יעו"ש‬
‫וב'רסתקא דמחוזא' נראה שחזרו אנשי המקום ובנו‬
‫שהקשה על מעשה הנ"ל שאמר מר בריה דרבינא‬
‫את החומה שנפלה‪ ,‬ולא היה ניכר הנס מתוך אותו‬
‫'ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל'‪ ,‬שהרי 'ערבות'‬
‫המקום‪] ,‬בן יהוידע )ברכות נד‪ .‬ד"ה ברוך שעשה(‪ ,‬וכעי"ז‬
‫הוא מקום הנס הראשון‪ ,‬ו'גמל' הוא ענין הנס השני‪,‬‬
‫בחידושי הגרא"מ הורוויץ )ברכות נד‪ :‬בתוד"ה אבני(‪ ,‬וראה‬
‫ומפני מה לא הזכיר 'רסתקא דמחוזא' שהוא מקום‬
‫לקמן )הערה נא( עוד מדבריו בזה[; ב‪ .‬ב'ערבות' נשלם‬
‫הנס השני‪ ,‬או לאידך גיסא מפני מה לא הזכיר 'מיא'‬
‫מעשה הנס בבריאת מעין המים‪ ,‬אבל ב'רסתקא‬
‫שהוא ענין הנס הראשון‪ ,‬ומה טעם שינה והזכיר מקום‬
‫דמחוזא' לא נשלם מעשה הנס בנפילת החומה‪ ,‬שהרי‬
‫הנס הראשון וענין הנס השני; וכתב הרא"ש ליישב‪,‬‬
‫עדיין היה יכול הגמל לפנות לאחד מהצדדים ולמלט‬
‫שאף שמעיקר הדין יש להזכיר מקום הנס‪ ,‬מכ"מ לא‬
‫נפשו מנפילת החומה‪ ,‬אלא שנמשך הנס והגמל נשאר‬
‫אמר 'רסתקא דמחוזא' בהזכרת הנס השני‪ ,‬משום‬
‫באותו המקום עד שנפלה עליו החומה‪] ,‬בן יהוידע‬
‫שבאמת לא היה הנס באותו המקום ממש אלא סמוך‬
‫)שם(‪ ,‬יעו"ש דרכים נוספות בזה[; ג‪ .‬בשם המקום‬
‫לו‪ ,‬ולפיכך לא הזכיר אלא ענין הנס השני שהיה‬
‫'ערבות' נרמז אף מעשה הנס שניצל מן הצמא‪,‬‬
‫ב'גמל'; ועוד כתב הרא"ש ליישב‪ ,‬שמעיקר הדין היה‬
‫וכדכתיב )ירמיהו ב‪,‬ו( ארץ ערבה ושוחה‪] ,‬חדש האביב‬
‫צריך להוסיף אף בהזכרת הנס הראשון ולפרט ענין‬
‫)לבעל 'פלא יועץ'‪ ,‬ברכות נד‪ .‬ד"ה ברוך שעשה(‪ ,‬וכעין תירוצו‬
‫הנס‪ ,‬אך כיון שהיה הדבר ידוע שבאותו המקום‬
‫השני של הרא"ש הנ"ל[; ד‪ .‬ב'ערבות' נגרמה הסכנה‬
‫שנקרא 'ערבות' לא היו מים מצויים‪ ,‬הרי שניכר מתוך‬
‫מחמת המקום‪ ,‬שהוא מקום שאין המים מצויים בו‪,‬‬
‫הזכרת המקום אף ענין הנס‪ ,‬אבל בהזכרת הנס השני‬
‫וב'רסתקא דמחוזא' לא נגרמה סכנת הגמל מחמת עצם‬
‫היה צריך להוסיף ולפרט ענין הנס‪ ,‬עכ"ד הרא"ש‪,‬‬
‫המקום‪] ,‬שלמה משנתו )ורשה תרנ"ו‪ ,‬ברכות נד‪ .‬ד"ה ברוך‬
‫]וכדבריו כתב בתוס' ר"י שירליאון )ברכות נד‪ .‬ד"ה‬
‫שעשה([; ה‪ .‬ב'ערבות' הסתיר מעשה הנס משום‬
‫שעשה([; והנה לדרכו הב' נמצא‪ ,‬שלעולם צריך‬
‫שנעשה שלא כדרך הטבע‪] ,‬מגיד תעלומה )ברכות נד‪.‬‬
‫להזכיר אף ענין הנס‪ ,‬ואין די בהזכרת שם המקום שבו‬
‫ד"ה שעשה לי נס בגמל([‪.‬‬
‫נעשה הנס‪ ,‬מלבד היכא שמתוך הזכרת שם המקום‬
‫‪ .„Î‬גמ' ברכות )נד‪ ,(.‬מר בריה דרבינא הוה קאזיל‬ ‫ניכר אף ענין הנס‪ ,‬ודלא כדברי הפוסקים הנ"ל שאינו‬
‫בפקתא ]‪-‬בקעה[ דערבות וצחא למיא‪ ,‬אתעביד ליה‬ ‫צריך לפרט אלו ניסים נעשו לו בכל אחד מאותם‬
‫ניסא‪ ,‬איברי ליה עינא דמיא ואישתי‪ ,‬ותו זמנא חדא‬ ‫המקומות‪ ,‬אכן לדרכו הא' נמצא‪ ,‬שאינו צריך לפרט‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫ושב הכהן )סימן קא(‪ ,‬ועו"א[ בביאור דעת הרא"ש‬
‫והטור‪ ,‬שחיוב גמור הוא להזכיר בברכתו אף את שאר‬
‫המקומות שנעשו לו בהם הניסים‪ ,‬ולפיכך לא כתבו‬
‫שדין זה מבואר להדיא בדברי הגמ'‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫אך הרי"ף והרמב"ם השמיטו דין זה‪ ,‬ובביאור‬
‫דעתם כתב בכסף משנה )פ"י מהל' ברכות ה"ט(‪ ,‬דסבירא‬
‫להו שאינו חיוב גמור להזכיר שאר המקומות שנעשו‬
‫לו בהם ניסים‪ ,‬ומר בריה דרבינא לא הזכיר שאר‬
‫המקומות אלא לפנים משורת הדין‪ ,‬וז"ל הכס"מ‪,‬‬
‫ורבינו לא כתב כן‪ ,‬משום דמשמע ליה שאינו מן‬
‫החיוב‪ ,‬אלא להזכיר נס הנעשה לו במקום ההוא לבד‪,‬‬
‫ומר בריה דרבינא לפנים משורת הדין הוא דעבד‪ ,‬וגם‬
‫הרי"ף ז"ל לא כתב ההוא עובדא דמר בריה דרבינא‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ובאמת כן מבואר להדי' בדברי כמה ראשונים‪,‬‬
‫שדין זה אינו אלא בתורת רשות וחומרא בעלמא‪ ,‬אבל‬
‫מעיקר הדין אינו צריך להזכיר בברכתו אלא את אותו‬
‫המקום שרואה עתה‪ ,‬וכן מבואר להדי' בדברי המאירי‬
‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה כל שמברך( שכתב דין זה בזה"ל‪ ,‬וכן ממה‬
‫שאמרו בגמ' ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות‪ ,‬למדו‬
‫רבים‪ ,‬שכל שאירעו לו ניסים זה אחר זה‪ ,‬כשמגיע‬
‫לאחד מאותם המקומות‪ ,‬מברך על כולם‪ ,‬ומזכיר אותו‬
‫מקום שהוא בו תחילה‪ ,‬כלומר‪ ,‬ברוך שעשה לי נס‬
‫במקום זה ובמקום פלוני ופלוני‪ ,‬ואין נראה לי כן‪,‬‬
‫שלא היתה הזכרת שאר מקומות חובה אלא רשות‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן מבואר מדברי הריטב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה ברוך‬
‫שעשה( שכתב בזה"ל‪ ,‬המקום שהיה עומד שם היה‬
‫מזכיר ראשון‪ ,‬שעיקר הברכה עליו‪ ,‬ואח"כ היה יכול‬
‫להזכיר נס אחר‪ ,‬מפני חיבוב הנס‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב‬
‫בתוס' רבינו יהודה שירליאון )ברכות נד‪ .‬ד"ה שעשה(‪,‬‬
‫שהיו 'חביבים עליו הניסים להזכירם כולם'‪ ,‬והוסיף‬
‫להוכיח שאי"ז חיוב גמור להזכיר שאר הניסים‪ ,‬דא"כ‬
‫היה לנו להזכיר כן אף בברכת 'שעשה ניסים לאבותינו‬
‫במקום הזה' בראיית מקומות שנעשו בהם ניסים‬
‫לישראל‪ ,‬והיה לנו להוסיף ולומר שעשה לנו ניסים‬
‫נוספים במקום פלוני ובמקום פלוני‪ ,‬ומלישנא דמתני'‬
‫בודאי נראה שאינו צריך להוסיף ולהזכיר שאר‬
‫המקומות שנעשו בהם ניסים לישראל‪ ,‬ובהכרח שאף‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לעצמו‪ ,‬אינו חיוב מן‬
‫הדין להזכיר שאר המקומות שנעשו לו בהם ניסים‬
‫נוספים‪ ,‬ואין הדבר אלא בתורת רשות בעלמא; ]אכן‬
‫שטז‬
‫הוה קאזיל ברסתקא ]‪-‬שוק[ דמחוזא‪ ,‬ונפל עליה‬
‫גמלא פריצא ]‪-‬גמל משוגע[‪ ,‬איתפרקא ליה אשיתא‪,‬‬
‫על לגווה‪ ,‬כי מטא לערבות בריך‪ ,‬ברוך שעשה לי נס‬
‫בערבות ובגמל‪ ,‬כי מטא לרסתקא דמחוזא בריך‪ ,‬ברוך‬
‫שעשה לי נס בגמל ובערבות‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכמה מרבותינו‬
‫הראשונים הביאו דברי הגמ' להלכה‪ ,‬שכאשר מברך‬
‫בראיית אחד מן המקומות שנעשה לו נס‪ ,‬צריך‬
‫להוסיף ולהזכיר בברכתו אף את שאר המקומות‬
‫שנעשו לו בהם ניסים‪ ,‬וכן כתב הרא"ש )ברכות פ"ט סוף‬
‫סימן א'(‪ ,‬וז"ל ]אחר שהביא מעשה הנ"ל[‪ ,‬מכאן‬
‫משמע‪ ,‬שיחיד שנעשו לו ניסים הרבה‪ ,‬בהגיעו אל‬
‫אחד מן המקומות שנעשה לו נס‪ ,‬יכלול כל שאר‬
‫הנסים עם זה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו ראב"ן )ברכות סימן קצו(‪,‬‬
‫רבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב(‪ ,‬פסקי ריא"ז )ברכות פ"ט הלכה‬
‫א' אות ג'(‪ ,‬טור )סימן ריח(‪ ,‬ועו"ר‪ ,‬וכן כתב המחבר )ריח‪,‬ה(‬
‫בזה"ל‪ ,‬מי שנעשו לו ניסים הרבה‪ ,‬בהגיעו לאחד מכל‬
‫המקומות שנעשה לו נס‪ ,‬צריך להזכיר כל שאר‬
‫המקומות‪ ,‬ויכלול כולם בברכה אחת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫והנה מפשטות לשון המחבר הנ"ל‪] ,‬שכתב דין זה‬
‫בלשון 'צריך'[‪ ,‬נראה שחיוב גמור הוא להזכיר אף‬
‫שאר המקומות שנעשו לו בהם ניסים אלו; וכן כתבו‬
‫האחרונים לדייק מדברי הרא"ש והטור הנ"ל‪ ,‬שהרי‬
‫הרא"ש כתב ש'מכאן משמע' דין זה‪ ,‬וצ"ב שהרי‬
‫הדבר מבואר להדיא בדברי הגמ' הנ"ל‪ ,‬וצריך לומר‪,‬‬
‫שבדברי הגמ' היה מקום לפרש‪ ,‬שאין הדבר בתורת‬
‫חובה גמורה אלא בתורת רשות בעלמא‪ ,‬ולזה כתב‬
‫הרא"ש‪ ,‬שמפשטות דברי הגמ' 'משמע' שחיוב גמור‬
‫הוא‪ ,‬וכן יש לפרש אף בדעת הטור )שם(‪ ,‬שהביא דין‬
‫זה בשם אביו הרא"ש‪ ,‬והרי שאין זה אלא חידושו של‬
‫אביו הרא"ש‪ ,‬ואינו מבואר להדיא בסוגיית הגמ'‪,‬‬
‫וכמשנ"ת שבדברי הגמ' יש לפרש שאינו אלא רשות‬
‫בעלמא‪ ,‬ולזה כתב הטור בשם אביו הרא"ש שזה אינו‪,‬‬
‫אלא חיוב גמור הוא להזכיר בברכתו אף את שאר‬
‫המקומות שנעשו לו בהם ניסים; וכן כתב הב"ח‬
‫)ריח‪,‬ג ד"ה כתב( בביאור דעת הרא"ש והטור‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫אע"ג דהכי איתא בגמ' בעובדא דמר בריה דרבינא‪,‬‬
‫אפשר לפרש בגמ' דבריך בלא שם ומלכות‪ ,‬כי‬
‫לרווחא דמילתא עביד הכי מר בריה דרבינא‪ ,‬אבל‬
‫הרא"ש מפרש‪ ,‬ד'חייב' לכלול כל שאר הניסים ולברך‬
‫עליהם בשם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הסכמת הרבה‬
‫אחרונים ]נהר שלום )ריח‪,‬ג(‪ ,‬אליה רבה )ריח‪,‬ו(‪ ,‬שו"ת‬
‫שיז‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫מקומות‪] ,‬ולאו דווקא באופן שנעשו כמה ניסים‬
‫במקום אחד‪ ,‬וכדבריו בסוף התשובה דלהלן[‪ ,‬דהן‬
‫אמנם יש לו להזכיר בתחילה הנס שנעשה לו באותו‬
‫המקום שרואהו עתה ומברך עליו‪ ,‬אך יש לדון‪ ,‬האם‬
‫לאחמ"כ כשמוסיף ומזכיר שאר הניסים שנעשו לו‪ ,‬יש‬
‫לו להזכיר כסדר שנעשו לו‪ ,‬ויזכיר תחילה הנס‬
‫הראשון ולאחמ"כ הנס השני‪ ,‬או שמא יש לו להזכיר‬
‫הניסים להיפך‪ ,‬ויזכיר תחילה הנס האחרון‪ ,‬ולאחמ"כ‬
‫הנס שלפניו ושלפני פניו‪.‬‬
‫וזה לשונו‪ ,‬עוד נראה לפענ"ד‪ ,‬שהרא"ש )שם(‬
‫נתכוון בדבריו ]במש"כ שמדברי הגמ' 'משמע'‬
‫שצריך להזכיר שאר המקומות שנעשו לו בהם ניסים‪,‬‬
‫אע"פ שלכאו' כן מבואר להדי' מדברי הגמ'[‪,‬‬
‫לאשמועינן עוד דין אחד‪ ,‬והוא‪ ,‬כי לכאו' היה אפשר‬
‫להסתפק מצד הסברא‪ ,‬אם נעשו לו ניסים הרבה‪ ,‬אם‬
‫יזכיר הניסים כסדר שנעשו לו‪ ,‬או אפשר לומר שיברך‬
‫על האחרון תחילה‪ ,‬וקצת ראיה לזה מהא דאמרינן‬
‫)ברכות יב‪ :‬יג‪ ,(.‬גבי פלוגתא דבן זכאי וחכמים אומרים‪,‬‬
‫לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה‪ ,‬אלא שתהא‬
‫שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו כו'‪ ,‬וכן‬
‫הוא אומר )ישעיהו מג‪,‬יח( אל תזכרו הראשונות‬
‫וקדמונים אל תתבוננו כו'‪ ,‬משל למה הדבר דומה‪,‬‬
‫לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו‪,‬‬
‫והיה מספר והולך מעשה זאב‪ ,‬פגע בו ארי וניצל‬
‫ממנו‪ ,‬והיה מספר והולך מעשה ארי‪ ,‬פגע בו נחש‬
‫וניצל ממנו‪ ,‬שכח מעשה שניהם כו'‪ ,‬כך ישראל צרות‬
‫אחרונות משכחות את הראשונות‪ ,‬הרי שיש סברא‬
‫שהנס האחרון הוא חביב יותר‪ ,‬ולכן היה אפשר לומר‬
‫שמזכיר תחילה הנס שנעשה לו אחרון; אבל מעובדא‬
‫דמר בריה דרבינא הנ"ל מוכח‪ ,‬שאינו מברך לא על‬
‫הראשון ולא על האחרון תחילה‪ ,‬אלא אם בא למקום‬
‫שנעשה בו הנס ראשון‪ ,‬מזכיר הנס הראשון תחילה‬
‫ואח"כ הנס האחרון‪ ,‬ואם בא למקום שנעשה לו הנס‬
‫האחרון‪ ,‬מזכיר אותו נס תחילה‪ ,‬כדחזינן דעבד מר‬
‫בריה דרבינא‪ ,‬בערבות הזכיר ערבות תחילה‪,‬‬
‫וברסתקא דמחוזא הזכיר גמל תחילה‪ ,‬ולפי זה יש‬
‫לומר שזהו כוונת הרא"ש כו'; ולפי זה‪ ,‬אם נעשה לו‬
‫ניסים הרבה במקום אחד‪ ,‬עדיין צ"ע אם מזכיר הניסים‬
‫מים רבים‬
‫ויזכיר אף שאר המקומות כה‪.‬‬
‫לכאו' יש לחלק בפשיטות‪ ,‬דשאני מקום שנעשה בו‬
‫נס לכל ישראל‪ ,‬שאינו מודה אלא על הצלה כללית‬
‫שעשה הקב"ה נס לכל ישראל‪ ,‬ומשו"ה אינו צריך‬
‫להזכיר שאר המקומות‪ ,‬ומשא"כ בראיית מקום‬
‫שנעשה בו נס לעצמו‪ ,‬הרי שמודה על הצלתו הפרטית‪,‬‬
‫ושפיר יש מקום לומר שחיוב גמור הוא להזכיר אף‬
‫שאר המקומות‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ובאמת כן נקט בפשיטות בשער הציון )ריח‪,‬יב(‪,‬‬
‫יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬ובפרט שעיקר דבר זה אינו‬
‫אלא חומרא בעלמא‪ ,‬ורי"ף ורמב"ם ושאר פוסקים‬
‫השמיטוהו‪ ,‬ולא הזכירוהו כי אם הרא"ש וריא"ז כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬וצ"ע מפשטות דברי המחבר הנ"ל[‪ ,‬וכן‬
‫האריך בשו"ת באר משה )ח"ב סוף סימן יג(‪ ,‬שאין הדבר‬
‫אלא בתורת רשות בעלמא‪ ,‬ואינו חיוב גמור להזכיר‬
‫שאר המקומות שנעשו לו בהם ניסים נוספים‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫‪ .‰Î‬כן נראה מדברי הגמ' )ברכות נד‪ (.‬הנ"ל בסמוך‬
‫)הערה כד(‪ ,‬שכאשר היה בערבות בירך 'שעשה לי נס‬
‫בערבות ובגמל'‪ ,‬וכאשר היה ברסתקא דמחוזא בירך‬
‫'שעשה לי נס בגמל ובערבות'‪ ,‬והרי שצריך להזכיר‬
‫תחילה אותו המקום שעומד בו עתה‪ ,‬ולאחמ"כ‬
‫להוסיף ולהזכיר אף שאר המקומות שנעשו לו בהם‬
‫ניסים נוספים; וכן כתב הריטב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה ברוך‬
‫שעשה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬המקום שהיה עומד שם היה מזכיר‬
‫ראשון‪ ,‬שעיקר הברכה עליו‪ ,‬ואח"כ היה יכול להזכיר‬
‫נס אחר‪ ,‬מפני חיבוב הנס‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן מבו' מדברי‬
‫הראב"ן )ברכות סימן קצו( ורבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב(‬
‫ובפסקי ריא"ז )ברכות פרק ט' הלכה א' אות ג'( ועו"ר; וכן‬
‫כתב המשנה ברורה )ריח‪,‬יט(‪ ,‬ש'צריך להזכיר מתחילה‬
‫מקום שעומד בו‪ ,‬ואחר כך יזכיר שארי מקומות'‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫והנה עי' שו"ת ושב הכהן )סימן קא( שכתב להסתפק‬
‫בענין סדר הזכרת הניסים‪ ,‬באופן שנעשו לו כמה‬
‫ניסים באותו המקום‪ ,‬האם יש לו להזכיר הניסים כסדר‬
‫שנעשו לו‪ ,‬ויזכיר תחילה הנס הראשון ולאחמ"כ הנס‬
‫השני והשלישי‪ ,‬או שמא יש לו להזכיר הניסים‬
‫להיפך‪ ,‬ויזכיר תחילה הנס האחרון‪ ,‬ולאחמ"כ הנס‬
‫שלפניו ושלפני פניו‪ ,‬וכדלהלן; ובאמת נראה שיש‬
‫להסתפק בזה‪ ,‬אף באופן שנעשו לו כמה ניסים בכמה‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫ה‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬אף שהזכיר שאר המקומות בברכה זו‪ ,‬אם חוזר ורואה אחד מהם אפילו‬
‫באותו היום‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליו‪] ,‬ועי' הערה כו[‪.‬‬
‫ולכאו' אין חילוק בין נס אחד לניסים הרבה‪ ,‬אלא‬
‫דבנס אחד מברך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬ובמרובים‬
‫מברך שעשה לי ניסים כו'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬יעו"ש מש"כ‬
‫לתמוה עוד על דברי הגאון הנ"ל[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עיקר טענת ה'דרכי תשובה' כנגד דברי ה'ושב‬
‫הכהן' הנ"ל‪] ,‬שהרי כלל אינו צריך להזכיר מעשה‬
‫הנס אלא מקום הנס בלבד[‪ ,‬אינה שייכת אלא באופן‬
‫המבואר בדבריו‪ ,‬שנעשו לו כמה ניסים באותו‬
‫המקום‪ ,‬אך עדיין יש להסתפק בזה באופן הב' הנ"ל‪,‬‬
‫שנעשו לו כמה ניסים בכמה מקומות‪ ,‬ושוב כשרואה‬
‫אחד מאותם המקומות‪ ,‬יש לדון האם יזכיר שאר‬
‫המקומות כסדר שנעשו לו הניסים‪ ,‬או שיזכיר תחילה‬
‫המקום האחרון ולאחמ"כ המקום שלפניו ושלפני‬
‫פניו‪ ,‬ובאופן זה שייך להסתפק אף בסדר הזכרת‬
‫מקומות הניסים‪ ,‬אע"פ שאינו מזכיר מעשה הניסים‬
‫כלל‪ ,‬וכספיקו של הגאון בעל 'ושב הכהן'‪] ,‬אך טענתו‬
‫הראשונה של ה'דרכי תשובה' כנגד דבריו‪ ,‬שייכת אף‬
‫באופן זה‪ ,‬דלא דמי לדברי הגמ' הנ"ל גבי צרות‬
‫האחרונות משכחות את הראשונות‪ ,‬וצ"ע[; וכבר‬
‫נתבאר מדברי החיד"א שהכריע בזה‪ ,‬שיכול להקדים‬
‫איזה מהם שירצה‪ ,‬אבל אם אחד מן הניסים שנעשו לו‬
‫היה גדול יותר משאר הניסים‪ ,‬ראוי להקדים הזכרת‬
‫אותו הנס כדין 'חביב'‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫‪ .ÂÎ‬א‪ .‬כתב בעולת תמיד )ריח‪,‬ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וצריך עיון‪,‬‬
‫אם הולך באותו יום למקום האחר שאירע לו הנס‪ ,‬אם‬
‫צריך לחזור ולברך‪ ,‬כיון שכבר הזכיר אותו מקום‬
‫במקום הראשון שהגיע‪ ,‬ונראה דמשום ספק ברכה לא‬
‫יברך‪ ,‬עכ"ל; וביאור הספק‪ ,‬באופן שראה מקום‬
‫שנעשה לו נס‪ ,‬ובירך עליו והזכיר בברכתו אף את‬
‫שאר המקומות שנעשו לו בהם ניסים נוספים‪ ,‬ושוב‬
‫חוזר ורואה באותו היום מקום נוסף שנעשו לו נס‪,‬‬
‫האם יש לו לחזור ולברך עליו‪ ,‬או שמא כיון שכבר‬
‫נכלל מקום זה במה שבירך קודם לכן באותו היום‪,‬‬
‫שוב אין לו לחזור ולברך עליו‪.‬‬
‫ויש לדון האם אין כוונת העולת תמיד להסתפק‬
‫בזה‪ ,‬אלא באופן שחוזר ורואה המקום השני באותו‬
‫היום‪ ,‬אבל אם ראה המקום הראשון ובירך עליו‪ ,‬ושוב‬
‫שיח‬
‫שנעשה לו כסדר או לא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכמשנ"ת שנראה‬
‫שספק זה שייך שפיר אף אם נעשו לו כמה ניסים‬
‫בכמה מקומות‪ ,‬ולאו דווקא באותו המקום כלשונו‬
‫בסו"ד‪ ,‬האם יש לו להזכיר הניסים כסדר שנעשו לו‪,‬‬
‫או אדרבה יש להזכיר תחילה הנס האחרון ולאחמ"כ‬
‫הנס שלפניו וכו'‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת יוסף אומץ להחיד"א )סימן עו( שהביא‬
‫ספק זה מדברי הגאון הנ"ל‪ ,‬וכתב על דבריו בזה"ל‪,‬‬
‫לדעתי הקצרה אין קפידא‪ ,‬כיון דכולם נעשו לו‬
‫במקום ההוא‪ ,‬ואם בניסים אלו שנעשו לו במקום‬
‫ההוא‪ ,‬אחד מהם היה הנס ניכר וגדול יותר מהשאר‪,‬‬
‫נראה דבו היה מתחיל‪ ,‬וזכר לדבר מדין דמקדים לברך‬
‫על מין החביב )שו"ע סימן ריא(‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך בשו"ת דרכי תשובה )ניו יורק תרס"ט‪ ,‬סימן כא(‬
‫כתב לפקפק בדברי ה'ושב הכהן'‪ ,‬ועיקר טענתו נגד‬
‫דבריו הנ"ל‪ ,‬שהרי אינו צריך להזכיר מעשה הנס‬
‫שנעשה לו‪ ,‬אלא מקום הנס בלבד‪ ,‬ונמצא שאם נעשו‬
‫לו כמה ניסים באותו המקום‪ ,‬אין להסתפק איזה מן‬
‫הניסים צריך להזכיר תחילה‪ ,‬שהרי כלל אינו צריך‬
‫להזכיר מעשה הניסים‪ ,‬ודי לו במה שאומר ברוך‬
‫שעשה לי נס 'במקום הזה'‪] ,‬ועוד הוסיף לפקפק‬
‫במש"כ הגאון הנ"ל להוכיח לדבריו מדברי הגמ'‬
‫הנ"ל‪ ,‬וכדלהלן[; וז"ל‪ ,‬וראיתי בס' ושב הכהן‬
‫שנסתפק‪ ,‬במי שנעשה לו ניסים הרבה במקום אחד‪,‬‬
‫אם מזכיר בברכתו הניסים שנעשו לו כסדר‪ ,‬או מזכיר‬
‫תחילה הנס האחרון שהוא חביב יותר‪ ,‬כדרך שאמרו‬
‫שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל כו'‪ ,‬לענ"ד‬
‫לא הבנתי דבריו‪ ,‬מלבד שאין דמיונו שווה‪ ,‬דהתם‬
‫הצרות האחרונות גדולות ומרובות מהראשונות‪ ,‬ולכך‬
‫משכחות הראשונות‪ ,‬וממילא הצלתם חביבה וגדולה‬
‫יותר מן הראשונות‪ ,‬וכמשל שהביא מזאב וארי ונחש‪,‬‬
‫שכל אחד סכנתו יותר מרובה ממה שלפניו‪) ,‬עי' תוס'‬
‫עבודה זרה ב‪ :‬ד"ה וארו(‪ ,‬משא"כ בברכת הודאה על הנס‪,‬‬
‫אם סכנת המאורעות שוות‪ ,‬אין חביבות האחרון יותר‬
‫מהראשון; ]ועוד[‪ ,‬דהיכן מצינו שצריך להזכיר כל נס‬
‫ונס בפני עצמו אם אירעו לו כולם במקום אחד‪ ,‬וגם‬
‫מנין לו שצריך להזכיר כלל מעשה הנס בברכתו‪,‬‬
‫שיט‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫הראשון‪ ,‬וכלל בברכתו אף את המקום השני שנעשה‬
‫לו נס‪ ,‬שוב יש לו לחזור ולברך בראיית המקום השני‪,‬‬
‫ואפילו באותו היום; וכ"כ באליה רבה )שם(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ולענ"ד שיברך אפילו באותו יום‪ ,‬כיון שלא ראה תוך‬
‫שלושים לאותו המקום‪ ,‬ועוד‪ ,‬דהא בכסף משנה )שם(‬
‫כתב דלרי"ף ורמב"ם אינו מזכיר כל המקומות‪ ,‬ומר‬
‫בריה דאביי דעשה כן לפנים משורת הדין הוא דעביד‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן הסכים במאמר מרדכי )שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולדידי‬
‫חזי לי דאין כאן צד ספק‪ ,‬דהברכה הראשונה לא היתה‬
‫אלא על המקום שהיה עומד בו‪ ,‬ולא חלה הברכה רק‬
‫על אותו מקום ולא על מה שאינו לפניו‪ ,‬אלא שצריך‬
‫הוא להזכיר חסדי ה' אשר הפליא עמו ]ועשה לו ניסים‬
‫נוספים במקומות אחרים[‪ ,‬מאחר שמברך אותו‬
‫ומשבחו על הנס שעשה לו בזה המקום‪ ,‬וא"כ פשיטא‬
‫שאם יבוא אח"כ למקום אחר‪ ,‬דצריך לחזור ולברך‪,‬‬
‫דאז מברך על ראיית מקום זה שנעשה לו נס‪ ,‬ומתחילה‬
‫לא ראה אותו‪ ,‬והכי מוכח משטחיות לשון הש"ס‪ ,‬וכן‬
‫משמע מסתמיות לשון הרא"ש והטור והשו"ע‪ ,‬דאל"כ‬
‫היה להם לפרש ולא לסתום‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב במגן‬
‫גבורים )סי' ריח אלף המגן סק"ו(‪ ,‬ש'אם בירך במקום אחד‬
‫והזכיר ]שאר[ המקומות‪ ,‬ובא באותו יום למקום האחר‬
‫שנעשה לו שם הנס‪ ,‬מברך שנית‪ ,‬כל שלא ראה אותו‬
‫המקום שלושים יום'‪ ,‬עכ"ל; וכן הכרעת המשנה‬
‫ברורה )ריח‪,‬יט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ודע‪ ,‬שאף שכלל שארי ניסים‪,‬‬
‫מכ"מ אם פגע אח"כ במקום שנעשו לו שארי ניסים‪,‬‬
‫מברך עוד הפעם אפילו בו ביום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובשו"ת בצל החכמה )ח"ה סימן פד אות ח'( כתב‬
‫להביא מקור מדברי הראשונים לדעה זו‪ ,‬שאע"פ‬
‫שכבר הזכיר המקום השני בברכה שבירך בראיית‬
‫המקום הראשון‪ ,‬מכ"מ שפיר חוזר ומברך לאחמ"כ‬
‫בראיית המקום השני‪ ,‬ואפילו בתוך שלושים יום או‬
‫באותו היום ממש‪ ,‬והוא מדברי ראב"ן )ברכות סימן קצו(‬
‫שכתב דין זה בזה"ל‪ ,‬הרואה מקום שנעשה לו נס‬
‫אומר‪ ,‬ברוך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬ואם נעשו לו‬
‫ניסים בשני מקומות‪ ,‬כשרואה אחד מן המקומות‬
‫אומר‪ ,‬ברוך שעשה לי ניסים במקום הזה ובמקום‬
‫פלוני‪ ,‬וכן כשרואה מקום האחר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ב מה‬
‫הוסיף בזה בסוף דבריו דה"ה 'כשרואה מקום האחר'‪,‬‬
‫ונראה כוונתו כדברי הפוסקים הנ"ל‪ ,‬דאע"פ שכבר‬
‫בירך בראיית המקום הראשון‪ ,‬והזכיר בברכתו אף את‬
‫המקום השני‪ ,‬מכ"מ כשחוזר ורואה המקום השני‬
‫מים רבים‬
‫חוזר ורואה המקום השני ביום אחר‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לחזור ולברך עליו אע"פ שהוא בתוך שלושים יום‬
‫לראיית המקום הראשון‪ ,‬או שמא אין חילוק בזה‪,‬‬
‫ומש"כ העולת תמיד 'באותו יום' לאו דווקא הוא‪,‬‬
‫וה"ה אם חוזר ורואה המקום השני בתוך שלושים יום‬
‫לראיית המקום הראשון‪ ,‬אין לו לחזור ולברך עליו‪,‬‬
‫שהרי כבר נכלל במה שבירך בראיית המקום הראשון‪,‬‬
‫וכדין כל ברכות הראיה שאינו חוזר ומברך אלא לאחר‬
‫ועי' אליה רבה )ריח‪,‬ו( שכ' בדעת‬ ‫שלושים יום;‬
‫העולת תמיד‪ ,‬ש'לדבריו כל שלושים יום לא יברך בכל‬
‫המקומות'‪ ,‬ומש"כ העולת תמיד 'באותו יום' לאו‬
‫דווקא הוא‪] ,‬וכן נקט עיקר בשו"ת באר משה )ח"ב סימן‬
‫יג אות ט'( בביאור דעת העולת תמיד‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬אך עי'‬
‫מאמר מרדכי )ריח‪,‬ד( שכתב על דברי העולת תמיד‬
‫בזה"ל‪ ,‬גם אני תמיה על הרב עולת תמיד ז"ל‪ ,‬למה‬
‫הניח ספיקו באם הלך באותו יום‪ ,‬והרי נראה דהספק‬
‫שלו שייך כל שלושים יום‪ ,‬ושמא 'אותו יום' שכתב‬
‫לאו דווקא‪] ,‬וכדברי הא"ר בדעת העולת תמיד[‪ ,‬ושמא‬
‫יש לומר‪ ,‬דדווקא באותו יום מסתפק הרב ז"ל‪ ,‬דאז‬
‫נראה לו דחלה הברכה גם על זה המקום‪ ,‬מאחר שראה‬
‫אותו באותו יום‪ ,‬אבל אחר אותו יום‪ ,‬פשיטא ליה‬
‫דצריך לברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ואף לדברי הא"ר בדעת העולת תמיד‪ ,‬שאף אם‬
‫חוזר ורואה המקום השני בתוך שלושים יום‪ ,‬אינו‬
‫חוזר ומברך עליו‪ ,‬יש להוסיף ולדון עוד בזה‪ ,‬באופן‬
‫שבתחילה ראה את המקום הראשון ובירך עליו‪ ,‬וחזר‬
‫וראה מקום זה בתוך שלושים יום לראייתו ]ולא בירך‬
‫עליו משום שלא עברו שלושים יום[‪ ,‬ושוב רואה‬
‫המקום השני לאחר שעברו שלושים יום משעה‬
‫שבירך עליו בראייתו הראשונה‪ ,‬אך בתוך שלושים‬
‫יום משעה שחזר וראה את המקום הראשון‪ ,‬ובכהא"ג‬
‫נראה טפי דשפיר יש לו לחזור ולברך בשעה זו‬
‫כשחוזר ורואה המקום השני‪ ,‬שהרי לא נפטר מלברך‬
‫בראיית המקום השני‪ ,‬אלא משום שכבר הזכירו‬
‫בברכה שבירך בראיית המקום הראשון‪ ,‬וכיון שכבר‬
‫עברו שלושים יום מברכה זו‪ ,‬הרי שחזר ונתחייב‬
‫לברך בראיית המקום השני‪ ,‬ומה בכך שעדיין לא‬
‫עברו שלושים יום שלא ראה בהם את המקום‬
‫הראשון‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ב‪ .‬אך הסכמת רוב הפוסקים דלא כדברי העולת‬
‫תמיד‪ ,‬שאף אם בירך בתחילה בראיית המקום‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫הראשון שכבר בירך עליו בתוך שלושים יום‪ ,‬וכשם‬
‫שאם יחזור ויראה עתה את המקום הראשון לא יברך‬
‫עליו‪ ,‬ה"נ אינו צריך להזכיר בברכה זו שמברך‬
‫בראיית המקום השני‪ ,‬ואף אם ירצה להזכירו אינו‬
‫רשאי‪ ,‬ויש בזה משום ברכה לבטלה אע"פ שאינו‬
‫מוסיף עליו ברכה בפני עצמה; וז"ל‪ ,‬ונראה לענ"ד‬
‫פשוט בהך דינא‪ ,‬דמי שנעשה לו ניסים הרבה‪ ,‬בהגיע‬
‫לאחד מהמקומות שנעשה לו נס‪ ,‬שצריך להזכיר ג"כ‬
‫הניסים דשארי מקומות וכוללם בברכה אחת‪ ,‬לפי מה‬
‫דקיי"ל דכל ברכות הרואה אינו אלא כשרואה אותם‬
‫משלושים לשלושים‪ ,‬אבל בתוך שלושים אינו צריך‬
‫להזכיר‪ ,‬נראה ג"כ‪ ,‬כשהגיע אדם לאחד מהמקומות‬
‫שנעשה לו נס‪ ,‬וכבר עבר עליו שלושים‪ ,‬דמחויב לברך‬
‫עליו‪ ,‬ועל שאר הניסים עדיין לא עברו שלושים‪ ,‬שאין‬
‫להזכיר אותם בתוך הברכה שמברך במקום הנס‪ ,‬כיון‬
‫דלא עבר עליהם שלושים‪ ,‬אף שכוללם בתוך הברכה‬
‫המחויבת ואינו מזכיר בשביל זה שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]והוסיף מהרי"ם פדאווה לבאר עוד ע"פ דבריו‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ובזה יש לבאר דברי האגדה )מדרש תנחומא פרשת‬
‫ויחי אות יז‪ ,‬וראה עוד בראשית רבה ק‪,‬ח(‪ ,‬שהביא בעל‬
‫הטורים על הפסוק לו ישטמנו יוסף )בראשית נ‪,‬טו(‪,‬‬
‫כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור‬
‫שהשליכוהו בו‪ ,‬ובירך ברוך שעשה לי נס במקום‬
‫הזה‪ ,‬אמרו‪ ,‬עדיין הוא זוכר מה שעשינו לו‪ ,‬ויש‬
‫לתמוה‪ ,‬למה מדייק בחזרתם מהקבורה‪ ,‬ומסתמא‬
‫הלכו לקבורה בדרך אחד‪ ,‬ומסתמא בירך יוסף‬
‫בהליכתו כדינו כו'; וכעת נתחדש לי בעז"ה דבר נכון‬
‫וישר‪ ,‬דהנה יש לתמוה על יוסף הצדיק‪ ,‬בשעה שבירך‬
‫על בור המדבר ברוך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬למה‬
‫לא כלל בברכתו מעשה הנס דיציאתו מבור בית‬
‫האסורים דמצרים‪ ,‬וכדינא דהרא"ש דצריך לכלול‬
‫הניסים דשאר המקומות‪ ,‬ונראה‪ ,‬דמחמת זה עלה על‬
‫דעת האחים לחשוב שעיקר ברכתו שבירך בבור‬
‫המדבר‪ ,‬הוא מחמת שנאתו שזוכר להם מעשה‬
‫הראשונים‪ ,‬ולא שם על לבו לזכור ניסים אחרים‪ ,‬רק‬
‫זה נשרש בליבו שנאתו עליהם‪ ,‬ולכן פחדו האחים‬
‫ואמרו לו ישטמנו יוסף כו'‪ ,‬ומה ש]באמת[ לא כלל‬
‫בברכתו בור דבית האסורים שיצא ממצרים‪ ,‬אפשר‬
‫שהיה בתוך שלושים יום לצאתו ממצרים‪ ,‬וביציאתו‬
‫ממצרים ראה מקום בית האסורים ובירך אז‪ ,‬ואין צריך‬
‫לכלול עוד כמו שכתבתי‪ ,‬אמנם בחזרתם מהקבורה‬
‫שכ‬
‫]אפילו בתוך שלושים יום או באותו היום[‪ ,‬שפיר יש‬
‫לו לחזור ולברך עליו‪] ,‬ולכלול בברכתו אף את‬
‫המקום הראשון‪ ,‬אע"פ שכבר בירך עליו בתוך‬
‫שלושים יום‪ ,‬וראה עוד לקמן בהמשה"ד )ריש אות ג'([‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫ג‪ .‬ולדעת רוב הפוסקים הנ"ל שיש לו לחזור ולברך‬
‫בראיית המקום השני אפילו באותו היום‪ ,‬יש להוסיף‬
‫ולדון עוד בזה‪ ,‬האם בברכתו על המקום השני יש לו‬
‫לכלול אף את המקום הראשון‪ ,‬או שמא כיון שכבר‬
‫בירך עליו באותו היום‪ ,‬שוב אינו צריך להזכירו‬
‫בברכה זו שמברך בראיית המקום השני; ומדברי‬
‫הראב"ן הנ"ל )אות ב'( נראה‪ ,‬שיש לו להזכיר בברכתו‬
‫בראיית המקום השני אף את המקום הראשון‪ ,‬אע"פ‬
‫שכבר בירך עליו באותו היום או בתוך שלושים יום;‬
‫וכן בשער הציון )שם סקי"ד( כתב להסתפק בזה‪ ,‬וצידד‬
‫דשפיר יש לו להזכיר בברכתו אף את המקום הראשון‪,‬‬
‫ואע"פ שכבר ראה אותו ובירך עליו אפילו באותו‬
‫היום‪ ,‬ועכ"פ בודאי אין בזה משום ברכה לבטלה‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬אכן‪ ,‬אעפ"כ מספקא לי‪ ,‬אם בפעם השני צריך‬
‫ג"כ לכלול נס הראשון‪ ,‬שכבר בירך עליו היום בשם‬
‫ומלכות‪ ,‬ונראה דאין קפידא‪ ,‬דהא עכ"פ אין מברך‬
‫לבטלה‪ ,‬אלא כולל באחרונה‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בשו"ת‬
‫אהל משה )להגרא"מ הורוויץ‪ ,‬סימן ו'(‪ ,‬וז"ל ]אחר שהביא‬
‫דברי מהרי"מ פדאווה דלקמן בהמשה"ד[‪ ,‬ולדידי‬
‫מילתא דפשיטא מספקא טובא ומכרעא טפי לחיוב‪,‬‬
‫דהא פטור מי שראה תוך שלושים‪ ,‬אינו משום שנפטר‬
‫בברכה שבירך אז כו'‪ ,‬ע"כ עיקר הטעם משום שאין‬
‫לו התפעלות ושמחת הלב כל זמן שלא עברו שלושים‬
‫יום בלא ראיה‪ ,‬וכיון דחזינן דחייב למיכלל ]בברכת‬
‫הנס אף שאר המקומות שנעשו לו בהם ניסים[ אפילו‬
‫אינו רואה כלל עתה מקום השני‪ ,‬אלמא דהתפעלות‬
‫של זה המקום גורם זכרון שאר המקומות וחייב‬
‫לכוללם‪ ,‬א"כ מה לנו אם ראהו תוך שלושים‪ ,‬ואף‬
‫שיש לדחות קצת‪ ,‬מידי ספיקא לא נפקינן‪ ,‬עכ"ל;‬
‫]וע"ע שו"ת דרכי תשובה )ניו יורק תרס"ט‪ ,‬סוף סימן כא(‬
‫מש"כ בזה‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫אך בתשובות מהרי"ם פדאווה )ורשה תרי"ד‪ ,‬הקדמה‬
‫ד"ה ונראה לענ"ד( כתב‪ ,‬שאף שצריך לחזור ולברך בתוך‬
‫שלושים יום בראיית המקום השני‪ ,‬ואע"פ שכבר‬
‫הזכירו בברכה שבירך בראיית המקום הראשון‪ ,‬מכ"מ‬
‫אין צריך להוסיף ולהזכיר בברכה זו אף את המקום‬
‫שכא‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫ו‪ .‬גר הרואה מקום שנעשה לו נס קודם שנתגייר‪ ,‬יש לדון האם יש לו לברך ברכה זו כז;‬
‫אינו חייב לברך על אותו הענין‪ ,‬נמצאו תיבות אלו‬
‫כשיחה בעלמא וכהפסק גמור באמצע הברכה‪,‬‬
‫ומשא"כ בנידו"ד שמוסיף כן בסוף הברכה‪ ,‬ונמצא‬
‫שאם אינו צריך להזכיר כן‪ ,‬הרי שכבר סיים הברכה‬
‫קודם תיבות אלו‪ ,‬ותיבות אלו אינם אלא שיחה‬
‫בעלמא‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .ÊÎ‬הנה עי' שו"ת חוות יאיר )סימן עט( שכ'‪ ,‬שאם‬
‫גזל מחבירו בהיותו גוי‪ ,‬חייב להשיב לו הגזילה אף‬
‫לאחר שנתגייר‪ ,‬שהרי אף אם לא היה מתגייר‪ ,‬היה‬
‫מחויב להשיב הגזילה‪ ,‬וכל כהא"ג לא אמרינן דגר‬
‫שנתגייר כקטן שנולד דמי‪] ,‬אכן אם מצא אבידה‬
‫בהיותו גוי‪ ,‬אינו מחויב להשיבה לבעליה לאחר‬
‫שנתגייר‪ ,‬שהרי בהיותו גוי לא היה מחויב כלל להשיב‬
‫האבידה לבעליה[; ועפ"ז כתב בס' חשוקי חמד‬
‫)להגר"י זילברשטיין שליט"א‪ ,‬בכורות מז‪ (.‬לחדש לנידו"ד‪,‬‬
‫דכיון שאף בהיותו גוי מחויב הוא להודות להשי"ת‬
‫על הניסים שעשה עמו‪ ,‬וכדכתיב )יונה א‪,‬טז( ויזבחו‬
‫זבח לה' וידרו נדרים‪ ,‬והיינו שהקריבו קרבן לה' על‬
‫שניצלו מסערת הים‪ ,‬א"כ הרי שאף לאחר שנתגייר יש‬
‫לו להודות על הנס שנעשה לו בגויותו‪ ,‬ומעתה שפיר‬
‫יש לו לברך בראיית מקום הנס אע"פ שלא נעשה לו‬
‫הנס אלא בגויותו‪ ,‬עכ"ד; ]אכן‪ ,‬מש"כ להוכיח מקרא‬
‫ד'ויזבחו זבח' צ"ב טובא‪ ,‬דהיכן מבו' בהאי קרא‬
‫דחובה מוטלת על העכו"ם להודות על הניסים שאירעו‬
‫להם‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬וע"ע שו"ת יד אליהו )לובלין‪ ,‬סימן מ'(‬
‫מש"כ לתמוה ע"ד החוו"י הנ"ל‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬
‫עוד נראה לכאו' שיש לדון בזה מטעם נוסף‪,‬‬
‫ולחייבו בברכת 'שעשה לי נס' בראיית מקום שנעשה‬
‫לו נס בגויותו‪ ,‬דיש לומר‪ ,‬דעד כאן לא אמרינן ד'גר‬
‫שנתגייר כקטן שנולד דמי' אלא לענין דיני התורה‪,‬‬
‫אבל לענין המציאות אין להחשיבו כ'קטן שנולד'‬
‫ממש‪ ,‬ולפ"ז נראה דאף שנעשה לו הנס קודם‬
‫שנתגייר‪ ,‬מכ"מ שפיר יש לו לברך ברכה זו בראיית‬
‫מקום הנס; ובכמה מקומות מצינו דלא אמרינן‬
‫ד'כקטן שנולד' דמי משום שאין הדבר תלוי אלא‬
‫במציאות‪ ,‬וכמתני' דבכורות )מח‪ (.‬לענין אשה שילדה‬
‫בהיותה עובדת כוכבים‪ ,‬ולאחמ"כ נתגיירה‪ ,‬שאם תלד‬
‫בן נוסף לאחמ"כ אינו בכור החייב בפדיון‪ ,‬לפי‬
‫מים רבים‬
‫בודאי היה אחר שלושים מהליכתם ממצרים‪ ,‬דאי‬
‫בתוך שלושים‪ ,‬על בור המדבר נמי לא הו"ל לברוכי‪,‬‬
‫דהא בירך עליו בהליכתו לקבורה‪ ,‬גם שהו בהקבורה‬
‫כמה ימים‪ ,‬ועשו ליעקב הספד גדול ואבל שבעת ימים‪,‬‬
‫ונתקבצו חשובי כנען ותלו עדיהם על ארונו של יעקב‬
‫כו'‪ ,‬וע"כ היה אחר שלושים‪ ,‬א"כ היה לו ליוסף‬
‫לכלול גם נס יציאתו מבור בית האסורים דמצרים‪,‬‬
‫שהיה יותר טפי משלושים יום‪ ,‬וכאשר ראו האחים‬
‫שלא כלל יוסף נס דבית האסורים‪ ,‬משו"ה חששו‬
‫האחים שלא מחמת חיוב בירך‪ ,‬אלא בשביל הזכרת‬
‫שנאה‪ ,‬ולכן אמרו לו ישטמנו יוסף; ונראה לי טעמו‬
‫של יוסף הצדיק כו'‪ ,‬מכ"מ לא מיקרי נס זה חוץ לדרך‬
‫הטבע‪ ,‬לברך עליו ברוך שעשה לי נס במקום הזה‪,‬‬
‫דהא יש כמה בנ"א שחבושים בבית האסורים ויוצאים‬
‫חפשי‪ ,‬רק על בור המדבר שהיה חוץ מדרך הטבע‪,‬‬
‫דהא היו בו נחשים ועקרבים כו'‪ ,‬שפיר חייב לברך‬
‫ברוך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬ומשו"ה לא כלל יוסף‬
‫בור דבית האסורים בתוך הברכה דבור המדבר‪,‬‬
‫עכ"ל[‪.‬‬
‫וכתב מהרי"ם פדאווה להוכיח לדבריו‪ ,‬שאף‬
‫שאינו מוסיף עליו ברכה בפני עצמה‪ ,‬מכ"מ יש בזה‬
‫משום ברכה לבטלה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש ללמוד דין זה מהא‬
‫דמבו' בשו"ע )רח‪,‬יח(‪ ,‬לא יכלול על הספק שום תוספת‬
‫בברכת מעין שלש‪ ,‬אע"פ שאינו מוסיף שם ומלכות‪,‬‬
‫מכש"כ בנידון זה שאין כאן ספק כלל על השארי‬
‫ניסים‪ ,‬כיון דעל השארי ניסים לא עברו שלושים‪,‬‬
‫עכ"ל; אך בשו"ת אהל משה )שם( כתב לדחות‬
‫ראייתו‪ ,‬שיש לחלק בזה בין ברכות הנהנין לברכות‬
‫השבח‪ ,‬ואף שלענין ברכות הנהנין אינו רשאי במקום‬
‫ספק להוסיף ולכלול אותו הענין בברכה אחרת‪ ,‬היינו‬
‫משום ש'כל מי שלא אכל אינו בגדר חיוב הברכה‬
‫כלל‪ ,‬והוי לדידיה כשיחה בטילה באמצע ברכה‪ ,‬ואסור‬
‫מספק'‪ ,‬אבל לענין ברכות השבח‪ ,‬יש לומר שמחמת‬
‫הספק רשאי להוסיף ולהזכיר אותו הענין בברכתו‪,‬‬
‫'ולא הוי כמזכיר מאורע שאר ימים ודובר שקרים דהוי‬
‫הפסק'‪ ,‬עכת"ד; ועוד נראה להוסיף ולדחות ראייתו‬
‫בפשיטות‪ ,‬וכמבו' בשער הציון הנ"ל‪ ,‬דשאני התם‬
‫שמוסיף אותו הענין באמצע הברכה‪ ,‬ואם ע"פ האמת‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫לענין מי שנעשה לו נס בהיותו עובר במעי אמו‪.‬‬
‫הגומל אחרי שהוא נתרפא‪ ,‬אמנם גר שנתגייר אינו‬
‫מברך אחר שטבל‪ ,‬כי בזמן שהיה בסכנה היה עדיין‬
‫בגויותו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ומענין לענין באותו הענין יש לדון עוד בזה‪ ,‬לענין‬
‫גר הרואה מקום שנעשה בו נס לאביו הגוי קודם‬
‫שנתגייר‪ ,‬האם יש לו לברך עליו ברכת 'שעשה נס‬
‫לאבי במקום הזה'‪ ,‬ואפשר שיש לתלות נידו"ז בשני‬
‫הדרכים דלקמן בסמוך )הערה ל'( בביאור חובת הברכה‬
‫על נס שנעשה לאביו‪ ,‬האם עיקרו משום כבוד אביו‪,‬‬
‫]ולפ"ז הרי שגר שנתגייר אין לו לברך בראיית מקום‬
‫שנעשה בו נס לאביו הגוי[‪ ,‬או שמא עיקר ברכה זו‬
‫משום שאף הוא כשותף באותו הנס‪ ,‬שהרי בלא שהיה‬
‫נעשה הנס לאביו‪ ,‬אף הוא לא היה בא לעולם‪] ,‬ולפ"ז‬
‫הדרינן לקמייתא‪ ,‬שיש לומר שבדברים התלויים‬
‫במציאות אין להחשיבו כ'קטן שנולד'‪ ,‬ושפיר יש לו‬
‫לברך בראיית מקום שנעשה בו נס לאביו הגוי[; וצ"ע‬
‫בכל זה‪.‬‬
‫‪ .ÁÎ‬יש לדון‪ ,‬לענין הרואה מקום שנעשה לו נס‬
‫בהיותו עובר במעי אמו‪ ,‬האם יש לו לברך 'שעשה לי‬
‫נס במקום הזה'‪ ,‬וכדין מקום שנעשה לו נס‪ ,‬או שמא‬
‫אין לו לברך אלא 'שעשה נס לאמי במקום הזה'‪ ,‬וכדין‬
‫מקום שנעשה בו נס לאמו; ונפק"מ נמי לענין היכא‬
‫שאין ניכר הנס מתוך המקום‪ ,‬דאי נימא דהוי כמקום‬
‫שנעשה לו הנס שפיר יש לברך‪ ,‬ואי נימא דלא הוי‬
‫אלא כמקום שנעשה בו נס לאמו אין לו לברך‪,‬‬
‫וכדלקמן )סעיף כב(‪.‬‬
‫ובפי' עלי תמר )על הירושלמי‪ ,‬ברכות פ"ט ה"א( כתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬וראיתי כתוב בדברי ימי עיר וורמייזא‪ ,‬שאמו‬
‫של רש"י כשהיתה מעוברת‪ ,‬עברה בסימטה צרה‬
‫בדרכה לביהכנ"ס להתפלל‪ ,‬והנה באה לקראתה‬
‫מרכבת פרשים‪ ,‬ולא היה מקום לנטות‪ ,‬והיא נלחצה‬
‫אל הקיר‪ ,‬ונעשה נס ונפתח שקע בקיר והיא נכנסה‬
‫בתוכו‪ ,‬וכך ניצלה מהמוות היא ועוברה רש"י‪ ,‬ומאז‬
‫כשנזדמנו אנשים למקום הזה מברכים ברוך שעשה‬
‫לנו ניסים במקום הזה‪ ,‬ואיני יודע טעמם של‬
‫הראשונים שהצריכו לברך ברכה זו‪ ,‬אם הוא מטעם‬
‫אדם שנקדש שם שמים על ידו‪ ,‬או משום דחשיב‬
‫כאדם מסוים כגון יואב בן צרויה‪ ,‬או משום שרש"י‬
‫שכב‬
‫הערה כח‬ ‫וע"ע‬
‫שבמציאות אינו 'פטר רחם'‪ ,‬והרי שלענין זה לא‬
‫אמרי' דכיון שנתגיירה הרי היא כבריה חדשה‪ ,‬ועוד‬
‫מצינו כן בנזיר )סו‪ (.‬גבי זב שראה קרי בגויותו ומיד‬
‫לאחמ"כ נתגייר‪ ,‬ועוד מצינו בשו"ע )אהע"ז א‪,‬ז( דגר‬
‫שנתגייר והיה לו בנים בגויותו הר"ז קיים מצות פו"ר‪,‬‬
‫ויעו"ש בבית שמואל )סקי"ב( בזה"ל‪ ,‬אע"ג דקיי"ל גר‬
‫שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬מכ"מ כיון דבנכרותו כבר‬
‫קיים פו"ר‪ ,‬דאז היה זרעו מיוחס אחריו‪ ,‬לכן הוא‬
‫פטור‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שאין בכח הגרות לשנות המציאות‬
‫שכבר הוליד בנים‪ ,‬ויעו"ש בבית שמואל‪ ,‬דמהא"ט‬
‫כתב מהרי"ל )שו"ת‪ ,‬סימן קצו( דה"ה נמי אפי' היכא‬
‫שלא נתגיירו בניו עמו‪ ,‬דעכ"פ כבר הולדים בנים‬
‫בהיותו גוי וקיים ענין פו"ר‪ ,‬ודלא כדעת המחבר )שם‬
‫בהמש"ד(‪ ,‬ואכמ"ל; ]אכן דבר חידוש מצינו בזה בס'‬
‫דרך פקודיך )מצוה ב' חלק הדיבור אות ל'( שכתב לדון‬
‫בזה"ל‪ ,‬עוד נשאלתי‪ ,‬הגר שנתגייר עם שלשה בנים‪,‬‬
‫ומלו שני הראשונים ומתו מחמת מילה‪ ,‬אם מותר‬
‫למול השלישי‪ ,‬ולכאו' היה נראה לומר דאין קורבה‬
‫לבני נח לענין עריות כשנתגיירו אח"כ‪ ,‬ואפילו מדרבנן‬
‫לא גזרו בשאר האב‪ ,‬וא"כ המה כל אחד כקטן שנולד‬
‫מאיש אחר ומותר למול השלישי כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש‬
‫מש"כ לדון עוד בזה‪ ,‬והרי שאף שהדבר תלוי‬
‫במציאות‪ ,‬מכ"מ אפשר שיש לומר בזה ד'כקטן שנולד‬
‫דמי'[‪.‬‬
‫ובס' בר אלמוגים )להגר"א גנחובסקי‪ ,‬סימן קסו( כתב‬
‫להסתפק בדי"ז‪ ,‬האם יש לו לברך ברכת 'שעשה לי‬
‫נס' בראיית מקום שנעשה לו נס קודם שנתגייר‪ ,‬וצידד‬
‫דשפיר יש לו לברך ברכת הנס אף בכהא"ג‪ ,‬והביא כן‬
‫אף בשם הג"ר דב לנדו שליט"א‪ ,‬דשפיר יש לו לברך‬
‫ברכת הנס בראיית מקום שנעשה לו נס בגויותו‪ ,‬וכן‬
‫הובא בשם הגראי"ל שטיינמן )ימלא פי תהלתך‪ ,‬עיונים‬
‫בתפילה עמ' שלד( והגר"ח קניבסקי )מאיר עוז ח"י עמ' ‪.(158‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת מנחת שלמה )מהדו"ת סימן ס' אות י'(‬
‫שכתב לענין ברכת הגומל‪ ,‬שאין לו לברך ברכה זו על‬
‫נס שנעשה לו בגויותו‪ ,‬ולדבריו נראה בפשטות דה"ה‬
‫נמי לנידו"ד שאינו יכול לברך ברכת 'שעשה לי נס'‬
‫בראיית מקום שנעשה לו נס בגויותו; וז"ל‪ ,‬וגם אדם‬
‫מבוגר שלא נימול בילדותו אלא כעת‪ ,‬חייב לברך‬
‫שכג‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫מקום שנעשה בו נס לאביו ולרבו ולשאר בנ"א‬

‫ז‪ .‬הרואה מקום שנעשה בו נס לאביו ]או לאמו[‪ ,‬וכן הרואה מקום שנעשה בו נס לאבי אביו‪,‬‬
‫מברך שעשה נס לאבי ]או 'לאמי'‪ ,‬או 'לזקני' כט[ במקום הזה ל‪.‬‬

‫משנה ברורה )ריח‪,‬יז(‪ ,‬ולנוסח זה אפשר שאף אם מברך‬ ‫היה רשכבה"ג בכל הדורות כו'‪ ,‬עכ"ל; אך עכ"פ‬
‫על מקום שנעשה בו נס לאם אביו או לאם אמו‪ ,‬אין‬ ‫חזינן דשפיר יש להחשיב עובר כילוד לענין זה‪,‬‬
‫לו לשנות נוסח זה‪ ,‬ואינו אלא נוסח כללי שתקנו‬ ‫ומשו"ה אפשר שיש להחשיבו כאדם מסוים ומפורסם‬
‫חכמים‪ ,‬וצ"ע[; יש שכתבו שיאמר 'שעשה נס לאבי‬ ‫בכל ישראל כיואב בן צרויה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫אבא במקום הזה'‪] ,‬חידושי הרא"ה )ברכות נד‪ .‬ד"ה על‬ ‫אכן‪ ,‬ראה לקמן )הערה לה אות ד'( מה שהובא בס'‬
‫ניסא דרבים(‪ ,‬משנה ברורה )ריח‪,‬יז(‪ ,‬ולנוסח זה נראה‪,‬‬ ‫עליות אליהו )תולדות אדוננו הגר"א‪ ,‬בריש הספר הערה ד'(‪,‬‬
‫שאם מברך על מקום שנעשה בו נס לאם אביו או לאם‬ ‫שהגר"ח מוולאז'ין נהג לברך ברכת הנס במקום‬
‫אמו‪ ,‬יש לו לברך 'שעשה נס לאם אמא במקום הזה'‪,‬‬ ‫שנעשה בו נס לאמו של הגר"א בהיותה תינוקת‬
‫וצ"ע[; ויש שכתבו שיאמר 'שעשה נס לאבינו במקום‬ ‫בעריסה‪ ,‬והיינו מחמת שהיה הגר"א רבו המובהק‪,‬‬
‫הזה'‪] ,‬דברי חמודות )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות ב'(‪,‬‬ ‫והר"ז כמקום שנעשה בו נס לרבו‪ ,‬שהרי בלא שהיה‬
‫ובספרו מלבושי יו"ט )ריח‪,‬ג(‪ ,‬עולת תמיד )ריח‪,‬ד(‪,‬‬ ‫נעשה הנס לאמו של הגר"א‪ ,‬לא היה הגר"א בא‬
‫הגהות מהר"א אזולאי על הלבוש )ריח‪,‬ד(‪ ,‬וע"ע לבוש‬ ‫לעולם‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ולפ"ז אפשר דמהא"ט נהגו לברך ברכת‬
‫)ריח‪,‬ד( מש"כ בזה‪ ,‬ולנוסח זה נראה‪ ,‬שאם מברך על‬ ‫הנס במקום הנ"ל שנעשה בו הנס לאמו של רש"י‬
‫מקום שנעשה בו נס לאם אביו או לאם אמו‪ ,‬יש לו‬ ‫כשהיה עובר במעיה‪ ,‬ואי"ז מטעם דעובר כילוד לענין‬
‫לברך 'שעשה נס לאמנו במקום הזה'‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬ושוב יש לדון בספק הנ"ל‪ ,‬במי שנעשה לו נס‬
‫עוד כתבו הפוסקים‪] ,‬דברי חמודות )על הרא"ש‪,‬‬ ‫בהיותו עובר במעי אמו‪ ,‬אם כשרואה אותו המקום‬
‫ברכות פ"ט אות ב'(‪ ,‬אליה רבה )ריח‪,‬ה(‪ ,‬שער הציון )ריח‪,‬ח(‪,‬‬ ‫דינו כרואה מקום שנעשה לו נס‪ ,‬או כרואה מקום‬
‫ועו"פ[‪ ,‬שאם באו שני בניו של הניצול וראו את מקום‬ ‫שנעשה בו נס לאמו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫הנס יחד‪ ,‬יש להם לברך 'שעשה נס לאבינו במקום‬ ‫ולענין הרואה מקום שנעשה לו נס בהיותו קטן‪,‬‬
‫הזה' בלשון רבים‪ ,‬וכן אם הם שני נכדים ומברכים‬ ‫נראה בפשטות דשפיר יש לו לברך ברכת 'שעשה לי‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לזקנם‪ ,‬יש להם לברך‬ ‫נס במקום הזה' בראיית אותו המקום‪ ,‬וכן כתב בשו"ת‬
‫'שעשה נס לאבותינו במקום הזה'‪ ,‬עכ"ד‪] ,‬ועפ"ז‬ ‫שבט הלוי )ח"ג סימן קסג אות ד'(‪ ,‬וכן הובא בס' חוט שני‬
‫נראה אף לענין הברכה בראיית מקום שנעשה נס‬ ‫)הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קעח( בשם הגר"נ קרליץ‪.‬‬
‫לעצמו‪ ,‬שאם נעשה הנס באותו המקום לשני בנ"א‪,‬‬
‫‪ .ËÎ‬כ"ה נוסח הברכה בארחות חיים )הל' ברכות אות‬
‫ונזדמנו שניהם לראות יחד את אותו המקום‪ ,‬יש להם‬
‫מה(‪ ,‬והובאו דבריו באליה רבה )ריח‪,‬ה( ובשער הציון‬
‫לברך 'שעשה לנו נס במקום הזה'‪ ,‬וכ"כ בשו"ת בצל‬
‫)ריח‪,‬י(‪ .‬אך בדברי הרו"א מצינו דעות נוספות בנוסח‬
‫החכמה )ח"ה סימן סב(‪ ,‬יעו"ש מש"כ להוכיח עוד לזה[‪.‬‬
‫הברכה על מקום שנעשה בו נס לאבי אביו; יש‬
‫‪ .Ï‬הנה בספרי הבבלי שלפנינו לא נזכר דין זה‪,‬‬ ‫שכתבו שיאמר 'שעשה נס לאבי במקום הזה'‪] ,‬שו"ע‬
‫שכל יוצאי יריכו של בעל הנס‪ ,‬מברכים בראיית אותו‬ ‫)ריח‪,‬ד(‪ ,‬וע"ע לבוש )ריח‪,‬ד( ועטרת זקנים )ריח‪,‬א( מה‬
‫המקום שנעשה בו נס לאביהם או לאבי אביהם‪,‬‬ ‫שכתבו בזה‪ ,‬ולפ"ז נראה‪ ,‬שאם מברך על מקום‬
‫ובירושלמי )ברכות פ"ט ה"א( מיבעיא לן בדי"ז‪ ,‬האם‬ ‫שנעשה בו נס לאם אביו או לאם אמו‪ ,‬יש לו לברך‬
‫צריך לברך אף בראיית מקום שנעשה בו לאביו או‬ ‫'שעשה נס לאמי' במקום הזה[; יש שכתבו שיאמר‬
‫לאבי אביו‪ ,‬ולא איפשיטא בעיא‪] ,‬וראה עוד בשו"ת‬ ‫'שעשה נס לאבותי במקום הזה'‪] ,‬תוס' הרא"ש )ברכות‬
‫משכנות יעקב )או"ח סימן ק'( שכתב להוכיח מדברי‬ ‫נד‪ .‬ד"ה הרואה(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה מקום שנעשו(‪,‬‬
‫הזוה"ק )פרשת וישלח דף קעג‪ ,(:‬שאינו מברך אלא בעל‬ ‫תלמידי רבינו יונה )ברכות מג‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה אניסא(‪,‬‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬ ‫שכד‬

‫ח‪ .‬אלא שנחלקו הראשונים‪ ,‬האם אף שאר יוצאי יריכו עד סוף כל הדורות‪ ,‬מברכים ברכה‬
‫זו בראיית המקום שנעשה בו נס לאבי זקנם‪ ,‬או שלא אמרו אלא בן בנו בלבד‪ ,‬אבל בן‬
‫בן בנו ושאר כל הדורות אחריו‪ ,‬אינם מברכים ברכה זו לא‪.‬‬

‫בכבודו‪ ,‬וזהו שכתבו דמה לי אביו או זקנו ומה לי‬
‫רבו; ]אלא שלדרך זו שטעם הדבר משום שחייב‬
‫בכבודו‪ ,‬יל"ע מפני מה לא תקנו לברך אף בראיית‬
‫מקום שנעשה בו נס לאחיו הגדול וכיו"ב‪ ,‬וכמו‬
‫שדרשו חז"ל )כתובות קג‪ (.‬וא"ו יתירא ד'ואת' )שמות כ‪,‬יב(‬
‫לרבות אחיך הגדול‪ ,‬ועוד דרשו )שם( 'את אביך' לרבות‬
‫אשת אביך‪' ,‬ואת אמך' לרבות בעל אמך‪ ,‬וצ"ל דעכ"פ‬
‫אינו חייב בכבודם כ"כ כשם שחייב בכבוד אביו וזקנו‬
‫ובכבוד רבו‪ ,‬ועי' שיורי ברכה להחיד"א )יו"ד רמ‪,‬יב(‬
‫ש'אינו חיוב לכבד אחיו הגדול בכל מיני כיבוד שחייב‬
‫לאביו‪ ,‬וכש"כ שלא בפניו'‪ ,‬וכעי"ז בערוך השולחן‬
‫)חו"מ יד‪,‬ד( ובשו"ת מנחת יחיאל )סטניסלאב תרצ"ט‪ ,‬ח"ג‬
‫סימן קז אות א'( ובשו"ת בצל החכמה )ח"ג סימן צה אות‬
‫א'(‪ ,‬אכן עי' טור )יו"ד סוף סימן רמ( ומנחת חינוך )מצוה‬
‫לג אות א'( וכף החיים )קמא‪,‬לה( מה שכתבו בזה‪ ,‬ועדיין‬
‫צ"ע[‪.‬‬
‫וראה לקמן בסמוך )סעיף ח'‪ ,‬ושם הערה לא( במה‬
‫שנחלקו הראשונים‪ ,‬האם חיוב ברכה זו אינו אלא על‬
‫בן בנו של בעל הנס‪ ,‬או שמא אף כל יוצאי יריכו עד‬
‫סוף כל הדורות‪ ,‬יש להם לברך ברכה זו בראיית אותו‬
‫המקום שנעשה בו נס לאבי זקנם‪ ,‬שיש לתלות נידו"ז‬
‫בו נס לאמו‪ ,‬כן כתב בביאור הלכה )ריח‪,‬ד ד"ה וכל יוצאי‬
‫בשני הדרכים הנ"ל בביאור טעם דין זה; וכן ראה‬
‫לקמן בסמוך )סעיף ט'‪ ,‬ושם הערה לב( שנחלקו הפוסקים‪,‬‬
‫לענין יוצאי יריכו שנולדו לאחר שנעשה לו הנס‪ ,‬האם‬
‫יש להם לברך ברכה זו‪ ,‬ויש לתלות אף נידו"ז בשני‬
‫הדרכים הנ"ל בביאור טעם דין זה‪ ,‬וכפי שיבואר‪.‬‬
‫אף בראיית מקום שנעשה בו נס לאביו או לזקנו‪ ,‬אשר‬
‫‪ .‡Ï‬נחלקו הראשונים‪ ,‬האם חיוב ברכה זו אינו‬
‫אלא על בן בנו של בעל הנס‪ ,‬או שמא אף כל יוצאי‬
‫יריכו עד סוף כל הדורות‪ ,‬יש להם לברך ברכה זו‬
‫בראיית אותו המקום שנעשה בו נס לאבי זקנם‪,‬‬
‫וכדלהלן; ובפשטות נראה שיש לתלות נידון זה בשני‬
‫הדרכים הנ"ל בסמוך )הערה ל'(‪ ,‬ביסוד וטעם חיוב‬
‫ברכה זו בראיית מקום שנעשה בו נס לזקנו‪ ,‬שאם‬
‫עיקרו משום שאף הם כשותפים באותו הנס‪ ,‬נראה‬
‫שאף כל יוצאי יריכו עד סוף כל הדורות יש להם לברך‬
‫הנס עצמו‪ ,‬אבל בנו ובן בנו אינם מברכים בראיית‬
‫שנעשה לו נס‪ ,‬יעו"ש[‪ .‬אך יש מן הראשונים שגרסו‬
‫בבבלי )ברכות נד‪ ,(.‬ד'אניסא דיחיד‪ ,‬איהו ובריה ובר‬
‫בריה צריכי לברוכי'‪ ,‬וכן נראה גירסת הרי"ף )ברכות מג‪.‬‬
‫מדפי הרי"ף(‪ ,‬והמאירי )ברכות נד‪ .‬ד"ה זהו ביאור(‬
‫והאבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה מקום(‬
‫ועו"ר הביאו שכן גירסת רב אחאי גאון‪] ,‬והמאירי‬
‫הביא שכ"ה בשאילתות‪ ,‬אך בשאילתות שלפנינו לא‬
‫נמצא כן[‪ ,‬וכן הסכמת שאר רבותינו הראשונים‪,‬‬
‫וכדלקמן בסמוך )הערה לא והערה לב(‪] ,‬ומלבד אותם‬
‫הראשונים המנויים לקמן בסמוך‪ ,‬עוד מצינו כן בס'‬
‫תורת האדם להרמב"ן )שער הסוף ענין הרפואה‪ ,‬ד"ה ואם‬
‫תאמר(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה מקום שנעשו(‪ ,‬סמ"ק )סימן‬
‫קנא(‪ ,‬ספר המאורות )ברכות נד‪ (.‬בשם הראב"ד‪ ,‬רבינו‬
‫ירוחם )נתיב יג ח"ב(‪ ,‬ספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה‬
‫ת"ר הרואה(‪ ,‬מצוות זמניות )הלכות ברכות שער ט'(‪ ,‬צידה‬
‫לדרך )מאמר א' כלל ג' פרק כח(‪ ,‬ועו"ר[‪ ,‬שיש לברך אף‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לאביו או לאבי אביו‪] ,‬אך‬
‫יש מהם שלא נתבאר להדי' מדבריהם‪ ,‬האם כך היתה‬
‫גירסתם אף בדברי הגמ'[‪.‬‬
‫ומשנ"ת שיש לברך אף על ראיית מקום שנעשה‬
‫יריכו(‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ולפי דבריו נראה‪ ,‬שה"ה שיש לברך‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לאבי אמו או לאם אמו‪,‬‬
‫וכן בראיית מקום שנעשה בו נס לאם אביו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫אלא שנחלקו הראשונים בטעם דין זה‪ ,‬שיש לברך‬
‫מדברי הרשב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה וניסים( מבו' טעם דין זה‪,‬‬
‫לפי שכל יוצאי יריכו הרי הם כ'שותפים' באותו הנס;‬
‫אך מדברי כמה ראשונים נראה שהבינו‪ ,‬שטעם חיוב‬
‫ברכה זו משום שחייב בכבודו‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה‬
‫לה אות א'( מדברי כמה ראשונים‪ ,‬שכתבו במקור חיוב‬
‫הברכה בראיית מקום שנעשה בו נס לרבו‪ ,‬דכיון‬
‫שמברך בראיית מקום שנעשה בו נס לאביו או לזקנו‪,‬‬
‫ה"ה נמי שיש לברך בראיית מקום שנעשה בו נס‬
‫לרבו‪ ,‬ונראה שהבינו טעם דין זה משום שחייב‬
‫שכה‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫הרשב"ץ )ברכות נד‪ .‬ד"ה הוא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש מפרשים דדווקא‬ ‫ברכה זו‪ ,‬שהרי בלא שהיה נעשה הנס לאבי זקנם לא‬
‫הני‪ ,‬משום דעד כאן רחמי האב על הבן‪ ,‬כדכתיב‬ ‫היו באים לעולם‪ ,‬אבל אם עיקר די"ז אינו אלא משום‬
‫)בראשית כא‪,‬כג( אם תשקור לי ולניני ולנכדי‪ ,‬אבל ה"ר‬ ‫שחייב בכבודו‪ ,‬נראה טפי שדי"ז אינו אלא בבנו ובבן‬
‫יהונתן הכהן ז"ל כתב דלאו דווקא‪ ,‬אלא עד סוף כל‬ ‫בנו‪ ,‬אבל שאר יוצאי יריכו שאינם חייבים בכבודו‪ ,‬אין‬
‫הדורות צריכי לברוכי כו'‪ ,‬והראשון היה נראה יותר‬ ‫להם לברך ברכה זו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז כתב רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות‬ ‫א‪ .‬והסכמת רבים מרבותינו הראשונים‪ ,‬שאף כל‬
‫ה"ט( בזה"ל‪ ,‬ובנו ובן בנו‪ ,‬פירוש‪ ,‬שכן מצינו בכל‬ ‫יוצאי יריכו עד סוף כל הדורות‪ ,‬יש להם לברך ברכה‬
‫מקום‪ ,‬כמו 'והודעתם לבניך ולבני בניך' )דברים ד‪,‬ט(‪,‬‬ ‫זו בראיית אותו המקום שנעשה בו נס לאבי זקנם‪ ,‬וכן‬
‫'באזני בנך ובן בנך' )שמות י‪,‬ב(‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי אפשר‬ ‫כתב הרשב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה וניסים(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומסתברא‬
‫שיראה אבי אביו ויהנה ממנו‪ ,‬ומשו"ה צריך לברך על‬ ‫דלאו דווקא בריה ובר בריה ותו לא‪ ,‬אלא כל יוצאי‬
‫נסו‪ ,‬ודוגמא זה מצינו בבראשית רבה )נד‪,‬ב(‪' ,‬אם‬ ‫יריכו ואין להם הפסק‪ ,‬מפני שכולם כשותפים באותו‬
‫תשקור לי ולניני ולנכדי'‪ ,‬עד כאן רחמי האב על הבן‪,‬‬ ‫נס‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬והרי שנתן טעם לדבריו ש'כולם כשותפים‬
‫עכ"ל; וכ"כ בארחות חיים )הל' ברכות אות מה(‪ ,‬ש'הבן‬ ‫באותו נס'‪ ,‬וכמשנ"ת לתלות נידו"ז בטעם חיוב ברכה‬
‫מברך על נס שנעשה לאביו‪ ,‬והנכד שהוא בן הבן‬ ‫זו[; וכן כתבו הריטב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה ואסיקנא(‪ ,‬רבינו‬
‫מברך על נס שנעשה לזקנו‪ ,‬ותו לא מברך'; ואפשר‬ ‫יהונתן מלוניל )ברכות מג‪ .‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬ספר האגודה‬
‫שיש לדייק כן אף מדברי כמה מרבותינו הראשונים‬ ‫)ברכות סימן קצד(‪ ,‬נמוקי יוסף )ברכות נד‪ ,(.‬ועו"ר; ואף‬
‫]הנ"ל בסמוך )הערה ל'‪ ,‬במוסגר([ שכתבו דין זה בסתמא‪,‬‬ ‫הטור )סימן ריח( הביא דעה זו בשם 'יש מפרשים'‪ ,‬ולא‬
‫ש'בנו ובן בנו' צריכים לברך ברכה זו בראיית מקום‬ ‫הביא דעה החולקת בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש מפרשים לפי‬
‫שנעשה לו נס‪ ,‬ומשמע דהיינו דווקא בנו ובן בנו‪ ,‬אבל‬ ‫גירסתם‪ ,‬לאו דווקא בן בנו‪ ,‬אלא ה"ה נמי כל יוצאי‬
‫שאר כל יוצאי חלציו אינם מברכים ברכה זו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫יריכו מברכים‪ ,‬ברוך שעשה נס לאבותינו במקום הזה‪,‬‬
‫וכן הסכמת כמה אחרונים כדעה זו‪ ,‬שלא תקנו‬ ‫עכ"ל‪.‬‬
‫חכמים ברכה זו אלא לבנו ולבן בנו של בעל הנס‪,‬‬ ‫וכן הכרעת המחבר )ריח‪,‬ד(‪ ,‬שאף כל יוצאי יריכו‬
‫אבל שאר כל יוצאי חלציו‪ ,‬אינם מברכים ברכה זו‬ ‫עד סוף כל הדורות‪ ,‬יש להם לברך ברכה זו בראיית‬
‫בראיית אותו המקום שנעשה בו נס לאבי זקנם; וכן‬ ‫אותו המקום שנעשה בו נס לאבי זקנם‪ ,‬וכן הסכמת‬
‫מבו' ממש"כ במעדני יו"ט )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט סימן‬ ‫הלבוש )ריח‪,‬ד(‪ ,‬שועה"ר )סדר ברכת הנהנין‪ ,‬פרק יג ס"א(‪,‬‬
‫א'‪ ,‬אות ב'( כדברי הרשב"ץ הנ"ל‪ ,‬ש'עד כאן רחמי הבן‬ ‫חיי אדם )כלל סה ס"ד(‪ ,‬ועו"פ‪ .‬וכן נראה מדברי רבים‬
‫על האב'‪ ,‬והרי ששאר הדורות הבאים אחריו אינם‬ ‫מגדולי הפוסקים דלקמן בסמוך )הערה לב(‪ ,‬שכתבו‬
‫מברכים ברכה זו; וכן כתב בשו"ת שבות יעקב )ח"א‬ ‫לדון לענין יוצאי יריכו שנולדו לאחר שנעשה לו הנס‪,‬‬
‫סימן קעג‪ ,‬במוסגר(‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא על נס‬ ‫האם יש להם לברך ברכה זו‪ ,‬וביותר יעו"ש מדברי‬
‫שנעשה לאביו או לאבי אביו‪ ,‬אבל מקום שנעשה בו‬ ‫האליה רבה והמשנ"ב שכתבו לחלק בזה‪ ,‬שבנו ובן‬
‫נס לאבי זקנו‪ ,‬אין לו לברך עליו ברכה זו; וכן כתב‬ ‫בנו יש להם לברך ברכה זו אף אם נולדו קודם‬
‫בערוך השולחן )ריח‪,‬ז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל יש לעיין‪ ,‬דהא ספק‬ ‫שנעשה לו הנס‪ ,‬ושאר יוצאי יריכו אין להם לברך‬
‫ברכות להקל‪ ,‬ועוד‪ ,‬דא"כ במה שפסקו דבנס של שבט‬ ‫ברכה זו אלא באופן שנולדו קודם שנעשה לו הנס‪,‬‬
‫כל ישראל פטורים מהברכה‪ ,‬והיה להם לבאר דבני‬ ‫והרי דסבירא להו בפשיטות‪ ,‬שאף שאר יוצאי יריכו‬
‫אותו השבט חייבים‪] ,‬וכבר עמד בזה בשו"ת בנין של‬ ‫עד סוף כל הדורות‪ ,‬הרי הם בכלל תקנת ברכה זו‪,‬‬
‫שמחה )וילנא תרכ"ט‪ ,‬סימן ז'(‪ ,‬יעו"ש מש"כ בזה[‪ ,‬ולכן‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫לדינא נראה לענ"ד‪ ,‬דרק בנו ובן בנו חייבים לברך‬ ‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬בדברי כמה מרבותינו הראשונים מבואר‬
‫בשם ומלכות‪ ,‬ולא שארי הדורות‪ ,‬והטעם נראה לי‪,‬‬ ‫להדי'‪ ,‬שלא תקנו ברכה זו אלא לבנו ולבן בנו‪ ,‬אבל‬
‫משום דאיתא במדרש )בראשית רבה מד‪,‬ב( דעד דור רביעי‬ ‫שאר יוצאי חלציו אינם מברכים ברכה זו; וכן כתב‬
‫רחמי האב על הבן‪ ,‬ואף דמשמע דגם דור רביעי בכלל‪,‬‬ ‫המאירי )ברכות נד‪ .‬ד"ה זהו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולי נראה דווקא בנו‬
‫מכ"מ לענין זה דהטעם הוא משום כבוד אביו‪ ,‬דמטעם‬ ‫ובן בנו מפני שהם כעין דורו‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בחי'‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬ ‫שכו‬

‫ט‪ .‬עוד נחלקו הפוסקים בזה‪ ,‬האם אף יוצאי יריכו שנולדו קודם שנעשה לו הנס‪ ,‬יש‬
‫להם לברך ברכה זו בראיית אותו המקום‪ ,‬או שמא לא תקנו ברכה זו אלא ליוצאי‬
‫יריכו שנולדו לאחר שנעשה לו הנס; ]אכן‪ ,‬לענין בנו ובן בנו‪ ,‬הכרעת הפוסקים שיש‬
‫להם לברך בכל גווני[ לב‪.‬‬

‫בראיית המקום שנעשה בו הנס לאביהם או לזקנם‪,‬‬
‫וכן כתב בשו"ת בית יהודה )או"ח סימן ו'‪ ,‬יעו"ש סוד"ה‬
‫והנה במה(‪ ,‬ועי' ברכי יוסף )ריח‪,‬ד( שהסכים לדבריו‪,‬‬
‫]ויעו"ש שכתב‪ ,‬שאף אותם שנולדו קודם לכן‪' ,‬הניין‬
‫להו מהצלת אביהם'‪ ,‬ומדבריו נראה שאף להטעם הא'‬
‫הנ"ל יש להם לברך אף בכהא"ג‪ ,‬ודלא כדברי‬
‫הרשב"ץ והאחרונים הנ"ל שכתבו לתלות נידו"ז בשני‬
‫הטעמים‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬וכן כתבו בחיי אדם )כלל סה ס"ד(‬
‫דרכים בביאור טעם דין זה‪ ,‬מפני מה תקנו חכמים‬
‫ובשועה"ר )סדר ברכת הנהנין‪ ,‬פרק יג ס"א( ובערוך השולחן‬
‫)ריח‪,‬ו(‪ ,‬שאף יוצאי יריכו שנולדו קודם שנעשה לו‬
‫הנס‪ ,‬יש להם לברך ברכה זו‪.‬‬
‫אך עי' אליה רבה )ריח‪,‬ד( שכתב לחלק בזה‪ ,‬שחיוב‬
‫הברכה בבנו ובן בנו‪ ,‬היינו אף באופן שנולדו קודם‬
‫שנעשה לו הנס‪] ,‬ומשום שטעם חיובם בברכה זו הרי‬
‫הוא משום שחייבים בכבודו[‪ ,‬אך חיוב הברכה בשאר‬
‫יוצאי יריכו עד סוף כל הדורות‪ ,‬אינו אלא לאותם‬
‫שנולדו לאחר שנעשה לו הנס‪] ,‬ומשום שטעם חיובם‬
‫בברכה זו אינו אלא משום שהם כשותפים באותו הנס‬
‫שנעשה לאבי זקנם‪ ,‬וטעם זה אינו שייך אלא באופן‬
‫שנולדו לאחר שנעשה לו הנס‪ ,‬וכמשנ"ת[; וכן‬
‫הסכמת המשנה ברורה )ריח‪,‬טז‪ ,‬ובשעה"צ סק"ז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עי'‬
‫באליה רבה )שם( שהכריע‪ ,‬דבנו ובן בנו צריכים לברך‬
‫בין שנולדו קודם שקרה הנס ובין שנולדו לאחמ"כ‬
‫משום כבוד אביהם‪ ,‬ומנכד ואילך אין מברכים אא"כ‬
‫נולדו אבותיהם אחר שקרה הנס לאביהם הראשון‪,‬‬
‫דבזה הם שותפים כולם באותו הנס‪ ,‬ולענ"ד שראוי‬
‫להורות כאליה רבה‪ ,‬אחרי דיש פוסקים שסוברים‬
‫דווקא בנו ובן בנו ולא יותר‪ ,‬א"כ די לנו עכ"פ שיכריע‬
‫שלא לברך עליהם רק כשהנס היה טובה גם להם‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬וכן כתב בתורת חיים )סופר‪ ,‬ריח‪,‬ה( יעו"ש‪ ,‬וע"ע‬
‫פרי מגדים )סי' ריח אשל אברהם סק"ו( ומגן גבורים )סי' ריח‬
‫אלף המגן סק"ה( שהביאו דברי האליה רבה‪ ,‬וע"ע עולת‬
‫תמיד )ריח‪,‬ד( שהניח דין זה בצ"ע[‪.‬‬
‫]אכן יש לציין‪ ,‬שמדברי הרשב"ץ הנ"ל שכ'‪,‬‬
‫שלדעת הרשב"א שביאר טעם די"ז משום שהם‬
‫זה גם יוצאי חלציו הקודמים חייבים בברכה‪ ,‬וכיבוד‬
‫לכל היותר אינו אלא בבן בנו‪ ,‬כן נראה לענ"ד‪ ,‬עכ"ל;‬
‫וע"ע תורת חיים )סופר‪ ,‬ריח‪,‬ה( ובני ציון )ליכטמן‪ ,‬ריח‪,‬ד(‬
‫שכתבו ג"כ לתמוה ע"ד המחבר ושא"פ הנ"ל‪,‬‬
‫שהכריעו שאף שאר יוצאי חלציו מברכים ברכה זו‪,‬‬
‫יעו"ש‪.‬‬
‫‪ .·Ï‬א‪ .‬הנה למשנ"ת לעיל בסמוך )הערה ל'( שני‬
‫שאף בניו ובני בניו יש להם לברך ברכה זו‪] ,‬האם‬
‫עיקרו משום שאף הם כשותפים באותו הנס‪ ,‬או שמא‬
‫אינו אלא משום שחייבים בכבודו[‪ ,‬יש להוסיף ולדון‬
‫לענין בניו ובני בניו ]ושאר יוצאי יריכו[ שנולדו קודם‬
‫שנעשה לו הנס‪ ,‬אשר להטעם הא' נראה בפשטות‪,‬‬
‫שאין להם לברך ברכה זו בראיית אותו המקום‪ ,‬שהרי‬
‫כבר נולדו קודם שנעשה לו הנס‪ ,‬ונמצא שאין להם‬
‫'שותפות' כלל באותו הנס‪ ,‬ולא תקנו חכמים ברכה זו‬
‫אלא לבניו ולבני בניו ]ולשאר יוצאי יריכו[ שנולדו‬
‫לאחר שנעשה לו הנס‪ ,‬אך להטעם הב' נראה שאין‬
‫לחלק בזה‪ ,‬ואף בניו ובני בניו ]ושאר יוצאי יריכו[‬
‫שנולדו קודם שנעשה לו הנס‪ ,‬שפיר יש להם לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬ומשום שחייבים בכבוד אביהם ובכבוד‬
‫זקנם‪.‬‬
‫ובאמת כן נראה בחי' הרשב"ץ )ברכות נד‪ .‬ד"ה הוא(‬
‫שיש לתלות נידון זה בשני הטעמים הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן‬
‫כתב הרשב"א ז"ל‪ ,‬ונתן טעם בדבר‪ ,‬לפי שכל יוצאי‬
‫יריכו הם כשותפים באותו הנס‪ ,‬ולפי טעמו זה היה‬
‫נראה לי‪ ,‬דדווקא אותם שנולדו אחר עשיית הנס‪ ,‬אבל‬
‫אותם שנולדו קודם עשיית הנס‪ ,‬אין מברכים מפני‬
‫טעמו זה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו כמה אחרונים‪] ,‬עולת תמיד‬
‫)ריח‪,‬ד(‪ ,‬אליה רבה )ריח‪,‬ד(‪ ,‬ועו"א[‪ ,‬שיש לתלות נידו"ז‬
‫בשני הטעמים הנ"ל‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫ב‪ .‬והלכה למעשה נחלקו האחרונים בדין זה‪ ,‬האם‬
‫אף יוצאי יריכו שנולדו קודם שנעשה לו הנס‪ ,‬יש להם‬
‫לברך ברכה זו‪ ,‬אשר דעת המגן אברהם )ריח‪,‬ו(‪,‬‬
‫ש'אפילו אותם שנולדו קודם לכן'‪ ,‬יש להם לברך‬
‫שכז‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫י‪ .‬הרואה מקום שנעשה בו נס לאשתו‪ ,‬אינו מברך עליו‪] ,‬וכן אשה הרואה מקום שנעשה בו‬
‫נס לבעלה‪ ,‬אינה מברכת עליו[ לג‪.‬‬
‫יא‪ .‬הרואה מקום שנעשה בו נס לבנו או לבן בנו‪ ,‬אינו מברך ברכה זו‪ ,‬ועי' הערה לד‪.‬‬
‫יב‪ .‬הרואה מקום שנעשה בו נס לרבו המובהק‪ ,‬מברך שעשה נס לרבי במקום הזה לה‪.‬‬

‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה הוא(‬ ‫או לבן בנו‪ ,‬אשר בחי' הרשב"ץ‬ ‫כשותפים באותו הנס‪ ,‬הרי שאינם מברכים אלא אותם‬
‫כתב בזה"ל‪ ,‬יש אומרים‪ ,‬דהאב חייב לברך על נס של‬ ‫שנולדו לאחר שנעשה הנ"ל‪ ,‬נראה שלא חילק בזה בין‬
‫בנו ובן בנו‪-] ,‬וכשם שחייב לברך בראיית מקום‬ ‫בנו ובן בנו ובין שאר יוצאי יריכו‪ ,‬ואף בנו ובן בנו‬
‫שנעשה בו נס לאביו או לזקנו[‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הובא‬ ‫אינם מברכים אלא אם נולדו לאחר הנס; אך האליה‬
‫בספר המכתם )ברכות נד‪ (.‬בשם 'יש אומרים'‪ .‬אך‬ ‫רבה והמשנ"ב נקטו עיקר כשני הטעמים יחד‪ ,‬ועפ"ז‬
‫בדברי כמה מרבותינו הראשונים מבואר להדי'‪ ,‬שאין‬ ‫הכריעו דרך אמצעית בזה‪ ,‬שבנו ובן בנו מברכים אף‬
‫האב מברך בראיית מקום שנעשה בו נס לבנו או לבן‬ ‫באופן שנולדו קודם שנעשה הנס‪ ,‬שהרי אף שאין‬
‫בנו‪ ,‬וכן הביא האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה‬ ‫שייך לחייבם בברכה זו ע"פ הטעם הב' שהרי הם‬
‫וכתב ה"ר גרשון( בשם ה"ר גרשון ב"ר שלמה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬האב‬ ‫כשותפים באותו הנס‪ ,‬אך עכ"פ יש לחייבם בברכה זו‬
‫אינו חייב לברך על נס בנו‪ ,‬אלא הבן ובן הבן מחויבים‬ ‫ע"פ הטעם הא' שהם חייבים בכבודו‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫בנס אביהם ואבי אביהם‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה בפשיטות‬ ‫ג‪ .‬ויש להוסיף עוד בזה‪ ,‬אשר לדעת האליה רבה‬
‫ע"פ מה שנתבאר לעיל בסמוך )הערה ל'( בדעת כמה‬ ‫והמשנ"ב‪ ,‬שעכ"פ שאר יוצאי חלציו ]אחר בנו ובן‬
‫ראשונים‪ ,‬שעיקר חיוב הברכה בראיית מקום שנעשה‬ ‫בנו[ אינם מברכים ברכה זו אא"כ נולדו לאחר‬
‫נס לאביו או לזקנו‪ ,‬אינו אלא משום שחייב בכבודו‪,‬‬ ‫שנעשה הנס‪ ,‬נראה דה"ה באופן שבנו של בעל הנס‬
‫]ומטעם זה כתבו הראשונים דלקמן בסמוך )הערה לה(‪,‬‬ ‫נולד קודם שנעשה לו הנס‪ ,‬שאין לשאר יוצאי חלציו‬
‫דה"ה ואף כש"כ הוא‪ ,‬שיש לברך בראיית מקום‬ ‫]שנולדו מאותו הבן[ לברך ברכה זו אע"פ שהם‬
‫שנעשה בו נס לרבו[‪ ,‬ולפ"ז הרי שבודאי אין מקום‬ ‫עצמם נולדו לאחר שנעשה הנס‪] ,‬מלבד בן בנו של‬
‫להצריך ברכה בראיית מקום שנעשה בו נס לבנו או‬ ‫בעל הנס‪ ,‬שלדברי האליה רבה והמשנ"ב הנ"ל יש לו‬
‫לבן בנו‪ ,‬ודו"ק; ]וכן כתב בשו"ת בית יהודה )למהר"י‬ ‫לברך בכל גווני[‪ ,‬דכיון שבנו של בעל הנס היה כבר‬
‫עייאש‪ ,‬או"ח סימן ו'( ע"פ טעם זה‪ ,‬אך יעו"ש שכתב‪,‬‬ ‫בחיי חיותו בשעת עשיית הנס‪ ,‬הרי שאף בלא שהיה‬
‫שלמש"כ כמה ראשונים שהבן מברך על נס שנעשה‬ ‫נעשה הנס היו צאצאיו באים לעולם‪ ,‬ואינם‬
‫לאביו או לאבי אביו משום ש'עד כאן רחמי האב על‬ ‫כ'שותפים' בטובת עשיית הנס; ונמצא לדברי האליה‬
‫הבן'‪ ,‬הרי שכמו"כ יש לאדם לברך בראיית מקום‬ ‫רבה והמשנ"ב הנ"ל‪ ,‬שלעולם אין לשאר יוצאי חלציו‬
‫שנעשה בו נס לבנו או לבן בנו‪ ,‬שהרי 'יותר חשובה‬ ‫לברך ברכה זו‪ ,‬אלא היכא שנעשה הנס קודם לידת בנו‬
‫אהבת הבן בעיני אביו מאהבת האב בעיני בנו'‪ ,‬עכ"ד‪,‬‬ ‫של בעל הנס ]דהיינו אבי אביהם[‪ ,‬וכן נראה דקדוק‬
‫וצ"ע[‪ .‬וכן כתב בביאור הלכה )ריח‪,‬ד ד"ה וכל יוצאי‬
‫לשון המשנ"ב‪ ,‬שאין לברך אא"כ נולדו 'אבותיהם'‬
‫יריכו(‪ ,‬ד'אין האב רשאי לברך על נס בנו'‪ ,‬ולא תקנו‬
‫לאחר שנעשה הנס‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ברכה זו אלא על מקום שנעשה בו נס לאביו או לזקנו‬
‫וכיו"ב‪] .‬ומש"כ בספר המאורות )ברכות נד‪ ,(.‬ד'נראה‬ ‫‪ .‚Ï‬כן כתב בביאור הלכה )ריח‪,‬ד ד"ה וכל יוצאי יריכו(‪,‬‬
‫מזה שהאב יכול לברך על נס בנו אם רוצה'‪ ,‬היינו‬ ‫וז"ל‪ ,‬גם זה פשוט‪ ,‬דזולת יוצאי יריכו‪ ,‬אין שום אחד‬
‫לשיטתו דה"נ רשאי לברך בראיית מקום שנעשה בו‬ ‫רשאי לברך אנס דאידך‪ ,‬ואפילו בעל על אשתו או‬
‫נס לחבירו‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה מד([‪.‬‬ ‫אשה אבעלה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .‰Ï‬א‪ .‬הנה בירושלמי )ברכות פ"ט ה"א( מיבעיא לן‬ ‫‪ .„Ï‬הנה באמת נחלקו הראשונים בדין זה‪ ,‬האם‬
‫בדין זה‪' ,‬מהו שיברך אדם על נסי רבו'‪ ,‬ולא איפשיטא‬ ‫יש לברך ברכת הנס בראיית מקום שנעשה בו נס לבנו‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לרבו‪ ,‬אלא ברבו‬
‫המובהק‪ ,‬אבל ברבו שאינו מובהק‪ ,‬אין לתלמידו‬
‫לברך בראיית מקום שנעשה לו נס‪ ,‬ודו"ק‪ .‬וכן כתב‬
‫המשנה ברורה )ריח‪,‬כ(‪ ,‬שאין לברך אלא על מקום‬
‫שנעשה בו נס לרבו המובהק‪ ,‬וכן כתבו בערוך‬
‫השולחן )ריח‪,‬ט( ובכף החיים )ריח‪,‬כה(‪ ,‬שלא נאמר דין‬
‫זה אלא ברבו המובהק בלבד‪.‬‬
‫ובגדר 'רבו המובהק' כתב הרמב"ם )פ"ה מהל' תלמוד‬
‫תורה ה"ט(‪ ,‬ש'למד ממנו רוב חכמתו'; אך כבר כתבו‬
‫האחרונים‪ ,‬שבזמנינו שעיקר הלימוד אינו מפי הרב‬
‫אלא מן הספרים‪ ,‬כמעט ואין שייך שילמד רוב חכמתו‬
‫הימנו שיהא בו דין רבו המובהק‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת‬
‫מהרשד"ם )חו"מ סימן א'‪ ,‬יעוש"ה(‪ ,‬ובשו"ת בנין ציון‬
‫)לבעל ערוך לנר‪ ,‬סימן פג(‪] ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬שאין‬
‫אצלנו תלמיד שרוב חכמתו מרבו‪ ,‬כיון שלומדים‬
‫מהספרים‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ובס' יד שאול )להגרי"ש נתנזון בעל‬
‫שו"ת שואל ומשיב‪ ,‬יו"ד רמב‪,‬ח(‪ ,‬ובשו"ת יד אליהו )רגולר‪,‬‬
‫פסקים סימן מא ד"ה ועוד נראה ברור(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬ובזמן הזה‬
‫רחוק מאד שיהיה התלמיד רוב חכמתו מהרב‪ ,‬אם לא‬
‫שלמד תורה אצלו כמה וכמה שנים רצופים‪ ,‬כי ע"פ‬
‫הרוב אין הרב כי אם כפותח לו דרך הפשט‪ ,‬והתלמיד‬
‫ברוב יגיעתו ושקידתו ובינתו בספרים‪ ,‬ימצא הכל‬
‫מוכן לפניו במפרשים ראשונים ואחרונים‪ ,‬ליכא מידי‬
‫דלא רמיזא וכתיבא כו'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ובערוך השולחן )יו"ד‬
‫רמב‪,‬כא(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬אבל בזמנים האלה שלימודנו בספרים‪,‬‬
‫וכל התלמוד כתוב לפנינו‪ ,‬וכן כל החידושים וכל‬
‫הפוסקים כתובים לפנינו‪ ,‬לא שייך לחלק בכאלה כו'‪,‬‬
‫ותלמיד מובהק לא שייך עתה אא"כ למד בישיבתו‬
‫רבות בשנים‪ ,‬וקיבל ממנו דרכה של תורה הן‬
‫בבקיאות הן בסברות ישרות כידוע‪ ,‬ולפ"ז עכשיו אי‬
‫אפשר להיות אצל אדם רק רב מובהק אחד‪ ,‬והוא‬
‫הראשון שהעמידו על קרן התורה כו'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ובשו"ת‬
‫דברי יציב )יו"ד סימן קלא אות ב'(‪ ,‬ועו"פ; ]וע"ע חכמת‬
‫אדם )כלל קד סוף עיף א'( שכתב נמי‪ ,‬ש'בזמן הזה‬
‫בעוונותינו הרבים אין לנו רבו מובהק'‪ ,‬אך מדבריו‬
‫נראה שאינו מטעם הנ"ל שעיקר הלימוד בזמנינו אינו‬
‫מפי הרב אלא מן הספרים‪ ,‬דא"כ מהו שכתב‬
‫'בעוונותינו הרבים'‪ ,‬וע"ע שו"ת דברי חיים )או"ח ח"ב‬
‫סימן ו'( שכתב נמי ש'אין בימינו רבו מובהק'‪ ,‬ולא ביאר‬
‫טעם הדבר‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ג‪ .‬ויש לדון‪ ,‬האם כמו"כ יש לברך ברכה זו בראיית‬
‫שכח‬
‫בעיא‪ ,‬אך הסכמת רבותינו הראשונים‪ ,‬שיש לו לאדם‬
‫לברך בראיית מקום שנעשה בו נס לרבו‪ ,‬ורבים מהם‬
‫כתבו להוכיח כן‪ ,‬מהא דאיתא בברכות )נד‪ ,(:‬שרב חנא‬
‫בגדתאה ורבנן בירכו 'בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא‬
‫יהבך לעפרא' על הצלת רב יהודה ורפואתו‪ ,‬וא"כ הכי‬
‫נמי יש לברך ברכת 'שעשה נס' בראיית מקום שנעשה‬
‫בו נס לרבו; ועוד כתבו הראשונים לייסד דין זה‪ ,‬ע"פ‬
‫משנ"ת לעיל בסמוך )סעיף ז'( שיש לברך בראיית מקום‬
‫שנעשה בו נס לאביו או לאבי אביו‪] ,‬ונתבאר )שם הערה‬
‫ל'( שיש מן הראשונים שגרסו כן בדברי הגמ'[‪ ,‬ואם‬
‫משום כבוד אביו מברך ברכה זו‪ ,‬משום כבוד רבו לא‬
‫כל שכן‪] ,‬אך נתבאר לעיל בסמוך )שם(‪ ,‬שיש מן‬
‫הראשונים שביארו טעם חיוב הברכה בראיית מקום‬
‫שנעשה בו נס לאביו‪ ,‬שאינו אלא משום שאף יוצאי‬
‫יריכו הרי הם כ'שותפים' באותו הנס‪ ,‬ובלא שהיה‬
‫נעשה לו הנס לא היו באים לעולם‪ ,‬ולטעם זה הרי‬
‫שאין להוכיח מדי"ז שיש לברך אף על מקום שנעשה‬
‫בו נס לרבו‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫וכ"ה בס' תורת האדם להרמב"ן )שער הסוף ענין‬
‫הרפואה‪ ,‬ד"ה ואם תאמר(‪ ,‬שיש לברך בראיית מקום‬
‫שנעשה בו נס לרבו‪ ,‬וכן כתבו הרשב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה‬
‫וניסים(‪ ,‬רא"ה )ברכות נד‪ .‬ד"ה ירושלמי(‪ ,‬ריטב"א )ברכות נד‪.‬‬
‫ד"ה ואסיקנא(‪ ,‬מאירי )ברכות נד‪ .‬ד"ה זהו ביאור המשנה(‪,‬‬
‫אבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה מקום(‪,‬‬
‫ספר המאורות )ברכות נד‪ ,(:‬ספר הפרדס )שער ח' שער‬
‫הראיה‪ ,‬ד"ה ת"ר הרואה(‪ ,‬ספר הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער יג סוף‬
‫אות א'(‪ ,‬אהל מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪ ,‬נמוקי‬
‫יוסף )ברכות נד‪ ,(.‬ועו"ר‪ .‬וכן הכרעת הטוש"ע )ריח‪,‬ו(‪,‬‬
‫ש'על נס של רבו צריך לברך‪ ,‬כשם שהוא מברך על‬
‫נס של אביו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ומה שכתבנו למעלה שאין לברך אלא על מקום‬
‫שנעשה בו נס לרבו המובהק‪ ,‬כן נראה מדברי כמה‬
‫מרבותינו הראשונים הנ"ל‪ ,‬שכתבו להוכיח לדי"ז‬
‫מהא דאיתא בבא מציעא )לב‪ ,(:‬אבידת אביו ואבידת‬
‫רבו‪ ,‬אבידת רבו קודמת‪ ,‬שאביו הביאו לעולם הזה‪,‬‬
‫ורבו שלימדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא‪ ,‬וה"נ‬
‫כשם שמברך על מקום שנעשה בו נס לאביו‪ ,‬ה"ה ואף‬
‫כש"כ הוא שיש לברך על מקום שנעשה בו נס לרבו;‬
‫וכיון שדין 'אבידת רבו קודמת' אינו אלא ברבו‬
‫המובהק‪] ,‬וכמבו' מדברי המחבר והרמ"א )יו"ד‬
‫רמב‪,‬לד([‪ ,‬בהכרח שאין כוונת הראשונים להצריך ברכה‬
‫שכט‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שכל שהוא מופלג בדורו הרי הוא כרבו‬
‫המובהק אע"פ שלא בא ללמוד לפניו‪.‬‬
‫ועפ"ז יש לומר‪ ,‬שאף לנידו"ד דין 'מופלג בדורו'‬
‫ו'גדול הדור' כדין רבו המובהק‪ ,‬וכשם שהרואה מקום‬
‫שנעשה בו נס לרבו המובהק‪ ,‬מברך ברכת 'שעשה נס‬
‫לרבי במקום הזה'‪ ,‬ה"נ הרואה מקום שנעשה בו נס‬
‫למי שהוא מופלג בדורו וגדול הדור‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך ברכה זו‪] ,‬ויש לדון האם יאמר הברכה בנוסח‬
‫זה‪ ,‬או שמא יש לו לשנות נוסח הברכה‪ ,‬מאחר‬
‫שעכ"פ אינו 'רבו' ממש‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬וכבר נגעו בזה בס'‬
‫חבצלת השרון )שמות עמ' שעב( ובס' שער העין )פרק כג‬
‫הערה לה(‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד כתבו הפוסקים‪] ,‬אליה רבה )ריח‪,‬ז(‪ ,‬משנה‬
‫ברורה )ריח‪,‬כ(‪ ,‬ערוך השולחן )ריח‪,‬ט(‪ ,‬כף החיים‬
‫)ריח‪,‬כו(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬דאף שהתלמיד מברך ברכה זו‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לרבו ]המובהק[‪ ,‬מכ"מ‬
‫בניו של התלמיד אינם מברכים בראיית אותו המקום‪,‬‬
‫ופשוט‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬דבר חידוש מצינו בזה בס' עליות אליהו‬
‫)תולדות אדוננו הגר"א‪ ,‬בריש הספר הערה ד'(‪ ,‬יעו"ש שהובא‬
‫בזה"ל‪ ,‬סיפר לי הרה"ג מ' זלמן זאב נ"י‪ ,‬אשר הגאון‬
‫חמי זקני מו"ה חיים מוולאז'ין נ"ע אמר‪ ,‬כי בבואו‬
‫לגשר העובר על נהר סמוך ראמאנווע הסמוכה‬
‫לסלוצק‪ ,‬צריך לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה‪,‬‬
‫]לכאו' אין הדברים מדוייקים‪ ,‬שהרי עכ"פ לא היה‬
‫לברך בנוסח זה‪ ,‬אלא בנוסח 'שעשה נס לרבי' או‬
‫'לאם רבי'‪ ,‬וצ"ב[‪ ,‬כי שמה עברה זקנתו של הגאון‬
‫]מוילנא[ עם בתה‪ ,‬היא אם הגאון‪ ,‬אשר היתה אז‬
‫ילדה מוטלת בעריסה ונפלו למים‪ ,‬וברוב עמל הצילוה‬
‫דרך נס‪ ,‬אך את הכר עם התינוקת אשר צפה למעלה‪,‬‬
‫ולחממה ולנגבה שמו אותה בתנור הוסק‪ ,‬ונכווה‬
‫רגליה מכות אש‪ ,‬ובאתה באש ובמים‪ ,‬והקורא הדורות‬
‫מראש‪ ,‬וידע כי מאת הילדה הזאת יצא פרי צדיק גאון‬
‫עולם‪ ,‬בזכותו ניצולה כו'‪ ,‬ואמר הגאון מהר"ח נ"ע‪,‬‬
‫כי הנס הזה נעשה גם לו במקום הזה‪ ,‬כי אם היתה‬
‫נטבעה‪ ,‬מאן היה לו רב גדול ונוראה כהגאון רבו‪,‬‬
‫עכ"ל; והרי שאף בראיית מקום שנעשה בו לאבי רבו‬
‫או לאם רבו וכיו"ב‪ ,‬שפיר יש לתלמיד לברך ברכת‬
‫הנס‪ ,‬שהרי בלא שהיה נעשה הנס לאבי רבו או לאמו‪,‬‬
‫לא היה רבו בא לעולם‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫מים רבים‬
‫מקום שנעשה בו נס למי שהוא מופלג בדורו‪ ,‬דהנה‬
‫איתא בברכות )לא‪ ,(:‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬שמואל מורה‬
‫הלכה לפני רבו היה כו'‪ ,‬אמר ליה ]עלי לשמואל[‪,‬‬
‫מימר שפיר קא אמרת‪ ,‬מיהו מורה הלכה בפני רבך‬
‫את‪ ,‬וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה‪ ,‬וכתבו‬
‫התוס' )שם ד"ה מורה( בזה"ל‪ ,‬ואע"פ שלא למד עדיין‬
‫בפניו‪ ,‬מכ"מ גדול הדור היה ובא ללמוד לפניו‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ובשו"ת בנימין זאב )סימן רמח( ובשו"ת מהרי"ק )סימן‬
‫קסט( כתבו לפרש דברי התוס' דבעינן תרתי‪ ,‬וכל שלא‬
‫בא ללמוד לפניו‪ ,‬אין דינו כרבו המובהק אע"פ‬
‫ש'גדול הדור' הוא‪] ,‬וז"ל‪ ,‬יש לומר דהתם בעינן‬
‫תרתי‪ ,‬דיהיה גדול בדורו כעלי הכהן‪ ,‬וגם שיבוא‬
‫ללמוד לפניו‪ ,‬עכ"ל[; אך בתרומת הדשן )סימן קלח(‬
‫כתב לפרש דברי התוס' דלא בעינן תרתי‪ ,‬וכל שהוא‬
‫'גדול הדור' דינו כרבו המובהק אע"פ שלא בא ללמוד‬
‫לפניו‪] ,‬וז"ל‪ ,‬וכש"כ אם הת"ח נחשב לגדול הדור‪,‬‬
‫דחשיב לכל מילי כרבו אפילו לא למד כלום מלפניו‪,‬‬
‫והכי אמרינן בפרק אין עומדין כו'‪ ,‬ומתרצים התוס'‬
‫דגדול הדור היה‪ ,‬וגם בא ללמוד לפניו‪ ,‬נראה דתרי‬
‫שינויי נינהו‪ ,‬דלא שייכי אהדדי לצרף לחד שינויא‪ ,‬הא‬
‫קמן דחשיב כרבו מובהק כו'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן יש להוכיח‬
‫מדברי התוס' במקו"א )בבא קמא מא‪ :‬ד"ה לרבות(‪ ,‬יעו"ש‪,‬‬
‫וכן נראה בשו"ת מהרי"ל )סימן א' סוד"ה אבל את( בביאור‬
‫דברי התוס'‪ ,‬וכן נראה דעת הטור )סימן רמד‪ ,‬בשם ה"ר‬
‫פרץ( והמחבר )או"ח תעב‪,‬ה‪ ,‬יו"ד רמד‪,‬י( שכתבו בסתמא‪,‬‬
‫ש'אם הוא מופלג בחכמה‪ ,‬אפילו אינו רבו‪ ,‬דינו כרבו‬
‫מובהק'‪ ,‬והרי שלא הזכירו התנאי הב' הנ"ל שיבוא‬
‫ללמוד לפניו; ]וכן הרמ"א )יו"ד שם( הוסיף עוד ע"ד‬
‫המחבר בזה"ל‪ ,‬מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו‬
‫בכך‪ ,‬נקרא מופלג בחכמה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועי' שו"ת דבר‬
‫משה )אמארלייו‪ ,‬ח"ג או"ח סימן ח'( שכ'‪ ,‬שלא בא הרמ"א‬
‫לחלוק על דברי המחבר אלא לפרש דבריו‪ ,‬והובאו‬
‫דבריו בברכי יוסף )או"ח תעב‪,‬ו‪ ,‬חו"מ טו‪,‬א ד"ה אי נמי(‪,‬‬
‫וע"ע שו"ת מהר"ם מינץ )סימן צט( שכ'‪ ,‬ש'גדול הדור'‬
‫היינו מי 'שהסכימו העולם שהוא גדול בדורו'‪ ,‬ועי'‬
‫ש"ך )יו"ד סימן רמד ריש סק"ב( מש"כ עוד בזה[; וע"ע‬
‫ברכי יוסף )או"ח תעב‪,‬ו‪ ,‬חו"מ טו‪,‬א ד"ה אי נמי( שכ'‪ ,‬שאף‬
‫למש"כ מהרי"ק ושו"ת בנימין זאב הנ"ל דבעינן‬
‫תרתי‪ ,‬היינו דווקא לענין הוראה בפניו‪ ,‬אבל לענין דיני‬
‫כיבוד שנאמרו ברבו המובהק‪ ,‬מודים לדברי התרוה"ד‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬ ‫של‬

‫יג‪ .‬יש מן הראשונים שכתב‪ ,‬שאין מברכים בראיית מקום שנעשה בו נס לאביו או לרבו‪,‬‬
‫אלא בחיי בעל הנס‪ ,‬אבל לאחר מיתתו שוב אינו מברך בראיית מקום הנס‪ ,‬אך בדברי‬
‫שאר פוסקים לא מצינו חילוק זה לו‪.‬‬
‫יד‪ .‬הרואה מקום שנעשה בו נס שנתקדש שם שמים על ידו לז‪ ,‬וכן הרואה מקום שנעשה‬
‫בו נס לאדם חשוב המפורסם בכל ישראל‪ ,‬מברך שעשה נס לצדיקים במקום הזה לח;‬

‫שנתקדש בו שם שמים כגון חנניה מישאל ועזריה‪,‬‬ ‫‪ .ÂÏ‬כן כתב המאירי )ברכות נד‪ .‬ד"ה זהו ביאור המשנה(‪,‬‬
‫]האם[ הכל חייבים לברך‪ ,‬ולא הובררה‪ ,‬אלא שבקצת‬ ‫וז"ל‪ ,‬ויש מפרשים‪ ,‬שלא נאמר כאן לברך על אביו‬
‫ספרי תלמוד המערב מצאתי בה‪ ,‬כדאי הוא לברך על‬ ‫ורבו‪ ,‬וכש"כ על נס של אבי אביו‪ ,‬אלא בחיי המקבל‪,‬‬
‫מקום שנתקדש בו שם שמים‪ ,‬ואף בגמ' שלנו )ברכות‬ ‫ובתלמוד המערב שאלו אחר מיתת אביו ורבו‪ ,‬ולא‬
‫נז‪ (:‬אמרו ראה כבשן האש וגוב אריות מברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הובררה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ולפנינו לא נמצא כן בדברי‬
‫וכן כתב המחבר )ריח‪,‬ז( בזה"ל‪ ,‬וכן על נס של אדם‬ ‫הירושלמי[‪ ,‬אך מפשטות דברי שאר רבותינו הרו"א‬
‫שנתקדש בו שם שמים‪ ,‬כגון דניאל וחבריו‪ ,‬מברך‪,‬‬ ‫שלא הזכירו דין זה‪ ,‬נראה דשפיר יש לברך ברכה זו‬
‫לפיכך‪ ,‬הרואה גוב אריות של דניאל‪ ,‬וכבשן האש של‬ ‫אף לאחר מיתת אביו או רבו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫חנניה מישראל ועזריה‪ ,‬מברך שעשה נס לצדיקים‬
‫‪ .ÊÏ‬וכדלקמן בסמוך )הערה לח( שכן הבינו‬
‫במקום הזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הראשונים מדברי הירושלמי‪ ,‬דלמסקנת הסוגיא הרי‬
‫ולענין נוסח הברכה בראיית מקום שנעשה בו נס‬
‫שיש לברך בראיית מקום שנעשה בו נס שנתקדש שם‬
‫שנתקדש שם שמים על ידו‪ ,‬הנה מפשטות דברי‬
‫שמים על ידו‪ ,‬יעו"ש לשונות הראשונים שהביאו דין‬
‫המחבר )שם( נראה‪ ,‬שבין על נס שנתקדש שם שמים‬
‫זה‪ .‬וכן כתב האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה‬
‫על ידו‪ ,‬ובין על נס שנעשה לאדם מסוים‪ ,‬יש לו לברך‬
‫הרואה אשתו(‪] ,‬ולא הזכיר אלא די"ז שיש לברך על נס‬
‫'שעשה נס לצדיקים במקום הזה'‪ ,‬וצ"ב מה ענין‬
‫שנתקדש שם שמים על ידו‪ ,‬והשמיט הדין שיש לברך‬
‫הצדיקים לנס שנתקדש שם שמים על ידו‪] ,‬ודוחק‬
‫על נס שנעשה לאדם מסוים[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ראה גוב של‬
‫לומר שאינו מברך על נס שנתקדש שם שמים על ידו‪,‬‬
‫אריות שניצל ממנו דניאל‪ ,‬וכבשן האש שנצלו ממנו‬
‫אלא היכא שנעשה הנס עכ"פ לאדם חשוב‪ ,‬ואע"פ‬
‫חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה שעשה נס‬
‫שאינו מפורסם בכל ישראל ואינו בכלל 'אדם מסוים'‪,‬‬
‫לצדיקים במקום הזה‪ ,‬והיה קשיא לי‪ ,‬דאמרי' בגמרא‬
‫דמה ענין זה לזה[‪ ,‬ואפשר שנוסח ברכה זו אינו אלא‬
‫)ברכות נד‪ (:‬דאניסא דיחיד לא צריכי רבים לברוכי‪ ,‬והא‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לאדם מסוים‪ ,‬אבל‬
‫ודאי ניסא דיחיד הוא‪ ,‬עד שמצאתי בחידושי רב"ש‬
‫במקום שנעשה נס שנתקדש שם שמים על ידו‪ ,‬יש לו‬
‫תירוץ לקושיא זו‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬הא לא קשיא‪ ,‬דכניסא‬
‫לברך בנוסח אחר‪'] ,‬שעשה נס במקום הזה' או‬
‫דרבים דמי כיון שיש בו קידוש השם‪ ,‬דהא אמר ליה‬
‫'שעשה נס לפלוני במקום הזה'[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫)דניאל ו‪,‬יז( אלהך די אנת פלח ליה בתדירא וגו'‪ ,‬והצילו‬
‫‪ .ÁÏ‬הנה בירושלמי )ברכות פ"ט ריש ה"א( מיבעיא‬ ‫השם מן האריות‪ ,‬אין קידוש השם גדול מזה‪ ,‬וכן‬
‫להו בדין זה בזה"ל‪ ,‬מהו שיברך אדם על נסי אביו‬ ‫בכבשן האש‪ ,‬ועל כל נס שיש בו קידוש השם‪ ,‬ואפילו‬
‫ועל נסי רבו‪ ,‬ואם היה אדם מסוים כגון יואב בן צרויה‬ ‫של יחיד מברכים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ומצאתי סיוע לדבריו‬
‫וחבריו‪ ,‬ואדם שנקדש בו שם שמים כגון חנניה‬ ‫מדאמרי' בירושלמי‪ ,‬שאם היה אדם שנתקדש בו שם‬
‫מישאל ועזריה‪ ,‬ונסי שבטים‪ ,‬מהו שיברך‪ ,‬ע"כ; אך‬ ‫שמים כגון דניאל וחבריו‪ ,‬מברך‪ ,‬עכ"ל האבודרהם‪.‬‬
‫רבים מרבותינו הראשונים הבינו מדברי הירושלמי‪,‬‬ ‫וכעי"ז כתב המאירי )ברכות נד‪ .‬ד"ה זהו ביאור המשנה(‪,‬‬
‫דמסקינן דשפיר יש לברך ברכה זו עכ"פ בראיית מקום‬ ‫וז"ל‪ ,‬וכן נסתפקו שם בתלמוד המערב‪ ,‬בנס של יחיד‬
‫שנעשה בו נס לאדם מסוים כיואב בן צרויה וחבריו‪,‬‬ ‫שהיה אדם מצוין‪ ,‬כגון יואב בן צרויה וחבריו‪ ,‬או‬
‫שלא‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫אך כתבו הפוסקים‪ ,‬שבזמנינו אין לנו 'אדם חשוב' שיש לברך ברכה זו על נס שנעשה לו‪,‬‬
‫בדברי התוס' שיש לברך עליו‪] ,‬ואדרבה‪ ,‬כיון שדי"ז‬
‫שיש לברך בראיית מקום שנעשה בו נס לאדם מסוים‪,‬‬
‫לא נזכר בבבלי אלא בירושלמי בלבד‪ ,‬הרי שאם היתה‬
‫כוונת התוס' שהיה לנו להצריך ברכה ע"פ דברי‬
‫הירושלמי שיש לברך על נס שנעשה לאדם מסוים‪,‬‬
‫היה להם להביא דברי הירושלמי‪ ,‬וממה שלא הביאו‬
‫כן נראה טפי שאין כוונתם אלא משום שנתקדש שם‬
‫שמים על ידו בנס זה‪ ,‬ואינו ענין לדברי הירושלמי‬
‫הנ"ל‪ ,‬עכ"ד המחצה"ש[‪.‬‬
‫וכן בשו"ע )ריח‪,‬ז( נקט עיקר כדעת הראשונים‬
‫הנ"ל‪ ,‬שיש לברך ברכה זו בראיית מקום שנעשה בו‬
‫נס לאדם חשוב המפורסם בכל ישראל‪] ,‬ואע"פ שאינו‬
‫נס שנתקדש שם שמים על ידו[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על נס של אדם‬
‫מסוים‪ ,‬פי' אדם ידוע ונכבד‪ ,‬כיואב בן צרויה וחבריו‬
‫כו'‪ ,‬מברך שעשה נס לצדיקים במקום הזה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]וע"ע משנה ברורה )שם סקכ"ג( שכ'‪ ,‬כיואב בן צרויה‬
‫וחבריו‪' ,‬שהיה מפורסם בכל ישראל לראש‬
‫ולשלטון'[; ]אכן‪ ,‬ראה לקמן בסמוך )הערה לט אות א'(‬
‫מדברי המג"א שכתב לפקפק בדין זה‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו[‪.‬‬
‫עוד בענין ברכת הנס בראיית מקום שנעשה בו נס‬
‫ל'אדם חשוב המפורסם בכל ישראל'‪ ,‬ראה לקמן )הערה‬
‫מט( לענין מקום שנעשה בו נס לדוד המלך כשניצל‬
‫מיד שאול ואנשיו‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫‪ .ËÏ‬בדברי הפוסקים מצינו כמה וכמה גדרים‬
‫וסייגים בדין זה‪ ,‬אימתי יש לברך ברכה זו בראיית‬
‫מקום שנעשה בו נס ל'אדם חשוב המפורסם בכל‬
‫ישראל'‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬וראשית דבר יש להביא‪ ,‬אשר בעיקר דברי‬
‫הראשונים והמחבר הנ"ל בסמוך )הערה לח(‪ ,‬שיש‬
‫לברך בראיית מקום שנעשה בו נס לאדם מסוים ]'אדם‬
‫חשוב המפורסם בכל ישראל'[‪ ,‬מצינו בדברי המגן‬
‫אברהם )ריח‪,‬ט( שכתב לפקפק בזה‪ ,‬וביאר שאף‬
‫למסקנת דברי הירושלמי‪ ,‬אין לברך על נס שנעשה‬
‫לאדם מסוים אא"כ היה רבו; יעו"ש שהביא המג"א‬
‫שכן נראה ממש"כ בקיצור פסקי הרא"ש )ברכות פ"ט‬
‫סימן א'( בזה"ל‪ ,‬וכן על נס שנעשה לרבו מברך אם היה‬
‫מים רבים‬
‫ועי' הערה לט‪.‬‬
‫או נס שנתקדש שם שמים על ידו כגוב אריות של‬
‫דניאל‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה לז( שיש לברך‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס שנתקדש שם שמים על‬
‫ידו[; וכן העתיק בספר הרוקח )סימן שמב( מדברי‬
‫הירושלמי‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ירושלמי‪ ,‬אם היה מסוים כגון יואב‬
‫בן צרויה וחבריו‪ ,‬ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון‬
‫חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬מברכים‪ ,‬עכ"ל; וכן הביאו‬
‫הרשב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה וניסים( והרשב"ץ )ברכות נד‪ :‬ד"ה‬
‫וכתב( מדברי הירושלמי בזה"ל‪ ,‬וה"נ אמרו בירושלמי‪,‬‬
‫דעל נס דיחיד אם הוא איש מסוים כיואב בן צרויה‪,‬‬
‫או שנתקדש שם שמים על ידו כגון חנניה מישאל‬
‫ועזריה‪ ,‬מברכים עליו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫והאחרונים ]חמד משה )ריח‪,‬ד(‪ ,‬אליה רבה )ריח‪,‬ח(‪,‬‬
‫פרי מגדים )סי' ריח אשל אברהם סק"ט(‪ ,‬ועו"א[ הוסיפו‬
‫להוכיח כן ממה שכתבו התוס' )ברכות נד‪ :‬ד"ה אבני(‬
‫בזה"ל‪ ,‬וה"ה מקום שנפל שם מחנה סנחריב‪ ,‬דלא‬
‫גרע חזקיה מאדם מסוים‪ ,‬אלא לא חש לפרש כו'‪,‬‬
‫ושוב היה נראה לרבינו יהודה‪ ,‬כיון שאין הנס ידוע‬
‫ע"פ המקום כהנך‪ ,‬אין מברכים עליו אלא אותם‬
‫שנעשו להם הנס‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכן כתבו המרדכי )ברכות‬
‫סימן ריא( ועו"ר‪ ,‬דמהא"ט אין מברכים בראיית מקום‬
‫שנפל שם מחנה סנחריב[‪ ,‬והרי שאם היה ניכר הנס‬
‫מתוך המקום‪ ,‬היה לנו לברך על ראיית מקום זה‪,‬‬
‫והיי"ט לפי שחזקיה היה אדם חשוב ומפורסם בכל‬
‫ישראל‪ ,‬ושפיר יש לברך בראיית מקום שנעשה לו נס‪,‬‬
‫וכדברי הירושלמי והראשונים הנ"ל‪ .‬אכן‪ ,‬עי' מחצית‬
‫השקל )סי' ריח‪ ,‬על מג"א סק"ט( שכתב לדחות הראיה‬
‫מדברי התוס'‪ ,‬דמה שכתבו התוס' דלא גרע מ'אדם‬
‫מסוים'‪ ,‬כוונתם כגון אדם מסוים שנתקדש שם שמים‬
‫על ידו בנס זה‪ ,‬וכגון דניאל וחנניה מישאל ועזריה‪,‬‬
‫וה"נ מהא"ט היה לנו לברך על מקום שנפל שם‬
‫סנחריב‪ ,‬משום שחזקיה היה אדם מסוים בכל ישראל‪,‬‬
‫וכן נתקדש שם שמים על ידו בנס זה‪] ,‬עי' רש"י‬
‫)ישעיהו מה‪,‬יד(‪ ,‬ש'לאחר מפלתו של סנחריב‪ ,‬עמד‬
‫חזקיה ופטר את כל השבויים והתגיירו‪ ,‬והכירו מלכות‬
‫שמים'[‪ ,‬אבל אדם מסוים שנעשה לו נס לעצמו בלא‬
‫שנתקדש שם שמים לרבים בנס זה‪ ,‬לא נתבאר כלל‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫טו‪ .‬הרואה גוב אריות של דניאל‪ ,‬וכבשן האש של חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬מברך שעשה נס‬
‫לצדיקים במקום הזה מ; אלא שנחלקו הראשונים בזה‪ ,‬יש אומרים שאינו מברך אלא‬
‫שיש לברך בראיית מקום שנעשה בו נס לאדם מסוים‪,‬‬
‫שהרי כתבו הראשונים שאין לברך על נס שנעשה‬
‫לרבים אא"כ היו רוב ישראל‪ ,‬ואפילו נעשה הנס‬
‫לשבט שלם אין לברך עליו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף א'‪,‬‬
‫ושם הערה ג' והערה ד'(‪ ,‬ומעתה יל"ע‪ ,‬שהרי 'אי אפשר‬
‫שלא יהא בהם חד אדם מסוים‪ ,‬ובשבילו היה ראוי‬
‫לברך'; ועפ"ז כתב בעולת תמיד בזה"ל‪ ,‬ואפשר‬
‫לומר‪ ,‬דשאני יואב דהוא הלך בשליחות של כל‬
‫ישראל‪ ,‬והרי הוא כמו שאירע לכל ישראל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי‬
‫שאף משנ"ת שיש לברך על נס שנעשה לאדם מסוים‪,‬‬
‫היינו דווקא היכא שנעשה לו הנס בשעה שהלך‬
‫בשליחות כל ישראל‪ ,‬אך בלא"ה אין לברך על נס‬
‫שנעשה לו‪] ,‬אא"כ נתקדש שם שמים ע"י נס זה‪ ,‬וכנ"ל‬
‫בסמוך )הערה לז([; ועי' ביאור הלכה )ריח‪,‬ז ד"ה על נס(‬
‫שהביא ג"כ דברי העולת תמיד‪ ,‬וכתב ע"פ דבריו‬
‫ד'אדם כזה אין מצוי בדורות אלו שאנו מפוזרים בכל‬
‫העולם'‪] ,‬והיינו שלא יתכן שילך בשליחות כל‬
‫ישראל[‪ ,‬וסיים ד'על כן הנכון בודאי למעשה כדעת‬
‫המג"א דהיום אין נוהג ברכה זו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .Ó‬גמ' ברכות )נז‪ ,(:‬דרש רב המנונא‪ ,‬הרואה בבל‬
‫הרשעה צריך לברך חמש ברכות כו'‪ ,‬ראה גוב של‬
‫אריות או כבשן האש‪ ,‬אומר‪ ,‬ברוך שעשה ניסים‬
‫לאבותינו במקום הזה‪ ,‬ע"כ; וכן הביאו הראשונים‬
‫שיש לברך בראיית גוב האריות וכבשן האש‪ ,‬אך כתבו‬
‫נוסח הברכה 'שעשה נס לצדיקים במקום הזה'‪ ,‬וכ"ה‬
‫נוסח הברכה בדברי הרי"ף )ברכות מג‪ .‬מדפי הרי"ף(‪,‬‬
‫רמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט(‪ ,‬רא"ש )ברכות פ"ט סימן ז'(‪,‬‬
‫ושא"ר‪ ,‬וכ"ה בטוש"ע )ריח‪,‬ז(‪] ,‬וכן הגיה הגר"א‬
‫)בהגהותיו לש"ס‪ ,‬ברכות שם( בדברי הגמ'‪ ,‬שאינו מברך‬
‫'שעשה ניסים לאבותינו'‪ ,‬אלא 'שעשה נס לצדיקים‬
‫במקום הזה'; אכן בדברי כמה ראשנים נוסח הברכה‬
‫שעשה 'ניסים' לצדיקים בלשון רבים‪ ,‬וכעין הנוסח‬
‫בגמ' שעשה 'ניסים' לאבותינו[‪.‬‬
‫והנה יש מן האחרונים ]הגהות הרש"ש )ברכות נז‪:‬‬
‫ד"ה ראה גוב(‪ ,‬הגהות ר"ש טויבש )ברכות שם(‪ ,‬שו"ת‬
‫עמודי אש )אייזנשטיין‪ ,‬סימן ב' אות כו(‪ ,‬ועו"א[ שהוסיפו‬
‫לדחות גירסת הגמ' שלפנינו‪ ,‬שהרי אמרו בברכות‬
‫שלב‬
‫מסוים כיואב בן צרויה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ולכאו' כן נראה טפי‬
‫בביאור דברי הטור בספרו הגדול )סימן ריט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועל‬
‫נס של רבו צריך לברך עליו‪ ,‬דהכי איתא בירושלמי‪,‬‬
‫מהו שיברך אדם על נס של רבו‪ ,‬וקאמר‪ ,‬אם היה אדם‬
‫מסוים כמו יואב בן צרויה וחבריו‪ ,‬ואדם שנתקדש בו‬
‫שם שמים כמו דניאל וחבריו‪ ,‬צריך לברך עליו‪ ,‬הלכך‬
‫הרואה גוב של אריות וכבשן האש‪ ,‬ברוך שעשה נס‬
‫לצדיקים במקום הזה‪ ,‬עכ"ל[; ועוד הוסיף המגן‬
‫אברהם‪ ,‬דאף שבדברי הראשונים מבו' שעל נס‬
‫שנעשה לרבו יש לברך אע"פ שאינו אדם מסוים‪,‬‬
‫מכ"מ לא מצינו בדברי הראשונים מי שכתב לאידך‬
‫גיסא‪ ,‬שיש לברך אף על נס שנעשה לאדם מסוים‬
‫אע"פ שאינו רבו‪ ,‬ומשו"ה יש לפקפק בדברי המחבר‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה לח( שיש לברך בראיית מקום‬
‫שנעשה בו נס לאדם מסוים‪ ,‬עכ"ד המגן אברהם; ]אך‬
‫כבר העירו באליה רבה )ריח‪,‬ח( ובמאמר מרדכי )ריח‪,‬ו(‬
‫ועו"א על דברי המג"א‪ ,‬שהרי להדי' מבואר כן בדברי‬
‫כמה ראשונים‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )שם([‪.‬‬
‫ב‪ .‬עוד כתב המג"א )שם( לפקפק בדברי המחבר‪,‬‬
‫דאף אי נימא ע"פ דברי הירושלמי הנ"ל‪ ,‬שיש לברך‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לאדם מסוים‪ ,‬מכ"מ‬
‫'אפשר דבעינן דווקא כיואב שיצא טבעו בכל העולם‪,‬‬
‫ובעוו"ה אין לנו עתה כיוצא בו'‪ ,‬עכ"ל; ועי' ביאור‬
‫הלכה )ריח‪,‬ז ד"ה על נס( שכתב נמי‪ ,‬ש'צדקו דברי המג"א‬
‫דאפשר דבעינן דווקא דומיא דיואב שיצא טבעו בכל‬
‫העולם'‪ ,‬והוסיף הביאה"ל לדייק כן מדברי הירושלמי‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה לח(‪ ,‬וכן מלשון המחבר הנ"ל‬
‫בסמוך )שם(‪ ,‬דמשמע דעל נס של יואב בן צרויה יש‬
‫לברך לפי שהוא אדם מסוים‪ ,‬ועל נס של דניאל ושל‬
‫חנניה מישאל ועזריה אין לברך אלא משום שנתקדש‬
‫שם שמים על ידי ניסים אלו‪ ,‬ואין דינם כ'אדם מסוים'‪,‬‬
‫ובהכרח דלא חשיב כ'אדם מסוים' אלא אם יצא טבעו‬
‫בכל העולם כיואב בן צרויה וחבריו; וע"ע אליה רבה‬
‫)ריח‪,‬ח( שכתב‪ ,‬ד'נראה דבעינן דווקא אדם מסוים‬
‫ביותר'‪] ,‬אך עי' ביאור הלכה )שם( שכתב על דבריו‬
‫ש'אינם מספיקים'[‪.‬‬
‫ג‪ .‬עי' עולת תמיד )ריח‪,‬ו( שכתב להקשות על דין זה‬
‫שלג‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫על הגוב והכבשן שבו נעשה הנס‪] ,‬וכן הסכמת המחבר ושא"פ למעשה[ מא‪ ,‬יש אומרים‬

‫את המת בהספד שהוא בן ראובן‪ ,‬ולא בן שמעון‪ ,‬אלא‬ ‫)טז‪ (:‬אין קורין אבות אלא לשלשה ]אברהם יצחק‬
‫שהוא בן אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬והנשים שהן בנות‬ ‫ויעקב[‪ ,‬והיאך יאמר על דניאל וחנניה ומישאל ועזריה‬
‫שרה ורבקה רחל ולאה'[; ועוד כתב בהגהות הרש"ש‬ ‫ש'אבותינו' הם‪] ,‬ובשלמא בברכת 'שעשה ניסים‬
‫)שם( ליישב נוסח הברכה בספרים שלפנינו‪ ,‬שאין 'אב'‬ ‫לאבותינו' שמברך בראיית מקום שנעשה בו ניסים‬
‫אלא לשון חשיבות‪ ,‬וכדכתיב )בראשית מה‪,‬ח( וישימני‬ ‫לישראל‪ ,‬וכן בנוסח ברכה זו בקריאת המגילה‬
‫לאב לפרעה‪ ,‬וכתיב )מלכים ב' ב‪,‬יב( אבי אבי רכב‬ ‫ובהדלקת נרות חנוכה‪ ,‬הרי שאינו אומר כן על נס‬
‫ישראל ופרשיו‪ ,‬ולא אמרו שאין קורין אבות אלא‬ ‫שנעשה בפרטות לאדם מסוים‪ ,‬אלא אומר בכללות‬
‫לשלשה‪ ,‬אלא כשכוונתו לאב שילד אותו‪ ,‬אבל כשאין‬ ‫'שעשה ניסים לאבותינו'‪ ,‬ושפיר יש לומר שזה אינו‬
‫כוונתו אלא בלשון חשיבות שפיר דמי‪.‬‬ ‫בכלל איסור זה שאין קורין אבות אלא לשלשה‪ ,‬וכן‬
‫ובטעם ברכה זו בראיית גוב האריות וכבשן האש‪,‬‬ ‫כתב ליישב בס' באר אברהם )וילנא תר"ד‪ ,‬ברכות נד‪,(.‬‬
‫יש לבאר שהוא כדין מקום שנעשה בו נס ל'אדם‬ ‫ד'הא דאין קורין אבות אלא לשלשה‪ ,‬לא ממעט אלא‬
‫חשוב המפורסם בכל ישראל'‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך‬ ‫דאין קורין אבות ליחידים‪ ,‬שאינם אבות של כל‬
‫)סעיף יד( שיש לברך בראיית מקום שנעשה לו נס‪ ,‬וכל‬ ‫ישראל‪ ,‬כגון השבטים וכיוצא בהם‪ ,‬אבל לאבות של‬
‫אחד מאותם הארבעה היה בכלל 'אדם חשוב‬ ‫כל ישראל שהם רבים‪ ,‬שפיר קורין להם 'אבותינו'‪,‬‬
‫המפורסם בכל ישראל'‪ ,‬ויש לבאר שהוא כדין נס‬ ‫כיון דבאמת אנו בני בניהם‪ ,‬והם אבות לכל ישראל‬
‫שנתקדש שם שמים על ידו; ]ובדברי רבינו מנוח )פ"י‬ ‫ביחד'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אבל בנוסח ברכה זו שמברך בראיית‬
‫מהל' ברכות ה"ט( מצינו דרך נוספת ומחודשת בזה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לדניאל או לחנניה מישאל‬
‫וכבשן האש מברכינן מתרי טעמי‪ ,‬חדא‪ ,‬דכל אחד‬ ‫ועזריה‪ ,‬שאין הברכה אלא על נס שנעשה לאדם אחד‬
‫מהם היה מסוים‪ ,‬ותו‪ ,‬דמקום שנעשה בו נס לרבים‬ ‫בפרטות‪ ,‬היאך יאמר עליהם 'שעשה ניסים‬
‫הוא‪ ,‬דכיון דהוו תלתא רבים נינהו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ודבריו צ"ע‪,‬‬ ‫לאבותינו'[‪.‬‬
‫שהרי אין מברכים על מקום שנעשה בו נס לרבים‪,‬‬ ‫אכן בדברי כמה מרבותינו הראשונים מבו'‪ ,‬שאין‬
‫אא"כ היו כל ישראל או עכ"פ רוב ישראל‪ ,‬וכמשנ"ת‬ ‫כוונת הגמ' ש'אסור' לקרות אבות מלבד לאברהם‬
‫לעיל )סעיף א'‪ ,‬ושם הערה ג'( בארוכה‪ ,‬ועוד נתבאר שם‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬אלא יש לבאר דברי הגמ' באופנים‬
‫)הערה ד'( בארוכה מפני מה אין מברכים על מקום‬ ‫אחרים‪] ,‬ראה בחי' הרשב"א )ברכות טז‪ :‬ד"ה אין קורין(‬
‫שנעשה בו נס לשבט אחד מישראל‪ ,‬אך עכ"פ פשיטא‬ ‫בשם הראב"ד‪ ,‬שאם מתפלל ומבקש רחמים בזכות‬
‫להו לרבותינו הראשונים‪ ,‬דבלא"ה אינו מברך בראיית‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬חובה עליו להוסיף ולהזכיר‬
‫אותו המקום‪ ,‬אלא בעל הנס ]ויוצאי ירכיו ותלמידיו[‬ ‫ש'אבינו' הוא‪ ,‬אבל אם מתפלל ומבקש רחמים בזכות‬
‫בלבד‪ ,‬ואפילו אם נעשה הנס באותו המקום לכמה‬ ‫ראובן ושמעון וכיו"ב‪ ,‬אינו חייב להוסיף תיבת‬
‫בנ"א‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫'אבינו'‪ ,‬ואם הוסיף ואמר 'אבינו' לא הפסיד‪ ,‬ועוד‬
‫‪ .‡Ó‬כן נראה מדברי כמה ראשונים‪ ,‬שאין לברך‬ ‫הביא הרשב"א )שם( בשם רב האי גאון‪ ,‬ד'לכבוד‬
‫ברכה זו אלא בראיית אותו הכבשן ואותו הגוב שבו‬ ‫בעלמא קאמר‪ ,‬ולומר שאין חשובים להקרא אבות‬
‫נעשה להם הנס‪ ,‬וכ"ה להדי' בפירוש התפילות‬ ‫לכל ישראל ואמהות לכל ישראל‪ ,‬אלא שלשה אבות‬
‫והברכות לר"י בר יקר )הוצאת מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ'‬ ‫וארבע אמהות'‪ ,‬ואף מדבריו נראה שעכ"פ אין איסור‬
‫נד‪-‬נה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה גוב אריות או כבשן האש‪ ,‬מברך‬ ‫בדבר אם קורא 'אבות' אף לאחרים‪ ,‬ועוד מצינו בחי'‬
‫שעשה נס לצדיקים במקום הזה‪ ,‬נראה שצריך שידע‬ ‫הריטב"א )יבמות מו‪ .‬ד"ה שכן מצינו באמהות(‪ ,‬שלא נאמר‬
‫שהוא אותו של דניאל‪ ,‬וכבשן של חנניה מישאל‬ ‫איסור זה אלא בתפילה‪ ,‬וכעי"ז באור זרוע )הל' תפילה‬
‫ועזריה‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה כוונת הרשב"א )ברכות נד‪ .‬ד"ה‬ ‫סימן קו( בשם רבינו חננאל‪ ,‬ועוד הביאו באו"ז )שם(‬
‫וניסים( שכ' בזה"ל‪ ,‬ומסתברא דדווקא אותו מקום‬ ‫בשם רבינו חננאל פירוש נוסף בזה‪ ,‬ש'אין משבחים‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫שמברך על כל גוב אריות וכבשן אש מב‪ ,‬ויש שכתבו לחלק בזה‪ ,‬שאין לברך אלא על‬
‫)שם ע"ב ד"ה‬ ‫ואין אוכלים אותו'‪ ,‬וכעי"ז כתבו התוס'‬
‫אין מזכירין(‪ ,‬ש'יש לתלות שאינם רעבים'‪ ,‬ונמצא שיתכן‬
‫הדבר במציאות שישהה אדם בגוב של אריות ולא‬
‫יאכלוהו‪ ,‬אך בגוב האריות שהושלך אליו דניאל היו‬
‫האריות רעבים‪ ,‬ובודאי היה הדבר בכלל נס שלא‬
‫אכלוהו ולא נגעו בו לרעה‪ ,‬וא"כ בודאי אין לברך‬
‫אלא על אותו גוב הראיות שאליו הושלך דניאל‪,‬‬
‫ומשא"כ בשאר גובי אריות שאינו בכלל נס‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫אכן לדבריו צ"ב‪ ,‬שהרי אף כשרואה אותו גוב האריות‬
‫שאליו הושלך דניאל‪ ,‬יתכן שבשעה זו אין האריות‬
‫רעבים‪ ,‬ואעפ"כ שפיר מברך ברכה זו כיון שבמקום‬
‫זה נעשה הנס לדניאל‪ ,‬ושוב יש לומר שכמו"כ יש‬
‫לברך אף על שאר גובי אריות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫)ברכות פ"ט‬ ‫‪ .·Ó‬כן נראה מפשטות דברי הרא"ש‬
‫סימן ז'( שסתם וכתב בזה"ל‪ ,‬ראה גוב של אריות וכבשן‬
‫האש‪ ,‬אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז כתבו הסמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הרואה מקום‬
‫שנעשו( והטור )סימן ריח( בזה"ל‪ ,‬הרואה גוב אריות‬
‫וכבשן האש‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה שעשה ניסים‬
‫לצדיקים במקום הזה‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בס' אור חדש‬
‫)ברכות על חוש הראות‪ ,‬אות יא( בשם 'סדר ברכות' )דף ה'‬
‫ע"ב(‪ ,‬שקיבל מרבותיו נוחי נפש‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫ברכה זו אף על שאר גובי אריות ועל שאר כבשונות‬
‫של אש‪ ,‬אע"פ שלא נעשה הנס באותו הגוב ובאותו‬
‫הכבשן‪] ,‬והובאו דבריהם באליה רבה )ריח‪,‬ט([‪ .‬אכן‬
‫ראה לקמן בסמוך )הערה מג אות ב'(‪ ,‬שיש מן האחרונים‬
‫שפירשו בדעת הרא"ש והסמ"ג והטור‪ ,‬שיש לחלק‬
‫בזה בין גוב האריות ובין כבשן האש‪ ,‬שעל שאר‬
‫כבשונות של אש שלא נעשה בהם הנס‪ ,‬אין לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬אבל על שאר גובי אריות שפיר יש לברך‪,‬‬
‫אע"פ שלא נעשה בהם הנס‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫]ויש מי שכתב לחדש‪ ,‬שאף לדעה זו שיש לברך‬
‫אף בראיית שאר גובי אריות‪ ,‬מכ"מ היינו דווקא בגוב‬
‫אריות כעין גוב שהושלך אליו דניאל‪ ,‬וכפי שהיה דרך‬
‫המלכים שיש אצלם בור מלא אריות‪ ,‬ולשם היו‬
‫משליכים כל מי שנתחייב מיתה‪ ,‬אבל ברואה הכלוב‬
‫של האריות בגן החיות וכיו"ב‪ ,‬וכש"כ אם הולך ביער‬
‫ורואה אריה מסתובב חפשי‪ ,‬אין לו לברך ברכה זו‪,‬‬
‫שלד‬
‫שנעשה לו נס על קידוש ה'‪ ,‬ככבשן האש ובור‬
‫האריות‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה מדברי האבודרהם )הל' ברכות‬
‫השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה אשתו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ראה גוב של‬
‫אריות 'שניצל ממנו דניאל'‪ ,‬וכבשן האש שניצלו ממנו‬
‫חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה שעשה נס‬
‫לצדיקים במקום הזה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן נראה דעת המחבר‬
‫)ריח‪,‬ז( שכתב דין זה בזה"ל‪ ,‬וכן על נס של אדם‬
‫שנתקדש בו שם שמים‪ ,‬כגון דניאל וחבריו‪ ,‬מברך‪,‬‬
‫לפיכך‪ ,‬הרואה גוב אריות של דניאל‪ ,‬וכבשן האש של‬
‫חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬מברך‪ ,‬שעשה נס לצדיקים‬
‫במקום הזה‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב הב"ח )ריח‪,‬ג סוד"ה הלכך‬
‫הרואה( ד'הכי נקטינן‪ ,‬שלא לברך על שאר גוב ושאר‬
‫כבשן‪ ,‬דספק ברכות להקל'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובאליה רבה )ריח‪,‬ט( הוסיף להוכיח כדעה זו מדברי‬
‫הגמ' )ברכות נז‪ ,(:‬דרש רב המנונא‪ ,‬הרואה בבל הרשעה‬
‫צריך לברך חמש ברכות כו'‪ ,‬ראה גוב של אריות או‬
‫כבשן האש‪ ,‬אומר ברוך שעשה כו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ואי נימא‬
‫דשפיר יש לברך ברכה זו אף בראיית שאר גובי אריות‬
‫ושאר כבשונות של אש שלא נעשה בהם הנס‪ ,‬הרי‬
‫שברכה זו אינה שייכת דווקא ב'בבל הרשעה'‪,‬‬
‫ובהכרח שאינו מברך ברכה זו אלא על אותו הגוב‬
‫ואותו הכבשן שבהם נעשה הנס‪ ,‬ומשו"ה אין ברכה‬
‫זו שייכת אלא ב'בבל הרשעה'‪ ,‬עכ"ד‪ .‬אכן נראה‬
‫שאינו מוכרח‪ ,‬שהרי כמו"כ מנתה הגמ' ברכת 'שנתן‬
‫ארך אפים לעוברי רצונו' בראיית מרקוליס‪ ,‬בכלל‬
‫חמש ברכות אלו שמברך ב'בבל הרשעה'‪ ,‬ואע"פ‬
‫שברכה זו שייכת שפיר אף בשאר ארצות‪ ,‬ושוב יש‬
‫לומר‪ ,‬שאף ברכת 'שעשה נס לצדיקים במקום הזה'‬
‫שייכת שפיר אף בשאר ארצות‪ ,‬ולעולם יש לברך‬
‫ברכה זו אף בראיית שאר גובי אריות ושאר כבשונות‬
‫של אש אע"פ שלא נעשה בהם הנס‪ ,‬ודו"ק; ]ויעו"ש‬
‫באליה רבה שכתב בסו"ד‪ ,‬ד'מכ"מ אפשר לברך בשאר‬
‫גוב אריות בלא שם ומלכות'[‪.‬‬
‫ובמגן גבורים )סי' ריח שלטי הגבורים סק"ג( הוסיף‬
‫להוכיח עוד לדעה זו‪ ,‬מהא דאיתא ביבמות )קכא‪ (.‬נפל‬
‫לגוב של אריות אין מעידים עליו ]שמת כדי להתיר‬
‫את אשתו להנשא[‪ ,‬ופירש רש"י )שם ע"ב ד"ה אגב‬
‫איצצא(‪ ,‬ד'גוב אריות רחב הוא‪ ,‬ופעמים שאינם רעבים‬
‫שלה‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫הכבשן שבו נעשה הנס‪ ,‬אך על גובי אריות שפיר יש לברך אע"פ שלא נעשה בהם הנס‪,‬‬
‫]ועי' הערה[ מג‪.‬‬

‫כתב 'גוב האריות וכבשן האש' ]דמשמע שאין לברך‬ ‫לפי שאי"ז בכלל 'גוב אריות' שתקנו חכמים לברך‬
‫אלא על אותו הגוב ואותו הכבשן שהם נעשה הנס[‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ולא כתב 'גוב אריות וכבשן אש' ]דמשמע שיש לברך‬
‫‪ .‚Ó‬א‪ .‬הנה הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט( כתב דין‬
‫אף על שאר גוב אריות ועל שאר כבשונות של אש[‪,‬‬
‫זה בזה"ל‪ ,‬הרואה גוב אריות‪ ,‬וכבשן האש שהושלך‬
‫אלא שינה הלשון וכתב 'גוב של אריות וכבשן האש'‪,‬‬
‫בו חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה שעשה‬
‫נראה דסבירא ליה נמי כדעת הרמב"ם שיש לחלק‬
‫נס לצדיקים במקום הזה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומדקדוק לשונו נראה‬
‫בזה‪ ,‬ואף שבכבשן האש אינו מברך אלא על אותו‬
‫לחלק בזה‪ ,‬שלענין 'כבשן האש' אין לברך אלא על‬
‫הכבשן שבו נעשה הנס לחנניה מישאל ועזריה‪ ,‬מכ"מ‬
‫אותו כבשן שבו היו חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬אך לענין‬
‫בגוב אריות שפיר יש לברך אף על שאר גובי אריות‪,‬‬
‫'גוב אריות' שפיר יש לברך אף על שאר גובי אריות‬
‫ולאו דווקא על אותו גוב האריות שבו נעשה הנס‬
‫שלא היה בהם דניאל; וכן הביאו הב"ח )ריח‪,‬ג ד"ה‬
‫לדניאל‪ ,‬עכ"ד הפרישה; ועפ"ז הרי שיש לדייק כן‬
‫אף מלשון הרא"ש )ברכות פ"ט סימן ז'( והסמ"ג )עשין כז‪,‬‬
‫הלכך הרואה( והפרישה )ריח‪,‬ט( בשם מהרש"ל‪ ,‬שכתב‬
‫ד"ה הרואה מקום שנעשו( ]הנ"ל בסמוך )הערה מב([‪ ,‬שכתבו‬ ‫לדייק כן מדברי הרמב"ם‪ ,‬והוסיף ליתן סברא וטעם‬
‫ג"כ 'גוב של אריות וכבשן האש'‪ ,‬וכן כתב באליה רבה‬ ‫בדבר לחלק בזה בין גוב אריות לכבשן האש‪ ,‬וז"ל‬
‫)ריח‪,‬ט( שכן נראה אף מלשון הרא"ש‪.‬‬ ‫מהרש"ל ]כפי שהובא לשונו בפרישה[‪ ,‬אכן ברמב"ם‬
‫אכן‪ ,‬עי' ב"ח )שם( שכתב בדעת הטור‪ ,‬שמסתימת‬ ‫מפרש להדי' הכבשן שהושלך בו חנניה מישאל‬
‫דבריו נראה שאין כוונתו לחלק בזה כדעת הרמב"ם‬ ‫ועזרחה‪ ,‬משמע להדיא אבל לא בשאר כבשונות‪ ,‬אכן‬
‫הנ"ל‪ ,‬אלא עיקר דעת הטור שאין חילוק בזה‪ ,‬ובין‬ ‫בגוב אריות לא כתב שהושלך בו דניאל‪ ,‬משמע דאכל‬
‫בגוב של אריות ובין בכבשן האש‪ ,‬אין לברך אלא על‬ ‫גוב אריות יש לברך‪ ,‬וכן מסתבר לחלק‪ ,‬לפי שגוב‬
‫אותו המקום שבו נעשה הנס‪ ,‬אבל על שאר כבשונות‬ ‫אריות הוא דבר שאינו מצוי כלל‪ ,‬וכל מקום שרואים‬
‫ועל שאר גובי אריות‪ ,‬אינו מברך ברכה זו; ולפ"ז הרי‬ ‫אותו נתעורר הלב על הנס ומברך‪ ,‬וכן נראה לי עיקר‪,‬‬
‫שאף בדעת הרא"ש והסמ"ג נראה כן‪ ,‬שבין בגוב של‬ ‫עכ"ל מהרש"ל‪.‬‬
‫אריות ובין בכבשן האש‪ ,‬אינו מברך אלא על אותו‬ ‫אך הב"ח )שם( כתב על דברי מהרש"ל ד'לא נהירא‪,‬‬
‫גוב האריות ועל אותו הכבשן שבו נעשה הנס‪ ,‬וכן‬ ‫דא"כ מנא ליה להרמב"ם לחלק בכך'‪ ,‬וכתב הב"ח‬
‫כתב בתפארת שמואל )על הרא"ש שם‪ ,‬אות ב'( בביאור‬ ‫שטעות סופר נפלה בדברי הרמב"ם‪ ,‬ויש להוסיף‬
‫דעת הרא"ש והסמ"ג והטור‪.‬‬ ‫בדברי הרמב"ם תיבות 'שהושלך בו דניאל'‪ ,‬ונמצא‬
‫וביותר יש להוסיף בזה‪ ,‬שהרי כלשון הרא"ש‬ ‫שאף דעת הרמב"ם כדעת הרשב"א והאבודרהם הנ"ל‬
‫והסמ"ג והטור הנ"ל‪ ,‬כ"ה אף לישנא דגמ' )ברכות נז‪,(:‬‬ ‫בסמוך )הערה מא(‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא על אותו‬
‫'ראה גוב של אריות או כבשן האש'‪ ,‬ואם כנים דברי‬ ‫הכבשן ועל אותו הגוב שבהם נעשה הנס; וראה עוד‬
‫מהרש"ל הנ"ל‪ ,‬שדקדוק לשון זה נראה שיש לחלק‬ ‫לקמן בהמשה"ד )אות ג'(‪ ,‬שאף באליה רבה )ריח‪,‬ט( נקט‬
‫בין גוב אריות לכבשן האש‪ ,‬לא הנחת מקום לדעת‬ ‫עיקר בסו"ד בדעת הרמב"ם‪ ,‬שאף הוא מודה לדעת‬
‫הראשונים הנ"ל בסמוך )הערה מא( דסבירא להו שאין‬ ‫הראשונים דלעיל בסמוך )הערה מא(‪ ,‬שאין לברך ברכה‬
‫לחלק בזה‪ ,‬ובהכרח שהבינו הראשונים דלשון זה לאו‬ ‫זו אלא על אותו והכבשן ועל אותו הגוב שבהם נעשה‬
‫דווקא הוא‪ ,‬ואינו מוכרח כלל לחלק בזה בין גוב‬ ‫הנס‪.‬‬
‫אריות לכבשן האש‪ ,‬ושוב יש לפרש כן אף בדעת‬ ‫ב‪ .‬עוד כתב הפרישה )שם( להוסיף ולדייק כן אף‬
‫הרא"ש והסמ"ג והטור‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫בדעת הטור )סימן ריח( שכתב דין זה בזה"ל‪ ,‬הלכך‪,‬‬
‫ג‪ .‬עוד הוסיף בזה באליה רבה )שם( לדייק כן אף‬ ‫הרואה גוב של אריות וכבשן האש‪ ,‬מברך ברוך‬
‫מדברי רש"י )ברכות נז‪ :‬ד"ה כבשן של אש(‪ ,‬דסבירא ליה‬ ‫שעשה נס לצדיקים במקום הזה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וממה שלא‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬ ‫שלו‬

‫טז‪ .‬יש מן הראשונים שכתבו‪ ,‬שרשאי אדם לברך במקום שנעשה בו נס לחבירו‪ ,‬ולא נזכרו‬
‫האופנים הנ"ל אלא לחייבו בברכה זו מן הדין‪ ,‬אך מסתימת דברי שאר ראשונים נראה‬
‫שאינו רשאי לברך מד‪.‬‬

‫שנעשה ליחיד‪] ,‬מלבד בעל הנס עצמו שיש לו לברך‬ ‫לחלק בזה בין גוב של אריות לכבשן האש‪ ,‬שהרי‬
‫בראיית אותו המקום‪ ,‬וה"ה לבניו ולבני בניו‪,‬‬ ‫לענין כבשן האש פירש רש"י‪ ,‬דהיינו 'חפירה שהוסק‬
‫וכמשנ"ת לעיל )סעיף ז'([‪ ,‬אלא בתורת חובה‪ ,‬אבל אם‬ ‫בה כבשנם של חנניה מישאל ועזריה'‪ ,‬ונראה דסבירא‬
‫רצה לברך על נס שנעשה לחבירו‪ ,‬הרשות בידו‪ .‬וכן‬ ‫ליה שאין לברך אלא על אותו הכבשן שבו נעשה הנס‬
‫כתב בחי' הרשב"ץ )ברכות נד‪ .‬ד"ה הוא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש‬ ‫לחנניה מישאל ועזריה‪ ,‬ומאידך לענין גוב האריות לא‬
‫אומרים‪ ,‬דכולי עלמא דלא מברכי אניסא דיחיד‪ ,‬היינו‬ ‫פירש רש"י דהיינו דווקא גוב האריות שבו נעשה הנס‬
‫דווקא בדרך חובה‪ ,‬אבל דרך רשות יכולים לברך‬ ‫לדניאל‪ ,‬וכדעת הרמב"ם הנ"ל דשפיר מברך אף על‬
‫אפילו אניסא דיחיד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בספר המכתם‬ ‫שאר גובי אריות‪ ,‬אבל על שאר כבשונות של אש אינו‬
‫)ברכות נד‪ ,(.‬וז"ל‪ ,‬ומסקנא‪ ,‬דאניסא דרבים כולי עלמא‬ ‫מברך ברכה זו‪.‬‬
‫צריכי לברוכי‪ ,‬אבל אניסא דיחיד הוא ובריה ובר בריה‬ ‫אכן‪ ,‬יעו"ש באליה רבה בהמשך דבריו‪ ,‬שכתב‬
‫חייבין‪ ,‬אבל כולי עלמא לא מחייבי כו'‪ ,‬מיהו כולי‬ ‫לבאר דברי רש"י ודברי הרמב"ם הנ"ל באופ"א‪ ,‬שאף‬
‫עלמא נהי דחיובא ליכא‪ ,‬אבל רשות מיהא איכא‪ ,‬ואי‬ ‫הם מודים לדעת הראשונים דלעיל בסמוך )הערה מא(‪,‬‬
‫בריך ליכא משום ברכה לבטלה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שאין לברך ברכה זו אלא על אותו הגוב ואותו הכבשן‬
‫וכן כתב בספר המאורות )ברכות נד‪] ,(:‬וכתב להוכיח‬ ‫שבו נעשה הנס‪ ,‬ומרוב פשיטות הענין לא הזכירו כן‬
‫כן ממעשה דרב חנא בגדתאה ורבנן )ברכות נד‪,(:‬‬ ‫לענין גוב האריות‪ ,‬שלא נתקנה ברכה זו אלא על גוב‬
‫שבירכו 'בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא' על‬ ‫האריות שהושלך אליו דניאל‪ ,‬אך עכ"פ לענין כבשן‬
‫הצלת רב יהודה ורפואתו‪ ,‬ואע"פ שלא נעשה נס זה‬ ‫האש הוצרכו לפרש דלא מיירי אלא בכבשן האש‬
‫אלא ליחיד‪ ,‬אך כבר הוא עצמו כתב להעיר בזה‪ ,‬שיש‬ ‫שאליו הושלכו חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬לאפוקי כבשן‬
‫מן הראשונים שביארו‪ ,‬שלא בירכו רב חנא בגדתאה‬ ‫האש שאליו הושלך אברהם אבינו‪ ,‬שאין לברך עליו‬
‫ורבנן על הצלת רב יהודה אלא משום שהיה רבם‪,‬‬ ‫ברכה זו‪] ,‬ומכ"מ סיים באליה רבה )שם(‪ ,‬ד'מכ"מ‬
‫ועפ"ז כתבו לייסד דבריהם הנ"ל )סעיף יב‪ ,‬ושם בהערות(‬ ‫אפשר לברך בשאר גוב אריות בלא שם ומלכות'[‪.‬‬
‫שיש לברך בראיית מקום שנעשה בו נס לרבו‪ ,‬אך‬ ‫ד‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬מדברי הרמב"ם נראה שיש‬
‫כתב לדחות דבריהם‪ ,‬וכדלהלן[; וז"ל‪ ,‬שמעינן מהאי‬ ‫לחלק בזה‪ ,‬שבכבשן האש אינו מברך אלא על אותו‬
‫עובדא‪ ,‬דאפילו מאן דלא הוה ליה לא בריה ולא בר‬ ‫הכבשן שאליו הושלכו חנניה מישאל ועזריה ובו‬
‫בריה‪ ,‬מצי לאודויי ולברוכי אניסא דחבריה‪ ,‬דהא רב‬ ‫נעשה הנס‪ ,‬אבל בגוב של אריות שפיר יש לברך אף‬
‫הונא ]‪-‬לגירסא דידן רב חנא בגדתאה[ בריך אניסא‬ ‫על שאר גובי אריות שלא נעשה הנס בהם‪ ,‬ויש‬
‫דרב יהודה‪ ,‬וכי אמרינן לעיל )ע"א( הוא ובריה ובר‬ ‫שכתבו כן אף בדעת הרא"ש והסמ"ג והטור‪ ,‬ועוד יש‬
‫בריה דמשמע אבל לא איניש אחרינא‪] ,‬כך היתה‬ ‫שכתבו לדייק כן אף בדעת רש"י; אך יש מן‬
‫גירסתו בגמ'‪ ,‬וכגירסת הרי"ף וסייעתו הנ"ל )הערה ל'(‪,‬‬ ‫האחרונים שכתבו לפקפק בזה‪ ,‬וכתבו לבאר דברי כל‬
‫ולפנינו ליתא[‪ ,‬ההוא לענין חובה דמיחייבי הוא ובריה‬ ‫הראשונים הנ"ל בדרכים אחרות‪ ,‬ולא מצאנו מקור‬
‫ובר בריה‪ ,‬אבל איניש אחרינא רשות‪ ,‬דאי בעי מברך‬ ‫ברור ומפורש בדברי הראשונים כחילוק זה‪ ,‬ואף‬
‫בדברי האחרונים כמעט שלא מצאנו מי שפסק‬
‫ואי לא לא מברך כו'‪ ,‬ואית דאמרי דאפשר דרב יהודה‬
‫כחילוק זה‪ ,‬מלבד דעת מהרש"ל הנ"ל שפסק כן‬
‫הוה רביה דרב הונא‪ ,‬ובריך אניסא דרבי' כי היכי‬
‫להלכה ולמעשה‪.‬‬
‫דמחייב אניסא דאבוה‪ ,‬ואינו נראה כן מדאמרי 'דיהבך‬
‫ניהלן'‪ ,‬ולא אמרי ליה דרך כבוד 'דיהבך לן מר'‪ ,‬אלא‬ ‫‪ .„Ó‬כ"ה להדי' בדברי כמה מרבותינו הראשונים‪,‬‬
‫דברו עמו כחברים‪ ,‬וכן נראה ]להוכיח שאם רצה לברך‬ ‫שלא אמרו בגמ' )ברכות נד‪ (.‬שאין צריך לברך על נס‬
‫שלז‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫יז‪ .‬הרואה את אביו או את זקנו או את רבו שנעשה להם נס‪ ,‬מברך עליהם שעשה נס לאבי‬
‫]או 'לזקני' או 'לרבי'[ מה‪.‬‬

‫ברכת הנס; ולפ"ז נמצא חילוק מחודש בענין זה‪,‬‬ ‫על נס שנעשה לחבירו רשאי[‪ ,‬דהא אמרינן לקמן‬
‫שהרי ישנם אופנים שנעשה לאדם נס וניצל מן המיתה‪,‬‬ ‫)ברכות נח‪ (:‬דמברך על חבירו כד חזי ליה בתר תלתין‬
‫ואעפ"כ אין בניו ותלמידיו מברכים בראיית מקום‬ ‫יומין 'שהחיינו'‪ ,‬ובתר שתא 'מחיה המתים'‪ ,‬וכש"כ‬
‫הנס‪ ,‬שהרי אין ניכר הנס מתוך אותו המקום‪ ,‬וכדלקמן‬ ‫אי מתרחיש ליה ניסא דמצי לברוכי כיון שחביב עליו‪,‬‬
‫)שם(‪ ,‬אך עכ"פ בראיית אביהם או רבם שהוא בעל‬ ‫וכן דעת הראב"ד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועוד מצינו כעי"ז בדברי‬
‫הנס עצמו‪ ,‬שפיר יש להם לברך אף על אותו הנס‪,‬‬ ‫רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות ה"ט(‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪,‬‬
‫אע"פ שמתוך המקום אין ניכר הנס‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬ ‫אבל כל מקום שנעשה בו נס ליחיד כו'‪ ,‬פירוש‪ ,‬אבל‬
‫וכן כתב המאירי )ברכות נד‪ .‬ד"ה כל שמברך( בשם‬ ‫אחרים אין צריכים לברך‪ ,‬מיהו מסתברא‪ ,‬דאי אית להו‬
‫הראב"ד‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כל שמברך על ראיית מקום הנס‪ ,‬אם‬ ‫הנאה ותועלת בהצלתם שמברכים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫לא ראה מקום שנעשה בו הנס‪ ,‬אבל ראה אותו‬ ‫אכן‪ ,‬מסתימת דברי שאר רבותינו הראשונים‪ ,‬שלא‬
‫שנעשה לו הנס‪ ,‬יש אומרים שמברך‪ ,‬בין בנס של‬ ‫הזכירו ענין ברכה בראיית מקום שנעשה בו נס ליחיד‪,‬‬
‫רבים בין בנס של יחיד‪ ,‬אם הוא בנו או רבו‪ ,‬וכן כתבו‬ ‫אלא בנס שנעשה לאביו או לזקנו או לרבו‪ ,‬נראה שעל‬
‫גדולי המפרשים‪ ,‬וראיה להם מה שאמרו בגמ' מנא‬ ‫מקום שנעשה בו נס לחבירו‪ ,‬אף אם רצה לברך אינו‬
‫הני מילי כו'‪ ,‬והרי יתרו לא ראה מקום הנס‪ ,‬אלא‬ ‫רשאי‪ ,‬וכ"ה להדי' בחידושי הרא"ה )ברכות נד‪ .‬ד"ה‬
‫שראה אותם הניצולים‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב האבודרהם‬ ‫והקשה הראב"ד(‪ ,‬שאינו רשאי לברך בראיית מקום‬
‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה מקום(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כתב‬ ‫שנעשה בו נס לחבירו‪ ,‬וכן כתב בביאור הלכה )ריח‪,‬ד‬
‫ה"ר גרשון ברבי שלמה‪ ,‬אע"ג דיתרו לא היה רואה‬ ‫ד"ה וכל(‪ ,‬ד'זולת יוצאי יריכו‪ ,‬אין שום אחד רשאי‬
‫מקום הנס‪ ,‬ואנן 'הרואה' תנן‪ ,‬יש לומר‪ ,‬כיון שהיה‬ ‫לברך אנס דאידך'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫רואה ישראל שאירע להם הנס‪ ,‬חייב לברך‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫‪ .‰Ó‬א‪ .‬הנה בברכות ילפינן לה לעיקר דין ברכת‬
‫וכן כתבו בחי' הרא"ה )ברכות נד‪ .‬ד"ה והקשה הראב"ד(‪,‬‬ ‫הנס‪ ,‬ממה שבירך יתרו והודה להשי"ת על הניסים‬
‫]וראה לשונו לקמן בהמשה"ד[‪ ,‬חידושי הרשב"ץ‬ ‫שעשה לישראל‪ ,‬וכדכתיב )שמות יח‪,‬י( ויאמר יתרו ברוך‬
‫)ברכות נד‪ .‬ד"ה אניסא(‪ ,‬ספר המאורות )ברכות נד‪ ,(.‬ספר‬ ‫ה' אשר הציל וגו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וצ"ב היכן מצינו שהיה יתרו‬
‫המכתם )ברכות נד‪ ,(.‬כפתור ופרח )פרק ז'(‪ ,‬רבינו מנוח‬ ‫רואה את מקום הנס בשעה זו שבירך והודה להשי"ת‪,‬‬
‫)פ"י מהל' ברכות ה"ט(‪ ,‬שיטה מקובצת )ברכות נד‪ .‬ד"ה מנא‬ ‫ובדברי הרו"א מצינו כמה וכמה דרכים בביאור הענין‪,‬‬
‫הני מילי(‪ ,‬ועו"ר‪] ,‬וראה עוד בס' יד דוד )ברכות נד‪.‬‬ ‫וכדלקמן בהמשה"ד )אות ג'(; אך רבים מרבותינו‬
‫מהדו"ב ד"ה מנא הני מילי( שכתב לבאר כן אף בדעת‬ ‫הראשונים כתבו לייסד עפ"ז‪ ,‬דכשם שיש לברך‬
‫רש"י[‪.‬‬ ‫בראיית מקום שנעשה בו הנס לאביו או לרבו או לכל‬
‫וכדבריהם פסק הרמ"א )ריח‪,‬ו( בזה"ל‪ ,‬יש אומרים‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬הוא הדין והוא הטעם שיש לברך ברכה זו‬
‫דהוא הדין אם רואה האדם שנעשה לו הנס‪ ,‬מברך‬ ‫בראיית האדם שנעשה לו הנס‪ ,‬ומעתה כיון שיתרו היה‬
‫עליו‪ ,‬כמו שמברך על המקום שנעשה לו הנס‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫רואה את משה ואת בני ישראל שנעשו להם הניסים‪,‬‬
‫ואף שיש מן הפוסקים שהשמיטו דין זה‪] ,‬וכ"ה‬ ‫שפיר היה לו לברך ברכה זו; ]ויש להוסיף עוד בזה‪,‬‬
‫בשועה"ר ובקיצור שו"ע[‪ ,‬מכ"מ מסתימת דברי‬ ‫דאף להמבואר לקמן )סעיף כב( שאין מברכים בראיית‬
‫נושאי כלי השו"ע נראה שהסכימו לדברי הרמ"א‪ ,‬וכן‬ ‫מקום שנעשה בו נס לאביו או לרבו‪ ,‬אא"כ ניכר הנס‬
‫מבואר להדי' בדברי כמה מגדולי הפוסקים‪ ,‬שיש‬ ‫מתוך אותו המקום‪ ,‬מכ"מ שפיר יש לברך בראיית‬
‫לברך אף בראיית בעל הנס עצמו‪ ,‬וכ"ה בלבוש )ריח‪,‬ז(‪,‬‬ ‫האדם שנעשה לו הנס‪ ,‬שהרי אם לא היה נעשה לו‬
‫שער הציון )ריח‪,‬יז(‪ ,‬ערוך השולחן )ריח‪,‬ט(‪ ,‬כף החיים‬ ‫אותו הנס‪ ,‬לא היה רואה אדם זה בחיים‪ ,‬ומעצם ראיית‬
‫)ריח‪,‬כז(‪ ,‬ועו"פ‪] ,‬וכן הסכים בס' תורת חיים )סופר‪,‬‬ ‫אדם זה ניכר הנס שנעשה לו‪ ,‬ושפיר יש לו לברך עליו‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫)ברכות‬ ‫לו הוא מברך ברוך שעשה לך נס‪ ,‬וזהו שאמרו‬
‫נח‪ (:‬הרואה את חבירו לאחר שלושים יום מברך‬
‫שהחיינו‪ ,‬ובתר שתא ברוך מחיה המתים‪ ,‬והיא על‬
‫השמחה שהוא שמח על חבירו החביב לו שנעשה לו‬ ‫האדם צריך לברך שעשה לך נס שהציל אותך כו'‪,‬‬
‫נס‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬ובעיקר מה שכתבו הראשונים הנ"ל לייסד‬
‫דבריהם ע"פ סוגיא דברכות הנ"ל‪ ,‬דאל"כ שיש לברך‬
‫ברכה זו אף בראיית בעל הנס‪ ,‬היאך ילפינן לדין‬
‫ברכה בראיית מקום הנס‪ ,‬ממה שבירך יתרו על‬
‫הניסים שנעשו לישראל; הנה בדברי הרו"א מצינו‬
‫כמה דרכים נוספות בישוב וביאור הענין‪ ,‬היאך יש לנו‬
‫ללמוד כן מברכת יתרו‪ ,‬ולדבריהם הרי שאין להוכיח‬
‫מדברי הגמ' לדין זה שיש לברך אף בראיית בעל הנס‪,‬‬
‫]ואמנם שפיר יש לומר דהכי נקטינן לדינא‪ ,‬ובודאי יש‬
‫סברא לומר דלא גרע בעל הנס ממקום שנעשה לו‬ ‫אין לו לברך אף בראיית בעל הנס; וכן מבואר להדי'‬
‫הנס‪ ,‬אך עכ"פ אין לייסד הדברים ע"פ דברי הגמ'‬
‫הנ"ל[‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫בספר האשכול )מהדו' רצב"א‪ ,‬הל' ברכות הודאה( כתב‬
‫לבאר בזה"ל‪ ,‬ויליף מקרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר‬
‫הציל וגו'‪ ,‬ואע"ג דבהאי שעתא לא במצרים ולא בים‬
‫עמד‪ ,‬מכ"מ ראה נסי המן והבאר במקומם‪ ,‬עכ"ל;‬
‫וכעי"ז כתב מהרש"א )ברכות נד‪ .‬חידושי אגדות ד"ה ברוך(‬
‫בזה"ל‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דלכתם במדבר בכלל נס הצלתם‬
‫ממצרים הוא‪ ,‬וראה שם עמהם נסי המן והבאר וענני‬
‫כבוד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בס' עיון יעקב )ברכות נד‪ .‬ד"ה שנאמר( כתב ליישב‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולענ"ד מעיקרא לא קשיא מידי‪ ,‬דהא כתיב‬
‫שבא אל הר האלוקים‪ ,‬וענן משווה שאר כל ההרים‪,‬‬
‫נמצא שמשם היה יכול לראות ארץ מצרים‪ ,‬ושפיר‬
‫בירך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בס' גליוני הש"ס )להגר"י ענגיל‪ ,‬שבת לא‪ (:‬כתב ליישב‬
‫באופן מחודש‪ ,‬ע"פ המבו' )שבת שם( שסתירה שהיתה‬
‫במשכן היתה על מנת לבנות במקומו‪ ,‬משום דכתיב‬
‫)במדבר ט‪,‬כ( על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו‪ ,‬והרי שכל‬
‫המקומות שהיו שם ישראל במדבר הרי הם כמקום‬
‫אחד‪ ,‬ומעתה ה"נ יש לומר לענין ברכת הנס‪ ,‬דשפיר‬
‫חשיב כרואה מקום הנס כיון שכל נסיעתם וחנייתם‬
‫אינם אלא ע"פ ה'‪.‬‬
‫בס' חודש האביב )להג"ר אליעזר פאפו בעל פלא יועץ‪,‬‬
‫ברכות נד‪ (.‬כתב לבאר בזה"ל‪ ,‬לא מייתי ]‪-‬ממעשה‬
‫דיתרו[ אלא אסמכתא וגילוי מילתא בעלמא‪ ,‬דהא לא‬
‫שלח‬
‫ריח‪,‬ח(‪ ,‬אלא שכתב לחדש בזה"ל‪ ,‬וגם משמע שצריך‬
‫להזכיר עיקר הנס‪ ,‬שברואה מקום הנס אינו צריך‬
‫לומר רק ברוך שעשה נס במקום הזה‪ ,‬אבל כשרואה‬
‫עכ"ל[‪ .‬והדבר מצוי בראיית זקנו שהוא ניצול שואה‬
‫וכיו"ב‪ ,‬שאם לא ראהו שלושים יום‪ ,‬יש לברך‬
‫בראייתו ברכת 'שעשה נס לזקני' בשם ומלכות‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה בפשטות היה נראה‪ ,‬שאף לדברי‬
‫הראשונים הנ"ל שיש לברך בראיית בעל הנס‪ ,‬מכ"מ‬
‫אין לברך ברכה זו אלא על מי שהיה מברך בראיית‬
‫מקום שנעשה לו נס‪ ,‬ובזה כתבו הראשונים שראיית‬
‫בעל הנס הרי היא כראיית מקום הנס‪ ,‬אבל מי שאינו‬
‫מברך עליו בראיית מקום שנעשה לו נס‪ ,‬וכגון שאר‬
‫ניסי יחיד ]שאינו אביו או זקנו או רבו וכיו"ב[‪ ,‬כמו"כ‬
‫מדברי המאירי הנ"ל‪ ,‬ש'כל שמברך על ראיית מקום‬
‫הנס'‪ ,‬ה"נ מברך בראיית 'אותו שנעשה לו הנס'‪ ,‬וכ"ה‬
‫להדי' בדברי כמה פוסקים‪] ,‬לבוש )שם(‪ ,‬שלחן שלמה‬
‫)ריח‪,‬ב(‪ ,‬משנה ברורה )ריח‪,‬כא(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬שאין לברך‬
‫ברכה זו בראיית בעל הנס‪ ,‬אא"כ היה מברך בראיית‬
‫מקום שנעשה לו הנס‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬מדברי הרא"ה )שם( בשם הראב"ד מבואר‬
‫להדי'‪ ,‬שאף שלענין ראיית מקום שנעשה בו הנס‪,‬‬
‫אינו מברך אלא על מקום שנעשה בו נס לאביו או‬
‫לזקנו או לרבו וכיו"ב‪ ,‬מכ"מ בראיית בעל הנס עצמו‪,‬‬
‫שפיר מברך ברכה זו אף על חבירו ועל שאר בני אדם;‬
‫אכן עוד נראה מדברי הרא"ה חידוש נוסף בזה לאידך‬
‫גיסא‪ ,‬שאין לברך ברכה זו בראיית בעל הנס‪ ,‬אלא‬
‫בפעם ראשונה שרואהו לאחר שנעשה לו הנס‪ ,‬אבל‬
‫לאחמ"כ שוב אין לו לברך בראייתו‪] ,‬אך מסתימת‬
‫דברי שאר רבותינו הרו"א הנ"ל נראה‪ ,‬שדין ברכה זו‬
‫כדין ברכה בראיית מקום הנס‪ ,‬ושפיר חוזר ומברך‬
‫ברכה זו כל שעברו שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫וז"ל הרא"ה‪ ,‬והקשה הראב"ד כו'‪ ,‬ומחוורתא דמילתא‬
‫הכין הוא‪ ,‬דלברוכי אדוכתא דאיתעביד ביה ניסא‪,‬‬
‫איכא לפלוגי בין רבו ואביו ואדם מסוים לשאר בנ"א‪,‬‬
‫דעל רבו ואביו ואבי אביו ומי שנתקדש שם שמים על‬
‫ידו מברכים ברוך שעשה נס לפלוני במקום הזה‪ ,‬ועל‬
‫נס שנעשה ליחיד דעלמא אין מברכים על המקום‬
‫שנעשה בו נס‪ ,‬הא ודאי כשרואה את חבירו שניצל מן‬
‫החולי או שנעשה לו נס אחר‪ ,‬ודאי על יחיד החביב‬
‫שלט‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫אופן הנס וראיית המקום‬

‫יח‪ .‬הסכמת הפוסקים‪ ,‬שאין לברך אלא על נס שהוא יוצא ממנהג העולם‪ ,‬אך על נס שהוא‬
‫כדרכו וכמנהגו של עולם‪ ,‬וכגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל‪ ,‬יש לברך‬
‫בלא שם ומלכות‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה מו‪.‬‬

‫הנ"ל‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא נס שהוא יוצא ממנהג‬ ‫הוה במקום שנעשה הנס‪ ,‬ולא בירך ברכה שלימה‪,‬‬
‫העולם‪ ,‬וכתב המחבר שיש חולק על זה‪] ,‬וס"ל דשפיר‬ ‫עכ"ל‪ .‬וע"ע בן יהוידע )ברכות שם( מש"כ ליישב עוד‬
‫יש לברך ברכת הנס אף על נס שהוא ממנהג העולם[‪,‬‬ ‫בזה‪ ,‬ודבריו צ"ע‪.‬‬
‫וסיים המחבר שטוב לברך בכל כהא"ג בלא שם‬
‫)הל' ברכות השבח וההודאה‪,‬‬ ‫‪ .ÂÓ‬א‪ .‬כתב האבודרהם‬
‫ומלכות; והאחרונים נתחבטו בדבר‪ ,‬היכן מצא‬ ‫ד"ה כתב ה"ר אשר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כתב ה"ר אשר מלוניל‪ ,‬הא‬
‫המחבר בדברי הראשונים שיש מי שחולק בדי"ז‪,‬‬ ‫דמברכין בין אניסא דרבים בין אניסא דיחיד‪ ,‬דווקא‬
‫וסבירא ליה דשפיר יש לברך ברכה זו אף על נס‬ ‫בנס שהוא יוצא ממנהג העולם או מדרך התולדה‪,‬‬
‫שהוא ממנהג העולם‪.‬‬ ‫אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו‪ ,‬כגון שבאו עליו‬
‫והמגן אברהם )ריח‪,‬יב( העלה בתחילה בביאור דברי‬ ‫גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיו"ב‪ ,‬אינו חייב‬
‫המחבר‪ ,‬שהוציא כן ממש"כ בתשו' הריב"ש )סימן שלז(‬
‫לברך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובהמשך‬
‫לענין ברכת הגומל‪ ,‬דאע"פ שבגמ' )ברכות נד‪ (:‬לא נזכר‬ ‫דבריו הוסיף עוד וכתב בזה"ל‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬והרי פורים‬
‫חיוב ברכה כי אם לענין ארבעה בלבד‪] ,‬יורדי הים‪,‬‬ ‫שהיה נס כמנהג העולם ומברכים שעשה ניסים‪ ,‬ויש‬
‫הולכי מדבריות‪ ,‬חולה שנתרפא‪ ,‬והיוצא מבית‬ ‫לומר‪ ,‬התם נמי יצא ממנהג העולם מפני שני דברים‪,‬‬
‫האסורים[‪ ,‬ה"ה נמי דשפיר יש לברך ברכת הגומל אף‬ ‫הא' שבטל כתב המלך‪ ,‬והוא היפך דת פרס ומדי‪ ,‬והב'‬
‫על שאר ניסים‪ ,‬וכגון אם גנבים באו לו אם שודדי‬ ‫שהרג קרוב לשמונים אלף מאומתו בעבור אהבת אשה‬
‫לילה‪ ,‬וכל כיוצא בזה‪ ,‬עכ"ד הריב"ש‪ ,‬והרי דסבירא‬ ‫אחת‪ ,‬ואין זה מנהג העולם וטבעו‪ ,‬ובחנוכה לאו משום‬
‫ליה דלענין ברכת הגומל שפיר יש לברך אף על נס‬ ‫מעשה דיהודית מברכים שעשה ניסים‪ ,‬אלא משום פך‬
‫שאינו יוצא ממנהג העולם‪ ,‬וכגון שבאו עליו גנבים‬ ‫השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול‪ ,‬ולא היה‬
‫וכו'‪ ,‬ועפ"ז יש לומר דה"ה נמי לענין ברכה בראיית‬ ‫להדליק אלא יום אחד‪ ,‬ונעשה בו נס והדליקו ממנו‬
‫מקום הנס‪ ,‬דשפיר יש לברך אף בראיית מקום שנעשה‬ ‫שמונה ימים‪ ,‬שהיה כמעשה אליהו ואלישע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בו נס שאינו יוצא ממנהג העולם‪ ,‬וזהו שכתב המחבר‬ ‫ובביאור דעה זו שאין לברך בראיית מקום הנס‬
‫שיש שחלקו על דברי הרא"ש מלוניל הנ"ל‪.‬‬ ‫אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם‪ ,‬כתב הלבוש‬
‫אך שוב כתב המג"א )שם( לדחות הדברים‪ ,‬שאין‬ ‫)ריח‪,‬ט( בזה"ל‪ ,‬יש אומרים שאין מברכים על נס אלא‬
‫להוכיח מדברי הריב"ש לנידו"ד גבי ברכת הנס‪,‬‬ ‫בנס שהוא יוצא ממנהג העולם‪' ,‬שזה נקרא נס נגלה'‪,‬‬
‫]ולפ"ז הדרינן לקמייתא דיש לעיין היכן מצא המחבר‬ ‫אבל נס נסתר שהוא נעשה כפי מנהג העולם‬
‫בדברי הראשונים‪ ,‬שיש מי שסובר דשפיר יש לברך‬ ‫ותולדותיו כו'‪ ,‬אינו חייב לברך‪ ,‬שאין זה נס נגלה‪,‬‬
‫ברכת הנס אף על נס שהוא ממנהג העולם[; אכן‬ ‫'ושמא דרך מקרה היה'‪ ,‬עכ"ל; והט"ז )ריט‪,‬ו( כתב‬
‫הסכמת הרבה אחרונים כדרך זו‪ ,‬שמדברי הריב"ש גבי‬ ‫בביאור דין זה בזה"ל‪ ,‬הטעם‪ ,‬דברכת הנס נתקן‬
‫ברכת הגומל‪ ,‬יש להוכיח אף לנידו"ד גבי ברכה‬ ‫תוספת על מה ששייך לברכת הגומל‪ ,‬בדבר 'שהוא‬
‫בראיית מקום הנס‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על נס שאינו‬ ‫חוץ לטבע לגמרי והכל מודים שאצבע אלוקים היא'‪,‬‬
‫יוצא ממנהג העולם‪ ,‬ועי' ביאור הגר"א )ריח‪,‬יא( שציין‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וע"ע פרי מגדים )סי' תרע משבצות זהב סק"ג( מש"כ‬
‫המקור לדברי המחבר ]שיש מי שחולק על דברי‬ ‫בזה‪ ,‬וראה עוד משנ"ת לעיל )הערה ב'( מדברי הערוך‬
‫הרא"ש מלוניל הנ"ל[‪ ,‬מדברי הריב"ש הנ"ל לענין‬ ‫השולחן )ריח‪,‬א(‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ברכת הגומל‪ ,‬וכ"ה בדברי חמודות )על הרא"ש‪ ,‬ברכות‬ ‫ב‪ .‬ובשו"ע )ריח‪,‬ט( הביא דעת ה"ר אשר מלוניל‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫האדם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי לן להדי' בדבריו דשפיר יש לברך‬
‫ברכה זו אף היכא שבאו עליו גנבים וניצל מהם‪,‬‬
‫ואע"פ שהוא נס שאינו יוצא ממנהג העולם‪ ,‬וכן נראה‬
‫בביאור דבריו 'שעל כל נס הוא מברך'‪ ,‬ולאפוקי‬
‫מדעת 'יש מן הגדולים' דנראה דסבירא להו שאינו‬
‫מברך אלא על נס שהוא יוצא ממנהג העולם; והרי לן‬
‫מדבריו מקור נאמן לדברי המחבר הנ"ל‪ ,‬שיש מי‬
‫שחולק על דעת הרא"ש מלוניל‪ ,‬וסבירא ליה דשפיר‬
‫יש לברך ברכת הנס אף על נס שאינו יוצא ממנהג‬
‫העולם‪.‬‬
‫עוד יש שהביאו ]עי' נשמת אדם )כלל סה סק"א(‬
‫וביאור הלכה )ריח‪,‬ט ד"ה ויש חולק([ מקור נוסף לדברי‬
‫המחבר הנ"ל‪] ,‬שיש מי שחולק על דעת הרא"ש‬
‫מלוניל‪ ,‬וס"ל דשפיר יש לברך ברכת הנס אף על נס‬
‫שאינו יוצא ממנהג העולם[‪ ,‬ממש"כ בתשו' הר"א‬
‫אב"ד )הו"ד בתשו' הרדב"ז ח"ג סימן תקעב( בזה"ל‪ ,‬מי‬
‫שנפל אבן סמוך לראשו או נתקע עץ או ברזל סמוך‬
‫לעינו‪ ,‬ונעשה לו נס ולא נפל על הראש וגם הברזל לא‬
‫נכנס בעינו‪ ,‬או מי שהיה עולה בסולם ונשמט עקבו‬
‫או נשמטה שליבה מתחתיו ונפל ולא אירע בו שום‬
‫מיחוש‪ ,‬יש אומרים שצריך להודות ברוך שעשה לי‬
‫נס במקום הזה‪ ,‬כי כל אדם שהוא קרוב לדבר שיש בו‬
‫סכנה וניצול ממנו‪ ,‬צריך לברך ברוך שעשה לי נס‪,‬‬
‫ויש אומרים שאינו צריך לברך אלא על נס חדש שהוא‬
‫מעשה שמים‪ ,‬כמקום שנעשה בו ניסים לאבותינו‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ונראה שנחלקו ג"כ בדין זה‪ ,‬האם יש לברך‬
‫ברכה זו אף על נס שהוא ממנהג העולם‪ ,‬או שמא לא‬
‫תקנו חכמים ברכה זו אלא על נס שהוא יוצא ממנהג‬
‫העולם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד יש להביא בזה מש"כ המאירי )ברכות נד‪ .‬ד"ה‬
‫ניסים( בזה"ל‪ ,‬ניסים אלו שמברכים עליהם‪ ,‬יש אומרים‬
‫דווקא בנס גדול היוצא מגדרו של עולם‪ ,‬אבל נס קטן‬
‫כגון שבאו לו גנבים או גדודי חיה וליסטים‪ ,‬אין מברך‬
‫עליו‪ ,‬ולדעתי כל נס העשוי ליחיד מברך עליו‪ ,‬שכל‬
‫נס אצל יחיד גדול הוא‪ ,‬אבל בנס של רבים אין‬
‫מברכים עליו אלא כשהוא נס גדול‪ ,‬ומכ"מ כל‬
‫שנתקרבו למקרה גדול וניצול הימנו‪ ,‬אע"פ שאין בו‬
‫מופת מברכים עליו‪ ,‬עכ"ל; ומדבריו מבו' דעה‬
‫שלישית בנידו"ז‪ ,‬דחילוק יש בדבר בין נס הנעשה‬
‫ליחיד‪] ,‬דקיי"ל שאינו מברך עליו אלא הוא ויוצאי‬
‫יריכו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף ז'([‪ ,‬דשפיר יש לברך אף‬
‫שמ‬
‫פרק ט' אות א'(‪ ,‬ובנחלת צבי )ריח‪,‬ט(‪ ,‬ובס' מור וקציעה‬
‫להיעב"ץ )סימן ריח‪ ,‬ד"ה כתב הרד"א(‪ ,‬ובאליה רבה‬
‫)ריח‪,‬יג(‪ ,‬ובשו"ת חיים שאל להחיד"א )ח"ב סימן טו(‪,‬‬
‫ועו"א‪ ,‬במקור דברי המחבר הנ"ל‪ ,‬שדעה זו דשפיר‬
‫יש לברך ברכת הנס אף על נס שאינו יוצא ממנהג‬
‫העולם‪ ,‬היא דעת הריב"ש הנ"ל גבי ברכת הגומל;‬
‫ויעו"ש באליה רבה שהוסיף עוד בזה‪ ,‬דאדרבה‪,‬‬
‫אפשר שאף הריב"ש לא הוציא דין זה לענין ברכת‬
‫הגומל‪ ,‬אלא מדין ברכת שעשה לי נס‪ ,‬דממה שלענין‬
‫ברכת 'שעשה לי נס' לא חילקו חכמים בין נס לנס‪,‬‬
‫וסתימת הדברים מורה דה"ה נמי שיש לברך ברכה זו‬
‫אף על נס שהוא ממנהג העולם‪ ,‬שהרי עכ"פ בגדר‬
‫'נס' הוא‪ ,‬הוא הדין והוא הטעם לענין ברכת הגומל‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך ברכה זו אף על שאר ניסים שאינם‬
‫מארבעה המנויים בגמ'‪ ,‬ואף על נס שאינו יוצא‬
‫ממנהג העולם וכגון שבאו עליו גנבים וכו'‪.‬‬
‫]אכן‪ ,‬יעו"ש בביאור הגר"א שכתב לתמוה על דעה‬
‫זו‪ ,‬דאם כנים הדברים שיש לנו ללמוד דיני ברכת‬
‫שעשה לי נס מדיני ברכת הגומל‪ ,‬וכמשנ"ת לענין נס‬
‫שאינו יוצא ממנהג העולם‪ ,‬א"כ הכי נמי כל חולים‬
‫ויולדות יהיו חייבים לעולם לברך ברכת שעשה לי נס‪,‬‬
‫כשם שמברכים ברכת הגומל‪ ,‬והניח בקושיא‪ ,‬אכן‬
‫לדברי האליה רבה לק"מ‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬אין אנו לומדים‬
‫דיני ברכת שעשה לי נס מדיני ברכת הגומל‪ ,‬אלא יש‬
‫ללמוד דיני ברכת הגומל מדיני ברכת שעשה לי נס‪,‬‬
‫ודו"ק‪ ,‬וע"ע ביאור הלכה )ריח‪,‬ט ד"ה ויש חולק( מש"כ‬
‫ליישב קושיית הגר"א‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן באמת מצינו עוד בזה בדברי כמה ראשונים‪,‬‬
‫דסבירא להו נמי דשפיר יש לברך בראיית מקום הנס‪,‬‬
‫אף על נס שאינו יוצא ממנהג העולם‪] ,‬ואף אי נימא‬
‫כדברי המג"א הנ"ל שאין להוכיח מדברי הריב"ש‬
‫לנידו"ד גבי ברכת שעשה לי נס‪ ,‬מכ"מ יש להביא‬
‫מדבריהם מקור לדברי המחבר‪ ,‬שיש מי שחולק על‬
‫דעת הרא"ש מלוניל הנ"ל[; וכן מבו' בספר הבתים‬
‫)הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות א'( בזה"ל‪ ,‬יש מן הגדולים שכתב‬
‫שאין היחיד מברך על נסו אלא בנס המפורסם‪ ,‬כגון‬
‫שינצל מן האריה שבא לטורפו‪ ,‬וכגון שצמא למים‬
‫ויצא לו מעין וכיו"ב שהוא אחד מן המופתים‪ ,‬אבל‬
‫מי שבאו עליו ליסטים או גנבים וינצל מהם‪ ,‬אינו‬
‫מברך‪ ,‬ויראה לי שעל כל נס הוא מברך‪ ,‬שעיקר‬
‫הברכה הוא להתעורר להודות אל ה' שמשגיח במין‬
‫שמא‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫יט‪ .‬ונחלקו הפוסקים‪ ,‬האם הדבר תלוי באופן הסכנה‪ ,‬וכל שבאה עליו הסכנה באופן שהוא‬
‫ממנהג העולם‪ ,‬אינו בכלל 'נס' שתקנו חכמים לברך עליו‪ ,‬או שמא הדבר תלוי באופן‬
‫ההצלה‪ ,‬וכל שהצלתו היתה באופן שהוא ממנהג העולם‪ ,‬אינו בכלל 'נס' שתקנו חכמים‬
‫לברך עליו‪ ,‬ועי' הערה מז‪.‬‬

‫מקום אותו הנס‪ ,‬אע"פ שנס ההצלה היה כמנהג‬
‫העולם‪] ,‬וכן כתב בשער הציון )ריח‪,‬כו( בדעת המג"א‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ומהמגן אברהם נראה לכאו'‪ ,‬דלדידיה לא קאי‬
‫'מנהג של עולם' אהצלה‪ ,‬אלא על הסכנה‪ ,‬דאם‬
‫הסכנה היה דבר שאינו מנהגו של עולם‪ ,‬כגון שנפל‬
‫עליו חיה‪ ,‬מיקרי נס אע"ג שהצלה היה בפשוט בלא‬
‫נס‪ ,‬כגון שברח ממנה או שנתקבצו הרבה בני אדם‬
‫והבריחו אותה‪ ,‬אעפ"כ מיקרי נס אפילו לדעה‬
‫ראשונה ]‪-‬דלעיל בסמוך )הערה מו([‪ ,‬אכן כשנפלו עליו‬
‫גנבים‪ ,‬זה מיקרי ]סכנה שהיא[ מנהגו של עולם‪,‬‬
‫ולהכי אין מברכים‪ ,‬עכ"ל[; וכן כתב בחיי אדם )כלל‬
‫סה ס"ד‪ ,‬ונשמת אדם שם אות א'(‪ ,‬שאין לברך אא"כ היתה‬
‫הסכנה 'יוצאת ממנהג העולם'‪ ,‬יעו"ש באורך‪] ,‬אכן‬
‫מסוף דבריו שם נראה‪ ,‬דעכ"פ היכא שהיה בסכנת‬
‫מוות ברורה‪ ,‬שפיר יש לו לברך אע"פ שהיתה הסכנה‬
‫ממנהג העולם‪ ,‬וכגון שנפלה עליו החומה וכיו"ב[‪,‬‬
‫וע"ע שו"ת מהריט"צ )ח"א סימן פז( ושו"ת פלא יועץ‬
‫)סו"ס יז( ושו"ת פרי הארץ )ח"א או"ח סימן ז'( מה שכתבו‬
‫בזה‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬עי' משנה ברורה )ריח‪,‬ל( שכתב‪ ,‬שאין‬
‫הדבר תלוי אלא בנס ההצלה‪ ,‬וכל שהיה הנס 'יוצא‬
‫ממנהג העולם'‪ ,‬הרי שיש לו לברך בראיית מקום אותו‬
‫הנס‪ ,‬אע"פ שהסכנה באה עליו באופן שהוא ממנהג‬
‫העולם‪] ,‬ויעו"ש בשער הציון )סקכ"ו( מש"כ לדחות‬
‫ראיות החיי אדם הנ"ל[‪ .‬ובאמת כן נראה אף מפשטות‬
‫דברי האבודרהם והמחבר הנ"ל בסמוך )הערה מו(‪,‬‬
‫שלא תקנו חכמים ברכה זו אלא ב'נס' שהוא יוצא‬
‫ממנהג העולם‪ ,‬והרי שלא הזכירו חילוק בזה אלא‬
‫לענין ה'נס' ולא לענין ה'סכנה'‪] ,‬וכן מבו' ממש"כ‬
‫האבודרהם )שם( להוכיח לדבריו ממעשה נס פורים‪,‬‬
‫וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה מו אות א'([‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫והנה עי' משך חכמה )בראשית לז‪,‬כד( שהביא מה‬
‫שאמרו במדרש תנחומא )פרשת ויחי אות יז(‪ ,‬שכאשר‬
‫חזרו השבטים מקבורת יעקב אביהם‪ ,‬הלך יוסף והציץ‬
‫בבור שהשליכוהו אליו‪ ,‬ובירך ברכת 'שעשה לי נס‬
‫על נס שאינו יוצא ממנהג העולם‪ ,‬ובין נס הנעשה‬
‫לרבים‪ ,‬שאין מברכים עליו אלא בנס שהוא יוצא‬
‫ממנהג העולם‪.‬‬
‫ה‪ .‬ועכ"פ הכרעת המחבר בנידו"ד כמשנ"ת‪ ,‬דאין‬
‫לברך בשם ומלכות אלא על נס שהוא יוצא ממנהג‬
‫העולם‪ ,‬אבל נס שאינו יוצא ממנהג העולם‪' ,‬טוב'‬
‫לברך עליו בלא שם ומלכות‪ ,‬וכן הסכמת הפוסקים‪,‬‬
‫וכ"ה בתשו' הרדב"ז )ח"ג סו"ס תקעב‪ ,‬ובמנין הכללי סימן‬
‫אלף א'(‪ ,‬לבוש )ריח‪,‬ט(‪ ,‬מחזיק ברכה להחיד"א )ריח‪,‬ב(‪,‬‬
‫שועה"ר )סדר ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יג ס"א(‪ ,‬חיי אדם )כלל סה‬
‫ס"ד(‪ ,‬משנה ברורה )ריח‪,‬לב(‪ ,‬ערוך השולחן )ריח‪,‬יב(‪,‬‬
‫ושאר נושאי כלי השו"ע‪] ,‬ודלא כמו שהכריע בס' מור‬
‫וקציעה להיעב"ץ )סימן ריח‪ ,‬סוד"ה וכתב הרד"א(‪ ,‬דשפיר‬
‫יש לברך בשם ומלכות אף על נס שאינו יוצא ממנהג‬
‫העולם[; וכמו שיבואר לקמן בסמוך )הערה מז( דעות‬
‫הפוסקים בביאור די"ז‪ ,‬אי בעינן שתהא הסכנה שלא‬
‫ממנהג העולם‪ ,‬או שיהא הנס שלא ממנהג העולם‪.‬‬
‫ובמקו"א יבואר עוד בזה בס"ד לענין ברכת הגומל על‬
‫נס שאינו יוצא ממנהג העולם‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫‪ .ÊÓ‬א‪ .‬הנה יש לדון בדברי רבותינו הרו"א הנ"ל‬
‫בסמוך )סעיף יח‪ ,‬ושם הערה מו(‪ ,‬שלא תקנו חכמים ברכת‬
‫הנס אלא על ניסים היוצאים ממנהג העולם‪ ,‬האם‬
‫עיקר הדבר תלוי באופן הסכנה‪ ,‬וכל שבאה עליו‬
‫הסכנה באופן שהוא יוצא ממנהג העולם‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך בראיית מקום הנס‪ ,‬וכל שבאה עליו הסכנה‬
‫באופן שהוא ממנהגו של עולם‪ ,‬הרי שאין לו לברך‬
‫בראיית מקום הנס‪ ,‬או שמא עיקר הדבר אינו תלוי‬
‫אלא באופן ההצלה‪ ,‬וכל שניצל באופן שהוא יוצא‬
‫ממנהג העולם‪ ,‬שפיר יש לו לברך בראיית מקום הנס‪,‬‬
‫וכל שניצל באופן שהוא ממנהגו של עולם‪ ,‬הרי שאין‬
‫לו לברך בראיית מקום הנס‪.‬‬
‫ומדברי המגן אברהם )ריח‪,‬יא( מבו'‪ ,‬שעיקר הדבר‬
‫תלוי באופן הסכנה‪ ,‬וכל שבאה עליו הסכנה באופן‬
‫שהוא יוצא ממנהג העולם‪ ,‬שפיר יש לו לברך בראיית‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫כ‪ .‬יש אומרים‪ ,‬שאין לברך אלא על נס שיש בו הצלה ממיתה‪ ,‬אבל על שאר ניסים מופלאים‬
‫שאין בהם הצלה ממיתה‪ ,‬לא תקנו חכמים ברכה זו‪ ,‬ועי' הערה מח‪.‬‬
‫נפגע ממנו אע"פ ששהה בשעה זו בתוך הבית‪ ,‬והרי‬
‫שנס הצלתו היה 'יוצא ממנהג העולם'‪ ,‬אשר לדעת‬
‫המשנה ברורה וסייעתו הנ"ל‪ ,‬הרי זה בכלל 'נס'‬
‫שתקנו חכמים לברך עליו בראיית אותו המקום‬
‫שנעשה לו‪ ,‬שהרי נס ההצלה היה שלא כמנהגו של‬
‫עולם‪ ,‬אך לדעת המגן אברהם וסייעתו הנ"ל‪ ,‬הרי‬
‫שאין זה בכלל 'נס' שתקנו חכמים לברך עליו בראיית‬
‫אותו המקום שנעשה לו‪ ,‬שהרי עצם הסכנה באה עליו‬
‫באופן שאינו 'יוצא ממנהג העולם'‪.‬‬
‫וכן לאידך גיסא‪ ,‬באופנים שהסכנה באה עליו שלא‬
‫כמנהגו של עולם‪ ,‬אך נס ההצלה היה בדרכו ובמנהגו‬
‫של עולם‪ ,‬וכגון באופן שעמד עליו אריה בעיר‬
‫לטורפו‪] ,‬ודב"ז אינו מצוי בתוך העיר כלל[‪ ,‬ואדם‬
‫אחר ירה כנגד האריה והרגו‪ ,‬ועי"ז ניצל מן האריה‪,‬‬
‫אשר לדעת המגן אברהם וסייעתו הנ"ל‪ ,‬הרי זה בכלל‬
‫'נס' שתקנו חכמים לברך עליו בראיית אותו המקום‬
‫שנעשה לו‪ ,‬שהרי באה עליו הסכנה באופן שאינו‬
‫ממנהג העולם‪ ,‬אך לדעת המשנה ברורה וסייעתו‬
‫הנ"ל‪ ,‬הרי שאין זה בכלל 'נס' שתקנו חכמים לברך‬
‫עליו בראיית אותו המקום שנעשה לו‪ ,‬שהרי אופן‬
‫הצלתו היה כמנהגו של עולם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .ÁÓ‬א‪ .‬הנה עי' ביאור הלכה )ריח‪,‬א ד"ה כגון( שכ'‬
‫שאין לברך ברכת הנס בראיית הר הכרמל‪ ,‬וביאר‬
‫הטעם לפי שלא היה באותו המקום נס שיש בו הצלה‬
‫ממוות לחיים‪ ,‬וכל כהא"ג לא תקנו חכמים לברך עליו‬
‫ברכת הנס‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן ברואה הר הכרמל ]אינו מברך‬
‫ברכת הנס[‪ ,‬דהברכה לא נתקנה על פלאי הבורא‪,‬‬
‫דא"כ היה לנו לברך בראותנו הר סיני מקום שניתנה‬
‫בו התורה‪ ,‬וע"כ דנתקן רק אהצלת אדם מן המיתה‬
‫בדרך נס‪ ,‬ואבן שישב עליו משה היה אז ג"כ ההצלה‬
‫בדרך נס ע"י תפילתו של משה כו'‪ ,‬וא"כ גבי אליהו‪,‬‬
‫אף שהיה נס ופלא‪ ,‬אעפ"כ מעשה הר הכרמל לא‬
‫נעשה כדי שינצל אליהו מן המיתה‪ ,‬שהרי אליהו היה‬
‫נחבא‪ ,‬ואח"כ הלך אליו בשליחות השי"ת שאמר לו‬
‫)מלכים א' יח‪,‬א( לך הראה אל אחאב ואתנה מטר ע"פ‬
‫האדמה‪ ,‬וענין עשיית הפלא בהר הכרמל היה כדי‬
‫לחזק אמונת ישראל בה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שמב‬
‫במקום הזה'‪] ,‬וראה לעיל )הערה כא אות ג'( שהבאנו‬
‫לשון המדרש בזה[‪ ,‬וצ"ב שהרי לא היה בזה דבר‬
‫היוצא ממנהג העולם‪ ,‬והיאך בירך יוסף בראיית אותו‬
‫המקום; וכתב ליישב בזה"ל‪ ,‬ועיקר הנס הוא מה‬
‫שהעלוהו מהבור כו'‪ ,‬אך הברכה צריך לברך על דבר‬
‫יוצא חוץ מהטבע‪ ,‬וזה שאמר רבי תנחום )שבת כב‪(.‬‬
‫'אבל נחשים ועקרבים יש בו'‪ ,‬והיה נס יוצא מטבע‬
‫העולם‪ ,‬וזה בירך ברוך שעשה לי נס‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וביאור‬
‫דבריו‪ ,‬דאף שאופן הצלת יוסף מן הבור היתה בדרך‬
‫הטבע‪ ,‬והעלאתו מן הבור אינו דבר ה'יוצא ממנהג‬
‫העולם'‪ ,‬אך עכ"פ עיקר הנס היינו שלא הזיקוהו‬
‫הנחשים והעקרבים שהיו בתוך הבור; אכן נראה‬
‫שאין בזה אלא כדי ליישב דעת המשנה ברורה‬
‫וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שאין הדבר תלוי אלא באופן ההצלה‪,‬‬
‫וכיון שהצלתו היתה למעלה מדרך הטבע‪ ,‬שפיר היה‬
‫לו לברך בראיית מקום זה‪ ,‬אבל לדעת המגן אברהם‬
‫וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שעקיר הדבר תלוי באופן הסכנה‪ ,‬עדיין‬
‫יש לעיין בזה‪ ,‬שהרי סכנת הנחשים והעקרבים שבתוך‬
‫הבור הרי היא 'ממנהגו של עולם'‪ ,‬והיאך בירך יוסף‬
‫בראיית אותו המקום‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה ישנם אופנים‪ ,‬אשר אף הסכנה באה עליו‬
‫באופן שהוא ממנהג העולם‪ ,‬ואף אופן ההצלה הרי‬
‫הוא כמנהגו של עולם‪ ,‬וכגון מה שהזכיר המשנ"ב‬
‫)ריח‪,‬לב(‪ ,‬לענין מי 'שנפל אבן סמוך לראשו או נתקע‬
‫ברזל סמוך לעינו‪ ,‬ונעשה לו נס ולא נפל האבן על‬
‫ראשו ולא נתקע הברזל בעין ממש'‪ ,‬שהרי אף נפילת‬
‫האבן אינה 'יוצאת ממנהג העולם'‪ ,‬ואף אופן ההצלה‬
‫שבסופו של דבר האבן נטתה מעט וכיו"ב‪ ,‬אינו 'יוצא‬
‫ממנהג העולם'‪.‬‬
‫אך נפק"מ בדברי הפוסקים הנ"ל‪ ,‬באופנים‬
‫שהסכנה באה עליו כמנהגו של עולם‪ ,‬אך אופן‬
‫ההצלה היה שלא כמנהגו של עולם‪ ,‬וכגון במקרה‬
‫הנ"ל כאשר האבן נפלה על ראשו‪ ,‬אלא שנעשה לו נס‬
‫ולא הגיע לכלל סכנה מחמת פגיעת האבן‪ ,‬וכן באופן‬
‫שנורה טיל לעבר בית ששהה בתוכו‪ ,‬והרי שהסכנה‬
‫היתה ממנהגו של עולם‪ ,‬אלא שאירע נס והטיל לא‬
‫התפוצץ כלל‪ ,‬או שהתפוצץ הטיל והוא עצמו לא‬
‫שמג‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫וכש"כ הנעשה לו נס וניצול ממיתה עצמה‪ ,‬שהרי‬
‫קבעו עליו ברכה אחרת לברך כשיעבור עוד במקום‬
‫ההוא‪ ,‬ברוך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬כדאמרינן‬
‫בריש פרק הרואה )ברכות נד‪ ,(.‬עכ"ל; והרי שע"פ‬
‫תקנת חכמים לברך ברכת שעשה לי נס‪ ,‬כתב הריב"ש‬
‫שיש לחייבו אף בברכת הגומל‪ ,‬וכיון שברכת הגומל‬
‫בודאי אינה אלא על הצלה ממוות לחיים‪ ,‬הרי לן‬
‫דסבירא ליה להריב"ש בפשיטות‪ ,‬שאף ברכת שעשה‬
‫לי נס לא נתקנה אלא על נס שיש בו הצלה ממוות‬
‫לחיים‪ ,‬וכדברי הביאה"ל הנ"ל‪.‬‬
‫אכן נראה שאינו מוכרח‪ ,‬ושפיר יש לומר אף‬
‫לדברי הריב"ש‪ ,‬שאף שעל נס שאין בו הצלה ממוות‬
‫לחיים‪ ,‬אינו מברך ברכת הגומל‪ ,‬היינו משום שאין‬
‫בזה 'טובה' עבורו כלל‪ ,‬ושוב אין שייך שיאמר עליו‬
‫'הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב'‪ ,‬מכ"מ שפיר‬
‫יש לו לברך עליו ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה'‪,‬‬
‫ועיקר כוונת הריב"ש אינה אלא להביא סייעתא‬
‫לדבריו‪ ,‬שבאופן שנעשה לו נס שיש בו הצלה ממוות‬
‫לחיים‪ ,‬והרי זה כ'טובה' עבורו דשייך שפיר לברך‬
‫עליה 'הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב'‪ ,‬הרי‬
‫שאינו מסתבר שלא יברך על הצלתו כי אם בראיית‬
‫אותו המקום לאחר זמן רב‪ ,‬ולא יברך עליו ויודה‬
‫להשי"ת מיד לאחר שנעשה לו הנס‪] ,‬וכלשונו בהמשך‬
‫דבריו‪' ,‬וכל שכן שמיד שניצל צריך הוא להודות כדרך‬
‫הארבעה שצריכים להודות‪ ,‬ולא שיפטר מברכת‬
‫ההודאה בברכת שעשה לי נס‪ ,‬שחייבו לברך כשישוב‬
‫לעבור במקום ההוא‪ ,‬ואולי לא יעבור שם לעולם ולא‬
‫יברך אותה ברכה‪ ,‬אלא ודאי נראה שברכת ההודאה‬
‫מברך אותה מכל מקום'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬אבל לעולם אין שתי‬
‫ברכות אלו תלויים זו בזו‪ ,‬וכל שנעשה לו נס שאין בו‬
‫הצלה ממוות לחיים‪ ,‬אע"פ שאינו יכול לברך עליו‬
‫ברכת הגומל‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‬
‫ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה'‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן עיקר דבריהם ]שלא תקנו חכמים ברכה זו‬
‫אלא על נס שיש בו הצלה ממוות לחיים[‪ ,‬צריכים‬
‫עיון‪ ,‬שהרי בברכות )נד‪ (.‬מבו' שיש לברך ברכת הנס‬
‫בראיית מעברות הירדן ובראיית חומת יריחו‪ ,‬והרי‬
‫שאע"פ שלא היו בהם הצלה ממיתה לחיים‪] ,‬שהרי‬
‫לא רדפו אחרי בני ישראל באותה שעה קודם שנעשה‬
‫להם הנס‪ ,‬וכן היו יכולים לעבור את הירדן ע"י ספינות‬
‫כדרך כל הארץ‪ ,‬ועיקר נס בקיעת הירדן לא נעשה‬
‫מים רבים‬
‫)סימן‬ ‫ועוד מצאתי כן בס' מור וקציעה להיעב"ץ‬
‫ריח(‪ ,‬שהזכיר בפשיטות בתוך דבריו כמה וכמה‬
‫פעמים‪ ,‬שאין מברכים ברכת הנס אלא על נס שיש בו‬
‫הצלה ממוות לחיים‪ ,‬יעו"ש שכ' שתקנו חכמים ברכה‬
‫זו 'על כל נס שאירע לו סכנת נפש וניצול ממנו'‪ ,‬וכן‬
‫'הניצול אפילו מנגיחת שור המועד להזיק‪ ,‬באופן‬
‫שהיה בסכנת נפש‪ ,‬כשהיה קרוב אצלו ורצה להזיקו‬
‫וניצול ממנו'‪ ,‬יש לו לברך ברכה זו‪ ,‬ועוד שם בהמשך‬
‫דבריו בזה"ל‪ ,‬ונראה לי דה"ה אם היה בסכנת שריפה‬
‫ונצל‪ ,‬לא מבעיא דמברך הגומל‪ ,‬אלא גם 'שעשה לי‬
‫נס' מברך משלושים לשלושים יום שלא הגיע למקום‬
‫ההוא בינתיים‪ ,‬אמנם הכל לפי הדליקה‪ ,‬אם היה‬
‫במקום שהרוח נושב‪ ,‬או אפילו שלא במקום הרוח‬
‫אלא בבית בלילה ובשעה שבני אדם ישנים‪ ,‬ובכל‬
‫אופן שלא הכיר בה אדם‪ ,‬והיו עצים מצויים לה‪,‬‬
‫באופן שהיה הוא או ביתו עם נפשות שבתוכו בסכנה‬
‫גמורה‪ ,‬וניצל ע"פ סיבה מחודשת לשעתה‪ ,‬ונראה‬
‫ונרגש שבהשגחה פרטית חסו עליו מן השמים וסיבבו‬
‫עליו הצלה שלא עלתה על דעתו‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫בסמוך )סעיפים יח‪-‬יט(‪ ,‬שאין לברך אלא על נס שהוא‬
‫יוצא ממנהג העולם[‪ ,‬הרי זה נס גמור לענין שתי‬
‫ברכות הללו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ולכאו' היה נראה להוכיח לדבריהם‪ ,‬שאין‬
‫מברכים ברכת הנס אלא על נס שיש בו הצלה ממוות‬
‫לחיים‪ ,‬ממש"כ בתשו' הריב"ש )סימן שלז( לענין ברכת‬
‫הגומל‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת הגומל אף על שאר‬
‫ניסים מלבד ארבעה המנויים בגמ' )ברכות נד‪] ,(:‬יורדי‬
‫הים‪ ,‬הולכי מדבריות‪ ,‬חולה שנתרפא‪ ,‬והיוצא מבית‬
‫האסורים[‪ ,‬וכתב בזה הריב"ש בזה"ל‪ ,‬עוד שאלת‪ ,‬הא‬
‫דאמרינן בפרק הרואה )שם( ארבעה צריכים להודות‬
‫בסמך פסוקי המזמור‪ ,‬מי נימא אלו דווקא דהא אקרא‬
‫סמכי‪ ,‬וא"כ אפילו נפל עליו כותל או ניצול מדריסת‬
‫שור ונגיחותיו וכיוצא בניסים כאלו‪ ,‬אינו חייב לברך‪,‬‬
‫או דנימא דכל שכן הוא‪ ,‬תשובה‪ ,‬נראה שצריך לברך‬
‫]ברכת הגומל אף על שאר ניסים[‪ ,‬שהרי הולכי‬
‫מדברות שצריכים להודות זהו מפני סכנת אריא וגנבי‬
‫המצויים בדרכים‪ ,‬וא"כ כשעמד עליו אריה לטורפו‬
‫אפילו בעיר‪ ,‬אם גנבים באו לו אם שודדי לילה‪ ,‬וניצל‬
‫מהם‪ ,‬וכיוצא בניסים אלו‪ ,‬כל שכן שצריך להודות‪,‬‬
‫ולא הוזכרו הארבעה בכתוב אלא מפני שהם מצויים‬
‫תמיד בדרך מנהגו של עולם ברוב האנשים כו'‪,‬‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫יח‪-‬יט([‪ ,‬ונמצא שיש לנו לברך ברכה זו על נס חנוכה‬
‫אע"פ שלא היה בו הצלה ממוות לחיים‪] ,‬ואף שנצחון‬
‫המלחמה הרי הוא נס שיש בו הצלה ממוות לחיים‪,‬‬
‫מכ"מ עיקר ברכת שעשה ניסים אינה אלא על נס פך‬
‫השמן‪ ,‬וכמבו' מפשטות דברי הגמ' )שבת כג‪ (.‬דהיי"ט‬
‫שמברכים ברכה זו בכל יום משמונת ימי חנוכה‪ ,‬דהא‬
‫'נס כל יומי איתיה'‪ ,‬ואכמ"ל עוד בזה[‪ ,‬ושוב אף‬
‫לענין ברכת הנס בראיית מקום שנעשה בו נס לעצמו‬
‫או לכל ישראל‪ ,‬הרי שיש לברך אע"פ שלא היה בו‬
‫הצלה ממוות לחיים‪ ,‬ודלא כדברי הביאה"ל‬
‫]והיעב"ץ[ הנ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ד‪ .‬ויש מי שכתב ליישב ולחלק בפשיטות‪ ,‬שאף‬
‫הביאה"ל לא כתב כן אלא לענין נס שנעשה ליחיד‪,‬‬
‫וכל כהא"ג אין לו לבעל הנס לברך עליו אא"כ יש בו‬
‫הצלה ממוות לחיים‪ ,‬ומשא"כ לענין נס שנעשה לכל‬
‫ישראל‪ ,‬דשפיר יש לברך עליו אע"פ שלא היה בו‬
‫הצלה ממות לחיים‪ ,‬ומשו"ה שפיר יש לברך ברכה זו‬
‫בראיית מעברות הים וחומת יריחו‪ ,‬שנעשה בהם הנס‬
‫לכל ישראל‪] ,‬וכבר כתב חילוק זה בשו"ת עמק הלכה‬
‫)וילנא תר"ו‪ ,‬או"ח סימן עה(‪ ,‬יעו"ש[; והנה אמנם הדבר‬
‫מתיישב על הלב מצד הסברא‪ ,‬אך נראה שהדברים‬
‫נסתרים מעצם דברי הביאה"ל הנ"ל‪ ,‬שהרי לסברא זו‬
‫נראה‪ ,‬שדין ברכת הנס בראיית מקום שנעשה בו נס‬
‫שנתקדש שם שמים על ידו‪ ,‬הרי הוא כדין מקום‬
‫שנעשה בו נס לכל ישראל‪ ,‬וא"כ שפיר היה לנו לברך‬
‫עליו אע"פ שלא היה בו הצלה ממוות לחיים‪ ,‬אך עיקר‬
‫דברי הביאה"ל נאמרו כדי לבאר הטעם שאין מברכים‬
‫ברכת הנס בראיית הר הכרמל‪ ,‬וא"כ כיון שאין סיבה‬
‫המחייבת ברכה בראיית הר הכרמל‪ ,‬אלא משום‬
‫שנעשה בו נס שנתקדש שם שמים על ידו‪ ,‬שוב אין‬
‫שייך בזה האי טעמא שאין לברך אלא על נס שיש בו‬
‫הצלה ממוות לחיים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫עוד היה מקום לפרש דברי הביאה"ל באופ"א‪,‬‬
‫שעיקר כוונתו לחלק בזה בין נס שיצא ממנו תועלת‬
‫לבעל הנס‪ ,‬ובין נס שלא יצא ממנו תועלת לבעל הנס‪,‬‬
‫וזהו שכתב הביאה"ל שלא תקנו חכמים ברכה זו על‬
‫'פלאי הבורא'‪ ,‬והיינו שאין בהם תועלת לבעל הנס‪,‬‬
‫אבל באופן שיצא לו תועלת ממעשה הנס‪ ,‬אע"פ שלא‬
‫היה בזה הצלה ממוות לחיים‪ ,‬מכ"מ שפיר יש לברך‬
‫בראיית מקום הנס; ומטעם זה שפיר תקנו חכמים‬
‫לברך ברכת הנס בראיית מעברות הירדן וחומת יריחו‬
‫שדמ‬
‫אלא כדי שיוכלו להכנס לארץ ישראל ולנחול אותה‪,‬‬
‫ועיקר נס נפילת חומת יריחו לא נעשה אלא כדי‬
‫שיכבשו בני ישראל את העיר יריחו[‪ ,‬מכ"מ שפיר יש‬
‫לברך ברכה זו בראיית אותם המקומות‪ ,‬ודלא כדברי‬
‫הביאה"ל ]והיעב"ץ[ הנ"ל‪ ,‬שאין מברכים ברכה זו‬
‫אלא על נס שיש בו הצלה ממוות לחיים‪.‬‬
‫עוד כתב בס' אוצר הברכה )הופמן‪ ,‬מילואים סימן מ'(‬
‫להקשות על דברי הביאה"ל ]והיעב"ץ[‪ ,‬דהא בברכות‬
‫)נד‪ (.‬ילפינן לעיקר דין ברכת הנס‪ ,‬ממה שבירך יתרו‬
‫בראיית הניסים שנעשו לישראל‪ ,‬וכדכתיב )שמות יח‪,‬י(‪,‬‬
‫ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים‬
‫ומיד פרעה‪ ,‬אשר הציל את העם מתחת יד מצרים‪,‬‬
‫ובמגילה )יד‪ (.‬ביארו הטעם שתקנו הנביאים מקרא‬
‫מגילה בפורים‪' ,‬ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה‪,‬‬
‫ממיתה לחיים לא כל שכן'‪ ,‬ופירש רש"י )מגילה שם ד"ה‬
‫מעבדות לחירות(‪ ,‬ד'מעבדות לחירות' היינו שאמרו‬
‫ישראל שירה על הים ביציאת מצרים‪ ,‬ונמצא שיציאת‬
‫מצרים אינה חשובה כנס שיש בו הצלה ממוות לחיים‪,‬‬
‫והרי שאעפ"כ שייך שפיר לברך עליה ברכת הנס‪,‬‬
‫ודלא כדברי הביאה"ל ]והיעב"ץ[ הנ"ל שאין לברך‬
‫ברכת הנס אלא על נס שיש בו הצלה ממוות לחיים;‬
‫]והנה כבר העיר בזה בטורי אבן )מגילה שם ד"ה מה‬
‫מעבדות(‪ ,‬דהא 'נס שעל הים לאו מעבדות לחירות‬
‫לחוד היה אלא ממוות לחיים נמי‪ ,‬כדכתיב )שמות יד‪,‬יא(‬
‫המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אכן‬
‫באמת רדיפת המצרים אחרי בני ישראל לא היתה אלא‬
‫כדי שיחזרו להיות להם לעבדים‪ ,‬ועכ"פ בשעה זו לא‬
‫היתה להם כוונה כלל להורגם‪ ,‬וכדכתיב )שמות יד‪,‬ה(‬
‫ויוגד למלך מצרים כי ברח העם וגו' ויאמרו מה זאת‬
‫עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו‪ ,‬ואף שע"י גאולת‬
‫ישראל ממצרים‪ ,‬בודאי ניצלו אף מכמה מיתות‪ ,‬אך‬
‫עכ"פ עיקר השירה לא היתה אלא על קריעת ים סוף‬
‫והצלת ישראל מפני רדיפת המצריים‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫עוד יש להקשות על דבריהם‪ ,‬שהרי מדברי‬
‫הראשונים נראה‪ ,‬שהשוו דין ברכת 'שעשה ניסים'‬
‫בחנוכה ובפורים‪ ,‬לדין ברכת הנס בראיית מקום‬
‫שנעשה בו נס לעצמו או לישראל וכיו"ב‪] ,‬ועפ"ז‬
‫הקשה האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה כתב ה"ר‬
‫אשר(‪ ,‬היאך יש לנו לברך ברכת 'שעשה ניסים' על נס‬
‫פורים‪ ,‬והרי אין מברכים ברכה זו אלא על נס שהוא‬
‫יוצא ממנהג העולם‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיפים‬
‫שמה‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫כא‪ .‬מי שניצל מן הסכנה ע"י שנעשה לו נס במקום אחר שלא עמד בו באותה שעה‪] ,‬וכגון‬
‫שאחד רדף אחריו להורגו‪ ,‬וכאשר היו עדיין רחוקים זה מזה‪ ,‬אירע נס ונפל הרודף‬
‫וכיו"ב‪ ,‬ונמצא שמעשה הנס היה במקום אחד‪ ,‬אך הוא עצמו עמד במקום אחר בשעת עשיית‬
‫הנס[‪ ,‬יש לדון היכן יברך ברכת הנס מט‪.‬‬

‫)שמואל רמז‬ ‫במקום אחר[‪ ,‬מהא דאיתא בילקוט שמעוני‬
‫קלג( על הפסוק )שמואל א' כג‪,‬כח( על כן קראו למקום‬
‫ההוא סלע המחלקות‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬דבר אחר מהו 'סלע‬
‫המחלקות'‪ ,‬שבשעה שהיו דוד וחילו עוברים על אותו‬
‫מקום‪ ,‬היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות‬
‫הראשונים שהיו עמו‪ ,‬באותה שעה יורדים מעל‬
‫סוסיהם ומשתטחים ונופלים על פניהם‪ ,‬ומברכים ברוך‬
‫שעשה לנו ניסים במקום הזה‪ ,‬ומקצתם עומדים ואין‬
‫מברכים‪] ,‬לפי[ שלא היו עמו באותה שעה‪ ,‬ע"כ;‬
‫והנה עיקר הנס שנעשה לדוד ולחיילותיו‪ ,‬לא נעשה‬
‫אלא ע"י שבא המלאך אל שאול ואמר לו 'מהרה ולכה‬
‫כי פשטו פלשתים על הארץ' )שם פסוק כז(‪ ,‬ובאותה‬
‫שעה לא היה שאול על הסלע אלא סמוך לו )שם פסוק‬
‫כו(‪ ,‬ודוד וחיילותיו היו על הסלע )שם פסוק כה(‪ ,‬והרי‬
‫שבירכו דוד וחיילותיו ברכת הנס‪ ,‬בראיית המקום‬
‫שבו עמדו בשעה שנעשה להם הנס וניצלו מן הסכנה‪,‬‬
‫ולא בראיית המקום שבו נעשה הנס‪.‬‬
‫]ואגב אורחא שהזכרנו המעשה שהיו דוד‬
‫וחיילותיו מברכים בראיית סלע המחלקות‪ ,‬יש להוסיף‬
‫עוד בזה‪ ,‬דהנה לכאו' יש לעיין‪ ,‬מפני מה לא היו‬
‫מברכים ברכה זו אלא שש מאות הראשונים שהיו עמו‬
‫בשעה שנעשה להם הנס‪ ,‬והרי תקנו חכמים לברך אף‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס ל'אדם חשוב המפורסם‬
‫בכל ישראל'‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף יד‪ ,‬ושם הערה לח(‪,‬‬
‫ושוב היה להם לברך בראיית אותו המקום שנעשה בו‬
‫נס לדוד; וכבר עמד בזה במשך חכמה )בראשית לז‪,‬כד(‪,‬‬
‫וכתב ליישב באופן מחודש‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומה שלא היו‬
‫מברכים השאר על נס של דוד‪ ,‬כמו שצריך לברך על‬
‫אדם מסוים‪ ,‬משום שרודפו היה שאול‪ ,‬והוא ג"כ אדם‬
‫מסוים‪ ,‬עכ"ל; אכן‪ ,‬ע"פ המבו' לקמן בסמוך )סעיף‬
‫כב(‪ ,‬שאין מברכים בראיית מקום שנעשה בו נס‬
‫לישראל‪ ,‬או נס שנעשה לאביו ולרבו או לאדם חשוב‬
‫המפורסם בכל ישראל‪ ,‬אא"כ ניכר הנס מתוך אותו‬
‫המקום‪ ,‬ומשא"כ בעל הנס עצמו שפיר מברך אע"פ‬
‫שאין ניכר הנס מתוך אותו המקום‪ ,‬א"כ מטעם זה לא‬
‫וכיו"ב‪ ,‬וכן תקנו חכמים ברכת 'שעשה ניסים' על נס‬
‫פך השמן‪ ,‬וכן יתרו בירך ברכה זו בראיית הניסים‬
‫שנעשו לישראל בקריעת ים סוף‪ ,‬ואע"פ שלא היה‬
‫בהם הצלה ממוות לחיים‪ ,‬ומשום שעכ"פ היתה בהם‬
‫תועלת בכל אחד מאותם הניסים‪ ,‬ודי בזה כדי לברך‬
‫עליהם ברכות אלו‪ .‬אכן דרך זו דחוקה טובא בדברי‬
‫הביאה"ל הנ"ל‪ ,‬שהרי להדיא כתב בביאה"ל שלא‬
‫נתקנה ברכה זו אלא על 'הצלת אדם מן המיתה בדרך‬
‫נס'‪ ,‬ועוד שנה תיבות אלו בהמשך דבריו‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי‬
‫אף במעשה אליהו בהר הכרמל היתה תועלת‪ ,‬שעי"ז‬
‫נתחזקה אמונת ישראל בהקב"ה כנגד אמונת הבעל‪,‬‬
‫ולפ"ז מפני מה אין מברכים ברכה זו בראיית הר‬
‫הכרמל; והדרינן לקמייתא לפרש דברי הביאה"ל‬
‫בפשיטות‪ ,‬שלא תקנו חכמים ברכה זו אלא על נס שיש‬
‫בו הצלה ממוות לחיים‪ ,‬ושוב יש לעיין בכל הנ"ל‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫עוד יש שכתבו ליישב הקושיא הנ"ל ממה שתקנו‬
‫חכמים לברך ברכה זו בראיית מעברות הירדן‪ ,‬שעיקר‬
‫הברכה אינה על נס בקיעת הירדן‪ ,‬אלא על הנס שלא‬
‫שטפו המים את בני ישראל כשהיו בתוך הנהר‪ ,‬אך‬
‫דוחק גדול הוא‪ ,‬וביותר שהרי 'סכנה' זו באה עליהם‬
‫בציווי השי"ת‪ ,‬שהרי נצטוו להכנס לתוך הירדן‬
‫ולעוברו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .ËÓ‬עי' שו"ת בצל החכמה )ח"ה סימן סג( שהאריך‬
‫לדון בזה‪ ,‬בכל כהא"ג שהנס וההצלה לא היו באותו‬
‫המקום‪ ,‬אלא הנס נעשה במקום אחד‪ ,‬ועי"ז באה לו‬
‫ההצלה כשעמד במקום אחר‪] ,‬וכגון באופן הנ"ל‬
‫שרדפו אחריו להורגו‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬האם יש לו לברך‬
‫בראיית מקום שנעשה בו הנס‪ ,‬ואע"פ שהוא עצמו לא‬
‫עמד בשעה זו אלא במקום אחר‪ ,‬או שמא אין לו‬
‫לברך אלא בראיית המקום שהוא עצמו עמד בו‬
‫באותה שעה‪ ,‬שהרי במקום זה אירע לו שניצל מן‬
‫הסכנה‪ .‬וכתב להוכיח שיש לברך בראיית המקום‬
‫שהוא עמד בו באותה שעה‪] ,‬ואע"פ שהנס נעשה‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬ ‫שמו‬

‫כב‪ .‬על נס שנעשה לכל ישראל או לאביו וכיו"ב‪ ,‬אינו מברך אלא באופן שניכר הנס מתוך‬
‫המקום‪] ,‬והיינו‪ ,‬שע"י ראיית המקום ניתן להבחין ולהבין את גודל הנס‪ ,‬ועי'‬
‫הערה[ נ; אך על נס שנעשה לעצמו‪ ,‬שפיר יש לו לברך אף שאינו ניכר מתוך אותו‬
‫המקום נא‪.‬‬

‫רש"י )ברכות נד‪ .‬ד"ה הרואה מקום( שכ' בזה"ל‪ ,‬הרואה‬ ‫בירכו אלא אותם שש מאות הראשונים שאף להם‬
‫מקום שנעשו בו ניסים לישראל‪ ,‬כגון הנך דקתני‬ ‫נעשה הנס‪ ,‬אבל שאר החיילים לא היה להם לברך‬
‫לקמן‪ ,‬מעברות הים והירדן ונחלי ארנון כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫בראיית אותו המקום לפי שאין הנס ניכר בו‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ונראה כוונתו שאין לברך אלא על ניסים כגון אלו‪,‬‬
‫‪ .‬כתבו התוס' )ברכות נד‪ :‬ד"ה אבני אלגביש(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫והיינו שניכר הנס מתוך אותו המקום‪ ,‬אבל אם אין‬
‫וה"ה מקום שנפל שם מחנה סנחריב‪] ,‬שיש לברך‬
‫ניכר הנס מתוך אותו המקום‪ ,‬אין מברכים עליו ברכה‬
‫בראיית מקום זה[‪ ,‬דלא גרע חזקיה מאדם המסוים‪,‬‬
‫זו‪] .‬והנה יעו"ש בנהר שלום שהוסיף עוד בזה‪,‬‬
‫]ואע"ג שלא נעשה הנס במקום זה לכל ישראל‪ ,‬מכ"מ‬
‫שמדברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ט( שהביא בתחילה‬
‫יש לברך בראיית אותו המקום‪ ,‬כדין מקום שנעשה בו‬
‫שיש לברך ברכה זו בראיית ים סוף ומעברות הירדן‪,‬‬
‫נס לאדם חשוב המפורסם בכל ישראל‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫ושוב כתב בסתמא שיש לברך ברכה זו אף ב'כל מקום‬
‫שנעשו בו ניסים לרבים'‪ ,‬נראה שיש לברך ברכה זו‬ ‫לעיל )סעיף יד([‪ ,‬אלא לא חש לפרש ]בברייתא שיש‬
‫אף באופן שאין הנס ניכר מתוך המקום‪ ,‬ודלא כדעת‬ ‫לברך אף בראיית מקום זה[‪ ,‬לפי שידוע המקום סביב‬
‫רש"י ורבינו יהודה הנ"ל‪ ,‬עכ"ד; אכן מלבד שאינו‬ ‫ירושלים; ושוב היה נראה לרבינו יהודה‪ ,‬כיון שאין‬
‫מוכרח‪ ,‬נראה שיש מקום לדייק מדברי הרמב"ם‬ ‫הנס ידוע ע"פ המקום כי הנך‪ ,‬אין מברכים עליו אלא‬
‫לאידך גיסא‪ ,‬וכעין מש"כ הנהר שלום לדייק מדברי‬ ‫אותם שנעשה להם הנס‪ ,‬וכן כל אדם מברך על ניסו‬
‫רש"י‪ ,‬שמה שכתב הרמב"ם שיש לברך על 'כל מקום‬ ‫אע"פ שאינו ניכר מתוך המקום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שנעשו בו ניסים לרבים'‪ ,‬היינו דומיא ד'מעברות הים‬ ‫והרי שבתחילת דבריהם סברו התוס'‪ ,‬דשפיר יש‬
‫ומעברות הירדן' שהזכיר בתחילת דבריו‪ ,‬והיינו באופן‬ ‫לברך אף על מקום שנפל שם מחנה סנחריב‪ ,‬ואע"פ‬
‫שניכר הנס מתוך המקום‪ ,‬דאל"כ מפני מה הוצרך‬ ‫שאין ניכר הנס מתוך המקום ]כמש"כ התוס' בהמשך‬
‫הרמב"ם להזכיר בתחילת דבריו 'מעברות הים‬ ‫דבריהם[‪ ,‬מכ"מ אין בזה כדי שלא לברך עליו‪ ,‬ושוב‬
‫ומעברות הירדן'‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬ ‫הביאו התוס' דעת רבינו יהודה‪ ,‬שלא תקנו חכמים‬
‫וכן הסכמת הפוסקים כדעת רבינו יהודה‪ ,‬שאין‬ ‫ברכת הנס אלא באופן שניכר הנס מתוך המקום‪,‬‬
‫מברכים בראיית מקום שנעשו בו ניסים לישראל‪] ,‬או‬ ‫ולפ"ז הרי שאין לברך בראיית המקום שנפל שם‬
‫לאדם חשוב המפורסם בכל ישראל וכיו"ב[‪ ,‬אא"כ‬ ‫מחנה סנחריב‪ ,‬דאף שיודע שזהו המקום שנפל בו‪,‬‬
‫ניכר הנס מתוך המקום‪ ,‬וכ"ה במגן אברהם )ריח‪,‬א(‬ ‫מכ"מ כיון שאין הנס ניכר מתוך המקום‪ ,‬אינו מברך‬
‫ובמשנה ברורה )ריח‪,‬ז( ועו"פ‪ ,‬ועוד מצינו בשועה"ר‬ ‫עליו‪ ,‬וכן כתבו המרדכי )ברכות סימן ריא( ועו"ר‪,‬‬
‫)סדר ברכת הנהנין‪ ,‬פרק יג ס"א( שכתב כן אף לענין מקום‬ ‫שמטעם זה אין מברכים בראיית מקום שנפל בו מחנה‬
‫שנעשה בו נס לאביו או לזקנו‪ ,‬ש'אם הנס ידוע על פי‬ ‫סנחריב‪ ,‬משום שאין הנס ניכר מתוך אותו המקום‪,‬‬
‫המקום'‪ ,‬יש לו לברך ברכת הנס בראייתו‪ ,‬וראה עוד‬ ‫]אלא שאף לדעה זו כתבו התוס'‪ ,‬דעכ"פ בברכה‬
‫לקמן בסמוך )ריש הערה נא( מדברי הנצי"ב בזה‪.‬‬ ‫שתקנו חכמים לבעל הנס עצמו‪ ,‬שבכל פעם שחוזר‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬בודאי אין לפרש דברי רבינו יהודה‬ ‫ורואה אותו המקום שבו נעשה לו הנס‪ ,‬יש לו לברך‬
‫וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שאין לברך ברכת הנס אלא באופן‬ ‫ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה'‪ ,‬אין חילוק בזה‪ ,‬ואף‬
‫שניכר הנס ממש מתוך המקום‪ ,‬והיינו שע"י הנס‬ ‫אם אין ניכר הנס מתוך אותו המקום‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫נשתנה המקום או הדבר מכפי שהיה קודם לכן‪ ,‬וע"י‬ ‫לברך ברכה זו‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה נא([‪.‬‬
‫שינוי זה ניכר היטב שנעשה אותו הנס‪ ,‬דא"כ היאך‬ ‫וע"ע נהר שלום )ריח‪,‬א( שכתב לדייק כן אף מדברי‬
‫שמז‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫ונמצא לפ"ז‪ ,‬שמי שנעשה לו שנפל לתהום וניצל‪,‬‬
‫או שנתקע בעץ וכיו"ב וניצל‪ ,‬הר"ז בכלל 'ניכר מתוך‬
‫המקום'‪] ,‬ואף שהוא עצמו היה יכול לברך בראיית‬
‫אותו המקום אף אם לא היה הנס ניכר ממנו‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בסמוך )הערה נא(‪ ,‬מכ"מ נפק"מ לענין בניו ותלמידיו‬
‫שאינם מברכים אלא על נס הניכר מתוך המקום[‪ ,‬כיון‬
‫שעכ"פ רואה את הדבר שבו נעשה הנס‪ ,‬וניכר הדבר‬
‫שמי שנפל לתהום פעורה כזאת אחת דתו למות‪ ,‬וכן‬
‫הנתקע בעץ גדול כזה הר"ז סכנה גדולה; אבל מי‬
‫שנעשה לו נס וניצל מתאונת דרכים שאירעה בין שני‬
‫רכבים וכיו"ב‪ ,‬אי"ז בכלל 'ניכר מתוך המקום'‪ ,‬שהרי‬
‫מראיית אותו המקום אינו מכיר ומבחין כלל בגודל‬
‫הנס שנעשה לו‪] ,‬ואף שהוא עצמו יש לו לברך בראיית‬
‫אותו המקום אע"פ שאין הנס ניכר ממנו‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בסמוך )הערה נא(‪ ,‬מכ"מ נפק"מ לענין בניו ותלמידיו‪,‬‬
‫דכל כהא"ג אין להם לברך בראיית מקום שנעשה בו‬
‫הנס לאביהם או לרבם[‪.‬‬
‫‡‪ .‬וכמבו' בדברי התוס' )ברכות נד‪ :‬ד"ה אבני אלגביש(‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה נ'(‪ ,‬שאף לדעת רבינו יהודה שאין‬
‫לברך אלא באופן שניכר הנס מתוך המקום‪ ,‬מכ"מ‬
‫בעל הנס עצמו שפיר יש לו לברך בראיית אותו‬
‫המקום אע"פ שאין הנס ניכר ממנו‪ ,‬וכן כתבו המגן‬
‫אברהם )ריח‪,‬א( והמשנה ברורה )ריח‪,‬ז(‪ ,‬וז"ל המשנ"ב‪,‬‬
‫מיהו על נס שלו‪ ,‬אפילו אין ניכר מתוך המקום‪ ,‬כל‬
‫שמגיע למקום ששם קרה הנס‪ ,‬מברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובס'‬
‫מרומי שדה להנצי"ב )ברכות נד‪ .‬ד"ה הרואה מקום( הוסיף‬
‫להוכיח לזה מלשון המחבר )סימן ריח(‪ ,‬שבסעיף א'‬
‫כתב שהרואה מקום שנעשו 'בו' ניסים לישראל‪ ,‬מברך‬
‫ברכת שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה‪ ,‬והיינו‬
‫דווקא כשניכר הנס מתוך אותו המקום‪ ,‬ובסעיף ד'‬
‫כתב שהרואה מקום שנעשה נס לעצמו‪ ,‬מברך ברכת‬
‫שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬ולא הזכיר בזה תיבת 'בו'‪,‬‬
‫ומשום שאף אם אין הנס ניכר מתוך אותו המקום‪,‬‬
‫שפיר יש לו לברך ברכה זו בראייתו‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫עוד יש להביא ראיה לזה‪ ,‬שבעל הנס עצמו שפיר‬
‫מברך ברכה זו אע"פ שאין הנס ניכר מתוך המקום‪,‬‬
‫ממה שאמרו בילקוט שמעוני )שמואל רמז קלג( שדוד‬
‫המלך וחיילותיו היו מברכים ברכת 'שעשה לי נס‬
‫במקום הזה' בראיית 'סלע המחלקות'‪ ,‬שבאותו‬
‫המקום נעשה להם נס וניצלו מידי שאול המלך‬
‫ואנשיו‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה מט([‪ ,‬ואע"פ‬
‫מים רבים‬
‫יש לברך ברכת הנס בראיית מעברות הים ומעברות‬
‫הירדן וכיו"ב‪ ,‬שהרי אותם המקומות נראים בזמנינו‬
‫כפי שהיו קודם שנעשה הנס ובלא שינוי כלל‪ ,‬אלא‬
‫כוונת הפוסקים הנ"ל‪ ,‬שאין לברך אלא בראיית הדבר‬
‫או המקום שבו נעשה הנס‪ ,‬באופן שע"י ראייתו ניתן‬
‫להכיר ולהבחין בגודל הנס‪ ,‬וכגון בראיית ים סוף‬
‫ונהר הירדן‪ ,‬שע"י שרואה את גודל הים והנהר‬
‫המלאים במים‪ ,‬ניכר מעשה הנס שעשה הקב"ה‬
‫שנבקעו המים לגזרים ועברו בני ישראל באותו‬
‫המקום‪ ,‬ולאפוקי היכא שענין הנס אינו ניכר ואינו‬
‫נזכר כלל מתוך אותו המקום‪ ,‬וכגון בראיית אותו‬
‫המקום שנפל בו מחנה סנחריב‪ ,‬שבראיית המקום אין‬
‫היכר כלל לגודל הנס שנעשה בו‪ ,‬וכל כהא"ג אין‬
‫מברכים עליו ברכת הנס‪.‬‬
‫וכן נראה מדברי המשנה ברורה )שם( שכתב דין זה‬
‫בזה"ל‪ ,‬דדווקא הנך וכדו' שניכר הנס מתוך המקום‪,‬‬
‫פירוש‪ ,‬שבראותנו מעברות הים נזכרים אנחנו שהמים‬
‫אלו נחצו לגזרים‪ ,‬וכן בירדן היה נס במים גופא‬
‫כדכתיב בקרא‪ ,‬וכן אבני אלגביש יודעים אנו שאלו‬
‫הם האבנים שבהם נעשה הנס‪ ,‬אבל בלאו הכי‪ ,‬כגון‬
‫בבואנו סמוך לירושלים שקרה שם נס בעת מלחמת‬
‫סנחריב‪ ,‬שיצא מלאך ה' והמית כל המחנה‪ ,‬אין‬
‫מברכים על כגון זה 'שעשה ניסים'‪ ,‬שאין הנס ניכר‬
‫מתוך המקום‪ ,‬ואע"ג שאפשר לכוין מקום שנעשה‬
‫הנס‪ ,‬אעפ"כ אין הנס ניכר‪ ,‬שהרי לא בגוף האדמה‬
‫נעשה הנס‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ויש להוסיף ולהוכיח לזה אף מדברי הראשונים‬
‫הנ"ל )סעיף יז‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬שהרואה את אביו או את‬
‫רבו וכיו"ב לאחר שנעשה להם נס‪ ,‬הר"ז מברך עליהם‬
‫כשם שמברך בראיית המקום שבו נעשה להם הנס‪,‬‬
‫ולכאו' יש לעיין‪ ,‬שהרי נתבאר שאין מברכים בראיית‬
‫מקום הנס אא"כ ניכר הנס מתוך אותו המקום‪ ,‬וא"כ‬
‫היאך יברך בראיית האדם שנעשה לו הנס‪] ,‬שהרי לא‬
‫נשתנה אדם זה מכפי שהיה קודם הנס[; אכן למשנ"ת‪,‬‬
‫שכל שע"י ראיית הדבר או המקום הרי הוא מבין‬
‫ומבחין בגודל הנס‪ ,‬שפיר יש להחשיבו כ'ניכר מתוך‬
‫המקום'‪ ,‬א"כ שפיר יש לברך אף בראיית בעל הנס‪,‬‬
‫שהרי אם לא היה נעשה לו אותו הנס‪ ,‬לא היה רואה‬
‫אדם זה בחיים‪ ,‬ומעצם ראיית אדם זה ניכר גודל הנס‬
‫שנעשה לו‪ ,‬ושפיר יש לו לברך עליו ברכת הנס‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬ ‫שמח‬

‫כג‪ .‬הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאף אם אינו רואה את מקום הנס אלא מרחוק‪ ,‬ואינו עומד באותו‬
‫המקום ממש‪ ,‬שפיר יכול לברך עליו‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה נב‪.‬‬

‫הלוי )על התורה‪ ,‬תהלים פרק קטו( בזה"ל‪ ,‬דיש ברכות‬
‫ותשבחות שנאמרו בשביל קבלת הטובה‪ ,‬כמו ברכת‬
‫'הגומל לחייבים טובות' ו'שעשה לי נס במקום הזה'‪,‬‬
‫שעיקר השבח הוא בשביל קבלת הטובה‪ ,‬ויש עוד‬
‫ברכות שנאמרו על גבורתו של הקב"ה‪ ,‬כמו ברכת‬
‫'משנה הבריות' ו'חכם הרזים'‪ ,‬וכמו ברכת 'עושה‬
‫מעשה בראשית' ו'שכחו וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬וברכות‬
‫אלו נקראו ברכות הראיה‪ ,‬דמכל דבר שאנו רואים‬
‫גבורתו של הקב"ה ניתן לשבח ולברך על זה‪ ,‬עכ"ל[;‬
‫נראה שזה אינו‪ ,‬שהרי כבר נתבאר לעיל )הערה ל'(‬
‫מדברי כמה ראשונים‪ ,‬דהיי"ט שתקנו חכמים לברך‬
‫בראיית מקום שנעשה בו נס לאביו או לזקנו‪ ,‬משום‬
‫שאף הוא נחשב כ'שותף' באותו הנס‪ ,‬שהרי בלא‬
‫שהיה נעשה הנס לאביו‪ ,‬אף הוא לא היה בא לעולם‪,‬‬
‫ועוד נתבאר )שם( טעם נוסף בזה‪ ,‬שעיקר ברכה זו הרי‬
‫היא מחמת חיוב כבוד אביו וזקנו‪ ,‬ולשני דרכים אלו‬
‫הרי שחיוב ברכה זו אינה אלא מחמת שייכותו לאותו‬
‫הנס‪ ,‬ונראה שאף היא מדין הודאה על הנס‪ ,‬ואינה רק‬
‫מחמת ההתפעלות בראיית אותו המקום‪ ,‬ושוב צ"ב‬
‫בטעם חילוק הדין הנ"ל‪ .‬וצריך עיון‪.‬‬
‫)הישנות‪ ,‬סימן פז(‬ ‫·‪ .‬א‪ .‬הנה בשו"ת מהריט"צ‬
‫נשאל‪ ,‬במי שנעשה לו נס בעליה שמעל ביתו‪ ,‬ואירע‬
‫לו שעברו שלושים יום שלא ראה אלא את הבית ולא‬
‫את העליה שמעליו‪ ,‬האם כשחוזר ורואה את העליה‬
‫יש לו לברך ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה'‪ ,‬או‬
‫שמא הבית והעליה הרי הם כמקום אחד לענין זה‪,‬‬
‫וכיון שראה את הבית בתוך שלושים יום‪ ,‬שוב אין לו‬
‫לברך בראיית העליה אף לאחר שלושים יום; ]יעו"ש‬
‫סיפור המעשה בזה"ל‪ ,‬נדרשתי לאשר שאלוני‪ ,‬מעשה‬
‫שהיה‪ ,‬ראובן שלא היה בביתו‪ ,‬ושמע קול רגלי בנ"א‬
‫מהלכים בעליה שע"ג ביתו‪ ,‬ויאמר בלבו מי הוא זה‪,‬‬
‫אשר עתה הבית סגור במנעול‪ ,‬אז קם ועלה לעליה‪,‬‬
‫וראה גנב אחד מחפש בתיבות ובארגזים לשלול שלל‬
‫ולבוז בז‪ ,‬ויהי בראותו כי נתפש כגנב קם עליו ותפס‬
‫בצווארו וחנקו עד שיצאה נפשו ולא נותרה בו נשמה‪,‬‬
‫ולקח חפצי הבית והלך לו כי חשב כי מת הוא ולא‬
‫יחיה ח"ו‪ ,‬ובחמלת ה' עליו שבה נפשו אליו ויחי‪ ,‬וזה‬
‫שלא היה ניכר הנס מתוך אותו המקום‪ ,‬ואינו אלא‬
‫כמקום שנפל שם מחנה סנחריב‪ ,‬ובהכרח שבעל הנס‬
‫עצמו שפיר מברך ברכה זו אע"פ שאין ניכר הנס‬
‫מתוך אותו המקום‪] ,‬ומהא"ט מבו' מדברי המדרש‬
‫)שם(‪ ,‬שלא היו מברכים אלא אותם שש מאות‬
‫הראשונים שהיו עם דוד בשעה שנעשה להם הנס‪,‬‬
‫וראה לעיל בסמוך )הערה מט( משנ"ת עוד בזה[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫]ודבר חידוש מצינו בחידושי הגרא"מ הורוויץ‬
‫)ברכות נד‪ :‬בתוד"ה אבני‪ ,‬נדפס בילקוט מפרשים בסוף הגמ'(‪,‬‬
‫שכל שאין הנס ניכר מתוך אותו המקום‪ ,‬אע"פ שבעל‬
‫הנס עצמו שפיר מברך עליו‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬מכ"מ אין לו‬
‫להזכיר המקום בברכתו ולומר שעשה לי נס 'במקום‬
‫הזה'‪ ,‬אלא יזכיר ענין הנס בלא להזכיר המקום; וכתב‬
‫עפ"ז לבאר עובדא דמר בריה דרבינא )ברכות נד‪,(.‬‬
‫שנעשו לו שני ניסים‪ ,‬בערבות וברסתקא דמחוזא‪,‬‬
‫וכאשר הגיע לערבות בירך 'שעשה לי נס בערבות‬
‫ובגמל'‪ ,‬וכאשר הגיע לרסתקא דמחוזא בירך 'שעשה‬
‫לי נס בגמל ובערבות'‪ ,‬והרי שלענין נס הגמל שנעשה‬
‫לו ברסתקא דמחוזא‪ ,‬לא הזכיר המקום אלא ענין הנס‬
‫שנעשה לו‪ ,‬והיינו משום שלא היה הנס ניכר מתוך‬
‫אותו המקום‪ ,‬וכל כהא"ג אין לו להזכיר המקום אלא‬
‫מעשה הנס‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וראה לעיל )הערה כג( ביאורים‬
‫נוספים בזה; אכן מסתימת דברי הפוסקים הנ"ל נראה‬
‫שאין חילוק בזה בנוסח הברכה‪ ,‬ואף באופן שאין ניכר‬
‫הנס מתוך אותו המקום‪ ,‬יש לו לברך בנוסח 'שעשה‬
‫לי נס במקום הזה'[‪.‬‬
‫אלא שעדיין צ"ב טעם החילוק‪ ,‬בין מקום שנעשה‬
‫בו נס לעצמו‪ ,‬דשפיר מברך עליו אע"פ שאין הנס‬
‫ניכר מתוך המקום‪ ,‬ובין מקום שנעשה בו נס לאביו‬
‫או לרבו או לכל ישראל‪ ,‬שאינו מברך עליו אא"כ ניכר‬
‫הנס מתוך אותו המקום; ומה שיש שכתבו לבאר‪,‬‬
‫שברכת הנס על מקום שנעשה בו נס לעצמו‪ ,‬עיקרה‬
‫מדין הודאה על הנס‪ ,‬וברכת הנס על מקום שנעשה‬
‫בו נס לאביו או לרבו או לכל ישראל‪ ,‬אינה אלא‬
‫כשאר ברכות הראיה שתקנו חכמים בראיית דברים‬
‫ומקומות מסוימים שנפשו של אדם מתפעלת מהם‪,‬‬
‫]וכתבו לייסד דבריהם ע"פ מש"כ בחידושי מרן רי"ז‬
‫שמט‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫ו'מקום' לא מיקרי אלא מקום מיוחד כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע‬
‫ברכי יוסף )רכד‪,‬ד( ושערי תשובה )רכד‪,‬ט( שהביאו דברי‬
‫הצרור הכסף; וכ"כ בשו"ת פלא יועץ )סימן יז ד"ה אלא‬ ‫נס במקום הזה בעלותו לעליה אחר שלשים יום‪ ,‬וכן‬
‫דלענ"ד( לתמוה על דברי הפרי הארץ‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אלא‬
‫דלענ"ד דבריו נפלאו ממני כו'‪ ,‬דשאני התם דמברך‬
‫שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬ו'מקום' הוא לשון מיוחד‬
‫כמש"כ מהריט"צ‪ ,‬וכמה דברים יש שמברך על‬
‫הראיה‪ ,‬כמו הרואה את הים הגדול‪ ,‬וכי צריך לעמוד‬
‫על הים עצמה כדי לברך כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬עוד בדברי מהריט"צ הנ"ל‪ ,‬יעו"ש שכתב‬
‫להביא ראיה לדבריו‪ ,‬דכל היכא שהיה דר בבית‪ ,‬ולא‬
‫ראה העליה במשך שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬
‫עליה לאחמ"כ ברכת הנס‪ ,‬וז"ל‪ ,‬תדע‪ ,‬דהאמרו חז"ל‬
‫במדרש )בראשית רבה ק‪,‬ח‪ ,‬תנחומא פרשת ויחי אות יז(‪,‬‬
‫שיוסף הצדיק כשהלך עם אחיו נפנה מהם לעמוד על‬
‫פי הבור‪ ,‬ובירך ברוך שעשה לי נס במקום הזה‪ ,‬ואז‬
‫אמרו ]לו[ אחיו לו ישטמנו וגו'‪ ,‬וא"כ מדאצטריך‬
‫יוסף הצדיק לפנות מאחיו ולא בירך שם בחשאי דרך‬
‫הילוכו‪ ,‬משמע דבעינן ממש במקום‪ ,‬וא"כ מכש"כ‬
‫עליה שחלק רשות לעצמו‪ ,‬ו'מקום' לעצמו מקרי‪ ,‬צא‬
‫ולמד ממקום תפילה‪ ,‬ד]כל שהוא[ גבוה עשרה או יש‬
‫לו מחיצות‪ ,‬אמרינן חלק רשות לעצמו אע"פ שהוא‬
‫בתוך הבית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובשו"ת פרי הארץ )שם( כתב לדחות הראיה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫דאין ראיה מיוסף‪ ,‬דדלמא שהבור רחוק ממנו אחר הר‬
‫וגבעה או רחוק ממנו מיל שלא היה רואהו כלל‪ ,‬לכך‬
‫הוצרך ללכת אל המקום אשר היה הבור לברך עליו‪,‬‬
‫אבל אה"נ שאם רואהו בדרך העברה בעלמא היה‬
‫מברך‪ ,‬ולא היה לו צורך ללכת על פי הבור‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך בשו"ת פלא יועץ )שם ד"ה עוד הביא( כתב לדחות‬
‫דברי הפרי הארץ‪ ,‬ולקיים ראיית מהריט"צ הנ"ל‪,‬‬
‫שהרי במדרש רבה )שם( איתא שיוסף הלך 'והציץ תוך‬
‫הבור'‪] ,‬יעו"ש דלא נתבאר להדי' בדברי המדרש‬
‫שיוסף בירך ברכה זו‪ ,‬ולא נתבאר אלא שיוסף נתכוון‬
‫בזה לשם שמים‪ ,‬וביארו המפרשים )יפה תואר‪ ,‬עץ יוסף‪,‬‬
‫מתנות כהונה( שבירך ברכה זו בראיית תוך הבור‪ ,‬אך‬
‫במדרש תנחומא )שם( מבואר כן להדי'‪ ,‬שבירך יוסף‬
‫ברכה זו בראיית הבור[‪ ,‬ולדברי הפרי הארץ הרי שלא‬
‫היה צריך אלא לעמוד במקום קרוב שלא יהיה בו הר‬ ‫כתלים של העליה‪ ,‬ולא הקרקע של העליה מקום‬
‫או גבעה המסתירים ראייתו‪ ,‬וממה שהוצרך יוסף‬
‫להציץ תוך הבור נראה כדברי מהריט"צ הנ"ל‪ ,‬שאין‬
‫מים רבים‬
‫האיש ראובן מן היום ההוא לא עלה לעליה כי אם דר‬
‫בביתו‪ ,‬ועתה שאל מאתנו אם חייב לברך שעשה לי‬
‫בכל פרק ופרק אחר שעברו שלשים יום‪ ,‬עכ"ל[;‬
‫והשיב מהריט"צ בזה"ל‪ ,‬הדבר ברור‪ ,‬ד'מקום שנעשה‬
‫לו נס' קתני‪ ,‬ו'מקום' לא מיקרי אלא מקום מיוחד‪,‬‬
‫ואין ספק דעליה חלק מקום לעצמו‪ ,‬ולא נפטר בהיותו‬
‫דר בחצר או בבית אשר תחתיו כו'‪ ,‬וא"כ אע"ג‬
‫דלעולם שוכן בבית שתחת העליה‪ ,‬כשירצה לעלות‬
‫לעליה צריך לברך משלושים לשלושים יום‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]וכן מצינו לכמה אחרונים שהעתיקו דברי מהריט"צ‪,‬‬
‫וכ"ה באליה רבה )סי' ריח סוף סק"ד( ובחיי אדם )כלל סה‬
‫ס"ה( ועו"פ[‪.‬‬
‫ויש מי שהבין מדבריו‪ ,‬דסבירא ליה דכל היכא‬
‫שאינו עומד במקום הנס ממש‪ ,‬הרי שאין לו לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬וכ"כ בשו"ת פרי הארץ )ח"א סימן ז' ד"ה‬
‫איברא( בביאור דברי מהריט"צ‪ ,‬ד'צריך לברך דווקא‬
‫באותו מקום ממש'‪] ,‬ויעו"ש שכתב עפ"ז‪ ,‬דה"ה נמי‬
‫גבי ברכת הקברים‪ ,‬שאין לברך אלא היכא שעומד‬
‫סמוך לאותם הקברים ממש‪ ,‬אבל על ראיית הקברים‬
‫מרחוק אין לברך‪ ,‬וראה לשונו לעיל )פרק יג הערה ב' אות‬
‫ב'([‪.‬‬
‫אכן בפשטות נראה שאין זו כוונת מהריט"צ‪ ,‬ולא‬
‫כתב מהריט"צ שיש לו לברך ברכת הנס כשעולה‬
‫לעליה לאחר שלושים יום‪ ,‬אלא משום שהבית‬
‫והעליה הרי הם כשני מקומות לענין זה‪ ,‬וראיית הבית‬
‫אינה כראיית העליה‪ ,‬וכיון שכל אותם שלושים יום‬
‫לא ראה העליה כלל‪ ,‬נמצא שיש לו הפסק שלושים‬
‫יום בין ראיה לראיה‪ ,‬ומשו"ה שפיר יש לו לברך‬
‫בראיית העליה לאחר שלושים יום‪ ,‬ואה"נ אם היה‬
‫רואה את העליה מתוך ביתו‪ ,‬אע"פ שעברו שלושים‬
‫יום שלא היה בתוך העליה ממש‪ ,‬מכ"מ אין לו לברך‬
‫ברכה זו כשנכנס לעליה לאחר שלושים יום; וכבר‬
‫תמה בשו"ת צרור הכסף )שאלוניקי תקט"ז‪ ,‬או"ח סימן א'(‬
‫על דרכו של הפרי הארץ בביאור דברי מהריט"צ‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ולי עני הדיוט נראה דאין משם ראיה‪ ,‬דעד כאן‬
‫לא קאמר הרב מהריט"צ אלא בעליה‪ ,‬שאם אינו נכנס‬
‫בה אינו רואה כו'‪ ,‬ואם יושב למטה אינו רואה אלא‬
‫שנעשה בו נס‪ ,‬כגון לצפון הבית או לדרום כו'‪ ,‬וע"ז‬
‫דייק הרב מהריט"צ‪ ,‬דהרואה 'מקום' שנעשה לו קתני‪,‬‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫שדרשו חז"ל על 'החודש הזה' כו'‪ ,‬וה"נ משמעו הכי‪,‬‬
‫והראה הקב"ה קשת בדרך נס בלי ענן אלא לצורך‬
‫הברית‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה[; וכן פירש‬
‫רש"י על הפסוק )שמות לב‪,‬א( כי זה משה האיש‪' ,‬כמין‬
‫דמות משה הראה להם השטן‪ ,‬שנושאים אותו באויר‬
‫רקיע השמים‪] ,‬אך החזקוני )שמות שם( כתב בזה בזה"ל‪,‬‬
‫כי זה משה האיש‪ ,‬חפז לשון הוא‪ ,‬שאפילו בדבר‬
‫שאינו נוכח המדבר‪ ,‬יאמרו עליו 'זה'‪ ,‬דוגמא 'ראה זה‬
‫מצאתי אמרה קהלת' )קהלת ז‪,‬כז(‪ ,‬ועוד הרבה‪ ,‬עכ"ל[;‬
‫וכן כתב הטור ]בפירושו על התורה[ בשם אחיו רבינו‬
‫יהודה ]בן הרא"ש‪ ,‬בעל שו"ת זכרון יהודה[ על‬
‫הפסוק )בראשית לב‪,‬יא( 'כי במקלי עברתי את הירדן‬
‫הזה'‪ ,‬שתיבת 'הזה' קאי על המקל שהיה לפניו‪ ,‬ולא‬
‫קאי על הירדן שהרי לא היה לפניו בשעה זו‪] ,‬אך שוב‬
‫כתב הטור בזה"ל‪ ,‬ומיהו דרך הכתוב לומר כך אע"פ‬
‫שאין הדבר לפניו‪ ,‬כמו 'כי זה משה האיש' )שמות‬
‫לב‪,‬א(‪' ,‬זה ה' קוינו לו' )ישעיהו כה‪,‬ט(‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אך כבר‬
‫נתבאר שיש לפרש בדרך זו אף בב' מקראות אלו‪,‬‬
‫דקאי על דברים הסמוכים לפניו[; וכן לענין הגבהת‬
‫הס"ת כתבו הפוסקים‪] ,‬מטה משה )סימן רנה(‪ ,‬שיירי‬
‫כנה"ג )סי' קלד הגב"י אות ז'(‪ ,‬עולת תמיד )קלד‪,‬ג(‪ ,‬ברכי‬
‫יוסף )קלד‪,‬ג(‪ ,‬באר היטב )קלד‪,‬ו(‪ ,‬שערי אפרים )שער י'‬
‫אות יג(‪ ,‬משנה ברורה )קלד‪,‬יב(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬שאין לומר‬
‫'וזאת התורה' אלא כנגד הס"ת‪ ,‬ומשום שזהו משמעות‬
‫תיבת 'וזאת'‪ ,‬וכ"כ בדעת תורה למהרש"ם )קלד‪,‬ב(‬
‫שאין לסומא לומר 'וזאת התורה' בשעת הגבהת הס"ת‬
‫לפי שאינו רואה הכתב‪ ,‬יעו"ש; ובשו"ת חיים שאל‬
‫להחיד"א )ח"א סימן כט( כתב שאין להניח עירוב‬
‫תבשילין כשאין התבשיל מונח לפניו‪ ,‬דהיאך יאמר‬
‫'בהדין עירובא' כשאינו מונח לפניו ואינו רואהו‪,‬‬
‫]וע"ע שו"ת מהרש"ם )ח"ב סימן לו( ושו"ת דברי‬
‫מלכיאל )ח"ג סימן ח'( ושו"ת צור יעקב )סימן קעא( ושו"ת‬
‫באר משה )ח"ג סימן צה( מש"כ בזה‪ ,‬ואכמ"ל[; ועוד‬
‫רבים‪.‬‬
‫ד‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬יש שהבינו מדברי מהריט"צ‪,‬‬
‫שאין לברך ברכת הנס אלא כשעומד במקום הנס‬
‫ממש‪ ,‬ד'מקום' משמע אותו המקום בלבד‪ ,‬אך‬
‫בפשטות נראה שאין כוונתו אלא שצריך לראות את‬
‫אותו המקום ממש שבו נעשה הנס‪ ,‬אבל לעולם אין‬
‫צריך שיעמוד באותו המקום‪ ,‬ואף כשרואה מקום זה‬
‫מרחוק שפיר יכול לברך עליו‪ ,‬וכן כתבו כמה אחרונים‬
‫שנ‬
‫לברך ברכת הנס אלא היכא שרואה מקום הנס ממש‪,‬‬
‫וכמשנ"ת‪.‬‬
‫ג‪ .‬וע"ע קצות השולחן )סימן סו בדי השולחן אות א'(‬
‫שהעלה סברא נוספת בזה‪ ,‬דיש לומר שאין לברך‬
‫ברכת הנס אלא היכא שעומד במקום הנס ממש‪] ,‬אבל‬
‫היכא שאינו רואה מקום הנס אלא מרחוק אין לברך‬
‫עליו[‪ ,‬שהרי נוסח הברכה שעשה לי נס במקום 'הזה'‪,‬‬
‫ולשון 'זה' אינו שייך לאומרו אלא היכא שעומד‬
‫במקום הנס ממש‪.‬‬
‫והנה באמת מצינו כעי"ז בכמה וכמה מקומות‪,‬‬
‫שלשון 'זה' מורה על סמיכות הדבר‪ ,‬אך כבר הזכירו‬
‫כמה ראשונים ]כדלהלן בהמשה"ד[ שאינו כלל ברור‬
‫בכל מקום‪ ,‬ויש שהזכיר הכתוב או שהזכירו חכמים‬
‫לשון 'זה' אף על דבר שאינו לפניו‪] ,‬וראה ג"כ לשון‬
‫רבינו בחיי )ויקרא כו‪,‬ט(‪ ,‬ואין להבין לשון 'זה' ממש‬
‫כדבר העומד לפני האדם‪ ,‬אבל הוא כענין שנאמר‬
‫)שמות לב‪,‬א( כי זה משה האיש‪ ,‬שכבר היתה להם ידיעה‬
‫בו ולא היה עומד עמהם‪ ,‬עכ"ל[; ובמגילה )טו‪(:‬‬
‫דרשינן מדכתיב )אסתר ה‪,‬יג( וכל זה איננו שווה לי‪,‬‬
‫מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקים על לבו‪,‬‬
‫ופירש מהרש"א )מגילה שם‪ ,‬חידושי אגדות ד"ה וכל זה(‬
‫'דמילת זה מורה בכל מקום אדבר הנראה עכשיו‬
‫לפניו'; ובמכילתא דרבי ישמעאל )פרשת בא מסכתא‬
‫דפסחא פרשה יז( דרשו הפסוק 'בעבור זה' )שמות יג‪,‬ח(‬
‫'בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך'; ובמנחות )כט‪(.‬‬
‫איתא‪ ,‬תנא דבי רבי ישמעאל‪ ,‬שלשה דברים היו קשים‬
‫לו למשה‪ ,‬עד שהראה לו הקב"ה באצבעו‪ ,‬ואלו הם‪,‬‬
‫מנורה‪ ,‬וראש חודש‪ ,‬ושרצים‪ ,‬מנורה דכתיב )במדבר‬
‫ח‪,‬ד( 'וזה' מעשה המנורה‪ ,‬ראש חודש דכתיב )שמות‬
‫יב‪,‬ב( החודש 'הזה' לכם ראש חדשים‪ ,‬שרצים דכתיב‬
‫)ויקרא יא‪,‬כט( 'וזה' לכם הטמא ויש אומרים אף הלכות‬
‫שחיטה‪ ,‬שנאמר )שמות כט‪,‬לח( 'וזה' אשר תעשה על‬
‫המזבח‪ ,‬ע"כ; ובתענית )לא‪ (.‬אמרי'‪ ,‬אמר עולא ביראה‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים‪,‬‬
‫והוא יושב ביניהם בגן עדן‪ ,‬וכל אחד ואחד מראה‬
‫באצבעו‪ ,‬שנאמר )ישעיהו כה‪,‬ט(‪ ,‬ואמר ביום הנה‬
‫אלוקינו 'זה' קוינו לו ויושיענו וגו'‪ ,‬ע"כ; וכן פירש‬
‫רש"י על הפסוק )בראשית ט‪,‬יז( זאת אות הברית‪' ,‬הראהו‬
‫הקשת ואמר לו הרי האות שאמרתי'‪] ,‬וכ"כ בהעמק‬
‫דבר )בראשית ט‪,‬יב( בזה"ל‪ ,‬משמע שהראהו הקב"ה לנח‬
‫את הקשת כו'‪ ,‬אלא מזה המקרא מוכח הכי‪ ,‬כמו‬
‫שנא‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬
‫כד‪ .‬הרואה אשתו של לוט‪ ,‬מברך שתי ברכות‪ ,‬ברכת דיין האמת‪ ,‬וברכת זוכר הצדיקים נג;‬
‫האמת בראיית אשת לוט‪ ,‬והרי לענין בעלי מומים‬
‫שתקנו חכמים לברך עליהם ברכה זו‪ ,‬כתבו הראשונים‬
‫שאין לברך אא"כ מצטער בראייתם‪ ,‬ועפ"ז הוסיפו‬
‫שאין לברך ברכה זו בראיית גוי בעל מום לפי שאינו‬
‫מצטער בראייתו‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק יב סעיפים ד‪-‬ה([‪,‬‬
‫ומעתה כיון שמסתמא אינו מצטער בראיית אשת לוט‪,‬‬
‫וגם לא היתה בת ישראל‪ ,‬היאך תקנו חכמים לברך‬
‫עליה ברכת דיין האמת; ועי' שו"ת הלכות קטנות‬
‫)ח"ב סימן קצב( שכתב ליישב‪ ,‬ד'אשתו של לוט לא‬
‫נמצא שעבדה עבודה זרה'‪ ,‬ולא כתבו הראשונים שאין‬
‫לברך ברכת דיין האמת אא"כ מצטער בראיית בריה‬
‫משונה זו‪ ,‬אלא לאפוקי עובד כוכבים ובהמה‪ ,‬וע"ע‬
‫שער הציון )ריח‪,‬כב( שכתב ליישב בזה"ל‪ ,‬ואולי‬
‫דמצערינן על שלא הועיל זכות של אברהם להצילה‪,‬‬
‫שזה מורה על תוקף הדין‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועדיין צ"ע‪.‬‬
‫עוד יש לעיין בברכת 'זוכר הצדיקים' על הצלת‬
‫לוט‪ ,‬שהרי בפשטות נראה שלא היתה הצלת לוט אלא‬
‫באופן שהוא בדרכו ובמנהגו של עולם‪ ,‬והר"ז כאדם‬
‫היוצא מן העיר קודם שהתחיל בה הנגף וכיו"ב‪ ,‬וא"כ‬
‫היאך אנו מברכים על נס הצלתו‪ ,‬והלא אין מברכים‬
‫ברכת הנס אלא על נס שהוא יוצא ממנהג העולם‪,‬‬
‫וכמשנ"ת לעיל )סעיפים יח‪-‬יט(; וכבר הקשה כן בס'‬
‫העמק שאלה להנצי"ב )שאילתא כו אות ו'(‪ ,‬וכתב ליישב‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולכאו' קשה‪ ,‬הרי הצלת לוט מתוך ההפיכה‬
‫אינו יוצר ממנהג העולם‪ ,‬שהרי ברח לו משם‪ ,‬וזה‬
‫מצוי שאחד יצא מן העיר טרם יעבור בה הנגף רח"ל‬
‫וכדו'‪ ,‬אבל לפי שאמר רבי יוחנן )ברכות נד‪ ,(:‬אפילו‬
‫בשעת כעסו של הקב"ה זוכר את הצדיקים‪ ,‬ניחא‪ ,‬דמי‬
‫שניצל ע"י איזה זכות מתוך ההפיכה‪ ,‬באופן שקודם‬
‫שבא עידן ריתחא נזכר לו זכותו להצילו‪ ,‬זהו ודאי‬
‫מנהג העולם‪ ,‬ואין מברכים על זה כו'‪ ,‬ומה שמברכים‬
‫על הצלת לוט‪ ,‬היינו כשרואים אשתו של לוט‪,‬‬
‫שבשביל שעמדה מעט נעשית נציב מלח‪ ,‬והיא‬
‫הוכחה שכבר התחיל ההפיכה בגפרית ומלח‪ ,‬ולוט‬
‫היה עדיין בדרך‪ ,‬ולא שלט במדרך כף רגליו‬
‫המהפכת‪ ,‬והיינו נס נגלה שראוי לברך עליו‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]ומטעם זה לא תקנו חכמים ברכה זו בראיית קברו‬
‫מים רבים‬
‫הרואה אשתו של לוט‬
‫בביאור דברי מהריט"צ; ועוד יש שכתבו שאין לברך‬
‫ברכת הנס אלא כשעומד באותו המקום ממש‪ ,‬ומשום‬
‫שבלא זה אינו יכול לומר תיבת 'הזה'‪ ,‬אך נתבאר‪ ,‬דהן‬
‫אמנם מצינו כן במקומות רבים בדברי חז"ל ובדברי‬
‫הרו"א‪ ,‬שתיבת 'זה' מורה על סמיכות הדבר‪ ,‬אך אינו‬
‫כלל ברור בכל מקום‪ ,‬וישנם מקומות שנקטו לשון 'זה'‬
‫אף על דבר שאינו סמוך אליו ממש‪ ,‬וסתימת דברי‬
‫הפוסקים שאין חילוק בזה בין ברכת הנס לשאר‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬וכשם שיכול לברך שאר ברכות הראיה‬
‫אף בראיית הדבר או המקום מרחוק‪ ,‬ה"נ יכול לברך‬
‫ברכת 'שעשה לי נס' אף בראיית מקום הנס מרחוק‪.‬‬
‫]וראה עוד לעיל )פרק יג הערה ב' אות ג'( לענין ברכת‬
‫הקברים שאומר בה תיבת 'אתכם'‪ ,‬והאם יכול לברך‬
‫ברכה זו באופן שלא יספיק לברך הברכה בשעה‬
‫שעדיין רואה את הקברים‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד[‪.‬‬
‫‚‪ .‬גמ' ברכות )נד‪ ,(:‬תני‪ ,‬על לוט ועל אשתו‬
‫מברכים שתים‪ ,‬על אשתו אומר‪ ,‬ברוך דיין האמת‪ ,‬ועל‬
‫לוט אומר‪ ,‬ברוך זוכר את הצדיקים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה בטור‬
‫ושו"ע )ריח‪,‬ח(‪ .‬ואף שעיקר ברכת 'זוכר הצדיקים'‬
‫אינה על אשתו של לוט אלא על לוט עצמו‪ ,‬מכ"מ‬
‫תקנו לברך ברכה זו בראיית אשתו של לוט‪ ,‬וביאר‬
‫המשנה ברורה )ריח‪,‬כח( בזה"ל‪ ,‬ומשמע לכאו' דעל‬
‫קברו של לוט אינו מברך כלל‪ ,‬דשם אינו מינכר זכירת‬
‫הצדיקים‪ ,‬רק כשרואה אשתו שנעשתה נציב מלח‪,‬‬
‫ושם באותו מקום ובאותה שעה בודאי היה כח תוקף‬
‫הדין‪ ,‬ואעפ"כ זכר השי"ת את אברהם והציל בעבורו‬
‫ללוט‪ ,‬ושייך לברך על זה‪ ,‬עכ"ל‪] .‬ומש"כ המשנה‬
‫ברורה בפשיטות‪ ,‬שברכת 'זוכר הצדיקים' אינה אלא‬
‫על אברהם שבזכותו הציל הקב"ה את לוט‪ ,‬כן מבו'‬
‫מדברי רש"י )ברכות שם ד"ה זוכר( והרי"ף )ברכות מג‪ .‬מדפי‬
‫הרי"ף( ועו"ר‪ ,‬ודלא כמש"כ הלבוש )ריח‪,‬ח( דקאי על‬
‫לוט שהיה צדיק‪ ,‬ועי' אליה רבה )ריח‪,‬יא( מש"כ לדחוק‬
‫וליישב דברי הלבוש‪] ,‬וראה עוד בס' מאיר עוז )ח"י‬
‫עמ' ‪ (207‬שהאריך וליקט מקורות רבים בזה‪ ,‬האם לוט‬
‫צדיק היה או רשע היה[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫והנה לכאו' יש לעיין‪ ,‬היאך יש לברך ברכת דיין‬
‫פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס ‪ /‬מים רבים‬
‫]וע"ע הערה נד לענין ראיית אשת לוט בזמנינו[‪.‬‬
‫'ועדיין היא עומדת'‪ ,‬כל היום לוחכים אותה השוורים‪,‬‬
‫ויורדת על רגליה‪ ,‬ובבוקר צומחת כו'‪ ,‬ע"כ; ועוד‬
‫מצינו כן בדברי כמה ראשונים‪ ,‬ראה בפי' רבינו יוסף‬
‫בכור שור )בראשית יט‪,‬כו‪ ,‬נדפס בס' תוספות השלם פרשת וירא‬
‫עמ' קסה(‪ ,‬ש'עדיין היא נראית בארץ ההיא'‪ ,‬וכן בפי'‬
‫הר"א מזרחי )בראשית יט‪,‬כו( כתב ש'הוא עומד עד‬
‫היום'‪.‬‬
‫עוד מצינו מקורות נוספים בזה‪ ,‬שנציב המלח‬
‫שאליו נהפכה אשתו של לוט‪ ,‬הרי הוא עדיין קיים‬
‫ועומד על מכונו‪ ,‬ראה בס' אוצר מסעות )עמוד ‪,27‬‬
‫ממסעות רבי בנימין מטולידה( בזה"ל‪ ,‬ומהר הזיתים רואים‬
‫ים סדום‪ ,‬ומים סדום לנציב מלח שהיתה אשתו של‬
‫לוט שתי פרסאות‪ ,‬והצאן לוחכות ממנה‪ ,‬ואח"כ‬
‫חוזרת וצומחת כבראשונה‪ ,‬עכ"ל; ובס' מאמרים‬
‫ברפואה )לרבי רפאל מרדכי מלכי‪ ,‬חמיו של ה'פרי חדש'‪ ,‬ספר‬
‫זה הינו ליקוט מפירושו על התורה‪ ,‬עמ' קמב( בזה"ל‪ ,‬ותהי‬
‫נציב מלח‪ ,‬נציב מלח ממש‪ ,‬שנו רבותינו )ברכות נד‪,(:‬‬
‫הרואה אשתו של לוט מברך שתים כו'‪ ,‬משמע‬
‫שבזמנם היתה עדיין נציב מלח קיים‪ ,‬אבל עכשיו‬
‫בזמנינו אין שם דבר או סימן כלל כו'‪ ,‬ואח"כ שמעתי‬
‫אומרים‪ ,‬שאשתו של לוט היא קיימת עד היום והיא‬
‫נציב מלח‪ ,‬אבל אין בו צורת אדם או אשה‪ ,‬אלא כהר‬
‫ונציב מלח בלי צורה‪ ,‬והערביים קורין עוד היום‬
‫לאותו נציב 'מרת לוט'‪ ,‬ר"ל אשתו של לוט‪ ,‬וממנה‬
‫מביאים מלח לירושלים עד היום‪ ,‬ואומרים‪ ,‬שמה‬
‫שלוקחים מאותו הנציב מלח היום‪ ,‬במעט זמן חוזר‬
‫לשיעורו הראשון‪ ,‬באופן שלוקחים ממנה מה‬
‫שלוקחים‪ ,‬ואינה כלה לעולם‪ ,‬אלא במקומה עומדת‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬וראה עוד בס' אילת השחר )בראשית יט‪,‬כו( שכ'‬
‫לדון‪ ,‬האם המלח הבא מאשתו של לוט מותר בהנאה‪,‬‬
‫או שמא אסור בהנאה כדין מת‪ ,‬ואכמ"ל[; וראה עוד‬
‫בספר 'אגרת הקודש ‪ -‬גלילות ארץ ישראל' )לרבי גרשון‬
‫ב"ר אליעזר יידלש‪ ,‬בו מתואר מסעו לארץ ישראל בשנת שפ"ד‪,‬‬
‫במהדו' ירושלים תרצ"א עמ' יז(‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬ועברתי את הנהר‬
‫הנקרא נחל קדרון‪ ,‬וקרוב משם ראיתי את נציב מלח‬
‫שנעשה מאשתו של לוט‪ ,‬והראו לי אותה אחר חצות‬
‫לילה‪ ,‬והיתה שלימה בקומתה‪ ,‬ושתי שעות קודם עלות‬
‫השחר לא נשתייר ממנה רק בערך שני טפחים מן‬
‫שנב‬
‫של לוט או בראיית העיר סדום וכיו"ב‪ ,‬אלא בראיית‬
‫אשתו של לוט שנעשתה נציב מלח‪ ,‬ומשום שעי"ז‬
‫ניכר הנס שנעשה שלא בדרכו ובמנהגו של עולם[‪,‬‬
‫ועוד שנה דבריו בספרו מרומי שדה )ברכות נד‪ :‬ד"ה ועל‬
‫לוט( ובספרו הרחב דבר )בראשית יט‪,‬כט(‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫ולהשלמת הענין יש להביא בזה מש"כ בס' טעמא‬
‫דקרא )דברים לד‪,‬ג( בזה"ל‪ ,‬ואמרו במכילתא ]דרבי‬
‫ישמעאל[ )פרשת בשלח מסכתא דעמלק פרשה ב'(‪ ,‬מכאן‬
‫שהראהו ]‪-‬למשה רבינו את[ אשת לוט‪ ,‬שנאמר כאן‬
‫'עד צוער'‪ ,‬ולהלן הוא אומר )בראשית יט‪,‬כג( ולוט בא‬
‫צוערה‪ ,‬וצריך ביאור למה הראהו זה‪ ,‬והנה בגמ' )סוטה‬
‫יד‪ (.‬אמרו‪ ,‬וכי לאכול מפריה הוא צריך כו'‪ ,‬אלא רצה‬
‫לקיים מצוות התלויות בארץ‪ ,‬וצריך להבין א"כ מה‬
‫הרויח מזה שהראו לו את הארץ‪ ,‬הרי בזה לא יקיים‬
‫המצוות התלויות בארץ‪ ,‬ונראה‪ ,‬דהנה חז"ל תקנו‬
‫הרבה ברכות הראיה‪ ,‬כמבו' בפרק הרואה )ברכות נד‪(.‬‬
‫הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל כו'‪ ,‬וכן הרבה‪,‬‬
‫שהראיה גורמת שהאדם מרגיש הנס‪ ,‬וכהא"ג שראוי‬
‫ליתן שבח והודאה למקום‪ ,‬וזהו שרצה משה רבינו‬
‫לראות את הארץ‪ ,‬כדי שיראה שבח הארץ‪ ,‬ויתן שבח‬
‫והודאה למקום על זה‪ ,‬ומהא"ט ג"כ הראהו אשתו של‬
‫לוט‪ ,‬דאמרו שם בברכות )נד‪ ,(:‬הרואה אשתו של לוט‬
‫צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫יעו"ש מה שביאר עוד בזה‪.‬‬
‫„‪ .‬הנה בדברי חז"ל נתבאר‪ ,‬שנציב המלח שאליו‬
‫נהפכה אשת לוט‪ ,‬יעמוד באותו המקום עד תחיית‬
‫המתים‪ ,‬וכ"ה בתרגום ירושלמי )בראשית יט‪,‬כו( בזה"ל‪,‬‬
‫'והא היא קיימא עמוד דמלח עד זמן דתיתי תחיה‬
‫דיחייון מתיא'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכן בילקוט שמעוני )אסתר רמז‬
‫תתרנו( איתא בזה"ל‪ ,‬וכן כשנהפך סדום הניח זכרון‬
‫לעולם‪ ,‬ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח )בראשית‬
‫יט‪,‬כו(‪ ,‬עד עכשיו היא עומדת‪ ,‬שיהיו הדורות מתנים‬
‫]‪-‬מספרים[ בשבחו של בורא עולם‪ ,‬ע"כ‪] ,‬ועוד כעי"ז‬
‫בילקוט שמעוני )פרשת בשלח‪ ,‬רמז רנו([‪ ,‬וכן בפרקי דרבי‬
‫אליעזר )סוף פרק כה( איתא בזה"ל‪ ,‬עידית אשתו של‬
‫לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום‪,‬‬
‫והביטה אחריה לראות אם היו הולכות אחריה אם‬
‫לאו‪ ,‬וראתה אחריה השכינה‪ ,‬ונעשית נציב מלח‪,‬‬
‫שנג‬ ‫‪ /‬פרק יח ‪ -‬ברכת מקום שנעשה בו נס‬ ‫מים רבים‬

‫דבר ממנה‪ ,‬כי יאמרו כי כל הארץ תלי תילים של מלח‪,‬‬
‫והרבה נציבי מלח יש‪ ,‬ולא יבחנו איזה מהם אשתו של‬
‫לוט‪ ,‬עכ"ל; ובפי' הרד"ל )על פרקי רבי אליעזר שם( כתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬ומה שאין נראה עתה נציב מלח אצל ים‬
‫המלח‪ ,‬העיקר בזה כמו שראיתי כתוב שהיה בסביבה‬
‫ההיא רעש הארץ‪ ,‬ויצא ים המלח מגבולו ושטף עוד‬
‫כברת ארץ סביבו כו'‪ ,‬ובתוכה ]סחף הים[ גם את נציב‬
‫המלח‪ ,‬ואפשר שזהו טעם הרמב"ם שהשמיט‬
‫הארץ גובהה‪ ,‬ושאלתי אנשי מקומה‪ ,‬והשיבו לי‬
‫שתיכף אחר חצות כשהיא בקומתה‪ ,‬באים עיזי כפר‬
‫החורבה ועיזי צוער כמה מאות‪ ,‬ומלחכים אותה עד‬
‫שני טפחים מן הארץ‪ ,‬ותו אי אפשר להם ללחך יותר‪,‬‬
‫ובכל לילה ולילה היא צומחת כן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו‬
‫]עם מעט שינויי לשון[ בס' סדר הדורות )שנת ב' אלפים‬
‫מז(; ]עוד בענין נסיגתו וצמיחתו של נציב המלח‪,‬‬
‫ראה מה שהובא בס' תוספות השלם )פרשת וירא‪ ,‬עמ'‬

‫בחיבורו‪ ,‬הברכה שבפרק הרואה )ברכות נד‪ (:‬על סדום‬ ‫קסו( בזה"ל‪ ,‬אומרים על אשתו של לוט‪ ,‬לעת חידוש‬
‫ועל נציב מלח כו'‪ ,‬ומפני שבימיו כבר נכסה נציב‬ ‫הלבנה הנציב מלח מתרבה‪ ,‬וביושנה של לבנה‬
‫מתמעט‪ ,‬אומר מורנו‪ ,‬יש מעיינות שמתגדלים בחידוש‬
‫המלח בים‪ ,‬לכן השמיטו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫הלבנה‪ ,‬וביושנה מתמעטים‪ ,‬ולפי שהמלח בא מן‬
‫אכן‪ ,‬מה שיש אומרים בזמנינו על גוש סלע כל‬
‫המים‪ ,‬יש לו תולדה של אותו המים‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫שהוא בסביבות הר סדום‪ ,‬שהוא נציב המלח שאליו‬
‫ומאידך גיסא מצינו בדברי הרו"א כמה מקורות‬
‫נהפכה אשתו של לוט‪ ,‬נראה שאין הדבר ברור כל‬
‫בזה‪ ,‬שבימינו כבר אין רואים את נציב המלח שאליו‬
‫הצורך כדי שנוכל לברך עליו‪ ,‬ומידי ספק ברכות‬
‫נהפכה אשת לוט‪ ,‬ראה בס' מסעות רבי פתחיה )לרבינו‬
‫בודאי לא יצאנו‪ ,‬ולפיכך נראה שאין לברך עליו ברכה‬ ‫פתחיה מרגשבורג‪ ,‬אחיו של רבינו יצחק הלבן מבעלי התוס'‪,‬‬
‫זו; ]וראה עוד בס' שער העין )פרק כג הערה מד( שכתב‬ ‫מופיע בס' אוצר מסעות עמ' ‪ ,56‬ובספר 'שלשה בעלי המסעות'‬
‫בזה בזה"ל‪ ,‬ופניתי בעצמי לראות דמות זו‪ ,‬וראיתי כי‬ ‫עמ' ‪ ,(57‬בזה"ל‪ ,‬וכל ארץ ישראל כמהלך שלשה ימים‪,‬‬
‫אין בינה לבין צורת אדם שום שייכות‪ ,‬רק נראה סלע‬ ‫וראה ים המלח‪ ,‬סדום ועמורה ואין בו עשב‪ ,‬ונציב‬
‫מלוטש כמו שאר סלעים שמצויים שם‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬ניכר‬ ‫המלח אמר שלא ראה ואינו בעולם‪ ,‬עכ"ל; ובס' דרכי‬
‫בבירור מצורתו‪ ,‬כי הוא חלק מהסלע הסמוך אליו‪,‬‬ ‫ציון )מסעותיו של רבי עובדיה מברטנורא‪ ,‬במהדו' ירושלים‬
‫עכ"ל‪ ,‬אכן‪ ,‬ראה לעיל בתחילה"ד מש"כ הרר"מ מלכי‬ ‫תשס"א עמוד ‪ (42‬בזה"ל‪ ,‬העולה בראש הר הזיתים ועיניו‬
‫בזה‪ ,‬ש'אשתו של לוט היא קיימת עד היום והיא נציב‬ ‫מרחוק יביטו‪ ,‬יראה סדום ועמורה אשר הם כאגם מים‬
‫מלח‪ ,‬אבל אין בו צורת אדם או אשה‪ ,‬אלא כהר ונציב‬ ‫ומלח‪ ,‬ואשר הלכו שם‪ ,‬אומרים כי מלח על פני כל‬
‫מלח בלי צורה'‪ ,‬ודלא כמש"כ בס' שער העין הנ"ל[‪.‬‬ ‫הארץ ההיא‪ ,‬ושאלתי על אשתו של לוט‪ ,‬ואין מגיד‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬ ‫שנד‬

‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬

‫א‪ .‬א הרואה את חבירו ב לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬מברך ברכת שהחיינו ג‪.‬‬

‫)רמ"א יו"ד‬ ‫לרבו‪ ,‬מטעם שאסור לשאול בשלום רבו‬ ‫‡‪ .‬אף שכבר נתבארו דינים אלו בס"ד בס' מים‬
‫רמב‪,‬טז(‪ ,‬אי משום שרבו מוחל על כבודו כדי שתלמידו‬ ‫רבים הלכות ברכת שהחיינו )פרק ז'(‪ ,‬מכ"מ כיון‬
‫יקיים המצוה‪ ,‬ואי משום שעכ"פ אין זה כשאילת‬ ‫שנתחדשו ונתלבנו בזה כמה וכמה סברות והלכות‪,‬‬
‫שלום ממש‪ ,‬ואי משום שיכול לשלוח המנות ע"י‬ ‫אמרתי לשוב ולשנות פרק זה‪ ,‬וכל פרשה שנשנית לא‬
‫אחר‪ ,‬והר"ז כשאילת שלום שלא בפניו דלית לן בה;‬ ‫נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת דברי סופר )להג"ר אש"ב סופר‪ ,‬בנו של בעל‬
‫שו"ת יד סופר‪ ,‬ונכדו של בעל שו"ת התעוררות תשובה‪ ,‬סימן ז'(‬
‫·‪ .‬א‪ .‬כתב בברכי יוסף )רכה‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה את‬
‫שכתב לתלות נידו"ז בטעמי מצות משלוח מנות‪ ,‬דלא‬ ‫חבירו אומר שהחיינו‪ ,‬דבר פשוט דכש"כ ראה גדול‬
‫ממנו‪ ,‬או אביו או רבו‪ ,‬וזכר לדבר מדכתיב )אסתר ט‪,‬יט(‬
‫מהני נתינת משלו"מ לרבו אלא לטעמי' דהתרומת‬
‫'ומשלוח מנות איש לרעהו'‪ ,‬ואמרו פ"ק דמגילה )ז‪(:‬‬
‫הדשן )סימן קיא( שהוא כדי שיהיה לחבירו מה לאכול‬
‫בסעודת היום‪ ,‬וכ"כ בשו"ת שבט סופר )או"ח סימן כח(‬
‫קיימת בנו רבינו משלוח מנות כו'‪ ,‬ומילתא דפשיטא‬
‫בתחילת דבריו‪ ,‬לתלות נידו"ז בטעמי מצות משלוח‬ ‫היא‪ ,‬דמידי הוא טעמא אלא שנהנה ושמח בראייתו‪,‬‬
‫מנות‪ ,‬אך שוב כתב השבט סופר כדברי האחרונים‬ ‫א"כ לא שנא גדול או קטן ממנו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו‬
‫הנ"ל‪ ,‬דאף לטעמי' דהמנות הלוי שפיר יוצא ידי‬ ‫בקיצור שו"ע )סימן נט ס"כ( ובמשנה ברורה )רכה‪,‬א(‪,‬‬
‫חובתו בנתינת משלו"מ לרבו‪ ,‬ומשום שרבו מוחל על‬ ‫דשפיר יש לברך ברכת שהחיינו אף על אביו או על‬
‫כבודו כדי שתלמידו יקיים המצוה‪ ,‬וע"ע שפת אמת‬ ‫רבו‪ ,‬כל היכא שעברו שלושים יום שלא ראהו‪] ,‬והוא‬
‫)מגילה ז‪ :‬ד"ה רבה שדר( ושו"ת תשובות והנהגות )ח"ג‬ ‫חביב עליו ושמח בראייתו‪ ,‬וכדלקמן )סעיף ג'‪ ,‬ושם‬
‫סימן רלו( מה שכתבו בזה‪ ,‬ואכמ"ל עוד בזה[‪.‬‬ ‫בהערות([‪.‬‬
‫ב‪ .‬עוד כתבו הפוסקים‪] ,‬בית יוסף )רכה‪,‬א ד"ה ומה‬ ‫]ואגב אורחא יש לציין בזה‪ ,‬שכדברי החיד"א‬
‫שכתב והוא(‪ ,‬לבוש )רכה‪,‬א(‪ ,‬שו"ת הלכות קטנות )ח"א‬ ‫דשפיר יוצא ידי חובתו בנתינת משלוח מנות לרבו‪,‬‬
‫סימן ריג(‪ ,‬עולת תמיד )רכה‪,‬א(‪ ,‬עטרת זקנים )רכה‪,‬א(‪,‬‬ ‫כ"כ בס' לקט יושר )או"ח עמ' ‪ ,(158‬וכן הסכמת‬
‫מקור חיים לחוו"י )רכה‪,‬א(‪ ,‬ברכי יוסף )רכה‪,‬ב(‪ ,‬באר‬ ‫הפוסקים רובם ככולם‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת מהר"י אסאד‬
‫היטב )רכה‪,‬א(‪ ,‬מגן גבורים )סי' רכה אלף המגן סק"ב(‪,‬‬ ‫)או"ח סימן רד(‪ ,‬שו"ת בית שערים )או"ח סימן שפא(‪ ,‬יפה‬
‫קיצור שו"ע )סימן נט ס"כ(‪ ,‬משנה ברורה )רכה‪,‬א(‪ ,‬ערוך‬ ‫ללב )סי' תרצה‪ ,‬הנדמ"ח סקכ"ז(‪ ,‬שו"ת זכר יהוסף )או"ח‬
‫השולחן )רכה‪,‬ג(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬שאין חילוק בזה בין זכרים‬ ‫סימן רנ(‪ ,‬שו"ת אפרקסתא דעניא )ח"א סימן כה אות ב'(‪,‬‬
‫לנקבות‪ ,‬ואף הרואה את אשתו או את אמו ]או בתו‬ ‫שו"ת לבושי מרדכי )מהדו"ת או"ח סימן ט' אות ג'(‪ ,‬שו"ת‬
‫או אחותו וכיו"ב[ והוא שמח בראייתה‪ ,‬שפיר יש לו‬ ‫תירוש ויצהר )בילגורייא תרצ"ז‪ ,‬סימן קע(‪ ,‬שו"ת גנזי יוסף‬
‫לברך ברכות אלו; ומקור דבריהם בתשובת הרשב"א‬ ‫)שווארץ‪ ,‬סימן כא אות ו'(‪] ,‬ועוד לו בשו"ת ויצבר יוסף‬
‫)הובאה בבית יוסף שם‪ ,‬ונדפסה בס' כתבי הרשב"א שע"י הוצאת‬ ‫)סימן סא אות ח'([‪ ,‬מקראי קודש )להגרצ"פ פרנק‪ ,‬פורים סימן‬
‫אורייתא‪ ,‬תשובות ע"ס מסכת ברכות נח‪ ,:‬והיא תשובה הנדפסת‬ ‫לט אות ב'(‪ ,‬שו"ת בצל החכמה )ח"ה סימן עג אות ה'(‪,‬‬
‫מכת"י(‪ ,‬יעו"ש שכתב הרשב"א בזה"ל‪ ,‬ולענין מה‬ ‫שו"ת ציץ אליעזר )ח"ח סימן יד אות ה'(‪ ,‬שו"ת קנין תורה‬
‫ששאלת רואה את חבירו‪ ,‬אם יש בכלל זה נשים‬ ‫)ח"ז סימן נד אות ד'(‪ ,‬שו"ת משנה הלכות )ח"ז סימן צד(‪,‬‬
‫כאנשים או לא‪ ,‬איני יודע בזה חילוק בין זכרים‬ ‫שו"ת משנת יוסף )חלק יד סימן שסז(‪ ,‬ועו"פ; ורבים מהם‬
‫לנקבות‪ ,‬עכ"ל; ]ודלא כמש"כ בס' יפה ללב )סימן רכה‪,‬‬ ‫הוסיפו‪ ,‬דאף למש"כ בס' מנות הלוי )אסתר ט‪,‬יט( בטעם‬
‫בנדמ"ח סק"ב( בזה"ל‪ ,‬ועתה בראותי דברי הר"א אבן‬ ‫מצות משלוח מנות‪ ,‬שהוא כדי להרבות שלום ורעות‪,‬‬
‫עזרא )שמות יח‪,‬ז(‪ ,‬שפירש ז"ל‪ ,‬בעבור כבוד יתרו‬ ‫מכ"מ אין לומר שאינו יוצא יד"ח בנתינת משלו"מ‬
‫שנה‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬
‫הארכנו[‪ ,‬מכ"מ שאני ברכת המלך שעיקרה אינה על‬
‫ראיית המלך אלא על ההרגשה בכבודו‪] ,‬וכמשנ"ת‬
‫לעיל )פרק יא סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות([‪ ,‬ומשו"ה אף אם‬
‫רואה את פני המלך הרשע‪ ,‬אין בכך כדי לעכב הברכה‬
‫עליו‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד בברכת שהחיינו בראיית‬
‫חבירו‪ ,‬שעיקר הברכה אינה אלא בראיית פני חבירו‪,‬‬
‫עכ"ד; אכן אף בלא זה היה נראה לחלק בפשיטות‪,‬‬
‫דשאני ברכת שהחיינו שעיקרה אינה על עצם הראיה‬
‫בלבד ]וכשאר ברכות הראיה[‪ ,‬אלא עיקרה על שמחת‬
‫לבו של אדם בראיית חבר זה‪ ,‬וכיון שרשע הוא ואין‬
‫ראוי לאהוב אותו‪ ,‬היאך יברך ברכה זו על שמחת לבו‬
‫בראייתו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‚‪ .‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬הרואה‬
‫את חבירו לאחר שלושים יום‪ ,‬אומר‪ ,‬ברוך שהחיינו‬
‫וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪ ,‬לאחר שנים עשר חדש‪,‬‬
‫אומר ברוך מחיה המתים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י‬
‫מהל' ברכות ה"ב( ובטוש"ע )רכה‪,‬א(‪.‬‬
‫ואף שלענין כלים חדשים וכיו"ב שתקנו חכמים‬
‫לברך עליהם ברכת שהחיינו‪ ,‬הוסיפו לחלק בזה‪ ,‬שכל‬
‫שיש בזה טובת והנאת רבים‪ ,‬אינו מברך ברכת‬
‫שהחיינו אלא ברכת 'הטוב והמטיב'‪ ,‬מכ"מ לענין‬
‫הרואה את חבירו לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬לא‬
‫תקנו אלא ברכת שהחיינו‪ ,‬ואף אם ישנו חבר נוסף‬
‫שנהנה ושמח ג"כ בראייתו‪ ,‬אין להם לברך ברכת‬
‫הטוב והמטיב‪ ,‬אלא כל אחד מהם יברך ברכת‬
‫שהחיינו על הנאת עצמו; ומדברי הפוסקים נתבארו‬
‫שני טעמים בזה‪ ,‬א‪ .‬לא תקנו חכמים ברכת הטוב‬
‫והמטיב אלא היכא דאיכא הנאת תועלת‪ ,‬ועיקר ברכה‬
‫זו הרי היא על ההנאה והתועלת שתצמח לו מדבר זה‪,‬‬
‫ומשא"כ לענין ברכת שהחיינו שעיקרה אינה אלא על‬
‫שמחת לבו וא"צ הנאת תועלת‪ ,‬ומעתה הרי שבראיית‬
‫חבירו שאין לו אלא שמחת הלב בלא תועלת‪ ,‬הרי‬
‫שאין שייך לברך כי אם ברכת שהחיינו; ]וכן ביאר‬
‫הטעם בתשו' הרשב"א )ח"ד סימן עז(‪ ,‬והובאו דבריו‬
‫בבית יוסף )רכה‪,‬א ד"ה הרואה( ובמגן אברהם )רכה‪,‬א(‬
‫ועו"פ[; ב‪ .‬לא תקנו חכמים ברכת הטוב והמטיב אלא‬
‫בדבר שיש בו טובה והנאה גשמית‪ ,‬ומשא"כ בדבר‬
‫שאין בו אלא טובה רוחנית‪ ,‬הרי שאע"פ שיש בו‬
‫טובת רבים‪ ,‬מכ"מ אינו מברך עליו כי אם ברכת‬
‫שהחיינו‪] ,‬וכן כתב הלבוש )רכה‪,‬א( בזה"ל‪ ,‬ואע"פ‬
‫שהוא אדם מסוים מאד או אדם חשוב מאד שגם‬
‫מים רבים‬
‫וחכמתו ולא לאשתו כו'‪ ,‬כי אין מנהג לאדם לצאת‬
‫לקראת אשתו כו'‪ ,‬אומר אני כי כמו"כ אין לאדם נכבד‬
‫לברך שהחיינו אפילו על אשתו‪ ,‬אפילו בבתו לא נהגו‬
‫לברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בכף החיים )רכה‪,‬ב(‪ ,‬וכבר‬
‫תמה על דבריו בשו"ת אז נדברו )חלק יד סימן לה(‬
‫בזה"ל‪ ,‬אין לזה שום יסוד‪ ,‬שהרי כיון שאמרו חז"ל‬
‫)יבמות סב‪ (:‬האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר‬
‫מגופו כו'‪ ,‬אדרבה עליה ראוי לברך עוד יותר‬
‫מאחרים‪ ,‬וכן על בתו כו'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬יעו"ש בהלכות קטנות שכ'‪ ,‬שעל ראיית אשה‬
‫אחרת שאסור להסתכל בפניה‪ ,‬בודאי אין לברך ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬וכן כתבו בקיצור שו"ע )שם( ובשער הציון‬
‫)רכה‪,‬ב( ובערוך השולחן )שם(‪] ,‬וע"ע מגן גבורים )שם(‬
‫ושערי תשובה )רכה‪,‬א( שכתב עפ"ז‪ ,‬שאף אשה אינה‬
‫מברכת על ראיית איש‪ ,‬אלא על בעלה או אביה או‬
‫בנה וכיו"ב[‪ ,‬וביאור דבריהם‪ ,‬דאף שלענין ברכת‬
‫שככה לו בעולמו‪ ,‬כתב המשנ"ב )רכה‪,‬לב( שאם ראה‬
‫בקרן זוית אשה נאה‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליה ברכה‬
‫זו‪ ,‬מכ"מ שאני ברכת שהחיינו שעיקרה אינה על‬
‫ההתפעלות אלא על שמחת הלב‪ ,‬וכל שאסור לו‬
‫ליהנות מראייתה‪ ,‬היאך יברך עליה ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫ודו"ק; ]וראה עוד מה שכתבו בזה‪ ,‬באליה רבה‬
‫)רכה‪,‬ג(‪ ,‬ובפרי מגדים )סי' רכה אשל אברהם סק"ב(‪ ,‬ובס'‬
‫נמוקי אורח חיים )רכה‪,‬ג(‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ג‪ .‬הרואה גוי שהוא חביב עליו ושמח בראייתו‪,‬‬
‫כתב בס' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכה‪,‬א( שאין לו לברך עליו‬
‫ברכות אלו‪ ,‬לפי שאינו בכלל 'חבירו'‪ ,‬אך בס' חוט‬
‫שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפב( הובא בשם הגר"נ‬
‫קרליץ‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכות אלו אף על ראיית גוי‪,‬‬
‫באופן שהוא חביב עליו ושמח בראייתו‪ ,‬וכגון שהגוי‬
‫הציל אותו ממוות לחיים וכיו"ב; ]עוד יש שציינו בזה‬
‫למה שכתבו התוס' )מעילה כ‪ .‬ד"ה נתנה( שגוי אינו בכלל‬
‫'חבירו'‪ ,‬אך מדברי התוס' במקו"א )שבת קנ‪ .‬ד"ה אומר‬
‫אדם( מבואר שאף גוי הרי הוא בכלל 'חבירו'‪ ,‬וכן‬
‫מבואר בתשו' הגרעק"א )מהדו"ק סימן צה‪ ,‬ד"ה אבל‬
‫באמת(‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫עוד מצינו בכף החיים )רכה‪,‬ח( שכ'‪ ,‬שעכ"פ אין‬
‫לברך ברכה זו על חבר רשע‪ ,‬ויעו"ש שהוסיף עוד‬
‫בזה‪ ,‬דאע"פ שהוא עצמו כתב לעיל מינה )רכד‪,‬כט(‬
‫לענין ברכת המלכים‪ ,‬דשפיר יש לברך אף בראיית‬
‫מלך ישראל רשע‪] ,‬ובמקומו )פרק יא סעיף ד' ושם בהערות(‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬ ‫שנו‬

‫ב‪ .‬הרואה את חבירו לאחר י"ב חודש ד שלא ראהו‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה מחיה המתים ה‪,‬‬

‫המתים בראייתו‪ ,‬שהרי לא נתנו בגמ' שיעור ברכה זו‬ ‫אחרים נהנים מראייתו‪ ,‬אינו מברך הטוב והמטיב‪,‬‬
‫אלא 'שנים עשר חודש'‪ ,‬ולא אמרו שאינו מברך ברכה‬ ‫שאין נופל כאן לשון הטבה‪ ,‬שאין זה נקרא טובה אלא‬
‫זו אלא לאחר 'שנה' שלא ראה את חבירו‪] ,‬וכבר כתב‬ ‫שמחה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו במגן אברהם )שם([‪.‬‬
‫בפרי חדש )יו"ד נז‪,‬מו( כללא דמילתא בזה"ל‪ ,‬שכל‬ ‫]ומש"כ בדברי חמודות )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות ל'(‬
‫שיעורי חכמים שהוזכרו בלשון 'חודשים'‪ ,‬אין לחלק‬ ‫טעם נוסף בזה‪ ,‬שאף ברכת שהחיינו הרי היא בלשון‬
‫בין שנה פשוטה למעוברת‪ ,‬שאם כן לא היה להם‬ ‫רבים‪ ,‬וכוללת אף את שמחת והנאת חבירו‪ ,‬כבר תמה‬
‫להזכיר 'שנים עשר חודש' אלא 'שנה'‪ ,‬עכ"ל[‪ .‬וכן‬ ‫על דבריו באליה רבה )רכה‪,‬ב(‪ ,‬שהרי בכלים חדשים‬
‫כתב בס' עיון יעקב )ברכות נח‪ :‬ד"ה לאחר(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫וכיו"ב חילקו חכמים בין טובת יחיד וטובת רבים‪,‬‬
‫מדקאמר 'שנים עשר חודש'‪ ,‬ולא קאמר לאחר 'שנה'‪,‬‬ ‫ותקנו שעל טובת רבים מברך ברכת 'הטוב והמטיב'‪,‬‬
‫משמע דאפילו שנה מעוברת כו' ג"כ צריך לברך‪,‬‬ ‫ואע"פ שאף ברכת שהחיינו הרי היא בלשון רבים‪,‬‬
‫עכ"ל; וכ"כ באשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬ריש סימן רכה(‪,‬‬ ‫וצ"ע‪ .‬וכן מש"כ בחמד משה )רכה‪,‬א( טעם נוסף בזה‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ברכת 'מחיה' על ראיית חביבו‪ ,‬היינו י"ב חודש‬ ‫ד'כאן נראה דלא שייך הטוב והמטיב על כוונת חבירו‪,‬‬
‫גם בשנת עיבור‪ ,‬כי לא הוזכר בכך לשון 'שנה'‪ ,‬רק‬ ‫דמי יודע מה שבלבו'‪ ,‬דבריו צ"ע‪ ,‬שהרי שניהם‬
‫חודשים‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בקצות השולחן )סימן סו בדי‬ ‫עומדים לברך ברכת שהחיינו על ראיית אותו החבר‪,‬‬
‫השולחן אות ו'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומסתבר דחודש העיבור עולה‬ ‫והרי שאף הוא שמח בראיית אותו החבר‪ ,‬ושוב יכולים‬
‫למנין הי"ב חודש‪ ,‬כמש"כ ביורה דעה )שצא‪,‬ב( לענין‬ ‫לברך ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬וע"ע תורת חיים )סופר‪,‬‬
‫י"ב חודש דאבילות כו'‪ ,‬וגם הסברא נותנת‪ ,‬דטבע‬ ‫רכה‪,‬ב( מש"כ לפקפק עוד בדברי החמד משה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫שמחת הלב או טבע השכחה שמשתכח כמו מת‪ ,‬אינו‬ ‫כתב בס' אור חדש למהר"ל מפראג )אסתר ד‪,‬יא(‪,‬‬
‫משתנה בין שנה פשוטה למעוברת‪ ,‬ובמקום שאין‬ ‫וז"ל‪ ,‬ואמרה )אסתר שם( ואני לא נקראתי לבוא אל‬
‫חודש העיבור עולה למנין‪ ,‬מפרש אותו השו"ע‪ ,‬כמו‬ ‫המלך זה שלושים יום‪ ,‬וקשה‪ ,‬מה בכך שלא נקראה‬
‫לענין בכור )יו"ד שו‪,‬י(‪ ,‬עכ"ל; וכן כתבו בדעת תורה‬ ‫אל המלך זה שלושים יום‪ ,‬ואפילו נקראת תוך‬
‫למהרש"ם )רכה‪,‬א(‪] ,‬יעו"ש מש"כ להוכיח לזה‪ ,‬אך מה‬ ‫שלושים יום מה בכך‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬כי הרואה את חבירו‬
‫שהביא שבכתבי הדעת קדושים הניח דין זה בצ"ע‪,‬‬ ‫אחר שלושים יום מברך שהחיינו‪ ,‬נמצא כל אשר לא‬
‫הנה בס' אשל אברהם שלפנינו מבואר דין זה‬ ‫היה תוך שלושים נחשב כאילו נסתלק ממנו‪ ,‬שהרי‬
‫בפשיטות‪ ,‬שאין הדבר תלוי אלא בי"ב חודש‪ ,‬ואף‬ ‫חייב לברך שהחיינו‪ ,‬ולכך אמר‪ ,‬שאל תאמר כיון‬
‫בשנה מעוברת רשאי לברך עליו לאחר שעברו י"ב‬ ‫שאני אהוב]ה[ אצלו בודאי יושיט לי שרביט הזהב‪,‬‬
‫חודש שלא ראהו‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬ובשו"ת רבי עקיבה‬ ‫כי הוא חפץ בי כשאבוא לפניו‪ ,‬ועל זה אמרה‪ ,‬כיון‬
‫יוסף )או"ח ח"ב סימן קעג(‪ ,‬ובס' פשט ועיון )להגר"מ‬
‫שלא נקראתי זה שלושים יום‪ ,‬עד שנחשב שנסתלקתי‬
‫שטרנבוך שליט"א‪ ,‬ברכות נח‪ :‬אות תתקלח(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬ ‫מעליו‪ ,‬וא"כ אין לסמוך על זה לומר אהובה אני‬
‫]אכן‪ ,‬בס' גליוני הש"ס )ברכות נח‪ :‬ד"ה אין המת( ובס'‬ ‫אצלו‪ ,‬אחר שלא נקראתי שלושים יום‪ ,‬ואם היה כ"כ‬
‫שלמה משנתו )ורשה תרנ"ה‪ ,‬ברכות נח‪ :‬ברש"י ד"ה ככלי‬
‫חפץ בי‪ ,‬א"כ למה לא קרא לי זה שלושים יום‪ ,‬עד‬
‫אובד( כתבו להוכיח מדברי רש"י )שם(‪ ,‬שבשנה‬ ‫שאני נחשב]ת[ פנים חדשות אצלו‪ ,‬והיא לא ידעה‬
‫מעוברת אינו מברך ברכת שהחיינו בראיית חבירו‬ ‫אדרבה‪ ,‬כי השי"ת עשה זה שלא היתה נקראת‪,‬‬
‫בשביל כי פנים חדשות חביבות ביותר ממה שהוא‬
‫אלא לאחר י"ג חודש‪ ,‬יעו"ש שכתב רש"י בזה"ל‪,‬‬
‫חביב את אשר תמיד עמו‪ ,‬לכך לא היתה נקראת‪,‬‬
‫וסתם כלי לאחר י"ב חודש משתכח מן הלב‪ ,‬דיאוש‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫בעלים לאחר י"ב חודש‪ ,‬בפרק אלו מציאות )בבא‬
‫מציעא כח‪ ,(.‬מי שמצא כלי או שום מציאה חייב להכריז‬ ‫„‪ .‬א‪ .‬ונראה שאף בשנה מעוברת‪ ,‬כל שעברו י"ב‬
‫שלש רגלים‪ ,‬ואם נמצא אחר הסוכות‪ ,‬צריך להמתין‬ ‫חודש שלא ראהו‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכת מחיה‬
‫שנז‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬
‫)עמ' תשכג( במאמרו של הגרש"מ דיסקין‪ ,‬וכן הובא‬
‫בשם הגרש"ז אוירבך )הליכות שלמה פורים פרק יח הערה‬
‫‪ ,3‬שלמי מועד עמ' רסא( ובשם הגר"ח קניבסקי )דולה‬
‫ומשקה עמ' רמב( ועו"פ; ]ודלא כמש"כ מהר"ם שיק )על‬
‫תרי"ג מצוות‪ ,‬סימן תרה(‪ ,‬ובס' אבן ישראל )להגרי"י פישר‪ ,‬על‬
‫התורה עמ' קעה( בשם הגאון בעל צפנת פענח‪ ,‬דכיון‬
‫שעיקר הטעם שתקנו חכמים לקרוא פרשה זו פעם‬
‫אחת בכל שנה‪ ,‬היינו משום ששיעור 'שכחה' הרי הוא‬
‫י"ב חודש‪ ,‬א"כ בשנה מעוברת שעוברים י"ג חודשים‬
‫בין זכירה לזכירה‪ ,‬הרי שצריך לכוין בקריאת התורה‬
‫שבפרשת כי תצא‪ ,‬לצאת ידי חובת זכירת מעשה‬
‫עמלק‪ ,‬כדי שלא יעברו י"ב חודש בלא זכירה זו; וכבר‬
‫העירו במה שכתב מהר"ם שיק חידוש זה בשם רבו‬
‫בעל חת"ס‪ ,‬שהרי כבר נתבאר מדברי החת"ס היפך‬
‫הדברים‪ ,‬ועי' שו"ת דברי ישראל )ח"ג סימן קיד( ושו"ת‬
‫להורות נתן )חלק טו סימן לז( שכתבו‪ ,‬שבהכרח צ"ל‬
‫שלא החמיר בזה החת"ס אלא לעצמו ולרווחא‬
‫דמילתא‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ג‪ .‬וכן מצינו לענין מה שהביא הרמ"א )אבן העזר‬
‫נג‪,‬ג( תקנת הראשונים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עוד תיקן ר"ת וחכמי‬
‫צרפת‪ ,‬שאף אם כבר נתן האב הנדוניא‪ ,‬אם מתה‬
‫האשה או האיש תוך שנה ראשונה בלא זרע קיימא‪,‬‬
‫חוזר הכל לאב או ליורשי המת‪ ,‬ויש אומרים עוד‪ ,‬דאף‬
‫בשנה שניה יחזרו חצי הנדוניא‪ ,‬וכן המנהג פשוט‬
‫במדינות אלו שנוהגים בזה כתקנת קהילות שו"ם כו'‪,‬‬
‫עכ"ל; ויעו"ש בבית שמואל )אהע"ז נג‪,‬יז( שהביא‬
‫תשובת מהרשד"ם )אהע"ז סימן קכה(‪ ,‬שבשנה מעוברת‬
‫אין השיעור אלא י"ב חודש‪ ,‬ואם מתה האשה בחודש‬
‫הי"ג זכה הבעל‪ ,‬אך הוסיף הבית שמואל‪ ,‬שע"פ‬
‫מש"כ בתשו' מהר"י וייל )סימן סח(‪ ,‬שכל מקום שנאמר‬
‫'שנה' סתם‪ ,‬אף חודש העיבור בכלל‪ ,‬הרי שאף‬
‫בנידו"ז עיקר השיעור 'שנה' הוא‪ ,‬ואף אם מתה האשה‬
‫בחודש העיבור תחזור הנודניא לאביה; אך בשו"ת‬
‫שבות יעקב )ח"ב סימן קכה( כתב לתמוה על דברי‬
‫הב"ש‪ ,‬שהרי עיקר טעם תקנת זו היינו משום‪ ,‬ש'בשנה‬
‫ראשונה שעדיין לא נשכח המת לגמרי‪ ,‬צריך להחזיר‬
‫הכל‪ ,‬ובשנה שניה שאינו עצב כל כך‪ ,‬לכן די בחזקת‬
‫חצי נכסים‪ ,‬ובשנה שלישית כבר נשכח לגמרי ואין‬
‫שום עצב עמו‪ ,‬לכן הדין חוזר לסיני שהבעל יורש‬
‫אשתו'‪ ,‬וא"כ כיון שברוב השנים שאינן מעוברות‪ ,‬הרי‬
‫שנשכח המת מן הלב לאחר י"ב חודש‪ ,‬א"כ אף בשנה‬
‫מים רבים‬
‫ולהכריז בפסח ובעצרת ובחג‪ ,‬דהיינו שנים עשר‬
‫חודש‪ ,‬ושוב אין צריך להכריז‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שאם מצא‬
‫כלי מיד לאחר חג הסוכות בשנה מעוברת‪ ,‬צריך‬
‫להמתין עד אחר חג הסוכות של שנה הבאה‪ ,‬ואע"פ‬
‫שנמצא ממתין י"ג חודש‪ ,‬וכיון שהגמ' השוותה ברכת‬
‫שהחיינו בראיית חבירו‪ ,‬ליאוש ושכחת בעלים מן‬
‫הכלי‪ ,‬הרי שאף לענין ברכת שהחיינו אין הדבר תלוי‬
‫אלא ב'שנה'‪ ,‬ובשנה מעוברת אינו מברך על ראיית‬
‫חבירו אלא לאחר שעברו י"ג חודש שלא ראהו‪,‬‬
‫וצ"ע[‪.‬‬
‫ב‪ .‬אלא שמשנ"ת בקצות השולחן )שם( טעם נוסף‬
‫בזה‪ ,‬דכיון שעיקר ענין י"ב חודש בברכה זו‪ ,‬היינו‬
‫משום שלאחר מכן הרי הוא כמת שנשתכח מן הלב‪,‬‬
‫וכל שהוא מענין שכחה‪ ,‬אינו תלוי ב'שנה' אלא בי"ב‬
‫חודש‪] ,‬וכמבו' בברכות )נח‪ (:‬שאין המת משתכח מן‬
‫הלב אלא לאחר י"ב חודש[‪ ,‬דבר זה אינו מוסכם‬
‫בדברי האחרונים‪ ,‬ובדבריהם מצינו שכתבו לדון‬
‫בכמה פרטי דינים התלויים ב'שיעור שכחה'‪ ,‬ורבים‬
‫מהם נקטו‪ ,‬שבמקום שתלו חכמים הדבר בשיעור‬
‫'שנה'‪ ,‬הרי שבשנה מעוברת אף חודש העיבור בכלל‪,‬‬
‫ואע"פ שעיקר הטעם שנתנו חכמים שיעור זה היינו‬
‫משום שכחה‪ ,‬מכ"מ לא חילקו בזה בין שנה פשוטה‬
‫לשנה מעוברת‪] ,‬וכמו שאמרו בירושלמי )סנהדרין פ"א‬
‫ה"ב( בזה"ל‪ ,‬אמר רבי אבין‪' ,‬אקרא לאלוקים עליון‬
‫לא‪-‬ל גומר עלי' )תהלים נז‪,‬ג(‪ ,‬בת שלש שנים ויום אחד‪,‬‬
‫נמלכו בית דין לעברו ]את השנה[‪ ,‬הבתולים חוזרים‪,‬‬
‫ואם לאו‪ ,‬אין הבתולים חוזרים‪ ,‬ע"כ[‪ ,‬וכדלהלן;‬
‫ושוב בהכרח צריך לומר שבנידו"ד עיקר הטעם שאף‬
‫בשנה מעוברת הר"ז מברך עליו לאחר י"ב חודש‬
‫שלא ראהו‪ ,‬משום שלא אמרו חכמים 'שנה' אלא‬
‫'שנים עשר חודש'‪ ,‬ואינו משום ששיעור שכחה אינו‬
‫כי אם י"ב חודש ולא 'שנה'‪.‬‬
‫וכ"ה הסכמת רוב הפוסקים לענין קריאת פרשת‬
‫זכור בשנה מעוברת‪ ,‬שאינו צריך לזכור מעשה עמלק‬
‫יותר מפעם אחת בשנה‪ ,‬ואע"פ שעוברים י"ג חודש‬
‫בין זכירה לזכירה‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת חתם סופר )אהע"ז‬
‫ח"א סימן קיט(‪ ,‬שו"ת התעוררות תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח‬
‫ח"ג סימן תעו אות ה'(‪ ,‬שו"ת דברי יואל )או"ח סימן לג(‪,‬‬
‫שו"ת שרגא המאיר )ח"ו סימן קטז אות ג'(‪ ,‬מועדים‬
‫וזמנים )ח"ב סימן קסו(‪ ,‬ועוד לו בשו"ת תשובות‬
‫והנהגות )ח"ה סימן רכח(‪ ,‬ובספר הזכרון יהודה לקדשו‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬ ‫שנח‬

‫אף המת נשתכח מהלב לאחר י"ב חודש‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה‬
‫בפסקי רי"ד )ברכות נח‪ ,(:‬פירוש התפילות והברכות‬
‫לר"י בר יקר )הוצאת מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נב(‪ ,‬רבינו‬
‫יהונתן מלוניל )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬מאירי )ברכות נח‪:‬‬
‫ד"ה הרואה את חבירו(‪ ,‬חי' הרשב"ץ )ברכות נח‪ :‬ד"ה אמר‬
‫ריב"ל(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה לאחר ל'(‪,‬‬
‫ספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה את חבירו(‪,‬‬
‫ועו"ר‪] ,‬וכעי"ז בתשו' הרשב"א )ח"ד סימן עו(‪ ,‬ש'אם‬
‫עברו עליו י"ב חודש יברך מחיה המתים‪ ,‬שהרי זה‬
‫בראייתו עכשיו כאילו נעלם ממנו ומת‪ ,‬ועכשיו חזר‬
‫וחיה‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫עוד מצינו בדברי רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות ה"ב(‬
‫ביאור נוסף בענין ברכה זו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכתב אדוני מורי‬
‫רבי ראובן‪ ,‬כי שלושים יום הוא זמן תנועת הקפת‬
‫הלבנה‪ ,‬וזמן הקפת השמש שנים עשר חודש‪ ,‬וכבר‬
‫ידעת כי שינוי טבע בני האדם תלוי בשינוי הקפתם‪,‬‬
‫ושינוי הקפת השמש יעשה רושם גדול בבריאות‬
‫ובחולי‪ ,‬ולכן אומר עליו ברוך מחיה המתים‪ ,‬ומפני‬
‫אורך הזמן ג"כ‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ודבריו צ"ב‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובדברי מהרש"א )ברכות נח‪ :‬חידושי אגדות ד"ה‬
‫לאחר( מצינו ביאור נוסף ומחודש בענין ברכה זו‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫לפי שבכל שנה האדם נידון בראש השנה ויום‬
‫הכיפורים אם למות אם להיות חי‪ ,‬ואם רואהו אחר‬
‫ראש השנה ויוהכ"פ זה‪ ,‬ואח"כ אין רואה אותו עד‬
‫אחר ר"ה ויוהכ"פ הבא‪ ,‬הרי עבר עליו דין אם למות‬
‫אם לאו‪ ,‬ועל כן אומר ברוך מחיה המתים‪ ,‬שניצול‬
‫מדין מיתה בראש השנה ויוהכ"פ‪ ,‬עכ"ל; ]יעו"ש‬
‫מש"כ לבאר עוד עפ"ז‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והשתא ניחא דמייתי‬
‫עלה הכא מילתיה דרב‪ ,‬דמיירי נמי בדוד שהיה חי‪,‬‬
‫ואמר שאחר שעבר עליו שנה הוא נשכח כמת‪ ,‬וצריך‬
‫לברך עליו ברוך מחיה המתים‪ ,‬ומדמה ליה לכלי‬
‫אובד‪ ,‬כפירוש רש"י )ברכות שם ד"ה ככלי אובד(‪ ,‬דבעבר‬
‫לו שנה הוא אבוד לגמרי ואינו צריך להכריז‪ ,‬ומכ"מ‬
‫אם בעל אבידה מצאה אח"כ הרי מחזיר לו‪ ,‬ה"נ באדם‬
‫בעבר לו שנה ואין רואהו‪ ,‬הרי הוא כאבוד ומת‪ ,‬ואם‬
‫נמצא חייב לברך עליו ברוך מחיה המתים‪ ,‬שזיכהו‬
‫לחיים בדין ראש השנה ויוהכ"פ‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫אך רבים כתבו להקשות על דברי מהרש"א‪ ,‬שהרי‬
‫לפ"ז לא היה להם לחכמים לתקן ברכה זו בראיית‬
‫חבירו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬אלא היה להם‬
‫לתקן הברכה כשרואה את חבירו בתחילת כל שנה‬
‫מעוברת אין לנו לילך אחר שיעור 'שנה' אלא אחר‬
‫שיעור י"ב חודש‪ ,‬ואם מתה האשה בחודש העיבור‬
‫זכה הבעל‪ ,‬ולא מיירי מהר"י וייל אלא בשאר דינים‬
‫שאינם תלויים בענין שכחה‪.‬‬
‫אכן בשו"ת חתם סופר )אהע"ז שם( כתב לקיים דברי‬
‫הבית שמואל‪ ,‬שהרי עיקר כלל זה‪ ,‬שכל מקום שנאמר‬
‫'שנה' היינו בין פשוטה ובין מעוברת‪ ,‬ובשנה פשוטה‬
‫שיעורו י"ב חודש‪ ,‬ובשנה מעוברת שיעורו י"ג חודש‪,‬‬
‫מקורו מדתנן בערכין )לא‪ (.‬גבי בתי ערי חומה‪ ,‬כשהוא‬
‫אומר 'תמימה' )ויקרא כה‪,‬ל(‪ ,‬להביא את חודש העיבור‪,‬‬
‫ועיקר הטעם שנתנה התורה שיעור לגאולת בתי ערי‬
‫חומה בי"ב חודש‪ ,‬כתב הרמב"ן )ויקרא כה‪,‬כט( בזה"ל‪,‬‬
‫בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו מאד‪,‬‬
‫ויבוש ממנו בעת שימכרנו‪ ,‬רצתה התורה שיגאלנו‬
‫בתוך השנה הראשונה כו'‪ ,‬אבל הבית לאחר היאוש‬
‫ששינה דירתו ועמד שנה בבית אחר לא יזיק לו כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ו'אחר שנה לא יוסיף עצב עמו‪ ,‬וכבר נשכחו‬
‫חפציו ומעותיו' )חתם סופר שם(‪ ,‬והרי שאע"פ שהדבר‬
‫תלוי בענין שכחת הלב‪ ,‬מכ"מ אף בשנה מעוברת‬
‫שיעורו ב'שנה' ולא בי"ב חודש‪ ,‬ושוב יש לומר אף‬
‫לענין תקנת הראשונים הנ"ל‪ ,‬שאף אם מתה האשה‬
‫בחודש העיבור‪ ,‬תחזור הנדוניא לבית אביה‪.‬‬
‫‪ .‰‬גמ' ברכות )נח‪ ,(:‬אמר רבי יהושע בן לוי‪,‬‬
‫הרואה את חבירו לאחר שלושים יום‪ ,‬אומר ברוך‬
‫שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪ ,‬לאחר י"ב חודש‬
‫אומר ברוך מחיה המתים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה ברמב"ם )פ"י‬
‫מהל' ברכות ה"ב( ובטוש"ע )רכה‪,‬א(‪.‬‬
‫א‪ .‬ובביאור ענין ברכה זו‪ ,‬הנה בגמ' ברכות )שם(‬
‫הסמיכו מימרא דרב ד'אין המת משתכח מן הלב אלא‬
‫לאחר שנים עשר חודש'‪ ,‬למימרא הנ"ל דרבי יהושע‬
‫בן לוי שהרואה את חבירו לאחר י"ב חודש שלא‬
‫ראהו מברך ברכת מחיה המתים‪ ,‬ונראה שזהו ענין‬
‫ברכה זו‪ ,‬שלאחר י"ב חודש שלא ראה את חבירו‪ ,‬הרי‬
‫שכבר נשתכח ממנו וכאילו מת‪ ,‬ושוב לאחמ"כ‬
‫כשחוזר ורואהו יש לו לברך עליו ברכת מחיה המתים;‬
‫וכן כתבו תלמידי רבינו יונה )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה‬
‫הרואה את חבירו( בביאור ענין ברכה זו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לאחר י"ב‬
‫חודש מברך מחיה המתים‪ ,‬מפני שנשכח מהלב‪ ,‬כמו‬
‫שהמת נשכח לאחר י"ב חודש‪ ,‬דכתיב )תהלים לא‪,‬יג(‬
‫נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד‪ ,‬מה כלי מתיאש‬
‫אדם ממנו כשאבד אותו ולא מצאו בתוך י"ב חודשים‪,‬‬
‫שנט‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬ ‫מים רבים‬

‫]ומברך ברכה זו בשם ומלכות ו‪ ,‬ואינו מברך אף ברכת שהחיינו ז[‪.‬‬

‫שחביב עליו יותר ושמח בראייתו כו'‪ ,‬אם בא לו כתב‬
‫מחבירו ונתבשר מטוב מצבו‪ ,‬אפשר שישמיע לאזניו‬
‫ויברך הטוה"מ‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו כדין שמועה טובה‪,‬‬
‫ואכמ"ל‪ ,‬אך עכ"פ חזינן מדבריו שאין לברך על עצם‬
‫קבלת הכתב‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קעג( להקשות על דברי‬
‫‪ .Â‬א‪ .‬הנה עי' שו"ת פנים מאירות‬
‫)ח"א סימן סו ד"ה‬
‫מהרש"א‪ ,‬וכעי"ז הקשה בס' עיון יעקב )ברכות נח‪ :‬ד"ה‬
‫מעשה היה( שכתב לחדש‪ ,‬שברכת מחיה המתים‬
‫בראיית חבירו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬אין בה‬
‫אלא הזכרת השם בלא הזכרת מלכות‪ ,‬ואינו מברך‬
‫אלא ברוך אתה ה' מחיה המתים‪ ,‬וביאר טעמא‬
‫דמילתא‪ ,‬דכיון שעיקר נוסח ברכה זו תקנוה חכמים‬
‫בברכת מחיה המתים שבתפילת שמו"ע‪ ,‬ושם אין בה‬
‫הזכרת מלכות כי אם הזכרת השם בלבד‪ ,‬הרי שאף‬
‫במקומות ובאופנים נוספים שתקנו חכמים לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬אין לו לומר הברכה אלא כנוסחתה בעיקר‬
‫מקום תקנתה‪ ,‬ואינו אומר אלא ברוך אתה ה' מחיה‬
‫המתים‪ ,‬ובלא הזכרת מלכות‪.‬‬
‫ועיקר דבריו מיוסדים על מה שנתבאר בדברי כמה‬
‫ראשונים בדין ברכה הסמוכה לחבירתה‪ ,‬שכל ברכה‬
‫שבעיקר מקום תקנתה הרי היא סמוכה לחבירתה‪,‬‬
‫תקנו חכמים שלעולם אינה פותחת ב'ברוך'‪ ,‬ואף‬
‫באופנים שאינו אומר אותה אלא בפני עצמה בלא‬
‫סמיכות לחבירתה; ויעו"ש שהביא שכן כתבו תלמידי‬
‫רבינו יונה )ברכות א‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה אלא( לענין ברכה‬
‫שניה מברכות קריאת שמע ]באופן שאינו אומר אותה‬
‫בסמיכות לברכה שלפניה[‪ ,‬ולענין תפילת הדרך‬
‫]שאינה פותחת בברוך אע"פ שאינה סמוכה לחבירתה‪,‬‬
‫ואכמ"ל עוד בזה[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬כיון שאינו אומר‬
‫ברכת מעריב ערבים‪ ,‬הויא לה ברכה שאינה סמוכה‬
‫לחבירתה‪ ,‬וכל ברכה שאינה סמוכה לחבירתה צריך‬
‫לפתוח בה בברוך‪ ,‬יש לומר‪ ,‬שכיון שבמקומה היא‬
‫סמוכה לחבירתה‪ ,‬אין לחוש עכשיו כשאומר אותה על‬
‫קריאת שמע אם אינו פותח בברוך‪ ,‬שכיוצא בזה מצינו‬
‫בתלמוד )ברכות כט‪ (:‬בתפילת הדרך שאינה פותחת‬
‫בברוך‪ ,‬וחותם בה שומע תפילה‪ ,‬מפני דכיון דבשמונה‬
‫עשרה ברכת שומע תפילה סמוכה לחבירתה‪ ,‬אם‬
‫עכשיו אינה סמוכה לחבירתה לא חיישינן להכי‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ושנה‪] ,‬ולכאו' כוונת מהרש"א שיש לנו לילך אחר‬
‫ר"ה ויוהכ"פ של שנה שעברה‪ ,‬ולפ"ז היה להם‬
‫לחכמים לתקן ברכה זו בראיית חבירו מיד בתחילת‬
‫השנה‪ ,‬ולשבח להקב"ה על כך שניצל חבירו מדין‬
‫מיתה בר"ה ויוהכ"פ שעברו[‪ ,‬וכ"כ בשו"ת רבי‬
‫לאחר( על דברי מהרש"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מדקאמר 'שנים עשר‬
‫חודש' ולא קאמר 'לאחר שנה'‪ ,‬משמע דאפילו שנה‬
‫מעוברת שלא עבר עליו יום הדין‪ ,‬ג"כ צריך לברך‪,‬‬
‫א"כ מוכח דאין הטעם כמהרש"א‪ ,‬אלא עיקר הטעם‬
‫דלאחר י"ב חודש נתייאש ממנו‪ ,‬עכ"ל; ועוד יש‬
‫להעיר‪ ,‬מפני מה אין לכל אחד מאתנו לברך ברכה זו‬
‫בתחילת כל שנה ושנה על הצלת עצמו‪ ,‬ומאיזה טעם‬
‫תקנו חכמים לברך על הצלת חבירו מדין המיתה יותר‬
‫מהצלת עצמו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫עוד כתב באשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬רכה‪,‬א( ובס'‬
‫מגיד תעלומה )לבעל 'דרך פקודיך' ו'בני יששכר'‪ ,‬ברכות נח‪:‬‬
‫ד"ה הרואה את חבירו( לבאר ענין ברכה זו באופן נוסף‬
‫ע"ד הסוד‪ ,‬וז"ל המגיד תעלומה‪ ,‬הרבה טעמים נאמרו‬
‫על זה במפרשים ופוסקים‪ ,‬ושמעתי בשם פה קדוש‬
‫מו"ה אברהם יהושע ממעז'יבוז' זצוק"ל‪ ,‬דהנה‬
‫חברים כשהם באחדות בחבורה יחד באהבה‪ ,‬הנה הוא‬
‫כעין זיווג הנשמות‪ ,‬ונולד מחבורתו מלאך‪ ,‬והנה‬
‫המלאך הוא כבריה שאין לה עצם‪ ,‬ואינו מתקיים י"ב‬
‫חודש‪ ,‬והנה שוב אחר י"ב חודש כשמתראים אותן‬
‫הנשמות באהבת חברים‪ ,‬הנה מחיים את המלאך‬
‫ההוא‪ ,‬על כן מברכים ברוך מחיה המתים‪ ,‬כך שמעתי‬
‫בשמו ולא שמעתי מפיו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬לענין מי שלא ראה את חבירו‬
‫ולא דיבר עמו במשך זמן רב‪ ,‬ושוב לאחר י"ב חודש‬
‫הרי הוא משוחח עמו בטלפון‪ ,‬אשר אף שהיה מקום‬
‫לומר שיש לו לברך ברכת מחיה המתים‪ ,‬ואע"פ‬
‫שאינו רואהו פנים בפנים‪ ,‬מכ"מ ע"י שיחתם בטלפון‬
‫הרי הוא יודע שחבירו עדיין בחיי חיותו‪ ,‬מכ"מ נראה‬
‫פשוט‪ ,‬שאין לנו להוסיף על תקנת חכמים‪ ,‬ולא מצינו‬
‫שתקנו ברכה זו אלא בראיית פני חבירו ממש; ]וע"ע‬
‫שו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן ריג( שכ' בזה"ל‪ ,‬חבירו‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬ ‫שס‬

‫אחרת‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬אך באמת אף דברי הראשונים הנ"ל‬ ‫]אכן‪ ,‬משנ"ת מדברי תלמידי רבינו יונה‪ ,‬דכל‬
‫צריכים תלמוד‪ ,‬בברכה שפעמים נאמרת בסמיכות‬ ‫כהא"ג תקנו חכמים שלא תפתח הברכה בברוך‪ ,‬ואף‬
‫לברכה אחרת ופעמים נאמרת בפני עצמה‪ ,‬האם תקנו‬ ‫באופנים ובמקומות שברכה זו נאמרת בפני עצמה‬
‫חכמים שתהא פותחת בברוך בכל גווני‪ ,‬או שתהא‬ ‫בלא ברכה לפניה‪ ,‬הנה בדברי כמה ראשונים מצינו‬
‫פותחת בלא בברוך בכל גווני‪ ,‬וצ"ע בכל זה[‪.‬‬ ‫לאידך גיסא‪ ,‬שיש מן הברכות שתקנו חכמים שיהיו‬
‫ב‪ .‬ועפ"ז כתב הפנים מאירות אף לנידו"ד‪ ,‬שברכת‬ ‫פותחות בברוך אע"פ שהן סמוכות לחברותיהן‪ ,‬משום‬
‫מחיה המתים בראיית חבירו לאחר י"ב חודש שלא‬ ‫שפעמים אינן נאמרות אלא בפני עצמן; וכן הביאו‬
‫ראהו‪ ,‬אין בה אלא הזכרת השם בלא הזכרת מלכות‪,‬‬ ‫התוס' )פסחים קד‪ :‬ד"ה חוץ( והרשב"א )ברכות יא‪ .‬ד"ה והא‬
‫ואינו אומר אלא ברוך אתה ה' מחיה המתים‪ ,‬משום‬ ‫דגרסינן( ועו"ר מדברי הירושלמי )ברכות פ"א ה"ה(‪ ,‬לענין‬
‫שכך הוא נוסח הברכה בתפילת שמו"ע‪ ,‬שהוא עיקר‬ ‫ברכת הקידוש בליל שבת‪ ,‬שאע"פ שהיא סמוכה‬
‫מקום תקנת ברכה זו‪ .‬ועי' באר היטב )רכה‪,‬א( והגהות‬ ‫לברכת בורא פרי הגפן‪ ,‬מכ"מ אינה פותחת בברוך‪,‬‬
‫רעק"א )רכה‪,‬א( שהביאו דברי הפנים מאירות‪,‬‬ ‫משום שפעמים נאמרת לבדה בלא ברכת בפה"ג‬
‫ומשתיקתם נראה שהסכימו לדבריו‪ ,‬שברכה זו אין בה‬ ‫לפניה‪ ,‬והיינו באופן שהיה יושב ואוכל מבעוד יום‬
‫אלא הזכרת השם בלא הזכרת מלכות‪ .‬ובס' דברי‬ ‫וקידש עליו היום‪ ,‬שאינו מברך על הכוס אלא ברכת‬
‫הקידוש; וכן כתבו רש"י )כתובות ח‪ .‬ד"ה שמח תשמח(‬
‫ירמיהו )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות ה"ב( הסכים ג"כ‬
‫והרמב"ן )פסחים קיח‪ .‬ד"ה והירושלמי( והריטב"א )ברכות‬
‫לדברי הפנים מאירות‪ ,‬שברכת מחיה המתים אין בה‬
‫מו‪ :‬ד"ה ויש שחותם( ועו"ר‪ ,‬לענין ברכת 'אשר ברא ששון‬
‫אלא הזכרת השם בלא הזכרת מלכות‪ ,‬וכתב ליתן טעם‬
‫ושמחה' שבשבע ברכות‪ ,‬שאינה פותחת בברוך אע"פ‬
‫אחר בדבר‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולמה שכתבתי לעיל )פ"א מהל' ברכות‬
‫שהיא סמוכה לברכת שמח תשמח‪ ,‬משום שפעמים‬
‫ה"ה(‪ ,‬בטעם למה ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה‪,‬‬
‫נאמרת לבדה בלא ברכה לפניה‪ ,‬והיינו כשאין שם‬
‫דמלכות מורה על כי השי"ת לא בלבד הסיבה‬
‫פנים חדשות; וכן כתבו התוס' )ברכות מו‪ .‬ריש ד"ה כל‬
‫הראשונה‪ ,‬גם פועל ברצון והכל מאתו יצא‪ ,‬וא"כ‬
‫הברכות( והאבודרהם )סדר ברכות השחר‪ ,‬ד"ה ברוך אתה(‬
‫במחיה המתים אשר בו נאמר כי המיתה והחיים הרע‬
‫לענין ברכת 'אשר יצר' שבברכות השחר‪ ,‬שאע"פ‬
‫והטוב הכל ממקור אחד יצא‪ ,‬ו'טוב מאד' זה מוות‬
‫שהיא סמוכה לברכת על נטילת ידים‪ ,‬מכ"מ תקנו‬
‫)בראשית רבה ט‪,‬י ועוד(‪ ,‬כי מה' לא תצא רע‪ ,‬וא"כ ברכה‬
‫חכמים שתהא פותחת בברוך‪ ,‬משום שנאמרת פעמים‬
‫זאת מפורש האמונה הרמה ונשגבה בלעדי שנזכר בה‬ ‫רבות אף בפני עצמה בלא סמיכות לברכה אחרת; וכן‬
‫מלכות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כתבו בארחות חיים )הל' ברכות אות ע'( ובאבודרהם )סדר‬
‫ובס' דברי ירמיהו )שם( הוסיף להוכיח כדעה זו אף‬ ‫ברכות השחר‪ ,‬ד"ה ועתה אחזור( ותלמידי רבינו יונה )ברכות‬
‫מדברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ב(‪ ,‬שכתב דין זה‬ ‫ה‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה והא דרב המנונא( והתשב"ץ )ח"ג סימן כז(‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכן הרואה את חבירו לאחר שלושים יום‬ ‫ועו"ר‪ ,‬לענין ברכת 'אשר בחר בנו' בברכות התורה‬
‫מברך שהחיינו‪ ,‬ואם ראהו לאחר שנים עשר חודש‪,‬‬ ‫בכל יום בבוקר‪ ,‬שפותחת בברוך אע"פ שהיא סמוכה‬
‫מברך ברוך אתה ה' מחיה המתים‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכ"ה‬ ‫לברכת 'והערב נא'‪ ,‬משום שפעמים נאמרת בלא‬
‫הלשון אף בסמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה הבונה בית חדש(‬ ‫סמיכות לברכה שלפניה‪ ,‬והיינו קודם קריאת העולה‬
‫ובאבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה לאחר‬ ‫וכן הביאו התוס' )פסחים קד‪ :‬ד"ה חוץ(‬ ‫לתורה;‬
‫שלושים([‪ ,‬והרי שלא כתב שמברך 'מחיה המתים'‬ ‫והרשב"א )ברכות יא‪ .‬ד"ה והא דגרסינן( מדברי הירושלמי‬
‫כלשונו לענין ברכת שהחיינו‪ ,‬וכן לא כתב שמברך‬ ‫)ברכות פ"א ה"ה(‪ ,‬לענין ברכת הקידוש בליל שבת;‬
‫בא"י אמ"ה מחיה המתים‪ ,‬אלא כתב שמברך ברוך‬ ‫וכבר העיר בזה בס' ערך השלחן )למהר"י טייב‪ ,‬רכה‪,‬א(‬
‫אתה ה' מחיה המתים‪ ,‬והרי שברכה זו אין בה הזכרת‬ ‫על דברי הפנים מאירות הנ"ל‪ ,‬שהרי בכמה ברכות‬
‫מלכות כי אם הזכרת השם בלבד‪ ,‬וכן כתב בשו"ת‬ ‫מצינו היפך הדברים‪ ,‬שתקנו חכמים שתהא ברכה זו‬
‫התעוררות תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח ח"א סימן קא( להוכיח‬ ‫פותח בברוך בכל גווני‪ ,‬משום שיש מן המקומות‬
‫מלשון הרמב"ם‪.‬‬ ‫שאומרים אותה בפני עצמה בלא סמיכות לברכה‬
‫שסא‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬
‫אף ברכת שהחיינו‪ ,‬שהרי ברכת שהחיינו עניינה‬
‫מחמת שמחת לבו של אדם בראיית פני חבירו‪] ,‬וראה‬
‫עוד משנ"ת בארוכה בפתיחה לס' מים רבים הל'‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬כמה דרכים ביסוד וגדר ענין ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬האם עיקרה מחמת שמחת לבו של אדם‬
‫בדברים אלו‪ ,‬או שמא אין עיקרה אלא מחמת חידוש‬
‫דברים אלו מזמן לזמן‪ ,‬אלא שעכ"פ לא תקנו חכמים‬
‫לברך על דברים המתחדשים אא"כ יש בהם שמחה‪,‬‬
‫ומשם תדרשנו[‪ ,‬וברכת מחיה המתים אינה אלא על‬
‫עצם ראייתו לאחר זמן רב שלא ראהו ועדיין הוא בחיי‬
‫חיותו‪ ,‬ואינה ענין לשמחת לבו בראיית פני חבירו‪,‬‬
‫ואין בברכת מחיה המתים כדי לפטור חיוב ברכת‬
‫שהחיינו בראיית פני חבירו‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬הסכמת הפוסקים‪ ,‬שהרואה את חבירו‬
‫לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬מברך ברכת מחיה‬
‫המתים בלבד ואינו מברך שהחיינו‪ ,‬וכן כתב מהרש"ל‬
‫)בהגהותיו לטור‪ ,‬נדפס מכת"י בקובץ 'אליבא דהלכתא' גליון לח‬
‫עמוד ב'( בזה"ל‪ ,‬הרואה חבירו לאחר שלושים יום‬
‫אומר שהחיינו‪ ,‬ואחר י"ב שהחיינו מברך מחיה‬
‫המתים‪ ,‬נ"ב‪ ,‬ולא שהחיינו‪ ,‬קבלתי‪ ,‬וסברא נכונה‬
‫נראה לי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב הב"ח )רכה‪,‬א ד"ה הרואה חבירו(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ומשמע ודאי דלאחר י"ב חודש‪ ,‬כיון שמברך מחיה‬
‫המתים אין לברך שהחיינו‪ ,‬כדלעיל דכשמברך הטוב‬
‫והמטיב אין לברך שהחיינו‪ ,‬דבכלל 'הטוב והמטיב'‬
‫הוא‪] ,‬ראה משנ"ת בזה בס' מים רבים הל' ברכת‬
‫שהחיינו )פרק ב' סעיף ח' וסעיף י'‪ ,‬ושם בהערות([‪ ,‬הכא נמי‬
‫בכלל 'מחיה המתים' הוי נמי שהחיינו‪ ,‬וכך הוא‬
‫משמעות כל הפוסקים‪ ,‬ומצאתי שכתב מהרש"ל )שם(‬
‫שכך קיבל הוא מרבותינו‪ ,‬ופשוט הוא‪ ,‬עכ"ל; ]אכן‪,‬‬
‫מש"כ הב"ח לדמות נידו"ד לדין ברכת שהחיינו‬
‫וברכת הטוב והמטיב‪ ,‬הנה לכאו' עדיין הדברים‬
‫צריכים ביאור‪ ,‬שהרי ברכת שהחיינו וברכת הטוב‬
‫והמטיב עניינם אחד הוא‪ ,‬ויש בהם בשניהם נתינת‬
‫שבח והודאה להקב"ה על קבלת הטובה והנאתו‬
‫ושמחתו ממנה‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד שברכת שהחיינו‬
‫ואפילו ברכת מחיה המתים‪ ,‬דלא כתשובת פנים‬
‫הרי היא על שמחת לבו בראיית חבירו לאחר זמן רב‬
‫שלא ראהו‪ ,‬וברכת מחיה המתים הרי היא על עצם‬
‫ראייתו שעדיין הוא בחיי חיותו‪ ,‬וכיצד כולל בברכת‬
‫מחיה המתים אף את ענין ברכת שהחיינו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וכן הסכמת שאר פוסקים‪] ,‬ורובם ככולם הביאו כן‬
‫מים רבים‬
‫ג‪ .‬אכן‪ ,‬מסתימת דברי שאר פוסקים נראה‪ ,‬שאין‬
‫ברכת מחיה המתים שונה משאר ברכות הראיה‪,‬‬
‫דנקטינן הלכתא כדעת רוב הראשונים דלעיל )פרק א'‬
‫סעיף ג'‪ ,‬ושם בהערות( שיש בהן הזכרת שם ומלכות‪,‬‬
‫והרואה את חבירו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬מברך‬
‫ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם מחיה המתים‪,‬‬
‫]ודלא כדעת הפנים מאירות וסייעתו הנ"ל שאין בה‬
‫אלא הזכרת השם בלא הזכרת מלכות[; וכ"ה להדי'‬
‫בדברי כמה ראשונים‪] ,‬קיצור פסקי הרא"ש )ברכות פ"ט‬
‫סימן ט'( ובספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה את‬
‫חבירו( ובס' מנורת המאור )הקדמון‪ ,‬למהר"י אלנקאווה‪ ,‬פרק‬
‫ו' עמ' ‪ 463‬ד"ה הרואה את חבירו( ועו"ר[‪ ,‬שהרואה את‬
‫חבירו מברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם מחיה‬
‫המתים‪ ,‬וכ"ה נוסח הברכה בדברי כמה אחרונים‪] ,‬אור‬
‫חדש )למהר"ח בוכנר‪ ,‬ברכות על חוש הראות אות יא(‪ ,‬יוסף‬
‫אומץ )סימן תנא(‪ ,‬שועה"ר )פרק יב סי"א(‪ ,‬קיצור שו"ע‬
‫)סימן נט ס"כ(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬וכ"כ בעטרת זקנים )רכה‪,‬א(‪,‬‬
‫שברכה זו דינה כשאר ברכות‪ ,‬ויש בה הזכרת שם‬
‫ומלכות‪ ,‬וכן בס' שיורי ברכה להחיד"א )רכה‪,‬א( כתב‬
‫להדי'‪ ,‬שמברך ברכה זו כ'ברכה שלימה בשם ומלכות‪,‬‬
‫ודלא כהרב פנים מאירות'‪] ,‬והובאו דבריו בגדולות‬
‫אלישע )רכה‪,‬ח( ובכף החיים )רכה‪,‬ו([‪ ,‬וע"ע מגן גבורים‬
‫)סי' רכה אלף המגן סק"ב( שכתב נמי לדחות ראיית הפנים‬
‫מאירות הנ"ל‪] ,‬וז"ל‪ ,‬ולפענ"ד נראה‪ ,‬דדווקא אם‬
‫אומר אותו הנוסח‪ ,‬רק שאינה סמוכה לחבירתה כעת‪,‬‬
‫שפיר אמרינן הואיל והיא סמוכה לפעמים לא אכפת‬
‫לן‪ ,‬אבל כאן לא זהו הברכה של מחיה המתים‬
‫שבתפילת שמו"ע‪ ,‬והוא רק ברכה בפני עצמה‪,‬‬
‫וצריכה כל דיני ברכה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אכן לכאו' עדיין יש‬
‫לקיים ראייתו של הפנים מאירות מדין תפילת הדרך‪,‬‬
‫שהרי אף נוסח תפילת הדרך אינו ממש כנוסח ברכת‬
‫שומע תפילה שבשמו"ע‪ ,‬ואעפ"כ כתבו תלמידי רבינו‬
‫יונה שמטעם זה אינה פותחת בברוך‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬וכן בס'‬
‫ערך השלחן )למהר"י טייב‪ ,‬רכה‪,‬א( כתב לפקפק בדברי‬
‫הפנים מאירות‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬וכן הכרעת המשנה ברורה‬
‫)רכה‪,‬ג( בזה"ל‪ ,‬וכל אלו הברכות הוא בשם ומלכות‪,‬‬
‫מאירות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .Ê‬א‪ .‬הנה מצד הסברא היה נראה לומר‪ ,‬שהרואה‬
‫את חבירו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬אף שתקנו לו‬
‫חכמים לברך ברכת מחיה המתים‪ ,‬מכ"מ יש לו לברך‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬
‫ג‪ .‬אינו מברך ברכות אלו אלא על חבירו החביב עליו ושמח בראייתו‪ ,‬ועי' הערה ח‪.‬‬
‫חודש שלא ראהו‪ ,‬יש לו לברך אף ברכת שהחיינו‪ ,‬או‬
‫שמא ברכת מחיה המתים הרי היא פוטרת אף חיוב‬
‫ברכת שהחיינו‪] ,‬ושוב הביא הברכ"י דברי מהרש"ל‬
‫וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שאינו מברך אלא ברכת מחיה המתים‬
‫בלבד[‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬לענין מי שראה את חבירו‬
‫לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬וטעה ובירך עליו ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬האם יש לו לחזור ולברך עליו אף ברכת‬
‫מחיה המתים‪ ,‬או שמא כבר יצא ידי חובתו בברכת‬
‫שהחיינו שבירך עליו; אשר לדברי רוב הפוסקים‬
‫הנ"ל‪ ,‬שכל שמברך ברכת מחיה המתים‪ ,‬נכלל בזה אף‬
‫חיוב ברכת שהחיינו‪ ,‬הרי שאם בירך עליו ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬כבר קיים חלק מן החיוב המוטל עליו‪ ,‬וא"כ‬
‫אם טעה ובירך עליו ברכת שהחיינו במקום ברכת‬
‫מחיה המתים‪ ,‬שוב אין לו להוסיף ולברך עליו אף‬
‫ברכת מחיה המתים; וכשם שמצינו אף לענין ברכת‬
‫שהחיינו וברכת הטוב והמטיב‪ ,‬שאם טעה ובירך‬
‫ברכת שהחיינו במקום שהיה מן הדין לברך ברכת‬
‫הטוב והמטיב‪ ,‬אין לו לחזור ולברך אף ברכת הטוב‬
‫והמטיב‪ ,‬משום שכבר קיים חלק מן החיוב המוטל‬
‫עליו‪] ,‬וכמשנ"ת בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬
‫)פ"ב הערה יא(‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬ה"נ בנידו"ד באופן שכבר בירך‬
‫ברכת שהחיינו במקום ברכת מחיה המתים‪ ,‬שאין לו‬
‫להוסיף ולברך אף ברכת מחיה המתים‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫מדברי הב"ח הנ"ל )אות ב'( לדמות נידו"ד לדין ברכת‬
‫שהחיינו וברכת הטוה"מ‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .Á‬א‪ .‬הנה מסתימת דברי הגמ' )ברכות נח‪,(:‬‬
‫שהרואה את חבירו לאחר שלושים יום שלא ראהו‬
‫מברך שהחיינו‪ ,‬ולאחר י"ב חודש שלא ראהו מברך‬
‫מחיה המתים‪ ,‬היה נראה שיש לברך ברכות אלו על‬
‫כל 'חבר' שלא ראהו במשך זמן זה‪ ,‬וכן הרי"ף )ברכות‬
‫מג‪ :‬מדפי הרי"ף( והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות ה"ב( הביאו‬
‫דין זה בסתמא‪.‬‬
‫אך רבים מרבותינו הראשונים הוסיפו בזה‪ ,‬שאין‬
‫לברך אלא על חבירו החביב עליו שהוא שמח‬
‫בראייתו‪ ,‬וכן כתבו התוס' )ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה חבירו(‪,‬‬
‫]וז"ל‪ ,‬אומר ר"י‪ ,‬דווקא חבירו החביב עליו‪ ,‬אבל‬
‫בענין אחר לא‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן כתבו ראבי"ה )ברכות סימן‬
‫שסב‬
‫מדברי מהרש"ל והב"ח[‪ ,‬וכ"ה בשיירי כנסת הגדולה‬
‫)סי' רכה הגה"ט אות א'(‪ ,‬מגן אברהם )רכה‪,‬ב(‪ ,‬עולת תמיד‬
‫)רכה‪,‬א(‪ ,‬עטרת צבי )רכה‪,‬א(‪ ,‬חיי אדם )כלל סב ס"ו(‪ ,‬משנה‬
‫ברורה )רכה‪,‬ד(‪ ,‬גדולות אלישע )רכה‪,‬ב(‪ ,‬ערוך השולחן‬
‫)רכה‪,‬ב(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫וכן מבו' ממה שהביא בדעת תורה למהרש"ם‬
‫)רכה‪,‬א( מכתבי זקנו הדעת קדושים מבוטשאטש‪ ,‬לענין‬
‫הרואה שני חברים יחד‪ ,‬וראיית אחד מהם אינה אלא‬
‫לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬וראיית השני הרי היא‬
‫לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬ד'יש לומר שלא יברך‬
‫אלא מחיה המתים בלבד‪ ,‬שבכלל מאתים מנה'‪] ,‬אך‬
‫יעו"ש שהוסיף‪ ,‬ש'אם ירצה יוכל לברך מקודם‬
‫שהחיינו ואח"כ מחיה המתים‪ ,‬ולא הוי ברכה שאינה‬
‫צריכה'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬והרי שכל היכא שמברך ברכת מחיה‬
‫המתים‪ ,‬הרי שנכלל בזה אף ברכת שהחיינו‪ ,‬והרואה‬
‫את חבירו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬אינו מברך‬
‫אלא ברכת מחיה המתים בלבד; ]אכן‪ ,‬בעיקר מש"כ‬
‫הדעת קדושים‪ ,‬שאם ירצה יוכל לברך בתחילה ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬ולאחמ"כ להוסיף ולברך אף ברכת מחיה‬
‫המתים‪ ,‬ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה‪ ,‬דבריו‬
‫צ"ב‪ ,‬שהרי אם כנים הדברים שברכת מחיה המתים‬
‫פוטרת אף חיוב ברכת שהחיינו‪ ,‬מפני מה לא יהיה‬
‫בזה משום ברכה שאינה צריכה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ג‪ .‬אך בס' מעשה רוקח )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות‬
‫ה"ב( כתב לפקפק בדברי הב"ח וכל הפוסקים הנ"ל‪,‬‬
‫ונטיית דעתו שהרואה את חבירו לאחר י"ב חודש‬
‫שלא ראהו‪ ,‬יש לו לברך אף ברכת שהחיינו מלבד‬
‫ברכת מחיה המתים‪] ,‬ונראה טעמו כמשנ"ת‪ ,‬שעיקר‬
‫ברכת מחיה המתים אין בה נתינת שבח והודאה אלא‬
‫על חיי חבירו‪ ,‬ועדיין ראוי שיברך ברכת שהחיינו על‬
‫שמחת לבו בראיית פני חבירו[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולאחר י"ב‬
‫חודש דמברך מחיה המתים‪ ,‬כתב הרב ב"ח ז"ל‪ ,‬דאין‬
‫לו לברך שהחיינו‪ ,‬ד'מחיה המתים' פוטר שהחיינו‪,‬‬
‫וכן כתב מהרש"ל שקיבל מאבותיו‪ ,‬ולענ"ד נראה אם‬
‫קבלה נקבל‪ ,‬ואם לדין יש תשובה‪ ,‬עכ"ל; וע"ע ברכי‬
‫יוסף )רכה‪,‬ג( שהביא מהגהות זקנו מהר"א אזולאי )על‬
‫הלבוש‪ ,‬רכה‪,‬ב( שכתב להסתפק בדין זה‪ ,‬האם המברך‬
‫ברכת מחיה המתים בראיית פני חבירו לאחר י"ב‬
‫שסג‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬ ‫מים רבים‬

‫'והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו'‪ ,‬ע"כ האי‬
‫מילת 'הרבה' דקאמר נראה דלאו דווקדא‪ ,‬אלא כל‬
‫שחביב ושמח בו‪ ,‬וגם התוס' והרא"ש ורבינו יונה ז"ל‬
‫שביארו להאי חילוקא‪ ,‬לא כתבו מילת 'הרבה'‪ ,‬אלא‬
‫דמרן נמשך בזה אחר לשון הטור דנקט שם הכי‪,‬‬
‫ובודאי דגם הטור גופיה לאו דווקא נקט לה‪ ,‬שהרי‬
‫איהו גופיה בקיצור פסקי הרא"ש )ברכות פ"ט סימן ט'(‬
‫כתב‪ ,‬הרואה חבירו שחביב לו ושמח בראייתו‪ ,‬ולא‬
‫נקט כמש"כ בטור‪ ,‬ודבריו לקוחים הם מדברי אביו‪,‬‬
‫קמו(‪ ,‬רא"ש )ברכות פ"ט סימן ט'(‪ ,‬תלמידי רבינו יונה‬
‫)ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה הרואה את חבירו(‪ ,‬ריטב"א‬
‫)ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה את חבירו(‪ ,‬מאירי )ברכות נח‪ :‬ד"ה‬
‫הרואה את חבירו(‪ ,‬מרדכי )ברכות סימן ריג(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪,‬‬
‫ד"ה הבונה בית חדש(‪ ,‬סמ"ק )סימן קנא(‪ ,‬ארחות חיים )הל'‬
‫ברכות אות מח(‪ ,‬טור )סימן רכה(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות‬
‫השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה לאחר שלושים(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬לאחר שלושים‬
‫יום מברך שהחיינו‪ ,‬ודווקא בחבירו החביב לו ותאב‬
‫לראותו‪ ,‬אבל לא לכל אדם[‪ ,‬ספר האגודה )ברכות סימן‬

‫א"כ ודאי דזה הלשון לאו דווקא הוא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ר'(‪ ,‬אהל מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ח'(‪ ,‬הגהות‬
‫ג‪ .‬והנה מדברי כמה מרבותינו הראשונים הנ"ל‬ ‫מיימוניות )פ"י מהל' ברכות אות ב'(‪ ,‬רבינו מנוח )פ"י מהל'‬

‫מבואר להדי'‪ ,‬שדין זה נאמר בין לענין ברכת שהחיינו‬ ‫ברכות ה"ב(‪ ,‬ספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה‬

‫לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬ובין לענין ברכת מחיה‬ ‫את חבירו(‪ ,‬צרור החיים )דרך ב' אות כ'(‪] ,‬ויעו"ש שהביא‬
‫המתים לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪] ,‬ראבי"ה‪ ,‬רא"ש‪,‬‬ ‫שכן מבואר מדברי הירושלמי‪ ,‬ולא מצאנו כן לפנינו[‪,‬‬
‫ריטב"א‪ ,‬מאירי‪ ,‬סמ"ק‪ ,‬ארחות חיים‪ ,‬טור‪ ,‬וכן נראה‬ ‫פסקי ריקאנטי )סוף סימן עח(‪ ,‬ועו"ר‪ .‬וכן כתב המחבר‬
‫)רכה‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה את חבירו לאחר שלושים יום‬
‫מדברי המחבר הנ"ל[; אך מדברי כמה מרבותינו‬
‫אומר שהחיינו‪ ,‬ואחר י"ב חודש מברך מחיה המתים‪,‬‬
‫הראשונים הנ"ל נראה‪ ,‬שדין זה לא נאמר אלא לענין‬
‫והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬שכל עיקר ברכה זו לא תקנוה חכמים‬
‫]וראה עוד בס' משרת משה )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל'‬
‫אלא מחמת שמחת לבו בראיית חבירו לאחר זמן רב‬
‫ברכות ה"ב( שכתב אף בדעת הרי"ף והרמב"ם‪ ,‬דסבירא‬
‫שלא ראהו‪ ,‬וא"כ כל שאינו חביב עליו ואינו שמח‬
‫להו נמי כדברי שאר רבותינו הראשונים הנ"ל‪ ,‬שאין‬
‫בראייתו‪ ,‬אין שייך שיברך ברכה זו‪ ,‬אבל ברכת מחיה‬
‫לברך ברכת שהחיינו בראיית חבירו לאחר שלושים‬
‫המתים אינה תלויה בשמחת לבו‪ ,‬וכל שרואה את‬
‫יום שלא ראהו‪ ,‬אלא בחבירו החביב עליו ושמח‬
‫חבירו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬אע"פ שאינו חביב‬
‫בראייתו‪ ,‬ולא הוצרכו להזכיר דין זה לרוב פשיטותו‪,‬‬
‫עליו כ"כ ואינו שמח בראייתו‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‬ ‫שהרי כל עיקר ברכת שהחיינו אינה אלא על שמחת‬
‫ברכה זו‪] ,‬כן נראה מדברי הסמ"ג והאבודרהם‬ ‫לבו בראיית פני חבירו‪ ,‬וכל שאינו שמח בראייתו‬
‫והאגודה הנ"ל‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ואפשר שיש לדייק כן אף‬ ‫היאך יברך עליו ברכה זו‪ ,‬ועדיין צ"ע[‪.‬‬
‫בדברי התוס' ותלמידי רבינו יונה והמרדכי הנ"ל‪,‬‬ ‫ב‪ .‬ובדברי רוב רבותינו הראשונים הנ"ל‪ ,‬לא נזכר‬
‫וצ"ע[; ]וביותר מצינו בס' אהל מועד )שם( שכתב דין‬ ‫אלא שיהא 'שמח בראייתו'‪ ,‬או שיהא חבירו ה'חביב‬
‫זה בזה"ל‪ ,‬הרואה חבירו לאחר שלושים יום אומר‬ ‫עליו'‪] ,‬וראה עוד בספר האגודה )שם( דבעינן שיהא‬
‫שהחיינו‪ ,‬לאחר י"ב חודש‪ ,‬אם הוא שמח בראייתו‪,‬‬ ‫'שמח קצת בראייתו'[‪ ,‬אך הטור )שם( כתב שאין לברך‬
‫אומר ברוך מחיה המתים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומפשטות דבריו‬ ‫אלא אם הוא 'חביב עליו הרבה ושמח מאד בראייתו'‪,‬‬
‫נראה‪ ,‬שלא הצריך תנאי זה שיהיה 'שמח בראייתו'‪,‬‬ ‫ואף המחבר )רכה‪,‬א( כתב דין זה כלשון הטור‪ ,‬וצ"ע‬
‫אלא לענין ברכת מחיה המתים‪ ,‬אבל ברכת שהחיינו‬ ‫מהיכן הוציאו שצריך שיהיה חביב עליו 'הרבה' ויהיה‬
‫שפיר יש לברך אע"פ שאינו שמח בראייתו‪ ,‬וצ"ע‪,‬‬ ‫שמח 'מאד' בראייתו‪ ,‬והלא אף בדברי אביו הרא"ש‬
‫ונראה שיש לדחוק ולפרש דבריו דמיירי אף לענין‬ ‫]ושאר הראשונים הנ"ל[ לא נזכר אלא שיהא 'חביב‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬ושתי ברכות אלו לא תקנו חכמים‬ ‫עליו ושמח ונהנה בראייתו'; ובס' משרת משה )על‬
‫לברך אותם בראיית חבירו אא"כ 'שמח בראייתו'‪,‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות ה"ב( כתב בדעת הטור והמחבר‬
‫וצ"ע[‪.‬‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ומיהו‪ ,‬מש"כ מרן בשולחן ערוך בהאי לישנא‪,‬‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬
‫ד‪ .‬אם קיבל מחבירו מכתב בתוך י"ב חודש‪] ,‬ואפילו אם שמע משלומו ע"י אחר[‪ ,‬שוב אין‬
‫לו לברך ברכת מחיה המתים כשחוזר ורואהו לאחר מכן ט; אך לענין ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫וראה עוד לקמן )סעיף י'‪ ,‬ושם בהערה( שיש שכתבו‬
‫עפ"ז‪ ,‬שבזמנינו כמעט ואין שייך לברך ברכת מחיה‬
‫המתים בראיית חבירו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪,‬‬
‫משום שבזמנינו ע"י דרכי התקשורת המפותחות‪,‬‬
‫בדר"כ אילו היה חבירו מת או נפגע וכיו"ב‪ ,‬בודאי‬
‫היה שומע מכך‪ ,‬ושוב אין זה בכלל 'נשכחתי כמת‬
‫מלב'‪ ,‬ואף אם עברו י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬ואף לא‬
‫קיבל ממנו מכתב ולא שוחח עמו בטלפון וכיו"ב‪ ,‬אין‬
‫לברך ברכה זו בזמנינו‪] ,‬מלבד באופנים נדירים‪,‬‬
‫כאשר באמת לא היה באפשרותו לדעת במשך כל‬
‫אותם י"ב חודש מהו מצבו של חבירו‪ ,‬דשפיר יש לו‬
‫לברך ברכת מחיה המתים אף בזמנינו[‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬יש מן האחרונים שכתבו‪ ,‬שאף אם קיבל‬
‫ממנו מכתב או שמע משלומו בתוך י"ב חודש‪ ,‬מכ"מ‬
‫כשחוזר ורואהו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬שפיר‬
‫יש לו לברך עליו ברכת מחיה המתים‪ .‬וכן כתב‬
‫בשו"ת משפטי צדק )למהר"ש גרמיזאן‪ ,‬נדפס מכת"י ע"י מכון‬
‫אהבת שלום‪ ,‬סימן כט(‪ ,‬וכתב להביא ראיה לדבריו מסוגי'‬
‫דברכות‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כיון דעיקר הברכה היא על שמחת‬
‫ראיית פניו‪ ,‬אע"פ שראה כתביו תוך שלושים יום או‬
‫תוך י"ב חודש‪ ,‬יברך עליו מהא"ט דפרישית‪ ,‬דאי‬
‫בראיית הכתב הוי כרואה פניו‪ ,‬א"כ הרואה כתב חבירו‬
‫אחר שלושים יום או אחר י"ב חודש יברך עליו‪,‬‬
‫]‪-‬וכיון שבודאי אינו מברך על ראיית כתב שקיבל‬
‫מחבירו‪ ,‬ה"נ אין בזה כדי לעכב הברכה כאשר רואה‬
‫פני חבירו לאחמ"כ[; ונראה להביא קצת ראיה‪ ,‬מהא‬
‫דאמר בגמ' )ברכות נח‪ ,(:‬רב פפא ורב הונא בריה דרב‬
‫יהושע הוו קאזלי באורחא‪ ,‬פגעו ביה ברב חנינא בריה‬
‫דרב איקא‪ ,‬אמרו ליה‪ ,‬בהדי דחזינך בריכינן עלך‬
‫תרתי‪ ,‬ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו‪,‬‬
‫ופירש רש"י‪ ,‬שהחיינו‪ ,‬דלאחר שלושים הוה‪] ,‬עכ"ל‬
‫רש"י[‪ ,‬וכיון דפסיק ותני בריכינן עלך תרתי‪ ,‬ומסתמא‬
‫היו שולחים כתבים זה לזה או ע"י שליח‪ ,‬אלא ודאי‬
‫שלא שנא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועוד שנה דבריו בספרו אמרי בינה‬
‫)ברכות נח‪ ,(:‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬דהא ליתא‪ ,‬דאין‬
‫ברכת מחיה המתים תליא בידיעת שלומו‪ ,‬דאפילו היה‬
‫שולח לו כתבים ויודע שלומו‪ ,‬יברך מחיה המתים‬
‫שסד‬
‫‪ .Ë‬א‪ .‬כן הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאם קיבל‬
‫מחבירו מכתב בתוך י"ב חודש‪] ,‬ורבים מן האחרונים‬
‫הוסיפו‪ ,‬דה"ה נמי אם שמע משלומו ע"י אחר בתוך‬
‫י"ב חודש‪ ,‬וכש"כ אם שוחח עמו בטלפון וכיו"ב[‪,‬‬
‫שוב אין לו לברך ברכת מחיה המתים כשחוזר ורואהו‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬וטעמא דמילתא‪ ,‬לפי שעיקר ברכה זו הרי‬
‫היא מחמת שלא ראה את חבירו י"ב חודש ונשכח‬
‫ממנו כמת‪ ,‬וא"כ כל כהא"ג שלא 'נשכח ממנו כמת'‪,‬‬
‫וכגון שקיבל ממנו מכתב או ששוחח עמו בטלפון‬
‫וכיו"ב‪ ,‬ואפילו אם שמע משלומו ע"י אחר‪ ,‬אע"פ‬
‫שלא ראהו פנים בפנים יותר מי"ב חודש‪ ,‬שוב אין לו‬
‫לברך ברכת מחיה המתים כשחוזר ורואהו לאחמ"כ;‬
‫]אך עכ"פ לדעת רוב הפוסקים‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬
‫ברכת שהחיינו בראיה זו‪ ,‬וכדין הרואה את חבירו‬
‫לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה‬
‫י'([‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן רכ(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫שאלה‪ ,‬חבירו שראהו והלך מן העיר‪ ,‬ובתוך שלושים‬
‫קיבל ממנו כתב‪ ,‬אם יאמר שהחיינו כשיבוא‪ ,‬וכן‬
‫מחיה המתים‪ ,‬או כשיבואו אנשים שהודיעוהו‬
‫משלומו‪ ,‬תשובה‪ ,‬אפשר ד'מחיה המתים' לא יאמר‪,‬‬
‫דאין כאן 'נשכחתי כמת מלב'‪ ,‬אבל שהחיינו שהוא‬
‫על ראיית הפנים‪ ,‬יאמר‪ ,‬עכ"ל; וכן הסכמת רוב‬
‫הפוסקים‪ ,‬שאם קיבל ממנו כתב או שמע משלומו‬
‫בתוך י"ב חודש‪ ,‬שוב אין לו לברך ברכת מחיה‬
‫המתים כשחוזר ורואהו לאחמ"כ‪ ,‬וכן כתבו בתשובת‬
‫מהר"ם בן חביב )נדפסה מכת"י בקובץ 'אליבא דהלכתא' גליון‬
‫לח עמוד א'(‪] ,‬והיה חתנו בזוו"ר של בעל שו"ת הלכות‬
‫קטנות הנ"ל[‪ ,‬הגהות מהר"א אזולאי )רכה‪,‬ב(‪ ,‬מקור‬
‫חיים לחוו"י )רכה‪,‬א(‪ ,‬יד אהרן )סי' רכה הגה"ט אות א'(‪,‬‬
‫ברכי יוסף )רכה‪,‬ג(‪ ,‬באר היטב )רכה‪,‬א(‪ ,‬מגן גבורים )סי'‬
‫רכה אלף המגן סק"ב(‪ ,‬שערי תשובה )רכה‪,‬א(‪ ,‬קיצור‬
‫שולחן ערוך )סימן נט ס"כ(‪ ,‬משנה ברורה )רכה‪,‬ב(‪,‬‬
‫גדולות אלישע )רכה‪,‬ז(‪ ,‬ערוך השולחן )רכה‪,‬ב(‪ ,‬כף‬
‫החיים )רכה‪,‬ד(‪ ,‬קצות השולחן )סימן סו ס"ב(‪ ,‬ושא"פ‪,‬‬
‫]וראה לקמן בסמוך )הערה י'( שנביא כמה מלשונות‬
‫הפוסקים בזה[‪.‬‬
‫שסה‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬ ‫מים רבים‬

‫הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאף אם קיבל ממנו מכתב בתוך שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬
‫בראיית פניו לאחר שלושים יום י‪] ,‬אך מדברי המשנה ברורה נראה‪ ,‬שכל כהא"ג אין לו‬

‫)תהלים לא‪,‬יג( נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד‪,‬‬
‫משמע דטעם ברכה זו הוא מפני שלאחר כו'‬
‫]‪-‬ההמשך חסר בכתה"י[‪ ,‬עכ"ל; ובבאר היטב )רכה‪,‬א(‬
‫ובמגן גבורים )סי' רכה אלף המגן סק"ב( כתבו דין זה‬
‫בזה"ל‪ ,‬אם בתוך שלושים קיבל ממנו כתב‪ ,‬אפ"ה‬
‫מברך שהחיינו‪ ,‬אבל מחיה המתים לא יאמר אם קיבל‬
‫כתב בתוך י"ב חודש‪ ,‬עכ"ל; ובקיצור שולחן ערוך‬
‫)סימן נט ס"כ( בזה"ל‪ ,‬אבל אם קיבל ממנו מכתב בתוך‬
‫הזמן‪ ,‬או ששמע בתוך הזמן משלומו‪ ,‬אינו מברך‬
‫מחיה המתים אלא שהחיינו‪ ,‬עכ"ל; ובגדולות אלישע‬
‫)רכה‪,‬ז( כתב בזה"ל‪ ,‬אם בתוך שלושים יום קיבל ממנו‬
‫כתב‪ ,‬אפ"ה מברך שהחיינו‪ ,‬אבל מחיה המתים לא‬
‫יאמר אם קיבל ממנו כתב בתוך י"ב חודש כו'‪ ,‬ומכ"מ‬
‫נראה פשוט שיברך שהחיינו‪ ,‬עכ"ל; ובערוך השולחן‬
‫)רכה‪,‬ב( כתב דין זה בזה"ל‪ ,‬וזהו כשלא היה מכתבים‬
‫ממנו אליו‪ ,‬אבל כשקיבל ממנו מכתב‪ ,‬אינו מברך‬
‫מחיה המתים‪ ,‬אבל לענין שהחיינו אין חילוק‪ ,‬דאפילו‬
‫קיבל מכתב בתוך שלושים‪ ,‬מברך שהחיינו‪ ,‬והטעם‪,‬‬
‫דברכת שהחיינו היא מתוך שמחת הראיה פנים‬
‫בפנים‪ ,‬אבל ברכת מחיה המתים הוא מצד שעתה‬
‫נתוודע שהוא חי‪ ,‬ולכן כיון שכבר ידע שהוא חי ע"פ‬
‫מכתבים‪ ,‬או שמע מבני אדם שהוא חי‪ ,‬שוב לא שייך‬
‫ברכת מחיה המתים‪ ,‬עכ"ל; וכן בכף החיים )רכה‪,‬ד(‬
‫כתב בזה"ל‪ ,‬והא דמברך מחיה המתים‪ ,‬דווקא כשלא‬
‫קיבל ממנו מכתב ואינו יודע משלומו‪ ,‬אבל אם קיבל‬
‫ממנו מכתב או יודע משלומו‪ ,‬אינו מברך מחיה‬
‫המתים כי אם שהחיינו‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בשו"ת‬
‫אגרות משה )או"ח ח"ג סימן פה(‪ ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪,‬‬
‫והביא מראיית מקום המקדש שאינו צריך לקרוע אלא‬
‫דווקא אחר שלושים יום‪ ,‬אף שג"כ יש להצריך‬
‫להצטער בכל יום שרואה החורבן‪ ,‬אלא הוא משום‪,‬‬
‫דרק כשהראיה עושה רושם על הרואה יותר מעצם‬
‫הידיעה‪ ,‬נחשב זה לראיה‪ ,‬שזהו דווקא בראיה דאחר‬
‫שלושים יום‪ ,‬דהא אף כשאינו רואה‪ ,‬יודע שישנם‬
‫הרים הגדולים‪ ,‬ויודע ממקום שנעשו בו הניסים‪ ,‬אך‬
‫הראיה עושה יותר רושם‪ ,‬וכעין הסברא דראיית חברו‬
‫לאחר שלושים‪ ,‬שמטעם זה גם בקיבל כתב בתוך‬
‫כשרואהו‪ ,‬דבגמ' לא מפליג בה מידי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב‬
‫בשועה"ר )סדר ברכת הנהנין‪ ,‬פרק יב סי"א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם לא‬
‫ראהו זה י"ב חודש‪ ,‬צריך לברך בא"י אמ"ה מחיה‬
‫המתים‪ ,‬ואפילו היתה לו ממנו ידיעה בינתיים בכתב‬
‫או בע"פ‪ ,‬כי עיקר הברכה הוא על הנאה ושמחת הלב‬
‫בראיית פניו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .È‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה ט' אות א'( טעם דין‬
‫זה לענין ברכת מחיה המתים‪ ,‬שכל שלא נשתכח ממנו‬
‫כמת‪ ,‬הרי שאין שייך לברך עליו ברכה זו‪ ,‬ואע"פ‬
‫שעברו יותר מי"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬ומשא"כ לענין‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬שאינו ענין לשכחת חבירו כמת‪ ,‬וכל‬
‫עיקר ברכה זו אינה אלא על שמחת לבו של אדם‬
‫בראיית פני חבירו לאחר זמן רב שלא ראהו‪ ,‬א"כ כל‬
‫שמרגיש שמחה בראיית פני חבירו‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬
‫עליו ברכת שהחיינו‪ ,‬ואע"פ ששמע משלומו או קיבל‬
‫ממנו כתב בתוך שלושים יום‪.‬‬
‫וכן מבואר מדברי הפוסקים דלעיל בסמוך )הערה ט'‬
‫אות א'( רובם ככולם‪ ,‬שלא כתבו דין הנ"ל אלא לענין‬
‫ברכת מחיה המתים‪ ,‬אבל לענין ברכת שהחיינו אין‬
‫חילוק בזה‪ ,‬ואף אם קיבל ממנו מכתב או ששמע‬
‫משלומו בתוך שלושים יום‪] ,‬וכן אם שוחח עמו‬
‫בטלפון וכיו"ב בתוך שלושים יום[‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬
‫עליו ברכת שהחיינו כשחוזר ורואהו לאחר שלושים‬
‫יום‪ ,‬וראה לעיל בסמוך )הערה ט' אות א'( לשונו של‬
‫ההלק"ט בדין זה‪ ,‬ונביא כאן עוד מלשונות הפוסקים‬
‫בזה; וז"ל מהר"ם בן חביב )בתשובתו שנדפסה מכת"י‬
‫בקובץ 'אליבא דהלכתא' גליון לח עמוד א'(‪ ,‬ומה ששאלת‪ ,‬הא‬
‫דאמרינן ברואה את חבירו לאחר שלושים דמברך‬
‫שהחיינו‪ ,‬ובאחר י"ב חודש דמברך מחיה המתים‪ ,‬אם‬
‫מברכינן אפילו כשבאו לו כתבים או שמע מטוב‬
‫שלומו מפי מגידי אמת‪ ,‬או לא‪ ,‬תשובה‪ ,‬נראה לענ"ד‪,‬‬
‫דברכת שהחיינו מברך אפילו באו לו כתבים ממנו‪,‬‬
‫דברכה זו על שמחת הלב היא ששמח ונהנה בראייתו‪,‬‬
‫כמו שכתבו הפוסקים‪ ,‬דומיא דרואה פרי חדש דמברך‬
‫על הראיה‪ ,‬אבל ברכת מחיה המתים‪ ,‬אם שמע מטוב‬
‫שלומו מן המחזרים בעיירות‪ ,‬לא יברך‪ ,‬דהא בגמ'‬
‫)ברכות נח‪ (:‬אמרינן אהא דאחר י"ב חודש שנאמר‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬
‫לברך אפילו ברכת שהחיינו‪ ,‬וצריך עיון יא[‪.‬‬
‫פרק טו הערה יד(‪ ,‬ובשו"ת יין הטוב‬
‫)להג"ר יצחק ניסים‪ ,‬סוף‬
‫סימן מט(‪ ,‬ובשו"ת יחוה דעת )ח"ד סימן יז(‪ ,‬ובס' זה‬
‫השולחן )להגר"ש דבליצקי‪ ,‬ח"ג סימן רכה(‪ ,‬ובמאמרו של‬
‫הגרי"י נויבירט בקובץ 'הנאמן' )תשכ"ח‪ ,‬שנה יט‪ ,‬עמוד‬
‫‪ ,(12‬ועוד; ומש"כ בס' זה השולחן )שם( שטעות סופר‬
‫נפלה בדברי המשנ"ב‪ ,‬ואין כוונת המשנ"ב לכתוב דין‬
‫זה אלא לענין ברכת מחיה המתים בלבד ולא לענין‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬דבריו נסתרים מלשון המשנ"ב בשער‬
‫הציון )שם סק"ג(‪ ,‬שהזכיר די"ז להדיא לענין ברכת‬
‫שהחיינו[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ויש שכתבו להביא מקור לדברי המשנ"ב‪ ,‬ממש"כ‬
‫בתשו' הרשב"א )ח"ד סימן עו( בזה"ל‪ ,‬שלא אמרו אלא‬
‫במי שראה את חבירו ואח"כ נעלם ממנו‪ ,‬דעל מי‬
‫שעברו עליו שלושים יום יברך שהחיינו‪ ,‬ואם עברו‬
‫עליו י"ב חודש יברך מחיה המתים‪ ,‬שהרי זה בראייתו‬
‫עכשיו כאילו נעלם ממנו ומת ועכשיו חזר וחיה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והרי שאף לענין ברכת שהחיינו כתב הרשב"א‪,‬‬
‫שאין הברכה אלא על מי ש'נעלם ממנו' לשלושים‬
‫יום‪ ,‬וכדברי המשנ"ב הנ"ל‪ ,‬שאף לענין ברכת‬
‫שהחיינו יש לומר‪ ,‬שאם קיבל ממנו כתב או ששמע‬
‫משלומו בתוך שלושים יום‪ ,‬שוב אין לו לברך ברכה‬
‫זו כשחוזר ורואהו‪ ,‬שהרי אין זה בכלל 'נעלם ממנו';‬
‫]ואף שלכאו' נראה שאין כוונת המשנ"ב להוציא דין‬
‫זה מדברי הרשב"א‪ ,‬דא"כ היה לו להזכיר ולציין‬
‫שהוא מקור דין זה‪ ,‬מכ"מ אפשר שיש להביא מדברי‬
‫הרשב"א מקור נאמן לדברי המשנ"ב[; אכן אינו‬
‫מוכרח כלל‪ ,‬ולשון 'נעלם ממנו' יש לפרש בפשיטות‪,‬‬
‫שנעלם מעיניו ולא ראהו במשך זמן זה‪ ,‬ולעולם שפיר‬
‫יש לו לברך ברכת שהחיינו לאחר שלושים יום שלא‬
‫ראהו‪ ,‬אע"פ ששמע משלומו בתוך אותם שלושים יום‪.‬‬
‫]ואגב אורחא יש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דהנה מדברי‬
‫הרשב"א )שם( לכאו' יש לדייק לאידך גיסא‪ ,‬ולהוכיח‬
‫אף דלא כדברי ההלק"ט ורוב הפוסקים הנ"ל בסמוך‬
‫)הערה יט(‪ ,‬שהרי לעיל מינה בסמוך כתב הרשב"א‪,‬‬
‫ד'אילו לא ראהו מעולם‪ ,‬כל שכן שעברו י"ב חודש‪,‬‬
‫ומחיה המתים יברך'‪ ,‬והרי לן מדברי הרשב"א‬
‫בפשיטות‪ ,‬דאי הוה נקטינן דשפיר יש לברך אף על‬
‫חבר שלא ראהו מעולם‪ ,‬בודאי היה לו לברך ברכת‬
‫שסו‬
‫שלושים יש לו לברך שהחיינו כשרואהו אח"כ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועפ"ז נראה בפשטות‪ ,‬שאף אם שוחח עם חבירו‬
‫בטלפון בתוך אותם שלושים יום‪ ,‬מכ"מ כל שעברו‬
‫שלושים יום שלא ראהו פנים בפנים‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך עליו ברכת שהחיינו‪ ,‬וכדברי הפוסקים הנ"ל‬
‫דשפיר יש לו לברך ברכת שהחיינו אע"פ שקיבל‬
‫ממנו כתב או שמע משלומו בתוך שלושים יום; ]ואם‬
‫כי יתכן שמחמת ששוחחו יחד בטלפון בתוך שלושים‬
‫יום‪ ,‬הרי שאינו שמח כ"כ בראייתו לאחמ"כ‪ ,‬ומטעם‬
‫זה הרי שבאמת אין לו לברך עליו שהחיינו‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫לעיל בסמוך )סעיף ג'( שאינו מברך ברכה זו אלא על‬
‫חבירו החביב עליו ושמח בראייתו‪ ,‬אך נראה שפעמים‬
‫רבות אדרבה היא הנותנת‪ ,‬שע"י שיחתם בטלפון‬
‫מתעצמים קשרי הידידות ביניהם‪ ,‬ומתחזק הרצון‬
‫ביניהם לפגוש זה את זה פנים בפנים‪ ,‬וגדולה שמחת‬
‫כל אחד מהם בראיית חבירו לאחמ"כ‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫‪ .‡È‬הנה המשנה ברורה )רכה‪,‬ב( כתב דין זה בזה"ל‪,‬‬
‫לאחר שלושים יום‪ ,‬מראיה ראשונה‪ ,‬ואם קיבל ממנו‬
‫כתב‪ ,‬או שאנשים הודיעוהו משלומו‪ ,‬יש דעות‬
‫באחרונים‪ ,‬וספק ברכות להקל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וממה שהביא‬
‫דין זה על מש"כ המחבר שלאחר שלושים יום מברך‬
‫שהחיינו‪ ,‬נראה שסבר המשנ"ב שאין חילוק בזה בין‬
‫ברכת מחיה המתים ובין ברכת שהחיינו‪ ,‬ולדעת‬
‫המחמירים לענין ברכת מחיה המתים‪ ,‬שאם קיבל‬
‫ממנו כתב או שמע משלומו בתוך י"ב חודש‪ ,‬שוב אין‬
‫לו לברך ברכה זו כשחוזר ורואהו לאחמ"כ‪ ,‬ה"נ לענין‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬שאם קיבל ממנו כתב או שמע‬
‫משלומו בתוך שלושים יום‪ ,‬שוב אין לו לברך ברכת‬
‫שהחיינו כשחוזר ורואהו לאחמ"כ‪.‬‬
‫ויש לעיין מהיכן הוציא המשנ"ב דין זה‪ ,‬והלא‬
‫ממקור הדין בדברי ההלכות קטנות הנ"ל מבואר‬
‫להדי'‪ ,‬דהיינו דווקא לענין ברכת מחיה המתים‪ ,‬אבל‬
‫ברכת שהחיינו לאחר שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לברך‬
‫אע"פ שקיבל ממנו כתב או שמע משלומו בתוך אותם‬
‫שלושים יום‪ ,‬ואף מסברא נראה שיש לחלק בזה בין‬
‫ברכת מחיה המתים ובין ברכת שהחיינו‪ ,‬וכמשנ"ת‪,‬‬
‫וכבר תמהו רבים לתמוה על דברי המשנ"ב‪] ,‬כ"ה בס'‬
‫אהלך באמיתך )להג"ר בצלאל שטרן בעל שו"ת בצל החכמה‪,‬‬
‫שסז‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬ ‫מים רבים‬

‫ה‪ .‬אם לאחר שלושים יום שלא ראה את חבירו‪ ,‬רואהו עתה כשהוא חולה‪ ,‬יש אומרים שאין‬
‫לברך עליו שהחיינו‪ ,‬ועי' הערה יב‪.‬‬

‫לבו בראיית פני חבירו‪ ,‬הרי שברכה זו שייכת שפיר‬ ‫מחיה המתים ]ולא ברכת שהחיינו[‪ ,‬שהרי בודאי‬
‫אע"פ שקיבל ממנו כתב או ששמע משלומו בתוך‬ ‫עברו יותר מי"ב חודש שלא ראהו בהם‪ ,‬וכש"כ הוא‬
‫שלושים יום‪ .‬ודברי המשנ"ב צריכים עיון‪.‬‬ ‫ממה שתקנו חכמים ברכת מחיה המתים לאחר י"ב‬
‫חודש שלא ראהו; ואם כנים דברי הפוסקים הנ"ל‪,‬‬
‫)פ"י מהל' ברכות ה"ב(‬ ‫‪ .·È‬הנה מדברי רבינו מנוח‬
‫דברי הרשב"א צ"ב‪ ,‬שהרי בודאי יתכן שאף שלא‬
‫נראה‪ ,‬שברכת שהחיינו בראיית חבירו לאחר שלושים‬
‫יום שלא ראהו‪ ,‬אינה על שמחת לבו בראיית פני‬ ‫ראהו מעולם‪ ,‬מכ"מ שמע משלומו בתוך אותם י"ב‬
‫חבירו בלבד‪ ,‬אלא אף על השמחה בראיית חבירו‬ ‫חודש‪ ,‬ושוב לא יהא שייך לברך עליו ברכת מחיה‬
‫כשהוא בריא ושלם‪ ,‬וז"ל רבינו מנוח‪ ,‬וכן הרואה‬ ‫המתים; והרי שיש להוכיח מדברי הרשב"א‪ ,‬שאף‬
‫לחבירו אחר שלושים יום כו'‪ ,‬והוא שחביב עליו‬ ‫לענין ברכת מחיה המתים אין חילוק בזה‪ ,‬ואף אם‬
‫ראייתו‪ ,‬והוא שראהו ג"כ בריא ושלם‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה‬ ‫קיבל ממנו כתב או שמע משלומו בתוך י"ב‪ ,‬שפיר יש‬
‫עוד לעיל בסמוך )הערה יא(‪ ,‬שיש שכתבו לבאר כן אף‬ ‫לו לברך עליו ברכת מחיה המתים בראיית פניו‬
‫בדעת המשנ"ב‪ ,‬אך נתבאר שיש לדחות הדברים‪,‬‬ ‫לאחמ"כ‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫יעו"ש[‪ ,‬ומדבריו נראה‪ ,‬שאם עברו שלושים יום שלא‬ ‫ויש שכתבו ליתן טעם לדברי המשנ"ב‪] ,‬שאף‬
‫ראה את חבירו‪ ,‬ועתה רואהו כשהוא חולה‪ ,‬שאין לו‬ ‫לענין ברכת שהחיינו בראיית חבירו‪ ,‬כל שקיבל ממנו‬
‫לברך עליו ברכת שהחיינו‪.‬‬ ‫כתב או ששמע משלומו בתוך שלושים יום‪ ,‬אין לו‬
‫ויש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף שמצינו בדברי‬ ‫לברך ברכה זו[‪ ,‬ע"פ מה שנראה מדברי רבינו מנוח‬
‫הראשונים‪] ,‬חידושי ר"י מלוניל )פסחים קא‪ .‬ד"ה שינוי‬ ‫)פ"י מהל' ברכות ה"ב(‪ ,‬שברכת שהחיינו בראיית חבירו‬
‫יין(‪ ,‬חידושי הרא"ה )ברכות נט‪ :‬ד"ה אמרו ליה(‪ ,‬מאירי‬ ‫לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬אינה על שמחת לבו‬
‫)ברכות נט‪ :‬ד"ה אחר שביארנו(‪ ,‬ועו"ר[‪ ,‬שאם מת אביו‬ ‫בראיית פני חבירו בלבד‪ ,‬אלא אף על השמחה בראיית‬
‫והניח ירושה‪ ,‬ואין לו אחים נוספים היורשים עמו‪,‬‬ ‫חבירו כשהוא בריא ושלם‪] ,‬וז"ל רבינו מנוח‪ ,‬וכן‬
‫הר"ז מברך ברכת שהחיינו‪ ,‬ואע"פ שהוא שרוי בצער‬ ‫הרואה לחבירו אחר שלושים יום כו'‪ ,‬והוא שחביב‬
‫רב על מיתת אביו‪ ,‬וה"נ היה מקום לומר עפ"ז‪ ,‬שיש‬ ‫עליו ראייתו‪ ,‬והוא שראהו ג"כ בריא ושלם‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬
‫לו לברך ברכת שהחיינו על עצם ראיית חבירו‪ ,‬אע"פ‬ ‫ולפ"ז יש לומר‪ ,‬שאם שמע משלום חבירו בתוך‬
‫שבודאי מצטער על כך שרואהו כשהוא חולה;‬ ‫שלושים יום‪ ,‬שוב אין לו לברך ברכת שהחיינו‬
‫]ובשלמא ממה שתקנו חכמים לברך ברכת הטוב‬ ‫כשחוזר ורואהו לאחמ"כ‪ ,‬משום שלענין השמחה‬
‫והמטיב כשיש לו אחים היורשים עמו‪ ,‬בודאי אין‬ ‫בראייתו כשהוא בריא ושלם‪ ,‬עדיין לא עברו שלושים‬
‫להקשות לנידו"ד‪ ,‬דשאני ברכת הטוב והמטיב‬ ‫יום‪ ,‬שהרי כבר שמע קודם לכן משלומו הטוב‪ .‬אכן‬
‫שעיקרה על הטובה והתועלת שבדבר זה‪ ,‬ואינה‬ ‫נראה שאין טעם זה מספיק כדי לבאר דברי המשנ"ב‪,‬‬
‫כברכת שהחיינו שלא נתקנה אלא על שמחת לבו‪ ,‬אך‬ ‫שהרי המשנ"ב מיירי אף באופן שקיבל ממנו כתב‬
‫עכ"פ מדברי הראשונים הנ"ל‪ ,‬שאם אין לו אחים‬ ‫בתוך שלושים יום‪ ,‬וקבלת הכתב אינה מעידה על‬
‫היורשים עמו‪ ,‬הר"ז מברך ברכת שהחיינו‪ ,‬לכאו' יש‬ ‫שלומו הטוב‪ ,‬והדרינן לקמייתא שסברת הפוסקים‬
‫להקשות לנידו"ד[; מכ"מ יש לחלק טובא‪ ,‬דשאני‬ ‫הנ"ל בסמוך )הערה ט' אות א'( שאם קיבל ממנו כתב‬
‫התם שברכתו אינה אלא על ירושת אביו‪ ,‬ודבר זה אין‬ ‫שוב אין לו לברך‪ ,‬אינה שייכת אלא לענין ברכת מחיה‬
‫בו צער כלל‪ ,‬אלא שעכ"פ הוא שרוי בצער מחמת ענין‬ ‫המתים‪ ,‬שעיקרה על שנשתכח חבירו ממנו כמת‪ ,‬וכל‬
‫אחר‪] ,‬והן אמנם מיתת אביו היא הגורמת בין לצערו‬ ‫כהא"ג שקיבל ממנו מכתב בתוך שלושים יום‪ ,‬הרי‬
‫ובין לשמחתו‪ ,‬אך עכ"פ ברכת שהחיינו בזה אינה אלא‬ ‫שלא נשכח חבירו מלבו‪ ,‬ומשא"כ לענין ברכת‬
‫על קבלת הירושה‪ ,‬ובענין זה אין בו צער כלל[‪,‬‬ ‫שהחיינו לאחר שלושים יום‪ ,‬שאינה אלא על שמחת‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬
‫ו‪ .‬אין לברך שהחיינו ]או מחיה המתים[ על ראיית חבירו שלא ראהו מעולם‪ ,‬ועי' הערה יג‪.‬‬
‫י"ב חודש‪ ,‬ומחיה המתים יברך‪ ,‬אלא שלא אמרו אלא‬
‫במי שראה את חבירו ואח"כ נעלם ממנו‪ ,‬דעל מי‬
‫שעברו עליו שלושים יום יברך שהחיינו‪ ,‬ואם עברו‬
‫עליו י"ב חודש יברך מחיה המתים‪ ,‬שהרי זה בראייתו‬
‫עכשיו כאילו נעלם ממנו ומת‪ ,‬ועכשיו חזר וחיה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן פסק המחבר )רכה‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מי שלא ראה‬
‫את חבירו מעולם‪ ,‬ושלח לו כתבים‪ ,‬אע"פ שהוא נהנה‬
‫בראייתו‪ ,‬אינו מברך על ראייתו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובשו"ת משפטי צדק )למהר"ש גרמיזאן‪ ,‬נדפס מכת"י ע"י‬
‫מכון אהבת שלום‪ ,‬סימן כט( כתב לבאר אף בדברי התוס'‬
‫)ברכות נח‪ :‬ד"ה הרואה חבירו(‪ ,‬שכוונתם כדברי הרשב"א‬
‫הנ"ל שאין לברך ברכת שהחיינו או מחיה המתים על‬
‫ראיית חבירו שלא ראהו מעולם‪ ,‬וז"ל המשפטי צדק‪,‬‬
‫דכתבו התוס' שם‪ ,‬אומר ר"י‪ ,‬דווקא חבירו החביב‬
‫עליו‪ ,‬אבל בענין אחר לא‪] ,‬עכ"ל התוס'[‪ ,‬ולכאו'‬
‫משמע‪' ,‬אבל בענין אחר לא'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אבל אם אינו‬
‫חביב עליו לא יברך‪ ,‬וקשה‪ ,‬חדא דהוי שפת יתר‪,‬‬
‫דכיון דקאמר דווקא חבירו החביב עליו‪ ,‬משמע דאם‬
‫אינו חביב עליו לא‪ ,‬דלישנא ד'דווקא' ודאי משמע‬
‫מיעוטא‪ ,‬ועוד‪ ,‬דלא הול"ל 'אבל בענין אחר לא'‪ ,‬אלא‬
‫'אבל אם אינו חביב עליו לא'‪ ,‬לכן נראה דכוונתם‬
‫לפרש כדברי הרשב"א‪ ,‬דדווקא ברואה חבירו שהיה‬
‫רגיל עמו ורואה פניו‪ ,‬אבל בענין אחר‪ ,‬כגון ע"י‬
‫כתבים או שליח וכיוצא‪ ,‬לא‪ ,‬עכ"ל; ]ואם כי הערתו‬
‫בדברי התוס' צריכה ישוב‪ ,‬אך דרכו בביאור דברי‬
‫התוס' דחוקה‪ ,‬ולדרכו הרי שעיקר דברי התוס' חסרים‬
‫מן הספר‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫]עוד כתב בזה בשו"ת משפטי צדק )שם(‪ ,‬שאף‬
‫השואל בתשובת הרשב"א הנ"ל‪ ,‬לא היתה כוונתו‬
‫אלא לברך ברכת שהחיינו בראייתו‪ ,‬אבל ברכת מחיה‬
‫המתים בודאי אינה שייכת בראיית חבר זה שלא ראהו‬
‫מעולם; וז"ל‪ ,‬אמנם נראה לי טוב טעם‪ ,‬במה שנבין‬
‫דברי השואל במה נסתפק‪ ,‬ומה ברכה היה לו לברך‪,‬‬
‫והנה נראים הדברים‪ ,‬דהברכה שהיה ראוי לברך היא‬
‫שהחיינו על שראה פנים חדשות‪ ,‬דאי מחיה המתים‪,‬‬
‫לא נתקנה אלא למי שלא ראה חבירו שהיה רגיל אצלו‬
‫י"ב חודש‪ ,‬דהוי כתחיית המתים אצלו‪ ,‬דזהו טעם‬
‫ברכת מחיה המתים כו'‪ ,‬והכא כיון שלא ראהו מעולם‪,‬‬
‫שסח‬
‫משא"כ בנידו"ד ששמחתו מהולה בצער‪ ,‬שהרי אותו‬
‫הדבר גורם לו שמחה וצער יחד‪ ,‬ואפשר שכל כהא"ג‬
‫אין לו לברך ברכת שהחיינו‪.‬‬
‫אכן בדברי שאר רבותינו הרו"א‪ ,‬לא מצינו‬
‫שהזכירו חידוש דין זה‪ ,‬שאם עתה רואה את חבירו‬
‫כשהוא חולה‪ ,‬הרי שאין לו לברך עליו ברכת‬
‫שהחיינו‪] ,‬מלבד בס' בני ציון )רכה‪,‬א( שכתב להסתפק‬
‫בדי"ז‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מסתפקנא בשמח וגם מצטער בראייתו‪,‬‬
‫דהוא עצמו חביב עליו ושמח הרבה לראותו‪ ,‬אלא‬
‫שמצטער ג"כ בראייתו‪ ,‬כגון שנעשה בעל מום‪ ,‬או‬
‫מאיזו סיבה אחרת‪ ,‬אי מברך ג"כ או לא‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫עוד יש להביא בזה מה שכתב הגרי"מ טוקצ'ינסקי‬
‫בקובץ 'המאסף' )שנה י' חוברת ז' דף צב‪ ,(:‬שבלילה‬
‫האחרון לחיי הגאון האדר"ת‪ ,‬נכנסו אצלו בנו הג"ר‬
‫רפאל רבינוביץ וחתנו הגרא"י קוק‪ ,‬והיה זה לאחר‬
‫שהאדר"ת לא ראה לחתנו הנ"ל זה שלושים יום‪,‬‬
‫ואמר לו האדר"ת שיברך עליו ברכת שהחיינו ויכוון‬
‫להוציאו בברכתו‪ ,‬כיון שהוא מרגיש בנפשו שהוא‬
‫אינו יכול לברך עליו עתה ברכת שהחיינו‪ ,‬וכן עשו‪,‬‬
‫והרי שבירך ברכת שהחיינו מכיון שלא ראהו שלושים‬
‫יום‪ ,‬ואע"פ שראהו עתה כשהוא חולה מסוכן; אכן‬
‫אפשר שהיה בידו לברך ברכה זו‪ ,‬משום שכבר היה‬
‫יודע קודם לכן שהוא חולה‪ ,‬ולא נתחדש לו צער‬
‫בראייתו‪ ,‬ולעולם יש לומר‪ ,‬שאם לא היה יודע שחבירו‬
‫חולה‪ ,‬ולא נודע לו ענין זה כי אם בראייתו לאחר‬
‫שלושים יום‪ ,‬הרי שאין לו לברך עליו שהחיינו‪] ,‬וראה‬
‫עוד מש"כ הגרימ"ט )שם( לבאר המעשה כעי"ז[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .‚È‬א‪ .‬כן כתב בתשו' הרשב"א )ח"ד סימן עו(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫שאלת‪ ,‬מי שלא ראה את חבירו מעולם‪ ,‬ושולחים זה‬
‫לזה מכתבים‪ ,‬ועכשיו ראהו‪ ,‬מה יברך אם נהנה‬
‫בראייתו; תשובה‪ ,‬מי שלא ראה את חבירו מעולם‪,‬‬
‫איני רואה שיהא חייב לברך כלום‪ ,‬שאם יברך על כל‬
‫מי שנהנה בראייתו רבו הברכות‪ ,‬ולא אמרו אלא‬
‫בחבירו הרגיל אצלו‪ ,‬דאילו על מי שלא ראהו לא‬
‫נמצא החילוק הזה‪ ,‬שבברכת מי שלא ראה את חבירו‬
‫שלושים יום יברך שהחיינו‪ ,‬ולאחר י"ב חודש יברך‬
‫מחיה המתים‪ ,‬דאילו לא ראהו מעולם כש"כ שעברו‬
‫שסט‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬
‫שהחיינו[‪ ,‬ומעתה סבר הרשב"א‪ ,‬שאינו ראוי להיחשב‬
‫כדבר המתחדש מזמן לזמן‪ ,‬אלא בדבר שכבר היה‬
‫קודם לכן ושוב חוזר ומתחדש‪ ,‬ועפ"ז כתב להכריע‬
‫אף לענין ברכת שהחיינו בראיית פני חבירו‪ ,‬שלא‬
‫תקנו חכמים ברכה זו אלא על חבר שכבר ראהו קודם‬
‫לכן‪ ,‬אלא שהופסק הענין ע"י שעברו שלושים יום‬
‫שלא ראהו‪ ,‬ותקנו שלאחמ"כ כשחוזר ורואהו יש לו‬
‫לברך ברכת שהחיינו‪ ,‬אבל אם אינו רואה אותו אלא‬
‫בפעם ראשונה בחייו‪ ,‬הרי שאין זה בגדר 'התחדשות'‪,‬‬
‫ואינו בכלל תקנת ברכת שהחיינו; וזהו שכתבו‬
‫הרשב"א והמחבר הנ"ל‪ ,‬שאע"פ שבודאי יש לו הנאה‬
‫ושמחה בראיית חבר זה אע"פ שלא ראהו מעולם‪,‬‬
‫]ופעמים שאדרבה היא הנותנת‪ ,‬שמאחר שלא ראהו‬
‫מעולם הרי ששמחתו גדולה יותר‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬מכ"מ‬
‫אין לו לברך עליו ברכת שהחיינו‪ ,‬ומשום ש'לא אמרו‬
‫אלא במי שראה את חבירו ואח"כ נעלם ממנו'‪ ,‬ודו"ק‪,‬‬
‫ודברי רבותינו האחרונים עמודי ההוראה הנ"ל צל"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה מצינו לכמה מגדולי ישראל שהעידו‬
‫עליהם‪ ,‬שבירכו ברכת שהחיינו בראיית חבר החביב‬
‫עליהם‪ ,‬אע"פ שלא ראו אותו קודם לכן מעולם‪,‬‬
‫וכדלהלן; ובס' סדר אליהו להאדר"ת )תולדות חייו‬
‫שנכתבו על ידו‪ ,‬עמ' ‪ (84‬העיד‪ ,‬שהנצי"ב מוולאז'ין בירך‬
‫עליו ברכת שהחיינו בראיית פניו לראשונה‪ ,‬אע"פ‬
‫שלא ראהו קודם לכן מעולם‪ ,‬וביאר האדר"ת טעמו‬
‫של הנצי"ב בזה"ל‪ ,‬ואני הוספתי לומר להם‪ ,‬שע"פ‬
‫הדין אין לברך שהחיינו על האיש החביב עליו כשלא‬
‫ראהו מעולם‪ ,‬כמש"כ בתשו' הרשב"א ובשו"ע‪ ,‬אלא‬
‫שטעמו שאין השמחה שלימה כשלא הכירו פנים אל‬
‫פנים‪ ,‬אבל הצדיק התמים הזה ידע בנפשו כמה גדלה‬
‫שמחת לבו על ראותו אותי‪ ,‬והיא ששון נפשו‬
‫בשלימות‪ ,‬ע"כ שפיר יכול לברך‪ ,‬עכ"ל; ]וראה עוד‬
‫בס' חידושי הגאון האדר"ת )הקדמה‪ ,‬עמוד ‪ (20‬שהביאו‬
‫מקונט' חלומותיו של האדר"ת‪ ,‬ששאל בחלום הלילה‬
‫את הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל שו"ת שואל‬
‫ומשיב‪ ,‬כאשר ראו זה את זה לראשונה‪ ,‬האם יכול‬
‫לברך עליו ברכת שהחיינו מכיון שהשתוקק מאד‬
‫לראותו‪ ,‬או שמא כיון שלא ראהו מעולם הרי שאין לו‬
‫לברך עליו‪ ,‬וכדברי הרשב"א והמחבר הנ"ל‪ ,‬ובחלומו‬
‫לא השיב לו הגאון הנ"ל[; ובשו"ת הר צבי )או"ח ח"א‬
‫סימן קטו( הביא‪ ,‬שהגאון בעל 'מנחת אלעזר'‬
‫ממונקאטש‪ ,‬בירך ברכת שהחיינו בראיית פני הגאון‬
‫מים רבים‬
‫מה 'תחיה' יש כאן לברך מחיה המתים‪ ,‬אלא ודאי‬
‫נסתפק אם יברך שהחיינו‪ ,‬ועל זה השיב ]הרשב"א[‬
‫שלא יברך כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה מהמבו' לקמן‬
‫בהמשה"ד )אות ג'( על כמה מגדולי ישראל‪ ,‬שבירכו‬
‫ברכת שהחיינו בראיית חבר שלא ראוהו מעולם‪ ,‬והרי‬
‫שלא בירכו עליו ברכת מחיה המתים כי אם ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובטעם דין זה כתבו האחרונים‪] ,‬מגן אברהם‬
‫)רכה‪,‬ג(‪ ,‬ביאור הגר"א )רכה‪,‬ב(‪ ,‬פרי מגדים )סי' רכה אשל‬
‫אברהם סק"ג(‪ ,‬שערי תשובה )רכה‪,‬ג(‪ ,‬משנה ברורה‬
‫)רכה‪,‬ה(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬דכיון שלא ראהו מעולם‪ ,‬הרי שאינם‬
‫אוהבים זה לזה כ"כ‪ ,‬ואין שמחתו שלימה בראיית‬
‫חבירו‪] ,‬וז"ל המשנ"ב‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬אע"פ שהריצו‬
‫כתבים מזה לזה ועי"ז נעשו אוהבים‪ ,‬מכ"מ כיון שלא‬
‫נתחבר עמו פנים אל פנים‪ ,‬אין מעולה האהבה כ"כ‬
‫עד שיהיה נהנה ושמח בראייתו‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫אכן לענ"ד היה נראה‪ ,‬שדברי האחרונים נסתרים‬
‫ממקור דין זה בדברי הרשב"א והמחבר הנ"ל‪ ,‬ואף‬
‫סברת דברי האחרונים הנ"ל אינה מתיישבת על הלב‪,‬‬
‫וכדלהלן; שהרי מלשון הרשב"א הנ"ל נראה‪ ,‬שאף‬
‫שנהנה בראייתו ושמחתו אינה פחותה משמחת לבו‬
‫בראיית חבר שכבר ראהו כמה וכמה פעמים‪ ,‬מכ"מ‬
‫'לא אמרו אלא במי שראה את חבירו ואח"כ נעלם‬
‫ממנו'‪ ,‬והיינו שלא תקנו חכמים לברך ברכת שהחיינו‬
‫בכהא"ג‪ ,‬וכן מלשון המחבר הנ"ל נראה‪ ,‬ד'אע"פ‬
‫שהוא נהנה בראייתו'‪ ,‬והיה מן הראוי שיברך ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬וכשם שהרואה את חבירו לאחר שלושים‬
‫יום שלא ראהו מברך ברכה זו‪ ,‬מכ"מ 'אינו מברך על‬
‫ראייתו'; ואף מסברא יל"ע בדברי האחרונים הנ"ל‪,‬‬
‫דאדרבה פעמים שהיא הנותנת‪ ,‬אשר ע"י שליחת‬
‫המכתבים מזה לזה במשך תקופה ארוכה‪ ,‬נוצר ביניהם‬
‫רצון עז לראות כל אחד את פני חבירו‪ ,‬וכאשר רואים‬
‫זה את זה לראשונה‪ ,‬שמחתם גדולה יותר משמחת שני‬
‫חברים הרגלים להיפגש יחד מזמן לזמן‪ ,‬ואירע שעברו‬
‫שלושים יום שלא ראו זה את זה‪ ,‬ומהו שכתבו‬
‫הרשב"א והמחבר כדבר פשוט‪ ,‬שלעולם אין שמחתם‬
‫שלימה כ"כ מאחר שעדיין לא ראו זה את זה כלל‪.‬‬
‫ואשר על כן היה נראה לפרש דברי הרשב"א‬
‫והמחבר באופ"א‪ ,‬שהרי עיקר ברכת שהחיינו תקנוה‬
‫חכמים על דברים המתחדשים מזמן לזמן‪] ,‬וראה‬
‫משנ"ת בארוכה בפתיחה לס' מים רבים הל' ברכת‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬ ‫שע‬

‫ז‪ .‬ילדה אשתו בת‪ ,‬לדעת המשנ"ב יש לברך שהחיינו כשרואה את בתו בפעם ראשונה‪ ,‬אך‬
‫הסכמת רבים מגדולי ההוראה שאין לברך עליה כלל‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה יד‪.‬‬

‫בראיית חבירו בפעם ראשונה בחייו‪ ,‬כתב הפרי מגדים‬
‫)סי' רכה אשל אברהם סק"ג( בזה"ל‪ ,‬אף דעתה רואהו‪,‬‬
‫מכ"מ כיון דלא נעשה אוהב לו כי אם ע"י אגרת‪ ,‬אין‬
‫אהבה כ"כ וליכא שמחה עתה‪ ,‬כי אם בדש ביה‪,‬‬
‫משא"כ ילדה אשתו והוא היה במדינת הים ורואהו‬
‫עתה‪ ,‬מברך שהחיינו או מחיה המתים‪ ,‬דודאי יש לו‬
‫שמחה בולדו‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועי' שו"ת הר צבי )או"ח ח"א‬
‫סימן קטו( שכתב לצדד‪ ,‬שכוונת הפמ"ג שיכול לברך‬
‫אחת משתי ברכות אלו איזה מהן שירצה‪ ,‬יעו"ש[;‬
‫וכן כתב המשנה ברורה )רכג‪,‬ב(‪ ,‬דאף שאין מברכים‬
‫ברכת שהחיינו או הטוב והמטיב על עצם לידת הבת‪,‬‬
‫]כמבו' מפשטות דברי הגמ' בברכות )נט‪ (:‬ומדברי‬
‫המחבר )רכג‪,‬א( ושא"פ‪ ,‬וכ"ה להדי' בערוך השולחן‬
‫)רכג‪,‬א( שאין מברכים כלל על לידת הבת‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫בארוכה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פרק ט' סעיף‬
‫ז'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬ודלא כמש"כ בס' מרומי שדה‬
‫להנצי"ב )ברכות נד‪ .‬ד"ה והנה מדאיתא(‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫שהחיינו אף על עצם לידת הבת‪ ,‬ואף הוא עצמו סיים‬
‫שלא ראה זאת בדברי הפוסקים[‪ ,‬מכ"מ כשרואה את‬
‫בתו בפעם ראשונה‪ ,‬יש לו לברך עליה ברכת שהחיינו‬
‫כדין ראיית חבירו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומכ"מ נראה לי פשוט‪,‬‬
‫דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫דמי גרע ממי שרואה את חבירו לאחר שלושים יום‬
‫ושמח בראייתו‪ ,‬דמברך שהחיינו כדלקמן )רכה‪,‬א(‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ועוד שנה המשנה ברורה במקו"א )רכה‪,‬ה(‬
‫והעתיק דברי הפמ"ג הנ"ל‪ ,‬שכשרואה את הולד‬
‫בפעם ראשונה‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו ברכת‬
‫שהחיינו‪.‬‬
‫והנה לעיל בסמוך )הערה יג אות ב'( נתבארו שני‬
‫דרכים בביאור דברי הרשב"א והמחבר‪ ,‬מפני מה אין‬
‫לברך ברכת שהחיינו בראיית חבירו שלא ראהו‬
‫מעולם‪ ,‬אשר הסכמת הפוסקים ]ובכללם הפמ"ג‬
‫מובנים‪ ,‬מפני מה נהגו הגדולים הנ"ל לברך ברכת‬
‫והמשנ"ב[ לבאר דבריהם‪ ,‬דכיון שלא ראהו מעולם‬
‫שהחיינו בראיית חברים אלו‪ ,‬אע"פ שלא ראו אותם‬
‫הרי שאין שמחתו שלימה כ"כ‪ ,‬ועוד נתבאר דרך‬
‫אחרת בזה‪ ,‬דכל שלא ראהו מעולם הרי שאי"ז בכלל‬
‫דברים המתחדשים מזמן לזמן‪ ,‬ואינו בכלל תקנת‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬ומשו"ה אף ששמחתו גדולה בראיית‬
‫רש"א אלפנדרי‪ ,‬אע"פ שלא ראהו קודם לכן מעולם‪,‬‬
‫]וכ"ה בס' מסעות ירושלים )ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' סב(‬
‫ועו"ס[‪ ,‬וכן בס' חשוקי חמד )להגר"י זילברשטיין שליט"א‪,‬‬
‫מנחות עה‪ (:‬הביא‪ ,‬שזקנו הג"ר אריה לוין בירך ברכת‬
‫שהחיינו בראיית נכדו לאחר שעלה מחו"ל‪ ,‬ואע"פ‬
‫שלא ראהו קודם לכן מעולם‪.‬‬
‫והדברים יתבארו ע"פ הדרך הא' הנ"ל בביאור‬
‫דעת הרשב"א והמחבר‪ ,‬שבדר"כ כאשר לא ראה חבר‬
‫זה מעולם‪ ,‬הרי שאין שמחתו שלימה כשרואהו בפעם‬
‫ראשונה בחייו‪ ,‬והגדולים הנ"ל ידעו בנפשם‬
‫ששמחתם שלימה בראיית חבר זה‪ ,‬ושפיר נהגו לברך‬
‫עליו ברכת שהחיינו אע"פ שלא ראוהו מעולם קודם‬
‫לכן‪ ,‬ושוב מצאתי שכן כתב לצדד אף בשו"ת משפטי‬
‫צדק )למהר"ש גרמיזאן‪ ,‬נדפס מכת"י ע"י מכון אהבת שלום‪ ,‬סימן‬
‫כט(‪ ,‬שאם אכן יודע ומרגיש בודאי ששמחתו שלימה‬
‫בראיית חבר זה אע"פ שלא ראהו מעולם‪ ,‬יש לומר‬
‫דשפיר יש לו לברך עליו ברכת שהחיינו‪ ,‬וז"ל ]אחר‬
‫שהביא דברי הרשב"א הנ"ל[‪ ,‬ולפ"ז משמע‪ ,‬דאם‬
‫ישמח עמו מאד‪ ,‬דיברך‪ ,‬דהא בשמחה תליא מילתא‪,‬‬
‫ודברים אלו מסורים ללב‪ ,‬דודאי אין אדם מברך ברכה‬
‫לבטלה‪ ,‬אם אינו יודע בעצמו דיש לו שמחה גדולה‪,‬‬
‫זולתי אם נאמר דלא פלוג רבנן‪ ,‬וכיון דאין דרך סתם‬
‫בנ"א לשמוח כ"כ ]‪-‬בראיית חבר שלא ראוהו מעולם‬
‫קודם לכן[‪ ,‬לא פלוג רבנן‪ ,‬ולא תקון ברכה‪ ,‬ואם ירצה‬
‫יברך בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד‬
‫כעי"ז לקמן בסמוך )הערה יד אות א'( מדברי הפמ"ג‬
‫והמשנ"ב‪ ,‬שיש לברך ברכת שהחיינו בראיית בתו‬
‫לראשונה‪ ,‬משום שבודאי שמחתו שלימה אע"פ שלא‬
‫ראה אותם מעולם קודם לכן[; אכן להדרך הב' הנ"ל‬
‫בביאור דעת הרשב"א והמחבר‪ ,‬דכל שלא ראהו‬
‫מעולם הרי שאי"ז בכלל דברים המתחדשים מזמן‬
‫לזמן‪ ,‬ואינו בכלל תקנת ברכת שהחיינו‪ ,‬אין הדברים‬
‫מעולם קודם לכן‪.‬‬
‫‪ .„È‬א‪ .‬הנה על דברי הרשב"א והמחבר הנ"ל‬
‫בסמוך )הערה יג אות א'(‪ ,‬שאין לברך ברכת שהחיינו‬
‫שעא‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬
‫שו"ת משנה הלכות )חלק יח סימן קלז( מש"כ עוד בזה[‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד מצינו לכמה מגדולי ההוראה שהכריעו‬
‫למעשה דלא כדברי הפמ"ג והמשנ"ב‪ ,‬והורו שאין‬
‫לברך ברכת שהחיינו בראיית בתו לראשונה‪,‬‬
‫ומדבריהם נתבארו טעמים נוספים בזה‪ ,‬והערות‬
‫נוספות שיש להעיר ולהקשות על דברי הפמ"ג‬ ‫הרשב"א והמחבר אלא בראיית חבר שלא ראהו‬
‫והמשנ"ב הנ"ל‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫וכן הורה הגרש"ז אוירבך )בהסכמתו לספר אוצר הברית‪,‬‬
‫ועוד(‪ ,‬וכן נראה מדבריו בשו"ת מנחת שלמה )מהדו"ק‬
‫ח"ב סימן ד' אות לב‪ ,‬ובמהדו"ת סימן ס' אות ט'(‪ ,‬יעו"ש‬
‫שכתב בזה"ל‪ ,‬ויש לדון ברוב בני אדם הרואים תינוק‬
‫בן יומו או גם אחרי כמה ימים‪ ,‬שעדיין אינם מכירים‬
‫אותו‪ ,‬ותוך כמה דקות יכולים להחליפו בתינוק אחר‬
‫ולא יבחינו כלל בכך‪ ,‬וא"כ עיקר שמחתו הוא רק‬
‫הידיעה ולא הראיה‪ ,‬ואע"ג שלענין הכרת בכורה‬
‫אמרינן )בכורות מו‪ :‬שו"ע חו"מ רעז‪,‬ג(‪ ,‬דמיד כשיצא ראשו‬
‫חשיב כבר כאפשר בהכרה‪ ,‬מכ"מ לענין ברכה מסתבר‬
‫שצריכים ראיה ברורה ולא בראיה מקופיא‪ ,‬גם נכון‬
‫לברר לדעת המחייבים בברכה‪ ,‬איך הדין אם ראה‬
‫בראשונה ולא בירך‪ ,‬אם חוזר ומברך בראיה שניה‪,‬‬
‫כיון שאינו מכירה כלל מהראיה הראשונה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]וצ"ע[‪.‬‬
‫]והנה בס' תורת היולדת )להגר"י זילברשטיין שליט"א‪,‬‬
‫מהדורה חדשה פרק לט הערה ו'( כתב ליישב קושיית‬
‫הגרשז"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענ"ד נראה לולא דבריו‪ ,‬שהברכה‬
‫היא על השמחה שרואה בתו‪ ,‬ובפרט כשרואה‬
‫שנולדה לו בת נורמלית כדרך כל הארץ‪ ,‬ואף שאין‬
‫מכירה ואפשר להחליפה‪ ,‬מה לנו בזה‪ ,‬הרי בכל זאת‬
‫שמח הוא על ראיית בתו שזיכהו השי"ת‪ ,‬ובראיה‬
‫השניה אין השמחה גדולה כ"כ כמו בראיה הראשונה‪,‬‬
‫עכ"ל; אכן נראה שזה אינו‪ ,‬דא"כ נמצא שעיקר‬
‫הברכה אינה על ראיית בתו אלא על עצם הלידה‪,‬‬
‫ומדברי הפוסקים נתבאר שעל עצם לידת הבת אינו‬
‫מברך כלל‪ ,‬ולא כתבו הפמ"ג והמשנ"ב הנ"ל אלא‬
‫שיש לברך על ראיית בתו‪ ,‬וכשם שמברך על ראיית‬
‫חבירו לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬וחזרה קושיית‬
‫הגרשז"א למקומה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת אבן ישראל )ח"ט עמוד עא(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ובכלל נראה‪ ,‬דראיית הבת תיכף כשנולדה‪ ,‬לא שייך‬
‫כלל לחייב ב'שהחיינו' מדין רואה את חבירו‪ ,‬כי בכלל‬
‫לא שייך שמחת ראיה‪ ,‬כיון שבראיה זו לא יכיר אותה‬
‫מים רבים‬
‫חבר זה‪ ,‬מכ"מ אין לו לברך ברכת שהחיינו; ודברי‬
‫הפמ"ג והמשנ"ב הנ"ל‪ ,‬שעל ראיית בתו לראשונה‬
‫שפיר יש לברך ברכת שהחיינו‪ ,‬אינם עולים יפה אלא‬
‫עם הדרך הא' הנ"ל ]וכפי שהם עצמם ביארו דברי‬
‫הרשב"א והמחבר[‪ ,‬ולפ"ז יש לומר‪ ,‬שאין כוונת‬
‫מעולם‪ ,‬אבל בראיית בתו שבודאי שמחתו גדולה עד‬
‫מאד‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכת שהחיינו אע"פ שאי"ז‬
‫אלא פעם ראשונה שרואה אותה‪ ,‬אבל להדרך הב'‬
‫הנ"ל נראה שאין חילוק בזה‪ ,‬ואין ראוי לברך ברכת‬
‫שהחיינו אף בראיית בתו בפעם ראשונה‪] ,‬ונמצא‬
‫שאינו מברך כלל על לידת בת‪ ,‬וכמשנ"ת שאף על‬
‫עצם הלידה אין לברך ברכה זו[‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובאמת‪ ,‬הסכמת רבים מגדולי ההוראה דלא‬
‫כדברי הפמ"ג והמשנ"ב‪ ,‬והורו למעשה שאין לברך‬
‫ברכת שהחיינו בראיית בתו לראשונה‪ ,‬ויש מהם‬
‫שכתבו הטעם כעין משנ"ת ]ע"פ הדרך הב' הנ"ל‬
‫בסמוך )הערה יג אות ב'([‪ ,‬שעיקר כוונת הרשב"א‬
‫והמחבר משום שלא תקנו חכמים ברכה זו כשרואה‬
‫חבירו בפעם ראשונה בחייו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך‬
‫)שם( שאי"ז כ'דבר המתחדש'‪ ,‬ואינו תלוי בגודל‬
‫שמחת לבו בראיה זו; וכן כתב בשו"ת משנה הלכות‬
‫)חלק יג סימן לב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לפענ"ד לאחר העיון בלשון‬
‫הרשב"א ז"ל לא נראה הכי‪ ,‬ואעתיק לשון הרשב"א‬
‫כו'‪ ,‬והנה הרואה יראה‪ ,‬דהרשב"א ז"ל דייק‪ ,‬דהתיקון‬
‫הנ"ל ]‪-‬שתקנו חכמים לברך ברכת שהחיינו בראיית‬
‫חבירו[‪ ,‬לא היה אלא במי שראהו מקודם ואח"כ נעלם‬
‫ממנו‪ ,‬דאז שייך החילוק בין שלושים יום לי"ב חודש‪,‬‬
‫אבל כל שלא ראהו מעולם לא שייך זה‪ ,‬ואי"ז ענין‬
‫של אינו שמח בו‪ ,‬אלא שלא תקנו כהא"ג‪ ,‬וכנראה‬
‫דהפמ"ג לא ראה הרשב"א בפנים‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬עכ"ל;‬
‫]ועוד הוסיף להקשות על דברי הפמ"ג והמשנ"ב‪,‬‬
‫שעכ"פ היה לו לברך עליה ברכת מחיה המתים‪ ,‬וכשם‬
‫שמברך על ראיית חבירו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪,‬‬
‫אך כבר נתבאר לעיל בסמוך )הערה יג אות א'‪ ,‬במוסגר(‬
‫מש"כ בשו"ת משפטי צדק‪ ,‬שאף השואל בתשובת‬
‫הרשב"א הנ"ל‪ ,‬לא היתה כוונתו אלא לברך ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬אבל ברכת מחיה המתים בודאי אינה שייכת‬
‫בכהא"ג‪ ,‬שהרי אין כאן 'תחיה' כלל; וכן מסקנת‬
‫המשנ"ה בסוף דבריו‪ ,‬ד'דבר זה צריך עיון רב לברך‬
‫שהחיינו על הבת'‪ ,‬ו'שב ואל תעשה עדיף'‪ ,‬וע"ע‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬ ‫שעב‬

‫בשועה"ר )סדר ברכת הנהנין‪ ,‬פרק יב ס"ב(‪ ,‬אכן דבריו אינם‬
‫ברורים כל הצורך; דהנה יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬ילדה‬
‫אשתו זכר חייב לברך הטוב והמטיב כו'‪ ,‬ואפילו אם‬
‫הוא בעיר אחרת ובאו ואמרו לו ילדה אשתך זכר‪,‬‬
‫מברך הטוב והמטיב כו'‪ ,‬וכשחוזר ורואה הבן הנולד‪,‬‬
‫אם רואהו תוך שלושים יום מיום ששמע‪ ,‬אינו צריך‬
‫לחזור ולברך שהחיינו‪ ,‬מאחר שכבר בירך עליו הטוב‬
‫והמטיב‪ ,‬אבל אם אחר שלושים יום צריך לברך‪,‬‬
‫'אפילו' אם ראהו כבר לפני שלושים יום‪ ,‬אם לבו‬
‫שמח ונהנה‪ ,‬ואפילו על בת צריך לברך כל שלושים‬
‫יום כשנהנה ושמח בראייתה כמו שנתבאר‪ ,‬אלא שעל‬
‫השמועה אינו מברך כלום‪ ,‬שאינה שמועה טובה‪,‬‬
‫עכ"ל; ומדבריו נתבארו ג' פרטי הלכות בזה‪ ,‬א' על‬
‫בפעם אחרת‪ ,‬והפמ"ג מיירי שרואה אותו אחר‬
‫שנתגדל קצת כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הובא בשם הגרי"ש‬
‫אלישיב )שיעורי הגרי"ש אלישיב ברכות עמ' תרנא‪ ,‬שער העין‬
‫עיונים סימן כו‪ ,‬וזאת הברכה עמ' ‪ ,170‬ברית אפרים עמ' שמא(‬
‫)קובץ אליבא דהלכתא‪ ,‬גליון לח‬ ‫ובשם הגרח"פ שיינברג‬
‫עמוד לא(‪ ,‬שאין לברך שהחיינו על ראיית בתו‬
‫לראשונה‪] ,‬אכן‪ ,‬ראה מה שהובא בס' וישמע משה‬
‫)פריד‪ ,‬ח"ב עמ' פח( בשם הגרי"ש אלישיב‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬וכן‬
‫הסכים בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ד סימן נד(‪ ,‬שאין‬
‫לברך ברכת שהחיינו על ראיית בתו לראשונה‪ ,‬יעו"ש‬
‫טעמו‪] ,‬וראה שו"ת תשובות והנהגות )ח"ב סימן קלב(‬
‫מש"כ עוד בזה[‪.‬‬
‫ובס' משמרת מועד )להגרמ"מ קארפ שליט"א‪ ,‬ברכות ח"ב‬

‫ראיית בנו לראשונה בתוך שלושים יום משעה שבירך‬ ‫עמ' שכה( הוסיף להקשות עוד על דברי הפמ"ג‬
‫הטוב והמטיב על עצם הלידה‪ ,‬אינו מברך ברכת‬ ‫והמשנ"ב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והנה לענין לידת הבת כתב המשנ"ב‪,‬‬
‫שהחיינו‪ ,‬ב' על ראיית בנו לאחר שלושים יום שלא‬ ‫דבפעם ראשון שרואה אותה מברך שהחיינו‪ ,‬דלא גרע‬
‫מרואה חבירו לאחר שלושים כו'‪ ,‬וצריך עיון בזה‪,‬‬
‫ראהו יש לברך שהחיינו‪ ,‬וכש"כ שיש לברך שהחיינו‬
‫דלכאו' ברכת שהחיינו שבכאן היא ברכה על‬
‫בראיית בנו לראשונה‪ ,‬כל שעברו שלושים יום משעה‬
‫התחדשות ההיכרות שבין שניהם‪ ,‬והיא ברכה‬
‫שבירך הטוב והמטיב על עצם הלידה‪ ,‬ג' על ראיית‬
‫משותפת לשניהם‪ ,‬ולא במה שיש לצד אחד בראיית‬
‫בתו לאחר שלושים יום שלא ראה אותה‪ ,‬שפיר יש‬
‫השני‪ ,‬דאל"כ אטו מי שמעריץ רב או דרשן מסוים‬
‫לברך ברכת שהחיינו; אך לא נתבאר בדבריו להדיא‬
‫ושמח מאד בראייתו והוא אינו מכירו‪ ,‬יברך עליו‬
‫שיש לברך ברכת שהחיינו אף על ראיית בתו‬
‫שהחיינו בראייתו‪ ,‬וא"כ יברכו על כל גדול בישראל‬
‫לראשונה‪ ,‬ולא הזכיר חיוב ברכה בראיית בתו אלא‬
‫שהחיינו אף בפעם ראשונה‪ ,‬אלא ודאי היא ברכה‬
‫כשכבר ראה אותם קודם לכן‪ ,‬אלא שעברו שלושים‬
‫המשותפת להיכרות שבין שניהם‪ ,‬שזה לא שייך‬
‫יום שלא ראה אותה בהם‪ ,‬ומאידך לא הזכיר חיוב‬ ‫בלידת תינוק‪ ,‬ולא הזכירו חז"ל רק ברכת הטוב‬
‫ברכה בראיית ולדו לראשונה‪ ,‬אלא על ראיית בנו‪,‬‬ ‫והמטיב על עצם הנתינה של התינוק‪] ,‬והיא אינה אלא‬
‫]באופן שעברו שלושים יום משעה שבירך הטוב‬ ‫בלידת בן‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬עכ"ל; ]אכן‪ ,‬מש"כ בפשיטות‬
‫והמטיב על עצם הלידה[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫להוכיח לדבריו ממה שאין מברכים ברכת שהחיינו‬
‫וכן הסכים בס' קצות השולחן )סימן סו ס"ב(‪,‬‬ ‫בראיית גדולי ישראל‪ ,‬זה אינו‪ ,‬שהרי אף שאכן לבו‬
‫ש'כשרואה בפעם ראשונה בתו שנולדה ונהנה ושמח‪,‬‬ ‫רוחש הערכה רבה לאותו החכם‪ ,‬אך עכ"פ אין זה‬
‫מברך שהחיינו'‪] ,‬ויעו"ש ב'בדי השולחן' )אות ח'(‬ ‫בכלל שמחת הלב שתקנו חכמים לברך עליה ברכת‬
‫שהביא שכן כתב בשועה"ר‪ ,‬אך כבר נתבאר שלא‬ ‫שהחיינו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף ג'‪ ,‬ושם בהערות( אף‬
‫מצינו כן להדי' בשועה"ר[‪ .‬עוד יש שהביאו בזה‪,‬‬ ‫מדברי הראשונים‪ ,‬שלא תקנו חכמים ברכת שהחיינו‬
‫שכן העידו בס' דרכי חיים ושלום )אות רנו( על הגאון‬ ‫אלא בראיית חבירו החביב עליו ושמח בראייתו‪,‬‬
‫בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש‪ ,‬שבירך שהחיינו על‬ ‫וצ"ע[‪.‬‬
‫ראיית בתו לראשונה‪ ,‬אך יעו"ש שלא נזכר אלא‬ ‫ד‪ .‬מאידך‪ ,‬מצינו לכמה מגדולי ההוראה שהחזיקו‬
‫ש'בעת שנולדה בתו בירך שהחיינו'‪ ,‬ולא נתבאר‬ ‫בדברי הפמ"ג והמשנ"ב הנ"ל‪ ,‬והורו למעשה שיש‬
‫שבירך כן על ראייתה‪ ,‬וכדין הרואה את חבירו לאחר‬ ‫לברך ברכת שהחיינו בראיית בתו לראשונה‪,‬‬
‫שלושים יום‪ ,‬ואפשר שבירך על השמועה הטובה ועל‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬
‫עצם לידת הבת‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫ויש שהביאו מקור לדין זה אף ממה שכתב‬
‫שעג‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬
‫)פ"ד סעיף טו‪ ,‬ושם הערה כט(‪ ,‬לענין מי שקנה בגד חדש‬
‫ובירך עליו שהחיינו‪ ,‬ושוב מצא בו פגם והחליפו‬
‫באחר‪ ,‬שנחלקו גדולי ההוראה האם יש לו לחזור‬
‫ולברך שהחיינו על הבגד השני‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד[‪ .‬וכן‬
‫הובא בס' ארחות רבינו )ח"א עמ' צב( בשם הקה"י‪ ,‬ובס'‬
‫חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קעט( בשם הגר"נ קרליץ‪,‬‬
‫]יעו"ש מש"כ עוד בזה[‪ ,‬ובקובץ אליבא דהלכתא‬
‫)גליון לח עמוד לא( בשם הגר"ש דבליצקי‪.‬‬
‫ועוד יש שהביאו שכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר‬
‫)חלק יג סימן כ'(‪ ,‬אכן דבריו מוקשים וטעונים ביאור;‬
‫יעו"ש שכתב בזה בזה"ל‪ ,‬וכוונת המשנ"ב לחלק בזה‬
‫בין ברכת הטוב והמטיב לבין ברכת שהחיינו‪ ,‬והוא‪,‬‬
‫דברכת הטוה"מ לא יוכל לברך‪ ,‬מכיון שלאשה לעולם‬
‫ניחא לה בזכר‪ ,‬ואין הטבה לאחרינא‪ ,‬אבל לעצמו‬
‫צריך שפיר לברך שהחיינו בפעם הראשון שרואה‬
‫אותה ושמח בה‪ ,‬ויוצא‪ ,‬שלענין האשה מודה המשנ"ב‬
‫שגם שהחיינו לא תברך בפעם ראשונה שרואה אותה‪,‬‬
‫דא"כ הרי שוב יכולים כבר שניהם לברך הטוב‬
‫והמטיב‪ ,‬והטעם שלא תברך שהחיינו‪ ,‬הוא מטעם‬
‫שכתב מפני שהיא לעולם ניחא לה בזכר‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ונראה מדבריו שהבין‪ ,‬שאין כוונת המשנ"ב שיש לו‬
‫לברך על ראייתה כדין הרואה את חבירו לאחר‬
‫שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬אלא עיקר הברכה הרי היא‬
‫על עצם הלידה‪ ,‬אלא שעכ"פ אין לו לברך בשעה‬
‫שבישרו לו שילדה אשתו בת‪ ,‬אלא בראיית בתו‬
‫לראשונה שאז שמחתו גדולה יותר; וזהו שכתב הציץ‬
‫אליעזר‪ ,‬שעכ"פ האשה אינה מברכת ברכת שהחיינו‬
‫בראיית בתה לראשונה‪ ,‬והיינו משום שהברכה אינה‬
‫על ראיית הבת אלא על עצם הלידה‪ ,‬וכיון שהאשה‬
‫לעולם ניחא לה בזכר‪ ,‬הרי שאין שמחתה שלימה ואין‬
‫לה לברך ברכת שהחיינו‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬והיינו לפי הבנתו‬
‫שעיקר הברכה הרי היא על עצם הלידה‪ ,‬ומשו"ה‬
‫שפיר יש לחלק בזה בין איש לאשה‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬אבל‬
‫אילו לא היה עיקר הברכה אלא על ראיית הבת‪ ,‬וכדין‬
‫הרואה את חבירו לאחר שלושים יום‪ ,‬בודאי לא היה‬
‫מקום לחלק בזה בין איש לאשה‪ ,‬שהרי אף שהאשה‬
‫ניחא לה בזכר‪ ,‬מכ"מ בודאי אף היא שמחה בראיית‬
‫בתה לאחר לידתה‪ ,‬ודו"ק; וכן מש"כ שאם היתה‬
‫שמחה בזה אף לאשה‪ ,‬היה להם לברך ברכת הטוב‬
‫והמטיב‪ ,‬היינו ג"כ כפי הבנתו שעיקר הברכה הרי היא‬
‫על עצם הלידה‪ ,‬ושוב היה להם לברך ברכת הטוב‬
‫מים רבים‬
‫)או"ח ח"ה סימן מג אות‬ ‫וכן כתב בשו"ת אגרות משה‬
‫ה'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בדבר חידוש המשנ"ב דאף בלידת נקבה‬
‫שלא נאמר שיברך שהחיינו‪ ,‬הוא דווקא על השמיעה‬
‫]שילדה אשתו בת[‪ ,‬אבל על הראיה מברך‪ ,‬שאפילו‬
‫ברואה חבירו לאחר שלושים יום מברך שהחיינו‬
‫כשחביב עליו ושמח בראייתו‪ ,‬והרי כל אדם הא שמח‬
‫בראיית בתו‪ ,‬הוא טעם גדול‪ ,‬דאחרי שנולדה לו הא‬
‫הוא שמח בראייתו אותה‪ ,‬כסתם אינשי אפילו עניים‬
‫שדחוקים בפרנסתם‪ ,‬שמחים בראיית בניהם‬
‫ובנותיהם‪ ,‬אף שנוסף עליהם דאגת פרנסה‪ ,‬הם‬
‫בטוחים בהשי"ת שישלח להם פרנסה גם עבור הבת‬
‫שנולדה לו‪ ,‬ולכן אף שלא הוזכר זה בדברי רבותינו‪,‬‬
‫ואף בערוה"ש לא הוזכר חידוש זה‪ ,‬יש מקום לומר‬
‫דלא משום דפליגי על זה‪ ,‬אלא דמשום הפשיטות לא‬
‫כתבו זה‪ ,‬וכדמשמע מלשון המשנ"ב )רכג‪,‬ב( שכתב‬
‫שנראה לו פשוט‪ ,‬ואם היה סובר שאלו שלא הזכירו‬
‫פליגי על זה‪ ,‬לא היה זה ממילא דבר פשוט‪ ,‬וממילא‬
‫למעשה יש להורות כהמשנ"ב שצריך לברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]אכן‪ ,‬ראה מש"כ בס' מסורת משה )ח"ג עמ' נט( בשמו‪,‬‬
‫בזה"ל‪ ,‬ועל בת‪ ,‬אף שהמשנ"ב מביא סברא לברך‬
‫שהחיינו‪ ,‬דהוי כחבר שלא ראהו שלושים יום‪ ,‬מכ"מ‬
‫אם יחיד מרגיש כך יכול לברך‪ ,‬אבל אין לפסוק זה‬
‫כדין כללי‪ ,‬דהלא באמת יש לחלק‪ ,‬דבראיית חבירו‬
‫שפיר תקנו ברכה כיון שהוא מחכה ממש לראותו‪ ,‬ויש‬
‫לו שמחה בעצם ראייתו‪ ,‬משא"כ בבת‪ ,‬דאפשר שאינו‬
‫שמח בעצם ראייתה‪ ,‬דיכול להיות שהיה שבע רצון‬
‫יותר אם לא היתה נולדת לו בת‪ ,‬רק מאחר שנולדה‪,‬‬
‫כמובן שיוציא את כל ממונו לראותה או להצילה‪,‬‬
‫אבל אין זה כאותה השמחה שיש בחבר שלא ראהו‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וכן הסכים בשו"ת שבט הלוי )ח"ח סימן לה(‪,‬‬
‫]ויעו"ש שהוסיף עוד בזה‪ ,‬שאם הראו לו תינוקת‬
‫ואמרו לו שהיא בתו‪ ,‬ובירך עליה ברכת שהחיינו‬
‫וכדברי הפמ"ג והמשנ"ב הנ"ל‪ ,‬ולאחמ"כ נתברר‬
‫שבטעות הראו לו תינוקת אחרת‪ ,‬ושוב הראו לו את‬
‫בתו האמיתית‪ ,‬שיש לו לחזור ולברך עליה ברכת‬
‫שהחיינו בשם ומלכות‪ ,‬ומשום שברכה הראשונה לא‬
‫היתה אלא בטעות‪ ,‬וכן כתב בס' חשוקי חמד )להגר"י‬
‫זילברשטיין שליט"א‪ ,‬ברכות נט‪ (:‬שיש לו לחזור ולברך‬
‫ברכת שהחיינו בשו"מ בראיית בתו האמיתית‪ ,‬וראה‬
‫עוד משנ"ת בזה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬ ‫שעד‬

‫ח‪ .‬ומכל מקום על ראיית בנו לראשונה‪ ,‬יש שכתבו שלכו"ע אינו מברך שהחיינו‪ ,‬משום‬
‫שכבר בירך ברכת הטוב והמטיב על עצם הלידה‪] ,‬וצ"ע[ טו; ולפ"ז יש שהוסיפו עוד‪,‬‬
‫שאף בלידת תאומים בן ובת‪ ,‬אין לברך ברכת שהחיינו על ראיית הבת‪ ,‬לפי שכבר בירך‬

‫בברכה זו אלא את עצם הלידה‪ ,‬שהרי עדיין לא ראה‬
‫את בנו הנולד‪ ,‬ושוב נראה שלאחמ"כ כשיראה את בנו‬
‫הנולד‪ ,‬שפיר יש לו להוסיף ולברך אף ברכת שהחיינו‬
‫על ראייתו‪ .‬ובאמת‪ ,‬מסתימת דברי הפרי מגדים )סי'‬
‫רכה אשל אברהם סק"ג( נראה שאין חילוק בזה בין לידת‬
‫בן ובין לידת בת‪ ,‬ואף על ראיית בנו לראשונה יש לו‬
‫לברך ברכת שהחיינו‪] ,‬ואע"פ שכבר בירך ברכת הטוב‬
‫והמטיב על עצם הלידה[‪ ,‬יעו"ש שכתב דין זה בזה"ל‪,‬‬
‫משא"כ ילדה אשתו והוא היה במדינת הים וראוהו‬
‫עתה‪ ,‬מברך שהחיינו או מחיה המתים‪ ,‬דודאי יש לו‬
‫שמחה בולדו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שער הציון )רכג‪,‬ה( שכתב להסתפק בזה‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬דאי ילדה זכר ובירך על זה ברכת הטוב והמטיב‪,‬‬
‫ובא לביתו בתוך שלושים יום‪ ,‬איני יודע אם חייב‬
‫לברך שהחיינו‪ ,‬דברכת הטוב והמטיב היא כוללת‬
‫יותר‪ ,‬עכ"ל; וממש"כ בשו"ע הרב )סדר ברכת הנהנין‪,‬‬
‫פרק יב סי"ב( נראה דפשיטא ליה‪ ,‬שאם בירך ברכת‬
‫הטוב והמטיב על השמועה הטובה שילדה אשתו בן‬
‫זכר‪ ,‬שוב אינו מברך ברכת שהחיינו בראיית בנו‬
‫לראשונה‪] ,‬מלבד באופן שעברו יותר משלושים יום‬
‫משעה שבירך על עצם הלידה עד שעת ראייתו‬
‫הראשונה[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ילדה אשתו זכר חייב לברך הטוב‬
‫והמטיב כו'‪ ,‬וכשחוזר ורואה הבן הנולד‪ ,‬אם רואהו‬
‫תוך שלושים יום מיום ששמע‪ ,‬אינו צריך לחזור ולברך‬
‫שהחיינו‪ ,‬מאחר שכבר בירך עליו הטוב והמטיב‪ ,‬אבל‬
‫אם אחר שלושים יום צריך לברך‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד‬
‫לעיל בסמוך )הערה יד אות ד'( משנ"ת בזה בדעת‬
‫השועה"ר‪ ,‬לענין ברכת שהחיינו בראיית בתו‬
‫לראשונה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫אכן הדברים צריכים עיון וכמשנ"ת‪ ,‬שהרי עיקר‬
‫הברכה בראיית בתו לראשונה‪ ,‬אינה על עצם לידת‬
‫הבת‪ ,‬אלא על ראיית בתו‪ ,‬וכדין הרואה את חבירו‬
‫לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬וטעם זה שייך שפיר‬
‫אף בראיית בנו לראשונה‪ ,‬ומה בכך שכבר בירך הטוב‬
‫והמטיב על עצם הלידה‪ ,‬וצ"ע‪] .‬וע"ע שו"ת הלכות‬
‫קטנות )ח"א סימן רא( מש"כ בזה‪ ,‬וצ"ב כוונתו[‪.‬‬
‫והמטיב‪ ,‬כדין דבר שיש בו טובת רבים‪ ,‬שאינו מברך‬
‫עליו שהחיינו אלא ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬אבל אילו לא‬
‫היה עיקר הברכה אלא על ראיית הבת‪ ,‬וכדין הרואה‬
‫את חבירו לאחר שלושים יום‪ ,‬הרי שאין שייך בזה‬
‫ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬ואפילו באופן שיש בזה טובת‬
‫והנאת רבים‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )הערה ג'( כמה טעמים‬
‫בזה; אכן‪ ,‬בודאי דברי הפמ"ג והמשנ"ב אין נראים‬
‫כדברי הצי"א‪ ,‬ומדבריהם נראה בעליל שאין כוונתם‬
‫להצריך ברכה זו אלא על ראיית בתו‪ ,‬וכדין הרואה את‬
‫חבירו לאחר שלושים יום‪ ,‬אבל על עצם לידת הבת‬
‫אינו מברך כלל‪ ,‬ודברי הציץ אליעזר צ"ע‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬אשר לדעת הפמ"ג והמשנ"ב‬
‫וסייעתם הנ"ל‪ ,‬שיש לברך ברכת שהחיינו בראיית‬
‫בתו לראשונה‪ ,‬נראה פשוט שאין חילוק בזה בין אבי‬
‫הבת לאמה‪ ,‬ואף אם הבת יש לה לברך שהחיינו‬
‫כשרואה אותה לראשונה‪ ,‬וכן הובא בס' הליכות ביתה‬
‫)עמ' קכג‪ ,‬סוף הערה לט( ובס' הליכות שלמה )הל' תפילה‬
‫וברכות‪ ,‬פרק כג הערה יד( בשם הגרש"ז אוירבך‪ ,‬שלדעת‬
‫המשנ"ב שיש לברך ברכה זו על ראיית הבת‬
‫לראשונה‪ ,‬הרי שאף האם צריכה לברך ברכה זו‪ ,‬וכן‬
‫כתב בשו"ת בית אב"י )ח"ד סוף סימן נו(‪] ,‬אכן‪ ,‬ראה‬
‫לעיל )אות ג'(‪ ,‬שהגרש"ז עצמו הורה שלמעשה אף‬
‫האב אינו מברך ברכה זו בראיית בתו לראשונה[;‬
‫ואף שמדברי הציץ אליעזר )הנ"ל אות ד'( מבואר‪ ,‬שאינו‬
‫מברך ברכה זו אלא האב בלבד‪ ,‬אבל האם אינה‬
‫מברכת ברכה זו בראיית בתה לראשונה‪ ,‬מכ"מ כבר‬
‫נתבאר שדברי הציץ אליעזר תמוהים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .ÂË‬הנה בפשטות היה נראה‪ ,‬שלדברי הפמ"ג‬
‫והמשנ"ב הנ"ל בסמוך )הערה יד אות א'(‪ ,‬שאף שאינו‬
‫מברך ברכת שהחיינו על עצם לידת הבת‪ ,‬מכ"מ שפיר‬
‫יש לו לברך שהחיינו על ראיית בתו לראשונה‪ ,‬וכדין‬
‫הרואה את חבירו לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬הרי‬
‫שיש לברך ברכת שהחיינו אף בראיית בנו לראשונה‪,‬‬
‫ואף שכבר בירך ברכת הטוב והמטיב כששמע שמועה‬
‫טובה זו שילדה אשתו בן זכר‪ ,‬מכ"מ הלא אינו פוטר‬
‫שעה‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬ ‫מים רבים‬

‫הטוב והמטיב על עצם לידת הבן טז; עוד יש שכתבו לדון‪ ,‬באופן שילדה אשתו תאומות‬
‫שתי בנות‪ ,‬האם יש לו לחזור ולברך ברכת שהחיינו בראיית כל אחת מהן יז; וע"ע הערה‬
‫לענין ברכת שהחיינו בראיית נכד או נכדה בפעם ראשונה יח‪.‬‬
‫ט‪ .‬ברכת שהחיינו בראיית חבירו לאחר שלושים יום‪ ,‬חובה גמורה היא יט‪ ,‬ואף בזמנינו אין‬

‫הבן‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫‪ .ÊË‬הנה באופן שהבת נולדה בתחילה‪ ,‬וכבר ראה‬

‫‪ .ÊÈ‬ובפשטות נראה‪ ,‬שלדעת הפוסקים הנ"ל‬ ‫אותה ובירך עליה ברכת שהחיינו‪] ,‬וכדעת המשנ"ב‬
‫בסמוך )הערה יד( שיש לברך ברכת שהחיינו בראיית‬ ‫וסייעתו דלעיל בסמוך )הערה יד( שיש לברך ברכת‬
‫בתו לראשונה‪ ,‬הרי שאם ראה את בתו הראשונה‬ ‫שהחיינו בראיית בתו לראשונה[‪ ,‬ואח"כ בישרו לו‬
‫ובירך עליה ברכת שהחיינו‪ ,‬ועדיין לא ראה את בתו‬ ‫שהוסיפה וילדה אשתו אף בן זכר‪ ,‬נראה פשוט‬
‫השניה בשעה זו‪ ,‬כשחוזר ורואה את בתו השניה‪ ,‬יש‬ ‫דשפיר יש לו להוסיף ולברך אף ברכת הטוב והמטיב‪,‬‬
‫לו לחזור ולברך שהחיינו על ראייתה‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל‬ ‫ואינו יוצא ידי חובתו במה שבירך קודם לכן ברכת‬
‫)פרק א' סעיף טו‪ ,‬ושם הערה לז( לענין הרואה כמה דברים‬ ‫שהחיינו על ראיית בתו‪.‬‬
‫מאותו המין‪ ,‬שהסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬שאינו יכול‬ ‫אך באופן שכבר בירך שהחיינו על לידת הבן‪] ,‬בין‬
‫לכוון בשעה שמברך על הראשון‪ ,‬לצאת ידי חובתו‬ ‫באופן שהבן נולד בתחילה‪ ,‬ובין באופן שהבת נולדה‬
‫בברכה זו אף על שאר הפרטים מאותו המין שיראה‬ ‫בתחילה‪ ,‬אלא שקודם שראה את בתו נודע לו שילדה‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬שהרי בשעה שמברך ברכה זו עדיין אינו‬ ‫אשתו אף בן זכר‪ ,‬ובירך על שמועה טובה זו[‪ ,‬כתב‬
‫רואה את אותם הדברים[‪ ,‬וכן כתב בס' חשוקי חמד‬ ‫בס' תורת היולדת )להגר"י זילברשטיין שליט"א‪ ,‬מהדורה‬
‫)להגר"י זילברשטיין שליט"א‪ ,‬ברכות נט‪ ,(:‬יעו"ש‪.‬‬ ‫חדשה פרק לט סעיף ד'(‪ ,‬שאינו מברך אלא ברכת הטוב‬
‫והמטיב‪ ,‬ופוטר בזה אף את חיוב ברכת שהחיינו על‬
‫)להגר"י רוזנטל‪ ,‬על הרמב"ם‬‫‪ .ÁÈ‬הנה בס' משנת יעקב‬ ‫ראיית בתו לראשונה‪ ,‬שהרי בכלל מאתים מנה‪,‬‬
‫פ"י מהל' ברכות ה"א( כתב לחדש‪ ,‬שלדברי הפמ"ג‬ ‫]וכמש"כ בביאור הלכה )רכג‪,‬ה ד"ה שהיא( שברכת הטוב‬
‫והמשנ"ב הנ"ל בסמוך )הערה יד( שיש לברך ברכת‬ ‫והמטיב הרי היא כברכה כוללת יותר מברכת‬
‫שהחיינו בראיית בתו לראשונה‪ ,‬ה"נ יש לברך ברכת‬ ‫שהחיינו‪ ,‬וכל שהיה צריך לברך שהחיינו‪ ,‬וטעה ובירך‬
‫שהחיינו בראיית נכדו או נכדתו לראשונה‪ ,‬וכן נראה‬ ‫ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬יצא ידי חובתו[‪ ,‬עכ"ד; ]ועוד‬
‫בס' מסורת משה )ח"ד עמ' סו( בשם הגר"מ פיינשטיין;‬ ‫שנה דבריו בס' חשוקי חמד )ברכות מד‪ ,(.‬וכתב לדמות‬
‫אכן למעשה נראה שאין לנהוג כן‪ ,‬שהרי כבר נתבאר‬ ‫נידו"ז למה שהורה הקה"י‪ ,‬שאם אכל מפירות ארץ‬
‫לעיל בסמוך )הערה יד( שיש לתמוה בעיקר דברי‬ ‫ישראל ומפירות חוץ לארץ‪ ,‬יש לו לומר בחתימת‬
‫המשנ"ב שיש לברך ברכת שהחיינו בראיית בתו‬ ‫הברכה 'על הארץ ועל פירותיה'‪ ,‬משום שבכלל‬
‫לראשונה‪ ,‬ואף אם נסמוך על דבריו להלכה ולמעשה‪,‬‬ ‫מאתים מנה‪ ,‬וכאשר מודה להשי"ת על ארץ ישראל‬
‫מכ"מ הבו דלא לוסיף עלה‪ ,‬ואין לברך ברכת שהחיינו‬ ‫ופירותיה‪ ,‬הרי שכולל בזה הודאה ושבח אף על הדבר‬
‫בראיית נכדו או נכדתו לראשונה‪ ,‬וכן הובא בשם‬ ‫הקטן יותר דהיינו פירות חו"ל‪ ,‬יעו"ש[‪ .‬אכן הדברים‬
‫הגר"ח קניבסקי )לפאר ולברך עמ' עז(‪ ,‬שאין לברך ברכת‬
‫צריכים עיון‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה יד‪ ,‬ושם סוף‬
‫שהחיינו בראיית נכדו או נכדתו לראשונה‪] ,‬וראה עוד‬
‫אות ד'(‪ ,‬שהרי עיקר הברכה בראיית בתו לראשונה‪,‬‬
‫בס' הליכות שלמה )הל' תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג הערה ‪(43‬‬
‫אינה על עצם לידת הבת‪ ,‬אלא על ראיית בתו‪ ,‬וכדין‬
‫מה שהובא בזה בשם הגרש"ז אוירבך[‪.‬‬
‫הרואה את חבירו לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬וכיון‬
‫‪ .ËÈ‬וכדעת רוב הראשונים דלעיל )פרק א' סעיף ב'‪,‬‬ ‫שעדיין לא ראה את בתו‪ ,‬ונמצא שעדיין לא באה לידו‬
‫ושם בהערות(‪ ,‬שכל ברכות הראיה חובה גמורה הם‪,‬‬ ‫הסיבה המחייבת אותו בברכה זו‪ ,‬לאו כל כמיניה‬
‫ודלא כדעת הראב"ד )בהשגותיו לבעל המאור‪ ,‬ברכות מד‪.‬‬ ‫לפוטרה בברכת הטוב והמטיב שמברך על עצם לידת‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬
‫להקל בזה כלל‪ ,‬וכל שרואה את חבירו החביב עליו ושמח בראייתו‪ ,‬הרי שיש לו לברך עליו‬
‫ברכת שהחיינו כתקנת חכמים‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה כ‪.‬‬
‫דבריו בשו"ת בעי חיי סימן לה( ועו"פ[‪.‬‬
‫ועוד מצינו דעת הרמ"א בנידו"ז‪ ,‬שאף שלענין‬
‫ברכת שהחיינו על פירות חדשים הסכים לדעת‬
‫הרשב"א וסייעתו שאינה אלא רשות‪ ,‬וכפי שהעתיק‬
‫בדרכי משה )רכה‪,‬ג( את דברי האור זרוע הנ"ל‪ ,‬וכן‬
‫לענין ברכת שהחיינו בלידת בן‪ ,‬הסכים הרמ"א )רכג‪,‬א(‬
‫לדברי הרשב"א שאינה אלא רשות בעלמא‪ ,‬מכ"מ‬
‫לענין ברכת שהחיינו בכלים חדשים‪ ,‬כתב בדרכי משה‬
‫)רכג‪,‬ד( בזה"ל‪ ,‬ונראה לי‪ ,‬דאע"ג דמתשובות הרשב"א‬
‫שהזכרנו לעיל משמע דברכות אלו אינן חובה‪ ,‬מכ"מ‬
‫יש לנהוג לברך עליהם כדברי הפוסקים דסבירא להו‬
‫שהן חובה‪ ,‬עכ"ל; ובהכרח שסבר הרמ"א שאין לנו‬
‫אלא המבואר להדיא בגמ'‪ ,‬ולא נתבאר בגמ' שאין‬
‫הברכה אלא בתורת רשות בעלמא‪ ,‬כי אם לענין פירות‬
‫חדשים‪] ,‬ועכ"פ לדרכו של הרשב"א בביאור דברי‬
‫הגמ'[‪ ,‬ואף ברכת שהחיינו על לידת בן זכר יש לומר‬
‫שאינה אלא רשות בעלמא‪ ,‬לפי שאינה מוזכרת להדיא‬
‫בדברי חז"ל‪] ,‬שהרי בברכות )נט‪ (:‬אמרו שאם ילדה‬
‫אשתו זכר מברך הטוב והמטיב‪ ,‬ועפ"ז תמה בדרכי‬
‫משה )רכג‪,‬א( על דברי הרשב"א הנ"ל שכתב לדון לענין‬
‫ברכת שהחיינו על לידת בן זכר‪ ,‬וכתב הדרכ"מ לבאר‬
‫כוונת הרשב"א‪ ,‬שמצד הסברא היה נראה להרשב"א‬
‫שיש לו לברך אף ברכת שהחיינו מלבד ברכת הטוה"מ‬
‫המוזכרת בגמ'‪ ,‬וכן הסכימו הב"ח )רכג‪,‬א סוד"ה ילדה‬
‫אשתו( והט"ז )רכג‪,‬א( ובשו"ת חוות יאיר )סימן רלז( ועו"א‬
‫בביאור דברי הרשב"א‪ ,‬ושוב יש לומר שעכ"פ אין‬
‫ברכת שהחיינו על לידת בן זכר אלא בתורת רשות‬
‫בעלמא[‪ ,‬אבל בבית חדש ובכלים חדשים ובראיית פני‬
‫חבירו וכיו"ב‪ ,‬שנתבאר להדי' במשנה )ברכות נד‪ (.‬ובגמ'‬
‫)שם נח‪ (:‬שיש לברך עליהם ברכת שהחיינו‪ ,‬נקט‬
‫הרמ"א שברכה זו חובה גמורה היא כשאר ברכות‪,‬‬
‫]וכ"כ בס' מרומי שדה להנצי"ב )ברכות נד‪ .‬ד"ה אומר‬
‫ברוך שהחיינו( בביאור דעת הרמ"א[‪.‬‬
‫ואף אם כנים הדברים שברכת שהחיינו בראיית פני‬
‫חבירו‪ ,‬לא תקנוה חכמים בתורת חובה גמורה‪ ,‬כי אם‬
‫בתורת רשות בעלמא‪ ,‬מכ"מ אין בזה כדי ליישב טעם‬
‫המנהג להקל בברכה זו‪ ,‬וכפי שכבר הארכנו בס' מים‬
‫שעו‬
‫מדפי הרי"ף( שאינן אלא רשות‪ .‬ולענין מה שכתבו כמה‬
‫מרבותינו הראשונים‪ ,‬שכל עיקר תקנת ברכת שהחיינו‬
‫]על פירות חדשים ועל שאר דברים שתקנו חכמים‬
‫לברך עליהם ברכה זו[‪ ,‬אינה אלא בתורת רשות‬
‫בעלמא‪ ,‬ראה לקמן בסמוך )הערה כ' אות א'( מה שיבואר‬
‫בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫‪ .Î‬הנה רבים וטובים נהגו להקל בברכה זו‪ ,‬ואף‬
‫כשרואה חבירו החביב עליו לאחר שלושים יום שלא‬
‫ראהו‪ ,‬אינו מברך עליו ברכת שהחיינו‪ ,‬ומצאתי‬
‫שהביאו כמה וכמה טעמים ליישב מנהג זה‪ ,‬ונבוא‬
‫לדון בהם אחד לאחד‪.‬‬
‫א‪ .‬יש שכתבו בביאור הטעם שנהגו להקל בברכה‬
‫זו‪ ,‬לפי שלא תקנו חכמים ברכת שהחיינו בתורת‬
‫חובה גמורה‪ ,‬כי אם בתורת רשות בעלמא‪ .‬אכן נראה‬
‫שאין לסמוך להקל כלל ע"פ סברא זו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫הנה בעירובין )מ‪ (:‬מבו' לענין ברכת שהחיינו על‬
‫פירות חדשים‪ ,‬שברכה זו אינה אלא רשות בעלמא‪,‬‬
‫והסכמת רבים מרבותינו הראשונים‪ ,‬שאף לאחר‬
‫ראיית או אכילת הפרי החדש‪ ,‬אין הברכה עליו אלא‬
‫בתורת רשות בעלמא‪] ,‬כן כתב בתשו' הרשב"א )חלק‬
‫א'‪ ,‬סימן רמה וסימן רנ(‪ ,‬וכן הסכימו בשו"ת הריב"ש )סימן‬
‫תקה( ובאור זרוע )ח"ב הלכות עירובין סימן קמ אות ד'(‬
‫ועו"ר‪ ,‬וכן הכריעו בבית יוסף )רכה‪,‬ז ד"ה ודע( ובתשו'‬
‫הרדב"ז )ח"א סימן שיט( ועו"פ[‪ ,‬ועפ"ז הוסיף הרשב"א‬
‫)שם( אף לענין ברכת שהחיינו על כלים חדשים ועל‬
‫לידת בן וכיו"ב‪ ,‬שאין הברכה אלא בתורת רשות‬
‫אכן מאידך מצינו לרבים מרבותינו‬ ‫בעלמא;‬
‫הראשונים שביארו דברי הגמ' באופ"א‪ ,‬ולדבריהם‬
‫ענין ה'רשות' אינו אלא על ראיית הפרי החדש‪ ,‬שאינו‬
‫צריך לילך ולראות הפרי החדש כדי לברך עליו‪ ,‬אבל‬
‫אם כבר ראה הפרי החדש‪ ,‬הרי שחובה גמורה היא‬
‫שיברך עליו ברכת שהחיינו‪] ,‬כן כתבו בספר האשכול‬
‫)הל' ברכות הודאה(‪ ,‬ובספר המאורות )ראש השנה לה‪,(.‬‬
‫ובהגהות רבינו פרץ לסמ"ק )סימן קנא אות כט(‪ ,‬ובפירוש‬
‫רבינו ישמעאל בן חכמון )עירובין מ‪ ,(:‬ועו"ר‪ ,‬וכעי"ז‬
‫בספר הבתים )הל' ברכות שער יב אות א'( יעו"ש‪ ,‬וכן‬
‫הסכימו בכנסת הגדולה )סימן רכה הגב"י אות ב'‪ ,‬ועוד שנה‬
‫שעז‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬
‫)ברכות כו‪ .‬ד"ה טעה‪ ,‬שם כז‪ :‬ד"ה‬ ‫הראשונים‪] ,‬עי' תוס'‬
‫הלכה‪ ,‬יומא פז‪ :‬ד"ה והאמר(‪ ,‬רא"ש )ברכות פ"ד סימן ב'(‪ ,‬ספר‬
‫המנהיג )סוף הלכות תפילה‪ ,‬ד"ה וכבר חייבו(‪ ,‬תלמידי רבינו‬
‫יונה )ברכות יח‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה ורבינו(‪ ,‬אור זרוע )הל'‬
‫תפילה סימן פז(‪ ,‬כל בו )סימן ח' ד"ה והרב בעל האשכול(‪,‬‬
‫ועו"ר[‪ ,‬דלא אמרו 'רשות' אלא לענין שיכול לבטלה‬
‫מפני מצוה עוברת‪ ,‬אך בלא"ה אסור לו לבטלה‬
‫בחינם‪ ,‬ולא קרי לה רשות אלא משום דמצוה לגבי‬
‫חובה 'רשות' קרי לה; ועוד מצינו בפי' הריב"א על‬
‫התורה )שמות יב‪,‬יח( לענין מצות אכילת מצה כל שבעת‬
‫ימי הפסח‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬יש לך דברים שמקבלים שכר‬
‫עליהם בעשייתם‪ ,‬ואין מקבלים עליהם עונש כשאין‬
‫עושים אותה‪ ,‬כגון מצה מלילה הראשון ואילך רשות‪,‬‬
‫ומכ"מ כתב באכילת הששה 'עשה'‪ ,‬שנאמר )שמות‬
‫יב‪,‬טו( שבעת ימים מצות תאכלו‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה‬
‫כוונת רש"י )שמות כ‪,‬א( שכתב בזה"ל‪ ,‬לפי שיש‬
‫פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר‪ ,‬ואם לאו‬
‫אינו מקבל עליהם פורענות כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד מצינו בדברי כמה אחרונים שכתבו לענין‬
‫ברכת שהחיינו על פירות חדשים‪ ,‬דאע"פ שמעיקר‬
‫התקנה אינה אלא רשות בעלמא‪ ,‬מכ"מ כבר קבלו‬
‫עליהם כחובה‪] ,‬וכשם שמצינו בדברי הרי"ף )שבת ד‪.‬‬
‫מדפי הרי"ף( והרמב"ם )פ"א מהל' תפילה ה"ו( ועו"ר לענין‬
‫'תפילת ערבית רשות' )ברכות כז‪ ,(:‬ובדברי המג"א‬
‫)תפט‪,‬א( לענין חיוב נשים בספירת העומר‪ ,‬ועוד בדברי‬
‫המג"א )תקצא‪,‬ו( לענין אמירת פסוקי מלכיות זכרונות‬
‫ושופרות‪ ,‬ועוד[; וכן כתב בשו"ת כתב סופר )או"ח‬
‫סימן כה‪ ,‬ד"ה עוד כתב הסמ"ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה לי להוסיף‪,‬‬
‫עכשיו שכבר נהגו לברך שהחיינו‪ ,‬כבר קבלנו עלינו‬
‫חובה לברך שהחיינו‪ ,‬כעין שכתב הרי"ף בתפילת‬
‫ערבית רשות כבר קיבלנו חובה כו'‪ ,‬וכן הדבר הזה‬
‫לענין שהחיינו‪ ,‬וגם שיש דסבירא להו דחיובא הוא‪,‬‬
‫וכבר קבלנו עלינו להחמיר לברך‪ ,‬ונעשה למאן דאמר‬
‫רשות מרשות חובה‪ ,‬כן נראה לי‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בערוך‬
‫השולחן )רכה‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וברכת שהחיינו שעל פירא‬
‫חדשה היא רשות כו'‪ ,‬ולפיכך הרבה מקילים בזה‪,‬‬
‫ומיהו בפירות חדשות קבלוה כחובה וכולם נזהרים‬
‫בזה‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בס' קצות השולחן )סימן סג בדי‬
‫השולחן סק"ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכמדומה שהאידנא כו"ע נהוג‬
‫לברך שהחיינו כו' הוי כעין חובה‪ ,‬ואינה רשות גמור‬
‫כמעיקרא דדינא‪ ,‬וכמש"כ הרי"ף לגבי תפילת ערבית‬
‫מים רבים‬
‫רבים הל' ברכת שהחיינו )פ"ו הערה ז'(‪ ,‬שאף לדעת‬
‫הראשונים הנ"ל שברכת שהחיינו בראיית פרי חדש‬
‫אינה אלא בתורת רשות בעלמא‪ ,‬מכ"מ אין כוונתם‬
‫שאם רצה מברך ואם רצה אינו מברך‪ ,‬אלא בודאי יש‬
‫לו לברך ברכה זו‪ ,‬ועי' שלטי הגבורים )עירובין י‪ :‬מדפי‬
‫הרי"ף‪ ,‬אות ד'( שביאר‪ ,‬ד'כיון שהוא רשות בעלמא‪ ,‬אין‬
‫שום עונש למי שלא בירך'‪ ,‬אך עכ"פ בודאי אין להקל‬
‫ולבטל ברכה זו כלל‪ ,‬וכן בביאור הלכה )ריט‪,‬ד ד"ה ואין(‬
‫כתב בזה בזה"ל‪ ,‬ואף דאמרו על ברכת שהחיינו שהיא‬
‫רשות ג"כ‪ ,‬אין הכוונה רשות גמור‪ ,‬אלא דלאו חיובא‬
‫כ"כ‪ ,‬אבל מצוה לברך יש בזה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן בס' ציונים‬
‫לתורה )להג"ר יוסף ענגיל‪ ,‬כלל כה ד"ה והנה נזכרתי( כתב נמי‬
‫בזה"ל‪ ,‬והנה נזכרתי עוד כמה דוכתי דמצינו בהם‬
‫חובת רשות‪ ,‬ואין הכוונה לרשות גמור רק למצוה כו'‪,‬‬
‫ועי' עירובין )מ‪ (:‬מהו לומר זמן בראש השנה ויום‬
‫הכיפורים כו'‪ ,‬רשות לא קמיבעיא לי‪ ,‬כי קמיבעיא לי‬
‫חובה מהו כו'‪ ,‬והך 'רשות' ג"כ על כרחך פירושו‪,‬‬
‫שאם מברך מקיים מצוה‪ ,‬אלא שאיננה חובה‪ ,‬דאילו‬
‫לא היה בהברכה ענין מצוה כלל‪ ,‬אי אפשר ג"כ‬
‫שתהיה רשות‪ ,‬שהרי הוא ברכה לבטלה ועובר על לא‬
‫תשא‪ ,‬ועי' ברכות )לג‪ ,(.‬דאהא דאם הבדיל בזו ובזו‬
‫]‪-‬בתפילה ובכוס[ ינוחו לו ברכות על ראשו‪ ,‬פריך‪,‬‬
‫דכיון דמדינא בתפילה לחודא סגי‪ ,‬א"כ הרי העובר על‬
‫לא תשא בברכה דכוס‪ ,‬ומאי קושיא‪ ,‬דלמא נהי‬
‫דמדינא יוצא בתפילה לבד‪ ,‬עכ"ז מצוה מן המובחר‬
‫שיבדיל בשניהם בתפילה ובכוס‪ ,‬וע"כ דבברכה לא‬
‫שייך ענין מצוה מן המובחר‪ ,‬וכל שאיננו מצוה ממש‬
‫חשיב הוצאת ש"ש לבטלה ועובר א'לא תשא'‪ ,‬וא"כ‬
‫הך רשות דעירובין ג"כ הכוונה שהוא מצוה ממש‪ ,‬ורק‬
‫שחובה איננו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובאמת מצינו כעי"ז בדברי הראשונים גבי כמה‬
‫וכמה מצוות‪ ,‬שנקראו בשם 'רשות' אע"פ שאינם‬
‫רשות גמורה; וראשית דבר יש להביא בזה מתשו' רב‬
‫שרירא גאון )שו"ת גאוני מזרח ומערב‪ ,‬סימן קמא( שכ'‬
‫בזה"ל‪ ,‬דמצוות תרין אנפי הויאן‪ ,‬מנהון חובה דמאן‬
‫דלא עביד לה קאים מעוון‪ ,‬ומנהון רשות דמאן דעביד‬
‫לה אית ליה שכר‪ ,‬כגון מאן דזהיר למיעבד צדקות‬
‫וגמילות חסדים דאית ליה שכר קמי שמיא‪ ,‬וכד ממנע‬
‫לית ליה עוון כמאן דממנע מן התפילה כולה ומן‬
‫ציצית ומן סוכה‪ ,‬אלא מאובד שכר הוא בלחוד‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ובברכות )כז‪ (:‬קיי"ל דתפילת ערבית רשות‪ ,‬וכתבו‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬
‫השעה"צ קשים להולמם‪ ,‬וצ"ע[; ועוד יש להוסיף‪,‬‬
‫שהרי בדברי כל רבותינו הראשונים הנ"ל )הערה ח'(‬
‫שכתבו‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא על חבירו ה'חביב‬
‫עליו' ו'שמח בראייתו'‪ ,‬לא נזכר גדר ושיעור בשמחה‬
‫זו‪] ,‬וביותר מצינו בספר האגודה )ברכות סימן ר'( דלא‬
‫בעינן אלא שיהא 'שמח קצת בראייתו'[‪ ,‬ולא מצינו‬
‫אלא בדברי הטור )סימן רכה( דבעינן שיהיה שמח 'מאד'‬
‫בראייתו‪ ,‬ועדיין לא נתבאר גדר ושיעור ברור בזה‪,‬‬
‫והרי שסמכו בזה על הרגשת לבו של אדם‪ ,‬ולא חששו‬
‫בזה שמא אין שמחתו שלימה כ"כ ויש בזה משום‬
‫ברכה לבטלה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬יש לחוש שיברך אף בראיית חבר שאינו שמח‬
‫כ"כ בראייתו‪ ,‬כדי שלא יפגע חבירו ממה שאינו מברך‬
‫עליו‪ .‬כן כתב בס' חסד לאלפים )סימן רכא‪-‬רל‪ ,‬אות טו(‬
‫וז"ל‪ ,‬הרואה איש או אשה ששמח בראייתם כו'‪ ,‬והוא‬
‫שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו‪ ,‬כגון מי שהיה‬
‫בדרך וחזר לעירו ובא לביתו‪ ,‬אבל על אחר‪ ,‬יותר טוב‬
‫שלא ינהגו לברך בשם ומלכות‪ ,‬כי גברה חנופה‪ ,‬ויש‬
‫שמראה כאוהב לפנים ובקרבו ישים אורבו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכ"כ בס' נמוקי אורח חיים )רכה‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש לומר‬
‫טעם לזה‪ ,‬כיון דבעינן דווקא חבירו החביב עליו‬
‫הרבה כנזכר‪ ,‬והנה בעוונותינו הרבים בגלותנו ]רבה[‬
‫קנאת איש מרעהו ושנאת חנם או תולדה דקנאה‬
‫וכיוצא‪ ,‬ולפנים יסביר לו ויגנוב דעתו‪ ,‬ורובם ככולם‬
‫נתפסו רח"ל בשקר הלז וקראוהו פוליטי"ק‪ ,‬וכשיהיה‬
‫המנהג הזה ע"פ הלכה לברך על חבירו החביב עליו‬
‫כנזכר שהחיינו‪ ,‬אז יברכו ברכות לבטלה מאה פעמים‬
‫ויותר בכל יום‪ ,‬כי אם לא יברך‪ ,‬אז יראה בע"כ כי‬
‫אינו חביב עליו‪ ,‬ואז יגרום לו רעה במסחרו וקניינו או‬
‫במצבו‪ ,‬ויוכל כמה פעמים לגרום רעת הקהילה‬
‫הדתית כמה פעמים‪ ,‬ועל כן יתירו לעצמם משום דרכי‬
‫שלום לברך בכל עת כדי שיראה חבירו שהוא חביב‬
‫עליו‪ ,‬ובאמת יברכו ברכות לבטלה לאין קץ‪ ,‬משום‬
‫לאו ד'לא תשא' לשמו הגדול יתברך‪ ,‬על כן מנהג‬
‫ישראל תורה‪ ,‬אולי מטעם חכמי הדורות משום לא‬
‫פלוג‪ ,‬שלא לברך כלל בזה כנזכר‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬יעו"ש‬
‫מש"כ עוד בזה[‪ .‬וכן הביא טעם זה בשו"ת רבי‬
‫עקיבה יוסף )או"ח ח"א סימן עו(‪] ,‬אך יעו"ש שסיים בסוף‬
‫דבריו בזה"ל‪ ,‬מכ"מ אם הלב יודע שיש לו שמחה‬
‫באמת‪ ,‬יכול לברך בחשאי‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ועוד שנה דבריו‬
‫במקו"א )שם ח"ב סימן קעד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכעת מקילים רבים‬
‫שעח‬
‫דהיא רשות שקבעוה לחובה כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫היוצא מדברינו‪ ,‬שאף שלדעת כמה ראשונים לא‬
‫תקנו חכמים ברכה זו אלא בתורת רשות בעלמא‪,‬‬
‫מכ"מ מאידך מצינו לכמה ראשונים דסבירא להו‬
‫שברכה זו בתורת חובה גמורה נתקנה‪ ,‬וכן הכרעת‬
‫הרמ"א‪ ,‬ועוד נתבאר‪ ,‬דאף לדעת הראשונים שלא‬
‫תקנוה אלא בתורת רשות בעלמא‪ ,‬מכ"מ אין הכוונה‬
‫שאם רצה מברך ואם רצה אינו מברך‪ ,‬אלא שאם לא‬
‫בירך אינו נענש על כך‪ ,‬ועוד יש שכתבו שכבר קבלו‬
‫עליהם ברכה זו כחובה‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש לחוש שמא אין שמחתו גדולה כ"כ בשיעור‬
‫שתקנו חכמים לברך עליה ברכת שהחיינו‪ .‬כן כתב‬
‫בס' ליקוטי מהרי"ח )דיני ברכת שהחיינו‪ ,‬דף קלז ע"א מדפי‬
‫הספר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והנה העולם אין מברכים ברכות אלו‪,‬‬
‫ואפשר משום דבעינן החביב עליו הרבה ושמח בו‪,‬‬
‫ומאן מפיס האיך נקרא חביב עליו הרבה‪ ,‬ובעווה"ר‬
‫ערבה כל שמחה‪ ,‬ואין אדם שמחה בחבירו‪ ,‬ועכ"ז כל‬
‫ערום יעשה בדעת‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז כתב בס' בני ציון‬
‫)רכה‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולא ראיתי נוהגים כעת לברך‪ ,‬לא ברכת‬
‫שהחיינו ולא מחיה המתים‪ ,‬ואולי הטעם משום דלא‬
‫בקיאינן בשיעור 'חביב עליו הרבה ושמח בראייתו'‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן הובא בשם הגרי"ז מבריסק )עובדות והנהגות‬
‫לבית בריסק‪ ,‬ח"ב עמ' לח(‪ ,‬שאינו נוהג לברך ברכה זו‬
‫בראיית חבירו החביב עליו לאחר שלושים יום‪ ,‬משום‬
‫שחושש שאין שמחתו גדולה כ"כ כשיעור שתקנו‬
‫חכמים לברך עליה‪ ,‬וכעי"ז כתב בשו"ת תשובות‬
‫והנהגות )ח"ד סימן נד(‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫אך דבריהם תמוהים‪ ,‬שהרי טעם זה שייך שפיר אף‬
‫בזמן חז"ל כשתקנו לברך ברכה זו בראיית חבירו‬
‫לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬וכי בזמן חז"ל ידעו‬
‫לדקדק בזה יותר מבזמן הזה‪ ,‬מיהו חבירו החביב עליו‬
‫ששמח בראייתו‪ ,‬והרי שסמכו חכמים על הרגשת לבו‬
‫של אדם‪ ,‬ותקנו שכל שמרגיש שמחה בראיית פני‬
‫חבירו ]לאחר שלושים יום שלא ראהו[‪ ,‬יש לו לברך‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬ולא חששו שיבוא לברך ברכה זו‬
‫באופן שאין שמחתו גדולה כ"כ בראיית חבירו ונמצא‬
‫מברך ברכה לבטלה‪ ,‬ומה נשתנה בזמנינו אנו שיש‬
‫לחוש יותר שיבוא לברך ברכה זו כשאינו שמח‬
‫בראיית פני חבירו‪] ,‬והנה כבר מצינו כעי"ז בשער‬
‫הציון )רכה‪,‬לג(‪ ,‬לענין ברכת 'שככה לו בעולמו' בראיית‬
‫בריות נאות בזמנינו‪ ,‬אך באמת אף עיקר דברי‬
‫שעט‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬
‫טעם זה בס' ארחות רבינו )ח"א עמ' צד( בשם הקה"י‪,‬‬
‫]וז"ל‪ ,‬שאם למשל חבירו גר בירושלים והוא בבני‬
‫ברק‪ ,‬ואם היה קורה משהו לחבירו‪ ,‬או שהיה עושה‬
‫שמחה‪ ,‬היה מודיע לו‪ ,‬כי הקשר בין שני הערים תדיר‪,‬‬
‫א"כ כשלא נודע לו מאומה‪ ,‬זה גופא כפרישת שלום‪,‬‬
‫ואי אפשר לברך‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן הביא בס' שער העין )פ"כ‬
‫הערה יב( בשם הגרי"ש אלישיב‪.‬‬
‫אכן אף טעם זה תמוה‪ ,‬שהרי סברא זו אינה שייכת‬
‫אלא לענין ברכת מחיה המתים‪ ,‬שכל עיקר ברכה זו‬
‫אינו אלא משום שעברו י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬וכבר‬
‫נשכח ממנו כמת‪ ,‬ובזה יש לומר‪ ,‬שבזמנינו אנו‬
‫שבדר"כ אילו היה חבירו נפגע או חולה וכיו"ב בודאי‬
‫היה שומע מכך‪ ,‬הרי שאין להחשיבו שנשכח חבירו‬
‫ממנו כמת‪ ,‬ולפיכך אין לברך ברכת מחיה המתים‬
‫בזמנינו‪] ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיף י'‪ ,‬ושם הערה כא([‪ ,‬אך‬
‫ברכת שהחיינו אינה אלא על שמחת לבו בראיית פני‬
‫חבירו לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬ומה בכך שאם‬
‫היה נפגע או חולה היה שומע מכך‪ ,‬והרי כשרואהו‬
‫בשעה זו בודאי שמח בראייתו‪ ,‬ומפני מה לא יברך‬
‫עליו ברכה זו; ועוד יש להעיר בזה‪ ,‬שהרי אף בזמן‬
‫חז"ל היה נראה לומר סברא זו לענין חבירו הדר עמו‬
‫באותה העיר‪ ,‬ואף בלא דרכי התקשורת שבזמנינו היה‬
‫שומע על כך‪ ,‬ומסתימת דברי הפוסקים נראה שאין‬
‫חילוק בזה‪ ,‬וכל שלא ראהו שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך עליו ברכת שהחיינו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ה‪ .‬משום שעדיין אנו שרויים בגלות‪ ,‬ואין ראוי‬
‫לשמוח בראיית חבירו ולברך על אותה השמחה‪ .‬כן‬
‫כתב בשו"ת בית ישראל )לנדא‪ ,‬סימן לג( בזה"ל‪ ,‬אפשר‬
‫להמליץ קצת על מנהג העולם שמקילים ג"כ בברכת‬
‫שהחיינו בראיית פני חבירו לאחר שלושים כו'‪ ,‬ה"נ‬
‫אנן מקילין מהא"ט‪ ,‬דדי לנו בגלות לברך שהחיינו על‬
‫מצוות‪ ,‬ולא שהחיינו של רשות‪ ,‬ואפשר שמהאי טעמא‬
‫היו צדיקים וקדושים שלא בירכו שהחיינו על פירות‬
‫ג"כ כו'‪ ,‬וא"כ זה יהיה קצת מליצה ישרה‪ ,‬למה העולם‬
‫אין נזהרים ב'שהחיינו' זה בראיית פני חבירו לאחר‬
‫שלושים יום‪ ,‬משום שהוא רשות‪ ,‬ובגלות לא נכון‬
‫להרבות בשהחיינו של רשות‪ ,‬והגם דעל פירות‬
‫מברכים העולם שהחיינו אף דהוה ג"כ רשות‪ ,‬וגם‬
‫בגלות‪ ,‬מכ"מ זה עכ"פ נהנה בגשמיות‪ ,‬שאוכל‬
‫הפירות ושמח באכילתם‪ ,‬ואז מברך שהחיינו כו'‪ ,‬וע"כ‬
‫אז הנאתו מרובה מזה ממה שרואה פני חבירו‪ ,‬כן‬
‫מים רבים‬
‫ואין מברכים כו'‪ ,‬ונראה לי דטעמם כדי שלא לבייש‪,‬‬
‫דברכה זו מחויב בה רק אם חביב לו ביותר‪ ,‬וכמה‬
‫פעמים אשר בלבו אינו כ"כ שמח‪ ,‬ואם לא יברך‬
‫יתבייש‪ ,‬ואם יברך הוי ברכה לבטלה‪ ,‬מכ"מ נראה לי‬
‫עצה לזה לברך בלחש‪ ,‬ויסיים בלא שם ומלכות‪ ,‬ואם‬
‫מסיים בלא שם ומלכות וחבירו עונה אמן‪ ,‬אין כאן‬
‫חשש אמן לבטלה‪ ,‬אחרי כי בירך ברכה עכ"פ‪ ,‬ומורי‬
‫חמי הי"ו ]הג"ר הלל מקאלמייא בעמח"ס עת לעשות‬
‫ועו"ס[ היה מברך תמיד כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הובא בס'‬
‫הליכות שלמה )הל' תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג סי"ב( בשם‬
‫הגרש"ז אוירבך‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬בזמנינו אין נוהגים לברך על‬
‫ראיית פני חבר‪ ,‬ויתכן שהטעם הוא‪ ,‬כיון שברכה זו‬
‫נוהגת רק אם הוא באמת שמח בו‪ ,‬וא"כ בזמנינו יש‬
‫לחוש שמפני הנימוס‪ ,‬או מפני פחדו מאיש זה שראהו‪,‬‬
‫יברך בראייתו אע"פ שאינו שמח באמת‪ ,‬וברכתו תהא‬
‫לבטלה‪ ,‬ומשום כך אין מברכים‪ ,‬כי מי יאמר זיכיתי‬
‫מחנופה וממורא בשר ודם‪ ,‬ורק באופנים יוצאים מן‬
‫הכלל‪ ,‬כגון שראה פני חבירו הקרוב לו מאד לאחר‬
‫שהיה בשדה המלחמה וכדו'‪ ,‬יברך‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכעי"ז‬
‫בשמו בס' שלמי ברכה )עמ' תרעד([‪.‬‬
‫ואף דבריהם תמוהים טובא‪ ,‬שהרי טעם זה ג"כ‬
‫שייך שפיר אף בזמן חז"ל כשתקנו לברך ברכה זו‬
‫בראיית חבירו לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬ואעפ"כ‬
‫תקנו חכמים לברך ברכה זו בראיית פני חבירו ]לאחר‬
‫שלושים יום שלא ראהו[‪ ,‬ולא חששו שיבוא לברך‬
‫ברכה זו באופן שאין חבירו חביב עליו כ"כ ואינו‬
‫שמח בראייתו‪ ,‬כדי שלא לבייש את חבירו או כדי‬
‫להחניף לו וכיו"ב‪ ,‬ומה נשתנה בזמנינו אנו שיש‬
‫לחוש יותר שיבוא לברך ברכה זו כשאינו שמח‬
‫בראיית פני חבירו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ד‪ .‬משום שאם היה חבירו נפגע או חולה וכיו"ב‪,‬‬
‫בודאי היה שומע מכך‪] ,‬ואף בעיר אחרת היה שומע‬
‫מכך ע"י דרכי התקשורת המפותחים בזמנינו[‪ .‬כן‬
‫כתב טעם זה בשו"ת תעלומות לב )ליוורנו תרס"ז‪ ,‬ח"ג‬
‫קונטרס הליקוטים או"ח סימן כד(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬שאלני אחד‬
‫מאהובי‪ ,‬מדוע לא נהגו לברך עתה ברכת שהחיינו או‬
‫מחיה המתים‪ ,‬כשלא ראה את חבירו שלושים יום או‬
‫י"ב חודש‪ ,‬והשבתי לו‪ ,‬כי עתה נשתנו הסדרים‪ ,‬וע"י‬
‫הבי דוואר המצוי ומתוקן וקוי הדילוג רב והשמעת‬
‫קול הטלפון‪ ,‬בודאי ידע כי שלום לו אף אם לא ראה‬
‫פניו‪ ,‬ובכגון דא אין צריך לברך כו'‪ ,‬עכ"ל[; וכן הביא‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬
‫שבין אדם לחבירו במדרגה שפלה מאד‪ ,‬ומכש"כ דיש‬
‫אומרים דברכות אלו הם רשות‪ ,‬עכ"ל[; וע"ע בן איש‬
‫חי )שנה א' פרשת עקב אות יד( שכתב נמי בזה"ל‪ ,‬הרואה‬
‫את חבירו המכירו כבר‪ ,‬ועברו עליו שלושים יום שלא‬
‫ראהו‪ ,‬ועתה הוא שמח בראייתו‪ ,‬יברך שהחיינו‪ ,‬ואע"ג‬
‫דמן הדין צריך לברך בשם ומלכות‪ ,‬כיון דלא נהגו‬
‫העולם בזה‪ ,‬ויש ג"כ סמך טעם למנהג‪ ,‬לכך יברך בלי‬
‫שם ומלכות‪ ,‬ויהרהר שם ומלכות בלבו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו‬
‫דבריו בכף החיים )רכה‪,‬ו(‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה אחרונים שכתבו‪ ,‬שאף‬
‫שלא ראינו שנוהגים לברך ברכה זו‪ ,‬מכ"מ אם מרגיש‬
‫בעצמו בודאי שהוא שמח בראיית חבר זה ]לאחר‬
‫שלושים יום שלא ראהו[‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‬
‫ברכת שהחיינו; וכן כתב בס' יוסף אומץ )סימן תנא(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬הרואה חבירו שחביב עליו הרבה ושמח‬
‫בראייתו‪ ,‬מברך שהחיינו אם לא ראה אותו תוך‬
‫שלושים‪ ,‬ומפני שחברים כאלו הם מעטים‪ ,‬לכן אין‬
‫נזהרים בברכה זו‪ ,‬אכן לאחיו ולאחותו‪ ,‬וכש"כ לבנו‬
‫ובתו או אביו ואמו‪ ,‬דמסתמא חביבים עליו ביותר‪ ,‬הוי‬
‫חיוב גמור לברך‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בערוך השולחן )רכה‪,‬ג(‬
‫בזה"ל‪ ,‬ועכשיו מקילים מאד בברכה זו‪ ,‬מיהו מי‬
‫שיודע בעצמו שיש לו תענוג בראייתו ושמח מאד‪,‬‬
‫וכש"כ בן לאביו או אב לבן ואח לאחיו כיוצא בהם‪,‬‬
‫צריך לברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ונראה‪ ,‬שאף האשל אברהם והבן‬
‫איש חי הנ"ל‪ ,‬שכתבו בסתמא שאין נוהגים לברך‬
‫ברכה זו בזמנינו‪ ,‬בודאי אין כוונתם לבטל הלכה‬
‫פסוקה בשו"ע‪ ,‬אלא כוונתם להביא המנהג שאין‬
‫מברכים ברכה זו בראיית כל חבר וחבר‪ ,‬ומשום שאין‬
‫השמחה גדולה כ"כ בראיית פני אותו החבר‪ ,‬אבל אם‬
‫מרגיש בעצמו בודאי שהוא שמח בראיית חבר זה‪,‬‬
‫בודאי יש לו לברך עליו ברכת שהחיינו‪ ,‬וכדברי היוסף‬
‫אומץ והערוה"ש הנ"ל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ז‪ .‬והיוצא מכל דברינו הנ"ל‪ ,‬שאין שום טעם‬
‫מספיק לבטל תקנת חכמים לברך ברכת שהחיינו‬
‫בראיית חבירו לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬כל‬
‫שחבירו חביב עליו והוא שמח בראייתו‪ ,‬ומאחר שלא‬
‫נתבאר בגמ' ובדברי רבותינו הרו"א שיעור לגודל‬
‫השמחה בראיית חבירו‪ ,‬הרי שאין הדבר מסור אלא‬
‫להרגשת לבו של אדם‪ ,‬והכל לפי האדם והמקום‬
‫והזמן‪ ,‬וכל שמרגיש שמחה בראיית פני חבירו‪ ,‬שפיר‬
‫יש לו לברך עליו ברכת שהחיינו כתקנת חכמים‪.‬‬
‫שפ‬
‫נראה לי על דרך הדוחק ועל דרך הדרוש‪ ,‬לתרץ‬
‫המנהג שלא מברכים שהחיינו בראיית פני חבירו‬
‫לאחר שלושים יום‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה[‪.‬‬
‫וכבר הבאנו כעי"ז בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬
‫)פ"ו הערה ז' אות ג'(‪ ,‬שהעידו על כמה מגדולי החסידות‬
‫שלא היו מברכים ברכת שהחיינו על פירות חדשים‪,‬‬
‫ועיקר טעמם לפי שבזמן הזה שאנו שרויים בגלותנו‪,‬‬
‫אין ראוי לשמוח באכילת פירות חדשים‪ ,‬ויעו"ש עוד‬
‫שיש מי שכתב‪ ,‬שאין לברך ברכת שהחיינו על פירות‬
‫בזמן הזה‪ ,‬משום ש'הנאת שמחת עולם הזה אינה‬
‫כדאי לברך שהחיינו עליה'‪.‬‬
‫ואחר המחילה‪ ,‬הנה כמעט שהיה ראוי שלא‬
‫להזכיר דבריהם כלל‪ ,‬וכי בזמנינו אנו ראוי שלא‬
‫לשמוח באכילת פירות חדשים יותר מבזמן חז"ל‬
‫ותקופת כל רבותינו הראשונים והאחרונים‪] ,‬והרי‬
‫תקנו חכמים לברך ברכת שהחיינו על פירות חדשים‬
‫ועל ראיית חבירו לאחר שלושים יום וכיו"ב‪ ,‬וכל‬
‫רבותינו הרו"א האריכו לדון בפרטי דיני ברכה זו‪ ,‬ולא‬
‫הזכירו כלל שברכה זו אינה שייכת בזה"ז[‪ ,‬וכי בזמן‬
‫הזה באמת אין אנו שמחים בכל אותם הדברים שתקנו‬
‫חכמים לברך עליהם שהחיינו‪ ,‬וכי הנאת אכילת פירות‬
‫חדשים גדולה מהנאת ראיית חבירו החביב עליו‬
‫לאחר שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬תשתקע סברא הנ"ל‬
‫ולא תאמר‪ ,‬ובודאי אין להקל עפ"ז שלא לברך ברכת‬
‫שהחיינו בזמן הזה‪ ,‬בין בראיית חבירו לאחר שלושים‬
‫יום שלא ראהו‪ ,‬בין בראיית או באכילת פירות‬
‫חדשים‪ ,‬ובין בשאר כל הדברים שתקנו חכמים לברך‬
‫עליהם ברכת שהחיינו‪.‬‬
‫ו‪ .‬עוד מצינו בדברי כמה אחרונים שהזכירו‬
‫בפשטות‪ ,‬שבזמן הזה אין נוהגים לברך ברכת‬
‫שהחיינו בראיית פני חבירו‪ ,‬ולא נתבאר בדבריהם‬
‫טעם המנהג; עי' אשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬סימן רל(‬
‫שכתב בזה"ל‪ ,‬וכן נשתקע מלברך שהחיינו והטוה"מ‪,‬‬
‫]וכבר נתבאר לעיל )הערה ג'( שאין מברכים ברכת הטוב‬
‫והמטיב בראיית חבירו‪ ,‬ואפילו באופן שיש בזה הנאה‬
‫לרבים‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬על ראייתם את עצמם זה עם זה‪ ,‬וטוב‬
‫רק בהרהור או בלשון חול‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ועי' שו"ת‬
‫אפרקסתא דעניא )ח"ב סימן לו אות ב'( שהעתיק דבריו‪,‬‬
‫והוסיף עוד בזה"ל‪ ,‬והטעם מובן מאליו‪ ,‬דהרי התנאי‬
‫של ברכה זו כמש"כ בשו"ע )רכה‪,‬א(‪ ,‬והוא שחביב עליו‬
‫הרבה ושמח בראייתו‪ ,‬ועכשיו בעווה"ר החביבות‬
‫שפא‬ ‫‪ /‬פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו‬
‫י‪ .‬אבל ברכת מחיה המתים‪ ,‬נראה שכמעט ואין שייך לברך אותה בזמנינו‪ ,‬ועי' הערה כא‪.‬‬
‫ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם‬
‫)הנהגות והליכות מהרי"ל דיסקין‪,‬‬
‫לאו )ברכות נ‪ ,(.‬והאי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים‬
‫מילי דברכות )בבא קמא ל‪ ,(.‬וכבר כתב בספר החינוך‬
‫)מצוה תל( בזה"ל‪ ,‬ומי שעבר ולא בירך כל שאר‬
‫הברכות שבעולם לבד אלו שזכרנו ]‪-‬ברכת המזון‬
‫וברכת התורה[‪ ,‬ביטל מצות חכמים לבד‪ ,‬ופורץ גדר‬
‫ישכנו נחש )קהלת י‪,‬ח(‪ ,‬והזהיר בהם יתברך מדה כנגד‬
‫מדה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .‡Î‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף ד'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬שלדעת‬
‫רוב הפוסקים‪ ,‬כל שקיבל ממנו מכתב או שמע‬
‫משלומו בתוך י"ב חודש‪ ,‬הרי שאין זה בכלל‬
‫'נשכחתי כמת מלב'‪ ,‬ואינו מברך עליו ברכת מחיה‬
‫המתים כשחוזר ורואהו לאחר י"ב חודש; ועפ"ז יש‬
‫שכתבו‪ ,‬שבזמנינו כמעט ואין שייך לברך ברכת מחיה‬
‫המתים בראיית חבירו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪,‬‬
‫וכמשנ"ת שעיקר ברכה זו הרי היא משום שכבר‬
‫נשכח ממנו כמת‪ ,‬וא"כ בזמנינו שדרכי התקשורת‬
‫מפותחות‪ ,‬ובדר"כ אילו היה חבירו נפגע או חולה‬
‫וכיו"ב‪ ,‬בודאי היה שומע מכך‪ ,‬שוב אין זה בכלל‬
‫'נשכחתי כמת מלב'‪ ,‬ואף אם עברו י"ב חודש שלא‬
‫ראהו‪ ,‬ואף לא קיבל ממנו מכתב ולא שוחח עמו‬
‫בטלפון וכיו"ב‪ ,‬אין לו לברך ברכה זו בזמנינו‪] ,‬מלבד‬
‫באופנים נדירים‪ ,‬כאשר באמת לא היה באפשרותו‬
‫לדעת במשך כל אותם י"ב חודש מהו מצבו של‬
‫חבירו‪ ,‬דשפיר יש לו לברך ברכת מחיה המתים אף‬
‫בזמנינו[‪.‬‬
‫ובבן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות יג( כתב ליישב‬
‫המנהג שאין מברכים ברכה זו בזמנינו‪ ,‬באופן נוסף‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬וכן אם ראה את חבירו אחר י"ב חודש‪ ,‬מברך‬
‫מחיה המתים בלי שם ומלכות‪] ,‬והיינו לשיטתו )יעו"ש‬
‫אות טז(‪ ,‬שכל ברכות הראיה אין לברך אותם אלא בלא‬
‫הזכרת שם ומלכות‪ ,‬אבל לדעת שא"פ שיש לברך כל‬
‫ברכות הראיה בשם ומלכות‪ ,‬ה"ה יש לברך ברכת‬
‫מחיה המתים בשו"מ[‪ ,‬ומיהו לא ראינו ולא שמענו‬
‫לברך על חבירו ברכה זו אפילו בלי שם ומלכות‪,‬‬
‫ויתכן משום דאנינא דעתייהו דאינשי דמברכי עלייהו‬
‫בכך‪] ,‬שהרי נמצא שאומר עליו כאילו היה 'מת'[‪ ,‬על‬
‫כן יהרהר ברכה זו כולה בלבו כדי לקיים דברי‬
‫מים רבים‬
‫וראה בס' אהל יהושע‬
‫הערה צט( שהביא על כמה וכמה מגדולי הדורות‬
‫האחרונים‪] ,‬מהרי"ל דיסקין‪ ,‬בית הלוי‪ ,‬הגר"ש סלנט‪,‬‬
‫הגר"ד בהר"ן‪ ,‬ועוד[‪ ,‬שבירכו ברכת שהחיינו בראיית‬
‫חבר החביב עליהם לאחר שלושים יום‪ .‬וכן מצינו‬
‫בס' ברכת הבית )סיגעט תרנ"ג‪ ,‬שער כד הערה א'( שכתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬ועכשיו אין רגילים לברך בשם ומלכות‪' ,‬ואינו‬
‫נכון'‪ ,‬מיהו‪ ,‬באינו חביב עליו הרבה ואינו שמח כ"כ‬
‫בראייתו‪ ,‬לא יברך בשם ומלכות‪ ,‬ומכ"מ נהגו לומר‬
‫ברוך ה' שאנו רואים זה את זה‪ ,‬ויוצא בזה‪ ,‬אבל‬
‫בחביב עליו הרבה בודאי אינו יוצא בזה‪ ,‬כיון דחייב‬
‫לברך בשם ומלכות ככל נוסח ברכת שהחיינו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן בשו"ת יחוה דעת )ח"ד סימן יז( כתב בזה בזה"ל‪,‬‬
‫ואף שהחסד לאלפים כתב שבזמן הזה שגברה‬
‫החנופה בעולם כו'‪ ,‬וכן בספר בן איש חי כתב שכעת‬
‫לא נהגו לברך שהחיינו בשם ומלכות כו'‪ ,‬מכ"מ מי‬
‫שיודע בעצמו שבאמת חבירו חביב עליו ושמח‬
‫בראייתו‪ ,‬יברך שהחיינו בשם ומלכות כו'‪ ,‬וכל אדם‬
‫יודע בעצמו כו'‪ ,‬עכ"ל; ועוד שם בסוף התשובה‬
‫בזה"ל‪ ,‬מי שלא ראה את חבירו במשך שלושים יום‪,‬‬
‫והוא חבירו שחביב עליו מאד‪ ,‬וה"ה לאביו או רבו‬
‫או אחד מקרוביו כו'‪ ,‬כל שהוא שמח בראייתם‪ ,‬עליו‬
‫לברך ברכת שהחיינו בשם ומלכות‪ ,‬אע"פ שהיה אתם‬
‫בקשר טלפוני או בקשר של מכתבים בתוך שלושים‬
‫יום‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן בשו"ת אז נדברו )חלק יד סימן לה( כתב‬
‫בזה בזה"ל‪ ,‬ומה ששאלת אם גם היום נוהגים לומר‬
‫ברכת שהחיינו עם שם ומלכות על חבירו שלא ראהו‬
‫שלושים יום‪ ,‬ומה הדין אם שמע משלומו‪ ,‬לא מובן‬
‫מה שאלתך‪ ,‬דמה יום מיומיים‪ ,‬אין להוסיף ואין לגרוע‬
‫ממה שנפסק בשו"ע שיש לברך בשם ומלכות‪ ,‬והוא‬
‫שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן בס'‬
‫מאיר עוז )ח"י עמ' ‪ (574‬הביא‪ ,‬שהגר"ח קניבסקי הורה‬
‫לו לברך ברכת שהחיינו בראיית פני חבירו אף‬
‫בזמנינו‪ .‬וע"ע שו"ת שבט הלוי )ח"ה סימן כד אות ב'(‬
‫שנשאל לענין ברכת שהחיינו בראיית חייל שחזר‬
‫מצבא המלחמה‪] ,‬יעו"ש שכתב לדון בזה‪ ,‬האם יש‬
‫לברך עליו אף בתוך שלושים יום[‪ ,‬ולא הזכיר כלל‬
‫בדבריו שבזמנינו אין שייך לברך ברכה זו‪.‬‬
‫פרק יט ‪ -‬ברכת שהחיינו ומחיה המתים בראיית חבירו ‪ /‬מים רבים‬ ‫שפב‬

‫יא‪ .‬הרואה את חבירו לאחר שעבר 'מוות קליני' וחזר לחיים‪ ,‬יש שהורו שיברך ברכת מחיה‬
‫המתים בשם ומלכות‪ ,‬ויש שפקפקו בזה‪ ,‬ועי' הערה כב‪.‬‬

‫והתירו ועמד על רגליו‪ ,‬וראה יצחק תחית המתים מן‬
‫התורה‪ ,‬שכל המתים עתידים להחיות‪ ,‬באותה שעה‬
‫פתח ואמר ברוך אתה ה' מחיה המתים‪ ,‬ע"כ; ועדיין‬
‫לא מצאנו בדברי המדרש‪ ,‬אלא שבעל הנס עצמו‬
‫שחזר וחי צריך לברך ברכה זו‪ ,‬ואין בזה מקור וסמך‬
‫לדברים הנ"ל‪ ,‬שאף חבירו הרואה אותו לאחמ"כ‬
‫מברך ברכה זו‪.‬‬
‫אכן עוד מצאתי בשבלי הלקט )תפילה סימן חי( ובס'‬
‫תניא רבתי )סימן ה'( שהביאו ממדרש אגדה‪ ,‬ונדפס בס'‬
‫אוצר מדרשים )אייזנשטיין‪ ,‬עמ' ‪ ,(584‬בזה"ל‪ ,‬תניא‪,‬‬
‫שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן‬
‫גמליאל על הסדר ביבנה‪ ,‬אגדה‪ ,‬מאי 'על הסדר'‪ ,‬זה‬
‫סדר עולם‪ ,‬לכך מצינו שמונה עשרה ברכות של‬
‫תפילה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו‪ ,‬כיון שבאו‬
‫אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנום כסדרן‪ ,‬כשניצל‬
‫אברהם אבינו מאור כשדים‪ ,‬פתחו מלאכי השרת‬
‫ואמרו בא"י מגן אברהם‪ ,‬כשנעקד יצחק על גבי‬
‫המזבח ונעשה דשן‪ ,‬והיה אפרו מושלך על הר‬
‫המוריה‪ ,‬מיד הביא עליו הקב"ה טל והחיה אותו‪,‬‬
‫לפיכך אמר דוד ע"ה )תהלים קלג‪,‬ג( כטל חרמון שיורד‬
‫על הררי ציון‪ ,‬כטל שהחיה הקב"ה בו את יצחק‬
‫אבינו‪ ,‬מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מחיה‬
‫המתים‪ ,‬ע"כ; והרי שאף אחרים בירכו על יצחק‬
‫לאחר העקידה‪ ,‬ברכת 'מחיה המתים' בשם ומלכות‪,‬‬
‫ומכאן סמך לדברים הנ"ל‪ ,‬שאדם הרואה את חבירו‬
‫לאחר שעבר 'מוות קליני' וחזר וחי‪ ,‬יש לו לברך עליו‬
‫ברכת מחיה המתים בשם ומלכות‪.‬‬
‫עוד מצינו כעי"ז בס' שפתי כהן )על התורה‪ ,‬לרבי‬
‫מרדכי הכהן מתלמידי הב"י‪ ,‬בראשית כג‪,‬ב( שהביא בזה"ל‪,‬‬
‫שמעתי שנמצא בזוהר‪ ,‬שמה שלא הביא יצחק עמו‪,‬‬
‫]וכדכתיב )בראשית שם( ויבא אברהם לספוד לשרה‬
‫ולבכותה[‪ ,‬לפי ששחט בו אברהם רוב שנים ]‪-‬שני‬
‫סימנים[‪ ,‬והוליכוהו המלאכים תיכף לגן עדן‬
‫לרפאותו‪ ,‬ונשתהה שם שלש שנים‪ ,‬ובירך עליו ברוך‬
‫אתה ה' מחיה המתים‪ ,‬ולזה כשנכנס יעקב‪ ,‬אמר‬
‫)בראשית כז‪,‬כז( ראה ריח בני כריח שדה‪ ,‬שהיה מכיר בו‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכן כתב בס' ילקוט ראובני )חתנו של בעל 'כלי‬
‫יקר'‪ ,‬בראשית שם(‪.‬‬
‫חכמים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בכף החיים )רכה‪,‬ו(;‬
‫]אכן דבריו תמוהים‪ ,‬דמה שייך טעם זה בזמנינו יותר‬
‫מבזמן חז"ל‪ ,‬ואעפ"כ תקנו חכמים‪ ,‬שהרואה את‬
‫חבירו לאחר י"ב חודש שלא ראהו‪ ,‬מברך עליו ברכת‬
‫מחיה המתים‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ומכ"מ פשוט‪ ,‬שהרואה את חבירו לאחר י"ב חודש‬
‫שלא ראהו‪ ,‬יש לו לברך עכ"פ ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף ט'‪ ,‬ושם בהערה בארוכה(‬
‫שיש לברך ברכה זו אף בזמנינו‪ ,‬וכ"כ בכף החיים‬
‫)שם(‪ ,‬דאף שבזמנינו אינו מברך ברכת מחיה המתים‬
‫בראיית חבירו לאחר י"ב חודש‪ ,‬מכ"מ שפיר יש לו‬
‫לברך עליו ברכת שהחיינו בראיה זו‪.‬‬
‫‪ .·Î‬יש שכתבו לדון‪ ,‬לענין הרואה את חבירו‬
‫לאחר שמת 'מוות קליני' וחזר וחי‪ ,‬האם יש לו לברך‬
‫עליו ברכת מחיה המתים‪ ,‬או שמא אין לנו אלא מה‬
‫שתקנו חכמים לברך ברכה זו בראיית חבירו לאחר‬
‫י"ב חודש שלא ראהו; והביאו מעשה שאירע בזה‬
‫בשנת תש"ע‪ ,‬כאשר הג"ר יעקב אדלשטיין לקה בלבו‪,‬‬
‫ועברו שש דקות כאשר היה הלב ללא דופק כלל‪ ,‬וזהו‬
‫מצב המוגדר לפי הרופאים כ'מוות קליני'‪ ,‬ושוב חזר‬
‫הלב לפעול כסדרו‪ ,‬ולאחמ"כ כאשר הגיע מו"ר‬
‫הגרב"ד פוברסקי שליט"א לבקרו‪ ,‬בירך עליו ברכת‬
‫'מחיה המתים' בשם ומלכות‪ ,‬והרי שסבר הגרב"ד‬
‫שיש לברך ברכת מחיה המתים בראיית חבירו לאחר‬
‫שעבר 'מוות קליני' וחזר וחי‪] ,‬ומסתבר שלא עברו י"ב‬
‫חודש שלא ראה בהם הגרב"ד את ידידו הגר"י‪,‬‬
‫ובצירוף זה שעברו י"ב חודש בירך עליו ברכה זו‪,‬‬
‫אלא אף בלא זה סבר הגרב"ד שיש לברך עליו ברכה‬
‫זו‪ ,‬מאחר ונעשה אצלו 'תחית המתים' כפשוטו[‪.‬‬
‫ויש שכתבו להביא סמך לדבר‪ ,‬שכל שרואה את‬
‫חבירו לאחר שעבר 'מוות קליני' וחזר וחי‪ ,‬יש לו‬
‫לברך ברכת מחיה המתים בשם ומלכות‪ ,‬מהא דאיתא‬
‫בפרקי דרבי אליעזר )פרק לא( ובילקוט שמעוני )בראשית‬
‫רמז קא( בזה"ל‪ ,‬רבי יהודה אומר‪ ,‬כיון שהגיע החרב‬
‫על צווארו‪ ,‬פרחה ויצאה נשמתו של יצחק‪ ,‬כיון‬
‫שהשמיע קולו מבין שני הכרובים‪ ,‬ואמר אל תשלח‬
‫ידך אל הנער )בראשית כב‪,‬יב(‪ ,‬חזקה הנפש לגופו‪,‬‬
‫שפג‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬

‫א‪ .‬היוצא בימי ניסן ורואה אילנות המלבלבים ומוציאים פרח מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה שלא חיסר‬
‫בעולמו כלום‪ ,‬וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם א‪.‬‬

‫דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי‪ ,‬אומר‪,‬‬ ‫עוד יש שהביאו מקור לנידו"ד שיש לברך עליו‬
‫ברוך שלא חיסר בעולמו כלום‪ ,‬וברא בו בריות טובות‬ ‫ברכת מחיה המתים‪ ,‬ממש"כ בביאור הלכה )ריח‪,‬א‬
‫ואילנות טובות להתנאות בהם בני אדם‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה‬ ‫סוד"ה כגון( בזה"ל‪ ,‬וגם בענין בן השונמית ג"כ אין‬
‫בדברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ג( ובטוש"ע )רכו‪,‬א(‪.‬‬ ‫טעם לברך על זה ]ברכת הנס[‪ ,‬שהרי מטעם אלישע‬
‫בביאור ענין וטעם ברכה זו‪ ,‬כתבו הרא"ה )ברכות‬ ‫שהיה אדם מסוים‪] ,‬שנתבאר לעיל )פרק יח סעיף יד(‬
‫מג‪ :‬ד"ה אמר רב יהודה( והריטב"א )ברכות מג‪ :‬ד"ה האי מאן‬ ‫שיש לברך על נס שנעשה לאדם מסוים[‪ ,‬אין לברך‪,‬‬
‫דנפיק( בזה"ל‪ ,‬וקבעו ברכה זו לפי שהוא ענין בא מזמן‬ ‫שהרי בו לא קרה שום סכנה וניצל‪ ,‬אלא שעשה‬
‫לזמן‪ ,‬והוא ענין מחודש‪ ,‬שאדם רואה עצים יבשים‬ ‫לאחרים‪ ,‬והאי אחר לא היה מסוים‪ ,‬גם מטעם‬
‫שהפריח הקב"ה‪ ,‬עכ"ל; וראה עוד בס' שפתי כהן‬ ‫שנתקדש שם שמים ע"י נס זה‪] ,‬שנתבאר לעיל )שם(‬
‫עה"ת )ונציה שס"ה‪ ,‬בראשית א‪,‬יב( שכתב בתו"ד בזה"ל‪,‬‬ ‫שיש לברך על נס שנתקדש שם שמים על ידו[‪ ,‬ג"כ‬
‫אבל כשיראו העץ שנשר עליו ונשאר עץ יבש‪ ,‬וחוזר‬ ‫לא ברירא‪ ,‬חדא‪ ,‬דלא היה ברבים כנס דניאל‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫ויצץ ציץ ומוציא פרח ועושה פירות בכל שנה‪ ,‬אז‬ ‫דלא ידענא אם תחית המתים בכלל הני שתקנו ברכה‪,‬‬
‫יוכר גדולת הבורא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובערוך השולחן )רכו‪,‬א(‬ ‫דהברכה נתקנה רק על מי שהיה בסכנה וניצל‪ ,‬ולא‬
‫כתב לבאר בזה"ל‪ ,‬היוצא בימי ניסן ורואה אילנות‬ ‫על מי שכבר מת ונביא החיה אותו‪ ,‬ויותר טוב לברך‬
‫שמוציאים פרח אומר כו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שנותן שבח והודאה‬ ‫בכגון זה ברכת מחיה המתים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫להשי"ת שברא בשביל האדם אפילו דברים שאין בהם‬ ‫אכן לפי כל זה היה נראה בפשטות‪ ,‬שאף אם אינו‬
‫הכרחיות לחיי האדם כמו פרי אילנות‪ ,‬ולכן אין‬ ‫חבירו החביב עליו ושמח בראייתו‪ ,‬ואפילו אם אינו‬
‫מברכים ברכה זו על זרעים וירקות‪ ,‬דאלו הם‬ ‫מכירו כלל‪ ,‬יש לו לברך עליו ברכה זו‪ ,‬שהרי בכהא"ג‬
‫כהכרחיות‪ ,‬ולא כן הפירות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עיקר הברכה אינה אלא על מעשה התחיה שאירע בו;‬
‫ואביא בזה כמה הערות וביאורים ושינויי נוסחאות‬ ‫עוד יש להעיר לאידך גיסא‪ ,‬שעכ"פ בכל מקרה‬
‫בברכה זו‪.‬‬ ‫ומקרה יש לברר הדבר היטב כיצד היתה המציאות‪,‬‬
‫א‪ .‬בנוסח הברכה שלא חיסר 'בעולמו' כלום‪ ,‬כ"ה‬ ‫ופעמים רבות שהרופאים מגדירים את המצב כ'מוות‬
‫הנוסח בגמ' )ברכות מג‪ (:‬ובדברי הרי"ף )ברכות לא‪ :‬מדפי‬
‫קליני'‪ ,‬אך ע"פ גדרי ההלכה אין הדבר מוגדר כ'מוות'‬
‫הרי"ף( והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ג( ועוד מרבותינו‬ ‫כלל‪ ,‬ואכמ"ל‪] ,‬וכן כתב לנידו"ד בשו"ת משנת יוסף‬
‫הראשונים; אך בדברי הרבה ראשונים נוסח הברכה‬ ‫)ח"י סימן נב(‪ ,‬שאם יודע בודאי שחבירו היה מוגדר‬
‫שלא חיסר 'מעולמו' כלום'‪] ,‬כ"ה נוסח הברכה‬
‫כ'מת' ע"פ גדרי ההלכה‪ ,‬הרי שיש להסכים למעשה‬
‫בהלכות גדולות )ברכות פרק ו'(‪ ,‬מחזור ויטרי )סימן‬
‫הגאון הנ"ל‪ ,‬שיש לברך עליו ברכת מחיה המתים‬
‫תקכט(‪ ,‬שו"ת הרשב"א )החדשות מכת"י‪ ,‬סימן יט(‪ ,‬רא"ש‬
‫בשו"מ‪ ,‬אך אם אינו יודע כן בודאי‪ ,‬אין לו לברך עליו‬
‫)ברכות פ"ו סימן לח(‪ ,‬פסקי הרי"ד )ברכות מג‪ ,(:‬חי' הרא"ה‬
‫ברכה זו[‪ .‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫)ברכות מג‪ :‬ד"ה אמר רב יהודה(‪ ,‬שלחן של ארבע )לרבינו‬
‫]ומענין לענין יש להביא עוד בזה‪ ,‬מש"כ להסתפק‬
‫בחיי‪ ,‬שער א' ד"ה ודע(‪ ,‬רבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב(‪ ,‬ארחות‬
‫בס' יפה ללב )סי' רכה‪ ,‬מהדורה חדשה סק"ג( בזה"ל‪ ,‬ספק‬
‫חיים )הל' ברכות אות מה(‪ ,‬כל בו )סימן פז(‪ ,‬ספר הבתים‬
‫יש בלבי‪ ,‬אם ביוהכ"פ בצאתו מן הקודש הכהן גדול‪,‬‬
‫)הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות ד'(‪ ,‬ספר הפרדס )שער ח' שער‬
‫אם היו מברכים עליו מחיה המתים‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה אילנות(‪ ,‬צידה לדרך )מאמר א' כלל ג' פרק‬
‫כח(‪ ,‬ועו"ר[‪.‬‬ ‫‡‪ .‬גמ' ברכות )מג‪ ,(:‬אמר רב יהודה‪ ,‬האי מאן‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫מהאביב על פני העולם‪ ,‬אז שוב ישוב הכל להעלות‬
‫נר החיים‪ ,‬הכל בהטבע יקיץ לחיי ילדות חדשים‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר )איכה ג‪,‬כג( חדשים לבקרים‪ ,‬ר"ל‪ ,‬בכל בוקר‬
‫יתראה חיות חדש בהטבע‪ ,‬וכח חדש יתראה בו‪' ,‬רבה‬
‫אמונתך' ה'‪ ,‬ואיך נאמן אתה ה'‪ ,‬שהלווינו לטבע שלך‬
‫בחורף כוחות העולם‪ ,‬והנה תשלם לנו באביב‬
‫בפראצענטע"ן ]‪-‬אחוזים[ כפולים מה שהלווינו לה‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מה שהוסיף עוד בזה‪.‬‬
‫ד‪ .‬בנוסח הברכה 'אילנות טובות'‪ ,‬הנה אע"פ‬
‫ש'אילן' לשון זכר הוא‪ ,‬גירסת רוב רבותינו הראשונים‬
‫'טובות' בלשון נקבה; ויש שכתבו בביאור הענין‪,‬‬
‫דהנה אף באילנות ישנה מציאות זכר ונקבה‪ ,‬ואינו‬
‫מוציא פירות כי אם אילן נקבה‪ ,‬וראה מש"כ בזה‬
‫רבינו בחיי )ויקרא כג‪,‬מ( והמלבי"ם )בראשית א‪,‬יב( ובספר‬
‫הברית )ח"א מאמר יג פ"ג( ובחזון איש )כלאים סו"ס ב'(‬
‫ואכמ"ל‪ ,‬ונמצא‪ ,‬שלדעת רוב הפוסקים דלקמן )סעיף‬
‫ט'‪ ,‬ושם הערה י'( שאין מברכים ברכת האילנות אלא על‬
‫אילנות המוציאים פירות‪ ,‬הרי שאין מברכים אלא על‬
‫אילנות נקבה‪] ,‬וראה ג"כ בשו"ת להורות נתן )ח"ה סימן‬
‫ח' אות ו'( שכ'‪ ,‬דלא סגי שיהא האילן ממין המוציא‬
‫פירות‪ ,‬אלא שיהא אותו האילן מוציא פירות‪ ,‬אבל אם‬
‫הוא אילן זכר אין לברך עליו[‪ ,‬וזהו שאומר בנוסח‬
‫הברכה 'אילנות טובות' בלשון נקבה; אכן ראה בס'‬
‫מעשה חמד )הנדמ"ח‪ ,‬ח"ג עמ' א'תקסד( שהוסיף בזה‪,‬‬
‫שרוב האילנות המצויים באר"י הרי הם אילנות נקבה‪,‬‬
‫ושוב יש לומר דאף היכא שאינו יודע בבירור האם‬
‫אילן זכר הוא או אילן נקבה‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו‬
‫ברכת האילנות‪ ,‬וראה עוד לקמן )הערה כ'( לענין ברכה‬
‫על סמך רוב‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬ועוד הביא )שם( שיש מי שאמר‬
‫לו‪ ,‬שבכל אילן ישנם ענפים ממין הזכר שאינם‬
‫מוציאים פירות‪ ,‬וענפים אחרים ממין הנקבה‬
‫המוציאים פירות‪ ,‬ולפ"ז אם רואה פרחים על כמה‬
‫מענפי האילן‪ ,‬בודאי יש לו לברך עליו ברכת האילנות‪,‬‬
‫וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫אך יש מן הראשונים שגרסו 'אילנות טובים'‬
‫בלשון זכר‪] ,‬שהרי 'אילן' לשון זכר הוא[‪ ,‬וכ"ה הנוסח‬
‫בס' שלחן של ארבע )לרבינו בחיי‪ ,‬סוף שער א' ד"ה ודע(‬
‫ובספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה אילנות(‬
‫ועו"ר‪ ,‬וכן הביא המאירי במקו"א )ר"ה יא‪ .‬ד"ה מי שיצא(‬
‫שכ"ה נוסח הברכה‪] ,‬אך במקו"א )ברכות מג‪ :‬ד"ה מי‬
‫שיצא( כתב בנוסח הברכה 'אילנות טובות' בלשון‬
‫שפד‬
‫ב‪ .‬בנוסח הברכה שלא חיסר בעולמו 'כלום'‪ ,‬כ"ה‬
‫הנוסח בגמ' )ברכות מג‪ (:‬ובדברי הרי"ף )ברכות לא‪ :‬מדפי‬
‫הרי"ף( והרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ג( ושאר רבותינו‬
‫הראשונים רובם ככולם‪ ,‬וכ"ה הנוסח בטוש"ע )רכו‪,‬א(;‬
‫אכן בספר האשכול )מהדו' רצ"ב אוירבך‪ ,‬הלכות ברכות(‬
‫נוסח הברכה 'שלא חיסר דבר בעולמו'‪ ,‬וכן יש שכתבו‬
‫לשנות הנוסח שבידינו שיש לומר 'שלא חיסר בעולמו‬
‫דבר'‪ ,‬וע"פ לשון הכתוב )דברים ב‪,‬ז( ה' אלוקיך עמך‬
‫לא חסרת דבר‪ ,‬וכתיב )שופטים יט‪,‬ט( אין מחסור כל‬
‫דבר‪ ,‬והרי שמצינו תיבת 'דבר' אצל 'חסרון'‪ ,‬אך‬
‫העיקר כגירסת הגמ' והראשונים הנ"ל שאומר 'שלא‬
‫חיסר בעולמו כלום'‪.‬‬
‫ג‪ .‬יש לעיין מפני מה תקנו חכמים להזכיר בברכה‬
‫זו שבח והודאה להקב"ה אף על 'בריות טובות'‬
‫שברא‪ ,‬והלא עיקר ברכה זו נתקנה על לבלוב ופריחת‬
‫האילנות; ובהגש"פ 'אורח חיים' )לבעל בן איש חי‪ ,‬דרוש‬
‫לברכת האילנות‪ ,‬עמוד ו'( כתב לבאר בדרך דרוש בזה"ל‪,‬‬
‫ומה שתקנו בברכה זו 'בריות טובות ואילנות טובות'‪,‬‬
‫ה'בריות' מאן דכר שמייהו‪ ,‬אלא רמזו בזה על נשמות‬
‫שמתדבקים באילנות‪ ,‬ולזה אמר 'בריות טובות‬
‫ואילנות טובות'‪ ,‬שיברכו עליהם בני אדם ומתקנים‬
‫אותם‪ ,‬עכ"ל; עוד כתב שם לבאר בזה"ל‪ ,‬עוד זכור‬
‫יזכור כשיראה האדם האילנות‪ ,‬ישים אל לבו‬
‫שהאילנות בזמן הזה דשנים ורעננים‪ ,‬ואח"כ נעשו‬
‫בימות החורף עצים יבשים‪ ,‬כן האדם הוא עץ השדה‪,‬‬
‫ולזה אמר 'וחזי אילני דמלבלבי'‪ ,‬דהיינו שנתחדש‬
‫בהם הלבלוב‪ ,‬יקח מוסר מזה‪ ,‬ולזה אומר 'בריות‬
‫טובות ואילנות טובות'‪ ,‬דומים זה לזה‪ ,‬ויקח מזה‬
‫מוסר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וע"ע תפארת ישראל )דרוש 'אור החיים' הנדפס בסוף סדר‬
‫נזיקין‪ ,‬סימן א' אות ג' ד"ה ולפע"ד( שכתב בביאור הענין‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולפענ"ד זהו ג"כ מה שאמרו חז"ל בברכות‪,‬‬
‫האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזא אילני דמלבלבי אומר‬
‫כו'‪ ,‬דתמוה למה לנו להזכיר בהברכה מבריות חיות‬
‫שג"כ באביב נראים יפות‪ ,‬והרי עכ"פ לא הו"ל לברך‬
‫רק על האילנות שרואה אותם כו'‪ ,‬אמנם העולם‬
‫ובריותיה שעליה‪ ,‬תמיד עומדים יותר בקישור אמיץ‬
‫מאד‪ ,‬מקרה האחד הוא מקרה השני‪ ,‬בחורף יהיה לא‬
‫לבד חורף בעולם‪ ,‬כי אם גם כל הבריות בו יהיו אז‬
‫רפויי ידים ומושקעים בתרדמה וקפאון ונמיכות רוח‬
‫ימשלו על הכל‪ ,‬ואולם כאשר יבקע הקרן הראשון‬
‫שפה‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫ב‪ .‬יש מי שכתב‪ ,‬שצריך לחזר אחר אילנות המלבלבים כדי לראותם ולברך עליהם‪ ,‬ואי"ז‬
‫כשאר ברכות הראיה שאין צריך לחזר כדי לראות הדברים שתקנו חכמים לברך עליהם‪,‬‬
‫וראה בהרחבה בהערה בגדר ברכה זו ב‪.‬‬

‫עצי יער' )תהלים צו‪,‬יב( ועוד רבים‪ ,‬ועוד יש להעיר‪,‬‬
‫שהרי בברכת 'בורא עצי בשמים' תקנו חכמים נוסח‬
‫'עצי' בלשון רבים‪ ,‬ולא תקנו 'בורא אילני בשמים'‪,‬‬
‫ואפשר דעכ"פ ברכת האילנות שאני משום שאינה‬
‫אלא על אילנות נטועים‪ ,‬ומשא"כ ברכת בורא עצי‬
‫בשמים דשייכא אף בעצים תלושים‪ ,‬ועדיין צ"ע‪.‬‬
‫ו‪ .‬בנוסח הברכה 'ליהנות' בהם בני אדם‪ ,‬כ"ה‬
‫גירסת הרי"ף )ברכות לא‪ :‬מדפי הרי"ף( והרמב"ם )פ"י מהל'‬
‫ברכות הי"ג( ועו"ר‪ ,‬וכן הנוסח בטוש"ע )רכו‪,‬א(‪ ,‬אך בגמ'‬
‫שלפנינו נוסח הברכה 'להתנאות' בהם בני אדם‪.‬‬
‫תרגום‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולפ"ז צ"ב מפני מה בברכת האילנות‬
‫·‪ .‬הנה לכאו' יש לעיין‪ ,‬מפני מה אין מברכים‬
‫ברכת האילנות אלא פעם אחת בכל שנה‪ ,‬והלא לענין‬
‫כל ברכות הראיה קיי"ל‪ ,‬דכל היכא שעברו שלושים‬
‫יום שלא ראה בהם דב"ז‪ ,‬שפיר חוזר ומברך ברכה‬
‫הראויה לו‪ ,‬ומא"ט לא מצינו כן אף לענין ברכת‬
‫האילנות‪ ,‬שאם ראה אילן המלבלב בתחילת חודש‬
‫ניסן‪ ,‬ועברו שלושים יום שלא ראהו‪ ,‬ושוב חוזר‬
‫ורואהו בלבלובו בתחילת חודש אייר‪ ,‬שיהא צריך‬
‫לחזור ולברך עליו ברכה זו‪] ,‬וכמבו' לקמן )סעיף כד(‬
‫שלדעת רוב הפוסקים שפיר יש לברך ברכה זו אף‬
‫בחודש אייר‪ ,‬ועכ"פ קודם שיגדלו הפירות‪ ,‬וכדלקמן‬
‫)סעיף כ'([‪ ,‬וכן לדעת רוב הפוסקים דלעיל )פרק א' סעיף‬
‫י'‪ ,‬ושם הערה כב(‪ ,‬שהרואה דבר אחר מאותו המין‪ ,‬שפיר‬
‫חוזר ומברך אף בתוך שלושים יום‪ ,‬יל"ע מפני מה אין‬
‫חוזרים ומברכים על ראיית כל אילן ואילן בלבלובו;‬
‫ובאמת מצינו כמה וכמה חילוקי דינים‪ ,‬בין ברכת‬
‫האילנות ובין שאר ברכות הראיה‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בהמשה"ד‪ ,‬והלא דבר הוא‪.‬‬
‫ואשר נראה בזה‪ ,‬שחלוק גדר דין ברכת האילנות‬
‫מגדר שאר ברכות הראיה‪ ,‬שהרי עיקר תקנת ברכות‬
‫הראיה הרי היא מחמת התפעלות נפש האדם מראיית‬
‫דברים ומקומות אלו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' סעיף א'‪,‬‬
‫ושם בהערות(‪ ,‬אך תקנת ברכת האילנות אינה אלא על‬
‫התחדשות הבריאה‪ ,‬וכשם שמברך על חידוש הלבנה‬
‫בכל חודש‪ ,‬וכן מברך עושה מעשה בראשית על‬
‫נקבה[‪ ,‬וכעי"ז בכל בו )סימן פז( שאומר 'אילנות נאים'‪,‬‬
‫]ובקיצור שו"ע )סימן ס' ס"א( הביא ג"כ נוסח הברכה‬
‫בלשון זכר שאומר 'אילנות טובים'[‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוד בנוסח הברכה שאומר 'אילנות' טובות‪ ,‬הנה‬
‫בברכות הנהנין תקנו חכמים נוסח הברכה 'בורא פרי‬
‫העץ'‪ ,‬ולא 'בורא פרי האילן'‪ ,‬ובס' אמרי נועם‬
‫להגר"א )ברכות לה‪ (.‬ביאר הטעם בזה"ל‪ ,‬משום‬
‫ש'אילן' הוא לשון תרגום‪ ,‬והברכה צריכים לומר‬
‫בלשון הקודש‪ ,‬אלא שבמשנה כתוב בלשון תרגום‬
‫]'על פירות האילן'[‪ ,‬כמו אתרוג ולולב שהם לשון‬
‫לא תקנו חכמים נוסח ברכה זו בלשון 'עצים'‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ויש מי שכתב ליישב‪ ,‬דהנה בלשון המקרא לא מצינו‬
‫לשון 'עצי' ]בלשון רבים[ אלא על עצים תלושים‪,‬‬
‫וכלשון 'עצי העולה' )בראשית כב‪,‬ג ובמקומות רבים בפרשיות‬
‫הקרבנות(‪' ,‬עצי המערכה' )במקומות רבים בפרשיות‬
‫הקרבנות(‪' ,‬עצי גופר' )בראשית ו‪,‬יד(‪' ,‬חוטב עציך' )דברים‬
‫כט‪,‬י(‪ ,‬ועוד‪ ,‬ומאידך על עצים נטועים נקט הכתוב בכל‬
‫מקום 'עץ' לשון יחיד אע"ג דמיירי בעצים מרובים‪,‬‬
‫וכגון 'את כל העץ אשר בו פרי עץ' )בראשית א‪,‬כט(‪' ,‬כל‬
‫עץ נחמד למראה' )בראשית ב‪,‬ט(‪' ,‬מכל עץ הגן' )בראשית‬
‫ב‪,‬טז‪ ,‬בראשית ג‪,‬א(‪' ,‬כל עץ מאכל' )ויקרא כג‪,‬מ(‪' ,‬היש בה‬
‫עץ' )במדבר יג‪,‬כ(‪' ,‬על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת‬
‫כל עץ רענן' )דברים יב‪,‬ב(‪] ,‬ועפ"ז יש לבאר הכתוב‬
‫)שמות ז‪,‬יט( 'והיה הדם בכל ארץ מצרים ובעצים‬
‫ובאבנים'‪ ,‬ובתרגום )שם( ובשאר מפרשים )רש"י ושא"ר‬
‫שם( פירשו דהיינו כלי עץ וכלי אבנים‪ ,‬והיינו משום‬
‫שאם היה הדם בעצים‪ ,‬היה לו לומר שהיה הדם ב'עץ'‬
‫בלשון יחיד[; ומעתה יש לבאר‪ ,‬דכיון שתקנו חכמים‬
‫נוסח ברכה זו בלשון רבים‪ ,‬ולהורות על כל מיני‬
‫אילנות שבעולם‪ ,‬שוב לא היה להם לתקן נוסח הברכה‬
‫בלשון 'עצים'‪ ,‬שהרי בלשון הכתוב 'עצים' אינם עצים‬
‫נטועים אלא עצים תלושים‪ ,‬ומשו"ה תקנו נוסח‬
‫הברכה בלשון ארמי‪ ,‬כדי שיאמר 'אילנות' בלשון‬
‫רבים; אכן יש להעיר‪ ,‬שהרי בתהילים מצינו 'עצים'‬
‫לשון רבים אף על עצים נטועים‪ ,‬דוגמת 'אז ירננו כל‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫דכיון שברכה זו נתקנה על חידוש הבריאה‪ ,‬הרי שאף‬
‫קודם שראה לבלוב ופריחת האילנות חייב לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬אלא שאינו יכול לברך ברכה זו אלא בראיית‬
‫אילנות המלבלבים‪ ,‬אך עכ"פ צריך לחזר אחר ראיית‬
‫פריחת האילנות כדי לברך עליהם ברכה זו; וראה‬
‫לקמן )פרק כב סעיף ד'‪ ,‬ושם בהערה( שנחלקו האחרונים‬
‫בזה לענין ברכת הלבנה‪ ,‬האם היא 'מצוה חיובית'‬
‫שחייב לחזר אחר ראיית הלבנה בחידושה כדי לברך‬
‫עליה ברכה זו‪ ,‬או שמא אינה אלא 'מצוה קיומית'‪,‬‬
‫שאם ראה הלבנה בחידושה צריך לברך עליה‪ ,‬אבל‬
‫קודם ראייתה אין עליו חיוב כלל‪ ,‬ואפשר שלדבריהם‬
‫ה"ה נמי בזה אף לענין ברכת האילנות‪ ,‬וצ"ע; ]ומה‬
‫שיש שכתבו להוכיח מפשטות לשון הגמ' )ברכות מג‪,(:‬‬
‫'האי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי'‪,‬‬
‫דמשמע שאינו חייב לחזר אחר ראיית לבלוב האילנות‬
‫כדי לברך עליהם‪ ,‬נראה שאינו מוכרח[‪.‬‬
‫אך עכ"פ‪ ,‬אף אם אכן אינו חייב לחזר אחר ראיית‬
‫לבלוב ופריחת האילנות כדי לברך עליהם ברכה זו‪,‬‬
‫ואין החיוב מוטל עליו אלא לאחר ראיית אילנות‬
‫המלבלבים‪ ,‬מכ"מ בודאי נכון להכניס עצמו לכלל‬
‫חיוב ברכה זו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' הערה ח'( לענין‬
‫שאר ברכות הראיה; ועוד מצינו בדברי כמה אחרונים‬
‫שהפליגו בגודל ומעלת ברכה זו‪ ,‬ועי' אליה רבה‬
‫)רכו‪,‬א( שהביא מש"כ בס' סדר ברכות בזה"ל‪ ,‬הנזהר‬
‫בברכה זו‪ ,‬עליו הכתוב אומר )בראשית כז‪,‬כז‪-‬כט(‪ ,‬ראה‬
‫ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'‪ ,‬ויתן לך האלוקים‬
‫מטל השמים וגו'‪ ,‬עכ"ל; ובס' עבודת הקודש‬
‫להחיד"א )מורה באצבע סימן ז' אות קצח( כתב בזה"ל‪ ,‬מאד‬
‫יתעצם בכוונתו בברכה זו‪ ,‬שהיא לתיקון הנשמות‬
‫שהם מגולגלות בעצי בשמים והעשבים בזה"ז‪ ,‬ויבקש‬
‫עליהם רחמים‪ ,‬עכ"ל; ובס' פתח הדביר )רכו‪,‬א( כתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬על דרך האמת ברכה זו מועלת לתקן הנשמות‬
‫הנדחות שאינם יכולות לבוא אל מנוחתם‪ ,‬ומתלבשים‬
‫בענפי האילנות ונתקנו ע"י הברכה בכוונה זו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬לענין מה ששמעתי מכמה‬
‫ת"ח שאינם נוהגים לברך ברכה זו בזמנינו‪ ,‬לפי שכך‬
‫היה מנהג החזו"א שלא לברך ברכה זו‪ ,‬אשר כבר‬
‫הביא בס' שער העין )עמ' תטו( תשובת הגר"ח קניבסקי‬
‫בזה‪ ,‬שהחזו"א לא נהג לברך ברכה זו מכיון שלא היה‬
‫רואה טוב‪ ,‬והחזו"א עצמו הורה להגרח"ק שיש לו‬
‫לברך ברכה זו‪ ,‬יעו"ש תשובת הגרח"ק בזה"ל‪ ,‬כך‬
‫שפו‬
‫חידוש החמה אחת לכ"ח שנים בשעה שהיא חוזרת‬
‫למקום שהיתה בו בששת ימי בראשית באותו הזמן‪,‬‬
‫ה"נ תקנו חכמים לברך ברכה זו על התחדשות לבלוב‬
‫ופריחת האילנות בכל שנה ושנה בתקופת ניסן;‬
‫ומשו"ה אף אם חוזר ורואה אילנות מלבלבים בתוך‬
‫שלושים יום או אפילו לאחר שלושים יום‪ ,‬אינו חוזר‬
‫ומברך באותה השנה‪ ,‬שהרי כבר בירך על התחדשות‬
‫הלבלוב בשנה זו‪] ,‬ומשא"כ שאר ברכות הראיה‬
‫שנתקנו על התפעלות נפש האדם בראיית דברים‬
‫ומקומות אלו‪ ,‬דכל היכא שעברו שלושים יום שלא‬
‫ראה בהם דב"ז‪ ,‬הרי שנפשו חוזרת להתפעל מראייתו‪,‬‬
‫ושפיר יש לו לחזור ולברך עליו[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וכן נראה בביאור דברי הרא"ה )ברכות מג‪ :‬ד"ה אמר‬
‫רב יהודה( והריטב"א )ברכות מג‪ :‬ד"ה האי מאן דנפיק(‪,‬‬
‫שכתבו בביאור ענין ברכה זו בזה"ל‪ ,‬וקבעו ברכה זו‪,‬‬
‫לפי שהוא ענין בא לזמן‪ ,‬והוא ענין מחודש שאדם‬
‫רואה עצים יבשים שהפריח הקב"ה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ונראה‬
‫כוונתם כמשנ"ת‪ ,‬שעיקר ברכה זו הרי היא על‬
‫ה'חידוש' שבדב"ז‪ ,‬שלאחר שנבלו האילנות בימות‬
‫החורף‪ ,‬הרי שחוזר ומתחדש לבלוב האילנות‪ ,‬ועל‬
‫דב"ז תקנו חכמים לברך ברכה זו‪ ,‬ואינה על התפעלות‬
‫נפש האדם בראיית דב"ז; שוב מצאתי כעין דברינו‬
‫הנ"ל בס' כאיל תערוג )מועדים עמ' עא( בשם הגראי"ל‬
‫שטיינמן‪ ,‬וביאר הדברים בזה"ל‪ ,‬דאין הברכה על‬
‫ההתחדשות אצל הרואה‪ ,‬אלא על התחדשות לבלוב‬
‫האילנות‪ ,‬וכאשר יודע על ההתחדשות מחויב בברכה‪,‬‬
‫וכמו ברכת הלבנה שיש אומרים שאף סומא חייב‪,‬‬
‫שהחיוב הוא על התחדשות הלבנה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועפ"ז יתבארו כמה פרטים בדיני ברכה זו כמין‬
‫חומר‪ ,‬ראה לקמן )סעיף ו'( לענין חיוב סומא בברכת‬
‫האילנות‪ ,‬ולקמן )סעיף ט'( לענין ברכת האילנות על‬
‫אילני סרק‪ ,‬ולקמן )סעיף כג( לענין ברכת האילנות‬
‫בראיה שניה‪ ,‬ולקמן )סעיף כא( לענין מי שבירך ברכת‬
‫האילנות בלא לראות האילנות קודם לכן‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫ועפ"ז נראה אף לנידו"ד לענין חיוב ברכת‬
‫האילנות‪ ,‬האם צריך לחזר אחר אילנות המלבלבים‬
‫כדי שיוכל לברך ברכה זו; דהנה לענין שאר ברכות‬
‫הראיה בודאי אין חיוב לחזר אחר ראיית דברים‬
‫ומקומות אלו כדי לברך עליהם‪ ,‬ובודאי אינו צריך‬
‫לחזר אחר ראיית הים כדי לברך עליו ברכת עושה‬
‫מעשה בראשית וכיו"ב‪ ,‬אלא שלמשנ"ת יש לומר‪,‬‬
‫שפז‬
‫ג‪ .‬אף הנשים חייבות לברך ברכת האילנות‪ ,‬ועי' הערה ג‪.‬‬
‫לקיימה בכל עת ובכל שעה‪ ,‬אלא שמחמת המציאות‬
‫אי אפשר לקיימה אלא בזמן מסוים‪ ,‬אי חשיבא נמי‬
‫כמצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות הימנה‪ ,‬או‬
‫שמא לא חשיבא כמצות עשה שהזמן גרמא אלא‬
‫היכא שע"פ דיני המצוה אין לקיימה אלא בזמן‬
‫מסוים; ובמילואים )סימן י'( הארכנו בס"ד בביאור‬
‫דעות הרו"א בענין זה‪ ,‬האם כל כהא"ג חשיבא נמי‬
‫כמצות עשה שהזמן גרמא או לא‪ ,‬ומשם תדרשנו‬
‫לנידו"ד‪.‬‬
‫אכן הנראה לענ"ד עיקר בזה‪ ,‬שברכת האילנות‬
‫אינה ענין כלל למצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬ואינה אלא‬
‫כשאר ברכות הראיה שתקנום חכמים לברך בראיית‬
‫דברים ומקומות מסויימים‪ ,‬ולא הגבילו חכמים זמן‬
‫לקיום מצוות אלו‪ ,‬אלא שעכ"פ אין לברכם אלא‬
‫בראיית דברים ומקומות אלו‪] ,‬וכברכות הנהנין שאינו‬
‫מברכם אלא כשבא לאכול או לאחר האכילה‪ ,‬וכברכת‬
‫הריח שאינו מברך אלא כשמריח בשמים וכו'[‪ ,‬ואף‬
‫שאינו יכול לברכם בכל זמן‪ ,‬מכ"מ אין בזה כדי‬
‫להחשיבם כמצוות עשה שהזמן גרמן‪] ,‬ואף לדעת‬
‫הרו"א דסבירא להו‪ ,‬שאף מצוה שזמנה מוגבל מחמת‬
‫המציאות או מטעם אחר‪ ,‬ולא מחמת דיני המצוה‬
‫עצמה‪ ,‬מכ"מ חשיבא כמצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬
‫מכ"מ ברכות הראיה ובכללם אף ברכת האילנות‪ ,‬אין‬
‫להחשיבם כמצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫וראה לקמן )פרק כב סעיף ה'‪ ,‬ושם בהערות( דמהא"ט נראה‬
‫אף לענין ברכת הלבנה‪ ,‬שאין להחשיבה כמצות עשה‬
‫שהזמן גרמא‪ ,‬וכ"ה לקמן )פרק כא סעיף ג'‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫אף לענין ברכת החמה‪ ,‬ויעו"ש )פרק כב הערה ז' אות ב'‪,‬‬
‫פרק כא הערה ד'( מה שהבאנו מקורות נוספים לזה‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קפה‬
‫ד"ה ונשים(‪ ,‬שאף הנשים חייבות בברכה זו‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת תשובות והנהגות )ח"א סימן קצ(‪ ,‬יעו"ש מש"כ‬
‫בטעמא דמילתא‪ ,‬וכן הובא בשם הגרי"י פישר )הליכות‬
‫אבן ישראל‪ ,‬מועדים ח"א עמוד ה'(‪ ,‬הגרי"ש אלישיב )אשרי‬
‫האיש או"ח ח"ג פרק נ' אות ב'(‪ ,‬והגר"ח קניבסקי )בית‬
‫מתתיהו ח"ב סימן ד' אות יד‪' ,‬שמענו כן ראינו' ח"א עמ' שפג(;‬
‫]וראה עוד מה שהובא בקובץ 'מה טבו אהליך יעקב'‬
‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬
‫החייבים בברכה‬
‫היה העובדא‪ ,‬הלכנו ברחוב יחד בימי ניסן וראיתי‬
‫מרחוק אילנות מלבלבים‪ ,‬ושאלתיו אם לברך‪ ,‬והשיב‬
‫לי‪' ,‬אם אתה רואה תברך'‪ ,‬ומזה הבנתי שהוא עצמו‬
‫אינו מברך כיון שהיה כבד ראיה ולא ראה האילנות‪,‬‬
‫עכ"ל התשובה[‪.‬‬
‫ויש הנוהגים לצאת ולברך ברכה זו בעשרה וברוב‬
‫עם‪ ,‬וכבר כתב בס' מועד לכל חי )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן‬
‫א' אות ו'( בשבח מנהג זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומה נעים אם כה יעשו‬
‫באמירת ברכת האילנות‪ ,‬שיצטרפו כנסיה שהיא לשם‬
‫שמים‪ ,‬וילכו כולם אגודה אחת לברך ברכת האילנות‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‚‪ .‬עי' שו"ת הר צבי )או"ח ח"א סוף סימן קיח( שכ'‪,‬‬
‫שאף הנשים חייבות בברכת האילנות‪ ,‬ואע"פ שהיה‬
‫מקום להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬מכ"מ‬
‫כיון שהגבלת זמן הברכה אינה מחמת עצם דיני‬
‫המצוה אלא מחמת המציאות‪] ,‬שהרי מעצם דיני‬
‫המצוה בודאי היה יכול לברך ברכה זו בכל שעה‬
‫שיראה את חידוש הפריחה ולבלוב האילנות‪ ,‬אלא‬
‫שמחמת המציאות אינו יכול לברך ברכה זו אלא‬
‫בחודש ניסן או בסמוך לו[‪ ,‬הרי שאין להחשיבה‬
‫כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ואף הנשים חייבות לברך‬
‫ברכה זו; והוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף להמבו' לקמן )הערה‬
‫לה( מדברי ההלק"ט )ח"ב סימן כח(‪ ,‬שאין לברך ברכת‬
‫האילנות על אילנות המקדימים ללבלב בחודש אדר‪,‬‬
‫היינו משום שרוב מיני האילנות עדיין אינם מלבלבים‪,‬‬
‫והרי שעדיין אין הגבלת הזמן מחמת דיני המצוה אלא‬
‫מחמת המציאות‪ ,‬ואה"נ במדינות אשר דרך האילנות‬
‫לפרוח וללבלב בחודש אחר‪ ,‬אף לדעת ההלק"ט שפיר‬
‫יש לברך אף בחודש אחר; ]אכן להמבו' לקמן )שם(‬
‫מדברי כמה אחרונים‪ ,‬שע"פ הסוד אין לברך ברכת‬
‫האילנות אלא בחודש ניסן‪ ,‬הרי שאע"פ שהאילנות‬
‫מתחילים לפרוח בחודש אדר‪ ,‬או שעדיין ממשיכים‬
‫לפרוח בחודש אייר‪ ,‬אין לו לברך ברכה זו‪ ,‬ולמשנ"ת‬
‫הרי שלדבריהם יש לנו להחשיבה כמצות עשה שהזמן‬
‫גרמא שהנשים פטורות הימנה‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ולדבריו הרי שהדבר תלוי ועומד בפלוגתא‬
‫דרבוותא‪ ,‬לענין מצוה שמחמת דיני המצוה רשאי‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬ ‫שפח‬

‫ד‪ .‬יש לחנך הקטנים בברכה זו ד‪.‬‬

‫ה‪ .‬קטן המגדיל באמצע חודש ניסן‪ ,‬יש לדון האם יברך ברכת האילנות מיד כשיראה פריחת‬
‫האילנות ואף קודם שיגדיל‪ ,‬או שמא יש לו להמתין מלברך ברכה זו עד לאחר שיגדיל‪,‬‬
‫ועי' הערה ה‪.‬‬
‫ו‪ .‬סומא‪ ,‬כתבו הפוסקים שאינו מברך ברכת האילנות‪ ,‬ועי' הערה ו‪.‬‬

‫לקמן )פרק כב הערה יא( שהורו כן אף לענין ברכת‬
‫הלבנה[‪ .‬אך יש שהורו בנידו"ד‪ ,‬שיש לו להמתין‬
‫מלברך ברכת הלבנה עד לאחר שיגדיל‪ ,‬אא"כ יש‬
‫לחוש שלאחר שיגדיל שוב לא יוכל לברך‪ ,‬וכן הובא‬
‫בשם הגר"ש דבליצקי )קובץ 'מה טבו אהליך יעקב'‪ ,‬גליון י'‬
‫עמוד כד(‪ ,‬ובשם הגר"א וייס שליט"א )תשו' שנדפסה בס'‬
‫מעשה חמד הנדמ"ח‪ ,‬ח"ג עמ' א'תשא(‪] ,‬ויעו"ש שכתב‬
‫דהיינו דווקא היכא שעתיד להגדיל בחודש ניסן‪ ,‬אבל‬
‫אם אינו מגדיל אלא בחודש אייר‪ ,‬הרי שיש לו לברך‬
‫בחודש ניסן קודם שיגדיל‪ ,‬לפי שיש לחוש לדעת‬
‫הפוסקים דלקמן )סעיף כד‪ ,‬ושם הערה לה( שאין לברך‬
‫ברכת האילנות אלא בחודש ניסן‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬אכן יעו"ש‬
‫)סעיף כד‪ ,‬ושם בהערות( שהכרעת רוב הפוסקים דשפיר‬
‫יש לברך ברכת האילנות אף בחודש אייר‪ ,‬וצ"ע[;‬
‫אלא שלפ"ז יש לדון‪ ,‬היכא שבירך קודם שהגדיל‪,‬‬
‫ושוב חוזר ורואה פריחת האילנות לאחר שהגדיל‪,‬‬
‫האם יש לו לחזור ולברך‪ ,‬והדבר תלוי בדעות‬
‫הפוסקים דלקמן )מילואים סימן יא(‪ ,‬ומשם תדרשנו‬
‫לנידו"ד‪.‬‬
‫הנה כבר נתבאר לעיל )פרק א' סעיף ה'‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫בארוכה‪ ,‬שלדעת רוב הפוסקים אין הסומא מברך‬
‫ברכות הראיה‪] ,‬מלבד ברכת המלכים דשפיר יכול‬
‫לברך כל היכא שמרגיש בכבוד המלך‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫)פרק יא סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות([‪ ,‬ועפ"ז היה נראה בפשטות‬
‫אף לנידו"ד‪ ,‬שאין לו לברך ברכת האילנות‪ ,‬וכל עיקר‬
‫ברכה זו לא נתקנה אלא על ראיית לבלוב האילנות‪,‬‬
‫וכיון שאינו רואה היאך יברך ברכה זו‪.‬‬
‫אכן למשנ"ת לעיל בסמוך )הערה ב'( בגדר ברכה זו‪,‬‬
‫דנראה שאינה כשאר ברכות הראיה שתקנום חכמים‬
‫על התפעלות נפש האדם מראיית דברים ומקומות‬
‫אלו‪ ,‬אלא עיקרה על חידוש הבריאה‪ ,‬והרי היא‬
‫כברכת הלבנה שתקנוה חכמים על חידוש הלבנה בכל‬
‫)גליון י' עמוד כג( בשם הגר"ש דבליצקי בזה"ל‪ ,‬נשים‬
‫לא נהגו ללכת לברך ברכת האילנות‪ ,‬ורק אם בממילא‬
‫היא רואה אילנות שמלבלבים בחודש ניסן‪ ,‬צריכה‬
‫לברך ברכת האילנות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וראה משנ"ת לעיל‬
‫בסמוך )הערה ב'( בגדר ברכה זו‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫„‪ .‬כן נראה בפשטות‪ ,‬שיש לחנך הקטנים בברכה‬
‫זו‪ ,‬וכן הובא בשם הגרי"י פישר )הליכות אבן ישראל‪,‬‬
‫מועדים ח"א עמוד ה'( ובשם הגרי"ש אלישיב )אשרי האיש‬
‫או"ח ח"ג פרק נ' אות ב'(‪.‬‬
‫‪ .‰‬הנה האחרונים האריכו לדון בזה בכמה וכמה‬
‫מצוות‪ ,‬האם קטן שעתיד להגדיל באמצע זמן קיום‬
‫המצוה‪ ,‬רשאי לקיים המצוה אף בתחילת זמנה קודם‬
‫שיגדיל‪ ,‬או שמא אין לו לקיים המצוה אלא לאחר‬
‫שיגדיל ויהא בר חיובא‪ ,‬ואת"ל שאין לו לקיים המצוה‬
‫בשעה זו קודם שיגדיל‪ ,‬יש לדון האם די"ז אינו אלא‬
‫לכתחילה‪ ,‬ועכ"פ אם עבר וקיים המצוה בקטנותו‬
‫שפיר יצא בזה ידי חובתו‪ ,‬או שמא כיון שנעשה בר‬
‫חיובא‪ ,‬לא סגי במה שקיים המצוה קודם לכן‬
‫‪.Â‬‬ ‫בקטנותו‪ ,‬וצריך לחזור ולקיים המצוה לאחר שהגדיל‪.‬‬
‫ובמילואים )סימן יא( הארכנו להביא דעות הפוסקים‬
‫בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד‪ ,‬ונביא בזה הוראות‬
‫הפוסקים לנידו"ד גבי ברכת האילנות‪] ,‬וראה עוד‬
‫לקמן )פרק כב סעי ז'‪ ,‬ושם בהערות( הוראות הפוסקים בזה‬
‫לענין קטן המגדיל באמצע החודש קודם שיעבור זמן‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬האם יש לו להמתין מלברך ברכת‬
‫הלבנה עד לאחר שיגדיל‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד[‪.‬‬
‫יש שהורו בנידו"ד‪ ,‬דשפיר יש לו לברך מיד‬
‫כשיראה פריחת ולבלוב האילנות‪ ,‬ואין לו להמתין‬
‫מלברך ברכה זו עד לאחר שיגדיל‪ ,‬וכן הובא בשם‬
‫הגרש"ז אוירבך )הליכות שלמה הל' פסח‪ ,‬פרק ב' הערה ‪(12‬‬
‫ובשם הגר"ח קניבסקי )מועדי הגר"ח ח"א עמוד ו'(‪] ,‬וראה‬
‫שפט‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫על איזה אילנות מברכים‬

‫ז‪ .‬יש אומרים‪ ,‬שאין מברכים ברכה זו אלא על שני אילנות המלבלבים‪] ,‬ואפילו הם ממין‬
‫אחד[ ז‪ ,‬אך הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬דשפיר יש לברך אף על אילן אחד ח‪.‬‬

‫ש'יהיו שני אילנות' היינו מעיקר הדין‪ ,‬או שמא אף‬
‫די"ז אינו אלא מנהג המדקדקים‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וכן הסכמת כמה אחרונים‪ ,‬שאין לברך ברכה זו‬
‫אלא על שני אילנות או יותר‪ ,‬וכן כתבו בס' מועד לכל‬
‫חי )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן א' אות ט'(‪ ,‬הגש"פ 'אורח חיים'‬
‫)לבעל 'בן איש חי'‪ ,‬הל' ברכת האילנות עמוד ז'(‪ ,‬גדולות‬
‫אלישע )רכו‪,‬ד(‪ ,‬תורת חיים )סופר‪ ,‬רכו‪,‬א(‪ ,‬כף החיים‬
‫)רכו‪,‬ב(‪ ,‬ועו"א; ועוד יש שכתבו‪ ,‬דאף שמעיקר הדין‬
‫נראה דסגי באילן אחד‪ ,‬מכ"מ לכתחילה בודאי ראוי‬
‫לברך ברכת האילנות על שני אילנות‪ ,‬וכן כתבו בקצות‬
‫השולחן )סימן סו בדי השולחן סוף אות יח( ובשו"ת בצל‬
‫החכמה )ח"ו סימן לו אות ט'( ועוד‪.‬‬
‫אך כבר העיר בגדולות אלישע )שם סק"ה(‪ ,‬שמדברי‬
‫ההלק"ט נראה דלא סגי אפילו בשני אילנות‪ ,‬ואין‬
‫לברך אלא על 'ריבוי אילנות' דומיא ד'שדות' ו'גינות'‪,‬‬
‫וצ"ע‪ ,‬וע"ע כף החיים )שם( שכתב בתחילה שאין‬
‫לברך אלא על שני אילנות‪ ,‬ושוב הוסיף עוד בזה"ל‪,‬‬
‫ומיהו לכתחילה יש לחזר על מקום שיש בו 'ריבוי‬
‫אילנות' ועשבים ולברך שם‪ ,‬כדי להעלות ע"י ברכתו‬
‫ניצוצי קדושה מכל מה שיש שם‪ ,‬עכ"ל; ובאמת‬
‫נראה עוד בזה‪ ,‬שחילוק גדול יש בין דברי האחרונים‬
‫הנ"ל‪ ,‬אשר לדעת ההלק"ט יש ליזהר בזה מצד הדין‬
‫שיהא 'ריבוי אילנות'‪ ,‬אך מדברי שארי אחרונים הנ"ל‬
‫נראה שאינו אלא ע"פ הסוד שיהיו שני אילנות‬
‫המלבלבים‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה עי' כף החיים )שם( שכתב לדייק כן מלשון‬
‫הגמ' )ברכות מג‪ ,(:‬דאמרינן 'האי מאן דנפיק ביומי ניסן‬
‫וחזי אילני דקא מלבלבי'‪ ,‬וממאי דנקט 'אילני' בלשון‬
‫רבים‪ ,‬נראה שאין לברך אלא בראיית שני אילנות‬
‫המלבלבים; אך כבר כתב בשו"ת בצל החכמה )ח"ו‬
‫סימן לו אות ג'( להקשות על דבריו‪ ,‬שהרי בכמה וכמה‬
‫מברכות הראיה נקטו חכמים דין הברכה בלשון רבים‪,‬‬
‫וכגון 'על ההרים ועל הגבעות על הימים ועל הנהרות‬
‫ועל המדברות' )ברכות נד‪' ,(.‬הרואה חכמי ישראל'‬
‫ו'הרואה מלכי ישראל' )ברכות נח‪ ,(.‬ועוד כיוצא באלו‪,‬‬
‫וכי נאמר שאין לברך ברכה זו אלא בראיית שני‬
‫חודש וחודש‪ ,‬שוב יש מקום לומר שאף הסומא יש‬
‫לו לברך ברכה זו אע"פ שאינו רואה הלבלוב‪ ,‬וכל‬
‫היכא שעומד סמוך לאילנות המלבלבים‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך ברכה זו על עצם חידוש הבריאה‪ ,‬וכמבו' לקמן‬
‫)פרק כב סעיף יא‪ ,‬ושם בהערות( דלדעת הרבה פוסקים‬
‫סומא מברך ברכת הלבנה לפי שעיקרה על חידוש‬
‫הבריאה‪] ,‬וראה עוד לקמן )שם הערה כא( שמדברי כמה‬
‫פוסקים נראה‪ ,‬שעכ"פ אינו חיוב גמור על הסומא‬
‫לברך ברכת הלבנה‪ ,‬אך עכ"פ אם רצה לברך הרשות‬
‫בידו[‪ ,‬וראה עוד לקמן )פרק כא סעיף ד'‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫לענין חיוב סומא בברכת החמה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫אך לא מצאתי סברא זו בדברי הפוסקים‪ ,‬ומסתימת‬
‫דבריהם נראה שדין ברכת האילנות כדין שאר ברכות‬
‫הראיה לענין זה‪ ,‬ואין לסומא לברך ברכת האילנות;‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קפב ד"ה‬
‫ונשים( שכתב בזה בזה"ל‪ ,‬ובא הספק בסגי נהור‪ ,‬אם‬
‫יכול לברך על עדות חבירו שאומר לו שהאילנות‬
‫פורחות ומעמידו אצל אילן המלבלב‪ ,‬ונראה לי דכמו‬
‫שמברכים בקידוש הלבנה כמש"כ המגן אברהם‬
‫)תכו‪,‬א( בשם ]תשו'[ מהרש"ל )סימן פה(‪ ,‬כיון דנהנה‬
‫ממנו לבסוף א"כ הוא הדין כאן נהנה בסופו מן‬
‫הפירות וצילם של האילנות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואפשר שכוונתו‬
‫כדברינו הנ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .Ê‬א‪ .‬עי' שו"ת הלכות קטנות )ח"ב סימן כח( שכתב‬
‫לחדש‪ ,‬ש'אין לברך אלא על ריבוי אילנות'‪ ,‬וכתב‬
‫לדייק כן מלשון הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ג( שכ'‪,‬‬
‫שהיוצא ל'שדות' ול'גינות' מברך ברכה זו בראיית‬
‫לבלוב האילנות‪ ,‬ומשמע דהיינו דווקא היכא שיוצא‬
‫לשדות ולגינות לפי שיש בהם ריבוי אילנות; והובאו‬
‫דבריו בברכי יוסף )רכו‪,‬ב(‪] ,‬וראה עוד לשון החיד"א‬
‫בספרו עבודת הקודש )מורה באצבע סימן ז' אות קצח(‪,‬‬
‫'והמדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דווקא ויהיה שתי‬
‫אילנות ויוצאים לשדה לברך'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואינו ברור האם‬
‫מש"כ בתחילת דבריו ש'המדקדקים מקפידים' בזה‪,‬‬
‫כוונתו לענין חודש ניסן דווקא‪ ,‬אבל מש"כ לאחמ"כ‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬ ‫שצ‬

‫ח‪ .‬הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬דשפיר יכול לברך ברכה זו אף על אילנות שבתוך העיר‪] ,‬אך יש‬
‫שהחמירו לכתחילה‪ ,‬שיש לצאת ולברך ברכה זו על אילנות שבשדות מחוץ לעיר[ ט‪.‬‬

‫וכ"כ בכף החיים )שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל אינם צריכים להיות‬ ‫חכמים‪ ,‬אלא ודאי שנקט לשון רבים על חכמים‬
‫שני מינים‪ ,‬אלא כיון שיש שתי אילנות אפילו הם מין‬ ‫דעלמא‪ ,‬ולעולם שפיר יש לברך ברכה זו אף בראיית‬
‫אחד ומוציאים פרח מברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חכם יחיד‪ ,‬וה"נ יש לומר דנקט 'אילני' לשון רבים על‬
‫‪ .Á‬כן נראה מסתימת דברי רוב הפוסקים‪ ,‬שלא‬ ‫אילנות דעלמא‪ ,‬ולעולם שפיר יש לברך ברכה זו אף‬
‫בראיית אילן אחד‪] ,‬וראה לעיל )פרק י' הערה א' אות ב'(‬
‫הזכירו תנאי זה שצריך שיהיו לכה"פ שני אילנות‪,‬‬
‫ומשמע שדין ברכת האילנות כדין שאר ברכות‬ ‫משנ"ת עוד בזה[‪ .‬ויעו"ש )אות ה'( שהוסיף עוד בזה‪,‬‬
‫הראיה‪ ,‬שאף כשרואה דבר יחיד ממין זה שפיר יש לו‬ ‫אשר יש מן הראשונים שגרסו בגמ' דחזי 'אילנא'‬
‫לברך עליו; וכן גירסת כמה ראשונים בדברי הגמ'‬ ‫בלשון יחיד‪] ,‬כ"ה גירסת ראבי"ה )ברכות סימן קכ(‪,‬‬
‫)ברכות מג‪ ,(:‬דחזי 'אילנא' בלשון יחיד‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬ ‫רא"ה )ברכות מג‪ :‬ד"ה אמר רב יהודה(‪ ,‬שו"ת מהרי"ל )סימן‬
‫בסמוך )הערה ז' אות ב'(; ולעיל בסמוך )הערה ז' סוף אות‬ ‫קמג(‪ ,‬ועו"ר[‪ ,‬ולגירסא זו נמצא דאדרבה‪ ,‬מלשון הגמ'‬
‫א'( נתבאר עוד‪ ,‬שמדברי רוב האחרונים שהזכירו ענין‬ ‫יש להוכיח דשפיר דמי לברך אף בראיית אילן אחד‪,‬‬
‫זה‪ ,‬נראה שאינו אלא ע"פ הסוד ולא מעיקר הדין‪.‬‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת רבבות אפרים )ח"ח סימן עז( שהביא שראה‬ ‫וע"ע תורת חיים )סופר‪ ,‬רכו‪,‬א( שכ'‪ ,‬דאה"נ שמלשון‬
‫את הגר"מ פיינשטיין שבירך ברכת האילנות על אילן‬ ‫הגמ' דחזי 'אילני' אין להוכיח שאין לברך אלא על‬
‫אחד‪ ,‬וכן הובא על הג"ר יוסף צבי דינר )מנהגי מהרי"צ‬ ‫שני אילנות‪ ,‬וכמשנ"ת שכך הוא דרך הגמ' לנקוט‬
‫הלוי‪ ,‬מועדים עמ' עד( ועל הגר"י סופר מערלוי )מעשה חמד‬ ‫דינים אלו בלשון רבים‪ ,‬אך עכ"פ יש להוכיח כן‬
‫הנדמ"ח ח"ג עמ' א'שנז(‪ ,‬וכן הובא בשם הגר"ח קניבסקי‬ ‫מנוסח הברכה‪ ,‬שאומר 'אילנות טובות' בלשון רבים‪,‬‬
‫)'שמענו כן ראינו' ח"א עמ' שעח(‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ובודאי לא היו חכמים מתקנים נוסח ברכה זו בלשון‬
‫רבים‪ ,‬אילו היה מברך ברכה זו אף על אילן אחד‪,‬‬
‫‪ .Ë‬הנה מלשון הגמ' )ברכות מג‪ ,(:‬האי מאן 'דנפיק'‬
‫וז"ל‪ ,‬דבמין אילן לחוד שרואה אינו מברך‪ ,‬הגם‬
‫ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי‪ ,‬יש שכתבו לדייק‪,‬‬
‫שבכמה מקומות נקטו חז"ל לשון רבים ומברך אפילו‬
‫שאין לברך ברכה זו אלא על אילנות שבשדות מחוץ‬
‫לעיר‪ ,‬אך על האילנות שבתוך העיר אין לברך ברכה‬ ‫על אחד‪ ,‬כאן מנוסח הברכה משמע דאינו מברך רק‬
‫זו‪ ,‬והוסיפו לדייק כן מלשון הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות‬
‫כשיש הרבה מיני אילנות שפורחים‪ ,‬עכ"ל; אכן אף‬
‫הי"ג( שכתב 'היוצא לשדות או לגינות'‪ ,‬וכעי"ז לשון‬ ‫על דבריו יש להעיר כעי"ז‪ ,‬שהרי בכמה וכמה ברכות‬
‫הטוש"ע )רכו‪,‬א( 'היוצא ביומי ניסן'‪] ,‬וע"ע הלכות‬ ‫מצינו שתקנו חכמים נוסח הברכה בלשון רבים‪ ,‬אע"פ‬
‫גדולות )הל' ברכות פרק ו'( ופסקי הרי"ד )ברכות מג‪(:‬‬ ‫שאינו מברך אלא על דבר אחד‪ ,‬וכגון ברכת 'שחלק‬
‫שכתבו ג"כ דין זה‪ ,‬גבי 'האי מאן דנפיק ביומי דניסן‬ ‫מחכמתו ליראיו' וכיו"ב שאומר כן בלשון רבים אע"פ‬
‫לדברא'[‪ ,‬וכן כתב בשו"ת לב חיים )ח"ב סימן מה(‬ ‫שאינו רואה אלא חכם אחד‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫לדייק מלשון הגמ' והראשונים הנ"ל‪ ,‬ובספרו מועד‬ ‫ג‪ .‬אכן‪ ,‬אף לדעה זו שאין לברך אלא על שני‬
‫לכל חי )סימן א' אות ז'( כתב נמי בזה"ל‪ ,‬ולענ"ד נראה‬ ‫אילנות‪ ,‬כתבו האחרונים שאין צריך שיהיו שני‬
‫כמו שכתבתי‪] ,‬שיש לצאת לברך ברכה זו על אילנות‬ ‫האילנות משני מינים‪ ,‬ואף היכא שרואה שני אילנות‬
‫שמחוץ לעיר[‪ ,‬אלא דלזקן מופלג או חלוש המזג‬ ‫ממין אחד‪ ,‬שפיר יכול לברך עליהם ברכת האילנות‪,‬‬
‫דקשה לו היציאה רחוק מן העיר‪ ,‬אזי יברך בחצר‬ ‫וכן כתב בגדולות אלישע )שם סק"ה(‪ ,‬שאינו יודע טעם‬
‫גינת‪ ,‬ואין דנין אפשר משאי אפשר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד שנה‬ ‫מנהג אנשי מקומו להקפיד שיהיו שני אילנות אלו‬
‫דבריו בספרו רוח חיים )רכו‪,‬א(‪.‬‬ ‫משני מינים‪ ,‬וכ"כ בהגדה של פסח 'אורח חיים' )שם(‪,‬‬
‫עוד יש להביא בזה מש"כ בס' עבודת הקודש‬ ‫וז"ל‪ ,‬צריך שיהיו שתי אילנות‪ ,‬והגם שהם מין אחד‪,‬‬
‫להחיד"א )מורה באצבע סימן ז' אות קצח( בזה"ל‪ ,‬ישתדל‬ ‫ויש מדקדקים על שני מינים‪ ,‬ואין זה עכובא‪ ,‬עכ"ל;‬
‫שצא‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫ט‪ .‬הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאין לברך ברכה זו על אילני סרק‪ ,‬אלא על אילני מאכל‬
‫המוציאים פירות י‪] ,‬אך יש מקילים לברך אף על אילני סרק יא[‪.‬‬

‫מזה הכרע‪ ,‬שאינם נקראים 'אילני' סתם ג"כ‪ ,‬וחז"ל‬ ‫לברך ברכת אילנות בימי ניסן‪ ,‬והמדקדקים מקפידים‬
‫כללו כל אילנות שבעולם בלשון זה‪ ,‬והו"ל ספק‪,‬‬ ‫שיהיה בניסן דווקא‪ ,‬ויהיה שתי אילנות‪ ,‬ויוצאים‬
‫עכ"ל; ]ויעו"ש שהוסיף עוד עפ"ז בזה"ל‪ ,‬ואולי זהו‬ ‫לשדה לברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שהזכיר ג"כ שיש לצאת‬
‫הטעם שרובא דרובא מעם בני ישראל אינם מברכים‬ ‫מחוץ לעיר כדי לברך ברכה זו‪] ,‬אלא שאינו ברור‬
‫ברכה זו‪ ,‬כי תמיד נראים פרחים באילני סרק כמה‬ ‫מדבריו‪ ,‬האם כוונתו שיש ליזהר בזה מעיקה"ד‪,‬‬
‫ימים קודם מבאילני פירות‪ ,‬ועל אילני סרק אין לברך‬ ‫ומש"כ 'המדקדקים מקפידים' היינו על תחילת דבריו‬
‫מספק כנ"ל‪ ,‬ואח"כ כשרואים באילני פירות מסופקים‪,‬‬ ‫'שיהיה בניסן דווקא'‪ ,‬או שמא אינו אלא מנהג‬
‫אולי כיון שכבר ראו באילני סרק ולא בירכו‪ ,‬הוה ליה‬ ‫המדקדקים‪ ,‬אך מעיקה"ד שפיר דמי לברך ברכה זו‬
‫כשהחיינו אחר ששכח ואכל מהפרי‪ ,‬כי ההנאה דראיה‬ ‫אף על אילנות שבתוך העיר[‪.‬‬
‫בהפרחים דאילנות הוא כהנאה דאכילה דלגבי‬ ‫אכן‪ ,‬עי' מעשה רוקח )על הרמב"ם שם( שכ'‪ ,‬דלאו‬
‫שהחיינו‪ ,‬וצלע"ע בזה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אכן ראה לקמן )סעיף כג‪,‬‬ ‫דווקא כתב הרמב"ם 'היוצא'‪ ,‬אלא שדיבר בהווה‬
‫ושם הערה לב( דלדעת רוב הפוסקים‪ ,‬שפיר יש לברך‬ ‫שלא היו האילנות המלבלבים בתוך העיר אלא בשדות‬
‫ברכת האילנות אף בראיה שניה‪ ,‬ולפ"ז הרי שאי"ז‬ ‫שמחוץ לעיר‪ ,‬וכעי"ז כתבו בס' פרי האדמה )על‬
‫טעם מספיק ליישב המנהג שאין מברכים ברכה זו‪,‬‬ ‫הרמב"ם שם( ובס' פתח הדביר )רכו‪,‬א( ועו"א‪ ,‬דלאו‬
‫שהרי אף אי נימא דשפיר יש לברך אף אילני סרק‪,‬‬ ‫דווקא נקט הרמב"ם 'היוצא לשדות'‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬ממה‬
‫מכ"מ אפי' היכא שראו בתחילה אילני סרק‬ ‫שהוסיף דה"ה שיש לברך ברכה זו ב'גינות'‪ ,‬נראה‬
‫המלבלבים‪ ,‬מכ"מ יוכלו לברך לאחמ"כ בראותם אילני‬ ‫דשפיר יש לברך ברכה זו אף בגינות שהם בתוך העיר‪,‬‬
‫מאכל המלבלבים‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫ומסתימת דברי שאר רבותינו הראשונים שלא כתבו‬
‫וטעם דעה זו שאין לברך אלא על פריחת אילני‬ ‫דין ברכת האילנות בלשון זה‪ ,‬נראה בודאי שאין‬
‫מאכל‪ ,‬דאף שתקנו חכמים לברך ברכה זו בראיית‬ ‫חילוק בזה‪ ,‬ושפיר דמי לברך ברכה זו אף על אילנות‬
‫פריחת ולבלוב האילנות קודם שיוציאו פירות‪,‬‬ ‫שבתוך העיר‪.‬‬
‫]וכדלקמן )סעיף כ'( שאחר שגדלו הפירות שוב אין‬
‫‪ .È‬כן כתב בשו"ת הלכות קטנות )ח"ב סימן כח(‪,‬‬
‫לברך ברכה זו[‪ ,‬מכ"מ הא קמן שתקנו נוסח הברכה‬
‫שאין מברכים ברכה זו אלא על אילנות מאכל‬
‫שברא אילנות טובות אלו 'ליהנות בהם בני אדם'‪,‬‬
‫המוציאים פירות‪ ,‬אבל על אילני סרק אין לברך‪ ,‬וכן‬
‫והנאה זו היינו הנאת אכילת הפירות שלאחמ"כ‪ ,‬וזה‬
‫הסכמת רוב הפוסקים שאין לברך ברכה זו אלא על‬
‫אינו שייך אלא באילני מאכל ולא באילני סרק‪.‬‬
‫אילני מאכל‪ ,‬וכ"ה בבאר היטב )רכו‪,‬א(‪ ,‬יד אהרן )סי'‬
‫)סימן רכה‪,‬‬‫‪ .‡È‬כן כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ‬ ‫רכו הגה"ט(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן ס' ס"א(‪ ,‬משנה ברורה‬
‫ד"ה כתוב במג"א(‪ ,‬יעו"ש שכתב בפשיטות בתו"ד‬ ‫)רכו‪,‬ב(‪ ,‬ערוך השולחן )רכו‪,‬א(‪ ,‬שו"ת דברי מלכיאל )ח"ג‬
‫בזה"ל‪ ,‬אמנם ברכת 'שלא חיסר בעולמו'‪ ,‬אולי יש‬ ‫סו"ס ב'(‪ ,‬מועד לכל חי )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן א' אות ט'(‪,‬‬
‫לומר שמברכים גם עליהם כשרואה אותם בתחילה‬ ‫גדולות אלישע )רכו‪,‬ב(‪ ,‬כף החיים )רכו‪,‬ב(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫ביומי ניסן בעת חידושם‪ ,‬כדרך שמברך אאילני סרק‬ ‫וע"ע אשל אברהם בוטשאטש )סימן רכו( שכתב‬
‫דמלבלבי‪ ,‬אע"ג דלא חזו לאכילה גם לא לריחא‪ ,‬אלא‬ ‫להסתפק בדי"ז‪ ,‬וכתב שמחמת הספק בודאי אין‬
‫אחזותא הוא דקמברך בראשיתו‪ ,‬כיון שיש זמן שלא‬ ‫לנהוג למעשה לברך ברכה זו על אילני סרק‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ראהו ולא היה יכול ליהנות ממנו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הובא בשם הלכות קטנות )שם(‪ ,‬שאין לברך אאילנות‬
‫והנה עי' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכו‪,‬ב( שכ'‪ ,‬שאין‬ ‫כי אם על שעושים פירות‪ ,‬והגם שלא ראיתי כעת מי‬
‫להוכיח לדעה זו‪ ,‬ממש"כ בחי' הרא"ה )ברכות מג‪ :‬ד"ה‬ ‫שחולק בזה‪ ,‬מכ"מ נראה דמידי ספיקא לא נפיק‪,‬‬
‫אמר רב יהודה( ובחי' הריטב"א )ברכות מג‪ :‬ד"ה האי מאן‬ ‫שהגם שבלשון חז"ל )כתובות קיא‪ (:‬יש אילני סרק‪ ,‬אין‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫י‪ .‬לדעת רוב הפוסקים הנ"ל‪ ,‬יש לדון בזה מהו 'אילן מאכל' שיש לברך עליו ברכה זו‪,‬‬
‫מאכל‪ ,‬יש לדון האם היינו לאפוקי אילני סרק בלבד‪,‬‬
‫אבל אילנות המוציאים פירות שפיר דמי לברך עליהם‬
‫אע"פ שאינו יכול לאכול פירותיהם מטעם כל שהוא‪,‬‬
‫או שמא כל שאינו יכול לאכול פירות אילן זה מאיזה‬
‫טעם שיהיה‪ ,‬הרי שאין לו לברך עליו ברכת האילנות;‬
‫]ועי' שו"ת להורות נתן )ח"ה סימן ח' אות ו'( שכ'‪ ,‬שאין‬
‫לברך ברכת האילנות על אילן זכר שאינו מוציא‬
‫פירות‪ ,‬וראה עוד לעיל )הערה א' אות ד'( משנ"ת בזה‪,‬‬
‫אך עכ"פ אכתי יש לדון‪ ,‬לענין אילן נקבה אשר‬
‫מטבעו ראוי להוציא פירות‪ ,‬אלא שמטעם כל שהוא‬
‫אינו יכול לאכול פירותיו וכיו"ב‪ ,‬או שמטעם כל‬
‫שהוא בשנה זו לא יוציא פירות‪ ,‬אך בשנה שלאחמ"כ‬
‫ימשיך להוציא פירותיו‪ ,‬וכדלהלן[‪.‬‬
‫ובשו"ת משנת יוסף )ח"א סימן ס' ד"ה ולפ"ז הגם‪ ,‬וד"ה‬
‫והנה ההלק"ט‪ ,‬ח"ו סימן עד( נקט עיקר‪ ,‬דכיון שכל עיקר‬
‫די"ז שאין לברך ברכת האילנות על אילן סרק‪ ,‬אין‬
‫מקורו מדברי הגמ' והראשונים‪ ,‬ואדרבה מסתימת‬
‫דברי הראשונים אפשר שיש להוכיח דשפיר יש לברך‬
‫אף על אילן סרק‪] ,‬ואף למש"כ הראשונים דלקמן‬
‫)סעיף כ'( שאין לברך ברכה זו אחר שגדלו הפירות‪,‬‬
‫אכתי יש לומר דהיינו היכא שמברך ברכה זו על אילני‬
‫מאכל‪ ,‬אך אה"נ שפיר יכול לברך ברכה זו אף על‬
‫אילני סרק[‪ ,‬ודי"ז אינו אלא מדברי ההלק"ט‪ ,‬הרי‬
‫שאין לך בו אלא חידושו‪ ,‬והיינו דווקא באילן סרק‬
‫שאינו ראוי להוציא פירות כלל‪ ,‬אבל כל שהוא בכלל‬
‫אילן מאכל שפיר יש לברך עליו‪ ,‬ואע"פ שבשנה זו‬
‫לא יוציא אותו האילן פירות מחמת סיבה כל שהיא‪,‬‬
‫או שפירותיו אינם ראויים לאכילה בפני עצמם אלא‬
‫לתבלין וכיו"ב‪ ,‬יעו"ש )בחלק ו'( מה שהוסיף עוד בזה‪.‬‬
‫ומצינו כמה וכמה פרטי דינים שהובאו בזה בשם‬
‫גדולי ההוראה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬אילן המוציא פירות שאין פירותיו ראויים‬
‫לא צריך לברך עוד כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע שו"ת רבי עקיבה‬
‫לאכילה בפני עצמם אלא לתבלין בלבד; ראה‬
‫יוסף )או"ח ח"ב סימן קפה ד"ה ולענין אם דווקא( מש"כ בזה‪,‬‬
‫בהגש"פ 'ערב פסח' )ליוורנו תרמ"ח‪ ,‬דף כב ע"א( דשפיר‬
‫יש לברך עליו‪ ,‬יעו"ש בזה"ל‪ ,‬גם נראה שיש לברך על‬
‫פרחי אילן לימוני"ס‪ ,‬דהגם שאינם ראויים למאכל‬
‫בפנ"ע‪ ,‬מכ"מ ראויים הם ליתן טעם במאכל‪ ,‬ועולים‬
‫שצב‬
‫ועי' הערה יב‪.‬‬
‫דנפיק( בביאור ברכה זו‪ ,‬ש'קבעו ברכה זו‪ ,‬לפי שהוא‬
‫ענין בא מזמן לזמן‪ ,‬והוא ענין מחודש‪ ,‬שאדם רואה‬
‫עצים יבשים שהפריח הקב"ה'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכמשנ"ת‬
‫לעיל )הערה ב'( בארוכה‪ ,‬שעיקר ברכה זו אינה על‬
‫התפעלות נפש האדם מראיית לבלוב ופריחת‬
‫האילנות‪ ,‬אלא על עצם חידוש הבריאה[‪ ,‬ומשמע דסגי‬
‫בעצם פריחת האילנות כדי לברך עליהם ברכה זו‪,‬‬
‫ואין צריך שיהיו הפירות ראויים למאכל אדם; דאכתי‬
‫יש לפרש‪ ,‬דאין כוונת הראשונים אלא על אילנות שיש‬
‫בהם הנאה לבני אדם בהתחדשות ופריחת האילן‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫אכן לכאו' יש להוכיח לדעה זו‪ ,‬דשפיר דמי לברך‬
‫ברכת האילנות אף על אילני סרק‪ ,‬ממש"כ בפי'‬
‫התפילות והברכות לר"י בר יקר )הוצאת מאורי ישראל‪,‬‬
‫ח"ב סוף עמ' נו( בזה"ל‪ ,‬יצא לשדות וראה אילנות‬
‫פורחים ונצים‪ ,‬אומר ברוך שלא חיסר מעולמו כלום‪,‬‬
‫על שם שאף הפרחים הם מאכל לעופות ולתולעים‪,‬‬
‫ועל שם 'ירעפון נאות מדבר וגיל גבעות תחגורנה'‬
‫)תהלים סה‪,‬יג(‪ ,‬מכלל דמשבח ביה קרא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולפי‬
‫ביאורו נראה דשפיר יש לברך ברכה זו אף על אילני‬
‫סרק‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת שבט הלוי )ח"ו סימן נג אות ד'( שכ'‪,‬‬
‫דאע"פ שלכתחילה בודאי אין לברך אלא על אילנות‬
‫מאכל המוציאים פירות‪ ,‬וכדעת רוב הפוסקים הנ"ל‬
‫בסמוך )הערה י'(‪ ,‬אך עכ"פ אם בירך על אילן סרק‪ ,‬אין‬
‫לו לחזור ולברך על אילן מאכל‪ ,‬וביאר טעמו בזה"ל‪,‬‬
‫הנה אע"פ שלהלכה אין ספק שמברכים רק על אילן‬
‫מאכל כהסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬מכ"מ לבי נוטה דלא‬
‫יברך עוד פעם‪ ,‬לא מפני ספק ברכות ]‪-‬לחוש לדעת‬
‫היעב"ץ וסייעתו דשפיר יש לברך ברכה זו אף על‬
‫אילנות סרק[‪ ,‬אלא דברכה זו ברכת שבח על בריאות‬
‫טובות ואילנות מאכל וסרק‪ ,‬וכיון שנתן הודאה עליהם‬
‫ודבריו צ"ב‪.‬‬
‫)הערה‬ ‫‪ .·È‬הנה לדעת רוב הפוסקים הנ"ל בסמוך‬
‫י'(‪ ,‬שאין מברכים ברכת האילנות אלא על אילני‬
‫שצג‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫יא‪ .‬עוד יש שכתבו לחדש‪ ,‬דאף לדעת הפוסקים הנ"ל‪ ,‬שפיר יש לברך על אילן שפירותיו‬
‫ופרחיו מוציאים ריח טוב‪ ,‬ואע"פ שאינם ראויים לאכילה‪ ,‬ועי' הערה יג‪.‬‬

‫לדעת רוב הפוסקים הנ"ל בסמוך )סעיף ט'‪ ,‬ושם הערה י'(‪,‬‬ ‫על שולחן מלכים‪ ,‬וגם ראויים הם לעשות מהם‬
‫שאין מברכים ברכת האילנות אלא על אילני מאכל‪,‬‬ ‫מרקחות בסוכר ע"י האור או לטובלם בסוכר כו'‪,‬‬
‫מכ"מ אילנות המוציאים פירות ופרחים בעלי ריח‬ ‫ומהאי טעמא יש לברך כו' על אילני הורד וכיצא‬
‫טוב‪ ,‬אע"פ שאינם מוציאים פירות הראויים למאכל‬ ‫בהם‪ ,‬שעושים מהם מרקחות וטובים למאכל‪ ,‬ומה גם‬
‫אדם‪ ,‬שפיר דמי לברך עליהם ברכה זו; וכתב לייסד‬ ‫שיש להם ריח טוב ומוציאים מהם מים להריח וליתן‬
‫דבריו ע"פ סוגי' דברכות )מג‪ ,(:‬דכולא סוגי' מיירי‬ ‫במאכל ולרפואה‪ ,‬ואין לך הנאה גדולה מזו באכילתם‬
‫בדיני ברכת הריח‪ ,‬ובתוך הדברים מייתי האי מימרא‬ ‫ובריחם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫דאמר רב יהודה‪ ,‬האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני‬ ‫אך בשם הגר"ח קניבסקי הובא )בס' אוצר תשובות‬
‫דקא מלבלבי כו'‪ ,‬ושוב הדרינן לדיני ברכת הריח‪,‬‬ ‫לשאלות המצויות‪ ,‬ח"א סימן קפד אות ח'(‪ ,‬שאין לברך ברכת‬
‫יעו"ש; וביאר בזה בזה"ל‪ ,‬והיה נראה לענ"ד לומר‪,‬‬ ‫האילנות אלא על אילן שפירותיו ראויים לאכילה בפני‬
‫דרצה לאשמועינן‪ ,‬דגם על ראיית אילני בשמים‬ ‫עצמם‪ ,‬ואף אם רוב פירותיו אין משמשים אלא‬
‫הנזכרים בסוגי' שם שמברכים עליהם בורא עצי‬ ‫לתבלין וכיו"ב‪ ,‬אך אם אין פירותיו נאכלים כלל בפני‬
‫בשמים‪ ,‬כשרואה אותם מלבלבים צריך לברך שלא‬ ‫עצמם‪ ,‬ואינם משמשים אלא לתבלין או למרקחת‬
‫חיסר בעולמו כלום כו'‪ ,‬כי גם הריח בכלל הנאה היא‬ ‫וכיו"ב‪ ,‬אין לברך עליו ברכת האילנות‪.‬‬
‫כו'‪ ,‬ורק אילני סרק נתמעטו מברכה זו‪ ,‬אבל כל שאינם‬ ‫ב‪ .‬וכעי"ז יש לדון באילן המוציא פירות‪ ,‬אך‬
‫אילני סרק‪ ,‬אף שאינם מוציאים פירות לאכילה רק‬ ‫פירותיו אינם ראויים לאכילה מחמת נגיעותם‬
‫להריח‪ ,‬ג"כ מברכים על ראייתם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בתולעים וכיו"ב‪ ,‬וראה מה שהביא בגליון וישמע‬
‫ויש שהביאו סמך לדבריו‪ ,‬ממש"כ בספר הפרנס‬ ‫משה )גליון קיב פרשת בהר תשע"ו‪ ,‬ונדפס בקובץ 'מה טבו‬
‫)סימן שצו( בזה"ל‪ ,‬האי מאן דנפיק ביומי ניסן פעם‬ ‫אהליך יעקב' גליון יג עמ' קעא( הוראות פוסקי זמנינו בזה‪,‬‬
‫ראשונה בשנה‪ ,‬וחזי אילני דמלבלבי 'שמוציאים ריח‬ ‫האם רשאי לברך עליו ברכת האילנות‪.‬‬
‫טוב'‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום כו'‪,‬‬ ‫ג‪ .‬אילן שהזקין ואינו מוציא פירות; עי' שו"ת‬
‫עכ"ל‪ ,‬ויש לפרש כוונתו‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכה זו‬ ‫משנת יוסף )ח"א סימן ס' ד"ה ולפ"ז הגם( שכתב בתו"ד‬
‫אף על אילנות המוציאים ריח טוב‪ ,‬ואע"פ שאינם‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ויתכן שגם הרואה אילן פרי שמחמת סיבה לא‬
‫מוציאים פירות הראויים למאכל אדם; אכן אינו‬ ‫יוציא פירות השנה‪ ,‬או שכבר הזקין ואינו עושה‬
‫מוכרח‪ ,‬ויש לפרש דבריו בפשטות‪ ,‬שכך היא‬ ‫פירות‪ ,‬מכ"מ יכול לברך עליו‪ ,‬דמכ"מ יהנה מכללות‬
‫המציאות בפריחת האילנות‪ ,‬שכאשר האילנות‬ ‫הבריאה של פרחי פירות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מוציאים פרחים קודם צמיחת הפירות‪ ,‬הרי שפרחים‬ ‫ד‪ .‬אילן שאינו מוציא פירות אלא לאחר כמה‬
‫אלו 'מוציאים ריח טוב'‪ ,‬וצ"ע‪ .‬עוד יש להוסיף בזה‪,‬‬ ‫שנים; עי' שו"ת להורות נתן )ח"ה סימן ט'( דשפיר יש‬
‫דאפשר שיש לדקדק כדבריו בס' מור וקציעה‬ ‫לברך ברכת האילנות אף על אילן שאינו מוציא את‬
‫פירותיו אלא לאחר שנים רבות‪] ,‬וכמבו' בבכורות )ח‪(.‬‬
‫להיעב"ץ )סימן רכה‪ ,‬ד"ה כתוב במג"א(‪ ,‬דאף אי נימא שאין‬
‫לברך על אילני סרק‪ ,‬מכ"מ כשם שיכול לברך על‬ ‫לענין עץ החרוב‪ ,‬שאינו מוציא את פירותיו אלא‬
‫אילני מאכל‪ ,‬ה"נ יכול לברך על אילנות המוציאים ריח‬ ‫לאחר שבעים שנה‪ ,‬אך כבר העירו שנשתנו הטבעים‬
‫בזה[‪ ,‬ואף אם הוא עצמו לא יוכל ליהנות מפירות‬
‫טוב‪] ,‬אכן היעב"ץ גופי' סבירא ליה דשפיר יש לברך‬
‫אילן זה‪ ,‬מכ"מ בניו אחריו יהנו מפירותיו‪ ,‬ושפיר דמי‬
‫אף על אילן סרק‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה יא([‪.‬‬
‫לברך עליו ברכת האילנות‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת מנחת אשר )ח"ג סימן טו( שכ'‪ ,‬דלא‬
‫סגי באילן המוציא ריח טוב‪ ,‬ואין לברך ברכת‬ ‫)להג"ר בצלאל שטרן‬ ‫‪ .‚È‬א‪ .‬הנה בס' אהלך באמיתך‬
‫האילנות אלא על 'אילן מאכל'‪ ,‬ומשום שנוסח הברכה‬ ‫בעל שו"ת בצל החכמה‪ ,‬פרק יז הערה ח'( כתב לחדש‪ ,‬דאף‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫יב‪ .‬הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאין לברך ברכת האילנות על ענף תלוש יד‪] ,‬אך על אילן‬
‫שפיר יש לברך עליהם ברכת האילנות‪] ,‬ובפרט‬
‫למשנ"ת לעיל בסמוך )הערה י'‪ ,‬וראה עוד הערה יב(‪ ,‬שכל‬
‫עיקר די"ז שאין לברך ברכת האילנות אלא על אילני‬
‫מאכל‪ ,‬אין מקורו אלא מדברי האחרונים‪ ,‬אפשר‬
‫שעכ"פ בנידו"ד יש להקל טפי בזה‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫אף על אילן שאין פירותיו ראויים לאכילה ממש אלא‬
‫לריח טוב וכיו"ב[‪ ,‬וצ"ע למעשה‪.‬‬
‫‪ .„È‬הנה ראשית דבר יש להעיר בזה‪ ,‬דבפשטות‬
‫רבים הל' ברכת שהחיינו )פ"ו סעיף כא‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫נראה שיש לדון בזה לכו"ע‪ ,‬ובין לדעת הפוסקים‬
‫דלעיל )סעיף ט'‪ ,‬ושם הערה יא( שיש לברך ברכה זו על‬
‫אילן סרק‪ ,‬הרי שיש להסתפק שמא עכ"פ אין לברך‬
‫ברכה זו על ענף תלוש‪ ,‬ובין לדעת רוב הפוסקים‬
‫דלעיל )סעיף ט'‪ ,‬ושם הערה ח'( שאין לברך ברכה זו על‬
‫אילן סרק שאינו מוציא פירות‪ ,‬הרי שיש להסתפק‪,‬‬
‫דשמא כל שהוא בכלל 'אילני מאכל' שפיר יש לברך‬
‫עליו‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה יב( כמה ספיקות‬
‫בזה[‪ ,‬ושפיר יש לברך אף על ענף שנתלש מאילן‬
‫המוציא פירות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ויש שציינו שכבר כתב להסתפק בזה באשל‬
‫אברהם )בוטשאטש‪ ,‬סימן רכו(‪ ,‬אך יעו"ש שלא נתבאר‬
‫בדבריו להדי' להסתפק בזה‪ ,‬אלא לענין 'כשרואה‬
‫ענפים חלושים ניכרים שהנצו עכשיו בשנה זו'‪,‬‬
‫]וכפה"נ נתחלפה להם הגירסא‪ ,‬ונכתב 'תלושים'‬
‫במקום 'חלושים'‪ ,‬וצ"ע[; אכן בס' דעת תורה‬
‫למהרש"ם )סימן רכו( כתב בשם זקנו בעל אשל אברהם‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך אף על ענף תלוש‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עוד כתב‬
‫הגאון בעל דעת קדושים ז"ל‪ ,‬דגם על אילנות‬
‫תלושים‪ ,‬אם הם מחדש ועליהם הלבלוב ולא נכמשו‬
‫עוד‪ ,‬מותר לברך עליהם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בשו"ת רבי‬
‫עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קפו(‪ ,‬דהיכא שאי אפשר לו‬
‫לצאת לחוץ לברך הברכה בראיית אילנות ממש‪ ,‬שפיר‬
‫יש לברך ברכת האילנות אף על ענף תלוש‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על‬
‫דבר אשר לא היה יכול לצאת ביומי דניסן לחוץ‬
‫לראות האילנות מלבלבים‪ ,‬והביאו לפניו ענף אילן עם‬
‫פרחים מלבלבים‪ ,‬אם יכול לברך‪ ,‬או דיכולים לברך‬
‫רק במחובר כו'‪ ,‬ונראה לי‪ ,‬דאם אפשר לצאת ולראות‬
‫אילנות מלבלבים מחוברים בודאי עדיף טפי‪ ,‬אבל‬
‫בלא אפשר‪ ,‬מסתבר דיכול לברך גם על ענף של עץ‬
‫שצד‬
‫'ליהנות בהם בני אדם' לא קאי על הנאת ריח וכיו"ב‬
‫אלא על הנאת אכילת הפירות‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן באמת כבר מצינו בדברי הפוסקים שכתבו‬
‫לדון בכעי"ז‪ ,‬לענין ברכת שהחיינו על פרי חדש‬
‫שאינו ראוי לאכילה‪ ,‬אך עכ"פ הינו בעל ריח טוב‪,‬‬
‫האם יש לברך עליו ]בשעת ראייתו[ ברכת שהחיינו‬
‫מחמת הנאת הריח‪ ,‬או שמא כיון שאינו ראוי להנאת‬
‫אכילה אין לברך עליו ברכת שהחיינו; ובס' מים‬
‫נתבארו בארוכה דעות הפוסקים בדי"ז‪ ,‬אשר בשו"ת‬
‫הרדב"ז )ח"א סימן רצז( כתב להדי' דשפיר יש לברך‬
‫עליו ברכת שהחיינו‪] ,‬וז"ל‪ ,‬לאו דווקא פרי הראוי‬
‫לאכילה‪ ,‬אלא ה"ה פרי העשוי להריח‪ ,‬דכי היכי‬
‫דאיכא הנאה באכילת הפירות‪ ,‬ה"נ נהנה בריח הטוב‪,‬‬
‫דמהא"ט תקנו ברכה על הריח‪ ,‬והוא הדין והוא הטעם‬
‫בברכת הזמן‪ ,‬דמאי שנא כו'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן כתבו בכנסת‬
‫הגדולה )סי' רכה הגה"ט אות ב'( ובשו"ת שבות יעקב )ח"ב‬
‫סימן לח( ובמלאכת שלמה )על המשניות‪ ,‬ברכות פ"ט מ"ג(‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך ברכת שהחיינו אף על מיני פרחים‬
‫ועשבים בעלי ריח טוב המתחדשים משנה לשנה‪,‬‬
‫וכגון ורדים וכיו"ב‪ ,‬ויעו"ש שהבאנו שכן נראה דעת‬
‫המגן אברהם )רכה‪,‬יב(; אך בדברי חמודות )על הרא"ש‪,‬‬
‫ברכות פ"ו אות קכ( נקט עיקר שאין לברך ברכת שהחיינו‬
‫על פירות ועשבים המוציאים ריח טוב‪ ,‬שהרי ריח אין‬
‫בו אלא הנאה מועטת‪ ,‬ומהא"ט נמי אין מברכים ברכה‬
‫אחרונה על הנאת הריח )רש"י נדה נב‪ .‬ד"ה ריחני(‪ ,‬וי"ל‬
‫שלא תקנו חכמים ברכת שהחיינו אלא על הנאה‬
‫מרובה‪ ,‬וכגון הנאת אכילת הפירות‪ ,‬וכן נקטו באליה‬
‫רבה )רטז‪,‬ב( ובקיצור שו"ע )סימן נט סי"ח( שאין לברך‬
‫ברכת שהחיינו על פירות ועשבים המוציאים ריח טוב‪,‬‬
‫]ויעו"ש שהבאנו שכן הכריעו כמה פוסקים למעשה‪,‬‬
‫שמחמת הספק אין לברך עליהם ברכת שהחיינו‪ ,‬וכן‬
‫כתבו בשועה"ר )סדר ברכת הנהנין‪ ,‬פרק יא סט"ז( ובברכי‬
‫יוסף )רטז‪,‬א( ועו"פ[‪.‬‬
‫ובפשטות יש לומר דהוא הדין והוא הטעם לענין‬
‫ברכת האילנות‪ ,‬ולדעת הפוסקים הנ"ל דשפיר יש‬
‫לברך ברכת שהחיינו על מיני פירות ופרחים‬
‫המוציאים ריח טוב ]ומתחדשים משנה לשנה[‪ ,‬ה"נ‬
‫שצה‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫שנעקר עם עפרו‪ ,‬נראה שיש לברך טו[‪.‬‬

‫יג‪ .‬עציץ המוציא פירות‪ ,‬נראה‪ ,‬שאם הוא עציץ נקוב שפיר דמי לברך עליו ברכת האילנות‪,‬‬
‫ואם אינו נקוב אין לברך עליו‪ ,‬ועי' הערה טז‪.‬‬

‫לעולם‪ ,‬דפשיטא אין זו קציצה ולא נאסרה כלל בשום‬ ‫שתלשו מן האילן ובו פרחים המלבלבים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אופן‪ ,‬שהרי היא כנטועה במקומה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן‬ ‫אך דעת הרבה פוסקים שאין לברך ברכת האילנות‬
‫כתבו בשו"ת שבות יעקב )ח"א סימן קנט( ובשו"ת שואל‬ ‫על ענף תלוש‪ ,‬וכן כתב לצדד בשו"ת התעוררות‬
‫ומשיב )מהדו' רביעאה‪ ,‬ח"א סו"ס כח( ובשו"ת חיים שאל‬ ‫תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח ח"א סימן קד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נסתפקתי‪ ,‬במי‬
‫להחיד"א )ח"א סו"ס כג( ועו"פ‪ ,‬אכן עי' שו"ת חתם‬ ‫שאינו יכול לצאת החוצה ביומי ניסן לברך על אילנות‬
‫סופר )יו"ד סימן קב( ושו"ת בית יצחק )יו"ד ח"א סימן קמב‬ ‫דמלבלבי‪ ,‬אם מביאים לו ענף מלא פרחי שושנים‪ ,‬אם‬
‫אות י'( שנקטו להחמיר בזה[; וע"פ דבריהם כתב בס'‬ ‫יוכל לברך עליהם כו'‪ ,‬והרמב"ם בהל' ברכות )פ"י‬
‫חשוקי חמד )להגר"י זילברשטיין שליט"א‪ ,‬פסחים קיא‪ (.‬אף‬ ‫הי"ג( כתב להדיא 'היוצא לשדות או לגנות' ביומי ניסן‪,‬‬
‫לנידו"ד‪ ,‬דכל שאילן או ענף זה נעקר עם עפרו‪ ,‬באופן‬ ‫משמע דווקא אם רואה האילנות בעיקרן בשדה אז‬
‫שעדיין יכול לחיות ולהתקיים ממנו ]אם יחזרו ויטעו‬ ‫מברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב לצדד בשו"ת קב חיים )לבעל‬
‫אותו במקום אחר[‪ ,‬יש לומר דשפיר יש לברך עליו‬ ‫'קצה המטה' על מטה אפרים‪ ,‬סימן כב(‪ ,‬שאין לברך ברכת‬
‫ברכת האילנות‪ ,‬לפי שעדיין שם 'אילן' עליו; ]ויש‬ ‫האילנות על ענף תלוש‪ ,‬ולא תקנו חכמים ברכה זו‬
‫להוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף לדעת המחמירים שאין לעקור‬ ‫אלא היכא שרואה האילנות בעיקרן‪ ,‬ושוב הניח הדבר‬
‫אילן אף באופן זה‪ ,‬לאו מילתא דפשיטא היא דה"נ לא‬ ‫בסוף דבריו בצ"ע‪] .‬וע"ע שו"ת מאור החיים )ירושלים‬
‫יוכל לברך עליו ברכת האילנות‪ ,‬והדבר תלוי בטעמי‬ ‫תש"כ‪ ,‬סימן ד'( שהעלה טעם נוסף שאין לברך ברכת‬
‫האיסור לעקור אילן באופן זה‪ ,‬ולמה שכתבו כמה‬ ‫האילנות על ענף תלוש‪ ,‬שהרי נעשה בו איסור בשעת‬
‫אחרונים‪ ,‬שטעם האיסור אינו משום שכבר אין שם‬ ‫קציצת הענף מן האילן‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪ ,‬אכן‬
‫ה'אילן' עליו בשעה זו‪ ,‬אלא משום שיש לחוש שלא‬ ‫טעם זה אינו שייך בכל גווני‪ ,‬שהרי יתכן שנפל הענף‬
‫לא תתקבל הנטיעה לאחמ"כ‪ ,‬הרי שבנידו"ד שפיר י"ל‬ ‫מעצמו‪ ,‬או שקצצוהו לטובת האילן וכיו"ב‪ ,‬וע"ע‬
‫שיש לברך עליו[‪.‬‬ ‫שו"ת משנת יוסף )ח"א סימן ס' ד"ה ולפ"ז הגם( מה‬
‫שהוסיף להעיר עוד על דבריו[‪ .‬וכן כתבו בשו"ת ציץ‬
‫‪ .ÊË‬כן הובא בס' כאיל תערוג )מועדים עמ' עא( בשם‬
‫אליעזר )חלק יב סימן כ' אות ב'(‪] ,‬וכתב דמהא"ט נקטו‬
‫הגראי"ל שטיינמן‪ ,‬שעל עציץ נקוב רשאי לברך ברכת‬
‫בגמ' )ברכות מג‪ (:‬לשון 'היוצא'‪ ,‬אע"פ שיכול לברך‬
‫האילנות‪ ,‬אבל על עציץ שאינו נקוב אין לברך ברכה‬
‫ברכה זו אף על אילנות שבתוך העיר‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫זו; ובשו"ת משנת יוסף )חלק יד סימן קמז( כתב בזה‬
‫)סעיף ח'‪ ,‬ושם הערה ט'([‪ ,‬ובשו"ת להורות נתן )ח"ה סימן‬
‫בזה"ל‪ ,‬בדבר שאלתך‪ ,‬במי שאין לו פירות בחצירו‪,‬‬
‫יא(‪] ,‬יעו"ש מה שהוסיף עוד בזה[‪ ,‬וכן הובא בשם‬
‫אבל בתוך ביתו יש לו עציץ שאינו נקוב שגדלים בו‬
‫הגר"ח קניבסקי )'שמענו כן ראינו' ח"א עמוד שעו(‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫פירות‪ ,‬האם אפשר לברך עליהם ברכת האילנות כו'‪,‬‬
‫נראה לענ"ד‪ ,‬שאם האילן הוא כשאר אילנות שרדום‬ ‫‪ .ÂË‬הנה לענין איסור עקירת וקציצת עץ פרי‪,‬‬
‫וישן בחורף‪ ,‬ובט"ו בשבט מתחיל לחיות‪ ,‬ובא' ניסן‬ ‫הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאם עוקר את האילן עם עפרו‬
‫ללבלב‪ ,‬אפשר לברך עליו‪ ,‬הגם שעציץ אינו נקוב אין‬ ‫באופן שעדיין יכול לחיות ממנו‪] ,‬ואם יחזור ויטע‬
‫בו כל ההלכות הנוהגות בארץ‪ ,‬מכ"מ ברכת האילנות‬ ‫אילן זה לאחמ"כ הרי שימשיך לצמוח[‪ ,‬אין בזה‬
‫היא ברכה כללית על הבריאה של האילנות‬ ‫משום איסור קציצת אילנות‪] ,‬כן כתב בשו"ת שאילת‬
‫המתחדשת עתה‪ ,‬אבל בדר"כ אילנות בתוך הבית הם‬ ‫יעב"ץ )ח"א סו"ס עו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עוד צריך אני למודעי‪ ,‬שאם‬
‫כב'חממה' שיש שם צמיחה תמיד‪ ,‬ולא שייך לברך‪,‬‬ ‫אע"פ שעוקרים הגפן ממקומה‪ ,‬עדיין היא חיה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וע"ע שו"ת רבי עקיבה יוסף )שלזינגר‪ ,‬או"ח ח"ב‬ ‫ויכולים לנוטעה במקום אחר‪ ,‬אין כאן בית מיחוש‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬ ‫שצו‬

‫יד‪ .‬יש שכתבו‪ ,‬שאין לברך ברכת האילנות אלא על אילנות המלבלבים באופן טבעי‪ ,‬אבל‬
‫אם נעשה הלבלוב בידי אדם‪ ,‬אין מברכים עליהם יז‪.‬‬
‫טו‪ .‬נחלקו הפוסקים האם רשאי לברך ברכת האילנות על אילן ערלה‪ ,‬יש אומרים שאין לברך‬
‫עליו לפי שפירותיו אסורים באכילה יח‪ ,‬ויש אומרים דאעפ"כ שפיר דמי לברך עליו יט‪.‬‬

‫]וראה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬

‫)פ"ו סעיף כו‪,‬‬ ‫סימן קפו( מש"כ בזה‪ ,‬ואינו ברור מדבריו האם מדובר‬
‫ושם בהערות( משנ"ת בזה[‪ ,‬והביא שמורו ורבו ז"ל סבר‬ ‫בעציץ נקוב או בעציץ שאינו נקוב‪ ,‬ועוד מצינו כמה‬
‫שאין לברך עליו ביום זה משום שהוא אסור באכילה;‬ ‫וכמה שמועות בשם גדולי ההוראה בדי"ז‪ ,‬וחלקם אף‬
‫ושוב כתב ע"פ דבריו בזה"ל‪ ,‬ונסתפקתי לפי דברי‬ ‫סותרות זו לזו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫הרב מו"ר זצוק"ל הנזכר‪ ,‬דכל שאינו יכול לאכול‬
‫‪ .ÊÈ‬כן כתב בשו"ת רבי עקיבה יוסף‬
‫)שלזינגר‪ ,‬או"ח‬
‫מאותו פרי לפי שהוא שרוי בתענית ציבור‪ ,‬ורוב‬
‫ח"ב סימן קפה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולפי הנראה לי דיכולים לברך‬
‫ישראל ככולם מתענים‪ ,‬אזלינן בתר רובא דמתענים‪,‬‬
‫ברכה זו רק באילנות שפורחים ומלבלבים בעצמם‬
‫אע"ג דאיכא מיעוטא שאינם מתענים לא אזלינן‬
‫כמו במעשה בראשית‪ ,‬משא"כ אם פורחים ע"י מעשה‬
‫בתרייהו‪ ,‬ואפשר דמיקרו מיעוטא דמיעוטא לגבי‬
‫בני אדם‪ ,‬כי הם שעושים בזמנינו טריי"ב הייזע"ר‬
‫רובא דרובא דישראל שמתענים‪ ,‬א"כ אי איתרמי‬
‫]חממות[‪ ,‬שהצמיחה ממהרת ע"י חום שעושים שם‬
‫שראה פרי חדש של ערלה או כלאי הכרם דאסורים‬
‫בני אדם‪ ,‬והפריחה שלהם אין תלוי בזמן אלא במעשה‬
‫בהנאה לכל ישראל‪ ,‬אם יכול לברך עליהם שהחיינו‪,‬‬
‫בני אדם‪ ,‬אין לברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואף שלא מצאתי לו חבר‬
‫ואם כבר בירך אם יצא ידי חובתו‪ ,‬או דלמא הויא‬
‫בדבר‪ ,‬מכ"מ מילתא דמסתברא היא‪.‬‬
‫ברכתו לבטלה וצריך לחזור ולברך כשרואה פרי חדש‬
‫של היתר מאותו המין‪ ,‬וכן אם בירך ברכת האילנות‬ ‫‪ .ÁÈ‬כתב בהגהות רעק"א )סימן רכו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אם‬
‫על אילן דערלה אי שפיר עבד‪ ,‬שהרי בשעה שבירך‬ ‫האילנות תוך שלש שנים לנטיעתם‪ ,‬אני מסתפק אם‬
‫היה הפרי דחוי שאסור בהנאה כו'‪ ,‬ופירות הללו אינם‬ ‫יברך‪ ,‬כיון דאי אפשר ליהנות מפריה כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫באים לידי הנאה לעולם לשום אדם מישראל כו';‬ ‫והיינו‪ ,‬דכיון שמשבח בברכה זו להשי"ת על שברא‬
‫ונראה פשוט‪ ,‬דלדברי הרב מו"ר זצוק"ל הנזכר‪ ,‬אינו‬ ‫אילנות טובות אלו 'ליהנות בהם בני אדם'‪ ,‬ו'הנאה' זו‬
‫יכול לברך‪ ,‬ואם בירך צריך לחזור ולברך‪ ,‬שהרי אינו‬ ‫היינו הנאת אכילת הפירות‪ ,‬א"כ באילן שפירותיו‬
‫נהנה ושמח בראותו פרי חדש של ערלה וכלאי הכרם‪,‬‬ ‫אסורים באכילה‪ ,‬היאך יאמר עליו 'ליהנות בהם בני‬
‫כיון שאסורים בהנאה לכל ישראל הקרויים אדם‪ ,‬ופרי‬ ‫אדם'‪ ,‬והגרעק"א הניח הדבר בספק‪] ,‬אך מהמשך‬
‫זה אתקציא לכל ישראל שלא ליהנות ממנו‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫דבריו נראה שנטיית דעתו להחמיר בזה‪ ,‬שהרי כתב‬
‫]אך שוב כתב בהמשך דבריו‪ ,‬שאם אין האילן שלו‬ ‫דעכ"פ באילן שהוא ספק ערלה בחו"ל שפיר יש‬
‫אלא של חבירו‪ ,‬נראה שבחו"ל שפיר יש לברך עליו‪,‬‬ ‫לברך עליו‪ ,‬וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל )ח"ג סו"ס ב'(‬
‫ומשום שמותר לאדם ליתן לחבירו ערלת חו"ל‪ ,‬אע"פ‬ ‫שכן נראה דעת הגרעק"א[‪.‬‬
‫שהנותן והמקבלים יודעים שערלת ודאי היא‪ ,‬עכ"ד‪,‬‬ ‫וכן הסכמת הרבה פוסקים להחמיר בזה‪ ,‬שאין‬
‫וע"ע חזון איש )זרעים‪' ,‬דיני ערלה' הנדפסים אחר מסכת ערלה‪,‬‬ ‫לברך ברכת האילנות על אילן ערלה‪ ,‬לפי שאינו יכול‬
‫אות מו( מש"כ בזה[‪.‬‬ ‫לומר עליו 'ליהנות בהם בני אדם' שהרי פירותיו‬
‫ויעו"ש )ד"ה ומצאתי בזוהר( שהוסיף להביא מקור‬ ‫אסורים באכילה; וכן כתב בשו"ת עזרת מצר )לרבי‬
‫לזה ממה שאמרו בזוה"ק בכמה מקומות )פרשת בלק דף‬ ‫אברהם פינסו בעל 'אפי זוטרי' ועוד‪ ,‬ת"ק‪-‬תק"פ‪ ,‬תלמידו של רבי‬
‫קפו ע"ב‪ ,‬פרשת פקודי דף רמד ע"ב‪ ,‬פרשת קדושים דף פז ע"ב(‬ ‫דוד פארדו בעל 'חסדי דוד' על התוספתא ושא"ס‪ ,‬נדפס לראשונה‬
‫בזה"ל‪ ,‬האי דמברך על פרי‪ ,‬ההוא פרי איהו הזמנה‬ ‫מכת"י ע"י מכון אהבת שלום‪ ,‬סימן י' ד"ה ונסתפקתי(‪ ,‬יעו"ש‬
‫ומברכין עליה‪ ,‬ולית ליה חולקא לסט"א‪ ,‬וקודם דא‬ ‫שהאריך בתשובתו לדון האם רשאי לברך ברכת‬
‫דהוה ההוא פרי ברשות דסט"א‪ ,‬לא מברכין עליה‪,‬‬ ‫שהחיינו על ראיית פרי חדש ביום תענית ציבור‪,‬‬
‫שצז‬
‫ברכת האלנות על אילנות ערלה‪] ,‬יעו"ש שדבריו‬
‫נסובו כתגובה על דברי הדובב מישרים דלקמן בסמוך‬
‫)הערה יט(‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת האילנות על אילנות‬
‫ערלה[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אך לדעתי יש לדון בזה‪ ,‬דאף שהברכה‬
‫היא בכללות הבריאה‪ ,‬לא על אילן זה דווקא‪ ,‬מכ"מ‬
‫עכ"פ בעינן שיהיה האילן שמברכים עליו אילן מאכל‬
‫שיהיו פירותיו ראויים לאכילה‪ ,‬ואם לא יוציא פירות‬
‫הראויים לאכילה‪ ,‬דאז אין ההנאה נמשכת ממנו בשנה‬
‫זו‪ ,‬אף שבשנים הבאות יתן פירות הראויים לאכילה‪,‬‬
‫בודאי לא שייך לברך בראיית אילן זה‪ ,‬וא"כ בפירות‬
‫ערלה‪ ,‬הנה מלבד דמדינא צריך שריפה וכתותי מיכתת‬
‫שיעורא‪ ,‬וכאילו אין כאן פירות כלל‪ ,‬דמה לי אם לא‬
‫יגדלו‪ ,‬או דהוי כאילו אינם במציאות‪ ,‬הנה עוד יש‬
‫לומר‪ ,‬לפי מש"כ הרמב"ן )ויקרא יט‪,‬כג( בזה"ל‪ ,‬ואמת‬
‫הדבר עוד‪ ,‬כי הפרי בתחילת נטיעת האילנות רב‬
‫הלחות דבק מאד מזיק לגוף‪ ,‬ואיננו טוב לאכלה‪ ,‬כדג‬
‫שאין לו קשקשת והמאכלים הנאסרים בתורה‪ ,‬שהם‬
‫רעים גם לגוף‪ ,‬וכן כתב באבן עזרא )ויקרא שם(‪ ,‬שאין‬
‫בו תועלת ומזיק‪ ,‬וא"כ כיון שבשנות הערלה אין‬
‫הפירות ראויים לאכילה‪ ,‬לא שייך לברך עליה ברכה‬
‫זו; ומש"כ עוד שם‪ ,‬כיון שהברכה היא בעודם פרחים‬
‫ואין בהם איסור ערלה ואפשר ליהנות‪ ,‬ע"כ שפיר יכול‬
‫לברך 'ליהנות בהם בני אדם'‪ ,‬יש לעיין‪ ,‬דהניחא לענין‬
‫להריח בה דשרי‪ ,‬כיון דהשתא מותר ליהנות מהם‬
‫כשהם פרחים‪ ,‬משא"כ בענייננו דהברכה קאי על‬
‫הנאת האכילה‪ ,‬ופרחים אלו לעולם לא יבואו לידי‬
‫הנאת אכילה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הסכימו בשו"ת אור לציון )ח"ג פרק ו' אות ד'‪ ,‬ושם‬
‫בהערות(‪ ,‬ובקונט' ברכת האילנות להגר"ש דבליצקי‬
‫)נדפס בקובץ 'אורייתא' חלק ו' עמוד קנג‪ ,‬אות ז'(‪ ,‬ועוד רבים‪,‬‬
‫שאין לברך ברכת האילנות על אילן ערלה‪ ,‬שהרי‬
‫פירותיו אסורים באכילה‪ ,‬והיאך יאמר עליהם 'ליהנות‬
‫בהם בני אדם'‪.‬‬
‫‪ .ËÈ‬הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת‬
‫האילנות אף על אילן ערלה‪ ,‬ואע"פ שפירותיו אסורים‬
‫באכילה‪ ,‬ועיקר טעם דעה זו‪ ,‬לפי שברכה זו אינה‬
‫הודאה פרטית על אילן זה דנימא שאינו יכול לברך‬
‫עליו לפי שפירותיו אסורים באכילה‪ ,‬אלא היא הודאה‬
‫כללית על מציאות הלבלוב בעולם‪ ,‬ושפיר יכול לברך‬
‫אע"פ שפירות אילן זה אסורים באכילה; ועוד יש‬
‫מהם שהוסיפו לבאר הטעם בזה בדרכים נוספות‪ ,‬אי‬
‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬
‫וכתיב )ויקרא יט‪,‬כג( וערלתם ערלתו את פריו שלש‬
‫שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל‪ ,‬בגין דלא יברכו על‬
‫ההוא פרי ולא יתברך סט"א‪ ,‬כיון דנפק מרשותיה‪,‬‬
‫יאכל ומברכין עליה‪ ,‬ואיהו הזמנה לברכתא‪ ,‬ע"כ;‬
‫]ועוד יש להוסיף ולהביא בזה מש"כ בפירוש הר"מ‬
‫זכות )על הזוה"ק פרשת בלק שם( בביאור דברי הזוה"ק‪,‬‬
‫בזה"ל‪ ,‬וקודם דא כו'‪ ,‬זה סוד אחד לכלל ברכת‬
‫הפירות‪ ,‬והוא‪ ,‬שכולם עברו עליהם שלש שני ערלה‬
‫כנגד שלש קליפות החיצוניות‪ ,‬שהניצוצות הבלועות‬
‫בפירות קשות לצאת משם ואינם ראויים לברכה כו'‪,‬‬
‫וזה שאמר בגין דלא יברכון כו'‪ ,‬וכגון ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫ושל לולבי ניסן‪ ,‬דאסור לברך‪ ,‬כיון שאסורים בהנאה‬
‫כל השלש שנים‪ ,‬אבל ברביעית הוא בנוגה שהוא‬
‫קרוב לקדושה‪ ,‬ומעלים אותו לירושלים עיה"ק‪ ,‬ובזה‬
‫נפרד מהסט"א‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫וכן כתב בס' מקור חיים לחוו"י )סימן רכו( ובכף‬
‫החיים )רכו‪,‬יא(‪ ,‬שאין לברך ברכת האילנות על אילני‬
‫ערלה; וכ"כ בשו"ת דברי מלכיאל )ח"ג סימן ב'(‪ ,‬יעו"ש‬
‫לשונו בסו"ד ד'נראה עיקר שלא לברך' ברכת‬
‫האילנות על אילן ערלה וכיו"ב; והוסיף לבאר בזה‪,‬‬
‫דמש"כ כמה אחרונים דשפיר יש לברך ברכת‬
‫האילנות אף על אילן ערלה‪ ,‬משום שעכ"פ הגויים‬
‫מותרים לאכול מפירותיו‪ ,‬והרי שיש לפרש לשון‬
‫הברכה 'ליהנות בהם בני אדם' על הנאת עכו"ם‪ ,‬יש‬
‫לדחות דבריהם‪ ,‬שהרי 'לא מצינו שיתחייב לברך על‬
‫הנאת אחרים‪ ,‬ורק כשיש לאדם הנאה מצרף בברכתו‬
‫גם את הנאת אחרים שיש להם בזה‪ ,‬וכדאיתא בברכות‬
‫)נט‪ (:‬דהיכא דאית ליה שותפות מברך הטוב והמטיב‪,‬‬
‫והכא נמי מברך על הנאתו ומשתף בברכתו הנאת כל‬
‫בני אדם‪ ,‬אבל לא שיברך רק על הנאת אחרים'‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ועוד הוסיף לדחות הטעם שכתבו כמה אחרונים להקל‬
‫בזה‪ ,‬משום שברכת האילנות אינה כהודאה פרטית על‬
‫אילן זה‪ ,‬אלא הרי היא כברכה כללית על מציאות‬
‫הלבלוב בעולם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דהא חזינן שלא חייבוהו לברך‬
‫על מה שאינו רואה‪ ,‬רק כשרואה האילנות דמלבלבי‪,‬‬
‫וא"כ אין זה שייך רק כשרואה אילן שיכול ליהנות‬
‫ממנו‪ ,‬ואף שמזכיר בברכתו בריות טובות אף שאינם‬
‫לפניו כעת‪ ,‬היינו ג"כ לפי שכוללם יחד עם האילנות‬
‫שהם לפניו כעת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן האריך הגרח"ז גרוסברג )קובץ 'המעין' פרשבורג‪,‬‬
‫חשון תשי"ח‪ ,‬עמוד כג( לפקפק בדברי המתירים לברך‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫על כן שפיר יכול לברך 'ליהנות בני אדם'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]יעו"ש מה שהוסיף עוד בזה[‪.‬‬
‫וכן הסכימו בשו"ת נטע שורק )מונקאטש תרנ"ט‪,‬‬
‫תשובה מחתן המחבר‪ ,‬או"ח סימן ט'(‪] ,‬יעו"ש שכתב‬
‫בתחילה הטעם משום שעכ"פ יכולים הגויים ליהנות‬
‫ולאכול פירות אילן זה‪ ,‬ושוב כתב הטעם‪ ,‬דאף‬
‫בלא"ה נראה שעיקר הברכה אינו אלא על אותו האילן‬
‫בפרטות‪ ,‬אלא הודאה כללית על מציאות לבלוב‬
‫האילנות‪ ,‬ושפיר יש לברך על אילן זה אע"פ שאסור‬
‫ליהנות מפירותיו[‪ ,‬ובשו"ת קב חיים )לבעל 'קצה המטה'‬
‫על מטה אפרים‪ ,‬סימן כב(‪] ,‬ומשום ש'מטבע הברכה לא‬
‫נאמרה על אילן זה ממש אשר הוא רואה כעת לפניו‪,‬‬
‫רק הברכה על הכלל כולו נאמר‪ ,‬והוא מברך ונותן‬
‫שבח והודאה שהגיע הזמן פרחי אילנות שמביאים‬
‫הנאה לעולם‪ ,‬אע"ג דמזה לא יבוא לו הנאה כלל‪,‬‬
‫וממילא אף אם רואה פרחי אילנות של ערלה שפיר‬
‫יכול לברך ברכה זו'[‪ ,‬ובשו"ת קרית חנה דוד )ירושלים‬
‫תרצ"ו‪ ,‬ח"א או"ח סימן לד(‪] ,‬ועיקר טעמו משום שהפרחים‬
‫מותרים בהנאה‪ ,‬ומותר להריח באילנות של ערלה‪,‬‬
‫יעו"ש באורך[‪ ,‬ובשו"ת חלקת יעקב )או"ח סימן נו(‪,‬‬
‫]ומשום שאף פירות אלו ראויים לגויים שיוכלו‬
‫ליהנות מהם[‪ ,‬ובשו"ת באר משה )ח"ג סימן מג(‪,‬‬
‫]ומשום ש'אין הברכה על אילן זה אלא על הטבע‬
‫שפרחי אילני מאכל מלבלבים'[‪ ,‬ובשו"ת ישכיל עבדי‬
‫)ח"ז או"ח סימן יב(‪] ,‬ומשום ש'אנו משבחים לה' שברא‬
‫אילנות אלו בשביל שיהנו מהם בני אדם בעתיד‬
‫כשיגיע זמנם‪ ,‬וגם שהברכה היא ברכה כללית על כל‬
‫מין אילן שברא בעולמו‪ ,‬ולא על אילן זה במיוחד'[‪,‬‬
‫ובשו"ת משנת יוסף )ח"א סימן ס'(‪] ,‬יעו"ש שהאריך‬
‫לדחות כל טעמי האוסרים לברך ברכת האילנות על‬
‫אילנות ערלה‪ ,‬ולקיים דברי דודו הגאון מטשעבין‬
‫הנ"ל‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת האילנות אף על אילנות‬
‫ערלה‪ ,‬אכן שוב כתב במקו"א )ח"ו סימן עב( לחוש‬
‫למש"כ כמה אחרונים להוכיח כן מדברי הזוה"ק‪,‬‬
‫וכנ"ל בסמוך )הערה יח([‪ ,‬ובשו"ת מנחת אשר )ח"ג סימן‬
‫יד אות ו'(‪ ,‬ועוד רבים; ]וראה עוד בשו"ת ישא יוסף‬
‫)או"ח ח"ב סימן נה אות ד'( שהביא בשם הגרי"ש אלישיב‪,‬‬
‫שהורה ג"כ שמעיקר הדין שפיר דמי לברך ברכת‬
‫האילנות אף על אילנות ערלה‪ ,‬ומשום שעיקר הברכה‬
‫הרי היא כהודאה כללית על עצם ענין פריחת‬
‫האילנות‪ ,‬אלא שעכ"פ לכתחילה יש לחוש לדברי‬
‫שצח‬
‫משום שעכ"פ אף פירות אילן זה יהיו מותרים באכילה‬
‫לאחר שיעברו ג' שני הערלה‪ ,‬ואי משום שעכ"פ‬
‫פירות אלו מותרים לעכו"ם ליהנות מהם‪ ,‬ואי משום‬
‫דשפיר יכול לומר 'ליהנות בהם בני אדם' אף על הנאת‬
‫הפרחים‪ ,‬שהרי מותר להריחם וכיו"ב‪ ,‬ואע"פ שאינו‬
‫יכול ליהנות מאכילת הפירות; ]ואף לדעת הפוסקים‬
‫דלקמן בסמוך )סעיף טז‪ ,‬ושם הערה כא( שאין לברך ברכת‬
‫האילנות על אילן מורכב‪ ,‬שאני התם שנעשה בו איסור‬
‫כנגד רצון השי"ת‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד גבי אילן ערלה‪,‬‬
‫דאדרבה‪ ,‬כך היא מצות השי"ת שיהיו הפירות אסורים‬
‫באכילה בשלש שנים ראשונות[‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת רב פעלים )ח"ג או"ח סימן ט'(‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך ברכת האילנות אף על אילנות ערלה‪,‬‬
‫וביאר בזה בזה"ל‪ ,‬ואע"ג דמברך שברא אילנות‬
‫טובות ליהנות בהם בני אדם‪ ,‬הנה גם אילנות אלו‬
‫עומדים ליהנות בהם בני אדם אחר שיעברו שני‬
‫ערלה‪ ,‬ועתה הוא מהלל שמו יתברך כשרואה פעולה‬
‫של האילן לפניו‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬יעו"ש מש"כ טעם נוסף‬
‫בזה‪ ,‬ומה שהביא בזה דברי הפרי מגדים )סי' קעא אשל‬
‫אברהם סק"א( דאיכא איסור ביזוי אוכלין אף בפירות‬
‫ערלה‪ ,‬ודבריו צ"ב[‪ .‬וכ"כ בתורת חיים )סופר‪ ,‬רכו‪,‬ב(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ולולא דבריו ]‪-‬של רעק"א[ היה נראה לענ"ד‬
‫לפשוט דמברך‪ ,‬דאין זו ברכה על שיהיה נהנה מהפרי‪,‬‬
‫אלא על הנאות פרחים מברך כו'‪ ,‬ואם היו מברכים‬
‫משום שיהנה מהפרי‪ ,‬אמאי לא יברך על כל מין פרי‪,‬‬
‫כמו שמברכים שהחיינו על כל מין פרי חדש‪ ,‬ועל‬
‫פרחי אילן אינו מברך אלא פעם אחת כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת דובב מישרים )ח"ג סימן ה'( דשפיר‬
‫דמי לברך ברכת האילנות על אילנות ערלה‪ ,‬וביאר‬
‫טעמו בזה"ל‪ ,‬הנה מצד הסברא בפשיטות נראה‪,‬‬
‫דכוונת הברכה היא על ענין הבריאה בכללה‪ ,‬שבעצם‬
‫נבראו אילנות ופירות ליהנות מהם בני אדם‪ ,‬ואין‬
‫מעכב מה שמצד גזירת התורה אי אפשר ליהנות כעת‬
‫מהם‪ ,‬דהא מכ"מ לאחר שיעברו שנות הערלה יהיו‬
‫הפירות מהאילן מותרים‪ ,‬א"כ ענין הבריאה היא‬
‫להנאת בני אדם‪ ,‬אולם בלאו הכי יש לומר‪ ,‬דלפי דעת‬
‫הטור )סימן רכו( דאם איחר לברך עד אחר שגדלו‬
‫הפירות לא יברך עוד כו'‪ ,‬א"כ לפי מה דמבואר‬
‫במתני' דערלה )פ"א מ"ז( דסמדר מותרים משום ערלה‬
‫כו'‪ ,‬א"כ ברואה אילנות שמלבלבים שעדיין הם בכלל‬
‫פרחים ואין בהם איסור ערלה ואפשר ליהנות מהם‪,‬‬
‫שצט‬
‫ועוד יש לדון בזה לענין אילן שהוא ספק ערלה‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה כ‪.‬‬
‫האילנות יש לו לברר שאילן זה אינו אילן ערלה[;‬
‫אכן לכאו' יש לומר‪ ,‬דכיון שרוב אילנות אינם אילנות‬
‫ערלה‪ ,‬הרי שיש לנו לסמוך על הרוב אף לענין ברכה‪,‬‬
‫ושפיר יש לברך אף על אילן שהוא ספק ערלה על‬
‫סמך רוב אילנות שאינם ערלה‪ ,‬אך נידו"ז תלוי ועומד‬
‫בסוגיא רחבה עד מאד‪ ,‬האם יש לנו לסמוך על רוב‬
‫אף לענין ברכה‪ ,‬וספיקות וחקירות רבות תלויים‬
‫בשאלה זו‪ ,‬ונביא בס"ד תמצית דברי האחרונים בזה‪.‬‬
‫א‪ .‬הנה בדגול מרבבה )יו"ד שה‪,‬י( כתב להסתפק בזה‬
‫לענין פדיון הבן‪ ,‬באופן שהאב הולך מביתו קודם‬
‫שיהא בנו בן שלושים יום‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל שיפדהו האב‬
‫במקום שיהיה שם ביום שלושים ואחד‪ ,‬לדעתי לא‬
‫יכול לברך‪ ,‬כי אולי מת הבן בביתו‪ ,‬ולמיהב להבן‬
‫חזקת חיים ג"כ יש לפקפק‪ ,‬כי כל זמן שלא עברו‬
‫שלושים יום אין לו חזקת חיים כי אולי נפל הוא‪ ,‬ויש‬
‫לדון בזה ולומר דיועיל מטעם חזקה דאתי מכח רובא‬
‫דרובם אינם נפל‪ ,‬והדבר צ"ע‪ ,‬ולכן המובחר‬
‫שבדרכים שיעשה כאן שליח‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שהניח‬
‫הדבר בספק‪ ,‬האם רשאי לסמוך על הרוב אף לענין‬
‫ברכה או לא‪.‬‬
‫ב‪ .‬והסכמת הרבה אחרונים‪ ,‬דשפיר יש לסמוך על‬
‫רוב אף לענין ברכה‪] ,‬וראה עוד לקמן בהמשה"ד‬
‫מקורות נוספים מדברי האחרונים בזה[‪ ,‬וכן כתבו‬
‫בחזון איש )יו"ד סימן לז אות טו( ובשו"ת אגרות משה‬
‫)או"ח ח"ג סוף סימן ד'( לענין ברכה על טבילת כלי‬
‫המיוצר בחו"ל במקום שרובם גויים‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫דובב מישרים )ח"ב סימן יח( לענין ההולך במדבר ואינו‬
‫יודע מתי שבת‪ ,‬דנקטי' )ביאור הלכה שמד‪,‬א ד"ה אפילו(‬
‫שיש לו להניח תפילין בכל יום‪ ,‬דה"נ נראה שיש לו‬
‫לברך על הנחתם בכל יום‪ ,‬ומשום שאף לענין ברכה‬
‫יש לנו לילך אחר הרוב שאותו היום אינו שבת‪ ,‬ועוד‬
‫לו במקו"א )שו"ת דובב מישרים ח"ד סימן לג(‪ ,‬דמהא"ט‬
‫נמי יש לברך ברכת המפיל אע"פ שאינו ודאי שיישן‪,‬‬
‫משום שיש לסמוך על הרוב שיכול לישן אחר ברכת‬
‫המפיל‪ ,‬ואין לחוש שמא יאנס ולא יישן לבסוף‪] ,‬ועוד‬
‫יש להאריך בזה לענין ברכת המפיל‪ ,‬דיש לומר שאינו‬
‫מברך ברכה זו על שינה דידיה אלא על מנהגו של‬
‫עולם‪ ,‬ואף אם לא ישן לבסוף אין ברכתו לבטלה‪,‬‬
‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬
‫הגרעק"א והדברי מלכיאל הנ"ל בסמוך )הערה יח(‪ ,‬וכן‬
‫נהג בעצמו להחמיר ולהמנע מלברך ברכת האילנות‬
‫על אילנות ערלה[‪.‬‬
‫וידוע בשער בת רבים מש"כ בשו"ת דובב מישרים‬
‫)שם( להוכיח לנידו"ז‪] ,‬יעו"ש שכתב ש'דמות ראיה‬
‫נראה לו'[‪ ,‬מהא דתנן במעשר שני )פ"ה מ"א(‪ ,‬שהיו‬
‫מציינים האילנות של ערלה בחרסית‪ ,‬כדי שעוברי‬
‫הדרכים הלוקטים מאילנות אלו לא יכשלו באיסור‬
‫ערלה‪ ,‬אך לדעת רשב"ג לא היו מציינים אילנות ערלה‬
‫אלא בשנת השביעית‪ ,‬אך בשאר שני שבוע לא היו‬
‫מציינים האילנות משום ערלה‪ ,‬ובב"ק )סט‪ (.‬אמרי'‬
‫דטעמא דרשב"ג משום הלעיטהו לרשע וימות‪] ,‬ורק‬
‫בשנת השביעית שהפירות הפקר ומותרים ליקח מהם‪,‬‬
‫היו מציינים האילנות כדי שלא יכשלו באיסור ערלה[‪,‬‬
‫ומעתה‪ ,‬אי נימא שאין לברך ברכת האילנות על אילן‬
‫ערלה‪ ,‬הרי שהיה להם לציין האילנות של ערלה אף‬
‫בשאר שני שבוע‪ ,‬כדי שלא יכשלו לברך עליהם ברכה‬
‫זו‪ ,‬והרי שיש להוכיח‪ ,‬דשפיר דמי לברך ברכת‬
‫האילנות אף על אילנות ערלה‪ .‬אך כבר האריכו רבים‬
‫וטובים לישא וליתן בזה כדרכה של תורה‪ ,‬והעלו כמה‬
‫דרכים לדחות ראיה זו‪ ,‬ובמילואים )סימן ט'( הבאנו‬
‫דבריהם בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫‪ .Î‬הנה בהגהות רעק"א )סימן רכו( כתב להסתפק‬
‫בנידון הנ"ל‪ ,‬האם יש לברך ברכת האילנות על אילנות‬
‫ערלה‪ ,‬ובהמשך דבריו כתב‪ ,‬דעכ"פ אילן שהוא ספק‬
‫ערלה בחו"ל‪ ,‬בודאי יש לברך עליו‪ ,‬ואין להחשיבו‬
‫כ'ספק ברכה'‪ ,‬משום שמעיקר הדין ספק ערלה בחו"ל‬
‫מותר )ערלה פ"ג מ"ט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והיכא דהוי ספק ]ערלה[‪,‬‬
‫נראה לי דיברך‪ ,‬ולא מקרי ספק ברכה‪ ,‬כיון דהדין‬
‫דספק ערלה בחו"ל מותר‪ ,‬א"כ ראוי ליהנות ממנו‪,‬‬
‫ומברך שפיר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן עדיין יש לדון בזה לענין‬
‫אילן שהוא ספק ערלה באר"י‪ ,‬ומעיקר הדין ספק‬
‫ערלה באר"י אסור )ערלה שם(‪ ,‬והרי שיש להחשיבו‬
‫כ'ספק ברכות'‪ ,‬ובעלמא קיי"ל דספק ברכות להקל‪,‬‬
‫וה"נ נראה שאין לברך על אילן שהוא ספק ערלה‬
‫באר"י‪] ,‬וכ"כ בס' שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב )ברכות‬
‫עמ' תעד(‪ ,‬שמדברי הגרעק"א נראה‪ ,‬שעכ"פ באילן‬
‫ערלה באר"י אין להקל בזה‪ ,‬וקודם שמברך ברכת‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫על סמך רוב‪ ,‬מהא דאיתא בברכות )נג‪] (.‬לענין ברכת‬
‫בורא מאורי האש במוצ"ש[‪ ,‬תנו רבנן‪ ,‬היה מהלך חוץ‬
‫לכרך וראה אור‪ ,‬אם רוב נכרים אינו מברך‪ ,‬אם רוב‬
‫ישראל מברך כו'‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬והרי דשפיר סמכינן על‬
‫הרוב אף לענין ברכה; אכן יש לדחות‪] ,‬על דרך‬
‫משנ"ת לדחות הראיה מדברי הרמב"ם הנ"ל גבי ברכה‬
‫על קריאת המגילה בי"ד[‪ ,‬דשאני התם שבודאי חייב‬
‫בברכת בורא מאורי האש‪ ,‬אלא שעכ"פ יש מקום‬
‫להסתפק שמא אור זה אינו אלא אור של נכרים שאין‬
‫מברכים עליו‪ ,‬ולענין זה אמרינן דשפיר יש לנו לסמוך‬
‫על הרוב‪ ,‬והדרינן לקמייתא שיש לו לקיים החיוב‬
‫המוטל עליו ולברך על ראיית האור‪ ,‬אך בעלמא היכא‬
‫שכל עיקר חיוב הברכה מוטל בספק‪ ,‬אין לנו לילך‬
‫אחר הרוב כדי לחייבו בברכה זו‪.‬‬
‫עוד כתבו האחרונים ]שו"ת דובב מישרים )ח"ב‬
‫סימן יח ד"ה וכן אזכור‪ ,‬ח"ד סימן לג(‪ ,‬שו"ת הר צבי )או"ח‬
‫ח"א סימן קיד( ועוד[ להוכיח דשפיר יש לברך על סמך‬
‫רוב‪ ,‬ממש"כ בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג )דפוס קרימונה‬
‫סו"ס קצד‪ ,‬תשובות מיימוניות נשים סו"ס יא‪ ,‬הגהות מרדכי יבמות‬
‫סימן קכח( אהא דאמרינן ביבמות )קכא‪ ,(:‬ההוא דהוה‬
‫קאמר ואזיל מאן איכא בי חסא טבע חסא‪ ,‬אמר רב‬
‫נחמן האלוקים אכלו כוורי לחסא‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וכתב‬
‫מהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואין לתמוה על רב נחמן‬
‫דאישתבע דאכלוהו כוורי לחסא‪ ,‬היכי אישתבע הכי‪,‬‬
‫כיון דאמרי' אשתו אסורה אלמא מספקינן אי מית אי‬
‫לא‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דרובם אין ניצולים‪ ,‬ורב נחמן שפיר‬
‫אישתבע‪ ,‬דאפילו בדיני נפשות אזלינן בתר רובא‪,‬‬
‫אלא דבעריות מחמרינן ואמרי' לכתחילה לא תינשא‬
‫אע"ג דרובא לא מתצלו כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בשו"ת מים‬
‫עמוקים למהראנ"ח )סימן מא ד"ה מעתה לדברי(‪ ,‬יעו"ש‬
‫מה שהוסיף עוד בזה; ומעתה יש להוכיח מדבריהם‪,‬‬
‫דאם לענין שבועה שפיר יש לסמוך על הרוב‪ ,‬ה"ה‬
‫ואף כש"כ הוא שיש לברך על סמך רוב‪.‬‬
‫ג‪ .‬מאידך‪ ,‬הסכמת כמה אחרונים שאין לברך על‬
‫סמך רוב‪ ,‬וכ"כ בשו"ת האלף לך שלמה )יו"ד סימן רפו(‪,‬‬
‫יעו"ש דמיירי לענין מי שילדה אשתו בכור‪ ,‬ואין ידוע‬
‫לה אם היה אביה כהן או לוי או ישראל‪ ,‬שיש לנו‬
‫לילך אחר הרוב שאינם כהנים או לויים‪ ,‬וחייב‬
‫לפדותו‪ ,‬אך עכ"פ לענין ברכה יש לחוש למיעוט‬
‫כהנים ולויים‪ ,‬ויש לו לפדותו בלא ברכה; וכ"כ‬
‫בשו"ת תשורת ש"י )מהדו"ת סימן קה( לענין ברכה על‬
‫ת‬
‫)או"ח ח"א סימן‬ ‫ואכמ"ל[‪ ,‬וכן הסכימו בשו"ת הר צבי‬
‫קיד( ובשו"ת בצל החכמה )ח"ה סימן קמז אות ו'( ועו"פ‪,‬‬
‫דשפיר יש לנו לסמוך על הרוב אף לענין ברכה‪.‬‬
‫ויש מן האחרונים ]נהר שלום )תרפב‪,‬ב סוד"ה והשתא‬
‫דאתאן(‪ ,‬שו"ת בית שלמה )או"ח סימן קב ד"ה אמנם‬
‫דבריהם(‪ ,‬שו"ת הר צבי )שם([ שכתבו להוכיח דשפיר‬
‫יש לברך על סמך רוב‪ ,‬ממש"כ הרמב"ם )פ"א מהל'‬
‫מגילה הי"א( בזה"ל‪ ,‬עיר שהיא ספק‪ ,‬ואין ידוע אם‬
‫היתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או אח"כ‬
‫הוקפה‪ ,‬קורין בשני הימים שהם י"ד וט"ו ובליליהם‪,‬‬
‫ומברכים על קריאתה בי"ד בלבד‪ ,‬הואיל והוא זמן‬
‫קריאתה לרוב העולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שיש לנו לילך אחר‬
‫הרוב אף לענין הברכה; אכן‪ ,‬עי' שו"ת תשורת ש"י‬
‫)מהדו"ת סימן פה( שכתב לדחות‪ ,‬דשאני התם שבודאי‬
‫צריכים לברך באחד משני ימים אלו‪ ,‬וכל כהא"ג‬
‫שפיר יש לנו לילך אחר הרוב‪ ,‬שיברכו על קריאת‬
‫המגילה ביום י"ד שהוא זמן קריאה לרוב העולם‪,‬‬
‫ומשא"כ בעלמא היכא דאיכא ספק על עצם חיוב‬
‫הברכה‪ ,‬שאין לנו לסמוך על הרוב לומר שחייב לברך‬
‫ברכה זו‪] ,‬יעו"ש מש"כ לדחות ראיה זו בדרך נוספת[;‬
‫ועוד יש להוסיף‪ ,‬שכבר כתבו גדולי הפוסקים ]ביאור‬
‫הגר"א )תרפח‪,‬י(‪ ,‬פרי מגדים )סי' תרפח אשל אברהם סק"ו(‪,‬‬
‫ומשנה ברורה )תרפח‪,‬יא([ לבאר דין זה באופ"א‪,‬‬
‫דהיי"ט שבערי הספיקות יש לברך על קריאת המגילה‬
‫בי"ד‪ ,‬מפני שאף בן כרך שקרא בי"ד יצא ידי חובתו‪,‬‬
‫וכמבו' בירושלמי )מגילה פ"ב ה"ג(‪ ,‬ונמצא שאף אם‬
‫האמת שמקום זה דינו כמוקף חומה שקורא בט"ו‪,‬‬
‫מכ"מ יוצאים ידי חובתם במה שקוראים המגילה‬
‫בי"ד‪ ,‬ושפיר יכולים לברך על קריאה זו‪] ,‬אלא שכבר‬
‫העירו על דבריהם בשו"ת הר צבי )או"ח ח"ב סימן קכו‬
‫ד"ה ובביאור הגר"א( ובס' אבי עזרי )על הרמב"ם שם(‪ ,‬דא"כ‬
‫מפני מה צריכים לחזור ולקרות המגילה בט"ו‪ ,‬וראה‬
‫מש"כ ליישב בזה בס' קונטרס חנוכה ומגילה )פורים‪,‬‬
‫סימן כה אות כו( ובס' משאת המלך )מועדים סימן נ' אות א'(‬
‫ובשו"ת ציץ אליעזר )ח"ג סימן יט אות א'(‪ ,‬ואכמ"ל[;‬
‫ועוד יש לציין‪ ,‬דהן אמנם נקטינן הלכתא )שו"ע תרפח‪,‬ד(‬
‫כדעת הרמב"ם‪ ,‬אך עי' טור )סימן תרפח( שהביא דעת‬
‫אחיו ה"ר יחיאל‪ ,‬שבערי הספיקות אין מברכים על‬
‫קריאת המגילה כלל אפי' בי"ד‪ ,‬ולדעה זו נראה בודאי‬
‫שאין הולכים אחר הרוב לענין ברכה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫עוד יש שכתבו להוכיח כדעה זו דשפיר יש לברך‬
‫תא‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫טז‪ .‬לדעת הרבה פוסקים‪ ,‬אין לברך ברכת האילנות על אילן מורכב כא‪ ,‬ויש מקילים כב‪.‬‬

‫שאין לברך ברכת שהחיינו ]שתקנו חכמים לברך על‬
‫פירות המתחדשים משנה לשנה[ על פרי מורכב‪ ,‬שהרי‬
‫נעשה באיסור כנגד רצון השי"ת ע"י הרכבת שני מיני‬
‫אילנות זה בזה‪ ,‬ובס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬
‫)פ"ו הערה כז( נתבאר מדברי הרבה פוסקים שיש לחוש‬
‫לדבריו‪] ,‬עי' ביאור הלכה )רכה‪,‬ג ד"ה פרי( שהביא שתי‬
‫הדעות בזה‪ ,‬אי שפיר דמי לברך שהחיינו על פרי‬
‫מורכב‪ ,‬ונראה שלא הכריע בזה‪ ,‬וע"ע כף החיים‬
‫)רכה‪,‬כו( שכ'‪ ,‬שמחמת הספק נקטינן דשב ואל תעשה‬
‫עדיף‪ ,‬וספק ברכות להקל‪ ,‬ואין לברך שהחיינו על פרי‬
‫מורכב‪ ,‬וכן הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬שלמעשה אין‬
‫להקל בזה לברך שהחיינו על פרי מורכב‪ ,‬עי' שו"ת‬
‫לב חיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬ח"ג סימן נ'(‪ ,‬בן איש חי )שנה א'‬
‫פרשת ראה אות יא(‪ ,‬שדי חמד )אסיפ"ד מערכת ברכות סימן ב'‬
‫אות ז'(‪ ,‬שו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קעו(‪] ,‬אך‬
‫כתב דהיינו דווקא היכא שהרכיבו ישראל‪ ,‬אבל היכא‬
‫שהרכיבו גוי יש להקל בזה‪ ,‬ובמקומו )מים רבים הל'‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬שם הערה כח( הארכנו[‪ ,‬שו"ת באר משה‬
‫)ח"ז עמ' ריט‪-‬רכ(‪ ,‬שו"ת אגרות משה )או"ח ח"ב סימן נח(‪,‬‬
‫שו"ת מנחת יצחק )ח"ג סימן כה(‪ ,‬ועו"פ[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת שאילת יעב"ץ )ח"א סימן סג( שכתב‬
‫לתמוה על דברי ההלק"ט לענין ברכת שהחיינו על‬
‫פרי מורכב‪ ,‬דכיון שפירות אלו מותרים באכילה‪,‬‬
‫ושפיר מברך עליהם ברכות הנהנין‪ ,‬א"כ מאי שנא‬
‫ברכת שהחיינו דנימא שאין לו לברך עליהם‪] ,‬וראה‬
‫בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )שם הערה כח(‬
‫משנ"ת בישוב דעת ההלק"ט וסייעתו‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו[‪ ,‬ויש מגדולי ההוראה שהורו שיש לסמוך על‬
‫דבריו ולברך ברכת שהחיינו על פרי מורכב‪] ,‬ראה בס'‬
‫מים רבים )שם הערה כז( שכן הורו הגרי"י פישר‪ ,‬הגר"ח‬
‫קניבסקי‪ ,‬והגר"ש דבליצקי[‪.‬‬
‫ובפשטות יש לומר‪ ,‬דלדעת רוב הפוסקים הנ"ל‬
‫לענין ברכת שהחיינו שיש לחוש בזה‪ ,‬ואין לברך‬
‫האילנות‪ ,‬הרי דלא אמרינן בזה האי דינא ד'כל קבוע‬
‫ברכת שהחיינו על פרי מורכב‪ ,‬הוא הדין והוא הטעם‬
‫כמחצה על מחצה דמי'‪ ,‬ויש לנו לילך אחר רוב אילנות‬
‫לנידו"ד גבי ברכת האילנות‪ ,‬שאין לברך ברכת‬
‫שאינם ערלה‪ ,‬ושפיר יש לברך ברכת האילנות על אילן‬
‫האילנות על אילן מורכב‪ ,‬שהרי נעשה באיסור כנגד‬
‫רצון השי"ת‪] ,‬ואף לדעת הפוסקים דלעיל בסמוך‬
‫)סעיף טו‪ ,‬ושם הערה יח( דשפיר דמי לברך ברכת האילנות‬
‫טבילת כלים‪ ,‬שאף אם נתערבו כלי ישראל וכלי גויים‬
‫אלו באלו‪ ,‬ורוב הכלים כלי גויים הם‪ ,‬מכ"מ אין‬
‫לסמוך על הרוב לענין ברכה על טבילתם‪ ,‬והובאו‬
‫דבריו בדרכי תשובה )קכ‪,‬פא(‪] ,‬וראה לעיל )אות א'( עוד‬
‫מדבריו בזה[‪.‬‬
‫ד‪ .‬והנה בנידו"ד לכאו' יש לדון עוד בזה‪ ,‬דאף אי‬
‫נימא דבעלמא שפיר יש לסמוך על הרוב אף לענין‬
‫ברכה‪ ,‬מכ"מ בנידו"ד גבי אילנות שאין ידוע האם‬
‫אילנות ערלה הם או לא‪ ,‬לכאו' אין לנו לילך אחר רוב‬
‫אילנות שאינם ערלה‪ ,‬שהרי האילנות 'קבועים' הם‪,‬‬
‫וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואין הולכים אחר‬
‫הרוב‪.‬‬
‫אכן הדברים יתיישבו ע"פ משה"ק בספר הכריתות‬
‫)להר"ש מקינון‪ ,‬לשון לימודים שער ג' אות ר'( בענין איסור‬
‫זריעה בנחל איתן‪ ,‬דאם כן 'יאסר כל העולם בחרישה‬
‫וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע'‪] ,‬יעו"ש מש"כ‬
‫ליישב‪ ,‬דכל היכא שאינו ניכר מתוך המקום‪ ,‬לא‬
‫אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי[‪ ,‬ובשער‬
‫המלך )פ"א מהל' מגילה הי"א( ועו"א כתבו לייסד‪,‬‬
‫דלעולם לא אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪,‬‬
‫אלא כאשר הדבר המסופק יוצא מתוך הקביעות‪,‬‬
‫ומשא"כ גבי זריעה בנחל איתן‪ ,‬שלעולם אינו יוצא‬
‫ממקום הקביעות‪ ,‬ושוב כאשר אנו מסתפקים על כל‬
‫מקום ומקום שמא ערפו שם עגלה‪ ,‬יש לנו לילך אחר‬
‫הרוב‪ ,‬שרוב מקומות בעולם לא נערפו בהם עגלה‪,‬‬
‫]ועפ"ז כתב בשער המלך )שם( ליישב דעת הרמב"ם‬
‫)הל' מגילה שם( גבי קריאת המגילה בערי הספיקות‪,‬‬
‫דאע"פ שקורין המגילה בשני הימים‪ ,‬מכ"מ אין‬
‫מברכים אלא ביום י"ד‪ ,‬מפני שהוא זמן קריאה לרוב‬
‫העולם‪ ,‬והיי"ט דאזלינן בתר רובא אע"פ שהעיירות‬
‫'קבועות' הן‪ ,‬משום שלא פירש הספק מתוך הקביעות‪,‬‬
‫ואכמ"ל עוד בזה[; ולדבריהם יש ליישב בפשיטות‬
‫אף בנידו"ד‪ ,‬דכיון שלא פירש אילן זה משאר‬
‫זה‪.‬‬
‫‪ .‡Î‬הנה עי' שו"ת הלכות קטנות )ח"א סימן ס'( שכ'‪,‬‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫אכן למעשה נראה‪ ,‬שעל רוב האילנות המורכבים בזמנינו‪ ,‬לכו"ע שפיר יש לברך ברכה זו‪,‬‬
‫היא כללית על כל האילנות שבעולם‪ ,‬דאינו מברך אלא‬
‫פעם אחת בשנה‪ ,‬וכשמברך על שתי אילנות פורחות‬
‫אין הכוונה על אלו בלבד‪ ,‬אלא גם על כל האילנות‬
‫שבעולם‪ ,‬וכל כי האי מצי לברך גם על האילנות‬
‫המורכבים‪ ,‬כיון שבכללם האילנות שבעולם שאינם‬
‫מורכבים‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בשו"ת יגל יעקב )גוטליב‪ ,‬או"ח‬
‫סימן יב אות ב'(‪ ,‬דשאני ברכת האילנות 'דמברך בדרך‬
‫כלל על מה שברא הקב"ה בעולמו ליהנות בני אדם‪,‬‬
‫ובזמן הלבלוב מלבלבים כמה אילנות שאינם‬
‫מורכבים‪ ,‬ונוכל לפרש דהברכה קאי על שאר אילנות'‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫]אכן‪ ,‬עי' שו"ת יביע אומר )ח"ה או"ח סימן כ' אות ב'(‬
‫שהעלה דאיכא למימר נמי לאידך גיסא‪ ,‬דאף לדעת‬
‫הפוסקים דלעיל בסמוך )הערה כא( גבי ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך אף על פרי מורכב‪ ,‬מכ"מ מודו לענין‬
‫ברכת האילנות שאין לברך ברכה זו על אילן מורכב‪,‬‬
‫דשאני התם שלא נעשה האיסור בעצם הפרי‪ ,‬ומשא"כ‬
‫הכא שמברך על האילן עצמו שכל עיקר נטיעתו אינו‬
‫אלא באיסור‪ ,‬יש לומר דגרע טפי‪ ,‬ואין לברך עליו‬
‫ברכת האילנות‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫]באר"י[‪ ,‬האם רשאי לסמוך על רוב אילנות שאינם כן‬
‫‪ .‚Î‬הנה רוב האילנות המורכבים המצויים‬
‫בזמנינו‪ ,‬אינם תחילת ההרכבה‪ ,‬וצמיחתם אינה אלא‬
‫ע"י שתילת גרעין של פרי מורכב‪ ,‬ודב"ז אינו בכלל‬
‫איסור הרכבה‪ ,‬וכמבואר להדי' בשו"ע )יו"ד רצה‪,‬ז(‬
‫בזה"ל‪ ,‬אסור לקיים המורכב כלאים‪ ,‬אבל הפרי היוצא‬
‫ממנו מותר‪ ,‬ואפילו לזה שעבר והרכיבם‪ ,‬ומותר ליקח‬
‫ענף מהמורכב ולנוטעו במקום אחר‪ ,‬עכ"ל; ובס' מים‬
‫רבים הל' ברכת שהחיינו )פרק ו' הערה כט( הבאנו‪,‬‬
‫שעפ"ז הורו כמה מגדולי ההוראה‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫ברכת שהחיינו על פירות המורכבים המצויים בזמנינו‪,‬‬
‫משום שאינם מקור ההרכבה אלא תולדות תולדותיהם‪,‬‬
‫וכן כתבו בשו"ת שרגא המאיר )ח"ד סימן צג( ובשו"ת‬
‫אור לציון )ח"ב פרק יד אות מה(‪ ,‬וכן הובא בשם הגרש"ז‬
‫אוירבך )הליכות שלמה הל' תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג סי"ח(‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ג סימן עו אות ה'(; וע"פ‬
‫דבריהם נראה בפשטות‪ ,‬דהוא הדין והוא הטעם אף‬
‫לענין ברכת האילנות‪ ,‬דשפיר יש לברך על אילנות‬
‫תב‬
‫ועי' הערה כג‪.‬‬
‫על אילן ערלה‪ ,‬מכ"מ הכא גרע טפי שהרי נעשה בו‬
‫איסור[; וכן כתב בשו"ת רב פעלים )ח"ב או"ח סימן לו(‪,‬‬
‫שכמחלוקת לענין ברכת שהחיינו על פרי מורכב‪ ,‬כך‬
‫מחלוקת לענין ברכת האילנות על אילן מורכב‪ ,‬וכשם‬
‫שיש לחוש לדברי ההלק"ט וסייעתו הנ"ל לענין ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬כך יש לחוש לדבריו שלא לברך ברכת‬
‫האילנות על אילן מורכב שנעשה כנגד רצון השי"ת;‬
‫וכן כתבו בשו"ת התעוררות תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח ח"א‬
‫סימן קה( ובכף החיים )רכו‪,‬יא(‪ ,‬שאין לברך ברכת‬
‫האילנות על אילן מורכב‪ ,‬וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק‬
‫)ח"ג סימן כה אות ג'(‪] ,‬ויעו"ש שהוסיף‪ ,‬שאף אם נזדמן‬
‫בידו בתחילה לראות אילן מורכב‪ ,‬מכ"מ יש לו‬
‫להמתין עד שיראה אילן אחר שאינו מורכב‪ ,‬ואין‬
‫לחוש בזה לדעת הפוסקים דלקמן )סעיף כג( שאין‬
‫לברך ברכת האילנות אלא בראיה ראשונה[‪ ,‬וכן הביא‬
‫בשו"ת ישא יוסף )או"ח ח"ב סימן נה אות ד'( בשם‬
‫הגרי"ש אלישיב‪ ,‬וכ"כ בשו"ת משנת יוסף )ח"ט סימן‬
‫סז(‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫לענין אילן שהוא ספק מורכב‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל‬
‫בסמוך )הערה כ'( בארוכה לענין אילן שהוא ספק ערלה‬
‫ולברך עליו‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד‪.‬‬
‫‪ .·Î‬כן כתבו כמה אחרונים‪ ,‬דאף לדעת הפוסקים‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה כא(‪ ,‬שאין לברך ברכת שהחיינו על‬
‫פרי מורכב משום שנעשה באיסור כנגד רצון השי"ת‪,‬‬
‫מכ"מ לענין ברכת האילנות מודו דשפיר יש לברך אף‬
‫על אילן מורכב‪ ,‬דשאני ברכת שהחיינו שהיא ברכה‬
‫פרטית על אותו הפרי החדש‪ ,‬ומשא"כ ברכת האילנות‬
‫שהיא כהודאה כללית על עצם מציאות לבלוב‬
‫האילנות‪ ,‬ואין כוונתו בברכה זו על אילן זה דווקא‪,‬‬
‫ומשו"ה שפיר יש לברך ברכה זו אף בראיית אילן‬
‫מורכב‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה יט( מדברי כמה‬
‫פוסקים‪ ,‬שכתבו ע"פ סברא זו דשפיר דמי לברך ברכת‬
‫האילנות אף על אילן ערלה[; וכן כתב בהגדה של‬
‫פסח 'ערב פסח' )ליוורנו תרמ"ח‪ ,‬דף כב ע"א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬גם יש‬
‫לומר‪ ,‬דשאני שהחיינו וכיוצא דהברכה היא פרטית על‬
‫כל דבר ודבר‪ ,‬משא"כ ברכת האילנות שברכה אחת‬
‫תג‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫יז‪ .‬כתבו הפוסקים‪ ,‬שאין לברך ברכת האילנות על אילן שנטעוהו בשביעית כד; אבל‬
‫אילן שנטעוהו קודם שביעית‪ ,‬יש מתירים לברך עליו‪ ,‬אע"פ שנעשו בו בשביעית‬
‫מלאכות האסורות כה‪.‬‬
‫יח‪ .‬אילן שאין בו פרחים‪ ,‬כי אם עלים בלבד‪ ,‬הסכמת הרבה פוסקים שאין לברך עליו‪,‬‬
‫ועי' הערה כו‪.‬‬

‫שנטעוהו בשביעית‪ ,‬מכ"מ אילן שנטעוהו קודם‬
‫שביעית‪ ,‬שפיר יש לברך עליו ברכת האילנות‪ ,‬אע"פ‬
‫ששמרוהו או עבדוהו בשביעית‪ ,‬וביאר הענין בזה"ל‪,‬‬
‫והלום ראיתי בהליכות שלמה )שם( שמותר לברך‬
‫ברכת האילנות על אילן שמור ונעבד בשביעית‪ ,‬ואין‬
‫מזה ראיה לנידו"ד ]‪-‬שאין לברך ברכת האילנות על‬
‫אילן שנטעוהו בשביעית[‪ ,‬דשם נעשה איסור צדדי‬
‫באילן‪ ,‬לא מיבעיא בשמור שיכול כל רגע להפסיק‬
‫לשומרו‪ ,‬אלא אפילו נעבד במלאכות‪ ,‬מכ"מ אין לזה‬
‫שייכות ללבלוב הבא ממילא בכל אילן‪ ,‬ואפילו לא‬
‫היה נעבד היה מלבלב‪ ,‬אבל אילן שניטע בשביעית‬
‫כולו תועבה‪ ,‬ואיך נברך על לבלובו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת תשובות והנהגות )ח"ז סימן כז אות יד(‬
‫שכ'‪ ,‬שאין לברך ברכת האילנות על אילן ששמרוהו‬
‫או עבדוהו בשביעית‪ ,‬ואף לדעת הפוסקים דלעיל‬
‫)סעיף טו‪ ,‬ושם הערה יט( דשפיר יש לברך ברכת האילנות‬
‫על אילן ערלה‪ ,‬מכ"מ הכא גרע טפי‪ ,‬וביאר הדברים‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולענ"ד נראה דיש לחלק בין אילן של ערלה‬
‫לאילן של שמור ונעבד‪ ,‬דאילן של ערלה אף‬
‫שפירותיו אסורים‪ ,‬מכ"מ לא נעשתה עבירה באילן‪,‬‬
‫אבל שמור ונעבד שנעשתה עבירה באילן גרע‪ ,‬ואין‬
‫לברך עלה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .ÂÎ‬הנה מלשון הגמ' )ברכות מג‪ (:‬דחזי אילני 'דקא‬
‫מלבלבי'‪ ,‬לא מצינו הכרע בספק זה‪ ,‬האם יש לברך‬
‫ברכת האילנות אף על פריחת העלים בלבד‪ ,‬או שמא‬
‫אין לברך אלא על פריחת הפרחים‪ .‬ומלשון הרמב"ם‬
‫)פ"י מהל' ברכות הי"ג( שרואה 'אילנות פורחים וניצנים‬
‫עולים'‪ ,‬נראה טפי שאין לברך ברכת האילנות אלא על‬
‫ראיית פרחי האילן‪ ,‬וביותר נראה כן מלשון הטור‬
‫והמחבר )רכו‪,‬א(‪ ,‬שיש לברך ברכה זו בראיית 'אילנות‬
‫שמוציאים פרח'‪ ,‬ומשמע שעל ראיית פריחת העלים‬
‫בלבד אין לברך ברכה זו‪ .‬וכן כתב בפרי מגדים )סי'‬
‫המורכבים המצויים בזמנינו‪ ,‬משום שבדר"כ אין‬
‫ההרכבה אלא באופן זה‪ ,‬וכ"ה בשו"ת אור לציון )ח"ג‬
‫פרק ו' אות ג'( לנידו"ד‪ ,‬דאף ש'אילנות שההרכבה‬
‫נעשתה בהם‪ ,‬אין לברך עליהם ברכת האילנות‪ ,‬אבל‬
‫אם הם גידולי אילנות מורכבים‪ ,‬אפשר לברך עליהם‬
‫ברכת האילנות'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע שו"ת תשובות והנהגות‬
‫)ח"א סימן קצב( מש"כ עוד עד"ז‪.‬‬
‫‪ .„Î‬כן כתב בשו"ת אור לציון )ח"ג פרק ו' אות ג'(‪,‬‬
‫]וראה לשונו לקמן בסמוך )הערה כה([‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫משנת יוסף )ח"ט סימן סז(‪ ,‬והוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף לדעת‬
‫הפוסקים דלעיל בסמוך )סעיף טו‪ ,‬ושם הערה יט( דשפיר‬
‫יש לברך ברכת האילנות על אילן ערלה‪ ,‬מכ"מ יש‬
‫לומר דבנידו"ד גרע טפי‪ ,‬דהא קיי"ל )תרומות פ"ב מ"ג‪,‬‬
‫רמב"ם פ"א מהל' שמיטה ויובל ה"ב( שצריך לעוקרו‪ ,‬וראה‬
‫לקמן בסמוך )הערה כה( עוד מדבריו בזה‪ .‬וראה עוד‬
‫בס' חשוקי חמד )להגר"י זילברשטיין שליט"א‪ ,‬פסחים קיא‪(.‬‬
‫שכתב נמי כעי"ז‪ ,‬שאין לברך ברכת האילנות על אילן‬
‫שנטעוהו בשבת‪ ,‬ואף לדעת הפוסקים דלעיל בסמוך‬
‫)סעיף טו‪ ,‬ושם הערה יט( דשפיר יש לברך ברכת האילנות‬
‫על אילן ערלה‪ ,‬מכ"מ הכא גרע טפי משום שצריך‬
‫לעוקרו )עי' ביאור הלכה שיח‪,‬א ד"ה אחת(‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬והיינו‬
‫כסברא הנ"ל דכל היכא שצריך לעוקרו אין לברך עליו‬
‫ברכת האילנות‪.‬‬
‫‪ .‰Î‬כן כתב בשו"ת אור לציון )ח"ג פרק ו' אות ג'(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬אילנות שנטעו באיסור בשנת השמיטה אין‬
‫לברך עליהם ברכת האילנות‪ ,‬אבל על אילנות בשנת‬
‫השמיטה אפשר לברך‪ ,‬אף אם נעשו בהם מלאכות‬
‫האסורות בשמיטה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הובא בס' הליכות‬
‫שלמה )הל' תפילה וברכות‪ ,‬פרק כג סעיף ל'( בשם הגרש"ז‬
‫אוירבך‪ ,‬ש'מותר לברך ברכת האילנות על אילן שמור‬
‫ונעבד בשביעית'‪ ,‬וכן הסכים בשו"ת משנת יוסף )ח"ט‬
‫סימן סז(‪ ,‬דאף שאין לברך ברכת האילנות על אילן‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫יט‪ .‬מיני ירקות וזרעים‪ ,‬אין מברכים עליהם ברכה זו כז‪.‬‬
‫כ‪ .‬אין לברך ברכת האילנות אחר שגדלו בהם הפירות ]והבשילו כח[‪ ,‬ויש אומרים דהיינו‬
‫הירוקים שנוספו כל ימות החמה בגפן‪ ,‬ולא הפרחים‬
‫שהמה בימי האביב‪ ,‬ויוהכ"פ הוא בשעת הבציר‪] ,‬אך[‬
‫ומלשון הרמב"ם )שם( שכתב 'וראה אילנות פורחות‬
‫וניצנים עולות'‪ ,‬משמע דדווקא אם רואה הפרחים אז‬
‫מברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ואם אכן בירך ברכה זו על אילן שאין בו פרחים‬ ‫ד'מסתברא הכי ]שאין לברך אלא בראיית הפרחים[‪,‬‬
‫אלא עלים בלבד‪ ,‬עי' שו"ת תשובות והנהגות )ח"ז סימן‬
‫כז אות יג( שכתב בזה"ל‪ ,‬הנה מסברא נראה דיש מקום‬
‫לצדד‪ ,‬דמה שכתבו האחרונים שאין לברך ברכת‬
‫האילנות אלא דווקא כשמוציאים פרח‪ ,‬היינו‬
‫לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד מועיל גם אם בירך‬
‫כשמוציאים עלים‪ ,‬כיון שעכ"פ גם בהוצאת עלים כבר‬
‫ניכר תחילת התחדשות באילן בשנה זו להוציא פירות‪,‬‬
‫ודי בסברא זו כדי לחשוש להחמיר שלא לחזור ולברך‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וראה עוד לקמן )סעיף כא( לענין מי שבירך‬
‫ברכת האילנות בלא לראות אילנות כלל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .ÊÎ‬כן כתב בפרי מגדים‬
‫)סי' רכו אשל אברהם סוף‬
‫סק"א(‪ ,‬ש'הרואה אילנות פורחות' מברך ברכה זו‪,‬‬
‫ולאפוקי זרעוני גינה וכיו"ב שאין מברכים עליהם‬
‫ברכת האילנות‪ .‬וכן הסכימו בערוך השולחן )רכו‪,‬א(‬
‫ובס' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכו‪,‬ב(‪ ,‬אלא שנחלקו בטעם‬
‫די"ז; אשר בערוה"ש ביאר טעם די"ז בזה"ל‪ ,‬היוצא‬
‫בימי ניסן כו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שנותן שבח והודאה להשי"ת‪,‬‬
‫שברא בשביל האדם אפילו דברים שאין בהם‬
‫הכרחיות לחיי האדם‪ ,‬כמו פרי אילנות‪ ,‬ולכן אין‬
‫מברכים ברכה זו על זרעים וירקות‪ ,‬דאלו הם‬
‫כהכרחיות‪ ,‬ולא כן הפירות‪ ,‬עכ"ל; אך בתורת חיים‬
‫)שם( כתב בטעם די"ז‪ ,‬דהיי"ט לפי ש'לא נתייבשו‬
‫בחורף'‪ ,‬ואי"ז כאילנות אשר פריחתם מתחדשת‬
‫בתקופת ניסן בכל שנה‪.‬‬
‫‪ .ÁÎ‬כן כתב הפרי מגדים )סי' רכו אשל אברהם סק"א(‪,‬‬
‫שכל עיקר די"ז שאין לברך ברכת האילנות אחר‬
‫שגדלו הפירות‪] ,‬בין לדעת הפוסקים דלקמן בסמוך‬
‫)הערה כט( דבכל גווני אין לברך אחר שגדלו הפירות‪,‬‬
‫ובין לדעת הפוסקים דלקמן בסמוך )שם( דהיינו דווקא‬
‫היכא שראה לבלוב האילנות קודם לכן[‪ ,‬אינו אלא‬
‫תד‬
‫רכו אשל אברהם סק"א(‪ ,‬שאין לברך ברכת האילנות אלא‬
‫על אילנות המוציאים פרחים‪ ,‬אבל על ראיית פריחת‬
‫העלים בלבד אין לברך‪ ,‬וכ"כ במשנה ברורה )רכו‪,‬ב(‪,‬‬
‫ד'דווקא פרח‪ ,‬אבל עלים לחודיה לא'‪] .‬וראה עוד בס'‬
‫מאורי אור )ח"ד חלק 'באר שבע' ברכות מג‪ (:‬שכתב נמי‪,‬‬
‫דבזאת עיקר היכר בין אילני מאכל לסרק'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ומדבריו נראה שיש לתלות נידו"ז בדעות הפוסקים‬
‫דלעיל )סעיף ט'(‪ ,‬האם יש לברך ברכת האילנות אף על‬
‫אילני סרק‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬יש מן האחרונים שכתבו‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫ברכת האילנות אף על פריחת העלים בלבד‪ ,‬בין‬
‫כשרואה אילן שאינו מוציא פרחים אלא עלים בלבד‪,‬‬
‫ובין כשרואה אילן שעתיד להוציא פרחים‪ ,‬אך עדיין‬
‫לא הוציא אלא פרחים בלבד‪ ,‬וכן כתב בשו"ת חיים‬
‫שנים )איזמיר תרכ"א‪ ,‬או"ח סימן א'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דע‪ ,‬דפירוש‬
‫'לבלוב' הוא גידול ופריחת הדבר וצמיחתו‪ ,‬ושייך הן‬
‫על צמיחת העשבים וענפים‪ ,‬וגם בעלים‪ ,‬והן על‬
‫צמיחת הפרחים דהיינו השושנים‪ ,‬והן על צמיחת‬
‫וחניטת הפירות‪ ,‬בכולהו שייך למימר בהו 'לבלוב'‪,‬‬
‫שפירושו גידול ופריחה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מה שביאר‬
‫עוד בזה; וכן נראה באשל אברהם בוטשאטש )סימן‬
‫רכו‪ ,‬בסוף דבריו(‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכה זו אף על‬
‫ראיית פריחת העלים בלבד‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת התעוררות תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח ח"א‬
‫סימן קד( שכתב להסתפק בדי"ז‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עוד נסתפקתי‪,‬‬
‫דווקא אם רואה את הפרחים כשהם לבנים ואדומים‪,‬‬
‫כשושנים שנחמדים למראה‪ ,‬ויש לו הנאה בראותם‪,‬‬
‫כנראה מנוסח הברכה 'ולא חיסר בעולמו כלום‬
‫ליהנות בהם'‪ ,‬או נאמר‪ ,‬כיון שמוציאים האילנות‬
‫עלים‪ ,‬כהרבה אילנות שמוציאים העלים קודם‬
‫הפרחים‪ ,‬ג"כ יש לברך‪ ,‬ולשון 'לבלב' מורה על זה‪,‬‬
‫כדאי' במסכת יומא )פא‪ ,(:‬האוכל לולבי גפנים‬
‫שלבלבו קודם ראש השנה‪ ,‬ביום הכיפורים פטור‪,‬‬
‫מפני שהוא כעץ‪ ,‬לבלבו אחר ראש השנה חייב‪,‬‬
‫ופירוש ה'לבלוב' הוא קאי על גבעולים הדקים‬
‫תה‬
‫דווקא היכא שכבר ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬אבל אם לא ראה לבלוב האילנות קודם‬
‫לכן‪ ,‬שפיר יכול לברך אף לאחר שגדלו הפירות‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה כט‪.‬‬
‫שהחיינו קודם גמר בישול הפרי‪ ,‬אך בדיעבד אם בירך‬
‫עליו‪ ,‬אין לו לחזור ולברך על הפרי לאחר גמר‬
‫בישולו‪ ,‬שהרי לדעת הרדב"ז כבר יצא ידי חובתו‪,‬‬
‫ונתבאר בארוכה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬
‫)פ"ו סעיף י'‪ ,‬ושם בהערות([‪ ,‬ונמצא שלדברי הלבוש‬
‫אפשר שאף משנעשו הפירות כפול הלבן‪ ,‬שוב אינו‬
‫רשאי לברך עליו ברכת האילות‪ ,‬שוב מצאתי שכן‬
‫כתב במאמר מרדכי )הנדמ"ח‪ ,‬סי' רכו סוף סק"א‪ ,‬הוספה‬
‫מספרו 'דברי מרדכי'( ע"פ דברי הלבוש‪] ,‬וכתב ד'ברכת‬
‫שהחיינו' שהזכיר הלבוש לאו דווקא הוא‪ ,‬שהרי‬
‫ברכת שהחיינו אינו מברך אלא אחר גמר בישול‬
‫הפרי‪ ,‬וכמשנ"ת שכן דעת רוב הפוסקים‪ ,‬וכבר קודם‬
‫לכן אינו רשאי לברך ברכת האילנות‪ ,‬והיינו משעה‬
‫שנעשו הפירות כפול הלבן שמברך עליהם בורא פרי‬
‫העץ[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫וראה עוד בס' בני ציון )רכו‪,‬ד( שהעיר ג"כ בזה‪,‬‬
‫דאף ממש"כ בספר האשכול )מהדו' רצ"ב אוירבך‪ ,‬הלכות‬
‫ברכות( נראה‪ ,‬שאף קודם גמר בישול הפירות אינו‬
‫רשאי לברך ברכת האילנות‪ ,‬יעו"ש שכתב דין זה‬
‫בזה"ל‪ ,‬ואם לא ראה הפרח‪ ,‬אלא אחר שנפל ראה‬
‫'התחלת גידול הפרי'‪ ,‬אינו מברך‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד‬
‫הגש"פ 'אורח חיים' )לבעל 'בן איש חי'‪ ,‬הל' ברכת האילנות‬
‫עמוד ז'( שהעתיק לשון ספר האשכול בשינוי מועט‪,‬‬
‫יעו"ש[; אכן להמבו' לקמן בסמוך )הערה כט אות ד'(‪,‬‬
‫שחילוק יש בין דברי ספר האשכול ודברי שאר‬
‫הפוסקים בדי"ז‪] ,‬ולדעת ספר האשכול די"ז אינו‬
‫משום שכבר גדלו הפירות‪ ,‬אלא משום שכבר נפלו‬
‫הפרחים‪ ,‬ולדעת שאר פוסקים די"ז הרי הוא מחמת‬
‫שכבר גדלו הפירות[‪ ,‬הרי שאינו מוכרח להוכיח‬
‫מדבריו אף לדעת שאר פוסקים בדי"ז‪ ,‬ודו"ק‪] ,‬וע"ע‬
‫כף החיים )רכו‪,‬ט( מש"כ בזה[‪.‬‬
‫‪ .ËÎ‬א‪ .‬כתב הטור )סימן רכו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם איחר לברך‬
‫עד אחר שגדלו פירות‪ ,‬לא יברך עוד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה‬
‫בשו"ע )רכו‪,‬א( שאין לברך ברכת האילנות אלא קודם‬
‫שגדלו הפירות‪ ,‬אבל לאחמ"כ שוב לא יברך‪ .‬וכן מבו'‬
‫בספר האשכול )מהדו' רצ"ב אוירבך‪ ,‬הלכות ברכות(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ואם לא ראה הפרח‪ ,‬אלא אחר שנפל ראה התחלת‬
‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬
‫היכא שגדלו הפירות והבשילו כל צרכם‪ ,‬אבל אם‬
‫התחילו הפירות לגדול ועדיין אינם אלא 'בוסר'‪ ,‬שפיר‬
‫יכול לברך עליהם ברכת האילנות; וכתב לדייק כן‬
‫מדברי הלבוש )רכו‪,‬א( שהביא די"ז בזה"ל‪ ,‬ואם איחר‬
‫מלברך עד שגדלו הפירות‪ ,‬שוב לא יברך עוד ברכה‬
‫זו‪ ,‬שכבר הוקבע לכל פרי ופרי ברכתו ברכה בפני‬
‫עצמו‪ ,‬כגון שהחיינו על הראיה‪ ,‬וברכת בורא פרי העץ‬
‫על האכילה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שכל עוד שאינו בכלל 'פרי'‬
‫לענין ברכת שהחיינו על ראייתו וברכת בורא פרי העץ‬
‫על אכילתו‪ ,‬הרי שעדיין יכול לברך עליו ברכת‬
‫האילנות‪ .‬וכן כתבו בחיי אדם )כלל סג ס"ב( ובמשנה‬
‫ברורה )רכו‪,‬ד(‪ ,‬שדי"ז שאין לברך ברכת האילנות לאחר‬
‫שגדלו הפירות‪ ,‬היינו לאחר שהבשילו הפירות‪ ,‬אבל‬
‫קודם לכן רשאי לברך עליו ברכת האילנות‪ ,‬וכן נראה‬
‫בערוך השולחן )רכו‪,‬ב(‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫אכן לכאו' יל"ע‪ ,‬שהרי בדברי הפמ"ג וסייעתו‬
‫מבו'‪ ,‬דמהא"ט רשאי לברך ברכת האילנות עד שיגמר‬
‫בישול הפרי‪ ,‬ומאידך הרי שמדברי הלבוש שתלה‬
‫נידו"ז בדין ברכת פרי העץ וברכת שהחיינו‪ ,‬נראה‬
‫שאף קודם לכן אינו רשאי לברך עליו ברכת האילנות‪,‬‬
‫שהרי אף קודם גמר בישול הפרי מברך עליו בורא פרי‬
‫העץ‪] ,‬כמבו' בשו"ע )רב‪,‬ב( שמשעה שנעשה כפול‬
‫הלבן ברכתו בורא פרי העץ‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬ולדעת כמה‬
‫פוסקים הרי שאף ברכת שהחיינו רשאי לברך אע"פ‬
‫שעדיין לא נגמר בישול הפרי‪] ,‬דהנה בשו"ת הרשב"א‬
‫)ח"א סימן רנ( כתב שאין לברך ברכת שהחיינו על בוסר‬
‫קודם שנגמר בישולו‪ ,‬וכן מבו' בכל בו )סימן פז(‪ ,‬וכן‬
‫הכרעת המחבר )רכה‪,‬ז( והרמ"א )רכה‪,‬ג( שאין מברכים‬
‫ברכת שהחיינו אלא לאחר גמר בישול הפרי‪ ,‬וכן‬
‫הסכמת המגן אברהם )רכה‪,‬ח( והאליה רבה )רכה‪,‬ח(‬
‫ועו"פ‪ ,‬אך בשו"ת הרדב"ז )ח"ד סימן מג‪ ,‬ובמנין הכללי‬
‫סימן אלף קטז( כתב דשפיר יש לברך שהחיינו אף על‬
‫הבוסר‪ ,‬וכדין ברכת בורא פרי העץ שמברך על הבוסר‬
‫כל היכא שהגיע לשיעור פול הלבן‪ ,‬וע"ע פרי מגדים‬
‫)סי' רכה אשל אברהם סק"ח( ושועה"ר )סדר ברכת הנהנין‪ ,‬פרק‬
‫יא סי"ג( ומשנה ברורה )רכה‪,‬יב( שכתבו‪ ,‬דלכתחילה יש‬
‫לחוש לדעת המחבר והרמ"א שאין לברך ברכת‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫קודם גידולם‪ ,‬ואיחר מלברך עד אחר גידולם‪ ,‬הלכך‬
‫לא יברך‪ ,‬אבל המרדכי מדבר בדלא ראה הפירות כלל‬
‫עד אחר גידולם‪ ,‬לכך צריך לברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הסכים‬
‫באליה רבה )רכו‪,‬ב( בביאור דברי הטור‪] ,‬יעו"ש מה‬
‫שהוסיף עוד בזה[‪.‬‬
‫אך הסכמת כמה אחרונים כדרכו של הב"י בביאור‬
‫דברי הטור‪ ,‬דהטור מיירי בכל גווני‪ ,‬ואף היכא שלא‬
‫ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬אין לו לברך לאחר‬
‫שגדלו הפירות‪] ,‬ופליג הטור על דעת המרדכי וסייעתו‬
‫שיש לחלק בזה[‪ ,‬וכן כתב הפרישה )רכו‪,‬א( בביאור‬
‫דעת הטור‪] ,‬וכתב שאין סברא לחלק בזה‪ ,‬שהרי רשאי‬
‫לברך ברכת האילנות אף בראיה שניה‪ ,‬וכמבו' לקמן‬
‫)סעיף כג‪ ,‬ושם הערה לב(‪ ,‬וא"כ מפני מה אם ראה לבלוב‬
‫האילנות קודם שגדלו הפירות‪ ,‬הר"ז גרע טפי‪ ,‬ושוב‬
‫אין לו לברך לאחמ"כ‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬אכן דבריו צ"ב‪ ,‬דהן‬
‫אמנם הדברים מוקשים‪ ,‬אך עכ"פ הא קמן בדברי‬
‫המרדכי שכתב סברא זו‪ ,‬ומהיכ"ת דהטור לא סבירא‬
‫ליה נמי הכי‪ ,‬וע"ע מגן גבורים )סי' רכו שלטי הגבורים‬
‫סק"א( מה שהוסיף להקשות עוד ע"ד הפרישה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וביותר מצינו בדברי כמה אחרונים שכתבו ג"כ‬
‫לבאר דברי הטור דמיירי בכל גווני‪ ,‬אלא שביארו‬
‫לאידך גיסא‪ ,‬דלא מיבעיא היכא שלא ראה לבלוב‬
‫האילנות קודם לכן‪ ,‬שבודאי אין לו לברך אחר שגדלו‬
‫הפירות‪ ,‬אלא אפילו היכא שכבר ראה לבלוב האילנות‬
‫קודם לכן‪ ,‬מכ"מ אחר שגדלו הפירות שוב אין לו‬
‫לברך‪] ,‬והוא היפך דברי המרדכי וסייעתו הנ"ל‪,‬‬
‫דסבירא להו דהיכא שלא ראה לבלוב האילנות קודם‬
‫לכן‪ ,‬נראה טפי שיש לו לברך לאחר שגדלו הפירות[;‬
‫וכן כתב בעולת תמיד )רכו‪,‬א( בביאור דברי הטור‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬מש"כ ]הטור[ ואם איחר מלברך כו'‪ ,‬פירוש‪,‬‬
‫אפילו ראה את האילנות קודם שגדלו הפירות ולא‬
‫בירך‪ ,‬אינו מברך אח"כ‪ ,‬וכש"כ כשלא ראה אותם עד‬
‫לאחר שגדלו דאינו מברך‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וע"ע אליה רבה‬
‫)רכו‪,‬ב( שכתב לתמוה על דברי העו"ת‪ ,‬שהרי בדברי‬
‫המרדכי מבו' היפך סברתו[; וכן כתב במגן גבורים‬
‫)סי' רכו שלטי הגבורים סק"א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולדעתנו היה נראה‬
‫הסברא להיפך‪ ,‬דבשלמא בראה אותו בשעה‬
‫שמלבלבים רק שלא בירך אז‪ ,‬שפיר יכול לברך גם‬
‫אח"כ על מה שראה קודם כו'‪ ,‬משא"כ היכא שלא‬
‫ראה כבר הלבלוב‪ ,‬על מה יחול הברכה כעת‪ ,‬ובזה יש‬
‫לומר הא דכתב העולת תמיד כו'‪ ,‬ותמה האליה רבה‬
‫תו‬
‫גידול הפרי‪ ,‬אינו מברך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שבכל גווני אין‬
‫לו לברך אחר התחלת גידול הפרי‪ ,‬ואף אם לא ראה‬
‫לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬וראה לקמן בהמשה"ד‬
‫)אות ד'( עוד בדעת האשכול בזה‪] .‬וכן נראה דעת‬
‫האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה בריות(‪,‬‬
‫דהנה בספרים שלפנינו הגירסא בדבריו‪ ,‬ש'אם איחר‬
‫לברך עד שגדלו הפירות‪ ,‬יברך עוד'‪ ,‬ובפשטות נראה‬
‫דסבירא ליה דבכל גווני שפיר יש לו לברך אף לאחר‬
‫שגדלו הפירות‪ ,‬אכן לשון מגומגם הוא‪ ,‬ונראה טפי‬
‫שט"ס נפל בדבריו‪ ,‬ויש להוסיף בדבריו תיבת 'לא'‪,‬‬
‫וכוונתו כדברי הטור הנ"ל‪ ,‬ש'אם איחר לברך עד‬
‫שגדלו הפירות‪ ,‬לא יברך עוד'‪ ,‬וכ"כ במאמר מרדכי‬
‫)רכו‪,‬א( שט"ס נפל בדברי האבודרהם‪ ,‬והאמת שהעתיק‬
‫דברי הטור שאין לברך ברכת האילנות אחר שגדלו‬
‫הפירות‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫אכן בדברי כמה ראשונים מבו' שיש לחלק בזה‪,‬‬
‫דהיכא שכבר ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬הרי‬
‫שאין לו לברך ברכה זו אחר שגדלו הפירות‪ ,‬אבל‬
‫היכא שלא ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬שפיר יש‬
‫לו לברך אף לאחר שגדלו הפירות‪ ,‬וכן כתב המרדכי‬
‫)ברכות סימן קמח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכתב ה"ר יוסף‪ ,‬דהוא הדין אם‬
‫לא ראה עד כי גדלו הפירות‪ ,‬שצריך לברך כך‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫וכ"ה בתשב"ץ קטן )סימן שכב(‪ ,‬ספר האגודה )ברכות‬
‫סימן קנח(‪ ,‬הגהות מיימוניות )פ"י מהל' ברכות אות ט'(‪,‬‬
‫ועו"ר‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה מדברי הב"י )רכו‪,‬א ד"ה ומ"ש רבינו( נראה‬
‫שהבין שנחלקו הראשונים הנ"ל בדי"ז‪ ,‬והטור לא‬
‫סבירא ליה כחילוק זה שכתבו המרדכי וסייעתו‪ ,‬ונקט‬
‫עיקר דבכל גווני אין לברך ברכה זו אחר שגדלו‬
‫הפירות‪ ,‬ואף בשולחנו הערוך לא הזכיר המחבר‬
‫חילוק זה‪ ,‬ומסתימת דבריו נראה‪ ,‬דאף היכא שלא‬
‫ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬מכ"מ אחר שגדלו‬
‫הפירות אין לו לברך עליו‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬הב"ח )רכו‪,‬ב ד"ה ואם איחר( כתב להשוות דברי‬
‫הראשונים הנ"ל‪ ,‬דאף הטור סבירא ליה כחילוק זה‬
‫שכתבו המרדכי וסייעתו‪ ,‬ומש"כ הטור שאין לברך‬
‫אחר שגדלו הפירות‪ ,‬היינו דווקא היכא שכבר ראה‬
‫לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬אבל אה"נ דהיכא שלא‬
‫ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬שפיר יש לו לברך אף‬
‫לאחר שגדלו הפירות; וז"ל הב"ח‪ ,‬אבל אפשר ליישב‬
‫דלא פליגי‪ ,‬אלא רבינו מדבר היכא דכבר ראה הפירות‬
‫תז‬
‫כא‪ .‬אם בירך בלא לראות האילנות כלל‪ ,‬יש לדון שמא אינו צריך לחזור ולברך כשיראה‬
‫האילנות‪ ,‬ועי' הערה ל‪.‬‬
‫הרי שאין לו הנאה כלל בראיית הפרחים‪ ,‬ועיקר הנאתו‬
‫אינה אלא מהפירות שכבר התחילו לגדול‪] ,‬כ"כ‬
‫בשו"ת בית היוצר )מונקאטש תרס"ב‪ ,‬או"ח סימן יג( בטעמא‬
‫דמילתא‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד להסתפק בדי"ז[‪ ,‬ודו"ק;‬
‫אכן‪ ,‬בשו"ת אור לציון )ח"ג פרק ו' אות ו'( כתב בזה"ל‪,‬‬
‫כל שיש פרחים באילן אפשר לברך ברכת האילנות‪,‬‬
‫אף שתחילת הפרי החל לבצבץ בין הפרחים כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בס' חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפט(‬
‫בשם הגר"נ קרליץ בזה"ל‪ ,‬עץ שכבר גדלו עליו קצת‬
‫מהפירות‪ ,‬אך עדיין יש ענפים שיש בהם פרחים בלי‬
‫פירות‪ ,‬נראה שאפשר לברך עליהם ברכת האילנות‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ה‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬לדעת המרדכי וסייעתו‪ ,‬אם‬
‫ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬שוב אינו מברך לאחר‬
‫שגדלו הפירות‪ ,‬אבל אם לא ראה לבלוב האילנות‬
‫קודם לכן‪ ,‬רשאי לברך ברכת האילנות אף לאחר‬
‫שגדלו הפירות‪ ,‬וכן הכרעת כמה אחרונים‪ ,‬אך הטור‬
‫והמחבר סתמו דבריהם בדי"ז‪ ,‬ויש מן האחרונים‬
‫שפירשו דס"ל דבכל גווני אינו מברך לאחר שגדלו‬
‫הפירות‪ ,‬וכן הכרעת הרבה פוסקים למעשה‪] ,‬אך יש‬
‫מן האחרונים שפירשו דברי הטור כדברי המרדכי‬
‫הנ"ל‪ ,‬ולא מיירי הטור אלא היכא שראה לבלוב‬
‫האילנות קודם לכן[; ונתבאר שמדברי רוה"פ נראה‪,‬‬
‫שכל שגדלו הפירות אינו רשאי לברך‪ ,‬אף אם עדיין‬
‫ישנם פרחים שעדיין לא נפלו מן האילן; ועוד נתבאר‬
‫לעיל בסמוך )הערה כח(‪ ,‬דלדעת כמה פוסקים היינו‬
‫דווקא היכא שגדלו הפירות והבשילו כל צרכם‪ ,‬אבל‬
‫קודם לכן רשאי לברך ברכת האילנות אע"פ שכבר‬
‫התחילו הפירות לגדול‪ ,‬אך נתבאר שממקור דבריהם‬
‫נראה‪ ,‬שמשעה שנעשו כפול הלבן‪ ,‬הרי שאין לברך‬
‫עליהם ברכת האילנות‪.‬‬
‫‪ .Ï‬הנה בכל ברכות הראיה נראה בפשטות‪ ,‬שאם‬
‫בירך אחת מהן בלא לראות הדבר שתקנו חכמים‬
‫לברך ברכה זו בראייתו‪ ,‬הרי שברכתו לבטלה‪ ,‬ואם‬
‫שוב רואה דב"ז בתוך שלושים יום‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬
‫עליו בראיה זו‪ ,‬ולפו"ר היה נראה כן אף לענין ברכת‬
‫האילנות‪ ,‬שאם בירך ברכת האילנות בלא לראות‬
‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬
‫כו'‪ ,‬ולפמ"ש מסתבר טעמי'‪ ,‬דלא מיבעיא בשלא ראה‪,‬‬
‫דאין דבר שיחול עליו הברכה‪ ,‬וכבר קבע לו ברכה‬
‫אחרת דהיא ברכת שהחיינו‪ ,‬ואזדא לה הך ברכה‪ ,‬אלא‬
‫אף בראה‪ ,‬דאז היה מקום לברך על מה שראה קודם‪,‬‬
‫אפ"ה אינו מברך‪ ,‬משום דהפסיק כל כך כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה הכרעת המחבר להלכה כמשנ"ת‪ ,‬שאין‬
‫לברך ברכת האילנות אחר שגדלו הפירות‪ ,‬בין היכא‬
‫שכבר ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬ובין היכא‬
‫שלא ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬וכסתימת דברי‬
‫הטור‪ ,‬וכן הכרעת כמה פוסקים‪ ,‬וכן כתבו בברכי יוסף‬
‫)רכו‪,‬א(‪ ,‬מאמר מרדכי )רכו‪,‬א(‪ ,‬מגן גבורים )סי' רכו שלטי‬
‫הגבורים סק"א(‪ ,‬גדולות אלישע )רכו‪,‬ו(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫אך הכרעת כמה פוסקים כדעת המרדכי וסייעתו‬
‫הנ"ל‪] ,‬ולדרכו של הב"ח הרי שכ"ה דעת הטור[‪,‬‬
‫דאה"נ היכא שכבר ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪,‬‬
‫שוב אין לו לברך אחר שגדלו הפירות‪ ,‬אבל היכא‬
‫שלא ראה לבלוב האילנות קודם לכן‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך אף לאחר שגדלו הפירות‪ ,‬וכן כתבו בביאור‬
‫הגר"א )רכו‪,‬ב( ובאליה רבה )רכו‪,‬ב(‪ ,‬וע"ע משנה ברורה‬
‫)רכו‪,‬ד ובשעה"צ סק"ב( שהביא ב' הדעות בזה‪ ,‬אך נטיית‬
‫דבריו כדעת הגר"א לחלק בזה כמשנ"ת‪.‬‬
‫ד‪ .‬אכן בעיקר די"ז יש להעיר‪ ,‬דהנה בספר‬
‫האשכול )שם( נראה‪ ,‬שעיקר טעם די"ז אינו אלא‬
‫משום שבשעת גדילת הפירות כבר אינו רואה‬
‫הפרחים‪ ,‬ולא תקנו חכמים ברכה זו אלא על הפרחים‬
‫ולא על הפירות‪ ,‬אבל היכא שעדיין ישנם פרחים על‬
‫האילן‪ ,‬שפיר יש לו לברך עליו ברכת האילנות‪ ,‬אע"פ‬
‫שכבר התחילו הפירות לגדול‪] ,‬וכמו שהבאנו לשונו‬
‫בזה‪ ,‬ש'אם לא ראה הפרח‪ ,‬אלא אחר שנפל ראה‬
‫התחלת גידול הפרי‪ ,‬אינו מברך'[; אכן מפשטות‬
‫דברי רוב הפוסקים הנ"ל מבו'‪ ,‬דכל היכא שכבר גדלו‬
‫הפירות‪ ,‬אע"פ שעדיין ישנם פרחים שלא נפלו מן‬
‫האילן‪ ,‬אינו רשאי לברך‪ ,‬וטעמא דמילתא יש לבאר‬
‫כנ"ל בסמוך )ריש הערה כח( מדברי הלבוש‪ ,‬שאחר‬
‫שכבר גדלו הפירות הרי שכבר נתקנה עליהם ברכת‬
‫שהחיינו וברכת בורא פרי העץ‪ ,‬ועוד יש לבאר‬
‫בטעמא דמילתא שאחר שכבר התחילו הפירות לגדול‪,‬‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫כב‪ .‬אין מברכים ברכת האילנות אלא פעם אחת בשנה‪] ,‬ועי' הערה[ לא‪.‬‬
‫הראיה‪ ,‬שתקנו אותם חכמים בראיית דברים ומקומות‬
‫מסויימים שנפש האדם מתפעלת מהם‪ ,‬ומשא"כ ברכה‬
‫זו אינה אלא על חידוש הבריאה‪ ,‬שהאילנות חוזרים‬
‫ומלבלבים בכל שנה ושנה‪ ,‬והר"ז כעין ברכת הלבנה‬
‫שתקנו חכמים לברך בכל חודש וחודש בראיית‬
‫הלבנה בחידושה; ועפ"ז אתי שפיר טובא חילוק דין‬
‫זה‪ ,‬בין ברכת האילנות ובין שאר ברכות הראיה‪,‬‬
‫ואע"פ שבשאר ברכות הראיה שפיר חוזר ומברך‬
‫בראיית דברים אלו כל אימת שעברו שלושים יום שלא‬
‫ראה בהם אותו הדבר‪ ,‬היי"ט משום שלאחר שלושים‬
‫יום הרי שחוזר ומתפעל מראיית דבר זה‪ ,‬ושפיר יש לו‬
‫לברך עליו‪ ,‬ומשא"כ בברכת האילנות שעיקרה על‬
‫חידוש הבריאה‪ ,‬דכיון שכבר בירך על חידוש הבריאה‬
‫בשנה זו‪ ,‬שוב אין לו לחזור ולברך עליהם אפילו‬
‫לאחר שלושים יום‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫]אכן‪ ,‬עי' פרי מגדים )סי' רכו משבצות זהב סק"א(‬
‫שכתב בביאור טעמא דמילתא שאין חוזרים ומברכים‬
‫ברכת האילנות לאחר שלושים יום‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אע"ג דבכל‬
‫הני דלעיל מברך משלושים לשלושים‪ ,‬כאן לא‪ ,‬כי‬
‫מדרך הטבע יודע‪ ,‬מאחר שהתחיל ליגדל‪ ,‬להיותם‬
‫הולכים וגדל‪ ,‬וליכא שמחה כי אם בראיה ראשונה‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬אכן למשנ"ת לכאו' אין אנו צריכים לזה‪ ,‬וצ"ע;‬
‫וע"ע שער הציון )רכו‪,‬א( מש"כ בזה‪ ,‬ונראה לפרש‬
‫דבריו כדרכנו הנ"ל‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה יש שהביאו מדברי ראבי"ה )ברכות סימן קכ(‪,‬‬
‫דסבירא ליה דשפיר יש לחזור ולברך ברכה זו אפילו‬
‫כמה פעמים בכל שנה‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬אמר רב‬
‫יהודה‪ ,‬האי מאן דנפיק כו'‪ ,‬ויש מי שאומר‪ ,‬דרק‬
‫בפעם ראשון מברך כן‪ ,‬ואין נראה לי‪ ,‬עכ"ל; אכן‬
‫הנראה עיקר בזה‪ ,‬שאין כוונת ראבי"ה שאם חזר וראה‬
‫אילנות המלבלבים לאחר שלושים יום מראייתו‬
‫הקודמת‪ ,‬שיש לו לחזור ולברך אע"פ שכבר בירך‬
‫עליהם באותה שנה‪] ,‬ולפ"ז הרי שלדעת רוב הפוסקים‬
‫דלעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם הערה כד( גבי שאר ברכות‬
‫הראיה‪ ,‬שאם חוזר ורואה דבר אחר מאותו המין‪ ,‬שפיר‬
‫יש לו לחזור ולברך עליו אף בתוך שלושים יום‪ ,‬הרי‬
‫שה"ה גבי ברכת האילנות‪ ,‬שיש לו לחזור ולברך ברכה‬
‫תח‬
‫זמן הברכה‬
‫פריחת ולבלוב האילנות‪ ,‬הרי שברכתו לבטלה‪ ,‬ושפיר‬
‫יש לו לחזור ולברך ברכה זו לאחמ"כ כשיראה פריחת‬
‫האילנות‪.‬‬
‫אכן למשנ"ת לעיל )הערה ב'( בגדר ברכה זו‪ ,‬שאינה‬
‫כשאר ברכות הראיה שנתקנו על התפעלות נפש האדם‬
‫מראיית דברים ומקומות אלו‪ ,‬אלא עיקרה על חידוש‬
‫הבריאה‪ ,‬שהאילנות מתחדשים ומלבלבים בכל שנה‬
‫ושנה‪ ,‬והר"ז כברכת הלבנה שנתקנה על חידוש‬
‫הלבנה בכל חודש וחודש‪ ,‬יש מקום לומר‪ ,‬שאף‬
‫שלכתחילה תקנו חכמים ברכה זו בראיית לבלוב‬
‫האילנות‪ ,‬אך בדיעבד יצא ידי חובתו אף אם בירך‬
‫הברכה בלא לראות האילנות כלל‪ ,‬שהרי עכ"פ כבר‬
‫חידש הקב"ה חידוש זה בעולם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וכן נראה בביאור מש"כ בשו"ת שבט הלוי )ח"ו‬
‫סימן נג אות ד'(‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬ובאמת ספק בידי‪ ,‬אם לא ראה‬
‫כלל‪ ,‬רק אמרו לו מאילנות היפים דמלבלבי‪ ,‬והוא נתן‬
‫שבח והודאה בברכה זו‪ ,‬יתכן דלא צריך ]לחזור‬
‫ו[לברך‪ ,‬דתנאי זה של הראיה לא מבואר בשו"ע אם‬
‫מעכב‪ ,‬ועדיין צל"ע‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ורבים תמהו על דבריו‬
‫מהיכן הוציא די"ז‪ ,‬ומאי שנא משאר ברכות הראיה‪,‬‬
‫שאם בירך הברכה בלא לראות הדבר שתקנו חכמים‬
‫לברך עליו ברכה זו‪ ,‬הרי שברכתו לבטלה; אכן יש‬
‫לפרש דבריו כמשנ"ת‪ ,‬דכיון שברכת האילנות אינה‬
‫כשאר ברכות הראיה שנתקנו על התפעלות האדם‪,‬‬
‫אלא על חידוש הבריאה נתקנה‪ ,‬הרי שבדיעבד יצא‬
‫ידי חובתו אף אם לא ראה האילנות בחידושם‬
‫ובפריחתם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .‡Ï‬א‪ .‬כן כתב המרדכי )ברכות סימן קמח(‪ ,‬וכ"ה‬
‫בספר האשכול )מהדורת רצ"ב אוירבך‪ ,‬הל' ברכות( ובספר‬
‫הפרנס )סימן שצו( ובהגהות מיימוניות )פ"י מהל' ברכות‬
‫אות ט'( ועו"ר; וכן כתב המחבר )רכו‪,‬א(‪ ,‬ש'אינו מברך‬
‫אלא פעם אחת בכל שנה ושנה'‪ ,‬ואפילו על אילנות‬
‫אחרים אינו חוזר ומברך באותה שנה‪] ,‬משנה ברורה‬
‫)רכו‪,‬ג([‪.‬‬
‫וכבר הארכנו לעיל )הערה ב'( בביאור ענין ברכת‬
‫האילנות‪ ,‬שעיקר תקנת ברכה זו אינה כשאר ברכות‬
‫תט‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫כג‪ .‬הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאף אם ראה פריחת האילנות בשנה זו ולא בירך עליהם‪ ,‬לא‬
‫הפסיד הברכה‪ ,‬ושפיר יכול לברך אף בראיה שניה לב; אך יש מחמירים‪ ,‬שאין לברך‬

‫מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬

‫)פרק ו' סעיף ז'‪ ,‬ושם‬ ‫זו אפילו מאה פעמים באותו היום‪ ,‬כל אימת שיראה‬
‫בהערות([‪ ,‬התם דגמר פריו עכ"פ בריה חדשה‪ ,‬אבל‬ ‫אילן נוסף המלבלב ופורח[‪ ,‬אלא כוונת ראבי"ה כדברי‬
‫הוצאת פרח ברכת הנאת האילן‪ ,‬עיקר 'אילן' ארעא‪,‬‬ ‫מהרי"ל וסייעתו דלקמן בסמוך )סעיף כג‪ ,‬ושם הערה לב(‪,‬‬
‫והארץ אינה מתעברת רק פעם אחת בחורף ויולדת‬ ‫דאף אם ראה פריחת האילנות בשנה זו ולא בירך‬
‫בקיץ‪ ,‬ובדופרא נוסף כח בעיבורו‪ ,‬ונחשב חדא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬לא הפסיד הברכה‪ ,‬ושפיר יכול לברך בראיה‬
‫שניה‪] ,‬ואי"ז כשאר ברכות הראיה שאינו מברך אלא‬
‫‪ .·Ï‬א‪ .‬הנה עי' שו"ת מהרי"ל )סימן קמג( שכתב‬
‫בראיה ראשונה‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א' סעיפים ו‪-‬ז(‬
‫לענין ברכת שהחיינו בראיית או באכילת פרי חדש‪,‬‬
‫בארוכה[‪ ,‬ודו"ק; ]ויש לתמוה על מש"כ בשועה"ר‬
‫וז"ל‪ ,‬שאלה‪ ,‬ואם שכח לברך באכילת פרי חדש‬
‫)לוח ברכות הנהנין‪ ,‬פרק יס סכ"ג( בזה"ל‪ ,‬ואינו מברך אלא‬
‫שהחיינו‪ ,‬אם יש לברך פעם שנית כשאוכלו כו'‪,‬‬
‫בפעם ראשונה שרואה בכל שנה‪ ,‬ואם חוזר ורואה‬
‫תשובה‪ ,‬מה שכתבת דמשמע לשון סמ"ק דאם לא‬ ‫אחר שלושים יום אילנות שמוציאים פרח‪ ,‬יברך בלא‬
‫בירך בפעם ראשון על פרי חדש שאין לו לברך עוד‪,‬‬ ‫שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫לא ידענא מאין דקדקת זה‪ ,‬אלא אדרבה נראה לי‬ ‫ג‪ .‬אלא שיש לדון לדברי הראשונים הנ"ל שאין‬
‫לדמותו למאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילנא כו'‪ ,‬דאם‬ ‫לברך ברכה זו אלא פעם אחת ב'שנה'‪ ,‬היאך יש‬
‫לא בירך בזימנא קמא‪ ,‬מברך בתר הכי כל זמן שלא‬ ‫לחשב 'שנה' לענין זה‪ ,‬ונפק"מ לענין מי שראה‬
‫גדלו הפירות‪ ,‬וטעמא משום כך דאותה שמחה עדיין‬ ‫פריחת ולבלוב האילנות בחודש ניסן באר"י‪ ,‬ושוב‬
‫קיימא‪ ,‬ה"ה לא שנא‪ ,‬עכ"ל; והרי דפשיטא ליה לענין‬ ‫הולך לארץ אחרת אשר פריחת האילנות במקום זה‬
‫ברכת האילנות‪ ,‬דאף היכא שראה פריחת האילנות‬ ‫אינה אלא בחודש תשרי‪ ,‬האם יש לו לחזור ולברך‬
‫בשנה זו ולא בירך עליהם‪ ,‬שפיר יכול לברך עליהם‬ ‫בראיית הלבלוב בחודש תשרי‪ ,‬או שמא עדיין יש‬
‫כשיחזור ויראה פריחתם‪ ,‬וכן הביא בספר האגור )סימן‬ ‫להחשיבו כאותה ה'שנה'‪ ,‬ואין לו לחזור ולברך ברכה‬
‫שיח( בשם מהרי"ל‪.‬‬ ‫זו על לבלוב האילנות בחודש תשרי‪ ,‬וראה לקמן‬
‫ובטעמא דמילתא נראה בפשטות‪ ,‬ע"פ משנ"ת‬ ‫)הערה לו( דעות הפוסקים בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫לעיל )הערה ב'( ביסוד וגדר ברכת האילנות‪ ,‬שאינה‬ ‫ד‪ .‬ומענין לענין באותו הענין‪ ,‬יש לדון לענין אילן‬
‫כשאר ברכות הראיה שתקנום חכמים על התפעלות‬ ‫הנקרא 'דופרא'‪ ,‬אשר טבעו להתחדש ולפרוח שני‬
‫נפש האדם בראיית דברים ומקומות אלו‪ ,‬אלא עיקרה‬ ‫פעמים בכל שנה‪ ,‬האם יש לברך עליו בכל פעם‬
‫על חידוש הבריאה שהאילנות חוזרים ומלבלבים‬ ‫שמתחדש ופורח‪ ,‬או שמא אין לברך עליו אלא פעם‬
‫לאחר ימות החורף‪ ,‬ומעתה‪ ,‬מאי דקיי"ל לענין שאר‬ ‫אחת בכל שנה כשאר אילנות; ובס' מאורי אור )מץ‬
‫ברכות הראיה שאינו מברך אלא בראיה ראשונה‪,‬‬ ‫תקצ"א‪ ,‬ח"ד ברכות מג‪ (:‬כתב שאין לברך עליו אלא בפעם‬
‫היינו משום שלאחמ"כ שוב אינו מתפעל כ"כ מראיית‬ ‫ראשונה שפורח בכל שנה‪] ,‬וביאר דמהא"ט נקטו בגמ'‬
‫דבר זה‪] ,‬עד שיעברו שלושים יום שלא יראה בהם‬ ‫)ברכות מג‪' (:‬יומי ניסן'‪ ,‬אע"ג דשפיר יכול לברך אף‬
‫אותו הדבר[‪ ,‬ומשא"כ לענין ברכת האילנות שאינה‬ ‫בחודש אדר או בחודש אייר כשיראה לבלוב ופריחת‬
‫אלא על חידוש הבריאה‪ ,‬שפיר יש לו לברך כל זמן‬ ‫האילנות‪ ,‬וכדלקמן )סעיף כד([‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונקט הכא ביומי‬
‫שחידוש זה קיים‪ ,‬אע"פ שכבר ראהו קודם לכן;‬ ‫ניסן‪ ,‬אורחא דמילתא ברוב מדינות‪ ,‬ואף דהוא לישנא‬
‫]וראה עוד לקמן )פרק כב סעיף כה‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬דמהא"ט‬ ‫יתירא‪ ,‬נראה נפק"מ לדינא‪ ,‬למעוטי אילן דופרא‬
‫נקטינן הכי אף לענין ברכת הלבנה‪ ,‬דכיון שעיקר‬ ‫שמפריח פעמיים‪ ,‬אינו מברך בשנית‪ ,‬רק מן הסתם‬
‫תקנתה אינה אלא על חידוש הבריאה‪ ,‬הרי שיכול‬ ‫קמא דמטי בניסן כו'‪ ,‬ואף דקיי"ל שהחיינו פעמיים‪,‬‬
‫לברך ברכה זו אף בראיה שניה‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬ ‫]וכמבו' בדברי הרמ"א )רכה‪,‬ו(‪ ,‬וראה משנ"ת בזה בס'‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫יש לברך ברכת שהחיינו אף בראיה שניה‪ ,‬וכ"ה בלקט‬
‫יושר )או"ח עמ' ‪ (43‬ובפסקי מהרי"ק )פסקי מהר"י קולון‬
‫החדשים‪ ,‬ירושלים תש"ל‪ ,‬סימן רעא(‪ ,‬וכן הכרעת הרמ"א‬
‫)רכה‪,‬ג(‪ ,‬וכן הסכמת רוב הפוסקים דשפיר יש לברך‬
‫ברכת שהחיינו על פרי חדש אף בראיה שניה‪ ,‬וכן‬
‫כתבו הלבוש )רכה‪,‬ג(‪ ,‬פרישה )רכה‪,‬ד‪ ,‬רכו‪,‬א(‪ ,‬שו"ת שער‬
‫אפרים )סוף סימן לה(‪ ,‬אליה רבה )רכה‪,‬ז(‪ ,‬חיי אדם )כלל‬
‫סב ס"ח(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן נט סי"ד(‪ ,‬אפיקי מגינים‬
‫)רכה‪,‬ד(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫ג‪ .‬ולדברי מהרי"ל הנ"ל שיש לדמות דין ברכת‬
‫האילנות לדין ברכת שהחיינו לענין זה‪ ,‬הרי שלדעת‬
‫רוב הפוסקים הנ"ל גבי ברכת שהחיינו על פרי חדש‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך ברכה זו אף בראיה שניה‪ ,‬נראה‬
‫דה"ה נמי אף בנידו"ד גבי ברכת האילנות‪ ,‬דאף היכא‬
‫שראה לבלוב ופריחת האילנות ולא בירך עליהם‪,‬‬
‫שפיר יש לו לברך עליהם בראיה שניה; ]אכן‪ ,‬עי'‬
‫שער הציון )רכו‪,‬ג( שכ' שאינו מוכרח‪ ,‬ואפשר דשאני‬
‫ברכת שהחיינו דלא גרע ראיה שניה משעת אכילה‪,‬‬
‫ואכתי יש לומר גבי ברכת האילנות שאינו מברך אלא‬
‫בראיה ראשונה‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬וראה עוד משנ"ת בזה בס' מים‬
‫רבים הל' ברכת שהחיינו )פ"ו הערה נ'([‪.‬‬
‫וכ"ה להדי' בדברי כמה פוסקים לנידו"ד‪ ,‬דשפיר‬
‫יש לברך ברכת האילנות אף בראיה שניה‪ ,‬וכ"כ‬
‫הפרישה )רכו‪,‬א(‪ ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬שאין הדבר‬
‫תלוי בראיה ראשונה‪ ,‬שהרי גבי שהחיינו אם לא בירך‬
‫בראיה ראשונה יכול לברך גם בשניה כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן‬
‫נראה מדברי העולת תמיד )רכו‪,‬א( שכ' בזה"ל‪ ,‬מש"כ‬
‫]‪-‬המחבר )רכו‪,‬א([ ואם איחר ]מלברך עד אחר שגדלו‬
‫הפירות לא יברך עוד[‪ ,‬פירוש‪ ,‬אפילו ראה את‬
‫האילנות קודם שגדלו הפירות ולא בירך‪ ,‬אינו מברך‬
‫אח"כ‪] ,‬וכש"כ כשלא ראה אותם עד לאחר שגדלו‪,‬‬
‫דאינו מברך[‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שאף שראה האילנות‬
‫בתחילה ולא בירך עליהם‪ ,‬אין בכך כדי שיפסיד‬
‫ברכתו‪ ,‬וכל שעדיין לא גדלו הפירות‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך אף בראיה שניה; וכן כתב במאמר מרדכי‬
‫)רכו‪,‬א(‪ ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬אבל כל זמן שלא גדלו‬
‫הפירות‪ ,‬מברך‪ ,‬אע"פ שראה אותם מקודם ולא בירך‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬ויעו"ש שכתב לבאר כן אף בדעת הטור )סימן‬
‫רכו(‪ ,‬שלא כתב אלא ש'אם איחר לברך עד אחר שגדלו‬
‫הפירות לא יברך עוד'‪ ,‬והרי שאין הדבר תלוי אלא‬
‫בדב"ז‪ ,‬האם כבר גדלו הפירות או לא‪ ,‬אבל אם עדיין‬
‫תי‬
‫ומה שהזכיר מהרי"ל בסברת די"ז‪ ,‬דשפיר יש‬
‫לברך אף בראיה שניה משום 'דאותה שמחה עדיין‬
‫קיימא'‪ ,‬נראה שאין כוונתו שזהו עיקר טעם תקנת‬
‫ברכה זו‪ ,‬על שמחת לבו של אדם בראיית פריחת‬
‫ולבלוב האילנות בכל שנה‪ ,‬אלא לעולם עיקר הברכה‬
‫הרי היא על חידוש הבריאה‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬אלא שעכ"פ‬
‫לא תקנו חכמים לברך על חידוש הבריאה‪ ,‬אלא בדבר‬
‫שיש בו הנאה ושמחה לגוף האדם‪ ,‬וכמבו' לקמן )פרק‬
‫כב הערה א' אות א'( בביאור דעת הראשונים שברכת‬
‫הלבנה הרי היא מברכות השבח‪ ,‬דאע"פ שאין‬
‫מברכים על הלבנה אלא בזמן שיכולים ליהנות‬
‫מאורה‪ ,‬מכ"מ עיקר הברכה אינה על הנאת בני אדם‬
‫מאור הלבנה כי אם על חידוש הבריאה; וזהו שכתב‬
‫מהרי"ל לדמות דין ברכת האילנות לדין ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬אשר גם ברכת שהחיינו יש לומר שעיקרה‬
‫על התחדשות דברים אלו מזמן לזמן‪ ,‬אלא שעכ"פ לא‬
‫תקנו חכמים ברכה זו אלא על דברים המתחדשים שיש‬
‫בהם שמחה והנאה לגוף האדם‪ ,‬וראה מה שהארכנו‬
‫בזה בפתיחה לס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫ודו"ק; אך עכ"פ בעיקר טעם דין זה‪ ,‬והחילוק בין‬
‫ברכה זו ובין שאר ברכות הראיה‪ ,‬נראה בפשטות‬
‫כמשנ"ת‪ ,‬שאינה על התפעלות נפש האדם כשאר‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬אלא על חידוש הבריאה בלבד‪,‬‬
‫ומשו"ה שפיר דמי לברך אף בראיה שניה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה באמת לענין ברכת שהחיינו בראיית או‬
‫באכילת פרי חדש‪ ,‬נחלקו רבותינו הרו"א בדי"ז‪ ,‬האם‬
‫רשאי לברך אף בראיה שניה או באכילה שניה‪ ,‬או‬
‫שמא כל שראה או אכל הפרי ולא בירך עליו‪ ,‬שוב‬
‫אינו יכול לברך כשיחזור ויראנו או כשיחזור ויאכלנו‪,‬‬
‫וכמשנ"ת בארוכה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬
‫)פ"ו סעיף כד‪ ,‬ושם בהערות(; אשר מדברי הרמב"ם )פ"י‬
‫מהל' ברכות ה"ב( נראה שאין לברך אלא בראיה ראשונה‪,‬‬
‫וכל שראה הפרי ולא בירך עליו הפסיד הברכה‪ ,‬וכן‬
‫כתבו רבינו מנוח )על הרמב"ם שם( ובספר הבתים )הל'‬
‫ברכות שער יג אות ג'(‪ ,‬וכן נראה דעת הב"י )רכה‪,‬ג ד"ה‬
‫הרואה פרי חדש( שהביא דברי רבינו מנוח‪] ,‬וכ"כ בשיירי‬
‫כנה"ג )סי' רכה הגב"י אות א'( בדעת המחבר‪ ,‬ודלא‬
‫כמש"כ באפיקי מגינים )רכה‪,‬ד( יעו"ש[‪ ,‬וכן כתבו‬
‫בשו"ת הרדב"ז )ח"א סימן שיט( ובמגן אברהם )רכה‪,‬ט(‬
‫ועו"פ‪ ,‬וע"ע ביאור הגר"א )רכה‪,‬ו( מש"כ בזה‪ ,‬ודו"ק;‬
‫ומאידך הרי שלדעת מהרי"ל וספר האגור הנ"ל‪ ,‬שפיר‬
‫תיא‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫ברכת האילנות אלא בראיה ראשונה‪ ,‬וכשאר ברכות הראיה‪ ,‬ועי' הערה לג‪.‬‬

‫ולא בירך אז‪ ,‬אם יברך אח"כ‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והניח די"ז‬ ‫לא גדלו הפירות‪ ,‬שפיר יכול לברך בכל גווני‪ ,‬ואע"פ‬
‫בספק‪.‬‬ ‫שכבר ראה האילנות קודם לכן ולא בירך[; וכן כתב‬
‫ב‪ .‬והנה לכאו' יש להביא מקורות נוספים לדעה זו‪,‬‬ ‫המשנה ברורה )רכו‪,‬ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל קודם שגדלו הפירות‬
‫שאין לברך ברכת האילנות אלא בראיה ראשונה‪ ,‬ואם‬ ‫יוכל לברך‪ ,‬ואפילו לא בירך בשעת ראיה ראשונה‪,‬‬
‫ראה אילנות המלבלבים ]בשנה זו[ ולא בירך עליהם‪,‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬
‫שוב אינו רשאי לברך עליהם בראיה שניה‪ ,‬שהרי‬
‫‪ .‚Ï‬א‪ .‬כ"ה להדי' בנשמת אדם )כלל סג אות א'(‪,‬‬
‫נתבאר לעיל בסמוך )הערה לב( שיש לדמות דין ברכת‬
‫]ע"פ דברי הרדב"ז והמג"א הנ"ל בסמוך )הערה לב אות‬
‫האילנות לדין ברכת שהחיינו על פרי חדש לענין זה‪,‬‬
‫ב'( לענין ברכת שהחיינו[‪ ,‬שאין לברך ברכת האילנות‬
‫]ועפ"ז נתבאר‪ ,‬דלדעת רוב הפוסקים דשפיר יש לברך‬
‫אלא בפעם ראשונה שרואה לבלוב ופריחת האילנות‬
‫ברכת שהחיינו על פרי חדש אף בראיה שניה‪ ,‬ה"ה‬
‫נמי שיש לברך ברכת האילנות אף בראיה שניה[‪,‬‬ ‫בשנה זו‪ ,‬אבל אם לא בירך בראיה ראשונה הפסיד‬
‫ונתבאר שלדעת הרמב"ם וסייעתו אינו מברך ברכת‬ ‫הברכה‪ ,‬ושוב אין לו לברך בראיה שניה‪ .‬וכ"כ בקיצור‬
‫שהחיינו על פרי חדש אלא בראיה ראשונה‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫שו"ע )סימן ס' ס"א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש אומרים‪ ,‬דאם לא בירך‬
‫היה נראה דה"ה נמי בנידו"ד‪ ,‬שאין לברך ברכת‬ ‫בפעם הראשונה שראה את הפרחים‪ ,‬שוב לא יברך‪,‬‬
‫האילנות אלא בראיה ראשונה‪ ,‬ואם ראה אילנות‬ ‫עכ"ל‪.‬‬
‫המלבלבים ולא בירך עליהם הפסיד הברכה; ובאמת‬ ‫והנה היה מקום לדייק כן אף מדברי הפרי מגדים‬
‫כ"כ במחצית השקל )רכו‪,‬א(‪ ,‬דלדעת הפוסקים גבי‬ ‫)סי' רכו משבצות זהב סק"א(‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬אע"ג‬
‫ברכת שהחיינו שאין לברך בראיה שניה‪ ,‬ה"נ אין‬ ‫בכל הני דלעיל מברך משלושים לשלושים‪] ,‬ומאי‬
‫לברך ברכת האילנות בראיה שניה‪ ,‬והובאו דבריו‬ ‫שנא ברכת האילנות שאינו מברך אלא פעם אחת בכל‬
‫בשער הציון )רכו‪,‬ג(‪] ,‬ויעו"ש מה שהוסיף עוד בזה‪,‬‬ ‫שנה[‪ ,‬כי מדרך הטבע יודע‪ ,‬מאחר שהתחילו ליגדל‪,‬‬
‫דאף לדעת הפוסקים הנ"ל בסמוך )הערה לב אות ב'( גבי‬ ‫להיותם הולכים וגדל‪ ,‬וליכא שמחה 'כי אם בראיה‬
‫ברכת שהחיינו דשפיר דמי לברך אף בראיה שניה‪,‬‬ ‫ראשונה'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומסוף דבריו אפשר שיש לדייק‪,‬‬
‫מכ"מ אינו מוכרח דה"ה נמי גבי ברכת האילנות‪,‬‬ ‫דה"ה נמי היכא כל היכא שלא בירך בראיה ראשונה‪,‬‬
‫דשאני ברכת שהחיינו שרשאי לברך אף בשעת‬ ‫שוב אין לו לברך בראיה שניה; אכן נראה טפי‬
‫אכילה‪ ,‬ויש לומר דלא גרע ראיה שניה משעת אכילה‪,‬‬ ‫דמש"כ 'ראיה ראשונה' לאו דווקא הוא‪ ,‬שהרי עיקר‬
‫ומשא"כ בנידו"ד גבי ברכת האילנות[‪.‬‬ ‫דבריו אינם אלא לבאר טעמא דמילתא שאינו חוזר‬
‫אכן נראה שאינו מוכרח כלל‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דאף‬ ‫ומברך ברכה זו משלושים יום לשלושים יום כשאר‬
‫הרמב"ם וסייעתו לא סבירא להו הכי אלא לענין‬ ‫ברכות הראיה‪ ,‬ואורחא דמילתא נקט שאינו מברך אלא‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬שעיקרה על שמחת הלב‪ ,‬או עכ"פ‬ ‫ב'ראיה ראשונה'‪ ,‬שהרי אם רואה פריחת האילנות‪,‬‬
‫הר"ז כ'תנאי' בברכה זו‪] ,‬וכל היכא שלמעשה אינו‬ ‫מפני מה לא יברך מיד‪ ,‬ולאפוקי 'ראיה שניה' והיינו‬
‫שמחה בראיית הפרי החדש‪ ,‬י"ל שאין לו לברך עליו‪,‬‬ ‫אחר שכבר בירך בראייתו הראשונה‪ ,‬שאין לו לחזור‬
‫וראה משנ"ת בזה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬ ‫ולברך אפילו לאחר שלושים יום‪ ,‬אבל לעולם אם לא‬
‫)פתיחה‪ ,‬ושם דרך ג' אות ה'‪ ,‬ובפרק ו' הערה א'‪ ,‬וע"ע שם פ"ד‬ ‫בירך בראיה ראשונה‪ ,‬שפיר יש לו לברך בראיה שניה‪,‬‬
‫סעיף טז ובהערות(‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬ומשו"ה אחר שכבר ראה‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫הפרי החדש‪ ,‬שוב אין שמחתו שלימה כ"כ כשחוזר‬ ‫וע"ע אשל אברהם בוטשאטש )סימן רכו( שכתב‬
‫ורואהו פעם נוספת‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד גבי ברכת‬ ‫להסתפק בדי"ז‪ ,‬האם רשאי לברך ברכת האילנות אף‬
‫האילנות‪ ,‬דאף אי נימא שבלא שמחת והנאת בני אדם‬ ‫בראיה שניה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אודות ברכה על אילנות ביומי‬
‫מהתחדשות פריחת האילנות‪ ,‬לא היו חכמים מתקנים‬ ‫ניסן‪ ,‬כתבתי במקום אחר להסתפק‪ ,‬כשרואה דמלבלבי‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬ ‫תיב‬

‫כד‪ .‬הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שאף אם רואה פריחת האילנות בחודש אדר או בחודש‬
‫אייר‪ ,‬רשאי לברך עליהם לד; אך יש אומרים ]ע"פ הסוד[‪ ,‬שאין ראוי לברך ברכה‬

‫ועוד מצינו בדברי כמה ראשונים שהביאו די"ז‬ ‫ברכה זו‪ ,‬אך עכ"פ עיקר תקנת ברכה זו הרי היא על‬
‫בסתמא‪ ,‬שהרואה אילנות המלבלבים מברך ברכה זו‪,‬‬ ‫עצם חידוש הבריאה‪ ,‬ולא מצינו שהתנו חכמים ברכה‬
‫ולא הזכירו כלל שרואה לבלוב האילנות ב'יומי ניסן'‪,‬‬ ‫זו בשמחת לבו של אדם בראיית האילנות‪ ,‬וי"ל‬
‫]וכ"ה במרדכי )ברכות סימן קמח( ובספר הפרדס )שער ח'‬ ‫שבברכה זו כו"ע מודו דשפיר יש לברך אף בראיה‬
‫שער הראיה‪ ,‬ד"ה הרואה אילנות( ועו"ר[‪.‬‬ ‫שניה‪.‬‬
‫וכן הסכמת הפוסקים רובם ככולם‪ ,‬ד'יומי ניסן'‬ ‫וכן כתב בשו"ת התעוררות תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח‬
‫לאו דווקא הוא‪ ,‬ושפיר יש לברך ברכת האילנות‬ ‫ח"א סו"ס קד(‪ ,‬דיש לומר דאף לדעת הרמב"ם וסייעתו‬
‫כשרואה לבלוב ופריחת האילנות אף בחודש אדר או‬ ‫גבי ברכת שהחיינו‪ ,‬מכ"מ בברכת האילנות שפיר דמי‬
‫בחודש אייר‪ ,‬וכן כתבו בס' מקור חיים לחוו"י )סימן‬ ‫לברך אף בראיה שניה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומסתבר‪ ,‬דאם לא בירך‬
‫רכו(‪ ,‬אליה רבה )רכו‪,‬א(‪ ,‬חיי אדם )כלל סג ס"ב(‪ ,‬הגהות‬ ‫בפעם הראשון שראה אותם‪ ,‬שמברך כל זמן‬
‫חתם סופר )סימן רכו(‪] ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה[‪ ,‬מגן‬ ‫שמלבלבים‪ ,‬ולא דמי לברכת שהחיינו על פרי חדש‬
‫גבורים )סי' רכו אלף המגן סק"א(‪ ,‬מחצית השקל )רכו‪,‬א(‪,‬‬ ‫בראיה ראשונה או באכילה ראשונה‪ ,‬דשהחיינו מברך‬
‫שו"ת עולת שמואל )שאלנוקי תקנ"ט‪ ,‬ליוקטים דף לז ע"א(‪,‬‬ ‫רק על עיקר השמחה שבא לו רק בפעם ראשונה‪ ,‬אבל‬
‫]יעו"ש שכ' שאף ע"פ הסוד אין קפידא לברך בחודש‬ ‫כאן מברך על ההנאה לטוב‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בס' תורת‬
‫ניסן דווקא[‪ ,‬מאורי אור )מץ תקצ"א‪ ,‬ח"ד ברכות מג‪,(:‬‬ ‫חיים )סופר‪ ,‬רכו‪,‬ב(‪ ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬ולענ"ד דיש‬
‫משנה ברורה )רכו‪,‬א(‪ ,‬ערוך השולחן )רכו‪,‬א(‪ ,‬שו"ת‬ ‫לחלק טובא‪ ,‬דהתם משום שמחה מברך‪ ,‬וכבר עברה‪,‬‬
‫התעוררות תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח ח"א סימן קד(‪] ,‬יעו"ש‬ ‫משא"כ כאן כו' אינה ברכת שמחה אלא ברכת הודאה‬
‫שכתב להוכיח לזה בזה"ל‪ ,‬ומוכח ג"כ דאם לא בירך‬ ‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בחודש ניסן יכול לברך גם בחודש אייר‪ ,‬דהא קרא‬ ‫]עוד רגע אדברה‪ ,‬דהנה עי' משנה ברורה )רכה‪,‬יג‪,‬‬
‫לחודש השני 'חודש זיו' משום דאית ביה זיוא‬ ‫ובשעה"צ שם סקט"ו( שכתב לחוש לדעת הרדב"ז דלעיל‬
‫לאילנות )ראש השנה יא‪ ,(.‬עכ"ל[‪ ,‬שו"ת שאילת יעקב‬ ‫בסמוך )הערה לב אות ב'(‪ ,‬שאין לברך ברכת שהחיינו על‬
‫)להג"ר יעקב פראגר‪ ,‬חתנו של מהר"ם שיק‪ ,‬ח"ב סימן ח'(‪ ,‬שו"ת‬ ‫פרי חדש בראיה שניה‪ ,‬ומאידך הרי שבנידו"ד גבי‬
‫השיב משה )או"ח סימן ח'(‪ ,‬שו"ת בית היוצר )מונקאטש‬ ‫ברכת האילנות כתב בפשטות )רכו‪,‬ג(‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫תרס"ב‪ ,‬או"ח סימן יג(‪ ,‬שו"ת עמודי אש )אייזנשטיין‪ ,‬סימן ב'‬ ‫ברכה זו אף בראיה שניה‪ ,‬ואפשר דסבירא ליה נמי‬
‫קונט' מעון הברכות אות יב(‪ ,‬שו"ת יד יצחק )גליק‪ ,‬ח"א סימן‬ ‫כחילוק זה‪ ,‬דראיה שניה בברכת האילנות עדיפא טפי‪,‬‬
‫קצח(‪ ,‬שו"ת גנזי יוסף )שווארץ‪ ,‬סימן לג(‪ ,‬בני ציון )רכו‪,‬א(‪,‬‬ ‫משום שאין ברכה זו תלויה בשמחת לבו‪ ,‬אכן אכתי‬
‫שו"ת באר משה )ח"ח סימן עט(‪ ,‬ועוד רבים‪.‬‬ ‫יל"ע ממש"כ הוא עצמו בשער הציון )רכו‪,‬ג( הנ"ל‪,‬‬
‫]וע"ע אשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬סימן רכו( שכתב ג"כ‬ ‫דיש מקום לומר לאידך גיסא‪ ,‬דראיה שניה בברכת‬
‫לצדד‪ ,‬דשפיר דמי לברך ברכת האילנות אף שלא‬ ‫האילנות גרע טפי מבברכת שהחיינו‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫בחודש ניסן‪ ,‬וכתב להוכיח כן ממש"כ המחבר )רכו‪,‬א(‬ ‫‪ .„Ï‬כן כתב בספר האשכול‬
‫)מהדו' רצ"ב אוירבך‪ ,‬הל'‬
‫שאין לברך ברכת האילנות אחר שגדלו הפירות‪,‬‬ ‫ברכות(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולאו דווקא ביומי ניסן‪ ,‬אלא בזמן‬
‫ובודאי אין הדבר מצוי שבחודש ניסן יתחילו הפירות‬ ‫שרואה הפרח פעם ראשון בשנה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב בס'‬
‫לגדול‪ ,‬והרי דשפיר דמי לברך אף לאחר חודש ניסן;‬ ‫צידה לדרך )מאמר א' כלל ג' פרק כח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬היוצא לגינות‬
‫וז"ל‪ ,‬במה שאמרו חז"ל לשון 'ביומי ניסן' צריך לי‬ ‫ולפרדסים בימי ניסן כו'‪ ,‬וכן אם רואה אילנות פורחות‬
‫עיון‪ ,‬אם הוא דווקא‪ ,‬לגבי ברכה דאילנות אז דווקא‪,‬‬ ‫בחודש אדר‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה ממש"כ בספר הרוקח‬
‫או דאורחא דמלתא נקיט שאז הסדר הלבלוב‪,‬‬ ‫)סימן שמב( ורבינו ירוחם )נתיב יג ח"ב( ועו"ר‪ ,‬שיש לברך‬
‫וממש"כ בשו"ע שאחר שהוציאו פירות אין לברך‪,‬‬ ‫ברכה זו כשרואה אילנות המלבלבים 'כגון בניסן'‪,‬‬
‫תיג‬
‫עוד עיתים קרים ויאבדו אלו הפרחים מחמת הקור‪,‬‬
‫ולא ינתנו ליהנות מהם‪ ,‬ויהיה ברכה לבטלה במה‬
‫שמברך 'ליהנות בהם בני אדם'‪ ,‬ולזה נקט דדווקא‬
‫ביומי ניסן יברך‪ ,‬דאז ע"פ רוב יתקיימו ויהיה ניתן‬
‫ליהנות‪ ,‬ולאפוקי מקודם כל‪ ,‬אבל לאחר ניסן פשיטא‬
‫שיכול לברך כדברי הפוסקים ז"ל‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אך שוב‬
‫כתב להעיר בזה‪ ,‬שבדברי רבים מהפוסקים הנ"ל‬
‫מבואר להדי'‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת האילנות אף‬
‫בחודש 'אדר'‪ ,‬ואין לחוש שמא יפלו הפרחים שצמחו‬
‫ולא יוציאו פרי לאחמ"כ[‪.‬‬
‫ולהשלמת הענין יש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף מ"ש‬
‫בגמ' 'היוצא ביומי ניסן'‪ ,‬נראה בפשטות דהיינו‬
‫תקופת ניסן‪] ,‬שהרי השנה מתחלקת לארבע תקופות‪,‬‬
‫וכל תקופה היא כשלשה חודשים‪ ,‬ופעמים שאין‬
‫'תקופת ניסן' מתחילה אלא בסוף חודש ניסן[‪ ,‬ואין‬
‫כוונת הגמ' לימי חודש ניסן לפי המנין שבידינו; וכן‬
‫כתבו בס' עובר אורח להאדר"ת )סימן רכו( ובשו"ת גנזי‬
‫יוסף )סימן לג( בביאור דברי הגמ'‪.‬‬
‫‪ .‰Ï‬כן כתב בברכי יוסף )רכו‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואני שמעתי‬
‫דברכה זו על דרך האמת שייכא דווקא לימי ניסן כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ועוד שנה דבריו בספרו עבודת הקודש )מורה‬
‫באצבע סימן ז' אות קצח(‪ ,‬ש'המדקדקים מקפידים שיהיה‬
‫בניסן דווקא'‪ ,‬וכן כתבו בס' מועד לכל חי )להגר"ח‬
‫פלאג'י‪ ,‬סימן א' אות ט'(‪] ,‬ועוד לו בספרו זכרנו לחיים‬
‫)מערכת ב' אות יד([‪ ,‬ובחסד לאלפים )סימן רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף‬
‫כג(‪] ,‬אלא שכ' שעכ"פ יכול לברך ביום ל' בניסן‪,‬‬
‫אע"פ שהוא א' דר"ח אייר[‪ ,‬ובגדולות אלישע )רכו‪,‬א(‪,‬‬
‫ובהגש"פ 'אורח חיים' )לבעל בן איש חי‪ ,‬דרוש לברכת‬
‫האילנות(‪ ,‬ובכף החיים )רכו‪,‬א(‪ ,‬ועו"א‪ .‬וראה עוד לקמן‬
‫בהמשה"ד‪ ,‬דאף לדבריהם מכ"מ אי"ז אלא לכתחילה‬
‫ולמצוה מן המובחר‪ ,‬אבל מעיקה"ד בודאי שפיר יכול‬
‫לברך אף בחודש אדר או בחודש אייר‪.‬‬
‫והנה עוד מצינו בשו"ת הלכות קטנות )ח"ב סימן כח(‬
‫שכ'‪ ,‬דממ"ש בגמ' )ברכות מג‪ (:‬היוצא ב'יומי ניסן'‪,‬‬
‫נראה שאין לברך ברכת האילנות על פרחי השקדים‪,‬‬
‫הממהרים לפרוח הרבה קודם חודש ניסן‪ ,‬יעו"ש‪,‬‬
‫ומפשטות דבריו נראה‪ ,‬דסבירא ליה דמדינא אין לברך‬
‫ברכת האילנות אלא בחודש ניסן; אך כבר כתב בברכי‬
‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬
‫זו אלא בחודש ניסן לה‪.‬‬
‫משמע קצת שמברכים גם אחר ניסן‪ ,‬שהרי אין מצוי‬
‫שיוציא אילן פירותיו בניסן‪ ,‬וכמדומה שגם בארץ‬
‫ישראל תובב"א ומקומות החמים אין מוציאים פירות‬
‫אז‪ ,‬וצלע"ע‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫וכתבו האחרונים לבאר בכמה אופנים‪ ,‬מפני מה‬
‫נקטו בגמ' 'יומי ניסן'‪ ,‬מאחר ורשאי לברך ברכה זו‬
‫אף קודם לכן או לאחמ"כ; א‪ .‬בס' מאורי אור )שם(‬
‫כתב לבאר‪] ,‬והובאו דבריו אף בשו"ת זכר יהוסף‬
‫)שם([‪ ,‬דכוונת הגמ' לאפוקי אילן 'דופרא'‪ ,‬אשר טבעו‬
‫להתחדש שני פעמים בכל שנה‪ ,‬שאין לברך עליו אלא‬
‫פעם אחת בכל שנה‪ ,‬והיינו ביומי ניסן‪] ,‬ולעיל )הערה‬
‫לא אות ד'( הבאנו לשונו בזה[; ב‪ .‬בשו"ת השיב משה‬
‫)שם( כתב לבאר‪ ,‬דהו"א שיש לחזור ולברך ברכה זו‬
‫כל שלושים יום‪ ,‬וכדין שאר ברכות הראיה שחוזר‬
‫ומברך אחר שלושים יום שלא ראה דב"ז‪ ,‬וקמ"ל‬
‫שאין לברך ברכה זו אלא ב'יומי ניסן' והיינו פעם‬
‫אחת בכל שנה‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף כב‪ ,‬ושם בהערה([;‬
‫ג‪ .‬בשו"ת יד יצחק )שם( כתב לבאר‪ ,‬דהו"א שאין‬
‫לברך מיד בתחילת פריחת האילנות‪ ,‬אלא יש להמתין‬
‫עד שילבלבו רוב האילנות שבשדות‪ ,‬וקמ"ל דמיד‬
‫כשהגיע 'יומי ניסן' והתחילו מיעוט האילנות לפרוח‬
‫וללבלב‪ ,‬שפיר יש לברך עליהם ברכה זו; ד‪ .‬בשו"ת‬
‫בית היוצר )שם( כתב לבאר בזה"ל‪ ,‬ולפענ"ד נראה ג"כ‬
‫לומר בדרך אפשר‪ ,‬שלכך נקט 'ביומי ניסן'‪ ,‬דהנה יוכל‬
‫להיות כשהקיץ חם ביותר‪ ,‬והחמימות שיהיה עד‬
‫תחילת החורף‪ ,‬אזי מתחילים האילנות מלבלבים‬
‫מחדש‪ ,‬ויוכל להיות דבארצות החמים זה שכיח‪ ,‬והיה‬
‫הסברא לומר דגם אז צריך לברך כשרואה אותם‪,‬‬
‫אמנם באמת זה אינו‪ ,‬כיון דזה לא ניתן ליהנות‪ ,‬דמזה‬
‫לא יהיה שום פרי‪ ,‬ולזה בודאי אין סברא לברך עליהם‬
‫כשרואה אותם‪ ,‬ולזה שפיר קאמר דדווקא ביומי דניסן‬
‫יברך על האילנות המלבלבים‪ ,‬ולאפוקי כשהם‬
‫מלבלבים אח"כ ביומי תשרי וחשון אזי אינו מברך‪,‬‬
‫עכ"ל; ה‪ .‬עוד כתב בשו"ת בית היוצר )שם( לבאר‬
‫באופ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועוד היה נראה לענ"ד ליישב‪ ,‬דמשו"ה‬
‫נקט 'ביומי ניסן'‪ ,‬לאפוקי אם היה במקרה שלבלבו‬
‫עוד באדר‪ ,‬אזי אין לברך‪ ,‬כיון שאז עדיין היא ספק‬
‫אם יתקיים מזה הפרח פרי‪ ,‬כיון שע"פ רוב יהיה אח"כ‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬ ‫תיד‬

‫כה‪ .‬בארצות שזמן הלבלוב אינו בניסן אלא בחודש אחר בשנה‪] ,‬לכו"ע[ יש לו לברך ברכה‬
‫זו בזמן הלבלוב‪ ,‬ועי' הערה לו‪.‬‬

‫ברכה זו אלא בחודש ניסן‪ ,‬ולסמוך על הכרעת רוב‬ ‫יוסף )רכו‪,‬ב(‪ ,‬ד'דווקא שקדים שממהרים תדיר קודם‬
‫הפוסקים דשפיר יש לברך ברכת האילנות אף בראיה‬ ‫ניסן‪ ,‬כתב שלא יברך'‪ ,‬אבל לענין שאר אילנות שאין‬
‫שניה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫דרכם ללבלב ולפרוח אלא בתקופת ניסן‪ ,‬שפיר יש‬
‫לברך אף אם אירע שהקדימו לפרוח מעט קודם חודש‬
‫‪ .ÂÏ‬כן כתב הריטב"א )ראש השנה יא‪ .‬ד"ה האי(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ניסן‪ ,‬או אם אירע שאיחרו ולא פרחו אלא מעט לאחר‬
‫האי דנפיק ביומי ניסן כו'‪ ,‬ויומי ניסן לאו דווקא‪ ,‬אלא‬
‫כל מקום ומקום לפי מה שהוא דמלבלבי‪ ,‬עכ"ל; וכן‬ ‫חודש ניסן‪] ,‬יעו"ש מש"כ עוד לבאר דברי ההלק"ט‬
‫באופ"א[‪ .‬אכן‪ ,‬עי' שו"ת עמודי אש )אייזנשטיין‪ ,‬סימן‬
‫נראה בפשטות ע"פ דברי הפוסקים הנ"ל בסמוך )הערה‬
‫לד(‪ ,‬שכתבו ד'יומי ניסן' לאו דווקא‪ ,‬וה"ה דשפיר דמי‬ ‫ב' קונט' מעון הברכות אות יב( שכ'‪ ,‬דלא נהירא לפרש דברי‬
‫לברך ברכה זו בחודש אדר או בחודש אייר‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫ההלק"ט כדרכו של הברכ"י‪ ,‬ונקט עיקר דלדעת‬
‫ה"נ יש לברך ברכה זו בארצות שזמן לבלוב האילנות‬ ‫ההלק"ט הרי שמעיקר הדין אין לברך ברכת האילנות‬
‫אינו בחודש ניסן כי אם בחודשים אחרים‪.‬‬ ‫אלא בחודש ניסן דווקא‪] ,‬אך עכ"פ יעו"ש בהמשך‬
‫אכן נראה עוד בזה‪ ,‬דאף לדעת האחרונים דלעיל‬ ‫דבריו שכ'‪ ,‬שבודאי לא ראה ההלק"ט את דברי‬
‫בסמוך )סעיף כד‪ ,‬ושם הערה לה( שאין לברך ברכה זו‬ ‫הריטב"א דלקמן בסמוך )הערה לו(‪ ,‬וכיון שבדברי‬
‫בחודש אדר או בחודש אייר‪ ,‬היינו משום שזהו עיקר‬ ‫הריטב"א מבואר להדיא ד'ניסן' לאו דווקא הוא‪ ,‬הכי‬
‫זמן פריחת ולבלוב האילנות‪ ,‬ומשא"כ במדינות אשר‬ ‫נקטינן לדינא‪ ,‬ושפיר יש לברך ברכת האילנות אף‬
‫עיקר זמן פריחת האילנות אינה אלא בתקופה אחרת‬ ‫בחודש אדר או בחודש אייר‪ ,‬עכ"ד[‪.‬‬
‫בשנה‪ ,‬וכגון בחודש תשרי וכיו"ב‪ ,‬דיש לומר דכולי‬ ‫ויש לדון‪ ,‬היכא שרואה אילנות המלבלבים בחודש‬
‫עלמא מודו דשפיר דמי לברך בחודש זה; וכן העלה‬ ‫אדר‪ ,‬האם יש לו לברך מיד‪ ,‬וכדי לצאת ידי דעת‬
‫סברא זו בשו"ת הר צבי )או"ח ח"א סימן קיח(‪ ,‬יעו"ש‬ ‫הפוסקים דלעיל )סעיף כג‪ ,‬ושם הערה לג( שאין לברך‬
‫לשונו‪ ,‬ולפ"ז יש לומר‪ ,‬דגם למאן דאמר דיומי ניסן‬ ‫ברכת האילנות אלא בראיה ראשונה‪ ,‬או שמא עדיף‬
‫דווקא‪ ,‬מכ"מ במדינות הרחוקות שטבע לבלובי‬ ‫טפי לחוש לדעת המקובלים הנ"ל‪ ,‬ולהמתין מלברך‬
‫דאילני נקבע בהם בחודשים אחרים‪ ,‬גם זמן הברכה‬ ‫ברכת האילנות עד חודש ניסן‪ ,‬ולסמוך על דעת רוב‬
‫נגרר בתר ירחא דידהו‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בשו"ת מנחת‬ ‫הפוסקים דלעיל )סעיף כג‪ ,‬ושם הערה לב( דשפיר יש‬
‫יצחק )ח"י סימן טז(‪ ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬אבל עדיין‬ ‫לברך ברכת האילנות אף בראיה שניה; ובפשטות‬
‫יש לחלק ולומר‪ ,‬דדווקא במדינתנו שדרך רוב‬ ‫נראה שיש לו לברך ברכת האילנות בראיה ראשונה‬
‫האילנות ללבלב בניסן‪ ,‬אז אין יכול לברך בחודש‬ ‫אע"פ שאי"ז בחודש ניסן‪ ,‬שהרי עיקר דעה זו שאין‬
‫אחר אף באילנות שדרכם ללבלב הרבה קודם ניסן‪,‬‬ ‫לברך אלא בחודש ניסן‪ ,‬אינה אלא ע"פ הסוד‪ ,‬וע"ע‬
‫]וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה לה( בביאור דברי‬ ‫שו"ת זכר יהוסף )או"ח סימן קצד ד"ה ובמה שהביא( שכתב‬
‫ההלק"ט[‪ ,‬אבל במדינות שכל האילנות מלבלבים‬ ‫בפשיטות‪ ,‬שאף לדבריהם אינו אלא לכתחילה ולמצוה‬
‫בחודש אחר‪ ,‬שפיר יכול לברך עליהם אז‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מן המובחר‪ ,‬ומאידך‪ ,‬הרי שלדעת הפוסקים דלעיל‬
‫ויש להסתפק‪ ,‬לענין מי שבירך ברכת האילנות‬ ‫שאין לברך ברכת האילנות אלא בראיה ראשונה‪ ,‬כ"ה‬
‫בחודש ניסן בארץ ישראל‪ ,‬ושוב הולך לארץ אחרת‬ ‫מדיני והלכות ברכות זו ]ע"פ הנגלה[‪ ,‬ולדבריהם הרי‬
‫אשר פריחת האילנות במקום זה אינה אלא בחודש‬ ‫שדי"ז לעכובא הוא‪ ,‬וא"כ נראה פשוט שיש לו לברך‬
‫תשרי‪ ,‬האם יש לו לחזור ולברך בראיית הלבלוב‬ ‫בראיה ראשונה אע"פ שעדיין הוא בחודש אדר; אכן‪,‬‬
‫בחודש תשרי או לא‪] ,‬דהנה זה ודאי דלא בעינן‬ ‫עי' תורת חיים )סופר‪ ,‬רכו‪,‬א( ושו"ת מנחת יצחק )ח"ג סימן‬
‫שתעבור שנה שלימה מעת לעת משעה שבירך ברכה‬ ‫כה( שכתבו‪ ,‬דכל כהא"ג עדיף טפי שימתין מלברך עד‬
‫זו בשנה שעברה‪ ,‬ומשנ"ת לעיל )סעיף כב( שאינו מברך‬ ‫חודש ניסן‪ ,‬כדי לצאת ידי דעת המקובלים שאין לברך‬
‫תטו‬ ‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬

‫כו‪ .‬נראה שיש לברך ברכה זו אף בלילה‪ ,‬כל אימת שרואה האילנות בבירור‪ ,‬ועי' הערה לז‪.‬‬
‫כז‪ .‬אף שיש שכתבו שאין לברך ברכת האילנות בשבת לח‪ ,‬מכ"מ הכרעת רוב הפוסקים‬
‫שאין לחוש לדבריהם לט‪.‬‬

‫אצלו‪ ,‬והכל תלוי ביושביה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫פוטרת את כל הפעמים שיראה לבלוב האילנות של‬
‫)או"ח ח"א סימן קיח ד"ה ומדי‬ ‫‪ .ÊÏ‬עי' שו"ת הר צבי‬
‫שנה זו‪ ,‬אלא שיש לדון כנ"ל‪ ,‬היכא שהלך למקום‬
‫דברי( שכתב בפשיטות בתו"ד‪ ,‬שאין מברכים ברכת‬
‫האילנות בלילה‪] ,‬יעו"ש שכתב לדון לענין חיוב נשים‬
‫בברכה זו‪ ,‬והאם יש לנו להחשיבה כמצות עשה‬
‫שהזמן גרמא‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬וע"ע שו"ת שאילת חמדת צבי‬
‫)ח"א סימן יח אות ט'( שכתב בפשיטות בזה"ל‪ ,‬דאין‬
‫הראיה של יום דומה לדלילה כו'‪ ,‬ודבר שתלוי בהנאת‬
‫הראיה הוי דווקא ביום‪ ,‬ובפרט גבי פרחים של‬
‫האילנות דידוע דכל הפריחה הוי מחום ואור השמש‪,‬‬
‫והצבעים והגוונים של עצים ופרחים באור השמש‬
‫מראים נפלאות הקב"ה כו'‪ ,‬משא"כ כאן גבי ברכה על‬
‫פריחת האילנות‪ ,‬הרי בראיה תליא מילתא‪ ,‬וביום הרי‬
‫רואה ומברך‪ ,‬משא"כ בלילה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן בפשטות‬
‫נראה שאין חילוק בזה‪ ,‬וכל היכא שהמקום מואר‬
‫ורואה האילנות בבירור‪ ,‬שפיר יש לו לברך ברכה זו‬
‫אפילו בלילה‪ ,‬וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר )חלק יב סימן כ'‬
‫אות ו'( ובשו"ת רבבות אפרים )ח"ו סימן תנח אות ב'(‪,‬‬
‫]וה"ה נמי בשאר ברכות הראיה‪ ,‬דשפיר יש לברך אף‬
‫בראיית אותו הדבר או אותו המקום בלילה‪ ,‬כל היכא‬
‫שרואהו בבירור‪ ,‬וכן נתבאר לעיל )פרק ב' הערה ז'( לענין‬
‫ברכת עושה מעשה בראשית בראיית הים בלילה[;‬
‫אלא שלפ"ז יש להעיר על מנהג הזריזים המקדימים‬
‫למצוות‪ ,‬הנוהגים לצאת מיד אחר תפילת מוסף בר"ח‬
‫ניסן ולברך ברכה זו‪ ,‬מפני מה לא נהגו להזדרז‬
‫ולהקדים לברך ברכה זו אף בליל ר"ח ניסן‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .ÁÏ‬הנה יש מן האחרונים שכתבו להחמיר בזה‪,‬‬
‫שאין לברך ברכת האילנות בשבת‪] ,‬וכ"ה בכף החיים‬
‫)רכו‪,‬ד( ובהגש"פ 'אורח חיים' )לבעל בן איש חי‪ ,‬הל' ברכת‬
‫האילנות עמוד ז'(‪ ,‬וכן הסכים בשו"ת אור לציון )ח"ג פרק‬
‫ו' אות ה'([‪ ,‬ומצינו כמה וכמה טעמים בזה‪ ,‬מפני מה‬
‫אין לברך ברכת האילנות בשבת‪] ,‬ולכאו' נפק"מ‬
‫בטעמים אלו‪ ,‬האם עכ"פ רשאי לברך ברכת האילנות‬
‫ביו"ט‪ ,‬וכגון ביו"ט ראשון או שביעי של פסח‪,‬‬
‫ברכה זו אלא פעם אחת בכל שנה‪ ,‬היינו שברכה אחת‬
‫שלא היה בו הלבלוב בשעה שבירך ברכה זו‪ ,‬אם יש‬
‫לו לחזור ולברך בראיית הלבלוב במקום זה[‪ .‬ונחלקו‬
‫הפוסקים בדין זה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫יש שהורו‪ ,‬שלענין ברכת האילנות הכל הולך אחר‬
‫חודש ניסן‪ ,‬ומשום שזהו עיקר זמן פריחת ולבלוב‬
‫האילנות בארץ ישראל‪ ,‬ולפ"ז אם חוזר ורואה‬
‫האילנות במקום אחר בחודש תשרי שלאחמ"כ‪ ,‬אין לו‬
‫לחזור ולברך ברכה זו; וכן הובא בשם הגראי"ל‬
‫שטיינמן )כאיל תערוג‪ ,‬מועדים עמ' עא( ובשם הגר"ח‬
‫קניבסקי )קובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' גליון טז עמ' יד(‪,‬‬
‫וכ"כ בשו"ת להורות נתן )ח"ה סימן ז'( יעו"ש‪ ,‬וכן צידד‬
‫הגר"י זילברשטיין שליט"א )בקובץ הנ"ל‪ ,‬יעו"ש(‪.‬‬
‫יש שהורו‪ ,‬שדין ברכת האילנות כשאר דיני האילן‪,‬‬
‫ותחילת השנה לאילנות הרי היא בט"ו בשבט‪ ,‬וכל‬
‫שראה לבלוב האילנות בחודש ניסן וחוזר ורואה‬
‫הלבלוב לאחמ"כ בחודש תשרי‪ ,‬אין לו לחזור ולברך‬
‫עליהם‪ ,‬אבל אם חוזר ורואה לבלוב האילנות לאחר‬
‫ט"ו בשבט‪ ,‬שפיר יש להחשיבה כשנה אחרת‪ ,‬ויש לו‬
‫לחזור ולברך ברכה זו; וכ"כ בשו"ת מטה לוי )ח"ב‬
‫או"ח סימן י'(‪ ,‬שלענין ברכת האילנות יש לנו לילך אחר‬
‫ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות‪ ,‬וכן הובא‬
‫בשם הגרי"ש אלישיב )אשרי האיש או"ח ח"ג פרק נ' אות ג'‪,‬‬
‫אילנא רברבא עמוד יח הערה ‪.(13‬‬
‫ויש מי שהורה‪ ,‬שהדבר תלוי היכן עיקר מקום‬
‫מגוריו‪ ,‬וכן כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א )בתשו'‬
‫שנדפסה בס' מעשה חמד הנדמ"ח‪ ,‬ח"ג עמ' א'תרעז(‪ ,‬בזה"ל‪,‬‬
‫ומסתברא שהתיקון ]שתקנו חכמים[ לאנשי המדינה‬
‫כפי הזמן שמה‪ ,‬ולכן תייר מדרום אפריקה שבירך‬
‫בתשרי לא יברך עוד פעם בניסן‪ ,‬וכן בן ארץ ישראל‬
‫שבא לביקור לא יברך בתשרי‪ ,‬אבל אם בא ארצה‬
‫להשתקע יברך בניסן‪ ,‬שזהו מעכשיו עיקר זמן הברכה‬
‫פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות ‪ /‬מים רבים‬
‫)שבת עד‪(:‬‬ ‫כו'‪ ,‬וא"כ לא גרע נידו"ד מהא דאמרינן‬
‫בטויה ע"ג בהמה‪ ,‬דחכמה יתירה שאני‪ ,‬ועי' שו"ת‬
‫חתם סופר )ח"ו סימן כט ד"ה מ"ש מעלתו( דמשה רבינו‬
‫כתב ספרי תורה בשבת ע"י השבעת קולמוס‪ ,‬דלא גרע‬
‫מכתב בשמאלו‪ ,‬דאין דרך כתיבה בכך כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]ועיקר קושי' זו היאך משה רבינו כתב ספרי תורה‬
‫בשבת‪ ,‬כבר הקשה הרא"ש )פסחים פ"י סימן יג(‪ ,‬ונאמרו‬
‫בזה בדברי האחרונים כמה וכמה דרכים ליישב‬
‫הקושי'‪ ,‬ואכמ"ל[; אכן‪ ,‬ראה בס' חבצלת השרון‬
‫)שמות עמ' שי( שכתב ליישב דברי הכה"ח‪ ,‬שיש לחלק‬
‫בין מלאכה אשר עיקרה במעשה המלאכה‪ ,‬ובמלאכות‬
‫אלו הרי שמותר לעשות כן ע"י חכמה יתירה ושלא‬
‫כדרך‪ ,‬ובין מלאכה אשר עיקרה בתוצאה הנגרמת‬
‫ממעשה זו‪ ,‬וכגון בנידו"ד במלאכת בורר‪ ,‬שאסורות‬
‫אף היכא שאינו עושה כן אלא ע"י חכמה יתירה ושלא‬
‫כדרך‪.‬‬
‫ובשו"ת ישכיל עבדי )חלק ח'‪ ,‬השמטות עמ' קפו(‬
‫הוסיף להקשות עוד ע"ד הכה"ח‪ ,‬ד'אף אם נאמר‬
‫דהוא בורר‪ ,‬הוא בורר אוכל מתוך פסולת'‪ ,‬וע"ע‬
‫שו"ת יחוה דעת )ח"א סימן ב'( שהמליץ על דברי‬
‫הכה"ח את מש"כ בשו"ת חתם סופר )או"ח סו"ס נא(‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכן אני אומר‪ ,‬כל המערב דברי קבלה עם‬
‫ההלכות הפסוקות‪ ,‬חייב משום זורע כלאים‪ ,‬פן תקדש‬
‫המלאה הזרע אשר תזרע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬לפי שיוצאים לרחובה של עיר לברך ברכה זו‪,‬‬
‫ויש לחוש שיוציאו הסידורים לרה"ר‪ .‬כן כתב טעם זה‬
‫בשו"ת תשובות והנהגות )ח"א סימן קצא(‪] ,‬אך ראה‬
‫לקמן בסמוך )הערה לט( שכתב לפקפק בזה[; וכבר‬
‫מצינו טעם זה בדברי כמה אחרונים לענין אמירת‬
‫תשליך בר"ה שחל בשבת‪] ,‬פרי מגדים )סימן תקפג‪,‬‬
‫משבצות זהב סק"ג‪ ,‬אשל אברהם סק"ה(‪ ,‬מאמר מרדכי‬
‫)תקפג‪,‬ד(‪ ,‬משנה ברורה )תקפג‪,‬ח(‪ ,‬ועו"פ[‪ ,‬וכן יש מן‬
‫האחרונים שכתבו דמהא"ט אין מברכים ברכת הלבנה‬
‫בליל שבת‪] ,‬וראה דבריהם לקמן )פרק כב הערה מא אות‬
‫ה'([‪ ,‬וכשם שגזרו חכמים שאין תוקעים בשופר בר"ה‬
‫שחל בשבת גזירה שמא יוציא השופר ויטלטלנו ד'‬
‫אמות ברה"ר )סוכה מב‪ :‬מגילה ד‪ ,(:‬וכן גזרו לענין נטילת‬
‫לולב ולענין קריאת המגילה )סוכה שם‪ ,‬מגילה שם(‪.‬‬
‫אך ראה לקמן )פרק כב שם( שדבריהם צ"ב‪ ,‬שהרי‬
‫במה שלא גזרו חכמים אין לנו לגזור גזירות מעצמנו‪,‬‬
‫ויש לחלק טובא משופר ולולב ומגילה שגזרו בהם‪,‬‬
‫תטז‬
‫ודו"ק[‪ ,‬אלא שיש להעיר עליהם בכמה דרכים‪,‬‬
‫וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬יש לחוש שמא יתלוש מן האילן בשבת‪ .‬כן‬
‫כתבו בס' מועד לכל חי )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן א' אות ח'(‪,‬‬
‫ובהגש"פ אורח חיים )לבעל 'בן איש חי'‪ ,‬הל' ברכת האילנות‬
‫עמוד ז'(‪ ,‬ובכף החיים )רכו‪,‬ד(‪ .‬אך כבר כתבו בשו"ת‬
‫בצל החכמה )ח"ו סימן לז אות ב'( ובס' שמירת שבת‬
‫כהלכתה )הנדמ"ח‪ ,‬ח"א פרק כו הערה עח( להקשות ע"ז‪,‬‬
‫דהא קיי"ל )סוכה לז‪ :‬שו"ע שלו‪,‬י( שמותר להריח בשבת‬
‫בהדס המחובר ולא חיישי' שמא יתלוש‪ ,‬והיי"ט לפי‬
‫שיכול להריחו אף כשהוא מחובר לאילן‪ ,‬וא"כ מאי‬
‫שנא הכא דיש לחוש שמא יתלוש מן האילן; ]ואף‬
‫לדעת הראשונים שהחמירו בזה‪ ,‬וגירסתם בסוגי'‬
‫דסוכה ד'אסור' להריח בו בשבת גזירה שמא יתלוש‪,‬‬
‫וכ"ה דעת רבינו חננאל )סוכה שם( וספר הרוקח )סימן‬
‫שא( ועו"ר‪ ,‬ועי' מגן אברהם )שלו‪,‬י( שהביא שכן כתב‬
‫בים של שלמה )ביצה פ"ג סימן י'( להחמיר בזה‪ ,‬יש לומר‬
‫שלא אסרו אלא להריח‪ ,‬ומשום שצריך להתקרב אליו‬
‫ביותר כדי להריח‪ ,‬ויש לחוש טפי שיבוא לתלוש‪,‬‬
‫ומשא"כ בברכת האילנות דשפיר יכול לברך אף‬
‫בראיה מרחוק‪ ,‬וע"ע שו"ת משנת יוסף )ח"א סימן סא‬
‫ד"ה ואף לפי( מש"כ עוד בזה[; וכעי"ז כתב בשו"ת באר‬
‫משה )ח"ג סימן מג אות ב'( לתמוה על טעם זה‪' ,‬וכי בחול‬
‫כשמברכים ברכת האילנות‪ ,‬דרך בני אדם לטלטל‬
‫האילן או ליקח הפרח בידו‪ ,‬דניחוש שבשבת יעשה‬
‫כן'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש שכתבו טעם נוסף ע"פ הסוד‪ ,‬משום‬
‫שבשעת הברכה הרי הוא בורר הניצוצות‪ .‬כן כתב‬
‫טעם זה בכף החיים )שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה לדברי‬
‫המקובלים שכתבו שע"י ברכה זו מברר ניצוצי‬
‫הקדושה מן הצומח‪ ,‬יש עוד איסור נוסף דבורר‪ ,‬ועל‬
‫כן אסור לברך ברכה זו בשבת ויו"ט‪ ,‬וכן עמא דבר‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫אך כבר כתב בשו"ת בצל החכמה )ח"ו סימן לז אות‬
‫ט'( לתמוה אף על טעם זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואשר מוסיף בכף‬
‫החיים כו'‪ ,‬אין לי עסק בנסתרות‪ ,‬אבל קשה לי להבין‬
‫איך יהיה בזה איסור בורר‪ ,‬שאם אמרו )שבת צג‪(:‬‬
‫המוציא את החי פטור לפי שלא הוי הוצאה כזו‬
‫במשכן‪ ,‬א"כ מכש"כ שלא היתה ברירה כזו במשכן‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שכמבו' בספרים נראה שבירור ותיקן ניצוצי‬
‫קדושה אלו אינו אלא כשאומר הברכה בכוונה רצויה‬
‫תיז‬
‫מלברך ברכת האילנות בשבת‪ ,‬וכבר העיר על דבריו‬
‫בשו"ת בצל החכמה )ח"ו סימן לז אות א'(‪ ,‬שלא הכריע‬
‫הגר"ח פלאג'י לאסור בזה[; וכן כתב בס' נפש דוד‬
‫להאדר"ת )עמ' רטו(‪ ,‬והעיד כן על עצמו בזה"ל‪ ,‬הייתי‬
‫זהיר וזריז לקיים דברי חז"ל הקדושים‪ ,‬לברך בימי‬
‫ניסן על הני אילני דמלבלבי‪ ,‬והייתי מהדר לברכה‬
‫בשבת כדי למלאות החסר ]‪-‬למנין מאה ברכות[‪ ,‬וגם‬
‫חזרתי לברך בבוקר בעת תפילת שחרית‪ ,‬שהיו בביתי‬
‫המון להתפלל‪ ,‬וברכתי אחר התפילה כדי לזכות את‬
‫הרבים שאינם יודעים כלל מדין זה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הסכמת רוב הפוסקים וגדולי ההוראה‪ ,‬דשפיר‬
‫יש לברך ברכת האילנות אף בשבת‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת‬
‫רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"ב סימן קפה ד"ה ובשנת(‪] ,‬ושכן‬
‫נהג בעצמו[‪ ,‬שו"ת באר משה )ח"ג סימן מג אות ב'‪ ,‬ח"ח‬
‫סימן עט(‪ ,‬שו"ת בצל החכמה )ח"ו סימן לז(‪ ,‬וכן הובא‬
‫בס' ארחות רבינו )ח"ג עמ' רכד( ובס' שער העין )פרק יד‬
‫ושפיר יש לברך ברכת האילנות אף בשבת‪ ,‬וכדלהלן;‬
‫הערה כה‪ ,‬בשם הגר"ח קניבסקי( שכן הורה הקה"י ושכן‬
‫נהג בעצמו‪ ,‬וכן הורו הגרש"ז אוירבך )הליכות שלמה‪,‬‬
‫הל' תפילה וברכות פרק כג הערה ‪ ,121‬הל' פסח פרק ב' הערה‬
‫‪] ,(10‬ושמעתי מדודי הג"ר אהרן גולדברג שליט"א‪,‬‬
‫שכן נהג מוח"ז הגרש"ז עצמו[‪ ,‬הגרי"י פישר )הליכות‬
‫אבן ישראל‪ ,‬מועדים ח"א עמוד ה'(‪ ,‬הגרי"ש אלישיב )שו"ת‬
‫ישא יוסף או"ח ח"ב סימן נה אות ה'‪ ,‬משנת איש ח"א סימן לג‪,‬‬
‫וישמע משה ח"ב עמ' קיט(‪ ,‬הגר"י סופר מערלוי )מעשה חמד‬
‫הנדמ"ח ח"ג עמ' א'שנו(‪] ,‬יעו"ש שכן נהג בעצמו‪ ,‬ואמר‬
‫דאדרבה עדיף טפי לברך בשבת כשהוא מבושם‪,‬‬
‫וכמש"כ הפוסקים לענין ברכת הלבנה[‪ ,‬הגר"ש‬
‫דבליצקי )וזרח השמש עמ' סו(‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת תשובות‬
‫והנהגות )ח"א סימן קצא( ובשו"ת מנחת אשר )ח"ג סימן‬
‫יד אות ה'(‪ ,‬ועוד רבים‪] ,‬וע"ע שו"ת שרגא המאיר )ח"ו‬
‫סימן קכז אות א'( שכתב לחוש בזה לדברי המחמירים‪,‬‬
‫אך במקו"א )ח"ח סימן יג אות ב'( צידד שאין לחוש לזה‪,‬‬
‫וצ"ע‪ ,‬וע"ע שו"ת משנת יוסף )ח"א סימן סא‪ ,‬ח"ו סימן עג‬
‫אות ד'( מש"כ בזה[‪.‬‬
‫‪ /‬פרק כ' ‪ -‬ברכת האילנות‬ ‫מים רבים‬
‫דשאני התם שיש לחוש שמא ילך אצל בקי ללמוד‬
‫כיצד לצאת ידי חובת המצוה‪ ,‬ומשא"כ הכא שאין‬
‫לחוש אלא שיוציאו הסידורים לרה"ר‪ ,‬מהיכ"ת דאף‬
‫בכהא"ג יש לגזור שלא לקיים המצוה בשבת מהא"ט‪,‬‬
‫יעו"ש מה שהוספנו עוד בזה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ד‪ .‬וראה עוד בס' מועד לכל חי )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן‬
‫א' אות ח'( שכתב נמי כעי"ז‪ ,‬דכיון שמנהג מקומות‬
‫לצאת לברך ברכה זו בשדות שמחוץ לעיר‪ ,‬הרי שיש‬
‫לחוש שיצאו אף מחוץ לתחום‪ ,‬אך יעו"ש שכ' שאין‬
‫שייך לאסור מטעם זה‪ ,‬אלא במקומות שאכן נהגו‬
‫לצאת לברך ברכה זו מחוץ לעיר‪ ,‬אבל במקומות‬
‫שנהגו לברך בתוך העיר‪ ,‬הרי שאין בזה כדי למנוע‬
‫ברכה זו בשבת‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫‪ .ËÏ‬הסכמת רוב הפוסקים שאין לחוש לזה‪,‬‬
‫וע"ע שו"ת תשובות והנהגות )ח"א סימן קצא( שהוסיף‬
‫עוד בזה‪ ,‬שהרי לדעת כמה פוסקים אין לברך ברכת‬
‫האילנות אלא בראיה ראשונה‪ ,‬ואם ראה לבלוב‬
‫ופריחת האילנות ולא בירך עליהם הפסיד הברכה‪,‬‬
‫]וכמשנ"ת לעיל )סעיף כג‪ ,‬ושם הערה לג([‪ ,‬ולפ"ז הרי‬
‫שהיא חומרא דאתי לידי קולא‪ ,‬ופעמים שיראה בשבת‬
‫פריחת האילנות ולא יברך‪ ,‬ונמצא שלדעה זו שוב אינו‬
‫יכול לברך לאחמ"כ‪] ,‬והן אמנם נקטינן הלכתא כדעת‬
‫רוב הפוסקים‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת האילנות אף‬
‫בראיה שניה‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף כג‪ ,‬ושם הערה לב(‪,‬‬
‫מכ"מ בודאי היכא דאפשר נכון לחוש לדעת הפוסקים‬
‫שאין לברך אלא בראיה ראשונה[‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת לב חיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬ח"ב סימן‬
‫מד(‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת האילנות אף בשבת‪ ,‬ועוד‬
‫שנה דבריו בספרו זכירה לחיים )סוף פרשת בראשית‪ ,‬ח"ב‬
‫דף ה' סוף ע"א(‪] ,‬וראה עוד לו בספרו מועד לכל חי )שם(‬
‫שנראה שלא הכריע בנידו"ז‪ ,‬וצ"ע במה שהביא בכף‬
‫החיים )רכו‪,‬ד( מדבריו שיש להחמיר בזה ולהמנע‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תיח‬

‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬

‫א‪ .‬הרואה חמה בתקופתה א‪ ,‬מברך עושה מעשה בראשית ב‪.‬‬

‫בשם רבינו חננאל‪] ,‬והוסיף רבינו מנוח לבאר מא"ט‬ ‫‡‪ .‬א‪ .‬גמ' ברכות )נט‪ ,(:‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה חמה‬
‫יש לברך ברכה זו אחר שלשה ימים דווקא[‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫בתקופתה‪ ,‬ולבנה בגבורתה‪ ,‬וכוכבים במסילותם‪,‬‬
‫ורבינו חננאל פירש‪ ,‬כשיהיה שלשה ימים מטר זה‬ ‫ומזלות כסדרן‪] ,‬ויעו"ש בהגהות הגר"א )אות א'(‬
‫אחר זה‪ ,‬והיה האויר מעונן עד שלא נראה השמש‬ ‫שגרס‪ ,‬לבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות‬
‫ביום וירח וכוכבים בלילה‪ ,‬למחר כשיראה השמש‬ ‫בעתם‪ ,‬וראה לקמן )סעיף יד‪ ,‬ושם בהערות( מה שיבואר‬
‫בתקפו ובלילה כשיראה הכוכבים בהירים והלבנה‬ ‫בזה[‪ ,‬אומר ברוך עושה בראשית‪] ,‬שהרי עתה רואה‬
‫בטהרתה‪ ,‬מברך עושה בראשית כו'‪ ,‬וימות השמים‬ ‫דב"ז באותו אופן שנברא בששת ימי בראשית‪ ,‬ועדיין‬
‫לאו דווקא‪ ,‬אלא שאין דרך להיות כן בימות החמה‪,‬‬ ‫הוא קיים‪ ,‬וק"ו לעושהו שהוא קיים‪ ,‬וראה עוד לעיל‬
‫ונראה לי דנקט שלשה ימים‪ ,‬לפי שכך היה נראה‬ ‫)פרק ב' הערה א' אות ב'( בנוסח ברכה זו[‪ ,‬ואימת הוי‪,‬‬
‫בתחילת הבריאה‪ ,‬שעמדו שלשה ימים בלא חמה‬ ‫אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת‬
‫ולבנה‪ ,‬ראשון ושני ושלישי‪ ,‬ומשו"ה כשרואה אותה‬ ‫ניסן בשבתאי באורחא דתלת נגהי ארבע‪ ,‬ע"כ‪ .‬ורש"י‬
‫אחר זמן זה מברך עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫)שם ד"ה בתקופתה( פירש דברי הגמ' כפשוטם‪ ,‬ד'חמה‬
‫והנה אם כנים הדברים יש לעיין‪ ,‬מפני מה יש לנו‬ ‫בתקופתה' היינו כשחוזרת החמה למקום שהיתה שם‬
‫לנקוט כפירוש הירושלמי ודלא כפירוש הבבלי‪,‬‬
‫בתחילת היקפה ]בששת ימי בראשית[ ובאותו הזמן‪,‬‬
‫ובגליון הש"ס להגרעק"א )ברכות נט‪ (:‬כתב דצ"ל‬
‫]וראה עוד לקמן בסמוך )הערה ב'( ביאור ענין זה‬
‫שבעל הערוך לא גרס בגמ' שלפנינו למימרא דאביי‬
‫בארוכה[; וכן פירשו הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח(‪,‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬ומשו"ה שפיר יש לפרש כפירוש הירושלמי‬
‫]וראה לשונו לקמן בסמוך )הערה ב' אות א'([‪ ,‬ובספר‬
‫דהיינו אחר שלשה ימים שלא נראתה החמה‪ ,‬אך עי'‬
‫הערוך )ערך חמה( בפירוש ראשון‪ ,‬וכ"ה בטוש"ע‬
‫שו"ת חתם סופר )או"ח סימן נו ד"ה ומידי( שכתב ד'דוחק‬
‫)רכט‪,‬ב(‪ .‬וכן נהגו ישראל קדושים בכל הדורות‪ ,‬לברך‬
‫הוא שאותם המפרשים לא היו גורסים כן בש"ס'‪,‬‬
‫ברכה זו אחת לכ"ח שנים בזמן זה‪.‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫אכן באמת נראה דיש לעיין טובא בדברי‬ ‫ב‪ .‬והנה בירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב( איתא בזה"ל‪,‬‬
‫הראשונים הנ"ל‪ ,‬דהנה בפשטות היה נראה לפרש‬ ‫הרואה את החמה בתקופתה ואת הלבנה בתקופתה‬
‫דברי הירושלמי‪ ,‬דלא מיירי לענין 'הרואה חמה‬ ‫ואת הרקיע בטיהרו‪ ,‬אומר ברוך עושה בראשית‪ ,‬אמר‬
‫בתקופתה'‪ ,‬אלא לענין 'הרואה רקיע בטיהרו'‪ ,‬ובזה‬ ‫רב חונה‪ ,‬הדא דתימר בימות הגשמים בלבד לאחר‬
‫פירשו בירושלמי דהיינו שרואה הרקיע אחר שלשה‬ ‫שלשה ימים‪ ,‬הדא הוא דכתיב )איוב לז‪,‬כא( ועתה לא‬
‫ימים שלא נראה בהם הרקיע מחמת העננים והגשמים‪,‬‬ ‫ראו אור‪ ,‬ע"כ; ויש מן הראשונים שהביאו דברי‬
‫ולעולם יש לומר דלענין 'חמה בתקופתה' לא פליג‬ ‫הירושלמי לענין 'הרואה חמה בתקופתה'‪ ,‬ולפ"ז הרי‬
‫הירושלמי על דברי הבבלי‪ ,‬וס"ל נמי שזמן ברכה זו‬ ‫שהירושלמי פירש די"ז באופ"א מפירוש הבבלי‪,‬‬
‫אחת לכ"ח שנים בשעה שהחמה חוזרת למקום‬ ‫ובבבלי מייתי מימרא דאביי דהיינו כשרואה החמה‬
‫שהיתה בו בששת ימי בראשית‪] ,‬וכ"כ בפני משה )על‬ ‫בשעה שחוזרת אחת לכ"ח שנים למקום שהיתה בו‬
‫הירושלמי שם( בביאור דברי הירושלמי[; וכן כתבו‬ ‫בששת ימי בראשית‪ ,‬ובירושלמי מפרש באופ"א‬
‫בשו"ת חכם צבי )ח"ב סימן י'‪ ,‬תוספות חדשים סימן ל'(‪,‬‬ ‫דהיינו שרואה החמה אחר שלשה ימים שלא נראתה‬
‫והובא אף בשו"ת דברי רב משלם )לבנו של בעל חכם צבי‪,‬‬ ‫מחמת הגשמים; וכן הביא בספר הערוך )שם‪ ,‬בפירוש‬
‫סימן ז'(‪ ,‬ובס' קובץ )על הרמב"ם פ"י מהל' ברכות הי"ח‪ ,‬נדפס‬ ‫הב'( מדברי הירושלמי בביאור די"ז ד'הרואה חמה‬
‫בספר הליקוטים במהדו' פרנקל(‪ ,‬ובס' הפלאה שבערכין‬ ‫בתקופתה'‪ ,‬וכן הביא רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות הי"ח(‬
‫תיט‬
‫להלכה‪ ,‬או שלא כתב כן אלא בישוב מנהג מקומו[‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ולכן אני אומר‪ ,‬דהא דלא נהגינן לברך ברכה זו‪,‬‬
‫מפני פירושו של הרב בעל הערוך‪ ,‬דיש מי שפירש‬
‫הרואה חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה‪ ,‬הוא כשהיו‬
‫שלשה ימים מעוננים ולא נראית חמה וכוכבים‪ ,‬וזה‬
‫אינו מצוי לעבור ג' ימים בלא חמה וכוכבים‪ ,‬לכך לא‬
‫מברכינן ברכה זו‪ ,‬ואע"ג דאיכא פירושא אחרינא‪,‬‬
‫ספק ברכות להקל‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אכן מה שהוסיף שאין‬
‫מברכים ברכה זו אחר שלשה ימים מעוננים‪ ,‬היינו‬
‫משום שאין דב"ז מצוי‪ ,‬דבריו צ"ב[‪ .‬וכן הביא‬
‫בהגהות רעק"א )סימן רכט( מס' בן יוחאי )סימן רפא‪ ,‬דף‬
‫קמא ע"א מדפי הספר( שכ' בזה"ל‪ ,‬ומהא"ט נראה שהגאון‬
‫האדיר אבי זקני מהר"ל מפראג ז"ל‪ ,‬היה מברך ברכת‬
‫קידוש החמה בלא שם ומלכות‪ ,‬לפי שבערוך כתב שני‬
‫פירושים אהא דתניא הרואה חמה בתקופתה‪ ,‬ולפירוש‬
‫הב' אישתמיט מאמר אביי שם בש"ס ישנים‪ ,‬לכן נראה‬
‫דברכה קבועה כל כ"ח שנין איתקין אחר חתימת‬
‫התלמוד‪ ,‬ומשו"ה לא בירך בשם ומלכות‪ ,‬ועל כהא"ג‬
‫לא נוכל לאמר פוק חזי מאי עמר דבר‪ ,‬וניחזי אימתי‬
‫קא מברכינן עד השתא‪ ,‬משום דלאו מילתא הוא דנהיג‬
‫בכל יומא‪ ,‬כמש"כ התוס' )ברכות כב‪ :‬ד"ה וניחזי( אהא‬
‫דפריך וניחזי עזרא היכי תקן כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בס'‬
‫בני ציון )ליכטמן‪ ,‬רכט‪,‬ב(‪ ,‬דמהא"ט שהוא פלוגתא‬
‫דרבוותא‪ ,‬יש לברך ברכה זו בלא שם ומלכות‪ .‬וראה‬
‫עוד לקמן בסמוך )הערה ב' אות ו'( מדברי כמה אחרונים‪,‬‬
‫שחששו לברך ברכה זו בשם ומלכות מטעם אחר‪,‬‬
‫ומשם תדרשנו‪] ,‬ועי' חסדי דוד )על התוספתא‪ ,‬ברכות פ"ו‬
‫ה"ו( מש"כ לבאר באופ"א המנהג שלא לברך ברכת‬
‫החמה בשו"מ‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וע"ע מחזיק ברכה להחיד"א‬
‫)רכט‪,‬ט( מש"כ על דבריו[‪.‬‬
‫ד‪ .‬וכשם שהסכמת הפוסקים רובם ככולם לנידו"ד‬
‫גבי ברכת החמה כשחוזרת למקומה אחת לכ"ח שנים‪,‬‬
‫שאין לחוש לפירוש הירושלמי בדין 'הרואה חמה‬
‫בתקופתה'‪ ,‬כן נראה מפשטות דברי הפוסקים אף‬
‫לענין הרואה את החמה לאחר שלשה ימים שלא‬
‫נראתה בשמים מחמת העננים והגשמים‪ ,‬דאע"פ‬
‫שלדברי הירושלמי יש לברך ברכת עושה מעשה‬
‫בראשית בכהא"ג‪ ,‬מכ"מ לדברי הבבלי שפירשו דין‬
‫'הרואה חמה בתקופתה' באופ"א‪ ,‬נראה שאין לברך‬
‫כלל בראיית החמה אחר שלשה ימים שלא נראתה‪,‬‬
‫ואין לנו לחוש לדברי הירושלמי כלל‪ ,‬ואין צריך לברך‬
‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬
‫)להג"ר ישעיה פיק‪ ,‬על ספר הערוך שם(‪ ,‬ובשו"ת חבלים‬
‫בנעימים )ח"ג סימן ח' ד"ה ובענין זה(‪ ,‬להקשות על דברי‬
‫הראשונים הנ"ל‪.‬‬
‫אך מצינו לכמה מגדולי האחרונים שפירשו ג"כ‬
‫דברי הירושלמי דמיירי לענין הרואה חמה בתקופתה‪,‬‬
‫וכפירוש הראשונים הנ"ל‪ ,‬עי' לבוש )רכט‪,‬ב(‪] ,‬וראה‬
‫לשונו לקמן בהמשה"ד )אות ד'([‪ ,‬פרישה )רכט‪,‬ג(‪ ,‬שו"ת‬
‫שבות יעקב )ח"ג סימן לא ד"ה איברא(‪ ,‬מגן גבורים )סימן‬
‫רכט שלטי הגבורים סק"א(‪ ,‬שו"ת דברי חן )פייטרקוב תרס"ד‪,‬‬
‫סימן לב(‪ ,‬וכן מבו' מדברי האחרונים דלקמן‬
‫בהמשה"ד‪ ,‬שהבינו דברי הירושלמי לענין 'הרואה‬
‫חמה בתקופתה'‪] ,‬אלא שכתבו דאין לחוש לדברי‬
‫הירושלמי‪ ,‬וכדלהלן[‪.‬‬
‫ויש שכתבו להביא סייעתא לדרך זו בביאור דברי‬
‫הירושלמי‪ ,‬דכוונת הירושלמי לפרש כן לענין 'חמה‬
‫בתקופתה' ולא לענין 'רקיע בטיהרו'‪ ,‬אשר לכאו' כן‬
‫מבואר במדרש רבה )ויקרא כג‪,‬ח( בזה"ל‪ ,‬ועתה לא ראו‬
‫אור )איוב שם(‪ ,‬תנא‪ ,‬הרואה החמה בתקופתה‪ ,‬לבנה‬
‫בכדורה‪ ,‬כוכבים במסילותם‪ ,‬מזלות כסדרן‪ ,‬אומר‬
‫ברוך עושה מעשה בראשית‪ ,‬אמר רב הונא הדא דאת‬
‫אמר בימות הגשמים ובלבד לאחר שלשה ימים‪ ,‬ע"כ‪,‬‬
‫והרי שלא נזכר במדרש כלל ענין 'רקיע בטיהרו'‪,‬‬
‫ופירוש זה אינו אלא בביאור ענין 'חמה בתקופתה'‪,‬‬
‫ומעתה יש לומר כן אף בביאור דברי הירושלמי; אכן‬
‫נראה שאינו מוכרח‪ ,‬שהרי אף בדברי המדרש יתכן‬
‫לפרש‪ ,‬שאי"ז אלא ביאור ענין 'לבנה בכדורה'‪ ,‬אבל‬
‫'חמה בתקופתה' היינו כשחוזרת אחת לכ"ח שנים‬
‫למקום שהיתה בו בששת ימי בראשית‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬והסכמת הפוסקים רובם ככולם‪ ,‬דלמעשה אין‬
‫לחוש לדברי הראשונים הנ"ל‪ ,‬ושפיר יש לברך ברכת‬
‫'עושה מעשה בראשית' בשם ומלכות‪ ,‬בראיית החמה‬
‫אחת לכ"ח שנים בשעה שהיא חוזרת למקום שהיתה‬
‫בו בששת ימי בראשית‪ ,‬וכמימרא דאביי הנ"ל‪ ,‬וראה‬
‫דבריהם לקמן בסמוך )הערה ב' אות ז'(‪.‬‬
‫אכן יש מן האחרונים שכתבו לחוש לפירוש הב'‬
‫הנ"ל וכדברי הירושלמי‪ ,‬ד'חמה בתקופתה' היינו‬
‫כשרואה החמה אחר שלשה ימים שלא נראתה מחמת‬
‫העננים והגשמים‪ ,‬וכן כתב בשיירי כנה"ג )סי' רכט‬
‫הגה"ט אות ב'( בישוב מנהג מקומו שאין מברכים ברכה‬
‫זו כשהחמה חוזרת למקומה אחת לכ"ח שנים‪] ,‬ולא‬
‫נתבאר בדבריו להדי' האם כך היא עיקר דעתו‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬
‫טעם יש לברך בראיית החמה בתקופת תמוז יותר‬
‫מבשאר תקופות השנה‪.‬‬
‫ועי' שו"ת מנחם משיב )לובלין תרצ"ט‪ ,‬ח"א סימן לח(‬
‫שכתב לבאר באופן מחודש בזה"ל‪ ,‬בדברי רבינו בחיי‬
‫כו'‪ ,‬שבאמת אין דרך לנטות ימין ושמאל בשום אופן‬
‫להעמיד דבריו‪ ,‬אלא שנפל טעות סופר בדבריו‪ ,‬אלא‬
‫שקשה להבין איזה דרך עבר רוח הטעות על המדפיס‬
‫או המעתיק‪ ,‬ואיך נלקה בחילוף ניסן בתמוז אשר אין‬
‫האותיות עלולות להתחלף כלל‪ ,‬עלה בדעתי‪ ,‬שהיה‬
‫כתוב בכת"י גם בחיוב ברכת השמש בתקופת 'תמ"ח'‪,‬‬
‫והיא ר"ת 'תחילת מחזור'‪ ,‬והמעתיק טעה והדפיס‬
‫'בתקופת תמוז'‪] ,‬שהרי אות ח' בכתב אשורית צורתה‬
‫כצורת אותיות ו' וז' צמודות יחד[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]והנה לפשטות דבריהם שיש לברך ברכה זו‬
‫בתקופת תמוז בכל שנה ושנה‪ ,‬נראה שפירשו כן בדין‬
‫'הרואה חמה בתקופתה'‪ ,‬ולפ"ז הרי שאין לברך ברכה‬
‫זו בראיית החמה אחת לכ"ח שנים כשהיא חוזרת‬
‫למקום שהיתה בו בששת ימי בראשית‪ ,‬ואף שבגמ'‬
‫שלפנינו מבואר להדי' ש'חמה בתקופתה' היינו אחת‬
‫לכ"ח שנים כשחוזרת למקומה‪ ,‬יש לומר כדברי‬
‫הגרעק"א דלעיל בסמוך )אות ג'( שלא נכתב כן בגירסת‬
‫הגמ' שלפניהם; אכן יש להעיר‪ ,‬אשר בס' מדרש‬
‫תלפיות )לבעל שבט מוסר‪ ,‬אות א' ענף חושים( הביא מחד‬
‫גיסא דין ברכת החמה אחת לכ"ח שנים בשעה שהיא‬
‫חוזרת למקומה‪ ,‬ומאידך גיסא הביא אף דברי רס"ג‬
‫ורבינו בחיי הנ"ל‪ ,‬שיש לברך ברכה זו בתקופת תמוז‬
‫בכל שנה ושנה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה את השמש בתקופת‬
‫תמוז יש לברך עליו ברוך עושה מעשה בראשית כו'‪,‬‬
‫וכן הרואה חמה בתקופתה מברך עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫·‪ .‬א‪ .‬גמ' ברכות )נט‪ ,(:‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה חמה‬
‫בתקופתה‪ ,‬ולבנה בגבורתה‪ ,‬וכוכבים במסילותם‪,‬‬
‫ומזלות כסדרן‪] ,‬וגירסת הגר"א )שם אות א'(‪ ,‬לבנה‬
‫בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות בעתם‪,‬‬
‫ובמקומו )לקמן סעיף יד‪ ,‬ושם בהערות( הארכנו[‪ ,‬אומר‬
‫ברוך עושה בראשית‪] ,‬לפי שבשעה זו רואה הדבר‬
‫באותו האופן שנברא בששת ימי בראשית‪ ,‬ועדיין הוא‬
‫קיים‪ ,‬וק"ו לעושהו שהוא קיים‪ ,‬וראה עוד לעיל )פרק‬
‫ב' הערה א' אות ב'( בנוסח ברכה זו[‪ ,‬ואימת הוי‪ ,‬אמר‬
‫אביי כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן‬
‫בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן כתב‬
‫תכ‬
‫)סי'‬ ‫אפילו בלא שם ומלכות; וכ"ה להדי' בפרי מגדים‬
‫רכט משבצות זהב סק"א(‪ ,‬ש'לא נוהגים כן ]‪-‬לברך ברכת‬
‫עושה מעשה בראשית בראיית החמה אחר שלשה‬
‫ימים שלא נראתה[‪ ,‬ואף בלא שם ומלכות אין אומרים‬
‫כלל'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' לבוש )רכט‪,‬ב( שהזכיר דין זה‪] ,‬יעו"ש‬
‫שכתב בתחיל"ד ש'הרואה חמה בתקופתה והוא מכ"ח‬
‫שנה לכ"ח שנה‪ ,‬והתקופה בתחילת ליל רביעי‪,‬‬
‫כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר מברך בא"י אמ"ה‬
‫עושה מעשה בראשית'‪ ,‬ושוב כתב בהמשך דבריו‬
‫בזה"ל‪ ,‬ויש אומרים‪ ,‬בימות הגשמים כשיהיו שלשה‬
‫ימים רצופים מעוננים‪ ,‬ולא נראים חמה ולבנה‬
‫וכוכבים‪ ,‬ובעת שיראה אח"כ‪ ,‬זהו הנקרא חמה‬
‫בתקופתה ולבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותם‪ ,‬ואז‬
‫צריכים לברך ברכה זו ג"כ‪ ,‬ולא ראיתי נוהגים כן‪,‬‬
‫עכ"ל[‪ ,‬אך כבר תמה עליו באליה רבה )רכט‪,‬ד(‪ ,‬שהרי‬
‫שני דינים אלו סותרים זל"ז‪ ,‬דלמאי דנקטינן שיש‬
‫לברך בראיית החמה כשחוזרת למקומה אחר כ"ח‬
‫שנים‪ ,‬וזהו פירוש דין 'הרואה חמה בתקופתה'‪ ,‬שוב‬
‫אין לברך כשרואה החמה אחר שלשה ימים שלא‬
‫נראתה‪ ,‬שהרי זה אינו אלא לפירוש הב' הנ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬אשר לפו"ר מצינו בדברי‬
‫הראשונים דעה נוספת בביאור דין 'הרואה חמה‬
‫בתקופתה'‪ ,‬והיא דעת רב סעדיה גאון שכתב בסידורו‬
‫)הוצאת מקיצי נרדמים‪ ,‬עמוד צ'( בזה"ל‪ ,‬ועל השמש ביום‬
‫תקופת תמוז מברכים ג"כ עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והיינו שיש לברך ברכת עושה מעשה בראשית‬
‫בראיית החמה בזמן תקופת תמוז בכל שנה ושנה‪ .‬וכן‬
‫כתב רבינו בחיי )בראשית א‪,‬יד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והיו לאותות‪,‬‬
‫שהם אותות לישראל בקריאת שמע של בוקר שמצוות‬
‫עם הנץ החמה‪ ,‬וקריאת שמע של ערב שמצוותה עם‬
‫צאה"כ‪ ,‬ג"כ בחיוב ברכת השמש בתקופת תמוז‪,‬‬
‫]‪-‬והיינו ביום שחלה בו תקופת תמוז‪ ,‬וכמשנ"ת בדברי‬
‫רס"ג[‪ ,‬שחייב אדם לברך ברוך עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫וכן דרשו חז"ל בברכות )נט‪ (:‬ת"ר הרואה חמה‬
‫בתקופתה כו' אומר ברוך עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫עכ"ל; ועוד לו שנית בספרו שלחן של ארבע )שער א'(‬
‫בזה"ל‪ ,‬חוש הראות יש לו ברכות הרבה‪ ,‬כגון הרואה‬
‫את השמש בתקופת תמוז‪ ,‬שיש לברך עליו ברוך‬
‫עושה מעשה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והדברים צ"ב מהיכן‬
‫הוציאו פירוש זה בדין 'הרואה חמה בתקופתה'‪ ,‬ומה‬
‫תכא‬
‫‪ 10.5‬בבוקר‪ ,‬ותקופת ניסן של תחילת השנה הה'‬
‫תיפול בשעה ‪ 6‬בערב; ונמצא שתקופת ניסן אינה‬
‫נופלת בתחילת הלילה אלא אחת לארבע שנים‪.‬‬
‫ומחזור סיבובי זה אשר חוזר על עצמו בכל ארבע‬
‫שנים‪ ,‬נקרא בשם 'מחזור קטן'‪.‬‬
‫והנה מחמת תוספת שבע ומחצה שעות הנ"ל‪ ,‬אין‬
‫יום התקופה קבוע בכל שנה‪ ,‬ואם תקופת ניסן נפלה‬
‫בתחילת השנה הא' בתחילת ליל ד'‪ ,‬הרי שבתחילת‬
‫השנה הה' תיפול בתחילת ליל ב'‪ ,‬ובתחילת השנה‬
‫הט' תיפול בתחילת ליל שבת‪ ,‬ובתחילת השנה הי"ג‬
‫תיפול תקופת ניסן בתחילת ליל ה'‪ ,‬ובתחילת השנה‬
‫הי"ז תיפול תקופת ניסן בתחילת ליל ג'‪ ,‬ובתחילת‬
‫השנה הכ"א תיפול תקופת ניסן בתחילת ליל א'‪,‬‬
‫ובתחילת השנה הכ"ה תיפול תקופת ניסן בתחילת ליל‬
‫ו'‪ ,‬ורק בתחילת השנה הכ"ט תיפול שוב תקופת ניסן‬
‫בתחילת ליל ד'‪ .‬ומחזור סיבובי זה אשר חוזר על‬
‫עצמו רק לאחר כ"ח שנים‪ ,‬נקרא בשם 'מחזור גדול'‪.‬‬
‫ונמצא שהחמה אשר מקיפה את העולם סיבוב‬
‫אחד בכל א' מארבע תקופות השנה‪ ,‬אינה חוזרת‬
‫למקום שהיתה בששת ימי בראשית ובאותה שעה‬
‫בשבוע‪ ,‬אלא אחת לכ"ח שנים‪ .‬וזהו ביאור די"ז‪,‬‬
‫שכאשר רואה החמה בתקופתה מברך עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬שהרי בבריאת העולם נתלו המאורות‬
‫בתחילת ליל רביעי‪ ,‬ולפיכך כל כ"ח שנים שחוזרת‬
‫החמה לאותו מקום ובאותו הזמן‪ ,‬והיינו שנופלת‬
‫תקופת ניסן בתחילת ליל רביעי‪ ,‬יש לברך ברכה זו‪.‬‬
‫ג‪ .‬אך הנה כל החשבון הנ"ל אינו אלא לדעת‬
‫שמואל )עירובין נו‪ ,(.‬וכמבו' מדברי הגמ' )ברכות נט‪ (:‬גבי‬
‫ברכה זו‪ ,‬שמברך אותה בראיית החמה בתקופתה‬
‫לאחר כ"ח שנים‪ .‬אך מצינו חשבון נוסף לחשבון‬
‫שנת החמה‪ ,‬והיא דעת רב אדא‪] ,‬דעה זו לא נמצאה‬
‫בש"ס‪ ,‬אך הרמב"ם בהל' קידוש החודש הביא דעה‬
‫זו‪ ,‬וב'פירוש' על הרמב"ם )ריש פ"י מהל' קידוה"ח( הביא‬
‫מקור שיטתו בברייתא הנקראת על שמו‪ ,‬יעו"ש[‪,‬‬
‫ולדעה זו אורך שנת החמה הוא שס"ה ימים וחמש‬
‫שעות ותתק"ס חלקים ומ"ח רגעים‪] ,‬פי'‪ ,‬כל שעה‬
‫מתחלקת ל‪ 1,080-‬חלקים‪ ,‬והיינו שבכל דקה ישנם ‪18‬‬
‫חלקים‪ ,‬וכל 'חלק' מתחלק ל‪ 76-‬רגעים[‪ ,‬ודלא כדעת‬
‫שמואל שאורך שנת החמה הוא שס"ה ימים ושש‬
‫שעות‪ .‬וכשתחלק אורך השנה הנ"ל לארבע תקופות‬
‫השנה‪ ,‬תמצא שאורך התקופה אינו תשעים ואחד ימים‬
‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬
‫הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה את החמה‬
‫ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה‬
‫ועשרים‪ ,‬שהתקופה בתחילת ליל רביעי‪ ,‬כשרואה‬
‫אותה ביום רביעי בבוקר מברך עושה בראשית‪ ,‬וכן‬
‫כשתחזור הלבנה לתחילת מזל טלה בתחילת החודש‬
‫ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום‪ ,‬וכן כשיחזרו‬
‫כל כוכב וכוכב מחמשת הכוכבים הנשארים לתחילת‬
‫מזל טלה‪ ,‬ולא יהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום‪ ,‬וכן‬
‫בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצת המזרח על כל‬
‫אחד מאלו‪ ,‬מברך עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"ה בטור‬
‫ושולחן ערוך )רכט‪,‬ב(‪ .‬ונבאר הענין בקצרה‪.‬‬
‫ב‪ .‬שנת החמה מתחלקת לארבע תקופות‪ ,‬תקופת‬
‫ניסן‪ ,‬תקופת תמוז‪ ,‬תקופת תשרי ותקופת טבת‪] ,‬ועי'‬
‫אבודרהם )שער התקופות‪ ,‬ד"ה ודע כי תקופת ניסן( שביאר‪,‬‬
‫ש'תקופה' היינו מלשון הקפה‪ ,‬שבכל התקופות הללו‬
‫השמש מקיפה ומשלימה את סיבובה[; ומשך כל‬
‫תקופה הוא תשעים ואחד ימים ושבע שעות ומחצה‪,‬‬
‫ונמצא שארבע תקופות השנה הרי הם שס"ה ימים‬
‫ושש שעות‪ .‬והנה תשעים ואחד ימים הרי הם י"ג‬
‫שבועות בדיוק‪ ,‬ונמצא שכל תקופה מתחילה באותו‬
‫יום בשבוע שבו התחילה התקופה שלפניה‪ ,‬אלא‬
‫שמתחילה שבע ומחצה שעות ביום לאחר שעת‬
‫התקופה הקודמת‪] ,‬ולפי חשבון זה‪ ,‬אם התחילה‬
‫התקופה הקודמת בסוף היום‪ ,‬תתחיל התקופה הבאה‬
‫בתחילת היום הבא[‪ .‬ונמצא שתקופת ניסן נופלת‬
‫בתחילת הלילה אחת לארבע שנים‪ ,‬שהפרשים אלו‬
‫של שבע שעות ומחצה שבין תקופה לתקופה‪ ,‬אינם‬
‫עולים לימים שלמים אלא לאחר ארבע שנים‪.‬‬
‫וביתר פירוט‪ ,‬אם בשנה הא' נפלה תקופת ניסן‬
‫בשעה ‪ 6‬בערב‪ ,‬תקופת תמוז תיפול בשעה ‪1.5‬‬
‫בלילה‪ ,‬ותקופת תשרי שלאחמ"כ תיפול בשעה ‪9‬‬
‫בבוקר‪ ,‬ותקופת טבת שלאחמ"כ תיפול בשעה ‪4.5‬‬
‫אחה"צ‪ ,‬ונמצא שתקופת ניסן שלאחמ"כ תיפול‬
‫בשעה ‪ 12‬בלילה; ובשנה הב' תיפול תקופת תמוז‬
‫בשעה ‪ 7.5‬בבוקר‪ ,‬תקופת תשרי בשעה ‪ 3‬אחה"צ‪,‬‬
‫תקופת טבת בשעה ‪ 10.5‬בערב; ובשנה הג' תיפול‬
‫תקופת ניסן בשעה ‪ 6‬בבוקר‪ ,‬תקופת תמוז בשעה ‪1.5‬‬
‫בצהריים‪ ,‬תקופת תשרי בשעה ‪ 9‬בערב‪ ,‬ותקופת טבת‬
‫בשעה ‪ 4.5‬בבוקר; ובשנה הד' תיפול תקופת ניסן‬
‫בשעה ‪ 12‬בצהריים‪ ,‬תקופת תמוז בשעה ‪ 7.5‬בערב‪,‬‬
‫תקופת תשרי בשעה ‪ 3‬בלילה‪ ,‬תקופת טבת בשעה‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬
‫השנים קיי"ל כרבי אליעזר דאמר )ראש השנה י‪ (:‬בתשרי‬
‫נברא העולם‪ ,‬ולענין התקופות קיי"ל כרבי יהושע‬
‫דאמר בניסן נברא העולם‪ ,‬עכ"ל; וע"ע מגן גבורים‬
‫)סי' רכט שלטי הגבורים סק"א( שהוסיף עוד בזה בזה"ל‪,‬‬
‫ועי' בשו"ת תשב"ץ )ח"א סימן קח( שכ'‪ ,‬שגם שמואל‬
‫היה יודע תקופת רב אדא‪ ,‬רק לפי שצריכה דקדוק‬
‫חלקים ורגעים‪ ,‬ובנ"א שאין בקיאים בחשבון היו‬
‫טועים בזה‪ ,‬לכך הסיר כל אותם הדקדוקים‪ ,‬ועשה‬
‫שנות החמה שס"ה ימים ורביעית על צד הקירוב‪ ,‬כדי‬
‫שלא תצטרף לדקדק בחלקים ורגעים‪ ,‬עיי"ש באורך‪,‬‬
‫ולכך כאן לענין הברכה שפיר בחרו יותר חשבון של‬
‫שמואל דלכל מסור‪ ,‬משא"כ בקידוש החודש דבי"ד‬
‫הוא דמקדשי לי'‪ ,‬והם יודעים לחלק לרגעים וחלקים‬
‫כנ"ל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועדיין צ"ב‪.‬‬
‫ורבים הוסיפו לבאר בזה‪ ,‬דכיון שאין ברכה זו‬
‫שייכת כלל לפי חשבון רב אדא‪ ,‬ומאידך הרי שחשבון‬
‫שמואל מסור לכל ופשוט יותר מחשבון רב אדא‪,‬‬
‫וכמשנ"ת‪ ,‬משו"ה תקנו חכמים לענין ברכה זו לסמוך‬
‫על חשבון שמואל‪ ,‬ולברך ברכת עושה מעשה‬
‫בראשית בראיית החמה אחת לכ"ח שנים‪ ,‬בשעה‬
‫שלפי חשבון שמואל הרי היא חוזרת למקום שהיתה‬
‫בו בששת ימי בראשית באותו הזמן‪ ,‬ואין בזה משום‬
‫ברכה לבטלה‪ ,‬משום שעיקר ברכת 'עושה מעשה‬
‫בראשית' שייכא שפיר בכל עת ובכל שעה‪ ,‬אלא‬
‫שעכ"פ תקנו חכמים שלא לברך ברכה זו אלא בזמן‬
‫מסוים‪ ,‬וקבעו זמן הברכה בשעה שחוזרת החמה‬
‫לאותו המקום לפי חשבון שמואל‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫וכן כתב בס' פחד יצחק )להגר"י למפרונטי‪ ,‬אות ח' ערך‬
‫חמה בתקופתה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לא כן חשבון רב אדא כי הוא‬
‫מתחלף בכל פעם‪ ,‬ואין כל אדם יכול למיקם על‬
‫חשבוניה על נקלה‪ ,‬חשבו יותר טוב לתקן ברכת‬
‫הודאה זו כפי חשבון שמואל‪ ,‬מלתקנה כפי חשבון רב‬
‫אדא דלעולם משתנה והולך‪ ,‬ומה גם כי המברך‬
‫הברכה ההיא אפילו בלא עיתה‪ ,‬בתתו שבח אל ה' על‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬לא תהיה ברכתו לבטלה‪ ,‬בהיותה‬
‫ברכת השבח הראויה בכל עת ובכל זמן ובכל רגע‪,‬‬
‫ובהיות כי המלך הקדוש מקיים בהשגחתו ובשפע‬
‫טובו כל העולם‪ ,‬הוי כאילו בוראו בכל רגע‪ ,‬וכדאמרי'‬
‫בשחרית בברכת יוצר אור‪ ,‬ובטובו מחדש בכל יום‬
‫תמיד מעשה בראשית‪ ,‬כל זה אמרתי מפי הסברא‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכ"כ בשו"ת חיי עולם נטע )וילנא תרצ"א‪ ,‬סימן‬
‫תכב‬
‫ושבע שעות ומחצה כמשנ"ת לדעת שמואל‪ ,‬אלא‬
‫תשעים ואחד ימים ושבע שעות ו‪ 519-‬חלקים ו‪31-‬‬
‫רגעים‪ .‬ונמצא‪ ,‬שלדעת רב אדא אין לנו לברך ברכת‬
‫החמה אחת לכ"ח שנים‪ ,‬שהרי בזמן זה אין החמה‬
‫חוזרת כלל למקום שהיתה בו בששת ימי בראשית‪,‬‬
‫ובודאי שלא היתה בו באותו היום ובאותה השעה‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬עי' שו"ת משאת בנימין )סימן קא( שהק'‬
‫בזה‪ ,‬שהרי חכמי התלמוד סמכו על חשבון רב אדא‪,‬‬
‫וגם עתה אנו סומכים עליו‪ ,‬וכן הרמב"ם )פ"י מהל'‬
‫קידוש החודש ה"ו( נקט עיקר כחשבון רב אדא‪] ,‬וכ"כ‬
‫התשב"ץ )ח"א סימן קח(‪ ,‬שחשבון רב אדא קרוב יותר‬
‫אל האמת מחשבון שמואל[‪ ,‬וא"כ היה לנו לברך‬
‫ברכה זו אחת לי"ט שנים‪ ,‬ודלא כדברי הגמ' שיש‬
‫לברך ברכה זו אחת לכ"ח שנים‪ ,‬שזה אינו אלא‬
‫לחשבון שמואל; וכתב המשאת בנימין ליישב‪ ,‬דאף‬
‫לחשבון רב אדא‪ ,‬מכ"מ אין לנו לברך ברכה זו אחת‬
‫לי"ט שנים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דדווקא לפי חשבון של שמואל‬
‫מברכים הברכה בכל ראש מחזור של כ"ח שנה‪,‬‬
‫דלשמואל איכא תרתי‪ ,‬חדא‪ ,‬שהחמה חוזרת על‬
‫נקודתה בכל תקופת ניסן של ראש המחזור כאשר היו‬
‫בעת הבריאה‪ ,‬ועוד‪ ,‬שתקופת ניסן שבראש המחזור‬
‫נופלת בתחילת ליל ד' כמו שהיה בעת הבריאה‪ ,‬שהרי‬
‫ברביעי נתלו המאורות בתחילת הלילה‪ ,‬אבל לחשבון‬
‫דרב אדא‪ ,‬אע"פ שהחמה והלבנה בכל תקופת ניסן‬
‫שבראש המחזור של י"ט שנה‪ ,‬חוזרים על נקודתם כמו‬
‫שהיו בעת הבריאה‪ ,‬מכ"מ לא יהיה זה בתחילת ליל‬
‫רביעי לעולם‪ ,‬רק באיזה יום או באיזה לילה שיהיה‬
‫בכל ימי השבוע‪ ,‬ולא דמי לזמן הבריאה שאז היו‬
‫בתחילת ליל רביעי על נקודתן‪ ,‬ולפיכך אין מקום‬
‫לברכה זו לעולם לפי חשבון של רב אדא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬אכן אכתי יש להקשות לאידך גיסא‪ ,‬דכיון‬
‫דנקטינן עיקר כחשבון רב אדא‪ ,‬היאך אנו מברכים‬
‫ברכה זו אחת לכ"ח שנים‪ ,‬והלא לדעת רב אדא אין‬
‫טעם לברך ברכת 'עושה מעשה בראשית' בשעה זו‬
‫כלל‪ ,‬וכמשנ"ת שאין החמה חוזרת בשעה זו למקום‬
‫שהיתה בו בששת ימי בראשית‪ ,‬ולכאו' אין זה אלא‬
‫ברכה לבטלה; ובשו"ת משאת בנימין )שם בהמש"ד(‬
‫עמד בזה‪ ,‬וכתב בזה"ל‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬היאך עבדינן‬
‫תרתי דסתרי אהדדי‪ ,‬דלענין הברכה עבדינן כשמואל‪,‬‬
‫ולענין חשבון התקופות ועיבור השנים אנו סומכים על‬
‫חשבון דרב אדא‪ ,‬לאו קושיא היא‪ ,‬דה"נ לענין חשבון‬
‫תכג‬
‫המסוים הוא כאשר נופלת התקופה לחשבונו של‬
‫שמואל; ועוד‪ ,‬דהא באמת התחדשות תקופת החמה‬
‫אינה נראית בחוש הראות‪ ,‬והוא רק ידיעה שכלית כו'‪,‬‬
‫וחז"ל תקנו לברך כאשר לפי התבוננות שכלו תגיע‬
‫החמה לתקופתה‪ ,‬כי ע"י התבוננות בדבר החדש‬
‫תתפעל נפשו מגבורות הבורא‪ ,‬ואז מן הראוי לברך‪,‬‬
‫וא"כ כיון שלפי התבוננות שכלו מגיעה התקופה לפי‬
‫חשבונו של שמואל‪ ,‬שהרי רק חשבון זה נמסר‬
‫לבריות‪ ,‬ממילא תבוא ההתפעלות בנפשו לפי חשבון‬
‫זה‪ ,‬ואז מן הראוי לברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוד מצינו דרך נוספת בישוב הקושי'‪ ,‬היאך‬
‫נהגו לברך ברכת החמה אחת לכ"ח שנים‪ ,‬אע"פ‬
‫שאינה שייכת אלא לפי חשבון שמואל‪ ,‬ומא"ט אין‬
‫בזה משום ברכה לבטלה‪ ,‬והוא בשו"ת עצי ברושים‬
‫)להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬סימן ס'(‪ ,‬יעו"ש שהאריך לבאר‬
‫שישנם שני עניינים בחמה ולבנה‪ ,‬ומלבד החמה‬
‫והלבנה שאנו רואים בעינינו‪ ,‬ישנם חמה ולבנה‬
‫רוחניים הנמצאים מעליהם‪ ,‬ועפ"ז כתב ליישב כמה‬
‫וכמה עניינים‪ ,‬יעו"ש בארוכה; ובסוף דבריו כתב אף‬
‫לנידו"ד בזה"ל‪ ,‬וע"פ כל הנ"ל יש ליישב המחלוקת‬
‫של שמואל ורב אדא בחשבון הילוך החמה‪ ,‬דאלו‬
‫ואלו דברי אלוקים חיים‪ ,‬דתקופת רב אדא הוא ע"פ‬
‫החמה העליונה‪ ,‬דהיא ממהרת להלך יותר משמש‬
‫התחתון‪ ,‬ותקופת שמואל הוא על השמש התחתון‬
‫שהיא נראית לעינינו‪ ,‬והיא מאחרת בהילוכה‪ ,‬ולכן‬
‫אזלינן טפי אחר תקופת רב אדא‪ ,‬משום דשמש גופא‬
‫מקבלת אור מחמה העליונה‪ ,‬ומכ"מ לענין הברכה‬
‫שתקנו חז"ל לברך על החמה‪ ,‬שייך שפיר לברך לפי‬
‫חשבון תקופת שמואל‪ ,‬משום דבעולם הזה אין אנו‬
‫נהנים רק מהשמש התחתונה שנראית לעינינו‪ ,‬שהרי‬
‫עצם המאור שנברא ביום ראשון הוא גנוז ברקיע‬
‫השניה‪ ,‬רק דהשמש התחתונה היא מקבלת קצת מאור‬
‫גם ממנה‪ ,‬אבל העיקר אנו נהנים מאור השמש‬
‫התחתונה‪ ,‬עכ"ל; ]אך כבר כתב שם בסו"ד בזה"ל‪,‬‬
‫כל זה כתבתי רק לפי חומר הנושא‪ ,‬ליישב סתירות‬
‫דברי הפוסקים בענין זה‪ ,‬וגם ליישב דברי מחלוקת‬
‫התנאים במדרשים כו'‪ ,‬אבל מי יודע אם האמת הוא‬
‫כן‪ ,‬ואין אתי יודע עד מה בחכמת התבונה‪ ,‬וכש"כ‬
‫להבין דברי חז"ל בעניינים אלו אשר כל דבריהם‬
‫נאמרים ע"פ חכמת האמת‪ ,‬ורמזו בדבריהם סודות‬
‫גדולות ונפלאות כו'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬
‫ה' בהערה( וז"ל‪ ,‬נמצא לפ"ז דברכת עושה בראשית‬
‫הלא אין בה שום ברכה לבטלה‪ ,‬דהלא באמת כל הני‬
‫מעשה בראשית נינהו‪ ,‬אלא דבכל זאת הלא אין שייך‬
‫שתמיד בכל פעם מברך ברכה זו‪ ,‬דאטו תמיד יברך‬
‫וייזיל כו'‪ ,‬א"כ הגם דאנן לא קיי"ל כוותייהו‪ ,‬בכל זאת‬
‫הלא שפיר יש מקום גם לנו לברכה אז‪ ,‬ואין אנו‬
‫מפסידים כלום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בס' שיח השדה )להגר"ח קניבסקי‪ ,‬חלק ג'‬
‫ברכות נט‪ ,(:‬וז"ל‪ ,‬אמנם נראה‪ ,‬דענין כל הברכות‬
‫שקבעו על הראיה‪ ,‬כמו הרים וגבעות וימים ונהרות‬
‫וכל דבר משונה קצת‪ ,‬הוא משום שהאדם רואה‬
‫ומתפעל ממנו הוא נזכר מעשה בראשית ובריאת‬
‫העולם‪ ,‬ושייך לברך ע"ז כי אם אז מרגיש יצירת‬
‫הקב"ה וחידוש העולם וזה ענין כל הברכות‪ ,‬והנה‬
‫חשבון שמואל הוא מסור לכל אדם כו'‪ ,‬וא"כ‬
‫התפעלות הנפש הוא אז‪ ,‬ואין נפק"מ אם באמת היה‬
‫זה בכמה ימים מקודם‪ ,‬אבל האדם רואה ומרגיש זה‬
‫אז‪ ,‬וא"כ אז הוא הזמן לברך‪ ,‬ואז נקרא שהגיע‬
‫לראיית האדם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכ"כ בשו"ת להורות נתן )ח"ד סימן יג אות ח'(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ואין להקשות‪ ,‬דאיך יברך עושה מעשה בראשית על‬
‫החמה שמצוותה לברך בשעת התקופה‪ ,‬הלא התקופה‬
‫האמיתית היא כדעת רב אדא‪ ,‬ובתקופת שמואל אין‬
‫החמה מצויה בנקודה הראשונה כפי שהיתה בשעת‬
‫בריאתה‪ ,‬והוי כברכה לבטלה‪ ,‬שהרי אין זו חמה‬
‫בתקופתה; ברם נראה דלא קשיא‪ ,‬דבאמת היה מקום‬
‫לברך עושה מעשה בראשית בכל יום‪ ,‬שהרי הקב"ה‬
‫מחדש בכל יום מעשה בראשית כו'‪ ,‬אלא שחז"ל רצו‬
‫לתקן לומר ברכה זו דווקא בזמן מסוים ולא בכל יום‬
‫כדי שלא תהא כפרוזדגמא ישנה כו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬דאיתא‬
‫בתוספתא )ברכות פ"ו ה"ו( רבי יהודה אומר המברך על‬
‫החמה זו דרך אחרת‪ ,‬ופי' במנחת ביכורים )על התוספתא‬
‫שם( דר"ל שמברך בכל יום ולא רק בתקופתה דאז‬
‫נראה כעובד לחמה כו'‪ ,‬ולכן תקנוהו לומר בתקופתה‪,‬‬
‫כלומר בזמן שלפי חשבונם של בני אדם מתחדשת‬
‫הקפה חדשה של החמה‪ ,‬והיינו כפי תקופת שמואל‬
‫שחשבון זה ידוע לבנ"א‪ ,‬ואין שום נפק"מ אם באותה‬
‫שעה איכא באמת תקופה חדשה‪ ,‬כיון דברכת עושה‬
‫מעשה בראשית שייכת אף אם ליכא תקופה כלל‪ ,‬כי‬
‫בכל יומיה זמניה להודות להשי"ת על מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬אלא שתקנוהו לומר בזמן מסוים‪ ,‬והנה הזמן‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬
‫מקום לברך ברכת החמה בכל כ"ח שנים‪ ,‬ותו דהרי"ף‬
‫)או"ח סימן נו ד"ה ומידי(‬
‫השמיט האי מימרא‪ ,‬ולמה ועל מה אנן נברך אותה‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫]וע"ע לעיל בסמוך )הערה א' אות ג'( מש"כ בשיירי‬
‫כנה"ג )שם( ועו"פ‪ ,‬טעם נוסף במנהג אותם קהילות‬
‫שאין מברכים ברכת החמה אחת לכ"ח שנים‪ ,‬לפי‬
‫שחששו לדברי הערוך הנ"ל בסמוך )שם אות ב'( שכתב‬
‫לפרש דין 'הרואה חמה בתקופתה' באופ"א‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו[‪.‬‬
‫ז‪ .‬אכן פשטות דברי שאר כל הפוסקים‪ ,‬דשפיר יש‬
‫לברך ברכה זו בשם ומלכות‪ ,‬וכמשנ"ת ליישב הענין‬
‫שיש לברך ברכה זו אע"פ שהעיקר כחשבון רב אדא‪,‬‬
‫וכן נהגו בכל תפוצות ישראל במשך השנים‪ ,‬וכן מבו'‬
‫במנהגי מהרי"ל )ליקוטים‪ ,‬אות סט( בזה"ל‪ ,‬מחזור הגדול‬
‫התחיל פעם אחת ]בשנת[ קפ"א לפ"ק‪ ,‬ותהי תקופת‬
‫ניסן ליל רביעי כ"ג בו‪ ,‬אז צוה מהר"י סג"ל לשמש‬
‫העיר להכריז בביהכנ"ס בערב קודם לכן‪ ,‬שלמחר‬
‫ביום יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה אז יברך‪ ,‬בא"י‬
‫אמ"ה עושה מעשה בראשית כו'‪ ,‬עכ"ל; ועי' עטרת‬
‫זקנים )רכט‪,‬א( שהביא בזה"ל‪ ,‬אבל ראיתי בק"ק קראקא‬
‫שנהגו כן בתחילת המחזור כ"ח שנים‪ ,‬לברך כל הקהל‬
‫ברוך עושה בראשית‪ ,‬ע"פ ציווי הגאונים הרבנים‪ ,‬וכן‬
‫שמעתי שנהגו בכל קהילות ישראל‪ ,‬עכ"ל; וע"ע‬
‫מחזיק ברכה להחיד"א )רכט‪,‬י( שכ' בזה"ל‪] ,‬אחר‬
‫שהביא דברי העט"ז הנ"ל[‪ ,‬מדברי הרב שיירי כנה"ג‬
‫למדנו‪ ,‬דבקושטנטינא ואיזמיר כרכים ועיירות גדולות‬
‫מטורקיה ופרווריהם‪ ,‬לא נהגו לברך‪ ,‬ודלא כמש"כ‬
‫עטרת זקנים )שם( דכך נהגו בכל קהילות ישראל‪ ,‬ומיהו‬
‫כמדומה דברוב העולם מברכין כו'‪ ,‬ובשנת תקי"ז אני‬
‫הצעיר הייתי בשליחות מצוה‪ ,‬ולא ידעתי מנהג עיה"ק‬
‫ירושלים אך ראיתי להרב פרי האדמה )חלק ד'‪ ,‬על‬
‫הרמב"ם פ"י מהל' ברכות הי"ח( העד העיד בנו שבירכו‬
‫בעיה"ק ירושלים בשנת תקי"ז‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד לו בספרו‬
‫טוב עין )סימן יח אות נח( יעו"ש; ובמגן גבורים )סי' רכט‬
‫שלטי הגבורים סוף סק"א( כתב בזה"ל‪ ,‬ומש"כ בשיירי‬
‫כנה"ג שלא נהגו כן‪ ,‬תמהנו‪ ,‬שכן נהגו כל גדולי עולם‬
‫במדינתנו‪ ,‬וגם בדורות האלו נהגו כן‪ ,‬וברצות ה' בשנת‬
‫ת"ר אם יזכנו ה' לחיותנו כיום זה‪ ,‬נקיים הברכה‬
‫כמצווה עלינו‪ ,‬עכ"ל; וע"ע מאמר מרדכי )רכט‪,‬ב( שכ'‬
‫נמי ד'המנהג האידנא לברכה'‪ ,‬ושכן נראה מדברי‬
‫האחרונים; וכן הסכמת שא"פ רובם ככולם‪] ,‬וע"ע‬
‫תכד‬
‫ו‪ .‬אכן‪ ,‬עי' שו"ת חתם סופר‬
‫שהביא קושיית המשאת בנימין הנ"ל‪ ,‬היאך אנו‬
‫מברכים ברכת החמה אחת לכ"ח שנים‪ ,‬והלא נקטינן‬
‫עיקר כחשבון רב אדא‪ ,‬וברכה זו אחת לכ"ח שנים‬
‫אינה שייכת אלא לפי חשבון שמואל‪ ,‬וכתב שתירוץ‬
‫המשאת בנימין 'דחוק מאד'‪ ,‬ובסו"ד הניח החת"ס‬
‫בצע"ג‪.‬‬
‫ובאמת מצינו בדברי כמה אחרונים שכתבו‪ ,‬שלא‬
‫נהגו להלכה כמימרא דאביי לברך ברכת החמה אחת‬
‫לכ"ח שנים‪ ,‬וכמשנ"ת שדי"ז אינו שייך אלא לחשבון‬
‫שמואל‪ ,‬ואנן נקטינן עיקר כחשבון רב אדא‪ ,‬ולכל‬
‫היותר יש לברך ברכה זו בלא שם ומלכות; וכ"כ‬
‫בשיירי כנסת הגדולה )סי' רכט הגה"ט אות ב'(‪] ,‬אך יעו"ש‬
‫שכתב כן בישוב מנהג מקומו שאין מברכים ברכה זו‬
‫כדינא דגמ'‪ ,‬ואינו ברור האם ס"ל הכי להלכה‬
‫ולמעשה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬למה אין אנו נוהגים עכשיו ברכה זו‬
‫שהוא תלמוד ערוך‪ ,‬וכתבוהו כל הפוסקים כו'‪ ,‬היה‬
‫נראה לומר‪ ,‬דעיקר ברכה זו נתקנה על חשבון שמואל‬
‫כו'‪ ,‬אמנם לחשבון רב אדא כו' אין מקום לברכה זו‪,‬‬
‫וחשבון רב אדא הוא העיקר שעליו סמכינן האידנא‪,‬‬
‫ולכך אין מברכים ברכה זו‪ ,‬עכ"ל[‪ .‬וע"ע שו"ת‬
‫ריב"ם שנייטוך )תלמיד הג"ר נתן אדלר‪ ,‬יו"ד סו"ס לח(‬
‫שהביא בזה‪ ,‬שכאשר בירכו ברכת החמה בשנת‬
‫תקמ"ה‪ ,‬הורה חכ"א שרק הש"צ יברך ברכה זו‪ ,‬ושאר‬
‫הציבור יצאו ידי חובתם בברכתו‪ ,‬והיינו משום שלפי‬
‫חשבון רב אדא הרי שאינה אלא ברכה לבטלה‪,‬‬
‫ומשו"ה כל שאפשר למעט בברכות בענין זה עדיף‬
‫טפי‪ ,‬ומכ"מ השאיר המנהג שעכ"פ הש"צ יברך ברכה‬
‫זו כדי שלא לעקור מנהג ישראל לגמרי‪.‬‬
‫ובשו"ת עמק המלך )ליוורנו תרכ"ח‪ ,‬סימן עא( העיד‬
‫ג"כ שמנהגו לברך ברכה זו בלא שם ומלכות‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫הא קמן ברכת החמה בכל כ"ח שנים‪ ,‬אין לה מקום‬
‫כי אם לקביעות דתקופות שמואל כו'‪ ,‬דאע"פ שנהירין‬
‫ליה שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא‪ ,‬ביקש דרך קלה‬
‫ופשוטה להמון העם כו'‪ ,‬אשר ע"פ דרכו בכל כ"ח‬
‫שנה חוזר חלילה להיות השמש בתחילת יום רביעי‬
‫כמו בעת שנתלו המאורות‪ ,‬אשר על כן נער הייתי גם‬
‫זקנתי ולא אמרתי שם ומלכות בברכת החמה‪,‬‬
‫דכמדומה לי דהיא ברכה לבטלה; ותו‪ ,‬אחרי רואי‬
‫פירוש הערוך ]הנ"ל בסמוך )הערה א' אות ב'([‪ ,‬דפירש‬
‫שהיו שלשה ימים מעוננים‪ ,‬א"כ גם לפי פירושו אין‬
‫תכה‬ ‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬

‫החייבים בברכה זו‬

‫ב‪ .‬יש לדון‪ ,‬האם חייב לראות החמה בתקופתה כדי לברך עליה‪ ,‬או שאינו אלא כשאר ברכות‬
‫הראיה שאינן חובה אלא לאחר שראה הדבר המחייב ברכה‪ ,‬ועי' הערה ג‪.‬‬
‫ג‪ .‬נחלקו הפוסקים לענין חיוב נשים בברכת החמה ד‪ ,‬יש אומרים שאף הנשים חייבות בברכה‬

‫ברכות ברכות הראיה שנתקנו על התפעלות נפש האדם‬ ‫לקמן )סעיף ז'‪ ,‬ושם הערה כב( מדברי כמה פוסקים לענין‬
‫)פרק כ'‬ ‫בראיית דברים ומקומות אלו‪ ,‬וראה עוד לעיל‬ ‫זמן הברכה‪ ,‬דאחר שלש שעות ביום יברכו ברכה זו‬
‫הערה ב'( לענין ברכת האילנות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫בלא שם ומלכות‪ ,‬והרי שקודם לכן יש לברך הברכה‬
‫ומשנ"ת שיש לומר שברכה זו חובה גמורה היא‪,‬‬ ‫בשם ומלכות‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ואף קודם שראה החמה צריך לילך ולראות החמה‬
‫‚‪ .‬הנה בפשטות היה מקום לומר‪ ,‬דאף ברכת‬
‫ביום זה כדי לברך עליה‪ ,‬אפשר שיש להוכיח כן‬
‫החמה הרי היא כשאר ברכות הראיה‪ ,‬שאינן חובה‬
‫מדברי ראב"ן )ברכות סימן ר'(‪ ,‬שכתב דין ברכה זו‬
‫גמורה אלא לאחר שראה הדבר המחייב ברכה‪ ,‬ואף‬
‫בזה"ל‪ ,‬בתחילת כל מחזור כ"ח שנים‪ ,‬מברך ברוך‬
‫ביום שחוזרת בו החמה למקום שהיתה בו בששת ימי‬
‫עושה בראשית כל אדם מישראל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואי נימא‬
‫בראשית‪ ,‬אינו חייב לילך לראות החמה כדי לברך‬
‫שברכה זו אינה חובה אלא לאחר שראה החמה ביום‬
‫עליה‪ ,‬אלא שאם ראה החמה חייב לברך עליה עושה‬
‫זה‪ ,‬אבל אינו צריך לצאת ולחזר כדי לראות החמה‪,‬‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬וכ"כ בשו"ת בצל החכמה )ח"ה סימן‬
‫א"כ משכח"ל שאינו מברך ברכה זו‪ ,‬והיינו כשלא‬
‫כט(‪ ,‬שקודם שראה החמה ביום זה אינו חייב כלל‬
‫ראה החמה כלל ביום זה‪ ,‬ומשמע מדבריו שברכה זו‬
‫לברך ברכה זו‪ ,‬אלא שאם ראה החמה צריך לברך‬
‫חובה גמורה היא אף קודם ראיית החמה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫עליה‪.‬‬
‫עוד יש להביא בזה מש"כ רבינו בחיי )בראשית א‪,‬יד(‬
‫אכן הנראה עיקר בזה‪ ,‬שברכה זו שתקנו חכמים‬
‫בזה"ל‪ ,‬והיו לאותות‪ ,‬שהם אותות לישראל בקריאת‬
‫בראיית החמה אחת לכ"ח שנים‪ ,‬אינה כשאר ברכות‬
‫שמע של בוקר שמצוות עם הנץ החמה‪ ,‬וקריאת שמע‬
‫הראיה שתקנום חכמים בראיית דברים ומקומות‬
‫של ערב שמצוותה עם צאה"כ‪ ,‬ג"כ בחיוב ברכת‬
‫שנפש האדם מתפעלת מראייתם‪ ,‬אלא עיקרה על‬
‫השמש בתקופת תמוז‪ ,‬שחייב אדם לברך ברוך עושה‬
‫חידוש הבריאה‪ ,‬וכפי שתקנו לברך על חידוש הלבנה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬וכן דרשו חז"ל בברכות )נט‪ (:‬ת"ר‬
‫בכל חודש וחודש‪ ,‬ושוב יש לומר שברכה זו חובה‬
‫הרואה חמה בתקופתה כו' אומר ברוך עושה מעשה‬
‫גמורה היא אף קודם שראה החמה‪ ,‬וצריך לילך‬
‫בראשית‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואף שנתבאר לעיל בסמוך )הערה א'‪,‬‬
‫ולראות החמה ביום זה כדי לברך עליה‪ ,‬וכמבו' לקמן‬
‫יעו"ש אות ג' ואות ה'( דלא נקטינן כדבריו בביאור דין‬
‫)פרק כב סעיף ד'‪ ,‬ושם בהערות( שכן דעת כמה פוסקים‬
‫'הרואה חמה בתקופתה'‪] ,‬שפירש די"ז על תקופת‬
‫לענין ברכת הלבנה‪ ,‬שצריך לילך ולראות הלבנה‬
‫תמוז בכל שנה ושנה[‪ ,‬מכ"מ אפשר שיש להוכיח‬
‫בחידושה כדי לברך עליה; ועד"ז יש לדמות שתי‬
‫מדבריו דדינא דגמ' ד'הרואה חמה בתקופתה' חיוב‬
‫ברכות אלו בכמה וכמה פרטי דינים‪ ,‬וכגון לענין חיוב‬
‫גמור הוא‪ ,‬ואף שקודם שראה החמה בתקופתה צריך‬
‫סומא בברכות אלו‪] ,‬ראה לקמן בסמוך )סעיף ד'( לענין‬
‫לילך לראותה כדי לברך עליה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫חיוב סומא בברכת החמה‪ ,‬ולקמן )פרק כב סעיף יא( לענין‬
‫„‪ .‬הנה ראשית דבר יש לדון בזה‪ ,‬האם ברכת‬ ‫חיוב סומא בברכת הלבנה[‪ ,‬ולענין האם רשאי לברך‬
‫החמה חשיבא כמצות עשה שהזמן גרמא ונשים‬ ‫בראיה שניה‪] ,‬ראה לקמן )פרק כב סעיף כה( לענין ברכת‬
‫פטורות הימנה‪ ,‬או לא‪ ,‬והדבר תלוי ועומד בפלוגתא‬ ‫הלבנה‪ ,‬ונראה בפשטות דהוא הדין והוא הטעם לענין‬
‫דרבוותא‪ ,‬לענין מצוה שמחמת דיני המצוה רשאי‬ ‫ברכת החמה[‪ ,‬והיי"ט לפי ששתי ברכות אלו על‬
‫לקיימה בכל עת ובכל שעה‪ ,‬אלא שמחמת המציאות‬ ‫חידוש הבריאה נתקנו‪ ,‬ופרטי דיניהם אינם כשאר‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬
‫מכללו‪ ,‬וזה פשוט‪ ,‬עכ"ל; ]אכן הטעם הא' שכתב‬
‫מהרי"ל דיסקין לחלק בזה בין ברכת החמה לברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬צ"ב‪ ,‬שהרי ברכת הלבנה תקנוה חכמים על‬
‫חידוש הלבנה‪ ,‬ושוב אינו יכול לברך ברכת הלבנה‬
‫אלא בחציו הראשון של החודש‪ ,‬משום שבחציו השני‬
‫הרי שאין הלבנה מתחדשת ומתמלאת אלא מתחסרת‬
‫והולכת‪ ,‬ושוב נמצא שהגבלת זמן ברכה זו אינו מדיני‬
‫הברכה אלא מחמת המציאות‪ ,‬וכפי שביאר מהרי"ל‬
‫דיסקין לענין ברכת החמה‪ ,‬וצ"ע[‪ .‬וראה עוד לקמן‬
‫)פרק כב הערה ז' אות א'( מדברי הגר"ש קלוגר לענין‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬דאין להחשיבה כמצות עשה שהז"ג‪,‬‬
‫ומן הטעם הנ"ל בתחילה"ד‪ ,‬דכל כהא"ג שהגבלת זמן‬
‫קיום המצוה אינה מדיני המצוה עצמה אלא מחמת‬
‫המציאות או מטעם אחר‪ ,‬אין לנו להחשיבה כמצות‬
‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ולדבריו נראה דה"נ יש לומר‬
‫לענין ברכת החמה‪ ,‬דמהא"ט נמי אין לנו להחשיבה‬
‫לברכה זו כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ופשוט‪.‬‬
‫אך יעו"ש מדברי הגר"ש קלוגר במקו"א )שו"ת‬
‫האלף לך שלמה‪ ,‬או"ח סימן קצג( שכתב לענין ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬דאף שמטעם הנ"ל אין להחשיבה כמצות‬
‫עשה שהז"ג‪ ,‬שהרי הגבלת זמן הברכה אינו מדיני‬
‫המצוה אלא מחמת המציאות בלבד‪ ,‬מכ"מ מטעם‬
‫אחר יש לנו להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬
‫לפי שעיקר ברכה זו שייכת לכלל מהלכו של עולם‪,‬‬
‫וברכה זו אינה ענין ללבנה דווקא כי אם ברכה כללית‬
‫על כל מעשה בראשית‪ ,‬ומאחר שלא תקנו חכמים‬
‫לברך ברכה זו אלא בעת חידוש הלבנה‪ ,‬הרי שמטעם‬
‫זה יש לנו להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬
‫וכשאר מצוות שאמרו חכמים שאין לקיימם אלא בזמן‬
‫מסוים; ובפשטות נראה‪ ,‬דשפיר שייך טעם זה אף‬
‫לענין ברכת החמה‪ ,‬ולדברי הגרש"ק הרי שמטעם זה‬
‫יש לנו להחשיבה לברכת החמה כמצות עשה שהז"ג‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫אכן הנראה לענ"ד עיקר בזה‪ ,‬דברכת החמה אינה‬
‫ענין כלל למצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬ואינה אלא‬
‫כשאר ברכות הראיה שתקנום חכמים לברך בראיית‬
‫דברים מסויימים‪ ,‬ולא הגבילו חכמים זמן לקיום‬
‫מצוות אלו‪ ,‬אלא שעכ"פ אין לברכם אלא בראיית‬
‫דברים אלו‪] ,‬וכברכות הנהנין שאינו מברכם אלא‬
‫כשבא לאכול או לאחר האכילה‪ ,‬וכברכת הריח שאינו‬
‫מברכים אלא כשמריח בשמים וכו'[‪ ,‬ואף שאינו יכול‬
‫תכו‬
‫אי אפשר לקיימה אלא בזמן מסוים‪ ,‬אי חשיבא נמי‬
‫כמצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות הימנה‪ ,‬או‬
‫שמא לא חשיבא מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אלא היכא‬
‫שע"פ דיני המצוה עצמה אין לקיימה אלא בזמן‬
‫מסוים; ונפק"מ נמי לנידו"ד גבי ברכת החמה‪ ,‬שהרי‬
‫הגבלת זמן קיום מצוה זו אינו אלא מחמת המציאות‪,‬‬
‫משום שתקנו חכמים ברכה זו כאשר מגיעה החמה‬
‫למקום שהיתה בו בששת ימי בראשית באותו הזמן‪,‬‬
‫ודבר זה אינו יתכן במציאות כי אם אחת לכ"ח שנים‪,‬‬
‫ויש לדון האם יש להחשיבה כמצות עשה שהזמן‬
‫גרמא או לא‪ .‬ובמילואים )סימן י'( הארכנו בס"ד בביאור‬
‫דעות הרו"א בענין זה‪ ,‬האם כל כהא"ג חשיבא נמי‬
‫כמצות עשה שהזמן גרמא או לא‪ ,‬ומשם תדרשנו‬
‫לנידו"ד‪ .‬ונביא בזה עכ"פ דברי הפוסקים לנידו"ד גבי‬
‫ברכת החמה‪ ,‬האם יש להחשיבה כמצות עשה שהזמן‬
‫גרמא‪ ,‬או שמא כיון שהגבלת הזמן לקיום מצוה זו‬
‫אינה מדיני המצוה אלא מחמת המציאות‪ ,‬לא חשיבא‬
‫כמצות עשה שהזמן גרמא‪.‬‬
‫ובדברי כמה אחרונים מבואר להדי'‪ ,‬שברכת‬
‫החמה הרי היא כמצות עשה שהזמן גרמא‪] ,‬אלא‬
‫שרבים מהם כתבו‪ ,‬דעכ"פ הרשות ביד הנשים לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬וכשם שנהגו להחמיר על עצמן ולקיים שאר‬
‫מצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה ו'([‪,‬‬
‫וכן כתבו בשו"ת כתב סופר )או"ח סימן לד(‪ ,‬שו"ת אור‬
‫פני משה )להג"ר משה טוביה זונטהיים‪ ,‬נפטר בשנת תקצ"א‪,‬‬
‫סימן יד ד"ה הכל חייבין(‪ ,‬שו"ת אפרקסתא דעניא )ח"א‬
‫סו"ס כב(‪ ,‬שו"ת חבלים בנעימים )ח"ג סימן ח'(‪ ,‬שו"ת הר‬
‫צבי )או"ח ח"א סימן קיח ד"ה ומדי(‪ ,‬ועו"פ; וע"ע מגן‬
‫אברהם )ריש סי' תכו( שכתב לענין ברכת הלבנה‪ ,‬דנשים‬
‫פטורות מחיוב ברכה זו משום דהוי' מצות עשה‬
‫שהזמן גרמא‪ ,‬ולדבריו ה"נ יש לומר לענין ברכת‬
‫החמה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת מהרי"ל דיסקין )קונט"א‪ ,‬סימן ה' אות‬
‫כו( שכתב‪ ,‬שהנשים חייבות בברכה זו מעיקה"ד‪ ,‬ואין‬
‫להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בדין‬
‫הרואה חמה בתקופתה‪ ,‬נראה לי דנשים חייבות ג"כ‪,‬‬
‫ולא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כברכת הלבנה‪,‬‬
‫דאינו רק לפי שלא נמצא רק בעת ההיא‪ ,‬משא"כ‬
‫בלבנה אחר חצי החודש‪ ,‬אף שהיא במילוי זה מכ"מ‬
‫אין מברכים‪ ,‬ותלי בזמן‪ ,‬ועוד‪ ,‬דברכת עושה בראשית‬
‫כללא הוי‪ ,‬וזה אחד מפרטיו‪ ,‬והרי רואה ים הגדול ג"כ‬
‫תכז‬ ‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬

‫זו ה‪ ,‬יש אומרים שאף שמעיקה"ד אינן חייבות מכ"מ הרשות בידן לברך‪ ,‬ושכן נהגו הנשים‬
‫לברך ברכה זו ו‪ ,‬יש שכתבו שלא נהגו הנשים לברך ברכה זו ז‪] ,‬ונתנו כמה טעמים בדבר ח[‪,‬‬

‫צה( הובא‪ ,‬שבתחילה היה החזו"א מורה שיש לנשים‬ ‫לברכם בכל זמן‪ ,‬מכ"מ אין בזה כדי להחשיבם‬
‫לברך ברכה זו‪ ,‬ולאחמ"כ כשהראו לו דברי החת"ס‬ ‫כמצוות עשה שהזמן גרמן‪] ,‬ואף לדעת הרו"א‬
‫]דלקמן בסמוך )הערה ח' אות א'([ שאין להנהיג לנשים‬ ‫דסבירא להו‪ ,‬שאף מצוה שזמנה מוגבל מחמת‬
‫לברך ברכה זו‪ ,‬נמנע מלהשיב לשואלים בזה[‪.‬‬ ‫המציאות או מטעם אחר‪ ,‬ולא מחמת דיני המצוה‬
‫עצמה‪ ,‬מכ"מ חשיבא כמצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬
‫‪ .Â‬כן כתבו בשו"ת רבי ידידיה טיאה וייל )סימן יז(‪,‬‬
‫מכ"מ ברכות הראיה ובכללם אף ברכת החמה‪ ,‬אין‬
‫ובשו"ת אור פני משה )להג"ר משה טוביה זונטהיים‪ ,‬נפטר‬
‫להחשיבם כמצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫בשנת תקצ"א‪ ,‬סימן יד ד"ה הכל חייבין(‪ ,‬ובס' עתרת החיים‬
‫וראה לקמן )פרק כב הערה ז' אות ב'( שכן מבואר להדיא‬
‫)להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן כח אות ח'(‪] ,‬יעו"ש לשונו בתו"ד‪,‬‬
‫בתשו' רבי יהודה מילר )נדפס בקובץ 'עץ חיים' באבוב‪ ,‬גליון‬
‫דראוי לנשים להחמיר על עצמן לברך ברכת החמה‪,‬‬
‫לג ניסן תש"פ‪ ,‬עמ' לו( לענין ברכת הלבנה‪ ,‬ויעו"ש‬
‫עכ"ל[‪ ,‬ובס' ישרי לב )איזמיר תר"ל‪ ,‬דף ב' ע"ג(‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫מקורות נוספים בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫עטרת ישועה )ח"א סימן כח‪ ,‬ליקוטי תשובות סימן יג(‪] ,‬וז"ל‬
‫)שם בסוף התשו'(‪ ,‬לזאת לדינא נראה לפענ"ד‪ ,‬שנכון‬ ‫‪ .‰‬כן כתב בשו"ת רבי יהודה מילר )סימן קיא( שאף‬
‫שגם נשים יברכו ברכה זו‪ ,‬אפס כו' כיון דכל כבודה‬ ‫הנשים מברכות ברכת החמה‪] ,‬ומדבריו נראה‬
‫בת מלך פנימה היה מהראוי שלא יברכו‪ ,‬דאין‬ ‫שחייבות ברכה זו כאנשים‪ ,‬ואי"ז שנהגו להחמיר על‬
‫מהמידה שייאספו נשים ברחובות קריה‪ ,‬אבל נכון‬ ‫עצמן בזה אע"פ שמעיקה"ד פטורות[‪ ,‬והוסיף עוד‬
‫שיברכו בבית דרך חלון כו'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬ובס' שבילי דוד‬ ‫בזה"ל‪ ,‬והודה לי הגאון חכם צבי זצ"ל‪ ,‬וכתב לי‬
‫)סי' רכט(‪ ,‬ובשו"ת ריב"א )בודפסט תרפ"ד‪ ,‬או"ח סימן טז(‪,‬‬ ‫שעי"ז צווה לזוגתו הרבנית שתקדש החמה עם כל‬
‫ובס' הליכות אבן ישראל )מועדים ח"א עמוד ט'( בשם‬ ‫ישראל בזמן שנתלו המאורות‪ ,‬דבזה הברכה לא נזכר‬
‫הגרי"י פישר‪ ,‬ובס' חוט שני )פסח עמ' רכא( בשם הגר"נ‬ ‫שום דבר בפגם הלבנה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד שנה דבריו‬
‫קרליץ‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬ ‫במקו"א )בתשו' שנדפסה בקובץ 'עץ חיים' באבוב‪ ,‬גליון לג ניסן‬

‫וראה עוד לעיל בסמוך )הערה ה'( מדברי כמה‬ ‫תש"פ‪ ,‬עמ' לו(‪ .‬וכן כתב בס' נוהג כצאן יוסף )הל' קידוש‬

‫פוסקים‪ ,‬שכתבו להדי' שנהגו הנשים לברך ברכת‬ ‫הלבנה אות י'(‪] ,‬והביא כן אף בשם חמיו הג"ר יהודה‬
‫החמה‪ ,‬אלא שלא נתבאר בדבריהם האם חייבות‬ ‫מילר בתשו' הנ"ל[‪ ,‬שאף הנשים חייבות בברכת‬
‫החמה כאנשים‪ .‬וכן כתבו בפתח הדביר )סימן רכט‪,‬‬
‫בברכה זו מעיקה"ד‪] ,‬וכדברי הפוסקים הנ"ל בסמוך‬
‫בנדמ"ח סק"ד(‪ ,‬ובס' מאורי אור )מץ תקצ"א‪ ,‬ח"ד חלק 'באר‬
‫)שם([‪ ,‬או שאע"פ שמעיקה"ד פטורות מחיוב ברכה זו‪,‬‬
‫שבע' דף קיז ע"א(‪ ,‬ובשו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"א‬
‫מכ"מ נהגו להחמיר על עצמו ולברך הברכה‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו‪.‬‬ ‫סימן פה(‪ ,‬ובשו"ת ציץ אליעזר )חלק כא סימן ד' ענף ב'(‪,‬‬
‫ועו"פ‪.‬‬
‫אכן רבים מהפוסקים הנ"ל הוסיפו‪ ,‬דעכ"פ לא‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה פוסקים שכתבו‪ ,‬שנהגו‬
‫יתאספו יחד ברחוב העיר לברך ברכה זו ברוב עם‬
‫שאף הנשים מברכות ברכה זו‪ ,‬אך לא נתבאר‬
‫ובפרהסיא‪ ,‬וכל כבודה בת מלך פנימה‪ ,‬או עכ"פ‬
‫בדבריהם האם חייבות בברכה זו מעיקר הדין‪ ,‬או‬
‫יתאספו במקום נפרד או לאחר שיתאספו האנשים כדי‬
‫שאע"פ שמעיקה"ד פטורות מחיוב ברכה זו‪ ,‬מכ"מ‬
‫שלא יבואו לידי תערובת‪] ,‬כ"ה בשו"ת רבי ידידה‬
‫נהגו להחמיר על עצמן ולברך הברכה‪ ,‬וראה בס' שיח‬
‫טיאה וייל )שם( ובשו"ת אור פני משה )שם( ובשו"ת‬
‫השדה )להגר"ח קניבסקי‪ ,‬ח"ג ברכות נט‪ :‬ד"ה הרואה( שהביא‬
‫עטרת ישועה )שם( ובס' חוט שני )שם( ועו"פ[‪.‬‬
‫שכן הורה החזו"א שיש לנשים לברך ברכת החמה‪,‬‬
‫)להגרי"מ‬ ‫‪ .Ê‬כן כתבו בס' תקופת החמה וברכתה‬ ‫]ויעו"ש שבברכת החמה שהיתה בשנת תשי"ג‪ ,‬הורה‬
‫טוקצ'ינסקי‪ ,‬פ"ד סעיף ח'( ובס' עיניים למשפט )ברכות נט‪,(:‬‬ ‫החזו"א לברך ברכה זו‪ ,‬אך בס' ארחות רבינו )ח"א עמ'‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬
‫גרמן‪ ,‬היינו דווקא במצוות שיש בהם מעשה‪,‬‬
‫ובמצוות אלו נהגו אף לברך על קיומן ]לדעת הרמ"א‬
‫)יז‪,‬ב‪ ,‬תקפט‪,‬ו([‪ ,‬אך במצוה שכל עיקרה אינה אלא‬
‫ברכה‪ ,‬לא נהגו הנשים להחמיר ולקיימה‪] ,‬כל היכא‬
‫שמעיקה"ד פטורות ממצוה זו מחמת היותה מצות‬
‫עשה שהזמן גרמא[‪ ,‬וראה לקמן )פרק כב הערה ח' אות‬
‫א'( מה שיבואר עוד בזה; ועפ"ז יש לומר בפשיטות‪,‬‬
‫דהוא הדין והוא הטעם לענין ברכת החמה‪ ,‬שלא נהגו‬
‫הנשים להחמיר על עצמן ולברך ברכה זו‪ ,‬כיון שהיא‬
‫מצוה שאין בה מעשה כי אם ברכה בלבד‪ ,‬וכן כתבו‬
‫בשו"ת כתב סופר )או"ח סימן לד ד"ה והנה המג"א( ובקונט'‬
‫עומר השדה )לבעל שו"ת פרי השדה‪ ,‬נדפס בס' יזרח אור דף יב‬
‫ע"ב( ובשו"ת הר צבי )או"ח ח"א סימן קיח ד"ה ומדי( ועו"פ‬
‫לענין ברכת החמה‪] .‬וע"ע שו"ת משיבת מרדכי‬
‫)סלוצק תרע"ד‪ ,‬או"ח סימן כה( שהוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף‬
‫את"ל שאין הדבר פשוט כ"כ שאין הנשים מקיימות‬
‫מצות עשה שהזמן גרמא שאינה אלא ברכה‪ ,‬מכ"מ‬
‫הלא כל עיקר דין ברכת החמה אחת לכ"ח שנה‪ ,‬תלוי‬
‫בפלוגתא דשמואל ורב אדא‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )הערה ב'(‬
‫בארוכה‪ ,‬ויעו"ש )אות ו'( שיש אומרים שאין לברך‬
‫ברכה זו בשם ומלכות‪ ,‬ומעתה אף שנהגו שהאנשים‬
‫מברכים ברכה זו‪ ,‬מכ"מ לענין נשים יש לצרף דעות‬
‫אלו שאין להן לברך ברכת החמה[‪.‬‬
‫ג‪ .‬רבים כתבו שלא נהגו הנשים לברך ברכה זו‪,‬‬
‫משום שהמנהג לברך הברכה ברוב עם ובפרהסיא‪,‬‬
‫ו'כל כבודה בת מלך פנימה' )תהלים מה‪,‬יד(‪ .‬וכן כתבו‬
‫טעם זה בשו"ת אפרקסתא דעניא )ח"א סו"ס כב(‪,‬‬
‫ובקונט' עומר השדה )לבעל שו"ת פרי השדה‪ ,‬נדפס בס' יזרח‬
‫אור דף יג ע"א(‪] ,‬ועוד כתב טעם זה במקו"א )שו"ת פרי‬
‫השדה ח"א סימן קג( לענין ברכת הלבנה[‪ ,‬ובשו"ת חבלים‬
‫בנעימים )ח"ג סימן ח'‪ ,‬ד"ה וס"ס(‪ ,‬ובשו"ת גנזי יוסף‬
‫)שווארץ‪ ,‬סימן קא אות ב'(‪ ,‬ובשו"ת שלמת חיים )או"ח סימן‬
‫צח‪ ,‬ובנדמ"ח ע"י מכון קרן רא"ם או"ח סימן שס(‪ ,‬ובשו"ת‬
‫משנה הלכות )חלק יט סימן כד(‪ ,‬ועו"פ; וע"ע חתם‬
‫סופר )שבת כא‪ :‬ד"ה והמהדרין( ובשו"ת שלמת חיים )שם(‬
‫שכתבו‪ ,‬דמהא"ט נמי לא נהגו הבנות להדליק בעצמן‬
‫נרות חנוכה כדין המהדרין מן המהדרין‪ ,‬משום‬
‫שמדליקים הנרות על פתח הבית מבחוץ‪ ,‬וכל כבודה‬
‫בת מלך פנימה‪ ,‬ואכמ"ל‪ ,‬אכן עי' שו"ת שאילת חמדת‬
‫צבי )ח"ג סימן יב( שכתב לחלק בזה‪ ,‬דשאני התם גבי‬
‫הדלקת נ"ח שבודאי צריכה לצאת חוץ לביתה כדי‬
‫תכח‬
‫)הליכות שלמה פסח פ"ב‬ ‫וכן הובא בשם הגרש"ז אוירבך‬
‫סעיף ו'( ובשם הגרי"ש אלישיב )וישמע משה ח"א עמ' צא(;‬
‫וע"ע שו"ת שבט הלוי )חלק יא סימן נט( שכתב בזה"ל‪,‬‬
‫לענין נשים בברכה זו‪ ,‬למה לנו לנטות מדברי מרן‬
‫החת"ס ]דלקמן בסמוך )הערה ח' אות א'([ שכבר נהגו‬
‫נשים שלא לברך‪ ,‬ואם ימצא אשה שתברך‪ ,‬אע"פ‬
‫שלא נהגו בודאי אי"ז ברכה לבטלה‪ ,‬עכ"ל; ובס'‬
‫כאיל תערוג )הל' תפילה וברכות‪ ,‬עמ' שה( הובא בשם‬
‫הגראי"ל שטיינמן‪ ,‬שבבריסק לא נהגו הנשים לברך‬
‫ברכת החמה‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪ ,‬ונראה מדבריו‬
‫שכ"ה ההנהגה הראויה שלא יברכו הנשים ברכת‬
‫החמה‪] ,‬ואף בלא טעמא ד'כל כבודה בת מלך פנימה'‬
‫דלקמן בסמוך )הערה ח' אות ג'([‪.‬‬
‫‪ .Á‬בדברי הפוסקים מצינו כמה וכמה טעמים בזה‪,‬‬
‫מפני מה לא נהגו הנשים לברך ברכת החמה; וצריכים‬
‫אנו לטעמים אלו‪ ,‬לא מיבעיא אי נימא כדעת הפוסקים‬
‫דלעיל בסמוך )הערה ד'( דברכת החמה לא חשיבא‬
‫כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אלא אף אי נימא כדעת‬
‫הפוסקים דלעיל בסמוך )שם( דברכה זו חשיבא כמצות‬
‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ומעיקה"ד נשים פטורות הימנה‪,‬‬
‫מכ"מ כיון שנהגו הנשים להחמיר על עצמן ולקיים‬
‫שאר מצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬יל"ע מאי שנא ברכת‬
‫החמה שלא נהגו להחמיר ולברכה; ]אכן בפשטות‬
‫נראה‪ ,‬דאי נימא דמעיקה"ד נשים חייבות בברכת‬
‫החמה משום דלא חשיבא מצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬
‫הרי שיש מן הטעמים דלקמן בהמשה"ד שאינם‬
‫מספיקים כדי לבאר מנהג הנשים שאינן מברכות ברכת‬
‫החמה‪ ,‬שהרי עכ"פ מעיקה"ד חייבות בברכה זו‪ ,‬ויש‬
‫מן הטעמים שאין בכוחם לפטור הנשים מחיוב גמור‬
‫המוטל עליהן‪ ,‬אכן אי נימא דמעיקה"ד נשים פטורות‬
‫מחיוב ברכת החמה משום דהוי מצות עשה שהזמן‬
‫גרמא‪ ,‬הרי שיש בטעמים אלו כדי לבאר מא"ט לא‬
‫נהגו הנשים להחמיר על עצמן ולקיים מצוה זו‪ ,‬אע"פ‬
‫שנהגו כן בשאר מצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫א‪ .‬עי' שו"ת חתם סופר )או"ח סימן נו( שכ'‪ ,‬שלא‬
‫נהגו הנשים לברך ברכת החמה‪ ,‬ואינו יודע הטעם‬
‫לכך‪ ,‬ומכ"מ סיים החת"ס‪ ,‬דכיון שלא נהגו לברך אין‬
‫להנהיג להם לברך‪ ,‬ועדיין צ"ע‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫ב‪ .‬הנה המגן אברהם )ריש סי' תכו( כתב בטעמא‬
‫דמילתא שאין הנשים מברכות ברכת הלבנה‪ ,‬דמה‬
‫שהחמירו הנשים על עצמן לקיים מצוות עשה שהזמן‬
‫תכט‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫אך בשו"ת שאילת חמדת צבי )שם( כתב להקשות‬
‫על דברי מהר"ם שיק‪ ,‬שהרי כתב הרמב"ם )פ"א מהל'‬
‫קידוש החודש ה"ה( בזה"ל‪ ,‬אין ראיית הירח מסורה לכל‬
‫אדם כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת‬
‫בשביעי‪ ,‬אלא לבי"ד הדבר מסור עד שיקדשוהו בי"ד‬
‫ויקבעו אותו ביום ראש חודש כו' ]עכ"ל הרמב"ם[‪,‬‬
‫מכ"מ בודאי ברכת החודש מחוייבים כל הרואים‬
‫הלבנה בחידושה‪ ,‬ולמה נגרעו נשים בברכה הזאת‬
‫מפני שאינם בחישוב תקופות‪ ,‬הגם שיש לפרש‬
‫שהדבר שייך גבי אנשים‪ ,‬משא"כ גבי נשים דלא שייך‬
‫כלל‪ ,‬מכ"מ אין לברכת הלבנה שייכות לקידוש‬
‫החודש‪ ,‬האם נימא שאין נשים במ"ע דמצה משום‬
‫דחג הפסח תלוי בקידוש החודש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ה‪ .‬עי' שו"ת שואל ומשיב )מהדו' תניינא ח"ד סימן‬
‫קסח( שכתב בזה"ל‪ ,‬ולפענ"ד היה נראה דפטורות‬
‫מברכת חמה‪ ,‬לפי שהנשים בימי ירמיה היו מקטרין‬
‫למלאכת שמים )ירמיהו מד‪,‬יז(‪ ,‬ופירש הרד"ק דהשמש‬
‫נקראת מלאכת שמים‪ ,‬וא"כ יוכלו הנשים לטעות‬
‫שמברכים להחמה בשביל שמשפעת טובה כו'‪ ,‬על כן‬
‫אסור להן לברך ברכת החמה שלא יטעו חלילה‪ ,‬כן‬
‫נראה לי לפום ריהטא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ טעם זה מדנפשי'‬
‫בשו"ת דברי יציב )או"ח סימן צו אות ג'(‪ .‬אכן‪ ,‬כבר כתבו‬
‫כמה אחרונים לפקפק בטעם זה‪ ,‬עי' דעת תורה )רכט‪,‬ב(‬
‫שכתב להקשות בזה‪ ,‬דהא בירמיה )שם פסוק טו( מבו'‬
‫שהיו עושות כן בהסכמת האנשים‪ ,‬ואם איתא לטעם‬
‫הנ"ל היה לנו לחוש כן אף באנשים‪ ,‬ומהא דאנשים‬
‫חייבים לברך ברכת החמה ולא חיישי' להכי‪ ,‬ה"נ‬
‫נשים יש להן לברך ברכה זו; ובשו"ת חבלים בנעימים‬
‫)ח"ג סימן ח'‪ ,‬ד"ה וס"ס( הביא דברי השו"מ‪ ,‬וכתב‬
‫ד'במחילת כבוד תורתו אין כדאי להשיב על דברים‬
‫אלו'; ובשו"ת עטרת ישועה )סימן כח‪ ,‬ליקוטי תשובות סימן‬
‫יג( הביא דברי השו"מ‪ ,‬וכתב ד'אין למדין להלכה‬
‫מטעמים כאלו'; ובשו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח ח"א‬
‫סימן פה( כתב על טעם זה‪ ,‬ד'נראה לי כי בדותא הוא‪,‬‬
‫אטו גברא לא נכשלו בעוון עבודה זרה'; ובשו"ת שיח‬
‫יצחק )וייס‪ ,‬סימן קיא( כתב ע"ד השו"מ בזה"ל‪ ,‬ובער‬
‫אני ולא אוכל להבין את זאת‪ ,‬דהן אמת שהנשים‬
‫חלושות באמונה כו'‪ ,‬בכל זאת היה לנו להתיר להן‬
‫לברך ברכה זו‪ ,‬מאחר שבזה"ז כבר נשתקעה מחשבת‬
‫הטעות להאמין שהחמה משפעת כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬
‫להדליק הנרות במקום הראוי‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד גבי‬
‫ברכת החמה שאינה חייבת לברך הברכה ברה"ר‬
‫דווקא‪ ,‬ואין שייך בזה כ"כ הטעם דכל כבודה בת מלך‬
‫פנימה‪ ,‬ומשו"ה לא כתב החת"ס טעם זה אלא לענין‬
‫הדלקת נ"ח‪ ,‬אך לענין ברכת החמה כתב שאינו יודע‬
‫טעמא דמילתא שלא נהגו הנשים לברך ברכה זו‪,‬‬
‫וכמשנ"ת לעיל בתחילה"ד )אות א'(‪ ,‬עכ"ד[‪.‬‬
‫ד‪ .‬עי' שו"ת מהר"ם שיק )או"ח סימן צ'( שכתב‬
‫בביאור טעמא דמילתא שאין הנשים מברכות ברכת‬
‫החמה‪ ,‬לפי שברכת החמה תלויה במצות חישוב‬
‫תקופות ומזלות‪ ,‬וכדאיתא בשבת )עה‪ ,(:‬אמר רבי‬
‫יוחנן‪ ,‬מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות‪,‬‬
‫שנאמר )דברים ד‪,‬ו( ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם‬
‫ובינתכם לעיני העמים‪ ,‬איזו חכמה ובינה שהיא לעיני‬
‫העמים‪ ,‬הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות‪ ,‬ע"כ‪,‬‬
‫וביומא )סו‪ (:‬אמרי' דאין חכמה לאשה אלא בפלך‪ ,‬וגם‬
‫אינה במצוה של תלמוד תורה‪ ,‬ומשו"ה אין הנשים‬
‫בכלל מצות ברכת החמה‪ .‬וכן כתב טעם זה מדנפשי'‬
‫בשו"ת עמק התשובה )ח"ג סימן ח'(‪ ,‬וביאר הענין‬
‫בטוטו"ד בזה"ל‪ ,‬דהנה צריך להבין‪ ,‬הואיל ולפי‬
‫הראיה והשמיעה לא נראה ולא נשמע שום שינוי‬
‫בזריחת השמש בזמן חידוש החמה יותר מביום אחר‬
‫בזמן ההוא‪ ,‬איך שייך לברך על דבר שלא נראה ולא‬
‫נשמע‪ ,‬וע"כ צ"ל דהברכה היא על הידיעה‪ ,‬והיינו‬
‫שע"י חשבון תקופות ומזלות נודע שבזמן ההוא‬
‫ממתחדשת החמה‪ ,‬והנה מצות חשבון תקופות ומזלות‬
‫ילפינן מקרא ד'כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני‬
‫העמים'‪ ,‬וכיון שדב"ז הוא חכמה ובינה לא שייך זה‬
‫לגבי נשים‪ ,‬דאין חכמה לאשה אלא בפלך‪ ,‬ומשו"ה‬
‫נראה בודאי דמצות חישוב תקופות ומזלות לא שייכא‬
‫לנשים‪ ,‬דאיך שייך שהתורה תצווה דבר שהוא חכמה‬
‫למי שאין שייך בו חכמה‪ ,‬והשתא אתי שפיר‪ ,‬כיון‬
‫דברכה זו נתקנה על הידיעה‪ ,‬והואיל והנשים ליתנייהו‬
‫בהאי ידיעה לא שייכי שיברכו כו'‪ ,‬ואל תשיבני דא"כ‬
‫גם גבי אנשים נימא דמי שאין לו ידיעה בהילוך החמה‬
‫לא יברך‪ ,‬יש לומר דכיון דאנשים שייכי בהו וניתנה‬
‫להם שפיר מברכים‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ושוב הביא בהמש"ד‬
‫שמצא שכבר קדמו בזה בשו"ת מהר"ם שיק הנ"ל[‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת מנחת יצחק )ח"ח סימן טו( שכ'‪ ,‬דלטעם זה‬
‫יש לדון‪ ,‬האם עכ"פ הרשות בידן לברך ברכה זו בלא‬
‫שם ומלכות‪ ,‬או שמא אינן בכלל חובת ברכה זו‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תל‬

‫ויש שהכריעו שיברכו הנשים בלא שם ומלכות‪ ,‬או שישמעו הברכה מפי אחרים ט‪.‬‬
‫ד‪ .‬סומא‪ ,‬יש אומרים שיש לו לברך ברכת החמה י‪ ,‬ויש אומרים שאין לו לברך ברכה‬
‫זו יא‪] ,‬אלא ישמע הברכה מאחר ויכוון לצאת בזה ידי חובתו יב‪ ,‬או שיאמר‬

‫לצאת לחוץ לצורך כך‪ ,‬ולטעם זה נמצא דשוב יש להן‬ ‫ו‪ .‬עי' שו"ת שבות יעקב )ח"ב סימן יא( שכתב‬
‫לברך בשם ומלכות‪] ,‬וע"ע לעיל בסמוך )שם אות ד'(‬ ‫בטעמא דמילתא שאין הנשים מברכות ברכת הלבנה‪,‬‬
‫שהבאנו מש"כ בשו"ת מנחת יצחק )ח"ח סימן טו(‬ ‫וז"ל‪ ,‬יש לומר הטעם כפשוטה‪ ,‬כדאיתא בעירובין )ק‪(:‬‬
‫להסתפק בזה‪ ,‬לטעמי' דמהר"ם שיק שאין הנשים‬ ‫עשרה קללות נתקללה חוה‪ ,‬עטופה כאבל כו'‪ ,‬לכך‬
‫מברכות ברכת הלבנה משום שאינן בכלל מצות‬ ‫אין מקדשין הלבנה‪-] ,‬ואין מברכים ברכת הלבנה‬
‫חישוב תקופות ומזלות‪ ,‬האם עכ"פ הרשות בידן לברך‬ ‫אלא כשהוא שרוי בשמחה[‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ויש שכתבו דה"ה‬
‫ברכה זו בלא שם ומלכות[‪.‬‬ ‫והוא הטעם אף לענין ברכת החמה; אכן עי' שו"ת‬
‫רבי יהודה מילר )סימן קיא( שכתב לדחות טעם זה‪,‬‬
‫‪ .È‬הנה לענין ברכת הלבנה כתב בשו"ת מהרש"ל‬
‫וראה לקמן )פרק כב הערה ח' אות ו'( שהבאנו לשונו בזה‪,‬‬
‫)סימן עז(‪ ,‬דאף הסומא שפיר מברך ברכה זו‪] ,‬וז"ל‬
‫וע"ע שו"ת עטרת ישועה )סימן כח‪ ,‬ליקוטי תשובות סימן‬
‫מהרש"ל‪ ,‬אבל ברכת הלבנה נראה דיכול שפיר לברך‪,‬‬ ‫יג( שכ'‪ ,‬דאף אם כנים הדברים לענין ברכת הלבנה‪,‬‬
‫אף שאמרו בה ג"כ עד שיאותו לאורה‪ ,‬מכ"מ לא‬ ‫מכ"מ אין בזה כדי ליתן טעם שאין הנשים מברכות‬
‫אמרו שהוא יראה לאורה‪ ,‬אלא שהעולם יאותו‬ ‫ברכת החמה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לדעתי יש לומר‪ ,‬דרק לענין קידוש‬
‫לאורה‪ ,‬כי ברכה זו על בריאת עולמו וחידושו קאי‪,‬‬ ‫לבנה דצריך להיות שמחה כו'‪ ,‬לכך כיון דעטופה‬
‫ודומה לסומא שיכול לברך יוצר המאורות‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן‬ ‫כאבל ואינה בשמחה אין לחייב את עצמה‪ ,‬משא"כ‬
‫הסכמת כמה פוסקים‪ ,‬וכדלקמן )פרק כב הערה כא(;‬ ‫בברכת החמה דלא מצינו דבעינן שמחה‪ ,‬לא אכפת לן‬
‫ועפ"ז כתב בשו"ת זרע אמת )ח"ג סימן כד(‪ ,‬דה"נ יש‬ ‫מידי במה דהיא עטופה כאבל ויכולה לחייב את‬
‫לו לסומא לברך אף ברכת החמה‪ ,‬שהרי אף היא‬ ‫עצמה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫נתקנה על חידוש הבריאה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עוד שאלוני אם‬
‫הסומא יברך ברכה זו‪ ,‬והשבתי דלפי דברי מהרש"ל‬ ‫‪ .Ë‬כן כתב בבן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות יט(‪,‬‬
‫דפסק דסומא יכול לברך ברכת הלבנה‪ ,‬ה"נ דכוותה‪,‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬ולכך יבואו הנשים ויעמדו אצל האנשים‪,‬‬
‫ואע"ג דראיתי להרב דבר שמואל )אבוהב‪ ,‬סי' רמב(‬ ‫וכשיברך החזן לבדו בקול רם יכוין להוציאם ידי‬
‫דכתב דיש לגמגם על ראיותיו‪ ,‬מכ"מ מצינו דכל‬ ‫חובה‪ ,‬והנשים יכוונו ג"כ לצאת ידי חובה בשמיעתם‬
‫האחרונים סמכו על תשובה זו שהביאוה באין חולק‪,‬‬ ‫הברכה‪ ,‬וכן יכוין החזן על הסומין והם ג"כ יתכוונו‬
‫ואין זה דומה למ"ש לעיל דכשהחמה מכוסית בעבים‬ ‫לצאת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בכף החיים )רכט‪,‬ח(‪] ,‬ועוד לו‬
‫אינו מברך‪ ,‬דהתם אינה ראויה‪ ,‬אבל כשהיא נראית‬ ‫במקו"א )תכו‪,‬א( לענין ברכת הלבנה‪ ,‬שיש להן לברך‬
‫בלא שו"מ[‪ .‬וכ"כ בשו"ת עמק התשובה )ח"ג סימן ח'(‪,‬‬
‫לאחרים‪ ,‬אע"ג דהוא סומא‪ ,‬הרי הוא נהנה ע"י‬
‫ש'מי שירצה שהנשים יברכו‪ ,‬יעשה באופן שישמעו‬
‫אחרים‪ ,‬כמ"ש ביוצר המאורות דגם הסומא מברך‪,‬‬
‫הנשים מאנשים ויוציאו אותן ידי חובתן'‪ ,‬וכן כתבו‬
‫עכ"ל; וכ"כ במגן גבורים )סי' רכט אלף המגן סק"ג(‪,‬‬
‫בשו"ת להורות נתן )ח"ד סימן יח אות ז'( ובס' חשוקי‬
‫וז"ל‪ ,‬ולפענ"ד גם סומא יכול לברך‪ ,‬כיון דאין גוף‬
‫חמד )להגר"י זילברשטיין שליט"א‪ ,‬ברכות נט‪.(:‬‬
‫הברכה תלוי בראיה‪ ,‬ועיקר הוא על חזרתה לנקודה‬
‫אכן יש להעיר בזה‪ ,‬למש"כ הפוסקים הנ"ל בסמוך‬
‫ראשונה‪ ,‬וכמו בעננים המכסים דמברכים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫)הערה ח' אות ג'(‪ ,‬דטעמא דמילתא שאין הנשים מברכות‬
‫‪ .‡È‬כן נראה לדעת הפוסקים דלקמן )פרק כב הערה‬ ‫ברכה זו‪ ,‬משום ש'כל כבודה בת מלך פנימה'‪ ,‬ולטעם‬
‫כב( שאין הסומא מברך ברכת הלבנה‪] ,‬ודלא כדעת‬ ‫זה מה הועילו חכמים בתקנתם שיברכו הנשים בלא‬
‫מהרש"ל הנ"ל בסמוך )הערה י'([‪ ,‬וע"ע מחזיק ברכה‬ ‫שם ומלכות או שיצאו הברכה מאחר‪ ,‬דעכ"פ צריכות‬
‫תלא‬ ‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬

‫הברכה בלא שם ומלכות יג[‪.‬‬

‫ה‪ .‬אבל בימי השבעה על פטירת קרובו‪ ,‬יש לו לברך ברכת החמה יד‪] ,‬אבל אונן אינו מברך‬
‫ברכה זו טו[‪.‬‬

‫זמן הברכה‬
‫ו‪ .‬עיקר זמן ברכת החמה מיד אחר הנץ החמה טז‪ ,‬ומדברי כמה פוסקים נראה שיש להקדים‬

‫רכט‪,‬ח( ובכף החיים )רכט‪,‬ח(‪ ,‬וע"ע לקמן‬

‫)פרק כב סעיף י'‪,‬‬ ‫)רכט‪,‬ו( ושערי תשובה )סי' רכט סוף סק"ב( שכתבו‪,‬‬
‫ושם בהערות( לענין אונן בברכת הלבנה‪ ,‬ומשם תדרשנו‬ ‫דאפשר דלענין ברכת החמה אף מהרש"ל מודה שאין‬
‫לנידו"ד‪.‬‬ ‫לסומא לברך ברכה זו‪ ,‬משום שכל עיקר מה שאנו‬
‫‪ .ÊË‬כתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫מברכים ברכה זו בשם ומלכות‪ ,‬אינו דבר פשוט‬
‫ומוסכם כלל‪ ,‬שהרי לדעת השיירי כנה"ג )סי' רכט הגה"ט‬
‫הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחילת‬
‫אות ב'( אין לברך ברכה זו בשם ומלכות‪] ,‬ולעיל )הערה‬
‫המחזור של כ"ח שנה‪ ,‬שהתקופה בתחילת ליל רביעי‪,‬‬
‫כשרואה אותה ביום רביעי 'בבוקר'‪ ,‬מברך ברוך‬ ‫א'‪ ,‬ושם אות ג'( הארכנו בביאור הענין‪ ,‬ומשם תדרשנו[;‬
‫עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן המחבר )רכט‪,‬ב( העתיק‬ ‫וכן כתבו בחסד לאלפים )סי' רכא‪-‬רל‪ ,‬אות כט( ובס'‬
‫לשון זה; וכתב המגן אברהם )רכט‪,‬ה(‪ ,‬דמשמע שעיקר‬ ‫עתרת החיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן כח אות ה'(‪ ,‬ש'הסומא‬
‫זמן ברכה זו היינו מיד עם הנץ החמה‪ ,‬וזהו שדקדקו‬ ‫לא יברך ברכת החמה'‪ ,‬וכן מבו' דעת הפוסקים‬
‫הרמב"ם והמחבר שיש לברך ברכה זו 'בבוקר'‪ .‬עוד‬ ‫דלקמן בסמוך )הערה יב והערה יג( שכתבו שהסומא‬
‫הביא המג"א )שם( שכן נראה ממה שהובא בליקוטי‬ ‫ישמע הברכה מפי אחר המברך או שיברך בעצמו‬
‫מהרי"ל )אות סט( בזה"ל‪ ,‬מחזור הגדול התחיל פעם‬ ‫בלא שם ומלכות‪.‬‬
‫אחת ]בשנת[ קפ"א לפ"ק‪ ,‬ותהי תקופת ניסן ליל רביעי‬ ‫‪ .·È‬שלמי חגיגה‬
‫)למהרי"י אלגאזי‪ ,‬דיני ברכת הלבנה אות‬
‫כ"ג בו‪ ,‬אז ציוה מהר"י סג"ל לשמש העיר להכריז‬ ‫ו'‪ ,‬דף רלא ע"ג מדפי הספר(‪ ,‬בן איש חי‬
‫)שנה א' פרשת עקב‬
‫בביהכנ"ס בערב קודם לכן‪ ,‬שלמחר ביום יזהר כל‬ ‫אות יט(‪ ,‬וכף החיים )רכט‪,‬ח(; וכ"כ בשו"ת אור פני משה‬
‫אדם כשרואה הנץ החמה אז יברך‪ ,‬בא"י אמ"ה עושה‬ ‫)להג"ר משה טוביה זונטהיים‪ ,‬נפטר בשנת תקצ"א‪ ,‬סימן יד ד"ה‬
‫מעשה בראשית כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומשמע נמי דסבירא ליה‬ ‫ואם סומא(‪ ,‬ש'טוב להוציא את עצמו על ידי אחר‬
‫שעיקר זמן ברכה זו היינו מיד עם הנץ החמה‪ .‬עוד‬ ‫הרואה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מצינו בס' המספיק לעובדי השם )לרבינו אברהם בן‬
‫הרמב"ם‪ ,‬הלכות ברכות פרק ל'( שכתב נמי בזה"ל‪ ,‬וחייב כל‬ ‫‪ .‚È‬רוח חיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬רכט‪,‬ז(‪ ,‬וכף החיים‬
‫הרואה החמה בעת זריחתה ביום תקופת ניסן בתחילת‬ ‫)רכט‪,‬ח(‪.‬‬
‫כל מחזור כו'‪ ,‬בבוקרו של אותו הלילה 'בעת זריחת‬ ‫‪ .„È‬כן כתב בס' עתרת החיים‬
‫)להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן‬
‫השמש' ביום הרביעי‪ ,‬בא"י אמ"ה עושה בראשית‪,‬‬ ‫כח אות ח'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬גם נראה לפי קוצר דעתי‪ ,‬דהאבל ג"כ‬
‫עכ"ל; ובס' אלפסי זוטא )ברכות פרק ט'( כתב נמי‬
‫חייב לברך אפילו כשחל בחול‪ ,‬ואין צ"ל כשחל‬
‫שמברך עליה 'עם הנץ החמה'‪.‬‬
‫ביו"ט‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו בפתח הדביר )רכט‪,‬ה(‪ ,‬ובס'‬
‫אכן‪ ,‬בס' תקופת החמה וברכתה )להגרי"מ טוקצ'ינסקי‪,‬‬
‫ישרי לב )איזמיר תר"ל‪ ,‬דף ב' ע"ג(‪ ,‬ובשדי חמד )אסיפ"ד‬
‫פרק ד' אות א'( כתב‪ ,‬דאף למש"כ הרמב"ם ושא"פ הנ"ל‬
‫מערכת ברכות סימן ב' אות יח(‪ ,‬ובכף החיים )רכט‪,‬ח(; וע"ע‬
‫שעיקר זמן ברכה זו היינו מיד עם הנץ החמה‪' ,‬לענ"ד‬
‫לקמן )פרק כב סעיף ח'( לענין אבל בברכת הלבנה‪ ,‬ומשם‬
‫אין כוונתו מיד בהנץ החמה כמו לתפילה‪ ,‬אלא אחרי‬
‫תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫עלות עיגול החמה על הארץ‪ ,‬וההפרש בעוד שתי‬
‫דקות וחצי'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫)להגר"ח פלאג'י‪,‬‬ ‫‪ .ÂË‬פשוט‪ ,‬וכן כתבו בס' רוח חיים‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תלב‬

‫ברכת החמה לתפילת שחרית יז‪ ,‬אך המנהג שמתפללים שחרית עם הנה"ח‪ ,‬ולאחר התפילה‬

‫מוילנא‪ ,‬סימן ס'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועיקר זמן הברכה הוא לברך‬
‫בשעת הנץ דווקא כו'‪ ,‬וצריכים כל הקהל להשכים‬
‫בבוקר קודם הנה"ח‪ ,‬ולילך לאיזה הרים גבוהים אשר‬
‫מחוץ לעיר‪ ,‬שיוכלו לראות משם את הנץ כו'‪ ,‬ואמנם‬
‫אם לא תתראה החמה כו'‪ ,‬יחזרו כל הקהל לעיר‬
‫לקרות ק"ש ולהתפלל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בס' רוח חיים‬
‫)להגר"ח פלאג'י‪ ,‬רכט‪,‬ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענ"ד נראה דהעיקר‬
‫לברך מיד בהנה"ח קודם תפילה‪ ,‬דאם מצינו בברכת‬
‫לבנה שיש זמן ימים הרבה‪ ,‬וגם בלילה זמנה כל‬
‫הלילה‪ ,‬עם כל זה אם לא התפלל תפילת ערבית וירא‬
‫שמא יכסה הענן‪ ,‬יברך ברכת לבנה ואח"כ יתפלל‬
‫תפילת ערבית‪ ,‬כש"כ בברכת החמה שזמנה קצרה‪ ,‬כי‬
‫למרבה הוא עד חצות‪ ,‬ואם יבוא הענן ויכסה אותו‬
‫אחר התפילה‪ ,‬יהיה מפסיד הברכה לגמרי כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת הר צבי )או"ח ח"א סימן קיט( שכתב‪ ,‬שכן‬
‫נראה מפשטות דברי מהרי"ל הנ"ל בסמוך )ריש הערה‬
‫טז(‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת החמה מיד עם הנה"ח‬
‫אפילו קודם תפילת שחרית‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה אחרונים שכתבו‪ ,‬דביום‬
‫שמברכים בו ברכת החמה‪ ,‬יקדימו להתפלל תפילת‬
‫שחרית קודם הנה"ח אע"פ שאי"ז זמנה אלא בדיעבד‪,‬‬
‫כדי שיוכלו לברך ברכת החמה מיד עם הנה"ח שזהו‬
‫עיקר זמנה‪ ,‬וכן מבו' בשו"ת רבי ידידיה טיאה וייל‬
‫)סימן יז(‪ ,‬יעו"ש שכתב בתחילת דבריו ש'משכימים‬
‫לביהכנ"ס וכל הקהל יתאספו יחד לאחר יציאת‬
‫והנה עי' לבוש )רכט‪,‬ב( שכתב בזה"ל‪ ,‬הרואה חמה‬
‫בתקופתה‪ ,‬כשרואה אותה בבוקר מברך עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬שאז היא עומדת בנקודה שהיתה בתחילת‬
‫תלייתה ברקיע במעשה בראשית‪ ,‬והוא כמו שלש‬
‫שעות של היום ההוא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ונראה מדבריו שעיקר‬
‫זמן ברכת החמה אינו מיד אחר הנה"ח‪ ,‬אלא אחר‬
‫שלש שעות ביום‪ ,‬ועי' מלבושי יו"ט )על הלבוש‪ ,‬שם‬
‫סק"א( שכ' שאינו יודע מנין לו זה‪] ,‬ועוד שנה דבריו‬
‫בחיבורו דברי חמודות )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות מב([;‬
‫אך עי' אליה רבה )רכט‪,‬ב( ושו"ת יהודה יעלה )למהר"י‬
‫אסאד‪ ,‬או"ח סימן ז'( שביארו דברי הלבוש ע"פ מש"כ‬
‫בהל' ראש חודש )סימן תכח(‪ ,‬יעו"ש שכתב הלבוש‬
‫בתו"ד בזה"ל‪ ,‬שהרי הכתוב אומר )בראשית א‪,‬יז( שביום‬
‫רביעי נתלו המאורות‪ ,‬ואמרו רז"ל ודאי כן הוא‬
‫שביום רביעי שלש שעות על היום נתלו המאורות‪,‬‬
‫מפני שלעולם ג' שעות על היום החמה היא בעיצומה‬
‫של זריחתה‪ ,‬וכבר ידענו שכל מעשה בראשית‬
‫במילואם ובצביונם נבראו‪ ,‬וא"כ החמה והלבנה‬
‫נבראו ג"כ בעת מלואתם שהוא שלש שעות על היום‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬אכן מדברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח( מבו'‬
‫שהחמה נתלתה בתחילת ליל רביעי[‪ ,‬ולשיטתו כתב‬
‫הלבוש שעיקר זמן ברכת החמה אינו אלא מג' שעות‬
‫ביום ואילך; ]ועוד יש מן הפוסקים שהבינו דברי‬
‫הלבוש‪ ,‬שאין כוונתו בזה אלא לענין סוף זמן ברכת‬
‫החמה‪ ,‬וכדעת המג"א וסייעתו דלקמן )סעיף ז'‪ ,‬ושם‬

‫ביהכנ"ס ומברכים בראיית החמה ברוך עושה מעשה‬ ‫הערה כא( שאין לברך ברכת החמה אלא עד שלש שעות‬
‫בראשית'‪ ,‬ושוב כתב בהמשך דבריו ש'בענין הזמן‬ ‫ביום‪ ,‬אכן מפשטות דברי הלבוש נראה לכאו'‬
‫וכ"כ בתפארת ישראל )קונט' שבילי דרקיע‬ ‫כמשנ"ת[‪.‬‬
‫ודאי זריזין מקדימין למצוות ומברכים מיד בהנץ‬
‫החמה'‪ ,‬והרי שמקדימים להתפלל תפילת שחרית‬ ‫הנדפס בתחילת סדר מועד‪ ,‬אות לב( בשם אביו‪ ,‬שעיקר זמן‬
‫קודם הנה"ח; ועי' כף החיים )רכט‪,‬יג( שכתב נמי‬ ‫ברכת החמה הרי הוא בסוף ג' שעות ביום‪] .‬וע"ע‬
‫בזה"ל‪ ,‬מיהו יש נוהגים להקדים באותו יום להתחיל‬ ‫שו"ת כרם חמר )ליוורנו תרל"א‪ ,‬חו"מ סימן פז( שכתב‪,‬‬
‫בתפילה מעלוה"ש כדי לגמור התפילה קודם הנץ‪,‬‬ ‫שאין לברך ברכת החמה מיד אחר הנה"ח‪ ,‬לפי‬
‫ומיד בהנץ אחר התפילה מברכים בכנופי'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫'שאותה שעה אין בה תוקף כלל'‪ ,‬ורק לאחמ"כ‬
‫כש'כבר התחיל תוקף אורה וחימומה על הארץ' ראוי‬
‫וראה עוד לקמן בסמוך )הערה יט( מדברי כמה‬
‫לברך עליה‪ ,‬והביא מקור לדבריו מלשון הגמ' הרואה‬
‫פוסקים שכתבו‪ ,‬דהיכא שיש בידו לברך ברכת החמה‬
‫חמה 'בתקופתה'‪ ,‬דמשמע שהיא בתוקפה ובגבורתה‪,‬‬
‫ביחידות מיד עם הנה"ח‪ ,‬ומאידך יש בידו להמתין‬
‫וצ"ע[‪.‬‬
‫ולברך בציבור לאחמ"כ‪ ,‬עדיף טפי שיקדים ויברך‬
‫ביחידות מיד עם הנה"ח‪ ,‬ויש שכתבו להוכיח‬ ‫)להגר"ש הכהן‬ ‫‪ .ÊÈ‬כן כתב בשו"ת עצי ברושים‬
‫תלג‬ ‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬

‫יוצאים כל הקהל יחד ומברכים ברכת החמה יח‪] .‬ומכ"מ מי שאינו מתפלל עם הציבור‪,‬‬
‫הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬שיש לו להקדים ולברך ברכת החמה ביחידות מיד עם הנה"ח‪ ,‬אע"פ‬
‫שלאחמ"כ יוכל לברך הברכה בציבור יט[‪.‬‬

‫רבינו )ח"א עמ' צה( הובא שכן נהגו החזו"א והקה"י‪,‬‬
‫וכ"כ בס' נברשת )חלק א'‪ ,‬דף מד ע"א(‪] ,‬יעו"ש‬
‫שבתחילה כתב שנראה שיש לצאת מביהכנ"ס מיד‬
‫אחר תפילת לחש של שמו"ע כדי להקדים ולברך‬
‫ברכת החמה‪ ,‬ומיד אחר הברכה יחזרו הציבור‬
‫לביהכנ"ס כדי לשמוע חזרת הש"צ‪ ,‬אך בהמש"ד חזר‬
‫בו משום דאין מעבירין על המצוות‪ ,‬וסיים בזה"ל‪,‬‬
‫והלכנו אחר אשרי ובא לציון ואחר קדיש תתקבל‬
‫קודם עלינו‪ ,‬אל מקום גבוה גג אחד‪ ,‬ובירכנו הברכה‬
‫בשמחה‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ומענין לענין באותו הענין‪ ,‬עי' שו"ת שבט הלוי‬
‫)חלק יא סימן נט אות ה'( שכתב לענין ברית מילה הנערכת‬
‫ביום שמברכים בו ברכת החמה‪ ,‬איזו מהן יש‬
‫להקדים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואשר שאל מילה וברכת החמה מי‬
‫קודם‪ ,‬מסברא מילה דאורייתא קודם אם אפשר עדיין‬
‫לברך אח"כ ברכת החמה דהיינו עד חצות‪ ,‬אבל אם‬
‫שהו שניהם עד סמוך לחצות‪ ,‬ומילה אפשר לקיים מיד‬
‫אח"כ‪ ,‬וברכת החמה אם לא יברכו עכשיו תבטל‬
‫לגמרי להסוברים כן‪ ,‬טוב לברך ברכת החמה ומיד‬
‫אח"כ מילה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫)או"ח סימן נו ד"ה ואם יאוחר(‪ ,‬שנהגו לברך מיד‬
‫‪ .ËÈ‬כן כתב במחזיק ברכה להחיד"א )רכט‪,‬ז(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫כשיוצאים מבית הכנסת אחר תפילת שחרית‪ ,‬וכ"ה‬
‫ונראה לי דהזריז לברך כשרואה הנה"ח שפיר דמי‬
‫לברך ביחיד מלאחר עד אחר התפילה ולברכה‬
‫בעשרה‪ ,‬דאי"ז אלא מנהג שרצו לנהוג רבנן בתראי‬
‫משום ברוב עם כו'‪ ,‬ואי"ז דבר שטעון עשרה כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ועי' שערי תשובה )רכט‪,‬ג( וכף החיים )רכט‪,‬יג(‬
‫שהביאו דבריו‪] ,‬ויעו"ש בכף החיים )סקי"א( שכתב‬
‫עוד בזה"ל‪ ,‬והמנהג לעלות על הגגין או מחוץ לעיר‬
‫במקום שנראה גלגל החמה תיכף בהנה"ח ולברך‪,‬‬
‫עכ"ל[; וכן כתב בקיצור שולחן ערוך )סימן ס' ס"ז(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬לכתחילה יש לברך בבוקר מיד בהנה"ח משום‬
‫דזריזין מקדימין למצוות‪ ,‬וטוב אם אפשר לברך‬
‫באסיפת עם משום דברוב עם הדרת מלך‪ ,‬אם אי‬
‫אפשר להתאסף תיכף בבוקר‪ ,‬אל יתאחרו בשביל זה‪,‬‬
‫אלא כל אחד יברך מיד כשרואה זריחת השמש‪ ,‬כי‬
‫מדבריהם דסבירא להו נמי שיש להקדים ברכת החמה‬
‫לתפילת שחרית‪ ,‬ועדיף טפי לברך ברכת החמה מיד‬
‫עם הנה"ח ולהתפלל שחרית לאחמ"כ; אך נראה‬
‫שאינו מוכרח‪ ,‬דשפיר יש לומר דלא מיירי אלא היכא‬
‫שאין בידו להתפלל תפילת שחרית עם הנה"ח‪ ,‬וכגון‬
‫שעומד זמן מועט לפני הנה"ח ואינו יכול להספיק‬
‫ולהתפלל או להכין עצמו לתפילה‪ ,‬אך אם יש בידו‬
‫להתפלל תפילת שחרית כותיקין עם הנה"ח‪ ,‬בודאי‬
‫עדיף טפי שיתפלל קודם ברכת החמה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .ÁÈ‬כן מבו' בשו"ת משאת בנימין )ריש סימן קא(‪,‬‬
‫ש'כשיוצאים מבית הכנסת ומתאספים הקהל יחד‪,‬‬
‫מברכים ברוך עושה מעשה בראשית'‪ ,‬והובאו דבריו‬
‫במגן אברהם )רכט‪,‬ה(‪ ,‬וכן מבואר בס' יוסף אומץ )סימן‬
‫שעח(‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬והמנהג פה שכל הקהל‬
‫הולכים תיכף אחר יציאתם מביהכנ"ס לחצר בית‬
‫עלמין‪ ,‬ואומרים בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫בראיית החמה‪ ,‬והשמש מכריז בביהכנ"ס שילכו‬
‫הקהל לקדש החמה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן מבו' באליה רבה‬
‫)רכט‪,‬ב(‪ ,‬ש'יברכו כשיוצאים מבית הכנסת בשחרית‬
‫שמתאספים הקהל יחד'‪ ,‬וכן מבו' בשו"ת חתם סופר‬
‫בס' נוהג כצאן יוסף )דיני קידוש לבנה אות ט'‪ ,‬עמ' קמה(‬
‫ועו"א‪ .‬וכן כתב בדרך החיים )דיני ברכות פרטיות‪ ,‬אות ו'(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר מברך עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬ואם השמים זכים בעיניו יכולים‬
‫להמתין עד שיצאו בשחרית מביהכנ"ס ומתאספים‬
‫כולם ומברכים בקהל‪ ,‬אבל אם רואה עננים ברקיע אין‬
‫להמתין עד אחר שיצאו מביהכנ"ס‪ ,‬דשמא יתקשרו‬
‫בעננים ולא יהא נראה אח"כ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן נהגו מהרי"ל‬
‫דיסקין )אהל יהושע עמ' קנא( והגר"ש סלנט )אדרת שמואל‬
‫עמ' כו(‪ ,‬לברך ברכת החמה אחר תפילת שחרית בנה"ח‪.‬‬
‫ובדברי כמה אחרונים מבו' שיש לצאת מביהכנ"ס‬
‫כדי לברך ברכת החמה‪ ,‬מיד אחר אמירת ובא לציון‬
‫וקדיש תתקבל‪ ,‬ובס' שיח השדה )להגר"ח קניבסקי‪ ,‬ח"ג‬
‫ברכות נט‪ (:‬הובא שכן נהג החזו"א‪ ,‬וכן בס' ארחות‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תלד‬

‫ז‪ .‬סוף זמן הברכה‪ ,‬יש אומרים בשלש שעות זמניות כ ביום כא‪] ,‬ויש שכתבו שלאחמ"כ‬

‫)הערה כג( מדברי כמה פוסקים שכתבו‪ ,‬דאף שבדיעבד‬ ‫ענין זריזין מקדימין דחי ענין ברוב עם‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ‬
‫רשאי לברך בשם ומלכות עד חצות היום‪ ,‬מכ"מ‬ ‫בחסד לאלפים )סימן רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף ל'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וזריזין‬
‫לכתחילה בודאי יש לברך עד סוף ג' שעות‪ ,‬וכדברי‬ ‫מקדימין עדיף מברוב עם‪ ,‬ומיהו הזריז לברך כשרואה‬
‫הפוסקים הנ"ל[‪.‬‬ ‫הנה"ח‪ ,‬שפיר דמי לברך ביחיד‪ ,‬מלאחר עד אחר‬
‫ועוד יש מן הפוסקים שהביאו כן מדברי הלבוש‬ ‫התפילה ולברך בעשרה‪ ,‬דאי"ז אלא מנהג משום ברוב‬
‫)רכט‪,‬ב(‪ ,‬שאין מברכים ברכת החמה ]בשם ומלכות[‬ ‫עם‪ ,‬ואי"ז דבר שטעון עשרה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובמילואים )סימן‬
‫אלא עד ג' שעות ביום‪ ,‬אכן ראה לעיל בסמוך )הערה‬ ‫יב אות ח'( הארכנו עוד בנידו"ז‪ ,‬האם ראוי להשהות‬
‫טז( שהבאנו לשון הלבוש בזה‪ ,‬ומפשטות דבריו נראה‬ ‫מצוה כדי לקיימה לאחמ"כ ברוב עם‪ ,‬ומשם תדרשנו‬
‫שאין כוונתו לענין סוף זמן ברכת החמה‪ ,‬אלא לענין‬ ‫לנידו"ד‪.‬‬
‫תחילת זמן הברכה‪ ,‬וכוונתו שאין לברך ברכת החמה‬
‫כ"ה להדי' בפרי מגדים )סי' רכט אשל אברהם סק"ה(‬ ‫‪.Î‬‬
‫מיד אחר הנה"ח‪ ,‬אלא מג' שעות ביום ואילך‪ ,‬ויעו"ש‬
‫ובאשל אברהם בוטשאטש )סימן רכט(‪ ,‬שיש לחשב זמן‬
‫שכן כתבו כמה אחרונים בביאור דברי הלבוש‪ ,‬ומשם‬
‫הברכה לפי חשבון שעות זמניות‪ ,‬וכ"כ בהגהות‬
‫תדרשנו‪.‬‬
‫הגר"ב פרנקיל )על השו"ע‪ ,‬רכט‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ודע‪ ,‬דאף לדעת‬
‫ובטעם דעה זו שאין לברך ברכת החמה ]בשם‬
‫המגן אברהם יכולים לברך כל זמן שלא עברו שלש‬
‫ומלכות[ אחר ג' שעות ביום‪ ,‬הנה מדברי המגן אברהם‬
‫שעות זמניות‪ ,‬דמכ"מ מחשבינן כן השעות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הנ"ל מבו' טעמא דמילתא‪ ,‬לפי שבתחילת הבוקר הרי‬
‫ויעו"ש באשל אברהם בוטשאטש שהוסיף עוד בזה‪,‬‬
‫היא באותו המקום שנתלתה בו בששת ימי בראשית‪,‬‬
‫דאפשר שאף לדעת הפוסקים בעלמא‪ ,‬שיש לחשב י"ב‬
‫ולאחמ"כ כבר עברה ממקום זה‪ ,‬אכן טעם זה צ"ע‬
‫שעות היום מעלות השחר ]עד צאה"כ[‪ ,‬מכ"מ לענין‬
‫טובא‪ ,‬שהרי החמה נתלתה בתחילת ליל רביעי‪,‬‬
‫ברכת החמה כו"ע מודו שיש לחשב י"ב שעות‬
‫]וכמבו' בדברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכותה י"ח(‪,‬‬
‫מהנה"ח ]ועד שקיעת החמה[‪ ,‬אך שוב כתב להסתפק‬
‫שבתחילת ליל רביעי חוזרת החמה לאותו המקום‬
‫בזה‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫שנתלתה בו בששת ימי בראשית ובאותו הזמן[‪ ,‬וא"כ‬
‫אף בתחילת יום רביעי אי"ז אותו המקום ממש‬ ‫‪ .‡Î‬כן כתב המגן אברהם )רכט‪,‬ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה לי‪,‬‬
‫שנתלתה בו החמה‪ ,‬וא"כ מאי עדיפי טפי ג' שעות‬ ‫דאם לא בירך עד אחר ג' שעות‪ ,‬לא יברך‪ ,‬שכבר‬
‫ראשונות מכל היום כולו‪ ,‬ובאמת כבר כתב בשו"ת‬ ‫עברה ממקום הזה ]‪-‬שנתלתה בו בששת ימי‬
‫יהודה יעלה )למהר"י אסאד‪ ,‬או"ח ריש סימן ז'( לדחות דברי‬ ‫בראשית[‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב בשו"ת חתם סופר )או"ח‬
‫המג"א מטעם זה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫סימן נו ד"ה ואם יאוחר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם יאוחר דבר עד אחר‬
‫ויש שכתבו טעם נוסף לדעה זו שאין לברך ברכת‬ ‫ג' שעות זמניות על היום‪ ,‬יברכו עד חצות בלא שם‬
‫החמה אלא עד ג' שעות ביום‪] ,‬שו"ת רבי ידידיה‬ ‫ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הסכמת רבים מגדולי הפוסקים‪,‬‬
‫טיאה וייל )סימן יז(‪ ,‬שו"ת דברי יציב )או"ח סימן צו אות‬ ‫שאין לברך ברכת החמה ]בשם ומלכות[ אלא עד ג'‬
‫ד'([‪ ,‬ע"פ מאי דאיתא בברכות )ז‪ ,(.‬ואימת רתח‬ ‫שעות ביום‪ ,‬וכ"ה במקור חיים לחוו"י )רכט‪,‬ב(‪ ,‬פרי‬
‫]‪-‬קוב"ה[‪ ,‬אמר אביי‪ ,‬בהנך תלת שעי קמייתא כו'‪,‬‬ ‫מגדים )סי' רכט אשל אברהם סק"ה(‪ ,‬דרך החיים )דיני ברכות‬
‫תנא משמיה דרבי מאיר‪ ,‬בשעה שהחמה זורחת‪ ,‬וכל‬ ‫פרטיות‪ ,‬אות ו'(‪ ,‬חכמת שלמה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬רכט‪,‬ב(‪,‬‬
‫מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם‬ ‫שו"ת זרע אמת )ח"ג סימן כד(‪ ,‬שו"ת דבר משה‬
‫ומשתחווים לחמה‪ ,‬מיד כועס הקב"ה‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכתבו‬ ‫)אמארילייו‪ ,‬ח"א או"ח ריש סימן יח(‪ ,‬שו"ת אור פני משה‬
‫התוס' )עבודה זרה ד‪ :‬ד"ה בתלת( דהיינו כדתנן בברכות‬ ‫)סימן יד‪ ,‬ד"ה עכ"ז חלילה(‪ ,‬נוהג כצאן יוסף )דיני קידוש לבנה‬
‫)ט‪ (:‬שדרך המלכים לעמוד ממיטתם בשלש שעות‬ ‫אות ט'‪ ,‬עמ' קמה(‪ ,‬בן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות יט(‪,‬‬
‫ביום; ועפ"ז יש ליתן טעם בדברי הפוסקים הנ"ל‪,‬‬ ‫כף החיים )רכט‪,‬טז(‪ ,‬ועו"פ; ]וראה עוד לקמן בסמוך‬
‫תלה‬ ‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬

‫יברך בלא שם ומלכות כב[‪ ,‬יש אומרים שזמנה עד חצות כג‪ ,‬ויש אומרים שזמנה כל היום כד‪.‬‬

‫ויש מגדולי הפוסקים שכתבו הלכה למעשה‪,‬‬
‫דעכ"פ בשעת הדחק בודאי יש לסמוך על דעה זו‪,‬‬
‫ולברך ברכה זו בשם ומלכות עד חצות‪ ,‬וכן כתב בחיי‬
‫אדם )כלל סג ס"ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומצוותה לכתחילה בבוקר‪,‬‬
‫ובדיעבד עד ג' שעות ביום‪ ,‬ובשעת הדחק עד חצות‪,‬‬
‫עכ"ל; וכן כתב בשו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן‬
‫מוילנא‪ ,‬סימן ס'(‪ ,‬דאף שעיקר זמן המצוה עם הנה"ח‪,‬‬
‫ולכה"פ עד ג' שעות זמניות ביום‪ ,‬מכ"מ 'אם נתאחרו‬
‫ולא בירכו בזמן הנ"ל‪ ,‬מכ"מ יכולים לברך בשם‬
‫ומלכות עד חצות'; וכ"כ בקיצור שו"ע )סימן ס' ס"ז(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ובדיעבד אם לא בירך בבוקר‪ ,‬יכול לברך עד‬
‫שלש שעות על היום‪ ,‬ובשעת הדחק עד חצות היום‪,‬‬
‫ולכן אם בבוקר יש עננים המכסים אותה‪ ,‬ימתין עד‬
‫קרוב לחצות אולי תתגלה ויברך בשם ומלכות‪ ,‬ואם‬
‫לא נתגלה יברך בלא שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל; וכן מבו'‬
‫מדברי המשנה ברורה )רכט‪,‬ח(‪ ,‬דבשעה"ד יש לסמוך‬
‫על דעת הפוסקים הנ"ל‪ ,‬ואם לא בירך קודם ג' שעות‬
‫ביום‪ ,‬רשאי לברך עד חצות בשם ומלכות; וכ"כ‬
‫בערוך השולחן )רכט‪,‬ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והברכה היא עד ג' שעות‬
‫על היום‪ ,‬אמנם אם הרקיע מכוסה בעננים‪ ,‬יוכלו לברך‬
‫עד חצות היום ולא יותר‪ ,‬ואם עד חצות מכוסה בעננים‬
‫לא יברך עוד‪ ,‬עכ"ל; ]וכן הורו למעשה בשו"ת שבט‬
‫הלוי )חלק יא סימן נט אות ה'( ובשו"ת להורות נתן )ח"ד‬
‫)ח"ב סימן רלז(‪ ,‬והביאו שכן היה מעשה בשנת תקמ"ה‬
‫סימן יד(‪ ,‬שאם לא בירך קודם ג' שעות ביום‪ ,‬רשאי‬
‫לסמוך בדיעבד על דעת הפוסקים הנ"ל‪ ,‬ולברך ברכה‬
‫בדגמ"ר[‪] ,‬וע"ע שו"ת בית אפרים )או"ח סו"ס ז'(‬
‫זו בשם ומלכות עד חצות[‪.‬‬
‫שהביא ג"כ דברי התשובה מאהבה הנ"ל‪ ,‬שבשנת‬
‫)או"ח סימן ז' וד"ה‬‫‪ .„Î‬כן כתב בשו"ת מהר"י אסאד‬
‫ואם(‪ ,‬ד'באמת זמנו לברכה כל היום'‪ ,‬וכ"כ במלבושי‬
‫יו"ט )על הלבוש‪ ,‬רכט‪,‬א( ובדגול מרבבה )סי' רכט‪ ,‬על מג"א‬
‫סק"ה(‪ ,‬דיש לומר דשפיר דמי לברך ברכה זו בשם‬
‫ומלכות כל היום כולו‪] ,‬ולכה"פ עד חצות‪ ,‬וכדלעיל‬
‫בסמוך )הערה כג([‪ ,‬וז"ל הדגמ"ר‪ ,‬ולענ"ד דכל היום‬
‫זימנא הוא‪ ,‬ו'בוקר' דקאמר הרמב"ם משום זריזות‬
‫הוא‪ ,‬ואפי' אם נימא ד'בוקר' דווקא קאמר‪ ,‬אולי‬
‫למעוטי ערב אתי‪ ,‬דהיינו משעה שהחמה נוטה‬
‫למערב‪ ,‬וא"כ עכ"פ עד חצות יברך בשם ומלכות‪ ,‬וכן‬
‫עשיתי הלכה למעשה בשנת תקמ"ה‪ ,‬שלא זרחה‬
‫דכיון שבג' שעות אלו הרי שהאומות עושים את‬
‫החמה לאלוה‪ ,‬הרי שלעומת זה אנו מברכים להקב"ה‬
‫המאיר לארץ ולדרים עליה‪ ,‬ולפיכך הגבילו חכמים‬
‫זמן ברכה זו לאותו הזמן שאוה"ע משתחווים לחמה‪,‬‬
‫ולעומתם ברוך יאמרו להקב"ה שהוא עושה מעשה‬
‫בראשית‪.‬‬
‫‪ .·Î‬כן כתב בשו"ת חתם ספר )או"ח סימן נו ד"ה ואם‬
‫יאוחר(‪] ,‬וראה לשונו לעיל בסמוך )ריש הערה כא([‪ ,‬דרך‬
‫החיים )דיני ברכות פרטיות‪ ,‬אות ו'(‪ ,‬שו"ת זרע אמת )ח"ג‬
‫סימן כד(‪ ,‬בן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות יט(‪ ,‬כף החיים‬
‫)רכט‪,‬טז(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫‪ .‚Î‬כן כתב במור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכט(‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך ברכה זו ]בשם ומלכות[ עד חצות‪,‬‬
‫יעו"ש שהאריך לבאר מילתא בטעמא‪ ,‬וכן כתבו‬
‫במלבושי יו"ט )על הלבוש‪ ,‬רכט‪,‬א( ובדגול מרבבה )סי'‬
‫רכט‪ ,‬על מג"א סק"ב(‪ ,‬דעכ"פ עד חצות בודאי יש לברך‬
‫בשם ומלכות‪] ,‬ואפשר דאף לאחמ"כ יש לברך בשם‬
‫ומלכות כל היום כולו‪ ,‬וראה לשון הדגמ"ר לקמן‬
‫בסמוך )הערה כד([‪ ,‬וע"ע בגדי ישע )רכט‪,‬א( ואליה רבה‬
‫)רכט‪,‬ב( שהביאו דברי המלבושי יו"ט; וכן כתבו במגן‬
‫גבורים )סי' רכט אלף המגן סק"ג( ובשו"ת תשובה מאהבה‬
‫שהורה בעל הנוב"י דשפיר דמי לברך ברכה זו בשם‬
‫ומלכות עד חצות‪] ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה כד( מדבריו‬
‫תקמ"ה לא זרחה השמש 'עד שעה קודם חצות'‪,‬‬
‫והורה הגאון בעל נוב"י לברך בשם ומלכות‪ ,‬וכבר‬
‫העיר בזה בשדי חמד )אסיפ"ד פאת השדה‪ ,‬מערכת ברכות‬
‫סי' לג ד"ה וידידי(‪ ,‬דמש"כ הבית אפרים 'עד שעה קודם‬
‫חצות'‪ ,‬אין כוונתו דלאחמ"כ אינו רשאי לברך‪ ,‬אלא‬
‫שעכ"פ כך היה מעשה שהנוב"י בירך ברכה זו כשעה‬
‫קודם חצות‪ ,‬אך למעשה רשאי לברך ברכה זו עד‬
‫חצות[; וכן כתבו בישועות יעקב )רכט‪,‬ב( ובס' טוב‬
‫עין להחיד"א )סימן יח אות נח(‪ ,‬דשפיר דמי לברך ברכת‬
‫החמה בשם ומלכות עד חצות היום‪] ,‬ויעו"ש‬
‫בישועו"י שכן נהג בעצמו בשנת תקע"ג[‪.‬‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תלו‬

‫ח‪ .‬יש אומרים‪ ,‬שזמן ברכת החמה בכל העולם הרי הוא לפי אופק ארץ ישראל‪ ,‬ולפ"ז‬
‫במקומות שיש בהם הפרשי שעות מארץ ישראל‪ ,‬ובשעה שבארץ ישראל כבר התחיל‬
‫ליל רביעי‪ ,‬הרי שבמקומות אלו עדיין לא שקעה החמה ביום שלישי‪ ,‬י"ל שיש לברך ברכת‬
‫החמה ביום שלישי‪ ,‬בשעה שהיא תחילת ליל רביעי בארץ ישראל כה‪ ,‬אך המנהג בקהילות‬
‫ישראל בחו"ל‪ ,‬לברך ברכת החמה ביום רביעי משעת הנה"ח לפי אופק אותו המקום כו‪.‬‬

‫גדולים יותר[; וז"ל האדר"ת‪ ,‬בשנת תרכ"ט כתבתי‬
‫בס"ד‪ ,‬שיש לומר דעיקר הברכה לשעה שנתלית‬
‫]‪-‬החמה[‪ ,‬וע"כ תשתנה שעת הברכה לפי המקומות‪,‬‬
‫ובמדינותינו הנוטות לצפון יש לומר שהשעה מכוונת‬
‫ליום השלישי לעת ערב בשעה השישית‪ ,‬בעוד שלא‬
‫שקעה החמה‪ ,‬וכן כל מקום לפי אופקו‪ ,‬והרבה‬
‫הסכימו לי אז במה שלא קדמני אדם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע‬
‫שו"ת גנזי יוסף )שווארץ‪ ,‬סימן סו אות א'( שהביא דבריו‪,‬‬
‫וכן הורו כמה מגדולי הפוסקים לענין תחילת וסוף זמן‬
‫ברכת הלבנה בחו"ל‪ ,‬וכדלקמן )פרק כב סעיף כד‪ ,‬ושם‬
‫הערה נב(‪.‬‬
‫‪ .‰Î‬הנה בפשטות היה נראה‪ ,‬שזמן ברכת החמה‬
‫‪ .ÂÎ‬עי' שו"ת קנין תורה )ח"ג סימן כ'( ושו"ת‬
‫להורות נתן )ח"ד סימן יז( שהאריכו לדחות דברי‬
‫האדר"ת הנ"ל בסמוך )הערה כה(‪ ,‬ומלבד מה שיש‬
‫לפקפק בעצם דברי האדר"ת הנ"ל‪] ,‬דאף שלענין כל‬
‫זמני היום והלילה לכל דיני תורה‪ ,‬יש לחשב בכל‬
‫מקום ומקום לפי אופקו‪ ,‬מכ"מ דין ברכת החמה‬
‫שאינו תלוי בראיית החמה בכל מקום ומקום‪ ,‬אלא‬
‫חיובו בשעה שהגיעה החמה למקום שהיתה בו בשעת‬
‫בריאתה בששת ימי בראשית‪ ,‬הרי שיש לברך בכל‬
‫מקום ומקום משעה שהוא ליל רביעי לפי אופק‬
‫ירושלים[‪ ,‬עוד הוסיפו להקשות בזה‪ ,‬דיש מקום לומר‬
‫שלא תקנו חכמים ברכה זו אלא בבוקר כשאורה הולך‬
‫ומתחזק‪ ,‬ומשא"כ לדברי האדר"ת שבמקומות אלו יש‬
‫לברך ביום שלישי אחה"צ סמוך לשקיעה"ח‪ ,‬הרי‬
‫שבשעות אלו כוחה הולך ומתמעט‪ ,‬ומהיכ"ת שתקנו‬
‫חכמים לברך עליה בכהא"ג‪ .‬ויעו"ש בשו"ת קנין‬
‫תורה )שם בסו"ד( שהביא שאף הראב"ד הגרז"ר בענגיס‬
‫לא חשש לדברי האדר"ת הנ"ל‪ ,‬והורה שאף במדינות‬
‫הצפוניות יש לברך ביום רביעי‪ ,‬בכל מקום ומקום לפי‬
‫מה שהוא; וכן בס' שיח השדה )להגר"ח קניבסקי‪ ,‬ח"ג‬
‫ברכות נט‪ (:‬כתב שלמעשה אין לחוש לדברי האדר"ת‪,‬‬
‫יעו"ש שביאר שעיקר ברכה זו נתקנה על התפעלות‬
‫השמש עד שעה קודם חצות‪ ,‬ובירכתי בשם ומלכות‪,‬‬
‫עכ"ל; וע"ע בגדי ישע )רכט‪,‬א( ואליה רבה )רכט‪,‬ב(‬
‫שהביאו דברי המלבושי יו"ט‪ ,‬וכתב הא"ר שכן משמע‬
‫בס' צידה לדרך )מאמר א' כלל ג' פרק כח(; וכ"כ בשו"ת‬
‫יהודה יעלה )למהר"י אסאד‪ ,‬או"ח סימן ז'(‪ ,‬ד'מדלא מפרש‬
‫הש"ס שיעורא עד כמה זמן ביום ההוא ליזל ולברך‪,‬‬
‫ע"כ כל היום זמנו‪ ,‬דלא באו חז"ל לסתום אלא לפרש'‪,‬‬
‫עכ"ל; וכ"כ בשו"ת רבי ידידיה טיאה וייל )סימן יז(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬וכן משמעות רוב הפוסקים דסתמו דבריהם‪,‬‬
‫משמע דזמנו כל היום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בכל מקום ומקום נקבע כפי אופק ירושלים‪ ,‬שהרי‬
‫חשבון התקופות והמולדות אינם כזריחת ושקיעת‬
‫השמש הנראית בכל מקום בעולם בזמן אחר‪ ,‬אלא‬
‫הדבר מתרחש בבת אחת בכל העולם‪ ,‬וכיון שאנו‬
‫מחשבים חשבון התקופות והמולדות בכל העולם לפי‬
‫אופק ירושלים‪] ,‬וכמבו' מדברי הרמב"ם )פי"א מהל'‬
‫קידוש החודש הי"ז(‪ ,‬וכ"כ בתפארת ישראל )קונט' שבילי‬
‫דרקיע הנדפס בתחילת סדר מועד‪ ,‬אות ל'( ובחזון איש )או"ח‬
‫סימן קלח אות ז'([‪ ,‬הרי שאף לענין ברכת החמה לכאו'‬
‫יש לומר‪ ,‬שזמנה נקבע בכל העולם ע"פ שעת תחילת‬
‫ליל רביעי בירושלים‪ ,‬ואע"פ שבירושלים אין יכולים‬
‫לברך הברכה בשעה זו לפי שאין השמש נראית‬
‫בלילה‪ ,‬מכ"מ במקומות אחרים בעולם שיכולים‬
‫לראות השמש בשעה זו‪ ,‬הרי שזהו זמן ברכת החמה‪,‬‬
‫ואע"פ שעדיין יום שלישי הוא‪.‬‬
‫ובאמת כן כתב לחדש בקונט' עובר אורח‬
‫להאדר"ת )סימן רכט(‪ ,‬שבמקומות אשר יש בהם הפרשי‬
‫שעות מארץ ישראל‪ ,‬באופן שכאשר מתחיל ליל‬
‫רביעי בארץ ישראל‪ ,‬הרי שבמקומות אלו עדיין לא‬
‫שקעה החמה ביום שלישי‪ ,‬יש לברך ברכת החמה‬
‫ביום שלישי אחה"צ קודם שתשקע החמה‪] ,‬ולכאו'‬
‫אף ביום שלישי בבוקר‪ ,‬במקומות שהפרשי השעות‬
‫תלז‬
‫ט‪ .‬יש אומרים‪ ,‬דשפיר יכול לברך ברכה זו אף כשהחמה מכוסה בעננים ואינה נראית‬
‫כלל‪ ,‬שהרי הברכה אינה אלא על חידוש בריאתה‪ ,‬וסגי במה שנהנה מאור החמה כז‪,‬‬
‫בנקודה ראשונה והיא מאירה לנו באור היום‪ ,‬ראוי‬
‫לברך בבוקר‪ ,‬וכן אירע בניסן שנת תפ"ט‪ ,‬שהיינו‬
‫מצפים לברך ברכה‪ ,‬והיו עננים ולא נראה גוף השמש‪,‬‬
‫והוריתי לברך עכ"פ בלא שם ומלכות‪ ,‬וסמכתי על‬
‫הראב"ד שכתב )בהשגותיו לבעל המאור‪ ,‬ברכות מד‪ .‬מדפי‬
‫הרי"ף( שכל ברכות שבפרק הרואה מברכים בלא שם‬
‫ומלכות‪ ,‬אבל לדינא נראה לי לברך אף בשם ומלכות‬
‫]‪-‬אע"פ שמכוסה החמה בעננים[‪ ,‬הנראה לפענ"ד‬
‫כתבתי‪ ,‬עכ"ל; ]ואפשר‪ ,‬דמה שהורה לברך בלא‬
‫שו"מ‪ ,‬היינו משום המון עמי הארץ שהיו באותו‬
‫המעמד‪ ,‬וחשש שעי"ז יטעו לחשוב שכן הדין אף‬
‫בשאר ברכות הראיה‪ ,‬שאין צריך לראות הדבר עצמו‬
‫המחייב ברכה‪ ,‬ועיין[‪.‬‬
‫וכן כתב במאמר מרדכי )רכט‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עוד ראיתי‬
‫להזכיר פה מה שנראה לי בענין ברכה זו‪ ,‬דאע"ג‬
‫דבש"ס ופוסקים אמרו הרואה חמה כו'‪ ,‬מכ"מ אין‬
‫צריך לראות גוף החמה בשעה שמברך‪ ,‬אלא כל שהוא‬
‫רואה השמים ומקום שהחמה מתפשטת בו הרחוק‬
‫ממצבו‪ ,‬שמקום עמידתו אינו במקום שהחמה זורחת‪,‬‬
‫אפ"ה שפיר דמי לברוכי‪ ,‬שאין זה כמו הירח ]‪-‬שכל‬
‫שאינו רואה הלבנה עצמה אינו מברך עליה[‪ ,‬חדא‬
‫דא"א לאיסתכולי בחמה ולראותה כמו שרואים‬
‫הלבנה‪ ,‬ועוד‪ ,‬דשאני לבנה דבפי' איתמר )מסכת סופרים‬
‫פ"כ ה"א( שאין לברך עליה עד שיאותו לאורה‪ ,‬משא"כ‬
‫הכא שהוא מברך על מה שהחמה נמצאת עתה‬
‫בנקודה שהיתה עומדת בבריאת העולם‪ ,‬ועוד‪ ,‬דהכא‬
‫שאני‪ ,‬שהרי אדם נהנה מאור החמה אע"פ שאינו‬
‫עומד במקום שהיא זורחת‪ ,‬משא"כ בלבנה‪ ,‬והלכך יש‬
‫לומר‪ ,‬דהא דקתני הרואה חמה‪ ,‬לאו דווקא גוף החמה‪,‬‬
‫אלא בדרך הנזכר נמי 'רואה' קרינן ביה‪ ,‬עכ"ל;‬
‫]ויעו"ש בהמשך דבריו שהביא דברי הפנים מאירות‬
‫הנ"ל‪ ,‬ועוד הביא מש"כ במחזיק ברכה להחיד"א‬
‫)רכט‪,‬ד( ד'הנכון לברך במקום שרואה גלגל החמה'‪,‬‬
‫ודייק מדבריו שמעיקה"ד רשאי לברך אע"פ שאינו‬
‫רואה גוף החמה‪ ,‬אך שוב כתב המאמ"ר בסו"ד‬
‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬
‫אופן ראיית החמה‬
‫בנ"א מחמת ידיעתם שזהו הזמן שחוזרת החמה‬
‫למקום שהיתה בו בששת ימי בראשית‪ ,‬שהרי אין ניכר‬
‫שינוי כלל במראה השמש בשעה זו‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫)הערה ב' אות ד'( מדבריו שם בביאור טעמא דמילתא‬
‫שמברכים ברכת החמה אחת לכ"ח שנים ע"פ חשבון‬
‫שמואל‪ ,‬אע"ג דנקטי' עיקר כחשבון רב אדא[‪,‬‬
‫ומעתה‪ ,‬כיון שאין הברכה תלויה אלא בידיעת בנ"א‬
‫ובהרגשתם‪ ,‬ו'הכל יודעים חשבון התקופות הידוע‬
‫שביום רביעי חוזרת למקומה הראשון'‪ ,‬הרי שלעולם‬
‫אין לברך ברכה זו אלא ביום רביעי‪ ,‬בכל מקום ומקום‬
‫לפי מה שהוא‪ .‬ויש שכתבו להוכיח כן אף מסתימת‬
‫דברי הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח( והמחבר )רכט‪,‬ב(‬
‫ושא"פ‪ ,‬שכתבו בסתמא שיש לברך ברכה זו 'ביום‬
‫רביעי בבוקר'‪ ,‬ומשמע שאף במקומות אלו אין לברך‬
‫ברכת החמה ביום שלישי‪ ,‬אלא בכל מקום ומקום יש‬
‫לברך לפי מה שהוא ביום רביעי בבוקר‪ ,‬ודלא כדברי‬
‫האדר"ת הנ"ל‪] ,‬ואינו מוכרח[‪ .‬וכן המנהג בקהילות‬
‫ישראל בחו"ל רובם ככולם‪ ,‬לברך ברכת החמה ביום‬
‫רביעי בבוקר לפי אותו המקום‪ ,‬אע"פ שבארץ ישראל‬
‫הוא כבר יום רביעי אחה"צ או אפילו ליל חמישי‪.‬‬
‫‪ .ÊÎ‬כן כתב בשו"ת פנים מאירות )ח"ב סימן לח(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬והנה מבואר טעם ברכה זו‪ ,‬משום שהחמה באה‬
‫בנקודה בתחילת בריאתה‪ ,‬א"כ אף שעננים מכסים‬
‫השמש ראוי לברך‪ ,‬והרואה 'חמה' לאו דווקא גוף‬
‫השמש‪ ,‬אלא הרואה אור השמש המאירה ביום ונהנה‬
‫ממנה ביום שנתלה במרכז הראשון‪ ,‬צריך לברך עושה‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬ומצינו כמה פעמים בש"ס דלאו‬
‫דווקא נקט כו'‪ ,‬ולא דמי לברכת הלבנה דלא מברכינן‬
‫אם נתכסה בעננים‪ ,‬התם הטעם כדפירשו המפרשים‬
‫בשם ירושלמי )מסכת סופרים פ"כ ה"א(‪ ,‬דאין מברכים על‬
‫אור לבנה עד שיתבסם‪ ,‬פי' שיהיה אור שלה מתוק‬
‫ואדם נהנה ממנה‪ ,‬משא"כ הכא דעיקר הברכה שזכינו‬
‫לראות השמש בנקודה הראשונה בשעה שנתלו‬
‫המאורות‪ ,‬ושימשא אכו"ע נייחא‪ ,‬ואע"פ שעננים‬
‫מכסים אותה‪ ,‬מכ"מ אנו יודעים שהיא בעת ההיא‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תלח‬

‫ברכת החמה‪ ,‬ואין לדמותה לשאר ברכות הראיה‪,‬‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ומיהו אין להקל אם לא היכא דלא אפשר ליה‬
‫שהרי כל ברכות הראיה נתקנו על התפעלות האדם‬ ‫למיפק ולמיזל באתרא דנפקא שימשא‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫מראיית דברים אלו‪ ,‬ומשא"כ ברכת החמה שעיקרה‬ ‫ובשו"ת כתב סופר )או"ח סימן לד ד"ה והנה בודאי(‬
‫נתקנה על חידוש הבריאה‪ ,‬ואפשר דלענין זה צריך‬ ‫הסכים ג"כ לדברי הפנים מאירות‪ ,‬דאף היכא שהחמה‬
‫שיראה החמה עצמה; שוב מצאתי בהגהות חכמת‬ ‫מכוסה בעננים ואין רישומה ניכר כלל מבין העבים‪,‬‬
‫שלמה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬רכט‪,‬ב( שכבר תמה ע"ד השערי‬ ‫מכ"מ שפיר יכול לברך עליה ברכה זו‪ ,‬והוסיף לבאר‬
‫תשובה‪' ,‬דברכות המאורות שאני‪ ,‬דהוי כעין ברכת‬ ‫לפ"ז מאי טעמא נקטינן בגמ' הרואה 'חמה'‬
‫הנהנין‪ ,‬ובעינן שיאותו לאורו'‪ ,‬ועוד הוסיף לתמוה‬ ‫בתקופתה‪ ,‬אע"פ שאין צריך לראות החמה עצמה;‬
‫כנ"ל‪ ,‬ד'התם אין הברכה על גוף המלך רק על הכבוד‪,‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬אבל מסברא מסתבר כמש"כ הפנים מאירות‪,‬‬
‫והרי רואה עכ"פ את הכבוד'‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫כיון שנהנה מאור יום ויודע שהגיעה חמה לתקופתה‪,‬‬
‫ובס' שמלת בנימין )נדפס בשנת תר"א‪ ,‬דף קלב ע"ג מדפי‬ ‫ראויה לברך כו'‪ ,‬וי"ל בודאי כשכבר האיר היום‬
‫הספר‪ ,‬השמטה מדיני או"ח( האריך ג"כ לנקוט כדעה זו‪,‬‬ ‫ומאירה לארץ ולדרים עליה ומלאה פני תבל מאורה‪,‬‬
‫יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬אבל לא דמי כלל ]‪-‬לברכת‬ ‫הגם שאין רואה החמה בעצמה שמכוסה בעננים‪,‬‬
‫הלבנה דבעינן שיראה הלבנה ממש[‪ ,‬דהתם דבעי‬ ‫מכ"מ מברך שכן נהנה‪ ,‬ויומא דעיבא כולה שמשא‬
‫שנהנים מאורו‪ ,‬ולהכי באם נתכסה בעב דק וקלוש‬ ‫)יומא כח‪ ,(:‬וזה פשוט‪ ,‬וש"ס קמ"ל רבותא‪ ,‬כשרואה‬
‫שיוכל להכיר דברים מברך‪ ,‬רק באם אינו יכול לראות‬ ‫חמה מיד כשתנץ החמה מיד כצאת השמש‪ ,‬הגם‬
‫וליהנות מאורה כלל‪ ,‬משא"כ בחמה הטעם דמברכין‬ ‫שאינה בגבורתה ואין נהנה כ"כ‪ ,‬מכ"מ מברך כיון‬
‫על אשר הוי כן בעת הבריאה‪ ,‬להודות לה' על הכל‬ ‫שרואה החמה כאשר יבקע השחר‪ ,‬וראויה לברך מיד‬
‫ולהודיע גבורתו יתברך ולקבל עול מלכותו‪ ,‬ולא‬ ‫משום זריזין מקדימין למצוה‪ ,‬ומתחילה נתקנה לברכה‬
‫משום הנאה‪ ,‬ואפילו את"ל דמשום דנהנה מאור‬ ‫מיד השכם בבוקר‪ ,‬וכש"כ שיוכל לברך אח"כ‬
‫החמה‪ ,‬מכ"מ אפילו נתכסה בענן עב נמי נהנה מאורו‪,‬‬ ‫כשמאירה לארץ ונהנים במלואו לאור השמש‪ ,‬הגם‬
‫דאלמלא אור החמה לא נמצא בכל העולם לא יהיה‬ ‫שנתכסה ואינו רואה אותה שמברך כשלא היה מן‬
‫אור כלל כו'‪ ,‬ועכ"פ אפילו אינו רואה החמה ג"כ‬ ‫זריזין מקדימין‪ ,‬או שהיתה מכוסה מתחילת הנצתה‬
‫מברך‪ ,‬משום דהוי הכי בשעת בריאת העולם‪ ,‬או‬ ‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫דנהנה מאורה כו'‪ ,‬ומכש"כ הכא בקידוש החמה דנוכל‬ ‫וע"ע שערי תשובה )רכט‪,‬ב( שהביא ג"כ דברי‬
‫לברך אפילו אינו רואה החמה עצמו ע"י עננים‬ ‫הפנים מאירות‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת החמה אע"פ‬
‫המכסים‪ ,‬ובפרט כי יומא דעיבא כולו שימשא הוא‬ ‫שאינו רואה החמה עצמה מחמת שהיא מכוסה‬
‫כו'‪ ,‬והא דאמרו רז"ל )ברכות נט‪ (:‬הרואה חמה‪ ,‬בכהא"ג‬ ‫בעננים‪ ,‬ואע"פ שאין רישומה ניכר‪ ,‬מכ"מ רשאי לברך‬
‫נמי 'רואה' מיקרי כו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬דבלשון בנ"א נמי מי‬ ‫כיון שעכ"פ נהנה מאור החמה; ]ויעו"ש בשערי‬
‫שהחמה זורחת עליו נקרא 'רואה חמה'‪ ,‬כדתנן בפ"ג‬ ‫תשובה שהוסיף להביא ראיה לדברי הפנים מאירות‪,‬‬
‫דנדרים )ל‪ (:‬הנודר מרואי חמה אסור אף בסומין כו'‪,‬‬ ‫שא"צ שיראה הדבר עצמו המחייב ברכה‪ ,‬ממה‬
‫עכ"ל‪] ,‬ובהמשך דבריו העיד על כמה מגדולי דורו‪,‬‬ ‫שמצינו כן לענין ברכת המלך‪ ,‬דאף היכא שאינו רואה‬
‫שבירכו ברכת החמה אע"פ שהיתה החמה מכוסה‬ ‫המלך עצמו אלא את הספינה שבה נמצא המלך‬
‫בעננים‪ ,‬ולא היה רישומה ניכר מבין העננים‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬ ‫וכיו"ב‪ ,‬שפיר יכול לברך ברכת 'שחלק מכבודו'‪,‬‬
‫וכן בס' מרגניתא דרבי מאיר )למהר"ם שפירא מלובלין‪,‬‬ ‫עכ"ד‪ ,‬אך דבריו מוקשים‪ ,‬דהתם היי"ט משום שעיקר‬
‫ברכות נט‪ :‬ד"ה הרואה חמה( כתב לצדד כדעה זו‪ ,‬שאף אם‬ ‫ברכה זו שתקנו חכמים אינה על ראיית המלך עצמו‪,‬‬
‫ישנם עננים המכסים את גלגל החמה‪ ,‬שפיר דמי לברך‬ ‫אלא על הרגשתו בכבוד המלכות‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק‬
‫עליה‪ ,‬יעו"ש מש"כ להוכיח לזה מגמ' יומא )נד‪ (.‬גבי‬ ‫יא סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬ואינה ראיה כלל לשאר ברכות‬
‫כרובים שעל הכפורת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הראיה‪ ,‬ועוד‪ ,‬דאף אי נימא דשפיר יש לדמות שאר‬
‫וע"ע שו"ת רבי ידידה טיאה וייל )סו"ס יז( שכתב‬ ‫ברכות הראיה לברכת המלך‪ ,‬שא"צ שיראה הדבר‬
‫נמי בזה"ל‪ ,‬והיכא דהוא יום המעונן‪ ,‬לא דברו‬ ‫עצמו המחייב ברכה‪ ,‬מכ"מ אכתי יש לומר דשאני‬
‫תלט‬
‫אך הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬שאין לברך ברכה זו אלא בראיית החמה‪ ,‬ועכ"פ שיהא רישומה‬
‫ניכר מבין העבים כח‪.‬‬
‫לא יברכו כלל אפילו בלא שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫כתב בשו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬סימן ס'(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ואף אם תהא מכוסה בעבים‪ ,‬אך שתהא ניכרת‬
‫רושם החמה מבין העבים‪ ,‬ג"כ יש לברך בשם ומלכות‪,‬‬
‫אך אם יהא יום המעונן ולא תיראה החמה כלל וכלל‪,‬‬
‫אז יברכו בלא שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בשו"ת יהודה‬
‫יעלה )למהר"י אסאד‪ ,‬או"ח סימן ז' ד"ה ואם עננים(‪ ,‬ד'אם‬
‫עננים מכסים אותה ימתינו מלברך'‪ ,‬ו'בלא ראייתה אין‬
‫לברך בשם ומלכות'‪.‬‬
‫ועוד מצינו כן בדברי הרבה פוסקים‪ ,‬שכתבו‬
‫לפקפק בדברי הפנים מאירות הנ"ל בסמוך )הערה כז(‪,‬‬
‫וסבירא להו שאין לברך ברכה זו קודם שיראה החמה‬
‫עצמה‪] ,‬אכן יש מהם שלא הזכירו להדי' בדבריהם‬
‫דסגי שיהא רישומה ניכר מבין העבים‪ ,‬וצ"ע[; ועי'‬
‫הגהות חכמת שלמה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬רכט‪,‬ב( שהאריך‬
‫לפקפק בדברי הפנים מאירות הנ"ל‪ ,‬וסיים דבריו‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולכך חס מלהזכיר לברך ביום המעונן בלי‬
‫ראיה‪ ,‬עכ"ל; ועי' דגול מרבבה )רכט‪,‬ב( שכתב נמי‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכן עשיתי הלכה למעשה בשנת תקמ"ה‪ ,‬שלא‬
‫זרחה השמש עד שעה קודם חצות‪ ,‬ובירכתי בשם‬
‫ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שקודם ראיית החמה עצמה אין‬
‫לברך עליה; וכן כתב בס' רוח חיים )להגר"ח פלאג'י‪,‬‬
‫רכט‪,‬ו(‪ ,‬ד'אם הוא מכוסה בענן יש לברך בלא שו"מ'‪,‬‬
‫וכתב לפקפק בדברי הפנים מאירות הנ"ל‪] ,‬ועוד שנה‬
‫דבריו בספרו עתרת החיים )סימן כח אות ז'([‪ ,‬ואף‬
‫המשנה ברורה )רכט‪,‬ח( העתיק דברי החת"ס הנ"ל‪,‬‬
‫ד'אם היתה מכוסה בעבים אך נראית רושמה מבין‬
‫העבים‪ ,‬מברכים‪ ,‬אבל כשלא נתראה כלל לא נראה‬
‫לברך'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ בבן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות‬
‫יט(‪ ,‬ד'יזהר לברך במקום שרואה גלגל החמה‪ ,‬ולא סגי‬
‫ברואה אור זריחתה בלבד'‪ ,‬וכן כתבו בערוך השולחן‬
‫)רכט‪,‬ג( ובכף החיים )רכט‪,‬טז( ובתורת חיים )סופר‪ ,‬רכט‪,‬ב(‬
‫ועו"פ‪.‬‬
‫וראה עוד בס' תקופת החמה וברכתה )להגרי"מ‬
‫טוקצ'ינסקי‪ ,‬פרק ד' אות ד'‪-‬ה'( שכתב נמי בזה"ל‪ ,‬אם‬
‫מכסה את החמה ענן דק ועיגולה נראה מתוך הענן‪,‬‬
‫פשוט הוא שמברכים עליה בשם ומלכות‪ ,‬אבל אם‬
‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬
‫הפוסקים‪] ,‬וצ"ע[‪ ,‬אלא דמשמעות לשונם משמע‬
‫דבעינן ראיה ממש‪ ,‬שכתבו כשרואה אותה בבוקר‪,‬‬
‫ולכאו' קשה‪ ,‬דהא עיקר הטעם הוא זכר לתליית‬
‫המאורות בתחילת הבריאה‪ ,‬א"כ מה בכך‪ ,‬בשלמא‬
‫בלילה לא מקדשין משום דאין נהנים מאורה‪ ,‬אבל‬
‫ביום נהנים מאורה‪ ,‬דהא עיקר היום תליא מעליית‬
‫השמש על האופק כל מקום לפי אופקו כו'‪ ,‬א"כ אף‬
‫שלא מאירה השמש לעולם בכבודה ראוי לברך‪ ,‬לכך‬
‫נראה‪ ,‬דמ"ש כשרואה אותה בבוקר לאו ראיה גמורה‬
‫בעיא‪ ,‬אלא כל שנראים נצוצי השמש של הנץ החמה‬
‫נמי מברכין‪ ,‬והוא כאילת השחר שמתפוצץ לכאן‬
‫ולכאן‪ ,‬וזה נראה לעין כל אף שהיו מעונן‪ ,‬בהביטו‬
‫קצת לצד מזרח בעליית השמש‪ ,‬אז יבחון ויכירו כל‬
‫שמש שזפתו עין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬דיש מי שכתב לדקדק מדברי‬
‫ראב"ן )ברכות סימן ר'( כדעה זו‪ ,‬יעו"ש שכתב ראב"ן‬
‫בזה"ל‪ ,‬בתחילת כל מחזור כ"ח שנים‪ ,‬מברך ברוך‬
‫עושה בראשית כל אדם מישראל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואי נימא‬
‫שאין מברכים ברכה זו אלא בראיית גוף החמה ממש‪,‬‬
‫משכח"ל שאינו יכול לברך ברכה זו‪ ,‬כשלא נראתה‬
‫החמה כלל ביום זה מבעד לעננים‪ ,‬ולא אתי שפיר‬
‫אלא אי נימא כדעת הפנים מאירות וסייעתו הנ"ל‪,‬‬
‫דשפיר יש לברך ברכת החמה ביום זה ]אחר זריחת‬
‫החמה[ אע"פ שאין גוף החמה נראה כלל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .ÁÎ‬כן כתב בשו"ת חתם סופר )או"ח ריש סימן נו(‪,‬‬
‫והביא שכן הורה רבו הג"ר נתן אדלר‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נשאלתי‬
‫מהרבה אנשים ששמעו בשם ת"ח אחד שהורה‪,‬‬
‫בהגיע יום ד' הבע"ל שהוא זמן קידוש חמה אי"ה‪,‬‬
‫שמברכים ברכה זו אפילו אם לא תיראה החמה‪ ,‬מה‬
‫דעתי בזה‪ ,‬ואמרתי אין דעתי מסכמת כלל‪ ,‬אמנם‬
‫נהירנא ביצקי מים ע"י מורי הגאון החסיד מו"ה נתן‬
‫אדליר זצ"ל בשנת תקמ"ה‪ ,‬והוא נשען על ידי ובירך‪,‬‬
‫והיתה מכוסה בעבים‪ ,‬אך נראית רושמה מבין העבים‪,‬‬
‫אבל כשלא תיראה כלל לא נראה לי לברך על אור יום‪,‬‬
‫אע"ג דיומא דעיבא כוליה שמשא )יומא כח‪ ,(:‬מכ"מ‬
‫אין לברך‪ ,‬אלא כלשון הש"ס )ברכות נט‪ (:‬הרואה חמה‬
‫בתקופתה כו'‪ ,‬ונראה לי דאם אין רושמה ניכר בעבים‪,‬‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬
‫י‪ .‬אין מברכים שהחיינו על קיום מצות ברכת החמה‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה כט‪] ,‬ומכ"מ‬
‫כב סעיף כח‪ ,‬ושם בהערות( לענין ברכת הלבנה שנחלקו‬
‫הפוסקים בדי"ז‪ ,‬ולדעת הרבה פוסקים‪ ,‬כל היכא‬
‫שיודע שתתכסה הלבנה קודם שיסיים ברכתו‪ ,‬הרי‬
‫שאין לו להתחיל הברכה‪ ,‬וביאור החילוק‪ ,‬דס"ל לדעה‬
‫זו דשאני ברכת הלבנה‪ ,‬שצריך שיהנה ]או עכ"פ‬
‫שיוכל ליהנות[ מאור הלבנה בשעת הברכה‪ ,‬ומשו"ה‬
‫כל היכא שיודע שתתכסה הלבנה באמצע הברכה שוב‬
‫אין לו לברך‪] ,‬יעו"ש בביאור הלכה )תכו‪,‬א ד"ה ונהנין(‬
‫שכתב כן בביאור טעם די"ז‪ ,‬ד'הלא בעינן שיהנה‬
‫לאורה‪ ,‬ועל כן אינו מברך אחר שנגמר ההנאה'[‪,‬‬
‫ומשא"כ שאר ברכות הראיה דלא בעינן שיהנה‬
‫מראיית אותו הדבר או אותו המקום; ומעתה נראה‬
‫לנידו"ד גבי ברכת החמה‪ ,‬דכיון שאינה ענין להנאת‬
‫בני אדם מאור החמה‪ ,‬ואינה אלא על התחדשות‬
‫הבריאה בלבד‪ ,‬הרי שדינה כדין שאר ברכות הראיה‪,‬‬
‫ושפיר יכול להתחיל הברכה אע"פ שיודע שתתכסה‬
‫החמה קודם שיספיק לסיים ברכתו‪ ,‬וה"נ רשאי‬
‫להתחיל הברכה אפילו אחר שנתכסתה החמה‪ ,‬כל‬
‫שהוא בתוך כדי דיבור לראייתו‪ ,‬וכ"כ בשו"ת בצל‬
‫החכמה )ח"ה סימן כז(‪ ,‬דשפיר דמי להתחיל לברך ברכה‬
‫זו אפילו אחר שנתכסתה החמה‪ ,‬כל שהוא בתוך כדי‬
‫דיבור לראייתה‪ ,‬וכשאר ברכות הראיה‪.‬‬
‫שאינו רשאי לברך מעלות השחר‪ ,‬דאע"פ שהוא‬
‫‪ .ËÎ‬בדברי הראשונים והאחרונים מצינו כמה‬
‫וכמה דרכים‪ ,‬בביאור טעמא דמילתא שאין מברכים‬
‫ברכת שהחיינו על קיום מצות ברכת החמה‪ ,‬שאינה‬
‫באה אלא אחת לכ"ח שנים‪] ,‬והרי היא כשאר מצוות‬
‫הבאות מזמן לזמן‪ ,‬שתקנו חכמים לברך ברכת‬
‫שהחיינו בשעת עשייתן[; ]ועוד היה מקום לחייבו‬
‫בברכת שהחיינו על עצם ענין תחילת מחזור החמה‪,‬‬
‫ועל כך שזכה להגיע לזמן חדש זה‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בהמשה"ד[‪.‬‬
‫א‪-‬ב‪ .‬ראה לקמן )פרק כב הערה ד' אות א'( מש"כ‬
‫בשבלי הלקט )סימן קסז( ובס' תניא רבתי )סימן לא(‬
‫בטעמא דמילתא שאין מברכים שהחיינו על קיום‬
‫מצות ברכת הלבנה בכל חודש וחודש‪ ,‬לפי שכבר‬
‫מברכים על חידושה‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬ויעו"ש שני דרכים‬
‫תמ‬
‫עוד מדיני הברכה‬
‫העבים מכסים אותה לגמרי כו'‪ ,‬דעתנו להחליט כדעת‬
‫אלו האחרונים האומרים שלא לברך ברכה זו כשאין‬
‫רישומה ניכר כו'‪ ,‬ומכיון שהעלינו שהברכה נתקנה לא‬
‫על מאור היום אלא על ראיית עצם החמה‪ ,‬יוצא מזה‬
‫שאם נמצא במקום שאין עיגול החמה נראה‪ ,‬כגון‬
‫שיושב במקום שהרים סביב לו‪ ,‬או שבניינים גבוהים‬
‫מפסיקים‪ ,‬הדין הוא‪ ,‬שכל זמן שאיננו רואה עליית‬
‫עיגול החמה לא יברך הברכה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובס' שיח‬
‫השדה )להגר"ח קניבסקי‪ ,‬ח"ג ברכות נט‪ (:‬כתב בזה"ל‪ ,‬כ"ג‬
‫ניסן תשי"ג זכרון מאיר‪ ,‬בירכנו ברכת החמה‪ ,‬מרן‬
‫החזו"א ציוה גם לנשים לברך‪ ,‬ובירך אחר התפילה‬
‫לפני עלינו‪ ,‬והיתה מכוסה בעננים‪ ,‬והמתין עד שתצא‪,‬‬
‫אבל לא עד שתצא כולה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועי' שו"ת חתם סופר )שם( ושו"ת יהודה יעלה )שם(‬
‫שכתבו להוכיח כדעה זו‪ ,‬דאין לברך ברכת החמה‬
‫אלא כשרואה החמה עצמה‪ ,‬ממש"כ הרמב"ם די"ז‬
‫)פ"י מהל' ברכות הי"ח( בזה"ל‪' ,‬הרואה' חמה ביום‬
‫תקופה של ניסן‪' ,‬כשרואה' אותה ביום רביעי בבוקר‬
‫מברך ברוך עושה בראשית‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי שחזר וכפל‬
‫ענין ראיית החמה‪ ,‬ונראה דאתי לאשמועינן דלא סגי‬
‫שיהנה מאור החמה‪ ,‬אלא צריך שיראה החמה עצמה;‬
‫אך יש שכתבו לדחות הראיה‪ ,‬די"ל דכוונתו לאפוקי‬
‫תחילת היום‪ ,‬מכ"מ אין לברך עד שעת הנץ החמה‪,‬‬
‫שהיא שעה הראויה לראות בה החמה‪ ,‬אבל לעולם יש‬
‫לומר דאין צריך שיראה החמה עצמה‪ ,‬וכדברי הפנים‬
‫מאירות וסייעתו הנ"ל בסמוך )הערה כז(‪.‬‬
‫עוד רגע אדברה‪ ,‬לדעה זו שאין לברך ברכת החמה‬
‫כאשר החמה מכוסה בעננים ואינה נראית כלל‪ ,‬יש‬
‫לדון היכא שרואה החמה קודם תחילת הברכה‪ ,‬ויודע‬
‫שבעוד רגע תתכסה החמה קודם שיספיק לסיים‬
‫ברכתו‪ ,‬האם רשאי להתחיל לברך עליה או לא‪ .‬והנה‬
‫לעיל )פרק א' סעיף יג( נתבאר לענין כל ברכות הראיה‪,‬‬
‫דשפיר יכול לברך על אותו הדבר או על אותו המקום‬
‫אע"פ שיודע שיתכסה מעיניו קודם שיסיים ברכתו‪,‬‬
‫ואף רשאי להתחיל ברכתו בשיעור תוך כדי דיבור‬
‫לאחר שנתכסה מעיניו‪ ,‬אכן‪ ,‬מאידך‪ ,‬ראה לקמן )פרק‬
‫תמא‬
‫בנידו"ז‪ ,‬האם יש לברך שהחיינו על מצוה הבאה‬
‫מזמן לזמן שאין בה שמחה בקיומה‪ ,‬ומשם תדרשנו‬
‫לנידו"ד[‪.‬‬
‫ד‪ .‬עי' שו"ת להורות נתן )ח"י סימן כה( שכתב לבאר‬
‫טעם נוסף בזה‪ ,‬דכיון שברכת עושה מעשה בראשית‬
‫נתקנה אף על ראיית הימים וההרים והברקים וכו'‪,‬‬
‫משו"ה אין לנו להחשיבה כמצוה הבאה מזמן לזמן‪,‬‬
‫אע"פ שעל ראיית החמה בחידושה אינו מברך ברכה‬
‫זו כי אם בזמן קבוע אחת לכ"ח שנים‪] ,‬ועוד כתבו‬
‫הפוסקים לדון ע"פ סברא זו‪ ,‬לענין קדימת ברכת‬
‫החמה לברכת האילנות כדין תדיר ושאינו תדיר‪ ,‬אשר‬
‫ברכת האילנות הרי היא פעם אחת בשנה‪ ,‬וברכת‬
‫החמה אינה אלא אחת לכ"ח שנים‪ ,‬אך עכ"פ נוסח‬
‫ברכה זו הרי היא תדירה טפי מנוסח ברכת האילנות‪,‬‬
‫ואכמ"ל[‪.‬‬
‫ה‪ .‬ראה לקמן )פרק כב הערה ד' אות ו'( מש"כ בשו"ת‬
‫כתב סופר )או"ח סימן לד ד"ה וכשאני( בשם אביו החת"ס‪,‬‬
‫בביאור טעמא דמילתא שאין מברכים שהחיינו על‬
‫מצות ברכת הלבנה‪ ,‬משום שיש בה צער‪ ,‬שע"י‬
‫עוונותיהם של ישראל עומדת הלבנה במיעוטה;‬
‫ויעו"ש שכתב עוד עפ"ז‪ ,‬דמהא"ט נמי אין מברכים‬
‫שהחיינו אף על קיום מצות ברכת החמה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואני‬
‫מוסיף והולך‪ ,‬דמטעם זה אין מברכים שהחיינו על‬
‫קידוש החמה‪ ,‬דהא מקרא מלא הוא )ישעיהו ל‪,‬כו( והיה‬
‫אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים‬
‫כאור שבעת הימים‪ ,‬ביום חבוש ה' את שבר עמו‬
‫ומחץ מכתו ירפא‪ ,‬הרי תולה הוספת אור שני מאורות‬
‫ביום שיחבוש ה' שבר עמו‪ ,‬וזה תלוי בנו ע"י תיקון‬
‫מעשינו‪ ,‬ונזכר צערנו על כל זה בשעת הברכה‪ ,‬לכן‬
‫אין מברכים זמן‪ ,‬כן נראה לפענ"ד לקיים מנהגנו‪,‬‬
‫ומנהג ישראל תורה והלכה ברורה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועוד יש מן האחרונים שעמדו בטעמא דמילתא‬
‫שאין מברכים שהחיינו ]או הטוב והמטיב[ על עצם‬
‫ענין תחילת מחזור החמה‪ ,‬ועל כך שזכה להגיע לזמן‬
‫חדש זה; ובס' פתח הדביר )רכט‪,‬ז( כתב בטעמא‬
‫דמילתא‪ ,‬לפי שאי"ז אלא טבע הבריאה ומנהגו של‬
‫עולם‪ ,‬שהרי אף לענין ברכת הלבנה אמרו בסנהדרין‬
‫)מב‪ ,(.‬דהיי"ט שאין מברכים ברכת הטוב והמטיב על‬
‫תוספת אורה‪ ,‬לפי שכך הוא טבע הבריאה‪ ,‬ואי"ז‬
‫הטבת חסד במה שמתמלאת ומאירה לעולם‪ ,‬וא"כ‬
‫ה"ה ואף כש"כ הוא שאין לברך ברכת שהחיינו או‬
‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬
‫בביאור דבריהם‪ ,‬אשר מחד גיסא יש לפרש דבריהם‬
‫שלא תקנו חכמים ברכה על ברכה‪ ,‬וכיון שכל עיקר‬
‫מצות ברכת הלבנה אינה אלא ברכה‪ ,‬הרי שאין לברך‬
‫עליה שהחיינו‪ ,‬ועוד יש לפרש דבריהם‪ ,‬דכיון שאנו‬
‫מברכים על חידוש המאורות בכל יום בברכות קריאת‬
‫שמע‪ ,‬א"כ מהא"ט אין לנו להחשיב מצות ברכת‬
‫הלבנה כמצוה הבאה מזמן לזמן‪ ,‬יעו"ש‪ .‬ולשני‬
‫דרכים אלו נראה‪ ,‬דהוא הדין והוא הטעם אף לענין‬
‫ברכת החמה‪ ,‬וה"נ מחמת שני טעמים אלו אין מברכים‬
‫ברכת שהחיינו על קיום מצות ברכת החמה‪] ,‬ואע"פ‬
‫שאין מצוה זו באה אלא אחת לכ"ח שנים[; וע"ע‬
‫שו"ת כתב סופר )או"ח סימן לד ד"ה והנה הוגעתני( שהביא‬
‫טעמי' דהשבה"ל הנ"ל אף לענין ברכת החמה‪ ,‬וכן‬
‫כתב בשו"ת זכר יהוסף )או"ח סו"ס קיט( עפ"ד התני"ר‬
‫הנ"ל‪ ,‬וע"ע טהרת השולחן )רכט‪,‬ב‪ ,‬נדפס בילקוט מפרשים‬
‫בשו"ע הוצאת מכון ירושלים( ושבילי דוד )ריש סי' רכט(‬
‫שכתבו נמי דהיי"ט שאין מברכים שהחיינו על ברכת‬
‫החמה‪ ,‬לפי שלא תקנו חכמים ברכה על ברכה‪ ,‬וע"ע‬
‫בס' שמלת בנימין )נדפס בשנת תר"א‪ ,‬דף קלב ע"ד מדפי‬
‫הספר‪ ,‬השמטה מדיני או"ח( שכתב נמי‪ ,‬דהיי"ט שאין מברך‬
‫שהחיינו על ברכת החמה‪ ,‬לפי 'שבכל יום מברך ברכת‬
‫יוצר המאורות'‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫ג‪ .‬הנה לכאו' כל עיקר הנידון בזה‪ ,‬אינו אלא לדעת‬
‫הראשונים דסבירא להו דשפיר יש לברך שהחיינו‬
‫בקיום כל מצוה הבאה מזמן לזמן ואע"פ שאין בה‬
‫שמחה בקיומה‪ ,‬אכן לדעת הראשונים שלא תקנו‬
‫חכמים ברכת שהחיינו בקיום מצוה הבאה מזל"ז אלא‬
‫היכא שיש בה שמחה בקיומה‪] ,‬והיינו שמחה והנאה‬
‫הנגרמת מקיום מצוה זו מלבד השמחה הרוחנית‬
‫בעצם קיום המצוה[‪ ,‬הרי שמטעם זה נראה שאין‬
‫לברך שהחיינו בקיום מצות ברכת החמה‪ ,‬שהרי אין‬
‫בה שמחה בקיומה‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬וכ"כ בס' שמלת בנימין‬
‫)נדפס בשנת תר"א‪ ,‬דף קלב ע"ד מדפי הספר‪ ,‬השמטה מדיני או"ח(‬
‫בטעמא דמילתא שאין מברכים שהחיינו על קיום‬
‫מצות ברכת החמה‪] ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬אבל‬
‫בקידוש החמה דליכא שמחה והנאה בדבר‪ ,‬לא שייך‬
‫ברכת זמן‪ ,‬ואפילו תימא יש הנאה באור החמה‪ ,‬א"כ‬
‫זה הנאה הוי בכל יום‪ ,‬ואין מברכים זמן פחות‬
‫משלושים יום‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכעי"ז כתב בס' שבילי דוד‬
‫)שם( יעו"ש‪] ,‬ובס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פרק‬
‫יב ס"ה‪ ,‬ושם בהערות( הארכנו להביא דעות הראשונים‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תמב‬

‫יש שנהגו לפטור הברכה ע"י בגד חדש וכיו"ב ל[‪.‬‬

‫יא‪ .‬נהגו כל ישראל לברך ברכת החמה במקהלות וברוב עם לא; ונהגו שכל אחד ואחד מברך‬

‫מנחת יצחק )ח"ח סימן טו( שכן נהג הג"ר פנחס‬ ‫ברכת הטוה"מ על החמה בתקופתה שאין בה תוספת‬
‫עפשטיין‪ ,‬ושכן נכון לנהוג‪.‬‬ ‫)או"ח סימן צ'(‬ ‫אורה כלל; וע"ע שו"ת מהר"ם שיק‬
‫שכתב עוד בטעמא דמילתא‪ ,‬דכיון שאין ניכר חידוש‬
‫‪ .‡Ï‬כן מבו' בשו"ת משאת בנימין )ריש סימן קא(‪,‬‬
‫זה‪ ,‬הרי שאין לו לאדם לברך על כך שהחיינו או‬
‫ש'מתאספים הקהל יחד ומברכים ברוך עושה מעשה‬
‫הטוה"מ‪ ,‬ואע"פ שיודע בשכלו שישנו חידוש בדב"ז‪,‬‬
‫בראשית'‪ ,‬והובאו דבריו במגן אברהם )רכט‪,‬ה( ועו"פ‪,‬‬
‫]וע"ע שו"ת להורות נתן )שם( מש"כ להעיר על דבריו‬
‫וע"ע בן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות יט( שכתב‬
‫בזה[; וע"ע שו"ת משנה הלכות )חלק יט סימן כד(‬
‫בזה"ל‪ ,‬ברכה זו‪ ,‬מצוה לברך אותה בקיבוץ‪ ,‬משום‬
‫שכתב בטעמא דמילתא בזה"ל‪ ,‬ולפ"ז עולה דבר חדש‪,‬‬
‫ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬עכ"ל; וע"ע צפנת פענח )על‬
‫דמיום ברוא השמש ותלייתה ברקיע השמים ועד עתה‬
‫הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות הי"ז( שכתב טעם נוסף במה‬
‫לא נתחדשה כלל‪ ,‬והיא ממשכת ומאירה על העולם‬
‫שנהגו לברך ברכת החמה בציבור וברוב עם‪ ,‬דהא‬
‫בלי הפסק מאז‪ ,‬ולא שייך אפסוקי מיפסיק‪ ,‬א"כ אין‬
‫תניא בתוספתא )ברכות פ"ו ה"ו( רבי יהודה אומר‬
‫בזה גדר 'בא מזמן לזמן' כלל‪ ,‬ומה שחוזר בגלגל‬
‫המברך על החמה הרי זו דרך אחרת‪ ,‬ואף דלא נקטינן‬
‫החמה בתקופתה‪ ,‬אינו דבר חדש‪ ,‬אלא שמברכים‬
‫הלכתא כוותי'‪ ,‬מכ"מ כדי לחוש לדבריו נהגו לברך‬
‫ברכת שבח על הילוך החמה שיצר הבורא בדעת‬
‫הברכה בציבור‪ ,‬וברבים ליכא חשדא )עבודה זרה מג‪.(:‬‬
‫בבינה ובהשכל‪ ,‬ואין כאן גורם לשהחיינו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ושמעתי מדודי הג"ר אהרן גולדברג שליט"א‪,‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת כתב סופר )שם( ושו"ת זכר יהוסף‬
‫שנתלווה אל מוח"ז הגרש"ז אוירבך ביום תקופת ניסן‬
‫)שם( שכתבו‪ ,‬דלפמש"כ הכנה"ג )סי' תכב הגה"ט אות ה'(‬
‫בשנת תשמ"א‪ ,‬ולאחר תפילת שחרית כותיקין עלו‬
‫ועו"א בטעמא דמילתא שאין מברכים שהחיינו על‬
‫יחד אל אחד מגגות הבתים בשכונת שערי חסד‪ ,‬כדי‬
‫מצות ברכת הלבנה‪ ,‬לפי שפעמים אינה באה בהפסק‬
‫לברך הברכה ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬אך לא היה ניתן‬
‫שלושים יום‪ ,‬הרי שעכ"פ לענין ברכת החמה שפיר‬
‫לראות את החמה עצמה מחמת שהיתה מכוסה‬
‫יש לברך שהחיינו בקיומה‪ ,‬וכדין כל מצוה הבאה‬
‫בעננים‪ ,‬ולאחר המתנה מועטת חזר הגרשז"א לביתו‪,‬‬
‫מזמן לזמן‪ ,‬וראה עוד לקמן בסמוך )הערה ל'( שיש‬
‫ושוב לאחר כחצי שעה יצא אל הרחוב כדי לראות את‬
‫שנהגו לפטור ברכת שהחיינו בשעת קיום מצות ברכת‬
‫החמה ולברך עליה‪ ,‬ומיד בצאתו באו אליו ואמרו לו‬
‫החמה‪ ,‬ע"י לבישת בגד חדש וכיו"ב‪ ,‬וכדי לחוש‬
‫שכבר נראתה החמה קודם לכן‪ ,‬וכבר בירכו כל‬
‫לדעה זו דשפיר יש לברך ברכת שהחיינו על קיום‬
‫הציבור בראיית החמה‪ ,‬ונעמד הגרשז"א במקומו‬
‫מצוה זו‪.‬‬
‫ובירך אף הוא ברכת החמה‪ ,‬ושב לביתו ולתלמודו‪.‬‬
‫]עוד שמעתי ממנו‪ ,‬שלא היתה דעת הגרשז"א נוחה‬ ‫‪ .Ï‬יש שהחמירו לחוש לדברי האחרונים הנ"ל‬
‫ממה שארגנו מעמד המוני לברך ברכת החמה בכותל‬ ‫בסמוך )סוף הערה כט( בדעת הכנה"ג‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫המערבי‪ ,‬ואמר שמלבד שניתן לברך הברכה לאחר‬ ‫ברכת שהחיינו על קיום מצות ברכת החמה‪ ,‬וכדין כל‬
‫תפילת שחרית בכל בית הכנסת באשר הוא‪ ,‬עוד יש‬ ‫מצוה הבאה מזמן לזמן‪ ,‬ונהגו לפטור עצמם מחיוב‬
‫לחוש שהכותל המערבי ]העומד בצד מזרח[ יסתיר‬ ‫ברכת שהחיינו על קיום המצוה‪ ,‬ע"י לבישת בגד חדש‬
‫את גלגל החמה‪ ,‬ורבים יברכו אף שאינם רואים החמה‬ ‫וכיו"ב; ועי' פתח הדביר )רכט‪,‬ז( שהביא שכן נהג‬
‫ויכשלו בברכה לבטלה[‪.‬‬ ‫הגר"ח פלאג'י‪ ,‬וכן כתב בשו"ת רבי עקיבה יוסף )או"ח‬
‫לענין לבישת בגדים נאים בשעת הברכה‪ ,‬עי' שו"ת‬ ‫ח"א סימן פה‪ ,‬ד"ה והנה הסדר( שכן ראוי לנהוג‪ ,‬ושכן הוא‬
‫מהרש"ג )ח"ג סימן ה' אות ג'( שכתב בזה"ל‪ ,‬אם יש‬ ‫עצמו נהג ולבש בגד חדש בשעת ברכת החמה כדי‬
‫ללבוש בגדים נאים כמו בברכת הלבנה‪ ,‬הנה גם התם‬ ‫לברך עליו ברכת שהחיינו‪] ,‬יעו"ש[‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫תמג‬ ‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬

‫בעצמו‪ ,‬ואין אחד מוציא את כולם לב‪.‬‬

‫יב‪ .‬בדברי האחרונים מצינו מזמורים והוספות שונות שנהגו לומר בשעת ברכת החמה‪,‬‬
‫וראה הערה לג‪.‬‬

‫בשו"ת חתם סופר )או"ח סו"ס נו(‪ ,‬שו"ת עצי ברושים‬
‫)להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬סימן ס'(‪] ,‬יעו"ש שכ' שאין אומרים‬
‫אלא עד 'חק נתן ולא יעבור'‪ ,‬ולא עד סיום המזמור[‪,‬‬
‫משנה ברורה )רכט‪,‬ח(‪ ,‬בן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות‬
‫יט(‪ ,‬ועו"א‪] ,‬וע"ע לקמן )פרק כב הערה מד‪ ,‬ושם בהערה(‬
‫לענין אמירת מזמור זה לפני ברכת הלבנה[‪.‬‬
‫יש שכתבו שאחר הברכה נכון לזמר הפיוט 'א‪-‬ל‬
‫אדון על כל המעשים'‪ ,‬וכ"ה בשו"ת חתם סופר )שם(‪,‬‬
‫]ובדבריו שם מבו' שנוהגים לומר כל הפיוט כולו‪ ,‬אך‬
‫ראה לקמן )פרק כב הערה קיט אות ב'( לענין אמירת פיוט‬
‫זה אחר ברכת הלבנה‪ ,‬שאין נוהגים לומר אלא‬
‫מ'טובים מאורות' עד 'ראה והתקין צורת הלבנה'[‪,‬‬
‫ובשו"ת עצי ברושים )שם([‪] ,‬וכתב ש'יאמרו אותו‬
‫בקול רם ובנעימה'[‪ ,‬ובליקוטי חבר בן חיים )רכט‪,‬ב‪,‬‬
‫נדפס בילקו"מ בשו"ע הוצאת מכון ירושלים(‪ ,‬ובמשנה ברורה‬
‫)שם(‪ ,‬ובבן איש חי )שם(‪.‬‬
‫יש שכתבו שאחר הברכה יאמרו מזמור 'השמים‬
‫מספרים כבוד אל' )תהלים יט(‪ ,‬וכ"ה בשו"ת חתם סופר‬
‫)שם(‪ ,‬ובשו"ת עצי ברושים )שם(‪ ,‬ובמשנה ברורה )שם(‪,‬‬
‫ועי' בן איש חי )שם( שכתב שיש לאומרו קודם‬
‫הברכה‪] ,‬יעו"ש לשונו‪ ,‬ותחילה יאמרו מזמור 'השמים‬
‫מספרים כבוד אל' כולו בניגון‪ ,‬כמו הניגון שאומרים‬
‫פה עירנו קודם ברכת הלבנה[‪.‬‬
‫יש שכתבו‪ ,‬שאחר אמירת המזמורים והפיוטים‪,‬‬
‫יאמרו עלינו לשבח וקדיש‪ ,‬וכ"ה בשו"ת חתם סופר‬
‫)שם(‪ ,‬ובשו"ת עצי ברושים )שם(‪] ,‬אך יעו"ש שכתב‪,‬‬
‫שאחר אמירת עלינו לשבח יאמרו קדיש דרבנן‪,‬‬
‫וצ"ע[‪ ,‬ובמשנה ברורהה )שם(‪] ,‬ויזהר שלא יכרע‬
‫לכיוון החמה בשעה שאומר 'ואנחנו כורעים‬
‫ומשתחווים'‪ ,‬וכמש"כ המשנה ברורה )תכו‪,‬יד( לענין‬
‫אמירת עלינו לשבח אחר ברכת הלבנה[; אכן‪ ,‬ראה‬
‫לקמן )פרק כב הערה קיז( לענין ברכת הלבנה מש"כ בס'‬
‫עבודת הקודש להחיד"א )מורה באצבע סימן ו' אות קצ(‬
‫שאין לומר עלינו לשבח אחר ברכת הלבנה‪ ,‬ועפ"ז‬
‫כתב בס' רוח חיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬רכט‪,‬ט(‪ ,‬דה"נ אין‬
‫אינו אלא חומרא מהיות טוב‪ ,‬אבל יש לחלק דהתם‬
‫שאני דהוי כאילו מקבל פני השכינה כו'‪ ,‬אבל גבי‬
‫ברכת החמה לא נאמר זה כלל‪ ,‬יש לומר לכאו' דלא‬
‫מדקדקין כלל על בגדים נאים‪ ,‬וכל זה לדינא‪ ,‬אבל‬
‫למעשה יש לעומת זה מעלה יתירה בברכת החמה‪,‬‬
‫דאינה באה להאדם אלא מזמן רב לזמן רב‪ ,‬וברכה‬
‫כהא"ג חשיבא מאד‪ ,‬ועכ"פ אם מברך בציבור גדול‪,‬‬
‫נכון ללבוש בגדים נאים לכבוד הציבור ולכבוד‬
‫הברכה הבאה מזמן רב לזמן רב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫)להגר"ש הכהן‬ ‫‪ .·Ï‬כן כתב בשו"ת עצי ברושים‬
‫מוילנא‪ ,‬סימן ס'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואח"כ יאמרו כל הקהל בקול רם‬
‫ובנעימה קדושה בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית‪,‬‬
‫עכ"ל; וכ"כ בבן איש חי )שנה א' פרשת עקב אות יט(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ואח"כ יאמרו כל הקהל הברכה בקול אחד‬
‫בשמחה וששון‪ ,‬והחזן יאמר אחריהם הברכה לבדו‬
‫לעצמו וירים קולו ויכוין להוציא יד"ח לסומין ולנשים‬
‫השומעים קולו‪ ,‬עכ"ל‪] .‬אכן‪ ,‬ראה לעיל )הערה ב' אות‬
‫ו'( שהבאנו מש"כ בשו"ת ריב"ם שנייטוך )תלמיד הג"ר‬
‫נתן אדלר‪ ,‬יו"ד סו"ס לח(‪ ,‬שכאשר בירכו ברכת החמה‬
‫בשנת תקמ"ה‪ ,‬הורה חכ"א שרק הש"צ יברך ברכה זו‪,‬‬
‫ושאר הציבור יצאו ידי חובתם בברכתו‪ ,‬והיינו משום‬
‫שלפי חשבון רב אדא נראה לכאו' שאין מקום לברכה‬
‫זו‪ ,‬ומשו"ה כל שאפשר למעט בברכות בענין זה עדיף‬
‫טפי‪ ,‬ומכ"מ השאיר המנהג שעכ"פ הש"צ יברך ברכה‬
‫זו כדי שלא לעקור מנהג ישראל לגמרי‪ ,‬וראה עוד‬
‫לעיל )הערה ב'( מש"כ האחרונים ליישב המנהג לברך‬
‫ברכת החמה כפי חשבון שמואל אע"ג דנקטינן עיקר‬
‫כחשבון רב אדא[‪.‬‬
‫ובמילואים )סימן יג( הארכנו בביאור דין 'ברוב עם'‬
‫בארוכה‪ ,‬ובאלו ברכות ובאלו אופנים נקטי' דמצוה מן‬
‫המובחר שאחד יברך ויוציא את חבריו ידי חובת‬
‫הברכה‪ ,‬ובישוב מנהג העולם שלא נהגו כן‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫‪ .‚Ï‬רבים כתבו שיש לומר קודם הברכה מזמור‬
‫'הללו את ה' מן השמים' )תהלים קמח(‪ ,‬וכן כתבו‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תמד‬

‫ברכות נוספות על צבא השמים‬

‫יג‪ .‬הרואה רקיע בטהרתו‪ ,‬מברך עושה מעשה בראשית לד‪ ,‬אך המחבר השמיט די"ז‪ ,‬וכן‬
‫הסכמת הפוסקים שאין נוהגים לברך עליו‪ ,‬ועי' הערה לה‪.‬‬

‫המקדש לא נראה הרקיע בטהרתו; וכן כתב בשו"ת‬ ‫לומר עלינו לשבח אחר ברכת החמה‪ ,‬וע"ע לעיל )הערה‬
‫בית אפרים )או"ח סימן ז'(‪ ,‬והוסיף עוד בביאור הענין‪,‬‬ ‫יח( שהחזו"א והקה"י נהגו לברך ברכת החמה אחר‬
‫שהרי עינינו רואות שהדבר מצוי לפעמים אף בזמנינו‪,‬‬ ‫תפילת שחרית קודם אמירת עלינו לשבח‪ ,‬ואחר סיום‬
‫שלאחר שיורד גשם במהלך הלילה‪ ,‬מתפזרים העננים‬ ‫סדר הברכה אמרו עלינו לשבח כבכל יום אחר‬
‫ע"י הרוח ונראה הרקיע בטהרתו‪ ,‬ובהכרח דסבירא‬ ‫התפילה[‪.‬‬
‫ליה לרפרם בר פפא לבאר דברי רבי יהושע בן לוי‬ ‫וע"ע שו"ת עצי ברושים )שם( ובן איש חי )שם(‬
‫באופ"א‪ ,‬אך לא ביאר פירושו‪ ,‬אלא הזכיר בקצרה‬ ‫שהביאו מזמורים ופסוקים נוספים שנהגו לאומרם‬
‫שלפירושו אין הדבר מצוי כלל בזה"ז‪ ,‬וזהו שהשמיטו‬ ‫קודם הברכה ולאחריה‪ ,‬וכ"א ינהג כמנהגו הטוב‪.‬‬
‫הפוסקים די"ז‪ ,‬משום שלהבנת רפרם בר פפא‬
‫‪ .„Ï‬גמ' ברכות )נט‪ ,(:‬אמר רבי יהושע בן לוי‪,‬‬
‫במימרא דרבי יהושע בן לוי‪ ,‬הרי שאין הדבר מצוי‬
‫הרואה רקיע בטהרתה אומר ברוך עושה בראשית‪,‬‬
‫כלל בזמנינו‪.‬‬
‫אימתי‪ ,‬אמר אביי‪ ,‬אי אתא מיטרא כולי ליליא‪,‬‬
‫וז"ל הבית אפרים‪ ,‬ומש"כ כת"ר אשר השמיטו‬
‫ובצפרא אתא אסתנא ]‪-‬רוח צפונית[‪ ,‬ומגליא להו‬
‫הפוסקים מימרא דריב"ל הרואה רקיע בטהרתו‪,‬‬
‫לשמיא‪ ,‬ופליגי דרפרם בר פפא אמר רב חסדא‪ ,‬דאמר‬
‫לפענ"ד טעמם ונימוקם עמם‪ ,‬דאמרי' התם דפליגי‬
‫רפרם בר פפא אמר רב חסדא‪ ,‬מיום שחרב ביהמ"ק‬
‫דרפרם בר פפא דאמר מיום שחרב ביהמ"ק כו'‪,‬‬
‫לא נראית רקיע בטהרתה‪ ,‬שנאמר )ישעיהו נ‪,‬ג( אלביש‬
‫וסבירא להו דקיי"ל כוותיה‪ ,‬ואפילו את"ל ספיקא הוי‪,‬‬
‫שמים קדרות ושק אשים כסותם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ספק ברכות להקל‪ ,‬ועוד נראה‪ ,‬דרפרם אמר רב חסדא‬
‫וכתב מהרש"א )ברכות שם‪ ,‬חידושי אגדות ד"ה כי אתא(‪,‬‬
‫הוא בתראה לגבי דריב"ל‪ ,‬ואף דלא אמרינן הלכתא‬
‫וז"ל‪ ,‬משום דלפעמים הרקיע עומד בטהרתו כמה‬
‫כבתרא כי אם מאביי ורבא ואילך‪ ,‬מכ"מ לפענ"ד יש‬
‫ימים וכמה שבועות‪ ,‬וכי בכל פעם שרואה בו יברך‪,‬‬
‫לומר‪ ,‬דהא דאמרינן ופליגי דרפרם כו'‪ ,‬היינו דפליגי‬
‫וקאמר אביי דאינו מברך אלא כי אתא מטרא כולי‬
‫אדאביי דמפרש ד'רקיע בטהרתו' דקאמר ריב"ל היינו‬
‫ליליא ובצפרא כו'‪ ,‬דהיינו שנתחדש ברקיע מעשה‬
‫כי אתא מטרא כו'‪ ,‬דליתא להא‪ ,‬דאל"כ איך קאמר‬
‫בראשית שנברא בלא עננים‪ ,‬ודווקא מצפרא שאז‬
‫רפרם דמיום שחרב כו'‪ ,‬דודאי מתרמי זימנין טובי‬
‫נראה טהרתו ביותר‪ ,‬וע"י אסתנא שהיא רוח צפונית‪,‬‬
‫כהא"ג אף בזה"ז‪ ,‬ולכך סבירא ליה ד'רקיע בטהרתו'‬
‫כדכתיב )משלי כה‪,‬כג( רוח צפון תחולל גשם‪ ,‬והוא‬
‫מילתא אחריתי הוא שאין נראה עתה כי אם בזמן‬
‫שולט מחצי לילה עד צפרא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שהיה ביהמ"ק קיים‪ ,‬ופשיטא שאין להקשות דהיאך‬
‫קאמר ריב"ל הלכתא למשיחא‪ ,‬דודאי טובי איכא‬ ‫‪ .‰Ï‬הנה יש מן הראשונים שהביאו די"ז בספרי‬
‫כהא"ג כו'‪ ,‬וא"כ הדבר בספק 'רקיע בטהרתו' מה‬ ‫הלכותיהם‪ ,‬שהרואה רקיע בטהרתו‪ ,‬והיינו לאחר‬
‫הוא‪ ,‬דפשיטא דלא פליגי במציאות אי מתרמי הכי‬ ‫שירדו גשמים ונתפזרו העננים‪ ,‬מברך עושה מעשה‬
‫]בזה"ז[ או לא‪ ,‬דודאי דמתרמי הכי‪ ,‬אלא שאין זה‬ ‫בראשית‪ ,‬וכ"ה בהלכות גדולות )הל' ברכות פרק ט'(‪,‬‬
‫'רקיע בטהרתו' כלל לרפרם‪ ,‬ולכן השמיטו ]הפוסקים[‬ ‫ראב"ן )ברכות סימן ר'(‪ ,‬פסקי רי"ד )ברכות נט‪ ,(.‬ספר‬
‫מימרא דריב"ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫האגודה )ברכות סימן רד(‪ ,‬ועו"ר‪ .‬אכן הרמב"ם )פ"י מהל'‬
‫וכן כתב בשו"ת חכם צבי )ח"ב סימן י'‪ ,‬תוספות חדשים‬ ‫ברכות הי"ח( ועוד ראשונים השמיטו די"ז‪ ,‬וכן בטור‬
‫סימן ל'‪ ,‬ובשו"ת דברי רב משולם סימן ז'(‪ ,‬יעו"ש לשונו‬ ‫ושו"ע השמיטוהו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫בתוה"ד‪ ,‬ועוד טעות שני‪ ,‬שאף לענין רקיע בטהרתו‬ ‫ובטעם השמטת די"ז ביארו האחרונים‪ ,‬משום‬
‫דעליה בודאי קאי‪ ,‬אין להביאו להלכה‪ ,‬כיון דפלוגתא‬ ‫שהעיקר כדברי רפרם בר פפא‪ ,‬שמיום שחרב בית‬
‫תמה‬
‫יד‪ .‬הרואה לבנה בטהרתה לו‪ ,‬כוכבים במשמרותם לז‪ ,‬ומזלות בעתם לח‪ ,‬מברך עושה‬
‫ומסלולו‪ ,‬ישנו גלגל מזלות המורכב משנים עשר‬
‫מזלות‪] ,‬שכ"א מהם הינו קבוצה של שנים עשר‬
‫כוכבים[‪ .‬מזלות אלו מקיפים את כדור הארץ‪ ,‬ונקראו‬
‫להם שמות ע"פ הצורה שבה נראות קבוצות הכוכבים‪,‬‬
‫והם‪ ,‬מזל טלה‪ ,‬מזל שור‪ ,‬מזל תאומים‪ ,‬מזל סרטן‪ ,‬מזל‬
‫אריה‪ ,‬מזל בתולה‪ ,‬מזל מאזנים‪ ,‬מזל עקרב‪ ,‬מזל קשת‪,‬‬
‫מזל גדי‪ ,‬מזל דלי‪ ,‬מזל דגים‪ .‬לאורך השמים נראים‬
‫בכל פעם ששה מזלות בו זמנית‪ ,‬ובמשך היום והלילה‬
‫מזלות אלו משתנים כדלהלן‪ ,‬בכל שעתיים עולה‬
‫ממזרח מזל נוסף‪ ,‬ואילו במערב שוקע מזל אחר‪ ,‬כך‬
‫שלאחר י"ב שעות היום או י"ב שעות הלילה‪ ,‬שקעו‬
‫כל ששת המזלות שנראו בתחילה‪] ,‬אך במשך היום‬
‫אין המזלות נראים כלל מחמת אור השמש‪ ,‬ורק‬
‫בשעות הלילה ניתן לראותם[‪ .‬בכל חודש נראית‬
‫השמש על רקע מזל אחר‪ ,‬שהרי מלבד הסיבוב היומי‬
‫שהשמש עושה בכל יום‪ ,‬ישנו סיבוב נוסף שהשמש‬
‫מקיפה את כדור הארץ בכל שנה‪] ,‬סיבוב זה הוא‬
‫ממערב למזרח‪ ,‬כלומר הפוך מהסיבוב היומי שהוא‬
‫ממזרח למערב[‪ ,‬ולכן בכל יום מימות השנה בשעת‬
‫זריחת השמש‪ ,‬ניתן להבחין באחד מי"ב המזלות מעל‬
‫האופק המזרחי‪ ,‬באופן שבתחילת חודש ניסן מתחיל‬
‫מזל טלה לעלות בדיוק בשעת זריחת השמש‪,‬‬
‫ולאחמ"כ בכל יום מזל זה מתקדם מעט בשמים‪,‬‬
‫ומתחיל לעלות מעט קודם הזריחה‪] ,‬כ‪ 4-‬דקות נוספות‬
‫בכל יום[‪ ,‬עד שבסוף חודש ניסן נראה מזל טלה‬
‫בשלימותו בשעת זריחת השמש‪ ,‬ובתחילת חודש אייר‬
‫מתחיל מזל שור לעלות בשעת זריחת השמש‪ ,‬וכן‬
‫בשאר המזלות לאורך כל חודשי השנה‪ .‬כך הוא‬
‫הדבר אף כלפי הלבנה‪ ,‬אלא שהלבנה משלימה בכל‬
‫חודש את הסיבוב הנ"ל ]שהשמש משלימה רק לאחר‬
‫שנה[‪ ,‬ובכל יום נראית הלבנה כאשר מאחוריה נראה‬
‫אחד מי"ב המזלות הנ"ל ]לפי קצב מסלולה[‪ .‬ומעתה‬
‫יובנו דברי הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬שכאשר חוזרת הלבנה‬
‫בתחילת כל חודש לתחילת מסלולה‪ ,‬הרי ש]תחילת[‬
‫מזל טלה נראה מאחוריה במדויק בלא נטיה כלל‬
‫לצפון או לדרום‪ ,‬והר"ז מברך עושה מעשה בראשית‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬מכיון שסיבובה של הלבנה בכל חודש אינו‬
‫מסלול קבוע‪ ,‬הרי שצריך בקיאות גדולה לדעת האם‬
‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬
‫הוא בתלמוד שלנו ולא איפשיטא כו'‪ ,‬והוא ספק‬
‫ברכות כו'‪ ,‬ואני תמה על הראב"ן שבספרו העתיק‬
‫הרואה רקיע בטהרתו אומר ברוך עושה מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬איך לא שת לבו למה שכתבנו‪ ,‬ואפשר דאגב‬
‫שיטפא לא דק‪ ,‬תדע‪ ,‬שלא העתיק הפירוש שעליו‬
‫בגמ'‪ ,‬והנראה לענ"ד כתבתי‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז כתבו‬
‫כמה אחרונים‪ ,‬דנקטינן עיקר כדברי רפרם בר פפא‬
‫שאין הדבר מצוי בזמנינו‪ ,‬ומשו"ה השממיטו‬
‫הפוסקים דין ברכה זו‪ ,‬וכן כתבו באליה רבה )רכט‪,‬ד(‬
‫ובס' דברי חן )פיוטרקוב תרס"ד‪ ,‬סימן לב‪ ,‬על הרמב"ם פ"י‬
‫מהל' ברכות הי"ח( ועו"א‪.‬‬
‫ועוד מצינו בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סו"ס רכט(‬
‫שהעלה ג"כ טעם זה‪ ,‬שהשמיטו הפוסקים די"ז משום‬
‫דקיי"ל כרפרם בר פפא‪] ,‬אך לא הביא כן מדברי אביו‬
‫החכ"צ[‪ ,‬אך שוב כתב שעדיין אין הדברים‬
‫מתיישבים; וז"ל‪ ,‬ונראה דמשו"ה השמיטוהו‬
‫הפוסקים להא דרבי יהושע בן לוי‪ ,‬דמשמע להו‬
‫במסקנא אדחיא לה מהלכה‪ ,‬ולא נתקררה דעתי בכך‪,‬‬
‫דהא אביי מפרשה לדרבי יהושע בן לוי‪ ,‬וכי נמי פליג‬
‫אדרפרם מאי הוי‪ ,‬מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי‪,‬‬
‫ותו‪ ,‬הא מחלוקת במציאות הוא‪ ,‬עכ"ל; אכן לדברי‬
‫הבית אפרים אתי שפיר‪ ,‬ובהכרח צ"ל דלדעת רפרם‬
‫יש לפרש דברי רבי יהושע בן לוי באופ"א‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫‪ .ÂÏ‬א‪ .‬גמ' ברכות )נט‪ ,(:‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה חמה‬
‫בתקופתה‪ ,‬לבנה בגבורתה‪ ,‬כוכבים במסילותם‪,‬‬
‫ומזלות כסדרם‪ ,‬אומר ברוך עושה ]מעשה[ בראשית‪,‬‬
‫ע"כ; כ"ה גירסת הספרים שלפנינו‪ ,‬אך בהגהות‬
‫הגר"א )שם אות א'( גרס 'לבנה בטהרתה'‪ ,‬וכ"ה הגירסא‬
‫בדברי הרי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף( והרא"ש )ברכות פ"ט‬
‫סימן יד( ורוב הראשונים‪ ,‬וכ"ה בטוש"ע )רכט‪,‬ב(‪.‬‬
‫ובביאור די"ז כתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח(‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכן כשתחזור הלבנה לתחילת מזל טלה‬
‫בתחילת החודש‪ ,‬ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא‬
‫לדרום כו'‪ ,‬על כל אחד מאלו מברך עושה ]מעשה[‬
‫בראשית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וביאור הענין כך הוא; מאחורי‬
‫החמה והלבנה ושבעת כוכבי הלכת ]המבוארים לקמן‬
‫בסמוך )הערה לז([ המסתובבים בשמים כ"א לפי דרכו‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תמו‬

‫צדק‪ ,‬מאדים‪ ,‬חמה‪ ,‬נוגה‪ ,‬כוכב‪ ,‬לבנה‪ ,‬וסימנך שצ"ם‬ ‫אכן הלבנה עומדת במדויק כנגד מזל טלה בלא נטיה‬
‫חנכ"ל‪ ,‬ומש"כ הרמב"ם 'חמשת הכוכבים הנשארים'‪,‬‬ ‫כלל לצפון או לדרום‪.‬‬
‫היינו כל הכוכבים הנ"ל מלבד חמה ולבנה שכבר‬ ‫ב‪ .‬עוד מצינו גירסא נוספת בדברי הגמ' הנ"ל‪,‬‬
‫נתבארה ברכתם; חמשה כוכבי לכת אלו מקיפים את‬ ‫שהרואה 'לבנה בתקופתה' מברך עושה מעשה‬
‫כדור הארץ במהירות שונה מחבירו‪ ,‬ואף הם‬ ‫בראשית‪ ,‬וכ"ה גירסת בה"ג )הל' ברכות פרק ט'( ועו"ר‪,‬‬
‫מסתובבים על רקע י"ב המזלות הנ"ל בסמוך )הערה לו‬ ‫ובביאור גירסא זו כתב בשו"ת בית אפרים )או"ח סימן‬
‫אות א'(‪ ,‬ולאחר תקופת זמן הרי הם משלימים את‬ ‫ז'(‪ ,‬שכשם שאנו מברכים על ראיית החמה בתקופתה‪,‬‬
‫ההיקף‪] ,‬ולשם דוגמא‪ ,‬כוכב צדק משלים את סיבובו‬ ‫והיינו כשמסיימת החמה את מחזורה אחת לכ"ח‬
‫רק לאחר קרוב לי"ב שנים‪ ,‬ומאידך‪ ,‬הרי שכוכב נוגה‬ ‫שנים‪ ,‬וחוזרת למקום שהיתה בו בששת ימי בראשית‬
‫משלים סיבוב זה לאחר כעשרה חודשים[; אף חמשה‬ ‫ובאותו הזמן‪ ,‬ה"נ לגירסא זו יש לברך בראיית הלבנה‬
‫כוכבי לכת אלו התחילו את מסלולם בששת ימי‬ ‫בתקופתה‪ ,‬והיינו כשמסיימת הלבנה את מחזורה אחת‬
‫בראשית על רקע מזל טלה ]שהוא המזל הראשון מי"ב‬ ‫לי"ט שנים; ועפ"ז כתב הבית אפרים מאי טעמא‬
‫המזלות[‪ ,‬ומעתה‪ ,‬כאשר רואה אחד מחמשת כוכבי‬ ‫השמיטו הפוסקים די"ז‪ ,‬ואין נוהגים לברך עושה‬
‫לכת אלו‪ ,‬כשהוא חוזר למקום תחילת מסלולו‪ ,‬באופן‬ ‫מעשה בראשית בראיית הלבנה בסיום מחזורה אחת‬
‫שנראה ]תחילת[ מזל טלה מאחוריו במדויק בלא נטיה‬ ‫לי"ט שנים‪ ,‬לפי שבלא"ה אנו מברכים על חידוש‬
‫לצפון או לדרום‪ ,‬הר"ז מברך עליו עושה מעשה‬ ‫הלבנה בכל חודש וחודש‪] ,‬ומשא"כ בברכת החמה‬
‫בראשית‪.‬‬ ‫שאין אנו מברכים עליה בכל חודש‪ ,‬ומשו"ה יש לנו‬
‫לברך עליה בסיום המחזור אחת לכ"ח שנים[; אך‬
‫‪ .ÁÏ‬א‪ .‬גמ' ברכות )נט‪ ,(:‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה חמה‬
‫כבר תמה בשו"ת מנחת יצחק )ח"ח סימן לד ד"ה הנה‬
‫בתקופתה‪ ,‬לבנה בגבורתה‪ ,‬כוכבים במסילותם‪,‬‬
‫חילוקו( על דברי הבית אפרים‪ ,‬חדא‪ ,‬שהרי ברכה זו‬
‫ומזלות כסדרם‪ ,‬אומר ברוך עושה ]מעשה[ בראשית‪,‬‬
‫שאנו מברכים עליה בכל חודש‪ ,‬הרי היא על‬
‫ע"כ; כ"ה גירסת הספרים שלפנינו‪ ,‬אך בהגהות‬
‫התחדשות הלבנה מחודש לחודש‪ ,‬ומה ענין זה לברכת‬
‫הגר"א )שם אות א'( גרס 'מזלות בעתם'‪ ,‬וכ"ה הגירסא‬
‫'עושה מעשה בראשית' בשעה שמסיימת את מחזורה‬
‫בדברי הרי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף( והרא"ש )ברכות פ"ט‬
‫אחת לי"ט שנים‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי אף בה"ג שגרס כן בגמ'‪,‬‬
‫סימן יד( ורוב הראשונים‪ ,‬וכ"ה בטוש"ע )רכט‪,‬ב(‪.‬‬
‫שיש לברך עושה מעשה בראשית בראיית ה'לבנה‬
‫ובביאור די"ז כתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח(‬
‫בתקופתה'‪ ,‬הביא בהמשך דבריו אף את דין ברכת‬
‫בזה"ל‪ ,‬וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה‬
‫הלבנה שבכל חודש‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫המזרח כו'‪ ,‬על כל אחד מאלו מברך עושה ]מעשה[‬
‫בראשית‪ ,‬עכ"ל; וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה לו אות‬ ‫‪ .ÊÏ‬גמ' ברכות )נט‪ ,(:‬תנו רבנן‪ ,‬הרואה חמה‬
‫א'( שבכל שעתיים במהלך היום והלילה‪ ,‬נראה מזל‬ ‫בתקופתה‪ ,‬לבנה בגבורתה‪ ,‬כוכבים במסילותם‪,‬‬
‫נוסף עולה מן המזרח‪ ,‬וזהו שכתב הרמב"ם‪ ,‬שכאשר‬ ‫ומזלות כסדרם‪ ,‬אומר ברוך עושה ]מעשה[ בראשית‪,‬‬
‫רואה את מזל טלה עולה מן המזרח‪ ,‬הר"ז מברך‬ ‫ע"כ; כ"ה גירסת הספרים שלפנינו‪ ,‬אך בהגהות‬
‫עושה מעשה בראשית‪] ,‬ולא נתברר לי האם כוונת‬ ‫הגר"א )שם אות א'( גרס 'כוכבים במשמרותם'‪ ,‬וכ"ה‬
‫הרמב"ם שיש לברך ברכה זו כשרואה את תחילת מזל‬ ‫הגירסא בדברי הרי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף( והרא"ש‬
‫טלה עולה מן המזרח‪ ,‬או שמא אין לברך ברכה זו‬ ‫)ברכות פ"ט סימן יד( ורוב הראשונים‪ ,‬וכ"ה בטוש"ע‬
‫אלא כשרואה את מזל טלה בשלימותו לאחר עלייתו‬ ‫)רכט‪,‬ב(‪.‬‬
‫מן המזרח[‪.‬‬ ‫ובביאור די"ז כתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח(‬
‫והנה ראשית דבר יש להביא בזה‪ ,‬דאף שלשון‬ ‫בזה"ל‪ ,‬וכן כשיחזור כל כוכב וכוכב מחמשת‬
‫הברייתא הנ"ל 'מזלות בעתם' בלשון רבים‪ ,‬ולדברי‬ ‫הכוכבים הנשארים לתחילת מזל טלה‪ ,‬ולא יהיה נוטה‬
‫הרמב"ם הרי שאין מברכים ברכה זו אלא על מזל‬ ‫לא לצפון ולא לדרום כו'‪ ,‬על כל אחד מאלו מברך‬
‫טלה‪ ,‬והו"ל למימר 'מזל בעתו' בלשון יחיד‪ ,‬ביארו‬ ‫עושה ]מעשה[ בראשית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וביאור הענין כך‬
‫האחרונים‪] ,‬אליה רבה )רכט‪,‬ג(‪ ,‬מעדני יו"ט )על הרא"ש‪,‬‬ ‫הוא; ישנם שבעה כוכבי לכת הנראים לעינינו‪ ,‬שבתאי‪,‬‬
‫תמז‬ ‫‪ /‬פרק כא ‪ -‬ברכת החמה‬ ‫מים רבים‬

‫טלה עולה מן המזרח בסוף הלילה או באמצעיתה או‬ ‫ברכות פ"ט סימן יד‪ ,‬אות ק'(‪ ,‬שפתי חכמים )ברכות נט‪,(:‬‬
‫בתחילתה או בין הזמנים הללו‪ ,‬ואי אפשר שתקנו‬ ‫ועוד[‪ ,‬לפי שמזל טלה הרי הוא הראשון מתוך י"ב‬
‫לברך בכל לילה ולילה כל משך זה הזמן על דבר‬ ‫המזלות‪ ,‬וכשהוא עולה בקצה המזר‪ ,‬נמצא שכל‬
‫ההווה תמיד בלי שום חידוש‪ ,‬ובשלמא אם היה אומר‬ ‫המזלות עולים 'בעתם' זה אחר זה‪.‬‬
‫'וכן כשרואה' היה אפשר לפרש שכוונת רבינו‪,‬‬ ‫ב‪ .‬אכן עיקר דברי הרמב"ם לכאו' צריכים ביאור‪,‬‬
‫שבהזדמן באקראי בעלמא ושלא במתכוין שיהא אדם‬ ‫שהרי זהו דבר המצוי בכל יום שמזל טלה עולה מן‬
‫רואה שמזל טלה כו' חייב לברך‪ ,‬וכשבירך עליו פעם‬ ‫המזרח‪] ,‬אלא שהדבר משתנה לפי תקופות השנה‪,‬‬
‫אחת שוב לא יברך‪ ,‬אבל באומרו 'כל עת שיראה'‬ ‫באיזו שעה ביום או בלילה עולה מזל זה מן המזרח‪,‬‬
‫משמע שצריך לברך בכל פעם ופעם שראה; ולכן‬ ‫ובחודשי הקיץ הרי שמזל טלה עולה בשעות הלילה‪,‬‬
‫נכון לפרש‪ ,‬דדווקא כשרואה אותו בבוקר בסוף הלילה‬ ‫ובחודשי הקיץ הרי שמזל טלה עולה בשעות היום‪,‬‬
‫צריך לברך‪ ,‬ולא בזמן אחר‪ ,‬וזה לא יהיה אלא פעם‬ ‫וכמשנ"ת[‪ ,‬וכל עיקר ברכות הראיה לא תקנום חכמים‬
‫אחת בשנה‪ ,‬שלאחר שהכוכבים של מזל טלה נעלמו‬ ‫אלא על דברים שאינם מצויים בכל זמן ובכל מקום;‬
‫וכבר האריך בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן רכט(‬
‫מעינינו מחמת שנתקרב אליהם המאור הגדול המכסה‬
‫ומאפיל המאורות הקטנים של הכוכבים‪ ,‬ועבר השמש‬ ‫לתמוה על דברי הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬שפירש דברי‬
‫מהם והלאה ונתרחק מהם‪ ,‬ונתחדשה ראייתם אצלנו‬ ‫הברייתא שיש לברך בראיית 'מזלות בעתם' דקאי על‬
‫מזל טלה בשעה שהוא עולה מן המזרח‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הבנת‬
‫בבוקר שעה אחת ורביע בקירוב קודם הנה"ח שנראה‬
‫כוונת לשון זה ]‪-‬שכתב הרמב"ם[ נעלמה ממני‪ ,‬כי‬
‫אותם עולים מן המזרח‪ ,‬אז בלילה הראשונה שרואה‬
‫בכל יום בהאיר המזרח‪ ,‬מזל טלה עולה מקצהו ואינו‬
‫אותם חייב לברך‪ ,‬ואם לא בירך בלילה הראשונה‪,‬‬
‫משנה מקומו כו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬איזה גבול יש לדבר‪ ,‬והיכן‬
‫מסתברא בשניה ובשלישית‪ ,‬ועד הלילה שיראה‬
‫הוא 'קצה המזרח'‪ ,‬אם לא באמצע רוח קדים מול‬
‫הכוכב האחרון שבקצה המזל טלה עולה ממזרח‪ ,‬כשם‬
‫נקודת חיתוך המשוה עם אזור המזלות‪ ,‬כי הזוויות הם‬
‫שמברכים על הירח עד שתתמלא פגימתה‪ ,‬ולזה כיוון‬
‫משותפות לשתי רוחות‪ ,‬וא"כ אין טלה עולה בקצה‬
‫רבינו באומרו 'וכן בכל עת שיראה מזל טלה'‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫המזרח בזה"ז עד סוף העולם‪ ,‬גם מדוע ועל מה זה‬
‫שעד הזמן שאנו רואים שלא עלה כל המזל‪ ,‬אלא‬
‫נעשה יקר וגדולה למזל טלה על זאת‪ ,‬אחר שאינו עוד‬
‫שנשאר ממנו כוכב כל שהוא לעלות‪ ,‬יכול לברך‪ ,‬מפני‬
‫נוסע בראש‪ ,‬ואינו עומד על עומדו להתחיל ממנו מנין‬
‫שעדיין זמן חידושו‪ ,‬שהרי רואהו עולה‪ ,‬אבל לא יותר‬ ‫הקפת הגלגל‪] ,‬שהרי גלגל המזלות ממשיך ומסתובב‬
‫כו'‪ ,‬ופירוש זה נקל להבינו למי שעיין קצת בחכמת‬ ‫לעולם בלא הפסק כלל‪ ,‬ומה בכך בבריאת העולם‬
‫התכונה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫התחילה תנועת גלגל המזלות ממזל טלה[‪ ,‬ולא‬
‫ד‪ .‬עוד מצינו בדברי הראשונים פירוש נוסף בדין‬ ‫מסתבר לברך עליו בכל יום‪ ,‬על כן אני מודה ולא בוש‬
‫זה‪ ,‬שהרואה 'מזלות בעתם' מברך עושה מעשה‬ ‫לומר‪ ,‬שלא ידעתי פירוש דבר זה‪ ,‬מי יתן ידעתי‬
‫בראשית‪ ,‬והוא בחידושי רבינו יהונתן מלוניל )ברכות‬ ‫ואמצאהו‪ ,‬גם צ"ע מנליה להרמב"ם הא‪ ,‬כי רחוק הוא‬
‫מג‪ :‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומזלות בעתם‪ ,‬נודע לחכמי‬ ‫להעמיסו בלשון הברייתא הנ"ל‪ ,‬וכבר נשאל דבר זה‬
‫הכוכבים זמני המזלות‪ ,‬אימתי הם חוזרים למקום‬ ‫בשמי לתוכן גדול בדורנו‪ ,‬והודה דלא ידע לה פתר‪,‬‬
‫שהיו בבריאת עולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הביאו כמה ראשונים‬ ‫והודעתי צערי לרבים שמא ימצא מי שיאיר עיני בו‬
‫בשמו‪] ,‬תלמידי רבינו יונה )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה‬ ‫ואקשור לו כתר‪ ,‬עכ"ל היעב"ץ‪.‬‬
‫לבנה בטהרתה(‪ ,‬ספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה ת"ר‬ ‫ג‪ .‬אך בס' עיקרי הד"ט )או"ח סימן י' אות סג( הביא‬
‫הרואה חמה(‪ ,‬נמוקי יוסף )ברכות נט‪ :‬ד"ה על הרואה חמה(‪,‬‬ ‫מספר אחד שכתב לבאר דברי הרמב"ם בזה"ל‪ ,‬אין‬
‫ועו"ר[‪ ,‬והוא כעין ברכת ה'חמה בתקופתה' שאנו‬ ‫לפרש כמו שנראה לכאו' מפשוטו‪ ,‬שיברך בכל פעם‬
‫מברכים אחת לכ"ח שנים בשעה שחוזרת החמה‬ ‫ופעם שרואה אותו עולה מן המזרח‪ ,‬שהרי מאמצע‬
‫למקום שהיתה בו בששת ימי בראשית ובאותו הזמן‪.‬‬ ‫חודש אייר עד אמצע חודש חשון בקירוב‪ ,‬יראה מזל‬
‫פרק כא ‪ -‬ברכת החמה ‪ /‬מים רבים‬
‫מעשה בראשית‪ .‬וכתבו הפוסקים‪ ,‬שבזמנינו לא נהגו לברך עליהם‪ ,‬ועי' הערה לט‪.‬‬
‫)או"ח ריש סימן‬ ‫וע"פ דבריו כתב בשו"ת בית אפרים‬
‫ז'(‪ ,‬דמהא"ט נמי לא נהגו לברך על כל דברים אלו‬
‫מלבד בראיית החמה בתקופתה‪ ,‬לפי שאין אנו‬
‫בקיאים במהלכם של הלבנה ושל הכוכבים והמזלות‪,‬‬
‫ומשא"כ ראיית החמה בתקופתה אחת לכ"ח שנים‪,‬‬
‫הרי הוא דבר פשוט המסור לכל‪] ,‬ויעו"ש בבית‬
‫אפרים שהביא שכן ביאר השואל‪ ,‬הלא הוא הג"ר‬
‫יעקב לנדא בנו של בעל שו"ת נודע ביהודה[; וכמה‬
‫מגדולי הפוסקים העתיקו טעם זה מדברי הבית‬
‫אפרים‪ ,‬וכ"ה בשערי תשובה )אחיו של בעל שו"ת בית‬
‫אפרים‪ ,‬רכט‪,‬ג(‪ ,‬מגן גבורים )סי' רכט אלף המגן סק"ו(‪ ,‬משנה‬
‫ברורה )רכט‪,‬ט‪ ,‬ובשעה"צ סק"ג(‪ ,‬שו"ת דברי ישראל )וועלץ‪,‬‬
‫ח"א סימן קי(‪ ,‬ועו"פ; וכ"כ מדנפשי' בערוך השולחן‬
‫)רכט‪,‬ד( בזה"ל‪ ,‬ואין אנו מברכים ברכה זו בהלבנה‬
‫והכוכבים‪ ,‬כי אין אנו בקיאים בזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]וכעי"ז נראה כוונת מהר"י אסאד )שו"ת יהודה יעלה‪,‬‬
‫או"ח סימן ז'( שעמד ג"כ לבאר טעמא דמילתא שלא‬
‫נהגו כן‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענ"ד נראה‪ ,‬לפי שחילקם הברייתא‬
‫במקומותם ללשונותם‪ ,‬חמה 'בתקופתה'‪ ,‬ולבנה‬
‫'בגבורתה'‪ ,‬כוכבים 'במסילותם'‪ ,‬ומזלות 'כסדרן'‪,‬‬
‫משינוי לשונות בכל אחד מאלו למד הרמב"ם דבריו‪,‬‬
‫שחלוקים הם בזמן לענין הברכה‪ ,‬חמה 'בתקופתה'‬
‫ביום הרביעי כולו זמנו לברכה‪ ,‬אבל במחזור הלבנה‬
‫או אחד משאר חמשה כוכבי לכת לתחילת מזל טלה‪,‬‬
‫התנה הרמב"ם שלא יהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום‪,‬‬
‫וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח‪ ,‬זה‬
‫נקרא 'בגבורתה' ו'במסילותם' בלא נטיה לצדדים‬
‫ו'כסדרן' הוא‪ ,‬וזה אין נמשך משך זמן יום שלם‪ ,‬אלא‬
‫שעה או שתים או פחות כו'‪ ,‬לכן בין ביום ובין בלילה‬
‫ובצמצום שעה אחת שיארע כן‪ ,‬אז מברך‪ ,‬דראיה‬
‫דווקא בעינן‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫והנה לטעם זה נראה‪ ,‬דעכ"פ אותם הבקיאים‬
‫בחכמת התכונה ויודעים בדקדוק אימתי הם הזמנים‬
‫הנ"ל‪ ,‬שפיר יש להם לברך 'עושה מעשה בראשית'‬
‫בראייתם‪ ,‬וכ"כ הגר"ח קניבסקי )הקדמה לפירוש 'מזלות‬
‫כסדרן' על ברייתא דמזלות‪ ,‬נדפס בסוף ספרו על מסכת עבדים‬
‫ומסכת כותים(‪ ,‬וז"ל ]אחר שהביא דברי הבית אפרים‬
‫ושא"פ הנ"ל[‪ ,‬וצריך לומר לפ"ז‪ ,‬דמה שכתבו‬
‫הרמב"ם ושו"ע דין זה‪ ,‬היינו להבקיאים היודעים סדר‬
‫תמח‬
‫‪ .ËÏ‬הנה דינים אלו‪] ,‬שהרואה לבנה בטהרתה‬
‫וכוכבים במשמרותם ומזלות בעתם‪ ,‬מברך עושה‬
‫מעשה בראשית[‪ ,‬הביאם הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ח(‬
‫להלכה‪ ,‬וכ"ה בטור ושו"ע )רכט‪,‬ב(‪] ,‬ואף מדברי כמה‬
‫פוסקים נראה שהסכימו לדברי המחבר שיש לנהוג כן‪,‬‬
‫עי' אליה רבה )רכט‪,‬ד( ועו"פ‪ ,‬וע"ע שלחן שלמה‬
‫)רכט‪,‬א( שהביא די"ז בזה"ל‪ ,‬וכן מברך כשרואה לבנה‬
‫בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות בעתם‪' ,‬וצריך‬
‫ליזהר'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ב במה שהוסיף ש'צריך ליזהר'‪,‬‬
‫ובפשטות יש לפרש דבריו שצריך ליזהר לברך ברכות‬
‫אלו אף בזה"ז‪ ,‬ועיין[; אכן בדברי הרבה פוסקים‬
‫מבו'‪ ,‬שאין נוהגים כן לברך 'עושה מעשה בראשית'‬
‫בראיית הלבנה והכוכבים בזמנים אלו‪ ,‬ונתנו כמה‬
‫טעמים לדבר‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬משום שאין אנו בקיאים במהלך הלבנה‬
‫והכוכבים והמזלות‪ .‬הנה בס' עטרת תפארת )אמשטרדם‬
‫תקכ"ט‪ ,‬ברכות נט‪ :‬בסוף דבריו( כתב בביאור דברי הגמ'‬
‫)ברכות שם(‪ ,‬שפירשה דברי הברייתא שיש לברך‬
‫בראיית חמה בתקופתה‪ ,‬שהוא כשחוזרת החמה אחת‬
‫לכ"ח שנים למקום שהיתה בו בששת ימי בראשית‪,‬‬
‫ולא פירשה הגמ' המשך דברי הברייתא‪ ,‬דה"נ יש‬
‫לברך ברכה זו בראיית 'לבנה בגבורתה וכוכבים‬
‫במשמרותם ומזלות בעתם'; וביאר בספר הנ"ל‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולכן לא מפרשי הש"ס אימתי הוי רק על 'חמה‬
‫בתקופתה'‪ ,‬שהוא בתקופת ניסן בכל כ"ח שנים‪ ,‬שהוא‬
‫דבר המסור לכל אדם לדעת בלי חכמה וחשבון‪ ,‬אבל‬
‫שארי הדברים‪ ,‬דהיינו לבנה בגבורתה וכוכבים‬
‫במסילותם‪ ,‬לאו כולי עלמא דיני דקידוש החודש גמירי‬
‫וחכמת התכונה סבירי‪ ,‬ולכן מי שחלק לו ה' חכמה‬
‫בהם‪ ,‬הרי דברי הברייתא עצמו סתמו כמפורש מתוך‬
‫לשונם‪ ,‬שאימתי שיצא לו החשבון שהלבנה היא‬
‫בגבורתה והכוכבים במסילותם אז יברך‪ ,‬ואימתי‬
‫שהוא רואה בעיניו שהמזלות הם כסדרן‪ ,‬שראש טלה‬
‫עולה באמצע הזרח שהוא באמת קצהו ואין חשבון‬
‫וזמן קבוע לזה כנ"ל‪ ,‬רק בכל עת שיראה אז יברך‪ ,‬ומי‬
‫שאין לו חלק בחכמה זו‪ ,‬הרי פירושו כסתום לו‪ ,‬ולכן‬
‫לא מפרש הש"ס רק 'חמה בתקופתה'‪ ,‬שפירושו הוא‬
‫מפורש לכל אדם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו במחזיק ברכה‬
‫)רכט‪,‬יג(‪.‬‬
‫תמט‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬

‫א‪ .‬הרואה לבנה בחידושה מברך‪ ,‬בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים כו'‪ ,‬וחותם בא"י‬
‫מחדש חדשים א‪ .‬ונקראת ברכה זו בדברי כמה פוסקים 'קידוש לבנה'‪ ,‬וראה הטעם‬
‫בהערה ב‪.‬‬

‫פוסקים מבו' שיש לנהוג לברך ברכות אלו‪ ,‬ועכ"פ‬ ‫)אות ג'(‬ ‫בכוכבים‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד לקמן בהמשה"ד‬
‫היכא שיודע בדיוק אימתי הוא אותו הזמן שתקנו‬ ‫עוד מדבריו בזה[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫חכמים לברך בו‪ ,‬וצ"ע למעשה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אין מברכים על 'לבנה בטהרתה' משום שעדיין‬
‫לא חזרה לכמות שהיתה בשעת בריאתה קודם‬
‫)פ"ו מהל' ברכות הל'‬ ‫‡‪ .‬גמ' סנהדרין )מב‪ ,(.‬רמב"ם‬
‫שנתקטנה‪ .‬כן כתב בס' דברי שאול )להגרי"ש נתנזון‪,‬‬
‫טז‪-‬יז(‪ ,‬טור ושולחן ערוך )תכו‪,‬א(‪.‬‬
‫חידושי אגדות ברכות נט‪ :‬ד"ה הרואה חמה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה בש"ס‬
‫ויש לדון ביסוד וגדר ברכה זו‪ ,‬האם עיקר ברכה זו‬
‫אמרו דמברך על כל המזלות‪ ,‬ואנו אין נוהגים לברך‬
‫נתקנה על חידוש הבריאה‪ ,‬כאשר הלבנה חוזרת‬
‫רק על החמה‪ ,‬וכבר התפלאו בזה רבים וכן שלימים‪,‬‬
‫ומתחדשת בכל חודש וחודש‪ ,‬והרי היא כשאר ברכות‬
‫ולפענ"ד נראה‪ ,‬דהנה ברכת חמה בתקופתה‪ ,‬לפענ"ד‬
‫השבח וההודאה‪ ,‬או שמא עיקר תקנת ברכה זו הרי‬
‫הכוונה‪ ,‬דהנה בתחילת הבריאה נבראה באור גדול‪,‬‬
‫היא על הטובה הבאה לבני אדם מאור הלבנה והנאתם‬ ‫ואח"כ כשראה שאין העולם כדאי לו קיטנה‪ ,‬ואח"כ‬
‫ממנה‪ ,‬וגדרה ודיניה כברכת הנהנין‪.‬‬ ‫קטרגה הלבנה ונתמעטה‪ ,‬והנה זה מורה על גלויותנו‬
‫א‪ .‬והנה מהמבו' לקמן )סעיף טו‪ ,‬ושם הערה כז( מדברי‬ ‫שנמשלו ללבנה‪ ,‬אבל לעתיד לבוא יהיה אור החמה‬
‫כמה ראשונים‪ ,‬שאין מברכים ברכת הלבנה אלא אחר‬ ‫כאור שבעתיים‪ ,‬והנה בבוא החמה לנקודתה אנו‬
‫שעברו שלשה ימים מהמולד‪ ,‬משום שקודם לכן אורה‬ ‫מברכים ברוך עושה מעשה בראשית‪ ,‬והיינו שאנו‬
‫מועט ואין בני אדם נהנים ממנו‪ ,‬היה נראה להוכיח‬ ‫נותנים הודאה על שעבר ומתפללים על העתיד‪ ,‬שיהיה‬
‫שברכה זו הרי היא על הנאת בני אדם מאור הלבנה‪,‬‬ ‫אור החמה כמו שהיתה קודם מיעוטה‪ ,‬כמו שעשה‬
‫וכברכת הנהנין היא; וכעי"ז היה נראה להוכיח ממה‬ ‫בראשית הבריאה‪ ,‬ולכך אנו מברכים על החמה‪ ,‬משום‬
‫שכתבו כמה מרבותינו הראשונים‪ ,‬שאין מברכים‬ ‫דהלבנה אף שתשוב לטהרתה‪ ,‬מכ"מ לא שבה‬
‫ברכת הלבנה אלא בלילה שהיא זורחת ונהנים מאורה‪,‬‬ ‫לקדמותה כמו שהיה בעת המיעוט‪ ,‬והבן הדברים‪,‬‬
‫וכדלקמן )סעיף יב‪ ,‬ושם הערה כג(‪ ,‬והרי שעיקר ברכה זו‬ ‫עכ"ל‪.‬‬
‫נתקנה על הנאת בני אדם מאור הלבנה‪.‬‬ ‫אכן טעם זה לכאו' אינו שייך אלא לענין 'לבנה‬
‫אכן נראה שאינו מוכרח‪ ,‬ואף אם ברכת הלבנה‬ ‫בטהרתה'‪ ,‬ולא לענין 'כוכבים במשמרותם' ו'מזלות‬
‫עיקרה אינה אלא על חידוש הבריאה‪ ,‬ואינה אלא‬ ‫בעתם'‪ ,‬ועוד צ"ב‪ ,‬מה חילוק יש בזה בין חמה ללבנה‪,‬‬
‫כברכת השבח‪ ,‬מכ"מ תקנו חכמים כעין 'תנאי' בברכה‬ ‫שהרי הזכיר להדי' בדבריו שאף אור החמה נתמעט‬
‫זו‪ ,‬שאין מברכים אותה אלא באופן שיכולים בני אדם‬ ‫ממה שהיה בשעת בריאתה‪ ,‬וא"כ מפני מה אנו‬
‫ליהנות מאורה‪] ,‬ודוגמא לדבר מה שמצינו כן אף‬ ‫מברכים עליה כשחוזרת למקומה אחת לכ"ח שנים‪,‬‬
‫לענין ברכת בורא מאורי האש‪ ,‬ש'אין מברכים על הנר‬ ‫וצ"ע‪.‬‬
‫עד שיאותו לאורו' )ברכות נא‪ ,(:‬ואע"פ שלדעת כמה‬ ‫ג‪ .‬ועוד מצינו טעמים נוספים בזה‪ ,‬מפני מה לא‬
‫ראשונים ברכה זו אינה אלא ברכת השבח‪ ,‬ואכמ"ל[;‬ ‫נהגו לברך אלא בראיית החמה בתקופתה‪ ,‬ולא‬
‫וכבר נתבאר כן בתשובת הג"ר יעקב מליסא ]בעל‬ ‫בראיית שאר הדברים הנ"ל‪ ,‬עי' שו"ת דברי יציב‬
‫נתיבות המשפט ושא"ס[ שהובאה בשו"ת ספר יהושע‬ ‫)או"ח סימן צו אות ג'(‪ ,‬פי' הגר"ח קניבסקי לברייתא‬
‫)סימן יד(‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬רק ברכה זו נתקנה כמו‬ ‫דמזלות )שם(‪ ,‬ועוד‪ .‬אכן כמשנ"ת בתחילת הדברים‪,‬‬
‫שמברכים על כל מעשה בראשית הנראים לפרקים כו'‪,‬‬ ‫שדינים אלו הובאו להדי' בטוש"ע‪ ,‬ואף בדברי כמה‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫הלבנה הרי היא מברכות השבח‪ ,‬וכתב לדייק כן בדעת‬
‫הרי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף( שהביא דין ברכת הלבנה‬
‫עם שאר ברכות הראיה; וכעי"ז יש להוסיף ולהוכיח‬
‫אף בדעת הרמב"ם‪ ,‬שה הביא דין ברכת הלבנה בהל'‬
‫ברכות הראיה )פרק ו' מהל' ברכות הלכה טז‪-‬יז(‪ ,‬ולא‬
‫הזכירה בהל' ברכות הנהנין‪ ,‬או עכ"פ בסוף ברכות‬
‫הראיה‪ ,‬ומשמע שברכה זו גדרה ופרטי דיניה כשאר‬
‫ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה גרסי' בסנהדרין )שם(‪ ,‬אמר ליה רב אחא‬
‫מדפתי לרבינא‪ ,‬וליבריך הטוב והמטיב‪ ,‬אמר ליה אטו‬
‫כי חסר מי מברכינן דיין האמת דליבריך הטוב‬
‫והמטיב‪ ,‬וליברכינהו לתרוייהו ]‪-‬ברכת הטוה"מ על‬
‫חידוש הלבנה וברכת דיין האמת על חסרון הלבנה[‪,‬‬
‫כיון דהיינו אורחיה לא מברכינן‪ ,‬ע"כ; ופירש רש"י‬
‫)ד"ה וליבריך(‪ ,‬דאדרב יהודה פריך‪ ,‬דרב יהודה סבירא‬
‫ליה התם לעיל מינה )מא‪ (:‬דאין מברכים על הלבנה‬
‫אלא עד שבעה ימים מהמולד‪] ,‬ודלא כנהרדעי‬
‫דסבירא להו דשפיר מברך עד ששה עשר יום‬
‫בחודש[‪ ,‬ולזה פריך‪ ,‬דנהי דמשבעה ואילך אין לומר‬
‫'מחדש חדשים'‪ ,‬מכ"מ ליבריך הטוב והמטיב‪ ,‬שהרי‬
‫כל שעה ושעה הוא מטיב לנו במילוי הלבנה‬
‫שמוסיפה להאיר לעולם‪ ,‬וכן מבו' ביד רמ"ה )סנהדרין‬
‫מב‪ .‬ד"ה ואמר‪ ,‬הא'( בביאור דברי הגמ'‪ ,‬דאדרב יהודה‬
‫פריך מאי טעמא אינו מברך עכ"פ ]אחר ז' ימים‬
‫מהמולד[ ברכת הטוב והמטיב‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' חכמת שלמה למהרש"ל )סנהדרין מב‪(.‬‬
‫שכתב שאין אנו צריכים לזה ]לפרש דברי הגמ' דלא‬
‫פריך אלא לרב יהודה[‪ ,‬ויש לבאר בפשטות דלכו"ע‬
‫פריך מאי טעמא אין מברכים הטוב והמטיב על‬
‫חידוש הלבנה‪ ,‬ואף לדעת נהרדעי דסבירא להו התם‬
‫דשפיר יש לברך 'מחדש חדשים' עד ט"ז ימים אחר‬
‫המולד‪ ,‬מכ"מ פריך מאי טעמא אינו מברך אף ברכת‬
‫הטוב והמטיב‪ ,‬שהרי ברכת 'מחדש חדשים' אינה אלא‬
‫על בריאת ה' ומעשהו‪ ,‬וברכת הטוב והמטיב עיקרה‬
‫על טובה הבאה לבני אדם‪] ,‬והיינו היכא שיש בדב"ז‬
‫טובה אף לאחרים‪ ,‬אך בדבר שאין בו טובה אלא‬
‫לעצמו‪ ,‬אינו מברך אלא ברכת שהחיינו[‪ ,‬וא"כ הכי‬
‫נמי היה לנו לברך אף ברכת הטוה"מ על הטובה‬
‫הבאה לבני אדם מאור הלבנה; ומכ"מ לא סלקא‬
‫דעתיה למימר שיברך ברכה זו מיד אחר המולד‪ ,‬שהרי‬
‫אין הלבנה מאירה כ"כ בתחילת החודש‪ ,‬אך עכ"פ‬
‫תנ‬
‫]והרי היא כברכת השבח ולא כברכת הנהנין[‪ ,‬רק‬
‫דמכ"מ בעינן שיאותו לאורו ג"כ‪ ,‬דבעינן דווקא‬
‫שיהיה לו ג"כ הנאה מחידוש הלבנה‪ ,‬אבל על הנאה‬
‫בלא ראיה‪ ,‬על זה כבר בירכו בבוקר ובערב ]‪-‬ברכת‬
‫יוצר המאורות וברכת המעריב ערבים[‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז‬
‫כתב בברכי יוסף )תכו‪,‬ד( לדחות הראיה הנ"ל מדברי‬
‫הראשונים שאין מברכים ברכת הלבנה אלא בלילה‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬אמנם כל זה היינו שתהא מאירה בטוב‪ ,‬אבל לא‬
‫שצריך שנהנה מאורה ממש‪ ,‬דכבר כתבנו דלדעת‬
‫הרמב"ם וסמ"ג מברכים לילה הראשון שאין הנאה‬
‫כלל‪ ,‬ומסתברא דלא לאפושי פלוגתא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וראה עוד לקמן )סעיף כו‪ ,‬ושם בהערות( מה שנחלקו‬
‫האחרונים‪ ,‬האם רשאי לברך ברכת הלבנה כאשר‬
‫הלבנה מכוסה בעננים ואינה נראית כלל‪ ,‬ולכאו' היה‬
‫נראה לתלות נידו"ז בשני הדרכים הנ"ל בגדר ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬אשר אם עיקרה על הנאת בני אדם מאור‬
‫הלבנה‪ ,‬וכברכת הנהנין היא‪ ,‬יש לומר בפשטות שכל‬
‫שנהנה מאור הלבנה רשאי לברך עליה‪ ,‬אע"פ שגוף‬
‫הלבנה מכוסה בעננים ואינה נראית כלל‪ ,‬אבל אם‬
‫עיקרה כברכת השבח על חידוש הבריאה‪ ,‬נראה טפי‬
‫שאין לברך ברכה זו אלא בראיית הלבנה עצמה‪ ,‬וכל‬
‫שהלבנה מכוסה בעננים עבים ואינה נראית כלל‪ ,‬אין‬
‫לברך עליה; ואינו מוכרח‪.‬‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬עוד כתב בברכי יוסף )שם( להוכיח‪ ,‬שעיקר‬
‫ברכת הלבנה הרי היא על עצם חידוש הבריאה‪ ,‬וגדרה‬
‫ופרטי דיניה כברכת השבח ולא כברכת הנהנין‪ ,‬ממה‬
‫שכתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ז( דשפיר דמי לברך‬
‫ברכת הלבנה אף בלילה הראשון מיד לאחר המולד‪,‬‬
‫]וראה לקמן )סעיף טו‪ ,‬ושם הערה כו( שכן דעת רבים‬
‫מרבותינו הראשונים[‪ ,‬והנה בלילה הראשון בודאי אין‬
‫נהנים מאורה מחמת קטנותה‪ ,‬ובהכרח דס"ל‬
‫להרמב"ם ]וסייעתו[ שאינה אלא על חידוש הבריאה‪,‬‬
‫והרי היא כשאר ברכות השבח‪ ,‬ומשו"ה שפיר יכול‬
‫לברך מיד אחר חידוש הלבנה‪.‬‬
‫ומלבד משנ"ת מדברי הגר"י מליסא‪ ,‬שסבר ג"כ‬
‫שעיקר ברכה זו אינה על הנאת בני אדם מאור הלבנה‬
‫אלא על עצם חידוש הבריאה‪ ,‬עוד נראה כן אף מדברי‬
‫הפרי מגדים )פתיחה להל' ברכות‪ ,‬אות יח(‪ ,‬שכתב ד'ברכת‬
‫שבח רשאי מיושב‪ ,‬לבד ברכת הלבנה מעומד'‪ ,‬והרי‬
‫שברכת הלבנה בכלל ברכות השבח היא‪ .‬וכן כתב‬
‫בס' גליוני הש"ס )להגר"י ענגיל‪ ,‬סנהדרין מב‪ ,(.‬שברכת‬
‫תנא‬
‫כן‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד מצינו בדברי האחרונים גדר נוסף ומחודש‬
‫לברכה זו‪ ,‬שאינה כברכות השבח או כברכות הנהנין‪,‬‬
‫כי אם כברכות המצוות‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת חבלים‬
‫בנעימים )ח"א סימן א'‪ ,‬ח"ג סימן ח'( ובס' מרגליות הים‬
‫)סנהדרין מב‪ .‬אות ח'(‪ ,‬וכן הביא בשו"ת דברי ישראל‬
‫)וועלץ‪ ,‬ח"א סימן קי( בשם הגאון בעל שבט סופר;‬
‫ועפ"ז כתבו לבאר דברי הגמ' )סנהדרין מב‪ ,(.‬תנא דבי‬
‫רבי ישמעאל‪ ,‬אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני‬
‫אביהם שבשמים כל חודש וחודש דיים‪ ,‬אמר אביי‬
‫הלכך נימרינהו מעומד‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והיינו‪ ,‬שאם היתה ברכת‬
‫הלבנה כברכות הנהנין היה לנו לברך ברכה זו בכל‬
‫עת שאנו נהנים מאורה‪ ,‬וממה שאין מברכים ברכה זו‬
‫אלא פעם אחת בחודש מוכח שגדר ברכה זו אינה‬
‫אלא כברכת המצוות‪ ,‬וזהו שאמר אביי שצריך‬
‫לאומרה מעומד כדין ברכות המצוות‪] ,‬וראה עוד‬
‫לקמן )הערה עח( שיש מן הראשונים שכתבו ג"כ‪,‬‬
‫שמטעם זה צריך לאומרה בעמידה‪ ,‬לפי שהיא כברכת‬
‫המצוות‪ ,‬אך רוב הרו"א פירשו דהיי"ט לפי שהיא‬
‫כהקבלת פני השכינה[‪ .‬וצ"ב‪.‬‬
‫ה‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬בפשטות נראה שברכה זו‬
‫תקנוה חכמים על עצם חידוש הבריאה‪ ,‬כאשר הלבנה‬
‫חוזרת ומתחדשת בכל חודש וחודש‪ ,‬ומברכות השבח‬
‫היא‪] ,‬אלא שעכ"פ לא תקנו חכמים ברכה זו אלא‬
‫באופן שיכול ליהנות מאור הלבנה‪ ,‬והרי זה כ'תנאי'‬
‫בברכה זו[‪ ,‬אך יש לדון שמא הרי היא ]אף[ על הנאת‬
‫בני אדם מאור הלבנה‪ ,‬ומברכות הנהנין היא‪ ,‬ועוד יש‬
‫שכתבו לחדש שגדר ברכה זו כברכת המצוות‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬
‫·‪ .‬עי' שו"ת מהרש"ג )ח"ג סימן ה'( שכתב להעיר‬
‫על הלשון השגור בפי כל 'קידוש לבנה'‪ ,‬וכי איזה‬
‫קידוש יש בזה‪ ,‬וכתב דאין לומר שטעות נשתרש בזה‬
‫בפי ההמון‪ ,‬ובתחילה היו אומרים 'חידוש לבנה'‪,‬‬
‫ונשתרש בפיהם חילוף הח' בק' לומר 'קידוש לבנה'‪,‬‬
‫שהרי כבר בדברי כמה מרבותינו הרו"א מצינו לשון‬
‫זה‪] ,‬כ"ה בספר האשכול )הל' ברכות הודאה( ובס' לקט‬
‫יושר )או"ח סוף עמ' ‪ ,(68‬וכעי"ז כתבו מהרי"ל )הל' ראש‬
‫חודש אות ט'( והרמ"א )תכו‪,‬א(‪ ,‬וכ"ה במגן אברהם )ריש‬
‫סי' תכו( ובדרך החיים )דיני קידוש לבנה( ובס' יוסף אומץ‬
‫)סי' תסז( ובס' נוהג כצאן יוסף )עמ' קמג( ועוד‪ ,‬אכן‬
‫בדברי רבים מרבותינו הרו"א נקראת מצוה זו בשם‬
‫'ברכת הלבנה'‪ ,‬וכ"ה בשו"ע )ריש סי' תכו([; וכתב דצ"ל‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫היה לנו לברך ברכה זו אחר שבעה ימים מהמולד‬
‫שהלבנה מאירה יותר‪ ,‬ולזה משני בגמ' דכיון דהיינו‬
‫אורחיה לא מברכינן ]‪-‬ברכת הטוה"מ על חידוש‬
‫הלבנה וברכת דיין האמת על חסרון הלבנה[‪ ,‬עכ"ד‬
‫מהרש"ל‪.‬‬
‫ומדברי מהרש"ל נמצא ג"כ‪ ,‬שברכת 'מחדש‬
‫חדשים' שאנו מברכים על הלבנה‪ ,‬אינה אלא על עצם‬
‫חידוש הבריאה‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬אבל על טובת והנאת בני‬
‫אדם מאור הלבנה‪ ,‬לא תקנו חכמים ברכה כלל‪ ,‬וכמו‬
‫שאמרו בגמ' דכיון דהיינו אורחיה לא מברכינן‪.‬‬
‫ואף למש"כ מהרש"א )סנהדרין שם‪ ,‬ברש"י ד"ה ליבריך(‬
‫לדחות דברי מהרש"ל‪ ,‬ולקיים פירוש רש"י והרמ"ה‬
‫הנ"ל‪] ,‬דלא פריך אלא לרב יהודה‪ ,‬דאע"פ שאינו‬
‫מברך ברכת 'מחדש חדשים' אחר שבעה ימים‬
‫מהמולד‪ ,‬מאי טעמא אינו מברך עכ"פ ברכת‬
‫הטוה"מ[; ]יעו"ש בדברי מהרש"א שהעיר שתי‬
‫הערות על דברי מהרש"ל‪ ,‬א'‪ ,‬מלישנא דגמ' דפריך‬
‫'וליבריך הטוב והמטיב'‪ ,‬ולא פריך 'וליבריך נמי הטוב‬
‫והמטיב'‪ ,‬הרי דלא פריך אלא לרב יהודה‪ ,‬דאף שאינו‬
‫מברך 'מחדש חדשים' מכ"מ יש לו לברך ברכת הטוב‬
‫והמטיב‪ ,‬ב'‪ ,‬דכל היכא שמברך ברכת 'מחדש חדשים'‪,‬‬
‫בודאי נכלל בזה הודאה אף על הטובה הבאה לבני‬
‫אדם מחידוש הלבנה‪ ,‬ואינו דומה לשאר מקומות‬
‫שתקנו חכמים לברך ברכת 'הטוב והמטיב' בפני‬
‫עצמה‪ ,‬משום שאין לו ברכה אחרת הכוללת את ענין‬
‫טובה זו‪ ,‬וכגון כשמת אביו והניח להם ירושה‪ ,‬שיש‬
‫לו לברך 'הטוב והמטיב' על קבלת הירושה‪ ,‬משום‬
‫שבודאי אינה נכללת במה שמברך 'דיין האמת' על‬
‫עצם מיתת אביו[; מכ"מ נראה‪ ,‬שלמסקנת הגמ'‬
‫ד'כיון דהיינו אורחיה לא מברכינן'‪ ,‬הרי שאין להביא‬
‫מקור מסוגיא זו שברכת 'מחדש חדשים' הרי היא‬
‫]אף[ על טובת והנאת בני אדם מאור הלבנה; ]וראיתי‬
‫מי שכתב בדעת מהרש"א‪ ,‬שלא אמרו במסקנת הגמ'‬
‫שאין מברכים על טובה זו‪ ,‬אלא לענין ברכת הטוב‬
‫והמטיב שתקנוה חכמים כתקנה כללית על כל מיני‬
‫טובות הבאות לבני אדם‪ ,‬וברכה זו אינה שייכת על‬
‫טובת אור הלבנה כיון ד'היינו אורחיה'‪ ,‬ואכתי יש‬
‫לומר‪ ,‬שראו חכמים לתקן ברכת 'מחדש חדשים'‪,‬‬
‫כברכה מיוחדת על טובת והנאת בני אדם מאור‬
‫הלבנה‪ ,‬אע"פ שכך דרכו ומנהגו של עולם; אכן‬
‫מסוגיית הגמ' ומדברי מהרש"א‪ ,‬כלל אין הכרח לומר‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תנב‬

‫ב‪ .‬ברכת הלבנה הרי היא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬ושכרה וסגולותיה גדולים עד מאד‪ ,‬וראה‬
‫בהרחבה בהערה ג‪.‬‬

‫החודש הזה לכם‪ ,‬וכתיב התם )שמות טו‪,‬ב( זה א‪-‬לי‬ ‫שהוא משום שהסמיכו חכמים מצוה זו על קידוש‬
‫ואנווהו‪ ,‬תנא דבי רבי ישמעאל‪ ,‬אלמלא לא זכו‬ ‫החודש‪ ,‬ואגב זה נשתרש בפי ההמון לקרוא מצוה זו‬
‫ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש‬ ‫בשם 'קידוש לבנה'‪ .‬ובאמת ברוב הסידורים הישנים‪,‬‬
‫וחודש דיים‪ ,‬אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לא נכתב בתחילת סדר אמירה זו 'סדר קידוש לבנה'‪,‬‬
‫ובדברי הפוסקים מצינו כמה וכמה פרטי דינים‬ ‫כי אם 'סדר ברכת הלבנה'‪.‬‬
‫והנהגות בברכת הלבנה‪ ,‬שיסודם מטעם זה שברכת‬ ‫אכן באמת יש לבאר טעמא דמילתא שנקראת‬
‫הלבנה הרי היא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬ראה לקמן‬ ‫מצוה זו בשם 'קידוש לבנה'‪ ,‬שהרי בדברי כמה‬
‫)הערה מא אות א'( לענין ברכת הלבנה בליל שבת ויו"ט‪,‬‬ ‫ראשונים מבו' דאיכא שייכות בין מצות ברכת הלבנה‬
‫שיש מן הראשונים שכתבו הטעם שאין מברכים בהם‬ ‫למצות קידוש החודש‪ ,‬וראה לקמן )הערה צט( מדברי‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬לפי שהוא כמקבל פני השכינה והר"ז‬ ‫כמה ראשונים שנוסח חתימת ברכה זו 'מקדש‬
‫כיוצא חוץ לתחום‪] ,‬וחיישי' דיש תחומין למעלה‬ ‫חדשים'‪ ,‬וע"ע ספר המנהגות )להרא"ש מלוניל‪ ,‬דף לה ע"ב‬
‫מעשרה טפחים‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬ולקמן )סעיף לו‪ ,‬ושם הערה עא(‬ ‫ד"ה ונהגו( שכתב כמה טעמים בביאור השמחה הגדולה‬
‫מדברי הפוסקים שצריך לצאת לחוץ ולברך ברכת‬ ‫שאנו שמחים בקיום מצוה זו‪ ,‬ובתוך דבריו ביאר ג"כ‬
‫הלבנה תחת כיפת השמים כשם שהוא יוצא לקראת‬ ‫שהיא המצוה הראשונה שצוה הקב"ה לנו‪ ,‬וכוונתו‬
‫המלך‪ ,‬ולקמן )הערה מו( לענין ברכת הלבנה בתשעת‬ ‫בזה למצות קידוש החודש‪ ,‬והרי לן שהשווה ג"כ‬
‫הימים‪ ,‬ולקמן )סעיף ח'( לענין אבל בברכת הלבנה‪,‬‬ ‫ברכת הלבנה למצות קידוש החודש‪ ,‬וברכה זו הרי‬
‫ולקמן )סעיף מג‪ ,‬ושם הערה פג( מדברי הפוסקים שיש‬ ‫היא כסניף למצות קידוש החודש‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫לעמוד בשעת הברכה ברגליים מכוונות זו כנגד זו‬ ‫ובס' מנחת אשר )להגר"א וייס שליט"א‪ ,‬שמות עמ' צב‪,‬‬
‫כשם שעומד בתפילת שמו"ע‪ ,‬ולקמן )הערה פד( מדברי‬ ‫ובנדמ"ח עמ' קעה( כתב לבאר טעם קריאת מצוה זו בשם‬
‫כמה אחרונים שיש לעמוד בשעת הברכה כשפניו‬ ‫'קידוש לבנה' בדרך צחות‪ ,‬ע"פ מאי דאיתא בשמות‬
‫למזרח כשם שעומד בתפילת שמו"ע‪] ,‬ועוד מצינו‬ ‫רבה )טו‪,‬לא( בזה"ל‪ ,‬דבר אחר החודש הזה לכם‪ ,‬משל‬
‫בספר המנהיג )הלכות הלל‪ ,‬בנדמ"ח בהוצאת מוסד ה"ק עמ'‬ ‫למלך שקידש אשה וכתב לה מתנות מועטות‪ ,‬כיון‬
‫רסו( שכתב ד'צריך לברך מעומד ולבסוף כשהוא מברך‬ ‫שבא ללקחה כתב לה מתנות רבות כבעל‪ ,‬כך העולם‬
‫פוסע שלש פסיעות'‪ ,‬והיינו כשם שפוסע אחר תפילת‬ ‫הזה אירוסין היו‪ ,‬שנאמר )הושע ב‪,‬כא( וארשתיך לי‬
‫שמו"ע‪ ,‬אך לא מצאתי כן בדברי האחרונים[‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד‪ ,‬שנאמר‬
‫ומדברי הרו"א שכתבו כמה וכמה פרטי דינים‬ ‫)שמות יב‪,‬ב( החודש הזה לכם‪ ,‬אבל לימות המשיח יהיו‬
‫להלכה ע"פ הנ"ל שברכת הלבנה הרי היא כהקבלת‬ ‫נישואין‪ ,‬שנאמר )ישעיהו נד‪,‬ה( כי בועליך עושיך‪,‬‬
‫באותה שעה מוסר להם את הכל‪ ,‬שנאמר )דניאל יב‪,‬ג(‬
‫פני השכינה‪ ,‬נראה שהבינו שאינו דמיון בעלמא‪ ,‬אלא‬
‫שיש בה בברכת הלבנה מעשה הקבלת פני השכינה‬ ‫והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים‬
‫ממש; אכן‪ ,‬בתשו' הגר"ד אופנהיים )שהובאה ע"י גיסו‬
‫ככוכבים לעולם ועד‪ ,‬עכ"ל המדרש‪ ,‬ועפ"ז כתב‬
‫בשו"ת שבות יעקב ח"ג סימן לא‪ ,‬וכ"ה בשו"ת נשאל דוד ח"ג‬
‫במנחת אשר‪ ,‬ד'הרי לן דהלבנה ניתנה להם לבני‬
‫או"ח סימן ט'( האריך לבאר שאינה כהקבלת פני השכינה‬ ‫ישראל לשם קידושין‪ ,‬ואפשר דלכך קרויה קידוש‬
‫לבנה'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬שוב מצאתי שכבר קדמו בביאור זה‬
‫ממש‪ ,‬ולא אמרו אלא שהמברך ברכת הלבנה הרי הוא‬
‫בס' מקורי מנהגים )ורשה תרל"ד‪ ,‬סימן לז([‪.‬‬
‫'כאילו' מקבל פני השכינה‪ ,‬יעו"ש שהביא מה שאמרו‬
‫בירושלמי )ברכות פ"א ה"ב( שהמקיים מצות ציצית‬ ‫‚‪ .‬א‪ .‬גמ' סנהדרין )מב‪ ,(.‬ואמר רבי אחא בר חנינא‬
‫כאילו מקבל פני השכינה‪ ,‬ועוד בירושלמי )עירובין פ"ה‬ ‫אמר רב אסי אמר רבי יוחנן‪ ,‬כל המברך על החודש‬
‫ה"א( כל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני השכינה‪,‬‬ ‫בזמנו כאילו מקבל פני שכינה‪ ,‬כתיב הכא )שמות יב‪,‬ב(‬
‫תנג‬
‫)ח"ב סימן י'(‬ ‫מה שכתבו כעי"ז בשו"ת שבות יעקב‬
‫ושו"ת חתם סופר )או"ח סימן קב([‪ .‬ובס' עבודת הקודש‬
‫להחיד"א )מורה באצבע סימן ו' אות קפג( כתב בזה"ל‪,‬‬
‫יאזור חיל לברך ברכת הלבנה בכוונה‪ ,‬שהוא מקבל‬
‫פני שכינה וגילו ברעדה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובס' סדר ברכות )קראקא שמ"ב‪ ,‬סדר קידוש הלבנה( כתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬איתא בסנהדרין‪ ,‬כל המברך על החודש בזמנו‬
‫כאילו מקבל פני שכינה כו'‪ ,‬שים לבך ועיניך‬
‫בהשגחה פרטית על המאמרים האלו‪ ,‬ואל יהא המצוה‬
‫הזאת קלה בעיניך‪ ,‬שהרי אבותינו הלכו ובאו שלש‬
‫פעמים בשנה ]‪-‬בשלש רגלים[‪ ,‬המרוחק בקצה אחרון‬
‫שני מאות פרסה בכל פעם לראות פני השכינה‪ ,‬ואנחנו‬
‫איך לא נעבור חלוצים ברוב עם הדרת מלך לקבל פני‬
‫אבינו שבשמים במקום נקי וקדוש בקדושה ובטהרה‬
‫בשמחה רבה‪ ,‬יחד כולם יודו וימליכו ויאמרו כי היא‬
‫חכמתכם ובינתכם‪ ,‬וכבר מושבע ועומד שלא לגלות‬
‫סוד‪ ,‬ר"ל סוד העיבור‪ ,‬לאומות העולם‪ ,‬מגיד דבריו‬
‫ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל‪ ,‬לא עשה כן לכל גוי‬
‫ומשפטים בל ידעום‪ ,‬ומעי"ז מובן שלא ללמוד תורה‬
‫לגוי כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬בטעם ובביאור הענין ש'המברך על החודש‬
‫בזמנו הרי הוא כמקבל פני השכינה'‪ ,‬כתב בחי' רבינו‬
‫יהונתן מלוניל )סנהדרין יד‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה אלמלא(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫והטעם‪ ,‬לפי שלא נשאר במלאכת השמים והארץ דבר‬
‫ניכר ומפורסם לכל מי שהוא חכם לב ולמי שאינו‬
‫חכם לב‪ ,‬שיהיה העולם נברא מזמן מועט ולא היה‬
‫קדמון‪ ,‬כי אם בחידוש הלבנה‪ ,‬הוא ניכר שה' מחדשו‬
‫פעם אחת בכל חודש וחודש‪ ,‬ומכלה אותו מעט מעט‬
‫עד שלא נשאר בו שום אור בעולם‪ ,‬וזהו לעד ולאות‬
‫כי יוצר הכל יצרו מתחילה מאין ויכול להחזירו לאין‬
‫כשירצה‪ ,‬ומי שמברך להקב"ה על חידושו מודה לעין‬
‫כל רואהו שיש לעולם כולו יוצר‪ ,‬וזהו כל האדם‪ ,‬כי‬
‫כשיאמין האדם בזה ויכיר‪ ,‬יפחד ממנו ולא יסור‬
‫ממצוותו ימין ושמאל‪ ,‬הלכך הואיל ונחשב כאילו‬
‫מקבל פני שכינה‪ ,‬ראוי שיברך ברכת החודש ]‪-‬ברכת‬
‫הלבנה[ מעומד ולא מיושב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכעי"ז כתבו תלמידי רבינו יונה )ברכות כא‪ .‬מדפי‬
‫הרי"ף‪ ,‬ד"ה כאילו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כאילו מקבל פני שכינה‪ ,‬מפני‬
‫שהקב"ה אע"פ שאינו נראה לעין‪ ,‬נראה הוא ע"י‬
‫גבורותיו ונפלאותיו‪ ,‬כענין שנאמר )ישעיהו מה‪,‬טו( אכן‬
‫אתה א‪-‬ל מסתתר אלקי ישראל מושיע‪ ,‬כלומר‪ ,‬אע"פ‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫ועוד בירושלמי )חגיגה פ"א ה"א( שכל המקיים מצות‬
‫ראיה כאילו מקבל פני השכינה; ויש להוסיף‪ ,‬דבאמת‬
‫מצינו בכמה וכמה עניינים בדברי חז"ל שנקטו בלשון‬
‫זה‪ ,‬ובמכות )כג‪ (.‬אמרי' המבזה את המועדות 'כאילו'‬
‫עובד עבודה זרה‪ ,‬ועוד רבים‪ ,‬ובודאי אינו ענין עבודה‬
‫זרה ממש‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד; וראה עוד ארחות חיים‬
‫)דיני ברכת הלבנה אות י'( שכ' לענין עמידה בברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬דהיי"ט לפי ש'גדול המברך כאילו מקבל פני‬
‫שכינה'‪ ,‬ומשמע נמי שאינה כהקבלת פני השכינה‬
‫ממש; עוד יש להביא בזה מש"כ בדרשות מהר"ח‬
‫אור זרוע )סימן יט( בזה"ל‪ ,‬וקידוש הלבנה הספר קורא‬
‫אותו הקבלת פני השכינה‪ ,‬וזה שהשאיר לנו הקב"ה‬
‫להקביל פני השכינה‪ ,‬ובשכר זה עתידים להקביל פני‬
‫השכינה ג' פעמים בשנה כמו שעשו אבותינו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובס' יוסף אומץ )סימן תסז( כתב בזה"ל‪ ,‬מה מאד‬
‫צריך זהירות וזירוז גדול להשגיח במצות קידוש‬
‫הלבנה מדי חודש בחודשו‪ ,‬כי רבה היא‪ ,‬ולאו מילתא‬
‫זוטרתא היא מה שאמרו חכמינו ז"ל‪ ,‬אלמלא לא זכו‬
‫ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש‬
‫וחודש דיים‪ ,‬דמשמע ששקולה היא ככל המצוות‪,‬‬
‫והרי דרך העולם לקבל פני כל מושל בשר ודם אע"פ‬
‫שאינו נגיד ומצוה לו‪ ,‬קל וחומר בן בנו של קל וחומר‬
‫פניו של מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬שאינו נראה‪,‬‬
‫ואעפ"כ רצונו להיראות‪ ,‬וא"כ מי גבר יהיה שלא‬
‫יבקש לראות פניו‪ ,‬לכן כל אדם יזרז עצמו על היותר‬
‫אפשר‪ ,‬שלא תהיה המצוה הגדולה הזאת עוברת‬
‫ממנו‪ ,‬כי הוא מעוות שלא יוכל לתקון עוד בחודש‬
‫ההוא כו'; ואם יראה אדם שממשמש סוף הזמן לבוא‪,‬‬
‫דהיינו בלילה אחד סמוך לסוף הזמן‪ ,‬או אפילו יותר‬
‫מזה אם הוא שעת גשמים‪ ,‬אל יעצרנו הגשם והשלג‬
‫או חושך אישון ואפילה‪ ,‬מלקום ממיטתו אפילו‬
‫בחצות לילה ואחריה‪ ,‬מלחפש בחפש מחופש‬
‫ברחובות קריה ובחצריהם ובדירתם‪ ,‬אולי יוכל‬
‫לקדשה קודם שיעבור המועד‪ ,‬עכ"ל; ועוד שם )סימן‬
‫תעו( בזה"ל‪ ,‬הנה הארכתי במצוה זו מאד‪ ,‬לרוב‬
‫חביבותה וחשיבותה בעיני‪ ,‬וקרוב אני לומר‪ ,‬שמי‬
‫שעובר עליו חודש ימים ולא זכה לקדשה ולהקביל פני‬
‫אביו שבשמים‪ ,‬דהוי כנזוף מאתו יתברך‪ ,‬שלא רצה‬
‫להיראות לו ומסתיר פניו ממנו‪ ,‬וק"ו משופך קיתון על‬
‫פניו דגשמים בחג‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה לקמן )הערה 'ה אות ב'(‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫וגו'‪ ,‬שהן עבודת אלילים‪ ,‬אשר חלק ה' אלוקיך אותם‬
‫לכל העמים‪ ,‬לא כאלה חלק יעקב‪ ,‬כי יוצר הכל הוא‪,‬‬
‫והמבין יבין דבר מתוך דבר‪ ,‬עכ"ל; ובס' פתח עיניים‬
‫להחיד"א )סנהדרין שם ד"ה אמר ר' אחא( כתב בזה"ל‪,‬‬
‫והיינו דקאמר ר' יוחנן כל המברך על החודש בזמנו‬
‫כאילו מקבל פני שכינה‪ ,‬דכיון דידע דישראל מונים‬
‫ללבנה שהיא מתמעטת‪ ,‬ויקחו מוסר להיות ענוים‪ ,‬א"כ‬
‫הוי כאילו מקבל פני שכינה‪ ,‬דהעניו נעשה מרכבה‬
‫לשכינה‪ ,‬והיינו דאמר )סנהדרין שם(‪ ,‬כתיב הכא )שמות‬
‫יב‪,‬ב( החדש הזה‪ ,‬דמצוה ראשונה נצטוינו להיות‬
‫ענוים‪ ,‬וכתיב התם )שמות טו‪,‬ב( זה א‪-‬לי ואנווהו‪ ,‬לשון‬
‫נווה‪ ,‬שאהיה כביכול מדור שלו מרכבה לשכינה‪,‬‬
‫ויומתק עוד‪ ,‬כי העניו אינו מקפיד ולבו נשבר הגם‬
‫שהוא אדם גדול‪ ,‬והיינו שחושב תמיד שעומד לפני‬
‫מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬ואיך יקפיד ואיך יחשיב‬
‫עצמו לכלום לפני מלך הכבוד‪ ,‬וזהו הרמז 'זה א‪-‬לי'‪,‬‬
‫אם זכיתי להסתכל תמיד שאני לפניו יתברך‪ ,‬ואומר‬
‫'זה א‪-‬לי' כי מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬ו'זה' מורה באצבע‪,‬‬
‫אז ודאי יכנע וישבר לבי‪ ,‬ואז 'ואנווהו' אהיה נווה‬
‫שלו‪ ,‬ונמצא דהך קרא כפי רמז זה קרי בחיל מדת‬
‫הענווה‪ ,‬וקרא ד'החדש הזה' להכי הוא דאתא‪ ,‬ושפיר‬
‫יליף ר' יוחנן כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה‬
‫א‪-‬לי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע חידושי אגדות למהר"ל )סנהדרין מב‪.‬‬
‫ד"ה כל המברך( מש"כ בביאור הענין‪.‬‬
‫ולהשלמת הענין יש להביא מש"כ בתשו' הרשב"א‬
‫)ח"ד סו"ס מח( בזה"ל‪ ,‬אלא שאנו כמקבלין פני‬
‫השכינה‪ ,‬בדמיון הלבנה שברא ומחדשה בכל חודש‬
‫ושאינה משנה את תפקידה‪ ,‬ועוד יש בזה ענין פנימי‬
‫למי שזיכהו השם לעמוד עליו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד בדברי הגמ' שהמברך על החודש 'בזמנו'‬
‫הרי הוא כמקבל פני השכינה‪ ,‬הנה בדברי האחרונים‬
‫מצינו כמה דרכים בביאור תיבת 'בזמנו'‪ ,‬ובס' פתח‬
‫עיניים להחיד"א )סנהדרין מב‪ .‬ד"ה אמר אביי( כתב דלאו‬
‫דווקא נקטו תיבת 'בזמנו'‪ ,‬ובכל גווני המברך ברכה‬
‫זו הרי הוא כמקבל פני השכינה; ובס' פני מבין‬
‫)סנהדרין מב‪ .‬ד"ה אמר( כתב לבאר בזה‪ ,‬דאף לדעת‬
‫הפוסקים דלקמן )סעיף יח‪ ,‬ושם הערה לט( דשפיר יש‬
‫לברך ברכת הלבנה אף ביום ט"ז אחר המולד‪ ,‬מכ"מ‬
‫לא חשיב כמברך על החודש 'בזמנו' אלא עד ט"ו‬
‫ימים אחר המולד‪ ,‬אבל אם מברך ביום ט"ז ואינו‬
‫'בזמנו'‪ ,‬לא חשיב כמקבל פני השכינה; ובשו"ת‬
‫תנד‬
‫שאתה מסתתר‪ ,‬אתה הוא אלקי ישראל שעשית עמהם‬
‫כמה נפלאות‪ ,‬ואתה מושיע בכל עת ובכל שעה‪ ,‬ועל‬
‫ידי תשועתך רואים אותך בני אדם‪ ,‬ואתה מתגלה להם‬
‫ומכירים אותך‪ ,‬וג"כ בכאן‪ ,‬על ידי מה שמחדש‬
‫החודשים הוא מתגלה לבני אדם‪ ,‬והוא כאילו מקבלים‬
‫פניו‪ ,‬מפי מורי הרב נר"ו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועוד מצינו עד"ז בדברי כמה ראשונים‪] ,‬וראה עוד‬
‫לקמן בהמשה"ד מדברי הרשב"א בזה[‪ ,‬וז"ל רבינו‬
‫בחיי )שמות יב‪,‬ב(‪ ,‬וידוע‪ ,‬כי כשיראה האדם הלבנה‬
‫בחידושה ומברך עליה‪ ,‬הנה הוא מעיד על חידוש‬
‫העולם שהוא עיקר האמונה‪ ,‬ומודה על אלוהותו של‬
‫יוצר בראשית שחידש העולם כשם שמחדש הלבנה‬
‫בכל חודש וחודש כו'‪ ,‬עכ"ל; והמאירי )סנהדרין מב‪.‬‬
‫ד"ה כל המברך( כתב בזה"ל‪ ,‬כל המברך על החודש‬
‫בזמנו כאילו מקביל פני שכינה‪ ,‬שהרי זה הערה‬
‫והתבוננות לחידוש הבריאה‪ ,‬ומתוך כך צריך שיברך‬
‫מעומד‪ ,‬עכ"ל; והלבוש )תכו‪,‬א( כתב בזה"ל‪ ,‬והיא לנו‬
‫כקבלת השכינה בכל חודש‪ ,‬שרואים בה גודל מעשיו‪,‬‬
‫וגם יש בה סוד שרומזת לשכינה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובחי' אגדות מהרש"א )סנהדרין שם ד"ה כאילו( כתב‬
‫בביאור הענין באופ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש לבאר‪ ,‬לפי שישראל‬
‫בגלותם אינם זוכים לראות פני שכינה‪ ,‬ורחוקה‬
‫מקבלתה‪ ,‬אבל חידוש הלבנה הוא סימן לישראל שהם‬
‫עתידים להתחדש כמותה לפאר ליוצרם בקיבול פני‬
‫שכינה‪ ,‬כמו שיורה ע"ז נוסח ברכת הלבנה‪ ,‬ולזה‬
‫כשאנו מברכים על החודש בזמנו‪ ,‬שהוא סימן שאנו‬
‫עתידים להתחדש כמותה‪ ,‬והרי אנו כאילו מקבלים פני‬
‫השכינה‪ ,‬עכ"ל; ]וכן נראה בביאור מש"כ בשבלי‬
‫הלקט )סימן קסז( בזה"ל‪ ,‬וכתיב )ירמיהו לא‪,‬לה‪-‬לו(‪ ,‬אם‬
‫ימושו החוקים האלה וגו' גם אני אמאס בכל זרע‬
‫ישראל‪ ,‬כלומר‪ ,‬מה שאין משנים את תפקידם וחוק‬
‫וזמן הקבוע להם‪ ,‬היא הבטחה טובה לנו שהקב"ה‬
‫חפץ בנו‪ ,‬וזהו פירוש להא דתני דברי רבי ישמעאל‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫עוד מצינו בדברי האחרונים דרכים נוספות בזה;‬
‫ובהגהות יעב"ץ )סנהדרין שם ד"ה כאילו( כתב בזה"ל‪,‬‬
‫שהלבנה בחידושה דוגמא לשכינה‪ ,‬וע"י הברכה‬
‫שנותנים הודאה לאביהם שבשמים שברא המאורות‬
‫ליהנות מאורם‪ ,‬זה נחשב כהקבלת פני שכינה ואבינו‬
‫שבשמים‪ ,‬לא שיהא ח"ו לה כבוד אלוהות‪ ,‬שהרי‬
‫מקרא מלא צווח )דברים ד‪,‬יט( ופן תשא עיניך השמימה‬
‫תנה‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫ג‪ .‬אין מברכים שהחיינו על קיום מצות ברכת הלבנה‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה ד‪.‬‬

‫)ספר מגיד מישרים להב"י‪ ,‬שיר השירים(‪ ,‬כשמקדשים הלבנה‬ ‫אגרות משה )או"ח ח"א סימן קמג( כתב‪ ,‬דלדעת הרמב"ם‬
‫במוצאי שבת‪ ,‬תהיה הצלחה‪ ,‬וכשתתכסה ולא תוכלו‬ ‫דלקמן )הערה כו אות ב'( שעיקר זמן ברכת הלבנה הרי‬
‫לברך‪ ,‬אותו החודש לא יהיה מוצלח‪ ,‬דו"ק ותשכח‪,‬‬ ‫הוא בלילה הראשון אחר המולד‪ ,‬הרי שאינו כמקבל‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫פני השכינה אלא בלילה הראשון‪] ,‬והוסיף עוד לפ"ז‪,‬‬
‫דכיון שעיקר דין עמידה בברכת הלבנה עיקרו משום‬
‫„‪ .‬בדברי הראשונים והאחרונים מצינו כמה וכמה‬
‫שהוא כמקבל פני השכינה‪ ,‬הרי שלדעת הרמב"ם לא‬
‫דרכים בביאור טעמא דמילתא שאין מברכים שהחיינו‬
‫בקיום מצות ברכת הלבנה‪ ,‬וכדין מצוה הבאה מזמן‬ ‫יהא צריך לעמוד באמירת הברכה‪ ,‬אלא היכא שמברך‬
‫לזמן שתקנו חכמים לברך שהחיינו בקיומה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫בלילה הראשון שהוא עיקר זמנו[; וע"ע בן יהוידע‬
‫א‪-‬ב‪ .‬עי' שבלי הלקט )סימן קסז( שכתב בזה"ל‪ ,‬ועל‬ ‫)סנהדרין שם‪ ,‬ד"ה כל המברך( מש"כ בביאור הענין ע"פ‬
‫כן אין צריכים לברך בה שהחיינו‪ ,‬שהרי הם מברכים‬ ‫הסוד‪ ,‬דלא חשיב כמברך על החודש 'בזמנו' וכמקבל‬
‫על חידוש שהם מתחדשים בזמן הקבוע להם‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫פני השכינה אלא לאחר ז' ימים משעת המולד‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫וכעי"ז בתניא רבתי )סימן לא( 'שהרי כבר מברכים על‬ ‫אכן‪ ,‬אף שגירסת ספרים שלפנינו שהמברך על החודש‬
‫חידושה'‪ ,‬ועי' אליה רבה )תכו‪,‬א( ופרי מגדים )אשל‬ ‫'בזמנו' הרי הוא כמקבל פני השכינה‪ ,‬וכ"ה גירסת‬
‫אברהם ריש סי' תכו( שהביאו דבריהם; ויש לפרש‬ ‫הרי"ף )סנהדרין יד‪ .‬מדפי הרי"ף( והרא"ש )סנהדרין פ"ה סימן‬

‫דבריהם דסבירא להו שלא תקנו חכמים ברכה על‬
‫ברכה‪ ,‬וכיון שכל עיקר מצות ברכת הלבנה אינה אלא‬
‫ברכה‪ ,‬לא תקנו חכמים לברך עליה ברכת שהחיינו;‬
‫ועוד יש לפרש דבריהם באופ"א‪ ,‬דכיון שאנו מברכים‬
‫על חידוש המאורות בכל יום בברכות ק"ש‪ ,‬א"כ‬
‫מהא"ט אין לנו להחשיב מצות ברכת הלבנה כמצוה‬
‫הבאה מזמן לזמן‪] ,‬ואע"פ שברכה זו ממש אינה‬
‫נאמרת אלא מזמן לזמן[‪] ,‬אך עכ"פ נראה שאין לפרש‬
‫דבריהם כדברי הצפנת פענח דלקמן בהמשה"ד )אות‬
‫ד'(‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫עוד יש שכתבו לפרש דברי השבה"ל והתניא רבתי‬
‫באופ"א‪ ,‬דאין כוונתם ליתן טעם מפני מה אין‬
‫מברכים ברכת שהחיינו על קיום מצות ברכת הלבנה‪,‬‬
‫אלא ליתן טעם מפני מה אין מברכים ברכת שהחיינו‬
‫על עצם ההנאה מחידוש הלבנה‪ ,‬ולזה כתבו הטעם‬
‫דסגי בעצם ברכת הלבנה שיש בה הודאה ושבח‬
‫להשי"ת על חידוש הלבנה‪ ,‬ולפ"ז אכתי טעמא בעי‬
‫אמאי אין מברכים שהחיינו על קיום מצוה זו שאינה‬
‫באה אלא מזמן לזמן‪ .‬אכן באמת נראה שאין לפרש‬
‫כן בדברי השבה"ל והתני"ר הנ"ל‪ ,‬דהא להדיא אמרי'‬
‫בסנהדרין )מב‪ (.‬בטעמא דמילתא שאין מברכים‬
‫הטוה"מ על חידוש הלבנה‪ ,‬דכיון דהיינו אורחיה לא‬
‫מברכינן‪ ,‬וא"כ הוא הדין והוא הטעם דאין לברך‬
‫שהחיינו על חידושה‪ ,‬ואמאי הוצרכו הראשונים ליתן‬
‫א'( ועו"ר‪ ,‬אך גירסת רבינו חננאל )סנהדרין שם ד"ה אמר‬
‫רבי( ועו"ר‪' ,‬כל המברך על החודש' בלא תיבת‬
‫'בזמנו'‪ ,‬ולפ"ז אין מקום לדיוקים אלו מדברי הגמ'‪.‬‬
‫ה‪ .‬עוד מצינו בדברי הרו"א שהאריכו בגודל שכר‬
‫וסגולת מצוה זו‪ ,‬ובדרשות מהר"ח אור זרוע )סו"ס יט(‬
‫כתב בזה"ל‪ ,‬וקידוש הלבנה‪ ,‬הספר קורא אותו הקבלת‬
‫פני השכינה‪ ,‬וזה שהשאיר לנו הקב"ה להקביל פני‬
‫השכינה‪ ,‬ובשכר זה עתידים להקביל פני השכינה‬
‫שלש פעמים בשנה‪ ,‬כמו שעשו אבותינו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובס' יוסף אומץ )סימן תעו( הביא בזה"ל‪ ,‬ולגודל‬
‫מעלת מצוה זו אמרתי אספרה כמו ששמעתי מפי‬
‫מו"ר הגאון מוהר"ר הירץ ז"ל אב"ד פה ]‪-‬פפד"מ[‪,‬‬
‫בשם הגאון מוהר"ר אהרן אב"ד דק"ק פוזנא והמדינה‬
‫ז"ל‪ ,‬כי ליסטים שבו ויבוזו איש אחד‪ ,‬וקשרו אותו על‬
‫הסוס להוליכו למקום חפצם‪ ,‬ויהי בהיותם בשדה‬
‫בלילה ההוא ראה השבוי כי הלבנה זורחת‪ ,‬וביקש‬
‫מהשבאי שיעמיד הסוס על עומדו למען יוכל לקדש‬
‫הלבנה כמצות ה' אלוקינו‪ ,‬והשבאי שמע לקולו‪ ,‬ואז‬
‫בעת אמירת הברכה נתקו מוסרותימו ממנו‪ ,‬עד כי‬
‫ברח לו ואין רואה‪ ,‬ושב לביתו לשלום‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז‬
‫באליה רבה )תרב‪,‬ז( ובבאר היטב )תרב‪,‬ד( ועו"א‪,‬‬
‫שהמברך ברכת הלבנה בזמנו‪ ,‬לא ידאג שמא ימות‬
‫באותו החודש‪.‬‬
‫וע"ע מגן אברהם )תכו‪,‬ב( שכתב בזה"ל‪ ,‬כתב המגיד‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תנו‬

‫להשי"ת על שזיכהו להגיע לזמן זה‪ ,‬וא"כ בשלמא‬ ‫טעם נוסף בזה‪ ,‬ומשו"ה נראה טפי דעיקר כוונתם‬
‫במצוה שהיא מחוייבת‪ ,‬שפיר יש לו להודות ולשבח‬ ‫לבאר מאי טעמא אין מברכים שהחיינו על קיום‬
‫על שהגיע לזמן זה שמחויב לקיים המצוה‪ ,‬אך במצוה‬ ‫המצוה‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫שאינה חיובית‪ ,‬מה בכך שהגיע לזמן זה‪ ,‬הא עכ"פ‬ ‫ג‪ .‬עי' כנסת הגדולה )סימן תכב הגה"ט אות ה'( שכתב‬
‫אכתי אינו מחויב לקיים מצוה זו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫בטעמא דמילתא‪ ,‬לפי שפעמים ברכה זו נאמרת בתוך‬
‫ה‪ .‬בס' כף החיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן לה אות י'( כתב‬ ‫שלושים יום לאמירתה הקודמת‪ ,‬ואין מברכים‬
‫בטעמא דמילתא שאין מברכים שהחיינו על קיום‬ ‫שהחיינו אלא היכא דאיכא הפסק שלושים יום בין‬
‫מצות ברכת הלבנה‪ ,‬לפי שאסור להסתכל בלבנה‪,‬‬ ‫מצוה למצוה‪] ,‬וע"ע אבודרהם )סדר ברכהמ"צ ומשפטיהם‪,‬‬
‫עכ"ד; אכן באמת אכתי טעמא בעי‪ ,‬דמה בכך שאסור‬ ‫ד"ה כל מצוה( שכ' דמהא"ט אין מברכים שהחיינו על‬
‫להסתכל בלבנה דמשו"ה יש לנו לומר שאין לברך‬ ‫אמירת ההלל בר"ח[‪ ,‬ומשו"ה אף היכא שעברו‬
‫שהחיינו בקיום מצוה זו‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי בודאי מותר‬ ‫שלושים יום משעה שקיים מצוה זו קודם לכן‪ ,‬מכ"מ‬
‫להביט בלבנה כדי לברך עליה‪ ,‬ולדעת כמה פוסקים‬ ‫לא פלוג רבנן‪ ,‬ולא תקנו כלל ברכת שהחיינו בקיום‬
‫יש להביט בה במשך כל זמן הברכה‪ ,‬וכדלקמן )הערה‬
‫מצוה זו; ויש מן האחרונים שהביאו דברי הכנה"ג‪,‬‬
‫פב(‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫וכ"ה בפרי חדש )תכו‪,‬א(‪ ,‬אליה רבה )תכו‪,‬א(‪ ,‬ופרי‬
‫ו‪ .‬עי' שו"ת כתב סופר )או"ח סימן לד ד"ה וכשאני(‬
‫מגדים )אשל אברהם ריש סי' תכו(‪] ,‬וע"ע עיקרי הד"ט‬
‫)או"ח סימן טז אות כ'( מש"כ להעיר בטעם זה‪ ,‬ויש‬
‫שכתב לבאר טעם נוסף בזה‪] ,‬וכעי"ז אף בס' כף‬
‫ליישב הדברים בפשיטות‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫החיים )שם([‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכשאני לעצמי היה נראה לי‬
‫ד‪ .‬עי' שו"ת צפנת פענח )החדשות‪ ,‬ח"א סימן יד( שכ'‬
‫מילתא בטעמא דאין מברכים שהחיינו בקידוש‬
‫בטעמא דמילתא בזה"ל‪ ,‬וזה רק ברכת ראיה ולא‬
‫הלבנה‪ ,‬בהקדם מה ששמעתי מפה קדשו של אבא‬
‫מצוה‪ ,‬לכן לא שייך לומר על זה זמן‪ ,‬עכ"ל; והנה‬
‫מו"ר מאור הגולה ז"ל‪ ,‬להבין קצת מאמר חז"ל‬
‫מחד גיסא יש לפרש כוונתו כדברי השבה"ל והתני"ר‬
‫)שבועות ט‪ ,(.‬הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח‪,‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬שלא תקנו חכמים ברכה על ברכה‪ ,‬אכן נראה‬
‫וצריך להבין מה לנו להביא כפרה על זה‪ ,‬וכי אנחנו‬
‫טפי לפרש כוונתו באופ"א‪ ,‬דכיון שברכת הלבנה אינה‬
‫גרמנו‪ ,‬והסביר הענין משום דהדבר תלוי בנו‪,‬‬
‫'מצוה חיובית' אלא 'מצוה קיומית' בעלמא‪ ,‬והיינו‬
‫וכשיהיה עולם התיקון יהיה אור הלבנה כאור החמה‪,‬‬ ‫שאינו חייב לברך ברכת הלבנה אלא לאחר שראה‬
‫ועלינו להביא כפרה על מיעוט אור הלבנה עדיין‪ ,‬אלו‬ ‫הלבנה בחידושה‪ ,‬אך קודם לכן אינו צריך לילך ולחזר‬
‫דברי קדשו ז"ל לפי שעולה בזכרונו‪ ,‬ואומר מעתה‪,‬‬ ‫אחריה לראותה כדי לברך ברכה זו‪] ,‬וכדלקמן בסמוך‬
‫דמהא"ט אין מברכים שהחיינו על חידושה כו'‪ ,‬שאנו‬ ‫)סעיף ד'‪ ,‬ושם הערה ה'( שכן דעת כמה אחרונים בגדר‬
‫מזכירים צערנו שאנו גרמנו למיעוט אור הלבנה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ברכת הלבנה[‪ ,‬הרי שאין שייך לברך עליה שהחיינו;‬
‫מגרע גרע אורה ומתחדשת ומוספת והולכת‪ ,‬כן נראה‬ ‫]ועוד מצינו כעי"ז בס' מעשה רוקח )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י‬
‫לי טעם לשבח‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מהל' מאכלות אסורות הי"ז( לענין מצות פדיון נטע רבעי‪,‬‬
‫ז‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬דבפשטות יש לומר‪ ,‬דאף‬ ‫דהיי"ט שאין מברכים שהחיינו בקיומה‪ ,‬לפי שאינו‬
‫לדעת הראשונים דסבירא להו שאין מברכים שהחיינו‬ ‫מחויב לקיים מצוה זו‪ ,‬שהרי יכול להניח הפירות‬
‫אלא בקיום מצוה שיש בה שמחה בקיומה‪ ,‬וכמשנ"ת‬ ‫בביתו ולא לאוכלם ולא לפדותם‪ ,‬אלא שאם רוצה‬
‫בארוכה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פרק יב ס"ה‪,‬‬ ‫לאוכלם במקומו הרי הוא חייב לפדותם‪.‬‬
‫ושם בהערות(‪ ,‬מכ"מ צריכים אנו לטעמים הנ"ל‪ ,‬שהרי‬ ‫ובס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פרק כז הערה יא(‬
‫בודאי יש לנו להחשיב מצות ברכת הלבנה כמצוה‬ ‫כתבתי בס"ד בביאור הענין‪] ,‬מאי טעמא יש לומר‬
‫שיש בה שמחה‪ ,‬שהרי הוא כמקבל פני השכינה‪,‬‬ ‫שאין לברך שהחיינו אלא על מצוה חיובית[‪ ,‬שהרי‬
‫וכמבו' בסנהדרין )מב‪ ,(.‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ברכה זו 'ברכת הזמן' היא‪ ,‬והיינו שמודה ומשבח‬
‫תנז‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫החייבים בברכה‬
‫ד‪ .‬נחלקו הפוסקים בגדר מצות ברכת הלבנה‪ ,‬האם היא מצוה חיובית או מצוה קיומית‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬האם חייב לחזר אחר ראיית הלבנה כדי לברך עליה‪ ,‬או שמא אינו מתחייב לברך‬
‫עליה אלא לאחר ראייתה‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה ה‪.‬‬

‫עליו חיוב הברכה אלא בראיית הלבנה ולא קודם לכן‪,‬‬
‫משכח"ל שפיר כל היכא שלא נזדמן לו לראות הלבנה‬
‫בתחילת החודש‪ ,‬ומבו' דסבירא ליה נמי‪ ,‬דחיוב גמור‬
‫מוטל עליו מתחילת החודש לחזר אחר ראיית הלבנה‬
‫כדי לברך עליה‪ ,‬ולזה כתב רבינו מנוח‪ ,‬שאם שכח‬
‫לעשות כן בתחילת החודש‪ ,‬שפיר יכול לברך עד ט"ז‬
‫ימים משעת המולד‪ ,‬ודו"ק‪] .‬וראה עוד לקמן‬
‫בהמשה"ד )אות ה'(‪ ,‬דאפשר שיש לדייק כן אף מדברי‬
‫רש"י‪ ,‬דברכת הלבנה הרי היא מצוה חיובית כשאר‬
‫מצוות‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫ב‪ .‬וכן מבו' בשו"ת שבות יעקב )ח"ב סימן י'(‪,‬‬
‫שחובה גמורה היא לברך ברכת הלבנה בכל חודש‬
‫וחודש‪ ,‬ואף קודם שראה הלבנה מוטל עליו חיוב‬
‫מצוה זו‪ ,‬אלא שעכ"פ אינו יכול לברך ברכה זו עד‬
‫שיראה הלבנה בחידושה; וז"ל‪ ,‬בחודש כסלו תע"ה‬
‫כשבאתי לקבל רבנות ק"ק וורמיישא‪ ,‬היה חודש ימים‬
‫מעונן וערפל‪ ,‬שהיה אי אפשר לראות הלבנה‬
‫בחידושה ולקדשה‪ ,‬ונשאלתי מאיזה בעלי בתים‬
‫ששמעו מאיזה רב שגזר תענית על הציבור בשביל זה‪,‬‬
‫שלא היו יכולים לקיים מצות קידוש לבנה באותו‬
‫חודש‪ ,‬אם דבריו יש על מי שיסמכו מש"ס ופוסקים‬
‫ראשונים; תשובה‪ ,‬אף שטעמו נעלמה מאתי‪ ,‬ואולי יש‬
‫לו קבלה מרבו בדבר זה‪ ,‬קבלה נקבל‪ ,‬אבל לדין יש‬
‫תשובה‪ ,‬והנה לכאו' יש לדין זה מקור בש"ס דסוכה‬
‫)כח‪ (:‬במתני' ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות‬
‫משתסרח המקפה‪ ,‬משלו משל למה הדבר דומה‪,‬‬
‫לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו‪,‬‬
‫ומפרש שם בש"ס דהוי כאילו שפך לו רבו קיתון על‬
‫פניו של עבד ואמר לי' אי אפשי בשמושך כו'‪ ,‬עכ"ל‬
‫השבו"י; ואם לא היתה ברכת הלבנה חובה גמורה‬
‫אלא לאחר ראיית הלבנה בחידושה‪ ,‬בודאי אין לדמות‬
‫כן להא דסוכה דשפך לו רבו קיתון על פניו‪ ,‬שהרי‬
‫אינה מצוה חיובית כלל‪ ,‬והרי דסבירא ליה להשבו"י‬
‫בפשיטות‪ ,‬שמצות ברכת הלבנה הרי היא כמצוה‬
‫)פ"ו מהל' ברכות הי"ז(‬‫‪ .‰‬א‪ .‬הנה מדברי הרמב"ם‬
‫נראה להוכיח‪ ,‬שמצות ברכת הלבנה חובה גמורה‬
‫היא‪ ,‬ואף קודם שראה הלבנה מוטל עליו החיוב לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬אלא שעכ"פ אינו יכול לברך ברכה זו בלא‬
‫ראיית הלבנה‪ ,‬ומשו"ה חייב לחזר אחר ראיית הלבנה‬
‫כדי לברך עליה‪ ,‬דיעו"ש שכתב הרמב"ם דשפיר דמי‬
‫לברך ברכת הלבנה אף בלילה הראשון מיד לאחר‬
‫המולד‪] ,‬וראה לקמן )סעיף טו‪ ,‬ושם הערה כו( שכן דעת‬
‫רבים מרבותינו הראשונים[‪ ,‬ומדבריו שם נראה שזהו‬
‫עיקר זמן ברכה זו לכתחילה‪ ,‬אלא שעכ"פ אם עבר‬
‫זמן זה ולא בירך עליה‪ ,‬שפיר מברך עד שיעברו ט"ז‬
‫ימים‪] ,‬וז"ל הרמב"ם‪ ,‬אם לא בירך עליה בליל‬
‫הראשון‪ ,‬מברך עליה עד ט"ז יום בחודש עד שתמלא‬
‫פגימתה‪ ,‬עכ"ל[; ואי נימא דאינו חייב כלל לחזר אחר‬
‫ראיית הלבנה כדי לברך עליה‪ ,‬א"כ מהו שכתב‬
‫הרמב"ם דלכתחילה יש לו לברך עליה מיד בלילה‬
‫הראשון‪ ,‬ובדיעבד יכול לברך עליה אף לאחמ"כ עד‬
‫ט"ז ימים‪ ,‬הא לא תלי' אלא בראיית הלבנה‪ ,‬וכל כמה‬
‫שלא ראה הלבנה אינו מחויב לברך‪ ,‬ומה שייך בזה‬
‫ענין 'לכתחילה' ו'דיעבד'‪ ,‬ובהכרח דסבירא ליה‬
‫שברכת הלבנה חובה גמורה היא‪ ,‬ואף קודם שראה‬
‫הלבנה חייב לברך ברכה זו‪ ,‬אלא שעכ"פ אינו יכול‬
‫לברך עליה עד שיראנה‪ ,‬ולזה כתב הרמב"ם‪,‬‬
‫דלכתחילה יש לו לילך ולראות הלבנה בלילה הראשון‬
‫שהוא עיקר זמן מצוה זו‪ ,‬אלא שעכ"פ אם לא עשה‬
‫כן בלילה הראשון‪ ,‬יש לו לעשות כן בשאר הלילות‬
‫עד שיעברו עליה ט"ז ימים מהמולד‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וכעי"ז יש להוסיף ולדייק אף בדברי רבינו מנוח‬
‫)על הרמב"ם שם( שכתב בזה"ל‪ ,‬שבתחילה חייב לברך‬
‫תיכף שרואה אותה בתחילת החודש‪ ,‬אבל אם שכח‬
‫ולא בירך בשעת חידושה‪ ,‬יכול לברך עד ששה עשר‬
‫יום‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומשמע נמי דלא משכח"ל שלא בירך‬
‫עליה בשעת חידושה‪ ,‬אלא היכא ששכח מלברך עליה‬
‫]או שלא היה בידו לברך עליה[‪ ,‬ואי נימא שלא חל‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫ביה"ש[‪ ,‬שפיר היה לנו לפוטרו מתשלום הנזק‪,‬‬
‫ובהכרח דס"ל דמצות ברכת הלבנה חובה גמורה היא‬
‫אף קודם ראיית הלבנה‪ ,‬דהא בלא"ה בודאי אין‬
‫לפוטרו מתשלום הנזק‪ ,‬שהרי היה בידו שלא לרוץ‬
‫לראות הלבנה כלל ולא להתחייב במצוה זו; ]ואף‬
‫שאינה ראיה מוכרחת כ"כ‪ ,‬דיש לומר דמיירי היכא‬
‫שכבר ראה הלבנה‪ ,‬ובכהא"ג לכו"ע כבר נתחייב‬
‫במצוה זו כשאר מצוות‪ ,‬מכ"מ מסתימת דבריו שלא‬
‫פירט במעשה הנ"ל אלא ש'שמע קול השמש המכריז‬
‫על קידוש לבנה'‪ ,‬נראה דמיירי אע"פ שלא ראה‬
‫הלבנה קודם לכן‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫]ואגב אורחא יש להוסיף בזה‪ ,‬א‪ .‬עי' חתם סופר‬
‫)שבת כא‪ :‬ד"ה ר' יהודה אומר( שהביא דברי החוו"י‪ ,‬וכתב‬
‫לחלוק עליו דאף בהידור מצוה שייך לפוטרו מלשלם‬
‫מה שהזיק בריצתו‪ ,‬יעו"ש מש"כ להוכיח לזה; ב‪.‬‬
‫מש"כ הב"י הנ"ל שלא נאמר פטור זה אלא לענין הרץ‬
‫בערב שבת בין השמשות מתוך שהוא בהול וזמנו‬
‫מועט‪ ,‬הנה עי' הגהות אשר"י )בבא קמא פ"ג סימן יא( שכ'‬
‫דה"ה נמי קודם בין השמשות‪ ,‬משעה שמתחילים‬
‫לאפות ולתקן צרכי היום‪ ,‬ולדבריו הרי שיש לומר כן‬
‫אף בשאר מצוות‪ ,‬ובאמת כן כתב להדי' בים של‬
‫שלמה )ב"ק פ"ג סימן כג( ע"פ דברי האו"ז )ח"ג מסכת ב"ק‬
‫סימן קסד(‪ ,‬דה"ה נמי אף בשאר מצוות‪ ,‬דכל היכא‬
‫דברירא לן שריצתו היתה לקיום המצוה‪ ,‬פטור מלשלם‬
‫מה שהזיק בריצתו‪ ,‬וכן לענין מצות כבוד שבת אפילו‬
‫כל ימות השבוע‪ ,‬כל היכא שניכר מתוך ריצתו שהוא‬
‫לצורך מצות כבוד שבת‪ ,‬וכן כתב השל"ה )מסכת שבת‬
‫פרק נר מצוה אות ל'( דה"ה נמי בשאר מצוות‪ ,‬וע"ע שו"ת‬
‫עמודי אש )אייזנשטיין‪ ,‬סימן ה' אות נא( מה שהאריך בזה;‬
‫ג‪ .‬עי' שו"ת עונג יו"ט )סימן ט'( ובן יהוידע )ב"ק לב‪(.‬‬
‫שכתבו סברא נוספת בזה‪ ,‬דיש לומר שלא פטרוהו‬
‫מלשלם מה שהזיק בריצתו‪ ,‬אלא היכא שרץ לכבוד‬
‫שבת‪ ,‬דהוי מצוה בעצם הריצה‪ ,‬שהרי עי"ז נראה‬
‫שמכבד השבת‪ ,‬משא"כ היכא שרץ לצורך קיום מצוה‬
‫אחרת והזיק בריצתו דחייב לשלם‪ ,‬ואכמ"ל עוד בזה[‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד יש להוכיח לזה שמצות ברכת הלבנה הרי‬
‫היא חובה גמורה כשאר מצוות‪ ,‬ואף קודם שראה‬
‫הלבנה מוטל עליו החיוב לראות הלבנה כדי לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬דהנה עי' שו"ת נודע ביהודה )מהדו"ק או"ח‬
‫סימן מא( שכ'‪ ,‬לענין מעשה שהי' בחודש אדר שעדיין‬
‫לא בירכו ברכת הלבנה עד יום הפורים‪ ,‬ובאמצע‬
‫תנח‬
‫חיובית‪ ,‬ואף קודם שראה הלבנה חייב במצוה זו‪,‬‬
‫וצריך לראות הלבנה כדי לברך עליה‪ ,‬ודו"ק; וע"ע‬
‫יוסף אומץ )סימן תעו( ושו"ת חתם סופר )או"ח סימן קב(‬
‫שכתבו נמי‪ ,‬דכל כהא"ג שאינם יכולים לברך ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬הר"ז כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון‬
‫על פניו; ]ויעו"ש בשבו"י שכ'‪ ,‬דעכ"פ למעשה אין‬
‫להטריח על הציבור להתענות היכא שלא נראתה‬
‫הלבנה ולא יכלו לברך עליה‪ ,‬וע"ע גמ' ברכות )ו‪(.‬‬
‫חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו‬
‫הכתוב כאילו עשאה‪ ,‬וע"ע לקמן )סעיף כו‪ ,‬ושם הערה נה(‬
‫שיש שכתבו לחדש דהיכא שלא נראתה הלבנה כלל‬
‫שפיר דמי לברך עליה אף בלא ראייתה‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו[; וראה להלן בהמשה"ד )אות ה'( מקורות‬
‫נוספים בזה מדברי האחרונים‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד נתעוררתי בזה‪ ,‬דלכאו' יש להוכיח לזה‬
‫דמצות ברכת הלבנה הרי היא מצוה חיובית המוטלת‬
‫עליו אף קודם שראה הלבנה‪ ,‬ממש"כ בשו"ת חוות‬
‫יאיר )סימן רז( לדון‪ ,‬לענין מי ששמע קול השמש‬
‫המכריז על ברכת הלבנה‪ ,‬ורץ לברך עם הציבור והזיק‬
‫מחמת מרוצתו‪ ,‬וטען המזיק שאינו חייב לשלם‪ ,‬דהא‬
‫בב"ק )לב‪ (.‬אמרי' דהיכא שרץ בערב שבת בין‬
‫השמשות והזיק פטור‪ ,‬לפי שרץ ברשות משום דהוי‬
‫צורך מצוה‪ ,‬וא"כ ה"ה נמי אם רץ לצורך קיום מצוה‬
‫אחרת כגון מצות ברכת הלבנה‪ ,‬והשיב החוו"י‪ ,‬דכיון‬
‫שכל עיקר ריצתו היתה כדי להספיק לברך ברכת‬
‫הלבנה בציבור וברוב עם‪ ,‬ולא לצורך עיקר המצוה‬
‫לברך ברכת הלבנה‪ ,‬הרי שאין הידור זה חשיב‬
‫כ'מצוה' לפוטרו מלשלם מה שהזיק‪ ,‬וביותר‪ ,‬שהרי‬
‫הב"י )חו"מ שעח‪,‬ח ד"ה ומ"ש רבינו אחד( הביא דעת‬
‫המרדכי )ב"ק סימן לט(‪ ,‬שלא נאמר די"ז אלא לענין הרץ‬
‫בערב שבת ביה"ש‪ ,‬כיון שהוא בהול טובא שהרי הוא‬
‫זמן מועט קודם הלילה‪ ,‬ומשו"ה אין ללמוד שאר‬
‫מצוות מערב שבת ביה"ש‪ ,‬ולפ"ז ה"נ ברכת הלבנה‬
‫אין להחשיבו כמי שבהול כ"כ‪ ,‬שהרי הי' יכול לברך‬
‫ברכת הלבנה אף לאחמ"כ‪ ,‬ושוב אין לפוטרו מלשלם‬
‫מה שהזיק אע"פ שרץ לדבר מצוה‪ ,‬עכ"ד החוו"י‪.‬‬
‫ונראה מדבריו‪ ,‬שאם היה המעשה בסוף זמן ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬והיה רץ מתוך בהילותו להספיק לברך ברכה‬
‫זו לפני שיעבור זמנה‪] ,‬והרי שריצתו היתה לצורך‬
‫עיקר המצוה ולא לצורך הידור מצוה בלבד‪ ,‬וכן‬
‫אפשר שיש להחשיבו כ'בהול' ולדמותו לערב שבת‬
‫תנט‬
‫יש לו להיות ניעור כל הלילה עד שיראנה ויברך עליה‪.‬‬
‫וכ"כ מדנפשי' בשו"ת משנה הלכות )חלק יא סי' שמא(‪,‬‬
‫דמצות ברכת הלבנה חובה גמורה היא אף קודם‬
‫שראה הלבנה‪ ,‬אלא שאינו יכול לברך עליה אלא‬
‫בראייתה בחידושה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת משיב דבר להנצי"ב )ח"ב סימן מח‪,‬‬
‫ד"ה עוד שאל מע"כ הבדלה( שכתב בתוה"ד‪ ,‬ד'קידוש‬
‫לבנה לא נתחייבו עד שיצאו מבית הכנסת ויראו את‬
‫הלבנה'‪ ,‬והרי שקודם ראיית הלבנה אינה חובה‬
‫גמורה‪ .‬ועי' חיי אדם )כלל קיח סוף סי"ד( שכתב לענין‬
‫סומא‪ ,‬שהסומא 'מותר' לברך ברכת הלבנה‪ ,‬ואפשר‬
‫דסבירא ליה נמי שברכה זו אינה חיוב גמור אלא‬
‫לאחר ראיית הלבנה בחידושה‪ ,‬ונמצא שלעולם לא‬
‫יתחייב הסומא בחיוב גמור לברך ברכה זו‪ ,‬אלא שאם‬
‫רצה הרי הוא 'מותר' לברך ברכה זו‪ .‬וע"ע שו"ת זרע‬
‫אמת )ח"ג סימן מג( שכתב בתוך דבריו בזה"ל‪] ,‬יעו"ש‬
‫דמיירי לענין חולה השוכב בתוך הבית[‪ ,‬ומכ"מ טוב‬
‫יותר שלא יברך‪ ,‬דהא כל כמה דאינו רואה הלבנה לא‬
‫רמי חיובא עליה‪ ,‬דהרי לא אמרו אלא 'הרואה לבנה'‪,‬‬
‫וכמו שאמרו גבי קשת ]ושאר ברכות הראיה[‪ ,‬והן‬
‫אמת דודאי מצוה קעביד‪ ,‬כדאמרינן )סנהדרין מב‪(.‬‬
‫כאילו מקבל פני שכינה‪ ,‬אבל מכ"מ חיובא ליכא‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן נקט בפשיטות בשו"ת דבר יהושע )ח"ב סימן‬
‫יג אות א'(‪ ,‬ש'אם אינו רואה את הלבנה פטור מלקדשו'‪,‬‬
‫וכ"כ בשו"ת להורות נתן )ח"א סימן כז אות ז'(‪.‬‬
‫וכן נראה להוכיח ממש"כ בשו"ת צפנת פענח‬
‫)החדשות‪ ,‬ח"א סימן יד(‪ ,‬בטעמא דמילתא שאין מברכים‬
‫ברכת שהחיינו על קיום מצות ברכת הלבנה‪ ,‬אע"פ‬
‫שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וזה רק ברכת‬
‫ראיה ולא מצוה‪ ,‬לכן לא שייך לומר על זה זמן‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ולעיל בסמוך )הערה ד' אות ד'( ביארנו כוונתו בזה‪,‬‬
‫דסבירא ליה שברכת הלבנה אינה 'מצוה חיובית' אלא‬
‫'מצוה קיומית' בעלמא‪ ,‬וכל שלא ראה הלבנה אינו‬
‫צריך לילך ולחזר אחריה לראותה כדי לברך ברכה זו‪,‬‬
‫ומשו"ה אין שייך לברך עליה ברכת שהחיינו‪] ,‬וראה‬
‫עוד לעיל בסמוך )שם( שכבר כתב כעי"ז בס' מעשה‬
‫רוקח )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' מאכלות אסורות הי"ז( לענין‬
‫ברכת שהחיינו על פדיון נטע רבעי‪ ,‬ויעו"ש שביארנו‬
‫סברת הדברים[‪.‬‬
‫ובכת"ע 'הנאמן' )שנת תשט"ז‪ ,‬גליון ע"ג עמ' ‪ (31‬הובא‬
‫שנחלקו בזה הגרא"ז מלצר והחזון איש‪ ,‬כאשר נשאלו‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫קריאת המגילה בליל פורים נראתה הלבנה‪] ,‬והוא‬
‫הלילה האחרון אשר יכולים לברך ברכת הלבנה‬
‫בחודש זה[‪ ,‬דשפיר יש להם להפסיק באמצע קריאת‬
‫ולכאו' יש‬ ‫המגילה כדי לברך ברכת הלבנה;‬
‫להקשות ע"ד הנוב"י‪ ,‬שהרי עדיין לא ראו הציבור את‬
‫הלבנה בחידושה‪ ,‬אלא שנודע להם שנראתה הלבנה‬
‫בשמים‪ ,‬וא"כ מאיזה טעם יש להם להפסיק באמצע‬
‫קריאת המגילה כדי לקיים מצוה שעדיין לא נתחייבו‬
‫בה; ובהכרח דסבירא ליה להנוב"י‪ ,‬דברכת הלבנה הרי‬
‫היא חובה גמורה המוטלת על האדם בכל חודש‬
‫וחודש אף קודם שראה הלבנה‪ ,‬אלא שאינו יכול לברך‬
‫עד שיראה הלבנה‪ ,‬ומשו"ה ס"ל שיש להם להפסיק‬
‫מקיום מצוה אחרת כדי לקיים מצות ברכת הלבנה‬
‫שהיא מצוה עוברת; ]וכן ראיתי בשם הגר"א‬
‫גנחובסקי‪ ,‬שיש להוכיח מדברי הנוב"י הנ"ל‪ ,‬דאף‬
‫קודם שראה הלבנה בחידושה‪ ,‬מכ"מ חיוב גמור הוא‬
‫לברך ברכת הלבנה; וראה עוד בס' מנחת אשר )להגר"א‬
‫וייס שליט"א‪ ,‬שמות סימן טו אות ד'( שהביא מש"כ בשו"ת‬
‫ספר יהושע )סימן רמד( ובשו"ת שנות חיים )להגר"ש‬
‫קלוגר‪ ,‬סימן קלא( לפקפק בדברי הנוב"י‪ ,‬וכתב דמוכח‬
‫דסבירא להו לאידך גיסא‪ ,‬דמצות ברכת הלבנה אינה‬
‫חובה אלא לאחר שראה הלבנה בחידושה‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬אכן‬
‫יעו"ש בדבריהם שלא כתבו לדחות דברי הנוב"י‬
‫מטעם זה שעדיין לא ראו הלבנה ולא נתחייבו בברכה‪,‬‬
‫אלא מטעם שכבר התחילו במצות קריאת המגילה‪,‬‬
‫וקיי"ל )פסחים סד‪ (:‬דאין מעבירין על המצוות‪ ,‬וכדלקמן‬
‫)הערה סח( בארוכה‪ ,‬ולפ"ז אפשר דמודו לדברי הנוב"י‬
‫לענין זה דהוי חובה גמורה אף קודם ראיית הלבנה‪,‬‬
‫ודו"ק[‪.‬‬
‫ה‪ .‬ומדברי האחרונים יש להביא כמה וכמה‬
‫מקורות נוספים לנידו"ד‪ ,‬האם ברכת הלבנה הרי היא‬
‫חובה גמורה אף קודם שראה הלבנה בחידושה‪ ,‬או‬
‫שמא אינה אלא 'מצוה קיומית'‪ ,‬וכל כמה שלא ראה‬
‫הלבנה אינו חייב לילך ולחזר אחריה כדי לראותה‬
‫ולברך עליה; ועי' קיצור שו"ע )סימן צז ס"ז( שכתב‪,‬‬
‫ש'חייבים לקדש את הלבנה בכל חודש'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ונראה‬
‫שחיוב גמור הוא ]ואף קודם שראה הלבנה[‪ ,‬וכן כתב‬
‫בשו"ת דברי יציב )או"ח סימן קעח(‪ ,‬דמפשטות דברי‬
‫הפוסקים נראה שחובה גמורה היא‪ ,‬וכתב עוד בשם‬
‫זקנו בעל דברי חיים מצאנז‪ ,‬שבלילה האחרון שיכול‬
‫לברך בו ברכת הלבנה‪ ,‬אם עדיין לא בירך בחודש זה‪,‬‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫ה‪ .‬נשים‪ ,‬הסכמת הפוסקים שאינן מברכות ברכת הלבנה ו‪ ,‬יש שביארו משום דהויא מצות‬
‫בהמש"ד‪ ,‬שיש לנשים לברך ברכת הלבנה‪ ,‬וכדברי‬
‫המאירי הנ"ל‪ ,‬וראה לשונו לקמן בסמוך )הערה ח' סוף‬
‫אות ב'([‪ ,‬וכן כתב בערוך השולחן )תכו‪,‬יד(‪ ,‬ד'בגמרא‬
‫שם משמע להדיא‪ ,‬דבימיהם היו גם הנשים מברכות‬
‫ברכה קצרה ברוך מחדש חדשים'‪ ,‬עכ"ל; וע"ע‬
‫מחזיק ברכה להחיד"א )תכו‪,‬ד( שכתב ע"פ דברי‬
‫המאירי‪ ,‬שחולה שאינו יכול לברך כראוי‪ ,‬או כל‬
‫כהא"ג שאנוס הוא ואינו יכול לברך כראוי‪ ,‬דשפיר‬
‫יכול לפטור עצמו בברכה קצרה זו‪ ,‬וכ"כ בס' מאורי‬
‫אור )שם( בזה"ל‪ ,‬ואגב אזכרה‪ ,‬מי שבא בדרך ואין‬
‫בידו סידור הנוסח וירא שיעבור זמנו‪ ,‬מצי לברך‬
‫'מחדש חדשים' בשם ומלכות כדמוכח לעיל‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫וע"ע מגן אברהם )ריש סי' תכו( שכתב נמי‪,‬‬
‫דמפשטות דברי הגמ' נראה שנשים חייבות בברכת‬
‫הלבנה‪] ,‬ונראה שהבין ג"כ כדרך זו בביאו"ד הגמ'[‪,‬‬
‫אלא שכתב המג"א לדחות‪ ,‬דיש לומר ד'נשים' דנקט‬
‫בגמ' לאו דווקא הוא‪ ,‬אלא שיגרא דלישנא נקט‪,‬‬
‫ועיקר כוונת הגמ' לעמי הארצות שאינם בקיאים‬
‫בנוסחי ברכות הארוכות‪ ,‬אך לעולם נשים אינן חייבות‬
‫כלל בברכת הלבנה; ]אכן‪ ,‬עי' שו"ת אגרות משה‬
‫)חו"מ ח"ב סימן מז סוף אות ב'( שכתב על ביאורו של‬
‫המג"א‪ ,‬ד'לא נכון כלל‪ ,‬דעמי הארץ אין עושים‬
‫מעצמם כלום‪ ,‬אלא מתפללים ומברכים כמו‬
‫ששומעים מן החכמים‪ ,‬ואם לא שמעו נוסח ברכה ע"ז‬
‫לא יברכו כלל'‪ ,‬עכ"ל[; וראה עוד לקמן בסמוך )הערה‬
‫ח' אות א'( מש"כ המג"א בטעמא דמילתא שנשים‬
‫פטורות מחיוב ברכת הלבנה‪.‬‬
‫אך להדרך הב' הנ"ל הרי שיש להוכיח מדברי‬
‫הגמ' לאידך גיסא‪ ,‬דנשים אינן חייבות בברכת הלבנה‪,‬‬
‫וכמשנ"ת שזהו שהשיב לו רב אשי לרב אחא‪ ,‬דאי‬
‫נימא דנוסח ברכת הלבנה אינו אלא 'ברוך מחדש‬
‫חדשים'‪ ,‬היה לנו לחייב אף הנשים בברכה זו‪ ,‬אך‬
‫אליבא דאמת נקטינן דאין הנשים חייבות בברכה זו‪.‬‬
‫ולדרך זו צ"ב מאי טעמא לדברי רב אחא ]שאינו‬
‫מברך אלא 'ברוך מחדש חדשים'[ היה לנו לחייב‬
‫הנשים בברכה זו‪ ,‬ובלא"ה אין לנו לחייבן בזה‪,‬‬
‫א‪.‬‬ ‫ובדברי האחרונים מצינו ב' אופנים בזה;‬
‫המהרש"א )סנהדרין שם חי' אגדות ד"ה נשי( כתב לבאר‪,‬‬
‫תס‬
‫בזה האם מצות ברכת הלבנה הרי היא מצוה חיובית‬
‫או שאינה אלא מצוה קיומית‪ ,‬והגרא"ז מלצר השיב‬
‫שאינה אלא מצוה קיומית‪ ,‬וקודם שראה הלבנה אין‬
‫עליו חיוב כלל לחזר אחר ראייתה כדי לברך עליה‪,‬‬
‫אך החזו"א השיב בפשיטות‪ ,‬שמצות ברכת הלבנה‬
‫הרי היא מצוה חיובית גמורה כשאר מצוות; ]ויעו"ש‬
‫שהרב הכותב הוסיף להוכיח מדברי רש"י )סנהדרין מב‪.‬‬
‫ד"ה דיין( כדברי החזו"א דמצוה גמורה היא‪ ,‬יעו"ש‬
‫שכתב בזה"ל‪] ,‬אהא דאמרי' אלמלי לא זכו ישראל‬
‫אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש‬
‫דיים[‪ ,‬דיים‪ ,‬אילו לא זכו ל'מצוה' אחרת‪ ,‬אלא 'לזו'‪,‬‬
‫שמקבלים פני שכינה פעם אחת בחודש כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ומשמע שאף ברכת הלבנה הרי היא 'מצוה' כשאר‬
‫מצוות‪ ,‬ואינו מוכרח[‪.‬‬
‫‪ .Â‬גמ' סנהדרין )מב‪ ,(.‬אמר ליה רב אחא לרב אשי‪,‬‬
‫במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים‪ ,‬אמר ליה האי‬
‫נשי דידן נמי מברכי‪ ,‬אלא כדרב יהודה דאמר רב‬
‫יהודה ברוך כו' אשר במאמרו ברא שחקים כו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ויש לבאר דברי הגמ' בשני דרכים‪ ,‬א‪ .‬כוונת הגמ'‬
‫שאף נשים חייבות בברכת הלבנה‪ ,‬אלא שאינן‬
‫מברכות אלא ברכה קצרה 'ברוך מחדש חדשים'‪ ,‬וזהו‬
‫שהשיב לו רב אשי לרב אחא‪ ,‬דלאנשים לא סגי להו‬
‫בברכה זו‪ ,‬אלא יש להם לברך ברכה ארוכה 'אשר‬
‫במאמרו ברא שחקים'; ב‪ .‬כוונת הגמ' שנשים אינן‬
‫חייבות בברכת הלבנה‪ ,‬וזהו שהשיב לו רב אשי לרב‬
‫אחא‪ ,‬דאי נימא דנוסח ברכת הלבנה אינו אלא 'ברוך‬
‫מחדש חדשים'‪ ,‬היה לנו לחייב אף הנשים בברכה זו‪.‬‬
‫והנה להדרך הא' הנ"ל‪ ,‬הרי שיש להוכיח מדברי‬
‫הגמ' דנשים חייבות בברכת הלבנה‪ ,‬אלא שעכ"פ אינן‬
‫חייבות לברך הברכה הארוכה 'אשר במאמרו ברא‬
‫שחקים'‪ ,‬וסגי להו בברכה קצרה 'ברוך מחדש‬
‫חדשים'; וכן כתב המאירי )סנהדרין שם ד"ה הרואה( ע"פ‬
‫דברי הגמ'‪ ,‬שאף הנשים חייבות לברך ברכה זו‪ ,‬אלא‬
‫שעכ"פ סגי להו לנשים ועמי הארץ בנוסח ברכה‬
‫קצרה זו‪ ,‬ואינם מברכים אלא בא"י אמ"ה מחדש‬
‫חדשים; וכן כתב בס' מאורי אור )מץ תקצ"א‪ ,‬ח"ד חלק‬
‫'באר שבע' דף קיז ע"א(‪ ,‬דמסוגי' דסנהדרין מוכח דאף‬
‫הנשים חייבות בברכת הלבנה‪] ,‬וכן מסקנתו שם‬
‫תסא‬
‫עשה שהזמן גרמא ז‪ ,‬ויש שביארו טעמים נוספים בזה ח‪ ,‬וראה בהרחבה בהערות‪.‬‬
‫ונשים פטורות הימנה‪ ,‬או שמא לא חשיבא מצות‬
‫עשה שהזמן גמרא‪ ,‬אלא היכא שע"פ דיני המצוה‬
‫עצמה אין לקיימה אלא בזמן מסוים; ונפק"מ נמי‬
‫לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪ ,‬שהרי מעצם דיני המצוה‬
‫בודאי היה יכול לקיימה בכל שעה שיראה הלבנה‬
‫בחידושה‪ ,‬אלא שמחמת המציאות אינו יכול לברך‬
‫ברכה זו אלא עד ט"ו בחודש‪ ,‬שהרי לאחמ"כ שוב אין‬
‫הלבנה מתחדשת אלא מתמעטת והולכת עד סוף‬
‫החודש‪ ,‬וכן מחמת המציאות אינו יכול לברך ברכה זו‬
‫אלא בלילה ולא ביום‪ ,‬לפי שעיקר ברכה זו הרי היא‬
‫על הנאת העולם מאור הלבנה‪ ,‬ואין הלבנה מאירה‬
‫אלא בלילה ולא ביום‪ ,‬ומעתה יש לדון האם יש‬
‫להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא או לא‪.‬‬
‫ובמילואים )סימן י'( הארכנו בס"ד בביאור דעות הרו"א‬
‫בענין זה‪ ,‬האם כל כהא"ג חשיבא נמי כמצות עשה‬
‫שהזמן גרמא או לא‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד; ונביא‬
‫בזה עכ"פ דברי הפוסקים לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪,‬‬
‫האם יש להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬או‬
‫שמא כיון שהגבלת הזמן לקיום מצוה זו אינה מדיני‬
‫המצוה אלא מחמת המציאות‪ ,‬לא חשיבא כמצות‬
‫עשה שהזמן גרמא‪.‬‬
‫ובהגהות חכמת שלמה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬תכו‪,‬א( כתב‬
‫דברכת הלבנה לא חשיבא כמצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬
‫ומטעם הנ"ל‪ ,‬דמה שאינו יכול לברך ברכה זו אלא‬
‫עד חצי החודש‪ ,‬היינו משום שברכה זו לא נתקנה‬
‫אלא על חידוש הלבנה‪ ,‬ואחר חצי החודש אין הלבנה‬
‫מתמלאת ומתחדשת אלא מתמעטת ומתחסרת‪ ,‬וכיון‬
‫שהגבלת הזמן לקיום מצוה זו אינה מחמת דיני‬
‫המצוה אלא מחמת המציאות‪ ,‬אין להחשיבה כמצות‬
‫עשה שהזמן גרמא‪] .‬וראה עוד לעיל )פרק כא הערה ד'(‬
‫מברכת הלבנה‪ ,‬אלא שנחלקו בטעמא דמילתא‪,‬‬
‫מש"כ בזה בשו"ת מהרי"ל דיסקין )קונט"א‪ ,‬סימן ה' אות‬
‫ובדבריהם נתבארו כמה וכמה דרכים בזה‪ ,‬וכדלקמן‬
‫כו(‪ ,‬ומה שיש להקשות על דבריו בזה[‪.‬‬
‫אכן בדברי המגן אברהם )ריש סי' תכו( ועו"פ מבואר‬
‫להדי'‪ ,‬דברכת הלבנה חשיבא כמצות עשה שהזמן‬
‫גרמא‪ ,‬ומשו"ה נשים פטורות מחיוב ברכה זו; ועוד‬
‫יש להוסיף בזה‪ ,‬שמדברי הגר"ש קלוגר במקו"א‬
‫מבו'‪ ,‬דאף שמטעם הנ"ל אין להחשיבה כמצות עשה‬
‫שהזמן גרמא‪ ,‬שהרי הגבלת זמן הברכה שאינה אלא‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫שאילו היתה ברכה קצרה כזו‪ ,‬אף הנשים שאינן‬
‫בקיאות כ"כ‪ ,‬היו יכולות לברך ברכה זו בע"פ בלילה‪,‬‬
‫והיה לנו לחייבן בברכה זו‪ ,‬וכעי"ז כתב במור וקציעה‬
‫להיעב"ץ )סי' תכו( ובשו"ת כתב סופר )או"ח סימן לד ד"ה‬
‫ויש לי( בביאור דברי הגמ'; ב‪ .‬עו"כ מהרש"א )שם(‬
‫לבאר‪ ,‬שאילו היתה ברכה קצרה כזו בלא הזכרת‬
‫שו"מ‪ ,‬אף הנשים היו יכולות לברך ברכה זו אף בימי‬
‫נדותן‪ ,‬אך למסקנת הגמ' שברכה זו נאמרת בשו"מ‪,‬‬
‫הרי שלא תקנו ברכה זו לנשים‪ ,‬לפי שיש להן וסת‬
‫קבוע פ"א בחודש‪] ,‬וראה עוד לקמן בסמוך )הערה ח'‬
‫אות ה'( שכן כתב אף בשו"ת נשאל דוד )ח"ג או"ח סימן‬
‫ט'(‪ ,‬בביאור טעמא דמילתא שלא חייבו הנשים בברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫עוד מצינו ביאור נוסף בדברי הגמ'‪ ,‬ולביאור זה‬
‫נראה שאין להוכיח כלל מדברי הגמ'‪ ,‬האם נשים‬
‫חייבות בברכת הלבנה או לא‪ ,‬דלא מיירי בהכי כלל;‬
‫דעי' תורת חיים )סנהדרין שם ד"ה הני( שכתב לבאר דברי‬
‫הגמ'‪ ,‬דלפי שלא הזכיר רב אחא בנוסח הברכה שום‬
‫שבח והודאה להשי"ת אלא ברכה בעלמא על מה‬
‫שמחדש חדשים‪ ,‬לכך השיב לו בבדיחותא ואמר לו‬
‫שאף נשים אומרות כן‪ ,‬והוא ע"פ מ"ש בירושלמי‬
‫)תענית פ"א ה"ו( שמנהג הנשים שלא לעשות מלאכה‬
‫בר"ח‪] ,‬ובפרקי דר"א )פרק מה( מבו'‪ ,‬שלא רצו הנשים‬
‫ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל‪ ,‬ולכך נתן להם‬
‫הקב"ה שכרן שתהיינה משמרות ראש חודש יותר מן‬
‫האנשים[‪ ,‬וזהו שאמר לו שברכה זו שאין בה שום‬
‫שבח מלבד הברכה על עצם חידוש החודש‪ ,‬הר"ז‬
‫כברכת נשים ששמחות בר"ח מפני ביטולן ממלאכה‪.‬‬
‫ובאמת הסכמת רוב הפוסקים דנשים פטורות‬
‫בסמוך )הערה ח'(‪.‬‬
‫‪ .Ê‬א‪ .‬הנה נידו"ז האם ברכת הלבנה חשיבא כמצות‬
‫עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות הימנה‪ ,‬תלוי ועומד‬
‫בפלוגתא דרבוותא‪ ,‬לענין מצוה אשר מחמת דיני‬
‫המצוה רשאי לקיימה בכל עת ובכל שעה‪ ,‬אלא‬
‫שמחמת המציאות אי אפשר לקיימה אלא בזמן‬
‫מסוים‪ ,‬אי חשיבא נמי כמצות עשה שהזמן גרמא‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תסב‬

‫שבע' דף קיז ע"א( בזה"ל‪ ,‬צ"ל דעדיף מעשיית מצוה‬ ‫עד חצי החודש‪ ,‬אינה מדיני המצוה אלא מחמת‬
‫שהזמן גרמא‪ ,‬שאני הכא לשבח לבורא עולם‪ ,‬כמו‬ ‫המציאות בלבד‪ ,‬מכ"מ מטעם אחר יש לנו להחשיבה‬
‫'הנותן לשכוי' זמנו ביום וליכא מאן דמרחיק הנשים‬ ‫כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬לפי שעיקר ברכה זו‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הובא בשם הגרי"ד סולובייצ'יק )נפש‬ ‫שייכת לכלל מהלכו של עולם‪ ,‬וברכה זו אינה ענין‬
‫הרב עמ' קעו( בזה"ל‪ ,‬ומש"כ מקצת האחרונים שנשים‬ ‫ללבנה דווקא כי אם ברכה כללית על כל מעשה‬
‫פטורות מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬בודאי‬ ‫בראשית‪ ,‬ומאחר שלא תקנו חכמים לברך ברכה זו‬
‫הוא תמוה מאד‪ ,‬דאטו נימא דנשים פטורות מברכת‬ ‫אלא בעת חידוש הלבנה‪ ,‬הרי שמטעם זה יש לנו‬
‫המזון מטעם זמן גרמא‪ ,‬דאי אפשר לברך לאחר הזמן‬ ‫להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וכשאר מצוות‬
‫שכבר נתעכל המזון במעיו‪ ,‬בודאי אי"ז נכון‪ ,‬דהברכה‬ ‫שאמרו חכמים שאין לקיימם אלא בזמן מסוים; והוא‬
‫תלויה בהמצא המזון במעיו‪ ,‬וזה תלוי במציאות בזמן‬ ‫לו בשו"ת האלף לך שלמה )או"ח סימן קצג(‪ ,‬יעו"ש‬
‫מוגבל‪ ,‬אך אין הברכה עצמה תלויה ע"פ דין בשום‬ ‫לשונו‪ ,‬ד'הך ברכה דאשר במאמרו שייכא תמיד על כל‬
‫זמן המחייב‪ ,‬וה"נ הרואה לבנה בחידושה חייב לברך‪,‬‬ ‫מעשה בראשית‪ ,‬רק תקנוהו עכשיו בזמן חידוש לבנה‬
‫ובשיעור של 'בחידושה' יש זמן מסוים‪ ,‬אך אין זאת‬ ‫כו'‪ ,‬וא"כ כיון דשייך לברכה תמיד‪ ,‬ואעפ"כ לא‬
‫אומרת שהזמן גורם לחייב ברכה זו‪ ,‬ואשר על כן‬ ‫קבעוה רק בזמן חידוש לבנה‪ ,‬שפיר נקרא ברכה זו‬
‫בודאי נראה שאין כאן ענין של זמן גרמא כל עיקר‪,‬‬ ‫מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ולכך ראוי לפטור בזה‬
‫הנשים'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עכ"ל; וכ"כ בשו"ת עמק התשובה )ח"ג סימן ח'(‪,‬‬
‫ב‪ .‬אכן הנראה לענ"ד עיקר בזה‪ ,‬שברכת הלבנה‬
‫יעו"ש‪.‬‬
‫אינה ענין כלל למצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬ואינה אלא‬
‫עוד מצאתי כעי"ז בשו"ת אגרות משה )חו"מ ח"ב‬
‫כשאר ברכות הראיה שתקנום חכמים לברך בראיית‬
‫סימן מז אות ב'( לענין חיוב נשים בברכת בורא מאורי‬
‫דברים ומקומות מסויימים‪ ,‬ולא הגבילו חכמים זמן‬
‫האש‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וגם בעיקר הדבר להחשיב ברכת הנר‬
‫לקיום מצוות אלו‪ ,‬אלא שעכ"פ אין לברכם אלא‬
‫לזמן גרמא‪ ,‬אינו ברור‪ ,‬דהא עצם חיוב הברכה לברך‬
‫בראיית דברים ומקומות אלו‪] ,‬וכברכות הנהנין שאינו‬
‫על המצוות ולברך על כל דבר שאירעו לישראל ועל‬
‫מברכם אלא כשבא לאכול או לאחר האכילה‪ ,‬וכברכת‬
‫כל דבר מהבריאה שראו אנשי כנה"ג לתקן שיברכו‪,‬‬
‫הריח שאינו מברך אלא כשמריח בשמים וכו'[‪ ,‬ואף‬
‫אינו דבר שתלוי בזמן‪ ,‬שהרי תקנה זו אינה תלויה‬
‫שאינו יכול לברכם בכל זמן‪ ,‬מכ"מ אין בזה כדי‬
‫בזמן‪ ,‬ואף דאיכא איזו ברכה דתלויה בזמן משום שלא‬ ‫להחשיבם כמצוות עשה שהזמן גרמן‪] ,‬ואף לדעת‬
‫אפשר לראות ולהיות קודם הזמן‪ ,‬אפשר שאין‬ ‫הרו"א דסבירא להו‪ ,‬שאף מצוה שזמנה מוגבל מחמת‬
‫להחשיב זה כזמן גרמא‪ ,‬כיון שעצם חיוב הברכה‬ ‫המציאות או מטעם אחר‪ ,‬ולא מחמת דיני המצוה‬
‫שתקנו וחייבו אינו דבר התלוי בזמן‪ ,‬דלכן שפיר‬ ‫עצמה‪ ,‬מכ"מ חשיבא כמצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬
‫מברכות שהחיינו על כל דבר הבא מזמן לזמן‪ ,‬דהוא‬ ‫מכ"מ ברכות הראיה ובכללם אף ברכת הלבנה‪ ,‬אין‬
‫משום דעכ"פ ענין הרגל הוא דבר הבא מזמן לזמן‪,‬‬ ‫להחשיבם כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫ולא אמרי' דהאשה לא תברך שהחיינו מהא"ט דכיון‬ ‫ובס"ד מצאתי שכן מבואר להדי' בתשובת רבי‬
‫דבא מזמן לזמן הוא זמן גרמא‪ ,‬ובשביל האיסור‬ ‫יהודה מילר )נדפס בקובץ 'עץ חיים' באבוב‪ ,‬גליון לג ניסן‬
‫לעשות מלאכה לא מסתבר שיברכו שהחיינו‪ ,‬אלא‬ ‫תש"פ‪ ,‬עמ' לו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולפי סברא דלעיל דנשים פטורות‬
‫הוא משום דעצם חיוב הברכות הוא בכל יום שיארע‬ ‫משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬לא יתפללו נמי‬
‫איזה דבר חידוש שצריך לברך‪ ,‬שהברכות בכללן לאו‬ ‫יוצר אור המעריב ערבים‪ ,‬אלא ודאי כל מה שהוא‬
‫זמן גרמא הוא‪ ,‬ולפ"ז יש גם לחייב לברך לנשים על‬ ‫שבח להקב"ה על סדר הבריאה‪ ,‬אינו בכלל מצות‬
‫האור‪ ,‬שהרי גם ברכה דעל הנר במוצאי שבת יש לה‬ ‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬שאינו 'מצות עשה'‪ ,‬וגם לא‬
‫דין דלאו הזמן גרמא‪ ,‬דאין לחלק כל ברכה בפני‬ ‫אמרינן אשר קדשנו במצוותיו וצונו כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עצמה‪ ,‬שגם מדינא יש לה לברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכעי"ז מבו' בס' מאורי אור )מץ תקצ"א‪ ,‬ח"ד חלק 'באר‬
‫תסג‬
‫מש"כ בסו"ס רצו‪ ,‬שכתב לחלק‪ ,‬דווקא מצוה שיש בה‬
‫מעשה כגון ישיבת סוכה‪ ,‬מקיימים הנשים וגם‬
‫מברכות‪ ,‬משא"כ מצוה שאין בה מעשה כי אם ברכה‪,‬‬
‫כגון ברכת הלבנה‪ ,‬אין הנשים מברכות‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ובזה‬
‫ביאר המג"א )סי' רצו שם( טעם דברי הרמ"א )רצו‪,‬ח(‪,‬‬
‫שאין הנשים מבדילות לעצמן אע"פ שנהגו לקיים‬
‫ולברך בשאר מצוות עשה שהזמן גרמן[‪.‬‬
‫וכן הסכימו בשו"ת כתב סופר )או"ח סימן לד ד"ה‬
‫והנה המג"א( ובקונט' עומר השדה )לבעל שו"ת פרי השדה‪,‬‬
‫נדפס בס' יזרח אור דף יב ע"ב( ובשו"ת הר צבי )או"ח ח"א‬
‫סימן קיח ד"ה ומדי( ובשו"ת בית אב"י )ח"א סימן נז(‪,‬‬
‫דמהא"ט אין הנשים מברכות ברכת הלבנה‪ ,‬לפי שלא‬
‫נהגו הנשים להחמיר על עצמן ולקיים מצוות עשה‬
‫שהזמן גרמן‪ ,‬אלא במצוות שיש בהם מעשה ומברכים‬
‫על עשיית מעשה זה‪ ,‬אבל היכא שאין המצוה כי אם‬
‫ברכה בלבד‪ ,‬וכגון בנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪ ,‬לא נהגו‬
‫לברך ולקיים מצוה זו‪.‬‬
‫ב‪ .‬משום שהנשים גרמו פגם הלבנה‪ .‬כן כתב‬
‫השל"ה )שער האותיות אות ק' ערך קדושה אות לט(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫אשר נראה בעיני‪ ,‬שמטעם זה מתרחקים הנשים‬
‫ממצוה זו‪ ,‬אע"פ שמקיימים הרבה מצוות עשה שהזמן‬
‫גרמן כגון שופר ולולב‪ ,‬ולא ראינו מעולם נשים‬
‫מקיימות קידוש הלבנה אף שהן נזהרות בכל‬
‫התפילות‪ ,‬מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה‬
‫דהיינו חטא חוה ]‪-‬שאכלה מעץ הדעת[‪ ,‬ומתרחקים‬
‫מפני הבושה‪ ,‬ואע"פ שמצאו להם תיקון אח"כ‬
‫שנתקנו בעגל כו'‪ ,‬מכ"מ האשה היא סיבה ראשונה‬
‫שבא המסית לעולם‪ ,‬ואח"כ החזיקו אותו האנשים‬
‫בעגל‪ ,‬ועדיין לא נטהרנו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והובאו דבריו במגן‬
‫אברהם )ריש סי' תכו(‪ ,‬דהיי"ט שאין הנשים מברכות‬
‫ברכת הלבנה‪] ,‬אע"פ שנהגו להחמיר ולקיים שאר‬
‫מצוות עשה שהזמן גרמן[‪ ,‬משום שהן גרמו פגם‬
‫הלבנה‪ ,‬וכ"ה באליה רבה )תכו‪,‬ז(‪ ,‬ד'נשים פטורות‬
‫דמצות עשה שהזמן גרמא הוא‪ ,‬ואף שמקיימות סוכה‪,‬‬
‫הכא שאני שגרמו פגם הלבנה'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו‬
‫בשו"ת רבי יהודה מילר )סימן קיא‪ ,‬וכן בתשו' נוספת‬
‫שנדפסה בקובץ 'עץ חיים' באבוב‪ ,‬גליון לג ניסן תש"פ‪ ,‬עמ' לו(‪,‬‬
‫ובשו"ת רב פעלים )ח"ד או"ח סימן לד(‪ ,‬ובשו"ת חבלים‬
‫בנעימים )ח"ג סימן ח'‪ ,‬ד"ה וס"ס(‪ ,‬ועוד רבים; ]וע"ע‬
‫שו"ת דברי יציב )או"ח סימן צז( ושו"ת מנחת יצחק )ח"ח‬
‫סימן טו ד"ה והנה כבר( מש"כ עוד בביאור טעם זה[‪.‬‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫‪ .Á‬הנה לעיל בסמוך )הערה ו'( נתבארו שני דרכים‬
‫בביאור דברי הגמ' )סנהדרין מב‪ ,(.‬האם נשים חייבות‬
‫בברכת הלבנה‪] ,‬אלא שאינן צריכות לברך אלא ברכה‬
‫קצרה 'ברוך מחדש חדשים'[‪ ,‬או שמא אינן חייבות‬
‫בברכת הלבנה‪] ,‬ורק אם לא היה נוסח ברכת הלבנה‬
‫אלא 'ברוך מחדש חדשים'‪ ,‬אף הנשים היו חייבות[;‬
‫והנה הסכמת הפוסקים רובם ככולם‪ ,‬שאין הנשים‬
‫חייבות בברכת הלבנה‪ ,‬ודלא כדעת המאירי דלעיל‬
‫בסמוך )הערה ו' אות א'(‪] ,‬ואף אם רצו אין להן לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬מלבד לדעת כמה אחרונים דלקמן בסוה"ד‬
‫)אות ח'( שאם רצו לברך הרשות בידן[‪ ,‬וצ"ל שהבינו‬
‫בסוגי' דסנהדרין כהדרך הב' הנ"ל בסמוך )הערה ו'(‪ ,‬אי‬
‫נמי כהדרך הא' וכדברי המג"א הנ"ל בסמוך )שם(‬
‫ד'נשים' דנקט לאו דווקא הוא‪ ,‬ועיקר כוונת הגמ'‬
‫לעמי הארץ‪ .‬אכן בטעמא דמילתא שאין הנשים‬
‫מברכות בברכת הלבנה‪ ,‬מצינו כמה וכמה דרכים‬
‫בדברי הפוסקים‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫]והנה לכאו' צריכים אנו לטעמים אלו‪ ,‬בין אי נימא‬
‫כדעת הפוסקים דלעיל בסמוך )הערה ז'( שאין‬
‫להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬דבודאי יל"ע‬
‫מאי טעמא לא נהגו הנשים למעשה לברך ברכה זו‪,‬‬
‫ואף אי נימא כדעת הפוסקים דלעיל בסמוך )שם( שיש‬
‫להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬מכ"מ יש לעיין‬
‫בזה‪ ,‬שהרי נהגו הנשים להחמיר על עצמן ולקיים כל‬
‫מצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬ולדעת הרמ"א )יז‪,‬ב‪ ,‬תקפט‪,‬ו(‬
‫הרשות בידן אף לברך על מצוות אלו‪ ,‬וא"כ מאיזה‬
‫טעם לא נהגו הנשים להחמיר על עצמן אף במצוה זו‪,‬‬
‫ונהגו שאינן מברכות ברכת הלבנה; ]ובאמת יש מן‬
‫הפוסקים דלהלן שכתבו טעמים אלו לבאר מאי טעמא‬
‫נשים פטורות ממצוה זו אע"פ שאינה מצות עשה‬
‫שהזמן גרמא‪ ,‬ויש מהם שכתבו טעמים אלו לבאר מאי‬
‫טעמא לא החמירו הנשים במצוה זו על אף היותה‬
‫מצות עשה שהזמן גרמא כשם שהחמירו בשאר מצוות‬
‫עשה שהזמן גרמן‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫א‪ .‬במצות עשה שהזמן גרמא שאין בה מעשה אלא‬
‫ברכה בלבד‪ ,‬אין הנשים מברכות‪ .‬כן מבו' מדברי‬
‫המגן אברהם )ריש סי' תכו(‪ ,‬יעו"ש שכתב‪ ,‬דאע"פ‬
‫שהנשים נהגו להחמיר על עצמן ולקיים שאר מצוות‬
‫עשה שהזמן גרמן‪ ,‬מכ"מ לא נהגו להחמיר ולברך‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬וציין למש"כ בסו"ס רצו )סקי"א(‪,‬‬
‫ובמחצית השקל )על מג"א שם( ביאר כוונתו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עי'‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫ע"ד הנסתר ואין לי עסק בנסתרות'‪ ,‬ובשו"ת מנחת‬
‫יצחק )ח"ח סימן לד( כתב ליישב‪ ,‬שהי' הקב"ה יכול‬
‫להגדיל אור החמה כדי שלא יהיו שני מלכים‬
‫משתמשים בכתר אחד‪ ,‬וכיון שחטאה חוה בעץ הדעת‬
‫לא הגדיל הקב"ה את אור החמה‪ ,‬אלא מיעט את אור‬
‫הלבנה‪] ,‬וכ"כ בס' לב אריה )חולין שם ד"ה אמר( בישוב‬
‫מ"ש בגמ' שם שצריכים ישראל להביא כפרה על‬
‫מיעוט הלבנה[‪ ,‬ונמצא שפגימת הלבנה מישך שייכא‬
‫לחטא חוה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫עוד כתב בס' מאורי אור )מץ תקצ"א‪ ,‬ח"ד חלק 'באר‬
‫שבע' דף קיז ע"א( לפקפק בטעם זה‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫בסמוך )הערה ו' אות א'( מדבריו דסבירא ליה עיקר‬
‫כדעת המאירי שיש להן לנשים לברך ברכת הלבנה[‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬אכן מה לנו להמציא במקום שלא נזכר המחאה‬
‫בשום קדמון‪ ,‬ולהתנגד לתלמוד ערוך )סנהדרין מב‪(.‬‬
‫ברוך מחדש חדשים נשי דידן נמי מברכי כו'‪] ,‬ואף‬
‫שלדברי המג"א אה"נ דאין להן להזכיר ש'ללבנה אמר‬
‫שתתחדש'‪ ,‬מכ"מ‪ [-‬אבל הברכה עצמה בשו"מ כו'‬
‫ראוי ונאה להן‪ ,‬ודוחק הנר ישראל ]‪-‬מג"א[ בזה לא‬
‫נראה ונשמע דוגמתו‪ ,‬ונמשך השכחה כיון שלא נעתק‬
‫בטוש"ע לרוב פשיטותו כשאר ברכת העולם כו'‪ ,‬ולא‬
‫אשכחן נשים עם בפנ"ע רק למלבושי שבת בהוצאה‬
‫)שבת סב‪ ,(.‬שאני התם דקפד רחמנא )דברים כב‪,‬ה( לא‬
‫ילבש גבר כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע קונט' עומר השדה )לבעל‬
‫שו"ת פרי השדה‪ ,‬נדפס בס' יזרח אור דף יב ע"ב( מש"כ עוד‬
‫להעיר על טעם זה‪.‬‬
‫ג‪ .‬משום ש'כל כבודה בת מלך פנימה'‪ .‬עוד יש‬
‫שכתבו טעמא דמילתא שאין הנשים מברכות ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬דכיון שהמנהג לברך ברכת הלבנה ברוב עם‬
‫ובפרהסיא‪ ,‬משו"ה לא נהגו הנשים לצאת ולברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬ד'כל כבודה בת מלך פנימה' )תהלים מה‪,‬יד(;‬
‫וכן כתבו בשו"ת פרי השדה )ח"א סימן קג(‪] ,‬ועוד שנה‬
‫דבריו בקונט' עומר השדה )נדפס בס' יזרח אור‪ ,‬דף יג‬
‫ע"א([‪ ,‬ובשו"ת אפרקסתא דעניא )ח"א סו"ס כב(‪ ,‬ובשו"ת‬
‫שלמת חיים )או"ח סימן צח‪ ,‬ובנדמ"ח ע"י מכון קרן רא"ם או"ח‬
‫סימן שס(; וכן כתבו בשו"ת חבלים בנעימים )ח"ג סימן‬
‫ח'‪ ,‬ד"ה וס"ס( ובשו"ת גנזי יוסף )שווארץ‪ ,‬סימן קא אות ב'(‬
‫לענין ברכת החמה‪ ,‬דהיי"ט שאין הנשים מברכות‬
‫ברכה זו‪ ,‬משום ד'כל כבודה בת מלך פנימה'‪] ,‬וע"ע‬
‫חתם סופר )שבת כא‪ :‬ד"ה והמהדרין( ובשו"ת שלמת חיים‬
‫)שם( שכתבו‪ ,‬דמהא"ט נמי לא נהגו הבנות להדליק‬
‫תסד‬
‫אכן כבר העירו האחרונים בטעם זה‪ ,‬דאדרבה היא‬
‫הנותנת‪ ,‬דכיון שברכה זו יש בה משום תיקון פגם‬
‫הלבנה‪ ,‬הרי שמטעם זה גופא יש להן לנשים להחמיר‬
‫ולברך ברכה זו ]אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן‬
‫גרמא[‪ ,‬וכדאיתא בסנהדרין )ע‪' (:‬בדבר שנתקלקלו בו‬
‫נתקנו'‪ ,‬וכעי"ז בדברי רש"י )בראשית ג‪,‬ז(‪ ,‬וצ"ע; וע"ע‬
‫גור אריה )שמות כט‪,‬א( וערוך לנר )ר"ה כו‪ .‬ד"ה נעשה(‬
‫מש"כ לחלק‪ ,‬דהיכא שהדבר בא לכפרה על אותו‬
‫החטא בעצמו‪ ,‬בודאי אין לומר דאין קטיגור נעשה‬
‫סניגור‪ ,‬ואדרבה יש לומר ש'בדבר שנתקלקלו בו‬
‫נתקנו'‪ ,‬אבל כשבא לכפר על שאר עבירות אמרי' דאין‬
‫קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬ומשו"ה לא היו מצפים השופר‬
‫בר"ה בזהב משום שמזכיר עוון חטא העגל‪ ,‬עכ"ד‪,‬‬
‫ולפי חילוקו צריך לומר‪ ,‬דאין כוונת האחרונים הנ"ל‬
‫שכל עיקר מצות ברכת הלבנה נתקנה משום חטא‬
‫הנשים‪] ,‬דלפ"ז אדרבה היה לנו לומר דבדבר‬
‫שנתקלקלו בו נתקנו‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬אלא דעכ"פ כיון‬
‫שמצוה זו מזכירה ענין פגימת הלבנה שגרמו הנשים‪,‬‬
‫משו"ה יש לומר דאין קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬ועדיין‬
‫צ"ע; ]ויעו"ש בגור אריה מה שהוסיף עוד בזה‪,‬‬
‫דבעבודות הנעשות בפנים בקוה"ק לעולם אמרינן‬
‫דאין קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬וכן במצות שופר כיון‬
‫שהוא לזכרון חמיר טפי‪ ,‬ולעולם אמרינן ביה דאין‬
‫קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬ואכמ"ל עוד בזה[‪.‬‬
‫עוד יש להעיר בטעם זה‪ ,‬דהא בחולין )ס‪ (:‬מבו'‬
‫שהלבנה גרמה פגימתה לעצמה ביום בריאתה‪,‬‬
‫]יעו"ש דאיתא בזה"ל‪ ,‬אמרה ירח לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו‬
‫של עולם‪ ,‬אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד‪,‬‬
‫אמר לה לכי ומעטי את עצמך‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ובפשטות נראה‬
‫שמיעוט הלבנה היה ביום רביעי שנבראה בו‪ ,‬וכן‬
‫נראה מדברי רבינו בחיי )בראשית א‪,‬ח( שכתב ש'ברביעי‬
‫קטרגה הלבנה ואמרה אי אפשר לשני מלכים‬
‫שישתמשו בכתר אחד'‪ ,‬וכן כתב האלשיך )איוב לח‪,‬ז(‬
‫ש'ברביעי נתלו המאורות ובו היה קטרוג הלבנה‬
‫ונתמעטה'‪ ,‬אכן יש שכתבו שלא היה המיעוט אלא‬
‫במוצ"ש‪ ,‬שהרי קודם לכן עדיין היה אור שבעת ימי‬
‫בראשית‪ ,‬וע"ע צפנת פענח )פ"י מהל' ברכות הי"ז( שכ'‬
‫דמהא"ט מברכים ברכת הלבנה במוצ"ש לפי שבו‬
‫נפגמה הלבנה[; וכבר העיר בזה בשו"ת רבי עקיבה‬
‫יוסף )או"ח ח"א סימן פה(‪ ,‬וע"ע שו"ת דברי יציב )או"ח‬
‫סימן צז( שכתב ש'הדברים עמוקים וטמורין ומבוארים‬
‫תסה‬
‫עשרה קללות נתקללה חוה‪ ,‬עטופה כאבל כו'‪ ,‬לכך‬
‫אין מקדשים הלבנה‪-] ,‬ואין מברכים ברכת הלבנה‬
‫אלא כשהוא שרוי בשמחה[‪ ,‬עכ"ל; ומלבד שעצם‬
‫הדברים צריכים ביאור‪ ,‬וכפי שכבר כתב בשו"ת רבי‬
‫יהודה מילר )סימן קיא( לדחות דבריו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולדעתי אין‬
‫זה טעם לשבח‪ ,‬דא"כ כל מצוות שנוהגות באבל ינהגו‬
‫ג"כ באשה כל ימי חייה‪ ,‬וזה אינו ולא עלה ולא יעלה‬
‫על דעת שום בר דעת‪ ,‬עכ"ל; עוד יש להקשות‪ ,‬שהרי‬
‫הסכמת הפוסקים שאבל בימי השבעה מברך ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬ועכ"פ באופן שיעבור זמן הברכה קודם‬
‫שיסתיימו שבעת ימי האבילות‪ ,‬וכדלקמן )סעיף ח'‪ ,‬ושם‬
‫בהערות(‪ ,‬ובודאי לא נגרעו הנשים יותר מאבל בימי‬
‫השבעה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ז‪ .‬בישועות יעקב )תכו‪,‬א( כתב לבאר באופ"א טעמא‬
‫דמילתא שלא נהגו הנשים לברך ברכת הלבנה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ונראה לי הטעם‪ ,‬משום דעיקר ברכת הלבנה על ענין‬
‫ההשכלה ולימוד תורה שבע"פ‪ ,‬וידוע שנשים אינן‬
‫שייכים בתורה שבע"פ כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מה שהאריך‬
‫עוד בזה‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬
‫ח‪ .‬אכן בפשטות נראה‪ ,‬דאי נימא כדעת הפוסקים‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה ז'(‪ ,‬שמעיקר הדין נשים חייבות‬
‫בברכת הלבנה‪ ,‬ואין להחשיבה כמצות עשה שהזמן‬
‫גרמא‪ ,‬הרי שיש מן הטעמים הנ"ל שאינם מספיקים‬
‫כדי לבאר מנהג הנשים שאינן מברכות ברכת הלבנה‪,‬‬
‫שהרי עכ"פ מעיקה"ד חייבות בברכה זו‪ ,‬ויש מן‬
‫הטעמים הנ"ל שאין בכוחם לפטור הנשים מחיוב‬
‫גמור המוטל עליהן‪ ,‬אכן אי נימא כדעת הפוסקים‬
‫דלעיל בסמוך )שם(‪ ,‬שמעיקה"ד נשים פטורות מחיוב‬
‫ברכת הלבנה משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬
‫הרי שיש בטעמים הנ"ל כדי לבאר‪ ,‬מא"ט לא נהגו‬
‫הנשים להחמיר על עצמן ולקיים מצוה זו‪ ,‬אע"פ‬
‫שנהגו כן בשאר מצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וע"ע משנ"ת לעיל )פרק כא סעיף ג'‪ ,‬ושם הערה ט'(‬
‫מדברי כמה פוסקים לענין ברכת החמה‪ ,‬דמחמת כל‬
‫הטעמים והספיקות הנ"ל‪ ,‬יש להן לנשים לברך ברכה‬
‫זו בלא שם ומלכות‪ ,‬או שישמעו הברכה מאחר ויצאו‬
‫בזה ידי חובתן‪ ,‬ולפ"ז יש לומר דה"נ גבי ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬יש מקום לומר שיצאו הנשים ויברכו ברכה זו‬
‫בלא שם ומלכות או שישמעו הברכה מאחר‪ ,‬ובאמת‬
‫כן כתב בכף החיים )תכו‪,‬א(‪ ,‬שהנשים יברכו ברכת‬
‫הלבנה בלא שם ומלכות‪ .‬אכן יש להעיר בזה‪,‬‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫בעצמם נרות חנוכה כדין המהדרין מן המהדרין‪,‬‬
‫משום שמדליקים הנרות על פתח הבית מבחוץ‪ ,‬וכל‬
‫כבודה בת מלך פנימה‪ ,‬ואכמ"ל‪ ,‬אכן עי' שו"ת‬
‫שאילת חמדת צבי )ח"ג סימן יב( שכ' לחלק בזה‪ ,‬דשאני‬
‫התם גבי הדלקת נ"ח שבודאי צריכה לצאת חוץ‬
‫לביתה כדי להדליק הנרות במקום הראוי‪ ,‬ומשא"כ‬
‫בנידו"ד גבי ברכת הלבנה שאינה חייבת לברך הברכה‬
‫ברה"ר דווקא‪ ,‬וגם אין שעה קבועה לברכה זו‪ ,‬ואין‬
‫שייך בזה כ"כ הטעם דכל כבודה בת מלך פנימה‪,‬‬
‫ומשו"ה לא כתב החת"ס טעם זה אלא לענין הדלקת‬
‫נ"ח‪ ,‬עכ"ד[‪.‬‬
‫ד‪ .‬משום שהיא כהקבלת פני שכינה‪ ,‬וכיון שהנשים‬
‫פטורות ממצות ראיה‪ ,‬ה"נ פטורות ממצות ברכת‬
‫הלבנה‪ .‬כן כתב בשו"ת נשאל דוד )ח"ג או"ח סימן ט'(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ולענ"ד הטעם צדיק וישר ואין עוול‪ ,‬דמצינו‬
‫שהקידוש לבנה היא דוגמת קבלת פני השכינה )סנהדרין‬
‫מב‪ (.‬כו'‪ ,‬ומקרא מלא דיבר הכתוב 'כל זכורך' )שמות‬
‫כג‪,‬יז ועוד( להוציא את הנשים דפטורין מראיית פני‬
‫השכינה‪ ,‬כדאי' במסכת חגיגה )ד‪ (.‬כו'‪ ,‬הרי מוכח‬
‫דפטורין הנשים מלקבל פני השכינה‪ ,‬וכיון דקידוש‬
‫הלבנה הוא כקבלת פני השכינה‪ ,‬משו"ה אין הנשים‬
‫מקדשין הלבנה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וע"ע שו"ת קול אליהו )ח"ב‬
‫סימן יח ד"ה איך שיהיה( מש"כ בזה[‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬
‫ה‪ .‬מחמת שהנשים יש להן וסת קבוע פ"א בכל‬
‫חודש‪ .‬עוד כתב בשו"ת נשאל דוד )שם( טעם נוסף‬
‫בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬זאת ועוד אחרת‪ ,‬הנח להן לישראל ומנהגן‬
‫של ישראל תורה הוא‪ ,‬דעי' ב]שו"ע[ או"ח )רמ"א פח‪,‬א(‬
‫וזה לשונו‪ ,‬יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה‬
‫ליכנס לביהכנ"ס או להתפלל או להזכיר השם או ליגע‬
‫בספר ]עכ"ל[‪ ,‬וכיון דהנשים יש להן וסת קבוע בכל‬
‫חודש וחודש‪ ,‬משו"ה מנעו מלברך ברכה זו ולהקביל‬
‫פני השכינה‪ ,‬וגדולה מזו כתב המהרש"ל אשר הובא‬
‫במגן דוד )ט"ז פח‪,‬ב(‪ ,‬שתזהר שלא לראות בס"ת בשעה‬
‫שהחזן מראה לעם‪ ,‬וכש"כ שהסברא נותנת שלא יבואו‬
‫הנשים לראות פני הלבנה ולקבל פני השכינה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫וראה עוד לעיל בסמוך )הערה ו' אות ב'( שכן מבו' מדברי‬
‫מהרש"א )סנהדרין מב‪ .‬חי' אגדות ד"ה נשי(‪ ,‬בביאור טעמא‬
‫דמילתא שלא חייבו הנשים בברכת הלבנה‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו‪.‬‬
‫ו‪ .‬בשו"ת שבות יעקב )ח"ב סימן יא( כתב טעם נוסף‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬יש לומר הטעם כפשוטה‪ ,‬כדאיתא בעירובין )ק‪(:‬‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תסו‬

‫ו‪ .‬קטן שהגיע לחינוך‪ ,‬מצוה על אביו לחנכו לברך ברכת הלבנה‪ ,‬ועי' הערה ט‪.‬‬

‫התוס' )ברכות כ‪ .‬ד"ה וקטנים( הביאו דעת ר"ת שהחמיר‬ ‫דלטעמי' דהשל"ה והמג"א וסייעתם הנ"ל )אות ב'(‪,‬‬
‫בזה‪ ,‬וסבירא ליה דקטן שהגיע לחינוך חייב אביו‬ ‫דהיי"ט שאין הנשים מברכות ברכת הלבנה משום שהן‬
‫לחנכו במצות ק"ש‪ ,‬וכן כתב המחבר )ע‪,‬ב(‪ ,‬ש'ראוי'‬ ‫גרמו פגם הלבנה‪ ,‬א"כ נראה שאין להן לברך ברכה זו‬
‫לנהוג כדעת ר"ת ולחנך הקטנים במצות ק"ש; ועפ"ז‬ ‫אף בלא שם ומלכות‪] ,‬ובאמת כן כתב הפרי מגדים )סי'‬
‫כתב המשנ"ב )תכו‪,‬א( לנידו"ד‪ ,‬שהרי אף ברכת הלבנה‬ ‫תכו אשל אברהם סק"א( בדעת המג"א[‪ ,‬וכן לטעם הנ"ל‬
‫זמנה בלילה בשעה שאין הקטן מצוי אצל אביו שיהא‬ ‫)אות ג'( שלא נהגו הנשים לברך ברכת הלבנה משום‬
‫יכול לחנכו‪ ,‬וא"כ אפשר שאינו חיוב גמור לחנך‬ ‫ד'כל כבודה בת מלך פנימה'‪ ,‬א"כ מה הועילו חכמים‬
‫הקטנים לברך ברכת הלבנה אע"פ שהגיעו לחינוך‪,‬‬ ‫שתקנתם שיברכו הנשים בלא שם ומלכות או‬
‫ודומי' דמש"כ המחבר לענין ק"ש‪ ,‬ד'ראוי להחמיר'‬ ‫שישמעו הברכה מאחר‪ ,‬דעכ"פ צריכות לצאת לחוץ‬
‫לחנך הקטנים במצוה זו; וז"ל המשנ"ב‪ ,‬וקטן‬ ‫לצורך כך‪ ,‬ולטעם זה נמצא דשוב יש להן לברך אף‬
‫משהגיע לחינוך מחנכים לו בה‪ ,‬כן כתבו בשם ר"י‬ ‫בשם ומלכות‪ ,‬ודו"ק; ]וכן המנהג‪ ,‬שאין הנשים‬
‫עמדין‪ ,‬ונראה דזהו רק לר"ת )ברכות שם(‪ ,‬אבל לרש"י‬ ‫מברכות ברכת הלבנה אף בלא הזכרת שם ומלכות[‪.‬‬
‫)ברכות שם( לא נהירא‪ ,‬ודמי לקריאת שמע‪ ,‬ואפשר‬ ‫ולהשלמת הענין יש להביא עוד בזה‪ ,‬אשר יש מן‬
‫דכוונתו ג"כ דטוב לנהוג כן לכתחילה‪ ,‬וכמו שפסק‬ ‫האחרונים שכתבו‪ ,‬דאע"פ שמעיקה"ד נשים פטורות‬
‫שם בשו"ע )שם( לענין קריאת שמע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מברכת הלבנה‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬מכ"מ אם רצו לברך‬
‫אך בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ג סימן קיב( כתב‬ ‫הרשות בידן‪] ,‬וזהו מלבד דעת המאירי וסייעתו דלעיל‬
‫לפקפק בדברי המשנ"ב‪ ,‬וס"ל דאף לדעת רש"י הנ"ל‬ ‫בסמוך )הערה ו' אות א'(‪ ,‬דאף הנשים חייבות מעיקה"ד‬
‫גבי קריאת שמע‪ ,‬מכ"מ לענין ברכת הלבנה מצוה על‬ ‫בברכת הלבנה[‪ ,‬וכן כתב בשו"ת קול אליהו )ח"ב סימן‬
‫אביו לחנכו; וז"ל‪ ,‬ובעיקר חיוב חינוך לקטנים בברכת‬ ‫יח ד"ה איך שיהיה( ד'אי בעו לברוכי רשות מצו לברוכי'‪,‬‬
‫הלבנה‪ ,‬לענ"ד פשוט שיש בזה חיוב חינוך‪ ,‬ואף אי‬ ‫ובס' שבילי דוד )סי' רכט( נראה שהבין אף בדעת‬
‫נימא דבקריאת שמע אין חיוב חינוך‪ ,‬וכשיטת רש"י‪,‬‬ ‫המג"א דלעיל בתחילה"ד )אות א'(‪ ,‬דכוונתו ליתן טעם‬
‫כיון שאינו מצוי אצל אביו בערב בזמן קריאת שמע‬ ‫מפני מה לא חייבו הנשים בברכה זו‪ ,‬אך עכ"פ אם‬
‫ובבוקר ישן‪ ,‬נראה דהיינו דווקא לענין קריאת שמע‬ ‫רצו לברך הרשות בידן‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וע"ע שו"ת רב פעלים‬
‫שחיובו כל יום ולילה לא חייבו כ"כ‪ ,‬אבל בברכת‬ ‫)ח"ד או"ח סימן לד( שכתב בזה"ל‪] ,‬אחר שהזכיר טעם‬
‫לבנה שהיא פעם אחת בחודש ראוי לחייבו‪ ,‬וגם‬ ‫הא' הנ"ל מדברי השל"ה‪ ,‬שאין הנשים מברכות ברכת‬
‫במצות הבדלה נראה עיקר דחייבים לחנכם שאינו‬ ‫הלבנה משום שהן גרמו פגימת הלבנה[‪ ,‬אך דע כי‬
‫אלא פעם אחת בשבוע‪] ,‬ובאמת כן כתב המשנה‬ ‫טעם זה לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל‪ ,‬ולא נמצא‬
‫ברורה )שמג‪,‬ג( בסתמא‪ ,‬שצריך לחנך הקטנים במצות‬
‫בדבריו מניעה לנשים בברכת הלבנה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וראה‬
‫הבדלה במוצ"ש[‪ ,‬וע"כ אם לא היה ער בשעת‬
‫עוד מש"כ בס' הלכות חג בחג )ר"ח וקידוש לבנה‪ ,‬פרק יג‬
‫ההבדלה בלילה יבדיל בבוקר‪ ,‬ולענ"ד כשהוא בן‬
‫סעיף לג ושם בהערות( בזה‪.‬‬
‫תשע ראוי לחנכו בברכת הלבנה ובהבדלה וכל‬
‫המצוות‪ ,‬מיהו אם הילד ישן יש להסתפק אי מחוייבים‬ ‫‪ .Ë‬כ"ה להדי' בסידור היעב"ץ )הל' ברכת הלבנה(‪,‬‬
‫לצערו ולהעירו כדי לחנכו לברכת הלבנה‪ ,‬ונראה‬ ‫ד'קטן שהגיע לחינוך מחנכים אותו בה'‪.‬‬
‫שבבן י"ב צריך כבר להעירו כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומכ"מ נראה‬ ‫והנה נחלקו הראשונים האם האב חייב לחנך את‬
‫לפ"ז‪ ,‬שאינו צריך לחנך הקטנים אלא בעיקר המצוה‪,‬‬ ‫בנו במצות ק"ש‪ ,‬ודעת רש"י )ברכות כ‪ .‬ד"ה קטנים( שאף‬
‫אבל בהידורי המצוה כגון לברך במוצ"ש או בציבור‬ ‫בקטן שהגיע לחינוך אין אביו מצווה לחנכו במצוה‬
‫דווקא‪ ,‬אינו צריך לחנכו‪ ,‬ולגבי זה יש לומר טעם הנ"ל‬ ‫זו‪ ,‬לפי שאינו מצוי אצלו תמיד כשמגיע זמן קריאת‬
‫שאינו מצוי אצל אביו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫שמע‪ ,‬ומשו"ה לא הטריחוהו לחנכו במצוה זו‪ ,‬אך‬
‫תסז‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫ז‪ .‬קטן י המגדיל באמצע החודש קודם שיעבור זמן ברכת הלבנה‪ ,‬יש אומרים שרשאי‬
‫לברך ברכת הלבנה מיד כשהגיע זמנה ואפילו קודם שיגדיל יא‪ ,‬ויש אומרים שימתין‬
‫לברך ברכת הלבנה בחודש זה עד לאחר שיגדיל יב‪ ,‬וראה בהערה דעות נוספות בזה יג‪.‬‬

‫שיקדש כבר עכשיו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הורה הגר"ח קניבסקי‬
‫)אשי ישראל בתשו' הגרח"ק בסוף הספר אות שמא‪ ,‬מועדי הגר"ח‬
‫ח"ב עמ' טז‪ ,‬ועוד(‪ ,‬שיש לו לברך ברכת הלבנה מיד‬
‫בתחילת החודש‪ ,‬לפי שכל עיקר ברכה זו אינה אלא‬
‫מדרבנן‪ ,‬וכן אמר לי מו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א‪.‬‬
‫ובס' חשוקי חמד )ראש השנה יא‪ .‬בהערה( הביא דברי‬
‫הגרשז"א הנ"ל שיש לו לברך מיד בתחילת הזמן‬
‫אע"פ שיגדיל לאחמ"כ‪ ,‬וכתב להביא ראיה לדבריו‬
‫מדברי הרמ"א )נג‪,‬י(‪ ,‬וז"ל הרמ"א‪ ,‬אין לקטן לעבור‬
‫לפני התיבה אפילו בתפילת ערבית‪ ,‬אפילו הגיע לכלל‬
‫י"ג שנים ביום השבת‪ ,‬אין להתפלל ערבית של שבת‬
‫]‪-‬שהיו מתפללים אותה מבעו"י[‪ ,‬דהרי עדיין אין לו‬
‫י"ג שנה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומשמע שהוא עצמו רשאי להתפלל‬
‫נביא בס"ד הוראות הפוסקים לנידו"ד גבי קידוש‬
‫מבעו"י‪ ,‬ואע"פ שיגדיל לאחמ"כ מכ"מ שפיר יוצא‬
‫לבנה‪] ,‬וראה עוד לעיל )פרק כ' הערה ה'( הוראות‬
‫ידי חובתו בתפילתו שהתפלל בהיותו קטן‪ ,‬וא"כ ה"ה‬
‫הפוסקים לענין ברכת האילנות בקטן המגדיל באמצע‬
‫נמי בנידו"ד‪ ,‬דשפיר יוצא ידי חובתו אף לאחר‬
‫שהגדיל‪ ,‬בברכת הלבנה שבירך בתחילת החודש‬
‫בהיותו קטן‪] ,‬וראה לקמן )מילואים‪ ,‬סימן יא סוף אות א'(‬
‫)הל' תפילה וברכות‪,‬‬
‫מדברי כמה אחרונים שכתבו להוכיח כן מדברי‬
‫הרמ"א[‪ .‬אכן יש שכתבו לדחות הראיה מדברי‬
‫הרמ"א‪ ,‬דשאני התם דמיירי לענין 'תפילת ערבית‬
‫רשות'‪ ,‬והן אמנם כולי עלמא שוויוה עלייהו חובה‪,‬‬
‫מכ"מ אותו קטן שהגדיל הרי שמעולם לא קיבל על‬
‫עצמו תפילת ערבית כחובה‪ ,‬ובזה הוא שכתב הרמ"א‬
‫להקל לסמוך על תפילתו מבעו"י אע"פ שהגדיל‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬אך בשאר חיובים דעלמא יש לומר שמודה‬
‫הרמ"א‪ ,‬שיש לו להמתין מלקיים החיוב המוטל עליו‬
‫עד שיגדיל‪.‬‬
‫‪ .·È‬א‪ .‬כן כתב בס' הדרת קודש‬
‫)להגרצ"פ פרנק‪ ,‬דיני‬
‫קטן סימן ט'(‪ .‬וכתב להביא ראיה לדבריו‪ ,‬דהנה ידועה‬
‫קושיית הראשונים‪ ,‬דכיון שאברהם אבינו קיים כל‬
‫התורה כולה עד שלא ניתנה )יומא כח‪ ,(:‬מפני מה לא‬
‫מל את עצמו קודם שנצטווה‪ ,‬ויש מן הרו"א שתירצו‪,‬‬
‫]תוספות השלם )על התורה‪ ,‬בראשית יז‪,‬כד(‪ ,‬פירוש הטור‬
‫הארוך )על התורה‪ ,‬בראשית יז‪,‬כו(‪ ,‬פי' הר"א מזרחי‬
‫)בראשית יז‪,‬כד(‪ ,‬ועוד רבים[‪ ,‬שידע שעתיד הקב"ה‬
‫‪ .È‬הנה האחרונים האריכו לדון בזה בכמה וכמה‬
‫מצוות‪ ,‬האם קטן שעתיד להגדיל באמצע זמן קיום‬
‫המצוה‪ ,‬רשאי לקיים המצוה אף בתחילת זמנה קודם‬
‫שיגדיל‪ ,‬או שמא אין לו לקיים המצוה אלא לאחר‬
‫שיגדיל ויהא בר חיובא‪ ,‬ואת"ל שאין לו לקיים המצוה‬
‫בשעה זו קודם שיגדיל‪ ,‬יש לדון האם די"ז אינו אלא‬
‫לכתחילה‪ ,‬ועכ"פ אם עבר וקיים המצוה בקטנותו‬
‫שפיר יצא בזה ידי חובתו‪ ,‬או שמא כיון שנעשה בר‬
‫חיובא‪ ,‬לא סגי במה שקיים המצוה קודם לכן‬
‫בקטנותו‪ ,‬וצריך לחזור ולקיים המצוה לאחר שהגדיל‪.‬‬
‫ובמילואים )סימן יא( הארכנו להביא דעות הפוסקים‬
‫בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד‪ ,‬ובסמוך )הערות יב‪-‬יג(‬
‫חודש ניסן‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד[‪.‬‬
‫‪ .‡È‬כן הובא בס' הליכות שלמה‬
‫פרק טו סעיף יא‪ ,‬ושם בהערות( בשם הגרש"ז אוירבך‪,‬‬
‫בזה"ל‪ ,‬נער שעתיד להיות בר מצוה קודם סוף זמן‬
‫קידוש לבנה‪ ,‬יכול לקדשה מיד בתחילת הזמן‪ ,‬ואינו‬
‫צריך להמתין עד שיגדיל‪ ,‬דהרי כל חיוב קידוש לבנה‬
‫הוא מדרבנן‪ ,‬וגם קודם שהגדיל הרי יש לחנכו‬
‫בקידוש לבנה‪ ,‬ודומי' דאין מחייבים קטן שהגדיל‬
‫באמצע חנוכה להמתין מלברך שהחיינו על הדלקת‬
‫נרות חנוכה עד שיגדיל‪ ,‬וכמו"כ בקטן שהגדיל‬
‫בחוה"מ פסח‪ ,‬הרי מהראוי היה שיאמר שוב הלל‬
‫שלם ביום שהגדיל‪ ,‬שהרי כל הטעם שאין אומרים‬
‫הלל שלם בכל יום הוא מפני שכבר אמרוהו ביום‬
‫הראשון‪ ,‬וא"כ זה שלא היה בר חיובא ולא קיים‬
‫המצוה יתחייב בהלל שלם לכשיגדיל‪ ,‬אלא דגם בזה‬
‫כיון שהלל דרבנן הוא שפיר סמכינן שיצא ידי חובתו‬
‫בקטנותו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הובא בשם הגראי"ל שטיינמן‬
‫)כאיל תערוג מועדים עמ' נז( בזה"ל‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬שבאמת‬
‫היה ראוי להמתין עד שיגדיל‪ ,‬אבל כיון שאין אנו‬
‫יודעים אם יהיה גדול לגמרי בב' שערות‪ ,‬א"כ עדיף‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫עליה בחודש זה לאחר שהגדיל; וביאור הספק בזה‪,‬‬
‫האם די"ז שיש לו להמתין מלברך עד לאחר שיגדיל‪,‬‬
‫היינו משום שאם יברך קודם לכן הרי שלא תעלה לו‬
‫ברכה זו לצאת בה ידי חובתו לאחר שיגדיל ויעשה‬
‫בר חיובא‪ ,‬ולפ"ז הרי שאם עבר ובירך בהיותו קטן‪,‬‬
‫יש לו לחזור ולברך שוב לאחר שיגדיל‪ ,‬או שמא אינו‬
‫אלא למצוה מן המובחר שיקיים המצוה כ'מצווה‬
‫ועושה' לאחר שיגדיל‪ ,‬ולפ"ז אם עבר ובירך בהיותו‬
‫קטן‪ ,‬אין לו לחזור ולברך לאחר שיגדיל‪ .‬והגרצ"פ‬
‫פרנק )הדרת קודש שם( והגרי"מ דושינסקי )שם( כתבו‬
‫להסתפק בזה‪ ,‬ובאמת ספק זה תלוי ועומד בדעות‬
‫הפוסקים המבוארות בהרחבה במילואים )סימן יא(‪,‬‬
‫ומשם תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫‪ .‚È‬א‪ .‬בשו"ת משנה הלכות )חלק יא סימן שמג( נקט‬
‫עיקר כדעת הגרצפ"פ דלעיל בסמוך )הערה יב(‪,‬‬
‫שמעיקה"ד יש לו להמתין מלברך עד שיגדיל‪ ,‬אלא‬
‫שכתב המשנ"ה‪ ,‬דהיכא שנעשה גדול לאחר י'‬
‫בחודש‪ ,‬הרי שיש לחוש שאם ימתין מלברך עד‬
‫שיגדיל יפסיד הברכה לגמרי‪ ,‬ותהיה הלבנה מכוסה‬
‫בעננים ולא תיראה עד שיעבור זמן הברכה‪ ,‬ומשו"ה‬
‫בכהא"ג ]שנעשה גדול לאחר י' בחודש[ יש לו‬
‫להקדים ולברך בתחילת החודש בהיותו קטן‪ ,‬אך‬
‫לכתחילה כל כהא"ג לא יברך בעצמו בתחילת‬
‫החודש‪ ,‬אלא יבקש מאחר שיוציאנו בברכה על תנאי‪,‬‬
‫שאם יראה הלבנה אחר שיגדיל ויברך בעצמו‪ ,‬הרי‬
‫שאינו מכוין לצאת עתה בברכתו‪.‬‬
‫ב‪ .‬בשו"ת תשובות והנהגות )ח"ג סימן קיב( כתב‬
‫לחלק בזה‪ ,‬שלאותם הנוהגים לברך קודם ז' ימים‬
‫מהמולד‪ ,‬יש לו ג"כ להזדרז ולברך קודם שיגדיל‪ ,‬אך‬
‫לאותם הנוהגים לברך אחר ז' ימים מהמולד‪ ,‬יש לו‬
‫להמתין מלברך עד שיגדיל‪ ,‬ואע"פ שיגדיל אחר ז'‬
‫ימים מהמולד‪ ,‬יעו"ש טעמו; עוד כתב שם )בתחילת‬
‫דבריו(‪ ,‬דשמא יש לומר שבחודש זה אינו חייב כלל‬
‫בברכת הלבנה מדין בר חיובא כי אם מדין חינוך‬
‫בלבד‪ ,‬וכמבו' לקמן )הערה כו אות ב'( שמדברי הרמב"ם‬
‫)פ"י מהל' ברכות הי"ז( נראה‪ ,‬שעיקר זמן ברכת הלבנה‬
‫הרי הוא ביום הראשון אחר המולד‪ ,‬אלא שאם לא‬
‫בירך עליה ביום זה‪ ,‬רשאי לברך עד אמצע החודש‪,‬‬
‫ולפ"ז אם לא היה חייב בעיקר זמן החיוב דהיינו‬
‫בתחילת החודש‪ ,‬הרי שאף לאחמ"כ לא חל עליו חיוב‬
‫כלל בחודש זה‪ ,‬ואם כנים הדברים יש לומר שאף‬
‫תסח‬
‫לצוותו בפירוש על המילה‪ ,‬ומשו"ה המתין עד שיהא‬
‫בר חיובא‪ ,‬וגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו‬
‫מצווה ועושה; וא"כ ה"ה נמי בנידו"ד‪ ,‬שיש לו לקטן‬
‫להמתין מלברך ברכת הלבנה עד שיהא בר חיובא‪.‬‬
‫וכ"כ הגרי"מ דושינסקי )במכתב שנדפס בקובץ תורני 'עדות'‬
‫גליון ט'‪ ,‬סה"ז לבעל מנחת יצחק‪ ,‬עמ' קנח ואילך(‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת משנת יוסף )חלק יא סימן כד(‪ ,‬שיש לו להמתין‬
‫מלברך עד לאחר שיגדיל‪.‬‬
‫ומה שהביא הגרצפ"פ ראיה מאברהם אבינו שלא‬
‫מל עצמו עד שציווהו הקב"ה‪ ,‬עי' שו"ת זכרון יוסף‬
‫)שטיינהרט‪ ,‬יו"ד ריש סימן כו( שכתב להביא ראיה זו לענין‬
‫אחר‪ ,‬יעו"ש שכתב לדון לענין בכור שלא פדאו אביו‪,‬‬
‫האם יש לו לפדות עצמו אפילו בהיותו קטן כל שכבר‬
‫הגיע לעונת הפעוטות דמכירתו מכירה ומתנתו מתנה‪,‬‬
‫או דלמא יש לו להמתין ולפדות עצמו רק לאחר‬
‫שיגדיל ויהא בר חיובא‪ ,‬וכ' הזכרון יוסף להוכיח מהא‬
‫דאברהם אבינו לא מל עצמו עד שלא נצטווה‪ ,‬דהכי‬
‫נמי יש לו להמתין ולא לפדות עצמו עד שיהא בר‬
‫חיובא‪.‬‬
‫ובס' חשוקי חמד )ראש השנה יא‪ (.‬כתב לדחות הראיה‬
‫הנ"ל מהא דאברהם אבינו לא מל עד שלא נצטווה‪,‬‬
‫דשאני התם שאילו היה מל את עצמו קודם שנצטווה‪,‬‬
‫היה מקבל שכר כאינו מצווה ועושה בלבד‪ ,‬ומשא"כ‬
‫בנידו"ד שאף בקטנותו חייב מדרבנן להתחנך במצוה‬
‫זו; אך שוב כתב שיש לקיים הראיה‪ ,‬שהרי לדעת רוב‬
‫רבותינו הראשונים‪ ,‬מצות חינוך אינה אלא על האב‪,‬‬
‫אבל הקטן עצמו אינו מחויב כלל אפילו מדרבנן‪,‬‬
‫ולפ"ז שוב יש להביא ראיה מהא דאברהם אבינו לא‬
‫מל עצמו כיון שעדיין לא נצטווה‪ .‬עוד נראה לקיים‬
‫ראיה הנ"ל‪ ,‬דכל כהא"ג שעתיד להגדיל במשך זמן‬
‫חיוב המצוה‪ ,‬יש לומר שאף מתחילת זמן המצוה אין‬
‫בזה מצות חינוך כלל‪ ,‬וא"כ כל עוד שלא הגדיל הרי‬
‫הוא בכלל אינו מצווה ועושה‪ ,‬ושפיר יש להביא ראיה‬
‫הנ"ל מאברהם אבינו; וסברא זו נזכרה בשו"ת כתב‬
‫סופר )או"ח סימן צט ד"ה אלא לפי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דכל שיגדל‬
‫ואפשר לו לקיים המצוה בגדלותו‪ ,‬אלא שיש בו שיהוי‬
‫איזה שהות‪ ,‬ליכא מצות חינוך במצוה זו‪ ,‬כיון שיעשה‬
‫מצוה זו בעצמו אח"כ מה לו לאב לחנכו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה לדעה זו שיש לו להמתין מלברך ברכת‬
‫הלבנה עד לאחר שיגדיל‪ ,‬יש לדון היכא שעבר ובירך‬
‫על הלבנה בהיותו קטן‪ ,‬האם יש לו לחזור ולברך‬
‫תסט‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫ח‪ .‬אבל בימי השבעה‪ ,‬באופן שיעבור זמן ברכת הלבנה קודם שיסתיימו ימי השבעה‪ ,‬יש לו‬
‫לברך ברכת הלבנה בתוך ימי השבעה יד‪] ,‬ויש אומרים דה"ה אם יסתיימו ימי השבעה‬
‫אחר י' בחודש טו[‪ ,‬אבל אם יוכל לברך אחר שיעברו ימי השבעה‪ ,‬הסכמת רוב הפוסקים‬
‫שאין לו לברך בימי אבילותו טז‪.‬‬
‫ט‪ .‬אבל ]בימי השבעה[ המברך ברכת הלבנה‪ ,‬נחלקו הפוסקים האם יש לו לצאת מביתו כדי‬
‫לברך הברכה יז‪ ,‬או שמא עדיף טפי שיראה הלבנה מחלון ביתו ויברך בלא לצאת‬
‫מביתו יח; ועוד יש לדון‪ ,‬כאשר מברך ברכת הלבנה בימי השבעה‪ ,‬האם רשאי לומר אף‬

‫הלבנה קודם תשעה באב‪ ,‬דלא עדיף אבילות ישנה‬ ‫לכתחילה יכול לברך בתחילת החודש‪ ,‬שהרי אף‬
‫מאבילות חדשה‪ ,‬דאבל חייב בכל מצוות כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫כשיגדיל לא יחול עליו חיוב נוסף בזה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫והרי דסבירא ליה בפשיטות‪ ,‬שאף אבל בימי השבעה‬
‫‪ .„È‬כן כתב בשו"ת שער אפרים )סימן צה(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫מברך ברכת הלבנה‪ ,‬ואפי' היכא שיסתיימו ימי‬
‫שאלה‪ ,‬אבל תוך שבעה ימים של אבילות‪ ,‬אי שרי‬
‫השבעה קודם שיעבור זמן ברכת הלבנה‪ ,‬ואף קודם‬ ‫לקדש הלבנה מאחר שאינו שרוי בשמחה‪ ,‬בודאי אי‬
‫ליל י"א בחודש‪] ,‬שהרי כתב לדמות האבילות‬ ‫יכול לקדש אחר שבעה לא קמיבעיא לן דיש לו‬
‫שבתשעת הימים לאבילות על פטירת קרובו‪ ,‬ואבילות‬ ‫להמתין‪ ,‬אבל אם אין יכול להמתין כי המצוה עוברת‬
‫של תשעת הימים אינה אלא עד י' בחודש[‪ ,‬מכ"מ‬ ‫כו'‪ ,‬תשובה כו'‪ ,‬אבל נראה יותר שהוא מחויב לקדש‬
‫שפיר יש לו לברך ברכת הלבנה אפילו בימי השבעה‪,‬‬ ‫הלבנה‪ ,‬אף לצאת מפתח ביתו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הסכמת‬
‫ודלא כדברי הפוסקים הנ"ל‪.‬‬ ‫המשנה ברורה )תכו‪,‬יא‪ ,‬ובביאור הלכה שם ד"ה קודם(‪,‬‬
‫‪ .ÊÈ‬כן כתב בשו"ת שער אפרים )סימן צה(‪ ,‬דכל‬ ‫יעו"ש מש"כ להקשות על דברי המג"א דלקמן בסמוך‬
‫היכא שיש לו לברך ברכת הלבנה אפילו בימי‬ ‫)הערה טו(‪ ,‬ומסקנת דבריו כדברי השער אפרים‪ ,‬שאין‬
‫השבעה‪ ,‬שפיר יש לו לצאת מביתו לחוץ כדי לברך‬ ‫לאבל לברך ברכת הלבנה בימי השבעה אלא היכא‬
‫הברכה כהלכתה‪] ,‬וראה לשונו לעיל בסמוך )הערה יד([‪,‬‬ ‫שיעבור זמן ברכת הלבנה לגמרי קודם שיסתיימו ימי‬
‫והובאו דבריו בברכי יוסף )יו"ד שצג‪,‬א( ובמשנה ברורה‬ ‫אבילותו‪.‬‬
‫)תכו‪,‬יא(‪ ,‬וכ"כ בס' בית דוד )יו"ד סימן שצג(‪ ,‬אלא שכ'‬ ‫‪ .ÂË‬כן כתב המגן אברהם )תכו‪,‬ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וא"כ הוא‬
‫שיש לו לצאת לחוץ אחר שכלתה רגל מן השוק;‬ ‫הדין אבל בשעת ימי אבילות לא יקדש‪ ,‬אבל אם לא‬
‫וע"ע ברכי יוסף )שם( שהוסיף עוד בזה‪ ,‬שאם נוהג‬ ‫ישלים אבילותו‪ ,‬עד י' בחודש‪ ,‬לא ימתין עד ליל י"א‪,‬‬
‫להקל לצאת מביתו בלילה לאיזה צורך‪] ,‬וכדעת‬ ‫ויקדש בימי אבלו‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ומשום שיש לחוש שמא‬
‫הרמ"א )יו"ד שצג‪,‬ב([‪ ,‬הרי שיש לו לצאת מביתו אפילו‬ ‫לא תיראה הלבנה לאחמ"כ‪ ,‬ויפסיד הברכה בחודש‬
‫כדי לברך ברכת הלבנה בציבור‪ ,‬אבל אם אינו מיקל‬ ‫זה[; וע"ע שו"ת שבות יעקב )ח"ב סימן יא( שהסכים‬
‫לצאת מביתו לאיזה צורך‪ ,‬אע"פ שיש לו לצאת לחוץ‬ ‫לעיקר דברי המג"א בזה‪ ,‬אלא שנראה מדבריו שאין‬
‫לברך ברכת הלבנה‪ ,‬מכ"מ לא יצא לברך עם הציבור‪,‬‬ ‫הדבר תלוי בליל י"א‪ ,‬אלא בליל י"ב‪ ,‬יעו"ש‪] ,‬ובסו"ד‬
‫יעו"ש‪ ,‬וכ"כ בס' גשר החיים )להגרי"מ טוקצ'ינסקי‪ ,‬פרק‬ ‫הוסיף עוד בזה‪ ,‬דלכתחילה עדיף טפי שלא יברך בג'‬
‫כא סעיף יג אות ח'(‪ ,‬שאף כאשר יוצא מביתו לחוץ כדי‬ ‫ימי אבילות הראשונים אלא לאחמ"כ‪ ,‬והובאו דבריו‬
‫לברך ברכת הלבנה‪ ,‬אין לו לברך הברכה בציבור אלא‬ ‫בבאר היטב )תכו‪,‬ד([‪.‬‬
‫ביחידות‪.‬‬
‫‪ .ÊË‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה יד(‪ .‬אכן‪ ,‬עי'‬
‫‪ .ÁÈ‬כן כתב באליה רבה )תכו‪,‬טו(‪ ,‬שאם יכול לברך‬ ‫שו"ת מהר"י ברונא )סימן יד( שכתב לדון לענין ברכת‬
‫ברכת הלבנה מביתו בלא לצאת לחוץ‪ ,‬וכגון שרואה‬ ‫הלבנה בתשעת הימים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה לי שנוכל לקדש‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫י‪ .‬אונן‪ ,‬אינו מברך ברכת הלבנה‪ ,‬ועי' הערה כ‪.‬‬
‫יא‪ .‬סומא חייב בברכת הלבנה כא‪ ,‬ויש אומרים שאינו חייב בברכה זו כב‪.‬‬
‫הימים‪ ,‬אך בלא טעם זה אין להקל אע"פ שהיא מצוה‬
‫עוברת[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .‡Î‬כן כתב בשו"ת מהרש"ל )סימן עז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל‬
‫ברכת הלבנה נראה לי דיכול שפיר לברך‪ ,‬אף שאמרו‬
‫בה ג"כ עד שיאותו לאורה‪ ,‬מכ"מ לא אמרו שהוא‬
‫יראה לאורה‪ ,‬אלא שהעולם יאותו לאורה‪ ,‬כי ברכה זו‬
‫על בריאת עולמו וחידושו קאי‪ ,‬ודומה לסומא שיכול‬
‫לברך יוצר המאורות‪ ,‬עכ"ל; ורבים מגדולי הפוסקים‬
‫הביאו דברי מהרש"ל והסכימו לדבריו‪ ,‬דסומא שפיר‬
‫יכול לברך ברכת הלבנה‪ ,‬וכ"ה במגן אברהם )ריש סי'‬
‫תכו(‪ ,‬ט"ז )תכו‪,‬ד(‪ ,‬כנסת הגדולה )סי' תכו הגה"ט אות ג'(‪,‬‬
‫שו"ת שבות יעקב )ח"ג סימן לב(‪ ,‬אליה רבה )תכו‪,‬ז(‪ ,‬דרך‬
‫החיים )דיני קידוש לבנה‪ ,‬אות ז'(‪] ,‬אכן‪ ,‬בתשובתו‬
‫שנדפסה בשו"ת ספר יהושע )סימן יד(‪ ,‬נראה שפקפק‬
‫בסברת דברי מהרש"ל‪ ,‬אך אף מסוף דבריו שם נראה‪,‬‬
‫שהסכים להלכה ולמעשה כדברי מהרש"ל[‪ ,‬חיי אדם‬
‫)כלל קיח סוף סי"ד(‪] ,‬יעו"ש לשונו שסומא 'מותר' לברך‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬ואפשר דסבירא ליה כדעת הפוסקים‬
‫דלעיל )הערה ה'(‪ ,‬שברכת הלבנה אינה חיוב גמור כל‬
‫כמה שלא ראה הלבנה בחידושה‪ ,‬ומעתה הרי‬
‫שלעולם לא יתחייב הסומא לברך ברכה זו‪ ,‬אלא שאם‬
‫ירצה הרי הוא 'מותר' לברך אותה[‪ ,‬שו"ת זרע אמת‬
‫)ח"ג סימן כד(‪ ,‬מאורי אור )מץ תקצ"א‪ ,‬ח"ד חלק 'באר שבע'‬
‫דף קיז ע"א(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫ובטעמא דמילתא נראה מדברי מהרש"ל )שם(‪ ,‬לפי‬
‫שעיקר ברכה זו לא נתקנה על ראיית הלבנה‪ ,‬אלא על‬
‫בריאת העולם וחידושו‪ ,‬ומשו"ה שפיר יכול אף‬
‫הסומא לברך ברכה זו; ]ויש שכתבו בטעם די"ז‬
‫שסומא מברך ברכת הלבנה‪ ,‬לפי שאף הסומא נהנה‬
‫מאור הלבנה‪ ,‬שהרי ע"י אור הלבנה אחרים רואים‬
‫ומוליכים אותו ומסייעים לו‪ ,‬אכן במקוה"ד בתשו'‬
‫מהרש"ל הנ"ל מבואר כנ"ל‪ ,‬דהיי"ט לפי שעיקר‬
‫ברכה זו על בריאת העולם וחידושו‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬אף לדעת מהרש"ל וסייעתו‪ ,‬מכ"מ אין‬
‫לסומא לברך ברכת הלבנה אלא בשעה שהיא נראית‬
‫תע‬
‫הפסוקים והמזמורים שלאחר הברכה יט‪.‬‬
‫הלבנה דרך חלון ביתו‪ ,‬עדיף טפי שיברך בביתו בלא‬
‫לצאת לחוץ‪ ,‬וכן נראה בשו"ת תשובה מאהבה )ח"ג‬
‫סימן תיג‪ ,‬ליו"ד סי' שצג(‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫)ח"ב פרק סה סעיף לו‬‫‪ .ËÈ‬בס' שמירת שבת כהלכתה‬
‫והערה קסד( הביא בשם הגרש"ז אוירבך‪ ,‬שאבל בימי‬
‫השבעה המברך ברכת הלבנה‪ ,‬אין לו לומר אלא‬
‫הברכה עצמה‪ ,‬בלא שאר הפסוקים והמזמורים שנהגו‬
‫לומר קודם הברכה ולאחריה‪] ,‬וע"ע פתחי תשובה‬
‫)יו"ד שעו‪,‬ב( שהביא מש"כ בשו"ת הר הכרמל )יו"ד סימן‬
‫כ'(‪ ,‬שאבל בימי השבעה לא יאמר בהבדלה במוצ"ש‬
‫אלא הברכות‪ ,‬ולא יאמר הפסוקים קודם לכן‪ ,‬שכל מה‬
‫שאפשר לו שלא לומר‪ ,‬אפילו רצה להחמיר על עצמו‬
‫ולומר אינו רשאי מפני כבודו של מת[‪ ,‬אך שוב חזר‬
‫בו הגרשז"א והסתפק בזה )שמירת שבת כהלכתה‪ ,‬ח"ג‬
‫תיקונים ומילואים שם(; ובס' בדי השולחן )שפד‪,‬ג( ובס'‬
‫קיצור דברי סופרים )פרק כז הערה עב( כתבו לצדד להקל‬
‫בזה‪ ,‬דשפיר יכול האבל לומר כל סדר הפסוקים‬
‫והמזמורים שלאחר הברכה‪.‬‬
‫‪ .Î‬פשוט‪ ,‬שהרי אונן פטור מכל המצוות; אך דבר‬
‫חידוש מצינו בזה בספר החיים )להגר"ש קלוגר‪ ,‬סימן עא(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ומהא"ט נראה‪ ,‬אם הגיע קידוש הלבנה לאונן‬
‫וזמנה עוברת‪ ,‬שיוכל לקדש הלבנה אם יש לו‬
‫מתעסקים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בדעת תורה‬
‫למהרש"ם )עא‪,‬א(‪ ,‬וכוונתם‪ ,‬דכל היכא שאחרים‬
‫מתעסקים בצרכי הלוי' והקבורה ואין האונן בעצמו‬
‫מתעסק בזה‪ ,‬ואם ימתין מלברך ברכת הלבנה עד‬
‫לאחר שיקבר מתו יעבור זמן הברכה‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫לברך ברכה זו אפילו בהיותו אונן; אך דבריהם‬
‫תמוהים‪ ,‬שהרי לא מצינו כלל שהתירו לאונן לקיים‬
‫מצוה עוברת‪ ,‬ואפילו בקריאת שמע דאורייתא נקטי'‬
‫דאונן פטור אע"פ שיעבור זמנה‪] ,‬וע"ע ביאור הלכה‬
‫)תפט‪,‬ח ד"ה בלא ברכה( שכתב לענין אונן בספירת‬
‫העומר‪ ,‬דעכ"פ רשאי לספור בלא ברכה אע"פ שאונן‬
‫הוא‪ ,‬כדי שיוכל להמשיך לספור בברכה בשאר‬
‫תעא‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫זמן הברכה‬
‫יב‪ .‬אין מברכים על הלבנה אלא בלילה כג‪.‬‬

‫פוסקים שאין לברך עליה אע"פ שנהנים מאורה‪,‬‬ ‫בשמים ושאר העולם רואים אותה‪ ,‬אבל אם מכוסה‬
‫ודו"ק‪.‬‬ ‫בעננים ואין אחרים רואים אותה‪ ,‬אין לו לברך ברכת‬
‫הלבנה; וכן נראה ממש"כ מהרש"ל )שם( דבעינן‬
‫‪ .‚Î‬בדברי הראשונים מצינו שני טעמים בדי"ז‬
‫שהעולם 'יאותו לאורה'‪ ,‬וכן כתב בשו"ת שבות יעקב‬
‫שאין מברכים על הלבנה אלא בלילה; בשבלי הלקט‬
‫)שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דווקא אם הוא ברחוב עם אחרים ואחרים‬
‫)סימן קסז( כתב לבאר הטעם‪ ,‬לפי שאין הלבנה מאירה‬
‫רואים את הלבנה‪ ,‬אז חייב לברך אף שהוא סומא‬
‫אלא בלילה‪ ,‬אבל ביום שרגא בטיהרא מאי מהני‪,‬‬
‫ואינו רואה‪ ,‬אבל היכא שהוא בביתו במקום שא"א לו‬
‫]וראה לשונו לקמן בהמשה"ד[‪ ,‬וכן כתבו טעם זה בס'‬
‫ליהנות מאור הלבנה‪ ,‬גם הוא ]‪-‬מהרש"ל[ מודה דאין‬
‫תניא רבתי )סימן לא( ובספר המנהגות )הובא בקובץ שיטות‬
‫לברך‪ ,‬ואפילו בביתו הדין כן‪ ,‬אא"כ שעומד במקום‬
‫קמאי סנהדרין ח"ב עמ' תתסא( ]וראה לשונו לקמן בסמוך‬
‫שנהנים אחרים מאור הלבנה‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בשו"ת‬
‫)הערה כד אות א'([ ובספר האגור )סי' תקצא( ועו"ר; וכן‬
‫רבי שלמה איגר )או"ח סימן יב(‪ ,‬דאף לדעת מהרש"ל‬
‫כתב בספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה גרסינן התם(‪,‬‬
‫וסייעתו דאף סומא מברך ברכת הלבנה‪ ,‬מכ"מ אין לו‬
‫וז"ל‪ ,‬ומסתברא לי שאין מברכים ברכת הלבנה אלא‬
‫לברך אלא היכא שאחרים רואים אותה‪ ,‬ומשו"ה היכא‬
‫בלילה‪ ,‬ואע"פ שנראית ביום כמו בלילה‪ ,‬ונראה לי‬
‫שהלבנה מכוסה בעננים או שהוא בתוך ביתו ]שלא‬
‫ראיה‪ ,‬מדאמרי' בפרק אלו טרפות )חולין ס‪ ,(:‬אמרה ירח‬
‫כנגד החלון[‪ ,‬אין לו לברך ברכת הלבנה‪.‬‬
‫לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע אפשר לשני מלכים להשתמש‬
‫בכתר אחד‪ ,‬אמר לה הקב"ה לכי ומעטי עצמך‪ ,‬אמרה‬ ‫‪ .·Î‬כן כתב בס' ערך לחם למהריק"ש )סימן תכו(‪,‬‬
‫לפניו רבש"ע לפי שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי‪,‬‬ ‫דמפשטות לשון הירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב( 'הרואה את‬
‫אמר לה ולמשול ביום ובלילה‪ ,‬אמרה לו מאי ריבותא‬ ‫הלבנה בחידושה'‪ ,‬נראה שאינו מברך אא"כ רואה‬
‫כשרגא בטיהרא‪ ,‬כלומר כנר בצהרים שאינו מאיר‬ ‫הלבנה‪ ,‬אך סומא שאינו רואה הלבנה אין לו לברך‬
‫כלל; וכיון שאינה מאירה ואין זמנה ביום‪ ,‬אינו ראוי‬ ‫עליה‪ ,‬והובאו דבריו בהגהות רעק"א )תכו‪,‬א(‪ .‬וע"ע‬
‫לברך עליה אלא בלילה‪ ,‬דגרסי' במסכת ברכות )נא‪(:‬‬ ‫שו"ת דבר שמואל )אבוהב‪ ,‬סו"ס רמב( שכ' שיש לפקפק‬
‫אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו‪ ,‬כלומר שהוא‬ ‫בראיותיו של מהרש"ל שסומא מברך ברכת הלבנה‪,‬‬
‫ראוי ליהנות בו‪ ,‬דבעינן שיהיה דולק יפה‪ ,‬או שיהיה‬ ‫אך לא נתבאר בדבריו הכרעה ברורה להלכה שאין‬
‫במקום קרוב‪ ,‬או שיהיה לילה גמור‪ ,‬שמע מינה דאין‬ ‫לסומא לברך ברכת הלבנה‪.‬‬
‫מברכים על הנר אלא בזמן שיהנה ממנה‪ ,‬וה"ה על‬ ‫והנה עי' שו"ת ספר יהושע )סימן יד( שכתב להוכיח‬
‫הלבנה כמו שכתבתי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הביא הבית יוסף‬ ‫לדעה זו‪ ,‬שהרי לדעת רוב הפוסקים אין לברך ברכת‬
‫)תכו‪,‬ב ד"ה תנא(‪ ,‬שאין מברכים על הלבנה אלא בלילה‪,‬‬ ‫הלבנה כאשר היא מכוסה בעננים‪ ,‬וכדלקמן )סעיף כו‪,‬‬
‫דהא שרגא בטיהרא מאי מהני‪.‬‬ ‫ושם בהערות(‪ ,‬והרי שצריך לראות הלבנה עצמה ולא‬
‫ועוד מצינו טעם נוסף בדברי כמה ראשונים‪,‬‬ ‫סגי במה שנהנים מאורה‪ ,‬ולפ"ז ה"נ אין לסומא לברך‬
‫דהיי"ט שאין מברכים על הלבנה אלא בלילה‪ ,‬לפי‬ ‫ברכת הלבנה שהרי אינו רואה אותה‪ ,‬יעו"ש; אכן‬
‫שאין גבול הלבנה אלא בלילה‪ ,‬וכן כתב בשבלי הלקט‬ ‫לכאו' יש לדחות ולחלק בפשיטות‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫)שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש אומרים שאין לברך על הלבנה אלא‬ ‫בסמוך )הערה כא(‪ ,‬שאף מהרש"ל לא התיר לסומא‬
‫בלילה‪ ,‬ומסתברא דשרגא בטיהרא למאי מהניא‪,‬‬ ‫לברך ברכת הלבנה אלא היכא שאחרים רואים אותה‪,‬‬
‫וגבול הלבנה בלילה דכתיב )תהלים קלו‪,‬ט( את הירח‬ ‫וכלשון מהרש"ל )שם( ש'לא אמרו שהוא יראה לאורה‬
‫וכוכבים לממשלות הלילה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן מבו' מדברי‬ ‫אלא שהעולם יאותו לאורה'‪ ,‬אבל היכא שנתכסתה‬
‫רבינו ירוחם )נתיב יא ח"א( והאבודרהם )הל' ברכות השבח‬ ‫הלבנה בעננים ואין מי שיכול לראותה‪ ,‬הסכמת הרבה‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫יג‪ .‬אין לברך ברכת הלבנה בבין השמשות‪ ,‬ויש אומרים שבשעת הדחק יש להקל בזה‪,‬‬
‫מדאי שאינה מאירה כ"כ‪ ,‬עד שתאיר היטב‪ ,‬ואז יהנו‬
‫בני אדם כריח הבשמים‪ ,‬וגם משמע ליה בין השמשות‬
‫עד הלילה כי בלילה אורה רב ומבושם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי‬
‫שאף שנתבאר מדבריו כהטעם הא' הנ"ל‪ ,‬שאין‬
‫מברכים על הלבנה אלא בלילה לפי שאז הלבנה‬
‫מאירה‪ ,‬מכ"מ נתבאר מדבריו‪ ,‬שאין לברך ברכת‬
‫הלבנה בבין השמשות‪ ,‬אלא לאחר צאה"כ שהוא‬
‫לילה גמור והלבנה מאירה היטב‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫אכן יש שכתבו‪ ,‬שבשעת הדחק יש מקום לסמוך‬
‫להקל ולברך ברכת הלבנה אף בבין השמשות‪,‬‬
‫]וכמשנ"ת שכך יש לומר בפשטות להטעם הא' הנ"ל[‪,‬‬
‫ובודאי שאם עבר ובירך ברכת הלבנה בבין השמשות‪,‬‬
‫אין לו לחזור ולברך בלילה‪ .‬וביותר מצינו בשו"ת גור‬
‫אריה יהודה )או"ח סי' קמד( שכתב לחדש בזה‪ ,‬דבשעת‬
‫הדחק יכול לברך ברכת הלבנה אף ביום קודם סמוך‬
‫לשקיעה"ח‪ ,‬וכתב להוכיח לדבריו ממש"כ רש"י )שמות‬
‫יב‪,‬ב( בזה"ל‪] ,‬אקרא ד'החודש הזה לכם ראש חדשים'[‪,‬‬
‫והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום‪ ,‬שנאמר )שמות ו‪,‬כח(‬
‫ויהי ביום דיבר ה'‪ ,‬ביום צוותו )ויקרא ז‪,‬לח(‪ ,‬מן היום‬
‫אשר צוה ה' והלאה )במדבר טו‪,‬כג(‪ ,‬אלא סמוך לשקיעת‬
‫החמה נאמרה לו פרשה זו‪ ,‬והראהו עם חשיכה‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫והרי לן דלענין ברכת הלבנה אף 'סמוך ללילה' דינו‬
‫כלילה שהרי הלבנה זורחת; וכן כתב להקל בזה‬
‫בשו"ת ציץ אליעזר )חלק יז סימן יח(‪ ,‬דהיכא שזמן ברכת‬
‫הלבנה עומד להסתיים בשעת שקיעה"ח‪ ,‬יש לו לברך‬
‫ברכת הלבנה מעט קודם שקיעה"ח אע"פ שיום גמור‬
‫הוא‪.‬‬
‫ב‪ .‬לענין המחמירים בכל דיני תורה כדעת ר"ת‪,‬‬
‫האם יש להם להמתין מלברך ברכת הלבנה עד אחר‬
‫צאה"כ דר"ת‪ ,‬או דלמא כיון שלמעשה הלבנה זורחת‬
‫ונהנים מאורה אף קודם לכן‪ ,‬שפיר דמי לברך אף‬
‫קודם צאה"כ דר"ת; הנה לכאו' יש לתלות אף ספק‬
‫זה בשני הטעמים הנ"ל‪ ,‬דאי נימא דטעמא דמילתא‬
‫שאין מברכים ברכת הלבנה אלא בלילה‪ ,‬היינו משום‬
‫שאין הלבנה מאירה אלא בלילה‪ ,‬נראה שיכולים‬
‫לברך ברכת הלבנה אע"פ שלדעת ר"ת עדיין לא הגיע‬
‫זמן צאה"כ לכל דיני תורה‪ ,‬דהא קמן שהלבנה זורחת‬
‫תעב‬
‫ועי' הערה כד‪.‬‬
‫והודאה‪ ,‬ד"ה ואמרי' בירושלמי( שכתבו בזה"ל‪ ,‬וכתוב‬
‫במדרש‪ ,‬אין מברכים על הלבנה אלא בלילה‪ ,‬שנאמר‬
‫)תהלים קד‪,‬יט( עשה ירח למועדים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הובא‬
‫טעם זה בס' תניא רבתי )שם(‪ ,‬וע"ע בלשון ספר‬
‫הפרדס הנ"ל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה ראשונים שכתבו נמי‪ ,‬שאין‬
‫מברכים על הלבנה עד שתהא זריחתה ניכרת ע"ג‬
‫קרקע‪ ,‬והיינו בלילה ולא ביום‪ ,‬וכ"ה בדרשות מהר"ח‬
‫אור זרוע )פרשת עקב סי' יט( ד'אין מקדשה אא"כ‬
‫זריחתה תהא ניכרת על הקרקע'‪ ,‬ובשלטי הגיבורים‬
‫)על המרדכי‪ ,‬ברכות פ"ח אות ט'( כתב נמי בזה"ל‪ ,‬מהר"ם‬
‫שמע בשם רבינו משה מפיליי"ו כו'‪ ,‬ואין מקדשין‬
‫אלא עד שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן‬
‫כתב הרמ"א )תכו‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואין לקדש החודש אלא‬
‫בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנים מאורה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]וע"ע ערוך השולחן )תכו‪,‬ה( שכתב בזה"ל‪ ,‬ואין לקדש‬
‫הלבנה אלא בלילה ממש‪ ,‬בשעה שהיא זורחת ונהנים‬
‫מאורה‪ ,‬ולא קודם הלילה‪ ,‬דבעינן שתהא זריחתה‬
‫ניכרת על הארץ‪ ,‬והיינו 'שיש ממנה צל'‪ ,‬עכ"ל; וע"ע‬
‫כף החיים )תכו‪,‬ו( שכ'‪ ,‬דלאו דווקא שתהא זריחתה‬
‫ניכרת ע"ג הקרקע‪ ,‬וה"ה כל שניכרת זריחתה מן‬
‫החלון לתוך הבית שפיר דמי לברך עליה[‪.‬‬
‫‪ .„Î‬א‪ .‬הנה לעיל בסמוך )הערה כג( נתבארו שני‬
‫טעמים מדברי הראשונים‪ ,‬מפני מה אין מברכים על‬
‫הלבנה אלא בלילה‪ ,‬א‪ .‬משום שאין הלבנה מאירה‬
‫אלא בלילה‪ ,‬ב‪ .‬לפי שגבול הלבנה אינו אלא בלילה;‬
‫והנה להטעם הב' נראה בפשטות‪ ,‬שאין לברך ברכת‬
‫הלבנה אלא לאחר צאה"כ שהוא 'לילה' גמור‪] ,‬וכן‬
‫כתב המשנה ברורה )תכו‪,‬ב(‪ ,‬שאין לברך על הלבנה‬
‫בבין השמשות‪ ,‬לפי 'שהלבנה נראית קצת‪ ,‬ועדיין הוא‬
‫יום'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬אך להטעם הא' יש לדון בזה‪ ,‬ואפשר‬
‫שאף בבין השמשות יש לברך עליה‪ ,‬שהרי עכ"פ‬
‫הלבנה זורחת ונהנים קצת מאורה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫שוב מצאתי בקובץ שיטות קמאי )סנהדרין ח"ב עמ'‬
‫תתסא( שהביא מספר המנהגות בזה"ל‪ ,‬והאי דאמרי'‬
‫אין מברכים על הלבנה עד שתתבשם כו'‪ ,‬והא‬
‫דאמרינן עד שתתבשם באורה‪ ,‬שלא תהא דקה יותר‬
‫תעג‬
‫יד‪ .‬ועוד יש לדון‪ ,‬האם רשאי לברך ברכת הלבנה אחר עלוה"ש קודם הנץ החמה‪ ,‬בשעה‬
‫שעדיין הלבנה זורחת ונהנים מאורה‪ ,‬ועי' הערה כה‪.‬‬
‫לא נזכר בשום מקום שדווקא בלילה מקדשים כו'‪,‬‬
‫וגם אחר עלות עמוד השחר היא מאירה ונהנים ממנה‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬ועוד מצינו כן בדבריו במקו"א )הנדמ"ח‪ ,‬ח"ג‬
‫סימן תסג( לענין הדלקת נר חנוכה אחר עלות השחר‬
‫קודם הנץ החמה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שאלה‪ ,‬מי שלא הדליק נר‬
‫חנוכה כל הלילה‪ ,‬אם מותר להדליק בברכה אחר‬
‫עמוד השחר‪ ,‬דלא שייך לומר שרגא בטיהרא מאי‬
‫אהני‪ ,‬כיון דאכתי לא האיר היום‪ ,‬תשובה‪ ,‬נראה לי‬
‫דמותר כו'‪ ,‬מכ"מ אחר עמוד השחר שעוד לא האיר‬
‫היום כולו‪ ,‬ונהנים מאורו‪ ,‬ושרגא אז מהני‪ ,‬פשיטא‬
‫שיכול להדליק בברכה לאותן שיטות שמצוותה כל‬
‫הלילה כו'‪ ,‬עכ"ל[‪ .‬וכן הורה הגר"נ קרליץ )חוט שני‬
‫יו"ט עמ' שלב( לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪] ,‬יעו"ש‬
‫בזה"ל‪ ,‬ונראה‪ ,‬דאם נמצא בזמן שאחר עלות השחר‬
‫לפני הנץ החמה‪ ,‬אם נראית הלבנה היטב שעדיין‬
‫חשוך‪ ,‬אפשר לברך אז על הלבנה‪ ,‬עכ"ל[‪] .‬ויש‬
‫שהביאו מקור נוסף לזה ממש"כ באשל אברהם‬
‫בוטשאטש )רצט‪,‬ו(‪ ,‬לענין ברכת בורא מאורי האש‬
‫במוצאי שבת‪ ,‬דשפיר דמי לברך ברכה זו אף לאחר‬
‫עלות השחר‪ ,‬עד זמן 'משיכיר'‪ ,‬לפי שעדיין לא האיר‬
‫היום‪ ,‬והרי הוא נהנה מאור האש‪ ,‬ולדבריו אפשר‬
‫שה"ה לענין ברכת הלבנה‪ ,‬ואף להטעם הב' הנ"ל‬
‫אפשר שיש לדמות שני דינים אלו‪ ,‬שהרי אף ברכת‬
‫בורא מאורי האש לא תקנוה חכמים אלא במוצאי‬
‫שבת‪ ,‬והרי שאף לאחר עלות השחר יש להחשיבו‬
‫כ'לילה' של מוצאי שבת‪ ,‬ואינו מוכרח[‪.‬‬
‫אך בס' עיניים למשפט )סנהדרין מב‪ (.‬כתב שאין‬
‫לברך ברכת הלבנה אחר עלות השחר‪ ,‬לפי שאין זמנה‬
‫אלא בלילה‪ ,‬וע"ע שו"ת ישכיל עבדי )ח"ח סימן כ' אות‬
‫נג( שכ' נמי‪ ,‬שאין לברך ברכת הלבנה אחר עלות‬
‫השחר‪ ,‬אך יעו"ש שבתחילה כתב הטעם לפי 'שכבר‬
‫החשיך אורה קצת אחרי שהאיר היום'‪ ,‬ושוב כתב‬
‫הטעם ע"פ דברי הראשונים הנ"ל בסמוך )הערה כג(‪,‬‬
‫שאין מברכים ברכת הלבנה ביום לפי שאין גבול‬
‫הלבנה אלא בלילה‪ ,‬וכיון שאחר עלות השחר הרי הוא‬
‫'יום' גמור לכל דיני תורה‪ ,‬הרי שאין לברך בו ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ולפ"ז הדרינן לקמייתא שיש לתלות‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫ונהנים מאורה‪ ,‬אבל אי נימא דטעמא דמילתא שאין‬
‫מברכים ברכת הלבנה אלא בלילה‪ ,‬היינו משום שזהו‬
‫גבולה של לבנה‪ ,‬נראה שאף לענין זה יש להם‬
‫להחמיר כדעת ר"ת‪ ,‬ואין להם לברך ברכת הלבנה‬
‫קודם צאה"כ דר"ת‪] .‬ובאמת עי' שו"ת תשובות‬
‫והנהגות )ח"ג סימן צג( שכתב להסתפק בזה‪ ,‬האם‬
‫הנוהגים בכל מקום כדעת ר"ת‪ ,‬יש להם להחמיר בזה‬
‫אף לענין ברכת הלבנה‪ ,‬ולהמתין מלברך עד אחר‬
‫צאה"כ דר"ת‪ ,‬וע"ע שו"ת דברי יציב )או"ח סימן קעה(‬
‫שנראה דס"ל שיש להחמיר אף בזה כדעת ר"ת‪ ,‬אך‬
‫כתב דעכ"פ בזמן ביה"ש שלדעת ר"ת‪ ,‬שפיר יש להקל‬
‫ולברך‪ ,‬לפי שבשעה זו הלבנה מאירה יפה ונהנים‬
‫מאורה‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫ג‪ .‬ומענין לענין באותו הענין יש להוסיף בזה‪,‬‬
‫דהנה בתחילת החודש שוקעת הלבנה בשעות‬
‫המוקדמות של הלילה‪ ,‬ומעט קודם שקיעתה משתנה‬
‫צבעה לאדום‪ ,‬וכמעט שאינה מאירה כלל על הארץ‪,‬‬
‫ומעתה יש שכתבו ע"פ הטעם הא' הנ"ל‪ ,‬שאין לברך‬
‫על הלבנה בשעה זו‪ ,‬ואע"פ שלילה הוא‪ ,‬מכ"מ הרי‬
‫שאין נהנים מאורה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .‰Î‬הנה לכאו' יש לתלות נידו"ז בשני הטעמים‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה כג( במה שאין מברכים ברכת‬
‫הלבנה אלא בלילה‪ ,‬אשר להטעם הא' שאין הלבנה‬
‫מאירה אלא בלילה‪ ,‬לכאו' יש לומר דשפיר דמי לברך‬
‫ברכת הלבנה אף אחר עלות השחר‪ ,‬שהרי עדיין‬
‫הלבנה זורחת ונהנים מאורה‪] ,‬ובדר"כ מעט לאחר‬
‫עלות השחר הלבנה מאירה יותר ממה שמאירה מעט‬
‫אחר צאה"כ[‪ ,‬אך להטעם הב' שגבול הלבנה אינו‬
‫אלא בלילה‪ ,‬נראה שאין לברך ברכת הלבנה אחר‬
‫עלות השחר‪ ,‬שהרי כבר 'יום' הוא לכל דיני תורה‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫ובדברי כמה אחרונים מצינו שכתבו להקל לברך‬
‫ברכת הלבנה אחר עלות השחר‪] ,‬כל זמן שהלבנה‬
‫זורחת ונהנים מאורה[‪ ,‬וכן כתב בשו"ת התעוררות‬
‫תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח ח"א סימן קצט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה לי‬
‫שמותר לקדש הלבנה גם אחר עלות עמוד השחר‪ ,‬כי‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תעד‬

‫טו‪ .‬נחלקו הראשונים מאימתי מברכים ברכת הלבנה‪ ,‬א‪ .‬לדעת רוב הראשונים‪ ,‬שפיר דמי‬
‫לברך עליה אף מיד לאחר המולד כו‪ ,‬ב‪ .‬דעת רבינו יונה‪ ,‬שאין לברך אלא אחר שיעברו‬

‫דעת הרי"ף והרא"ש והטור‪ ,‬דשפיר דמי לברך על‬ ‫נידו"ז בשני הטעמים הנ"ל בדי"ז שאין מברכים ברכת‬
‫הלבנה אף בלילה הראשון‪ ,‬ולכאו' כוונתו להוכיח כן‬ ‫הלבנה אלא בלילה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫מסתימת דבריהם שלא פירשו אימתי תחילת זמן‬
‫)פ"י מהל' ברכות‬ ‫‪ .ÂÎ‬א‪ .‬כן מבו' מדברי הרמב"ם‬
‫ברכה זו‪ ,‬ואם כנים הדברים‪ ,‬הרי שיש להוכיח כן אף‬
‫הלכה טז‪-‬יז( שכ' בזה"ל‪ ,‬הרואה לבנה בחידושה מברך‬
‫מסתימת דברי הגמ' ורבים מרבותינו הראשונים‪ ,‬שלא‬
‫כו'‪ ,‬ואם לא בירך עליו בלילה הראשון‪ ,‬יש לו לברך‬
‫נתפרש בדבריהם אימתי תחילת זמן הברכה‪ ,‬ומשמע‬ ‫עד ששה עשר יום בחודש עד שתתמלא פגימתו‪,‬‬
‫דשפיר דמי לברך ברכה זו אף בלילה הראשון מיד‬ ‫עכ"ל‪ .‬ויש שכתבו לדייק כן אף מדברי רש"י )סנהדרין‬
‫לאחר המולד‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫מא‪ :‬ד"ה עד כמה( שכתב ש'אם לא בירך היום יברך‬
‫ועוד מצינו לכמה אחרונים שנקטו עיקר כדעה זו‪,‬‬ ‫למחר'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכ"כ בס' ראש יוסף )איזמיר תי"ט‪ ,‬חו"מ‬
‫דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה אף בלילה הראשון‬ ‫סימן לג דף עב ע"ב ד"ה ואגב גררא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה מפירוש‬
‫מיד לאחר המולד‪ ,‬וכן כתב מהרש"ל )בהגהותיו לטור‪,‬‬
‫רש"י‪ ,‬דכשהתחילה הלבנה להתחדש מיד צריך לברך‬
‫סימן תכו(‪ ,‬וכן צידד בס' ראש יוסף )איזמיר תי"ט‪ ,‬חו"מ‬
‫על חידושה‪ ,‬אלא שאם לא בירך היום צריך לברך‬
‫סימן לג דף עב ע"ב ד"ה ואגב גררא(‪] ,‬וראה לשונו לעיל‬ ‫ביומא אחרינא כו'‪ ,‬והכי משמע לישנא דתלמודא דלא‬
‫בתחילה"ד[‪ ,‬וכן כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ )ריש‬ ‫הזכיר כלל מתי היא זמנה בתחילה‪ ,‬וכפי זה יכולים‬
‫סי' תכו(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬דבר ברור הוא ומבואר בעצמו עד‬ ‫לברך על הלבנה כשהתחילה להתחדש‪ ,‬וכפי מה‬
‫שבעה מברכין ]‪-‬לדעת רב יהודה[‪ ,‬ואפילו ביום‬ ‫שכתבתי בפירוש רש"י הוי יותר מצוה וחיובא כו'‪,‬‬
‫ראשון אחר המולד‪ ,‬וכפירש"י עד כמה‪ ,‬שאם לא‬ ‫עכ"ל‪ ,‬אך שוב כתב בהמש"ד שאינו מוכרח לדייק כן‬
‫בירך היום כו'‪ ,‬ולא ידעתי מה היה לו לבעל שיירי‬ ‫מדברי רש"י‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה[‪.‬‬
‫כנה"ג ]‪-‬דלקמן בסמוך )הערה ל'([‪ ,‬שכתב בפשיטות‬ ‫וכן מבו' ממש"כ ביד רמ"ה )סנהדרין מב‪ .‬ד"ה ואמר‪,‬‬
‫דמלישנא דגמ' משמע עד שיעברו עליה שבעת ימים‬ ‫הא'( בזה"ל‪ ,‬ואמר ריו"ח עד מתי מברכים על החודש‬
‫שלמים‪ ,‬לא נשמע ולא ישמע כן לעולם‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן‬ ‫עד שתתמלא פגימתה‪ ,‬נפק"מ 'דאי לא בריך ביומא‬
‫כתב בתשו' רבי יהודה מילר )שנדפסה בקובץ 'עץ חיים'‬ ‫קמא'‪ ,‬כל כמה שלא נתמלאת פגימתה מצי לברוכי‬
‫באבוב‪ ,‬גליון כז עמוד כד(‪ ,‬ד'לדעתי פשוט דמצוה מן‬ ‫עילויה‪ ,‬דאכתי מינכר חידושי דסיהרא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫המובחר לקדש תיכף בהתחלת ליל ראשון מיד‬ ‫נראה מדברי המאירי )סנהדרין מב‪ .‬ד"ה כל המברך( שכתב‬
‫כשרואים אותה'‪ ,‬וכ"ה בפרי עץ חיים למהרח"ו )שער‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ועד אימתי מברכים‪ ,‬אם לא בירך בלילה‬
‫ראש חודש פ"ג(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬ברכת הלבנה אנחנו אומרים‬ ‫ראשונה מברך בשניה‪ ,‬וכן עד שתתמלא פגימתה‬
‫בראש חודש‪ ,‬מפני שהיא מתחדשת בר"ח‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬ ‫ותעשה כנפה כו'‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז בסמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה‬
‫וע"ע שו"ת שבות יעקב )ח"ג סו"ס לט( שכתב נמי‪,‬‬ ‫הרואה לבנה( ובסמ"ק )סימן קנא( ובפסקי ריקאנטי )סימן‬
‫ד'מדינא דש"ס ופוסקים ראשונים ליל ראשון זמנו‬ ‫פו(‪ ,‬ש'אם לא בירך לילה הראשון‪ ,‬יכול לברך עד ששה‬
‫לברך עליה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עשר בחודש'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב רבינו מנוח )על הרמב"ם‪,‬‬
‫ב‪ .‬ומדברי הרמב"ם ועוד מרבותינו הראשונים‬ ‫פ"י מהל' ברכות הי"ז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שבתחילה חייב לברך תיכף‬
‫הנ"ל נראה טפי‪ ,‬שעיקר זמן הברכה הרי הוא בלילה‬ ‫שרואה אותה בתחילת החודש‪ ,‬אבל אם שכח ולא‬
‫הראשון אחר מולד הלבנה‪ ,‬אלא שעכ"פ אם לא בירך‬ ‫בירך בשעת חידושה‪ ,‬יכול לברך עד ששה עשר יום‪,‬‬
‫בלילה זה‪ ,‬שפיר יכול לברך עליה אף לאחמ"כ עד‬ ‫וע"ע דרשות מהר"ח אור זרוע )סימן יט(‬ ‫עכ"ל‪.‬‬
‫ששה עשר יום בחודש; וביותר נראה כן ממש"כ בס'‬ ‫שהביא‪ ,‬שרבינו אביגדור כהן צדק היה מחזר לברך‬
‫המספיק לעובדי ה' )לרבינו אברהם בן הרמב"ם‪ ,‬הלכות‬ ‫ברכת הלבנה תוך שלשה ימים משעת המולד‪.‬‬
‫ברכות סימן ל'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ברכת הירח שחיובה פעם אחת‬ ‫ובשו"ת מגידות )לבעל פרי מגדים‪ ,‬סימן קב( הביא שכן‬
‫תעה‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫שלשה ימים מהמולד‪ ,‬וכן מנהג בני אשכנז כז‪] ,‬אכן בפשטות נראה שאין צריך שיעברו‬

‫סופרים )פרק כ' ה"א( אמרו ]אין[ מברכים על הלבנה‬
‫]אלא[ משתתבשם כו'‪] ,‬ו'משתתבשם' קאי על הלבנה‬
‫ולא על המברך[‪ ,‬ונראה למורי הרב נר"ו שפירושו‬
‫משיתמתק‪ ,‬מלשון לבסומי קלא )סוכה נא‪ ,(.‬ור"ל נמתק‬
‫הקול‪ ,‬הכי נמי ר"ל משעה שמתוק האור שלה ואדם‬
‫נהנה ממנו‪ ,‬שזהו אחר שני ימים או שלשה‪ ,‬אבל ירח‬
‫בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק שאין אדם‬
‫נהנה ממנו‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ויעו"ש שהביאו עוד‪ ,‬שיש‬
‫שפירשו דברי מסכת סופרים דקאי על המברך שיהא‬
‫מבושם ובבגדים נאים‪ ,‬ועפ"ז כתבו שאין לברך ברכת‬
‫הלבנה אלא במוצאי שבת‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיף יז‪,‬‬
‫ושם הערה לה(‪ ,‬אך כתב שאי"ז מתקבל כלל‪ ,‬ומה טעם‬
‫יש בזה לתלות הדבר במוצ"ש‪ ,‬ופעמים שהיה ראש‬
‫חודש ביום ראשון ואמאי ימתין מלברך עד מוצ"ש[‪.‬‬
‫וכן כתב האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה‬
‫ואמרינן בירושלמי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש מפרשים‪ ,‬עד שיהיה האור‬
‫שלו מתוק ואדם נהנה ממנו‪ ,‬וזה לאחר שנים או‬
‫שלשה ימים‪ ,‬דירח בן יומו אין אדם נהנה ממנו‪ ,‬וזה‬
‫הנכון‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בס' צידה לדרך )מאמר ד' כלל‬
‫ב' פרק יב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והוא שיהיה לה אור שנראה שנהנה‬
‫ממנה‪ ,‬אבל אם היה המולד בליל שבת או ביום השבת‬
‫אינו נהנה מאורה‪ ,‬וצריך להמתין שיעברו שלשה או‬
‫ארבעה ימים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ורבים מגדולי הפוסקים הסכימו לדעה זו‪ ,‬שאין‬
‫לברך על הלבנה אלא אחר שעברו שלשה ימים משעת‬
‫בחודש על מי שרואה את החרמש בתחילת החודש‬
‫בראשית התגלותו‪ ,‬והוא יכול 'לתקן' ]‪-‬להשלים[‬
‫ברכה זו עד ליל הששה עשר בחודש‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה‬
‫ממש"כ רבינו מנוח )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות הי"ז(‬
‫בזה"ל‪ ,‬שבתחילה חייב לברך תיכף שרואה אותה‬
‫בתחילת החודש‪ ,‬אבל אם שכח ולא בירך בשעת‬
‫חידושה‪ ,‬יכול לברך עד ששה עשר יום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]וראה עוד לקמן בסמוך )הערה כט אות א'( מש"כ‬
‫בשו"ת אגרות משה )או"ח ח"א סימן קמג(‪ ,‬דאף המחבר‬
‫שכתב )תכו‪,‬ד( שאין לברך ברכת הלבנה אלא אחר‬
‫שעברו ז' ימים מהמולד‪ ,‬מודה דעיקר זמנה לכתחילה‬
‫הרי הוא בלילה הראשון‪ ,‬אלא דסבירא ליה להמחבר‪,‬‬
‫דעכ"פ אם לא בירך עליה בלילה הראשון‪ ,‬שוב יש לו‬
‫להמתין שלא לברך עליה עד אחר שיעברו ז' ימים‬
‫משעת המולד כדי שיהא אורה רב‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫ג‪ .‬ויש להוסיף עוד בזה‪ ,‬דאף למנהגנו שאין‬
‫מברכים ברכת הלבנה אלא שלשה ימים אחר המולד‪,‬‬
‫וכדעת רבינו יונה וסייעתו דלקמן בסמוך )הערה כז(‪,‬‬
‫מכ"מ בודאי אם בירך ברכת הלבנה קודם לכן ואפילו‬
‫בלילה הראשון‪ ,‬אין לו לחזור ולברך אחר שעברו‬
‫שלשה ימים מהמולד‪ ,‬דעכ"פ לדעת רבים מרבותינו‬
‫הרו"א הנ"ל יצא ידי חובתו‪] ,‬ואפשר דלרווחא‬
‫דמילתא יש לו לשמוע הברכה מאחר אחר שלשה‬
‫ימים מהמולד‪ ,‬לצאת ידי חובת דעת רבינו יונה‬
‫וסייעתו[‪ ,‬וכן הורו הגרש"ז אוירבך )הליכות שלמה הל'‬

‫המולד‪] ,‬ומאידך הרי שאין צריך להמתין עד שיעברו‬ ‫ראש חודש‪ ,‬פרק א' הערה ‪ (108‬והגר"ש דבליצקי )זה השולחן‬

‫עליה ז' ימים[; וכן כתב הב"ח )תכו‪,‬א ד"ה א"ר יוחנן(‪,‬‬ ‫ח"ב סימן תכו(‪ ,‬ופשוט‪.‬‬
‫וז"ל‪ ,‬דהרי ה"ר יונה כתב כו' דהיינו אחר שלשה ימים‬ ‫ד‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬אשר לכאו' יש לדון לדעה זו‪,‬‬
‫כו'‪ ,‬וכן קיבלנו מרבותינו שכך נהגו כל הקדמונים‬ ‫האם רשאי לברך ברכת הלבנה בלילה הראשון אחר‬
‫שלא להחמיץ את המצוה‪ ,‬ולקדש אותה במוצאי שבת‬ ‫המולד אף קודם ר"ח‪] ,‬שהרי פעמים רבות המולד‬
‫לאחר שעברו עליה שלשה ימים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד לו‬ ‫הוא בליל ערב ר"ח‪ ,‬ואפשר שיראה הלבנה באותו‬
‫בתשובותיו )שו"ת הב"ח‪ ,‬סימן פ'( בשם רבו מהר"ש‬ ‫הלילה[‪ ,‬או דלמא מה שכתבו רבותינו הרו"א דשפיר‬
‫מלובלין‪ ,‬שאין לנהוג כדעת מהר"י גיקטלייא ]דלקמן‬ ‫דמי לברך עליה אף בלילה הראשון‪ ,‬היינו עכ"פ אחר‬
‫תחילת החודש‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫בסמוך )הערה כט([ ולהמתין מלברך עליה עד ז' ימים‬
‫מהמולד‪ ,‬לפי שאין דבריו אלא ע"פ הסוד‪ ,‬ואין לנו‬ ‫‪ .ÊÎ‬א‪ .‬כן כתב בסידור רס"ג‬
‫)הוצאת מקיצי נרדמים‪,‬‬
‫לנהוג אלא ע"פ ההלכה שיש לברך עליה אחר ג' ימים‬ ‫עמוד צ'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועל ירח הנראה מהלילה הרביעי עד‬
‫מהמולד‪] ,‬ויעו"ש בדברי השואל שמנהג מקומו היה‬ ‫ליל י"ד מברכים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתבו תלמידי רבינו יונה‬
‫שלא לברך ברכת הלבנה אלא לאחר ז' ימים מהמולד‪,‬‬ ‫)ברכות ל‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה נהרדעי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל במסכת‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תעו‬

‫שלשה ימים מעת לעת ממש‪ ,‬ועי' הערה כח[‪ ,‬ג‪ .‬יש אומרים ע"פ הסוד‪ ,‬שאין לברך אלא‬
‫אחר שבעה ימים מהמולד‪ ,‬וכן מנהג בני ספרד ע"פ דעת המחבר כט‪] ,‬ונחלקו האחרונים‬

‫שלשה' ימים משעת המולד‪ ,‬ואי נימא שאין לברך‬ ‫ואעפ"כ הורה הב"ח שאין לו לנהוג כן‪ ,‬אלא להקדים‬
‫אלא אחר שעברו ג' ימים שלימים מעל"ע משעת‬ ‫ולברך מיד אחר שעברו ג' ימים מהמולד‪ ,‬ויעו"ש עוד‬
‫המולד‪ ,‬מהו שכתבו 'שני' ימים משעת המולד‪ ,‬ונראה‬ ‫בדברי הב"ח בסוף התשובה‪ ,‬וצ"ע[‪ .‬וכן כתב הפרי‬
‫דכוונתם לומר דא"צ שיעברו ג' ימים שלימים מעל"ע‬ ‫חדש )תכו‪,‬ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דאע"פ שמדברי הרמב"ם משמע‬
‫משעת המולד‪ ,‬וכל שכבר התחיל היום השלישי‬ ‫דסבירא ליה דאפילו בלילה הראשון מברכים עליה‪,‬‬
‫משעת המולד‪ ,‬שפיר דמי לברך ברכת הלבנה‪ .‬וכ"ה‬ ‫וכדמשמע מפשט לשון הש"ס‪ ,‬מכ"מ יש לחוש לסברת‬
‫להדי' בסידור היעב"ץ )סדר קידוש לבנה( בזה"ל‪ ,‬ולא‬ ‫ה"ר יונה וספר צידה לדרך‪ ,‬ושלא לברך עליה עד אחר‬
‫אמר שלשה להחמיר‪ ,‬דלא בעינן מעת לעת‪ ,‬אלא‬ ‫שלשה ימים‪ ,‬אבל קודם שבעה פשיטא דשפיר דמי‪,‬‬
‫אפילו לא מלאו אלא בסוף הלילה‪ ,‬מותר לברך עליה‬ ‫וכן נהגנו אנו ורבותינו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן נראה ממש"כ בס'‬
‫בתחילת אותו הלילה‪ ,‬זה ברור בעיני בס"ד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מעשה רב )סימן קנט( שכן דעת הגר"א‪ ,‬יעו"ש שכתב‬
‫]ואף שבדברי הצידה לדרך הנ"ל בסמוך )הערה כז אות‬ ‫ד'תיכף אחר שלשה ימים מהמולד מקדשין'‪ ,‬ומשמע‬
‫א'( מבו'‪ ,‬שאין לברך על הלבנה אלא אחר שעברו‬ ‫שאין מברכים על הלבנה קודם לכן‪ .‬וכן נראה נטיית‬
‫'שלשה או ארבעה' ימים משעת המולד‪ ,‬מכ"מ אפשר‬ ‫דברי המגן אברהם )תכו‪,‬יג( והמשנה ברורה )תכו‪,‬כ(‪,‬‬
‫שיש לפרש כוונתו ליום השלישי או ליום הרביעי‪,‬‬ ‫דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה אחר שעברו ג' ימים‬
‫ו'יום השלישי' היינו אף בלא שעברו ג' ימים שלימים‬ ‫מהמולד‪ .‬וכן כתבו הט"ז )תכו‪,‬ג(‪ ,‬סידור היעב"ץ )סדר‬
‫מעל"ע‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ .‬וראה עוד לקמן בסמוך )הערה ל'(‬ ‫קידוש לבנה(‪] ,‬ושכן נהג אביו בעל חכ"צ[‪ ,‬שו"ת עולת‬
‫מדברי הפוסקים בזה‪ ,‬לדעת הסוברים שאין לברך‬ ‫שמואל )פראג תקפ"ג‪ ,‬סימן ס'(‪ ,‬שו"ת מגידות )לבעל הפמ"ג‪,‬‬
‫ברכת הלבנה אלא אחר שבעה ימים מהמולד‪ ,‬אי בעינן‬ ‫סימן קב(‪ ,‬חיי אדם )כלל קיח סי"ד(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן צז‬
‫שיעברו שבעה ימים שלימים מעל"ע‪ ,‬או דלמא אף‬ ‫ס"ו(‪ ,‬ערוך השולחן )תכו‪,‬יג(‪] ,‬ש'הסכימו גדולי‬
‫ביום השביעי רשאי לברך עליה‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד‪.‬‬ ‫האחרונים שאחר שלשה ימים יכולים לברך בלי שום‬
‫גמגום‪ ,‬וכן נוהגים'[‪ ,‬אשל אברהם בוטשאטש )סי' תכו‪,‬‬
‫‪ .ËÎ‬א‪ .‬כן הביא הב"י )סו"ס תכו( מתשו' מהר"י‬
‫על מג"א סק"א(‪ ,‬שו"ת פעולת צדיק )ח"ג סימן רסד(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫גיטקלייא‪ ,‬וז"ל הב"י‪ ,‬והר"י גיקטלייא בעל שערי‬
‫ב‪ .‬ובשם החזו"א הובא בזה‪ ,‬שאף לאחר שעברו‬
‫אורה כתב בתשו'‪ ,‬שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש‬
‫שלשה ימים משעת המולד‪ ,‬מכ"מ אם היה רואה שאין‬
‫הלבנה עד שיעברו עליה שבעה ימים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ותשובת‬
‫הלבנה מאירה כ"כ מחמת קטנותה‪ ,‬היה ממתין‬
‫הר"י גיקטלייא הובאה במלואה בשו"ת בית דוד )או"ח‬
‫מלברך עד שיתרבה אורה בלילות שלאחמ"כ‪ ,‬ויש‬
‫סימן קלב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שאלה‪ ,‬מה שנהגו בקצת מקומות‬
‫להביא מקור לדבריו ממש"כ הט"ז )תכו‪,‬ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכן‬
‫לברך על הלבנה אחר שיעברו עליה שלשה ימים או‬
‫נראה לי למעשה ]‪-‬שיש לברך ברכת הלבנה אחר ג'‬
‫יותר‪ ,‬קודם שיעברו עליה שבעה ימים‪ ,‬תשובה‪ ,‬בודאי‬
‫ימים משעת המולד[‪ ,‬ולאו בימים תליא מילתא‪ ,‬אלא‬
‫טועים הם‪ ,‬והפסקנים שהורו להם כך הלכו חושך ולא‬
‫מעת שנהנים מאורה בטוב‪ ,‬ועכ"פ אחר שלשה ימים‪,‬‬
‫אור‪ ,‬כי הלבנה היא סוד דוד מלך ישראל חי וקים והיא‬
‫עכ"ל‪] ,‬ועוד מצאתי בס' נוהג כצאן יוסף )ענייני קידוש‬
‫סוד בת שבע‪ ,‬ואין הברכה שורה עליה עד שיעברו‬
‫לבנה אות ו'( שכתב‪ ,‬שאין מברכים ברכת הלבנה אלא‬
‫עליה שבעה ימים בסוד הכלה שאין פוחתין לה משבע‬
‫אחר שעברו ה' ימים מעל"ע‪ ,‬אך נראה שט"ס נפל‬
‫ברכות כו'‪ ,‬ולפ"ז אין מברכים עליה עד שיעברו עליה‬
‫בדבריו‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫שבעה ימים ועד בכלל‪ ,‬ובליל שמיני מברכים כו'‪ ,‬ומה‬
‫שאמרו שמברכים עליה במוצאי שבת‪ ,‬אין כוונתן בין‬ ‫‪ .ÁÎ‬כן נראה מפשטות דברי רבינו יונה‬
‫עברו שבעה או לא‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬אלא אחר שעברו‬ ‫והאבודרהם הנ"ל בסמוך )הערה כז אות א'(‪ ,‬שכתבו‬
‫עליה שבעה מצוה מן המובחר לברך עליה ולא‬ ‫דשפיר דמי לברך על הלבנה לאחר שעברו 'שנים או‬
‫תעז‬
‫וצ"ע[‪ ,‬ובבן איש חי )שנה ב' פרשת ויקרא אות כג(‪ ,‬ובכף‬
‫החיים )תכו‪,‬סא(‪ ,‬ועו"פ‪ ,‬וע"ע שו"ת חתם סופר )או"ח‬
‫סימן קב ד"ה נאמן( ש'כן נוהגים לדקדק היכא דאפשר'‪.‬‬
‫וע"ע ישועות יעקב )תכו‪,‬ו( שכתב בזה בזה"ל‪ ,‬ומנהגי‬
‫בימות החורף בפרט בחודש כסלו שמצויים עננים‬
‫הרבה‪ ,‬אני מקדשה אחר שלשה אף בימות החול‬
‫]‪-‬ואינו ממתין למוצ"ש‪ ,‬ובמקומו )סעיף יז‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫הארכנו[‪ ,‬ובשאר חודשים בפרט בימי הקיץ‪ ,‬אין אני‬
‫מקדשה עד שבעה‪ ,‬כן נראה לי נכון לדינא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובדעת הרמ"ע מפאנו יל"ע‪ ,‬דהנה בשו"ת הרמ"ע‬
‫מפאנו )סימן עח( מבו' דסבירא ליה עיקר כדעה זו‪,‬‬
‫שאין לברך ברכת הלבנה עד שבעה ימים אחר המולד‪,‬‬
‫אך בספרו אלפסי זוטא )סוף פ"ד דברכות( כתב בזה"ל‪,‬‬
‫ונהוג עלמא שלא לברך עד תחילת שבעה כר' יעקב‬
‫משעת המולד השווה ומקצת יום ככולו‪ ,‬וליל שביעי‬
‫ראו לברך שעבר עליו שבת אחת‪ ,‬ובימות הגשמים‬
‫המקדים לברך מיום שלישי לא הפסיד‪ ,‬עכ"ל; ובא‬
‫השלישי והכריע ביניהם‪ ,‬אשר בספרו עשרה מאמרות‬
‫)מאמר 'אם כל חי' ח"א פרק יט( מבו'‪ ,‬שלא נקט עיקר‬
‫כדעת מהר"י גיקטלייא אלא לכתחילה‪ ,‬אבל מעיקה"ד‬
‫בודאי שפיר יכול לברך אף קודם לכן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫]עוד מצינו בדברי הלבוש )תכו‪,‬ג( שהביא דעה זו‬
‫בסתמא‪ ,‬ד'אין מברכים עליה עד שיתבשם אורהו‬
‫ויוכלו ליהנות מאורה‪ ,‬והוא עד שיעברו עליה שבעה‬
‫ימים מיום הוולדה'‪ ,‬אך שוב כתב )שם סעיף ד'( בזה"ל‪,‬‬
‫ונראה לי שאם חל מוצאי שבת הראשון ששה ימים‬
‫בחודש או אפילו חמשה ימים‪ ,‬ורואים בו הלבנה‬
‫שאורה רב ומתוק‪ ,‬שיש לסמוך על תלמידי רבינו יונה‬
‫לברך עליה אפילו קודם שבעה‪ ,‬בעוד שהוא מבושם‬
‫משמחת שבת ובגדיו נאים‪ ,‬והוא יותר טוב משימתין‬
‫עד אחר שבעה ויהיו ימי החול‪ ,‬ולא יוכל להמתין עד‬
‫שבת הבא‪ ,‬שמא יהיה ליל מעונן‪ ,‬והוא יותר מי"א‬
‫ימים בחודש‪ ,‬ואין להמתין עליו‪ ,‬וכש"כ אם הוא‬
‫בציבור והקהל יוצאים מביהכנ"ס‪ ,‬שהוא יותר טוב‬
‫משום ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬שאין דרך להתקבץ‬
‫הציבור כן בחול כמו שהם עכשיו מקובצים‬
‫כשהולכים מביהכנ"ס‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן‪ ,‬עי' מגן אברהם‬
‫)תכו‪,‬יג( ועו"פ‪ ,‬שהביאו מש"כ הלבוש שיש לסמוך על‬
‫דעת רבינו יונה וסייעתו‪ ,‬ולא הביאו מש"כ בהמשך‬
‫דבריו דהיינו רק כדי לברך במוצ"ש באופן שאינו‬
‫יכול להמתין למוצ"ש שלאחמ"כ‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫לעכבה‪ ,‬ולמה במוצאי שבת כדי להורות שהיא סוד‬
‫השבעה שהוא שבת בשביעי‪ ,‬עכ"ל‪] .‬אכן באמת‬
‫נראה שיש לבאר דעה זו אף ע"פ הפשט‪ ,‬דעד שבעה‬
‫ימים עדיין אין הלבנה מאירה כ"כ ואין נהנים הרבה‬
‫מאורה‪ ,‬וכ"ה בדברי הלבוש ועוד מן הפוסקים דלקמן‬
‫בהמשה"ד[‪.‬‬
‫והמחבר )תכו‪,‬ד( נקט עיקר כדעה זו להלכה‪ ,‬ד'אין‬
‫מברכים עליה עד שיעברו שבעת ימים'‪ ,‬ועוד לו בס'‬
‫מגיד מישרים )פרשת כי תשא( שכך אמר לו המגיד שלא‬
‫יברך ברכת הלבנה עד שיעברו שבעה ימים משעת‬
‫המולד‪ ,‬יעו"ש מש"כ בזה באורך ע"ד הסוד‪] .‬אכן‪,‬‬
‫יש מן האחרונים שכתבו בביאור דעת המחבר‪ ,‬דאין‬
‫כוונתו לפסוק לגמרי כדעת הר"י גיקטלייא‪ ,‬ועי' גליון‬
‫מהרש"א )על השו"ע שם( שהביא מש"כ בשו"ת אהל‬
‫יעקב )אמשטרדם תצ"ז‪ ,‬סימן סז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דדברי מהר"י קארו‬
‫שאמר בלשון שולל 'אין מברכים עליה עד שיעברו‬
‫עליה שבעה'‪ ,‬אינו לעכובא‪ ,‬אלא היכא דאפשר למצוא‬
‫כו'‪ ,‬דכל עוד שהולך ומוסיף חידושה עדיף טפי‪,‬‬
‫שאורה מבושם ונהנה לאורה‪ ,‬אמנם כדי שלא להחמיץ‬
‫את המצוה סגי בשלשה ימים כו'‪ ,‬ולשון שולל הוא‬
‫נהוג בדברי הפוסקים אף על דבר הנפסק למצוה או‬
‫למנהג טוב‪ ,‬דו"ק ותשכח‪ ,‬עכ"ל; וע"ע שו"ת אגרות‬
‫משה )או"ח ח"א סימן קמג( שכתב לחדש‪ ,‬דאף המחבר‬
‫מודה לדעת הרמב"ם דלעיל בסמוך )הערה כו(‪ ,‬שעיקר‬
‫זמן ברכת הלבנה הרי הוא בלילה הראשון אחר‬
‫המולד‪ ,‬אלא דסבירא ליה להמחבר‪ ,‬שאם אינו מברך‬
‫בלילה הראשון‪ ,‬שוב עדיף טפי להמתין שלא לברך‬
‫עליה עד שיעברו עליה שבעה ימים משעת המולד כדי‬
‫שיהא אורה רב‪ ,‬וז"ל האג"מ בתוה"ד‪ ,‬מכ"מ מאחר‬
‫שבזמן הזה אין מי שיכול לצמצם ולברך בחידושה‬
‫ובליל ראשון‪ ,‬כתב שלכן עדיף לחכות עד שיעברו‬
‫שבעת ימים‪ ,‬ואז כבר יש מעלת 'נהנים מאורה'‪,‬‬
‫עכ"ל[‪.‬‬
‫ויש מן הפוסקים שנקטו עיקר כדעה זו‪ ,‬שאין‬
‫מברכים ברכת הלבנה עד שיעברו עליה שבעה ימים‬
‫משעת המולד‪ ,‬וכן כתבו בברכי יוסף )תכו‪,‬ד(‪] ,‬ועוד לו‬
‫בספרו עבודת הקודש )מורה באצבע סימן ו' אות קפב(‪ ,‬אך‬
‫בשו"ת טוב עין להחיד"א )סימן יח אות עו( כתב לתמוה‬
‫על דעה זו‪ ,‬ונראה מסקנתו להלכה דאדרבה שפיר טפי‬
‫להקדים ולברך ברכת הלבנה קודם שבעה ימים‬
‫מהמולד‪ ,‬וראה לשונו לקמן בהמשה"ד )אות ד'(‪,‬‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫ואדרבה מדברי האריז"ל ותלמידיו נראה דשפיר דמי‬
‫לברך ברכת הלבנה אף בר"ח; וע"ע שדי חמד )כללים‪,‬‬
‫מערכת מ' כלל קד‪ ,‬סק"ב אות ב'( שהביא דברי הארחו"ח‬
‫ספינקא‪ ,‬וכתב על דבריו בזה"ל‪ ,‬והאמת אגיד‪ ,‬כי‬
‫בהיותי בחו"ל נהגתי כמנהג אחינו האשכנזים יצ"ו‬
‫באלו אמרו זריזין מקדימין‪ ,‬שלא להשגיח על שבעה‬
‫ימים מעל"ע‪ ,‬ובפרט במוצאי שבת ובימות החורף‪,‬‬
‫אמנם אחר שזכיתי לשוב אל בית אבי לדור בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ורואה אנכי שכ"כ אדוקים ומדקדקים בזה אף‬
‫על חוט השערה אם חסרה הלבנה משבעה ימים‬
‫שלימים‪ ,‬ושיערתי בדעתי כי אף אם אומר אליהם מה‬
‫שראיתי בס' ארחו"ח החדש כו'‪ ,‬הנה לפי השערתי לא‬
‫ישמעו לקול הדברים האלה‪ ,‬ואחרי שאין ברצוני‬
‫לפרוש מן הציבור‪ ,‬אמרתי הנח להם לישראל בני‬
‫נביאים הם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬ובדברי כמה ראשונים מצינו שכתבו היפך‬
‫הדברים‪ ,‬דאע"ג דנקטינן עיקר כדעת נהרדעי דשפיר‬
‫יש לברך ברכת הלבנה עד ששה עשר בחודש‪,‬‬
‫]וכדלקמן )סעיף יח‪ ,‬ושם בהערות( דעות הרו"א בביאור‬
‫זמן זה[‪ ,‬מכ"מ מהיות טוב לחוש לכתחילה לדעת רב‬
‫יהודה )סנהדרין מא‪ (:‬שאין לברך ברכת הלבנה אלא עד‬
‫שבעה ימים אחר המולד‪ ,‬וכן כתבו רבינו ירוחם )נתיב‬
‫יא ריש ח"א(‪ ,‬ובארחות חיים )דיני ברכת הלבנה אות יג( ובכל‬
‫בו )סימן מג(‪] ,‬וז"ל רבינו ירוחם‪ ,‬עד מתי מברכים על‬
‫הלבנה‪ ,‬עד שתתמלא פגימתה‪ ,‬וזהו עד י"ו יום‬
‫לחודש‪ ,‬פי' ולכתחילה צריך לברך קודם שיעברו‬
‫שבעה ימים מן החודש‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וז"ל הארחו"ח‪ ,‬ועד‬
‫מתי מברכים על הלבנה‪ ,‬עד שתמלא חצי העיגול‬
‫לגמרי‪ ,‬ומדברי שניהם נלמוד שלכתחילה מברכים עד‬
‫שבעה‪ ,‬ואם איחר‪ ,‬עד ט"ו‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן כתב בשו"ת‬
‫טוב עין להחיד"א )סימן עח אות עו(‪ ,‬וז"ל ]אחר שהביא‬
‫דברי הר"י גיקטלייא[‪ ,‬ולי אין עסק בנסתרות‪ ,‬אבל‬
‫מצד הדין הדבר פשוט דאדרבה להקדים קודם‬
‫שיעברו עליה שבעה ימים לאפוקי נפשיה מפלוגתא‬
‫כו'‪ ,‬ואע"ג דהלכתא כנהרדעי‪ ,‬מאן דבעי לאפוקי‬
‫נפשיה מפלוגתא ודאי שפיר עביד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת עולת שמואל )פראג תקפ"ג‪ ,‬סימן ס'(‪ ,‬ד'אע"ג‬
‫דקיי"ל כנהרדעי‪ ,‬מכ"מ בודאי מצוה מן המובחר‬
‫לצאת ידי כל הדעות'‪.‬‬
‫תעח‬
‫ב‪ .‬והאחרונים כתבו להקשות לדעה זו‪ ,‬דהנה‬
‫בסוגי' דסנהדרין )מא‪ (:‬נחלקו רב יהודה ונהרדעי לענין‬
‫סוף זמן ברכת הלבנה‪ ,‬ורב יהודה סבירא ליה שאין‬
‫זמנה אלא עד שבעה בחודש‪ ,‬ונהרדעי סבירא להו‬
‫שזמנה עד ששה עשר בחודש‪ ,‬והרי שלדעת רב יהודה‬
‫בודאי שפיר דמי לברך ברכת הלבנה אף קודם ז' ימים‬
‫משעת המולד‪ ,‬ואדרבה זהו סוף זמן הברכה‪ ,‬ואף‬
‫נהרדעי לא פליגי עליה אלא לענין סוף זמנה‪ ,‬וא"כ‬
‫כיון דלדעת רב יהודה בהכרח שתחילת זמן ברכת‬
‫הלבנה הרי הוא אף קודם ז' ימים משעת המולד‪ ,‬הרי‬
‫שאף למאי דנקטינן הלכתא כנהרדעי שסוף זמן ברכת‬
‫הלבנה עד ט"ז ימים אחר המולד‪] ,‬וראה לקמן )סעיף‬
‫יח‪ ,‬ושם בהערות( בארוכה דעות הפוסקים בזה‪ ,‬האם אף‬
‫יום ט"ז בכלל זמן הברכה או לא[‪ ,‬מכ"מ תחילת זמנה‬
‫הרי הוא אפילו קודם ז' ימים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ובשו"ת הרמ"ע מפאנו )סימן עח( כתב לבאר דברי‬
‫רב יהודה באופן מחודש‪ ,‬דלעולם לא פליגי רב יהודה‬
‫ונהרדעי כלל‪ ,‬ורב יהודה מיירי לענין תחילת זמנה‪,‬‬
‫ונהרדעי מיירי לענין סוף זמנה‪ ,‬וכו"ע מודו שאין‬
‫לברך ברכת הלבנה קודם שיעברו ז' ימים משעת‬
‫המולד‪ ,‬ומאידך כו"ע מודו שאין לברך ברכת הלבנה‬
‫אלא עד ט"ז יום בחודש‪ ,‬ועי' אליה רבה )תכו‪,‬יד(‬
‫ושו"ת חתם סופר )או"ח סימן קב ד"ה נאמן( שהביאו דברי‬
‫הרמ"ע מפאנו‪ .‬אכן דרך זו דחוקה טובא‪ ,‬דיעו"ש‬
‫בגמ' דאמרינן‪' ,‬עד כמה' מברכים על החודש‪ ,‬עד‬
‫שתתמלא פגימתה‪ ,‬וכמה‪ ,‬אמר רב יעקב בר אידי אמר‬
‫רב יהודה עד שבעה‪ ,‬נהרדעי אמרי עד ששה עשר‪,‬‬
‫ע"כ‪ ,‬והרי שאף רב יהודה אמר כן לענין סוף זמן‬
‫ברכת הלבנה ולא לענין תחילת זמנה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬דאף מש"כ מהר"י‬
‫גיקטלייא‪ ,‬ד'על פי הסוד' אין לברך ברכת הלבנה עד‬
‫שיעברו שבעה ימים משעת המולד‪ ,‬דב"ז אינו מוסכם‬
‫לדעת כל המקובלים‪ ,‬ויש מן המקובלים שכתבו‬
‫דאדרבה יש להקדים ולברך ברכת הלבנה אפילו‬
‫בראש חודש‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה כו אות א'(‬
‫מדברי מהרח"ו‪ ,‬וע"ע בס' ארחות חיים ספינקא‬
‫)תכו‪,‬טז( שכתב‪ ,‬שמנהג זה שאין מברכים ברכת הלבנה‬
‫קודם שיעברו ז' ימים משעת המולד‪ ,‬נתפשט ע"פ‬
‫ספר חמדת ימים‪ ,‬ואין לו מקור מדברי האריז"ל‪,‬‬
‫תעט‬
‫לדעה זו האם צריך שיעברו ז' ימים מעל"ע‪ ,‬ועי' הערה ל[‪.‬‬
‫דעוד יש טעם שאין לקדש הלבנה עד יום שביעי‪,‬‬
‫משום דאי אפשר לשבעה ימים בלא שבת‪ ,‬וע"כ‬
‫דכוונתו דאין לקדש הלבנה עד שיעבור עליה יום‬
‫השבת‪ ,‬כמו דאיתא במדרש )ויקרא רבה כז‪,‬י( דמשו"ה‬
‫בעינן שמונה ימים לקרבן וכן לילה‪ ,‬וא"כ אדרבה‬
‫משם מוכח דבעינן שיעבור כל יום השביעי‪ ,‬ולכן‬
‫צוותה התורה למול ביום השמיני דווקא‪ ,‬וכן גבי קרבן‬
‫כתיב )ויקרא כב‪,‬כז( מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן‬
‫אשה‪ ,‬משום דבעינן שיעבור על הולד מקצת יום‬
‫השבת של סוף היום ומקצת יום השבת של תחילת‬
‫היום‪ ,‬דהקפידה התורה שיעבור על הולד הכניסה‬
‫ויציאה‪ ,‬והוא כנגד זכור ושמור דזכור הוא בתחילתו‬
‫ושמור הוא בסופו )עי' מכילתא דרבי ישמעאל פרשת יתרו‪,‬‬
‫מסכתא דבחודש פרשה ז'(‪ ,‬וא"כ גבי קידוש לבנה נמי אין‬
‫לקדש רק עד שיעבור על הלבנה כניסת שבת ויציאת‬
‫שבת לכה"פ‪ ,‬וא"כ ממילא אין יכולים לקדש עד‬
‫שיעברו שבעה ימים שלימים‪ ,‬דהא בשבת אין‬
‫מקדשים הלבנה‪ ,‬וא"כ האיך כתב דעד ז' ולא ז' בכלל‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הסכמת כמה אחרונים‪ ,‬דלדעה זו אין לברך‬
‫ברכת הלבנה אלא אחר שעברו שבעה ימים שלימים‬
‫מעל"ע משעת המולד‪ ,‬וכן כתבו בשיירי כנה"ג )סי' תכו‬
‫הגב"י אות א'( ובשערי תשובה )תכו‪,‬ד( ובברכי יוסף‬
‫)תכו‪,‬ד( ע"פ תשו' הר"י גיקטלייא הנ"ל‪] ,‬יעו"ש‬
‫בשיירי כנה"ג שכ' שכן משמע מלישנא דגמ' )סנהדרין‬
‫מא‪ ,(:‬אך בשו"ת חיים שאל להחיד"א )ח"א סימן עד אות‬
‫מד( כתב שט"ס הוא בדברי השכנה"ג‪ ,‬וצ"ל שכן‬
‫משמע בתשובת הר"י גיקטלייא‪ ,‬וכן בס' מור וקציעה‬
‫להיעב"ץ )ריש סי' תכו( כתב ש'לא ידעתי מה היה לו‬
‫לבעל שכנה"ג‪ ,‬שכתב בפשיטות דמלשינא דגמרא‬
‫משמע עד שיעברו עליה שבעת ימים שלימים‪ ,‬לא‬
‫נשמע ולא ישמע כן מעולם'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ויעו"ש עוד‬
‫בשכנה"ג שכ'‪ ,‬דעכ"פ אם חל מוצ"ש בלילה השביעי‪,‬‬
‫יש לברך ברכת הלבנה אע"פ שעדיין לא עברו ז' ימים‬
‫שלימים מעל"ע[; וכן כתבו בס' יוסף אומץ )סי' תעז(‪,‬‬
‫]ש'הזמן לקידושה הוא מסוף שבעת ימים'[‪ ,‬ובס' דרך‬
‫פקודיך )מ"ע ד' חלק המעשה אות יד(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬הלכה רווחת‬
‫בישראל ע"פ חכמי האמת‪ ,‬שלא יברכו על הלבנה עד‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫‪ .Ï‬נחלקו האחרונים לדעה זו שאין מברכים ברכת‬
‫הלבנה עד שיעברו עליה שבעה ימים משעת המולד‪,‬‬
‫אי בעינן שיעברו עליה שבעה ימים שלימים מעל"ע‪,‬‬
‫או דלמא אף ביום השביעי עצמו רשאי לברך עליה‪,‬‬
‫]ולעיל בסמוך )הערה כח( נתבאר בדעת הראשונים‬
‫דסבירא להו דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה אחר ג'‬
‫ימים מהמולד‪ ,‬דמדברי הרו"א מבו' דלא בעינן‬
‫שיעברו שלשה ימים מעל"ע‪ ,‬ואף ביום השלישי רשאי‬
‫לברך עליה‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד[‪.‬‬
‫ובדברי הרבה פוסקים מבו'‪ ,‬דאף לדעת הר"י‬
‫גיקטלייא וכהכרעת המחבר‪ ,‬שאין מברכים ברכת‬
‫הלבנה עד שיעברו עליה שבעה ימים משעת המולד‪,‬‬
‫מכ"מ לא בעינן שיעברו שבעה ימים שלימים מעל"ע‪,‬‬
‫ואף ביום השביעי רשאי לברך ברכה זו; וכן כתב‬
‫בשו"ת הרמ"ע מפאנו )סו"ס עח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וליל שביעי‬
‫ראוי לברך בו כו'‪ ,‬ולפי דרכנו למדנו‪ ,‬שתשעה ימים‬
‫רצופים ראויים לברכה זו‪] ,‬והיינו מליל ז' עד ליל ט"ו‪,‬‬
‫ועד בכלל[‪ ,‬עכ"ל; ועוד שנה דבריו בספרו אלפסי‬
‫זוטא )סוף פ"ד דברכות(‪ ,‬ד'נהוג עלמא שלא לברך עד‬
‫תחילת שביעי'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתבו באליה רבה )תכו‪,‬יד(‪,‬‬
‫פרי מגדים )סי' תכו משבצות זהב סק"ג(‪] ,‬ד'שבעת ימים‬
‫היינו לאחר שש שלימות משעת המולד'‪ ,‬ועוד שנה‬
‫דבריו בשו"ת מגידות )סימן קב([‪ ,‬ישועות יעקב )תכו‪,‬ו(‪,‬‬
‫אשל אברהם בוטשאטש )סי' תכו‪ ,‬על מג"א סק"א(‪ ,‬שדי‬
‫חמד )כללים‪ ,‬מערכת מ' כלל קד‪ ,‬סק"ב אות ב'(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫אכן בתשו' מהר"י גיקטלייא הנ"ל בסמוך )הערה כט‬
‫אות א'( מבואר להדי'‪ ,‬שאין לברך ברכת הלבנה עד‬
‫שיעברו עליה שבעה ימים שלימים מעל"ע משעת‬
‫המולד‪ ,‬ואין לברך עליה אלא בליל שמיני‪] ,‬וכפה"נ‬
‫לא ראו הפוסקים הנ"ל את תשובת מהר"י גיקטלייא‬
‫במקורה‪ ,‬אלא ראו דברי הב"י שהביא דבריו בלא‬
‫להעתיק לשונו[‪ .‬ועוד כתבו בשו"ת חתם סופר )או"ח‬
‫סימן קב( ושו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬סימן‬
‫סג( לתמוה על דברי הרמ"ע מפאנו הנ"ל דשפיר דמי‬
‫לברך אף בליל שביעי ]קודם שעברו שבעה ימים‬
‫שלימים מעל"ע[‪ ,‬וז"ל העצי ברושים‪ ,‬ובלא"ה דברי‬
‫הגאון בעל מנחם עזריה ז"ל בעצמם תמוהים‪ ,‬וסותר‬
‫דברי עצמו כו'‪ ,‬שהרי מסיים שם בשו"ת מנחם עזריה‪,‬‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫טז‪ .‬לכתחילה יש להקדים לברך על חידוש הלבנה כל כמה שיכול להקדים‪ ,‬ועי' הערה לא‪.‬‬
‫יז‪ .‬יש אומרים שיש לברך על הלבנה מיד כשהגיע זמן הברכה לב; אך הסכמת הרבה‬
‫כתב רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות הי"ז( בזה"ל‪ ,‬ונהגו רוב‬
‫העולם להמתין מלברך על החודש עד מוצאי שבת‪,‬‬
‫וענין זה יצא להם ממסכת סופרים כו'‪ ,‬והפוסקים לא‬
‫רצו לכתוב דברים אלו לפי שאין הדעת נוטה שיחמיץ‬
‫המצוה הבאה לידו‪ ,‬מי יודע סיבות ומקרים ומונעים‬
‫רבים שיכולים לבוא על האדם‪ ,‬לכן ירא אלוקים יברך‬
‫תיכף כשיראנה בחידושה ולא ימתין עד מוצאי שבת‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ומדבריו נראה‪ ,‬דעכ"פ בודאי יש מעלה בדבר‬
‫לברך ברכת הלבנה במוצ"ש כשהוא מבושם ובגדיו‬
‫נאים‪ ,‬אלא שעכ"פ עדיף טפי לקיימה מיד כשהגיע‬
‫זמנה‪ ,‬ממה שישהה וידחה המצוה כדי לקיימה‬
‫בהידור טפי‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וכן דעת הגר"א )מעשה רב סימן קנט(‪ ,‬שיש לברך‬
‫ברכת הלבנה מיד כשהגיע זמנה‪ ,‬ואין להמתין עד‬
‫מוצאי שבת‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אין מחמיצין המצוה עד שבעה‬
‫אחר המולד‪ ,‬או עד מוצאי שבת‪ ,‬רק תיכף אחר שלשה‬
‫ימים מהמולד מקדשין‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ולא נתבאר להדי'‬
‫בדבריו‪ ,‬האם טעמו משום שאין משהים המצוה כדי‬
‫לקיימה בהידור טפי‪ ,‬או דלמא פירש דברי מסכת‬
‫סופרים דלקמן בסמוך )הערה לג( באופ"א[‪ .‬וכן כתב‬
‫בחיי אדם )כלל קיח סי"ד(‪ ,‬ובמילואים )סימן יב אות ז'(‬
‫הבאנו דבריו בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪ .‬וכן כתב בשו"ת‬
‫צמח צדק )הקדמון‪ ,‬קונט"א מבן המחבר סימן קכז ד"ה אבל‬
‫לפי(‪ ,‬דאף היכא שחל מוצ"ש קודם י' בחודש‪ ,‬מכ"מ‬
‫יש לחוש שמא יתבטל מקיום המצוה‪ ,‬ויש לברך על‬
‫הלבנה מיד כשהגיע זמנה‪] ,‬וכתב לדחות דברי‬
‫התרוה"ד דלקמן בסמוך )הערה לה אות א'(‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת קול אליהו )ח"ב או"ח סו"ס יז( שכ' נמי‬
‫בזה"ל‪ ,‬ולענין לברך עליה בליל שישי אם עברו עליה‬
‫ז' ימים ]‪-‬מהמולד‪ ,‬וכדעת המחבר דלעיל בסמוך )סעיף‬
‫טו‪ ,‬ושם הערה כט([‪ ,‬בזה אני עושה היפך סברת הרב‬
‫תרומת הדשן ז"ל ]דלקמן בסמוך )הערה לה אות א'([‪,‬‬
‫ואיני ממתין למוצאי שבת אפילו מליל שישי‪ ,‬כש"כ‬
‫]אם הגיע זמן הברכה באמצע השבוע[ קודם לכן‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬ועוד אזיל לטעמי' בספרו ארעא דישראל‬
‫)מערכת מ' אות ח'(‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫תפ‬
‫שיעברו עליה שבעה ימים מעל"ע משעת המולד‪,‬‬
‫עכ"ל[‪ ,‬ובחסד לאלפים )תכו‪,‬ג(‪ ,‬ובבן איש חי )שנה ב'‬
‫פרשת ויקרא אות כג(‪] ,‬ד'צריך שיעברו עליה שבעה ימים‬
‫שלימים מעת המולד'[‪ ,‬ובכף החיים )תכו‪,‬סב(‪ ,‬ובס'‬
‫נמוקי אורח חיים )תכו‪,‬ד(‪ ,‬ובס' משמרת שלום )קוידינוב‪,‬‬
‫סימן לא אות ד' ואות ה'(‪ ,‬ועו"א‪.‬‬
‫‪ .‡Ï‬כתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ז(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫הרואה לבנה בחידושה כו'‪ ,‬ואם לא בירך עליו בלילה‬
‫הראשון יש לו לברך עליו עד ששה עשר יום בחודש‬
‫עד שתתמלא פגימתו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומפשטות לשונו נראה‪,‬‬
‫דעיקר זמן הברכה לכתחילה הרי הוא בלילה הראשון‬
‫אחר המולד‪ ,‬אלא שאם איחר ולא בירך בלילה‬
‫הראשון‪ ,‬שפיר יכול לברך אף לאחמ"כ עד ט"ז יום‬
‫בחודש‪ ,‬וכ"כ בשו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן מוילנא‪,‬‬
‫סימן סג ד"ה ודע עוד( בדעת הרמב"ם‪ ,‬ד'עיקר מצוותה‬
‫היא בלילה הראשונה'‪ .‬ונראה‪ ,‬דאף למנהגנו כדעת‬
‫רבינו יונה וסייעתו הנ"ל בסמוך )הערה כז(‪ ,‬שלא לברך‬
‫על הלבנה אלא לאחר שעברו עליה ג' ימים מהמולד‪,‬‬
‫אך עכ"פ יש לנו ללמוד מדברי הרמב"ם‪ ,‬שיש‬
‫להקדים ולברך על הלבנה כל כמה שיכול להקדים‪,‬‬
‫]והיינו מלבד דינא דזריזין מקדימין למצוות )פסחים ד‪.‬‬
‫יומא כח‪ (:‬כדקיי"ל בכל דוכתי[‪ .‬עוד יש לציין בזה‪,‬‬
‫דיש מן הראשונים ]רבינו ירוחם )נתיב יא ח"א(‪ ,‬ארחות‬
‫חיים )דיני ברכת הלבנה אות יג(‪ ,‬ועו"ר[ שכתבו‪,‬‬
‫דלכתחילה יש לברך ברכת הלבנה קודם שיעברו‬
‫שבעה ימים מהמולד‪ ,‬לחוש לדעת רב יהודה )סנהדרין‬
‫מב‪ (.‬דזמן ברכת הלבנה אינו אלא עד שיעברו שבעה‬
‫ימים מהמולד‪ ,‬והיכא דאפשר יש לחוש לדעה זו‪.‬‬
‫‪ .·Ï‬הנה לקמן בסמוך )הערה לג והערה לה( יתבאר‪,‬‬
‫אשר דעת רבים מרבותינו הרו"א ע"פ דברי מסכת‬
‫סופרים )פרק כ' ה"א(‪ ,‬שאין לברך ברכת הלבנה אלא‬
‫במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים‪ ,‬ומשו"ה‬
‫אם הגיע זמן ברכת הלבנה באחד מימי השבוע‪ ,‬יש לו‬
‫להמתין מלברך הברכה עד מוצ"ש‪ ,‬יעו"ש בארוכה‪.‬‬
‫אכן הרמב"ם השמיט די"ז‪ ,‬ולא הזכיר שיש להמתין‬
‫מלברך ברכת הלבנה עד מוצאי שבת‪ ,‬ובביאור דעתו‬
‫תפא‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫]או מוצאי יו"ט לד[‪ ,‬אא"כ יש לחוש שלא‬ ‫שבת לג‬ ‫פוסקים‪ ,‬שיש להמתין מלברך עד מוצאי‬

‫]ולעיל בסמוך )סעיף טו‪ ,‬ושם הערה כז( הארכנו בביאור‬ ‫וע"ע משנה ברורה )תכו‪,‬כ( שהביא דעה זו‪ ,‬שיש‬
‫דעה זו[‪ ,‬אך רבים ביארו דברי הברייתא‪ ,‬דמה שאמרו‬ ‫לברך ברכת הלבנה מיד כשהגיע זמנה ולא להמתין‬
‫שיהא 'מבושם' קאי על המברך‪ ,‬והיינו שיהא מבושם‬ ‫עד מוצ"ש‪ ,‬וכתב המשנ"ב שכ"ה דעת הב"ח‪ ,‬והנוהג‬
‫ובבגדים נאים‪ ,‬ולפ"ז כתבו שלכתחילה אין לברך‬ ‫כן בודאי יש לו על מי לסמוך‪ ,‬עכ"ד‪] ,‬אכן בדברי‬
‫ברכת הלבנה אלא במוצאי שבת שהוא מבושם ובגדיו‬ ‫הב"ח שלפנינו מבו' לכאו' היפך הדברים‪ ,‬דיעו"ש‬
‫נאים‪] ,‬ונראה מדבריהם שלא גרסו בברייתא הנ"ל‬ ‫שכתב שנהגו כל הקדמונים לברך על הלבנה‬
‫'במוצאי שבת' כגירסת הספרים שלפנינו‪ ,‬אלא‬ ‫במוצ"ש‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה כז אות א'(‬
‫שפירשו ד'מבושם' קאי על המברך‪ ,‬ועפ"ז כתבו שיש‬ ‫מדבריו‪ ,‬וצ"ע[‪ .‬וכן נהגו כמה מגדולי ישראל‪ ,‬לברך‬
‫לברך ברכת הלבנה במוצ"ש[‪ ,‬והיי"ט לפי שברכת‬ ‫ברכת הלבנה מיד כשהגיע זמן הברכה‪ ,‬ולא להמתין‬
‫הלבנה הרי היא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬וכדלקמן‬ ‫לקיים המצוה ולברך הברכה במוצ"ש בהידור טפי‬
‫בסמוך )הערה לה( מדברי הרו"א‪.‬‬ ‫כשהוא מבושם ובגדיו נאים‪ ,‬וכן נהגו החזו"א והקה"י‬
‫)מעשה איש ח"ז עמ' קלט‪ ,‬מכתבי הגר"ח קניבסקי(‪ ,‬וכן נהג‬
‫‪ .„Ï‬וכגון במוצאי חג השבועות‪ ,‬וכן במוצאי ר"ה‬
‫אחריהם הגר"ח קניבסקי )אלא ד' אמות‪ ,‬עמוד קמד(‪,‬‬
‫ויוהכ"פ‪ ,‬שהרי עיקר טעמא דמילתא שאין מברכים‬
‫]ושמעתי מדודי הרה"ג ר' אהרן גולדברג שליט"א‪,‬‬
‫על הלבנה אלא במוצ"ש‪ ,‬היינו משום דבעינן שיהא‬
‫שפעמים שכן נהג מוח"ז הגרש"ז אוירבך בימות‬
‫מבושם ובגדיו נאים‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה לג(‪,‬‬
‫החורף המעוננים‪ ,‬כאשר היה מקום לחוש שבלא"ה‬
‫ודב"ז שייך שפיר אף במוצאי יו"ט; וכן הסכמת‬
‫לא יוכלו לברך ברכת הלבנה במוצ"ש‪ ,‬וראה עוד בס'‬
‫האחרונים דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה במוצאי‬
‫הליכות שלמה )הל' ראש חודש‪ ,‬פ"א הערה ‪ (108‬מה‬
‫יו"ט וכדין מוצאי שבת‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת הרמ"ע‬
‫שהובא בזה[‪.‬‬
‫מפאנו )סימן עח(‪ ,‬אליה רבה )תכו‪,‬ה(‪ ,‬פרי מגדים )סי' תכו‬
‫והנה לכאו' נידו"ז תלוי ועומד בפלוגתא דרבוותא‪,‬‬
‫משבצות זהב סק"ב(‪ ,‬משנה ברורה )תכו‪,‬ה(‪ ,‬כף החיים‬
‫לענין היכא שיכול לקיים המצוה מיד‪ ,‬ומאידך יכול‬
‫)תכו‪,‬כב(‪ ,‬ושא"פ‪.‬‬
‫להשהות המצוה ולקיימה לאחר זמן בהידור טפי‪ ,‬אם‬
‫עוד בענין ברכת הלבנה במוצאי חג השבועות‪ ,‬עי'‬
‫יש לו לקיימה מיד ומשום ד'זריזין מקדימין למצוות'‪,‬‬
‫מש"כ בהגהות חכמת שלמה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬תכו‪,‬ב(‪,‬‬
‫או דלמא יש לו להמתין כדי לקיים המצוה בהידור‬
‫וז"ל‪ ,‬בחידושי תורה שלי במאמר על חג השבועות‬
‫טפי; ובאמת כמה מרבותינו הרו"א שכתבו לדון‬
‫שנת תק"צ העליתי שם‪ ,‬דאף לאלו הסוברים שאין‬
‫בספק זה‪ ,‬כתבו לדון בזה לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪,‬‬
‫ממתינים עד שבעה ]‪-‬ימים מהמולד[ מעת לעת‬
‫האם ראוי לברך מיד כשהגיע הזמן ואפילו באמצע‬
‫ומקדשים הלבנה קודם‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף‬
‫השבוע‪ ,‬או דלמא יש להשהות המצוה ולברך הברכה‬
‫טו‪ ,‬ושם בהערות([‪ ,‬מכ"מ בחג השבועות ]‪-‬פי' בחודש‬
‫בהידור טפי במוצ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים;‬
‫סיון[ ראוי להמתין בקידוש הלבנה עד אחר יו"ט כמו‬
‫והרבה יש להאריך בסוגיות אלו‪ ,‬ובמילואים )סימן יב(‬
‫ביוהכ"פ ותשעה באב ]וכדלקמן )סעיפים כ‪-‬כא‪ ,‬ושם‬
‫הבאנו בס"ד תמצית דעות הפוסקים בזה‪ ,‬וראה לקמן‬
‫בהערות([‪ ,‬והטעם‪ ,‬דראוי להמתין עד אחר מתן תורה‪,‬‬
‫בסמוך )הערה לה אות ב'( מה שיבואר עוד בזה‪.‬‬
‫ונעשו המאורות שלנו בכח התורה‪ ,‬וגם אז נתחזקו‬
‫המאורות שהיו תלויים ברפיון עד מתן תורה‪ ,‬כמו‬ ‫‪ .‚Ï‬גרסי' במסכת סופרים )פרק כ' ה"א(‪ ,‬ואין‬
‫שאמרו חז"ל )שבת פח‪ (.‬דלכך נכתב )בראשית א‪,‬לא( יום‬ ‫מברכים על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם‬
‫הששי‪ ,‬שכולם היו תלויים בששי בסיון‪ ,‬וכן אמרו‬ ‫ובכלים נאים‪ ,‬ע"כ; ונחלקו הראשונים בביאור‬
‫חז"ל )שבת שם( 'ארץ יראה ושקטה' )תהלים עו‪,‬ט(‪,‬‬ ‫ברייתא זו‪ ,‬יש אומרים דמה שאמרו דבעינן שיהא‬
‫דתחילה יראה ולבסוף שקטה‪ ,‬ואם לא בריתי יומם‬ ‫'מבושם' קאי על הירח‪ ,‬והיינו שיהא אורו מתוק‬
‫ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי )ירמיהו לג‪,‬כה(‪,‬‬ ‫ומבושם‪ ,‬והיינו לאחר שעברו שלשה ימים מהמולד‪,‬‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫יוכלו לברך לאחמ"כ‪ ,‬וכגון שחל מוצאי שבת לאחר י' בחודש לה‪.‬‬
‫מוצאי שבת; וז"ל‪ ,‬יראה דיש לחלק בדבר‪ ,‬היכא דליל‬
‫מוצאי שבת הבא בקרוב‪ ,‬אינו לילות הרבה בחודש‪,‬‬
‫וכגון ז' או ח' בחודש‪ ,‬שאפילו אם יהא מעונן במוצאי‬
‫שבת ושנים ושלשה או ארבעה לילות אחריו‪ ,‬עדיין‬
‫יש זמן לברך‪ ,‬עד סוף ליל ט"ו‪ ,‬כהא"ג יפה להמתין‬
‫‪ .‰Ï‬א‪ .‬הנה בדברי כמה ראשונים מבו' שפירשו‬
‫עד מוצאי שבת‪ ,‬דכתב אור זרוע )הל' ראש חודש סי' תנו(‬
‫דברי מסכת סופרים הנ"ל בסמוך )הערה לג(‪ ,‬שיש לברך‬
‫דאין מברכים על הירח אלא במוצאי שבת‪ ,‬כשהם‬
‫מבושמים ובכלים נאים‪ ,‬אבל אם ליל מוצאי שבת‬
‫הבא יהא לילות הרבה בחודש‪ ,‬שאם יהיה מעונן בו‬
‫וב' וג' או ד' לילות אחריו‪ ,‬יעבור זמן הברכה‪ ,‬כהא"ג‬
‫אין להמתין עד מוצאי שבת‪ ,‬דכל היכא שראוי הוא‬
‫להסתפק שתעבור המצוה אין משהים אותה‪ ,‬אפילו‬
‫כדי לעשותה יותר מן המובחר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הרמ"א )תכו‪,‬ב( העתיק דברי התרוה"ד להלכה‪,‬‬
‫וז"ל ]על דברי המחבר הנ"ל[‪ ,‬ודווקא אם ליל מוצאי‬
‫שבת הוא קודם י' בחודש‪ ,‬אז ממתינים עד מוצאי‬
‫שבת‪ ,‬אבל אם הוא אח"כ‪ ,‬אין ממתינים עד מוצאי‬
‫שבת‪ ,‬שמא יהיו שני לילות או שלשה או ארבעה‬
‫עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן‪ ,‬וכשמקדשים‬
‫אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬שיש להמתין כדי לברך ברכת‬
‫הלבנה במוצ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים‪ ,‬מלבד‬
‫אם חל מוצ"ש אחר י' בחודש‪ ,‬דכל כהא"ג יש לחוש‬
‫שמא יתבטל מקיום המצוה‪ ,‬וכן כתבו הלבוש )תכו‪,‬ד(‬
‫ובס' יוסף אומץ )סי' תעב( ועו"א‪ ,‬וכן מבו' מדברי המגן‬
‫אברהם )תכו‪,‬יג( והאליה רבה )תכו‪,‬יד( ועו"פ שהסכימו‬
‫לדברי התרוה"ד והרמ"א הנ"ל‪.‬‬
‫]ובסידור היעב"ץ )סדר קידוש לבנה( מבו' שהסכים‬
‫לעיקר דברי התרוה"ד והרמ"א‪ ,‬דשפיר דמי להמתין‬
‫מלברך ברכת הלבנה מיד כשהגיע זמנה‪ ,‬כדי לברך‬
‫במוצ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים‪ ,‬אלא שכתב‬
‫שאין להמתין למוצ"ש אלא אם חל קודם ז' בחודש‪,‬‬
‫ודלא כדברי התרוה"ד והרמ"א הנ"ל דכל שחל קודם‬
‫י' בחודש שפיר יש להמתין למוצ"ש; וז"ל היעב"ץ‪,‬‬
‫ואחר שלשה ימים מיד ראויה לברכה‪ ,‬אלא שמצוה מן‬
‫המובחר לברך עליה במוצאי שבת‪ ,‬לפיכך אם מוצאי‬
‫שבת קודם ז' בחודש ממתינים עד מוצאי שבת‪ ,‬אבל‬
‫לא יותר‪ ,‬וכן היה מנהגו של אבי מורי הגאון ז"ל‬
‫תפב‬
‫ולכך היו המאורות תלויים ברפיון עד יום ששי בסיון‪,‬‬
‫אז נתחזקו ונתאמצו ונתחדשו אז‪ ,‬לכך נחשבו כנבראו‬
‫מחדש‪ ,‬ולכך יש להמתין בקידוש הלבנה עד אחר‬
‫יו"ט‪ ,‬כן נראה לפענ"ד נכון‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ברכת הלבנה במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו‬
‫נאים‪ ,‬וכן כתבו ראבי"ה )שבת סי' שעח(‪ ,‬שבלי הלקט‬
‫)סימן קסז(‪ ,‬אור זרוע )הל' ראש חודש סי' תנו(‪ ,‬ועו"ר‪ .‬וכ"כ‬
‫בתשבץ קטן )למהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬סימן פז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואין‬
‫לברך על הלבנה אלא במוצ"ש כשהוא מבושם‪ ,‬אם‬
‫לא שאם ימתין יעבור הזמן במוצאי שבת ויהיה יותר‬
‫מט"ו ימים מן המולד‪ ,‬כדאמרי' במסכת סופרים )שם(‬
‫אין מברכים על הלבנה אלא במוצאי שבת כשהוא‬
‫מבושם‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ומדבריו מבו' דלא כדברי התרוה"ד‬
‫והרמ"א דלקמן בהמשה"ד‪ ,‬דהיכא שחל מוצ"ש אחר‬
‫י' בחודש‪ ,‬הרי שאין להמתין לברך ברכת הלבנה‬
‫במוצ"ש‪ ,‬ויש לחוש שמא לא תיראה הלבנה ויתבטל‬
‫מקיום המצוה[‪ .‬ועוד מצינו בדברי המאירי )סנהדרין‬
‫מב‪ .‬ד"ה כל המברך( שכ' נמי בזה"ל‪ ,‬ויש שנהגו שלא‬
‫לברך עד מוצ"ש הראשון לחידושה‪ ,‬והוציאו דב"ז‬
‫ממה שאמרו בתלמוד המערב אין מברכין על הלבנה‬
‫עד שתתבשם‪ ,‬ופירשו בה עד שיברכו על הבשמים‪,‬‬
‫ואיני יודע טעם בדבר‪ ,‬ומכ"מ יש מי שמפרש עד‬
‫שתתבשם כו'‪ ,‬ומכ"מ במסכת סופרים שנויה בהדי'‬
‫כדעה ראשון‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן פסק המחבר )תכו‪,‬ב(‪ ,‬ש'אין‬
‫מברכים על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם‬
‫ובגדיו נאים'‪.‬‬
‫והנה מעיקר דבריהם נראה בפשטות‪ ,‬דמיירי אפי'‬
‫היכא שכבר הגיע זמן ברכת הלבנה באמצע השבוע‬
‫קודם לכן‪ ,‬דאעפ"כ יש להשהות המצוה ולברך ברכת‬
‫הלבנה במוצ"ש‪ ,‬דאל"ה מאי קמ"ל שיש לברך ברכת‬
‫הלבנה במוצ"ש דייקא‪.‬‬
‫וכן מבואר להדי' בתרומת הדשן )סימן לה(‪ ,‬דאפי'‬
‫היכא שהגיע זמן ברכת הלבנה באמצע השבוע‪ ,‬מכ"מ‬
‫יש להמתין ולברך ברכת הלבנה במוצאי שבת כשהוא‬
‫מבושם ובגדיו נאים‪ ,‬אך כתב דהיינו דווקא היכא‬
‫שאין לחוש שמא יתבטל מקיום המצוה אם ימתין עד‬
‫תפג‬
‫הלבנה שתקנו חכמים‪ ,‬ולפ"ז אף אי נימא כדעת‬
‫הפוסקים דלקמן )מילואים שם‪ ,‬אות ז'( שאין משהים קיום‬
‫מצוה כלל כדי לקיימה בהידור טפי‪ ,‬מכ"מ בנידו"ד‬
‫שפיר יש להשהות הברכה עד מוצ"ש שהוא עיקר‬
‫זמנה‪] ,‬וכן מבו' בשו"ת רבי שלמה איגר )סימן יב ענף‬
‫א' ד"ה הן בהשקפה(‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וכ"כ בשו"ת שאילת יעקב‬
‫)להג"ר יעקב פראגר‪ ,‬חתנו של מהר"ם שיק‪ ,‬ח"א סימן קא אות‬
‫ב'([‪ ,‬ומאידך גיסא יש לדון בזה‪ ,‬לדעת הפוסקים‬
‫דלקמן )שם אות ג'( שאין להשהות המצוה אלא היכא‬
‫שיודע בודאי שיוכל לקיימה לאחמ"כ בהידור טפי‪,‬‬
‫דלפ"ז הרי שבנידו"ד שספק הוא האם יוכל לברך‬
‫ברכת הלבנה במוצ"ש‪] ,‬ושמא תהיה הלבנה מכוסה‬
‫בעננים[‪ ,‬יש לומר שאין לו להשהותה מצוה עד‬
‫מוצ"ש‪ ,‬וכן לדעת הפוסקים דלקמן )שם אות ד'(‬
‫שחילקו בין שהיה מרובה לשהיה מועטת‪ ,‬יש לדון‬
‫האם בנידו"ד הר"ז כשהיה מרובה או כשהיה מועטת‪,‬‬
‫]ובס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן כה( מבו' שהמתנה‬
‫זו לברך ברכת הלבנה במוצ"ש אינה אלא 'שהיה‬
‫מועטת'‪ ,‬אך ראה לקמן )שם( שיש שכתבו גדר זה‬
‫בסתמא‪ ,‬ובדבריהם לא נתבאר מהי 'שהיה מרובה'‬
‫ומהי 'שהיה מועטת'[‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬אשר מלבד המבו' במסכת‬
‫סופרים ובדברי הראשונים הנ"ל‪ ,‬דלכתחילה יש לברך‬
‫ברכת הלבנה במוצ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים‪,‬‬
‫עוד מצינו טעמים נוספים בדרך הרמז ובדרך הסוד‪,‬‬
‫שיש להקפיד לכתחילה לברך ברכת הלבנה במוצ"ש;‬
‫ובשו"ת הרמ"ע מפאנו )סימן עח( כתב בזה"ל‪ ,‬וניחא‬
‫במוצאי שבת ובמוצאי יו"ט כגון עצרת ויוהכ"פ לילך‬
‫מחיל אל חיל‪ ,‬ויש בהקבלה זאת נחת רוח מסילוק‬
‫נשמה יתירה הנלוית אלינו בשבתות וימים טובים‬
‫שהם עצמם אות‪ ,‬ובאותה שעה האדם מבושם שליווה‬
‫את המלך‪ ,‬והיינו דאמרי אינשי 'אלקפתא נקטן ריחא‬
‫אתילידא'‪] ,‬כעי"ז איתא בזבחים )צו‪ ,(:‬ופירש"י )זבחים‬
‫שם(‪ ,‬משל הוא על גסי הרוח‪ ,‬משתדלים לעמוד‬
‫במקום גדולים‪ ,‬ואמר הדוכס אחזני בידי וריח‬
‫המלוכה נקלט לתוך ידי[‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובס' פרי עץ חיים‬
‫למהרח"ו )שער ראש חודש פרק ג'( כתב בזה"ל‪ ,‬שמעתי‬
‫שאומרים בדמשק ששאלו להרח"ו‪ ,‬טעם למה אנו‬
‫מברכים ברכת הלבנה במוצאי שבת‪ ,‬ואמר כי הטעם‬
‫הוא שאז נחרב הבית והלכה השכינה בגלות‪ ,‬לכן אנו‬
‫אומרים שעתידים להתחדש כמותה‪ ,‬הרי ביום שנחרב‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫]‪-‬בעל חכם צבי[ לקדשה מיד אחר שלשה ימים‪,‬‬
‫ואפילו אם היה בא מוצאי שבת קודם י'‪ ,‬אם לא שהוא‬
‫בתוך שבעה אז היה ממתין עליו‪ ,‬לא זולת‪ ,‬וכן אנו‬
‫נוהגים‪ ,‬וכש"כ בימות הגשמים שאין להמתין על‬
‫מוצאי שבת יותר משבעה‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬אשר בדברי כמה פוסקים‬
‫מבו'‪ ,‬שבימות החורף שיש לחוש טפי שמא תתכסה‬
‫הלבנה בעננים ויתבטלו מקיום המצוה‪ ,‬אפשר שאף‬
‫אם חל מוצ"ש קודם י' בחודש‪ ,‬מכ"מ אם נראתה‬
‫הלבנה באמצע השבוע וכבר הגיע זמן הברכה‪ ,‬יש‬
‫להם לברך מיד‪ ,‬ואין להמתין למוצ"ש‪] ,‬וכבר נתבאר‬
‫כעי"ז אף בדברי היעב"ץ הנ"ל[; ועי' פרי מגדים )סי'‬
‫תכו משבצות זהב סק"ג( שכ' בזה"ל‪ ,‬וכן אני נוהג כי‬
‫לפעמים טורח לקבץ עשרה ובא לידי שכחה ויום‬
‫המעונן‪ ,‬ובימי החורף וגשם אף בחול אחר ג' ימים‬
‫אין לגעור במי שנוהג כן‪ ,‬עכ"ל; וע"ע משנה ברורה‬
‫)תכו‪,‬כ( שכ' בזה"ל‪ ,‬וע"כ הנוהג כן ]‪-‬כדעת הגר"א‬
‫וסייעתו דלעיל בסמוך )הערה לב( שיש לברך על הלבנה‬
‫מיד כשהגיע זמנה ואין להמתין למוצ"ש[‪ ,‬בודאי יש‬
‫לו על מי לסמוך‪ ,‬ובפרט בימי החורף וגשם בודאי‬
‫הזריז לקדש הרי זה משובח‪ ,‬עכ"ל; ובערוך השולחן‬
‫)תכו‪,‬ז( כתב להדי' בזה"ל‪ ,‬ואצלנו בחודשי החורף‬
‫ובפרט בחשון וכסלו‪ ,‬אין להמתין עד מוצאי שבת‪ ,‬כי‬
‫ברוב השנים במדינתנו ]‪-‬רוסיה[ עננים מכוסים כל‬
‫הזמן הזה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב בחסד לאלפים )תכו‪,‬ג(‪.‬‬
‫ב‪ .‬והנה כמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה לב(‪ ,‬הרי‬
‫שלכאו' נידו"ז תלוי ועומד בפלוגתא דרבוותא‪ ,‬לענין‬
‫היכא שיכול לקיים המצוה מיד‪ ,‬ומאידך יכול‬
‫להשהות המצוה ולקיימה לאחר זמן בהידור טפי‪ ,‬אם‬
‫יש לו לקיימה מיד ומשום ד'זריזין מקדימין למצוות'‪,‬‬
‫או דלמא יש לו להמתין כדי לקיים המצוה בהידור‬
‫טפי; ובאמת כמה מרבותינו הרו"א שכתבו לדון‬
‫בספק זה‪ ,‬כתבו לדון בזה לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪,‬‬
‫האם ראוי לברך מיד כשהגיע הזמן ואפילו באמצע‬
‫השבוע‪ ,‬או דלמא יש להשהות המצוה ולברך הברכה‬
‫בהידור טפי במוצ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים;‬
‫ובמילואים )סימן יב( הבאנו בס"ד תמצית דעות‬
‫הפוסקים בזה‪ ,‬יעו"ש בארוכה‪ ,‬אך רבים מהם לא‬
‫הכריעו להדי' לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪ ,‬ואכתי יש‬
‫לדון בזה בכמה אנפי‪ ,‬דמחד גיסא יש לומר דמוצאי‬
‫שבת אינו 'הידור' בעלמא‪ ,‬אלא הוא עיקר זמן ברכת‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫יח‪ .‬סוף זמן ברכת הלבנה לו‪ ,‬דעת הטור והמחבר שיש לברך עד ט"ו ימים שלימים מעת‬
‫לעת משעת המולד לז‪ ,‬אך דעת מהרי"ל והרמ"א שאין לברך אלא עד זמן מילוי הלבנה‬
‫דאמר אין לברך אלא עד שבעה ימים‪ ,‬ואם בירך‬
‫לאחמ"כ ברכתו לבטלה‪ ,‬דשוב אין שייך לשבח‬
‫להקב"ה על חידוש הלבנה אחר שעבר זמן החידוש‪,‬‬
‫]וז"ל רש"י‪ ,‬עד שתתמלא פגימתה‪ ,‬אבל בתר הכי לא‬
‫שייך למימר מחדש חדשים‪ ,‬שהרי כבר נושנת היא‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והלא אף רב יהודה דסבירא ליה שאין מברכים‬
‫אלא עד שבעה ימים מהמולד‪ ,‬אמר כן בביאור דברי‬
‫ריו"ח ד'עד שתתמלא פגימתה'‪ ,‬והרי שלדבריו אין‬
‫שייך לברך כלל אחר שעברו שבעה ימים מהמולד‪,‬‬
‫ודו"ק[; וע"ע שו"ת ספר יהושע )סימן יד( שכ' נמי‪,‬‬
‫דאחר שעבר זמן הברכה אין לברך ברכת הלבנה אף‬
‫בלא שו"מ‪ ,‬כיון שלא נתקנה הברכה על החסרון אלא‬
‫על הטובה‪ ,‬ומה לנו לומר שבחים שאינם ראויים‪ ,‬ואין‬
‫זה מברך אלא מנאץ‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫)סנהדרין‬ ‫‪ .ÊÏ‬א‪ .‬כתב הטור )סימן תכו(‪ ,‬דמ"ש נהרדעי‬
‫שם( שזמן ברכת הלבנה 'עד ששה עשר בחודש' היינו‬
‫עד ולא עד בכלל‪ ,‬ואין זמנה אלא עד ט"ו ימים‬
‫בחודש‪ ,‬ועוד הוסיף הטור‪ ,‬שאין מונים ט"ו ימים‬
‫לענין זה מתחילת החודש‪ ,‬אלא משעת המולד‪ ,‬ואין‬
‫לברך ברכת הלבנה אלא עד ט"ו ימים שלימים מעל"ע‬
‫משעת המולד‪ .‬וכן מבו' בתשב"ץ קטן )סימן פז(‬
‫בזה"ל‪ ,‬ואין לברך על הלבנה אלא במוצאי שבת‬
‫כשהוא מבושם‪ ,‬אם לא שאם ימתין יעבור הזמן‬
‫במוצאי שבת ויהיה יותר מט"ו ימים מן המולד‪ ,‬כי‬
‫יכול לברך על המולד עד תחילת י"ו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן נראה‬
‫דעת כמה ראשונים שכתבו בסתמא‪ ,‬דשפיר יש לברך‬
‫עד ששה עשר יום 'ולא ששה עשר בכלל'‪] ,‬ודלא‬
‫כדעת מהרי"ל דלקמן בסמוך )הערה לח(‪ ,‬שאף ביום‬
‫ט"ו אין לברך אלא קודם שעברו חצי מכ"ט י"ב‬
‫תשצ"ג[‪ ,‬וכ"ה בדברי רבינו פרץ )בהגהותיו לסמ"ק‪ ,‬סימן‬
‫קנא אות לד(‪ ,‬ורבינו מנוח )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות הי"ז(‪,‬‬
‫ובספר המנהגים )טירנא‪ ,‬הגהות מנהגים דין ברכת הלבנה(‪,‬‬
‫ובס' מנורת המאור )אלנקאווה‪ ,‬פרק ב' הלכות ראש חודש עמ'‬
‫‪ ,(203‬ועו"ר‪.‬‬
‫ואף המחבר )תכו‪,‬ג( נקט עיקר כדברי הטור‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫עד אימתי מברכים עליה‪ ,‬עד י"ו ימים מיום המולד‪,‬‬
‫ולא י"ו בכלל‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ואף שמדברי המגן אברהם‬
‫תפד‬
‫אנו מבשרים חידוש ישראל והשכינה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע‬
‫מגן אברהם )תכו‪,‬ב( ומשנה ברורה )תכו‪,‬ד( שהביאו‬
‫מש"כ בס' מגיד מישרים להב"י )שיר השירים(‪ ,‬שכאשר‬
‫מברכים על הלבנה במוצ"ש‪ ,‬הר"ז כסגולה שיראו‬
‫הצלחה בחודש זה‪ ,‬וז"ל המגיד מישרים‪ ,‬ועל ידי‬
‫ברכת הלבנה אנו מייחדים כנסת ישראל תתאה‬
‫בספירות העליונות‪ ,‬ועיקר ייחוד זה הוא במוצאי‬
‫שבת‪ ,‬כי בשבת אין צורך לייחוד זה כי כבר היא‬
‫מיוחדת בשלימות‪ ,‬ובמוצאי שבת שכבות חיצוניות‬
‫מתעוררים‪ ,‬אז אנו מסירים אותה ממנה ומייחדים‬
‫אותה בספירות עליונות‪ ,‬וסימן זה יהיה בידך‪ ,‬בחודש‬
‫שתברכו ברכת הלבנה במוצאי שבת תמצאו הצלחה‪,‬‬
‫וכשתתכסה ותתעלם ולא יוכלו לברך אותו החודש לא‬
‫יהא מוצלח‪ ,‬ודו"ק ותשכח‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .ÂÏ‬גמ' סנהדרין )מא‪ ,(:‬ואמר רבי אחא בר חנינא‬
‫אמר רב אסי אמר רבי יוחנן‪ ,‬עד כמה מברכים על‬
‫החודש‪ ,‬עד שתתמלא פגימתה‪ ,‬וכמה‪ ,‬א"ר יעקב בר‬
‫אידי אמר רב יהודה עד שבעה‪ ,‬נהרדעי אמרי עד‬
‫ששה עשר‪ ,‬ותרוייהו כריו"ח סבירא להו‪ ,‬הא ליהוי כי‬
‫יתרא ]שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר‬
‫דהיינו חצי העיגול‪ .‬רש"י[‪ ,‬הא ליהוי כי נפיא ]עגולה‬
‫במילואתה‪ .‬רש"י[‪ ,‬ע"כ‪ .‬ונקטינן הלכתא כנהרדעי‪,‬‬
‫וכן פסקו הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ז( והרא"ש‬
‫)סנהדרין פ"ה סימן א'( ובטוש"ע )תכו‪,‬ג( ושא"ר; ]אכן‬
‫ראה לעיל בסמוך )הערה כט אות ד'( מדברי כמה‬
‫ראשונים שכתבו‪ ,‬דלכתחילה יש לחוש לדעת רב‬
‫יהודה‪ ,‬ולהקדים לברך ברכת הלבנה קודם שיעברו‬
‫שבעה ימים מהמולד‪ ,‬וכן כתבו רבינו ירוחם )נתיב יא‬
‫ח"א( ובארחו"ח )הל' ראש חודש אות יג( ועו"ר[‪.‬‬
‫עוד בביאור טעמא דמילתא דנקטינן הלכתא‬
‫כנהרדעי דזמן ברכת הלבנה עד ט"ז ימים אחר‬
‫המולד‪ ,‬עי' לקט יושר )או"ח עמ' ‪ (69‬שכתב בזה"ל‪,‬‬
‫פסק הריב"א דבר הלכה‪ ,‬שאפילו היה אמת שזמן‬
‫הברכה אינו אלא שבעה‪ ,‬מכ"מ אינה ברכה לבטלה‬
‫אם מברך אח"כ‪ ,‬שזהו שבחו של הקב"ה‪ ,‬ונכון‬
‫להאריך זמן שבחו של יוצרנו‪ ,‬עכ"ל; אכן‪ ,‬מדברי‬
‫רש"י )סנהדרין שם ד"ה עד שתתמלא( נראה‪ ,‬דלהאי מאן‬
‫תפה‬
‫הלבנה עד זמן זה‪.‬‬
‫וע"ע הגהות חכמת שלמה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬תכו‪,‬ג(‬
‫שצידד ג"כ דשפיר יש לסמוך על דעה זו בשעה"ד‪,‬‬
‫אך הוסיף וכתב בזה"ל‪ ,‬אך נראה כיון דהוי בזה‬
‫חיבוב מצוה ושעת הדחק יש לברך‪ ,‬רק שלא יברכו‬
‫הכל ]‪-‬כל הציבור[‪ ,‬רק אחד יברך בשם ומלכות ויכוין‬
‫להוציא הרבים והם יכוונו לצאת בברכתו‪ ,‬וכולם‬
‫יברכו בלא שם ומלכות‪] ,‬צ"ב כיון שיצאו בברכתו‬
‫מדוע צריכים לברך בעצמם בלא שו"מ[‪ ,‬והיינו‪ ,‬דלמה‬
‫יעשו כולם ספק ברכה לבטלה‪ ,‬יעשה אחד מהם ברכה‬
‫לבטלה ולא יכנסו כולם בספק זה‪ ,‬גם זה אם אחד‬
‫מוציא הרבים אין חשש עבירה כ"כ‪ ,‬כיון דמכוין לשם‬
‫מצוה‪ ,‬ואף דהוי בעבירה מכ"מ במצוה דרבים לא‬
‫קפדינן על מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬כמש"כ בש"ס‬
‫ברכות )מז‪ (:‬וגיטין )לח‪ (:‬גבי ר' אליעזר שחרר עבדו‬
‫כו'‪ ,‬והרי המגן אברהם כתב )תמו‪,‬ב( דלא נקרא מצוה‬
‫דרבים רק כשאחד מוציא את הרים‪ ,‬ולא כשהרבים‬
‫עושים מצוה יחד‪ ,‬א"כ הכא נמי יהיה האחד מוציא‬
‫את הרבים ויהיה מצוה דרבים‪ ,‬וליכא בזה חשש מצוה‬
‫הבאה בעבירה כו'‪] ,‬יעו"ש בהמש"ד שהאריך עוד‬
‫לדון בזה‪ ,‬האם במצוה דרבים חיישי' למצוה הבאה‬
‫בעבירה‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬כן נראה לפענ"ד לנהוג בזה‪ ,‬וכן‬
‫הוריתי הלכה למעשה שנת תקצ"א פ"ק בראד‪ ,‬שלא‬
‫נראית הלבנה בחודש כסלו עד ליל ד' ט"ו כסלו‪ ,‬וכבר‬
‫כלו חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מקודם‪ ,‬רק עדיין היה איזה‬
‫שעות תוך ט"ו מעת לעת אם חשבינן מעל"ע‪ ,‬והוריתי‬
‫לנהוג כנזכר לעיל‪ ,‬אך אח"כ נטרפה השעה ולא נראית‬
‫הלבנה כלל ולא קדשוהו כלל בחודש הזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובטעמא דמילתא שפירשו הטור והמחבר‬
‫דנהרדעי אמרי עד ולא עד בכלל‪ ,‬אע"ג דבכל מידי‬
‫דרבנן קיי"ל דעד ועד בכלל )חולין נד‪ ,(:‬עי' שו"ת עצי‬
‫ברושים )להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬סימן סג( שכתב לבאר‬
‫בזה"ל‪ ,‬מכ"מ לברך על הלבנה לאחר שעבר זמנה‬
‫מילי דאורייתא הוא‪ ,‬דאפשר דהטור ז"ל סובר‬
‫דהמברך ברכה שאינה צריכה דאמרי' )ברכות לג‪(.‬‬
‫דעובר משום 'לא תשא' דהוא דאורייתא‪ ,‬והלכך‬
‫סבירא ליה דעד ולא עד בכלל‪ ,‬ועוד‪ ,‬דע"כ צריך לומר‬
‫דעד ולא עד בכלל‪ ,‬כיון דעיקר הטעם הוא דלאחר‬
‫חצי חודש אז חוזרת ומתחסרת‪ ,‬ואין לך שעה‬
‫שתעמוד במעמדה‪ ,‬ולעולם עד חצי חודש הולכת‬
‫ומתמלאת ואחר חצי חודש הולכת ומתחסרת‪ ,‬וכיון‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫)תכו‪,‬יב( נראה שהסתפק בדעת המחבר‪ ,‬האם כוונתו‬
‫כדברי הטור ממש‪ ,‬או שמא יש לדייק מלשונו שאין‬
‫מחשבים ט"ו ימים משעת המולד ממש אלא מתחילת‬
‫יום המולד‪ ,‬וע"ע הגהות חכמת שלמה )להגר"ש קלוגר‪,‬‬
‫תכו‪,‬ג( ושו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬סימן סג‬
‫ד"ה ואכן מדברי( שהביאו דבריו בביאו"ד המחבר‪ ,‬אך‬
‫עי' מאמר מרדכי )תכו‪,‬ג( שכתב לדחות דברי המג"א‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ועי' מג"א שנסתפק בדעת מרן ז"ל‪ ,‬ולפי הנראה‬
‫לשון 'מיום המולד' שכתב מרן ז"ל לאו דווקא‪ ,‬ולא‬
‫אתא אלא לומר שמונים מן המולד ולא מיום קביעות‬
‫החודש‪ ,‬וממילא משעת המולד מנינן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב‬
‫המשנה ברורה )תכו‪,‬יז( בביאור דברי המחבר‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫לאו דווקא 'מיום'‪ ,‬אלא משעת המולד מנינן‪ ,‬דמשעה‬
‫זו מנינן ט"ו יום מעל"ע‪ ,‬וא"כ כשהיה המולד באמצע‬
‫יום הראשון מותר לקדש בליל יום שני‪ ,‬דעדיין ליכא‬
‫ט"ו מעל"ע‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫וכמה מגדולי הפוסקים הסכימו לדעה זו‪ ,‬דשפיר‬
‫דמי לברך ברכת הלבנה עד שיעברו ט"ו ימים שלימים‬
‫מעל"ע משעת המולד‪] ,‬ודלא כדעת הרמ"א דלקמן‬
‫בסמוך )הערה לח( שהחמיר בזה‪ ,‬שאין לברך ברכת‬
‫הלבנה אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג[; וכן כתבו‬
‫בשו"ת הרמ"ע מפאנו )סו"ס עח(‪] ,‬ועוד לו בספרו‬
‫אלפסי זוטא )סוף פ"ד דברכות([‪ ,‬ובפרי חדש )תכו‪,‬ב(‪,‬‬
‫ובשו"ת שבות יעקב )ח"ג סו"ס לא(‪ ,‬ובסידור היעב"ץ‬
‫)סדר קידוש לבנה(‪ ,‬וכן כתב בשו"ת עצי ברושים )להגר"ש‬
‫הכהן מוילנא‪ ,‬סימן סג(‪] ,‬יעו"ש שהאריך בזה‪ ,‬ובסו"ד‬
‫כתב בזה"ל‪ ,‬והיוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו‪,‬‬
‫דבדיעבד ובפרט בשעה"ד‪ ,‬מותר לקדש אפילו בברכה‬
‫כל זמן שלא עברו ט"ו יום מעל"ע מזמן המולד‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והוסיף עוד בזה‪ ,‬דאפשר שאף הרמ"א לא נקט‬
‫עיקר כדברי מהרי"ל דאין לברך אחר חצי מכ"ט י"ב‬
‫תשצ"ג‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה לח(‪ ,‬אלא לענין‬
‫לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד מודה לדעת המחבר דשפיר‬
‫יש לברך בשו"מ אף לאחמ"כ עד שיעברו ט"ו ימים‬
‫שלימים מעל"ע משעת המולד‪ ,‬ולפ"ז אתי שפיר דלא‬
‫כתב הרמ"א די"ז בלשון 'יש אומרים'‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬וכן‬
‫מבו' בישועות יעקב )תכו‪,‬ה(‪ ,‬וע"ע ביאור הלכה )תכו‪,‬ג‬
‫ד"ה ולא( שכ' נמי‪ ,‬דכיון שכמה אחרונים הסכימו לדעה‬
‫זו‪ ,‬דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה עד שיעברו עליה‬
‫ט"ו ימים שלימים מעל"ע משעת המולד‪ ,‬א"כ‬
‫בדיעבד אפשר שיש לסמוך עליהם ולברך ברכת‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫]והוא מעט פחות מט"ו ימים[ לח; ועוד יש שכתבו דשפיר דמי לברך אף ביום ט"ז לט‪ ,‬אך‬
‫לפסוק כן להלכה מה שלא פסקו כן הראשונים‬
‫והאחרונים‪ ,‬וציינתי כל זה למשמרת‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ד‪ .‬ובדעת הרמב"ם בנידו"ז‪ ,‬הנה הרמב"ם )פ"י מהל'‬
‫ברכות הי"ז( כתב בסתמא‪ ,‬ש'אם לא בירך עליה בליל‬
‫הראשון‪ ,‬מברך עליה עד ששה עשר יום בחודש עד‬
‫שתמלא פגימתה'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולא ביאר האם עד ועד‬
‫בכלל‪ ,‬ושפיר יש לברך אף בליל ט"ז‪ ,‬או שמא עד ולא‬
‫עד בכלל‪ ,‬וכדעת הטור והמחבר דאין לברך ברכת‬
‫הלבנה אחר שעברו ט"ו ימים שלימים מעל"ע משעת‬
‫המולד‪] ,‬ועוד מצינו בדברי כמה ראשונים שהעתיקו‬
‫דברי הרמב"ם כלשונם‪ ,‬וכ"ה בספר האגודה )סנהדרין‬
‫סימן מז( ועו"ר[‪ .‬ועי' ערוך השולחן )תכו‪,‬יא( שכתב‬
‫בפשיטות בדעת הרמב"ם‪ ,‬דסבירא ליה נמי כדעת‬
‫הטור והמחבר שאין לברך אלא עד ט"ו ימים משעת‬
‫המולד‪ ,‬ומש"כ 'עד ששה עשר' היינו עד ולא עד‬
‫בכלל; אך בשו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן מוילנא‪,‬‬
‫סימן סג ד"ה ואני מוסיף( כתב בדעת הרמב"ם‪ ,‬דסבירא‬
‫ליה כדעת הפוסקים דלקמן בסמוך )הערה לט(‪ ,‬דשפיר‬
‫יש לברך אף ביום ט"ז‪ ,‬ומש"כ 'עד ששה עשר' היינו‬
‫עד ועד בכלל‪ ,‬וביאר הדברים בזה"ל‪ ,‬ולכן נראה לי‬
‫דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל‪ ,‬דסבירא ליה דהא‬
‫דאמרי' דהמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא‬
‫תשא אינו אלא מדרבנן‪ ,‬ובכל מידי דרבנן דקיי"ל דעד‬
‫ועד בכלל כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .ÁÏ‬כן כתב בתשו' מהרי"ל )סימן יט‪ ,‬סימן קנה(‪,‬‬
‫דכיון שאמרו חכמים שאין לברך על הלבנה אלא עד‬
‫שתתמלא פגימתה‪ ,‬לפיכך אין לתלות הדבר ביום ט"ו‬
‫בחודש וביום ט"ז בחודש‪ ,‬אלא בזמן מילוי הלבנה‬
‫וחסרונה‪ ,‬ואין לברך ברכה הלבנה אלא עד זמן שהוא‬
‫חצי מכ"ט ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים‪] ,‬ביאור‬
‫הדברים‪ ,‬דהנה כל חודשי הלבנה אינם כ"ט ימים או‬
‫ל' ימים‪ ,‬אלא באופן קבוע הם כ"ט ימים וי"ב שעות‪,‬‬
‫ותשצ"ג חלקים‪ ,‬והיינו שכל שעה מתחלקת לשמונים‬
‫חלקים‪ ,‬והיינו שבכל דקה ישנם י"ח חלקים‪ ,‬ותשצ"ג‬
‫חלקים הרי הם מ"ד דקות וחלק אחד[‪ ,‬שהוא זמן‬
‫מילוי הלבנה‪ ,‬ומשעה זו הרי היא מתחסרת והולכת‬
‫מעט מעט‪] .‬ואפשר שיש לדייק כדעה זו ממש"כ‬
‫בסידור רס"ג )הוצאת מקיצי נרדמים‪ ,‬עמוד צ'( בזה"ל‪ ,‬ועל‬
‫תפו‬
‫דבסוף יום ט"ו ]‪-‬מהמולד[ היא במילואה‪ ,‬ממילא‬
‫תיכף לאחר ט"ו הולכת ומתחסרת‪ ,‬והאיך אפשר‬
‫לברך אז על חידושה‪ ,‬והרי אז אינה מתחדשת רק‬
‫מתחסרת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובישוב דעה זו דשפיר יש לברך ברכת הלבנה עד‬
‫שיעברו עליה ט"ו ימים שלימים משעת המולד‪ ,‬אע"פ‬
‫שהלבנה מתחילה להתחסר ממילואה אף מעט קודם‬
‫לכן‪] ,‬וכדלקמן בסמוך )הערה לח( דמהא"ט דעת‬
‫מהרי"ל וסייעתו שאין מברכים ברכת הלבנה אלא עד‬
‫חצי מכ"ט י"ב תשצ"ג[‪ ,‬עי' שו"ת שבות יעקב )ח"ג‬
‫סו"ס לא( שביאר‪ ,‬ד'בזמן מועט כזה עדיין לא ניכר‬
‫חסרונה'‪ ,‬וכן ביאר בשו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן‬
‫מוילנא‪ ,‬סימן סג ד"ה ומה דהכריח(‪ ,‬ד'ודאי כל ששה שעות‬
‫הראשונות מעת שמתחלת לחסור‪ ,‬אין ניכר כלל‬
‫לעולם החסרון‪ ,‬ולא נתמעט האור שלה על פני תבל‬
‫באלו ששה שעות מכמות שהיתה‪ ,‬וא"כ מה בכך‬
‫שהולכת ומתחסרת‪ ,‬הא מכ"מ מאירה כמקדם'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫וע"ע לקמן בסמוך )הערה לט אות ב'( שיש לבאר כעי"ז‬
‫אף בדעת הפוסקים דסבירא להו דשפיר יש לברך‬
‫ברכת הלבנה אף ביום ט"ז משעת המולד‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו‪.‬‬
‫]ג‪ .‬ולענין משנ"ת בפשיטות שיש למנות ט"ו ימים‬
‫משעת המולד ולא מתחילת יום ראש חודש‪ ,‬עי' שו"ת‬
‫עצי ברושים להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬שם( שכתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬דכיון דהטעם דאחר ט"ו יום אסור לברך הוא‬
‫משום דאז מתחלת לחסור‪ ,‬וזה ידוע דתיכף אחר ט"ו‬
‫יום מזמן המולד מתחלת לחסור‪ ,‬ואף שבימי החודש‬
‫עדיין לא עבר רק י"ד יום או י"ג יום‪ ,‬כגון בשנה‬
‫שמרחשון וכסלו שניהם מלאים‪ ,‬ומולד הלבנה הוא‬
‫שני ימים קודם ר"ח‪ ,‬ואין סברא כלל דיהיה מותר‬
‫לקדש עד ט"ז יום לימי החודש‪ ,‬עכ"ל; אכן יש‬
‫להביא בזה מש"כ בס' בני יששכר )מאמרי ר"ח מאמר א'‬
‫אות יג( בזה"ל‪ ,‬ולולא דמסתפינא מרבותי הייתי אומר‪,‬‬
‫דגם זמן ברכת הלבנה בחידושה תלוי בקביעות ר"ח‬
‫שלנו‪ ,‬ורשאים לברך עליו עד חציו של חודש ע"פ‬
‫קביעותינו הן מלא הן חסר‪ ,‬כיון שהשי"ת מסר זאת‬
‫בידינו‪ ,‬ואומר למלאכים אני ואתם נשאל לבי"ד של‬
‫מטה אימתי נקבע ר"ח )שמות רבה טו‪,‬ב(‪ ,‬אבל מסתפינא‬
‫תפז‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫י"ב תשצ"ג‪ ,‬ואין מחלוקת לדינא‪ ,‬כן נראה לענ"ד כו'‪,‬‬ ‫ירח הנראה מהלילה הרביעי עד ליל י"ד מברכים‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬ולפי דבריו‪ ,‬הרי שאף הרמ"א לא החמיר בזה‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ומשמע דבליל ט"ו אינו רשאי לברך‪ ,‬ואפשר‬
‫אלא לכתחילה‪ ,‬וראה לעיל בסמוך )הערה לז אות א'( שכן‬ ‫דהיינו היכא שכבר עבר חצי מכ"ט י"ב תשצ"ג‪ ,‬דכל‬
‫כתב אף בשו"ת עצי ברושים בביאור דעת הרמ"א[‪.‬‬ ‫כהא"ג אינו רשאי לברך ברכת הלבנה אע"פ שעדיין‬
‫אכן מדברי המשנה ברורה )תכו‪,‬יג( נראה שהבין‬ ‫לא עברו ט"ו ימים שלימים[‪ .‬ועי' בית יוסף )תכו‪,‬ג ד"ה‬
‫בפשיטות בביאו"ד הטור והמחבר‪ ,‬דשפיר יש לברך‬ ‫ומ"ש רבינו והני( שהביא דעה זו‪ ,‬וכן הרמ"א )תכו‪,‬ג( פסק‬
‫אף לאחר חצי מכ"ט י"ב תשצ"ג‪ ,‬עד שיעבור ט"ו‬ ‫כדברי מהרי"ל להלכה‪ ,‬שאין לברך על הלבנה עד אחר‬
‫ימים שלימים מעל"ע משעת המולד‪ ,‬ולפ"ז הרי‬ ‫ט"ו ימים שלימים מהמולד ]כדעת הטור והמחבר‬
‫שנחלקו המחבר והרמ"א בדי"ז‪ ,‬האם רשאי לברך‬ ‫הנ"ל בסמוך )הערה לז([‪ ,‬אלא עד שיעברו חצי מי"ב‬
‫ברכת הלבנה אחר שעברו חצי מכ"ט י"ב תשצ"ג‪,‬‬ ‫כ"ט תשצ"ג‪.‬‬
‫קודם שעברו ט"ו ימים שלימים מעל"ע משעת‬ ‫ויש שהוסיפו עוד בזה‪ ,‬דאף הטור והמחבר שכתבו‬
‫המולד‪.‬‬ ‫בפשיטות שיש לברך ברכת הלבנה עד ט"ו ימים‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה אחרונים שהכריעו כדעה‬ ‫מהמולד‪ ,‬אין כוונתם לט"ו ימים שלימים‪ ,‬אלא מעט‬
‫זו‪ ,‬דאין לברך ברכת הלבנה אחר שעברו חצי מכ"ט‬ ‫פחות מט"ו ימים שלימים‪ ,‬ומודים הם לדברי מהרי"ל‬
‫י"ב תשצ"ג‪ ,‬וכן כתב בס' יוסף אומץ )סי' תסז(‪ ,‬וכ"כ‬ ‫והרמ"א שאין לברך אלא עד חצי מכ"ט י"ב תשצ"ג‪,‬‬
‫בשו"ת ספר יהושע )סימן יד ד"ה ומעתה( שאין לברך‬ ‫]ולפ"ז הרי שאין כוונת הרמ"א לחלוק על דברי‬
‫אחר זמן זה ואפילו בלא שם ומלכות‪' ,‬כיון דלא נתקן‬ ‫המחבר הנ"ל‪ ,‬אלא לפרש דבריו[‪ ,‬וכן נראה בשו"ת‬
‫הברכה והשבח על החסרון רק על הטובה‪ ,‬ומה לנו‬ ‫ספר יהושע )סימן יד‪ ,‬ד"ה ועל החדשים‪ ,‬וד"ה ומעתה( שהבין‬
‫לומר שבחים שאינם ראויים‪ ,‬אי"ז מברך אלא מנאץ‪,‬‬ ‫כן בפשטות בביאו"ד הטור והמחבר‪ ,‬ואפשר שכן‬
‫ולכן נראה לענ"ד דהאומרים בשם ומלכות עתידים‬ ‫כוונת הפרי חדש )תכו‪,‬ב(‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וכן כתב בערוך‬
‫ליתן את הדין על זה‪ ,‬ובפרט שכבר הכריעו‪ ,‬ואין לנו‬ ‫השולחן )תכו‪,‬יא( בביאור דברי הטור והמחבר‪ ,‬וביאר‬
‫בזה אחרי הכרעת המחבר והרמ"א ז"ל‪ ,‬ובפרט‬ ‫הדברים בזה"ל‪ ,‬ולא כתב ]‪-‬הרמ"א[ בלשון 'יש‬
‫דקיי"ל אף בספק ברכות להקל'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אומרים'‪ ,‬משום דסבירא ליה דגם כוונת הטור ושו"ע‬
‫‪ .ËÏ‬א‪ .‬הנה עי' שיירי כנה"ג‬
‫)סי' תכו הגה"ט אות ב'(‬ ‫כן‪ ,‬שלא חשו לדקדק בהשעות היתירים‪] ,‬ומשו"ה‬
‫שכ'‪ ,‬שמצא בשיטה לסנהדרין לאחד מגדולי‬ ‫כתבו בסתמא דשפיר יש לברך עד ט"ו ימים משעת‬
‫האחרונים בשם תלמידי הר"פ והמאירי‪ ,‬דשפיר דמי‬ ‫המולד[‪ ,‬ועוד‪ ,‬דהשעות היתירים אינם אלא כשחל‬
‫לברך ברכת הלבנה אף ביום ט"ז‪ ,‬ומ"ש בגמ'‬ ‫המולד בראש היום שזהו מקרה רחוקה‪] ,‬והיינו‬
‫דנהרדעי אמרי עד ששה עשר יום בחודש‪ ,‬היינו עד‬ ‫בתחילת הלילה‪ ,‬ובכהא"ג הרי שלדעת הרמ"א אין‬
‫ועד בכלל‪ .‬ובאמת כן נראה מדברי המאירי )סנהדרין‬ ‫לברך ברכת הלבנה בלילה הט"ז מליל המולד‪ ,‬שהרי‬
‫מב‪ .‬ד"ה כל המברך(‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬ועד אימתי‬ ‫הוא לאחר חצי מכ"ט י"ב תשצ"ג‪ ,‬ולדעת הטור‬
‫מברכים‪ ,‬אם לא בירך בלילה ראשונה מברך בשניה‪,‬‬ ‫והמחבר שפיר יש לברך לפי שעדיין לא עברו ט"ו‬
‫וכן עד שתתמלא פגימתה ותיעשה כנפה‪ ,‬והוא עד‬ ‫ימים שלימים מעל"ע[‪ ,‬וע"פ הרוב יחול המולד הרבה‬
‫ששה עשר יום בחודש‪ ,‬אבל מכאן ואילך ישנה היא‪,‬‬ ‫שעות בתוך היום‪ ,‬וא"כ ממילא כשיכלו חצי כ"ט י"ב‬
‫ואין ראוי לברך עליה בלשון 'מחדש חדשים'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫תשצ"ג יכלו הט"ו יום‪] ,‬ובלילה שלאחמ"כ לכו"ע לא‬
‫ובביאור הלכה )תכו‪,‬ג ד"ה ולא( הוסיף להוכיח כן‬ ‫יוכלו לברך ברכת הלבנה[‪ ,‬ואדרבא לפעמים יכלו‬
‫ממש"כ ביד רמ"ה )סנהדרין מב‪ .‬ד"ה ואמר‪ ,‬הא'(‪ ,‬דהנה‬ ‫הט"ו יום ועדיין לא יכלו החצי כ"ט י"ב תשצ"ג‪ ,‬כגון‬
‫בגמ' )סנהדרין שם( מבו' דנהרדעי סבירא להו הכי‬ ‫שהמולד נפל בתוך החצי יום השני‪] ,‬וצ"ע[‪ ,‬ובאמת‬
‫בביאור דברי ריו"ח‪ ,‬דמ"ש ריו"ח 'עד שתתמלא‬ ‫אי אפשר לדקדק בשעות אחדים‪ ,‬מפני שאז לא ניכר‬
‫פגימתה' היינו עד ששה עשר יום בחודש‪ ,‬וילה"ק‬ ‫עדיין חסרונה כלל‪ ,‬ולכן לא דקדקו הש"ס והפוסקים‬
‫שהרי כבר קודם לכן נתמלאה פגימת הלבנה‪ ,‬וביאר‬ ‫בשעות ספורות לכאן ולכאן‪ ,‬ולזה קאמר רבינו הרמ"א‬
‫הרמ"ה דעכ"פ עדיין אינה מתחילה להתחסר אלא‬ ‫שלכתחילה ידקדק האדם לבלי לאחר החצי מן כ"ט‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫הנה בתחילת התחדשותה לא נראית בעליל תמני סרי‬
‫שעה‪ ,‬כמבו' בראש השנה )כ‪ ,(:‬דאע"ג דלבני מערבא‬
‫נראית אחר שש שעות‪ ,‬מכ"מ להיראות בעליל לכל‬
‫באי עולם אינה נרגש אורה עד י"ח שעות‪ ,‬ולבני‬
‫מערבא נמי היינו לעדים המביטים ומציצים בין‬
‫החרכים להעיד‪ ,‬וכמה פעמים אינה נראית להם‬
‫ומעברים החודש הואיל ולא באו העדים‪ ,‬והשתא ק"ו‪,‬‬
‫אם אורה אינה נראה עד אחרי י"ח שעות‪ ,‬כש"כ‬
‫כשהיא מלאה ומאירה לכל עבר רק שמתחסר מעט‬
‫מעט‪ ,‬שלא יהיה נרגש החסרון עד אחר י"ח שעות‬
‫לכה"פ‪ ,‬וא"כ היה יכול לברך לכל הפחות עד י"ח‬
‫שעות אחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג‪ ,‬שהוא כמו שש‬
‫שעות ביום ט"ז‪ ,‬ולפענ"ד יש לסמוך על זה אפילו‬
‫לכתחילה בשעת הדחק‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע שו"ת עצי‬
‫ברושים )להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬סימן סג( שהביא דברי‬
‫החת"ס‪.‬‬
‫ג‪ .‬וע"ע אליה רבה )תכו‪,‬ח( שכתב להוכיח כדעה זו‪,‬‬
‫דמ"ש נהרדעי דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה 'עד‬
‫ששה עשר בחודש'‪ ,‬היינו עד ולא עד בכלל‪ ,‬דהנה‬
‫בדעת רב יהודה )סנהדרין מא‪ (:‬דאמר 'עד שבעה‬
‫בחודש'‪ ,‬פירש"י )שם מב‪ .‬ד"ה ותרוייהו( בזה"ל‪ ,‬דרב‬
‫יהודה סבר מילוי פגימתה דקאמר ריו"ח למיהוי כי‬
‫יתירא‪ ,‬דהואי כמו יתר של קשת‪ ,‬שתהא כל פגימת‬
‫הקשת מליאה עד היתר‪ ,‬דהיינו חצי עיגול‪ ,‬והאי לסוף‬
‫שבעה הוא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי ש'עד שבעה' דקאמר רב‬
‫יהודה היינו עד ועד בכלל‪] ,‬דס"ל דכיון שהלבנה‬
‫כחצי עיגול שוב אינו יכול לומר 'מחדש חדשים'[‪,‬‬
‫ומדרב יהודה נשמע לנהרדעי‪ ,‬דמ"ש נהרדעי 'עד‬
‫ששה עשר בחודש' היינו נמי עד ועד בכלל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת ספר יהושע )סימן יד ד"ה ואם אמנם(‬
‫שכתב לדחות הראיה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם אמנם בלא"ה זה אינו‬
‫ראיה‪ ,‬דבודאי במקום דמוכח דאינו בכלל אין להוכיח‬
‫מאחד לחבריו‪ ,‬ובפרט דאפשר דנהרדעי לא שמעו‬
‫כלל הך דרב יהודה‪ ,‬דהא בסוף פ"ק דסנהדרין )יז‪(:‬‬
‫משמע דרב יהודה היה מחריפי דפומבדיתא‪ ,‬ולדעתי‬
‫לא היה עם בעלי נהרדעי בזמן אחד‪ ,‬והגמ' הביא כל‬
‫אחד מה שפירש בו‪ ,‬והביא הגמ' לשון כל אחד כמו‬
‫שאמרו‪ ,‬אבל באמת זה ]‪-‬רב יהודה[ כיוון עד ועד‬
‫בכלל‪ ,‬ונהרדעי כיוונו דעד ולא עד בכלל‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫יעו"ש מה שהוסיף עוד בזה‪ .‬וכ"כ בערוך השולחן‬
‫)תכו‪,‬יב( לדחות הראיה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואין זו ראיה כלל‪,‬‬
‫תפח‬
‫לאחר ט"ז בחודש‪] ,‬והיינו שאין חסרונה ניכר אלא‬
‫לאחר ט"ז בחודש אע"פ שמתחילה להתחסר מעט‬
‫קודם לכן‪ ,‬וכדלקמן בהמשה"ד )אות ב'([‪ ,‬וסבירא להו‬
‫לנהרדעי דמ"ש ריו"ח 'עד שתתמלא פגימתה' היינו‬
‫עד שתעמוד במילואה‪ ,‬עכ"ד הרמ"ה‪ ,‬והרי לן מדברי‬
‫הרמ"ה דשפיר יש לברך ברכת הלבנה אף ביום ט"ז‪,‬‬
‫ומ"ש נהרדעי 'עד ששה עשר בחודש' היינו עד ועד‬
‫בכלל‪.‬‬
‫וכמה מגדולי האחרונים כתבו לסמוך על דעה זו‪,‬‬
‫ועכ"פ בשעת הדחק‪ ,‬ולברך ברכת הלבנה בליל ט"ז‬
‫מהמולד בשו"מ‪ ,‬וכן כתב בשו"ת חתם סופר )או"ח‬
‫סימן קב ד"ה ואי משום(‪ ,‬ד'לפענ"ד יש לסמוך על זה‬
‫אפילו לכתחילה בשעת הדחק'‪] ,‬וראה לשונו לקמן‬
‫בהמשה"ד‪ ,‬וע"ע שו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן‬
‫מוילנא‪ ,‬סימן סג ד"ה אמנם למעשה( שהביא דברי החת"ס‪,‬‬
‫וביאר דבריו בזה"ל‪ ,‬וגם הגאון בעל חתם סופר ז"ל‬
‫לא כתב רק שיש לסמוך על זה לכתחילה בשעת‬
‫הדחק‪ ,‬ונראה כוונתו דמש"כ שיש לסמוך ע"ז‬
‫לכתחילה‪ ,‬אינו לומר שמותר להורות הוראה‬
‫לכתחילה לקדש ביום ט"ז‪ ,‬אך אם היה שעת הדחק‪,‬‬
‫והיינו שהיתה מכוסה בעבים מתחילה ולא היו יכולים‬
‫לקדשה מקודם‪ ,‬אבל אם היתה הלבנה נראית בזמנו‪,‬‬
‫ופשעו איזה אנשים ולא קידשו הלבנה‪ ,‬לדידהו אסור‬
‫לקדש ביום ט"ז‪ ,‬כן נראה לי כוונתו בזה‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬
‫וראה עוד שם )בסוף הסימן‪ ,‬ד"ה והיוצא( שכתב נמי‬
‫בזה"ל‪ ,‬והיוצא לנו להלכה כו'‪ ,‬אבל לאחר שעברו‬
‫ט"ו יום שלימים‪ ,‬יכולים לקדש בלא שו"מ מיהת‪,‬‬
‫ולסמוך על דעת ר"פ והמאירי ז"ל שמתירים כל יום‬
‫ט"ז‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בשו"ת השיב משה )או"ח סימן‬
‫יד(‪ ,‬ד'ודאי כל פה יודה ויאמר דראויים הגדולים הללו‬
‫לסמוך עליהם עכ"פ בשעת הדחק'‪ ,‬וכן כתב בשו"ת‬
‫שואל ומשיב )מהדו"ק ח"ג סו"ס קנא(‪ ,‬שיש לברך אף‬
‫בליל ט"ז בשם ומלכות‪ ,‬ועוד שנה דבריו בספרו דברי‬
‫שאול 'עדות ביוסף' )פ"ב מהל' עדות ה"ד(‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫דברי יציב )או"ח סימן קעט אות ד'(‪ ,‬ד'נראה דבשעת הדחק‬
‫היכא שלא היה אפשר לברך מקודם לכן‪ ,‬בודאי יש‬
‫לסמוך על כל הני רבוותא ולברך'‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובישוב דעה זו‪ ,‬היאך מברכים על הלבנה אפילו‬
‫בליל ט"ז‪ ,‬והלא הלבנה כבר מתחסרת והולכת‪ ,‬עי'‬
‫שו"ת חתם סופר )או"ח סימן קב ד"ה ואי משום( שכתב‬
‫לבאר בזה"ל‪ ,‬ואי משום דפוחתת והולכת‪ ,‬יש לומר‪,‬‬
‫תפט‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫הסכמת הרבה פוסקים שלמעשה אין לברך ביום ט"ז אלא בלא הזכרת שם ומלכות מ‪.‬‬

‫)להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬סימן סג ד"ה עוד באתי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכל‬ ‫דאפילו במשנה אחת במאמרים סמוכים זה לזה‪ ,‬מצינו‬
‫דבריו ז"ל אלו אינו אלא מן התימה‪ ,‬דמלבד דאין‬ ‫דהראשון הוי עד ולא עד בכלל והשניה עד ועד בכלל‪,‬‬
‫טעם לזה‪ ,‬דלמה יהא אסור לקדש אח"כ‪ ,‬דהא בהדי'‬ ‫והוא בפי"ט דכלים )משנה ב'(‪ ,‬חבל היוצא מן המיטה‬
‫אמרינן דיכול לקדש עד דתיהוי כי תנפיא‪ ,‬עוד שגה‬ ‫עד חמשה טפחים טהור מחמשה ועד עשרה טמא‪,‬‬
‫בזה שגיאה גדולה‪ ,‬דאינו במציאות כלל דיתאחר‬ ‫ומפרש הש"ס )חולין נה‪ (.‬דחמשה כלמעלה ועשרה‬
‫המולד שני ימים או שלשה אחר ראש חודש‪ ,‬ואפילו‬ ‫כלמטה‪ ,‬וכש"כ בשני אמוראים‪ ,‬ועוד‪ ,‬דלהדי' אמרינן‬
‫יום אחד אחר ראש חודש אינו בנמצא כלל‪ ,‬ואפילו‬ ‫בסוף פרק הרואה כתם )נדה נח‪ (:‬דכל שיעורי חכמים‬
‫ביום ראש חודש עצמו אינו בנמצא שיפול המולד‬ ‫לחומרא בענין זה דעד ועד בכלל או לא עד בכלל‬
‫אחר חצות‪ ,‬רק בר"ח שבט נמצא לפעמים כשחשון‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וא"כ בכאן ממילא דספק ברכות להקל‪,‬‬
‫וכסלו שניהם חסרים‪ ,‬אבל למחרת ראש חודש לא‬ ‫והחומרא הוא משום חשש ברכה לבטלה‪ ,‬ובפרט שזה‬
‫נמצא בעולם כלל וכלל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הוא כנגד הסברא שבחסרון הלבנה יברכו מחדש‬
‫ה‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬אשר יש מן האחרונים שהעלו‬ ‫חדשים‪ ,‬ולכן חלילה לסמוך על זה נגד כל רבותינו‬
‫סברא בזה‪ ,‬דיש לומר דשפיר יש לברך עד כ"ב‬ ‫הראשונים והטור ושו"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בחודש‪ ,‬והיינו ז' ימים לפני סוף החודש‪ ,‬וכן העלה‬ ‫ועוד יש להוסיף בזה‪ ,‬אשר למשנ"ת לעיל בסמוך‬
‫סברא זו בשו"ת חתם סופר )או"ח סימן קב ד"ה אך נראה‬ ‫)הערה כט אות ב'( מדברי הרמ"ע מפאנו‪ ,‬שפירש דברי‬
‫לי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אך נראה לי עוד יותר‪ ,‬כי היכי דאמרינן אחר‬ ‫רב יהודה ונהרדעי באופ"א‪ ,‬ולדבריו הרי שלא נחלקו‬
‫שבעה ]‪-‬ימים מהמולד[ כבר נתבסמה וכמילוי‬ ‫רב יהודה ונהרדעי בדי"ז כלל‪ ,‬ורב יהודה לא מיירי‬
‫פגימתה דמי‪ ,‬וכמש"כ בתשו' מנחם עזריה הנ"ל )שו"ת‬ ‫אלא לענין תחילת זמן ברכת הלבנה‪ ,‬ונהרדעי לא‬
‫הרמ"ע מפאנו סימן עח( דעד שבעה נראית פגימתה וגנאי‬ ‫מיירי אלא לענין סוף זמנה‪ ,‬הרי שאין להוכיח מדברי‬
‫הוא לה‪] ,‬וכדעת הר"י גיקטלייא דלעיל )הערה כט(‬ ‫רב יהודה דמ"ש נהרדעי 'עד ששה עשר בחודש' היינו‬
‫שאין לברך ברכת הלבנה אלא אחר שעברו ז' ימים‬ ‫עד ועד בכלל‪ ,‬דאפשר דרב יהודה נמי עד ולא עד‬
‫משעת המולד[‪ ,‬א"כ לפ"ז היה ראוי לומר כתחילתה‬ ‫בכלל קאמר‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה ל'( דלדעת‬
‫כן סופה‪ ,‬ועד שבעה ימים האחרונים שבחודש יכול‬ ‫הרבה פוסקים שפיר דמי לברך אף ביום השביעי ולא‬
‫לברך‪ ,‬שאז הוא פגימה שלה כמו ז' ימים הראשונים‪,‬‬ ‫בעינן ז' ימים שלימים מעל"ע[‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫והא דלא מברכים אלא עד ט"ז‪ ,‬היינו לפי מה שסיים‬ ‫ד‪ .‬עי' שו"ת ספר יהושע )סימן יד ד"ה וכן משמע(‬
‫תשובת מנחם עזריה )שם(‪ ,‬דימי ברכתה הם תשעה‪,‬‬ ‫שהאריך לפקפק בדעה זו‪ ,‬וכתב לפרש דברי‬
‫מתחילת ז' עד תחילת ט"ז‪ ,‬לדידיה הוי להו ט' ימים‬ ‫הראשונים הנ"ל בתחילה"ד )אות א'( באופ"א‪ ,‬דלעולם‬
‫נגד ט' גלגלים עד גלגל הירח עיי"ש‪ ,‬עכ"ל החת"ס‪.‬‬ ‫אין כוונתם שיש לברך ברכת הלבנה אף ביום ט"ז‬
‫אכן‪ ,‬אף החת"ס בודאי לא כתב כן להלכה ולמעשה‪,‬‬ ‫משעת המולד‪ ,‬אלא שפעמים שיחול המולד אחר‬
‫ועי' נמי שו"ת עצי ברושים )להגר"ש הכהן מוילנא‪ ,‬סימן‬
‫תחילת יום א' בחודש‪ ,‬ונמצא שסיום ט"ו ימים‬
‫סג( שהביא דברי החת"ס‪ ,‬וכתב על דבריו בזה"ל‪,‬‬ ‫מהמולד הרי הוא ביום ט"ז בחודש‪ ,‬וזהו שכתבו‬
‫ומיהו מש"כ החת"ס עוד סברא דמותר לקדש עד יום‬ ‫דשפיר יש לברך אף ביום ט"ז בחודש‪ ,‬אך לעולם אין‬
‫כ"ב בחודש‪ ,‬על זה בודאי אין לסמוך כלל‪ ,‬ואפילו‬ ‫לברך ברכת הלבנה אלא עד ט"ו ימים משעת המולד‪,‬‬
‫לברך בלא שם ומלכות‪ ,‬ונראה דגם הוא ז"ל לא כתב‬
‫]וכדעת הטור והמחבר דלעיל בסמוך )הערה לז(‪ ,‬או אף‬
‫כן רק לפלפולא בעלמא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מעט קודם לכן‪ ,‬וכדעת מהרי"ל וסייעתו הנ"ל בסמוך‬
‫‪ .Ó‬כן כתב בשו"ת שבות יעקב )ח"ג סו"ס לא(‪,‬‬ ‫)הערה לח([‪ .‬אך במחכ"ת דבריו לא יתכנו במציאות‪,‬‬
‫ד'למעשה אין לסמוך עליהם לקדש ביום י"ו ולברך‬ ‫ולעולם לא יחול המולד זמן רב כ"כ לאחר תחילת‬
‫עליהם בשם ומלכות‪ ,‬רק יש לקדשה בלי שם‬ ‫החודש‪ ,‬וכבר תמה על דבריו בשו"ת עצי ברושים‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תצ‬

‫יט‪ .‬נהגו שלא לברך ברכת הלבנה בליל שבת ויו"ט‪ ,‬ונאמרו כמה וכמה טעמים בדבר‪ ,‬אך‬
‫בשעת הדחק‪ ,‬כגון שלאחמ"כ יעבור זמן הברכה‪ ,‬מותר לברך בשבת ויו"ט אפילו‬
‫לכתחילה‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה מא‪.‬‬

‫דמי לברך ברכת הלבנה אף בשבת ויו"ט‪ ,‬מפני מה לא‬
‫אמרו שאין מברכים ברכת הלבנה אלא בליל שבת‬
‫שהוא מבושם טפי ממוצ"ש‪ ,‬ובהכרח שאין מברכים‬
‫ברכת הלבנה בשבת ויו"ט‪ .‬ובדברי רבותינו הרו"א‬
‫מצינו כמה וכמה דרכים בביאור טעמא דמילתא‪ ,‬מפני‬
‫מה אין מברכים ברכת הלבנה בשבת ויו"ט‪ ,‬ונסדר‬
‫בס"ד דבריהם ומה שיש להעיר בזה‪.‬‬
‫א‪ .‬יש שביארו טעם די"ז‪ ,‬לפי שברכת הלבנה הרי‬
‫היא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬וכיון שכך הרי הוא כאילו‬
‫יוצא לקראתה חוץ מאלפיים אמה שלו‪ ,‬ויש לחוש‬
‫בזה משום איסור יציאה חוץ לתחום‪ ,‬דהא בעירובין‬
‫)מג‪ (.‬מיבעיא לן אי איכא תחומין למעלה מעשרה‪,‬‬
‫ושמא הלכה דאיכא תחומין למעלה מעשרה‪ ,‬ומשו"ה‬
‫אין לברך ברכת הלבנה בליל שבת ויו"ט‪ .‬טעם זה‬
‫נזכר בדברי השואל בתשו' הרשב"א )ח"ד סימן מח(‪] ,‬אך‬
‫הרשב"א גופי' כתב לדחות טעם זה‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בהמשה"ד[‪ ,‬וכן בספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה‬
‫הרואה הלבנה( הביא שראה כתוב שאין מברכים על‬
‫הלבנה בליל שבת ויו"ט מהא"ט דהוי כיוצא חוץ‬
‫לתחום‪] ,‬אכן אף הוא כתב לדחות טעם זה‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בהמשה"ד[‪ ,‬וכן מבו' טעם זה במנהגי מהרי"ל )הלכות‬
‫חג השבועות אות ז'(‪ ,‬שמהרי"ל לא היה מברך על הלבנה‬
‫בשום יו"ט שחל במוצאי שבת‪ ,‬וכגון בליל חג‬
‫השבועות שחל במוצ"ש‪ ,‬ומטעם הנ"ל שיש בזה‬
‫משום איסור תחומין‪ ,‬וכ"ה בפסקי ריקאנטי )סימן פו(‪,‬‬
‫דמהא"ט דהוי כיוצא חוץ לתחום‪ ,‬אין מברכים על‬
‫הלבנה בליל שבת ויו"ט‪.‬‬
‫וכן כתב טעם זה בשו"ת הרמ"ע מפאנו )סימן עח(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬קדמונינו אמרו דחיישי' לדברי האומר יש‬
‫תחומין למעלה מעשרה‪ ,‬וכן כתוב בספר אגודה‪,‬‬
‫פירוש לדבריהם‪ ,‬כי גבהו שמים לרום מהלך ת"ק שנה‬
‫מעומק הארץ הלזו‪ ,‬הנה הפלגת המרחק מן המרכז‬
‫לעגולה גורם לקוים ישרים אין ביניהם אצל המרכז‬
‫אלא כמלא נימה‪ ,‬וכשיראה האדם עצמו למעלה‬
‫מעשרה בנקודה הנוכחית על ראשו‪ ,‬הנה בצאתו כלפי‬
‫הירח לברך ליוצרה מיחזי כיוצא חוץ לתחום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ומלכות'‪ ,‬עכ"ל; ובישועות יעקב )תכו‪,‬ה( כתב נמי‬
‫בזה"ל‪ ,‬ובעיני הדבר רחוק מאד לסמוך ע"ז ולכנוס‬
‫בספק ברכות על דעה שלא הובאה ביתה יוסף‪ ,‬גלל‬
‫כן פעם אחת אירע פה שלא נראית הלבנה עד ליל‬
‫ט"ז‪ ,‬והוריתי לקדשה בלי שו"מ‪ ,‬כי ירא אני לכנוס‬
‫בחשש ספק ברכה לחינם‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ במטה אפרים‬
‫)תקפא‪,‬י(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם מחמת איזה אונס לא קידש‪ ,‬רשאי‬
‫לקדש בליל י"ו‪ ,‬אבל לא יאמר שם ומלכות לא‬
‫בפתיחה ולא בחתימה‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז בשו"ת שבט‬
‫הלוי )ח"ז סימן כא אות ב'( ובשו"ת אור לציון )ח"ג פרק ד'‬
‫אות ו'(‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת ספר יהושע )סימן יד ד"ה וכן נראה(‬
‫שכתב לפקפק אף בזה‪ ,‬וסבירא ליה דאין לברך ברכת‬
‫הלבנה ביום ט"ז אפילו בלא הזכרת שם ומלכות‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ולזאת אמרתי דלענ"ד אף בלא שם ומלכות אין‬
‫לברך בעת חסרונה‪ ,‬כי השבח שאנו אומרים כאשר‬
‫נתקן בברכות קידוש החודש‪ ,‬נתקן על תוספות טובה‬
‫ולא על חסרונה‪ ,‬ולא דמי לשאר ספיקות דהיכי דיש‬
‫ספק בברכה דאומרים בלא שם ומלכות‪ ,‬דהתם עכ"פ‬
‫טובה איכא אלא דיש ספק אם לברך‪ ,‬לכן אמרינן בלא‬
‫שם ומלכות‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד לעיל בסמוך )הערה לט‪,‬‬
‫אות ג' ואות ד'( שהבאנו עוד מדבריו בזה‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫‪ .‡Ó‬ראשית דבר יש להקדים בזה‪ ,‬דהנה די"ז‬
‫שאין לברך על הלבנה בשבת ויו"ט‪ ,‬נזכר בדברי רבים‬
‫מגדולי הפוסקים הרו"א‪ ,‬וחלקם נקטו די"ז כדבר‬
‫פשוט ויצאו לחפש אחר טעמא דמילתא‪] ,‬וכפי‬
‫שיבואר להלן בהמשה"ד שהטעמים לדי"ז תמוהים‬
‫טובא[‪ ,‬ולא ידעתי מהיכן הוציאו די"ז בפשיטות שאין‬
‫לברך על הלבנה בשבת ויו"ט‪ .‬ובשו"ת הרמ"ע‬
‫מפאנו )סימן עח( ובבית מאיר )תכו‪,‬א( ]בשם מוה"ר‬
‫יהושע העשיל מלבוב בעל שו"ת פני לבנה )נפטר בשנת‬
‫תקל"א‪ ,‬וכ"ה בספרו הנ"ל הנדמ"ח ירושלים תשע"ז‪ ,‬סימן קכ עמ'‬
‫)פרק‬ ‫תכט([ כתבו לדייק כן מהא דאיתא במסכת סופרים‬
‫כ' ה"א(‪ ,‬שאין מברכים על הלבנה אלא במוצאי שבת‬
‫כשהוא מבושם‪ ,‬ורבים מן הראשונים פירשו דהיינו‬
‫שיהא המברך מבושם ובגדיו נאים‪ ,‬ואם איתא דשפיר‬
‫תצא‬
‫ועוד‪ ,‬דמש"כ הראשונים הנ"ל שיש לחוש בזה משום‬
‫תחומין למעלה מעשרה‪ ,‬הנה כיון דלא נקטינן הלכתא‬
‫להדי' דיש תחומין למעלה מעשרה‪ ,‬ובגמ' )עירובין שם(‬
‫בעיא דלא איפשיטא היא‪ ,‬א"כ חומרא דאתי לידי‬
‫קולא היא‪ ,‬שהרי ברכת הלבנה מצוה היא‪ ,‬וכיון‬
‫שהגיע זמנה מא"ט ניחוש לתחומין יותר מלקיום‬
‫המצוה בזמנה‪ ,‬יעו"ש בארוכה‪ .‬וע"ע תפארת ישראל‬
‫)מועד קטן פ"א מ"ז 'בועז' אות א'( שהאריך לתמוה על טעם‬
‫זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואני בעניי לא הבנתי‪ ,‬מאי שנא מרעמים‬
‫וברקים שמברכים עליהם בשבת ויו"ט‪ ,‬ותו‪ ,‬דהיכן‬
‫מצינו נדנוד איסור לברך על מה שהוא חוץ לתחום‪,‬‬
‫והרי אפילו נימא שיש תחומין למעלה מעשרה‪ ,‬מותר‬
‫אפילו לשתות ממי גשמים מדמיא ניידי ולא קנו‬
‫שביתה )עירובין מו‪ ,(.‬ה"נ הלבנה ואורה מינד ניידי‬
‫תמיד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש שכתבו בטעמא דמילתא שאין מברכים‬
‫ברכת הלבנה בשבת ויו"ט‪ ,‬לפי שברכת הלבנה הרי‬
‫היא כעין תחינה ובקשה‪ ,‬ואין מבקשים בקשות‬
‫פרטיות בשבת ויו"ט‪ ,‬וכ"כ טעם זה במנהגי מהרי"ל‬
‫)שם(‪ .‬אכן אף טעם זה צ"ע‪ ,‬שהרי בברכה עצמה אין‬
‫אומרים בקשות כלל‪ ,‬ואף אם היו בה בקשות לא היה‬
‫איסור בדבר‪ ,‬וכמבו' בירושלמי )שבת פט"ו ה"ג(‬
‫דבטופסי ברכות מותר לבקש בקשות אף בשבת ויו"ט‪,‬‬
‫]ואכמ"ל בפרטי איסור בקשת צרכיו בשבת[; ואם‬
‫משום הפסוקים והבקשות שנהגו לאומרם לאחר‬
‫אמירת הברכה‪ ,‬נראה שאי"ז מספיק כדי לבטל או‬
‫לאחר הברכה‪ ,‬שהרי אינם אלא מנהג בעלמא‪ ,‬ובאמת‬
‫עי' ערוך השולחן )תכו‪,‬י( שכ'‪ ,‬דכל היכא שמברך ברכת‬
‫הלבנה בשבת‪] ,‬וכדלקמן בהמשה"ד )אות יב( שאם הוא‬
‫הלילה האחרון הראוי לברך בחודש זה‪ ,‬הסכמת‬
‫הפוסקים דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה אף בליל‬
‫שבת[‪ ,‬אין לו לומר אלא הברכה בלבד‪ ,‬ולא שאר‬
‫הפסוקים והבקשות שנוהגים להוסיף לאחמ"כ‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬יש שביארו טעם הדבר‪ ,‬לפי שאין מערבים‬
‫שמחה בשמחה‪ ,‬ועדיף כבוד שבת מלכתא וקדושת‬
‫יו"ט מברכת הלבנה‪ .‬כן כתב טעם זה בשו"ת הרמ"ע‬
‫מפאנו )סימן עח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועוד אני אומר‪ ,‬דכיון דעדיף‬
‫כבוד שבת כלה מלכתא וקדושת יו"ט ג"כ בלי ספק‬
‫מהקבלת פני לבנה‪ ,‬אין מערבין שמחה בשמחה‪ ,‬וניחא‬
‫במוצאי שבת ובמוצאי יו"ט כגון עצרת ויוהכ"פ לילך‬
‫מחיל אל חיל‪ ,‬ויש בהקבלה זאת נחת רוח מסילוק‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫אכן טעם זה תמוה טובא‪ ,‬דהן אמנם אמרו חכמים‬
‫שברכת הלבנה הרי היא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬מכ"מ‬
‫הרי המברך במקומו עומד ואינו יוצא כלל חוץ‬
‫לתחום‪ ,‬ומה ענין תחומין למעלה מעשרה לברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬וכבר כתב בספר הפרדס )שם( שהדברים‬
‫'מתמיהים מאד'; וכבר כתב בתשו' הרשב"א )שם(‬
‫דברים נחרצים לדחות טעם זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מה שאמרת‬
‫שמצאת לה"ר משה מקוצי זלה"ה שאין מברכים‬
‫ברכת הלבנה בליל שבת‪ ,‬דשמא יש תחומין למעלה‬
‫מעשרה והוי כמקבל פני רבו למעלה מעשרה‪ ,‬ושאלת‬
‫מה אני אומר בזה כו'‪ ,‬ומכ"מ לענין ברכת הלבנה‪ ,‬לא‬
‫ידעתי מה ענין זה של תחומין בברכת הלבנה‪ ,‬וכי אם‬
‫לא היה באפשר להקביל פני רבו אלא ממרחק גדול‬
‫שיהיה ביניהם‪ ,‬לא יקבל פניו‪ ,‬ואם תאמר כן א"כ אף‬
‫בחול לא יברך‪ ,‬שאין המברך קופץ למעלה עד מקומה‬
‫של לבנה‪ ,‬ועוד‪ ,‬שגם המברך אינו מברך אל הלבנה‬
‫אלא ליוצרה ברוך הוא‪ ,‬והוא יתברך אינו למעלה‬
‫מעשרה‪ ,‬ולא למעלה מן התחומין‪ ,‬שהוא למעלה מכל‬
‫זה עילוי רב‪ ,‬אלא שאנו מקבלים פני השכינה בדמיון‬
‫הלבנה שברא ומחדשה בכל חודש ושאינה משנה את‬
‫תפקידה‪ ,‬ועוד יש בזה ענין פנימי למי שזיכהו השי"ת‬
‫לעמוד עליו‪ ,‬ובדקנו בספר המצוות של הרב ז"ל‬
‫]‪-‬סמ"ק[ ולא מצאנו בו כן‪ ,‬ואפשר כי יש מי שקיצר‬
‫וכתב כן מעצמו‪ ,‬עכ"ל הרשב"א‪.‬‬
‫וכן בחי' הרשב"ץ )ברכות ל‪ :‬ד"ה אמר אביי( כתב‬
‫לדחות טעם זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש מי שכתב שאין מברכים על‬
‫הלבנה בליל שבת דשמא יש תחומין למעלה מעשרה‪,‬‬
‫ואיני מבין זה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן בהגהות מנהגים )טירנא‪ ,‬עמוד‬
‫קי( כתב בזה"ל‪ ,‬שמהר"ש קידש הלבנה פעם אחת‬
‫בליל שבת‪ ,‬ואמרו לו שהעולם נהגו לחוש בזה משום‬
‫איסור תחומין‪ ,‬והיה השר משחק בטעמם‪ ,‬אח"כ מצא‬
‫הגדול ז"ל טעם זה בספר אגודה‪ ,‬ואמר הגדול ז"ל‬
‫שאע"פ שהוא דחוק אין להפליג דברי הספר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובשו"ת הרדב"ז )ח"ד סימן קלג‪ ,‬ובמנין הכללי סימן אלף‬
‫רג( כתב נמי ד'כמה חלוש טעם זה'‪ .‬וכן בשו"ת שבות‬
‫יעקב )ח"ג סימן לא( הביא תשובת גיסו הגר"ד‬
‫אופנהיים‪ ,‬ונדפסה גם בספרו שו"ת נשאל דוד )ח"ג‬
‫או"ח סימן י'(‪ ,‬שהאריך לדחות טעם זה‪ ,‬דהא מצינו‬
‫מצות ראיה בעזרה ביו"ט שאף היא כהקבלת פני‬
‫השכינה )ירושלמי חגיגה פ"א ה"א(‪ ,‬אלא ודאי דאי"ז‬
‫כיציאה חוץ לתחום שהרי אינו יוצא בגופו ממש‪,‬‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫מברכים ברכת הלבנה בשבת‪ ,‬לפי שיש לחוש שמא‬
‫יוציא את הסידור לרה"ר‪ ,‬וכשם שגזרו חכמים שאין‬
‫תוקעים בשופר בר"ה שחל בשבת גזירה שמא יוציא‬
‫השופר ויטלטלנו ד' אמות ברה"ר )סוכה מב‪ :‬מגילה ד‪,(:‬‬
‫וכן גזרו לענין נטילת לולב ולענין קריאת המגילה‬
‫)סוכה שם‪ ,‬מגילה שם(‪ ,‬ה"נ יש לחוש לזה אף בברכת‬
‫הלבנה שיוציא הסידור לרה"ר‪ .‬וכן כתבו טעם זה בס'‬
‫בני ציון )תכו‪,‬ד( ובשו"ת דברי ישראל )ח"א סימן קט‪ ,‬ועוד‬
‫לו בקובץ 'תל תלפיות' טבת תר"צ עמ' כח(‪ ,‬וכעי"ז בס'‬
‫מרגליות הים )סנהדרין מב‪] ,(.‬וז"ל‪ ,‬ובקונט' מקורי‬
‫מנהגים כתבתי‪ ,‬שזהו כענין שאין אומרים פיוטים‬
‫בתפילת ערבית של יו"ט שחל להיות בשבת‪ ,‬לפי‬
‫שאין העם רגיל באמירתן חיישי' שמא יטלו הנרות‬
‫להקל הקריאה‪ ,‬ה"נ בקידוש הלבנה ברחוב שרגילים‬
‫לטלטל נרות מביהכנ"ס חיישי' בשבת‪ ,‬וגזרו נמי‬
‫ביו"ט‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן נזכר טעם זה בשדי חמד )אסיפ"ד‪,‬‬
‫מערכת ראש השנה סימן ב' אות ב'( ובשו"ת גנזי יוסף‬
‫)שווארץ‪ ,‬סימן קמו אות ד'( ובשו"ת מנחת יצחק )ח"ב סימן‬
‫קכ אות ב'(‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫ועוד מצינו טעם זה בדברי האחרונים לענין אמירת‬
‫'תשליך' בר"ה שחל בשבת‪ ,‬אשר רבים נוהגים שלא‬
‫לאומרו בשנה זו ביום א' דר"ה שחל בשבת‪ ,‬אלא‬
‫ביום ב' דר"ה שחל בחול‪ ,‬וכן כתב המשנה ברורה‬
‫)תקפג‪,‬ח(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום א'‬
‫בשבת הולכים בשני לנהר‪ ,‬ואפשר מפני שהנהר חוץ‬
‫לעיר‪ ,‬ומשום הוצאה שנושאים ספרים וכדו'‪ ,‬לכך‬
‫הולכים ביום ב'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן כתבו בפרי מגדים )סימן‬
‫תקפג‪ ,‬משבצות זהב סק"ג‪ ,‬אשל אברהם סק"ה(‪ ,‬מאמר מרדכי‬
‫)תקפג‪,‬ד(‪ ,‬שדי חמד )שם(‪ ,‬ועו"א‪.‬‬
‫אכן אף טעם זה צ"ב‪ ,‬שהרי במה שלא גזרו חכמים‬
‫אין לנו לגזור גזירות מעצמנו‪ ,‬ויש לחלק טובא‬
‫משופר ולולב ומגילה שגזרו בהם‪ ,‬דשאני התם שיש‬
‫לחוש שמא ילך אצל בקי ללמוד כיצד לצאת ידי‬
‫חובת המצוה‪ ,‬ומשא"כ הכא שאין לחוש אלא‬
‫שיוציאו הסידורים לרה"ר‪ ,‬מהיכ"ת דאף בכהא"ג יש‬
‫לגזור שלא לקיים המצוה בשבת מהא"ט; ובאמת‬
‫כבר מצינו בשו"ת שבות יעקב )ח"ג סימן מב( שכתב‬
‫לפקפק על טעם זה לענין אמירת תשליך בר"ה שחל‬
‫בשבת‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על מה ששאלת אם יש לילך אל הנהר‬
‫לומר תשליך ביום השבת‪ ,‬הנה לא ידעתי חשש נדנוד‬
‫איסור בזה‪ ,‬ואדרבה כתבו הפוסקים שיש לילך ביום‬
‫תצב‬
‫נשמה יתירא הנלוית אליו בשבתות ויו"ט שהן עצמן‬
‫אות‪ ,‬ובאותה שעה האדם מבושם שליווה את המלך‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכעי"ז כתב הלבוש )סי' תכו סוף ס"ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אין‬
‫מקדשים אותה במוצאי שבת שחל בו יו"ט‪ ,‬כגון‬
‫שבועות שחל ביום ראשון‪ ,‬ואפשר הטעם הוא‪ ,‬מפני‬
‫שהקידוש ]לבנה[ הוא שמחה שהיא כהקבלת פני‬
‫שכינה‪ ,‬ואין מערבין שמחה בשמחה‪ ,‬שמחת קיבול‬
‫שכינה בשמחת יו"ט‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הובא טעם זה בפרי‬
‫חדש )תכו‪,‬ב( ועו"פ‪.‬‬
‫אך כבר כתבו רבים לדחות טעם זה‪ ,‬שהרי די"ז‬
‫שאין מערבין שמחה בשמחה לא נאמר בכל שמחה‬
‫שהיא‪ ,‬כי אם בסעודת נישואין וכיו"ב‪ ,‬הגע בעצמך‪,‬‬
‫וכי אין לעשות סיום מסכת בשבת ויו"ט משום שאין‬
‫מערבים שמחה בשמחה; וכן כתב בתפארת ישראל‬
‫)מועד קטן פ"ט מ"ז 'בועז' אות א'( לדחות טעם זה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ומהא"ט רצו להוכיח דאין לקדש לבנה ביו"ט‪ ,‬ולולא‬
‫מסתפינא נראה לי דלא מסתבר‪ ,‬דא"כ כל שמחה יהיה‬
‫אסור ביו"ט‪ ,‬אלא ע"כ כיון דהא דאין מערבין שמחה‬
‫בשמחה מבנין בית המקדש ילפינן )מו"ק ט‪ ,(.‬א"כ‬
‫דומיא דכוותיה בעינן‪ ,‬דהוי שמחה יתירתא כיון‬
‫שנבראו בו שמים וארץ )מגילה י‪ ,(:‬וה"ה אשה דהוי נמי‬
‫שמחה יתירתא‪ ,‬שמחת קיום המצוה ושמחת הנאת‬
‫הגוף כו'‪ ,‬אלא אפילו כל מצוות התורה שנותנים‬
‫שמחה בלב המקיימן כמש"כ )תהלים קיט‪,‬קסב( שש אנכי‬
‫על אמרתך‪ ,‬עכ"פ מדאין בהם גם הנאת הגוף שרי‬
‫לקיימם ביו"ט‪ ,‬ומכש"כ קידוש הלבנה שאינה רק‬
‫מדרבנן ולא כתיב גבה שמחה בקרא‪ ,‬מכש"כ דשרי‬
‫ביו"ט‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬עוד מצינו בשו"ת הרדב"ז )ח"ד סימן קלג‪ ,‬ובמנין‬
‫הכללי סימן אלף רג( טעם נוסף בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והנראה‬
‫לענ"ד‪ ,‬כי בלילי שבתות אנו מקבלים פני המלך‬
‫בקידוש היום‪ ,‬והוא שעת הזיווג‪ ,‬ולאו אורח ארעא‬
‫להקביל פני השכינה באותה שעה‪ ,‬אבל במוצאי שבת‬
‫שאנחנו מלווים את המלך בהבדלה‪ ,‬אז ראוי להקביל‬
‫פני השכינה‪ ,‬משום דאזלא לה נפש יתירה‪ ,‬וראוי‬
‫להקביל פניה ליתובי דעתה ולפייסה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ומה‬
‫שהזכיר בתו"ד שהוא שעת הזיווג‪ ,‬נראה כוונתו ליתן‬
‫טעם נוסף בזה[‪ .‬ועי' מגן אברהם )תכו‪,‬ז( שהביא דברי‬
‫הרדב"ז‪ ,‬ונראה שהבין שאין טעם זה אלא ע"פ הסוד‪,‬‬
‫יעו"ש‪.‬‬
‫ה‪ .‬יש מן האחרונים שכתבו בטעמא דמילתא שאין‬
‫תצג‬
‫והנה טעם זה לא נזכר כלל בדברי הראשונים‪ ,‬וכל‬
‫רבותינו הראשונים שכתבו לדון בענין ברכת הלבנה‬
‫בשבת ויו"ט‪ ,‬בין האוסרים ובין המתירים‪ ,‬לא הביאו‬
‫טעם פשוט זה‪ ,‬והלא דבר הוא; וראה עוד לקמן )הערה‬
‫קיט אות א'( הנראה עיקר בביאור דברי הרמ"א‪ ,‬דאין‬
‫כוונתו למנהג שנוהגים בזה"ז לרקוד בשירת 'טובים‬
‫מאורות' אחר אמירת כל סדר הפסוקים‪ ,‬אלא כוונתו‬
‫למנהג שנהגו לרקוד ולקפוץ מעט באמירת 'כשם‬
‫שאני רוקד'‪ ,‬ו'ריקוד' זה בודאי אינו בכלל ריקוד‬
‫שאסרו חכמים בשבת גזירה שמא יתקן כלי שיר‪,‬‬
‫וצ"ע‪.‬‬
‫ז‪ .‬עוד יש מי שכתב בטעמא דמילתא‪ ,‬לפי ששבת‬
‫ויו"ט נקראו אות‪ ,‬ואין לברך בהם על המאורות‬
‫שנקראו אותות‪ .‬כן נזכר טעם זה בתשובת הגר"ד‬
‫אופנהיים הנ"ל‪] ,‬והוא לו בשו"ת נשאל דוד )ח"ג או"ח‬
‫סימן י'(‪ ,‬ונדפסה אף ע"י גיסו בשו"ת שבות יעקב )ח"ג‬
‫סימן לא([‪ ,‬שיש מי שביאר כן בטעם הסוברים שאין‬
‫לברך ברכת הלבנה בשבת ויו"ט‪ ,‬אך כתב הגר"ד‬
‫אופנהיים בפשיטות לדחות טעם זה‪ .‬וז"ל‪ ,‬ושמעתי‬
‫שיש אנשים מצפצפים ומהגים מדעתייהו ועבדי‬
‫פרישא‪ ,‬מדכתיב )בראשית א‪,‬יד( ויאמר אלוקים יהי‬
‫מאורות ברקיע וגו' והיו לאותות ולמועדים וגו'‪ ,‬ושבת‬
‫ויו"ט הם גופם אות‪ ,‬וכמו שאין מניחים תפילין בשבת‬
‫ויו"ט‪ ,‬מטעם זה כך אין מקדשים בשבת ויו"ט‪ ,‬ע"כ‬
‫תמצית דבריהם‪ ,‬אמנם הבל בפיהם נשתקע הדבר ולא‬
‫נאמר‪ ,‬לפ"ז איך מברכין בשבת ויו"ט הרואה קשת‪,‬‬
‫הלא מקרא מלא דיבר הכתוב )בראשית ט‪,‬יג( את קשתי‬
‫נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ‪ ,‬אלא‬
‫טעם זה לפגם ולא לשבח‪ ,‬בשלמא גבי תפילין אסור‬
‫להניח בשבת ויו"ט שהרי הם אות‪ ,‬ושבת ויו"ט אין‬
‫צריך לאות שהן גופן אות‪ ,‬משא"כ 'אותות' הנאמר‬
‫בלבנה‪ ,‬פירש"י )בראשית שם( אם המאורות לוקין כו'‪,‬‬
‫וכן אות הקשת שנשבע הקב"ה שלא יביא מבול‬
‫לעולם‪ ,‬מה ענין זה לענין הנחת תפילין‪ ,‬ולאו אותות‬
‫שווים הם‪ ,‬דכ"א אות בפני עצמו וכל חד וחד‬
‫למילתיה‪ ,‬והברכות הללו שאנו מברכים על הלבנה‬
‫קאי על חידוש הלבנה שמחדש הקב"ה חודשים‬
‫חידוש הלבנה בכל חודש וחודש‪ ,‬וכן כשרואה קשת‬
‫מברך זוכר הברית כו'‪ ,‬ואיך יעלה על הדעת לומר‬
‫שלא לברך בשבת ויו"ט‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד מצאתי טעם זה בשם הג"ר גדליה ליפשיץ‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫הראשון וזריזין מקדימין למצוות‪ ,‬ומהיכ"ת לא ילכו‬
‫לשם ביום השבת‪ ,‬מה חשש איסור יש בזה‪ ,‬אפילו אם‬
‫הנהר הוא במקום שאסור שם לטלטל ביום השבת‪ ,‬מה‬
‫בכך‪ ,‬לא ישאו אצלם כלום ולא יטלטלו אצלם‪ ,‬וליכא‬
‫למיגזר דלמא יטלטל שום דבר‪ ,‬דא"כ בכל שבתות‬
‫השנה למה לא גזרינן כן‪ ,‬ולא מצינו בשום פוסק חשש‬
‫איסור גזירה בזה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועוד יש להעיר‪ ,‬דאף‬
‫הפוסקים הנ"ל לא כתבו טעם זה אלא לענין אמירת‬
‫תשליך‪ ,‬ומשא"כ ברכת הלבנה הנאמרת בכל חודש‬
‫ושגורה יותר בפי ההמון‪ ,‬ואין לחוש כ"כ שיוציאו‬
‫הסידורים לרה"ר‪ .‬ועוד יש להקשות על טעם זה‪ ,‬שהרי‬
‫טעם זה בודאי אינו שייך אלא בשבת‪ ,‬ומשא"כ ביו"ט‬
‫שאין בו איסור הוצאה לרה"ר‪ ,‬ובדברי רבים מרבותינו‬
‫הרו"א מבואר להדי' שאין לברך ברכת הלבנה בשבת‬
‫ו'יום טוב'‪ ,‬וכבר נגע בזה בס' מרגליות הים הנ"ל‪,‬‬
‫וכתב שאגב שאסרו בשבת אסרו אף ביו"ט‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫]ואגב אורחא יש להביא עוד בזה‪ ,‬דהנה עי' מגן‬
‫אברהם )קכח‪,‬ע( שהביא מנהג כמה מקומות‪ ,‬דאע"ג‬
‫דבעלמא נושאים כפים ביו"ט אפילו בחו"ל‪ ,‬מכ"מ‬
‫ביו"ט שחל בשבת אין נושאים כפים‪ ,‬וכתב המג"א‬
‫שאינו יודע טעם לדבר‪ ,‬יעו"ש; ובאשל אברהם‬
‫בוטשאטש )על מג"א שם( כתב לבאר המנהג בזה"ל‪,‬‬
‫אולי טעם מנהג מדינות אלו שלא לישא כפים בשבת‪,‬‬
‫הוא מצד נט"י הקודם שיש בו חשש שמא יעביר ד'‬
‫אמות ברה"ר מים או כלי‪ ,‬כיון דצריך להיות תיכף‬
‫לנט"י ברכת כהנים‪ ,‬עכ"ל; ועוד כעי"ז שם בהמש"ד‬
‫בזה"ל‪ ,‬עוד מצאתי כתבתי במקו"א‪ ,‬שאולי טעם‬
‫המנהג שאין נושאים כפים ביו"ט שבשבת‪ ,‬משום‬
‫שמא יעביר השמש מים ברה"ר לנטילת ידי הכהנים‬
‫ע"י אימת ציבור‪ ,‬ובמה ששייך למצוה חששו יותר‪,‬‬
‫עכ"ל; אכן הדברים תמוהים טובא‪ ,‬הגע עצמך‪ ,‬והלא‬
‫אף תפילה בעי' נטילת ידים‪ ,‬וכי יש לגזור שלא יתפלל‬
‫כלל בשבת גזירה שמא יוציא מים לרה"ר‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ו‪ .‬עי' שער הציון )תכו‪,‬יב( שכתב לחדש טעם נוסף‬
‫בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וע"פ פשוטו יש לומר‪ ,‬משום דעושין את‬
‫המצוה בשמחה ורגיל לבוא לידי ריקודים‪ ,‬וכמו‬
‫דמשמע אח"כ בהגה"ה )סוף סעיף א'(‪ ,‬וזה איסור‬
‫בשבת‪] ,‬גזירה שמא יתקן כלי שיר )ביצה לו‪ ,[(:‬ואף‬
‫דריקודין של מצוה התירו וכמו בשמחת תורה‪ ,‬שאני‬
‫התם דא"א לדחות היום‪ ,‬משא"כ הכא דאפשר לעשות‬
‫המצוה מקודם השבת או לדחות לאחר השבת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫)תכו‪,‬י(‬ ‫ובאמת עי' מגן אברהם )תכו‪,‬ז( וערוך השולחן‬
‫שכתבו להדי'‪ ,‬דמה שאין מברכים ברכת הלבנה בליל‬
‫שבת ויו"ט‪ ,‬אינו ע"פ ההלכה כי אם ע"פ הסוד‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫י‪ .‬ובאמת מצינו לכמה ראשונים שכתבו להדי'‪,‬‬
‫דאין לחוש לדברי הראשונים הנ"ל שכתבו שאין‬
‫לברך ברכת הלבנה בליל שבת ויו"ט‪ ,‬ואין מניעה‬
‫בדבר לברך ברכה זו אף בליל שבת ויו"ט‪ ,‬וכן כתב‬
‫בתשו' הרשב"א )ח"ד סימן מח(‪ ,‬ולעיל בתחיה"ד )אות‬
‫א'( הבאנו לשונו בזה‪ ,‬וכן הבאנו לעיל בתחיה"ד )אות‬
‫א'( מש"כ בזה בספר הפרדס‪ ,‬ומדבריו נראה דסבירא‬
‫ליה נמי דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה בליל שבת‬
‫ויו"ט‪ ,‬ויעו"ש עוד שהבאנו שכן נהג מהר"ש‬
‫מנוישטט ובירך על הלבנה בליל שבת‪.‬‬
‫וכן מצינו לכמה מן האחרונים שכתבו‪ ,‬דאף היכא‬
‫דאיכא שהות בחודש שיוכל לברך על הלבנה לאחר‬
‫שבת ויו"ט‪ ,‬מכ"מ אין מניעה בדבר לברך עליה‬
‫בשבת ויו"ט‪ ,‬וכ"ה בתשו' הגר"ד אופנהיים הנ"ל‪,‬‬
‫]והיא לו בשו"ת נשאל דוד )ח"ג או"ח סימן י'(‪ ,‬ונדפסה‬
‫אף ע"י גיסו בשו"ת שבות יעקב )ח"ג סימן לא([‪ ,‬שאין‬
‫קפידא בדבר לברך ברכת הלבנה בליל שבת ויו"ט‪,‬‬
‫וכמנהג מהר"ש הנ"ל‪] ,‬אך השבו"י עצמו כתב לחלוק‬
‫עליו בזה‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬אמור‬
‫מעתה‪ ,‬אם הרואה בשבת הלבנה בגבורתה והכוכבים‬
‫במסילותם כו'‪ ,‬מוקצה מן הדעת לומר שלא לברך‬
‫ברכה זו‪ ,‬וביותר לדעת הירושלמי שמדמה ברכת‬
‫הרואה לבנה בחידושה לברך מחדש חודשים‪ ,‬והרואה‬
‫הלבנה בתקופתה לברך עושה בראשית‪ ,‬ולא אישתמט‬
‫שום תנא או אמורא לחלק בברכות הללו בין שבת‬
‫לחול‪ ,‬וא"כ מי איכא הוראה לאיסור לאסור קידוש‬
‫הלבנה בשבת‪ ,‬עכ"ל; ועוד שם בתוה"ד בזה"ל‪,‬‬
‫וקדשנו הלבנה בעומדה זריחתה בתוקף בליל שבת‪ ,‬כי‬
‫באמת לא נראה כנגד לבי לבב דוד שום איסור כלל‬
‫כו' לומר שיש שום נדנוד איסור לקדש הלבנה בליל‬
‫שבת‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש שהאריך עוד בזה‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת שואל ומשיב )מהדו"ק ח"ג סו"ס קנא(‬
‫שכתב נמי‪ ,‬ש'ברור הדבר‪ ,‬שאילו ראה הרמ"א דברי‬
‫הרשב"א הלז ]‪-‬דאין מניעה כלל לברך ברכת הלבנה‬
‫בשבת ויו"ט[‪ ,‬היה מסכים לזה‪ ,‬והגאון מהר"ד‬
‫]‪-‬אופנהיים[ זכה לכוין האמת'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה עוד‬
‫בתשובת רבי יהודה מילר )שנדפסה בקובץ 'עץ חיים'‬
‫באבוב‪ ,‬גליון כז עמ' כו( שכתב ג"כ בזה"ל‪ ,‬ואי לאו‬
‫תצד‬
‫)אביו של בעל תפארת ישראל על המשניות‪ ,‬נדפס בקובץ 'ירושתנו'‬
‫כרך יא שנת תשפ"א עמ' רלח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נראה לי דהיי"ט‬
‫כתפילין‪ ,‬דאין להניחם בשבת ויו"ט מדנקראים אות‬
‫כו'‪ ,‬כמו"כ כתיב במאורות )בראשית א‪,‬יד( והיו לאותות‪,‬‬
‫עכ"פ אין לברך על האותות הללו בישנו לאחר‬
‫השבת‪ ,‬אמנם בשעה עוברת‪ ,‬דליכא תקנה לאחר‬
‫השבת‪ ,‬אינו כתפילין‪ ,‬והרי גם לארוס בחול המועד‬
‫שרי שמא יקדמנו אחר‪ ,‬או נראה לי דיברך דרך לימודו‬
‫בש"ס כו'‪ ,‬ויאמר כך הרואה לבנה בחידושה אומר‬
‫בא"י כו'‪ ,‬עכ"ל‪] .‬אכן‪ ,‬מש"כ דהיכא שזמן הברכה‬
‫עובר ואינו יכול לברך לאחר השבת‪ ,‬רשאי לברך‬
‫ברכת הלבנה אף בליל שבת‪ ,‬ומשום דבכהא"ג אין‬
‫לדמותו לתפילין‪ ,‬דבריו צ"ע‪ ,‬שהרי אף הנחת תפילין‬
‫אין לה תקנה ביום אחר‪ ,‬שהרי בכל ויום ויום הוא‬
‫חיוב נוסף‪ ,‬ואף אם הניח תפילין ביום שקודם לכן הרי‬
‫הוא חייב להניח תפילין אף ביום זה‪ ,‬והר"ז כמצוה‬
‫שאינו יכול לקיימה לאחר השבת‪ ,‬ולדבריו שיש‬
‫לדמות ברכת הלבנה להנחת תפילין‪ ,‬היה לו לאסור‬
‫לברך ברכת הלבנה בשבת אף היכא שעובר זמן‬
‫הברכה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ח‪ .‬עי' בן איש חי )שנה ב' פרשת ויקרא אות כו( שכתב‬
‫טעם נוסף בזה‪ ,‬לפי שנהגו לקלל את האויבים‬
‫כשאומר הפסוק תפול עליהם אימתה ופחד‪ ,‬ומשו"ה‬
‫אין לברך ברכת הלבנה בשבת ויו"ט‪ ,‬לפי שאין‬
‫מקללים בשבת ויו"ט כמו שאין מחרימים בהם‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫ואי בדידי תלי' הו"א דאף טעם זה אינו מספיק כדי‬
‫לבטל הברכה או לאחרה‪ ,‬ולכל היותר יש לו לברך‬
‫הברכה בליל שבת בלא להוסיף הפסוקים שנהגו‬
‫להוסיף לאחמ"כ‪ ,‬ובאמת עי' ערוך השולחן )תכו‪,‬י(‬
‫שכ'‪ ,‬דכל היכא שמברך ברכת הלבנה בשבת‪,‬‬
‫]וכדלקמן בהמשה"ד )אות יב( שאם הוא הלילה‬
‫האחרון הראוי לברך בחודש זה‪ ,‬הסכמת הפוסקים‬
‫דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה אף בליל שבת[‪ ,‬אין‬
‫לו לומר אלא הברכה בלבד‪ ,‬ולא שאר הפסוקים‬
‫והבקשות שנוהגים להוסיף לאחמ"כ‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ט‪ .‬בכף החיים )תכו‪,‬לא( הביא טעם נוסף בזה בשם‬
‫ספר מגיד מישרים )שיר השירים(‪ ,‬לפי שע"י ברכת‬
‫הלבנה יש עילוי לבחינת המלכות‪ ,‬ובשבת ויו"ט אין‬
‫צריכים לזה משום שבלא"ה יש לה עילוי ע"י קדושת‬
‫היום‪] ,‬ולעיל )הערה לה אות ג'( הבאנו לשונו בזה‪ ,‬ומשם‬
‫תדרשנו לנידו"ד[; ואף טעם זה אינו אלא ע"פ הסוד‪,‬‬
‫תצה‬
‫אותה בליל יו"ט ולא חששנו על החלוקים‪ ,‬כי אי"ז‬
‫אלא קפידא בעלמא כאילו יצא מחוץ לתחום למעלה‬
‫מעשרה במחשבה להקביל פני השכינה‪ ,‬ואין להקפיד‬
‫אלא לכתחילה דאפשר לקדשה אח"כ כו'‪ ,‬עכ"ל; ועוד‬
‫שנה דבריו במקו"א )שו"ת הב"ח סימן פ'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬היכא‬
‫דלא אפשר פשיטא שאין לבטל המצוה שהיא חשובה‬
‫כהקבלת פני השכינה מפני טעמים הללו דאין להם‬
‫שורש לפי הדין‪ ,‬ומי שמהנדז ע"ז אין לו מוח בקדקדו‪,‬‬
‫ועליו נאמר )קהלת ב‪,‬יד( הכסיל בחושך הולך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הביא בסידור היעב"ץ )סדר קידוש לבנה( שכן נהג‬
‫אביו בעל חכם צבי‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונהגו שלא לברך עליה‬
‫בשבת ולא ביו"ט‪ ,‬אם לא בשעה שיש לחוש שתעבור‬
‫עונתה‪ ,‬זכורני שעשה אבי מורי הגאון מעשה וקידשה‬
‫פעם אחת בשבת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הסכמת המגן אברהם‬
‫)תכו‪,‬ז(‪ ,‬עולת תמיד )תכו‪,‬ב(‪ ,‬שו"ת שבות יעקב )ח"ג סימן‬
‫לא‪ ,‬אחר שהביא תשובת גיסו הגר"ד אופנהיים הנ"ל(‪ ,‬עטרת‬
‫צבי )תכו‪,‬ג(‪ ,‬אליה רבה )תכו‪,‬יח(‪ ,‬חיי אדם )כלל קיח סט"ו(‪,‬‬
‫משנה ברורה )תכו‪,‬יב(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬ומכ"מ אם לא קידשו עד‬
‫שבת ויו"ט ויעבור הזמן‪ ,‬בודאי מותר לקדש גם‬
‫בשבת ויו"ט‪ ,‬וכן הוא מסקנת הפוסקים‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬
‫תפארת ישראל )מועד קטן פ"א משנה ז' 'בועז' סוף אות א'(‪,‬‬
‫ערוך השולחן )תכו‪,‬י(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬והטעמים שנאמרו בזה‬
‫מדרך ההלכה אינם מתקבלים על הלב‪ ,‬והאמת הוא‬
‫דע"פ דין אין שום חשש בזה‪ ,‬ורק יש טעמים כמוסים‬
‫ע"פ הקבלה‪ ,‬ולכן פשיטא אם יש עוד כמה לילות‬
‫פשוט שאין מקדשים בשבת‪ ,‬ואם שבת הוא הלילה‬
‫האחרון פשיטא שמקדשים‪ ,‬אלא אפילו יש עוד לילה‬
‫אחת נראה דבמדינתנו ]‪-‬רוסיה[ שמוחזקת בעננים‬
‫יקדשו בשבת‪ ,‬ואיזה פעמים עשינו מעשה כן ואירע‬
‫שאח"כ במוצאי שבת היו עננים מכסים‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬
‫ועו"פ‪.‬‬
‫וביותר עי' דעת תורה למהרש"ם )תכו‪,‬א( שהביא‬
‫מכתבי זקנו הדע"ק מבוטשאטש‪ ,‬דלאו דווקא היכא‬
‫שליל שבת הוא הלילה האחרון הראוי לברך בו ברכת‬
‫הלבנה בחודש זה‪ ,‬אלא אף אם נשאר לילה אחד או‬
‫שנים לאחמ"כ‪ ,‬יש לחוש שמא לא תיראה הלבנה‬
‫באותו הלילה‪ ,‬ושפיר יש לו לברך ברכת הלבנה בליל‬
‫שבת כדי שלא יפסיד המצוה לגמרי‪ ,‬אכן אם נשארו‬
‫ג' לילות שיוכל לברך בהם‪ ,‬שוב אין לו לברך ברכת‬
‫הלבנה בליל שבת‪ ,‬אלא ידחה הברכה לאחר השבת;‬
‫]וז"ל‪ ,‬ובכתבי הדעת קדושים ראיתי‪ ,‬דאם אין רק שני‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫דמסתפינא הוא אמינא‪ ,‬הואיל דנזכר סתם הן בש"ס‬
‫דידן ובירושלמי וכל עיקרי פוסקים‪ ,‬ולא חילקו בין‬
‫זמן לזמן‪ ,‬אפשר לומר דמקדשין אף בשבת דומיא‬
‫דקידוש החודש כו'‪ ,‬אבל מה אעשה חלילה לי לעשות‬
‫נגד כל הני אריוותא והמנהג הפשוט שנתפשט‬
‫בתפוצות ישראל שלא לקדשה בליל שבת ואף לא‬
‫ביו"ט‪ ,‬אם לא בשעת הדחק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫יא‪ .‬אך הרמ"א )תכו‪,‬ב( נקט עיקר כדעת הראשונים‬
‫הנ"ל שאסרו לברך ברכת הלבנה בשבת ויו"ט‪] ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ואין מקדשים אותה במוצאי שבת שחל בו יו"ט‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וצ"ב מפני מה לא כתב הרמ"א די"ז בסתמא‪,‬‬
‫שאין לברך ברכת הלבנה בליל שבת ויו"ט‪ ,‬והן אמנם‬
‫כ"ה הלשון במנהגי מהרי"ל הנ"ל בתחילה"ד )אות א'(‪,‬‬
‫שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי שבת שחל בו יו"ט‪,‬‬
‫אך שם לא הובא כן אלא שכך היה מנהג מהרי"ל‪,‬‬
‫אבל הרמ"א שכתב די"ז כהלכה פסוקה‪ ,‬היה לו‬
‫לכתוב בסתמא שאין מברכים ברכת הלבנה בשבת‬
‫ויו"ט‪ ,‬וצ"ע[‪ .‬וכן נראה מדברי הפוסקים דלקמן‬
‫בהמשה"ד )אות יב( שכתבו‪ ,‬דהיכא שאם לא יברך בליל‬
‫שבת ויו"ט יעבור זמן הברכה‪ ,‬יש לו לברך ברכת‬
‫הלבנה אף בליל שבת ויו"ט‪ ,‬ומבו' דבלא"ה אין לברך‬
‫ברכת הלבנה בליל שבת ויו"ט‪] ,‬אלא שעכ"פ נראה‬
‫מדבריהם שאינו איסור גמור‪ ,‬שהרי אם היה איסור‬
‫גמור בדבר‪ ,‬בודאי לא היו מתירים לברך בליל שבת‬
‫ויו"ט אע"פ שאם לא יברך בלילה זה יפסיד הברכה‪,‬‬
‫ובאמת יש מן הפוסקים שביארו כן להדי'‪ ,‬דהיי"ט‬
‫שאם יעבור זמן הברכה רשאי לברך אף בליל שבת‬
‫ויו"ט‪ ,‬לפי שטעם הדבר שאין מברכים ברכת הלבנה‬
‫בליל שבת ויו"ט אין לו שורש ע"פ הדין אלא ע"פ‬
‫הסוד‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫יב‪ .‬אכן הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬דעכ"פ היכא שאם‬
‫לא יברך ברכת הלבנה בליל שבת ויו"ט יעבור זמן‬
‫הברכה‪] ,‬וכגון בליל יו"ט ראשון של פסח וליל יו"ט‬
‫ראשון של סוכות[‪ ,‬הרי שיש לו לברך ברכת הלבנה‪,‬‬
‫ורק היכא שאינו הלילה האחרון שיכול לברך ברכת‬
‫הלבנה בחודש זה‪ ,‬הרי שיש להמנע מלברך ברכת‬
‫הלבנה בליל שבת ויו"ט‪] ,‬ומדבריהם נראה שאינו‬
‫איסור גמור לברך ברכת הלבנה בליל שבת ויו"ט‪,‬‬
‫וכמשנ"ת[‪ .‬וכן כתב הב"ח )תכו‪,‬א ד"ה גם נוהגים(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ובשנת ש"צ לא היתה נראית הלבנה במוצאי יוהכ"פ‪,‬‬
‫וגם אח"כ לא היה נראה עד ליל ט"ו‪ ,‬והיינו מקדשים‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫כ‪ .‬בחודש תשרי‪ ,‬דעת הרמ"א ]ועו"פ[ שאין לברך ברכת הלבנה עד אחר יוהכ"פ מב‪,‬‬
‫אף אם חל זמנה ביו"ט[‪.‬‬
‫יג‪ .‬ולענין היכא שיש בידו לברך ברכת הלבנה‬
‫בליל ט"ו ]משעת המולד[ שהוא ליל שבת‪ ,‬או‬
‫להמתין ולברך על הלבנה בליל ט"ז ]משעת המולד[‬
‫שהוא מוצ"ש‪ ,‬נראה בפשטות שיש לו לברך בליל‬
‫שבת‪ ,‬שהרי לדעת רוב רבותינו הרו"א‪ ,‬אם יברך אחר‬
‫שעברו ט"ו ימים שלימים מעל"ע משעת המולד‪ ,‬הרי‬
‫שברכתו לבטלה‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף יח‪ ,‬ושם בהערות(‪,‬‬
‫ומשא"כ המברך ברכת הלבנה בליל שבת בודאי אין‬
‫ברכתו לבטלה‪ ,‬וכבר נתבאר דאף לדעת הפוסקים‬
‫שאין לברך ברכת הלבנה בליל שבת‪ ,‬מכ"מ אם יעבור‬
‫זמן הברכה לאחר השבת‪ ,‬רשאי לברך ברכת הלבנה‬
‫בליל שבת אפילו לכתחילה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וכן לענין היכא שיש בידו לברך ברכת הלבנה‬
‫בליל שבת‪ ,‬או בערב שבת סמוך לשקיעת החמה‪,‬‬
‫נראה בפשטות ג"כ שיש לו לברך בליל שבת אחר‬
‫שיהא לילה גמור‪ ,‬ואף שנתבאר לעיל )הערה כד( שיש‬
‫מי שכתב להקל לברך ברכת הלבנה בביה"ש‪ ,‬מכ"מ‬
‫נתבאר שם ע"פ דברי כמה ראשונים‪ ,‬שאין לברך אלא‬
‫בזמן שהוא 'לילה' גמור‪ ,‬ועדיף טפי לברך ברכת‬
‫הלבנה בליל שבת אחר צאה"כ‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫יד‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬אשר עכ"פ כל היכא שמברך‬
‫ברכת הלבנה בליל שבת או בליל יו"ט‪ ,‬למר כדאית‬
‫ליה ולמר כדאית ליה‪ ,‬אין לו לומר אלא הברכה‬
‫עצמה‪ ,‬בלא תוספת הפסוקים והבקשות שנהגו‬
‫להוסיף לאחר הברכה‪ ,‬וכ"כ בערוך השולחן )תכו‪,‬י(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬אך זה פשוט‪ ,‬דאם מקדשים בשבת לא יאמרו‬
‫רק הברכה בלבד‪ ,‬ולא התפילות והפסוקים‪ ,‬דזהו ודאי‬
‫שיש לקצר בכל האפשר ואין מעכב רק הברכות‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .·Ó‬כ"ה במנהגי מהרי"ל )עשרת ימי תשובה אות ו'(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬הלבנה לא היה מהר"י סג"ל מקדשה עד מוצאי‬
‫יוכ"פ‪ ,‬ויהיב טעמא למילתיה‪ ,‬דברכת הלבנה היא‬
‫לדידן קבלת פני שכינה‪ ,‬ואין מקבלין פני שכינה אלא‬
‫מתוך שמחה‪ ,‬ובימים אלו אין שמחים דמתפחדין‬
‫מאימת הדין‪ ,‬עכ"ל; וכן פסק הרמ"א )תכו‪,‬ב(‪ ,‬ד'אין‬
‫מקדשים הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם יוהכ"פ'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן הסכמת הרבה אחרונים‪ ,‬שיש להמתין‬
‫תצו‬
‫ימים זמן לקדש הלבנה‪ ,‬מותר לקדש בליל שבת‪ ,‬אבל‬
‫אם יש שלשה ימים יש להמתין‪ ,‬עכ"ל[; ובאמת‬
‫כעי"ז מבו' אף מדברי הערוה"ש הנ"ל‪ ,‬דעכ"פ במקום‬
‫שמצוי שתתכסה הלבנה בעננים‪ ,‬הרי שאף אם יש‬
‫לילה נוסף לאחר שבת שיוכל לברך בו ברכת הלבנה‪,‬‬
‫מכ"מ יש לחוש שמא לא תיראה הלבנה בלילה זה‪,‬‬
‫ואם ראה הלבנה בליל שבת שפיר יש לו לברך עליה‪,‬‬
‫ורק היכא שנשארו כמה לילות עד סוף זמן הברכה‪,‬‬
‫אין לו לברך בליל שבת אלא ידחה הברכה לאחר‬
‫השבת‪.‬‬
‫וע"פ דברי הפוסקים הנ"ל נראה בפשטות‪ ,‬דה"ה‬
‫נמי כל היכא שיש צורך וטעם בדבר‪ ,‬דשפיר דמי‬
‫לברך ברכת הלבנה בליל שבת ויו"ט אע"פ שאינו‬
‫הלילה האחרון לזמן הברכה‪ ,‬וע"ע מטה אפרים‬
‫)תרכה‪,‬ו( שכ'‪ ,‬ש'אם הוא עת מעונן ואפשר קרוב שלא‬
‫תיראה עוד‪ ,‬מותר לקדשה בליל שבת'‪-] ,‬ואע"פ‬
‫שאינו הלילה האחרון לזמן הברכה בחודש זה‪ ,‬כמבו'‬
‫שם בתחיל"ד[; וע"ע שו"ת בצל החכמה )ח"ב סימן לז(‬
‫שכ'‪ ,‬לענין בן חו"ל הנמצא בארץ ישראל בחג‬
‫השבועות‪ ,‬ונוהג יו"ט שני כמנהגו בחו"ל‪ ,‬ומתפלל‬
‫ערבית עם הציבור בליל יו"ט שלו שהוא מוצאי יו"ט‬
‫לשאר הציבור‪ ,‬והציבור מברך ברכת הלבנה‪ ,‬שאם‬
‫אינו יכול בקל להשתמט ולפרוש מהם בשעה‬
‫שיוצאים לברך ברכת הלבנה‪ ,‬רשאי לברך אע"פ שליל‬
‫יו"ט הוא‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫]ויש להוסיף עוד עפ"ז‪ ,‬דהנה רוב הטעמים הנ"ל‬
‫שייכים לכאו' אף לענין ברכת החמה‪ ,‬מלבד הטעם‬
‫הנ"ל )אות א'( שהמברך ברכת הלבנה הרי הוא כיוצא‬
‫חוץ לתחום‪ ,‬שאינו שייך אלא לענין ברכת הלבנה‬
‫שהיא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬ולפ"ז היה נראה דה"נ‬
‫אם חל זמן ברכת החמה ביו"ט‪ ,‬הרי שאין לברך ברכה‬
‫זו; אכן למש"כ הפוסקים הנ"ל נראה בפשטות‪ ,‬דה"נ‬
‫שפיר יש לברך ברכת החמה אף אם חל זמנה ביו"ט‪,‬‬
‫וכן היה בשנת תר"א שחל זמנה ביו"ט שני של פסח‬
‫בחו"ל‪ ,‬וכן יהיה בשנת תתפ"א שיחול זמן הברכה‬
‫בשביעי של פסח‪ ,‬דבודאי לא גרע מברכת הלבנה‬
‫היכא שעובר זמנה‪ ,‬וכ"ה להדי' בהגהות חכמת שלמה‬
‫)להגר"ש קלוגר‪ ,‬רכט‪,‬א(‪ ,‬דשפיר יש לברך ברכת החמה‬
‫תצז‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫]ובמוצאי יוהכ"פ יכולים לברך מיד אע"פ שעדיין שרויים בתענית מג‪ ,‬ונראה שאף אין צריך‬
‫לנעול המנעלים קודם הברכה מד[‪ ,‬אך דעת הלבוש והגר"א ]ועו"פ[‪ ,‬שיש לברך מיד כשהגיע‬

‫שמחמת חולשת הלב לא יכוין כראוי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בחודש תשרי מלברך ברכת הלבנה עד מוצאי יוהכ"פ‪,‬‬
‫וכ"ה בס' סדר היום )הנהגות יוהכ"פ‪ ,‬בסופו(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬ונהגו‬
‫‪ .„Ó‬כן נראה מדברי המשנה ברורה )תכו‪,‬יא(‪ ,‬שאין‬
‫צריך להקפיד בזה אלא במוצאי תשעה באב‪ ,‬אבל‬ ‫לברך על החודש‪ ,‬מפני שאנו דומים למלאכים וראויים‬
‫במוצאי יוהכ"פ שפיר דמי לברך ברכת הלבנה אף‬ ‫להקביל פני שכינה‪ ,‬ולכן מתעכבים מלברך עד הלילה‬
‫קודם שינעלו המנעלים‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬אבל‬ ‫הזאת מן הטעם הזה‪ ,‬ונכון הוא‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬שיירי כנה"ג‬
‫דעת האחרונים בכל זה‪ ,‬דמקדשים אפילו במוצאי‬ ‫)סי' תרב הגה"ט אות ז'(‪] ,‬יעו"ש שכתב שדברי הלבוש‬
‫תשעה באב‪ ,‬וכש"כ בשאר תענית‪ ,‬אלא דכתבו דצריך‬ ‫דלקמן בסמוך )הערה מה( נכונים‪ ,‬אך כתב ש'אין אנו‬
‫לטעום קודם‪ ,‬ובמוצאי יוהכ"פ‪ ,‬מתוך ששמחים‬ ‫נוהגים כן'[‪ ,‬דרך החיים )דיני קידוש לבנה אות ד'‪ ,‬דיני עשרת‬
‫שיצאו בדימוס‪ ,‬מקדשים אף קודם שיטעמו‪ ,‬ומיהו‬ ‫ימי תשובה אות ג'(‪ ,‬חיי אדם )כלל קיח סט"ו(‪] ,‬כן נראה‬
‫במוצאי תשעה באב צריך ליזהר שלא לקדש בלי‬ ‫מדבריו‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן קלג סכ"ז‪ ,‬וע"ע סימן‬
‫מנעלים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומפשטות דבריו נראה שאין צריך‬ ‫צז סי"א(‪ ,‬מטה אפרים )תרכד‪,‬ד(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬נוהגים לקדש‬
‫ליזהר בזה אלא במוצאי תשעה באב ולא במוצאי‬ ‫הלבנה מיד כשיוצאים מביהכנ"ס כדי להתחיל במצוה‬
‫יוהכ"פ‪] ,‬אכן אינו מוכרח‪ ,‬ויש לפרש דמש"כ‬ ‫מיד‪ ,‬ולא קודם שהם שרויים בצער מחמת ימי הדין‪,‬‬
‫'במוצאי תשעה באב' היינו משום שבשאר תעניות לא‬ ‫ובעוד שהם מעוטפים עדיין בטלית וקיט"ל בלב‬
‫נאסרה נעילת הסנדל‪ ,‬ולעולם אין כוונתו לאפוקי‬ ‫שמח‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬חכמת שלמה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬תכו‪,‬ב‬
‫יוהכ"פ‪ ,‬ואף במוצאי יוהכ"פ יש לנעול המנעלים‬
‫בתוה"ד(‪] ,‬ועוד שנה דבריו בספר החיים )סימן תרב(‪,‬‬
‫קודם ברכת הלבנה[‪.‬‬
‫וראה לשונו לקמן בסמוך )הערה מה אות ב'(‪ ,‬אך בספרו‬
‫ובאמת יש ליתן טעם בדבר‪ ,‬שאין צריך להקפיד‬
‫שו"ת שנות חיים )סימן קי( כתב להביא ראיה לדברי‬
‫לנעול המנעלים קודם ברכת הלבנה אלא במוצאי‬
‫תשעה באב ולא במוצאי יוהכ"פ‪ ,‬לא מיבעיא אי נימא‬ ‫הלבוש‪ ,‬ואינו ברור מדבריו האם כוונתו לחזור בו‬
‫שטעם די"ז שיש לנעול המנעלים קודם ברכת הלבנה‬ ‫מהכרעתו כדעת הרמ"א‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬ובס' יערות דבש )ח"א‬

‫במוצאי תשעה באב‪ ,‬היינו משום שכשהולך יחף בלא‬ ‫דרוש ו'‪ ,‬ד"ה ועשרה ימים(‪ ,‬ועו"א‪.‬‬
‫מנעלים הר"ז דרך אבילות‪ ,‬וטעם זה בודאי אינו שייך‬ ‫‪ .‚Ó‬כן כתב החיי אדם )כלל קיח סט"ו(‪ ,‬דאע"פ‬
‫במוצאי יוהכ"פ‪ ,‬דאף שהולכים יחף מכ"מ אינו מדיני‬ ‫שבמוצאי תשעה באב אין לברך ברכת הלבנה קודם‬
‫אבילות אלא מדיני עינוי‪ ,‬אלא אף אי נימא שטעם‬ ‫שיטעמו מעט‪] ,‬וכדלקמן בסמוך )סעיף כב‪ ,‬ושם הערה מט(‬
‫די"ז שיש לנעול המנעלים קודם הברכה במוצאי‬
‫שכן דעת רוה"פ[‪ ,‬מכ"מ במוצאי יוהכ"פ שפיר דמי‬
‫תשעה באב‪ ,‬היינו משום שיש ללבוש 'בגדים נאים'‬
‫לברך אף קודם שיטעמו מעט‪ ,‬וכ"כ בקיצור שו"ע‬
‫בשעת ברכת הלבנה‪ ,‬וכדלקמן )סעיף מא(‪ ,‬יש לומר‬
‫)סימן צז סי"א( ועו"א‪ ,‬וכן כתב המשנה ברורה )תכו‪,‬יא(‪,‬‬
‫שטעם זה אינו שייך כאשר מברכים הברכה במוצאי‬
‫יוהכ"פ אחר תפילת ערבית‪ ,‬משום שכך היא דרך‬ ‫וז"ל‪ ,‬ובמוצאי יוהכ"פ‪ ,‬מתוך ששמחים שיצאו‬
‫הליכתם ביוהכ"פ‪ ,‬ואין חסרון בכך‪.‬‬ ‫בדימוס‪ ,‬מקדשים אף קודם שיטעמו‪ ,‬עכ"ל; וע"ע‬
‫אכן‪ ,‬בס' קיצור הלכות מועדים )להגר"ש דבליצקי‪ ,‬דיני‬ ‫מטה אפרים )תרכד‪,‬ד( שכ' בזה"ל‪ ,‬ויש מקפידים שלא‬
‫יוהכ"פ אות לד( כתב‪ ,‬שיש ללבוש המנעלים קודם ברכת‬ ‫לקדש הלבנה מיד ]‪-‬במוצאי יוהכ"פ[‪ ,‬רק הולכים‬
‫הלבנה אף במוצאי יוהכ"פ‪ ,‬ואפשר שיש לדייק כן אף‬ ‫לביתם ומבדילים וטועמים קצת לסעוד הלב‪ ,‬שלא‬
‫ממש"כ בשו"ת שלמת חיים )להגרי"ח זוננפלד‪ ,‬הנדמ"ח ע"י‬ ‫לקדש הלבנה כשהוא מעונה‪ ,‬ואין ראוי לכל אדם‬
‫מכון קרן רא"ם‪ ,‬או"ח סימן שלז(‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לעשות כן לפרוש מן הציבור‪ ,‬רק מי שמרגיש בעצמו‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תצח‬

‫זמן הברכה‪ ,‬ואפילו קודם יוהכ"פ מה‪.‬‬

‫אות ה'(‪ ,‬הקה"י )ארחות רבינו ח"א עמ' קעז(‪ ,‬הגרי"י פישר‬ ‫‪ .‰Ó‬כן הביא בס' לקט יושר )או"ח עמוד ‪ ,(70‬שרבו‬
‫)הליכות אבן ישראל‪ ,‬מועדים ח"ב עמ' סא(‪ ,‬ועוד מגדו"י; ]אך‬ ‫בעל תרומת הדשן נהג לברך ברכת הלבנה קודם‬
‫מה שהובא בס' שלמי מועד )עמ' יג(‪ ,‬שהגרש"ז אוירבך‬ ‫יוהכ"פ‪ ,‬וז"ל‪ ,‬זימנא חדא חל יוהכ"פ ביום שני‪ ,‬והיה‬
‫נהג ג"כ לברך ברכת הלבנה בעשרת ימי תשובה קודם‬ ‫מקדש הלבנה במוצאי שבת קודם יוהכ"פ‪ ,‬וזכורני‬
‫יוהכ"פ‪ ,‬שמעתי מדודי הרה"ג ר' אהרן גולדברג‬ ‫שאמר לי טעמו‪ ,‬שאמר אני רוצה ליטול עמי גם זכות‬
‫שליט"א‪ ,‬שלא נהג כן אלא בשנתו האחרונה לחייו‪,‬‬ ‫מזה המצוה ליום הדין‪ ,‬וכן אמרו לי שרבני בני חית‬
‫ומשום שחשש שבמוצאי יוהכ"פ יהיה חלש מדי בכדי‬ ‫]‪-‬בני אושטריי"ך[ שהיו לפניו עושים ג"כ כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫לברך‪ ,‬אבל בכל השנים שקודם לכן‪ ,‬נהג לברך ברכת‬ ‫]וע"ע הגהות מנהגים )טירנא‪ ,‬מנהג יום כיפור אות קנז(‬
‫הלבנה יחד עם בני ישיבתו 'קול תורה' במוצאי‬ ‫שהביא בזה"ל‪ ,‬העולם רגילים להיזהר מלקדש הלבנה‬
‫יוהכ"פ[‪.‬‬ ‫בלילי שבת ויו"ט‪ ,‬אבל מורי הקדוש הזקן קידש בליל‬
‫ב‪ .‬והנה כמשנ"ת מדברי הלקט יושר והלבוש‬ ‫יוהכ"פ‪ ,‬ואמר הטעם שמא יהיו שקולים ותהא מצוה‬
‫הנ"ל‪ ,‬טעם דעה זו דאדרבה שפיר דמי לברך ברכת‬ ‫זו מכרעת‪ ,‬עכ"ל[‪ .‬וכן כתב הלבוש )תכו‪,‬ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואני‬
‫הלבנה בעשי"ת קודם יוהכ"פ‪ ,‬כדי להוסיף זכות‬ ‫שמעתי שיכולים לקדש אותה קודם יוהכ"פ‪ ,‬והטעם‬
‫נוספת ליום הדין ע"י קיום מצוה זו; אך בספר החיים‬
‫שהרי הוא מצוה‪ ,‬ויש לנו לעשות אותה קודם יוהכ"פ‪,‬‬
‫)להגר"ש קלוגר‪ ,‬סימן תרב( כתב לתמוה על טעם זה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫שאם באולי יהיו עוונותינו שקולים עם הזכויות‪,‬‬
‫לא שייך כלל טעם הלבוש כדי שתוסיף על זכויותינו‪,‬‬
‫תכריע זאת המצוה‪ ,‬ופוק חזי מאי עמא דבר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫דאדרבה אם אדם מקדשו עכשיו הוי בידו רק גוף‬
‫וכן כתב בביאור הגר"א )תרב‪,‬ט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והעיקר כיש‬
‫המצוה של קידוש לבנה אבל אינה מן המובחר‪ ,‬אבל‬
‫אומרים‪ ,‬שטוב לקדש הלבנה קודם יוהכ"פ‪ ,‬כדי‬
‫אם ממתין עד אחר יוהכ"פ‪ ,‬כיון שמתכוין לעשות‬
‫שמצוה זו תכריע לכף זכות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בס'‬
‫מצוה מן המובחר‪ ,‬אדרבה נחשב לו המצוה ביוהכ"פ‬
‫אלפסי זוטא )סוף פ"ד דברכות(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומקדימים לברך‬
‫כאילו עשאה כבר מן המובחר‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל‬
‫קודם יוהכ"פ‪ ,‬להרבות מצוה יתירה לפני המקום‪,‬‬
‫מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה‪ ,‬גם אמרו‬
‫)ברכות ו‪ .‬שבת סג‪ .‬קידושין מ‪ (.‬חישב לעשות מצוה כו'‬ ‫עכ"ל; וכ"ה בסידור היעב"ץ )סדר קידוש לבנה(‪ ,‬ד'יש‬
‫מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‪ ,‬א"כ הכי נמי כיון‬ ‫לקדשה לפני יום כיפור‪ ,‬דשהויי מצוה לא משהינן';‬
‫וכן כתב בס' עבודת הקודש להחיד"א )מורה באצבע סימן‬
‫שאדם היה חפץ לקדשה תיכף‪ ,‬ואנוס הוא מכח הדין‬
‫שצריך להמתין עד אחר יוהכ"פ כו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬כיון דמצד‬ ‫ט' אות רפג(‪ ,‬ש'יותר נכון לברך ברכת הלבנה קודם יום‬
‫גוף המצוה הוי נכון להמתין‪ ,‬רק כדי שירבו זכויותינו‬ ‫הכיפורים מכמה טעמים'‪ .‬וכן הסכמת הרבה פוסקים‪,‬‬
‫מקדשה עכשיו‪ ,‬א"כ הוי כעובד ע"מ לקבל פרס כו'‪,‬‬ ‫וכ"ה בעטרת זקנים )תרב‪,‬ב(‪ ,‬אליה רבה )תרב‪,‬ז(‪ ,‬בית‬
‫לכן העיקר לעשות כדעת הרמ"א וכמנהגו‪ ,‬ומנהג‬ ‫מאיר )סימן תכו(‪ ,‬באר היטב )תרב‪,‬ד(‪ ,‬חסד לאלפים‬
‫ישראל תורה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וע"ע לעיל בסמוך )הערה מב( עוד‬ ‫)תכו‪,‬ג(‪ ,‬רוח חיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬תרג‪,‬ג(‪] ,‬ועוד לו בספרו‬
‫מדברי הגרש"ק בזה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫מועד לכל חי )סימן טו אות נ'([‪ ,‬נמוקי אורח חיים )תרב‪,‬ג(‪,‬‬
‫עוד הובא בס' תורת חיים )הנהגות ופסקים הגרי"ח‬ ‫ועו"פ; ובדברי המשנ"ב לא נתבאר הכרעה ברורה‬
‫זוננפלד‪ ,‬עמ' ‪ (87‬בשם הגרי"ח זוננפלד‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬בחודש‬ ‫בזה‪ ,‬אך עי' ביאור הלכה )תכו‪,‬ב ד"ה ולא קודם( שהביא‬
‫תשרי נהג לקדש את הלבנה במוצאי יוהכ"פ דווקא‪,‬‬ ‫דברי הא"ר והבית מאיר הנ"ל שהסכימו לדברי‬
‫דאף שנחלקו בזה הפוסקים אם אין מקדשים עד‬ ‫הלבוש‪ .‬ועוד מצינו שכן נהגו כמה מגדולי וצדיקי‬
‫מוצאי יוהכ"פ שאז שרויים בשמחה‪ ,‬או דאדרבה טוב‬ ‫הדורות‪ ,‬לברך ברכת הלבנה בעשרת ימי תשובה קודם‬
‫לקדש קודם כדי שמצוה זו תכריעהו לכף זכות‪ ,‬כל זה‬ ‫יוהכ"פ‪] ,‬עי' קצה המטה )על מטה אפרים‪ ,‬סי' תרב סקנ"ג(‪,‬‬
‫הוא במי שמקדש את הלבנה בשנה הראשונה בחייו‪,‬‬ ‫דרכי חיים ושלום )סי' תשלח(‪ ,‬וארחו"ח ספינקא )תכו‪,‬יב(‪,‬‬
‫כגון נער שנעשה בן י"ג שנה בשנה זו‪ ,‬אמנם מי‬ ‫מה שהביאו בזה[‪ ,‬וכן נהגו החזו"א )דינים והנהגות פי"ז‬
‫תצט‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫כא‪ .‬בחודש אב‪ ,‬דעת הרמ"א והרבה פוסקים‪ ,‬שאין לברך ברכת הלבנה עד לאחר תשעה‬
‫באב מו‪ ,‬אך דעת הגר"א ועו"פ‪ ,‬שיש לברך מיד כשהגיע זמן הברכה ואף קודם תשעה‬
‫באב מז‪.‬‬

‫אלפסי זוטא )להרמ"ע מפאנו‪ ,‬סוף פ"ד דברכות(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫וקודם תשעה באב נהגו שלא לברך‪ ,‬הואיל והעם‬
‫כמנודים ונזופים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"ה בסידור היעב"ץ )סדר‬
‫קידוש לבנה( בזה"ל‪ ,‬אין מקדשים הלבנה קודם תשעה‬
‫באב‪ ,‬לפי שצריך להיות בשמחה‪ ,‬אבל במוצאי תשעה‬
‫באב מקדשים אותה‪ ,‬אחר נעילת מנעלים ושינוי בגדים‬
‫נאים‪ ,‬שהוא סימן לגאולה ולנחמה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫הסכמת הרבה פוסקים שאין לברך ברכת הלבנה קודם‬
‫תשעה באב‪ ,‬וכ"ה באליה רבה )תקנא‪,‬מו(‪ ,‬חיי אדם )כלל‬
‫קיח סט"ו(‪ ,‬דרך החיים )דיני ברכת הלבנה אות ד'(‪ ,‬חכמת‬
‫שלמה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬תכו‪,‬ב בתוה"ד(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן‬
‫צז סי"א(‪ ,‬חסד לאלפים )תכו‪,‬ג(‪ ,‬כף החיים )תכו‪,‬כה(‪,‬‬
‫ועו"פ‪.‬‬
‫‪ .ÊÓ‬כן כתב בשו"ת מהר"י ברונא )סימן יד(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ועל קידוש הלבנה קודם תשעה באב‪ ,‬יש נמנעים‬
‫מלקדש קודם תשעה באב‪ ,‬ונראה לי הטעם כמש"כ‬
‫האשר"י )רא"ש תענית פ"ד סימן לז(‪ ,‬מנהג אשכנז שאין‬
‫לביהכנ"ס ]‪-‬בתשעה באב[ אלא נר אחד‪ ,‬משל לנוהג‬
‫שבעולם‪ ,‬מלך בשר ודם כשהוא אבל מהו עושה‪,‬‬
‫מכבה פנסים שלפניו‪ ,‬אף הקב"ה כן 'שמש וירח‬
‫קדרו' )יואל ב‪,‬י(‪ ,‬וסומכים על המדרש )איכה רבה ב‪,‬ה(‬
‫'חילל ממלכה ושריה' )איכה ב‪,‬ב( אלו המזלות‪,‬‬
‫הממונים על האש נתמנו על המים‪ ,‬וכמו שיוסד עליו‬
‫הקינות שהמזלות שינו סידורם ומהלכם ותפקידם‪,‬‬
‫א"כ היאך נאמר 'שלא ישנו את תפקידם' כו'‪,‬‬
‫]ומדבריו אלו נראה טעם נוסף בדעה זו שאין מברכים‬
‫ברכת הלבנה קודם תשעה באב‪ ,‬וראה עוד לעיל‬
‫בסמוך )הערה מו( משנ"ת בזה[; ונראה לי שיוכל‬
‫לקדש הלבנה קודם תשעה באב‪ ,‬דלא עדיף אבילות‬
‫ישנה מאבילות חדשה‪ ,‬דאבל חייב בכל המצוות‪] ,‬אכן‬
‫ראה לעיל )סעיף ח'( דעות הפוסקים לענין אבל בימי‬
‫השבעה‪ ,‬האם רשאי לברך ברכת הלבנה[‪ ,‬שהרי אפילו‬
‫בתשעה באב גופי' דכתיב )איפה ג‪,‬יז( בצע אמרתו‪,‬‬
‫ומפרש )בירושלמי( ]במדרש[ )איכה רבה ב‪,‬יז( בזע‬
‫פורפירא דידיה‪ ,‬מכ"מ רש"י לא רצה לבטל והניח‬
‫שכבר קידש בשנה שעברה לא שייך אצלו חשבון זה‪,‬‬
‫שהרי בכל גוונא תתווסף לו מצוה זו ליוהכ"פ‪ ,‬דאם‬
‫נוהג לקדש קודם יוהכ"פ יש לו את המצוה מעכשיו‪,‬‬
‫ואם נוהג לקדש במוצאי יוהכ"פ יש לו את המצוה‬
‫מתחילת השנה ]‪-‬אחר יוהכ"פ בשנה שעברה[‪ ,‬עכ"ל;‬
‫אכן דבריו צ"ע‪ ,‬חדא‪ ,‬דמפשטות דברי הפוסקים הנ"ל‬
‫לא נראה כלל דמיירי רק במי שנעשה בן י"ג בשנה‬
‫זו‪ ,‬ועוד‪ ,‬דיש לפרש דברי הפוסקים הנ"ל‪ ,‬שעכ"פ‬
‫עדיף טפי להזדרז ולברך ברכת הלבנה קודם יוהכ"פ‪,‬‬
‫כדי להראות חיבתו למצוות‪ ,‬ועוד יש לפרש דבריהם‬
‫כעי"ז‪ ,‬דיש לחוש שאם ימתין עד אחר יוהכ"פ יפסיד‬
‫המצוה לגמרי‪ ,‬ומשו"ה עדיף טפי לברך קודם יוהכ"פ‬
‫שבודאי יכול לקיים המצוה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .ÂÓ‬כן כתב במנהגי מהרי"ל )הל' תשעה באב אות ט'(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬במוצאי שבת חזון ישעיהו‪ ,‬לא היה מהר"י סג"ל‬
‫מקדש הלבנה‪ ,‬ואיחר למוצאי שבת נחמו‪ ,‬ויהיב‬
‫טעמא מאחר דנחשב לדידן קבלת פני שכינה‪ ,‬ואין‬
‫מקבלים אותם אלא מתוך שמחה‪ ,‬והאידנא אסורים‬
‫בשמחה‪ ,‬עכ"ל; ]ועוד מצינו כן במקו"א בשמו‬
‫)'פסקים ומנהגים ממהרי"ל ובני דורו'‪ ,‬בספר הזכרון להגר"ב‬
‫ז'ולטי עמ' רנד( בזה"ל‪ ,‬שמעתי דאין מקדשים הלבנה‬
‫בחודש אב עד לאחר תשעה באב‪ ,‬דכתיב )יואל ב‪,‬י(‬
‫שמש וירח קדרו‪ ,‬ושמחה הוא ללבנה כשמקדשים‬
‫אותה‪ ,‬ולכך ממתינים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ומדבריו אלו מבו' טעם‬
‫אחר ומחודש בדי"ז‪ ,‬שאינו משום שבנ"א אינם‬
‫שרויים בשמחה בימים אלו‪ ,‬אלא שברכה זו גורמת‬
‫שמחה ללבנה‪ ,‬ואינו ראוי לעשות כן בתשעת הימים‪,‬‬
‫וראה לקמן בסמוך )הערה מז( כעי"ז מדברי מהר"י‬
‫ברונא‪ ,‬ויעו"ש מדבריו טעם נוסף בדעה זו שאין‬
‫לברך ברכת הלבנה בתשעת הימים‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫וכן הסכמת הרמ"א )תכו‪,‬ב(‪ ,‬ש'אין מקדשים הלבנה‬
‫קודם תשעה באב'‪ ,‬ועוד שנה דבריו בהלכות תשעה‬
‫באב )תקנא‪,‬ח(‪ .‬וכן כתב הלבוש )תכו‪,‬ד(‪ ,‬וז"ל בחודש אב‬
‫אין מקדשים את הלבנה קודם תשעה באב כו'‪ ,‬מפני‬
‫שהעם שרויים בצער ואבילות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בס'‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תק‬

‫כב‪ .‬דעת הרמ"א‪ ,‬שאין מברכים ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב‪ ,‬וכן במוצאי שאר‬
‫תעניות ]מלבד יוהכ"פ[ מח; אך הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬שלאחר שטעמו מעט ואינם‬
‫שרויים בתענית‪ ,‬שפיר דמי לברך ברכת הלבנה‪] ,‬ועי' הערה[ מט‪ ,‬אך עכ"פ יש לנעול‬
‫המנעלים קודם הברכה נ‪.‬‬

‫במוצאי תשעה באב או בשאר תענית‪ ,‬אלא כאן אמר‬ ‫טלית קטן‪ ,‬כש"כ כהאי גוונא‪ ,‬נהי דשינו תפקידם‪ ,‬זהו‬
‫עד יום אחר תשעה באב‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע כף החיים )סי'‬ ‫בציווי יוצרם ]‪-‬ולא חשיב שינוי[‪ ,‬וכן נוסח הברכה‬
‫תקנא ס"ק קיז( מש"כ דרך נוספת בביאו"ד הרמ"א‪,‬‬ ‫'שלא ישנו תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון‬
‫דסבירא ליה עיקר להלכה שאין לברך ברכת הלבנה‬ ‫קונם'‪ ,‬פירושו‪ ,‬לפעמים משנים לפי רצון הבורא‬
‫במוצאי תשעה באב‪ ,‬אך עכ"פ נהגו העם לברך מיד‬ ‫שמשנה המזלות בשביל ישראל‪ ,‬דאין מזל לישראל‬
‫במוצאי תשעה באב‪ ,‬וזהו שכתב בסתמא שאין‬ ‫כדאמרי' פרק שואל בשבת )קנו‪ ,(.‬עכ"ל‪.‬‬
‫מברכים 'עד אחר תשעה באב'[‪ .‬וכן כתב הלבוש‬ ‫וכן כתב במעשה רב להגר"א )סימן קנט(‪ ,‬שמקדשים‬
‫)תכו‪,‬ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וגם במוצאי תשעה באב וכן בשאר‬ ‫הלבנה קודם תשעה באב‪] ,‬אך יש להעיר‪ ,‬שעל דברי‬
‫מוצאי תעניות אין מקדשים‪ ,‬מפני שהעם שרויים‬ ‫הרמ"א הנ"ל בסמוך )הערה מו( שאין לקדש הלבנה‬
‫בצער ואבילות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫קודם תשעה באב‪ ,‬ביאר הגר"א )שם סק"ג( דהיינו‬
‫ובביאור דברי הרמ"א והלבוש שבמוצאי התענית‬ ‫משום שבימים אלו אין אנו שרויים בשמחה‪ ,‬ולא כתב‬
‫'אינם שרויים בשמחה'‪ ,‬ומשו"ה אין לברך בו ברכת‬ ‫הגר"א לפקפק בדברי הרמ"א‪ ,‬וכבר העיר בזה בס'‬
‫הלבנה‪ ,‬היה נראה לבאר בשני דרכים‪ ,‬א‪ .‬לפי שאותו‬ ‫תוספת מעשה רב )אות מד(‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫היום היה יום צער ותפילה‪ ,‬ומחמת זה אף בלילה‬ ‫]וע"ע ערוך השולחן )תכו‪,‬ח( שכ'‪ ,‬שבמדינות אלו‬
‫שלאחריו עדיין אינם שרויים בשמחה‪ ,‬ב‪ .‬לפי שעדיין‬ ‫שמצויים עננים בחודש אב‪ ,‬הרי שיש לחוש טפי שמא‬
‫שרויים הם בתענית בשעת יציאת מביהכנ"ס אחר‬ ‫לא יוכל לקדש הלבנה אחר תשעה באב‪ ,‬ולכן 'אין‬
‫תפילת ערבית במוצאי התענית; ומדברי הרמ"א נראה‬ ‫כדאי להמתין‪ ,‬וכן נהגו גדולים שלא להמתין'‪ ,‬עכ"ד‪,‬‬
‫טפי כהדרך הא' הנ"ל‪ ,‬שהרי בדבריו מבו' שיש לחלק‬ ‫ועוד שנה דבריו בהל' תשעה באב )תקנא‪,‬כב(‪ ,‬וע"ע‬
‫בזה בין מוצאי יוהכ"פ למוצאי תשעה באב ושאר‬ ‫שו"ת רב פעלים )ח"ד או"ח סימן לח( מש"כ בזה[‪.‬‬
‫תעניות‪ ,‬ומשמע שעיקר טעם די"ז היינו משום היום‬ ‫וכן נהגו כמה מגדולי ישראל ]להקדים לברך ברכת‬
‫שעבר‪ ,‬ואינו משום שעדיין שרויים הם בתענית‪,‬‬ ‫הלבנה בתשעת הימים קודם תשעה באב[‪ ,‬ומהם‪,‬‬
‫ודו"ק‪ .‬ונפק"מ בב' דרכים אלו להמבו' לקמן בסמוך‬ ‫החזו"א )דינים והנהגות פי"ז אות ה'(‪ ,‬הקה"י )ארחות רבינו‬
‫)הערה מט(‪ ,‬האם כוונת הרמ"א להחמיר בזה אף לאחר‬ ‫ח"א עמ' תעז(‪ ,‬הגר"מ פיינשטיין )מסורת משה ח"ד עמ'‬
‫שיטעמו מעט‪ ,‬ובדברי האחרונים יש לפרש שנחלקו‬ ‫קנא(‪ ,‬הגרש"ז אוירבך )כן שמעתי מדודי הרה"ג ר' אהרן‬
‫בזה בביאור דברי הרמ"א‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬ ‫גולדברג שליט"א‪ ,‬וכ"ה בס' הליכות שלמה הל' ראש חודש פ"א‬
‫)הליכות אבן ישראל מועדים ח"א‬ ‫הערה ‪ ,(108‬הגרי"י פישר‬
‫‪ .ËÓ‬א‪ .‬הנה עי' כנסת הגדולה‬
‫)סי' תכו הגב"י אות ה'(‬
‫עמ' שמז(‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫שכתב על דברי הרמ"א והלבוש בזה"ל‪ ,‬ואין דינם‬
‫נכון בעיני‪ ,‬כמו שאבאר‪ ,‬ודעתי נוטה שיש לברך על‬ ‫‪ .ÁÓ‬כן כתב הרמ"א )תכו‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ובמוצאי‬
‫הלבנה במוצאי תשעה באב‪ ,‬דשהויי מצוה לא שהינן‬ ‫יוהכ"פ מקדשים אותה‪ ,‬דאז שורים בשמחה‪ ,‬אבל לא‬
‫בטעמים חלושים כו'‪ ,‬וכן עשיתי מעשה פה תירי"א‪,‬‬ ‫במוצאי תשעה באב או שאר תענית‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ואף‬
‫ובירכתי על הלבנה במוצאי תשעה באב כו'‪ ,‬וכך‬ ‫מש"כ הרמ"א בהל' תשעה באב )תקנא‪,‬ח( בסתמא‪,‬‬
‫נוהגים בירושלים ובחברון‪ ,‬וכמדומה לי שכך היינו‬ ‫ש'נוהגים שלא לקדש החודש עד אחר תשעה באב'‪,‬‬
‫נוהגים בקושטנטינ"א‪ ,‬עכ"ל; ועי' פרי חדש )תכו‪,‬ב(‬ ‫ביאר הט"ז )תקנא‪,‬ח(‪ ,‬ד'לאו דווקא ממש אחר תשעה‬
‫שהביא דברי הכנה"ג‪ ,‬והסכים לדבריו דשפיר יש‬ ‫באב‪ ,‬דהא כתב סו"ס תכו דאין מקדשים הלבנה‬
‫תקא‬
‫שיטעום[; ובדברי הפמ"ג ושאר אחרונים הנ"ל‬
‫אפשר שיש לפרש‪ ,‬דס"ל דאף הרמ"א לא החמיר בזה‬
‫שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב או‬
‫במוצאי שאר תעניות‪ ,‬אלא קודם שיטעום מעט ועדיין‬
‫שרוי הוא בתענית‪ ,‬אך לאחר שיטעום מעט רשאי‬
‫לברך ברכת הלבנה‪ ,‬ודו"ק‪] ,‬אכן ראה לעיל בסמוך‬
‫)הערה מח( שמדברי הרמ"א נראה שיש לדייק‪ ,‬שאף‬
‫לאחר שיטעמו מעט אין לברך ברכת הלבנה במוצאי‬
‫התענית‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫אך בדברי כמה אחרונים מבואר די"ז באופן הב'‬
‫הנ"ל‪ ,‬דאף שלדעת הרמ"א אין לברך ברכת הלבנה‬
‫במוצאי תענית אף לאחר שיטעום מעט‪ ,‬מכ"מ נקטינן‬
‫עיקר דלא כדבריו‪ ,‬ולמעשה שפיר יש לברך ברכת‬
‫הלבנה במוצאי תשעה באב או במוצאי שאר תענית‬
‫אחר שיטעום מעט; וכ"ה להדי' בישועות יעקב )תכו‪,‬ג(‬
‫בזה"ל‪ ,‬אבל לא במוצאי תשעה באב ]‪-‬עכ"ל הרמ"א[‪,‬‬
‫מלשון זה משמע אף אחר שיטעום‪ ,‬כי ליל מוצאי‬
‫תשעה באב אינם שרויים בשמחה‪ ,‬ומהא"ט מנהג‬
‫כשר שלא לאכול בשר‪ ,‬כמבו' בסימן תקנח )ס"א( כו'‪,‬‬
‫ופה נוהגים לקדש הלבנה בליל מוצאי תשעה באב אף‬
‫בשאינו נדחה‪ ,‬רק יזהרו לטעום דבר מה עכ"פ קודם‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה בביאור דברי האליה‬
‫רבה )תכו‪,‬טז( שכתב בזה"ל‪ ,‬ובסדר היום וכנה"ג‬
‫מתירים בכל מוצאי תעניות כו'‪ ,‬וטוב לטעום מידי‬
‫קודם קידוש‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ונראה כוונתו לסמוך על דברי‬
‫הסדה"י והכנה"ג דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה‬
‫במוצאי תשעה באב ושאר תעניות‪ ,‬אלא שכתב שאף‬
‫לדבריהם 'טוב' לטעום מעט קודם שיקדש הלבנה‪,‬‬
‫אבל לדעת הרמ"א אין להקל בזה אף לאחר טעימה;‬
‫וכן מבו' מדברי המשנ"ב )תכו‪,‬יא( שכתב בזה"ל‪ ,‬והנה‬
‫כל זה לדעת רמ"א‪ ,‬אבל דעת האחרונים בכל זה‪,‬‬
‫דמקדשין אפילו במוצאי תשעה באב‪ ,‬וכש"כ בשאר‬
‫תענית‪ ,‬אלא דכתבו דצריך לטעום קודם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]אכן יעו"ש באליה רבה שהוסיף עוד בזה‪ ,‬דעכ"פ‬
‫'כדי לקדש בציבור עדיף משימתין כדי לטעום'‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬דהיכא שמצא ציבור המברכים ברכת הלבנה‬
‫במוצאי התענית‪ ,‬ואם ילך לטעום מעט לא יהא לו‬
‫ציבור אחר לברך עמהם‪ ,‬מוטב שיברך בציבור וברוב‬
‫עם קודם שיטעם‪ ,‬והובאו דבריו בשער הציון )תכו‪,‬ט(‪,‬‬
‫וכעי"ז מבו' במגן אברהם )תכו‪,‬ו( ובשער הציון )שם‬
‫סק"ח( ובכף החיים )תכו‪,‬ל( לענין המתענה תענית יחיד‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב‪ ,‬וכן כתב בס'‬
‫סדר היום )סוף סדר תשעה באב(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬ובצאתו‬
‫מביהכנ"ס יברך על הלבנה‪ ,‬ואע"פ שהוא יום עשירי‪,‬‬
‫יעכב הברכה עד הלילה הזה‪ ,‬אחר שהוא בתענית‬
‫ובשברון מתניים מתאבל על חורבן ירושלים‪ ,‬ראוי‬
‫ודאי הוא להקביל פני השכינה משאר לילות‪ ,‬וכן‬
‫נהגו‪ ,‬עכ"ל[‪ .‬ומפשטות דברי הכנה"ג והפר"ח נראה‪,‬‬
‫דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב‬
‫אף קודם שיטעום מעט‪ ,‬ודלא כדברי הרמ"א והלבוש‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה מח(‪.‬‬
‫אך הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬דאף שאין לברך ברכת‬
‫הלבנה במוצאי תשעה באב כשהוא עדיין שרוי‬
‫בתענית‪ ,‬וכדברי הרמ"א והלבוש הנ"ל‪ ,‬מכ"מ לאחר‬
‫שיטעמו מעט רשאים לברך ברכת הלבנה; אלא‬
‫שחילוק יש בזה בין דברי האחרונים‪ ,‬אשר יש מן‬
‫האחרונים שיש לפרש בדבריהם שכתבו כן אף בדעת‬
‫הרמ"א‪ ,‬דמש"כ הרמ"א ]והלבוש[ שאין לברך ברכת‬
‫הלבנה במוצאי תשעה באב ובמוצאי שאר תעניות‪,‬‬
‫היינו דווקא קודם שיטעמו מעט‪ ,‬אבל לאחר שטעמו‬
‫וכבר אינם שרויים בתענית‪ ,‬שפיר דמי לברך ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬אך יש מן האחרונים שמבו' מדבריהם‪ ,‬דלדעת‬
‫הרמ"א ]והלבוש[ אין לברך ברכת הלבנה במוצאי‬
‫התענית כלל‪ ,‬אלא שכתבו האחרונים לפקפק בדברי‬
‫הרמ"א‪ ,‬וסבירא להו דעכ"פ לאחר שטעמו מעט ואינם‬
‫שרויים בתענית‪ ,‬רשאים לברך ברכת הלבנה‪] ,‬וראה‬
‫לעיל בסמוך )הערה מח( שיש לתלות ספק זה בשני‬
‫הדרכים בביאו"ד הרמ"א[‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫ב‪ .‬עי' שו"ת שבות יעקב )ח"ב סוף סימן יא( שמנהגנו‬
‫לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב אחר‬
‫שטועמים מעט‪ ,‬וככן כתב בפרי מגדים )סי' תכו משבצות‬
‫זהב סק"ב( ד'אם טעם מידי שפיר דמי'‪] ,‬אכן מהמשך‬
‫דבריו שם נראה דלא פשיטא ליה כ"כ‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬וכן‬
‫כתבו בחיי אדם )כלל קיח סט"ו( ובקיצור שו"ע )סימן צז‬
‫סי"א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואין לקדש כשהוא בתענית עד שיטעום‬
‫מקודם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע בן איש חי )שנה ב' פרשת ויקרא אות‬
‫כב( שכ' נמי‪ ,‬ש'אם הוא בתענית‪ ,‬טוב שיטעם איזה‬
‫דבר קודם ברכת הלבנה'‪ ,‬וכעי"ז בחסד לאלפים‬
‫)תכו‪,‬ד(‪ ,‬ש'מנהג ותיקין לאכול קודם ברכת הלבנה כדי‬
‫שלא לברך כשהוא מעונה'‪] ,‬ומדבריהם משמע שאינו‬
‫אלא לכתחילה‪ ,‬אך מעיקה"ד רשאי לברך ברכת‬
‫הלבנה במוצאי תשעה באב ושאר תעניות אף קודם‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫ד‪ .‬עוד מצינו בדברי כמה אחרונים‪ ,‬שע"פ הסוד‬
‫יש טעם גדול לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה‬
‫באב‪] ,‬ומדבריהם מבו' ג"כ שיש לנהוג כן למעשה‪,‬‬
‫ודלא כדברי הרמ"א שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי‬
‫תשעה באב‪ ,‬ומסתימת דבריהם יש להוכיח ג"כ‬
‫דסבירא להו עיקר כדעת הכנה"ג הנ"ל דשפיר דמי‬
‫לברך במוצאי תשעה באב אפילו קודם שיטעמו‬
‫מעט[‪ ,‬ועי' פרי עץ חיים )שער חג השבועות‪ ,‬דף קכח ע"א(‬
‫שכ' בזה"ל‪ ,‬שמעתי בדמשק ששאלו להרח"ו ז"ל‪,‬‬
‫למה אומרים ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב‪,‬‬
‫והשיב לי לבשר ללבנה ולישראל‪ ,‬כי כשנחרבה הבית‬
‫וגלו הרי הם עתידים להתחדש כמותה‪ ,‬הרי ישראל‬
‫והשכינה עתידים להתחדש‪ ,‬וזהו בשורה אז‪ ,‬וגם כי‬
‫בתשעה באב נולד משיח‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז בברכי יוסף‬
‫)תקנט‪,‬ח( בזה"ל‪ ,‬המנהג לברך ברכת הלבנה במוצאי‬
‫תשעה באב‪ ,‬וכתב הרב המקובל מהר"י צמח‪ ,‬שאלתי‬
‫לחברים אם כך היה עושה מהרח"ו זלה"ה‪ ,‬ואמרו‬
‫שהיה מברך אז במוצאי תשעה באב‪ ,‬והיה נותן טעם‬
‫פשטי‪ ,‬לבשר השכינה המכונה ללבנה ולישראל‪ ,‬דאף‬
‫שנחרב הבית וגלו‪ ,‬הרי הם עתידים להתחדש כמותה‪,‬‬
‫ומלכותו בכל משלה‪ ,‬וגם כי אז מתעורר מלך המשיח‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל; ועי' באר היטב )תכו‪,‬ד( שהביא ג"כ‬
‫ש'האר"י ז"ל כתב לקדש במוצאי תשעה באב'‪ ,‬וכ"כ‬
‫בכף החיים )סי' תקנא ס"ק קיז( ועו"א‪.‬‬
‫ה‪ .‬העולה מדברינו‪ ,‬דאף שמפשטות דברי הרמ"א‬
‫נראה שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב‬
‫או במוצאי שאר תענית אפילו לאחר שיטעום מעט‪,‬‬
‫]ולעיל בסמוך )הערה מח( נתבאר שיש לדקדק כן‬
‫מדברי הרמ"א[‪ ,‬מכ"מ הסכמת רוה"פ דשפיר יש‬
‫לברך לאחר שיטעום מעט‪ ,‬ואפילו במוצאי תשעה‬
‫באב‪] ,‬וכמשנ"ת שבדברי כמה אחרונים יש לבאר‬
‫שכתבו כן אף בדעת הרמ"א[‪ ,‬מלבד לדעת הגר"ש‬
‫קלוגר שבמוצאי תשעה באב ]שאינו נדחה[ יש‬
‫להחמיר טפי‪ ,‬שאין לברך ברכת הלבנה אף לאחר‬
‫שיטעום‪.‬‬
‫‪ .‬כן כתב בפרי חדש )תכו‪,‬ב(‪ ,‬שאם מברך ברכת‬
‫הלבנה במוצאי תשעה באב‪' ,‬צריך ליזהר שלא לברך‬
‫בלא מנעל'; וכן הסכמת הרבה אחרונים‪ ,‬וכ"ה בפרי‬
‫מגדים )סי' תקנד אשל אברהם סק"א(‪ ,‬סידור היעב"ץ )סדר‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬אות ו'(‪ ,‬עבודת הקודש להחיד"א )מורה‬
‫באצבע סימן ח' אות רלט(‪ ,‬חסד לאלפים )תכו‪,‬ג(‪ ,‬מועד לכל‬
‫תקב‬
‫ומצא ציבור המברכים ברכת הלבנה‪ ,‬שיש לו לברך‬
‫עמהם אע"פ שעדיין שרוי הוא בתענית‪ ,‬אא"כ יודע‬
‫שאף ביום אחר יוכל לברך הברכה בציבור וברוב עם‪,‬‬
‫אכן מדברי הפרי מגדים )סי' תכו משבצות זהב סק"ב(‬
‫נראה‪ ,‬שאין להקל לברך קודם טעימה אפי' היכא‬
‫שעי"ז יפסיד הברכה בציבור‪ ,‬יעו"ש; עוד יש להביא‬
‫בזה מש"כ בשו"ת שיח יצחק )וייס‪ ,‬ח"א סימן קצה(‪ ,‬דאף‬
‫לדברי הפוסקים הנ"ל שאין לברך ברכת הלבנה קודם‬
‫שיטעום מעט‪ ,‬מכ"מ אין לאכול אלא מעט‪ ,‬אבל אין‬
‫ראוי למלא כריסו קודם שיברך ברכת הלבנה‪ ,‬לפי‬
‫שברכת הלבנה הרי היא כהקבלת פני השכינה[‪.‬‬
‫ג‪ .‬ועוד מצינו דעה נוספת בדי"ז‪ ,‬והוא בספר‬
‫החיים )להגר"ש קלוגר‪ ,‬תכו‪,‬ב(‪ ,‬יעו"ש שכתב נמי ]כהבנת‬
‫הישועו"י והמשנ"ב[‪ ,‬שלדעת הרמ"א אין לברך ברכת‬
‫הלבנה במוצאי תשעה באב ובמוצאי שאר תענית‬
‫אפילו לאחר שיטעמו‪ ,‬אלא שמסקנת דברי הגרש"ק‬
‫)שם(‪ ,‬שאין להחמיר בזה כדברי הרמ"א שאף לאחר‬
‫טעימה אין לברך‪ ,‬אלא במוצאי תשעה באב‪ ,‬אבל‬
‫במוצאי שאר תעניות‪ ,‬וכן במוצאי תשעה באב נדחה‪,‬‬
‫רשאי לברך ברכת הלבנה אחר שטעם מעט; וז"ל‪,‬‬
‫והנה לדעתי היה נראה להכריע כך‪ ,‬דבמוצאי תשעה‬
‫באב שחל בזמנו ולא נדחה‪ ,‬אין לקדשה‪ ,‬כיון דעדיין‬
‫הוי באבילות עד למחר אחר חצות‪ ,‬ואף בבוקר למחר‬
‫אסור בבשר ויין וכל דבר הנוהג מר"ח ואילך‪ ,‬א"כ‬
‫עדיין הוי שם אבילות‪ ,‬לכך אין לקדשה עד ליל‬
‫]‪-‬מוצאי[ עשירי השייך לי"א‪ ,‬אבל בתשעה באב‬
‫שנדחה‪ ,‬כיון דכבר כלה כל האבילות‪ ,‬ונהי דאסור‬
‫בלילה בבשר היינו מכח אבילות של יום‪ ,‬וזה לענין‬
‫בשר תלוי באבילות של יום‪ ,‬אבל לענין קידוש הלבנה‬
‫בתא השתא אזלינן‪ ,‬והשתא ליכא אבילות‪ ,‬לכך דינו‬
‫כשאר תענית ומותר לקדשה אחר טעימה מידי‪ ,‬ונהי‬
‫דמלשון הרמ"א שכ' לשון שווה לתשעה באב ולשאר‬
‫תענית‪ ,‬משמע דאף בשאר ליל תענית אין לקדשה כלל‬
‫כמו בתשעה באב‪ ,‬מכ"מ היה נראה להכריע כן‪,‬‬
‫דבשאר תענית או תשעה באב שנדחה‪ ,‬יקדשו אחר‬
‫טעימה‪ ,‬ובליל ]‪-‬מוצאי[ תשעה באב ממש אין לקדשה‬
‫כלל‪ ,‬כן היה נראה לי להכריע‪ ,‬אבל מה אעשה‬
‫שהמנהג לקדשה כן במוצאי תשעה באב אף בלי‬
‫טעימה‪ ,‬אבל הירא וחרד נראה דיש לעשות כמש"כ‪,‬‬
‫כן נראה לפענ"ד נכון‪ ,‬עכ"ל; ]וע"ע ישועות יעקב‬
‫)שם( מש"כ בזה לענין תשעה באב נדחה[‪.‬‬
‫תקג‬
‫כג‪ .‬אם היה ליקוי לבנה באמצע החודש‪ ,‬לדעת הרבה פוסקים אין לברך אחר זמן הליקוי‪,‬‬
‫ושם הערה לז והערה לט( דשפיר יש לברך אף לאחר חצי‬
‫מכ"ט י"ב תשצ"ג‪ ,‬עד שיעברו ט"ו או ט"ז ימים‬
‫שלימים משעת המולד‪ ,‬לכאו' אין טעם שלא לברך‬
‫ברכת הלבנה אחר הליקוי‪] ,‬ויש להוסיף‪ ,‬דמהא"ט נמי‬
‫לא הביא המחבר די"ז להלכה בשולחנו הערוך‪,‬‬
‫וכמשנ"ת לעיל )שם( דלדעת המחבר שפיר יש לברך‬
‫עד שיעברו ט"ו ימים שלימים מעת המולד‪ ,‬ואף‬
‫לאחר חצי מכ"ט י"ב תשצ"ג‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬וע"ע לעיל‬
‫)הערה לח( משנ"ת עוד בדעת המחבר בזה[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫עוד יש להביא בזה מש"כ בפרי מגדים )סי' תכו אשל‬
‫אברהם סוף סקי"ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועיין לבוש במש"כ אם היה‬
‫ליקוי לבנה‪ ,‬הובא בבית יוסף‪ ,‬ואני העני אין לי ידיעה‬
‫בזה כלל‪ ,‬וקשה לי אם יהיה ליקוי לבנה שהוא עדות‬
‫לכאו' שהמולד אמיתי היה‪ ,‬ובעת הליקוי הוא אמצע‬
‫כ"ט י"ב תשצ"ג‪ ,‬א"כ איך נעשה בחשבון ומועדות‪,‬‬
‫ואין אני מבין ושום ידיעה בזה‪ ,‬ובודאי הכל נכון‬
‫הכלל אשר מסרו לנו קדמונינו ז"ל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואינו ברור‬
‫האם כוונתו להורות למעשה דלא כדברי מהרי"ל‬
‫והמחבר‪ ,‬וסבירא ליה דלמעשה שפיר יש לברך אף‬
‫לאחר ליקוי הלבנה‪ ,‬עד שיעבור חצי כ"ט י"ב תשצ"ג‬
‫לפי החשבון שבידינו; וע"ע נמוקי אורח חיים )תכו‪,‬ג(‬
‫שהאריך ג"כ לנקוט עיקר דלא כדברי מהרי"ל וסייעתו‬
‫הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה הדפיסו בימינו בהלוחות‪ ,‬כמדומני‬
‫בשם גדול אחד‪ ,‬דאם היה ליקוי לבנה בחצי חודש‪ ,‬גם‬
‫קודם השיעור הלז דחצי כ"ט כו' איזה שעות‪ ,‬וחזרה‬
‫אח"כ הלבנה למאורה אשר עברה הליקוי‪ ,‬עם כל זה‬
‫אסור לקדשה גם בתוך הזמן‪ ,‬דלא הוי עוד 'מחדש‬
‫חדשים' אחרי הליקוי‪ ,‬עד כאן דבריו‪ ,‬ותמהני‪ ,‬ולא‬
‫ידעתי טעמם‪ ,‬דהלא נודע כי הליקוי הוא רק אשר‬
‫הארץ סוככת אז ומבדלת בין הלבנה למאור זהורי‬
‫השמש אשר תקבל הלבנה בכל עת ממאורה בלילה‬
‫כנודע בחשבון‪ ,‬ומדוע לא יקדשוהו בברכה אם בתוך‬
‫שעות הזמן הנזכר לעיל גם אחרי הליקוי‪ ,‬וכי היתה‬
‫הליקוי בלבנה בעצמותה‪ ,‬הלא רק נחשך לקצת שעות‬
‫מאורה כנזכר לעיל‪ ,‬וכי שייך בזה דיחוי‪ ,‬ואטו אם‬
‫יסוככו ויחוצו בעדה עננים‪ ,‬וכאשר יתפזרו העננים וכי‬
‫יאמר ג"כ דיחוי‪ ,‬כן הדבר הזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫ועי' הערה נא‪.‬‬
‫חי )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן י' אות צד(‪ ,‬ועו"פ‪ ,‬וכן הסכמת‬
‫המשנה ברורה )תכו‪,‬יא(‪.‬‬
‫והנוהגים לילך בתשעה באב בנעלי בד או גומי‪ ,‬יש‬
‫שהורו להקל דשפיר דמי לברך ברכת הלבנה‬
‫במנעלים אלו‪ ,‬וא"צ לילך לביתו להחליף לנעלי עור‪,‬‬
‫וכן הובא בשם הגר"י קמינצקי )אמת ליעקב סי' תכו‪,‬‬
‫בהערה( והגרי"ש אלישיב )שערי נחמה עמ' סג(‪ ,‬אך בס'‬
‫ילקוט הגרשוני )סי' תקנד( כתב ש'אותם המקדשים‬
‫הלבנה בפאנטאפפ"ל ]‪-‬נעלי בית[‪ ,‬לא יפה הם‬
‫עושים'‪ ,‬וכן הובא בשם הגר"ח קניבסקי )אשי ישראל‬
‫פ"מ הערה נא(‪ ,‬שאף ההולכים בנעלי גומי וכיו"ב‪ ,‬אין‬
‫להם לברך ברכת הלבנה קודם שיחליפו לנעלי עור‪,‬‬
‫]וראה עוד מש"כ בזה בס' תשעה באב שחל בשבת‬
‫)להג"ר צבי כהן‪ ,‬פ"י הערה כו(‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫‡‪ .‬כ"ה בתשו' מהרי"ל )סימן יט( בזה"ל‪ ,‬ולענ"ד‬
‫נראה‪ ,‬אם היה ליקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמיתי‬
‫אמצעות הלקות‪ ,‬שאין לברך אח"כ‪ ,‬אבל סתמא‬
‫סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד‬
‫השווה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הביא הבית יוסף )תכו‪,‬ג ד"ה ומ"ש‬
‫רבינו והני( בשם תשובה אשכנזית; וכן כתב הלבוש‬
‫)תכו‪,‬ד(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם יהיה ליקוי לבנה באותו חודש‪,‬‬
‫מזמן הליקוי ואילך אין מברכים עליה‪ ,‬כי עת הליקוי‬
‫היא ממש אמצע החודש וניגוד האמיתי ללבנה‪ ,‬ומשם‬
‫ואילך היא מתחלת לגרוע ולפחות אורה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה‬
‫בסידור היעב"ץ )סדר קידוש לבנה( בזה"ל‪ ,‬אמנם אם היה‬
‫ליקוי הלבנה באותו חודש‪ ,‬אינו מברך עליה אחר‬
‫הליקוי‪ ,‬שהוא ודאי אמצע החודש האמיתי‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫וכ"ה במקור חיים לחוו"י )תכו‪,‬ג( ובאליה רבה )תכו‪,‬י(‬
‫ועו"פ‪.‬‬
‫והנה לכאו' טעם די"ז אינו שייך אלא לדעת‬
‫מהרי"ל וסייעתו דלעיל )סעיף יח‪ ,‬ושם הערה לח(‪ ,‬שסוף‬
‫זמן ברכת הלבנה הרי הוא בחצי כ"ט י"ב תשצ"ג‪,‬‬
‫ולשיטתו כתב המהרי"ל‪ ,‬דאפי' היכא שלפי החשבון‬
‫שבידינו עדיין לא הגיע אמצע כ"ט י"ב תשצ"ג‪,‬‬
‫מכ"מ אם אירע ליקוי לבנה‪ ,‬שוב אין לברך ברכת‬
‫הלבנה לאחמ"כ‪ ,‬שהרי אין ליקוי הלבנה בא אלא‬
‫באמצע החודש‪ ,‬אבל לדעת הפוסקים דלעיל )סעיף יח‪,‬‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקד‬

‫כד‪ .‬יש אומרים‪ ,‬שתחילת וסוף זמן ברכת הלבנה בכל מקום בחו"ל‪ ,‬נקבעים באופן שווה‬
‫כפי תחילת וסוף זמנה בירושלים נב‪ ,‬אך יש אומרים‪ ,‬שזמנים אלו נקבעים בכל מקום‬
‫ומקום בחו"ל כפי מה שהוא ]לפי הפרשי השעות מירושלים[ נג‪.‬‬

‫אחר חשבון אר"י‪ ,‬אבל לענין קידוש לבנה שהזמן‬
‫הוא לכתחילה עד חצי כ"ט יום י"ב שעות ותשצ"ג‬
‫חלקים‪ ,‬מסתברא שבכאן ]‪-‬בארה"ב[ צריך להקדים‬
‫]‪-‬כשבע שעות לפני אמצע החודש לפי זמני המקום[‬
‫לפי החשבון‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן הובא בשם הגאון בעל‬
‫'דברי יציב' מצאנז )הליכות חיים‪ ,‬שבת עמ' רכד( ובשם‬
‫הגרי"ש אלישיב )'קידוש לבנה' פ"ד הערה לו(‪ ,‬וכ"כ‬
‫בשו"ת משנה הלכות )חלק יא סימן שמד(‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת אגרות משה )או"ח ח"ו סימן לד( שכ' נמי‪,‬‬
‫שעיקר זמן ברכת הלבנה בחו"ל הרי הוא כפי הזמן‬
‫בירושלים‪ ,‬ובשעה שהוא סוף זמן ברכת הלבנה‬
‫בירושלים‪ ,‬הרי הוא ג"כ סוף זמן ברכת הלבנה בכל‬
‫העולם‪ ,‬אע"פ שישנם הפרשי שעות בין המקומות‪,‬‬
‫]אך שוב כתב בסו"ד ליישב מנהג העולם שאין‬
‫מקפידים בזה‪ ,‬בצירוף דעת הפוסקים דלעיל )סעיף יח‪,‬‬
‫ושם הערה לט( שיש לברך עד יום ט"ז בחודש[; וז"ל‪,‬‬
‫בדבר ברכת הלבנה‪ ,‬מסתבר שכיון שהרמ"א כתב‬
‫שאין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד‬
‫ולא מן יכולת הראיה כו'‪ ,‬ואם היינו חולקים יכולת‬
‫הראיה לחצאין‪ ,‬היה נגמר זמן הברכה לפי החשבון‬
‫בשש ]צ"ל שבע[ שעות קודם מכפי שאנו חושבים‬
‫ממולד למולד‪ ,‬והטעם הוא משום דמחצי מן המולד‬
‫מתחיל להתחסר‪ ,‬ולכן משגחינן בזה על המולד ולא‬
‫על יכולת הראיה‪ ,‬והמולד הלא הוא שווה לכל העולם‪,‬‬
‫רק בזמן יכולת הראיה משתנה‪ ,‬ולכן הוי זמן הברכה‬
‫שווה לכל העולם‪ ,‬זהו מה שמסתבר בזה לענ"ד לפום‬
‫ריהטא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫גבורות אליהו )להגרי"א הענקין‪ ,‬או"ח סימן קכג אות ד'‪ ,‬וסימן‬
‫‚‪ .‬כן נראה לכאו' מסתימת דברי הפוסקים רו"א‪,‬‬
‫אשר רבים מהם היו בארצות בחו"ל שיש בהם הפרשי‬
‫שעות מאר"י‪ ,‬ולא פירשו שיש לחשב במקומם תחילת‬
‫וסוף זמן ברכת הלבנה ע"פ אופק ירושלים‪ ,‬נראה‬
‫דסבירא ליה שחישוב זה נעשה כשאר חישובי זמני‬
‫היום‪ ,‬ויש לחשב בכל מקום ומקום לפי אופק אותו‬
‫המקום‪ ,‬וכגון שסוף זמן ברכת הלבנה חל באר"י‬
‫בשעה ‪ 2‬בלילה‪ ,‬הרי שאף שבארה"ב השעה כעת‬
‫·‪ .‬הנה בפשטות היה נראה‪ ,‬שזמן ברכת הלבנה‬
‫בכל מקום ומקום נקבע כפי אופק ירושלים‪ ,‬שהרי‬
‫המולד ומילוי הלבנה אינם כזריחת ושקיעת השמש‬
‫הנראית בכל מקום בעולם בזמן אחר‪ ,‬אלא הדבר‬
‫מתרחש בבת אחת בכל העולם‪] ,‬ואף שמולדות הלוח‬
‫אינם אמיתיים אלא ממוצעים‪ ,‬ואינם דבר המתרחש‬
‫בפועל‪ ,‬מכ"מ מאחר שחז"ל קבעו זמנים אלו שיחשבו‬
‫לכל ענייני הלוח כשעת המולד‪ ,‬הר"ז כדבר המתרחש‬
‫בבת אחת בכל העולם‪ ,‬וכאשר מגיעה השעה‬
‫בירושלים הר"ז שעת המולד בכל העולם[‪ ,‬וא"כ כיון‬
‫שאנו מחשבים חשבון התקופות והמולדות בכל‬
‫העולם לפי אופק ירושלים‪] ,‬וכמבו' מדברי הרמב"ם‬
‫)פי"א מהל' קידוש החודש הי"ז(‪ ,‬וכן כתבו בתפארת ישראל‬
‫)קונט' שבילי דרקיע הנדפס בתחילת סדר מועד‪ ,‬אות ל'(‬
‫ובחזו"א )או"ח סימן קלח אות ז'([‪ ,‬הרי שאף לענין ברכת‬
‫הלבנה לכאו' יש לומר‪ ,‬שתחילת וסוף זמנה נקבעים‬
‫בכל העולם ע"פ הזמן בירושלים‪] ,‬ואם סוף זמן ברכת‬
‫הלבנה הרי הוא בשעה ‪ 2‬בלילה לפי שעון ירושלים‪,‬‬
‫הרי שבארה"ב יהיה סוף זמן ברכת הלבנה בשעה ‪7‬‬
‫בערב קודם לכן[‪.‬‬
‫ובאמת כן הורו כמה פוסקים‪ ,‬שיש לחשב תחילת‬
‫וסוף זמן ברכת הלבנה בכל מקום ומקום לפי אופק‬
‫ירושלים‪ ,‬וכל שעברו ט"ו ימים מעת לעת משעת‬
‫המולד בירושלים‪] ,‬או חצי מכ"ט י"ב תשצ"ג‪ ,‬או ט"ז‬
‫ימים מעל"ע‪ ,‬למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה‪,‬‬
‫וכמשנ"ת במקומו )סעיף יח‪ ,‬ושם בהערות([‪ ,‬הרי שזהו‬
‫סוף זמן ברכת הלבנה בכל העולם‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫קכד אות ב'(‪] ,‬וז"ל )סי' קכג(‪ ,‬ודע‪ ,‬דמולד הלבנה הוא‬
‫ברגע אחד בכל העולם‪ ,‬ועל כן המולד משתנה‬
‫ממדינה למדינה לפי שעות היום‪ ,‬למשל כשהמולד‬
‫הוא בתחילת היום הכוונה היא שכך הוא באר"י‪ ,‬אבל‬
‫באמריקה כיון שבאותה שעה שהיום מתחיל באר"י‬
‫הוא כאן כשעה קודם חצות הלילה‪ ,‬נמצא שבכאן‬
‫מוקדם תמיד לפי החשבון הימים והשעות‪ ,‬ולענין‬
‫קביעות השנים אין חילוק בדבר‪ ,‬כי הקביעות היא‬
‫תקה‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫אופן ראיית הלבנה‬

‫כה‪ .‬אף שבכל ברכות הראיה קיי"ל שאינו מברך אלא בראיה ראשונה‪ ,‬מכ"מ בברכת הלבנה‬
‫שפיר יכול לברך אף בראיה שניה‪ ,‬ועי' הערה נד‪.‬‬

‫לו לברך בראיה שניה זו‪ ,‬אע"פ שבראייתו הראשונה‬ ‫אינה אלא ‪ 7‬בערב‪ ,‬מכ"מ שפיר יכולים לברך ברכת‬
‫לא בירך עליו‪] ,‬ולעולם אינו חוזר ומברך עד שיעבור‬ ‫הלבנה אף לאחמ"כ‪ ,‬עד השעה ‪ 2‬בלילה לפי אופק‬
‫שלושים יום שלא יראה בהם דב"ז כלל[‪ ,‬והיי"ט לפי‬ ‫אותו המקום; וכן כתב בס' עלה יונה )להגר"י מרצבך‪,‬‬
‫שכל עיקר ברכות הראיה תקנום חכמים על‬ ‫עמ' לא ואילך(‪ ,‬וכ"כ בשו"ת להורות נתן )ח"ז סימנים‬
‫ההתפעלות הבאה לאדם בראיית דברים ומקומות‬ ‫כח‪-‬ל(‪] ,‬יעו"ש שהאריך בזה‪ ,‬ומסקנתו בסו"ד )סימן ל'‬
‫אלו‪ ,‬וכל שכבר ראה דבר זה בתוך שלושים יום הרי‬ ‫אות טז( בזה"ל‪ ,‬ומעתה נאמר‪ ,‬דהוא הדין והוא הטעם‬
‫שאינו מתפעל כ"כ מראייתו‪ ,‬ומשו"ה אף אם לא בירך‬ ‫שלא הצריכו לדקדק בכל המקומות שממערב ירושלים‬
‫בראיה ראשונה‪ ,‬שוב אין לו לברך בראיה שניה‪.‬‬ ‫שלא יקדשו את הלבנה אחר שעבר חצי כ"ט י"ב‬
‫ולפ"ז נראה בפשטות‪ ,‬דשאני ברכת הלבנה משאר‬ ‫תשצ"ג לפי אופק ירושלים‪ ,‬ומקדשים את הלבנה עד‬
‫ברכות הראיה‪ ,‬לפי שעיקר ברכה זו אינה מחמת‬ ‫שלא יעבור זמנו לפי האופק ששרויים בו‪ ,‬כי חז"ל‬
‫התפעלות האדם בראיית הלבנה בחידושה‪ ,‬אלא על‬ ‫מסרו את המצוות לבני אדם באופן שכל אחד יוכל‬
‫עצם חידוש הבריאה נתקנה‪] ,‬או עכ"פ על הנאת בני‬ ‫לקיימו‪ ,‬ולא יצטרכו לחשבונות רבים שאינם בהישג‬
‫אדם מאור הלבנה‪ ,‬ראה משנ"ת לעיל )הערה א'( בזה[‪,‬‬ ‫ידו‪ ,‬ואם נימא שלענין זמן קידוש לבנה נגררים הכל‬
‫וא"כ אף שראה הלבנה בחידושה בחודש זה‪ ,‬מכ"מ‬ ‫אחר אופק ירושלים‪ ,‬נמצא שכל איש מישראל מבני‬
‫רשאי לברך אף בראיה שניה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫הגולה יצטרך לחקור ולעשות חשבונות מה הוא‬
‫וכן נראה סתימת דברי כל הפוסקים‪ ,‬שלא הזכירו‬ ‫המרחק בין מקום מושבו לבין ירושלים‪ ,‬וקשה לרוב‬
‫כלל שיש להקפיד לברך ברכת הלבנה בראיה ראשונה‬ ‫העולם לעמוד בזה‪ ,‬ומכש"כ בדורות עברו אשר מפות‬
‫וכשאר ברכות הראיה‪ ,‬וכן יש להוכיח ממש"כ‬ ‫העולם לא היו מצויות‪ ,‬ורק חכמים מיוחדים יכלו‬
‫בתרומת הדשן )סימן לה( לענין היכא שראה הלבנה‬ ‫לעמוד בדיוק על המרחקים‪ ,‬ואינו דומה לזמני הזריחה‬
‫באמצע השבוע‪ ,‬האם יש לו להשהות המצוה עד‬ ‫והשקיעה שניכרים לכל אחד במקום ישיבתו והוא‬
‫מוצאי שבת כדי לקיימה בהידור טפי כשהוא מבושם‬ ‫בהישג ידו של כל אחד‪ ,‬ועל כן קבעו סוף זמן קידוש‬
‫ובגדיו נאים‪] ,‬ובמקומו )סעיף יז‪ ,‬ושם בהערות( הארכנו[;‬ ‫לבנה לפי אופק ירושלים‪ ,‬ואין בזה שום חסרון‪ ,‬שהרי‬
‫וע"ע ספר החיים )להגר"ש קלוגר‪ ,‬סי' תכו ס"ג( שכתב‬ ‫אין הפגימה ניכרת אף שעברו כמה שעות מסוף‬
‫להוכיח כן מדברי רש"י )סנהדרין מא‪ :‬ד"ה עד כמה(‪ ,‬דאף‬ ‫התחדשותה של הלבנה‪ ,‬וכמש"כ החתם סופר )שו"ת‪,‬‬
‫היכא שכבר ראה הלבנה בחידושה בחודש זה‪ ,‬מכ"מ‬ ‫או"ח סימן קב ד"ה ואי משום(‪ ,‬ועל כן נראה לענ"ד‪ ,‬דכיון‬
‫רשאי לברך עליה אף בראיה שניה‪.‬‬ ‫דרבותינו הקדמונים לא הזהירנו בזה‪ ,‬א"כ הנח להם‬
‫ב‪ .‬ובס' יד המלך )להג"ר אליעזר לנדא נכד בעל הנוב"י‪,‬‬
‫לישראל שאין מדקדקים בזה‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וראה עוד‬
‫על הרמב"ם פ"י מהל' ברכות הי"ז( כתב לבאר באופן נוסף‪,‬‬
‫בקובץ 'זרע יעקב' סקווירא )גליון לט עמוד תה ואילך(‬
‫מאי שנא ברכת הלבנה משאר ברכות הראיה‪ ,‬דשפיר‬
‫שהאריכו בזה‪ ,‬ויעו"ש שהובאו לוחות ישנים רבים‬
‫דמי לברך ברכה זו אף בראיה שניה‪ ,‬לפי שמשעת‬
‫שחישבו תחילת וסוף זמן ברכת הלבנה בחו"ל בכל‬
‫ראייתו הקודמת הוסיפה הלבנה להתחדש‪ ,‬שהרי היא‬
‫מקום ומקום לפי מה שהוא‪.‬‬
‫הולכת ומתחדשת עד אמצע החודש‪ ,‬ושפיר יכול‬
‫לברך עכ"פ על חידוש זה שעדיין לא ראה בראייתו‬ ‫„‪ .‬א‪ .‬הנה לענין כל ברכות הראיה שתקנו חכמים‬
‫הקודמת; וז"ל‪ ,‬שאני בזה ברכת הלבנה בחידושה‪,‬‬ ‫בראיית כמה דברים ומקומות משלושים יום לשלושים‬
‫דהברכה הוא על חידוש אורה אשר היא מאירה לארץ‬ ‫יום‪ ,‬נקטינן דאין לברך אלא בראיה ראשונה‪ ,‬אבל כל‬
‫ולדרים עליה‪ ,‬והרי בכל רגע ורגע עד עת מלאות לה‬ ‫שלא עברו שלושים יום מראייתו הקודמת‪ ,‬הרי שאין‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקו‬

‫פירושים על 'שתתבשם'‪ ,‬אבל עכ"פ לא יראה אותה‬ ‫ט"ז ימים‪ ,‬תחדש אורה כבראשונה כמו באותו רגע של‬
‫כלל עד זמן הביסום‪ ,‬שאם יראה בודאי צריך לברך‬ ‫תחילת חידושה‪ ,‬ובכל רגע ורגע יש בה תוספת אור‪,‬‬
‫תיכף אפילו ביחידות‪ ,‬ואמר מורי הגר"ח ז"ל‪ ,‬דבר‬ ‫ולכן בכל רגע הוא מברך על חידוש אורה המתחדש‬
‫קשה הוא לקיים בערי הפרזות הקטנות‪ ,‬שהלבנה‬ ‫בה באותו רגע אשר רואה אותה אחר הראיה‬
‫נראית תיכף בעליל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬דהא אותו חידוש אור שנתווסף בה אחר‬
‫והאמת יורה דרכו‪ ,‬שלא היתה כוונת הגר"א שאם‬ ‫שראה את הירח פעם ראשונה לא ראה עדיין כלל‪ ,‬והא‬
‫לא יברך בראיה ראשונה שוב לא יוכל לברך בראיה‬ ‫דלא נתקנה ברכת הירח זאת הרבה פעמים בכל חודש‪,‬‬
‫שניה‪ ,‬ומה שהורה הגר"א שצריך לברך ביחידות מיד‬ ‫בכל פעם על קבלת אור חדש אשר נתווסף והולך בכל‬
‫כשרואה הלבנה‪ ,‬היינו משום דעדיף טפי לקיים דין‬ ‫רגע אשר רואה אותה עד מלאות לה ט"ז יום‪ ,‬היינו‬
‫'זריזין מקדימין למצוות'‪ ,‬ממה שישהה המצוה כדי‬ ‫משום דכל חודש וחודש בפנ"ע שם חידוש אור אחד‬
‫לקיימה לאחמ"כ ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬וכמבו' לקמן‬ ‫הוא‪ ,‬והלכך אם בירך פעם אחת בחודש שוב אינו‬
‫)מילואים‪ ,‬סימן יד אות ח'( שכן דעת רוה"פ דדין 'זריזין‬ ‫מברך באותו חודש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובאמת עי' צפנת פענח )על הרמב"ם‪ ,‬פ"י מהל' ברכות‬
‫מקדימין למצוות' עדיף טפי מדין 'ברוב עם'‪ ,‬וסבירא‬
‫ליה להגר"א נמי שאין להשהות המצוה כדי לקיימה‬ ‫הי"ז( שכתב בפשטות‪ ,‬ד'באמת נראה לי דכל לילה‬
‫במוצ"ש בהידור טפי כשהוא מבושם ובגדיו נאים‪,‬‬ ‫ולילה צריך לברך על אור הנתווסף'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ודבריו‬
‫עולים בקנה אחד עם דברי היד המלך הנ"ל‪ ,‬דשפיר‬
‫וכמשנ"ת לעיל )הערה לב( שכן דעת הגר"א‪ ,‬אבל‬
‫דמי לברך אף על החידוש שנתווסף בלבנה משעת‬
‫לעולם אם עבר ולא בירך בראיה ראשונה‪ ,‬שפיר דמי‬
‫ראייתו הקודמת‪ ,‬ועוד שנה דבריו בשו"ת צפנת פענח‬
‫לברך אף בראיה שניה‪.‬‬
‫)החדשות‪ ,‬ח"א סימן יד(‪] ,‬ויעו"ש שהביא מקור לדבריו‬
‫ובאמת מצינו עוד בזה בס' שערי הוראה )קובנא‬
‫מדברי הירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב(‪ ,‬אך לכאו' דבריו‬
‫תרצ"ג‪ ,‬עמ' סג( ובס' כל הכתוב לחיים )הנדמ"ח‪ ,‬חידושי‬
‫אינם מוכרחים[; אך עכ"פ דעה זו בודאי יחידאה‬
‫הש"ס ברכות כח‪ (.‬בזה"ל‪ ,‬פעם אחת בק"ק וולאז'ין ראו‬
‫היא‪ ,‬ולהדי' איתא בבבלי )סנהדרין מב‪ (.‬אלמלא לא זכו‬
‫את הלבנה קודם מעריב שהיתה קרובה להתכסות‬
‫ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים 'פעם אחת‬
‫בעבים‪ ,‬והיו רוצים לקדש קודם מעריב מפני שהיא‬
‫בחודש' דיים‪ ,‬ואפשר דאף לדברי הצפנת פענח מכ"מ‬
‫שעה עוברת מפני חשש פן תתכסה אח"כ בעבים‪,‬‬ ‫אינו חיוב גמור לברך ברכת הלבנה בכל פעם שרואה‬
‫וצוה הגאון המפורסם ר' חיים להתפלל קודם‪ ,‬ולא‬ ‫הלבנה בחידושה‪ ,‬ומעיקר הדין אינו צריך לברך כי אם‬
‫חש מפני מצוה עוברת‪ ,‬והראה פנים להלכה זו‬ ‫פעם אחת בכל חודש‪ ,‬אלא שעכ"פ הרשות בידו לברך‬
‫מברכות )כח‪ ,(.‬היו לפני שתי תפילות כו'‪ ,‬להורות אפי'‬ ‫בכל ראיה והתחדשות נוספת אם ירצה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫היכא דמצוה אחת שעה עוברת‪ ,‬אזלינן בתר תדיר‪,‬‬ ‫ג‪ .‬אכן‪ ,‬עי' שו"ת תשובות והנהגות )ח"ב סימן רח(‬
‫ולהכי גם במעריב כיון דתדיר קודם‪ ,‬ולא אכפת לן‬ ‫שהביא מכת"י מתלמידי הגר"ח מוולאז'ין‪ ,‬דהגר"א‬
‫קידוש הלבנה דהוי מצוה עוברת‪ ,‬עכ"ל; והרי שאם‬ ‫סבירא ליה שדין ברכת הלבנה כדין שאר ברכות‬
‫לא היתה הלבנה מתכסית לאחמ"כ‪ ,‬שפיר היו מברכים‬ ‫הראיה‪ ,‬ואין לברך ברכה זו אלא בראיה ראשונה‪,‬‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬ואע"פ שכבר ראו הלבנה קודם לכן‪,‬‬ ‫והביא שכן נהג אף הגאון בעל שאגת אריה‪ .‬ובס"ד‬
‫מכ"מ שפיר דמי לברך ברכה זו אף בראיה שניה‪,‬‬ ‫מצאתי מקור הדברים‪ ,‬שהובאו בס' מעשה רב‬
‫ובודאי לא היה הגר"ח חולק על דעת רבו הגדול‬ ‫הנדמ"ח )זלושינסקי‪ ,‬מילואים לסימן קס( בזה"ל‪ ,‬שני גדולי‬
‫הגר"א‪ ,‬והיינו כמשנ"ת דאף הגר"א סבירא ליה דשפיר‬ ‫הדור אמרו שניהם בלשון אחד‪ ,‬גרסינן בגמ' הרואה‬
‫דמי לברך ברכת הלבנה אף בראיה שניה‪ ,‬אלא שהורה‬ ‫לבנה בחידושה מברך כו'‪ ,‬משמע תיכף בראותו כמו‬
‫דעדיף טפי להקדים ולברך ביחידות ממה שישהה‬ ‫כל ברכות הראיה שבגמ' שבלשון אחד נאמרו‪ ,‬ואף‬
‫המצוה כדי לקיימה לאחמ"כ ברוב עם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫לפי מסכת סופרים 'עד שתתבשם'‪ ,‬מלבד שיש כמה‬
‫תקז‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫כו‪ .‬נתכסתה הלבנה בעננים‪ ,‬יש מי שכתב שאם יכולים ליהנות מאורה שפיר דמי לברך‬
‫עליה ]ועכ"פ בדיעבד[ אע"פ שמכוסה לגמרי ואינה נראית כלל נה‪ ,‬אך הסכמת רוה"פ‬
‫שצריך לראות הלבנה עצמה‪ ,‬ומשו"ה אין לברך עליה אא"כ אינה מכוסה אלא בענן דק‬
‫וקלוש שנראית ממנו נו‪] ,‬ויש שהקפידו לכתחילה שלא תהא הלבנה מכוסה אף בענן‬

‫רואים הלבנה עצמה‪ ,‬מכ"מ שפיר דמי לברך ברכת‬ ‫‪ .‰‬כן כתב בשו"ת ספר יהושע )סימן יד ד"ה וכיון(‪,‬‬
‫הלבנה; אכן פשטות דברי הרדב"ז ושא"פ שהעתיקו‬ ‫וכתב להכריח הדברים ממש"כ בתשו' מהרש"ל )סימן‬
‫דבריו‪ ,‬וכדלקמן בסמוך )שם(‪ ,‬בודאי נראים לא כן‪,‬‬ ‫עז( דאף הסומא יכול לברך ברכת הלבנה‪] ,‬וכמשנ"ת‬
‫אלא כל שאין הלבנה עצמה נראית מבעד לענן‪ ,‬אין‬ ‫לעיל )סעיף יא‪ ,‬ושם בהערות( שכן הסכמת הרבה‬
‫לברך עליה ברכת הלבנה[‪.‬‬ ‫פוסקים[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכיון שכן הוא דסגי בהנאה לחוד אף‬
‫וכן כתב בס' מקור חיים לחוו"י )סימן תכו(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫שאין הסומא רואה אותה‪ ,‬א"כ אף גם אנחנו‪ ,‬אף שאין‬
‫ולולא דבריו אמינא‪ ,‬אם עבר מולד הלבנה והיא‬ ‫אנו רואים גוף הלבנה‪ ,‬רק שאנחנו נהנים מאד‬
‫זורחת‪ ,‬רק שתפוס ואי אפשר לראותה‪ ,‬ורואה זריחתה‬ ‫ונאותים לאורה‪ ,‬הולכים בדרך ונוגה להם ולילה כיום‬
‫או אפילו רק יודע שזורחת‪ ,‬מברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בס'‬ ‫יאיר‪ ,‬אף כי שכן הענן יכסהו ומראה יום לילה‪ ,‬עד‬
‫אדני פז )אלטונה תק"ג‪ ,‬סימן תכו( בזה"ל‪ ,‬בשעת הדחק‬ ‫שאין להבחין בין אורה ובין אור בוקר אשר יזרח‪,‬‬
‫של זמן הגשמים והלבנה מכוסה בעננים‪ ,‬יש להמתין‬ ‫מדוע לא נברך על המוגמר‪ ,‬כמו סומא המברך בהנאה‬
‫לכתחילה עד מעט קודם חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן‬ ‫לחוד‪ ,‬עכ"ל‪] .‬אכן‪ ,‬מש"כ להוכיח מדברי מהרש"ל‬
‫המולד אולי תהיה נראית בעליל‪ ,‬ואם לא נראית אז‬ ‫גבי סומא‪ ,‬לכאו' יש לדחות הראיה בפשיטות‪ ,‬דשאני‬
‫בעליל‪ ,‬יש לקדשה מכ"מ אף כשהיא מכוסה‪ ,‬שלא‬ ‫התם ששאר בני אדם רואים הלבנה ונהנים מאורה‪,‬‬
‫לבטל מצות קידוש הלבנה לגמרי כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש‬ ‫וכלשון מהרש"ל )שם( ש'לא אמרו שהוא יראה לאורה‬
‫שהאריך בזה; אך שוב כתב בסו"ד בזה"ל‪ ,‬כל הנ"ל‬ ‫אלא שהעולם יאותו לאורה'‪ ,‬וסבירא ליה דסגי במה‬
‫נראה ליל להלכה ברורה‪ ,‬אבל לא למעשה ח"ו‪ ,‬באשר‬ ‫שאחרים רואים הלבנה ונהנים מאורה‪ ,‬ומשא"כ‬
‫שדבר חדש הוא ואבותינו לא נהגו כך כו'‪ ,‬ולא כתבתי‬ ‫בנידו"ד‪ ,‬דבשעה זו שהלבנה מכוסה בעננים‪ ,‬אף‬
‫כל הנ"ל רק דרך מו"מ ופלפולא דאורייתא‪ ,‬ישמע‬ ‫אחרים אינם יכולים ליהנות מאורה‪ ,‬ומהיכ"ת שיוכל‬
‫חכם ויוסף לקח כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לברך אע"פ שאין הלבנה נראית כלל‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וראה עוד לעיל )הערה א' אות א'( משנ"ת לתלות שתי‬ ‫אך יעו"ש בהמש"ד שכ'‪ ,‬דאמנם לכתחילה יש‬
‫דעות אלו‪] ,‬האם רשאי לברך עליה אע"פ שאינה‬ ‫להמתין שתיראה הלבנה בלא שתהא מכוסה בעננים‪,‬‬
‫נראית כלל[‪ ,‬ביסוד וגדר ברכת הלבנה‪ ,‬האם עיקרה‬ ‫אך עכ"פ בדיעבד בודאי יש לברך אף היכא שאין‬
‫על הנאת בני אדם מאור הלבנה‪ ,‬וכברכת הנהנין היא‪,‬‬ ‫הלבנה נראית כלל אלא מכוסה בעננים‪ ,‬ובלבד שיהא‬
‫ולפ"ז יש לומר בפשטות‪ ,‬דשפיר דמי לברך עליה‬ ‫יכול ליהנות לאורה‪] ,‬ועיקר תשובתו שם קאי על ליל‬
‫אע"פ שאינה נראית כלל‪ ,‬שהרי עכ"פ נהנה מאורה‪,‬‬ ‫ט"ו בחודש‪ ,‬שהוא הלילה האחרון לברך ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬ולזה האריך דבודאי יש לברך אע"פ שאין‬
‫או שמא לא תקנוה חכמים אלא על עצם חידוש‬
‫רואים הלבנה עצמה‪ ,‬כדי שלא להפסיד הברכה‬
‫הבריאה‪ ,‬ואינה אלא כשאר ברכות השבח‪ ,‬ולפ"ז‬
‫בחודש זה[‪.‬‬
‫נראה טפי שאין לברך אלא בראיית הלבנה עצמה‪,‬‬
‫]עוד הוסיף שם בהמש"ד )ד"ה וכן נראה(‪ ,‬דאף‬
‫ואינו מוכרח‪.‬‬
‫הרדב"ז ]דלקמן בסמוך )הערה נו([ לא סבירא ליה שאין‬
‫‪ .Â‬כן כתב בשו"ת הרדב"ז )ח"א סימן שמא(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫לברך ברכת הלבנה כאשר הלבנה מכוסה בעננים‪,‬‬
‫לענין ברכת הלבנה נמי ]‪-‬מלבד לענין ברכת בורא‬ ‫אלא 'בעבים גדולים אשר יחשכו כוכבי נשפו יקו‬
‫מאורי האש במוצ"ש[‪ ,‬אם המסך הוא דק וקלוש‬ ‫לאור ואין' )איוב ג‪,‬ט(‪ ,‬אבל בעננים שאינם גדולים כ"כ‪,‬‬
‫שעובר ממנו אור הלבנה עד שהוא נהנה ממנו‪ ,‬ויוכל‬ ‫ועדיין אור הלבנה ניכר מבין העננים‪ ,‬אע"פ שאין‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫רבה )תכו‪,‬ו(‪ ,‬חיי אדם )כלל קיח סי"ג(‪ ,‬שו"ת זרע אמת‬
‫)ח"ג סימן מג(‪] ,‬יעו"ש לשונו בתוה"ד‪' ,‬דהברכה אינה‬
‫תלויה בהנאת זריחת אורה‪ ,‬אלא בראיית גוף הלבנה‬
‫בחידושה כשעדיין לא נתמלאת פגימתה'‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬
‫נוהג כצאן יוסף )דיני קידוש לבנה אות ב'(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬אין‬
‫מברכים על הלבנה כשיש מסך מבדיל בינינו ובינה‪,‬‬
‫אם לא שהמסך דק וקלוש שעובר ממנו אור הלבנה‪,‬‬
‫עד שהוא מכיר דברים שהם ניכרים לאור הלבנה‪,‬‬
‫וה"ה לענין העבים‪ ,‬אם הוא עב אינו מברך‪ ,‬ואם הוא‬
‫דק וקלוש מברך‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן צז ס"ז(‪,‬‬
‫]וז"ל‪ ,‬אם נתכסית בעב‪ ,‬אין מקדשים אותה אא"כ הוא‬
‫דק וקלוש‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬חסד לאלפים )תכו‪,‬א(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬ואין‬
‫מברכים על הלבנה בזמן שיש מסך מבדיל בינינו‬
‫ובינה‪ ,‬אא"כ הוא דק וקלוש‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬משנה ברורה‬
‫)תכו‪,‬ג(‪ ,‬כף החיים )תכו‪,‬יח(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫עוד בגדר 'ענן דק וקלוש' שאף אם נתכסתה בו‬
‫הלבנה שפיר דמי לברך עליה‪ ,‬עי' אשל אברהם‬
‫בוטשאטש )סי' תכו( שכתב בזה"ל‪ ,‬הגבול מהו עב דק‬
‫וקלוש לגבי קידוש הלבנה‪ ,‬נראה שהוא כשנראה‬
‫לאורה רוב הדברים הנראים לאורה בלי הסתר עננים‪,‬‬
‫וגם כשמקדשים קרוב לחצי החודש נראה לשער לכפי‬
‫האור של הלבנה בליל שביעי‪ ,‬שאז הוא עיקר זמן‬
‫קידושה‪ ,‬ובשעת הדחק נכון לשער כשנראה ממנה‬
‫רוב הדברים הנראים לאורה בליל שלישי‪ ,‬שהרי עיקר‬
‫שורת הדין הוא לברך אחר שלשה ימים‪ ,‬ומה‬
‫שנתפשט המנהג לברך אחר שבעה‪ ,‬הוא רק מצד שכן‬
‫הוא לכו"ע על צד יותר טוב‪ ,‬וכו"ע מודו שההלכה‬
‫הקבועה היא לברך אחר שלשה ימים‪ ,‬ולזה יש לשער‬
‫כן לנכון בלי שום חשש‪ ,‬וצלע"ע קצת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫)תכו‪,‬א ד"ה‬ ‫‪ .Ê‬כן מבו' בדעת תורה למהרש"ם‬
‫ובדין(‪ ,‬וכדלקמן בהמשה"ד‪ .‬וכן כתב בס' עבודת‬
‫הקודש להחיד"א )מורה באצבע סימן ו' אות קפד(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫יזהר שתהא מאירה יפה‪ ,‬ולא יש עליה אפילו ענן דק‬
‫עליה לא יברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובס' מדרש תלפיות )ענף 'ברכת‬
‫לבנה'( כתב בזה"ל‪ ,‬סימן טוב כשהלבנה נראית‬
‫במוצ"ש זכה וברה בזמן שהציבור מקדשים‪ ,‬אבל‬
‫כשנכסית בעבים והציבור רוצים לקדשה ואינה ברה‪,‬‬
‫אז ח"ו סימן לא טוב לאותו חודש‪ ,‬דו"ק ותשכח‪,‬‬
‫תקח‬
‫דק‪ ,‬וכן מנהג הספרדים נז[‪.‬‬
‫להכיר בין סלע לפונדיון וזולתו מן הדברים שהם‬
‫ניכרים לאור הלבנה‪] ,‬שיעור זה נזכר בגמ' )ברכות נג‪(:‬‬
‫לענין ברכת בורא מאורי האש‪ ,‬דקיי"ל שאין מברכים‬
‫על האור עד שיאותו לאורו‪ ,‬ובגמ' שלפנינו הגירסא‬
‫'בין איסר לפונדיון'[‪ ,‬אז ודאי יכול לברך עליה‪ ,‬ואם‬
‫המסך הוא גס ואין נהנה מאור הלבנה‪ ,‬אין לברך והוי‬
‫ברכה לבטלה‪ ,‬וה"ה לענין הענן אם הוא עב אין מברך‬
‫ואם הוא קלוש ודק מברך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן המגן אברהם‬
‫)תכו‪,‬א( העתיק דברי הרדב"ז לדינא‪ ,‬וז"ל‪ ,‬צריך שלא‬
‫יהיה מסך מבדיל בינו לבין הלבנה‪ ,‬אא"כ הוא דבר‬
‫זך שהלבנה נראית ממנו‪ ,‬שיוכל להכיר דברים‬
‫הניכרים לאור הלבנה‪ ,‬וה"ה אם נתכסה בעבים‪ ,‬אבל‬
‫אם נתכסה בעב דק וקלוש מברך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת זקן אהרן )לרבי אליהו הלוי מגדולי דורו‬
‫של הב"י‪ ,‬סימן כח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אם ראוי לברך על הלבנה‬
‫כשהיא מעוננת או לא כו'‪ ,‬תשובה כו'‪ ,‬ומי שיברך על‬
‫גוף חשוך משים אור לחושך‪ ,‬ועובר על מצות לא‬
‫תעשה משום לא תשא‪ ,‬דהויא ברכה לבטלה‪ ,‬וביטל‬
‫מצות עשה שחייבו חכמים לברך‪ ,‬ואני תמיד מנעתי‬
‫הציבור מלברך כשהוא מעונן ואינו מאיר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫כתב בשו"ת פנים מאירות )ח"ב סימן לח(‪ ,‬דאע"פ‬
‫שלענין ברכת החמה אין צריך לראות החמה עצמה‪,‬‬
‫וכל שכבר יכול ליהנות מאורה שפיר יכול לברך עליה‪,‬‬
‫]ובמקומו )פרק כא סעיף ט'‪ ,‬ושם בהערות( הארכנו[‪ ,‬מכ"מ‬
‫לענין ברכת הלבנה נקטי' דאין לברך אא"כ רואה‬
‫הלבנה עצמה‪] ,‬ובכלל זה אף היכא שהלבנה מכוסה‬
‫בענן דק וקלוש‪ ,‬ושפיר יכול לראות הלבנה מבעד‬
‫לענן[‪ ,‬ולא סגי במה שנהנה מאורה‪ .‬וכן כתב בסידור‬
‫היעב"ץ )סדר ברכת הלבנה‪ ,‬אות יב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬צריך שלא יהא‬
‫דבר מבדיל בינו לבין הלבנה‪ ,‬אא"כ הוא דבר זך‬
‫שהלבנה נראית מתוכו‪ ,‬וכן אם נתכסה בענן דק מברך‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן הביא בשו"ת ספר יהושע )סימן יד( תשובת‬
‫מהר"י מליסא ]בעל נתיבות המשפט וחוות דעת[ שכ'‬
‫נמי‪ ,‬שאין לברך ברכת הלבנה אלא היכא שרואה‬
‫הלבנה עצמה‪] ,‬וכנ"ל דבכלל זה אף היכא שאין‬
‫הלבנה מכוסה אלא בענן דק וקלוש[‪.‬‬
‫וכן הסכמת עוד מגדולי הפוסקים‪ ,‬וכן כתבו בכנסת‬
‫הגדולה )סי' תכו הגה"ט אות ב'(‪ ,‬באר היטב )תכו‪,‬א(‪ ,‬אליה‬
‫תקט‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫כז‪ .‬אך באופן שחלק מן הלבנה אינו מכוסה בעננים‪ ,‬לכו"ע שפיר דמי לברך עליה‪ ,‬אע"פ‬
‫שחלקה האחר מכוסה בעננים ואינו נראה נח‪.‬‬
‫כח‪ .‬אם התחיל הברכה‪ ,‬ובאמצע ברכתו נתכסתה הלבנה בעננים‪ ,‬רשאי לגמור הברכה נט;‬
‫אבל אם יודע שתתכסה הלבנה קודם שיסיים ברכתו‪ ,‬דעת המג"א והמשנ"ב שאין לו‬
‫להתחיל הברכה ס‪ ,‬אך רבים כתבו להקל בזה‪ ,‬ועכ"פ בשעת הדחק סא‪.‬‬

‫המצוה'‪ ,‬וכמו שביאר השבו"י להדי' שם בהמש"ד‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בס' כף החיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן‬
‫ד'משום מצוה מן המובחר אין לבזות מצוה ראשונה‬ ‫לה אות יא(‪ .‬וכ"כ בבן איש חי )שנה ב' פרשת ויקרא אות כג(‪,‬‬
‫שכבר התחיל בה'‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ד שלא התחיל‬ ‫ש'אם ענן אפילו דק עליה לא יברך'‪ ,‬וכ"ה בשו"ת אור‬
‫בעשיית הכנה למצוה‪ ,‬ואין בזה משום ביזוי מצוה‬ ‫לציון )ח"ג פרק ד' אות ג'( ועוד מגדולי ספרד‪ .‬וראה עוד‬
‫כלל‪ ,‬ודברי הדעת תורה הנ"ל צ"ב[‪.‬‬ ‫בס' ארחות רבינו )ח"ג עמ' רנה( שהביאו שכן נהג‬
‫הקה"י‪ ,‬שאם היתה הלבנה מכוסה בענן דק‪ ,‬היה‬
‫‪ .Á‬כן כתב בס' לקט יושר )או"ח עמוד ‪ ,(70‬וז"ל‪,‬‬
‫ממתין מעט עד שתתגלה הלבנה לגמרי‪ ,‬וסבירא ליה‬
‫פעם אחת לא ראה ]‪-‬בעל תרוה"ד[ רק מקצת מן‬
‫שיש בזה משום הידור מצוה‪.‬‬
‫הלבנה‪ ,‬משום שהיה מקצת תחת הענן‪ ,‬ואפ"ה היה‬ ‫וע"ע דעת תורה למהרש"ם )שם( שכתב לדון‪' ,‬היכי‬
‫מברך‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ מדנפשי' באשל אברהם‬ ‫דכשר לברך ע"פ הדין‪ ,‬כגון שהלבנה מכוסה בעב דק‬
‫בוטשאטש )מהדו"ת‪ ,‬סימן תכו(‪ ,‬ד'אם קצת התפשטות‬ ‫וקלוש‪ ,‬אם נכון ומותר להמתין עד שתהיה יותר‬
‫שלה מכוסה' רשאי לברך עליה; וכעי"ז בשו"ת‬ ‫צלולה'; ולכאו' היה נראה לתלות ספק זה בפלוגתת‬
‫התעוררות תשובה )הנדמ"ח‪ ,‬או"ח סימן קצז( בזה"ל‪ ,‬נראה‬ ‫האחרונים‪ ,‬האם ראוי להשהות המצוה כדי לקיימה‬
‫לי‪ ,‬שמי שעומד בקרן זוית ואינו רואה הלבנה כולה‬ ‫בהידור טפי‪ ,‬וכפי שנתבאר בארוכה במילואים )סימן‬
‫באמצע החודש רק מקצתה‪ ,‬מותר לו לברך עליה‬ ‫יב( כמה וכמה דעות מדברי הפוסקים בזה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫לקדשה כו'‪ ,‬אבל אחר שמאירה על הארץ יכול‬ ‫]והנה יעו"ש בדעת תורה שהביא מה שנחלקו‬
‫לקדשה אע"פ שהיא עדיין קטנה מאד‪ ,‬וה"ה אם היא‬ ‫האחרונים‪ ,‬לענין מי שלא היה לו שמן זית להדלקת‬
‫במילואה ורואה רק חלק קטן ממנה שיכול לברך‬ ‫נרות חנוכה‪ ,‬והכין נרות שעוה כדי להדליק בהם‪ ,‬ותוך‬
‫עליה‪ ,‬עכ"ל; ]וראה עוד לעיל )פרק ט' סעיף ב'‪ ,‬ושם‬ ‫כדי הכנת הנרות הביאו לו שמן זית להדלקה‪ ,‬אשר‬
‫בהערות( לענין ברכת הקשת באופן שאינו רואה אלא‬ ‫בשו"ת שבות יעקב )ח"א סימן לז( כתב‪ ,‬דכיון שכבר‬
‫את חלקה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫התחיל בהכנת הנרות משעוה‪ ,‬יש לו להדליק בהם‬
‫‪ .Ë‬כן כתב בשו"ת הרדב"ז )ח"א סימן שמא(‪ ,‬ש'אם‬ ‫אע"ג דאיכא הידור טפי להדליק בשמן זית‪ ,‬ובשו"ת‬
‫התחיל לברך וכיסה הענן גומר הברכה'‪ ,‬והובאו דבריו‬ ‫חכם צבי )סימן מה( כתב שיש לו להדליק בשמן זית‬
‫במגן אברהם )תכו‪,‬א( ובמשנה ברורה )תכו‪,‬ג( ושא"פ‪,‬‬ ‫שהוא מצוה מן המובחר‪ ,‬אע"פ שכבר התחיל בהכנת‬
‫וכ"כ בסידור היעב"ץ )סדר ברכת הלבנה‪ ,‬אות יב(‪ ,‬וכן כתב‬ ‫נרות שעוה‪ ,‬עכ"ד הדעת תורה; והיה מקום לפרש‬
‫כוונתו להוכיח מדבריהם לנידו"ד‪ ,‬דכיון שכבר יצא‬
‫בשו"ת רב פעלים )ח"ג או"ח סימן ח'(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬ובהיכא‬
‫לחוץ כדי לראות הלבנה ולברך לאורה‪ ,‬הר"ז כמי‬
‫שקרה לו דבר זה שלא במתכוין‪ ,‬שהתחיל לברך‬
‫שכבר התחיל בהכנה למצוה‪ ,‬ובאנו בזה למח'‬
‫בהיותה גלויה‪ ,‬ובאמצע נתכסית‪ ,‬והוא לא הרגיש בכך‬
‫האחרונים הנ"ל‪ ,‬האם יש לו להפסיק כדי לקיים‬
‫קודם הברכה‪ ,‬פשיטא לן דישלים הברכה שלא תהיה‬
‫המצוה בהידור; אכן זה אינו‪ ,‬דשאני התם שצריך‬
‫ברכתו לבטלה‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫לעזוב הנרות משעוה כדי לקיים ההידור ולהדליק‬
‫‪ .Ò‬כן כתב המג"א )תכו‪,‬א( לדייק מדברי הרדב"ז‬ ‫בשמן זית‪ ,‬ומהא"ט ס"ל להשבו"י ד'כיון שכבר‬
‫הנ"ל בסמוך )הערה נט(‪ ,‬דמש"כ ש'גומר הברכה' היינו‬ ‫התחיל להכין להדליק בנרות של שעוה‪ ,‬יגמור‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫לראיית הלבנה‪] ,‬וז"ל הגר"ח צאנזר במקוה"ד‪ ,‬ולי‬
‫נראה‪ ,‬דלא יהיה אלא רעם וברק‪ ,‬כל שיכול להתחיל‬
‫מיד הברכה תוך כדי דיבור‪ ,‬רשאי לברך‪ ,‬עכ"ל; אכן‪,‬‬
‫מש"כ הגר"ח צאנזר להוכיח לדבריו מדין ברקים‬
‫ורעמים‪ ,‬דשפיר מברך עליהם אף לאחר ראיית הברק‬
‫ושמיעת הרעם בשיעור תוכ"ד‪ ,‬כתב הביאה"ל )שם(‬
‫לדחות דבריו בזה"ל‪ ,‬ויש לדחות קצת‪ ,‬דהתם לענין‬
‫רעם וברקים נתקן הברכה רק על מנהגו של עולם‪,‬‬
‫אבל הכא הלא בעינן שיהנה לאורה‪ ,‬וע"כ אינו מברך‬
‫אחר שנגמר ההנאה‪ ,‬וכמו לענין ברכת המוציא דאינו‬
‫מברך אחר שגמר סעודתו‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫וכן כתב באשל אברהם בוטשאטש )מהדו"ת‪ ,‬סימן‬
‫תכו(‪ ,‬דכיון שסברת המג"א הנ"ל אינה אלא משום‬
‫שצריך שתהא הלבנה 'ראויה ליראות אליו בכל משך‬
‫הברכה'‪ ,‬ו'אין לסברא זו שורש'‪ ,‬משו"ה אין לחוש‬
‫לדבריו אלא לכתחילה‪ ,‬אבל בשעת הדחק בודאי יש‬
‫להקל להתחיל לברך הברכה אע"פ שיודע שתתכסה‬
‫הלבנה באמצע ברכתו‪ .‬וראה עוד בס' הליכות שלמה‬
‫)הל' ראש חודש‪ ,‬פרק א' סעיף כט( בשם הגרש"ז אוירבך‪,‬‬
‫דאף המג"א והמשנ"ב הנ"ל שכתבו די"ז שאין‬
‫להתחיל הברכה אם יודע שתתכסה הלבנה באמצע‬
‫ברכתו‪ ,‬לא כתבו כן אלא לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד‬
‫ובשעת הדחק בודאי יש לו להתחיל הברכה כל היכא‬
‫שרואה הלבנה‪ ,‬ואע"פ שיודע שתתכסה הלבנה‬
‫באמצע ברכתו‪] ,‬וז"ל‪ ,‬אם נגלית הלבנה מבעד‬
‫לעננים‪ ,‬אף אם חושש שמיד אחר תחילת הברכה‬
‫תתכסה שוב לגמרי‪ ,‬מותר בשעת הדחק לקדשה‪ ,‬ומה‬
‫שמבו' במשנ"ב דבכהא"ג לא יתחיל לברך‪ ,‬נראה‬
‫דהוא רק לכתחילה ולא לעכובא‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫ועוד מצינו בשו"ת רב פעלים )ח"ג או"ח סימן ח'(‬
‫לילך למקום אחר תוך כדי הברכה‪ ,‬שפיר דמי להתחיל‬
‫שכתב להסתפק בדי"ז‪] ,‬יעו"ש לשון השאלה‪ ,‬בחודש‬
‫אחד נזדמן עננים הרבה בכל לילה‪ ,‬ועברו יותר‬
‫מעשרה לילות אחר המולד‪ ,‬ולא היו יכולים לברך על‬
‫הלבנה‪ ,‬ולא נשאר להם כי אם לילה אחת שיכולים‬
‫לברך על הלבנה אם נפסקים העננים‪ ,‬וקודם לילה‬
‫)סדר ברכת הלבנה‪ ,‬אות‬
‫הזאת נזדמן שהיה הענן פסקי פסקי קטנים‪ ,‬שהלבנה‬
‫נראית היטב באותם פסקי‪ ,‬אך הוא שיעור שאין בו‬
‫שיעור הברכה כולה אלא שיעור לומר חצי הברכה‪,‬‬
‫דכפי הנראה בודאי בחצי הברכה יכסנה הענן הרודף‬
‫אותה‪ ,‬אם יכול לברך אע"פ שיודע בבירור שבחצי‬
‫הברכה תתכסה‪ ,‬כיון דבתחילת הברכה נגלית לו‬
‫תקי‬
‫דווקא היכא שהתחיל הברכה בלא שידע שתתכסה‬
‫הלבנה קודם שיסיים ברכתו‪ ,‬אבל אם יודע שתתכסה‬
‫הלבנה קודם שיסיים ברכתו‪ ,‬אין לו להתחיל הברכה‪.‬‬
‫וכן כתב המשנה ברורה )תכו‪,‬ג(‪ ,‬ומלשונו שם מבו'‬
‫דהיינו אף היכא שאינו יודע בודאי שתתכסה הלבנה‪,‬‬
‫מכ"מ כל שהוא 'קרוב לודאי' שתתכסה הלבנה קודם‬
‫שיסיים הברכה‪ ,‬אין לו להתחיל לברך‪ ,‬וז"ל המשנ"ב‪,‬‬
‫ואם התחיל לברך ואח"כ נתכסה בעבים‪ ,‬גומר‬
‫הברכה‪ ,‬אם לא שהוא משער שתתכסה הלבנה באמצע‬
‫ברכתו‪ ,‬שאז לא יתחיל ברכתו‪ ,‬עכ"ל‪] .‬ואף שלענין‬
‫שאר ברכות הראיה‪ ,‬נקטינן דשפיר יכול לברך אע"פ‬
‫שיודע שיתכסה הדבר מעיניו קודם שיסיים ברכתו‪,‬‬
‫ואף רשאי להתחיל ברכתו בשיעור תוך כדי דיבור‬
‫מזמן שנתכסה הדבר מעיניו‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק א'‬
‫סעיף יג(‪ ,‬היינו משום דהתם לא בעינן שיהנה מאותו‬
‫הדבר או מאותו המקום שמברך עליו‪ ,‬ומשא"כ בברכת‬
‫הלבנה שצריך שיהנה או עכ"פ שיוכל ליהנות מן‬
‫הלבנה בשעת הברכה‪ ,‬וראה עוד לקמן בסמוך )הערה‬
‫סא( לשון הביאה"ל בזה‪ ,‬ודו"ק[‪ .‬אכן יש שכתבו‪,‬‬
‫דאף המג"א והמשנ"ב לא כתבו כן אלא לכתחילה‪,‬‬
‫אבל בדיעבד או בשעת הדחק‪ ,‬בודאי יש לו להתחיל‬
‫הברכה כל היכא שרואה הלבנה‪ ,‬ואע"פ שיודע‬
‫שתתכסה הלבנה באמצע ברכתו‪ ,‬וכדלקמן בסמוך‬
‫)הערה סא(‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת שבט הקהתי )ח"ג סימן קמט( שכ'‪ ,‬דאף‬
‫לדעת המג"א והמשנ"ב‪ ,‬דכל היכא שיודע שתתכסה‬
‫הלבנה באמצע ברכתו‪ ,‬אין לו להתחיל הברכה‪ ,‬מכ"מ‬
‫אם יודע שתיראה הלבנה בשמים במשך כל זמן‬
‫ברכתו‪ ,‬אלא שהוא לא יראה הלבנה‪ ,‬וכגון שבדעתו‬
‫לברך הברכה‪ ,‬דכל כהא"ג עדיף טפי משום שאחרים‬
‫רואים הלבנה בשעה זו‪] ,‬אלא שכ' דלכתחילה בודאי‬
‫עדיף טפי שיעמוד במשך כל זמן הברכה במקום‬
‫שיוכל לראות הלבנה[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .‡Ò‬כן כתב בסידור היעב"ץ‬
‫יב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם אחר שהתחיל לברך נתכסה בעב‪ ,‬גומר‪,‬‬
‫ואפילו יודע שתתכסה מיד לית לן בה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובביאור הלכה )תכו‪,‬א ד"ה ונהנין( הביא שכן כתב‬
‫בהגהות הגר"ח צאנזר )סימן תכו(‪ ,‬והוסיף לחדש‪,‬‬
‫דאפילו היכא שאין הלבנה נראית בשעת תחילת‬
‫הברכה‪ ,‬מכ"מ רשאי להתחיל הברכה בשיעור תוכ"ד‬
‫תקיא‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫כט‪ .‬אם בירך הברכה ]בזמן שנראתה הלבנה בשמים[‪ ,‬בלא לראות הלבנה קודם לכן‪ ,‬יצא‬
‫ידי חובתו סב‪.‬‬

‫ברכת הלבנה ושאר מצוות‬

‫ל‪ .‬תפילת ערבית וברכת הלבנה‪ ,‬תפילת ערבית קודמת משום תדיר ומקודש‪ ,‬ועי' הערה סג‪.‬‬

‫לסורג אלא פחות משלשה טפחים‪ ,‬מכ"מ שפיר‬ ‫בטוב‪ ,‬או דלמא כיון דברור לן שבחצי הברכה תתכסה‬
‫חשיבא כ'ראיה' גמורה שיש לברך עליה‪ ,‬ולא אמרינן‬ ‫לא יברך‪ ,‬עכ"ל[; ובהמש"ד כתב לתלות נידו"ז‬
‫'לבוד' אלא בדיני מחיצות‪ ,‬ומשא"כ בנידו"ז שאין‬ ‫במש"כ הפוסקים לענין העומד בסוף זמן תפילה‪,‬‬
‫הדבר תלוי אלא בראייתה‪ ,‬והרי רואה הלבנה‬ ‫ויודע בודאי שלא יספיק לסיים תפילתו קודם שיעבור‬
‫בחידושה‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫זמן תפילה‪ ,‬האם רשאי להתחיל להתפלל או לא‪,‬‬
‫יעו"ש מש"כ להוכיח דכל כהא"ג אין לו להתחיל‬
‫‪ .‚Ò‬א‪ .‬שהרי תפילת ערבית תדירה טפי מברכת‬
‫להתפלל‪ ,‬ועפ"ז כתב אף לנידו"ד שאין לו להתחיל‬
‫הלבנה‪ ,‬וכן היא בגדר 'מקודש' לגבי ברכת הלבנה‪,‬‬
‫לברך ברכת הלבנה‪] ,‬ויש לדחות[‪ ,‬ושוב הניח הדברים‬
‫שהרי קריאת שמע דאורייתא וברכת הלבנה אינה אלא‬
‫בצ"ע‪.‬‬
‫מדרבנן‪] ,‬וכיון שקורא ק"ש בברכותיה קודם ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬יש לו להקדים אף תפילת ערבית קודם ברכת‬ ‫)ח"ה סימן קכה אות‬ ‫‪ .·Ò‬כן כתב בשו"ת שבט הלוי‬
‫הלבנה[; וכן כתב בשו"ת נודע ביהודה )מהדו"ק או"ח‬ ‫)סעיף כו‪ ,‬ושם‬ ‫ד'(‪ ,‬דאף לדעת הפוסקים דלעיל בסמוך‬
‫סו"ס מא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בשאר ימות השנה‪ ,‬אם בתחילת הלילה‬ ‫הערה נו(‪ ,‬שאם נתכסתה הלבנה בעננים ואינה נראית‪,‬‬
‫הלבנה זורחת‪ ,‬ויש לפנינו ק"ש וברכותיה וקידוש‬ ‫אין לברך ברכת הלבנה‪ ,‬מכ"מ אם נראתה הלבנה‬
‫הלבנה‪ ,‬אם יש עוד שנים ושלשה לילות דכולי האי‬ ‫בשמים ובנ"א נהנים מאורה‪ ,‬שפיר יצא ידי חובתו‬
‫אין לחוש שיכסו עננים כל הלילות‪ ,‬ק"ש עדיף מתרי‬ ‫אע"פ שלא ראה הלבנה קודם הברכה‪] ,‬ובפרט לדעת‬
‫טעמי‪ ,‬חדא דקריאת שמע מן התורה‪ ,‬ועוד דקריאת‬ ‫מהרש"ל דלעיל )סעיף יא‪ ,‬ושם בהערות( שאף סומא מברך‬
‫שמע תדיר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בשערי תשובה‬ ‫ברכת הלבנה‪ ,‬והכא בודאי עדיף טפי משום שרואה‬
‫)תכו‪,‬ה( ובכף החיים )תכו‪,‬נט(‪ ,‬וכן כתבו בחיי אדם )כלל‬ ‫הלבנה מאירה על הארץ ונהנה מאור הלבנה[; וכן‬
‫קיח סי"ג( ובקיצור שו"ע )סימן צז סי"ד( ובחסד לאלפים‬ ‫הובא בשם הגרש"ז אוירבך )הליכות שלמה הל' ראש חודש‪,‬‬
‫)תכו‪,‬ג( ועו"פ‪.‬‬ ‫פרק א' סעיף ל'(‪] ,‬בזה"ל‪ ,‬קידש הלבנה בשעה שהיתה‬
‫ב‪ .‬ואם מצא ציבור המברכים ברכת הלבנה קודם‬ ‫מגולה‪ ,‬אע"פ שלא הביט בה‪ ,‬בדיעבד יצא ידי חובתו‪,‬‬
‫שהתפלל תפילת ערבית‪ ,‬ויודע שלאחר שיתפלל‬ ‫כיון שעכ"פ בירך בזמן שנהנים לאורה‪ ,‬אע"פ שלא‬
‫תפילת ערבית לא ימצא ציבור אחר לברך עמהם‬ ‫נהנה בעצמו וגם לא ראה את חידוש הלבנה‪ ,‬עכ"ל[‪,‬‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬עי' אשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬סימן רלו(‬ ‫וכן כתב הגרי"י פישר )שו"ת אבן ישראל ח"ט עמ' צד‪ ,‬הגהות‬
‫שכ'‪ ,‬דכל כהא"ג יש לו להקדים לברך ברכת הלבנה‬ ‫אבן ישראל על משנ"ב סי' תכו(‪ ,‬וכ"כ בשו"ת אור לציון )ח"ג‬
‫לפני תפילת ערבית‪] ,‬והוסיף עוד בזה‪ ,‬דה"ה נמי‬ ‫פרק ד' סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות(‪ ,‬וכן הובא בשם הגרי"ש‬
‫היכא שאף לאחר תפילת ערבית ימצא ציבור לברך‬ ‫אלישיב )קידוש לבנה פ"ב סעיף יא(‪ ,‬הגר"נ קרליץ )שו"ת‬
‫עמהם ברכת הלבנה‪ ,‬אלא שעכ"פ אם יברך קודם‬ ‫וישמע משה ח"ג סימן קיח( והגר"ח קניבסקי )שו"ת וישמע‬
‫תפילת ערבית‪ ,‬יתקיים בזה 'ברוב עם' טפי‪ ,‬דשפיר יש‬ ‫משה שם‪ ,‬נזר החיים עמ' קעז‪ ,‬וע"ע מועדי הגר"ח ח"ב עמ' טו(‪,‬‬
‫לו לברך קודם תפילת ערבית[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מכ"מ ע"י ברוב‬ ‫וכ"כ בשו"ת משנת יוסף )ח"ז סימן פא(‪.‬‬
‫עם יקדים קידוש לבנה‪ ,‬וגם אם יהיה לו עשרה אח"כ‪,‬‬ ‫עוד בענין אופן ראיית הלבנה‪ ,‬עי' ברכי יוסף‬
‫ע"י רוב עם ביותר‪ ,‬יש לומר שג"כ יקדים קידוש לבנה‬ ‫)תכו‪,‬יא( ושערי תשובה )תכו‪,‬יא( שכתבו‪ ,‬דאף היכא‬
‫היטב‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בס' כף החיים להגר"ח פלאג'י‬ ‫שרואה הלבנה מבעד לסורגים וכיו"ב‪ ,‬ואין בין סורג‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫לתפילת ערבית מצא ציבור המברכים ברכת הלבנה‪,‬‬
‫אם אף ראה את הלבנה עצמה בשעה זו‪ ,‬נראה שיש‬
‫לו להקדים ולברך עמהם ברכת הלבנה קודם תפילת‬
‫ערבית‪ ,‬דכיון שכבר ראה הלבנה ועדיין לא הגיע‬
‫למקום התפילה‪ ,‬הרי שאע"פ שתפילת ערבית תדירה‬
‫הימנה‪ ,‬מכ"מ כיון שברכת הלבנה הרי היא כמצוה‬
‫שבאה לידו‪ ,‬ותפילת ערבית הרי היא כמצוה שעדיין‬
‫לא באה לידו ]ואע"פ שכבר הגיע זמן חיובה[‪ ,‬יש לו‬
‫להקדים ברכת הלבנה לתפילת ערבית; וכמבו' בדברי‬
‫הפוסקים בכמה דוכתי‪ ,‬דכל היכא שנתחייב בשתי‬
‫מצוות ואחת מהן תדירה מחבירתה‪ ,‬אלא שהמצוה‬
‫שאינה תדירה עומדת לפניו והמצוה התדירה אינה‬
‫עומדת לפניו‪ ,‬הרי שיש לו לקיים תחילה המצוה‬
‫שאינה תדירה כיון שכבר באה לידו‪] ,‬כן מבו' מדברי‬
‫הרמ"א )או"ח כה‪,‬א( לענין מי שאין לו ציצית אלא‬
‫תפילין בלבד‪ ,‬שצריך להניח התפילין אע"ג דבעלמא‬
‫יש להקדים הציצית מדין תדיר‪ ,‬כיון שמצות ציצית‬
‫עדיין לא באה לידו‪ ,‬וכל כהא"ג לא אמרי' דינא דתדיר‬
‫קודם‪ ,‬וכן מבו' בפרי מגדים )סי' כה אשל אברהם סק"ב(‬
‫ובמשנה ברורה )כה‪,‬ז(‪ ,‬ועוד מבו' כן בפרי מגדים )סי'‬
‫תרעט משבצות זהב סק"א( לענין הדלקת נרות חנוכה‬
‫בער"ש‪ ,‬שהדרך הראויה לצאת ידי כל הדעות‪ ,‬שיזמין‬
‫לפניו בתחילה נרות חנוכה‪ ,‬ושוב לא יהא צריך‬
‫להקדים הדלקת נרות שבת מדין תדיר‪ ,‬לפי שאין‬
‫מצוה זו עומדת לפניו‪ ,‬ובאמת כן מבו' אף מדברי‬
‫רש"י )זבחים פט‪ .‬ד"ה דם חטאת( לענין דין 'מקודש קודם'‪,‬‬
‫ואכמ"ל עוד בזה[‪ ,‬והכי נמי בנידו"ד‪ ,‬דבאופן הנ"ל‬
‫שראה הלבנה בדרכו לתפילת ערבית‪ ,‬הרי שיש לו‬
‫להקדים ברכת הלבנה לתפילת ערבית אע"פ שתפילת‬
‫ערבית תדירה הימנה; ]ובשלמא היכא שאין ציבור‬
‫המברכים ברכת הלבנה בשעה זו‪ ,‬יש לומר שאף אם‬
‫ראה הלבנה‪ ,‬מכ"מ יש לו להמתין שעה מועטת כדי‬
‫לקיים המצוה בהידור טפי ברוב עם הדרת מלך‪,‬‬
‫והדבר תלוי בדעות הפוסקים דלקמן )מילואים סימן יב(‪,‬‬
‫ומשם תדרשנו‪ ,‬אך באופן שבדרכו לביהכנ"ס מצא‬
‫ציבור המברכים ברכת הלבנה‪ ,‬ואף ראה הלבנה‬
‫בחידושה בשעה זו‪ ,‬נראה שיש לו להקדים ברכת‬
‫הלבנה לתפילת ערבית ולברך הברכה עמהם‪,‬‬
‫וכמשנ"ת[‪ .‬אך העולם לא נהגו כן‪ ,‬וכפי שהדבר מצוי‬
‫לפעמים במוצאי שבת‪ ,‬שמגיעים לבית הכנסת‬
‫להתפלל תפילת ערבית‪ ,‬ועוד קודם לכן פוגעים בחצר‬
‫תקיב‬
‫)סימן לה אות כה(‪ ,‬ד'יכול לקדש הלבנה קודם תפילת‬
‫ערבית כדי לאומרה בציבור'‪ ,‬עכ"ל; ]ועוד שנה דבריו‬
‫כעי"ז לענין ספירת העומר‪ ,‬בספרו מועד לכל חי )סימן‬
‫ה' סעיף יב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אם נכנס במקום שמתפללים‪ ,‬ומצא‬
‫אותם שהם באים לספור את העומר‪ ,‬יספור עמהם‬
‫משום כי ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ואח"כ יתפלל ערבית‪,‬‬
‫ואם לא הספיק להיות סופר העומר עם הציבור‪ ,‬צריך‬
‫שיאמר ערבית תחילה ואח"כ לספור‪ ,‬דקריאת שמע‬
‫קודם לספירה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הובא בשו"ת תשובות‬
‫והנהגות )ח"ב סימן רמח( בשם החזו"א לענין ספירת‬
‫העומר[‪.‬‬
‫אכן נראה‪ ,‬שדברי הא"א שיש להקדים ברכת‬
‫הלבנה אע"פ שתפילת ערבית תדירה הימנה‪ ,‬כדי‬
‫לקיים המצוה בהידור וברוב עם‪ ,‬אינם מוסכמים‬
‫לכו"ע‪ ,‬וכדלהלן; דהנה בברכות )כח‪ (.‬קיי"ל‪ ,‬גבי מי‬
‫שהיו לפניו תפילת מוסף ותפילת מנחה‪ ,‬שיש לו‬
‫להקדים תפילת מנחה לפי שתדיר קודם‪ ,‬ויש לדון‬
‫היכא שעומד סמוך לסוף שעה שביעית‪ ,‬ואם יקדים‬
‫תפילת מנחה לתפילת מוסף‪ ,‬נמצא מתפלל תפילת‬
‫מוסף אחר שעה שביעית ונקרא 'פושע'‪ ,‬האם בכהא"ג‬
‫יש לו להקדים תפילת מוסף אע"פ שאינה תדירה כדי‬
‫שיתפלל אותה קודם סוף שעה שביעית שהוא זמנה‬
‫לכתחילה‪ ,‬או שמא אף בכהא"ג נקטינן ד'תדיר קודם'‬
‫ויתפלל תפילת מנחה תחילה; ועי' פרי מגדים )סימן רפו‬
‫אשל אברהם סק"ג( שכ' דבכהא"ג יש להקדים תפילת‬
‫מוסף לתפילת מנחה אע"פ שאינה תדירה כדי שלא‬
‫יהא 'פושע'‪] ,‬אך בסו"ד הניח די"ז בצ"ע‪ ,‬וע"ע ביאור‬
‫הלכה )רפו‪,‬ד ד"ה עד שש( שהביא שהפמ"ג הסתפק‬
‫בדי"ז[‪ ,‬וכ"כ במרכבת המשנה )חעלמא‪ ,‬פ"ג מהל' תפילה‬
‫הי"א(‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬אך הנהר שלום )רפו‪,‬ד( והצל"ח )ברכות כח‪.‬‬
‫ברש"י ד"ה מתפלל( ובס' מלא הרועים )'תדיר' אות ז'( כתבו‪,‬‬
‫דאף בכהא"ג נקטינן דינא ד'תדיר קודם'‪ ,‬ויקדים‬
‫להתפלל תפילת מנחה אע"פ שעי"ז יקרא 'פושע'‬
‫לענין תפילת מוסף; ולדברי הנהר שלום והצל"ח‬
‫בודאי אין לומר כדברי הא"א והגר"ח פלאג'י הנ"ל‪,‬‬
‫דהא אי נקטינן דינא ד'תדיר קודם' אפילו היכא‬
‫שיעבור זמן קיום המצוה ]שאינה תדירה[ לכתחילה‪,‬‬
‫כש"כ בנידו"ד שאינו אלא מעלה והידור בעלמא‬
‫לקיים המצוה ברוב עם‪ ,‬דבודאי אין בזה כדי לדחות‬
‫דין 'תדיר קודם'‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ג‪ .‬אכן באופן הנ"ל היכא שבדרכו לביהכנ"ס‬
‫תקיג‬
‫]אך אם יש לחוש שמא לא תיראה הלבנה לאחר שיתפלל ערבית ויפסיד הברכה בחודש זה‪,‬‬
‫יש לו להקדים ברכת הלבנה‪ ,‬ועי' הערה סד[‪.‬‬
‫מתפלל של מנחה‪ ,‬א"ל רבי יוחנן אמרה‪ ,‬א"ל אין‪ ,‬תנא‬
‫מיניה ארבעין זימנין כו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולכאו' יש לעיין בזה‬
‫בכמה וכמה הערות‪ ,‬חדא‪ ,‬דמאי האי דמספק"ל הלכה‬
‫כמאן‪ ,‬והלא כלל גדול בידינו 'יחיד ורבים הלכה‬
‫ורבים'‪ ,‬ועוד‪ ,‬מא"ט לא אמר 'הלכה כחכמים'‪ ,‬אלא‬
‫אמר בדרך השלילה ד'אין הלכה כרבי יהודה'‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫מפני מה הלכה זו היתה חביבה עליו כ"כ שהיה חוזר‬
‫ושונה אותה ארבעים פעמים; וביאר הגר"ח‪ ,‬דקמ"ל‬
‫דאפי' אי נימא כדעת רבי יהודה דתפילת מוסף אין‬
‫זמנה אלא עד שבע שעות‪ ,‬והרי היא מצוה עוברת‪,‬‬
‫מכ"מ 'אין הלכה כרבי יהודה' דאמר מתפלל מוסף‬
‫תחילה‪ ,‬משום דלעולם נקטינן ד'תדיר קודם'‪ ,‬ואפילו‬
‫היכא שע"י הקדמת המצוה התדירה יפסיד קיום‬
‫המצוה הב'‪ ,‬וזהו שהיו לו הדברים חידוש עד שהיה‬
‫צריך לשנותם ארבעים פעמים; ועפ"ז הורה הגר"ח‬
‫כמשנ"ת‪ ,‬דלעולם תפילת ערבית קודמת לברכת‬
‫הלבנה משום שהיא תדירה טפי‪ ,‬ואפילו אם עי"ז‬
‫יפסיד ברכת הלבנה לגמרי בחודש זה‪ ,‬ודלא כדברי‬
‫הנוב"י הנ"ל‪ .‬ובסברת הדברים יש לבאר‪ ,‬דכיון שמן‬
‫הדין עליו להקדים תפילת ערבית מחמת תדירותה‪,‬‬
‫שוב יש לנו להחשיבו כמי שכבר התחיל בעסק קיום‬
‫מצוה זו‪ ,‬שאין לו להפסיק באמצע עשייתה כדי לקיים‬
‫מצוה אחרת‪ ,‬ואע"פ שעי"ז יפסיד המצוה הב' לגמרי‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫אכן מדברי הרבה אחרונים נראה דסבירא להו‬
‫בפשטות כדעת הנוב"י‪ ,‬דכל שהיא מצוה עוברת‪ ,‬הרי‬
‫שיש להקדים ולקיימה אף לפני מצוה התדירה הימנה‪,‬‬
‫וכדי שלא יפסיד מצוה זו לגמרי‪] ,‬והראיות הנ"ל‬
‫מסוגי' דברכות אינן מכריעות[; וכן נראה ממשנ"ת‬
‫לעיל )פרק ה' סעיף כד‪ ,‬ושם הערה לד( מדברי האליה רבה‬
‫)רכז‪,‬ו( והמשנה ברורה )רכז‪,‬יב(‪ ,‬שאם עשה צרכיו ונטל‬
‫ידיו ועדיין לא בירך ברכת אשר יצר‪ ,‬וראה ברק או‬
‫שמע קול רעם‪ ,‬יש לו להקדים לברך על ראיית הברק‬
‫או על שמיעת הרעם‪ ,‬אע"פ שברכת אשר יצר הרי היא‬
‫כ'תדיר' לגבי ברכת הברקים והרעמים‪ ,‬והיי"ט לפי‬
‫שברכת הברקים והרעמים הרי היא מצוה עוברת‪ ,‬ואם‬
‫יקדים ויברך ברכת 'אשר יצר'‪ ,‬שוב לא יוכל לברך על‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫ביהכנ"ס בציבור המברכים ברכת הלבנה‪ ,‬ואין‬
‫מברכים עמהם‪ ,‬אלא ממתינים מלברך עד אחר‬
‫שיתפללו תפילת ערבית‪ ,‬וצ"ע; ואפשר שהחשיבו את‬
‫מעשה ההליכה לבית הכנסת‪ ,‬כתחילת עיסוקם‬
‫בתפילת ערבית‪ ,‬ושוב אין להם להפסיק מעסק מצוה‬
‫זו כדי לקיים מצות ברכת הלבנה‪ ,‬ועדיין צ"ע‪.‬‬
‫‪ .„Ò‬כן מבו' בשו"ת נודע ביהודה )שם(‪ ,‬דבכהא"ג‬
‫יש להקדים ברכת הלבנה לק"ש ולתפילת ערבית‪ ,‬דכל‬
‫כהא"ג יש לנו להחשיבה כ'מצוה עוברת'‪ ,‬ומצוה‬
‫עוברת קודמת אף למצוה שהיא תדירה ממנה‪ ,‬ויעו"ש‬
‫שסיים הנוב"י בזה"ל‪ ,‬והכל לפי אותו הזמן שהוא זמן‬
‫גשמים אז יש להקדים הלבנה‪ ,‬וכן אני נוהג כמה‬
‫פעמים לקדש הלבנה קודם תפילת מעריב‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫והובאו דבריו בשערי תשובה )תכו‪,‬ה( ובכף החיים‬
‫)תכו‪,‬נט(‪ ,‬וכן כתבו בחיי אדם )כלל קיח סי"ג( ובקיצור‬
‫שו"ע )סימן צז סי"ד( ובחסד לאלפים )תכו‪,‬ג( ועו"פ‪.‬‬
‫והנה בס' שערי הוראה )קובנא תרצ"ג‪ ,‬עמ' סג( ובס'‬
‫כל הכתוב לחיים )הנדמ"ח‪ ,‬ברכות כח‪ (.‬הובא בשם‬
‫הגר"ח מוולאז'ין‪ ,‬שפעם אחת 'ראו קודם מעריב את‬
‫הלבנה שהיתה קרובה להתכסות בעבים‪ ,‬והיו רוצים‬
‫לקדש קודם מעריב‪ ,‬מפני שעה עוברת‪ ,‬מחשש פן‬
‫אח"כ תתכסה בעבים'‪ ,‬והורה הגר"ח שאע"פ שברכת‬
‫הלבנה הרי היא מצוה עוברת‪ ,‬מכ"מ יש להקדים‬
‫תפילת ערבית לברכת הלבנה משום שהיא תדירה‬
‫טפי‪ ,‬ודלא כדברי הנוב"י הנ"ל‪ .‬ויעו"ש שאמר הגר"ח‬
‫להוכיח לזה מהא דאמרי' דברכות )כח‪ ,(.‬תנו רבנן‪ ,‬היו‬
‫לפני שתי תפילות‪ ,‬אחת של מנחה ואחת של מוסף‪,‬‬
‫מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף‪ ,‬שזו‬
‫תדירה וזו אינה תדירה‪ ,‬רבי יהודה אומר‪ ,‬מתפלל של‬
‫מוסף ואח"כ מתפלל של מנחה‪ ,‬שזו מצוה עוברת וזו‬
‫מצוה שאינה עוברת‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬הלכה מתפלל‬
‫של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף; רבי זירא כי הוה‬
‫חליש מגירסי'‪ ,‬הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן‬
‫בר טובי‪ ,‬אמר‪ ,‬כי חלפי רבנן איקום מקמייהו ואקבל‬
‫אגרא‪ ,‬נפק אתא רבי נתן בר טובי‪ ,‬אמר ליה מאן אמר‬
‫הלכה בי מדרשא‪ ,‬אמר ליה הכי אמר ריו"ח אין הלכה‬
‫כרבי יהודה דאמר מתפלל אדם של מוסף ואח"כ‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקיד‬

‫לא‪ .‬היה עומד באמצע ברכות ק"ש של ערבית‪ ,‬ונראתה הלבנה‪ ,‬רשאי להפסיק בין הפרקים‬
‫כדי לברך עליה‪ ,‬אבל באמצע הפרק לא יפסיק‪] ,‬מלבד היכא שאם ימתין עד שיסיים‬
‫הפרק יעבור זמן הברכה[‪ ,‬ועי' הערה סה‪.‬‬
‫לב‪ .‬ברכת הלבנה והבדלה במוצאי שבת‪ ,‬במקום שמבדילים בביהכנ"ס ]כגון בישיבות‬

‫עוברת‪ ,‬וכל כהא"ג לא אמרינן דינא ד'תדיר קודם'‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .‰Ò‬הנה לעיל )פרק ה' סעיף טו( נתבאר בארוכה‬
‫וכן יש להביא ממה שכתבו הפוסקים לדון‪ ,‬גבי‬
‫שנחלקו הפוסקים בזה לענין ברכת הברקים והרעמים‪,‬‬
‫היכא שהיה עומד באמצע הפרק‪ ,‬וראה ברק או שמע‬
‫רעם‪ ,‬אשר לדעת המגן אברהם )סו‪,‬ה( וסייעתו רשאי‬
‫להפסיק ולברך עליו מפני שהיא מצוה עוברת‪ ,‬ולדעת‬
‫הבכור שור )ברכות יג‪ (.‬וסייעתו אינו רשאי להפסיק‬
‫ולברך עליו אלא בבין הפרקים; ובפשטות היה מקום‬
‫לומר דה"ה נמי בנידו"ד‪ ,‬ולדעת המג"א וסייעתו הרי‬
‫שיש לו להפסיק אפילו באמצע הפרק כדי לברך ברכת‬
‫הלבנה‪.‬‬
‫אך כבר כתב בשו"ת נודע ביהודה )מהדו"ק או"ח סימן‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬מאחר שכבר עבר יותר משיעור‬
‫כדי דיבור מראיית הברק ומשמיעת הרעם‪ ,‬וכל כהא"ג‬
‫לא אמרינן דינא ד'תדיר קודם'‪.‬‬
‫היכא שעומד שעה מועטת קודם שקיעת החמה‪ ,‬ואין‬
‫בידו להתפלל כי אם תפילה אחת‪ ,‬ודעת המגן אברהם‬
‫)רפו‪,‬ג( שיש לו להתפלל תפילת מוסף‪ ,‬ואע"פ שתפילת‬
‫מנחה תדירה הימנה‪ ,‬מכ"מ כיון שתפילת מנחה יש‬
‫לה תשלומין ותפילת מוסף אין לה תשלומין‪ ,‬מוטב‬
‫שיתפלל תפילת מוסף קודם שיעבור זמנה‪ ,‬ולאחמ"כ‬
‫ישלים אף תפילת מנחה אחר שעבר זמנה‪ ,‬וכן הסכמת‬
‫הרבה פוסקים‪] ,‬אליה רבה )רפו‪,‬יב(‪ ,‬תוספת שבת‬
‫)רפו‪,‬ו(‪ ,‬חיי אדם )כלל כז ס"ח(‪ ,‬דרך החיים )דיני תפילת‬

‫מא( לדחות הדברים‪ ,‬דבנידו"ד אף לדעת המג"א‬
‫וסייעתו אין להפסיק באמצע הפרק כדי לברך על‬
‫הלבנה‪ ,‬משום שיתכן שיוכל לברך אף לאחמ"כ‪ ,‬ולא‬
‫דמי לברכת הרעמים‪ ,‬שאף אם ימתין עד שיסיים‬
‫הפרק‪ ,‬הרי שבודאי יפסיד הברכה על רעם זה לגמרי‪,‬‬
‫]ואף שיוכל לברך אח"כ על רעם אחר‪ ,‬מכ"מ הרי‬
‫שלא חלה ברכתו על הרעמים שכבר היו‪ ,‬ונמצא‬
‫שהפסיד הברכה על הרעם הראשון[‪ ,‬ומשא"כ הכא‬
‫שאינו בודאי שיפסיד המצוה; וז"ל הנוב"י‪ ,‬אבל‬
‫אומר אני דגם המגן אברהם מודה בברכת לבנה שאין‬
‫להפסיק ]‪-‬באמצע ברכות ק"ש ובאמצע קריאת‬
‫המגילה[‪ ,‬דבשלמא ברכת רעמים השעה עוברת‬
‫בודאי‪ ,‬שכבר נתחייב לברך על רעם הזה‪ ,‬ואף אם‬
‫יהיה רעם פעם אחרת ויברך אז‪ ,‬מכ"מ אין זאת הברכה‬
‫חלה למפרע על הרעם שעבר‪ ,‬ואף ]ש[אם יברך על‬
‫רעם זה‪ ,‬שוב לא יברך על השני כל זמן שלא נתפזרו‬
‫העבים‪ ,‬משום דברכה זו פוטרת להשניה‪ ,‬אבל אין‬
‫הברכה שלאחר זמן פוטרת הרעם שכבר עבר‪ ,‬נמצא‬
‫שברכת הרעם הוא דבר שזמנו בהול ברגע הרעם‪ ,‬ואם‬
‫לא יברך יפסיד ברכה זו‪ ,‬ולכן דעת המג"א שיפסיק‪,‬‬
‫אבל ברכת הלבנה אין הדבר ודאי שאחר קריאת‬
‫מוסף וזמנה‪ ,‬אות ד'(‪ ,‬מחזיק ברכה להחיד"א )רפו‪,‬ג(‪ ,‬ערוך‬
‫השולחן )רפו‪,‬יז(‪ ,‬כף החיים )רפו‪,‬לו(‪ ,‬ועו"פ[; ולדבריהם‬
‫בודאי ה"ה נמי בנידו"ד‪ ,‬דכל היכא שאם יקדים‬
‫תפילת ערבית שהיא תדירה טפי‪ ,‬יפסיד ברכת הלבנה‬
‫לגמרי בחודש זה‪ ,‬שפיר יש לו להקדים ברכת הלבנה‬
‫לתפילת ערבית‪ ,‬וכדברי הנוב"י הנ"ל‪ ,‬ודלא כדברי‬
‫הגר"ח מוואלז'ין; ואף למש"כ הצל"ח )ברכות כו‪ .‬ד"ה‬
‫ודע( והבית מאיר )סימן רפו( ושועה"ר )סי' רפו קונט"א סוף‬
‫סק"א( ועו"א לפקפק בדברי המג"א וסייעתו הנ"ל‪,‬‬
‫וכתבו להוכיח מדברי הירושלמי היפך הדברים‪,‬‬
‫דאדרבה כל כהא"ג פשיטא טפי דתפילת מנחה שהיא‬
‫תדירה קודמת לתפילת מוסף‪] ,‬וכבר כתבו כמה‬
‫אחרונים ליישב דברי המג"א הנ"ל‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬מכ"מ‬
‫שאני התם שאף המצוה התדירה הרי היא 'מצוה‬
‫עוברת'‪ ,‬ואם יקיים המצוה שאינה תדירה נמצא מפסיד‬
‫קיום המצוה התדירה‪] ,‬ואף שתפילת מנחה יש לה‬
‫תשלומין‪ ,‬מכ"מ בודאי אי"ז כתפילה בזמנה[‪ ,‬אך‬
‫בנידו"ד שהמצוה התדירה אין זמנה עובר‪ ,‬ושפיר יוכל‬
‫לקיימה אף לאחר קיום המצוה שאינה תדירה‪ ,‬נראה‬
‫דמודו לדברי המג"א וסייעתו הנ"ל‪ ,‬דשפיר יש‬
‫להקדים המצוה שאינה תדירה מפני שהיא מצוה‬
‫תקטו‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫וכיו"ב[‪ ,‬יש להם להבדיל לפני ברכת הלבנה סו‪ ,‬אך במקום שאין מבדילים בביהכנ"ס‪ ,‬יש‬
‫לברך ברכת הלבנה בצאתם מביהכנ"ס אחר תפילת ערבית‪ ,‬ולאחמ"כ להבדיל כל אחד‬
‫ואחד בביתו סז‪.‬‬

‫החקירה בקדימה ואיחור‪ ,‬אינו אלא באופן שאפשר‬ ‫המגילה תתכסה בעבים‪ ,‬והרי עוד הלילה גדול גם‬
‫לעשות בזו השעה שתי המצוות‪ ,‬משא"כ בהבדלה‬ ‫לאחר קריאת המגילה ויוכל לקיים אז קידוש הלבנה‪,‬‬
‫בביהכנ"ס‪ ,‬דשם אי אפשר לקדש הלבנה‪ ,‬כי אם‬ ‫ולא יפסיק באמצע הקריאה‪ ,‬ומשום ספק שמא‬
‫לצאת ולקדש‪ ,‬והבדלה הגיע החובה בשעה שעומדים‬ ‫יתקשרו שמים בעבים אין להפסיק בקריאת המגילה‪,‬‬
‫בביהכנ"ס‪ ,‬ודאי שהויי מצוה לא משהינן‪ ,‬ומבדילים‬ ‫עכ"ל‪] .‬ואגב אורחא יש לציין‪ ,‬דמש"כ הנוב"י שאף‬
‫תחילה ואין מחמיצים את המצוה כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬ ‫אם ישמע לאחמ"כ רעם נוסף ויברך עליו‪ ,‬לא תעלה‬
‫מבואר בס' נוהג כצאן יוסף )מנהגי ראש חודש‪ ,‬אות ג'(‬ ‫לו ברכתו על הרעם ששמע קודם לכן‪ ,‬דב"ז במחלוקת‬
‫בזה"ל‪ ,‬מקדשים הלבנה בזמנה‪ ,‬ומכוונים לקדשה‬ ‫הוא שנוי‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק ה' הערה יג(‪ ,‬ומשם‬
‫במוצ"ש אם אפשר‪ ,‬ובמוצ"ש אחר ההבדלה וקדיש‬ ‫תדרשנו[‪.‬‬
‫יתום בביהכנ"ס‪ ,‬מכריז השמש 'לבנה מקדש זיין'‪,‬‬ ‫אכן יעו"ש בנודע ביהודה בהמש"ד )ד"ה אמנם אם(‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫שהוסיף‪ ,‬דעכ"פ היכא שאם ימתין עד שיסיים הפרק‬
‫אכן‪ ,‬היכא שיש לחוש שאם יקדים הבדלה לברכת‬ ‫בודאי יפסיד הברכה לגמרי‪ ,‬וכגון שעומד בסוף זמן‬
‫הלבנה‪ ,‬תתכסה הלבנה בעננים ויפסיד הברכה‪ ,‬יש‬ ‫ברכת הלבנה ממש‪ ,‬ואחר שיסיים הפרק כבר יעבור‬
‫להקדים ברכת הלבנה להבדלה‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬ ‫הזמן לגמרי‪ ,‬שפיר יש לנו לדמותו בכהא"ג לברכת‬
‫בסמוך )סעיף ח'‪ ,‬ושם הערה סד( לענין תפילת ערבית‬ ‫הברקים והרעמים‪ ,‬ולפ"ז הרי שלדעת המג"א וסייעתו‬
‫וברכת הלבנה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫שפיר יש לו להפסיק אפילו באמצע הפרק כדי לברך‬
‫ברכת הלבנה‪.‬‬
‫‪ .ÊÒ‬ואע"פ שהבדלה תדירה טפי מברכת הלבנה‪,‬‬
‫ועוד מצינו בדברי כמה פוסקים שהעתיקו דברי‬
‫מכ"מ נהגו להקדים ברכת הלבנה‪ ,‬ובטעמא דמילתא‬
‫הנוב"י‪ ,‬שלכתחילה אין להפסיק כדי לברך ברכת‬
‫נראה בפשטות‪ ,‬דכיון שמצוי הדבר שרואה הלבנה‬
‫הלבנה אלא בין הפרקים ולא באמצע הפרק‪ ,‬אבל‬
‫בדרכו מביהכנ"ס לביתו‪ ,‬ואם יראה הלבנה הרי שיש‬
‫באופן שאם ימתין עד שיסיים הפרק‪ ,‬בודאי יפסיד‬
‫לו להקדים ברכת הלבנה להבדלה אע"פ שהבדלה‬
‫המצוה לגמרי‪ ,‬הרי שיש לו להפסיק אפילו באמצע‬
‫תדירה טפי‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה סג‪ ,‬אות ב'‬
‫הפרק כדי לברך ברכת הלבנה‪ ,‬וכ"ה בשערי תשובה‬
‫ואות ג'( דכל כהא"ג שבאה לידו בתחילה המצוה‬
‫)תכו‪,‬ה(‪ ,‬חסד לאלפים )תכו‪,‬ג(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן צז סי"ד(‪,‬‬
‫שאינה תדירה‪ ,‬יש לו להקדים ולקיימה לפני המצוה‬
‫ביאור הלכה )תכו‪,‬ג ד"ה ולא(‪ ,‬ערוך השולחן )תכו‪,‬ט(‪ ,‬כף‬
‫שאינה תדירה‪ ,‬הרי שמטעם זה נהגו לעולם להקדים‬
‫החיים )תכו‪,‬נה(‪ ,‬ועו"פ‪] .‬וראה עוד לקמן בסמוך )הערה‬
‫ברכת הלבנה להבדלה‪ ,‬ולברך ברכת הלבנה מיד‬
‫סח אות ג'( מש"כ בשו"ת ספר יהושע )פסקים וכתבים סי'‬
‫ביציאתם מביהכנ"ס‪ ,‬ולאחמ"כ יבדילו כאו"א בביתו‪.‬‬
‫רמד( לענין הפסקה באמצע קריאת המגילה כדי לברך‬
‫ועוד נראה לדמות די"ז למש"כ המחבר )תפט‪,‬ט(‪,‬‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬ולפי דבריו לכאו' ה"ה בנידו"ד‪ ,‬וצ"ע‬
‫שנהגו לספור ספירת העומר קודם הבדלה‪ ,‬ואע"ג‬
‫מדברי שא"פ שלא הזכירו טעם זה גבי ברכת הברקים‬
‫דהבדלה תדירה טפי‪ ,‬מכ"מ 'אפוקי יומא מאחרינן‬
‫והרעמים‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ליה'‪ ,‬וכן כתב המחבר )תרפא‪,‬ב( לענין הדלקת נרות‬
‫חנוכה‪ ,‬שמדליקים הנרות קודם הבדלה אע"פ‬ ‫‪ .ÂÒ‬כן כתב בשו"ת משיב דבר להנצי"ב‬
‫)ח"ב סימן‬
‫שהבדלה תדירה טפי‪] ,‬אלא שבנידו"ז ישנו טעם נוסף‬ ‫מח‪ ,‬ד"ה עוד שאל מע"כ הבדלה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עוד שאל מע"כ‪,‬‬
‫להקדים הדלקת נרות חנוכה להבדלה‪ ,‬והיינו משום‬ ‫הבדלה בביהכנ"ס וקידוש לבנה איזה קודם‪ ,‬אם שייך‬
‫פרסומי ניסא‪ ,‬וע"ע לקמן בסמוך )הערה סח אות א'(‪,‬‬ ‫לומר בזה אפוקי שבתא יש לאחר כו'‪ ,‬נראה ברור דכל‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקטז‬

‫לג‪ .‬ברכת הלבנה וקריאת המגילה‪ ,‬יש לדון איזו מהן קודמת‪ ,‬ועי' הערה סח‪.‬‬

‫לו אחד מן המתפללים‪ ,‬מדוע אינו עושה את ההבדלה‬ ‫וע"ע ט"ז )תרפא‪,‬א( שהאריך לחלוק בזה ע"ד המחבר‪,‬‬
‫קודם לכן‪ ,‬דהרי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם‪ ,‬וברכת‬ ‫וסבירא ליה דהבדלה קודמת להדלקת נרו"ח משום‬
‫הבדלה היא בבחינת תדיר לגבי ברכת הלבנה כו'‪,‬‬ ‫שהיא תדירה הימנה‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬וכ"כ הרמ"א )תרצג‪,‬א(‬
‫והסכים עמו מרן הגרי"ז‪ ,‬ואכן מני אז היה נוהג‬ ‫לענין קריאת המגילה והבדלה‪ ,‬שקוראים המגילה‬
‫שתיכף לאחר תפילת מעריב במוצ"ש היה עושה‬ ‫בליל פורים קודם הבדלה אע"פ שהבדלה תדירה טפי‪,‬‬
‫הבדלה‪ ,‬ורק לאחמ"כ היה הולך לברך את ברכת‬ ‫והכא נמי כיוצא בזה; וביותר נראה‪ ,‬דכל עיקר דין‬
‫הלבנה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אכן אי"ז ענין לנידו"ד‪ ,‬שהרי הגרי"ז‬ ‫'תדיר קודם' לא נאמר אלא היכא שרוצה לקיים בשעה‬
‫היה מתפלל תפילת ערבית בביתו וכנ"ל‪ ,‬וכל כהא"ג‬ ‫זו שתי מצוות אלו‪ ,‬וכל כהא"ג אמרו חכמים שיש לו‬
‫שפיר יש להקדים הבדלה לברכת הלבנה מדינא‬ ‫להקדים ולקיים המצוה התדירה‪ ,‬אבל היכא שאינו‬
‫ד'תדיר קודם'‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה סו(‪,‬‬ ‫רוצה לקיים בשעה זו אלא אחת משתי מצוות אלו‪,‬‬
‫ומשנ"ת שיש להקדים ברכת הלבנה להבדלה‪ ,‬היינו‬ ‫רשאי לקיימה אע"פ שהמצוה השניה תדירה הימנה‪,‬‬
‫דווקא היכא שמתפלל ערבית בביהכנ"ס או במקו"א‪,‬‬ ‫וה"נ יש לומר‪ ,‬דכיון שאינו רוצה לקיים מצות הבדלה‬
‫ועושה הבדלה לאחמ"כ בביתו‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫אלא כשיגיע לביתו‪ ,‬רשאי להקדים ולברך ברכת‬
‫‪ .ÁÒ‬הנה בנידו"ז יש לחלק כיצד עומדות לפניו‬ ‫הלבנה בדרכו מביהכנ"ס לביתו‪] ,‬ואכמ"ל עוד בזה‬
‫שתי מצוות אלו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫בדיני 'תדיר קודם'‪ ,‬ועוד חזון למועד בעז"ה[‪.‬‬
‫א‪ .‬דהנה לענין היכא שעדיין לא נאספו בביהכנ"ס‬ ‫והנה עי' אשל אברהם בוטשאטש )מהדו"ת‪ ,‬סימן תכו(‬
‫כדי לקרות המגילה‪ ,‬ומיד בתחילת הלילה יכולים‬ ‫שכ'‪ ,‬דלכתחילה יש להקדים הבדלה לברכת הלבנה‪,‬‬
‫לקיים שתי מצוות אלו‪ ,‬האם יש להקדים ברכת הלבנה‬ ‫ודלא כמשנ"ת‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אולי יש דרך חסידות להמתין‬
‫או קריאת המגילה‪ ,‬עי' שו"ת נודע ביהודה )מהדו"ק‬ ‫בקידוש לבנה עד אחר הבדלה‪ ,‬וגם שע"י חשש גם‬
‫או"ח סימן מא ד"ה אמנם אם( שכ' שיש להקדים ברכת‬ ‫בהפלגה רחוקה אולי לא יהיה אח"כ שמים לטוהר‬
‫הלבנה לקריאת המגילה‪ ,‬ועיקר טעמו משום שברכת‬ ‫כ"כ‪ ,‬או אולי לא יהיה אח"כ כ"כ ברוב עם הדרת‬
‫הלבנה הרי היא כ'תדיר' לגבי קריאת המגילה‪ ,‬ואע"פ‬ ‫מלך‪ ,‬פשיטא שאין להמתין‪ ,‬כי תוספות שבת ]‪-‬קודם‬
‫שקריאת המגילה יש בה משום פרסומי ניסא‪ ,‬מכ"מ‬ ‫שעשה הבדלה[ אין לחשוש בו על קידוש לבנה‪,‬‬
‫אין בזה כדי להקדימה למצוה שהיא תדירה ממנה;‬ ‫מכ"מ כשאין צד חשש מכנ"ל בשום אופן‪ ,‬י"ל שנכון‬
‫]אכן דב"ז אינו מוסכם לכו"ע‪ ,‬דהנה בשבת )כג‪(:‬‬ ‫להמתין אחר הבדלה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו‪ ,‬דכל היכא שאין‬
‫אמרי' דקידוש היום ונר חנוכה נר חנוכה עדיף משום‬ ‫לחוש שמא לאחמ"כ לא תיראה הלבנה או שלא יוכל‬
‫פרסומי ניסא‪ ,‬וכתבו התוס' )שבת שם ד"ה הדר( בתירוץ‬ ‫לברך ברכת הלבנה בציבור וברוב עם‪ ,‬הרי שיש לו‬
‫הא'‪ ,‬דלא אמרי' דפרסו"נ קודם לתדיר‪ ,‬אלא היכא‬ ‫להקדים הבדלה לברכת הלבנה משום ד'תדיר קודם';‬
‫שאינו יכול לקיים שניהם‪ ,‬ומשו"ה עדיף טפי שיקיים‬ ‫אכן לא נתבאר בדבריו להדי' דמיירי אפילו היכא‬
‫המצוה שיש בה פרסו"נ‪ ,‬אבל היכא שיכול לקיים‬ ‫שעושה הבדלה בביתו‪ ,‬ואפשר דלא מיירי אלא היכא‬
‫שניהם‪ ,‬יש לו להקדים המצוה התדירה למצוה שאינה‬ ‫שעושה הבדלה בביהכנ"ס‪ ,‬דכל כהא"ג שפיר יש לו‬
‫תדירה אע"פ שיש בה פרסו"נ‪ ,‬והיינו כדברי הנוב"י‬ ‫להקדים הבדלה לברכת הלבנה‪ ,‬מלבד היכא שיש‬
‫הנ"ל; אך בתירוץ הב' נראה מדברי התוס' שאין‬ ‫לחוש שמא תתכסה הלבנה בעננים‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫לחלק בזה‪ ,‬ואפי' היכא שיכול לקיים שניהם‪ ,‬מכ"מ‬ ‫בסמוך )הערה סו(‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫יש להקדים לקיים את המצוה שיש בה פרסו"נ‪,‬‬ ‫ועוד הובא בזה על הגרי"ז מבריסק )עובדות והנהגות‬
‫יעו"ש‪ ,‬ודלא כדברי הנוב"י[‪ .‬וז"ל הנוב"י‪ ,‬ואם כל‬ ‫לבית בריסק‪ ,‬ח"א עמ' רמ( בזה"ל‪ ,‬מרן הגרי"ז היה נוהג‬
‫הציבור עדיין לא התחילו ]‪-‬לקרות קריאת המגילה[‪,‬‬ ‫לקדש את הלבנה‪ ,‬מיד אחרי תפילת מעריב של‬
‫והלבנה זורחת וזמנה אינה עוברת‪ ,‬וכל הציבור יש‬ ‫מוצ"ש שהיו מתפללים בביתו‪ ,‬אולם פעם אחת העיר‬
‫תקיז‬
‫קודמת לברכת הלבנה שאינה אלא מדרבנן‪ ,‬ואע"פ‬
‫שברכת הלבנה תדירה הימנה; אכן כבר כתב בשו"ת‬
‫נודע ביהודה )שם ד"ה ואין לומר( לדחות סברא זו‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ואין לומר דהא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו‬
‫בשניהם דרבנן או בשניהם דאו'‪ ,‬משא"כ קידוש‬
‫הלבנה ומקרא מגילה‪ ,‬דקידוש לבנה לגמרי דרבנן‪,‬‬
‫ומגילה הוא מצות עשה דדברי קבלה ועדיף מדרבנן‪,‬‬
‫וא"כ אף דקידוש לבנה תדיר מכ"מ יש להקדים‬
‫מגילה‪ ,‬נראה לענ"ד דקריאת הלילה לאו מצות עשה‬
‫דדברי הקבלה‪ ,‬רק קריאת היום‪ ,‬דבמגילה 'ימים‬
‫נזכרים ונעשים' כתיב )אסתר ט‪,‬כח( ולא לילות‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫]וכ"כ בטורי אבן )מגילה ד‪ (.‬בביאור דברי הרא"ש‬
‫)מגילה פ"א סימן ו'(‪ ,‬דקריאת המגילה ביום חיובה מדברי‬
‫קבלה‪ ,‬וקריאת המגילה בלילה אינה אלא מדרבנן‪,‬‬
‫וכ"כ בפרי מגדים )סי' תרצב אשל אברהם סק"ב( ובספרו‬
‫ראש יוסף )הקדמה למס' מגילה ד"ה ודע‪ ,‬מגילה ד‪ .‬ד"ה פיסקא‬
‫ואומר( ובשו"ת בנין שלמה )ח"א סימן נח ד"ה ועוד נ"ל(‬
‫ובישועות יעקב )תרצ‪,‬ו( ובשעה"צ )תרצב‪,‬כז( ועו"פ‪ ,‬אכן‬
‫מסתימ"ד המחבר )תרצו‪,‬ז( שכ' שקריאת המגילה הרי‬
‫היא מדברי קבלה‪ ,‬נראה שאף קריאתה בלילה עיקרה‬
‫מדברי קבלה‪ ,‬וצ"ע[‪ ,‬והדרינן לקמייתא שברכת‬
‫הלבנה קודמת משום שהיא תדירה טפי מקריאת‬
‫המגילה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ואם כבר נתאספו הציבור בביהכנ"ס לקרות‬
‫קריאת המגילה‪ ,‬ושוב נודע להם שנראתה הלבנה‬
‫בשמים‪ ,‬אם יש להם לצאת מביהכנ"ס כדי לברך‬
‫ברכת הלבנה קודם קריאת המגילה‪ ,‬או שמא יש להם‬
‫להקדים קריאת המגילה; הנה מפשטות דברי הנוב"י‬
‫הנ"ל נראה דמיירי אפי' בכהא"ג‪ ,‬שכבר נתאספו‬
‫הציבור בביהכנ"ס‪ ,‬אלא שעדיין לא התחילו לקרות‬
‫המגילה‪ ,‬ואף בכהא"ג כתב הנוב"י שיש להקדים‬
‫ברכת הלבנה לקריאת המגילה‪ ,‬וכמשנ"ת‪.‬‬
‫אך בשו"ת שנות חיים )להגר"ש קלוגר‪ ,‬סימן קלא( כתב‬
‫לחלוק בזה ע"ד הנוב"י‪ ,‬יעו"ש שהבין מדבריו ג"כ‬
‫דמש"כ שיש להקדים ברכת הלבנה היינו אפילו היכא‬
‫שכבר נתאספו הציבור בביהכנ"ס לקרות המגילה‪,‬‬
‫והאריך לחלוק על דבריו‪ ,‬ומסקנתו שם דכל כהא"ג‬
‫שכבר נתאספו הציבור בביהכנ"ס‪ ,‬יש להם להקדים‬
‫קריאת המגילה לברכת הלבנה‪ ,‬לפי שכבר באה מצות‬
‫קריאת המגילה לידם‪ ,‬ואילו מצות ברכת הלבנה עדיין‬
‫לא באה לידם עד שיצאו לחוץ‪] ,‬אך עכ"פ אם עדיין‬
‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬
‫לפניהם שתי המצוות‪ ,‬קידוש הלבנה וקריאת המגילה‪,‬‬
‫נראה לענ"ד שיקדימו קידוש לבנה‪ ,‬חדא‪ ,‬דתדיר‬
‫קודם‪ ,‬ואף שמגילה יש בה מעלת פרסו"נ‪ ,‬מכ"מ לענין‬
‫לדחות האחד לגמרי הוא דפרסו"נ דוחה לתדיר‪ ,‬אבל‬
‫לענין לאקדומי תדיר קודם כו'‪ ,‬ועוד‪ ,‬המגילה ודאי לא‬
‫יעבור הזמן‪ ,‬והלבנה עכ"פ יש ספק שמא תתכסה‬
‫בעבים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן נראה הסכמת הפוסקים דלקמן‬
‫בהמשה"ד‪ ,‬שלא כתבו לחלוק על דברי הנוב"י אלא‬
‫משום שכבר נתאספו הציבור בביהכנ"ס לקרות‬
‫המגילה‪ ,‬או שכבר התחילו לקרותה‪ ,‬אבל היכא‬
‫שעדיין לא נתאספו הציבור בביהכנ"ס‪ ,‬נראה דמודו‬
‫לדברי הנוב"י שיש להקדים ברכת הלבנה שהיא‬
‫תדירה טפי‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' שו"ת מהר"ם שיק )או"ח סימן נ' ד"ה ועל פי(‬
‫שכתב לפקפק בדברי הנוב"י‪ ,‬דהנה בסוכה )נו‪ (.‬נחלקו‬
‫לענין סדר הברכות בקידוש בליל יו"ט ראשון של חג‪,‬‬
‫ולדעת רב יש להקדים ברכת לישב בסוכה לברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬ולדעת רבה בר בר חנה יש להקדים ברכת‬
‫שהחיינו לברכת לישב בסוכה משום שברכה זו תדירה‬
‫טפי‪ ,‬ורב סבירא ליה דאע"פ שברכת שהחיינו תדירה‬
‫טפי‪ ,‬מכ"מ יש להקדים ברכת לישב בסוכה משום‬
‫שהיא חובת היום‪ ,‬והרמב"ם )פ"ו מהל' סוכה הי"ב( נקט‬
‫עיקר כדעת רב שיש להקדים ברכת לישב בסוכה‬
‫לברכת שהחיינו‪ ,‬וכן פסק המחבר )תרמג‪,‬א(‪] ,‬ומש"כ‬
‫המחבר בטעם די"ז 'לפי שהזמן חוזר על קידוש היום‬
‫ועל מצות סוכה'‪ ,‬יעו"ש בנושאי כלי השו"ע שהאריכו‬
‫לבאר מא"ט לא הזכיר הטעם המבו' בגמ' דחובת‬
‫היום עדיף‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬ונראה לפ"ז דנקטינן הלכתא‬
‫דחובת היום קודמת לתדיר‪ ,‬ומעתה הרי שיש להקדים‬
‫קריאת המגילה לברכת הלבנה אע"פ שברכת הלבנה‬
‫תדירה טפי‪ ,‬משום שקריאת המגילה הרי היא בגדר‬
‫'חובת היום'‪ ,‬ויש להקדימה לברכת הלבנה שאינה‬
‫'חובת היום'‪.‬‬
‫והנה היה מקום להוסיף ולדון בזה‪ ,‬ע"ד המבו'‬
‫לקמן בסמוך )הערה ע' אות ב'( לענין ספירת העומר‬
‫וברכת הלבנה‪ ,‬דיש לומר דאף אי נקטינן דברכת‬
‫הלבנה חשיבא כ'תדיר' יותר מספירת העומר‪ ,‬מכ"מ‬
‫ספירת העומר קודמת משום שהיא מה"ת‪ ,‬ומצוה דאו'‬
‫שאינה תדירה קודמת למצוה דרבנן אע"פ שהיא‬
‫תדירה הימנה‪ ,‬דלפ"ז יש לומר כן אף בנידו"ד‪ ,‬דכיון‬
‫שקריאת המגילה מצוותה מדברי קבלה‪ ,‬הרי היא‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫הלבנה; וז"ל‪ ,‬אבל אומר אני דגם המג"א מודה‬
‫בברכת לבנה שאין להפסיק ]‪-‬באמצע ברכות ק"ש‬
‫ובאמצע קריאת המגילה[‪ ,‬דבשלמא ברכת רעמים‬
‫השעה עוברת בודאי‪ ,‬שכבר נתחייב לברך על רעם‬
‫הזה‪ ,‬ואף אם יהיה רעם פעם אחרת ויברך אז‪ ,‬מכ"מ‬
‫אין זאת הברכה חלה למפרע על הרעם שעבר‪ ,‬ואף‬
‫]ש[אם יברך על רעם זה‪ ,‬שוב לא יברך על השני כל‬
‫זמן שלא נתפזרו העבים‪ ,‬משום דברכה זו פוטרת‬
‫להשניה‪ ,‬אבל אין הברכה שלאחר זמן פוטרת הרעם‬
‫שכבר עבר‪ ,‬נמצא שברכת הרעם הוא דבר שזמנו בהול‬
‫ברגע הרעם‪ ,‬ואם לא יברך יפסיד ברכה זו‪ ,‬ולכן דעת‬
‫המג"א שיפסיק‪ ,‬אבל ברכת הלבנה אין הדבר ודאי‬
‫שאחר קריאת המגילה תתכסה בעבים‪ ,‬והרי עוד‬
‫הלילה גדול גם לאחר קריאת המגילה ויוכל לקיים אז‬ ‫אין מעבירין על המצוות כו'‪ ,‬ולכך נראה לי ברור‪,‬‬
‫קידוש הלבנה‪ ,‬ולא יפסיק באמצע הקריאה‪ ,‬ומשום‬
‫ספק שמא יתקשרו שמים בעבים אין להפסיק בקריאת‬
‫המגילה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אבל היכא שעומדים בסוף זמן ברכת הלבנה ממש‪,‬‬
‫והיינו שעה מועטת קודם שיעברו חצי מכ"ט י"ב‬
‫תשצ"ג ]וכדעת הרמ"א וסייעתו דלעיל )סעיף יח‪ ,‬ושם‬
‫הערה לח([‪ ,‬ואם ימשיכו בקריאת המגילה הרי שבודאי‬
‫לא יוכלו לברך ברכת הלבנה לאחמ"כ אף אם תיראה‬
‫הלבנה‪ ,‬יעו"ש בנודע ביהודה )שם ד"ה אמנם אם( שכ'‪,‬‬
‫דשפיר יש להם להפסיק באמצע קריאת המגילה כדי‬
‫לצאת ולברך ברכת הלבנה‪ ,‬ולאחמ"כ יחזרו וימשיכו‬
‫לקרות המגילה‪] ,‬אך הוסיף לחלק עוד בזה"ל‪ ,‬אמנם‬
‫אם יחיד לא קידש הלבנה‪ ,‬והוא קורא המגילה עם‬
‫הציבור‪ ,‬אם יפסיק לקדש הלבנה שזמנה בהול‪ ,‬ואח"כ‬
‫יגמור המגילה ביחיד‪ ,‬הא ודאי דלא שבקינן פרסומי‬
‫ניסא משום מצוה דרבנן‪ ,‬עכ"ל[; אך בשו"ת ספר‬
‫יהושע )פסקים וכתבים סי' רמד( כתב דאף בכהא"ג לא‬
‫יפסיקו באמצע קריאת המגילה כדי לצאת ולברך‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬ואע"פ שבודאי יפסידו הברכה לגמרי‬
‫בחודש זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענ"ד דאין צריך להפסיק‪ ,‬דכיון‬
‫דקריאת המגילה הוא חוב ומצוה‪ ,‬ואנן קיי"ל דהעוסק‬
‫במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬אפילו במקום דיתבטל‬
‫המצוה כו'‪ ,‬וא"כ הכי נמי דשניהם מצוות דרבנן הם‪,‬‬
‫וכיון שכבר התחיל במצוה פטור מקידוש הלבנה‬
‫לגמרי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫תקיח‬
‫לא נתאספו הציבור בביהכנ"ס‪ ,‬נראה דמודה לדברי‬
‫הנוב"י שיש להקדים ברכת הלבנה‪ ,‬וכמשנ"ת[; וז"ל‪,‬‬
‫מעשה בא לידינו פ"ק בראד בשנת תקצ"א‪ ,‬שלא‬
‫נראתה הלבנה באדר עד מוצאי שבת י"ג אדר בלילה‪,‬‬
‫ורבו השואלים כדת מה לעשות‪ ,‬אם לקדש הלבנה‬
‫קודם‪ ,‬או לקרוא המגילה קודם‪ ,‬והשבתי‪ ,‬הן אמת‬
‫דבתשו' נוב"י מבו' דראוי להקדים הלבנה‪ ,‬אבל לבבי‬
‫לא כן ידמה‪ ,‬כי הנה יש כאן פרט אחד מה שלא‬
‫הרגיש בו הנוב"י‪ ,‬כי הן אמת שקיי"ל תדיר קודם‪ ,‬אך‬
‫היינו דווקא באם שני המעשים שווים לפניו לעשותם‪,‬‬
‫אז יש לדון איזה קודם‪ ,‬אבל אם האחד הוי לפניו עתה‬
‫והשני צריך לילך אחריו לעשותו‪ ,‬ודאי יש לו לעשות‬
‫טפי המוכן לפניו‪ ,‬כיון דקיי"ל )פסחים סד‪ :‬יומא לג‪ .‬ועוד(‬
‫דמהא"ט יש להקדים המגילה כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך עכ"פ‪ ,‬אם יש לחוש שמא תתכסה הלבנה‬
‫בעננים‪ ,‬ולא יוכלו לברך ברכת הלבנה אחר קריאת‬
‫המגילה‪] ,‬וביותר יש לחוש כל כהא"ג‪ ,‬משום שבדר"כ‬
‫ליל פורים הוא הלילה האחרון לזמן ברכת הלבנה‬
‫בחודש זה[‪ ,‬הרי שיש להקדים ברכת הלבנה לקריאת‬
‫המגילה אע"פ שכבר נתאספו בביהכנ"ס לקריאת‬
‫המגילה‪ ,‬וכ"כ בשו"ת שנות חיים )שם בסו"ד(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫זולת אם הוי יום ענן ויש חשש שיתפשטו עננים‬
‫ותתכסה הלבנה‪ ,‬אז יש להקדים את הלבנה‪ ,‬אך אם‬
‫הלילה בהיר ונהיר ולא שכיחי ענני‪ ,‬ואין חשש ביטול‬
‫המצוה רק חשש הקדמה בלבד‪ ,‬יש להקדים המגילה‬
‫תחילה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ג‪ .‬ואם כבר התחילו לקרות המגילה‪ ,‬ובאמצע‬
‫קריאתה נודע להם שנראתה הלבנה בשמים‪ ,‬האם יש‬
‫להם להפסיק באמצע קריאתה כדי לברך על הלבנה;‬
‫הנה בשו"ת נודע ביהודה )שם( האריך לדון בזה‪ ,‬וכתב‬
‫לדמות דין הפסקה באמצע קריאת המגילה להפסקה‬
‫בברכות ק"ש‪ ,‬ומסקנתו בזה‪ ,‬דאף שלענין ברכות ק"ש‬
‫דעת המגן אברהם )סו‪,‬ה( והרבה פוסקים‪ ,‬שאם שמע‬
‫קול רעם רשאי להפסיק ולברך עליו אפילו באמצע‬
‫הפרק‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק ה' סעיף טו‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫בארוכה דעות הפוסקים בזה[‪ ,‬מכ"מ אין להפסיק‬
‫באמצע הפרק כדי לברך ברכת הלבנה‪ ,‬וה"ה שאין‬
‫להפסיק באמצע קריאת המגילה כדי לברך ברכת‬
‫תקיט‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫לד‪ .‬ברכת הלבנה ובדיקת חמץ‪ ,‬נראה שיש להקדים ברכת הלבנה‪ ,‬ועי' הערה סט‪.‬‬
‫לה‪ .‬ברכת הלבנה וספירת העומר‪ ,‬מנהג העולם להקדים ספירת העומר‪ ,‬ועי' הערה ע‪.‬‬

‫חמץ נמי‪ ,‬אע"פ שאינה אלא מדרבנן‪ ,‬מכ"מ יש בה‬
‫צד דאורייתא‪ ,‬וצ"ע[; אכן לדעת השועה"ר גבי‬
‫תפילת ערבית‪ ,‬נראה דה"ה נמי גבי ברכת הלבנה‬
‫ובדיקת חמץ‪ ,‬שיש להקדים בדיקת חמץ לפי שעיקר‬
‫זמנה עובר‪ ,‬לברכת הלבנה דשפיר יכול לברך אף‬
‫באמצע הלילה; אכן‪ ,‬היכא שיש לחוש שמא תתכסה‬
‫הלבנה בעננים ויפסיד הברכה לגמרי‪ ,‬וכש"כ היכא‬
‫שזמן הברכה עובר בעוד שעה מועטת‪] ,‬שהרי בדיקת‬
‫חמץ בליל י"ד בחודש היא‪ ,‬ופעמים רבות בלילה זה‬
‫מסתיים זמן חצי כ"ט י"ב תשצ"ג‪ ,‬וכדעת הרמ"א‬
‫וסייעתו דלעיל )סעיף יח‪ ,‬ושם הערה לח([‪ ,‬נראה בפשטות‬
‫דאף לדעת השועה"ר‪ ,‬שפיר יש להקדים ברכת הלבנה‬
‫לבדיקת חמץ‪ ,‬אע"פ שעיקר זמן בדיקת חמץ הרי הוא‬
‫בגדר 'מצוה עוברת'; וכן היכא שבדרכו לביתו לבדוק‬ ‫וכן אם שתיהן עוברות שאינו תדיר נדחה‪ ,‬אבל אם‬
‫החמץ ראה הלבנה בחידושה‪ ,‬דיש לומר נמי שיש לו‬
‫להקדים ברכת הלבנה משום שכבר באה לידו‪,‬‬
‫וכמשנ"ת לעיל בסמוך )הערה סג‪ ,‬אות ב' ואות ג'( לענין‬
‫ברכת הלבנה ותפילת ערבית‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ .Ú‬הנה נידו"ז תלוי ועומד בכמה וכמה ספיקות‬
‫שחקרו בהם האחרונים בעיקר דין 'תדיר קודם'‪,‬‬
‫וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬עי' ערוך לנר )סוכה נו‪ .‬בתוד"ה עד כאן‪ ,‬בסו"ד(‬
‫שכתב בגדר ענין זה‪ ,‬ד'תדיר נקרא מה שבא בזמנים‬
‫הרבה דווקא‪ ,‬ולא מה שבא בזמן אחד הרבה יותר'‪,‬‬
‫וכן כתב במטה אפרים )תקפא‪,‬ו( לענין אמירת לדוד ה'‬
‫אורי וישעי בחודש אלול‪ ,‬דבר"ח אלול יש להקדים‬
‫אמירת ברכי נפשי לאמירת לדוד ה' אורי וישעי‪ ,‬לפי‬
‫ש'ברכי נפשי' הרי הוא כ'תדיר' לגבי לדוד ה' אורי‬ ‫משום שהיא תדירה הימנה‪ ,‬ושוב מצאתי שכן כתב‬
‫וישעי‪ ,‬דאע"פ שמזמור ברכי נפשי אינו נאמר אלא‬
‫י"ב פעמים בשנה‪ ,‬ומזמור לדוד ה' אורי וישעי נאמר‬
‫פעמים רבות יותר בכל שנה‪ ,‬מכ"מ כיון שאין אמירתו‬
‫אלא בפרק זמן מסוים‪ ,‬אין להחשיבו כפעמים רבות‬
‫אלא כפעם אחת בלבד‪ ,‬והרי שמזמור 'ברכי נפשי' הוי‬
‫תדיר טפי‪ .‬ולדבריהם הרי שברכת הלבנה הרי היא‬
‫תדירה טפי ממצות ספירת העומר‪ ,‬דאף שמצות ספירת‬
‫העומר הרי היא מ"ט פעמים בשנה‪] ,‬ובמקו"א ביארנו‬
‫‪ .ËÒ‬הנה נחלקו האחרונים לענין תפילת ערבית‬
‫ובדיקת חמץ‪ ,‬איזו מהן קודמת‪ ,‬דמחד גיסא הרי‬
‫שתפילת ערבית קודמת לפי שהיא תדירה יותר‬
‫מבדיקת חמץ‪ ,‬ומאידך הרי שעיקר תקנת חכמים‬
‫לבדוק החמץ בתחילת הלילה‪ ,‬ואפשר שעדיף טפי‬
‫לקיים עיקר התקנה ולבדוק החמץ מיד בתחילת‬
‫הלילה אף קודם תפילת ערבית; ועי' חק יעקב )תלא‪,‬ז(‬
‫שכ' שיקדים להתפלל ערבית תחילה משום שתדיר‬
‫ושאינו תדיר תדיר קודם‪] ,‬וכן הסכימו באליה רבה‬
‫)תלא‪,‬ח( ובמקור חיים )לבעל נתיה"מ‪ ,‬סי' תלא חידושים‬
‫סק"ו([‪ ,‬אך עי' שועה"ר )סי' תלא קונט"א סק"א ד"ה ומה‬
‫שכתב( שכתב לחלוק על דבריו‪' ,‬דלא אמרינן הכי אלא‬
‫כששתי המצוות אינן עוברות דמצוה להקדים התדיר‪,‬‬
‫שאינו תדיר מצוה עוברת והתדירה אינה עוברת‪,‬‬
‫פשיטא דחייב לקיים שתיהן‪ ,‬ואין מצות הקדמת‬
‫התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמרי'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וע"ע‬
‫משנה ברורה )תלא‪,‬ח‪ ,‬ושם בשעה"צ סקי"א( מש"כ בזה‪,‬‬
‫ואכמ"ל[‪.‬‬
‫והנה מנהג העולם כדעת החק יעקב‪ ,‬דאפילו אותם‬
‫המתפללים תפילת ערבית בכל לילה בשעה מאוחרת‪,‬‬
‫ואין לחוש שמא ע"י הבדיקה ישכחו מלהתפלל‬
‫תפילת ערבית‪ ,‬מכ"מ מקדימים ומתפללים ערבית‬
‫תחילה מיד בצאה"כ‪ ,‬ואח"כ הולכים לבתיהם לבדוק‬
‫החמץ‪ ,‬וטעמא דמילתא כמשנ"ת משום שתפילת‬
‫ערבית הרי היא תדירה יותר מבדיקת חמץ‪ ,‬ולפ"ז‬
‫ה"ה נמי שיש לנו להקדים ברכת הלבנה לבדיקת חמץ‬
‫להדיא בס' מקור חיים לחוו"י )סימן תלא( בזה"ל‪ ,‬ומה‬
‫שכתב מגיע זמן בדיקה לפני קידוש לבנה‪ ,‬ואם הגיע‬
‫הלילה תדיר קודם‪ ,‬ואם בתוך בדיקה קוראים לקידוש‬
‫לבנה לא יפסיק‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬אכן יש שכתבו לדון בזה ע"פ‬
‫המבו' לקמן בסמוך )הערה ע' אות ב'( לענין ברכת‬
‫הלבנה וספירת העומר‪ ,‬דיש לומר שספירת העומר‬
‫קודמת משום שהיא מה"ת‪ ,‬ומצוה דאו' קודמת‬
‫למצוה דרבנן אע"פ שהיא תדירה הימנה‪ ,‬וא"כ בדיקת‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫]והר"ז כמש"כ בשו"ת מהרש"ל )סימן צז( שברכת אשר‬
‫יצר קודמת לברכת בורא נפשות מדינא ד'תדיר קודם'‪,‬‬
‫והקשה בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן ז'(‪' ,‬דמאן‬
‫יימר שאין זה תדיר כמו זה‪ ,‬אדרבה אכילה ושתיה‬
‫תדירים יותר ברוב בנ"א מעשיית צרכים'‪ ,‬ובביאור‬
‫דברי מהרש"ל נראה בפשטות‪ ,‬דכיון שברכת בורא‬
‫נפשות אינו מוכרח שתבוא לידו‪ ,‬וכמבו' בדברי‬
‫מהרש"ל‪ ,‬הרי שאינה אלא בגדר 'מצוי'‪ ,‬ושוב יש‬
‫להקדים ברכת בורא נפשות שבודאי תבוא לידו‬
‫לקיימה והרי היא בגדר 'תדיר'[‪.‬‬
‫ד‪ .‬הנה בסוכה )נו‪ (.‬נחלקו לענין סדר הברכות‬
‫בקידוש בליל יו"ט ראשון של חג‪ ,‬ולדעת רב יש‬
‫להקדים ברכת לישב בסוכה לברכת שהחיינו‪ ,‬ולדעת‬
‫רבה בר בר חנה יש להקדים ברכת שהחיינו לברכת‬
‫לישב בסוכה משום שברכה זו תדירה טפי‪ ,‬ורב סבירא‬
‫ליה דאע"פ שברכת שהחיינו תדירה טפי‪ ,‬מכ"מ יש‬
‫להקדים ברכת לישב בסוכה משום שהיא חובת היום‪,‬‬
‫והרמב"ם )פ"ו מהל' סוכה הי"ב( נקט עיקר כדעת רב שיש‬
‫להקדים ברכת לישב בסוכה לברכת שהחיינו‪ ,‬וכן פסק‬
‫המחבר )תרמג‪,‬א(‪] ,‬ומש"כ המחבר בטעם די"ז 'לפי‬
‫שהזמן חוזר על קידוש היום ועל מצות סוכה'‪ ,‬יעו"ש‬
‫בנושאי כלי השו"ע שהאריכו לבאר מאי טעמא לא‬
‫הזכיר הטעם המבואר בגמ' דחובת היום עדיף‪,‬‬
‫ואכמ"ל[‪ ,‬ונראה לפ"ז דנקטי' הלכתא דחובת היום‬
‫קודמת לתדיר‪ ,‬ומעתה‪ ,‬אפילו אי נימא דברכת הלבנה‬
‫הוי תדיר טפי מספירת העומר‪ ,‬מכ"מ ספירת העומר‬
‫קודמת מפני שהיא חובת היום; אכן‪ ,‬האחרונים‬
‫האריכו לדון בזה בגדר 'חובת היום' שקודמת לתדיר‪,‬‬
‫ועוד יש שכתבו שדי"ז שחובת היום קודמת לתדיר‪,‬‬
‫אינו אלא בשתי מצוות שהם מענין אחד‪ ,‬וכגון ברכת‬
‫שהחיינו וברכת לישב בסוכה‪ ,‬אבל בשתי מצוות בשני‬
‫עניינים‪ ,‬לעולם נקטינן דתדיר קודם‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫ועכ"פ מנהג העולם להקדים ספירת העומר לברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬ואפשר שעיקר הטעם בזה‪ ,‬לפי שכבר הוקבע‬
‫המנהג שסופרים העומר בתפילת ערבית בביהכנ"ס‬
‫אחר תפילת שמו"ע‪ ,‬והרי שכבר באה מצות ספירת‬
‫העומר לידו‪ ,‬ומאידך אינו יכול לברך ברכת הלבנה‬
‫אלא כשיצא לחוץ‪ ,‬ומשו"ה נהגו להקדים ספירת‬
‫העומר לברכת הלבנה ]אע"פ שיש להראות מקום‬
‫דברכת הלבנה תדירה טפי מספיה"ע‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬ועי'‬
‫נמי שו"ת להורות נתן )ח"א סימן כז( שהאריך בכ"ז‪,‬‬
‫תקכ‬
‫דאף לדעת הבה"ג מכ"מ מ"ט מצוות הם‪ ,‬ואכמ"ל[‪,‬‬
‫מכ"מ כיון שאינם אלא בפרק זמן אחד‪ ,‬הרי שברכת‬
‫הלבנה חשיבא כ'תדיר' טפי‪ ,‬משום שי"ב או י"ג‬
‫פעמים זמני חיוב מצוה זו‪ ,‬הרי הם בכל ימות השנה‪,‬‬
‫ודו"ק‪ ,‬וכ"כ בשו"ת מגדנות אליהו )ח"ב סימן טו אות א'(‬
‫להעיר ע"פ דברי המט"א‪ ,‬דלדבריו היה לנו להקדים‬
‫ברכת הלבנה לספירת העומר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ב‪ .‬הנה דעת הרמב"ם )פ"ז מהל' תמידין ומוספין הלכה‬
‫כב‪-‬כד( ועו"ר‪ ,‬דמצות ספירת העומר אפילו בזמן הזה‬
‫דאורייתא היא‪ ,‬ולדבריהם באנו בזה למש"כ‬
‫האחרונים לדון‪ ,‬לענין מצוה דאורייתא שאינה תדירה‬
‫ומצוה דרבנן שהיא תדירה‪ ,‬איזו מהן קודמת‪ ,‬ודעת‬
‫רבים מגדולי האחרונים שמצוה דאורייתא לעולם‬
‫קודמת למצוה דרבנן‪ ,‬ואף שהמצוה דרבנן תדירה‬
‫הימנה‪] ,‬כ"כ הפני יהושע )ברכות נא‪ ,(.‬ד'בכל דוכתא‬
‫משמע בפשיטות דלעולם יש להקדים דאורייתא‬
‫לדרבנן ואין משגיחין במידי דתדיר'‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫נודע ביהודה )מהדו"ק או"ח סו"ס מא ד"ה ואין לומר(‪ ,‬ועוד‬
‫שנה דבריו בצל"ח )ברכות ד‪ :‬ד"ה ריב"ל‪ ,‬נא‪ :‬ד"ה שהיין(‪,‬‬
‫וכ"כ בשו"ת שב יעקב )או"ח סימן כב(‪ ,‬והובאו דבריו‬
‫בחתם סופר )פסחים קב‪ :‬סוד"ה ואמר רב(‪ ,‬וכן כתבו‬
‫במצפה איתן )ברכות נא‪ ,(:‬ובשו"ת שואל ומשיב )מהדו'‬
‫רביעאה ח"ב סימן ריט ד"ה ובזה מיושבים(‪ ,‬ובשו"ת חסד‬
‫לאברהם )תאומים‪ ,‬מהדו"ת סימן א' ד"ה כשאני(‪ ,‬ובארצות‬
‫החיים להמלבי"ם )סי' כה ארץ יהודה סק"א ד"ה ויש(‪,‬‬
‫ועו"א[‪ ,‬ולפ"ז הרי שאף אי נימא דברכת הלבנה הרי‬
‫היא תדירה טפי מספירת העומר‪ ,‬מכ"מ יש להקדים‬
‫מצות ספירת העומר דאו'‪ ,‬לברכת הלבנה שאינה אלא‬
‫מדרבנן; ]אך דעת השאג"א )סימן כב( והאור שמח )פ"ו‬
‫מהל' סוכה הי"ב ד"ה וראיתי( שמצוה דרבנן שהיא תדירה‬
‫קודמת למצוה דאו' שאינה תדירה‪ ,‬וע"ע פרי מגדים‬
‫)סי' תפט אשל אברהם סקט"ו( שכתב להסתפק בזה[‪.‬‬
‫ג‪ .‬לדעת הפוסקים דלעיל )סעיף ד'‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫שמצות ברכת הלבנה אינה חיוב גמור קודם שיראה‬
‫הלבנה‪ ,‬אלא שאם יראה הלבנה הרי הוא מתחייב‬
‫לברך ברכה זו‪ ,‬נראה שאף אי נימא שברכת הלבנה‬
‫הרי היא תדירה טפי מספירת העומר מחמת שהיא‬
‫בכמה פרקים בשנה‪ ,‬מכ"מ אי"ז בגדר 'תדיר' אלא‬
‫בגדר 'מצוי'‪ ,‬לפי שיתכן שלא תבוא מצוה זו לידו‬
‫לקיימה‪ ,‬ובאנו בזה לבית הספק בהא דמיבע"ל‬
‫בזבחים )צא‪ (.‬האם אף מצוי קודם לשאינו מצוי;‬
‫תקכא‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫המקום הראוי לברכה‬

‫לו‪ .‬אין לברך ברכת הלבנה תחת הגג‪ ,‬אלא תחת כיפת השמים עא‪ ,‬ויש לדון האם יש‬

‫פני שכינה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב הלבוש )תכו‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש‬ ‫ומסקנת דבריו לקיים מנהג העולם שמקדימים ספירת‬
‫ליזהר שלא לעמוד בבית או תחת הגג כשיקדש‬ ‫העומר לברכת הלבנה‪ ,‬אך כתב דהיכא שיש לחוש‬
‫הלבנה‪ ,‬כי המקבל פני חבירו או רבו הגדול ממנו אינו‬ ‫שמא תתכסה הלבנה‪ ,‬יש להקדים ברכת הלבנה‬
‫עומד בתוך ביתו ומקבלו‪ ,‬אלא יוצא כנגדו חוץ לביתו‬ ‫לספירת העומר‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל בסמוך )סעיף ל'‪ ,‬ושם‬
‫לכבדו ומקבלו‪ ,‬וקידוש הלבנה הוא ג"כ כהקבלת פני‬ ‫הערה סד( אף לענין ברכת הלבנה ותפילת ערבית[‪,‬‬
‫שכינה‪ ,‬לכך יצא לחוץ תחת אויר השמים ויקדשנה‪,‬‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן כתב הב"ח )תכו‪,‬א ד"ה מרימר(‪] ,‬והוסיף‬
‫‪ .‡Ú‬הנה בדי"ז מצינו שני טעמים בדברי רבותינו‬
‫להביא מקור מנהג זה מדברי הגמ'[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מרימר ומר‬
‫הרו"א‪ ,‬וכדלהלן; א‪ .‬יש שביארו טעמא דמילתא‪ ,‬כדי‬
‫זוטרא הוי מכתפי להו ומברכי )סנהדרין מב‪ ,(.‬נראה‬
‫שלא יאהיל עליו שום טומאה‪ ,‬וכן מבו' בדרשות‬
‫דרצה לומר שלא היה עומד כל אחד בפני עצמו‬
‫ומברך‪ ,‬אלא נתחברו יחד כתפיהן להדדי ומברכין יחד‪,‬‬ ‫מהר"ח אור זרוע )פרשת עקב סימן יט(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומהר"ח‬
‫שזהו דרך חשיבות להקביל פני השכינה‪ ,‬ולכן כתבו‬ ‫שמע בשם ה"ר משה פולד"א‪ ,‬שאין לעמוד תחת הגג‬
‫האחרונים דאין מקדשין הלבנה תחת הגג דאי"ז דרך‬ ‫ולקדש‪ ,‬אלא בחצר או ברחוב 'במקום טהרה'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫כבוד‪ ,‬אלא יוצאין מתחת הגג לתוך הרחוב כדרך‬ ‫וכ"ה בתשו' מהרי"ל )סימן מו( בזה"ל‪ ,‬כתב מהר"ח‪,‬‬
‫שיוצאין לקבל פני המלך שיוצאין לקראתו‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫דאין לעמוד תחת שום גג‪ ,‬כדי שלא יאהל עמו ]פי'‬
‫ועוד שנה דבריו במקו"א )שו"ת הב"ח סימן פ'( בזה"ל‪,‬‬ ‫שלא יהא עמו באותו אוהל[ שום טומאה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן‬
‫צריך אדם לראות את עצמו כאילו יצא לקראת רבו‬ ‫כתב המגן אברהם )תכו‪,‬יד( שצריך לברך תחת כיפת‬
‫לקבל פניו‪ ,‬הלכך יצא לחוץ כו' כדין היוצא להקביל‬ ‫השמים כדי 'שלא יאהיל עליו שום טומאה'; ]וע"ע‬
‫פני רבו שיוצא מרשותו לגמרי להקביל פניו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בן איש חי )שנה ב' פרשת ויקרא אות כד( שהוסיף להחמיר‬
‫ונראה שכן כוונת הגר"א )תכו‪,‬ח(‪ ,‬יעו"ש שציין על‬ ‫עוד בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יברך תחת הגג‪ ,‬וטוב לעמוד על מקום‬
‫דברי הרמ"א ]דלקמן בהמשה"ד[ שהביא די"ז שאין‬ ‫שחלול מתחתיו אם אפשר לו בכך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו מפני‬
‫מברכים ברכת הלבנה אלא תחת כיפת השמים‪ ,‬לדברי‬ ‫חשש קבר התהום[‪ .‬אכן לטעם זה צ"ב‪ ,‬מפני מה‬
‫הגמ' דמרימר ומר זוטרא הוו מכתפי אהדדי‪ ,‬וכדברי‬ ‫החמירו בזה בברכת הלבנה יותר מבכל דבר מצוה‬
‫הב"ח שהכל ענין אחד הוא לברך הברכה דרך‬ ‫ודבר קדושה‪ ,‬וכבר העיר בזה בשו"ת אגרות משה‬
‫חשיבות כראוי להקבלת פני השכינה‪ .‬וכן כתב‬ ‫)או"ח ח"א סימן קמד(‪] ,‬ויש שכתבו ליישב שבברכת‬
‫המשנה ברורה )תכו‪,‬כא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והטעם‪ ,‬דקידוש הלבנה‬ ‫הלבנה החמירו טפי משום שהיא כהקבלת פני‬
‫הוא כקבלת פני השכינה‪ ,‬ואי"ז דרך כבוד שיהא עומד‬ ‫השכינה‪ ,‬ועדיין צ"ע[‪.‬‬
‫תחת הגג‪ ,‬לפיכך יוצאים מתחת הגג לרחוב כדרך‬ ‫ב‪ .‬אך רבים מרבותינו הרו"א ביארו טעם די"ז‪,‬‬
‫שיוצאים לקראת מלכים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דכיון שברכת הלבנה הרי היא כהקבלת פני השכינה‪,‬‬
‫עוד יש להביא בזה מש"כ בשלטי הגבורים )על‬ ‫יש לצאת לברך ברכה זו בחוץ תחת כיפת השמים‪,‬‬
‫המרדכי‪ ,‬ברכות פ"ח אות א'( בזה"ל‪ ,‬מהר"מ שמע בשם‬ ‫כשם שיוצאים לקבל פני המלך; וכ"ה בהגהות‬
‫ה"ר משה מפילייו‪ ,‬שאין לעמוד תחת גג אלא בחצר‬ ‫מנהגים )טירנא‪ ,‬אות קפב( בזה"ל‪ ,‬ומהר"י וייל שמע‬
‫או ברחוב כו' בשעת קידוש לבנה כו'‪ ,‬וכתבו התוס'‪,‬‬ ‫ממה"ר אביגדור כהן צדק הטעם‪ ,‬דהואיל והוא‬
‫דלא נודע אצלנו טעם המנהג שאין לעמוד תחת הגג‪,‬‬ ‫כמקבל פני השכינה צריך לצאת מרשות בני אדם‪ ,‬כי‬
‫עכ"ל; ואף הרמ"א )תכו‪,‬ד( שפסק די"ז להלכה‪ ,‬שאין‬ ‫היוצא לקראת רבו יוצא מרשותו‪ ,‬עכ"ל; וכעי"ז‬
‫מברכים ברכת הלבנה תחת הגג אלא תחת כיפת‬ ‫בפסקי ריקאנטי )סימן פו( בזה"ל‪ ,‬הרואה לבנה‬
‫השמים‪ ,‬לא הביא בדרכי משה )תכו‪,‬ג( שני הטעמים‬ ‫בחידושה מברך עליה מעומד ובחוץ שהוא כמקבל‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקכב‬

‫לעמוד תחת כיפת השמים ממש ]ולאפוקי תחת ענפי אילן וכיו"ב[‪ ,‬או שאינו צריך אלא‬
‫לצאת לחוץ עב‪ .‬אך עכ"פ בדיעבד בודאי רשאי לברך אף בתוך ביתו‪ ,‬ועכ"פ יפתח החלון‬
‫שכנגד הלבנה עג‪.‬‬

‫בהכי שיוצא לברך הברכה אף במפרסת ביתו וכיו"ב‬ ‫מדברי הראשונים הנ"ל‪ ,‬אלא העתיק דברי השלטה"ג‬
‫אע"פ שאינה תחת כיפת השמים‪ ,‬ודו"ק; ובס' ארחות‬ ‫שאינו יודע טעם לדבר‪.‬‬
‫רבינו )ח"א עמ' קעח( ובס' מעשה איש )ח"ז עמ' קלט‪,‬‬ ‫]עוד מצינו טעם מחודש בדי"ז‪ ,‬והוא בס' ליקוטי‬
‫מכתבי הגר"ח קניבסקי( הובא‪ ,‬שבשעת חולשתו היה‬ ‫סופר )חלק א'‪ ,‬דף לא ע"ב( בזה"ל‪ ,‬וגם הרמ"א )תכו‪,‬ב(‬
‫החזו"א מברך ברכת הלבנה במרפסת ביתו אע"פ‬ ‫כתב עושים שמחות וריקודים בקידוש החודש דוגמת‬
‫שהיתה מקורה בגג‪.‬‬ ‫שמחת נישואין‪ ,‬ואולי זה הטעם שאין מקדשין הלבנה‬
‫תחת הגג כו'‪ ,‬ולפ"ז נכון‪ ,‬דבאבן העזר )סימן סא סוף‬
‫‪ .‚Ú‬כן כתב הב"ח )תכו‪,‬א ד"ה מרימר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מיהו כל‬
‫סעיף א'( כתב הרמ"א לעשות החופה תחת בשמים‪,‬‬
‫זה היכא דאפשר‪ ,‬אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא‬
‫וע"כ יען שקידוש לבנה היא דוגמת נישואין‪ ,‬אף שלא‬
‫יוכל לצאת לחוץ‪ ,‬אי נמי כששרויים בין הגויים‪ ,‬יכול‬
‫שייך הטעם כמו בנישואין‪ ,‬אעפ"כ אין מקדשין‬
‫לקדש בביתו דרך חלון ופתח‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו במטה‬
‫הלבנה תחת הגג‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫משה )סימן תקלז( ובס' יוסף אומץ )סימן תסט(‪ ,‬וכדלקמן‬
‫בהמשה"ד; וכן המגן אברהם )תכו‪,‬יד( והט"ז )תכו‪,‬ד(‬ ‫‪ .·Ú‬הנה לכאו' ספק זה תלוי בשני הטעמים הנ"ל‬
‫העתיקו דברי הב"ח‪ ,‬דדי"ז שיש לברך ברכת הלבנה‬ ‫בסמוך )הערה עא(‪ ,‬דאי נימא דטעמא דמילתא שיש‬
‫בחוץ תחת כיפת השמים אינו אלא לכתחילה‪ ,‬וכן‬ ‫לברך ברכת הלבנה בחוץ‪ ,‬היינו כדי שלא יאהיל עליו‬
‫כתב במשנה ברורה )תכו‪,‬כא(‪.‬‬ ‫שום טומאה‪ ,‬נראה שיש להקפיד לכתחילה לעמוד‬
‫וע"ע מטה משה )סימן תקלז( שכתב בזה"ל‪ ,‬ואני‬ ‫תחת כיפת השמים ממש‪ ,‬ואין לעמוד אף תחת ענפי‬
‫ראיתי מורי הרב ז"ל ]‪-‬מהרש"ל[ שהיה יושב בחבורה‬ ‫אילן או מטריה וכיו"ב‪ ,‬אכן אי נימא דהיי"ט משום‬
‫שמח וטוב לב‪ ,‬והגיע שעת קידוש הלבנה ולא היה‬ ‫שברכת הלבנה הרי היא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬לכאו'‬
‫רוצה לצאת לחוץ‪ ,‬וציוה לפתוח החלון נגד הלבנה‬ ‫סגי אף היכא שעומד תחת ענפי אילן או מטריה‬
‫ובירך ברכת הלבנה וקידשה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולעיל )פרק א'‬ ‫וכיו"ב‪ ,‬דעכ"פ יצא לחוץ להקביל פני השכינה ולברך‬
‫הערה מב אות ג'( הארכנו בביאור מנהג מהרש"ל בזה‪,‬‬ ‫ברכה זו; ]וכ"כ בשוו"ת חיי הלוי )ח"ו סימ צב אות ב'(‬
‫ומשם תדרשנו; וע"ע יוסף אומץ )סימן תסט( שכתב‬ ‫ועו"ס לתלות ספק זה בשני הטעמים הנ"ל‪ ,‬אכן‪ ,‬עי'‬
‫בזה"ל‪ ,‬ומי שרואה את הלבנה בביתו באישון לילה‬ ‫שו"ת ישכיל עבדי )ח"ח סימן לח אות ג'( שהאריך לבאר‪,‬‬
‫בשעה שבני אדם ישנים‪ ,‬ומתיירא ללכת יחידי אנה‬ ‫דאף לטעם הא' כדי שלא יאהיל עליו שום טומאה‪,‬‬
‫ואנה לקדשה במקום הגלוי תחת השמים‪ ,‬עד כי רב‬ ‫מכ"מ רשאי לעמוד בשעת הברכה תחת ענפי אילן‪,‬‬
‫הפחד עליו שעל ידי כן לא יקדשנה בלילה ההוא ואז‬ ‫וכש"כ תחת מטריה וכיו"ב‪ ,‬יעו"ש שהאריך לדון בזה‬
‫יעבור זמן קידושה‪ ,‬נראה לי דאין לחוש לדברי‬ ‫בדיני טומאת אהל‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬
‫המחמירים לקדשה דווקא תחת השמים‪ ,‬ויש לסמוך‬ ‫וכעי"ז נראה דנפק"מ בשנני טעמים אלו‪ ,‬האם‬
‫על דברי הגאון מהר"ש לוריא ז"ל‪ ,‬שכתב בעל מטה‬ ‫רשאי לברך ברכת הלבנה במרפסת ביתו המקורה בגג‪,‬‬
‫משה שראה אותו יושב שמח וטוב לב‪ ,‬והגיע שעת‬ ‫דלהטעם הא' כדי שלא יאהיל עליו שום טומאה‪ ,‬הרי‬
‫קידוש הלבנה ולא היה רוצה לצאת לחוץ‪ ,‬וציוה‬ ‫שצריך לעמוד תחת כיפת השמים ממש‪ ,‬ולא סגי במה‬
‫לפתוח החלון נגד הלבנה וקידשה‪ ,‬ומכ"מ טוב בעיני‬ ‫שיוצא למרפסת זו לפי שאי"ז תחת כיפת השמים‪,‬‬
‫להוציא הראש חוץ לחלון‪ ,‬בענין שלפחות לא יהיה‬ ‫ועדיין יש לחוש שמא יאהיל עליו שום טומאה‪ ,‬אך‬
‫ראשו תחת הגג‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫להטעם הב' דהיינו משום כבוד השכינה‪ ,‬י"ל דסגי‬
‫תקכג‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫לז‪ .‬יש ליזהר שיהא המקום נקי‪ ,‬ולא יהא שם פחי אשפה או ריח רע וכיו"ב עד‪.‬‬

‫אופן אמירת הברכה‬

‫לח‪ .‬מצוה מן המובחר לברך ברכת הלבנה ברוב עם עה‪ ,‬וראה בהרחבה בהערה עו בכמה‬
‫בני אדם מתקיים דין זה‪.‬‬

‫בורא מאורי האש‪ ,‬היו יושבין בביהמ"ד והביאו אור‬ ‫‪ .„Ú‬וז"ל המשנה ברורה )עט‪,‬טו(‪ ,‬אסור לדבר דברי‬
‫לפניהם‪ ,‬בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך‬ ‫קדושה והוא מסתכל דרך חלון פתוח‪ ,‬אם רואה‬
‫לעצמו‪ ,‬וב"ה אומרים אחד מברך לכולם‪ ,‬משום‬ ‫האשפתות שברחובות כו'‪ ,‬אע"פ שאין מגיע לו ריח‬
‫שנאמר )משלי יד‪,‬כח( ברב עם הדרת מלך‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וכ"ה‬ ‫רע‪ ,‬וצריך ליזהר בזה בשעת קידוש לבנה דרך חלון‬
‫בתוספתא )ברכות פ"ו הט"ו( בזה"ל‪ ,‬עשרה שהיו עושין‬ ‫פתוח‪ ,‬אלא צריך שעכ"פ יעצים עיניו‪ ,‬ואז אם אין ריח‬
‫עשר מצוות כאו"א מברך לעצמו‪ ,‬היו עושין כולן‬ ‫רע מגיע לו מותר‪ ,‬ובמקום שמסופק בזה אם הוא‬
‫מצוה אחת אחד מברך לכולן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אשפה מותר כו'‪] ,‬והיינו כדין ספק צואה בבית מותרת‬
‫ומאידך גיסא מצינו במקומות רבים בדברי חז"ל‪,‬‬ ‫ובאשפה אסורה )ברכות כה‪ .‬טוש"ע עו‪,‬ז(‪ ,‬והיינו שאינה‬
‫שרבים המקיימים את המצוה יחד באותה שעה‪ ,‬יש‬ ‫אסורה אלא במקום האשפה‪ ,‬אך בסתמא אין לחוש‬
‫בזה משום 'ברוב עם הדרת מלך'‪ ,‬ואע"פ שכל יחיד‬ ‫לכך[‪ ,‬עכ"ל; ובס' פחד יצחק )למפרונטי‪ ,‬ערך ברכת‬
‫ויחיד עושה מעשה המצוה בעצמו; וכדתנן בביכורים‬ ‫החודש( כתב בזה"ל‪ ,‬חדשים מקרוב באו שיוצאים‬
‫)פ"ג מ"ב(‪ ,‬כיצד מעלין את הביכורים‪ ,‬כל העיירות‬ ‫לרחוב והולכים בשאט נפש למקום מטונף מאד‬
‫שבמעמדו מתכנסות לעיר של מעמד כו'‪ ,‬ופי' הרע"ב‪,‬‬ ‫ומברכים ברכת הלבנה‪ ,‬והוכחתים על פניהם אוי להם‬
‫ש'לא היו מביאים ביכורים כל אחד בפני עצמו‪ ,‬משום‬ ‫לבריות מעלבונה של תורה שמברכים במקום‬
‫דברוב עם הדרת מלך'‪ ,‬וכן כתב הרמב"ם )פ"ד מהל'‬ ‫הטינופת‪ ,‬וע"ז נאמר )במדבר טו‪,‬לא( כי דבר ה' בזה‪,‬‬
‫ביכורים הט"ז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כיצד מעלין את הביכורים‪ ,‬כל‬ ‫עכ"ל‪.‬‬
‫העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כדי‬
‫‪ .‰Ú‬ביאור הלכה )תכו‪,‬ב ד"ה אלא(‪ ,‬אשל אברהם‬
‫שלא יעלו יחידים‪ ,‬שנאמר ברב עם הדרת מלך‪ ,‬עכ"ל;‬
‫בוטשאטש )תכו‪,‬ב(‪ ,‬ועו"פ; ויש שביארו בטעם הדבר‬
‫ובראש השנה )לב‪ (:‬פריך מאי טעמא אמרי' הלל‬
‫שהזכירו דין 'ברוב עם' לענין ברכת הלבנה דייקא‪ ,‬מה‬
‫במועדים בתפילת שחרית שעדיין לא נתקבצו כל‬
‫שלא מצינו בשאר ברכות השבח וכיו"ב‪ ,‬לפי שברכת‬
‫העם‪ ,‬ולא אמרינן ליה במוסף משום ברוב עם הדרת‬
‫הלבנה הרי היא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬וכתיב )דברים‬
‫מלך; ובמגילה )כז‪ (:‬מבו' נמי‪ ,‬דאיכא קדושה טפי‬
‫לג‪,‬ה( ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי‬
‫בביהכנ"ס של רבים מבבית הכנסת של יחיד משום‬
‫ישראל‪ .‬ובמילואים )סימן יג( הארכנו בביאור דין 'ברוב‬
‫ד'ברוב עם הדרת מלך'‪ ,‬ואע"פ שאין הרבים מתפללים‬
‫עם' בארוכה‪ ,‬ובאלו ברכות ובאלו אופנים נקטינן‬
‫אלא כל אחד ואחד לעצמו‪ ,‬מכ"מ שייך בזה ענין‬
‫דמצוה מן המובחר שאחד יברך ויוציא את חבריו ידי‬
‫ברוב עם לפי שרבים מקיימים את המצוה יחד באותה‬
‫חובת הברכה‪ ,‬ובישוב מנהג העולם שלא נהגו כן‪,‬‬
‫שעה‪.‬‬
‫ומשם תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫ועוד מצינו אופן נוסף בקיום דין 'ברוב עם'‪,‬‬
‫שראוי לחלק עשיית המצוה לכמה בני אדם‪ ,‬ויש בזה‬ ‫‪ .ÂÚ‬א‪ .‬הנה בדברי הפוסקים מצינו ד' אופנים‬
‫משום 'ברוב עם הדרת מלך'‪ ,‬וכדמצינו ביומא )כו‪(.‬‬ ‫שמתקיים די"ז לעשות המצוה 'ברוב עם'; דמחד גיסא‬
‫דכהן שמעלה אברים לכבש אינו מעלה למזבח‪ ,‬אלא‬ ‫מצינו דין 'ברוב עם' לענין רבים המברכים ברכת‬
‫מחלקים המצוה לכהנים רבים משום 'ברוב עם הדרת‬ ‫המצוות או ברכת השבח‪ ,‬שאין להם לברך כל אחד‬
‫מלך'‪ ,‬וכעי"ז במנחות )סב‪ (.‬דבעינן ג' כהנים לקיום‬ ‫ואחד לעצמו‪ ,‬אלא אחד מהם יברך הברכה ויוציא את‬
‫מצות תנופת חזה ושוק משום ברוב עם הדרת מלך‪,‬‬ ‫הרבים ידי חובתם‪ ,‬וכדאמרי' בברכות )נג‪ (.‬גבי ברכת‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫מלך‪ ,‬הרי לן להדי' דבשנים אין מתקיים דין 'ברוב‬
‫עם'‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫אכן מאידך גיסא מצינו מקורות רבים בדברי‬
‫הרו"א‪ ,‬דאף בשני בני אדם מתקיים דין 'ברוב עם‬
‫הדרת מלך'‪ ,‬וכן מבו' מדברי רש"י )חולין כט‪ :‬ד"ה מצוה‬
‫למרק(‪ ,‬דאף היכא שכהן אחד שוחט הבהמה וכהן אחר‬
‫ממרק ]‪-‬מסיים[ השחיטה‪ ,‬יש בזה משום 'ברוב עם'‪,‬‬
‫]ומש"כ רש"י שם לדחות פירוש זה‪ ,‬אינו משום דאין‬
‫שייך בזה 'ברוב עם'‪ ,‬אלא מטעם אחר‪ ,‬יעו"ש[‪ ,‬והרי‬
‫שאף מצוה המתחלקת לשני בני אדם בלבד‪ ,‬יש בזה‬
‫משום קיום דין 'ברוב עם'; וכן מבו' מדברי התוס'‬
‫)מנחות ס‪ .‬ד"ה יכול( שכתבו בזה"ל‪ ,‬דמיירי בשתי מנחות‬
‫הנעשות בשני כהנים‪ ,‬דהכי אורחא דמילתא משום‬
‫ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬עכ"ל; וכן מבו' ממש"כ רבינו‬
‫מנוח )פ"ז מהל' חמץ ומצה ה"ג(‪ ,‬דלכתחילה יש לומר‬
‫ההגדה בליל הסדר בשני בנ"א יחד משום פרסו"נ‬
‫ומשום 'ברוב עם הדרת מלך'‪] ,‬וז"ל‪ ,‬מיהו למצוה‬
‫צריך לחזר על שנים או יותר‪ ,‬וזה הידור הבורא‬
‫ופרסום נסו‪ ,‬וכדאשכחן בפסח שהיה נאכל בחבורה‬
‫משום ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬אבל עיכובא ליכא‪,‬‬
‫עכ"ל[; וכן נראה מדברי המגן אברהם )תלב‪,‬ו( גבי‬
‫בדיקת חמץ‪ ,‬דהיכא שבעה"ב אינו בודק בעצמו את‬
‫כל ביתו‪ ,‬אלא מעמיד אדם נוסף שיבדוק חלק מן‬
‫המקומות‪ ,‬יש לו לברך בעצמו ולהוציא את חבירו‬
‫בברכתו‪ ,‬ויש בזה משום 'ברוב עם הדרת מלך'‪,‬‬
‫יעו"ש; וכן יש להביא מש"כ בס' סדר היום )סדר קבלת‬ ‫מלך‪ ,‬והרי שקיום דין 'ברוב עם' הרי הוא בשלשה בני‬
‫שבת( בזה"ל‪ ,‬וכשיוצא לקבל שבת‪ ,‬אם יש עמו חבר‬
‫או תלמיד שיצא עמו שיהיו שנים או שלשה‪ ,‬הוא טוב‬
‫ויפה‪ ,‬וברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ואם לאו הוא לבדו יעשה‬
‫אותו‪ ,‬עכ"ל; ]ומענין לענין באותו הענין יש להביא‬
‫עוד בזה מש"כ בחי' מהר"ם בנעט )ברכות יח‪ .‬ד"ה בן‬
‫עזאי(‪ ,‬דאף היכא שאינו מתפלל בעשרה‪ ,‬מכ"מ‬
‫לכתחילה יש לו להתפלל בשנים‪ ,‬ואף ע"ז נאמר קרא‬
‫ד'הן א‪-‬ל כביר ולא ימאס' )איוב לו‪,‬ה(‪ ,‬יעו"ש מש"כ‬
‫להוכיח לזה‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬
‫ואף בדברי המשנה ברורה מצינו מבוכה גדולה‬
‫בזה‪ ,‬אשר בהל' ברכת הפירות )ריג‪,‬ג( כתב המשנ"ב‬
‫דאף בשני בני אדם איכא 'ברוב עם'‪ ,‬ועוד מבואר כן‬
‫בדבריו שם )סקי"ב‪ ,‬ובשעה"צ סקי"ג(‪ ,‬וכן נראה מדבריו‬
‫בהל' ציצית )ח‪,‬יג( דאף בשנים איכא קיום דין 'ברוב‬
‫תקכד‬
‫וכעי"ז בפסחים )סד‪ (:‬ובסוכה )נב‪ ;(:‬ובתורת כהנים‬
‫)פרשת ויקרא‪ ,‬דיבורא דנדבה ריש פרשה ט'( איתא בזה"ל‪,‬‬
‫והביאה אל בני אהרן הכהנים )ויקרא ב‪,‬ב(‪ ,‬אפילו הן‬
‫ריבואות‪ ,‬וכך הוא אומר ברב עם הדרת מלך‪ ,‬ע"כ‪,‬‬
‫ופירש הר"ש )שם( בזה"ל‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל מה שהם יכולים‬
‫לעסוק במנחה עוסקים ומצוותה בכך‪ ,‬כגון אחד יהא‬
‫מגיש‪ ,‬ושלשה יכולים להיות ]‪-‬מגישים[ כדאמרי'‬
‫במנחות )ז‪ ,(.‬אחד אוחז כלי שהמנחות בתוכו‪ ,‬ואחד‬
‫קומץ‪ ,‬ואחד תופס את הכלי שרת שמקדש בו את‬
‫הקומץ‪ ,‬ושוב נותן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע‬
‫למזבח‪ ,‬ואחד מולחו‪ ,‬ואחד מקטירו כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועוד מצינו קיום דין 'ברוב עם' אף לענין יחיד‬
‫העושה את המצוה‪ ,‬שראוי לו לקיימה בציבור ובריבוי‬
‫עם‪ ,‬וכמבו' ביומא )ע‪ (.‬גבי קריאת כה"ג ביוהכ"פ‪,‬‬
‫וכפי שנוהגים לענין מצות מילה‪] ,‬וע"ע גמ' שבת‬
‫)קלז‪ (:‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ב‪ .‬ומעתה יש לדון בעיקר דין 'ברוב עם'‪ ,‬בכמה‬
‫בני אדם מתקיים די"ז‪ ,‬והאם יש חילוק בדבר בין ד'‬
‫האופנים הנ"ל כיצד מתקיים דין 'ברוב עם'‪.‬‬
‫והנה פשטות דברי הפוסקים בכל מקום‪ ,‬דבשלשה‬
‫בני אדם הוי 'ברוב עם הדרת מלך'‪ ,‬וכ"כ החיי אדם‬
‫)כלל סח סי"א( להוכיח מגמ' מנחות )סב‪ (.‬הנ"ל לענין‬
‫תנופת חזה ושוק‪ ,‬דבשלשה בני אדם מתקיים דין‬
‫'ברוב עם'; ועוד מצינו בדברי כמה ראשונים שכתבו‬
‫דעיקר דין זימון בשלשה היינו משום דברוב עם הדרת‬
‫אדם‪] ,‬וכן כתב הריטב"א )ברכות מה‪ :‬ד"ה סופר(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫דמן הדין ברכהמ"ז הרי הוא כשאר כל הברכות וכל‬
‫אחד מוציא לחבירו‪ ,‬אלא דרבנן אסמכוה לזימון‪,‬‬
‫ובתלתא משום ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ואצרוכינהו‬
‫לאיצטרופי ולברוכי כו'‪ ,‬עכ"ל; וכ"כ בשלטי הגבורים‬
‫)ברכות ל‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬אות ד'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אף בברכה אחרונה‬
‫של יין ושל שאר פירות אחד מברך לכולן‪ ,‬והוא‬
‫שיהיו שלשה או יותר‪ ,‬מכאן שהן חשובין אגודה‪,‬‬
‫וראוי לומר בהן ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬אבל אם היו‬
‫שנים מצוה ליחלק‪ ,‬עכ"ל; ועוד יש להוסיף בזה‪,‬‬
‫דהנה בברכות )מה‪ (:‬אמרי'‪ ,‬אמר אביי‪ ,‬נקיטינן שנים‬
‫שאכלו כאחת מצוה ליחלק‪ ,‬תניא נמי הכי שנים‬
‫שאכלו כאחת מצוה ליחלק‪ ,‬ולדברי הראשונים הנ"ל‬
‫דעיקר דין ברכת הזימון היינו משום ברוב עם הדרת‬
‫תקכה‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫לט‪ .‬אם יש בידו להזדרז ולברך עתה ברכת הלבנה ביחידות‪ ,‬או להמתין ולברך עליה ברוב‬
‫עם‪ ,‬לדעת רוה"פ יש לו לברך עליה מיד‪ ,‬אע"פ שאם ישהה המצוה יוכל לקיימה ברוב‬
‫עם‪ ,‬ועי' הערה עז‪.‬‬

‫ד‪ .‬ועוד נוסף גם הוא על תמיהות הנ"ל‪ ,‬אשר‬ ‫עם'‪ ,‬אך לנידו"ד גבי ברכת הלבנה כתב בביאור הלכה‬
‫בדברי כמה מרבותינו הרו"א מבו'‪ ,‬דליכא קיום דין‬ ‫)תכו‪,‬ב ד"ה אלא( שאין מתקיים דין 'ברוב עם' אלא‬
‫'ברוב עם' אלא בעשרה‪ ,‬וכן כתב בפסקי רי"ד )כתובות‬ ‫בשלשה בנ"א‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ועוד יש להוסיף ולהקשות בזה‪,‬‬
‫ח‪ (.‬בביאור טעמא דמילתא שאין מברכים ברכת חתנים‬ ‫דבהל' ברכות שם )שעה"צ סק"א( ציין המשנ"ב כמקור‬
‫אלא בעשרה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬תחילה מברך 'שהכל ברא‬ ‫לדבריו את דברי המעדני יו"ט )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ו סימן‬
‫לכבודו'‪ ,‬משום דברכת חתנים צריכה בעשרה‪,‬‬ ‫לג אות כ'( בשם הרמ"ך )הו"ד בכסף משנה פ"א מהל' ברכות‬
‫כדכתיב )תהלים סח‪,‬כז( במקהלות ברכו אלוקים‪ ,‬וכתיב‬ ‫הי"ב(‪ ,‬אכן יעו"ש במקור הדברים בדברי הרמ"ך‬
‫)משלי יד‪,‬כח( ברב עם הדרת מלך‪ ,‬וזו האסיפה היא על‬ ‫דמבואר להדי' דלא אמרינן דינא ד'ברוב עם' אלא‬
‫כבודו לברכו ברבים‪ ,‬משו"ה מתחיל ומברך 'שהכל‬ ‫בשלשה בני אדם‪ ,‬ואף בדברי המעדני יו"ט לא נתבאר‬
‫ברא לכבודו'‪ ,‬עכ"ל; וכן מבו' ממש"כ בפי' התפילות‬ ‫להדי' דאף בשנים חשיב 'רוב עם'‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫להרוקח )מהדו' הרשלר‪ ,‬עמוד כא( בזה"ל‪ ,‬בא"י מקדש את‬ ‫ג‪ .‬ורבים כתבו ליישב סתירת הדברים‪ ,‬דיש לחלק‬
‫שמך ברבים‪ ,‬כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות‬ ‫בין היכא שמתקיים דין 'ברוב עם' באופן שהאחד‬
‫מעשרה‪ ,‬וכתיב ברב עם הדרת מלך‪' ,‬ברוב' בגימטריא‬ ‫מוציא את שאר הציבור ידי חובתם‪ ,‬דבכהא"ג שפיר‬
‫'עשרה בני אדם'‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ויש לפרש כוונתו‪ ,‬ש'ברוב'‬ ‫מתקיים די"ז אף בשני בני אדם‪ ,‬ובין היכא שמתקיים‬
‫באתב"ש‪ ,‬והיינו שגפ"ש‪ ,‬הר"ז בגימטריא 'עשרה בני‬ ‫דין 'ברוב עם' באופן שרבים מקיימים את המצוה יחד‬
‫אדם'‪ ,‬וצ"ע[; וכן כתב בשועה"ר )נט‪,‬ד( לענין ברכות‬ ‫באותה שעה‪ ,‬או שקיום המצוה מתחלק בין כמה בני‬
‫ק"ש‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונתקנו לאומרם בפיו‪ ,‬או שישמע אותם‬ ‫אדם‪ ,‬או שהמצוה נעשית ע"י יחיד בציבור ובריבוי‬
‫ברוב עם שהיא הדרת מלך‪ ,‬כשתשעה שומעים מאחד‬ ‫עם‪ ,‬דכל כהא"ג אין מתקיים די"ז אלא בשלשה בני‬
‫ועונים אחריו אמן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן מבו' באשל אברהם‬ ‫אדם; ועפ"ז אתי שפיר סתירת דברי המשנ"ב הנ"ל‪,‬‬
‫בוטשאטש )תכו‪,‬ב( לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪,‬‬ ‫דבהל' ברכת הפירות ובהל' ציצית מיירי היכא שהאחד‬
‫דלכתחילה יש לברך ברכה זו בעשרה משום 'ברוב עם‬ ‫מוציא את האחרים ידי חובתם בברכה זו‪ ,‬ומשו"ה‬
‫הדרת מלך'‪ .‬ועוד יש שכתבו להוכיח כן אף מפשטות‬ ‫כתב דסגי בשני בני אדם כדי לקיים דין 'ברוב עם'‪,‬‬
‫דברי התוספתא בברכות )פ"ו הט"ו( הנ"ל בתחילה"ד‪,‬‬ ‫אך בהל' ברכת הלבנה מיירי באופן שרבים מקיימים‬
‫דהיכא ש'עשרה עושין מצוה אחת' יש להם לקיים דין‬ ‫את המצוה יחד‪] ,‬אך כ"א מברך בעצמו‪ ,‬ואין אחד‬
‫'ברוב עם'‪ ,‬והאחד יברך ויוציא את חבריו ידי חובת‬ ‫מהם מוציא את חבירו בברכתו[‪ ,‬ומשו"ה כתב‬
‫הברכה‪ ,‬אבל בפחות מכן אינם צריכים לעשות כן‪ ,‬לפי‬ ‫המשנ"ב שאין מתקיים בזה דין 'ברוב עם' כי אם‬
‫בשלשה בני אדם‪.‬‬
‫שאין קיום דין 'ברוב עם' אלא בעשרה‪ ,‬ואינו מוכרח‪.‬‬
‫אכן אכתי לא סגי לן בזה לבאר דברי הראשונים‬
‫וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫הנ"ל גבי ברכת הזימון‪ ,‬שהרי עיקר דין ברכת הזימון‬
‫‪ .ÊÚ‬ענין זה נתבאר בהרחבה במילואים‬
‫)סימן יב אות‬ ‫היינו שהאחד מוציא את השני ידי חובתם בברכת‬
‫ח'(‪ ,‬ונביא בזה תמצית הדברים; הסכמת רוב‬ ‫המזון‪ ,‬ואעפ"כ כתבו הראשונים דבפחות משלשה בני‬
‫הפוסקים‪ ,‬דכל היכא שיש בידו מצוה שיוכל לקיימה‬ ‫אדם אין מתקיים דין 'ברוב עם'‪ ,‬וכן לאידך גיסא לא‬
‫ברוב עם לאחר זמן‪ ,‬מוטב שיקיימנה מיד ומשום‬ ‫נתיישבו בזה דברי רש"י בחולין ודברי התוס' במנחות‬
‫'זריזין מקדימין למצוות'‪ ,‬ממה שישהה המצוה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬דמיירי לענין מצוה המתחלקת לכמה בנ"א‪,‬‬
‫ויקיימנה לאחמ"כ ברוב עם‪ ,‬ועיקר ראייתם מסוגיא‬ ‫ואעפ"כ סבירא להו דסגי בשני בני אדם לקיום דין‬
‫דראש השנה )לב‪ (:‬יעו"ש‪] ,‬וכן הובא בנידו"ד בס'‬ ‫'ברוב עם'‪ ,‬והדק"ל‪.‬‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקכו‬

‫מ‪ .‬יש לעמוד בשעת אמירת הברכה עח‪ ,‬ואם אינו יכול לעמוד‪ ,‬לכה"פ יברך ע"י סמיכה עט‪.‬‬

‫אכן בדברי הראשונים מצינו דרכים נוספות‬ ‫הליכות שלמה )הל' ראש חודש פ"א הערה ‪ ,(108‬שהגרש"ז‬
‫בביאור מימרא דאביי שיש לברך ברכה זו בעמידה‪,‬‬ ‫אוירבך נהג לברך ברכת הלבנה מיד כשהגיע זמנה‬
‫וכדלהלן; א‪ .‬ביד רמ"ה )שם‪ ,‬בפירוש הא'( כתב לפרש‪,‬‬ ‫אחר ג' ימים משעת המולד‪ ,‬אע"פ שלא היה לו ציבור‬
‫דהואיל והברכה חשובה כ"כ ]שהאי כהקבלת פני‬ ‫לברך עמהם[‪ ,‬אך נתבאר שיש מן הפוסקים דסבירא‬
‫השכינה[‪ ,‬לפיכך יש לו לאומרה מעומד‪] ,‬ודלא‬ ‫להו דשפיר יש לו להשהות המצוה כדי לקיימה‬
‫כפירוש הנ"ל שטעם העמידה אינו משום חשיבות‬ ‫לאחמ"כ ברוב עם הדרת מלך; ויעו"ש משנ"ת עוד‬
‫הברכה אלא משום כבוד השכינה[‪ .‬ב‪ .‬בס' אהל מועד‬ ‫בזה בדעת כמה פוסקים‪ ,‬דאפשר דסבירא להו לחלק‬
‫)שער הברכות דרך ג' נתיב ז'( כתב טעם נוסף בזה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫בין שהיית המצוה בעלמא‪ ,‬ובין היכא שבא לקיים‬
‫כל המברך על החודש בזמנו כאילו הקביל פני שכינה‪,‬‬ ‫המצוה ברוב עם אלא שעדיין לא נתאספו הציבור‪,‬‬
‫וצריך לברך מעומד‪ ,‬שהרי עדות הוא על השי"ת‬ ‫]וכגון בנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪ ,‬שיצא לחוץ אחר‬
‫שהוא ברא העולם‪ ,‬ועדות מעומד‪ ,‬דכתיב )דברים יט‪,‬יד(‬ ‫תפילת ערבית כדי לברך הברכה ברוב עם‪ ,‬אלא‬
‫ועמדו שני האנשים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב רבינו מנוח )פ"י‬ ‫שעדיין לא נתאספו שאר הציבור[‪ ,‬דכל כהא"ג שפיר‬
‫מהל' ברכות הי"ז(‪ ,‬וכעי"ז בס' שפתי דעת )להג"ר שלמה‬ ‫יש לו להמתין מעט כדי לקיים המצוה ולברך הברכה‬
‫אפרים מלונטשיץ בעל 'כלי יקר'‪ ,‬בראשית‪ ,‬מאמר ז'(‪ .‬ג‪ .‬בדברי‬ ‫ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬יעו"ש משנ"ת בכל זה בארוכה‪,‬‬
‫האבודרהם )סדר ברכות השחר ד"ה כשמתעטף( מבו' טעם‬ ‫ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫נוסף בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ושש מצוות הן שברכתן מעומד‪ ,‬סימן‬
‫‪ .ÁÚ‬גמ' סנהדרין )מב‪ ,(.‬ואמר רבי אחא בר חנינא‬
‫להם 'עלץ שלם'‪ ,‬עומר‪ ,‬לבנה בחידושה‪ ,‬ציצית‪,‬‬
‫אמר רב אסי אמר רבי יוחנן‪ ,‬כל המברך על החודש‬
‫שופר‪ ,‬לולב‪ ,‬מילה‪ ,‬כי באלו הוא כתוב 'לכם'‪ ,‬בעומר‬
‫בזמנו כאילו מקבל פני שכינה‪ ,‬כתיב הכא )שמות יב‪,‬ב(‬
‫וספרתם לכם )ויקרא כג‪,‬טו(‪ ,‬וכן בלבנה )שמות יב‪,‬ב(‬
‫החודש הזה לכם‪ ,‬וכתיב התם )שם טו‪,‬ב( זה א‪-‬לי‬
‫החדש הזה לכם כו'‪ ,‬ואנו למדין חמשתן בגזירה שווה‬
‫ואנווהו‪ ,‬תנא דבי רבי ישמעאל‪ ,‬אלמלא זכו ישראל‬
‫מ'לכם' הכתוב גבי עומר‪ ,‬וספירת העומר מעומד‬
‫אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חודש וחודש‬
‫שנאמר )דברים טז‪,‬ט( מהחל חרמש בקמה‪ ,‬אל תיקרי‬
‫דיים‪ ,‬אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד‪ ,‬ע"כ; ופירש‬
‫'בקמה' אלא 'בקומה'‪ ,‬קרי ביה 'בקימה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫רש"י )שם ד"ה אמר אביי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הואיל ומקבל פני שכינה‬
‫‪ .ËÚ‬גמ' סנהדרין )מב‪ ,(.‬מרימר ומר זטרא מכתפי‬ ‫הוא‪ ,‬מעומד בעי לברוכי‪ ,‬מפני כבוד שכינה שהוא‬
‫אהדדי ומברכי‪ ,‬ע"כ; ופירש ביד רמ"ה )סנהדרין שם ד"ה‬ ‫מקבל‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב במחזור ויטרי )סימן רב ד"ה‬
‫ואמר‪ ,‬הב'( בזה"ל‪ ,‬מרימר ומר זוטרא זקנים היו‬ ‫סנהדרין(‪ ,‬דהיי"ט שיש לברך ברכה זו בעמידה‪ ,‬לפי‬
‫וכבדים‪ ,‬ולא היו יכולים לעמוד‪ ,‬והיו עבדיהם סומכים‬ ‫'שאין דרך להקביל פני רבו אלא מעומד'; וכן פירש‬
‫אותם על כתפיהם ומברכים מעומד‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכעי"ז‬ ‫ביד רמ"ה )סנהדרין שם ד"ה ואמר‪ ,‬הב'( בפירוש הב'‪ ,‬וכן‬
‫בפסקי רי"ד )סנהדרין שם( בזה"ל‪ ,‬מרימר ומר זוטרא‬ ‫כתב רבינו בחיי )שמות יב‪,‬ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומפני שהמברך‬
‫מכתפי להו ומברכי‪ ,‬פי' מפני שהיו זקנים ולא היו‬ ‫ברכת הלבנה הוא מקבל פני שכינה‪ ,‬לכן תקנו לברך‬
‫יכולים לעמוד‪ ,‬היו מרכיבים אותם התלמידים על‬ ‫אותה מעומד ולא מיושב‪ ,‬מפני אימת מלכות שמים‪,‬‬
‫כתפיהם בעת שהיו מברכים על החודש‪ ,‬עכ"ל[; וכן‬ ‫עכ"ל; ובספר המנהיג )הלכות הלל ד"ה הרואה לבנה‪,‬‬
‫כתב בתורת חיים )סנהדרין שם ד"ה ה"ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ה"ג‬ ‫בנדמ"ח בהוצאת מוסד ה"ק עמ' רסו( הוסיף עוד בזה בזה"ל‪,‬‬
‫מרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי ומברכי‪ ,‬ונראה שהיו‬ ‫פי' והקבלת פני שכינה מעומד‪ ,‬דאין ישיבה בעזרה‬
‫זקנים ולא יכלו לעמוד בלא סמיכה‪ ,‬לכך היה כל אחד‬ ‫אלא למלכי בית דוד בלבד )יומא כה‪ ,(.‬דכתיב )דברי‬
‫מניח את ידו על כתף חבירו‪ ,‬וסמך עצמו בכתפו של‬ ‫הימים א' כט‪,‬כג( וישב שלמה על כסא ה'‪ ,‬וכתיב )דברים‬
‫חבירו‪ ,‬ומברך‪ ,‬ואשמעינן דאע"ג דקיי"ל דסמיכה‬ ‫יח‪,‬ה( 'לעמוד לשרת' לעמידה ולא לישיבה‪ ,‬שאין‬
‫כישיבה דמי‪ ,‬מכ"מ כהא"ג שרי‪ ,‬ולפ"ז היה נראה‬ ‫שירות אלא מעומד )זבחים כה‪ ,(:‬הלכך מעומד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫תקכז‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫מא‪ .‬יש שכתבו‪ ,‬שמן הראוי ללבוש בגדים נאים בשעת הברכה פ‪.‬‬
‫מב‪ .‬יש להביט בלבנה קודם תחילת הברכה פא‪ ,‬ויש אומרים שלאחר מכן לא יסתכל בה‬
‫עוד‪ ,‬ועי' הערה פב‪.‬‬

‫על דברי הרמ"א ש'אין אנו נוהגים כן'‪ ,‬והובאו דבריו‬
‫)תכו‪,‬ז(‬‫במשנה ברורה )תכו‪,‬ז(‪ ,‬וכן כתב בערוך השולחן‬
‫בזה"ל‪ ,‬וגם לא נהגנו בבגדים נאים‪ ,‬כי ע"פ רוב‬
‫מקדשים בחצר ביהכנ"ס לאחר תפילת ערבית‪ ,‬ואיך‬
‫ילך לביתו להחליף בגדיו‪ ,‬דזה אי אפשר כמובן‪ ,‬ויותר‬
‫נראה לי‪ ,‬דאין הכוונה על בגדים יקרים כבגדי שבת‬
‫ויו"ט‪ ,‬אלא בגדים נקיים מפני שמקבל פני שכינה‪,‬‬
‫ולכן ממילא דבבגדים שהוא מתפלל בהם הויין‬ ‫שהיו קופצים דרך שמחה וחיבת מצוה; ג‪ .‬רבינו‬
‫'נאים'‪ ,‬דהא גם בתפילה צריך בגדים נקיים והגונים‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫לחפשה‪ ,‬והוא ענין חיבוב מצוה; ד‪ .‬בס' מנורת‬
‫‪ .‡Ù‬מסכת סופרים )פרק כ' ה"א(‪ ,‬ש'תולה עיניו‬
‫כנגדה‪ ,‬ומיישר את רגליו‪ ,‬ומברך אשר במאמרו ברא‬
‫שחקים'‪ ,‬וכ"ה בטוש"ע )תכו‪,‬ב(‪ ,‬שתולה עיניו בלבנה‬
‫קודם שיתחיל הברכה‪.‬‬
‫‪ .·Ù‬הנה מפשטות לשון הברייתא הנ"ל בסמוך‬
‫)הערה פא( נראה‪ ,‬שבמשך כל שעת הברכה תולה עיניו‬
‫כנגד הלבנה‪ ,‬וכן כתב באליה רבה )תכו‪,‬א( שכן משמע‬
‫בברייתא דמסכת סופרים הנ"ל‪ ,‬וכ"כ בשיירי כנה"ג‬
‫)סי' תכו הגה"ט אות ה'(‪ ,‬שיש להסתכל על הלבנה עד‬
‫שיסיים אמירת כל הסדר‪ ,‬וכתב דהכי נהוג עלמא‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬בדברי הרבה אחרונים מבו'‪ ,‬שכשם שאין‬
‫ראוי להסתכל על הקשת‪ ,‬וכמו שאמרו חכמים )חגיגה‬
‫טז‪ (.‬כל המסתכל על הקשת עיניו כהות‪ ,‬ה"נ אין ראוי‬
‫להסתכל על הלבנה‪ ,‬רק קודם שיתחיל הברכה יסתכל‬
‫מעט על הלבנה‪ ,‬ושוב לא יסתכל עליה אפילו בשעת‬
‫הברכה עצמה; וכן כתב השל"ה )שער האותיות אות ק'‪,‬‬
‫ערך קדושה אות לח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש מצוה התלויה בפה‬
‫ובעיניים וברגליים‪ ,‬והיא מצות קידוש הלבנה כו'‪ ,‬כבר‬
‫כתבתי לעיל )שם אות יח( שאסור להסתכל בהלבנה‪ ,‬ויש‬
‫סוד לדבר‪ ,‬רק רואה בה ראיה כשירצה לברך‪,‬‬
‫וכשמתחיל לברך אז אין מסתכל בה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בס'‬
‫שבט מוסר )פרק מ'( בזה"ל‪ ,‬בענין ברכת הלבנה‪ ,‬כתב‬
‫המקובל הגדול רבי טודרוס הלוי ז"ל בספר אוצר‬
‫הכבוד )ראש השנה כא‪ ,(.‬שמעתי אומרים על מורי דודי‬
‫דלכתחילה יש ליזהר שלא יהא אדם נשען על מקלו‬
‫ויברך‪ ,‬דעמידה מעליא בלא סמיכה בעינן כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן בדברי הראשונים מצינו ביאורים נוספים בהא‬
‫דמרימר ומר זוטרא מכתפי אהדדי‪ ,‬וכדלהלן; א‪.‬‬
‫באור זרוע )הל' ראש חודש סי' תנו( הביא בשם 'יש‬
‫מפרשים'‪ ,‬שהיו עבדיהם נושאים אותם על כתפיהם‬
‫מרוב שמחה; ב‪ .‬המאירי )סנהדרין שם ד"ה הרואה( ביאר‪,‬‬
‫מנוח )פ"י מהל' ברכות הי"ז( ביאר‪ ,‬שהיו נושאים זה את‬
‫זה על כתפיו כדי שיראו את הלבנה בנקל ולא יצטרכו‬
‫המאור )אלנקאווה‪ ,‬ח"ב הל' ראש חודש עמ' ‪ (203‬ביאר‬
‫בזה"ל‪ ,‬שהיו נסמכים ידו של זה על כתפיו של זה‪,‬‬
‫וידו של זה על כתפיו של זה‪ ,‬דרך חשיבות להקביל‬
‫פני שכינה דרך כבוד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכעי"ז ביאר הב"ח )תכו‪,‬א‬
‫ד"ה מרימר( בזה"ל‪ ,‬מרימר ומר זוטרא הוי מכתפי להו‬
‫ומברכי‪ ,‬נראה דר"ל‪ ,‬שלא היה עומד כל אחד בפני‬
‫עצמו ומברך‪ ,‬אלא נתחברו יחד כתפיהם להדדי‬
‫ומברכים יחד‪ ,‬שזהו דרך חשיבות להקביל פני‬
‫השכינה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ .Ù‬והוא ע"פ המבו' במסכת סופרים )פרק כ' ה"א(‪,‬‬
‫שאין מברכים על הלבנה אלא במוצאי שבת 'כשהוא‬
‫מבושם ובגדיו נאים'‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף יז‪ ,‬ושם‬
‫הערה לה( בארוכה[‪ ,‬ועפ"ז כתבו כמה ראשונים‪ ,‬דה"נ‬
‫היכא שמברך ברכת הלבנה בימות החול‪ ,‬מצוה מן‬
‫המובחר ללבוש בגדים נאים בשעת הברכה; וכ"כ‬
‫בהגהות מיימוניות )פ"י מהל' ברכות אות ס'( בזה"ל‪ ,‬וכן‬
‫נהג מורי רבינו שיחי'‪ ,‬כשהוא מקדים לברך בחול כדי‬
‫שלא יעבור זמן הברכה שהוא י"ו בחודש‪ ,‬אז לבש‬
‫סרבל מכובד אשר לו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בתרומת‬
‫הדשן )סו"ס לה(‪ ,‬וכ"ה בשלטי הגבורים )על המרדכי‪,‬‬
‫ברכות פ"ח אות א'(‪ .‬וכן כתב הרמ"א )תכו‪,‬ב(‪,‬‬
‫ש'כשמקדשים אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים'‪,‬‬
‫וכ"כ הלבוש )תכו‪,‬ב( ועו"פ‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬עי' כנסת הגדולה )סי' תכו הגה"ט אות ה'( שכתב‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקכח‬

‫מג‪ .‬בשעת אמירת הברכה‪ ,‬יש לעמוד ברגליים מכוונות‪ ,‬כדרך שעומד בתפילת שמונה‬
‫עשרה פג; ונכון לעמוד בשעת הברכה כשפניו כנגד הלבנה פד‪.‬‬

‫ספר המנהיג‬
‫)הלכות הלל ד"ה הרואה לבנה‪ ,‬בנדמ"ח ע"י מוסד‬ ‫רבי מאיר הלוי‪ ,‬שהיה מזהיר אזהרות רבות שלא‬
‫ה"ק עמ' רסו( שכ' שיש לפסוע ג' פסיעות לאחוריו אחר‬ ‫להסתכל בלבנה‪ ,‬כמו שהזהירו רז"ל )חגיגה טז‪ (.‬שלא‬
‫אמירת ברכת הלבנה‪ ,‬כדרך שפוסע לאחוריו אחר‬ ‫להסתכל בקשת כו'‪ ,‬וכתבתי זה לאפוקי ממנהג רוב‬
‫תפילת שמו"ע[‪.‬‬ ‫העולם שמסתכלים בה כשמברכים אותה כמעט כל‬
‫משך אמירת כל הברכה‪ ,‬והשייך לזה שאין להסתכל‬
‫‪ .„Ù‬כ"ה גירסת כמה ראשונים בברייתא דמסכת‬
‫בה כי אם כמו לגבי הקשת‪ ,‬דהיינו כשרוצה לברך‬
‫סופרים )פרק כ' ה"א(‪ ,‬ש'תולה עיניו ומיישר רגליו‬
‫יראה אותה‪ ,‬ואח"כ יעלים עיניו ממנה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬
‫כנגדה'‪] ,‬וכ"ה גירסת שבלי הלקט )סימן קסז(‪ ,‬ספר‬
‫הביא המגן אברהם )תכו‪,‬ח( מדברי השל"ה‪ ,‬וכן כתבו‬
‫המנהיג )הלכות הלל ד"ה הרואה לבנה‪ ,‬בנדמ"ח ע"י מוסד ה"ק‬
‫בס' מקור חיים לחוו"י )תכו‪,‬ב(‪ ,‬ברכי יוסף )תכו‪,‬ה(‪,‬‬
‫עמ' רסו(‪ ,‬רבינו בחיי )שמות יב‪,‬ב(‪ ,‬תניא רבתי )סימן לא(‪,‬‬
‫]ועוד לו בס' עבודת הקודש )מורה באצבע סימן ו' אות‬
‫ועו"ר[‪ ,‬אך גירסת הספרים שלפנינו 'ומיישר את‬
‫קפו(‪ ,‬חסד לאלפים )תכו‪,‬ד(‪ ,‬ערוך השולחן )תכו‪,‬ה(‪ ,‬כף‬
‫רגליו' ]בלא תיבת 'כנגדה'[‪ ,‬וכ"ה בטוש"ע )תכו‪,‬ב(‬
‫החיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן לו אות ד'(‪ ,‬בן איש חי )שנה ב'‬
‫ועו"ר‪.‬‬
‫פרשת ויקרא אות כג(‪ ,‬כף החיים )להגרי"ח סופר‪ ,‬תכו‪,‬לד(‪,‬‬
‫והנה יש שכתבו שראוי לעמוד בשעת הברכה‬
‫ועו"א‪.‬‬
‫כשרגליו מכוונות לצד מזרח‪] ,‬וכן נדפס כיום בכמה‬
‫אכן‪ ,‬אף לדברי האחרונים הנ"ל שאין ראוי‬
‫סידורי תפילה[‪ ,‬ומקור הענין בס' יסוד ושורש‬
‫להסתכל בלבנה‪] ,‬וכשם שאין ראוי להסתכל בקשת[‪,‬‬
‫העבודה )שער ט' פרק א'(‪ ,‬ולא ביאר טעם הדבר‪ ,‬וע"ע‬
‫כתב בס' יוסף אומץ )סימן תעד( בזה"ל‪ ,‬ולי נראה‬
‫שו"ת לבושי מרדכי )או"ח תניינא סימן קיז( שהזכיר מנהג‬
‫דב'ראיה' בעלמא אין איסור כלל‪ ,‬רק בהסתכלות‪,‬‬
‫זה לכוון רגליו למזרח בשעת ברכת הלבנה‪ ,‬וכתב‬
‫דהיינו שמביט בה מעומק לבבו‪ ,‬כדמוכח לישנא‬
‫שאינו יודע טעם המנהג‪ .‬אכן בפשטות נראה טעם‬
‫ד'המסתכל' בכמה דוכתי בתלמוד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וראה עוד‬
‫מנהג זה‪ ,‬לפי שברכת הלבנה הרי היא כהקבלת פני‬
‫לעיל )פרק ט' הערה ח'( משנ"ת כן מדברי הרו"א בכמה‬
‫השכינה‪ ,‬ומשו"ה ראוי לעמוד כשם שעומד בתפילת‬
‫וכמה מקומות בביאור החילוק בין 'ראיה‬
‫שמו"ע ולכוון רגליו לצד מזרח‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫ל'הסתכלות'‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד‪.‬‬
‫בסמוך )הערה פג( שמטעם זה יש לעמוד ברגליים‬
‫מכוונות זו כנגד זו[; ובאמת‪ ,‬עי' שו"ת בצל החכמה‬ ‫‪ .‚Ù‬מסכת סופרים )פרק כ' ה"א(‪' ,‬ותולה עיניו‬
‫)ח"ד סימן סד( שכ'‪ ,‬שהנוהגים לכוון רגליהם לצד מזרח‬ ‫כנגדה‪ ,‬ומיישר את רגליו‪ ,‬ומברך אשר במאמרו ברא‬
‫בשעת ברכת הלבנה‪ ,‬היינו דווקא במקומות הנמצאים‬ ‫שחקים'‪ ,‬וכ"ה בשו"ע )תכו‪,‬ב( ש'מיישר רגליו' בשעת‬
‫במערב ירושלים‪ ,‬ובתפילת שמו"ע מכוונים פניהם‬ ‫אמירת הברכה‪ ,‬ובדברי כמה אחרונים מבואר להדי'‪,‬‬
‫לצד מזרח‪ ,‬ומשו"ה אף בברכת הלבנה נהגו לכוון‬ ‫שיש לעמוד בשעת אמירת ברכת הלבנה ברגליים‬
‫רגליהם לצד מזרח‪ ,‬אך במקומות הנמצאים מצפון‬ ‫מכוונות זו כנגד זו‪ ,‬כשם שעומד בתפילת שמונה‬
‫לירושלים ומתפללים לצד דרום‪ ,‬יש להם לכוון‬ ‫עשרה‪ ,‬וכ"ה בס' יסוד ושורש העבודה )שער ט' פרק א'(‪,‬‬
‫רגליהם בשעת ברכת הלבנה לצד דרום‪ ,‬וכן להיפך‬ ‫ובס' כף החיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן לו אות יד(‪ ,‬ובבן איש‬
‫במקומות שמתפללים לצד צפון וכו'‪.‬‬ ‫חי )שנה ב' פרשת ויקרא אות כג(‪] ,‬וביותר עי' יפה ללב‬
‫אכן לא נמצא מקור ברור למנהג זה בדברי רבותינו‬ ‫)תכו‪,‬ד( שכ'‪ ,‬שהמתחסד עם קונו יניח ידיו על לבו‬
‫עמודי ההוראה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬מפשטות דברי מסכת‬ ‫בשעת אמירת ברכת הלבנה‪ ,‬כפי שעומד בתפילת‬
‫סופרים ושא"פ מבו' שעומד לכיוון הלבנה במשך כל‬ ‫שמו"ע[‪ .‬ובטעם די"ז נראה בפשטות‪ ,‬לפי שברכת‬
‫זמן הברכה‪ ,‬ובפרט לדעת הפוסקים דלעיל בסמוך‬ ‫הלבנה הרי היא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬ומשו"ה ראוי‬
‫)הערה פב( שיש לתלות עיניו בלבנה במשך כל זמן‬ ‫לעמוד כדרך שאנו עומדים בתפילת שמו"ע‪] ,‬וע"ע‬
‫תקכט‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫סדר הברכה‬
‫מד‪ .‬המנהג לומר קודם הברכה מזמור 'הללו את ה' מן השמים'‪ ,‬ועי' הערה פה‪.‬‬
‫מה‪ .‬נוסח הברכה פו‪ ,‬ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם‪ ,‬אשר במאמרו פז ברא‬
‫שחקים פח וברוח פיו כל צבאם פט‪ ,‬חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם צ‪,‬‬

‫בתבונה‪ ,‬ו'כונן' אינו לשון מאמר אלא לשון מעשה‬ ‫הברכה‪ ,‬ולא נהגו העולם להקפיד בזה לכוון פניהם‬
‫כמו )שמות טו‪,‬יז( כוננו ידיך‪ ,‬אך כי כח החכמה עליון‬ ‫כנגד ירושלים‪] ,‬וע"ע שו"ת תשובות והנהגות )ח"א‬
‫מכח התבונה כמו שידוע בקבלה‪ ,‬ועוד כתוב )תהלים‬ ‫סימן רב( שהוסיף לתמוה על מנהג זה‪ ,‬דבשלמא‬
‫פט‪,‬לח( וירח יכון לעולם ועד בשחק נאמן סלה‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫בתפילת שמו"ע צריך לכוון פניו כנגד בית קדשי‬
‫ונראה שהבין ד'שחקים' לאו היינו אחד משבעת‬ ‫הקדשים‪ ,‬אך בברכת הלבנה שהיא כהקבלת פני‬
‫הרקיעים הנקרא 'שחקים'‪ ,‬אלא אומר כן על השמים‬ ‫השכינה‪ ,‬י"ל דאדרבה יש לו לכוון פניו למערב‪,‬‬
‫בכללות‪.‬‬ ‫וכמבו' בבבא בתרא )כה‪ (.‬שהשכינה נמצאת במערב[‪,‬‬
‫אך בספר הכרמל להמלבי"ם )ח"ב עמוד של‪ ,‬ערך שחק(‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫כתב לבאר נוסח הברכה באופ"א‪ ,‬ולדבריו הרי‬
‫‪ .‰Ù‬מנהג זה לומר מזמור 'הללו את ה' מן‬
‫ש'שחקים' היינו הרקיע הנקרא 'שחקים'‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫השמים' )תהלים קמח( עד 'חק נתן ולא יעבור'‪ ,‬קודם‬
‫ההבדל שבין שחקים ובין שמים הוא‪ ,‬ששחקים הם‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬לא נזכר במסכת סופרים ובדברי‬
‫גיבורים יותר מן השמים‪ ,‬כמו 'כי נגע עד השמים'‬
‫הראשונים כלל‪ ,‬ומקורו ע"פ האר"י ז"ל )פרי עץ חיים‬
‫)ירמיה נא‪,‬ט(‪ ,‬ויותר מזה 'ונשאו עד שחקים' )ישעיהו‬
‫שער ראש חודש פ"ג(‪ ,‬וכ"ה בבאר היטב )תכו‪,‬ח( ובכף‬
‫מה‪,‬ח(‪' ,‬שור שחקים גבהו ממך' )איוב לה‪,‬ה(‪ ,‬ובשם‬
‫החיים )תכו‪,‬יד( בשם האריז"ל‪ ,‬וע"ע כף החיים )שם(‬
‫שחקים יציין המקום למעלה מגלגל המזלות‪ ,‬ששם‬
‫שיש לומר קודם הברכה אף מזמור 'השמים מספרים'‬
‫מקום עולמות השכליים מקום הפלאות למעלה מחוקי‬
‫)תהלים יט(‪ ,‬וכן מנהג הספרדים‪.‬‬
‫הטבע‪ ,‬ובזה ירמוז בשם שחקים על ההנהגה הניסית‬
‫והפלאית‪ ,‬וזה פירוש 'אמונתך עד שחקים' )תהלים לו‪,‬ו(‪,‬‬ ‫)מב‪(.‬‬ ‫‪ .ÂÙ‬עיקר נוסח הברכה‪ ,‬מקורו בגמ' סנהדרין‬
‫האמונה בהנהגה קבוע ע"פ חוקים קבועים נמצא גם‬ ‫ובמסכת סופרים )פרק כ' ה"א(‪ ,‬וכדלקמן בסמוך‪.‬‬
‫בשחקים‪ ,‬כי ההנהגה הניסית לפי המעשה אינה‬
‫‪ .ÊÙ‬כתב רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות הט"ז(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫מקורית בשידוד הטבע‪ ,‬רק לפי שעה בעת יעשה הנס‪,‬‬
‫לישנא דקרא הוא )תהלים לג‪,‬ו(‪ ,‬אשר במאמרו ברא‬
‫רק היא טבע אחרת סדורה וקבוע ג"כ לנוסס ניסים‬
‫שחקים וברוח פיו כל צבאם‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬א"כ היה‬
‫ליראיו מראש ומקדם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫להם לתקן 'אשר בדברו ברא שחקים' כלשון הפסוק‪,‬‬
‫והנה בחגיגה )יב‪ (:‬מבו'‪ ,‬שהחמה והלבנה מקומם‬
‫וכדאמרינן ]בברכות ק"ש של ערבית[ אשר בדברו‬
‫ברקיע השני הנקרא 'רקיע'‪ ,‬ולא ברקיע השלישי‬
‫מעריב ערבים‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬שתקנו לשון אמירה‪ ,‬לפי‬
‫הנקרא 'שחקים'‪ ,‬ולפ"ז צ"ב מפני מה נקט בנוסח‬
‫שהוא לשון התורה בתחילת היצירה שמצינו בו לשון‬
‫הברכה הרקיע הנקרא 'שחקים' שאינו מקום החמה‬
‫מאמר‪ ,‬עכ"ל; ]אכן‪ ,‬עי' שבלי הלקט )סימן קסז( שכ'‪,‬‬
‫והלבנה‪] ,‬והדבר צ"ב אף לפירוש ר"י בר יקר הנ"ל‪,‬‬
‫שהאומר 'אשר בדברו ברא שחקים' לא הפסיד[‪.‬‬
‫ד'שחקים' קאי על שבעת הרקיעים בכללות‪,‬‬
‫וכדלהלן[; ובספר הברית ]ספר זה נכתב ע"י הג"ר‬ ‫)הוצאת‬‫‪ .ÁÙ‬בפי' התפילות והברכות לר"י בר יקר‬
‫פנחס אליהו הורוויץ‪ ,‬ונדפס לראשונה בשנת תקנ"ז‪,‬‬ ‫מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נח( ביאר נוסח הברכה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אמר‬
‫הספר עוסק רבות בענייני מערכות השמים[ )מאמר ד'‬ ‫'שחקים' ע"ש שנבראו כל השמים במאמר‪ ,‬וזהו‬
‫פרק ב'‪ ,‬דף יז ע"ב( ביאר הענין בזה"ל‪ ,‬מעולם כלתה‬ ‫הסיפור ע"ש איוב )לח‪,‬לז( מי יספר שחקים בחכמה‪,‬‬
‫נפשי לדעת בנוסח ברכת הלבנה‪ ,‬אמרו 'אשר במאמרו‬ ‫אבל על שמים לא כתב אלא )משלי ג‪,‬יט( כונן שמים‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫]וי"ג קוניהם צג[‪ ,‬פועלי אמת שפעולתן‬
‫ויפקדהו על ביתו[‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬רגילותם‪ ,‬כן פירש רב‬
‫האי גאון‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע שבלי הלקט )סימן קסז( שכתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬מעולם לא זרחה חמה במערב ולא שקעה‬
‫במזרח כו'‪ ,‬וכתיב )ירמיה לא‪,‬לה( אם ימושו החוקים‬
‫האלה גם אני אמאס בכל זרע ישראל‪ ,‬כלומר‪ ,‬מה‬
‫שאין משנים את תפקידם וחוק וזמן הקבוע להם‪ ,‬היא‬
‫הבטחה טובה לנו שהקב"ה חפץ בנו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫המה ב'רקיע' לא ב'שחקים'‪ ,‬ואם תאמר שבא להזכיר‬
‫ˆ‡‪ .‬ע"ש הכתוב )תהלים יט‪,‬ו( ישיש כגיבור לרוץ‬
‫אורח‪ ,‬ובמצודות דוד )שם( ביאר בזה"ל‪ ,‬הוא שש‬
‫במהלכו כאשר ישיש הגיבור לרוץ באורח‪ ,‬כי בטוח‬
‫הוא בגבורתו ולא יחת מפני כל‪ ,‬וכן השמש בטוח הוא‬
‫שילך מהלכו באין מוחה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע ערוך השולחן‬
‫)תכו‪,‬ג( שכתב לבאר בזה"ל‪ ,‬ששים ושמחים לעשות‬
‫רצון קונם‪ ,‬כדכתיב )תהלים שם( ישיש כגיבור לרוץ‬
‫אורח‪ ,‬ואומר לשון ששון ושמחה‪ ,‬כמו שלשון זה‬
‫מעותד על ישראל‪ ,‬שנאמר )ישעיהו נא‪,‬ג( ששון ושמחה‬
‫ימצא בה תודה וקול זמרה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עוד מצינו בשבלי הלקט )סימן קסז( דרך נוספת‬
‫בביאור נוסח זה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬פירוש אחר‪ ,‬ששים ושמחים‬
‫שיעשו הבריות רצון קוניהם‪ ,‬שהרי בעוון הבריות‬
‫המאורות לוקים‪ ,‬כדכתיב )יואל ב‪,‬י( שמש וירח קדרו‬
‫וגו'‪ ,‬וכוכבים אספו נגהם )יואל ד‪,‬טו(‪ ,‬והכי אמרי'‬
‫ב)בראשית( ]ויקרא[ רבה )פרשה לא אות ט'(‪ ,‬אמר רבי לוי‪,‬‬
‫בכל יום ויום הקב"ה יושב בדין על חמה ולבנה‬
‫שאינם מבקשים לצאת להאיר בעולם‪ ,‬ומה הם‬
‫אומרים‪ ,‬הבריות מקטרים לנו ומשתחווים‪ ,‬אמר ר'‬
‫יוסטא בר שונם‪ ,‬מה הקב"ה עושה להם‪ ,‬יושב עליהם‬
‫בדין והם יוצאים ומאירים לעולם בעל כרחם‪ ,‬הדא‬
‫הוא דכתיב )צפניה ג‪,‬ה( בבוקר בבוקר משפטו יתן לאור‬
‫לא נעדר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מאורי ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' נט( פירש לשון הברכה בשני‬
‫ˆ·‪ .‬פיסקא זו אינה בנוסח הברכה המוזכר במסכת‬
‫סופרים )פרק כ' ה"א(‪ ,‬אך כן הוא בנוסח הברכה המובא‬
‫בגמ' )סנהדרין מב‪.(.‬‬
‫וכן גירסת כמה מרבותינו הרו"א‪ ,‬ששים ושמחים‬
‫לעשות רצון 'קונם'‪ ,‬וכ"ה גירסת הרא"ש )סנהדרין פ"ה‬
‫סימן א'( והטור )סימן תכו( ועו"ר‪ ,‬וכן גירסת הגר"א‬
‫)מעשה רב סימן לד( בברכות ק"ש של שחרית ]'וכולם‬
‫תקל‬
‫קונם צב‬ ‫לעשות רצון‬ ‫ושמחים צא‬ ‫ששים‬
‫ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם'‪ ,‬ולא אמר 'אשר‬
‫במאמרו ברא רקיע'‪ ,‬כי חמה ולבנה הלא המה ברקיע‬
‫השני מלמעלה למטה הנקרא 'רקיע'‪ ,‬לא ב'שחקים'‬
‫שהוא החמישי‪ ,‬כדגרסי' )חגיגה שם( רקיע שני חמה‬
‫ולבנה כוכבים ומזלות‪ ,‬שחקים שבו שוחקים מן‬
‫לצדיקים כו'‪ ,‬וא"כ למה פירט כאן שחקים‪ ,‬שאין לו‬
‫ענין אצל הלבנה וכל צבא השמים‪ ,‬שכולם נתונים‬
‫שם הכולל כל הרקיעין‪ ,‬היה לו לומר אשר במאמרו‬
‫ברא 'שמים'‪ ,‬באשר הוא שם הכולל כל שבעה רקיעין‪,‬‬
‫מה גם שהוא לשון הכתוב )תהלים לג‪,‬ו( בדבר ה' שמים‬
‫נעשו וברוח פיו כל צבאם כו'; עד שמצאתי את‬
‫שאהבה נפשי כו'‪ ,‬דכל זה אינו אלא לדעת ריש לקיש‪,‬‬
‫אבל מסדר זאת הברכה סבירא ליה כרב יהודה‪ ,‬דאמר‬
‫התם )חגיגה שם( שני רקיעין הן‪ ,‬דכתיב )דברים י‪,‬יד( הן‬
‫לה' אלוקיך השמים ושמי השמים‪ ,‬ושבע שמות‬
‫הנמצאים במקרא אשר זכר ריש לקיש‪ ,‬לדעתי' דרב‬
‫יהודה לשתי אלה המה‪ ,‬ע"פ הפעולות שלהם‪' ,‬שמים'‬
‫נקראו על כי שם מים‪' ,‬רקיע' לפי שהם נטויים‬
‫ומתוחים ומרוקעים בין מים למים‪' ,‬שחקים'‪ ,‬על כי‬
‫המה חוקים אחר המה חמה ולבנה וכוכבים הנקראים‬
‫'חוקות'‪ ,‬כמה שנאמר )ירמיה לא‪,‬לד( נותן שמש לאור‬
‫יומם חוקות ירח וכוכבים כו'‪ ,‬ולכן בזאת הברכה זכר‬
‫שם 'שחקים'‪ ,‬המיוחד לבחינת חוקת ירח וכוכבים‪ ,‬וכן‬
‫אמר 'חק וזמן נתן להם'‪ ,‬והוא שם הנאות לדבר בעתו‬
‫בעת קידוש הלבנה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וע"ע ערוך השולחן )תכו‪,‬ג(‬
‫ואשל אברהם )בוטשאטש‪ ,‬תכו‪,‬א( מה שכתבו לבאר בזה‪.‬‬
‫‪ .ËÙ‬ע"ש הכתוב )תהלים לג‪,‬ו( בדבר ה' שמים נעשו‬
‫וברוח פיו כל צבאם‪.‬‬
‫)הוצאת‬ ‫ˆ‪ .‬בפי' התפילות והברכות לר"י בר יקר‬
‫דרכים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬חוק ע"ש 'חק נתן ולא יעבור' )תהלים‬
‫קמח‪,‬ו(‪ ,‬שלא יעבור גבולו לשמש ביום‪ ,‬דכתיב )ירמיה‬
‫לא‪,‬לד( נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור‬
‫לילה‪ ,‬וכתוב מיד )שם פסוק לה( אם ימושו החוקים‬
‫האלה מלפני‪ ,‬וזמן חידושה ט"ו ימים‪ ,‬ומשם ואילך‬
‫היא מתמעטת‪ ,‬וזהו 'שלא ישנו את תפקידם'‪ ,‬ר"ל‬
‫מינוי וגזברות שלהם‪] ,‬וכדכתיב )בראשית לט‪,‬יד(‬
‫תקלא‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫]וי"ג פועל אמת שפעולתו אמת צה‪ ,‬וכן המנהג[‪ ,‬וללבנה אמר שתתחדש עטרת‬ ‫אמת צד‬

‫)סימן‬ ‫הרי"ף(‪ ,‬רמב"ם )פ"ו מהל' ברכות הט"ז(‪ ,‬מחזור ויטרי‬ ‫עושים באימה וביראה רצון קונם'[‪ ,‬ולפ"ז נראה שכן‬
‫רב(‪ ,‬שבלי הלקט )סימן קסז(‪ ,‬ספר המנהיג )הלכות הלל ד"ה‬ ‫יש לומר אף בנוסח ברכת הלבנה‪ ,‬וכן הנוסח המודפס‬
‫הרואה לבנה‪ ,‬בנדמ"ח בהוצאת מוסד ה"ק עמ' רסו(‪ ,‬ספר‬ ‫בסידורים שלפנינו‪.‬‬
‫האשכול )אלבק‪ ,‬הל' ראשי חדשים דף נד ע"א(‪ ,‬פסקי רי"ד‬ ‫ואף שבנוסח ספרד הגירסא בברכות ק"ש של‬
‫)ברכות ל‪ :‬ד"ה וכמה(‪] ,‬אך במקו"א )סנהדרין מב‪ .‬ד"ה אמר(‬ ‫שחרית 'וכולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם'‪,‬‬
‫הגירסא בדבריו 'רצון קונם'[‪ ,‬מאירי )סנהדרין מב‪ .‬ד"ה‬ ‫מכ"מ בברכת הלבנה ]אף בנוסח ספרד[ הנוסח 'רצון‬
‫הרואה(‪ ,‬סמ"ק )סימן קנא(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות השבח‬ ‫קונם'‪ ,‬ובביאור טעמא דמילתא יש להביא מש"כ בס'‬
‫וההודאה‪ ,‬ד"ה הרואה לבנה(‪ ,‬ארחות חיים )דיני ברכת הלבנה‬ ‫נתיבות עולם למהר"ל )נתיב העבודה פרק יג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מה‬
‫אות יא(‪ ,‬נמק"י )סנהדרין יד‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה גרסי'(‪ ,‬תניא‬ ‫שתקנו בברכה זאת 'ששים ושמחים לעשות רצון‬
‫רבתי )סימן לא(‪ ,‬צידה לדרך )מאמר א' כלל ג' פרק כח‪ ,‬מאמר‬ ‫קונם'‪ ,‬ואילו בברכות יוצר אור 'עושים באימה וביראה‬
‫ד' כלל ב' פרק יב(‪ ,‬מצוות זמניות )הלכות ברכות שער ט'(‪,‬‬ ‫רצון קוניהם'‪ ,‬ובלא זה ג"כ קשה דמה שייך בזה לשון‬
‫ספר הבתים )הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות יז(‪ ,‬מנורת המאור‬ ‫רבים‪ ,‬ונאמר כי כאשר אמר 'ששים ושמחים' אמר‬
‫)אלנקאווה‪ ,‬ח"ב הל' ראש חודש עמ' ‪ ,(203‬ועו"ר‪ .‬וע"ע‬ ‫אצל זה 'רצון קונם'‪ ,‬וכאשר אמר 'עושים באימה‬
‫שו"ת לחם רב )לבעל לחם משנה על הרמב"ם‪ ,‬סימן א'( שכ'‬ ‫וביראה' אמר אצל זה 'רצון קוניהם'; ודבר זה‪ ,‬כי‬
‫שכן הוא הנוסח הנכון‪ ,‬וכ"ה בסידור רבי שבתי סופר‪,‬‬ ‫הששון והשמחה הוא מצד שהוא עובד השי"ת‬
‫באהבה‪ ,‬שהרי ששים ושמחים לעשות רצון קונם‪,‬‬
‫וכ"כ הפרי חדש )תכו‪,‬א( בשם ערוגת הבושם ושכן‬
‫והעובד מאהבה הוא דבק בו‪ ,‬שנאמר )דברים יא‪,‬כב(‬
‫עיקר ע"פ הסוד‪ ,‬וכן האריך בשו"ת רבי יוסף אבן‬
‫לאהבה את ה' אלוקיך ולדבקה‪ ,‬והרי הוא יתברך‬
‫עזרא )סימן יג( שכ"ה הנוסח הנכון‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וכן כתבו‬
‫אחד‪ ,‬ועל ידי זה העובדים אל השי"ת כמו המלאכים‪,‬‬
‫בשו"ת טוב עין להחיד"א )סימן ז'( ובס' כף החיים‬
‫ג"כ מתאחדים ביחד מצד השי"ת שהוא אחד‪ ,‬ולפיכך‬
‫)להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן לה אות כ'(‪ ,‬ועוד רבים‪.‬‬
‫בזה שייך לומר ששים ושמחים לעשות 'רצון קונם'‪.‬‬
‫ונוסח זה אינו משמע לשון רבים ח"ו‪ ,‬ומצינו כמה‬
‫אבל היראה שהוא ירא מן השי"ת‪ ,‬בזה אין הדביקות‬
‫פעמים במקרא לשונות כעי"ז‪ ,‬כדכתיב )ישעיהו מב‪,‬ה(‬
‫בו יתברך‪ ,‬כי אדרבה הירא מן אחד אינו מתחבר עמו‪,‬‬
‫בורא השמים ונוטיהם‪ ,‬וכתיב )בראשית מ‪,‬א( חטאו וגו'‬
‫ולכך מצד היראה אינם דביקים ב'עילה' שהיה מקשר‬
‫לאדוניהם למלך מצרים‪ ,‬ועוד‪] ,‬וראה עוד לעיל‬ ‫ומאחד הכל‪ ,‬שהרי הוא ירא מן ה'עילה'‪ ,‬והוא בפני‬
‫בסמוך )הערה צב( מדברי המהר"ל בזה[‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ולכך אמר עושים באימה וביראה 'רצון‬
‫ˆ„‪ .‬כ"ה הנוסח בגמ' )סנהדרין מב‪ (.‬ובמסכת סופרים‬ ‫קוניהם'‪ ,‬ואין ר"ל שיש כאן ח"ו רבים‪ ,‬רק שר"ל שכל‬
‫)פרק כ' ה"א( ובפסיקתא זוטרתא )שמות פרשה יב אות ב'(‪,‬‬ ‫אחד עושה רצון קונו בפני עצמו‪ ,‬כאילו אמר קונה‬
‫ופירש"י )סנהדרין שם ד"ה פועלי( דקאי על צבא השמים‬ ‫של כל אחד ואחד‪ ,‬ולכך אמר 'רצון קוניהם' בלשון‬
‫שהם פועלי אמת שאינם משנים את סדרם‪] ,‬והרמב"ן‬ ‫רבים‪ ,‬אף כי הוא יתברך אחד‪ ,‬מכ"מ מצד המקבלים‬
‫)בראשית ב‪,‬ט( פירש שהם 'פועלי אמת' לפי שאין‬ ‫אשר יש להם האימה היראה‪ ,‬ומצד האימה והיראה‬
‫ביניהם אהבה או שנאה[; וכן גירסת רוב רבותינו‬ ‫שיש לכל אחד ואחד בפני עצמו‪ ,‬בזה שייך לומר‬
‫הראשונים‪ ,‬וכ"ה בסדר רב עמרם גאון )סדר ברכת‬ ‫'קוניהם' שהוא קונה של כל אחד ואחד‪ ,‬משא"כ‬
‫הלבנה(‪ ,‬הלכות גדולות )הל' ברכות פרק ט'(‪ ,‬רבינו חננאל‬ ‫באהבה שמצד אהבה פונה כל אחד אל עילתו שהוא‬
‫)סנהדרין שם ד"ה מרימר(‪ ,‬רמב"ם )פ"ו מהל' ברכות הט"ז(‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬ובזה שייך לומר ששים ושמחים לעשות 'רצון‬
‫]יעו"ש שגרס 'שפעולתם צדק'‪ ,‬ועי' יד המלך )על‬
‫קונם'‪ ,‬והדברים ברורים מאוד כאשר תבין אותם‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫הרמב"ם שם( מה שהאריך בביאור גירסא זו[‪ ,‬מחזור‬
‫ויטרי )סימן רב‪ ,‬סימן תקכז(‪ ,‬רמב"ן )בראשית שם(‪ ,‬פסקי‬ ‫ˆ‚‪ .‬כן גירסת רוב רבותינו הראשונים‪ ,‬וכ"ה‬
‫רי"ד )ברכות ל‪ :‬ד"ה וכמה‪ ,‬סנהדרין שם ד"ה אמר(‪ ,‬אור זרוע‬ ‫בהלכות גדולות )הל' ברכות פרק ט'(‪ ,‬רי"ף )ברכות כא‪ .‬מדפי‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקלב‬

‫לעמוסי בטן צז‪ ,‬שהם עתידים להתחדש כמותה צח‪ ,‬ולפאר ליוצרם על שם‬ ‫תפארת צו‬

‫'שתתחדש'‪ ,‬ולאחמ"כ מוסיף ואומר 'תפארת לעמוסי‬ ‫)אלבק‪ ,‬הל' ראשי‬ ‫)הל' ראש חודש סימן תנו(‪ ,‬ספר האשכול‬
‫בטן'[‪ ,‬ונוסח שלנו 'וללבנה אמר שתתחדש עטרת‬ ‫חדשים דף נד ע"א(‪ ,‬צידה לדרך )מאמר א' כלל ג' פרק כח(‪,‬‬
‫תפארת לעמוסי בטן' היא גירסת הגמ' )סנהדרין מב‪,(.‬‬ ‫מצוות זמניות )הלכות ברכות שער ט'(‪ ,‬ועו"ר‪ .‬וע"ע‬
‫וכ"ה גירסת הטור )סימן תכו( ועו"ר‪] ,‬ולנוסח זה הרי‬ ‫מעשה רב שכן נהג הגר"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נוסח קידוש לבנה‬
‫שתיבת 'עטרת' נסמכת לאחריה לתיבות 'תפארת‬ ‫ששמעתי משם הרב ר' בנימין משקלאב משם רבינו‬
‫לעמוסי בטן'‪ ,‬וכן כתב הפרי מגדים )סי' תכו אשל אברהם‬ ‫זצ"ל‪ ,‬אפס לא אישתמיט שום אדם מהעומדים לפניו‬
‫סוף סק"ט(‪ ,‬ש'ראוי להפסיק בין שתתחדש ובין עטרת'‪,‬‬ ‫לומר שנהג כן‪ ,‬פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכ"ה בס' כף החיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן לה אות‬ ‫אמר שתתחדש באור יקר ועטרת תפארת כו'‪ ,‬ברוך‬
‫יח( ובס' כף החיים )להגרי"ח סופר‪ ,‬סי' תכו סוף סק"ה([‪.‬‬ ‫אתה ה' מקדש חדשים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ˆ‪ .Ê‬ופירש רש"י‬

‫)סנהדרין מב‪ .‬ד"ה וללבנה וד"ה עטרת(‬ ‫ˆ‪ .‰‬וקאי על הקב"ה שמיעט את הלבנה באמת‬
‫בזה"ל‪ ,‬וללבנה אמר שתתחדש בכל חודש‪ ,‬עטרת‬ ‫ובדין‪] ,‬ותלמידי רבינו יונה )ברכות כא‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה‬

‫תפארת היא זו לעמוסי בטן‪] ,‬וישראל נקראו עמוסי‬ ‫פועל( הוסיפו לבאר בזה"ל‪' ,‬פועל אמת שפעולתו‬
‫בטן כדכתיב )ישעיהו מו‪,‬ג( העמוסים מני בטן‪ ,‬ועי' ערוך‬ ‫אמת'‪ ,‬לבורא הוא חוזר‪ ,‬שהוא פועל אמת‪ ,‬וגם‬
‫השולחן )תכו‪,‬ג( שפירש דהיינו ישראל שהם 'עמוסי‬ ‫הפעולה עצמה היא אמת‪ ,‬שהיא קיימת‪ ,‬כענין שנאמר‬
‫התלאות'[‪ ,‬סימן הוא להם שאף הם שמונים להם‪,‬‬ ‫)תהלים קמח‪,‬ו( ויעמידם לעד לעולם‪ ,‬שאם היה ]‪-‬פירוש‬
‫הברכה[ חוזר לצבאיו‪ ,‬מספיק היה בשיאמר 'פועלי‬
‫עתידים להתחדש בגלותם כמותה ולפאר ליוצרם‪,‬‬
‫אמת'‪ ,‬ולמה היה צריך לומר עוד שהפעולה שהם‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫פועלים שהיא אמת‪ ,‬אלא ודאי 'פועל' גרסינן‪ ,‬ולבורא‬
‫ˆ‪ .Á‬וכדאיתא בפרקי דרבי אליעזר )פרק נא( בזה"ל‪,‬‬ ‫חוזר כדכתיבנא‪ ,‬עכ"ל[; ועי' תוס' )סנהדרין שם ד"ה‬
‫רבן גמליאל אומר‪ ,‬כמו שראשי חדשים מתקדשים‬ ‫פועלי( שהביאו שיש מי שגרס כן‪ ,‬וכ"ה גירסת הרי"ף‬
‫ומתחדשים בעוה"ז‪ ,‬כך יהיו ישראל מתקדשים‬ ‫)ברכות שם(‪ ,‬רא"ש )סנהדרין פ"ה סימן א'(‪ ,‬תלמידי רבינו‬
‫ומתחדשים לעתיד לבוא כמו ראשי חדשים‪ ,‬ע"כ; ועי'‬ ‫יונה )שם(‪ ,‬ספר הרוקח )סימן רכח(‪ ,‬מאירי )סנהדרין שם‬
‫ארחות חיים )דיני ברכת הלבנה‪ ,‬אות יד( שכתב בזה"ל‪,‬‬ ‫ד"ה הרואה(‪ ,‬רבינו בחיי )דברים לב‪,‬ד(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה‬
‫שהם עתידים להחדש כמותה ולפאר ליוצרם על ]שם[‬ ‫הרואה לבנה(‪ ,‬ספר המנהיג )הלכות הלל ד"ה הרואה לבנה‪,‬‬
‫כבוד מלכותו‪ ,‬פי' לביאת הגואל שיתחדשו השמים‬ ‫בנדמ"ח בהוצאת מוסד ה"ק עמ' רסו(‪ ,‬ספר המאורות )ברכות‬
‫והארץ וגדולת ישראל ותחיית המתים‪' ,‬כמותה'‪ ,‬פי'‬ ‫לא‪ ,(.‬ארחות חיים )דיני ברכת הלבנה אות יא(‪ ,‬ספר הבתים‬
‫שמתה וחייתה‪ ,‬כך מתי ישראל יחיה אותם הקב"ה‪,‬‬ ‫)הל' ברכות‪ ,‬שער יג אות יז(‪ ,‬טור )סימן תכו(‪ ,‬לקט יושר )או"ח‬
‫ואז תיראה מלכותו על כל העמים‪ ,‬עכ"ל‬ ‫עמוד ‪ ,(68‬ועו"ר‪] ,‬וע"ע ערוך לנר )סנהדרין מב‪ .‬בתוד"ה‬
‫וע"ע ערוך השולחן )תכו‪,‬ב( שכתב בזה"ל‪ ,‬וישראל‬ ‫פועלי( שכתב על נוסח זה בזה"ל‪ ,‬ופירוש זה יותר‬
‫המונים ללבנה נמשלו ללבנה‪ ,‬כשם שהלבנה אין לה‬ ‫מיושב ע"פ הלשון‪ ,‬דלפירוש רש"י 'פועלים אמת'‬
‫אור מעצמותה‪ ,‬רק תאיר מאור השמש‪ ,‬כמו כן ישראל‬ ‫הוה ליה למימר‪ ,‬שאי"ז מדרך הלשון להסמיך‬
‫אין להם שום אור זולת אורו של הקב"ה הזורח לנו‬ ‫המתואר על התואר‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכ"ה הנוסח בסידורים‬
‫באמצעות התורה הקדושה‪ ,‬כמו שנאמר )תהלים פד‪,‬יב(‬ ‫שלפנינו‪ ,‬וכן המנהג‪.‬‬
‫שמש ומגן ה' אלוקים‪ ,‬וכשם שהלבנה תחשך ותאיר‪,‬‬ ‫ˆ‪ .Â‬במסכת סופרים )פרק כ' ה"א( הנוסח 'וללבנה‬
‫כמו כן ישראל‪ ,‬כמו שאנו אומרים בברכתה 'וללבנה‬ ‫אמר שתתחדש באור יקר ועטרת תפארת לעמוסי‬
‫אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם‬ ‫בטן'‪ ,‬ונוסח הרמב"ם )פ"ו מהל' ברכות הט"ז( 'וללבנה‬
‫עתידים להתחדש כמותה'‪ ,‬וכשם שהלבנה אף בימי‬ ‫אמר שתתחדש עטרה תפארת לעמוסי בטן'‪] ,‬ולנוסח‬
‫חסרונה שעל הארץ נראתה חושך‪ ,‬מכ"מ תאיר אל‬ ‫זה הרי שתיבת 'עטרה' היא נסמכת לתיבת‬
‫תקלג‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫חדשים ק‪.‬‬ ‫מחדש צט‬ ‫כבוד מלכותו‪ ,‬ברוך אתה ה'‬

‫מו‪ .‬לאחר הברכה אומר‪' ,‬ברוך יוצרך‪ ,‬ברוך עושך‪ ,‬ברוך קונך‪ ,‬ברוך בוראך' קא‪ ,‬שהוא‬

‫שמקדשים אותו משמים[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫עבר פניה במרומים כידוע‪ ,‬כמו כן ישראל‪ ,‬ומכל אלו‬
‫הטעמים קבלו ישראל מצוה זו בשמחה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫˜‪ .‬ובגמ' )סנהדרין מב‪ (.‬מבו' שבמערבא היו מברכים‬
‫ברכה קצרה‪ ,‬ולא היו אומרים אלא ברוך אתה ה'‬ ‫ˆ‪ .Ë‬כ"ה נוסח חתימת הברכה בגמ' סנהדרין )מב‪(.‬‬
‫מחדש חדשים‪ ,‬ועוד מצינו בדברי המאירי )סנהדרין מב‪.‬‬ ‫ובירושלמי )ברכות פ"ט ה"ב(‪ ,‬וכ"ה הנוסח בדברי רוב‬
‫ד"ה הרואה( שכ' בזה"ל‪ ,‬ונשים ועמי הארץ שאין‬ ‫רבותינו הראשונים‪] ,‬רי"ף )ברכות כא‪ .‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬רבינו‬
‫יודעים לברך‪ ,‬מברכים ברוך אתה ה' אלוקינו מלך‬ ‫חננאל )סנהדרין מב‪ ,(.‬רמב"ם )פ"י מהל' ברכות הי"ז(‪ ,‬רא"ש‬
‫העולם מחדש חדשים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע ביאור הלכה‬ ‫)סנהדרין פ"ה סימן א'(‪ ,‬טור )סי' תכו(‪ ,‬ועו"ר[‪ .‬אך במסכת‬
‫)תכו‪,‬א ד"ה אלא( שכ' שבדיעבד יש לומר שיצא ידי‬ ‫סופרים )פרק כ' ה"א( נוסח חתימת הברכה הוא 'מקדש‬
‫חובתו בנוסח זה‪ ,‬וע"ע לעיל )הערה ו'( משנ"ת כמה‬ ‫ישראל וראשי חדשים'‪] ,‬וכ"ה הנוסח בס' תניא רבתי‬
‫דרכים בביאור סוגי' דסנהדרין שם‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬ ‫)סימן לא(‪ ,‬וע"ע שבלי הלקט )סימן קסז( וספר האגור‬
‫˜‡‪ .‬מסכת סופרים )פרק כ' ה"א(‪ ,‬וכ"ה בדברי‬ ‫)סימן תקצ( שהביאו שיש אומרים 'מחדש חדשים' ויש‬
‫הראשונים‪ ,‬עי' תשב"ץ קטן )סימן רכ( שכן נהג מהר"ם‬ ‫אומרים 'מקדש חדשים'[‪ ,‬ובס' מעשה רב )סימן קס(‬
‫מרוטנבורג‪ ,‬תניא רבתי )סימן לא(‪ ,‬אבודרהם )הל' ברכות‬ ‫הובא שכן נהג הגר"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נוסח קידוש לבנה‬
‫השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה ואמרינן במסכת סופרים(‪ ,‬רבינו ירוחם‬ ‫ששמעתי משם הרב ר' בנימין משקלאב משם רבינו‬
‫)נתיב יא ח"א(‪ ,‬ספר הנייר )דף כז‪ .‬ד"ה שאר ברכות(‪ ,‬ספר‬ ‫זצ"ל‪ ,‬אפס לא אישתמיט שום אדם מהעומדים לפניו‬
‫הפרדס )שער ח' שער הראיה‪ ,‬ד"ה ותו גרסינן(‪ ,‬דרשות ר"י‬ ‫לומר שנהג כן‪ ,‬פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה‬
‫אבן שועיב )פר' ויקהל פקודי ד"ה ובעלי(‪ ,‬ארחות חיים )דיני‬ ‫אמר שתתחדש באור יקר ועטרת תפארת כו'‪ ,‬ברוך‬
‫ברכת הלבנה אות יד(‪ ,‬כל בו )סימן מג(‪ ,‬נמק"י )מגילה ה‪,(.‬‬ ‫אתה ה' מקדש חדשים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫צידה לדרך )מאמר ד' כלל ב' פרק יב(‪ ,‬לקט יושר )או"ח עמ'‬ ‫ובאמת מצינו במדרש רבה )שמות טו‪,‬כד( בזה"ל‪,‬‬
‫‪ ,(69‬ועו"ר‪ ,‬וכן הנוסח בשו"ע )תכו‪,‬ב(‪.‬‬ ‫הרואה את הלבנה היאך צריך לברך בזמן שהיו ישראל‬
‫אך במסכת סופרים בדפוסים ישנים )דפוס ישן‬
‫מקדשים את החודש‪ ,‬יש מן רבנן אמרין ברוך מחדש‬
‫אמסטרדם‪ ,‬דפוס באזוליא שנת ש"מ‪ ,‬ועוד( הנוסח 'ברוך‬
‫חדשים‪ ,‬ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים‪ ,‬ויש‬
‫בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך'‪ ,‬וכן הנוסח בכמה‬
‫מהם אומרים מקדש ישראל‪ ,‬שאם אין ישראל מקדשין‬
‫מספרי הראשונים‪ ,‬עי' מחזור ויטרי )סימן רב‪ ,‬סימן תקכז(‪,‬‬
‫אותו אין אותו קידוש כלום‪ ,‬ע"כ; והנה יש שכתבו‬
‫שבלי הלקט )סימן קסז(‪ ,‬ספר הרוקח )סימן רכט(‪] ,‬אך‬
‫להוכיח מדברי המדרש‪ ,‬דאף מא"ד שנוסח הברכה‬
‫בדבריו הנוסח 'ברוך מחדשך'[‪ ,‬ספר המנהיג )הלכות‬
‫הלל ד"ה הרואה לבנה‪ ,‬בנדמ"ח בהוצאת מוסד ה"ק עמ' רסו(‪,‬‬ ‫'מקדש חדשים'‪ ,‬היינו בזמן שהיו מקדשים את החודש‬
‫מאירי )סנהדרין מב‪ .‬ד"ה כל(‪ ,‬אור זרוע )הל' ראש חודש סימן‬
‫ע"פ הראיה‪ ,‬וכמבו' בתחילה"ד 'היאך צריך לברך בזמן‬
‫תנו(‪] ,‬ואף בדבריו הנוסח 'ברוך מחדשך'[‪ ,‬רבינו בחיי‬ ‫שהיו ישראל מקדשים את החודש'‪] ,‬וכ"כ בס' עמק‬
‫)שמות יב‪,‬ב(‪ ,‬פי' תלמיד הרמב"ן )סנהדרין מא‪ ,(:‬ועו"ר;‬ ‫ברכה )עמ' סט( יעו"ש[; אכן אינו מוכרח‪ ,‬ויש לפרש‬
‫]ועוד מצינו בדברי כמה ראשונים שהביאו שתי‬ ‫שלא אמרו כן אלא משום מאן דאמר 'מקדש ישראל'‪,‬‬
‫הנוסחאות‪ ,‬וכ"ה בדרשות מהר"ח אור זרוע )סימן יט(‬ ‫ונוסח זה אכן אין לאומרו אלא בזמן שהיו מקדשים‬
‫ובטור )סימן תכו( ועו"ר[‪.‬‬ ‫ע"פ הראיה‪ ,‬אבל למאן דאמר 'מקדש חדשים'‪ ,‬אין‬
‫]ועוד מצינו בספרי המקובלים שנחלקו בסדר‬ ‫חילוק בזה בין זמנים שהיו מקדשים ע"פ הראיה ובין‬
‫אמירת תיבות אלו‪ ,‬עי' פרי עץ חיים למהרח"ו )שער‬ ‫זמנים שאין מקדשים ע"פ הראיה‪] ,‬וכדאיתא בראש‬
‫ראש חודש פ"ג( שכ' שיש לומר 'ברוך עושך ברוך יוצרך‬ ‫השנה )כד‪ ,(.‬דכאשר אין בי"ד מקדשים את החודש הרי‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקלד‬

‫נוטריקון יעקב קב‪ .‬ואומר כן שלש פעמים קג‪.‬‬

‫מז‪ .‬ורוקד כנגדה שלש פעמים קד‪ ,‬ואומר שלש פעמים 'כשם שאני רוקד קה כנגדך ]ואיני נוגע‬

‫לרעה'‪ ,‬אלא עיקרו משום השמחה בקיום מצות ברכת‬ ‫ברוך בוראך ברוך קונך'‪ ,‬והיינו כסדר העולמות‬
‫הלבנה שהיא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬וכיון שרוקד נהגו‬ ‫מלמטה למעלה‪ ,‬עשיה יצירה בריאה אצילות‪ ,‬אך בס'‬
‫להוסיף ולומר 'כך אם ירקדו אחרים כנגדי לא יגעו בי‬ ‫עבודת הקודש להחיד"א )מורה באצבע סימן ו' אות קפח(‬
‫לרעה'‪ ,‬וראה לקמן בסמוך )הערה קיט אות א'( ביאור‬ ‫כתב שיש לומר כפי הנוסח הנ"ל הנזכר במסכת‬
‫הענין בהרחבה; וע"ע לעיל )הערה עט( משנ"ת מדברי‬ ‫סופרים‪' ,‬ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך‬
‫כמה ראשונים‪ ,‬שכתבו לבאר בזה דברי הגמ' )סנהדרין‬ ‫בוראך'‪ ,‬וכ"ה בסידור הרש"ש[‪.‬‬
‫מב‪ (.‬דמרימר ומר זוטרא הוו מכתפי אהדדי‪ .‬וע"ע לקט‬
‫˜·‪ .‬כן כתבו הטור )סימן תכו( ועו"ר‪ ,‬ובדברי‬
‫יושר )או"ח עמוד ‪ (70‬שהעיד על רבו בעל תרוה"ד‪,‬‬
‫הראשונים מצינו שני דרכים מפני מה נכון להזכיר‬
‫שכאשר היה חולה‪ ,‬היה מרקד לאחר ברכת הלבנה‬
‫שמו של יעקב אבינו אחר ברכת הלבנה‪ ,‬א‪ .‬בס'‬
‫בגופו בתוך כסאו‪.‬‬
‫תשב"ץ קטן )סימן רכ( כתב לבאר הטעם‪ ,‬לפי שצורתו‬
‫והנה במסכת סופרים )שם( לא נתבאר‪ ,‬האם יש‬
‫של יעקב חקוקה בלבנה‪ ,‬והב"ח )תכו‪,‬א ומ"ש ויש‬
‫לרקוד שלש פעמים קודם שאומר הנוסח שלש‬
‫אומרים( כתב בתוספת ביאור בזה"ל‪ ,‬נראה‪ ,‬דלפי‬
‫פעמים‪ ,‬או שבכל פעם שאומר כן יש לרקוד פעם‬
‫שיעקב נקרא שמש‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל )בראשית רבה‬
‫אחת‪ ,‬דאיתא התם בזה"ל‪ ,‬ורוקד שלש רקידות כנגדה‪,‬‬
‫סח‪,‬יב( על הפסוק )בראשית כח‪,‬יא( כי בא השמש‪ ,‬וכתיב‬
‫ואומר שלש פעמים‪ ,‬כשם שאני רוקד כנגדך ואיני‬
‫)שם לז‪,‬ט( והנה השמש והירח‪ ,‬והלבנה מאירה מאור‬
‫נוגע בך‪ ,‬כך אם ירקדו בני אדם כנגדי לא יגעו בי‪,‬‬
‫השמש‪ ,‬על כן צורת הלבנה מתוקנת בצורת יעקב‪,‬‬
‫עכ"ל; ומדברי הטור )סימן תכו( שכתב ש'רוקד שלש‬
‫עכ"ל; ב‪ .‬האבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה‬
‫פעמים כנגדה ואומר בכל פעם כשם שאני' כו'‪,‬‬
‫ואמרינן במסכת סופרים( כתב לבאר הטעם בזה"ל‪ ,‬ואחר‬
‫מבואר שרוקד פעם אחת בכל פעם שאומר כן‪.‬‬
‫הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך‬
‫ויש להיזהר שלא לכרוע כנגד הלבנה בשעה‬
‫בוראך בר"ת יעקב‪ ,‬מפני שנמשל ללבנה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועוד‬
‫שרוקד כנגדה וז"ל השל"ה )שער האותיות אות ק' ערך‬
‫מצינו במדרש רבה )ויקרא לו‪,‬ד( בזה"ל‪ ,‬אמר הקב"ה‬
‫קדושה אות מ'(‪ ,‬וקיבלתי ממורי הגה"ח מוה"ר שלמה‬
‫לעולמו‪ ,‬עולמי עולמי אומר לך מי בוראך מי יוצרך‪,‬‬
‫ז"ל‪ ,‬ליזהר מאד כשרוקד שלא יכרע ברכיו לרקוד‪ ,‬כי‬
‫יעקב בוראך יעקב יוצרך‪ ,‬ככתוב )ישעיהו מג‪,‬א( בוראך‬
‫אז היה נראה ח"ו כאילו היה כורע נגד הלבנה‪ ,‬אלא‬
‫יעקב ויוצרך ישראל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫יסמוך על אצבעות רגליו וירקוד‪ ,‬ויש להביא ראיה‬
‫לדברי מורי זלה"ה‪ ,‬דאיתא בפרק הרואה )ברכות נט‪(.‬‬ ‫˜‚‪ .‬הנה במסכת סופרים )שם( איתא בזה"ל‪ ,‬ואומר‬
‫אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬הרואה‬ ‫שלש פעמים‪ ,‬סימן טוב סימן טוב סימן טוב תיהוי‬
‫את הקשת בענן צריך שיפול על פניו‪ ,‬שנאמר )יחזקאל‬ ‫לכל ישראל‪ ,‬ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך‬
‫א‪,‬כח( כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' ואראה‬ ‫בוראך כו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ובפשטות יש לפרש ד'שלש פעמים'‬
‫ואפול על פני‪ ,‬לייטי עלה במערבא משום דמיחזי‬ ‫קאי אף לענין אמירת 'ברוך יוצרך'‪ ,‬וכן המנהג‪] ,‬אך‬
‫כמאן דסגיד לקשתא‪ ,‬אבל ברוכי ודאי מברך‪ ,‬עכ"ל‬ ‫מדברי האבודהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה ואמרינן‬
‫השל"ה; והפוסקים העתיקו דברי השל"ה‪ ,‬שיש ליזהר‬ ‫במסכת סופרים( מבו' שאינו אומר כן אלא פעם אחת‪,‬‬
‫שלא לכרוע על ברכיו כנגד הלבנה‪ ,‬בשעה שרוקד‬ ‫ומאי דאיתא במסכת סופרים שאומר שלש פעמים‪ ,‬לא‬
‫ואומר 'כשם אני רוקד'‪ ,‬וכ"ה במגן אברהם )תכו‪,‬ט(‪,‬‬ ‫קאי אלא לענין אמירת 'סימן טוב'[‪.‬‬
‫אליה רבה )תכו‪,‬א(‪ ,‬משנה ברורה )תכו‪,‬יד(‪ ,‬ושא"פ‪.‬‬
‫˜„‪ .‬מסכת סופרים )שם(‪' ,‬ורוקד שלש רקידות‬
‫˜‪ .‰‬ונוסח בני ספרד לומר 'כשם שאנו מרקדים'‪,‬‬ ‫כנגדה'; ובביאור ענין הרקידות נראה‪ ,‬שאינו לרמז‬
‫ויש שכתבו שנוסח זה אינו נכון‪ ,‬כיון שלשון‬ ‫בעלמא ש'כך אם ירקדו אחרים כנגדי לא יגעו בי‬
‫תקלה‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫בך[‪ ,‬כך אם ירקדו אחרים ]או 'אויבי'[ כנגדי לא יגעו בי לרעה' קו‪.‬‬
‫מח‪ .‬ואומר שלש פעמים 'תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן'‪ ,‬וחוזר ואומר‬
‫פסוק זה שלש פעמים למפרע קז‪.‬‬
‫מט‪ .‬יש שכתבו לומר 'דוד מלך ישראל חי וקים' קח‪.‬‬

‫ה' עד יעבור עם זו קנית'‪ ,‬וחוזר ואומר 'קנית זו עם‬ ‫'מרקדים' היינו שגורמים לאחרים לרקוד‪ ,‬ואין כוונתו‬
‫יעבור עד ה' עמך יעבור עד כאבן ידמו זרועך בגדול‬ ‫לומר בזה אלא שאנחנו רוקדים‪ ,‬אך כבר כתב הפרי‬
‫ופחד אימתה עליהם תפול'[‪ ,‬וכן כתבו בספר הרוקח‬ ‫חדש )תכו‪,‬ב( ליישב נוסח זה‪' ,‬לפי שמשוררים ומזמרים‬
‫)סימן רכט( והאבודרהם )הל' ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה‬ ‫לפני הרוקד ועל ידי כך הוא מרקד'; וע"ע בן איש חי‬
‫ואמרינן במסכת סופרים(‪ ,‬וכן כתבו בס' מטה משה )סימן‬ ‫)שנה ב' פרשת ויקרא אות כו( שהעיר עוד לפי נוסח זה‪,‬‬
‫תקלט( ובסידור רבי שבתי סופר )סדר ברכת הלבנה(‪ ,‬וע"ע‬ ‫דעכ"פ היכא שמברך ברכת הלבנה ביחידות‪ ,‬לא יאמר‬
‫מגן אברהם )תכו‪,‬י( ואליה רבה )תכו‪,‬ד( שהביאו דברי‬ ‫'מרקדים' בלשון רבים‪ ,‬אכן עי' מקור חיים לחוו"י‬
‫המטה משה שיש לומר כל הפסוק בשלימותו ישר‬ ‫)תכו‪,‬ב( וכף החיים )תכו‪,‬מא( שכתבו‪ ,‬דאף המברך‬
‫והפוך‪ ,‬וכן הביא המשנה ברורה )תכו‪,‬טו( בשם יש‬ ‫ביחידות אין לו לשנות מן הנוסח הקבוע‪ ,‬ויש לו לומר‬
‫אומרים‪ .‬אך המנהג שאין אומרים אלא חציו הראשון‬ ‫'כשם שאנו מרקדים' בלשון רבים‪.‬‬
‫של הפסוק ישר והפוך‪] ,‬ואומרים 'תפול עליהם אימתה‬
‫ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן'‪ ,‬וחוזרים ואומרים‬ ‫˜‪ .Â‬כ"ה הנוסח במסכת סופרים )שם(‪ ,‬וכעי"ז בספר‬
‫'כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תפול'[;‬ ‫הרוקח )סימן רכט( ובאור זרוע )ח"ב סי' תנו( ובספר‬
‫]ומש"כ להקשות בשו"ת רב פעלים )ח"ד או"ח סימן יא(‪,‬‬ ‫המנהיג )הלכות הלל עמ' רסז(‪ ,‬וכעי"ז כתבו רבינו ירוחם‬
‫ועוד לו בספרו שו"ת תורה לשמה )סימן תעד(‪ ,‬דהא‬ ‫)נתיב יא ח"א( ובכל בו )סימן מג( שאומר 'אם ירקדו‬
‫קיי"ל )מגילה כב‪ (.‬כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא‬ ‫אחרים כנגדי להרע ולהזיקני'‪ ,‬וכן באבודרהם )הל'‬
‫פסקינן ליה‪ ,‬כבר הארכנו בביאור סוגי' זו במקו"א‪,‬‬ ‫ברכות השבח וההודאה‪ ,‬ד"ה ואמרי' במסכת סופרים( ובטור‬
‫ואכמ"ל[‪.‬‬ ‫)סימן תכו( הנוסח 'אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני'‪ ,‬וכן‬
‫נהג הגר"א לומר כנוסח מסכת סופרים הנ"ל )מעשה רב‬
‫˜‪ .Á‬הנה פיסקא זו לא נזכרה כלל במסכת סופרים‬ ‫סימן קס(‪ .‬ובסידורי אשכנז הנפוצים הנוסח 'כך לא‬
‫)שם( ובדברי רוב הראשונים‪ ,‬אך כן מבו' מדברי רבינו‬ ‫יוכלו אויבי לנגוע בי לרעה'‪ ,‬ואין מזכירים כנגד‬
‫בחיי )בראשית לח‪,‬ל(‪] ,‬יעו"ש שהאריך בביאור הענין‬ ‫האויבים 'אם ירקדו עלי'‪ ,‬וצ"ב המקור לזה‪.‬‬
‫שמלכות בית דוד נמשלה ללבנה‪ ,‬ובתו"ד כתב בזה"ל‪,‬‬ ‫ובס' סגולות ישראל )אות ש'( ובס' טעמי המנהגים‬
‫ולפי שמלכות בית דוד בא מפרץ ופרץ כנגד הלבנה‪,‬‬ ‫)עמ' תקסה( הביאו בשם הרה"ק ר' ישראל מרוז'ין‪,‬‬
‫הזכירו חכמי האמת בחידוש הלבנה כו'‪ ,‬דוד מלך‬ ‫סגולה בדוקה לכאב שיניים‪ ,‬לאחר שאומר 'כשם‬
‫ישראל חי וקים‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכ"ה בלקט יושר )או"ח עמ'‬
‫שאני רוקד' כו'‪ ,‬יוסיף ויאמר 'ולא יהיה לי כאב‬
‫‪ ,(69‬שאומרים 'דוד מלך ישראל חי וקים' אחר ברכת‬
‫שיניים'‪ ,‬וכן הובא על הקה"י )ארחות רבינו ח"א עמ' רפט‪,‬‬
‫הלבנה‪ .‬וכן כתבו הרמ"א )תכו‪,‬ב ובדרכ"מ תכו‪,‬ג( והלבוש‬
‫קידוש לבנה פ"י הערה כו‪ ,‬ועוד( שהיה נוהג כן להוסיף‬
‫)תכו‪,‬א( ע"פ דברי רבינו בחיי‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונוהגים לומר דוד‬
‫ולומר 'ולא יהיו לנו כאב שיניים'‪.‬‬
‫מלך ישראל חי וקים‪ ,‬שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד‬
‫להתחדש כמותה‪ ,‬וכנסת ישראל תחזור להתדבק‬ ‫˜‪ .Ê‬מסכת סופרים )פרק כ' ה"א( וכל הראשונים‪.‬‬
‫בבעלה שהוא הקב"ה‪ ,‬דוגמת הלבנה המתחדשת עם‬ ‫והנה יש שכתבו שיש לומר כל הפסוק בשלימותו‬
‫החמה‪ ,‬שנאמר )תהלים פד‪,‬יב( שמש ומגן ה'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולא‬ ‫שלש פעמים ישר והפוך‪] ,‬והיינו שאומר 'תפול עליהם‬
‫מצאתי בדברי הפוסקים מי שהזכיר שיש לאומרו שלש‬ ‫אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקלו‬

‫נ‪ .‬ואומר לחבירו ]או לשלשה בני אדם קט[ שלש פעמים 'שלום עליך' ]או 'שלום‬
‫עליכם'[ קי‪.‬‬

‫עליך'‪ ,‬וכ"ה הגירסא בספרי רוב הראשונים; וע"ע‬ ‫פעמים‪ ,‬אך כ"ה בסידור הרש"ש )סדר ברכת הלבנה(‪.‬‬
‫לקט יושר )או"ח עמ' ‪ (70‬שכתב בזה"ל‪ ,‬לרבו מובהק‬
‫˜‪ .Ë‬הנה במסכת סופרים )פרק כ' ה"א( לא נזכר כלל‬
‫כשנותן לו שלום בשאר ימות השנה‪ ,‬אמר לו שלום‬
‫שיש לומר כן לשלשה בני אדם‪ ,‬ולשון הברייתא שם‬
‫עליך רבי ומורי‪ ,‬לאדם גדול אמר שלום עליכם רבי‪,‬‬
‫'ואומר לחבירו שלש פעמים שלום עליך'‪ ,‬וכ"ה‬
‫אבל כשמקדש הלבנה אינו צריך לדקדק בנתן שלום‬
‫הלשון בדברי רבים מרבותינו הראשונים‪] ,‬עי' ספר‬
‫לרבו‪-] ,‬ורשאי לומר לו בנוסח הקבוע 'שלום עליך'‬
‫הרוקח )סימן רכט(‪ ,‬מחזור ויטרי )סימן תקכז(‪ ,‬שבלי‬
‫או 'שלום עליכם'[‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ויעו"ש עוד בלקט יושר‬
‫הלקט )סימן קסז(‪ ,‬אור זרוע )הלכות ראש חודש סי' תנו(‪,‬‬
‫שכ'‪ ,‬ש'נתן שלום לשלשה העומדים שם אע"פ שהם‬
‫תניא רבתי )סימן לא(‪ ,‬טור )סימן תכו(‪ ,‬ועו"ר‪ ,‬וכ"ה לשון‬
‫אינם מקדשים הלבנה'‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫הרמ"א )תכו‪,‬ב( ועו"פ[‪ ,‬אך מנהג העולם לומר כן‬
‫בטעם אמירת 'שלום עליכם' לחבירו ]או לשלשה‬
‫לשלשה בנ"א 'שלום עליך' ]או 'שלום עליכם'[‪,‬‬
‫בני אדם[‪ ,‬עי' שו"ת מהרי"ל החדשות )סימן מז( שביאר‬
‫ומצינו כן בדברי כמה ראשונים שיש לומר כן לשלשה‬
‫הטעם בזה"ל‪ ,‬הואיל ומצוה רבה עבדי דחשיב לי'‬
‫בני אדם‪ ,‬וכ"ה בדרשות מהר"ח אור זרוע )סימן יט(‪,‬‬
‫כקבלת פני השכינה‪ ,‬ראוי לתת שלום זה לזה מתוך‬
‫לקט יושר )או"ח עמוד ‪] (70‬שכן נהג רבו בעל תרוה"ד[‪,‬‬
‫שמחה ולב טוב שקבלו פני השכינה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב‬
‫מנהגי מהר"ש מנוישטט )סימן שסד(‪ ,‬ועו"ר‪] ,‬וע"ע‬
‫הלבוש )תכו‪,‬א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונותנים שלום כו' משום שמחה‬
‫שלטי הגבורים )על המרדכי‪ ,‬ברכות פ"ח אות א'( שכתב‬
‫שקבלו פני השכינה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועוד מצינו לכמה‬
‫בזה"ל‪ ,‬ונותן שלום לחבירו שלש פעמים אם אין לו‬
‫אחרונים שביארו טעמא דמילתא באופ"א‪ ,‬וכ"כ בס'‬
‫אלא אחד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה הלשון בס' מטה משה )סימן‬
‫מטה משה )סימן תקמ( בזה"ל‪ ,‬ומוהר"ר הירץ כתב כו'‪,‬‬
‫תקמ( ובכנסת הגדולה )סי' תכו הגב"י אות ד'(‪ ,‬וכעי"ז‬
‫אחרי כי קילל ]‪-‬הרשעים[ ואמר 'תפול עליהם אימתה‬
‫לשון הלבוש )סימן תכו סוף ס"א(‪ ,‬ומשמע שאם נמצאים‬
‫ופחד'‪ ,‬ראוי לומר לחבירו לא עליך כי אם שלום‬
‫רבים בסמוך לו‪ ,‬ראוי שיאמר כן לג' בנ"א‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב הפרישה )תכו‪,‬ד(‪ ,‬וכן כתבו המגן‬
‫עי' דרכי משה )תכו‪,‬ג( שכ' שהשואל הרי הוא‬
‫אברהם )תכו‪,‬יא( והמשנה ברורה )תכו‪,‬טז( בזה"ל‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫כמשיב‪ ,‬והיינו שאם השיב לחבירו 'שלום עליך' הר"ז‬
‫מפני שאמר ש'תפול עליהם אימתה'‪ ,‬אומר לחבירו‬
‫כאילו אמר כן בעצמו‪ ,‬ושוב אינו צריך לחזור ולומר‬
‫'שלום עליך'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועוד יש שכתבו לבאר טעם‬
‫כן‪ ,‬ומקור דבריו במנהגי מהר"ש מנוישטט )שם(‬
‫אמירת 'שלום עליכם' לחבירו אחר ברכת הלבנה‪ ,‬ע"פ‬
‫בזה"ל‪ ,‬אמר‪ ,‬מה שמשיב שלש פעמים עליכם שלום‪,‬‬
‫משנ"ת לעיל )הערה ג' אות ה'( מדברי כמה אחרונים‪,‬‬
‫חשיב כאילו אמר להם שלש פעמים שלום עליכם‬
‫שהמברך ברכת הלבנה לא ידאג שמא ימות באותו‬
‫ודיו‪ ,‬עכ"ל; אכן‪ ,‬המנהג להשיב לחבירו 'עליכם‬
‫החודש‪ ,‬וזהו שאומר לחבירו‪ ,‬לאחר שבירכת ברכת‬
‫שלום'‪ ,‬מלבד מה שאומר בעצמו ג' פעמים 'שלום‬
‫הלבנה כהלכתה‪ ,‬מובטח לך שמהיום ועד סוף החודש‬
‫עליכם'‪ ,‬ואפשר שנהגו כן ע"פ דברי הגמ' )ברכות ה‪(:‬‬
‫יהיה 'שלום עליך'‪] ,‬אך לפ"ז יש לומר כן דווקא למי‬
‫שהנותן שלום לחבירו ואינו משיבו נקרא גזלן‪.‬‬
‫שכבר בירך ברכת הלבנה‪ ,‬וצ"ע[‪ .‬ועוד מצינו בדברי‬
‫והיכא שעומד באמצע הברכה וחבירו מברכו‬
‫האחרונים ביאורים נוספים בטעם אמירת 'שלום‬
‫בברכת 'שלום עליכם'‪ ,‬אין לו להפסיק מברכתו‬
‫עליכם' אחר ברכת הלבנה‪ ,‬עי' פרי עץ חיים למהרח"ו‬
‫להשיב לחבירו 'עליכם שלום'‪] ,‬וע"ע משנה ברורה‬
‫)שער ראש חודש פ"ג(‪ ,‬אליה רבה )סי' תכו סוף סק"ד(‪ ,‬בן‬
‫)סו‪,‬ב(‪ ,‬ודו"ק[‪ ,‬אך נראה שעכ"פ רשאי להטות ראשו‬
‫איש חי )שנה ב' פרשת ויקרא אות כח(‪ ,‬וכף החיים )תכו‪,‬מו(‪,‬‬
‫מפני הכבוד‪.‬‬
‫מה שכתבו בזה בביאור הענין‪.‬‬
‫ובטעם הדבר שאומר 'שלום עליכם' שלש פעמים‪,‬‬ ‫˜‪ .È‬מסכת סופרים )שם(‪ ,‬ושם הגירסא 'שלום‬
‫תקלז‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫נא‪ .‬ואומר שלש פעמים 'סימן טוב תהיה לכל ישראל' קיא‪.‬‬
‫נב‪ .‬ויש שמוסיפים פסוקים ומזמורים נוספים קיב‪ ,‬קול דודי הנה זה בא קיג‪ ,‬שיר למעלות‬

‫)סי' שפה ס"א‪ ,‬בירור הלכה ד"ה שואל(‪.‬‬ ‫עי' שו"ת כתב סופר )או"ח סימן לד ד"ה ומידי( שכ' שהוא‬
‫כנגד ג' שלומים שיהיו לעתיד לבוא‪ ,‬שלום מיצר הרע‪,‬‬
‫˜‪ .‡È‬כ"ה במסכת סופרים )פרק כ' ה"א(‪ ,‬ושם‬
‫שלום בין אדם לחבירו‪ ,‬ושלום מחיות טורפות שלא‬
‫הגירסא שאומר שלש פעמים 'סימן טוב סימן טוב‬
‫ירעו ולא ישחיתו עוד‪ ,‬יעו"ש בארוכה; ובספר החיים‬
‫סימן טוב תיהוי לכל ישראל‪ ,‬וכ"ה הנוסח בדברי‬
‫)להג"ר בצלאל אחי מהר"ל מפראג‪ ,‬גאולה וישועה פרק ו'( כתב‬
‫הראשונים שאומר שיהא סימן טוב 'לישראל'‪ ,‬והנוסח‬
‫לבאר שהוא כנגד ג' כוכבים הממונים על כל מיני‬
‫הנדפס בסידורי התפילה כיום 'יהא לנו ולכל ישראל'‬
‫הרעה והיגון‪ ,‬יעו"ש; ובס' טעמי המנהגים )אות תס(‬
‫מקורו בפרי עץ חיים למהרח"ו )שער ראש חודש פ"ג(‪,‬‬
‫וכן תוספת התיבות 'ומזל טוב' אינו מדברי‬ ‫הביא בשם בעל 'בני יששכר' ביאור נוסף בזה‪ ,‬ע"פ‬
‫הראשונים‪.‬‬ ‫הכתוב )תהלים קיט‪,‬קסה( שלום רב לאוהבי תורתך‪,‬‬
‫ובמסכת סופרים )שם( מסתיים כאן סדר אמירת‬ ‫ו'ריבוי' מורה על שלשה‪ ,‬ועי"ז 'אין למו מכשול'‪,‬‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬וע"ע מעשה רב )סימן קסא( שהגר"א לא‬ ‫יעו"ש‪.‬‬
‫היה אומר עוד פסוקים ומזמורים מלבד הנ"ל הנזכרים‬ ‫לענין אמירת 'שלום עליכם' ]בסדר קידוש לבנה[‬
‫לאבל‪ ,‬בס' שמירת שבת כהלכתה )ח"ב פרק סה הערה‬
‫במסכת סופרים‪ ,‬וכ"ה בכל הסידורים הישנים‪ ,‬שסדר‬
‫ברכת הלבנה מסתיים באמירת 'סימן טוב'‪ ,‬והפסוקים‬ ‫קסג( הביא בשם הגרש"ז אוירבך בזה"ל‪ ,‬דיש להסתפק‬
‫והמזמורים דלקמן בסמוך אינם אלא תוספות‬ ‫בדבר‪ ,‬דכיון שעיקר הטעם שאומרים ג' פעמים שלום‬
‫מאוחרות יותר‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫עליכם‪ ,‬הוא מפני שאמרו קודם 'תפול עליהם אימתה‬
‫ופחד'‪ ,‬וגם האמירה אינה בדרך של שאילת שלום‬
‫˜‪ .·È‬וע"ע משנה ברורה )תכו‪,‬טז( שהביא שישנם‬ ‫כאדם השואל מחבירו‪ ,‬שהרי הוא אומר דבר זה‬
‫פסוקים ומזמורים נוספים שנהגו לאומרם ]מלבד‬ ‫לעומדים מסביבו מבלי להשגיח כלל מי הם‪ ,‬וגם‬
‫הפסוקים הנ"ל המבוארים במסכת סופרים[‪ ,‬ולא‬ ‫הואיל ולא ראינו שהאבל מתרחק קצת מהציבור‪ ,‬לכן‬
‫העתיק פסוקים אלו לפי שכבר נהגו הכל לאומרם‬ ‫נראה לי דמותר בכל ענין‪ ,‬ומכ"מ טוב שלא יאמר‬
‫ונדפסו בסידורים‪ .‬וע"ע בן איש חי )שנה ב' פרשת ויקרא‬ ‫לאבל שעל ידו כל שלושים יום‪ ,‬או שנים עשר חודש‬
‫אות כז( שהביא פסוקים ומזמורים נוספים ]מלבד‬ ‫לאביו ולאמו‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה בשמו בס' הליכות‬
‫המבוארים לקמן בסמוך[ שנהגו לאומרם אחר אמירת‬ ‫שלמה )הלכות ראש חודש‪ ,‬פרק א' סעיף לא‪ ,‬ושם בהערות(;‬
‫ברכת הלבנה‪.‬‬ ‫ובס' מנחת שלמה )עמ"ס מועד קטן‪ ,‬הערות בהל' אבילות עמ'‬
‫˜‪ .‚È‬מטה משה )סימן תקמא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬קבלה מהחסיד‬ ‫קכג( הובא ג"כ בשמו שיש להחמיר בזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬גם‬
‫ר"י מריגנשבורג ]‪-‬רבי יהודה החסיד[ לומר )שיר‬ ‫אפשר דאסור לומר שלום עליכם לאבל בתוך שלושים‬
‫השירים ב‪,‬ח‪-‬ט( קול דודי הנה זה בא וגו'‪ ,‬דומה דודי‬ ‫או בתוך י"ב חודש על אביו ואמו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן מצינו‬
‫לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו‬ ‫לכמה מגדולי ההוראה שהחמירו בזה‪ ,‬שאין לומר‬
‫משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכ"ה‬ ‫'שלום עליכם' ]בסדר קידוש לבנה[ לאבל תוך י"ב‬
‫במגן אברהם )תכו‪,‬י(‪ ,‬שיירי כנה"ג )סימן תכו הגה"ט אות‬ ‫חודש על אביו ואמו או תוך שלושים על שאר קרוביו‪,‬‬
‫ט'(‪ ,‬אליה רבה )תכו‪,‬ד(‪ ,‬ועו"פ; ויש שהביאו כמקור‬ ‫וכ"כ בס' גשר החיים )להגרי"מ טוקצ'ינסקי‪ ,‬פרק כא סימן יג‬
‫וטעם למנהג זה‪ ,‬הא דאיתא במדרש )שיה"ש רבה ב‪,‬ח(‬ ‫אות ח'(‪ ,‬ובס' זה השולחן )להגר"ש דבליצקי‪ ,‬ח"א סימן תכו(‪,‬‬
‫בזה"ל‪ ,‬קול דודי הנה זה בא כו'‪ ,‬רבי יהודה אומר‪,‬‬ ‫ובס' בדי השולחן )שפד‪,‬ג(‪ .‬אך בשם הגרי"ש אלישיב‬
‫קול דודי הנה זה בא זה משה‪ ,‬בשעה שבא ואמר‬ ‫הובא )לבנה בחידושה עמ' תרמ( להקל בזה‪ ,‬שאי"ז בכלל‬
‫לישראל בחודש זה אתם נגאלים‪ ,‬אמרו לו משה רבינו‬ ‫שאילת שלום שנאסרה לאבל‪ ,‬וכ"כ בס' דברי סופרים‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקלח‬

‫אשא עיני קיד‪ ,‬הללוי‪-‬ה הללו א‪-‬ל בקדשו קטו‪ ,‬תנא דבי רבי ישמעאל קטז‪ .‬ונהגו לומר‬
‫לאחמ"כ עלינו לשבח קיז וקדיש קיח‪.‬‬

‫החודש‪ ,‬ואף דאיכא מאן דאמר )נדה סא‪ (:‬דמצוות‬
‫בטילות לעתיד לבוא‪ ,‬אך הרמב"ם )פי"ב מהל' מלכים‬
‫ה"ב( פסק כדעת שמואל דאין בין עוה"ז לימות‬
‫המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד‪] ,‬וכעי"ז בס'‬
‫והאיש משה )להג"ר משה סולובייצ'יק‪ ,‬ח"א עמ' קכו(‪,‬‬
‫שהג"ר שמחה זעליג ריגר לא היה אומר תיבות אלו‬
‫מחמת קושי' זו[‪ ,‬וצ"ע; ובס' אעלה בתמר )מתורת בית‬
‫בריסק‪ ,‬עמ' קלח בהערה( כתב בשם מו"ר הגרי"ג‬
‫אדלשטיין ליישב בזה"ל‪ ,‬דמצות קידוש הלבנה אינו‬
‫תלוי כלל במילוי הלבנה וחיסורה‪ ,‬אלא בכל כ"ט יום‬
‫י"ב שעות ותשצ"ג חלקים‪ ,‬הלבנה מסיימת סיבוב‬
‫הגלגל ונפגשת עם החמה‪ ,‬וזהו רגע המולד אצלנו‪,‬‬
‫וא"כ גם אם הלבנה תהיה שלימה כל החודש ולא‬
‫יהיה לה שום חיסור‪ ,‬מכ"מ רגע המולד היינו דיבוק‬
‫הלבנה עם החמה ישאר תמיד‪ ,‬ואותו הרגע הוא‬
‫תחילת מחזור חדש של הלבנה בגלגל ומתחיל חודש‬
‫חדש‪ ,‬וכשהעדים יעידו שראו את הלבנה בנקודתה‬
‫דבוקה עם החמה שהוא היום שעת המולד‪ ,‬יקדשו‬
‫בי"ד ע"פ ראיה זו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪.‬‬
‫˜‪ .ÊÈ‬בביאור טעם אמירת עלינו לשבח אחר ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬עי' ביאור הלכה )תכו‪,‬ב ד"ה ומברך( שכתב‬
‫בזה"ל‪ ,‬ושמעתי מאחד דברי טעם‪ ,‬במה שנהגו בכמה‬
‫מקומות אחר קידוש לבנה לומר עלינו לשבח‪ ,‬היינו‬
‫שלא יטעו ח"ו במה שאנו יוצאים נגד הלבנה ושמחים‬
‫נגדה‪ ,‬שיש שום חשש רעיון שאנו נותנים כבוד‬
‫ללבנה‪ ,‬לכך אנו אומרים עלינו לשבח‪ ,‬ומסיימים כי‬
‫ה' הוא האלוקים בשמים ממעל וגו' אין עוד‪ ,‬ומה‬
‫שאנו יוצאים הוא רק כדי לראות גבורות של הקב"ה‬
‫שהוא מאיר ברצונו לכל באי עולם‪ ,‬וכענין שנאמר‬
‫)ישעיהו מ‪,‬כו( שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫]ויש מי שכתב לדקדק בדברי הביאה"ל הנ"ל‪,‬‬
‫שכתב שמסיימים באמירת כי ה' הוא האלוקים כו'‪,‬‬
‫שאין צריך לומר אלא 'עלינו לשבח' עד 'אין עוד'‪ ,‬אך‬
‫אין צריך להמשיך ולומר 'על כן נקוה'‪ ,‬וכן יש‬
‫שהביאו בשם הגר"ח קניבסקי‪ ,‬אך כבר הובא )לבנה‬
‫)בראשית‬ ‫היאך אנו נגאלים‪ ,‬והלא אמר הקב"ה לאברהם‬
‫טו‪,‬יג( ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה‪ ,‬ועדיין אין‬
‫בידינו אלא מאתים ועשר שנה‪ ,‬אמר להם הואיל והוא‬
‫חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג‬
‫על ההרים‪ ,‬אין הרים וגבעות האמורים כאן אלא‬
‫קיצים ועיבורים‪ ,‬מדלג על החשבונות ועל הקיצים‬
‫ועיבורים ובחודש הזה אתם נגאלים‪ ,‬שנאמר )שמות‬
‫יב‪,‬ב( החודש הזה לכם ראש חדשים‪ ,‬ע"כ‪] ,‬והרי לן‬
‫דבקרא ד'החדש הזה לכם ראש חדשים' נרמז ענין‬
‫הגאולה[‪.‬‬
‫˜‪ .„È‬של"ה )מסכת פסחים פרק נר מצוה אות ו'(‪ ,‬מגן‬
‫אברהם )תכו‪,‬י(‪ ,‬אליה רבה )תכו‪,‬ד(‪ ,‬באר היטב )תכו‪,‬ח(‪,‬‬
‫ועו"א‪] ,‬וע"ע סידור רבי שבתי סופר )סדר ברכת הלבנה(‪,‬‬
‫מש"כ שיש להוסיף ולומר אחר אמירת מזמור זה[‪.‬‬
‫לענין אמירת מזמור 'למנצח בנגינות מזמור שיר'‬
‫)תהלים סז( אחר ברכת הלבנה‪ ,‬לא מצאתי לזה מקור‬
‫בדברי הפוסקים‪ ,‬ונזכר בסידור הרוו"ה ובסידור‬
‫עבודת ישראל‪ ,‬וע"ע שו"ת דברי יציב )או"ח סימן צו אות‬
‫א'( מש"כ בטעם אמירת מזמור זה‪.‬‬
‫˜‪ .ÂË‬של"ה )מסכת פסחים פרק נר מצוה אות ו'(‪ ,‬מגן‬
‫אברהם )תכו‪,‬י(‪ ,‬אליה רבה )תכו‪,‬ד(‪ ,‬באר היטב )תכו‪,‬ח(‪,‬‬
‫ועו"א‪.‬‬
‫˜‪ .ÊË‬וכדאי' בסנהדרין )מב‪ ,(.‬אלמלא לא זכו‬
‫ישראל אלא להקביל פני אביהם כל חודש וחודש‬
‫דיים‪ ,‬אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד‪ ,‬ע"כ‪] ,‬כ"ה‬
‫הגירסא בגמ'‪ ,‬והנוסח הנדפס בסידורים שונה‬
‫במקצת[; ענין אמירת ברייתא זו אחר ברכת הלבנה‪,‬‬
‫נזכר בשל"ה )מסכת פסחים פרק נר מצוה אות ו'(‪ ,‬מגן‬
‫אברהם )תכו‪,‬י(‪ ,‬אליה רבה )תכו‪,‬ד(‪ ,‬באר היטב )תכו‪,‬ח(‪,‬‬
‫ועו"א‪.‬‬
‫ובס' ימלא פי תהלתך )להגראי"ל שטיינמן‪ ,‬עיונים‬
‫בתפילה עמ' שלח( הביא בשם הג"ר שמחה זעליג ריגר‬
‫שהקשה‪ ,‬במה שנהגו להוסיף ולהתפלל לאחמ"כ‪' ,‬יהי‬
‫רצון מלפניך למלאות פגימת הלבנה‪ ,‬ולא יהיה בה‬
‫שום מיעוט‪ ,‬ויהי אור הלבנה כאור החמה' כו'‪ ,‬היאך‬
‫אנו מבקשים דבר זה שעל ידו יפסידו מצות קידוש‬
‫תקלט‬ ‫‪ /‬פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה‬ ‫מים רבים‬

‫נג‪ .‬נוהגים לעשות שמחות וריקודים אחר אמירת ברכת הלבנה‪ ,‬דוגמת שמחת נישואין‪ ,‬ועי'‬
‫הערה קיט קכ‪ .‬וילך לביתו בלב טוב קכא‪.‬‬

‫ואח"כ קדיש דרבנן‪ ,‬ומה מאד טוב ויפה הענין‪ ,‬כי‬ ‫בחידושה עמ' קעה( שאף הגר"ח עצמו נהג לומר אף 'על‬
‫לעתיד ילך פגם הלבנה ותהיה אור הלבנה כאור‬ ‫כן נקוה'[‪.‬‬
‫החמה‪ ,‬ואז יתגדל ויתקדש שמיה רבא כו'‪ ,‬ויהיה השם‬ ‫אכן יש שכתבו לפקפק באמירת 'עלינו לשבח'‬
‫שלם והכסא שלם כנודע ליודעי חן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אחר ברכת הלבנה‪ ,‬וכ"ה בס' עבודת הקודש להחיד"א‬
‫אלא שנחלקו הדעות בזה‪ ,‬אשר המנהג הנפוץ‬ ‫)מורה באצבע סימן ו' אות קצ( ובס' חסד לאלפים )סי' תכו‬
‫בזמנינו לומר אחר ברכת הלבנה 'קדיש שלם' ]קדיש‬ ‫סוף ס"ה( שאין לאומרו‪ ,‬וז"ל החיד"א‪ ,‬אחר ברכת‬
‫יתום[‪ ,‬וכ"ה בס' דרכי חיים ושלום )אות תצא( ועו"א‪,‬‬ ‫הלבנה לא יאמר עלינו לשבח על כן נקוה כו'‪ ,‬כמו‬
‫אכן בדברי כמה אחרונים מבו' שיש לומר אחר ברכת‬ ‫שנתפשט בבלי דעת באיזה עיירות‪ ,‬אלא אחר תנא‬
‫הלבנה קדיש דרבנן‪ ,‬שהרי אמר ברייתא דרבי‬ ‫דבי רבי ישמעאל יאמר 'שלום עליכם'‪ ,‬והמשכיל יבין‪,‬‬
‫ישמעאל שהיא כלימוד תורה‪ ,‬וכן כתבו השל"ה )מסכת‬ ‫די בהערה זו בקצ"ר אמיץ‪ ,‬וזה כלל גדול שלא ינהג‬
‫פסחים שם‪ ,‬שער האותיות שם( ובסידור היעב"ץ )סדר קידוש‬ ‫שום דבר עד שידע שורש המנהג מרז"ל או מכתבי‬
‫לבנה( ועו"א‪.‬‬ ‫האריז"ל האמיתיים‪ ,‬או שידע טעם כעיקר למנהג‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫˜‪ .ËÈ‬א‪ .‬הנה בדברי כמה ראשונים מצינו שכתבו‪,‬‬
‫ובקונט' תפילת דוד להאדר"ת )עמ' פח( כתב בזה‬
‫שנהגו לרקוד אחר ברכת הלבנה‪ ,‬לגודל השמחה‬
‫בזה"ל‪ ,‬נראה לי מה שהחל המנהג לאמר 'עלינו'‬
‫בקיום מצוה זו שהיא כהקבלת פני השכינה‪ ,‬ובפירושי‬
‫בברית מילה או אחרי קידוש לבנה‪ ,‬אם כי יאות מאד‬
‫התפילה להרוקח )אות קח‪ ,‬במהדו' הרשלר ח"ב עמ' תרה(‬
‫מה שאומרים שם 'שלא עשנו כגויי הארצות' ו'שלא‬
‫כתב בזה"ל‪ ,‬ולמה מרקדין כנגד הלבנה‪ ,‬לפי שכתוב‬
‫שם חלקנו כהם'‪ ,‬בכל זאת נראה לי שנשתרבב המנהג‬
‫)איוב לח‪,‬ט( בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו‪ ,‬ואומר‬
‫מאז הונהג שיהיו כל הברית מילה בביהכנ"ס‪ ,‬והיו‬
‫בפרקי דרבי אליעזר )פרק ז'( זו הלבנה שמונחת כבין‬
‫מביאים את התינוקות עוד קודם 'עלינו' למען יהיו כל‬
‫שתי קערות‪ ,‬וכתוב בשכינה )איוב כו‪,‬ט( פרשז עליו‬
‫העם עדיין שם משום פרסום המצוה‪ ,‬ואחרי זה אמרו‬
‫עננו‪ ,‬חשכת מים עבי שחקים )תהלים יח‪,‬יב(‪ ,‬וכתוב‬
‫'עלינו'‪ ,‬וכן היו מקדשים את הלבנה בבתי כנסיות‪,‬‬
‫)תהלים יח‪,‬י( וערפל תחת רגליו‪ ,‬ואמרי' בסנהדרין )מב‪(.‬‬
‫ולא בחצר בתי הכנסיות או ברחובות‪ ,‬שאין המקומות‬
‫המקדש על הלבנה כאילו מקבל פני שכינה‪ ,‬לכך‬
‫נקיים‪ ,‬על כן קבעו לקדש קודם 'עלינו' בעוד כל‬
‫מרקדין‪ ,‬כמו )יחזקאל א‪,‬יד( והחיות רצוא ושוב כמראה‬
‫הציבור ביחד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולדבריו הרי שלמנהגנו לומר‬
‫הבזק‪ ,‬לכך מברכים עליה עד חציה כקשת‪ ,‬כן מראה‬
‫'עלינו לשבח' אחר תפילת ערבית‪ ,‬שוב אין צריך‬
‫הנוגה כמראה דמות כסא )יחזקאל א‪,‬כח(‪ ,‬סוד ה' ליראיו‪,‬‬
‫לחזור ולאומרו לאחר ברכת הלבנה‪.‬‬
‫עכ"ל; ועוד מצינו בספר המנהגות )להרא"ש מלוניל‪,‬‬
‫עוד יש לציין למה שהובא בס' דינים והנהגות‬
‫הלכות ראש חודש דף לה ע"ב( בזה"ל‪ ,‬והאי דנהיגינן לרקד‬
‫חזו"א )פרק יז ס"ז( בזה"ל‪ ,‬יש אומרים משמו‪ ,‬דמה‬
‫לפניה‪ ,‬טעמא דהא מילתא משום שמחה‪ ,‬שחייבים אנו‬
‫שנוהגים לומר 'עלינו' אחר קידוש לבנה‪ ,‬אינו אלא‬
‫לשמוח על מצוה ראשונה שצוה הקב"ה לנו‪ ,‬ועוד‬
‫בציבור ולא ביחיד‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הובא בס' מעשה איש‬
‫שיש לנו לשמוח הרבה על שקיבלנו פני השכינה‪,‬‬
‫)ח"ז עמ' קלט( מכתבי הגר"ח קניבסקי בשם החזו"א‪.‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ואף הרמ"א )תכו‪,‬ב( הביא דבריהם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונוהגים‬ ‫˜‪ .ÁÈ‬בטעם אמירת קדיש אחר ברכת הלבנה‪ ,‬כתב‬
‫לומר דוד מלך ישראל חי וקים‪ ,‬שמלכותו נמשל‬ ‫השל"ה )מסכת פסחים פרק נר מצוה אות ו'( בזה"ל‪ ,‬וענין‬
‫ללבנה ועתיד להתחדש כמותה‪ ,‬וכנסת ישראל תחזור‬ ‫הקדיש הוא‪ ,‬שיתגדל ויתקדש ויהיה שם רבא‪ ,‬שם‬
‫להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה‬ ‫מלא‪ ,‬ואז תהיה אור הלבנה כאור החמה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועוד‬
‫המתחדשת עם החמה‪ ,‬שנאמר )תהלים פד‪,‬יב( שמש ומגן‬ ‫כתב במקו"א )שער האותיות ערך ק' אות כח( בזה"ל‪,‬‬
‫פרק כב ‪ -‬ברכת הלבנה ‪ /‬מים רבים‬
‫אפשר לדחות היום‪ ,‬משא"כ הכא דאפשר לעשות‬
‫המצוה מקודם השבת או לדחות לאחר השבת‪ ,‬עכ"ל;‬
‫אכן למשנ"ת שאין כוונת הראשונים והרמ"א הנ"ל‬
‫אלא לאותם ג' רקידות שרוקדים באמירת 'כשם שאני‬
‫רוקד'‪ ,‬וכבר נתבאר לעיל בסמוך )הערה קד( מדברי‬
‫השל"ה ועו"א‪ ,‬שריקודים אלו אינם אלא כעין קפיצות‬
‫קטנות ]וכן נוהגים[‪ ,‬הרי שאי"ז ריקוד שאסרו חכמים‬
‫בשבת ויו"ט‪ ,‬ואין בזה כדי ליתן טעם למה שאין‬
‫מברכים ברכת הלבנה בשבת ויו"ט‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ב‪ .‬והמנהג בזמנינו לרקוד מעט אחר אמירת ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬ולזמר הפיוט 'טובים מאורות' אחר אמירת‬
‫ברכת הלבנה‪] ,‬ואין אומרים כל הפיוט כפי שאומרים‬
‫בברכות ק"ש בשבת‪ ,‬אלא מ'טובים מאורות' עד 'ראה‬
‫והתקין צורת הלבנה'[‪ ,‬וכמעט שלא נזכר דב"ז בדברי‬
‫האחרונים‪ ,‬ולא מצאתי כן אלא בס' דרכי חיים ושלום‬
‫)מונקאטש‪ ,‬אות תצא( ובס' שנות חיים )להגרא"ח נאה‪ ,‬סימן‬
‫יד אות כב(‪] ,‬יעו"ש שכתב הגרא"ח נאה בזה"ל‪,‬‬
‫והאשכנזים נוהגים לומר אחר גמר ברכת הלבנה‬
‫'טובים מאורות' עד 'והתקין צורת הלבנה'‪ ,‬ומנהג יפה‬
‫הוא‪ ,‬עכ"ל[‪ .‬וראה עוד בס' ארחות רבינו )ח"א עמ' קעז(‪,‬‬
‫שהקה"י לא נהג לאומרו אחר ברכת הלבנה‪.‬‬
‫ולענין הריקוד ושירת 'טובים מאורות' בתשעת‬
‫הימים‪] ,‬לדעת הפוסקים שיש לברך ברכת הלבנה‬
‫קודם תשעה באב‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )סעיף כא‪ ,‬ושם‬
‫בהערות( דעות הפוסקים בזה[‪ ,‬יש מגדולי ההוראה‬
‫שהורו שאין לנהוג כן בתשעת הימים‪ ,‬וכן הובא בשם‬
‫הגרש"ז אוירבך )הליכות שלמה הל' תפילה פרק טו הערה ‪,22‬‬
‫הליכות שלמה הל' ראש חודש פ"א הערה ‪ ,108‬הליכות שלמה הל'‬
‫בין המצרים פרק יד הערה ‪ ,(38‬וכ"כ בשו"ת תשובות‬
‫והנהגות )ח"א סימן רו(; אך יש מגדולי ההוראה שהורו‪,‬‬
‫דשפיר דמי לנהוג כן אף בתשעת הימים‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬
‫ישכיל עבדי )ח"ח סימן לח אות ד'(‪] ,‬וז"ל‪ ,‬נראה דבכיוצא‬
‫בזה בודאי דאין להחמיר שלא לשיר 'טובים מאורות'‪,‬‬
‫ואדרבה מצוה איכא‪ ,‬דמכיון דצריך לברך אותה‬
‫בשמחה‪ ,‬ובדוחק התרנו לו לפני תשעה באב‪ ,‬ודאי‬
‫צריכים לעשות דבר המביא לידי שמחה לכבוד‬
‫השכינה‪ ,‬אף שאנחנו שרויים באבילות‪ ,‬שאין אנו‬
‫צריכים להראות אבילות כלפי השכינה שבאנו להקביל‬
‫פניה כו'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬וכן הובא בשם הגרי"י פישר )הליכות‬
‫אבן ישראל‪ ,‬מועדים ח"א עמ' שמז(‪ ,‬הגרי"ש אלישיב )הלכות‬
‫חג בחג קידוש לבנה פרק יג הערה ‪ ,116‬קידוש לבנה פרק ח' הערה‬
‫תקמ‬
‫ה'‪ ,‬ולכך עושים שמחות וריקודים בקידוש החודש‬
‫דוגמת שמחת נישואין‪ ,‬עכ"ל; ובדרכי משה )תכו‪,‬ג(‬
‫הוסיף עוד וכתב בזה"ל‪ ,‬ודע‪ ,‬כי כל עניינים אלו‬
‫שצריכים להיות בשמחה בקידוש החודש וענין‬
‫הריקודים‪ ,‬יש לו סוד גדול בדרך הקבלה‪ ,‬וכבר‬
‫הארכתי בו תודה לא‪-‬ל בפירוש האגדות שלי במסכת‬
‫סנהדרין‪ ,‬וכתבתי שכולם הם ענייני שמחת נישואין‬
‫שהאשה חוזרת ומתחדשת לבעלה‪ ,‬וכמש"כ לעיל‬
‫)תיז‪,‬א( בשם או"ז )ח"ב סי' תנד(‪ ,‬והוא סוד קידוש‬
‫החודש‪ ,‬והמשכיל יבין‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן הנראה עיקר בזה‪ ,‬שאין כוונת הראשונים‬
‫והרמ"א הנ"ל למה שנוהגים לרקוד אחר סיום אמירת‬
‫סדר הברכה וכל הפסוקים הנ"ל‪ ,‬אלא בביאור המנהג‬
‫הקדום הנזכר במסכת סופרים הנ"ל )הערה קד(‪ ,‬שמיד‬
‫אחר הברכה ]ואמירת 'ברוך יוצרך'[ רוקד ג' רקידות‬
‫כנגד הלבנה‪ ,‬וטעם רקידות אלו הוא כדי להראות‬
‫גודל שמחתנו בקיום מצוה זו שהיא כהקבלת פני‬
‫השכינה‪] ,‬ומה שמוסיף ואומר 'כך אם ירקדו אחרים‬
‫כנגדי לא יגעו בי לרעה'‪ ,‬אינו טעם לעצם הריקוד‪,‬‬
‫אלא תוספת לרמז בעלמא‪ ,‬שכשם שאנו רוקדים‬
‫להראות גודל השמחה בקיום מצוה זו‪ ,‬כך לא יוכלו‬
‫אחרים לרקוד כנגדנו לרעה[; ואילו היתה כוונת‬
‫הראשונים הנ"ל ליתן טעם במה שנהגו לרקוד לאחר‬
‫סיום אמירת כל סדר הפסוקים הנ"ל‪ ,‬היה להם לכתוב‬
‫בתחילה שנהגו לרקד אף לאחר סיום אמירת סדר‬
‫הפסוקים הנ"ל ]מלבד מה שנהגו לרקד באמירת 'כשם‬
‫שאני רוקד'[‪ ,‬ולאחמ"כ לפרש טעם המנהג‪ ,‬וממה‬
‫שלא כתבו מנהג זה שנהגו לרקוד אחר סיום אמירת‬
‫סדר הפסוקים הנ"ל‪ ,‬נראה שאין כוונתם אלא ליתן‬
‫טעם למנהג הקדום המוזכר במסכת סופרים הנ"ל‪,‬‬
‫לרקוד ג' רקידות כנגד הלבנה‪] ,‬קודם אמירת 'כשם‬
‫שאני רוקד'[‪ ,‬ולזה ביארו דהיינו משום גודל השמחה‬
‫בקיום מצוה זו; וכן נראה בביאור כוונת הרמ"א הנ"ל‪,‬‬
‫ודו"ק‪.‬‬
‫ולפי דברינו יש להקשות על מש"כ במשנה ברורה‬
‫)שער הציון תכו‪,‬יב( בביאור טעמא דמילתא שאין‬
‫מברכים ברכת הלבנה בשבת ויו"ט‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וע"פ‬
‫פשוטו יש לומר‪ ,‬משום דעושין את המצוה בשמחה‬
‫ורגיל לבוא לידי ריקודים‪ ,‬וכמו דמשמע אח"כ בהג"ה‬
‫)דברי הרמ"א הנ"ל(‪ ,‬וזה איסור בשבת‪ ,‬ואף דריקודין של‬
‫מצוה התירו וכמו בשמחת תורה‪ ,‬שאני התם דאי‬
‫תקמא‬ ‫‪ /‬פרק כג ‪ -‬הברכות שנברך בביאת המשיח‬ ‫מים רבים‬

‫פרק כג ‪ -‬הברכות שנברך בביאת המשיח‬

‫א‪ .‬על א השמועה הטובה בביאת המשיח‪ ,‬יש לברך ברכת הטוב והמטיב‪] ,‬ויש אומרים‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬ועי' הערה[ ב‪.‬‬

‫אות כח(‪ ,‬ועוד לו בספרו רוח חיים )תכו‪,‬ה( ובספרו ראה‬ ‫)אשי ישראל עמ'‬ ‫ה'‪ ,‬נחמת ישראל עמ' לח(‪ ,‬והגר"ח קניבסקי‬
‫חיים )ח"א פרשת בא עמ' של(‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וכ"כ בכף החיים‬ ‫תשפד‪ ,‬מועדי הגר"ח ח"א עמ' קמז‪ ,‬נחמת ישראל שם(‪ ,‬וע"ע‬
‫)להגרי"ח סופר‪ ,‬תכו‪,‬מט(; וביאור מנהג זה‪ ,‬לפי שאמרו‬ ‫שו"ת משנה הלכות )חלק יא סימן תמג( מש"כ בזה‪.‬‬
‫חז"ל )שבת קלט‪ (.‬אין ישראל נגאלים אלא בצדקה‪,‬‬
‫˜‪ .Î‬יש שנהגו לנער שולי הבגדים לאחר ברכת‬
‫לפיכך תיכף אחר שאנו אומרים 'שהם עתידים‬
‫הלבנה‪ ,‬ומקור מנהג זה בפרי עץ חיים )שער ראש חודש‬
‫להתחדש כמותה'‪ ,‬יש להפריש וליתן צדקה‪ ,‬כדי‬
‫פ"ג( בזה"ל‪ ,‬אחר ברכת הלבנה צריך לנער שולי‬
‫שבזכות מצוה זו נזכה לגאולה בקרוב‪.‬‬
‫הבגדים להבריח החיצונים והקליפות שנבראו‬
‫˜‪ .‡Î‬מסכת סופרים )שם(‪ ,‬וכן כתב הטור‬
‫)סימן‬ ‫מקטרוג הלבנה‪ ,‬ומורי ]‪-‬האר"י[ ז"ל היה נוהג לנער‬
‫תכו(‪ ,‬והלבוש )תכו‪,‬א( כתב בזה"ל‪ ,‬וילך לביתו בלב‬ ‫כנפות הטלית קטן כי הוא בד המלכות כנודע‪ ,‬עכ"ל;‬
‫טוב כאילו קיבל פני השכינה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועי' מגן אברהם )תכו‪,‬יא( ואליה רבה )תכו‪,‬ד( ועו"פ‬
‫שהביאו מנהג זה‪ ,‬וכ"ה בס' כף החיים )להגר"ח פלאג'י‪,‬‬
‫‡‪ .‬יש לציין‪ ,‬שכמה מן הברכות שנמנו בפרק זה‪,‬‬
‫סימן לה אות כב ואות כו( ובשו"ת תורה לשמה )סימן לא(‬
‫תלויות ועומדות בדעות רבותינו הראשונים‪ ,‬כיצד‬
‫ועו"פ‪.‬‬
‫ובאיזה סדר יהיו המאורעות בתקופת הגאולה‬
‫ויש שנהגו להסתכל ולעיין בציציות אחר ברכת‬
‫העתידה‪ ,‬והאם כל אותם המאורעות יתרחשו בפעם‬
‫הלבנה‪] ,‬וכעין מנהג האריז"ל הנ"ל לנער הציציות[‪,‬‬
‫אחת או בכמה פעמים בזה אחר זה‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫וכ"ה בס' כף החיים להגר"ח פלאג'י )סימן לה אות כו(‬
‫·‪ .‬וכדין שמועה טובה שמברך עליה ברכת‬ ‫ובס' כף החיים להגרי"ח סופר )סימן כד סקכ"ה(;‬
‫שהחיינו או ברכת הטוב והמטיב‪] ,‬וכדלהלן[‪ ,‬ואין לך‬ ‫ובשו"ת הר צבי )ח"ב או"ח סו"ס יב( כתב לבאר טעם‬
‫שמועה טובה גדולה מזו‪.‬‬ ‫המנהג‪ ,‬לפי שבברכת הלבנה מבקשים ואומרים שיהא‬
‫והנה בברכות )נט‪ (:‬אמרינן‪ ,‬קצרו של דבר‪ ,‬על שלו‬ ‫אור הלבנה כאור החמה‪ ,‬ובזמן זה יהיו חייבים‬
‫הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו‪ ,‬על שלו ועל של‬ ‫בציצית אף בלילה‪ ,‬וכן הביא בס' הליכות שלמה )הל'‬
‫חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והיינו שיש‬ ‫ר"ח פרק א' הערה ‪ (124‬בשם הג"ר יצחק ירוחם ]בן‬
‫לחלק בזה בין טובת רבים לטובת יחיד‪ ,‬וכל שיש בזה‬ ‫מהרי"ל[ דיסקין‪ ,‬וע"ע שו"ת משנה הלכות )חלק יח‬
‫טובת רבים‪ ,‬הרי זה מברך ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬וכל‬ ‫סימן כ'( מש"כ על דרך זה; ועוד יש מי שכתב טעם‬
‫שאין בזה אלא טובת יחיד‪ ,‬אינו מברך אלא ברכת‬ ‫נוסף במנהג זה )הליכות משה הל' שבת פרק כט הערה יד‪ ,‬בשם‬
‫שהחיינו‪ .‬ונחלקו הראשונים בגדר 'טובת רבים'‪ ,‬אשר‬ ‫הג"ר משה הלברשטאם(‪ ,‬דכיון שאנו מברכים על‬
‫לדעת הרי"ף )ברכות מג‪ :‬מדפי הרי"ף( והרמב"ם )פ"י מהל'‬ ‫התחדשות אור הלבנה‪ ,‬ראוי שהראיה הראשונה לאור‬
‫ברכות ה"ה(‪ ,‬אין להחשיבה כטובת רבים אא"כ הם‬ ‫הלבנה תהיה ראיית מצוה‪] ,‬אך יש להעיר בזה‪ ,‬לדעת‬
‫שותפים עמו באותה הטובה ממש‪] ,‬וכן דעת ראבי"ה‬ ‫רוה"פ הנ"ל )סעיף יז וסעיף כה‪ ,‬ושם בהערות( דשפיר דמי‬
‫)ברכות סימן קמו(‪ ,‬סמ"ג )עשין כז‪ ,‬ד"ה שמע שמועה(‪,‬‬ ‫לברך ברכת הלבנה אף בראיה שניה‪ ,‬ואדרבה‬
‫ריטב"א )תענית ו‪ :‬ד"ה ובפרק הרואה(‪ ,‬ר"ן )תענית ב‪ .‬מדפי‬ ‫ממתינים לברך הלבנה במוצ"ש וברוב עם‪ ,‬דלפ"ז אין‬
‫הרי"ף‪ ,‬ד"ה מאי מברך(‪ ,‬מאירי )ברכות נט‪ :‬ד"ה מה שאמרו(‪,‬‬ ‫זו הראיה הראשונה לאור הלבנה[‪.‬‬
‫אהל מועד )שער הברכות דרך ג' נתיב ה'(‪ ,‬ספר הבתים )הל'‬ ‫ויש שנהגו ליתן ג' מטבעות לצדקה לאחר ברכת‬
‫ברכות‪ ,‬שער יב אות ה'(‪ ,‬ספר הפרדס )שער ח' שער הראיה‪,‬‬ ‫הלבנה‪ ,‬וכן כתב בס' כף החיים )להגר"ח פלאג'י‪ ,‬סימן לה‬
‫פרק כג ‪ -‬הברכות שנברך בביאת המשיח ‪ /‬מים רבים‬
‫)רכא‪,‬ה(‬ ‫ויש לדחות‪ ,‬ואכמ"ל; אכן‪ ,‬עי' ביאור הגר"א‬
‫שצידד כדעת הרא"ש וסייעתו‪ ,‬וכן כתב לצדד בחמד‬
‫משה )רכא‪,‬ב(‪ ,‬וכ"כ בשו"ת משפטי צדק )למהר"ש‬
‫גרמיזאן‪ ,‬סוף סימן טז(‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ומדברי הפרי מגדים )סי'‬
‫רכא משבצות זהב סק"א( נראה שכ"ה עיקר דעת הרמ"א‪,‬‬
‫ולפ"ז הרי שיהיה לנו לברך ברכת הטוב והמטיב על‬
‫טובת ביאת המשיח‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫אכן בעיקר דברי הגר"ש הומינר יש להעיר‪ ,‬שהרי‬
‫אף שבביאת המשיח תהיה טובה פרטית לכל אחד‬
‫ואחד‪ ,‬אך עכ"פ בודאי תהיה בזה אף טובה כללית‬
‫בעצם ביאת המשיח ובנין בית המקדש וקיבוץ גלויות‬
‫וכו'‪ ,‬ושוב יהיה לנו לברך ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬וצ"ע;‬
‫אכן אם כנים הדברים‪ ,‬הרי שאין לברך אלא ברכת‬
‫הטוב והמטיב‪ ,‬אבל זה ודאי שאין לברך שתי‬
‫הברכות‪ ,‬ברכת שהחיינו על הטובה הפרטית של‬
‫כאו"א‪ ,‬וברכת הטוב והמטיב על הטובה הכללית‬
‫בעצם ביאת המשיח‪ ,‬משום שברכת הטוב והמטיב‬
‫הרי היא ברכה כוללת יותר מברכת שהחיינו‪ ,‬ובברכה‬
‫זו נכללת הודאה בין על טובתו ובין על טובת חבירו‪,‬‬
‫ובכלל מאתים מנה‪ ,‬וכל שכבר בירך הטוב והמטיב‪,‬‬
‫יצא אף ידי חובת ברכת שהחיינו; ]וראה עוד משנ"ת‬
‫כעי"ז בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו )פרק ב' סעיף‬
‫י'‪ ,‬ושם הערה יא(‪ ,‬שבמקום ספק האם יש לברך שהחיינו‬
‫או הטוב והמטיב‪ ,‬יש לו לברך ברכת שהחיינו‪ ,‬ומשום‬
‫שאף אם מן הדין היה מחויב לברך הטוב והמטיב‪,‬‬
‫מכ"מ אין ברכתו לבטלה‪ ,‬מאחר שבחיוב המוטל עליו‬
‫לברך הטוה"מ‪ ,‬הרי שמוטל עליו חיוב נוסף לברך אף‬
‫ברכת שהחיינו‪ ,‬אלא שבברכת הטוה"מ שהיא כוללת‬
‫יותר‪ ,‬יוצא אף ידי חובת ברכת שהחיינו‪ ,‬אך עכ"פ אם‬
‫בירך ברכת שהחיינו בלא ברכת הטוב והמטיב‪ ,‬הרי‬
‫שקיים בזה חובה המוטלת עליו ואין ברכתו לבטלה[‪.‬‬
‫עוד יש לציין בזה למש"כ בשו"ת לב חיים )ח"ב‬
‫סימן מב(‪ ,‬שבשעת ביאת המשיח יהיה לנו לברך ברכת‬
‫שהחיינו כדין יום טוב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וגם ברכת שהחיינו‪ ,‬כי‬
‫זכינו לזמן הזה‪ ,‬כי בודאי אנחנו קובעים יום הגאולה‬
‫ליו"ט גמור‪ ,‬ולקדש בו בקדושת היום‪ ,‬וכן לומר‬
‫שהחיינו‪ ,‬וכן שמעתי שכן דעת מורנו הרב כנסת‬
‫הגדולה ז"ל לומר‪ ,‬כי יום הגאולה הוא יו"ט גמור‬
‫ולקדש עליו‪ ,‬ובכלל קידוש היום הוא לומר ג"כ זמן‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫תקמב‬
‫ד"ה ואמרי' בפרק הרואה(‪ ,‬מצוות זמניות )הל' ברכות שער ט'(‪,‬‬
‫רבינו מנוח )פ"י מהל' ברכות ה"ה(‪ ,‬ועו"ר[‪ ,‬ולדעת‬
‫הרא"ש )ברכות פ"ט סימן טו( אין צריך שיהיו שותפים‬
‫עמו באותה הטובה ממש‪ ,‬וכל שיש להם שייכות‬
‫ושותפות בעיקר הטובה‪ ,‬שפיר יש להחשיבה כ'טובת‬
‫רבים' ולברך עליה ברכת הטוב והמטיב‪] ,‬וכן דעת‬
‫רש"י )ברכות נט‪ :‬ד"ה ה"ג(‪ ,‬רשב"א )ברכות נט‪ :‬ד"ה והא‬
‫דאמרינן(‪ ,‬פסקי ריא"ז )ברכות פ"ט הלכה ג' אות ו'(‪ ,‬פסקי‬
‫רי"ד )ברכות נט‪ ,(:‬חידושי הרשב"ץ )ברכות נט‪ :‬ד"ה על‬
‫הגשמים(‪ ,‬ועו"ר[; ]ועיקר מחלוקת הראשונים נאמרה‬
‫לענין ברכת הודאת הגשמים‪ ,‬דאמרינן בברכות )נט‪(:‬‬
‫שאם יש לו שדה מברך הטוה"מ‪ ,‬אשר לדעת הרי"ף‬
‫וסייעתו היינו דווקא באופן שיש לו שותף באותה‬
‫השדה עצמה‪ ,‬אך לדעת הרא"ש וסייעתו‪ ,‬אף אם אין‬
‫לו שותף באותה השדה עצמה‪ ,‬מכ"מ לעולם יש לנו‬
‫להחשיב טובת ירידת הגשמים כ'טובת רבים'‪ ,‬שהרי‬
‫יש בה טובה אף לאחרים בקרקעות שלהם‪ ,‬וכבר‬
‫נתבאר הענין בארוכה בס' מים רבים הל' ברכת‬
‫שהחיינו )פרק יא ס"א‪ ,‬ושם הערה ה'(‪ ,‬ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫ובקובץ 'מוריה' )אב תשל"ז גליון עט‪ ,‬עמ' מג( הובאה‬
‫תשובת הגר"ש הומינר בענין זה‪ ,‬ויעו"ש שכתב ע"פ‬
‫דברי רוב רבותינו הראשונים הנ"ל‪ ,‬דאע"פ שבטובת‬
‫ביאת המשיח‪ ,‬יש בה טובה לכל אחד מישראל‪ ,‬מכ"מ‬
‫הרי היא כ'טובת יחיד' לכל אחד ואחד מהם‪ ,‬לפי‬
‫שאין אחרים שותפים עמו באותה הטובה ממש‪ ,‬ולא‬
‫יהיה לנו לברך על טובת המשיח כי אם ברכת‬
‫שהחיינו‪ ,‬עכ"ד; ולפי זה הרי שאף לאידך גיסא‪ ,‬לדעת‬
‫הרא"ש וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שלעולם יש להחשיבה כ'טובת‬
‫רבים'‪ ,‬אע"פ שאחרים אינם שותפים עמו באותה‬
‫הטובה ממש‪ ,‬ה"נ יהיה לנו לברך ברכת הטוב והמטיב‬
‫על ביאת המשיח‪ ,‬שהרי יש בה טובה לכל אחד ואחד‬
‫]וכיון שהכרעת המחבר )רכא‪,‬ב(‬ ‫מישראל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫כדעת הרי"ף וסייעתו‪ ,‬וכן נראה מסתימת דברי נושאי‬
‫כלי השו"ע )שם(‪ ,‬וכ"ה להדיא בדברי הלבוש )רכא‪,‬ב(‬
‫ובדברי חמודות )על הרא"ש‪ ,‬ברכות פ"ט אות מו( ובחיי אדם‬
‫)כלל סה ס"ז(‪ ,‬ובערוך השולחן )רכא‪,‬ג‪-‬ד( ועו"פ‪ ,‬הרי‬
‫שאין להחשיבה כ'טובת רבים'‪ ,‬ולא יהיה לנו לברך‬
‫ברכת הטוב והמטיב כי אם ברכת שהחיינו‪ ,‬וע"ע‬
‫ברכי יוסף )תעג‪,‬ב( שכ'‪ ,‬שמטעם זה אין מברכים על‬
‫המועדים ברכת הטוב והמטיב כי אם ברכת שהחיינו‪,‬‬
‫תקמג‬ ‫‪ /‬פרק כג ‪ -‬הברכות שנברך בביאת המשיח‬ ‫מים רבים‬

‫ב‪ .‬יש שכתב לחדש‪ ,‬שיש לברך ברכת 'אשר גאלנו' על עצם הגאולה‪ ,‬וכשם שמברכים‬
‫בהגדה של פסח על גאולת מצרים‪ ,‬ועי' הערה ג‪.‬‬
‫ג‪ .‬על ראיית פניו של מלך המשיח‪ ,‬יש לברך ברכת שחלק מחכמתו ליראיו ד‪ ,‬וברכת שחלק‬
‫מכבודו ליראיו ה‪] ,‬ויש לדון האם יצרף שני עניינים אלו לברכם בברכה אחת[ ו‪,‬‬
‫ויש אומרים שיש לברך אף ברכת חכם הרזים ]כדין חכם מופלג ביותר[ ז; וכן יש לברך‬
‫עליו ברכת שככה לו בעולמו ח‪.‬‬

‫‪ .‰‬שהרי המשיח יהיה מלך‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם‬ ‫‚‪ .‬כן כתב בשו"ת לב חיים‬
‫)להגר"ח פלאג'י‪ ,‬ח"ב סימן‬
‫)פי"א מהל' מלכים ה"א( בזה"ל‪ ,‬המלך המשיח עתיד‬ ‫מב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה דמברכים ברכת גואל ישראל‪ ,‬אשר‬
‫לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה‬ ‫גאלנו מגלות המר הזה‪ ,‬וכסדר שתקנו בסוף הגדה‬
‫הראשונה‪ ,‬ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל‪,‬‬ ‫]של פסח[‪ ,‬ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות‬
‫וחוזרים כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם כו'‪,‬‬ ‫נפשנו‪ ,‬ומברכים גאל ישראל‪ ,‬כמו כן יהיה בגאולה‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫העתידה לבוא במהרה בימינו אמן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ויש לדון‬
‫בנוסח ברכה זו; וראה עוד בס' שיח הנחמה )עמ' קטז(‬
‫‪ .Â‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫)פרק יא סעיף ח'‪ ,‬ושם בהערות(‬
‫בשם הגר"ח קניבסקי‪ ,‬שהניח הענין בספק‪ ,‬האם יהיה‬
‫בארוכה דעות הפוסקים בזה‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫לנו לברך ברכת 'אשר גאלנו' על הגאולה העתידה‪.‬‬
‫‪ .Ê‬הנה לעיל )פרק י' סעיף ו'‪ ,‬ושם בהערות( נתבארו‬ ‫עוד הובא בגליון תורת הקרבנות )גליון לט ניסן‬
‫מדברי הראשונים כמה וכמה דרכים‪ ,‬מפני מה אין‬ ‫תשע"ו‪ ,‬עמוד ‪ (2‬ובס' שיח הנחמה )עמ' קטז( בשם הגר"ח‬
‫מברכים ברכת 'חכם הרזים' בראיית חכם מופלג‬ ‫קניבסקי לחדש עוד בזה‪ ,‬שבביאת המשיח יהיה לנו‬
‫ביותר‪ ,‬ולרוב הדרכים שנתבארו מדברי הראשונים‪,‬‬ ‫לברך אף 'ברוך שפטרנו'‪ ,‬על כך שנפטרנו מעול‬
‫נמצא שאף על מלך המשיח אין לנו לברך ברכה זו‪,‬‬ ‫וצרות הגויים‪] ,‬וצ"ע בנוסח הברכה[‪.‬‬
‫יעו"ש‪ ,‬מלבד לדרכם של הטור והריטב"א‪ ,‬שבזמן‬
‫„‪ .‬שהרי מלך המשיח יהיה חכם מופלג‪ ,‬וכמו‬
‫הזה אין לנו 'חכם מופלג' שראוי לברך עליו ברכה זו‪,‬‬
‫שנאמר )ישעיהו יא‪,‬ב( ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה‬
‫אשר לפ"ז נראה בפשטות‪ ,‬שעל ראיית פני מלך‬
‫ובינה וגו'‪ ,‬והרמב"ם )פ"ט מהל' תשובה ה"ב( כתב‬
‫המשיח‪ ,‬שבודאי יהיה חכם מופלג ביותר‪ ,‬הרי שיהיה‬
‫בזה"ל‪ ,‬שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה‬
‫לנו לברך ברכה זו; ]אלא שלפ"ז יש לדון‪ ,‬האם אין‬
‫יהיה יותר משלמה‪ ,‬ונביא גדול הוא קרוב למשה‬
‫לברך עליו אלא ברכת 'חכם הרזים' בלבד‪ ,‬או שמא‬
‫רבינו‪ ,‬ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה'‪,‬‬
‫יש לברך עליו אף ברכת 'שחלק מחכמתו ליראיו'‬
‫ויבואו כל הגויים לשומעו‪ ,‬שנאמר )ישעיהו ב‪,‬ב( והיה‬
‫מלבד ברכת חכם הרזים‪ ,‬וראה לעיל )פרק י' הערה יב אות‬
‫באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים‪,‬‬
‫ב'( משנ"ת מדברי האחרונים בזה[‪.‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬וכבר הקשו על דברי הרמב"ם‪ ,‬ממה שאמר‬
‫‪ .Á‬וכמו שאמר דוד בתהלים )פרק מה(‪] ,‬ומזמור זה‬ ‫הקב"ה לשלמה המלך )מלכים א' ג‪,‬יב(‪ ,‬הנה נתתי לך לב‬
‫על מלך המשיח נאמר )אבן עזרא ורד"ק ומצודות דוד‪ ,‬תהלים‬ ‫חכם ונבון‪ ,‬אשר כמוך לא היה לפניך‪ ,‬ואחריך לא‬
‫שם(‪ ,‬למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות‬ ‫יקום כמוך‪ ,‬ואכמ"ל[; ואף לדעת הפוסקים דלעיל‬
‫וגו'‪ ,‬יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך וגו'‪,‬‬ ‫)פרק י' סעיף ב'‪ ,‬ושם בהערות( שאין מברכים ברכה זו על‬
‫ומזמור זה נאמר על מלך המשיח‪] ,‬וז"ל הרד"ק )שם‬ ‫חכמי הדור שבזמנינו‪ ,‬ונתבארו כמה וכמה טעמים‬
‫פסוק ג'(‪ ,‬אמר‪ ,‬אראה אותך שאתה יפה מאד בצורתך‬ ‫בזה‪ ,‬מכ"מ בודאי טעמים אלו אינם שייכים לגבי מלך‬
‫משאר בני אדם‪ ,‬וכן כשאתה מדבר דבריך הם דברי‬ ‫המשיח‪ ,‬שיהיה חכם מופלג ביותר‪ ,‬ובודאי יהיה לנו‬
‫חן כאילו הוצק חן בשפתותיך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אכן יעו"ש‬ ‫לברך עליו ברכה זו‪.‬‬
‫פרק כג ‪ -‬הברכות שנברך בביאת המשיח ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקמד‬

‫ד‪ .‬וכן יש לברך ברכת שחלק מחכמתו‪ ,‬בראיית חכמי הדורות שיקומו לתחיה‪] ,‬אך מכיון‬
‫שיקומו כולם לתחיה‪ ,‬יתכן שאין לברך אלא על המופלגים שבכל הדורות יחד‪ ,‬וכגון‬
‫שלמה המלך או משה ואהרן וכיו"ב‪ ,‬וצ"ע[ ט‪.‬‬
‫ה‪ .‬על ראיית אביו ואמו‪ ,‬או זקנו‪ ,‬או רבו המובהק‪ ,‬שיקומו לתחיה‪ ,‬אפשר שיש לברך‬
‫'שעשה נס לאבי' ]או 'לאמי' או 'לזקני' וכיו"ב[ י‪ .‬ויש להסתפק‪ ,‬האם יש לברך עליהם‬
‫ברכת שהחיינו או מחיה המתים‪ ,‬מכיון שעבר זמן רב שלא ראה אותם יא‪ ,‬ויש לדון בזה‬
‫אף באופן שלא ראה אותם מעולם יב‪ ,‬וצ"ע; ועוד אפשר שיש לברך עליהם ברכת מחיה‬

‫)הערה מה‬ ‫וכמשנ"ת לעיל )פרק יח סעיף יז(; אך יעו"ש‬ ‫במצודות דוד )שם פסוק ג'( שפירש בזה"ל‪ ,‬אתה מלך‬
‫אות ב'( שאין לברך ברכה זו בראיית בעל הנס‪ ,‬אא"כ‬ ‫המשיח הנך 'יפה במעשיך' מכל בני אדם‪ ,‬ודברי פיך‬
‫היה מברך בראיית מקום שנעשה לו נס‪ ,‬והיינו דווקא‬ ‫המה בחן כאילו נשפך החן אל שפתותיך‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫אביו ואמו‪ ,‬זקנו וזקנתו‪ ,‬ורבו המובהק‪] ,‬וראה עוד‬ ‫ולדבריו הרי שאין מקור בזה שמלך המשיח יהיה נאה‬
‫לעיל )פרק יח סעיף ח'( לענין ברכה בראיית מקום‬ ‫ויפה בגופו[; ועוד אמר דוד בתהלים )פרק כא(‪] ,‬ואף‬
‫שנעשה בו נס לאבי זקנו[‪ ,‬ולפ"ז הרי שעל ראיית‬ ‫מזמור זה פתרוהו על מלך המשיח‪ .‬רש"י )שם פסוק‬
‫שאר בני אדם כשיקומו לתחיה‪ ,‬אין לברך ברכה זו‪.‬‬ ‫ב'([‪ ,‬ה' בעזך ישמח מלך וגו' הוד והדר תשוה עליו‪.‬‬
‫ועוד מצינו בפרקי דרבי אליעזר )סוף פרק יט( בזה"ל‪,‬‬
‫‪ .‡È‬ונידו"ז תלוי במה שכתבו האחרונים לחקור‪,‬‬
‫צדיק כתמר יפרח )תהלים צב‪,‬יד(‪ ,‬מה תמרה זו נאה‬
‫כיצד יהיה דין המתים כשיקומו לתחיה‪ ,‬וכתבו לדון‬
‫במראיה וכל פירותיה מתוקים וטובים‪ ,‬כך בן דוד נאה‬
‫בזה לענין זיקת הבעל כשחזרה אשתו לחיים‪] ,‬עי'‬
‫במראהו וכבודו‪ ,‬וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני‬
‫כנסת הגדולה )אהע"ז סימן יז הגה"ט אות ב'( וברכי יוסף‬
‫הקב"ה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫)אהע"ז יז‪,‬א([‪ ,‬ולענין הבאת קרבן שנתחייב בו בחייו‬
‫ואף שכתבו בחיי אדם )כלל סג ס"א( ובשער הציון‬
‫הראשונים קודם שמת‪] ,‬עי' שו"ת לב חיים )להגר"ח‬
‫)רכה‪,‬לג( שאין לברך ברכה זו בזמנינו‪ ,‬הנה כבר נתבאר‬
‫פלאג'י‪ ,‬ח"א סימן לב([‪ ,‬ובס' שיח השדה )להגר"ח קניבסקי‪,‬‬
‫לעיל )פרק יב הערה לט( שיש לתמוה על דבריהם‪ ,‬וביותר‬
‫ח"ב קונטרס הליקוטים סימן ד'( הוסיף עוד בזה בזה"ל‪ ,‬וכן‬
‫יש לומר לטעמו של השעה"צ )שם(‪] ,‬שאין אנו יודעים‬
‫יש להסתפק אם יש לו קורבת משפחה‪ ,‬לענין ירושה‬
‫לדקדק אלו בריות הרי הן בכלל 'נאות ביותר' שיש‬
‫ועריות ועדות וכיו"ב‪ ,‬דאמרינן הוא הוא אותו אדם‪,‬‬
‫לברך עליהם ברכה זו[‪ ,‬שעכ"פ מלך המשיח בודאי‬
‫או דלמא אחרינא הוא‪ ,‬דפנים חדשות באו‪ ,‬ואינו האי‬
‫יהיה נאה ביותר‪ ,‬ובלא ספק נוכל לברך עליו ברכה זו‪.‬‬
‫גברא דקודם לכן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ויעו"ש שהביא ראיות רבות‬
‫שאין להחשיבו כ'פנים חדשות'‪ ,‬אלא כאותו האדם‬ ‫‪ .Ë‬ובגליון תורת הקרבנות‬
‫)גליון לט ניסן תשע"ו‪ ,‬עמוד‬
‫שחי קודם לכן‪ ,‬ועדיין יש בו כל דיני קורבת משפחה‪,‬‬ ‫‪ (2‬ובס' שיח הנחמה )עמ' קטז( הביאו בשם הגר"ח‬
‫]ואכמ"ל בראיות אלו[‪ ,‬ודו"ק לנידו"ד‪.‬‬ ‫קניבסקי‪ ,‬שיהיה לנו לברך ברכת 'שחלק מחכמתו' על‬
‫כל חכם שהיו מברכים עליו ברכה זו בדורו‪ ,‬ואף‬
‫‪ .·È‬ונידו"ז תלוי במשנ"ת לעיל )פרק יט הערה יג(‪,‬‬
‫שכלפי דורות קודמים אינו מופלג בגדלותו ובחכמתו‬
‫אשר אף שכתבו הרשב"א )שו"ת‪ ,‬ח"ד סימן עו( והמחבר‬
‫כ"כ‪.‬‬
‫)רכה‪,‬ב( שאין מברכים ברכת שהחיינו או מחיה המתים‬
‫בראיית חבר שלא ראהו מעולם‪ ,‬אך יש מן האחרונים‬ ‫‪ .È‬והיינו על הנס שנעשה להם שנתעוררו וקמו‬
‫שסברו‪ ,‬שאם יודע בודאי ששמחתו שלימה בראיית‬ ‫ממוות לחיים‪ ,‬וכדין הרואה את בעל הנס‪ ,‬שיש לו‬
‫חבר זה אע"פ שלא ראהו מעולם‪ ,‬שפיר יש לו לברך‬ ‫לברך ברכת 'שעשה נס לאבי' ]או 'לאמי' או 'לזקני'‬
‫עליו ברכת שהחיינו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫וכיו"ב[‪ ,‬כשם שמברך בראיית המקום שנעשה לו נס‪,‬‬
‫תקמה‬ ‫‪ /‬פרק כג ‪ -‬הברכות שנברך בביאת המשיח‬ ‫מים רבים‬

‫המתים‪ ,‬על עצם קימתם ממוות לחיים יג‪.‬‬

‫ו‪ .‬על ראיית שישים ריבוא אנשים מישראל‪ ,‬יש לברך ברכת חכם הרזים יד‪.‬‬

‫עליו ושמח בראייתו‪ ,‬שהרי בכהא"ג עיקר הברכה‬
‫אינה אלא על מעשה התחיה שאירע בו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ .„È‬שהרי בודאי יתאספו הרבה יותר משישים‬
‫ריבוא בני אדם לקבל פני משיח צדקנו‪ ,‬וראה לעיל‬
‫)פרק יז( פרטי דיני ברכה זו‪ ,‬וכיצד יש לראות אותם‬
‫שישים ריבוא בני אדם כדי לברך עליהם ברכה זו‪,‬‬
‫ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫‪ .‚È‬וכמשנ"ת לעיל )פרק יט סעיף יא( לדון בזה לענין‬
‫הרואה את חבירו לאחר שעבר 'מוות קליני' וחזר‬
‫לחיים‪ ,‬האם יש לו לברך עליו ברכת 'מחיה המתים'‬
‫או לא‪ ,‬ומשם תדרשנו לנידו"ד; ויעו"ש )הערה כב(‬
‫משנ"ת עוד בזה‪ ,‬שלפי הצד שיש לברך עליו ברכה‬
‫זו‪ ,‬נראה שיש לברך ברכה זו אף על ראיית שאר בנ"א‬
‫שחזרו לחייהם‪ ,‬ולאו דווקא בראיית חבירו החביב‬
‫תקמז‬
‫מילואים והשלמות‬
‫סימן א' ‪ -‬עניית אמן אחר ברכה בלא שם ומלכות‬
‫וסבירא ליה שלא הצריכוהו לענות אמן אחר‬
‫אמירת 'ברוך שאכלנו משלו'‪ ,‬אלא משום שאינו ראוי‬
‫שכל המסובים אומרים שבח להקב"ה‪ ,‬והוא עומד או‬
‫יושב עמהם ושותק‪ ,‬ומשא"כ היכא שאינו שומע אלא‬
‫את המזמן חוזר ואומר 'ברוך שאכלנו משלו'‪ ,‬ואין‬
‫שאר המסובים עונים אחריו אמן‪ ,‬הרי שאף הוא אינו‬
‫צריך לענות אחריו אמן; וז"ל הט"ז‪ ,‬ונראה לי הטעם‬
‫שהצריכו לזה הבא שם לענות או 'ברוך הוא' או אמן‪,‬‬
‫דאין מן הראוי שיהיה שום אדם אצל חבורה שנותנים‬
‫שבח והודיה לו יתברך והוא שותק‪ ,‬על כן כשבא‬
‫בשעה שאומר המברך 'נברך'‪ ,‬יענה הוא עם העונים‬
‫'ברוך הוא'‪ ,‬וכשבא בשעה שעונים יענה אמן‪ ,‬כי אין‬
‫שייך אז לומר 'ברוך הוא ומבורך שמו'‪ ,‬דזה הוא‬
‫לשומע ]את המזמן שהוא[ אומר נברך‪ ,‬ומשו"ה נראה‬
‫פשוט‪ ,‬אם בא אחר סיום העונים‪ ,‬וכבר התחיל המברך‬
‫לומר 'ברוך שאכלנו'‪ ,‬לא יענה זה כלום‪ ,‬כי אין שם‬
‫שייכות לומר שום דבר‪ ,‬כיון שאחרים שאכלו הם‬
‫שותקים‪ ,‬אין עליו שום חיוב כלל‪ ,‬ובלבוש כתב שגם‬
‫בזה יענה אמן‪ ,‬ואין נכון לפענ"ד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ומעתה לכאו' יש לומר‪ ,‬דלדעת הלבוש וסייעתו יש‬
‫להוכיח מדי"ז‪ ,‬דה"נ בעלמא יש לענות אמן‬
‫אחר ברכה אע"פ שאין בה הזכרת שם ומלכות‪ ,‬אך‬
‫לדעת הט"ז וסייעתו יש להוכיח היפך הדברים‪,‬‬
‫דבעלמא כל ברכה שאין בה הזכרת שו"מ אין צריך‬
‫לענות אמן אחריה‪ ,‬ושאני הכא שאינו ראוי שיהא‬
‫עמהם וישתוק‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובשו"ת בצל החכמה )ח"ה סימן פט אות א'( כתב‬
‫להביא מקור נוסף שאין צריך לענות אמן אחר‬
‫ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות‪ ,‬ממש"כ בשערי‬
‫אפרים )שער ד' סעיף כה( לענין ברכת 'ברוך שפטרני'‪,‬‬
‫יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬ואח"כ אומר האב ברוך שפטרני‬
‫מעונשו של זה‪ ,‬ויש נוהגים לברך בשם ומלכות‪ ,‬בא"י‬
‫אמ"ה שפטרני‪ ,‬או 'אשר פטרני'‪ ,‬ואם הוא מברך בשם‬
‫ומלכות‪ ,‬אז השומעים עונים אחריו אמן‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫‪ /‬סימן א'‬ ‫מים רבים‬
‫א‪ .‬גמ' ברכות )מה‪ ,(:‬בא ומצאם ]‪-‬לשלשה שאכלו‬
‫כאחד ומזמנים יחד[ כשהם מברכים‪ ,‬מהו אומר‬
‫אחריהם‪ ,‬רב זביד אמר 'ברוך ומבורך'‪ ,‬רב פפא אמר‬
‫עונה אמן‪ ,‬ולא פליגי‪ ,‬הא דאשכחינהו דקא אמרי‬
‫נברך ]שאכלנו משלו[‪ ,‬והא דאשכחינהו דקא אמרי‬
‫ברוך ]שאכלנו משלו[‪ ,‬אשכחינהו דקא אמרי 'נברך'‬
‫אומר 'ברוך ומבורך'‪ ,‬אשכחינהו דקא אמרי 'ברוך'‬
‫עונה אמן‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכ"ה בשולחן ערוך )קצח‪,‬א( בזה"ל‪,‬‬
‫שלשה שאכלו והם מברכים‪ ,‬ונכנס אחד שלא אכל‪ ,‬אם‬
‫נכנס כשאומר המברך נברך שאכלנו משלו‪ ,‬עונה‬
‫אחריו ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד‪ ,‬ואם נכנס‬
‫כשאחרים עונים ברוך שאכלנו משלו‪ ,‬עונה אחריהם‬
‫אמן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והוסיף הרמ"א )שם( בזה"ל‪ ,‬וכן בכל‬
‫הברכות שאדם שומע חייב לענות אמן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ונחלקו הפוסקים בזה‪ ,‬היכא שנכנס לאחר שכבר‬
‫אמרו המסובים 'ברוך שאכלנו משלו'‪ ,‬ולא‬
‫שמע אלא את המזמן חוזר אחריהם ואומר 'ברוך‬
‫שאכלנו משלו'‪ ,‬האם צריך ג"כ לענות אחריו אמן או‬
‫לא‪ ,‬והדבר תלוי בטעם די"ז שצריך לענות אמן אחר‬
‫שאומרים המסובים ברוך שאכלנו משלו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫אשר דעת הלבוש )קצח‪,‬א(‪ ,‬שאף אם אינו שומע אלא‬
‫את המזמן חוזר ואומר 'ברוך שאכלנו משלו'‪ ,‬צריך‬
‫לענות אחריו אמן‪ ,‬וז"ל הלבוש‪ ,‬ואם הנכנס נכנס‬
‫כשהמברך חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו‬
‫חיינו כו'‪ ,‬יש להסתפק ולומר‪ ,‬שאע"פ שהוא סיום‬
‫ברכה של ברכת הזימון‪ ,‬אין צריך לענות כלום אפילו‬
‫אמן‪ ,‬כיון שהמברכים עצמם אין עונים שם כלום כו'‪,‬‬
‫ונראה לי שיש לו לענות אמן‪ ,‬אע"פ דאינהו‬
‫]‪-‬המסובים היוצאים ידי חובת זימון[ אין צריכים‬
‫לענות אמן‪ ,‬לא תקנו להו לומר אמן כדי שיכינו לבם‪,‬‬
‫שלא יפסיקו ויצרפו עם ברכת הזימון גם ברכת הזן‪,‬‬
‫אבל הוא הא יכול לצאת קודם ברכת הזן‪ ,‬ועכשיו‬
‫ששומע סיום ברכת הזימון למה לא יאמר אמן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אך הט"ז )קצח‪,‬א( כתב לחלוק על דברי הלבוש‪,‬‬
‫סימן א' ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקמח‬

‫ובתשובת שאלה(‪ ,‬ועו"ר; וכעי"ז בפסקי רבינו אליהו‬ ‫ומשמע שאם נוהג לברך הברכה בלא הזכרת שם‬
‫מלונדריש )ברכות סוף פרק ח'‪ ,‬עמ' קיח( לענין עניית אמן‬ ‫ומלכות‪ ,‬אין השומעים צריכים לענות אמן אחריו;‬
‫אחר 'זכרנו ה' אלוקינו בו לטובה' ואחר 'היום‬ ‫]וכן הורה הגרש"ז אוירבך )שלמי שמחה עמ' תרמו(‪,‬‬
‫תאמצנו' וכיו"ב‪.‬‬ ‫שאותם הנוהגי לברך 'ברוך שפטרני' בלא הזכרת שם‬
‫ומלכות‪ ,‬אין לציבור לענות אמן אחר ברכתם‪ ,‬וכדברי‬
‫]ובדברי הפוסקים מצינו מחד גיסא שכתבו כדברי‬ ‫השער אפרים[‪.‬‬
‫הראשונים הנ"ל‪ ,‬שיש לענות אמן אחר‬
‫ועוד הוסיף בבצה"ח )שם( להוכיח כן ממש"כ בשער‬
‫אמירת 'הרחמן' אע"פ שאין בהם הזכרת השם‪ ,‬לפי‬
‫אפרים בסמוך )שם סעיף לג( גבי קריאת התורה‬
‫שעכ"פ יש בהם בקשה ודברי ריצוי‪ ,‬וכ"ה במטה‬
‫בתשעה באב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בתשעה באב שחרית‪ ,‬כל אחד מן‬
‫משה )סימן שלד(‪ ,‬מגן אברהם )סי' קפט סוף סק"א(‪ ,‬שיירי‬
‫הקרואים קודם שמברך ברכת התורה‪ ,‬יאמר 'ברוך‬
‫כנסת הגדולה )סי' קפט הגה"ט אות ה'(‪ ,‬משנה ברורה‬
‫דיין אמת'‪ ,‬ומאחר שאומרים בלא שם ומלכות ואין‬
‫)קפט‪,‬ה(‪ ,‬ועו"פ; ומאידך גיסא מצינו בדברי הפוסקים‬
‫כאן עניית אמן‪ ,‬נוהגים לומר בלחש‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ואף‬
‫שכתבו‪ ,‬דהיי"ט שעונים אמן אחר אמירת 'הרחמן'‪,‬‬
‫מדבריו אלו נראה‪ ,‬שכל ברכה שאין בה הזכרת שם‬
‫לפי שכל השומע ברכה לחבירו או לכל ישראל‪ ,‬צריך‬
‫ומלכות‪ ,‬אין צריך לענות אחריה אמן‪.‬‬
‫שיענה אמן אחריה‪ ,‬וכן כתב המגן אברהם )רטו‪,‬ג(‬
‫בזה"ל‪ ,‬איתא במדרש‪ ,‬כששומע אחד מתפלל דבר או‬ ‫ג‪ .‬אכן לכאו' כבר מצינו נידו"ז בדברי הראשונים‪,‬‬
‫מברך לישראל אפילו בלא הזכרת השם‪ ,‬חייב לענות‬ ‫לענין עניית אמן אחר 'הרחמן' שבברכת המזון‪,‬‬
‫אמן‪ ,‬ולכן עונים אמן אחר הרחמן בברכת המזון‪,‬‬ ‫אשר נשאלו הראשונים מאי טעמא אין בזה משום‬
‫עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בשועה"ר )קפט‪,‬ו(‪ ,‬משנה ברורה‬ ‫עניית אמן יתומה‪ ,‬שהרי אין מזכירים שם ומלכות‬
‫)רטו‪,‬ט(‪ ,‬ערוך השולחן )רטו‪,‬ז(‪ ,‬בן איש חי )שנה א' פרשת‬ ‫באמירת 'הרחמן'‪ ,‬והסכמת הראשונים דל"ח 'אמן‬
‫מסעי אות טו(‪ ,‬ועו"פ‪ ,‬וע"ע העמק שאלה )שאילתא נג סוף‬ ‫יתומה' אלא היכא שאינו שומע הברכה‪ ,‬אבל היכא‬
‫אות ב'( שהביא הדברים‪ ,‬וכתב דמש"כ המג"א 'חייב‬ ‫ששומע הברכה שפיר יש לו לענות אמן אע"פ שאין‬
‫לענות אמן' לאו דווקא הוא‪ ,‬ובודאי אינו חיוב גמור‬ ‫בה הזכרת שם ומלכות; וכן הובאה תשובת רש"י‬
‫כעניית אמן אחר ברכה שיש בה הזכרת שם ומלכות;‬ ‫בנידו"ז בזה"ל‪ ,‬וששאלתם‪ ,‬מאחר ששנינו העונה אמן‬
‫אכן באמת צריכים אנו בין לדברי הראשונים הנ"ל‬ ‫אחרי ברכה שאין בה הזכרת שם זהו אמן יתומה‪ ,‬מהו‬
‫ובין לדברי המג"א וסייעתו‪ ,‬שהרי באמירת 'הרחמן'‬ ‫לענות אמן על הרחמן שבברכת המזון‪ ,‬ועל אמנים‬
‫ישנם כמה בקשות ותפילות על כבוד שמים וכיו"ב‪,‬‬ ‫שבקדיש‪ ,‬אני שמעתי במדרשו של רבנא יעקב ]‪-‬בר‬
‫דוגמת 'הרחמן הוא ימלוך עלינו לעולם ועד'‪' ,‬הרחמן‬ ‫יקר‪ ,‬שהיה רבו של רש"י[‪ ,‬אמן יתומה זה העונה אמן‬
‫הוא יתברך בשמים ובארץ' ועוד‪ ,‬ובזה שייכים דברי‬ ‫שלא שמע שום ברכה‪ ,‬אלא ששמע אחרים שעונים‪,‬‬
‫הראשונים הנ"ל‪ ,‬דכיון שעכ"פ יש בהם תפילה‬ ‫וכן היא מפורשת בהלכות גדולות )הל' ברכות פרק ז'(‪,‬‬
‫ובקשה מהשי"ת יש לענות אחריהם אמן‪ ,‬וישנם ג"כ‬ ‫וכן עיקר‪ ,‬שלא לחנם תקנו רבותינו שבבבל 'ואמרו‬
‫ברכות לחבירו ולכל ישראל‪ ,‬דוגמת 'הרחמן הוא‬ ‫אמן' דיתגדל‪ ,‬ועוד מצינו בירמיה הנביא שאמר אמן‬
‫יפרנסנו בכבוד' ועוד‪ ,‬ובזה שייכים דברי המג"א‬ ‫אחרי דברי בקשה‪ ,‬שנאמר )ירמיה כח‪,‬ו( אמן כן יעשה‬
‫וסייעתו הנ"ל‪ ,‬דכל היכא ששומע אחד המברך את‬ ‫ה'‪ ,‬ואמר רבי אסי בר חנינא‪ ,‬אמן יש בו אמנת דברים‪,‬‬
‫חבירו וכיו"ב‪ ,‬צריך שיענה אחריו אמן‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫כלומר שמבקש מאת הקב"ה שיתקיימו הדברים‬
‫)שבועות לו‪ ,(.‬וכשם שאמר ירמיה אמן אחר דברי ריצוי‪,‬‬
‫אכן מעצם דברי המג"א וסייעתו שיש לענות אמן‬ ‫אף אנו נאמר אמן אחר תחינה‪ ,‬כגון הרחמן שאומרים‬
‫אחר כל ברכה שמברך לחבירו‪ ,‬אינו מוכרח‬ ‫בברכת המזון‪ ,‬ויהא שלמא רבא שביתגדל‪ ,‬עכ"ל;‬
‫להוכיח דה"נ שפיר יש לענות אמן אחר ברכה שמברך‬ ‫וכ"ה ]בשינויי לשונות קלים[ בספר האורה לרש"י‬
‫להשי"ת אף בלא שם ומלכות‪ ,‬דיש לומר שלא חייבו‬ ‫)ח"ב סימן ט'(‪ ,‬תשובות רש"י )סימן מג(‪ ,‬מחזור ויטרי‬
‫חכמים עניית אמן אלא היכא שאומר הברכה להשי"ת‬ ‫)סימן תסט(‪ ,‬ספר הישר לר"ת )חלק החידושים סימן קלא(‪,‬‬
‫כתקנת חכמים ובהזכרת שם ומלכות‪ ,‬אכן עי' מנחת‬ ‫ארחות חיים )הל' עניית אמן אות ג'(‪ ,‬כל בו )סימן צט‪ ,‬ד"ה‬
‫תקמט‬ ‫‪ /‬סימן ב'‬ ‫מים רבים‬

‫ואם יש בזה משום הפסק‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬אכן‪ ,‬עי' שו"ת בצל החכמה‬
‫)ח"ה סימן צ' אות ג'(‬
‫שכתב לחלק בזה‪ ,‬שלא אמרו שצריך לענות אמן‬
‫אחר ברכה בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬אלא בברכה שכך‬
‫היא עיקר תקנת אמירתה‪ ,‬ודוגמת אמירת 'ברוך‬
‫שאכלנו משלו' שהיא ברכה ושבח להשי"ת שנתקנה‬
‫בתחילה בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬אבל בברכה שעיקר‬
‫תקנתה לאומרה בשם ומלכות‪ ,‬ושומע את חבירו‬
‫מברך ברכה זו בלא הזכרת שם ומלכות‪] ,‬ומאיזה טעם‬
‫שיהיה‪ ,‬ואפילו אם נוהג כן מחמת ספק או מחלוקת‬
‫הפוסקים[‪ ,‬אינו צריך לענות אחריו אמן‪.‬‬
‫פתים )להגר"מ אריק‪ ,‬או"ח סימן רטו( שכתב על דברי‬
‫המג"א הנ"ל בזה"ל‪ ,‬ובני החריף מו"ה שמואל ז"ל‬
‫העיר‪ ,‬דיש להוכיח כן מגמ' ברכות )מה‪ ,(:‬אשכחינהו‬
‫דקאמרו ברוך עונה אמן‪ ,‬אע"ג דליכא הזכרת שם‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והיינו סוגי' דברכות הנ"ל לענין עניית אמן‬
‫אחר 'ברוך שאכלנו משלו'‪ ,‬והרי שסבר לדמות ברכה‬
‫שמברך להשי"ת בלא הזכרת שו"מ‪ ,‬לדברי המג"א‬
‫גבי ברכה שמברך לחבירו‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫ועוד מצינו בדברי הפוסקים שכתבו לדון בזה לענין‬
‫עניית אמן בחזרת הש"צ בנוסח יעלה ויבוא‪,‬‬
‫אחר שאומר הש"צ 'זכרנו ה' אלוקינו בו לטובה' וכו'‪,‬‬

‫סימן ב' ‪ -‬שיעור תוך כדי דיבור‬

‫הגדולה )או"ח סימן רו הגב"י אות ה'(‪ ,‬מגן אברהם )רו‪,‬ד(‪,‬‬ ‫הנה בבבא קמא )עג‪ (:‬מבו'‪ ,‬ששיעור 'כדי דיבור' הוא‬
‫פלפולא חריפתא )על הרא"ש‪ ,‬בבא קמא פ"ז סימן ז'‪ ,‬אות ז'(‪,‬‬ ‫כדי שאילת שלום של תלמיד לרבו‪ ,‬שאומר לו‬
‫עולת תמיד )רו‪,‬ג(‪ ,‬אליה רבה )רו‪,‬ה(‪ ,‬נתיבות המשפט‬ ‫'שלום עליך רבי ומורי'‪ ,‬אך בירושלמי )ברכות פ"ב ה"א(‬
‫)סי' רצה חידושים סקט"ז(‪] ,‬אך בספרו דרך החיים )דיני‬ ‫הגירסא שהוא כדי שישאל תלמיד בשלום רבו בלשון‬
‫תפילת ערבית של שבת‪ ,‬אות א'( כתב שהוא ד' תיבות[‪,‬‬ ‫'שלום עליך רבי'‪ ,‬וכן רבים מרבותינו הראשונים‬
‫אורים ותומים )סימן כט אורים סק"ב(‪ ,‬חיי אדם )כלל נח‬ ‫העתיקו הגירסא כדברי הירושלמי‪ ,‬ששיעור זה אינו‬
‫ס"ז(‪ ,‬שועה"ר )סדר ברכות הנהנין‪ ,‬פרק ט' ס"ב(‪ ,‬מגן גבורים‬ ‫אמירת ד' תיבות ]'שלום עליך רבי ומורי'[‪ ,‬אלא‬
‫)סימן רו אלף המגן סק"ד(‪ ,‬תפארת ישראל )תמורה פרק ה'‬ ‫אמירת ג' תיבות בלבד ]'שלום עליך רבי'[‪ ,‬וכן כתבו‬
‫משנה ג' אות יד(‪ ,‬חסד לאלפים )רו‪,‬ג(‪ ,‬בן איש חי )שנה‬ ‫הרי"ף )שבועות טו‪ .‬מדפי הרי"ף(‪ ,‬רש"י )נזיר כ‪ :‬ד"ה יתיב‪,‬‬
‫ראשונה פרשת בלק אות ג'(‪ ,‬כף החיים )רו‪,‬טו(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬ ‫שבועות לב‪ .‬ד"ה תלמיד לרב(‪ ,‬רמב"ם )פ"ב מהל' שבועות הי"ז‪,‬‬
‫פיה"מ נזיר פ"ד מ"א‪ ,‬ושבועות פ"ד מ"ד(‪ ,‬תוס' )נזיר כ‪ :‬ד"ה‬
‫וכן מצינו בדברי המשנה ברורה בכמה מקומות‪,‬‬
‫אמר ליה‪ ,‬בבא בתרא קכט‪ :‬ד"ה והלכתא‪ ,‬תמורה כה‪ :‬ד"ה לא‬
‫ששיעור 'כדי דיבור' הרי הוא שיעור אמירת ג'‬
‫נצרכה(‪ ,‬רשב"ם )בבא בתרא קכט‪ :‬ד"ה תוך כדי דיבור(‪ ,‬רא"ש‬
‫תיבות‪ ,‬כדי שאילת תלמיד לרב בלשון 'שלום עליך‬
‫)בבא קמא פ"ז סימן ז'‪ ,‬שבועות פ"ד סימן טז(‪ ,‬ריטב"א )נדרים‬
‫רבי'‪ ,‬וכן כתב לענין הפסק בברכות הנהנין בין ברכה‬
‫פו‪ :‬ד"ה ונמצא‪ ,‬בבא בתרא קכט‪ :‬ד"ה כל תוך כדי דיבור(‪ ,‬פסקי‬
‫לאכילה )רו‪,‬יב‪ ,‬ובשעה"צ שם סק"י(‪ ,‬ולענין אמירת 'המלך‬
‫הרי"ד )בבא קמא עג‪ ,(:‬סמ"ג )לאוין רמא‪ ,‬ד"ה והנשבע(‪,‬‬
‫הקדוש' )תקפב‪,‬ז(‪ ,‬ולענין אם חתם 'מקדש השבת'‬
‫מאירי )נזיר כ‪ :‬ד"ה אמר המאירי(‪ ,‬ועוד רבים‪.‬‬
‫בתפילת יו"ט )תפז‪,‬ד(; אכן במקו"א כתב המשנ"ב‬
‫וכן הסכמת רוב הפוסקים כדברי הירושלמי וכדעת‬
‫לענין סיום ברכת 'השכיבנו' בתפילת ערבית של ליל‬
‫רוב הראשונים הנ"ל‪ ,‬ששיעור 'כדי דיבור' אינו‬
‫שבת )רסז‪,‬ט(‪ ,‬ששיעורו ארבע תיבות כדי אמירת 'שלום‬
‫אלא כדי אמירת 'שלום עליך רבי' שהוא ג' תיבות‪,‬‬
‫עליך רבי ומורי'‪] ,‬ועוד מצינו בדברי המשנ"ב לענין‬
‫וכן כתבו בשו"ת הרדב"ז )ח"ה סימן אלף תקלז‪ ,‬ללשונות‬
‫עניית אמן מיד אחר ברכת המברך )קכד‪,‬לד(‪ ,‬שהביא‬
‫הרמב"ם סימן קסג(‪ ,‬שו"ת שארית יוסף )סימן כח(‪ ,‬ש"ך‬
‫שתי הדעות בזה בשיעור 'כדי דיבור'[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫)יו"ד רי‪,‬ו(‪] ,‬וראה עוד ש"ך )יו"ד רנה‪,‬ה( שכתב כן אף‬
‫אכן‪ ,‬יש מן הראשונים שכתבו‪ ,‬ששיעור כדי דיבור‬ ‫בדעת התוס' )ב"ק עג‪ :‬ד"ה ולית הלכתא([‪ ,‬סמ"ע )סימן פ'‬
‫הוא כדי אמירת ד' תיבות‪ ,‬והיינו כדי שישאל‬ ‫סק"ח‪ ,‬סימן קצה סקי"ט‪ ,‬פרישה יו"ד רי‪,‬ו(‪ ,‬שיירי כנסת‬
‫סימן ב' ‪ /‬מים רבים‬
‫נימא כשיטת רבינו יונה והרא"ש‪ ,‬דמה שאמרו‬
‫בברכות והנותן שלום לרבו‪ ,‬היינו שאף 'שלום עליך‬
‫רבי' אסור‪ ,‬וא"כ כיון שאסור לשאול‪ ,‬רק כשרבו נותן‬
‫לו שלום אז צריך להוסיף קצת ולומר 'שלום עליך רבי‬ ‫שו"ת הרשב"ש )סימן שצה‪ ,‬סימן תקה(‪ ,‬ועו"ר; ומצינו‬
‫ומורי'‪ ,‬א"כ לא משכחת לה פחות מד' תיבות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ולדבריו‪ ,‬כיון שהכרעת המחבר והרמ"א )יו"ד רמב‪,‬טז(‬
‫כדעת רש"י‪ ,‬שמותר לתלמיד אף להקדים שלום לרבו‪,‬‬
‫ולומר לו 'שלום עליך רבי'‪] ,‬ואף שהרמ"א הביא דעת‬
‫הרא"ש ורבינו יונה‪ ,‬מכ"מ הוסיף הרמ"א להדי'‬
‫שהמנהג כדעת רש"י[‪ ,‬נמצא ששיעור כדי דיבור הרי‬
‫הוא ג' תיבות‪ ,‬כדי אמירת 'שלום עליך רבי'‪ ,‬וכדעת‬
‫רוב הפוסקים הנ"ל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫)להגרי"ש נתנזון בעל שו"ת שואל ומשיב‪ ,‬יו"ד‬‫ובס' יד שאול‬
‫עוד יש להוסיף לדון בזה לענין אופן חישוב שיעור‬
‫תוך כדי דיבור‪ ,‬האם יש לחשב שיעור זה בכל‬
‫אדם לפי מה שהוא‪ ,‬או שמא אין לחשב אלא לפי‬
‫צורת הדיבור הרגילה אצל שאר בני אדם; והנה‬
‫בפירוש המשניות להרמב"ם )נזיר פ"ד מ"א( כתב‪,‬‬
‫ששיעור תוך כדי דיבור הוא אמירת שלום עליך רבי‬
‫'באופן ממוצע'‪ ,‬ולכאו' היה נראה כוונתו‪ ,‬שאין לחשב‬
‫בכל אדם לפי מה שהוא‪ ,‬אלא לפי האופן הממוצע‬
‫אצל שאר בנ"א במהירות הדיבור‪ ,‬אך בס' דברי‬
‫יחזקאל )סימן כז אות כ'( כתב להסתפק בנידו"ז האם יש‬
‫לשער בכל אדם לפי מה שהוא או לפי שאר בנ"א‪,‬‬
‫וכתב שאין להוכיח מדברי הרמב"ם לנידו"ד‪' ,‬דיש‬
‫לפרש ]דלעולם[ משערינן בדידיה‪ ,‬ומש"כ הרמב"ם‬
‫כדרך בינונית‪ ,‬ר"ל דאין אנו מתחשבים בדיבורו של‬
‫עכשיו‪ ,‬אם מדבר בנחת או במהירות‪ ,‬אלא כדרך‬
‫שמדבר כדרכו תמיד'‪ ,‬עכ"ל; ועי' שדי חמד )כללים‪,‬‬
‫מערכת ת' סוף אות ח'( שהביא בשם שו"ת יבשר טוב‬
‫)וילנא תרכ"ח‪ ,‬סימן כא( שכתב להסתפק בזה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫מסתפקנא בשיעור תוך כדי דיבור דאמרינן בכל מקום‪,‬‬
‫אם משערים לכל אדם בדידיה לפי דיבורו‪ ,‬או דלמא‬
‫משערינן באדם בינוני‪ ,‬והמאריך והמקצר בטלה דעתו‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ויעו"ש מסקנתו בסוף דבריו‪ ,‬שיש לשער‬
‫בכל אדם לפי מה שהוא‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ואכמ"ל עוד בזה‪.‬‬
‫תקנ‬
‫תלמיד בשלום רבו בלשון 'שלום עליך רבי ומורי'‪,‬‬
‫וכן כתבו רבינו חננאל )שבועות יז‪ ,(.‬שבלי הלקט )סימן‬
‫קסו(‪ ,‬נמוקי יוסף )נדרים כו‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה והלכתא(‪,‬‬
‫לכמה אחרונים שהסכימו לדבריהם‪ ,‬וכן כתבו הלבוש‬
‫)או"ח רו‪,‬ג(‪ ,‬ט"ז )או"ח רו‪,‬ו(‪ ,‬תבואות שור )יו"ד יט‪,‬יב(‪ ,‬מור‬
‫וקציעה להיעב"ץ )סימן רו ד"ה ומסתברא(‪ ,‬פרי מגדים )סי'‬
‫תפז אשל אברהם סק"א(‪] ,‬אך במקו"א )סימן רו משבצות זהב‬
‫סק"ג( נראה מדבריו דס"ל כדעת רוב הפוסקים הנ"ל‬
‫שהוא ג' תיבות[‪ ,‬הגהות רעק"א )חו"מ כט‪,‬א(‪ ,‬באר‬
‫היטב )רו‪,‬ב(‪ ,‬ערוה"ש )רו‪,‬ד(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫רמב‪,‬יא( כתב לתלות נידו"ז‪ ,‬האם שיעור תוך כדי‬
‫דיבור הוא כדי אמירת 'שלום עליך רבי' או כדי‬
‫אמירת 'שלום עליך רבי ומורי'‪ ,‬במה שנחלקו‬
‫הראשונים האם מותר לתלמיד לשאול בשלום רבו‪,‬‬
‫דהנה בברכות )כז‪ (:‬אמרי' שהנותן שלום לרבו גורם‬
‫לשכינה שתסתלק מישראל‪ ,‬ופירש רש"י )שם ד"ה‬
‫שלום(‪ ,‬שנותן לו שלום כשאר כל אדם‪ ,‬ואינו אומר לו‬
‫'שלום עליך רבי'‪ ,‬אך הרא"ש )ברכות פ"ד סימן ה'( ורבינו‬
‫יונה )ברכות יח‪ :‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה והנותן( הביאו‪ ,‬שמדברי‬
‫הירושלמי )ברכות פ"ב ה"א‪ ,‬שקלים פ"ב ה"ה‪ ,‬מו"ק פ"ג ה"ז(‬
‫נראה שתלמיד אינו מקדים ליתן שלום לרבו כלל‪ ,‬ורק‬
‫אם רבו נתן לו שלום‪ ,‬רשאי התלמיד להשיב לו שלום‪,‬‬
‫]ועוד מצינו בדברי הרמב"ם )פ"ה מהל' תלמוד תורה ה"ה(‬
‫שכ'‪ ,‬שאם נתן לו רבו שלום‪ ,‬לא ישיב לו 'שלום עליך‬
‫רבו'‪ ,‬אלא יוסיף ויאמר 'שלום עליך רבי ומורי'[‪ ,‬והרי‬
‫שלדעת הרא"ש ורבינו יונה‪ ,‬לא משכח"ל שישאל‬
‫התלמיד בשלום רבו אלא בלשון זה 'שלום עליך רבי‬
‫ומורי'‪ ,‬אך לדעת רש"י משכח"ל באופן שמקדים‬
‫לשאול בשלום רבו‪ ,‬שיאמר לו בלשון 'שלום עליך‬
‫רבי'; ומעתה כתב היד שאול בזה"ל‪ ,‬ולענ"ד נראה‪,‬‬
‫דהדבר תלוי במה שנחלקו הפוסקים כאן‪ ,‬אם התלמיד‬
‫מותר לשאול בשלום רבו‪ ,‬אם נימא דמותר לשאול‪ ,‬אז‬
‫הוי שאילת שלום רק 'שלום עליך רבי' בלבד‪ ,‬אבל אם‬
‫תקנא‬ ‫‪ /‬סימן ג'‬ ‫מים רבים‬

‫סימן ג' ‪ -‬בישוב סתירת דברי הרמב"ם בדין ברכת הים הגדול‬
‫)פרה‬ ‫הים הגדול'‪ ,‬ואזדא ]רבי יהודה[ לטעמיה דאמר‬ ‫כתב הרמב"ם )פ"י מהל' ברכות הט"ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה את‬
‫פ"ח מ"ח‪ ,‬מקוואות פ"ה מ"ד(‪ ,‬רבי יהודה אומר ים הגדול‬ ‫הים הגדול משלושים יום לשלושים יום או‬
‫כמקוה כו'‪ ,‬וא"כ כל הימים לא נקראו מעשה בראשית‬ ‫יותר‪ ,‬מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫אלא ים הגדול כו'‪ ,‬וכיון דלרבי יהודה כל מי בראשית‬ ‫והקשו האחרונים ממש"כ הרמב"ם גופי' בפירוש‬
‫כים הגדול נינהו‪ ,‬להכי קאמר דאין לברך אלא על ים‬ ‫המשניות )ברכות פ"ט מ"ב( ד'אין הלכה כרבי יהודה'‪,‬‬
‫הגדול‪ ,‬אבל שאר ימים לבד ממנו‪ ,‬ולבד מד' נהרות‬ ‫]וכבר הקשה כן בשלטי הגיבורים )ברכות מג‪ :‬מדפי‬
‫במקומות שלא נשתנו ע"י אדם‪ ,‬אינם מעשה בראשית‪,‬‬ ‫הרי"ף‪ ,‬אות ג'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ויש תימא על מיימוני מדבריו‬
‫ואינם אלא מעיינות שנתקבצו מימיהם ונעשו ימים‪,‬‬ ‫שבפירוש המשניות לדבריו שבחיבורו בזה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן‬
‫לזה פירש הרמב"ם בפירוש המשנה בזה דלא כרבי‬ ‫העירו באליה רבה )רכח‪,‬ג( ובפרי מגדים )סי' רכח אשל‬
‫יהודה‪ ,‬אלא דמברכים על כל שאר הימים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אברהם סק"א(‪ ,‬ועוד רבים מגדולי האחרונים וכדלהלן[‪.‬‬
‫ובדברי האחרונים מצינו כמה דרכים בישוב סתירת‬
‫ד‪ .‬לענין עצם הברכה בראיית הים הגדול‪ ,‬נקטינן‬
‫דברי הרמב"ם‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫הלכתא כדעת רבי יהודה שיש לברך עליו 'שעשה‬
‫את הים הגדול'‪ ,‬ובדי"ז אף חכמים מודים לדבריו‪,‬‬ ‫א‪ .‬ראשית יש לציין‪ ,‬שיש שגרסו בדברי הרמב"ם‬
‫אלא דרבי יהודה סבירא ליה‪ ,‬דהיכא שחוזר ורואה את‬ ‫בפירוש המשניות ד'הלכה כרבי יהודה'‪] ,‬וכ"ה‬
‫הים הגדול בתוך שלושים יום לראייתו הקודמת‪,‬‬ ‫במהדו' קאפח‪ ,‬ועוד[‪ ,‬ודלא כפי נוסח פירוש‬
‫אע"פ שאינו חוזר ומברך ברכת 'שעשה את הים‬ ‫המשניות אשר היה לפני כל האחרונים שעמדו בזה‬
‫הגדול'‪ ,‬מכ"מ שפיר יש לו לחזור ולברך 'עושה‬ ‫בסתירת דברי הרמב"ם‪ ,‬ולפ"ז אין כאן קושיא כלל‪.‬‬
‫מעשה בראשית'‪ ,‬ולענין זה כתב הרמב"ם ד'אין הלכה‬
‫ב‪ .‬חזר בו הרמב"ם בחיבורו ממש"כ בפירוש המשנה‪,‬‬
‫כרבי יהודה'‪ ,‬ואם חוזר ורואה את הים הגדול בתוך‬
‫וס"ל עיקר דהלכה כרבי יהודה שעל ראיית הים‬
‫שלושים יום אינו מברך עליו כלל‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫הגדול מברך 'שעשה את הים הגדול'‪ .‬כן כתבו הב"ח‬
‫)פרק ב' הערה י' אות ז'( שכ"ה לדעת חכמים שנחלקו עליו‬
‫)רכח‪,‬א ד"ה כתב הרמב"ם( ובס' מעשה רוקח )על הרמב"ם‪,‬‬
‫בדי"ז[‪.‬‬
‫הל' ברכות שם( ועו"א‪] ,‬אך עי' כנסת הגדולה )סימן רכח‬
‫כן כתב בהגה"ה שעל גליון המשניות‬
‫)ברכות פ"ט מ"ב(‬ ‫הגב"י אות א'( שכתב שדוחק הוא[‪.‬‬
‫בזה"ל‪ ,‬ומצאתי כתוב מהה"ג וואלף אופנהיים‪,‬‬
‫ג‪ .‬לפי שהבין הרמב"ם מדברי רבי יהודה‪ ,‬דלשיטתו‬
‫דסבירא ליה להרמב"ם דרבי יהודה תרתי קאמר‪,‬‬
‫אין מברכים כלל על ראיית שאר הימים‪ ,‬ולענין זה‬
‫ומפרש הת"ק בחדא במאי דמפיק ים הגדול משאר‬
‫פסק הרמב"ם בפירוש המשניות כת"ק שיש לברך‬
‫הימים מתוך חשיבותו‪ ,‬ובזה הלכתא כוותיה‪ ,‬ופליג‬
‫עליהם 'עושה מעשה בראשית'‪ ,‬אך לענין הרואה את‬
‫עליה בחדא‪ ,‬באומרו בזמן כו'‪ ,‬פי' כשרואה לשלושים‬
‫הים הגדול‪ ,‬מודים חכמים לדברי רבי יהודה‪ ,‬שיש‬
‫יום אז קובע ברכה לעצמו‪ ,‬אבל תוך שלושים דינו‬
‫לברך עליו ברכת 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬וכדברי‬
‫כשאר ימים‪ ,‬ומברך עושה מעשה בראשית‪ ,‬בזה אין‬
‫הרמב"ם בחיבורו‪ .‬וכן כתב בס' ראשון לציון )ברכות‬
‫הלכה כרבי יהודה‪ ,‬דתוך שלושים אינו מברך כלום‬
‫נט‪ .‬ד"ה לפרקים( בישוב סתירת דברי הרמב"ם‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ככל הני מילי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וטעם שפסק בים הגדול כרבי יהודה‪ ,‬משום דלא‬
‫וכן כתב במגן גבורים )סי' רכח שלטי הגבורים סק"א(‪,‬‬ ‫משמע דפליג עליה ת"ק בהא‪ ,‬ומאי דכתב הרמב"ם‬
‫יעו"ש שהביא כן מדברי הגה"ה הנ"ל‪ ,‬והוסיף‬ ‫בפירוש המשניות 'ולית הלכתא כרבי יהודה'‪ ,‬אולי‬
‫עוד בזה"ל‪ ,‬ובאמת שלשון רבינו בפירוש המשנה שם‬ ‫דסובר דרבי יהודה פליג על דברי ת"ק במאי דקאמר‬
‫מורה כן‪ ,‬שהרי כתב דברי רבי יהודה לפרקים‪ ,‬ר"ל‬ ‫]ת"ק[ שיברך על כל הימים‪ ,‬וסובר רבי יהודה דלא‬
‫כשרואהו אחר זמן כו' ואין הלכה כרבי יהודה‪ ,‬הנה‬ ‫יברך אלא על ים הגדול‪ ,‬דהא לא קתני אלא 'הרואה‬
‫סימן ג' ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקנב‬

‫לנידו"ד[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מעתה מש"כ הרמב"ם שמברך על‬ ‫הסמיך דברי רבי יהודה במה שרצה לפרש 'לפרקים'‪,‬‬
‫הים הגדול ברוך שעשה את הים הגדול‪ ,‬הוא אפילו‬ ‫וע"כ דבא ]הרמב"ם[ לומר‪ ,‬דמה שאמר רבי יהודה‬
‫אליבא דת"ק‪ ,‬כדכתבינן שאינם חולקים בזה‪ ,‬ומש"כ‬ ‫לפרקים‪ ,‬בזה הוא דאין הלכה כרבי יהודה‪ ,‬אבל בגוף‬
‫בפירוש המשנה 'ואין הלכה כרבי יהודה'‪ ,‬הוא על‬ ‫הדין ]‪-‬שתקנו ברכה בפנ"ע לראיית הים הגדול‪ ,‬ודי"ז‬
‫עיקר מחלוקתו עם ת"ק‪ ,‬דקובע ברכה בפני עצמה אף‬ ‫לא הזכירו הרמב"ם כלל בפירושו שם[‪ ,‬הלכה‬
‫אם בירך על שאר הימים‪ ,‬על זה אמר שאין הלכה‬ ‫כוותיה; ובזה מיושב הא דמקדים במשנה שאר ברכות‬
‫כרבי יהודה‪ ,‬אלא שיצא בברכת שאר הימים‪ ,‬אבל‬ ‫לברכות עושה מעשה בראשית‪ ,‬וכבר הרגיש בזה הפני‬
‫בסגנון הברכה לא פליגי ת"ק ורבי יהודה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יהושע )ברכות נד‪ .‬ד"ה הרואה( דמהראוי להקדימה שהוא‬
‫מוקדמת בזמן‪] ,‬וראה עוד לעיל )פרק א' הערה ג' אות א'(‬
‫אך כבר נתבאר לעיל )שם(‪ ,‬שדרך זו לא אתי שפיר‬
‫משנ"ת בזה[‪ ,‬ולפמ"ש אפשר משום דשאני הנהו‬
‫אלא לדעת הפוסקים דלעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם‬
‫שהם תדירים‪ ,‬משא"כ ברכה זו שבאה לפרקים דווקא‪,‬‬
‫הערה כג והערה כד(‪ ,‬שאם ראה דבר המחייב ברכה ובירך‬
‫]והיינו‪ ,‬דשאר כל הברכות יתכן לברך אפילו בתוך‬
‫עליו‪ ,‬וחוזר ורואה בתוך שלושים יום דבר אחר מאותו‬
‫שלושים יום‪ ,‬והיינו כשרואה דבר אחר מאותו המין‪,‬‬
‫המין‪ ,‬אין לו לחזור ולברך עליו‪ ,‬וזהו שנחלקו רבי‬
‫אבל ברכה זו שאינה אלא על ראיית הים הגדול‪ ,‬לא‬
‫יהודה ורבנן‪ ,‬אשר לדעת חכמים יש לנו לילך אחר‬
‫יתכן שיחזור ויברך ברכה זו בתוך שלושים יום[‪,‬‬
‫עצם הדבר‪ ,‬ולדעת רבי יהודה אין לנו לילך אלא אחר‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ברכתו‪ ,‬אבל לדעת רוב רבותינו הראשונים והאחרונים‬
‫דלעיל )שם הערה כב(‪ ,‬שהרואה דבר אחר מאותו המין‪,‬‬ ‫וכן כתב בקובץ על י"ד )על הרמב"ם‪ ,‬הל' ברכות שם(‪,‬‬
‫שפיר חוזר ומברך עליו אף בתוך שלושים יום‪ ,‬הרי‬ ‫יעו"ש שהביא ג"כ דברי הגה"ה הנ"ל‪ ,‬והוסיף‬
‫שאין לפרש כן בפלוגתת רבי יהודה ורבנן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫עוד בזה"ל‪ ,‬ונראה ראיה לזה‪ ,‬מדלא הזכיר במשנה‬
‫בזמן שרואהו לפרקים‪ ,‬משמע דרבי יהודה הוא‬
‫ו‪ .‬עוד יש שכתבו כעין הדרך הנ"ל‪ ,‬דלענין עצם‬
‫דקאמר לה‪ ,‬הואיל וברכה חשיבא היא אינו מברך כי‬
‫הברכה נקטינן הלכתא כדברי רבי יהודה שיש‬
‫אם לפרקים‪ ,‬ובאמת רבנן ג"כ סבירא להו שכל‬
‫לברך עליו 'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬ובדי"ז אף חכמים‬
‫הברכות אינו אלא לפרקים כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫מודים לדבריו‪ ,‬אלא דרבי יהודה סבירא ליה דלענין‬
‫ברכת הים הגדול דווקא נקטינן שאין לברך עליו אלא‬ ‫ה‪ .‬לענין עצם הברכה בראיית הים הגדול‪ ,‬נקטינן‬
‫משלושים יום לשלושים יום‪ ,‬לפי שכולו ים אחד הוא‪,‬‬ ‫הלכתא כדברי רבי יהודה שיש לברך עליו 'שעשה‬
‫אבל לענין שאר ברכות הראיה‪ ,‬אם חוזר ורואה בתוך‬ ‫את הים הגדול'‪ ,‬ובדי"ז אף חכמים מודים לדבריו‪,‬‬
‫שלושים יום דבר אחר מאותו המין‪ ,‬שפיר יש לו‬ ‫אלא דרבי יהודה סבירא ליה‪ ,‬דאף היכא שראה אחד‬
‫לחזור ולברך עליו‪ ,‬ולענין זה כתב הרמב"ם ד'אין‬ ‫משאר הימים שבעולם‪ ,‬ושוב רואה בתוך שלושים יום‬
‫הלכה כרבי יהודה'‪] ,‬אלא כדעת חכמים שנחלקו עליו‬ ‫אף את הים הגדול‪ ,‬הרי שיש לו לברך עליו ברכת‬
‫בדי"ז‪ ,‬וסבירא להו אף לענין שאר ברכות הראיה‪ ,‬דכל‬ ‫'שעשה את הים הגדול'‪ ,‬ואע"פ שכבר ראה ממין זה‬
‫היכא שראה פרט אחד מאותו המין בתוך שלושים‬ ‫בתוך שלושים יום‪ ,‬מכ"מ כיון שברכותיהם אינן‬
‫יום‪ ,‬אין לו לחזור ולברך על ראיית פרט אחר מאותו‬ ‫שוות‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך בראיית הים הגדול‪,‬‬
‫המין‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק ב' הערה י' אות ו'([‪.‬‬ ‫ולענין זה כתב הרמב"ם ד'אין הלכה כרבי יהודה'‪,‬‬
‫]אלא כדעת חכמים שנחלקו עליו בדי"ז‪ ,‬וסבירא להו‬
‫וכן כתב בס' בן ידיד )על הרמב"ם שם(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אי נמי יש‬
‫דכיון שראה ים אחר בתוך שלושים יום‪ ,‬אין לו לחזור‬
‫לומר ונכון יותר‪ ,‬וניחא נמי דלא סתר רבינו מיניה‬
‫ולברך על ראיית הים הגדול אע"פ שברכה אחרת‬
‫וביה מפירוש המשניות שכתב דאין הלכה כרבי‬
‫היא‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק ב' הערה י' אות ה'([‪.‬‬
‫יהודה‪ ,‬וכאן פסק כרבי יהודה‪ ,‬וזה‪ ,‬דרבינו סבירא‬
‫ליה‪ ,‬דרבי יהודה לא בא לחלוק את"ק בים הגדול‪,‬‬ ‫וכן כתב בכנסת הגדולה )שם(‪] ,‬לעיל )שם( הבאנו‬
‫דודאי לכו"ע מברך ברכה בפנ"ע שעשה את הים‬ ‫תחילת לשונו בזה‪ ,‬בישוב דעת הרמב"ם דנקט‬
‫הגדול‪ ,‬ורבי יהודה לא בא אלא לומר‪ ,‬דבים הגדול‬ ‫הלכתא כרבי יהודה אע"ג דיחיד הוא‪ ,‬ומשם תדרשנו‬
‫תקנג‬ ‫‪ /‬סימן ד'‬ ‫מים רבים‬

‫דלעיל )פרק א' סעיף י'‪ ,‬ושם הערה כג והערה כד(‪ ,‬שאם ראה‬
‫דבר המחייב ברכה ובירך עליו‪ ,‬וחוזר ורואה בתוך‬
‫שלושים יום דבר אחר מאותו המין‪ ,‬אין לו לחזור‬
‫ולברך עליו‪ ,‬וזהו שנחלקו רבי יהודה ורבנן‪ ,‬אשר‬
‫לדעת חכמים יש לנו לילך אחר עצם הדבר‪ ,‬ולדעת‬
‫רבי יהודה אין לנו לילך אלא אחר ברכתו‪ ,‬אבל לדעת‬
‫רוב רבותינו הראשונים והאחרונים דלעיל )שם הערה‬
‫כב(‪ ,‬שהרואה דבר אחר מאותו המין‪ ,‬שפיר חוזר‬
‫ומברך עליו אף בתוך שלושים יום‪ ,‬הרי שאין לפרש‬
‫כן בפלוגתת רבי יהודה ורבנן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ז‪ .‬משום שלשון הכתוב מוכיח כדעת רבי יהודה‪ .‬כן‬
‫כתב בכנסת הגדולה )שם‪ ,‬בסוף דבריו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם‬
‫באנו לומר דהרמב"ם ז"ל חזר בו מחיבורו לפירוש‬
‫המשנה‪ ,‬יש להליץ על הרמב"ם ז"ל בדרך אחרת‪,‬‬
‫דמה שפסק הרמב"ם דעל הים הגדול מברך ברוך‬
‫שעשה את הים הגדול‪ ,‬הוא מפני שמצא בלשון‬
‫הכתוב )יהושע א‪,‬ד( 'ועד הים הגדול'‪ ,‬תפס סברת רבי‬
‫יהודה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫יברך כן בזמן שרואהו לפרקים‪ ,‬לאפוקי הרים וגבעות‬
‫וימים ונהרות‪ ,‬דאם ראה אחת מהם ובתוך שלושים‬
‫ראה אחרת‪ ,‬דיחזור ויברך‪ ,‬ודווקא בים ]הגדול[ כיון‬
‫שכולו ים אחד הוא‪ ,‬לא יברך עד שלושים יום‪ ,‬אף‬
‫שראה חלק אחר ממנה שעדיין לא ראה‪ ,‬זהו מה שבא‬
‫רבי יהודה לומר ולחלוק על הת"ק‪ ,‬וכן מוכרח‪,‬‬
‫דאל"כ מה חידוש באומרו 'בזמן שרואהו לפרקים'‪,‬‬
‫דזה ודאי הוא לכו"ע בכל הראיות‪ ,‬וכמו שפסק רבינו‬
‫)פ"י מהל' ברכות הט"ו(‪ ,‬אלא ודאי כאמור‪ ,‬ולכן פסק שם‬
‫]בפירוש המשניות[ דאין הלכה כרבי יהודה‪ ,‬פי' במה‬
‫שאמר דדווקא בים ]הגדול[ בעינן שלושים‪ ,‬אבל‬
‫אאינך לא בעינן שלושים‪ ,‬אין הלכה כרבי יהודה‪ ,‬אלא‬
‫כתנא קמא‪ ,‬דבכל אלו בראה אחת לא יברך עד יעברו‬
‫שלושים‪ ,‬והכא רבינו כת"ק פסק‪ ,‬והא ד'ים הגדול'‪,‬‬
‫העתיק דברי רבי יהודה‪ ,‬דבפשט דבריו גם הת"ק‬
‫מודה כן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬אף דרך זו לא אתי שפיר אלא לדעת הפוסקים‬

‫סימן ד' ‪ -‬ספיקות וחקירות בדין 'נתפזרו העבים'‬

‫טעה וסבר שנתפזרו העבים‪ ,‬ולאחמ"כ נתבררה טעותו שלא נתפזרו ‪ /‬נתפזרו העבים‬
‫והוא לא ידע מכך ‪ /‬נתפזרו העבים‪ ,‬ויודע ע"פ חזאי מזג האויר שיחזרו לאחמ"כ ‪/‬‬
‫בירך בעירו ונסע לעיר אחרת‪ ,‬ובשעה שבירך בעירו לא היו עננים בעיר הב' ‪ /‬בירך‬
‫בעירו‪ ,‬ונסע לעיר אחרת שאין בה עננים‪ ,‬ושוב חזר לעירו ‪ /‬באופן הנ"ל‪ ,‬כשחשב‬
‫מתחילה שלא לחזור לעירו‪ ,‬ושוב נמלך בדעתו וחזר לעירו‬

‫זה אחר זה‪ ,‬הרי שהכל ענין אחד הוא‪ ,‬וכיון שבירך‬
‫על אחד מהם פטר את הכל‪ ,‬ואין לו לחזור ולברך‬
‫אא"כ נתפזרו העבים‪ ,‬דכל כהא"ג יש להחשיבו כענין‬
‫חדש‪ ,‬ואינו כהמשך לברקים ולרעמים שראה ושמע‬
‫בתחילה‪.‬‬
‫ויש לדון ולהסתפק בזה בכמה וכמה ספיקות‪ ,‬האם‬
‫יש לו לחזור ולברך על ברקים ורעמים נוספים‬
‫כדין 'נתפזרו העבים'‪ ,‬ונראה שיש לתלות ספיקות‬
‫וחקירות אלו‪ ,‬בשני הדרכים הנ"ל ביסוד וטעם דין‬
‫'נתפזרו העבים'‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬טעה וסבר שנתפזרו העבים‪ ,‬ולאחמ"כ נתבררה‬
‫טעותו שלא נתפזרו; הנה להדרך הא' הנ"ל‬
‫הנה לעיל )פרק ה' הערה טו אות ב'( נתבארו בארוכה שני‬
‫דרכים בביאור טעם הדין‪ ,‬שכל שנתפזרו העבים‬
‫הר"ז חוזר ומברך על ברקים ורעמים נוספים אפילו‬
‫באותו היום‪ ,‬וכל שלא נתפזרו העבים‪ ,‬אינו חוזר‬
‫ומברך עליהם ]אלא ביום אחר[‪ ,‬האם עיקרו מצד‬
‫המברך‪ ,‬דכל שלא נתפזרו העבים בינתיים‪ ,‬הרי שלא‬
‫הסיח דעתו מראיית ברקים ומשמיעת רעמים נוספים‪,‬‬
‫ומשו"ה אין לו לחזור ולברך עליהם‪ ,‬אבל אם נתפזרו‬
‫העבים בינתיים הרי שמסיח דעתו מהם‪ ,‬ושוב יש לו‬
‫לחזור ולברך עליהם לאחמ"כ‪ ,‬או שמא עיקרו מצד‬
‫הברקים והרעמים עצמם‪ ,‬דכיון שכך הוא ע"פ דרך‬
‫הטבע‪ ,‬שנראים כמה ברקים או נשמעים כמה רעמים‬
‫סימן ד' ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקנד‬

‫לכן שעתידים הברקים והרעמים לחזור‪ ,‬מכ"מ 'ענין‬ ‫שעיקרו משום שעי"ז מסיח דעתו מראיית ברקים‬
‫אחר' הוא שיש לו לחזור ולברך עליו‪] ,‬וכן הביא‬ ‫ומשמיעת רעמים נוספים‪ ,‬נראה דכיון שעכ"פ הסיח‬
‫בגליון מים זכים )פרשת וארא תשע"ט( בשם הג"ר אשר‬ ‫דעתו מהם‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך עליהם‬
‫וייס שליט"א ובשם הגרמ"מ לובין שליט"א‪ ,‬דכיון‬ ‫לאחמ"כ‪ ,‬אך להדרך הב' שאין הדבר תלוי אלא‬
‫שלמעשה נתפזרו העבים בינתיים‪ ,‬שפיר יש לו לחזור‬ ‫במציאות‪ ,‬א"כ כל כמה שבאמת לא נתפזרו העבים‪,‬‬
‫ולברך על הברקים והרעמים שלאחמ"כ[; אכן להדרך‬ ‫הרי שהכל ענין אחד הוא‪ ,‬ובודאי אין לו לחזור ולברך‬
‫הא' הנ"ל בביאור דין 'נתפזרו העבים'‪ ,‬שעיקרו משום‬ ‫על ברקים ורעמים נוספים‪.‬‬
‫שעי"ז מסיח דעתו מראיית ברקים ומשמיעת רעמים‬
‫ב‪ .‬בירך על הברקים והרעמים‪ ,‬ונתפזרו העבים בלא‬
‫נוספים‪ ,‬נראה שיש להסתפק באופן הנ"ל‪ ,‬שהרי אינו‬
‫ידיעתו‪ ,‬ושוב נתקשרו השמים בעבים‪] ,‬ונודע לו‬
‫מסיח דעתו לגמרי מן הברקים והרעמים‪ ,‬שהרי יודע‬
‫שנתפזרו העבים בינתיים[; נראה שאופן זה תלוי‬
‫ע"פ חזאי מזג האויר שיתחדשו הברקים והרעמים‬
‫בשני הדרכים הנ"ל לאידך גיסא‪ ,‬אשר לדרך הב' הנ"ל‬
‫לאחר כמה שעות‪] ,‬ואף שיתכנו טעויות אף בתחזית‬
‫שעיקרו משום שכאשר נתפזרו העבים הרי שענין אחר‬
‫מזג האויר‪ ,‬מכ"מ הרי בדר"כ דבריהם קרובים אל‬
‫הוא ויש לו לחזור ולברך עליו‪ ,‬נמצא שאין הדבר תלוי‬
‫האמת‪ ,‬ודי בכך כדי לגרום שאינו מסיח דעתו מן‬
‫בידיעתו אלא במציאות בלבד‪ ,‬וכיון שבמציאות‬
‫הברקים והרעמים[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫נתפזרו העבים‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך על הברקים‬
‫]ומענין לענין באותו הענין‪ ,‬הנה בס' אילת השחר‬ ‫והרעמים שלאחמ"כ‪ ,‬אע"פ שהוא עצמו לא ידע‬
‫)שמות ט‪,‬כג( כתב לדון‪ ,‬לענין הקולות‬ ‫שנתפזרו העבים‪] ,‬וכן הביא בס' שלמי תודה )הל' ירידת‬
‫והרעמים שהיו במצרים במכת ברד‪] ,‬וכמבו' במדרש‬ ‫גשמים עמ' פג( בשם הגראי"ל שטיינמן‪ ,‬דכיון שעכ"פ‬
‫הגדול )שמות שם( בזה"ל‪ ,‬כיצד היה הברד יורד‪,‬‬ ‫נשתנה המציאות ונתפזרו העבים לאחר ברכתו‬
‫בתחילה היו הברקים מבריקים והרעמים מרעימים‬ ‫הראשונה‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך לאחמ"כ‪ ,‬אע"פ‬
‫והארץ רועדת כו'‪ ,‬ותהלך אש ארצה וימטר ה' ברד‬ ‫שהוא עצמו לא ידע שנתפזרו העבים[; אך להדרך‬
‫כו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וראה עוד העמק דבר להנצי"ב )שמות ט‪,‬כו(‬ ‫הא' הנ"ל שעיקרו משום שע"י התפזרות העבים מסיח‬
‫שכ'‪ ,‬דאף שהברד עצמו לא היה בארץ גושן‪ ,‬מכ"מ‬ ‫דעתו מראיית ברקים ומשמיעת רעמים נוספים‪ ,‬א"כ‬
‫הברקים והרעמים נראו ונשמעו אף בארץ גושן[‪ ,‬האם‬ ‫בכהא"ג שהוא לא ידע שנתפזרו העבים‪ ,‬הרי שלא‬
‫היה להם לבני ישראל לברך עליהם ברכת 'שכחו‬ ‫הסיח דעתו מהם‪ ,‬ואין לו לחזור ולברך על הברקים‬
‫וגבורתו מלא עולם'‪ ,‬והוסיף להסתפק בזה אף לענין‬ ‫והרעמים שלאחמ"כ‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫הקולות והברקים שהיו במעמד הר סיני‪ ,‬האם היו בני‬ ‫ג‪ .‬בירך על הברקים והרעמים ולאחמ"כ נתפזרו‬
‫ישראל מברכים עליהם או לא; עוד יש להסתפק בזה‬ ‫העבים‪ ,‬אך יודע ע"פ חזאי מזג האויר‪ ,‬שבמהלך‬
‫לענין הרעמים שהיו במכת ברד‪ ,‬שהרי יש מי שכתב‬ ‫היום יחזרו העננים ויתחדשו הברקים והרעמים‪ ,‬יש‬
‫)חידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת‪ ,‬פרשת וארא אות נ'(‪ ,‬שלא היה‬ ‫להסתפק‪ ,‬האם יש לו לחזור ולברך עליהם שהרי‬
‫הברד יורד בכל המקומות במשך כל שבעת הימים‬ ‫נתפזרו העבים‪ ,‬או שמא כיון שיודע שעתידים‬
‫ברציפות‪ ,‬אלא היה הברד יורד ומפסיק וחוזר ויורד‪,‬‬ ‫הברקים והרעמים להתחדש לאחר כמה שעות‪ ,‬הרי‬
‫ויש לדון האם לאחר שהפסיק הברד לרדת במשך‬ ‫שאין לו לחזור ולברך עליהם אע"פ שנתפזרו העבים‪.‬‬
‫כמה שעות ושוב חזר והמשיך לרדת‪ ,‬היה להם לחזור‬
‫ולברך על הרעמים‪ ,‬או שמא כיון שהיו יודעים ע"פ‬ ‫והנה לדרך הב' הנ"ל בביאור דין 'נתפזרו העבים'‪,‬‬
‫נבואת משה רבינו שימשיך הברד לרדת עד סוף‬ ‫שעיקרו משום שאם לא נתפזרו העבים הרי‬
‫שבעת הימים‪ ,‬הרי שלא הסיחו דעתם מקולות ורעמים‬ ‫שהכל ענין אחד הוא‪ ,‬אבל כאשר נתפזרו העבים הרי‬
‫אלו‪ ,‬ולא היה להם לחזור ולברך לאחמ"כ‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫שענין אחר הוא ויש לו לחזור ולברך עליו‪ ,‬נראה‬
‫בפשטות‪ ,‬דכיון שעכ"פ נשתנה המציאות ונתפזרו‬
‫ד‪ .‬בירך על הברקים והרעמים‪ ,‬ושוב נסע לעיר אחרת‪,‬‬ ‫העבים‪ ,‬שפיר יש לו לחזור ולברך על ראיית ברקים‬
‫ובשעה שבירך בתחילה בעירו על הברקים‬ ‫ושמיעת רעמים נוספים לאחמ"כ‪ ,‬ואף שידע קודם‬
‫תקנה‬ ‫‪ /‬סימן ד'‬ ‫מים רבים‬

‫הדעת‪ ,‬שהרי בעיר הב' לא היו עננים כלל‪ ,‬ושוב יש‬ ‫והרעמים‪ ,‬עדיין לא נתקשרו השמים בעבים בעיר הב'‪,‬‬
‫לו לחזור ולברך עליהם לאחמ"כ כשחוזר לעירו‪ ,‬או‬ ‫אבל בשעה שהגיע לאותה העיר כבר נתקשרו שם‬
‫שמא כיון שידע מתחילה שעתיד לחזור לעירו באותו‬ ‫השמים בעבים‪ ,‬יש להסתפק האם יש לו לחזור‬
‫היום‪ ,‬ויתכן שיראה ברקים וישמע רעמים נוספים‪ ,‬הרי‬ ‫ולברך‪ ,‬כיון שבשעה שבירך לא היתה הברכה יכולה‬
‫שאין לו לחזור ולברך עליהם‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לחול על הברקים והרעמים שיראה וישמע בעיר הב'‪,‬‬
‫שהרי בשעה זו לא היו השמים מקושרים בעבים‬
‫וכעי"ז יש להסתפק‪ ,‬באופן שבירך על הברקים‬
‫באותה העיר; או שמא אין לו לחזור ולברך עליהם‪,‬‬
‫והרעמים‪ ,‬ונסע לעיר אחרת אשר אף בה‬
‫ולא מיבעיא להדרך הב' הנ"ל שעיקר דין 'נתפזרו‬
‫ישנם ברקים ורעמים‪ ,‬אלא שבמהלך דרכו עבר בעיר‬
‫העבים' היינו משום שהסיח דעתו מן הברקים‬
‫נוספת שלא היו בה עננים כלל‪ ,‬אשר להדרך הא' הנ"ל‬
‫והרעמים‪ ,‬וא"כ בכהא"ג שהוא עצמו לא היה לו הפסק‬
‫יש להסתפק‪ ,‬האם מקום זה הרי הוא כהפסק וכהיסח‬
‫כלל בזה‪ ,‬ולא עברה עליו שעה שהיה במקום שאין‬
‫הדעת‪ ,‬ושפיר יש לו לחזור ולברך כשיגיע למחוז‬
‫השמים מעוננים‪ ,‬הרי שלא הסיח דעתו מן הברקים‬
‫חפצו‪ ,‬או שמא אין לו לחזור ולברך בעיר הב' באותו‬
‫והרעמים‪ ,‬ואין לו לחזור ולברך על ראיית הברקים‬
‫היום‪.‬‬
‫ושמיעת הרעמים בעיר הב'‪ ,‬אלא אף להדרך הא'‬
‫ובס' חוט שני )הל' ברכות הודאה‪ ,‬עמ' קפג( הובא בשם‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שעיקר דין 'נתפזרו העבים' היינו משום שכאשר‬
‫הגר"נ קרליץ‪ ,‬שאע"פ שהלך לעיר אחרת שלא‬ ‫נתפזרו ענין אחר הוא‪ ,‬מכ"מ בודאי אין הולכים לפי‬
‫היו בה עננים‪ ,‬מכ"מ אין לו לחזור ולברך על ברקים‬ ‫שאר העולם אלא לפי אותו המקום‪ ,‬וא"כ כיון שבעירו‬
‫ורעמים נוספים כשיחזור לעירו ]או לעיר אחרת[‬ ‫לא נתפזרו העבים ולא נשתנה המציאות כלל‪ ,‬וכן הוא‬
‫באותו היום‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בירך על רעמים או ברקים במקום‬ ‫עצמו לא היה כלל במקום שלא היו השמים מעוננים‪,‬‬
‫אחד‪ ,‬ואח"כ נסע למקום אחר ששם השמים היו זכים‬ ‫הרי שאין לו לחזור ולברך על ברקים ורעמים נוספים‬
‫מעננים‪ ,‬וחזר שוב למקום הראשון‪ ,‬ושמע שוב ברקים‬ ‫לאחמ"כ‪.‬‬
‫או רעמים‪ ,‬נראה שאין חוזר ומברך‪ ,‬שהרי בירך כבר‬
‫בתחילה על רעמים אלו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הובא בשם הגר"ח‬ ‫ובס' שלמי תודה )הל' ירידת גשמים‪ ,‬עמ' פג( הניח הענין‬
‫קניבסקי )שערי ציון ח"ב עמ' קכה(‪.‬‬ ‫בספק‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בירך בעירו על ברקים ורעמים‬
‫ונסע לעיר אחרת‪ ,‬ובעת שבירך בעירו עדיין לא‬
‫אך בשו"ת משנה הלכות )ח"י סימן מו( כתב‪ ,‬דכל‬ ‫נתקדרו שם השמים בעבים‪ ,‬וכעת שהגיע לעיר אחרת‬
‫כהא"ג שהיה באמצע היום במקום שהיה שם‬ ‫נתקדרו‪ ,‬ויש ברקים ורעמים‪ ,‬יש להסתפק אי נפטר‬
‫הרקיע בהיר בלא עננים כלל‪ ,‬הר"ז כהסיח דעתו מן‬ ‫בברכתו שבירך בעירו‪ ,‬דהא הוא נמצא במצב שכל‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬ושפיר יש לו לחזור ולברך אפילו‬ ‫הזמן יש ברקים ורעמים‪ ,‬או שמא דבזמן שבירך‬
‫באותו היום‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומעתה עלה לן לדידן לכו"ע חוזר‬ ‫בעירו עדיין לא היה כאן ברקים ורעמים והוי מציאות‬
‫ומברך‪ ,‬כיון דבמקום שיצא על הדרך היה הרקיע‬ ‫אחרת‪] ,‬ושפיר יש לו לחזור ולברך על הברקים‬
‫בהיר בלי עבים‪ ,‬כהאי גוונא לכו"ע חוזר ומברך‪,‬‬ ‫והרעמים בעיר הב'[‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫דהו"ל כיצא מחנותו וחוזר לו‪ ,‬וכש"כ עיר אחרת‬
‫דודאי חוזר ומברך‪ ,‬דהוי כיצא מחנות שבירך בו על‬ ‫ה‪ .‬בירך על הברקים והרעמים‪ ,‬ונסע לעיר אחרת שאין‬
‫הבשמים‪ ,‬ונכנס לחנות אחרת שלא בירך שם מעולם‬ ‫בה עננים‪ ,‬וחזר לעירו באותו היום‪ ,‬הנה לדרך הב'‬
‫על אותם בשמים כו'‪ ,‬כן נראה לפענ"ד‪ ,‬עכ"ל; וכן‬ ‫הנ"ל בביאור דין 'נתפזרו העבים'‪ ,‬שעיקרו משום‬
‫כתב בס' שלמי תודה )הל' ירידת גשמים‪ ,‬עמ' פב(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫שהברקים והרעמים שלאחמ"כ ענין אחר הוא‪ ,‬נראה‬
‫ולפ"ז מי שבירך על ברקים ורעמים‪ ,‬ונסע לעיר אחרת‬ ‫בפשטות שאין לו לחזור ולברך בכהא"ג‪ ,‬שהרי באותו‬
‫ששם לא היו גשמים והשמים טהורים‪ ,‬וחזר לעירו‬ ‫המקום לא נתפזרו העבים כלל כל אותו היום‪ ,‬אך‬
‫ושם לא היה שינוי מהבוקר‪ ,‬צריך לחזור ולברך על‬ ‫להדרך הא' הנ"ל בביאור דין 'נתפזרו העבים'‪,‬‬
‫הברקים והרעמים‪ ,‬אף שהשינוי היה רק באדם‪ ,‬משום‬ ‫שעיקרו משום שהסיח דעתו מן הברקים והרעמים‪ ,‬יש‬
‫דהוי היסח הדעת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫להסתפק‪ ,‬האם הליכתו לעיר אחרת הר"ז כהיסח‬
‫סימן ה' ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקנו‬

‫טפי שיש לו לחזור ולברך‪ ,‬שהרי בודאי הסיח‬
‫דעתו מן הברקים והרעמים‪] ,‬אך להדרך הא' הנ"ל‬
‫שעיקר דין 'נתפזרו העבים' אינו אלא ע"פ‬
‫המציאות‪ ,‬הרי שאין הדבר תלוי האם היה בדעתו‬
‫מתחילה לחזור לעיר הא' או שנמלך בדעתו‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬ובכל גווני אין לו לחזור ולברך עליהם‬
‫באותו היום[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ו‪ .‬ואת"ל דאף לדרך הא' הנ"ל‪ ,‬מכ"מ כל כהא"ג‬
‫אין לו לחזור ולברך‪ ,‬משום שידע מתחילה‬
‫שעתיד לחזור למקומו באותו היום‪ ,‬ולא הסיח‬
‫דעתו מראיית ברקים ומשמיעת רעמים נוספים‪,‬‬
‫יש להוסיף ולהסתפק‪ ,‬באופן שבתחילה היה‬
‫בדעתו שלא לחזור לעירו באותו היום‪ ,‬ושוב‬
‫נמלך בדעתו לחזור לעיר הא'‪ ,‬דבכהא"ג נראה‬

‫סימן ה' ‪ -‬כיצד משמשת הקשת כ'אות ברית'‪ ,‬והלא כבר‬

‫נבראה קודם לכן‬
‫'קשתי' מורה שהיתה לו הקשת תחילה‪ ,‬ולכן נפרש‬
‫הכתוב‪ ,‬הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה‪ ,‬תהיה‬
‫מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם‪ ,‬שכל‬
‫זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן נראה מדברי רבינו בחיי )בראשית ט‪,‬יג(‬
‫שכתב בזה"ל‪ ,‬ויש לפרש מה שאמר 'נתתי' )שם פסוק‬
‫יג(‪ ,‬כאילו אמר נשבעתי‪ ,‬כי מתנת השי"ת באמירה‬
‫בלבד הרי היא קיימת כשבועה כו'‪ ,‬וכן אנו יכולים‬
‫להבין בכאן באות הקשת‪ ,‬כשאמר 'את קשתי נתתי'‪,‬‬
‫שהוא כאילו אמר נשבעתי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וראה עוד בפי'‬
‫הרש"ר הירש )בראשית ט‪,‬יג( שכתב ג"כ בזה"ל‪ ,‬אין‬
‫הכרח לומר שעד כה לא היתה הקשת בענן‪ ,‬והיא‬
‫נתחדשה רק אחר המבול כו'‪ ,‬וכך יתכן שגם הקשת‬
‫היתה ידועה מני אז‪ ,‬אך היא הפכה עתה לאות ברית‬
‫בין ה' לבין האדם‪ ,‬ועפ"ז יתפרש 'נתתי' )שם פסוק יג(‪,‬‬
‫פשוטו כמשמעו‪' ,‬את קשתי' מימות עולם 'נתתיה‬
‫בענן'‪ ,‬ומכאן ואילך היא תהיה לאות ברית ביני ובין‬
‫הארץ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫א‪ .‬אף שהקשת נבראה בערב שבת בין השמשות‪,‬‬
‫ב‪ .‬אף שהקשת נבראה בערב שבת בין השמשות‪,‬‬
‫מכ"מ לא היתה הקשת נראית בשמים מחמת שלא‬
‫היה כח השמש חזק כ"כ‪ ,‬ובשעת כריתת הברית לאחר‬
‫המבול‪ ,‬חיזק הקב"ה את אור הקשת‪ ,‬כדי שעי"ז‬
‫תיראה הקשת בענן‪ .‬עי' אבן עזרא )בראשית ט‪,‬יב ב'שיטה‬
‫אחרת'( שהביא פירוש זה בזה"ל‪ ,‬וגאון אחר אמר‪ ,‬כי‬
‫ה' חיזק אור השמש לחדש אות הקשת‪ ,‬כי לנכחה‬
‫תהיה לעולם‪ ,‬ואין לו ראיה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב הרד"ק‬
‫)בראשית ט‪,‬יג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והקשת הוא כדברי חכמי המחקר‬
‫הנה רבותינו הרו"א האריכו לדון‪ ,‬אימתי היה זמן‬
‫בריאת הקשת‪ ,‬שהרי מפשטות לשון הכתוב‬
‫)בראשית ט‪,‬יב( 'זאת אות הברית אשר אני נותן ביני‬
‫וביניכם'‪ ,‬נראה שלא נבראה הקשת אלא לאחר‬
‫המבול‪ ,‬ועיקר בריאת הקשת לא היתה אלא ל'אות'‬
‫ולסימן שלא יביא הקב"ה מבול לשחת הארץ‪ ,‬ומאידך‬
‫תנן באבות )פ"ה מ"ו(‪ ,‬עשרה דברים נבראו בערב שבת‬
‫בין השמשות‪ ,‬ואלו הם כו'‪ ,‬והקשת‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והרי‬
‫שהיתה הקשת ברואה ועומדת אף קודם כריתת הברית‬
‫שלא יביא הקב"ה מבול לשחת הארץ‪ ,‬ולפ"ז הרי‬
‫שיש לעיין ג"כ‪ ,‬כיון שהקשת הינה דבר טבעי‪ ,‬נראה‬
‫בפשטות שהיתה הקשת נראית אף קודם המבול‪ ,‬ומה‬
‫נתחדש בכריתת הברית שכרת הקב"ה עם נח לאחר‬
‫המבול; ורבותינו הרו"א ביארו הענין בכמה וכמה‬
‫דרכים‪ ,‬מה נתחדש בבריאת הקשת בשעת כריתת‬
‫הברית שלא יביא הקב"ה מבול לשחת הארץ‪ ,‬מה‬
‫שלא היה בה קודם לכן‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫והיתה נראית באופן טבעי אף קודם המבול‪ ,‬כרת‬
‫הקב"ה את הברית‪ ,‬שמכאן ואילך תהיה בריאת הקשת‬
‫כ'אות ברית' ביני וביניכם‪ ,‬ולא תיראה הקשת אלא‬
‫בשעה שראוי לבוא מבול על העולם‪ ,‬אלא שכבר‬
‫נשבע הקב"ה שלא יביא עוד מבול לשחת הארץ‪ .‬כן‬
‫כתב הרמב"ן )בראשית ט‪,‬יב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכאשר נסתכל עוד‬
‫בלשון הכתוב נבין כן‪ ,‬כי אמר )בראשית ט‪,‬יג( את קשתי‬
‫'נתתי' בענן‪ ,‬ולא אמר 'אני נותן' בענן‪ ,‬כאשר אמר )שם‬
‫פסוק יב( זאת אות הברית אשר 'אני נותן'‪ ,‬ו]כן[ מילת‬
‫תקנז‬ ‫‪ /‬סימן ה'‬ ‫מים רבים‬

‫כמו שנראה מראה הקשת בגלי הים כשהם נגד‬ ‫מניצוץ השמש שמלהט כנגד הענן אחר המטר‪ ,‬ותראה‬
‫השמש‪ ,‬ובצלוחית מים העומדת נגד אור החמה‪,‬‬ ‫זה הקשת בגוונים ההם‪ ,‬ועתה אחר המבול חיזק הא‪-‬ל‬
‫ונראה לי ע"פ דאיתא בבראשית רבה )יג‪,‬ט(‪ ,‬דקודם‬ ‫אור השמש ללהט יותר בענן כו'‪ ,‬כדברי החכם רבי‬
‫המבול לא היה הגשם יורד אלא אחד לארבעים שנה‪,‬‬ ‫אברהם בן עזרא שכתב כן בשם גאון‪ ,‬וכשיראוה בני‬
‫דהתבואה היתה גדילה מרטיבות האדמה‪ ,‬כדכתיב‬ ‫אדם יזכרו שהוא אות הברית שנתן הא‪-‬ל להם ולא‬
‫)בראשית ב‪,‬ו( ואד יעלה מן הארץ והשקה‪ ,‬וא"כ היתה‬ ‫יפחדו מהמבול‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בס' גור אריה‬
‫גדילת התבואה מחוייבת בטבע כמו זריחת השמש‪,‬‬ ‫למהר"ל מפראג )בראשית ט‪,‬יב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יש מחכמי הטבע‬
‫ולא הוצרכו בנ"א לחסדי הקב"ה‪ ,‬וחידש הקב"ה‬ ‫שאומרים שהקשת הוא נעשה בטבע מן ניצוץ השמש‪,‬‬
‫לאחר המבול‪ ,‬שהאדים יעלו למעלה ויתהוו לעננים‬ ‫ולפיכך הוקשה באיזה ענין הקשת אות על שלא יבוא‬
‫וירד הגשם‪ ,‬ובזה תלויים תמיד עיני האדם לחסדי ה'‪,‬‬ ‫המבול‪ ,‬אבל אין זה קשיא‪ ,‬כי קודם המבול לא היה‬
‫וזהו דכתיב )בראשית ט‪,‬יג( את קשתי נתתי בענן‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫כח בלהט השמש לפעול הקשת‪ ,‬ומפני זה אפשר לבוא‬
‫כלי זיינו של הקב"ה עם בני אדם‪ ,‬נתן בענן‪ ,‬שאם‬ ‫המבול‪ ,‬אבל אחר המבול שכ"כ גובר הלהט של שמש‬
‫יחטאו לא יתן להם הגשם‪ ,‬וכדי שלא יתיירא נח דגם‬ ‫כו'‪ ,‬והיה גובר הלהט עד שנעשה הקשת‪ ,‬והוא אות‬
‫מבול יכול לבוא על ידי העננים‪ ,‬כמו שראה בעיניו‪,‬‬ ‫ברית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הבטיחו 'ולא יהיה עוד המים למבול' )שם פסוק טו(‪,‬‬
‫נמצא דמראה הקשת הוא בטבע‪ ,‬והחידוש היה הענן‪,‬‬ ‫ג‪ .‬אף שהקשת נבראה בערב שבת בין השמשות‪,‬‬
‫ואת הקשת ייחד לעד שלא יהיה מבול‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מכ"מ לא היתה הקשת יכולה להיראות לעיני בני‬
‫אדם‪ ,‬ובשעת כריתת הברית לאחר המבול‪ ,‬ברא‬
‫עוד מצינו כעי"ז בס' תפארת יהונתן‬
‫)להגר"י אייבשיץ‪,‬‬ ‫הקב"ה עננים שתוכל הקשת להיראות דרכם‪ .‬כן כתב‬
‫בראשית ט‪,‬יב(‪ ,‬שקודם המבול לא היתה הקשת‬ ‫בס' לבוש האורה )בראשית ט‪,‬יג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬חכמי הטבע‬
‫יכולה להיראות לעיני בני אדם‪ ,‬מפני שהעננים היו‬ ‫אומרים‪ ,‬שהקשת הוא דבר טבעי ]שנוצר[ מלהט‬
‫זכים ומזוקקים‪ ,‬ולאחר המבול נשתנה טבע העננים‬ ‫השמש ועובי הענן‪ ,‬ומתוך כך מקשים‪ ,‬א"כ מה אות‬
‫ונעשו עכורים‪ ,‬ויכולה הקשת להיראות דרכם; וז"ל‪,‬‬ ‫היה זה‪ ,‬שהרי קודם המבול ודאי היה ג"כ נראה‬
‫וידוע טיב הקשת‪ ,‬כאשר יהיה אדי הארץ עבים‬ ‫לפעמים אם הוא בא בטבע‪ ,‬ואני אומר שאין כאן‬
‫ויולידו עננים עכורים‪ ,‬אזי אור ניצוץ השמש הוא גורם‬ ‫קושיא כלל‪ ,‬שהרי ע"כ אין כל העננים מוכנים בטבעם‬
‫הקשת‪ ,‬ולכך נדע היות ענין מחודש אחר המבול‪ ,‬כי‬ ‫לקבל צורה כזאת‪ ,‬כמו שעינינו רואות כמה פעמים‬
‫קודם המבול היתה הארץ מזוכך בעצמותו ספיר‬ ‫עננים ואין הקשת נראה‪ ,‬וא"כ נוכל לומר‪ ,‬כיון‬
‫גזרתו‪ ,‬ואף האדים לא היו עבים כלל ולא היו עכורים‪,‬‬ ‫שהאדים והעננים לא נבראו אלא להביא מטר לעולם‪,‬‬
‫ולכך לא נתהווה הקשת‪ ,‬כי קוי ניצוצי השמש היו‬ ‫לא היו קודם המבול עננים כאלו שהיו בטבעם מוכנים‬
‫עוברים דרך העננים מעבר לעבר‪ ,‬כאשר אנו רואים‬ ‫לקבל צורת הקשת‪ ,‬ולא נראה הקשת מעולם קודם‬
‫באמת אם אין הענן עב רק זך לא יראה קשת‪ ,‬רק‬ ‫המבול‪ ,‬ועכשיו נתן השי"ת אות לנח‪ ,‬שכל פעם‬
‫לאחר המבול ולרוב גפרית מימי המבול ולרוב צמיחת‬ ‫שיבוא על מחשבתו להביא חושך ואבדון לעולם‪ ,‬יענן‬
‫כל בעלי חיים וצמחים ואילנות שנבלע הכל בארץ‪,‬‬ ‫הוא יתברך ענן כזה‪ ,‬שיהא מוכן לכך בטבעו שיקבל‬
‫נשתנה הארץ וקיבלה עכירות רב‪ ,‬ומזה נתהווה הקשת‬ ‫צורות הקשת מלהט וניצוץ השמש‪ ,‬ואין זה בריאה‬
‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חדשה‪ ,‬רק יזקק העננים בעת הצורך לקבל צורות‬
‫הקשת‪ ,‬מה שלא עשה כן יתברך קודם המבול‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬עיקר בריאת הקשת היתה בערב שבת בין‬
‫השמשות‪ ,‬אך קודם כריתת הברית לא היתה‬ ‫וכן כתב מדנפשיה בס'‬
‫פרשת מרדכי )ורשה תרנ"ו‪ ,‬ברכות‬
‫נראית אלא באויר‪ ,‬וע"ז כרת הקב"ה את הברית לאחר‬ ‫נט‪ .‬ד"ה צריך שיפול(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וקשת‪ ,‬הואיל ואתא לידן‬
‫המבול‪ ,‬שלא תהא הקשת נראית אלא בענן‪ .‬כן הביא‬ ‫נימא בה מילתא‪ ,‬דהכל שואלים על מה שנאמר בתורה‬
‫האברבנאל )בראשית ט‪,‬יג( בשם הר"ן )דרשות הר"ן‪ ,‬דרוש‬ ‫דהקשת הוא אות ברית‪ ,‬הא הדבר הוא בטבע‪,‬‬
‫א' ד"ה וזה הוא ענין הקשת(‪ ,‬וז"ל האברבנאל‪ ,‬כבר ראית‬ ‫דכשנופל מראה אור על המים יתראה דמות הקשת‪,‬‬
‫סימן ה' ‪ /‬מים רבים‬
‫אלא שעשרה דברים אלו עלו המחשבה ערב שבת בין‬
‫השמשות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב האברבנאל )בראשית ט‪,‬יג(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ואל תקשה על זה מאמרם ז"ל )אבות שם( שהקשת‬
‫נברא בין השמשות‪ ,‬כי זהו עצמו יורה על מה‬
‫שפירשתי‪ ,‬לפי שכל הדברים שאמרו שנעשו בין‬
‫השמשות‪ ,‬לא נעשו אז בפועל‪ ,‬אבל היו עתידים‬
‫להיעשות בזמניהם‪ ,‬כמו אילו של יצחק והבאר ופי‬
‫הארץ ופי האתון ושאר הדברים שזכרו‪ ,‬שאין ספק‬
‫שלא היו בפועל מתחילת הבריאה‪ ,‬אלא ששם הקב"ה‬
‫אז כח בנמצאים שיולידום וימציאום למציאות כל‬
‫אחד בזמנו‪ ,‬וכן היה הקשת‪ ,‬כי לא היה בפועל בענן‬
‫כי אם אחר הברית‪ ,‬ועל זה נאמר )בראשית ט‪,‬יג( את‬
‫קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית וגו'‪ ,‬להודיעו‬
‫שידקדק את העננים כ"כ שתתרשם בהם תמונת‬
‫השמש באמצעות ניצוציה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכעין זה כתב‬
‫בחידושי אגדות מהרש"א )פסחים נד‪ .‬ד"ה אלו הן(‪ ,‬לענין‬
‫עשרה דברים אלו שנבראו בערב שבת בין השמשות‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ונראה‪ ,‬הא דעשרה דברים בערב שבת נבראו כו'‪,‬‬
‫דודאי נבראו בששת ימי בראשית‪ ,‬דאין כל חדש תחת‬
‫השמש )קהלת א‪,‬ט(‪ ,‬אלא דרצונו לומר‪ ,‬דלא נגמרו‬
‫בפועל אלא בכח‪ ,‬עד שנגמר פעולות כל אחד‬
‫מהעשרה דברים בשעתו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בתפארת‬
‫ישראל )אבות פרק ה' 'יכין' אות כח( בביאור דברי המשנה‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬בערב שבת בין השמשות‪ ,‬בערב שבת הראשון‬
‫שבששת ימי בראשית‪ ,‬ולא שבאמת נבראו אז‪ ,‬דוכי‬
‫סלקא דעתך שהאיל של אברהם אבינו ע"ה והאתון‬
‫של בלעם שחיו לפי"ז כמה אלפים שנה‪ ,‬והתורה‬
‫תעלים ממנו הנס הגדול הזה‪ ,‬אלא רצונו לומר‪ ,‬שניתן‬
‫ה‪ .‬יש מן הראשונים שביארו מתני' דאבות הנ"ל‪,‬‬
‫כח בהברואים שיוציאו הפלא בשעתן כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫שאין כוונת המשנה שעשרה דברים אלו נבראו‬
‫]יעו"ש מש"כ לבאר עוד בזה[‪.‬‬
‫במציאות בערב שבת בין השמשות‪ ,‬אלא שבשעה זו‬
‫ו‪ .‬ומענין לענין באותו הענין יש להוסיף עוד בזה‪,‬‬
‫דהנה אף שהקשת הינה תוצאה טבעית‪ ,‬מכ"מ יש‬
‫לבאר בפשיטות ענין ה'אות ברית' שנתן אותה‬
‫הקב"ה‪ ,‬שהרי היה הקב"ה יכול להוריד את הגשם‬
‫בלילה או באופן שלא תיווצר קשת בענן‪ ,‬וממה‬
‫שהוריד את הגשם ביום ובאופן שע"פ חוקי הטבע‬
‫נוצרת קשת‪ ,‬הרי זה גופא כ'אות' שהיה ראוי העולם‬
‫שיבוא עליו מבול‪ ,‬וכבר נשבע הקב"ה לנח שלא יבוא‬
‫עוד מבול לשחת הארץ‪ .‬וכן ביאר בס' תורת העולה‬
‫להרמ"א )ח"ב פרק ד'( בזה"ל‪ ,‬ועוד נראה לי‪ ,‬במה‬
‫שאמרו )כתובות עז‪ (:‬שבימי רבי יהושע בן לוי ורבי‬
‫תקנח‬
‫קיצור דברי המפרשים וחולשם בטעם אות הקשת‬
‫וענייניו‪ ,‬ולא נכחד שהר"ן היטיב לראות בעניינו מכל‬
‫אשר קדמוהו‪ ,‬כי הוא כתב שהקשת פעם יתייחד‬
‫באויר הלח‪ ,‬ופעם באויר הדק‪ ,‬ושמתחילת הבריאה‬
‫היה נראה הקשת‪ ,‬אבל באויר‪ ,‬ולא בענן‪ ,‬כי היו אז‬
‫העננים כ"כ חזקים מן הערפליות‪ ,‬שניצוצי השמש לא‬
‫היו יכולים להפריד בין החלקים אלא בקושי גדול כו'‪,‬‬
‫וכשריחם הקב"ה על הארץ שינה טבע העננים כו'‪,‬‬
‫באופן שיתרשם בהם כמראה הקשת‪ ,‬שהוא תמונת‬
‫השמש העומד נגד הענן כו'‪ ,‬ושעל זה אמר הכתוב‬
‫)בראשית ט‪,‬יג( 'את קשתי נתתי בענן'‪' ,‬ונראתה הקשת‬
‫בענן' )שם פסוק יד(‪ ,‬לפי שכבר היתה הקשת בעולם‬
‫מתחילת הבריאה‪ ,‬והיתה נראית באויר‪ ,‬ומה שנתחדש‬
‫בברית הזה הוא שתתראה בענן‪ ,‬זהו דעתו ]של הר"ן[‪,‬‬
‫עכ"ל‪] ,‬אך יעו"ש בהמשך דבריו מש"כ להקשות על‬
‫דברי הר"ן‪ ,‬וראה לקמן בהמשה"ד )אות ה'( עוד מדברי‬
‫האברבנאל בזה[‪ .‬וכן כתב בס' תולדות יצחק )דודו של‬
‫הב"י‪ ,‬בראשית ט‪,‬יג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל האמת הוא‪ ,‬שהקשת היה‬
‫נראה קודם המבול באויר הלח‪ ,‬לא בענן‪ ,‬ומשנתנה‬
‫לאות היה בענן כו'‪ ,‬ולזה אמר )שם פסוק יג( 'את קשתי‬
‫נתתי בענן'‪ ,‬לא אמר שחידוש הקשת תהיה האות‪ ,‬אלא‬
‫שהקשת שהיתה אצלו כבר‪ ,‬תירשם ג"כ בענן‪ ,‬לא‬
‫באויר לבד‪ ,‬ולזה תמצא תמיד בפרשה כופל ואומר‪,‬‬
‫'את קשתי נתתי בענן' )שם פסוק יג(‪' ,‬ונראתה הקשת‬
‫בענן' )שם פסוק יד(‪' ,‬והיתה הקשת בענן' )שם פסוק טז(‪,‬‬
‫לא הזכיר 'קשת' לבדו‪ ,‬לפי שאין האות הקשת‪ ,‬אלא‬
‫היותו בענן כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫עלתה במחשבה לפני הקב"ה לברוא עשרה דברים‬
‫אלו‪ ,‬אבל עדיין לא נבראו במציאות עד לאחר זמן‪,‬‬
‫וכן בריאת הקשת לא היתה במציאות אלא בשעת‬
‫כריתת הברית לאחר המבול‪ .‬וכן כתב רבינו יונה‬
‫)אבות שם( בביאור דברי המשנה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולמה הוצרך‬
‫למנות עשרה דברים אלו‪ ,‬להודיע כי כל מה שברא‬
‫הקב"ה על תנאי‪ ,‬וכשאומרים שישתנו טבעת בשעת‬
‫הצריכה ]‪-‬הצורך[‪ ,‬שאין דבר מחודש בעולם שלא‬
‫עלה במחשבה במעשה בראשית‪ ,‬כשנתלו המאורות‬
‫ביום רביעי גזר עליהם שיעמדו ליהושע ולחזקיהו‪,‬‬
‫]וכשנברא[ הים ]גזר[ שיבקע לבני ישראל‪ ,‬וכן כולם‪,‬‬
‫תקנט‬
‫ברית'‪ ,‬וקשת זו בודאי נראתה אף בימי רבי יהושע לוי‪,‬‬
‫עכת"ד‪.‬‬
‫]וז"ל היערות דבש‪ ,‬והנה אמרו בגמרא דכתובות כו'‪,‬‬
‫ותמהו רבים‪ ,‬בעלמא דקשוט איך נאמר כן‪ ,‬הא‬
‫כתיב )תהילים קא‪,‬ז( דובר שקרים לא יכון לנגד עיני‪,‬‬
‫אבל הענין‪ ,‬כבר תמהו כל בעלי טבעים על זכירת‬
‫ברית הנאמר בקשת‪ ,‬כי הוא דבר מטבע כאשר תזרח‬
‫השמש מול עבים עכורים מלאים קטורי מים‪ ,‬כאשר‬
‫הנסיון מורה בשומך נגד קוי השמש צלוחית מלא‬
‫מים‪ ,‬אבל בזוהר יש‪] ,‬וכבר העירו שלא נמצא כן‬
‫בזוה"ק שלפנינו[‪ ,‬כי יש תרי קשת‪ ,‬משונים בגוונים‬
‫הוא טבעי‪ ,‬אבל מה שיש בו מראה תכלת לגמרי‪ ,‬הוא‬
‫הקשת הנרצה להזכרת ברית‪ ,‬כי תכלת מלשון כליה‬
‫רח"ל‪ ,‬תכלת מורה כי נתחייבו ח"ו כליון‪ ,‬ויש להם‬
‫תכלית טוב בזכירת ברית‪ ,‬לכך רשב"י ששאלו נראה‬
‫קשת בימיך‪ ,‬כוונתו על קשת ממין השני‪ ,‬שהוא אינו‬
‫טבעי כלל כנ"ל‪ ,‬ורבי יהושע בן לוי השיב סתם נראה‪,‬‬
‫היינו כוונתו לקשת הטבע‪ ,‬והא דלא אמר ליה בפירוש‬
‫שקשת זו ראה‪ ,‬היינו דלא לאחזוקי טיבותא לנפשיה‪,‬‬
‫אבל מכ"מ לא כיזב מילתא‪ ,‬כי באמת נראה קשת‬
‫הטבעי כו'‪ ,‬והנה לפ"ז צריך לימוד והבחנה להבחין‪,‬‬
‫בין ראיית קשת אם הוא טבעי‪ ,‬או קשת הזכרת ברית‪,‬‬
‫כי אז יש לנו לעורר בתשובה‪ ,‬כי לכך בא האות לחזור‬
‫בתשובה ולחדול מרע‪ ,‬והאלוקים עשה שייראו‬
‫מלפניו‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫וע"פ דבריו נראה בפשטות‪ ,‬שאין לברך ברכת 'זוכר‬
‫הברית' על קשת הנראית לפעמים בזמנינו‪,‬‬
‫שהרי אינה הקשת שנתן הקב"ה כ'אות ברית'‪ ,‬אלא‬
‫היא הקשת הטבעית המשונה בגוונים‪ ,‬וכן כתב בבן‬
‫איש חי )שנה א' פרשת עקב אות יז( שכן נראה ע"פ דברי‬
‫היערות דבש‪ ,‬אך כתב הבא"ח שלמעשה אין לחוש‬
‫לדבריו‪ ,‬ושפיר יש לברך ברכת 'זוכר הברית' על‬
‫הקשת המשונה בגוונים המצויה בזמנינו‪] ,‬וכפשטות‬
‫דברי שאר רבותינו הרו"א[; וז"ל הבא"ח‪ ,‬ולפי דברי‬
‫הגאון מהר"י ז"ל ביערות דבש דיש תרי גווני קשת‪,‬‬
‫א"כ צריך לברך בלי שם ומלכות‪ ,‬דאין אתנו יודע‪,‬‬
‫מיהו אין דבריו הנזכרים האמורים בדרך דרש‪ ,‬כדאי‬
‫לעקור מנהג ישראל לברך בשם ומלכות‪ ,‬ובפרט כי כל‬
‫גדולי הפוסקים סתמו מילייהו בזה‪ ,‬מיהו הרוצה‬
‫להתחסד לברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות‬
‫בלבו‪ ,‬אין מזניחים אותו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ /‬סימן ה'‬ ‫מים רבים‬
‫שמעון בן יוחאי לא נראה הקשת‪ ,‬אע"פ שהוא דבר‬
‫טבעי‪ ,‬מורה על גודל מעלתם‪ ,‬וזה‪ ,‬כי כבר ידוע כי‬
‫הקשת הוא מלהט השמש המכה בעננים ביום הגשם‪,‬‬
‫ואם הגשם יורד ביום הקשת נראה‪ ,‬ואם המטר יורד‬
‫בלילה אין הקשת נראה על הארץ‪ ,‬וכבר דרשו ז"ל‬
‫)תענית כג‪' (.‬ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש'‬
‫)דברים יא‪,‬יד(‪' ,‬בעתו' זה ליל רביעית וליל שבתות‪,‬‬
‫ואמרו רבותינו ז"ל )תענית שם( שבימי רבי שמעון בן‬
‫שטח ירדו הגשמים כך והיו חיטים ככליות כו'‪ ,‬ולכן‬
‫אמרו שלא היה הקשת נראה‪ ,‬כי לא היה גשם ביום‬
‫רק בלילה בעתו‪ ,‬והוא מבואר‪ ,‬ואפשר שזהו ענין‬
‫ה'אות' שנתן ה' יתעלה לנח בענין הקשת‪ ,‬כי‬
‫כשהעולם חוטא וראוי לעונש הקשת נראה בענן‪,‬‬
‫להיות כי אז השמש על הארץ‪ ,‬ואין הגשם לברכה‪,‬‬
‫כמבו' פרק קמא דתענית )ח‪ ,(:‬עכ"ל‪] ,‬וראה עוד לעיל‬
‫)פרק ט' הערה ד'( האם יתכן שתיראה הקשת בלילה[‪.‬‬
‫)ח"א‬ ‫ז‪ .‬עוד מצינו חידוש נוסף בזה בס' יערות דבש‬
‫דרוש יב‪ ,‬ד"ה והנה אמרו(‪ ,‬שישנם שני מיני קשת‪ ,‬אשר‬
‫הקשת הטבעית הינה קשת בכמה וכמה גוונים‪ ,‬והיא‬
‫הקשת המצויה בזמנינו‪ ,‬וישנה קשת נוספת אשר היא‬
‫כולה בצבע תכלת‪ ,‬ו'תכלת' היינו מלשון כליה‪ ,‬וזהו‬
‫ה'אות' הבא ע"י קשת זו‪ ,‬שאף שראויים בני אותו‬
‫הדור שיביא עליהם הקב"ה מבול לכלותם ולשחת‬
‫הארץ‪ ,‬כבר נשבע הקב"ה לנח שלא יביא עוד מבול‬
‫לשחת הארץ; ועפ"ז כתב היערות דבש לבאר מה‬
‫שאמרו בכתובות )עז‪ ,(:‬שכאשר הגיע זמנו של רבי‬
‫יהושע בן לוי להסתלק מן העולם‪ ,‬ביקש ממלאך‬
‫המוות שיראה לו את מקומו בגן עדן‪ ,‬וכאשר הראה‬
‫לו את מקומו‪ ,‬קפץ רבי יהושע בן לוי ונכנס לשם‪ ,‬פגע‬
‫בו רבי שמעון בר יוחאי ושאל אותו האם הוא 'בר‬
‫ליואי'‪ ,‬והשיב לו 'הן'‪ ,‬ושאלו האם 'נראתה הקשת‬
‫בימיך'‪ ,‬והשיב 'הן'‪ ,‬אמר לו רבי שמעון בר יוחאי 'אם‬
‫כן אי אתה בר ליואי'‪] ,‬שהרי לא נראתה הקשת בימי‬
‫רבי יהושע בן לוי[‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והדברים צ"ב‪ ,‬וכי יתכן‬
‫שבעולם האמת יאמר לו רבי יהושע בן לוי דבר שאינו‬
‫אמת; וע"פ דרכו כתב היערות דבש לבאר‪ ,‬שכאשר‬
‫שאל רשב"י את רבי יהושע בן לוי האם נראתה הקשת‬
‫בימיו‪ ,‬היתה כוונתו לאותה הקשת שנתן הקב"ה כ'אות‬
‫ברית' שלא יביא מבול לעולם‪ ,‬וקשת זו אכן לא‬
‫נראתה כלל בימי רבי יהושע בן לוי‪ ,‬אך רבי יהושע‬
‫בן לוי השיב לו על ה'קשת' הטבעית אשר אינה כ'אות‬
‫סימן ו' ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקס‬

‫סימן ו' ‪ -‬הסתכלות בפני רשע‬

‫מקור האיסור ‪ /‬טעם האיסור ‪ /‬האם הוא איסור גמור ‪ /‬ברכת 'שככה לו בעולמו'‬
‫בראיית גוי נאה ‪ /‬הסתכלות בתמונת אדם רשע‬

‫שלא היה לו חיבור אל הרשע שדבק בו ההעדר‪,‬‬ ‫מקור האיסור‬

‫עכ"ל; וראה עוד בס' מכתב מאליהו )ח"א עמ' ‪(81‬‬
‫א‪ .‬גמ' מגילה )כח‪ ,(.‬דאמר רבי יוחנן‪ ,‬אסור לאדם‬
‫מש"כ בזה‪.‬‬
‫להסתכל בצלם דמות אדם רשע‪ ,‬שנאמר )מלכים ב'‬
‫משום שהרשע פגם בצלם אלוקים‪ ,‬והר"ז כמסתכל‬ ‫ג‪,‬יד( לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט‬
‫בבזיון המלך‪ .‬כן כתב בחי' אגדות מהרש"א‬ ‫אליך ואם אראך‪ ,‬רבי אלעזר אמר עיניו כהות‪ ,‬שנאמר‬
‫)מגילה כח‪ .‬ד"ה אסור להסתכל(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אסור להסתכל בצלם‬ ‫)בראשית כז‪,‬א( ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות‪,‬‬
‫דמות אדם רשע כו'‪ ,‬והוא כענין קללת אלוקים תלוי‬ ‫משום דאסתכל בעשו הרשע כו'‪ ,‬אבוה בר איהי‬
‫)דברים כא‪,‬כג(‪ ,‬עכ"ל; וביתר ביאור בס' ראש יוסף )לבעל‬ ‫ומנימין בר איהי‪ ,‬חד אמר תיתי לי דלא אסתכלי בגוי‪,‬‬
‫הפמ"ג‪ ,‬מגילה כח‪ .‬ד"ה אסור להסתכל(‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬כי האדם‬ ‫וחד אמר תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי גוי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫בצלם ה' נברא‪ ,‬וכשהוא רשע יש זלזול ח"ו בחותם‬ ‫ובספר חסידים )סימן אלף קד( כתב בזה"ל‪ ,‬גם אלה‬
‫המלך‪] ,‬וע"י שמסתכל בפני הרשע‪ ,‬הר"ז כמסתכל‬ ‫לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב )משלי כד‪,‬כג(‪,‬‬
‫בבזיון המלך ח"ו[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫פשיטא היכר פנים במשפט לא טוב‪ ,‬אלא שנים שהם‬
‫משום שהוא כמסתכל לצד הטומאה‪ ,‬ונמשך עליו‬ ‫עומדים לפניך ]‪-‬לדין[‪ ,‬אם אינך מכירם אל תביט‬
‫מטומאתו‪ .‬עי' שו"ת מהר"י מינץ )סימן י'(‬ ‫בהם‪ ,‬שכל זמן שלא נפסק הדין אסור לראותם‪ ,‬שהם‬
‫שכתב בתו"ד בזה"ל‪ ,‬וכש"כ לאנשים רשעים וחנפים‬ ‫כרשעים שעומדים לפניך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בש"ך‬
‫שמושכים עצמם לעבירה ואחרים עמהם‪ ,‬ומזיקים‬ ‫)חו"מ יז‪,‬יג( ועו"פ‪.‬‬
‫לבני אדם בהבטה בעלמא‪ ,‬ועל כן אמרו אסור‬
‫להסתכל בפני רשע‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן ביאר מהרש"א )מגילה‬ ‫טעם האיסור‬
‫שם( בזה"ל‪ ,‬וע"פ חכמי המקובלים‪ ,‬כי הכרת פניהם‬ ‫ב‪ .‬בדברי הרו"א מצינו כמה וכמה ביאורים בטעם‬
‫ענתה בם‪ ,‬שיש בצלם דמות מראה אדם‪ ,‬צורה רוחנית‬ ‫איסור זה להסתכל בפני רשע‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫לטוב או לרע כפי מעשיו‪ ,‬לצד הטהרה או לצד‬ ‫כדי שלא יתחבר עם הרשע‪ .‬כן מבו' בשערי תשובה‬
‫הטומאה‪ ,‬ואסור להסתכל לצד הטומאה ע"ד )ויקרא‬ ‫)לרבינו יונה‪ ,‬שער ג' אות קצג(‪ ,‬וכן נראה מדברי‬
‫יט‪,‬ד( אל תפנו אל האלילים‪ ,‬ומהא"ט קאמר בסמוך‬ ‫הרלב"ג )מלכים ב' יב‪,‬יח( שכתב בזה"ל‪ ,‬ראוי לכל שלם‬
‫)מגילה שם( דלא אסתכלי בעובדי כוכבים דצורתו מצד‬ ‫שימאס הרעים‪ ,‬ויסור מחברתם ומהבטת ראיית‬
‫הטומאה‪ ,‬ומייתי ליה שנאמר )מלכים ב' ג‪,‬יד( לולא פני‬ ‫פניהם‪ ,‬פן ימשכוהו לרוע דרכיהם‪ ,‬ולזה אמר )מלכים‬
‫וגו' אם אביט ואם אראך‪ ,‬שהוא לשון כפול מורה גם‬ ‫ב' ג‪,‬יד( לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם‬
‫על הצורה הרוחני לצד הטומאה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הביא‬ ‫אראך‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בס' נתיבות עולם למהר"ל‬
‫דבריו בס' ראש יוסף )שם(‪ .‬ועוד מצינו כעי"ז בחתם‬ ‫)נתיב הצדק פ"ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וביאור דבר זה כי אסור להסתכל‬
‫סופר )על התורה‪ ,‬בראשית לב‪,‬כא( בזה"ל‪ ,‬משום שמושך‬ ‫בצלמו‪ ,‬כי אם יביט בו יהיו עיניו מתחברים אל הרע‪,‬‬
‫עליו מטומאתו‪ ,‬וההיפך בראיית פני צדיק 'והיו עיניך‬ ‫ולכך אסור להסתכל ברשע‪ ,‬ורבי אלעזר הוסיף 'עיניו‬
‫רואות את מוריך' )ישעיה ל‪,‬כ(‪ ,‬ואמנם צדיקים גדולים‬ ‫כהות' )מגילה שם(‪ ,‬כי הרשע אין ראוי אליו המציאות‬
‫יכולים הם בהסתכלותם בפני רשע להוציא ממנו מעט‬ ‫כלל‪ ,‬כי הוא יוצא מן המציאות אל ההעדר והוא רשע‬
‫ניצוצות שבו עד המיתו אותו‪ ,‬על דרך 'יהב ביה עיניו‬ ‫למות‪ ,‬ולפיכך כאשר מסתכל בו עיניו מתחברים‬
‫ונעשה גל של עצמות' )ברכות נח‪ ,(.‬אמנם רשע שכבר‬ ‫ודבקים אל ההעדר ולכך עיניו כהות‪ ,‬ומפני זה שלא‬
‫הוסר ממנו כל טוב‪ ,‬אזי אסור שוב להסתכל בו‪ ,‬כי‬ ‫היה מסתכל בדמות אדם רשע‪ ,‬היה מקבל החיים‪,‬‬
‫תקסא‬ ‫‪ /‬סימן ו'‬ ‫מים רבים‬

‫ע"י מכון קרן רא"ם‪ ,‬עניינים שונים סימן קט(‪ ,‬ובשו"ת פאת‬ ‫אולי ימשוך לעצמו מקדושת הצדיק שבאור פניו כו'‪,‬‬
‫שדך )ח"ג סימן נד(‪ ,‬ובשו"ת להורות נתן )חלק יד סימן קכד‬ ‫עכ"ל‪ .‬וראה עוד בס' ערבי נחל )לבעל 'לבושי שרד' על‬
‫אות א'(‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬ ‫השו"ע‪ ,‬פרשת בא דרוש ב' ד"ה ונראה( ובס' לב אליהו‬
‫)להגר"א לופיאן‪ ,‬בראשית עמ' לו( שביארו הענין ג"כ על‬
‫ובאמת מצינו גבי כמה וכמה דינים שאמרו חכמים‬ ‫דרך זה‪.‬‬
‫בלשון 'איסור'‪ ,‬וכתבו הרו"א דאינו איסור‬
‫גמור כי אם מדת חסידות בעלמא‪ ,‬והרי שלשון‬
‫'איסור' לאו דווקא הוא‪] ,‬וכן כתבו במקור חיים‬ ‫האם הוא איסור גמור‬
‫לחוו"י )סימן ב' ס"ו ד"ה אסור(‪ ,‬ובס' בית האוצר )להגר"י‬ ‫ג‪ .‬הנה מדברי כמה אחרונים נראה שהבינו בפשטות‬
‫ענגיל‪ ,‬מערכת א‪-‬ס כלל קפט‪ ,‬יעו"ש באורך(‪ ,‬ובתורה תמימה‬ ‫שאיסור גמור הוא‪ ,‬דהנה בגמ' מגילה )שם( איכא‬
‫)ויקרא פרק יט הערה קכג(‪ ,‬ובשו"ת תורה לשמה )לבעל בן‬ ‫מאן דאמר 'תיתי לי דלא אסתכלי בגוי'‪ ,‬והקשו‬
‫איש חי‪ ,‬סימן שפג(‪ ,‬ועו"א‪ ,‬דמצינו בכמה מקומות לשון‬ ‫האחרונים‪ ,‬דכיון ש'אסור להסתכל בצלם דמות אדם‬
‫'איסור' אף על דברים שאינם אסורים מצד הדין כי‬ ‫רשע'‪ ,‬מאי רבותא דידיה‪ ,‬וכתב בטורי אבן )מגילה שם‬
‫אם ממדת חסידות‪ ,‬וכדלקמן בארוכה[; ונציין בקצרה‬ ‫ד"ה מימי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע‬
‫דינים אלו ]ע"פ סדר הש"ס[‪ ,‬ואכמ"ל בהרחבת הענין‬ ‫כו'‪ ,‬ואע"ג דאסור להסתכל בדמות אדם רשע‪ ,‬מכ"מ‬
‫בכאו"א‪.‬‬ ‫אי אפשר לרוב העולם ליזהר בזה‪ ,‬והיינו רבותא‬
‫דידיה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב בס' מרומי שדה להנצי"ב‬
‫בברכות )לא‪ ,(.‬אסור לאדם למלאות פיו שחוק בעולם‬ ‫)מגילה שם בתוד"ה תיתי לי(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והא דלא קשה להו‬
‫הזה‪] ,‬כן כתבו במקור חיים לחוו"י )שם(‬ ‫כמ"כ על האי מאן דאמר תיתי לי דלא אסתכלי בגוי‪,‬‬
‫ובשו"ת תורה לשמה )סימן קג( ועו"פ‪ ,‬שאינו איסור‬ ‫והרי אסור להסתכל בצלם אדם רשע‪ ,‬וגוי לא עדיף‬
‫גמור מעיקה"ד כי אם מדת חסידות[; ובברכות )מ‪.‬‬ ‫מרשע ישראל‪ ,‬בזה יש לומר‪ ,‬דאע"ג שאסור מן הדין‪,‬‬
‫]ובגיטין )סב‪ ,[(.‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬אסור לאדם‬ ‫מכ"מ כיון שקשה להזהר מזה‪ ,‬משו"ה יש בזה רבותא‬
‫שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו‪ ,‬שנאמר )דברים‬ ‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ונראה דסבירא להו שאיסור גמור הוא; וכן‬
‫יא‪,‬טו( 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך'‪ ,‬והדר 'ואכלת‬ ‫נראה ממש"כ בס' אומר השכחה )להג"ר ישעיה פיק‪,‬‬
‫ושבעת'‪] ,‬כן נראה מדברי הרמב"ם )פ"ט מהל' עבדים‬ ‫מגילה כח‪ (.‬להעיר‪ ,‬מפני מה השמיטו הפוסקים די"ז‬
‫ה"ח( והסמ"ג )עשין פז( שדי"ז אינו אלא מדת חסידות‪,‬‬ ‫שאסור להסתכל בפני אדם רשע‪ ,‬ונראה שהבין ג"כ‬
‫ועי' תורת חיים )סופר‪ ,‬קסז‪,‬יג( ודברות משה )גיטין סימן י'‬ ‫שאיסור גמור הוא‪ ,‬ומשו"ה היה להם להפוסקים‬
‫ענף ב'( מש"כ לבאר דברי הרמב"ם באופ"א‪ ,‬וכן נראה‬ ‫להביאו‪.‬‬
‫דעת המאירי )ברכות מ‪ .‬ד"ה כיון‪ ,‬גיטין סב‪ .‬ד"ה אסור( שאינו‬
‫אלא הנהגה הראויה‪ ,‬וכן כתבו במקור חיים לחוו"י‬ ‫אכן‪ ,‬הסכמת כמה מרבותינו הרו"א‪ ,‬שדי"ז אינו איסור‬
‫)סימן ב' ס"ו ד"ה אסור( ובשו"ת רבינו יוסף נחמיה )או"ח‬ ‫גמור כי אם הנהגה טובה ומדת חסידות בעלמא‪,‬‬
‫סימן ו' אות יא( ועו"א שאינו אלא מדת חסידות‪ ,‬אכן‬ ‫וכדלהלן; וכן נראה מדברי המאירי )מגילה כח‪ .‬ד"ה הרבה‬
‫הסכמת רוב רבותינו הרו"א שהוא איסור מדינא ואינו‬ ‫דברים( שכתב בזה"ל‪ ,‬הרבה דברים היו תלמידי חכמים‬
‫מדת חסידות בעלמא‪ ,‬עי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג‬ ‫משתבחים במידותיהם כו'‪ ,‬ומהם מי שלא היה‬
‫)דפוס פראג‪ ,‬סימן שב(‪ ,‬מגן אברהם )רעא‪,‬יב(‪ ,‬שו"ת שבות‬ ‫מסתכל באדם רשע כלל כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בתורה‬
‫יעקב )ח"ג סו"ס יג(‪ ,‬שועה"ר )הל' צער בע"ח‪ ,‬קונט"א אות‬ ‫תמימה )בראשית פרק כז הערה ב'‪ ,‬ויקרא פרק יט הערה קכג(‪,‬‬
‫ג'(‪ ,‬ביאור הלכה )קסז‪,‬ו ד"ה ומכ"מ(‪ ,‬ועוד רבים‪,‬‬ ‫וז"ל )בראשית שם(‪ ,‬וצריך לומר דהלשון 'אסור' לאו‬
‫ואכמ"ל[; ובסוכה )כו‪ ,(:‬אסור לאדם לישן ביום יותר‬ ‫דווקא הוא‪ ,‬אלא ר"ל מדה נכונה היא‪ ,‬וראיה לזה‪,‬‬
‫משינת הסוס‪ ,‬וכמה שינת הסוס שיתין נשמין‪] ,‬כן‬ ‫שהרי מבואר בגמ' )מגילה שם(‪ ,‬שאלו לרבי יהושע בן‬
‫מבו' במגן אברהם )סימן ד' סוף סקט"ז( שדי"ז אינו אלא‬ ‫קרחה במה הארכת ימים‪ ,‬אמר להם מימי לא הסתכלתי‬
‫לבעל נפש‪ ,‬וכ"כ בשו"ת תורה לשמה )סימן קג( ועו"פ‬ ‫בדמות אדם רשע‪ ,‬ואם היה אסור ממש מצד הדין מאי‬
‫שאינו איסור גמור כי אם מדת חסידות‪ ,‬וע"ע אליה‬ ‫רבותיה‪ ,‬עכ"ל; וכן כתבו בשו"ת שלמת חיים )הנדמ"ח‬
‫סימן ו' ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקסב‬

‫חסידות‪ ,‬וכ"כ בשו"ת תורה לשמה )סימן שפג( ועו"פ[;‬ ‫רבה )ד‪,‬יא( שכתב בתו"ד בזה"ל‪ ,‬ועוד נראה לי דמלשון‬
‫ובב"מ )עה‪ ,(:‬אסור לאדם שילווה מעותיו בלא עדים‪,‬‬ ‫'אסור' אין ראיה‪ ,‬דהא לעיל )ג‪,‬יד( גבי אם היה נשוי‬
‫]בלשון הגמ' לא נזכר די"ז בלשון 'אסור'‪ ,‬אך כ"ה‬ ‫אסור‪ ,‬פירש בית יוסף מדת חסידות הוא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וע"ע‬
‫הלשון בדברי הרמב"ם )פ"ב מהל' מלוה ולוה ה"ז(‬ ‫שו"ת בנין עולם )להגרי"א חבר‪ ,‬או"ח סימן א'( מש"כ‬
‫ובשו"ע )חו"מ ע‪,‬א(‪ ,‬ועי' שד"ח )כללים מערכת ב' אות פח(‬ ‫בזה[; ובתענית )יא‪ (.‬אסור לאדם שישמש מיטתו בשני‬
‫שכ' שנראה מדבריהם שאיסור גמור הוא‪ ,‬אך‬ ‫רעבון‪] ,‬כן כתבו התוס' )תענית שם ד"ה אסור( שאינו אלא‬
‫הריטב"א )מגילה כח‪ .‬ד"ה תיתי לי( כתב להדי' שאינו‬ ‫מדת חסידות‪ ,‬וכן הסכימו בשו"ת שבות יעקב )ח"ג סימן‬
‫איסור גמור כי אם מדת חסידות בעלמא‪ ,‬וכן הסכימו‬ ‫ל'( ובשו"ת תורה לשמה )סימן קג( ועו"פ שאינו איסור‬
‫בשו"ת גינת ורדים )יו"ד כלל א' סימן ב' ד"ה ונראה שהוקשה‬ ‫גמור מדינא‪ ,‬אכן עי' ב"ח )תקעד‪,‬ד ד"ה ואסור( שכ' דבמי‬
‫לו( ובשו"ת תורה לשמה )סימן שפג( ובשו"ת דברי‬ ‫שכבר קיים מצות פו"ר איסור גמור הוא‪ ,‬ורק במי‬
‫מלכיאל )ח"ד סימן קלו ד"ה והנה בזה"ז(‪ ,‬ויעו"ש בדבר"מ‬ ‫שלא קיים מצוה זו אינו אלא מדת חסידות‪ ,‬וכן כתבו‬
‫מש"כ להוכיח לזה‪ ,‬וע"ע שו"ת חתם סופר )יו"ד ריש‬ ‫בגבורת ארי )תענית שם ד"ה ובהכי ניחא( ובאור החיים‬
‫סי' קט( שכ' שדי"ז הוא 'תוספת וגדר ללאו דלא תלמד‬ ‫)בראשית מא‪,‬נ( דבמי שכבר קיים מצות פו"ר איסור‬
‫לעשות כתועבות הגויים ההם'‪ ,‬וע"ע שו"ת הרדב"ז‬ ‫גמור הוא‪ ,‬וע"ע בית יוסף )תקעד‪,‬ד ד"ה והא דאמרינן(‬
‫)ח"ח מכת"י‪ ,‬יו"ד סי' קכח( ודו"ק[; ובב"ב )ב‪ (:‬אסור‬ ‫ובשו"ע ונושאי כליו )תקעד‪,‬ד(‪ ,‬ואכמ"ל[; ובגיטין‬
‫לאדם שיעמוד על שדה חבירו בשעה שהיא עומדת‬ ‫)לח‪ ,(:‬אסור לשחרר עבדו‪] ,‬כן כתב הריטב"א )מגילה‬
‫בקמותיה‪] ,‬כ"ה להדי' בתשובת הרמב"ם לחכמי לוניל‬ ‫כח‪ .‬ד"ה תיתי לי( שאינו איסור גמור‪ ,‬אכן יעו"ש בסוגי'‬
‫שאינו אלא מדת חסידות‪ ,‬ונדפסה תשובה זו בשו"ת‬ ‫דגיטין שלא נזכר כן כלל בלשון 'איסור'[; ובקידושין‬
‫פאר הדור )סימן מ'(‪ ,‬והובאה במגיד משנה )פ"ב מהל'‬ ‫)לא‪ ,(.‬אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה‬
‫שכנים הט"ז( ובב"י )חו"מ קנח‪,‬ג ד"ה וכתב הרמב"ם( ובמגדל‬ ‫שנאמר )ישעיהו ו‪,‬ג( מלא כל הארץ כבודו‪] ,‬כן כתב‬
‫עוז )הל' שכנים שם(‪ ,‬וכ"ה בפרישה )חו"מ קנח‪,‬ג(‬ ‫במקור חיים לחוו"י )שם( שאינו אלא מדת חסידות[;‬
‫ובערוה"ש )חו"מ קנח‪,‬ב( ועו"פ שאינו אלא מדת‬ ‫ובקידושין )מא‪ ,(.‬אסור לאדם לקדש את האשה עד‬
‫חסידות‪ ,‬וע"ע הגהות ר"מ שטראשון )ב"ב ב‪ (:‬מש"כ‬ ‫שיראנה‪] ,‬כן כתב בתורה תמימה )ויקרא פרק יט הערה‬
‫בזה[; ובסנהדרין )סג‪ ,(:‬אסור לאדם שיעשה שותפות‬ ‫קכג( שאינו איסור גמור אלא שראוי לעשות כן‪ ,‬וע"ע‬
‫עם הנכרי‪] ,‬כן כתב הר"ן )ע"ז ז‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה והרמב"ן(‬ ‫שו"ת משנה הלכות )ח"ט סימן רסה( מש"כ בזה[;‬
‫בשם הרמב"ן שאינו אלא מדת חסידות‪ ,‬וכן כתב‬ ‫ובקידושין )מא‪ ,(.‬אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא‬
‫הריטב"א )מגילה כח‪ .‬ד"ה תיתי לי( ד'הנכון דההיא לאו‬ ‫קטנה‪ ,‬עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה‪] ,‬כן מבו'‬
‫איסורא ממש דאורייתא או דרבנן אלא מדת חסידות‬ ‫בדברי הרמב"ם )פ"ג מהל' אישות הי"ט( שאינו איסור‬
‫בעלמא'‪ ,‬וכ"כ בשו"ת תורה לשמה )סימן שפג( ועו"פ[;‬ ‫גמור אלא ש'אין ראוי לעשות כן'‪ ,‬וכן כתב בתשב"ץ‬
‫ובעבודה זרה )כ‪' ,(:.‬ונשמרת מכל דבר רע' )דברים כג‪,‬י(‬ ‫)ח"ד 'חוט המשולש' טור א' סימן יט ד"ה תשובה(‪ ,‬וכן כתבו‬
‫שלא יסתכל אדם כו' ולא בבגדי צבע של אשה כו'‪,‬‬ ‫בעצמות יוסף )קידושין מא‪ (.‬ובתורה תמימה )ויקרא פרק‬
‫]כן כתב בתורה תמימה )ויקרא פרק יט הערה קכג( שאינו‬ ‫יט הערה קכג( שאינו איסור גמור‪ ,‬וביארו כן אף בדעת‬
‫אלא מדת חסידות[; ועוד כיוצא באלו‪.‬‬ ‫הרמב"ם הנ"ל 'דאסור דקאמר בגמרא לאו איסור‬
‫גמור קאמר‪ ,‬אלא משום עצה טובה שיעשו כן‬
‫ברכת 'שככה לו בעולמו' בראיית גוי נאה‬ ‫לכתחילה הוא דקאמר'‪ ,‬וכן כתב בשו"ת נודע ביהודה‬
‫)אהע"ז מהדו"ק סימן עז ד"ה ומה שכתב וז"ל( ד'אין כאן‬
‫ד‪ .‬כתב המחבר )רכה‪,‬י(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הרואה אילנות טובות‬
‫איסור כלל רק מצוה שלא יקדש בתו הקטנה'‪ ,‬וע"ע‬
‫ובריות נאות‪ ,‬אפילו עכו"ם או בהמה‪ ,‬אומר בא"י‬
‫מעשה רוקח )פ"ג מהל' אישות הי"ט( ויד המלך )לנדא‪ ,‬פ"ג‬
‫אמ"ה שככה לו בעולמו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והקשו האחרונים‪,‬‬
‫מהל' אישות הי"ד( מש"כ בדעת הרמב"ם בזה[; ובב"מ‬
‫שהרי אסור להסתכל בפני רשע‪ ,‬והרי שלפ"ז אסור‬
‫)ע‪ :‬עא‪ .‬יעו"ש(‪ ,‬אסור להלוות את הגוי בריבית‪] ,‬כן כתב‬
‫להסתכל אף בפני גוי‪] ,‬וראה עוד לעיל לשון הנצי"ב‬
‫הריטב"א )מגילה כח‪ .‬ד"ה תיתי לי( שאינו אלא מדת‬
‫בזה‪ ,‬ד'גוי לא עדיף מרשע ישראל'[‪ ,‬והיכי מצינן‬
‫תקסג‬ ‫‪ /‬סימן ו'‬ ‫מים רבים‬

‫)לבעל 'לבושי שרד' על השו"ע‪ ,‬פרשת בא דרוש ב' ד"ה ונראה‬ ‫שיברך ברכה זו בראיית גוי נאה; ועי' מגן אברהם‬
‫שיובן(‪ ,‬יעו"ש לשונו‪ ,‬ונראה שיובן כל זה‪ ,‬עם מאי‬ ‫)רכה‪,‬כ בדרך הא'( שכתב ליישב‪ ,‬דמיירי היכא שראהו‬
‫דאמרינן )מגילה שם( אסור להסתכל בצלם אדם רשע‪,‬‬ ‫באונס‪ ,‬וכדמשני בגמ' )עבודה זרה כ‪ (:‬דמהא"ט בירך‬
‫ו'הסתכלות' אינו כולל ראיה בעלמא בהעברה‪ ,‬אלא‬ ‫רשב"ג ברכה זו בראיית עובדת כוכבים נאה‪ ,‬אע"פ‬
‫פירושו להסתכל בו בצורתו בקביעות ולשום‬ ‫שאסור להסתכל בפני נשים‪ ,‬משום דמיירי שנאנס‬
‫מחשבתו ולבו עליו‪ ,‬כי הוא סכנה כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וראה אותה בקרן זוית‪ ,‬וה"נ יש לומר גבי ראיית‬
‫עכו"ם נאה‪ ,‬דלא מיירי המחבר אלא היכא שרואהו‬
‫אכן בעיקר מאי דפשיטא להו להמג"א ושארי‬
‫באונס וכגון בקרן זוית וכיו"ב‪.‬‬
‫אחרונים הנ"ל‪ ,‬שאף הסתכלות בפני גוי הרי‬
‫היא בכלל איסור הסתכלות בפני אדם רשע‪ ,‬כבר העיר‬ ‫אכן עוד כתבו האחרונים ליישב בזה‪ ,‬שאינו אסור‬
‫בזה בהגהות מהר"ם בנעט )על השו"ע סו"ס רכה‪ ,‬נדפס‬ ‫אלא 'להסתכל' בפני רשע ובפני גוי‪] ,‬וכמשנ"ת‬
‫בילקו"מ מכת"י בשו"ע הוצאת מכון ירושלים(‪ ,‬דשפיר יש‬ ‫לעיל )פרק ט' הערה ח'( בארוכה ש'הסתכלות' אינה אלא‬
‫לומר שאין האיסור אלא בישראל רשע‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל‬ ‫בעיון ובהתבוננות[‪ ,‬אבל 'ראיה' בעלמא בלא עיון‬
‫צ"ע‪ ,‬דפשט הגמ' )מגילה שם( משמע בישראל רשע‪ ,‬וכן‬ ‫מותרת‪ ,‬ושפיר דמי 'לראות' גוי נאה כדי לברך עליו‬
‫הביא ריו"ח ראיה מ'לולא פני יהושפט' )מלכים ב' ג‪,‬יד(‪,‬‬ ‫ברכה זו; וכן כתב המגן אברהם )שם‪ ,‬בדרך הב'(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫אבל בנכרי מותר להסתכל‪ ,‬כדאיתא בעבודה זרה )כ‪,(.‬‬ ‫והא דאמרינן אסור להסתכל בצלם דמות אדם רשע‪,‬‬
‫ואפשר דכוונתו על אבוה בר איהי ומנימין בר איהי‪,‬‬ ‫הכא מיירי שרואהו‪ ,‬ומכ"מ נראה‪ ,‬דדווקא להסתכל בו‬
‫חד אמר תיתי לי דלא אסתכלי בגוי שמביא הגמ'‬ ‫ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור‪ ,‬אבל ראיה‬
‫)מגילה שם(‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫בעלמא מותר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן הסכימו בחי' רעק"א )מגילה‬
‫כח‪ ,(.‬ובמשנה ברורה )רכה‪,‬לג(‪ ,‬ובס' חסד לאלפים )סימן‬
‫אכן אף על דברי מהר"ם בנעט יש להעיר‪ ,‬דלכאו'‬
‫רכא‪-‬רל‪ ,‬סעיף כב(‪ ,‬ועו"א‪.‬‬
‫נראה דאדרבה‪ ,‬מהא דאבוה בר איהי נראה‬
‫שהזהירות שלא להסתכל בפני גוי אינה אלא מדת‬ ‫ובביאור הלכה )רכה‪,‬י ד"ה אפילו( הוסיף להוכיח לזה‪,‬‬
‫חסידות‪] ,‬ובזה יש ליישב קושיית האחרונים‪ ,‬מאי‬ ‫וז"ל‪ ,‬וקצת ראיה לזה מעבודה זרה )שם(‪,‬‬
‫רבותא דידיה שלא הסתכל בפניו‪ ,‬והלא 'אסור לאדם‬ ‫דקא מקשה מיתיבי כו' שלא יסתכל אדם באשה נאה‬
‫להסתכל בצלם דמות אדם רשע'‪ ,‬ולמשנ"ת יש ליישב‪,‬‬ ‫כו'‪] ,‬ויל"ע ד[תיפוק ליה דאפילו היה זכר היה אסור‬
‫שאף שאין האיסור אלא להסתכל בפני ישראל רשע‪,‬‬ ‫להסתכל בו מצד דאסור להסתכל בדמות אדם רשע‪,‬‬
‫הוסיף עוד ונהג בזה במדת חסידות‪ ,‬ולא הסתכל אף‬ ‫אלא ודאי דהסתכלות בעלמא שרי‪ ,‬דדווקא להסתכל‬
‫בפני גוי[‪ ,‬והדק"ל על המג"א וסייעתו הנ"ל דפשיטא‬ ‫בו ביותר ולהתבונן בדמותו‪ ,‬והתם לענין אשה אפילו‬
‫להו שאף הסתכלות בפני גוי הרי היא בכלל האיסור‪,‬‬ ‫סתם הסתכלות אסור‪ ,‬עכ"ל‪] .‬אכן ראייתו צ"ב‪ ,‬דיש‬
‫וצ"ע‪.‬‬ ‫לומר דאדרבה כוונת הגמ' להקשות דאפילו היתה‬
‫ישראלית היה אסור להסתכל בה‪ ,‬ועוד‪ ,‬דיש לומר‬
‫)לרבינו‬ ‫וראה זה מצאתי בס' ערכי תנאים ואמוראים‬
‫דאלימא ליה לאקשויי מאיסור הסתכלות באשה שהוא‬
‫יהודה ב"ר קלונימוס‪ ,‬רבו של בעל ספר הרוקח‪ ,‬ערך 'רבי‬
‫מה"ת‪ ,‬מאיסור הסתכלות ברשע שאינו אלא לכל‬
‫יהושע בן קרחה'( שכ'‪ ,‬דאף לדברי אבוה בר איהי‬
‫היותר איסור מדרבנן‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ומנימין בר איהי שאין להסתכל בפני גוי‪ ,‬היינו דווקא‬
‫בגוי רשע‪ ,‬אבל גוי שאינו בכלל 'רשע' מותר להסתכל‬ ‫וכן כתב בס' נחל קדומים להחיד"א )בראשית לג‪,‬י(‪,‬‬
‫בפניו‪ ,‬יעו"ש שכתב בזה"ל‪ ,‬והא דאמר התם )מגילה‬ ‫יעו"ש לשונו בתוה"ד‪ ,‬אמנם ידוע דיש הפרש בין‬
‫שם(‪ ,‬אבוה בר איהי ומנימין בר איהי‪ ,‬חד אמר תיתי‬ ‫ראיה להסתכלות‪ ,‬ומאי דאסור היינו להסתכל שהוא‬
‫לי דלא אסתכלי בגוי‪ ,‬ומשמע בגוי הוא דלא מסתכל‪,‬‬ ‫יותר מראיה‪ ,‬אבל ראיה בעלמא לא אסור‪ ,‬אמנם ודאי‬
‫הא בישראל מסתכל אפילו אם היה רשע‪ ,‬ודאי מעלה‬ ‫יעקב אבינו ע"ה לא נסתכל בפניו ]של עשו[ אלא‬
‫זו היתה ברבי יהושע בן קרחה שנזהר מלהסתכל ולא‬ ‫ראיה בעלמא‪ ,‬דאסור להסתכל בפני אדם רשע כו'‪,‬‬
‫הסתכל בישראל רשע‪ ,‬וכיון שאסור‪ ,‬אבוה בר איהי‬ ‫עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מש"כ עוד בזה‪ .‬וכן כתב בס' ערבי נחל‬
‫סימן ו' ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקסד‬

‫חסידות שלא להסתכל אף בציור זה; אך עכ"פ אכתי‬ ‫ובנימין בר איהי‪ ,‬בגוי היו נזהרים‪ ,‬אבל בישראל לא‬
‫יש לומר‪ ,‬ש'תמונת' אדם רשע חמירא טפי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫היו יכולים להזהר‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬עוד כתב לבאר בדרך‬
‫אחרת‪ ,‬וז"ל‪ ,‬או שמא‪ ,‬כיון שאמרו בצלם דמות אדם‬
‫)נדרים‬ ‫עוד יש שהביאו בזה מש"כ בשיטה מקובצת‬ ‫רשע‪ ,‬אפילו למרחוק היה נמנע מלהביט אל מראהו‪,‬‬
‫לב‪ (:‬בשם הרא"ם‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬כי ההוא מעשה בחכם‬ ‫אבל שאר צדיקים בקרוב אין מסתכלים‪ ,‬עכ"ל[‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫אחד‪ ,‬שלח דמות פרצופו לחכם אחר שהיה מכיר‬
‫בדמות הפרצופים‪ ,‬נטמן מפני מביעתותיה דההוא‬
‫הסתכלות בתמונת אדם רשע‬
‫פרצוף‪ ,‬לסוף שאל לו למה נטמן ממנו‪ ,‬וענה‪ ,‬אותו‬
‫הפרצוף מאדם רע שאין כדמותו חמדן ונואף ולסטים‬ ‫ה‪ .‬עוד יש לדון‪ ,‬האם אף תמונת אדם רשע הרי היא‬
‫ואין להביט אליו‪ ,‬והמביאו נתיירא מלשוב אל אדוניו‪,‬‬ ‫בכלל האיסור‪ ,‬וכשם שאסור להסתכל בפני אדם‬
‫עד ששלח אליו שלא יירא ממנו‪ ,‬ושאל לו כל הענין‪,‬‬ ‫רשע‪ ,‬ה"נ אסור להסתכל בתמונתו‪ ,‬או שמא אין‬
‫ואמר לו כל מה ששמע‪ ,‬ולכן יראתי לשוב אליך‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫האיסור אלא להסתכל בפניו ממש‪] ,‬ויש שכתבו‬
‫בודאי אין חכם כמו אותו בעל הפרצוף‪ ,‬שמן הכל‬ ‫לתלות הנידון בטעמי האיסור שנתבארו לעיל )אות א'(‪,‬‬
‫אמר אמת‪ ,‬שיצרי מגרה בי ומסית אותי לעשות כל‬ ‫ואינו מוכרח[‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬אבל החכמה שבי מונעת אותי מכל זה‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫ובס' חוט שני )אהע"ז סימן כא‪ ,‬עמ' מא בשעה"צ( נראה‬
‫והרי שאף בציור פרצוף אדם ניתן לראות את‬ ‫שהחמיר אף בתמונת אדם רשע‪ ,‬יעו"ש שכתב‬
‫תכונותיו‪ ,‬ולפ"ז הרי שיש מקום לאסור ההסתכלות‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ומכאן תוכחה לעיתונים המדפיסים תמונות‬
‫אף בציור או בתמונת אדם רשע‪.‬‬ ‫של גויים או של רשעים‪ ,‬והרי כוונתם כדי שיתבוננו‬
‫בדמותו להכיר ולדעת מיהו‪ ,‬כגון נשיא או מלך גויים‬
‫]ועד"ז מצינו בתפארת ישראל‬
‫)קידושין פ"ד 'יכין' אות עז(‬
‫או רשעים וכדו'‪ ,‬ולא לסתם 'ראיה' בעלמא‪ ,‬דלמה‬
‫שכתב בזה"ל‪ ,‬שמצאתי כתוב דבר נחמד‪,‬‬
‫להם להדפיס תמונתם ודיוקנם‪ ,‬אלא ודאי כדי‬
‫שכשהוציא משה רבינו ע"ה את ישראל ממצרים‪,‬‬
‫שיתבוננו ויכירו מי הם‪ ,‬וזה בכלל להתבונן בדמותו‬
‫שמעו עמים ירגזון כו'‪ ,‬ויתמהו מאד על זה האיש‬
‫שאסור‪ ,‬ואף שזה הדפסה בתמונה ולא התבוננות בהם‬
‫משה‪ ,‬כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלו‪,‬‬
‫גופא‪ ,‬מכ"מ גם בזה יש איסור‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אך בשו"ת‬
‫ולכן התעורר מלך ערביי אחד‪ ,‬וישלח צייר מובחר‬
‫להורות נתן )ח"י סימן כד( כתב לצדד‪ ,‬שהסתכלות‬
‫לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה ולהביאו אליו‪ ,‬וילך‬
‫בתמונת אדם רשע אינו בכלל האיסור‪ ,‬יעו"ש שהאריך‬
‫הצייר ויצייר תמונתו ויביאהו לפני המלך‪ ,‬וישלח שוב‬
‫בזה‪ .‬וראה עוד בס' מציון תצא תורה )עמוד עח( שהביא‬
‫המלך ויביא ויאסוף יחדיו כל חכמי חרשים אשר לו‪,‬‬
‫דברי גדולי ההוראה בדי"ז‪ ,‬יעו"ש שהביא בשם‬
‫וישאל להם לשפוט ע"פ פרצוף פניו של משה כפי‬
‫הגר"א נבנצל שליט"א ובשם הגר"ע אוירבך שליט"א‪,‬‬
‫המצויר‪ ,‬לדעת תכונת טבעו ומידותיו ובמה כוחו‬
‫שהסתכלות בתמונת אדם רשע אינה בכלל האיסור‪,‬‬
‫גדול‪ ,‬וישיבו כל החכמים יחדיו אל המלך ויאמרו‪ ,‬אם‬
‫אך בשם הגר"ש דבליצקי הביא שראוי להחמיר אף‬
‫נשפוט ע"פ ציור קלסתר פניו של האיש הזה‬
‫בזה‪.‬‬
‫המפורסם לגדול‪ ,‬נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים‪,‬‬
‫בגאות וחמדת הממון ובשרירות הלב‪ ,‬ובכל חסרונות‬ ‫)אמשטרדם‬ ‫ויש שהביאו בזה מש"כ בס' רמת שמואל‬
‫שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה‪ ,‬ויקצוף המלך מאד‬ ‫תע"ד‪ ,‬מגילה כח‪ ,(.‬וז"ל‪ ,‬מימי לא נסתכלתי בדמות‬
‫ויאמר‪ ,‬מה זה‪ ,‬הכי תתעללו בי‪ ,‬הלא בכל אלה‬ ‫אדם רשע‪ ,‬אע"ג דאסור להסתכל‪ ,‬כדאמר אח"כ רבי‬
‫שמעתי מכל עבר ופינה בהיפך מזה האיש הגדול‪,‬‬ ‫יוחנן‪] ,‬ומאי רבותא דאבוה בר איהי שלא הסתכל כל‬
‫ויחרדו האנשים מאד‪ ,‬וישיבו את המלך בשפל קול‬ ‫ימיו בפני גוי[‪ ,‬ונראה‪ ,‬דאמר 'לא נסתכלתי' אף בדמות‬
‫התחנה כו'; והמלך אשר נכסף לדעת מי משניהם‬ ‫וצורה של אדם שצייר לו‪ ,‬כמו דמות צורות לבנות היו‬
‫יצדק‪ ,‬נסע ברכבו ובפרשיו ויבוא אל תוך מחנה‬ ‫לרבן גמליאל‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכדבריו כתב נמי בס' לשמוע‬
‫ישראל‪ ,‬ובבואו וישא עיניו וירא את משה איש אלוקים‬ ‫בלמודים )וילנא תרל"ו‪ ,‬מגילה כח‪ .‬ד"ה לא נסתכלתי(‪ ,‬והרי‬
‫מרחוק‪ ,‬וימהר ויקח את הציור מתוך חיצנו‪ ,‬ויבט והינו‬ ‫ש'ציור' פני אדם רשע אינו בכלל האיסור‪ ,‬אך מדת‬
‫תקסה‬ ‫‪ /‬סימן ז'‬ ‫מים רבים‬

‫החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך‪ ,‬כולם קשורים בי‬
‫בטבע‪ ,‬ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך‪ ,‬ואני‬
‫בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם‪ ,‬עד‬
‫אשר קניתי לי היפוכם לטבע שני‪ ,‬ולכן ובעבור זה‬
‫יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת כו'‪,‬‬
‫עכ"ל; והרי אף מדבריו‪ ,‬שמציור פרצופו של אדם‬
‫ניתן לראות את תכונותיו ומידותיו‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬
‫עוד יש להוסיף ולהסתפק בזה‪ ,‬לדעת המחמירים‬
‫הנ"ל שלא להסתכל אף בתמונת אדם רשע‪ ,‬האם‬
‫כמו"כ יש להחמיר שלא להסתכל בתמונת אדם‬
‫שנעשה רשע לאחר צילום התמונה‪ ,‬אע"פ שבשעת‬
‫צילום התמונה עדיין לא נעשה רשע‪ ,‬או שמא כיון‬
‫שבשעת צילום התמונה עדיין לא נעשה רשע‪ ,‬הרי‬
‫שאי"ז בכלל האיסור‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫כתמונתו וכצלמו כאשר ציירו הצייר‪ ,‬קולע אל השערה‬
‫ולא יחטא‪ ,‬ויפג לבו ויפלא ויתמה עד מאוד‪ ,‬וילך‬
‫ויבוא בעצמו אל אוהל איש האלוקים ויכרע וישתחווה‬
‫לאפיו‪ ,‬ויספר למשה כל הדברים האלה אשר נעשו‪,‬‬
‫ויאמר עוד‪ ,‬בי אדוני איש האלוקים‪ ,‬הנני קודם ראותי‬
‫פניך פני אלוקים אמרתי אך אולי הצייר שגה‬
‫במלאכתו כו'‪ ,‬אך עתה אחרי ראותי כי תמונתך מכוונת‬
‫אל הציור אשר הביא הצייר‪ ,‬לא נותר בי אשמה רק‬
‫לומר כי חכמי בגדו בי כו'; ויען משה איש אלוקים‬
‫ויאמר‪ ,‬לא כן‪ ,‬גם הצייר‪ ,‬גם חכמיך‪ ,‬נפלאים הם‬
‫בידיעתם וחכמתם‪ ,‬אולם דע לך‪ ,‬כי לולי הייתי בטבע‬
‫באמת כפי ששמעת ממידותי‪ ,‬לא טוב אנוכי מבול עץ‬
‫יבש‪ ,‬כי גם ממנו נמנעו ונחשכו כל חסרונות האדם‬
‫כו'‪ ,‬אמנם כן ידידי‪ ,‬לא אבוש לומר לך‪ ,‬כי כל‬

‫סימן ז' ‪ -‬האם בני נח מוזהרים שלא לעבוד עבודה זרה בשיתוף‬
‫)נתיב יז ח"ה(‬ ‫מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה גרסינן בפרק( ורבינו ירוחם‬ ‫דעה א' – בני נח לא הוזהרו על השיתוף‬
‫ועו"ר‪ ,‬ואף הרמ"א )או"ח קנו‪,‬א( הביא דבריהם להלכה‪,‬‬
‫א‪ .‬גמ' סנהדרין )סג‪ (:‬ובכורות )ב‪ ,(:‬אסור לאדם‬
‫ד'אע"ג דמזכירין העבודה זרה‪ ,‬מכ"מ כוונתם לעושה‬
‫שיעשה שותפות עם העובד כוכבים‪ ,‬שמא יתחייב‬
‫שמים וארץ‪ ,‬אלא שמשתפים שם שמים ודבר אחר‪,‬‬
‫לו שבועה‪ ,‬ונשבע בעבודת כוכבים שלו‪ ,‬והתורה‬
‫ולא מצינו שיש בזה משום ולפני עור לא תתן מכשול‪,‬‬
‫אמרה )שמות כג‪,‬יג( לא ישמע על פיך‪ ,‬ע"כ‪ .‬והתוס'‬
‫דהרי אינם מוזהרים על השיתוף'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫)סנהדרין שם ד"ה אסור‪ ,‬בכורות שם ד"ה שמא( הביאו‬
‫וכן הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬שלא הוזהרו בני נח שלא‬ ‫מחלוקת רבינו שמואל ור"ת‪ ,‬אשר לדעת רבינו‬
‫לעבוד עבודה זרה בשיתוף‪] ,‬והביאו מקור‬ ‫שמואל כש"כ שאסור להשביע את הגוי על ממון‬
‫לדבריהם מדברי התוס' הנ"ל[‪ ,‬עי' ש"ך )יו"ד קנא‪,‬ז(‪,‬‬ ‫שהוא חייב לו כשהגוי מכחיש‪ ,‬אך לדעת ר"ת מותר‬
‫פנים יפות )במדבר כה‪,‬יז(‪ ,‬ביאור הגר"א )או"ח קנו‪,‬ו(‪,‬‬ ‫להשביעו על כך כדי שלא יפסיד ממונו‪ ,‬יעו"ש‪,‬‬
‫שו"ת בנין ציון )סימן סג(‪ ,‬ישועות יעקב )או"ח קנו‪,‬א(‪,‬‬ ‫ובסוף דבריהם הוסיפו התוס' בזה"ל‪ ,‬עוד פירש ר"ת‪,‬‬
‫סדר משנה )פראג תק"פ‪ ,‬על הרמב"ם פ"א מהל' יסודי התורה‬
‫בזמן הזה כולם נשבעים בקדשים ואין תופסים בהם‬
‫ה"ז( בשם הג"ר ישעיה פיק‪ ,‬מלבי"ם )מלכים ב' פרק יז‪,‬‬
‫אלהות‪ ,‬ואע"פ שמזכירים עמהם שם שמים וכוונתם‬
‫מפסוק יח ואילך(‪ ,‬תורה תמימה )שמות פרק כג אות צא(‪,‬‬ ‫לדבר אחר‪ ,‬מכ"מ אין זה שם עבודת כוכבים‪ ,‬כי‬
‫ועו"א‪.‬‬ ‫דעתם לשם עושה שמים וארץ‪ ,‬ואע"ג שמשתתף שם‬
‫שמים ודבר אחר‪ ,‬אין כאן לפני עור לא תתן מכשול‪,‬‬
‫דעה ב' – אף בני נח הוזהרו על השיתוף‬
‫דבני נח לא הוזהרו על כך‪ ,‬ולדידן לא אשכחן איסור‬
‫ב‪ .‬אכן‪ ,‬הסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬שאף בני נח הוזהרו‬ ‫בגרם שיתוף‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומפשטות דברי התוס' נראה‪,‬‬
‫על השיתוף‪ ,‬וכתבו לבאר דברי התוס' וסייעתם‬ ‫שבני נח לא הוזהרו כלל שלא לעבוד עבודה זרה‬
‫הנ"ל באופנים אחרים‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫בשיתוף‪ ,‬ואיסור עבודה זרה בשיתוף לא נאמר אלא‬
‫יש שכתבו לבאר דברי התוס'‪ ,‬שעיקר כוונת התוס'‬ ‫בישראל‪ ,‬וכדברי התוס' כן כתבו הר"ן )עבודה זרה ז‪.‬‬
‫להקל בזה‪ ,‬היינו משום שאינם נשבעים בשם‬
‫סימן ז' ‪ /‬מים רבים‬
‫התיר לקבל מהם בזמן הזה השבועה‪ ,‬שאין תופסים‬
‫שם אלוהים בשבועתם‪ ,‬ומה שמזכירים עם קדושיהם‬
‫איזה שם אלוהים או שם בורא ודומיו מתארי השם‪,‬‬
‫אבל אינם מזכירים עצם שם עבודת כוכבים שלהם‪,‬‬
‫מותר‪ ,‬כי כוונתם לבורא שמים וארץ‪ ,‬ולפחות אינו‬
‫שם עבודת כוכבים מיוחד שיהיה בכלל 'לא ישמע‬
‫על פיך'‪ ,‬דווקא על עצם השם שלו‪ ,‬אבל תאריו שהם‬
‫תארים לכל האלוהים ואפילו לבורא שמים וארץ‪,‬‬
‫ממש אינם בכלל האיסור ד'לא ישמע' אם כוונו הם‬
‫לעבודת כוכבים שלהם; ועוד אפשר שאין כוונתו‬
‫]‪-‬בהזכרת שם זה[ על עבודת כוכבים שלו‪ ,‬כי אם‬
‫לבורא שמים וארץ ממש‪ ,‬באשר הוא מגודל ביני‬
‫עבודת כוכבים כו'‪ ,‬א"כ הרי זה שיתוף שם שמים‬
‫ודבר אחר‪ ,‬וזהו אסור לישראל‪ ,‬ולאו משום כוונת‬
‫עבודת כוכבים‪ ,‬אלא זהו מצוה בפני עצמה לישראל‪,‬‬
‫כמש"כ התוס' )סנהדרין סג‪ .‬ד"ה כל( גבי חרב לה'‬
‫ולגדעון )שופטים ז‪,‬כ(‪ ,‬ודברנו בה' ובך )במדבר כא‪,‬ז(‪ ,‬אף‬
‫שמעולם לא היתה שם כוונת אלוקים‪ ,‬כי זהו אסור‬
‫מצד שמשבחים ומשווים גדולת הנברא להבורא‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ויאמינו בה' ובמשה‪ ,‬אף שהעכו"ם משתפים במקום‬
‫ג‪ .‬עוד יש מן האחרונים שהסכימו ג"כ‪ ,‬שאף בני נח‬
‫הוזהרו שלא לעבוד עבודה זרה בשיתוף‪ ,‬וכתבו‬
‫לבאר דברי התוס' וסייעתם הנ"ל באופ"א‪ ,‬שאין‬
‫כוונתם אלא שלא הוזהרו בני נח להישבע בשם שמים‬
‫בשיתוף‪ ,‬אבל עבודה זרה ממש בשיתוף‪ ,‬אסורה אף‬
‫לבני נח; וכן כתב בשו"ת נודע ביהודה )מהדו"ת יו"ד‬
‫סימן קמח ד"ה הנה אני אומר‪ ,‬תשובה מבן המחבר(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬הנה‬
‫אני אומר דקשר חבל בחבל ונימא בנימא‪ ,‬וזה גופא‬
‫מנא ליה להחכם הזה דאין הנכרים מצווים על‬
‫השיתוף‪ ,‬ואף שדבר זה מורגל בפי כמה חכמים שאין‬
‫הנכרים מצווים על השיתוף‪ ,‬וגם בכמה ספרים‬
‫מדרשות ואגדות השתמשו בהקדמה זאת‪ ,‬ואני יגעתי‬
‫ולא מצאתי דבר זה‪ ,‬לא בשני תלמודין בבלי‬
‫וירושלמי‪ ,‬ולא בשום אחד מגדולי הראשונים‪ ,‬ואילו‬
‫היה זה אמת הו"ל להרמב"ם להביא בהל' מלכים‬
‫לפסק הלכה‪ ,‬שאין הנכרי מצווה על עבודה זרה‬
‫בשיתוף‪ ,‬ולמה זה השמיט דין זה‪ ,‬גם הוא מוכח דאין‬
‫חילוק בעובד עבודה זרה בין ישראל לנכרי‪ ,‬דהא‬
‫ברייתא מפורשת היא )סנהדרין נו‪ ,(:‬בעבודה זרה‪ ,‬כל‬
‫שבית דין של ישראל ממיתים עליהם‪ ,‬בן נח מוזהר‬
‫עליהם‪ ,‬וכן פסק הרמב"ם )פ"ט מהל' מלכים ה"ב(‪ ,‬הרי‬
‫תקסו‬
‫עבודה זרה ממש‪ ,‬אלא בשמותיהם של קדושי ונביאי‬
‫הע"ז שלהם‪ ,‬וכל כהא"ג אינו בכלל עבודה זרה‬
‫בשיתוף‪ ,‬אבל אם היו נשבעים בשם שמים ובשם‬
‫עבודה זרה שלהם‪ ,‬בודאי היה זה כעבודה זרה‬
‫בשיתוף‪ ,‬ואף בני נח הוזהרו על השיתוף‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת שער אפרים )סימן כד(‪ ,‬וז"ל ]אחר‬
‫שהביא דברי התוס' הנ"ל[‪ ,‬הנה ראיתי רבים‬
‫טועים בפירוש זה‪ ,‬שאומרים שאין בן נח מוזהר על‬
‫השיתוף‪ ,‬כגון לעובדי אלילים שעובדים אמונת‬
‫השילוש ]‪-‬נוצרים[ כו'‪ ,‬ולא מצינו בשום פוסק שבני‬
‫נח אינם מוזהרים על השיתוף‪ ,‬ואדרבה מוזכר שם‬
‫ברמב"ם )פ"ט מהל' מלכים ה"ב(‪ ,‬כל עבודת אלילים‬
‫שבי"ד של ישראל ממיתים עליה‪ ,‬בן נח מוזהר עליה‪,‬‬
‫ועוד קשה‪ ,‬מה לי בן נח מה לי ישראל; ונראה לענ"ד‪,‬‬
‫דהכי פירושו של התוס' והרא"ש ושאר פוסקים הנ"ל‬
‫כו'‪ ,‬רצונם לומר‪ ,‬שנשבעים בקדשים ולא בשם עבודת‬
‫אלילים כו'‪ ,‬דלא הוזהרו על כך שלא ישתפו שם שמי‬
‫ודבר אחר דהיינו בקדשים שלהם‪ ,‬כמו להבדיל אלף‬
‫הבדלות בין טומאה לטהרה‪ ,‬שנאמר )שמות יד‪,‬לא(‬
‫משה רבינו איזה מקדשים שלהם‪ ,‬לא הוזהרו על כך‬
‫אם לא יאמינו במשה שהוא נביא או בשאר נביאים‪,‬‬
‫משא"כ בישראל כו'‪ ,‬ולכן לא מצינו שכתבו זה רק גבי‬
‫שאסור לעשות שותפות עם העכו"ם‪ ,‬וזהו ברור‪ ,‬וכן‬
‫קבלתי ממורי הגאון מהר"מ אב"ד דק"ק וילנא ]‪-‬בעל‬
‫חלקת מחוקק[‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת מעיל צדקה )סימן כב(‪] ,‬ואף הוא‬
‫ביאר דברי התוס' בדרך זו‪ ,‬שאין כוונת התוס'‬
‫להתיר לבני נח להישבע בשם עבודה זרה ממש‪ ,‬אלא‬
‫מיירי שנשבעים בשמותיהם של קדושי ונביאי עבודה‬
‫זרה שלהם‪ ,‬וכל כהא"ג אינו בכלל עבודה זרה‬
‫בשיתוף[; וז"ל‪ ,‬ואני אומר‪ ,‬נשתקע הדבר ולא נאמר‪,‬‬
‫דמהיכ"ת נימא שאין בני נח מצווים על שיתוף כזה‪,‬‬
‫כיון שמוזהרים בשבע מצוות שלהם על עבודה זרה‪,‬‬
‫הרי הם בעיקר עבודה זרה כישראל‪ ,‬והא ודאי‬
‫לישראל נאסר כל שניתן לאחד מן השרים קצת‬
‫ממשלה או נתפלל אליהם‪ ,‬ומאי שנא אינהו מדידן‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬זהו גופא עבודת כוכבים‪ ,‬ואפילו לאמר זה גדול‬
‫מזה‪ ,‬כמבו' בהרמב"ם )פ"ב מהל' עבודה זרה ה"א( כו';‬
‫והנראה לי כי דברי התוס' יובנו בקל‪ ,‬דרבינו תם‬
‫תקסז‬
‫שלא יסברו התוס' להקל כ"כ דבני נח לא הוזהרו על‬
‫השיתוף‪ ,‬דשיתוף כי הך גוונא ודאי דהוזהרו עליו‪,‬‬
‫והתוס' כוונתם על שיתוף דבר אחר בעת השבועה‪,‬‬
‫דאסיר בישראל כמש"כ הרמב"ם )פי"א מהל' שבועות‬
‫ה"ב(‪ ,‬דאפילו אינו תופסו לאלוה‪ ,‬כיון דבעת השבועה‬
‫בעינן הזכרת שם המיוחד‪ ,‬אז כשיזכור דבר אחר הו"ל‬
‫משווה זה לזה‪ ,‬ובכהא"ג לא הוזהרו בני נח על‬
‫השיתוף‪ ,‬ובענין ביאור כזה מצאתי להרב בעל שער‬
‫אפרים )שם(‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אומר אלי אתה‪ ,‬רק שמזכירו בשבועתו עם שם שמים‬
‫וכן כתב במגן גבורים )סי' קנו שלטי הגבורים סוף סק"א(‪,‬‬
‫אלא שביאר הדברים בשינוי מעט‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אמנם‬
‫באמת גוף דברי התוס' שכתבו‪ ,‬דאין בן נח מוזהר על‬
‫כך‪ ,‬תמוהים‪ ,‬דנראה דסבירא להו דבן נח אינו מוזהר‬
‫על השיתוף‪ ,‬וכמו שכתב הרמ"א כאן )או"ח קנו‪,‬א(‪,‬‬
‫ובאמת הדבר נפלא‪ ,‬דהאיך אפשר לומר כן‪ ,‬הא קיימא‬
‫לן )סנהדרין נו‪ ,(:‬כל שבית דין של ישראל ממיתים‬
‫עליהם‪ ,‬בן נח מוזהר עליהם כו'‪ ,‬וכבר התפלאו בזה‬
‫זקנינו בעל שער אפרים )שם(‪ ,‬ומש"כ בזה בשם רבו‬
‫הגאון מהר"ם בעל חלקת מחוקק‪ ,‬דחוק מאד; וראינו‬
‫בשו"ת מעיל צדקה )שם( שנתקשה ג"כ בדברי התוס'‪,‬‬
‫וכתב דכוונת התוס'‪ ,‬דשיתוף שם שמים ודבר אחר‪,‬‬
‫דהיינו שמזכירים שם הבורא יתברך והקדשים שלהם‪,‬‬
‫דזה אינו בישראל מצות עבודה זרה‪ ,‬רק מצוה אחרת‬
‫שנצטוו ישראל שלא לשתף‪ ,‬ועכו"ם אינו מצווה על‬
‫זה‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ובאמת לפי מה שנראה מהרמב"ם ז"ל‬
‫)פי"א מהל' שבועות ה"ב( משמע דהוא בכלל עבודה זרה‪,‬‬
‫שמשווה גדולת עבד לקונו‪ ,‬וכיון דמטעם עבודה זרה‬
‫אתינן עלה‪ ,‬א"כ הוי בעכו"ם כמו בישראל; אמנם‬
‫נראה ]דמטעם אחר יש לקיים דברי המעיל צדקה‪,‬‬
‫שאין בני מוזהרים על השיתוף אלא בעבודה‪ ,‬אבל‬
‫שבועה בשיתוף מותרת[‪ ,‬דכיון דעכ"פ אין בי"ד של‬
‫מטה עונשים על שבועת שיתוף שם שמים ודבר אחר‪,‬‬
‫כמו שנראה מהרמב"ם )שם(‪ ,‬ואפילו במשתף שם‬
‫שמים ודבר אחר גופיה לא אמרו בסנהדרין )סג‪ (.‬רק‬
‫'נעקר מן העולם'‪ ,‬וכיון שכן אין עכו"ם מוזהרים‬
‫עליה‪ ,‬כמו בגיפוף ונישוק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫יהודה )להג"ר יהודה עייאש בעל 'מטה‬
‫ד‪ .‬עוד יש מן האחרונים שהסכימו ג"כ‪ ,‬שאף בני נח‬
‫הוזהרו שלא לעבוד עבודה זרה בשיתוף‪ ,‬וכתבו‬
‫לבאר דברי התוס' וסייעתם הנ"ל באופן נוסף‪,‬‬
‫דסבירא להו שלעולם אין בני נח מוזהרים שלא‬
‫‪ /‬סימן ז'‬ ‫מים רבים‬
‫דכללא כייל‪ ,‬דכל שישראל נהרג עליו‪ ,‬גם הבן נח‬
‫מוזהר עליו; ונראה לי‪ ,‬דמה שנתפשט דבר זה לומר‬
‫שאין בן נח מוזהר על השיתוף‪ ,‬היה ע"פ טעות שראו‬
‫בהתוס' )בכורות שם( כו'‪ ,‬ולשון זה הטעה לכמה חכמים‪,‬‬
‫וסברו דכוונת הרמ"א הוא שאין בן נח מצווה לעבוד‬
‫עבודה זרה בשיתוף‪ ,‬אבל באמת לא כן הוא‪ ,‬וכוונת‬
‫התוס' ורמ"א הוא‪ ,‬דמה שמשתף שם שמים ודבר אחר‬
‫בשבועה‪ ,‬אין זה עובד עבודה זרה ממש‪ ,‬רק שמשתף‬
‫שם שמים ודבר אחר‪ ,‬ואינו קורא בשם אלוהים‪ ,‬ואינו‬
‫בדרך כבוד‪ ,‬בזה מצינו איסור לישראל‪ ,‬דכתיב )דברים‬
‫ו‪,‬יג( ובשמו תשבע‪ ,‬והוא אזהרה לישראל שלא ישבע‬
‫אלא בשמו ברוך הוא‪ ,‬ולא ישתף שם שמים ודבר‬
‫אחר‪ ,‬כמש"כ הרמב"ם )פי"א מהל' שבועות ה"ב(‪ ,‬והנכרים‬
‫אינם מוזהרים על זה השיתוף‪ ,‬אבל בשעובד עבודה‬
‫זרה בשיתוף‪ ,‬אינו חילוק בין ישראל לנכרי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב הפרי מגדים )יו"ד סימן סה שפתי דעת סקי"א(‪,‬‬
‫]ואף הוא ביאר דברי התוס' וסייעתם הנ"ל כדרכו‬
‫של ]בן[ הנוב"י‪ ,‬שאין כוונת התוס' אלא שלא הוזהרו‬
‫בני נח להישבע בשם שמים בשיתוף‪ ,‬אך עכ"פ אף‬
‫בני נח הוזהרו שלא לעבוד עבודה זרה בשיתוף[;‬
‫וז"ל‪ ,‬ויש לראות מש"כ ]הש"ך )יו"ד קנא‪,‬ז([ דבן נח לא‬
‫מוזהר על השיתוף‪ ,‬כי לכאו' הא דבן נח אין מוזהר‬
‫על שיתוף‪ ,‬היינו בשבועה שישתף שם שמים ונביאים‪,‬‬
‫דבישראל אסור‪ ,‬הא לעבוד עבודה זרה בשיתוף‪,‬‬
‫דישראל נהרג עליה‪ ,‬ה"ה בן נח‪ ,‬כמש"כ הרמב"ם‬
‫)פ"ט מהל' מלכים ה"ב( וסנהדרין )סג‪ ,(:‬וצ"ע כעת‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ועוד שנה הפמ"ג דבריו במקו"א )או"ח סימן קנו אשל‬
‫אברהם סק"ב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וענין שיתוף בעכו"ם‪ ,‬ביארנו‬
‫בפריי )יו"ד שם(‪ ,‬כתבנו בקצרה‪ ,‬דהיינו שבשבועה‬
‫נשבע בה' ונביאיהם‪ ,‬ולישראל אסור‪ ,‬אבל שיתוף‬
‫עבודת כוכבים אסור לגוי‪ ,‬עתה ראיתי בשו"ת מעיל‬
‫צדקה האריך וכתב ג"כ כמו שכתבתי‪ ,‬ונהניתי מאד‪,‬‬
‫עכ"ל; ]אכן‪ ,‬עי' פרי מגדים )סי' תרצא משבצות זהב סק"ב(‬
‫מש"כ עוד בזה‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת בית‬
‫יהודה' ועו"ס‪ ,‬יו"ד סימן ה' ד"ה עוד טעם(‪] ,‬ואף הוא‬
‫ביאר דברי התוס' וסייעתם כדרכו של ]בן[ הנוב"י‪,‬‬
‫וכמשנ"ת[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דמאי מהני כוונת שם שמים‪ ,‬כיון‬
‫דסוף סוף מזכירים שם עבודה זרה ממש‪ ,‬פשיטא‬
‫סימן ז' ‪ /‬מים רבים‬
‫הנ"ל שמסכים שבני נח מצווים על השיתוף‪ ,‬והנני‬
‫נותן הודאה על חלקי לא‪-‬ל יתברך שכיוונתי לדעת‬
‫הגדול הזה‪ ,‬אך מה שרצה לפרש דברי התוס'‪ ,‬דמש"כ‬
‫דבן נח לא הוזהרו על כך‪ ,‬כוונתם מחמת שמשתתפים‬
‫שם שמים עם הקדשים‪ ,‬לפענ"ד הקלושה לא כן‬
‫עמדי‪ ,‬כי ממש"כ התוס' והרא"ש כו' משמע שהוא‬
‫מטעם אחר‪ ,‬ולא משום שאין תופסים בהם אלהות‪,‬‬
‫ולפי מה שכתבתי אתי שפיר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בשפת אמת )בכורות ב‪ :‬בתוד"ה שמא( בזה"ל‪,‬‬
‫רבים הבינו כוונתם ]‪-‬של דברי התוס'[‪ ,‬דאין בן‬
‫נח מוזהר על עבודה זרה בשיתוף‪ ,‬ולי נראה כוונת‬
‫התוס'‪ ,‬דאין בן נח מצווה על 'לא ישמע על פיך'‪ ,‬ומה‬
‫שנשבע לעבודה זרה אין זה 'עבודה זרה' ואינו מוזהר‬
‫על כך‪ ,‬כן נראה לי‪ ,‬וכמדומה לי ג"כ שראיתי כן‬
‫באיזה ספר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בחידושי הגרי"ז )בכורות ב‪ :‬בתוד"ה שמא(‬
‫ליכא איסור כלל‪ ,‬אך על הישראל איכא איסור בתורת‬
‫]מדברי הג"ר יוסף דוב[‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה ביאור‬
‫הדברים‪ ,‬דהא פסק הרמב"ם )פי"א מהל' שבועות ה"ב(‬
‫נח‪ ,‬על זה כתבו‪ ,‬דבשבועה בשיתוף לא אשכחן‬
‫דאיכא איסור לשתף בשבועה שם שמים ודבר אחר‪,‬‬
‫ואין זה שייך לעבודה זרה‪ ,‬ועל זה בני נח לא הוזהרו‪,‬‬
‫ושם עבודה זרה הלא לא מזכירים‪ ,‬וזהו דסיים התוס'‬
‫ולדידן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף‪ ,‬היינו לגרום‬
‫שבועה שיהא בשיתוף שם שמים ודבר אחר‪ ,‬דרק על‬
‫שבועה בעבודה זרה מוזהרים אנו מקרא ד'לא ישמע‬
‫על פיך'‪ ,‬אבל על דין שבועה על זה לא מוזהרים‪,‬‬
‫ולפני עור לא שייך כאן‪ ,‬משום דבני נח לא הוזהרו‬
‫על איסור זה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]ובאמת מצינו כן אף בדברי כמה ראשונים‪ ,‬שבני נח‬
‫אינם מוזהרים אלא שלא לעבוד עבודה זרה‪,‬‬
‫אבל לא הוזהרו שלא לישבע בשם עבודה זרה‪ ,‬וכן‬
‫כתבו הר"ן )עבודה זרה ז‪ .‬מדפי הרי"ף‪ ,‬ד"ה גרסינן בפרק(‬
‫בשם הרמב"ן‪ ,‬ובחידושי רבינו יונה )סנהדרין סג‪ :‬וד"ה‬
‫אסור לאדם(‪ ,‬ועו"ר; וכן מצינו לכמה אחרונים שביארו‬
‫כן אף בדברי התוס'‪ ,‬וכדרכו של המנח"ח הנ"ל‪] ,‬והן‬
‫אמנם ע"פ דרכם שוב אין להוכיח מדברי התוס' הנ"ל‬
‫שלא הוזהרו בני נח על עבודה זרה בשיתוף‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫מדברי המנח"ח‪ ,‬אך עכ"פ לא נתבאר כן להדי'‬
‫בדבריהם[‪ ,‬וכן כתב בערוך לנר )סנהדרין סג‪ :‬בתוד"ה אסור‬
‫לאדם( בביאור דברי התוס'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬המפרשים פירשו‬
‫דעל שיתוף לא הוזהרו כו'‪ ,‬אכן אפשר לפרש דעת‬
‫התוס'‪ ,‬דלישבע בשם עבודה זרה לא הוזהרו בני נח‪,‬‬
‫תקסח‬
‫לישבע בשם עבודה זרה‪ ,‬ואפילו בלא שיתוף אינם‬
‫אסורים בזה‪ ,‬ולא נאסרו אלא שלא לעבוד עבודה זרה‪,‬‬
‫ובזה אין חילוק בין עבודה זרה בשיתוף ובין עבודה‬
‫זרה שלא בשיתוף; וכן כתב במנחת חינוך )מצוה פו‬
‫אות ב'(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והנה קצת מחברים תפסו‪ ,‬דסבירא להו‬
‫להתוס' דאין בן נח מוזהר לעבוד עבודה זרה בשיתוף‪,‬‬
‫וזה היפך הברייתא )סנהדרין נו‪ (:‬ד'כל שהבית דין של‬
‫ישראל ממיתים' כו'‪ ,‬א"כ ישראל דנהרג אם עובד‬
‫באיזה ענין‪ ,‬א"כ בן נח בודאי ג"כ נהרג‪ ,‬וכן הרמב"ם‬
‫)פ"ט מהל' מלכים ה"ב( לא חילק‪ ,‬וכתב סתם דבן נח חייב‬
‫מיתה על עבודה זרה; אך באמת כוונת התוס' כך היא‬
‫כו'‪ ,‬דבני נח לא הוזהרו על כך‪ ,‬היינו‪ ,‬שאין בן נח‬
‫מוזהר כלל על זה שלא לישבע בשם עבודה זרה‪,‬‬
‫דהוא מוזהר רק שלא לעבוד‪ ,‬אבל לא על שבועה‪,‬‬
‫דגם בישראל בנודר ובנשבע הוא רק בלאו‪ ,‬ובבן נח‬
‫גורם הזכרת שם עבודה זרה‪ ,‬אף דליכא איסור בבן‬
‫דאסור גרמא; הכלל‪ ,‬דהתוס' לא מיירי אלא בשבועה‪,‬‬
‫ובשבועה אפילו בלא שיתוף אינו מוזהר בן נח כלל‪,‬‬
‫אבל אם עובד עבודה זרה בשיתוף‪ ,‬ודאי חייב בן נח‬
‫כמו ישראל‪ ,‬וזה פשוט‪ ,‬עכ"ל; ]ועוד שנה המנח"ח‬
‫דבריו במקו"א )מצוה כו אות יט(‪ ,‬ועוד נראה כן מדבריו‬
‫במקום נוסף )מצוה תיז(‪ ,‬שאף בני נח הוזהרו שלא‬
‫לעבוד עבודה זרה בשיתוף‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת ושב הכהן )סימן לח(‪ ,‬וז"ל ]אחר‬
‫שהביא דברי התוס' הנ"ל[‪ ,‬והנה מסתימת דבריו‬
‫הנ"ל נראה שעכו"ם אין מוזהרים כלל על השיתוף‪,‬‬
‫ולפענ"ד יש לעיין ביה טובא כו'‪ ,‬ולפענ"ד הקלושה‬
‫לא זו בלבד שאין שום ראיה כאשר אבאר בס"ד‪ ,‬אף‬
‫גם זאת ועוד אחרת שיש להביא ראיה להיפוך כו'‪,‬‬
‫]יעו"ש שהאריך טובא בזה‪ ,‬וקרוב לסוף התשובה‬
‫המשיך בזה"ל[‪ ,‬ולפענ"ד נראה לפרש‪ ,‬דמש"כ התוס'‬
‫הנ"ל דבני נח לא הוזהרו על כך‪ ,‬כוונתם לישבע בשם‬
‫עבודה זרה‪ ,‬דאם כוונתם דבני נח לא הוזהרו על‬
‫השיתוף‪ ,‬היה להם לכתוב כן להדיא‪ ,‬אלא דהא דנקטו‬
‫על כך‪ ,‬קאי על עיקר האיסור שהוא לידור בשם‬
‫עבודה זרה כו'‪ ,‬ולפענ"ד אי אמרינן דבני נח מוזהרים‬
‫לישבע בשם עבודה זרה שהוא לאו‪ ,‬פשיטא דמוזהרין‬
‫על השיתוף כו'‪ ,‬אחר כתבי כל זה הוגד לי‪ ,‬שעמד בזה‬
‫בעל שער אפרים בתשובותיו )שם(‪ ,‬וראיתי בתשובה‬
‫תקסט‬ ‫‪ /‬סימן ז'‬ ‫מים רבים‬

‫)על הרא"ש‪ ,‬סנהדרין פ"ז סימן‬ ‫וכן כתב בפלפולא חריפתא‬ ‫דקרא ד'לא תזכירו' רק גבי ישראל כתיב‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן‬
‫ג'‪ ,‬אות ה'(‪ ,‬שאף בני נח מוזהרים על השיתוף‪ ,‬וכן‬ ‫כתב בהגהות יעב"ץ )סנהדרין שם בתוד"ה אסור‪ ,‬נדפס בגמ'‬
‫הסכים בהגהות חתם סופר לשו"ע )או"ח סימן קנו(‪,‬‬ ‫בהוצאת וגשל בלבד( בביאור דברי התוס'‪ ,‬וז"ל‪' ,‬שיתוף'‬
‫ד'העיקר דבן נח נהרג על עבודת השיתוף'‪] ,‬אכן‪ ,‬ראה‬ ‫כדי נקטיה רבינו תם‪ ,‬שאפילו בלא שיתוף לא הוזהרו‬
‫מש"כ בס' תורת משה להחת"ס )בראשית לד‪,‬כז(‪ ,‬וצ"ע[‪,‬‬ ‫שלא להשבע בעבודת אלילים‪ ,‬דהא אמרינן לעיל‬
‫וכן נראה במחצית השקל )סימן קנו‪ ,‬על מג"א סק"ב(‪ ,‬וכן‬ ‫)סנהדרין נו‪ (:‬דברים שאין בי"ד של ישראל ממיתים‬
‫כתב בפתחי תשובה )יו"ד קמז‪,‬ב(‪ ,‬שהאמת כדברי‬ ‫עליהם‪ ,‬אין בן נח מוזהר עליהם‪ ,‬והנודר והנשבע‬
‫האחרונים הנ"ל שאף בני נח הוזהרו על השיתוף‪,‬‬ ‫בשמו אינו אלא בלאו‪ ,‬עכ"ל[‪.‬‬
‫]אלא שכ' שעכ"פ אין לפרש כן בדעת הרמ"א הנ"ל‪,‬‬
‫ה‪ .‬עוד מצינו כן בדברי כמה אחרונים‪ ,‬שהסכימו‬
‫יעו"ש[‪ ,‬וכן כתבו בס' נחל אשכול )על ספר האשכול‪ ,‬חלק‬
‫לדעה זו שאף בני נח הוזהרו על השיתוף‪ ,‬אלא‬
‫ג' הלכות עבודה זרה סימן מד‪ ,‬עמ' ‪ 119‬אות טז(‪ ,‬שו"ת מנחת‬
‫שלא הזכירו דברי התוס' וסייעתם הנ"ל‪ ,‬והיאך יש‬
‫אלעזר )ח"א סימן נג(‪] ,‬יעו"ש מש"כ להוכיח לזה‪ ,‬וראה‬
‫לפרש דברי התוס'‪] ,‬מאחר שמפשטות דברי התוס'‬
‫עוד מש"כ בזה בספרו דרכי אמונה )דרך כה([‪ ,‬שו"ת‬
‫נראה שלא הוזהרו בני נח על השיתוף‪ ,‬וכמשנ"ת[;‬
‫תשורת ש"י )מהדו"ת סוף סימן קכח(‪ ,‬שו"ת מהר"י שטייף‬
‫וכן כתב בשו"ת רבי עקיבא איגר )'תשובות חדשות לרבינו‬
‫)סוף סימן קנו(‪ ,‬ועו"א‪ ,‬שאף בני נח הוזהרו שלא לעבוד‬
‫עקיבא איגר' ירושלים תשל"ח עמ' קסד‪ ,‬שו"ת רעק"א בהוצאת‬
‫עבודה זרה בשיתוף‪.‬‬
‫מכון המאור ח"ד סימן מג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬רב שלום וברכה לבני‬
‫)מהדו"ת ח"א סימן נא(‬ ‫]וע"ע בשו"ת שואל ומשיב‬ ‫יקירי כו' הרב מוהר"ר שלמה ]איגר[ כו'‪ ,‬ושאלתי‬
‫שהאריך לדון בזה‪ ,‬יעו"ש שבתחילה צידד‬ ‫להם אם יש חדשות‪ ,‬אמרו‪ ,‬ששמעו שבורשא רוצים‬
‫שבני נח אינם מוזהרים על השיתוף‪ ,‬וכתב להביא‬ ‫להגיד‪ ,‬שהנכרים שלנו לאו עובדי עבודה זרה‪ ,‬כי‬
‫כמה ראיות לדבר‪ ,‬ושוב נראה מדבריו )ד"ה ובזה י"ל(‬ ‫עבודתה לשם ה' אמת‪ ,‬אלא שעובדים בשיתוף‪ ,‬ואינם‬
‫שמצדד כדעת העולת תמיד הנ"ל‪ ,‬שיש לחלק בזה בין‬ ‫מוזהרים על כך‪ ,‬ולהם הותר לעשות כן; אינו ידוע‬
‫שני אופני אמונה בשיתוף‪ ,‬וכדלקמן בהמשה"ד )אות‬ ‫לי גוף הענין ולאיזה צורך יגידו כזאת ומה יצמח מזה‪,‬‬
‫ו'(‪ ,‬ושוב כתב )ד"ה והנה בשנת( להוכיח שאף בני נח‬ ‫והדבר זר בעיני‪ ,‬אני דן שתופסים עצמם בדברי‬
‫מוזהרים על השיתוף‪ ,‬מהא דמיבע"ל בסנהדרין )עד‪(:‬‬ ‫הרמ"א‪ ,‬ואני בעניי זה ימים רבים שעמדתי על דברי‬
‫האם בן נח מצווה ליהרג על קידוש השם‪ ,‬ובהכרח‬ ‫רמ"א‪ ,‬אם נפרש כפשטן דבני נח אין מוזהרים על‬
‫לפ"ז שאף בן נח מוזהר על השיתוף‪ ,‬דאל"כ היאך‬ ‫השיתוף‪ ,‬היינו לעבוד בשיתוף‪ ,‬זה תמוה מאד‪ ,‬דהיכן‬
‫יהרג על קידוש השם‪ ,‬והלא שפיר יכול לעבוד עבודה‬ ‫מצינו דעבודה זו מותר לבני נח‪ ,‬דלענין עבודת עבודה‬
‫זרה מלבד מה שמאמין בהקב"ה‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬ ‫זרה אין חילוק בין ישראל לבני נח‪ ,‬כדאמרינן )סנהדרין‬
‫וראה עוד משנ"ת לעיל )פרק יד הערה ז' אות א'( שיש‬ ‫נו‪ (:‬בעכו"ם דברים שבי"ד של ישראל ממיתים עליהם‬
‫להביא ראיה ברורה לדעה זו‪ ,‬ממה שכתב‬ ‫בן נח מוזהר עליהם‪ ,‬וכיון דשיתוף בי"ד של ישראל‬
‫הרמב"ם בכמה מקומות )פ"ט מהל' עבודה זרה ה"ד‪ ,‬פירוש‬ ‫ממיתי‪ ,‬כדילפינן )סוכה מה‪ :‬סנהדרין סג‪ (.‬מקרא דזובח‬
‫המשניות עבודה זרה פ"א מ"ג‪ ,‬ועוד(‪ ,‬שהנוצרים הרי הם‬ ‫לאלוהים יחרם בלתי לה' לבדו )שמות כב‪,‬יט(‪ ,‬למשתף‬
‫כעובדי עבודה זרה‪ ,‬והרי שאע"פ שאין אמונתם‬ ‫שם שמים ודבר אחר‪ ,‬ו'יחרם' היינו מיתה כו'‪ ,‬וראיתי‬
‫בעבודה זרה אלא בשיתוף בלבד‪ ,‬מכ"מ מאחר שאף‬ ‫שקדמוני בתשו' שער אפרים )שם( ובתשו' מעיל צדקה‬
‫הם מוזהרים שלא לעבוד עבודה זרה אף באופן זה‪,‬‬ ‫)שם( ובפלפולא חריפתא )על הרא"ש‪ ,‬סנהדרין פ"ז סימן ג'‪,‬‬
‫דינם כעובדי עבודה זרה גמורים; וכמעט שלא‬ ‫אות ה'(‪ ,‬שהחליטו דבן נח מוזהר על שיתוף כו'‪ ,‬ולזה‬
‫מצאתי בדברי האחרונים שהרגישו בזה‪ ,‬אשר מדברי‬ ‫בעכו"ם אין מקום לומר‪ ,‬דבני נח אין מוזהרים על‬
‫הרמב"ם יש להביא ראיה ברורה לדעה זו שאף בני נח‬ ‫עבודה בשיתו‪ ,‬וכאשר החליטו גדולי רבותינו כו'‪,‬‬
‫הוזהרו על השיתוף‪ ,‬מלבד בשו"ת עולת שמואל )פראג‬ ‫עכ"ל; ]וראה עוד הגהות רעק"א לשו"ע )או"ח סימן‬
‫תקפ"ג‪ ,‬סימן צט( שכתב בפשיטות שכן דעת הרמב"ם‪,‬‬ ‫קנו(‪ ,‬שציין ג"כ לדברי האחרונים הנ"ל שהסכימו שאף‬
‫שאף בני נח מוזהרים על השיתוף‪] ,‬ולעיל )פרק יד הערה‬ ‫בני נח מוזהרים על השיתוף[‪.‬‬
‫סימן ז' ‪ /‬מים רבים‬
‫וכן בס' הכתב והקבלה )דברים ד‪,‬יט( האריך להסכים‬
‫לדברי העולת תמיד‪ ,‬דכל היכא שאינו מאמין‬
‫בדבר אחר במידה שווה באמונתו בהשי"ת‪ ,‬אינו‬
‫בכלל עבודה זרה בשיתוף שהוזהרו בני נח עליה‪ ,‬ואף‬
‫שבני ישראל הוזהרו אף על עבודה זרה בשיתוף כעין‬
‫זו‪ ,‬מכ"מ בני נח לא הוזהרו אלא שלא להאמין בדבר‬
‫אחר במידה שווה כאמונתם בהשי"ת; וז"ל‪ ,‬ולדעתי‬
‫צדקו דברי העולת תמיד‪ ,‬כי לישראל שהוציאם השי"ת‬
‫ממצרים ועשה להם הנפלאות‪ ,‬ולקח אותם לעם נחלה‬
‫שאינם עומדים תחת צבאי מרום‪ ,‬עליהם גזר הוא‬
‫יתברך שלא לעבוד לזולתו כלל אף עבודת השיתוף‪,‬‬
‫אבל לשאר עמים העומדים תחת ממשלת צבאי מרום‪,‬‬
‫אם מודים הם במציאות הא‪-‬ל ויכולתו על הכל‪ ,‬ועם‬
‫כל זה עובדים גם לנמצא זולתו לשרי מעלה וכדו'‪,‬‬
‫ומודים שגם הנמצא ההוא כפוף תחת יד עליון‪ ,‬אין‬
‫דעה ג' – לא הוזהרו על השיתוף באופן שזה‬
‫במשפט השכל הכרעה לאוסרה עליהם‪ ,‬כיון שאין‬
‫דעתם להוציא את עצמם מרשותו של אדון האדונים‬
‫ב"ה‪ ,‬רק מדמים שזהו כבודו של א‪-‬ל עליון לשבח‬
‫ולפאר את המשמשים לפניו; ועבודת השיתוף בדרך‬
‫זה היתה עבודת דור אנוש‪ ,‬ועל זה כתב הרמב"ם )פ"א‬
‫מהל' עבודה זרה ה"א(‪ ,‬וזה היה עיקר עבודת אלילים‪,‬‬
‫כלומר עבודת השיתוף הלזה היה היסוד והשורש‬
‫שממנו נצמחה ברוב הימים עבודת אלילים עצמם‬
‫בשכחת השי"ת‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ם )שם ה"ב( וכיון‬
‫שארכו הימים נשתכח השם הנכבד כו'‪ ,‬שעבודת‬
‫השיתוף היה להם סיבה הגורמת לטעות אלילים‬
‫בשכחת השי"ת‪ ,‬ולכוונה זו כתב הרמב"ם )שם ה"ג(‪,‬‬
‫שאברהם ידע שכל העולם טועים‪ ,‬ודבר שגרם להם‬
‫הטעות‪ ,‬כלומר‪ ,‬כמו שנודע לו שעובדי האלילים‬
‫שבדורו הם הולכים בדרך המוטעה‪ ,‬כך נודע לו‬
‫הסיבה שגרם להם טעות זה‪ ,‬והוא עבודת השיתוף‬
‫שבדור אנוש‪ ,‬שאינו רק סיבה הגורמת לטעות גמורה‪,‬‬
‫]‪-‬אבל היא עצמה אינה 'טעות גמורה' אצל בני נח[‪,‬‬
‫ובאמת לישראל הכל אסור גם עבודת השיתוף‪ ,‬ועל זה‬
‫בא הציווי במקרא שלפנינו )דברים ד‪,‬יט( פן תשא עיניך‬
‫השמימה וראית את השמש כו'‪ ,‬אבל לבני נח‪ ,‬מנלן‬
‫לאסור עליהם עבודת השיתוף על כוונה הנזכרת‪,‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬ממקרא זה עצמו )דברים שם( 'אשר חלק אותם‬
‫לכל העמים'‪ ,‬למדנו שהרשות בידם לעבוד על דרך זה‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫תקע‬
‫טו אות ג'( הבאנו לשונו בזה[‪ ,‬וכן בשו"ת מנחת אלעזר‬
‫)ח"א סימן נג אות ג'( שכתב להביא מקור לדעה זו מדברי‬
‫הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬וצ"ע; ]אכן‪ ,‬ראה לעיל )פרק יד הערה‬
‫ז' אות א'( דאפשר שיש ליישב‪ ,‬שאף לדעת הפוסקים‬
‫שלא הוזהרו בני נח על השיתוף‪ ,‬מכ"מ יש להחשיב‬
‫את הנוצרים כעובדי עבודה זרה‪ ,‬וכמש"כ בשו"ת‬
‫תשובות והנהגות )ח"ג סימן שיז(‪ ,‬ש'הנצרות גופא אינו‬
‫רק שיתוף‪ ,‬שלכמה פוסקים עכו"ם לא מוזהר‪ ,‬רק‬
‫האמת שהם מגשימים אלוקינו ית"ש‪ ,‬עם עבודה זרה‬
‫שלהם‪ ,‬בתואר 'בן' רח"ל‪ ,‬ואין לך עבודה זרה כמותו'‪,‬‬
‫ושוב אין להוכיח מדברי הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬שאף בני נח‬
‫מוזהרים על השיתוף‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫למעלה מזה‬
‫ו‪ .‬ובדברי האחרונים מצינו דעה נוספת שיש לחלק‬
‫בזה‪ ,‬שאין בני נח מוזהרים על השיתוף‪ ,‬אלא באופן‬
‫שמאמינים בהשי"ת ובדבר אחר באותה מידה‪ ,‬אבל‬
‫אם מאמינים בהשי"ת ובדבר אחר באופן שאותו הדבר‬
‫הרי הוא למטה מהשי"ת‪ ,‬אף שישראל מוזהרים אף על‬
‫שיתוף כעין זה‪ ,‬מכ"מ בני נח לא הוזהרו בזה; וכן‬
‫כתב בעולת תמיד )קנו‪,‬ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דאין הכותים מוזהרים‬
‫על השיתוף‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאומרים דזה למעלה מזה‪ ,‬ואינם‬
‫פוגמים ביחוד השי"ת‪ ,‬אמנם אם פוגמים ביחוד‬
‫ואומרים שנים הם‪ ,‬זה בכלל עבודה זרה‪ ,‬וגם בני נח‬
‫מוזהרים על כך‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בס' מור וקציעה‬
‫להיעב"ץ )סימן רכד( ובספרו שו"ת שאילת יעב"ץ )ח"א‬
‫סימן מא(‪ ,‬וז"ל )מור וקציעה שם(‪ ,‬לפי שאין עובדי עבודת‬
‫אלילים מצווים על השיתוף‪ ,‬וכל עבודת אלילים‬
‫שבחוצה לארץ אינו אלא שיתוף‪ ,‬וכמו שאמרו רז"ל‬
‫)מנחות קי‪ (.‬על הפסוק )מלאכי א‪,‬יא( ובכל מקום מוקטר‬
‫מוגש לשמי‪ ,‬דקרו ליה אלהא דאלהיא‪ ,‬והיא דעת רוב‬
‫עובדי אלילים אשר מעולם‪ ,‬שעובדים לאמצעים‬
‫ולמליצים ולפרקליטים‪ ,‬עם היותם יודעים שאין להם‬
‫יכולת מוחלט העומד ברשות היחיד לבדו יתברך‪,‬‬
‫סיבת כל הסיבות אין בלתו‪ ,‬ולא הוזהרו בני נח על‬
‫זאת כו'‪ ,‬רק ישראל סגולה מכל העמים‪ ,‬חלק ה' וחבל‬
‫נחלתו שקנאם לעבדים לשמו יתעלה‪ ,‬הם נשתעבדו‬
‫שלא לקבל עבודת זולתו ואפילו בשיתוף‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫תקעא‬
‫סימן ח' ‪ -‬במימרא דעולא ד'אין אוכלוסא בבבל'‪ ,‬והנפק"מ‬
‫בגדר רשות הרבים לענין שבת‬
‫ננעלות היו חייבים עליה משום רשות הרבים‪ ,‬הא‬
‫מחוזא בבבל היה‪ ,‬אלא ע"כ דיש לו דין רשות הרבים‬
‫אע"פ שאין שישים ריבוא בוקעים בו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בבית מאיר )עירובין ו‪ .‬ד"ה כיצד מערבין( להוכיח‬
‫כן לדעת הראשונים דלא בעינן שישים ריבוא בני‬
‫אדם בכל יום‪ ,‬וכן כתב בס' בני בנימין להאדר"ת )על‬
‫הרמב"ם‪ ,‬פי"ד מהל' שבת ה"א‪ ,‬נדפס בספר הליקוטים במהדו'‬
‫פרנקל(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וזה לי קרוב לארבעים שנה‪ ,‬הבאתי ראיה‬
‫מהא דעירובין )ו‪ ,(:‬דאמר רבא שם על מחוזא‪ ,‬אלמלי‬
‫דלתותיה נעולות בלילה חייבים עליה משום רשות‬
‫הרבים‪ ,‬ומחוזא בבבל היא‪ ,‬והרי אמרו בברכות )שם(‬
‫אין אוכלוסא בבבל‪ ,‬ואין אוכלוסא פחות משישים‬
‫ריבוא כמבו' בברכות )נח‪ ,(.‬ואיך משכח"ל רשות‬
‫הרבים בבבל‪ ,‬אלא ודאי דלא צריך תנאי זה לרשות‬
‫הרבים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אדם בבבל כדי שיוכלו לברך עליהם ברכת 'חכם‬
‫אכן‪ ,‬לדעת הרמב"ם הנ"ל )פרק יז סעיף ב'( שאין‬
‫מברכים ברכה זו אלא בארץ ישראל‪ ,‬לכאו' יש‬
‫לדחות הראיה בפשטות‪ ,‬שהרי אין כוונת עולא לומר‬
‫המציאות שהיתה בבבל‪ ,‬שאין מתאספים שישים‬
‫ריבוא בנ"א במקום אחד‪ ,‬אלא להורות הלכה‪ ,‬שאף‬
‫אם יארע שיתאספו שישים ריבוא בנ"א מישראל‬
‫בבבל‪ ,‬מכ"מ אין מברכים ברכת 'חכם הרזים' אלא‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬ושוב יש לומר שב'מחוזא' אכן היו‬
‫עוברים שישים ריבוא בנ"א בכל יום‪ ,‬ואתי שפיר מה‬
‫שאמרו שבלא שהיו נועלים דלתותיה בלילה היה דינה‬
‫כרשות הרבים‪ ,‬אף לדעת הראשונים הנ"ל דל"ה רשות‬
‫הרבים אא"כ עוברים בה שישים ריבוא בנ"א בכל יום‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת שבט הלוי )ח"ט סימן עד( לדחות‬
‫הראיה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ובעניותי ראיה זו צ"ע‪ ,‬דהא רבינו‬
‫]הרמב"ם[ פירש הא דאמרו אין אוכלוסא בבבל‪,‬‬
‫דאע"ג דבאמת מתרמי שישים ריבוא במקום אחד‪,‬‬
‫מכ"מ כך קבלו דאין מברכין ברכה זו אלא בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וכבר כתב כעי"ז בהגהות חכמת שמה‬
‫)להגר"ש קלוגר‪ ,‬שמה‪,‬ז(‪ ,‬יעוש"ה[‪.‬‬
‫אכן בלא"ה לכאו' יש לדחות הראיה הנ"ל באופ"א‪,‬‬
‫שהרי אף לדעת הראשונים‪ ,‬שאין דינה כרשות‬
‫‪ /‬סימן ח'‬ ‫מים רבים‬
‫)חידושי אגדות לש"ס‪ ,‬ברכות אות קצ(‬‫הנה בס' קול אליהו‬
‫ובס' גאון יעקב )להג"ר יעקב כהנא מתלמידי הגר"א‪,‬‬
‫עירובין ו‪ :‬ד"ה איזהו רה"ר( הובא בשם הגר"א‪ ,‬לענין מה‬
‫שנחלקו הראשונים בגדר רשות הרבים‪ ,‬האם צריך‬
‫שיעברו שם שישים ריבוא אנשים בכל יום‪ ,‬או שמא‬
‫אף דרך שאין עוברים בה שישים ריבוא אנשים בכל‬
‫יום‪ ,‬הרי היא בכלל רשות הרבים‪ ,‬ואמר הגר"א להביא‬
‫ראיה לדעת הראשונים דשפיר הויא רשות הרבים‬
‫אע"פ שאין עוברים בה שישים ריבוא אנשים בכל‬
‫יום‪ ,‬מהא דאיתא בעירובין )ו‪ ,(:‬אמר עולא‪ ,‬הני אבולי‬
‫]‪-‬שערים[ דמחוזא‪ ,‬אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה‪,‬‬
‫היו חייבים עליה משום רשות הרבים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והנה‬
‫'מחוזא' שם מקום בבבל הוא‪ ,‬ומאידך הא איתא‬
‫בברכות )נט‪ (.‬אמר עולא אין אוכלוסא בבבל‪ ,‬והיינו‬
‫שבמציאות אינו יתכן שיתאספו שישים ריבוא בני‬
‫הרזים'‪ ,‬והרי שאע"פ שאין באותו המקום שישים‬
‫ריבוא בני אדם שיעברו באותה הדרך‪ ,‬מכ"מ אם לא‬
‫שהיו דלתותיה ננעלות בלילה‪ ,‬הרי שהיה שם רשות‬
‫הרבים עליה‪ ,‬והרי שאף דרך שאין עוברים בה שישים‬
‫ריבוא אנשים בכל יום‪ ,‬הרי היא כרשות הרבים‪.‬‬
‫וז"ל )קול אליהו שם(‪ ,‬אמר עולא נקטינן אין אוכלוסא‬
‫בבבל‪ ,‬תנא אין אוכלוסא פחותה משישים‬
‫ריבוא‪ ,‬הנה מכאן ראיה לשיטת הרמב"ם )עי' מגיד משנה‬
‫פי"ד מהל' שבת ה"א( והרמב"ן )עירובין נז‪ .‬ד"ה ובספר(‬
‫והרשב"א )שו"ת‪ ,‬חלק א' סימן תשט וסימן תשכב(‪] ,‬וע"ע‬
‫ביאור הלכה )שמה‪,‬ז ד"ה שאין( שהאריך להביא שכן‬
‫דעת רבים מרבותינו הראשונים‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬דסברי דיש‬
‫לו דין רשות הרבים גבי שבת אע"פ שאין שישים‬
‫ריבוא בוקעים בו‪ ,‬דהא אמרינן במסכת עירובין )ו‪,(:‬‬
‫אמר עולא‪ ,‬הני אבולי דמחוזא אלמלא דלתותיהן‬
‫ננעלות חייבין עליהם משום רשות הרבים‪ ,‬וא"כ אם‬
‫נאמר דלא הוי רשות הרבים אא"כ מצויים בה תמיד‬
‫שישים ריבוא‪ ,‬א"כ קשה הלא עולא בעצמו אמר כאן‬
‫במס' ברכות דאין אוכלוסא בבבל כנ"ל‪ ,‬ואיך אמר‬
‫הוא בעצמו שם גבי אבולי דמחוזא דאם לא היו‬
‫סימן ט' ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקעב‬

‫שכיר )הנדמ"ח ע"י מכון קרן רא"ם‪ ,‬ח"א סימן קכט( לדחות‬ ‫הרבים אא"כ עוברים בה שישים ריבוא בנ"א בכל‬
‫הראיה‪.‬‬ ‫יום‪ ,‬מכ"מ נראה דלא בעינן שישים ריבוא בנ"א‬
‫מישראל‪ ,‬ואף אם אין עוברים בה אלא שישים‬
‫עוד כתב בשו"ת מגדנות אליהו )ח"ג סימן עב( לדחות‬
‫ריבוא עכו"ם בכל יום‪ ,‬הרי היא כרשות הרבים‬
‫הראיה מסוגי' דעירובין באופ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דמה‬
‫לענין שבת‪ ,‬ושוב יש לפרש‪ ,‬דמ"ש עולא לענין‬
‫שאמרו חז"ל בברכות )נח‪ (.‬אין אוכלוסא בבבל‪ ,‬היינו‬
‫ברכת 'חכם הרזים' דאין אוכלוסא בבבל‪ ,‬היינו‬
‫כדי לברך עליהם ברכת חכם הרזים‪ ,‬והיינו כשרואה‬
‫שלעולם אין מתאספים שישים ריבוא בנ"א מישראל‬
‫בבת אחת שישים ריבוא מישראל‪ ,‬ע"ז אמרה הגמ'‬
‫באותו המקום‪ ,‬ומשום שלענין זה אין העכו"ם‬
‫שאין שישים ריבוא בבבל בבת אחת דייקא‪ ,‬אבל‬
‫מצטרפים למנין שישים ריבוא‪ ,‬אבל לדיני רשויות‬
‫שפיר יכול להיות שבמשך היום עוברים ברה"ר‬
‫שבת שאף העכו"ם מצטרפים למנין שישים ריבוא‪,‬‬
‫שישים ריבוא אנשים‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שפיר יש להחשיבה כרשות הרבים‪ .‬וכבר העלה‬
‫עוד נראה לדחות הראיה באופן נוסף‪ ,‬אי נימא שאין‬ ‫כן בבית מאיר )עירובין שם(‪ ,‬אלא שכתב שדוחק הוא‪,‬‬
‫מברכים ברכת 'חכם הרזים' אלא על שישים‬ ‫אך כן כתב בהגהות מנחת פתים )או"ח סימן שמה(‬
‫ריבוא אנשים‪ ,‬אבל נשים וקטנים אינם מצטרפים‬ ‫לדחות הראיה הנ"ל מסוגי' דעירובין‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דשם‬
‫למנין זה‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק יז סעיפים ג‪-‬ד( שיש‬ ‫לענין ברכה מיירי‪ ,‬דרואה אוכלוסי ישראל מברך‬
‫להסתפק בזה[‪ ,‬דעכ"פ למנין שישים ריבוא לגבי‬ ‫ברכה בפנ"ע‪ ,‬ואוכלוסי אומות העולם מברך ברכה‬
‫רשויות שבת‪ ,‬שפיר יש לצרף אף נשים וקטנים‪ ,‬ויש‬ ‫אחרת‪ ,‬ובבבל ליכא שישים ריבוא ישראל ולא‬
‫לומר שלא היו ב'מחוזא' מנין שישים ריבוא בנ"א‬ ‫שישים ריבוא אומות העולם במקום אחד‪ ,‬וממילא‬
‫אלא בצירוף נשים וקטנים‪ ,‬והרי זה כרשות הרבים‬ ‫דלא יתכן לברך שום ברכה‪ ,‬אבל לענין רשות‬
‫לענין שבת‪ ,‬אבל לענין ברכת חכם הרזים הרי ש'אין‬ ‫הרבים‪ ,‬כיון דאיכא ביחד שישים ריבוא‪ ,‬מצטרפין‬
‫אוכלוסא בבבל' הראויה לברך עליה ברכה זו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫דליהוי רשות הרבים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב בשו"ת משנה‬

‫סימן ט' ‪ -‬מו"מ בראיית הדובב מישרים לענין ברכת האילנות‬

‫על אילן ערלה‬
‫בשאר שני שבוע לא היו מציינים האילנות משום‬ ‫הנה לעיל )פרק יט סעיף טו( נתבארו בארוכה דעות‬
‫ערלה‪ ,‬ובב"ק )סט‪ (.‬אמרי' דטעמא דרשב"ג משום‬ ‫הפוסקים בזה‪ ,‬אי שפיר דמי לברך ברכת‬
‫הלעיטהו לרשע וימות‪] ,‬ורק בשנת השביעית‬ ‫האילנות על אילן ערלה‪ ,‬או שמא כיון שפירות אילן‬
‫שהפירות הפקר ומותרים ליקח מהם‪ ,‬היו מציינים‬ ‫זה אסורים באכילה‪ ,‬הרי שאינו יכול לומר עליו‬
‫האילנות כדי שלא יכשלו באיסור ערלה[‪ ,‬ומעתה‪ ,‬אי‬ ‫'ליהנות בהם בני אדם'‪ ,‬ואין לברך עליו ברכה זו‪.‬‬
‫נימא שאין לברך ברכת האילנות על אילן ערלה‪ ,‬הרי‬
‫שהיה להם לציין האילנות של ערלה אף בשאר שני‬ ‫וידוע בשער בת רבים מש"כ בשו"ת דובב מישרים‬
‫שבוע‪ ,‬כדי שלא יכשלו לברך עליהם ברכה זו‪ ,‬והרי‬ ‫)ח"ג סימן ה'( להביא ראיה לדבריו‪ ,‬דשפיר דמי‬
‫שיש להוכיח‪ ,‬דשפיר דמי לברך ברכת האילנות אף‬ ‫לברך ברכת האילנות אף על אילן ערלה‪] ,‬יעו"ש‬
‫על אילנות ערלה‪] ,‬וע"ע שו"ת חלקת יעקב )או"ח סימן‬
‫שכתב ש'דמות ראיה נראה לו'[‪ ,‬מהא דתנן במעשר‬
‫נו( שכתב נמי להסכים לראיה זו[‪.‬‬ ‫שני )פ"ה מ"א(‪ ,‬שהיו מציינים האילנות של ערלה‬
‫בחרסית‪ ,‬כדי שעוברי הדרכים הלוקטים מאילנות אלו‬
‫אכן‪ ,‬כבר האריכו רבים וטובים לישא וליתן בזה‬ ‫לא יכשלו באיסור ערלה‪ ,‬אך לדעת רשב"ג לא היו‬
‫כדרכה של תורה‪ ,‬והעלו כמה דרכים לדחות‬ ‫מציינים אילנות ערלה אלא בשנת השביעית‪ ,‬אך‬
‫תקעג‬
‫לאכילה[‪ ,‬לא היו צריכים לציין אילנות אלו‪ ,‬משום‬
‫שכל עיקר איסור ברכה לבטלה אינו אלא מדרבנן‪,‬‬
‫וכיון שעוברי הדרכים אינם יודעים שאילנות ערלה‬
‫הם‪ ,‬נמצא שאין עוברים אלא על איסור דרבנן בשוגג‪,‬‬
‫וכבר כתבו האחרונים שהעובר על איסור דרבנן‬
‫בשוגג אפילו כפרה אינו צריך‪.‬‬
‫ושפיר יכול לומר אף על פירות אלו 'ליהנות בהם בני‬
‫אכן הדברים תלויים באשלי רברבי‪ ,‬חדא‪ ,‬דהן אמנם‬
‫כ"ה לדעת התוס' )ר"ה לג‪ .‬ד"ה הא( והרא"ש‬
‫)קידושין פ"א סימן מט( ועו"ר‪ ,‬שאיסור ברכה לבטלה‬
‫אינה אלא מדרבנן‪ ,‬אך דעת כמה ראשונים שאיסור‬
‫ברכה לבטלה מן התורה הוא‪] ,‬כן כתבו בספר הישר‬
‫לר"ת )חלק התשובות‪ ,‬סימן סה אות ד'( ועו"ר‪ ,‬וכן כתבו‬
‫המגן אברהם )רטו‪,‬ו( ועו"פ בדעת הרמב"ם )פ"א מהל'‬
‫ברכות הט"ו([; ועוד‪ ,‬דהן אמנם כן כתב בנתיבות‬
‫המשפט )רלד‪,‬ג( שהעובר על איסור דרבנן בשוגג אינו‬
‫צריך כפרה‪ ,‬וכן הסכימו כמה אחרונים‪] ,‬כן כתב‬
‫בשו"ת חתם סופר )חו"מ סימן קפ ד"ה ולענין קושייתי(‪,‬‬
‫ש'חז"ל התנו בתחילת תקנתם‪ ,‬שאם יארע ויאכל‬
‫בשוגג בלא ידע‪ ,‬לא יהיה כאוכל איסור בשגגה'‪,‬‬
‫יעו"ש‪ ,‬וכן כתב בישועות יעקב )יו"ד קיד‪,‬א(‪ ,‬ועוד מצינו‬
‫בדברי כמה אחרונים שביארו דברי הנתיה"מ‪ ,‬דסבירא‬
‫ליה שכל איסורים דרבנן אינם אלא איסורי גברא‪,‬‬
‫ומשו"ה כיון שאין המאכל או המעשה אסורים מצד‬
‫עצמם‪ ,‬והאדם לא נתכוון כלל לעשות איסור‪ ,‬הרי‬
‫שאינו צריך כפרה כלל‪ ,‬וכ"ה בס' עין הרועים‬
‫למהרש"ם )ערך כפרה אות כ'(‪ ,‬ובשו"ת תורת חסד )לובלין‪,‬‬
‫ח"א סימן לא אות ה'(‪ ,‬ובקובץ הערות )סימן ח' אות טו(‪,‬‬
‫ובשו"ת מנחת אלעזר )ח"א סימן ה'(‪ ,‬ועו"א[‪ ,‬אך יש מן‬
‫האחרונים שכתבו לפקפק בדבריו‪ ,‬וסבירא להו דאף‬
‫העובר על איסור דרבנן בשוגג שם 'איסור' עליו והרי‬
‫הוא צריך כפרה‪] ,‬כן כתב בס' דברי חיים )אוירבך‪ ,‬הל'‬
‫נזקי ממון סימן א' ד"ה והנה במכר(‪ ,‬ועוד לו בס' אמרי בינה‬
‫)דיני יו"ט ריש סימן ג' ד"ה אם בישל(‪ ,‬והביא שכן מבו'‬
‫מדברי הרמ"א )יו"ד קכג‪,‬כו( שכתב שמי ששתה יין נסך‬
‫בשוגג יתענה חמשה ימים כו' יעו"ש‪ ,‬וכן נראה‬
‫בפשטות ממש"כ בחיי אדם )ח"ב כלל ט' סעיף יב(‬
‫ובשו"ת זרע אמת )ח"א סימן מג( ובתפארת ישראל )קונט'‬
‫כלכלת שבת‪ ,‬כללי ל"ט מלאכות בהקדמה אות א'( ובשער‬
‫הציון )שלד‪,‬סה( לענין העובר באיסורי שבות בשבת‬
‫שצריך כפרה ותשובה‪ ,‬ודלא כמי שרצה לחלק בזה‬
‫בין איסורי שבת לשאר איסורים‪ ,‬וכן כתב באור שמח‬
‫‪ /‬סימן ט'‬ ‫מים רבים‬
‫ראיה זו‪ ,‬ונביא בס"ד תמצית הדרכים שנתבארו בזה‬
‫לדחות הראיה‪ ,‬ומה שיש להעיר ולהוסיף בזה‪,‬‬
‫וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬לאחר תלישת הפירות מאילן זה‪ ,‬יהיו הפירות‬
‫מותרים באכילה מחמת רוב אילנות שאינם ערלה‪,‬‬
‫אדם'‪ .‬כן הביא בשו"ת דובב מישרים הנדמ"ח )שם(‬
‫תוספת מכת"י הגאון המחבר‪ ,‬שלכאו' יש לדחות‬
‫הראיה ממתני' דמעשר שני‪ ,‬ובהקדים‪ ,‬דהנה לכאו' יש‬
‫לעיין לכו"ע‪ ,‬מפני מה היו צריכים לציין האילנות‬
‫אפילו בשנת השביעית‪ ,‬והלא כיון שרוב אילנות‬
‫שבעולם אינם ערלה‪ ,‬הרי שאין להם לעוברי דרכים‬
‫לחשוש שמא אילן זה ערלה הוא‪ ,‬ושפיר יש להם לילך‬
‫אחר רוב אילנות המותרים וליטול מכל אילן ואילן‪,‬‬
‫אכן אי משום הא לא קשיא‪ ,‬דהא תנן )ערלה פ"א מ"ו(‬
‫נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות אחרות הרי זה‬
‫לא ילקוט‪ ,‬והיינו משום שהם מחוברות לקרקע‪ ,‬וכל‬
‫קבוע כמחצה על מחצה דמי‪ ,‬ושוב אין להם לעוברי‬
‫דרכים לסמוך על רוב אילנות שאינם ערלה‪ ,‬וצריך‬
‫בעל האילנות לציין שאילנות ערלה הם כדי שלא‬
‫יכשלו באיסור ערלה‪] ,‬יעו"ש מה שהוסיף עוד בזה[;‬
‫ומעתה יש לומר‪ ,‬דכיון שלאחר שיתלשו הפירות שוב‬
‫יש לנו לילך אחר רוב פירות שאינם ערלה ויהיו‬
‫הפירות מותרים באכילה‪ ,‬הרי שלא היו צריכים לציין‬
‫אילנות ערלה כדי שלא יכשלו לברך עליהם ברכת‬
‫האילנות‪ ,‬דכיון שנוסח ברכת האילנות שאומר‬
‫'ליהנות בהם בני אדם' קאי על אכילת הפירות‪ ,‬נמצא‬
‫שאין ברכתו לבטלה‪ ,‬שהרי אה"נ בשעת אכילת‬
‫הפירות יש לנו לילך אחר רוב הפירות שאינם ערלה;‬
‫ומעתה הרי שאין להוכיח מדי"ז‪ ,‬דאף היכא שיודע‬
‫בודאי שאילן זה ערלה הוא‪ ,‬שיוכל ג"כ לברך עליו‬
‫ברכת האילנות‪ ,‬דכיון שיודע שאילן ערלה הוא‪ ,‬שוב‬
‫לא יהא רשאי לאכול פירותיו אף לאחר שיתלשו‪,‬‬
‫עכ"ד‪.‬‬
‫ב‪ .‬איסור ברכה לבטלה אינו אלא מדרבנן‪ ,‬וכיון‬
‫שעוברי דרכים אינם אלא שוגגים באיסור זה‪ ,‬הרי‬
‫שאין צריכים להפרישם ממנו‪ .‬בס' כאיל תערוג‬
‫)מועדים עמוד ע‪-‬עא( הובא בשם הגראי"ל שטיינמן‬
‫לדחות הראיה‪ ,‬דמשום איסור ברכה לבטלה ]שיברכו‬
‫ברכת האילנות על אילנות ערלה שאינם ראויים‬
‫סימן ט' ‪ /‬מים רבים‬
‫לאכילת פירות גדולה עד מאד‪ ,‬וכל כמה שלא ידעו‬
‫בודאי שפירות ערלה הם‪ ,‬הרי שיסמכו על הספק‬
‫שאינם פירות ערלה ויבואו לאוכלם‪ ,‬ובין איסור ברכת‬
‫האילנות על פירות ערלה‪ ,‬שאין בעלי האילנות צריכים‬
‫לציין שאילנות ערלה הם כדי שלא יכשלו ויברכו‬
‫עליהם‪ ,‬משום שכל כמה שלא ידעו הרואים בודאי‬
‫שאי"ז אילן ערלה‪ ,‬הרי שלא יברכו עליו‪ ,‬ואין לחוש‬
‫שיבואו לידי עשיית איסור‪.‬‬
‫דאינו צריך כפרה‪ ,‬מכ"מ אסור לאדם להכשיל חבירו‬
‫ה‪ .‬לא מיירי במתני' אלא לאחר שגדלו הפירות‪ ,‬ושוב‬
‫אינו יכול לברך ברכת האילנות‪ .‬בשו"ת אור לציון‬
‫)ח"ג פרק ו' הערה ד'( ובס' בר אלמוגים )להגר"א גנחובסקי‪,‬‬
‫סימן קעו( כתבו לדחות הראיה‪ ,‬דאפשר דלא מיירי‬
‫מתני' אלא אחר שגדלו הפירות‪ ,‬ובשעה זו שוב אינו‬
‫צריך לציין שאילנות ערלה הם‪ ,‬אלא כדי שלא יאכלו‬
‫עוברי דרכים מפירות אלו‪] ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק יט‬
‫סעיף כ'‪ ,‬ושם בהערות( שאין מברכים ברכת האילנות‬
‫לאחר שגדלו הפירות[‪ ,‬ואה"נ דאפשר שצריך לציין‬
‫אילנות ערלה אף קודם שיגדלו הפירות‪ ,‬כדי שלא‬
‫יכשלו לברך עליהם ברכת האילנות; וז"ל האול"צ‪,‬‬
‫אולם נראה שאין ראייתו מוכרחת‪ ,‬שהרי זמן ציון‬
‫מקום האילנות שדנה בו הגמ' שם היה בשעת יציאת‬
‫הפירות‪ ,‬שאז יש חשש שיאכלו ממנו‪ ,‬וע"ז שאלו‬
‫בגמ' שיציינו בזמן זה גם בשאר ימי שבוע‪ ,‬כדי שלא‬
‫יאכלום הגנבים‪ ,‬ותירצו הלעיטהו לרשע וימות‪ ,‬ועל‬
‫זמן זה לא שייך לשאול שיציינו בשביל ברכת‬
‫האילנות‪ ,‬שלאחר שגדלו הפירות אין מברכים ברכת‬
‫האילנות‪ ,‬ואין להוכיח מכאן שמברכים ברכת‬
‫האילנות על אילנות ערלה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫האילנות לציין על אילנותיו שאילנות ערלה הם כדי‬
‫]ויעו"ש עוד בס' בר אלמוגים‪ ,‬שהאריך לדון ולפלפל‬
‫עוד בדברי הדובב מישרים‪ ,‬אשר לכאו' אף‬
‫לדבריו שלא היו צריכים לציין אילנות ערלה כדי שלא‬
‫יברכו עליהם ברכת האילנות‪ ,‬שהרי אליבא דאמת‬
‫שפיר דמי לברך עליהם ברכה זו‪ ,‬אך עכ"פ היה להם‬
‫לציין אילנות אלו כדי שלא יהנו עוברי דרכים בצל‬
‫אילן זה‪ ,‬ואף שלא נאסרו אלא הפירות ולא האילן‬
‫עצמו‪ ,‬אך עכ"פ הוי זה וזה גורם‪ ,‬וכבר כתב החזון‬
‫איש )יו"ד סימן נז אות ב'( דלא אמרינן זה וזה גורם מותר‪,‬‬
‫אלא לגבי הדבר הנוצר מב' גורמים אלו‪ ,‬אבל ליהנות‬
‫משניהם יחד אסור‪ ,‬ויעו"ש שהאריך לפלפל עוד בזה‬
‫כדרכו‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬
‫תקעד‬
‫)פ"א מהל' גירושין הי"ז ד"ה אך יש לחלק( דאף העובר‬
‫בשוגג באיסור דרבנן עבירה היא בידו וצריך כפרה‪,‬‬
‫וכן בשו"ת בית יצחק )או"ח סימן סה( כתב ש'דברי‬
‫הנתיבות המשפט דחוקים מאד'‪ ,‬וע"ע שו"ת עין יצחק‬
‫)להגרי"א ספקטור‪ ,‬אהע"ז ח"א סימן סז ענף ד' ואילך( שהאריך‬
‫ג"כ להביא כמה וכמה ראיות דלא כדברי הנתיה"מ‪,‬‬
‫וע"ע שו"ת אחיעזר )ח"ב סימן נ' אות ז'( מש"כ להוכיח‬
‫דלא כהנתיה"מ‪ ,‬ושוב כתב דאפשר דאף להנתיה"מ‬
‫לעבור בשוגג באיסור דרבנן‪ ,‬ויש בזה משום לפני עור‬
‫אע"פ שאם עבר חבירו אי"ז עבירה ואינו צריך כפרה‪,‬‬
‫ונפק"מ בדבריו לנידו"ד‪ ,‬ואכמ"ל עוד בזה[‪ ,‬והדרינן‬
‫לקמייתא שיש להוכיח ממתני' דמעשר שני הנ"ל‪,‬‬
‫דשפיר דמי לברך ברכת האילנות על אילנות ערלה‪.‬‬
‫ג‪ .‬כיון שבברכת האילנות אין עוברי הדרכים נוטלים‬
‫הפירות‪ ,‬הרי שלענין זה אין מוטל החיוב על בעל‬
‫האילן לציין שאילן ערלה הוא‪ .‬עוד כתב בס' כאיל‬
‫תערוג )שם עמוד ע'( בשם הגראי"ל שטיינמן לדחות‬
‫הראיה באופ"א‪ ,‬דלעולם י"ל שאין לברך ברכת‬
‫האילנות על אילנות ערלה‪ ,‬אלא שעכ"פ לא היו בעלי‬
‫האילנות צריכים לציין שאילנות ערלה הם‪ ,‬אלא כדי‬
‫להפריש את עוברי הדרכים שלא יבואו לאכול פירות‬
‫אלו‪ ,‬וכיון שפירות אלו הרי הם שלו‪ ,‬הרי שעליו‬
‫מוטלת החובה להפריש את העם שלא יבואו לידי‬
‫איסור בזה‪ ,‬ומשא"כ לענין ברכת האילנות‪ ,‬שאין‬
‫עוברי הדרכים נוטלים פירות שלו‪ ,‬הרי שאין עליו‬
‫חובה יותר מאחרים להפריש את עוברי הדרכים שלא‬
‫יבואו לידי איסור‪ ,‬ואי"ז טעם מספיק לחייב את בעל‬
‫שלא יבואו לברך עליהם ברכת האילנות‪.‬‬
‫ד‪ .‬כיון שעוברי דרכים רעבים הם‪ ,‬יש לחוש טפי‬
‫שיבואו לאכול פירות האילן‪ ,‬והיו הבעלים צריכים‬
‫לציין שאילן ערלה הוא‪ ,‬ומשא"כ לענין ברכת‬
‫האילנות‪ .‬עוד כתב בס' כאיל תערוג )שם עמ' עא( בשם‬
‫הגראי"ל שטיינמן לדחות הראיה באופ"א‪ ,‬דלעולם יש‬
‫לומר שאין לברך ברכת האילנות על אילנות ערלה‪,‬‬
‫אלא שעכ"פ חילוק יש בזה בין איסור אכילת פירות‬
‫ערלה‪ ,‬שהיו בעלי האילנות צריכים לציין שאילנות‬
‫ערלה הם כדי שלא יכשלו עוברי דרכים ויבואו‬
‫לאוכלם‪ ,‬ומשום שעוברי דרכים רעבים הם ותאוותם‬
‫תקעה‬ ‫‪ /‬סימן י'‬ ‫מים רבים‬

‫הקרקע אצל שרשי האילן‪ ,‬הלא אם אינם נמצאים‬
‫בתוך השדה לא יראו את הציונים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫לברך אף בראיית האילן מרחוק באופן שאינו רואה‬
‫ז‪ .‬ולהשלמת הענין יש להביא מש"כ בזה בס' בצלו‬
‫חמדתי )להג"ר יהודה רבינוביץ‪ ,‬מתלמידי הגאון מטשעבין‬
‫בעל 'דובב מישרים'‪ ,‬עמוד מט( בזה"ל‪ ,‬בסוף ימיו הביע‬
‫רבינו את רגשי לו הטהור‪ ,‬ואמר שלא חוזר בו מכל‬
‫פסק הלכה שפסק ב'דובב מישרים'‪ ,‬רק מראיה זו‪ ,‬כי‬
‫אם רעק"א מסתפק‪ ,‬אזי עם ראיה כזו אין מפריכים‬
‫ספיקו של רעק"א‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ו‪ .‬לא היה מועיל לציין האילנות שערלה הם כדי שלא‬
‫יברכו עליהם ברכת האילנות‪ ,‬משום שעכ"פ יכול‬
‫את הציון‪ .‬בס' באר ראי )קצנלבוגן‪ ,‬עמ' קנד( כתב לדחות‬
‫הראיה באופ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענ"ד אין מכאן כל ראיה‪,‬‬
‫שהרי אנו מדברים כאן מאנשים כשרים שאינם נכנסים‬
‫בשדות אחרים בלי רשות הבעלים‪ ,‬וא"כ הרואים‬
‫אילנות מלבלבים הלא מדברים כשרואים אותם מרחוק‬
‫ממקומות גבוהים אשר משם רואים את האילנות‬
‫המלבלבים‪ ,‬ומה יצא מהציון בחרסית המונחים על‬

‫סימן י' ‪ -‬מצוות שזמן עשייתן מוגבל מחמת המציאות ולא‬

‫מדיני המצוה‪ ,‬אי חשיבי כמצוות עשה שהזמן גרמן‬
‫הובאה תשו' מהר"ם חלאווה שהביא מאביו בשם‬
‫הרמב"ן‪ ,‬דנשים חייבות במצות ספירת העומר‪ ,‬ואין‬
‫להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬והרי שבאמת‬
‫כ"ה דעת הרמב"ן; ובשו"ת אבני נזר )או"ח סי' שפד(‬
‫כתב ליישב דעת הרמב"ן‪ ,‬דכיון שהנשים חייבות בכל‬
‫מצוות ליל יו"ט ראשון של פסח‪ ,‬וכדרשת חז"ל )פסחים‬
‫מג‪ :‬צא‪ (:‬כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול‬
‫מצה‪ ,‬ה"נ חייבות במצות ספירת העומר מהא"ט‪,‬‬
‫שהרי אמרה תורה )ויקרא כג‪,‬טו( 'וספרתם לכם ממחרת‬
‫השבת'‪ ,‬והרי לן שמצות ספירת העומר תלויה אף היא‬
‫ביו"ט ראשון‪ ,‬וכיון שנשים חייבות במצוות דיו"ט‬
‫ראשון ה"נ חייבות בספירת העומר; אכן דבריו‬
‫תמוהים‪ ,‬חדא‪ ,‬דעי' מגן אברהם )תעב‪,‬טז( דאינם חייבות‬
‫אלא במצוות שבאותו הלילה ומשום שאף הן היו‬
‫באותו הנס‪ ,‬ומצות ספיה"ע אינה ענין כלל לאיסור‬
‫אכילת חמץ ולטעמא דאף הן היו באותו הנס‪ ,‬וביותר‬
‫יש לתמוה ע"ד האבנ"ז‪ ,‬דהא בדברי הרמב"ן מבואר‬
‫להדי' דמצוה זו לא חשיבא מצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬
‫ולדברי האבנ"ז הרי שמצוה זו חשיבא מצות עשה‬
‫שהזמן גרמא‪ ,‬אלא שאעפ"כ הנשים חייבות בה מטעם‬
‫אחר‪ ,‬וצ"ע; עוד יש מי שכתב ליישב דעת הרמב"ן‪,‬‬
‫דסבירא ליה דמצות ספירת העומר אינה אלא מצוה‬
‫לספור במ"ט ימים אלו‪ ,‬אלא לספור את מ"ט הימים‪,‬‬
‫וכל כהא"ג ל"ה מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫הנה יש לדון בכמה וכמה מצוות‪ ,‬אשר מחמת דיני‬
‫מצוה זו רשאי לקיימה בכל עת ובכל שעה‪ ,‬אלא‬
‫שמחמת המציאות אי אפשר לקיימה אלא בזמן‬
‫מסוים‪ ,‬וכן כל היכא שמחמת דיני מצוה זו אין זמנה‬
‫מוגבל‪ ,‬אלא שקיום מצוה זו תלוי במצוה אחרת אשר‬
‫אינה נוהגת אלא בזמן מסוים‪ ,‬האם כל כהא"ג יש‬
‫להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות‬
‫הימנה‪ ,‬או דלמא ל"ח מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אלא‬
‫היכא שמדיני המצוה עצמה אין מקיימים אותה אלא‬
‫בזמן מסוים‪] ,‬ורבים כתבו דנפק"מ עפ"ז אף לענין‬
‫ברכת הלבנה וברכת החמה‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל )פרק כא‬
‫הערה ד'‪ ,‬פרק כב הערה ז'([; ונראה שנחלקו בזה רבותינו‬
‫הרו"א‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬הנה בדברי הרמב"ן )קידושין לג‪ :‬ד"ה והוי יודע( מבואר‬
‫להדי'‪ ,‬דנשים חייבות במצות ספירת העומר‪ ,‬ולא‬
‫חשיבא כמצות עשה שהזמן גרמא‪] ,‬והוא דלא כדעת‬
‫הרמב"ם )פ"ז מהל' תמידין ומוספין הלכה כב‪-‬כד( וספר‬
‫החינוך )מצוה שו( ועו"ר‪ ,‬שנשים פטורות ממצות‬
‫ספירת העומר משום דהויא מצות עשה שהזמן‬
‫גרמא[‪ ,‬וצ"ע בטעם הדבר‪] .‬וכבר נאמרו כמה וכמה‬
‫דרכים בישוב דברי הרמב"ן‪ ,‬ובשו"ת דברי מלכיאל‬
‫)ח"ג סימן ה'( כ' דט"ס נפלה בדברי הרמב"ן‪ ,‬וצ"ל 'סדר‬
‫העבודה'‪ ,‬אך בס' שיטת הקדמונים )מסכת ב"ק עמ' שלה(‬
‫סימן י' ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקעו‬

‫ספירת העומר ל"ה מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬לפי‬ ‫ובדברי יחזקאל )סימן מה אות ד'( כתב לבאר דעת‬
‫שאין זמנה מוגבל אלא מחמת שהתורה תלתה מצוה‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דסבירא ליה להרמב"ן דהא‬
‫זו במצות הבאת העומר‪ ,‬ומצות הבאת העומר הרי‬ ‫דמונין מיום ט"ז בניסן‪ ,‬אינו מצד עצם הזמן שהוא‬
‫היא בט"ז‪ ,‬ניסן‪ ,‬ומשו"ה אף נשים חייבות במצוה זו‪.‬‬ ‫המחייב במצוה דספירת העומר כמו ט"ו בניסן‬
‫ולפ"ז נראה‪ ,‬דהרמב"ם והחינוך הנ"ל דסבירא להו‬ ‫דמחייב במצה‪ ,‬אלא משום דכתיב בקרא )ויקרא כג‪,‬טו(‬
‫דנשים פטורות ממצות ספירת העומר משום דהוי‬ ‫וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר‬
‫מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬סבירא להו דאף היכא‬ ‫כו'‪ ,‬ואילו היה זמן הבאת העומר ביום אחר ג"כ היו‬
‫שאינו יכול לקיים המצוה אלא בזמן מסוים מחמת‬ ‫מחייבינן בספירה‪ ,‬נמצא דמה שספירת העומר יש לה‬
‫טעם אחר או דיני מצוה אחרת‪ ,‬מכ"מ חשיבא מצות‬ ‫זמן קבוע אינו אלא מצד ההכרח ולא מצד זמנו‬
‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אע"פ שמצד עצם מצוה זו ודיניה‬ ‫בעצמותו‪ ,‬ובכהא"ג לא חשיב זמן גרמא‪ ,‬ודמי למצות‬
‫שפיר יכול לקיימה אף בזמן אחר‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫מילה אע"פ דאינה בלילה‪ ,‬מכ"מ כיון דאין הזמן‬
‫בעצמות מצות האב אלא במילת הבן‪ ,‬לא חשיבא זמן‬
‫ב‪ .‬והרמב"ן והחינוך אזלי לטעמייהו אף לענין מצות‬ ‫גרמא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בביאור הגרי"פ פערלא )לספר‬
‫הבאת ביכורים‪ ,‬דהרמב"ן )קידושין שם( סבירא ליה‬ ‫המצוות לרס"ג‪ ,‬מבוא פרק יב ד"ה ואמנם נראה( בישוב דעת‬
‫דמצות הבאת ביכורים לא חשיבא כמצות עשה‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומעתה לפ"ז ממילא מבואר‪ ,‬דמ"ע‬
‫שהזמן גרמא והנשים חייבות בה‪ ,‬ובספר החינוך )מצוה‬ ‫דספירת העומר נמי כיון דטעמא דזמן המצוה הוקבע‬
‫צא( כתב דחשיבא כמצות עשה שהזמן גרמא ונשים‬ ‫באותו הזמן‪ ,‬היינו רק משום שתלויה בעומר‪ ,‬כדכתיב‬
‫פטורות הימנה‪] ,‬וביאר המנח"ח )שם אות י'(‪ ,‬דהיינו‬ ‫)ויקרא כג‪,‬טו( מיום הביאכם את עומר התנופה וגו'‪,‬‬
‫משום שמן העצרת ועד החג מביא וקורא‪ ,‬ומן החג‬ ‫וכתיב )דברים טז‪,‬ט( מהחל חרמש בקמה תחל לספור‬
‫ועד חנוכה מביא ואינו קורא‪ ,‬וכדתנן בביכורים )פ"א‬ ‫וגו'‪ ,‬וא"כ לא הזמן מצד עצמו גורם שלא תתקיים‬
‫מ"ו(‪ ,‬והיינו דלאחר חנוכה אינו מביא כלל[‪ ,‬ומעתה‬ ‫המצוה בזמן אחר‪ ,‬אלא דבר אחר הוא שגורם‬
‫יל"ע בדעת הרמב"ן מאי טעמא אין להחשיבה כמצות‬ ‫לקביעות זמן זה‪ ,‬הלכך אין זו בכלל מצוות עשה‬
‫עשה שהזמן גרמא‪ .‬אכן למשנ"ת אתי שפיר טובא‪,‬‬ ‫שהזמן גרמן‪ ,‬ואית לן למימר שהנשים חייבות בה‪ ,‬כן‬
‫והרמב"ן לטעמי' אזיל דכיון שהגבלת הזמן בקיום‬ ‫נראה מוכרח בכוונת הרמב"ן ז"ל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכעי"ז כתב‬
‫מצוה זו אינו מעצם דיני המצוה‪ ,‬אין בזה כדי‬ ‫בס' חתן סופר )שער הגדילים והכלאים‪ ,‬סימן כו הערה ג'(‬
‫להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪.‬‬ ‫בביאור דעת הרמב"ן‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל יובן בשנימא‪ ,‬כיון‬
‫דספירת העומר תליא בקצירת העומר‪ ,‬וזה היה בי"ז‬
‫וכן כתב בטורי אבן )מגילה כ‪ (:‬בביאור דעת הרמב"ן‬
‫בניסן מפני שאז נגמרה התבואה ואי אפשר מקודם‪,‬‬
‫דהבאת ביכורים לא חשיבא מצות עשה שהזמן‬
‫לא מיקרי זמן גרמא‪ ,‬דעיקרה של מצות קצירת עומר‬
‫גרמא‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דלא מיקרי מצות עשה שהזמן גרמא אלא‬
‫הוא כשנגמרו השעורים‪ ,‬וזמנה אז‪ ,‬ובה תליא הספירה‪,‬‬
‫מצוה שאינו נוהג בכל זמן מצד עצמו‪ ,‬כמצוות שיש‬
‫ולא מיקרי זמן גרמא כיון שאי אפשר בזמן אחר‪,‬‬
‫ימים מיוחדים למצוותן‪ ,‬אי נמי שאינו נוהג בלילות‬
‫דהטבע קבע לה זמן זה‪ ,‬עכ"ל‪] .‬ובאמת כבר קדמם‬
‫אלא בימים לחוד מגזיה"כ‪ ,‬אבל הא דמן חנוכה ואילך‬
‫בתשו' מהר"ם חלאווה הנ"ל בביאור דעת הרמב"ן‪,‬‬
‫אינה זמן הבאה‪ ,‬אינו מצד עצמן של הימים אלא מפני‬
‫יעו"ש[‪.‬‬
‫דבר אחר‪ ,‬ואילו היו מצויים עוד על פני השדה היו‬
‫הימים בני הבאה‪ ,‬וה"נ הא דמן החג אינו זמן קריאה‪,‬‬ ‫והרי לן דעת הרמב"ן‪ ,‬דכל מצוה שאינו יכול לקיימה‬
‫אינו מצד עצמן של ימים אלא דבר אחר גרם להם‪,‬‬ ‫אלא בזמן מסוים מחמת טעם אחר ולא מחמת‬
‫דרחמנא אמר )דברים כו‪,‬יא( ושמחת בכל הטוב‪ ,‬דהיינו‬ ‫דיני מצוה זו‪] ,‬ובפשטות היינו בין היכא שזמנה‬
‫בזמן שמחה כדאמרי' בפ"ג דפסחים )לו‪ ,(:‬וזה אינו‬ ‫מוגבל מחמת המציאות‪ ,‬ובין היכא שזמנה מוגבל‬
‫אלא בזמן קצירה לקיטה שאדם שמח במעשיו‪ ,‬ואילו‬ ‫מחמת דיני מצוה אחרת שהיא תלויה בה‪ ,‬וכגון לענין‬
‫היו זמן קצירה ולקיטה אחר החג נמי היו הימים מצד‬ ‫ספירת העומר‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬לא חשיבא כמצות עשה‬
‫עצמם בני קריאה‪ ,‬הלכך לאו מצות עשה שהזמן גרמא‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬ומשו"ה סבירא ליה להרמב"ן דמצות‬
‫תקעז‬ ‫‪ /‬סימן י'‬ ‫מים רבים‬

‫כו'‪ ,‬וא"כ עדיין מצות עשה דהבאת הביכורים וכן‬ ‫היא‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬ובתוס' רעק"א על המשניות‬
‫)ביכורים פ"א‬
‫קריאת הפרשה‪ ,‬הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬ ‫ה"ו( הביא דברי הטו"א[; ולפ"ז הרי שאף בספר‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫החינוך אזיל לטעמיה‪ ,‬וסבירא ליה דאף מצות הבאת‬
‫ביכורים הויא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות‬
‫עוד יש להוסיף על דבריו ולהעיר ע"ד הטו"א הנ"ל‪,‬‬ ‫הימנה‪ ,‬אע"פ שהגבלת הזמן אינה מעצם דיני המצוה‪,‬‬
‫דהא בטעמא דמילתא שהנשים פטורות ממצוות‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫עשה שהזמן גרמן‪ ,‬כתב האבודרהם )שער שלישי‪ ,‬ברכת‬
‫המצוות ומפשטיהם‪ ,‬ד"ה כל ישראל( בזה"ל‪ ,‬והטעם שנפטרו‬ ‫)להג"ר בנימין רבינוביץ‪ ,‬אבי‬‫אך בס' משנת רבי בנימין‬
‫הנשים מהמצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬לפי שהאשה‬ ‫האדר"ת‪ ,‬ביכורים פ"א מ"ו( כתב לתמוה בעיקר יסודו‬
‫משועבדת לבעלה לעשות צרכיו‪ ,‬ואם היתה מחוייבת‬ ‫של הטו"א‪ ,‬והאריך לבאר דהסברא נותנת‪ ,‬דכל מצוה‬
‫במצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬אפשר שבשעת עשיית‬ ‫שאינו יכול לקיימה אלא בזמן מסוים‪ ,‬בין מחמת דיני‬
‫המצוה יצוה אותה הבעל לעשות מצוותו‪ ,‬ואם תעשה‬ ‫המצוה עצמה ובין מחמת המציאות או מטעם אחר‪,‬‬
‫מצות הבורא ותניח מצוותו אוי לה מבעלה‪ ,‬ואם‬ ‫הרי היא מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות‬
‫תעשה מצוותו ותניח מצות הבורא אוי לה מיוצרה‪,‬‬ ‫הימנה; וז"ל‪ ,‬ולענ"ד הוא נגד המושכל לכאו'‪ ,‬כיון‬
‫לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום‬ ‫שכלל מסור בידינו‪ ,‬כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים‬
‫עם בעלה‪ ,‬וגדולה מזו מצאנו )שבת קטז‪ (.‬שהשם הגדול‬ ‫פטורות מגזיה"כ כו'‪ ,‬א"כ מנ"ל כלל לחלק בין שמצד‬
‫הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל‬ ‫עצמה המצוה איננה בכל זמן‪ ,‬בין שענין צדדי גורמת‬
‫שלום בין איש לאשתו‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בכל בו )ריש‬ ‫לה‪ ,‬סוף סוף איננה תדירית ונשים פטורות מהן; ובני‬
‫סי' עג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬על הדרך הזה הוא סיבה ג"כ שהיא‬ ‫הנבון כמר אליהו דוד נ"י ]‪-‬האדר"ת[‪ ,‬הביא ראיה‬
‫פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬כי אילו היתה‬ ‫לדברינו מתלמוד ערוך בפסחים )מח‪ ,(.‬דאיתא שם‪ ,‬ואי‬
‫טרודה לעשות המצוה בזמנה‪ ,‬היה הבעל בלא עזר‬ ‫אמרת איסור מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה‬
‫בזמנים ההם‪ ,‬והיתה הקטטה נופלת בהם כו'‪ ,‬עכ"ל;‬ ‫לי איסור דבר אחר‪ ,‬והוא כדברינו שכיון שהוא דאו'‬
‫ובפשטות נראה‪ ,‬שלטעם זה אין לחלק בין מצוה‬ ‫וגזיה"כ הוא‪ ,‬נעו מעגלותיה לא תדע )עי' משלי ה‪,‬ו(‪ ,‬אין‬
‫שזמנה מוגבל ע"פ דיני המצוה עצמה‪ ,‬ובין מצוה‬ ‫בידינו לחלק בזה מסברות עצמנו כו'; ועוד קשה לי‬
‫שזמנה מוגבל מחמת המציאות או משום מצוה אחרת‬ ‫לדבריו דמצוה התלויה בענין אחר הגורם לזמנה לא‬
‫שהיא תלויה בה וכיו"ב‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הוי בכלל מצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬א"כ חג השבועות‬
‫שנקרא חג הקציר‪ ,‬כחגיגה )יח‪ ,(.‬שבא בזמן הקציר‪ ,‬או‬
‫ג‪ .‬וניהדר לדברי הטו"א הנ"ל‪ ,‬אשר עוד מצינו בדבריו‬ ‫יום הביכורים שבו הפירות כבר התבכרו‪ ,‬וחג הסוכות‬
‫ששנה יסוד זה בספרו שאגת אריה )סימן נג(‪] ,‬יעו"ש‬ ‫נקרא חג האסיף על שבא בזמן אסיפה‪ ,‬א"כ אם יזדמן‬
‫דמיירי לענין קושיית התוס' )קידושין כט‪ .‬ד"ה אותו(‪,‬‬ ‫שיהי' הקציר והאסיף לעת אחר‪ ,‬יהיו משתנים חגי‬
‫למ"ל מיעוטא מקרא ד'אותו' )בראשית כא‪,‬ד( 'ולא‬ ‫העצרת והסוכות ג"כ לעת אחר‪ ,‬ולכן אמרה תורה‬
‫אותה' לפטור אשה ממצות מילה‪ ,‬תיפו"ל דהוי מצות‬ ‫)דברים טז‪,‬א( 'שמור את חודש האביב'‪ ,‬מצות עשה‬
‫עשה שהז"ג[‪ ,‬וז"ל השאג"א‪ ,‬אע"ג דלכאו' בלא"ה‬ ‫לעבר השנים כדי שיבוא חודש האביב בזמנו‪ ,‬ויחולו‬
‫לאו קושיא היא‪ ,‬דהא אין זמן גרמא לשמיני זה‪ ,‬אלא‬ ‫חג הקציר וחג האסיף בזמן הקצירה ואסיפה‪ ,‬וכמבו'‬
‫כל אימת שחל שמיני שלו חייב למולו אין זה זמן‬ ‫בר"ה )ז‪ (.‬ובסנהדרין )יג‪ (.‬ובכמה מקומות מדברי חז"ל‪,‬‬
‫גרמא‪ ,‬כיון דאין זה ליום שמיני זה זמן פטור לעולם‪,‬‬ ‫והרי תוס' )קידושין לד‪ .‬סוד"ה מעקה( וכל הראשונים‬
‫אלא כל אימת שחל מצות מילה נוהגת בו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אחריהם ז"ל תפסו בפשיטות דיו"ט הוי מצות עשה‬
‫ובאמת כן נראה כוונת התוס' רי"ד )קידושין שם ד"ה‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬והלא תלתה התורה שיהיה בזמן‬
‫איהי( בישוב קושיית התוס'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬והתינח מיום שמיני‬ ‫הקצירה והאסיפה וחג המצות בחודש האביב‪ ,‬אלא‬
‫לא קשיא‪ ,‬שאין היום קבוע וידוע בשנה‪ ,‬דממצות‬ ‫ודאי דכיון דסוף סוף עיקרם תלוי בזמן‪ ,‬כך לי אם‬
‫עשה שהזמן גרמא היינו שהזמן קבוע וידוע‪ ,‬משא"כ‬ ‫הזמן בא מעצמו‪ ,‬כך אם ענין אחר וגורם לו שיהא לו‬
‫ביום שמיני של מילה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולפ"ז הרי לן מדברי‬ ‫זמן קבוע‪ ,‬בכל ענין מצות עשה שהזמן גרמא נקראת‬
‫סימן י' ‪ /‬מים רבים‬
‫לא‪ ,‬ויש לתלות אף ספיקות אלו בשני הדרכים הנ"ל‪,‬‬
‫]בדין מצוה שזמן קיומה מוגבל מחמת טעם אחר ולא‬
‫מחמת דיני המצוה עצמה[‪ ,‬וכדלהלן; ]ולעיל במקומו‬
‫)פרק כב הערה ז'( נתבאר בזה אף לענין ברכת הלבנה‪,‬‬
‫ועוד בזה לעיל )פרק כא הערה ד'( לענין ברכת החמה‪,‬‬
‫ומשם תדרשנו[‪.‬‬
‫במש"כ ליישב קושיית התוס' הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לענ"ד‬
‫)מצוה‬ ‫ולענין מצות סיפור יציאת מצרים‪ ,‬כתב החינוך‬
‫נראה‪ ,‬דלא מיקרי זמן גרמא אלא אם בזמן מן הזמנים‬
‫כא( דאף נשים חייבות במצוה זו‪ ,‬וכתב‬
‫בטלה המצוה לגמרי‪ ,‬אבל מילה נוהגת בכל יום ויום‬
‫המנח"ח )שם אות י'( לתמוה דהא הויא מצות עשה‬
‫שהזמן גרמא‪ ,‬וכבר נאמרו כמה וכמה דרכים בביאור‬
‫דעתו מאי טעמא ל"ה מצות עשה שהז"ג‪] ,‬עי' חיי‬
‫אדם )כלל קל סי"ב( דהיינו משום שחייבות בד' כוסות‪,‬‬
‫וכיון שצריך לשתותם על הסדר‪ ,‬בהכרח שחייבות‬
‫במצות סיפור יצי"מ ואמירת ההגדה‪ ,‬ובברכי יוסף‬
‫)תעג‪,‬טו( כ' דהיי"ט שחייבות משום שאף הן היו באותו‬
‫הנס‪ ,‬אך כבר הקשו על דבריו ממש"כ התוס' )פסחים‬
‫קח‪ :‬ד"ה היו( דבמצוות עשה דאורייתא לא מהני האי‬
‫טעמא דאף הן היו באותו הנס כדי לחייב הנשים‬
‫במצוות אלו‪ ,‬ועוד נאמרו דרכים נוספות בזה‪,‬‬
‫ואכמ"ל[; אכן למשנ"ת יש לבאר בפשיטות‪ ,‬דמה‬
‫שאינו יכול לקיים מצות סיפור יצי"מ אלא בליל יו"ט‬
‫ראשון של פסח‪ ,‬היינו משום שמצוה זו תלויה במצות‬
‫מצה ומרור‪ ,‬וזמן מצוה זו הרי הוא 'בשעה שמצה‬
‫ומרור מונחים לפניך'‪ ,‬וכיון שזמן אכילת מצה ואכילת‬
‫מרור אינו אלא בליל יו"ט ראשון של פסח‪ ,‬הרי שאף‬
‫זמן מצות סיפור יצי"מ אינו אלא בלילה זה‪ ,‬אך עכ"פ‬
‫כיון שהגבלת הזמן אינה מדיני המצוה עצמה‪ ,‬אין‬
‫להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא; ]ועוד מצינו‬
‫בדברי מהר"ם שיק )על תרי"ג מצוות‪ ,‬מצוה כא אות ב'(‪,‬‬
‫שכתב לבאר לאידך גיסא מא"ט נשים חייבות במצוה‬
‫זו‪ ,‬דכיון דכתיב )דברים טז‪,‬ג( שבעת ימים תאכל עליו‬
‫מצות לחם עוני‪ ,‬ודרשו חכמים )פסחים לו‪ (.‬לחם שעונים‬
‫עליו דברים הרבה‪ ,‬והיינו שאומרים עליו ההגדה‬
‫ומספרים סיפור יצי"מ‪ ,‬א"כ כיון שהנשים חייבות‬
‫באכילת מצה‪ ,‬ה"נ חייבות באמירת ההגדה ובסיפור‬
‫יצי"מ‪ ,‬וכעי"ז בכתבי קה"י החדשים )פסחים סימן קח(‬
‫ובס' מנחת אליהו )להגר"י קוליץ‪ ,‬ח"ג סימן יט אות ד' ואילך(‬
‫ובהגש"פ פוניבז' )מהדו"ת‪ ,‬עמ' כ‪-‬כא( בדברי הגרמ"ש‬
‫ברמן‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וע"ע קובץ תשובות )להגרי"ש אלישיב‪ ,‬ח"א‬
‫סימן נב( מש"כ להעיר על דברי הקה"י‪ ,‬ואכמ"ל עוד‬
‫בזה[‪.‬‬
‫תקעח‬
‫התוס' רי"ד מקור נוסף לדברי הטו"א הנ"ל‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫שכן נראה דעת הרמב"ן‪ ,‬דכל היכא שהגבלת זמן קיום‬
‫המצוה אינה מדיני המצוה עצמה אלא מטעם אחר‪,‬‬
‫אין להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪] ,‬וע"ע דברי‬
‫יחזקאל )סימן מה אות ב'( מש"כ כעי"ז בביאור דברי‬
‫התוס' רי"ד[; וכן נראה כוונת הרש"ש )קידושין שם(‬
‫אם יש תינוק בעולם שהגיע זמנו היום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬ובאמת נראה שכבר נחלקו בזה רש"י והרמב"ם‪,‬‬
‫ביסוד גדר מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬דהנה במתני'‬
‫)קידושין כט‪ (.‬דנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן‬
‫גרמן‪ ,‬פירש"י דהיינו 'שהזמן גורם לה שתבוא'‪,‬‬
‫ומדבריו נראה טפי כדברי הטורי אבן הנ"ל‪ ,‬וכמשנ"ת‬
‫שכן נראה דעת הרמב"ן‪ ,‬דלא חשיבא מצות עשה‬
‫שהזמן גרמא אלא היכא שהגבלת הזמן תלויה בעצם‬
‫מצוה זו ובפרטי דיניה‪ ,‬אבל כל היכא שמצד עצם דיני‬
‫המצוה שפיר דמי לקיימה בלא הגבלת זמן‪ ,‬אלא‬
‫שמטעם אחר אינו יכול לקיימה אלא בזמן מסוים‪ ,‬אין‬
‫בזה כדי להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא‪ .‬אכן‬
‫הרמב"ם )פי"ב מהל' עבודת כוכבים ה"ג( כתב בזה"ל‪ ,‬על‬
‫מצוות ל"ת שבתורה אחד אנשים ואחד נשים חייבים‬
‫חוץ מבל תקיף כו'‪ ,‬וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן‬
‫ואינה תדירה נשים פטורות חוץ מקידוש היום כו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬והרי לן שכל 'שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה'‬
‫חשיבא כמצות עשה שהזמן גרמא והנשים פטורות‬
‫הימנה‪ ,‬ולפ"ז אף היכא שאי אפשר לקיימה אלא בזמן‬
‫מסוים מחמת דיני מצוה אחרת שהיא תלויה בה או‬
‫מחמת המציאות‪ ,‬אעפ"כ חשיבא כמצות עשה שהזמן‬
‫גרמא ונשים פטורות הימנה‪ .‬ולפ"ז הרי שהרמב"ם‬
‫אזיל לטעמיה גבי ספירת העומר‪ ,‬וכמשנ"ת דדעת‬
‫הרמב"ם דנשים פטורות מספיה"ע משום דהויא מצות‬
‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬והיינו‪ ,‬דאע"פ שמצד דיני המצוה‬
‫עצמה שפיר יכול לקיימה אף בזמן אחר‪ ,‬אך עכ"פ‬
‫כיון שמצוה זו תלויה במצות הבאת העומר‪ ,‬הרי‬
‫שאינו יכול לקיימה אלא בזמן מסוים‪ ,‬ודי בזה כדי‬
‫להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא ולפטור נשים‬
‫הימנה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ה‪ .‬ועוד מצינו בכמה וכמה מצוות‪ ,‬שנחלקו הרו"א‬
‫האם יש להחשיבם כמצוות עשה שהזמן גרמן או‬
‫תקעט‬
‫אכן בשו"ת שואל ומשיב )מהדו' תניינא ח"ג סימן קי( נקט‬
‫בפשיטות‪ ,‬דמצות הגדת עדות לא חשיבא כמצות‬
‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ומה שאינה נוהנת בלילה‪ ,‬אינו‬
‫מחמת דיני מצוה זו‪ ,‬אלא משום שאין דנים בלילה‪,‬‬
‫וז"ל בתו"ד‪ ,‬דלא שייך מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬דמה‬
‫דאין מקבלין עדות בלילה‪ ,‬לא משום זה דאין מצוה‬
‫להעיד בלילה‪ ,‬רק מטעם אוחרא שהיא כדין שפסול‬
‫בלילה‪ ,‬וזה פשוט ואין צריך אריכות דברים‪ ,‬עכ"ל;‬
‫וכן כתב בס' דרכי דוד )שבועות ל‪ (.‬לפקפק בדברי‬
‫השער משפט הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בס' שער משפט האריך‬
‫בענין עדות אי הוי מצות עשה שהזמן גרמא דבלילה‬
‫אין מקבלים עדות‪ ,‬ויש להעיר‪ ,‬כיון דהא דאין‬
‫מקבלים עדות בלילה‪ ,‬הוא לא מצד עצם מצות הגדת‬
‫עדות‪ ,‬אלא משום שאין דיינים שיקבלו העדות‪ ,‬לא‬
‫דמי לשאר מצוות עשה שהזמן גרמן‪ ,‬ולא הוי בכלל‬
‫מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫]ועוד יש לדון בענין מצות הגדת עדות‪ ,‬דשמא אין‬
‫לפטור הנשים ממצוה זו אף אי נימא דהויא‬
‫מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬דיש לומר דבמצוות שבין‬
‫אדם לחבירו נשים חייבות אע"פ שהזמן גרמן‪ ,‬וכן‬
‫כתב בשו"ת חדות יעקב )פיוטרקוב תר"פ‪ ,‬תניינא סימן קמה‬
‫אות לז( לנידו"ד לענין מצות הגדת עדות‪ ,‬וכן כתב בס'‬
‫גליוני הש"ס )להגר"י ענגיל‪ ,‬גיטין יח‪ (.‬לענין מצות‬
‫שמיטת כספים‪ ,‬יעו"ש שנתן כמה טעמים שאף הנשים‬
‫חייבות במצוה זו‪ ,‬וביאר נמי בזה"ל‪ ,‬וגם יש לומר‬
‫דממונא מאיסורא לא ילפינן‪ ,‬ואין לימוד לפטור נשים‬
‫ממצוות עשה שהזמן גרמן שבדבר שבממון ובין אדם‬
‫לחבירו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב בס' חשבונות של מצוה‬
‫להאדר"ת )מצוה שלא( בזה"ל‪ ,‬ואולם משמיטת כספים‬
‫ושחרור עבדים יש לדחות‪ ,‬דהתם לאו משום מצות‬
‫יובל שהיא זמן גרמא הוא דחייבות‪ ,‬רק משום‬
‫שמצוות אלו הם בדברים שבין אדם לחבירו‪ ,‬א"כ‬
‫הו"ל בכלל דינין שבתורה שנתחייבו )בבא קמא טו‪,(.‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬וכן מצינו להגר"פ עפשטיין )בתחילת קונטרס‬
‫הערות הגר"פ עפשטיין‪ ,‬שנדפס בסוף ספר משנה כסף להגרמ"נ‬
‫שפירא( שהעלה סברא זו לענין מצות שמיטת כספים;‬
‫אכן‪ ,‬ממה שאמרו בקידושין )לד‪' ,(.‬איזוהי מצות עשה‬
‫שלא הזמן גרמא‪ ,‬מזוזה מעקה אבידה ושילוח הקן'‪,‬‬
‫אפשר שיש לדקדק‪ ,‬שאם היתה מצות השבת אבידה‬
‫תלויה בזמן‪ ,‬הרי שיתה בכלל מצוות עשה שהזמן‬
‫‪ /‬סימן י'‬ ‫מים רבים‬
‫)מנחות‬ ‫ו‪ .‬ולענין מצות סמיכה על הקרבן‪ ,‬הקשו התוס'‬
‫צג‪ :‬ד"ה ידו( למה לי קרא למעוטי נשים מסמיכה‪,‬‬
‫תיפו"ל דהא תיכף לסמיכה שחיטה‪ ,‬וא"כ הוי' מצות‬
‫עשה שהזמן גרמא‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ומקושיית התוס' חזינן‪,‬‬
‫דאע"פ שהגבלת הזמן אינה מדיני המצוה עצמה אלא‬
‫מטעם אחר‪ ,‬מכ"מ יש להחשיבה כמצות עשה שהזמן‬
‫גרמא‪ ,‬ודלא כדברי הטו"א הנ"ל; ובאמת כן כתב בחי'‬
‫הגרעק"א )קידושין לו‪ (.‬ליישב קושיית התוס' כדברי‬
‫הטו"א הנ"ל‪] ,‬וכמשנ"ת שכן נראה דעת הרמב"ן[‪,‬‬
‫דאין להחשיבה כמצות עשה שהזמן גרמא משום‬
‫שאין זמנה מוגבל אלא משום שהיא תלויה במצות‬
‫סמיכה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואני בער לא אדע‪ ,‬דמנ"ל לרבותינו‬
‫בעלי התוס' לומר דזה מיקרי זמן גרמא‪ ,‬דהא אין‬
‫המניעה מצד לילה‪ ,‬אלא דכלל הוא דסמיכה יהיה‬
‫תיכף לשחיטה‪ ,‬וזהו גם ביום‪ ,‬ובלילה אי אפשר‬
‫לסמוך לשחיטה‪ ,‬וגם ביום בלא תיכף לשחיטה ליכא‬
‫סמיכה‪ ,‬וצלע"ג‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ז‪ .‬ולענין מצות הגדת עדות‪] ,‬שכל היודע עדות‬
‫לחבירו צריך להעיד בפני בי"ד[‪ ,‬עי' שער משפט‬
‫)כח‪,‬ב ד"ה אמנם( שכתב שנשים פטורות ממצוה זו משום‬
‫דהוי מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דהא הא דילפינן‬
‫חיוב עדות מקרא ד'אם לא יגיד' )ויקרא ה‪,‬א(‪ ,‬אינו אלא‬
‫מצות עשה בלבד‪ ,‬כמש"כ הרמב"ם )ריש פ"א מהל'‬
‫עדות(‪ ,‬וכן במנין המצוות שלו )עשין קעח( מנה אותו‬
‫במנין רמ"ח מצוות עשה‪ ,‬וכן הסמ"ג )עשין קח(‬
‫והרא"ה בספר החינוך )מצוה קכב(‪ ,‬והרי המחבר )חו"מ‬
‫כח‪,‬כד( פסק דאין מקבלים עדות בלילה‪ ,‬ואם קבלוהו‬
‫אין דנין ע"פ אותה קבלה‪ ,‬וכן פסקו רוב הפוסקים‪,‬‬
‫והרשב"א )שו"ת‪ ,‬ח"ב סימן קצו( מכללם‪ ,‬והטעם דקבלת‬
‫עדות כתחילת דין‪ ,‬ואין דנים בלילה‪ ,‬כדילפינן מקרא‬
‫ד'והיה ביום הנחילו את בניו' )דברים כא‪,‬טז(‪ ,‬וא"כ‬
‫פשיטא דנשים פטורות מלהעיד דהוי מצות עשה‬
‫שהזמן גרמא דנשים פטורות כו'‪ ,‬וא"כ הכא נמי‪ ,‬כיון‬
‫דעדות אינו נוהג בלילה‪ ,‬כיון שאין תועלת בעדותן‪,‬‬
‫ויכולות לחזור בהן‪ ,‬ופטורות מלהעיד‪ ,‬א"כ הוי מצות‬
‫עשה שהזמן גרמא דנשים פטורות‪ ,‬וא"כ כיון‬
‫דפטורות מלהעיד אינן חייבות בקרבן שבועה‪ ,‬עכ"ל;‬
‫וכן כתב בחי' חתם סופר )הנדמ"ח‪ ,‬שבועות ל‪ .‬ד"ה דת"ר(‪,‬‬
‫דמצות הגדת עדות הויא מצות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬
‫ומשו"ה נשים פטורות ממצוה זו‪.‬‬
‫סימן יא ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקפ‬

‫עשה שהזמן גרמן; אכן בלא"ה נראה שאין להקשות‬
‫מפני מה חייבות במצות צדקה‪ ,‬אי משום שיש בה‬
‫אף מצות לא תעשה ד'לא תאמץ את לבבך ולא‬
‫תקפוץ את ידך' )דברים טו‪,‬ז(‪ ,‬ואי משום שבודאי אף‬
‫הנותן צדקה בלילה הרי הוא מקיים מצות צדקה‪,‬‬
‫ולא נתבאר מדברי הירושלמי אלא שאין ראוי ליתן‬
‫צדקה בלילה‪ ,‬עי' ברכי יוסף להחיד"א )יו"ד רמז‪,‬ב(‪,‬‬
‫פתח עיניים להחיד"א )בבא קמא טז‪ :‬ד"ה אחר זמן(‪,‬‬
‫מרגליות הים )סנהדרין לה‪ .‬אות ז'(‪ ,‬שו"ת שיח יצחק‬
‫)סימן תכט(‪ ,‬שו"ת בצל החכמה )ח"ה סימן קמג(‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫ואכמ"ל עוד בזה[‪.‬‬
‫גרמן שנשים פטורות מהם‪ ,‬ואע"פ שהיא מצוה‬
‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬ואינו מוכרח‪ ,‬ובקונטרסי‬
‫שיעורים )להגרי"ז גוסטמאן‪ ,‬קידושין סוף שיעור כג( כתב‬
‫בפשיטות‪ ,‬ד'גם במצוות שבין אדם לחבירו נמי‬
‫פטורה האשה בעשה שהזמן גרמא'‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וע"ע‬
‫חידושי הגרמ"ז )להג"ר מנחם זעמבא‪ ,‬סימן כח( שהקשה‪,‬‬
‫למה שנתבאר מדברי הירושלמי )שקלים פ"ה ה"ד(‬
‫שאין ליתן צדקה בלילה‪ ,‬היאך כתב בספר החינוך‬
‫)מצוה תעט( שנשים חייבות במצות צדקה‪ ,‬והניח‬
‫בצ"ע‪ ,‬והרי שסבר שאף במצוות שבין אדם לחבירו‬
‫כגון מצות צדקה‪ ,‬נקטינן דנשים פטורות ממצוות‬

‫סימן יא ‪ -‬קטן שהגדיל‪ ,‬האם יוצא ידי חובתו במצוות שעשה‬

‫בקטנותו‬
‫הרמב"ם שם(‪ ,‬ערוך לנר )ר"ה כח‪ .‬ד"ה כשוטה(‪ ,‬אור שמח‬ ‫הנה באנו לשאלה זו לעיל )פרק כב סעיף ז'( בדיני ברכת‬
‫)על הרמב"ם שם(‪ ,‬חי' רבינו חיים הלוי )על הרמב"ם שם(‪,‬‬ ‫הלבנה‪ ,‬לענין קטן המגדיל באמצע החודש קודם‬
‫שו"ת חקרי לב )יו"ד סימן קמה ד"ה כי ע"פ(‪ ,‬שפת אמת‬ ‫שיעבור זמן ברכת הלבנה‪ ,‬האם יש לו לברך בתחילת‬
‫)ר"ה כח‪ .‬ד"ה עתים חלים(‪ ,‬ושו"ת להורות נתן )ח"א סימן‬ ‫זמן הברכה אע"פ שעדיין לא הגדיל‪ ,‬או שמא יש לו‬
‫כה אות ה'([ לדחות הראיה מדברי הרמב"ם‪ ,‬דשאני‬ ‫להמתין מלברך עד שיגדיל‪] ,‬וכן נתבאר לעיל )פרק כ'‬
‫התם שלא ציוותה תורה מצות פסח שני אלא למי‬ ‫סעיף ה'( לדון בזה לענין ברכת האילנות בקטן המגדיל‬
‫שלא שחטו עליו כלל בפסח ראשון‪ ,‬וקטן זה כיון‬ ‫באמצע חודש ניסן[; ועיקר הנידון בזה‪ ,‬האם מצוה‬
‫ששחטו עליו בפסח ראשון‪ ,‬ויש בזה עכ"פ קיום‬ ‫שעשאה בשעה שעדיין לא נעשה בר חיובא‪ ,‬יכולה‬
‫מצוה כאינו מצווה ועושה‪ ,‬שוב אין שוחטים עליו‬ ‫לפוטרו ולהוציאו ידי חובתו אף לאחר שיהא בר‬
‫פסח שני‪.‬‬ ‫חיובא במשך זמן מצוה זו‪] ,‬וכל מאי דקיי"ל )ראש‬
‫השנה כט‪ (.‬שכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא יד"ח‬
‫)מגילה פ"ב סי'‬‫ועוד כתבו להוכיח לזה ממש"כ המרדכי‬ ‫את המחויב בדבר‪ ,‬היינו דווקא לאחרים‪ ,‬אבל הוא‬
‫תשצח( בשם ה"ר טוביה מווינא‪ ,‬דסומא שפיר‬ ‫עצמו שפיר יוצא בזה ידי חובתו אע"פ שקיים המצוה‬
‫מוציא את בני ביתו בקידוש על הכוס‪ ,‬ואע"ג דאינו‬ ‫קודם שנעשה בר חיובא[‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫בר חיובא אלא מדרבנן‪ ,‬ושאר בני ביתו חייבים‬
‫במצוה זו מה"ת‪ ,‬מכ"מ הא חזינן גבי המקדש על‬ ‫א‪ .‬דעת כמה אחרונים‪ ,‬דשפיר יכול לצאת בה ידי‬
‫הכוס בזמן תוספת שבת‪ ,‬דשפיר יוצא בזה ידי חובתו‪,‬‬ ‫חובתו לאחר שנעשה בר חיובא‪ ,‬ואע"פ שבשעת‬
‫ואע"פ שתוספת שבת אינה אלא מדרבנן‪ ,‬ולאחמ"כ‬ ‫קיום המצוה עדיין לא נעשה בר חיובא; וכתבו‬
‫בצאה"כ יהא זמן חיוב מצוה זו מה"ת‪ ,‬וחזינן דמי‬ ‫להוכיח לזה ממש"כ הרמב"ם )פ"ה מהל' קרבן פסח ה"ז(‬
‫שהוא בר חיובא דרבנן שפיר יכול להוציא אף מי‬ ‫לענין קטן המגדיל בין שני פסחים‪ ,‬שחייב לעשות‬
‫שהוא בר חיובא מדאו'; והוסיף המרדכי‪ ,‬דאע"פ‬ ‫פסח שני‪ ,‬אבל אם שחטו עליו בראשון פטור‪ ,‬והרי‬
‫שאשה אינה מוציאה את האנשים ידי חובת ברכת‬ ‫שמצוה שקיים בקטנותו שפיר עולה לו לצאת בה ידי‬
‫המזון אע"פ שחייבת במצוה זו מדרבנן‪ ,‬מכ"מ יש‬ ‫חובתו אף לאחר שהגדיל‪ .‬אך כבר כתבו האחרונים‬
‫לחלק‪ ,‬דהכא גבי תוספת שבת הרי בודאי יבוא לידי‬ ‫]עי' מהר"י קורקוס )על הרמב"ם שם(‪ ,‬כסף משנה )על‬
‫תקפא‬
‫דשאני קטן שהרי אינו עתיד להגדיל באותו היום‪ ,‬ולא‬
‫דמי לדברי המרדכי גבי תוספת שבת שעתיד באותו‬
‫היום להתחייב במצוה זו מה"ת‪ ,‬וכן בסומא יתכן‬
‫שיתפקח באותו היום ויתחייב במצוה זו מה"ת‪ ,‬וכל‬
‫כהא"ג עדיף טפי‪ ,‬וכמבו' בזבחים )יב‪ (.‬דאין מחוסר‬
‫זמן לבו ביום‪] ,‬כן כתבו ליישב בבגדי ישע )סימן רסז‪,‬‬
‫על מג"א שם( ובהגהות חכמת שלמה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬סי'‬
‫רסז על מג"א שם( ועו"א‪ ,‬וע"ע שו"ת יהודה יעלה )למהר"י‬
‫אסאד‪ ,‬או"ח סימן סד ד"ה שוב עיינתי( מש"כ לדחות‬
‫דבריהם[‪.‬‬
‫מהרש"ם )ח"ג סימן קכא(‪ ,‬ועו"א[‪ ,‬דיש לחלק בין היכא‬
‫]ועוד יש להוסיף בזה‪ ,‬דבעיקר דברי המרדכי לדמות‬
‫סומא לתוספת שבת‪ ,‬כתב הגרעק"א )הגהות‬
‫לשו"ע בהוצאת מכון ירושלים‪ ,‬רסז‪,‬ב( לדחות דבריו‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ומה שלמד עוד שם לדין סומא‪ ,‬יש לפקפק‪ ,‬דבתוספת‬
‫שבת בודאי יבוא לידי חיוב דאורייתא‪ ,‬דזמן ממילא‬
‫בא‪ ,‬משא"כ בסומא‪ ,‬וכעי"ז מחלק המשנה למלך )פ"ד‬
‫מהל' אישות ה"ז( לענין דבר שלא בא לעולם‪ ,‬עכ"ל;‬
‫וכעי"ז הק' מהר"ם שיק )מצוה שז אות ג'( על דברי‬
‫המרדכי‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וא"כ ה"נ באמת תוספת שבת הוא רק‬
‫דרבנן‪ ,‬אבל בשעה אחת או שתים יגיע זמן שבת‪,‬‬
‫וממילא אמרי' דמהני אפילו בקידוש אשה‪ ,‬א"כ מאי‬
‫מייתי ראיה מתוספת שבת על סומא שיכול להוציא‬
‫אחרים ידי חובתם‪ ,‬הא התם לא תלוי בזמן‪ ,‬אבל‬
‫בקידוש תלוי בזמן דמיד יגיע השב"ק‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ובשו"ת משיב דבר להנצי"ב )ח"א סימן יח( כתב לדחות‬
‫דברי המרדכי באופ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל באמת ראיה‬
‫קלישתא היא‪ ,‬דהתם אין הטעם משום דמחויב‬
‫מדרבנן‪ ,‬אלא שאני התם דלמדין מדכתיב בחג‬
‫השבועות )ויקרא כג‪,‬כא( וקראתם בעצם היום הזה‪,‬‬
‫למעוטי מבעוד יום‪ ,‬שמע מינה דבכל שבת ויו"ט‬
‫אפשר לקדש מבעו"י נמי ומתחיל החיוב מבעו"י כו'‪,‬‬
‫עכ"ל[‪.‬‬
‫בפשיטות‪ ,‬דסבירא ליה למרדכי כדעת רש"י ורוב‬
‫ועוד כתבו להוכיח לזה דשפיר יכול לצאת ידי חובתו‬
‫אף לאחר שהגדיל‪ ,‬במה שקיים המצוה קודם‬
‫לכן בהיותו קטן‪ ,‬ממש"כ הרמ"א )נג‪,‬י(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אין‬
‫לקטן לעבור לפני התיבה אפילו בתפילת ערבית‪,‬‬
‫אפילו הגיע לכלל י"ג שנים ביום השבת‪ ,‬אין להתפלל‬
‫ערבית של שבת ]‪-‬שהיו מתפללים אותה מבעו"י[‪,‬‬
‫דהרי עדיין אין לו י"ג שנה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומדברי הרמ"א‬
‫משמע דעכ"פ הוא עצמו רשאי להתפלל מבעו"י‪,‬‬
‫‪ /‬סימן יא‬ ‫מים רבים‬
‫חיוב דאו'‪ ,‬ואף לגבי סומא אפשר שיבוא לידי חיוב‬
‫דאו' אם יתפקח‪ ,‬ומשא"כ התם גבי אשה דלעולם לא‬
‫תהא חייבת במצוה זו מה"ת‪ .‬והקשה המגן אברהם‬
‫)רסז‪,‬א(‪ ,‬דהא קיי"ל בכל דוכתי דאין הקטן מוציא את‬
‫הגדול ידי חובתו‪ ,‬והיי"ט לפי שהקטן אינו חייב‬
‫במצוה זו אלא מדרבנן ומדין חינוך‪ ,‬והגדול חייב‬
‫במצוה זו מה"ת‪ ,‬וחזינן דאע"פ שיבוא לאחר זמן לידי‬
‫חיוב מצוה זו מדאו'‪ ,‬מכ"מ אינו יכול להוציא אחרים‬
‫יד"ח כיון שבשעה זו אינו חייב אלא מדרבנן; ותירצו‬
‫כמה אחרונים‪] ,‬חיי"א )ח"ב כלל ו' סעיף ג'(‪ ,‬שו"ת‬
‫שהוא אינו מחויב במצוה זו אלא מדרבנן‪ ,‬ואחרים‬
‫חייבים בה מה"ת‪ ,‬דכל כהא"ג אינו יכול להוציא אותם‬
‫ידי חובתם‪ ,‬ואע"פ שלאחמ"כ יבוא לידי חיוב מצוה‬
‫זו מה"ת‪ ,‬אך עכ"פ בשעה זו אינו חייב אלא מדרבנן‪,‬‬
‫ואין המחויב מדרבנן מוציא יד"ח את המחויב מדאו'‪,‬‬
‫אבל לענין הוא עצמו עדיף טפי‪ ,‬וכל היכא שבשעה זו‬
‫אינו מחויב אלא מדרבנן ]וכגון בזמן תוספת שבת[‪,‬‬
‫שפיר יוצא בה ידי חובתו‪ ,‬אע"פ שלאחמ"כ יתחייב‬
‫במצוה זו מה"ת‪ ,‬ולגב"ז חיובו מדרבנן בשעה זו מהני‬
‫לצאת אף ידי החיוב שיתחייב מדאו' לאחמ"כ‪.‬‬
‫אכן כבר כתבו רבים ]אמרי בינה )הל' שבת סימן יא(‪,‬‬
‫שו"ת מתת ידו )וילנא תרמ"ב‪ ,‬ח"א סו"ס י'(‪ ,‬שו"ת‬
‫מנחת אשר )ח"א סימן ד(‪ ,‬ועוד[ לדחות תירוץ זה מעיקר‬
‫דברי המרדכי הנ"ל‪ ,‬שהרי המרדכי כתב די"ז אף‬
‫לענין סומא דשפיר יכול להוציא את בני ביתו ידי‬
‫חובתם‪ ,‬וכ' להוכיח לדבריו מהמקדש על הכוס בשעת‬
‫תוספת שבת‪ ,‬והרי שלא חילק בזה בין להוציא עצמו‬
‫ידי חובתו לאחר שיתחייב מה"ת‪ ,‬ובין להוציא אחרים‬
‫ידי חובתם‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ובעיקר קושיית המג"א על המרדכי‬
‫מאי שנא קטן דאינו מוציא אחרים ידי חובתם‪ ,‬כתבו‬
‫האחרונים ליישב באופנים נוספים; יש שכתבו ליישב‬
‫הראשונים דלקמן בהמשה"ד )אות ד'(‪ ,‬דקטן לא חשיב‬
‫בר חיובא אפילו מדרבנן‪ ,‬ואף שצריך לחנכו במצוה‬
‫זו‪ ,‬מכ"מ חובת חינוך אינה מוטלת אלא על האב‪,‬‬
‫ולפ"ז שפיר יש לחלק בין דברי המרדכי לגבי סומא‬
‫ולגבי תוספת שבת‪ ,‬ובין קטן שאינו יכול להוציא את‬
‫הגדול ידי חובתו‪] ,‬כן כתבו ליישב בשו"ת מהר"ם‬
‫שיק )או"ח סו"ס רסט( ובס' ציונים לתורה )להגר"י ענגיל‪,‬‬
‫כלל יב ד"ה ואולם באמת( ועו"א[; ויש שכתבו ליישב‪,‬‬
‫סימן יא ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקפב‬

‫המזון במעיו‪ ,‬ומשמע דבלא"ה פשיטא ליה דאינו‬ ‫ואע"פ שיגדיל לאחמ"כ מכ"מ שפיר יוצא ידי חובתו‬
‫יוצא ידי חובתו במה שבירך קודם שנעשה בר חיובא‪,‬‬ ‫בתפילתו שהתפלל בהיותו קטן‪ ,‬ולפ"ז נראה דה"ה‬
‫ודו"ק‪.‬‬ ‫נמי בשאר מצוות‪ ,‬דאף מצוה שקיימה בקטנותו יוצא‬
‫בה ידי חובתו‪ ,‬ואינו צריך לחזור ולקיימה לאחר‬
‫וכן כתב בטורי אבן )ר"ה כח‪ .‬ד"ה אילימא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומיניה‪,‬‬
‫שנעשה בר חיובא‪ .‬וכן כתב בשו"ת משיב דבר )ח"א‬
‫דכש"כ כשכולו אינו בר חיוב כגון קטן ושוטה‪,‬‬
‫סימן יח( להוכיח מדברי הרמ"א‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דהנה מבו'‬
‫דלא אתי שעת פטור דידיה‪ ,‬ומפיק שעת חיובא אחר‬
‫ברמ"א )שם( שקטן לפני גדלותו אין לעבור לפני‬
‫שנתגדל והביא שתי שערות או אחר שנתפקח‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫התיבה להתפלל להוציא אחרים ידי חובתם‪ ,‬אפילו‬
‫וכן מבו' במגן גבורים )סימן נג אלף המגן סק"י(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫יגיע לכלל גדלות בערב מכ"מ אסור‪ ,‬ואפילו בתפילת‬
‫ואם התפלל ערבית מבעו"י טרם שהגיע ליל יום‬
‫ערבית במקומות שלא נהגו אסור‪ ,‬ומוכח דלעצמו יצא‪,‬‬
‫לידתו‪ ,‬נראה שיש לקרות קר"ש פעם שנית בלילה‬
‫ואם נימא דלא יצא היה אסור להתפלל לפני גדלותו‬
‫כשיגיע זמן חיובו מה"ת‪ ,‬עכ"ל; וכן נראה בשו"ת‬
‫אפילו בפני עצמו‪ ,‬דהרי מיד כשתחשך יתחייב‬
‫מהר"ם שיק )או"ח סי' רסט(‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וראה עוד לקמן‬
‫להתפלל שנית‪ ,‬נמצא דתפילה ראשונה לבטלה‪ ,‬ומדלא‬
‫בהמשה"ד )אות ד'( מדברי הכת"ס בזה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫חשו רק לעבור לפני התיבה מוכח דבפנ"ע יצא‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫ג‪ .‬ועוד מצינו בדברי כמה פוסקים שכתבו‪ ,‬דכל היכא‬ ‫וכן כתב בשו"ת בנין שלמה )ח"א ריש סימן ס'( לדייק‬
‫שעתיד להגדיל באמצע זמן קיום המצוה‪ ,‬לכתחילה‬ ‫מדברי הרמ"א‪ .‬אך להמבו' לקמן בהמשה"ד מדברי‬
‫יש לו להמתין עד שיגדיל ולא לקיים המצוה קודם‬ ‫כמה אחרונים‪ ,‬לחלק בזה בין מצוות דאו' למצוות‬
‫לכן‪ ,‬ומבו' מדבריהם דעכ"פ אם עבר וקיים המצוה‬ ‫דרבנן‪ ,‬הרי שאין להוכיח מדברי הרמ"א אלא לענין‬
‫קודם שהגדיל‪ ,‬נקטינן דשפיר יוצא בזה ידי חובתו‪,‬‬ ‫מצוות דרבנן‪ ,‬דאה"נ דשפיר יוצא ידי חובתו במה‬
‫]וכהדעה הא' הנ"ל[‪ ,‬ואינו צריך לחזור ולקיים המצוה‬ ‫שקיים מצוה זו קודם שהגדיל‪ ,‬אבל לענין מצוות דאו'‬
‫לאחמ"כ; וכן כתב בשו"ת עני בן פחמא )סימן ל'(‬ ‫יש לומר דלא מהני מה שקיים המצוה בקטנותו‪,‬‬
‫לענין קטן המגדיל בליל שבת‪ ,‬דלכתחילה אין לו‬ ‫ודו"ק; וע"ע לעיל )פרק כב הערה יא( מה שיש להעיר‬
‫לקדש בזמן תוספת שבת אלא לאחר שיגדיל בצאה"כ‪,‬‬ ‫עוד בראיה זו מדברי הרמ"א‪ ,‬ומשם תדרשנו‪.‬‬
‫וז"ל )בסו"ד(‪ ,‬ועכ"פ לעצמו‪ ,‬אם כי לכתחילה אין‬
‫ב‪ .‬אך יש שכתבו שאינו יכול לצאת בה ידי חובתו‬
‫להורות לו שיקדש מבעו"י רק שימתין על הלילה‪,‬‬
‫לאחר שנעשה בר חיובא‪] ,‬שהרי בשעה שקיימה‬
‫אבל איך שעשה כך בדיעבד נראה דאין לחייבו לקדש‬
‫עדיין לא הי' בר חיובא[; וכן כתב בס' יום תרועה‬
‫עוד הפעם‪ ,‬ויוכל לאכול בלילה על סמך הקידוש‬
‫)ראש השנה כח‪ .‬ד"ה שלחו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומכאן יש ללמוד‪ ,‬דמי‬
‫שעשה מבעו"י‪ ,‬עכ"ל; וכן כתב בבן איש חי )שנה ב'‬
‫שנולד בר"ה בחצות היום‪ ,‬כשיבוא בשנת י"ג ויום א'‬
‫פרשת בראשית אות יד( שכן יש לנהוג לכתחילה‪ ,‬ועוד‬
‫ושמע תקיעת ר"ה קודם חצות‪ ,‬צריך שישמע התקיעה‬
‫שנה דבריו בספרו רב ברכות )מערכת ב' אות ה'(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫אחר חצות‪ ,‬דהרי קודם חצות היה קטן ופטור‪ ,‬וכ"ז‬
‫הנה קטן שהגדיל ונעשה בן י"ג שנה ויום אחד להיות‬
‫לדעת הפוסקים דסוברים די"ג שנים ויום א' דקטן‬
‫בר חיובא מה"ת בליל שב"ק‪ ,‬הנה נראה לי בס"ד‬
‫בעינן מעת לעת כו'‪ ,‬עכ"ל; ומהגהת הגרעק"א ע"ס‬
‫להורות שצריך להמתין לבלתי יקדש אותה הלילה עד‬
‫יום תרועה שם‪ ,‬נראה שהסכים לדבריו‪ ,‬וכן נראה עוד‬
‫שיהיה לילה ודאי‪ ,‬שאם יקדש מבעו"י איך יועיל לו‬
‫ממש"כ הגרעק"א )הגהות לשו"ע‪ ,‬או"ח קפו‪,‬ב( להסתפק‪,‬‬
‫הקידוש שקידש בהיותו קטן ואינו בר חיובא מה"ת‪,‬‬
‫לענין קטן שאכל פת שעה מועטת קודם שנעשה בן‬
‫לזמן שנעשה בו בר חיובא מה"ת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫י"ג ובירך ברכהמ"ז‪ ,‬והגדיל קודם שנתעכל המזון‬
‫ד‪ .‬ויש שכתבו לחלק בזה בין מצוות דאורייתא‬ ‫שבמעיו‪ ,‬האם צריך לחזור ולברך ברכהמ"ז לאחר‬
‫למצוות דרבנן‪ ,‬אשר במצוות דאורייתא אינו יכול‬ ‫שהגדיל‪ ,‬שהרי נעשה בר חיובא מדאו'‪ ,‬והניח בצ"ע‪,‬‬
‫לצאת ידי חובתו במה שקיים המצוה קודם לכן‬ ‫ועיקר ספיקו שם היינו משום שבשעת האכילה לא‬
‫בהיותו קטן‪ ,‬דאע"פ שישנו עליו דין חינוך במצוות‬ ‫היה בר חיובא‪ ,‬ויש לומר דכל כהא"ג אין שייך‬
‫אף בשעה זו‪ ,‬מכ"מ חיוב זה אינו אלא מדרבנן‪,‬‬ ‫שיתחייב מדאו' אפילו אם הגדיל קודם שנתעכל‬
‫תקפג‬ ‫‪ /‬סימן יא‬ ‫מים רבים‬

‫ועכ"פ מדרבנן‪ ,‬אך לדעת רש"י ושא"ר הנ"ל‪ ,‬כיון‬ ‫ולאחמ"כ כשהגדיל הרי שנתחייב לקיימה מה"ת‪ ,‬אך‬
‫שקודם שהגדיל לא היה כלל בתורת חיוב מצוה זו‪,‬‬ ‫במצוות דרבנן שפיר יכול לצאת ידי חובתו במה‬
‫הרי שאינו יוצא ידי חובתו במה שקיים המצוה קודם‬ ‫שקיים המצוה בקטנותו‪ ,‬שהרי אף בשעה זו היה‬
‫לכן בהיותו קטן‪ ,‬ויהא צריך לחזור ולקיימה לאחר‬ ‫בתורת חיוב מצוה זו מדרבנן מדין חינוך; וכן כתב‬
‫שהגדיל; ]וכן כתב בס' הדרת קודש להגרצ"פ פרנק‬ ‫בשו"ת כתב סופר )או"ח סימן צט ד"ה שבתי וראיתי(‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫)דיני קטן‪ ,‬סימן ט'( לתלות נידו"ד גבי ברכת הלבנה‪,‬‬ ‫שבתי וראיתי דבקטן עדיין יל"ע‪ ,‬כיון שהוא בר חינוך‬
‫בפלוגתת הראשונים הנ"ל ביסוד מצות חינוך; ויעו"ש‬ ‫מדרבנן כשיש לו אב שמחויב לחנכו‪ ,‬ואכל מצה‬
‫עוד בכת"ס שכתב‪ ,‬שדעת רוב הראשונים כדעת‬ ‫בקטנותו או שמע תקיעת שופר‪ ,‬אם יצא בזה וא"צ‬
‫התוס' הנ"ל דאף קטן חשיב בר חיובא מדרבנן‪ ,‬אך‬ ‫לחזור ולעשות‪ ,‬כיון שהיה אז בר חיובא מדרבנן כו'‪,‬‬
‫כבר תמה על דבריו בשו"ת בצל החכמה )ח"א סימן לז‬ ‫והדר פשיטנא ממש"כ המרדכי בהל' תפילין )דף יד טור‬
‫אות ג'(‪ ,‬דאדרבה בדברי רוב הראשונים מבו' דסבירא‬ ‫ג'(‪ ,‬דקטן שהגיע לחינוך פסול לכתוב‪ ,‬דאינו‬
‫להו כדעת רש"י הנ"ל‪ ,‬דמצות חינוך אינה מוטלת‬ ‫ב'וקשרתם' מדאורייתא‪ ,‬הרי מוכח מן המרדכי דמה‬
‫אלא על האב‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬ ‫שהוא מחויב משום חינוך אינו ב'וקשרתם וכתבתם'‪,‬‬
‫וה"ה נמי כשאכל מצה קודם שנתגדל לא יצא עי"ז‬
‫ועוד כתב הכת"ס‬
‫)שם ד"ה ויש לדחות וד"ה אלא לפי(‬
‫חיוב דאורייתא‪ ,‬דלאו בר חיובא מדאו' היה בקטנותו‪,‬‬
‫לפקפק בזה‪ ,‬דשמא אף לדעת התוס' דקטן‬
‫אבל במצוה דרבנן אפשר שיצא‪ ,‬כיון שגם בקטנותו‬
‫חשיב בר חיובא מדרבנן מחמת דין חינוך‪ ,‬מכ"מ כל‬
‫מחויב מכח חינוך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫כהא"ג שעתיד להגדיל באמצע זמן קיום המצוה‪ ,‬הרי‬
‫שמעיקרא אין חיוב לחנכו לקיים המצוה אע"פ שקטן‬ ‫)שם ד"ה ועלה במחשבה‬ ‫אך שוב כתב בשו"ת כתב סופר‬
‫הוא‪ ,‬שהרי לאחמ"כ יתחייב באותה המצוה בשעה‬ ‫וד"ה ונחזור למקום( לתלות הדברים בפלוגתת‬
‫שיגדיל‪ ,‬ולפ"ז הרי שבתחילת זמן קיום המצוה‬ ‫הראשונים ביסוד מצות חינוך‪ ,‬אשר דעת התוס' )מגילה‬
‫בהיותו קטן‪] ,‬ואין עליו חיוב מדין חינוך לפי שעתיד‬ ‫יט‪ :‬ד"ה ורבי יהודה(‪ ,‬דקטן שהגיע לחינוך חשיב בר‬
‫להגדיל בהמשך זמן המצוה[‪ ,‬לכו"ע אינו בר חיובא‬ ‫חיובא מדרבנן במצוות אלו‪ ,‬שהרי מצוה לחנכו בהם‪,‬‬
‫כלל; וז"ל הכת"ס‪ ,‬דכל שיגדיל ואפשר לו לקיים‬ ‫]וכן כתבו הרשב"א )מגילה יט‪ :‬ד"ה הא דתנן( ותוס'‬
‫המצוה בגדלותו‪ ,‬אלא שיש בו שיהוי איזה שהות‪,‬‬ ‫הרא"ש )ברכות מח‪ :‬ד"ה עד שיאכל(‪ ,‬וראה מש"כ בקובץ‬
‫ליכא מצות חינוך במצוה זו‪ ,‬כיון שיעשה מצוה זו‬ ‫שיעורים )קונט' דברי סופרים אות כא‪-‬כב( בביאור דעה זו[‪,‬‬
‫בעצמו אח"כ מה לו לאב לחנכו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אך דעת רוב רבותינו הראשונים‪] ,‬רש"י )ברכות מח‪ .‬ד"ה‬
‫עד שיאכל‪ ,‬נדה מו‪ :‬ד"ה איסורא(‪ ,‬רמב"ן )מלחמות ברכות יח‪.‬‬
‫עוד יש להוסיף ולהעיר בזה‪] ,‬וכן העיר בזה בס'‬
‫מדפי הרי"ף‪ ,‬חי' הרמב"ן קידושין לא‪ ,(.‬ריטב"א )מגילה יט‪:‬‬
‫ציונים לתורה )להגר"י ענגיל‪ ,‬כלל יב ד"ה ושמעתי([‪,‬‬
‫ד"ה מתני'‪ ,‬שו"ת הריטב"א סימן צז(‪ ,‬מאירי )מגילה יט‪ :‬ד"ה‬
‫שהרי לדעת הרבה ראשונים אמרי' דתרי דרבנן אינו‬
‫ושוטה(‪ ,‬ר"ן )מגילה יט‪ ,(:‬כס"מ )פ"ו מהל' חמץ ומצה ה"י(‬
‫מוציא חד דרבנן‪] ,‬כן דעת התוס' )מגילה יט‪ :‬ד"ה ורבי‬
‫בדעת הרמב"ם‪ ,‬ועו"ר‪ ,‬וע"ע פרי מגדים )פתיחה כוללת‪,‬‬
‫יהודה( ועו"ר‪ ,‬אך בתשו' הרשב"א )ח"א סימן רלט( הביא‬
‫ח"ג סוף אות כח( שכתב להעמיד הדבר במח' בבלי‬
‫דעת הראב"ד דקטן מוציא את הגדול ידי חובתו‬
‫וירושלמי‪ ,‬אשר לדעת הבבלי )ברכות כ‪ (:‬קטן חשיב בר‬
‫במצוות דרבנן‪ ,‬וכ"כ בפסקי ריא"ז )מגילה פ"ב הלכה ג'‬
‫חיובא משום דין חינוך‪ ,‬ולדעת הירושלמי )ראש השנה‬
‫אות א'( ועו"ר‪ ,‬ובהכרח דסבירא להו דתרי דרבנן‬
‫פ"ג ה"י( מצות חינוך אינה מוטלת אלא על האב‪,‬‬
‫מוציא חד דרבנן[‪ ,‬ולדבריהם הרי שאף במצוות דרבנן‬
‫יעו"ש[‪ ,‬שמצות חינוך אינה מוטלת אלא על האב‬
‫אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם‪ ,‬דהא לדידי' הוי‬
‫בלבד‪ ,‬ואין בזה כדי להחשיב הקטן כבר חיובא‬
‫תרי דרבנן‪ ,‬ולאחרים הוי חד דרבנן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫מדרבנן במצוות אלו לפי שאין החובה מוטלת עליו‬
‫ה‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬אשר לענין קטן שהגדיל באמצע‬ ‫כלל; ומעתה‪ ,‬הרי שלדעת התוס' יש לומר כנ"ל‪,‬‬
‫ימי העומר‪ ,‬האם יכול להמשיך לספור ספיה"ע‬ ‫דשפיר יכול לצאת ידי חובת מצוה במה שקיימה‬
‫בברכה או לא‪ ,‬הזכירו הפוסקים סברות נוספות בזה‪,‬‬ ‫בקטנותו‪ ,‬דעכ"פ אף בשעה זו הרי שהיה בר חיובא‬
‫סימן יא ‪ /‬מים רבים‬
‫שיעברו י"ג שנים מעת לעת‪] ,‬ויש לצרף כן עכ"פ‬
‫היכא שאינו משלים י"ג שנים מעת לעת אלא באמצע‬
‫הלילה או ביום‪ ,‬ולא בתחילת הלילה[‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬אכן‬
‫באמת נקטי' להלכה כדעת רוה"פ שנעשה גדול מיד‬
‫בתחילת הלילה אע"פ שעדיין לא עברו י"ג שנים‬
‫מעל"ע‪] ,‬ונביא בקצרה תמצית דעות הפוסקים בזה‪,‬‬
‫אשר בשאילתות דרב אחאי גאון )שאילתא קטז( מבו'‬
‫דבעינן שיעברו י"ג שנים מעל"ע‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת‬
‫מהר"י ברונא )סימן קצז( ובדברי חמודות )נדה פ"ה אות‬
‫ה'( ובהגהות חכמת שלמה )להגר"ש קלוגר‪ ,‬חו"מ לה‪,‬א(‪,‬‬
‫ויעו"ש בדבר"ח שכתב כן אף בדעת התוס' )ר"ה י‪ .‬ד"ה‬
‫בן כ"ד(‪ ,‬אך דעת הרמב"ן )נדה מז‪ :‬ד"ה הא דתניא(‬
‫והרשב"א )נדה מז‪ :‬ד"ה שנה‪ ,‬הא'( דלא בעינן שיעברו י"ג‬
‫שנים מעל"ע‪ ,‬והרי הוא כ'גדול' מיד בתחילת לילה‬
‫זה‪ ,‬וכן כתבו בשו"ת הרמ"ע מפאנו )סימן קיא(‪ ,‬ב"ח‬
‫)או"ח נג‪,‬ה ד"ה כתב מהרי"ל‪ ,‬שו"ת הב"ח סי' קמה(‪ ,‬ש"ך )חו"מ‬
‫לה‪,‬א(‪ ,‬מגן אברהם )נג‪,‬יג(‪ ,‬ט"ז )נג‪,‬ו(‪ ,‬אליה רבה )נג‪,‬יב(‪,‬‬
‫שו"ת שבות יעקב )ח"ב סימן קכט(‪] ,‬אך יעו"ש שכ'‬
‫דלענין חליצה בעינן י"ג שנים מעל"ע‪ ,‬ואכמ"ל[‪,‬‬
‫שו"ת דבר שמואל )אבוהב‪ ,‬סימן קד(‪ ,‬שו"ת נודע ביהודה‬
‫)מהדו"ת או"ח סימן ו'(‪ ,‬שו"ת חתם סופר )או"ח סימן קעב(‪,‬‬
‫שו"ת שיבת ציון )סימן יח(‪ ,‬מטה יהודה )נג‪,‬א(‪ ,‬שו"ת‬
‫זרע אמת )ח"ג סימן קנ(‪ ,‬שועה"ר )נג‪,‬יג(‪ ,‬ברכי יוסף )נה‪,‬ז(‪,‬‬
‫משנה ברורה )נג‪,‬לג(‪ ,‬ועו"פ‪ ,‬וע"ע משנה למלך )פ"ב‬
‫מהל' אישות הכ"א( מש"כ בזה[; ובשו"ת ארץ צבי )ח"א‬
‫סימן יח אות ב'( כתב טעם נוסף בזה‪ ,‬דיש לומר דברכת‬
‫התורה שיברך בבוקר שלאחריו‪ ,‬תעלה לו למפרע אף‬
‫על הלימוד שלומד בלילה זה‪ ,‬משום דמעיקרא כך‬
‫היתה תקנת חז"ל שברכה"ת תפטור את כל המעל"ע‬
‫מערב עד ערב‪ ,‬ואע"ג דבעינן עובר לעשייתן‪ ,‬מכ"מ‬
‫כבר כתב בשיטמ"ק )ברכות טו‪ .‬ד"ה רב קרא( דהיכא‬
‫שמברך ברכהמ"צ על להבא מהני אף למפרע‪ ,‬יעו"ש‬
‫מש"כ להוכיח עוד לזה; וע"ע שו"ת משיב שלום‬
‫)בילגורייא תרצ"א‪ ,‬סימן קלז אות ד'( שכתב עוד בזה‪ ,‬דלדעת‬
‫הפוסקים הנ"ל )אות ד'( דבמצוות דרבנן שפיר יוצא ידי‬
‫חובתו במה שקיים המצוה בקטנותו‪ ,‬בודאי אינו אסור‬
‫ללמוד בלילה שנעשה בן י"ג בלא ברכה"ת‪ ,‬דאף‬
‫את"ל דברכה"ת דאו' ויהא חייב לחזור ולברך‬
‫בתחילת הלילה‪ ,‬מכ"מ האיסור ללמוד בלא ברכה"ת‬
‫בודאי אינו אלא מדרבנן; ועוד יש שכתבו בזה‪] ,‬פניני‬
‫תפילה )עמ' נד( בשם הגרי"ש אלישיב‪ ,‬וכעי"ז בס' חוט‬
‫שני )שבת ח"ד עמוד ש'( בשם הגר"נ קרליץ[‪ ,‬דלמעשה‬
‫תקפד‬
‫דאף אי נימא גבי שאר מצוות שאינו יכול לצאת ידי‬
‫חובתו במה שעשה המצוה בקטנותו‪ ,‬מכ"מ לענין‬
‫המשך הספירה בברכה וקיום דין 'תמימות'‪ ,‬רשאי‬
‫לסמוך על מה שספר בקטנותו; ובשו"ת מהר"ם‬
‫שיק )או"ח סי' רסט‪ ,‬ובמהר"ם שיק על תרי"ג מצוות מצוה שז‬
‫אות ג'( כתב לחדש‪ ,‬דעכ"פ ספירת הימים בהיותו קטן‬
‫שם 'ספירה' עלה וכאינו מצווה ועושה‪ ,‬ולענין דין‬
‫תמימות סגי בזה‪ ,‬ושפיר יכול להמשיך ולספור‬
‫בברכה בשאר הימים לאחר שהגדיל; ובשו"ת כתב‬
‫סופר )או"ח ריש סי' צט ד"ה ונבוא לדון( ובס' ציונים‬
‫לתורה )להגר"י ענגיל‪ ,‬כלל יב ד"ה ודע( כתבו סברא נוספת‬
‫בזה‪] ,‬וכן כתב סברא זו בשו"ת חסד לאברהם )מהדו"ת‬
‫או"ח סימן נו( לענין גר שנתגייר באמצע ימי הספירה[‪,‬‬
‫דכל מאי דבעינן 'תמימות' היינו במי שהוא מחויב‬
‫לספור כל הימים‪ ,‬אך אם בתחילת ימי הספירה לא‬
‫היה מחויב לספור‪ ,‬הרי שעכשיו הוא מקיים כל‬
‫המצוה המוטלת עליו‪ ,‬וסופר כל הימים שמצווה‬
‫לספור בהם‪ ,‬יעו"ש מש"כ להביא ראיה לזה מסוגי'‬
‫דסוכה )כז‪ (:‬גבי סוכה הראויה לשבעה; ואכמ"ל עוד‬
‫בזה‪.‬‬
‫ועוד הזכירו האחרונים כמה סברות בזה לענין ברכת‬
‫התורה בלילה שנעשה בן י"ג‪] ,‬אשר לכאו'‬
‫לדעת הפוסקים דלעיל )אות ב'( שאינו יוצא ידי חובתו‬
‫במצוה שקיים בקטנותו‪ ,‬הרי שיהא צריך לחזור ולברך‬
‫ברכה"ת בתחילת הלילה שנעשה בו בן י"ג‪ ,‬ואף‬
‫לדעת הפוסקים דלעיל )אות ד'( שיש לחלק בזה בין‬
‫מצוות דאו' למצוות דרבנן‪ ,‬מכ"מ באנו בזה לפלוגתא‬
‫דרבוותא האם ברכה"ת חיובה מה"ת או מדרבנן[‪,‬‬
‫שלא יהא צריך לחזור ולברך ברכת התורה בתחילת‬
‫לילה זה‪ ,‬ושפיר דמי לסמוך על מה שבירך בבוקר‬
‫אותו היום בהיותו קטן; ובחי' הגרי"ז מבריסק )ערכין‬
‫י‪ (:‬כתב בזה בתו"ד בזה"ל‪ ,‬וכמו ברכות התורה שאמר‬
‫הגר"ח‪ ,‬שאין הברכה על המצוה של תורה‪ ,‬כי אם על‬
‫החפצא דתורה‪ ,‬דחפצא של תורה טעונה ברכה‪ ,‬ולכן‬
‫חייבות גם נשים לברך‪ ,‬דנהי דהמצוה ליכא גבייהו‪,‬‬
‫אבל חפצא של תורה הוי גם אצלם‪-] ,‬עכ"ד הגר"ח[‪,‬‬
‫ולפ"ז בבירך ברכה"ת כשהיה קטן והגדיל‪ ,‬אין צריך‬
‫לחזור ולברך כדקיי"ל בכל המצוות‪ ,‬כיון דגם בעודו‬
‫קטן הוי חפצא של תורה גביה ושייך בברכה‪ ,‬עכ"ל;‬
‫ובשו"ת מהרש"ם )ח"ג סימן קכא( הוסיף להסתמך בזה‬
‫על דעת הפוסקים‪ ,‬דלעולם אינו נעשה גדול עד‬
‫תקפה‬ ‫‪ /‬סימן יב‬ ‫מים רבים‬

‫בברכת 'אהבת עולם' בברכות ק"ש של ערבית לצאת‬ ‫בודאי לא יחזור ויברך ברכה"ת בתחילת הלילה‪ ,‬לפי‬
‫ידי חובת ברכות התורה‪ ,‬אך עכ"פ לא יברך ברכה זו‬ ‫שאינו ידוע אם הביא שתי שערות‪ ,‬ואפשר שבדיני‬
‫בשם ומלכות‪ ,‬ואכמ"ל עוד בזה‪.‬‬ ‫דאו' עדיין לא נעשה גדול‪ ,‬ומשו"ה אף שיכול לכוין‬

‫סימן יב ‪ -‬האם ראוי להשהות מצוה כדי לקיימה בהידור טפי‬

‫מקור הסוגי' ביבמות ‪ /‬דעת התרוה"ד והרמ"א לחלק אי חיישינן שתתבטל המצוה ‪/‬‬
‫דעת עבודת הגרשוני ושבו"י לחלק האם בודאי יוכל לקיים ההידור ‪ /‬דעת הבית יעקב‬
‫והיעב"ץ לחלק בין שהיה מרובה לשהיה מועטת ‪ /‬דעת כמה אחרונים לחלק בין הידור‬
‫בגוף המצוה להידור שאינו בגוף המצוה ‪ /‬דעת כמה אחרונים לחלק בין מצוה דאו'‬
‫למצוה דרבנן ‪ /‬דעת כמה אחרונים דלעולם אין להשהות המצוה כדי לקיימה בהידור‬
‫‪ /‬האם יש להשהות המצוה כדי לקיימה ברוב עם ‪ /‬בפלוגתת הרדב"ז והחכ"צ לענין‬
‫מי שיכול לקיים אחת משתי מצוות‬

‫מייבם‪ ,‬ומשני שהויי מצוה לא משהינן‪] ,‬והיינו‪ ,‬דכיון‬
‫שיכול לקיים המצוה השתא בחליצה‪ ,‬אע"ג דביאת‬
‫קטן עדיפא‪ ,‬מכ"מ לא משהינן המצוה בשביל כך[;‬
‫וכן לאידך מאן דאמר פריך נמי ממתני' דתנן‪ ,‬תלה‬
‫בגדול עד שיבוא ממדינת הים אין שומעים לו‪ ,‬ואי‬
‫סלקא דעתך חליצת גדול עדיפא נינטר לגדול דלמא‬
‫אתי וחליץ‪ ,‬ומשני נמי הכי דשהויי מצוה לא משהינן‪,‬‬
‫ע"כ‪ .‬והרי לן מסוגיית הגמ'‪ ,‬שיש לקיים המצוה מיד‬
‫כשהגיע זמנה ולא להשהותה‪ ,‬אע"פ שלאחמ"כ יוכל‬
‫לקיימה בהידור טפי וכמצוה מן המובחר‪.‬‬
‫אך הפוסקים העמידו סוגי' זו בכמה וכמה אנפי‪ ,‬והצד‬
‫השווה שבדבריהם‪ ,‬דלאו בכל דוכתי נקטינן הכי‬
‫דאין להשהות המצוה כדי לקיימה לאחמ"כ בהידור‬
‫טפי‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫א‪ .‬גרסינן ביבמות )לט‪ ,(.‬איתמר‪ ,‬ביאת קטן וחליצת‬
‫דעת התרוה"ד והרמ"א לחלק אי חיישינן‬
‫שתתבטל המצוה‬
‫ב‪ .‬דעת התרומת הדשן )סימן לה( לחלק בזה‪ ,‬דהיכא‬
‫שיש לחוש שאם ישהה המצוה כדי לקיימה‬
‫בהידור טפי‪ ,‬תתבטל המצוה לגמרי‪ ,‬יש לו לקיים‬
‫המצוה מיד ולא להשהותה אע"פ שיקיימנה לאחמ"כ‬
‫בהידור‪ ,‬אבל היכא שאין לחוש כ"כ שאם ישהה‬
‫המצוה כדי לקיימה בהידור טפי תתבטל המצוה‬
‫לגמרי‪ ,‬יש לו להשהותה כדי לקיימה בהידור טפי‪.‬‬
‫הנה גדולי הפוסקים האריכו לדון‪ ,‬לענין מצוה שיכול‬
‫לקיימה מיד‪ ,‬ומאידך יכול להשהות המצוה‬
‫ולקיימה לאחר זמן בהידור טפי‪ ,‬אם יש לו לקיימה‬
‫מיד ומשום 'זריזין מקדימין למצוות' ו'שהויי מצוה‬
‫לא משהינן'‪ ,‬או דלמא יש לו להמתין כדי לקיים‬
‫המצוה בהידור טפי; וכמה מרבותינו הרו"א שכתבו‬
‫לדון בספק זה‪ ,‬כתבו לדון בזה לנידו"ד גבי ברכת‬
‫הלבנה‪ ,‬האם ראוי לברך מיד כשהגיע הזמן ואפילו‬
‫באמצע השבוע‪ ,‬או דלמא יש להשהות המצוה ולברך‬
‫הברכה בהידור טפי במוצאי שבת כשהוא מבושם‬
‫ובגדיו נאים; והרבה יש להאריך בסוגיות אלו‪ ,‬ונסדר‬
‫תמצית דברי הפוסקים בזה‪.‬‬
‫מקור הסוגי' ביבמות‬
‫גדול‪] ,‬יעו"ש דאמרי' דלכתחילה מצוה בגדול‬
‫האחים לייבם או לחלוץ‪ ,‬ומיבעיא לן היכא שהגדול‬
‫אינו רוצה לייבם אלא לחלוץ‪ ,‬והקטן רוצה לייבם‪ ,‬הי‬
‫מינייהו עדיף טפי[‪ ,‬ריו"ח ור"ש בן לקיש‪ ,‬חד אמר‬
‫ביאת קטן עדיפא משום דמצוה ביבום‪ ,‬וחד אמר‬
‫חליצת גדול עדיפא משום דמצוה בגדול‪ ,‬ופריך עלה‬
‫ממתני' )שם( דתנן‪ ,‬תלה בקטן עד שיגדיל אין שומעים‬
‫לו‪ ,‬אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או יבם‪ ,‬ואי‬
‫סלקא דעתך דאמרינן ביאת קטן עדיפא נינטר דלמא‬
‫סימן יב ‪ /‬מים רבים‬
‫ויעבור הזמן‪ ,‬וכשמקדשים אותה בחול יש ללבוש‬
‫בגדים נאים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וע"ע שו"ת מהר"ם שיק )או"ח סימן מה ד"ה ולענ"ד(‬
‫שכתב להוכיח לדעת התרוה"ד שיש להשהות‬
‫המצוה כדי לקיימה בהידור טפי‪] ,‬כל היכא שאין‬
‫לחוש שמא תתבטל המצוה[‪ ,‬ממש"כ התוס' )גיטין כח‪:‬‬
‫ד"ה והא( לענין הא דאמרי' )פסחים סב‪ (.‬טמא משלח‬
‫קרבנותיו ומקריבים אותם בלא סמיכה‪ ,‬דהיינו דווקא‬
‫בטמא שאינו יכול לטהר את עצמו‪ ,‬כגון זב ומצורע‬
‫שאיו רפואתו תלויה בעצמו‪ ,‬אי נמי כגון שעובר בבל‬
‫תאחר אם ימתין עד שיטהר מטומאתו‪ ,‬אבל היכא‬
‫שיכול לטהר את עצמו‪ ,‬אין לו לשלוח קרבנותיו‬
‫שיקריבו אותם בלא סמיכה‪ ,‬אלא יש לו להמתין עד‬
‫שיטהר ויוכל לסמוך על הקרבן‪ ,‬והרי לן מדברי התוס'‬
‫דשפיר יש להשהות המצוה כדי לקיימה לאחמ"כ‬
‫בהידור טפי‪ ,‬עכ"ד מהר"ם שיק‪ .‬אכן לכאו' נראה‬
‫שאין הנידון דומה לראיה‪ ,‬דשאני התם דאיכא חיוב‬
‫סמיכה על הקרבן‪ ,‬ואע"ג דחיוב זה לאו לעכובא הוא‪,‬‬
‫מכ"מ אינו כ'הידור' בעלמא אלא חיוב בפנ"ע הוא‪,‬‬
‫ומשו"ה כתבו התוס' דהיכא שיכול לטהר את עצמו‬
‫אין לו להביא קרבנותיו להקריבם בלא סמיכה‪,‬‬
‫ולעולם יש לומר דלענין 'הידור' בעלמא‪ ,‬סבירא להו‬
‫להתוס' שאין לו להשהות המצוה כדי לקיימה בהידור‬
‫טפי‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫לילות הרבה בחודש‪ ,‬וכגון ז' או ח' בחודש‪ ,‬שאפילו‬
‫דעת עבודת הגרשוני ושבו"י לחלק האם בודאי‬
‫יוכל לקיים ההידור‬
‫ג‪ .‬דעת כמה אחרונים לחלק בזה‪ ,‬דכל היכא שיודע‬
‫בודאי שיוכל לקיים ההידור לאחמ"כ‪ ,‬שפיר יש לו‬
‫להשהותה כדי לקיים המצוה לאחמ"כ בהידור טפי‪,‬‬
‫אבל היכא שספק הוא אם יוכל לקיים ההידור‬
‫לאחמ"כ‪ ,‬יש לו לקיים המצוה מיד כשהגיע זמנה‪,‬‬
‫ואין לו להשהותה שמא יוכל לקיימה בהידור; ]והיינו‪,‬‬
‫דלדעת התרוה"ד הנ"ל )אות ב'(‪ ,‬כל היכא שיוכל לקיים‬
‫המצוה לאחמ"כ‪ ,‬אע"פ שאינו ודאי שיוכל לקיימה‬
‫בהידור‪ ,‬מכ"מ יש לו להשהותה שמא יוכל לקיימה‬
‫בהידור‪ ,‬אך לדעה זו‪ ,‬אף בכהא"ג אין לו להשהות‬
‫המצוה‪ ,‬אא"כ יודע בודאי שיוכל לקיימה בהידור טפי‬
‫לאחמ"כ[‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת עבודת הגרשוני )סימן יב ד"ה מצאתי(‪,‬‬
‫יעו"ש לשונו‪ ,‬דעד כאן לא אמרינן אלא התם‬
‫תקפו‬
‫וכתב התרוה"ד‪ ,‬דמהא"ט לא אמרינן בסוגי' דיבמות‬
‫שם שאין ממתינים לגדול שיבוא לייבם‪ ,‬אלא‬
‫היכא שהגדול נמצא במדינת הים‪ ,‬דכל כהא"ג יש‬
‫לחוש שמא תתבטל המצוה קודם שיבוא הגדול‪ ,‬אבל‬
‫אם נמצא הגדול בעיר אחרת וכיו"ב‪ ,‬הרי שאין לחוש‬
‫כ"כ שמא תתבטל המצוה‪ ,‬וכל כהא"ג יש להמתין‬
‫לגדול ולהשהות המצוה כדי לקיימה בהידור טפי‪.‬‬
‫]והנה הרמב"ם כתב די"ז גבי היכא שהיה הגדול‬
‫'במדינה אחרת'‪ ,‬ויש שכתבו לדייק מדבריו דלא כדעת‬
‫התרוה"ד‪ ,‬דהא קמן ד'מדינת הים' לאו דווקא הוא‪,‬‬
‫אכן מאידך גיסא אפשר שיש לדייק מדברי הרמב"ם‪,‬‬
‫דממה שלא כתב 'עיר אחרת' משמע דהיינו דווקא‬
‫ב'מדינה אחרת' דיש לחוש שמא תתבטל המצוה‪,‬‬
‫וע"ע שו"ת עבודת הגרשוני )סימן יב( שגרס בדברי‬
‫הרמב"ם 'עיר אחרת'‪ ,‬ועפ"ז כתב בפשיטות דמדברי‬
‫הרמב"ם נראה דלא כדעת התרוה"ד הנ"ל‪ ,‬וצ"ע בכל‬
‫זה[‪ .‬וע"ע שו"ת מהראנ"ח )סימן עג ד"ה איברא‪ ,‬סימן עח‬
‫ד"ה מכל מקום( שהביא דברי התרוה"ד‪ ,‬והסכים לדבריו‪.‬‬
‫ועפ"ז כתב התרוה"ד לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪ ,‬האם‬
‫יש לברך על הלבנה מיד כשהגיע זמן הברכה‬
‫ואפילו באמצע השבוע‪ ,‬או דלמא יש להמתין שלא‬
‫לברך עד מוצאי שבת כדי לקיים המצוה בהידור טפי‬
‫כשהוא מבושם ובגדיו נאים‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יראה דיש לחלק‬
‫בדבר‪ ,‬היכא דליל מוצאי שבת הבא בקרוב‪ ,‬אינו‬
‫אם יהא מעונן במוצאי שבת‪ ,‬ושנים ושלשה או‬
‫ארבעה לילות אחריו‪ ,‬עדיין יש זמן לברך‪ ,‬עד סוף ליל‬
‫ט"ו‪ ,‬כהא"ג יפה להמתין עד מוצאי שבת‪ ,‬דכתב אור‬
‫זרוע )הל' ראש חודש סי' תנו( דאין מברכים על הירח אלא‬
‫במוצאי שבת‪ ,‬כשהם מבושמים ובכלים נאים‪ ,‬אבל‬
‫אם ליל מוצאי שבת הבא יהא לילות הרבה בחודש‪,‬‬
‫שאם יהיה מעונן בו ושנים ושלשה או ארבעה לילות‬
‫אחריו‪ ,‬יעבור זמן הברכה‪ ,‬כהא"ג אין להמתין עד‬
‫מוצאי שבת‪ ,‬דכל היכא שראוי הוא להסתפק שתעבור‬
‫המצוה אין משהים אותה‪ ,‬אפילו כדי לעשותה יותר‬
‫מן המובחר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן הכרעת הרמ"א )תכו‪,‬ב( לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ודווקא אם ליל מוצ"ש הוא קודם י'‬
‫בחודש‪ ,‬אז ממתינים עד מוצאי שבת‪ ,‬אבל אם הוא‬
‫אח"כ‪ ,‬אין ממתינים עד מוצאי שבת‪ ,‬שמא יהיו שני‬
‫לילות או שלשה או ארבעה עננים ולא יראו הלבנה‬
‫תקפז‬ ‫‪ /‬סימן יב‬ ‫מים רבים‬

‫משהינן‪ ,‬כי פן ימות הקטן ויהיה השהיה בחינם ]‪-‬לפי‬ ‫משום דאין המצוה ]‪-‬בהידור[ ודאית‪ ,‬דכיון דההוא‬
‫שלבסוף יקיימו המצוה בלא ההידור[‪ ,‬אף אם לא‬ ‫אח שבעיר אחרת ליתא קמן דנשייליה אם רוצה‬
‫יעבור המצוה לגמרי‪ ,‬מכ"מ לא משהינן‪ ,‬עכ"ל; ]ושוב‬ ‫לייבם‪ ,‬אלא שאחיו תולה בו שאפשר שייבם כשיבוא‪,‬‬
‫כתב ליישב ולבאר דברי התרוה"ד באופ"א‪ ,‬אך כתב‬ ‫ועדיין אפשר שאפילו אחר שיבוא לא ירצה לייבם‬
‫שדוחק הוא בדבריו‪ ,‬יעו"ש[‪.‬‬ ‫כו'‪ ,‬ובכל כהא"ג לא משהינן מספיקא כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובאמת עי' כנסת הגדולה‬
‫)אהע"ז סימן קסא הגה"ט אות‬ ‫וכן כתב בשו"ת שבות יעקב )ח"א סימן לד(‪ ,‬וכתב‬
‫ח'( שכתב לבאר כן אף בדברי התרוה"ד‬ ‫דמהא"ט אמרינן בסוגי' דיבמות הנ"ל שאין‬
‫גופיה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל במעט התבוננות יתבאר כוונת בעל‬ ‫ממתינים לגדול שיבוא ממדינת הים‪ ,‬לפי שאינו ודאי‬
‫תרוה"ד ז"ל‪ ,‬וכוונתו לומר‪ ,‬דהא דמסקינן שהויי‬ ‫שירצה לייבם‪ ,‬וכתב עוד עפ"ז‪ ,‬לענין מי שיש לו‬
‫מצוה לא משהינן‪ ,‬היינו בשראוי להסתפק כשיעבור‬ ‫אתרוג שאינו מהודר כ"כ‪ ,‬ויש בידו להמתין שעה או‬
‫המצוה המובחרת‪ ,‬אע"פ שאין להסתפק שתעבור‬ ‫שתי שעות כדי שיגיע לידו אתרוג מהודר יותר‪ ,‬דהיכא‬
‫המצוה מכל וכל‪ ,‬אבל כשאין ראוי להסתפק שלא‬ ‫שבודאי יבוא לידו לאחמ"כ אתרוג מהודר יותר‪ ,‬יש‬
‫תעבור המצוה המובחרת‪ ,‬משהינן כדי שתיעשה‬ ‫לו להמתין כדי לברך עליו ולקיים המצוה בהידור‬
‫המובחרת‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מש"כ להוכיח לזה; אכן‬ ‫טפי‪ ,‬אבל היכא שספק הוא שמא יבוא לידו לאחמ"כ‬
‫מפשטות דברי התרוה"ד נראה כמשנ"ת לעיל‪ ,‬שאין‬ ‫אתרוג מהודר יותר‪ ,‬יש לו לקיים המצוה מיד ולברך‬
‫הדבר תלוי אלא בעיקר המצוה ]ולא בתוספת‬ ‫על האתרוג שבידו אע"פ שאינו מהודר כ"כ‪ .‬ויעו"ש‬
‫ההידור[‪ ,‬האם יש לחוש שמא תתבטל המצוה לגמרי‬ ‫שהוסיף עוד להביא ראיה לדבר‪ ,‬דכל היכא שאינו‬
‫או לא‪.‬‬ ‫אלא ספק שמא יוכל לקיים המצוה לאחמ"כ בהידור‬
‫טפי‪ ,‬אין לו להשהות המצוה‪ ,‬מהא דאיתא בתורת‬
‫דעת הבית יעקב והיעב"ץ לחלק בין שהיה‬ ‫כהנים )דיבורא דחובה פרשה י' ריש פרק יט( בזה"ל‪ ,‬אם לא‬
‫מרובה לשהיה מועטת‬ ‫תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה והקריב את‬
‫ד‪ .‬דעת כמה אחרונים לחלק בזה‪ ,‬דכל היכא שאינו‬ ‫קרבנו אשר חטא עשירית האיפה‪ ,‬רבי יהודה אומר‪,‬‬
‫צריך להשהות המצוה כדי לקיימה בהידור טפי כי‬ ‫חביבה מצוה בשעתה‪ ,‬שמיד הוא מביא עשירית‬
‫אם זמן מועט‪ ,‬רשאי להשהותה כדי לקיימה בהידור‪,‬‬ ‫האיפה‪ ,‬ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה או‬
‫אבל היכא שצריך להשהותה זמן מרובה‪ ,‬יש לו לקיים‬ ‫שעירה‪ ,‬רבי אלעזר אומר‪ ,‬חביבה מצוה בשעתה‪,‬‬
‫המצוה מיד‪ ,‬ואין לו להשהותה לאחמ"כ כדי לקיימה‬ ‫שמיד בערכין הוא מביא סלע‪ ,‬ואין ממתינין לו עד‬
‫בהידור טפי‪.‬‬ ‫שיעשיר ויביא חמישים סלעים‪ ,‬ע"כ‪] .‬ויעו"ש עוד‬
‫מש"כ להכריע לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪ ,‬ודבריו‬
‫וכן כתב בשו"ת בית יעקב )דירנפורט תנ"ו‪ ,‬סימן קמב(‪,‬‬ ‫צ"ב[‪.‬‬
‫יעו"ש שהביא דברי התרוה"ד הנ"ל )אות ב'( דכל‬
‫היכא שאין לחוש כ"כ שמא תתבטל המצוה‪ ,‬הרי שיש‬ ‫וכן כתב בשו"ת צמח צדק‬
‫)הקדמון‪ ,‬קונט"א מבן המחבר‬
‫להשהותה כדי לקיימה לאחמ"כ בהידור טפי‪ ,‬וכתב‬ ‫סי' קכז(‪ ,‬יעו"ש שכתב להקשות על דברי התרוה"ד‬
‫על דבריו בזה"ל‪ ,‬ואין נראה לענ"ד‪ ,‬אלא אפי' היכא‬ ‫מסוגי' דיבמות הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אבל לפענ"ד דבריו‬
‫דאין לחוש שיעבור הזמן לא משהינן‪ ,‬ואין חילוק‬ ‫תמוהים המה‪ ,‬מאי מוכיח דאין שומעין לו משום‬
‫אלא אם השהיה הוא לזמן מרובה או לזמן מועט‪,‬‬ ‫שמא ימות הקטן כו'‪ ,‬הלא אף אם ימות הקטן או לא‬
‫ומשו"ה נקטינן בגמ' במדינת הים שהוא דרך רחוק‬ ‫יבוא הגדול מכ"מ לא יעבור המצוה‪ ,‬דהרי מכ"מ יש‬
‫והוא לזמן מרובה והוי חימוץ מצוה‪ ,‬משא"כ באותה‬ ‫פה היבם הגדול‪ ,‬ואז לא יוכל לדחות על הקטן‬
‫מדינה‪ ,‬עכ"ל‪] ,‬וע"ע יד מלאכי )כללי הדינים כלל תיח(‬ ‫כשימות‪ ,‬דיאמרו לו עליך המצוה או כנוס או פטור‪,‬‬
‫שהביא דבריו‪ ,‬וע"ע פתחי תשובה )יו"ד סא‪,‬ב( שהביא‬ ‫ממילא לא יעבור המצוה‪ ,‬ואפ"ה לא משהינן המצוה‬
‫דבריו באופ"א‪ ,‬וצ"ע[; ועפ"ז כתב אף לנידו"ד גבי‬ ‫כלל‪ ,‬אף אם יש ספק שמא נוכל לקיים מצוה מן‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬שאין להמתין מלברך על הלבנה מיד‬ ‫המובחר דהיינו כשיגדיל הקטן ויתייבם‪ ,‬מכ"מ לא‬
‫סימן יב ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקפח‬

‫וכן כתבו כמה אחרונים ליישב סתירת דברי הרמ"א‪,‬‬ ‫כשהגיע זמנה‪ ,‬אלא לזמן מועט‪ ,‬אבל אין להשהותה‬
‫דלנידו"ד גבי ברכת הלבנה )תכו‪,‬ב( הסכים לדעת‬ ‫זמן מרובה כדי לקיים המצוה בהידור טפי ולברך‬
‫התרוה"ד הנ"ל שיש להשהות המצוה כדי לקיימה‬ ‫הברכה במוצ"ש‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬אך לא נתבאר בדבריו מהו‬
‫בהידור טפי‪] ,‬כל היכא שאין לחוש כ"כ שמא תתבטל‬ ‫שיעור 'זמן מרובה' ו'זמן מועט' לענין זה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫המצוה[‪ ,‬ובהל' תפילין )כה‪,‬א( כתב הרמ"א‪ ,‬דאע"פ‬
‫וכן כתב בס' מור וקציעה להיעב"ץ )סימן כה(‪ ,‬אך‬
‫שלבישת הטלית קודמת להנחת התפילין משום‬
‫עכ"פ לענין ברכת הלבנה מודה לדברי התרוה"ד‪,‬‬
‫שמעלין בקודש‪ ,‬מכ"מ אם אין לו טלית כי אם תפילין‬
‫שיש להשהות המצוה כדי לקיימה בהידור במוצ"ש‪,‬‬
‫בלבד‪ ,‬אינו צריך להמתין עד שיהא לו טלית‪ ,‬אלא‬
‫]ועכ"פ אם חל מוצ"ש קודם י' בחודש[‪ ,‬והיינו משום‬
‫מניח התפילין‪ ,‬ולאחמ"כ כשתגיע לידו הטלית יתעטף‬
‫דכל כהא"ג הר"ז בכלל 'זמן מועט' דשפיר דמי‬
‫בה‪ ,‬וביארו המגן אברהם )שם סק"ב( והמשנה ברורה‬
‫להשהות המצוה כדי לקיימה בהידור טפי; וז"ל‬
‫)שם סק"ז(‪' ,‬מפני שאין משהין את המצוה‪ ,‬אע"פ שיש‬
‫היעב"ץ‪ ,‬איברא כי לא לקח התפילין בידיו אלא שהם‬
‫לומר שיעשה אח"כ יותר מן המובחר'‪ ,‬והרי דסבירא‬
‫בביתו ואין לו ציצית כאן כו'‪ ,‬ואי משום דכתב במגן‬
‫ליה להרמ"א שאין להשהות המצוה כדי לקיימה‬
‫אברהם )כה‪,‬ב( דקיי"ל שהויי מצוה לא משהינן אפילו‬
‫לאחמ"כ בהידור טפי; וכתבו האחרונים ליישב‪] ,‬עי'‬
‫שיש לומר שיעשה מצוה מן המובחר‪ ,‬הא ליתא בכל‬
‫שו"ת שבות יעקב )ח"א סו"ס לד(‪ ,‬תורת משה להחת"ס‬
‫דוכתא‪ ,‬דטעמא דלא משהינן לא שייך אלא לזמן‬
‫)דרוש לפורים קטן‪ ,‬בתחילתו(‪ ,‬מגן גבורים )סי' כה שלטי‬
‫מרובה דחיישינן למיתה ולא לזמן מועט‪ ,‬דהא אהא‬
‫הגבורים סק"ג(‪ ,‬ארצות החיים )סי' כה המאיר לארץ סקי"ג(‪,‬‬
‫סמכינן בקידוש הלבנה להמתין במוצאי שבת כדעת‬
‫ועו"א[‪ ,‬דלענין ברכת הלבנה דמיירי בהידור שהוא‬
‫בעל תרומת הדשן‪ ,‬וכש"כ דליכא למיחש לשעה קלה‬
‫בגוף המצוה‪ ,‬שפיר יש לו להשהות המצוה כדי‬
‫בכדי שיביאו לו הטלית‪ ,‬וכן נראה לענ"ד יותר הגון‬
‫לקיימה לאחמ"כ בהידור טפי‪ ,‬אבל לענין טלית‬
‫ומוכרח להמתין על הציצית אם אפשר שיביאום לו‬
‫ותפילין דאי"ז אלא הידור ומעלה צדדית שיהא‬
‫מיד כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫'מעלין בקודש'‪ ,‬אין לו להשהות המצוה כדי לקיים‬
‫הידור זה‪.‬‬ ‫וע"ע לקמן בהמשה"ד )סוף אות ז'( שכן כתב בשו"ת‬
‫דברי מלכיאל )ח"א סימן יז אות לז( בדעת ספר‬
‫דעת כמה אחרונים לחלק בין מצוה דאו'‬ ‫חסידים )סי' תתעח(‪ ,‬לחלק בזה בין שהיה מרובה‬
‫למצוה דרבנן‬ ‫לשהיה מועטת‪.‬‬
‫ו‪ .‬עוד יש מן האחרונים שכתבו לחלק בזה בין מצוה‬
‫דאורייתא למצוה דרבנן‪ ,‬דבמצוה דאורייתא‬ ‫דעת כמה אחרונים לחלק בין הידור בגוף‬
‫מחמרינן טפי לחוש שיתבטל לגמרי מקיום המצוה‪,‬‬ ‫המצוה להידור שאינו בגוף המצוה‬
‫ומשו"ה אין ראוי להשהות המצוה אע"פ שלאחמ"כ‬ ‫ה‪ .‬עוד מצינו בדברי האחרונים חילוק נוסף בזה‪ ,‬בין‬
‫יוכל לקיימה בהידור טפי‪ ,‬דעכ"פ חיישינן שמא‬ ‫הידור בגוף המצוה ובין הידור שאינו בגוף‬
‫יתבטל מקיום המצוה‪ ,‬אבל במצוה דרבנן לא חיישינן‬ ‫המצוה‪ ,‬דמשנ"ת בסוגי' דיבמות הנ"ל שאין להשהות‬
‫כ"כ שיתבטל מקיום המצוה‪ ,‬ושפיר יש לו להשהות‬ ‫המצוה כדי שיתקיים ההידור‪ ,‬היינו דווקא בהידור‬
‫המצוה כדי לקיימה לאחמ"כ בהידור טפי‪.‬‬ ‫שאינו בגוף המצוה‪ ,‬שהרי אי"ז אלא הידור ומעלה‬
‫)להג"ר יעקב פראגר‪ ,‬חתנו‬ ‫וכן כתב בשו"ת שאילת יעקב‬ ‫צדדית שגדול האחים ייבם או יחלוץ‪ ,‬אבל בהידור‬
‫של מהר"ם שיק‪ ,‬ח"א סימן קא אות ב'(‪] ,‬ויעו"ש שכתב‬ ‫שהוא בגוף המצוה‪ ,‬וכגון אתרוג נאה וכיו"ב‪] ,‬וכן‬
‫לבאר כן אף בדעת ספר חסידים דלקמן בהמשה"ד‬ ‫בנידו"ד גבי ברכת הלבנה במוצאי שבת יש להחשיבו‬
‫)אות ז'(‪ ,‬דמש"כ בס"ח שאין להשהות המצוה כדי‬ ‫כהידור בגוף המצוה‪ ,‬וכדלקמן[‪ ,‬שפיר יש להשהות‬
‫לקיימה בהידור טפי‪ ,‬היינו דווקא במצוה דאו'[‪.‬‬ ‫המצוה כדי לקיימה לאחמ"כ בהידור טפי‪] .‬וחילוק זה‬
‫ועפ"ז כתב ליישב ג"כ סתירת דברי הרמ"א הנ"ל‪,‬‬ ‫אפשר לאומרו מלבד החילוקים הנ"ל‪ ,‬ואפשר לאומרו‬
‫דמש"כ שאין להשהות המצוה בשביל ההידור‪ ,‬היינו‬ ‫אף בלא החילוקים הנ"ל‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬
‫תקפט‬ ‫‪ /‬סימן יב‬ ‫מים רבים‬

‫מחמיצים המצה כך אין מחמיצים את המצוה‪ ,‬אלא‬ ‫לגבי תפילין וכיו"ב בשאר מצוות דאו'‪ ,‬ומש"כ‬
‫אם בא המצוה לידך עשה אותה מיד‪ ,‬וע"כ אתי אפילו‬ ‫דשפיר יש להמתין ולברך ברכת הלבנה במוצ"ש‬
‫לקיים המצוה יותר מן המובחר לא ממתינים‪ ,‬דאי‬ ‫בהידור טפי‪ ,‬היינו משום שאינה אלא מצוה דרבנן‪,‬‬
‫למצוה גופיה להקדים פשיטא‪ ,‬הא כבר ילפינן )פסחים‬ ‫ודו"ק‪.‬‬
‫ד‪ .‬יומא כח‪ (:‬דזריזין מקדימין למצוה מן אברהם‬
‫)בראשית כב‪,‬ג(‪ ,‬אלא ע"כ אתי ללמד דמצוה הבאה עשה‬ ‫דעת כמה אחרונים דלעולם אין להשהות‬
‫אותה מיד‪ ,‬אפילו להמתין על מצוה יותר מן המובחר‬ ‫המצוה כדי לקיימה בהידור‬
‫אין ממתינים‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬יעו"ש מש"כ להוכיח עוד לזה‪.‬‬
‫ז‪ .‬דעת כמה מגדולי הפוסקים‪ ,‬דלעולם אין להשהות‬
‫וכן כתב בשו"ת פני יהושע )אהע"ז סו"ס טו(‪ ,‬יעו"ש‬ ‫קיום מצוה כדי לקיימה לאחמ"כ בהידור טפי‪,‬‬
‫לשונו‪ ,‬אם לא שנאמר כו'‪ ,‬וכן הולך למדינת הים‬ ‫]ואפי' היכא שאין לחוש כ"כ שמא תתבטל המצוה‪,‬‬
‫מי יודע מתי יבוא‪ ,‬אבל במקום קרוב כיון דגברא חזי‬ ‫ואפי' היכא שבודאי יוכל לקיימה לאחמ"כ בהידור‬
‫היום והמקום קרוב לא מיקרי 'שיהוי'‪ ,‬ואין לישנא‬ ‫טפי‪ ,‬ואפי' היכא שאינו משהה המצוה אלא לזמן‬
‫דתלמודא משמע כן‪ ,‬וכן מוכח מפירוש ר"ת דאפילו‬ ‫מועט‪ ,‬ומדברי הס"ח נראה דאפילו בהידור שהוא‬
‫שיהוי קצת מיקרי שיהוי כו'‪ ,‬אלא שמע מינה דשיהוי‬ ‫בגוף המצוה אין להשהותה כדי לקיים ההידור‪,‬‬
‫מצוה לא משהינן אפילו שעה אחת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב‬ ‫וכדלהלן[‪.‬‬
‫בשו"ת קול אליהו )ח"ב או"ח סו"ס יז( ובספרו ארעא‬ ‫וכן מבו' בספר חסידים )סימן תתעח( בזה"ל‪ ,‬כתיב‬
‫דישראל )מערכת מ' אות ח'(‪ ,‬וכתב )שו"ת קול אליהו שם(‬ ‫)תהלים קיט‪,‬ס( חשתי ולא התמהמהתי לשמור‬
‫עפ"ז אף לנידו"ד‪ ,‬שכן הוא עצמו נוהג לענין ברכת‬ ‫מצוותיך‪ ,‬לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה‬
‫הלבנה‪ ,‬לברך עליה מיד כשהגיע זמנה ואפילו באמצע‬ ‫תורה )שמות טו‪,‬ב( זה אלי ואנווהו‪ ,‬התנאה לפניו‬
‫השבוע‪ ,‬ואף אם הגיע זמנה בליל שישי שאינו אלא‬ ‫במצוות כגון טלית נאה וספר תורה נאה‪ ,‬שלא יאמר‬
‫שהי' מועטת עד מוצ"ש‪ ,‬מכ"מ אינו משהה המצוה‬ ‫אדם כיון שיש לי טלית לקנות אמתין עד שיבוא לידי‬
‫כלל כדי לקיימה בהידור טפי‪ .‬וכ"כ בס' יפה ללב‬ ‫טלית יפה מאד‪ ,‬אלא יקנה מיד טלית אע"פ שאינו יפה‬
‫)הנדמ"ח‪ ,‬אהע"ז קסא‪,‬א( בזה"ל‪ ,‬ולי ההדיוט נראה‬ ‫כ"כ‪ ,‬וכן עיר שאין בה ספר תורה ויש שם סופר‬
‫דשהויי מצוה לא משהינן אפילו שעה אחת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שיודע בדיוקא לכתוב‪ ,‬אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה‬
‫כמו סופר אחר שלא יבוא כ"כ בקרוב זמן‪ ,‬מוטב‬
‫ועי' נשמת אדם )כלל סח אות א'( שהביא פלוגתת‬
‫שיכתוב אותו המצוי מיד אע"פ שאינו כותב יפה‪ ,‬כי‬
‫התרוה"ד והס"ח הנ"ל‪ ,‬האם יש להשהות קיום‬
‫על זה נאמר חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך‪,‬‬
‫מצוה כדי לקיימה לאחמ"כ בהידור טפי‪-] ,‬היכא שאין‬
‫עכ"ל‪] ,‬ומדבריו מבואר להדי' דמיירי אף לענין הידור‬
‫לחוש שמא תתבטל המצוה[‪ ,‬וכתב דנראה עיקר כדעת‬
‫בגוף המצוה‪ ,‬ודו"ק[‪] .‬אכן‪ ,‬ראה לקמן בהמשה"ד‬
‫הס"ח‪ ,‬דלעולם יש לו לקיים המצוה מיד‪ ,‬ואין לו‬
‫שיש שביארו דבריו דלא מיירי אלא לענין שהיה‬
‫להשהות המצוה כדי לקיימה בהידור טפי לאחמ"כ;‬
‫מרובה‪ ,‬ולעיל בסמוך )אות ו'( שיש שביארו דבריו דלא‬
‫ועוד שנה דבריו )כלל קיח סי"ד( להדי' לנידו"ד גבי‬
‫מיירי אלא במצוות דרבנן‪ ,‬אך מפשטו"ד הס"ח נראה‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ועי' מה שכתבתי בכלל סח בדין‬
‫דסבירא ליה הכי בכל גווני‪ ,‬ולעולם יש לקיים המצוה‬
‫שיהוי מצוה‪ ,‬דספר חסידים סבירא ליה דלא משהינן‬
‫מיד ואין להשהותה כדי לקיימה בהידור טפי‪ ,‬וכן הבין‬
‫כלל למצוה‪ ,‬וא"כ אין להמתין כלל עד מוצאי שבת‪,‬‬
‫הנשמ"א בדעת הס"ח‪ ,‬וכדלקמן בהמשה"ד[‪.‬‬
‫עכ"ל‪ .‬אכן‪ ,‬עי' שו"ת דברי מלכיאל )ח"א סימן יז אות‬
‫לז( שכתב לדחות דברי הנשמ"א‪ ,‬דיש לומר דלא מיירי‬ ‫)ח"ב סימן א' ד"ה ונראה‬‫וכן כתב בשו"ת פנים מאירות‬
‫בספר חסידים אלא היכא שצריך להשהות המצוה זמן‬ ‫לי(‪ ,‬וכתב להביא ראיה לדבריו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונראה‬
‫מרובה כדי לקיימה בהידור טפי‪ ,‬ובכהא"ג הוא דנקטי'‬ ‫להביא ראיה‪ ,‬דאיתא במכילתא )מסכתא דפסחא פרשה ט'(‪,‬‬
‫שיש לקיימה מיד ואין לו להשהותה‪ ,‬אבל היכא שאין‬ ‫ושמרתם את המצות )שמות יב‪,‬יז(‪ ,‬רבי יאשיה אומר אל‬
‫צריך להשהותה אלא זמן מועט‪ ,‬שפיר יש לו‬ ‫תקרא המצות אלא ושמרתם את המצוות‪ ,‬כדרך שאין‬
‫סימן יב ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקצ‬

‫מקדימין למצוות‪ ,‬תקיעה נמי ניעביד בראשון משום‬ ‫להשהותה כדי לקיימה לאחמ"כ בהידור טפי‪,‬‬
‫דזריזין מקדימין למצוות‪ ,‬אמר ריו"ח בשעת גזירת‬ ‫]וכמשנ"ת )אות ד'( שכ"כ בשו"ת בית יעקב[‪.‬‬
‫המלכות שנו‪] ,‬ופירש"י )ד"ה בשעת(‪ ,‬אויבים גזרו שלא‬
‫]והנה לענין קריאת שמע של שחרית‪ ,‬כתב המחבר‬
‫יתקעו‪ ,‬והם אורבים להם כל שש שעות לקץ תפילת‬
‫)נח‪,‬ב( שיש להקדים לקרותה כל כמה שיכול‬
‫שחרית‪ ,‬לכן העבירוה לתקוע במוספין‪ ,‬והתוס' )שם‬
‫להקדים‪ ,‬וכתב המשנה ברורה )שם סק"י( דהיינו משום‬
‫ד"ה בשעת( הוסיפו דאע"פ שבטל הטעם מכ"מ חיישי'‬
‫דזריזין מקדימין למצוות‪' ,‬ומכל מקום אין צריך‬
‫שמא יחזור דבר לקלקולו[‪ ,‬ע"כ; והרי לן מסוגי' זו‬
‫להתפלל עבור זה ביחידי או לקרות בלא תפילין'‪,‬‬
‫דדין 'זריזין מקדימין למצוות' עדיף מדין 'ברוב עם'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ ,‬ודי"ז אתי שפיר כדעת רוה"פ הנ"ל‪ ,‬למר‬
‫והיכא שיש בידו להזדרז ולקיים המצוה מיד בלא 'רוב‬
‫כדאי"ל ולמר כדאי"ל‪ ,‬שהרי אין לחוש בזה שמא‬
‫עם'‪ ,‬או להשהות המצוה ולקיימה לאחמ"כ ברוב עם‪,‬‬
‫תתבטל המצוה‪ ,‬ואי"ז אלא שהיה מועטת‪ ,‬אכן לדעת‬
‫יש לו להקדים ולקיים המצוה מיד בלא 'רוב עם'‪ ,‬דהא‬
‫ספר חסידים ופ"מ ונשמ"א הנ"ל היה נראה לכאו'‬
‫מהא"ט אמרי' שהראשון מקרא את ההלל‪] ,‬ומעיקה"ד‬
‫שיש להקדים לקרותה אע"פ שמחמת כן יהא צריך‬
‫היה לו לראשון אף לתקוע בשופר‪ ,‬אלא שמחמת‬
‫להתפלל ביחידות‪ ,‬ובודאי אין המנהג כן‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫הגזירה תקנו חכמים שהשני מתקיע‪ ,‬וכמשנ"ת[; וכן‬
‫כתבו רבים מן האחרונים להוכיח מסוגי' זו‪] ,‬שו"ת‬
‫רבי יהודה מילר )סימן קלד(‪ ,‬חיי אדם )ח"א כלל סח ס"ו(‪,‬‬ ‫האם יש להשהות המצוה כדי לקיימה ברוב‬
‫תורת משה להחת"ס )דרוש לפורים קטן‪ ,‬בתחילתו(‪ ,‬בכורי‬ ‫עם‬
‫יעקב )תרס‪,‬א(‪ ,‬ברכי יוסף )סימן א' סק"ז(‪ ,‬ועוד לו במחזיק‬ ‫ח‪ .‬עוד כתבו האחרונים לדון כעי"ז‪ ,‬לענין היכא‬
‫ברכה )רכט‪,‬ז(‪ ,‬שערי תשובה )רכט‪,‬ג(‪ ,‬ארצות החיים‬ ‫שיכול להזדרז ולקיים המצוה מיד‪ ,‬ומאידך יש‬
‫להמלבי"ם )סימן כה המאיר לארץ סקי"ג(‪ ,‬ועו"א[‪ ,‬דעדיף‬ ‫בידו להשהות המצוה ולקיימה לאחמ"כ ברוב עם‬
‫טפי לקיים המצוה מיד‪ ,‬מלהשהותה כדי לקיימה‬ ‫הדרת מלך‪ ,‬הי מינייהו עדיף‪] ,‬ואף ספק זה שייך‬
‫לאחמ"כ 'ברוב עם'‪.‬‬ ‫לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪ ,‬היכא שיש בידו להקדים‬
‫ולברך ברכת הלבנה‪ ,‬ויש בידו להשהות המצוה מעט‬
‫אכן יש שכתבו לדחות ראיה זו בשני דרכים; א‪ .‬עי'‬
‫ולברך לאחמ"כ בציבור וברוב עם‪ ,‬וכמשנ"ת לעיל‬
‫שו"ת מקור חיים )וילנא תרנ"ח‪ ,‬סימן ג'( שהביא‬
‫)פרק כב סעיף לט‪ ,‬ושם בהערות([; ויש לדון בזה אפילו‬
‫מתשובת הגר"ש הכהן מוילנא לדחות ראיה זו‪ ,‬דכיון‬
‫באופנים הנ"ל ]למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה[‬
‫שאינו ודאי שיתאספו עוד בנ"א לתפילת המוספין‪,‬‬
‫שיש להשהות המצוה כדי לקיימה בהידור טפי‪,‬‬
‫לפיכך עדיף טפי לקיים בודאי דין זריזין מקדימין‬
‫דעכ"פ דין 'ברוב עם הדרת מלך' אינו מדיני המצוה‪,‬‬
‫למצוות‪ ,‬מספק קיום דין ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬משא"כ‬
‫ואינו מעלה בעצם המצוה כי אם מעלה צדדית בלבד‪,‬‬
‫היכא דודאי יתקיים דין ברוב עם לאחמ"כ‪ ,‬יש לומר‬
‫ושמא דין 'זריזין מקדימין למצוות' עדיף מיניה‪,‬‬
‫דשפיר יש להמתין מלקיים המצוה ברוב עם; ב‪ .‬עוד‬
‫ובאמת כבר נתבאר )אות ה'( מדברי כמה אחרונים‪ ,‬דכל‬
‫יש לדחות‪ ,‬דשאני התם שאף אם מקיימים מצוה זו‬
‫היכא שאין ההידור בגוף המצוה‪ ,‬אין להשהות המצוה‬
‫בתפילת שחרית‪ ,‬הרי שיש בזה 'רוב עם'‪ ,‬אלא שעכ"פ‬
‫כלל‪ ,‬ו'זריזין מקדימין למצוות' עדיף‪ ,‬ולפ"ז הרי‬
‫אם ימתינו לתפילת מוסף יתאספו עוד בנ"א ויתקיים‬
‫שעדיף טפי להזדרז בקיום המצוה ממה שישהה‬
‫טפי דינא ד'ברוב עם'‪ ,‬וכל כהא"ג שפיר יש לומר‬
‫המצוה ויקיימנה לאחמ"כ ברוב עם‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫דזריזין מקדימין למצוות עדיף‪ ,‬דהא בלא"ה מקיימים‬
‫בזה אף דינא ד'ברוב עם'‪ ,‬אבל היכא שאם יזדרז‬ ‫ורבים כתבו להוכיח לזה מהא דתנן בר"ה )לב‪,(:‬‬
‫ויקדים קיום המצוה הרי שיהא צריך לקיימה ביחידות‬ ‫העובר לפני התיבה ביו"ט של ראש השנה‪,‬‬
‫ובלא 'רוב עם' כלל‪ ,‬יש לומר דדינא ד'ברוב עם' עדיף‬ ‫השני מתקיע‪ ,‬ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל‪,‬‬
‫מדינא ד'זריזין מקדימין למצוות'‪ ,‬ויש לו להשהות‬ ‫ופריך בגמ'‪ ,‬מאי שנא שני מתקיע משום ברוב עם‬
‫המצוה כדי לקיימה לאחמ"כ ברוב עם; וכן כתב‬ ‫הדרת מלך‪ ,‬הלל נמי נימא בשני משום ברוב עם הדרת‬
‫בשו"ת שאילת יעקב )להג"ר יעקב פראגר‪ ,‬חתנו של מהר"ם‬ ‫מלך‪ ,‬אלא מאי שנא הלל דבראשון משום דזריזין‬
‫תקצא‬ ‫‪ /‬סימן יב‬ ‫מים רבים‬

‫מאידך‪ ,‬עי' שו"ת יד אליהו )לובלין‪ ,‬סימן מב( שכתב‬ ‫שיק‪ ,‬ח"א סימן קא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולענ"ד משם מוכח רק דזריזות‬
‫לדון בזה"ל‪ ,‬אחד שהולך בהשכמה להתפלל‬ ‫לעשות בציבור קטן נגד ציבור גדול עדיף‪ ,‬אבל‬
‫במנין עשרה‪ ,‬ובאותו המנין מתפללים גם תפילת‬ ‫לעשות בזריזות ביחידות אינו עדיף מ'ברוב עם'‪,‬‬
‫המוספין תיכף אחר תפילת שחרית‪ ,‬אך נסתפק איזה‬ ‫עכ"ל‪ ,‬והובאו דבריו בשו"ת מחזה אברהם )או"ח סימן‬
‫טוב יותר‪ ,‬אם להתפלל גם מוסף באותו המנין כשהוא‬ ‫]ובאמת כן כתב באשל אברהם‬ ‫מד ד"ה ודע(‪.‬‬
‫שם עמהם‪ ,‬או עדיף טפי להתפלל מוסף עם הציבור‬ ‫בוטשאטש )תכו‪,‬ב( לנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫]‪-‬לאחמ"כ[ ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והכריע‬ ‫ועכ"פ כל שיש מנין אין להמתין עוד שיתווספו עוד‬
‫דעדיף טפי להשהות המצוה ולהתפלל תפילת מוסף‬ ‫אנשים‪ ,‬כל שיש חשש רחוק ע"י המתינות‪ ,‬כי אכל בי‬
‫לאחמ"כ משום 'ברוב עם'‪ ,‬ואף המשנה ברורה )צ‪,‬כח(‬ ‫עשרה שכינתא שריא‪ ,‬והוא בגדר רוב עם והדרת מלך‪,‬‬
‫העתיק דבריו בזה‪ ,‬יעו"ש‪] .‬ובהשמטות לשו"ת יד‬ ‫ולהזדרז למצוה בכהא"ג הוא על צד היותר טוב‪,‬‬
‫אליהו )שם( הביא שהקשו על דבריו מסוגי' דר"ה‬ ‫עכ"ל[‪.‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬דמבו' ד'זריזין מקדימין למצוות' עדיף טפי‬
‫מ'ברוב עם'‪ ,‬יעו"ש מש"כ ליישב בזה[‪.‬‬ ‫ועוד יש שכתבו להוכיח לאידך גיסא‪ ,‬דעדיף טפי‬
‫להשהות המצוה כדי לקיימה לאחמ"כ ברוב‬
‫ועי' נמי מקור חיים לחוו"י )סימן תכו( לנידו"ד גבי‬ ‫עם‪ ,‬מהא דתנן )ביכורים פ"ב מ"ג( גבי הבאת ביכורים‪,‬‬
‫ברכת הלבנה‪ ,‬דהיכא שאין לחוש שמא יתבטל‬ ‫כל העיירות שבמעמד מתכנסות כו'‪ ,‬והיינו שהיו‬
‫מקיום המצוה‪ ,‬שפיר יש לו להמתין כדי לברך ברכת‬ ‫עולים לירושלים ומביאים ביכורים יחד‪ ,‬ופירשו‬
‫הלבנה ברוב עם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אין לאחר קידוש לבנה כדי‬ ‫הרמב"ם )ביכורים שם( והרע"ב )ביכורים שם( ושא"מ‪,‬‬
‫לקדשה בעשרה‪ ,‬דלא מצינו קפידא‪ ,‬מכש"כ במקום‬ ‫דהיי"ט משום 'ברוב עם הדרת מלך'‪ ,‬והרי שאע"פ‬
‫שאין אומרים קדיש אחריה‪ ,‬ומכ"מ ביש שהות ב' או‬ ‫שיש מהם שבודאי היו יכולים להזדרז טפי בקיום‬
‫ג' לילות ודאי כי מאחרין‪ ,‬כי גדולה מעלת 'ברוב עם'‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬מכ"מ עדיף טפי להשהות המצוה כדי לקיימה‬
‫עכ"ל‪ .‬וכן כתב בביאור הלכה )תכו‪,‬ב ד"ה אלא( בזה"ל‪,‬‬ ‫לאחמ"כ 'ברוב עם הדרת מלך'‪.‬‬
‫אם יודע שיזדמן לו לברך בעשרה לאחר איזה ימים‪,‬‬
‫עד ליל עשירי צריך להמתין ויותר לא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והסכמת הרבה פוסקים‪ ,‬דכל כהא"ג עדיף טפי‬
‫שיקיים המצוה מיד‪ ,‬ממה שישהה המצוה‬
‫)תענית‬‫ובאמת מצינו מקור לדבריהם בדברי הריטב"א‬ ‫כדי לקיימה לאחמ"כ ברוב עם‪ ,‬וכן כתב בחיי אדם‬
‫ו‪ :‬סוד"ה וריו"ח(‪ ,‬דעכ"פ גבי ברכות השבח יש‬ ‫)ח"א כלל סח ס"ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬זריזין מקדימין למצוה כו'‪,‬‬
‫להמתין כדי לברך הברכה ברוב עם‪] ,‬וצ"ע אם יש‬ ‫ואפילו אם ימתין אזי יעשה ברוב עם‪ ,‬מכ"מ מוטב‬
‫להוכיח מדבריו אף לדברי היד אליהו הנ"ל גבי‬ ‫להיות מן הזריזין ומקדימין‪ ,‬כדאיתא בראש השנה‬
‫תפילת מוסף[; וז"ל‪ ,‬שברכת השבח אפשר להשהותה‬ ‫כו'‪ ,‬עכ"ל; וכן כתבו בשו"ת רבי יהודה מילר )סימן‬
‫בו ביום כדי לאומרה בציבור‪ ,‬וכמו שנהגו במקצת‬ ‫קלד(‪ ,‬תורת משה להחת"ס )דרוש לפורים קטן(‪ ,‬ברכי יוסף‬
‫מקומות בברכת אשר יצר את האדם‪ ,‬שאומר אותה‬ ‫)סימן א' סק"ז(‪] ,‬ועוד לו במחזיק ברכה )רכט‪,‬ז([‪ ,‬שערי‬
‫בציבור בשחרית כדי לסדרה עם שאר ברכות הציבור‪,‬‬ ‫תשובה )רכט‪,‬ג(‪ ,‬קיצור שו"ע )סימן ס' ס"ז(‪ ,‬ארצות‬
‫עכ"ל‪.‬‬ ‫החיים להמלבי"ם )סימן כה המאיר לארץ סקי"ג(‪ ,‬חסד‬
‫ועוד מצינו דעה נוספת בזה‪ ,‬והיא דעת הגר"ש הכהן‬ ‫לאלפים )תכו‪,‬ג(‪] ,‬וכתב כן להדי' לנידו"ד‪ ,‬וז"ל‪ ,‬יחיד‬
‫מוינלא )בתשובתו שנדפסה בשו"ת מקור חיים להגר"ח‬
‫מברך‪ ,‬ואינו צריך להמתין עד לילה אחרת כדי לברך‬
‫סאגאלוויץ‪ ,‬סימן ג'(‪ ,‬שדין 'זריזין מקדימין למצוות' ודין‬ ‫בעשרה‪ ,‬ומצוה הבאה לידו אל יחמיצנה‪ ,‬וכשמברך‬
‫'ברוב עם הדרת מלך' שקולים הם‪ ,‬ומה שירצה יעשה‬ ‫ביחיד כו'‪ ,‬עכ"ל[‪ ,‬שו"ת זבחי צדק )סימן לו(‪] ,‬וכתב כן‬
‫ותבוא עליו הברכה‪.‬‬ ‫אף לנידו"ד‪ ,‬שאם רואה הלבנה יש לו לברך עליה‬
‫מיד‪ ,‬ולא ימתין עד שיבואו עשרה כדי לברך עליה‪,‬‬
‫והנה לדברי רוה"פ הנ"ל דדין 'זריזין מקדימין‬ ‫משום שדין 'זריזין מקדימין למצוות' קודם לדין‬
‫למצוות' עדיף מדין 'ברוב עם'‪ ,‬הרי שאף‬ ‫'ברוב עם'[‪ ,‬ועו"פ‪.‬‬
‫סימן יב ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקצב‬

‫בהם גדולה וחשובה טפי‪ ,‬ולצאת להתפלל בעשרה‬ ‫בנידו"ד גבי ברכת הלבנה‪ ,‬כל היכא שיש בידו‬
‫באחד מימים אלו‪ ,‬וכתב הרדב"ז‪ ,‬ד'המצוה הראשונה‬ ‫להקדים ולברך ברכת הלבנה אפילו ביחידות‪ ,‬הר"ז‬
‫שתבוא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית‬ ‫עדיף טפי ממה שישהה המצוה ויברך לאחמ"כ‬
‫האסורים‪ ,‬קודמת‪ ,‬ואין משגיחין אם המצוה שפגעה‬ ‫בציבור וברוב עם; ולפ"ז היה נראה לכאו'‪ ,‬דאף היכא‬
‫בו תחילה היא קלה או חמורה‪ ,‬שאי אתה יודע מתן‬ ‫שיצא לחוץ כדי לברך ברכת הלבנה‪ ,‬ועדיין לא‬
‫שכרן של מצוות'‪ ,‬עכ"ל; אך בשו"ת חכם צבי )סימן‬ ‫נתאספו הציבור כדי לברך‪ ,‬הרי שיש לו לברך מיד‪,‬‬
‫קו( הכריע דלא כדברי הרדב"ז‪ ,‬וסבירא ליה דיש לו‬ ‫ואין לו להמתין שיתאספו הציבור כדי לברך ברוב‬
‫להמתין כדי לקיים המצוה החשובה יותר אע"פ שלא‬ ‫עם‪ ,‬ובאמת כן כתב בקיצור שו"ע )סימן ס' ס"ז( לענין‬
‫תבוא לידו אלא לאחר זמן‪] ,‬ואכמ"ל עוד בזה[‪.‬‬ ‫ברכת החמה‪ ,‬שאם רואה החמה בתקופתה‪ ,‬יש לו‬
‫לברך עליה מיד משום ד'זריזין מקדימין למצוות' ואין‬
‫ויש מן האחרונים שכתבו‪ ,‬דבודאי לא סבירא ליה‬
‫לו להמתין שתאספו הציבור כדי לברך עליה‪ ,‬עכ"ד‪,‬‬
‫להרדב"ז כדעת תרוה"ד וסייעתו הנ"ל‪ ,‬שיש‬
‫והתם נמי בודאי אינו שהיה מרובה כלל‪ ,‬שהרי זמן‬
‫להשהות המצוה כדי לקיימה לאחמ"כ בהידור טפי‪,‬‬
‫ברכה זו אינו אלא כמה שעות בלבד‪.‬‬
‫שהרי הורה הרדב"ז שיש לו לקיים המצוה הראשונה‬
‫הבאה לידו‪ ,‬ולא להמתין לקיים המצוה החשובה טפי‬
‫אכן אפשר דיש לומר‪ ,‬דכל היכא שאינו אלא זמן‬
‫שתבוא לידו לאחמ"כ‪] ,‬וכן כתב בשו"ת עבודת‬
‫מועט ממש‪ ,‬וכגון באופן הנ"ל שעדיין לא‬
‫הגרשוני )סימן לב ד"ה תשובה(‪ ,‬שמדברי הרדב"ז מוכח‬
‫נתאספו כל הציבור בחוץ כדי לברך ברכת הלבנה‪,‬‬
‫דלא סבירא ליה כהתרוה"ד‪ ,‬וכעי"ז מבו' בשו"ת חתם‬
‫כו"ע מודו שיש לו להמתין כדי לקיים המצוה בציבור‬
‫סופר בכמה מקומות )או"ח סימן קמה ד"ה אלא יש‪ ,‬ושם‬
‫וברוב עם הדרת מלך‪] ,‬ואפשר שבזה יש לדחות‬
‫סו"ס קסב‪ ,‬ושם סימן רח ד"ה ומ"ש דפורים(‪ ,‬דטעמי'‬
‫הראיה מדברי הריטב"א‪ ,‬דהתם נמי לא מיירי אלא‬
‫דהרדב"ז משום ש'זריזין מקדימין למצוות' עדיף ממה‬
‫בזמן מועט ממש‪ ,‬שאינו מברך ברכת אשר יצר בביתו‬
‫שישהה המצוה ויקיימנה לאחמ"כ בהידור טפי[‪.‬‬
‫לאחר שקם ממיטתו‪ ,‬אלא לאחר שעה מועטת בציבור‬
‫אכן האמת יורה דרכו שדברי הרדב"ז והחכ"צ אינם‬ ‫בביהכנ"ס‪ ,‬ודו"ק[‪ .‬וצ"ע למעשה בכל זה‪.‬‬
‫ענין כלל לנידו"ד‪ ,‬דשאני התם דמיירי בשתי‬
‫מצוות‪ ,‬ולזה כתב הרדב"ז דאין להעדיף המצוה‬
‫שנראית בעינינו חשובה טפי‪ ,‬משום שאין אתה יודע‬
‫בפלוגתת הרדב"ז והחכ"צ לענין מי שיכול‬
‫מתן שכרן של מצוות‪] ,‬וכמבואר להדי' בדברי הרדב"ז‬ ‫לקיים אחת משתי מצוות‬
‫הנ"ל[‪ ,‬אבל במצוה אחת לעולם יש לומר‪ ,‬דאף‬ ‫ט‪ .‬עוד רגע אדברה‪ ,‬דהנה נחלקו גדולי הפוסקים‬
‫הרדב"ז מודה לדעת התרוה"ד ושא"פ דלעיל‪ ,‬דשפיר‬ ‫לענין מי שיש בידו לקיים אחת משתי מצוות‪,‬‬
‫דמי להשהות המצוה כדי לקיימה לאחמ"כ בהידור‬ ‫ויכול לקיים מצוה אחת בשעה זו‪ ,‬אך יכול להמתין‬
‫טפי‪] ,‬למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה[‪] .‬ועוד היה‬ ‫ולקיים לאחמ"כ מצוה אחרת שהיא גדולה וחשובה‬
‫מקום להוסיף סברא נוספת בדברי הרדב"ז גבי שתי‬ ‫הימנה; אשר בשו"ת הרדב"ז )ח"ג סימן יג‪ ,‬ובמנין הכללי‬
‫מצוות‪ ,‬דכיון שיכול עתה לקיים מצוה זו‪ ,‬שוב אינו‬ ‫סימן אלף פז( נשאל בזה לענין מי שהיה חבוש בבית‬
‫'אנוס' שפטור מקיום המצוה‪ ,‬ויש לו לקיים המצוה‬ ‫האסורים‪ ,‬ונתנו לו רשות לצאת ממאסרו להתפלל‬
‫שבאה לידו ראשונה‪ ,‬ולא להמתין לקיים המצוה‬ ‫תפילה אחת בציבור באיזה יום שיחפוץ‪ ,‬האם יש לו‬
‫החשובה טפי שתבוא לידו לאחר זמן‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬אך‬ ‫להתפלל מיד באותו היום בעשרה‪ ,‬או שמא יש לו‬
‫עכ"פ בדברי הרדב"ז מבו' הטעם הנ"ל‪ ,‬וכמשנ"ת[‪.‬‬ ‫להמתין ליום הכיפורים או לפורים וכיו"ב שהתפילה‬
‫תקצג‬ ‫‪ /‬סימן יג‬ ‫מים רבים‬

‫סימן יג ‪ -‬באלו ברכות נקטינן דלכתחילה אחד מוציא את כולם‬

‫משום 'ברוב עם'‬
‫סתירת דברי המחבר בדינים אלו ‪ /‬חילוק האם יש שייכות וצירוף במעשה המצוה או‬
‫ההנאה בין כל המברכים ‪ /‬חילוק בין ברכות השבח לברכות המצוות והנהנין ‪ /‬עוד‬
‫בחילוק הנ"ל‪ ,‬וחילוק בין ברכות של חובה לברכות של רשות ‪ /‬חילוק האם מעשה‬
‫המצוה צריך כוונה מרובה ‪ /‬חילוק האם בלא שיצאו יד"ח בברכת אחד מהם‪ ,‬ישמעו‬
‫ג"כ כל אחד מהם את ברכת חבריו ‪ /‬חילוק האם מצוה זו דרכה להיעשות בציבור‬
‫וברוב עם ‪ /‬חילוק בין ברכה על מעשה מצוה‪ ,‬ובין ברכה שהיא היא עיקר המצוה ‪/‬‬
‫דברי הפוסקים שלא נהגו שאחד יברך להוציא את כולם יד"ח‪ ,‬לפי שאין הציבור מכוון‬
‫כראוי ‪ /‬דברי הפוסקים שלא נהגו שאחד יברך להוציא את כולם יד"ח‪ ,‬לפי שאין‬
‫הציבור נזהר שלא להפסיק בין הברכה לאכילה או לקיום המצוה‬

‫לשני כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו דעדיף טפי שאחד יברך ויוציא‬ ‫סתירת דברי המחבר בדינים אלו‬
‫את חבירו ידי חובתו‪ ,‬ויש בזה משום 'ברוב עם הדרת‬
‫א‪ .‬גמ' ברכות )נג‪ ,(.‬היו יושבין בביהמ"ד והביאו אור‬
‫מלך'; וכן כתב המחבר )אהע"ז סב‪,‬ג( לענין שבע ברכות‬
‫לפניהם ]‪-‬לברך ברכת בורא מאורי האש‬
‫של נישואין‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אם יש שני חתנים יחד‪ ,‬מברכים‬
‫במוצ"ש[‪ ,‬בית שמאי אומרים כאו"א מברך לעצמו‪,‬‬
‫ברכת חתנים אחת לשניהם‪ ,‬עכ"ל; ועוד מצינו בדברי‬
‫ובית הלל אומרים אחד מברך לכולם‪ ,‬משום שנאמר‬
‫המחבר )או"ח קסז‪,‬יא( לענין ברכת המוציא‪ ,‬וז"ל‪ ,‬אם‬
‫)משלי יד‪,‬כח( ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ועוד מצינו‬
‫היו שנים או רבים‪ ,‬אחד מברך לכולם‪ ,‬ודווקא הסיבו‬
‫בתוספתא )ברכות פ"ו הט"ז(‪ ,‬עשרה שהיו עושים עשר‬
‫שהוא דרך קבע‪ ,‬או בעה"ב עם בני ביתו דהוי כהסיבו‪,‬‬
‫מצוות כאו"א מברך לעצמו‪ ,‬היו עושים כולם מצוה‬
‫אבל אם היו יושבים בלא הסיבה‪ ,‬כיון שאינם נקבעים‬
‫אחת‪ ,‬אחד מברך לכולם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫יחד‪ ,‬כל אחד מברך לעצמו כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי דכל היכא‬
‫שקבעו סעודתם יחד‪ ,‬עדיף טפי שאחד יברך ויוציא‬ ‫אך בדברי המחבר מצינו כמה וכמה סתירות בדי"ז‪,‬‬
‫את שאר המסובים ידי חובתם‪ ,‬ויש בזה משום ברוב‬ ‫אשר בכמה מקומות כתב המחבר ע"פ דברי הגמ'‬
‫עם הדרת מלך‪.‬‬ ‫והתוספתא הנ"ל‪ ,‬דעדיף טפי שאחד יברך ויוציא את‬
‫ומאידך גיסא כתב המחבר בהל' ציצית )או"ח ח‪,‬ה(‬ ‫כל הציבור ידי חובת הברכה‪ ,‬ויש בזה משום 'ברוב‬
‫בזה"ל‪ ,‬מברך להתעטף בציצית‪ ,‬אם שנים‬ ‫עם הדרת מלך'‪ ,‬ובכמה מקומות כתב המחבר בסתמא‪,‬‬
‫או שלשה מתעטפים בטלית כאחת ]פי' בפעם אחת[‬ ‫שאם רצו מברך אחד מהם להוציא את כל הציבור ידי‬
‫כולם מברכים‪ ,‬ואם רצו‪ ,‬אחד מברך והאחרים עונים‬ ‫חובתם‪ ,‬ואם רצו יברך כאו"א בעצמו‪ ,‬ומשמע שאין‬
‫אמן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומדבריו משמע שאין מעלה והידור בדבר‬ ‫בזה מעלה והידור מצוה שאחד יברך לכולם משום‬
‫שיברך אחד מהם ויוציא את חבריו ידי חובת הברכה‪,‬‬ ‫ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬מפשטות לשונו נראה היפך הדברים‪ ,‬דעדיף‬ ‫דהנה בהל' הבדלה )רצח‪,‬יד( הביא המחבר דינא דגמ'‬
‫טפי שכל אחד יברך הברכה בעצמו‪] ,‬אלא שאם רצו‬ ‫הנ"ל‪ ,‬וז"ל‪ ,‬היו יושבים בביהמ"ד והביאו להם‬
‫יכולים לצאת בברכת של אחד מהם‪ ,‬ומדין שומע‬ ‫אור‪ ,‬אחד מברך לכולם‪ ,‬עכ"ל; וכן לענין מילת שתי‬
‫כעונה‪ ,‬אך עכ"פ אין בזה קיום דין 'ברוב עם הדרת‬ ‫תינוקות כתב המחבר )יו"ד רסה‪,‬ה( בזה"ל‪ ,‬מי שיש לו‬
‫מלך'[; ובאמת עי' ביאור הגר"א )שם סקי"ב( שכתב‬ ‫שני תינוקות למול‪ ,‬יברך ברכה אחת לשניהם‪ ,‬ואפילו‬
‫לחלוק על דברי המחבר‪ ,‬וסבירא ליה דעדיף טפי‬ ‫אם שנים מלים‪ ,‬הראשון יברך על המילה ועולה גם‬
‫סימן יג ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקצד‬

‫המוטלת על כל אחד ואחד מהם הרי היא על אותו‬ ‫שאחד יברך על עטיפת הטלית ויוציא את חבריו‬
‫הענין ממש‪ ,‬וכגון לענין ברכת בורא מאורי האש‬ ‫בברכתו‪ ,‬וז"ל‪ ,‬משמע מדבריו דיותר נכון שיהא כ"א‬
‫במוצ"ש‪ ,‬שחובת כולם היא לברך ברכה זו על האור‪,‬‬ ‫מברך לעצמו‪ ,‬וליתא‪ ,‬דדווקא אחד מברך לכולם‬
‫וכן בברכת המצוות במצוות שקיומן ע"י כל הציבור‬ ‫לכתחילה‪ ,‬כמ"ש בפ"ח דברכות )נג‪] (.‬גבי ברכת בורא‬
‫יחד‪] ,‬וכגון קריאת המגילה שכולם שומעים מפי‬ ‫מאורי האש[‪ ,‬וכן לשון התוספתא )ברכות שם( כו'‪,‬‬
‫הקורא‪ ,‬ותקיעת שופר שכולם שומעים התקיעות מפי‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וכן כתב המשנה ברורה )שם סקי"ג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬מלשון‬
‫התוקע[‪ ,‬משא"כ בברכת הנהנין באופן שלא קבעו‬ ‫זה ]‪-‬שכתב המחבר[ משמע דיותר טוב שכולם יברכו‪,‬‬
‫סעודתם יחד‪ ,‬או בברכת המצוות שכל אחד ואחד‬ ‫ובאמת אדרבה לכתחילה יותר טוב שאחד יברך ויוציא‬
‫מברך על מעשה דידיה‪ ,‬אין מעלה והידור בדבר כלל‬ ‫את האחרים משום ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬אך לא נהגו‬
‫שיברך אחד מהם להוציא את חבריו ידי חובתם‪,‬‬ ‫עכשיו כן‪ ,‬ואפשר משום שאין הכל בקיאים להתכוון‬
‫]ואדרבה עדיף טפי שכל אחד ואחד יברך בעצמו‪,‬‬ ‫לצאת ולהוציא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן לענין שחיטה כתב‬
‫אלא שעכ"פ אם רצו יכולים לצאת ידי חובתם‬ ‫המחבר )יו"ד יט‪,‬ג( בזה"ל‪ ,‬שנים שוחטים שני בעלי‬
‫בברכתו של אחד מהם מדין שומע כעונה[‪.‬‬ ‫חיים‪ ,‬יכול לברך האחד להוציא חבירו‪ ,‬והוא שיתכוין‬
‫וכן כתב בשועה"ר )ריג‪,‬ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כל מקום שאחד פוטר‬ ‫לצאת‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומשמע שאין בזה מעלה והידור מצוה‪,‬‬
‫את חבירו בברכת הנהנין מפני קביעותם יחד‪ ,‬או‬ ‫אלא שעכ"פ אם רצו שפיר יכולים לעשות כן‪.‬‬
‫מפני שנהנים ביחד‪ ,‬מצוה שאחד יברך לכולם‪ ,‬ולא כל‬ ‫וכבר תמהו גדולי הפוסקים על סתירת דברי המחבר‪,‬‬
‫אחד לעצמו‪ ,‬שנאמר ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬אבל‬ ‫וכמשנ"ת מדברי הגר"א בהל' ציצית הנ"ל‪,‬‬
‫בברכת המצוות‪ ,‬אם כל אחד עושה מצוה בפני עצמו‪,‬‬ ‫וע"ע פרי מגדים )סימן ח' אשל אברהם סוף סק"ח( שהקשה‬
‫אף שכולן מצוה אחת‪ ,‬כגון שכל אחד מתעטף בציצית‬ ‫נמי בזה"ל‪ ,‬ואיני יודע כעת ההבדל בין שם ]‪-‬לענין‬
‫או לובש תפילין‪ ,‬הרשות בידם אם רצו אחד מברך‬ ‫ברכת בורא מאורי האש[ לכאן ]‪-‬לענין שנים‬
‫לכולם כדי לקיים ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ואם רצו כל‬ ‫המתעטפים בטלית[‪ ,‬דאמאי כאן יש רשות לברך כל‬
‫אחד מברך לעצמו כו'; אבל כשקבעו עצמם סתם‬ ‫אחד לעצמו‪ ,‬ולא דאחד יברך לכולם משום ברוב עם‪,‬‬
‫נעשו כגוף אחד כו'‪ ,‬וכיון שאין מעלה בריבוי‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וכן בהגהות רעק"א )סימן ח' ס"ה( נתקשה ג"כ‬
‫הברכות‪ ,‬צריך שיברך אחד לקיים ברוב עם‪ ,‬וכן‬ ‫בסתירת דברי המחבר בזה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫כשכולם נהנים ביחד די בברכה אחת לכולם אע"פ‬
‫שלא נקבעו יחד כו'‪ ,‬וה"ה בברכות המצוות כשכולם‬ ‫ובדברי האחרונים מצינו כמה וכמה דרכים בישוב‬
‫מקיימים המצוה ביחד‪ ,‬כגון שמיעת קול שופר או‬ ‫סתירות דברי המחבר‪ ,‬ויש מהם שכתבו כן‬
‫מגילה‪ ,‬מצוה שאחד מברך לכולם‪ ,‬בין התוקע או‬ ‫בישוב דבריו‪ ,‬ויש מהם שכתבו כן בסתמא אך ע"פ‬
‫הקורא בין אחד מן השומעים‪ ,‬וכן אם יושבים בסוכה‬ ‫דבריהם יש ליישב דברי המחבר‪ ,‬ונסדר בס"ד הכללים‬
‫אחת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שביארו הפוסקים‪ ,‬באלו ברכות ובאלו אופנים נקטינן‬
‫דעדיף טפי שאחד יברך ויוציא את השאר ידי חובתם‬
‫וכן כתב בס' ארצות החיים להמלבי"ם‬
‫)סימן ח' ארץ‬
‫משום ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ובאלו ברכות ובאלו‬
‫יהודה סק"ה(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם רצו אחד מברך ]‪-‬כ"כ‬
‫אופנים נקטינן שאין בזה מעלה והידור כלל‪,‬‬
‫המחבר גבי ציצית[‪ ,‬משמע שנותן הברירה בידם‪ ,‬דאם‬
‫וכדלהלן‪.‬‬
‫ירצו יברכו כולם כאחד‪ ,‬ובסימן ריג הביא הב"י‬
‫תוספתא עשרה שעושים מצוה אחת מצוה שאחד‬
‫יברך לכולם משום דברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ויש לחלק‪,‬‬
‫חילוק האם יש שייכות וצירוף במעשה‬
‫דזה דווקא בשכולם עושים דבר אחד‪ ,‬כמו לענין‬ ‫המצוה או ההנאה בין כל המברכים‬
‫הבדלה שכולם מברכים מאורי האש על הנאה אחת‪,‬‬ ‫ב‪ .‬רבים כתבו ליישב סתירת הדברים‪ ,‬דסבירא ליה‬
‫וכן בשמיעת קול שופר כולם יוצאים בקול אחד‪ ,‬וכן‬ ‫להמחבר דכל עיקר די"ז דעדיף טפי שיברך אחד‬
‫בסימן ריג שקובעים עצמם יחד לסעודה‪ ,‬ההנאה‬ ‫מהם ויוציא את כל הציבור ידי חובתם משום ברוב‬
‫מצטרפת ע"י הקביעות‪ ,‬ולזה מצוה שכולם יברכו‬ ‫עם הדרת מלך‪ ,‬לא נאמר אלא היכא שחובת הברכה‬
‫תקצה‬ ‫‪ /‬סימן יג‬ ‫מים רבים‬

‫לבאר בזה עיקר טעמא דמילתא שמצות מילה מוטלת‬ ‫כאחת משום ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬משא"כ בציצית‬
‫על הבי"ד יותר משאר מצוות‪ ,‬והיי"ט לפי שהוא קיום‬ ‫שכל אחד מתעטף בטלית מיוחד‪ ,‬וכל אחד מברך על‬
‫דין מיוחד בתורת מצות מילה שלא יהא ערל בישראל‬ ‫טלית שלו‪ ,‬וכן בשחיטה כל אחד שוחט בהמה אחרת‪,‬‬
‫ולא בעבדיהם‪ ,‬ולפיכך מוטלת חובה זו במיוחד אף על‬ ‫ואין כאן דבר המייחד אותם שיהיה מצוה להצטרף‬
‫הבי"ד; ומעתה נראה עוד‪ ,‬דהיכא שיש לו שני‬ ‫יחד משום ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬וכן בספירת העומר‬
‫תינוקות ומל את שניהם‪ ,‬הרי אף שיש בזה קיום מצות‬ ‫וברכת כהנים כל אחד מברך ברכה מיוחדת לעצמו‪,‬‬
‫מילה וחובתה על כל אחד מהם בפנ"ע‪ ,‬מכ"מ יש בזה‬ ‫על הספירה שסופר הוא‪ ,‬ועל נשיאת כפים שכל אחד‬
‫גם קיום דין משותף במילת שניהם שלא יהא ערל‬ ‫עושה מצוה בפנ"ע כו'‪ ,‬ועי' באבן העזר )סב‪,‬ג(‪ ,‬דאם‬
‫בישראל; וא"כ שוב יש בזה דין צירוף מצוה במילת‬ ‫שני חתנים בבית אחד‪ ,‬מברכים ברכה אחת על‬
‫שניהם‪ ,‬ואין להחשיבם כשתי מצוות חלוקות‪ ,‬שהרי‬ ‫שניהם‪ ,‬ויש לחלק ג"כ‪ ,‬דשם אין החתן מברך‪ ,‬רק‬
‫עכ"פ מתקיימת בזה מצות מילת כל זכריו מלבד מצות‬ ‫אחר מברך‪ ,‬ולזה חיוב שיברך אחד על שניהם‪ ,‬כשני‬
‫מילת כל אחד ואחד‪ ,‬ושפיר שייך בזה דין ברוב עם‬ ‫חבורות שאוכלים בבית אחד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הדרת מלך‪ ,‬שיברך אחד מהם ויוציא את חבירו ידי‬
‫חובת הברכה‪ ,‬ודו"ק‪ .‬וע"ע בד קודש )שם( מה שהאריך‬ ‫והנה לפ"ז מיושבים דברי המחבר הנ"ל לענין ברכת‬
‫בזה לענין מצות אכילת קדשים‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫בורא מאורי האש‪ ,‬ולענין ברכת המוציא ]באופן‬
‫שקבעו סעודתם יחד[‪ ,‬ולענין שבע ברכות של‬
‫ולדרך זו יש לבאר כן אף בדברי התוספתא הנ"ל‪,‬‬ ‫נישואין‪ ,‬שהרי כולם מברכים על אותו הענין‪ ,‬ועדיף‬
‫דמ"ש דעשרה שעשו מצוה אחת אחד מברך‬ ‫טפי שאחד יברך להוציא את חבריו ידי חובתם משום‬
‫לכולם‪ ,‬היינו דווקא היכא שמצוה אחת היא‪ ,‬וכגון‬ ‫ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬וכן מיושבים דברי המחבר הנ"ל‬
‫מש"כ הרא"ש )פסחים פ"א סימן י'( גבי בדיקת חמץ‪,‬‬ ‫לענין שחיטה‪ ,‬דכיון שכ"א מברך על מעשה השחיטה‬
‫וז"ל‪ ,‬ואם בעה"ב אינו יכול לטרוח לבדוק בכל‬ ‫דידי'‪ ,‬הרי שאין שייך בזה דין ברוב עם הדרת מלך‪,‬‬
‫המקומות שבבית‪ ,‬יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה‬ ‫ואין מעלה והידור בדבר שיברך אחד מהם להוציא‬
‫שהוא מברך לבדוק‪ ,‬ויתפזרו לבדוק איש איש למקומו‬ ‫את חבירו ידי חובתו; אכן עדיין יש לעיין בדברי‬
‫על סמך הברכה שיברך בעה"ב‪ ,‬כדתניא בתוספתא‬ ‫המחבר הנ"ל גבי מילת שני תינוקות‪ ,‬מאי טעמא כתב‬
‫דברכות )פ"ו הט"ו( עשרה שעושין מצוה אחת אחד‬ ‫בזה דעדיף טפי שאחד יברך ויוציא את חבירו ידי‬
‫מברך לכולם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והיינו דווקא כגון היכא שכמה‬ ‫חובת הברכה‪ ,‬והלא כל אחד עושה המצוה בפנ"ע‪,‬‬
‫בני אדם בודקים את החמץ בבית אחד‪] ,‬או בכמה‬ ‫ומה שייכות יש בזה בין מצות מילה שעושה המברך‬
‫בתים של בעה"ב אחד‪ ,‬עי' שו"ע )תלב‪,‬ב([‪ ,‬דכיון‬ ‫למצות מילה שעושה חבירו‪] ,‬וכבר עמד בזה בס'‬
‫שמצוה אחת היא לבדוק את החמץ בבית זה‪ ,‬שפיר‬ ‫ארצות החיים )שם(‪ ,‬יעו"ש; ואפשר שיש להעמיד דברי‬
‫יש להם לנהוג שהאחד יברך ויוציא את האחרים‬ ‫המחבר‪ ,‬דלא מיירי אלא בשני תינוקות של אדם אחד‪,‬‬
‫בברכתו‪ ,‬משא"כ היכא שכל אחד ואחד מקיים מצוה‬ ‫ושני המוהלים הרי הם שלוחי אותו האב‪ ,‬וצ"ע[‪.‬‬
‫לעצמו‪ ,‬וכגון עשרה בני אדם המניחים תפילין‪ ,‬הרי‬
‫שיש כאן עשר מצוות‪ ,‬וא"כ לכתחילה יש לכל אחד‬ ‫ושמעתי ממו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א לבאר‪,‬‬
‫ואחד לברך על מצוותו בעצמו‪] ,‬אלא דעכ"פ אם בירך‬ ‫]וכ"ה בספרו בד קודש )ברכות סימן טו([‪ ,‬ע"פ‬
‫האחד וכיוונו האחרים לצאת בברכתו שפיר יצאו ידי‬ ‫מש"כ הרמב"ם )פ"א מהל' מילה ה"א( בזה"ל‪ ,‬מילה‬
‫חובתם[‪.‬‬ ‫מצות עשה שחייבים עליה כרת כו'‪ ,‬ומצוה על האב‬
‫למול את בנו ועל הרב למול את עבדיו כו'‪ ,‬עבר האב‬
‫ובאמת מצינו בדברי הראשונים שביארו כן בדברי‬ ‫או האדון ולא מל אותם כו'‪ ,‬בי"ד מצווים למול אותו‬
‫התוספתא‪ ,‬דלא מיירי אלא לענין עשרה בני‬ ‫הבן או העבד בזמנו‪ ,‬ולא יניחו ערל בישראל ולא‬
‫אדם שעושים מצוה אחת‪ ,‬והיינו שכאו"א מהם מברך‬ ‫בעבדיהם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וצ"ב מה הוסיף הרמב"ם במש"כ‬
‫על אותו הענין‪ ,‬ומשא"כ היכא שכל אחד מהם מברך‬ ‫'ולא יניחו ערל בישראל'‪ ,‬והרי כבר כתב שבי"ד‬
‫על מעשה מצוה דידיה‪ ,‬וכ"ה בספר הפרדס )שער ט'‬ ‫מצווים למול אותו הבן; והנראה‪ ,‬שכוונת הרמב"ם‬
‫סימן יג ‪ /‬מים רבים‬
‫)ח‪,‬יד( שכתבו‪ ,‬לענין עשרה בני אדם המתעטפים‬
‫בטליתות חדשות‪ ,‬דאע"ג דשפיר יכול אחד מהם‬
‫להוציא את שאר המתטעפים בברכת 'להתעטף‬
‫בציצית'‪ ,‬מכ"מ לענין ברכת שהחיינו ]‪-‬כדין בגד‬
‫חדש[ יש לכל אחד מהם לברך בעצמו‪ ,‬ואינם יכולים‬
‫לצאת זה מזה בברכה זו‪ ,‬וכבר הקשה עליו בשו"ת‬
‫מנחת שלמה )מהדו"ת סימן ס' אות ח'(‪ ,‬דמא"ש מברכת‬
‫שהחיינו על המצוות שהאחד מוציא את הרבים ידי‬
‫חובתם‪] ,‬וכגון בתקיעת שופר ומקרא מגילה וכיו"ב[‪,‬‬
‫וע"ע מש"כ בזה בס' מים רבים הל' ברכת שהחיינו‬
‫)פ"א הערה ז'(; אכן לפמשנ"ת אתי שפיר היטב‪ ,‬שהרי‬
‫לענין ברכת שהחיינו על בגד חדש‪ ,‬בודאי אין שייכות‬
‫כלל בין ברכת האחד לברכת חבירו‪ ,‬ואין דבר‬
‫המצרפם להיות ענין אחד‪ ,‬ולפיכך לא נאמר בזה דין‬
‫'ברוב עם' שיוציא האחד את חבריו בברכה זו‪ ,‬ושאני‬
‫מברכת שהחיינו על קיום המצוות‪ ,‬דכיון שכולם יחד‬
‫מקיימים המצוה‪] ,‬ועכ"פ במצוות אשר יש שייכות‬
‫וצירוף לכל הציבור יחד‪ ,‬וכגון בתקיעת שופר שכל‬
‫הציבור יוצא ידי חובתו בשמיעת התקיעות מאדם‬
‫אחד‪ ,‬וכן במקרא מגילה שכל הציבור יוצא ידי חובתו‬
‫בשמיעת המגילה מאדם אחד וכמשנ"ת לעיל בסמוך[‪,‬‬
‫שפיר יש לומר דינא ד'ברוב עם' שאחד מוציא את‬
‫כולם ידי חובת הברכה‪ ,‬אף לענין ברכת שהחיינו על‬
‫קיום מצוה זו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וע"פ זה נוהג מו"ר הגרב"ד פוברסקי שליט"א‪ ,‬אשר‬
‫בליל הסדר דחשיבי כמסובין‪] ,‬ושפיר נאמר‬
‫בזה דין ברוב עם גבי ברכת המוציא‪ ,‬וכדין 'הסבו‬
‫אחד מברך לכולם'‪ ,‬וכמשנ"ת[‪ ,‬הרי שבברכת המוציא‬
‫כל המסובים יוצאים ידי חובתם בברכת המברך‪ ,‬ומיד‬
‫לאחר ברכת המוציא כל אחד ואחד מקבל פרוסה‬
‫מהמצה שבירך עליה המברך‪ ,‬ולאחמ"כ כל אחד‬
‫ואחד מברך לעצמו ברכת על אכילת מצה‪ ,‬והיינו‬
‫משום שלענין ברכת המוציא שהיא ברכת הנהנין‪,‬‬
‫שפיר חל בזה תורת צירוף מחמת ההסיבה‪ ,‬ולפיכך‬
‫שפיר יש להם לכתחילה לנהוג כן שכל המסובין יצאו‬
‫בברכת בעה"ב‪ ,‬משא"כ לענין מצות אכילת מצה‪,‬‬
‫ליכא בזה תורת צירוף‪ ,‬וכל אחד ואחד מקיים המצוה‬
‫לכשעצמו‪ ,‬ולפיכך בברכה זו לכתחילה יש להם לנהוג‬
‫שכאו"א מברך לעצמו‪ .‬שוב מצאתי שכן כתב בס'‬
‫מנהגי חת"ס )פ"י אות יז‪ ,‬ובנדמ"ח פ"י אות מד(‪ ,‬ויש לבאר‬
‫)סימן‬
‫טעמו כמשנ"ת‪] ,‬וכעי"ז כתב בשו"ת להורות נתן )ח"ו‬
‫תקצו‬
‫שער המעשה‪ ,‬ד"ה והיכא שבירך( בזה"ל‪ ,‬ופירוש תוספתא‬
‫ההיא הכי הוא‪ ,‬עשרה שעשו מצוה אחת‪ ,‬כגון עשרה‬
‫שקורין הלל‪ ,‬או עשרה שעשו מעקה אחד‪ ,‬או עשרה‬
‫שקובעים מזוזה אחת‪ ,‬או כדומה לזה‪ ,‬אחד מברך‬
‫לכולם‪ ,‬ועשרה שעשו עשר מצוות‪ ,‬כגון שמניח כל‬
‫אחד תפילין בראשו‪ ,‬או שמתעטפים בציצית‪ ,‬או‬
‫שמנענעים את הלולב‪ ,‬כל אחד ואחד מברך לעצמו‪,‬‬
‫וכן בכל שאר מצוות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובס' בד קודש )שם( הוסיף לבאר טפי בדברי‬
‫התוספתא‪ ,‬דהנה בתוספתא )שם( איתא בזה"ל‪,‬‬
‫עשרה שהיו עושים עשר מצוות כאו"א מברך לעצמו‪,‬‬
‫היו עושים כולם מצוה אחת אחד מברך לכולם‪ ,‬ע"כ‪,‬‬
‫וצ"ע אמאי הו"א דהיכא דכל אחד מהם מקיים מצוה‬
‫אחרת שפיר יצאו כולם בברכת האחד‪ ,‬והרי על כל‬
‫מצוה ומצוה תקנו חכמים ברכה בפנ"ע; ובפשטות‬
‫היה נראה ליישב‪ ,‬דסבירא ליה להאי מאן דאמר‬
‫בתוספתא‪ ,‬כמאן דאמר בסוכה )מו‪ ,(.‬דהיכא שמקיים‬
‫כמה וכמה מצוות בפעם אחת‪ ,‬יש לו לברך על כולם‬
‫ברכה אחת‪ ,‬והיינו ברכת אשר קדשנו במצוותיו וצונו‬
‫על המצוות‪] ,‬יעו"ש בגמ'‪ ,‬ת"ר היו לפניו מצוות‬
‫הרבה‪ ,‬אומר ברוך אשר קדשנו במצוותיו וצונו על‬
‫המצוות‪ ,‬ר' יהודה אומר‪ ,‬מברך על אחת ואחת בפני‬
‫עצמה‪ ,‬ע"כ[‪ ,‬ומבו' דאעפ"כ אמרי' בתוספתא דיש‬
‫לכל אחד ואחד מהם לברך בפנ"ע‪] ,‬אע"פ שיכולים‬
‫לצאת בברכת האחד שיברך אקב"ו על המצוות ואיכא‬
‫בזה משום ברוב עם הדרת מלך[‪ ,‬והיי"ט דכיון שכל‬
‫אחד ואחד מהם מקיים מצוה אחרת ליכא בזה דין‬
‫תורת צירוף למצוות אלו‪ ,‬ולפיכך שפיר יש לכל אחד‬
‫ואחד מהם לברך בעצמו‪] ,‬ועכ"פ לכתחילה‪ ,‬ובדיעבד‬
‫אם בירך אחד מהם אקב"ו על המצוות‪ ,‬וכיוונו כולם‬
‫לצאת בברכתו‪ ,‬שפיר יצאו ידי חובתם[‪ .‬ומעתה יש‬
‫לפרש אף למאי דנקטינן הלכתא כדעת ר' יהודה )סוכה‬
‫שם(‪ ,‬דסבירא ליה דבכל גווני מברך על כל מצוה‬
‫ומצוה בפנ"ע‪ ,‬דלא נאמר דינא דברוב עם הדרת מלך‬
‫כשרבים מקיימים המצוה‪ ,‬אלא היכא דשייך תורת‬
‫צירוף על קיום מצוה זו על ידי כולם‪ ,‬אבל היכא‬
‫דמצוות חלוקות הם ולא שייך בזה תורת צירוף‪ ,‬הרי‬
‫שלכתחילה יש לכל אחד ואחד לברך בעצמו‪ ,‬אע"פ‬
‫שכולם מקיימים בזה אותה המצוה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ולדרך זו יש להוסיף וליישב דברי הפרי מגדים‬
‫ח' אשל אברהם סק"ח ד"ה והוי( והמשנה ברורה‬
‫תקצז‬ ‫‪ /‬סימן יג‬ ‫מים רבים‬

‫עוד בחילוק הנ"ל‪ ,‬וחילוק בין ברכות של‬ ‫סי' כח אות יד( בביאור מנהג החת"ס‪ ,‬וע"ע בס' מעדני‬
‫חובה לברכות של רשות‬ ‫סופר )להגרע"מ סופר שליט"א‪ ,‬ח"א סי' לח( מש"כ בביאור‬
‫מנהג החת"ס[‪ .‬אכן יש ליישב מנהגנו שבעה"ב‬
‫)לבעל אור‬‫ד‪ .‬והנה עוד מצינו כעי"ז בס' ראשון לציון‬ ‫מוציא המסובים ידי חובתם אף בברכת 'על אכילת‬
‫החיים‪ ,‬ברכות מג‪ .‬ד"ה אמר רב(‪ ,‬אלא שמלבד חילוק זה‬ ‫מצה'‪ ,‬דכיון דלענין הסעודה חשיב כצירוף‪ ,‬ה"נ לענין‬
‫המבו' בדבריו‪ ,‬דלא אמרי' שאחד יוציא את כולם ידי‬ ‫קיום המצוה‪ ,‬ולפיכך כיון שלענין ברכת המוציא שפיר‬
‫חובת הברכה משום ברוב עם הדרת מלך אלא לענין‬ ‫אמרי' בזה דינא דברוב עם דאיכא תורת צירוף בזה‪,‬‬
‫ברכות השבח‪ ,‬מבו' מדבריו חילוק נוסף בזה‪ ,‬דברכות‬ ‫ה"נ לענין ברכת על אכילת מצה שפיר יש לומר בזה‬
‫השבח הרי הן ברכות של חובה‪ ,‬ומשו"ה אמרינן‬ ‫דינא דברוב עם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫דעדיף טפי שאחד יברך ויוציא את כולם בברכתו‪,‬‬
‫אבל ברכות הנהנין אינן ברכות של חובה‪ ,‬שהרי אינו‬ ‫חילוק בין ברכות השבח לברכות המצוות‬
‫חייב לאכול דב"ז כלל‪ ,‬אדרבה עדיף טפי שכ"א יברך‬ ‫והנהנין‬
‫לעצמו‪ ,‬ואינו ברור מדבריו מהו עיקר החילוק בזה‪,‬‬
‫]שהרי נפק"מ טובא בין שני חילוקים אלו לענין‬ ‫ג‪ .‬יש אומרים שלא נאמר די"ז שלכתחילה עדיף טפי‬
‫ברכות המצוות‪ ,‬שהרי אין שייך בהם הטעם הא' כמו‬ ‫שאחד יברך ויוציא את כולם ידי חובתם‪ ,‬אלא‬
‫בברכות השבח‪ ,‬ומאידך הרי שברכות של חובה הן‬ ‫בברכות השבח‪ ,‬ומשא"כ בברכות המצוות ובברכות‬
‫כברכות השבח ולא כברכות הנהנין[‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הנהנין; וכן כתב בפני יהושע )ברכות נג‪ .‬ד"ה תנו רבנן(‪,‬‬
‫וז"ל‪ ,‬והעיקר נראה לי‪ ,‬דדווקא הכא בברכת המאור‬
‫וז"ל‪ ,‬דטפי הוי מעליותא שכל אחד מברך לעצמו‬ ‫שאינו לא ברכת הנהנה ולא ברכת המצוות אלא ברכת‬
‫בשאר ברכות הנהנין‪ ,‬דהא כו"ע מודים‪ ,‬דמאי‬ ‫הודאה‪ ,‬משו"ה שייך בה טפי האי טעמא דברוב עם‬
‫דקתני אחד מברך לכולן בהסבו‪ ,‬ד'אם רצו' קתני‪ ,‬ואם‬ ‫הדרת מלך‪ ,‬כדכתיב )תהלים קז‪,‬לב( וירוממהו בקהל עם‬
‫לא רצו ולא בעו למיפק בברכתא דחד‪ ,‬מצי ברוכי כל‬ ‫ובמושב זקנים יהללוהו‪ ,‬וכתיב נמי )שם קט‪,‬ל( אודה ה'‬
‫חד וחד‪ ,‬ודווקא בברכת האור הוא דאמור בית הלל‬ ‫מאד בפי ובתוך רבים אהללנו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויש שהביאו‬
‫]‪-‬דעדיף טפי שאחד יברך ויצאו כולם בברכתו[‪,‬‬ ‫מקור נאמן לדברי הפנ"י‪ ,‬ממש"כ הריטב"א )ברכות נג‪.‬‬
‫משום דהוי ברכת חובת שבח והודאה‪ ,‬תקנו חז"ל דאי‬ ‫ד"ה הביאו( בזה"ל‪ ,‬וב"ה סברא דבברכה זו שהיא כעין‬
‫הוי ברבים טפי מעליא‪ ,‬ותדע דלא חשש לה אלא‬ ‫שבח‪ ,‬דווקא אחד לכולם משום ברוב עם כו'‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬
‫בברכת חובה‪ ,‬דהא תנן )ברכות נ‪ (.‬עשרים נחלקים‪,‬‬ ‫וביארו דבריו דסבירא ליה נמי‪ ,‬שכל עיקר די"ז דעדיף‬
‫ומשמע אפילו סמוך לברכה‪ ,‬ואמאי לא נימא בהו לא‬ ‫טפי שאחד יברך ויוציא את כולם יד"ח משום ברוב‬
‫יהיו נחלקים משום ברוב עם‪] ,‬שהרי בברכת הזימון‬ ‫עם הדרת מלך‪ ,‬אינו אלא בברכות השבח‪.‬‬
‫אחד מברך ומוציא את שאר המסובים ידי חובתם[‪,‬‬
‫וע"פ חילוק זה אתי שפיר‪ ,‬מאי טעמא לענין ברכת‬
‫אלא ודאי דלא אמרינן הכי אלא בברכת החובה או‬
‫ציצית ולענין ברכת השחיטה‪ ,‬מבו' מדברי‬
‫ההודאה‪ ,‬אבל בברכת הנהנין שכל אחד מברך על מה‬
‫המחבר דלא עדיף שאחד יברך ויוציא את כולם‬
‫שהוא נהנה לא; ואפשר דבאור עצמו ]‪-‬ברכת בורא‬
‫בברכתו‪ ,‬ולדברי הפנ"י אתי שפיר‪ ,‬שהרי אינן ברכות‬
‫מאורי האש[ שאמרו אחד מברך לכולם‪ ,‬דווקא‬
‫השבח כי אם ברכות המצוות‪] ,‬והן אמנם עי' ט"ז )יו"ד‬
‫בביהמ"ד דהוו ריבוי עם‪ ,‬אבל באנשים מועטים‬
‫יט‪,‬יז( שכ' דברכת השחיטה היא מברכות השבח‪ ,‬אך‬
‫הרגילים להוועד באכילה או בשתיה‪ ,‬ליכא להא‬
‫בדרישה )יו"ד יט‪,‬א( כתב להדי' דברכת השחיטה הרי‬
‫מילתא דברוב עם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫היא ברכהמ"צ כשאר מצוות‪ ,‬ועכ"פ ליישב דברי‬
‫המחבר יש לומר דסבירא ליה כדעת הדרישה[‪ .‬אכן‬
‫חילוק האם מעשה המצוה צריך כוונה מרובה‬ ‫אכתי לא אתי שפיר לחילוק זה‪ ,‬מאי טעמא לענין‬
‫ה‪ .‬יש שכתבו ליישב סתירת דברי המחבר‪ ,‬דבעלמא‬ ‫ברכת המילה כתב המחבר‪ ,‬דלכתחילה אחד מהם יברך‬
‫נקטינן ]אף בברכות המצוות[‪ ,‬דעדיף טפי שאחד‬ ‫ויוציא את חבירו בברכתו‪ ,‬והרי דסבירא ליה דנקטינן‬
‫יברך ויוציא את שאר הציבור ידי חובתם בברכתו‪,‬‬ ‫די"ז ד'ברוב עם הדרת מלך' אף לענין ברכות המצוות‪.‬‬
‫סימן יג ‪ /‬מים רבים‬ ‫תקצח‬

‫בזה 'ברוב עם הדרת מלך'‪ ,‬אבל היכא שאף אם לא‬ ‫אבל היכא שצריך כוונה מרובה במעשה המצוה‬
‫יברך אחד מהם להוציא את כולם ידי חובתם‪ ,‬כל אחד‬ ‫וכיו"ב‪ ,‬הרי שאינם נותנים אל לבם כ"כ לכוון לצאת‬
‫מהם ישמע את ברכת חבירו ויוכל לענות אחריו אמן‪,‬‬ ‫ידי חובתם בברכתו‪ ,‬ומשו"ה עדיף טפי שכל אחד‬
‫הרי שאף בזה מתקיים דין ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ואין‬ ‫יברך הברכה בעצמו‪.‬‬
‫צריך דווקא שיברך אחד מהם להוציא את כל הציבור‬ ‫וכן כתב בשו"ת המבי"ט )סימן קפ(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וענין ברכת‬
‫ידי חובתם‪ .‬וכן כתב באבן העוזר )קסח‪,‬א בסו"ד( בישוב‬ ‫ספירת העומר שנהגו ברוב המקומות לברך כל‬
‫סתירת דברי המחבר‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דשאני התם ]‪-‬גבי ברכת‬ ‫הקהל ביחד ואח"כ שליח ציבור‪ ,‬ובמקומות מועטים‬
‫בורא מאורי האש[ דהם לומדים ואין שומעים כל אחד‬ ‫הש"צ קודם ואח"כ כל הקהל יחד כו'‪ ,‬נראה לי כי‬
‫ברכת חבירו‪ ,‬משו"ה אי יברכו כל אחד ליכא ברוב‬ ‫הטעם הוא‪ ,‬מפני שצריכים כולם לכוין ספירת הימים‪,‬‬
‫עם‪ ,‬אבל כאן ]‪-‬גבי ברכת המוציא[‪ ,‬בין שיברכו בבת‬ ‫שלא יטעו בה ויהיה הברכה לבטלה‪ ,‬ואם היו צריכים‬
‫אחת או בזה אחר זה וישמעו ברכת חבירו ויענו כל‬ ‫לכוין לצאת ידי חובה בשמיעה ולענות אמן‪ ,‬היה‬
‫אחד אמן‪ ,‬איכא ברוב עם‪ ,‬ותדע‪ ,‬דהא פסק בשו"ע‬ ‫קרוב לטעות‪ ,‬ולכך נהגו לברך כל אחד ולספור מיד‪,‬‬
‫)ח‪,‬ה(‪ ,‬עשרה שמתעטפים בטלית כאחד כולם מברכים‪,‬‬ ‫ובזה לא יטעה כיון שאינו נותן דעתו למה שאומר‬
‫ואם רצו אחד מברך לכולם כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובהגהות‬ ‫חבירו אלא למה שאומר הוא‪ ,‬ובטעם זה ג"כ מתיישב‬
‫רעק"א )סימן ח' ס"ה( ציין ג"כ לדברי האבן העוזר‪.‬‬ ‫ברכת כהנים שמברכים כולם ביחד‪ ,‬שאם היה אחד‬
‫מהם מברך והשאר עונים אמן‪ ,‬היה קרוב לטעות‬
‫חילוק האם מצוה זו דרכה להיעשות‬
‫בהתחלת 'יברכך'‪ ,‬אבל עתה שכולם מברכים‪ ,‬מיד‬
‫בציבור וברוב עם‬ ‫אומרים 'יברכך' בלי טעות‪ ,‬ובענין זה אמרו )ברכות לד‪(.‬‬
‫ז‪ .‬יש שכתבו ליישב סתירת דברי המחבר‪ ,‬דלענין‬ ‫על ש"צ שלא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף‪,‬‬
‫מילה שדרכה להיעשות בציבור וברוב עם‪ ,‬יש‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועי' תבואות שור )יט‪,‬ח( שהביא דבריו‪ ,‬והוסיף‬
‫להקפיד יותר שאחד יברך ויוציא אף את חבירו ידי‬ ‫ליישב עוד עפ"ז בזה"ל‪ ,‬ולטעם זה אתי שפיר נמי‬
‫חובת הברכה‪ ,‬ומשא"כ לענין ציצית וכיו"ב שאין‬ ‫בשחיטה‪ ,‬דבעי כוונה שלא יפסיד בה' הלכות‪ ,‬לא‬
‫דרכם להיעשות בציבור וברוב עם‪ ,‬ואין להקפיד כ"כ‬ ‫הכריחוהו לצאת ע"י ברכת חבירו‪ ,‬דבעי כוונה יתירה‬
‫בזה; וכן כתב בכרתי )יט‪,‬ו(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וצריך טעם למה‬ ‫כו'‪ ,‬משא"כ גבי אור ]‪-‬ברכת בורא מאורי האש[ דלא‬
‫נשתנה זה מזה‪ ,‬ודוחק לומר הואיל דמילה נעשה לרוב‬ ‫בעי כוונה לאורה‪ ,‬וגבי מילה דלא בעי כוונה כ"כ‪,‬‬
‫בכנופיא וקהל‪ ,‬יש בו יותר רוב עם הדרת מלך כו'‪,‬‬ ‫אבל מעטיפת ציצית אי אפשר לתרץ כן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫משא"כ בשארי דברים שאין רגיל להיות ברוב עם‪ ,‬לא‬ ‫וכמשנ"ת מדברי התבואו"ש‪ ,‬דאכתי יש להקשות‬
‫חששו כ"כ‪ ,‬ועדיין צ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לדרך זו‪ ,‬מדברי המחבר גבי שנים‬
‫אכן לכאו' אין בדבריו כדי לבאר וליישב דעת‬ ‫המתעטפים בטלית‪ ,‬דאע"פ שאינם צריכים כוונה‬
‫המחבר‪ ,‬שהרי אף לענין ברכת המוציא כתב‬ ‫מרובה בקיום מצוה זו‪ ,‬מבו' מדברי המחבר דעדיף‬
‫המחבר דעדיף טפי שאחד יברך ויצאו שאר המסובים‬ ‫טפי שכל אחד יברך הברכה בעצמו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫ידי חובתם בברכתו‪ ,‬וכן לענין שחיטה כתב המחבר‬
‫דעדיף טפי שאחד מן השוחטים יוציא את חבירו ידי‬
‫חובת הברכה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫חילוק האם בלא שיצאו יד"ח בברכת אחד‬
‫מהם‪ ,‬ישמעו ג"כ כל אחד מהם את ברכת‬
‫חילוק בין ברכה על מעשה מצוה‪ ,‬ובין ברכה‬ ‫חבריו‬
‫שהיא היא עיקר המצוה‬ ‫ו‪ .‬יש שכתבו ליישב סתירת דברי המחבר‪ ,‬דכל היכא‬
‫ח‪ .‬יש שכתבו כלל נוסף בדי"ז‪ ,‬דכל היכא שהמצוה‬ ‫שאם לא יברך אחד מהם להוציא את כולם ידי‬
‫אינה אלא הברכה‪ ,‬ועיקר הברכה אינה ברכהמ"צ‬ ‫חובתם‪ ,‬הרי שכל אחד לא ישמע כלל את ברכת‬
‫על מעשה המצוה‪ ,‬אלא היא היא עיקר המצוה‪ ,‬וכגון‬ ‫חבירו‪ ,‬ונמצא כל אחד מברך לבדו‪ ,‬עדיף טפי שאחד‬
‫קידוש והבדלה וכיו"ב‪ ,‬לא אמרינן דעדיף טפי שאחד‬ ‫יברך להוציא את כל הציבור ידי חובתם‪ ,‬כדי לקיים‬
‫תקצט‬ ‫‪ /‬סימן יג‬ ‫מים רבים‬

‫)כלל ד' סימן יט(‬‫הארוכה; וכן כתב בתשו' הרא"ש‬ ‫יברך ויוציא את כולם ידי חובתם‪ ,‬ואדרבה עדיף טפי‬
‫לענין ברכות קריאת שמע‪ ,‬וז"ל הרא"ש‪ ,‬ובברכת יוצר‬ ‫שכ"א יברך הברכה בפנ"ע‪ ,‬ונמצא מקיים המצוה‬
‫וערבית אני אומר עם שליח ציבור בנחת‪ ,‬כי אין אדם‬ ‫בעצמו‪ ,‬ויש בזה משום 'מצוה בו יותר מבשלוחו'‪,‬‬
‫יכול לכוין תדיר עם החזן בשתיקה‪ ,‬וגם אם היה אדם‬ ‫]אלא שעכ"פ אם רצה שפיר יכול לצאת ידי חובת‬
‫מכוין לדברי שליח צבור בשתיקה‪ ,‬ובאמצע הברכה‬ ‫הברכה בשמיעתה מחבירו מדין שומע כעונה[; וכן‬
‫פנה לבו לדברים אחרים‪ ,‬הרי הפסיד הברכה‪ ,‬כי‬ ‫כתב באליה רבה )רעג‪,‬ט( בישוב דברי העולת שבת‬
‫הפסיק באמצעיתה‪ ,‬אבל כשאדם קורא בפיו‪ ,‬אף אם‬ ‫)רעג‪,‬ה(‪ ,‬דעדיף טפי שכל אחד מן המסובין יקדש‬
‫קרא מקצתה בלא כוונה יצא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתבו הטור‬ ‫בעצמו‪ ,‬ממה שישמעו כולם ברכת הקידוש מפי‬
‫)סימן נט( ועו"פ; וכן כתב המחבר )קפג‪,‬ז( לענין ברכת‬ ‫בעה"ב‪ ,‬וז"ל הא"ר ]אחר שהביא דברי העולת שבת[‪,‬‬
‫המזון‪ ,‬וז"ל‪ ,‬נכון הדבר שכל אחד מהמסובין יאמר‬ ‫ואין להקשות מסימן ח' דאם רצו אחד מברך אציצית‬
‫בלחש עם המברך ]‪-‬המזמן[ כל ברכה וברכה‪ ,‬ואפילו‬ ‫ואחרים יענו אמן‪ ,‬דשאני ברכה דקידוש דמצוה עצמו‬
‫החתימות‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וביארו נושאי כלי השו"ע )שם(‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬משא"כ ברכת ציצית‪ ,‬נראה לי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫דהיי"ט לפי 'שהמסובים מסיחים דעתם ואינם מכוונים‬
‫לדברי המברך כלל‪ ,‬ונמצא שחסר להם ברכת המזון‬ ‫דברי הפוסקים שלא נהגו שאחד יברך‬
‫לגמרי‪ ,‬ומבטלים עשה דאורייתא בידים'‪.‬‬ ‫להוציא את כולם יד"ח‪ ,‬לפי שאין הציבור‬
‫וכן כתבו כמה אחרונים בישוב דברי העולת שבת‬ ‫מכוון כראוי‬
‫)רעג‪,‬ה( שכ'‪ ,‬דעדיף טפי שכל אחד מן המסובין‬ ‫ט‪ .‬כן כתב המגן אברהם )תריט‪,‬ג( לענין ברכת שהחיינו‬
‫יקדש על הכוס בעצמו‪ ,‬ממה שישמעו כולם ברכת‬ ‫שמברכים הציבור בביהכנ"ס בכניסת יוהכ"פ‪,‬‬
‫הקידוש מפי בעה"ב‪ ,‬ובבגדי ישע )רעג‪,‬ז( ובתוספת‬ ‫וז"ל‪ ,‬ולי נראה‪ ,‬דעכשיו על הרוב אין הש"צ מכוין‬
‫שבת )רעג‪,‬י( כתבו להקשות על דבריו בזה"ל‪ ,‬וליתא‪,‬‬ ‫להוציא אחרים‪ ,‬לכן יברך לעצמו‪ ,‬וכן נוהגים בהלל‬
‫דהא אפילו ביהמ"ד מבטלים משום ברוב עם הדרת‬ ‫ולולב‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב בחיי אדם )ח"א כלל ה' סעיף יז(‪,‬‬
‫מלך‪ ,‬מכל שכן הא‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬אך עי' פתח הדביר )רעג‪,‬ד(‬ ‫וז"ל‪ ,‬כל הברכות כולם יכול אחד לברך ולהוציא את‬
‫שכתב ליישב דברי העו"ש ע"פ משנ"ת‪ ,‬דכיון שאין‬ ‫האחרים‪ ,‬ומצוה מן המובחר הוא‪ ,‬דברוב עם הדרת‬
‫המסובין מכוונים כראוי לברכת הקידוש שאומר‬ ‫מלך‪ ,‬ואפשר דלא נהגו עכשיו כך‪ ,‬מפני שאין הכל‬
‫בעה"ב‪] ,‬ובפרט שברכה ארוכה היא[‪ ,‬עדיף טפי שכל‬ ‫בקיאים להתכוין להוציא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אחד יקדש על הכוס בעצמו‪ ,‬ויכוון בברכת הקידוש‬
‫וכן כתב המשנה ברורה )ח‪,‬יג(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לכתחילה יותר‬
‫כראוי‪.‬‬
‫טוב שאחד יברך ויוציא את האחרים משום ברוב‬
‫עם הדרת מלך‪ ,‬אך לא נהגו עכשיו כן‪ ,‬ואפשר משום‬
‫דברי הפוסקים שלא נהגו שאחד יברך‬ ‫שאין הכל בקיאים להתכוון לצאת ולהוציא‪ ,‬עכ"ל;‬
‫להוציא את כולם יד"ח‪ ,‬לפי שאין הציבור‬ ‫ועוד שנה דבריו במקו"א )ריג‪,‬יב(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכמדומה‬
‫נזהר שלא להפסיק בין הברכה לאכילה או‬ ‫שכעת המנהג פשוט ברוב המקומות‪ ,‬שאין מוציאים‬
‫לקיום המצוה‬ ‫אחד את חבירו כמעט בשום דבר מאכל‪ ,‬אף שהוא‬
‫נגד הדין‪ ,‬ואפשר משום שאין הכל בקיאים להתכוין‬
‫י‪ .‬כן כתב בשועה"ר )קסז‪,‬יח(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬וכל מקום‬
‫לצאת ולהוציא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שקביעותם מועלת לצרפם לברכה אחת‪ ,‬מצוה‬
‫שאחד מברך לכולם‪ ,‬ולא כ"א בפני עצמו‪ ,‬משום‬ ‫ובאמת מצינו בדברי כמה ראשונים שהזכירו טעם זה‪,‬‬
‫שנאמר ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬ומכ"מ רשאים הם‬ ‫וכתבו עפ"ז לחלק בין ברכה ארוכה לברכה‬
‫לקבוע יחד על דעת שלא להצטרף כו'‪ ,‬ולפיכך נהגו‬ ‫קצרה‪ ,‬דמאי דנקטינן דעדיף טפי שאחד יברך ויוציא‬
‫עכשיו לברך כל אחד לעצמו‪ ,‬משום שההמון לא היו‬ ‫את הציבור ידי חובתם‪ ,‬היינו דווקא בברכות קצרות‪,‬‬
‫נזהרים מלהשיח בין שמיעת הברכה להטעימה‪ ,‬לכן‬ ‫אבל בברכות ארוכות עדיף טפי שכ"א יברך בעצמו‪,‬‬
‫הנהיגו לברך כל אחד לעצמו‪ ,‬וכיון שנהגו כן הרי זה‬ ‫לפי שאין כל הציבור יכולים לכוין כ"כ לכל הברכה‬
‫סימן יג ‪ /‬מים רבים‬ ‫תר‬

‫ובתבואות שור )יט‪,‬ח( הביא דברי המבי"ט‪ ,‬וכתב ע"פ‬ ‫כאילו היתה דעתם בפירוש בקביעותם יחד‪ ,‬שקובעים‬
‫דבריו ליישב דברי המחבר גבי ציצית וגבי‬ ‫על דעת שלא להצטרף‪ ,‬ופטורים מהידור זה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שחיטה‪ ,‬דמבו' מדבריו שאין מעלה והידור בדב"ז‬
‫וכן כתב בחיי אדם )ח"א כלל ה' סעיף יא(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם‬
‫שיברך אחד מהם ויצאו כולם בברכתו‪ ,‬וז"ל‬
‫הפסיקו שלא לצורך אותו דבר צריכים לברך‪,‬‬
‫התבואו"ש‪ ,‬ועפ"ז יש ליישב ג"כ קושיא הנ"ל‪,‬‬
‫דבודאי לא עדיפי השומעים מהמברך עצמו‪ ,‬דדווקא‬
‫דמש"כ בשו"ע גבי ציצית ושחיטה לשון רשות‪,‬‬
‫בקידוש והבדלה אם טעם אחד יצאו כולם‪ ,‬משא"כ‬
‫פירושו שאם ירצו להיות מוכנים לעשות יחד תוכ"ד‬
‫בברכת הנהנין צריכים כולם לטעום‪ ,‬ולכן אסורים‬
‫של הברכה‪ ,‬יברך אחד יוציא אחרים‪ ,‬משא"כ אם אין‬
‫להפסיק‪ ,‬ואפשר מטעם זה נוהגים שכל אחד מברך‬
‫מכוונים להחיש מעשיהם‪ ,‬וזה מקדים וזה מאחר‪ ,‬ראוי‬
‫לעצמו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫שיברכו כל אחד בפני עצמו‪ ,‬וה"ה גבי מילה‪ ,‬רק דשם‬
‫העתיק לשון הרא"ש )שו"ת‪ ,‬כלל כו סימן ד'(‪ ,‬ומיירי‬ ‫וכעי"ז כתב בשו"ת המבי"ט )ח"א סימן קיז(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומה‬
‫במזומנים יחד‪ ,‬עכ"ל‪,‬‬ ‫שאנו נוהגים בכל יום ]לברך[ כל אחד על‬
‫תפילין וציצית ולענות כולם אמן‪ ,‬ואין אחד מברך‬
‫אך כתב התבואו"ש‪ ,‬דאכתי קשה מדברי המחבר גבי‬ ‫לכולם‪ ,‬זהו מפני שהברכה צריכה שתהיה עובר‬
‫שבע ברכות של נישואין‪ ,‬ועוד יש להוסיף‪ ,‬דאף‬ ‫לעשיית המצוה‪ ,‬ואין כולם מזומנים יחד בטליתם‬
‫לענין ציצית גופ' אכתי אינו מיושב‪ ,‬שהרי לשון‬ ‫בידיהם‪ ,‬או תפילין מזומנים והזרוע מגולה להניחם‪,‬‬
‫המחבר גבי ציצית‪ ,‬דמיירי היכא ש'שנים או שלשה‬ ‫כדי שיברך אחד לכולם‪ ,‬אבל אם היו מזומנים ביחד‬
‫מתעטפים בטלית כאחת'‪ ,‬ופשטות הדברים משמע‬ ‫לעשות מצוה אחת בבת אחת‪ ,‬פשיטא שאחד מברך‬
‫דאיירי במזומנים‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לכולם כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫תרא‬ ‫‪ /‬מפתח עניינים‬ ‫מים רבים‬

‫מפתח עניינים‬
‫האות הראשונה מציינת את הפרק‪ ,‬האות השניה מציינת את הסעיף‪ .‬אותיות המופיעות בסוגריים‬
‫מציינות להערות שבפרק הנ"ל‪ ,‬ולאותיות משנה שבתוך ההערות‪ .‬לדוגמא‪ :‬ד )לו‪.‬ד( – פרק ד'‬
‫הערה לו אות ד'‪] .‬הערה‪ :‬במקומות שצויין מספר הסעיף‪ ,‬לא הוספנו לציין אף את מס' ההערה‬
‫או ההערות שבסעיף זה' אא"כ יש בהם תוספת חשובה[‬

‫‪(·.È) ‡È‬‬ ‫טעם האיסור‬ ‫‪˙„‚‡‰ ÔÓ ÔÈ„ÓÏ Ôȇ Ú" Ú‬‬ ‫‡‚„‪˙Â‬‬
‫‡‪Ô·¯„ ¯ÂÒÈ‬‬ ‫‡‪χ¯˘È ÈÒÂÏÎÂ‬‬
‫העובר עליו בשוגג האם צריך כפרה‬ ‫‪· ÊÈ‬‬ ‫בחוץ לארץ‬
‫‪(·) 'Ë ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫‪(‡) ÊÈ‬‬ ‫ביאור ענין הברכה‬
‫'‡‪'¯ÂÒ‬‬ ‫‪‡ ÊÈ‬‬ ‫ברכת חכם הרזים בראייתם‬
‫פעמים שאינו אלא מדת חסידות בלבד‬ ‫‪Â ÊÈ‬‬ ‫האם יש לברך על סמך אומדנא‬
‫‪(‚) ' ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫‪Á ÊÈ‬‬ ‫האם חוזר ומברך בתוך שלושים יום‬
‫האם צריך לראות את כל אותם שישים ריבוא‬
‫‡˘˙‪ËÂÏ Ï˘ Â‬‬ ‫‪Ê ÊÈ‬‬ ‫בנ "א‬
‫‪„Î ÁÈ‬‬ ‫ברכות בראייתה‬ ‫יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות‪ ,‬צירופם‬
‫‪(„) ÁÈ‬‬ ‫האם ניתן לראותה בזמנינו‬ ‫‪‰ ÊÈ‬‬ ‫למנין ס' ריבוא‬
‫··‪‰Ú˘¯‰ Ï‬‬ ‫‪‚ ÊÈ‬‬ ‫נשים‪ ,‬צירופם למנין ס' ריבוא‬
‫‡ )‡(‬ ‫‪ÊË‬‬ ‫ברכה בראיית חורבות בבל‬ ‫‪„ ÊÈ‬‬ ‫קטנים‪ ,‬צירופם למנין ס' ריבוא‬

‫·„‪ıÓÁ ˙˜È‬‬ ‫‡‪Ì" ÂÎÚ ÈÒÂÏÎÂ‬‬

‫ברכת הלבנה ובדיקת חמץ‪ ,‬איזו מהן קודמת‬ ‫‪Ë ÊÈ‬‬ ‫אמירת הפסוק בראייתם‬
‫‪„Ï ·Î‬‬ ‫האם צריך לאומרו אף בפחות משישים ריבוא‬
‫‡ )‪(‚.·Ó‬‬ ‫כנגד חלון שיש בו זכוכית‬ ‫‪(·.È) ÊÈ‬‬

‫·‪˘‡‰ È¯Â‡Ó ‡¯Â‬‬ ‫‪ÔÙ‡ - ‰È‡¯‰ ˙Âί· Ú" Ú‬‬ ‫‡‪‰È‡¯‰ ÔÙÂ‬‬
‫‪(‰Î) ·Î‬‬ ‫אחר עלות השחר של יום ראשון‬ ‫‪‰È‡¯‰‬‬
‫‡ )‪(‚.·Ó‬‬ ‫הורדת המשקפיים בשעת הברכה‬
‫‡ )‪(·Ó‬‬ ‫על נר הנמצא בעששית‬ ‫‡‪ÒÂÈȘÂ‬‬
‫·‪Á‬‬ ‫איזו ברכה יש לברך עליו‬
‫·‪ÁÈ˘Ó‰ ˙‡È‬‬
‫‪(‚) ‚Î‬‬ ‫ברוך שפטרנו מן הגויים‬ ‫‡‪ÔÓ‬‬
‫‪· ‚Î‬‬ ‫ברכת אשר גאלנו‬ ‫‪'‡ ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫אחר ברכה בלא שם ומלכות‬
‫ברכת הטוב והמטיב על השמועה הטובה ‪‡ ‚Î‬‬
‫‡‪˙„‚‡‰ ÔÓ ÔÈ„ÓÏ ÔÈ‬‬
‫‪‚ ‚Î‬‬ ‫ברכת חכם הרזים על מלך המשיח‬
‫כשאין דברי האגדה סותרים לדברי הש "ס‬
‫‪Â ‚Î‬‬ ‫ברכת חכם הרזים על שישים ריבוא בנ"א‬
‫· )·‪(‚.‬‬
‫ברכת מחיה המתים על קרוביו שיקומו לתחיה‬
‫‪‰ ‚Î‬‬ ‫‡‪˙ÂÏÈ·Á ˙ÂÏÈ·Á ˙ÂÂˆÓ ÔÈ˘ÂÚ ÔÈ‬‬
‫מפתח עניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫תרב‬

‫‪(ÂÚ) ·Î‬‬ ‫בכמה בנ "א מתקיים דין זה‬ ‫‪(·) ‚Î‬‬ ‫ברכת שהחיינו כדין יו"ט‬
‫להשהות מצוה כדי לקיימה ברוב עם‬ ‫‪‡ ‚Î‬‬ ‫ברכת שהחיינו על השמועה הטובה‬
‫‪(Á) ·È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫‪‚Î‬‬ ‫ברכת שהחיינו על קרוביו שיקומו לתחיה‬
‫‪‰‬‬
‫·¯‪ÔÈÓÂÓ ÈÏÚ·Â ˙ÂÂ˘Ó ˙ÂÈ‬‬
‫ברכת שחלק מחכמתו על חכמי הדורות שיקומו‬
‫‪(‰Ï) ·È‬‬ ‫אילן משונה‪ ,‬האם יש לברך עליו‬
‫‪„ ‚Î‬‬ ‫לתחיה‬
‫‪(ÊË) ·È‬‬ ‫אצבע יתירה‬
‫‪‚ ‚Î‬‬ ‫ברכת שחלק מחכמתו על מלך המשיח‬
‫‪(‡) ·È‬‬ ‫ביאור ענין הברכה בראייתם‬
‫‪‚ ‚Î‬‬ ‫ברכת שחלק מכבודו על מלך המשיח‬
‫‪(·È) · ·È‬‬ ‫בהקנין‬
‫‪‚ ‚Î‬‬ ‫ברכת שככה לו בעולמו על מלך המשיח‬
‫ברכת דיין האמת כשנעשו בעלי מומין לאחר‬
‫ברכת שעשה נס על קרוביו שיקומו לתחיה‬
‫‪· ·È‬‬ ‫לידתם‬
‫‪‰ ‚Î‬‬
‫ברכת משנה הבריות כשנולדו בעלי מומין‬
‫‪·-‡ ·È‬‬ ‫·‪¯ˆ„η Ï˘ Â˙È‬‬
‫‪‰ ·È‬‬ ‫גוי משונה ובעל מום‬ ‫‪· ÊË‬‬ ‫ברכה בראייתו‬
‫‪(‚) ‡ ‡È‬‬ ‫גיחור‬ ‫מקום שנוטלים ממנו עפר‪ ,‬ברכה בראייתו‬
‫‪(Ê) ‡ ‡È‬‬ ‫דרקונה‬ ‫‪(‚) ‚ ÊË‬‬
‫‪Â ·È‬‬ ‫האם חוזר ומברך לאחר שלושים יום‬
‫·‪Á È‬‬
‫האם חוזר ומברך לאחר שלושים יום על משונה‬
‫‪'Ê ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫עבודה זרה בשיתוף‬
‫‪(‚.‚Î) ·È‬‬ ‫אחר‬
‫‪(„) 'Ê ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫שבועה בשם עבודה זרה‬
‫‪(Ë) · ·È‬‬ ‫חיגר‬
‫‪(·) ‡ ‡È‬‬ ‫כושי‬ ‫·‪ÌÈÂ˘Ó ÌÈÈÁ ÈÏÚ‬‬
‫‪(·) ·È‬‬ ‫כושי שהוריו כושיים‬ ‫‪Á ·È‬‬ ‫בעלי חיים שנולדו בעלי מומין‬
‫‪(‚.‡Î) ·È‬‬ ‫כשאינו מכירו‬ ‫גן החיות‪ ,‬האם יש לברך על הפיל בפנ "ע ועל‬
‫‪(„) ‡ ‡È‬‬ ‫לווקן‬ ‫‪(Ï) ·È‬‬ ‫הקוף בפנ "ע‬
‫‪· ·È‬‬ ‫מוכה שחין‬ ‫‪(‡,ËÎ) ·È‬‬ ‫טעם ברכה זו בראיית פיל וקוף‬
‫‪(Â) ‡ ‡È‬‬ ‫ננס‬ ‫כל שלושים יום‪ ,‬או בפעם ראשונה בלבד‬
‫‪(‡.„È) ·È‬‬ ‫נעשה בעל מום מחמת פשיעתו‬ ‫‪(ÊÎ) ·È‬‬
‫‪(‡) ·È‬‬ ‫נשים משונות‬ ‫‪Ê ·È‬‬ ‫פיל וקוף‪ ,‬ברכת משנה הבריות בראייתם‬
‫‪(‡È) · ·È‬‬ ‫סומא‬ ‫‪(‚.ËÎ) ·È‬‬ ‫פיל וקוף מתים‪ ,‬האם מברך עליהם‬
‫‪· ·È‬‬ ‫ספק האם נולדו בעלי מומין‬ ‫קיפוף‪ ,‬ברכת משנה הבריות בראייתו‬
‫‪(ÊË) ·È‬‬ ‫ענק‬ ‫‪(ÁÎ) Ê ·È‬‬
‫‪(Á) ‡ ‡È‬‬ ‫פתויי הראש‬ ‫‪Á ·È‬‬ ‫שאר בעלי חיים משונים מלבד פיל וקוף‬
‫צער בראייתו‪ ,‬האם הוא תנאי בברכות אלו‬ ‫שני מיני קופים‪ ,‬האם חוזר ומברך עליהם בתוך‬
‫‪„ ·È‬‬ ‫‪(·.ËÎ) ·È‬‬ ‫שלושים יום‬
‫‪(È) · ·È‬‬ ‫קיטע‬
‫‪˙ÂÂ˘Ó ˙Âȯ· Ú" Ú‬‬ ‫·‪ÔÈÓÂÓ ÈÏÚ‬‬
‫‪(‰) ‡ ‡È‬‬ ‫קיפח‬
‫שאר משונים ובעלי מומין שלא נזכרו בדברי‬ ‫·¯‪ÌÚ ·Â‬‬
‫‪‚ ·È‬‬ ‫חז "ל‬ ‫באלו ברכות נקטינן דלכתחילה אחד מוציא את‬
‫‪(ÊË) ·È‬‬ ‫תאומי סיאם‬ ‫‪‚È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫כולם משום 'ברוב עם'‬
‫תרג‬ ‫‪ /‬מפתח עניינים‬ ‫מים רבים‬

‫הקדמת ברכה מבוררת לברכה שאינה מבוררת‬ ‫·¯‪˙‡ ˙ÂÈ‬‬

‫‡ ‪‰Î‬‬ ‫‪Ë ·È‬‬ ‫אשה נאה‬
‫‡·‬ ‫חובה או רשות‬ ‫‪Ë ·È‬‬ ‫אילן נאה‬
‫חיוב ללכת כדי לראות דבר המחייב ברכה‬ ‫‪(·.ÂÏ) ·È‬‬ ‫אילן שנטעוהו או שעבדוהו לע"ז‬
‫‡·‬ ‫‪Ë ·È‬‬ ‫בהמה נאה‬
‫‡‡‬ ‫טעם תקנת ברכות אלו‬ ‫‪·È ·È‬‬ ‫בזמנינו‬
‫כשאינו מתפעל מראיית דברים ומקומות אלו‬ ‫‪Ë ·È‬‬ ‫גוי נאה‬
‫‡ ‪ÊË‬‬ ‫האם מברך כל שלושים יום‪ ,‬או בפעם ראשונה‬
‫‡‡‬ ‫מקור תקנת ברכות אלו מיתרו‬ ‫‪È ·È‬‬ ‫בלבד‬
‫‡„‬ ‫נשים‪ ,‬חיובן בברכות אלו‬ ‫הנאה בראייתו‪ ,‬האם היא תנאי בברכה זו‬
‫‡‪‰‬‬ ‫סומא‪ ,‬חיובו בברכות אלו‬ ‫‪‡È ·È‬‬
‫‡‚‬ ‫ספק‪ ,‬לומר הברכה בלא שם ומלכות‬ ‫‪Ë ·È‬‬ ‫חובת הברכה בראייתם‬
‫‡ ‪ÂÎ‬‬ ‫עמידה בברכות הראיה‬ ‫‪(‡.ÂÏ) ·È‬‬ ‫פרידה נאה‬
‫פסוקים שתקנו לאומרם בראיית דברים ומקומות‬
‫‡·‬ ‫מסוימים‪ ,‬חובה או רשות‬ ‫·¯‪˙ÂÎ‬‬
‫ראיית דברים ומקומות אלו באופן שאינו מביא‬ ‫‡ ‚ )‪(·È‬‬ ‫ברכה בלא שם ומלכות‪ ,‬במקום ספק‬
‫‡ ‪ÊË‬‬ ‫לידי התפעלות‬ ‫ברכה בלא שם ומלכות‪ ,‬עניית אמן אחריה‬
‫‪'‡ ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫·¯‪‰È‡¯‰ ÔÙ‡ - ‰È‡¯‰ ˙ÂÎ‬‬ ‫‪(Î) Î‬‬ ‫ברכה על סמך רוב‬
‫‡‪Î‬‬ ‫השתקפות‬ ‫הקדמת ברכה מבוררת לברכה שאינה מבוררת‬
‫‡ ‪ËÈ‬‬ ‫זכוכית‬ ‫‡ ‪‰Î‬‬
‫‡ ‪ËÈ‬‬ ‫חלון‬ ‫'כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו'‪ ,‬אימתי נאמר‬
‫‡ ‪ÊÈ‬‬ ‫ממרחק רב‬ ‫· )‪(‡È‬‬
‫‡‪Î‬‬ ‫מראה‬ ‫‪(È) ‡È‬‬ ‫לכלול שני עניינים בברכה אחת‬
‫‡ ‪ËÈ‬‬ ‫משקפיים‬ ‫· )‪(Â‬‬ ‫מין קללה‪ ,‬האם מברכים עליו‬
‫‡ ‪‡Î‬‬ ‫משקפת‬ ‫עניית דברים שבקדושה באמצע ברכה אחרת‬
‫‡ ‪·Î‬‬ ‫סרט‬ ‫‪(‡Ï) ‰‬‬
‫‡ ‪ÁÈ‬‬ ‫ראיה מועטת בלא התבוננות‬
‫ראיית כמה דברים בלא הכרה מי מהם מחייב‬ ‫·¯‪‰È‡¯‰ ˙ÂÎ‬‬
‫‡ ‪„Î-‚Î‬‬ ‫ברכה‬ ‫איסור ליהנות מראיית דברים אלו בלא ברכה‬
‫‡ ‪ÁÈ‬‬ ‫תוך כדי נסיעתו‬ ‫‡ )·(‬
‫‡ ‪·Î‬‬ ‫תמונה‬ ‫בני ספרד‪ ,‬מנהגם בהזכרת שם ומלכות בברכות‬
‫‡ )‪(‚.‡È‬‬ ‫אלו‬
‫·¯‪‰Î¯·‰ ÔÓÊ - ‰È‡¯‰ ˙ÂÎ‬‬ ‫‡ ‪‰Î‬‬ ‫דיני קדימה בברכות הראיה‬
‫‡ ‪‚È‬‬ ‫אחר ראייתו בשיעור כדי דיבור‬ ‫‡ ‪‡È‬‬ ‫הדר סמוך לדבר המחייב ברכה‬
‫אחר ראייתו בשיעור כדי דיבור‪ ,‬כשהפסיק‬ ‫הוסתר לו הדבר לזמן מועט באמצע ראייתו‬
‫‡ )‪(‡Ï‬‬ ‫בשיחת תיבה אחת‬ ‫‡ ‪„È‬‬
‫‡ ‪‚È‬‬ ‫אחר שעבר שיעור כדי דיבור‬ ‫‡‚‬ ‫הזכרת שם ומלכות בברכות אלו‬
‫‡ )‪(‚.„Ï‬‬ ‫אחר שעברו כמה שעות מראייתו‬ ‫הפסק שלושים יום ע"ע שלושים יום‬
‫מפתח עניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫תרד‬

‫‪„Î Î‬‬ ‫בחודש אדר ובחודש אייר‬ ‫‡ ‪(Ï) ‚È‬‬ ‫בתחילת ראייתו‬
‫‪ÂÎ Î‬‬ ‫בלילה‬ ‫טעם הדין שלאחר כדי דיבור שוב אינו מברך‬
‫‪‚Î Î‬‬ ‫בראיה שניה‬ ‫‡ )‪(‚.‚Ï‬‬
‫‪ÂÎ Î‬‬ ‫בשבת‬ ‫‡ ‪‚È‬‬ ‫כשלא בירך בתחילת ראייתו‬
‫‪·Î Î‬‬ ‫פעם אחת בשנה‬ ‫עתיד לראות באותו היום דבר נוסף מאותו המין‪,‬‬
‫·¯‪ÌÈί·Ó ÔÏȇ ‰Êȇ ÏÚ - ˙ÂÏȇ‰ ˙Î‬‬ ‫‡ ‪ÂË‬‬ ‫לכוון לפוטרו בברכתו הראשונה‬
‫‪ÎÎ‬‬ ‫אחר שגדלו הפירות‬ ‫‡ ‪·È‬‬ ‫קודם ראיית הדבר‬
‫‪(ÁÎ) Î‬‬ ‫אחר שגדלו הפירות קודם שהבשילו‬ ‫קודם ראיית הדבר יותר משיעור כדי דיבור‬
‫‪(„.‡) Î‬‬ ‫אילן זכר‬ ‫‡ ‪(ËÎ) ·È‬‬
‫‪ÊÎ‬‬ ‫אילן יחיד או שני אילנות‬ ‫·¯‪Á·˘‰ ˙ÂÎ‬‬
‫‪ÊË Î‬‬ ‫אילן מורכב‬ ‫‡ )‪(‚.·È‬‬ ‫'ספק ברכות להקל' בברכות השבח‬
‫‪ÊË Î‬‬ ‫אילן מורכב בזמנינו‬ ‫‡ )‪(·È‬‬ ‫ספק‪ ,‬לומר הברכה בלא שם ומלכות‬
‫‪ÂË Î‬‬ ‫אילן ספק ערלה‬ ‫‡ ‪ÂÎ‬‬ ‫עמידה בברכות השבח‬
‫‪ËÎ‬‬ ‫אילן סרק או אילן מאכל‬ ‫·¯‪‰¯Â˙‰ ˙ÂÎ‬‬
‫‪ÂË Î‬‬ ‫אילן ערלה‬ ‫‪(ËÈ) ‰‬‬ ‫אחר שינת קבע ביום‬
‫אילן ערלה‪ ,‬מו "מ בראיית הדובב מישרים‬ ‫·¯‪ÚÓ˘ ˙‡È¯˜ ˙ÂÎ‬‬
‫‪'Ë ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫‪ÂË ‰‬‬ ‫הפסקה בהם לברכת הברקים והרעמים‬
‫‪ÁÈ Î‬‬ ‫אילן שאין בו פרחים אלא עלים בלבד‬ ‫‪‡Ï ·Î‬‬ ‫הפסקה בהם לברכת הלבנה‬
‫‪„È Î‬‬ ‫אילן שלבלובו נעשה בידי אדם‬ ‫הפסקה בהם לעניית קדיש קדושה וברכו‬
‫‪ÊÈ Î‬‬ ‫אילן שנטעוהו בשביעית‬ ‫‪(‡Î) ‰‬‬
‫‪ÊÈ Î‬‬ ‫אילן שנעבד בשביעית‬ ‫·¯‪˙ÂÏȇ‰ ˙Î‬‬
‫‪·È Î‬‬ ‫אילן שנעקר עם עפרו‬ ‫‪(·) · Î‬‬ ‫גדר הברכה‬
‫אילן שפירותיו ופרחיו מוציאים ריח טוב‪ ,‬אך‬ ‫בירך בלא לראות האילנות כלל‪ ,‬האם יצא יד "ח‬
‫‪‡È Î‬‬ ‫אינם ראויים לאכילה‬ ‫‪‡Î Î‬‬
‫‪ÁÎ‬‬ ‫אילנות שבתוך העיר‬ ‫האם צריך לחזר אחר אילנות כדי לברך עליהם‬
‫‪(·È) È Î‬‬ ‫גדר 'אילן מאכל'‬ ‫‪(·) · Î‬‬
‫‪ËÈ Î‬‬ ‫ירקות ומיני זרעים‬ ‫‪‡Î‬‬ ‫חובת הברכה‬
‫‪·È Î‬‬ ‫ענף תלוש‬ ‫‪(‡) Î‬‬ ‫טעם וענין הברכה‬
‫‪‚È Î‬‬ ‫עציץ המוציא פירות‬ ‫‪(‡) Î‬‬ ‫נוסחאות וביאורים בברכה זו‬
‫·¯‪‰ÓÁ‰ ˙Î‬‬ ‫·¯‪‰Î¯·· ÌÈ·ÈÈÁ‰ - ˙ÂÏȇ‰ ˙Î‬‬
‫‪‰ ‡Î‬‬ ‫אבל בימי השבעה‬ ‫‪‚Î‬‬ ‫נשים‬
‫‪‰ ‡Î‬‬ ‫אונן‬ ‫‪ÂÎ‬‬ ‫סומא‬
‫‪(‡Ï) ‡Î‬‬ ‫בגדים נאים‬ ‫‪‰Î‬‬ ‫קטן המגדיל באמצע חודש ניסן‬
‫‪(·) ‡Î‬‬ ‫ביאור ענין מסלול החמה‬ ‫‪„Î‬‬ ‫קטנים‬
‫‪‡È ‡Î‬‬ ‫ברוב עם‬ ‫·¯‪‰Î¯·‰ ÔÓÊ - ˙ÂÏȇ‰ ˙Î‬‬
‫‪(‰.ËÎ) ‡Î‬‬ ‫ברכת שהחיינו על הגעת הזמן‬ ‫בארצות שזמן הפריחה אינו בחודש ניסן‬
‫‪È ‡Î‬‬ ‫ברכת שהחיינו על קיום מצוה זו‬ ‫‪‰Î Î‬‬
‫‪(·-‡) ‡Î‬‬ ‫בשם ומלכות‬ ‫‪(„.‡Ï) Î‬‬ ‫'דופרא' המתחדש שני פעמים בשנה‬
‫תרה‬ ‫‪ /‬מפתח עניינים‬ ‫מים רבים‬

‫הסתכלות בלבנה קודם הברכה ולאחריה‬ ‫האם יש להקדים תפילת שחרית או ברכת‬
‫‪·Ó ·Î‬‬ ‫‪ ‡Î‬‬ ‫החמה‬
‫זהירות כשמברך בחוץ שיהא המקום נקי‬ ‫האם צריך ללכת ולראות החמה כדי לברך עליה‬
‫‪ÊÏ ·Î‬‬ ‫‪· ‡Î‬‬
‫‪‡ ·Î‬‬ ‫חובת הברכה בראיית הלבנה בחידושה‬ ‫‪Á ‡Î‬‬ ‫זמן הברכה בחו"ל‬
‫'טובים מאורות' אחר ברכת הלבנה‬ ‫‪‡ ‡Î‬‬ ‫חובת הברכה‬
‫‪(‡.ËȘ) ·Î‬‬ ‫‪Ë ‡Î‬‬ ‫כאשר החמה מכוסה בעננים‬
‫'טובים מאורות' אחר ברכת הלבנה בתשעת‬ ‫מזמורים והוספות שונות שנהגו לאומרם בשעת‬
‫‪(·.ËȘ) ·Î‬‬ ‫הימים‬ ‫‪·È ‡Î‬‬ ‫ברכת החמה‬
‫יודע שתתכסה הלבנה בעננים קודם שיסיים‬ ‫מי שאינו מתפלל עם הציבור‪ ,‬האם יקדים ברכת‬
‫‪ÁÎ ·Î‬‬ ‫ברכתו‬ ‫‪ ‡Î‬‬ ‫החמה לתפילת שחרית‬
‫‪(‡) ·Î‬‬ ‫יסוד וגדר ברכה זו‬ ‫‪‚ ‡Î‬‬ ‫נשים‬
‫‪(‚) · ·Î‬‬ ‫כהקבלת פני השכינה‪ ,‬וביאור הענין‬ ‫‪„ ‡Î‬‬ ‫סומא‬
‫‪ÂÏ ·Î‬‬ ‫לצאת החוצה כדי לברך‬ ‫‪Ê ‡Î‬‬ ‫סוף זמן הברכה ביום‬
‫‪‰Ó ·Î‬‬ ‫נוסח הברכה וביאורה‬ ‫‪ ‡Î‬‬ ‫עיקר זמן הברכה עם הנץ החמה‬
‫‪‰ ·Î‬‬ ‫נשים‪ ,‬חיובן בברכת הלבנה‬ ‫·¯‪‰·Ï‰ ˙Î‬‬
‫‪ÂÎ ·Î‬‬ ‫נתכסתה הלבנה בעננים‬ ‫אבל בימי השבעה‪ ,‬האם יברך ברכת הלבנה‬
‫נתכסתה הלבנה בעננים תוך כדי ברכתו‬ ‫‪Á ·Î‬‬
‫‪ÁÎ ·Î‬‬ ‫אבל בימי השבעה‪ ,‬האם יוסיף ויאמר אף‬
‫‪ÊÎ ·Î‬‬ ‫נתכסתה חלק מן הלבנה בעננים‬ ‫‪Ë ·Î‬‬ ‫הפסוקים שאחר הברכה‬
‫סדר הברכה ואמירת הפסוקים לפניה ולאחריה‬ ‫אבל בימי שבעה‪ ,‬האם יצא לחוץ לברך ברכת‬
‫‪‚-„Ó ·Î‬‬ ‫‪Ë ·Î‬‬ ‫הלבנה‬
‫‪‡È ·Î‬‬ ‫סומא‪ ,‬חיובו בברכת הלבנה‬ ‫‪È ·Î‬‬ ‫אונן‪ ,‬חיובו בברכת הלבנה‬
‫‪(Θ) ·Î‬‬ ‫עיון בציציות אחר ברכת הלבנה‬ ‫‪‡Ó ·Î‬‬ ‫בגדים נאים בשעת הברכה‬
‫‪Ó ·Î‬‬ ‫עמידה בברכת הלבנה‬ ‫‪ËÎ ·Î‬‬ ‫בירך בלא לראות הלבנה קודם לכן‬
‫‪‚Ó ·Î‬‬ ‫עמידה ברגליים מכוונות‬ ‫‪ÁÏ ·Î‬‬ ‫ברוב עם‬
‫‪‚Ó ·Î‬‬ ‫עמידה כנגד הלבנה‬ ‫ברוב עם או זריזין מקדימין כב לט‪,‬‬
‫‪(„Ù) ·Î‬‬ ‫עמידה לכיוון מזרח‬ ‫‪(Á) ·È ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫‪Â ·Î‬‬ ‫קטנים‪ ,‬חיובם בברכת הלבנה‬ ‫ברכות ק "ש‪ ,‬הפסקה בהם לברכת הלבנה‬
‫‪Ê ·Î‬‬ ‫קטן שהגדיל‪ ,‬אימתי יברך ברכת הלבנה‬ ‫‪‡Ï ·Î‬‬
‫קדיש אחר ברכת הלבנה‪ ,‬קדיש שלם או קדיש‬ ‫‪„Ï ·Î‬‬ ‫ברכת הלבנה ובדיקת חמץ‬
‫‪(ÁȘ) ·Î‬‬ ‫דרבנן‬ ‫‪·Ï ·Î‬‬ ‫ברכת הלבנה והבדלה במוצ"ש‬
‫‪(·) ·Î‬‬ ‫'קידוש לבנה'‪ ,‬טעם שנקראה כן‬ ‫‪‰Ï ·Î‬‬ ‫ברכת הלבנה וספירת העומר‬
‫‪‰Î ·Î‬‬ ‫ראיה שניה‬ ‫‪‚Ï ·Î‬‬ ‫ברכת הלבנה וקריאת המגילה‬
‫‡ )‪(„.·Ó‬‬ ‫ראיית הלבנה דרך זכוכית או חלון‬ ‫‪Ï ·Î‬‬ ‫ברכת הלבנה ותפילת ערבית‬
‫‪(·Ò) ·Î‬‬ ‫ראיית הלבנה מבעד לסורגים‬ ‫‪(„) ·Î‬‬ ‫ברכת שהחיינו על קיום מצוה זו‬
‫‪‚ ·Î‬‬ ‫ריקודים אחר ברכת הלבנה‬ ‫האם צריך ללכת ולראות הלבנה כדי לברך עליה‬
‫‪(‚) ·Î‬‬ ‫שכרה וסגולותיה‬ ‫‪„ ·Î‬‬
‫מפתח עניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫תרו‬

‫‪(Ï) ‰‬‬ ‫שבה‬ ‫'שלום עליכם'‪ ,‬אמירתו לשלשה בני אדם‬

‫‪(Ï) ‰‬‬ ‫הפסקה לעניית דברים שבקדושה‬ ‫‪(˘) ·Î‬‬
‫‪(Ï) ‰‬‬ ‫שאילת שלום בברכהמ "ז‬ ‫'שלום עליכם'‪ ,‬טעם אמירתו שלש פעמים‬
‫‪(Ș) ·Î‬‬
‫·¯‪ÏÈÙÓ‰ ˙Î‬‬
‫‪ÂÏ ·Î‬‬ ‫תחת כיפת השמים‬
‫‪(·Ï) ‰‬‬ ‫גדר הברכה‬
‫‪(·Ï) ‰‬‬ ‫הפסקה אחריה לברכת אשר יצר‬ ‫·¯‪‰Î¯·‰ ÔÓÊ - ‰·Ï‰ ˙Î‬‬
‫הפסקה אחריה לברכת הברקים והרעמים‬ ‫‪„È ·Î‬‬ ‫אחר עלות השחר קודם הנץ החמה‬
‫‪·Î ‰‬‬ ‫‪‚Î ·Î‬‬ ‫אירע ליקוי לבנה באמצע החודש‬
‫·¯‪ÌÈʯ‰ ÌÎÁ ˙Î‬‬ ‫‪‚È ·Î‬‬ ‫בבין השמשות‬
‫ביאור ענין הברכה בראיית שישים ריבוא אנשים‬ ‫בחודש אב‪ ,‬לפני תשעה באב או לאחריו‬
‫‪(‡) ÊÈ‬‬ ‫מישראל‬ ‫‪‡Î ·Î‬‬
‫‪·Î ·Î‬‬ ‫בחודש אב‪ ,‬במוצאי תשעה באב‬
‫‪χ¯˘È ÈÒÂÏ· Ú"Ú‬‬
‫‪Î ·Î‬‬ ‫בחודש תשרי‪ ,‬לפני יוהכ"פ או לאחריו‬
‫·¯‪˙È˘‡¯· ‰˘ÚÓ ‰˘ÂÚ ˙Î‬‬ ‫בחודש תשרי‪ ,‬המברכים במוצאי יוהכ"פ‪ ,‬האם‬
‫ביאור נוסח הברכה בברקים ורעמים וכיו"ב‬ ‫‪Î ·Î‬‬ ‫צריכים לטעום קודם לכן‬
‫‪(‚.·) ‰‬‬ ‫בחודש תשרי‪ ,‬המברכים במוצאי יוהכ"פ‪ ,‬האם‬
‫ביאור נוסח הברכה בימים ונהרות וכיו"ב‬ ‫‪Î ·Î‬‬ ‫צריכים לנעול מנעלים קודם לכן‬
‫· )‡‪(‡.‬‬ ‫‪„Î ·Î‬‬ ‫בחוץ לארץ‬
‫· )‡‪(‚.‬‬ ‫טעם שתקנו הברכה בלשון הווה‬ ‫‪(‡.„Î) ·Î‬‬ ‫ביום‪ ,‬סמוך לשקיעת החמה‬
‫· )‡‪(·.‬‬ ‫נוסח הברכה‬ ‫‪·È ·Î‬‬ ‫בלילה‬
‫על תופעות טבע שלא נזכרו בדברי חז"ל שיש‬ ‫‪ËÈ ·Î‬‬ ‫בליל שבת ויו"ט‬
‫‪„Á‬‬ ‫לברך עליהם‬ ‫‪·Î ·Î‬‬ ‫במוצאי תענית‬
‫בתחילת הלילה‪ ,‬להמחמירים כדעת ר"ת‬
‫‪¯ȷÁ Ú"Ú‬‬ ‫·¯‪¯ȷÁ ˙Èȇ¯· ÂÈÈÁ‰˘ ˙Î‬‬
‫‪(·.„Î) ·Î‬‬
‫‪ÌÂÈ ÌÈ˘ÂÏ˘ ¯Á‡Ï‬‬
‫להקדים לברך על חידוש הלבנה כל כמה שיכול‬
‫·¯‪Â˙ÓÎÁÓ ˜ÏÁ˘ ˙Î‬‬ ‫‪ÊË ·Î‬‬ ‫להקדים‬
‫‪(·) È‬‬ ‫ביאור נוסח הברכה 'ליראיו'‬ ‫‪ÊÈ ·Î‬‬ ‫מיד כשהגיע זמנה‪ ,‬או במוצאי שבת‬
‫ביאור השינוי בנוסח הברכה בין ישראל לאוה"ע‬ ‫‪ÁÈ ·Î‬‬ ‫סוף זמנה‪ ,‬דעות הראשונים והפוסקים‬
‫‪(‚) È‬‬ ‫סמוך לשקיעת הלבנה כשצבעה אדום‬
‫‪(‚) È‬‬ ‫נוסח הברכה‬ ‫‪(‚.„Î) ·Î‬‬
‫תחילת זמנה‪ ,‬דעות הראשונים והפוסקים‬
‫·¯‪ÌÏÂÚ ‡ÏÓ Â˙¯Â·‚ ÂÁ΢ ˙Î‬‬ ‫‪ÂË ·Î‬‬
‫‪(„.·) ‰‬‬ ‫ביאור נוסח הברכה‬
‫תחילת זמנה‪ ,‬האם צריך שיעברו ג' או ז' ימים‬
‫‪ÌÈ Ú"Ú‬‬ ‫·¯‪Ï„‚‰ Ìȉ ˙‡ ‰˘Ú˘ ˙Î‬‬ ‫‪(Ï) (ÁÎ) ·Î‬‬ ‫מעל "ע‬
‫‪Ï„‚‰‬‬
‫·¯‪ÔÂÊÓ‰ ˙Î‬‬
‫·¯˜‪ÌÈÓگ ÌÈ‬‬ ‫‪Ή‬‬ ‫הפסקה לברכת הברקים והרעמים‬
‫‪·Î ‰‬‬ ‫אחר ברכת המפיל‬ ‫הפסקה לברכת הברקים והרעמים‪ ,‬בברכה רביעית‬
‫תרז‬ ‫‪ /‬מפתח עניינים‬ ‫מים רבים‬

‫הטעם שמברך עליהם אף בתוך שלושים יום‬ ‫‪‚Î ‰‬‬ ‫אחר יציאתו מבית הכסא‬
‫‡‪Ë‬‬ ‫‪‚Î ‰‬‬ ‫אחר נגיעתו במקומות המכוסים‬
‫הפסק גדול בין ברק לברק‪ ,‬האם דינו כנתפזרו‬ ‫‪‚Î ‰‬‬ ‫אחר קימתו משינתו‬
‫‪(„.ÂË) ‰‬‬ ‫העבים‬ ‫באותו היום‪ ,‬כשלא בירך על הברק והרעם‬
‫השכים משנתו קודם עלות השחר‪ ,‬האם דינו‬ ‫‪ˉ‬‬ ‫הראשון‬
‫‪(ÁÈ) ‰‬‬ ‫כיום אחר לחזור ולברך‬ ‫באותו היום‪ ,‬כשמברך על הברק והרעם השני‪,‬‬
‫התעורר משנתו באמצע הלילה‪ ,‬האם יברך על‬ ‫האם עולה ברכתו אף על הברק והרעם שקודם‬
‫‪(ÁÈ) ‰‬‬ ‫ברקים ורעמים נוספים‬ ‫‪(‚È) ‰‬‬ ‫לכן‬
‫ישן שינת קבע ביום‪ ,‬האם חוזר ומברך לאחמ "כ‬ ‫באותו היום‪ ,‬לחזור ולברך על ברקים ורעמים‬
‫‪‚È ‰‬‬ ‫‪ȉ‬‬ ‫נוספים‬
‫ניעור כל הלילה‪ ,‬האם חוזר ומברך לאחמ"כ‬ ‫‪‡Î ‰‬‬ ‫באמצע ברכה אחרת‬
‫‪·È ‰‬‬ ‫‪‡Î ‰‬‬ ‫באמצע ברכת אשר יצר‬
‫‪(·.ÂË) ‰‬‬ ‫נתפזרו העבים‪ ,‬טעם ויסוד הדין‬ ‫‪Ή‬‬ ‫באמצע ברכת המזון‬
‫‪ȉ‬‬ ‫נתפזרו העבים‪ ,‬לחזור ולברך לאחמ"כ‬ ‫‪‰Î ‰‬‬ ‫באמצע לימודו‬
‫נתפזרו העבים‪ ,‬ספיקות וחקירות בדין זה‬ ‫‪ÁÈ ‰‬‬ ‫באמצע קריאת התורה‬
‫‪'„ ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫‪(‰Î) ÊÈ ‰‬‬ ‫בחזרת הש "צ‬
‫‪(ÊË) È ‰‬‬ ‫נתפזרו העבים‪ ,‬שיעורו‬ ‫‪ÊË ‰‬‬ ‫בין גאולה לתפילה‬
‫ראה הברק‪ ,‬האם ימתין לשמיעת הרעם כדי‬ ‫בין נטילת ידים לסעודה‪ ,‬ובין הניגוב לברכת‬
‫‪‰‬‬ ‫לפוטרם בברכה אחת‬ ‫‪ËÈ ‰‬‬ ‫המוציא‬
‫ראה הברק והמתין לשמיעת הרעם כדי לפוטרם‬ ‫‪ÂÎ ‰‬‬ ‫בבית הקברות‬
‫בברכה אחת‪ ,‬האם יחזור ויברך על ראיית ברק‬ ‫‪ÂË ‰‬‬ ‫בברכות קריאת שמע‬
‫‪‰‬‬ ‫נוסף אח "כ‬ ‫ביום אחר‪ ,‬לחזור ולברך על ברקים ורעמים‬
‫ראה הברק ובירך עליו‪ ,‬ונתכוון לפטור אף את‬ ‫‪‡È ‰‬‬ ‫נוספים‬
‫‪ʉ‬‬ ‫הרעם שיבוא לאחריו‬ ‫‪(ÊÈ) ‰‬‬ ‫ביום אחר‪ ,‬מקור הדין וטעמו‬
‫ראה הברק ובירך עליו‪ ,‬ותוך כדי ברכתו שמע‬ ‫ביום אחר‪ ,‬תלוי בעלות השחר או בשינת קבע‬
‫‪Á‰‬‬ ‫הרעם‬ ‫‪‚È-‡È ‰‬‬
‫ראה הברק ושמע הרעם בבת אחת‪ ,‬ברכה אחת‬ ‫‪‡‰‬‬ ‫ברכה בראייתם ובשמיעתם‬
‫‪‰‰‬‬ ‫או שתי ברכות‬ ‫ברכת אשר יצר‪ ,‬וברכת הברקים והרעמים‪ ,‬איזו‬
‫‪„‰‬‬ ‫רעמים חלשים‬ ‫‪„Î ‰‬‬ ‫מהן קודמת‬
‫‪(Ê) ‰‬‬ ‫שמיעת רעם דרך הטלפון‬ ‫ברקים הבאים מחמת חום‪ ,‬האם יש לברך‬
‫‪‚‰‬‬ ‫עליהם‬
‫·˙‪ÌÏÂÚ‰ ˙ÂÓ‡ È˙·Â χ¯˘È È‬‬ ‫ברקים הנראים ביום גשום בלא רעם לאחריהם‬
‫‪(‡) ÂË‬‬ ‫ביאור ברכת מציב גבול אלמנה‬ ‫‪(Â) ‰‬‬
‫בתי אומות העולם בישובן ובחורבנן‪ ,‬ובזמנינו‬ ‫האם מברך על כ"א מהם ברכה אחת או שתי‬
‫‪Á ÂË‬‬ ‫‡ )·(‬ ‫ברכות ה‬
‫בתי ישראל בחורבנן‪ ,‬חובת הברכה בראייתם‬ ‫הבזק האור הנוצר מהברק‪ ,‬האם יש לברך עליו‬
‫‪Â ÂË‬‬ ‫‡·‬
‫מפתח עניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫תרח‬

‫‚ )‚(‬ ‫הר תבור‪ ,‬האם יש לברך עליו‬ ‫בתי ישראל בישובן‪ ,‬האם דווקא באופן שנחרבו‬
‫‚ )·(‬ ‫הר שנשתנה לאחר ששת ימי בראשית‬ ‫‪„ ÂË‬‬ ‫קודם לכן וחזרו ונתיישבו‬
‫טעם הדבר שאינו מברך עליו 'שכחו וגבורתו'‬ ‫בתי ישראל בישובן‪ ,‬האם הם בתי ישראל או בתי‬
‫‚ )‡(‬ ‫‪· ÂË‬‬ ‫כנסיות‬
‫‚‚‬ ‫רואה את ההר ממטוס‪ ,‬האם מברך עליו‬ ‫בתי ישראל בישובן‪ ,‬האם חוזר ומברך כל שלושים‬
‫תימה כיצד תקנו חכמים לברך עליו‪ ,‬והלא ההרים‬ ‫‪‰ ÂË‬‬ ‫יום‬
‫‚ )·(‬ ‫נוצרו לאחר ימי בראשית‬ ‫בתי ישראל בישובן‪ ,‬האם יש לברך ברכה זו‬
‫‪‚ ÂË‬‬ ‫בזמנינו‬
‫‪˘Ú‚ ¯‰‬‬
‫בתי ישראל בישובן‪ ,‬חובת הברכה בראייתם‬
‫‪„Á‬‬ ‫ברכה על התפרצותו‬
‫‪‡ ÂË‬‬
‫‪‰Ó„‡ ˙„ÈÚ¯ Ú" Ú‬‬ ‫‪˙ÂÚÂÂÊ‬‬ ‫‪Ê ÂË‬‬ ‫הלכה למעשה‪ ,‬האם יש לברך עליהם‬
‫‪ÔȘÈÊ‬‬ ‫‪¯‰ Ú" Ú‬‬ ‫‚·‪‰Ú‬‬
‫‪‡Ê‬‬ ‫חובת הברכה עליהם‬
‫מה הם ה'זיקים' שתקנו חכמים לברך עליהם‬ ‫‚‪¯ÊÈÈ‬‬
‫‪·Ê‬‬ ‫‪„Á‬‬ ‫ברכה על התפרצותו‬
‫‪‚Ê‬‬ ‫ראיית 'זיקים' נוספים בתוך שלושים יום‬ ‫‚‪˙ÂÈÁ‰ Ô‬‬
‫‪˙ÈÎÂÎÊ‬‬ ‫האם מברך על הפיל בפנ"ע ועל הקוף בפנ "ע‪ ,‬או‬
‫‡ )‪(‰.·Ó‬‬ ‫האם חוצצת לענין היזק ראיה‬ ‫‪(‡.Ï) ·È‬‬ ‫ברכה אחת לשניהם‬
‫‡ ‪ËÈ‬‬ ‫ראיה דרכה‪ ,‬האם דינה כראיה‬ ‫‪(·.Ï) ·È‬‬ ‫הליכה לגן החיות‬
‫ראיה דרך זכוכית מגדלת‪ ,‬האם דינה כראיה‬ ‫‚¯ ˘˙‚‪¯ÈÈ‬‬
‫‡ ‪‡Î‬‬ ‫חיובו בברכות הראיה כשראה הדבר בתוך ל' יום‬
‫‪ˆ"˘‰ ˙¯ÊÁ‬‬ ‫‡ )‪(ÊÈ‬‬ ‫קודם שהגדיל‬
‫הפסק בו לברך על הקשת ועל ברקים ורעמים‬
‫‪‰Ï„·‰‬‬
‫‪(‰Î) ÊÈ ‰‬‬
‫הבדלה וברכת הלבנה‪ ,‬איזו מהן קודמת כב לב‬
‫‪ÌÂÈ ÌÈ˘ÂÏ˘ ¯Á‡Ï ¯ȷÁ‬‬
‫‪‰ÂˆÓ ¯Â„ȉ‬‬
‫‪‡ ËÈ‬‬ ‫חובת הברכה‬
‫להשהות מצוה כדי לקיימה בהידור טפי‬
‫‪Ë ËÈ‬‬ ‫חובת הברכה בזמנינו‬
‫‪·È ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫‪(Á) ‚ ËÈ‬‬ ‫חבירו החביב עליו ושמח בראייתו‬
‫‪(‚.·) ËÈ‬‬ ‫חבר גוי‬ ‫‪Ï„‚‰ ÌÈ Ú" Ú‬‬ ‫‪Ï„‚‰ Ìȉ‬‬
‫‪(‚.·) ËÈ‬‬ ‫חבר רשע‬
‫‪˜ÒÙ‰‬‬
‫‪Â ËÈ‬‬ ‫חבר שלא ראהו מעולם‬
‫ברכות הראיה במקום הפסק ע"ע ברקים ורעמים‬
‫‪(‚) ËÈ‬‬ ‫טעם שאין מברכים הטוב והמטיב‬
‫‪„ ËÈ‬‬ ‫קיבל ממנו מכתב בתוך שלושים יום‬ ‫‪¯‰‬‬
‫‪(·.·) ËÈ‬‬ ‫ראיית אשתו או בתו‬ ‫‚ )„(‬ ‫ביאור החילוק בין 'הר' ל'גבעה'‬
‫‪(·.·) ËÈ‬‬ ‫ראיית אשה אחרת‬ ‫‚‡‬ ‫ברכת עושה מעשה בראשית בראייתו‬
‫‪Á ËÈ‬‬ ‫ראיית בנו לראשונה לאחר לידתו‬ ‫‚·‬ ‫גדר 'הר' שיש לברך עליו‬
‫‪Ê ËÈ‬‬ ‫ראיית בתו לראשונה לאחר לידתה‬ ‫‚ )‚(‬ ‫הר חרמון‪ ,‬האם יש לברך עליו‬
‫תרט‬ ‫‪ /‬מפתח עניינים‬ ‫מים רבים‬

‫ביאור השינוי בנוסח הברכה בין ישראל לאוה"ע‬ ‫ראיית בתו לראשונה לאחר לידתה‪ ,‬בלידת‬
‫‪(‚) È‬‬ ‫‪Á ËÈ‬‬ ‫תאומות‬
‫‪ÂÈ‬‬ ‫ברכת חכם הרזים על חכם מופלג ביותר‬ ‫ראיית בתו לראשונה לאחר לידתה‪ ,‬בלידת‬
‫ברכת חכם הרזים על חכם מופלג ביותר‪ ,‬בזמנינו‬ ‫‪Á ËÈ‬‬ ‫תאומים ‪ -‬בן ובת‬
‫‪(‚È) Â È‬‬ ‫ראיית נכדו ונכדתו לראשונה לאחר הלידה‬
‫ברכת חכם הרזים על חכם מופלג ביותר‪ ,‬בחו "ל‬ ‫‪(ÁÈ) Á ËÈ‬‬
‫‪(‚.·È) È‬‬ ‫‪(‡.·) ËÈ‬‬ ‫ראיית רבו לאחר שלושים יום‬
‫ברכת חכם הרזים על חכם מופלג ביותר‪ ,‬ביאור‬ ‫ראיית חבירו לאחר שלושים יום כשהוא חולה‬
‫‪(‡.·È) È‬‬ ‫ענין הברכה‬ ‫‪‰ ËÈ‬‬
‫ברכת חכם הרזים על חכם מופלג ביותר‪ ,‬האם‬ ‫‪„ ËÈ‬‬ ‫שמע משלומו בתוך שלושים יום‬
‫‪(·.·È) È‬‬ ‫מברך עליו אף שחלק מחכמתו‬
‫‪˘„ÂÁ ·" È ¯Á‡Ï ¯ȷÁ‬‬
‫‪‚ ‚Î‬‬ ‫ברכת חכם הרזים על מלך המשיח‬
‫‪(‰) ËÈ‬‬ ‫ביאור ענין הברכה‬
‫‪‡È‬‬ ‫חובת הברכה בראיית חכמי ישראל‬
‫‪(Â) · ËÈ‬‬ ‫האם יש בה הזכרת מלכות‬
‫‪(‡) È‬‬ ‫חכם יחיד‪ ,‬האם יש לברך עליו‬
‫‪(Ê) · ËÈ‬‬ ‫האם מברך אף ברכת שהחיינו‬
‫‪„È‬‬ ‫חכם ששכח תלמודו‬
‫‪· ËÈ‬‬ ‫חובת הברכה‬
‫‪‚È‬‬ ‫ישראל החכם בשאר חכמות‬
‫‪È ËÈ‬‬ ‫חובת הברכה בזמנינו‬
‫‪(‚) È‬‬ ‫נוסח הברכה‬
‫‪(Á) ‚ ËÈ‬‬ ‫חבירו החביב עליו ושמח בראייתו‬
‫עדויות על גדו "י שבירכו בראיית חכם אחר‬
‫‪Â ËÈ‬‬ ‫חבר שלא ראהו מעולם‬
‫‪(‰) È‬‬
‫‪(„.Ê) ËÈ‬‬ ‫טעה ובירך עליו שהחיינו‬
‫‪‰È‬‬ ‫ראיית החכם מאחוריו‬
‫‪„ ËÈ‬‬ ‫קיבל ממנו מכתב בתוך י"ב חודש‬
‫‪ÔÂÏÁ‬‬ ‫ראיית חבר לאחר שעבר 'מוות קליני' וחזר לחיים‬
‫‡ ‪ËÈ‬‬ ‫ראיה דרכו‪ ,‬האם דינה כראיה‬ ‫‪‡È ËÈ‬‬
‫ראיה דרך חלון מלוכלך‪ ,‬האם דינה כראיה‬ ‫שיחה בטלפון לאחר י"ב חודש שלא ראהו ולא‬
‫‡ )‪(‚.·Ó‬‬ ‫‪(‚.‰) ËÈ‬‬ ‫שמע משלומו‬
‫‪„ ËÈ‬‬ ‫שמע משלומו בתוך י"ב חודש‬
‫‪ÌÈ‬‬ ‫‪(„) ËÈ‬‬ ‫שנה מעוברת‬
‫·‡‬ ‫ברכת 'עושה מעשה בראשית' בראייתו‬
‫‪ÌÏÂÚ‰ ˙ÂÓ‡ ÈÓÎÁ‬‬
‫טעם שאין מברכים 'שכחו וגבורתו' על הים‬
‫‪ÊÈ‬‬ ‫בזמנינו‬
‫· )‡‪(„.‬‬
‫‪(Â) È‬‬ ‫גוי החכם בחכמת התורה‬
‫·„‬ ‫ים המלח‪ ,‬ברכה עליו‬
‫‪(ÊË) È‬‬ ‫חכם באחד משבע חכמות‬
‫ים המלח‪ ,‬האם הוא מששת ימי בראשית‬
‫‪(ÊË) È‬‬ ‫חכם בדתו‬
‫· )„(‬
‫‪(ÊË) È‬‬ ‫חכם בשבע חכמות‬
‫·‚‬ ‫ים כינרת‪ ,‬ברכה עליו‬
‫‪ÊÈ‬‬ ‫חובת הברכה בראיית חכמי אוה"ע‬
‫··‬ ‫ים שנשתנה לאחר ששת ימי בראשית‬
‫‪ËÈ‬‬ ‫כשאינו מקיים שבע מצוות בני נח‬
‫ים שנשתנה לאחר ששת ימי בראשית בידי‬
‫· ‪‡È‬‬ ‫שמים‬ ‫‪χ¯˘È ÈÓÎÁ‬‬
‫ים שספק האם נשתנה מששת ימי בראשית‬ ‫‪·È‬‬ ‫בזמנינו‬
‫· )·‪(‡.‬‬ ‫‪(·) È‬‬ ‫ביאור נוסח הברכה 'ליראיו'‬
‫מפתח עניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫תרי‬

‫האם איסורים אלו הותרו אף במלכי אומות‬ ‫·‪‰‬‬ ‫ראיית הים בלילה‬
‫‪(ÂË) È ‡È‬‬ ‫העולם‬ ‫·‪‰‬‬ ‫ראיית חלק קטן מן הים‬
‫‪(‡È) ‡È‬‬ ‫הוצאת ממון כדי לראות פני המלך‬ ‫שהה בים שלושים יום‪ ,‬האם יברך עושה מעשה‬
‫‪‡È ‡È‬‬ ‫לבטל מלימודו כדי לראות פני המלך‬ ‫·‪Â‬‬ ‫בראשית על ראיית היבשה לאחמ"כ‬
‫‪Ë ‡È‬‬ ‫מצוה לרוץ לקראת המלכים‬ ‫תימה כיצד תקנו חכמים לברך עליו‪ ,‬והלא כל‬
‫· )·(‬ ‫הימים נשתנו מששת ימי בראשית‬
‫‪·Ê ÂÏ ˘È˘ ·ÎÂÎ‬‬
‫‪‚Ê‬‬ ‫אימתי חוזר ומברך עליו‬ ‫‪Ï„‚‰ ÌÈ‬‬
‫‪·-‡ Ê‬‬ ‫חובת הברכה עליו‬ ‫·‪Ê‬‬ ‫ברכת 'שעשה את הים הגדול' בראייתו‬
‫·‪Ê‬‬ ‫טעה ובירך עליו עושה מעשה בראשית‬
‫‪Ì˙Â¯Ó˘Ó· ÌÈ·ÎÂÎ‬‬
‫טעם הדבר שפסקו כר' יהודה שיש בו ברכה‬
‫ביאור הענין כא )לז(‬
‫· )‪(È‬‬ ‫בפנ "ע‬
‫האם יש לברך עליהם עושה מעשה בראשית‬
‫טעם הדבר שתקנו לו חכמים ברכה בפני עצמה‬
‫‪(ËÏ) „È ‡Î‬‬
‫· )‪(‡È‬‬
‫‪‰˙¯‰Ë· ‰·Ï‬‬ ‫ישוב סתירת דברי הרמב"ם בדין ברכת הים הגדול‬
‫‪(ÂÏ) ‡Î‬‬ ‫ביאור הענין‬ ‫‪'‚ ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫האם יש לברך עליה עושה מעשה בראשית‬ ‫·‪Á‬‬ ‫מהו הים הגדול‬
‫‪(ËÏ) „È ‡Î‬‬ ‫מיצר גיברלטר‪ ,‬האם רשאי לברך עליו ברכה זו‬
‫·‪Ë‬‬ ‫ממנ "פ‬
‫‪˘¯Ï ‚ÚÂÏ‬‬ ‫נוסח הברכה‪ ,‬והטעם שתקנוה בלשון עבר‬
‫‪(ÂÏ) ‰‬‬ ‫במצוה עוברת‬ ‫· )‪(Ë‬‬
‫‪‰·Ï ȘÈÏ ‰ÓÁ ȘÈÏ‬‬ ‫‪ÁÏÓ‰ ÌÈ‬‬
‫‪„Á‬‬ ‫ברכת עושה מעשה בראשית בראייתם‬
‫· )„(‬ ‫האם הוא מששת ימי בראשית‬
‫‪(È) Á‬‬ ‫מתי ליקוי הלבנה הוא סימן רע לישראל‬
‫·„‬ ‫האם יש לברך עליו‬
‫‪¯·„Ó‬‬
‫‪ÔÂÎÈ˙‰ ÌÈ‬‬
‫אדמת הירח‪ ,‬האם יש להחשיבה כ'מדבר'‬
‫·‪Á‬‬ ‫איזו ברכה יש לברך עליו‬
‫„ )·(‬
‫„‡‬ ‫ברכת 'עושה מעשה בראשית' בראייתו‬ ‫‪˙¯ÈÎ ÌÈ‬‬
‫„·‬ ‫גדר 'מדבר' שיש לברך עליו‬ ‫·‚‬ ‫האם יש לברך עליו‬
‫טעם שאין מברכים 'שכחו וגבורתו' על המדבר‬
‫‪ÈÓÏ˘Â¯È‬‬
‫„ )‡(‬
‫האם הלכה כדברי הירושלמי כשלא נתפרש די "ז‬
‫יערות גדולות‪ ,‬האם יש להחשיבם כ'מדבר'‬
‫‪(·.‰) Â‬‬ ‫בבבלי‬
‫„ )·(‬
‫‪˙ÂÎÏÓ „·Î‬‬
‫‪‰¯Ê ‰„Â·Ú Ú" Ú‬‬ ‫‪ÌÈÓÏÒÂÓ‬‬
‫‪È ‡È‬‬ ‫איסור טומאה דרבנן משום כבוד מלכות‬
‫‪ÏÈÒÎ ‡Â‰ ‰·È„ ‡ÈˆÂÓ‬‬ ‫איסורים דאורייתא משום כבוד מלכות‬
‫‪(·.Ë) Ë‬‬ ‫האם איסור גמור הוא‬ ‫‪(„È) È ‡È‬‬
‫‪(‚.Ë) Ë‬‬ ‫טעם איסור זה‬ ‫‪(‚È) È ‡È‬‬ ‫איסורים דרבנן משום כבוד מלכות‬
‫תריא‬ ‫‪ /‬מפתח עניינים‬ ‫מים רבים‬

‫‪ÔÓ¯‚ ÔÓʉ˘ ‰˘Ú ˙ˆÓ‬‬ ‫‪(‚.Ë) Ë‬‬ ‫לספר לחבירו לאחר זמן רב‬
‫‪(‚) ‚ Î‬‬ ‫ברכת האילנות‬ ‫‪(È) Ê‬‬ ‫לתועלת ט‬
‫‪(„) ‡Î‬‬ ‫ברכת החמה‬ ‫‪(‡È) Ê Ë‬‬ ‫ע "י רמז‬
‫‪(Ê) ‰ ·Î‬‬ ‫ברכת הלבנה‬
‫‪Ì˙Ú· ˙ÂÏÊÓ‬‬
‫‪(‡) 'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫הבאת ביכורים‬
‫‪(ÁÏ) ‡Î‬‬ ‫ביאור הענין‬
‫‪(Ê) 'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫הגדת עדות‬
‫האם יש לברך עליהם עושה מעשה בראשית‬
‫טעם פטור הנשים ממצוות אלו‬
‫‪(ËÏ) „È ‡Î‬‬
‫‪(·) 'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫כשהגבלת הזמן אינו מדיני המצוה עצמה‬ ‫‪¯Â‡ËÓ‬‬
‫‪'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫‪‚Ê‬‬ ‫אימתי חוזר ומברך עליו‬
‫‪(‚) 'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫מילה‬ ‫‪·-‡ Ê‬‬ ‫חובת הברכה עליו‬
‫מצוות שבין אדם לחבירו שהזמן גרמן‬ ‫‪¯Ëϯ·È‚ ¯ˆÈÓ‬‬
‫‪(Ê) 'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫האם רשאי לברך עליו 'שעשה את הים הגדול'‬
‫‪(‰) 'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫סיפור יציאת מצרים‬ ‫·‪Ë‬‬ ‫ממנ "פ‬
‫‪(Â) 'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫סמיכה על הקרבן‬
‫‪(‡) 'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫ספירת העומר‬ ‫‪ÍÏÓ‬‬
‫‪(Ê) 'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫צדקה‬ ‫ביאור השינוי בנוסח הברכה בין מלכי ישראל‬
‫‪(Ê) 'È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫שמיטת כספים‬ ‫‪(‡) ‡È‬‬ ‫למלכי אוה "ע‬
‫‪‡ ‡È‬‬ ‫חובת הברכה בראייתו‬
‫‪¯ÙÚ ÂÓÓ ÌÈÏË¢ ̘Ó‬‬ ‫כבוד מלכות ע"ע כבוד מלכות‬
‫‪(‚) ‚ ÊË‬‬ ‫ברכה בראייתו‬ ‫‪(„) ‡È‬‬ ‫מלך ישראל המולך על אומות העולם‬
‫‪Ò‰ ̘Ó‬‬ ‫‪„ ‡È‬‬ ‫מלך ישראל רשע‬
‫ניצל מן הסכנה במקום א' ע"י שנעשה נס במקום‬ ‫‪Ê ‡È‬‬ ‫מלך שאינו לבוש בבגדי מלכותו‬
‫‪‡Î ÁÈ‬‬ ‫ב'‬ ‫מלך שהוא חכם‪ ,‬ברכה אחת או שתי ברכות‬
‫‪Î ÁÈ‬‬ ‫נס שאין בו הצלה ממוות לחיים‬ ‫‪(È) Á ‡È‬‬
‫‪·Î ÁÈ‬‬ ‫נס שאינו ניכר מתוך המקום‬ ‫מלך שהשליט את עצמו על העם בלא רצונם‬
‫‪ÁÈ ÁÈ‬‬ ‫נס שהוא ממנהגו של עולם‬ ‫‪ ‡È‬‬
‫נס שהוא ממנהגו של עולם‪ ,‬האם הדבר תלוי‬ ‫‪‚ ‡È‬‬ ‫מלכה מאומות העולם‬
‫‪ËÈ ÁÈ‬‬ ‫באופן הסכנה או באופן ההצלה‬ ‫‪(‚) ‡È‬‬ ‫מלכה מישראל‬
‫‪‚Î ÁÈ‬‬ ‫ראיית מקום הנס מרחוק‬ ‫‪· ‡È‬‬ ‫מרגיש בכבוד המלך ואינו רואהו‬
‫‪‰ ‡È‬‬ ‫נשיאי מדינות בזמנינו‬
‫‪˜ÊÏ ÂÈ·‡Ï Ò · ‰˘Ú˘ ̘Ó‬‬ ‫‪(·) ‡È‬‬ ‫סומא‬
‫‪‚È ÁÈ‬‬ ‫לאחר מיתת אביו וזקנו‬ ‫‪‰ ‡È‬‬ ‫ראשי ממשלה בזמנינו‬
‫‪Ê ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לאביו‬ ‫‪(‚.·) ‡È‬‬ ‫תמונה או הסרטה וכיו"ב‬
‫‪(Ï) ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לאחיו הגדול‬
‫‪ÌÈÙÈˉ ˙¯ÚÓ‬‬
‫‪Ê ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לאמו‬
‫‪„Á‬‬ ‫ברכת עושה מעשה בראשית בראייתה‬
‫‪È ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לאשתו‬
‫‪‡È ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לבנו או לבן בנו‬ ‫‪ÏÙÓ‬‬
‫‪Ê ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לזקנו‬ ‫‪„Á‬‬ ‫ברכת עושה מעשה בראשית בראייתו‬
‫מפתח עניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫תריב‬

‫‪(„) ‡ ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לזקנו‪ ,‬האם יוצאי יריכו‬

‫מקום שנעשה בו נס שנתקדש שם שמים על ידו‬ ‫‪Ë ÁÈ‬‬ ‫שנולדו קודם הנס מברכים ברכה זו‬
‫‪„È ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לזקנו‪ ,‬האם כל יוצאי יריכו‬
‫‪(Î) · ÁÈ‬‬ ‫מקום שנפל בו מחנה סנחריב‬ ‫‪Á ÁÈ‬‬ ‫עד סוף כל הדורות מברכים ברכה זו‬
‫‪(Ï) ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לזקנו‪ ,‬טעם הדין‬
‫‪ÂÓˆÚÏ Ò · ‰˘Ú˘ ̘Ó‬‬
‫מקום שנעשה בו נס לזקנו‪ ,‬נוסח הברכה‬
‫אבל בימי השבעה‪ ,‬האם מברך ברכה זו‬
‫‪(ËÎ) ÁÈ‬‬
‫‪(‚.‡Î) ÁÈ‬‬
‫מקום שנעשה בו נס לחבירו‪ ,‬האם רשאי לברך‬
‫ביאור חילוק נוסח הברכה בין מקום שנעשה בו‬
‫‪ÊË ÁÈ‬‬
‫נס לעצמו ובין מקום שנעשה בו נס לאביו‬
‫‪ÊÈ ÁÈ‬‬ ‫רואה את אביו או זקנו שהוא בעל הנס‬
‫‪(·.‡Î) ÁÈ‬‬
‫‪(·.‰Ó) ÁÈ‬‬ ‫רואה את חבירו שהוא בעל הנס‬
‫גר שנתגייר‪ ,‬מקום שנעשה לו נס בהיותו גוי‬
‫שני בניו של הניצול הרואים יחד את מקום הנס‪,‬‬
‫‪Â ÁÈ‬‬
‫‪(ËÎ) ÁÈ‬‬ ‫כיצד יברכו‬
‫‪‚ ÁÈ‬‬ ‫חובת הברכה בראיית מקום זה‬
‫נעשה לו נס בהיותו עובר במעי אמו‬
‫‪χ¯˘ÈÏ Ò · ‰˘Ú˘ ̘Ó‬‬
‫‪(ÁÎ) Â ÁÈ‬‬
‫‪(È) · ÁÈ‬‬ ‫אבן שביקש עוג לזרוק על ישראל‬
‫נעשו לו כמה ניסים‪ ,‬חובת הזכרתם בברכה‬
‫אבן שישב עליה משה בעת מלחמת עמלק‬
‫‪„ ÁÈ‬‬
‫נעשו לו כמה ניסים‪ ,‬סדר הזכרתם בברכה‬
‫‪(‡È) · ÁÈ‬‬
‫‪„ ÁÈ‬‬ ‫‪(Ë) · ÁÈ‬‬ ‫אבני אלגביש של בית חורון‬
‫נעשו לו כמה ניסים‪ ,‬כשחוזר ורואה שאר‬ ‫‪(‚È) · ÁÈ‬‬ ‫אור כשדים‬
‫‪‰ ÁÈ‬‬ ‫המקומות באותו היום‬ ‫‪(ÂË) · ÁÈ‬‬ ‫בארה של מרים‬
‫קטן שהגדיל‪ ,‬מקום שנעשה לו נס בקטנותו‬ ‫‪(ËÈ) · ÁÈ‬‬ ‫בית האשה השונמית‬
‫‪(ÁÎ) ÁÈ‬‬ ‫‪ÂË ÁÈ‬‬ ‫גוב אריות של דניאל‪ ,‬ושאר גובי אריות‬
‫‪(‡) ÁÈ‬‬ ‫גר שנתגייר‪ ,‬האם מברך ברכה זו‬
‫‪·¯Ï Ò · ‰˘Ú˘ ̘Ó‬‬ ‫‪(ÁÈ) · ÁÈ‬‬ ‫הר הכרמל‬
‫‪(·.‰Ï) ÁÈ‬‬ ‫גדר רבו המובהק‪ ,‬ובזמנינו‬ ‫‪(ÊÈ) · ÁÈ‬‬ ‫הר סיני‬
‫‪·È ÁÈ‬‬ ‫חובת הברכה בראיית מקום זה‬ ‫‪‡ ÁÈ‬‬ ‫חובת הברכה בראיית מקום זה‬
‫‪(‡.‰Ï) ÁÈ‬‬ ‫טעם הדין‬ ‫‪(·È) · ÁÈ‬‬ ‫חומת יריחו‬
‫‪‚È ÁÈ‬‬ ‫לאחר מיתת רבו‬ ‫כבשן האש של חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬ושאר‬
‫‪„È ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לאדם חשוב‬ ‫‪ÂË ÁÈ‬‬ ‫כבשונות אש‬
‫מקום שנעשה בו נס לאדם חשוב‪ ,‬האם שייך‬ ‫מ "ב המקומות שנסעו בהם ישראל במדבר‬
‫‪(ËÏ) „È ÁÈ‬‬ ‫בזמנינו‬ ‫‪(ÊË) · ÁÈ‬‬
‫‪ÊÈ ÁÈ‬‬ ‫רואה את רבו שהוא בעל הנס‬ ‫‪(Â) · ÁÈ‬‬ ‫מעברות הים‬
‫‪(Ê) · ÁÈ‬‬ ‫מעברות הירדן‬
‫‪˙Âȯ· ,ÌÈÂ˘Ó ÌÈÈÁ ÈÏÚ· Ú" Ú‬‬ ‫‪ÌÈ¢Ó‬‬
‫‪(Á) · ÁÈ‬‬ ‫מעברות נחלי ארנון‬
‫‪˙¢Ó‬‬
‫‪(„È) · ÁÈ‬‬ ‫מקום שנחלק הירדן ליעקב אבינו‬
‫‪˙ÂÓ ÁÂÏ˘Ó‬‬ ‫‪(‚) ‡ ÁÈ‬‬ ‫מקום שנעשה בו נס לרוב ישראל‬
‫‪(‡.·) ËÈ‬‬ ‫לאביו או לרבו‬ ‫מקום שנעשה בו נס לשבט אחד מישראל‬
‫תריג‬ ‫‪ /‬מפתח עניינים‬ ‫מים רבים‬

‫ברכת שהחיינו על פרי חדש‪ ,‬חיובו בה‬ ‫‪ÌÈÈÙ˜˘Ó‬‬

‫‡ )‪(·.„È‬‬ ‫האם צריך להסירם בברכת בורא מאורי האש‬
‫‡ )‪(‚.·Ó‬‬
‫‪‰ÏÈÙ˙Ï ‰Ï‡‚ ˙ÎÈÓÒ‬‬ ‫‡ ‪ËÈ‬‬ ‫ראיה על ידיהם‪ ,‬האם דינה כראיה‬
‫‪(„Î) ‰‬‬ ‫דין סמיכת גאולה לתפילה‬
‫הפסקה ביניהם לברכת הברקים והרעמים‬ ‫‪˙Ù˜˘Ó‬‬
‫‪ÊË ‰‬‬ ‫‡ ‪‡Î‬‬ ‫ראיה על ידה‪ ,‬האם דינה כראיה‬
‫הפסקה ביניהם לעניית דברים שבקדושה‬
‫‪¯‰‬‬
‫‪(„Î) ‰‬‬
‫·‪È‬‬ ‫ברכת עושה מעשה בראשית בראייתו‬
‫שבת ויו "ט‪ ,‬האם צריך לסמוך גאולה לתפילה‬
‫· ‪·È‬‬ ‫האם יש לברך ברכה זו בזמנינו‬
‫‪(„Î) ‰‬‬
‫נהר שנשתנה הילוכו מששת ימי בראשית‬
‫‪¯ÓÂÚ‰ ˙¯ÈÙÒ‬‬ ‫· ‪‡È‬‬
‫ברכת הלבנה וספירת העומר‪ ,‬איזו מהן קודמת‬ ‫נהר שנשתנה לאחר ימי בראשית בידי שמים‬
‫‪‰Ï ·Î‬‬ ‫· ‪‡È‬‬
‫נהר שאינו ידוע האם נשתנה מששת ימי‬
‫‪‰¯Ê ‰„·Ú‬‬ ‫· ‪·È‬‬ ‫בראשית‬
‫‪(·) „È‬‬ ‫ביאור הברכה בראייתה‬ ‫·‪È‬‬ ‫נהר קטן‪ ,‬האם יש לברך עליו‬
‫בית עבודה זרה‪ ,‬האם יש לברך ברכה זו‬
‫‪‰¯Ê ‰„Â·Ú Ú" Ú‬‬ ‫‪ÌȯˆÂ‬‬
‫‪‚ „È‬‬ ‫בראייתו‬
‫הזכרת שם עבודה זרה‪ ,‬פרטי ההלכות בזה‬ ‫‪‰„ÂÚÒÏ ÌÈ„È ˙ÏÈË‬‬
‫‪(‡) „È‬‬ ‫‪(ÊÎ) ‰‬‬ ‫הפסקה בין נטילת יד אחת לשניה‬
‫‪(‚) ‡ „È‬‬ ‫חובת הברכה בזמנינו‬ ‫הפסקה בין הניגוב לברכת המוציא לעניית אמן‬
‫‪‡ „È‬‬ ‫חובת הברכה בראיית עבודה זרה‬ ‫‪(ËÎ) ‰‬‬
‫חובת הברכה בראיית שאר מיני ע"ז מלבד‬ ‫הפסקה בין הניגוב לברכת המוציא לברך 'אשר‬
‫‪(„) · „È‬‬ ‫מרקוליס‬ ‫‪(ËÎ) ‰‬‬ ‫יצר'‬
‫חמה ולבנה‪ ,‬מפני מה אין מברכים עליהם כדין‬ ‫‪ËÈ ‰‬‬ ‫הפסקה לברכת הברקים והרעמים‬
‫‪(·.„) „È‬‬ ‫ע "ז‬ ‫‪(ÁÎ-ÊÎ) ‰‬‬ ‫ניגוב הידים כשנוטל מרביעית‬
‫כת הבאהיים‪ ,‬האם דינם כעובדי עבודה זרה‬
‫‪(Á) „È‬‬ ‫‪Ò · ‰˘Ú˘ ÌÂ˜Ó ,Ò‰ ÌÂ˜Ó Ú"Ú‬‬ ‫‪Ò‬‬
‫מוסלמים‪ ,‬האם דינם כעובדי עבודה זרה‬
‫‪(Ë) „È‬‬ ‫‪‰ÚÈÒ‬‬
‫ראיית דבר המחייב ברכה‪ ,‬תוך כדי נסיעה‬
‫מנזר וכנסיה של נוצרים‪ ,‬האם יש לברך עליו‬
‫‪„ „È‬‬ ‫‡ ‪ÁÈ‬‬
‫‪‰ „È‬‬ ‫מסגד של מוסלמים‪ ,‬האם יש לברך עליו‬ ‫˘‪ÌÈ‬‬
‫מסגד של מוסלמים‪ ,‬האם מותר להיכנס אליו‬ ‫‡„‬ ‫ברכות הראיה‪ ,‬חיוב נשים בהן‬
‫‪(‚.Ë) „È‬‬
‫מקום שנעקרה ממנו‪ ,‬ברכה בראייתו‪ ,‬באר"י‬ ‫‪‡ÓÂÒ‬‬
‫‪Â „È‬‬ ‫ובחו "ל‬ ‫‡‪‰‬‬ ‫ברכות הראיה‪ ,‬חיובו בהן‬
‫מפתח עניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫תריד‬

‫‪(Â) ‰ ‚È‬‬ ‫קברי צדיקים‬ ‫מקום שנעקרה ממנו‪ ,‬הוספת 'כשם שנעקרה'‬
‫‪· ‚È‬‬ ‫רואה הקברים מרחוק‬ ‫‪Â „È‬‬
‫‪(‚.·) ‚È‬‬ ‫רואה הקברים תוך כדי נסיעה‬ ‫מקום שנעקרה ממנו‪ ,‬כשלא נעקרה אלא ממקום‬
‫רואה קרקע שתחתיו קבור המת‪ ,‬באופן שאינו‬ ‫‪Â „È‬‬ ‫זה בלבד‬
‫‪Â ‚È‬‬ ‫ניכר מתוך המקום‬ ‫מקום שנעקרה ממנו‪ ,‬כשנעקרה שלא בדרך בזיון‬
‫‪(È) „È‬‬
‫˜·¯‪Ì"ÂÎÚ È‬‬
‫מקום שנעקרה ממנו‪ ,‬כשנתנוה במקום אחר‬
‫‪È ‚È‬‬ ‫חובת אמירת הפסוק בראייתם‬
‫‪Ê „È‬‬
‫‪(‚È) ‚È‬‬ ‫חובת אמירת הפסוק בראייתם‪ ,‬בזמנינו‬
‫‪(‡) „È‬‬ ‫מרקוליס‪ ,‬ביאור שמה‬
‫˜„‪˙Âί·· ‰ÓÈ‬‬ ‫‪(‡) „È‬‬ ‫מרקוליס‪ ,‬היאך הותר להזכיר את שמה‬
‫‡ ‪‰Î‬‬ ‫דיני קדימה בברכות הראיה‬ ‫‪(Ê) „È‬‬ ‫נוצרים‪ ,‬האם דינם כעובדי עבודה זרה‬
‫עבודה זרה בשיתוף‪ ,‬האם הוזהרו בני נח עליה‬
‫‪ÌÈÂ˘Ó ÌÈÈÁ ÈÏÚ· Ú" Ú‬‬ ‫˜‪ÛÂ‬‬ ‫‪'Ê ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫‪Á „È‬‬ ‫עקירת עבודה זרה‪ ,‬ברכת המצוות עליה‬
‫˜‪ÔË‬‬
‫‪„ „È‬‬ ‫צורת שתי וערב‪ ,‬האם יש לברך עליה‬
‫‪(„) ‡È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫האם חשיב בר חיובא מדרבנן‬
‫שבועה בע "ז‪ ,‬האם הוזהרו בני נח עליה‬
‫˜‪ÏÈ„‚‰˘ ÔË‬‬ ‫‪(„) 'Ê ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫אימתי נעשה גדול‪ ,‬בתחילה הלילה או מעל"ע‬
‫‪‰˘ÂÚ ˙ί· Ú" Ú‬‬ ‫‪˙È˘‡¯· ‰˘ÚÓ ‰˘ÂÚ‬‬
‫‪(‰) ‡È ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫‪˙È˘‡¯· ‰˘ÚÓ‬‬
‫באמצע ימי הספירה‪ ,‬האם יספור בברכה‬
‫‪(‰) ‡È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫‪‰„ÈÓÚ‬‬
‫ברכות התורה‪ ,‬האם יחזור ויברך בלילה שנעשה‬ ‫‡ ‪ÂÎ‬‬ ‫בברכות הראיה ושאר ברכות השבח‬
‫‪(‰) ‡È ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫בן י "ג‬
‫‪ÌÈÂ˘Ó ÌÈÈÁ ÈÏÚ· Ú" Ú‬‬ ‫‪ÏÈÙ‬‬
‫ברכת האילנות‪ ,‬קודם שיגדיל או לאחמ"כ‬
‫‪Ê ·Î‬‬ ‫‪‰¯ÓÊ„ ȘÂÒÙ‬‬
‫‪‰Î‬‬ ‫ברכת הלבנה‪ ,‬קודם שיגדיל או לאחמ"כ‬ ‫‪„È ‰‬‬ ‫הפסקה בהם לברכת הברקים והרעמים‬
‫האם יוצא ידי חובתו במצוה שעשה בקטנותו‬
‫˜·¯‪χ¯˘È È‬‬
‫‪‡È ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫‪Á ‚È‬‬ ‫אונן‪ ,‬חיובו בברכה זו‬
‫חיובו בברכות הראיה כשראה הדבר בתוך ל' יום‬
‫‪(„.‡) ‚È‬‬ ‫אמירת 'אתה גבור' לאחר הברכה‬
‫‡ )‪(ÊÈ‬‬ ‫קודם שהגדיל‬
‫‪(‡) ‚È‬‬ ‫ביאור נוסח הברכה‬
‫˜‪˘„ÂÁ‰ ˘Â„È‬‬ ‫‪Ê ‚È‬‬ ‫בשבת‬
‫‡ )‪(·Ó‬‬ ‫ראיה ע "י עששית‪ ,‬האם דינה כראיה‬ ‫‪Ë ‚È‬‬ ‫הנהגות ראויות להולכים לבית הקברות‬
‫‪‡ ‚È‬‬ ‫חובת הברכה בראייתם‬
‫‪‰·Ï‰ ˙ί· Ú" Ú‬‬ ‫˜‪‰·Ï ˘Â„È‬‬ ‫‪(Â) ‰ ‚È‬‬ ‫מערות קבורה‬
‫‪(·.‚) ‚È‬‬ ‫מת‪ ,‬ברכה עליו לפני הקבורה‬
‫‪ÌÈÂ˘Ó ÌÈÈÁ ÈÏÚ· Ú" Ú‬‬ ‫˜‪ÛÂÙÈ‬‬
‫‪‡ ‚È‬‬ ‫נוסח הברכה‬
‫˜‪ÌÈÈ‚ Ï˘ ˙‡‚È‬‬ ‫‪‚ ‚È‬‬ ‫נתחדש קבר בתוך שלושים יום‬
‫‪(„.·) ·È‬‬ ‫איסור לראותם‪ ,‬ואימתי נאמר‬ ‫‪„ ‚È‬‬ ‫קבר יחיד‬
‫תרטו‬ ‫‪ /‬מפתח עניינים‬ ‫מים רבים‬

‫‪' ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫הסתכלות בפני רשע‪ ,‬פרטי הדינים‬ ‫˜¯‪‰ÏÈ‚Ó‰ ˙‡È‬‬

‫‡ ‪(Ó) ÊÈ‬‬ ‫ממרחק רב‪ ,‬האם דינה כ'ראיה'‬ ‫ברכת הלבנה וקריאת המגילה‪ ,‬איזו מהן קודמת‬
‫‡‪Î‬‬ ‫על ידי מראה או השתקפות‬ ‫‪‚Ï ·Î‬‬
‫‡ ‪‡Î‬‬ ‫על ידי משקפת‬ ‫'סמוך ונראה'‪ ,‬כשאינו נראה אלא ממרחק רב‬
‫‡ )‪(‡.Ó‬‬
‫¯‡‪‰¢‡¯ ‰È‬‬
‫ערי הספיקות‪ ,‬הטעם שמברכים בהם בי "ד‬
‫הוסתר לו הדבר לזמן מועט באמצע ראייתו‬
‫‪(·.Î) Î‬‬
‫‡ ‪„È‬‬
‫˜¯‪‰¯Â˙‰ ˙‡È‬‬
‫¯‡‪ÌÂÈ ÌÈ˘ÂÏ˘ ¯Á‡Ï ¯ȷÁ ˙ÈÈ‬‬
‫‪ÁÈ ‰‬‬ ‫הפסקה לברכת הברקים והרעמים‬
‫‪ÌÂÈ ÌÈ˘ÂÏ˘ ¯Á‡Ï ¯ȷÁ Ú" Ú‬‬
‫‡ )‪(·.·Ó‬‬ ‫ע "י משקפיים‬
‫¯‪·Â‬‬
‫˜¯‪˘„˜Ó‰ ÌÂ˜Ó ˙Èȇ¯· ‰ÚÈ‬‬
‫‪(Î) Î‬‬ ‫ברכה על סמך רוב‬
‫¯· ‡ )‪(·.Ó‬‬ ‫כשאינו רואהו אלא ממרחק‬
‫¯‪˙ÂÁÂ‬‬ ‫‡ )‪(ÂÎ-‰Î‬‬ ‫לתושבי ירושלים‬
‫‪„Â‬‬ ‫אימתי חוזר ומברך על רוחות נוספות‬
‫˜˘˙‬
‫‪‚Â‬‬ ‫גדר 'רוח' שיש לברך עליה‬
‫‪'‰ ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫אימתי נבראה‬
‫‪(‡) Â‬‬ ‫חיוב הברכה ע "י שמיעת הרוח‬
‫אמירה לחבירו שנראית הקשת בשמים‪ ,‬ופרטי‬
‫‪‡Â‬‬ ‫נושבות בזעף‪ ,‬חובת הברכה עליהם‬
‫הדינים בזה ע"ע מוציא דיבה הוא כסיל‬
‫‪·Â‬‬ ‫נושבות בנחת‪ ,‬חובת הברכה עליהם‬
‫‪(·) Ë‬‬ ‫ביאור נוסח הברכה בראייתה‬
‫¯‪‡" Ó‬‬ ‫‪‚Ë‬‬ ‫בלילה‬
‫אימתי כוונתו בהבאת דעה חולקת‪ ,‬לפסוק הלכה‬ ‫‪ÂË‬‬ ‫הסתכלות על הקשת‬
‫‪(‰Î) ·È‬‬ ‫דלא כדעת המחבר‬ ‫‪‡Á‬‬ ‫חובת הברכה בראייתה‬
‫‪·Á‬‬ ‫חצי קשת‬
‫¯‪‰Ó„‡ ˙„ÈÚ‬‬
‫‪‰Ë‬‬ ‫טעה ובירך עליה עושה מעשה בראשית‬
‫‪‡Á‬‬ ‫חובת הברכה עליה‬
‫כיצד משמשת כאות ברית‪ ,‬והלא כבר נבראה‬
‫‪·Á‬‬ ‫רעידת אדמה חלשה‬
‫‪'‰ ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫קודם לכן‬
‫‪‚Á‬‬ ‫רעידת אדמה נוספת באותו היום‬
‫‪„Á‬‬ ‫כשחוזר ורואה קשת נוספת באותו היום‬
‫‪‚Á‬‬ ‫רעידת משנה‬
‫כשחוזר ורואה קשת נוספת בתוך שלושים יום‬
‫¯˜‪Â˙¯‰Ë· ÚÈ‬‬ ‫‪„Á‬‬
‫‪‚È ‡Î‬‬ ‫האם יש לברך עליו‬ ‫‪(‡) Á‬‬ ‫נוסח הברכה בראייתה‬
‫‪(Ê) '‰ ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫שני מיני קשת‬
‫¯˘‪ÌÈ·¯‰ ˙Â‬‬
‫לענין שבת‪ ,‬אי בעינן שישים ריבוא בנ"א בכל יום‬ ‫¯‡‪‰È‬‬
‫‪'Á ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫אופן הראיה המחייבת לענין ברכות הראיה‬
‫לענין שבת‪ ,‬צירוף נשים וקטנים למנין שישים‬ ‫‪‰È‡¯‰ ÔÙ‡ - ‰È‡¯‰ ˙Âί· Ú" Ú‬‬
‫‪'Á ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫ריבוא‬ ‫‡ ‪ËÈ‬‬ ‫בהפסק זכוכית‪ ,‬חלון‪ ,‬משקפיים‬
‫לענין שבת‪ ,‬צירוף עכו"ם למנין שישים ריבוא‬ ‫‡ ‪·Î‬‬ ‫בתמונה או בסרט‬
‫‪'Á ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫‪(Á) Ë‬‬ ‫גדר 'ראיה' וגדר 'הסתכלות'‬
‫מפתח עניינים ‪ /‬מים רבים‬ ‫תרטז‬

‫טעם הדין שאינו חוזר ומברך אלא לאחר שלושים‬ ‫¯˘‪Ú‬‬

‫‡ )‪(‡.ÂË‬‬ ‫יום‬ ‫‪' ÌȇÂÏÈÓ‬‬ ‫הסתכלות בפניו‪ ,‬פרטי הדינים בזה‬
‫יום ראייתו‪ ,‬האם עולה לחשבון שלושים יום‬
‫‡‪Á‬‬ ‫˘‪Ôȉ˘Ó ‡Ï ‰ÂˆÓ Èȉ‬‬
‫‡‪Ê‬‬ ‫כשלא בירך בראייתו הראשונה‬ ‫יכול לקיים אחת משתי מצוות‪ ,‬איזו מהן יקיים‬
‫קטן שהגדיל‪ ,‬חיובו בברכה כשראה הדבר בתוך ל'‬ ‫‪(Ë) ·È ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫‡ )‪(ÊÈ‬‬ ‫יום קודם שהגדיל‬ ‫שיהוי מצוה כדי לקיימה בהידור טפי‬
‫ראה בתוך שלושים יום בתמונה או בסרט‬ ‫‪·È ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫‡ ‪·Î‬‬
‫ראה בתוך שלושים יום ע"י מראה או השתקפות‬ ‫˘‪[‰È‡¯‰ ˙Âί· È·ÂÈÁ·] ÌÂÈ ÌÈ˘ÂÏ‬‬
‫‡‪Î‬‬ ‫‡‪Á‬‬ ‫אופן חישוב שלושים יום לענין זה‬
‫ברקים ורעמים‪ ,‬הטעם שמברך עליהם אף בתוך ל'‬
‫˙‪¯Â·È„ È„Î ÍÂ‬‬
‫‡‪Ë‬‬ ‫יום‬
‫האם שיעורו ג' תיבות‪ 9‬או ד' תיבות‬
‫בתוך שלושים יום‪ ,‬כשלא היתה דעתו לחזור‬
‫‪'· ÌȇÂÏÈÓ‬‬
‫‡ )‪(‚.ÂË‬‬ ‫ולראות‬
‫שח תיבה אחת‪ ,‬האם הוי הפסק אף בפחות‬
‫גר שנתגייר‪ ,‬חיובו בברכה בתוך שלושים יום‬
‫‡ )‪(‡Ï‬‬ ‫משיעור זה‬
‫‡ )‪(ÊÈ‬‬
‫˙‪Ú·Ë ˙ÂÚÙÂ‬‬ ‫חזר וראה דבר אחר מאותו המין בתוך שלושים‬
‫שלא נזכרו בדברי חז"ל שיש לברך עליהם‬ ‫‡‪È‬‬ ‫יום‬
‫‪„Á‬‬ ‫חיוב אמירת הפסוקים שתקנו חכמים‪ ,‬בתוך‬
‫‡‪Â‬‬ ‫שלושים יום לראייתו הקודמת‬
‫˙‪˙È·¯Ú ˙ÏÈÙ‬‬ ‫חיוב ברכות הראיה בתוך שלושים יום לראייתו‬
‫תפילת ערבית וברכת הלבנה‪ ,‬איזו מהן קודמת‬ ‫‡‪Â‬‬ ‫הקודמת‬
‫‪Ï ·Î‬‬ ‫טעם הדבר שדי"ז לא נזכר במשנה אלא לענין‬
‫‪(‡.Î) ËÈ‬‬ ‫'תפילת ערבית רשות'‪ ,‬גדרה‬ ‫‡ )‪(·.ÂË‬‬ ‫הים הגדול‬