‫‪1‬‬

‫סיפורי יוסף‬
‫תקציר פרקים ל"ג – ל"ו (לא כלולים בתכנית הלימודים)‪:‬‬
‫פרק ל"ג‪ :‬יעקב ועשו נפגשים ומתפייסים‪ .‬יעקב מגיע לארץ כנען‪.‬‬
‫פרק ל"ד‪ :‬דינה‪ ,‬בתם של לאה ויעקב‪ ,‬נאנסת על ידי שכם בן חמור‪ .‬אחי דינה‪ ,‬שמעון ולוי‪,‬‬
‫הורגים את כל הגברים בעירו של שכם כנקמה על האונס‪.‬‬
‫פרק ל"ה‪ :‬רחל יולדת ליעקב את בנימין ומתה בלידה‪ .‬ראובן שוכב עם בלהה – הפילגש של יעקב‬
‫אביו‪ .‬יצחק מת‪.‬‬
‫פרק ל"ו‪ :‬רשימה של הצאצאים של עשו (רשימה גנאלוגית)‪.‬‬

‫בראשית ל"ז‪:‬‬
‫פס' ‪ – 4-1‬אקספוזיציה‪:‬‬
‫פסוק ‪ :1‬יעקב מתיישב בארץ כנען‪.‬‬
‫ת ְלדֹות ַי ֲעקֹּב יֹוסֵ ף בֶּ ן ְשבַ ע עֶּ ְש ֵרה שָׁ נָׁה ָׁהיָׁה רֹּעֶּ ה ֶּאת ֶּא ָׁחיו בַ צ ֹּאן‪- "...‬‬
‫פסוק ‪ֵ " :2‬אלֶּה ֹּ‬
‫קושי‪ :‬בדרך כלל כשכתוב "ואלה תולדות ‪ ,"X‬זה ממשיך ברשימת צאצאים (תולדות = מי שנולד)‪.‬‬
‫ת ְלדֹות ַי ֲעקֹּב "‪ ,‬אבל אין רשימת צאצאים אלא פתאום מדובר על יוסף‪.‬‬ ‫בפסוק ‪ 2‬כתוב " ֵאלֶּה ֹּ‬
‫ת ְלדֹות "= מאורעות‪ ,‬מה שקרה לאדם שנזכר‪ ,‬כלומר‪ ,‬זה מרמז שכל מה יקרה מעכשיו‬ ‫פתרון‪ֹּ " :‬‬
‫ליעקב‪ ,‬יהיה קשור ביוסף‪.‬‬
‫" ַויָׁבֵ א יֹוסֵ ף ֶּאת ִּדבָׁ ָׁתם ָׁרעָׁ ה ֶּאל אֲ בִּ יהֶּ ם" – יוסף היה מביא דיבה על אחיו = מלשין עליהם לאביו‪.‬‬
‫ִּש ָׁר ֵאל ָׁאהַ ב ֶּאת יֹוסֵ ף ִּמכָׁל בָׁ נָׁיו כִּ י בֶּ ן זְ קֻ נִּ ים הּוא לֹו" – יעקב (ישראל) אהב את יוסף‬
‫פסוק ‪" :3‬וְ י ְ‬
‫יותר מכל שאר הבנים משום שהוא בן הזקונים‪.‬‬
‫קושי‪ :‬כיצד ייתכן שיוסף נקרא " בֶּ ן זְ קֻ נִּים" – הרי בנימין הוא האח הצעיר ביותר ולא יוסף?‬
‫פתרון‪ :‬מודגש ש‪" -‬בֶּ ן זְ קֻ ִּנים הּוא לֹו (ליעקב)"– בעיני יעקב יוסף הוא בן הזקונים‪ ,‬והוא מעדיף‬
‫אותו על בנימין משום שבנימין מזכיר לו את מות רחל אשתו האהובה שמתה בלידתה אותו‪.‬‬
‫תנֶּת פ ִַּסים" – יעקב הכין ליוסף כתונת פסים – בגד יקר ומפואר‪ .‬רק בני מלוכה היו‬ ‫"וְ עָׁ שָׁ ה לֹו כְ ֹּ‬
‫לובשים בגדים כל כך מפוארים‪ .‬הבגד מסמל את העובדה שיעקב מעדיף את יוסף על פני כל שאר‬
‫האחים‪.‬‬
‫פסוק ‪ַ " :4‬וי ְִּראּו ֶּאחָׁ יו כִּ י אֹּתֹו ָׁאהַ ב אֲ ִּביהֶּ ם ִּמכָׁ ל ֶּא ָׁחיו ַו ִּי ְשנְאּו אֹּתֹו וְ ל ֹּא יָׁכְ לּו ַדבְ רֹו ל ָׁ‬
‫ְשֹלם" –‬
‫האחים שונאים את יוסף עד כדי כך שהם לא מסוגלים אפילו לדבר איתו ולברך אותו בשלום‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 11-5‬חלומותיו של יוסף ותגובת המשפחה לחלומות‪:‬‬
‫ַיֹוספּו עֹוד ְשנ ֹּא אֹּתֹו" – יוסף מספר על חלומו לאחיו‪ ,‬וזה‬ ‫פסוק ‪ַ " :5‬ויַחֲ ֹלם יֹוסֵ ף חֲ לֹום ַו ַיגֵד ל ְֶּאחָׁ יו ו ִּ‬
‫גורם להם לשנוא אותו עוד יותר‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :7-6‬בחלומו הראשון יוסף רואה אותו ואת אחיו בשדה‪" :‬וְ ִּהנֵה אֲ נ ְַחנּו ְמ ַא ְל ִּמים אֲ ל ִֻּמים‬
‫(=קושרים קבוצות של שיבולי – חיטה לאלומות) בְ תֹוְך ַה ָׁש ֶּדה וְ ִּהנֵה ָׁק ָׁמה אֲ ל ָֻׁמ ִּתי וְ גַם נִּצָׁ בָׁ ה וְ ִּהנֵה‬
‫ְתסֻ בֶּ ינָׁה (= תסתובבנה) אֲ ֻלמ ֵֹּתי ֶּכם ו ִַּת ְש ַתחֲ וֶּיןָׁ לַאֲ לֻמָׁ ִּתי" – אלומתו של יוסף ניצבת זקופה‪,‬‬
‫והאלומות של האחים מסתובבות ומשתחוות לאלומה של יוסף‪ .‬החלום מבטא את התנשאותו של‬
‫יוסף על אחיו ואת רצונו לשלוט עליהם‪.‬‬
 ‫‪2‬‬

‫פסוק ‪ :8‬תגובת האחים לחלום‪" :‬הֲ מָׁ ֹלְך ִּת ְמֹלְך עָׁ לֵינּו ִּאם מָׁ שֹול ִּת ְמשֹּל בָׁ נּו?" – האם ייתכן שאתה‪,‬‬
‫ַיֹוספּו עֹוד ְשנ ֹּא אֹּתֹו עַ ל חֲ ֹלמ ָֹּׁתיו וְ עַ ל ְדבָׁ ָׁריו" – החלום‬ ‫שאינך בן בכור‪ ,‬תהיה מלך ושליט עלינו? "ו ִּ‬
‫מגביר את שנאתם‪.‬‬
‫פסוק ‪ :9‬חלומו השני של יוסף‪" :‬וְ ִּהנֵה הַ שֶּ מֶּ ש וְ הַ י ֵָׁרחַ וְ ַא ַחד עָׁ ָׁשר כֹוכ ִָּׁבים ִּמ ְש ַתחֲ וִּ ים לִּ י" ‪ -‬השמש‬
‫מסמלת את האב‪ ,‬הירח מסמל את האם‪ ,‬הכוכבים את אחד עשר האחים – שישתחוו בעתיד‬
‫ליוסף‪.‬‬
‫בין החלום הראשון לשני יש הדרגתיות‪ :‬החלום הראשון מתרחש על פני האדמה‪ ,‬ואילו השני‬
‫מתרחש בשמיים‪ .‬ההדרגתיות מעידה על כך שהתנשאותו וגאוותו של יוסף הולכות ומתגברות‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :11-10‬יעקב מגיב לחלומות בשתי דרכים‪:‬‬
‫‪ַ " .1‬ו ִּיגְ עַ ר בֹו ָׁאבִּ יו וַי ֶּ‬
‫ֹּאמר לֹו ָׁמה הַ חֲ לֹום ַהזֶּה אֲ ֶּשר ָׁחל ְָׁמ ָׁת הֲ בֹוא נָׁבֹוא אֲ נִּ י וְ ִּא ְמָך וְ ַא ֶּחיָך‬
‫ל ְִּה ְש ַתחֲ ֹות לְָך ָׁא ְרצָׁ ה?" ‪ -‬הוא גוער ונוזף ביוסף על החלומות‪ ,‬ושואל האם ייתכן שהוא‪,‬‬
‫אמו והאחים אכן ישתחוו לו‪.‬‬
‫‪" .2‬וְ ָׁאבִּ יו שָׁ מַ ר ֶּאת הַ דָׁ בָׁ ר" – הוא שומר את עניין החלומות בלבו‪ ,‬בזיכרונו‪ ,‬משום שהוא‬
‫מאמין שהחלום יתגשם בעתיד‪.‬‬
‫פסוקים ‪– 17-12‬יוסף נשלח לבקר את אחיו במרעה‪:‬‬
‫פסוק ‪ַ " :12‬ו ֵי ְלכּו ֶּאחָׁ יו ל ְִּרעֹות ֶּאת צ ֹּאן אֲ ִּביהֶּ ם בִּ ְש ֶּכם" ‪ -‬כל האחים חוץ מיוסף הולכים לשכם‬
‫לרעות את הצאן‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :14-13‬יעקב שולח את יוסף אל אחיו‪ ,‬לראות מה שלומם‪" :‬לֶּ ְך נָׁא ְר ֵאה ֶּאת ְשלֹום ַא ֶּחיָך‬
‫וְ ֶּאת ְשלֹום הַ צ ֹּאן"‪ ,‬אולי במטרה לקרב אותו אליהם‪ .‬יוסף עונה במילה " ִּה ֵננִּי" ‪ -‬ביטוי לציות‬
‫מוחלט ומסירות מלאה לאביו‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :17-15‬יוסף תועה בדרך‪ ,‬ופוגש באיש מסתורי‪ .‬יוסף מבקש ממנו עזרה במציאת‬
‫האחים‪ֶּ " :‬את ַא ַחי ָׁאנֹּכִּ י ְמבַ ֵקש (=מחפש)‪ ,‬הַ גִּ ידָׁ ה נָׁא לִּ י ֵאיפֹּה ֵהם רֹּעִּ ים"‪ .‬יוסף מכנה את אחיו‬
‫ֹּאמר ָׁה ִּאיש נ ְָׁסעּו ִּמזֶּה כִּ י‬
‫" ַאחַ י" – כינוי המבטא שייכות וחיבה‪ .‬האיש מכוון אותו אליהם‪" :‬וַי ֶּ‬
‫שָׁ מַ עְ ִּתי א ְֹּמ ִּרים ֵנ ְלכָׁה ד ָֹּׁת ְינָׁה(=לדותן)"‪ .‬יוסף ממשיך ומוצא אותם‪ .‬נראה כי יוסף נחוש למלא את‬
‫מצוות אביו ולמרות הקשיים שבדרך הוא אינו מוותר‪.‬‬
‫קושי‪ :‬כיצד ייתכן שהסופר המקראי‪ ,‬הנוטה לקצר בדבריו‪ ,‬מאריך בסיפור על פגישת יוסף‬
‫והאיש? נראה שהסיפור מיותר וחסר משמעות‪.‬‬
‫פתרון‪ :‬האיש הוא מלאך שנשלח לכוון את יוסף בדרכו‪ .‬הסופר רוצה להראות שיד אלוהים מכוונת‬
‫באופן סמוי את יוסף (בסיפורי יוסף אין התערבות גלויה של ה' כמו בסיפורים שראינו עד כה)‪.‬‬
‫הערה‪ :‬בתחילת הפרק יוסף הוצג באופן שלילי‪ -‬הוא מלשין על אחיו‪ ,‬מתנשא וגאוותן‪ .‬בהמשך‬
‫הפרק הוא מוצג באופן חיובי – הוא מחבב את אחיו וממלא את מצוות כיבוד ההורים‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 30-18‬האחים נוקמים ביוסף‪:‬‬
‫ֵיהם וַ י ְִּתנַכְ לּו אֹּתֹו לַהֲ ִּמיתֹו" – כשהם רואים את יוסף‬ ‫פסוק ‪" :18‬וַ ִּי ְראּו אֹּתֹו ֵמ ָׁרחֹּק ּובְ ֶּט ֶּרם י ְִּק ַרב אֲ ל ֶּ‬
‫מתקרב‪ ,‬האחים מתכננים להרוג אותו‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :20-19‬הם מזכירים את הסיבה העיקרית לשנאתם‪ִּ " :‬הנֵה בַ עַ ל ַהחֲ ֹלמֹות ַה ָׁלזֶּה בָׁ א"‪,‬‬
‫ומתכננים להרוג אותו‪ ,‬להשליך את גופתו לבור ולשקר לאביהם‪ַ " :‬חיָׁה ָׁרעָׁ ה אֲ כָׁ ל ְָׁתהּו" – שהוא‬
‫נטרף על ידי חיה‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :22-21‬ראובן‪ ,‬האח הבכור‪ ,‬רוצה להציל את יוסף ממוות ופונה לאחים‪" :‬ל ֹּא ַנכֶּנּו נָׁפֶּש" ‪-‬‬
‫לא נהרוג אותו! "וַי ֹּאמֶּ ר אֲ ֵל ֶּהם ְראּובֵ ן ַאל ִּת ְשפְ כּו דָׁ ם הַ ְשלִּ יכּו אֹּתֹו ֶּאל ַהבֹור ַה ֶּזה אֲ ֶּשר בַ ִּמ ְדבָׁ ר וְ יָׁד‬
 ‫‪3‬‬

‫ַאל ִּת ְשלְ חּו בֹו" – ראובן תכנן שלאחר שישליכו את יוסף לבור‪ ,‬הוא ישוב לבור ויוציא אותו משם –‬
‫"לְמַ עַ ן הַ צִּ יל אֹּתֹו ִּמיָׁדָׁ ם לַהֲ ִּשיבֹו ֶּאל ָׁאבִּ יו"‪.‬‬
‫המילה "ויאמר" חוזרת פעמיים בדברי ראובן ומעידה על כך שהייתה הפסקה בדבריו‪:‬‬
‫פס' ‪ַ " :21‬וי ֹּאמֶּ ר‪ :‬ל ֹּא ַנכֶּנּו נָׁפֶּ ש "‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא נהרוג אותו‪.‬‬
‫(הפסקה)‬
‫פס' ‪ַ " :22‬וי ֹּאמֶּ ר אֲ לֵהֶּ ם ְראּובֵ ן‪ַ :‬אל ִּת ְשפְ כּו דָׁ ם הַ ְשלִּיכּו אֹּתֹו ֶּאל ַהבֹור"‪.‬‬
‫כנראה שבין שני המשפטים הייתה הפסקה‪ ,‬בה אחיו סירבו להצעה (זה לא כתוב)‪ ,‬ורק לאחר‬
‫שכנוע נוסף מצד ראובן הם מסכימים להצעתו‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :25-24‬האחים מפשיטים מיוסף את כותונת הפסים‪ ,‬שסימלה את העדפת יעקב את‬
‫יוסף עליהם‪ ,‬ומשליכים אותו לבור‪ ,‬כשהם מצפים שהוא ימות שם‪.‬‬
‫פסוק ‪ :25‬מיד לאחר שהשליכו את יוסף לבור – " ַוי ְֵשבּו לֶּ אכָׁל ל ֶֶּּחם" – הם מתיישבים לאכול‪ ,‬מה‬
‫ֵיהם וַיִּ ְראּו וְ ִּהנֵה א ְֹּר ַחת‬
‫ִּשאּו עֵ ינ ֶּ‬
‫שמדגיש את אכזריותם – אין להם נקיפות מצפון על המעשה‪ַ " .‬וי ְ‬
‫ִּש ְמעֵ אלִּים" – הם רואים שיירה של ישמעאלים שמתקדמים לכיוון מצריים‪.‬‬ ‫י ְ‬
‫פסוקים ‪ :27-26‬כמו ראובן‪ ,‬גם יהודה מעוניין להציל את יוסף ממוות‪ .‬לכן הוא מציע לאחיו‬
‫למכור את יוסף לישמעאלים‪ .‬דברי יהודה שכנעו את האחים יותר מדברי ראובן בגלל הסיבות‬
‫הבאות‪:‬‬
‫‪ .1‬יהודה מדבר כאחד מהחבורה‪ ,‬בגוף ראשון‪" :‬נַהֲ רֹּג‪ ...‬וְ נ ְִּמכְ ֶּרנּו‪ ...‬וְ י ֵָׁדנּו‪ ֹּ...‬כִּ י ָׁא ִּחינּו ְב ָׁש ֵרנּו‬
‫הּוא‪ ,"...‬לעומת ראובן שדיבר כאדם שלא שייך לחבורה‪ ,‬בגוף שני‪ִּ " :‬ת ְשפְ כּו‪...‬‬
‫הַ ְשלִּיכּו‪."...‬‬
‫‪ .2‬יהודה מציג את התועלת שתהיה לאחים כתוצאה מהמעשה‪ַ " :‬מה בֶּ צַ ע כִּ י נַהֲ רֹּג ֶּאת ָׁא ִּחינּו‬
‫לַיִּש ְמעֵ אלִּ ים‪ – ּ"...‬נמכור אותו‬ ‫?" – איזה תועלת תהיה לנו מהריגת אחינו? "לְכּו וְ נ ְִּמכְ ֶּרנּו ְ‬
‫וכך נרוויח כסף מהמעשה‪.‬‬
‫‪ .3‬יהודה פונה אל רגשות אחיו בכך שהוא מדגיש פעמיים ‪ָׁ " :‬א ִּחינּו‪ ...‬כִּ י ָׁא ִּחינּו ְב ָׁש ֵרנּו" –‬
‫יוסף הוא אחינו‪ ,‬בשר מבשרנו ולכן אסור לנו להרוג אותו‪.‬‬
‫נראה שלמרות שראובן היה האח הבכור‪ ,‬יהודה כנראה היה המנהיג‪.‬‬
‫יֹוסף‬
‫יֹוסף ִּמן ַהבֹור ַוי ְִּמכְ רּו ֶּאת ֵ‬ ‫ָׁשים ִּמ ְד ָׁינִּים סֹּחֲ ִּרים וַ י ְִּמ ְשכּו וַ ַיעֲלּו ֶּאת ֵ‬
‫פסוק ‪ַ " :28‬ויַעַ בְ רּו אֲ נ ִּ‬
‫יֹוסף ִּמ ְצ ָׁריְ ָׁמה" – יוסף נמכר לישמעאלים ומובא למצרים‪.‬‬ ‫ִּש ְמעֵ אלִּ ים בְ עֶּ ְש ִּרים ָׁכ ֶּסף וַ י ִָּׁביאּו ֶּאת ֵ‬
‫לַ י ְ‬
‫קושי‪ :‬בפסוק ‪ 27‬האחים התכוונו למכור את יוסף‪ ,‬אך בפסוק ‪ 28‬נראה שהמדיינים שעברו במקום‬
‫עשו זאת‪ .‬מי מכר את יוסף?‬
‫פתרונות‪:‬‬
‫‪ .1‬הסיפור מורכב משתי מסורות שונות שחוברו יחדיו על ידי עורך הספר‪ .‬לפי המסורת‬
‫האחת האחים מכרו את יוסף‪ ,‬ולפי המסורת השנייה המדיינים מכרו אותו‪.‬‬
‫‪ .2‬האחים מכרו את יוסף למדיינים‪ ,‬והמדיינים מכרו אותו לישמעאלים‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :30-29‬ראובן‪ ,‬שכנראה התרחק מהמקום בזמן מכירת יוסף‪ ,‬שב לבור ומגלה להפתעתו‬
‫ֹּאמר ַהיֶּלֶּ ד ֵאינֶּנּו‬
‫שיוסף לא שם‪ַ " :‬ויָׁשָׁ ב ְראּובֵ ן ֶּאל הַ בֹור וְ ִּהנֵה ֵאין יֹוסֵ ף בַ בֹור ַוי ְִּק ַרע ֶּאת ְבג ָָׁׁדיו‪ ...‬וַי ַ‬
‫וַאֲ נִּי ָׁאנָׁה אֲ נִּי בָׁ א" ‪ -‬הוא מבין שלא יוכל להציל אותו כפי שתכנן‪ ,‬מתאבל ומכנה בצערו את יוסף‬
‫"הַ ֶּי ֶּלד" – כינוי המדגיש רחמים וצער על אחיו הקטן‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 36-31‬האחים שבים ליעקב‪:‬‬
 ‫‪4‬‬

‫פסוקים ‪ :32-31‬האחים טובלים את כותונת הפסים של יוסף‪ ,‬שוחטים חיה‪ְ " -‬שעִּ יר עִּ זִּ ים"‬
‫וטובלים את הכותונת בדמה‪ .‬הם מביאים אותה ליעקב אביהם ואומרים‪" :‬ז ֹּאת ָׁמצָׁ אנּו ַהכֶּר נָׁא‬
‫תנֶּת בִּ נְָך ִּהוא ִּאם ל ֹּא" – האם אתה מכיר‪ ,‬מזהה‪ ,‬את הכותונת של יוסף?‬ ‫הַ כְ ֹּ‬
‫ירּה" ‪ -‬יעקב מזהה את הכותונת מייד ומגיע למסקנה שיוסף נטרף יל ידי חיה‪:‬‬ ‫פסוק ‪ַ " :33‬ויַכִּ ָׁ‬
‫"חַ יָׁה ָׁרעָׁ ה אֲ ָׁכל ְָׁתהּו טָׁ רֹּף ט ַֹּרף יֹוסֵ ף"‪.‬‬
‫ַיְמ ֵאן‬
‫פסוקים ‪ :35-34‬יעקב מתאבל על יוסף אבל כבד מאוד‪ַ " ,‬ויָׁקֻ מּו כָׁל בָׁ נָׁיו וְ כָׁל ְבנ ָֹּׁתיו ְלנַחֲ מֹו ו ָׁ‬
‫ל ְִּה ְתנַחֵ ם" – הוא מסרב להתנחם בעזרת בניו ובנותיו האחרים‪ ,‬ואומר‪" :‬כִּ י ֵא ֵרד ֶּאל ְבנִּי ָׁאבֵ ל‬
‫אלָׁה" – הלוואי ואלך בעקבות בני לשאול = לעולם המתים‪.‬‬ ‫ְש ֹּ‬
‫יעקב נענש על פי עיקרון של "מידה כנגד מידה"‪:‬‬
‫‪ .1‬יעקב חטא בכך שיצר אפליה בין ילדיו כשנתן ליוסף את כותונת הפסים‪ .‬כעת הם‬
‫מענישים אותה כשבאמצעות הכותונת הם מודיעים לו על מות יוסף‪.‬‬
‫‪ .2‬בבראשית כ"ז ‪ 23‬יעקב רימה את אביו יצחק בעזרת עורות העיזים שעטפו את ידו ואת‬
‫צווארו‪ ,‬אביו לא הכיר אותו ובירך אותו‪" :‬וְ ל ֹּא ִּהכִּ ירֹו כִּ י ָׁהיּו י ָָׁׁדיו כִּ ֵ‬
‫ידי עֵ ָׁשו ָׁא ִּחיו ְשעִּ רֹּת‬
‫ַויְבָׁ רֲ כֵהּו"‪ ,‬ואילו בפרקנו בפסוקים ‪ 33-32‬בני יעקב מבקשים ממנו להכיר את כותנות‬
‫ירּה‪."...‬‬
‫יוסף וכך להבין שיוסף מת‪" :‬הַ כֶּר נָׁא הַ כְ ֹּתנֶּת בִּ נְָך ִּהוא ִּאם ל ֹּא‪ַ :‬ויַכִּ ָׁ‬
‫פֹוטיפַר ְס ִּריס פ ְַרעֹּה ַשר ַה ַטבָׁ ִּחים" – פוטיפר היה שר של‬
‫פסוק ‪ :36‬המדיינים מכרו את יוסף – " ְל ִּ‬
‫פרעה מלך מצרים‪.‬‬

‫בראשית ל"ח‬
‫פרק זה קוטע את רצף סיפורי יוסף‪ ,‬ומספר על אחיו‪ ,‬יהודה‪ ,‬ועל כלתו – תמר‪ .‬הפרק מתאר‬
‫תקופה של כ‪ 40 -‬שנה‪ ,‬שמתחילה מעט לפני מכירת יוסף (שנכתב עליה בפרק הקודם)‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 10-1‬קורות יהודה‪ ,‬אשתו ובניו‪:‬‬
‫ירה"‪.‬‬ ‫ּושמֹו ִּח ָׁ‬
‫פסוק ‪ :1‬יהודה יורד ליישוב בשם "עדולם" ומתיישב ליד " ִּאיש עֲדֻ ָׁל ִּמי‪ְ ,‬‬
‫ּושמֹו שּועַ "‪ .‬למילה "כְ ַנ ֲענִּי" שני פירושים‪:‬‬ ‫פסוק ‪ :2‬יהודה נושא לאישה "בַ ת‪ִּ -‬איש כְ ַנ ֲענִּי‪ְ ,‬‬
‫‪ .1‬כנעני = סוחר‪.‬‬
‫‪ .2‬כנעני = בן העם הכנעני היושב בארץ כנען‪ .‬לפי פירוש זה חטא יהודה בנישואיו לבת עם זר‪,‬‬
‫משום שלפי חוקי התורה דבר זה אסור‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :6-3‬בת שוע‪ ,‬אשת יהודה‪ ,‬יולדת שלושה בנים‪ ,‬לשלושתם שמות בעלי משמעות‪:‬‬
‫‪" .1‬עֵ ר" ‪ -‬ערירי (חסר בנים)‪ ,‬או רע (בחילוף אותיות)‪.‬‬
‫‪" .2‬אֹונָׁן" – אבל‪ ,‬או און (משום שהשחית את זרעו לבטלה)‪.‬‬
‫‪" .3‬שֵ לָׁה" – יהודה השלה את תמר כשהבטיח לה שתינשא לשלה‪ .‬מקום הולדתו – "כְ זִּ יב" –‬
‫מרמז גם הוא על כך שיהודה אכזב את תמר‪.‬‬
‫יהודה משיא את בנו הבכור‪ ,‬ער‪ ,‬לאישה ושמה תמר‪.‬‬
‫פסוק ‪ :7‬ער היה רע בעיני ה' ולכן ה' ממית אותו‪ .‬לא נאמר מה היה חטאו‪.‬‬
‫פסוק ‪ :8‬יהודה מצווה על בנו האמצעי‪ ,‬אונן‪ ,‬לייבם את תמר‪" :‬ב ֹּא ֶּאל‪ֵ -‬א ֶּשת ָׁא ִּחיָך וְ יַבֵ ם א ָֹּׁתּה;‬
‫וְ הָׁ ֵקם ז ֶַּרע‪ ,‬ל ְָׁא ִּחיָך"‪.‬‬
 ‫‪5‬‬

‫מצוות הייבום‪ :‬אם אישה התאלמנה מבעלה ואין לה ילדים‪ ,‬גיסה ‪ -‬אחי בעלה המת‪ -‬חייב לשאת‬
‫אותה לאישה (לייבם אותה)‪ .‬הבן שיולד להם יישא וימשיך את שם האח שמת ויירש את רכושו‪.‬‬
‫האלמנה תהיה מוגנת בכך שתוכל להמשיך ולשבת בבית המשפחה‪ .‬ייתכן שחובת הייבום חלה לא‬
‫רק על אחיו של המת אלא גם על אביו‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :10-9‬אונן נושא את תמר לאישה‪ ,‬אך משום שידע שהבן שיולד להם ייקרא על שמו של‬
‫ער ולא על שמו – " ַויֵדַ ע אֹונָׁן‪ ,‬כִּ י ל ֹּא לֹו י ְִּהיֶּה הַ ז ַָׁרע" ‪ -‬לא רצה להכניסה להריון‪ ,‬ולכן – "וְ ָׁהיָׁה‬
‫ִּאם‪-‬בָׁ א ֶּאל‪ֵ -‬א ֶּשת ָׁא ִּחיו‪ ,‬וְ ִּשחֵ ת ַא ְרצָׁ ה‪ ,‬לְבִּ ל ְִּתי נ ְָׁתן‪-‬ז ֶַּרע‪ ,‬לְ ָׁא ִּחיו" – כשהיה שוכב עם תמר‪ ,‬היה‬
‫משחית את זרעו לבטלה‪ .‬מעשה זה רע בעיני ה' ולכן ה' ממית את אונן (חז"ל הסיקו ששפיכת זרע‬
‫לבטלה הייתה גם חטאו של ער‪ ,‬לפי העונש והניסוח הדומה – " ַוי ֵַרע ְבעֵ ינֵי ְיהוָׁה‪.)"...‬‬
‫פסוקים ‪ - 26-11‬קורותיהם של תמר ויהודה‪:‬‬
‫פסוק ‪ :11‬יהודה שולח את תמר לבית אביה‪ ,‬שם היא אמורה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬להמתין עד ששלה‪ ,‬הבן‬
‫ְהּודה ל ְָׁת ָׁמר ַכ ָׁלתֹו ְש ִּבי‬
‫ֹּאמר י ָׁ‬‫השלישי שאמור לייבם אותה‪ ,‬יגדל ויוכל לשאת אותה לאישה – " ַוי ֶּ‬
‫ַאלְמָׁ נָׁה בֵ ית‪ָׁ -‬אבִּ יְך‪ ,‬עַ ד‪-‬יִּגְ דַ ל שֵ לָׁה בְ נִּי"‪ .‬הכתוב מגלה לנו את הנימוק האמיתי למעשהו של יהודה‬
‫– "כִּ י ָׁאמַ ר‪ֶּ ,‬פן‪-‬יָׁמּות גַם‪-‬הּוא כְ ֶּאחָׁ יו" – יהודה האמין שתמר מביאה מזל רע‪ ,‬ושבניו מתו בגללה‪.‬‬
‫הוא חושש שגם בנו השלישי ימות לאחר שיישא אותה לאישה‪ ,‬ומנסה להתחמק מקיום מצוות‬
‫הייבום‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :14-12‬לאחר מות אשתו‪ ,‬יהודה עולה לעיר תמנה‪ .‬תמר רואה ששלה גדל ומבינה‬
‫לְא ָׁשה"‪.‬‬‫שיהודה לא מתכוון לתת אותה לו לאישה – "כִּ י ָׁראֲ ָׁתה‪ ,‬כִּ י‪-‬ג ַָׁדל ֵשלָׁ ה‪ ,‬וְ ִּהוא‪ ,‬ל ֹּא‪-‬נ ְִּתנָׁה לֹו ִּ‬
‫היא מגיעה גם לתמנה‪ ,‬שם נמצא יהודה‪ ,‬מסירה את בגדי האלמנה שלה‪ ,‬ומתחפשת לזונה –‬
‫נּותּה מֵ עָׁ ֶּליהָׁ ‪ ,‬ו ְַתכַס בַ צָׁ עִּ יף (=כיסתה את פניה) ו ִַּת ְתעַ לָׁף (=התעטפה בצעיף)"‪.‬‬
‫"ו ַָׁתסַ ר בִּ גְ דֵ י ַאל ְְמ ָׁ‬
‫פסוקים ‪ : 19-15‬יהודה רואה אותה ולא מזהה אותה ‪ַ " -‬ו ִּי ְר ֶּא ָׁה יְהּודָׁ ה‪ַ ,‬וי ְַח ְשבֶּ הָׁ לְ זֹונָׁה‪ :‬כִּ י‬
‫כִּ ְס ָׁתה‪ָׁ ,‬פנֶּיהָׁ "‪ ,‬ומבקש לשכב עימה – "הָׁ בָׁ ה‪-‬נָׁא ָׁאבֹוא ֵא ַליִּ ְך" (ייתכן שמות אשתו מוזכר כדי ללמד‬
‫סנגוריה על יהודה‪ ,‬שרק לאחר מות אשתו פונה לזונה)‪ .‬היא שואלת מה יהיה שכרה – " ַמה‪ִּ -‬ת ֶּתן‪-‬‬
‫ֹּאמר‪ָׁ ,‬אנֹּכִּ י אֲ ַשלַ ח גְ ִּדי‪-‬עִּ זִּ ים ִּמן‪-‬‬ ‫לִּי‪ ,‬כִּ י ָׁתבֹוא‪ֵ ,‬אלָׁי?"‪ .‬יהודה מבטיח שישלח לה גדי עיזים – "וַי ֶּ‬
‫הַ צ ֹּאן"‪ .‬תמר מבקשת עירבון שיבטיח לה את התשלום – "ח ָֹּׁת ְמָך (= טבעת ‪ /‬אבן ששמו חקוק‬
‫ּומ ְטָך אֲ ֶּשר ְבי ֶָּׁדָך (= מקל שנושא עליו‬ ‫עליה) ּופְ ִּתי ֶּלָך (= חוט הקושר את החותם לצוואר בעליו)‪ַ ,‬‬
‫ֶּיה‪ ,‬ו ַַת ַהר לֹו"‪ .‬תמר‬ ‫סימני היכר של יהודה)"‪ .‬בעקבות המפגש תמר נכנסת להריון – " ַויָׁב ֹּא ֵאל ָׁ‬
‫עוזבת את המקום וחוזרת לבגדי אלמנותה‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :23-20‬לאחר זמן מה‪ ,‬יהודה שולח לתמר באמצעות חברו העדולמי‪ ,‬גדי עזים‪ ,‬כפי‬
‫שהבטיח‪ ,‬והוא שואל את אנשי המקום – " ַאיֵה הַ ְק ֵדשָׁ ה (= הזונה) ִּהוא בָׁ עֵ י ַנ ִּים‪ ,‬עַ ל‪ַ -‬ה ָׁד ֶּרְך;‬
‫ֹּאמרּו‪ ,‬ל ֹּא‪-‬הָׁ י ְָׁתה בָׁ זֶּה ְקדֵ ָׁשה" – הוא לא מוצא אותה‪ .‬יהודה מעדיף שלא לחפש אותה עוד‪,‬‬ ‫וַי ְ‬
‫נִּהיֶּה‬
‫ושהיא תשמור את העירבון שלקחה ממנו‪ ,‬משום שחיפוש אחר זונה עלול לבזות אותו ‪" -‬פֶּן ְ‬
‫לָׁבּוז"‪.‬‬
‫יהּודה לֵאמֹּר‬ ‫פסוק ‪ :24‬לאחר שלושה חודשים‪ ,‬מגיעה השמועה על ההריון לאוזני יהודה – " ַויֻגַד ִּל ָׁ‬
‫ָׁזנ ְָׁתה ָׁתמָׁ ר ַכלָׁ ֶּתָך‪ ,‬וְ גַם ִּהנֵה ָׁה ָׁרה‪ ,‬לִּזְ נּונִּים (= הריון של אישה לא נשואה נחשב להריון של זנות)"‪.‬‬
‫יהודה פגוע וכועס על חילול כבוד משפחתו‪ ,‬וכאבי המשפחה בחברה פטריאכלית‪ ,‬דן את תמר‬
‫למוות בשריפה – "וַי ֹּאמֶּ ר ְיהּודָׁ ה‪ ,‬הֹוצִּ יאּוהָׁ וְ ִּתשָׁ ֵרף"‪ .‬העונש המקובל לארוסה שזנתה היה מוות‬
‫בסקילה‪ ,‬ויהודה מחמיר את עונשה למוות בשריפה‪ .‬יש לציין שהוא לא בודק או חוקר את‬
‫אמיתות השמועה לפני שהוא חורץ את דינה‪.‬‬
 ‫‪6‬‬

‫פסוקים ‪ :26-25‬כשתמר מובאת להוצאה להורג‪ ,‬היא שולחת ליהודה את חפצי העירבון שהפקיד‬
‫בידיה‪ ,‬ומודיעה – " ְל ִּאיש אֲ שֶּ ר‪ֵ -‬אלֶּה לֹו‪ָׁ ,‬אנֹּכִּ י הָׁ ָׁרה" – אני בהריון מבעל החפצים האלה‪ .‬היא‬
‫דורשת מיהודה שיזהה את חפציו – "הַ כֶּר‪-‬נָׁא‪ְ --‬ל ִּמי הַ ח ֶֹּּתמֶּ ת וְ ַהפְ ִּתילִּים וְ ַה ַמ ֶּטה‪ָׁ ,‬ה ֵאלֶּ ה"‪ .‬יהודה‬
‫מזהה‪ ,‬ומיד מודה – " ַו ַיכֵר יְ הּודָׁ ה‪ ,‬וַי ֹּאמֶּ ר צָׁ ְד ָׁקה ִּממֶּ ִּני" – היא הצדקת מבין שנינו‪ ,‬משום שאכן‬
‫ְשלָׁה ְבנִּ י"‪ .‬יהודה לא שוכב עימה‬ ‫יה‪ ,‬ל ֵ‬‫מנעתי ממנה את הייבום על ידי שלה‪" -‬כִּ י‪-‬עַ ל‪ֵ -‬כן ל ֹּא‪ְ -‬נ ַת ִּת ָׁ‬
‫יותר – "וְ ל ֹּא‪-‬יָׁסַ ף עֹוד‪ ,‬לְדַ עְ ָׁתּה"‪.‬‬
‫ַיְהי‬
‫פסוקים ‪ :30-27‬תמר יולדת תאומים‪ .‬בזמן הלידה‪ ,‬אחד מהם הוציא את ידו החוצה – "ו ִּ‬
‫ַלֶּדת‪,‬‬
‫בְ ל ְִּד ָׁתּה‪ ,‬וַ י ִֶּּתן‪-‬יָׁד"‪ ,‬והמיילדת מייד קשרה על ידו חוט אדום כסימן לבן הבכור ‪" -‬ו ִַּת ַקח ַה ְמי ֶּ‬
‫שנָׁה"‪ ,‬אבל אז האח השני התפרץ ונולד הוא ראשון – "וַיְ ִּהי‬ ‫ו ִַּת ְקשֹּר עַ ל‪-‬יָׁדֹו שָׁ נִּ י לֵאמֹּר‪ ,‬זֶּ ה‪ ,‬יָׁצָׁ א ִּרא ֹּ‬
‫כְ מֵ ִּשיב יָׁדֹו‪ ,‬וְ ִּהנֵה יָׁצָׁ א ָׁא ִּחיו"‪ .‬הבכור נקרא פרץ‪ ,‬משום שהתפרץ להיות האח הבכור‪ ,‬והשני נקרא‬
‫זרח – אולי בגלל זריחת צבע החוט שעל ידו‪.‬‬
‫לידה זו מזכירה את לידת יעקב ועשיו‪ ,‬וגם כאן‪ ,‬דווקא האח השני הוא זה שמגיע לגדולה –‬
‫משושלתו של פרץ יגיע דוד המלך‪.‬‬
‫מדוע נקטע רצף סיפורי יוסף בסיפור יהודה ותמר שבפרקנו?‬
‫‪ .1‬בין פרקים ל"ז ול"ח קיים דמיון לשוני שמדגיש את עיקרון המידה כנגד מידה בעונשו של‬
‫יהודה‪ :‬בפרק ל"ז המילים "וישלחו‪ ...‬הכר נא" מופיעות כשאחיו של יוסף מטעים את אביהם‬
‫לחשוב שהוא מת‪ ,‬וגם בפרק ל"ח כשתמר מוכיחה את יהודה על מעשהו – "שלחה‪ ...‬הכר נא"‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אחיו של יוסף הטעו את אביהם לחשוב שיוסף מת בעזרת "שעיר עיזים"‪ ,‬ובדומה לכך‬
‫תמר מצערת את יהודה ב"שעיר עיזים"‪.‬‬
‫‪ .2‬הסיפור בפרק ל"ח בא להדגיש את הניגוד בין דמותו של יהודה לדמותו של יוסף – יהודה שוכב‬
‫עם תמר‪ ,‬כלתו‪ ,‬ואילו יוסף נמנע מלשכב עם אשת פוטיפר בפרק ל"ט‪.‬‬

‫בראשית ל"ט‪:‬‬
‫פסוקים ‪ – 6-1‬הצלחתו של יוסף בבית פוטיפר‪:‬‬
‫הּורד ִּמצְ ָׁריְמָׁ ה" – זוהי חזרה מקשרת‪ ,‬שתפקידה לקשר בין סיפור מכירת יוסף‬ ‫פסוק ‪" :1‬וְ יֹוסֵ ף‪ַ ,‬‬
‫פֹוטיפַ ר ְס ִּריס פ ְַרעֹּה ַשר‬
‫שבפרק ל"ז‪ ,‬לבין סיפור יוסף בבית פוטיפר שבפרק ל"ט‪ַ " .‬וי ְִּקנֵהּו ִּ‬
‫הַ טַ בָׁ ִּחים‪ִּ ,‬איש ִּמצְ ִּרי" – העובדה שיוסף נקנה על ידי פוטיפר ‪ -‬סריס (שר בכיר) של פרעה מרמזת‬
‫הֹורדֻהּו ָׁש ָׁמה" נאמר‬ ‫על השגחה אלוהית המכוונת את האירועים‪ִּ " .‬מיַד ַהיִּ ְש ְמעֵ אלִּים‪ ,‬אֲ ֶּשר ִּ‬
‫שיוסף נמכר מיד הישמעאלים‪ ,‬בניגוד לנאמר בפרק ל"ז‪ ,‬שם הוא נמכר מיד המדנים‪ .‬ייתכן שהיו‬
‫גרסאות שונות לסיפור שאוחדו יחדיו על ידי עורך‪.‬‬
‫פסוק ‪ :2‬בפסוק זה יש שלושה משפטים שמתחילים במילה " ַוי ְִּהי"‪ ,‬ויש ביניהם קשר של סיבה‬
‫יח" – הוא מצליח‬ ‫ותוצאה – " ַוי ְִּהי ְיהוָׁה ֶּאת‪-‬יֹוסֵ ף" – ה' היה עם יוסף ולכן – " ַוי ְִּהי ִּאיש ַמ ְצ ִּל ַ‬
‫בבית אדוניו ולכן – " ַוי ְִּהי‪ְ ,‬בבֵ ית אֲ ֹּדנָׁיו הַ ִּמצְ ִּרי" – הוא זוכה לשרת בבית אדונו המצרי‪.‬‬
‫פסוק ‪ :3‬פוטיפר רואה "כִּ י יְ הוָׁה ִּאתֹו"‪ .‬כיצד יודע פוטיפר‪ ,‬שהוא עובד אלילים‪ ,‬שה' נמצא עם‬
‫יוסף?‬
‫‪" .1‬וְ כֹּל אֲ שֶּ ר‪-‬הּוא עֹּשֶּ ה‪ְ ,‬יהוָׁה מַ צְ לִּיחַ ְביָׁדֹו" ‪ -‬יוסף מצליח בצורה בלתי רגילה המעידה על‬
‫התערבות אלוהית‪.‬‬
‫‪ .2‬יוסף מזכיר את שם ה' באופן קבוע (לפי רש"י – "שם ה' שגור בפיו")‪.‬‬
 ‫‪7‬‬

‫וַיְש ֶּרת‬
‫ַיִּמצָׁ א יֹוסֵ ף חֵ ן ְבעֵ ינָׁיו ָׁ‬
‫פסוק ‪ :4‬עקב הצלחתו בבית פוטיפר‪ ,‬יוסף עולה בסולם הדרגות‪" :‬ו ְ‬
‫אֹּתֹו" – מינה אותו למשרתו; " ַויַפְ ִּקדֵ הּו‪ ,‬עַ ל‪-‬בֵ יתֹו" – מינה אותו למנהל משק ביתו; "וְ כָׁל‪-‬יֶּש‪-‬לֹו‪,‬‬
‫נ ַָׁתן בְ יָׁדֹו" – מינה אותו לנהל את כל עניינו‪ ,‬גם בביתו וגם מחוצה לו‪.‬‬
‫פסוק ‪ :5‬בזכות יוסף‪ ,‬פוטיפר זוכה לברכת שפע אלוהית – " ַויְבָׁ ֶּרְך ְיהוָׁה ֶּאת‪-‬בֵ ית ַה ִּמ ְצ ִּרי‪ִּ ,‬בגְ לַל‬
‫יֹוסֵ ף; ַוי ְִּהי בִּ ְרכַת ְיהוָׁה‪ ,‬בְ ָׁכל‪-‬אֲ שֶּ ר יֶּש‪-‬לֹו‪--‬בַ בַ יִּ ת‪ּ ,‬ובַ שָׁ דֶּ ה"‪.‬‬
‫פסוק ‪ :6‬שיא הצלחתו של יוסף בבית פוטיפר מתבטא בכך שהוא נותן לו שליטה מוחלטת על כל‬
‫אּומה" – פוטיפר סמך עליו עד כדי כך‬ ‫ענייניו – " ַו ַי ֲעזֹּב כָׁל‪-‬אֲ שֶּ ר‪-‬לֹו‪ ,‬בְ יַד‪-‬יֹוסֵ ף"‪" .‬וְ ל ֹּא‪-‬יָׁדַ ע ִּאתֹו ְמ ָׁ‬
‫שלא ידע או התעניין בענייני ניהול משק ביתו‪ ,‬מלבד "כִּ י ִּאם‪ַ -‬הל ֶֶּּחם אֲ ֶּשר‪-‬הּוא אֹוכֵל"‪ ,‬ביטוי זה‬
‫ניתן לפרש בשתי דרכים‪:‬‬
‫‪ .1‬לחם = סעודה‪ .‬הדבר היחיד שכן עניין את אדונו של יוסף היה סעודותיו‪ ,‬משום שלפי מנהג‬
‫עתיק נאסר על מצרים לאכול בחברת העברים ואדונו הקפיד על כך‪.‬‬
‫‪ .2‬לחם = אשת פוטיפר (בלשון נקייה)‪ .‬פוטיפר לא מנע מיוסף דבר בביתו‪ ,‬חוץ מאשתו‪.‬‬
‫" ַוי ְִּהי יֹוסֵ ף‪ְ ,‬יפֵה‪-‬ת ַֹּאר וִּ יפֵה מַ ְר ֶּאה" – תיאור יופיו של יוסף מרמז על מה שהולך לקרות (ובכלל‪,‬‬
‫בתנ"ך‪ ,‬כשמתואר יופייה של דמות כלשהי‪ ,‬זה מרמז על צרות שהולכות וקרבות‪.)...‬‬
‫פסוקים ‪ – 18-7‬יוסף ואשת פוטיפר‪:‬‬
‫פסוק ‪ַ " :7‬וי ְִּהי‪ַ ,‬אחַ ר הַ ְדבָׁ ִּרים הָׁ ֵאלֶּה" – נוסחה זו מקשרת בין יופיו של יוסף לכך שהוא מוצא חן‬
‫יֹוסף"‪ ,‬והיא מבקשת ממנו שישכב עימה‬ ‫בעיני אשת פוטיפר – "ו ִַּתשָׁ א ֵאשֶּ ת‪-‬אֲ ֹּדנָׁיו ֶּאת‪-‬עֵ ינֶּיהָׁ ‪ֶּ ,‬אל‪ֵ -‬‬
‫– "וַת ֹּאמֶּ ר‪ִּ ,‬שכְ בָׁ ה עִּ ִּמי"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :9-8‬יוסף מסרב – " ַויְמָׁ ֵאן"‪ .‬כינויה של אשת פוטיפר כאן הוא " ֵא ֶּשת אֲ ֹּדנָׁיו" כדי להדגיש‬
‫את מעמדה הרם שהקשה על יוסף לסרב לה‪ .‬יוסף מביא לסירובו שני נימוקים‪:‬‬
‫‪ .1‬נימוק מוסרי – "הֵ ן אֲ ֹּדנִּי ל ֹּא‪-‬יָׁדַ ע ִּא ִּתי מַ ה‪-‬בַ בָׁ ִּית; וְ כֹּל אֲ ֶּשר‪-‬יֶּש‪-‬לֹו‪ ,‬נ ַָׁתן ְבי ִָּׁדי‪ֵ .‬אינֶּנּו גָׁדֹול בַ בַ יִּת‬
‫אֹותְך בַ אֲ ֶּשר ַא ְת‪ִּ -‬א ְשתֹו" –‬‫הַ זֶּה‪ִּ ,‬ממֶּ נִּי‪ ,‬וְ ל ֹּא‪-‬חָׁ שַ ְך ִּממֶּ נִּ י ְמאּומָׁ ה (= לא מנע ממני דבר)‪ ,‬כִּ י ִּאם‪ָׁ -‬‬
‫פוטיפר מינה את יוסף למעמד גבוה בביתו ולא מנע ממנו דבר חוץ מאת אשתו‪ .‬אם ישכב עימה‬
‫יהיה הדבר " ָׁרעָׁ ה הַ גְ ֹּד ָׁלה"‪.‬‬
‫אֹלהים" –ניאוף נחשב לחטא בעיני ה'‪.‬‬ ‫אתי‪ ,‬לֵ ִּ‬ ‫‪ .2‬נימוק דתי‪" :‬וְ חָׁ טָׁ ִּ‬
‫יֹוסף‬
‫פסוק ‪ :10‬אשת פוטיפר התמידה בניסיון לפתות את יוסף מדי יום ביומו – " ַו ְי ִּהי‪ ,‬כְ ַד ְב ָׁרּה ֶּאל‪ֵ -‬‬
‫ִּשכַב ֶּא ְצ ָׁלּה‪ִּ ,‬ל ְהיֹות עִּ ָׁמּה"‪.‬‬
‫ֶּיה ל ְ‬
‫יֹום יֹום"‪ ,‬ויוסף המשיך לעמוד בפיתוי ולסרב לה – "וְ ל ֹּא‪ָׁ -‬ש ַמע ֵאל ָׁ‬
‫פסוקים ‪ :18-11‬יום אחד‪ ,‬אשת פוטיפר מנצלת את העובדה שיוסף והיא נמצאים ביחידות בבית –‬
‫"וְ ֵאין ִּאיש ֵמ ַאנְשֵ י הַ בַ יִּת‪ָׁ ,‬שם—בַ בָׁ יִּת"‪ ,‬תופסת אותו בבגד שעל גופו ומנסה להכריח אותו לשכב‬
‫עימה – "ו ִַּת ְתפְ שֵ הּו בְ בִּ גְ דֹו לֵ אמֹּר‪ִּ ,‬שכְ בָׁ ה עִּ ִּמי"‪ .‬מתוך כבוד אליה‪ ,‬יוסף לא נאבק עימה ובורח‬
‫כשבגדו נותר בידה – " ַו ַי ֲעזֹּב בִּ גְ דֹו בְ יָׁדָׁ ּה‪ַ ,‬ו ָׁינָׁס ַויֵצֵ א הַ חּוצָׁ ה"‪ .‬מתוך גאוותה הפגועה‪ ,‬אשת פוטיפר‬
‫משתמשת בבגד שנותר בידה כראיה לכך שיוסף הוא זה שתקף אותה ומספרת על כך לבני ביתה‬
‫ולאחר מכן לבעלה‪.‬‬
‫ישנם הבדלים בסיפור בין גרסת המספר‪ ,‬דברי אשת פוטיפר לבני ביתה ודבריה לבעלה‪:‬‬
‫הסבר להבדלים‬ ‫סיפורה לבעלה‬ ‫סיפורה לבני‬ ‫גרסת המספר‬
‫(‪)18-17‬‬ ‫ביתה (‪)16-14‬‬ ‫(‪)14-11‬‬
 ‫‪8‬‬

‫אשת פוטיפר מבקשת לזכות‬ ‫בָׁ א‪ֵ -‬א ַלי‬ ‫ְראּו הֵ בִּ יא לָׁנּו‬
‫באהדתם של בני ביתה ולכן‬
‫משתמשת במילה "לנו" כדי ליצור‬
‫תחושת שותפות בינה לבינם‪.‬‬
‫בפני בני ביתה‪ ,‬היא מדגישה את‬ ‫הָׁ עֶּ בֶּ ד הָׁ עִּ בְ ִּרי‬ ‫ִּאיש עִּ בְ ִּרי‬
‫זרותו של יוסף כאיש עברי‪ .‬בנוסף‬ ‫את לָׁנּו‬
‫אֲ שֶּ ר‪-‬הֵ בֵ ָׁ‬
‫היא לא מזכירה בפניהם את היותו‬
‫עבד אלא איש‪ ,‬כדי שלא יחושו‬
‫שותפות גורל איתו‪ ,‬הרי גם הם‬
‫עבדים כמוהו‪ .‬בפני בעלה היא‬
‫מדגישה את היותו גם זר וגם נחות‬
‫מבחינה מעמדית ‪ -‬עבד עברי‪.‬‬
‫כדי לזכות באהדתם של בני ביתה‬ ‫לְצַ חֶּ ק בִּ י‬ ‫לְצַ חֶּ ק בָׁ נּו‬
‫היא משתמשת במילה "בנו" כדי‬
‫ליצור תחושת שותפות בינה ובינם‪.‬‬
‫גם בפני בני ביתה וגם בפני בעלה‬ ‫ימי‬
‫ַוי ְִּהי‪ ,‬כַהֲ ִּר ִּ‬ ‫ִּשכַב‬
‫בָׁ א ֵאלַי ל ְ‬
‫היא טוענת שהרימה את קולה‬ ‫קֹולִּי ו ֶָּׁא ְק ָׁרא‬ ‫עִּ ִּמי‪ ,‬ו ֶָּׁא ְק ָׁרא‬
‫וצעקה לעזרה‪ .‬בפני בעלה היא‬ ‫בְ קֹול גָׁדֹול‪.‬‬
‫מצניעה את העובדה שיוסף רצה‬
‫לשכב עימה‪ ,‬מפחד שאולי לא‬
‫יאמין לה‪.‬‬
‫לפי גרסת המספר‪ ,‬בגדו של יוסף‬ ‫ַו ַי ֲעזֹּב בִּ גְ דֹו ֶּאצְ ִּלי‬ ‫ַו ַי ֲעזֹּב בִּ גְ דֹו‬ ‫ו ִַּת ְתפְ שֵ הּו בְ בִּ גְ דֹו‬
‫נותר בידה משום שהיא תפסה בו‬ ‫לֵאמֹּר‪ִּ ,‬שכְ בָׁ ה עִּ ִּמי; ֶּאצְ ִּלי‬
‫והוא ברח‪ .‬בדבריה לבני ביתה‬ ‫ַו ַי ֲעזֹּב בִּ גְ דֹו בְ יָׁדָׁ ּה‬
‫ולבעלה היא טוענת שהוא תקף‬
‫אותה ועזב את בגדו בידה‪.‬‬
‫בני ביתה ראו אותו יוצא בהליכה‬ ‫ַו ָׁינָׁס הַ חּוצָׁ ה (=‬ ‫ַו ָׁינָׁס (= ברח‬ ‫ַו ָׁינָׁס (= ברח‬
‫רגילה לכן זה מה שהיא מספרת‬ ‫ברח בריצה)‬ ‫בריצה) ַויֵצֵ א‬ ‫בריצה) ַויֵצֵ א‬
‫להם‪ .‬בעלה לא היה בבית ולא‬ ‫הַ חּוצָׁ ה (=‬ ‫הַ חּוצָׁ ה (= בהליכה‬
‫ראה אותו לכן לו היא מספרת‬ ‫בהליכה רגילה)‬ ‫רגילה)‬
‫שיוסף ברח בפחדנות מהבית‬
‫בריצה‪.‬‬
‫אשת פוטיפר היא דמות משנית בסיפור שתפקידה לקדם את העלילה‪ ,‬ובמעשיה השליליים‪,‬‬
‫להאיר את יוסף באור חיובי‪.‬‬
‫פסוקים ‪ -23-19‬יוסף בבית הסוהר‪:‬‬
‫בתגובה לעלילת השווא שהעלילה עליו אשת פוטיפר‪ ,‬יוסף אינו מכחיש או מתגונן‪ ,‬כדי לא לפגוע‬
‫בפוטיפר שאשתו בוגדנית ונואפת‪ .‬תגובתו מדגישה את השינוי לטובה שחל בו בעקבות השהייה‬
‫יֹוסף ֶּאת‪ִּ -‬דבָׁ ָׁתם‬
‫במצרים – בפרק ל"ז סופר שהוא נהג לדבר על אחיו רעות בפני אביהם – " ַויָׁבֵ א ֵ‬
 ‫‪9‬‬

‫ָׁרעָׁ ה‪ֶּ ,‬אל‪-‬אֲ בִּ יהֶּ ם" ואילו כאן הוא מעדיף לספוג את תוצאות המעשה ולא לדבר רעות על אשת‬
‫פוטיפר בפני פוטיפר‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :20-19‬בתגובה לדברים "וַ יִּחַ ר‪ַ ,‬אפֹו" – פוטיפר כועס מאוד (יש המפרשים שעל יוסף‪ ,‬ויש‬
‫המפרשים שעל אשתו)‪ ,‬ומצווה לשלוח את יוסף לבית הסוהר‪ ,‬למרות שהעונש על אונס אישה‬
‫נשואה אמור להיות עונש מוות‪ .‬זה רומז על כך שפוטיפר לא באמת האמין לאשתו או פקפק‬
‫בדבריה‪ ,‬ולכן הקל בעונשו של יוסף‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :23-21‬כמו בבית פוטיפר‪ ,‬גם בכלא יוסף עולה בדרגות‪ :‬ה' נמצא עם יוסף (כמו שהיה‬
‫בבית פוטיפר) – " ַוי ְִּהי ְיהוָׁה ֶּאת‪-‬יֹוסֵ ף‪ַ ,‬ויֵט ֵאלָׁיו חָׁ סֶּ ד" ולכן יוסף מוצא חן בעיני מנהל בית הסוהר‬
‫(כמו שמצא חן בעיני פוטיפר)‪ַ " -‬וי ִֵּתן ִּחנֹו‪ְ ,‬בעֵ ינֵי ַשר בֵ ית‪-‬הַ ס ַֹּהר"‪ .‬מנהל בית הסוהר ממנה את‬
‫יוסף לאחראי על כל האסירים ומעניק לו סמכויות ניהוליות (כמו שפוטפר מינה אותו לאחראי על‬
‫ביתו)– "וְ ֵאת כָׁל‪-‬אֲ שֶּ ר ע ִֹּּשים שָׁ ם‪ ,‬הּוא הָׁ יָׁה עֹּשֶּ ה" – כל מה שנעשה בבית הסוהר היה לפי החלטת‬
‫יוסף‪.‬‬
‫ההבדל בין בית פוטיפר לכלא –‬
‫לבית פוטיפר יוסף הגיע עקב מעשיו השליליים (יחסו לאחיו)‪ ,‬ואילו לכלא הוא הגיע עקב מעשיו‬
‫החיוביים (נאמנותו לאדונו)‪ .‬הדבר מרמז על התבגרותו של יוסף‪.‬‬

‫בראשית מ'‪:‬‬
‫פסוקים ‪ַ " :4-1‬וי ְִּהי‪ַ ,‬אחַ ר ַה ְדבָׁ ִּרים הָׁ ֵאלֶּה" – זוהי נוסחה המקשרת את הקורה בפרק למה שקרה‬
‫בפרק הקודם – יוסף הושלך לבית הסוהר‪ .‬שם‪ ,‬יוסף פוגש בשני משרתיו האישיים של פרעה – שר‬
‫המשקים (הממונה על המשקאות) ושר האופים (הממונה על המאפים)‪ .‬שניהם בכלא בגלל‬
‫שחטאו‪ ,‬והם ממתינים למשפטם‪ .‬בזמן ההמתנה למשפט‪ ,‬יוסף ממונה להיות משרת שלהם בכלא‬
‫– " ַו ִּיפְ קֹּד שַ ר הַ טַ בָׁ ִּחים ֶּאת‪-‬יֹוסֵ ף‪ִּ ,‬א ָׁתם‪ַ --‬ויְשָׁ ֶּרת א ָֹּׁתם; וַ יִּ ְהיּו י ִָּׁמים‪ְ ,‬ב ִּמ ְש ָׁמר"‪.‬‬
‫יֹוסף‪ ,‬בַ ב ֶֹּּקר; ַוי ְַרא א ָֹּׁתם‪,‬‬
‫ֵיהם ֵ‬
‫פסוקים ‪ :7-5‬שני השרים חולמים חלום באותו הלילה‪ַ " .‬ויָׁב ֹּא אֲ ל ֶּ‬
‫וְ ִּהנָׁם ֹּזעֲפִּ ים"‪ -‬יוסף רואה בבוקר שהם נסערים מאוד בעקבות חלומותיהם‪ .‬הם האמינו שחלומות‬
‫מנבאים את גורלו של האדם‪ ,‬ושחלומם מנבא מה יקרה להם במשפטם ההולך וקרב‪ .‬כשיוסף‬
‫שואל אותם מדוע הם זעופים‪ ,‬הם עונים – "חֲ לֹום חָׁ ל ְַמנּו‪ּ ,‬ופ ֵֹּתר ֵאין אֹּתֹו" – הם לא מצאו פותר‬
‫חלומות מקצועי שיפתור את חלומם‪ .‬בעלי מקצוע זה נקראו "חרטומים"‪.‬‬
‫ֵאֹלהים פִּ ְתרֹּנִּ ים‪-‬סַ פְ רּו‪-‬נָׁא‪ ,‬לִּי"‪ -‬יוסף מאמין שחלום הוא מסר‬
‫פסוק ‪ :8‬יוסף עונה –"הֲ לֹוא ל ִּ‬
‫מאלוהים‪ ,‬ולכן‪ ,‬לא חרטומים‪ ,‬אלא רק אלוהים יוכל לפתור את חלומם‪ .‬יוסף מצטנע – אלוהים‬
‫הוא המקור לפתרון חלומות‪ ,‬והוא‪ ,‬יוסף‪ ,‬משמש רק כלי בידיו להעברת הפתרון‪.‬‬

‫פסוקים ‪ – 15-9‬חלום שר המשקים ופתרונו‪:‬‬

‫לְתה‬
‫לֹומי‪ ,‬וְ ִּהנֵה‪ֶּ -‬ג ֶּפן ְל ָׁפנָׁי‪ּ ,‬ובַ ֶּג ֶּפן‪ְ ,‬שֹלשָׁ ה שָׁ ִּריגִּ ם (= ענפים); וְ ִּהוא כְ פ ַֹּר ַחת עָׁ ָׁ‬
‫פסוקים ‪" :11-9‬בַ חֲ ִּ‬
‫ֹלתיהָׁ ֲענָׁבִּ ים" – בחלומו‪ ,‬שר המשקים רואה שלושה ענפים של‬ ‫נִּצָׁ ּה (= פרחי הגפן)‪ִּ ,‬הבְ ִּשילּו ַא ְשכְ ֶּ‬
‫גפן‪ ,‬שעליהם ניצת הגפן – פרחי הגפן‪ ,‬ומהם מבשילים הענבים‪ .‬תהליך זה בטבע הוא איטי‪ ,‬אך‬
‫בחלום הוא מזורז‪" .‬וְ כֹוס פ ְַרעֹּה‪ ,‬בְ י ִָּׁדי; ו ֶָּׁא ַקח ֶּאת‪-‬הָׁ ֲענָׁבִּ ים‪ ,‬ו ֶָּׁא ְש ַחט (=סחטתי) א ָֹּׁתם ֶּאל‪-‬כֹוס‬
‫פ ְַרעֹּה‪ ,‬ו ֶָּׁא ֵתן ֶּאת‪-‬הַ כֹוס‪ ,‬עַ ל‪-‬כַף פ ְַרעֹּה"‪ -‬שר המשקים סוחט את הענבים לכוסו של פרעה ומגיש‬
‫אותה לו‪.‬‬
 ‫‪10‬‬

‫שני מאפיינים בחלומו של שר המשקים‪:‬‬

‫‪ .1‬ריבוי פעלים – "ו ֶָּׁא ַקח‪ ,‬ו ֶָּׁא ְשחַ ט‪ ,‬ו ֶָּׁא ֵתן‪ – "...‬מעיד על חריצותו של שר המשקים‪.‬‬
‫‪ .2‬גפן ופריחה – מעידים על ברכה‪ ,‬שפע ופוריות‪.‬‬

‫ֹלשת י ִָּׁמים‪ֵ ,‬הם"‪ -‬שלושת הענפים‬ ‫פסוקים ‪ :13-12‬יוסף פותר את החלום‪ְ " -‬שֹלשֶּ ת‪ ,‬הַ שָׁ ִּרגִּ ים‪ְ --‬ש ֶּ‬
‫יבָך‪ ,‬עַ ל‪ַ -‬כנֶָּך" – בעוד ‪ 3‬ימים‬ ‫ֹּאשָך‪ ,‬וַהֲ ִּש ְ‬ ‫מסמלים ‪ 3‬ימים – "בְ עֹוד ְשֹלשֶּ ת י ִָּׁמים‪ ,‬יִּשָׁ א פ ְַרעֹּה ֶּאת‪-‬ר ֶּ‬
‫פרעה יחזיר את שר המשקים לתפקידו הקודם‪" .‬וְ נ ַָׁת ָׁת כֹוס‪-‬פ ְַרעֹּה‪ְ ,‬ביָׁדֹו‪ ,‬כ ִַּמ ְשפָׁט ָׁה ִּראשֹון‪ ,‬אֲ ֶּשר‬
‫ִּית מַ ְש ֵקהּו" – כמו שבחלום שר המשקים שירת את פרעה – כך הוא ימשיך וישרת אותו בעתיד‪.‬‬ ‫הָׁ י ָׁ‬
‫בחלום שר המשקים מצטייר כעובד חרוץ ונאמן‪ ,‬ויוסף מסיק מכך שפרעה יתחשב בתכונותיו אלו‬
‫ויחזיר אותו לגדולה‪.‬‬
‫פסוקים ‪:15-14‬יוסף מבקש משר המשקים שיזכור אותו לאחר שחרורו ויפנה לפרעה כדי‬
‫ית‪-‬נָׁא עִּ ָׁמ ִּדי‪ָׁ ,‬ח ֶּסד; וְ ִּהזְ כ ְַר ַתנִּ י‪ֶּ ,‬אל‪-‬‬ ‫שישתחרר מהכלא‪" -‬כִּ י ִּאם‪-‬זְ כ ְַר ַתנִּי ִּא ְתָך‪ ,‬כַ אֲ שֶּ ר יִּיטַ ב ָׁלְך‪ ,‬וְ עָׁ ִּש ָׁ‬
‫אתנִּי‪ִּ ,‬מן‪-‬הַ בַ יִּת הַ זֶּה"‪ .‬יוסף מוסיף ש‪"-‬כִּ י‪-‬גֻנֹּב גֻנ ְַב ִּתי‪ֵ ,‬מ ֶּא ֶּרץ ָׁהעִּ ְב ִּרים" – הוא נלקח‬
‫פ ְַרעֹּה‪ ,‬וְ הֹוצֵ ַ‬
‫אּומה‪ ,‬כִּ י‪-‬‬
‫יתי ְמ ָׁ‬
‫מהבור על ידי המדיינים ונמכר לישמעאלים (בראשית ל"ז ‪" ,)28‬וְ גַם‪-‬פֹּה ל ֹּא‪-‬עָׁ ִּש ִּ‬
‫שָׁ מּו א ִֹּּתי בַ בֹור" – הוא הגיע לבית הסוהר ("בֹור") על לא עוול בכפו – הוא רומז לפרשת אשת‬
‫פוטיפר אך לא מפרט עליה מתוך כבוד לפוטיפר‪ ,‬אדונו‪ ,‬שהיטיב עמו‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 19-16‬חלום שר האופים ופתרונו‪:‬‬
‫פסוקים ‪ :17-16‬קושי‪ַ " :‬וי ְַרא שַ ר‪-‬הָׁ אֹּפִּ ים‪ ,‬כִּ י טֹוב פ ָָׁׁתר" – כיצד ייתכן ששר האופים ראה‬
‫שפתרונו של יוסף הוא טוב‪ ,‬הרי הוא עצמו לא יודע לפתור חלמות?‬
‫פתרון‪ :‬ניתן לפרש את המילה "טוב" במשמעות של "לטובה" – שר האופים ראה שהפתרון חיובי‪,‬‬
‫לטובתו של שר המשקים‪.‬‬
‫חלומו של שר האופים דומה לזה של שר המשקים‪ :‬הוא רואה על ראשו שלושה סלים עשויים רשת‬
‫ֹּאשי"‪ ,‬הסל העליון מלא מיני מאפה המיועדים לפרעה‪ ,‬ועוף אוכל‬ ‫– "וְ ִּהנֵה ְשֹלשָׁ ה סַ לֵי ח ִֹּּרי עַ ל‪-‬ר ִּ‬
‫אותם‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :19-18‬יוסף פותר את החלום‪ ,‬ואומר ששלושת הסלים מסמלים שלושה ימים‪,‬‬
‫יִּשא‬
‫ֹלשת י ִָּׁמים‪ָׁ ,‬‬ ‫שלאחריהם – פרעה יתלה את שר האופים על עץ‪ ,‬ועוף יאכל את בשרו‪ְ " :‬בעֹוד ְש ֶּ‬
‫אֹותָך‪ ,‬עַ ל‪-‬עֵ ץ; וְ ָׁאכַל הָׁ עֹוף ֶּאת‪ְ -‬ב ָׁש ְרָך‪ֵ ,‬מעָׁ לֶּ יָך"‪.‬‬
‫ֹּאשָך מֵ עָׁ לֶּיָך‪ ,‬וְ ָׁתלָׁה ְ‬
‫פ ְַרעֹּה ֶּאת‪-‬ר ְ‬
‫פַרעֹּה‬
‫ִּשא ְ‬‫ֹלשת י ִָּׁמים‪ ,‬י ָׁ‬
‫תחילתו של משפט זה זהה למשפט שאמר יוסף לשר המשקים – " ְבעֹוד ְש ֶּ‬
‫ֹּאשָך מֵ עָׁ לֶּיָך" – וייתכן שהדבר עורר אופטימיות אצל שר האופים‪ ,‬אך המשך המשפט מבהיר‬ ‫ֶּאת‪-‬ר ְ‬
‫כי סופו יהיה רע ומר‪.‬‬
‫התנהגותו של שר האופים בחלום – הוא התרשל בתפקידו ולא גירש את העוף האוכל את מזונו של‬
‫פרעה‪ ,‬מסמלת שכך היה מתרשל ומתעצל בתפקידו במציאות‪ .‬יוסף מסיק מכך שפרעה יעניש אותו‬
‫על חטאו וידון אותו למוות‪.‬‬
‫הדמיון בין שני החלומות‪:‬‬
‫‪ .1‬שני החלומות מתחילים המילה "וְ ִּהנֵה"‪.‬‬
‫וָׁא ְש ַחט‪,‬‬
‫‪ .2‬בשני החלומות חוזר המספר ‪ – 3‬שלושה שריגים‪ ,‬שלושה סלים‪ ,‬שלוש פעולות " ָׁו ֶּא ַקח‪ֶּ ,‬‬
‫ו ֶָּׁא ֵתן"‪.‬‬
‫‪ .3‬שני החלומות לקוחים משגרת חייהם של השרים‪.‬‬
‫ההבדלים בין החלומות‪:‬‬
 ‫‪11‬‬

‫‪ .1‬שר המשקים פעיל‪ ,‬חרוץ ומסור לתפקידו‪ ,‬ולעומתו שר האופים אדיש ועצלן‪.‬‬
‫‪ .2‬בחלומו של שר המשקים מודגשת הפריחה והצמיחה‪ ,‬הגפן מרמזת על שפע‪ ,‬ולעומת זאת‬
‫בחלומו של שר האופים יש תהליך הפוך – העוף אוכל את מזונו של המלך‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 23-20‬גזר הדין של שני השרים‪:‬‬
‫פסוקים ‪ :22-20‬אחרי שלושה ימים‪ ,‬ביום ההולדת של פרעה‪ ,‬פרעה הזמין את השרים למשתה‪-‬‬
‫"וַ יִּשָׁ א ֶּאת‪-‬ר ֹּאש שַ ר הַ מַ ְש ִּקים‪ ,‬וְ ֶּאת‪-‬ר ֹּאש שַ ר ָׁהאֹּפִּ ים‪ְ --‬בתֹוְך עֲבָׁ ָׁדיו"‪ .‬אז נגזר דינם של השרים –‬
‫פַרעֹּה"‬
‫ַיִּתן הַ כֹוס‪ ,‬עַ ל‪-‬כַף ְ‬
‫שר המשקים הושב לתפקידו – " ַויָׁשֶּ ב ֶּאת‪-‬שַ ר הַ מַ ְש ִּקים‪ ,‬עַ ל‪ַ -‬מ ְש ֵקהּו; ו ֵ‬
‫ואילו שר המשקים נידון לתלייה – "וְ ֵאת שַ ר הָׁ אֹּפִּ ים‪ָׁ ,‬תלָׁ ה"‪ ,‬בהתאמה מוחלטת לפתרון‬
‫חלומותיהם על ידי יוסף – "כַאֲ שֶּ ר פ ַָׁתר לָׁהֶּ ם‪ ,‬יֹוסֵ ף"‪.‬‬
‫ֹּאשָך" חוזר בפרק ‪ 3‬פעמים –‬ ‫הביטוי " ַו ִּי ָׁשא ֶּאת‪-‬ר ֹּאש‪ִּ /‬י ָׁשא פ ְַרעֹּה ֶּאת‪-‬ר ְ‬
‫‪ .1‬בפסוק ‪ 13‬הביטוי נאמר בהקשר לשר המשקים‪ ,‬ומשמעותו – לרומם ‪ /‬לזכור לטובה‪.‬‬
‫‪ .2‬בפסוק ‪ 19‬הביטוי נאמר בהקשר לגורלו של שר האופים‪ ,‬ומשמעותו – לתלות‪ /‬להרוג‪.‬‬
‫‪ .3‬בפסוק ‪ 20‬הביטוי נאמר בהקשר לשני השרים ומשמעותו – הזמין אותם להתייצב ‪ /‬דרש את‬
‫נוכחותם‪.‬‬
‫פסוק ‪ :23‬שר המשקים לא זכר את הבטחתו ליוסף ולא שחרר אותו מהכלא‪ .‬יוסף נשאר שם‬
‫שנתיים נוספות‪.‬‬

‫בראשית מ"א‬
‫פסוקים ‪ – 8-1‬חלומותיו של פרעה‪:‬‬
‫פסוקים ‪ :4-1‬שנתיים לאחר שיצא שר המשקים מבית הסוהר‪ ,‬פרעה חולם‪ .‬בחלומו הראשון‪,‬‬
‫פרעה עומד על שפת היאור‪ ,‬וממנו עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר הרועות באחו‪.‬‬
‫אחריהן עולו שבע פרות רזות מאוד‪ .‬הן בולעות את שבע הפרות הבריאות והיפות‪ ,‬אולם נשארות‬
‫רזות מאוד‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :7-5‬בחלומו השני‪ ,‬פרעה רואה שבע שיבולים טובות הצומחות מקנה אחד (מאותו‬
‫ּושדּופֹּת ָׁק ִּדים" ‪ -‬דקות ומיובשות מרוח קדים=‬ ‫הגבעול)‪ .‬אחריהן צומחות שבע שיבולים "דַ קֹות ְ‬
‫רוח מזרחית חמה‪ .‬השיבולים הדקות והרעות בולעות את השיבולים הטובות והבריאות‪.‬‬
‫המשותף לשני החלומות‪:‬‬
‫‪ .1‬בשניהם מופיע המספר הטיפולוגי שבע‪.‬‬
‫‪.2‬המילה "וְ ִּהנֵה" מופיעה ‪ 3‬פעמים בכל אחד מהחלומות ומעידה על הפתעה‪.‬‬
‫‪ .3‬החלומות מבשרים רעות – בשניהם מופיע סדר עולם הפוך ולא ריאלי‪ :‬החלש והרע מנצח את‬
‫החזק והטוב‪.‬‬
‫‪ .4‬שניהם עוסקים בגורמים עיקריים בכלכלת מצריים – היאור (הנילוס)‪ ,‬תבואה ובקר (בשונה‬
‫מחלומותיהם של השרים ושל יוסף שהיו חלומות אישיים‪ ,‬ועסקו בחולם עצמו‪ ,‬פרעה חולם חלום‬
‫לאומי‪ ,‬העוסק בכלכלת מצרים)‪.‬‬
‫פסוק ‪ :8‬פרעה נסער מהחלומות‪" -‬ו ִַּתפָׁעֶּ ם רּוחֹו"‪ ,‬והוא קורא לכל חרטומי מצרים (פותרי‬
‫ְספֵר פ ְַרעֹּה ל ֶָּׁהם ֶּאת‪-‬חֲ ֹלמֹו" – שני‬
‫החלומות המקצועיים) ולכל חכמיה שיפתרו את חלומו‪ַ " .‬וי ַ‬
‫אֹותם ְלפ ְַרעֹּה" – החרטומים כנראה‬ ‫פֹותר ָׁ‬ ‫החלומות נחשבים בעיני פרעה לחלום אחד‪" .‬וְ ֵאין‪ֵ -‬‬
‫רואים בחלומות שני חלומות שונים‪ ,‬ופתרונותיהם לא משכנעים בעיני פרעה‪.‬‬
 ‫‪12‬‬

‫פסוקים ‪ – 14-9‬יוסף מובא לפני פרעה בעקבות סיפורו של שר המשקים‪:‬‬

‫פסוק ‪ :9‬שר המשקים אומר לפרעה – " ֶּאת‪-‬חֲ טָׁ ַאי‪ ,‬אֲ נִּי מַ זְ כִּ יר ַהיֹום" – לביטוי זה שני פירושים‪:‬‬
‫‪ .1‬השר נזכר בחטא שבגללו הגיע לבית הסוהר‪ ,‬שם פגש את יוסף‪.‬‬
‫‪ .2‬השר מבין ששכח את יוסף ואת הבטחתו לו‪ ,‬וזהו חטאו‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :13-10‬השר מספר כיצד יוסף פירש נכונה את חלומו ואת חלומו של שר האופים בכלא‪.‬‬
‫הוא מכנה את יוסף "נַעַ ר עִּ ְב ִּרי‪ ,‬עֶּ בֶּ ד לְשַ ר הַ טַ בָׁ ִּחים" – זהו רמז אירוני – דווקא נער ממעמד נמוך‪,‬‬
‫הוא זה שיפתור נכונה את חלומו של פרעה‪.‬‬
‫פסוק ‪ :14‬פרעה מצווה להביא את יוסף אליו‪ .‬יוסף מגלח את שיערו כדרך המצרים‪ .‬ריבוי הפעלים‬
‫מעיד על זירוז – " ַו ִּי ְשלַח ‪ ...‬ו ְ‬
‫ַיִּק ָׁרא ‪ַ ...‬וי ְִּריצֻהּו ‪ַ ...‬ו ְי ַגלַח ַוי ְַחלֵף ‪ַ ...‬ויָׁב ֹּא " – פירוש החלום אינו‬
‫סובל דיחוי‪ .‬בפסוק זה בית הסוהר נקרא "הַ בֹור" – הדבר מדגיש את הניגוד בין בית הסוהר‪,‬‬
‫המקום הנמוך בו יוסף נמצא‪ ,‬לבין עלייתו המטאורית למקום גבוה – המשנה למלך‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 24-15‬פרעה מספר ליוסף את חלומותיו‪:‬‬
‫פסוק ‪ :15‬פרעה מספר ליוסף שהחרטומים לא הצליחו בפתרון חלומותיו‪ ,‬ושהוא שמע שיוסף יכול‬
‫לפתור חלומות‪ ַ " :‬אֲ נִּי‪ ,‬שָׁ ַמעְ ִּתי עָׁ לֶּיָך לֵ אמֹּר‪ִּ ,‬ת ְשמַ ע חֲ לֹום‪ִּ ,‬לפְ תֹּר אֹּתֹו"‪.‬‬
‫ֹלהים‪ַ ,‬י ֲענֶּה ֶּאת‪ְ -‬שלֹום פ ְַרעֹּה" – כמו שציין בפני השרים בבית‬ ‫פסוק ‪ :16‬יוסף עונה – "בִּ ְלעָׁ דָׁ י‪ :‬א ִּ‬
‫הסוהר‪ ,‬יוסף חוזר ואומר שהוא רק כלי להעברת פתרון החלום מאלוהים – אלוהים הוא זה‬
‫שפותר ולא יוסף עצמו (ִּ"בלְ עָׁ דָׁ י")‪ .‬יוסף לא משתמש במילה ה'‪ ,‬שהיא הכינוי המונותאיסטי‪,‬‬
‫משום שפרעה אינו מאמין בכך‪ .‬לכן הוא משתמש במילה אלהים ‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :21-17‬פרעה חוזר על חלום הפרות‪ ,‬בגרסה שונה מעט מזו המופיעה בפסוקים ‪:4-1‬‬
‫‪ .1‬בפסוק ‪ ,19‬פרעה מדגיש את המראה הרע של הפרות הרזות‪ -‬מוסיף לתיאור הפרות הרזות את‬
‫יתי כָׁהֵ נָׁה בְ כָׁל‪ֶּ -‬א ֶּרץ ִּמ ְצ ַר ִּים‪ָׁ ,‬לרֹּעַ "‪.‬‬
‫המילה " ְמאֹּד"‪ ,‬ואת המשפט – " ל ֹּא‪ָׁ -‬ר ִּא ִּ‬
‫‪ .2‬בפסוק ‪ 21‬פרעה מדגיש את תחושת הזוועה והזעזוע שהוא חש למראה הפרות הרזות‪ ,‬שנותרות‬
‫רזות גם לאחר שאכלו את הפרות הטובות והבריאות‪ ,‬כשהוא מוסיף את המשפט – "ו ַָׁתב ֹּאנָׁה ֶּאל‪-‬‬
‫ִּק ְרבֶּ נָׁה‪ ,‬וְ ל ֹּא נֹודַ ע כִּ י‪-‬בָׁ אּו ֶּאל‪ִּ -‬ק ְרבֶּ נָׁה‪ּ ,‬ומַ ְר ֵאיהֶּ ן ַרע‪ ,‬כַאֲ ֶּשר בַ ְת ִּחלָׁה"‪.‬‬
‫התוספות מראות עד כמה פרעה מוטרד מחלומו‪ ,‬המבשר רעות לכלכלת מצרים‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :24-22‬פרעה חוזר בפני יוסף גם על חלום השיבולים‪ ,‬ללא הבדלים ראויים לציון‪.‬‬

‫פסוקים ‪ – 36-25‬יוסף פותר את חלומות פרעה‪:‬‬

‫פסוק ‪ :25‬כמו פרעה‪ ,‬גם יוסף רואה בשני החלומות חלום אחד‪" :‬חֲ לֹום פ ְַרעֹּה ֶּא ָׁחד הּוא"‪ .‬יוסף‬
‫ֹלהים עֹּשֶּ ה‪ִּ ,‬הגִּ יד ְלפ ְַרעֹּה" (מאותה הסיבה‪ ,‬הוא‬ ‫מדגיש שדבריו הם דברי אלוהים‪ֵ " :‬את אֲ שֶּ ר הָׁ א ִּ‬
‫מזכיר את אלוהים פעמיים נוספות בדבריו אל פרעה – בפסוק ‪ 28‬ובפסוק ‪.)32‬‬
‫פסוקים ‪ :26 – 31‬שבע הפרות ‪ /‬השיבולים הבריאות מסמלות שבע שנים טובות של שפע כלכלי –‬
‫"שָׁ בָׁ ע גָׁדֹול"‪ .‬שבע הפרות ‪ /‬השיבולים הרזות מסמלות שבע שנות רעב ומחסור‪ .‬יוסף מציין‬
‫ִּשכַח ָׁכל‪ַ -‬ה ָׁשבָׁ ע‬
‫יהן‪ ,‬וְ נ ְ‬
‫שבשנות הרעב – שנות השפע לא תיזכרנה – "וְ ָׁקמּו שֶּ בַ ע ְשנֵי ָׁרעָׁ ב‪ַ ,‬אחֲ ֵר ֶּ‬
‫(שנות השפע)‪ ,‬בְ ֶּא ֶּרץ ִּמצְ ָׁריִּם‪ ...‬וְ ל ֹּא‪ִּ -‬יּוָׁדַ ע הַ שָׁ בָׁ ע בָׁ ָׁא ֶּרץ‪ִּ ,‬מפְ נֵי ָׁה ָׁרעָׁ ב ַההּוא ַאחֲ ֵרי‪ֵ -‬כן"‪ .‬זה מקביל‬
 ‫‪13‬‬

‫לחלום‪ ,‬בו הפרות הרזות נותרות רזות גם לאחר שאכלו את הפרות הבריאות‪ ,‬והאכילה לא ניכרת‬
‫בהן‪.‬‬
‫פסוק ‪ :32‬יוסף אומר שחזרת החלום פעמיים (הפרות‪ ,‬השיבולים)‪ ,‬מרמזת על כך שאלוהים ממהר‬
‫לקיים את החלומות‪ " :‬וְ עַ ל ִּהשָׁ נֹות (= חזרת) הַ חֲ לֹום ֶּאל‪-‬פ ְַרעֹּה‪ַ ,‬פע ֲָׁמיִּם‪--‬כִּ י‪-‬נָׁכֹון ַה ָׁדבָׁ ר ֵמעִּ ם‬
‫ֹלהים לַ ֲעשֹּתֹו"‪.‬‬ ‫ּוממַ הֵ ר הָׁ א ִּ‬
‫ֹלהים‪ְ ,‬‬
‫הָׁ א ִּ‬
‫פסוקים ‪ :36-33‬יוסף מייעץ לפרעה כיצד לפעול‪:‬‬
‫יתהּו‬
‫יש ֵ‬
‫מינוי איש חכם שיהיה אחראי על מצרים‪ ":‬וְ עַ ָׁתה י ֵֶּרא פַ ְרעֹּה‪ִּ ,‬איש נָׁבֹון וְ ָׁחכָׁם; וִּ ִּ‬ ‫‪‬‬
‫(=ימנה אותו) ‪ ,‬עַ ל‪ֶּ -‬א ֶּרץ ִּמצְ ָׁריִּם"‪.‬‬
‫מינוי פקידים שיעזרו לאחראי‪" :‬וְ יַפְ ֵקד פְ ִּק ִּדים עַ ל‪ָׁ -‬ה ָׁא ֶּרץ"‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫אגירת חמישית ("וְ ִּחמֵ ש") מהתבואה בשבע השנים הטובות‪" -‬וְ ִּח ֵמש ֶּאת‪ֶּ -‬א ֶּרץ ִּמ ְצ ַריִּ ם‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫בְ שֶּ בַ ע ְשנֵי הַ שָׁ בָׁ ע"‪ .‬אגירת המזון תיעשה על ידי הפקידים‪ ,‬שיגבו מיסים מהעם‪ ,‬בפיקוח‬
‫פרעה – "וְ יִּצְ בְ רּו‪-‬בָׁ ר ַתחַ ת יַד‪-‬פ ְַרעֹּה"‪.‬‬

‫יש הטוענים כי הצעת יוסף לפרעה מהווה חלק מפירוש החלום – בהתאם לחלום‪ ,‬בו הפרות ‪/‬‬
‫השיבולים הרזות אוכלות את הפרות ‪ /‬השיבולים הרזות – כך יש לאכול בשבע השנים הרעות את‬
‫מה שנאגר בשבע השנים הטובות‪.‬‬
‫יש הטוענים כי הצעת יוסף לפרעה אינה חלק מפירוש החלום‪ -‬יוסף מייעץ לו למרות שלא‬
‫התבקש לכך‪ .‬מטרתו היא קידום מעמדו האישי ‪ -‬שחרור מהכלא ואולי אף מינויו לתפקיד האיש‬
‫האחראי על מצרים על ידי פרעה (תפקיד זה אינו מופיע בחלום)‪.‬‬
‫פסוקים ‪ - 49-37‬יוסף עולה בדרגה למשנה למלך מצרים‪:‬‬
‫פסוקים ‪ :39-37‬פתרונו של יוסף מוצא חן בעיני פרעה‪ ,‬והוא מציין שאכן יש ליוסף ידיעה אלוהית‬
‫ֹלהים בֹו?" (שאלה רטורית)‪,‬‬ ‫רּוח א ִּ‬
‫(כפי שיוסף עצמו ציין בנאומו) – "הֲ נ ְִּמצָׁ א כָׁ זֶּה‪ִּ --‬איש‪ ,‬אֲ שֶּ ר ַ‬
‫אֹותָך ֶּאת‪-‬כָׁל‪-‬ז ֹּאת"‪ .‬בעקבות זאת הוא מכריז – " ֵאין‪-‬נָׁבֹון וְ ָׁח ָׁכם‪ ,‬כָׁמֹוך"‪.‬‬ ‫ֹלהים ְ‬
‫הֹודיעַ א ִּ‬
‫" ַאחֲ ֵרי ִּ‬
‫פרעה השתכנע שפתרונו של יוסף נכון ומהווה את דברי אלוהים משתי סיבות‪:‬‬
‫‪ .1‬יוסף התייחס לשני החלומות כאל חלום אחד‪ ,‬כמו שהתייחס אליהם פרעה כשכינה אותם –‬
‫"חלום" "בחלומי"‪.‬‬
‫‪ .2‬קישור החלום לכלכלת מצרים נראה לפרעה מתקבל על הדעת‪ ,‬ועצתו של יוסף הייתה טובה גם‬
‫אם פירושו לא יתברר כנכון‪.‬‬
‫פסוק ‪ :40‬פרעה ממנה את יוסף לשר הממונה על אוצר המלך ובית המלוכה – " ַא ָׁתה ִּת ְהיֶּה עַ ל‪-‬‬
‫יתי"‪ ,‬כל העם יצטרך לציית ליוסף – "וְ עַ ל‪-‬פִּ יָך יִּשַ ק ָׁכל‪-‬עַ ִּמי"‪ .‬רק כסא המלכות יבדיל בין יוסף‬ ‫בֵ ִּ‬
‫לבין פרעה ויראה שפרעה נעלה ממנו– " ַרק הַ כִּ סֵ א‪ֶּ ,‬אגְ דַ ל ִּמ ֶּמ ָׁך"‪.‬‬
‫פסוק ‪ :41‬פרעה ממנה את יוסף לשליט על כל מצרים‪ְ " -‬ר ֵאה נ ַָׁת ִּתי א ְֹּתָך‪ ,‬עַ ל ָׁכל‪ֶּ -‬א ֶּרץ ִּמ ְצ ָׁריִּ ם"‪.‬‬
‫המילה "ויאמר" חוזרת פעמיים – בפסוק ‪ 39‬ובפסוק ‪ ,41‬ובשתי הפעמים פרעה הוא הדובר‪.‬‬
‫החזרה על המילה מעידה על כך שפרעה מדבר אל יוסף‪ ,‬ואז יש הפסקה בדבריו‪ ,‬בה הוא מצפה‬
‫לתגובת יוסף‪ ,‬שאינו עונה‪ .‬כנראה מינויו לשר הממונה על חצר המלכות הביך אותו והוא נותר‬
‫חסר מילים‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :43-42‬פרעה נותן ליוסף את טבעתו – חותם המלך‪ -‬סימן להעברת הסמכות המלכותית‬
‫זָׁהב עַ ל‪-‬‬
‫ָׁשם ְר ִּבד ַה ָׁ‬ ‫לידיו‪ ,‬מלביש אותו בבגדים מפוארים‪" -‬בִּ גְ דֵ י‪-‬שֵ ש" ועוטה עליו תכשיטים – " ַוי ֶּ‬
 ‫‪14‬‬

‫צַ ּוָׁארֹו"‪ .‬הוא מרכיב אותו במרכבת המלך – " ַוי ְַרכֵב אֹּתֹו‪ ,‬בְ ִּמ ְרכֶּבֶּ ת ַה ִּמ ְשנֶּה" וקרא לקהל לכרוע‬
‫ברך לכבודו – "וַ י ְִּק ְראּו לְ פָׁ נָׁיו‪ַ ,‬אבְ ֵרְך"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :45-44‬פרעה מחתן את יוסף לאישה בעלת מעמד גבוה – אסנת‪ ,‬בתו של פוטי פרע‪ ,‬הכהן‬
‫המצרי במקדש און‪ ,‬וקורא לו בשם "צָׁ פְ נַת פַעְ נ ֵַח" – לשם זה שני פירושים אפשריים‪:‬‬
‫‪ .1‬מפענח הצפונות ‪ /‬פותר החלומות‪.‬‬
‫‪ .2‬מכלכל הארץ ונותן החיים‪.‬‬
‫פסוק ‪ :46‬יוסף מתמנה לשליט מצרים בגיל ‪ ,30‬כלומר‪ ,‬עברו ‪ 13‬שנה מאז ניתוקו ממשפחתו‬
‫ומביתו‪.‬‬
‫פסוק ‪ " :47‬ו ַַתעַ ש הָׁ ָׁא ֶּרץ‪ְ ,‬בשֶּ בַ ע ְשנֵי הַ שָׁ בָׁ ע—ל ְִּקמָׁ צִּ ים´‪ -‬בשבע שנות השובע הארץ הצמיחה‬
‫חיטה רבה (קומץ – חופן חיטה בכף יד‪ .‬קמצים – ריבוי‪ ,‬כמות עצומה של חופנים)‪.‬‬
‫אכֶּל‪ ,‬בֶּ עָׁ ִּרים‪ :‬אֹּכֶּל‬
‫ַיִּתן‪ֹּ -‬‬
‫אכֶּל שֶּ בַ ע שָׁ נִּים‪ ,‬אֲ ֶּשר ָׁהיּו בְ ֶּא ֶּרץ ִּמצְ ַר ִּים‪ ,‬ו ֶּ‬
‫פסוק ‪ַ " :48‬וי ְִּקבֹּץ ֶּאת‪-‬כָׁ ל‪ֹּ -‬‬
‫ְשדֵ ה‪-‬הָׁ עִּ יר אֲ שֶּ ר ְסבִּ יב ֶֹּּתיהָׁ ‪ ,‬נ ַָׁתן בְ תֹוכָּׁה" פסוק זה מתאר בהגזמה שיוסף הצליח לקבץ ולאגור את‬
‫כל האוכל בשבע השנים הטובות (הרי חלק מהאוכל אמור להיאכל בשנים אלה)‪.‬‬
‫פסוק ‪ :49‬הגזמה נוספת לפיה "וַ ִּי ְצבֹּר יֹוסֵ ף בָׁ ר כְ חֹול ַהיָׁם‪ ,‬הַ ְרבֵ ה ְמאֹּד‪--‬עַ ד כִּ י‪ָׁ -‬ח ַדל לִּ ְספֹּר‪ ,‬כִּ י‪ֵ -‬אין‬
‫ִּמ ְספָׁר" – כמות החיטה שצבר יוסף רבה כל כך עד שהיא בלתי ניתנת לספירה‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 52-50‬בני יוסף – מנשה ואפרים‪:‬‬
‫ליוסף נולדים שני בנים‪ .‬מדרשי השמות של בני יוסף‪:‬‬
‫ֹלהים ֶּאת‪-‬כָׁל‪-‬עֲמָׁ לִּי (= סבלי) ‪ ,‬וְ ֵאת ָׁכל‪-‬בֵ ית ָׁא ִּבי"‪ .‬לידת‬
‫" ְמנַשֶּ ה‪ :‬כִּ י‪-‬נַשַ נִּי (= השכיח ממני) א ִּ‬
‫מנשה משכיחה מיוסף את סבלו ואת הצרות מהן סבל בבית אביו‪ .‬שם זה מתקשר לעברו של‬
‫יוסף‪.‬‬
‫ֹלהים‪ ,‬בְ ֶּא ֶּרץ עָׁ ְניִּי (= סבלי)"‪ .‬אלוהים העניק לי הצלחה‬ ‫" ֶּאפְ ָׁר ִּים‪ :‬כִּ י‪ִּ -‬הפְ ַר ִּני (=העניק לי פוריות) א ִּ‬
‫ופוריות בארץ מצרים בה סבלתי עד כה‪ .‬שם זה מתקשר להווה של יוסף‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 57-53‬הרעב במצרים‪:‬‬
‫פסוקים ‪ " :54-53‬ו ִַּתכְ לֶּינָׁה (= הסתיימו)‪ ,‬שֶּ בַ ע ְשנֵי הַ שָׁ בָׁ ע (= שנות השובע)‪ ,‬אֲ ֶּשר ָׁהיָׁה‪ְ ,‬ב ֶּא ֶּרץ‬
‫וַיְהי‬
‫ִּמצְ ָׁריִּם‪ ,‬ו ְַת ִּחלֶּינָׁה (= החלו) שֶּ בַ ע ְשנֵי הָׁ ָׁרעָׁ ב‪ָׁ ,‬לבֹוא" – פתרונו של יוסף מתגשם במדויק ‪ִּ " .‬‬
‫ָׁרעָׁ ב בְ כָׁל‪-‬הָׁ אֲ ָׁרצֹות" – הרעב ("רעב" – מילה מנחה בקטע) שורר לא רק במצרים אלא בכל הארצות‬
‫ּובכָׁ ל‪ֶּ -‬א ֶּרץ‬
‫באזור‪ .‬הערה זו חשובה משום שזה מה שיגרום לאחיו של יוסף להגיע למצרים‪ְ " .‬‬
‫ִּמצְ ַריִּם הָׁ יָׁה לָׁ חֶּ ם" – מצרים היחידה שאגרה מזון לשנות הרעב‪.‬‬
‫פסוק ‪" :55‬ו ִַּת ְרעַ ב כָׁל‪ֶּ -‬א ֶּרץ ִּמצְ ַר ִּים‪ַ ,‬ויִּצְ עַ ק הָׁ עָׁ ם ֶּאל‪-‬פ ְַרעֹּה ַלל ֶָּׁחם" – העם המצרי סובל מהרעב‬
‫וזועק לעזרה‪ ,‬ופרעה מפנה אותם ליוסף‪.‬‬
‫יֹוסף ֶּאת‪-‬כָׁל‪-‬אֲ שֶּ ר בָׁ הֶּ ם" – יוסף פותח את כל המחסנים שבהם היה‬ ‫פסוקים ‪ַ ":57-56‬ו ִּיפְ ַתח ֵ‬
‫ַיִּשבֹּר ל ְִּמ ְצ ַריִּם" – בעזרת המזון שאגר הוא שובר את הרעב במצרים‪" .‬וְ כָׁל‪-‬‬ ‫מאוחסן המזון‪" .‬ו ְ‬
‫הָׁ ָׁא ֶּרץ בָׁ אּו ִּמצְ ַריְמָׁ ה‪ ,‬לִּ ְשבֹּר ֶּאל‪-‬יֹוסֵ ף" – גם מארצות אחרות הגיעו למצרים כדי לקנות מזון‪.‬‬
‫משמעות המילה " לִּ ְשבֹּר" –‬
‫‪ .1‬למכור ‪ /‬לקנות‪.‬‬
‫‪ .2‬תבואה‪.‬‬
 ‫‪15‬‬

‫בראשית מ"ב‬
‫פסוקים ‪ – 6-1‬יעקב שולח את בניו למצרים‪:‬‬
‫פסוקים ‪ :2-1‬יעקב שומע שבמצרים יש אוכל‪ַ "-‬וי ְַרא ַי ֲעקֹּב‪ ,‬כִּ י יֶּש‪ֶּ -‬שבֶּ ר (= בר‪ ,‬תבואה) ְב ִּמ ְצ ָׁריִּ ם;‬
‫וַי ֹּאמֶּ ר ַי ֲעקֹּב לְבָׁ נָׁיו‪ ,‬לָׁמָׁ ה ִּת ְת ָׁראו" – מדוע אתם רק רואים זה את זה‪ ,‬מביטים זה בזה מבלי לעשות‬
‫דבר? הוא מבקש מהם לרדת למצרים ולקנות מזון – " ְרדּו‪ָׁ -‬ש ָׁמה וְ ִּש ְברּו‪ =(-‬תקנו) לָׁנּו ִּמ ָׁשם"‪.‬‬
‫ֹּאמר" בפסוק ‪ 2‬מעידה על כך שיעקב‬
‫החזרה על המילים "וַי ֹּאמֶּ ר ַי ֲעקֹּב לְבָׁ נָׁיו" בפסוק ‪ 1‬ו‪ַ " -‬וי ֶּ‬
‫מדבר (בפסוק ‪ ,)1‬מצפה לתשובה מבניו שאינם עונים כנראה מתוך מבוכה וחוסר אונים ‪ ,‬ולכן‬
‫מדבר אליהם שוב (בפסוק ‪.)2‬‬
‫ִּשבֹּר בָׁ ר‪ִּ ,‬מ ִּמ ְצ ָׁריִּם"‪ .‬כל האחים‬ ‫פסוקים ‪ :4-3‬האחים יוצאים לדרכם לקנות מזון במצרים ‪" -‬ל ְ‬
‫חוץ מבנימין – "כִּ י ָׁאמַ ר (יעקב) ‪ֶּ ,‬פן‪-‬י ְִּק ָׁר ֶּאנּו ָׁאסֹון" – יעקב זוכר את הטראומה של האסונות שקרו‬
‫לרחל וליוסף‪ ,‬אמו ואחיו של בנימין‪ ,‬בהיותם בדרך‪ ,‬והוא חושש שגם לו יקרה אסון‪.‬‬
‫ִּשבֹּר" – בני יעקב מגיעים לקנות מזון‪ ְּ " ,‬בתֹוְך ַהבָׁ ִּאים" – בין‬ ‫פסוקים ‪ַ " :6-5‬ו ָׁיבֹּאּו בְ נֵי ִּי ְש ָׁר ֵאל‪ ,‬ל ְ‬
‫כל שאר העמים שהגיעו למצרים עקב הרעב הכבד ששרר באזור‪ .‬מוזכר שיוסף הוא – " ַה ַמ ְש ִּביר‪,‬‬
‫ִּש ַתחֲ וּו‪-‬לֹו‬
‫ְלכָׁל‪-‬עַ ם הָׁ ָׁא ֶּרץ" – הוא הממונה על מצרים וממנו קונים את המזון‪ַ " .‬ו ָׁיבֹּאּו אֲ ֵחי יֹוסֵ ף‪ַ ,‬וי ְ‬
‫ַא ַפיִּם ָׁא ְרצָׁ ה" – אחי יוסף משתחווים לו ובכך מתגשמים חלומותיו (פרק ל"ז)‪.‬‬
‫הכינויים של אחי יוסף‪:‬‬
‫בפסוק ‪ 1‬הם מכונים "בניו" (של יעקב)‪ ,‬משום שכאן הם נמצאים תחת חסותו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בפסוק ‪ 5‬הם מכונים "בני ישראל" כדי להבדילם משאר העמים שמגיעים למצרים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בפסוקים ‪ 3‬ו – ‪ 6‬הם נקראים "אחי יוסף"‪ ,‬משום שבמצרים הם יהיו נתונים תחת‬ ‫‪‬‬
‫שליטתו‪.‬‬

‫פסוקים ‪ – 20-7‬יוסף מאשים את אחיו בריגול‪:‬‬

‫פסוקים ‪ַ " :8-7‬וי ְַרא יֹוסֵ ף ֶּאת‪ֶּ -‬אחָׁ יו‪ַ ,‬ויַכִּ ֵרם" – יוסף מיד מזהה את אחיו‪ ,‬אך לא מסגיר זאת –‬
‫יִּת ַנכֵר אֲ לֵיהֶּ ם" –מעמיד פנים שהוא נוכרי‪ ,‬זר‪ .‬האחים אינם מזהים אתו – "וְ ֵהם‪ ,‬ל ֹּא ִּהכִּ רֻ הּו"‪,‬‬ ‫" ַו ְ‬
‫וזאת משום שעברו ‪ 21‬שנה מאז התראו‪ ,‬כשיוסף היה עוד נער (הגיע למצרים בגיל ‪ ,17‬הפך למשנה‬
‫למלך מצרים בגיל ‪ ,30‬מאז עברו ‪ 7‬שנות שובע ושנת רעב אחת – סה"כ ‪ 21‬שנה)‪.‬‬
‫השורש המנחה "נ‪,‬כ‪,‬ר" (מהמילה להכיר) מגיע בשתי משמעויות הפוכות – להכיר ולהתנכר‪.‬‬
‫האחים נענשים על פי עיקרון של מידה כנגד מידה – הם התנכרו לסבלו של אביהם כשביקשו‬
‫תנֶּת בִּ נְָך ִּהוא‪ִּ --‬אם‪-‬ל ֹּא" וכעת יוסף מתנכר אליהם‪.‬‬ ‫שיכיר את כתונתו של יוסף "הַ כֶּר‪-‬נָׁא‪ ,‬הַ כְ ֹּ‬
‫יֹוסף‪ֶּ ,‬את‪ֶּ -‬א ָׁחיו"?‬
‫קושי‪ :‬מדוע כתוב פעמיים שיוסף הכיר את אחיו‪ַ " -‬ויַכִּ ֵרם"‪ַ " ,‬ו ַיכֵר ֵ‬
‫פתרון‪ :‬בפעם הראשונה זיהה אותם כקבוצה‪ ,‬ובפעם השנייה זיהה כל אחד מהם בנפרד‪.‬‬
‫פסוק ‪ :9‬יוסף נזכר בחלומותיו ומבין שהתגשמו‪ .‬הוא מאשים את אחיו בריגול‪ְ " -‬מ ַרגְ לִּים ַא ֶּתם‪,‬‬
‫אתם" – ערוות הארץ = המקומות הנסתרים‪ ,‬הסודיים של הארץ‪.‬‬ ‫ל ְִּראֹות ֶּאת‪-‬עֶּ ְרוַת ָׁה ָׁא ֶּרץ בָׁ ֶּ‬
‫אכֶּל" – הם מדברים בכבוד‬ ‫ִּשבָׁ ר‪ֹּ -‬‬
‫פסוקים ‪ :11-10‬האחים מכחישים – "ל ֹּא אֲ דֹּנִּ י; ַועֲבָׁ דֶּ יָך בָׁ אּו‪ ,‬ל ְ‬
‫רב (אדוני‪ ,‬עבדיך) ואומרים שבאו לקנות מזון‪ .‬לטענתם – לא הגיוני שעשרה אחים ביחד יהיו‬
‫מרגלים – "כֻלָׁ נּו‪ ,‬בְ נֵי ִּאיש‪ֶּ -‬אחָׁ ד נ ְָׁחנּו; ֵכנִּים אֲ נ ְַחנּו‪ ,‬ל ֹּא‪-‬הָׁ יּו עֲבָׁ ֶּדיָך ְמ ַרגְ לִּים"‪.‬‬
‫פסוק ‪ :12‬יוסף חוזר על ההאשמה בריגול‪ .‬ייתכן שזו דרך עקיפה בה יוסף מנסה לגרום להם לספק‬
‫לו פרטים על משפחתו‪.‬‬
 ‫‪16‬‬

‫פסוק ‪ :13‬האחים מספרים שהם ‪ 12‬אחים סה"כ‪" ,‬וְ ִּה ֵנה הַ ָׁקטֹּן ֶּאת‪ָׁ -‬א ִּבינּו ַהיֹום" – האח הקטן‪,‬‬
‫בנימין‪ ,‬נמצא עם יעקב‪" ,‬וְ הָׁ ֶּאחָׁ ד ֵאינֶּנּו" – הכוונה ליוסף‪ .‬אמירה זו מסגירה שהם מאמינים‬
‫שיוסף מת‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :16-14‬יוסף טוען שדבריהם דווקא מוכיחים שטענתו נכונה – "הּוא‪ ,‬אֲ ֶּשר ִּדבַ ְר ִּתי אֲ לֵכֶּ ם‬
‫לֵאמֹּר‪ְ --‬מ ַרגְ לִּים ַא ֶּתם"‪ ,‬ודורש מהם הוכחה‪" -‬בְ ז ֹּאת‪ִּ ,‬תבָׁ חֵ נּו‪ֵ :‬חי פ ְַרעֹּה ִּאם‪ֵ -‬ת ְצאּו ִּמזֶּ ה‪ ,‬כִּ י ִּאם‪-‬‬
‫בְ בֹוא אֲ ִּחיכֶּם הַ ָׁקטֹּן הֵ נָׁה‪ִּ .‬שלְחּו ִּמכֶּם ֶּאחָׁ ד‪ ,‬וְ י ִַּקח ֶּאת‪-‬אֲ ִּחיכֶּם‪ ,‬וְ ַא ֶּתם ֵה ָׁא ְסרּו‪ ,‬וְ יִּבָׁ חֲ נּו ִּד ְב ֵריכֶּם‬
‫הַ אמֶּ ת ִּא ְתכֶּם; וְ ִּאם‪-‬ל ֹּא‪--‬חֵ י פ ְַרעֹּה‪ ,‬כִּ י ְמ ַרגְ לִּים ַא ֶּתם" – שלחו אח אחד להביא את בנימין לכאן‬
‫כדי להוכיח שאינכם מרגלים‪ .‬שאר האחים ישהו במאסר‪.‬‬
‫ֹלשת י ִָּׁמים"‪ .‬יוסף‬ ‫פסוק ‪ :17‬יוסף משליך את אחיו לכלא ל‪ 3-‬ימים " ַויֶּאסֹּף א ָֹּׁתם ֶּאל‪ִּ -‬מ ְש ָׁמר‪ְ ,‬ש ֶּ‬
‫נוהג באחיו לפי עיקרון של "מידה כנגד מידה" – הם השליכו אותו באכזריות לבור‪ ,‬והוא משליך‬
‫אותם באכזריות לכלא ‪ /‬לבור‪.‬‬
‫קושי‪ :‬כיצד ייתכן שיוסף‪ ,‬שנחשב לצדיק‪ ,‬מתעלל באחיו ונוקם בהם? התנהגותו סותרת את החוק‬
‫"ל ֹּא‪ִּ -‬תקֹּם וְ ל ֹּא‪ִּ -‬תטֹּר ֶּאת‪-‬בְ נֵי עַ מֶּ ָך"‪.‬‬
‫פתרון‪ :‬מטרתו של יוסף חיובית – הוא מעמיד את אחיו למבחן כדי לתת להם הזדמנות להיטהר‬
‫מחטאם ולהצטער על מה שעוללו ממקום כן ואמיתי (הרי אם היו מזהים אותו‪ ,‬היו מתנצלים אך‬
‫לא מתוך חרטה אמיתית)‪ .‬לאחר שיצטערו באמת ובתמים‪ ,‬ויעברו מבחן מוסרי‪ ,‬רק אז יוכל‬
‫באמת להיסלח להם‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :20-18‬לאחר ‪ 3‬ימים יוסף אומר לאחים‪" :‬עֲשּו וִּ ְחיּו" – אם תמלאו את דרישתי לא‬
‫ֹלהים‪ ,‬אֲ ִּני י ֵָׁרא" – יוסף‪ ,‬כמושל מצרי‪ ,‬אומר שהוא ירא מאלוהיו‬ ‫תמותו באשמת ריגול‪ֶּ " .‬את‪-‬הָׁ א ִּ‬
‫ולכן עליו לנהוג במוסריות‪ .‬הוא מרכך את דרישתו מהם – במקום שאח אחד ילך להביא את‬
‫בנימין ותשעה יישארו‪ ,‬תשעה ילכו ואחד יישאר בכלא ‪ִּ " -‬אם‪ֵ -‬כנִּים ַא ֶּתם‪--‬אֲ ִּחיכֶּם ֶּא ָׁחד‪ ,‬י ֵָׁא ֵסר‬
‫בְ בֵ ית ִּמ ְשמַ ְרכֶּם; וְ ַא ֶּתם ְלכּו הָׁ בִּ יאּו‪ ,‬שֶּ בֶּ ר ַרעֲבֹון בָׁ ֵתיכֶּם"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ - 25-21‬האחים מתוודים על חטאם‪:‬‬
‫פסוק ‪ :21‬עזיבת אח אחד מאחור מזכירה לאחים את עזיבתם את יוסף‪ ,‬והם מביעים צער וחרטה‬
‫ֹּאמרּו ִּאיש ֶּאל‪ָׁ -‬א ִּחיו‪,‬‬ ‫על מה שעשו לו ומבינים שזאת הסיבה בגללה הם לצרות שלהם בווה‪":‬וַי ְ‬
‫אֲ בָׁ ל אֲ שֵ ִּמים אֲ נ ְַחנּו עַ ל‪ָׁ -‬א ִּחינּו‪ ,‬אֲ שֶּ ר ָׁר ִּאינּו צָׁ ַרת נַפְ שֹו בְ ִּה ְת ַחנְנֹו ֵא ֵלינּו‪ ,‬וְ ל ֹּא ָׁש ָׁמעְ נּו; עַ ל‪ֵ -‬כן בָׁ ָׁאה‬
‫ֵאלֵינּו‪ ,‬הַ צָׁ ָׁרה הַ ז ֹּאת"‪ .‬בפסוק זה יש "פלשבק" – הבטה לאחור‪ .‬מדברי האחים משתמע שבזמן‬
‫שיוסף שהה בבור‪ ,‬הוא זעק והתחנן לעזרה בזמן שאחיו אכלו‪ .‬הדבר לא הוזכר בפרק ל"ז‪ ,‬וכעת‬
‫בא להדגיש את החרטה ורגשי המצפון שחשים האחים על המעשה הנורא‪.‬‬
‫פסוק ‪ :22‬ראובן גם הוא מדגיש כי מה שקורה להם כעת הוא תוצאה של חטאם – "הֲ לֹוא ָׁא ַמ ְר ִּתי‬
‫אֲ לֵיכֶּם ֵלאמֹּר ַאל‪ֶּ -‬תחֶּ ְטאּו בַ ֶּילֶּד‪--‬וְ ל ֹּא ְשמַ עְ ֶּתם"‪" .‬וְ גַם‪-‬דָׁ מֹו‪ִּ ,‬הנֵה נ ְִּד ָׁרש" – גם זו עדות לכך‬
‫שהאחים מאמינים שיוסף מת‪ .‬לדברי ראובן‪ ,‬הם משלמים כעת על דמו שנשפך‪.‬‬
‫פסוק ‪ :23‬האחים לא מודעים לכך שיוסף מבין כל מילה ומילה בשיחתם‪ ,‬וזאת מפני ש – "כִּ י‬
‫הַ מֵ לִּיץ‪ ,‬בֵ ינ ָֹּׁתם" – המתרגם (מליץ) עומד ביניהם‪ .‬יוסף הקפיד להשתמש בשירותיו של המתרגם‬
‫כדי שלא ידעו שהוא מבין עברית‪.‬‬
‫פסוק ‪ :24‬יוסף כל כך מתרגש מדברי החרטה של אחיו עד שהוא מתרחק מאחיו כדי שלא יראו‬
‫שהוא פורץ בבכי – "וַ ִּיסֹּב ֵמ ֲעלֵיהֶּ ם‪ַ ,‬ויֵבְ ךְ "‪ .‬הוא חוזר‪ ,‬לוקח את שמעון ואוסר אותו בבית הכלא‪.‬‬
‫הוא בוחר דווקא בו משתי סיבות אפשריות‪:‬‬
 ‫‪17‬‬

‫‪ .1‬יהודה וראובן‪ ,‬האחים הגדולים‪ ,‬ניסו להגן על יוסף‪ .‬שמעון האח השני אחרי ראובן‪ ,‬ואמור היה‬
‫להגן על יוסף בעת המכירה (בה ראובן לא היה נוכח)‪.‬‬
‫‪ .2‬ראובן הוביל את ההתעללות ביוסף והוא זה שהשליך אותו לבור (מדרש תנחומא‪ ,‬ויגש‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫יהם בָׁ ר"‪ ,‬ומבלי‬
‫פסוק ‪ :25‬יוסף מצווה למלא את תיקיהם של האחים באוכל " ַוי ְַמלְאּו ֶּאת‪-‬כְ ֵל ֶּ‬
‫שידעו‪ ,‬גם להחזיר להם את כספם ‪ּ" -‬ולְהָׁ ִּשיב כ ְַספֵיהֶּ ם ִּאיש ֶּאל‪ַ -‬שקֹו" – זהו מבחן ליושרתם –‬
‫האם יחזירו את הכסף או שנותרו תאבי בצע כמו שהיו בעבר?‬
‫פסוקים ‪ – 28-26‬האחים בדרכם לבית יעקב‪:‬‬
‫פסוק ‪ :28-27‬האחים יוצאים לדרך ונעצרים במלון‪ ,‬שם אחד מהם מגלה בתיקו את הכסף שהושב‬
‫להם בלי שידעו‪ַ " .‬ויֵצֵ א לִּבָׁ ם‪ַ ,‬ויֶּחֶּ ְרדּו ִּאיש ֶּאל‪ָׁ -‬א ִּחיו" – הם חרדים שמא יחשבו שהם גנבו את‬
‫ֹלהים‪ ,‬לָׁנו" – גם את זה הם מייחסים לאלוהים שמעניש אותם על‬ ‫הכסף‪" ,‬לֵאמֹּר‪ ,‬מַ ה‪-‬ז ֹּאת עָׁ ָׁשה א ִּ‬
‫חטאם‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 38-29‬האחים מספרים ליעקב את קורותיהם במצרים‪:‬‬
‫פסוקים ‪ :34-29‬כשהאחים מספרים ליעקב את קורותיהם‪ ,‬הם משנים‪ ,‬משמיטים ומסלפים חלק‬
‫מהדברים עליהם סופר בפסוקים ‪:20-9‬‬
‫הפרטים אותם משמיטים האחים מסיפורם ליעקב –‬
‫את דרישתו הראשונית של יוסף לאסור תשעה מהם חוץ מאחד שיביא את בנימין‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫את שלושת הימים בהם שהו בבית הכלא‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫את איום עונש המוות באשמת ריגול העומד מעל ראשם‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫הפרט אותו הם מסלפים – שמעון נאסר בכלא כבן ערובה‪ ,‬אך האחים מספרים ששמעון שוהה‬
‫בבית המלך – "אֲ ִּחיכֶּם הָׁ ֶּא ָׁחד הַ נִּיחּו ִּא ִּתי"‪.‬‬
‫הפרט אותו הם מוסיפים – "וְ ֶּאת‪-‬הָׁ ָׁא ֶּרץ ִּת ְסחָׁ רּו" – לדבריהם‪ ,‬יוסף העניק להם את הרשות‬
‫לסחור באופן חופשי במצרים‪.‬‬
‫מטרת כל השינויים – הם מנסים להאיר את הביקור במצרים באור חיובי‪ ,‬על מנת שלא להפחיד‬
‫את יעקב‪ ,‬לעודדו ולשכנעו להסכים לכך שייקחו איתם את בנימין למצרים‪.‬‬
‫פסוק ‪ :35‬האחים מרוקנים את תיקיהם ומגלים שלכולם הושב הכסף‪ ,‬והדבר מפחיד אותם שוב ‪-‬‬
‫ִּיראו"‪.‬‬ ‫"וַ י ָׁ‬
‫פסוק ‪ :36‬יעקב מסרב בתוקף‪ ,‬ואומר שהם הפכו אותו לאב שכול – שכן יוסף איננו‪ ,‬שמעון איננו‬
‫וכעת הם רוצים לקחת גם את בנימין‪" .‬עָׁ ַלי הָׁ יּו ֻכ ָׁלנָׁה" – כל הצרות האלה קרו לי‪ .‬יעקב מיואש‬
‫ומתוסכל מהטרגדיות הרבות בחייו וחושש מאחת נוספת‪.‬‬
‫פסוק ‪ :37‬ראובן‪ ,‬כאח הבכור‪ ,‬יודע שהמשפחה חייבת לשרוד את הרעב‪ ,‬והוא מציע ‪ֶּ " -‬את‪ְ -‬שנֵי‬
‫יאנּו ֵאלֶּיָך" – הוא מציע את שני בניו כעירבון לבנימין‪ ,‬ואומר ליעקב שאם‬ ‫בָׁ נַי ָׁת ִּמית‪ִּ ,‬אם‪-‬ל ֹּא אֲ בִּ ֶּ‬
‫לא יחזיר את בנימין – יעקב יהרוג את שני בניו של ראובן‪ .‬ההצעה לא הגיונית ואין בה שיקול‬
‫דעת‪ ,‬הרי יעקב הוא סבא שלהם ולא ירצה להרגם‪.‬‬
‫ִּש ָׁאר" –‬‫פסוק ‪ :38‬יעקב מסרב להצעה המגוחכת– "ל ֹּא‪-‬י ֵֵרד בְ נִּי עִּ מָׁ ֶּכם‪ :‬כִּ י‪ָׁ -‬א ִּחיו ֵמת וְ הּוא ְלבַ דֹו נ ְ‬
‫ּוק ָׁר ָׁאהּו ָׁאסֹון בַ ֶּד ֶּרְך אֲ ֶּשר ֵת ְלכּו‪-‬בָׁ ּה‪,‬‬
‫יוסף‪ ,‬בנה השני של רחל מת‪ ,‬ובנימין הוא האח שנותר‪ְ " .‬‬
‫הֹור ְד ֶּתם ֶּאת‪-‬שֵ יבָׁ ִּתי בְ יָׁגֹון‪ְ ,‬שאֹולָׁה (= לעולם הבא)" – אם יקרה גם לו אסון‪ ,‬הדבר יביא למותו‬ ‫וְ ַ‬
‫של יעקב בזקנתו בסבל רב‪.‬‬
 ‫‪18‬‬

‫בראשית מ"ג‬
‫פסוקים ‪ – 10-1‬יהודה משכנע את יעקב לצרף את בנימין למסעם למצרים‪:‬‬
‫פסוקים ‪ :2-1‬תיאור מצוקת הרעב ‪" -‬וְ הָׁ ָׁרעָׁ ב‪ ,‬כָׁבֵ ד בָׁ ָׁא ֶּרץ"‪ַ " ,‬וי ְִּהי‪ ,‬כַאֲ ֶּשר כִּ לּו (סיימו) לֶּ אכֹּל ֶּאת‪-‬‬
‫הַ שֶּ בֶּ ר (= המזון) ‪ ,‬אֲ שֶּ ר הֵ ִּביאּו‪ִּ ,‬מ ִּמצְ ָׁריִּם"‪ .‬יעקב פונה לבניו ומבקש שיביאו מעט אוכל ממצרים –‬
‫אכֶּל"‪ .‬ייתכן שיעקב קיווה שאם יבקשו רק מעט אוכל‪ ,‬מושל מצרים לא‬ ‫"שֻ בּו ִּשבְ רּו‪-‬לָׁנּו ְמעַ ט‪ֹּ -‬‬
‫יחייב אותם להביא את בנימין‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :5-3‬יהודה מדבר אל יעקב בטון תקיף – "הָׁ עֵ ד הֵ עִּ ד (= הזהיר) בָׁ נּו ָׁה ִּאיש ֵלאמֹּר ל ֹּא‪-‬‬
‫ִּת ְראּו ָׁפנַי‪ ,‬בִּ ל ְִּתי אֲ ִּחיכֶּם ִּא ְתכֶּ ם" – מושל מצרים הזהיר אותנו בבירור שלא לחזור ללא בנימין!‬
‫אכֶּל" – אם תשלח אותו איתנו נביא אוכל‪,‬‬ ‫ִּשבְ ָׁרה לְָך ֹּ‬
‫" ִּאם‪-‬י ְֶּשָך ְמשַ לֵ חַ ֶּאת‪ָׁ -‬א ִּחינּו‪ִּ ,‬א ָׁתנּו‪--‬נ ְֵרדָׁ ה‪ ,‬וְ נ ְ‬
‫"וְ ִּאם‪ֵ -‬אינְָך ְמשַ לֵ חַ ‪ ,‬ל ֹּא נ ֵֵרד" – אם לא תשלח אותו איתנו לא נרד למצרים כלל‪ .‬הוא חוזר על‬
‫דרישת מושל מצרים שהופיעה בפתח דבריו – "כִּ י‪-‬הָׁ ִּאיש ָׁא ַמר ֵא ֵלינּו‪ ,‬ל ֹּא‪ִּ -‬ת ְראּו ָׁפנַי‪ִּ ,‬בל ְִּתי‪ ,‬אֲ ִּחיכֶּ ם‬
‫ִּא ְתכֶּם"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :7-6‬יעקב שואל למה הם הרעו לו ו"נידבו" למושל מצרים את המידע על האח הנוסף‬
‫שיש להם – "לָׁמָׁ ה הֲ ֵרע ֶֹּּתם‪ ,‬לִּי‪--‬לְהַ גִּ יד ָׁל ִּאיש‪ ,‬הַ עֹוד ָׁל ֶּכם ָׁאח"? האחים אכן נידבו מידע זה‪ ,‬אך לא‬
‫ֹּאמרּו שָׁ אֹול ָׁש ַאל‪ָׁ -‬ה ִּאיש לָׁנּו ּו ְלמֹול ְַד ֵתנּו לֵ אמֹּר‪ַ ,‬העֹוד אֲ ִּביכֶּם‬ ‫רוצים להודות בכך‪ ,‬לכן עונים – "וַי ְ‬
‫חַ י הֲ יֵש ָׁלכֶּם ָׁאח‪ַ ,‬ו ַנגֶּד‪-‬לֹו‪ ,‬עַ ל‪-‬פִּ י הַ ְדבָׁ ִּרים ָׁה ֵאלֶּה" – מושל מצרים‪ ,‬לדבריהם‪ ,‬שאל אותם על כך‪.‬‬
‫הֹורידּו ֶּאת‪-‬אֲ ִּחי ֶּכם" – כיצד היינו יכולים לנחש שלאחר מכן הוא יצווה‬ ‫"הֲ יָׁדֹועַ נֵדַ ע‪--‬כִּ י י ֹּאמַ ר‪ִּ ,‬‬
‫עלינו להביא לו את בנימין?‬
‫נִּחיֶּה‬
‫ָׁקּומה וְ נֵלֵ כָׁ ה; וְ ְ‬
‫פסוק ‪ :8‬יהודה ממשיך ומשכנע את יעקב באומרו – " ִּשלְ חָׁ ה ַהנַעַ ר ִּא ִּתי‪--‬וְ נ ָׁ‬
‫וְ ל ֹּא נָׁמּות‪ ,‬גַם‪-‬אֲ נ ְַחנּו גַם‪ַ -‬א ָׁתה גַם‪-‬טַ פֵנּו (= ילדינו)" – אם לא תשלח אותו איתנו נמות‪ ,‬אנחנו‬
‫וילדינו‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :10-9‬יהודה מציע להיות ערב לבנימין באופן אישי – " ָׁאנֹּכִּ י‪ֶּ ,‬אעֶּ ְרבֶּ נּו‪ִּ --‬מי ִָּׁדי‪,‬‬
‫אתי לְָך כָׁל‪ַ -‬הי ִָּׁמים"‪ -‬אם לא אחזיר אליך‬ ‫ְתבַ ְקשֶּ נּו‪ִּ :‬אם‪-‬ל ֹּא הֲ בִּ יא ִֹּּתיו ֵאלֶּיָך וְ ִּהצַ גְ ִּתיו ְל ָׁפנֶּיָך‪ ,‬וְ חָׁ טָׁ ִּ‬
‫את בנימין חטאי לא יימחה לעולם‪ ,‬גם בחיי וגם לאחר מותי‪ .‬הוא מוסיף – "כִּ י‪ ,‬לּולֵא‬
‫ִּה ְתמַ ְהמָׁ ְהנּו‪--‬כִּ י‪-‬עַ ָׁתה שַ בְ נּו‪ ,‬זֶּה ַפעֲמָׁ יִּם" – היינו כבר יכולים בזמן הזה לרדת למצרים ולחזור‬
‫פעמיים‪.‬‬
‫השוואה בין יהודה לבין ראובן – הצעתו של ראובן בפרק הקודם הייתה פזיזה וחסרת אחריות –‬
‫הוא הציע להמית את בניו אם יפר את ההבטחה‪ .‬לעומתו‪ ,‬יהודה שקול וחכם‪ ,‬ומפגין בגרות‪,‬‬
‫אחריות אישית ומנהיגות‪.‬‬
‫לסיכום ניסיון השכנוע של יהודה את יעקב – יהודה נוקט בדרכים נבונות כדי לשכנע את אביו –‬
‫הוא פונה אליו בעיתוי הנכון – כשהרעב כבד ביותר (פסוקים ‪.)2-1‬‬ ‫‪‬‬
‫הוא פונה אליו בתקיפות ובהיגיון (פסוקים ‪.)5ׂ ,3‬‬ ‫‪‬‬
‫הוא מפעיל עליו לחץ פסיכולוגי (פסוק ‪.)8‬‬ ‫‪‬‬
‫הוא מפגין אחריות אישית (פסוק ‪.)9‬‬ ‫‪‬‬

‫פסוקים ‪ – 14-11‬יעקב שולח את בנימין ואחיו למצרים‪:‬‬

 ‫‪19‬‬

‫פסוק ‪ :11‬יעקב מנחה את בניו לקחת עימם מתנות למושל מצרים – " ְקחּו ִּמזִּ ְמ ַרת ָׁה ָׁא ֶּרץ‬
‫ּומעַ ט‬‫הֹורידּו ל ִָּׁאיש ִּמנ ְָׁחה‪ְ :‬מעַ ט צ ֳִּרי (= בושם)‪ְ ,‬‬ ‫(=מתנובתה המשובחת של הארץ) בִּ כְ לֵיכֶּם‪ ,‬וְ ִּ‬
‫ּוש ֵק ִּדים"‪.‬‬
‫ְדבַ ש‪ ,‬נְכ ֹּאת וָֹׁלט (= בשמים ותמרוקים)‪ ,‬בָׁ ְטנִּים ְ‬
‫בפסוק זה יש אירוניה‪ ,‬משום שכשיוסף הורד מצרימה‪ ,‬השיירה שלקחה אותו כעבד נשאה עימה‬
‫סוגי בשמים‪ ,‬וכעת‪ ,‬הבשמים מובלים אליו כמלך‪.‬‬
‫פסוק ‪ :12‬עליהם לקחת עימם גם כסף – "וְ כֶּסֶּ ף ִּמ ְשנֶּה (=סכום כפול) ‪ְ ,‬קחּו ְבי ְֶּד ֶּכם; וְ ֶּאת‪ַ -‬הכֶּ ֶּסף‬
‫הַ מּושָׁ ב בְ פִּ י ַא ְמ ְתח ֵֹּתי ֶּכם‪ָׁ ,‬ת ִּשיבּו בְ י ְֶּדכֶּם‪--‬אּולַ י ִּמ ְשגֶּה‪ ,‬הּוא" – עליהם להשיב את הכסף ששמו‬
‫בתיקיהם‪ ,‬אולי הפקידים שגו ושמו אותו שם בטעות‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :14-13‬יעקב מתפלל שמושל מצרים ירחם עליהם וישלח איתם גם את שמעון – "וְ ִּשלַח‬
‫ָׁלכֶּם ֶּאת‪-‬אֲ ִּחיכֶּם ַאחֵ ר" וגם את בנימין‪ .‬הוא משלים בצער עם גורלו להיות אב שכול פעם נוספת ‪-‬‬
‫"וַאֲ נִּי‪ ,‬כַאֲ שֶּ ר שָׁ ֹּכל ְִּתי (את יוסף) שָׁ ָׁכל ְִּתי (אשכול גם את שמעון ובנימין)"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ -34-15‬האחים בבית יוסף‪:‬‬
‫פסוקים ‪ :17-15‬יוסף מזהה את בנימין בין האחים‪ .‬הוא מצווה על מנהל משק ביתו להזמין אותם‬
‫ּוטב ַֹּח ֶּטבַ ח וְ ָׁה ֵכן‪ ,‬כִּ י ִּא ִּתי י ֹּאכְ לּו‬
‫ָׁשים הַ בָׁ ְי ָׁתה; ְ‬ ‫לביתו ולהכין ארוחה חגיגית ‪" -‬הָׁ בֵ א ֶּאת‪-‬הָׁ אֲ נ ִּ‬
‫ָׁשים בַ צָׁ הֳ ָׁר ִּים"‪.‬‬‫הָׁ אֲ נ ִּ‬
‫ָׁשים"‪ .‬הם חוששים שזו מלכודת‪ ,‬ושיוסף מתכנן‬ ‫פסוק ‪ :18‬תגובת האחים היא פחד – " ַויִּ ְיראּו הָׁ אֲ נ ִּ‬
‫להעליל עליהם עלילת שווא שגנבו את הכסף (שמצאו באמתחתם)‪ ,‬ולקחת אותם כעבדים – "‬
‫ֹּאמרּו עַ ל‪ְ -‬דבַ ר הַ כֶּסֶּ ף הַ שָׁ ב בְ ַא ְמ ְתח ֵֹּתינּו בַ ְת ִּח ָׁלה‪ ,‬אֲ נ ְַחנּו מּובָׁ ִּאים‪--‬ל ְִּה ְת ֹּגלֵל עָׁ לֵ ינּו (= להעליל‬ ‫וַי ְ‬
‫עלינו) ּול ְִּה ְת ַנפֵל עָׁ לֵינּו‪ ,‬וְ ל ַָׁק ַחת א ָֹּׁתנּו ַלעֲבָׁ ִּדים וְ ֶּאת‪-‬חֲ מ ֵֹּרינּו"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :22-19‬הם מספרים למנהל משק הבית של יוסף על כך שהכסף הושב להם מבלי שידעו ‪-‬‬
‫ֶּסף‪ִּ -‬איש ְבפִּ י ַא ְמ ַת ְחתֹו‪ַ ,‬כ ְספֵנּו‬ ‫ַוי ְִּהי כִּ י‪-‬בָׁ אנּו ֶּאל‪-‬הַ ָׁמלֹון‪ַ ,‬ו ִּנפְ ְתחָׁ ה ֶּאת‪ַ -‬א ְמ ְתח ֵֹּתינּו‪ ,‬וְ ִּהנֵה כ ֶּ‬
‫בְ ִּמ ְש ָׁקלֹו; ַונָׁשֶּ ב אֹּתֹו‪ ,‬בְ יָׁדֵ נּו"‪ .‬הם מוסיפים כי הביאו כסף אחר‪ ,‬נוסף‪ ,‬לקנות באמצעותו אוכל –‬
‫אכֶּל"‪.‬‬
‫ִּשבָׁ ר‪ֹּ -‬‬
‫הֹור ְדנּו בְ יָׁדֵ נּו‪ ,‬ל ְ‬
‫"וְ כֶּסֶּ ף ַאחֵ ר ַ‬
‫פסוק ‪ :23‬מנהל משק הבית מרגיע אותם באומרו כי הכסף ששילמו בביקורם הקודם הגיע לאוצר‬
‫המלך – "כ ְַספְ ֶּכם‪ ,‬בָׁ א ֵאלָׁ י"‪ ,‬ומה שמצאו בתיקם הינו – "מַ ְטמֹון" – כסף שקיבלתם במתנה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הוא משחרר את שמעון מהכלא ומביא אותו אליהם‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :25-24‬האחים נכנסים לבית יוסף‪ ,‬מתמקמים ומתכוננים לארוחה‪.‬‬
‫פסוקים ‪ַ " :28-26‬ויָׁב ֹּא יֹוסֵ ף הַ בַ י ְָׁתה" ‪ -‬יוסף נכנס לחדר‪ ,‬האחים מעניקים לו את המנחה ששלח‬
‫איתם יעקב ומשתחווים לו‪ .‬זוהי שוב התגשמות חלומותיו של יוסף מפרק ל"ז‪ .‬יוסף שואל באופן‬
‫עֹודנּו‪ָׁ ,‬חי"? האחים עונים ‪-‬‬
‫ידידותי מה שלום יעקב – "הֲ שָׁ לֹום אֲ בִּ יכֶּם הַ ז ֵָׁקן‪ ,‬אֲ שֶּ ר אֲ מַ ְר ֶּתם‪ַ -‬ה ֶּ‬
‫"שָׁ לֹום לְעַ בְ ְדָך ל ְָׁאבִּ ינּו‪--‬עֹודֶּ נּו חָׁ י" ומשתחווים שנית בכניעה‪.‬‬
‫פסוק ‪ :29‬יוסף רואה את בנימין‪ .‬הכינוי‪" -‬בִּ ְני ִָּׁמין ָׁא ִּחיו בֶּ ן‪ִּ -‬אמֹו" מדגיש את קירבתם המשפחתית‬
‫(בניה של רחל)‪ .‬ייתכן שהוא מתקשה לזהותו לאחר שנים כה רבות ולכן הוא שואל – "הֲ זֶּה אֲ ִּחיכֶּ ם‬
‫ֹלהים י ְָׁחנְָך בְ נִּי" – אלוהים ייתן לך חן‪ .‬הכינוי " ְבנִּי" מעידה על‬
‫הַ ָׁקטֹּן"? הוא מברך אותו – "א ִּ‬
‫חיבה מיוחדת של יוסף לבנימין‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :31-30‬למראה בנימין‪ ,‬התעוררו ביוסף רגשות חזקים של חמלה כלפיו – "נִּ כְ ְמרּו ַרחֲ ָׁמיו‬
‫ֶּאל‪ָׁ -‬א ִּחיו‪ַ ,‬ויְבַ ֵקש‪ ,‬לִּבְ כֹות"‪ ,‬והוא ממהר לצאת לחדר אחר‪ ,‬שם הוא בוכה לבדו‪ ,‬כדי שלא יראו‬
‫אותו – " ַויָׁב ֹּא ַהחַ ְד ָׁרה‪ַ ,‬ויֵבְ ךְ שָׁ מָׁ ה"‪ .‬לאחר מכן הוא רוחץ את פניו‪ ,‬נרגע – ַ"וי ְִּת ַאפַק"‪ ,‬וחוזר‬
‫לאחיו‪.‬‬
 ‫‪20‬‬

‫פסוק ‪ :32‬בזמן הארוחה‪ ,‬יוסף יושב בשולחן נפרד – כדי לשמור על מעמדו ועל כבודו‪ .‬המצרים‬
‫בשולחן נפרד ואחיו בשולחן נפרד ‪" -‬כִּ י ל ֹּא יּוכְ לּון הַ ִּמצְ ִּרים לֶּאכֹּל ֶּאת‪ָׁ -‬העִּ ְב ִּרים לֶּ ֶּחם‪ ,‬כִּ י‪-‬תֹועֵ בָׁ ה‬
‫ִּהוא ל ְִּמצְ ָׁריִּם" – זרים שאינם מצרים נחשבו בעיני המצרים לטמאים – "תֹועֵ בָׁ ה"‪ ,‬ולכן לא יכלו‬
‫לשבת לאכול עימם‪.‬‬
‫פסוק ‪ :33‬יוסף קובע את סדר הישיבה לפי סדר גילם – "וַ י ְֵשבּו ְל ָׁפנָׁיו‪ַ --‬ה ְבכֹּר כִּ ְבכ ָֹּׁרתֹו‪ ,‬וְ ַהצָׁ עִּ יר‬
‫ָׁשים‪ִּ ,‬איש‬ ‫וַיִּת ְמהּו הָׁ אֲ נ ִּ‬
‫כִּ צְ עִּ ָׁרתֹו"‪ .‬דבר זה מוביל לתמיהה של האחים – כיצד ידע לעשות זאת? – " ְ‬
‫ֶּאל‪ֵ -‬רעֵ הּו"‪.‬‬
‫פסוק ‪ :34‬יוסף מעניק לאחים מתנות – "וַיִּשָׁ א ַמ ְשאֹּת (= מתנות) ֵמ ֵאת ָׁפנָׁיו‪ ,‬אֲ ל ֵֶּהם"‪ .‬המתנה‬
‫שהוא מעניק לבנימין גדולה פי ‪ 5‬מזו של שאר האחים – "ו ֵַת ֶּרב ַמ ְש ַאת ִּבנְ י ִָּׁמן ִּמ ַמ ְשאֹּת ֻכ ָׁלם‪ָׁ ,‬ח ֵמש‬
‫יָׁדֹות"‪ .‬יש לכך שתי סיבות אפשריות‪:‬‬
‫‪ .1‬יוסף אהב את בנימין יותר מאת שאר האחים‪.‬‬
‫‪ .2‬יוסף מנסה לבחון את האחים – כיצד יגיבו כששוב האח הצעיר הוא האח המועדף?‬
‫ַיִּשכְ רּו‪ ,‬עִּ מֹו"‪.‬‬
‫ִּשתּו ו ְ‬
‫הפרק מסתיים בכך שהאחים נרגעים – " ַוי ְ‬

‫בראשית מ"ד‬
‫פסוקים ‪ :2-1‬יוסף רוצה לבחון אחיו‪ ,‬ולכן מצווה על האיש "אֲ ֶּשר עַ ל‪-‬בֵ יתֹו" (הממונה על ביתו)‬
‫למלא שלוש הוראות‪:‬‬
‫‪ .1‬למלא את אמתחותיהם (שקיהם) של האחים בכמות מזון רבה ככל האפשר – " ַמלֵ א ֶּאת‪-‬‬
‫אכֶּל‪ ,‬כַאֲ ֶּשר יּוכְ לּון ְש ֵאת"‪.‬‬
‫ָׁשים ֹּ‬
‫ַא ְמ ְתחֹּת ָׁהאֲ נ ִּ‬
‫‪ .2‬להשיב להם את כספם (כמו בפעם שעברה)‪" -‬וְ ִּשים כֶּ סֶּ ף‪ִּ -‬איש‪ְ ,‬בפִּ י ַא ְמ ַת ְחתֹו"‪.‬‬
‫‪ .3‬להשיב גם לבנימין את כספו ולשים באמתחתו גם את גביע הכסף של יוסף – "וְ ֶּאת‪-‬גְ ִּביעִּ י גְ ִּביעַ‬
‫הַ כֶּסֶּ ף‪ָׁ ,‬ת ִּשים בְ פִּ י ַא ְמ ַת ַחת הַ ָׁקטֹּן‪ ,‬וְ ֵאת‪ ,‬כֶּסֶּ ף ִּשבְ רֹו"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :6-3‬בבוקר‪ ,‬האחים יוצאים לדרכם‪ .‬לפני שהם מספיקים להרחיק‪ ,‬יוסף מבקש‬
‫מהממונה על ביתו לרדוף אחרי האחים ולהאשים אותם בגניבת הגביע – "לָׁ ָׁמה ִּשל ְַמ ֶּתם ָׁרעָׁ ה ַת ַחת‬
‫טֹובָׁ ה?" – מדוע הייתם כפויי טובה? " הֲ לֹוא ֶּזה‪ ,‬אֲ שֶּ ר ִּי ְש ֶּתה אֲ ֹּדנִּי בֹו‪ ,‬וְ הּוא‪ ,‬נ ֵַחש יְ נ ֵַחש בֹו" –‬
‫מודגש שערכו של הגביע אינו דווקא הערך הכספי‪ ,‬אלא שימושו ככלי ניחוש עתידות‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :9-7‬האחים עונים בלשון "קל וחומר" (הצגת מקרה קל‪ ,‬ואחריו מקרה חמור יותר‪ ,‬כמו‬
‫לומר – "על אחת כמה וכמה‪ :) "...‬קל ‪" -‬הֵ ן כֶּסֶּ ף‪ ,‬אֲ שֶּ ר ָׁמצָׁ אנּו ְבפִּ י ַא ְמ ְתח ֵֹּתינּו‪--‬ה ִּשיבֹּנּו ֵאלֶּיָך‪,‬‬
‫מֵ ֶּא ֶּרץ כְ נָׁעַ ן" – הרי השבנו ליוסף את הכסף שנמצא אצלנו בטעות; וחומר‪" :‬וְ ֵאיְך‪ ,‬נִּגְ נֹּב ִּמבֵ ית‬
‫אֲ ֹּדנֶּיָך‪ ,‬כֶּסֶּ ף‪ ,‬אֹו זָׁהָׁ ב" על אחת כמה וכמה‪ ,‬בטח שלא נגנוב ממנו כסף או זהב‪ .‬הם מוסיפים‪,‬‬
‫שהגנב שהגביע יימצא אצלו – דינו יהיה מוות – "אֲ שֶּ ר יִּ מָׁ צֵ א ִּאתֹו ֵמעֲבָׁ ֶּדיָך‪ ,‬ו ֵָׁמת"‪ ,‬ומציעים ענישה‬
‫בגמול קולקטיבי ‪ -‬כל האחים יהפכו לעבדים על היותם שותפים בעבירה ‪" -‬וְ גַם‪-‬אֲ נ ְַחנּו‪ ,‬נ ְִּהיֶּה‬
‫לַא ֹּדנִּי ַלעֲבָׁ ִּדים"‪.‬‬
‫פסוק ‪ :10‬האיש פותח ואומר שדבריהם נכונים וכנים‪" :‬גַם‪-‬עַ ָׁתה כְ ִּד ְב ֵריכֶּם ֶּכן‪-‬הּוא"‪ ,‬אבל הוא‬
‫מציע ענישה בגמול אישי‪" :‬אֲ שֶּ ר יִּמָׁ צֵ א ִּאתֹו י ְִּהיֶּה‪-‬לִּי עָׁ בֶּ ד‪ ,‬וְ ַא ֶּתם ִּת ְהיּו נ ְִּקיִּ ם" – מי שהגביע יימצא‬
‫באמתחתו יהפוך לעבד‪ ,‬ושאר האחים ישוחררו‪.‬‬
 ‫‪21‬‬

‫פסוקים ‪ :13-11‬האחים מתחילים בחיפוש אחר הגביע‪ַ " :‬וי ְַחפֵש‪--‬בַ גָׁדֹול ֵה ֵחל‪ּ ,‬ובַ ָׁקטֹּן כִּ לָׁה"‪.‬‬
‫ריבוי הפעלים בקטע מעיד על כך שהאחים מזדרזים להוכיח את חפותם מתוך חרדה ובהלה‬
‫גדולה‪ .‬לבסוף‪ ,‬הגביע נמצא בתיקו של בנימין‪ .‬האחים קורעים את בגדיהם בצער‪.‬‬
‫ֲשה ַהזֶּ ה אֲ ֶּשר‬ ‫פסוקים ‪ :15-14‬האחים חוזרים לבית יוסף שנוזף בהם בהתנשאות‪ָׁ " :‬מה‪ַ -‬ה ַמע ֶּ‬
‫מנִּי" – הייתם צריכים לדעת שאיש כמוני ינחש‬ ‫יתם; הֲ לֹוא יְדַ עְ ֶּתם‪ ,‬כִּ י‪-‬נַחֵ ש ְינ ֵַחש ִּאיש אֲ שֶּ ר ָׁכ ֹּ‬
‫ע ֲִּש ֶּ‬
‫וידע על מעשה הגניבה‪.‬‬
‫ֹּאמר לַאדֹּנִּ י‪,‬‬ ‫פסוק ‪ :16‬יהודה מדבר בשם האחים ואומר שאי אפשר להצדיק את המעשה‪ַ " :‬מה‪-‬נ ַ‬
‫ֹלהים‪ָׁ ,‬מצָׁ א ֶּאת‪-‬עֲוֺן עֲבָׁ ֶּדיָך" –‬
‫מַ ה‪-‬נְדַ בֵ ר‪ּ ,‬ומַ ה‪-‬נִּצְ טַ דָׁ ק"‪ .‬הוא לא מודה באשמה‪ ,‬אך אומר ש‪ָׁ " -‬הא ִּ‬
‫הימצאות הגביע באמתחתו של בנימין היא עונש (עֲוֺן) מה' על חטאם של האחים‪ .‬כנראה שכוונתו‬
‫לחטאם כלפי יוסף‪ .‬יהודה מצדיק את הדין ואומר שבעצם‪ ,‬עונש זה מגיע להם בעקבות מה שעשו‬
‫ליוסף‪ .‬יהודה מגלה בגרות ואחריות ואומר שכל האחים ביחד יישאו בעונש וכך שומר עליהם‬
‫מאוחדים ומלוכדים – " ִּהנֶּנּו עֲבָׁ ִּדים לַא ֹּדנִּי‪ ,‬גַם‪-‬אֲ נ ְַחנּו גַם אֲ ֶּשר‪-‬נ ְִּמצָׁ א ַהג ִָּׁביעַ ְביָׁדֹו"‪.‬‬
‫משתקף כאן גמול של מידה כנגד מידה – בפרק ל"ז יהודה הציע למכור את יוסף לעבדות‪ ,‬וכעת‬
‫הוא מציע את עצמו ביחד עם אחיו להיות עבדים ליוסף‪.‬‬
‫פסוק ‪ :17‬יוסף רוצה לבחון את אחיו ולראות האם הפיקו את הלקח מהמעשה הנורא שעשו לו‬
‫בעבר‪ .‬הוא עונה – "חָׁ לִּילָׁ ה לִּ י‪ ,‬מֵ עֲשֹות ז ֹּאת (= מלקחת את כולם לעבדים); ָׁה ִּאיש אֲ ֶּשר נ ְִּמצָׁ א‬
‫הַ גָׁבִּ יעַ בְ יָׁדֹו‪ ,‬הּוא י ְִּהיֶּה‪-‬לִּי עָׁ בֶּ ד‪ ,‬וְ ַא ֶּתם‪ ,‬עֲלּו לְשָׁ לֹום ֶּאל‪-‬אֲ בִּ יכֶּם" – רק הגנב‪ ,‬בנימין‪ ,‬יישאר לי‬
‫כעבד ואתם‪ ,‬שאר האחים‪ ,‬תשוחררו כדי שתוכלו לחזור לאביכם‪ .‬האם האחים יגנו על בנימין‪,‬‬
‫יישארו איתו‪ ,‬מאוחדים ומלוכדים‪ ,‬או שיפקירו אותו לגורלו כמו שהפקירו את יוסף?‬
‫פסוקים ‪ – 34-18‬נאום יהודה‪:‬‬
‫בנאומו‪ ,‬ינסה יהודה לשכנע את יוסף לא לקחת את בנימין‪ .‬הוא ינסה לעורר את רחמיו מצד אחד‪,‬‬
‫ומצד שני יבוא בטענות כנגדו‪.‬‬
‫פסוק ‪ – 18‬פתיחת הנאום‪" :‬בִּ י אֲ ֹּדנִּי‪ ,‬יְדַ בֶּ ר‪-‬נָׁא עַ בְ ְדָך דָׁ בָׁ ר ְב ָׁאזְ נֵי אֲ ֹּדנִּי‪ ,‬וְ ַאל‪-‬י ִַּחר ַאפְ ָך ְבעַ ְב ֶּדָך‪ :‬כִּ י‬
‫כָׁמֹוָך‪ ,‬כְ פ ְַרעֹּה” – המילים המנחות עַ בְ ְדָך ו‪ -‬אֲ ֹּדנִּי מדגישות שיהודה מדבר בהתרפסות ובכבוד אל‬
‫יוסף‪ ,‬ואף משווה אותו לפרעה‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 23-19‬יהודה מתאר את מאורעות האחים במצרים‪ :‬יהודה מזכיר שיוסף שאל אותם‬
‫אם יש להם אב או אח‪ ,‬והם‪ ,‬בתמימות‪ ,‬ענו על שאלתו בכנות‪ ,‬בעוד שיכלו להסתיר ממנו את‬
‫זָׁקן‪,‬‬
‫המידע הזה‪ .‬הוא מזכיר גם שבתשובתם הדגישו עד כמה יעקב קשור לבנימין ‪" -‬יֶּש‪-‬לָׁ נּו ָׁאב ֵ‬
‫וְ ֶּילֶּד זְ קֻ נִּים ָׁקטָׁ ן; וְ ָׁא ִּחיו ֵמת‪ַ ,‬ו ִּיּו ֵָׁתר הּוא לְ בַ דֹו ל ְִּאמֹו וְ ָׁאבִּ יו אֲ ֵהבֹו" ורומז על כך שדרישתו של יוסף‬
‫לנתק את בנימין מאביו ולהביאו למצרים – אכזרית מאוד‪.‬‬
‫הוא מוסיף שהאחים הציגו בפניו את ההשלכות הטרגיות שעלולות להיות לניתוק זה – "וְ עָׁ זַב ֶּאת‪-‬‬
‫ָׁאבִּ יו‪ ,‬וָׁמֵ ת" – יש המפרשים שכוונתם הייתה לכך שיעקב ימות מצער‪ ,‬ויש המפרשים שכוונתם‬
‫ֹּאמר‪,‬‬
‫הייתה שבנימין עלול למות בדרך‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬יוסף לא מגלה רחמים ולא נסוג מדרישתו – "וַת ֶּ‬
‫ֶּאל‪-‬עֲבָׁ דֶּ יָך‪ִּ ,‬אם‪-‬ל ֹּא י ֵֵרד אֲ ִּחיכֶּם הַ ָׁקטֹּן‪ִּ ,‬א ְתכֶּם‪--‬ל ֹּא ת ִֹּּספּון‪ ,‬ל ְִּראֹות ָׁפנָׁי"‪.‬‬
‫בדבריו‪ ,‬יהודה לא מזכיר שיוסף האשים אותם בריגול‪ ,‬אסר אותם ולאחר מכן את שמעון‪ ,‬משום‬
‫שמטרתו לעורר ביוסף רחמים על יעקב ועל בנימין ולהדגיש שהם העיקר‪ ,‬ולא שאר האחים‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 29-24‬יהודה מתאר את המאורעות שאירעו לאחים ולאביהם בכנען‪ :‬יהודה מספר‬
‫שלאחר שיעקב הבין מהי דרישתו של יוסף‪ ,‬ביקש בצניעות "שֻ בּו‪ִּ ,‬ש ְברּו‪-‬לָׁנּו ְמעַ ט‪-‬אֹּכֶּ ל" – הוא לא‬
 ‫‪22‬‬

‫רצה לשלוח את בנימין איתם‪ ,‬ובגלל מצוקת הרעב ביקש שיביאו רק מעט אוכל‪ .‬הם עונים לו‬
‫שיוסף לא יסכים לקבל אותם ללא בנימין‪.‬‬
‫יהודה מספר מה אמר להם יעקב ‪ -‬אשתו‪ ,‬רחל‪ ,‬ילדה לו שני בנים‪ ,‬האחד (יוסף) נטרף ומת‪ ,‬ואם‬
‫ייקחו גם את השני (את בנימין) – יעקב ימות משברון לב‪ .‬אך בדבריו‪ ,‬יהודה משנה את דברי יעקב‬
‫המקוריים‪:‬‬
‫הסיבה לשינוי‬ ‫דברי יעקב לפי יהודה – בפרק‬ ‫דברי יעקב בפרק מ"ב‬
‫מ"ד‬
‫לא ייתכן שיעקב אמר‬ ‫"כִּ י ְש ַניִּם ָׁילְדָׁ ה‪-‬לִּי ִּא ְש ִּתי"‬
‫שיש לו רק שני בנים –‬ ‫(פסוק ‪)27‬‬ ‫ל ֹּא‪-‬י ֵֵרד ְבנִּי‬
‫הרי דבר זה היה פוגע‬ ‫עִּ מָׁ ֶּכם‪ :‬כִּ י‪ָׁ -‬א ִּחיו מֵ ת‬
‫בשאר ילדיו‪ .‬יהודה שם‬ ‫ִּש ָׁאר‪,‬‬ ‫וְ הּוא לְבַ דֹו נ ְ‬
‫בפי יעקב משפט זה כדי‬ ‫ּוק ָׁר ָׁאהּו ָׁאסֹון בַ דֶּ ֶּרְך‬
‫ְ‬
‫להדגיש את גודל אהבתו‬ ‫אֲ שֶּ ר ֵת ְלכּו‪-‬בָׁ ּה‪,‬‬
‫לבנימין וכדי להראות מה‬ ‫הֹור ְד ֶּתם ֶּאת‪-‬שֵ יבָׁ ִּתי‬ ‫וְ ַ‬
‫יהיה גודל הטרגדיה אם‬ ‫בְ יָׁגֹון‪ְ ,‬שאֹולָׁה" (פסוק‬
‫יילקח ממנו‪.‬‬ ‫‪)38‬‬

‫יהודה משנה את המילה‬ ‫" ַויֵצֵ א הָׁ ֶּאחָׁ ד‪ ,‬מֵ ִּא ִּתי‪ָׁ ,‬ואֹּמַ ר‪ַ ,‬אְך‬
‫" ֵמת" ל – " ָׁטרֹּף ט ָֹּׁרף"‬ ‫טָׁ רֹּף ט ָֹּׁרף"‬
‫כדי להדגיש את הטרגדיה‬
‫שכבר פקדה את יעקב‪,‬‬
‫ולנסות לשכנע את יוסף‬
‫שלא לקחת גם את הבן‬
‫השני‪.‬‬

‫פסוקים ‪ – 31-30‬יהודה מתאר את מה שעלול להתרחש אם לא יושב בנימין לאביו‪ :‬יהודה פותח‬
‫את דבריו במילה "וְ עַ ָׁתה" המובילה למסקנה של כל דבריו‪" :‬כְ ב ִֹּּאי ֶּאל‪-‬עַ ְב ְדָך ָׁא ִּבי‪ ,‬וְ ַהנַעַ ר‪ֵ ,‬אינֶּנּו‬
‫שּורה בְ נַפְ שֹו" – בגלל הקשר החזק ביניהם‬ ‫ִּא ָׁתנּו" – אם אגיע אל אבי ללא בנימין‪" ,‬וְ נַפְ שֹו‪ְ ,‬ק ָׁ‬
‫הֹורידּו עֲבָׁ ֶּדיָך ֶּאת‪ֵ -‬שיבַ ת עַ ְב ְדָך ָׁא ִּבינּו‪,‬‬ ‫התוצאה תהיה ש – "וְ הָׁ יָׁה‪ ,‬כִּ ְראֹותֹו כִּ י‪ֵ -‬אין הַ נַעַ ר‪--‬וָׁמֵ ת; וְ ִּ‬
‫אלָׁה" ‪ -‬יעקב ימות מצער‪ .‬יהודה מנסה לשכנע את יוסף שאם ייקח את בנימין‪ ,‬גם יעקב‬ ‫בְ יָׁגֹון— ְש ֹּ‬
‫ימות מצער‪ .‬הכינויים "אב" ו"הנער" הם מילים מנחות שנועדו לעורר רחמים בלב יוסף‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 34-32‬יהודה מציע להפוך לעבד במקום בנימין‪ :‬יהודה מציע את עצמו לעבד במקום‬
‫בנימין‪" :‬יֵשֶּ ב‪-‬נָׁא עַ בְ ְדָך ַתחַ ת הַ נַעַ ר‪--‬עֶּ בֶּ ד‪ ,‬לַ א ֹּדנִּי; וְ הַ נַעַ ר‪ ,‬יַעַ ל עִּ ם‪ֶּ -‬א ָׁחיו"‪ .‬הוא מביא בפני יוסף‬
‫שני נימוקים להצעתו‪:‬‬
‫‪ .1‬יהודה הבטיח ליעקב שיהיה ערב לבנימין והתחייב להחזיר אותו – "כִּ י עַ ְב ְדָך עָׁ ַרב ֶּאת‪ַ -‬הנַעַ ר‪,‬‬
‫אתי ְל ָׁאבִּ י ָׁכל‪ַ -‬הי ִָּׁמים"‪.‬‬
‫יאנּו ֵאלֶּיָך‪ ,‬וְ חָׁ טָׁ ִּ‬
‫מֵ עִּ ם ָׁאבִּ י ֵלאמֹּר‪ִּ :‬אם‪-‬ל ֹּא אֲ ִּב ֶּ‬
‫‪ .2‬אם יהודה יגיע בלי בנימין זה יגרום למותו של אביו‪" :‬כִּ י‪ֵ -‬איְך ֶּאעלֶּה ֶּאל‪ָׁ -‬א ִּבי‪ ,‬וְ ַהנַעַ ר ֵאינֶּנּו‬
‫ִּא ִּתי? ֶּפן ֶּא ְר ֶּאה בָׁ ָׁרע‪ ,‬אֲ שֶּ ר יִּ ְמצָׁ א ֶּאת‪ָׁ -‬אבִּ י"‪.‬‬
‫יהודה משתמש בשלושה אמצעים ספרותיים‪:‬‬
‫‪ .1‬שאלה רטורית (פסוק ‪ )34‬המביעה את כאבו וחוסר רצונו לגרום למות אביו‪.‬‬
 ‫‪23‬‬

‫‪ .2‬מצלול ‪ /‬אליטרציה (פסוק ‪ – )34‬חזרה מרובה על האות א' המדגישה את אנחות הצער של‬
‫יהודה שאמורות לעורר רחמים בלב יוסף‪.‬‬
‫‪ .3‬מילים המנחות – המילה "אב" – מדגישה את יעקב הזקן כנושא המרכזי של הנאום‪ ,‬ואת‬
‫הקשר החזק בינו לבין בנימין; המילה "נער" שמדגישה את האחריות האישית של יהודה על‬
‫בנימין ואת הקשר של בנימין לאביו יעקב‪ .‬המילה ‪" -‬אח" המדגישה את אחוות האחים ואת היות‬
‫בנימין האח הקטן‪.‬‬
‫לסיכום נאומו של יהודה‪ :‬בנאומו יהודה בעצם מכפר על חטאו ועל אחריותו במכירת יוסף‪,‬‬
‫כשהוא מוכיח שהוא והאחים למדו את לקחי העבר והשתנו – הם מגלים אחריות וערבות לאחיהם‬
‫בנימין ולא מפקירים אותו כמו שהפקירו את יוסף‪ .‬בנוסף‪ ,‬הם מסורים לאביהם‪ ,‬ורוצים למנוע‬
‫ממנו סבל נוסף‪.‬‬

‫בראשית מ"ה‪:‬‬
‫פסוקים ‪ – 15-1‬יוסף מזדהה בפני אחיו‪:‬‬
‫פסוק ‪ :1‬לאחר נאומו של יהודה‪ ,‬יוסף נוכח כי אחיו עמדו במבחן שהציב להם‪ .‬הוא לא שולט יותר‬
‫ברגשותיו – "וְ ל ֹּא‪ָׁ -‬יכֹּל יֹוסֵ ף ל ְִּה ְת ַאפֵק"‪ ,‬והוא מצווה על כל עבדיו ומשרתיו המצריים לצאת‬
‫מהחדר כדי שיוכל להישאר לבד עם אחיו‪" :‬וַ י ְִּק ָׁרא‪ ,‬הֹוצִּ יאּו כָׁל‪ִּ -‬איש ֵמעָׁ לָׁי; וְ ל ֹּא‪-‬עָׁ ַמד ִּאיש ִּאתֹו‪,‬‬
‫בְ ִּה ְתוַדַ ע יֹוסֵ ף ֶּאל‪ֶּ -‬אחָׁ יו"‪.‬‬
‫ַיִּש ְמעּו ִּמ ְצ ַריִּ ם" והשמועה‬ ‫פסוק ‪ :2‬יוסף פורץ בבכי עז‪ ,‬המצרים מחוץ לחדר שומעים את בכיו – "ו ְ‬
‫מגיעה עד לבית פרעה – " ַויִּ ְשמַ ע בֵ ית פ ְַרעֹּה"‪.‬‬
‫פסוק ‪ :3‬יוסף מזדהה בפני אחיו – "אֲ ִּני יֹוסֵ ף"‪ ,‬ושואל – " ַהעֹוד ָׁא ִּבי ָׁחי?" שאלתו מעלה קושי‪,‬‬
‫שהרי יוסף יודע שיעקב בחיים‪ ,‬מדוע הוא שואל שאלה זו? הפתרון לקושי הוא שמטרתו של יוסף‬
‫היא להביע שמחה על כך שאביו עודו בחיים‪ ,‬ואת אהבתו היתרה לאביו‪ ,‬אותו הוא מכנה " ָׁא ִּבי"‬
‫(בעוד שבפעם הקודמת בה שאל עליו‪ ,‬היה עליו להסתיר את זהותו לכן כינה אותו "אביכם")‪.‬‬
‫האחים לא עונים ואף נבהלים – "וְ ל ֹּא‪-‬יָׁכְ לּו ֶּאחָׁ יו ַלעֲנֹות אֹּתֹו‪ ,‬כִּ י נ ְִּבהֲ לּו ִּמ ָׁפנָׁיו" ‪ -‬ייתכן שחששו‬
‫שהוא הולך להאשים אותם במה שעשו לו ולבקש נקמה‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :5-4‬יוסף מזמין את אחיו לגשת אליו בניסיון להרגיעם – "גְ שּו‪-‬נָׁא ֵאלַי"‪ ,‬וחוזר על‬
‫דבריו‪ ,‬הפעם בתוספת – "אֲ נִּ י יֹוסֵ ף אֲ ִּחיכֶּם"‪ ,‬בניסיון להדגיש את קרבתו אליהם‪ .‬הוא מזכיר את‬
‫עניין המכירה – "אֲ שֶּ ר‪ְ -‬מ ַכ ְר ֶּתם א ִֹּּתי‪ִּ ,‬מצְ ָׁריְמָׁ ה"‪ ,‬אך מייד מרגיע ואומר שאל להם להיות עצובים‬
‫בשל מכירתו לעבדות – " ַאל‪ֵ -‬תעָׁ צְ בּו‪ ,‬וְ ַאל‪-‬יִּחַ ר בְ עֵ ינֵי ֶּכם‪ ,‬כִּ י‪ְ -‬מכ ְַר ֶּתם א ִֹּּתי‪ֵ ,‬הנָׁה"‪ ,‬משום שזו לא‬
‫הייתה מכירה אלא שליחות – שליחתו למצרים הייתה מכוונת על ידי האל על מנת שיוכל להצילם‬
‫ֹלהים ִּלפְ נֵיכֶּם"‪.‬‬
‫מהרעב – "כִּ י לְ ִּמ ְחיָׁה (= כדי שתחיו)‪ְ ,‬שלָׁ חַ נִּי א ִּ‬
‫פסוקים ‪ :8-6‬עברו שנתיים של רעב‪ ,‬ונותרו עוד חמש‪ .‬אלוהים הוא זה ששלח את יוסף כדי שזרע‬
‫יעקב ימשיך להתקיים ולהפוך לאומה גדולה במצרים – " לָׁשּום ָׁלכֶּם ְש ֵא ִּרית בָׁ ָׁא ֶּרץ‪ּ ,‬ול ְַהחֲ יֹות‬
‫ָׁל ֶּכם‪ִּ ,‬לפְ לֵיטָׁ ה גְ ֹּדלָׁה"‪ .‬בנוסף יוסף נשלח על ידי האל כדי לשלוט במצרים ולהצילה משנות הבצורת‬
‫ֹּשל‪,‬‬ ‫ימנִּי לְ ָׁאב ְלפ ְַרעֹּה‪ּ ,‬ול ְָׁאדֹון ְלכָׁל‪-‬בֵ יתֹו‪ּ ,‬ומ ֵ‬
‫ְש ֵ‬
‫ֹלהים; ַוי ִּ‬ ‫– "ל ֹּא‪ַ -‬א ֶּתם ְשלַ ְח ֶּתם א ִֹּּתי ֵהנָׁה‪ ,‬כִּ י‪ ,‬הָׁ א ִּ‬
‫בְ כָׁל‪ֶּ -‬א ֶּרץ ִּמצְ ָׁריִּם"‪.‬‬
‫השורש המנחה ש‪,‬ל‪,‬ח מדגיש את שליחויותיו השונות של יוסף –‬
‫‪ .1‬שליחותו להציל את משפחתו בזמן הרעב‪.‬‬
 ‫‪24‬‬

‫‪ .2‬שליחותו להציל את זרע יעקב שיהפוך לעם במצרים‪.‬‬

‫‪ .3‬שליחותו להציל את כל מצרים‪.‬‬
‫בקטע זה מתבטאת הסיבתיות הכפולה בסיפורי יוסף – להגעתו של יוסף למצרים יש שתי‬
‫סיבות‪:‬‬
‫‪ .1‬סיבה ריאליסטית‪ :‬יוסף הגיע למצרים משום שאחיו השליכו אותו לבור מתוך קנאה ושנאה‪.‬‬
‫‪ .2‬סיבה עליונה ‪ /‬היסטוריוסופית‪ :‬יוסף הגיע למצרים משום שהאל שלח אותו לשם‪ ,‬כדי‬
‫שתתממש הברית בין הבתרים בה הובטח לאברהם שעם ישראל יגיע למצרים‪.‬‬
‫ֹלהים‬
‫פסוקים ‪ :13-9‬יוסף מבקש מאחיו שיספרו ליעקב על עלייתו לגדולה במצרים – " ָׁש ַמנִּי א ִּ‬
‫בֹודי בְ ִּמצְ ַריִּם" – הוא מדגיש זאת כדי להרגיע את יעקב בנוגע‬ ‫ל ְָׁאדֹון ְלכָׁל‪ִּ -‬מצְ ָׁר ִּים"‪ֶּ " ,‬את‪-‬כָׁ ל‪-‬כְ ִּ‬
‫לעתיד המשפחה‪ .‬יוסף מבקש שיעקב וכל המשפחה ירדו מצרימה ויתיישבו באזור איכותי‬
‫ֹּשן"‪ .‬הוא מנמק את בקשתו‬ ‫במצרים שנקרא ארץ גֹּשֶׁ ן – " ְרדָׁ ה ֵאלַי‪ַ ,‬אל‪ַ -‬ת ֲעמֹּד‪ ,‬וְ יָׁשַ ְב ָׁת ְב ֶּא ֶּרץ‪-‬ג ֶּ‬
‫בשני נימוקים‪:‬‬
‫ִּית ָׁקרֹוב ֵאלַי‪ַ --‬א ָׁתה‪ּ ,‬ובָׁ נֶּיָך ּובְ נֵי בָׁ נֶּיָך" – כדי שיהיו קרובים אחרי כל שנות הניתוק‪.‬‬ ‫‪" .1‬וְ הָׁ י ָׁ‬
‫‪ ".2‬וְ כִּ ְל ַכל ְִּתי א ְֹּתָך שָׁ ם‪ ,‬כִּ י‪-‬עֹוד חָׁ מֵ ש שָׁ נִּ ים ָׁרעָׁ ב‪ֶּ :‬פן (= שלא) ‪ִּ -‬תּו ֵָׁרש (=תהפוך לעני‪ ,‬רש)" – כדי‬
‫שיוסף ידאג לכלכלתם בשארית שנות הרעב‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :15-14‬יוסף ובנימין מתחבקים ובוכים מרוב שמחה‪ .‬יוסף מנשק לכל אחיו ובוכה גם‬
‫כאן‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 20-16‬הצעת פרעה‪:‬‬
‫פרעה שומע על בוא האחים‪ ,‬ומצטרף לבקשת יוסף‪ " :‬טַ עֲנּו‪ֶּ ,‬את‪ְ -‬בעִּ ְירכֶּם (= הכינו את בהמות‬
‫המשא שלכם) ‪ּ ,‬ו ְלכּו‪-‬בֹּאּו‪ַ ,‬א ְרצָׁ ה כְ נָׁעַ ן‪ְ .‬קחּו ֶּאת‪-‬אֲ בִּ יכֶּם וְ ֶּאת‪-‬בָׁ ֵתי ֶּכם‪ּ ,‬ובֹּאּו ֵאלָׁי; וְ ֶּא ְתנָׁה לָׁכֶּ ם‪ֶּ ,‬את‪-‬‬
‫טּוב ֶּא ֶּרץ ִּמצְ ַריִּם‪ ,‬וְ ִּאכְ לּו‪ֶּ ,‬את‪-‬חֵ לֶּב הָׁ ָׁא ֶּרץ (ממיטב השפע של הארץ)"‪ .‬ריבוי הפעלים בדבריו מדגיש‬
‫את דאגתו למשפחת יוסף – עליהם למהר כדי שינצלו מהרעב שבארצם‪ .‬פרעה מעניק להם עגלות –‬
‫כלי רכב יעיל‪ ,‬נוח ומכובד‪ ,‬ואומר להם "וְ עֵ י ְנ ֶּכם‪ַ ,‬אל‪ָׁ -‬תחֹּס עַ ל‪-‬כְ לֵיכֶּם" – מלאו את הכלים שלכם‬
‫בכמות רבה של מזון ככל שתוכלו‪ ,‬אל תפחדו שמא הכלים יתקלקלו‪.‬‬
‫פסוקים ‪ -24-21‬יוסף מעניק מתנות לאחיו ושולח אותם לאביהם‪:‬‬
‫ִּש ָׁר ֵאל"‪ .‬הכינוי "בני ישראל" רומז על כך‬ ‫האחים מסכימים להצעת פרעה – " ַו ַיעֲשּו‪ֵ -‬כן בְ נֵי י ְ‬
‫שהסכמתם להגר למצרים תהיה הגורם להפיכתם בעתיד לאומה במצרים‪ .‬יוסף שולח את אחיו‬
‫עם עגלות מלאות במתנות רבות להם וליעקב‪ .‬הוא מבקש מהם – " ַאל‪ִּ -‬ת ְרגְ זּו בַ ָׁד ֶּרְך" – יוסף חשש‬
‫שיאשימו זה את זה באשמת מכירתו‪ ,‬והוא מבקש מהם שלא יעשו זאת ולא יריבו‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 28-25‬הבשורה ליעקב כי יוסף חי‪:‬‬
‫יֹוסף ַחי"‪ ,‬ושהוא מושל בכל ארץ מצרים‪.‬‬
‫האחים מגיעים אל יעקב ומבשרים לו שיוסף חי – " עֹוד ֵ‬
‫תגובת יעקב – " ַו ָׁיפָׁג (= נחלש) לִּבֹו‪ ,‬כִּ י ל ֹּא‪ֶּ -‬הא ִּמין לָׁהֶּ ם" – לבו של יעקב נחלש עד כדי עילפון‪,‬‬
‫והוא מתקשה להאמין שהמושל המצרי שהתאכזר אל משפחתו הוא בנו יוסף‪ .‬כשהוא רואה את‬
‫העגלות ששלח יוסף‪ ,‬שהיו כלי רכב יקרים שלא היו בנמצא בכנען‪ ,‬הבין כי הם דוברים אמת והוא‬
‫יהם"‪ .‬יעקב‬
‫רּוח ַי ֲעקֹּב אֲ ִּב ֶּ‬
‫מתאושש – " ַוי ְַרא ֶּאת‪-‬הָׁ ֲעגָׁלֹות‪ ,‬אֲ שֶּ ר‪-‬שָׁ לַ ח יֹוסֵ ף לָׁשֵ את אֹּתֹו; ו ְַת ִּחי‪ַ ,‬‬
‫אומר – " ַרב עֹוד (=נוספה לי שמחה וחדווה רבה) ‪-‬יֹוסֵ ף בְ נִּי‪ָׁ ,‬חי; ֵא ְלכָׁה וְ ֶּא ְר ֶּאנּו‪ְ ,‬ב ֶּט ֶּרם ָׁאמּות"‪.‬‬
 ‫‪25‬‬

‫תקציר פרקים מ"ו – מ"ז (פרקים אלה אינם בתכנית הלימודים)‪:‬‬

‫משפחת יעקב יורדת למצרים‪ ,‬ולאחר ‪ 22‬שנה יוסף ויעקב נפגשים‪ .‬המשפחה מתיישבת בארץ גושן‪.‬‬
‫בני ישראל משתרשים שם ומתרבים‪ .‬לקראת מותו‪ ,‬יעקב מבקש מיוסף שיקבור אותו בארץ כנען‬
‫(במערת המכפלה)‪.‬‬

‫בראשית מ"ח‪:‬‬
‫פסוקים ‪ -7-1‬יעקב מברך את יוסף‪:‬‬
‫פסוקים ‪ :2-1‬יוסף מתייצב בפני יעקב הזקן והחולה עם שני בניו – מנשה הבכור ואפרים הצעיר‪.‬‬
‫ַיִּת ַחזֵק‪ ,‬יִּ ְש ָׁר ֵאל‪,‬‬
‫כשהם מגיעים‪ ,‬יעקב מנסה להתגבר על חולשתו הגופנית כדי לדבר איתם‪" :‬ו ְ‬
‫ַויֵשֶּ ב‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ ִּמטָׁ ה"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :4-3‬יעקב מספר להם על התגלות ה' השנייה אליו ועל הברכות שבירך אותו בבית אל‬
‫(לוז) שבכנען‪ .‬בהתגלות זו ה' הבטיח לו –‬
‫יתָך‪ּ ,‬ונ ְַת ִּתיָך‪ ,‬ל ְִּקהַ ל עַ ִּמים"‪.‬‬
‫"ה ְננִּ י מַ פְ ְרָך וְ ִּה ְרבִּ ִּ‬
‫ריבוי זרע – ִּ‬ ‫‪‬‬
‫את ארץ כנען – "וְ נ ַָׁת ִּתי ֶּאת‪-‬הָׁ ָׁא ֶּרץ הַ ז ֹּאת‪ ,‬לְ ז ְַרעֲָך ַאחֲ ֶּריָך‪--‬אֲ חֻ זַת עֹולָׁם (= לנצח)"‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫יעקב חושש שהמצב הנוח של בני ישראל במצריים יביא אותם להיטמע שם‪ ,‬ולכן הוא מדגיש‬
‫שעתיד צאצאיו אמור להיות אך ורק בכנען‪ ,‬ולנצח‪.‬‬
‫פסוק ‪ :5‬יעקב משנה את מעמד בניו של יוסף‪ ,‬מנשה ואפרים‪ ,‬למעמד שווה לזה של בני יעקב –‬
‫ַשה‪--‬‬
‫ּומנ ֶּ‬
‫"וְ עַ ָׁתה ְשנֵי‪-‬בָׁ נֶּיָך הַ נֹול ִָּׁדים לְ ָך בְ ֶּא ֶּרץ ִּמצְ ַר ִּים‪ ,‬עַ ד‪-‬ב ִֹּּאי ֵאלֶּ יָך ִּמ ְצ ַרי ְָׁמה‪--‬לִּי‪ֵ -‬הם‪ֶּ :‬אפְ ַריִּ ם‪ְ ,‬‬
‫כִּ ְראּובֵ ן וְ ִּש ְמעֹון‪ ,‬י ְִּהיּו‪-‬לִּי" – אפרים ומנשה ייחשבו כבניו של יעקב‪ ,‬וכך יוסף יהיה אב לשני‬
‫שבטים‪ .‬שינוי מעמדם של מנשה ואפרים יגרום לכך ש –‬
‫בזמן ההתנחלות בארץ כנען‪ ,‬אפרים ומנשה יקבלו‪ ,‬כל אחד‪ ,‬נחלה משלהם‪ ,‬כמו כל שאר‬ ‫‪‬‬
‫בני יעקב‪.‬‬
‫יעקב יעניק לאפרים ומנשה ברכה‪ ,‬כמו שיעניק לשאר בניו‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫יש לציין שיעקב מזכיר את אפרים‪ ,‬הצעיר‪ ,‬לפני מנשה‪ ,‬הבכור – רמז למה שיקרה בשלב הברכות‬
‫בפרק‪.‬‬
‫פסוק ‪ :6‬יעקב מדגיש שאם ייוולדו ליוסף עוד ילדים‪ ,‬הם לא ייחשבו לבניו של יעקב אלא של יוסף‬
‫– "ּומֹול ְַד ְתָך אֲ שֶּ ר‪-‬הֹול ְַד ָׁת ַאחֲ ֵריהֶּ ם‪ ,‬לְָך י ְִּהיּו"‪ .‬הם יחיו בנחלתם של מנשה ואפרים וייקראו על‬
‫שמם – "עַ ל שֵ ם אֲ חֵ יהֶּ ם י ִָּׁק ְראּו‪ ,‬בְ נַחֲ ל ָָׁׁתם"‬
‫בדברים כ"א ‪ 17-15‬מופיע חוק הירושה‪ ,‬לפיו הבן הבכור יורש פי שניים משאר האחים‪ .‬החוק‬
‫מציין שיש לנהוג כך גם אם הבן הבכור הוא בנה של האישה השנואה ולא האהובה‪ .‬יעקב אינו נוהג‬
‫לפי החוק – אפרים ומנשה יזכו‪ ,‬כל אחד מהם‪ ,‬בנחלה‪ ,‬לכן יוסף הוא זה שיורש פי שניים מאחיו‪.‬‬
‫יעקב מעניק את זכות הבכורה ליוסף‪ ,‬הבן מאשתו האהובה (רחל) ולא לראובן‪ ,‬הבן הבכור‬
‫מהאישה השנואה (לאה)‪.‬‬
‫משמעות הדבר היא שיוסף ממשיך את שרשרת האבות – אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב ויוסף‪.‬‬
‫קושי‪ :‬מדוע יעקב מקפח את ראובן‪ ,‬בנו הבכור‪ ,‬ויוצר שוב האפליה בין האחים כמו בפרק ל"ז‬
‫כשהעדיף את יוסף על פניהם?‬
 ‫‪26‬‬

‫פתרון‪ :‬בפרק ל"ה מסופר שראובן שכב עם פילגשו ל יעקב‪ ,‬בלהה‪ ,‬דבר שהכעיס את יעקב מאוד‪ .‬זו‬
‫הסיבה שבגינה הבכורה הועברה ליוסף‪.‬‬
‫פַדן‪,‬‬
‫פסוק ‪ :7‬יעקב מזכיר בכאב את מותה וקבורתה של רחל שהתרחשו בפרק ל"ה– "וַאֲ ִּני ְבב ִֹּּאי ִּמ ָׁ‬
‫מֵ ָׁתה עָׁ לַי ָׁר ֵחל בְ ֶּא ֶּרץ כְ נַעַ ן בַ דֶּ ֶּרְך‪ ,‬בְ עֹוד כִּ בְ ַרת‪ֶּ -‬א ֶּרץ (= דרך ארוכה) ‪ ,‬לָׁב ֹּא ֶּאפְ ָׁר ָׁתה; ו ֶָּׁא ְק ְב ֶּר ָׁה ָׁשם‬
‫בְ דֶּ ֶּרְך ֶּאפְ ָׁרת‪ִּ ,‬הוא בֵ ית לָׁ חֶּ ם"‪ .‬רחל מתה בלידת בנימין בהיותם בדרך מפדן ארם לאפרת (בית‬
‫לחם)‪ .‬הדרך לאפרת עוד הייתה ארוכה לכן נאלצו לקבור אותה על אם הדרך ולא במערת המכפלה‬
‫כמו את שאר האבות והאימהות (בסופו של דבר רחל‪ ,‬אשתו האהובה של יעקב‪ ,‬הפכה בתודעת‬
‫האומה לאם בני ישראל‪ ,‬אך נקברה בבית לחם‪ ,‬ולאה‪ ,‬אשתו השנואה של יעקב היא זו שנקברה‬
‫לצדו במערת המכפלה)‪.‬‬
‫קושי‪ :‬מדוע יעקב מזכיר את מות רחל? לכאורה אין קשר בין מותה לבין שאר דבריו‪.‬‬
‫פתרון‪ :‬יעקב מנסה להסביר בהתנצלות ליוסף מדוע אמו האהובה‪ ,‬לא נקברה במערת המכפלה‪,‬‬
‫ורומז לו שרצונו הוא להיקבר במערת המכפלה בכל זאת‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 28-8‬יעקב מברך את אפרים ומנשה‪:‬‬
‫פסוקים ‪ :10-8‬כשיעקב מבחין בבניו של יוסף הוא שואל – " ִּמי‪ֵ -‬אלֶּה"? זאת משום שכפי שמסופר‬
‫ִּש ָׁר ֵאל כָׁבְ דּו ִּמז ֶֹּּקן‪ ,‬ל ֹּא יּוכַל ל ְִּראֹות"‪ .‬יוסף מציג את בניו – "בָׁ נַי‬ ‫בפסוק ‪ ,10‬ראייתו לקויה‪" -‬וְ עֵ ינֵי י ְ‬
‫ֹלהים בָׁ זֶּ ה (= בארץ מצרים)"‪.‬‬ ‫הֵ ם‪ ,‬אֲ שֶּ ר‪-‬נ ַָׁתן‪ִּ -‬לי א ִּ‬
‫פסוק ‪ :11‬יעקב מודה לה' על כך שזכה לא רק לראות את פני יוסף‪ ,‬דבר אליו הוא אפילו לא פילל‪,‬‬
‫ֹלהים‪ ,‬גַם ֶּאת‪ְ -‬זַרעֶּ ָך"‪.‬‬ ‫אלא אף את פני בניו של יוסף – " ְראֹּה ָׁפנֶּיָך ל ֹּא פִּ לָׁ ל ְִּתי; וְ ִּהנֵה ֶּה ְר ָׁאה א ִֹּּתי א ִּ‬
‫פסוקים ‪ :13-12‬יוסף משתחווה ליעקב‪ ,‬ומציב את בניו משני צדדיו של יעקב – את מנשה‪ ,‬בנו‬
‫הבכור‪ ,‬מצד ימין של יעקב‪ ,‬שהוא הצד החשוב‪ ,‬ואת אפרים‪ ,‬הבן הצעיר‪ ,‬מצד שמאל של יעקב –‬
‫ימין‬ ‫ַשה ִּב ְשמ ֹּאלֹו ִּמ ִּ‬ ‫ימינֹו ִּמ ְשמ ֹּאל יִּ ְש ָׁר ֵאל‪ ,‬וְ ֶּאת‪ְ -‬מנ ֶּ‬ ‫יֹוסף‪ֶּ ,‬את‪ְ -‬שנֵיהֶּ ם‪ֶּ --‬את‪ֶּ -‬אפְ ַריִּם בִּ ִּ‬ ‫" ַוי ִַּקח ֵ‬
‫ִּש ָׁר ֵאל "‪ .‬אופן הצבתם מעיד על כך שיוסף סבור שבהתאם למנהג‪ ,‬מנשה‪ ,‬הבן הבכור‪ ,‬אמור לקבל‬ ‫י ְ‬
‫את הברכה המועדפת‪.‬‬
‫פסוק ‪ :14‬בניגוד למצופה‪ ,‬יעקב מניח את יד ימינו דווקא על הבן הצעיר‪ ,‬אפרים‪ ,‬ואת יד שמאל על‬
‫ָׁשת עַ ל‪-‬ר ֹּאש ֶּאפְ ַריִּ ם‪,‬‬ ‫ִּש ָׁר ֵאל ֶּאת‪-‬י ְִּמינֹו ַוי ֶּ‬
‫ִּשלַ ח י ְ‬ ‫הבן הבכור‪ ,‬מנשה (שם את ידיו באלכסון)– "וַ י ְ‬
‫וְ הּוא הַ צָׁ עִּ יר‪ ,‬וְ ֶּאת‪ְ -‬שמ ֹּאלֹו‪ ,‬עַ ל‪-‬ר ֹּאש ְמנַשֶּ ה"‪.‬‬
‫ֹלהים אֲ ֶּשר ִּה ְת ַה ְלכּו אֲ ב ַֹּתי לְ פָׁ נָׁיו‪,‬‬ ‫"הא ִּ‬ ‫פסוקים ‪ :16-15‬יעקב מודה לה' על כל החסדים שעשה עמו‪ָׁ .‬‬
‫עֹודי עַ ד‪-‬‬ ‫ֹלהים ָׁהרֹּעֶּ ה א ִֹּּתי‪ֵ ,‬מ ִּ‬ ‫"הא ִּ‬ ‫ַאבְ ָׁרהָׁ ם וְ יִּצְ חָׁ ק" – אלוהים בו דבקו אבותיי‪ ,‬אברהם ויצחק‪ָׁ .‬‬
‫הַ יֹום הַ זֶּה" – הוא מדמה את ה' לרועה צאן שהוביל אותו ושמר עליו כל חייו‪ .‬הוא מזכיר את‬
‫מלאכי האלוהים שליוו אותו ושמרו עליו ‪" -‬הַ מַ לְ ָׁאְך הַ ג ֵֹּאל א ִֹּּתי ִּמכָׁ ל‪ָׁ -‬רע"‪ .‬אלוהים יברך את‬
‫אפרים ומנשה שייחשבו לבניו של יעקב – "יְבָׁ ֵרְך ֶּאת‪-‬הַ ְנעָׁ ִּרים‪ ,‬וְ י ִָּׁק ֵרא בָׁ ֶּהם ְש ִּמי"‪ ,‬וגם ברכת ה'‬
‫לאברהם ויצחק תעבור אליהם – "וְ שֵ ם אֲ ב ַֹּתי ַאבְ ָׁרהָׁ ם וְ ִּי ְצחָׁ ק"‪ .‬בנוסף‪ ,‬הם יתרבו ריבוי מופלג כמו‬
‫דגים – "וְ י ְִּדגּו ָׁלרֹּב‪ ,‬בְ ֶּק ֶּרב ָׁה ָׁא ֶּרץ"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :18-17‬יוסף רואה שיד ימינו של יעקב מונחת על ראשו של אפרים‪ ,‬וזה רע בעיניו – "וַ י ְַרא‬
‫יֹוסֵ ף‪ ,‬כִּ י‪-‬י ִָּׁשית ָׁא ִּביו יַד‪-‬י ְִּמינֹו עַ ל‪-‬ר ֹּאש ֶּאפְ ַריִּם‪ַ --‬וי ֵַרע בְ עֵ ינָׁיו" – הוא מנסה להעביר את ידו של‬
‫ַשה"‬ ‫יעקב לראשו של מנשה ‪ַ " -‬ויִּ ְתמְֹּך יַד‪ָׁ -‬אבִּ יו‪ ,‬לְהָׁ ִּסיר א ָֹּׁתּה מֵ עַ ל ר ֹּאש‪ֶּ -‬אפְ ַריִּם‪--‬עַ ל‪-‬ר ֹּאש ְמנ ֶּ‬
‫משום שהוא חושב שיעקב טועה‪ ,‬ואומר – "ל ֹּא‪ֵ -‬כן ָׁאבִּ י‪ :‬כִּ י‪-‬זֶּה (= מנשה) ַה ְבכֹּר‪ִּ ,‬שים י ְִּמינְָך עַ ל‪-‬‬
‫ר ֹּאשֹו"‪.‬‬
 ‫‪27‬‬

‫פסוק ‪ :19‬יעקב מסרב – " ַויְ מָׁ ֵאן ָׁאבִּ יו"‪ ,‬ואומר שבחירתו מודעת ולא מדובר בטעות – "י ַָׁדעְ ִּתי ְבנִּי‬
‫יָׁדַ עְ ִּתי‪--‬גַם‪-‬הּוא (= מנשה) יִּ ְהיֶּה‪-‬לְעָׁ ם‪ ,‬וְ גַם‪-‬הּוא יִּגְ דָׁ ל; וְ אּו ָׁלם‪ָׁ ,‬א ִּחיו ַה ָׁקטֹּן (= אפרים) יִּגְ ַדל ִּמ ֶּמנּו‪,‬‬
‫וְ ז ְַרעֹו‪ ,‬י ְִּהיֶּה ְמל ֹּא‪-‬הַ גֹו ִּים" – אמנם מנשה יהיה מבורך‪ ,‬אך אפרים יהיה מבורך ממנו‪ .‬יעקב מעניק‬
‫לאפרים את יתרון הבכורה‪ .‬גם כאן יעקב פועל שלא על פי חוק הירושה שבדברים כ"א ‪.17-15‬‬
‫ברכה זו אכן תתממש בעתיד – אפרים יעמוד בראש עשרת שבטי ישראל‪ ,‬ואחד הכינויים של‬
‫ממלכת ישראל יהיה אפרים‪ .‬דמויות מפתח כמו יהושע בן נון וירבעם בן נבט יצאו משבט אפרים‪.‬‬
‫מהפרק משתמע שלמרות שהמנהג היה להעניק לבן הבכור את זכות הבכורה – לאב במשפחה יש‬
‫סמכות להעביר את הבכורה לבן אחר‪ .‬אופיו של הבן ורצונו של ה' יכולים להשפיע על זכות‬
‫הבכורה‪.‬‬
‫פסוק ‪ :20‬יעקב מברך אותם בכך‪ ,‬שבעתיד‪ ,‬כל אחד מבני ישראל שיברך את בניו‪ ,‬ישתמש בברכה‬
‫ֹלהים כְ ֶּאפְ ַריִּ ם‬‫ְש ְמָך א ִּ‬
‫ִּש ָׁר ֵאל (= כל אחד מבני ישראל) לֵאמֹּר‪ ,‬י ִּ‬ ‫הזו ‪ " -‬בְ ָך (= בשמות שלכם) יְבָׁ ֵרְך י ְ‬
‫וְ כִּ ְמנַשֶּ ה (=שתהיה כמו אפרים ומנשה) " – אפרים ומנשה יהפכו לסמל להצלחה ושגשוג‪.‬‬
‫גם בימינו נהוג בערב שבת ובכניסת יום כיפור שהאב מברך את בניו‪ ,‬שם את ידו על ראשם ואומר‬
‫ֹלהים כְ ֶּאפְ ַר ִּים וְ כִּ ְמנַשֶּ ה"‪ .‬את הבנות מברכים במילים – "ישימך אלוהים כשרה‪,‬‬ ‫ְש ְמָך א ִּ‬ ‫– "י ִּ‬
‫רבקה‪ ,‬רחל ולאה"‪.‬‬
‫"הנֵה ָׁאנֹּכִּ י ֵמת (=בקרוב‬ ‫פסוק ‪ :21‬יעקב מדגיש את חשיבות שיבתם לארץ כנען לאחר מותו – ִּ‬
‫ֹלהים‪ ,‬עִּ מָׁ ֶּכם‪ ,‬וְ הֵ ִּשיב ֶּא ְת ֶּכם‪ֶּ ,‬אל‪ֶּ -‬א ֶּרץ אֲ ב ֵֹּתיכֶּם"‪.‬‬
‫אמות)‪ ,‬וְ הָׁ יָׁה א ִּ‬

‫לָׁק ְח ִּתי‬
‫פסוק ‪ :22‬יעקב מסיים את דבריו ואומר – "וַאֲ נִּ י נ ַָׁת ִּתי ְלָך‪ְ ,‬שכֶּם ַא ַחד‪--‬עַ ל‪ַ -‬א ֶּחיָך‪ :‬אֲ ֶּשר ַ‬
‫ִּמיַד הָׁ אמ ִֹּּרי‪ ,‬בְ חַ ְר ִּבי ּובְ ַק ְש ִּתי‪ .".‬משפט זה ניתן להבין בשתי דרכים‪:‬‬

‫‪ .1‬לפי הפשט‪ :‬שכם = העיר שכם שבכנען‪ ,‬אותה יעקב כבש מיד האמורי במלחמה‪ ,‬והוא‬
‫נותן אותה ליוסף‪ .‬מאחר ולא כתוב בספר בראשית על כיבוש זה‪ ,‬ייתכן שיעקב מדבר‬
‫בלשון עתיד – צאצאיו יכבשו אותה‪.‬‬
‫‪ .2‬לפי רש"י‪ :‬שכם = חלק‪ְ " .‬שכֶּם ַאחַ ד" = בני יוסף יקבלו שני חלקים ‪ /‬חלק אחד נוסף על‬
‫שאר האחים – כדין אח בכור‪.‬‬

‫המילה המנחה בפרק – ראה ‪ /‬לראות‪:‬‬

‫יעקב זקן ולא רואה (עיוור)‪ ,‬אך ראייתו הפנימית טובה והוא רואה ויודע מי הבן הראוי לקבל את‬
‫הבכורה‪ .‬יוסף צעיר וראייתו טובה (פיזית)‪ ,‬אך ראייתו הפנימית לא טובה והוא לא מבין מי הבן‬
‫הראוי לבכורה‪ .‬יעקב מופעל על ידי ה' ורואה ראייה רוחנית את מה שהאחרים לא יכולים לראות‪.‬‬

‫בראשית נ'‪:‬‬
‫בפרק מ"ט (שלא כלול בתכנית הלימודים)‪ ,‬יעקב נפרד מבניו‪ ,‬מברך אותם‪ ,‬ומבקש להיקבר‬
‫במערת המכפלה‪ .‬בסוף הפרק הוא מת‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 14-1‬האבל על יעקב וקיום צוואתו‪:‬‬
‫פסוק ‪ :1‬לאחר מות יעקב יוסף נפרד ממנו ‪ַ " -‬ו ִּיפֹּל יֹוסֵ ף‪ ,‬עַ ל‪-‬פְ נֵי ָׁא ִּביו; ַוי ְֵבךְ עָׁ לָׁיו‪ ,‬וַ י ַ‬
‫ִּשק‪-‬לֹו"‪.‬‬
‫התיאור דומה לתיאור פגישתם המחודשת לאחר נתק של ‪ 22‬שנה‪ ,‬בפרק מ"ו‪ ,‬גם שם יוסף בכה‬
‫ונפל על צווארו‪ .‬זוהי מעין "סגירת מעגל"‪.‬‬
‫יֹוסף ֶּאת‪-‬‬
‫פסוק ‪ :2‬כמנהג המצרים‪ ,‬יוסף מצווה על הרופאים לחנוט את גופתו של יעקב – " ַו ְיצַ ו ֵ‬
‫עֲבָׁ דָׁ יו ֶּאת‪-‬הָׁ רֹּפְ ִּאים‪ ,‬לַ חֲ נֹּט ֶּאת‪ָׁ -‬אבִּ יו"‪.‬‬
 ‫‪28‬‬

‫פסוק ‪ :3‬תהליך החניטה נמשך ‪ 40‬יום ‪ַ " -‬וי ְִּמלְאּו‪-‬לֹו ַא ְרבָׁ עִּ ים יֹום‪ ,‬כִּ י כֵן י ְִּמלְאּו י ְֵמי ַהחֲ נ ִֻּטים"‪.‬‬
‫סה"כ ימי האבל נמשכו ‪ 70‬יום – " ַויִּבְ כּו אֹּתֹו ִּמ ְצ ַר ִּים‪ִּ ,‬שבְ עִּ ים יֹום" – ‪ 40‬יום תהליך החניטה‪ ,‬ועוד‬
‫‪ 30‬ימי אבל כפי שהיה נהוג בישראל‪ .‬גם היום מנהג ה"שלושים" ימי אבל נהוג ביהדות‪.‬‬
‫פסוק ‪ :4‬בתום ימי האבל – " ַויַעַ בְ רּו‪ ,‬יְמֵ י בְ כִּ יתֹו" – יוסף רוצה לקיים את מצוות אביו ולקבור‬
‫אותו בכנען‪ .‬הוא פונה אל "בֵ ית פ ְַרעֹּה" – המקורבים לפרעה‪ ,‬ומבקש שיציגו את בקשתו בפני‬
‫פרעה‪ .‬הוא לא פונה ישירות אל פרעה משום שאסור היה להיכנס לארמון המלך בבגדי אבל‪.‬‬
‫פסוק ‪ :5‬יוסף אומר שיעקב השביע אותו לקבור אותו בכנען – " ָׁא ִּבי ִּה ְש ִּביעַ נִּי לֵ אמֹּר‪ִּ ,‬הנֵה ָׁאנֹּכִּ י‬
‫יתי (= קניתי ‪ /‬חפרתי) לִּ י בְ ֶּא ֶּרץ כְ נַעַ ן‪ָׁ ,‬ש ָׁמה ִּת ְק ְב ֵרנִּי"‪.‬‬
‫מֵ ת‪--‬בְ ִּקבְ ִּרי אֲ שֶּ ר כ ִָּׁר ִּ‬
‫קושי‪ :‬כיצד ייתכן שיוסף אומר שיעקב הוא זה שקנה את הקבר‪ ,‬הרי מערת המכפלה נקנתה על‬
‫ידי אברהם?‬
‫פתרון‪ :‬על מנת לשכנע את פרעה לאשר לו לקבור את אביו בכנען‪ ,‬הוא משנה מעט את העובדות –‬
‫הוא אומר שיעקב הוא זה שקנה ‪ /‬חפר את הקבר ולכן מייחס לו ולקבורתו שם חשיבות מיוחדת‪.‬‬
‫יוסף מסיים במילה – " וְ ָׁאשּובָׁ ה" – הוא מבטיח לפרעה שלא יישאר בכנען אלא ישוב למצרים‪.‬‬
‫ּוקבֹּר ֶּאת‪ָׁ -‬א ִּביָך‪ ,‬כַאֲ ֶּשר ִּה ְש ִּביעֶּ ָך"‪.‬‬ ‫פסוק ‪ :6‬פרעה מאשר את בקשת יוסף – " ֲעלֵה ְ‬
‫פסוקים ‪ :9-7‬למסע לכנען מצטרפים כל גדולי מצרים –"כָׁל‪-‬עַ ְב ֵדי פ ְַרעֹּה" ‪ -‬שריו‪" ,‬זִּ ְקנֵי בֵ יתֹו" –‬
‫יֹוסף" – מנהלי משק ביתו של‬ ‫חכמי הממלכה‪" ,‬וְ כֹּל‪ ,‬זִּ ְקנֵי ֶּא ֶּרץ‪ִּ -‬מצְ ָׁריִּם" – המכובדים‪" .‬וְ כֹּל בֵ ית ֵ‬
‫ּוב ָׁק ָׁרם‪--‬עָׁ זְ בּו‪ְ ,‬ב ֶּא ֶּרץ‬
‫יוסף‪" ,‬וְ ֶּאחָׁ יו ּובֵ ית ָׁאבִּ יו" – אחיו ומשפחתו המורחבת‪ַ " .‬רק‪ַ ,‬ט ָׁפם וְ צ ֹּאנָׁם ְ‬
‫גֹּשֶּ ן" – כנראה שפרעה אסר על יציאתם של הילדים‪ ,‬הבקר והצאן למסע כדי להבטיח את חזרתם‬
‫של יוסף ומשפחתו למצרים‪ַ " .‬ויַעַ ל עִּ מֹו‪ ,‬גַם‪ֶּ -‬רכֶּב גַם‪-‬פ ָָׁׁר ִּשים" – ליוצאים למסע התלוותה גם‬
‫שיירה צבאית לשם הגנה וכבוד למת‪.‬‬
‫גודל השיירה ומשתתפיה מעידים על הכבוד הרב שרחשו ליוסף במצרים‪.‬‬
‫פסוקים ‪ַ " :11-10‬ו ָׁיבֹּאּו עַ ד‪-‬ג ֶֹּּרן הָׁ ָׁאטָׁ ד‪ ,‬אֲ שֶּ ר בְ עֵ בֶּ ר הַ י ְַרדֵ ן" ‪ -‬השיירה מגיעה לעבר הירדן‪ ,‬לגורן‬
‫(מקום פתוח ששימש להפרדת גרעיני החיטה וגם לאסיפות ציבוריות) המוקף אטד (צמח דוקרני)‪.‬‬
‫לְא ִּביו‬ ‫שם יוסף סופד ליעקב ויושב שבעה ימי אבל – " ַו ִּי ְספְ דּו‪-‬שָׁ ם‪ִּ ,‬מ ְספֵד גָׁדֹול וְ כָׁבֵ ד ְמאֹּד; ַויַעַ ש ָׁ‬
‫יֹושב ָׁה ָׁא ֶּרץ‬
‫ֵאבֶּ ל‪ִּ ,‬שבְ עַ ת י ִָּׁמים"‪ .‬הכנענים היושבים בארץ מתרשמים מאוד מטקסי האבל – " ַוי ְַרא ֵ‬
‫ֹּאמרּו‪ֵ ,‬אבֶּ ל‪-‬כָׁבֵ ד זֶּה לְ ִּמצְ ָׁריִּם"‪ ,‬ולכן משנים את שם הגורן‬ ‫הַ כְ ַנ ֲענִּי ֶּאת‪-‬הָׁ ֵאבֶּ ל‪ ,‬בְ ג ֶֹּּרן הָׁ ָׁאטָׁ ד‪ ,‬וַי ְ‬
‫ל"אבל מצרים" ‪" – -‬עַ ל‪ֵ -‬כן ָׁק ָׁרא ְשמָׁ ּה‪ָׁ ,‬אבֵ ל ִּמצְ ַריִּם‪ ,‬אֲ ֶּשר‪ְ ,‬בעֵ בֶּ ר ַהי ְַר ֵדן"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :14-12‬יוסף ואחיו קוברים את יעקב במערת המכפלה‪ ,‬ושבים למצרים‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 21-15‬יוסף מתפייס עם אחיו‪:‬‬
‫יֹוסף (= ישנא אותנו)‬
‫ִּש ְט ֵמנּו ֵ‬ ‫פסוק ‪" :15‬וַיִּ ְראּו אֲ ֵחי‪-‬יֹוסֵ ף‪ ,‬כִּ י‪-‬מֵ ת אֲ ִּביהֶּ ם‪ ,‬וַי ְ‬
‫ֹּאמרּו‪ ,‬לּו (= אולי) י ְ‬
‫וְ הָׁ שֵ ב י ִָּׁשיב‪ ,‬לָׁנּו‪ֵ ,‬את ָׁכל‪-‬הָׁ ָׁרעָׁ ה‪ ,‬אֲ שֶּ ר גָׁמַ לְנּו אֹּתֹו" – אחי יוסף חוששים שכעת‪ ,‬לאחר מות אביהם‪,‬‬
‫יוסף ירצה לנקום בהם‪.‬‬
‫פירוש אחר למילה " ַו ִּי ְראּו" לפי רש"י – אחי יוסף הרגישו שלאחר מות אביהם יחסו של יוסף‬
‫כלפיהם השתנה – הוא הפסיק להזמין אותם לסעודות בביתו‪ ,‬וזה מה שעורר בהם את החשש‬
‫שהוא רוצה לנקום בהם‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :17-16‬האחים אומרים ליוסף שיעקב‪ ,‬לפני מותו‪ ,‬ביקש שיוסף יסלח להם על כך‬
‫ְיֹוסף‪ָׁ ,‬אנָׁא ָׁשא נָׁא (= סלח)‬
‫ֹּאמרּו ל ֵ‬
‫שהשליכו אותו לבור – " ָׁאבִּ יָך צִּ ּוָׁה‪ִּ ,‬לפְ נֵי מֹותֹו לֵאמֹּר‪ :‬כֹּה‪-‬ת ְ‬
‫ֹלהי ָׁא ִּביָך"‪ -‬מודגש שאמנם‬
‫אתם כִּ י‪ָׁ -‬רעָׁ ה גְ מָׁ לּוָך‪ ."...‬האחים מכונים – "עַ ְב ֵדי א ֵ‬
‫פֶּשַ ע ַאחֶּ יָך וְ חַ טָׁ ָׁ‬
 ‫‪29‬‬

‫הם חטאו‪ ,‬אך הם עובדים את ה' שהוא רחום וחנון – רמז לכך שיוסף גם הוא צריך להיות כזה‪,‬‬
‫ולסלוח להם‪.‬‬
‫קושי‪ :‬כיצד ייתכן שהאחים מספרים על בקשתו זו של יעקב‪ ,‬כשידוע לנו שיעקב לא ביקש דבר‬
‫כזה? בקשה זו לא נזכרת בספר בראשית‪ .‬האחים משקרים!‬
‫פתרון‪ :‬לפי רש"י – "שינו בדבר מפני השלום" – האחים אמנם שיקרו‪ ,‬אך מטרתם הייתה השכנת‬
‫שלום בינם לבין יוסף ולכן הדבר אינו נורא כל כך‪.‬‬
‫בתגובה לבקשתם יוסף בוכה – " ַויֵבְ ךְ יֹוסֵ ף‪ ,‬בְ דַ בְ ָׁרם ֵאלָׁיו" – הוא מרחם על אחיו שעדיין חשים‬
‫אשמה‪ ,‬חוששים מפניו ולא בוטחים בו‪.‬‬
‫פסוק ‪ :18‬בכיו של יוסף משכנע את האחים שהוא לא מתכוון לנקום בהם‪ ,‬והם משתחווים לו‬
‫ומצהירים על נאמנותם לו ‪ִּ " -‬הנֶּנּו לְָך ַלעֲבָׁ ִּדים"‪.‬‬
‫כאן נסגר מעגל וחלומות יוסף מתגשמים – כשיוסף סיפר לאחיו על חלומותיו בפרק ל"ז‪ ,‬הם‬
‫התנגדו למשמעות החלום ושאלו בזעם – "הֲ מָׁ ֹלְך ִּת ְמֹלְך עָׁ לֵינּו‪ִּ ,‬אם‪ָׁ -‬משֹול ִּת ְמשֹּל בָׁ נּו"? כעת‪ ,‬הם‬
‫משתחווים לו (כשהם יודעים את זהותו האמיתית‪ ,‬בניגוד לפרקים הקודמים בהם השתחוו לו‬
‫כשלא ידעו עדיין מי הוא) ומקבלים את העובדה שהוא מושל בהם‪.‬‬
‫יראּו"‪ ,‬ומוסיף שהוא לא אלוהים ולכן לא יכול לשפוט‬ ‫פסוק ‪ :19‬יוסף מרגיע את אחיו – " ַאל‪ִּ -‬ת ָׁ‬
‫ֹלהים‪ָׁ ,‬אנִּ י?"‪.‬‬ ‫אותם על מעשיהם – "כִּ י הֲ ַתחַ ת (= במקום) א ִּ‬
‫פסוק ‪ :20‬יוסף משתמש ב‪ -‬ו' הניגוד – " וְ ַא ֶּתם‪ ,‬חֲ שַ בְ ֶּתם עָׁ לַי ָׁרעָׁ ה" – בניגוד לכוונת האחים‬
‫ֹלהים‪ ,‬חֲ ָׁשבָׁ ּה ְלטֹּבָׁ ה" – אלוהים כיוון את הדברים למטרה טובה – "ל ְַמעַ ן ֲעשֹּה‬ ‫שהייתה רעה‪" ,‬א ִּ‬
‫כַיֹום הַ זֶּה‪ ,‬לְהַ חֲ יֹּת עַ ם‪ָׁ -‬רב" – כדי להחיות אותם ולהציל אותם מהרעב‪.‬‬
‫משתקפת כאן הגישה ההיסטוריוסופית – כל מה שקורה הוא על פי התכנית האלוהית ‪ -‬אלוהים‬
‫מכוון את מה שקורה בהיסטוריה על פי רצונו‪.‬‬
‫כמו כן מתבטא הרעיון של סיבתיות כפולה‪ :‬הסיבה הריאלית – אחיו של יוסף הביאו לכך שיגיע‬
‫למצרים‪ ,‬שם יוסף עלה לגדולה ושאר האחים הגיעו לשם‪ .‬הסיבה העליונה – זוהי תכניתו של‬
‫אלוהים‪ ,‬יוסף נשלח למצרים כדי שעם ישראל יגיע בעקבותיו וכך תתממש הבטחת אלוהים‬
‫לאברהם בברית בין הבתרים‪.‬‬
‫יראּו‪ָׁ --‬אנֹּכִּ י אֲ כַ ְלכֵל ֶּא ְתכֶּם‪ ,‬וְ ֶּאת‪ַ -‬טפְ כֶּם" – הוא‬
‫פסוק ‪ :21‬יוסף ממשיך להרגיע את אחיו – " ַאל‪ִּ -‬ת ָׁ‬
‫אֹותם‪ַ ,‬ויְדַ בֵ ר עַ ל‪-‬לִּבָׁ ם" – הוא ממשיך לומר להם דברים טובים‬ ‫מבטיח לדאוג לצאצאיהם‪ַ " .‬ו ְינַחֵ ם ָׁ‬
‫ומרגיעים‪.‬‬
‫פסוקים ‪ – 26-22‬מות יוסף‪:‬‬
‫לְאפְ ַריִּ ם‪,‬‬‫יֹוסף ֶּ‬
‫פסוקים ‪ :23-22‬יוסף זוכה לראות את ניניו של אפרים – דור רביעי ליוסף – " ַוי ְַרא ֵ‬
‫ֵשים"‪ ,‬וגם את בניו של "מכיר" – בנו של מנשה‪ .‬הוא זכה לברך אותם כשנולדו על ברכיו –‬ ‫בְ נֵי ִּשל ִּ‬
‫"גַם‪ ,‬בְ נֵי מָׁ כִּ יר בֶּ ן‪ְ -‬מנַשֶּ ה‪--‬יֻלְדּו‪ ,‬עַ ל‪-‬בִּ ְרכֵי יֹוסֵ ף"‪.‬‬
‫פסוקים ‪ :25-24‬יוסף מזכיר לאחיו שה' הבטיח בברית בין הבתרים שעם ישראל יהיה גר בארץ‬
‫ֵאֹלהים ָׁפקֹּד יִּ פְ קֹּד ֶּא ְתכֶּם‪ ,‬וְ ֶּהעלָׁה ֶּא ְתכֶּם ִּמן‪ָׁ -‬ה ָׁא ֶּרץ‬
‫נוכריה‪ ,‬אך גם יצא משם ויחזור לכנען – " ו ִּ‬
‫ִּשבַ ע ל ְַאבְ ָׁרהָׁ ם ְל ִּי ְצחָׁ ק ּו ְל ַי ֲעקֹּב"‪ .‬הוא משביע אותם שיעלו את עצמותיו‬ ‫הַ ז ֹּאת‪ֶּ ,‬אל‪-‬הָׁ ָׁא ֶּרץ‪ ,‬אֲ שֶּ ר נ ְ‬
‫לכנען ויקברוהו שם – "וְ הַ עֲלִּ ֶּתם ֶּאת‪-‬עַ צְ מ ַֹּתי ִּמזֶּה"‪( .‬בעתיד‪ ,‬משה ייקח את עצמות יוסף לכנען‪,‬‬
‫ובספר יהושע מסופר על קבורתו בשכם)‪.‬‬
‫פסוק ‪ :26‬יוסף מת בגיל ‪ ,110‬ולאחר מותו חונטים את גופתו‪.‬‬
30