‫נכנסתי לחדר האוכל‪ ,‬חמושה בשני נמרי השלג משני צידי גופי‪,‬‬

‫מרגישה איך כל העיניים‪ ,‬אבל כל העיניים – ננעצות בנו‪" .‬אתם‬

‫סוג של מפורסמים כאן‪ ,‬או משהו כזה" מלמלתי והשתדלתי‬
‫להתעלם מכל המבטים‪" .‬הם לא היו רוצים להתחלף איתנו"‬
‫מאסרו נשמע מבטיח‪ ,‬סורק את הקהל כאילו חשב שימצא שם‬
‫איזה מכשף שהסתנן לשורות המונגארד‪ .‬סרקתי בעיניי את‬
‫השולחנות שהוקצו לטירונים בחיפוש אחר לארה‪ ,‬עיניי חולפות‬
‫על הפרצופים שכבר ידעתי לזהות חלק לא מבוטל מהם‪ .‬עיניי‬
‫ננעלו עליה‪ ,‬יושבת ליד מייק ואל‪ ,‬כרגיל‪ .‬היא הביטה בי ובמלוויי‬
‫בפה מתוח‪ .‬צעדתי לעברה‪" .‬היי‪ ,‬זו לא הטוראית החדשה?"‬
‫שמעתי מישהו לוחש‪" .‬לא ראיתי כאן נמרי שלג הרבה זמן"‬
‫מישהו אחר היסה‪ .‬אף אחד מהם לא יכל לדעת שאני יכולה‬
‫לשמוע אותם‪" .‬אני מתערבת שהיא שוכבת עם מישהו בדרגות‬
‫הגבוהות" נשלחה עוד הערה עוקצנית לאוויר וזיהיתי את הקול‪.‬‬
‫ניאלה‪ .‬ראשי פנה אל קהל הסועדים בחדות‪ ,‬מבטי ננעל במבטה‬
‫של הסמלת שישבה במרחק מה ממני‪ .‬עיניה נפערו בהפתעה‬
‫ועויינות כשקלטה את מבטי הישיר עליה‪" .‬נראה שמישהי‬
‫השתחררה מהכלא מוקדם" אמרתי לעצמי בשקט‪ ,‬הנמרים‬
‫לצידי מביטים בהחלפת המבטים בדריכות‪ ,‬אך כשהבינו שזו רק‬
‫עוד סמלת הם נרגעו והמשיכו לסרוק את הקהל‪ .‬קיוויתי שניאלה‬
‫יודעת לקרוא שפתיים‪ .‬תיארתי לעצמי שהיא השתחררה מוקדם‬
‫על ההתנהגות הנאותה שלה‪ .‬ראיתי כמה נאותה היא הייתה‬
‫והיא חשבה שכולן מתנהגות כמוה‪ .‬הפניתי לה עורף והלכתי‬
‫לשולחן של האנשים היחידים שהחשבתי לחברים במקום הזה‪.‬‬
‫"היי חבר'ה" אמרתי בחיוך לכיתה‪ ,‬שכולם נכחו בה למעט‬
‫אדוארד‪ .‬ראיתי אותו יושב עם הסמלים‪ ,‬במרחק כמה שולחנות‬
‫מכאן‪ .‬אף אחד חייך בחזרה‪ ,‬הם היו בהלם לראות אותי במדים‬
‫החדשים שלי‪ .‬טוב‪ ,‬לארה לא נראתה מופתעת אבל היא היחידה‬
‫שידעה עליי את האמת‪ .‬בהחלט קיוויתי שהיא לא סיפרה לאיש‪.‬‬
‫ידה שאחזה במזלג נסגרה כל כך חזק על הכלי שצבע‬
‫אצבעותיה השתנה ללבן‪" .‬את לובשת מדים של נמרי השלג" ‪,‬‬
‫ציין אל את המובן מאליו והנהנתי‪" .‬הם מאמינים שאני מתאימה‬
‫ליחידה" אמרתי בשקט ואז חייכתי‪" ,‬הם בטח יבינו את הטעות‬
‫שלהם מהר" הלצתי אבל האווירה נשארה מתוחה וכולם‬
‫המשיכו להביט בי בהלם‪" .‬תקשיבו‪ ,‬אני לא יודעת מתי נתראה‬
‫שוב‪ .‬מציבים אותי בדרום‪ .‬אני לא יודעת לכמה זמן" אמרתי‪,‬‬
‫חשה אומללות מהמתח שנוצר‪ .‬אילו רק ידעו את כל האמת אולי‬
‫לא היו ממהרים לשפוט אותי‪ .‬הבטתי בלארה וראיתי את‬
‫הרתיעה בעיניה‪ .‬את המתח‪ .‬את הכעס‪ .‬אבל היא לא אמרה‬
‫מילה‪" .‬את עוזבת?" מייק שאל‪" .‬כן‪ .‬הלילה‪ .‬רציתי להיפרד‬
‫ולאחל לכם בהצלחה מכל הלב" הרגש בקולי היה אמיתי‪ .‬לא‬
‫נקשרתי לאף אחד מהם כפי שנקשרתי ללארה‪ .‬פתאום אל‬
‫נעמד והוא לחץ את ידי‪" .‬אני לא יודע איזו מן ילדת פלא את‪ ,‬אבל‬
‫אני בוטח במפקדים שלנו שהם יודעים מה הם עושים‪ .‬יש לך‬
‫כשרון עם החרב‪ ,‬זה בטוח‪ .‬בהצלחה רין" הוא איחל לי וליבי‬
‫התחמם למשמע המילים‪ .‬חייכתי אליו וחיבקתי אותו חזק‪ .‬מייק‬
‫קם אחריו וחיבק אותי גם כן‪" ,‬אני בטוח שנתראה שוב בקרוב"‬
‫הוא אמר לי כשחיבק אותי‪ .‬לארה הקפידה להתעסק במעט‬
‫המזון שנשאר בצלחת שלה‪" .‬לארה? נוכל לדבר בפרטיות?‬
‫בבקשה" אמרתי וקיוויתי שהיא תסכים לדבר איתי‪ .‬הבנתי את‬
‫הכעס שלה אבל קיוויתי שלפחות תיתן לי הזדמנות להסביר את‬
‫עצמי‪" .‬אין לנו על מה לדבר" היא מלמלה ודקרה את תפוח‬
‫האדמה בצלחת שלה‪" .‬לארה‪ .‬בבקשה" הפצרתי בה‪ ,‬מרגישה‬
‫את המבטים של מייק ואל עלינו‪ .‬לא היה להם מושג מה התרחש‬
‫בנינו אבל כל טיפש יכל לראות שלא היינו כתמול שלשום‪ .‬היא‬
‫הרימה את עיניה החומות אליי‪ ,‬פניה המנומשות קודרות‪ .‬היא‬
‫הניחה למזלג‪" .‬מצטערת‪ ,‬יש לי שיחה עם המפקד ריד‪ .‬אני‬
‫חייבת ללכת" היא אמרה בקרירות‪ .‬היא קמה ממקומה‪ ,‬עקפה‬
‫אותי וצעדה אל היציאה‪ .‬אל שרק בהתייחס למצב הרוח הקודר‬
‫של לארה‪ .‬הבטתי בה עוזבת‪ ,‬ליבי נשבר בקרבי‪ .‬בלעתי את‬
‫הגוש המר שעלה בגרוני‪" .‬להתראות" אמרתי לחבריי והתחלתי‬
‫לצעוד‪ ,‬הולכת אחריה‪ .‬הנמרים צעדו איתי‪ ,‬כמה לא מפתיע‬
‫מצידם‪ .‬כשיצאנו מחדר האוכל‪ ,‬לארה כבר חצתה את רוב‬
‫האולם‪ ,‬צועדת לכיוון המסדרון שהוביל לחדרים ולמשרדים‪.‬‬
‫"לארה!" קראתי אחריה‪ ,‬נחושה לא להשאיר את המצב ככה‬
‫ולעזוב‪ .‬לא רציתי שזה הרושם שיישאר לה ממני‪ .‬הגיע לה יותר‬
‫מזה‪ .‬רצתי אחריה‪ ,‬שומעת את דארה נאנח ברטינה ואת צעדיו‬
‫המהירים‪ ,‬כמו אלו של מאסרו ‪ ,‬מאיצים מאחוריי‪ .‬דלקתי אחריה‬
‫לאורך מסדרון המשרדים‪ ,‬אור השמש של הצהריים חדר דרך‬
‫הוויטרינות‪ ,‬כל הירוק שבחוץ שוטף את עיניי אבל התמקדתי‬
‫בדמות שכבר הגיעה למדרגות‪" .‬לארה!" צעקתי שוב כמעט‬
‫בייאוש‪ .‬היא טיפסה במדרגות כמו סופה מסתחררת‪ .‬עקבתי‬
‫אחריה בזריזות‪ .‬כשהגעתי למסדרון שהוביל לחדר שחלקנ‪ ,‬היא‬
‫כבר הספיקה להיכנס פנימה לחדר ולטרוק את הדלת‪ .‬סימנתי‬
‫לנמרים שלי להישאר כאן ולא לעקוב אחריי‪ .‬הם החליפו מבטים‬
‫אבל נראה לי שהם לא התלהבו להיכנס לדרמה של חיי‪ ,‬כי רגע‬
‫אחר כך הם בחרו להישען על הקיר‪ ,‬נראים קשוחים כהוגן‪.‬‬
‫נקשתי על הדלת בעדינות‪" .‬לארה‪ ,‬אני לא רוצה לעזוב מבלי‬
‫להסביר לך‪ .‬אנחנו חברות‪ .‬מגיע לנו יותר מזה" אמרתי בשקט‬
‫לדלת הסגורה‪ .‬להפתעתי‪ ,‬היא פתחה חריץ בדלת והציצה‪" .‬אין‬
‫לי מה לומר לך רין‪ .‬באמת שאין" היא לחשה ושמעתי בקולה‬
‫כמה היא פגועה‪ .‬היא לא הבינה‪" .‬תני לי להסביר" התעקשתי‪,‬‬
‫"אני יכולה להיכנס?" הוספתי ברכות‪ .‬היא התחבטה עם עצמה‪,‬‬
‫מהססת‪ ,‬אבל פתחה את הדלת לבסוף‪ .‬נכנסתי וסגרתי את‬
‫הדלת‪ ,‬היא נדרכה כמי שמוכנה להילחם על החיים שלה‪,‬‬
‫משלבת ידיים ושומרת מרחק‪ .‬הרמתי את שתי כפותיי להראות‬
‫לה שאין לי כוונה לפגוע בה‪" .‬או שהייתי שיכורה או שמישהו‬
‫תיבל את המשקה שלי בחומר אחר‪ .‬לא הייתי בשליטה‪..‬זה לא‬
‫היה אמור לקרות‪ .‬אף פעם לא השתכרתי ככה‪ .‬לא שמתי לב מה‬
‫אני עושה בכלל‪ .‬כשהבנתי‪ ,‬התרחקתי מיד‪ .‬זה לא תירוץ לפגוע‬
‫בך‪ ,‬בשום מצב לא הייתה לי הזכות‪...‬אבל אני נשבעת לך‬

‫‪a‬‬
‫‪3‬‬ ‫שלעולם לא אעשה זאת שוב‪".‬‬

‫"אם החשבת אותי אי פעם לחברה‪ ,‬היית צריכה להיות כנה איתי‬
‫או לפחות להזהיר אותי מראש" היא אמרה במרירות‪ ,‬שומרת‬
‫על מרחק ממני‪" .‬אולי הייתי צריכה לספר לך מה אני‪ ,‬אבל‬
‫פחדתי‪ .‬את יכולה להאשים אותי? זה לא שיצורים מהסוג שלי‬
‫מסתובבים כאן חופשי‪ .‬פחדתי למצוא את ראשי על הגרדום‪ .‬אני‬
‫לא מפלצת כמו בני מיני‪ .‬אני חצי אנושית" סיפרתי לה ברגע של‬
‫כנות עירומה‪ ,‬כי בטחתי בה‪ ,‬גם שכעסה עליי‪ .‬בטחתי בה‪ ,‬גם‬
‫שלא הצלחתי להשתלט על ראשה ולא ידעתי למה‪ .‬זה היה‬
‫מקרה נדיר‪ ,‬אבל דברים כאלה יכולים לקרות‪ .‬יש בני אדם‬
‫שהכפייה לא פעלה עליהם‪ ,‬הם היו במיעוט משמעותי אבל‬
‫קיימים‪ .‬היא הביטה בי בתדהמה‪" .‬אבל איך זה יכול להיות?"‬
‫היא שאלה בזעזוע‪" .‬קללה אפלה" לחשתי ועיניה נפערו אפילו‬
‫יותר‪ .‬היא בלעה את הרוק אבל ראיתי בעיניה שהיא מאמינה לי‪.‬‬
‫"תמיד חשבתי שאת קצת לא טבעית‪ ,‬אבל את אנושית למראה‪.‬‬
‫עכשיו אני יודעת למה" היא אמרה‪ ,‬נועצת בי מבט‪ .‬הנהנתי‪.‬‬
‫"אבל אני עדיין החברה שלך‪ .‬תמיד אהיה חברתך" הבטחתי‬
‫ברצינות‪ ,‬כל הכוונה שבעולם מאחורי המילים שלי‪ .‬היא בחנה‬
‫אותי‪" .‬אני מצטערת שתקפתי אותך"‪ ,‬המשכתי והתנצלתי‪.‬‬
‫לארה לא הגיבה‪ ,‬כמו עיכלה את המידע עדיין‪" .‬אני יודעת‬
‫שהסוד שלי בטוח בידייך" סיכמתי‪ ,‬מבינה שהיא בהלם ושהיא‬
‫מפוחדת ממני עדיין‪ .‬היא לא אמרה דבר‪ ,‬הרגשתי ייאוש‪ .‬אולי‬
‫עליי להניח לה לנפשה‪ .‬לדבר איתה שוב כשאחזור מהדרום‪,‬‬
‫מתי שזה לא יקרה‪.‬‬
‫"אני אשמור על הסוד שלך" היא אמרה לבסוף והרמתי אליה‬
‫את מבטי שוב בתקווה‪" .‬ולא רק בגלל שהגנרל פקד עליי לעשות‬
‫זאת‪ ".‬היא הודתה‪.‬‬
‫רציתי לחבק אותה אבל הרגשתי שהיא לא רוצה שאתקרב‬
‫עדיין‪ .‬זה כנראה מוקדם מידי‪ .‬היא אולי שמעה אותי‪ ,‬אולי גם‬
‫קצת הבינה אותי אבל לא נראה לי שהיא מסוגלת להתקדם‬
‫הלאה עדיין‪ .‬ידעתי שיקח זמן עד שנשוב לחזור להיות מה‬
‫שהיינו פעם‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬אבל קיוויתי לראות אותה שוב בקרוב‬
‫ולהתחיל לעבוד על זה‪ .‬לא רציתי לאבד את החברה היחידה‬
‫שהייתה לי בעולם כרגע‪ ,‬גם אם היינו חברות רק שבוע וחצי‬
‫בערך‪" .‬בהצלחה‪ ,‬רין" היא איחלה לי‪ ,‬עדיין נשמעת קרירה‪,‬‬
‫אבל האמנתי שנתגבר על זה כשאשוב‪" .‬מי ייתן והילתה תאיר‬
‫את צלמך תמיד" בירכתי אותה בשקט‪ .‬היא הביטה בי בחשדנות‬
‫וחשש‪ .‬נאנחתי בליבי‪ .‬לא נותר לי עוד מה לעשות כרגע‪.‬‬
‫"להתראות" לחשתי ופניתי לעזוב בלב כבד‪ ,‬חוברת אל נמרי‬
‫השלג שחיכו במסדרון‪.‬‬

‫‪v‬‬

‫גיליתי שכשבארוס אמר לי שנצא הלילה‪ ,‬הוא התכוון באישון‬

‫לילה‪ .‬המחנה עמד דומם לאור הירח ורק צוות האבטחה הלילי‬
‫סייר בסביבה‪ .‬ארזתי תיק עם ארבע סטים של מדים נקיים ועוד‬
‫שני סטים של מדי ב'‪ ,‬גרבי כותנה שחורות‪ ,‬שתי מגבות‪ ,‬מעיל‬
‫שחור ומחמם שהיה גדול למידותיי‪ ,‬כמה שקיקים של קטניות‬
‫מטוגנות שלקחתי בלי רשות מהמזווה הראשי וכמובן שלא‬
‫שכחתי להשאיל לתקופה בלתי קצובה גם סבון מוצק מהמקלחת‬
‫של בארוס שנעדר כל אחר הצהריים והערב‪ .‬הסבון הונח בטוח‬
‫בתוך תיקי עם שאר החפצים‪ ,‬ועל חגורתי נתלתה חרב פלדה‬
‫שהתאימה לגודלי‪ .‬צעדתי עם נמרי השלג לצידי לחצר‬
‫המרכזית‪ .‬הירח בישר שהשעה אחרי חצות‪ .‬ברחבה המרכזית‬
‫ליד השער המתינה פלוגה ענקית של פרשים‪ ,‬עשרות רבות‬
‫שלהם ועוד שתי פלוגות רגליים ‪ -‬קשתים וסייפים‪ .‬שיערתי‬
‫שלפחות מאה וחמישים איש עומדים לרדת איתנו דרומה‪.‬‬
‫שמחתי לראות שהנמרים צועדים אל עבר השורה הראשונה‪,‬‬
‫שם המתינו שני סוסים חומי פרווה וגדולים במיוחד‪ .‬מצד אחד‪,‬‬
‫יופי‪ ,‬כי לא התחשק לי לצעוד עד הגבול הדרומי‪ ,‬מצד שני היו‬
‫שם רק שני סוסים‪ .‬הבטתי בנמרים בחדות‪" .‬תרכבי איתי"‬
‫מאסרו בישרלי‪" .‬אני יכולה לרכב בעצמי‪ .‬אני יודעת לרכב"‬
‫מחיתי‪ .‬הוא משך בכתפו והטעין את תיקיו על האוכף‪" .‬הוראות‬
‫של הגנרל" הוא השיב בפשטות‪ ,‬מקווה שלא אעשה מזה סצנה‪.‬‬
‫גנרל ארור‪ .‬הוא חשב שאני לא מסוגלת לרכב? הוא יכל לפחות‬
‫לשאול אותי‪ .‬מאסרו טיפס אל הסוס‪ ,‬מושיט לי את ידו‪ .‬לקחתי‬
‫אותה‪ ,‬לא מרוצה והוא משך אותי לסוסי‪ ,‬לשבת מאחוריו‪ .‬לצידנו‬
‫דארה טיפס בקלילות על הסוס שלו‪" .‬איפה הגנרל בכל אופן?"‬
‫שאלתי אל מאסרו‪ ,‬אוחזת את מותניו ליציבות‪ ,‬מתכננת להעמיד‬
‫אותו על כך שיאפשר לי לרכב בעצמי‪ .‬מאסרו היה שרירי וקשיח‬
‫תחת כפותיי‪ ,‬אבל שמרתי על מרחק שכן לא ידעתי אילו נשקים‬
‫אני עלולה להפעיל בטעות‪" .‬שם" השיב לי הגבר הכהה והצביע‬
‫על השער הנפתח‪ .‬הבטתי בסקרנות בשתי הדמויות שנכנסו‪ .‬על‬
‫גבי סוס שחור ויפה בעל כתם לבן גדול בפניו רכב בארוס במדי‬
‫הגנרל שלו‪ ,‬כמובן‪ .‬על גבי הסוס השני‪ ...‬נדרכתי קשות מאחורי‬
‫מאסרו והוא הסתובב אליי בחדות‪ ,‬כמעט מוכן להרוג בשבריר‪.‬‬
‫"מה קרה?" הוא שאל ובחן את הסביבה‪ ,‬דארה לצידו עושה את‬
‫אותו הדבר באותה הדריכות‪ .‬עיניי נותרו על הסוס השני‪ ,‬שחור‬
‫כולו כלילה ועליו רכב דוריאן‪ ,‬בבגדים המלכותיים של ימין המלך‪,‬‬
‫גלימה שחורה רקומה בירוק וזהב כיסתה את החליפה הנאה‬
‫שלבש מתחת‪ .‬הוא היה יפה בצורה לא אפשרית‪ ,‬לא יכולתי‬
‫לנשום‪ .‬אחזתי חזק את מאסרו‪ ,‬מצמידה את ראשי לגבו וניסיתי‬
‫לנשום‪ ,‬לעזאזל‪ ,‬פניי מסתתרות מאחורי גבו הרחב‪" .‬את בסדר‪,‬‬
‫רין?" מאסרו לחש לי כשהבין שאין סכנה וזה משהו אחר‪" .‬זה‬
‫בסדר‪ .‬פשוט החזיקי חזק‪ .‬יהיה בסדר" הוא הבטיח לי‪ ,‬לא מבין‬
‫את הפאניקה שעיוורה אותי‪ .‬בקושי שמעתי מה הוא אומר‪ ,‬ליבי‬
‫משתולל ומאיים לפרוץ מחזי‪ ,‬דמי גועש באוזניי‪ .‬לפני שהבנתי‬
‫מה קורה‪ ,‬לפני שהצלחתי לחשוב בכלל איך אני פועלת או יוצאת‬
‫מהקיפאון‪ ,‬הסוס החל לדהור‪" .‬תן לי לרדת! אני לא יכולה‬
‫להצטרף!" צעקתי לגבר שהרכיב אותי‪ ,‬מנסה להתגבר קול‬
‫צעדת הסוסים‪" .‬אל תדאגי‪ .‬את איתי‪ ,‬תהי בסדר" הוא השיב‬
‫והכה במושכות‪ ,‬הסוס דוהר קדימה מהר יותר והבנתי שהוא‬
‫מתקרב לבארוס ודוריאן‪ .‬רציתי לקפוץ מהסוס‪ ,‬אבל המשמעות‬
‫תהיה להימעך תחת כל הסוסים שרוכבים מאחורינו‪ .‬ניסיתי‬
‫להכריח את עצמי להירגע‪ ,‬אנחנו מוקפים באנשי המשמר‪ ,‬הוא‬
‫לא יעז לפגוע בי כאן‪ .‬הרגשתי נבגדת מצד בארוס‪ ,‬שלא הזהיר‬
‫אותי מפני רכיבה לצד האויב המר שלי‪ .‬פשוט חיבקתי את‬
‫מאסרו‪ ,‬לא מצליחה לחשוב בהגיון‪ ,‬לא מצליחה לחשוב בכלל‪,‬‬
‫ראשי בכזה סחרור שלא שמתי לב לאן אנחנו רוכבים‪" .‬תן לי‬
‫לחזור‪ ,‬תן לי לחזור!" דרשתי ממאסרו‪ ,‬מנערת אותו כשמצאתי‬
‫את קולי שוב‪ .‬היינו במרחק יריקה מדוריאן ובארוס‪ .‬לא‬
‫הסתכלתי לכיוונם‪ ,‬מביטה לצד השני לגמרי‪ ,‬ידיי מועכות את‬
‫הלוחם הכהה‪" .‬אי אפשר‪ .‬נעצור לפנות בוקר‪ .‬מה את צריכה?"‬
‫הוא שאל‪ ,‬מנסה לשמור על קור רוח אבל נראה לי שהפאניקה‬
‫שלי התחילה לגעת בו‪ .‬בלעתי את רוקי‪" .‬אני לא יכולה‬
‫להצטרף" הצהרתי שוב בקול רועד‪ .‬דהירת הסוסים המהירה‬
‫הפכה לצעדה איטית יותר ולקח לי כמה רגעים להבין שזה בגלל‬
‫סבך העצים‪ .‬היינו ביער הסמוך למונגארד‪ .‬מאסרו לא השיב‪.‬‬
‫שחררתי את ידיי מעליו וזינקתי מהסוס הצועד‪ ,‬נוחתת על‬
‫האדמה‪ ,‬מוכנה לרוץ על חיי בחזרה למחנה אבל דארה חסם לי‬
‫את הדרך‪" .‬את משוגעת‪ ,‬ילדה?" הוא שאל‪ ,‬נראה קטלני אבל‬
‫אז ידיים חזקות עטפו אותי מבטני‪ ,‬מושכים אותי לסוס‪ .‬כמעט‬
‫מתתי עד שהבנתי שזה בארוס‪ ,‬מזהה את ריח הסבון המשולב‬
‫עם ריח גופו גם מבלי להסתובב‪ .‬הוא הושיב אותי על הסוס לפניו‬
‫ודהר קצת מהר יותר‪ .‬ראיתי את דוריאן‪ ,‬רוכב ממש מטר ממני‪,‬‬
‫עיניו ננעלו עליי‪ ,‬איזמרגד מהמם שכמעט בהק בחושך‪ ,‬מקפיא‬
‫את דמי‪ .‬הוא נראה נאה בצורה לא הגיונית או אפשרית‪ ,‬כה נקי‬
‫ומסודר‪ ,‬בדיוק כפי שהיה בזיכרוני‪ .‬שום זכר למפלצת לא נראה‬
‫על פני השטח אבל ידעתי טוב מכך‪ .‬אחזתי את ברכיו של בארוס‬
‫כי לא היה לי עוד דבר אחר להיאחז בו‪ ,‬ואם לא אאחוז במשהו‬
‫אני אשתגע‪ .‬התקדמנו מעט‪ ,‬עוקפים את דוריאן והשאר‪" .‬אתה‬
‫– חתיכת שקרן ורמאי" האשמתי אותו‪ ,‬מלאת כוונות‪ ,‬עוברת‬
‫לאחוז בצווארו של הסוס‪ .‬ידו אחזה את מותני והוא אחז את‬
‫המושכות עם יד אחת‪" .‬זו לא הדרך לדבר אל הגנרל שלך" הוא‬
‫השיב אבל קולו נותר יציב ורגוע‪" .‬למה הוא פה?!" יריתי מבלי‬
‫להסתובב‪ ,‬קולי מלא זעם‪ ,‬גופי מוכה פחד‪" .‬הירגעי‪ ,‬רין‪ .‬הוא‬
‫החליט להצטרף ברגע האחרון‪ .‬יש לו עניינים מלכותיים לטפל‬
‫בהם בדרום" בארוס השיב בקול ניטרלי אבל יכולתי לשמוע את‬
‫הטון שמתחת‪ .‬גם בארוס לא כל כך חיבב את הרעיון או שנדמה‬
‫לי? "שום דבר רע לא יקרה לך‪ .‬את בטוחה עם הפלוגות ואיתי"‬
‫הוא הבטיח אבל עדיין לא יכולתי להירגע‪ .‬דוריאן היה ממש שם‪,‬‬
‫מאחוריי‪ ,‬ויכולתי להרגיש את המבט שלו עליי‪ ,‬מחורר אותי‬

‫‪a‬‬
‫‪14‬‬ ‫מאחור‪ .‬בלעתי בקושי‪.‬‬

‫רכבנו במשך שעות‪ ,‬שעות שעברו עליי במתיחות וקרעה את‬

‫העצבים שלי לגזרים כמעט‪ .‬כמה פעמים דוריאן חלף על פניי‪,‬‬
‫מביט בי‪ ,‬או שלא הביט בי‪ ,‬לא הבנתי את המשחק שלו אבל‬
‫ידעתי שגורלי הוא להפסיד‪ ,‬אז העדפתי לא להשתתף‪ ,‬מעמידה‬
‫פנים שהוא לא קיים‪ .‬יצאנו מהיער והמשכנו בין גבעות מכוסות‬
‫עשב גבוה והרבה פחות עצים עד שלבסוף נעצרנו בסמוך לנחל‬
‫זורם‪ ,‬אולי שעה לפני השחר‪" .‬עצירה קצרה וממשיכים" הורה‬
‫בארוס שישב מאחוריי‪ .‬שמעתי אנשים מזנקים מהסוסים‪.‬‬
‫בארוס גם הוא ירד מסוסו‪ ,‬קושר אותו לעץ‪ .‬ראיתי את דוריאן‬
‫מתקרב רגלית‪ ,‬אוחז את מושכות סוסו וליבי איבד את הכיוון בין‬
‫עצירה מוחלטת לדהירה מטורפת‪ .‬מזווית עיני ראיתי שהוא עצר‬
‫ממש ליד הסוס שלי‪ ,‬קושר את סוסו לאותו עץ‪ .‬זה לא שהיו‬
‫הרבה עצים בסביבה‪ .‬בארוס הושיט לי את ידיו‪ ,‬שם לב‬
‫למתיחות שלי‪ ,‬הוא הרים אותי מהסוס בקלות שיכלה להטריף‬
‫את דעתי‪ ,‬אילו הייתי בשפיות דעתי‪ ,‬אבל דוריאן שיבש אותי‬
‫לגמרי‪ .‬אני לא יודעת מה היה על הפרצוף שלי‪ ,‬אבל לא הבטתי‬
‫באף אחד מהם‪ .‬לא זזתי‪" .‬אשמח להחליף מילה עם הרס"בית‪,‬‬
‫גנרל" דוריאן אמר בקול נמוך ושקט‪ .‬קול שהכרתי מבסיס קיומי‪.‬‬
‫הרגשתי איך השרירים של בארוס נקפצים לידי גם שלא הבטתי‬
‫בו‪ .‬חשתי את האנרגיה המחשמלת שלו סביבי‪ ,‬עקצוצים על‬
‫עורי‪ .‬לקחתי נשימה עמוקה וכשהבטתי בדוריאן‪ ,‬עיניי שואבות‬
‫את דמותו הנאה לאור הירח‪ ,‬יכולתי להרוג אותו עם מבט אחד –‬
‫אילו מבטים יכלו להרוג‪" .‬אין צורך בשום מילים‪ ,‬אדוני" אמרתי‬
‫לו בקול קפוא‪ ,‬אוחזת בזרועו של בארוס‪ .‬מבקשת ממנו‬
‫להישאר‪" .‬חוצפנית‪ ,‬החיילת שלך‪ ,‬גנרל‪ .‬חשבתי שאמרת‬
‫שאתה שולט בחייליך היטב" הוא העיר לבארוס שלא הגיב‬
‫במיוחד‪" .‬לא שאלתי‪ ,‬רס"בית‪ .‬בואי איתי" דוריאן ציווה‪ ,‬עיניו על‬
‫עיניי‪ ,‬לא זז או אפילו ממצמצות‪.‬‬
‫"פשוט לכי‪ ,‬רין" קולו של בארוס גילה לי שהוא עומד ממש קרוב‬
‫אליי‪ .‬הוא שיחרר את ידיו מעליי‪ ,‬זה הרגיש כאילו הוא מפקיר‬
‫אותי‪ .‬הבטתי בו‪ .‬הבטחת‪ ,‬הפצרתי בו עם עיניי ללא מילים‪ .‬לא‬
‫נזקקתי למילים‪ .‬עיניי צרבו מדמעות‪" .‬זה בסדר‪ ,‬אצפה בך" הוא‬
‫הבטיח לי בלחישה‪ .‬שאר הקבוצה‪ ,‬כולל נמרי השלג‪ ,‬עצרו לנוח‬
‫ונתנו לנו פרטיות‪ .‬לא ראיתי איך זה בסדר אבל תיארתי לעצמי‬
‫שדוריאן לא יתקוף אותי כאן‪ ,‬מול כולם‪ .‬לא התכוונתי לצאת‬
‫מטווח הראייה של השאר‪" .‬בואי" דוריאן ציווה שוב‪ .‬רגליי סירבו‬
‫לבוא אבל הכרחתי אותן‪ ,‬מנסה להתגבר על הרעד‪ .‬הלכתי‬
‫בזעם במקום‪ ,‬שומרת כמה מטרים הגונים ממנו בשעה שצעד‬
‫לאורך הנחל‪ .‬הוא עצר והמשכתי ללכת עוד כמה צעדים‪ ,‬נעצרת‬
‫גם כן‪ .‬עמדנו מחוץ למרחק השמיעה של כולם‪ ,‬אלא אם לחלקם‬
‫הייתה שמיעה ערפדית‪ ,‬אבל לפחות היינו בטווח הראייה‪ .‬הוא‬
‫הסתובב אליי‪ ,‬כל כך מהמם לאור הירח שבקושי יכולתי לסבול‪.‬‬
‫האפלה הלמה אותו כל‪-‬כך‪ .‬רציתי להרוג אותו במו ידי‪ .‬רציתי‬
‫לברוח ממנו‪ .‬רציתי לחבק ולנשק אותו כמו חתיכת טיפשה‬
‫מטומטמת ושנאתי את זה‪ .‬רציתי הכל חוץ מלדבר‪.‬‬
‫"הלוואי שסבא וסבתא היו בחיים‪ .‬שיוכלו לראות מה הפכת‬
‫להיות" ירקתי‪ ,‬קולי יציב להפליא למרות בליל התחושות‬
‫האימתניות שסחררו אותי רק מלעמוד מולו‪ .‬הגבר היפהפה‬
‫חייך‪ ,‬מביט לאדמה‪ ,‬גומות החן האלה שלו מקשטות את חיוכו‪,‬‬
‫משוות לו מראה סקסי‪ ,‬מטריף ומושך‪ .‬אשליה‪ .‬הוא לא היה שום‬
‫דבר מכל אלה‪ .‬ידעתי מה הוא באמת‪.‬‬
‫"אני מתגעגע אליהם עדיין" הוא אמר לי‪ ,‬חיוכו נמחק ומבטו עלה‬
‫אל פניי בחזרה‪" .‬אבל לא כפי שאני מתגעגע אלייך" אמר‬
‫ברצינות תהומית‪.‬‬
‫לא האמנתי למשמע אוזניי‪ .‬הרגשתי איך אני עלולה להתפוצץ‬
‫בכל רגע‪" .‬איך אתה מעז לומר שאתה מתגעגע אליי?! מתגעגע‬
‫למה בדיוק? לצרחות או לתחנונים שלי‪ ,‬כמו בפעם הקודמת?"‬
‫שאלתי מבין שיניי‪ ,‬זעם יורד כמו דם על עולמי‪ .‬כל הדברים‬
‫שהוא עשה עדיין חיים וטריים בראשי‪ .‬עדיין לא נכנסתי לזה‪ ,‬לא‬
‫כשמישהו עשוי לשמוע‪.‬‬
‫"רק נולדתי כערפד אז‪ ,‬רין" השיב בקול אפל ונמוך‪" .‬לא הייתי‬
‫עצמי‪ .‬לא שלטתי במעשים שלי או ברגשות שהיו לי כלפייך‪ .‬לא‬
‫הייתי שפוי‪ .‬רק חית טרף" הוא טען והמבט שלו בי‪ ,‬כל הגעגוע‬
‫וההשתוקקות שראיתי בעיניו‪ ...‬הוא נראה כמו הגבר‬
‫שהתאהבתי בו פעם וזה הפחיד אותי יותר מהכל‪ .‬לא הייתי‬
‫טיפשה לקנות את ההצגה‪ .‬הגבר שאהבתי מת עם שאר‬
‫משפחתי‪" .‬אל תנסה לתרץ אפילו‪ .‬מה שעשית בלתי נסלח"‬
‫השבתי בקור אבל בהחלטיות גמורה‪ ,‬גם אם כאב התגנב לקולי‪.‬‬
‫כל הזיכרונות עטפו אותי‪ ,‬מהחיים ומהחיים שאחרי המוות‪.‬‬
‫"את שייכת לצידי‪ ,‬רין‪ .‬את יכולה לנסות להכחיש‪ ,‬את יכולה‬
‫להמשיך לנסות לברוח ממני‪ ,‬אבל מקומך איתי" הוא אמר‬
‫והתקרב אליי‪ .‬צעדתי לאחור מיד בדריכות שיא‪ ,‬נראית בוודאי‬
‫כמו גדי שכותר על ידי אריה‪" .‬אל תתקרב אליי" הזהרתי‪ ,‬מוכנה‬
‫להילחם‪ ,‬ידי על חרבי‪ .‬הוא עצר במקומו‪ ,‬פניו מאפילים‪" .‬איבדת‬
‫את הזכות להיות חלק מחיי‪ .‬אני שייכת לעצמי עכשיו‪ ".‬הודעתי‬
‫לו בקור‪" .‬אם אתה חושב שיש הצדקה למה שעשית‪ ,‬תצטרך‬
‫לחשוב שוב‪ ,‬חזק‪ .‬ואם אכפת לך ממני בכלל" לא שהאמנתי בזה‬
‫לרגע אחד‪" ,‬תשמור מרחק‪ .‬מגיע לי לחיות בשקט אחרי שנים‬
‫של בדידות ופחד ביבשת זרה‪ .‬פשוט תניח לי‪ ".‬אמרתי לו ופניתי‬
‫לעזוב‪ ,‬אבל לפתע הוא אחז את פרק כף ידי וסובב אותי אליו‪,‬‬
‫נשימותיי הרדודות נוגעות בפניו הקרובות מידי‪ .‬קפאתי באימה‬
‫משתקת‪ ,‬לכודה בינה לבין געגוע נורא אפילו יותר לגבר שמת‬
‫מבחינתי עם שאר משפחתי‪ .‬עיניו בהקו לאור הירח כמו אבני חן‬
‫ירוקות יקרות‪" .‬תן לי ללכת" לחשתי‪ ,‬ליבי מאיים להיקרע מתוך‬
‫חזי‪" .‬זה לא נגמר" הוא לחש לי‪ ,‬מביט בעיניי‪ ,‬וודאי רואה את‬
‫האימה שלא יכולתי להסתיר‪ .‬הוא שחרר אותי ורצתי בחזרה‬
‫למחנה‪ ,‬יד אחת על ניצב חרבי‪ .‬לא הבטתי לאחור‪ ,‬אבל יכולתי‬
‫להרגיש את המבט שלו עליי‪.‬‬
‫"תכף נמשיך" שמעתי את הגנרל מכריז‪ ,‬עומד לא רחוק ממני‪.‬‬
‫הוא הביט בי בדממה‪ ,‬לא אומר דבר‪ .‬רכנתי אל שפת הנחל‪ ,‬ליד‬
‫המקום בו עמדו הסוסים שלנו‪ .‬שטפתי את פניי‪ ,‬שתיתי מהמים‬
‫המתוקים וניסיתי להירגע מהזעזוע שחשתי‪ .‬בהיתי במים‬
‫הזורמים‪ ,‬מתיישבת על עקביי‪ .‬מכל הדברים שחשבתי שדוריאן‬
‫יאמר לי‪ ,‬זה היה הדבר האחרון‪ .‬לטעון שהוא לא היה שפוי‪ .‬לא‬
‫ידעתי אם זה נכון ולא היה לי אכפת‪ .‬גם אני השתניתי‪ ,‬ואמנם לא‬
‫כמותו – השתנתי חלקית‪ ,‬אבל עדיין לא הפכתי למטורפת‪ .‬לא‬
‫חשבתי שיש הצדקה כלשהי למה שהוא עשה‪ .‬את הנעשה אין‬
‫להשיב ואין לתקן‪ .‬מבחינתי דבר לא השתנה בעקבות השיחה‪.‬‬
‫ראיתי בו אויב מסוכן עדיין‪ ,‬לא משנה כמה יפה הוא היה ‪ -‬והוא‬
‫מהמם‪ ,‬לנצח הוא יהיה הגבר היפה ביותר שהתהלך על פני‬
‫האדמה‪ .‬אבל יפה ככל שהיה – כך היה מעוות‪ .‬נדרכתי‬
‫כששמעתי אותו מתקרב אל הסוס שלו‪ ,‬לא רחוק מאחוריי‪ .‬לא‬
‫הייתי צריכה להסתובב כדי לדעת שזה הוא‪ .‬זיהיתי את הריח‬
‫שלו‪ .‬הוא הדיף מריח של כוח ואלמותיות‪ .‬כל גופי נמתח עד כאב‪,‬‬
‫מצטמרר ומוכן להגיב בכל רגע למתקפה‪ .‬הסתובבתי כי לא‬
‫יכולתי להשאיר את גבי חשוף אליו מבלי להשגיח על כל צעד‬
‫שהוא עושה‪ .‬ראיתי בזווית עיניי את בארוס מדבר עם ראשי‬
‫הפלוגות לא רחוק מאיתנו‪ ,‬חצי עין עלינו‪ .‬דארה ומסארו היו‬
‫קרובים יותר‪ ,‬ממש במרחק מטרים ממני‪ .‬זה גרם לי להרגיש‬
‫קצת יותר טוב‪ ,‬אבל שום דבר לא גרם לי להרגיש בטוחה באמת‪.‬‬
‫נמרי השלג קדו לימין המלך כשהתקרב‪ ,‬נדרכים מנוכחותו אבל‬
‫לא זזים‪ .‬עיניי מצאו את דוריאן אבל לא הצלחתי להישיר איתו‬
‫מבט‪ .‬הסטתי את עיניי הצידה וקיללתי‪ .‬הוא גרם לי להיראות‬
‫חלשה‪ ,‬אבל הוא גם גרם לי להיות חלשה בעבר‪ .‬העדפתי‬
‫להיראות חלשה מאשר להפוך לאחת כזו‪ .‬הזדקפתי וצעדתי‬
‫לנמרי השלג‪ ,‬חשה בטוחה קצת יותר ככל שהתקרבתי אליהם‪.‬‬
‫הגנרל צעד בחזרה לכיוון הסוס שלו‪ ,‬אבל הוא עצר מולי‪ ,‬מביט‬
‫בי בקפידה‪" .‬תנסי לברוח שוב אם תרכבי עם מאסרו?" הוא‬
‫שאל בנוקבות‪ ,‬מישיר עימי מבט קשוח‪ .‬ידעתי שהוא מחפש‬
‫לצמצם את הצרות ככל האפשר‪" .‬אולי" השבתי‪ ,‬לא בטוחה אם‬
‫אני צוחקת או שאני רצינית‪ .‬לא היה לי באמת לאן לברוח‪ ,‬לא‬
‫הכרתי את האזור בכלל ולהיפרד מהקבוצה רק יחשוף אותי יותר‬
‫לטפריו של דוריאן‪" .‬בואי איתי" בארוס הורה‪ .‬נאנחתי בליבי‬
‫ועקבתי אחריו אל הסוס שלו שעדיין עמד קשור ורגוע תחת העץ‪.‬‬
‫דוריאן עדיין נותר קרוב הרבה יותר מידי לטעמי וניסיתי לשמור‬
‫על נשימותיי סדירות ולא לשכוח איך לנשום‪ ,‬כי הרגשתי איך‬
‫סערת הרגשות מאיימת להטביע אותי כמו גל שחור‪ .‬בארוס‬
‫לקח את ידי ועזר לי לעלות מלפניו שוב‪ .‬אחזתי את האוכף‬
‫מקצהו וניסיתי להתעלם מהחום שהתפשט בי מלהרגיש אותו‬
‫צמוד אליי מאחור‪ ,‬אבל בזיכרונותיי עלתה ההתמזמזות‬
‫הסוערת שלנו במרפאה‪ .‬לעזאזל איתו‪ ,‬אבל לפחות העדפתי‬
‫לחשוב על זה ולא על דוריאן‪ .‬ידעתי שזה מטריף את האחרון‬
‫שאני קרובה כל‪-‬כך לגבר אחר‪ .‬זה תמיד הטריף אותו ואני‬
‫מניחה שאחרי הקללה הטירוף הפך לקיצוני הרבה יותר‪ .‬לא‬
‫רציתי להעיר את המפלצת שבתוכו‪ ,‬אז השתדלתי להיראות‬
‫מקצועית בשעה שאחזתי באוכף‪ .‬רגע קצר אחר כך שבנו‬

‫‪a‬‬
‫‪13‬‬ ‫לדהור‪ ,‬ניצני השחר מתחילים לעלות ברקיע מעלינו‪.‬‬