The Prince and the Sufi

The Brill Reference Library

of Judaism

Editors

Alan J. Avery-Peck (College of the Holy Cross)

William Scott Green (University of Miami)

Editorial Board

Herbert Basser (Queen’s University)

Bruce D. Chilton (Bard College)
José Faur Z”l (Netanya College)
Neil Gillman Z”l ( Jewish Theological Seminary of America)
Mayer I. Gruber (Ben-Gurion University of the Negev)
Ithamar Gruenwald (Tel Aviv University)
Arkady Kovelman (Moscow State University)
Baruch A. Levine (New York University)
Allan Nadler (Drew University)
Jacob Neusner Z”l (Bard College)
Maren Niehoff (Hebrew University of Jerusalem)
Gary G. Porton (University of Illinois)
Aviezer Ravitzky (Hebrew University of Jerusalem)
Dov Schwartz (Bar Ilan University)
Gü nter Stemberger (University of Vienna)
Michael E. Stone (Hebrew University of Jerusalem)
Elliot R. Wolfson (University of California, Santa Barbara)

volume 62

The titles published in this series are listed at brill.com/brlj

The Prince and the Sufi
The Judeo-Persian Rendition of
the Buddha Biographies

By

Dalia Yasharpour

LEIDEN | BOSTON
Cover illustration: Painting by Ruth Yasharpour. Manuscript copy of The Prince and the Sufi from private
collection.

Library of Congress Cataloging-in-Publication Data

Names: Yasharpour, Dalia, author. | Elīshaʻ ben Shmūel, active 17th century.
Shahzādeh va Sufi. English. | Elīshaʻ ben Shmūel, active 17th century.
Shahzādeh va Sufi. Judeo-Persian.
Title: The Prince and the Sufi : the Judeo-Persian rendition of the Buddha
biographies / by Dalia Yasharpour.
Other titles: Shahzādeh va Sufi. English.
Description: Leiden ; Boston : Brill, [2021] | Series: The Brill reference library of
Judaism, 1571-5000 ; volume 62 | Includes bibliographical references and index.
Identifiers: LCCN 2020041408 (print) | LCCN 2020041409 (ebook) |
ISBN 9789004442740 (hardback) | ISBN 9789004442757 (ebook)
Subjects: LCSH: Elīshaʻ ben Shmūel, active 17th century. Shahzādeh va Sufi. | Elīshaʻ
ben Shmūel, active 17th century–Translations into English. | Elīshaʻ ben
Shmūel, active 17th century–Criticism and interpretation. | Judeo-Persian
literature.
Classification: LCC PJ5089 .Y37 2021 (print) | LCC PJ5089 (ebook) |
DDC 892.7/14–dc23
LC record available at https://lccn.loc.gov/2020041408
LC ebook record available at https://lccn.loc.gov/2020041409

Typeface for the Latin, Greek, and Cyrillic scripts: “Brill”. See and download: brill.com/brill‑typeface.

ISSN 1571-5000
ISBN 978-90-04-44274-0 (hardback)
ISBN 978-90-04-44275-7 (e-book)

Copyright 2021 by Dalia Yasharpour. Published by Koninklijke Brill NV, Leiden, The Netherlands.
Koninklijke Brill NV incorporates the imprints Brill, Brill Hes & De Graaf, Brill Nijhoff, Brill Rodopi,
Brill Sense, Hotei Publishing, mentis Verlag, Verlag Ferdinand Schöningh and Wilhelm Fink Verlag.
Koninklijke Brill NV reserves the right to protect this publication against unauthorized use. Requests for
re-use and/or translations must be addressed to Koninklijke Brill NV via brill.com or copyright.com.

This book is printed on acid-free paper and produced in a sustainable manner.

Contents

Acknowledgments vii
Abbreviations viii
Transliteration from Persian and Arabic to English ix

Introduction: The Poet, His Works & Literary Analysis of the JP

Composition 1
1 The JP Poet in the Context of History 1
2 Compositions 9
3 The Buddha Biographies and Their Transmission 19
4 The Hebrew Rendition and Its Connection to the JP Composition 23
5 Other Literary Precedents 27
6 Genre 34
7 Major Themes and Motifs 38
8 Structure 44
9 Language 49
10 Manuscripts 53

The Judeo-Persian Text of Shahzādeh va Sufi

Transliteration System for the Edited Text 59

Edited Text 60

The Annotated English Translation 159

Bibliography 295
Index 314
Acknowledgments

A version of the present study was submitted in 2005 to the Department of Near
Eastern Languages and Cultures, University of California, Los Angeles as a doc-
toral dissertation. My Dissertation Chair, Professor Hossein Ziai, had a vision
of creating a center for the study of Judeo-Persian that would attract students
and scholars to the University; with his untimely passing, it languished. It is
my hope that the completion of this work contributes in small part to offering
students and scholars more access to JP primary sources.
Without the unwavering support of my husband, Michael Cantor, I would
not have been able to produce this work; I dedicate it to him.
As a graduate student, I worked with Professor Yona Sabar to produce an
English translation of the Hebrew rendition. Professor David Yeroushalmi
guided my Judeo-Persian graduate studies. I received feedback on the new
English translation from Professor Wheeler Thackston. These scholars are long
time mentors and I am grateful to them for their overwhelming generosity.
Over the years, I received valuable feedback on the work from many professors
including Vera B. Moreen, Amnon Netzer, Shaul Shaked, and Sarah Soroudi.
The same manuscripts were consulted here as had been for the dissertation.
Once again, I gratefully acknowledge Mr. Ehsan Misaghian of Los Angeles, The
Ben Zvi Institute of Jerusalem, The Hebrew University of Jerusalem National
Library and The Library of the Jewish Theological Seminary, New York for pro-
viding me with access to manuscripts housed in their collections. I had not had
the opportunity to visit the Jewish Theological Seminary in New York and the
Hebrew Union College in Cincinnati before submitting the dissertation; I am
grateful for having visited since. Access to manuscripts at Harvard University
during my years of teaching there also proved valuable. I thank all the librarians
who facilitated my study of these and related manuscripts.
Abbreviations

AI Acta Iranica
AJS American Jewish Society
AO Acta Orientalia
Ar. Arabic
BL British Library
BSOAS Bulletin of the School of Oriental & African Studies
BZI Ben Zvi Institute, Jerusalem
EI Encyclopaedia of Islam
EJ Encyclopaedia Judaica
Heb. Hebrew
HU Hebrew University of Jerusalem National Library
IA Iranica Antiqva
IJMES International Journal of Middle Eastern Studies
IOS Israel Oriental Studies
IR Irano-Judaica
JAOS Journal of the American Oriental Society
JE Jewish Encyclopedia
JNES Journal of Near Eastern Studies
JP Judeo-Persian
JPSA Jewish Publication Society of America
JQR Jewish Quarterly Review
JR Journal of Religion
JRAS Journal of the Royal Asiatic Society
JSAI Jerusalem Studies in Arabic & Islam
JSIS Journal of the Society for Iranian Studies
JTS Jewish Theological Seminary, New York
KS Kiryat Sefer
MS Manuscript
MSS Manuscripts
OS Orientalia Suecana
PAAJR Proceedīngs of the American Academy of Jewish Research
Per. Persian
RASM Royal Asiatic Society Monograph
REJ Revue des Études Juives
SBB Studies in Bibliography & Booklore
VT Vetus Testamentum
ZDMG Zeitschrift der Deutschen Morgenlandischen Gesellschaft
Transliteration from Persian and Arabic to English

It corresponds to IJMES, except for short vowels. For Hebrew to English, I used
the Library of Congress.

Consonants

Persian Arabic Persian Arabic

‫ء‬ ’ ‫ ص‬ṣ
‫ ب‬b ‫ ض‬ż ḍ
‫ پ‬p ‫ط‬ ṭ
‫ ت‬t ‫ظ‬ ẓ
‫ ث‬s̱ th ‫ع‬ ‘
‫ج‬ j ‫غ‬ gh
‫چ‬ ch ‫ف‬ f
‫ح‬ ḥ ‫ق‬ q
‫خ‬ kh ‫ك‬ k
‫د‬ d ‫ گ‬g
‫ذ‬ ẕ dh ‫ل‬ l
‫ر‬ r ‫م‬ m
‫ز‬ z ‫ن‬ n
‫ژ‬ zh ‫و‬ v w
‫ س‬s ‫ه‬ h
‫ ش‬sh ‫ى‬ y

Vowels

Long Diphthong Short

Persian Arabic Persian Arabic Persian Arabic

‫ا‬ ā ‫و‬ aw َ_ a
‫و‬ ū ‫ى‬ ay ُ_ o u
‫ى‬ ī _ِ e i
‫ ه‬final eh ah
Introduction: The Poet, His Works & Literary
Analysis of the JP Composition

1 The JP Poet in the Context of History

The present study is a critical analysis, edition and annotated translation of

Shahzādeh va Sufi “The Prince and The Sufi,” the late seventeenth century liter-
ary Judeo-Persian (hereafter, JP) composition by the poet Elīsha‘ ben Shmūel,
pen named, Rāgheb, “the desirous one.” The latter is a term with Sufi connota-
tion, denoting one who desires proximity to God.1 JP, the Jewish language used
until the first decades of the twentieth century, is largely Persian written with
Hebrew script.2 As with other major JP compositions, Shahzādeh va Sufi is dis-
tinct in its linguistic, literary expression reflecting the convergence of Judaism
with Iran, Islam and Persia over the space of centuries.
The Jews of Iran3 are among the most ancient of Jewish diaspora communi-
ties. Their settlement in the region adjacent to Iran most likely first took place
when the Assyrians conquered the Northern Kingdom of Israel and exiled its
people, circa 722BCE.4 It is plausible to speak of a continuous Jewish presence

1 It appears in the prose preface, the last section of the introduction and frequently in the last
hemistich of the chapters; it is conventional to include it in this way in classical Persian poetry.
For a list of Persian Muslim poets with the same pen name, see Amnon Netzer, “Shahzādeh
va Sufi me’et Elīshaʿ ben Shmūel,” Peʿamim 35 (1988): 24, note 1.
2 When the Persian speaking population began using the Fārsī dialect as their official written
language (circa 9th century), Jews continued to use local dialects in their written language; as
a result, JP is not linguistically homogenous. See Ehsan Yarshater, “The Hybrid Language of the
Jewish Community of Persia,” JAOS 97 (1977): 1–7; idem, “The Jewish Communities of Persia
and their Dialects,” in Mémorial Jean de Menasce, ed. Ph. Gignoux and A. Tafazzoli, (Louvain:
Imprimerie Orientaliste, 1974), 453–466; Gilbert Lazard, “La Dialectologie du Judéo-Persan,”
SBB 8 (1968): 77–98. The retention of the Hebrew script was most likely due to their associa-
tion with their religious identity. It precluded the general Persian population from accessing
the body of literature produced in poetry and prose on a wide range of topics, religious and
secular. See Herbert Paper, “Judeo-Persian,” Jewish Languages: Theme and Variation, ed. Her-
bert Paper (Camridge, Mass: Association for Jewish Studies, 1978): 107–108. The geographic
boundaries of JP literature included all of modern day Iran, Afghanistan and Central Asia.
3 I use the term “Iran” and “Iranian” as a reference to the geographic location and its inhabitants
in the pre-Islamic period and “Persia,” “Persian,” when addressing the region and its people
subsequent to the Arab conquest. Today, some refer to themselves as Persian Jews; I use the
terms “Iranian” and “Jews of Iran”.
4 Little exists in the way of source material for this period. Reference is made to it in 2 Kings 17: 6.
Later in the same chapter, there follows a description of how the Israelites worshipped other

© Dalia Yasharpour, 2021 | doi:10.1163/9789004442757_002

2 introduction

in the region from the Babylonian conquest of Judea, circa 586 BCE. Despite
their religious minority status, a millenia long presence inextricable linked
them to the land and its culture. To this day, the Jews of Iran revere Persian
poetry recounting Iran’s ancient glory, name their children after ancient Iranian
kings and celebrate Nawruz. Narratives from the TaNaKh, including the Book of
Daniel, Esther, Ezra5 and Nehemiah depict Jews in Iran’s royal court interacting
with kings who allowed subjects to practice their religion and customs.6 Histor-
ical accuracy not withstanding, these accounts left an enduring mark on their
collective consciousness. In his versified epic the JP poet, Shāhīn (thirteenth-
fourteenth century CE), reveled in describing Queen Esther’s amorous relations
with her Iranian king and named Cyrus as the product of their loving union.7
Daniel, Esther and Mordekay’s tombs are said to be located in modern day Susa
and Hamadan. Viewed as tangible connections to the prophets and the Holy
Land and not merely relics of a bygone past, Jews made pilgrimage there to
seek physical or spiritual refuge, pray and celebrate Jewish holidays. Extant JP
chronicles of religious persecution in the seventeenth and eighteenth century
suggest that Persian Jewry perceived itself to be reliving Esther and Mordekay’s
plight.8

gods and assimilated into other cultures. Until the onset of modernity, the Torah constituted
the main source of Jewish national history and collective memory. On the “ten lost tribes” see
Itsḥaḳ ben Tsvi, Nidḥey-Yisrael (Tel-Aviv: N. Tebarski, 1956), 198; also see Ḥabīb Levī, Tārīkh-e
Yahūd-e Iran, 3 vols. (Tehran: Berūkhīm Publ., 1956–1960), I: 175–186.
5 For a discussion of Talmudic and medieval commentaries on Isaiah and Ezra as well as the
depiction of Cyrus in JP works, see Amnon Netzer, “Some Notes on the Characterization of
Cyrus The Great in Jewish and Judeo-Persian Writings,” AI 2 (1974): 35–52.
6 See Dan. 6: 2–4 and Esther 2:16. In JP literature, Daniel relays messages between Mordekay and
Esther, aiding them in their efforts to save their people; see Shim‘on Ḥakham, Sefer Sharḥ-e
Shāhīn al-Megilat Ester (Kiryat Malakhi: Rafael Kodidtoff, 1979), 64b–69a.
7 On their courtship, see Ḥakham, Sefer Sharḥ-e Shāhīn, 47a–49a. For the Persian, see Amnon
Netzer, Montakhab-e ’Ash‘ār-e Fārsī az ’Ās̱ār-e Yahūdīyān-e Iran (Tehran: Farhang-e Iran
Zamīn, 1973), 170–172. For the English translation see Vera B. Moreen, In Queen Esther’s Gar-
den: An Anthology of Judeo-Persian Literature, pp. 90–104. For Muslim sources that make the
same or similar claim see James Darmesteter, “Texts Pehlvis relatifs au Judaisme,”REJ 19 (1889):
54. Also see Amnon Netzer, “The Study of Kh(w)āje Bokhārāi’s Dāniyāl-Nāmeh” (PhD diss.,
Columbia University, 1969).
8 See Vera B. Moreen, Iranian Jewry’s Hour of Peril and Heroism (New York: American Academy
for Jewish Research, 1987), 31. For these and other Jewish sacred sites in Iran, see Sorour
S. Soroudi, “The Sacred Sites of Iranian Jews,” in Persian Literature and Judeo-Persian Cul-
ture: Collected Writings of Sorour S. Soroudi, ed. H.E. Chehabi, pp. 120–133. Jews throughout
the diaspora have linked religious persecution of their day to biblical events; see Yosef Hayim
Yerushalmi, Zakhor: Jewish History & Jewish Memory (New York: Schocken Books, 1989), 46–
48.
introduction 3

The Babylonian centers of Jewish learning, Sūrā and Pumbedita, were estab-
lished at the end of the third century CE and functioned until the eleventh
century. The Jews of Iran contributed to producing the Babylonian Talmud
(completed circa 499 CE), one of the most important sources of rabbinic Jewish
law and teaching.9 Accounts in the Babylonian Talmud indicate that at times
respectful, friendly interaction existed between some members of the Sasanian
monarchy and the rabbis.10 Moreover, the Sasanian ruler, Yazdegerd I (399–
420 CE), is represented in the Babylonian Talmud as an ally of the Jews and
Iranian sources say he married the daughter of a Jewish exilarch. She is said
to have established Jewish settlements in Iran and given birth to Bahrām Gūr,
a continuation of a tradition of depicting Iranian kings being born of Jewish
mothers.11
In 642 CE, the Arabs conquered what had once appeared to be an all-power-
ful Iranian dynasty. Unlike the people of other conquered lands, the Iranian
population refused to give up its language for Arabic. As a result, it maintained
significant aspects of its national and cultural identity. Likewise, the accultur-
ated Jewish population continued speaking a variety of Iranian dialects.12
Islam saw itself as superseding Judaism and Christianity and therefore, from
its inception, adopted a policy of inherent discrimination. Designated legal sta-
tus as ahl al-dhimmah, “People of the Pact,” they were permitted to continue
practicing their religion and live according to their own customs. In return
for physical protection and protection of their property, Jews were obligated
to pay jizyah, “annual poll tax.” In addition to serving an economic function,
the tax affirmed the subordinate status of religious minorities.13 Treatment of

9 Jacob Neusner, “How Much Iranian in Jewish Babylonia,” Talmudic Judaism in Sasanian
Babylonia: Essays and Studies (Leiden: E.J. Brill, 1976), 139–149. On the academies, see
Judah Goldin, “The Period of the Talmud,” in The Jews: Their History, Culture and Religion,
ed. Louis Finkelstein (Philadelphia: JPSA, 1949) 177–180; 186–189. No Talmud composed
in JP has been found to date. On the Iranian Jewish contribution to Judaism, see Shaul
Shaked, “Moreshet Yehadut ha-Mizraḥ u-meḥḳarah: megamot u-ba‘yot,” Pe‘amim 1 (1979):
1–14; also see Amnon Netzer, Otsar kitvey ha-yad shel Yehudey Paras be Maḥon Ben Tsvi
(Jerusalem: Ben Zvi Institute, 1985), 20–26.
10 Ta‘anit 24b; Avodah Zara 76b; also see Darmesteter, “Textes Pehlvis,” 46–49.
11 Josef Markwart, A Catalogue of the Provincial Capitals of Ērānshahr, ed. G. Messina (Rome:
Pontificio Instituto Biblico, 1931), 11, 19, 21; also see Walter Fischel, “Isfahān: The Story of a
Jewish Community in Persia,” The Joshua Starr Memorial Volume (New York: Conference
on Jewish Relations, 1953), 112–114.
12 Wilhelm Bacher, “Judaeo-Persian,” JE 7 (1916): 313; also see Lazard, “La Dialectologie,” 77–
79.
13 Qor’ān 9:29. Bernard Lewis describes tax collection from non-Muslim subjects from the
12th century onwards as, “an act of ritual humiliation;” see The Jews of Islam (Princeton:
4 introduction

Jews varied with time and region and depended largely on whether the state
was politically and economically strong and stable. Lack of stability resulted in
increased religious observance and enforcement of the superior-inferior rela-
tionship between Muslims and non-Muslims. At such times, opportunities for
minorities to acquire a measure of wealth or social mobility were minimized.
In addition to the poll tax, other shurūṭ, “conditions,” designed to demonstrate
the supremacy of Islam were observed in variant degrees.14
New social, economic restrictions were imposed with the institutionaliza-
tion of the Shiʿah (Per. Shīyeh) sect of Islam by the Safavid Dynasty (1501–
1736 CE).15 It viewed Jews as a source of najesāt, “ritual impurity;” therefore, a
broad set of restrictive conditions were enforced in every facet of daily life.16
Given the socio-economic restrictions imposed on them, Jews were predom-
inantly employed as artisans, craftsmen, and peddlers. Others pursued occu-
pations deemed ritually unclean or morally reprehensible; they were tanners,
producers and distributors of wine, entertainers to the Persian courts or clean-
ers of cesspools, drying the contents for fuel. A relatively small number were
engaged in professions that allowed them to cross the social and economic
divide, including trade, medicine,17 and sorcery.

Princeton Univ. Press, 1987), 15. The Arabs adopted the poll tax and the term for it from
the Sasanians; see Geo Widengren, “The Status of the Jews in the Sassanian Empīre,” IA 1
(1961): 154.
14 Arab historians attributed the formulation of these conditions to the second caliph,
‘Umar I (634–644 CE) but in all likelihood, they were developed later. They involved but
were not limited to the regulation of clothing, restrictions on the construction of syna-
gogues and homes, bearing arms, transportation, court evidence and laws of inheritance.
Some of them would have served a practical purpose when the Arabs were conquering vast
lands and needed to clearly distinguish between their co-religionists and the conquered
population.
15 The history of the Safavid Dynasty is well documented. See David Morgan, Medieval Per-
sia 1040–1797 (London: Longman, 1988): 107–123; Roger Savory, Iran under the Safavids
(Cambridge: Cambridge Univ. Press, 1980); Michel Mazzaoui, The Origins of the Ṣafawids
(Wiesbaden: Franz Steiner Verlag, 1972).
16 On the treatment of religious minorities under Shi‘ah Islam and the occupations available
to Jews, see Sorour Soroudi, “The Concept of Jewish Impurity and its Reflection in Persian
and Judeo-Persian Traditions,” IJ 3 (1994):142–170; Walter Fischel, “The Jews in Mediaeval
Iran from the 16th–18th Centuries,” IJ (1982): 269–274; idem, “Jews in the Economic and
Political Life of Mediaeval Islam,” RASM 22 (1937): 7–8; 25–33; A.S. Tritton, “Non-Muslim
subjects of the Muslim State,” JRAS (1942): 36–40. Also see Moreen, Iranian Jewry’s Hour,
149–152.
17 Some merchants handled large sums of money, and as such, were among the elite traveling
extensively and interacting with Jews of other lands as well as people of other religions.
Jewish doctors benefited from an elevated social-economic status and were in demand by
introduction 5

The reign of Shāh ‘Abbās I (1587–1629) saw Esfahan, long home to a commu-
nity of Jews, replace Qazvin as the capital. The King and subsequent Safavid
rulers contributed to the city’s development and splendor.18 On the whole, mil-
itary action and internal restructuring implemented by Shāh ‘Abbās brought
political stability and economic prosperity to Persia. He accomplished the lat-
ter in part by fostering diplomatic and trade relations with European coun-
tries.19 Toward the latter half of Shāh ‘Abbās’ reign, however, religious minori-
ties faced hostility and oppression from Shī‘ī clerics and the State’s policy of
religious uniformity. In the case of the Jews, religious persecution manifested
itself in forced conversions, killings, and the destruction of their writings.20 The
situation calmed during Shāh Ṣafī’s rule (1629–1642) and Jews were granted per-
mission to revert back to their faith after approximately seven years; however,
the policy of forced conversion would resurface.
Shāh ‘Abbās II (1642–1666) has been compared to his great grandfather and
namesake for his ability to rule effectively to the benefit of the majority. His
twenty-four year reign was largely characterized by peace and prosperity.21
The Shāh was known for taking an active role in various aspects of adminis-
tration; in matters related to the Jews, however, he apparently deferred to a

both their co-religionists and Muslims. See Amnon Netzer, “Rashīd al-Dīn and his Jewish
background,”IJ 3: 118–126; Fischel, “Jews in the Economic and Political Life,” 94–98, 119–125.
18 In an effort to populate the city and enhance its role in trade, he forcibly deported the
Armenian community of Julfa and settled them in Esfahan; see Vartan Gregorian, “Minori-
ties of Isfahan: The Armenian Community of Isfahan 1587–1722,” JSIS 7 (1974): 661–665. For
a historical survey of the Jewish community in Esfahan, see Fischel, “Isfahān,” 111–128.
19 Foreign visitors to the Safavid court were numerous; some wrote accounts of their inter-
actions with the monarchy. See Anthony Jenkinson, Early Voyages and Travels in Russia
and Persia, ed. E.D. Elmar Morgan and C.H. Coote, 2 vols. (London: Hakluyt Society, 1886);
Edward Denison Ross, Sir Anthony Sherley and his Persian Adventure (London: G. Rout-
ledge & Sons, 1933); J.D. Gurney, “Pietro della Valle: The Limits of Perception,” BSOAS 69/1
(1986): 103–116.
20 See Vera B. Moreen, “The Status of Religious Minorities in Safavid Iran between 1617 and
1661,” JNES 40 (1981): 119–134. They were apparently destroyed due to accusations that Jews
were engaging in sorcery. For accounts of the persecution, see Moreen, Iranian Jewry’s
Hour, 56–59; 80–93; 167–175; Wilhelm Bacher, “Les Juifs de Perse au xviie et au xviiie siècles
d’après les chroniques poétiques de Babai b. Loutf et de Bābā’ī b. Farhād,” REJ 51 (1906):
121–136, 265–279; 52 (1906): 77–97, 234–271; 53 (1907): 85–110.
21 Europeans visited his court. See Chronicle of the Carmelites in Persia and the Papal Mission
of the XVIIth and XVIIIth Centuries, ed. H. Chick, 2 vols. (London: Eyre & Spottswoode,
1939); Raphaël du Mans, Estat de la Perse en 1660, ed. Ch. Schefer (Paris: Ernest Leroux,
1890). Du Mans lived in Persia for over fifty years (1644–1696). Chardin lived in Esfahan
from 1666–1667 and again 1672–1677. Jean Chardin, Voyages du Chevalier Chardin en Perse,
10 vols. (Paris: L. Langlès, 1811).
6 introduction

few fanatical Shi‘i clerics and those in governmental posts who shared their
views. Consequently, the measure introduced under Shāh ‘Abbās I, granting
apostates possession of all their Jewish relatives’ wealth upon their death, was
re-instituted.22 The Grand Vizier, Moḥammad Beg, was allowed to do as he
wished with respect to religious minorities. Jews throughout Persia were force-
fully converted to Islam.23 Ketāb-e Ānūsī, “The Book of Forced Conversion” by
Bābā’ī ben Loṭf, is a JP versified account of events that occurred between the
reigns of Shāh ‘Abbās I, Shāh Ṣafī and Shāh ‘Abbās II. Its description of forced
converts secretly practicing Judaism while outwardly professing Islam is one of
several details corroborated by other sources.24
Persecution continued during the reign of Shāh Solaymān (1666–1694) and
Shāh Solṭān Ḥosayn (1694–1722),25 both of whom lacked strength of character
and the ability to rule effectively. The power and influence of the Shi‘i clerics
increased during this period;26 both rulers expanded the heavy-handed poli-
cies of their predecessors with respect to the Jews, including forced conversion
and heavy taxation.
The uncorroborated date of 1669 as the time Ben Shmūel lived and 1684, the
date of composition for Shahzādeh va Sufi, place the poet in this time period.
Assuming that he was twenty five years old in 1669 and forty years old when he
composed the work, his dates would be roughly 1644–1704. He rarely provided
biographical information in the body of his compositions and the MSS I have
consulted yield few facts.

22 The same policy was also applied to Christian Armenians; see Gregorian, “Minorities of
Isfahan,” 671; also see Chronicle of the Carmelites, I: 288, 366; 410–414. The practice contin-
ued into the 19th century; see Elkan Adler, Jews in Many Lands (Philadelphia: JPSA, 1905),
194.
23 See Chardin, Voyages, 134–135. The first to suffer were the Armenian Christians followed
by the Jews and Zoroastrians; see Moreen, Iranian Jewry’s Hour, 181–191; idem, “The Down-
fall of Muḥammad Beg, Grand Vizier of Shāh ‘Abbās II (r.1642–1666),” JQR 72 (1981): 81–99.
Islamic law does not advocate forced conversion of non-Muslims; see Qor’ān 2: 256.
24 Moreen, Iranian Jewry’s Hour, 65; Arakel of Tabriz, Livre d’Histoires, Collection d’Historiens
Arméniens, trans. & ed. M. Brosset (St. Petersburg: Impr. de l’ Académie Impériale des Sci-
ences, 1874–1876) I: 493.
25 The death of Shāh Solṭān Ḥosayn effectively marked the end of the Dynasty. The last two
Safavid rulers, Shāh Ṭahmāsp II (1722–1731) and Shāh ‘Abbās III (1731–1736) were under
the power of the Afghans and Nāder Shāh. Laurence Lockhart, The Fall of the Safavid
Dynasty and the Afghan Occupation of Persia (Cambridge: Cambridge Univ. Press, 1958);
idem, Nadir Shah: A Critical Study (London: Luzac, 1938). For a JP chronicle of persecution
covering this period, see Vera B. Moreen, Iranian Jewry During the Afghan Invasion: The
Kitāb-i Sar Guzasht-i Kāshān of Bābā’ī b. Farhād (Stuttgart: Franz Steiner, 1990).
26 Morgan, Medieval Persia, 149; also see, Said Amir Arjomand, The Shadow of God and the
Hidden Imam (Chicago: Univ. of Chicago Press, 1984), 109.
introduction 7

In his non-critical edition of Shahzādeh va Sufi, Shimʿon Ḥakham pointed to

a manuscript, dated 1669, connecting the poet with the city of Samarqand.27

‫ ומדרש בתפוח בעצי‬,‫ בתפסיר עקידת יצחק‬28‫ואנכי הצעיר שמעון חכם ראיתי בס׳ בי׳‬
‫ ודרוש עליית מרע״ה למרום בקובץ אחד ושם בראש הס׳ כתוב וז״ל מאתי הצעיר‬,‫היער‬
‫ ובל״ס כי הוא מחבר זה‬,‫ ז״ל בעיר צמרקנד בשנת התכ״ט‬,‫אלישע בן הרב ר׳ שמואל‬
‫הספ‬

And I, Shim‘on Ḥakham saw in the book, The Explanation of Isaac, in the
commentary on The Binding of Isaac and the midrash of As An Apple Tree
Among The Trees of the Forest and the study of Moses’ Ascension on High,
in a section at the beginning of the book was written, and I quote, “From
me, Elisha‘ ben ha-Rav R. Shmūel, in the city of Samarqand in the year
1669.” And, without a doubt, he is the author of this very book.

No one has been able to locate this manuscript since or to find another that
corroborates Ḥakham’s finding. For decades, some scholars repeated this asser-
tion that the poet was from Central Asia.29 Vocabulary specific to this region
can be found in the JP composition but the linguistic evidence is not enough
to substantiate the claim; rather, due to the nature of MSS copies produced
throughout Persia including Central Asia, one could argue either in support
of the latter theory or against it.30
More importantly, MSS suggest that he was the son of Shmūel Ben Pīr
Aḥmad, a poet of liturgical hymns who hailed from Kashan. The latter com-
posed a versified JP commentary to Azharot “Warnings” on the positive ‫שמור‬
‫ לבי‬and negative commandments ‫בצל שדי‬.31 In MS HU 8* 4374 the last couplet

27 Shimʿon Ḥakham, Shahzādeh va Sufi, (Jerusalem, 1907): 2a, note 1.

28 ‫ ב׳א‬as in ‫ ;באר יצחק‬Avraham Ya‘ari, “Sifrey Yehudey Bukharah,” KS 18/19 (1942): 54–55 and
Meʾir Benyahu, “Meshorerim u-mepizmonim be-Paras u-be-Bukharah be-me’ah ha-shevaʿ
ʿesreh,” Sinay 87 (1980), 137 read ‫כ׳י‬, “manuscript.”
29 Ezra Spicehandler, “A Descriptive List of Judeo-Persian Manuscripts at the Klau Library of
the Hebrew Union College,” SBB 8 (1968): 117–118; Ya‘ari, “Sefer,” 381.
30 Netzer, “Shahzādeh va Ṣūfī me’et Elishaʿ ben Shmūel,” Peʿamim 35 (1988): 26–27. Benyahu,
“Meshorerim,” 137–138. He surmised that the poet had lived in Samarqand but was not
born there; for his sources see notes 8 and 9 in the cited article.
31 MS HU 8* 6268, 151v ‫שמואל בן פיר אחמד כאשאני‬. When discussing translations of liturgical
poetry and JTS MS B38 (MS 1420) of Adler’s collection, Bacher did not make a connection
between the two poets; “Judaeo-Persian Literature,” 321. Also see Bacher, “Zur jüdisch-
persischen;” Netzer, “Shahzādeh va Sufi,” 26, note 6; MS Adler 53 or T49, hereafter des-
ignated JTS MS 1396, 37r. Also see Netzer, “Taḥnonim l’Rabi Benyamin ben Mīshā’el me
Kashan,” Pe‘amim 2 (1979), 48.
8 introduction

of an extant prologue to the work authored by Ben Shmūel titled, ‫רשות לאזהרות‬
“Introduction to ‘Warnings’ of Rabi El‘azar ben Bakuda,” is written:

‫אז אמר פדר מר אין מס ִגע‬

‫ֿארֿאסתא אין חקיר אלישע‬

Elīsha‘, the humble, arranged this rhymed prose

By command of his father.

The passage is immediately followed by

‫כתאב אחתראז נאמה תפֿסיר שמור לבי אז מארפֿת כמה״ר שמואל בן המ׳ פיר אחמד‬32
‫זצ״ל‬

“The Book of Warnings” from the wisdom of Shmūel ben Mollā Pīr
Aḥmad.

The two employ similar language and style in their Hebrew liturgical hymns
and JP translations/ commentaries.33
The date in extant MSS for Elīsha‘ ben Shmūel is one of composition, found
in the text at the conclusion of Shahzādeh va Sufi—Hebrew date 5444, cor-
responding to 1684CE. The date 1681 at the conclusion of Shmūel ben Pīr
Aḥmad’s versified commentary34 enumerating the negative commandments
places them in the same time period. Other than the possible familial con-
nection to Ben Pīr Aḥmad, I found one reference to Ben Shmūel’s wife. In the
preface to the Hebrew poem titled Elef Alfin, “One Thousand Alefs,” the poet
says that he composed it following her death. In the latter and another poem
immediately following, he gives expression to his grief at her loss.35

32 MS HU 8* 4374, 62v; JTS MS 1396, 37r. For the positive commandments, ‫ שמור לבי‬also titled
‫ אחתראז נאמה‬Eḥterāz-nāmeh, MSS HU 8* 5463, 2–19, 8* 6268, 153–162, 8* 2555, 2–21, and
8* 4374, 63–75.
33 Is the rhymed verse portion of Ben Pīr Aḥmad’s “The Book of Warnings,” he refers to him-
self as “the desirous servant of God.” It could be that Elishaʿ ben Shmūel chose the pen
name Rāgheb from this excerpt where his father used the same term; MS HU 8* 4374, 64r.
For a comparison to a younger contemporary, Benyamin ben Mīshā’el (pen named Amī-
nā), refer to ʾEltemās-nāmeh “The Book of Supplication;” MSS HU 8* 2555 53v–82v and BZI
1085, 37–41, 66–83.
34 ‫ תפֿסיר בצל שדי‬MSS HU 8* 2555, 52v; HU 8* 5463, 48r.
35 JTS MS 1260, f. 26v; ff. 31v–32r. Vera B. Moreen, Catalog of Judeo-Persian Manuscripts in the
Jewish Theological Seminary of America 63 (Leiden: Brill, 2015), 113,115.
introduction 9

Ben Shmūel makes no mention of any political development in his compo-

sitions but JP authors and poets generally refrain from providing this kind of
information. If he did, in fact, hail from Kashan but at some point left to settle in
Samarqand, his move may have been motivated by a desire to flee unrest since
Bābā’ī ben Loṭf says as much in his chronicle of persecution.36 Ben Shmūel
and other JP poets’ compositions demonstrate that despite the political and
social difficulties facing religious minorities living in Persia from the Safavid
period, Jews were not completely isolated. Rather, they continued to identify
with Persian-Islamic culture and incorporated it into their literary, intellectual
expression.

2 Compositions

There is no way to definitively trace the JP poet’s literary, intellectual creativity

as it evolved during the course of his life. Perhaps he composed mostly reli-
gious Hebrew poems in the first stage of his career, his audience’s limitations
in Hebrew at least partially motivating him at a later stage to author narrative
JP works. What can be definitively stated is that Ben Shmūel was equally pro-
ficient in Hebrew and Persian language and literature and composed works in
both Hebrew and JP.
Wilhelm Bacher acknowledged “Elischa Ragib” as a major JP poet and cred-
ited him with having composed Shahzādeh va Sufi, referring to it as a redaction
of Avraham ben Shmūel ha-Levi ibn Ḥasday’s Ben ha-melekh ve ha-nazir.37 He

36 See Moreen, Iranian Jewry’s Hour, 39 and note 197; also see Fischel, “Jews in Mediaeval
Iran,” 285–286. Persia and Central Asia came to be geographically and politically sepa-
rated during this period but their cultural ties endured. Jew in Afghanistan and Transox-
iana continued to have access to JP literature produced by Jews in Persia proper and vice
versa.
37 Wilhelm Bacher, Zwei jüdisch-persische Dichter Schahin und Imrani, (Strasburg: Trübner,
1908), 33 and accompanying note. Also see “Zur Jüdisch-Persischen,” ZDMG (1911), 534;
“Zur Jüdisch-Persischen,” JQR 16 (1904), 528; “Ein hebräisch-persisches Liederbuch,” JQR
14 (1902): 121. In assessing the MSS collected by Adler as well as those housed in the Bib-
liotheque Nationale, Paris and the British Museum, Bacher (1859–1913) took an active
interest in JP texts for their literary value (Bacher, “Judaeo-Persian Literature,” 317–324).
He classified extant JP works into prose and verse and subdivided the two broad cate-
gories according to subject matter. For a list of his research related to JP literature, see
his Zwei jüdisch-persische Dichter, 2–3. He noted that JP works designated as “transla-
tions” of religious verse were “often augmented so as to form independent poems” and
as such, possessed intrinsic creative and intellectual value, “Judaeo-Persian Literature,” JE
7: 321.
10 introduction

did not make a connection between the latter and “Elisha b. Samuel,” the poet
of Hebrew religious poetry. In other studies, Bacher mentioned a “Molla Elisha”
as a contemporary of the Bukharan poet, Yosef ben Yitsḥāḳ; he suspected (at
least at one point) that this was in fact Elisha b. Samuel but did not make a
connection between these names and Elischa Ragib.38 Perhaps he was skepti-
cal that a poet could be versatile enough to compose in both languages with
equal eloquence. General surveys of JP literature mostly mentioned the poet
as the author of the one composition, Shahzādeh va Sufi.39 In 1973, Amnon
Netzer published a transliterated excerpt of the work in his Persian anthology
of JP verse, providing access to a general readership.40 Me’ir Benyahu’s article
on JP poets of the seventeenth century expanded the breadth of information
available regarding the poet’s literary corpus.41 Eight years later, Netzer’s article
summarized each chapter, offering a general comparison of the content to its
immediate Hebrew source and drawing attention to some features that distin-
guish the JP from the Hebrew.42 He praised it for being among the best extant JP
literary creations, on par with classical Persian works composed in the didactic
genre.
The body of Hebrew poetry composed by the JP poet consists primarily of
piyyutim, liturgical poems and pizmonim, traditional relgious songs for various
occasions. They can be found in multiple MS copies and ascribe authorship
to Elīsha‘ ben Shmūel or some variation of his name.43 There is uniformity in
these MSS in respect to language, style and motifs. They often emulate works by
Jewish poets of medieval Muslim Spain such as Shlomo ibn Gabirol (eleventh

38 Wilhelm Bacher, “Der Dichter Jūsuf Jehūdi und sein Lob Moses,” ZDMG 53 (1899): 395; his
findings were based on JTS MS 1389, 42v–45v. See Moreen, Catalog, 325; Adler, “The Persian
Jews,” 590. In 1911 (“Zur Jüdisch-Persischen,” 534) Bacher referred readers to his article writ-
ten in 1902, (“Ein Hebräisch-Persisches,” 121) in which he said the two were not one and
the same. In “Judaeo-Persian literature,” (1916): 323 he stated, “Elisha is probably identical
with Elisha ben Samuel.”
39 David Yeroushalmi, “Judeo-Persian Literature,” in Esther’s Children: A Portrait of Iranian
Jews, ed. H. Sarshar (Los Angeles: The Center for Iranian Jewish Oral History, 2002) 85;
Netzer, “Persian Jewry and Literature,” 242–243; 85; Ḥanina Mizraḥi, Toldot Yehudey Paras
u-meshorereyhem (Jerusalem: Rubin Mass, 1966), 122; Ya‘ari, “Sifrey,” 19: 54, no. 94.
40 See Netzer, Montakhab, 301–344.
41 Benyahu, “Meshorerim,” Sinay 87 (1980): 135–149. In particular, he cited the JTS MS 1260 as
a dīvān “a collection of poems attributed to a given poet;” see 138–139.
42 Netzer, “Shahzādeh va Sufi” 32. Ḥakham referred to the work in the title page of his edi-
tion as sharḥ, “commentary, explanation” and used the verb he‘etiq “to translate.” Others,
including Adler, Bacher, and Benyahu, refer to it as a translation.
43 From JTS 1260 they include, “Elisha ben Shmūel,” (1v) “Elīsha‘ bar Shmūel” (14r); “Elīsha‘
ha-Ḳatan” (17r; 20r); “ani Elīsha‘” appears in the text of the composition, (27r).
introduction 11

century).44 To successfully adapt the medieval Hebrew of Ben ha-melekh ve

ha-nazir to JP required proficiency in both Hebrew and Persian language and
literature. The following poems are found in JTS MS 1260, believed to be a holo-
graph; a number of them can be found in multiple MS collections:

1. Liturgical hymn 1v–3v for the eve of the Sabbath with the acrostic.45

‫אברך ואהלל לסיבת כל הסיבות‬

‫אלישע בן כמה״ר שמואל‬

2. Fragment of a Purim poem 4r–11v.46

‫פזמון לשמחת ימי פורים שחיבר כה״ר‬

‫אלישע בכה״ר שמואל זצל‬

3. Riddle 11v.

‫חידה לשמואל‬

4. Fragment of a liturgical hymn 12r–13v, most likely for Passover, recounting

Israelites’ exodus from Egypt.

‫שמע האל לנאקתם זכר להם זכות איש תם‬

‫אזי מי הר ישועתם להוציאם ממצרים‬

5. Supplication 14r–16v read during the New Year morning service with
acrostic.

‫אני אלישע בר שמואל חזק‬

‫פזמון לנשמת של ראש השנה‬

44 These poets also showed interest in Neoplatonic and Sufi thought. Israel Davidson, ed.,
Selected Religious Poems of Solomon ibn Gabirol, with translation by Israel Zangwill
(Philadelphia: JPSA: 1923). Also see David Rosin, “The Ethics of Solomon ibn Gabirol,” JQR
3 (1891): 159–181 and Jochanan Wihnhoven, “The Mysticism of Solomon ibn Gabirol,” JQR
(1965): 137–152.
45 BZI MSS 930, 38r–42v; 1085, 7–10; 1045, 8–9; 1050, 9–14; 4533, 11–14; JTS MSS 1260, 1427, and
1431.
46 Found in its entirety in JTS 1436, 46v–53v.
12 introduction

6. Hymn of benediction 17r–18v with wine on New Year47 with acrostic.

‫אלישע הקטן‬
‫אתה עליון ברום חביון‬

7. Fragment of a hymn for Day of Atonement 18v–19v.

‫פזמון לנשמת של יום הכפורים‬

8. Fragment of a hymn for Day of Atonement morning service48 20r–20v

ascribed to Elishaʿ ha-Ḳatan.

‫אלישע הקטן‬
‫אלוהים אלי אתה אברכיך במקהלות עדתיך‬

9. Liturgical hymn 22v–25r for Simḥat Torah49 with acrostic.

‫אלישע בן שמואל‬
‫לבי שכינה שובי למדינה‬

10. Preface to liturgical hymn 25v–26r mentioning his wife’s death followed
by the hymn 26v–31r itself.50

‫הקדמה לאלף אלפין‬

‫אלף אלפין‬

11. Poetic elegy 31v–32r for his wife.51

‫אהובי ומיודעי ורעי‬

47 Yosef Tcharni, Sefer ha-masa‘ot be-erets Ḳowqaz u-be medinot asher be-ʿever l’Ḳowqaz u-
ḳtsat medīnot aḥerot be negev Rusia mi shanat 1867–1875 (St. Petersburg, 1884), 77–78.
He accessed these poems from a MS owned by the name of R. Ben Rafael; also see
Tsvi Kaśday, ed., Mamlekot Ararat, 22–23: Parshat Masʿotay (Odessa: Moriah, 1912), 20–
21.
48 Tcharni, Sefer ha-masa‘ot, 78–79; Benyahu, “Meshorerim,” 142–143.
49 JTS 1459, 26v–27v, Moreen, Catalog, 265; Spicehandler, “Descriptive List,” 133, #36.
50 Benyahu, “Meshorerim,” 145–146.
51 Benyahu, “Meshorerim,” 146.
introduction 13

Other Hebrew works ascribed to him are as follows:

Liturgical hymn.52

‫אל מלך מלך חי קבל ריח ניחוח‬

Hymn with alphabet as acrostic.53

‫אסף בושר שלום שיר על יד יקותיאל‬

Supplication with alphabet as acrostic.54

‫ארוממך יי אלהי ואספר נפלאותיך‬

Hymn to benediction preceding Shema‘ in morning prayers with alphabet

acrostic.

‫אשבח לך יוצר המאורים‬

Song in honor of bridegrooms.55

‫יום שבת ושירה לאל ונור‬

Hymn sung on occasion of circumcision.

‫שאו זמרה לאל ונורא‬

Ben Shmūel authored a loose JP translation or tafsīr “commentary” to Ibn

Gabirol’s didactic liturgical poem, ‫ שטר עלי בעדים וקנין‬recited between the New
Year and the Day of Atonement, the period believed to be the time when God
tallies observance of commandments and transgressions to determine each
individual’s fate. Titled ‫ נציחת נאמה‬naṣiḥat-nāmeh “The Book of Advice,”56 this

52 Spicehandler, “Descriptive List,” 133, #49; Netzer, “Shahzādeh va Sufi,” 44.

53 BZI MSS 930, 44r–46r; 1085, 3r–3v; 1045, 4r–5r; 1050, 23r–23v incomplete; 4533, 8r–8v;
JTS 1436, 42r–42v ascribed to R. Shmūel bar Nisi; Spicehandler, “Descriptive List,” 120, #2131.
54 MS HU 47858, 653/3, 34r–36r; JTS 1396, 131v; 1427, 175r–180r.
55 JTS 1467, 4v–5v; BZI 950, 41r–41v; 951, 54v–53r.
56 The full title continues, “The Meaning of ‫ שטר עלי‬The Composition of Mollā Elīsha‘ son
of Mollā Shmūel Read on the Eve of The Day of Atonement.” MSS are uniform but with
14 introduction

prose work urges repentance and doing good deeds. He makes frequent use of
Hebrew vocabulary and refers to Ibn Gabirol as ‫“ פייטן‬the liturgical poet” when
quoting from the work. Preceding biblical and midrashic quotes the standard
Hebrew expression ‫“ שנאמר‬as it is said,” is used at times, abbreviated ‫ש׳נ‬. The
motifs found in this work also appear in Shahzādeh va Sufi; they include the
Neoplatonic notion of the soul and continually anticipating Judgment Day in
one’s daily actions. Another specific example of a shared motif occurs in the
context of emphasizing the importance of performing God’s commandments
and doing good deeds; the two are equated. In “The Book of Advice” it is said
that one’s actions in life directly influence the fate of one’s soul upon death,
so much so that good deeds in this life become a guardian angel and shield,
advocating and protecting in the world to come.

‫ יעני‬57‫בנאבראין חכמים פֿרמודה אנד תשובה ומעשים טובים כתריס מפני הפורענות‬
‫אגר אין ֿאדם תשובה ומעשים טובים דר דסת דאשתה באשד ֿצון בעולם הבא מי ר ֿוד‬
‫מאנע עקובתהאי או מי ש ֿוד ונה המין ובס אלא הר מצוה כה ֿאדם דרין עולם מי כנד‬
‫ֿאן מצוה בצורת מלאֿך מי ש ֿוד בדרגאה הקב״ה באז מי אסתד אגר הם דיגר עוון כרדה‬
‫אסת ֿצון רחלת מי כנד ֿאן מלאֿך דר מיאן הזאר קטיגור ה ֿוא דארי וניך כֿאהי או מי כנד‬
58‫שנ׳ אם יש לך מלאֿך מליץ אחד מני אלף‬

Therefore, wise men have said “repentance and good deeds are as a shield
against misfortune,” meaning if one obtains repentance and good deeds
as he goes to the world to come, it will impede his torments. Not only
that, but every commandment one observes in this world will become an
angel. It will stand before God’s throne. Even if he has committed a sin,
as he passes away, that angel will advocate for and support him among a
thousand prosecutors, as it is said “If you have an angel that will advocate
one in a thousand …”

The concept described above is similar to a parable found in most renditions

of the Buddha biographies, including the Hebrew and the JP. A man is called
forth to pay a debt to the King. He seeks assistance from friends—an intimate
companion, another less intimate friend and a third with whom he only occa-
sionally interacts. The King represents God who summons man upon his death
and the friends are wealth, kinsmen and good deeds. The man learns that those

slight variance in wording; see HU Benyahu Collection MSS 43876, ff. 38–45, HU 8* 5463,
67v–74r and 8* 4374, 54r–59v.
57 Pīrkey Avot, 4: 11.
58 See MSS HU 8* 4374, 56v; 8* 5463, 70v–71r.
introduction 15

he relied on most would be of no help to him at the time of his death; rather,
“Any prudent man who behaves justly, His good deed shall become like an
angel. His suffering eased on the Day of Judgment.” It is notable that the
metaphor of an angel is specific to the JP.
As mentioned earlier, the JP poet also composed a loose versified JP transla-
tion of David ben El‘azar Pakuda’s introduction to Ibn Gabirol’s ‫ אזהרות‬Azharot,
positive commandments recited on the first day of the Feast of Weeks and the
negative commandments on the second day59 titled ‫רשות לאזהרות לרבי אלעזר בן‬
‫“ בקודה‬Introduction to Azharot, Rabi El‘azar ben Bakuda.”60 Each Hebrew verse
is followed by the JP, relating how God gave the Torah to Israel and enumerat-
ing the ten commandments. At the conclusion, the narrative voice in both the
Hebrew and JP shifts to first person plural with the vow to observe the com-
mandments and a supplication to God for help.
His other literary JP composition is titled ‫ חנוכה נאמה‬Ḥanūkāh-nāmeh “The
Book of Hanukah.”61 Extant copies of the work I consulted are incomplete; the
length of the work is, therefore, unknown. No date of composition is avail-
able. The poet’s pen-name, Rāgheb, appears twice in the introductory portion
explaining his reason for composing the work.62 Written in the motaqāreb-
e mos̱amman-e maḥẕūf meter (scanned from left to right v -- v -- v -- v -)63
the work is composed in rhymed couplet form in the tradition of extended
narrative verse, describing the Maccabee’s fight for sovereignty against Greek
oppression in the second century BCE. In the introduction, the poet mentions
his JP literary predecessors, Shāhīn and ‘Emrānī (fifteenth-sixteenth century),
by name. He acknowledges them for their epic works on biblical narratives and
the popularity of their compositions among JP readers:

59 11th and 12th century Muslim Spain. Ibn Pakuda’s introduction, ‫ אמון יום זה‬Amon yom ze.
The JP MS HU 8* 4374 has the title, Rashut l’Azharot l’Rabi El‘azar ben Bakuda, 60r; MS
HU 8* 6268, 149; Bacher, “Zur jüdisch,” (1904): 550; Netzer, “Shahzādeh va Sufi,” 26, 44. For
a published Azharot of Ibn Gabirol’s, see Sefer arba‘ah gevi‘im (Livorno: Shlomo Bilforti &
Associates, 1921), 132–151.
60 It contains the acrostic, ‫אני דויד בן בקודה‬.
61 MSS JTS 1436, 32r–37v; see Moreen, Catalog, 334–335; HU 8* 5552, 126v–127v. On the history
of the Maccabbees, see Shaye J.D. Cohen, From the Maccabees to the Mishnah, ed. Wayne
A. Meeks (Philadelphia: Westminster Press, 1989). Regarding the Book of the Maccabees,
see JE 8 (1901): 239–244.
62 MS JTS 1436, 33v; HU 8* 5463, 77r, 78r.
63 It is the most well known of meters in Classical Persian verse. Ferdawsī employed it in the
Shāh-nāmeh; see Finn Thiesen, A Manual of Classical Persian Prosody (Wiesbaden: Otto
Harrassowitz, 1982), 112–116.
16 introduction

‫ֿצו שאהין ועמראניי נכתה סנ ִג‬

‫בתורה ונביא בסי ברדה רנ ִג‬

‫בשרח מגילה סכֿן ראנדה אנד‬

‫אזינהא בסי מרדמאן כֿאנדה אנד‬

As with eloquent Shāhīn and ‘Emrānī,

Who labored much in Torah and Prophets

And in relating the explanation of the Scrolls;

Many people have read these.

He says the subject of the Maccabean Revolt has never been treated in JP before;
it appears he undertook the task, believing that he was the first to do so.64

‫בעקד ֿארם אין דר נא ספֿתה רא‬

‫ביאן סאזם אין שרח נא גפֿתה רא‬

I will string this untreated pearl

And compose this untold explanation.

According to the following passage, his audience was not reading the work in
Hebrew; therefore, he sought to put the story to JP verse, as Shāhīn and ‘Emrānī
had done, to make it accessible:

‫ֿולי אז חנוכה כֿבר ניסת כס‬

‫בפֿהמידנש ניסת כס רא ה ֿוס‬

‫אזאן רו כה לשון הקודש ב ֿוד‬

‫אגר נֿטם ֿא ֿורי בסי כֿוש ב ֿוד‬

‫ֿצו דר פֿארסי עאמה רא רֿגבתסת‬

65‫חנוכה בכֿאננד בא נסבתסת‬

But no one knows of Ḥanūkāh,

Nor are they inclined to understand it;

64 MS HU 8* 5463, 76r and 77v; 8* 5552, 128.

65 See, MS HU 8* 5463, 77v–78r.
introduction 17

For, it is written in Hebrew.

It will be pleasing if you put it to verse,

And since the public prefers Judeo-Persian

It is fitting for them to read Ḥanūkāh.

Despite his familiarity with his JP predecessors, Ben Shmūel was unaware that
‘Emrānī composed an extended narrative based on the Book of the Maccabees
by the same title, also referred to as ‫ ֿטפֿר נאמה‬Ẓafar-nāmeh “The Book of
Victory” (1524).66 The latter work is finely crafted. The pious Matatiahu ben
Yoḥanan and his five sons are depicted like Iranian heroes of Classical Persian
epics in battles against the Seleucids and described in a style reminiscent of
Ferdawsī’s Shāh-nāmeh, “The Book of Kings.”67
By far the most universal of his compositions, Shahzādeh va Sufi is primarily
a work of pragmatic counsel and wisdom. The story of the prince’s search for
knowledge and his interaction with the wise Sufi instructs by way of proverbs,
parables and anecdotes arranged in verse and rhymed prose. In addition to
the Hebrew adaptation, the JP poet drew from Iranian and Persian-Islamic
sources that appealed to his readership. From a literary as well as an intellectual
standpoint, it is indeed broader in scope than any other work; nevertheless, it
shares moral, ethical motifs with them. Similar to the extended JP narrative,
his Hebrew hymns and liturgical poems reflect an active, ongoing relationship
with God; at times the individual relationship is emphasized and other times,
the communal. They also share the motif of Israel’s covenant with God and the
resulting moral, ethical obligations incumbent on every Jew.
The JP author’s humble, even self-deprecating, reference to himself in Shah-
zādeh va Sufi is poetic convention but the description of his struggle to create
the rendition rings true. It is described as such in the versified introduction
and again in the conclusion of the work, specifically referring to it as “a diffi-
cult task.” The following is from the conclusion:

66 MS HU 8* 1183, 27r; Moreen, In Queen Esther’s Garden, 159–175; Yeroushalmi, The Judeo-
Persian Poet (1986): 46–47; Netzer, “A Judeo-Persian Footnote: Shāhīn and ʿEmrānī,” IOS
(1974): 263.
67 For a comparison of ʿEmrāni with Ben Shmūel both addressing Antiochus’ intent to stop
Jews from observing the Sabbath, the rite of circumcision and the new moon month, MS
HU 8* 1183, 30r, distich 10 and MS JTS 1436, 36r, distich 9. Shāhīn and ‘Emrānī employed
Ferdawsī’s epic style; see Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, 43–46; Netzer, Montakhab, 208–
225; Bacher, Zwei jüdisch-persische, 181–195.
18 introduction

‫כֿדאי הר דו עאלם הסת ֿאגאה‬

‫כה ֿצנדי ֿגצה כֿרדם אנדרין ראה‬

‫דו פאי כֿאמה דר מסטר ברידן‬

‫זבס שד סודה ֿוא מאנד אז ד ֿוידן‬

‫בהר יך נקטה פיֿצידם ֿצו פרגאר‬

‫בהר מצרע ִגגר כֿרדם דו צד באר‬

‫כה תא בייתי אזו תרתיב דאדם‬

‫חכאיאתש בהם תרכיב דאדם‬

‫נכֿרדם תא כה שב דוד ֿצראֿגם‬

‫נסוזאנדם ֿצו רווֿגן דר דמאֿגם‬

‫נשד רוושן פֿרוֿג נֿטם האיים‬

‫מלאחת רו נדאד גפֿתה האיים‬

‫ב ֿוד ֿטאהר בשכֿצי כוסת עאקל‬

‫כה בר מן המֿצו כארי בוד משכל‬

The God of both worlds knows

Just how much I suffered on the path;

I wore out many pens,

Such that they could no longer write;

Like a compass, I turned to every point,

Suffering endlessly on every hemistich

Until I arranged each couplet of it

And connected the tales to one another.

Until evening time, I ate nothing but the smoke of my lamp,

Burning the midnight oil.

The splendor of my verses was not illuminated;

Beauty was not revealed from my speech.

It will be apparent to him who is wise

That such a task was difficult for me.
introduction 19

To create a work corresponding to the Hebrew while at the same time

employing style, form and literary conventions that appeal to an accultuated
readership likely did present the poet with his greatest literary challenge. The
composition’s approximately 1,600 couplets and lines of rhymed prose also
make it the lengthiest of his extant works.
The body of Hebrew liturgical poetry that can be ascribed to him reflects
a pragmatic moral, ethical perspective clearly present in his extended JP nar-
rative verse. Drawing from Jewish, Iranian and Persian-Muslim traditions, Ben
Shmūel observed literary forms and conventions while contributing creatively
in his JP verse. Adept in composing in both languages, he should be acknowl-
edged for his versatility as a poet.

3 The Buddha Biographies and Their Transmission

The JP composition has its origins in ancient Sanskrit and Pāli stories relating
the biography of Prince Gautama Siddhartha who would become the founder
of Buddhism, and according to the religion, savior of the world. The title “Bud-
dha” was given to him indicating that he had obtained intellectual and spiritual
perfection. These legends of how the prince became the Buddha originated
in ancient India in such works as the Buddhacarita “Acts of the Buddha,” Lal-
itavistara “Pleasurable Biography” and the Mahāvastu “The Great Subject” as
well as Jātakatthavannana “The Jātaka Tales.”68 Over the course of centuries,
they were rendered and re-rendered in various languages according to authors’
respective religious and cultural sensibilities. Adaptations discarded content
in favor of literary as well as religious and philosophical material suitable to
their intended readership but are recognizable by the general plot to which
they adhere. They mostly retain the same framework that exists in the earliest
available Buddha biographies including the prince’s birth, the horoscope pre-
dicting his greatness, as well as his discovery of old age, illness and death which
result in his renouncement of all material wealth and worldly power. The prince
rejects reigning over his father’s kingdom in favor of an ascetic way of life.

68 Lalita-vistara: Memoirs of the Early Life of Sakya Sinha (Chs. 1–15), trans. Rajendralala Mitra
(Delhi: Sri Satguru Publications, 1998); Aśvaghoṣa’s Buddhacarita, trans. E.H. Johnston
(Delhi: Motilal Banarsidass, 1984); Alfred Foucher, The Life of the Buddha, trans. Simone
Brangier Boas (Middletown: Wesleyan Univ. Press, 1963); The Jātaka, ed. E.B. Cowell, 6 vols.
(London: Luzac, 1957); Mahāvastu 3vols., trans., J.J. Jones (London: Luzac, 1949–1956). All
subsequent references to these works will be based on the above cited editions.
20 introduction

The Sanskrit and Pāli biographies sought to minimize the role of any other
individual in assisting the Buddha-to-be in the stages preceding his ultimate
enlightenment. They largely depicted the prince as supernaturally endowed
with intellectual and spiritual prowess and not in need of a teacher to become
the Buddha.69 However, some relatively early Buddhist biographies relate that
the prince speaks to a wise man and ascetic after having witnessed the mis-
eries of old age, illness and death. The peace of mind and spirit this wise man
exudes is said to have given the prince an example of the path he was to take.70
In all subsequent adaptations, the prince is assisted by a wise man who plays a
prominent role in his spiritual development. The sage figure of non-Buddhist
adaptations, including the Hebrew and JP, becomes as important to the story
as the prince if not more so, as it is he who expounds wisdom.
Extant MSS help to trace the transmission of the Buddha biography rendi-
tions but over the centuries versions have been lost. The latter include lan-
guages in which renditions are available as well as languages of which to date
no MSS have been discovered; therefore, the effort to piece together the migra-
tion of the Buddha life stories involves a degree of conjecture. Adaptations are
believed to have been disseminated from Sanskrit to Pahlavi.71 From the latter,
they were adapted to Manichaean Persian circa ninth century CE72 and to a now
lost Arabic version known as Kitāb Bilawhar wa Būdhāsaf or Yūdāsaf, around
800 CE. The lost Arabic text is believed to be the source of all subsequent adap-
tations. Extant Arabic renditions of the stories include a Bombay edition,73

69 Lalita-vistara, 167, 189; Mahāvastū, 121, 127, 185; Foucher, The Life of the Buddha, 96–98.
70 D.M. Lang, “Bilawhar wa-Yūdāsaf,” EI 6 (1960): 1216. For the three miseries and the
encounter with the ascetic, see Lalita-vistara, 236–239; also see Foucher, The Life of Bud-
dha, 70–71.
71 No Pahlavi adaptations have survived; however, parallels exist in the ideas conveyed. See
Pahlavi Andarz-nāmak, trans. J.C. Tarapore (Bombay: Trustees of the Parsee Punchayet
Funds & Properties, 1933), 38–57; Arthur Christensen, “La légende du sage Buzurǧmihr,”
AO 8 (1930): 114–118.
72 Fragments of a Manichaean Persian text and the metrical Persian have been found; see,
W.B. Henning, “Persian Poetical Manuscripts from the Time of Rūdakī,” A Locust’s Leg:
Studies in Honour of S.H. Taqizadeh, W.B. Henning and Ehsan Yarshater, eds. (London:
Percy Lud, Humphries and Co., 1962), 89–104; idem., “Sogdian Tales,”BSOAS 11 (1945): 465–
487. Regarding the Manichaean influence on subsequent adaptations see D.M. Lang, The
Wisdom of Balahvar: A Christian Legend of the Buddha, Ethical and Religious Classics of
East & West 20 (London: Allen & Unwin, 1957).
73 For a summary of the transmission of the Buddha biographies with an emphasis on the
Arabic renditions together with a French translation of the Arabic, see Daniel Gimaret,
Le Livre de Bilwhar et Būḏāsf: selon la version arabe ismaélienne (Genève: Librairie Droz,
1971); idem, Kitāb Bilwhar wa Būḏāsaf, Arabic Language & Islamic Thought 6 (Beirut: Dar
el-Machreq, 1972).
introduction 21

the abridged prose version known as the Halle Abstract74 and Ibn Bābūyah’s
tenth century CE rendition of the story incorporated in his Shi‘i theological
exposition.75 The latter was the source for the story as rendered in Moḥammad
Bāqer Majlesī’s seventeenth century CE ethical work, ‘Ayn al-ḥayāt “The Source
of Life.” Majlesī’s account, introduced as Qeṣṣe-ye Belawhar va Yūdāsaf, popu-
larized the story in Persia which led to its appearance in other works such as
Moḥammad Moḥsen Mostawfī’s, Zobdat al-tavārīkh “The Cream of Histories.”76
It is believed that both the Georgian and Hebrew renditions utilized the
Arabic as their immediate source. The Georgian version, produced no earlier
than the ninth or tenth century CE,77 was the first Christianized adaptation; it
served as an immediate source for a Greek (circa late tenth, early eleventh cen-
tury) as well as a later Georgian rendition. All subsequent Christian adaptations
were derived from the Greek. These renditions depicted the wise man, Bar-
laam, as a Christian sage who converted the Indians to Christianity. Far more
ornate in style than its immediate source, the Greek text quoted extensively
from Scriptures and the Greek Fathers. It was widely read from the eleventh
century onwards, so much so that the principle characters “were thought of as
real persons and even canonized.”78
The Arabic, Hebrew and JP were subtle in their adaptation of the Buddha
life stories to their respective religious perspectives. They preserved more of
the universal, pragmatic ethics in their depiction of piety and wisdom, at least
in part because it was the universal ethics which had attracted their authors
to begin with. David Lang’s observation that the Arabic rendition’s religious

74 Fritz Hommel, “Die älteste arabische Barlaam-Version,” Berichte des VII internationalen
Orientalisten-Congresses Semitische Section, 1888: 115–165. For a translation to English see,
E. Rehatsek, “Book of the King’s Son and the Ascetic,” JRAS, 1890: 119–155.
75 Muḥammad ibn ‘Alī ibn Bābūyah, Kamāl al-dīn wa tamām al-ni‘mah (Tehrān: Ketābfo-
rūshī-ye Eslāmiyeh, 1959), 2: 266–351. Excerpts of the work were translated by S.M. Stern
and Sofie Walzer, Three Unknown Buddhist Stories in an Arabic Version, (Columbia, S.C.:
University of S. Carolina Press, 1971).
76 Moḥammad Bāqer Majlesī, ‘Ayn al-ḥayāt (Tehran: Sherekat-e Sahāmī-ye Ṭa‘b-e Ketāb,
1969); idem, Beḥār al-anwār (Tehran: Dar al-kutub al-Islamiyah), 1956. Moḥammad Moḥ-
sen Mostawfī, Zobdat al Tavārīkh (Tehrān: Bonyād-e Mawqūfāt-e Doctor Maḥmūd-e
Afshār, 1996). For more of such connections, see Gimaret, Le Livre de Bilwhar, 27–29 and
accompanying notes.
77 The Buddha biographies were known in the West as The Legend of Barlaam and Josaphat.
The Balavariani (Barlaam and Josaphat): A Tale from the Christian East, trans. David Mar-
shall Lang (Berkeley: Univ. of California, 1966). Lang (19–41) provides a summary of the
scholarly debate regarding the transmission of the story in Christian renditions.
78 D.M. Lang, “St. Euthymius the Georgian and the Barlaam and Ioasaph Romance,” BSOAS
17, Part 2 (1955): 313.
22 introduction

content was “very limited”79 also applies to the depiction of the ascetic in the
Hebrew and the Sufi in the JP adaptation. Similarly, much of what the wise sage
advocates in the latter two is a moderate, universal form of piety. Conveyed is
a negative pietistic perspective of this world being transitory and therefore an
impediment to the perfection of the soul. It is this negative world perspective
that determines a pious person’s path in life. Thus, in both the Hebrew and
JP, when the sage advises the prince to cultivate the spiritual by renouncing
the worldly, to interact with the wise and steer clear of the ignorant and avoid
overeating, he could be representing the pious strains of any religion. Not only
are the ideas and ethics expounded in the Sanskrit and Pāli biographies of Bud-
dha universal, but the modes of expression employed to convey them often
lend themselves to syncretism.80 While the JP contains more allusions to gen-
eral pious practice than specific references to Jewish or Sufi doctrine, they are
nevertheless present and unique to it; they will be discussed 81 when address-
ing the ethical and religious elements unique to Shahzādeh va Sufi in upcoming
sections of this study.
The JP rendition is important to the Buddha biographies’ genealogical tree
and should be included in what Samuel Stern referred to as “recent branches
of the tradition of the Balawhar wa-Būdāsf story.”82 However rather than offer-
ing a comparative study, it is here treated as a distinct literary work with its
own approach and objectives. As with other adaptations of the Buddha stories,
it adheres to a general framework but has undergone layered transformations.
That it contains features and sources specifically relevant to its time and cul-
tural milieu is well reflected in the language, genre and themes of the compo-
sition drawing from Jewish, Iranian, Persian-Islamic as well as JP sources.

79 D.M. Lang, “The Life of the Blessed Iodasaph: A New Oriental Christian Version of the Bar-
laam and Ioasaph Romance,” BSOAS 20 (1957): 391. Henning (“Persian Poetical,” 93) refers
to the religious content as “superficial islamicisation.”
80 For an example of universal ethics, see Mahāvastu, 85. The Buddhist biographies employ
stories and similes to illustrate points. The same may be said of imagery employed, i.e.
the prince’s beauty and the light emanating from him reflect his innate intelligence and
wisdom; see Lalita-vistara, 77, 133, 176–177; Mahāvastu, 163.
81 For instance, ṣūfīgarī, “Sufī practice,” (3: 44b) rasm o ’ā’īn-e ṭarīqat “The customs and ways
of the Path” (3: 48b).
82 Three Unknown Buddhist Stories, text and trans. S.M. Stern and Sofie Walter, 14.
introduction 23

4 The Hebrew Rendition and Its Connection to the JP Composition

Avraham ibn Ḥasday was a member of an elite circle of thinkers of late twelfth,
early thirteenth century Barcelona, Spain.83 Primarily known for his transla-
tions of Arabic texts to Hebrew Ibn Ḥasday and his contemporaries, Judah
al-Ḥarizi and David Kimḥi, were educated in the Jewish religious tradition but
equally versed in the sciences and philosophy. As with all intellectual fields
of the period, literature reflected a synthesis of Arabic and Jewish culture. He
translated the pseudo-Aristotelian Kitāb al-tuffāh (Heb. Sefer ha-tapuaḥ, “Book
of the Apple”), Abū Ḥāmed Al-Ghazzālī’s Mīzān al-‘amal (Heb. Mʾozney tsedeḳ
“The Scales of Righteousness”), and Itsḥaḳ bar Shlomo ha-Yisraeli’s Kitāb al-
isṭiqsāt (Heb. Sefer ha-yesodot “Book of the Elements”). He wrote eloquent
letters staunchly defending Maimonides’ writings84 and translated two of his
works, namely, Kitāb al-farā’iḍ (Heb. Sefer ha-mitsvot “The Book of Command-
ments”) and Risālah (Heb. Iggeret Teyman “Letter to Yemen”). The dates of com-
position for his works are unknown.
Ibn Ḥasday is the author of the Hebrew rendition of the Buddha biographies,
Ben ha-melekh ve ha-nazir, “The Prince and the Ascetic,” the JP composition’s
immediate source. Initially titled, Revaḥ ve hatsalah “Relief and Redemption”85
the title was changed to better resonate with readers. It was written during an
intellectual, literary era in which authors expanded their literary and stylis-
tic repertoirs to appeal to larger audiences.86 Its maqamah narrative style,
rhymed prose interspersed with ornate verse, was a popular genre of litera-
ture of the time. The rendition is comprised of two prefaces, an introduction

83 This era spanned the mid-12th to the 15th century. See Avraham ibn Ḥasday, Ben ha-melekh
ve ha-nazir, ed. Abraham M. Haberman (Tel-Aviv: HaRav Kook, 1950). All references to
the work are from this publication. For editions and translations of the Hebrew rendi-
tion, see Tessa Calders I Artís, El Príncep i el Monjo, D’Abraham ben Shmūel ha-Levi Ḥasday,
Orientalia Barcinonensia 2 (Sabadell: Editorial AUSA, 1987), 59–60 and Haberman, Ben ha-
melekh, 346–360.
84 Moreh nevukhim and Ṣefer al-madaʿ were banned and the former was burned in France;
see Daniel Jeremy Silver, Maimonidean Criticism and the Maimonidean Controversy (1180–
1240) (Leiden: E.J. Brill, 1965), 148–153. Also see 174–175 for Ibn Ḥasday’s account of the
events surrounding the controversy.
85 Ben ha-melekh, 9, 10.
86 Dan Pagis, “Variety in Medieval Rhymed Narratives,” Scripta Hierosolymitana 27 (1978):
79. Ibn Ḥasday’s rendition enjoyed great popularity with readers; see D. Pagis, Ḥidush
va-masoret be shirat ha-ḥol ha-ʿivrit: Sefarad ve-’Italia (Jerusalem: Keter, 1976), 223. Jefim
Schirmann, “The Function of the Hebrew Poet in Medieval Spain,” Jewish Social Studies 16
(1954): 235–252.
24 introduction

and thirty five chapters. Ten chapters are unique to the Hebrew adaptation;
they are as follows:
Chapter Nine: Parable of the bird whose fear of injury keeps him from hunt-
ing and he starves to death.
Chapter Seventeen: Parable of the dog whose haste results in her affliction.
The Ascetic tries to dissuade the prince from following him, given the youth’s
station and upbringing. He warns of the dangers and sacrifices involved in con-
stant travel but the prince remains steadfast in his decision to follow the ascetic
path.
Chapter Twenty Seven: Two scoundrels feign friendship with a prosperous
merchant in order to steal his wealth. Not content with sharing the spoils, each
plots to kill the other with poisoned food. The unsuspecting merchant realizes
their treachery when he finds both men dead.
Chapter Twenty Nine: Reminds of the importance of honoring one’s mother
and father. The prince once again begs the Ascetic to allow him to abandon his
power and wealth so that he might follow him.
Chapter Thirty: Advises in favor of humility and doing good deeds. Pride is a
vice that leads one astray. As the Ascetic prepares to leave, he also specifically
offers advice to the prince as to how to be a good leader to his subjects and how
to conduct himself in the company of guests upon assuming the throne. The
parable of the bear and the boar is narrated here to illustrate how one can con-
duct himself when faced with enemies. The parable of the adultress wife serves
to highlight the falsehood of women.
Chapter Thirty One: The Ascetic graciously declines the prince’s offer to live
out his days with him. The parable of the monkey and the barber and the para-
ble of the weaver warn against attempting to change one’s occupation in favor
of another previously not attempted.
The last four chapters contain Neoplatonic philosophy, including an expo-
sition on various substances, degrees of souls and their emanation from the
intellect, the experience of the human soul after death and reward or punish-
ment of the soul after its separation from the body. In his preface, Ibn Ḥasday
included the preface of an Arabic rendition said to be his immediate source
that claims the work originated in the Greek. The latter corroborates Samuel
Stern’s assertion that the last chapters of the work were Ibn Ḥasday’s transla-
tion of a Neoplatonic pseudepigraphic treatise ascribed to Aristotle.87

87 See S.M. Stern, “Ibn Ḥasdāy’s Neoplatonist: A Neoplatonic Treatise and its Influence on
Isaac Israeli and the Longer Version of the Theology of Aristotle,” Oriens 13–14 (1961): 58–
120. Paul B. Fenton, “The Arabic and Hebrew Versions of the Theology of Aristotle,” in Jill
Kraye, et al, eds., Pseudo-Aristotle in the Middle Ages (London: Warburg Institute, 1986),
introduction 25

As with other Hebrew rhymed narratives of its milieu, it is a syncretic work

using an Arabic rendition as its source, the didactic genre of the Buddha biogra-
phies, and employing the language of and references to the Torah. Hebrew is
Ibn Ḥasday’s linguistic, literary tool; the work is not religious in subject matter
and themes but the language renders it inherently Jewish. Medieval Hebrew is
reliant on biblical references and imagery; therefore the reader’s main frame of
reference for understanding and appreciating the poet’s expressions, imagery
and allusions depends on his knowledge of the Torah.
The preface of Shahzādeh va Sufi is a later addition88 that specifically names
the author of the Hebrew, its title and account regarding the transmission of
the work from the Greek.89 The shift from exclusive use of verse to a combina-
tion of verse and rhymed prose is attributed to the JP poet’s attempt to stay true
to his Hebrew source. This individual was uneasy about the syncretic nature of
the renditions. He characterized the wisdom imparted by the Hebrew as specif-
ically Jewish and suggested that the JP would give access to those who lacked
sufficient proficiency in Hebrew. According to him, the JP poet’s motivation for
“translating” the work was to help the community to maintain its religious iden-
tity. He attributed religious value to the Hebrew, equating its study to the study
of religious Jewish texts. Since Ben ha-melekh is composed in biblical Hebrew,
“the holy tongue,” it is implied that the text is inherently religious in nature. He
hoped that the work would serve as an instructional text for the Jewish com-
munity; in this way, it would combat what he perceived to be a trend towards
abandonment of Hebrew texts which he equated with abandonment of wis-
dom derived from Judaism. It would instruct the community in “the words of
The Living God.” However, it is clear from Ben Shemūel’s versified account of
the reason for composing the work, and throughout, that the poet consciously
produced an aesthetically pleasing composition of popular wisdom to appeal
to an acculturated readership.
The JP preface mentions the Jewish community’s interest in Kalileh va Dem-
neh (Ar. Kalīlah wa Dimnah)90 also known as the Fables of Bidpay. It suggests

241–264. Hermann Zotenberg, Notice sur le livre de Barlaam et Joasaph, Notices et extraits
des manuscrits de la Bibliothèque Nationale 28 (Paris: Imprimerie Nationale, 1886), 86–89.
88 MSS A, B, D, E, K, contain it, as does Ḥakham.
89 Both the Hebrew and the JP adaptations claim to be translations and do not admit to any
literary, stylistic innovations that distinguish them from their immediate source. The JP
preface also makes reference to the initial title given to the work in Ibn Hasday’s introduc-
tion, Revaḥ ve hatsalah.
90 The title is a corruption of the Sanskrit names, Karataka and Damanaka, given to the jack-
els which appear in the first story. There are a number of parallels between this work and
Kitāb Bilawhar wa Būdhāsaf ; it became popular among the masses after Ibn Muqaffaʿ ren-
26 introduction

that being well versed in the greater literary milieu, the audience for JP of
the time preferred Persian literary works to Hebrew and by extension Jewish
texts. The assertion that the JP rendering of the Hebrew was to prevent Persian
Jews from abandoning their religious studies is not convincing since neither
the Hebrew nor the JP text is religious in nature. As mentioned earlier, both
demonstrate the authors’ interest in and acculturation into the greater Muslim
literary, intellectual environment in which they were writing. Much of the con-
tent original to the Hebrew is drawn from Neoplatonic philosophical thought.
The occasional insertion of specifically Jewish religious practice and belief in
the JP is the poet’s innovation alone and neither translated nor adapted from
the Hebrew.
The JP composition is similar to other accounts of the Buddha biographies,
including the Hebrew, in that it presents the wise man as one with whom its
audience can relate as a source of ethics, wisdom and spirituality. The poet’s
decision to eliminate much of the Neoplatonic philosophy from the conclud-
ing chapters of the Hebrew adaptation was not because he viewed it as too
“abstract and complicated;”91 rather, it was not consistent and compatible with
his JP narrative as a whole. The poet was continuing in the tradition of the Bud-
dha biographies by retaining, adding and in this case, eliminating content at
his discretion to produce a narrative specific to his time and readership. His
free use is also consistent with the manner in which his JP predecessors often
employed Hebrew sources.92

dered it from Middle Persian to Arabic in the 8th century. See I.G.N. Keith-Falconer, Kalilah
and Dimnah, or the Fables of Bidpai: Being an Account of Their Literary History (Cambridge:
At the University Press, 1885).
91 Netzer, “Shahzādeh va Sufi” 43; he devoted a large part of the latter study to comparing the
content of the Hebrew to the JP.
92 Yeroushalmi describes ʿEmrānī’s use of the Mishnaic Tractate Avot as “a point of departure
for his own interpretation, which is, on the whole, more personal and subjective.” See The
Judeo-Persian Poet, pp. 45. In her study of Shāhīn’s treatment of biblical poems from the
Torah, Moreen notes significant omissions, expansions and additions entirely his own. She
concludes that this manner of “reworking” biblical text was common to medieval vernac-
ular languages and appealled to a wider, less educated audience. Vera B. Moreen, “Shāhīn’s
Interpretation of Shira and Ha’azinu,” IJ VII (2019): 637–656.
introduction 27

5 Other Literary Precedents

JP poets Shāhīn and ‘Emrānī93 incorporated didacticism into their composi-

tions. Their literary creativity drew heavily from long standing religious and cul-
tural traditions; in particular, wisdom literature was deeply ingrained in their
psyche from both Jewish religious texts and works from the Iranian-Islamic
andarz genre. As with the works of these JP literary predecessors, Shahzādeh va
Sufi reflects the manner in which Jews integrated dominant cultural influences
into their distinct expression of religion, ethics and morality. At the same time,
it represents an important development in the evolution of JP didactic litera-
ture in that it retains elements typical of the didactic genre while significantly
expanding the inclusion of heterogeneous elements.
Wisdom literature in Judaism is found in the Torah94 as well the Book of
Psalms, Proverbs, Job, and Ecclesiastes.95 Jewish sages believed it was the source
of all wisdom, providing the individual and community with instruction for
proper conduct and knowledge of God in so far as humans could compre-
hend. Although the Torah was traditionally considered to be a God-given gift to
Israel, the wisdom books popular among Jews of Persia for the most part take a
humanistic and universal approach. The corpus designated as rabbinic litera-
ture, namely Mishnah as exemplified by Pīrkey Avot “The Ethics of the Fathers,”
Talmud and midrash96 further enriched the tradition and were drawn upon by
JP poets.
Literally meaning “gnome,” “counsel” “advice,” the andarz literature of Pre-
Islamic Iran evolved to become a feature of classical Persian didactic poetry
from the ninth century CE onwards. Originally found in religious Zoroastrian
texts written in Middle Persian,97 themes in andarz literature were moderated
to suit the religious message of Islam after the Arab conquest. As in the Jew-

93 See Ben Shmūel’s Ḥanūkāh-nameh in MS HU 8* 5463, f. 78; Netzer, “A Study of Kh(w)āje

Bokhārāī’s Dānīyāl-nāmeh,” Chap. 4: 102, lines 8–11.
94 Deuteronomy has been designated as the most didactic of the books of the Pentateuch;
see Steven D. Fraade, “The Early Rabbinic Sage,” The Sage in Israel and The Ancient Near
East, John G. Gammie and Leo G. Perdue, eds. (Winona Lake: Eisenbrauns, 1990), 424.
95 The first three are found together and are referred to with the acronym Sifrey em’’t (eyob,
mishle, tehillim). Ecclesiastes is part of the body of literature known as “The five scrolls,”
read in synagogue during festivals and days of mourning.
96 On mashal “gnome” in non-legal Jewish literature, see M. Steinschneider, Jewish Literature
from the Eighth to the Eighteenth Century (New York: Hermon, 1965), 36–40.
97 See, The Wisdom of the Sasanian Sages (Dēnkard VI) by Aturpāt-i Ēmētān, trans. Shaul
Shaked, Persian Heritage Series 34 (Boulder: Westview Press, 1979); also see Pahlavi
Andarz-nāmak containing Chītak Andarz I Pōryōtkaeshān, trans. J.C. Tarapore (Bombay:
Trustees of the Parsee Punchayet Funds and Properties, 1933).
28 introduction

ish tradition, much of the content of the books carried universal messages and
therefore lent itself to syncretism.
Tenets from Sufism, “Islamic mysticism,” became equally prevalent in Per-
sian didactic literature from the twelfth century onwards. Terms, ideas and
imagery from Islamic mysticism were incorporated into classical Persian
poetry98 in general and didactic verse in particular. Over time expressions and
imagery originating from Sufism became literary convention. Like their coun-
terparts who created classical Persian verse, JP poets also integrated elements
of andarz and Islamic mysticism into their didactic works.99
Considered the finest of JP poets, Shāhīn “Falcon” often included elements
from several genres in a single composition. His Mūsā-nāmeh “The Book of
Moses” (1327), based on the non-legal narrative portions of Exodus, Leviticus,
Numbers and Deuteronomy, is one such example. In this work, depictions of
Jewish heroic action are reminiscent of classical Persian epic poetry and also
contain notable midrashic and didactic elements. The same can be said of
Ardashīr-nāmeh “The Book of Ardashīr” (1333), a poetic rendering of the bibli-
cal books of Esther and Ezra. In the latter epic, Shāhīn’s employment of didactic
speech has been described as “thoroughly Sufi.”100 Therefore, while the didactic
element is not prevalent enough in any one work to be categorized specifically
as such, it is an essential component frequently found in his compositions.
The JP poet, ‘Emrānī (b. 1454), continued in the tradition established by
Shāhīn of composing versified epics based on the Torah101 but expanded the
repertoire to include didactic and lyric genres, making him arguably the most

98 They include the works of poets such as Ḥanzaleh Bādghīsī and Abū Salīk Gorgānī. In
the 10th century, Rūdakī composed didactic poetry including a versified version of Kalīleh
va Demneh. Other poets of the 10th century, such as Shahīd Balkhī, Abū Ṭāher Khosra-
vānī, Daqīqī, and Abū Shakūr Balkhī are all known to have written long or short moralistic
poems. Ferdawsī’s Shāh-nāmeh and ’Asadī Ṭūsī’s Garshāsp--nāmeh incorporate didactic
content. Other important didactic poets of the century were Kisā’ī Marvazī (late 10th, early
11th century) and Nāṣer Khosraw (1088).
99 In the first half of the 12th century, Sanā’ī Ghaznavī (1150) introduced Islamic mystical
thought to didactic poetry; his qasīdehs and mas̱navīs were emulated in Neẓāmī’s (1141–
1209) Makhzan al-’asrār. Thereafter, Farīd al-Dīn ʿAṭṭār (d. 1221) produced Manṭeq al-Ṭayr,
’Asrār-nāmeh, Elāhī-nāmeh and Pand-nāmeh. Jalāl al-Dīn Moḥammad Rūmī’s (1207–1273)
Mas̱navī-ye Maʿnavī further refined the art and Sa‘dī Shīrāzī (1213–1291) brought didactic
literature to its height with the Būstān, Golestān and his qaṣīdehs.
100 See Moreen, “The ‘Iranization’ of Biblical Heroes in Judeo-Persian Epics: Shāhīn’s Arda-
shīr-nāmah and Ezra-nāmah,” JSIS 29 (Summer/Fall 1996): 324, 334–337; see Ḥakham, Ṣefer
Sharḥ, 45v–46r.
101 Fatḥ-nāmeh, “The Book of Conquest” paraphrasing content found in Joshua, Ruth, and
I Samuel, also employs Sufi sources; see Vera B. Moreen, The Bible as a Judeo-Persian epic:
an illustrated manuscript of ʿImrānī’s Fatḥ-Nama (Jerusalem: Ben Zvi Institute, 2016).
introduction 29

versatile of JP poets. Shāhīn and ‘Emrānī greatly influenced subsequent JP

poets who sought to emulate them in subject matter, literary styles and themes.
Elīsha‘ ben Shmūel was particularly influenced by ‘Emrānī, the first JP author
to produce compositions purely in the didactic genre. Among these works
is Vājebāt va arkān-e sīzdahgāneh-ye ’Īmān-e Isrāel (1508), “Thirteen Precepts
and Pillars of the Faith of Israel,”102 a versified commentary on Maimonides’
(1135–1204) “Thirteen Principles (of Faith)” found in the Introduction to Pereḳ
Ḥeleḳ of his Commentary on the Mishnah.103 These principles were incorpo-
rated into Jewish liturgy in the form of a poem titled “Yigdal” and the dox-
ology “Ani ma’min.” They are as follows: 1. Belief in the existence of God; 2.
Belief in God’s unity; 3. God is incorporeal; 4. God is eternal; 5. God alone
is to be worshipped; 6. Belief in prophecy; 7. Moses is the greatest of the
prophets; 8. The Torah is divine; 9. The Torah may not be altered; 10. Belief
that God knows the thoughts and deeds of man; 11. God rewards the righ-
teous and punishes the wicked; 12. Belief in the coming of the Messiah;104
13. Belief in the resurrection of the dead. ‘Emrānī paraphrased and trans-
lated them while incorporating Jewish midrashic thought with Persian Sufi
poetry.
Ben Shmūel enumerated Maimonides’ “thirteen principles” in Shahzādeh va
Sufi. When in the tenth chapter, the prince seeks to understand the fundamen-
tal truths that save man from a meaningless existence and give him comfort
in the face of mortality, the Sufi introduces him to the “thirteen principles” of
Judaism. Whether coincidental or not, it is worth noting that the JP poet places
the “thirteen principles” in the tenth chapter of his work corresponding to the
tenth chapter of the tractate Sanhedrin to which Maimonides’ Introduction to
Pereḳ Ḥeleḳ acts as commentary. In choosing to place these principles and other

102 See MS HU 8* 1183, f. 1r–21v; also see Netzer, Montakhab, 238–245.

103 See Selections from the Arabic Writings of Maimonides, ed. Israel Friedlaender, Semitic
Studies 12 (Leiden: E.J. Brill, 1951); Mishneh Torah, ed. Moses Hyamson (Jerusalem: Feld-
heim, 1974). Also see Arthur Hyman, “Maimonides’ Thirteen Principles,” Jewish Medieval
and Renaissance Studies, ed. Alexander Altmann, Studies in Texts 4 (Cambridge, MA: Har-
vard Univ., 1967), 119–144.
104 The hardships endured by the Jewish community during the Timurid and Safavid peri-
ods sustained, if not strengthened, their messianic hopes. Khwājeh Bokhārā’ī (Danīyāl-
nāmeh) and Bābā’ī ben Loṭf, (Ketāb-e Anūsī The Book of Forced Conversion) also
expressed these hopes. On one level, such declarations were literary convention, a com-
mon theme in JP literature; however, I agree with Vera Moreen that designating them
only as such would overlook genuine belief on the part of many Jews. The idea of the
coming of the Messiah, divine retribution, and the belief in the resurrection of the
dead, found in the “thirteen principles,” gave them hope when they felt most downtrod-
den.
30 introduction

concepts from Jewish wisdom and ethics in the mouth of a Sufi master, Ben
Shmūel synthesizes Jewish wisdom with Sufism.
‘Emrānī’s Entekhāb-e nakhlestān (n.d.) “The Choice of a Palm-grove”105 is
a didactic poem that provides moral and practical instruction to the Jewish
community. Specifically religious is the narrator’s biblical and prophetic Jew-
ish belief that Israel continues to suffer in exile as a direct consequence of its
sins. He worries that his people will remain forever in exile since the Jews he
observes around him continue to neglect religious study and observance, lack
justice and understanding and are hypocrites. However, the wisdom related in
this work is largely pragmatic and not exclusive to Jewish tradition. Young men
are advised to anticipate old age and death, urged to pursue and acquire wis-
dom and to observe silence as much as possible. God rewards one’s good deeds
just as evil will not go unpunished. Both Jewish biblical and rabbinic sources
are utilized together with Islamic sources. The language in particular draws
from Persian Sufi and theological literature, as is also the case with the versi-
fied commentary to Maimonides’ “thirteen principles.”106 Elīsha‘ ben Shmūel’s
Shahzādeh va Sufi treats many of the same themes and motifs found in this and
other ‘Emrānī compositions.
Ganj-nāmeh (1536) “The Book of Treasure” also called Tafsīr-e Massekhet Avot
“Tractate of the Fathers,” is a versified commentary on the first four chapters of
the Mishnaic tractate Avot and the longest of ‘Emrānī’s didactic compositions.
In discussing the work’s major themes, David Yeroushalmi noted that the poet
attributes wisdom to both Torah and Sufi doctrine, observing that “the concept
of man, his origin, his course of life and ultimate destination are conceived
and explained in terms derived both from Jewish-rabbinic as well as mystical-
Sufi origins.”107 Here, the wisdom of the Jewish sages is presented together with
concepts, allusions and themes from Islamic mysticism, implying that Jewish
tradition is harmonious with Sufi doctrine. Ben Shmūel takes a similar syncretic
approach in his JP composition; the ascetic who instructs the prince combines
Jewish and Sufi elements in his expositions.
‘Emrānī characteristically employed lyric passages in his didactic composi-
tions. Moreover, he is known to have composed two lyric works particularly
ground-breaking in that they contained no Hebrew vocabulary nor any spe-
cific references to Judaism. In Dar setāyesh-e taḥammol “In Praise of Fore-

105 MS HU 8* 1183, f. 208r–222r; also see Netzer, Montakhab, 246–250.

106 See Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, (1986), 53.
107 Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, (1986), 110–114, supplies specific examples including
vocabulary, themes and sources to illustrate how “ʿEmrānī incorporated Sufism, both its
literary and doctrinal aspects, into his poem.”
introduction 31

bearance,”108 the poet says that any person who believes in and worships
God observes forbearance. The individual who practices forbearance possesses
other virtues with which it is associated, namely patience, resignation and
humility. He places himself in the illustrious company of prophets and mighty
lords. Conversely, one who neglects to cultivate forebearance will suffer regret
and shame. The poet-narrator confesses that he himself has not always prac-
ticed what he preaches and asks God to forgive and aid him to be more fore-
bearing in the future. The imagery found in ‘Emrānī’s other lyric work Sāqī-
nāmeh “The Book of the Cup Bearer”109 emulates the classical Persian lyric
poetry of Khayyām, Sa‘dī and especially Ḥāfeẓ.110 The narrator seeks solace
from the ephemeral world in wine, song, beauty and intimate friends. He shuns
the standards of what orthodox hypocrites deem “right and wrong,” and does
not concern himself with social conventions preserving reputation. There can
be no confidence in the transitory world; therefore he puts his trust in God,
leaving all that is worldly behind. He attributes no value to outward appear-
ance; instead, he seeks spiritual meaning in his devotion to “the beloved,”
namely God. This tradition is continued with Khwājeh Bokhārā’ī’s mystical-
lyric imagery in Dāniyāl-nāmeh (1606), the versified rendering of the biblical
book of Daniel111 and Ben Shmūel’s lyric-mystical passages in Shahzādeh va
Sufi. Of special note are descriptions of Sufis’ beliefs and practices,112 and the
prince’s extraordinary physical beauty and intellectual acumen.113 The inter-
action between the prince and the Sufi is also depicted in lyric terms.114 Like
‘Emrānī, Ben Shmūel treats lyric-mystical themes such as the importance of
favoring spiritual meaning over outward form115 and placing one’s trust in God
rather than in the inconstant world.116
Given that the thirteenth century Hebrew adapation of the Buddha biogra-
phies is the immediate source for the JP rendition, it is appropriate to also
address the influence of Spanish Jewry on JP literature in general and this work
in particular. Produced under Muslim rule and drawing elements from this

108 MS HU 8* 1183, f. 222r–222v.

109 MS HU 8* 1183, f. 52r–57v; also see Netzer, Montakhab, 251–260.
110 See Shams al-Dīn Moḥammad Ḥāfeẓ Shīrāzī, Dīvān, eds. Moḥammad Qazvīnī and Qāsem
Ghānī (Tehran: Sīnā, n.d.), 356–360.
111 Netzer, A Study of Kh(w)āje, 68–69.
112 For example, see 3: 39–48, 14: 10.
113 See 4: 4–6, 4: 26–34, 5: 45, 5: 71–72.
114 See 7: 39–42, 14; 17: 5–15, 24: 4–8, 29: 28–42.
115 See chap. 8.
116 See 9, 14: 11–39, 25: 13–65.
32 introduction

dominant culture, works by Spanish Jews, religious as well as secular, resonated

with JP poets.117
Poet, philosopher, grammarian and exegetist, Shlomo ibn Gabirol (1021–
1057), combined non-Jewish and Jewish sources in his philosophical and ethi-
cal compositions. In Tiḳḳun midot ha-nefesh “The Improvement of Moral Qual-
ities” and Keter malkhut “The Royal Crown,” Ibn Gabirol employed the Neo-
platonic118 ideas of emanation and the potential of the human soul to ascend
toward the Divine through proper conduct and the cultivation of the mind.119
His ethical teachings included an ascetic component that came to influence
Jewish mystics; to reach the highest level of spirituality required renuncia-
tion of all physical desires and pleasures. Moreover his use of biblical themes
in liturgical poetry, such as Job’s suffering, the wisdom of Solomon, and the
message in Ecclesiastes of the vanity of all worldly affairs, greatly appealed to
Persian Jewry. The most popular of his works was the Azharot, which served
both a liturgical and ethical function for them. As indicated earlier, JP poet’s
wrote versified commentaries on his liturgical hymn expounding the positive
and negative commandments. Moreover, the philosopher, Yehudah Ben El‘azar
specifically referred to Ibn Gabirol’s works in his JP Ḥovot Yehudah “Duties of
Judah (1686).”120
Baḥya ibn Paḳuda’s Judeo-Arabic Farā’iḍ al-qulūb later translated to Hebrew
Ḥovot ha-levavot “Duties of the Heart” (ca. 1080) has been recognized as the
first prose treatise of Jewish ethics in which Sufism was clearly discernible.121

117 For a broad treatment of the convergence of Jewish and Islamic mysticism and its mani-
festation in the works of Spanish Jewry, see Paul B. Fenton, “Judaism and Sufism,” in Daniel
H. Frank and Oliver Leaman, eds., Cambridge Companion to Jewish Philosophy (Cambridge:
Cambridge University Press, 2003): 201–217. Influence is also reflected in liturgy. By the
19th century, Persian Jews adopted the Spanish version of the Livorno prayer book, leav-
ing behind their own early Babylonian rite. It is this adoption of the Sefardic mode of
prayer that leads Adler to comment, “to-day the Persian Jews are to all intents and pur-
poses, Sefardim;” see Adler, “The Persian Jews” 602; Ya‘ari, “Sifrey Yehudey,” 282–283; Joseph
Wolff, Researches and Missionary Labours (London: Joseph Wolff, 1835), 192–193.
118 Neoplatonic ideas popularized by Al-Farābī, Al-Ghazzālī, Ibn Rushd and Ibn Sīnā were
widely employed in Persian works as well.
119 Ibn Gabirol, The Improvement of the Moral Qualities, trans. Stephen S. Wise (New York:
Columbia Univ. Press, 1901); idem, “Keter malkhut,” in Ha-shira ha-ʿivrit, ed. Ḥ. Schirman,
257–285. In regard to his ethics also see A Choice of Pearls (Mivḥar ha-peninim) trans.
Ascher, B.H. (London: Trübner, 1859); D. Rosin, “The Ethics of Solomon ibn Gabirol,” JQR 3
(1891): 159–181.
120 Amnon Netzer, ed. Ḥovot Yehudah l’ Rabbi Yehudah ben Elʿazar (Jerusalem: Ben Zvi Insti-
tute, 1995), 304, 330, 356.
121 See Ibn Paḳuda’s Sefer torat ḥovot ha-levavot, trans. Moses Hyamson (New York: Bloch
Publishing Company, 1925) and The Book of Direction to the Duties of the Heart, edited by
introduction 33

Some prominent didactic themes include the importance of the individual’s

relationship with God, the inevitability of death and the spiritual reward await-
ing the pious in the world to come. The work is credited with having begun the
musar “ethical,” literary genre.122 The ethical paradigm equating Sufi doctrine
with Jewish belief found in Ibn Paḳuda’s Ḥovot ha-levavot is present in ‘Emrānī’s
Ganj-nāmeh and Ben Shmūel’s Shahzādeh va Sufi.
Like the majority of their co-religionists in the Diaspora, Jews of Persia con-
sidered Maimonides a religious authority. It has been mentioned that ‘Emrānī
composed a versified commentary on “The Thirteen Principles (of Faith)” and
that the same was subsequently incorporated into Ben Shmūel’s Shahzādeh
va-Sufi. Other responses to this work included Ben El‘azar’s JP Ḥovot Yehudah
in which he argued that these principles could be condensed to just four.123
In addition to appreciating the latter’s rational approach to Judaism, JP intel-
ligentsia became deeply interested in the convergence of their religion with
Sufism as did Maimonides’ son, Avraham (1186–1237), and grandson, ‘Ovadyāh
(1228–1265) in Egypt centuries earlier.124
Shahzādeh va Sufi has been categorized as a mystical poem specifically
crafted to “introduce the Sufi or mystical philosophy into the Persian-speaking
Jewish community.” It is more accurate to say that the JP poet’s readership
was already familiar with Sufi popular thought and particularly attractive to
it. Ben Shmūel’s predecessors had already begun harmonizing concepts found
in Islamic mysticism with Jewish wisdom in their JP compositions. The work

Menahem Mansoor, S. Arenson and Sh. Dannhauser (London: Routledge & Kegan Paul,
1973). Also see Paul Fenton’s translation The Treatise of the Pool: Al maqāla al-Ḥawḍiyya
(London: Octogon Press, 1981), 7–8.
122 Erwin I.J. Rosenthal, Judaism and Islam (London: Thomas Yoseloff, 1961), 127.
123 Jewish philosophers and theologians debated over what should be considered the funda-
mental principles of Judaism; see Hyman, “Maimonides’ Thirteen,” 121.
124 ‘Ovadyāh’s treatise, composed in Judeo-Arabic, was a manual for the spiritual Path to God.
It addressed the same basic tenets found in Sufi manuals. He believed the practices of the
Sufis originated from the prophets of Judaism and that by practicing aspects of them, Jews
(an elite group) were reclaiming an aspect of their religious heritage. The mystical move-
ment represented by the activity of Maimonides’ son and grandson in Egypt, also took
place in Jerusalem and Baghdad and continued into the 14th century. See, The Treatise
of the Pool, 27–35. On a Judeo-Arabic pietistic treatise from the Cairo Genizah, see Paul
B. Fenton, “A Mystical Treatise on Perfection, Providence and Prophecy from the Jewish
Sufi Circle,” in Daniel H. Frank, ed., The Jews in Medieval Islam: Community, Society, and
Identity (London: Brill, 1995), 301–334. For a JP related work, see Siman Ṭov Melammed’s
Ḥayāt al-rūḥ: Ruaḥ ḥayyim (Jerusalem: Israel Natan’el and Benyamin Shauloff, 1898). “The
Life of the Soul,” is a JP commentary on Maimonides “Thirteen Principles” composed in
verse and rhymed prose. Its mystical-philosophical content represents the pinnacle of
syncretism as the poet masterfully and harmoniously combined the Jewish with the Sufi.
34 introduction

analyzed here is a creative, intellectual response to the influence of Spanish

Jewry and JP predecessors, particulary ‘Emrānī. It diverges from the latter which
employed exclusively Jewish topics and protagonists for his narrative composi-
tions. Ben Shmūel use of a non-Jewish source and protagonist is unprecedented
and reflects an evolution in JP literature to a still more acculturated, syncretic
approach.

6 Genre

The JP composition has elements characteristic of Sufi-mystical, lyric litera-

ture and didactic narrative. The latter is most prevalent, enumerating moral
and ethical advice. It was mentioned earlier that the classical Persian didac-
tic genre draws from andarz literature, also known as pand “maxims” and
gnomes of pragmatic character. It often conveys advice and injunctions for
proper behavior in matters of state, everyday life, or religion and may be applied
to a whole range of popular wisdom literature presenting instructive mate-
rial in an aesthetically attractive style. These texts prescribe moderation, wis-
dom, respect for parents, and deference towards the elderly and people of
authority.125 Similarly, the JP employs relatively simple language126 to facili-
tate understanding and arouse the interest of common, intelligent men of its
day. Terms related to counsel and instruction, including pand,127 naṣīḥat,128
“advice,” ṣalāḥ va maṣlaḥat129 “advice and counsel” and vaṣīyat130 “testament,”
are used at all levels of the narrative. Instruction ranges from the individual’s
thoughts and actions to his interaction with others, including proper con-
duct towards family and strangers, equals and those less fortunate, friend and
foe.
As is also characteristic of the genre, the counsel provided in respect to
beliefs and proper conduct is practical and encourages piety in moderation
more than strict asceticism. Men are advised to actively protect their inter-
ests in society without falling victim to the excesses of worldly ambition and

125 See Andarz-e Atūrpāt Mārespendān, “Admonitions of Atūrpāt Mārespendān” in Pahlavi

Andarz-nāmak, 21–33.
126 Similar to Andarz-e Atūrpāt Mārespendān, Shahzādeh va Sufi frequently employs similes.
127 See 4: 49a, 4: 50b, 21: 33a, 25: 20a, 26: 69b, 26: 70a.
128 See the introductory section on the reason for composing the work, 11a, 16: 10b, 20: 66a,
24: 6b, 25: 20a, 26: 69b.
129 See 13: 55a.
130 See 30: 51.
introduction 35

desire. Life is depicted as difficult and the transient world, full of danger. One
must use his intellect and cunning to meet his physical needs and, if possi-
ble, cultivate the spirit.131 Men differ in their intellectual and spiritual capacity
and asceticism is reserved for a select few. The minister-turned-ascetic observes
an austere form of asceticism, abandoning every connection to his past and
embracing a life of poverty and complete devotion to God.132 Employed as a
foil to the character of the pagan king, he adopts the Sufis as his bretheren,
rejecting social station, wealth and all ties to society, including his family.133
Similarly, the Sufi risks his life to meet with and advise the prince. He explains
that his fearlessness in respect to death stems from his service to God. The
Sufi considers the years prior to his devotion to God as naught and equates
his age with the number of years he has recognized and served Him.134 The
prince certainly possesses the intellectual prowess to become a spiritual leader,
as predicted upon his birth. His interaction with the Sufi appears to be the
catalyst to the prediction’s fulfillment. However, once the prince expresses
his desire to abandon wealth and worldly power to follow the path of asceti-
cism, the Sufi ignores and ultimately rejects him.135 The Sufi makes a practical
decision not to encourage the prince due to his social and political station.
Instead, he convinces him to remain behind to serve as an example to his
father. The Sufi wants the prince to anticipate assuming the throne from the
king; to this end he instructs on conduct appropriate to just rulers reminis-
cent of the “Mirror for Princes” tradition, also a part of Persian wisdom lit-
erature. While the composition encourages piety, the fact that the Sufi does
not ultimately accept the prince as his disciple is exemplary of its pragmatic
nature.
The challenge for poets composing in the didactic genre was to instruct
while engaging the readership; the manner in which wisdom was related was
as important as the message itself.136 In addition to the use of anecdotes to
appeal to a broad audience, Elīsha‘ ben Shmūel paid close attention to the aes-
thetics of expression, using classical Persian verse as his model. In contrast to
the author of the prose preface, his versified account of his reason for com-

131 Examples include Chapters 9 and 13.

132 See 1: 7–8, 2: 70.
133 See 3: 4–5.
134 See 20: 8, 13–16, 18–20, 23–25, 30–33.
135 See 29: 23–27. The Sufi’s reasons are ironically reminiscent of the king’s reasons for keeping
the prince confined to the palace; also see 5: 47–48.
136 See Persian Literature, ed. Ehsan Yarshater, Columbia Lectures on Iranian Studies 3
(Albany, N.Y.: Bibliotheca Persica, 1988), 28.
36 introduction

posing the work does not attribute religious significance to the Hebrew or the
JP. Other than two references to the Hebrew, the work is described in liter-
ary, particularly lyric, terms. Its aesthetic beauty is emphasized; the narrator is
compared to a “sugar-eating bird.”137 Imagery including “the rose garden,” and
“heart-ravishing beauties,”138 clearly appeals to a readership familiar with con-
ventional lyric imagery as found in classical Persian verse.
The JP often makes use of similes and metaphors when addressing wisdom.
Its value is likened to the most prized possessions. The poet-narrator speaks
of arranging his words “like pearls bound on thread” set to paper “with the
pearl-strewing pen.” The Sufi, disguised as a merchant, claims to possess pre-
cious “merchandise” the brilliance of which only the prince has the capacity to
behold. The description of what he has to offer becomes an extended metaphor
of wisdom:

‫מתאעי דארם אנדר ח ִגרה מדפֿון‬

‫כה בהתר אז הזאראן דר מכנון‬

‫מתאעי נור בכֿש ֿצשם כוראן‬

‫ד ֿואי דרד הר דל נא צבוראן‬

‫מתאעי פר בהא תר אז דפֿאיין‬

‫ניאייד דר בהאייש צד כֿזאיין‬

I have merchandise in a hidden chamber

Better than thousands of matchless pearls;

Merchandise that brings light to the eyes of the blind,

A balm for restless hearts;

137 See 13a; other similar allusions include 7: 16b, 7: 31b, 8: 9a, 9: 1b, 10: 2a, 12: 13a. The main
imagery associated with narrating a story is consistently that of birds, namely a parrot
or nightingale. In classical Persian poetry, a conventional image is that of the poet’s elo-
quence being likened to a bird’s pleasant song. The nightingale is usually associated with
the rose in classical Persian lyric poetry. The bird symbolizes the devoted lover and the
rose, the unobtainable beloved. It also symbolizes the soul longing for God. The human
soul is caged in the body; it longs for freedom only obtainable upon escaping from the
fetter of this world.
138 They include the prince; see 4: 4b–5, 5: 2, 5–6, 45b, 77a, 78b. There are frequent references
to lyric imagery in the body of the composition; see 3: 39–44, 7: 29, 31, 40, 42, 12: 18, 13: 33,
44, 14: 30, 37–38.
introduction 37

Merchandise more precious than buried treasures;

Countless treasuries do not come close to it in value.139

The precious commodity to which the sage refers is ketāb-e ‘elm “The Book of
Wisdom.”140 Acquiring knowledge and wisdom and doing good deeds surpass
all forms of wordly wealth and station because they endure. They aid man, both
in this world and the world to come.141
The mention of Kalileh va Demneh in the preface is interesting, as the JP com-
position shared a number of common characteristics with it.142 They are of the
same genre, both originated in ancient Indian stories and were subsequently
rendered to adaptations in a multitude of languages. They contained heteroge-
neous sources, employed animal parables and anecdotes to teach wisdom and
ethics and were popular in Arabic and Persian adaptations.143 Naṣrollāh Mon-
shī composed his Kalileh va Dimneh-ye Bahrāmshāhī in the twelfth century and
at end of the fifteenth century Ḥosayn Vā’eẓ Kāshefī rendered it to Anvār-e
Sohaylī “The Lights of Canopus.” From the early sixteenth century, Kalileh va
Demneh was repeatedly printed in India and Iran. In this respect, the author of
the preface recognized the JP poet’s intellectual, creative drive to integrate the
Jewish with Iranian and Persian-Islamic elements; indeed, he understood the
attraction the genre would have for the readership.
In his study of the work, Netzer posited that it failed to successfully inter-
grate the small body of distinctly Jewish religious content into the narrative.144
I would argue that the JP poet was no less successful than Ibn Ḥasday in intro-
ducing content specific to his adaptation. The Jewish content found in Chapters

139 See 7: 12–14; other such references include, 4: 1, 13, 5: 6, 7: 17, 8: 47, 14: 42a, 14: 44b, 15: 39a,
20: 66, 21: 1b, 24: 6a, 26: 20.
140 The only other book mentioned in the composition is the Torah, to which four references
are made. See introductory section in praise of Moses, 8a, 9a, as well as, 10: 13a, 11: 60a, and
34: 7a.
141 See 11, 28: 33.
142 The narrator of the preface, however, was contrasting Kalileh wa Demneh as a Persian sec-
ular composition to the Hebrew and JP renditions; see the 3rd section of the introduction,
line 9.
143 See Daniel Gimaret, “Traces et parallèles de Kitāb Bilawhar et Būḏāsf dans la tradition
arabe,” Bulletin d’études orientales 24 (1971): 97–133, particularly 117–121 in which he iden-
tifies a passage common to Kalileh wa Demneh and Bilawhar wa Būdhāsaf. The corre-
sponding passage in the JP is 22: 65–70. For an introduction to the Persian, see Wheeler
Thackston, Kalila va-Dimna of Nasrullah Munshi (Indianapolis & Cambridge: Hackett
Publishing Co., 2019). Also see Tarjomeh-ye Kalīleh va-Dimneh edited by Mojtabā Mīnovī-
Ṭehrānī (Tehran: Dāneshgāh-e Tehran, 1343 [1964]).
144 See Netzer, “Shahzādeh va Sufi,” 31.
38 introduction

Ten and Thirty Four is deliberately highlighted; it is intended to stand out in

the narrative just as Neoplatonic philosophy stands out in the Hebrew. The
didactic genre allowed Ben Shmūel to unapologetically combine various liter-
ary, religious-philosophical traditions. With that said, a significant degree of
narrative continuity exists between the chapters containing no Jewish content
and those that do. This is largely due to recurrent terms, metaphors and motifs
common to them.145 The inclusion of virtues and ethics found in Islamic mysti-
cal tradition and Judaism such as seeking wisdom and knowledge, the practice
of humility and forbearance and the cultivation of the spirit rather than wordly
desires, demonstrate that Ben Shmūel associated the values and practices of
the one with the other.

7 Major Themes and Motifs

God as the source of all wisdom is a central theme that underpins almost all
other themes in Shahzādeh va Sufi. According to the text, the beginning of
man’s wisdom is recognition of God’s existence.146 Two approaches to God are
presented. The traditional views God as transcendent and omniscient; to act
wisely, man must acknowledge God’s existence, fear Him and embrace religious
observance.147 The second and widely expounded approach allows for the indi-
vidual to cultivate a personal relationship with God, primarily by means of love
and devotion. The latter, in line with Jewish and Islamic mysticism, begins with
the cultivation of one’s intellectual and spiritual capacity to attain proximity
to the divine. In the introductory section in praise of God the poet-narrator,
Rāgheb, addresses the divine directly, saying, “you know my heart.” He goes on
to employ rhetorical devices that underscore an intimate relationship between
the Creator and his creation including the metaphor of the lover and beloved;
hyperbole and fanciful causes for natural phenomena. Similarly, Rāgheb’s lit-

145 Examples included references to Khezr in the introductory section in praise of God 4:b
and again 14:8 and 34:14, the terms “honey” and “sting” as metaphors for pleasure and pain
in the ephemeral world in 14:18 and 34:35–36.
146 The descriptions of a transcendent God are compatible with both traditional Islamic and
Jewish conceptions. The narrator speaks of God’s omniscience, His eternity, creation ex-
nihilo, His absolute oneness, omnipotence, and judgement in meting out reward and
punishment. He feels inadequate in articulating God’s attributes or expressing His great-
ness in words. All knowledge God meant for man to acquire is reflected in creation and
found in the Torah; see the introductory section in praise of God: 10: 6–19, 22: 7–12, 19–26,
53–59.
147 On fear of God, see 30: 10 and 34: 3.
introduction 39

erary account of his spiritual awakening in the introductory section explaining

his reasons for composing the work incorporates Sufi and lyric imagery and ter-
minology as found in classical Persian poetry. A voice from heaven encourages
him to develop his individual, spiritual consciousness by way of poetic expres-
sion.
Moses is the prophet who brings God’s wisdom as manifested in the Torah
to Israel. He exemplifies the best of human virtues. Moreover, he is designated
as superior to all other prophets due to his intimate relationship with God. It
is his knowledge of God that endows him with wisdom,148 described in the JP
composition with references to Jewish and Islamic sources, as well as Sufism:

‫צו כֿרשיד ִגהאן גיר טריקת‬

‫זנור חכמת ועלם וחקיקת‬

‫לבש גנ ִגינה דרס שהאדת‬

‫דלש פר נור אז שמע סעאדת‬

Like the world illuminating sun, he took the path

Of the light of wisdom, knowledge and truth,

His lips, the treasury of attestations of faith,

His heart, full of illumination from the candle of felicity.

The light imagery likening Moses’ wisdom and intelligence to the illumination
of the sun and the light of a candle is familiar to both traditions.149 As seen
in the work of his predecessors, the latter description is combined with the
depiction of Moses observing the three interdependent aspects of Sufi doctrine
and practice—shahādat “God-given law,” ṭarīqat “the Path to God” and ḥaqīqat
“the Truth.”150 Likewise, the term ‘elm, denoting “knowledge,” “wisdom,” and
“understanding” is here, and in the body of the composition 5: 9–17, depicted
as harmonious with the wisdom of the Torah.
The minister-turned-ascetic recounts his conversion to asceticism upon per-
ceiving the world in its true guise. Likewise, in witnessing its harsh realities and

148 To emphasize the special status Moses enjoys in respect to his relationship with God, Ben
Shmūel applies the same imagery to him as he does to God. The image of the sun, symbol-
izing enlightenment, is used to hint at God’s immeasurable power (intro. section in praise
of God: 8) and then likened to Moses’ wisdom (intro. section in praise of Moses: 4–5).
149 Intro. In Praise of Moses: 4–5.
150 Intro. In Praise of Moses: 6b, 4: 28b, 10: 3, 22, 40, 11: 60. Shāhīn does so in Mūsā-nāmeh and
Ardashīr-nāmeh in his introductory portion in Praise of Moses.
40 introduction

the ravages that face man over time, not least disease and death, the prince
intuits the importance of pursuing knowledge, “For, one may die quite easily
having acquired knowledge.”151 The Sufi instructs him on other attainments
worth pursuing, which like wisdom, are of lasting value. The parable of the
man who is summoned to repay a debt to the King exemplifies Ben Shmūel’s
approach to this theme:

‫ֿולי נפֿעי כה בינד זאן זר וסים‬

‫כפֿן פושד ר ֿוד בירון זאקלים‬

‫דגר כֿישאן כה דמסאזיש כרדנד‬

‫רסאננדש בגור ובאז גרדנד‬

‫ֿולי כֿייר וצ ֿואב ועלם תורה‬

‫ר ֿוד המראה ֿויי תא נזד יך תא‬

The one benefit of that gold and silver

Is that he will depart from the world wearing a shroud.

Kinsmen who were his companions,

Will deliver him to the grave and turn away.

But kindness, good deeds and the knowledge of the Torah

Will accompany him all the way to God.152

The converse of wisdom is nādānī or jaḥl lit. “lack of knowledge” “ignorance”

also denoting hasty, mindless action. Chapter Seventeen, titled “Haste in Any
Task Results in Penitence and Affliction” is illustrated by the anecdote of the
dog whose haste and avarice result in grievous bodily harm. Chapter Twenty
Four pairs ḥemāqat “foolishness” with this sort of ignorance and reiterates that
it leads to misery. The main object of Chapter Thirty One is to illustrate the
importance of devoting oneself to the vocation he has mastered; it is important
to note that the poor weaver’s impulsive behavior is what leads to his demise.
Another prominent theme pervading the JP is the power of eloquent, timely
speech. The instruction found in the layers of narrative is conveyed almost
exclusively through speech. The prince, endowed with an extraordinary degree

151 See 6: 28b.

152 See 11: 58–60.
introduction 41

of wisdom and spirituality from childhood, intuits the necessity for a wise
man to assist him in his intellectual and spiritual development.153 The Sufi,
described as “an eloquent and wise sage,” undertakes the dangerous task of
educating the pagan king’s son. Upon meeting the Sufi, the two immediately
assume the role of spiritual guide and student; the prince asks questions and
the Sufi responds.154 The prince, and by extension the readership, is urged to
keep company with the wise so as to benefit from their wisdom.155 Proverbs,
anecdotes and parables related by the Sufi are often introduced with “wise men
have said,” “I heard,”156 or some variation thereof.
There is danger in giving advice when none is solicited. In order for wisdom
to be effectively conveyed one’s audience must, like the prince, be receptive to
acquiring it. The wise are cautious and patient, waiting for just the right oppor-
tunity to instruct. In the anecdote of Chapter Sixteen, the minister and the
pagan king enjoy a close relationship. The minister, however, silently grieves
over the king’s lack of worship and agonizes over whether to broach the sub-
ject with him. The minister’s friends reinforce his fear of the king’s wrath and
warn him not to advise regarding the matter. He speak out only after the king
has a disturbing dream and is instructed by having witnessed the loving inter-
action between a destitute couple:

‫בכֿוד גפֿתא כה אכנון ֿוקת ֿאן שד‬

‫כה בת ֿוֿאנם אבא שה המזבאן שד‬

‫נסיחת גויימש זין בת פרסתי‬

‫בנרמי גאה וגאהי אז דרשתי‬

He said to himself, ‘Now is the time

To speak with the king

And offer him advice regarding this idol worship,

Sometimes gently and other times firmly.’

153 The Sufi’s first anecdote 7: 39–41 is related without prompting from the prince; also see 8:
7.
154 In 4: 46–48 the king warns the servants to censor any speech that could prompt the prince
to become a Sufi. Also see 7: 43–44; 13: 55, 15: 43–45.
155 5: 50, 11: 9; for variations, see 5: 51, 7: 18, 11: 3, 12: 43, 13: 8, 14: 40–41, 15: 12, 14.
156 The king’s reaction to his minister-turned ascetic is a good example, see 3: 51–55; also see
the parable of the chests in Chap. 8 and the king’s comment, 8: 30.
42 introduction

Had the minister spoken too soon, his friends’ generalizations regarding the
intolerance of rulers for advice and their tendency to mete out swift punish-
ment when displeased, could have applied to him.157
Throughout the work, the eloquence and argumentive force of an individ-
ual’s speech determines whether he successfully advances his interests. Some-
times, as in the anecdote of the bird and the gardener, success makes the differ-
ence between life and death. When captured by the gardener, the bird manages
to evade death by tricking him with promises and alluring speech:

‫ֿצו מרֿגך דיד כֿאהד כשתן אורא‬

‫זבאן בגשאד תא בפֿריבד אורא‬

‫בגפת איי כאשך חרפֿם רא שנידי‬

‫בסא פֿייצֹי כה בר ֿויי מי רסידי‬

When the bird realized that he intended to kill him,

He spoke in order to trick him;

He said, “If you would only listen to me,

You would receive many outpourings of grace.”158

As illustrated in this example, eloquent speech is not always employed altru-

istically but also, if necessary, to manipulate and deceive. Nonetheless, once
the cunning bird successfully eludes his killer, he tauntingly relates three legit-
imate maxims concerning what transpired between them.159 The Sufi warns
the prince about people who trick with their words but he himself engages in
a battle of words earlier in the plot and later uses eloquent speech to diplo-
matically maneuver around the prince’s desire to abandon his royal station.
Life is often unpredictable and treacherous and one must know how to be
cunning and manipulate others in order to survive. Those who can effectively

157 For examples, see the prince’s plea to his father to release him from the palace (5: 35–
44, 51–62) and the Sufi’s argument for presenting his “valuable merchandise” solely to the
prince (7: 22–26). In the latter example, the prince’s minister unsuccessfully argues for
why the Sufi should first present him with it (7: 17–21).
158 21: 17–18.
159 21: 36–38; the paraphrased maxim are, 1.) Don’t become depressed from regret once some-
thing is lost to you 2.) Don’t believe irrational speech 3.) Don’t long for that which is
unattainable. This point is also illustrated in 24: 34–59 by the anecdote of the king’s ser-
vant, who eludes, even quells the king’s wrath with cunning speech.
introduction 43

employ eloquent speech to this end are most likely to successfully navigate
through perilous circumstances.160
While deception with speech is acceptable even advisable when advocating
for oneself, disloyalty is considered a vice. The two friends in Chapter Twenty
Seven who plot to trick a wealthy merchant out of his fortune only to scheme
against one another both meet their death. A lack of fidelity motivated by greed
is the opposite of the all-important moral virtue referred to as morovvat, “gal-
lantry” in the sense of being brave, having good manners and being morally
upright.
The transitory nature of this world and everything connected to it is a philo-
sophical concept widely accepted throughout the Near East that complements
pious tenets and practices and is another major theme of the composition.
To warn man that what he perceives to be reality in this life is not enduring
and therefore not real, the world is described in paradoxical terms. The more
attached man is to this world, the more he is bound to be disappointed in the
face of his mortality. In this vein the world is often associated with terms denot-
ing time and fate, all of which are negatively depicted as inconstant and tran-
sitory. The world, time and fate are anthropomorphized and attributed with
moral vices such as deceit and fickleness. The individual who recognizes that
wisdom originates from God and observes moral and ethical tenets and prac-
tices is less likely to be lead astray by the world and its useless desires.161 In
order to effectively convey a negative world view, the JP poet compared and
contrasted it to its antithesis, the world to come. Similarly, the body is con-
trasted to the soul, outward form to spiritual meaning, as well as the preoccu-
pation with worldly desires to the meditation on and preparation for judgment
day.162 Chapter Eight’s parable of the chests eloquently conveys the motif of
outward appearance or form juxtaposed against inner meaning. It illustrates
the importance of not judging people by their outward appearance and instead
looking for spiritual substance. Similarly the husk and shell metaphor is used
to convey these themes and motifs. Shahzādeh va Sufi is pragmatic in its didac-

160 It is a universal theme found in the Indian Buddha biographies, Iranian andarz literature,
Persian classical didactic literature as well as in the JP literature of Ben Shmūel’s prede-
cessors.
161 For instances where it is referred to as donyā, see 11: 2, 14: 4b. This term is often accom-
panied by the adjective fānī, “transient,” “ephemeral;” see, 2: 1b, 3: 45–48, 14: 9a. It is also
referred to as jahān, see 2: 69b, 14: 1b, 3b and dār al-fanā, 6: 15b, 14: 2a, 8a. For zamāneh,
see the title of 2 and 9: 11; for dawrān, see 6: 6a, 13: 54b; for rūzegār, see 13: 53b. For charkh,
see 6: 17b; for falak, see 2: 40b, 6: 17b; for gardūn, see 2: 17a, 13: 53a. See 3: 45–47, 11: 2.
162 See 2: 12, 14: 1–6, 8–26, 29–34. See 12: 8, 15: 15–17, 22–23; it is addressed again in 32: 5–24, 33:
1–23. See 11: 1–4, 51–63, 14: 27–28; similar content appears in Chap. 28: 9–28.
44 introduction

ticism advocating a moderate form of piety, while its pervading world view is
consistently and thoroughly negative.

8 Structure

The JP composition begins with a four-part introduction—an exordium to God,

praise of the prophet Moses, the poet’s reason for composing the work and
the beginning of the work’s main plot. There is no didactic section, as is con-
ventionally found in classical Persian poetry; as if in lieu of the latter, Chapter
Thirty Four is devoted to instruction of the “Children of Israel.” A brief suppli-
cation to God is again offered at the conclusion. Ben Shmūel employs the same
imagery and vocabulary in his introduction as his Persian Muslim counterparts;
the main distinguishing feature is the praise of Moses rather than Moḥammad
in the second section.
The third section of the introduction titled “The Reason for Composing this
Auspicious Book,” mentions the poet’s pen-name, the connection between his
work and the Hebrew adaptation, the difficulty involved in composing the nar-
rative, and the title of the composition. It says the composition is “translated”
from the Hebrew but does not specifically name the author or its title. The
omission may have been a major motivating factor for the later addition of
the prose preface, which expressly mentions Avraham ibn Ḥasday and Ben ha-
melekh ve ha-nazir. The main story line commences in the last section of the
introduction with the pious fleeing persecution in the kingdom of the pleasure-
seeking pagan king.
The body of the work consists of thirty four chapters followed by a con-
clusion. In keeping with the didactic genre of classical Persian poetry, it is in
mas̱navī “rhymed couplet” form for the first fifteen chapters in the hazaj-e
mosaddas-e maḥẕūf meter (scanned from left to right v --- v --- v --). Sub-
sequently, the text alternates between verse and rhymed prose followed by
distiches paraphrasing content, presumably an effort to reflect the Hebrew’s
maqāmah form.
The fluent style provides a smooth transition between the introduction and
the main body of the work and continuity in imagery, motifs and themes
throughout. The first seven chapters following the introduction describe the
events that lead to the meeting between the prince and the wise and pious
Sufi, the two main protagonists of the principal plot. It might be helpful here
to provide a synopsis of the chapters:
Chapters 1–3: A favored minister leaves an unjust king’s service to join the
company of Sufis. The speech of this minister-turned-ascetic introduces a num-
introduction 45

ber of prominent didactic themes and literary motifs maintained throughout

the composition. His decision to renounce the world and embrace asceticism
foreshadows what follows with the prince. The king’s wrath is kindled and he
banishes the Sufis from his kingdom.
Chapter 4: At long last, the king succeeds in fathering a child and commands
his astrologers to predict his future. Contrary to the prediction of the others, a
sage foretells the prince’s abandonment of the throne and his greatness as a
wise “leader to men of worship.” In reaction, the king persecutes the Sufis and
orders his heir confined to a palace where he is exposed to only pleasantries
and isolated from the realities of the world.
Chapter 5: The prince suffers from what he perceives to be confinement. He
confides in one of his ministers and beseeches the king to release him from the
palace. The king’s advisors convince him to grant the prince’s request.
Chapter 6: Despite the efforts of servants and maidservants charged to keep
the prince happy and entertained, he sees two men who suffer from disease
and old age; thus he learns of the human condition and the inevitability of
death. Convinced that knowledge will console him in the face of harsh real-
ity, the prince seeks the counsel of a wise person to instruct and guide him. His
minister informs him of the existence of men of “the Sufi Path” who possess
the knowledge he seeks but have been persecuted and expelled by his pagan
father.
Chapter 7: A Sufi learns of the prince’s intellectual genius and resolves to
meet him. Disguised as a merchant, he is finally granted audience by the
prince’s minister. An instant connection is forged between the prince and the
Sufi.
Chapters 8–27: The Sufi begins conveying wisdom by way of metaphors,
proverbs, didactic anecdotes and parables. The prince wants to join the Sufi
on the ascetic path to God but the Sufi does not encourage him.
Chapter 28: The Sufi attributes sin and evil to Satan, who is credited with
indiscriminately leading young and old astray. His victims forsake reason,
virtue and spiritual meaning to pursue worldly appetites and desires. To lib-
erate oneself from Satan, the Sufi prescribes recognizing the ultimate futility of
wealth and obtaining reason and intelligence.
Chapter 29: The prince expresses sorrow at the Sufi’s unwillingness to allow
him to follow in his path. The wise man explains that his reservations are based
on the prince’s high station in life and upbringing. He is not convinced that,
given his delicate constitution, the boy would be able to withstand the dan-
gers and difficulties of an ascetic life. The prince blasts his father only to be
reproached by the Sufi, who re-iterates the importance of unconditional fil-
ial respect and obedience. He tells the prince to be tolerant and patient and
46 introduction

perhaps he’ll be able to assist his father to abandon his pagan ways. After the
prince expresses remorse for his disrespect, the Sufi leaves him and returns
the next day to see about his condition. Upon finding that the prince has
taken his advice to heart, he resolves to return to his own land and country-
men.
Chapter 30: The Sufi advises the prince to remain and implement what he
has learned in his royal capacity. He instructs him on rules of conduct for
kings with the implied assumption that he will succeed his father. The prince
begs the Sufi to stay and offers to care for him and assist him in worshipping
God.
Chapter 31: The Sufi explains that he must continue to serve God in the man-
ner in which he is accustomed. To demonstrate his point, he narrates his final
anecdote to the prince.163
Chapter 32: The Sufi explains the immortality of the soul as opposed to the
body, which is subject to death. At the time of death, the soul is liberated from
the fetter of the body. The body impedes one from perceiving certain profound
truths; that is why prophets temporarily experience the absence of all bodily
senses so as to be able to receive divine revelation.164
Chapter 33: At the request of the prince, the Sufi lists the various degrees
of souls: the rational, animal and vegetative. He then procedes to explain the
spiritual reward enjoyed by the rational soul when it acts according to truth
and righteousness and the punishment it suffers if it does not take the path
of goodness and allows itself to be defiled by worldly desires.165 The plot con-
cludes with the two parting ways. The prince expresses his heart-felt hope they
should see each other again, soon; he is left to grieve over the Sufi’s absence.
Chapter 34: Advice offered here to the “Children of Israel” summarizes didac-
tic content expounded throughout. The actions and virtues prescribed are
grouped according to the individual’s relationship with God, family and
strangers.
In the conclusion to the work, the poet-narrator thanks God for having
successfully completed the composition, describing himself as “a diver in the

163 The story of the monkey and the barber found in Ibn Ḥasday’s chap. 31 is omitted; a rendi-
tion of the second story of the man who jumps from a tower is related; see Ben ha-melekh,
197–198.
164 The example of the prophets appears in chap. 34 of Ben ha-melekh, 207. See S.M. Stern’s
“Ibn Ḥasday’s Neoplatonist,” 102–120 for an English translation of Ibn Ḥasday’s chapters
32–35.
165 Ibn Ḥasday provides an exposition of the three souls in Chap. 33. The description of the
rational soul and the consequences resulting from its choice of the righteous, as opposed
to the unrighteous, path is found in Chap. 35.
introduction 47

ocean of subtleties, Bringing up regal pearls.” He reiterates the difficulty in-

volved in producing the composition and provides a date of 1684 for its com-
pletion. He also supplicates God to facilitate his readers’ ability to benefit from
the composition and offers a blessing of eternal life for those who remember
him with praise.
Ben Shmūel adapts the Hebrew rendition of the Buddha biographies to
engage his acculturated Jewish Persian readership, conscious of the vital role
narrative plays in rendering an aesthetically pleasing and engaging work. In this
way it follows an ancient didactic tradition of presenting wisdom, morals and
virtues in a pleasing way to attract an audience. The more beautiful the presen-
tation, the more likely that people would remember and want to pass wisdom
and ethics on to future generations.
Four layers of narrative exist in the composition. Each to some extent relies
on stories, parables and extended metaphors to convey pragmatic wisdom and
ethics. The first layer is the poet-narrator, Rāgheb, relating wisdom to his read-
ership by way of the composition. He employs the literary devise of “a voice
from heaven” awakening him from his stupor. He answers the calling, “aware of
the Path,” and undertakes to compose the work:

‫דגר בא כֿיש גפֿתם כאיי נ ֿוא סאז‬

‫כתאבי הם זכלכת קצה פרדאז‬

‫דר מעני המי כן אנדרו כֿר ִג‬

‫חכאיית האי דל כֿוש הם דרו דר ִג‬

‫בנא כרדם זלטֿף חק דגר באר‬

‫כתאבי לפֿֿט עמראני גהר באר‬

Then, I said to myself, “O you singer,

Produce a book of stories from your pen.

Continually invest it with precious thoughts;

Insert pleasant stories into it.”

Once more, by the grace of God, I created

A gem of a book from the Hebrew account.166

166 “The Reason for Composing this Auspicious Book,” couplets 18–20.
48 introduction

As is poetic convention in classical Persian poetry, subsequent chapters often

conclude with the poet-narrator addressing himself with his pen-name.167 In
these instances, he is often reminding his audience to reflect or act on a moral
message, reacting to dialogue exchanged or commenting on developments in
the plot.168
The second major layer of narrative corresponds with the progression of
the main plot, the development of which involves dialogue between char-
acters. Speech is the driving force of the composition and all the charac-
ters, main and ancilliary, recognize it as an indispensable tool for relating
wisdom, convincing friend or foe to do one’s will or getting the upper hand
against a rival or enemy. Dialogues exchanged between the king, his minister-
turned-ascetic, the astrologers and the prince are part of this second layer
of narrative. It also includes the interaction between the minister, the Sufi,
the prince and his servants, the minister who acts as a confidant and the
Sufi.
Direct speech between the people or animals found within the anecdotes
and parables constitutes the third narrative layer. These anecdotes and para-
bles related by the characters of the main plot are stories within the story.
Some examples include the prince’s account of the dialogue between bibli-
cal Joseph and a loved one (Chap. 5), the interaction between the characters
in the parable of the chests (Chap. 8), the dialogue in the parable of the man
and his three friends (Chap. 11), the debate between the besieged king and
his wife (Chap. 12), the dialogue between the temporary king and his confi-
dant (Chap. 13), the exchange of mutual respect and admiration between the
destitute couple (Chap. 16), and the speech of the animals in the story of the
merchant to whom Solomon grants the gift of understanding the language of
the animals (Chap. 24).
Occasionally, the characters in a given anecdote or parable themselves relate
a story and thereby introduce the fourth and final layer of narrative. In his argu-
ment against his wife, a king besieged by his enemies quotes biblical Job to
make his point (Chap. 12: 39–40). The minister who converts the pagan king
(Chap. 16) relates the story of the biblical king Solomon. The lengthiest exam-
ple is that of a nobleman who, in love with a pauper’s daughter (Chap. 18),
relates the story of the positive power of mundane love in motivating man
toward intellectual and spiritual perfection. The latter is a common belief in
Sufi literature; the suitor’s description is lyric and replete with conventional Sufi

167 Chapters 2, 4, 7, 8, 10, 12, 13, 14, 16, 19, 20, 25, 26, 34 and the conclusion.
168 Chapters 6, 11, and 33.
introduction 49

metaphors common in classical Persian verse, such as the polishing of rust from
the mirror of the heart. The old man “tests” the suitor’s character and resolve in
the way of a pīr, “Sufi master.”

9 Language

While JP literature largely conforms to the rules of classical Persian poetry, it

is in various degrees orthographically and stylistically distinct from it.169 The
use of Hebrew script as well as prevailing social, economic realities of being a
religious minority separated Jewish poets from their Persian counterparts. The
linguistic literary isolation of Jews, in part self-imposed and in part dictated by
their religious minority status, at times resulted in deviations with respect to
meter, rhyme and syntax. Poetic style is impacted by the use of Persian collo-
quial forms, Hebrew vocabulary, derivatives and phrases as well as redundancy
in content. Over time, there appears to be an increase in linguistic and stylistic
characteristics that fall short of standards upheld in classical Perian verse and
an increase in scribal errors in MS copies.170
Inconsistencies in orthography can be found within the composition and on
occasion even within the same folio. The following are a few examples:

‫ ז‬and ֹ‫ צ‬in ‫ צֹמירש‬,‫ רצ ֹאיית‬,‫צֹרב‬

‫ ז‬and ‫ ֿד‬in ‫גֿדראניד‬
‫ ז‬and ‫ ֿט‬in ‫ נֿטר‬,‫מנֿטר‬
‫ ֿג‬and ‫ ק‬in ‫ ֿגמזה‬,‫ֿגם‬

The short vowel /e/, mostly not spelled in Persian, is occasionally spelled out
with the Hebrew letter / ‫י‬/, as in the words ‫ פֿרביה‬instead of ‫ פרבה‬farbeh, ‫מיהמאן‬
instead of ‫ מהמאן‬mehmān. MSS at times spell words as they would be spoken; a

169 Lazard notes (“La Dialectologie,” 83), “plus un texte est littéraire, plus sa langue se rap-
proche du persan classique et moins elle porte les marques de l’ usage vulgaire local;” also
see Paper, “Judeo-Persian,” 107–108. Shāhīn’s compositions, noted for their sparse use of
Hebrew or Aramaic in favor of Persian words and adherance to classical Persian forms
and rhetorical devices, are the finest examples of JP literary expression; see Bacher, Zwei
jüdisch-persische, 71–73; 125–144.
170 Of the six principal MSS collated for this study, two were copied in the second half of the
19th century, and one from the late 18th century. The three undated MSS appear to have
been copied no earlier than the 18th century. For more regarding Jews in 19th century Iran,
see David Yeroushalmi, The Jews of Iran in the Nineteenth Century: Aspects of History, Com-
munity and Culture (Leiden: Brill, 2009).
50 introduction

few examples include ‫ און‬instead of ‫’ ֿאן‬ān, ‫ ֿצֿארום‬instead of ‫ ֿצהֿארום‬chahārom,

‫ גשתן‬instead of ‫ גשתנד‬gashtand, ‫ דוסתר‬instead of ‫ דוסתתר‬dūst-tar, ‫ בתר‬instead
of ‫ בדתר‬bad-tar, ‫ ֿארנד‬instead of ‫ ֿא ֿורנד‬āvarand, ‫ כֿאר‬instead of ‫ כֿ ֿואר‬khwār, ‫כֿיש‬
instead of ‫ כֿ ֿויש‬khwīsh and ‫ פֿל חאל‬instead of ‫ פֿי אל חאל‬fī al-ḥāl.
At times words such as ‫ בירון‬bīrūn are written as ‫ ביראן‬bīrān, ‫ גרדון‬gardūn as
‫ גרדאן‬gardān and ‫ פֿזון‬fozūn as ‫ פֿזאן‬fazān. These might be hyper corrections or
analogical back-formations.171
The Persian eżāfeh construction used for possession, adjectival phrases and
proper names is inconsistently diacritically marked. In the verse portion of my
edition, I have written in eżāfeh when needed for clarification of meter in the
verse or meaning in the prose. Likewise the Persian indefinite marker, ye, is
inconsistently used in the MSS; I have written it into the JP text when required
for clarity. As is generally the case, JP MSS contain no punctuation and I have
worked to keep them at a minimum in the edited English translation; however,
I have added question marks to both the Hebrew and JP. Chapter headings also
vary; MS A consistently uses Hebrew letters with their traditional numerical val-
ues for numbering the chapters, MS D consistently spells them out in JP while
the others alternate between the two. I have opted to spell them out in the JP
and its English translation.
For the most part, the JP poet is successful in observing the metrical and
rhetorical rules of classical Persian poetry. The meter is seldom defective.172 In
an effort to comply with it, words are shortened, as in, ‫ כו‬for ‫ כה או‬ke ’ū, ‫ כז‬for ‫כה‬
‫ אז‬ke ’az, ‫ כזו‬for ‫ כה אז או‬ke ’az ’ū, ‫ כין‬for ‫ כה אין‬ke ’īn, ‫ זישאן‬for ‫’ אז אישאן‬az ’īshān,
‫ דרין‬for ‫ דר אין‬dar ’īn, ‫ ֿוגר‬for ‫ ֿואגר‬va ’agar. In other instances, longer archaic forms
of Persian words such as ‫פא‬/‫ פאי‬,‫ בא‬/‫ אבא‬,‫רו‬/‫ רוי‬,‫ ִגא‬/‫ ִגאי‬,‫אפֿזא‬/‫ אפֿזאי‬,‫ֿארא‬/‫ֿאראי‬
are used.
Given the orthographic and phonetic disparity between Hebrew and Per-
sian, the poet occasionally has difficulty adhering to the meter when incorpo-
rating Hebrew words into his verse.173 Relatively little Hebrew vocabulary is
found; it is for the most part limited to epithets in the title immediately preced-
ing the exordium to God, names of biblical figures174 and religious terms. Some

171 Examples can also be found in other JP literary works including Ardashīr-nāmeh, Ganj-
nāmeh, and Dāniyāl-nāmeh; see Yeroushalmi, The Judeo-Persian Poet, pg. 103, note 3. Her-
bert H. Paper “Judeo-Persian,” Jewish Languages: Theme and Variations, ed. Herbert Paper
(Cambridge: Assoc. for Jewish Studies, 1978), pg. 108.
172 See, “In Praise of Moses,” 17, 2: 35, 3: 17b, 3: 42, 4: 34.
173 For deviations in meter in ‘Emrānī’s Ganj-nāmeh when Hebrew is used, see Yeroushalmi,
Judeo-Persian Poet, (1986), 93.
174 A number of proper names appear in Chap. 20. Moses (“In Praise,” chapter title), Joseph
(5:51) and Job (12: 39) are referred to by their Arabic, Qor’anic names.
introduction 51

examples of Hebrew vocabulary include, ‫ תווראת‬tawrāt (10: 13), ‫ תורה‬torāh (11:

60) and ‫ מלאֿך‬mal’ākh (11: 62). A number of Hebrew terms are concentrated
in Chapter Thirty Four titled, “Advice to the Children of Israel & Showing The
Path of Righteousness to Those Who Are Lost;” they include ‫ ישראל‬Yisra’el, ‫צדיק‬
tsadiḳ, ‫ תמים‬tamim, ‫ חכמים‬ḥakhamim, ‫ תפילה‬tefilah, ‫ כניסה‬kenisah, ‫ קרבאנות‬ḳor-
banot, ‫ מזבח‬mizbeaḥ, ‫ גלות‬galut, ‫ שפלות‬shiflut. The plural of words like ‫ישראל‬
Yīsrā’el and the Arabic ‫ רסול‬rasūl are made using the Persian plural suffix ‫ֿאן‬
’ān.
Proper nouns referring to people and places are in Persian, Arabic or Hebrew.
Whenever possible, I used English popular spellings in the translation and left
out diacritic marks. Real and mythical people and places evoked from Per-
sian literature include ‫ פֿריידון‬Feraydun ‫ ִגמשיד‬Jamshid, ‫ סימורֿג‬Simorgh, ‫באֿג ארם‬
Bāgh-e Eram, ‫ כֿצֹר‬Khezr, ‫ בהראם וגלאנדאם‬Bahram and Golandam, ‫ מ ִגנון‬Majnun,
‫ שיראז‬Shiraz, ‫ כֿראסאן‬Khorasan, ‫ תבריז‬Tabriz and ‫ שמס תבריזי‬Shams-e Tabrizi.
The text refers to God with the Persian ‫ יזדאן‬Yazdan, ‫ כרדגאר‬kerdegār and ‫כֿדא‬
khodā and the Arabic, ‫ אלאה‬Allah; I used Yazdan and Allah in the transla-
tion.
Arabic epithets and references from the Qor’ān that appear in the text
including ‫ חק‬Ḥaqq ‫ ֿדו אל ִגלאל‬Dhu al-Jalāl and a combination of the two lan-
guages ‫ כֿדא ֿונד לנתראני‬khodāvand-e lantarānī, ‫ כֿדאי תעאלי‬khodā-ye ta’ālī are
mostly translated, “God.” The aforementioned reflect the syncretic nature of
the work, as do characters from the Torah that are often identified using their
Arabic Qor’anic names and epithets; Moses is ‫’ אמאם‬emām ‫מוסא כלים אלאה‬
Mūsā, Kalīm ’Ullāh and ‫ כֿליפֿה רסולאן‬khalīfeh-ye rasūlān, Goliath ‫ ִגֿאלות‬Jālūt,
Korah ‫ קארון‬Qārūn, Jacob ‫ יעקוב‬Yaʿqūb, Potiphar ‫ עזיז‬Aziz, Potiphar’s wife ‫זלייכֿא‬
Zolaykha. I used the Arabic names of the latter two in the English.
Throughout the verse portion of the composition, rhyme varies for every
couplet, the first hemistich of each couplet rhyming with the second; internal
rhymes are a common feature.175 Defective rhymes often occur in couplets that
contain a radīf “refrain,” such as in couplet 27 of Chapter Two:

‫ת ֿואנגר רא ֿצסאן מפֿלס נ ִגויים؟‬

‫כה יך דארנדה רא כֿוש דל נ ִגויים‬

How can I not consider the rich, pennyless

When I do not find one wealthy person happy?

175 See 1: 5, 2: 41, 3: 5, 3: 44, 4: 1, 4: 27, 4: 36, 5: 43, 6: 27, 6: 30, 7: 11, 7: 23, 7: 32, 7: 43, 8: 27, 11: 19, 12:
37, 12: 48, 14: 23, 14: 24, 14: 27, 14: 50.
52 introduction

The words ‫ מפֿלס‬mofles and ‫ כֿוש דל‬khosh del preceding the refrain, ‫ נ ִגויים‬najū-
yam, do not rhyme. The sounds in any given couplet must be identical but differ
in meaning in order to constitute a rhyme. Other such examples of defective
rhymes occur with ‫ סנ ִגידה גויינד‬sanjīdeh gūyand and ‫ באד גויינד‬bād gūyand (“The
Reason for Composing,” 31), ‫ ביגאנה נמאייד‬bīgāneh namāyad and ‫דנבאלת נמאייד‬
donbālat namāyad (2:76), ‫ דרין חאל‬darīn ḥāl and ‫ כֿוש חאל‬khosh ḥāl (3:39), ‫כאיי‬
‫ באב‬kay bāb and ‫’ אנדרין באב‬andarīn bāb (5:50).
There are instances where less than ideal rhymes occur with no subsequent
refrain. They include the use of ‫ דאנש‬dānesh with ‫ ֿצאכראנש‬chākerānash (5: 18)
‫ פֿרד‬fard with ‫ בכֿרד‬bekhrad (7: 2), ‫’ אלתפֿאתת‬eltefātat with ‫ הייאת‬hayy’at (8: 7),
‫ חריפֿאן‬ḥarīfān with ‫ ִגהאן באן‬jahān bān (8: 25). Occasionally, the cause of the
defective rhyme is the pairing of a Hebrew word with Persian, as is the case
with couplet 60 of chapter eleven:

‫ֿולי כֿייר וצ ֿואב ועלם תורה‬

‫ר ֿוד המראה ֿויי תא נזד יך תא‬

But kindness, good deeds and the knowledge of the Torah

Accompany him all the way to God.

It was not uncommon for JP poets to pair Hebrew words ending in “āh” with
Persian words ending in the long vowel “ā.”176
Ben Shmūel employs rhetorical devices commonly found in classical Persian
poetry such as jenās, puns or word play of various sorts. They include, jenās-e
tām (2:75), jenās-e nāqes (4:3), jenās-e khaṭ (1:1), and more frequently jenās-e
zā’ed (1: 20, 2:30, 2:32, 2: 77, 3:1, 5:1, 5: 76, 11: 16, 13:32, 13: 35). Paronomasia may
also be found in the composition as in 13: 54–55. Examples of anaphora, the
repetition of a single word or expression, may be found in the exordium to
God and the following chapters: 1: 12 and 1: 13–16, 3: 17–20, 3: 39–41, 7: 12–14,
9: 8–10, 10: 28–35, 12: 8–9, 13: 54–55, 14: 25–26. Tanāsob, words closely asso-
ciated in meaning and therefore paired with one another such as ‫כֿאר וכֿס‬
khār va khas “thorn and thistle,” and ‫ זר וסים‬zarr va sīm “gold and silver,” and
‫ מאר ומור‬mār va mūr “serpents and ants” are prevalent throughout.177 Simi-
larly, tażādd, the juxtaposition of two contrasting terms such as ‫ כֿאר וכֿס‬khār
va khas “thorn and thistle” with ‫ גלשן‬golshan “rose garden,” ‫ צורת‬ṣūrat “out-

176 For this kind of pairing in ‘Emrāni, see Yeroushalmi, The Judeo-Persian Poet, (1986), 96 and
n. 20.
177 1:13. For more examples, see 2: 16, 3: 10, 4: 33, 6: 13, 7: 8, 8: 37, 9: 3, 10: 10, 11: 21, 12: 18, 13: 38,
14: 10, 15: 3.
introduction 53

ward form” with ‫ מעני‬maʿnī “inner meaning” and ‫ מרג‬marg “death” with ‫חיאת‬
ḥayāt “life” are notable throughout.178 Also represented are ʾersāl-e mes̱āl,179
the insertion of proverbs, ḥosn-e ta‘līl, the explanation of natural phenomena
by fantastic means180 and tashbīh, similes, most often preceded by cho, chon,
chenān.181
When the literal rendering to English of similes or metaphors was not suit-
able, I translated idiomatically with an effort to preserve the flavor whenever
possible. Throughout the composition, the classical Persian poetic metaphor
of the sugar-chewing bird ‫ טוטי שכר אפֿשאן‬is used for sweet, eloquent speech; I
often refrained from translating it literally (9:1b). In Chapter Sixteen, hemistich
ten b, I opted to translate ‫“ אז ִגאם קהרש מי שדי מסת‬He was absolutely incensed”
instead of the literal “He was intoxicated from the goblet of wrath.” There are
many instances where similes or metaphors for beauty were literally too flow-
ery to be intelligible in English. For instance in Chapter Eighteen, hemistich
fifty eight b, I translated ‫“ סמנבר דכֿתרי לאלה עֿדארי‬A fair-skinned, rosy cheeked
beauty” instead of the literal “jasmine-bosomed with a tulip countenance.”

10 Manuscripts

The large number of extant MS copies found in various public and private col-
lections is an indication of the JP composition’s popularity.182 For the present
edition and translation, I have consulted and collated six MSS.
1. MS belonging to Mr. Ehsan Misaghian of Los Angeles (designated MS A)
consists of 41 folio pages (1v–45r), measuring 18 × 22cm. and is written

178 1: 13; for additional examples, see 2: 2, 3: 9, 4: 7, 5: 17, 7: 7, 8: 1, 10: 8, 11: 12, 13: 22, 14: 12.
179 See, 7: 18, 7: 19, 7: 20, 9: 25.
180 Lit “the beautiful explanation of a cause;” see, 2: 5, 3: 25, 4: 3, 8: 9, 8: 23, 10: 21.
181 Examples include, 1: 13, 2: 46, 3: 12, 4: 20, 5: 1, 7: 29, 8: 9, 9: 1, 11: 63, 12: 16, 13: 10, 14: 7, 15:
10.
182 It has been mentioned in every survey of JP literature. The title page to Ḥakham’s non-
critical edition (1907) mention’s its popularity among Bukharan Jews. Roughly contempo-
raneous with Bacher’s scholarly output in JP Studies, Ḥakham (1843–1910) began publish-
ing JP texts upon immigrating to Jerusalem from Bukhara in 1890. Until now, his edition
was the only instance in which the work has been published in full. For a partial list of
works translated, edited or composed by him, see Paper, “Judeo-Persian,” 106. For a biog-
raphy as well as a survey of works published by him, see Avraham Ya‘ari, “Sifrey Yehudey
Bukharah,”KS 17/18 (1941–1942): 382–386; Ya‘ari combined statements made by Bacher and
Ḥakham, see “Sifrey,” 381. The largest JP collections are found in Israel, Europe and the
United States. The HU and BZI house the largest number; not all, however, are complete.
Also see Netzer, “Shahzādeh va Sufi,” 28 and notes.
54 introduction

in Hebrew cursive characters. It is complete, containing a preface and a

colophon on the last folio. It is dated the fourth of Iyyar, 1870, penned by
the scribe Yeḥezḳel ben Yisrael.

Ultimately no one remains in this transitory world;

Perhaps from writings, my name will endure as a memorial.

No one should think this writing was without trouble;

Whomever reads it will say “Bravo, Amīnā.”

These couplets following the colophon indicate that at some point Ben
Shmūel’s younger contemporary, Benyamin ben Mishā’el (pen-named,
Amīnā), edited the work. I relied extensively on the preface and text of
this MS.
2. The Hebrew University of Jerusalem National Library 8* 1001 (designated
MS B) is a complete copy of the composition and includes a prose pref-
ace. It consists of 65 folio pages (25r–91r), measuring 17× 25 cm. The work
is dated the first of Kislev 1861 by the scribe Nisān ben Barkhordār, who
writes that he copied it for Ezra ben Yisrael Shirazi. The folio pages
consistently contain 25 lines of verse and/or rhymed prose. In several
instances throughout, the scribe added couplets containing conventional
lyric imagery reminiscent of Khayyām and Ḥāfeẓ; they are recorded in the
notes to the edition. These couplets are in some instances accompanied
by notes in the margins attributing them to “Ezra” (26v, 33r, 38r) or “Nīsān”
(38r). In couplets added to the conclusion of Chapter Eleven, the scribe
inserts himself (44v) and the owner of the MS (41r) into the text.
3. The Ben Zvi Institute Library, Jerusalem MS 1085 (designated MS C) is com-
plete. It does not include a preface.183 The MS consists of 77 folio pages
(83v–160v), measuring 17.5×22cm. It does not contain its own colophon
but the two colophons found in it (59v, 168v) contain the name Avraham
ben Yitsḥaḳ as scribe. Ben Yitsḥaḳ did not supply a date or place where
the MS was copied. It also contains two Hebrew poems ascribed to Elīsha‘
ben Shmūel.184
4. The Hebrew University of Jerusalem National Library 8* 2554 (designated
MS D) MS consists of 67 folios (1r–67r) written in Hebrew cursive script. It
includes the prose preface and is complete. No information is available

183 For a description of MSS BZ 1034 and BZ 1085, see Netzer, Otsar kitvey ha-yad, 120, 136–137.
184 ff. 3r–v; 7r–10r.
introduction 55

regarding the scribe nor the date when the MS was copied.
5. The Hebrew University of Jerusalem National Library 8* 4404 (designated
MS E) consists of 64 folios (5r–69v). The MS has some damage throughout.
It appears that a later scribe restored missing hemistiches and portions of
rhymed prose, as well as missing and damaged folios and the prose pref-
ace. Most of the damaged and restored material is found in the first few
and the last chapters. Both scribes employ Hebrew cursive script. Folio 73r
may be a colophon or at least contain information as to the scribe; how-
ever, this part of the text is illegible. Only the name, Ben ha-Mollā Yosef,
is legible.
6. The Hebrew University of Jerusalem National Library 8* 3199 (designated
MS F) measures 15.5×19.5cm. It consists of 74 folios (2r–75v), each contain-
ing 19 lines written in fine handwriting. The MS is complete; it does not
contain the prose preface. The colophon (86r) is found at the conclusion
of Benyamin ben Mīshā’el’s versified commentary on the Binding of Isaac,
which follows Shahzādeh va Sufi. Both were copied for Azariah Kohen bar
ha-Mollā Efrayim by the scribe Menasheh, pen-named Jānī Kashmīrī bar
Mollā Shlomo Mollā Elʿazar and dated the fourteenth of Kislev, 1796.
In addition to the six listed, I made use of another five MSS for the edition and
translation. They include MSS HU 8* 4332 (G), 8* 5124 (H), 4*1353 (I), JTS 1460
(J) and BZI 1034 (K). Ḥakham’s and Netzer non-critical editions were also con-
sulted. All the MSS copies are characterized by a great degree of uniformity. For
the most part, variations are few and largely, if not always, minor. They consist
of variations in the degree to which colloquialisms are employed in the lan-
guage, variations in word choice or orthography.
Of the MSS consulted, five contain a prose preface. MS D is consistently writ-
ten in the first person narrative while the others are in third person or incon-
sistent in narrative voice. The scribes of MSS C and D add their own couplets
at the conclusion of the prose preface. The latter is verbose in its descriptions
and epithets. MSS A, C and D employ Hebrew vocabulary where E uses Persian.
MS A is written in the third person narrative, D in first person, while B, C and
E are inconsistent, beginning in one narrative voice and switching to another.
In all copies of the preface, the composition is referred to as Shahzādeh va Sufi,
except for MS D which reads, Shāhzādeh Sufi.185

185 Titles of compositions in Classical Persian sometimes form compounds from two nouns
without the conjunction, va, between them.
The Judeo-Persian Text of Shahzādeh va Sufi

∵
Transliteration System for the Edited Text

Consonants

Persian Hebrew Persian Hebrew

‫اء‬ ‫א‬ ‫ص‬ ‫צ‬
‫ب‬ ‫ב‬ ‫ض‬ ֹ‫צ‬
‫پ‬ ‫פ‬ ‫ط‬ ‫ט‬
‫ت‬ ‫ת‬ ‫ظ‬ ‫ֿט‬
‫ث‬ ‫ֿת‬ ‫ع‬ ‫ע‬
‫ج‬ ‫ִג‬ ‫غ‬ ‫ֿג‬
‫چ‬ ‫ֿצ‬ ‫ف‬ ‫פֿ‬
‫ح‬ ‫ח‬ ‫ق‬ ‫ק‬
‫خ‬ ‫כֿ‬ ‫ك‬ ‫כ‬
‫د‬ ‫ד‬ ‫گ‬ ‫ג‬
‫ذ‬ ‫ֿד‬ ‫ل‬ ‫ל‬
‫ر‬ ‫ר‬ ‫م‬ ‫מ‬
‫ز‬ ‫ז‬ ‫ن‬ ‫נ‬
‫ژ‬ ‫ֿז‬ ‫و‬ ‫ֿו‬
‫س‬ ‫ס‬ ‫ه‬ ‫ה‬
‫ش‬ ‫ש‬ ‫ى‬ ‫י | יי‬

Vowels

Examples Hebrew Persian

(‫مادر )מאדר‬ ‫א‬ (ā) ‫ا‬
(‫چون )ֿצון‬ ‫ו‬ (o) ‫و‬
(‫صوفى )צופֿי‬ ‫ו‬ (ū) ‫و‬
(‫دید )דיד‬ ‫י‬ (ī) ‫ی‬
(‫دولت )דוולת‬ ‫וו‬ (aw) ‫و‬
(‫وی ) ֿויי‬ ‫יי‬ (ay) ‫ی‬

© Dalia Yasharpour, 2021 | doi:10.1163/9789004442757_003

‫‪Edited Text‬‬

‫בהנ״ו שיל״ת אאש״י‪1‬‬

‫ֿפי אל מקדמה מי ֿפרמאייד‪2‬‬

‫בדאן כה‪ 3‬אין כתאב בן המלך והנזיר א ֿולא בזבאן יונאני‪ 4‬בודה אסת וֿתאני בלֿגת ערבי‬
‫אנתקאל יאפֿתה‪ 5.‬ובעד אז ֿאן‪ 6‬החכם השלם‪ 7‬ר״‪ 8‬אברהם בר חסדאי ז״ל‪ֿ 9‬צון דידה כה‬
‫תוכחות ומוסר ומשלים האי שירין דר או הסת כה מ ֿואפֿק סכֿנאן חכמי ישראל ופֿילסופֿין‬
‫אסת‪ 10‬ואזאן חכמה ומוסר בתלמידים כשֿף מי גרדד‪ֿ 11‬אן‪ 12‬חכם מֿדכור ניז אין כתאב רא בלשון‬
‫הקודש בס ִגע ובהלצה‪ 13‬דר ֿא ֿורדה‪ .‬ואו רא ריוח והצלה‪ 14‬נאם נהאדה ֿצנאנכה דר הקדמה‬
‫לשון הקודש כֿודש ֿטאהר מי ש ֿוד‪ 15.‬אמא הרב מ״ אלישע בן מ״ שמואל‪ֿ 16‬צון דיד‪ 17‬דר אין‪18‬‬
‫איאם בעצֹי תלמידים הסתנד מֿתל מן‪ 19‬כה צחות ודיקדוק לשון הקודש רא כֿוב נמי פֿהמנד‬
‫ודר מ ִגלס אכֿתר בכלילה ודמנה ומֿתל או‪ 20‬משֿגול מי ש ֿונד ודר מיאנה חס ושלום תרך‬

‫‪ D‬בהנ״ו עמ״י עש״ו לק״י לס״י בס״ד; ‪ E‬בהנ״ו; ‪ K‬בהנ״ו של״י‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ A‬פֿי אל מקדמה; ‪ B‬בדאנך מקדמה כתאב אינסת; ‪ D‬פֿי אל מוקדמאת כתאב פֿרמאייד; ‪ E‬מקדמה;‬ ‫‪2‬‬
‫‪ K‬מוקדמה‪.‬‬
‫‪ B‬מעלום שד; ‪ D‬בדאן מוקדה אין כתאב אינסת‪.‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪ K, B‬בזבאן יוחנן; ‪ E, D‬בזבאן יונאן‪.‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪ K, E, B‬בלֿגת ערב אנתקאל יאפֿתה; ‪ D‬בלפֿֿט ערבי אנתקאל יפֿתה‪.‬‬ ‫‪5‬‬
‫‪ B, A‬בעדזאן; ‪ E, K‬בעד אזאן; ‪ D‬מנבעד אז און‪.‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪ D‬הח״ השלום החסיד העניו והייקר‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪ K, E, D, B‬הרב רבי‪.‬‬ ‫‪8‬‬
‫‪ K, B‬זצ״ל; ‪ D‬זלה״ה‪.‬‬ ‫‪9‬‬
‫‪ D‬ודיד כה דר אין כתאב תוכחות ומוסר משלים בא חרף הא שירין פיידא מי שווד ֿצון מאננד‬ ‫‪10‬‬
‫סוכֿנאן חכמי גמרה מי באשד; ‪ִ E‬גון דיד כה תוכחות ומשלים שירין דרין כתאב אסת כה מ ֿואפֿק‬
‫סכֿנאן חכמי ישראל הסת‪.‬‬
‫‪ D‬ואין כתאב בעדאלת עדב ואדראך בתלמידים כשף מי שווד; ‪ E‬ואזאן עקל ואדב בתלמידים כשֿף‬ ‫‪11‬‬
‫מי שווד‪.‬‬
‫‪ E, D, A‬ואון; ‪ K, B‬און‪.‬‬ ‫‪12‬‬
‫‪ B‬בס ִגע ובהלכה; ‪ K‬בס ִגע ובהלכֿה‪.‬‬ ‫‪13‬‬
‫‪ D‬ריוח והצלחה‪.‬‬ ‫‪14‬‬
‫‪ֿ A‬צנאנך דר הקדמה לשון הקודש כֿדש זאהר מי שווד; ‪ֿ K, B‬צנאנכה דר הקדמה לשון הקודש‬ ‫‪15‬‬
‫כֿודש זאהר מישווד; ‪ֿ D‬צנאנכה דר הקדמה און דר לשון הקודש זאהרסת; ‪ִ E‬גנאנך דר הקדמה‬
‫לשון הקודש כֿדש ֿטאהר מי שווד‪.‬‬
‫‪ B‬החכם השלם מ״ אלישע זצ״ל; ‪ K‬החכם השלם כה״ר מ״ אלישע זצ״ל; ‪ D‬חקיר בנדה כמתרין‬ ‫‪16‬‬
‫אלישע בן כמה״ר מ״ שמואל; ‪ E‬בנדה כמתרין אלישע בן א״א כמה״ר שמואל‪.‬‬
‫‪ D‬דידם‪.‬‬ ‫‪17‬‬
‫‪ K, E, B, A‬דרין; ‪ D‬דר אין‪.‬‬ ‫‪18‬‬
‫‪ B‬מֿתל הסתן; ‪ K‬מֿתל כֿוד הסתנד; ‪ D‬מאננד און הסתנד; ‪ E‬מֿתל כֿד הסתנד‪.‬‬ ‫‪19‬‬
‫‪ K, B‬בסלילה ודמנה ומֿתל און; ‪ D‬ודר א ִגלאס אבתראן ֿצון מאננד כליל דמנה; ‪ E‬בכלילה ודמנה‬ ‫‪20‬‬
‫ומֿתל און‪.‬‬

‫‪© Dalia Yasharpour, 2021 | doi:10.1163/9789004442757_004‬‬

‫‪edited text‬‬ ‫‪61‬‬

‫דברי אלוהים חיים מי באשד‪ 21‬בנאבראין ֿוא ִגב דאנסת כה אין‪ 22‬כתאב בן המלך והנזיר‪ 23‬רא‬
‫בזבאן פֿארסי בנֿטם‪ 24‬דר ֿא ֿורדה ואו רא שהזאדה וצופֿי‪ 25‬נאם נהאדה ותכֿלץ אסם כֿוד רא‬
‫ראֿגב נאם נהאדה תא אישאני כה בפֿארסי‪ 26‬בישתר רֿגבת מי כננד מטאלעה נמאיינד המאנא‬
‫כה דר מדרש אגדה משֿגול שדה באשנד‪ 27.‬וחק עלימסת‪ 28‬כה ֿגייר אז אין כוונה מטלבי דיגר‬
‫נבודה אסת‪ 29.‬ודאנאיאן הם ניז בדאננד כה לשון הקודש רא בזבאן פֿארסי בנֿטם דר ֿא ֿורדן‬
‫אין כאר משכליסת‪ 30.‬בנאבראין בעצ ֹי אז אווקאת‪ֿ 31‬צון אז נֿטם עא ִגז מאנדה ֿאן‪ 32‬גווהר‬
‫סכֿן רא ברשתה נֿתר כשידה ובאז ֿאן נֿתר רא בקטעה דר ֿא ֿורדה‪ 33‬תא ֿאן מטלב כֿובתר‬
‫מפֿהום גרדד‪ 34.‬בנאבראין עאקלאן רא אלתמאס ֿאנסת כה‪ 35‬תא ֿאן נסכֿה לשון הקודש רא‬
‫דר דסת נדאשתה באשנד ודעת ֿאן חכם רא ודעת חקיר רא כֿוב נסנ ִגידה באשנד עייב ִגו נבודה‬
‫באשנד‪ 36.‬ובטבעיית כֿוד קלם חך ואצלאח דר או אשארה נפֿרמאיינד‪ 37‬ואז נאכֿן בי אעתבאר‬

‫‪ A‬ודרין מיאנה חס ושלום תרך דברי אלוהים חיים מי באשד; ‪ B‬ודר מיאנה חו״ו תרך אלהאם חיים‬ ‫‪21‬‬
‫מי שווד; ‪ K‬ודר מיאנה חוו״י תרך אלהאם חיים מי שווד; ‪ D‬ודר מיאן אישאן תרך דברי אלוהים‬
‫…; ‪ E‬ודר מיאנה ח״ו תרך דברי אלוהים חיים מי שווד‪.‬‬
‫‪ A‬בנאברין אין; ‪ B‬בנאברין וא ִגב דאנסת כאן; ‪ K‬בנאברין וא ִגב דאנסת כה אין; ‪ D‬בנאברין וא ִגב‬ ‫‪22‬‬
‫ולאזם ו ִגאייז גשת כה בנדה כמתרין אין; ‪ E‬בנא ברין וא ִגב דאנסת כה …‪.‬‬
‫‪ E, D, A‬כתאב בן המלך והנזיר; ‪ B‬כתאב בן מלך; ‪ K‬כתאב מן מלך‪.‬‬ ‫‪23‬‬
‫‪ D‬בזבאן פֿארסי ובא קטעה ונזם ונֿתר‪.‬‬ ‫‪24‬‬
‫‪ K, B, A‬ואורא שהזאדה וצופֿי; ‪ D‬ונאם און שאה זאדה צופֿיי; ‪ E‬ואורא שה זאדה וצופֿי‪.‬‬ ‫‪25‬‬
‫‪ B‬ותכֿלוס כֿוד ראֿגב מי כונד ומטאלעה נמאיינד; ‪ K‬ותכֿלוץ כֿוד רא ראֿגב קראר דאד תא אושאני‬ ‫‪26‬‬
‫כה בפֿארסי כֿאנדן; ‪ D‬ותכֿלוס און ראֿגב קראר דאדהם תא אושאני כה אין כתאב בזבאן פֿארסי‬
‫בכֿאנד; ‪ E‬ותכֿלץ אסם כֿד רא ראֿגב קראר דאד תא אושאני כה בפֿארסי כֿונדן‪.‬‬
‫‪ D‬וֿצון המאנא כה דר מדרש הגדה ותוספת ודינים משֿגול גשתה ומוטאלעה נמודהן‪.‬‬ ‫‪27‬‬
‫‪ D‬וחק עלים ודאנא ואגאה הסת‪.‬‬ ‫‪28‬‬
‫‪ A‬כה ֿגיירז אין כוונה מטלב דיגר נבודה אסת; ‪ K, B‬כה אין כוונה ומטלבי דיגר נבודה הסת; ‪ D‬בֿגייר‬ ‫‪29‬‬
‫אז אין כוונה דיגר כֿייאל ומטלבי וכוונה דיגרי נה בודה הסת; ‪ E‬כה ֿגירז אין כוונה מטלבי דיגר‬
‫נבודה אסת‪.‬‬
‫‪ K‬ודאניאן ניז בדאננד כה לשון הקודש רא בזבאן פֿארסי דר אוורדם ֿצון כאר מושכליסת;‬ ‫‪30‬‬
‫‪ D‬ואונכה דאנא וחכמה ודעת באשד מושכֿס באון מי גרדד כה אין לשון הקודש רא באינֿצנין‬
‫דר נזם דר אוורדהן ֿצה קדר כאר מושכליסת‪.‬‬
‫‪ A‬אוקאת‪.‬‬ ‫‪31‬‬
‫‪ A‬מונדה און; ‪ K, B‬מאנדה אין; ‪ D‬מאנדה הסת; ‪ E‬מאנדה ואון‪.‬‬ ‫‪32‬‬
‫‪ A‬ואון נֿתר רא בקטעה דר א ֿודדה; ‪ K, B‬ובאז און נֿֿתר בקטעה דר אוורדה; ‪ D‬ובעזי אזאן הם בא‬ ‫‪33‬‬
‫קטעה דר אוורדה; ‪ E‬ובאז און נֿתר רא בקטע דר אוורדה‪.‬‬
‫‪ A‬כֿוב תר מפֿהום גרדד; ‪ B‬כֿוב תר מפֿהום שווד; ‪ E, K‬כֿובתר מפֿהום שווד; ‪ D‬כֿוב ופאכיזה ואזע‬ ‫‪34‬‬
‫עאלי במרדום בשווד ודורוסת מפֿהום גרדנד‪.‬‬
‫‪ A‬בנאברין אונסת כה; ‪ B‬בנאברין עאקלאן רא אלתמאס אינסת כה; ‪ D‬ובנאברין לאווה ואלתמאס‬ ‫‪35‬‬
‫ואסתדעא בנדה כמתרין בנזד עאקלאן ודאנאיאן דר אינסת כה‪.‬‬
‫‪ A‬תא אונך נסכֿהי לשון הקודש רא דר דסת נדאשתה באשנד עייב ִגויי נבודה באשנד; ‪ B‬נסכֿה‬ ‫‪36‬‬
‫לשון הקודש רא דסת נדאשתם ודעת און חכם בא דעת אין כמתרין כֿוב נסנ ִגידה באשנד ודעת‬
‫און חכם בא דעת אין כמתרין דר לשון הקודש בראבר ניאמדה בוד אמא עייב ֿצון נבודה באשנד;‬
‫‪ K‬נסכֿה לשון הקודש רא דר דסת נדאשתה באשנד ודעת און חכם בא דעת אין כמתרין כֿוב‬
‫נסנ ִגידה באשנד עייב ֿצון נבודה באשנד; ‪ D‬תא אין נוסכֿה לשון הקודש רא בר דאשתה באשנד‬
‫ודעת און חכם רא בא דעת אין כמתרין כֿוב מוטאלעה נמאיינד כה אגר כֿוב נה סנ ִגידה באשד‬
‫‪62‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫רכֿסאר או רא נכֿראשנד‪ 38.‬ונאקלאן ניז דאנסתה באשנד‪ 39‬כה צפֿחה הא רא אז אין כוֿצך תר‬
‫נה גירנד וֿגלט וכם וזיאד ננויסנד‪ .‬ותא בא המין נסכֿה‪ 40‬מקאבלה ננמאיינד רהא נכננד‪ 41.‬והמה‬
‫ואקלי אין מקדמה רא באין מצֹמון נקל נמאייד‪ .‬ואלאה אעלם‪42.‬‬

‫ֿוז ֿצהארמין‪ 44‬מלאל כֿיזד‬ ‫אז בהר סה ֿציז דל חזינם‪43‬‬

‫בא ֿויי בז וברה בר סתיזד‬ ‫גא ֿוי כה ברידה גשת‪ 45‬שאכֿש‬
‫בא ֿויי פר פשה‪ 47‬סאייה ריזד‬ ‫סימרֿג כה ריכֿת שהפר או‪46‬‬
‫אנדר‪ 48‬בר רובהאן גריזד‬ ‫שירי כה ב ֿוד ֿדליל וכֿאמוש‬
‫גסתאֿך בעאקלאן סתיזד‪50‬‬ ‫זין הר סה בתר ב ֿוד כה נאדאן‪49‬‬

‫עייב ִגו נה בודה באשנד; ‪ E‬תא אין נסכֿה לשון הקודש רא דר דסת נדאשתה באשנד עייב ִגו נבודה‬
‫באשנד‪.‬‬
‫‪ A‬ובטבעיית קלם חך ואצלאח דרו ִגאייז נדארנד; ‪ B‬ובטבעיית בווד קלם חך ואצלאה דרו אשארה‬ ‫‪37‬‬
‫נה פֿרמאיינד; ‪ K‬ובטבציית בווד קלם … אצלאה דרו אשארה נה פֿרמאינד; ‪ D‬ואגר אהיונא כֿט‬
‫ֿציז שכסתה בינד אז טביעת כֿוד קלם בדסת גירד ואצלאה בר או אשארה פֿרמאייד; ‪ E‬ובטבעיית‬
‫כֿוד קלם חך ואצלאח דרו אשארה נפֿרמאיינד‪.‬‬
‫‪ B‬ואז נאכֿון אעתבאר רוכֿסאראן אורא נכֿראשנד; ‪ K‬ואז נאכֿון אעתבאר רוכֿסאר אורא נכֿראשנד;‬ ‫‪38‬‬
‫‪ D‬ואז נאכֿאן בי אעתבארי און רוכֿסאר אורא נה כֿראשד‪.‬‬
‫‪ B‬ונאקלם ניז מהתרז בודה באשנד; ‪ K‬ונאקלם … מוחתרז בודה באשנד; ‪ D‬וניז עאקלאן מוחתרז‬ ‫‪39‬‬
‫בודה באשנד; ‪ E‬ונאקלאן ניז מחתלם בודה באשנד‪.‬‬
‫‪ A‬ובא המין נסכֿה; ‪ E, K, B‬ותא בא אין נוסכֿה; ‪ D‬כה שאייד בא אין נוסכֿה‪.‬‬ ‫‪40‬‬
‫‪ A‬מקאבלה נמאיינד; ‪ B‬ניך מוקאבלה ננמאיינד רהא נכוננד; ‪ K‬מקאבלה ננמאיינד רהא נכוננד;‬ ‫‪41‬‬
‫‪ D‬מוקאבלה ננמאייד רהא נכונד; ‪ E‬מקאבלה ננמאיינד רהא נכננד‪.‬‬
‫‪ A‬והמה נאקלי אין מקדמה רא באין מֿטמון נקל נמאיינד; ‪ B‬המה נאקלי אין מוקדמה רא באין‬ ‫‪42‬‬
‫נאקליש מטאלעה ננמאייד ואללאה עאלם; ‪ K‬והמה נאקלי אין מקדמה רא באין מֿטמון נקל‬
‫נמאיינד ואללאה עאלם; ‪ D‬ו ִגמיע צאחבאן אדראך ועאקל ודאנא אין מקדמה רא במזמאן נקאלי‬
‫נקל נמאייד תא כסי אייב אורא … ננמאייד וסלאם; ‪ E‬והמה נאקלי אין מקדמה רא באין מֿטמון‬
‫נקל נמאיינד ואללאה אעלם תם‪.‬‬
‫‪ D‬בהר סה ֿציז דל חזינם‪.‬‬ ‫‪43‬‬
‫‪ֿ A‬צהארומין; ‪ֿ B‬צהארם; ‪ֿ D‬צהארומייש; ‪ֿ K‬צארומין‪.‬‬ ‫‪44‬‬
‫‪ B‬שוד‪.‬‬ ‫‪45‬‬
‫‪ K, B‬ריכֿת שאה פרי או; ‪ D‬בריכֿת שה פר ובאל‪.‬‬ ‫‪46‬‬
‫‪ D‬פר פכֿשה‪.‬‬ ‫‪47‬‬
‫‪ B‬ואנדר; ‪ K‬וונדר‪.‬‬ ‫‪48‬‬
‫‪ B‬זין הרסה בווד כה נאדאן; ‪ D‬זין הרסה בדתר בווד כה נאדאן‪.‬‬ ‫‪49‬‬
‫‪ K‬גוסתאֿך בעאקלאן סתיזד‬ ‫‪50‬‬
‫אין אז גפֿתה ניסן כאתב‬
‫כו מי רווה סר זדה בכאדין‬ ‫דל סוז שד… כאר נאדאן‬
‫דר פיש או מי מאנד ֿצה באדאן‬ ‫…עאקלאן נשסתנד‬
‫גוסתאֿך מרוו בפיש מרד עאקל‬ ‫… ִגאהל‬
‫‪ D‬כמה״ר א״ רפואה כהן פֿרמאייד‬
‫יאבד תסלוטש בוז גר‬ ‫גא ֿוי כה בורידה גשת שאכש‬
‫אייד מגסי גנד באו פר‬ ‫סימורֿג כה בריזדש פר ובאל‬
‫אייד בנשאט ִגאי או כֿר‬ ‫ֿצון שיר שווד זבישה ביראן‬
‫אבלה בר או פֿשאנד אפֿסר‬ ‫אפֿסוז ודריֿג זמרד דאנא‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪63‬‬

‫אתחיל לכתוב שהזאדה וצוֿפי‪ 51‬אז מערֿפת אלישע בן כמה״ר מ׳ שמואל נ״ע‪52‬‬
‫דר תווחיד ֿדו אל ִגלאל ותמדיח לאייזאל ֿפרמאייד‬

‫ֿו ִגוד ֿא ֿורדהי ֿאב וגלם רא‪53‬‬ ‫כֿדא ֿונדא תו מי דאני דלם רא‬ ‫‪.1‬‬
‫ב ֿוד בימאר דרדת‪ 54‬הרך מרדסת‬ ‫דלי דארם זעשקת פר זדרדסת‬ ‫‪.2‬‬
‫כה בי פֿכרת דמי בודן נניכוסת‪55‬‬ ‫רג ִגאנם ב ֿוד פר ֿורדהי דוסת‬ ‫‪.3‬‬
‫ב ֿוד לב תשנה את כֿצֹר נבי הם‪57‬‬ ‫ב ֿוד נאמת חייאת אהל עאלם‪56‬‬ ‫‪.4‬‬
‫בֿגיירז תו כֿדא ֿונדי נדאנם‬ ‫ב ִגז נאמת‪ 58‬נשאייד בר זבאנם‬ ‫‪.5‬‬
‫בדיד‪ֿ 60‬ארנדהי הסתי זנאבוד‬ ‫תו בודי ניז כֿאהי בעדזין‪ 59‬בוד‬ ‫‪.6‬‬
‫חכים וצאנע נה‪ֿ 61‬צרֿך מינא‬ ‫תו יכתא וקדימי ות ֿואנא‬ ‫‪.7‬‬
‫כה דאיים בר‪ִ 63‬גהאן יך סר דרכֿשיד‬ ‫זנורת‪ֿ 62‬דרהי סר גשתה כֿורשיד‬ ‫‪.8‬‬
‫ֿו ִגוד ֿארנדהי דניא ועקבא‬ ‫ֿו ִגוד ֿאמד‪ 64‬זאמרת כל אשיא‬ ‫‪.9‬‬
‫כֿדא ֿונד טייור ו ֿוחש וֿאדם‪66‬‬ ‫טבאייע רא כני דמסאז‪ 65‬בא הם‬ ‫‪.10‬‬
‫אבא‪ 67‬חיי ֿואן ואנסאן כז חייאתסת‬ ‫אגר מעדן אגר נוועי נבאתסת‬ ‫‪.11‬‬
‫המה סר מסת כייפֿית‪ 69‬ז ִגאמת‬ ‫המי‪ 68‬גויינד המי גויינד נאמת‬ ‫‪.12‬‬
‫סר אפֿראזאן ֿצו סר אפֿכנדה באשנד‬ ‫תרא שאהאן גיתי בנדה באשנד‬ ‫‪.13‬‬
‫בדאן רא רנ ִגה מי סאזי‪ 70‬זֿאפֿאת‬ ‫תו ניכאן רא דהי ניכי מכאפֿאת‬ ‫‪.14‬‬
‫המי גוייד כסי כו‪ 71‬אהל דינסת‬ ‫תרא ֿתאני נבאשד אין יקינסת‬ ‫‪.15‬‬

‫‪ A‬אתחיל לכתוב שהזאדה צופֿי; ‪ E, B‬כתאב שהזאדה צופֿי; ‪ C‬בהנ״ו אי״ה כתאב שהזאדה וצופֿי;‬ ‫‪51‬‬
‫‪ D‬אינסת כתאב שאה זאדה צופֿי; ‪ F‬כתאב שהזאדה וצופֿי‪.‬‬
‫‪ B‬כה״ר מ״ אלישע בן כה״ר מ״ שמואל זצ״ל; ‪ C‬כה״ר מ״ אלישע בן כה״ר מ״ שמואל זכר צדיק‬ ‫‪52‬‬
‫לברכה; ‪ D‬הרב מ״ אלישע בן כמה״ר מ״ שמואל זצ״ל; ‪ E‬כה״ר מ״ אלישע בן א״א כה״ר מ״ שמואל‬
‫זצ״ל; ‪ F‬כה״ר אלישע בן כמה״ר שמואל זכר צ״ל‪.‬‬
‫‪ F, E, D, C, B‬רא‪.‬‬ ‫‪53‬‬
‫‪ B‬עשקת‪.‬‬ ‫‪54‬‬
‫‪ F, E, D, C, B‬נה ניכוסת‪.‬‬ ‫‪55‬‬
‫‪ F, A‬אהל עאלם; ‪ E, C, B‬אהל אדם; ‪ D‬כול עאלם‪.‬‬ ‫‪56‬‬
‫‪ A‬נבי הוד‪.‬‬ ‫‪57‬‬
‫‪ A‬לטפֿת‪ F, E, D, C, B ;.‬נאמת‪.‬‬ ‫‪58‬‬
‫‪ C‬בעדזאן; ‪ F, E, D‬בעד אזין‪.‬‬ ‫‪59‬‬
‫‪ F, E, D, C, B, A‬בדיד‪.‬‬ ‫‪60‬‬
‫‪ B‬בר‪.‬‬ ‫‪61‬‬
‫‪ A‬בנורת‪.‬‬ ‫‪62‬‬
‫‪ C‬דר‪.‬‬ ‫‪63‬‬
‫‪ E, D, A‬אומד‪.‬‬ ‫‪64‬‬
‫‪ E‬דם סאז‪.‬‬ ‫‪65‬‬
‫‪ D‬כֿדאיי טייר ֿוחש ונסל אדם‪.‬‬ ‫‪66‬‬
‫‪ A‬אגר‪.‬‬ ‫‪67‬‬
‫‪ D‬המה‪.‬‬ ‫‪68‬‬
‫‪ D‬כייפֿי אנד‪.‬‬ ‫‪69‬‬
‫‪ E‬בדאן שאייסתה מי דארי‪.‬‬ ‫‪70‬‬
‫‪ A‬המי דאנד כסי כו; ‪ D‬המי גוייד כסי כה אז; ‪ F‬המין גוייד כסי כו‪.‬‬ ‫‪71‬‬
‫‪64‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫תרא מרדם המי כֿאננד תאייק‪72‬‬ ‫תויי בכֿשנדהי ִגרם כֿלאייק‬ ‫‪.16‬‬
‫ברון‪ֿ 73‬ארי זרחמת ֿצשמה אז סנג‬ ‫בנאדאנאן דהי תדביר ופֿרהנג‬ ‫‪.17‬‬
‫ב ֿוד כותה‪ 74‬זאווצאפֿת ביאנם‬ ‫צֹעיֿף ונא ת ֿואן ובי זבאנם‬ ‫‪.18‬‬
‫זאנעאם וזלטֿף בי קיאסת‬ ‫ניארם שמה גפֿתן ספאסת‬ ‫‪.19‬‬
‫כֿדא ֿונד בזרג פאדשאהי‬ ‫אלאהי בי נ ֿואיאן רא פנאהי‬ ‫‪.20‬‬
‫בחק ֿאן אמאם כֿאץ מוסא‬ ‫זדרגאהת המי דארם תמנא‬ ‫‪.21‬‬
‫כנם ֿאלודגי הא רא פֿראמוש‬ ‫כה בא תוופֿיק סאזים המאֿגוש‬ ‫‪.22‬‬

‫ֿפי נעת‪ 75‬מוסא כלים אלאה ֿאן ֿכליֿפה רסולאן ֿאגאה‪ 76‬גוייד‬

‫ניאמד מֿתל או נביא צדק‬ ‫כלים אלאה בודי פייֿגמבר חק‬ ‫‪.1‬‬
‫כה איזד נאם ֿויי‪ 77‬מלאֿך מי גפֿת‬ ‫סכֿן בא קדסיאן גסתאֿך מי גפֿת‬ ‫‪.2‬‬
‫המישה בא מלאייך המזבאן בוד‬ ‫סר אפֿראז המה פייֿגמבראן בוד‬ ‫‪.3‬‬
‫זנור חכמת‪ 78‬ועלם וחקיקת‬ ‫ֿצו כֿורשיד ִגהאן גיר טריקת‬ ‫‪.4‬‬
‫דלש פר נור אז שמע סעאדת‪79‬‬ ‫לבש גנ ִגינה דרס שהאדת‬ ‫‪.5‬‬
‫ִגהאני רא מנ ֿור סאכֿת אז עלם‬ ‫בסי ֿורזיד בא ישראלאן חלם‬ ‫‪.6‬‬
‫סה נוובת אז ֿצהל רוז וֿצהל שב‬ ‫בשד דר ֿאסמאן‪ 80‬בא עז ויארב‪81‬‬ ‫‪.7‬‬
‫אזאן מארא סר אפֿראז ִגהאן כרד‬ ‫זבהר מא זחק תורה ביא ֿורד‬ ‫‪.8‬‬
‫כה הרגז נסֿך נפֿדירד כלאמש‬ ‫מסמא שד כתאב חק בנאמש‬ ‫‪.9‬‬
‫נבודש היֿץ תרס ורוי זרדי‬ ‫אבא חק רו ברו גפֿתאר כרדי‬ ‫‪.10‬‬
‫כה תא כס ננגרד גסתאֿך סוייש‪83‬‬ ‫פֿכנדי בעדזאן‪ 82‬ברקע ברוייש‬ ‫‪.11‬‬
‫שהאן וסר ֿוראן עברת גרפֿתנד‬ ‫זאע ִגאזש‪ִ 84‬גהאן חיירת‪ 85‬גרפֿתנד‬ ‫‪.12‬‬
‫דגר כז קדרתש בשכאפֿת דריא‬ ‫ב ֿוד משהור שרח יד בייצ ֹא‪86‬‬ ‫‪.13‬‬
‫נמודי ֿצון בודי איזד רצ ֹאייש‬ ‫דו צד אע ִגאז דיגר כז עצאייש‪87‬‬ ‫‪.14‬‬

‫‪ F, E, D, C, B, A‬טאייק‪.‬‬ ‫‪72‬‬
‫‪ B‬בירון; ‪ C‬בראן; ‪ E, D‬ביראן‪.‬‬ ‫‪73‬‬
‫‪ D, B‬כותאה‪.‬‬ ‫‪74‬‬
‫‪ C‬פֿי מדח‪.‬‬ ‫‪75‬‬
‫‪ E, D, C‬רסולאן דרגאה‪.‬‬ ‫‪76‬‬
‫‪ֿ A‬ויי רא; ‪ F, D‬או‪.‬‬ ‫‪77‬‬
‫‪ D, C, A‬זנור וחכמת‪.‬‬ ‫‪78‬‬
‫‪ C‬דלש פור אז גנ ִג סעאדת‪.‬‬ ‫‪79‬‬
‫‪ D‬ברפֿת דר אסמאן‪.‬‬ ‫‪80‬‬
‫‪ E, D, A‬אה; ‪ B‬א״ה; ‪ C‬א׳ה; ‪ F‬עז ויארב‪.‬‬ ‫‪81‬‬
‫‪ B, A‬בעדזאן; ‪ F, E, D, C‬בעד אזאן‪.‬‬ ‫‪82‬‬
‫‪ E, C‬בסוייש‪.‬‬ ‫‪83‬‬
‫‪ C‬זעא ִגאזש; ‪ D‬זאע ִגאז‪.‬‬ ‫‪84‬‬
‫‪ D‬עברת‪.‬‬ ‫‪85‬‬
‫‪ D, B, A‬יד ובייזא; ‪ C‬יד ובייֿטא; ‪ E‬יד ובייצ ֹא; ‪ F‬יד ביצ ֹא‪.‬‬ ‫‪86‬‬
‫‪ B‬דיגר אע ִגאז ודיגר כז ענאייש‪.‬‬ ‫‪87‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪65‬‬

‫ב ֿוד יך שמה אז מדח וכמאלש‪88‬‬ ‫‪ .15‬הראנ ִגא כאמדה ֿוצֿף פֿעאלש‬

‫ֿצרא אנגשת בנהאדי בחרפֿש؟‬ ‫‪ .16‬תו ראֿגב‪ֿ 89‬צון ניארי גפֿת ֿוצפֿש‬
‫יקין דאן כֿאמושי בהתר אזאנסת‪90‬‬ ‫‪ .17‬בהר ִגאיי כה כלכת נא ת ֿואנסת‬

‫דר סבב נֿטם אין כתאב ֿכִגסתה אלקאב ֿפרמאייד‬

‫פֿראֿגם בוד אז גשת גלסתאן‬ ‫שבי מדהוש בודם המֿצו מסתאן‬ ‫‪.1‬‬
‫כאיי ֿאשפֿתה ֿצון מ ִגנון ושיידא‬ ‫בגושם האתפֿי אז ֿגייב גפֿתא‬ ‫‪.2‬‬
‫נמי ביני פֿרוֿג חסן מהתאב؟‬ ‫ֿצרא אפֿתאדהיי מדהוש דר כֿאב؟‬ ‫‪.3‬‬
‫ֿצו שמע מ ִגלס וגל האי באֿגנד‬ ‫דגר אנ ִגם כה גווהר שבֿצראֿגנד‬ ‫‪.4‬‬
‫כה מי גרדנד גרד נקטהי כֿאך‬ ‫דגר נה גנבד פרגאר אפֿלאך‬ ‫‪.5‬‬
‫ֿצו מדהושאן‪ 91‬בי צבר וקרארנד‬ ‫המה גויאי ֿוצֿף כרדגארנד‬ ‫‪.6‬‬
‫מרתב באד וֿאתש ֿאב וכֿשתנד‬ ‫ענאצר הם כה בס‪ 92‬מוו ִגוד גשתנד‬ ‫‪.7‬‬
‫מ ֿואליד ֿתלאֿתה‪ֿ 93‬אפֿרידה‬ ‫ֿוזאן פס כלך צנעש בר כשידה‬ ‫‪.8‬‬
‫כה אסבאב ִגהאן רא גשת לאייק‬ ‫יכי זישאן‪ 94‬ב ֿוד אנסאן נאטק‬ ‫‪.9‬‬
‫אזין מדהוש בודן דל כֿושי ֿציסת؟‬ ‫תרא ֿצון נטק באשד כֿאמושי ֿציסת؟‬ ‫‪.10‬‬
‫שדם ֿאגאה ֿואקֿף אז טריקת‬ ‫ֿצו בשנידם זהאתֿף אין נציחת‬ ‫‪.11‬‬
‫זנטקת‪ 95‬נאמה האיי תאזה אנגיז‬ ‫בכ ֿוד גפֿתם כאיי ראֿגב תו הם ניז‬ ‫‪.12‬‬
‫כה צוותש מי זדאייד‪ 97‬זנג דל הא‬ ‫נבאשי כמתר אז מרֿג שכר כֿא‪96‬‬ ‫‪.13‬‬
‫גרפֿתם בעדזין‪ 98‬יעני קלם רא‪99‬‬ ‫בגפֿתם אין וכלך כֿוש רקם רא‬ ‫‪.14‬‬
‫זאלטאֿף כֿודאי חיי בי ֿצון‬ ‫המי אנגאשתם אשעאר מווזון‪100‬‬ ‫‪.15‬‬
‫סראיידם נ ֿוא האיי ֿצו שכר‬ ‫גהי דר ֿוצֿף מהרויאן‪ 101‬דל בר‬ ‫‪.16‬‬
‫לעאב פֿכר בר כאֿגֿד תנידה‬ ‫ֿגזל מי גפֿתם ומדח וקצידה‪102‬‬ ‫‪.17‬‬

‫‪ A‬בווד יך שמהי אז מדח וכמאלש; ‪ B‬ב ֿוד יך שמה אז מדח וכמאלש; ‪ C‬ב ֿוד אז שמהי ֿוצֿף פֿעאלש;‬ ‫‪88‬‬
‫‪ D‬בווד יך שמה אז מדח כמאלש; ‪ F, E‬ב ֿוד יך שמה אין מדח כמאלש‪.‬‬
‫‪ C‬עאקל‪.‬‬ ‫‪89‬‬
‫‪ C, A‬יקין דאן כה כֿאמושי בהתר אזאנסת‬ ‫‪90‬‬
‫יקין דאן כֿאמושי ביהתר אזאנסת‬ ‫‪ B‬בהר ִגאי כה כלכת נאת ֿואנסת‬
‫שווד מוסי נביא דר חקיקת‬ ‫שפֿיע מחז יאר בא טריקת‬
‫‪ D‬יקין דאן כֿאמושי בהתר אזאנסת; ‪ E‬יקין דאן כֿאמשי בהתר אזאנסת; ‪ F‬יקין דאן כֿאמושי בה…‪.‬‬
‫‪ E, A‬עשאקאן; ‪ C, B‬עושאקאן; ‪ D‬מדהושאן‪.‬‬ ‫‪91‬‬
‫‪ E, A‬פס; ‪ F, D, C, B‬בס‪.‬‬ ‫‪92‬‬
‫‪ֿ A‬תלאֿתה; ‪ C‬תאלֿתה; ‪ Ḥakham, D‬סלאסה; ‪ B‬תאלתאה‪.‬‬ ‫‪93‬‬
‫‪ A‬אזישאן‪.‬‬ ‫‪94‬‬
‫‪ A‬זכלכת; ‪ C‬זנטק‬ ‫‪95‬‬
‫‪ D, C, B‬כֿאה‪.‬‬ ‫‪96‬‬
‫‪ D‬מי רבאייד‪.‬‬ ‫‪97‬‬
‫‪ B‬בעדזאן; ‪ F, D‬בעד אזין‪.‬‬ ‫‪98‬‬
‫‪ C‬בגופֿתם בעד אזין מעני רקם רא‪.‬‬ ‫‪99‬‬
‫‪ A‬אשעאר ומווזון; ‪ B‬אשעאר מווזון; ‪ C‬אשעאר מווזאן; ‪ D‬אשעאר ומווזאן; ‪ F, E‬אשעאר מוזון‪.‬‬ ‫‪100‬‬
‫‪ D, B‬מה רוייאן; ‪ B‬דל רויאן‪.‬‬ ‫‪101‬‬
‫‪ F, C, A‬ומדח קצידה; ‪ E, D, B‬ומדח וקצידה‪.‬‬ ‫‪102‬‬
‫‪66‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫כתאבי הם זכלכת קצה פרדאז‬ ‫דגר בא כֿיש גפֿתם כאיי נ ֿוא סאז‬ ‫‪.18‬‬
‫חכאיית האי דל כֿוש הם דרו דר ִג‬ ‫דר מעני המי כן אנדרו כֿר ִג‬ ‫‪.19‬‬
‫כתאבי לפֿֿט עמראני גהר‪ 104‬באר‬ ‫בנא כרדם זלטֿף חק‪ 103‬דגר באר‬ ‫‪.20‬‬
‫בלפֿֿט פֿארסייש נקל כרדם‪105‬‬ ‫גהר סנ ִגי זבחר עקל כרדם‬ ‫‪.21‬‬
‫ב ֿוד רוושן כאין כאריסת משכל‬ ‫בנזד ֿאנך‪ 106‬בא הושסת ועאקל‬ ‫‪.22‬‬
‫אגר בא נֿתר או ֿדאכר‪ 108‬נמי שד‬ ‫סראסר נֿטם‪ 107‬או ֿטאהר נמי שד‬ ‫‪.23‬‬
‫בנֿטם ונֿתר ֿאן רא סאז כרדם‬ ‫ברבטש ֿצון סכֿן ֿאֿגאז כרדם‬ ‫‪.24‬‬
‫מרתב שד ֿצו‪ 109‬דר דר רשתה פיי ֿונד‬ ‫רדיֿף נֿתר גאהי קטעהיי ֿצנד‬ ‫‪.25‬‬
‫ב ֿוקת כֿאנדנש ֿצון גל שכופֿי‬ ‫נהאדם נאם ֿויי שהזאדה צופֿי‬ ‫‪.26‬‬
‫כה שד‪ 110‬אז לפֿֿט עמראני סרשתה‬ ‫הראנכס רא כה נב ֿוד אין נ ֿושתה‬ ‫‪.27‬‬
‫נֿטר אז עייב או יעני בפושד‪112‬‬ ‫בכֿבֿת נֿטם‪ 111‬ונֿתר מא נכושד‬ ‫‪.28‬‬
‫כה גפֿתא אין זבהר כֿוד נמאיי‬ ‫נגוייד כס בגאה‪ 113‬כֿוש נ ֿואיי‬ ‫‪.29‬‬
‫באצלאח ֿא ֿורנד אז כלך דר פאש‪114‬‬ ‫נסנ ִגידה אגר באשד סכֿן האש‬ ‫‪.30‬‬
‫מרא תחסין ורחמת באד גויינד‬ ‫ֿוגר מווזון והם סנ ִגידה ִגויינד‬ ‫‪.31‬‬
‫שדם דר גפֿתן שהזאדה צופֿי‬ ‫בעוון כרדגאר חסן וכֿובי‪115‬‬ ‫‪.32‬‬

‫ֿאֿגאז דאסתאן ִגהת‪ 116‬דוסתאן‬

‫חכים ונכתה סנ ִג ובס כֿרד ֿור‬ ‫‪ֿ117‬צנין פֿרמוד אסתאד סכֿנ ֿור‬ ‫‪.1‬‬

‫‪ B‬חי‪.‬‬ ‫‪103‬‬
‫‪ A‬גוהר; ‪ F, E, B‬גהר; ‪ C‬לוטֿף עמראני גווהר; ‪ D‬גווהר‪.‬‬ ‫‪104‬‬
‫‪ A‬מן נקל כרדם‪.‬‬ ‫‪105‬‬
‫‪ F, E, C, B, A‬אונך; ‪ D‬אונכה‪.‬‬ ‫‪106‬‬
‫‪ֿ D‬וצֿף‪.‬‬ ‫‪107‬‬
‫‪ C‬נֿטם או זאכר; ‪ D‬נֿתר או פֿאכֿר‪.‬‬ ‫‪108‬‬
‫‪ A‬מרתב שד ֿצה; ‪ B‬מרתב שוד ֿצה; ‪ C‬מרתב שד ֿצה; ‪ D‬מורתב גשת ֿצו; ‪ E‬מורתב שוד ִגו; ‪ F‬מרתב‬ ‫‪109‬‬
‫שד ֶגו‪.‬‬
‫‪ A‬בוד‪.‬‬ ‫‪110‬‬
‫‪ E‬בכֿובֿת ונֿטם; ‪ F‬בכֿבֿת ונֿטם‪.‬‬ ‫‪111‬‬
‫‪ C, A‬או יעני בפושד; ‪ B‬און יעני; ‪ D‬אין יעני בכושד; ‪ E‬אן יעני בפושד; ‪ F‬מא יעני בפושד‪.‬‬ ‫‪112‬‬
‫‪ F, E‬בגאהי; ‪ C‬בווקת‪.‬‬ ‫‪113‬‬
‫‪ D‬דור פֿאש; ‪ E‬דור פאש‪.‬‬ ‫‪114‬‬
‫‪ A‬וחסן כֿובי; ‪ B‬חוסן כֿובי; ‪ C‬חוסן וכֿובי; ‪ֿ D‬וחוסן כֿובי; ‪ F‬חסן ֿוכֿובי‪.‬‬ ‫‪115‬‬
‫‪ A‬בהר; ‪ D‬ב ִגהת; ‪ִ B‬גהת דוסתאן גוייד‪.‬‬ ‫‪116‬‬
‫במן דיה אב אנגור כֿש אנ ֿואר‬ ‫‪ B‬בייא סאקי ביאוור מי בכֿר ֿואר‬ ‫‪117‬‬
‫זפֿנ ִגאן וסראחי וקדח רא‬ ‫מנוור סאקיא כון מיי כדה רא‬
‫נ ֿואי בלבל וטוטי בנא כון‬ ‫מֿגני כֿש כוני רא כֿוש בנא כון‬
‫כה באייד ברדנד אז קלב מא זנ ִג‬ ‫ביא מטרב בזן תו ֿצנ ִג בר סנ ִג‬
‫בכש אז און דו לב ֿצון ֿגנֿצה נאז‬ ‫מֿגני סוות אלהאן כֿוש א ֿואז‬
‫כה נֿתר ושער וקטעה בא הם אמד‬ ‫כה ֿוקת כֿונדן אשעאר אמד‬
‫ֿגזל כֿאני בנא כון בהר הר דוסת‬ ‫בזן ניי מיי בנוש איי מטרב דוסת‬
‫אגר תו טארפֿי באייד בדאני‬ ‫כה באז אמד איאם שער כֿאני‬
‫כה הוש אנדר סר עאשק נאסתאד‬ ‫כנון מסמוע שוו דר גפֿת אוסתאד‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪67‬‬

‫בזיר אמרש אז‪ 118‬מה תא במאהי‬ ‫כה דר מלך חבש בודסת שאהי‬ ‫‪.2‬‬
‫דל בסיאר כס אז ֿטלם זיי ריש‬ ‫ֿולי כאפֿר טריקת‪ 119‬בוד ובד כיש‬ ‫‪.3‬‬
‫דר גושש זאשך ֿצשם כאסב‪120‬‬ ‫בפֿרעון ובקארון בוד מנאסב‬ ‫‪.4‬‬
‫נבודי כאר ֿויי ֿגיירז מֿטאלם‬ ‫קרין בכֿתנצר ֿאן גבר ֿטאלם‬ ‫‪.5‬‬
‫זתנביהש רעיית‪ 122‬בא חֿדר בוד‬ ‫דגר עייאש טבע‪ 121‬ואהל שר בוד‬ ‫‪.6‬‬
‫פֿראמוש כרדה לטֿף ורחמת חק‬ ‫תכבר פישה ונאדאן ואחמק‬ ‫‪.7‬‬
‫דגר בכֿל ופֿסאד וכבר ומסתי‬ ‫שעאר כֿוד נמודה בת פרסתי‪123‬‬ ‫‪.8‬‬
‫המישה דר פיי עייש ִגהאן בוד‬ ‫בסי בי מערפֿת ֿצון אבלהאן בוד‬ ‫‪.9‬‬
‫נה דר פֿכרש שהאדאת עבאדת‪124‬‬ ‫נה דר דל בודש אז נור סעאדת‬ ‫‪.10‬‬
‫פרסתארי חק נזדש ֿצו אפֿסון‪125‬‬ ‫כֿדא נשנאס ֿצון ִגאלוט מלעון‬ ‫‪.11‬‬
‫כה באשד שמהיי זאן הרֿצה גויים‬ ‫טריק כֿוד פסנדייש‪ֿ 126‬צה גויים؟‬ ‫‪.12‬‬
‫אבא מרדאן בא עקל וכפֿאיית‪128‬‬ ‫סכֿן כותה כה דר עהדש רעאיית‪127‬‬ ‫‪.13‬‬
‫סתאייש כֿאנהיי תעיין נמודנד‬ ‫זחכמש תרך ראה דין נמודנד‬ ‫‪.14‬‬
‫פרסתאר צנם ֿצון בת פרסתאן‬ ‫שהנשאה ורעאיא‪ִ 129‬גמלה מסתאן‬ ‫‪.15‬‬
‫בדי‪ 130‬פיי ֿוסתה בא שייטאן ושה ֿות‪131‬‬ ‫המישה בא נשאט ועייש ועשרת‬ ‫‪.16‬‬
‫טריק‪ 133‬זאהדי מעדום גרדיד‬ ‫‪ֿ132‬צו טרז מֿדהבש מעלום גרדיד‬ ‫‪.17‬‬
‫גרפֿתנד ראה דשת וכוה וצחרא‪134‬‬ ‫הראן צופֿי כה בודש אז רעאיא‬ ‫‪.18‬‬
‫כה מי פנדאשתי הרגז נבודנד‬ ‫בקאנוני זמרדם‪ 135‬רם נמודנד‬ ‫‪.19‬‬

‫‪ D‬בגופֿתארש בודן‪.‬‬ ‫‪118‬‬

‫‪ E‬תריקה‪.‬‬ ‫‪119‬‬
‫‪ All MSS and Ḥakham‬כאסב; ‪ F and Netzer‬חאסב; ‪D does not include this couplet‬‬ ‫‪120‬‬
‫‪ C‬דיגר עייש וטרב‪.‬‬ ‫‪121‬‬
‫‪ C, B, A‬רעאיית; ‪ E, D‬רעיית; ‪ F‬רעית‪.‬‬ ‫‪122‬‬
‫‪ C‬נהאדה כֿד פסנדי‪.‬‬ ‫‪123‬‬
‫‪ C, A‬שהאדאת ועבאדת; ‪ B‬שהאדת בא עבאדת‪.‬‬ ‫‪124‬‬
‫‪ D‬אפֿסאן‪.‬‬ ‫‪125‬‬
‫‪ F‬כֿד פסנדי אש‪.‬‬ ‫‪126‬‬
‫‪ D, C, A‬רעאיית; ‪ F, B‬רעאית; ‪ E‬רעאיה‪.‬‬ ‫‪127‬‬
‫‪ C‬נא קאבל וכפאיית‪.‬‬ ‫‪128‬‬
‫‪ A‬ורעאיית; ‪ F, E, B‬ורעאית; ‪ C‬שהנשה בא רעאיית‪.‬‬ ‫‪129‬‬
‫‪ F, E, C, B, A‬בודי‪.‬‬ ‫‪130‬‬
‫‪ A‬שייטאן שה ֿות‪.‬‬ ‫‪131‬‬
‫סגי מלעון און כאפֿר לקב בוד‬ ‫‪ A‬בבכֿתנצר גוייא הם נצב בוד‬ ‫‪132‬‬
‫כֿלאייק רא זחק מרדוד כרדה‪.‬‬ ‫רהי תחקיק רא מסדוד כרדה‬
‫‪ E, B‬טריקי‪.‬‬ ‫‪133‬‬
‫‪ A‬דשת וכוה וצחרא; ‪ D, C, B‬כוה ודשת וצחרא; ‪ F, E‬דשת וכוה ודריא‪.‬‬ ‫‪134‬‬
‫‪ B‬בקאנוני כה; ‪ C‬בסא כה‪.‬‬ ‫‪135‬‬
‫‪68‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫באב אֿול‪136‬‬
‫דר טלבידן‪ 137‬מלך יכי אז ֿוזיראן ֿכיש ואורא דר ִגמע צוֿפיאן דידן וֿאֿורדן סר דר פיש‬

‫נשסתה כֿרם וכֿוש בר סר‪ 139‬תכֿת‬ ‫יכי רוז אז קצ ֹא שאה ִג ֿואן בכֿת‪138‬‬ ‫‪.1‬‬
‫כה בנהאדה בסר שאן תא ִג עזת‪140‬‬ ‫נגה מי כרד בר ארכאן דוולת‬ ‫‪.2‬‬
‫כה דר ראה כֿדא מי בוד צאדק‬ ‫ֿוזירי פיש אזין בודש מ ֿואפֿק‪141‬‬ ‫‪.3‬‬
‫טלסם עקדה האייש מי גשודי‬ ‫בהר באבי ֿורא מפֿתאח בודי‬ ‫‪.4‬‬
‫טלב כרדש כ ִגא שד מונס ִגאן؟‬ ‫נדידש דר מיאן ֿאן ֿוזיראן‬ ‫‪.5‬‬
‫זבהר כֿדמתת שאהאן צֿף ֿאראי‬ ‫בגפֿתנדש כאיי שאה נכו‪ 142‬ראי‬ ‫‪.6‬‬
‫כנון‪ 143‬צופֿי ֿוש ומרד כֿדא שד‬ ‫ֿוזירי רא כה פרסידי כ ִגא שד‬ ‫‪.7‬‬
‫המה כֿייראת דר ֿוישאן‪ 144‬נמודש‬ ‫הראן חשמת ואקבאלי כה בודש‬ ‫‪.8‬‬
‫זכֿ ִגלת אז‪ִ 145‬גהאן ֿא ֿוארה גרדיד‬ ‫ֿצו דיד אז מפֿלסי ביֿצארה גרדיד‬ ‫‪.9‬‬
‫בשד דר כֿשם וֿגאיית שד ֿגצֹב נאך‬ ‫ֿצו בשניד אין סכֿן שאה טרב נאך‬ ‫‪.10‬‬
‫כה נזדם ֿא ֿורידש אין זמאן זוד‬ ‫זרוי קהר אישאן רא בפֿרמוד‬ ‫‪.11‬‬
‫ֿורא דר‪ִ 146‬גמע צופֿיאן בדידנד‬ ‫בסי דר ִגסתנש הר ִגא ד ֿוידנד‬ ‫‪.12‬‬
‫עֿדאב כֿאר וכֿס ֿצון גלשנש בוד‬ ‫מיאן סנג כֿארא מסכנש בוד‬ ‫‪.13‬‬
‫בנזד שאה פֿרמאן דה‪ 147‬בנאֿצאר‬ ‫ביֿא ֿורדנדש אז תכליֿף בסיאר‬ ‫‪.14‬‬
‫שהנשה רא נֿטר ֿצון בר ֿויי אפֿתאד‪148‬‬ ‫לבאס צופֿיאן פושידה אסתאד‬ ‫‪.15‬‬
‫ֿצרא אז כֿדמתם גשתי גריזאן؟‬ ‫בגפֿתא כאיי מרא בודי בה‪ 149‬אז ִגאן‬ ‫‪.16‬‬
‫כה דאדי מאל ו ִגאהת‪ִ 151‬גמלה בר באד‬ ‫ֿצו אכנון בינמת‪ 150‬מאננד זהאד‬ ‫‪.17‬‬
‫המי כֿאהם כה כֿונת רא בריזם‬ ‫יקין דאן בר סר קהר וסתיזם‬ ‫‪.18‬‬
‫ֿצו דידש כז ֿגצֹב נאגה בר ֿאשפֿת‬ ‫ִג ֿואב שה ֿוזיר בי נ ֿוא גפֿת‬ ‫‪.19‬‬
‫זֿאב חלם סאכן כן קצ ֹב רא‬ ‫כאיי שאה נכו בכֿת ודל ֿארא‬ ‫‪.20‬‬

‫‪ A‬א׳‪.‬‬ ‫‪136‬‬
‫‪ A‬א״ דר טלבידן; ‪ F, E, C, B‬אוול דר טלב נמודן; ‪ D‬אוול דר טלב כרדן‪.‬‬ ‫‪137‬‬
‫‪ִ D, C, B, A‬גהאן בכֿת; ‪ִ F, E‬ג ֿואן בכֿת‪.‬‬ ‫‪138‬‬
‫‪ E, C, A‬סרי‪.‬‬ ‫‪139‬‬
‫‪ B‬תא ִג ודולת; ‪ F‬ת ִגא‪.‬‬ ‫‪140‬‬
‫‪ C‬אזאן בודי מוואפֿק‪.‬‬ ‫‪141‬‬
‫‪ F, D, C, B, A‬ניכו; ‪ E‬נכו‪.‬‬ ‫‪142‬‬
‫‪ A‬כנאן‪.‬‬ ‫‪143‬‬
‫‪ C‬בדר ֿוישאן‪.‬‬ ‫‪144‬‬
‫‪ B, A‬דר‪.‬‬ ‫‪145‬‬
‫‪ D‬תא אונרא‪.‬‬ ‫‪146‬‬
‫‪ F, D, C, B, A‬דיה; ‪ E‬דה‪.‬‬ ‫‪147‬‬
‫‪ A‬נזר בר ֿויי ֿצה אפֿתאד; ‪ F‬נֿטר בר ֿוי ֶגה אפֿתאד‪.‬‬ ‫‪148‬‬
‫‪ D, B, A, Ḥakham‬ביה; ‪ C‬בהתר; ‪ F, E‬בה‪.‬‬ ‫‪149‬‬
‫‪ D‬אכנאן דידמת‪.‬‬ ‫‪150‬‬
‫‪ִ B‬גאנת‪.‬‬ ‫‪151‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪69‬‬

‫ִג ֿואבת‪ 153‬גויים וננדישם‪ 154‬אז שרם‬
‫מתרס אז הייבת ותנביה שאהי‬
‫יכי אז ֿצאכראנת ֿאמדה מאה‬
‫ֿויא כז כֿדמת שה סר גראנם؟‬
‫בנזדם בד תרסת‪ 156‬אז כֿדמת מן‬
‫יכי קהרסת ודוים כֿשם‪ 157‬וכֿארי‬
‫סכֿן גויים סר אנדאזי זתיֿגת‬
‫ֿולי ראה יקין וראסתי פוי‬
‫‪ .21‬אגר מסמוע גפֿתארם ש ֿוי נרם‪152‬‬
‫‪ .22‬בגפֿתא שה בגו הרֿציז כֿאהי‪155‬‬
‫‪ִ .23‬ג ֿואבש גפֿת צופֿי כאיי שהנשאה‬
‫‪ .24‬תרא קהרסת אז ֿאזאר ִגאנם‬
‫‪ .25‬בגפֿתא שה כה תקצירת בכשתן‬
‫‪ .26‬דגר צופֿי דו חאכם גפֿת דארי‬
‫‪ .27‬המי תרסם זקהר‪ 158‬בי דריֿגת‬
‫‪ .28‬שהש גפֿתא דליראנה סכֿן גוי‬

‫באב דוים‪159‬‬
‫דר שכאיית אין ִגהאן ֿגדאר וזמאנהי נא פאידאר‬

‫ביא בגֿדר אזין דניאי פֿאני‬ ‫עזיזא גר כֿרדמנד ִגהאני‪160‬‬ ‫‪.1‬‬

‫דגר מהר וצלאחש ִגנג וקהרסת‬ ‫כה ִגאם נוש ֿויי פר ניש וזהרסת‬ ‫‪.2‬‬
‫כה לווח אין ספהר אז פֿתנה רנגין‪161‬‬ ‫ניאבד כס דרו יך לחֿטה תסכין‬ ‫‪.3‬‬
‫עלא ִגש דרד וכֿובש זשת‪ 162‬באשד‬ ‫גלש ֿצון כֿאר וֿאב אנגשת באשד‬ ‫‪.4‬‬
‫ִגגר פר כֿון זֿגם ִגאי שראבסת‪163‬‬ ‫פֿראֿגת אנדרו רנ ִג ועֿדאבסת‬ ‫‪.5‬‬
‫דליראנה ִג ֿואבש רא ֿצנין גפֿת‬ ‫א ִגאזת רא זשה צופֿי‪ֿ 164‬צו בשנפֿת‬ ‫‪.6‬‬
‫כה בוד בא ִגאהלאנם המזבאני‬ ‫כה דר איאם טפֿלי ו ִג ֿואני‬ ‫‪.7‬‬
‫תצ ֿור כרדה אנד הסתי זנאבוד‪166‬‬ ‫שנידם כאבלהאן אז‪ 165‬עקל נאבוד‬ ‫‪.8‬‬
‫כאין‪ 168‬נאבוד רא הסתיש דאננד‬ ‫בעכס אין דגר אפֿסאנה כֿאננד‪167‬‬ ‫‪.9‬‬
‫בהסתי מי רסד תחקיק איי‪ 169‬מרד‬ ‫ֿולי נאבוד רא ֿאנכס כה רד כרד‬ ‫‪.10‬‬

‫‪ B‬גרם‪.‬‬ ‫‪152‬‬
‫‪ִ B‬ג ֿואבי‪.‬‬ ‫‪153‬‬
‫‪ C‬נאנדישם‪.‬‬ ‫‪154‬‬
‫‪ D‬בגו הר ִגיז כה כֿאהי; ‪ E‬בגו הר ִגיז כֿאהי‪.‬‬ ‫‪155‬‬
‫‪ A‬בנזדת בד תרסת; ‪ F, C, B‬בנזדם בהתרסת; ‪ D‬בנזדם בתר הסת; ‪ E‬בנזדם בד…סת‪.‬‬ ‫‪156‬‬
‫‪ A‬קהרסת דוים כֿשמסת; ‪ B‬קחרסת ודיום כֿשם; ‪ C‬גחרסת ודאום כֿשמסת; ‪ D‬תיֿגסת דיום‬ ‫‪157‬‬
‫קחרסת; ‪ E‬קהרסת ודים כֿשמסת; ‪ F‬קהרסת ודים כֿשם‪.‬‬
‫‪ B‬זתיֿג‪.‬‬ ‫‪158‬‬
‫‪ A‬ב׳; ‪ C‬דויום; ‪ F‬ד ֿום‪.‬‬ ‫‪159‬‬
‫‪ A‬זמאני‪.‬‬ ‫‪160‬‬
‫‪ C‬תסכין‪.‬‬ ‫‪161‬‬
‫‪ D‬וכֿוראכש זהר‪.‬‬ ‫‪162‬‬
‫‪ B‬זכֿם ִגאי שראבסת; ‪ C‬זֿגם מ ִגרוח וכבאבסת‪.‬‬ ‫‪163‬‬
‫‪ C‬א ִגאזת רא ֿצה צופֿי זשה ֿצה בשנופֿת‪.‬‬ ‫‪164‬‬
‫‪ B‬שנידם אבלהאן אז; ‪ D, C‬שנידם כה אבלהאן אז‪.‬‬ ‫‪165‬‬
‫‪ A‬כרדה הנד הסתי זנאבוד; ‪ B‬כרדהנד הסתי זנאבוד; ‪ C‬כרדה אנד הסתי זנאבוד; ‪ D‬כרדהנד הסתי‬ ‫‪166‬‬
‫בנאבוד; ‪ F, E‬כרדה אנד הסתי בנאבוד‪.‬‬
‫‪ C‬כֿאנדנד; ‪ D‬כֿאנדן‪.‬‬ ‫‪167‬‬
‫‪ C‬כה אין; ‪ F, D‬כאן; ‪ E‬כה אן‪.‬‬ ‫‪168‬‬
‫‪ C‬מי רסד תחקיק אין‪.‬‬ ‫‪169‬‬
‫‪70‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫ֿצסאן נאבוד רא מעיוב כֿאנד؟‬ ‫הראנכס הסת‪ 170‬רא ניכו נדאנד‬ ‫‪.11‬‬
‫דגר נאבוד שד‪ 172‬נאם אין ִגהאן רא‬ ‫בדאן הסתי כה גפֿתם אוסת‪ 171‬עקבא‬ ‫‪.12‬‬
‫שדם אנדר פיי דניא פרסתי‬ ‫ֿולי מן אז ֿגרור ו ִגהל‪ 173‬ומסתי‬ ‫‪.13‬‬
‫עֿדאב ֿאן ִגהאנם רפֿת אז יאד‬ ‫ה ֿוס האי ִגהאנם בר סר אפֿתאד‬ ‫‪.14‬‬
‫ֿצנאנך אלטאֿף חק כרדם פֿראמוש‬ ‫שדם אז ֿארזו הא מסת ומדהוש‬ ‫‪.15‬‬
‫ֿגלט כרדם ֿצו גמראהאן מטלק‬ ‫נדאנסתם אדאי טאעת חק‬ ‫‪.16‬‬
‫דגר אז תעב ֿוז רנ ִג ועֿדאבש‪175‬‬ ‫כה תא אז ִגוור גרדון‪ 174‬ועתאבש‬ ‫‪.17‬‬
‫תו מי גפֿתי כה ֿאן אח ֿואל בגֿדשת‬ ‫ֿצו בר מן רוז ומאה‪ 176‬וסאל בגֿדשת‬ ‫‪.18‬‬
‫זמסתי ֿאגה והשיאר גשתם‬ ‫זכֿאב ֿגפֿלתם בידאר גשתם‬ ‫‪.19‬‬
‫ֿצו הנדו‪ 178‬כאר האייש עכס דידם‬ ‫נֿטר בר גרדש גרדון‪ 177‬תנידם‬ ‫‪.20‬‬
‫ת ֿואנגר מפֿלס ובי ברג באשד‬ ‫חיאת‪ 179‬כס דרו ֿצון מרג באשד‬ ‫‪.21‬‬
‫גרסנה הרך או שד סיר דע ֿות‬ ‫ֿצו ביני שאדיש באשד מציבת‬ ‫‪.22‬‬
‫ֿצו זור ועזתש כֿארי וססתי‪180‬‬ ‫ב ֿוד הם רנ ִג ודרדש תן דרסתי‬ ‫‪.23‬‬
‫כה בי שך דר עקב ֿאייד ממאתש‬ ‫ֿצגונה מרג נשמארי חיאתש؟‬ ‫‪.24‬‬
‫ֿצו מרדן בר כסי כו זנדה באשד‬ ‫נדידם ראסתי בי שבהה‪ 181‬באשד‬ ‫‪.25‬‬
‫כה מרג ֿאייד פיי כס המֿצו סאייה‬ ‫ֿצה בנדי‪ 182‬דל ברין נה תאק ופאייה؟‬ ‫‪.26‬‬
‫כה יך דארנדה רא כֿוש דל נ ִגוים‬ ‫ת ֿואנגר רא ֿצסאן מפֿלס נ ִגוים؟‬ ‫‪.27‬‬
‫ר ֿואן אנדר פיי דיגר שתאבד‬ ‫הראן ֿציזי כה כס דר דהר יאבד‬ ‫‪.28‬‬
‫בכוה ודשת בהר חאצל גנ ִג‬ ‫נגירד‪ 183‬יך זמאן ֿאסאייש אז רנ ִג‬ ‫‪.29‬‬
‫דל כֿוד רא זמחנת ריש כרדן‬ ‫דגר באייד נגה דאריש כרדן‬ ‫‪.30‬‬
‫מבאדא דזד מאלש רא רבאייד‬ ‫בשב הם כֿאב דר ֿצשמש ניאייד‬ ‫‪.31‬‬
‫דמי בי רנ ִג ובי זחמת‪ 184‬נבאשד‬ ‫יקין כס פיירוו דוולת ֿצו באשד‬ ‫‪.32‬‬
‫כה ֿאן הם ֿגצה באשד גנ ִג ודינאר‪185‬‬ ‫ֿצה כֿוש גפֿת ֿאן חכים נֿגז גפֿתאר‬ ‫‪.33‬‬
‫בכֿדמת גאריש ֿצון בנדה באשד‬ ‫הראנכס בהר זר ֿאשפֿתה באשד‬ ‫‪.34‬‬

‫‪ D, C, B, A‬הסתי‪.‬‬ ‫‪170‬‬
‫‪ D, B‬הסת; ‪ F, E‬אסת; ‪ F, E‬הסת‪.‬‬ ‫‪171‬‬
‫‪ A‬בווד; ‪ D, C, B‬שוד‪.‬‬ ‫‪172‬‬
‫‪ A‬כבר; ‪ִ E, D, C‬גהל‪.‬‬ ‫‪173‬‬
‫‪ F, E, D, C, A‬גרדאן; ‪ B‬גרדון‪.‬‬ ‫‪174‬‬
‫‪ A‬אז תבע ורנ ִג ֿוז עזאבש; ‪ B‬אז טבע ורנ ִג ֿוז עזאבש; ‪ֿ C‬וז טבע רנ ִג ֿוז עטאבש; ‪ D‬אז טעב וז רנ ִג‬ ‫‪175‬‬
‫ועזאבש; ‪ E‬אז תעב ורנ ִג וז עֿדאבש; ‪ F‬אז טעב רנ ִג ֿואן ע‪-‬אבש‪.‬‬
‫‪ B‬ושב‪.‬‬ ‫‪176‬‬
‫‪ D, C, B, A‬גרדאן‪.‬‬ ‫‪177‬‬
‫‪All the MSS have this term. The simile is unclear and I have not translated it.‬‬ ‫‪178‬‬
‫‪ B‬חייאתי; ‪ E, D‬חיאתי‪.‬‬ ‫‪179‬‬
‫‪ D‬סכֿתי‪.‬‬ ‫‪180‬‬
‫‪ E, C, A‬בי שבהה; ‪ B‬בי שובה; ‪ D‬כו שובחה; ‪ F‬בי שבחה; ‪ Ḥakham‬שובחה‪.‬‬ ‫‪181‬‬
‫‪ֿ D‬צו בנדם; ‪ִ E‬גה בנדם; ‪ֶ F‬גה בנדם‪.‬‬ ‫‪182‬‬
‫‪ C‬ניאבד‪.‬‬ ‫‪183‬‬
‫‪ B‬בי רנ ִג ובי מחנת; ‪ C‬בי מחנת בי רנ ִג; ‪ E‬בי רנג וזחמת‪.‬‬ ‫‪184‬‬
‫‪ C‬כה קוסה באשד מאל וגנ ִג ודינאר‪.‬‬ ‫‪185‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪71‬‬

‫כה הרגז‪ֿ 186‬אדמי בי ֿגם נבאשד‬
‫המישה דר דלש אנדוה ודרדסת‬
‫ניאסאייד דמי אז בהר מחנת‪187‬‬
‫בשד כֿוש דל ש ֿוד ֿאכֿר פרישאן‪188‬‬
‫ש ֿוד כֿוש דל אזישאן מדתי ֿצנד‬
‫פֿלך הרֿציז דאדש ֿוא סתאנד‬
‫זנא כאמי ש ֿוד ֿגמגין ונא שאד‬
‫דו צד נקצאן כשד גר דיד יך סוד‪189‬‬
‫זדאֿג‪ 191‬יך ביך גרדד פרישאן‬
‫בגוייד דר ִגהאן ִגז ֿגם‪ 193‬נבאשד‬
‫אגר הם קאנעסת וגושה גירסת‬
‫ֿצו קותש כם‪ 194‬דהי ִגאן רא בסוזד‬
‫כסי הם כו‪ 196‬כֿרד מאדאם דע ֿות‬
‫כה דר סלך‪ 198‬חקיקת הא‪ 199‬שמארי‬
‫כה תן רנ ִגור גרדד הם ש ֿוי פיר‬
‫כסי רא כו ב ֿוד ֿצאקש‪ 200‬תן ו ִגאן؟‬
‫יקין צפֿרא וסוודא כֿון ובלֿגם‪201‬‬
‫חיאת ֿאדמסת ומֿתל ִגאנסת‬
‫בבימארי כנד כס רא פרישאן‬
‫זרנ ִג מהלכה ֿאכֿר במירד‬
‫בגאה‪ 204‬רנ ִג וֿאזאר וזבוני‪205‬‬
‫‪ֿ .35‬צסאן שאדי כס מאתם נבאשד؟‬
‫‪ .36‬אגר כאסב ֿוגר גיתי נ ֿורדסת‬
‫‪ .37‬נבאשד יך זמאן בירנ ִג וזחמת‬
‫‪ .38‬בהר ֿציזי בהר כארי כה זישאן‬
‫‪ֿ .39‬צו חאצל כרד מאל ו ִגאה ופֿרזנד‬
‫‪ .40‬המישה טאלעש יך סאן נמאנד‬
‫‪ .41‬אגר עמרש רסד הפֿתאד והשתאד‬
‫‪ .42‬במרג כֿישתן ראצֹי ש ֿוד זוד‬
‫‪ .43‬במרג‪ 190‬באב ומאם וקוום וכֿישאן‬
‫‪ .44‬במוייד בר כֿוד‪ 192‬וסינה כֿראשד‬
‫‪ .45‬גרסנה מי שמאר אורא כה סירסת‬
‫‪ .46‬כה דיג מעדה ֿצון ֿאתש פֿרוזד‬
‫‪ .47‬תנש לאֿגר ש ֿוד אז צֹעֿף ק ֿות‪195‬‬
‫‪ .48‬בראן סירי‪ 197‬נבאשד אעתבארי‬
‫‪ֿ .49‬גרץ ֹ גר גסנה מי מאני וגר סיר‬
‫‪ֿ .50‬צסאן בימאר נשמארי זברהאן‬
‫‪ .51‬כה באשד מוו ִגב ֿצאקי ֿאדם‬
‫‪ .52‬יכי זישאן כה כֿון באשד עיאנסת‬
‫‪ .53‬פֿזון תר‪ 202‬גר ש ֿוד אנדך אזישאן‬
‫‪ִ .54‬גֿדאם ואבלה טאעון‪ 203‬פֿדירד‬
‫‪ .55‬חכימי רא בפרסידנד ֿצוני‬

‫‪ E‬כה יך דם‪.‬‬ ‫‪186‬‬

‫‪ B‬ניאסאייד דמי אז רנ ִג ומחנת; ‪ C‬ניאסאייד זבהר מאל וזחמת; ‪ E‬ניאסאיד דמי אז באר ומחנת‪.‬‬ ‫‪187‬‬
‫א ֿו ֿול כֿוש חאל ואכֿר דל כֿראשד‪.‬‬ ‫‪ B‬בהר ֿציזי בהר כארי כה באשד‬ ‫‪188‬‬
‫‪ A‬גרדד יך סוד‪.‬‬ ‫‪189‬‬
‫‪ E, D‬במרגי‪.‬‬ ‫‪190‬‬
‫‪ E, D‬זדאֿגי‪.‬‬ ‫‪191‬‬
‫‪ B‬בהר כֿוד; ‪ C‬בהר שאן‪.‬‬ ‫‪192‬‬
‫‪ B‬כֿוד; ‪ C‬כֿד‪.‬‬ ‫‪193‬‬
‫‪ F‬הם‪.‬‬ ‫‪194‬‬
‫‪ E, A‬אז זעֿף וקוות; ‪ B‬קות וקוות‪.‬‬ ‫‪195‬‬
‫‪ A‬כה הרכו הם; ‪ B‬כסי רא כו; ‪ D‬כסי הרכו‪.‬‬ ‫‪196‬‬
‫‪ F‬סורי‪.‬‬ ‫‪197‬‬
‫‪ B‬מולך; ‪ C‬סלכֿש; ‪ Ḥakham‬כלכי‪.‬‬ ‫‪198‬‬
‫‪ D, A‬רא‪.‬‬ ‫‪199‬‬
‫‪ C‬סאלם‪.‬‬ ‫‪200‬‬
‫‪ E‬צפֿרא וסוודא וכֿון ובלֿגם‪.‬‬ ‫‪201‬‬
‫‪ E, C, A‬פזאן תר‪.‬‬ ‫‪202‬‬
‫‪ִ A‬גֿדאם ואבלה וטאעון; ‪ִ B‬גוֿדאם ואבלה וטעון; ‪ִ F, D, C‬גֿדאם ואבלה טאעון; ‪ִ E‬גזאם ואבלה טעון‪.‬‬ ‫‪203‬‬
‫‪ E, D‬בגאהי‪.‬‬ ‫‪204‬‬
‫‪ A‬זבוני; ‪ E, B‬וזבאני; ‪ D, C‬זבאני‪.‬‬ ‫‪205‬‬
‫‪72‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫דרו בסיאר חאכם ִגאן כֿראשד‬ ‫‪ .56‬שביהם גפֿת בא שהרי כה באשד‬

‫דל‪ 208‬כשתי נשינאן סר נגונסת‬ ‫בכשתיי‪ 206‬כה מלאחש פֿזונסת‪207‬‬ ‫‪.57‬‬
‫כה ֿצארסת ק ֿוה האי תן דרסתי‬ ‫ֿצגונה ק ֿותש רא ניסת ססתי؟‬ ‫‪.58‬‬
‫ב ֿוד האצֹם ֿצהארם דאפֿע‪ 210‬אשמאר‬ ‫יכי ִגאֿדב דוים מאסך‪ 209‬סיום באר‬ ‫‪.59‬‬
‫זרנ ִג תן דל ֿאייד דר טפידן‬ ‫ֿצו ִגאֿדב‪ 211‬ססת גרדד אז כשידן‬ ‫‪.60‬‬
‫כה בר אנסאן מעיין כרדה צאנע‬ ‫דגר מאסך‪ 212‬והאֹצם ניז דאפֿע‬ ‫‪.61‬‬
‫זרנ ִג ֿאנכס בסי ֿאשפֿתה אפֿתד‬ ‫יכי זישאן זפֿעל כֿוד ֿצו אפֿתד‬ ‫‪.62‬‬
‫כה בי כֿארי נבינד חרמתי‪ 213‬כס‬ ‫ֿצסאן כֿארי נבאשד עזת כס؟‬ ‫‪.63‬‬
‫בפֿרמאן שאן כֿ ֿֿואנין יא ֿוזירנד‬ ‫אגר ביני כה שאהאן בא סרירנד‬ ‫‪.64‬‬
‫כה תא ֿאכֿר באין שאהי רסידנד‬ ‫בסי א ֿול ִגפֿא ו ִגוור כשידנד‪214‬‬ ‫‪.65‬‬
‫אגר פֿארֿג דו רוזי כֿוש נשסתנד‬ ‫כֿצוצא מרדמי דיגר כה פסתנד‪215‬‬ ‫‪.66‬‬
‫פס ֿאנגה כֿארי אז עזת גזיננד‬ ‫דו ֿצנדאן זחמת וֿאזאר ביננד‬ ‫‪.67‬‬
‫שנידי כֿצלת אין דהר פֿאני؟‬ ‫איא שאהי‪ 216‬כה כֿרם דר ִגהאני‬ ‫‪.68‬‬
‫ִגהאן רא היֿץ דאנד הם כנד רד‬ ‫יקין באייד כהר‪ 217‬דאנאי בכֿרד‬ ‫‪.69‬‬
‫בראה צופֿיאנה רו נהאדם‬ ‫אזאן רו‪ 218‬אין ִגהאן רא תרך דאדם‪219‬‬ ‫‪.70‬‬
‫כה דניא רא סה רוזש שרח כרדנד‬ ‫שנידסתם זפיראן כֿרדמנד‬ ‫‪.71‬‬
‫אדיב ונאצח ודאנא וכאמל‬ ‫נכֿסתין די מעלם‪ 220‬בוד ועאקל‬ ‫‪.72‬‬
‫ביאד ֿא ֿור אדב האייש וכֿוש באש‬ ‫נציחת האש באטל שד ֿצו קלאש‪221‬‬ ‫‪.73‬‬
‫רפֿיק מהרבאן ונאמ ֿור שד‬ ‫דוים אמרוז יארי מעתבר שד‬ ‫‪.74‬‬
‫נבנדי דל ביארי ו ֿופֿאייש‪223‬‬ ‫שדי‪ 222‬מאייל במהר דל רבאייש‬ ‫‪.75‬‬
‫ֿצו סאייה ניז דנבאלת נמאייד‪224‬‬ ‫סיום פֿרדא ֿצו ביגאנה נמאייד‬ ‫‪.76‬‬

‫‪ E, D, A‬בכשתיי; ‪ F, C, B‬בכשתי‪.‬‬ ‫‪206‬‬

‫‪ E‬פֿזאנסת‪.‬‬ ‫‪207‬‬
‫‪ E‬דלי‪.‬‬ ‫‪208‬‬
‫‪ B‬יכי מאסך דיום ִגאזם; ‪ C‬יכי מאסך דויים ִגאזב; ‪ D‬יכי מסאך דיום ִגזאב; ‪ F, E‬יכי מאסך דים ִגאזב‪.‬‬ ‫‪209‬‬
‫‪ D‬בווד האצ ֹם ֿצהארום דפֿע‪.‬‬ ‫‪210‬‬
‫‪ֿ A‬צו ִגאֿדב; ‪ֿ E, B‬צה מאסך; ‪ֿ F, D‬צו מאסך‪.‬‬ ‫‪211‬‬
‫‪ A‬דגר מאסך; ‪ E, D, C, B‬דיגר ִגאזב; ‪ F‬דגר ִגאזב‪.‬‬ ‫‪212‬‬
‫‪ A‬נבאשד חרמתי; ‪ B‬נבאשד חורמת; ‪ C‬נבאשד עזת‪.‬‬ ‫‪213‬‬
‫‪ F, E, D, C, B‬דידנד‪.‬‬ ‫‪214‬‬
‫‪ B‬דיגר פסנדנד‪.‬‬ ‫‪215‬‬
‫‪ C‬שאהין‪.‬‬ ‫‪216‬‬
‫‪ A‬יקין באשד כה יך; ‪ B‬יקין באייד ביך; ‪ C‬יקין באייד כה יך; ‪ E, D‬יגין באייד כה הר; ‪ F‬יגין באיד כה‬ ‫‪217‬‬
‫הר‪.‬‬
‫‪ F, B‬אזין רו; ‪ D‬אזין רוז‪.‬‬ ‫‪218‬‬
‫‪ C, A‬תרך כרדם‪.‬‬ ‫‪219‬‬
‫‪ C‬דין מעלא‪.‬‬ ‫‪220‬‬
‫‪ C‬נציחת האייש ֿצה באטל שד וקלאש; ‪ D‬נציחת האש בבאטל שוד ֿצו קלאש‪.‬‬ ‫‪221‬‬
‫‪ C‬שדים‪.‬‬ ‫‪222‬‬
‫‪ D, B, A‬ביארי ֿופֿאייש; ‪ C‬ביאר בא ֿופֿאייש; ‪ F‬ביארי בי ֿופֿאיש‪.‬‬ ‫‪223‬‬
‫‪ E, D, C, B, A‬ניאייד‪.‬‬ ‫‪224‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪73‬‬

‫נדאני כיסת ֿוז יאריש בגריז‬ ‫‪ .77‬תרא נשנאסד ואורא תו הם ניז‬

‫דלת בר דאר תא ֿגמגין נמאני‪225‬‬ ‫‪ .78‬בייא ראֿגב אזין דניאי פֿאני‬

‫באב סיום‪226‬‬
‫דר בי ֿוֿפאיי דוסתאן ובי אעתבארי ֿכלק זמאן‬

‫בכֿסרוו כאיי שהנשאה ִגהאן דאר‬ ‫דגר גפֿתא ֿוזיר ניך כרדאר‬ ‫‪.1‬‬
‫ביך תן אז ֿופֿא דארי נשאנה‬ ‫נמי בינם דרין כֿלק זמאנה‬ ‫‪.2‬‬
‫ב ִגז מכר וחייל דר‪ 227‬נסל ֿאדם‬ ‫נבאשד בר זבאן כֿלק עאלם‬ ‫‪.3‬‬
‫נבאייד ִגסת אז כס מהר ויארי‬ ‫בכֿישאן הם נבאשד אעתבארי‬ ‫‪.4‬‬
‫בסינה כינה ֿוז דל פר ענאדנד‬ ‫תמאמי סר בסר אהל פֿסאדנד‬ ‫‪.5‬‬
‫דרין דניא כה באשד מֿתל גלכֿן‬ ‫ֿצו ֿצשם עקל מן גרדיד רוושן‬ ‫‪.6‬‬
‫דלת בר דאר הם אז ֿגם גסאראן‬ ‫בכֿוד גפֿתם כאיי בי דל זיאראן‬ ‫‪.7‬‬
‫אגר ֿצה בא תו דל דארי נמאיינד‬ ‫כה יאראן ורפֿיקאן בי ֿופֿאיינד‬ ‫‪.8‬‬
‫תרא ֿצון א ֿזדהא דר קצד ִגאנסת‬ ‫דגר‪ֿ 228‬אנכס כה גוייד מהרבאנסת‬ ‫‪.9‬‬
‫בפישת גריה וזארי נמאיינד‬ ‫בראי נפֿע כֿוד יארי נמאיינד‬ ‫‪.10‬‬
‫דלת אז ֿאתש ֿגם הא‪ 230‬כֿראבסת‬ ‫ֿולי ֿאנדם‪ 229‬כה ִגאנת דר עֿדאבסת‬ ‫‪.11‬‬
‫נסוזד הם דל ֿצון כאפֿר או‬ ‫ניאייד היֿץ ֿגם דר כֿאטר או‬ ‫‪.12‬‬
‫נכֿאהד או כנד גר זאנך מירי‬ ‫במחתא ִגית‪ 231‬יך דם דסת גירי‬ ‫‪.13‬‬
‫אגר אשכי פֿרו ריזד ֿצה משכל‬ ‫ב ֿוקת מרדנת הם אז תה דל‬ ‫‪.14‬‬
‫דהד מאל תרא ֿצון כאה בר באד‬ ‫פס אז מרגת זמהרת נֿא ֿורד‪ 232‬יאד‬ ‫‪.15‬‬
‫ֿצו חיי ֿואנאת בי רחמנד אישאן‬ ‫חכימי גפֿתה כין קוומאן וכֿישאן‬ ‫‪.16‬‬
‫בזור ו ִגוור בסתאנד‪ֿ 233‬צו נכֿֿציר‬ ‫יכי דר ברדן מאלת ֿצנאן שיר‬ ‫‪.17‬‬
‫תרא באשד זכין דר קצד ֿאזאר‪234‬‬ ‫יכי דיגר ֿצנאן כֿרס סתמגאר‬ ‫‪.18‬‬
‫הזאראן נקץ דר חאלת פֿכנדה‬ ‫יכי דיגר ֿצנאן כלב דרנדה‬ ‫‪.19‬‬
‫דהד ֿצון רובהת צד גונה באזי‬ ‫יכי דיגר זמכר וחילה סאזי‪235‬‬ ‫‪.20‬‬

‫‪ B‬כה תא מעדום ובי ראי נמאני‬ ‫‪225‬‬

‫עשוק ֿדווק רבאני אבא דין‬ ‫ביא כאתב זנוו יך כאר בגזין‬
‫כה אייד הר דו דניא אין בכארת‪.‬‬ ‫גוזין אין ֿצאר ֿציז כון בהר כארת‬
‫‪ A‬ג׳; ‪ F, E‬סים‪.‬‬ ‫‪226‬‬
‫‪ A‬אז; ‪ F‬בר‪.‬‬ ‫‪227‬‬
‫‪ C‬אגר‪.‬‬ ‫‪228‬‬
‫‪ֿ C‬ולי אנדך‪.‬‬ ‫‪229‬‬
‫‪ֿ C, A‬גם הא; ‪ֿ F, E, D, B‬גמהא‪.‬‬ ‫‪230‬‬
‫‪ C, A‬במחתא ִגיית; ‪ D‬במוחתא ִגיית; ‪ F‬בתור הא ִגת‪.‬‬ ‫‪231‬‬
‫‪ C, B, A‬נאוורד; ‪ D‬ניאורד; ‪ F, E‬נא ֿורד‪.‬‬ ‫‪232‬‬
‫‪ E, A‬בזור ו ִגוור בסתאננד; ‪ B‬בזור ו ִגבר בסתאננד; ‪ D‬בזור ו ִגוור בסתאני; ‪ F‬בזור ִגור בסתאננד‪.‬‬ ‫‪233‬‬
‫‪ A‬תרא באשד יקין דר קצד אזאר; ‪ D, B‬תורא באשד זכין דר קצד ואזאר‪.‬‬ ‫‪234‬‬
‫‪ A‬באזי‪.‬‬ ‫‪235‬‬
‫‪74‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫בראדר כֿאר והמסר דל‪ 237‬פֿריבסת‬ ‫פדר פר כין ומאדר בא‪ 236‬נהיבסת‬ ‫‪.21‬‬
‫רפֿיקאן‪ 239‬בי ֿופֿא ובלך כֿישת‬ ‫פסר אנדוה ודכֿתר המֿצו נישת‪238‬‬ ‫‪.22‬‬
‫ש ֿוד אין כס‪ 240‬בתיר ֿגם נשאנה‬ ‫סכֿן כותאה כז כֿלק זמאנה‬ ‫‪.23‬‬
‫ש ֿוד תֿגייר אח ֿואלש זמחנת‪241‬‬ ‫כשד צד גונה כֿון כֿארי וזחמת‬ ‫‪.24‬‬
‫פֿריידון‪ 243‬חשמת ו ִגמשיד רתבת‬ ‫כנון‪ 242‬איי כֿסרוו כֿורשיד שווכת‬ ‫‪.25‬‬
‫ספאה בי שמאר וגרד צפֿדר‬ ‫אבא ֿאן כֿייל סר דאראן לשכר‬ ‫‪.26‬‬
‫ֿצה צאחב חשמתאן וֿצה פֿקיראן‬ ‫אבא כֿאנאן ומיראן ו ֿוזיראן‪244‬‬ ‫‪.27‬‬
‫ֿצו חאלת שאן נכו פֿהמי תו הר גאה‬ ‫כה באשנדת פרסתאראן דרגאה‬ ‫‪.28‬‬
‫כה כֿנדאננד ֿצון‪ 245‬גל האי בוסתאן‬ ‫בדאני ניך כין יאראן ודוסתאן‬ ‫‪.29‬‬
‫ֿצו א ֿזדר הא תרא דר קצד ֿאזאר‬ ‫תמאמי סינה שאן פר כינה ֿצון כֿאר‪246‬‬ ‫‪.30‬‬
‫תרא דשמן ֿצו גרגאן וסגאננד‬ ‫המה דר כֿון תו לב תשנגאננד‬ ‫‪.31‬‬
‫בראי נפֿע כֿוד שכרת גֿדארנד‬ ‫ֿצו רובה אז חייל משֿגול כארנד‬ ‫‪.32‬‬
‫יכי זישאן נכֿאהד כֿייר דא ֿור‬ ‫אזין כֿאנאן וסר דאראן לשכר‬ ‫‪.33‬‬
‫כה ֿצון כֿסרוו ש ֿוד ֿאזאד אז בנד‬ ‫המה דר אנתֿטאר ֿאן זמאננד‬ ‫‪.34‬‬
‫רבאיינד ִגמלגי סים וזרש רא‬ ‫כה יעני רכֿת בר בנדד זדניא‬ ‫‪.35‬‬
‫זשאן דארי דריֿג אט ֿואר מהרת‬ ‫אגר יך דם כני גל גונה ֿצהרת‬ ‫‪.36‬‬
‫בתו צד גונה בד כֿויי נמאיינד‬ ‫בביני ֿצון תרש רויי נמאיינד‬ ‫‪.37‬‬
‫כה גויי אז ברודת יֿך בבסתנד‬ ‫ֿצנאן אז כֿדמתת פֿארֿג באיסתנד‪247‬‬ ‫‪.38‬‬
‫רפֿיקאני כזישאנם‪ 248‬כֿוש אח ֿואל‬ ‫ֿולי באשד מרא אכנון דרין חאל‬ ‫‪.39‬‬
‫רפֿיקאני ֿצנאן‪ 249‬גל האי בי כֿאר‪250‬‬ ‫רפֿיקאני נכו כֿאה ו ֿופֿא דאר‬ ‫‪.40‬‬
‫מכאפֿאתש דהנד אז ניך כֿויי‪251‬‬ ‫רפֿיקאני כה מזד בד נכויי‬ ‫‪.41‬‬
‫נה כין אנדוזי ונה הם ענאדי‪253‬‬ ‫נבאשד‪ 252‬דר מיאן מא פֿסאדי‬ ‫‪.42‬‬
‫ֿצו מעשוקאן בא הם ראם באשים‬ ‫ברי אז עאר וננג ונאם‪ 254‬באשים‬ ‫‪.43‬‬

‫‪ B‬פדר בא כין ומאדר בא; ‪ E‬פדר פר כין ומאדר פר‪.‬‬ ‫‪236‬‬

‫‪ A‬בראדר כֿאר והמסר בא; ‪ B‬בראדר כֿאר וכֿאהר דל; ‪ D‬בראדר כאר והמסר דל‪.‬‬ ‫‪237‬‬
‫‪ B‬נישסת‪.‬‬ ‫‪238‬‬
‫‪ A‬רפֿיקת‪.‬‬ ‫‪239‬‬
‫‪ F, E, A‬ש ֿוד אינכס; ‪ D‬שווד אונכס‪.‬‬ ‫‪240‬‬
‫‪ F‬זזחמת‪.‬‬ ‫‪241‬‬
‫‪ D, A‬כנאן‪.‬‬ ‫‪242‬‬
‫‪ D, B, A‬פֿריידאן‪.‬‬ ‫‪243‬‬
‫‪ A‬ו ֿוזיראן; ‪ֿ F, E, D, B‬וזיראן‪.‬‬ ‫‪244‬‬
‫‪ B‬הסתנדת ֿצנאן; ‪ D‬כֿאנדננד ֿצון; ‪ E‬כֿנדאננד ִגן; ‪ F‬כֿנדאננד ֶגון‪.‬‬ ‫‪245‬‬
‫‪ A‬מאר‪.‬‬ ‫‪246‬‬
‫‪ F, E‬באסתנד‪.‬‬ ‫‪247‬‬
‫‪ A‬כה זישאנם; ‪ B‬כזישאן הם כֿש אח ֿואל; ‪ F, E, D‬כזישאנם‪.‬‬ ‫‪248‬‬
‫‪ֿ A‬צנין‪.‬‬ ‫‪249‬‬
‫מכאפֿאתש דהנד אז ניך כֿויי‪.‬‬ ‫‪ B‬רפֿיקאני כה מוזד בד ניכויי‬ ‫‪250‬‬
‫רפֿיקאני ֿצנאן גל האי בי כֿאר‪.‬‬ ‫‪ B‬רפֿיקאני ניכו כֿאה ֿופֿא דאר‬ ‫‪251‬‬
‫‪ A‬נה באשד‪.‬‬ ‫‪252‬‬
‫‪ A‬אנדוזי ונה ענאדי; ‪ F, E, B‬אנדוזיי ונה ענאדי; ‪ D‬אנדוזי ונה מנאדי; ‪ Ḥakham‬אנדוזי ונה הם ענאדי‪.‬‬ ‫‪253‬‬
‫‪ A‬ברי אז ננג ונאם‪.‬‬ ‫‪254‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪75‬‬

‫ב ִגז צופֿי גרי כארי נדארים‬ ‫הראסי אז סתמגארי נדארים‬ ‫‪.44‬‬

‫כה שרחש רא בגפֿתם בא ִגהאן דאר‬ ‫דגר אז מהר אין דניאי ֿגדאר‬ ‫‪.45‬‬
‫בדסתש ֿצונך תיֿג תיז באשד‬ ‫כה דאיים ֿצון שפֿק כֿון ריז באשד‬ ‫‪.46‬‬
‫דל סנגין‪ 255‬וסכֿת כאפֿרש רא‬ ‫ֿצו דידם רסם וֿאיין בדש רא‬ ‫‪.47‬‬
‫גזידם רסם וֿאיין טריקת‬ ‫גֿדשתם זין ִגהאן בי חקיקת‬ ‫‪.48‬‬
‫אזין גיתי כה כֿבֿתש שרח כרדם‪256‬‬ ‫אגר כֿאהי איא שאה מעֿטם‬ ‫‪.49‬‬
‫אגר גושש כני דיגר ביארם‬ ‫יכא יך באז כֿבֿתש מי שמארם‬ ‫‪.50‬‬
‫שד ֿאשפֿתה ֿצנאן זלֿף ֿצליפא‪257‬‬ ‫ֿצו שה בשניד אז ֿויי אין סכֿנ הא‬ ‫‪.51‬‬
‫ֿצו כֿאר אפֿתאדה דר כֿאך מֿדלת‬ ‫בגפֿתא כאיי זנאדאני וֿגפֿלת‬ ‫‪.52‬‬
‫נמודי כֿיש רא רס ֿוא ומסכין‬ ‫ֿגלט כרדי בסי אז ראה וֿאיין‬ ‫‪.53‬‬
‫בנזהת גאה צופֿיאן ר ֿואן שוו‬ ‫כנון בר כֿיז ואז ֿצשמם נהאן שוו‬ ‫‪.54‬‬
‫גריזאן שד ֿצו מרֿג בי קרארי‬ ‫ֿוזיר אז ֿויי ֿצו דיד אין כין גֿדארי‬ ‫‪.55‬‬

‫באב ֿצהארם‪258‬‬
‫דר מתֿולד שדן שהזאדה ומנִגמאן טאלע ֿויי רא דידן ותעיין נמודן מלך קצרי ִגהת ֿויי‬
‫וֿכאדמאן ֿצנד אז בהר או גזידן גוייד‬

‫ֿצנין בירון‪ 259‬דהד אז פרדה ֿא ֿואז‬
‫גרה ֿצון עקדהי מי בוד‪ 260‬משכל‬
‫אזין ֿגם בוד דאיים דר תפֿכר‬
‫יכי פור נכו‪ֿ 261‬צון דר מכנון‪262‬‬
‫זכֿ ִגלת כֿור‪ 264‬זמשרק סר נמי זד‬
‫נזאדה מֿתל או דר היֿץ מלת‬
‫כה ֿגם האייש זדל פא מאל גרדיד‬
‫בסי נֿדר וסכֿא ֿות הא כה כרדם‬
‫ֿצראֿג דוולת‪ 266‬ונור בצר רא‬
‫כה האצ ֹר בוד ֿאנ ִגא הרֿצה‪ 268‬דל כֿאסת‬
‫‪ .1‬סכֿן פרדאז אין גנ ִגינהי ראז‬
‫‪ .2‬כה כֿסרוו רא ֿגם פֿרזנד דר דל‬
‫‪ .3‬נמי שד קטרהי או דר צדֿף דר‬
‫‪ .4‬פס אז פירי בדאדש חיי בי ֿצון‬
‫‪ .5‬רכֿש בר מאה‪ 263‬תאבאן טענה מי זד‬
‫‪ .6‬זפא תא סר‪ 265‬נבודש היֿץ עלת‬
‫‪ .7‬שהנשאה ֿאן ֿצנאן כֿוש חאל גרדיד‬
‫‪ .8‬בגפֿתא זאנך בת הא ס ִגדה כרדם‬
‫‪ .9‬ביאמרזידם אכנון אין פסר רא‬
‫‪ .10‬אזאן שאדי ֿצנאן‪ִ 267‬גשני ביאראסת‬

‫‪ E, D, B, A‬דלי סנגין; ‪ F‬דל סנגין‪.‬‬ ‫‪255‬‬

‫‪ A‬כה כֿבֿתש רא אזין גיתי שרח כרדם‪.‬‬ ‫‪256‬‬
‫‪ִ A‬גליפֿא‪.‬‬ ‫‪257‬‬
‫‪ A‬ד׳; ‪ֿ D, B‬צהארום; ‪ֿ C‬צהרום; ‪ִ E‬גהארם; ‪ֶ F‬גארם‪.‬‬ ‫‪258‬‬
‫‪ C, B, A‬ביראן‪.‬‬ ‫‪259‬‬
‫‪ F, E, C, A‬גרה ֿצון עקדה מי בוד; ‪ B‬גרה עוקדהי או בוד; ‪ D‬גרה ֿצון עוקדהי מי בוד‪.‬‬ ‫‪260‬‬
‫‪ F, D, C, B, A‬ניכו; ‪ E‬נכו‪.‬‬ ‫‪261‬‬
‫‪ C‬מכנאן; ‪ D‬מ ִגנון‪.‬‬ ‫‪262‬‬
‫‪ A‬מהר‪.‬‬ ‫‪263‬‬
‫‪ F, E, A‬כֿר; ‪ D, B‬כֿור‪.‬‬ ‫‪264‬‬
‫‪ C‬זסר תא פאי‪.‬‬ ‫‪265‬‬
‫‪ֿ B‬צראקי דולת; ‪ֶ F‬גראֿג ודולת‪.‬‬ ‫‪266‬‬
‫‪ F‬אזין שאהי ֶגנין‪.‬‬ ‫‪267‬‬
‫‪ A‬אונֿצה; ‪ E‬אנ ִגא‪.‬‬ ‫‪268‬‬
‫‪76‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫עטא ובכֿשש בי מנתהי כרד‬ ‫כֿזאיין רא זבהר ֿויי תהי כרד‬ ‫‪.11‬‬
‫חכימאן בזרג‪ 270‬וכאמלאן רא‬ ‫ֿוזאן פס ִגמע ֿא ֿורד‪ 269‬עאקלאן רא‬ ‫‪.12‬‬
‫כה הר יך דר סכֿן‪ 271‬מי ספֿת אלמאס‬ ‫מנ ִגם פישגאן ואכֿתר אשנאס‬ ‫‪.13‬‬
‫סראסר גשתגאן ֿצרֿך מינא‬ ‫בגפֿתא כאיי כֿרדמנדאן דאנא‪272‬‬ ‫‪.14‬‬
‫בביניתאן אז רוי סטרלאב‬ ‫המין דם טאלע אין פור בי תאב‬ ‫‪.15‬‬
‫ב ֿוד נאדאן ויא אין פור עאקל؟‬ ‫ֿצה באשד חכם אסטרלאב משכל؟‬ ‫‪.16‬‬
‫גרפֿתנד ִגמלה אסטרלאב דר בר‬ ‫ֿצו בשנידנד אין פֿרמאן זדא ֿור‬ ‫‪.17‬‬
‫כה חסב אל חאל ֿויי ניכו בדידנד‬ ‫ֿצו נס ִג ענכבות דר‪ֿ 273‬ויי טנידנד‬ ‫‪.18‬‬
‫דלת ֿגמגין מדאר‪ 274‬ובאש כֿוש דל‬ ‫בגפֿתנדש המה כאיי שאה עאדל‬ ‫‪.19‬‬
‫ברון ֿאייד כנון ֿצון מֿגז דר פוסת‬ ‫כה חכם טאלעש דידים ניכוסת‬ ‫‪.20‬‬
‫בנאמיזד כה כֿוש פֿרכֿנדה‪ 276‬נקשסת‬ ‫סעאדת אז ִגבינש נור‪ 275‬בכֿשסת‬ ‫‪.21‬‬
‫עטארד חשמתי כֿורשיד שווכת‬ ‫פֿרוזאן אכֿתרי אקבאל דוולת‪277‬‬ ‫‪.22‬‬
‫סר וסר כֿייל שאהאן קדימסת‬ ‫אסאס שאהי אז עדלש‪ 278‬מקימסת‬ ‫‪.23‬‬
‫המה כֿוש חאל אזין אקבאל‪ 279‬גשתנד‬ ‫ֿצו חכם טאלעש רא דר נ ֿושתנד‬ ‫‪.24‬‬
‫בגויים ניז‪ 280‬חרפֿי בהר אלאה‬ ‫יכי זאן ִגמע גפֿתא כאיי שהנשאה‬ ‫‪.25‬‬
‫פֿהים אז עקל ודור אנדיש‪ 281‬באשד‬ ‫יקין דאן כין פסר דר ֿויש באשד‬ ‫‪.26‬‬
‫יכי אז בנדגאן כֿאץ יזדאן‬ ‫ש ֿוד סר כֿייל אהל‪ 282‬הושמנדאן‬ ‫‪.27‬‬
‫כֿרדמנד ופֿקיה אז חלם גרדד‬ ‫דגר צאחב כמאל אז עלם גרדד‬ ‫‪.28‬‬
‫ֿצראֿג אפֿרוז בזם דרס טאעת‬ ‫ש ֿוד סר דפֿתר אהל עבאדת‬ ‫‪.29‬‬
‫לבאסש הם ב ֿוד‪ 283‬פשמינה ושאל‬ ‫זמהר חק ש ֿוד ֿאשפֿתה אח ֿואל‬ ‫‪.30‬‬
‫דגר סר גשתה ֿצון אפֿלאך גרדד‬ ‫בֿאכֿר צופֿיי בי באך גרדד‬ ‫‪.31‬‬
‫המישה דר בר אישאן נשינד‬ ‫טריק ורסם‪ 284‬צופֿיאן גזינד‬ ‫‪.32‬‬
‫כנד דורי זקוומאן וזכֿישאן‬ ‫ש ֿוד הם צחבת והמראז אישאן‬ ‫‪.33‬‬
‫זתדביר וזעלמש בר פֿזאייד‬ ‫הראן שווכת זאקבאלש‪ 285‬נמאייד‬ ‫‪.34‬‬

‫‪ִ C‬גמע כרד או‪.‬‬ ‫‪269‬‬

‫‪ A‬חכימאן ובזרג; ‪ C‬חכימאן בזורגאן; ‪ E‬חכימאני בזרג‪.‬‬ ‫‪270‬‬
‫‪ C‬זבאן‪.‬‬ ‫‪271‬‬
‫‪ C‬דרגאה‪.‬‬ ‫‪272‬‬
‫‪ D, A‬בר‪.‬‬ ‫‪273‬‬
‫‪ A‬מבאד‪.‬‬ ‫‪274‬‬
‫‪ B‬ניך‪.‬‬ ‫‪275‬‬
‫‪ F, A‬פֿרכֿאנדה; ‪ B‬פור כֿנדה; ‪ C‬פֿר כֿנדה; ‪ E, D‬פֿרכֿנדה‪.‬‬ ‫‪276‬‬
‫‪ C, B, A‬אקבאל דוולת; ‪ E, D‬אקבאל ודוולת; ‪ F‬אקבאל ודולת‪.‬‬ ‫‪277‬‬
‫‪ B‬עקלש‪.‬‬ ‫‪278‬‬
‫‪ A‬טאלע‪.‬‬ ‫‪279‬‬
‫‪ B‬ניך‪.‬‬ ‫‪280‬‬
‫‪ A‬ודור אז אנדיש‪.‬‬ ‫‪281‬‬
‫‪ C‬שווד אז אהל כֿייל; ‪ B‬שווד אז כֿייל אהל‪.‬‬ ‫‪282‬‬
‫‪ C, B‬שווד‪.‬‬ ‫‪283‬‬
‫‪ B‬טריק רסם‪.‬‬ ‫‪284‬‬
‫‪ F, E, D, B, A‬כז אקבאלש; ‪ C‬זאקבאלש‪.‬‬ ‫‪285‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪77‬‬

‫דו כֿף בר הם זד ודל גיר גרדיד‬ ‫ֿצו שה אין חרֿף אזאן אסתאד בשניד‬ ‫‪.35‬‬
‫בדאן ֿציזי כה תרסידם רסידם‬ ‫כה אווֿך זאן‪ 286‬מציבת הא כה דידם‬ ‫‪.36‬‬
‫פֿזון אז דרד פישין גשת דרדם‬ ‫בסא אז צופֿיאן פרהיז כרדם‬ ‫‪.37‬‬
‫גריבאן רא אזין מחנת דרידי‬ ‫סר אנגשת תאסֿף רא‪ 287‬גזידי‬ ‫‪.38‬‬
‫קצֹב בר צופֿיאן ומרדם דין‬ ‫פֿזוד ֿאנגאה כרדן שאה‪ֿ 288‬גמגין‬ ‫‪.39‬‬
‫יכי שהרי נכו תר‪ 290‬אז קלמרוו‬ ‫אזאן פס שאה מחזון‪ 289‬סאכֿת אז נוו‬ ‫‪.40‬‬
‫מיאן ֿאן דגר‪ 291‬קצר מעלא‬ ‫עמארת כרד בהר פור דאנא‬ ‫‪.41‬‬
‫מעיין כרד אגר ֿצה בוד דורש‬ ‫דראנ ִגא מסכן ומא ֿואי פורש‬ ‫‪.42‬‬
‫מבאדא רסם צופֿיאן גזינד‬ ‫כה תא ֿצנדי דראן מווצֹע נשינד‬ ‫‪.43‬‬
‫ֿגלאמאן וכניזאן פרי רו‬ ‫דגר בגזיד בהר כֿדמת או‬ ‫‪.44‬‬
‫כה ֿצון האלה נגה דאריד ֿאן מאה‪292‬‬ ‫ספֿארש כרד אישאן רא שהנשאה‬ ‫‪.45‬‬
‫מֿתאל גור ומרג ורנ ִג ובימאר‬ ‫נגוייתאן היֿץ חרֿף דל ֿאזאר‬ ‫‪.46‬‬
‫ֿצו נאם צופֿי ואדבאר ודר ֿויש‬ ‫סכֿן האיי כזו דל מי ש ֿוד ריש‬ ‫‪.47‬‬
‫מגוייתאן חרפֿי ִגז תאמל‬ ‫אזין נווע סכֿן הא פיש ֿאן גל‬ ‫‪.48‬‬
‫דל‪ 293‬פר דרד שה דרמאן פֿדירד‬ ‫כה תא שהזאדה אז ֿויי פנד גירד‬ ‫‪.49‬‬
‫אגר פנד פדר דר גוש גירי‪294‬‬ ‫איא ראֿגב ֿצו נאדאנאן נמירי‬ ‫‪.50‬‬

‫באב פנִגם‪295‬‬
‫דר תמחיד נמודן שהזאדה כה אזאן קצר בירון ֿאייד וִגמאל דל ֿאראי ֿכוד רא בעאלמיאן‬
‫נמאייד‬

‫כה שהזאדה דראנ ִגא מאנד ֿצון גנ ִג‪296‬‬ ‫ֿצנין פֿרמוד אסתאד סכֿן סנ ִג‬ ‫‪.1‬‬
‫עיאן שד שווכת ֿאן פור סר ֿור‬ ‫ֿולי ֿצון מאה וֿצון כֿורשיד אנ ֿור‬ ‫‪.2‬‬

‫‪ A‬אווֿך אזאן; ‪ B‬אכֿי זאן; ‪ F, D, C‬אוֿך זאן; ‪ E‬אווֿך זאן‪.‬‬ ‫‪286‬‬

‫‪ B‬סר אנגושת רא תא סוֿף‪.‬‬ ‫‪287‬‬
‫‪ A‬פֿזוד אונגאה כרדש; ‪ B‬פֿזוד אנגאה שאה כרדן; ‪ C‬פֿזאן און גאה כרד; ‪ D‬פֿזוד אונגאה כרדן;‬ ‫‪288‬‬
‫‪ F, D‬פֿזוד אנגאה כרדן‪.‬‬
‫‪ B‬מאה; ‪ֿ F‬גמגין‪.‬‬ ‫‪289‬‬
‫‪ A‬ניכותר; ‪ D, B‬ניכו תר; ‪ C‬שהר ניכו תר; ‪ E‬שהר נכו תר; ‪ F‬שהרי נכו תר‪.‬‬ ‫‪290‬‬
‫‪ D, C, B, A‬דיגר; ‪ F, E‬דגר‪.‬‬ ‫‪291‬‬
‫‪ B‬אנראה; ‪ C‬אורא‪.‬‬ ‫‪292‬‬
‫‪ E, D, C, B, A‬דלי; ‪ F‬דל‪.‬‬ ‫‪293‬‬
‫‪ B‬אגר פנד פדר דר גוש גירי‬ ‫‪294‬‬
‫דור מעני ֿצנאן אלפאֿט ספֿתנד‬ ‫איא כאתב שנוו פנדי כה גפֿתנד‬
‫משוו ֿצון כאפֿראן דון מטלק‬ ‫כה יעני כון המישה טאעת חק‬
‫כה דוראן מסל תו כמתר בדידה‬ ‫איא כאתב כתאב בר גוזידה‬
‫בווד בוי אישאן אנדר דל ארא‬ ‫עביר זעפֿראן רא אשכארא‬
‫אגר דארי עבאדת כאר ופישה‬ ‫ֿולי בוי תו ביהתר הסת המישה‬
‫דליל דה נמאהת דאוורת באד‬ ‫כֿדא ֿונד ִגהאן הם ואיירת באד‬
‫נגרדי אז עבאדת היֿץ באטל‬ ‫כה דר דוניא נבאשי היֿץ ֿגאפֿל‬
‫‪ A‬ה״; ‪ D, C, B‬פנ ִגום‪.‬‬ ‫‪295‬‬
‫‪ C, B‬יך ֿצנד‪.‬‬ ‫‪296‬‬
‫‪78‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫כה שד מחבוס אז אמר שהנשאה‬ ‫בהפֿתם סאל עמרש בוד ֿאנגאה‬ ‫‪.3‬‬
‫כֿרדמנד ופֿהים וכֿוב ועאקל‬ ‫באנדך רוז שד דאנא וכאמל‬ ‫‪.4‬‬
‫צ ֹיא ונור ֿויי כמתר נגרדד‬ ‫אגר אברי ברוי מהר בנדד‬ ‫‪.5‬‬
‫זֿאב ורנג כֿוד כמתר ניפֿתד‬ ‫ֿוגר גווהר מיאן כֿאך אפֿתד‬ ‫‪.6‬‬
‫ֿולי בודי ֿצו דאנאיאן זירך‬ ‫ֿצנין הם גר ֿצה בוד שהזאדה כודך‪297‬‬ ‫‪.7‬‬
‫כה מאננדש נבודי זיר אפֿלאך‬ ‫ֿצנאן שד הושמנד וצאחב אדראך‬ ‫‪.8‬‬
‫הזאראן ראי ודאנש‪ 298‬בר סרש בוד‬ ‫בטפֿלי נור יזדאן המרהש בוד‬ ‫‪.9‬‬
‫זתדבירש המה חיירת‪ 300‬גרפֿתנד‬ ‫ֿצו צוות‪ 299‬דאנשש מרדם שנפֿתנד‬ ‫‪.10‬‬
‫בהפֿת אקלים תעריפֿש רקם שד‬ ‫כה טפֿל‪ 301‬הפֿת סאלה ֿצון עלם שד‬ ‫‪.11‬‬
‫דלש סר גשתה שד אז ִגוור ֿאן בנד‬ ‫ֿצו שהזאדה דר ֿאנ ִגא מאנד יך ֿצנד‬ ‫‪.12‬‬
‫שכסתה כֿאטר אז אנדוה עזלת‬ ‫סרי בגֿדאשת בר זאנוי פֿכרת‬ ‫‪.13‬‬
‫במאננד צדֿף כֿאמוש גרדיד‬ ‫לבש רא ֿגנֿצה סאן בר הם פֿרו ֿציד‬ ‫‪.14‬‬
‫נֿטר בר אלתפֿאת חיי קאדר‬ ‫ֿצנין מי בוד רוזי ֿצנד צאבר‬ ‫‪.15‬‬
‫כה תא כיי אינֿצנין מאנם דרין בנד؟‬ ‫דגר בא כֿיש גפֿתא ֿאן כֿרדמנד‬ ‫‪.16‬‬
‫כה אז ראייש כנד אין סכֿת רא ססת‪302‬‬ ‫יכי צאחב כמאלי באיידם ִגסת‬ ‫‪.17‬‬
‫בדי אנדר מיאן ֿצאכראנש‬ ‫יכי צאחב דלי בא ראי ודאנש‬ ‫‪.18‬‬
‫צלאח אנדיש ומרד‪ 304‬כאר סאזי‬ ‫רפֿיקי הושמנד ואהל‪ 303‬ראזי‬ ‫‪.19‬‬
‫בדמסאזיש בוד שהזאדה כֿרסנד‪305‬‬ ‫זבס בודי סכֿן פֿהם וכֿרדמנד‬ ‫‪.20‬‬
‫זרוי מהרבאני המנשין שד‪306‬‬ ‫שבי בא ֿאן ִג ֿואן כֿל ֿות נשין שד‬ ‫‪.21‬‬
‫בפֿרק או נהאדי תא ִג עזת‬ ‫בדו מי כרד אֿטהאר מחבת‬ ‫‪.22‬‬
‫רפֿיק מהרבאן ובס מ ֿואפֿק‬ ‫פס ֿאנגה גפֿת כאיי דאנאי צאדק‬ ‫‪.23‬‬
‫כנד רחלת במלך ִגא ֿודאני‬ ‫ֿצו פֿרדא באב מן זין דהר פֿאני‬ ‫‪.24‬‬
‫דגר ִגנג ונזאע והם פֿסאדש‬ ‫תמאמי‪ 307‬תנד כֿויי וענאדש‬ ‫‪.25‬‬
‫תו גרדי ִגא נשינש דר זמאנה‪309‬‬ ‫ש ֿוד מעדום‪ 308‬ובאטל אז מיאנה‬ ‫‪.26‬‬
‫בגפֿתא באייד אין דם כֿרד‪ 311‬סווגנד‬ ‫ֿצו בשניד אין סכֿן מרד כֿרדמנד‪310‬‬ ‫‪.27‬‬

‫‪ B‬כוֿצך‪.‬‬ ‫‪297‬‬
‫‪ A‬ראה דאנש‪.‬‬ ‫‪298‬‬
‫‪ֿ B‬וסף‪.‬‬ ‫‪299‬‬
‫‪ B‬עברת; ‪ D‬חייראן‪.‬‬ ‫‪300‬‬
‫‪ D, B‬כה טפֿלי; ‪ֿ C‬צה טפֿל‪.‬‬ ‫‪301‬‬
‫‪ B‬כה תא סכֿת מרא זודי כונד סוסת‪.‬‬ ‫‪302‬‬
‫‪ B, A‬רפֿיק והושמנד ואהל; ‪ E, C‬רפֿיק חושמנדי ואהל; ‪ D‬רפֿיקי הושמנד ואהל; ‪ F‬רפֿיק הושמנדי‬ ‫‪303‬‬
‫אהל‪.‬‬
‫‪ D‬מרד; ‪ E‬מרדי‪.‬‬ ‫‪304‬‬
‫‪ C‬כה און בוד סכֿן פֿהם וסכֿן דאן בדמסאזי בוד או בא שהזאדה דאן‪.‬‬ ‫‪305‬‬
‫‪ C‬המֿצנין גופֿת‪.‬‬ ‫‪306‬‬
‫‪ F‬תמאם‪.‬‬ ‫‪307‬‬
‫‪ A‬מעֿדור; ‪ D, C‬מעֿדום; ‪ F, E‬מעדום‪.‬‬ ‫‪308‬‬
‫‪ B‬נשינד ִגאוודאנה‪.‬‬ ‫‪309‬‬
‫‪ C‬הונרמנד‪.‬‬ ‫‪310‬‬
‫‪ B‬אין כֿרדנד; ‪ C‬כה אן דם באייד כֿורד‪.‬‬ ‫‪311‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪79‬‬

‫תו מי גפֿתי כה אימאן תאזה כרדנד‬ ‫קסם כֿרדנד ופיימאן תאזה כרדנד‬ ‫‪.28‬‬
‫בֿאן מרד מ ֿואפֿק כרד אֿטהאר‬ ‫פס ֿאנגה שאהזאדה ִגמלה אסראר‬ ‫‪.29‬‬
‫בדו גפֿתא המה ראז וצֹמירש‪313‬‬ ‫פֿזון גרדיד מהר ֿאן ֿוזירש‪312‬‬ ‫‪.30‬‬
‫פדר רא דל ֿצסאן גרדיד כֿונאב‬ ‫חכאיאת ת ֿולד‪ 314‬בא סטרלאב‬ ‫‪.31‬‬
‫ֿצסאן תעמיר כרד וברדש ֿאנ ִגא‬ ‫דגר תעריֿף ֿאן קצר‪ 315‬מעלא‬ ‫‪.32‬‬
‫ֿוזיר כֿיש ֿאן מרד נכו‪ 316‬סאכֿת‬ ‫זדל ה ִגראן וֿגם אז סינה פרדאכֿת‬ ‫‪.33‬‬
‫בדיד‪ 317‬פורש ֿאמד אז סר נוו‬ ‫אזין בגֿדשת רוזי ֿצנד כֿסרוו‬ ‫‪.34‬‬
‫בזנדאנם ֿצו יוסף בר תך ֿצאה‪319‬‬ ‫פסר גפֿתש כאיי באב נכו כֿאה‪318‬‬ ‫‪.35‬‬
‫במרדם היֿץ רבטי הם נדארם‬ ‫תרדד דר מיאן אהל עאלם‬ ‫‪.36‬‬
‫רֿך אנדוה ו ִגוור וֿגם נבינם‬ ‫תו פנדארי כה ֿצון עאלם נבינם‬ ‫‪.37‬‬
‫ֿצו זנדאנסת וגל האייש ֿצנאן כֿאר‬ ‫ֿולי דר פיש מן אין קצר זר גאר‪320‬‬ ‫‪.38‬‬
‫רכֿם ֿצון זעפֿראן זין ֿגצה כאהד‪321‬‬ ‫דלם אין רא כה תו כֿאהי נכֿאהד‬ ‫‪.39‬‬
‫כה תא בירון ניארם פא אזין גל‬ ‫נגרדם כֿרם‪ 322‬וכֿנדאן וכֿוש דל‬ ‫‪.40‬‬
‫ב ֿוד רוזם סיה ֿצון לייל דיי ִגור‬ ‫מרא תו‪ 323‬כרדהי ֿצון זנדה דר גור‬ ‫‪.41‬‬
‫אזין זנדאן בבירונם ִגהאני‪324‬‬ ‫כנון באייד זרוי מהרבאני‬ ‫‪.42‬‬
‫בפרהיזי מרא ו ִגאן נסוזי‪326‬‬ ‫הראן שכֿצי כה אז ֿויי מי גריזי‪325‬‬ ‫‪.43‬‬
‫בדו ֿואצל ש ֿום ֿצון מֿגז דר פוסת‬ ‫הראן כס רא כה תו מי דאריש דוסת‬ ‫‪.44‬‬
‫כאיי גל רוי וֿצשמת‪ִ 328‬גאם באדה‬ ‫מלך גפֿתא ִג ֿואב שאהזאדה‪327‬‬ ‫‪.45‬‬
‫ֿורא ֿגמכֿאר דיגר ֿצון פדר ניסת‬ ‫פדר הרגז ִגפֿא כֿאה‪ 329‬פסר ניסת‬ ‫‪.46‬‬
‫תרא אז אלפֿת‪ 330‬מרדם ברידם‬ ‫מקאם עשרתת אינ ִגא גזידם‬ ‫‪.47‬‬
‫ִגפֿא ומחנת ורנ ִגי ניאבי‬ ‫כה תא ֿאסאייש אז גיתי ביאבי‬ ‫‪.48‬‬
‫כה צופֿי ִגוור בינד נכתה דאן רנ ִג‪331‬‬ ‫נביני רוי צופֿי וסכֿן סנ ִג‬ ‫‪.49‬‬

‫‪ C‬רפֿיקש‪.‬‬ ‫‪312‬‬
‫)‪ B, and Ḥakham (8b‬ראזי זמירש‪.‬‬ ‫‪313‬‬
‫‪ C‬תוולד חכאייתהאי; ‪ D‬חכאיית תוולד‪.‬‬ ‫‪314‬‬
‫‪ E, D, B‬קצרי‪.‬‬ ‫‪315‬‬
‫‪ C, B‬ניכו‪.‬‬ ‫‪316‬‬
‫‪ B‬בסוי‪.‬‬ ‫‪317‬‬
‫‪ B‬גפֿתא כאיי באב ניכו; ‪ C‬גפֿתש כאיי באב ניכו‪.‬‬ ‫‪318‬‬
‫‪ B‬בזנדאנם ֿצרא אפֿכנדי דר ֿצאה‪.‬‬ ‫‪319‬‬
‫‪ B‬כאר‪.‬‬ ‫‪320‬‬
‫‪ C‬כאהסת‪.‬‬ ‫‪321‬‬
‫‪ C‬שאד‪.‬‬ ‫‪322‬‬
‫‪ F, E‬תא‪.‬‬ ‫‪323‬‬
‫‪ D, B, A‬בביראנם ִגהאני; ‪ C‬בביראנם רסאני; ‪ F, E‬בבירונם ִגהאני‪.‬‬ ‫‪324‬‬
‫‪ C‬הראן מרדי כה אז או מי גריזי; ‪ F‬הראן שכֿצי כה אז ֿוי מי גריזד‪.‬‬ ‫‪325‬‬
‫בופרהיזי ורא וגאן נסוזי‪.‬‬ ‫‪ B, A‬ו ִגאן בסוזי; ‪ F‬ו ִגאן נסוזד; ‪ Ḥakham‬הר אן גיזי כי אז ויי מיגוריזי‬ ‫‪326‬‬
‫‪ D, A‬שה זאדה‪.‬‬ ‫‪327‬‬
‫‪ A‬כאיי גל רו וֿצשמת; ‪ C‬כאי גול וֿצשמת‪.‬‬ ‫‪328‬‬
‫‪ F‬בד כֿאה‪.‬‬ ‫‪329‬‬
‫‪ B, A‬אלפֿתי‪.‬‬ ‫‪330‬‬
‫‪ B‬כה צופֿי נכתה בינד ִגוור דאן סנ ִג‪.‬‬ ‫‪331‬‬
‫‪80‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫שנידם יך מֿתאלי אנדרין באב‬ ‫בפאסֿך גפֿת שהזאדה כאיי באב‬ ‫‪.50‬‬
‫עזיזת ניך מי דארם ֿצו מחבוב‬ ‫יכי גפֿתא ביוסף פור יעקוב‬ ‫‪.51‬‬
‫עזיזי פר בלא באשד סראסר‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת‪ 332‬יוסף כאיי בראדר‬ ‫‪.52‬‬
‫פֿכנדנדם בֿצאה מאר ועקרב‬ ‫פדר ֿצון דוסתי בירון זד אז לב‬ ‫‪.53‬‬
‫פֿתאדם בנדה דר פיש זלייכֿא‬ ‫זֿצאה ֿאכֿר כשידנדם בבאלא‬ ‫‪.54‬‬
‫זבהרם ִגאן ומאל וסר‪ 334‬המי דאד‬ ‫זלייכֿא הם זעשקם בי דל‪ 333‬אפֿתאד‬ ‫‪.55‬‬
‫בסי מדת במאנדם אנדראן בנד‬ ‫בזנדאנם עזיז מצר אפֿכנד‬ ‫‪.56‬‬
‫כה אז מהרת פֿתאדם זאר ובי תאב‬ ‫כנון מן הם ֿצנין מי גויים איי באב‬ ‫‪.57‬‬
‫בתנג ֿאמד דלם אז קייד אין ִגאי‬ ‫תו פנדארי כה כֿושנודם אזין‪ 335‬ראי‬ ‫‪.58‬‬
‫ֿוגר נה כֿוד כשם זין תיֿג דל דוז‪336‬‬ ‫בבירון ֿא ֿורם זין קייד ִגאן סוז‬ ‫‪.59‬‬
‫ב ִגז מהר כֿדא ֿונד לנתראני‪337‬‬ ‫כנון מן הם נכֿאהם מהרבאני‬ ‫‪.60‬‬
‫כה באשד מוו ִגב חבס ומשקת‬ ‫נמי כֿאהם אזין גונה מחבת‬ ‫‪.61‬‬
‫כזין‪ 338‬ביית אלחזין דל גשתה ביתאב‬ ‫מרא זין ֿצאה מחנת בר כש איי באב‬ ‫‪.62‬‬
‫ֿצו מו‪ 339‬בר ֿאתש ֿגיירת בפיֿציד‬ ‫פדר זין גפֿתנש ֿאשפֿתה גרדיד‬ ‫‪.63‬‬
‫בעכס מטלבם רו דאד ֿאכֿר‬ ‫כה דר עאלם נשד כארם מייסר‬ ‫‪.64‬‬
‫כאיי דר ראה דאנש פאי בר ִגאי‪341‬‬ ‫בפרסיד אז כֿרדמנדאן‪ 340‬בא ראי‬ ‫‪.65‬‬
‫כה טבע או ב ֿוד ֿצון‪ 342‬שעלה סר כש؟‬ ‫ֿצה באשד חכם אין פור מש ֿוש‬ ‫‪.66‬‬
‫זביתאבי‪ 344‬ל ִגו ִג וכֿוד נמאיי‬ ‫בנאגה‪ 343‬סר זנד הרדם ז ִגאיי‬ ‫‪.67‬‬
‫זעדל תוסת‪ 346‬גיתי פאי בר ִגאי‬ ‫בגפֿתנדש כאיי שאה נכו‪ 345‬ראי‬ ‫‪.68‬‬
‫נגרדד אין ִגהאלת‪ 347‬אז סרש דור‬ ‫בדין ִגא ֿצון רסידה סן אין פור‬ ‫‪.69‬‬
‫גר אז מחנת ֿורא כֿון סאזיש דל‬ ‫נבכֿשד נפֿע תרביית ב ִגאהל‬ ‫‪.70‬‬
‫יקין סר גשתה ֿצון ִגאם שראבסת‬ ‫הראן פורי כה דר חיין‪ 348‬שבאבסת‬ ‫‪.71‬‬
‫גהי כֿאהד כה בא יאראן נשינד‬ ‫גהי כֿאהד כה רוי יאר בינד‬ ‫‪.72‬‬

‫‪ִ C‬ג ֿואבש דאד‪.‬‬ ‫‪332‬‬

‫‪ C‬בי תאב‪.‬‬ ‫‪333‬‬
‫‪ A‬וזר‪.‬‬ ‫‪334‬‬
‫‪ C‬דרין‪.‬‬ ‫‪335‬‬
‫‪ C, B‬תיֿג ִגאן סוז‪.‬‬ ‫‪336‬‬
‫‪ A‬כֿדאוונד פֿלאני; ‪ B‬איי פֿלאני; ‪ C‬כֿדאוונד לנתראני; ‪ F, E, D‬אי פֿלאני‪ Ḥakham .‬כודא ונדי גיהאני‪.‬‬ ‫‪337‬‬
‫‪The meter here is defective.‬‬
‫‪ A‬כזון בית אל חזן; ‪ C‬באין ביית אל חזין‪.‬‬ ‫‪338‬‬
‫‪ֿ B‬צה מיי; ‪ֿ C‬צה מוי; ‪ֿ D‬צו מוי‪.‬‬ ‫‪339‬‬
‫‪ F‬הושמנדאן‪.‬‬ ‫‪340‬‬
‫‪ A‬פא בר ִגאי; ‪ B‬דר דאנש ראה פאי בר ִגאי; ‪ F, E, D, C‬פאי בר ִגאי‪.‬‬ ‫‪341‬‬
‫‪ֿ A‬צה‪.‬‬ ‫‪342‬‬
‫‪ D, C, B‬בנאגאה‪.‬‬ ‫‪343‬‬
‫‪ F, E, C, B‬זבי תאבי; ‪ D‬זבי תעבי‪.‬‬ ‫‪344‬‬
‫‪ F, E‬נכו‪.‬‬ ‫‪345‬‬
‫‪ A‬זעדל תו; ‪ C‬בעדל תוסת‪.‬‬ ‫‪346‬‬
‫‪ִ D‬גאהלת‪.‬‬ ‫‪347‬‬
‫‪ B‬ביין‪.‬‬ ‫‪348‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪81‬‬

‫בהמדושאן‪ 349‬כֿוד דמסאז באשד‬ ‫בבאב ומאם כֿוד נאסאז באשד‬ ‫‪.73‬‬
‫רהאיי דה‪ 350‬איא שאה מעֿטם‬ ‫כנון שהזאדה רא זאן כֿאנהי ֿגם‬ ‫‪.74‬‬
‫שה אז פֿרמאן אישאן סר נפיֿציד‬ ‫ֿצו זאן דאנש ֿוראן אין נכתה בשניד‬ ‫‪.75‬‬
‫ברון זאנ ִגא בגיתי‪ 351‬רֿך נמאייד‬ ‫א ִגאזת דאד תא שהזאדה ֿאייד‬ ‫‪.76‬‬
‫ברון ֿאמד ֿצנאן יוסף אזאן ֿצאה‬ ‫זפֿרמאן‪ 352‬מלך שהזאדהי מאה‬ ‫‪.77‬‬
‫ֿצו מה ממתאז בוד דר כֿייל אנ ִגם‬ ‫זרוייש שאדמאן גשתנד מרדם‬ ‫‪.78‬‬
‫נמוד אז מרדמאן ניך וצאדק‬ ‫בהמראהש ֿגלאמאן‪ 353‬מ ֿואפֿק‬ ‫‪.79‬‬
‫דגר ֿצון סאייה דר דנבאל ֿאן מאה‬ ‫בכֿדמת פיש או פֿרמודשאן שאה‪354‬‬ ‫‪.80‬‬
‫ש ֿוד דור אז כסאן זשת ומעיוב‬ ‫כה תא אז מרדמאן זאר ונאכֿוב‬ ‫‪.81‬‬
‫נגויינד פיש ֿאן דל שאד בא זיב‪356‬‬ ‫ב ִגז חרפֿי‪ 355‬נכו וחסן ותרכיב‬ ‫‪.82‬‬

‫באב ששם‪357‬‬
‫דר דידן שהזאדה דו שֿכץ זשת הייאת רא ומתֿוהם‪ 358‬גרדידן ואז ֿוזיר ֿכיש סראֿג צוֿפיאן רא‬
‫פרסידן‬

‫כה כרדנדי בהם לעבת‪ 359‬טראזי‬
‫כה אז פישש גריזאננד הר סוי‬
‫סייה דנדאן ואספידש בנאגוש‬
‫דו סאק אמאס כרדה מֿתל כֿיגי‬
‫בבר כרדה יכי ִגאמה זכרבאס‬
‫נמאנדה דר דהאנש נים דנדאן‬
‫נגה שהזאדה ֿצון כרדי‪ 362‬ברישאן‬
‫בפרסיד אז פרסתאראן דראן דם‬
‫כה גרדד תיר מחנת רא‪ 363‬נשאנה؟‬
‫כה ֿאשפֿתה אזין ֿגדאר באשד‬
‫‪ .1‬יכי רוז אז קצֹא דר גאה באזי‬
‫‪ .2‬דו ֿאדם דיד שהזאדה סייה רוי‬
‫‪ .3‬יכי רֿך תירה ודידה פר אז ִגוש‬
‫‪ .4‬שכם פר באד גשתה מֿתל דיגי‬
‫‪ .5‬שדה נור אז רכֿש מאננד אלמאס‪360‬‬
‫‪ .6‬יכי ֿצהרה סיאה‪ 361‬אז ִגוור דווראן‬
‫‪ .7‬תנש רנ ִגור ואח ֿואלש פרישאן‬
‫‪ .8‬בשד דר ֿוצֹע אישאן מת ֿוהם‬
‫‪ .9‬כה באשד כס ֿצו אישאן דר זמאנה‬
‫‪ .10‬בגפֿתנדש כה כס בסיאר באשד‬

‫‪ D, B‬במדהושאן‪.‬‬ ‫‪349‬‬
‫‪ B‬בירון אוור‪.‬‬ ‫‪350‬‬
‫‪ E, D, A‬זגיתי‪.‬‬ ‫‪351‬‬
‫‪ A‬זפֿרמאנש‪.‬‬ ‫‪352‬‬
‫‪ D, B‬רפֿיקאן‪.‬‬ ‫‪353‬‬
‫‪ B‬בכֿדמת פיש שאן פֿרמוד און שאה; ‪ F‬בכֿדמת פיש אז פֿרמודשאן שאה‪.‬‬ ‫‪354‬‬
‫‪ C, A‬הרֿף‪.‬‬ ‫‪355‬‬
‫‪ C‬נגויינד פיש און דל שאד בא זיב‪ .‬אלוהי עוז תהילתי רפאני וארפה ותן מרפה למחלתי‪.‬‬ ‫‪356‬‬
‫‪ A‬ו״; ‪ D, C, B‬ששום‪.‬‬ ‫‪357‬‬
‫‪ A‬ומנהזם‪.‬‬ ‫‪358‬‬
‫‪ B‬לטֿף; ‪ C‬לעב‪.‬‬ ‫‪359‬‬
‫‪ E, D, A‬אלאס‪.‬‬ ‫‪360‬‬
‫‪ D‬סייה ֿצהרה‪.‬‬ ‫‪361‬‬
‫‪ C‬אפֿתאד‪.‬‬ ‫‪362‬‬
‫‪ C‬מחנת הא‪.‬‬ ‫‪363‬‬
‫‪82‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫ש ֿוד מעדום תכֿת ומסנד ו ִגאה‬ ‫ֿוזין בתר כה מרג ֿאייד בנאגאה‬ ‫‪.11‬‬
‫אזין נכתה בסי ֿאשפֿתה גרדיד‬ ‫ֿצו שהזאדה זשאן אין נכתה בשניד‬ ‫‪.12‬‬
‫בסי מפֿתון‪ 365‬רוז ֿואפסין שד‬ ‫זתכֿת ו ִגאה‪ 364‬ומסנד דל חזין שד‬ ‫‪.13‬‬
‫ש ֿוד ֿאנכס ֿצנין‪ 366‬רנ ִגור ונאכאם؟‬ ‫דגר פרסיד תא ֿצנדי דר איאם‬ ‫‪.14‬‬
‫נ ֿוד יא צד דרין דאר אל פֿנא כרד‬ ‫בגפֿתנדש אגר עמרש‪ 367‬בקא כרד‬ ‫‪.15‬‬
‫בגפֿתא בעד אזין‪ 368‬אורא ֿצה באשד؟ בגפֿתנדש מכאפֿאת‪ֿ 369‬אנֿצה באשד‬ ‫‪.16‬‬
‫בגפֿתא לען בר אין‪ֿ 370‬צרֿך ואפֿלאך‪371‬‬ ‫ֿצו בשניד אין סכֿן שהזאדהי פאך‬ ‫‪.17‬‬
‫נבאשד חאצל‪ 372‬דניא ב ִגז מרג‬ ‫כה ֿאכֿר חאצל אין שכֿץ בי ברג‬ ‫‪.18‬‬
‫כה נב ֿוד המנשין ִגז מאר ומורי‬ ‫בבאייד עאקבת רפֿתן בגורי‬ ‫‪.19‬‬
‫נבאשד אין ִגהאן בי כאר פֿרמאי‬ ‫דגר בא כֿיש גפֿתא ֿאן נכו ראי‬ ‫‪.20‬‬
‫נה אין באשד טריק רסם וֿאדאב‬ ‫בבאייד כרד תפֿתישי דרין באב‬ ‫‪.21‬‬
‫ב ִגז אין רה נבודש כאר ופישה‬ ‫דרין פֿכרת המי בודי המישה‬ ‫‪.22‬‬
‫בדי פויינדהי‪ 373‬ראהש ֿצו מרדאן‬ ‫רכֿש פר נור ודל משתאק יזדאן‬ ‫‪.23‬‬
‫נפֿור אז טרז באבש ֿאן יגאנה‬ ‫פֿכנד אז דוש כֿוד באר זמאנה‬ ‫‪.24‬‬
‫כה תעלימש דהד יזדאן שנאסי‪374‬‬ ‫נהאן אז ֿויי בדי ִגויאי שכֿצי‬ ‫‪.25‬‬
‫ֿוזירי כֿוב כה אורא בוד המראז‪376‬‬ ‫בשד ֿאכֿר בדל ִגוייש דמסאז‪375‬‬ ‫‪.26‬‬
‫שנאסי ֿאדמי דאנאי יזדאן‬ ‫בגפֿתש שאהזאדה‪ 377‬כאיי סכֿן דאן‬ ‫‪.27‬‬
‫כה בא דאנש בסי ֿאסאן ת ֿואן מרד‬ ‫כה אז ֿויי ִגאן זנאדאני‪ 378‬ת ֿואן ברד؟‬ ‫‪.28‬‬
‫בדנדי‪ 379‬מרדמאן כֿוב ודר ֿויש‬ ‫ֿוזירש גפֿת סאלי ֿצנד אזין פיש‬ ‫‪.29‬‬
‫שנאסאי כֿדא ֿונד יגאנה‬ ‫גֿדשתה אז ה ֿואסאת‪ 380‬זמאנה‬ ‫‪.30‬‬
‫סכֿן הא שאן בד אז ראה טריקת‪381‬‬ ‫המה ֿואֿגֿף זאסראר חקיקת‬ ‫‪.31‬‬
‫שהנשה רד‪ 382‬נמוד אפֿעאל‪ 383‬אישאן ר ֿוא כרדי סתם בר חאל אישאן‬ ‫‪.32‬‬

‫‪ A‬זתכֿת ו ִגא; ‪ C‬ז ִגאה ותכֿת‪.‬‬ ‫‪364‬‬

‫‪ A‬מפֿתום; ‪ E‬מפֿתוח‪.‬‬ ‫‪365‬‬
‫‪ B‬אינכס ֿצנאן; ‪ C‬אין כס ֿצנין; ‪ D‬אונכס ֿצנאן; ‪ F, E‬אינכס ֿצנין‪.‬‬ ‫‪366‬‬
‫‪ B‬עמרם‪.‬‬ ‫‪367‬‬
‫‪ A‬בעדזין; ‪ B‬בעד אין; ‪ E, D, C‬בעד אזין; ‪ F‬בעד אזאן‪.‬‬ ‫‪368‬‬
‫‪ B‬מכאפֿאתש בגפֿתנד‪.‬‬ ‫‪369‬‬
‫‪ F‬בגפֿתש ֿצנין בראין‪.‬‬ ‫‪370‬‬
‫‪ֿ B, A‬צרֿך אפֿלאך‪.‬‬ ‫‪371‬‬
‫‪ D, B‬אנדרין‪.‬‬ ‫‪372‬‬
‫‪ A‬פאיינדהי; ‪ D, C, B‬פאיינדה; ‪ F, E‬פאינדה‪.‬‬ ‫‪373‬‬
‫‪ C‬פרסתי‪.‬‬ ‫‪374‬‬
‫‪The meter here is defective.‬‬ ‫‪375‬‬
‫‪ A‬כה בוד אורא המראז; ‪ B‬כה בודש ִגאן דמסאז‪.‬‬ ‫‪376‬‬
‫‪ D, A‬בגפֿתש שהזאדה; ‪ B‬בגפֿתש שאה זאדה; ‪ C‬בגפֿתא שאה זאדה; ‪ F, E‬בגפֿתש שאהזאדה‪.‬‬ ‫‪377‬‬
‫‪ C‬זנדה גאני‪.‬‬ ‫‪378‬‬
‫‪ F, D, C, B‬בודנדי; ‪ E‬בדנדי‪.‬‬ ‫‪379‬‬
‫‪ B‬ה ֿואדאס; ‪ C‬סיאסאת‪.‬‬ ‫‪380‬‬
‫‪ C‬רוי טריקת‪.‬‬ ‫‪381‬‬
‫‪ F‬רה‪.‬‬ ‫‪382‬‬
‫‪ B‬אה ֿואל‪.‬‬ ‫‪383‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪83‬‬

‫זמלך שאהשאן בירון ִגהאננד‬ ‫‪ .33‬ר ֿואן פֿרמוד תא זישאן נמאננד‬

‫נמאנדה יך זאהל דין ודר ֿויש‬ ‫‪ .34‬גריזאן גשתנד‪ 384‬אז חכם ֿגֹצב כיש‬
‫ֿצו ראֿגב ברד סר רא דר גריבאן‬ ‫‪ֿ .35‬צו שהזאדה שניד אין ראז פנהאן‬

‫באב הֿפתם‪385‬‬
‫דר ראה יאֿפתן צוֿפי בנזד שהזאדה‪ֿ 386‬ויי רא דר חרים חרמתש ִגאי דאדה‪387‬‬

‫פֿתאד ֿא ֿואזהי ראייש‪ 388‬בעאלם‬ ‫ֿצו שהזאדה בדאנש גשת מחכם‬ ‫‪.1‬‬
‫סכֿן דאן כאמלי דאנאי בכֿרד‬ ‫רסיד אח ֿואל או בר צופֿיי פֿרד‪389‬‬ ‫‪.2‬‬
‫פיי תעלים אכנון בא כֿבר שד‬ ‫ֿצו שהזאדה זדניא בא חֿדר שד‬ ‫‪.3‬‬
‫זבהר דידנש עזם ספֿר כרד‬ ‫בדידארש דל צופֿי אֿתר כרד‬ ‫‪.4‬‬
‫כה תא כֿוד רא בסר ֿוקתש‪ 391‬רסאניד‬ ‫בסי ֿואדי ומנזל דר נ ֿורדיד‪390‬‬ ‫‪.5‬‬
‫כה רכֿתש רא בדל כרד ֿאן כֿרדמנד‬ ‫לבאס צופֿיאן אז כֿוד ביפֿכנד‬ ‫‪.6‬‬
‫דר דוולת סראי שאהזאדה‬ ‫בהר צבח ומסא‪ 392‬בודי סתאדה‬ ‫‪.7‬‬
‫ֿוזיראן וסראן וֿצאכראנש‬ ‫כה בשנאסד רפֿיק והמזבאנש‬ ‫‪.8‬‬
‫ֿוזירי בוד כה שהזאדה‪ 393‬פסנדיד‬ ‫אזאן ִגמלה יכי רא מחתרם דיד‬ ‫‪.9‬‬
‫בדו צופֿי נהאני המזבאן שד‬ ‫דראנדם כו כֿפֿי אז מרדמאן שד‬ ‫‪.10‬‬
‫כמינה תא ִגרם אנדר זמאנה‬ ‫בגפֿתא כאיי זדאנאיי‪ 394‬פֿסאנה‬ ‫‪.11‬‬
‫כה בהתר אז הזאראן דר מכנון‬ ‫מתאעי‪ 395‬דארם אנדר ח ִגרה מדפֿון‬ ‫‪.12‬‬
‫ד ֿואי דרד הר דל נא צבוראן‬ ‫מתאעי נור בכֿש ֿצשם כוראן‬ ‫‪.13‬‬
‫ניאייד דר בהאייש צד כֿזאיין‬ ‫מתאעי פר בהא תר אז דפֿאיין‬ ‫‪.14‬‬
‫ב ִגז שהזאדה אז אנ ִגאם ראייש‪397‬‬ ‫נדאנד כס דרין דווראן בהאייש‪396‬‬ ‫‪.15‬‬
‫זשכר‪ 398‬שאד כן מרֿג ֿצמן רא‬ ‫כנון שהזאדה רא גו אין סכֿן רא‬ ‫‪.16‬‬

‫‪ C, B‬גשתן‪The meter in this hemistich is defective .‬‬ ‫‪384‬‬

‫‪ A‬ז׳; ‪ D, C, B‬הפֿתום‪.‬‬ ‫‪385‬‬
‫‪ A‬בנֿטר שהזאדה; ‪ E, B‬בנזד שאה זאדה; ‪ C‬בנֿטר שאה זאדה‪.‬‬ ‫‪386‬‬
‫‪ C‬דר חרים חורמת ִגאי דאדן‪.‬‬ ‫‪387‬‬
‫‪ A‬א ֿואזהי ראהש; ‪ B‬א ֿואזהש ראיי‪.‬‬ ‫‪388‬‬
‫‪ C‬רסיד בר אח ֿואל צופֿי פֿרד‪.‬‬ ‫‪389‬‬
‫‪ B‬בסי דר ֿואדיי מנזל נוורדיד‪.‬‬ ‫‪390‬‬
‫‪ B‬בדל סוזש‪.‬‬ ‫‪391‬‬
‫‪ F‬סבא‪.‬‬ ‫‪392‬‬
‫‪ A‬שהזאדש‪.‬‬ ‫‪393‬‬
‫‪ C‬בדאנאי; ‪ E, D‬בדאנאיי; ‪ F‬בדניאיי‪.‬‬ ‫‪394‬‬
‫‪ F, E, D, C, B, A‬מטאעי‪.‬‬ ‫‪395‬‬
‫‪ B‬נדארד כס בהאייש דר זמאנה‪.‬‬ ‫‪396‬‬
‫‪ A‬ב ִגז שהזאדה אז אנדר ראייש; ‪ B‬ב ִגוז ראיי כאנדר שאהזאדה; ‪ C‬ב ִגוז שהזאדה אנדר ראייש;‬ ‫‪397‬‬
‫‪ D‬ב ִגוז שהזאדה אז אנדר רהאייש; ‪ F, E‬ב ִגז שהזאדה אז אנ ִגאם ראיש; ‪ H‬ב ִגוז שהזאדה אנדר‬
‫רזאייש; ‪ Ḥakham‬ב ִגוז שהזאדה גר באשד ריזאייש‪.‬‬
‫‪ B‬זשוכרי; ‪ Ḥakham‬זי שכר‪Meter is defective .‬‬ ‫‪398‬‬
‫‪84‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫חדיֿתת כֿושתר‪ 399‬אז תחציל צד גנ ִג‬ ‫ֿוזירש גפֿת כאיי מרד סכֿן סנ ִג‬ ‫‪.17‬‬
‫שנידה כיי ב ֿוד מאננד דידה؟‬ ‫מגר בר גוש ראיית כם רסידה‬ ‫‪.18‬‬
‫משכֿץ דאנדש תא ֿאנכה‪ 400‬בשניד‬ ‫הראן ֿציזי כה כס אז ֿצשם כֿוד דיד‬ ‫‪.19‬‬
‫נדידה היֿץ ֿציזי רא נגויינד‬ ‫כֿרדמנדאן כה ראה עקל פויינד‬ ‫‪.20‬‬
‫בשהזאדה רסאנם ֿאנֿצה גויי‬ ‫אגר בינם מתאעי רא כה גויי‬ ‫‪.21‬‬
‫בחכמת דר ִגהאן גשתם‪ 402‬סר אפֿראז‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת‪ 401‬צופֿי כאיי סכֿן סאז‬ ‫‪.22‬‬
‫כה תאב דידן נורש נדארי‪403‬‬ ‫יקין דאנם אזין ֿצשמי כה דארי‬ ‫‪.23‬‬
‫ֿולי שהזאדה בינא וש ִגאעסת‬ ‫תו פירי ומתאעם פר שעאעסת‬ ‫‪.24‬‬
‫ֿוזאן כֿוש גרדד אווקאת וחצוֹרש‬ ‫ֿורא באשד ת ֿואנאיי נורש‬ ‫‪.25‬‬
‫כזו מכֿפֿי נדארי אין ִג ֿואהר‬ ‫בחק‪ 404‬כרדגאר חיי וקאדר‪405‬‬ ‫‪.26‬‬
‫תרא זין ֿורטהי מחנת ברארם‬ ‫ֿוזירש גפֿת מקצודת ברארם‬ ‫‪.27‬‬
‫סזא ֿואר עטאי בי נהאיית‬ ‫ש ֿוי אז לטֿף ֿאן שמע הדאיית‬ ‫‪.28‬‬
‫ֿצשאנד אין שכרש ֿצון ִגאם באדה‪406‬‬ ‫ֿוזיר ֿאמד בנזד שאהזאדה‬ ‫‪.29‬‬
‫בגפֿתש ֿאנֿצה מי באייסת‪ 407‬גפֿתן‬ ‫ֿצו גושש כרד מייל ֿאן שנפֿתן‬ ‫‪.30‬‬
‫ֿורא תשביה בר מרֿג ֿצמן כרד‬ ‫ֿצו שהזאדה ז ֿויי גוש אין סכֿן כרד‬ ‫‪.31‬‬
‫בדל גפֿתא כה חל גרדיד משכל‬ ‫זגפֿתארש בסי גרדיד כֿוש דל‬ ‫‪.32‬‬
‫בפישם ֿא ֿורש ֿצון ֿאתש‪ 408‬תיז‬ ‫בגפֿתא שאהזאדה זוד בר כֿיז‬ ‫‪.33‬‬
‫כה תא גרדנד מרדם בי גמאנש‬ ‫בעזלת גאה מן ֿא ֿור נהאנש‪409‬‬ ‫‪.34‬‬
‫בנזד ֿאן חכים נכתה דאן שד‬ ‫ֿוזיר אז אמר שהזאדה ר ֿואן שד‬ ‫‪.35‬‬
‫קדם דר בארגאה מחתרם ניה‪411‬‬ ‫בגפֿתש האן בסוי מן קדם ניה‪410‬‬ ‫‪.36‬‬
‫סר אז שאדי בסוי ערש‪ 412‬אפֿראשת‬ ‫ר ֿואן צופֿי כתאב עלם בר דאשת‬ ‫‪.37‬‬
‫ֿגם איאם רא בר באד דאדה‬ ‫ביאמד תא בפיש שאהזאדה‬ ‫‪.38‬‬
‫זבנד‪ֿ 414‬גם דלש ֿאזאד גרדיד‬ ‫ֿצו דידש שאהזאדה‪ 413‬שאד גרדיד‬ ‫‪.39‬‬

‫‪ F‬בהתר‪.‬‬ ‫‪399‬‬
‫‪ C, B, A‬אונך; ‪ D‬אונכה; ‪ F, E‬אנך‪.‬‬ ‫‪400‬‬
‫‪ִ B‬ג ֿואבש דאד‪.‬‬ ‫‪401‬‬
‫‪ H, Ḥakham‬גשתה‪.‬‬ ‫‪402‬‬
‫‪ D‬ניארי‪.‬‬ ‫‪403‬‬
‫‪ C‬בחיי‪.‬‬ ‫‪404‬‬
‫‪ B‬חיי קאדר‪.‬‬ ‫‪405‬‬
‫‪ֿ A‬צשאנד אין שכרש ֿצון ִגאם ובאדה; ‪ֿ B‬צשאניד און שכר ֿצון ִגאם באדה; ‪ C‬צשאנד אורא שכר‬ ‫‪406‬‬
‫צון גאם באדה; ‪ D‬צשאנד אן שכרש צון גאם באדה‪.‬‬
‫‪ A‬מי באייד‪.‬‬ ‫‪407‬‬
‫‪ D‬תיֿג‪.‬‬ ‫‪408‬‬
‫‪ B‬בעד א ֿורידש‪.‬‬ ‫‪409‬‬
‫‪ E‬נה‪.‬‬ ‫‪410‬‬
‫‪ E‬נה‪.‬‬ ‫‪411‬‬
‫‪ A, Ḥakham‬ברוי ערש אפֿראשת; ‪ F‬בנזהתגהש אפֿראשת‪.‬‬ ‫‪412‬‬
‫‪ A, D‬צה דידש שהזאדה; ‪ C‬צה שהזאדה בדידש שאד גרדיד‪.‬‬ ‫‪413‬‬
‫‪ B‬זבהר‪.‬‬ ‫‪414‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪85‬‬

‫ֿצו גל אז רוי זר אז הם‪ 415‬שכפֿתנד‬ ‫סלאם א ֿול ברוי הם בגפֿתנד‬ ‫‪.40‬‬

‫ב ִגנב כֿוד נשאנדש ֿאן נכו נאם‬ ‫ב ִגאי ֿאן ֿוזיר ניך פֿר ִגאם‪416‬‬ ‫‪.41‬‬
‫גל ֿוצל‪ 417‬אז רכֿש כֿאהד כה ֿצינד‬ ‫בלי עאשק ֿצו רוי יאר בינד‬ ‫‪.42‬‬
‫בהר ראהש כה פֿרמאייד בפוייד‪418‬‬ ‫נשינד פיש או וראז גוייד‬ ‫‪.43‬‬
‫בכֿובאן המנשין שוו ראֿגב ובס‬ ‫כמאל אז המנשין אמוזד אינכס‬ ‫‪.44‬‬

‫באב השתם‪419‬‬
‫דר בייאן ֿאנך ֿאדמי רא מעני מי באייד ונה צורת כה דל מי רבאייד‬

‫ֿצה באשד גר במעני בנגרי‪ 422‬תו؟‬ ‫‪420‬דלא תא כיי בצורת בגר ֿוי‪ 421‬תו؟‬ ‫‪.1‬‬
‫ב ִגז ֿויי ֿאדמי רא ֿאברו ניסת‬ ‫כה בי מעני רֿך צורת‪ 423‬נכו ניסת‬ ‫‪.2‬‬
‫דלש דר מהר‪ֿ 424‬ויי כֿו כרד צופֿי‬ ‫בשהזאדה ת ֿואצֹע כרד צופֿי‬ ‫‪.3‬‬
‫מרא בר דאשתי אז כֿאך ֿדלת‬ ‫בגפֿתש כאיי תרא זיבנדה דוולת‪425‬‬ ‫‪.4‬‬
‫מקאם סר ֿוראנם ִגאי דאדי‬ ‫ברוי מן דרי אחסאן גשאדי‬ ‫‪.5‬‬
‫זכֿאנאן בר פֿזודי רתבתם רא‬ ‫זגרדון‪ 426‬בגֿדראנדי אפֿסרם רא‬ ‫‪.6‬‬
‫כה שאהי בא דו שכֿץ זשת הייאת‪427‬‬ ‫ֿצנין דידם טריק אלתפֿאתת‬ ‫‪.7‬‬
‫ֿצסאן בודסת תמֿתאלש؟ במן גו‪429‬‬ ‫בגפֿתא שאהזאדה כאיי סכֿן גו‪428‬‬ ‫‪.8‬‬
‫ר ֿואיית רא זשאהי תא ִג ֿור כרד‬ ‫דהאן צופֿי ֿצו טוטי פר שכר כרד‬ ‫‪.9‬‬
‫כֿרדמנד ופֿהים ונכתה ֿאראי‬ ‫כה דר גיתי שהי בודסת‪ 430‬בא ראי‬ ‫‪.10‬‬
‫שנאסאי בד וניך זמאנה‬ ‫בבינאיי ודאנש בוד פֿסאנה‬ ‫‪.11‬‬
‫דו כס רא‪ 431‬דיד תירה רוי ֿצון זאֿג‬ ‫יכי רוז אז קצ ֹא מי רפֿת דר באֿג‬ ‫‪.12‬‬
‫כהן פשמינהא‪ 432‬פושידה דר בר‬ ‫בצורת בס ע ִגיב וזשת פייכר‬ ‫‪.13‬‬

‫‪ C‬בר רוי זר בר הם‪ H .‬אז רוי המדיגר שכופֿתן; ‪ Ḥakham‬אז רויי המדיגר שוכופתנד‪.‬‬ ‫‪415‬‬
‫‪ֿ E, B‬וזירי ניך פֿר ִגאם; ‪ֿ D‬וזירי ניך פור גאם‪.‬‬ ‫‪416‬‬
‫‪ A‬גלי ֿוצֿף‪.‬‬ ‫‪417‬‬
‫‪ F, E‬ב ִגויד‪.‬‬ ‫‪418‬‬
‫‪ A‬ח׳; ‪ D, B‬השתום‪.‬‬ ‫‪419‬‬
‫דלא תא כיי ֿצנין לנתי וכאהל‪.‬‬ ‫‪ B‬דלא תא כיי ֿצנין מסתי ו ִגאהל‬ ‫‪420‬‬
‫‪ D, C, B, A‬פייר ֿוי; ‪ E‬פירווי; ‪ F‬בגר ֿוי‪.‬‬ ‫‪421‬‬
‫‪ E, D, C, A‬בגר ֿוי; ‪ F, B‬בנגרי‪.‬‬ ‫‪422‬‬
‫‪ B‬רֿך וסורת‪.‬‬ ‫‪423‬‬
‫‪ C‬דלש אז בהר‪.‬‬ ‫‪424‬‬
‫‪ B‬אקבאל ודוולת‪.‬‬ ‫‪425‬‬
‫‪ B‬בגרדאן; ‪ D, C‬זגורדאן‪.‬‬ ‫‪426‬‬
‫‪ A‬שאהי בא דו שכֿץ זשת הייהאתת; ‪ B‬שכֿצי בא דו שכֿץ זשת חיאתת; ‪ֿ C‬צנאן שאהי בא דו שכֿץ‬ ‫‪427‬‬
‫זשת הייבת; ‪ D‬שאהי בא דו שכֿסי זשת חיאת; ‪ E‬שאהי בא דו שכֿצי זשת הייאת; ‪ F‬שאהי בא דו‬
‫שכֿץ זשת היאת‪.‬‬
‫‪ C‬סכֿן גוי; ‪ D‬סכֿן סאז‪.‬‬ ‫‪428‬‬
‫‪ D‬תמסאלש בפרדאז‪.‬‬ ‫‪429‬‬
‫‪ B‬כה גיתי רא שהי בודסת; ‪ C‬כה דר גיתי בודסת שהי‪.‬‬ ‫‪430‬‬
‫‪ B‬דו שכֿצי‪.‬‬ ‫‪431‬‬
‫‪ C‬פשמינהי‪.‬‬ ‫‪432‬‬
‫‪86‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫פֿרוד‪ֿ 433‬אמד ר ֿואן אז רכֿש רה רוו‬ ‫בדישאן גשת ראֿגב טבע כֿסרוו‬ ‫‪.14‬‬
‫ע ִגב מאנדנד סר כאראן דרגאה‬ ‫סלאמי דאד אישאן רא שהנשאה‬ ‫‪.15‬‬
‫כה שאה‪ 434‬אמרוז כֿוד רא כרד רס ֿוא‬ ‫כֿבר דאדנד פנהאן דאדרש רא‬ ‫‪.16‬‬
‫בנאכס מרדמאן‪ֿ 436‬גרק נכבת‬ ‫פֿרוד‪ֿ 435‬אמד זרכֿש ודאד עזת‬ ‫‪.17‬‬
‫בגו בא ֿויי טריק אהל דוולת‬ ‫ר ֿואן שו פיש ֿאן‪ 437‬בהר נציחת‬ ‫‪.18‬‬
‫כה באשד עאלמי שאן‪ 438‬זיר פֿרמאן‬ ‫כה שאהאן וסלאטין ובזרגאן‬ ‫‪.19‬‬
‫בזודי כֿישתן רא דר נבאזנד‬ ‫נה בא הרכס טביעת ראם סאזנד‬ ‫‪.20‬‬
‫יכי ֿואפס נגויינד אז תכבר‬ ‫אגר צד חרֿף גוייד‪ 439‬כס ֿצנאן דר‬ ‫‪.21‬‬
‫בכֿורשיד ִגהאן אפֿרוז מאנד‬ ‫שהנשה מרכב דוולת ֿצו ראנד‬ ‫‪.22‬‬
‫עזיז ומחתרם גרדד במרדם‬ ‫ֿצו כֿור דר אבר יך ֿצנדי ש ֿוד גם‪440‬‬ ‫‪.23‬‬
‫דל מרדם דגר‪ 441‬תאבש ניארד‬ ‫ֿצו באראן כֿנך בסיאר בארד‬ ‫‪.24‬‬
‫יכא יך גפֿת פיש ֿאן ִגהאן באן‪443‬‬ ‫בראדר ֿאנֿצה גפֿתנדש מרדם‪442‬‬ ‫‪.25‬‬
‫בשד דר כֿשם ֿאן שאה דל ֿא ֿור‬ ‫ֿצו בשניד ֿאן נצאיח‪ 444‬אז בראדר‬ ‫‪.26‬‬
‫זגרדן כֿון ר ֿואן סאזש ֿצנאן ֿאב‬ ‫ר ֿואן גפֿתא ב ִגלאדש כה בשתאב‬ ‫‪.27‬‬
‫גריבאן ֿצאך פישש זאר בגריסת‬ ‫בראדר דיד כז ֿויי ִגז בלא ניסת‬ ‫‪.28‬‬
‫שנידי גר זמן גפֿתאר בי ִגא‬ ‫בגפֿתא בר מן איי דא ֿור בבכֿשא‬ ‫‪.29‬‬
‫תרא כיי מי רסד כרדן‪ 445‬נציחת؟‬ ‫שהש גפֿתא כה בר מן אז טריקת‬ ‫‪.30‬‬
‫בפיש ֿאן מלאמת גו גֿדארנד‬ ‫פס ֿאנגה שה דו כשתי גפֿת ֿארנד‬ ‫‪.31‬‬
‫ברונש ֿזנדהי פוסידה יך סר‪446‬‬ ‫יכי פר אז דר ויאקות וגווהר‬ ‫‪.32‬‬
‫ברונש רא ֿולי זי ֿור נמודה‬ ‫יכי רא פר זכֿאכסתר נמודה‬ ‫‪.33‬‬
‫כדאם אינהא ב ֿוד בהתר במן גו‬ ‫בגפֿתא דאדרש רא כאיי‪ 447‬סכֿן גו‬ ‫‪.34‬‬
‫בראדר ֿטאהר שאן‪ 449‬רא נגה כרד‬ ‫ֿצו גושש מייל בר פֿרמאן‪ 448‬שה כרד‬ ‫‪.35‬‬
‫זרוי הר דו שה בר דאשת סרפוש‬ ‫בגפֿתא‪ 450‬אין כה זי ֿור בסתה בר דוש‬ ‫‪.36‬‬

‫‪ E, D, C, A‬פֿרוז; ‪ B‬פֿרו; ‪ F‬פֿרוד‪.‬‬ ‫‪433‬‬

‫‪ D, C, B‬שה‪.‬‬ ‫‪434‬‬
‫‪ E, D, C, B, A‬פֿרוד; ‪ F‬פֿרוד‪.‬‬ ‫‪435‬‬
‫‪ C‬מרדומי; ‪ D‬מרדאני; ‪ E‬מרדמאני‪.‬‬ ‫‪436‬‬
‫‪ D, A‬בהר או; ‪ C, B‬נזד או; ‪ E‬פיש או; ‪ F‬בר או‪.‬‬ ‫‪437‬‬
‫‪ C‬עאלמאן רא‪.‬‬ ‫‪438‬‬
‫‪ C‬גויינד‪.‬‬ ‫‪439‬‬
‫‪ֿ A‬צה מאה יך ֿצנדי דר אבר ש ֿוד גם‪.‬‬ ‫‪440‬‬
‫‪ D, C, B, A‬דיגר; ‪ F, E‬דגר‪.‬‬ ‫‪441‬‬
‫‪ A‬גפֿתה בודן מרדם; ‪ D, B‬גפֿתנדש במרדום; ‪ C‬גופֿתנדש מרדום; ‪ F, E‬גפֿתנדש מרדם‪.‬‬ ‫‪442‬‬
‫‪.‬חריפֿאן ‪Meter is defective except for MS J‬‬
‫‪ B‬יכא יך ִגומלה גפֿתש בא ִגהאן באן; ‪ C‬יכא יך גופֿתש פיש אין ִגהאן באן‪.‬‬ ‫‪443‬‬
‫‪ D, A‬אן נצאייח; ‪ B‬אין נצאייח; ‪ F, C‬אין נציחת; ‪ E‬אן נציחת‪.‬‬ ‫‪444‬‬
‫‪ B‬אז מן‪.‬‬ ‫‪445‬‬
‫‪ A‬דר בר‪.‬‬ ‫‪446‬‬
‫‪ K, G, F, B‬כין‪.‬‬ ‫‪447‬‬
‫‪ F, E, D, A‬בר פֿרמאן; ‪ B‬רא פֿרמאן; ‪ C‬מייל פֿרמאן‪.‬‬ ‫‪448‬‬
‫‪ֿ E, B, A‬טאהרא שאן רא נגה; ‪ֿ D, F‬טאהרא שאן רא נֿטר כרד‪.‬‬ ‫‪449‬‬
‫‪ E‬בגפֿתא שה‪.‬‬ ‫‪450‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪87‬‬

‫יכי דיגר זלעל וגווהר ודר‬ ‫יכי רא דיד כֿאכסתר שדה פר‬ ‫‪.37‬‬
‫מֿתל בר ֿאדם דונסת ונאכֿוש‬ ‫בגפֿתא שה כה אין בירון מנקש‬ ‫‪.38‬‬
‫יקין דאנא ֿורא נאדאן שמארד‬ ‫כה דארד צורת ומעני נדארד‬ ‫‪.39‬‬
‫ֿצו נקש צורתי מאדנ יעני‪451‬‬ ‫הראן צורת כה ֿויי רא ניסת מעני‬ ‫‪.40‬‬
‫ֿולי אורא נבאשד ִגאן ֿצו חיי ֿואן‬ ‫בדי ֿוארסת גר ֿצה נקש אנסאן‬ ‫‪.41‬‬
‫ֿצו סיב כרם כֿרדה אנדרונש‬ ‫דרונש ניסת הרכס ֿצון ברונש‬ ‫‪.42‬‬
‫במרד עאקל ודאנאסת משתק‪453‬‬ ‫דגר ֿאן כשתי בירון משקשק‪452‬‬ ‫‪.43‬‬
‫כה ֿאזאדה ֿצו סר ֿו בוסתאננד‬ ‫בצורת ֿאן דו כס מאננד ֿאננד‬ ‫‪.44‬‬
‫דרון שאן ליך פר יאקות וגווהר‬ ‫ברון שאן ִגאמהי כרבאס ואבתר‬ ‫‪.45‬‬
‫ֿוליכן באטן אישאן ֿצו קנדסת‬ ‫אגר ֿצה ֿטאהר אישאן נ ֿזנדסת‬ ‫‪.46‬‬
‫פר אז דר חקאייק‪ֿ 455‬צון כֿזאיין‬ ‫מצפֿא תר זכֿור‪ 454‬דארנד באטן‬ ‫‪.47‬‬
‫בבאטן בנגרד נה ֿטאהרא רא‬ ‫הראנכס דר חקאייק גשת בינא‬ ‫‪.48‬‬
‫כֿ ִגל גרדיד פיש ֿאן דל ֿא ֿור‬ ‫זשה בשניד ֿצון אין הא בראדר‬ ‫‪.49‬‬
‫בבכֿשידם כנון בר‪ 456‬גפֿתן תו‬ ‫גֿדשתם שאה גפֿת אז כשתן תו‬ ‫‪.50‬‬
‫דעא גפֿתנד בר רוי שהנשאה‬ ‫בראדר בא פרסתאראן דרגאה‬ ‫‪.51‬‬
‫נמודי אז כמאל נכתה דאני‬ ‫תו הם שהזאדה‪ 457‬בר מן מהרבאני‬ ‫‪.52‬‬
‫סר דסת מרא יעני גרפֿתי‬ ‫פֿכנדי צורת ומעני גרפֿתי‬ ‫‪.53‬‬
‫ש ֿוי מסתֿגרק דריאי מעאני‪459‬‬ ‫תו ראֿגב גר ב ֿוי‪ִ 458‬גוייאי מעני‬ ‫‪.54‬‬

‫באב נהם‪460‬‬
‫אז עארצֹאת ִגהאן הראסאן נבודן ותֿוכל בר סבחאן נמודן‬

‫ֿצו טוטי שכר אפֿשאן שד דגר באר‬ ‫ֿצו צופֿי מעֿדרת רא כרד אֿטהאר‬ ‫‪.1‬‬
‫ב ִגווק צופֿיאן אפֿכנד הייבת‬ ‫בשהזאדה בגפֿתא גר ֿצה באבת‬ ‫‪.2‬‬
‫פֿקיר ומפֿלס ורנ ִגור וכֿסתה‬ ‫ֿצו מן אמרוז דר ֿויש ושכסתה‬ ‫‪.3‬‬

‫‪ F, E, D, C, B, A‬צו נקש צורת מא ניסת יעני; ‪ Ḥakham‬גו נקשי צורתי מאנד יעני‪.‬‬ ‫‪451‬‬
‫‪ A‬דגר אן כשתיי ביראן משקשק; ‪ B‬דיגר און בשתיי בירון משקשק; ‪ C‬דיגר און כשתי בירון מנקש;‬ ‫‪452‬‬
‫‪ D‬דיגר אן כשתי ביראן מושקשק; ‪ … E‬כישתי בירון משקשק; ‪ Ḥakham‬דיגר אן צנדוקי בירון‬
‫גנדש‪.‬‬
‫‪ A‬במרד עאקל דאנאסת משתק; ‪ B‬במרד עאקל ודאנאסת משתק; ‪ C‬מסאל בר אדם דונסת ונא‬ ‫‪453‬‬
‫כש; ‪ D‬מושתק; ‪ E‬במרד עאקל ודאנסת משתק; ‪ F‬במרד עאקל דאנאסת משקק; ‪ Ḥakham‬במרדי‬
‫עאקילו דאנאסת ודיל כש‪.‬‬
‫‪ A‬מֿטפֿא תר זכֿוד; ‪ B‬מצפֿא תר זכֿד; ‪ C‬מֿטפֿר תר זכֿלק; ‪ D‬מוספֿא תר זכֿוד‪.‬‬ ‫‪454‬‬
‫‪ B‬פור אז דור והקאייק אז; ‪ C‬פור אז דור וחקאייק ֿצון; ‪ E‬דור הא חקאיק ִגו‪.‬‬ ‫‪455‬‬
‫‪ C, A‬בבכֿשידם כנאן בר גפֿתן תו; ‪ B‬בבכֿתן בכֿש כרדם גפֿתן או; ‪ F‬בבכֿשידם כנון אז גפֿתן תו‪.‬‬ ‫‪456‬‬
‫‪ C, A‬תו שהזאדה‪.‬‬ ‫‪457‬‬
‫‪ B‬ש ֿוי; ‪ Ḥakham‬תו הם ראֿגיב גר גוייאיי מעני שוי הם מוסתגרק דריאיי מעני‪.‬‬ ‫‪458‬‬
‫‪ F‬מעני‪.‬‬ ‫‪459‬‬
‫כֿרידארש כונאן בסיאר באשד‬ ‫‪ B‬מטאע ארז דר דונייא ֿצה באשד‬
‫מבין דר זאהרי תו בין דר דל‪.‬‬ ‫ֿוליכן איי אניס ִגאן כֿוש גל‬
‫‪ A‬ט״; ‪ B‬נהום; ‪ D, C‬נוהום‪.‬‬ ‫‪460‬‬
‫‪88‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫גֿדר בר ִגאנב אין תכֿת כרדם؟‬ ‫ע ִגב באשד כה דל רא סכֿת כרדם‬ ‫‪.4‬‬
‫כה דל כֿסתה דרין דווראן במאני‬ ‫ֿולי אין רא זנאדאני‪ 461‬נדאני‬ ‫‪.5‬‬
‫ניארד דר ִגהאן יך לחֿטה כֿוש זיסת‪462‬‬ ‫יקין דאן הרך אורא דל ק ֿוי ניסת‬ ‫‪.6‬‬
‫ע ִגב כאר כֿשי באשד ת ֿוכל‬ ‫כני דר כאר דווראן גר תעקל‪463‬‬ ‫‪.7‬‬
‫ב ֿוד כאר‪ 465‬כֿרדמנדאן השיאר‬ ‫ת ֿוכל בר כֿדא כרדן בהר כאר‪464‬‬ ‫‪.8‬‬
‫ת ֿוכל האדי פיר ו ִג ֿואנסת‪467‬‬ ‫ת ֿוכל פישהי צאחב דלאנסת‪466‬‬ ‫‪.9‬‬
‫ת ֿוכל כן במעבוד‪ 469‬מעֿטם‬ ‫תרא גר משכלי רו דאד ֿאנדם‪468‬‬ ‫‪.10‬‬
‫פס ֿאנגה בר ִגהאני‪ 470‬כֿסר ֿוי כן‬ ‫זֿאפֿאת זמאנה דל ק ֿוי כן‬ ‫‪.11‬‬
‫רסד אורא ֿצו מרֿג מאהי אפֿכן‬ ‫כה הרכו‪ 471‬תרסד אז ֿצרֿך תהמתן‬ ‫‪.12‬‬
‫כה כֿרדי מאהיאן בחר דאיים‬ ‫יכי צייאד מרֿגי בוד ֿטאלם‬ ‫‪.13‬‬
‫בקצד מאהיאן דאמי בגסתרד‬ ‫יכי כֿוד רא בצייאדי דר א ֿורד‬ ‫‪.14‬‬
‫דלש אז זכֿם ֿאן קלאב‪ֿ 472‬אזרד‬ ‫בקלאבש דר ֿאמד מאהי גרד‬ ‫‪.15‬‬
‫גלוייש אנדראן קלאב שד בנד‬ ‫ֿצו מרֿג ֿאן דיד כֿוד רא בר ֿויי אפֿכנד‬ ‫‪.16‬‬
‫ה ֿואי צייד אוש הם בר‪ 473‬סר אפֿתאד‬ ‫ֿצו מרֿג נערה זן רא דיד צייאד‬ ‫‪.17‬‬
‫כה תא כֿוד רא זֿצנג או רהא כרד‬ ‫ֿולי ֿאן מרֿג כֿיילי דסת ופא זד‬ ‫‪.18‬‬
‫נגשת או גרד ֿאן גרדאב דיגר‬ ‫זבים זכֿם ֿאן קלאב דיגר‬ ‫‪.19‬‬
‫במרד וכאם בכֿש מאהיאן שד‬ ‫זנא‪ 474‬כֿרדן זעיֿף ונאת ֿואן שד‬ ‫‪.20‬‬
‫זבי‪ 476‬כארי ניאבי תן דרסתי‬ ‫תו הם ראֿגב אגר כאהל נשסתי‪475‬‬ ‫‪.21‬‬
‫כה יעני רזק מי באייד דרין דהר‬ ‫ֿצו ֿג ֿואצאן שנא ֿור שו דרין בחר‪477‬‬ ‫‪.22‬‬
‫לב‪ 478‬נאני ביא ֿור תא במנזל‬ ‫מתרס אז בים אין גרדאב האייל‬ ‫‪.23‬‬
‫נביני פיש מרדאן‪ 480‬רוי זרדי‬ ‫מגר‪ 479‬מחתא ִג נא מרדאן נגרדי‬ ‫‪.24‬‬
‫קנאעת ליך אגר באשד ֿצו גנ ִגסת‬ ‫מֿתל גר נאן נבאשד ִגמלה רנ ִגסת‬ ‫‪.25‬‬

‫‪ֿ A‬ולי און רא כה זנדאני‪.‬‬ ‫‪461‬‬

‫‪ B‬כֿוש ניסת‪.‬‬ ‫‪462‬‬
‫‪ D‬תעמול‪.‬‬ ‫‪463‬‬
‫‪ B‬חאל‪.‬‬ ‫‪464‬‬
‫‪ B‬כארי‪.‬‬ ‫‪465‬‬
‫‪ E, D, C, A‬דלאנסת; ‪ B‬דלאן הסת; ‪ F‬דלאן אסת‪.‬‬ ‫‪466‬‬
‫‪ִ B‬ג ֿואן הסת‪.‬‬ ‫‪467‬‬
‫‪ B, A‬אונדם; ‪ C‬און דם‪.‬‬ ‫‪468‬‬
‫‪ B‬מעבודי‪.‬‬ ‫‪469‬‬
‫‪ִ F, B‬גהאן‪.‬‬ ‫‪470‬‬
‫‪ C‬הרכס‪.‬‬ ‫‪471‬‬
‫‪ C‬אז בהר קולאב‪.‬‬ ‫‪472‬‬
‫‪ B‬אוייש בר; ‪ C‬און הם בר; ‪ D‬או רא הם בר; ‪ E‬אוש הם בר; ‪ F‬אושהם בר‪.‬‬ ‫‪473‬‬
‫‪ B‬זנאן‪.‬‬ ‫‪474‬‬
‫‪ B‬כאהל נגשתי; ‪ D‬בא אהל נשסתי‪.‬‬ ‫‪475‬‬
‫‪ B‬זבים‪.‬‬ ‫‪476‬‬
‫‪ B‬דהר‪.‬‬ ‫‪477‬‬
‫‪ F, B‬לבי‪.‬‬ ‫‪478‬‬
‫‪ֿ E, D‬וגר; ‪ Ḥakham‬כי תא‪.‬‬ ‫‪479‬‬
‫‪ F, E, D, B‬מרדאן‪.‬‬ ‫‪480‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪89‬‬

‫באב דהם‪481‬‬
‫דר ביאן כרדן צוֿפי אצול רא מנֿטום ותֿפאֿות הר כסי דר ֿאמוֿכתן עלום‪482‬‬

‫כאיי דאנש ֿור מווזון והשיאר‪483‬‬ ‫בצופֿי גפֿת שהזאדה דגר באר‬ ‫‪.1‬‬
‫דלם כֿרם זחרֿף דל פסנדת‬ ‫שדם מסמוע גפֿתאר ֿצו קנדת‬ ‫‪.2‬‬
‫מרא מכֿבר כן אז עלם חקיקת‪485‬‬ ‫ביאן כן ֿאנֿצה‪ 484‬דאני אז טריקת‬ ‫‪.3‬‬
‫אצול דין ֿצה באשד אז קיאסי؟‪486‬‬ ‫כה ֿצון באשד טריק חק שנאסי؟‬ ‫‪.4‬‬
‫זבאן בגשאד וֿאנגה אינֿצנין גפֿת‬ ‫זשהזאד אין סכֿן צופֿי ֿצו בשנפֿת‬ ‫‪.5‬‬
‫בדיד ֿארנדהי נה ֿצרֿך אכֿצֹר‪487‬‬ ‫סכֿן א ֿול בנאם פאך דא ֿור‬ ‫‪.6‬‬
‫כֿדאי טייר ו ֿוחש ונסל ֿאדם‬ ‫שהנשאהי המה שאהאן עאלם‬ ‫‪.7‬‬
‫ֿו ִגוד ֿארנדהי הסתי זנאבוד‪490‬‬ ‫חכים וכרדגאר‪ 488‬וחיי מוו ִגוד‪489‬‬ ‫‪.8‬‬
‫כֿדאיי מֿתל או גר בשנ ֿוי ניסת‬ ‫יכסת וֿדאת פאכש רא‪ 491‬דויי ניסת‬ ‫‪.9‬‬
‫קדימסת ו ֿורא המתא נבאשד‬ ‫דגר ִגסם ו ִגסד אורא נבאשד‬ ‫‪.10‬‬
‫כֿדאי לא מכאן פר ֿורדגארסת‬ ‫בזרג וֿדל ִגלאל‪ 492‬וכרדגארסת‬ ‫‪.11‬‬
‫ֿצו מוסא כס ניא ֿורדה פיאמש‬ ‫דהד בר אנביא פֿייץ ֹ כלאמש‪493‬‬ ‫‪.12‬‬
‫בראי מא‪ 495‬זערש א ֿורדה מוסא‬ ‫דגר תווראת קדסי מעלא‪494‬‬ ‫‪.13‬‬
‫ניארד אין סכֿן כס‪ 496‬דר תצ ֿור‬ ‫ניאבד ֿדאת פאכש הם תקייר‬ ‫‪.14‬‬
‫שנאסאי המה כאר ִגהאנסת‪497‬‬ ‫דגר דאנאי אסראר נהאנסת‬ ‫‪.15‬‬
‫דהד או מזד הר יך‪ 499‬רא בעקבא‬ ‫מכאפֿאת בד וניך כסאן‪ 498‬רא‬ ‫‪.16‬‬
‫שהי גיתי סתאני‪ 501‬דל נ ֿואזי‬ ‫פֿרסתד‪ 500‬בהר מא יך סר פֿראזי‬ ‫‪.17‬‬
‫רהאיי מאן דהד זין באר מחנת‬ ‫בדו קאיים ש ֿוד שאהי ודוולת‬ ‫‪.18‬‬

‫‪ A‬י׳; ‪ C, B‬דהום; ‪ D‬דה אום‪.‬‬ ‫‪481‬‬

‫‪ B‬עלום גוייד; ‪ D‬עלום חק רא‪.‬‬ ‫‪482‬‬
‫‪ B‬מווזאן והושייאר; ‪ F‬מוזון אסראר‪.‬‬ ‫‪483‬‬
‫‪ D, C, A‬אוֿצה; ‪ B‬הרֿצה‪.‬‬ ‫‪484‬‬
‫‪ B‬עלם טריקת; ‪ C‬עלם ושריעת‪.‬‬ ‫‪485‬‬
‫‪ A‬אז קיאסי; ‪ F, E, C, B‬בי קיאסי; ‪ … D‬קיאסי‪.‬‬ ‫‪486‬‬
‫‪ C, B, A‬אכֿֿטר; ‪ D‬אכֿתר‪.‬‬ ‫‪487‬‬
‫‪ C‬כֿדאי כרדגאר; ‪ F, E, D‬חכים כרדגאר‪.‬‬ ‫‪488‬‬
‫‪ A‬חיי מוו ִגוד; ‪ B‬חיי ִגא ֿויד; ‪ C‬וחיי מוו ִגוד; ‪ D‬חיי ומו ִגוד; ‪ F, E‬וחיי ומו ִגוד‪.‬‬ ‫‪489‬‬
‫‪ B‬זנאביד‪.‬‬ ‫‪490‬‬
‫‪ C‬יכסת ונאם או‪.‬‬ ‫‪491‬‬
‫‪ A‬דוֹ אל ִגלאל; ‪ D, B‬זול ִגלאל; ‪ֿ C‬טול ִגלאל‪.‬‬ ‫‪492‬‬
‫‪ A‬פֿייז וכלאמש‪.‬‬ ‫‪493‬‬
‫‪ D, B‬מועלא‪.‬‬ ‫‪494‬‬
‫‪ C‬בראי קומש‪.‬‬ ‫‪495‬‬
‫‪ C‬ניארד כס אין סכֿן רא‪.‬‬ ‫‪496‬‬
‫‪ A‬כארי ִגהאנסת; ‪ B‬פיר ו ִג ֿואנסת‪.‬‬ ‫‪497‬‬
‫‪ D‬בד וניך ִגהאן‪.‬‬ ‫‪498‬‬
‫‪ A‬דהד או מזד הריך; ‪ C‬דהד מוזד הר כס‪.‬‬ ‫‪499‬‬
‫‪ D, C‬פֿרסתאד‪.‬‬ ‫‪500‬‬
‫‪ C‬שה ניכי סתאני; ‪ F‬שה גיתי סתאני‪.‬‬ ‫‪501‬‬
‫‪90‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫זכֿאב מרג שאן גרדנד בידאר‬ ‫פס ֿאנגה מרדגאן‪ 502‬אז לטֿף ִגבאר‬ ‫‪.19‬‬
‫אצול דין מא אינסת‪ 503‬מי דאן‬ ‫איא שהזאדהי ִגויאי יזדאן‬ ‫‪.20‬‬
‫גהר‪ 505‬האיי כה ספֿתם‪ 506‬בה זנושסת‬ ‫תרא גר פֿהם ודרך ועקל והושסת‪504‬‬ ‫‪.21‬‬
‫תפֿא ֿות דר מיאן מרדמאנסת‬ ‫זעלם ֿאמוכֿתן כו מֿתל ִגאנסת‬ ‫‪.22‬‬
‫מֿתאלי גפֿתה פירי אנדרין חרֿף‬ ‫זדאנש הר כסי ֿציזי‪ 507‬כנד כשֿף‬ ‫‪.23‬‬
‫פֿתד זאן תכֿם אכֿתר בר זמין הא‬ ‫כה‪ 508‬דהקאן ֿצון ברד תכֿמי בצחרא‬ ‫‪.24‬‬
‫ש ֿוד בעצֹי דגר דר כֿאר וכֿס גם‬ ‫ש ֿוד‪ 509‬בעֹצי אזאן פא מאל מרדם‬ ‫‪.25‬‬
‫קלילי זאן ש ֿוד חאצל בצחרא‬ ‫פֿתד בעצֹי דגר בר סנג‪ 510‬כֿארא‬ ‫‪.26‬‬
‫כה שאגרדאן כֿוד רא מי דהד‪ 511‬יאד‬ ‫ֿצנין הם דאנש ותעלים אסתאד‬ ‫‪.27‬‬
‫ֿולי‪ֿ 513‬אמוזגאראן הם סה קסמנד‬ ‫ֿצו תכֿם אפֿשאנד‪ֿ 512‬אן תעלים יך ֿצנד‬ ‫‪.28‬‬
‫אזין גושש כנד בירון אזאן גוש‬ ‫יכי ֿאמוזד וסאזד פֿראמוש‬ ‫‪.29‬‬
‫ֿצנין אז ֿויי ש ֿוד אין חרֿף באטל‬ ‫ֿצו ֿאן תכֿמי כה שד פאמאל דר גל‬ ‫‪.30‬‬
‫זכֿאטר מח ֿו‪ 514‬סאזד ֿאן פרישאן‬ ‫יכי ֿאמוזד וגר משכלסת ֿאן‬ ‫‪.31‬‬
‫ש ֿוד בר רישה ראה תאכֿתן תנג‬ ‫ֿצו ֿאן תכֿמי כה אפֿתד בר גראן סנג‬ ‫‪.32‬‬
‫נגירד ֿאן חקאייק‪ 515‬דר דלש ִגא‬ ‫יכי ֿאמוזד ואז ֿארזו הא‬ ‫‪.33‬‬
‫זזכֿם כֿאר אז רסתן פס אפֿתד‪517‬‬ ‫ֿצו ֿאן תכֿמי כה דר כֿאר וכֿס אפֿתד‪516‬‬ ‫‪.34‬‬
‫ד ֿואנד רישה עכס ֿאן סה תקסים‬ ‫יכי דיגר דרו ֿאן‪ 518‬תכֿם תעלים‬ ‫‪.35‬‬
‫במֿגזש ִגאי גירד ֿאן כלאמת‪520‬‬ ‫אזו ֿטאהר ב ֿוד דיגר עלאמת‪519‬‬ ‫‪.36‬‬
‫פֿראמושש נגרדד היֿץ זאן עלם‪522‬‬ ‫שעאר או ב ֿוד חק ִגויי וחלם‪521‬‬ ‫‪.37‬‬

‫‪ F‬מרדמאן‪.‬‬ ‫‪502‬‬
‫‪ A‬אינהאסת; ‪ C‬מאסת אין הא‪.‬‬ ‫‪503‬‬
‫‪ A‬תרא גר פֿהם וזירך ועקל הושסת; ‪ B‬תרא גר פֿהם ועלם ועקל והשסת; ‪ C‬תרא גר דרך ועקל‬ ‫‪504‬‬
‫הושסת; ‪ D‬תרא גר פֿהם עקל והושסת; ‪ E‬תרא גר פֿהם ודרך ועקל והושסת‪.‬‬
‫‪ A‬גוהר; ‪ C‬גווהר; ‪ִ Ḥakham‬גואהיר הא‪.‬‬ ‫‪505‬‬
‫‪ C‬גופֿתם‪.‬‬ ‫‪506‬‬
‫‪ A‬עלמי; ‪ֿ E, D, C, B‬ציזי‪.‬‬ ‫‪507‬‬
‫‪ֿ B‬צה; ‪ֿ D‬צו‪.‬‬ ‫‪508‬‬
‫‪ D‬כוננד‪.‬‬ ‫‪509‬‬
‫‪ B‬בר סר‪.‬‬ ‫‪510‬‬
‫‪ B‬מי דהן; ‪ D‬מי דהת‪.‬‬ ‫‪511‬‬
‫‪ B‬אפֿשאן; ‪ C‬אפֿשאנדה‪.‬‬ ‫‪512‬‬
‫‪ B‬בלי‪.‬‬ ‫‪513‬‬
‫‪ B‬מווח‪.‬‬ ‫‪514‬‬
‫‪ A‬נגירד און שקאייק; ‪ B‬נגרדד און חקאייק‪.‬‬ ‫‪515‬‬
‫‪ E, A‬אפֿתד; ‪ D, B‬אפֿתאד; ‪ C‬אופֿתאד‪.‬‬ ‫‪516‬‬
‫‪ E, A‬אפֿתד; ‪ D, B‬אפֿתאד; ‪ C‬אופֿתאד‪.‬‬ ‫‪517‬‬
‫‪ B‬יכי דיגר דר צד‪.‬‬ ‫‪518‬‬
‫‪ E, B, A‬עלאמאת; ‪ D, C‬עלאמת‪.‬‬ ‫‪519‬‬
‫‪ E, B, A‬כלאמאת; ‪ D, C‬כלאמת‪.‬‬ ‫‪520‬‬
‫‪ A‬ותעלים‪.‬‬ ‫‪521‬‬
‫‪ C‬במקזש ִגאי גירד און כלאמת‪.‬‬ ‫‪522‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪91‬‬

‫לבש פר שכר אז שכר ושהאדת‪523‬‬ ‫‪ .38‬ב ֿוד פיי ֿוסתה אז דרס ועבאדת‬
‫ה ֿוא כֿאהאן או אז מרֿג ומאהי‪525‬‬ ‫‪ .39‬ש ֿוד‪ 524‬מסתקרק אז נור אלאהי‬
‫ֿצראֿג ֿאדם אז עלמסת רוושן‬ ‫‪ .40‬איא ראֿגב בעלם ֿא ֿור פֿראתן‬

‫באב יאזדהם‪526‬‬
‫דר תעריֿף ֿאן סה רֿפיק גוייד בטריק תמֿתאל כה ֿאדמי רא באשד דרין‬
‫דהר פיר זאל‬

‫המישה דר פיי תחציל מאלי‬ ‫דלא תא כיי ֿצנין ֿאשפֿתה חאלי؟‬ ‫‪.1‬‬
‫נֿטאם דוולת אורא בקא ניסת‬ ‫נמי דאני כה דניא רא ֿופֿא ניסת؟‬ ‫‪.2‬‬
‫כה זהר מאר באשד גנ ִג אין דהר‬ ‫ֿצה כֿוש גפֿתנד פיראן כֿרד ֿור‪527‬‬ ‫‪.3‬‬
‫זנור עלם חק שוו תושה פרסא‪529‬‬ ‫ֿצו ֿאכֿר באיידת‪ 528‬רפֿתן בעקבא‬ ‫‪.4‬‬
‫בגפֿתא כאיי זדאנאיאן כאמל‬ ‫דגר שהזאדה בא צופֿי עאקל‬ ‫‪.5‬‬
‫אזין דניא כה באשד פיר זאלי‪531‬‬ ‫ביאן כן בהר מן פֿרֿך‪ 530‬מֿתאלי‬ ‫‪.6‬‬
‫כה נפֿעש בי צ ֹרר יא ֿגצה באשד‬ ‫כה בגזידן דרו‪ֿ 532‬אכֿר ֿצה באשד؟‬ ‫‪.7‬‬
‫כאיי שהזאדהי דאנאי סר כֿוש‪533‬‬ ‫זבאן בגשאד צופֿי דר ִג ֿואבש‬ ‫‪.8‬‬
‫רפֿיקאנש סה כס בודנד דר דהר‬ ‫שנידסתם כה שכֿצי בוד הנר ֿור‬ ‫‪.9‬‬
‫בנזדש כֿושתר‪ 535‬אז באֿג ארם בוד‬ ‫יכי זישאן‪ 534‬עזיז ומחתרם בוד‬ ‫‪.10‬‬
‫ֿורא יך דם נכרדי דור אז כֿיש‬ ‫בהר ִגאיי כה מי רפֿתי כֿרד כיש‬ ‫‪.11‬‬
‫ֿצנאן ִגאנש זכס פושידה מי דאשת‬ ‫חיאתש בי רֿך או מרג פנדאשת‬ ‫‪.12‬‬
‫כה נת ֿואן גפֿת שרחש דר חכאיית‬ ‫טריקי‪ 536‬דאשת מהרש בי נהאיית‬ ‫‪.13‬‬
‫ֿולי המדם בדין כמתר אזאן‪ 538‬בוד‬ ‫רפֿיק ֿתאנייש הם ֿאנֿצנאן‪ 537‬בוד‬ ‫‪.14‬‬

‫‪ A‬שכר שהאדת; ‪ B‬דרס סעאדת‪.‬‬ ‫‪523‬‬

‫‪ C, B‬בווד; ‪ D‬ב ֿוד‪.‬‬ ‫‪524‬‬
‫‪ A‬מרק מאהי‪.‬‬ ‫‪525‬‬
‫‪ A‬י״א; ‪ B‬יאזדה אום; ‪ D, C‬יאזדהום‪.‬‬ ‫‪526‬‬
‫‪ A‬כה כֿש גפֿתנד ביראן כֿרדוור; ‪ֿ B‬צה כֿש גפֿתאר פיראן כֿרדמנד; ‪ֿ D‬צה כֿוש גפֿת פיראן כֿרד ֿור‪.‬‬ ‫‪527‬‬
‫‪ C‬כה אכֿר באשדת‪.‬‬ ‫‪528‬‬
‫‪ A‬זנור חק שוו תושה פרסאן; ‪ E, D, B‬זנור עלם חק שוו תושה פרסא; ‪ C‬זנור חק ש ֿוי תושה פרסא;‬ ‫‪529‬‬
‫‪ J‬זנור חלם חק; )‪ Ḥakham (13b‬זי נורי עילמי חק רה תושה פרסא‪.‬‬
‫‪ C‬פֿכֿר‪.‬‬ ‫‪530‬‬
‫‪ D‬אזין דניא ֿצה באשד פירה זאלי‪.‬‬ ‫‪531‬‬
‫‪ E, C, A‬דר אכֿר; ‪ J, B‬דרו אכֿר‪.‬‬ ‫‪532‬‬
‫‪ A‬כאיי שהזאדהי דאנאי דר כֿש; ‪ E, B‬כאי שהזאדה דאנאי סר כֿש; ‪ C‬כאי שהזאדה דאנא וסר‬ ‫‪533‬‬
‫כש; ‪ D‬כאי שהזאדהי דאנאי סר כֿש‪.‬‬
‫‪ B‬דיגר‪.‬‬ ‫‪534‬‬
‫‪ B‬בנזדיכש כֿוש‪.‬‬ ‫‪535‬‬
‫‪ C‬רפֿיקי‪.‬‬ ‫‪536‬‬
‫‪ A‬אינֿצנין; ‪ B‬עינֿצנאן; ‪ C‬אונֿצנאן‪.‬‬ ‫‪537‬‬
‫‪ D‬ברין כמתר אזין‪.‬‬ ‫‪538‬‬
‫‪92‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫נה המֿצון א ֿולין דלשאד כרדש‪541‬‬
‫בכֿאטר ֿאמד וכרדש נגאהי‬
‫תהי‪ 543‬שד דסת ֿאן‪ 544‬מרד נכו נאם‬
‫כה באייד שד בפישם חאצֹר אין דם‬
‫כבותר ֿוש דלש דר בר טפידי‪547‬‬
‫נֿטר בר צאנע‪ 549‬אפֿלאך מי דאשת‪550‬‬
‫כה עריאנם דיום תנהא ופֿרדם‬
‫נדאנם ֿצון כנם נזד ִגהאן דאר‬
‫כה חאצל כרדהי יאראן המדם‬
‫ֿצו‪ 555‬אישאן רא רפֿיק כֿיש כֿאנדי‬
‫רסאננדת בפיש‪ 556‬שאה דווראן‬
‫בנזד יאר א ֿול מרד‪ 558‬שיידא‬
‫כה בא מן לטֿף באייד יך‪ 560‬זמאן כרד‬
‫דגר באשים‪ 562‬דר די ֿואן נכו כֿאה‬
‫ִג ֿואבש דאד ובס ֿאשפֿתה גרדיד‬
‫דגר פיראמנת הרגז נגרדם‬
‫תרא בא מן דגר כארי‪ 564‬נבאשד‬
‫‪ .15‬ברוזי יך‪ 539‬דו נוובת יאד כרדש‪540‬‬
‫‪ .16‬רפֿיק ֿתאלֿתש רא גאה גאהי‪542‬‬
‫‪ .17‬אזין בגֿדשת יך ֿצנדי דר איאם‬
‫‪ .18‬טלב כרדש בנאגה‪ 545‬שאה עאלם‬
‫‪ֿ .19‬צו אין כֿאהש בגוש ֿויי רסידי‪546‬‬
‫‪ .20‬סה ֿציז אורא בסי ֿגמנאך מי דאשת‪548‬‬
‫‪ .21‬כה ֿצון דר כֿדמת שה רה נ ֿורדם؟‪551‬‬
‫‪ .22‬נדארם רה‪ 552‬סיום שכֿץ ה ֿוא דאר‬
‫‪ .23‬דגר בא כֿיש גפֿתא איי‪ 553‬מכֿור ֿגם‬
‫‪ .24‬בסי דר מהר‪ 554‬אישאן ִגאן פֿשאנדי‬
‫‪ .25‬בבאייד אלת ִגא ברדן באישאן‬
‫‪ .26‬בגפֿת‪ 557‬אין וביאמד נא שכיבא‬
‫‪ .27‬יכא יך חאל כֿוד בא ֿויי‪ 559‬ביאן כרד‬
‫‪ .28‬כה המראהם ש ֿוי תא דרגה‪ 561‬שאה‬
‫‪ .29‬רפֿיק א ֿולין אין רא ֿצו בשניד‬
‫‪ .30‬כה תרך מהרבאני בא תו כרדם‬
‫‪ .31‬מרא בא תו סר יארי‪ 563‬נבאשד‬

‫‪ C‬ברוזי גר‪.‬‬ ‫‪539‬‬

‫‪ E, D, B‬כרדיש‪.‬‬ ‫‪540‬‬
‫‪ E, D, B‬כרדיש‪.‬‬ ‫‪541‬‬
‫‪ B‬רפֿיק ֿתאלֿתש גאה ובי גאהי; ‪ C‬רפֿיק ֿתאלֿתה רא גאה וגאהי‪.‬‬ ‫‪542‬‬
‫‪ B‬תוהיי; ‪ E, D‬תוהי‪.‬‬ ‫‪543‬‬
‫‪ C‬דסתאן‪.‬‬ ‫‪544‬‬
‫‪ B, A‬בנאגה; ‪ C‬בדרגאה; ‪ E, D‬בנאגאה‪.‬‬ ‫‪545‬‬
‫‪ B‬רסידש‪.‬‬ ‫‪546‬‬
‫‪ B‬טפידש‪.‬‬ ‫‪547‬‬
‫‪ B‬מי כרד‪.‬‬ ‫‪548‬‬
‫‪ A‬צאניע; ‪ E, D, B‬צאנע; ‪ C‬צאנעי‪.‬‬ ‫‪549‬‬
‫‪ B‬מי כרד‪.‬‬ ‫‪550‬‬
‫‪ A‬רה נ ֿורדם; ‪ B‬רה נוורדם; ‪ D, C‬דר נוורדם; ‪ E‬דר נ ֿורדם‪.‬‬ ‫‪551‬‬
‫‪ C, A‬נדארם רה; ‪ B‬נדארם הח; ‪ D‬נדארם רא; ‪ E‬נדאנם רה‪.‬‬ ‫‪552‬‬
‫‪ E, C, A‬היי‪.‬‬ ‫‪553‬‬
‫‪ C‬פאי‪.‬‬ ‫‪554‬‬
‫‪ C, B‬כה‪.‬‬ ‫‪555‬‬
‫‪ E, D‬בנזד‪.‬‬ ‫‪556‬‬
‫‪ C‬בגפֿתא‪.‬‬ ‫‪557‬‬
‫‪ D‬יאר‪.‬‬ ‫‪558‬‬
‫‪ B‬יכא יך חאל ֿויי בא או‪.‬‬ ‫‪559‬‬
‫‪ B‬כה באיד יך זמאן בא מן; ‪ C‬כה באייד לוטֿף בא מן אין‪.‬‬ ‫‪560‬‬
‫‪ A‬דרגהי; ‪ E, C, B‬גרגה; ‪ D‬דרגאהי‪.‬‬ ‫‪561‬‬
‫‪ A‬דגר באשיד‪ K, D, B ,‬דיגר באשים; ‪ C‬דיגר באשי‪.‬‬ ‫‪562‬‬
‫‪ E, D, A‬סרי יארי; ‪ C, B‬סר יארי‪.‬‬ ‫‪563‬‬
‫‪ A‬סרי יארי‪.‬‬ ‫‪564‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪93‬‬

‫נכו כֿאהת שדן כֿאבי‪ 565‬כֿיאלסת‬ ‫בהמראהת שדן חרפֿי מחאלסת‬ ‫‪.32‬‬
‫לבאסי מי דהם בא כהנה דסתאר‪567‬‬ ‫ֿולי אז בהר עריאנית‪ 566‬נאֿצאר‬ ‫‪.33‬‬
‫זפישש‪ 568‬אז ענאיית גשת מחרום‬ ‫ֿצו מהר ֿאן רפֿיקש גשת מעלום‬ ‫‪.34‬‬
‫בגפֿתש‪ 570‬יך ביך ראז נהאני‬ ‫סראסימה בשד דר נזד‪ֿ 569‬תאני‬ ‫‪.35‬‬
‫נמי דאנם טריק מהר סאבק‬ ‫ִג ֿואבש דאד כאיי דאנאי צאדק‬ ‫‪.36‬‬
‫כה באשם בהר תו מרד ה ֿוא דאר‪571‬‬ ‫ניארם ֿאמדן נזד ִגהאן דאר‬ ‫‪.37‬‬
‫בהמראהת ר ֿואן סאזם קדם רא‬ ‫ֿולי נזדיך דהליז עדם ִגא‬ ‫‪.38‬‬
‫כה גאהי בוד המראז ושפֿיקש‪572‬‬ ‫דגר ֿאמד בנזד ֿאן רפֿיקש‬ ‫‪.39‬‬
‫רפֿיק‪ 573‬מהרבאן אין רא ֿצו בשנפֿת‬ ‫אבא ֿויי חאל כֿוד רא יך ביך גפֿת‬ ‫‪.40‬‬
‫המי כרדי אזו ממנון ושאדם‪575‬‬ ‫בגפֿתא גר ֿצה גה גאהי‪ 574‬תו יאדם‬ ‫‪.41‬‬
‫ִגגר כֿונאב ֿגם סינה פר ֿאתש؟‬ ‫ֿצראיי‪ 576‬דל הראסאן ומש ֿוש‬ ‫‪.42‬‬
‫כנם הר ִגא טריק מהרבאני‪577‬‬ ‫תרא באשם רפֿיק ויאר ִגאני‬ ‫‪.43‬‬
‫ש ֿום בהרת סכֿן גוי‪ 579‬ונכו כֿאה‬ ‫ביאיים בא תו המרה תא בר‪ 578‬שאה‬ ‫‪.44‬‬
‫נגרדד כֿאטרת זין ֿגם פרישאן‬ ‫תרא גרדם מ ֿואפֿק תר זכֿישאן‬ ‫‪.45‬‬
‫דלש ֿאסודה שד אז מחנת ורנ ִג‬ ‫ֿצו בשניד אין סכֿן מרד סכֿן סנ ִג‬ ‫‪.46‬‬
‫בדאן תמֿתאל באשד אין חכאיית‬ ‫יקין שהזאדה איי נור הדאיית‬ ‫‪.47‬‬
‫דגר ֿאן שכֿץ בכֿרד‪ֿ 580‬אדמי דאן‬ ‫שהנשאהי כה גפֿתם אוסת יזדאן‬ ‫‪.48‬‬
‫זרסת ומאל דאיים המנשינש‬ ‫רפֿיקאני כה גפֿתם א ֿולינש‬ ‫‪.49‬‬
‫כה אדנא תר‪ 581‬זא ֿול דר שמארסת‬ ‫רפֿיק ֿתאניש כֿיש ותבארסת‬ ‫‪.50‬‬
‫כה בא ֿויי גאה גאהי דר כֿטאבסת‪582‬‬ ‫רפֿיק ֿתאלֿתש כֿייר וצ ֿואבסת‬ ‫‪.51‬‬
‫א ִגל באשד כה רוזש רא בשב כרד‬ ‫דראן ֿוקתי כה שה אורא טלב כרד‬ ‫‪.52‬‬

‫‪ A‬ניכו כֿאהת שדן כֿאבת כֿיאלסת; ‪ C‬ניכו כֿאהד שודן כֿאב כֿיאלסת‪.‬‬ ‫‪565‬‬
‫‪ B, A‬עריאנת; ‪ C‬עריאניית; ‪ D‬עיראנת‪.‬‬ ‫‪566‬‬
‫‪ C‬כוהנה רפֿתאר‪.‬‬ ‫‪567‬‬
‫‪ C, A‬בפישש‪.‬‬ ‫‪568‬‬
‫‪ C‬נֿטר‪.‬‬ ‫‪569‬‬
‫‪ A‬בגפֿתא; ‪ E, D, C, B‬בגפֿתש‪.‬‬ ‫‪570‬‬
‫‪ B‬ה ֿוא כאר‪.‬‬ ‫‪571‬‬
‫‪ B‬המראז שפֿיקש‪.‬‬ ‫‪572‬‬
‫‪ D, B‬רפֿיקי‪.‬‬ ‫‪573‬‬
‫‪ D, B, A‬בגפֿתא גר ֿצה גר גאהי; ‪ C‬בגופֿתא גר ֿצה תו גאהי; ‪ E‬גר ֶגה גה גאהי‪.‬‬ ‫‪574‬‬
‫‪ D, A‬אזו ממנון ושאדם; ‪ E, B‬אזאן ממנון ושאדם; ‪ C‬אזאן כרדי תו ממנאן ושאדם‪.‬‬ ‫‪575‬‬
‫‪ֿ E, D, A‬צראיי; ‪ֿ B‬צה ראיי; ‪ֿ C‬צראי‪.‬‬ ‫‪576‬‬
‫‪ B‬כו ִגא הר ִגא טריק מהרבאני; ‪ C‬כונם אר ִגא ה ֿוא דארי ומהרבאני‪.‬‬ ‫‪577‬‬
‫‪ B, A‬בא תו המרה תא ברי; ‪ C‬בא תו המראה תא בר; ‪ D‬בא תו המראה תא ברי; ‪ E‬ביאים בא תו‬ ‫‪578‬‬
‫המרה תא בסר‪.‬‬
‫‪ D, C, A‬סכֿן גו; ‪ B‬סוכֿן גו; ‪ E‬סכֿן גוי‪.‬‬ ‫‪579‬‬
‫‪ C‬דיגר און שכֿצי כה גופֿתם‪.‬‬ ‫‪580‬‬
‫‪ C‬דאנא תר‪.‬‬ ‫‪581‬‬
‫‪ B‬גאה ובי גאה דר כֿתאבסת; ‪ C‬גאה וגאהי דר כֿטאבסת; ‪ D‬גאה גאהי כֿטאבסת‪.‬‬ ‫‪582‬‬
‫‪94‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫ש ֿוד דסתש תהי אז גנ ִג ודינאר‪584‬‬ ‫‪ .53‬דראן סאעת כה מרג ֿאמד בדידאר‪583‬‬

‫נדאנד‪ 585‬רפֿתן ֿאן ראהי כה דר פיש‬
‫בהר חאלת רפֿיק ומהרבאן בוד‬
‫נ ִגוייד אז שב תאריך כס נור‬
‫זבהרש מונס ויא ֿור נבאשד‬
‫כפֿן פושד ר ֿוד בירון‪ 589‬זאקלים‬
‫רסאננדש בגור ובאז גרדנד‬
‫ר ֿוד המראה ֿויי תא נזד יך תא‬
‫ֿת ֿואבי‪ֿ 592‬צון כנד הר מרד עאקל‬
‫ֿצו דר מחשר ר ֿוא‪ 593‬באשד עֿדאבש‬
‫ש ֿוד רחמאן מיאן צד שיאטין‬
‫זגפֿתארש בסי מחֿטוֿט גרדיד‬
‫נביני הייבת‪ 595‬די ֿואן פֿרדא‬
‫כה מהרת רא ב ֿוד ֿצון ֿדרה טאלב‪597‬‬
‫‪ .54‬דגר עריאן ש ֿוד אז ִגאמהי כֿיש‬
‫‪ .55‬זר ומאלש כה אורא מֿתל‪ִ 586‬גאן בוד‬
‫‪ .56‬ניארד המרה או תא לב גור‪587‬‬
‫‪ .57‬דר ֿאנ ִגאיי כה מצֹבוטסת‪ 588‬באשד‬
‫‪ֿ .58‬ולי נפֿעי כה בינד זאן זר וסים‬
‫‪ .59‬דגר כֿישאן כה דמסאזיש‪ 590‬כרדנד‬
‫‪ֿ .60‬ולי כֿייר וצ ֿואב ועלם תורה‪591‬‬
‫‪ֿ .61‬צנין גפֿתנד דאנאיאן כאמל‬
‫‪ .62‬ש ֿוד מאננד מלאֿך אן ֿת ֿואבש‬
‫‪ .63‬המאן מלאֿך ֿצו שמע נור ֿאיין‪594‬‬
‫‪ֿ .64‬צו אין תמֿתאל רא שהזאדה בשניד‬
‫‪ .65‬בתחסינש זבאן בגשאד וגפֿתא‬
‫‪ .66‬כֿדא ֿונדא כני רחמת‪ 596‬בראֿגב‬

‫באב דֿואזדהם‪598‬‬
‫דר תעריֿף קנאעת פיש אהל טאעת‪599‬‬

‫קנאעת כן קנאעת כן קנאעת‬ ‫‪600‬ביא איי דל אגר דארי ש ִגאעת‬ ‫‪.1‬‬

‫קנאעת מֿדהב אהל יקינסת‪602‬‬ ‫קנאעת שי ֿוהי יאראן דינסת‪601‬‬ ‫‪.2‬‬

‫‪ D‬שה אומד בדידאר; ‪ Ḥakham‬מרג אייד פדידאר‪.‬‬ ‫‪583‬‬

‫‪ A‬גנ ִג דינאר; ‪ E, D, C, B‬גנ ִג ודינאר‪.‬‬ ‫‪584‬‬
‫‪ B‬ניארד‪.‬‬ ‫‪585‬‬
‫‪ C‬מֿתאל‪.‬‬ ‫‪586‬‬
‫‪ E, D, A‬המרהי או תא לבי‪.‬‬ ‫‪587‬‬
‫‪ A‬מֿדבוטסת; ‪ B‬מזבור הסת; ‪ C‬מֿטבורסת; ‪ D‬מצ ֹבורסת; ‪ E‬מצ ֹבוטסת‪.‬‬ ‫‪588‬‬
‫‪ C, A‬ביראן‪.‬‬ ‫‪589‬‬
‫‪ C‬המראהייש‪.‬‬ ‫‪590‬‬
‫‪ E, D, A‬עלם תורא; ‪ C, B‬עלם ותורא‪.‬‬ ‫‪591‬‬
‫‪ E, D, C, B, A‬צ ֿואבי‪.‬‬ ‫‪592‬‬
‫‪ A‬כה דר מחשר ר ֿוא; ‪ֿ B‬צה דר מחשר רווד; ‪ֿ D, C‬צה דר מחשר ר ֿוא; ‪ִ E‬גה דר מחשר ר ֿוא‪.‬‬ ‫‪593‬‬
‫‪ֿ B‬צון שמע נור איין; ‪ֿ D‬צון שמעי נוו איין; ‪ֶ E‬גן שמע נוו איין‪.‬‬ ‫‪594‬‬
‫‪ D, C, B, A‬הייבתי; ‪ E‬הייבת‪.‬‬ ‫‪595‬‬
‫‪ B‬רחמי‪.‬‬ ‫‪596‬‬
‫‪ B‬כה מהרת רא בווד ֿצון זרה טאלב‬ ‫‪597‬‬
‫כרם כון רחם כון בר כאתב זאר‬ ‫ֿולייכן אי כֿודא ֿונד ִגהאן דאר‬
‫ֿורא הם ואוורש כֿֿטר נבי כון‪.‬‬ ‫ֿולי סאחב כתאב הם רחמתי כון‬
‫‪ A‬י״ב; ‪ B‬ד ֿואזדה אום; ‪ D, C‬דואזדהום; ‪ E‬דואזדהם‪.‬‬ ‫‪598‬‬
‫‪ B‬קפֿא וכרדן קנאעת אנדר נזד אהל טאעת‪.‬‬ ‫‪599‬‬
‫ֿולי פנדי במן דיה אז קנאעת‪.‬‬ ‫‪ B‬ביא סאקי בדיה ִגאם סבאעת‬ ‫‪600‬‬
‫‪ B‬דין הסת‪.‬‬ ‫‪601‬‬
‫‪ B‬יקין הסת‪.‬‬ ‫‪602‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪95‬‬

‫ֿצסאן באשד תרא קאנון‪ 603‬מֿדהב؟‬ ‫בצופֿי גפֿת שהזאדה כאיי רב‬ ‫‪.3‬‬
‫מעאש כֿיש רא ֿצון בגֿדראני؟‬ ‫בגו בא מן זרוי מהרבאני‬ ‫‪.4‬‬
‫באכל ושרב ותרתיב מעישת‪604‬‬ ‫ביאמוזאן מרא קאנון כֿישת‬ ‫‪.5‬‬
‫זפר‪ 605‬כֿרדן נגרדם היֿץ גה‪ 606‬שאד‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת צופֿי כאיי פריזאד‬ ‫‪.6‬‬
‫נה ֿאן ֿציזי כה גרדם כֿוך ופֿרביה‪608‬‬ ‫כֿרם קות כם וכֿוב וֿגֿדאדיה‪607‬‬ ‫‪.7‬‬
‫נה ֿאן ֿצנדאן כה תן מ ִגרוח גרדד‬ ‫כֿרם ֿאן כו ֿגֿדאי רוח גרדד‪609‬‬ ‫‪.8‬‬
‫נגרדם מהמאן דל נ ֿזנדאן‪610‬‬ ‫טמע רא סר ברידם המֿצו מרדאן‬ ‫‪.9‬‬
‫שעאר מן קנאעת באשד ובס‪612‬‬ ‫נדארם ֿארזוי כֿאן‪ 611‬הר כס‬ ‫‪.10‬‬
‫בכֿורד או פור כֿוד רא אז קנאעת‬ ‫ֿצו ֿאן שאהי כה דר רוז עקובת‪613‬‬ ‫‪.11‬‬
‫ֿצסאן בודסת אין אפֿסאנה‪ 615‬בר כֿאן‬ ‫בגפֿתא שאהזאדה‪ 614‬כאיי סכֿן דאן‬ ‫‪.12‬‬
‫כה שאהי אז שהנשאהאן‪ 616‬פישין‬ ‫ֿצנין זד נֿגמה צופֿי בלבל ֿאיין‬ ‫‪.13‬‬
‫בראי ִגנג לשכר רא בפֿרמוד‬ ‫ֿורא שאה דגר דשמן המי בוד‬ ‫‪.14‬‬
‫זתיֿג ותיר דל דוז וזכֿנ ִגר‪618‬‬ ‫כה תא אסלחה פושידנד‪ 617‬יך סר‬ ‫‪.15‬‬
‫גריזאן שד שהנשאה זאן סתרגאן‪620‬‬ ‫בגרדש צֿף כשידנד המֿצו מ ֿזגאן‪619‬‬ ‫‪.16‬‬
‫פרישאן גשת ומצֹטר זֿאן מציבת‬ ‫בתנג ֿאמד דל‪ 621‬שה אז עקובת‬ ‫‪.17‬‬
‫ֿצו מ ִגנון רו‪ 622‬בכוה ודשת בגֿדאשת‬ ‫זן ופֿרזנד רא בא כֿיש בר דאשת‬ ‫‪.18‬‬
‫אזאן מחנת דל‪ 624‬כֿוד רא המי כֿרד‬ ‫ֿצו שב שד רו ביך אשכפֿת ֿא ֿורד‪623‬‬ ‫‪.19‬‬

‫‪ C‬קאנאן‪.‬‬ ‫‪603‬‬
‫‪ D‬מעאשת‪.‬‬ ‫‪604‬‬
‫‪ B‬זנאן‪.‬‬ ‫‪605‬‬
‫‪ C‬נגרדד היֿץ כס‪.‬‬ ‫‪606‬‬
‫‪ C, A‬קזא דיה; ‪ B‬וקזא דיה; ‪ D‬וקצ ֹא דיה; ‪ֿ E‬גֿדא רה‪.‬‬ ‫‪607‬‬
‫‪ I, A‬כֿוב פֿרביה; ‪ Ḥakham D, C, B‬כֿוב ופֿרביה; ‪ E‬כֿב ופֿרבה‪.‬‬ ‫‪608‬‬
‫‪ A‬און כו קזאי רוח גרדד; ‪ B‬אוכה קזאי רוח גרדד; ‪ D‬און כו קזאי רוח גרדת; ‪ E‬און כו ֿגֿדאי רוח‬ ‫‪609‬‬
‫גרדד‪.‬‬
‫‪ D, A‬מהמאן דל נ ֿזנדאן; ‪ B‬מהמאן דל נֿצנדאן; ‪ C‬מייהמאן כ ֿזנדאן; ‪ E‬מיהמאני דל נ ֿזנדאן‪.‬‬ ‫‪610‬‬
‫‪ D‬כֿון‪.‬‬ ‫‪611‬‬
‫‪ C‬שעאר מן בווד קנאעת בס‪.‬‬ ‫‪612‬‬
‫‪ E, C, A‬עקובת; ‪ B‬עקאבת; ‪ D‬עוקבת‪.‬‬ ‫‪613‬‬
‫‪ D, A‬שהזאדה; ‪ E, B‬שאהזאדה; ‪ C‬שאה זאדה‪.‬‬ ‫‪614‬‬
‫‪ֿ C, B, A‬צסאן בודסת אין אפֿסאנה; ‪ֿ D‬צה סאן בודסת אין אפֿסונה; ‪ֶ E‬גסאן בדסת אין אפֿסונה‪.‬‬ ‫‪615‬‬
‫‪ A‬כה שאהי בוד אז שהנשאהאן; ‪ E, D, B‬כה שאהי אז שהנשאהאן; ‪ C‬כה שאהי בוד אז שאהאן‪.‬‬ ‫‪616‬‬
‫‪ A‬אצלחה פושידן; ‪ B‬אסלאח פושידנד; ‪ C‬אצלאח פושידנד; ‪ E, D‬אצלאחה פושידנד‪.‬‬ ‫‪617‬‬
‫‪ A‬זתיק תיר ודל דוז וזכֿנ ִגר; ‪ B‬זתיר ותיֿג ודל דוז וזכֿנ ִגר; ‪ C‬זתיֿג תיז ודל דוז וכֿנ ִגר; ‪ E, D‬תיֿג ותיר דל‬ ‫‪618‬‬
‫דוז וזכֿנ ִגר‪.‬‬
‫‪ C‬מ ִגנאן‪.‬‬ ‫‪619‬‬
‫‪ D, A‬שהנשאה זאן סתרגאן; ‪ B‬שהנשה אז סתרגאן; ‪ C‬שהנשאה זאן סתמגראן; ‪ E‬שהנשה זאן‬ ‫‪620‬‬
‫סתרגאן‪.‬‬
‫‪ E, D, A‬דלי; ‪ C‬דל‪.‬‬ ‫‪621‬‬
‫‪ֿ A‬צה מ ִגנון רו; ‪ֿ B‬צה מ ִגנאן סר; ‪ֿ C‬צה מ ִגנאן רו; ‪ֿ D‬צו מ ִגנאן רוי; ‪ֿ E‬צו מ ִגנאן רו‪.‬‬ ‫‪622‬‬
‫‪ D, A‬אשכפֿת אוורד; ‪ B‬אשכפֿת כוה בורד; ‪ E, C‬אשכאפֿת אוורד‪.‬‬ ‫‪623‬‬
‫‪ E, D, B, A‬דלי; ‪ C‬דל‪.‬‬ ‫‪624‬‬
‫‪96‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫נמאנדה בוד זין ֿגם שד מש ֿוש‪625‬‬ ‫בראי קות ֿציזי דר בסאטש‬ ‫‪.20‬‬
‫זן ופֿרזנד הם גשתנד בימאר‬ ‫זעסרת‪ 626‬שד דל ודסת שה אז כאר‬ ‫‪.21‬‬
‫יכי פורש במרד אז נאת ֿואני‪627‬‬ ‫יכי רוז אז קצֹאי ֿאסמאני‬ ‫‪.22‬‬
‫כאיי תלֿך אז ֿגם‪ 629‬תו כאם שירין‬ ‫זן כֿוד רא בגפֿתא‪ 628‬שאה ֿגמגין‬ ‫‪.23‬‬
‫אזין בה תא כה דסת דשמן אפֿתים‪631‬؟‬ ‫דרינ ִגא גר בחאל מרדן אפֿתים‪630‬‬ ‫‪.24‬‬
‫אזין בה יא כה יך סר ִגאן פֿשאנים‪633‬؟‬ ‫יכי מירים ודומאן זנדה מאנים‪632‬‬ ‫‪.25‬‬
‫ב ִגסם פור כֿוד קאנע‪ 634‬ש ֿוימאן‬ ‫אזין פורי כה מרדה גר כֿרימאן‬ ‫‪.26‬‬
‫אגר ֿצה מבתלאי רנ ִג ודרדים‬ ‫אזין ביה יא כה‪ 635‬דשמן כאם גרדים‬ ‫‪.27‬‬
‫כה כאר מא פֿתאדה סכֿת משכל‪636‬‬ ‫זנש גפֿתא ֿצה סאזם אז ֿגם דל؟‬ ‫‪.28‬‬
‫אזין מחנת פֿֿגאן ו ֿואי ֿויילא‪637‬‬ ‫כסי הרגז נכֿרדה פור כֿוד רא‬ ‫‪.29‬‬
‫בֿצנג דשמנאן כֿוד רא ספארים؟‬ ‫המאן בהתר‪ֿ 638‬צו תאב אין נדארים‬ ‫‪.30‬‬
‫ש ֿוד רֿך שאן קרין צבח נוורוז‬ ‫ֿצו מארא אינֿצנין ביננד‪ 639‬אמרוז‬ ‫‪.31‬‬
‫כֿרים אז כֿאן שאן צד גונה דע ֿות‬ ‫דריֿג אז מא נמי דארנד‪ 640‬שפֿקת‬ ‫‪.32‬‬
‫דרין ֿגמכֿאנה כֿוד רא דר נבאזים؟‬ ‫זמנת‪ 641‬שאן אגר גרדן פֿראזים‬ ‫‪.33‬‬
‫דרינ ִגא גר במירימאן ביך באר‬ ‫שהש גפֿתא כאיי ביהודה‪ 642‬גפֿתאר‬ ‫‪.34‬‬
‫נהאדן באר מנת‪ 644‬שאן בגרדן‬ ‫אזאן בה‪ 643‬תא כה גשתן כאם דשמן‬ ‫‪.35‬‬
‫בה אז כרדן טמע דר‪ 645‬כֿאן נאכס‬ ‫שדן פאמאל כס ֿצון כֿאר וֿצון כֿס‬ ‫‪.36‬‬
‫בהסת אז טען דשמן רא‪ 647‬שנידן‬ ‫קנאעת כרדן ועזלת גזידן‪646‬‬ ‫‪.37‬‬

‫‪ A‬זין קם שד משווש; ‪ B‬שוד זאן גם משווש; ‪ C‬אזין ֿגם דר משווש; ‪ D‬זין ֿגם כֿד שוד מושווש; ‪ E‬זין‬ ‫‪625‬‬
‫ֿגם שד משווש‪.‬‬
‫‪ E, B, A‬זעצרת; ‪ C‬זעוצרת; ‪ D‬זחסרת‪.‬‬ ‫‪626‬‬
‫‪ C‬אז נאגהאני‪.‬‬ ‫‪627‬‬
‫‪ C‬בגפֿת און‪.‬‬ ‫‪628‬‬
‫‪ C‬כאי תלֿך ֿגם‪.‬‬ ‫‪629‬‬
‫‪ C‬אופֿתם‪.‬‬ ‫‪630‬‬
‫‪ B‬אזין ביה רא כה יך סר ִגאן פֿשאנים; ‪ C‬אזינ ִגא ביה כה דסת דושמן אפֿתם‪.‬‬ ‫‪631‬‬
‫‪ A‬דו מאן זנדה מאנים; ‪ E, C‬ודו מאן זנדה מאנים; ‪ D‬ודומאן זנדה באשים‪.‬‬ ‫‪632‬‬
‫‪ִ D‬גאן כֿראשים‪.‬‬ ‫‪633‬‬
‫‪ A‬קאניע; ‪ E, D, C, B‬קאנע‪.‬‬ ‫‪634‬‬
‫‪ A‬אזין ביה; ‪ B‬אזאן ביה יא כה; ‪ C‬אזאן ביה כה; ‪ D‬אזין בה; ‪ E‬אזאן בה תא כה‪.‬‬ ‫‪635‬‬
‫‪ B‬סכֿת ומשכל‪.‬‬ ‫‪636‬‬
‫‪ֿ E, A‬ואי ֿויילא; ‪ B‬פֿֿגאן מחנת ֿואי וויילא; ‪ C‬פֿֿגאן ֿואי ֿואוויילא; ‪ D‬פֿֿגאן ואי ואויילא‪.‬‬ ‫‪637‬‬
‫‪ C, A‬ביהתר; ‪ E, D, B‬בהתר‪.‬‬ ‫‪638‬‬
‫‪ B‬בינד‪.‬‬ ‫‪639‬‬
‫‪ B‬דארן‪.‬‬ ‫‪640‬‬
‫‪ B‬זמחנת‪.‬‬ ‫‪641‬‬
‫‪ A‬ביגאנה‪.‬‬ ‫‪642‬‬
‫‪ D, A‬אזין ביה; ‪ C, B‬אזאן ביה; ‪ E‬אזאן בה‪.‬‬ ‫‪643‬‬
‫‪ B‬נהאדם באר מחנת; ‪ C‬נהימאן באר מחנת‪.‬‬ ‫‪644‬‬
‫‪ D, A‬ביה אז כרדן טמע; ‪ B‬ביה אז כֿרדן טעאם אז; ‪ C‬ביהאסת כרדן טמע‪.‬‬ ‫‪645‬‬
‫‪ D‬קנאעת כרדנד ועזלת גוזידנד‪.‬‬ ‫‪646‬‬
‫‪ A‬בהסת אז טען דשמן הא שנידן; ‪ B‬בהסת אז טען דשמן רא שנידן; ‪ C‬בהסת אז טענה אז דושמן‬ ‫‪647‬‬
‫שנידן; ‪ D‬ביה הסת אז טען דושמן רא שנידן; ‪ E‬בה אז טען דשמן רא שנידן‪.‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪97‬‬

‫בסי ביה זאנך גרדד שאד‪ 649‬דשמן‬
‫כדאמין ֿגם דלת רא כֿרד ֿצון מור؟‬
‫ֿצו ביננדם כה אכנון פאי מאלם‪650‬‬
‫זפר כֿרדן ִגהאן גרדנד‪ 653‬בימאר‬
‫זכם כֿרדן אלם כס רא נגירד‬
‫זכם כֿרדן פֿזודש נאת ֿואני‪655‬‬
‫כֿדאיית סר ֿור כֿובאן נ ֿוישתה‪656‬‬
‫ֿצרא‪ 659‬כם כֿרדן אפֿתאדה שעארת؟‬
‫אזין חאלת בסי תֿגייר גרדם‬
‫כנם אח ֿואל‪ 661‬אישאן רא פֿראמוש‬
‫קנאעת פישה גאן וגושה גיראן‪663‬‬
‫כה תא באשד תנך אנדישה דרדם‪665‬‬
‫ביא ראֿגב קנאעת כן קנאעת‪666‬‬
‫‪ .38‬שדן סרגשתה מאננד פֿלאכֿן‪648‬‬
‫‪ .39‬בפרסידנד אז איוב רנ ִגור‬
‫‪ .40‬בגפֿתא שאדי דשמן בחאלם‬
‫‪ֿ .41‬צו כֿוש גפֿתסת‪ 651‬חכים נֿגז גפֿתאר‪652‬‬
‫‪ .42‬זפר כֿרדן ברוזי‪ֿ 654‬צד במירד‬
‫‪ .43‬שנידסתם כה יוסף דר גראני‬
‫‪ .44‬בגפֿתנדש כאיי ניכו סרשתה‬
‫‪ .45‬תו ארבאבי‪ 657‬וֿגלה בי שמארת‪658‬‬
‫‪ .46‬בגפֿתא גר כֿרם תא סיר גרדם‬
‫‪ .47‬זחאל גסנגאן‪ 660‬באשם ֿצו מדהוש‬
‫‪ .48‬נגרדד‪ 662‬כֿאטרם גרד פֿקיראן‬
‫‪ .49‬אזאן רו אין קנאעת פישה כרדם‪664‬‬
‫‪ֿ .50‬צו כֿאהי דר ִגהאן יאבי פֿראֿגת‬

‫באב סיזדהם‪667‬‬
‫דר כאר האי ִגהאן פיש בין בודן ועקל רא פיש נהאד ֿכוד נמודן‬

‫נדידם מֿתל תו דר היֿץ מֿדהב‬ ‫בצופֿי גפֿת שהזאדה כאיי רב‬ ‫‪.1‬‬
‫רהאיי דה מרא זין דהר נאכס‬ ‫ש ֿוד חאצל זראיית מטלב‪ 668‬כס‬ ‫‪.2‬‬

‫‪ C‬שודן סר גשתה מאננד גולכֿן; ‪ D‬שודנד סר גשתה מאננד פֿלאכֿן‪.‬‬ ‫‪648‬‬

‫‪ A‬בסי ביה זאנך גרדד; ‪ B‬בסי ביה זאנך שאד גרדד; ‪ C‬בסי ביהתר כה; ‪ D‬בסי ביה זאנך גרדת;‬ ‫‪649‬‬
‫‪ Ḥakham‬בסי ביה זאן כי גרדד כאמי דשמן‪.‬‬
‫‪ֿ C‬צה ביננדנד אכנאן פא מאלם; ‪ֿ D‬צו ביננדם כה אכנאן פא מאלם‪.‬‬ ‫‪650‬‬
‫‪ C, A‬גופֿתסת; ‪ D, B‬גפֿתא; ‪ E‬גפֿתה‪.‬‬ ‫‪651‬‬
‫‪ D‬ניך גפֿתאר‪.‬‬ ‫‪652‬‬
‫‪ B‬גרדד; ‪ D‬גרדת‪.‬‬ ‫‪653‬‬
‫‪ B‬רוזי‪.‬‬ ‫‪654‬‬
‫‪ D, B, A‬נא ת ֿואני; ‪ C‬נאת ֿוני; ‪ E‬נאתוואני‪.‬‬ ‫‪655‬‬
‫‪ E, C, A‬נ ֿוישתה; ‪ B‬סרשתה‪.‬‬ ‫‪656‬‬
‫‪ E‬ארבאי‪.‬‬ ‫‪657‬‬
‫‪ C‬שמארסת‪.‬‬ ‫‪658‬‬
‫‪ֿ B‬צה‪.‬‬ ‫‪659‬‬
‫‪ B‬זחאל ֿגס נגון; ‪ C‬בחאל גוסנגאן; ‪ D‬זחאל גוסנגאן‪.‬‬ ‫‪660‬‬
‫‪ C‬כונם אז אח ֿואל‪.‬‬ ‫‪661‬‬
‫‪ D‬נגרדת‪.‬‬ ‫‪662‬‬
‫‪ C‬גושה גיראן‪.‬‬ ‫‪663‬‬
‫‪ E, A‬אזאן רו אין קנאעת פישה כרדם; ‪ D, B‬אזאן רוז אין קנאעת פיש כרדם; ‪ C‬בדין רו קנאעת‬ ‫‪664‬‬
‫פישה כרדם‪.‬‬
‫‪ C‬באשם תונוך אנדישה גרדם; ‪ E‬באשד תנך אנדישה גרדם‪.‬‬ ‫‪665‬‬
‫‪ C‬קנאעת כון קנאעת כון קנאעת‪.‬‬ ‫‪666‬‬
‫‪ A‬י״ג; ‪ D, C, B‬סיזדהום; ‪ E‬סיזדהם‪.‬‬ ‫‪667‬‬
‫‪ E, D, B, A‬טלבי‪.‬‬ ‫‪668‬‬
‫‪98‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫ברון ֿא ֿור מרא זין ֿצאה מחנת‬ ‫כֿלאצם כן זדאם ִגהל וֿגפֿלת‬ ‫‪.3‬‬
‫רפֿיקי הם נדארם ניך‪ 669‬וצאדק‬ ‫כה טבעש ניסת בא טבעם מ ֿואפֿק‬ ‫‪.4‬‬
‫ֿגם דהרש אגר ֿצו ִגאן‪ 671‬כֿראשד‬ ‫כה הרכס רא רפֿיקי כֿוב‪ 670‬באשד‬ ‫‪.5‬‬
‫כֿצוצא דר מיאן זשת כישאן‪672‬‬ ‫נגרדד כֿאטרש אז ֿגם פרישאן‬ ‫‪.6‬‬
‫זגפֿתארת נֿטירי יאד דארם‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת צופֿי כאיי מעֿטם‬ ‫‪.7‬‬
‫בדנדי‪ 673‬מרדמאנש ִגמלה נאדאן‬ ‫שנידסתם כה דר מלך כֿראסאן‬ ‫‪.8‬‬
‫ר ֿוא מי דאשתנד‪ 675‬בר ֿויי שהי רא‬ ‫ֿצו מי דידנד‪ 674‬מרד אבלהי רא‬ ‫‪.9‬‬
‫בבאֿג דהר כֿוש דל ֿצון שֿגאלי‬ ‫בר אישאן‪ 676‬שאה בודי תא בסאלי‬ ‫‪.10‬‬
‫ֿוזאן ֿגאפֿל כה כֿאהד גשת מעֿדור‬ ‫בתכֿת ובכֿת‪ 677‬כֿוד מי בוד מֿגרור‬ ‫‪.11‬‬
‫רסידי בר שהנשאהי ז ֿואלש‬ ‫ֿצו כ ֿורשידש סר ֿאמד רוז סאלש‬ ‫‪.12‬‬
‫טפאן‪ 678‬בר כֿאך ֿדלת המֿצו מאהי‬ ‫בצד כֿארי פֿכנדנדש זשאהי‬ ‫‪.13‬‬
‫נדאמת רא גריבאן פארה מי כרד‬ ‫דראן חאלת ֿצו כֿוד רא דיד‪ 679‬אן מרד‬ ‫‪.14‬‬
‫ֿגבאר רֿך זאשך דידה‪ 680‬רפֿתי‬ ‫תאסֿף כֿרדי ואפֿסוס גפֿתי‬ ‫‪.15‬‬
‫ביאמד פֿילסופֿי‪ 682‬ניך ודאנא‬ ‫ביך סאלי קצֹא רא דר המאנ ִגא‪681‬‬ ‫‪.16‬‬
‫צלאח אנדיש מרדי כֿוב והשיאר‪684‬‬ ‫שעארש פיש ביני דר המה כאר‪683‬‬ ‫‪.17‬‬
‫פרישאן גשתה זֿאפֿאת זמאנה‬ ‫ֿולי גשתה בתיר ֿגם נשאנה‬ ‫‪.18‬‬
‫תצ ֿור כרדנש‪ 686‬בר מרד נאדאן‬ ‫ֿצו דידנדש ֿצנין כֿאטר פרישאן‪685‬‬ ‫‪.19‬‬
‫פֿראז תכֿת שאהייש‪ 688‬נשאנדנד‬ ‫ברסם כֿיש אורא שאה כֿאנדנד‪687‬‬ ‫‪.20‬‬
‫בכֿוד גפֿתא כה פֿכרי באיידת‪ 689‬כרד‬ ‫ֿצו זין בגֿדשת רוזי ֿצנד ֿאן מרד‬ ‫‪.21‬‬

‫‪ C, A‬ניך; ‪ F, E, D, B‬כֿוב‪.‬‬ ‫‪669‬‬

‫‪ B‬בא רפיק כֿוב; ‪ E, C‬הרכס רא רפֿיק כֿוב; ‪ F‬הרכס רפֿיק רא כֿוב‪.‬‬ ‫‪670‬‬
‫‪ֿ C‬גם‪.‬‬ ‫‪671‬‬
‫‪ D‬זשת וכֿישאן‪.‬‬ ‫‪672‬‬
‫‪ C‬כה בודנד‪.‬‬ ‫‪673‬‬
‫‪ֿ B‬צה מי דידן‪.‬‬ ‫‪674‬‬
‫‪ B‬ר ֿוא מי דאשתן‪.‬‬ ‫‪675‬‬
‫‪ D‬ברישאן‪.‬‬ ‫‪676‬‬
‫‪ D, C‬בתכֿת בכֿת‪.‬‬ ‫‪677‬‬
‫‪ C‬טפון‪.‬‬ ‫‪678‬‬
‫‪ C‬מי דיד; ‪ F, E, D‬דידי‪.‬‬ ‫‪679‬‬
‫‪ A‬באשך דידה; ‪ C‬זאשך ֿצשם‪.‬‬ ‫‪680‬‬
‫‪ F, E, D, B‬המאן ִגא‪.‬‬ ‫‪681‬‬
‫‪ F, E, D, B, A‬פֿיילסופֿי; ‪ C‬פֿיילסוֿף‪.‬‬ ‫‪682‬‬
‫‪ C‬שעאר פיש ביני דר ו ִגודש‪.‬‬ ‫‪683‬‬
‫‪ A‬צלאח אנדיש מרד כֿוב השיאר; ‪ C‬צלאח אנדיש ומרד ניך בודש; ‪ E‬צלאח אנדיש מרדי כֿב‬ ‫‪684‬‬
‫והשיאר‪.‬‬
‫‪ֿ C‬צנין דידנדש כה כֿאטר פרישאן‪.‬‬ ‫‪685‬‬
‫‪ A‬כרדנדש‪.‬‬ ‫‪686‬‬
‫‪ B‬כרדן; ‪ C‬כרדנד‪.‬‬ ‫‪687‬‬
‫‪ D, C, B, A‬שאהייש‪.‬‬ ‫‪688‬‬
‫‪ D‬באיידם‪.‬‬ ‫‪689‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪99‬‬

‫ברי סאזנדם‪ 690‬אז עזת בכֿארי‬ ‫דרין שאהי ֿצו נב ֿוד אעתבארי‬ ‫‪.22‬‬
‫כה כֿאהד ֿצון חנא שד שאהי אז‪ 691‬דסת‬ ‫מרא באייד אזינ ִגא טרֿף בר בסת‬ ‫‪.23‬‬
‫במאנד בר מן אין חשמת ֿצו שאהאן‪693‬‬ ‫ֿצו מעזולם‪ 692‬כננד אין קוום נאדאן‬ ‫‪.24‬‬
‫כה מי בודנד נזד או בכֿדמת‪695‬‬ ‫בגפֿת אין ואזאן ארכאן דוולת‪694‬‬ ‫‪.25‬‬
‫בראז כֿיש אורא כרד המראז‬ ‫יכי רא זאן מיאנה‪ 696‬דיד ממתאז‬ ‫‪.26‬‬
‫נדידם מֿתל תו שכֿצי מ ֿואפֿק‪699‬‬ ‫בגפֿתש כאיי‪ 697‬רפֿיק ניך וצאדק‪698‬‬ ‫‪.27‬‬
‫תרא בר מרכב דוולת נשאנם‬ ‫בגויים בא תו אין ראזי כה דאנם‬ ‫‪.28‬‬
‫תו דאני וכֿדאי ֿצרֿך ד ֿואר‬ ‫בשרט‪ֿ 700‬אנך באשי סר נגה דאר‬ ‫‪.29‬‬
‫כה באשד סתר פוש סר פנהאן‪702‬‬ ‫פֿדאי ֿאן ת ֿואן‪ 701‬כרדן סר ו ִגאן‬ ‫‪.30‬‬
‫בנאם ֿאנך כֿאננדש כֿדא ֿונד‬ ‫המאן דם‪ֿ 703‬אן רפֿיקש כֿרד סווגנד‬ ‫‪.31‬‬
‫בהר כארי כה גויי סאז גרדם‬ ‫כה פֿרמאן תרא דמסאז גרדם‬ ‫‪.32‬‬
‫בראז יך דגר דמסאז גשתנד‪704‬‬ ‫בהם ֿאן בי דלאן המראז גשתנד‬ ‫‪.33‬‬
‫כה בר סר דאשת תא ִג כֿסר ֿואנה‬ ‫בגפֿתש‪ֿ 705‬אן כֿרדמנד זמאנה‬ ‫‪.34‬‬
‫יקין שב ֿאייד ֿאכֿר אז פיי רוז‪706‬‬ ‫דרין שאהי כה מי ביניים אמרוז‬ ‫‪.35‬‬
‫דרין מרדם נבאשד מהר ויארי‬ ‫נבאשד אין שהי רא אעתבארי‬ ‫‪.36‬‬
‫המאן בהתר כה מא בא הם‪ 707‬בסאזים כה באשד עאקבת גרדן פֿראזים‬ ‫‪.37‬‬
‫זלעל וגווהר ודר וזר וסים‪708‬‬ ‫רבאיים אז כֿזאיין תא ת ֿואנים‬ ‫‪.38‬‬
‫זבהר כֿיש‪ 710‬סאזימאן דפֿינה‬ ‫תהי סאזים אז גווהר כֿזינה‪709‬‬ ‫‪.39‬‬
‫בעייש כֿישתן משֿגול גרדים‬ ‫כה ֿצון זין כֿסר ֿוי מעזול‪ 711‬גרדים‬ ‫‪.40‬‬

‫‪ D‬בר סאזנדנם‪.‬‬ ‫‪690‬‬

‫‪ B‬שאהי שוד‪.‬‬ ‫‪691‬‬
‫‪ֿ C, B, A‬צה מעֿדולם; ‪ֶ E‬גו מעֿדורם; ‪ F‬ו ֶגה מעֿדורם‪.‬‬ ‫‪692‬‬
‫‪ B‬נאדאן‪.‬‬ ‫‪693‬‬
‫‪ B‬ארכאן ודוולת‪.‬‬ ‫‪694‬‬
‫‪ B‬בחכמת‪.‬‬ ‫‪695‬‬
‫‪ A‬זין מיאנה; ‪ C‬זאן מיאן‪.‬‬ ‫‪696‬‬
‫‪ A‬בגפֿתא איי; ‪ C‬בגפֿתא כאי‪.‬‬ ‫‪697‬‬
‫‪ B‬ניך צאדק‪.‬‬ ‫‪698‬‬
‫‪ C‬מרד מ ֿואפֿק‪.‬‬ ‫‪699‬‬
‫‪ D‬בשרטי‪.‬‬ ‫‪700‬‬
‫‪ B‬נא ת ֿואן‪.‬‬ ‫‪701‬‬
‫‪ C‬כה באשד סתאר פוש סתר פנהאן‪.‬‬ ‫‪702‬‬
‫‪ F, E, D, B‬המאנדם‪.‬‬ ‫‪703‬‬
‫‪ A‬בהר כארי כה גויי סאז גשתדנ; ‪ B‬בראי יך דיגר המראז גשתנד; ‪ C‬בראז הם דיגר דמסאז גשתנד;‬ ‫‪704‬‬
‫‪ D‬בראזי יך דיגר דמסאז גשתנד; ‪ E‬בראזי יך דגר דמסאז גשתנד‪.‬‬
‫‪ D‬בגפֿתנדש‪.‬‬ ‫‪705‬‬
‫‪ A‬שב אייד אכֿר פיי; ‪ B‬שבי איד אכֿר אז פיי; ‪ C‬שב אייד אכֿר דר פיי; ‪ F, E‬שב איד אכֿר אז פיי‪.‬‬ ‫‪706‬‬
‫‪ D‬כה בא הם מא‪.‬‬ ‫‪707‬‬
‫‪ C‬זלעל וגווהר דר זר וסים; ‪ F‬זלעל וגוהר דר וזר סים‪.‬‬ ‫‪708‬‬
‫‪ C‬כֿזאנה‪.‬‬ ‫‪709‬‬
‫‪ C‬כֿד‪.‬‬ ‫‪710‬‬
‫‪ F, E, D, C, B, A‬מעֿדול‪.‬‬ ‫‪711‬‬
‫‪100‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫בבזם‪ 712‬שאדי ועשרת נשינים‪713‬‬ ‫אזין נא בכֿרדאן עזלת גזינים‬ ‫‪.41‬‬

‫ת ֿואנם‪ 714‬זין כֿזאיין טרֿף בר בסת‬ ‫בקוול מן תרא גר מצלחת הסת‬ ‫‪.42‬‬
‫צלאחת ֿאנֿצה באשד ֿא ֿורם ִגאי‬ ‫רפֿיקש גפֿת כאיי שאה נכו ראי‪715‬‬ ‫‪.43‬‬
‫כה בא הם ראם ֿצון מעשוק ועאשק‬ ‫נהאני ֿאן רפֿיקאן‪ 716‬מ ֿואפֿק‬ ‫‪.44‬‬
‫ברון ברדנד וכרדנדש דפֿאין‬ ‫זר וסים פֿרא ֿואן זאן כֿזאין‬ ‫‪.45‬‬
‫נהאן‪ 718‬דר ִגאי דיגר מי נמודנד‬ ‫הראן מאלי זאנ ִגא‪ 717‬מי רבודנד‬ ‫‪.46‬‬
‫כמיית דוולתש‪ 720‬אז פא דר ֿאמד‬ ‫ֿצו סאל‪ 719‬כֿסר ֿוייש בר סר ֿאמד‬ ‫‪.47‬‬
‫ביאמד בא רפֿיק ניך צחבת‬ ‫פֿכנדנדש אזאן שאהי ועזת‪721‬‬ ‫‪.48‬‬
‫זחשמת רתבת‪ 722‬שאהי רסידנד‬ ‫בראי עייש ִגאיי רא גזידנד‬ ‫‪.49‬‬
‫פֿראז מרכב דוולת ס ֿוארסת‬ ‫הראנכס פיש בין דר רוזגארסת‬ ‫‪.50‬‬
‫בדאן אקבאל וֿאן חשמת רסידנד‪723‬‬ ‫ֿצו רסם פיש ביני רא גזידנד‬ ‫‪.51‬‬
‫כה מי באייד תרא ֿצון ֿויי טביבי‬ ‫תו הם שהזאדה מֿתל ֿאן ֿגריבי‬ ‫‪.52‬‬
‫ש ֿוי אימן ז ִגוור רוזגאראן‬ ‫כה פֿארֿג סאזדת אז ִגוור גרדון‬ ‫‪.53‬‬
‫כני ֿגם האי דווראן רא פֿראמוש‬ ‫צלאח‪ 724‬צאלחאן רא גר כני גוש‬ ‫‪.54‬‬
‫בקוול צאלחאן מי באש טאלב‪725‬‬ ‫צלאח ומצלחת ניכוסת ראֿגב‬ ‫‪.55‬‬

‫באב ֿצהארדהם‪726‬‬
‫אזין דניא גססתן ובעקבא פייֿוסתן‬

‫ביא ואין ִגהאן רא פשת‪ 727‬פא זן‬ ‫דלא גר שמע ראיית הסת רוושן‬ ‫‪.1‬‬
‫ֿצו מרדאן טאלב ראה בקא באש‬ ‫נפֿור אז ֿוצֹע אין דאר אל פֿנא באש‬ ‫‪.2‬‬
‫ה ֿוס האי ִגהאן אז סר בדר כן‬ ‫עקובת האי מחשר רא נֿטר כן‬ ‫‪.3‬‬
‫נבאייד כז פיי דניא שתאבי‬ ‫ֿצו כֿאהי ראה דר‪ 728‬עקבא ביאבי‬ ‫‪.4‬‬

‫‪ A‬בעזם‪.‬‬ ‫‪712‬‬
‫‪ E‬גזינים‪.‬‬ ‫‪713‬‬
‫‪ B‬ת ֿואנים‪.‬‬ ‫‪714‬‬
‫‪ E, A‬נכו ראי; ‪ F, C, B‬ניכו ראי; ‪ D‬ניכו רא‪.‬‬ ‫‪715‬‬
‫‪ E, D, B, A‬רפֿיקאני‪.‬‬ ‫‪716‬‬
‫‪ B‬אזאן ִגא; ‪ C‬אז אנ ִגא‪.‬‬ ‫‪717‬‬
‫‪ A‬נהאני‪.‬‬ ‫‪718‬‬
‫‪ E, B, A‬סאלי‪.‬‬ ‫‪719‬‬
‫‪ D, A‬כמייתי דוולתש; ‪ C‬ומאל דוולתש‪.‬‬ ‫‪720‬‬
‫‪ B‬ועשרת‪.‬‬ ‫‪721‬‬
‫‪ A‬רטבהי; ‪ B‬רתבת; ‪ C‬רותבה; ‪ D‬רותבתי; ‪ F, E‬רתבה‪.‬‬ ‫‪722‬‬
‫‪ C‬זחשמת רותבה שאהי רסידנד‪.‬‬ ‫‪723‬‬
‫‪ D‬צלאחי‪.‬‬ ‫‪724‬‬
‫‪ C‬צאדק‪.‬‬ ‫‪725‬‬
‫‪ A‬י״ד; ‪ֿ B‬צארדהום; ‪ֿ C‬צהאר דהום; ‪ֿ D‬צהארדהום; ‪ E‬גהארדהום; ‪ֶ F‬גארדהם‪.‬‬ ‫‪726‬‬
‫‪ E, D, B‬פושת; ‪ C‬פוש‪.‬‬ ‫‪727‬‬
‫‪ C‬ראה אז‪.‬‬ ‫‪728‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪101‬‬

‫נמאייד רפֿתן עקבאת‪ 729‬דש ֿואר‬ ‫מבאדא כז גנה גרדי גראן באר‬ ‫‪.5‬‬
‫המישה פֿכר רוז ֿוא פסין כן‬ ‫בייפֿכן דני ֿוי עקבא‪ 730‬גזין כן‬ ‫‪.6‬‬
‫כאיי ֿצון כֿצֹר עמרת ִגא ֿודאן באד‬ ‫דגר בארה בצופֿי גפֿת שהזאד‬ ‫‪.7‬‬
‫מרא ֿצון כֿצֹר באייד רה נמא שד‪732‬‬ ‫ֿצה מי באייד דרין דאר אל פֿנא שד‪731‬‬ ‫‪.8‬‬
‫זעקבא שרח כן ֿצנדאן כה דאני‬ ‫דלם בגרפֿתה זין דניאי פֿאני‬ ‫‪.9‬‬
‫כה תעלימת מרא כֿושתר זצהבא‪733‬‬ ‫כֿבר דארם כן אז דניא ועקבא‬ ‫‪.10‬‬
‫ֿצו מֿגזסת ֿאן ִגהאן ואין ִגהאן פוסת‪735‬‬ ‫בגפֿתא‪ 734‬צופֿי דאנא כאיי דוסת‬ ‫‪.11‬‬
‫כה אינ ִגא‪ 736‬פֿאני וֿאן מלך באקיסת‬ ‫בנזד עאקלאן משהור חרפֿיסת‬ ‫‪.12‬‬
‫ש ֿוד ֿואצל במֿגז ואפֿכנד פוסת‬ ‫הראנכס דר רג ִגאנש ב ֿוד דוסת‪737‬‬ ‫‪.13‬‬
‫נכֿאהד פוסת‪ֿ 739‬אנכו‪ 740‬דוסת באשד‬ ‫ֿצו אין בי מֿגז מֿתל‪ 738‬פוסת באשד‬ ‫‪.14‬‬
‫כה דניא‪ 742‬פֿאני ועקבאסת ִגא ֿויד‬ ‫ֿצרא דר היֿץ באייד בסתן‪ 741‬אמיד؟‬ ‫‪.15‬‬
‫כה צד גרדן‪ 743‬כשאן רא בי נ ֿוא‪ 744‬כרד‬ ‫נשאייד תכיה בר מלך פֿנא כרד‬ ‫‪.16‬‬
‫כה סאזד תכיה דה רא דסת סוראֿך‬ ‫עצא אשכסתהאי מאנד המין כאֿך‪745‬‬ ‫‪.17‬‬
‫כה בי נישי נדארד‪ 746‬היֿץ נושי‬ ‫דרין זנבור כֿאנה ֿצנד כושי؟‬ ‫‪.18‬‬
‫כה ִגז אז זהר ֿויי רא חאצלי‪ 747‬ניסת‬ ‫חקיקת אין ִגהאן ֿצון א ֿזדהאייסת‬ ‫‪.19‬‬
‫זמרג מרדמאן‪ 748‬בי באך באשד‬ ‫המה תריאק או תריאך באשד‬ ‫‪.20‬‬
‫כה דר לווח ספהרש ִגז בלא ניסת‬ ‫ניארד כס דרין דאר אל פֿנא זיסת‬ ‫‪.21‬‬
‫דרו מנזל נגירד מרד השיאר‬ ‫ִגהאן רא ֿצון רבאט כהנה‪ 749‬אשמאר‬ ‫‪.22‬‬

‫‪ B‬נמאיד רפֿתן עקדאת; ‪ C‬נבאייד רפֿת עקאבת; ‪ D‬נמאייד עקובת רפֿתנד‪.‬‬ ‫‪729‬‬
‫‪ A‬בייפֿכן דניי ֿוי ועקבי; ‪ B‬בייפֿכן דוניי ועקבא; ‪ C‬בייפֿכן דוניא ועקאבת; ‪ E, D‬ביפֿכן דוניי ועוקבא‪.‬‬ ‫‪730‬‬
‫‪ A‬כה מי באייד דרין דאר אל פֿנא שד; ‪ֿ B‬צה מי באיד דרין דאר אל פֿנא כרד‪.‬‬ ‫‪731‬‬
‫‪ B‬כרד‪.‬‬ ‫‪732‬‬
‫‪ B‬תעלימסת מרא כֿשתר זצחרא‪.‬‬ ‫‪733‬‬
‫‪ F, E, B‬בגפֿתש‪.‬‬ ‫‪734‬‬
‫‪ A‬כה מֿגזסת און ִגהאן ואין ִגהאן פוסת; ‪ֶ F‬גו מגזסת אין ִגהאן ואן ִגהאן פוסת‪.‬‬ ‫‪735‬‬
‫‪ F‬כאינ ִגא‪.‬‬ ‫‪736‬‬
‫‪ B‬הראנכס דר רגי ִגאנש בווד פוסת; ‪ D‬הראונכס דר רגי ִגאנש ב ֿוד דוסת; ‪ E‬הראנכס דר רגי ִגאנש‬ ‫‪737‬‬
‫ב ֿוד דסת‪.‬‬
‫‪ C‬מֿתאל‪.‬‬ ‫‪738‬‬
‫‪ִ B‬גוסת‪.‬‬ ‫‪739‬‬
‫‪ A‬אנך; ‪ C‬ואונכו‪.‬‬ ‫‪740‬‬
‫‪ C‬בסת; ‪ D‬בסתנד‪.‬‬ ‫‪741‬‬
‫‪ C‬דניאסת‪.‬‬ ‫‪742‬‬
‫‪ D‬גרדנד‪.‬‬ ‫‪743‬‬
‫‪ C‬רא פֿנא‪.‬‬ ‫‪744‬‬
‫‪ F, E, A‬עצא אשכסתה מאנד המין כֿאך; ‪ B‬עצא אשכסתהי מאננד אין כאֿך; ‪ C‬עצא אשכסתה‬ ‫‪745‬‬
‫מאננדה המין כֿאך; ‪ D‬עצא אשכסתהי מאנד המי כֿאך‪.‬‬
‫‪ D‬נדארת‪.‬‬ ‫‪746‬‬
‫‪ C‬כה ֿוי רא ִגוז זהר חאצלי; ‪ E‬כה ִגז אז זהר ֿוי רא קאטלי; ‪ F‬כה ִגז אז זהר ֿוי רא קאטלי‪.‬‬ ‫‪747‬‬
‫‪ E‬מרדגאן‪.‬‬ ‫‪748‬‬
‫‪ B‬רבאטי כֿאנה; ‪ D‬רבאטי כורנה; ‪ E‬רבאטי כהנה‪.‬‬ ‫‪749‬‬
‫‪102‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫אזו תא נגֿדרי מנזל נדאני‬ ‫מֿתאל‪ 750‬פל ב ֿוד אין דהר פֿאני‬ ‫‪.23‬‬
‫ֿצרא דל דר גל פוסידה בסתי‪752‬؟‬ ‫ֿולי באשד פלי‪ 751‬אשכסתה הסתי‬ ‫‪.24‬‬
‫נבאשד ִגז תאסֿף יא נדאמת‪754‬‬ ‫ִגהאן בי ֿופֿא‪ 753‬רא אסתקאמת‬ ‫‪.25‬‬
‫נבאשד חאצלש ִגז מחנת וֿגם‪756‬‬ ‫ִגהאן באֿגיסת ֿטאהר סבז‪ 755‬וכֿרם‬ ‫‪.26‬‬
‫מבאדא כאנדרו פא בסת‪ 758‬גרדי‬ ‫מגס‪ 757‬מאני תו ודניא ֿצו שהדי‬ ‫‪.27‬‬
‫בקייד או‪ 760‬מיפֿכן מרֿג דל רא‬ ‫מֿתאל דאם‪ 759‬באשד מאל דניא‬ ‫‪.28‬‬
‫ב ֿור דר מלך באקי רה גרפֿתן‪763‬‬ ‫דל אז אין דהר פֿאני‪ 761‬בר גרפֿתן‪762‬‬ ‫‪.29‬‬
‫ֿולי ֿאנ ִגא ב ֿוד‪ 764‬באֿגי וסאקי‬ ‫תו מהמאני ואינ ִגא ֿצון אטאקי‬ ‫‪.30‬‬
‫גרפֿתן תושהי‪ 765‬ראה טריקת‬ ‫ב ֿוד תרך ִגהאן כרדן חקיקת‬ ‫‪.31‬‬
‫דרין רה מי ת ֿואן בא שאה‪ 767‬פי ֿוסת‬ ‫רהי עקבא גזין כאן ראה אמנסת‪766‬‬ ‫‪.32‬‬
‫כה תא פֿארֿג ר ֿוי תא כֿדמת‪ 768‬שאה‬ ‫תרא שהזאדה גרדם האדי ראה‬ ‫‪.33‬‬
‫יקין באייד רה‪ 769‬עקבא שתאבי‬ ‫ֿצו כֿאהי רה בנזד שאה יאבי‬ ‫‪.34‬‬
‫סבך דר כֿדמת שה רה‪ 771‬נ ֿורדד‬ ‫הראנכס‪ 770‬פיירוו דניא נגרדד‬ ‫‪.35‬‬
‫חיאתש המֿצו כֿצֹר ִגא ֿויד באשד‬ ‫בנזד שאה רו‪ 772‬אספיד באשד‬ ‫‪.36‬‬
‫נשינד ִגנב‪ 774‬צדיקים ֿאכֿר‬ ‫זחווץ ֹ‪ 773‬כווֿתרש בכֿשנד סאֿגר‬ ‫‪.37‬‬
‫זפֿיץ ֹ שאה גרדד ִגרעה ֿאשאם‬ ‫זתעב ואז עקובת גירד ֿאראם‪775‬‬ ‫‪.38‬‬

‫‪ D‬מֿתאלי‪.‬‬ ‫‪750‬‬
‫‪ C‬פל; ‪ D‬פול‪.‬‬ ‫‪751‬‬
‫‪ֿ B‬צרא דר דל גולי פוסידה הסתי; ‪ֿ C‬צרא דל בר גל פוסידה בסתי; ‪ֿ D‬צרא דל דר גלי פוסידה בסתי‪.‬‬ ‫‪752‬‬
‫‪ C‬בי בקא; ‪ D‬בי בפֿא‪.‬‬ ‫‪753‬‬
‫‪ C‬נבאשד חאצלש ִגוז ֿגם ומחנת‪.‬‬ ‫‪754‬‬
‫‪ I, F, D‬באקיסת ֿטאהר סבז; ‪A‬באקיסת זאהר סבז; ‪ B‬באקיסת סבזי; ‪ E‬באקיסת ֿטאהר סבז‪.‬‬ ‫‪755‬‬
‫‪ִ C‬גוז ֿגם ומחנת‪.‬‬ ‫‪756‬‬
‫‪ B‬מגז מאני תו ודוניא ֿצו שהדי; ‪ C‬מגז מאנד ואין דוניא ֿצה שהדי; ‪ D‬מגס מאני ודוניא ֿצון שהדי‪.‬‬ ‫‪757‬‬
‫‪ B‬מבאדא כרד בו פא מאל; ‪ C‬מבאדא כה אנדרו פא בנד; ‪ D‬מבאדא כנדרו פא בסת‪.‬‬ ‫‪758‬‬
‫‪ C‬מֿתאל מאר; ‪ D‬מסאלי דאם‪.‬‬ ‫‪759‬‬
‫‪ B‬אן‪.‬‬ ‫‪760‬‬
‫‪ F‬דל אז דניאי פֿאני‪.‬‬ ‫‪761‬‬
‫‪ D, C‬גרפֿתנד‪.‬‬ ‫‪762‬‬
‫‪ D, C‬גרפֿתנד‪.‬‬ ‫‪763‬‬
‫‪ E, D, C, B, A‬באקי; ‪ F‬באֿגי‪.‬‬ ‫‪764‬‬
‫‪ B‬גרפֿתן תושה; ‪ C‬גרפֿתן גושהי; ‪ D‬גרפֿתנד תושהי; ‪ F‬גרפֿתן תושה‪.‬‬ ‫‪765‬‬
‫‪ C‬כאן כאן אמינסת; ‪ D‬גוזין ראה אמאנסת‪.‬‬ ‫‪766‬‬
‫‪ A‬שה‪.‬‬ ‫‪767‬‬
‫‪ C‬דר דרגה; ‪ E‬תא כֿדמתי‪.‬‬ ‫‪768‬‬
‫‪ D, A‬רהי; ‪ F, E, C, B‬רה‪.‬‬ ‫‪769‬‬
‫‪ B‬הראנכו‪.‬‬ ‫‪770‬‬
‫‪ E, C, A‬דר‪.‬‬ ‫‪771‬‬
‫‪ A‬בנֿטר שאה רו; ‪ C‬בנזד שה רו; ‪ D‬בנזד שאה רוי‪.‬‬ ‫‪772‬‬
‫‪ C‬בחווֿט‪.‬‬ ‫‪773‬‬
‫‪ B‬נשינד נזד; ‪ C‬נשינד דר ִגונב; ‪ D‬נשינד ִגאנב‪.‬‬ ‫‪774‬‬
‫‪ C‬זתכב ֿוז עקובת גרדד אראם‪.‬‬ ‫‪775‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪103‬‬

‫משוו ראֿגב ברין‪ 777‬דניאי נאבוד‬ ‫אגר כֿאהי כני דר ֿאכֿרת‪ 776‬סוד‬ ‫‪.39‬‬
‫מֿתאלי‪ 778‬אז חכימאן ואמיראן‬ ‫דרין באב ֿאנֿצה בשנידם זפיראן‬ ‫‪.40‬‬
‫זפיראן ֿאנֿצה בשנידם בגוים‬ ‫דמי מסמוע שוו אז גפֿת וגוים‪779‬‬ ‫‪.41‬‬
‫דו גוספנדי כה בגֿדשתנד אז‪ֿ 782‬אב‬ ‫מֿתאלי גוימת‪ֿ 780‬צון דר פר ֿאב‪781‬‬ ‫‪.42‬‬
‫כה בוד אז עלם‪ 783‬יזדאן בס מכמל‬ ‫ֿצנין פֿרמוד ֿאן אסתאד כאמל‬ ‫‪.43‬‬
‫יכי תמֿתאל אז לפֿֿט גהר‪ 784‬באר‬ ‫ֿצה כֿוש גפֿת ֿאן חכים נֿגז גפֿתאר‬ ‫‪.44‬‬
‫גרוהי אצל‪ 786‬ובאקי המֿצו פֿרענד‪787‬‬ ‫בנסבת מרדמאן אישאן דו נווענד‪785‬‬ ‫‪.45‬‬
‫בדו גוספנד איי מרד סכֿן דאן‬ ‫שביהנד‪ֿ 788‬אן דו נווע מרדמאנאן‬ ‫‪.46‬‬
‫זֿאב אין הרדו‪ 790‬שאן באייד גֿדשתן‬ ‫יכי בא פשם ויך‪ 789‬ביפשם אז תן‬ ‫‪.47‬‬
‫ת ֿואנד בגֿדרד אז‪ֿ 792‬אב סנגין؟‬ ‫בגו אכנון‪ 791‬כה ֿאסאן תר כדאמין‬ ‫‪.48‬‬
‫ֿולי ֿאן פשם סנגין מאנדה בר רוד‪793‬‬ ‫ב ֿוד מערוֿף בי פשמך ר ֿוד זוד‬ ‫‪.49‬‬
‫גֿדשתה אז ִגהאן ובאר‪ 794‬כרדה‬ ‫ֿצנינסת ֿאנך אסתֿגפֿאר כרדה‬ ‫‪.50‬‬
‫בסי ֿאסאן‪ 796‬ר ֿוד בא עייש וכֿנדה‬ ‫שכסתה נפֿס ועציאן רא פֿכנדה‪795‬‬ ‫‪.51‬‬
‫באין שהד ה ֿוא‪ 798‬פא בסתה ֿגמנאך‬ ‫ֿולי בר עכס ֿאן באשד ה ֿוסנאך‪797‬‬ ‫‪.52‬‬
‫בבאר‪ 800‬כֿוד נמוד אז נפֿס ֿצנדאן‬ ‫אגר פא בנד כרד‪ֿ 799‬אן מרד נאדאן‬ ‫‪.53‬‬

‫‪ B‬עאקבת; ‪ C‬עקבת‪.‬‬ ‫‪776‬‬

‫‪ C, B‬דרין‪.‬‬ ‫‪777‬‬
‫‪ C‬מֿתל‪.‬‬ ‫‪778‬‬
‫‪ A‬גפֿת גויים; ‪ D, B‬גפֿת וגויים; ‪ C‬גופֿת וגויים‪.‬‬ ‫‪779‬‬
‫‪ B‬גויים את‪.‬‬ ‫‪780‬‬
‫‪ Ḥakham‬גויימת גון רודי פור אב‪.‬‬ ‫‪781‬‬
‫‪ D, C, B‬דו גוספנדאן כה בגזשתנד אז‪.‬‬ ‫‪782‬‬
‫‪ B‬בוד אל עלם‪.‬‬ ‫‪783‬‬
‫‪ D, C, A‬גווהר‪.‬‬ ‫‪784‬‬
‫‪ D‬מרדמאן דו נווענד‪.‬‬ ‫‪785‬‬
‫‪ F‬גרוה אצל‪.‬‬ ‫‪786‬‬
‫‪ C‬פֿרען‪.‬‬ ‫‪787‬‬
‫‪ B‬שבי אנד‪.‬‬ ‫‪788‬‬
‫‪ A‬ויכי ביפשם; ‪ C, B‬יכי בי פשם; ‪ D‬ויך בא פשם‪.‬‬ ‫‪789‬‬
‫‪ C, A‬זאב ארדו‪.‬‬ ‫‪790‬‬
‫‪ D‬בגו בא מן‪.‬‬ ‫‪791‬‬
‫‪ C‬ת ֿואננד בוגזרנד אֿט‪.‬‬ ‫‪792‬‬
‫‪ֿ B‬ולי אין פשם סנגין מאנדה דר רוד; ‪ֿ C‬ולי און פשם דאר סנגין מאנד דר רוד‪.‬‬ ‫‪793‬‬
‫‪ B‬וכאר‪.‬‬ ‫‪794‬‬
‫‪ C‬עאציאן פֿכנדה‪.‬‬ ‫‪795‬‬
‫‪ D, C‬בסא אסאן; ‪ F, E‬בסא אכנון‪.‬‬ ‫‪796‬‬
‫‪ֿ B‬ולי בר עכס באשד אין הווס נאך; ‪ֿ C‬ולי בא עכס או באשד כֿטר נאך; ‪ֿ E, D‬ולי בר עכס באשד אן‬ ‫‪797‬‬
‫חווס נאך; ‪ֿ F‬ולי בר עכס אין באשד ה ֿוס נאך‪.‬‬
‫‪ A‬ה ֿוס; ‪ E, B‬הווא; ‪ Ḥakham‬באין שרחי הווא פא בסתה גם נאך‪.‬‬ ‫‪798‬‬
‫‪ B‬אגר פא כונד כרד‪.‬‬ ‫‪799‬‬
‫‪ B‬בכאר‪.‬‬ ‫‪800‬‬
‫‪104‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫כה דר רפֿתן כשד‪ 801‬צד ִגוור וצד כֿשם‪802‬‬ ‫‪ .54‬ב ֿוד מאננד ֿאן גוספנד פר פשם‬
‫בדאן ֿאכֿר‪ 803‬כה בי שך דר בהשתי‪804‬‬ ‫‪ .55‬איא ראֿגב גר אז דניא גֿדשתי‬

‫באב פאנזדהם‪805‬‬
‫דר כייֿפית עקל והושמנדי וֿפצֹילת ודאנשמנדי‬

‫במדהושאן‪ 806‬כֿאב ֿגפֿלת‪ 807‬אין פנד‬ ‫ֿצנין פֿרמוד אסתאד כֿרדמנד‬ ‫‪.1‬‬
‫בסי בהתר זמאל ו ִגאה ואוורנג‬ ‫כה עקל ודאנש ותדביר ופֿרהנג‪808‬‬ ‫‪.2‬‬
‫ש ֿוד פֿאני המה דר ֿאכֿר‪ 810‬כאר‬ ‫כה מאל ו ִגאה ומסנד גנ ִג ודינאר‪809‬‬ ‫‪.3‬‬
‫בכאר‪ 812‬כס ניאייד ֿוקת מרדן‬ ‫הזאראן אסב ומאל‪ 811‬וכֿאנה וזן‬ ‫‪.4‬‬
‫כה ֿאסאייד‪ 813‬אזישאן ִגאן מסכין‪814‬‬ ‫ב ִגז עקל וכֿרד בא דין וֿאיין‬ ‫‪.5‬‬
‫בסי ֿאסאן ר ֿוי תא דרגה‪ 816‬שאה‬ ‫תרא גר עקל גרדד האדי‪ 815‬ראה‬ ‫‪.6‬‬
‫בצופֿי גפֿת בא צד גונה תכליֿף‬ ‫ֿצו שהזאדה שניד אין שרח‪ 817‬ותעריֿף‬ ‫‪.7‬‬
‫תמנא‪ 818‬דארם אז אלטאֿף עאמת‬ ‫כאיי ארבאב עקל והוש וחכמת‬ ‫‪.8‬‬
‫בפֿרמא ֿאנֿצה מי דאני בפֿרמאי‬ ‫כה גויי ֿציסת עקל ודאנש וראי‪819‬‬ ‫‪.9‬‬
‫סואלת ֿצון טלסם סכֿת בר גנ ִג‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת צופֿי כאיי סכֿן סנ ִג‬ ‫‪.10‬‬
‫ניארי‪ 820‬ליך דר כֿאטר מלאלת‬ ‫ב ֿוד משכל ִג ֿואב אין סואלת‬ ‫‪.11‬‬
‫זצאחב חכמתאן‪ 821‬וגושה גיראן‬ ‫כה גוים ֿאנֿצה בשנידם זפיראן‬ ‫‪.12‬‬

‫‪ C‬כשיד‪.‬‬ ‫‪801‬‬
‫בווד מאננד און גספנד בי פשם‪.‬‬ ‫‪ B‬בדר רפֿתן כשד צד ִגוור וצד כֿשם‬ ‫‪802‬‬
‫‪ A‬יקין דאן‪.‬‬ ‫‪803‬‬
‫‪ B‬בדאן אכֿר כה בי שך דר בהשתי‪.‬‬ ‫‪804‬‬
‫בזודי דל בבנד דר כאר עקבא‪.‬‬ ‫ֿולי כאתב ביא בגזר זדוניא‬
‫‪ E, A‬ט״ו; ‪ B‬פונזה אום; ‪ C‬פוזדהום; ‪ D‬פונזהוד; ‪ F‬טייו אם‪.‬‬ ‫‪805‬‬
‫‪ C‬זמדהושאן‪.‬‬ ‫‪806‬‬
‫‪ B‬וֿגפֿלת‪.‬‬ ‫‪807‬‬
‫‪ C‬כה עקל דאנש תדביר ופֿרהנג‪.‬‬ ‫‪808‬‬
‫‪ A‬וגנ ִג דינאר‪.‬‬ ‫‪809‬‬
‫‪ C‬שווד אכֿר פֿאני דר אכֿר‪.‬‬ ‫‪810‬‬
‫‪ B‬ומולך; ‪ D, C‬מולך; ‪ F, E‬ומלך‪.‬‬ ‫‪811‬‬
‫‪ E, A‬בכארי‪.‬‬ ‫‪812‬‬
‫‪ E‬כה איד‪.‬‬ ‫‪813‬‬
‫‪ C‬תסכין; ‪ D‬ומסכין‪.‬‬ ‫‪814‬‬
‫‪ C‬נגרדד קאֿטי; ‪ D‬נגרדת האדיי‪.‬‬ ‫‪815‬‬
‫‪ A‬דרגהי; ‪ C‬דרגאה‪.‬‬ ‫‪816‬‬
‫‪ B‬חרֿף; ‪ C‬שרֿף‪.‬‬ ‫‪817‬‬
‫‪ C‬המאנא‪.‬‬ ‫‪818‬‬
‫‪ C‬כה גוי ֿציסת עקל והוש וחכמת‪.‬‬ ‫‪819‬‬
‫‪ C‬ניאבי‪.‬‬ ‫‪820‬‬
‫‪ F, C‬חשמתאן‪.‬‬ ‫‪821‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪105‬‬

‫פס‪ 822‬צופֿי זבאן רא ֿצון סוסן באז כרד וסכֿן סנ ִגי ֿאֿגאז כרד וגפֿת כה חכימאן דר תעריֿף‬
‫עקל כושידה אנד וֿצנין פֿרמודה אנד כה עקל‪ 823‬אז בראי כלאם ֿאדמי‪ֿ 824‬צון ִגאנסת דר‬
‫ִגסד‪ֿ 825.‬צנאנך ִגאן מוו ִגב חרכת וצפֿאי ִגסם אנסאנסת‪ 826‬המֿצנין עקל ניז‪ 827‬מוו ִגב חסן‬
‫ופֿצֹילת כלאמסת‪ .‬אזין ִגהת כלאם נאדאן המֿצו‪ִ 828‬גסמיסת בי ִגאן‪ .‬ובאז גפֿתה אנד כה‬
‫עקל ֿציזי שריפֿיסת בנח ֿוי‪ 829‬כה אז אפֿתכֿאר וארתפֿאע‪ 830‬ואז ש ִגאעת ואסתטאעת ת ֿואנד‬
‫כה בא לשכר שיאטין‪ 831‬דר גאה‪ 832‬רזם דר ֿאייד וגוי מרדי אזישאן דר רבאייד‪ 833.‬ודאנש‬
‫ֿצנין‪ 834‬רפֿיק ניכו סרשתיסת‪ 835‬כה מלאקאת ואכֿתלאט בא‪ֿ 836‬ויי אין תן רא אז אשתֿגאל‬
‫דני ֿוי‪ 837‬בר פֿראז תכֿת כֿסר ֿוי נשאנד‪ .‬ו ִגאן רא אז ח ֿואדֿת ראה‪ 838‬עקבא אימן סאכֿתה‬
‫בפֿייץ ֹ‪ 839‬אכֿר ֿוי רסאנד‪ .‬ותדביר ֿצנאן כֿורשיד אנ ֿוריסת כה בכנהי‪ֿ 840‬דאתש נת ֿואן רסידן‪841‬‬
‫ובאצרה‪ 842‬טאקת ניארד שעאע ֿויירא דידן‪ֿ 843.‬וליכן הרכס בקדר חווצלהי כֿיש אז נור ֿויי‬
‫למעהי גירד תא כאר האי דני ֿוי ואכֿר ֿוי או צורת פֿדירד‪ 844.‬פס עקל מאננד פאדשאה‪845‬‬
‫עאלי ִגאהי‪ 846‬ב ֿוד כה אז נֿטר בעצֹי מרדם מכֿפֿיסת אמא אז פֿרמאן המאיונש המאנא כה‬
‫מרדמי‪ 847‬אורא שנאסנד‪ 848‬ועאלמי אזו הראסנד‪ .‬ודאנש‪ 849‬מֿתל ֿצשמהיסת‪ 850‬כה דר‬

‫‪ C‬באז‪.‬‬ ‫‪822‬‬
‫‪ B‬כושידה אנד כה עקל; ‪ D, C‬כושידהנד וֿצנין פֿרמודה אנד כה עקל‪.‬‬ ‫‪823‬‬
‫‪ B‬בראי אדמי‪.‬‬ ‫‪824‬‬
‫‪ B‬מֿתל ִגאנסת דר ִגסד; ‪ C‬מסאל ִגאנסת ו ִגסד; ‪ D‬מסל ִגאנסת דר ִגסד; ‪ F, E‬מֿתל ִגאניסת דר ִגסד‪.‬‬ ‫‪825‬‬
‫‪ֿ B‬צנאן כה מוו ִגב חרכת ִגסד אנסאנסת; ‪ֿ C‬צנאן כה ִגאן מו ִגב חרכת וצפֿאי אנסאנסת‪.‬‬ ‫‪826‬‬
‫‪ B‬המֿצנין הם ניז עקל; ‪ C‬המֿצנאן עקל‪.‬‬ ‫‪827‬‬
‫‪ֿ A‬צון; ‪ B‬המֿצה; ‪ C‬המה; ‪ E‬המ ִגו; ‪ F‬המ ֶגו‪.‬‬ ‫‪828‬‬
‫‪ B‬שריֿף הסת בנוחי; ‪ D‬שריפֿסת בנוועי‪.‬‬ ‫‪829‬‬
‫‪ C‬אפֿתכֿאר ארתפֿאע‪.‬‬ ‫‪830‬‬
‫‪ B‬כה בא לשכר שייטאן; ‪ C‬בווד יי יא לשכר שייטאן‪.‬‬ ‫‪831‬‬
‫‪ִ B‬גאה; ‪ C‬ראה; ‪ִ D‬גאהי‪.‬‬ ‫‪832‬‬
‫‪ B‬אז אישאן דר רבאייד; ‪ C‬אז אישאן ברבאייד‪.‬‬ ‫‪833‬‬
‫‪ֿ B‬צון‪.‬‬ ‫‪834‬‬
‫‪ C‬סרשתה; ‪ D‬סרשתסת‪.‬‬ ‫‪835‬‬
‫‪ C, A‬בר‪.‬‬ ‫‪836‬‬
‫‪ D‬אשתֿגאל דע ֿוי; ‪ E‬אשתֿגאל דע ֿוי; ‪ F‬אשֿגאל דע ֿוי‪.‬‬ ‫‪837‬‬
‫‪ B‬ח ֿואדֿתאת רא‪.‬‬ ‫‪838‬‬
‫‪ C‬ואימאן סאכת בכֿייר‪.‬‬ ‫‪839‬‬
‫‪ B‬בכונה; ‪ D, C‬בכאנה‪.‬‬ ‫‪840‬‬
‫‪ D, C‬רסידנד‪.‬‬ ‫‪841‬‬
‫‪ B‬ובצארה‪.‬‬ ‫‪842‬‬
‫‪ D‬דידנד‪.‬‬ ‫‪843‬‬
‫‪ B‬דוניי ֿוי או בצורת פֿדירת‪.‬‬ ‫‪844‬‬
‫‪ D, B‬פאדשאהי‪.‬‬ ‫‪845‬‬
‫‪ִ C‬גאי‪.‬‬ ‫‪846‬‬
‫‪ D‬מרדמאן‪.‬‬ ‫‪847‬‬
‫‪ C‬מרדום אורא שנסנד‪.‬‬ ‫‪848‬‬
‫‪ B‬ודאנשי‪.‬‬ ‫‪849‬‬
‫‪ F, E‬גשמה איסת‪.‬‬ ‫‪850‬‬
‫‪106‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫כוהסאר פנהאנסת‪ 851‬ואזו צד ִגוי‪ֿ 852‬אב דר הר טרֿף ר ֿואן ועיאנסת‪ 853.‬ותדביר ֿצון ֿאב‬
‫חיאתיסת‪ 854‬כה ִגאן תשנגאן אזו ביאסאייד ובֿאבי‪ 855‬דיגר שרוע נפֿרמאייד‪856.‬‬

‫כז‪ 857‬כֿלאייק כֿפי ופנהאנסת‪858‬‬ ‫עקל ודאנש בכֿסר ֿוי מאנד‬

‫כו סר אפֿראז כֿייל דווראנסת‬
‫כה ר ֿואן ִגוי אזו בבוסתאנסת‬
‫ֿדרה אז שווק או ב ִגוולאנסת‬
‫גר בהארסת וגר זמסתאנסת‪864‬‬
‫תשנגאן רא ֿצו ֿאב חיי ֿואנסת‬
‫ניז‪ 866‬האדי רה נ ֿֿורדאנסת‪867‬‬
‫ליך ֿטאהר זחכם ופֿרמאנש‬
‫הם נמונה‪ 859‬במנבע ֿאבסת‪860‬‬
‫מֿתל‪ 861‬כֿורשיד כו בֿצארם‪ 862‬ערש‬
‫מרדמאן כאם יאב‪ 863‬אז נורש‬
‫שמע רוושן ב ֿוד בֿטלמת שב‬
‫גנ ִג האי הנר‪ 865‬כליד אוסת‬

‫דגר‪ 868‬באר שהזאדה פרסיד כה עקל ודאנש ֿצגונה בדסת ֿאייד כה אזו רתבת ֿאדמי בר‬
‫פֿזאייד؟‪ 869‬צופֿי ִג ֿואב פֿרמוד‪ 870‬כה אז שכסתגי ופסתי כֿאטר כה הרגאה אינכס אז‬
‫כוֿצך‪ 871‬תר אז כֿוד סואל כנד ואז המה כס כשֿף עלם‪ 872‬וכמאל כנד‪ .‬ומדאם באדב נזד חכימאן‬
‫נשינד וגלי אז ֿצמן אישאן בֿצינד באנדך רוזי עאקל‪ 873‬וכֿרדמנד ופֿקיה ודאנשמנד‪ 874‬גרדד‬
‫והמה כס ֿורא פסנדד‪875.‬‬

‫‪ D, B‬פנהאן הסת‪.‬‬ ‫‪851‬‬

‫‪ C‬ופר אזו ִגוי‪.‬‬ ‫‪852‬‬
‫‪ B‬דהר ר ֿואן ֿועיאנסת; ‪ C‬טרֿף ר ֿואנסת‪.‬‬ ‫‪853‬‬
‫‪ B‬חייאתסת; ‪ E, D‬חיאתסת‪.‬‬ ‫‪854‬‬
‫‪ F‬באב‪.‬‬ ‫‪855‬‬
‫‪ C‬שרוע נכונד נפֿרמאייד‪.‬‬ ‫‪856‬‬
‫‪ B‬אז; ‪ C‬כה אז‪.‬‬ ‫‪857‬‬
‫‪ F‬פנהאן אסת‪.‬‬ ‫‪858‬‬
‫‪ F, E, C, A‬כֿמונא; ‪ D, B‬כֿמאנא; ‪ Ḥakham‬נמונה‪.‬‬ ‫‪859‬‬
‫‪ D‬מנבעי אב הסת‪.‬‬ ‫‪860‬‬
‫‪ C‬מֿתאל‪.‬‬ ‫‪861‬‬
‫‪ B‬כו בֿצהארם; ‪ C‬כה או בֿצרֿך; ‪ D‬כו בֿצהארום‪.‬‬ ‫‪862‬‬
‫‪ F‬כאמיאב‪.‬‬ ‫‪863‬‬
‫‪ E, C, B‬גר בהאר וגר זמסתאנסת‪.‬‬ ‫‪864‬‬
‫‪ C‬עלם‪.‬‬ ‫‪865‬‬
‫‪ D‬נה‪.‬‬ ‫‪866‬‬
‫‪ F‬נ ֿורדאן אסת‪.‬‬ ‫‪867‬‬
‫‪ F, D, C, B‬דיגר‪.‬‬ ‫‪868‬‬
‫‪ B‬אפֿזאייד; ‪ F‬אפֿזאיד‪.‬‬ ‫‪869‬‬
‫‪ִ E‬גוואב פֿרמוד; ‪ F‬גפֿת ופֿרמוד‪.‬‬ ‫‪870‬‬
‫‪ D, B‬אונכס אז כוֿציך‪.‬‬ ‫‪871‬‬
‫‪ E‬עקל‪.‬‬ ‫‪872‬‬
‫‪ D‬עאקל שווד‪.‬‬ ‫‪873‬‬
‫‪ C‬דאנשת מנד‪.‬‬ ‫‪874‬‬
‫‪ B‬והמה שכֿסי אורא דר פסנד כֿאטר כֿיש דאשתה באשד‪.‬‬ ‫‪875‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪107‬‬

‫מן בֿאבי‪ 876‬ר ֿואן המי מאנם‬ ‫עקל גוייד במרדם נאדאן‬
‫בר בלנדי מכאן‪ 877‬נמי מאנם‬ ‫ִגאי פסתי קראר מי גירם‬

‫שהזאדה באז פרסיד כה ֿאיא פדרם בויי אזין עקל שנידה‪ 878‬ואנגשתי אזין שהד ֿצשידה‬
‫באשד؟ צופֿי ִג ֿואב גפֿת כֿייר‪ 879‬אזין סבב כה מחבאן ומקרבאנש‪ֿ 880‬ויאראן ופרסתאראנש‬
‫ֿדרה‪ 881‬אז נור עקל פרתוו ברישאן נדאדה‪ .‬ומלך אז מלאקאת שאן‪ֿ 882‬צנין דר ֿצאה ֿגפֿלת‬
‫ונאדאני פֿתאדה‪ .‬ואז ראה אמתיאז והושמנדי ודר‪ 883‬צנאיע‪ 884‬וכֿרדמנדי ֿוחוש‪ 885‬וטיור‬
‫בר אישאן‪ 886‬שרֿף דארנד‪ֿ 887.‬צנאנכה‪ 888‬ענכבות‪ 889‬דר צנעת שער באפֿי וזנבור דר בנאיי‬
‫ושאהין דר בינאיי ושיר דר ש ִגאעת‪ 890‬ושתר דר קנאעת וֿאהו דר ד ֿוידן ואסב דר שנידן וכלב דר‬
‫שנאכֿתן‪ 891‬ושֿגאל‪ 892‬דר חילה‪ 893‬סאכֿתן‪ 894‬ומור דר חרץ ובכֿל‪ֿ 895‬אמיזי וכֿרוס דר סכֿא ֿות‬
‫וסחר כֿיזי‪.‬‬

‫בהתר אז ֿויי ב ֿוד ֿוחוש‪ 897‬וטיור‬ ‫הרכה‪ 896‬רא ניסת עקל ואדראכי‬
‫סאזד אז מום כֿאנה הא‪ 899‬זנבור‪900‬‬ ‫ענכבות אז לעאב‪ 898‬מי באפֿד‬
‫שיר אפֿסאנה‪ 902‬דר ש ִגאעת וזור‬ ‫דור בין אז נֿטר‪ 901‬ב ֿוד שאהין‬

‫‪ F, C‬באב ר ֿואן‪.‬‬ ‫‪876‬‬

‫‪ A‬כנאן; ‪ D‬כנון‪.‬‬ ‫‪877‬‬
‫‪ B‬שנידה באשד; ‪ C‬פורסיד כה פדרם אזין עקל שנידה‪.‬‬ ‫‪878‬‬
‫‪ B‬צופֿי דר ִג ֿואב פֿרמוד כה כֿייר‪.‬‬ ‫‪879‬‬
‫‪ C‬מוחבבאן ומקרבאן; ‪ D‬מחובאן ומוקרבאנש‪.‬‬ ‫‪880‬‬
‫‪ A‬זרה; ‪ֿ F‬דרה‪.‬‬ ‫‪881‬‬
‫‪ B‬אישאן‪.‬‬ ‫‪882‬‬
‫‪ A‬דר‪.‬‬ ‫‪883‬‬
‫‪ D‬צאניע‪.‬‬ ‫‪884‬‬
‫‪ֿ C, B‬וחש‪.‬‬ ‫‪885‬‬
‫‪ A‬באישאן; ‪ C‬אזישאן; ‪ E, D, B‬ברישאן‪.‬‬ ‫‪886‬‬
‫‪ֿ C‬צנין דר ראה אמתיאז והושמנדי ודר צנאייע וכֿרדמנדי וחש וטייר אזישאן שרֿף דארד‪.‬‬ ‫‪887‬‬
‫‪ֿ B‬צנאן כה בשנ ֿוי המֿצנאן; ‪ C‬וֿצנין כה; ‪ֿ D‬צנאן; ‪ִ E‬גנאנך; ‪ֶ F‬גנאן כה‪.‬‬ ‫‪888‬‬
‫‪ B‬ענכבוד‪.‬‬ ‫‪889‬‬
‫‪ C‬שו ִגאת‪.‬‬ ‫‪890‬‬
‫‪ D‬ד ֿוידנד ואסב דר שנידנד וכלב דר שנאכֿתנד‪.‬‬ ‫‪891‬‬
‫‪ C‬ורובאה‪.‬‬ ‫‪892‬‬
‫‪ B‬חילת‪.‬‬ ‫‪893‬‬
‫‪ D‬סאכֿתנד‪.‬‬ ‫‪894‬‬
‫‪ C‬בכֿל חרץ‪.‬‬ ‫‪895‬‬
‫‪ A‬הרך; ‪ F, E, D, C, B‬הרכה‪.‬‬ ‫‪896‬‬
‫‪ֿ D, C, B‬וחש‪.‬‬ ‫‪897‬‬
‫‪ B‬ענכבוד אז לעאב; ‪ C‬ענכבוד אז לעב‪.‬‬ ‫‪898‬‬
‫‪ F, E, D, B, A‬כֿאנהא; ‪ C‬כֿאנה‪.‬‬ ‫‪899‬‬
‫‪ D‬זמבור‪.‬‬ ‫‪900‬‬
‫‪ B‬נור; ‪ C‬דר נזר‪.‬‬ ‫‪901‬‬
‫‪ F, E, A‬שיר אפֿסונה; ‪ C‬שיר דר אפֿסונה‪.‬‬ ‫‪902‬‬
‫‪108‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫דר קנאעת שתר‪ 904‬ובכֿל אז מור‬ ‫בבר וֿאהו בסכֿתי ותך ופוי‪903‬‬
‫רובה אנדר חייל‪ 906‬ב ֿוד משהור‬ ‫אסב וסג דר שנידן ואשנאכֿת‪905‬‬
‫בי כֿרד לייך אזין הנר הא‪ 908‬כור‪909‬‬ ‫דר סכֿא ֿות כֿרוס ושב כֿיזי‪907‬‬

‫פס איי שהזאדה יקין בדאן כה פדרת ורפיקאנש אז ִגמיע חיי ֿואנאת‪ 910‬כמתרנד‪ .‬ושמס תבריזי‬
‫פֿרמודה הרך רא מערפֿת‪ 911‬ניסת חמארי בה אזו‪ 912.‬ואז חכימי פרסידנד כה דרין דניא‬
‫ֿאדמי‪ 913‬רא ֿצה ֿציז צֹרור‪ 914‬תרסת؟ גפֿת עקל‪ .‬גפֿתנד‪ 915‬אגר אזאן נאקץ באשד؟‪ 916‬גפֿת‬
‫אדב‪ .‬גפֿתנד‪ 917‬אגר אזאן בי נציב באשד؟‪ 918‬גפֿת מאל‪ .‬גפֿתנד‪ 919‬אגר אזאן‪ 920‬בי בהרה‬
‫באשד؟ גפֿת פס מרדן עלא ִג אוסת‪.‬‬

‫רוז תו המֿצו לייל דיי ִגורסת‬ ‫איי כה אז כוודני‪ 921‬דרין דניא‬

‫גר תרא דל זעקל פר נורסת‬ ‫נה כשי זחמתי דרין דווראן‬
‫גר תרא עקל ניסת מעֿדורסת‬ ‫ֿור אדב רא שעאר כֿיש סאזי‬
‫מאל אגר באשדת תרא סודסת‪922‬‬ ‫אז אדב הם אגר נדארי בכֿש‬
‫פס תרא כֿאנה ֿאנגהי‪ 923‬גורסת‬ ‫ֿוז דרם הם אגר תהי דסתי‬

‫‪924‬ומן ניז מי גויים כה אגר פדרת רא בדוזֿך אפֿכנדי ובא‪ 925‬רפֿיקאנש בסוכֿתנדי עיין וצלאח‪926‬‬
‫וכֿייר מרדמאן מי בודי‪927.‬‬

‫‪ B‬תך ופוי; ‪ C‬תך ופויי; ‪ D‬תך ופיו‪.‬‬ ‫‪903‬‬

‫‪ C‬אהו‪.‬‬ ‫‪904‬‬
‫‪ֿ C‬ודר שנאכֿתן‪.‬‬ ‫‪905‬‬
‫‪ C‬חילה‪.‬‬ ‫‪906‬‬
‫‪ D‬וסחר כֿיזי; ‪ F‬ושבכֿיזי‪.‬‬ ‫‪907‬‬
‫‪ D‬אזין האי‪.‬‬ ‫‪908‬‬
‫‪ C‬דור‪.‬‬ ‫‪909‬‬
‫‪ B‬ורפֿיקאנש אז ִגמע חיי ֿואנאת; ‪ C‬ורפֿיקאש אז ִגמיע חיי ֿואן הא‪.‬‬ ‫‪910‬‬
‫‪ F, E, C, A‬מערפֿתי‪.‬‬ ‫‪911‬‬
‫‪ B‬ביה אז אוסת; ‪ C‬בהז אוסת; ‪ D‬ביה אזו…‪.‬‬ ‫‪912‬‬
‫‪ B, A‬חכימי פרסידן כה; ‪ C‬וחכימי פֿרמודה כה‪.‬‬ ‫‪913‬‬
‫‪ֿ B‬צה זרור‪.‬‬ ‫‪914‬‬
‫‪ C, A‬גפֿתן‪.‬‬ ‫‪915‬‬
‫‪ B‬אגר אזו בי נציב באשד‪.‬‬ ‫‪916‬‬
‫‪ C, A‬גפֿתן; ‪ B‬גפֿתהנד‪.‬‬ ‫‪917‬‬
‫‪ B‬אגר אזו נאקץ באשד‪.‬‬ ‫‪918‬‬
‫‪ C, A‬גפֿתן; ‪ B‬גפֿתהנד‪.‬‬ ‫‪919‬‬
‫‪ C, B‬אזו‪.‬‬ ‫‪920‬‬
‫‪ C‬איי כה זנאדאני‪.‬‬ ‫‪921‬‬
‫‪ F, E, D, C, A‬סורסת; ‪ B‬סודסת‪.‬‬ ‫‪922‬‬
‫‪ C‬כֿאנה אונגה; ‪ D‬כֿאנהי אונגהי‪.‬‬ ‫‪923‬‬
‫‪ F, E, D‬נֿתר‪.‬‬ ‫‪924‬‬
‫‪ D, A‬אפֿכנדנדי ובא; ‪ B‬אפֿכני ובא; ‪ F‬אפֿכנדנדי בא‪.‬‬ ‫‪925‬‬
‫‪ B‬עיןל סלאח‪.‬‬ ‫‪926‬‬
‫‪ E, D, C, B, A‬מי בודי; ‪ F‬מי בוד‪.‬‬ ‫‪927‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪109‬‬

‫באב שאנזדהם‪928‬‬
‫אעתקאד כרדן בעדז‪ֿ 929‬אזמודן ֿצנאן בעדז ריאצֹתסת‪ֿ 930‬אסודן‬

‫שהזאדה פרסיד כה ֿצרא עאקלאן מֿתל תו ודאנשמנדאן פדרם רא נציחת נכרדנד ותעלים‬
‫נבכֿשידנד תא אז שעלהי דוזֿך כֿלאצי יאבד ובעדז פֿוותש יך סר ב ִגנת שתאבד؟ צופֿי ִג ֿואב‬
‫פֿרמוד כה תעלים נדאדן דאנשמנדאן מר פדרת רא אז דו נווע בירון‪ 931‬נבודה אסת‪ .‬יא אז‬
‫הייבתש מי הראסידנד ואנדישה אז תיק בי דריֿגש דאשתה אנד ויא ֿאנך ֿצון דר איאם שבאבש‬
‫אז ראה כֿאטר גויי בטבע או נכֿרדה הרגז חרֿף כֿשם אנגיזי באו נגפֿתה אנד‪ .‬בעדזאן ֿצון‬
‫דידה אנד כה דר ִגהל וכֿוד פסנדי מֿגרור מאנדה בחרֿף שאן מסמוע נכֿאהד שד ואישאן ניז‬
‫אורא דראן ִגהל מרכב גֿדאשתה‪ .‬וֿצנין דר ֿצאה ֿגפֿלת וכֿוד פסנדי מצ ֹטר מאנדה אסת‪ .‬אגר‬
‫אחיאנא שכֿצי המֿצו מן אז סר ִגאן כֿיש בגזרד ואז בראי ללאה‪ 932‬אורא נציחת ודלאלת כנד עין‬
‫מהרבאני כֿאהד בודן ֿצנאנך ֿוזירי בפאדשאהי נציחת כרד ודלאלת נמוד‪ 933‬ואז בת פרסתיש‬
‫בראה חק שנאסיש הדאיית נמוד‪ .‬שהזאדה פרסיד ֿצגונה בודה אסת؟‬

‫כה שאהי בוד אז שאהאן תבריז‬ ‫חכאיית כרד צופֿי שכר ריז‬ ‫‪.1‬‬
‫פרסתאר צנם בודי שב ורוז‬ ‫כֿרדמנד ופֿקיה ודאנש אנדוז‬ ‫‪.2‬‬
‫בדש טבע נכו‪ 934‬ומסתקימי‬ ‫ֿולי בודי סכֿן סנ ִג וחכימי‬ ‫‪.3‬‬
‫סכֿן דאן ופֿהים וכֿוב וכאמל‪935‬‬ ‫ֿוזירי בוד אורא ניך ועאקל‬ ‫‪.4‬‬
‫בסא אלפֿת כה בא הם מי נמודנד‪936‬‬ ‫ֿוזיר ושאה בא הם ראם בודנד‬ ‫‪.5‬‬
‫ב ִגז חרֿף ספאס וחמד‪ 938‬יזדאן‬ ‫זהם חרפֿי נמי כרדנד‪ 937‬פנהאן‬ ‫‪.6‬‬
‫סכֿן דר בארהי מֿדהב נמי גפֿת‬ ‫כה בא ֿאן שה ֿוזיר כֿב נמי גפֿת‬ ‫‪.7‬‬
‫כה שה אין גפֿתה רא‪ 939‬אכראה מי כרד‪940‬‬ ‫כה אנדישה זקהר שאה מי כרד‬ ‫‪.8‬‬
‫ֿולי שה רא ֿצו דידי ֿאן כֿרדמנד‬ ‫ֿצנין בודנד בא הם מדתי ֿצנד‬ ‫‪.9‬‬
‫וזיר אז ִגאם קהרש מי שדי מסת‬ ‫כה דר פיש צנם הא דר ס ִגודסת‬ ‫‪.10‬‬
‫נמודי שאה ראה כֿאמשי טיי‬ ‫דגר אז בס הראסאן בוד אז ֿויי‬ ‫‪.11‬‬
‫בפרסידי זכֿישאנש שב ורוז‬ ‫אזין ֿגם דאיימא מי כֿרד אפֿסוס‬ ‫‪.12‬‬
‫סואלי ֿצנד גוייד יא נגוייד؟‬ ‫כה שה רא פנד גוייד יא נגוייד؟‪941‬‬ ‫‪.13‬‬

‫‪ E, C, A‬ט״ז; ‪ B‬שאנזה אום; ‪ D‬שונזהום; ‪ F‬שנזהם; ‪ Ḥakham‬שאנזדהום‪.‬‬ ‫‪928‬‬

‫‪ C, B‬בעד אז‪.‬‬ ‫‪929‬‬
‫‪ A‬ריאזתסת; ‪ B‬ריאזת הסת; ‪ C‬ריאטֹת הסת‪.‬‬ ‫‪930‬‬
‫‪ E, C, A‬ביראן‪.‬‬ ‫‪931‬‬
‫‪ C, B‬אללאה‪.‬‬ ‫‪932‬‬
‫‪ B‬דלאייל נמוד‪.‬‬ ‫‪933‬‬
‫‪ B‬ניכוי מסתקימי‪.‬‬ ‫‪934‬‬
‫‪ C‬ועאקל‪.‬‬ ‫‪935‬‬
‫‪C does not include this couplet.‬‬ ‫‪936‬‬
‫‪ B‬זהר הרפֿי נמי כרדן‪.‬‬ ‫‪937‬‬
‫‪ D, C‬ב ִגוז חמד ספאס וחרֿף‪.‬‬ ‫‪938‬‬
‫‪ C‬כה שה אורא; ‪ F, D, B‬אין נכתה רא‪.‬‬ ‫‪939‬‬
‫‪The verse is not complying with the meter.‬‬ ‫‪940‬‬
‫‪ C‬בגויים יא נגויים ‪Also in first person singular in subsequent hemistich and couplet‬‬ ‫‪941‬‬
‫‪110‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫ויא כֿאמוש גרדד אז שריעת؟‬ ‫כנד אורא נציחת זאן טריקת‬ ‫‪.14‬‬
‫כה שה רא כיי ת ֿואן כרדן נציחת؟‬ ‫בגפֿתנדש חריפֿאן אז מחבת‬ ‫‪.15‬‬
‫תרא וכֿאנה דאנת רא בסוזד‬ ‫מבאדא ֿאתש קהרש פֿרוזד‬ ‫‪.16‬‬
‫זבס טבע בלנד וכֿירה דארנד‬ ‫כה שאהאן אז כסי פר ֿוא נדארנד‬ ‫‪.17‬‬
‫פֿרו נארנד ֿאשך אז דידה ֿצון מיֿג‬ ‫כסי רא גר בקטל ֿארנד אז תיֿג‬ ‫‪.18‬‬
‫פשימאן זאן סתם הרגז נגרדנד‬ ‫ֿוגר בר מפֿלסי צד ִגוור כרדנד‬ ‫‪.19‬‬
‫זבס בר זור כֿוד מֿגרור באשנד‬ ‫הזאראן סינה רא‪ 942‬אז ֿגם כֿראשנד‬ ‫‪.20‬‬

‫ועאקלאן גפֿתה אנד כה אעתבאר בר סה כס נת ֿואן כרד‪ :‬בר שאה וזמאנה ודריא‪ .‬ובאז‬
‫גפֿתה אנד כה מלאקאת כרדן בא שאהאן‪ 943‬ב ִגאמהי מאנד כה אגר כותאהסת מוו ִגב‬
‫כֿ ִגלתסת ואגר בלנדסת מוו ִגב זהמתסת‪.‬‬

‫כה ב ֿוד עייב אגר ב ֿוד כותאה‬ ‫אלפֿת שה ב ִגאמהי מאנד‬

‫זחמת כם ש ֿוד ברפֿתן ראה‬ ‫ֿור ב ֿוד או בלנד אז אנדאם‬

‫בנאברין שרטסת כה פאדשאה ֿצון בא כסי טרח מחבת אנדאזד ואז דוולתש ֿאנכס רא‪ 944‬סר‬
‫אפֿראזד בא או בטריק עזת בסר ברדן ואז נהיבש הראסאן בודן‪ .‬ופֿרמאן המאיונש רא ב ִגאן‬
‫ודל ב ִגא ֿא ֿורדן‪.‬‬

‫בכֿאב כֿוש בדי‪ֿ 945‬אסודה בר תכֿת‬ ‫שבי ֿאן שאה דאנאי ִג ֿואן בכֿת‬ ‫‪.21‬‬
‫שהנשה המֿצו ביד אז כֿאב לרזיד‬ ‫פייא פיי בס פרישאן כֿאב הא דיד‬ ‫‪.22‬‬
‫בגפתש ִגאנם אז תן עזם לב כרד‬ ‫ֿוזיר הושמנדש רא טלב כרד‬ ‫‪.23‬‬
‫בסייר כוֿצה וצחרא ר ֿוימאן‬ ‫ר ֿואן בר כֿיז תא זינ ִגא ר ֿוימאן‬ ‫‪.24‬‬
‫זעדל מן ֿצה חרפֿי מי גֿדארנד‬ ‫בבינימאן מרדם דר ֿצה כארנד‬ ‫‪.25‬‬
‫ס ֿואר מרכב כֿוש גאם גשתנד‬ ‫ֿוזיר ושאה בא הם ראם גשתנד‬ ‫‪.26‬‬
‫זכס ֿוצפֿי וכֿבֿתי נה שנפֿתנד‬ ‫בערץ ֹ טול שהר וכוֿצה רפֿתנד‬ ‫‪.27‬‬
‫זהרסו מי שדן ֿצון גוי ֿצווגאן‬ ‫אזאנ ִגא ֿאמדנד בא הם במיידאן‬ ‫‪.28‬‬
‫ֿוזאנ ִגא מרדמאן בי באך גשתה‬ ‫ֿצו דידנד גושהי פר כֿאך גשתה‬ ‫‪.29‬‬
‫נפֿור אז נפֿרת ֿאן כֿאך אפֿלאך‬ ‫מקאם בס כֿתיֿף ו ִגאי נא פאך‬ ‫‪.30‬‬
‫מיאן ֿאן כֿתאפֿת דר ֿצה דידנד؟‬ ‫ֿוזיר ושאה ֿצון ֿאנ ִגא רסידנד‬ ‫‪.31‬‬
‫נמאיאן דר מיאן או ֿצראקי‬ ‫מיאן ֿאן עיאן מֿתל אטאקי‬ ‫‪.32‬‬
‫נב ֿוד אין פֿרוֿג שעלה באטל؟‬ ‫בגפֿתא בא ֿוזירש שאה פר דל‬ ‫‪.33‬‬
‫אזאן דכֿמה צדאיי הם שנידנד‬ ‫ֿוזיר ושאה ֿצון נזדיך רפֿתנד‬ ‫‪.34‬‬
‫אבא המכֿאבה אש כֿנדאן ֿצו פסתה‬ ‫ֿצו דידנד מרד מסכיני נשסתה‬ ‫‪.35‬‬
‫לבאס ֿזנדהי פוסידה דר בר‬ ‫בצורת בס ע ִגיב וזשת פייכר‬ ‫‪.36‬‬

‫‪ F, D, C, B‬סינהא; ‪ E‬סינה הא‪.‬‬ ‫‪942‬‬

‫‪ B‬מלאקאת בא שאהאן כרדן; ‪ D‬מלאקאת בא שאהאן כרדנד‪.‬‬ ‫‪943‬‬
‫‪ B, A‬אונכס; ‪ A‬אורא‪.‬‬ ‫‪944‬‬
‫‪. The long ū disrupts the meter.‬בודי ‪All MSS, except E and J, have‬‬ ‫‪945‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪111‬‬

‫תכייה כרדה בר כהנה לבאסי‬ ‫נבוד אז היֿץ שכֿסי שאן הראסי‬ ‫‪.37‬‬
‫שכפֿתה ֿצון גל צד ברג בא הם‬ ‫נבוד שאן היֿץ רנ ִג ומחנת וֿגם‬ ‫‪.38‬‬
‫כנארי נאן כֿשך וכאסהי מיי‬ ‫נהאדה פיש כֿוד כֿאני כה דר ֿויי‬ ‫‪.39‬‬
‫דֿף וסנ ִג וניי ו ִגאם שראבי‬ ‫בדסת הר יכי ֿצנג ורבאבי‬ ‫‪.40‬‬
‫זנך בר שו עטאב ונאז מי כרד‬ ‫נהאדה בר כנארש תנבך ֿאן מרד‬ ‫‪.41‬‬
‫כה דא ֿוד נבי כמתר שנידה‬ ‫בכֿוש כֿאני נ ֿוא הא בר כשידה‬ ‫‪.42‬‬
‫נשאט ֿדווק שאן הרדם פֿזודי‬ ‫זן אז שויש בסי מעיובה בודי‬ ‫‪.43‬‬
‫לב אז כֿנדה ניא ֿורדה פֿראהם‬ ‫ב ֿו ִגד ורקץ מי בודנד בא הם‬ ‫‪.44‬‬
‫ב ֿוצֿף יך דגר תצניֿף גויאן‬ ‫בחסן יך דגר תעריֿף גויאן‬ ‫‪.45‬‬
‫כה דל אז דידן רוי תו תסכין‬ ‫ב ֿוצֿף זן בגפֿתי מרד מסכין‬ ‫‪.46‬‬
‫דו לעלת ק ֿות ִגאן ודל פזירנד‬ ‫דו ֿצשמת ֿאהויאן שיר גירנד‬ ‫‪.47‬‬
‫ב ֿוד ִגאנם פֿדאי ֿגמזהי תו‬ ‫נדידם דל ברי ֿצון שי ֿוהי תו‬ ‫‪.48‬‬
‫דגר אז ֿוצֿף שויש זן בגפֿתי‬ ‫ב ֿוצֿף זן ֿצו שו אין דר בספֿתי‬ ‫‪.49‬‬
‫פֿדאיית גרדם איי ֿאראם ִגאנם‬ ‫כה איי שוי עזיז ומהרבאנם‬ ‫‪.50‬‬
‫ע ִגב פֿרכֿנדה נקש ובא חיאיי‬ ‫ִג ֿואן דלכש ופֿרֿך לקאיי‬ ‫‪.51‬‬
‫כה ִגאן רא מי דהם בהר רצ ֹאיית‬ ‫ֿצנאן דארם בדל מהר ֿופֿאיית‬ ‫‪.52‬‬
‫המי גפֿתנד בא צד גונה ֿא ֿואז‬ ‫בדין סאן ביית הא בא נֿגמה וסאז‬ ‫‪.53‬‬
‫בסי חייראן אזאן אח ֿואל גרדיד‬ ‫ֿצו זישאן שאה ֿאן עייש וטרב דיד‬ ‫‪.54‬‬
‫כה זין סאן כֿוש דלי ועייש ועשרת‬ ‫בגפֿתא בא ֿוזירש שה זחיירת‬ ‫‪.55‬‬
‫נבאשד היֿץ שכֿצי רא זאשיא‬ ‫כה דארנד אין זן ושו אנדרין ִגא‬ ‫‪.56‬‬
‫כה שד ֿאשפֿתה זאן מנֿטר צֹמירש‬ ‫ֿצו אז שה דיד ֿאן חיירת ֿוזירש‬ ‫‪.57‬‬
‫כה בת ֿואנם אבא שה המזבאן שד‬ ‫בכֿוד גפֿתא כה אכנון ֿוקת ֿאן שד‬ ‫‪.58‬‬
‫בנרמי גאה וגאהי אז דרשתי‬ ‫נציחת גוימש זין בת פרסתי‬ ‫‪.59‬‬
‫דליראנה כאיי חייראן ושיידא‬ ‫ֿוזיר ֿאנגה ִג ֿואב שאה גפֿתא‬ ‫‪.60‬‬
‫נמאייד בס ע ִגב אח ֿואל אישאן‬ ‫בֿצשם מא ֿצו ֿוצֹע אין פרישאן‬ ‫‪.61‬‬
‫כזו חייראן נגרדד המֿצו מאיי‬ ‫ֿולי שה רא כֿדא בכֿשד עטאיי‬ ‫‪.62‬‬

‫שאה ֿצון אין סכֿן בשניד אנדאמש בלרזיד‪ֿ .‬וזיר רא גפֿת כה באר דגר רו במן כן‪ֿ .‬וזיר גפֿת סכֿן‬
‫דרינסת כה בא אין המה רתבת ומנזלת כה מארא ב ֿוד אזאן מי תרסם כה דר נֿטד דאנשמנדאן‬
‫ֿצנאן חקיר נמאיים כה אין פֿקיראן דר נֿטר מא מי נמאיינד‪ .‬ושנאסנדגאן אז תכבר מא ֿצנאן‬
‫תע ִגב כננד כה מא אז תכבר אין חקיראן תע ִגב מי כנים‪ .‬וצאחב דלי פֿרמודה כה שי ֿוהי כבר‬
‫וכֿוד פסנדי בניאדי נדארד‪ .‬וגפֿתה אנד כה רוזי חצֹרת סליימאן פייקמבר ע״אס‪ 946‬בר סנג קברי‬
‫אז שאהאן קדים דיד נ ֿושתה אנד כה מנם פֿלאן פאדשאה כה הזאר סאל עמר דר פאדשאהת‬
‫גֿדראנידה אם‪ .‬והזאר אלכה רא אז צֹרב תיק בגרפֿתם והזאר לשכר רא בקטל רסאנידם‪ .‬והזאר‬
‫דכֿתר שאהאן רא בעקד כֿוד דר ֿא ֿורדם ועשרת הא דר ִגהאן כרדם‪ .‬ועאקבתם אין זמאניסת‬
‫כה כֿשתם באלינסת וכֿאכם גא ֿוינסת‪ 947‬וכֿאנה אם גורסת והמנשינם מורסת‪ .‬והרכה אין‬

‫‪ Ḥakham‬הזרתי דווד עליה אל סלאם‪.‬‬ ‫‪946‬‬

‫‪ B‬גאוץ; ‪ Ḥakham‬וכֿאכם אנגבינסת‪.‬‬ ‫‪947‬‬
‫‪112‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫נ ֿושתה רא מטאלעה נמאייד בר אין ִגהאן פֿאני אעתמאד ננמאייד וֿארזו האי אין ִגהאן ֿגדאר‬
‫אורא נרבאייד‪.‬‬

‫הפֿת כש ֿור ועש ֿוהי ִגהאן‬ ‫איי מסכֿר בזיר פֿרמאנת‬

‫כה ֿצו תו כשתה צד שהנשאהאן‬ ‫נפֿריבד תרא ערוס דהר‬

‫שאה ֿצון ֿאן סכֿן בשניד אנדאמש בלרזיד ומחֿטוֿט גרדיד‪ .‬באז אז ֿוזיר פרסיד כה ֿאן‬
‫שנאסנדגאני כה גויי כדאמנד וֿאן שהנשאה באקי רא ֿצה נאמנד؟ ֿוזיר גפֿת ֿאן שנאסנדגאני כה‬
‫גפֿתם ִגמאעת צופֿיאננד ואהל דין ואימאננד כה ב ִגז אז שנאכֿתן חק תעאלי ֿציזי נדאננד וֿגייר אז‬
‫חמדש ֿציזי נכֿאננד וֿת ֿואי פֿכרש ראי דגר בכֿאטר נרסאננד‪ .‬ופישהי אישאן עבאדתסת ושי ֿוהי‬
‫אישאן קנאעתסת‪ .‬ואז ה ֿוס האי אין ִגהאן ֿאלודה נגרדנד ורצ ֹאי יזדאן רא ב ִגאי ֿא ֿורנד ועכס‬
‫מראד שייטאן כננד‪ .‬וסנ ִגידה וכאמל ומת ֿואצ ֹע ופֿאצֹל בודה באשנד‪ .‬וסינה שאן אז כינה צאפֿי‬
‫באשד ובא מרדמאן בטריק חלם וסכֿא ֿות בסר ברנד‪ .‬וֿצון מוראן חריץ ובכֿיל נבודה באשנד‬
‫וֿצון באז אז ֿארזו האי ִגהאן נֿטר דוכֿתה‪ .‬וֿאז וטמע רא סר בברנד ובא דוסתאן כֿיש יארי ו ֿופֿא‬
‫דארי נמאיינד‪ .‬ומורי רא דל ניאזארנד ודר סאיה חק תעאלי פנאה ברדה ואז מרדמאן שריר‬
‫ובד כיש אנדישה נכננד‪.‬‬

‫ֿגייר חמדש סכֿן ניאראיינד‬ ‫מרדם חק שנאס ואהל דין‬

‫ֿוז ה ֿוס הא דהאן ניאלאיינד‬
‫ֿגייר ראה סכֿא נפיימאיינד‬
‫דל כס רא זֿגם נפרסאיינד‬
‫ִגז נציחת סכֿן נפֿרמאיינד‬
‫יך דם אז שכר חק ניאסאיינד‬
‫שי ֿוה שאן טאעת וקנאעת הם‬
‫בכֿל וחרץ וטמע נבאשד שאן‬
‫סינה אז כינה שאן ב ֿוד צאפֿי‬
‫הם ב ֿוד שאן טריק מהר ו ֿופֿא‬
‫נב ֿוד בים שאן זבד כישאן‬

‫אמא ֿאן שהנשאה באקי כה מי גויינד פאדשאה ֿאן ִגהאן באקיסת כה חיאתש ִגא ֿודאניסת‬
‫ונשאטש ראיֿגאניסת ודוולתש בי ז ֿואליסת ועשרתש בי מלאלסת וגנ ִגש בי מארסת וגלש‬
‫בי כֿארסת וראחתש בי זחמתסת ונורש בי ֿטלמתסת‪ .‬וֿאן עאלם ֿוחדתסת כה אורא עקבא‬
‫כֿאננד ודאר אל בקא נאמנד וֿאן רצֹ ֿוה רצ ֹ ֿואנסת ובאֿג בוסתאנסת ו ִגאי דוסתאנסת‪ .‬וחק‬
‫שנאסנדגאן רא דראן מכאן חיאת ִגא ֿודאנסת וֿאב חיי ֿואנסת ושראב רייחאנסת וחור‬
‫וֿגלאמאנסת וקצר ואיי ֿואנסת ותכֿת שאהאנסת ופאדשאה באקי ֿאנסת‪.‬‬

‫כֿסרוו מלך ִגא ֿודאן גרדד‬ ‫דר ִגהאן הרך בנדה חק שד‬
‫קאבל פֿייץ ֹ בי כראן גרדד‬ ‫חוריאן מיי זכווֿתרש בכֿשנד‬

‫פאדשאה אז אסתמאע אין סכֿן מחֿטוֿט גרדיד ובאז אז ֿוזיר פרסיד כה ֿצגונה בדאן רצֹ ֿוה רצֹ ֿואן‬
‫ובדאן מלך ִגא ֿודאן ת ֿואן רסידן וֿאן פֿייץ ֹ בי כראן רא ת ֿואן דידן؟ ֿוזיר גפֿת איי כֿורשיד אקבאלת‬
‫פֿרוזנדה אסת והזארת המֿצו מן בנדה אסת‪ .‬שנידהי כה גויינדה יאבנדה אסת؟ ובפהלוי תו‬
‫נזדיך תר אז בנד קבאסת זירא כה הרכה טאלב רצֹ ֿוה רצֹ ֿואן ומלך ִגא ֿודאנסת ֿצון אזין מנזל‬
‫ֿויראן קדם בבירון נהד בדאן כֿוש מכאן רסידה באשד‪ .‬ושאערי גפֿתה בס כה ֿאסאנסת אין‬
‫ראה מי ת ֿואן כֿאביד ורפֿת‪ .‬אמא אין דניאי בי ֿופֿא כה ֿצון ערוס דל רבאסת טאלבאנש רא‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪113‬‬

‫זחמת בי שמאר וֿאזאר בסיאר באייד כשידן ודר עקבש באייד ד ֿוידן תא ב ֿוצלש רסידן ואזו‬
‫כאמיאב גרדידן‪.‬‬

‫ִגוור ונאז ועתאב בסיארסת‬ ‫אין ערוס ִגהאן דל בר רא‬

‫הרך שד דר ה ֿואי או פא בסת‬ ‫זחמת בי שמאר בינד הם‬
‫המֿצו זנגי כה רוי ֿאיינה בסת‬ ‫ֿארזוייש ֿגבאר דל גרדד‬
‫אז ֿגם אין סראי גל ֿוארסת‬ ‫ליך ֿאנך דל אז ִגהאן בר דאשת‬
‫הם במלך עדם רסד פיי ֿוסת‬ ‫כֿאנהי דל בדו ש ֿוד נזדיך‬

‫פאדשאה גפֿת הרגאה כה אין ִגהאן רא ֿופֿא אינסת ואין פאדשאהת רא בקא אינסת פס‬
‫ֿצרא אעתבאר דר ֿופֿאייש ואעתמאד דר בקאייש באייד כרד؟ ֿוזיר גפֿת אגר מלך רא כֿאטר‬
‫באשד באז תכראר ֿאן סכֿנאן כנם ומלך רא ֿאגאה אז בי ֿופֿאיי אין ִגהאן כנם‪ .‬שאה גפֿת‬
‫מי כֿאהם כה יך זמאן ניאסאיי ורוז ושב נציחת פֿרמאיי תא דר ראה עקבא מרא דליל ש ֿוי‬
‫ואזין בת פרסתי מרא כֿליל ש ֿוי‪ֿ .‬וזיר ֿאנגאה דר כֿבֿת אין ִגהאן ֿגדאר זבאן בגשאד וגפֿת‬
‫כה אין ערוס דהר אז יך ִגל ֿוה דל פֿריבש עאלמיאן רא עאשק כֿיש גרדאנד וֿצנאן נמאייד‬
‫כה אין כס רא ב ֿוצל כֿיש רסאנד אמא אז ה ִגרש מרדם רא מ ִגנון גרדאנד ומראד רא חאצל‬
‫נגרדאנד‪ .‬וטאלבאנש רא דל ריש כנד וסינה כֿראשד והמֿצו הנדו כארהאייש ֿוא ֿזגונה באשד‪:‬‬
‫ֿאנכס רא עריאן כנד פיש אזאנך בפושאנד ומאל שאן רא ברבאייד פיש אזאן כה ביפֿזאייד‬
‫ותא יכי רא מ ִגרוח נסאזד ד ֿוא נככֿשד ותא צד גונה כֿטא נכנד יכי רא עטא נבכֿשד‪ .‬ו ִגמעית‬
‫רפֿיקאן רא בר הם זנד ובזרגאן רא פסת גרדאנד ותן דרסתאן רא בימאר כנד ובימאראן רא‬
‫במיראנד‪.‬‬

‫ֿצה אמיד ֿופֿא אזו דארי؟‬ ‫איי כה דל בסתה בדין דווראן‬

‫כז זמין בגֿדרד בביזארי‬
‫כה גֿדארי הראנֿצה בר דארי؟‬
‫כה צבאחת פֿלך בעיארי؟‬
‫קצר ואיי ֿואן בֿגיירי בגֿדארי‬
‫נכנד רוז מחנתת יארי‬
‫עמר בס אנדרו ֿצו סאיה ב ֿוד‬
‫מאל וחשמת ֿצרא כני חאצל‬
‫קצר ואיי ֿואן ֿצה מי כני ֿאבאד‬
‫כֿאנה גור סאזדת מנזל‬
‫רוז שאדיית ֿאנך באשד דוסת‬

‫בנאבראין צאחב דלאן אין ִגהאן ֿגדאר בביאבאני נסבת כרדה אנד כה זמינש שורה ותשנה זאר‬
‫באשד וגרד אז גרדש פר אז מאר ועקרב חצאר באשד‪ 948.‬ואנדרונש פר אז דד ודאם דרנדה‬
‫ודזדאן ברנדה ורה זנאן כשנדה באשד‪ .‬ובאדש סוזאן וֿאבש ִגושאן‪ .‬וכֿאכש ֿויראן באשד וגיאה‬
‫גלסתאנש פ ֿזמרדה‪ .‬ונהאל בוסתאנש שכסתה ודר האי כֿיאבאנש בסתה באשד‪ .‬אמא טרפֿי‬
‫דיגר בירון‪ 949‬אז ֿאן סר מכאן סר זמיניסת מעמור וֿאבאדאן וֿאבש ר ֿואן ובאדש ֿוזאן ונהאלש‬
‫בי כֿזאן וגל האייש כֿנדאנסת וֿאן ִגאי פרסתאראן יזדאן אסת‪.‬‬

‫חצאר ‪F is damaged. MS A lacks the word‬‬ ‫‪948‬‬

‫‪ D, C, B, A‬ביראן‪.‬‬ ‫‪949‬‬
‫‪114‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫כה זהר ניש או בים הלאכסת‬ ‫ִגהאן ֿצון א ֿזדהאיי הוולנאכסת‬ ‫‪.63‬‬
‫כה סוזד הרך או נזדיך ֿאנסת‬ ‫דהאנש ֿאנֿצנאן ֿאתש פֿשאנסת‬ ‫‪.64‬‬
‫דרו אפֿתאדגאן רא אצ ֹטראבסת‬ ‫דגר בחריסת כורא אנקלאבסת‬ ‫‪.65‬‬
‫כה דר בנד ה ֿואי יך כלנגסת‬ ‫דגר ֿויראנה תאריך ותנגסת‬ ‫‪.66‬‬
‫ֿצראֿג עמר כס כֿאמוש סאזד‬ ‫דגר באדיסת תנד וֿצון בתאזד‬ ‫‪.67‬‬
‫דרו ִגא ֿויד באשד זנדגאני‬ ‫ֿולי עקבא ומלך ִגא ֿודאני‬ ‫‪.68‬‬
‫נסימי ֿצון צבא כז גל ש ֿוד טיי‬ ‫בעכס דהר פֿאני הסת דר ֿויי‬ ‫‪.69‬‬
‫כה כֿאכש נור בכֿש דידגאנסת‬ ‫דגר מעמורהי בס כֿוש מכאנסת‬ ‫‪.70‬‬
‫ב ֿוד כז ֿויי כֿצֹר שד זנדה ִגאנש‬ ‫דגר ֿאב חיאתי דר מיאנש‬ ‫‪.71‬‬
‫דרו באשד מֿתאל שעלהי טור‬ ‫פֿרוזאן שמע הא אז שעלהי נור‬ ‫‪.72‬‬
‫מיסר הם דרו צד גונה עשרת‬ ‫מהיא אנדרו צד גונה דע ֿות‬ ‫‪.73‬‬
‫פרסתאראן חק רא ִגאי ֿאנסת‬ ‫מקאם תכיה גאה צאלחאנסת‬ ‫‪.74‬‬
‫ֿצו כרדש גוש גפֿתא חייֿף אווקאת‬ ‫שהנשאה אז ֿוזירש ֿאן כלמאת‬ ‫‪.75‬‬
‫בבאטל עמר כֿוד רא ִגא ֿודאנה‬ ‫כה צֹאיע בגֿדראנדם דר זמאנה‬ ‫‪.76‬‬
‫פרסתאר כֿדאי ֿאסמאן שד‬ ‫פשימאן זאעתקאד ֿאן בתאן שד‬ ‫‪.77‬‬
‫ֿוזאן פס טאלב ראה יקין שד‬ ‫כלאמאת ֿוזירש דל נשין שד‬ ‫‪.78‬‬
‫זראה כ ִג ביאמד דר רה ראסת‬ ‫טריק צופֿיאן כֿוד רא ביאראסת‬ ‫‪.79‬‬
‫טריק בת פרסתי בר טרֿף כרד‬ ‫כֿמושי רא שעארש ֿצון צדֿף כרד‬ ‫‪.80‬‬
‫כה מי גפֿתי נדאנסתי כה בת זיסת‬ ‫בפֿצֹל וחק שנאסי ֿאנֿצנאן זיסת‬ ‫‪.81‬‬
‫בגו תא כיי מגר נאדאן ומסתי؟‬ ‫איא ראֿגב אזין צורת פרסתי‬ ‫‪.82‬‬

‫באב הֿודהם‪950‬‬
‫תעִגיל דר הר כארי מוִגב נדאמתסת ודל אֿפגארי‬

‫בגוש כֿוד כשידש ֿצו‪ 951‬גהר הא‬
‫כאיי באדת‪ 952‬כֿדאיית יא ֿור ויאר‬
‫כה ֿאמוזי מרא אז דאנש כֿיש‬
‫ענאן דל מרא אז כֿף ברון שד‬
‫סר ו ִגאנם פֿדאי כֿאך פאיית‬
‫ברפֿתן סר קדם סאזם סחר גאה‬
‫פיית ֿאיים בכוה ודשת והאמון‬
‫משוו ֿאשפֿתה ֿצון זלֿף ֿצליפא‬
‫נים ראצ ֹי בדין קוול ומראדת‬
‫מבאדא עאקבת גרדי פשימאן‬
‫ֿצו שהזאדה זצופֿי אין סכֿנהא‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ .2‬בצופֿי גפֿת ֿאן צאפֿי דגר באר‬
‫‪ .3‬מרא בד‪ 953‬שווק דידארת אזין פיש‬
‫‪ .4‬כנון ֿצון דידמת שווקם פֿזון שד‬
‫‪ .5‬המי כֿאהם כה ֿאיים אז קפֿאיית‬
‫‪ .6‬דהם תרך ִגהאן ומסנד ו ִגאה‬
‫‪ .7‬בצחרא רו נהם מאננד מ ִגנון‬
‫‪ .8‬בגפֿתא צופֿייש כאיי נא שכיבא‬
‫‪ .9‬אגר ֿצה צאֿף באשד אעתקאדת‬
‫‪ .10‬כה גויי תרך תא ִג וקצר ואיי ֿואן‬

‫‪ A‬י״ז; ‪ B‬הפדהום; ‪ C, E‬י״ז אום; ‪ D‬הפֿתדהום‪.‬‬ ‫‪950‬‬

‫‪ֿ A‬צה; ‪ C‬אין‪.‬‬ ‫‪951‬‬
‫‪ A‬באדא‪.‬‬ ‫‪952‬‬
‫בוד ‪Text is based on MS E, which preserves the metre; the others have‬‬ ‫‪953‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪115‬‬

‫כה ֿצון חכמש ר ֿואנסת בר קלמרוו‬ ‫‪ .11‬הראסאנם דגר‪ 954‬אז קהר כֿסרוו‬
‫בפֿרמאייד כה כֿון מא‪ 955‬בריזנד‬ ‫‪ .12‬מבאדא בשנ ֿוד אין מהר ופיי ֿונד‬

‫וחכימי פֿרמודה כה אגר ֿאדמי דר כאר האי ִגהאן תאמל נכנד ודראן מטלב שתאבד תוופֿיק‬
‫ניאבד‪ .‬והרך שי ֿוה אסתע ִגאל דר פיש גירד פירוז ניאייד ונקצאן פֿדירד וֿאכֿר במירד ֿצון כרם‬
‫אברשם‪ 956‬כה אסתע ִגאל כרדנש מו ִגב מרדנש באשד‪.‬‬

‫היֿץ כאר אז שתאב נאייד ראסת‬ ‫גר נבאשד מדד ז ִגאנב חק‬
‫אלתפֿאת אז כֿדאי באייד כֿאסת‬ ‫מנפֿעת יא ֿטפֿר אגר כֿאהי‬

‫פס באייד כה עאקל בעקל כֿוד ננאזד ואסתע ִגאל רא פישה כֿוד נסאזד תא ִגאן דר נבאזד‪.‬‬
‫ואגר ִגמעייתי בהם רסאנד אז זור כֿיש נדאנד‪ .‬ואכֿתר כה מי ביני זירכאן מחתא ִגנד ואבלהאן‬
‫צאחב תא ִגנד‪ .‬דלאלת בדאן כנד כה מרדמאן בדאננד כה ת ֿואנגרי אז עאקלי ניפֿזאייד ופֿקר‬
‫אז כאהלי רו ננמאייד‪ .‬אלא כה ֿאנֿצה חכם אזליסת בֿטהור ֿאייד ואז ִגהד ֿאדמי כארי בר ניאייד‪.‬‬

‫בר כֿף כֿוד מנאז ו ִגהד כֿיש‬ ‫איי ת ֿואנגר זמאל ומסנד ו ִגאה‬
‫או ת ֿואנגר כנד ואו דר ֿויש‬ ‫כה כֿדאי ִגהאן כֿלאייק רא‬

‫בנאברין שרטסת כה ֿאדמי זיאדה אז צֹרורת כֿוד טלב ננמאייד וֿציזי כה תחציל ֿאן נשאייד‬
‫כֿוד רא תעב דראן נפֿרמאייד כה ֿאן בר ניאייד ו ִגהד‪ 957‬בסיאר ושתאב בי חד וה ֿוס האי בי ִגא‬
‫נבאייד כרד כה תע ִגיל דר כאר האי ִגהאן כרדן ו ִגהד דר תחציל זיאדה אז רוזי נמודן אכֿתר‬
‫אווקאת נקצאנש אז נפֿע בישתרסת ובדאן כס ֿאן רסד כה בדאן כלב רסיד‪ .‬שהזאדה פרסיד‬
‫כה ֿצגונה בודה אסת؟‬

‫כה ִגרארה סגי דר יך דהי בוד‬ ‫ר ֿואיית רא ֿצנאן צופֿי בפֿרמוד‬ ‫‪.13‬‬
‫צפֿאיי הר יכי אז אצפֿהאן‪ 958‬בה‬ ‫דהי דיגר בדי נזדיך אין דה‬ ‫‪.14‬‬
‫ערוסי דאשתנד כֿוש חאל ופֿירוז‪959‬‬ ‫דראן דה הא קצֹא רא דר יכי רוז‬ ‫‪.15‬‬
‫ע ִגב סורי במן גשתסת ֿואקע‬ ‫בכֿוד גפֿתא סג פר חרץ וטאמע‬ ‫‪.16‬‬
‫בפיש אז צבח כאייד כֿור בר אפֿלאך‬ ‫כנון באייד כה גרדם ֿצסת וֿצאלאך‬ ‫‪.17‬‬
‫טעאם בי חד ונא כֿאנדה תכביר‬ ‫בֿאן דה רו כנם זֿאנ ִגא כֿרם סיר‬ ‫‪.18‬‬
‫ֿוזינ ִגא הם זֿצאלאכי כנם סוד‬ ‫בֿאן דה באז גרדם דר זמאן זוד‬ ‫‪.19‬‬
‫בֿאן דה תא כֿרד אז מרק ומאהי‬ ‫בגפֿת אין ור ֿואן שד צבח גאהי‬ ‫‪.20‬‬
‫נה ֿאשוב דֿף ונה עייש ועשרת‬ ‫נדיד ֿאנ ִגא זמרדם היֿץ כֿתרת‬ ‫‪.21‬‬

‫‪ D, C, B, A‬דיגר; ‪The extra letter disrupts meter‬‬ ‫‪954‬‬

‫‪ C‬כֿונם רא‪.‬‬ ‫‪955‬‬
‫‪ D, B‬ארברשום; ‪ E, C‬אברישום‪.‬‬ ‫‪956‬‬
‫‪ F, E‬ו ִגהת‪Both MSS are corrected in subsequent line .‬‬ ‫‪957‬‬
‫‪ A‬אצפֿאהאן‪.‬‬ ‫‪958‬‬
‫‪ F, E‬פירוז‪.‬‬ ‫‪959‬‬
‫‪116‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫חריפֿאן וטעאמש כֿרדה בודנד‬ ‫כה פיש אז רפֿתן או רפֿתה בודנד‬ ‫‪.22‬‬
‫תסלי בכֿש דל שד באז כֿנדיד‬ ‫ֿצו זאנ ִגא ֿאן סגך מחרום גרדיד‬ ‫‪.23‬‬
‫כה סעי כס ש ֿוד באטל בעאלם‬ ‫בכֿוד גפֿתא נפנדארם זעקלם‬ ‫‪.24‬‬
‫ֿוזאן מרהם דהם בר רודהי כֿיש‬ ‫ר ֿום אכנון ר ֿואן תא דר דה כֿיש‬ ‫‪.25‬‬
‫אבא זעֿף דל ותעב אלם תאכֿת‬ ‫בעזם ֿאן דהש אז סר קדם סאכֿת‬ ‫‪.26‬‬
‫רפֿיקאן ֿטריֿף אז הם גססתה‬ ‫ֿצו שד נזדיך ֿאן דה‪ 960‬דיד בסתה‬ ‫‪.27‬‬
‫נה פיר ונה ִג ֿואן דארא ומפֿלס‬ ‫נמאנדה היֿץ כס אז אהל מ ִגלס‬ ‫‪.28‬‬
‫ֿולי מסתאן המאנ ִגא כֿפֿתה בודנד‬ ‫המה כֿרדה טעאם ורפֿתה בודנד‬ ‫‪.29‬‬
‫זדנדש הר טרֿף תא שד שכסתה‬ ‫ֿצו דידנד ֿאן סגך רא זאר וכֿסתה‬ ‫‪.30‬‬
‫אזינ ִגא ואזאנ ִגא גשת מחרום‬ ‫אזאן ִגהד וטמע שד זאר ומֿטלום‬ ‫‪.31‬‬

‫צופֿי ֿצון אין חכאיית רא ֿצנין דר בספֿת באז שהזאדה גפֿת כה דרין באב דלאייל תרא קבול‬
‫נדארם ונצאייח תרא בכֿאטר ניא ֿורם‪ .‬אלא ֿצון סאייה דר דנבאלת קדם גֿדארם ובחק צבחאן‬
‫תעאלי קסם כה תרא נמי גֿדארם ודסת אז תו בר נמי דארם‪ .‬צופֿי גפֿת כה ֿצגונה מי ת ֿואני‬
‫כֿוד רא בפאי מן רסאני והמֿצו מן סלוך כני؟ כה מסאפֿר רא זחמת בסיאר ותעב בי שמאר‬
‫אתפֿאק מי אפֿתד ובתכֿציץ כה אין כמתרין רא דר ִגהאן נה ִגא ונה מכאניסת נה ֿצאר ֿואיי ונה‬
‫טלאיי ונה נקרהי נה סראיי ונה ח ִגרהי נה לבאסי ונה פלאסי נה ֿצראקי ונה אטאקי נה חמאמי‬
‫ונה טעאמי‪ .‬אלא כֿאנה בדושם ופשמינה פושם‪ .‬ותו כיי ת ֿואני כה בא מן בסר ברי ובא אין‬
‫המה ריאצֹת ִגאן בדר ברי؟ באז שהזאדה גפֿת כה אמיד אז ִגאנב חק תעאלי דארם כה ֿצנאנך‬
‫תרא דרין ראה נ ִגאת דאדה מרא ניז נ ִגאת דהד‪ .‬ופֿרצת כראמת פֿרמאייד כה אז כֿאב ֿגפֿלת‬
‫בידאר ש ֿום ואז ראה עבאדתש אסת ֿואר ש ֿום‪ .‬ופֿרמאן חק רא ב ִגאן ודל שנ ֿום‪ .‬ושנידה אם כה‬
‫נפֿע האי עאלם דר יך מווצֹה נמי באשד אלא כה אין אלכה בֿאן אלכה מחתא ִגסת‪ .‬וֿאבי כה‬
‫ר ֿואנסת מו ִגב חיאת מרדמאן אסת ומעמורי דניאסת והמֿצנין ניז ֿטפֿר דר ספֿר מהיאסת וגפֿתה‬
‫אנד כה ִגהאן גשתן בה אז ִגהאן כֿרדנסת ומסאפֿר אז דידן שהר האי ע ִגאייב וֿאדם האי קראייב‬
‫עקלש זיאדה גרדד‪ .‬ואגר כֿאם באשד פכֿתה גרדד‪ .‬וספֿר מו ִגב ֿאן ש ֿוד כה אינכס אז קדרת‬
‫חק תעאלי חייראן ש ֿוד וצנאיעש בֿאן ֿטאהר גרדד‪ .‬וֿצאכר שאכר גרדד ובתסביח ותהליל ֿאן‬
‫כושד‪.‬‬

‫פֿייצֹהא דר ספֿר באייד דידן‬ ‫איי כה דאים בכֿאנה מסתורי‬

‫פכֿתה גרדד זאין וֿאן דידן‬ ‫גר ב ֿוד כֿאם טבעת איי ִגאהל‬

‫צופֿי גפֿת אכנון ֿטאהר שד כה זחמת ספֿר רא נדידהי וריאצ ֹת צחרא רא נכשידהי וזהר‬
‫קרבת רא נֿצשידהי‪ .‬ועאקלאן גפֿתה אנד כה ֿא ֿוארגי חצהי אז רנ ִגוריסת ורנ ִגורי ֿתמרהי‬
‫ֿא ֿוארגיסת‪ .‬ובאז גפֿתה אנד כה סה ֿציזסת כה כסי נדאנסתה אלא ֿאן כסי כה בדאן רסידה‬
‫באשד ואינהאסת עמארת ֿוסיע וזן סליטה וראה דור‪ .‬ובאז גפֿתה אנד כה סה ֿציזסת כה ֿוצילהי‬
‫מרגסת ספֿר בימארי ו ִגנג‪ .‬ובאז גפֿתה אנד כה סה כסנד כה נכתה באח ֿואל שאן נבאייד גרפֿת‬
‫ואישאננד בימאר ורוזה דאר ומסאפֿר‪.‬‬

‫‪ D, B, A‬דר‪.‬‬ ‫‪960‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪117‬‬

‫רנ ִג הא אז ספֿר ש ֿוד צאדר‬ ‫איי מלול אז גזידן עזלת‬

‫הרך אורא קצ ֹב כנד קאדר‬ ‫דר קריבי פֿתד זטאלע שום‬

‫בנאברין ִגאייז ניסת כה ספֿר רא אכֿתיאר כני וכֿוד רא בימאר כני כה ספֿר מו ִגב כֿטרסת ותו‬
‫נאזכי ודר ריאצֹת מעתאד נשדהי‪ .‬ובאז שהזאדה אבראם כרד וגפֿת כה דרין באב נצאייח רא‬
‫קבול נכנם‪ .‬וכֿאטר כֿיש רא מלול כנם ובר ִגאן כֿיש רחם נכנם‪ .‬ואז תו ִגדא נגרדם ובכרדגאר‬
‫מעֿטם קסם כה דסת אז תו בר נדארם‪.‬‬

‫באב הִגדהם‪961‬‬
‫דר ביאן ֿפכר וקאבליית וכמאל בהר ִגאה וִגלאל‪962‬‬

‫דגר צופֿי ִג ֿואבש רא ֿצנין גפֿת‬ ‫ֿצו שהזאדה דר פיי ֿוסתגי ספֿת‬ ‫‪.1‬‬
‫במנעם זאדהי מאנד פריתן‪963‬‬ ‫כה איי שהזאדה תמֿתאל תו ומן‬ ‫‪.2‬‬
‫כה בר תן מי נבודש ִגז קבאיי‬ ‫כה שד דאמאד יך מסכין נמאיי‬ ‫‪.3‬‬
‫ֿצסאן בודסת אין קצה؟ בפרדאז‬ ‫בגפֿתא שאהזאדה כאי סכֿן סאז‬ ‫‪.4‬‬
‫דהאנש רא ֿצו טוטי פר שכר כרד‬ ‫ֿצו צופֿי רא אשארת בא כֿבר כרד‬ ‫‪.5‬‬
‫בנזדש כֿושתר אז באֿג ארם בוד‬ ‫כה מנעם זאדהי בס מחתרם בוד‬ ‫‪.6‬‬
‫בדש יך דכֿת ֿצון דר יגאנה‬ ‫עמויי דאשת אז חשמת פֿסאנה‬ ‫‪.7‬‬
‫סתאנד דכֿת עם רא בא חצֹורש‬ ‫פדר מי כֿאסת בהר זוו ִג פורש‬ ‫‪.8‬‬
‫ֿוליכן ֿאן פסר אורא נמי כֿאסת‬ ‫תנש רא דכֿתר אז זי ֿור ביאראסת‬ ‫‪.9‬‬
‫נמי שד אז רכֿש ֿאן פור כֿרסנד‬ ‫מקטע מי שדי ֿאן דכֿת הר ֿצנד‬ ‫‪.10‬‬
‫ֿגצֹב כרדש ואז נזדש פסר ִגסת‬ ‫פדר ֿצון דיד כו אז ֿויי נפֿורסת‬ ‫‪.11‬‬
‫ה ֿואי סייר אורא בר סר אפֿתאד‬ ‫גריזאן שד פסר תא מלך בקדאד‬ ‫‪.12‬‬
‫נשסתה דיד דכֿתי דל פֿדירי‬ ‫בדרגאה סראי יך פֿקירי‬ ‫‪.13‬‬
‫כה שד בהראם אז עשק גלאנדאם‬ ‫זעשקש שד ֿצנאן בי צבר וֿאראם‬ ‫‪.14‬‬
‫כה שד בי כֿיש ודיגר גשת ֿאגאה‬ ‫ֿצנאן בר סר פֿתאדש מהר ֿאן מאה‬ ‫‪.15‬‬
‫בגו דכֿתי כיי‪ִ 964‬גאנם פֿדאיית‬ ‫בגפֿתא כאיי שדם מ ִגנון בראיית‬ ‫‪.16‬‬
‫בפשת דר ר ֿואן אסתאד מסתור‬ ‫ֿצו דכֿתר אין סכֿן בשניד אזאן פור‬ ‫‪.17‬‬
‫בקייד זנדגי זאר ואסירם‬ ‫בגפֿתא דכֿת פירי בס פֿקירם‬ ‫‪.18‬‬
‫ֿצו אין דר רא ברוי מא בבסתי‬ ‫פסר גפֿתש דל מארא שכסתי‬ ‫‪.19‬‬
‫ֿצרא ֿאכֿר בבסתי דר ברויים؟‬ ‫פֿכנדי נא ֿוך אז מ ֿזגאן בסויים‬ ‫‪.20‬‬
‫ֿצרא כרדי נהאן דר מיֿג ֿאכֿר؟‬ ‫ִגמאלת רא כה בד ֿצון כֿור מנ ֿור‬ ‫‪.21‬‬
‫כה דל ברדן ֿצנין באשד טריקש‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת ֿאן דכֿת פרי ֿוש‬ ‫‪.22‬‬
‫אגר כֿאהי מרא ֿאיי פיי מן‬ ‫טריק ֿאזמאייש באשד אין פֿן‬ ‫‪.23‬‬
‫בכֿוד גפֿתא אזין בהתר ֿצה ניכוסת؟‬ ‫פסר ֿצון דיד כו הם טאלב אוסת‬ ‫‪.24‬‬

‫‪ A‬באב י״ח; ‪ E, C, B‬באב י״ח אום; ‪ D‬באב חשדהום‪.‬‬ ‫‪961‬‬

‫‪ Ḥakham‬דר בייאני פזילתי קאביליית וכמאל זי בחרי ִגאה ו ִגלאל‪.‬‬ ‫‪962‬‬
‫‪ C, A‬פֿראתן; ‪ Ḥakham, E, D‬סרו תן‪.‬‬ ‫‪963‬‬
‫‪ A‬דכֿתי כאיי; ‪ B, D‬דכֿת כיי; ‪ C‬דוכֿתי כאי; ‪ Ḥakham‬דכֿתי כיהי‪ .‬כי הסתי‪.‬‬ ‫‪964‬‬
‫‪118‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫בגפֿתא דה במן אין לב שכר רא‬ ‫צלא זד באב ֿאן רשך קמר רא‬ ‫‪.25‬‬
‫כנם חאצל מראדת ִגא ֿודאנה‬ ‫ב ֿוד תא עמר מא אנדר זמאנה‬ ‫‪.26‬‬
‫נבאיסתת כה בר סר אין ה ֿוס פכֿת‬ ‫בגפֿתש פיר מרדי באב ֿאן דכֿת‬ ‫‪.27‬‬
‫תו צאחב חשמתי ומא חקירים‬ ‫תו מנעם זאדהי ומא פֿקירים‬ ‫‪.28‬‬
‫ֿצסאן ממכן ב ֿוד אין טרז פיי ֿונד؟‬ ‫בזיר אין ספהר חקה מאננד‬ ‫‪.29‬‬
‫כה מן בר צביה את עאשק שדם סכֿת‬ ‫ִג ֿואב פיר גפֿתא ֿאן ִג ֿואן בכֿת‬ ‫‪.30‬‬
‫כה כרדם זאשיאן כֿיש פר ֿואז‬ ‫יקין דאנם כה אין באשד כֿדא סאז‬ ‫‪.31‬‬
‫פדר בהרם גזיד ֿאן דל רבא רא‬ ‫יכי דכֿתר עמויי בוד מא רא‬ ‫‪.32‬‬
‫זנאֿצארי נהאדם רו דרין ראה‬ ‫נשד ראצֹי דלם אז מהר ֿאן מאה‬ ‫‪.33‬‬
‫זעשק ֿאן דלם אז כֿף ברון שד‬ ‫באינ ִגא טאלעם ֿצון רה נמון שד‬ ‫‪.34‬‬
‫דגר בא פיר גפֿתא כאיי כֿרד כֿיש‬ ‫ִג ֿואן ֿצון גפֿת שרח חאלת כֿיש‬ ‫‪.35‬‬
‫זנאדאני שעאר ֿגאפֿלאנסת‬ ‫נגויי עשק כאר ִגאהלאנסת‬ ‫‪.36‬‬
‫ת ִגלי בכֿש הר דל תירה באשד‬ ‫כה אלא עשק שמע כֿירה באשד‬ ‫‪.37‬‬
‫ב ִגהל אפֿתאדה רא כאמל כנד עשק‬ ‫בסי די ֿואנה רא עאקל כנד עשק‬ ‫‪.38‬‬
‫פֿלך אז עשק גרדד גרד אין כֿאך‬ ‫ש ֿוד אז עשק כאהל ֿצסת וֿצאלאך‬ ‫‪.39‬‬
‫ש ֿוד ֿאכֿר חכים וניך ודאנא‬ ‫ֿצו עשק אנדר דל נאדאן כנד ִגא‬ ‫‪.40‬‬
‫כה זור כֿיש בר יארי נמאיינד‬ ‫ילאן אז עשק ִגבארי נמאיינד‬ ‫‪.41‬‬
‫נֿטר פושידה רא בינא כנד עשק‬ ‫חזינאן רא נשאט אפֿזא כנד עשק‬ ‫‪.42‬‬
‫שכסתה פא ד ֿואן אז עשק גרדד‬ ‫כֿמידה קד ִג ֿואן אז עשק גרדד‬ ‫‪.43‬‬
‫זעיפֿאן רא ֿצו שיר בישה סאזד‬ ‫בכֿילאן רא סכֿא ֿות פישה סאזד‬ ‫‪.44‬‬
‫ֿוזאן הם חל ש ֿוד הר משכל כס‬ ‫זדאייד זנג רא עשק אז דל כס‬ ‫‪.45‬‬

‫ֿצון ֿאן פיר רוושן צֹמיר אין טריק אכֿלאץ אז ֿויי בדיד וֿאן סכֿן סנ ִגי אזו בשניד בסיאר מחֿטוֿט‬
‫גרדיד‪ .‬ואז ראה ֿאזמאייש בדו גפֿת כאיי עמר עזיז ואיי ִג ֿואן בא תמיז אגר ֿצה סכֿן האי תו‬
‫מעקול ודלאייל האי תו מקבול ופסנדידה אסת אמא פיראן גפֿתה אנד כה סוודאי עשק עאקבת‬
‫בבאטלי אנ ִגאמד‪ .‬ואינכס רא אז כאר האי צֹרורי פֿארק וכאהל גרדאנד‪ .‬ואז כאהלי בטלֿף כֿר ִגי‬
‫רו כנד ואז טלֿף כֿר ִגי באכֿל ושרב מדא ֿומת נמאייד‪ .‬ואז אכֿל ושרב מדאם בעייש ועשרת שרוע‬
‫כנד ואז עשרת בסיאר בעצרת רו כנד‪ .‬ואז עצרת בפרישאני רו כנד ואז פרישאני סר ב ֿואדי ִגנון‬
‫כשד‪ .‬ואז ִגנון עאקבת רנ ִגור גרדד‪ .‬ואז רנ ִגורי רכֿת אזין ִגהאן בר בנדד ובמלך ִגא ֿודאן פיי ֿונדד‪.‬‬

‫אז ֿגם עשק נא ת ֿואן גרדי‬ ‫איי כה דארי ה ֿואי מעשוקאן‬

‫בה כה עאשק באין וֿאן גרדי‬ ‫כאפֿרי גר תרא בריזד כֿון‬

‫ֿאן ִג ֿואן סכֿן דאן ֿצון אין סכֿנאן אז פיר בשניד מלול גרדיד‪ .‬באז רו בסוי פיר ֿא ֿורד וגפֿת כאיי פיר‬
‫רוושן צֹמיר ֿאנֿצה גפֿתי צחיחסת וֿאנֿצה פֿרמודי צריחסת אמא בזרגאן גפֿתה אנד כה אז עשק‬
‫סכֿן האי ניכו חאצל ש ֿוד‪ .‬וֿאדם נאקץ עקל אז המת ֿאן עאקל וכאמל ש ֿוד‪ .‬זירא כה עאשק ֿצו‬
‫כֿאהד כה דר נֿטר מעשוקש מקבול ופסנדידה ֿאייד סנ ִגידה סכֿן גוייד וכֿאטר מעשוק רא ִגוייד‬
‫ובדאן כושד כה מהרש דר דל מעשוק ִגושד‪ .‬פס אז המת עשק אגר נא כֿלֿף באשד כֿלֿף גרדד‬
‫ואגר נאדאן ב ֿוד עאקל גרדד‪ .‬ומר ֿויסת כה פאדשאה זאדה כה נא כֿלֿף ונאדאן בוד ואז המת‬
‫עשקש דאנא וכֿלֿף גרדיד ופאדשאה אורא פסנדיד‪ .‬פיר גפֿת ֿצגונה בודה אסת؟‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪119‬‬

‫כה שאהי בוד דאנא ֿצון סליימאן‬ ‫ִג ֿואן גפֿתא שנידסתם זפיראן‬ ‫‪.46‬‬
‫נמי דאדי ֿתמר סר ֿו ר ֿואנש‬ ‫ֿגם פֿרזנד בודי בנד ִגאנש‬ ‫‪.47‬‬
‫נהאל בי ֿתמר בודי סדרהי או‬ ‫נמי שד דר צדֿף דר קטרהי או‬ ‫‪.48‬‬
‫יכי פור נכו ֿצון דר מכנון‬ ‫בפירי דאד אורא חיי בי ֿצון‬ ‫‪.49‬‬
‫ב ִגהל וכֿוד פסנדי סרנגון גשת‬ ‫ֿצו סאלי ֿאן פסר אז הפֿת בגֿדשת‬ ‫‪.50‬‬
‫ֿצו מ ִגנון נא שכיבא וזבון שד‬ ‫ליים ואחמק ונאדאן ודון שד‬ ‫‪.51‬‬
‫רסאניד אז ֿגם או ֿאה תא מה‬ ‫מלך ֿצון דיד חאל פור אבלה‬ ‫‪.52‬‬
‫כה אז תעלים בכֿשנדש אדב זוד‬ ‫כֿרדמנדאן דרגה רא בפֿרמוד‬ ‫‪.53‬‬
‫ֿגם תעלים בר ִגאנש נהאדנד‬ ‫ֿצו אורא דר דבסתאן ִגאי דאדנד‬ ‫‪.54‬‬
‫אדאיי כז טריק עקל בוד דור‬ ‫מעלם דיד יך רוזי אזאן פור‬ ‫‪.55‬‬
‫תרא זיבנדה תא ִג ודוולת ותכֿת‬ ‫בשה גפֿתש כאיי שאה נכו בכֿת‬ ‫‪.56‬‬
‫אמיד נכתה ֿאראיי נדארי‬ ‫זפורת ֿצשם דאנאיי נדארי‬ ‫‪.57‬‬
‫סמנבר דכֿתרי לאלה עֿדארי‬ ‫כה דל דאדה ביך זיבא נגארי‬ ‫‪.58‬‬
‫זעשק גל סתאן באשד פֿראֿגש‬ ‫ה ֿואי עשק ֿאנסת דר דמאֿגש‬ ‫‪.59‬‬
‫זה ִגראנש כנד אפֿֿגאן ֿצו בלבל‬ ‫נבאשד חרֿף ֿאן ִגז ֿוצֿף ֿאן גל‬ ‫‪.60‬‬
‫בסי כֿוש חאל זאן אח ֿואל גרדיד‬ ‫זרב או ֿצו שה אין ראז בשניד‬ ‫‪.61‬‬
‫מעלם רא ֿצו כֿלעת דאד דא ֿור‬ ‫לבאסש רא ר ֿואן אפֿכנד דר בר‬ ‫‪.62‬‬
‫כה אכנון דר דלש בכֿשד כֿרד נור‬ ‫בגפֿתא הסת אמידי דרין פור‬ ‫‪.63‬‬
‫כה אז פורש רבודה צבר וֿאראם‬ ‫טלב פֿרמוד באב ֿאן גל אנדאם‬ ‫‪.64‬‬
‫בדכֿתת גו כה אברו רא כמאן כן‬ ‫בגפֿתא ֿאנֿצה פֿרמאיים ֿצנאן כן‬ ‫‪.65‬‬
‫בזן בר סינהי פֿרזנד מן תיר‬ ‫כֿדנג אז ֿגמזה מ ֿזגאן שמשיר‬ ‫‪.66‬‬
‫ֿצו נרגס כן תו נאז וסר גראני‬ ‫אגר בא תו נמאייד מהרבאני‬ ‫‪.67‬‬
‫בראה או פֿדא סאזד זר וזור‬ ‫כה תא אז עשק ֿויי בי דל ש ֿוד פור‬ ‫‪.68‬‬
‫טריק חלם ודל ִגויי דרו ניסת‬ ‫ֿצו בינד לאייק ומקבול או ניסת‬ ‫‪.69‬‬
‫זסר בירון ר ֿוד אורא ִגהאלאת‬ ‫זעשק או כנד כשֿף כמאלאת‬ ‫‪.70‬‬
‫זחסנש ֿצון זלייכֿא גשת ממתאז‬ ‫פדר רפֿת ובדכֿתש גפֿת ֿאן ראז‬ ‫‪.71‬‬
‫פֿזון‪ 965‬גרדיד ֿאנגה אֹצטראבש‬ ‫פסר ֿצון דיד ֿאן נאז ועתאבש‬ ‫‪.72‬‬
‫זמֿגזש ִגהל יעני בר טרֿף שד‬ ‫זעשק ֿאן פרי פורי כֿלֿף שד‬ ‫‪.73‬‬
‫שעארש גשת אחסאן וסכֿא ֿות‬ ‫ר ֿואן שד דר פיי עלם ועבאדת‬ ‫‪.74‬‬
‫דגר שד אז לבאס זר מרתב‬ ‫טלב כרד אז פדר ֿאיין מרכב‬ ‫‪.75‬‬
‫פֿרא ֿואן ברד אז דר וזאלמאס‬ ‫זבהר ֿאן פרי צד נווע א ִגנאס‬ ‫‪.76‬‬
‫כה תא אורא בעקד כֿוד דר ֿא ֿורד‬ ‫תעֿדב כורד ואז עשקש ִגגר כֿרד‬ ‫‪.77‬‬
‫פדר כֿשנוד אז ֿוצֹע פסר גשת‬ ‫פֿדיראיי ֿוצאיאי פדר גשת‬ ‫‪.78‬‬
‫נֿטיר ֿאן ִג ֿואן דון ומצֹטר‬ ‫שנידסתי איא פיר כֿרד ֿור‬ ‫‪.79‬‬
‫המאן דכֿת דל ֿארא האדייש שד‬ ‫כה עשקש מו ִגב דאנאייש שד؟‬ ‫‪.80‬‬
‫דריֿג אז מן מדאר ֿאן דל רבא רא‬ ‫תו הם איי מהרבאן בהר כֿדא רא‬ ‫‪.81‬‬

‫‪ C, A‬פֿזאן‪.‬‬ ‫‪965‬‬
‫‪120‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫אזין שאדי סר ֿאייד מחנת מן‬ ‫‪ .82‬כה אז ֿויי ניך גרדד כֿצלת מן‬
‫ב ֿוד אז מן כֿדא וכֿלק ראצֹי‬ ‫‪ .83‬ש ֿום פֿארק מן אז עשק מ ִגאזי‬

‫באז ֿאן פיר אז ראה ֿאזמאייש אבראם כרד ו ִג ֿואן רא גפֿת אגר כה כֿאהי מראדת רא חאצל‬
‫גרדאנם באייד כה בהם נשיני מן ראצ ֹי ש ֿוי ומסכן ומא ֿואי כֿתיֿף‪ 966‬מרא אכֿתיאר כני ותרך‬
‫פדר ומאדר ואקרבא וכֿישאן כֿוד כני‪ .‬וסר בבסאט דר ֿוישאנה מא פֿרוז ֿא ֿורי ואז כֿרדני האי‬
‫לֿדיֿד בגֿדרי ובנאן כֿשך מא קאנע ש ֿוי ואין לבאס האי זר דוז וכֿסר ֿואנה רא אז כֿוד בייפֿכני‬
‫והמֿצו מא ִגאמה פשמין‪ 967‬דר בר כני ֿצנאנך שאערי פֿרמודה מקצד נדהד רוי ֿצו זחמת נברי‪.‬‬
‫תא שב נש ֿוד ֿצראק רוושן נש ֿוד‪ִ .‬ג ֿואן ניז ֿצו נרגס אז חייא סר בפיש אפֿכנד וגפֿת כאיי פיר‬
‫ֿאנֿצה פֿרמאיי בגוש ו ִגאן שנ ֿום ֿצנאן כנם‪ .‬פֿל חאל פיר ִגאמה האי פשמין ביֿא ֿורד‪ .‬ומנעם זאדה‬
‫ֿאן לבאס האי פֿאכֿר רא אז כֿוד בייפֿכנד ו ִגאמה האי פשמין דר בר כרד‪ .‬ובא פיר יך ִגהת שד‬
‫ודר עשקש ֿתאבת קדם מי בוד תא כה דר ניכו תרין סאעאת ושריֿף תרין אווקאת דכֿתר ֿאן‬
‫פיר רא בעקד כֿוד דר ֿא ֿורד‪ֿ .‬צון ֿאן פיר ִג ֿואן רא ֿצנין יך דל ויך ִגהת בדיד ובוי צדק ֿופֿא אזו‬
‫בשניד חיירת כרד‪ .‬ואז רוי לטֿף ואז זבאן תרנם ותבסם כנאן בדו גפֿת כה אכנון דאנסתם כה‬
‫דר עשק ֿתאבת קדמי ויך רנגי ו ֿופֿא דארי ותאמל עיארי‪ .‬בר כֿיז ואין כליד רא בר דאר ואין‬
‫ח ִגרה רא דר בגשא תא בביני כה ֿצה אז פרדה בירון מי ֿאייד‪ 968.‬מנעם זאדה ֿאן כליד רא בר‬
‫דאשת וֿאן ח ִגרה רא דר בגשאד בסיאר כֿאנה האי‪ 969‬מעמור וחרם האי מנקש וקצר האי זר‬
‫נגאר בנֿטר דר ֿא ֿורד‪ .‬באז ֿאן פיר כֿזאיין ודפֿאיין ו ִג ֿוֿאהראת ֿצנדי‪ 970‬באו נמוד כה ֿצשם היֿץ‬
‫נאדר בין נדידה בוד‪ .‬ובמנעם זאדה גפֿת כאיי ִג ֿואן ֿאנֿצה דרין כֿוש מכאן בנֿטר דר ֿא ֿורדי ובא‬
‫דכֿתר חק ומאל תסת ובתו בכֿשידם‪ .‬וצאחב שוו ֿצנאנך אין בנדה פיר אז תו ראצֹי אם כֿדא ניז‬
‫אז תו ראצֹי באד‪.‬‬

‫כה ב ֿוד או מטיע אהל צפֿא‬ ‫מי ת ֿואן ִגאן פֿדאיי ֿאן כרדן‬
‫ראצ ֹי אז ֿויי ב ֿונד כֿלק וכֿדא‬ ‫הרך אפֿעאל ֿויי ב ֿוד ניכו‬

‫שהזאדה ֿצון אין חכאיאת אז צופֿי בשניד באז דלש דר מחבת צופֿי ב ִגושיד וגפֿת ֿצנאן‬
‫אמיד ֿוארם כה אקבאלם ֿצנאן מנעם זאדה יארי נמאייד ודר פֿתח ונ ִגאת בר רויים גשאייד‪.‬‬
‫ותו ניז ֿצון ֿאן פיר מרא אמתחאן כן ועייב מרא בר מן עיאן כן‪ .‬וטריק ֿאדאב ושראייט בנדגי‬
‫בא מן ביאן כן תא ֿאנך נציחתת מו ִגב הושמנדי מן גרדד ואז תעלימת ֿצנאן זנדגי כנם כה כֿלק‬
‫וכֿדא מרא פסנדנד‪ .‬צופֿי גפֿת בקדר ֿטרורת תרא אמתחאן נמודם ודר פייץ ֹ בר רויית גשאדם‪.‬‬
‫וטריק ֿאדאב דר פישת נהאדם ושראייט מהרבאני ב ִגאי ֿא ֿורדם‪ .‬כנון ֿוקת ֿאן רסידה כה אמשב‬
‫אז כֿדמתת מרכֿץ ש ֿום ובדעאיית משֿגול‪ .‬וכנון פֿכר כֿיש באש וסר דר פיש באש ודיגר תו מי‬
‫דאני וכֿדאי רבאני‪ .‬ואגר חיאת באקיסת צבאח מרא ִגעת כנם ודיגר בארת נציחת כנם ומראדת‬

‫‪ F, E, D‬כסיֿף‪.‬‬ ‫‪966‬‬
‫‪ E, C‬פשמינה‪.‬‬ ‫‪967‬‬
‫‪ֿ C‬צה פיידא מי שווד‪.‬‬ ‫‪968‬‬
‫‪ E, D, A‬כֿאנהאי‪.‬‬ ‫‪969‬‬
‫‪ֿ E‬צנדאני‪.‬‬ ‫‪970‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪121‬‬

‫חאצל ומשכלת רא חל כנם‪ .‬צופֿי ֿצון אין סכֿן רא אדא כרד בר שהזאדה דעא כרד ות ֿוכל בר‬
‫כֿדא כרד ורו בר צחרא כרד‪.‬‬

‫הרֿצה כס גויידת תחמל כן‬ ‫איי כה דל תנג גשתה ז ִגהאן‬

‫בר כֿדאי ִגהאן ת ֿוכל כן‬ ‫בגֿדר אז מרדם ומסאפֿר שוו‬

‫באז ֿצון צבח צאדק בדמיד וכֿורשיד מנ ֿור זמשרק סר בירון כשיד צופֿי סר כֿוד רא בכֿף דסת‬
‫נהאדה בכֿדמת שהזאדה מרא ִגעת נמוד‪ .‬ושהזאדה באסתקבאלש קדם נהאד ואו רא בוסה בר‬
‫סר ודסת בנהאד וכֿאך פאייש רא אז מ ֿזגאן‪ 971‬ברפֿת ובעד אז מראסם וֿתנא גויי גפֿת ֿצנאנך‬
‫ֿאפֿתאב תא דר זיר אבר פנהאן נש ֿוד קדר נורש במרדם עיאן נש ֿוד ֿצנין ניז תא מפֿארקתת‬
‫מרא מו ִגב ה ִגראן נשד קדר צבח ֿוצאלת עיאן נשד‪.‬‬

‫ֿוז פֿראק תו ִגאנם אז תן שד‬ ‫איי ֿוצאלת מרא ז ִגאן כֿושתר‬

‫ֿטלמתם המֿצו רוז רוושן שד‬ ‫ֿצון בדידם ִגמאל פר נורת‬

‫כנון איי בזרג ֿוארא אין כמתרין רא אלתמאס אינסת כה דר לטֿף ואחסאן בר גשאיי ובא מן‬
‫עתאב ננמאיי וֿאנֿצה סואל כנם ִג ֿואב פֿרמאיי‪.‬‬

‫באב נוזדהם‪972‬‬
‫דר ביאן רסאלת פייֿגמבראן בקדר סלוך אהל דווראן‬

‫דגר באר שהזאדה אז צופֿי סואל כרד וגפֿת אז ֿצה רוסת כה פייֿגמבראן מרסל בעצֹי אווקאת‬
‫פיאם אז בראי ִגמאעתי מי ֿא ֿורנד ובעצֹי דיגר אווקאת אלהאם נב ֿות ופֿייץ ֹ על ֿוי אזישאן מנקטע‬
‫מי ש ֿוד ומעטל מי גרדנד؟ צופֿי דר ִג ֿואב פֿרמוד מֿתלא דהקאני כה מזרעה דארד ודר הנגאם‬
‫פאייז ֿצנד רוזי דר כֿדמת ֿאן מי כושד‪ .‬ובעד אזאן תכֿם דראן זמין מי פאשד‪ .‬וֿצון זמסתאן שד‬
‫אז כאר מזרוע דסת בר מי דארד ופא אזאן סר זמין מי כשד תא מווסם בהאר כה סבזה אז‬
‫כֿאך מֿדלת סר בירון מי ֿא ֿורד‪ 973.‬בעד ֿאן דהקאן סר בֿאן מזרעה מי כשד וכֿדמתי כה לאזמה‬
‫ֿאן באשד ב ִגאי מי ֿא ֿורד תא הנגאם תאבסתאן כה ֿאן כשתה קאבל דרודן מי ש ֿוד‪ֿ .‬צנין ניז‬
‫פייֿגמבראן דהקאננד ומרדמאן מזרעה‪ .‬ופיאם אישאן בתכֿם נסבת דארד‪ .‬הראנגאה כה ֿאן‬
‫ִגמאעת בסלימי ומסתקימי בסר בר ֿונד ובראה כֿייר וצלאח פא נהנד ובאפֿעאל ניכו משקול‬
‫גרדנד מו ִגב ֿאן ש ֿונד כה אז המת אישאן פֿייץ ֹ אלאהי ואלהאם נבא ֿות בפיימבראן רסד ו ֿוחי‬
‫בדישאן נאזל ש ֿוד‪ .‬והרגאה כה ֿאן ִגמאעת גרדן כשי כננד ומֿגרור באעמאל כֿיש בודה באשנד‬
‫וֿטלם וסתם ועציאן רא שעאר כֿוד סאזנד מו ִגב ֿאן ש ֿונד כה אז נא קאבלי אישאן פֿייץ ֹ על ֿוי‬

‫‪ C, A‬מ ֿזגון‪.‬‬ ‫‪971‬‬

‫‪A‬י״ט; ‪ C, B‬י״ט אום; ‪ D‬נונזהום; ‪ F, E‬י״ט אם‪.‬‬ ‫‪972‬‬
‫‪ A‬סבזה אז כֿאך מֿדלת סר ביראן מי ֿארד; ‪ B‬סבזה סר אז כֿאך מוֿדלת מי כשד; ‪ C‬סבזה אז כֿאך‬ ‫‪973‬‬
‫מוֿדלת סר בביראן מי אוורד; ‪ D‬סבזה אז כֿאך מזלת סר בירון מי אוורד; ‪ E‬סבזה אז כֿאך מֿדלת‬
‫סר בירון מי ארד; ‪ F‬סבזה אז כֿאך מֿדלת סר ברון מי ארד‪.‬‬
‫‪122‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫בעאלם ספֿלי נרסד ורשתה ֿוחי ונב ֿות אז פיאמבראן ברידה‪ .‬ואלהאם אזישאן גססתה ש ֿוד וֿאן‬
‫ִגמאעת אז רחמת אלאהי ופֿייץ ֹ נא מתנאהי ֿויי בי נציב גרדנד‪.‬‬

‫בגרוהי כה ֿאמת אויינד‬ ‫ֿאנך פייֿגאם חק המי ֿארד‬

‫פייץ ֹ על ֿוי ֿורא המי בויינד‬ ‫קדר רסם וסלוך ֿאן ֿאמת‬
‫בפימבר פיאם המי גויינד‬ ‫גר סלים וכרים וחק ביננד‬
‫נכתה הם באו נמי גויינד‬ ‫ֿור שריר ובכֿיל וכֿוד ביננד‪974‬‬

‫באז שהזאדה סואל נמוד כה פייֿגמבראן ב ִגמאעת עליחדה וגרוהי מכֿצוץ מרסל מי ש ֿונד יא‬
‫בֿגייר מכֿצוץ‪ 975‬ניז פיאם מי ֿא ֿורנד؟ צופֿי ִג ֿואב פֿרמוד‪ 976‬כה דרין מעני נֿטירי שנידה אם ביאן‬
‫כנם תא אזאן ִג ֿואב אין סואל בתו ניך מפֿהום ש ֿוד‪ .‬שהזאדה‪ 977‬מסמוע בוד וצופֿי מי גפֿת‪:‬‬

‫קצֹא רא דר כנאר רוד כֿאנה‬ ‫‪ .1‬שנידם דאשת מרֿגי ֿאשיאנה‬

‫ֿולי אז בים מוו ִג ֿאב דריא‬
‫במרֿגאן דגר‪ 978‬מי דאד מרֿגך‬
‫בהם ֿאמיכֿתנדי דר‪ 979‬פס ופיש‪980‬‬
‫זפר ֿורדן המאנ ִגא ִגו ִגה גשתי‬
‫ֿצו פֿהמידי כה זאדה ִגו ִגהאייש‬
‫כשידי נאלהי ֿצון נא ת ֿואני‬
‫בפיש ִגנס כֿוד שאן מי ד ֿוידנד‬
‫בנזדיכיש רֿגבת כיי נמודי‬
‫פיאם ֿצון ֿא ֿורנד בר אהל ֿאדם‬
‫ֿולי ביגאנה זישאן מי כֿרד סהם‬
‫‪ .2‬פֿרא ֿואן בייצֹה בנהאדי דראנ ִגא‬
‫‪ .3‬בברדי בייצֹהאייש רא והר יך‬
‫ֿצו מרֿגאן בייצֹה אש בא בייצֹהי כֿיש‬ ‫‪.4‬‬
‫‪ .5‬זגרמי בייצֹהא פר ֿורדה גשתי‬
‫‪ .6‬המאן מרֿגי כה דאדה בייצֹהאייש‬
‫‪ .7‬נהאן רפֿתי דרי הר ֿאשיאני‬
‫‪ .8‬צדאייש ִגו ִגהא ֿצון מי שנידנד‬
‫ֿולי ֿאן ִגו ִגהי כז ֿויי נבודי‬ ‫‪.9‬‬
‫‪ֿ .10‬צנין פייֿגמבראן מרסלאן הם‬
‫‪ .11‬כסי כז נווע אישאנסת כנד פֿהם‬

‫באז שהזאדה פרסיד כה פייֿגמבראן פייֿגאמי כה מי ֿא ֿורנד יא פֿרמאני כה בדישאן נאזל מי ש ֿוד‬
‫אז ִגאנב חק סבחאן תעאליסת ויא אז ִגאנב מלאייכה ופֿרשתגאן קדסיסת؟ צופֿי דר ִג ֿואב‬
‫פֿרמוד נה ֿצנאנסת כה תו פֿהמידהי‪ .‬אלא דאנסתן אין מעני אז דלאייל וברהאני ֿצנד מפֿהום‬
‫מי ש ֿוד כה ערץ ֹ כרדן ֿאנהא טולסת ומו ִגב תצדיע כֿאהד שד‪ .‬פס ביאן אין מעני בדו כלמה‬
‫מקתצר‪ 981‬מי כנם תא ניך בדאני‪ 982.‬מֿתלא מרדמאני כה כֿאהנד חיי ֿואנאת רא ֿצנין בפֿהמאננד‬
‫כה ראה רא זוד טיי כננד יא כה אז זוד רפֿתן דרנג כננד יא דר המאן ִגא באיסתנד ויא פשת‬

‫‪ E‬וחק ביננד; ‪ F‬ודל כיננד‪.‬‬ ‫‪974‬‬

‫‪ A‬מרסל מי שוונד‪.‬‬ ‫‪975‬‬
‫‪ F‬פֿרמוד ִג ֿואב‪.‬‬ ‫‪976‬‬
‫‪ F, E‬שאהזאדה‪.‬‬ ‫‪977‬‬
‫‪ E, D, C, B, A‬דיגר‪.‬‬ ‫‪978‬‬
‫‪ A‬אז‪.‬‬ ‫‪979‬‬
‫‪ B‬שודן ִגו ִגה זודי אז גרמי כֿיש‪.‬‬ ‫‪980‬‬
‫‪ A‬מכֿתצר‪.‬‬ ‫‪981‬‬
‫‪ A‬בפֿהמי‪.‬‬ ‫‪982‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪123‬‬

‫שאן רא בכֿארנד דידה באשי כה אשארת וחרכאת ֿצנדי‪ 983‬בדישאן נמאיינד כה ֿאן מטלב‬
‫בדישאן מפֿהום גרדד‪ .‬וֿצנאנך דר פֿהמידן ֿאן אשאראת וֿאן חרכאת פֿרק בסיאר דר מיאנה‬
‫אישאן מי באשד והר חיי ֿואני בקדר אסתעדאדש אזאן צדא הא מכֿבר מי ש ֿוד‪ .‬המֿצנין ניז בני‬
‫ֿאדם רא ֿצון תאב דידן נור אלאהי וטאקת פֿייץ ֹ בי מנתהי יזדאן ניסת וכלאם בא אחתראם חק‬
‫תעאלי רא ניך נת ֿואננד פֿהמיד בנאברין הר פייֿגמברי רא בקדר חווצלה ֿאן אמרי פֿרמאיינד‬
‫והר יך רא בקדר מרתבה או מנֿטרי נמאיינד תא דר רסידן ֿאן מעני ופֿהמידן ֿאן כלאם מש ֿוש‬
‫נגרדנד‪.‬‬

‫מי ש ֿוד נאזל אז כֿדאי ִגהאן‬ ‫ֿאדמי רא ֿצו ֿוחי ופייֿגאמי‬

‫מי כנד פֿהם ראז ֿאן פֿרמאן‬
‫ֿוז אשארת דהד אורא ִגוולאן‬
‫יא ז ִגאי כֿוד איסתד זנשאן‬
‫דר המין פֿצֹל מי ש ֿוד נגראן‬
‫מי רסד פֿייץ ֹ והמתי‪984‬‬
‫קדר עקל ֿוקוֿף ואדראכש‬
‫המֿצו חיי ֿואן כה צאחבש זצדא‬
‫אז תכש יא דרנג פֿרמאייד‬
‫הרך רא הסת עקל ואדראכי‬
‫ראֿגב אר עקל ודרכת אפֿזאייד‬

‫באב ביסתם‪985‬‬
‫דר תעריֿף ֿאן עמר וזנדגאני כה דר כמאל וטאעת ֿדו אל ִגלאל‪ 986‬בגֿדראני‬

‫כה ֿאדם בגֿדראנד דר כמאלי‬ ‫כֿשא עמרי ופֿרֿך אשתֿגאלי‬ ‫‪.1‬‬

‫נה דר הזלי ותנ ִגידן מיי‬ ‫בעלם ודאנש וטאעת ברד פיי‬ ‫‪.2‬‬
‫נבאשד באטל וביהודה גפֿתאר‬ ‫ש ֿוד משֿגול דרס ועלם ִגבאר‬ ‫‪.3‬‬
‫כנד כשֿף רמוז ֿאסמאני‬ ‫ברוז ושב ניאסאייד זמאני‬ ‫‪.4‬‬
‫שניד אז חכמתש חייראן שד ומאת‪987‬‬ ‫ֿצו שהזאדה זצופֿי אין כלאמאת‬ ‫‪.5‬‬
‫פֿלך מאננדה את‪ 988‬כמתר שנידה‬ ‫בגפֿתש כאיי מרא ֿצון נור דידה‬ ‫‪.6‬‬
‫ִגהאן רא ֿצנד סאלסת מי גֿדארי؟‬ ‫בגו בא מן כה ֿצנדי עמר דארי؟‬ ‫‪.7‬‬
‫ד ֿואזדה סאל עמר אין פֿקירסת‬ ‫בגפֿתא צופֿייש‪ 989‬כאינך קצירסת‬ ‫‪.8‬‬
‫בסי שהזאדה חייראן שד בדו גפֿת‬ ‫ֿצו צופֿי אין דר נאספֿתה רא ספֿת‬ ‫‪.9‬‬
‫ֿצרא גויי דרוֿג איי נכתה ֿאראי؟‬ ‫כאיי ארבאב עקל ודאנש וראי‬ ‫‪.10‬‬
‫עיאנסת אז שכנ ִג ורנג מויית‬ ‫עלאמאת שיוכֿת‪ 990‬כֿוד זרויית‬ ‫‪.11‬‬
‫מן אין גפֿתאר רא בא ֿור נדארם‬ ‫ֿצסאן גויי ד ֿואזדה סאל דארם؟‬ ‫‪.12‬‬
‫כה אז כֿלקת שדסתם מדתי ֿצנד‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת צופֿי כֿרדמנד‬ ‫‪.13‬‬
‫חייאתי כו ב ֿוד בי טאעת‪ 991‬חק‬ ‫ֿולי נת ֿואן שמרדן עמר מטלק‬ ‫‪.14‬‬

‫‪ E‬אשארה וחרכתי ֶגנד‪.‬‬ ‫‪983‬‬

‫‪ C‬זחמת; ‪ F‬ורחמת‪.‬‬ ‫‪984‬‬
‫‪ A‬ך; ‪ D, B‬ביסת אום; ‪ C‬ביסתום‪.‬‬ ‫‪985‬‬
‫‪ A‬זל ִגלאל; ‪ D‬זול ִגלאל‪.‬‬ ‫‪986‬‬
‫‪ D‬שוד מאת; ‪ F‬ושד מאת‪.‬‬ ‫‪987‬‬
‫‪ D, C, B, A‬מאננדהת; ‪ F‬מאננדאת‪.‬‬ ‫‪988‬‬
‫‪ C, A‬צופֿייש; ‪ B‬צופֿיש; ‪ F, E‬צופֿי אש‪.‬‬ ‫‪989‬‬
‫‪.‬שיחוחת ‪Abbreviation of‬‬ ‫‪990‬‬
‫‪ E, D, A‬בי טאעתי‪.‬‬ ‫‪991‬‬
‫‪124‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫יקין כו עמר צֹאיע בגֿדראנד‬ ‫הראנכס חק שנאסי רא נדאנד‬ ‫‪.15‬‬

‫נהאדם פא ודאנסתם טריקת‬ ‫אזאן רוזי כה דר ראה חקיקת‬ ‫‪.16‬‬
‫ֿוזאן עמרי בבאטל רפֿתה אפֿסוז‪992‬‬ ‫ד ֿואזדה סאל באשד תא המין רוז‬ ‫‪.17‬‬
‫ֿצו נשנאסי כֿדאי לנתראני‬ ‫כה נאייד דר שמאר זנדגאני‬ ‫‪.18‬‬
‫נגפֿתם כאן בסי נאבודה בהתר‬ ‫אזאן רו ֿאנֿצה עמרם רפֿתה אבתר‬ ‫‪.19‬‬
‫אגר הם זנדה אסת‪ֿ 993‬צון מרדה באשד‬ ‫הראן כו ראה חק נספרדה באשד‬ ‫‪.20‬‬
‫בגפֿתא כאיי ֿצו תו דאננדה נאיאב‬ ‫דגר שהזאדהי חייראן ובי תאב‬ ‫‪.21‬‬
‫כה דר ֿויי הסת‪ִ 994‬גאן וברדה בארי‬ ‫ֿצסאן ֿאן זנדה רא מרדה שמארי؟‬ ‫‪.22‬‬
‫כסי כו שי ֿוהי אימאן נדאנד‬ ‫בגפֿתא צופֿייש ֿצון מרדה מאנד‬ ‫‪.23‬‬
‫יקין ֿצון מרדהי מדהוש באשד‬ ‫ֿצו כור וגנג וכר אז גוש באשד‬ ‫‪.24‬‬
‫רכֿש רא מרדה סאן נור וצפֿא ניסת‬ ‫דלש ֿצון זנדה אז נור כֿדא ניסת‬ ‫‪.25‬‬
‫ב ֿוד ִגאנם פֿדאי דין ואימאן‬ ‫בגפֿתא שאהזאדה כאיי סכֿן דאן‬ ‫‪.26‬‬
‫זמרדן פס נבאייד בים גירי‬ ‫ֿצו זאן עמרי גֿדשתה נא גזירי‬ ‫‪.27‬‬
‫דלש ֿגמגין נגרדד גר‪ 995‬במירד‬ ‫כסי כז עמר כֿוד לֿדת נגירד‬ ‫‪.28‬‬
‫ב ֿוזן קטעה כז דר קיימתש ביש‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת צופֿי כֿרדכיש‬ ‫‪.29‬‬

‫מרדן וזנדגיש יך סאנסת‬ ‫הרך רא ניסת צדק ואימאני‬

‫ִגאן ועמרש פֿדאי אימאנסת‬ ‫ֿצון בדאנד רמוז ואסרארש‬

‫באז צופֿי בשהזאדה גפֿת בא ֿאנך דאנסתם כה פדרת דר קצד ִגאן מנסת דר מחץ ֹ כֿאטר תו‬
‫אז סר ִגאן כֿוד גֿדשתה אם ודר ראה כֿטר פא נהאדה אם‪ .‬דלאלת בדאן כנד כה זנדגאני אין‬
‫דהר פֿאני פיש מן ֿוקועי נדארד ואז מרג אנדישה נדארם‪ .‬וכסי כה דר עייש ֿאן ניז אכֿתיאר כנד‬
‫ודר חיאת ִגהאן אעתבאר כנד אלבתה כֿוד רא בזיר באר כנד‪ .‬וכסי כה דר זנדגי נפֿס סר כש‬
‫כֿוד רא במיראנד א ִגל נאכֿוש בדו זחמתי נרסאנד במֿתל זאהדאן ואהל תק ֿוא כה תרך אקרבא‬
‫וכֿישאן כֿוד כננד ודר פיי תחציל מאל ִגהאן נבודה באשנד‪ .‬לא ִגרם כה אז באר מנת עאלמיאן‬
‫ֿצון סר ֿו ֿאזאדה באשנד ואישאני‪ 996‬כה מדאם פיירוו תחציל ה ֿוסהאי כֿיש בודה באשנד ואז‬
‫בראי דניאיי ֿצון אש ִגאר מי ֿוה דאר דר זיר באר מנת דונאן ודר רנ ִג בי חד וזחמת בי שמאר‬
‫וגרפֿתאר נפֿס ואסיר שייטאן בודה באשנד‪ .‬עאקבת כאר שאן ב ִגאיי רסד כה עֿדאב מרג דר‬
‫נֿטר אישאן ראחת וֿאסודגי נמאייד ואישאן רא זחמת וֿאלודגי פֿזאייד‪.‬‬

‫דאדה באשנד זאקרבא וזמאל‬ ‫זאהדאני כה תרך אין דניא‬

‫נרסד שאן ברוז מרג מלאל‬ ‫פֿארֿג אז מנתנד וֿאזאדה‬
‫קבלה כֿוד כננד מאל ומנאל‬ ‫וֿאנכסאני כה פיירוו ה ֿוסנד‬
‫ֿצון במירנד ֿוא רהנד פֿל חאל‬ ‫זחמת ראיגאן בסי ביננד‬

‫‪ F, E, D, C, A‬אפֿסוז‪.‬‬ ‫‪992‬‬
‫‪ D, A‬זנדהסת; ‪ B‬זנדה באשד; ‪ C‬זנדה הסת או‪.‬‬ ‫‪993‬‬
‫‪ A‬אסת‪.‬‬ ‫‪994‬‬
‫‪ A‬תא‪.‬‬ ‫‪995‬‬
‫‪ C, B, A‬אושאני‪.‬‬ ‫‪996‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪125‬‬

‫באז שהזאדה גפֿת אגר תרא מרג נאגהאן ברסד אזאן דל שאד מי ש ֿוי וכֿוש חאל מי גרדי؟ צופֿי‬
‫גפֿת אגר מרא אמרוז א ִגל ברסד כֿושתר אז צבאח כֿאהם בוד כה עאקלאן גפֿתה אנד רכֿת אזין‬
‫ִגהאן בר בסתן בעקבא פיי ֿוסתנסת‪ 997.‬ובעצֹי אווקאת הסת כה מרדן בה אז זנדגיסת ואכֿתר‬
‫נפֿע האי עֿטים דר צֹמן או הסת‪ .‬כה אגר ֿטאהר בודי באייסתי כה עאלמיאן טאלב ֿאן באשנד‪.‬‬
‫ובאז גפֿתה אנד כה ניך כרדאר ֿצון במירד ֿאסודה גרדד ומרדמאן ִגהת או מויינד‪ .‬ובד כרדאר‬
‫ֿצון במירד אסיר גרדד ומרדמאן אז ֿאפֿתש ֿאסודה ש ֿונד וגויינד‬

‫ֿוז ֿגמש סינה רפֿיקאן ֿצאך‬ ‫סאדה דל ֿוקת מרדן ֿאסאייד‬

‫מרדם אז ֿאפֿתש ש ֿונד בי באך‬ ‫בד עמל אז א ִגל ב ֿוד מחזון‬

‫בנאברין ֿאנך דר בד וניך זמאנה אמתיאז כרדה ואז אפֿעאל בד אחתראז כרדה באשד וחקיקת‬
‫אז מ ִגאז דאנסתה באשד חיאת אין ִגהאן רא כֿאר כנד ומרג רא אכֿתיאר כנד‪.‬‬

‫כה רוזי דר סכֿן סנ ִגי סכנדר‬ ‫שנידסתם זפיראן כֿרד ֿור‬ ‫‪.30‬‬
‫סכֿנהאיי ֿצנאן גווהר המי ספֿת‬ ‫נצאייח בר סר מנבר המי גפֿת‬ ‫‪.31‬‬
‫סתאדה בא ספאה ולשכרי הם‬ ‫בפהלוייש ארסטוי מעלם‬ ‫‪.32‬‬
‫דרין דניא כה באשד פיר זאלי‬ ‫בגפֿת איי בנדגאן חק תעאלי‬ ‫‪.33‬‬
‫רהא סאזיד אז ֿצנגש גריבאן‬ ‫ֿצנין דאניד כֿוד רא ֿצון גריבאן‬ ‫‪.34‬‬
‫דרו אסתאדגי כרדן ר ֿוא ניסת‬ ‫ִגהאן ססת פיימאן רא ֿופֿא ניסת‬ ‫‪.35‬‬
‫בפיש אז מרג כֿוד רא מרדה דאניד‬ ‫זמיידאן ה ֿוס תווסן ִגהאניד‬ ‫‪.36‬‬
‫כה עמרש נה צד ופנ ִגאה בוד ֿאן؟‬ ‫כ ִגא שד ֿאדם ונוח כֿדא דאן‬ ‫‪.37‬‬
‫כ ִגא שד ֿאזר בת תאש גמראה؟‬ ‫כ ִגא שד שית ונמרוד שהנשאה؟‬ ‫‪.38‬‬
‫כ ִגא שד יצחק ֿצשם יעקוב؟‬ ‫כ ִגא שד ֿאן כֿליל אלאה בת כוב؟‬ ‫‪.39‬‬
‫כ ִגא שד מוסיי תורה נ ֿוישתה؟‬ ‫כ ִגא שד יוסף קדסי סרשתה؟‬ ‫‪.40‬‬
‫כ ִגא רפֿתנד כֿאצאן מעֿטם؟‬ ‫כ ִגא רפֿתנד כֿאצאן מקדם؟‬ ‫‪.41‬‬
‫כ ִגא רפֿתנד מהרויאן דל בר؟‬ ‫כ ִגא רפֿתנד מרדאן דל ֿא ֿור؟‬ ‫‪.42‬‬
‫כ ִגא רפֿתנד רה תאזאן ֿצון באד؟‬ ‫כ ִגא רפֿתנד זר דאראן דל שאד؟‬ ‫‪.43‬‬
‫ברישאן סים וזר נפֿעי נבכֿשיד‬ ‫המה זאמיד כֿוד גשתנד נאמיד‬ ‫‪.44‬‬
‫ֿצרא באייד כה דל רא דר ִגהאן בסת؟‪998‬‬ ‫ֿצו ראֿגב כֿאהי ֿאכֿר זין קפֿס ִגסת‬ ‫‪.45‬‬

‫ושנידה אם כה שכֿצי אז טביב חאֿדקי פרסיד כה אין דניא רא בֿצה קרארש שנאכֿתהי؟ טביב‬
‫גפֿת כה אין דניא פֿנא כננדה תן ותאזה כננדהי אמיד ונזדיך כננדהי מרג ודור כננדהי ת ֿוכל‬
‫אסת‪ .‬באז פרסיד כה מרדמאנש ֿצה קרארנד؟ טביב גפֿת ֿאנך צאחב דלסת‪ 999‬דר ֿאזארסת‬
‫וֿאנך סאדה דלסת בימארסת‪ .‬ובאז פרסיד כה בא אין דהר ֿצגונה באייד בסר ברדן؟ טביב‬
‫גפֿת אמיד בכֿיירש נדאשתן ותכֿם ניכו דרו כאשתן‪ .‬באז פרסיד כה בא כדאם רפֿיק מלאקאת‬

‫‪ E, C, B‬פיי ֿוסתנד‪.‬‬ ‫‪997‬‬

‫‪MS B has another ten couplets added by the scribe.‬‬ ‫‪998‬‬
‫‪ A‬דלש‪.‬‬ ‫‪999‬‬
‫‪126‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫באייד כרד؟ טביב גפֿת אז אפֿעאל ניך וכֿדא תרסי‪ .‬באז פרסיד כה אז כדאם רפֿיק א ִגתנאב‬
‫באייד נמוד؟ טביב גפֿת אז ה ֿוס וֿארזו‪ .‬באז פרסיד כה אזין קייד ֿצגונה ת ֿואן רסת؟ טביב גפֿת‬
‫אז ראה ראסתי‪ .‬באז פרסיד כה אין ראה כדאמסת؟ טביב גפֿת אז סעי האי באטל גֿדשתן‬
‫ותרך לֿדת זנדגי נמודן‪ .‬ודר פֿכר כאר ֿאכֿרת בודן‪ .‬באז ֿאן מרד טביב רא גפֿת כאיי כֿדא ֿונד‬
‫מרא נציחת פֿרמאי‪ .‬טביב גפֿת כה הרגאה דר גנאהי משֿגול באשי ודאני כה כֿדאי תעאלי‬
‫חאצֹר‪ 1000‬ונאֿטרסת פס גנאהת בישתרסת‪ .‬ואגר תצ ֿור כני כה כֿדאי תעאלי עאלם ונאֿטר‬
‫ניסת פס טריק כאפֿריסת‪ .‬בנאברין הרגז גנאה נבאייד כרד‪ֿ .‬אן מרד גפֿת כאיי טביב רחמת‬
‫באד ובר שייטאן לענת באד‪ .‬פס אז יך דגר גססתנד ובעבאדת פיי ֿוסתנד‪1001.‬‬

‫באב ביסת ויכם‪1002‬‬

‫אעתקאד בר הר חרֿף נכרדן ואווקאת בביהודה צרֿף נכרדן‬

‫סכֿנהאיית בנזדם מֿתל גווהר‬ ‫דגר שהזאדה גפֿתא כאיי כֿרד ֿור‬ ‫‪.1‬‬
‫כה בת רא דר סתאייש אין רעאיית‬ ‫ֿצנאן גשתם מטיע גפֿתה האיית‪1003‬‬ ‫‪.2‬‬
‫כה ֿצון אין עקדה אז ראיית גשאיי‬ ‫כנאן כֿאהם מרא ראהי נמאיי‬ ‫‪.3‬‬
‫כה דר פיש צנם סר דר אטאעת‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת צופֿי כין ִגמאעת‬ ‫‪.4‬‬
‫מֿתל בר באֿגבאן ומרֿג זארנד‬ ‫מֿתל אז אעתקאד כֿוד כה דארנד‬ ‫‪.5‬‬
‫בגפֿתא אין חכאיית רא ביאן כן‬ ‫בדו שהזאדה מאננד גלבן‬ ‫‪.6‬‬
‫כה שכֿצי דאשת באֿגי מֿתל ִגנת‬ ‫זבאן בגשאד צופֿי דר חכאיית‬ ‫‪.7‬‬
‫פר אז ֿאב חיאתש ֿצון נ ֿוד בוד‬ ‫נהאל כֿרמי דר ֿויי דו צד בוד‬ ‫‪.8‬‬
‫בסי כֿושבו תר אז משך וזענבר‬ ‫נסימש כז גל חמרא מעטר‬ ‫‪.9‬‬
‫דרו רסתה זקדרת תנג בר תנג‬ ‫הזאראן לאלה וגל האי צד רנג‬ ‫‪.10‬‬
‫כה ֿצון לאלה דל ִגנת ש ֿוד דאֿג‬ ‫ֿצה גויים שרח ֿאבאדי ֿאן באֿג؟‬ ‫‪.11‬‬
‫דמי משֿגול דר כאר כֿודש בוד‬ ‫המאן מרדי כה גפֿתם מאלכש בוד‬ ‫‪.12‬‬
‫כה צ ֹאיע מי כנד אֿתמאר אש ִגאר‬ ‫בנאגה דיד גנ ִגשכי סתמגאר‬ ‫‪.13‬‬
‫בדאם ֿא ֿורדש ֿאכֿר חילה ֿור‪ 1004‬מרד‬ ‫בקצד צייד או דאמי בגסתרד‬ ‫‪.14‬‬
‫תו מי גפֿתי כה מרֿג נאת ֿואן מרד‬ ‫זתאב קהר דר משתש ביפֿשרד‬ ‫‪.15‬‬
‫בראי כשתנש הם גזלכי ִגסת‬ ‫בסוי כֿאנה שד ֿאן באֿגבאן ֿצסת‬ ‫‪.16‬‬
‫זבאן בגשאד תא בפֿריבד אורא‬ ‫ֿצו מרֿגך דיד כֿאהד כשתן אורא‪1005‬‬ ‫‪.17‬‬
‫בסא פֿייצ ֹי כה דר ֿויי מי רסידי‬ ‫בגפֿת איי כאשך חרפֿם רא שנידי‬ ‫‪.18‬‬
‫ֿולי ֿאֿך ֿויי כה‪ֿ 1006‬אדם ניסת מאהר‬ ‫ב ֿוד דר גפֿתנם צד נפֿע ֿטאהר‬ ‫‪.19‬‬
‫ֿוגר תע ִגיל דר קתלם נכרדי‬ ‫אגר טוור זבאנם פֿהם כרדי‬ ‫‪.20‬‬

‫‪ D, A‬עאלם‪.‬‬ ‫‪1000‬‬
‫‪ A‬גססתן ובעבאדת פייווסתן; ‪ B‬גוססתן ובעקבא בפייוסתנד; ‪ C‬גוססתנד ובעבאדת פייווסדנד;‬ ‫‪1001‬‬
‫‪ E‬גססתן ובעבאדת פיי ֿוסתן; ‪ F‬גססתן ובעבאדת פיי ֿוסתנד‪.‬‬
‫‪ A‬באב כ״א; ‪ D, C, B‬ביסת ויכום‪.‬‬ ‫‪1002‬‬
‫‪ A‬גפֿתהאיית; ‪ D, B‬גפֿתהאיית; ‪ C‬גפֿתה איית; ‪ E‬גפֿתהאית‪.‬‬ ‫‪1003‬‬
‫‪ A‬חילוור‪.‬‬ ‫‪1004‬‬
‫‪ F, E, D, B‬כשתן כאהד אורא‪.‬‬ ‫‪1005‬‬
‫‪ֿ E, D, A‬ולי אווֿך כה; ‪ֿ B‬ולי אכֿי כה; ‪ֿ C‬ולי אונכה; ‪ֿ F‬ולי אֿך ֿואי‪.‬‬ ‫‪1006‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪127‬‬

‫בדוולת מי רסידי שאד וכֿרם‬ ‫נמי כשתי מרא וניז כֿוד הם‬ ‫‪.21‬‬
‫בסי חייראן ֿאן גפֿתאר גרדיד‬ ‫ֿצו אז ֿויי אין סכֿן ציאד בשניד‬ ‫‪.22‬‬
‫כה תעריפֿש כני האן קצה פרדאז‬ ‫בגפֿתא ֿציסת חרפֿת איי סכֿן סאז؟‬ ‫‪.23‬‬
‫כאיי טוור סכֿן רא שכר ֿאמיז‪1007‬‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת מרֿג חילת אנגיז‬ ‫‪.24‬‬
‫ֿצה בכֿשד בר תו נפֿעי כֿרדנם רא؟‬ ‫יקין דאנם כה כֿאהי כשתנם רא‬ ‫‪.25‬‬
‫דלת אז צֹעֿף תק ֿויית נגירם‬ ‫בכמיית‪ 1008‬צֹעיֿף ובס צֿגירם‬ ‫‪.26‬‬
‫ברכֿש חרֿף מן גר מי נשסתי‬ ‫דלת רא זין ה ֿוס גר מי שכסתי‬ ‫‪.27‬‬
‫כנון חרפֿי כה מי דאני במן גו‬ ‫דגר ציאד גפֿתא כאיי סכֿן גו‬ ‫‪.28‬‬
‫כֿלאצם גר כני זין עקדה ובנד‬ ‫בגפֿתש מרֿג באייד כֿרד סווגנד‬ ‫‪.29‬‬
‫סכֿן ִגז כֿייר אנדישי נדארם‬ ‫בגויים בהר כֿיירת ֿאנֿצה דאנם‬ ‫‪.30‬‬
‫כה כלך ראי שאן מפֿתאח צד גנ ִג‬ ‫שנידסתם זפיראן סכֿן סנ ִג‬ ‫‪.31‬‬
‫שנידנד אז כֿרדמנדאן דניא‬ ‫כה אישאן הם זאסתאדאן דאנא‬ ‫‪.32‬‬
‫בגוש מרדמאן כמתר שנידה‬ ‫סה תא פנד עזיז ובר גזידה‬ ‫‪.33‬‬
‫פֿראז תווסן דוולת נשיני‬ ‫אזישאן פֿייץ ֹ ביש אז ביש ביני‬ ‫‪.34‬‬
‫כלאמאת עזיז ופר בהא רא‬ ‫כנון ֿטאהר כנם אין‪ 1009‬פנדהא רא‬ ‫‪.35‬‬
‫נבאייד אז תאסֿף סרנגון שד‪1010‬‬ ‫יכי ֿאן הרֿצה אז דסתת ברון שד‬ ‫‪.36‬‬
‫מכן בא ֿור כזאן דל מי כֿראשד‬ ‫דוים חרפֿי כה דור אז עקל באשד‬ ‫‪.37‬‬
‫מכן ֿאן רא ה ֿוס כאן בר ניאייד‬ ‫סיום ֿציזי‪ 1011‬כה תחצילש נשאייד‬ ‫‪.38‬‬
‫נגה דאר ֿאן גהר האיי כה ספֿתם‬ ‫המינסת ֿאן כלאמאתי כה גפֿתם‬ ‫‪.39‬‬
‫בכאר ֿאייד איא מרד נכו נאם‬ ‫תרא אין פנדהא רוזי דר איאם‬ ‫‪.40‬‬
‫המאנדם מרֿג זירך ִגסת ופריד‬ ‫ֿצו מרד באֿגבאן אין חרֿף בשניד‬ ‫‪.41‬‬
‫ֿצו דידש באֿגבאן זד דסת בר דסת‬ ‫ביך שאֿך דרכֿתי שאד בנשסת‬ ‫‪.42‬‬
‫ֿצו אז דסתת בשד ֿציזי מכֿר ֿגם‬ ‫בגפֿתש מרֿג אל חאלת‪ 1012‬בגפֿתם‬ ‫‪.43‬‬
‫יכי גווהר ֿצנאן תכֿם שתר מרֿג‬ ‫דגר גפֿתא ב ֿוד דר סינה אם מרֿג‬ ‫‪.44‬‬
‫אזין דר כֿאנה פר אוורנג כרדי‬ ‫אגר דר כשתנם ֿאהנג נכרדי‬ ‫‪.45‬‬
‫נגה דארם תרא ֿצון ִגאן כֿישם‬ ‫בגפֿתש מרד‪ 1013‬אגר איי בפישם‬ ‫‪.46‬‬
‫מכן בא ֿור גזאֿף וחרֿף באטל‬ ‫כה אכנון גפֿתמת איי מרד עאקל‬ ‫‪.47‬‬
‫ֿצסאן דרי ֿצנין דר סינה דארם؟‬ ‫מני כז כוֿצכי יך בייצֹה ֿוארם‬ ‫‪.48‬‬
‫באין שאֿך מעלא בר נשסתם‬ ‫דגר אז קייד ֿצנגת ֿצון ברסתם‬ ‫‪.49‬‬
‫בפאי כֿוד בכשתן סאז גרדם؟‬ ‫ֿצסאן כֿאהי כה נזדת באז גרדם‬ ‫‪.50‬‬
‫בסי חייראן שד ושרמנדה גרדיד‬ ‫ֿצו אז ֿויי באֿגבאן אין חילהא דיד‬ ‫‪.51‬‬

‫‪ Ḥakham‬כי אין טוורי סוכן רא שכר אמיז‪.‬‬ ‫‪1007‬‬

‫‪ D, C, B, A‬בכמיית; ‪ E‬זכמיית; ‪ F‬בכמי את‪.‬‬ ‫‪1008‬‬
‫‪ E‬מן; ‪ F‬אן‪.‬‬ ‫‪1009‬‬
‫‪ D, A‬דיום; ‪ C, B‬דויום; ‪ F, E‬דים‪.‬‬ ‫‪1010‬‬
‫‪ F, E‬הרפֿי‪.‬‬ ‫‪1011‬‬
‫‪ E, D, C, A‬אל חאלת; ‪ B‬אלהאנת; ‪ F‬אל האלת‪.‬‬ ‫‪1012‬‬
‫‪ A‬מרק‪.‬‬ ‫‪1013‬‬
‫‪128‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫כנון איי שהזאדה ֿצנין הם אין ִגמאעת כה חרֿף פדרת שנידה אנד ובת פרסתי רא‬
‫גזידה אנד וחקיקת רא גֿדאשתה וצורת האי מ ִגאזי רא אכֿתיאר כרדה סתאייש מי כננד בֿאן‬
‫באֿגבאן מֿדכור שביהנד‪ .‬כה בֿציזי כה אעתקאד בדאן נשאייד כרד אעתקאד כרדה אנד‪.‬‬
‫ועאקבת ֿצו ֿאן באֿגבאן דר כֿ ִגאלת ותחיר כֿאהנד מאנד‪.‬‬

‫באב ביסת ודוים‪1014‬‬

‫גֿפתארי ֿצנד דראנסת כה מנאסב חאל צאלחאנסת‬

‫שהזאדה ֿצון אין חכאיית רא בשניד מחֿטוֿט גרדיד וצופֿי רא גפֿת כה אין כמתרין אז א ֿול עמרם‬
‫תא בחאל‪ 1015‬אין בת פרסתי רא בד דאנסתם‪ .‬בת הארא נפֿרת כרדם ובר פרסתאראנש לענת‬
‫כרדם והרגז פיראמנשאן נגרדם‪ .‬וכנון מרא אדעא ֿאנסת כה סלסלהי בת פרסתאראן רא‬
‫בר הם זני ואז צדק ואכֿלאץ דם זני‪ .‬תא טביעת רא בדאן מעתאד גרדאנם ואז עשק מ ִגאזי‬
‫כֿיש רא ברהאנם ובעשק חקיקי רסאנם‪ .‬צופֿי גפֿת כה צדק ואכֿלאץ מנחצל אז דו כארסת‬
‫א ֿול ֿאנך כֿדאי תעאלי רא שנאכֿתן‪ .‬ודוים רצֹאייש רא ב ִגאי ֿא ֿורדן‪.‬שהזאדה פרסיד כה חק‬
‫תעאלי רא ֿצגונה באייד שנאכֿת؟ צופֿי גפֿת דר אימאן ֿא ֿורדן כה בארי תעאלי ֿואחדסת‬
‫ומוו ִגודסת וקאדרסת ומעבודסת‪.‬‬

‫באייד א ֿול שנאכֿתן יזדאן‬ ‫איי כה דארי תו צדק דר אימאן‬

‫הם ת ֿואנא וקאדר ורחמאן‬ ‫ֿואחדסת וקדים ומוו ִגודסת‬

‫שהזאדה גפֿת אז ֿצה דליל בדאנם؟ צופֿי גפֿת מֿתלא אסבאבי כה פֿאעל ֿאן דר נֿטר נבודה‬
‫באשד וכֿאהי כה פֿאעל ֿאן רא בשנאסי אז צנעת האיי כה דראן אסבאב נמודה פֿהם ת ֿואן‬
‫כרד כה פֿאעל ֿאן ֿצגונה אסתאד קאבלי ושכֿץ עאקלי בודה אסת‪ .‬המֿצנין ניז נֿטר כרדן בדין‬
‫כאינאת ומשאהדה נמודן אין מוו ִגודאת בר עקל לאזם מי גרדאנד כה יקין בדאנד כה אין‬
‫מפֿעולאת רא פֿאעלי כֿאהד בוד ואפֿעאל או דלאלת בדאן כנד כה אין פֿאעל קדימסת‬
‫וחכימסת ִגלילסת וכרימסת קאדרסת ופאדשאהסת‪ .‬ויך נאמש אלאהסת‪ .‬ופֿרוזנדה מהר‬
‫ומאהסת ֿו ִגוד ֿארנדה מוו ִגודאתסת ובדיד ֿארנדה כאינאתסת‪ .‬ונור דהנדה ברו ִגאתסת‬
‫וד ֿואננדה כ ֿואכב סיארסת וגרדאננדה ֿצרֿך ד ֿוארסת‪ .‬ורבט דהנדה ֿצהאר‪ 1016‬פֿצל דווראנסת‬
‫ו ִגאן דהנדה חיי ֿואן ואנסאנסת ורוזי דהנדה כֿלק ִגהאנסת‪ .‬וזי ֿואננדה מרדגאנסת ומיראננדה‬
‫זנדגאנסת‪ .‬וֿאפֿריננדה זמין וזמאנסת‪ 1017.‬וכלך מא נאקצאן דר ביאן אווצאפֿש נא ת ֿואנסת‪.‬‬

‫מי ש ֿוד ֿטאהר אז צנאייע ֿאן‬ ‫קדרת וחכמת כֿדאי ִגהאן‬

‫ֿצאר ענצר אבא ת ֿואבע ֿאן‬ ‫ֿצרֿך ואפֿלאך ו ִגמלה מוו ִגדאת‬
‫רוושננד אז צֹיאי לאמע ֿאן‬ ‫מהר ומאה וברו ִג וסיארה‬
‫המה אז חכם עקל ִגאמע ֿאן‬ ‫ֿאדם ו ֿוחש וטייר וכוון ומכאן‬
‫ביכי ִגרעה פייץ ֹ שאפֿע ֿאן‬ ‫גשתה מוו ִגוד ו ִגמלה מחתא ִגנד‬

‫‪֞ B, A‬ככ; ‪ C‬ביסת ודויום; ‪ D‬ביסת ודיום‪.‬‬ ‫‪1014‬‬

‫‪ F, E, D‬תא חאל‪.‬‬ ‫‪1015‬‬
‫‪ֿ A‬צאר; ‪ֶ F, E‬גאר‪.‬‬ ‫‪1016‬‬
‫‪ E, B, A‬זמאנסת; ‪ֿ F, D, C‬אסמאנסת‪.‬‬ ‫‪1017‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪129‬‬

‫ו ִגמלה כאיינאת ו ִגמיע מוו ִגודאת מקררנד כה מחתא ִג ביך דגרנד ֿצנאנך גרדש אפֿלאך בר‬
‫מא ֿטאהרסת כה בי גרדאננדה ניסת‪ .‬ומכֿלוקאת אין עאלם ספֿלי כה תקיר פֿדירנד המה אז‬
‫יך דגר ק ֿות מי גירנד והר יך רא בקדר צֹרורת אז ִגאנב קאסם אל ארזאק רזק מי רסד‪ .‬ובעצֹי‬
‫דיגר רא אז תאֿתיר ברו ִג ואנ ִגם וגרדש אפֿלאך נפֿע יא נקצאן מי רסד ֿצנאנך במנ ִגמאן אין מעני‬
‫ֿטאהרסת‪.‬‬

‫ִגמלה מחתא ִג יך דגר באשנד‬ ‫כאיינאת ו ִגמיע מכֿלוקאת‬

‫ֿאנכסאני כה בא כֿבר באשנד‬ ‫מי רסד רזק שאן ז ִגאנב חק‬
‫זֿאפֿת ֿצרֿך בא חֿדר באשנד‬ ‫ליך בעצֹי דגר כה בי כֿברנד‬
‫לאזם נפֿע יא צֹרר באשנד‬ ‫ֿאנֿצה ֿאייד זטאלעש דאננד‬

‫ו ִגמיע מוו ִגודאת מי דאננד כה ֿו ִגוד ֿא ֿורנדה יזדאננד ואז אמרש סר נגרדאננד‪ .‬ואז צנעש‬
‫חייראננד‪ .‬ופזירנדה כסר ונקצאננד ועאקבת פֿאני כֿאהנד גשת ואזין ִגהאן כֿאהנד גֿדשת‪ .‬וֿאן‬
‫קאדרי כה אישאן רא ב ֿו ִגוד ֿא ֿורדה באז ת ֿואנד כה אישאן רא מעדום גרדאנד‪ .‬והיֿץ כס מאנעש‬
‫נת ֿואנד בודן ֿצו או עקדה הארא‪ 1018‬נת ֿואנד גשודן‪ .‬ואו רא רפֿיקי יא שפֿיקי ניסת‪ .‬ותכבר ועזת‬
‫ובזרגי ורפֿעת אורא סזד‪ .‬ופאדשאהאן גיתי דר דרגהש כמתריננד‪ .‬ומאה וכֿורשיד דר בארגהש‬
‫רו בר זמיננד‪ .‬ובי אמר או כֿאשאכי נרוייד‪ .‬בי רצ ֹאייש היֿץ כס מראדי נ ִגוייד‪ .‬ובי חכמש היֿץ‬
‫כדאם נת ֿואננד כה נפֿעי יא צֹררי ביך דגר רסאננד בנאברין אווצאפֿש בי פאיאנסת ומדחש‬
‫בי אמכאנסת ונה ֿצון אווצאֿף אנסאנסת כה מנתהי אז ביאנסת‪ .‬והיֿץ זבאני ניארד כה ֿוצפֿש‬
‫גֿדארד‪ .‬והיֿץ פֿכר בכרי נת ֿואנד כה כנה ֿדאתש רא בכֿאטר רסאנד‪ .‬ואגר כסי רא ה ֿואי דאנסתן‬
‫ֿאנסת אז פֿריב שייטאנסת‪ .‬אמא דר צפֿאתש ת ֿואן כושיד ודר צנאייעש ת ֿואן ִגושיד ואכֿתר‬
‫אווקאת הסת כה דר ֿוצֿף איזד כושידן מו ִגב נקצאנסת‪ .‬פס כֿאמושי בהתר אזאנסת‪.‬‬

‫כֿאהי אר דר ביאן ֿאן‪ 1019‬כושי‬ ‫אנתהא ניסת ֿוצֿף איזד רא‬

‫בהתר אז גפֿתנסת כֿאמושי‬ ‫דר מקאמי כה נקץ מווצופֿסת‬

‫שהזאדה ֿצון אין עבאראת בשניד מחֿטוֿט גרדיד וגפֿת אל חאל דאנסתם כה חק תעאלי רא‬
‫ֿצגונה באייד שנאכֿת‪ .‬וכנון כֿאהם בדאנם כה רצֹאי או ֿציסת כה בדאן באייד סאכֿת‪ .‬צופֿי גפֿת‬
‫כה רצֹאי חק תעאלי דרינסת כה רפֿיקת רא אז כֿוד דוסתתר‪ 1020‬דארי ורצֹאי אורא ֿצון רצֹאי‬
‫כֿיש ב ִגא ֿא ֿורי‪ .‬וֿציזי כה בכֿוד נפסנדי בדו ר ֿוא נדארי תא חק תעאלי ניז אלמי בתו נרסאנד‬
‫ומראדת חאצל גרדאנד‪.‬‬

‫דוסתת רא ֿצו כֿיש עזת כן‬ ‫כֿאהי גר דר רצֹאי חק כושי‬

‫מפסנד הם בדו ועשרת כן‬ ‫ֿאנֿצה בר ִגאן כֿיש נפסנדי‬

‫‪ E, A‬עקדהא רא; ‪ B‬עקדהא כס; ‪ C‬עוקדהא רא; ‪ D‬עוקדהי רא‪.‬‬ ‫‪1018‬‬

‫‪ C, B, A‬און; ‪ E‬או‪.‬‬ ‫‪1019‬‬
‫‪ Ḥakham‬דוסת תר‪All six MSS have the colloquial form .‬‬ ‫‪1020‬‬
‫‪130‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫באב ביסת וסיום‬

‫דר סואל נמודן שהזאדה אז חאל צוֿפיאן ֿאזאדה‬

‫שהזאדה‪ֿ 1021‬צון אין סכֿן הא בשניד באז דלש דר מחבת צופֿי ב ִגושיד‪ .‬וגפֿת כה הרֿצנד אזין‬
‫נווע סכֿנאן בא מעני אז תו מי שנ ֿום ותע ִגב מי כנם וחייראן מי מאנם‪ .‬ונמי דאנם כה ֿאן צופֿיאני‬
‫כה פדרם בדישאן כינה דוכֿת ואישאן רא בסוכֿת המֿצו תו עאקל וכֿרדמנד ופֿקיה ודאנשמנד‬
‫בודנד יא ֿצנדאני אין ראה הא טיי ננמודנד‪ .‬צופֿי גפֿת כה אישאן צד מרתבה ביש אז מן דרין‬
‫ראה ֿתאבת קדם בודנד ואסאס שאן מחכם בוד ופֿילסוֿף מעֿטם בודנד‪ .‬שהזאדה גפֿת פס ֿצרא‬
‫ֿאן בד כישאן כינה אישאן רא דר סינה שאן נגאשתנד וֿאן קאנון סתם בדושאן ר ֿוא דאשתנד‬
‫תא יכי אזישאן רא נגֿדאשתנד؟ צופֿי גפֿת כה שריראן דשמן גושה גיראננד ועדוי צופֿיאננד‪.‬‬
‫וצֹד אישאננד כה דר ראה עקבא פויינד וסכֿן אז דאנש גויינד וֿאזאר כסי נגויינד ונמאז שאן‪1022‬‬
‫בי חילתסת ורוזה שאן בי דֿגלסת‪ .‬ובאנדך ֿציזי קאנענד ונה ֿצון באז טאמענד‪ .‬ואיאם זמסתאן‬
‫כה רוזש כותאהסת ושבש דראזסת רוז הא אז רוזה ִגסם שאן דר גדאזסת ושב הא בר סר‬
‫ס ִגאדה אנד וכאר אישאן נמאזסת‪.‬‬

‫רוז ושב בא כֿדא מי באשנד‬ ‫צאלחאן וגרוה צופֿיאן‬

‫איסתאדה בפא מי באשנד‬ ‫רוזה דר רוז ושב בטאעת או‬

‫ובאז אין ערוס דהר רא שנאכֿתה בודנד וסינה אז מהרש פרדאכֿתה בודנד‪ .‬ואורא נֿטר‬
‫אנדאכֿתה בודנד ועאקבת רא אז משאהדה אח ֿואל פישיניאן דאנסתה בודנד ואז ֿארזו האי‬
‫ִגהאן גססתה בודנד ובכנ ִגי נשסתה בודנד‪.‬‬

‫זין ִגהאן ֿאדמי ֿופֿא כיי דיד؟‬ ‫איי כה דל דאדה בדין נאכס‬
‫זֿאכֿר דיגראן ת ֿואן פֿהמיד‬ ‫גר נדאני כה עאקבת ֿצונסת‬

‫שהזאדה פרסיד כה הרגאה ֿאן צופֿיאן אז נווע ֿאן עאציאן נבודנד ומזאחמת באישאן‬
‫נמי נמודנד פס ֿצגונה בא אישאן כא ֿוידנד ובקתלשאן שתאבידנד؟ צופֿי גפֿת דר ִג ֿואב אין מעני‬
‫תמֿתאלי ביארם‪ .‬שהזאדה גפֿת בגו כה דר אנתֿטארם‪.‬‬

‫ביך ִגא ִגמע גשתנד ֿאדמי כֿאר‬ ‫שנידסתם כה כלבי ֿצנד בסיאר‬ ‫‪.1‬‬
‫בסיירת הר יכי רא בוד טבעי‬ ‫בצורת הר יכי שכלי ונוועי‬ ‫‪.2‬‬
‫ֿצו פר ֿואנה בגרד שמע גשתנד‬ ‫ביך לאש כֿתיפֿי ִגמע גשתנד‬ ‫‪.3‬‬
‫בזיר אין ספהר סנדרוסי‬ ‫תו גפֿתי ֿאן סגאן רא בוד ערוסי‬ ‫‪.4‬‬
‫זשווקש קיל וקאלי מי נמודנד‬ ‫סגאן מחֿטוֿט בא ֿאן לאשה בודנד‬ ‫‪.5‬‬
‫גֿדאר אפֿתאד דר ֿויש פרישאן‬ ‫קצ ֹא רא ֿאדמי נזדיך אישאן‬ ‫‪.6‬‬

‫‪ A‬באז שהזאדה‪.‬‬ ‫‪1021‬‬

‫‪ A‬נמאז אישאן‪.‬‬ ‫‪1022‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪131‬‬

‫נה בא כלבאן בודש כין גֿדארי‬ ‫נה בא ֿאן לאשה בודש היֿץ כארי‬ ‫‪.7‬‬
‫פיי אין לאשה מי ֿאייד ֿצנין פֿרד‬ ‫בכֿוד גפֿתנד ֿאן כלבאן כאין מרד‬ ‫‪.8‬‬
‫פיי ֿאן מרד בי כס רו נהאדנד‬ ‫אזאן לאשה ר ֿואן פֿארק סתאדנד‬ ‫‪.9‬‬
‫זדנדאן עצ ֹ ֿוהאייש רא דרידנד‬ ‫ֿצו מ ֿזגאן דר כנארש צֿף כשידנד‬ ‫‪.10‬‬
‫פרסתאראן בת מֿתל סגאנסת‬ ‫המאן לאשה כה גפֿתם אין ִגהאנסת‬ ‫‪.11‬‬
‫כה נה דר קצד לאשה נה סגאננד‬ ‫המאן מרדי כה גפֿתם צופֿיאננד‬ ‫‪.12‬‬
‫תבה כרדנד חאל ֿאן פֿקיראן‬ ‫בנאחק ִגמע גשתנד ֿאן שריראן‬ ‫‪.13‬‬

‫וחכימי דר הנגאם פֿוותש פֿרזנדאן רא דעא מי כרד ומי גפֿת כה יארב אז ֿאפֿת שריראן וֿגיירת‬
‫כאפֿראן ועדא ֿות ֿטאלמאן אימן באשיד‪.‬‬

‫כה עדא ֿות כננד פר כינאן‬ ‫נב ֿוד מחנתי אזאן בתר‬
‫ֿאפֿת כאפֿראן ובי דינאן‬ ‫באר אלאהא זמא בגרדאני‬

‫באב ביסת וֿצהארם‪1023‬‬

‫דר תעריֿף עקל ונכתה דאני וֿכבֿת חמאקת ונאדאני‬

‫זנאדאני פֿתאדה כֿאר ו ִגאהל؟‬ ‫דלא תא כיי ֿצנין מסתי וֿגאפֿל‬ ‫‪.1‬‬
‫בעקל ודאנש ותדביר נה רוי‪1024‬‬ ‫אגר כֿאהי אזין מיידאן ברי גוי‬ ‫‪.2‬‬
‫רסאנד רתבת כס תא באפֿלאך‬ ‫כה עקל ודאנש ותדביר ואדראך‬ ‫‪.3‬‬
‫ֿולי נאדאן כשד צד ִגוור וכֿארי‬ ‫זדאנאיאן במאנד יאדגארי‬ ‫‪.4‬‬
‫בצופֿי גפֿת כאיי דאנאי‪ 1025‬כאמל‬ ‫דגר שהזאדהי כֿנדאן וכֿוש דל‬ ‫‪.5‬‬
‫נציחת הא במן תכראר גפֿתי‬ ‫הזאראן גווהר שה ֿואר ספֿתי‬ ‫‪.6‬‬
‫דלם בר גשת ֿצון צייד חרם הא‬ ‫כה תא אז אעתקאד אין‪ 1026‬צנם הא‬ ‫‪.7‬‬
‫זראה טאעת חק רו נהאדם‬ ‫כנון צאפֿסת בא חק אעתקאדם‬ ‫‪.8‬‬
‫ניאייד דר צֹמירם נאם אישאן‬ ‫נכֿאהד כֿאטרם אין קוום וכֿישאן‬ ‫‪.9‬‬
‫זדאנש מי ש ֿוד ֿצשמת גשאדה‬ ‫בגפֿתא צופֿייש כאיי שאהזאדה‪1027‬‬ ‫‪.10‬‬
‫בראה צדק כֿאהי גשת גמראה‬ ‫אגר דאנש נגרדד בא תו המראה‬ ‫‪.11‬‬
‫כה עקל ו ִגאה גרדד ֿוסעת ִגאן‬ ‫ֿצנין פֿרמוד אסתאד סכֿן דאן‬ ‫‪.12‬‬
‫רסאנד דר דל כס תנגי וזהר‬ ‫בעכס אין דו תא נאדאני ופֿקר‬ ‫‪.13‬‬
‫זנאדאני ש ֿוד אז עלם דל תנג‬ ‫ֿצו ֿאדם רא נבאשד עקל ופֿרהנג‬ ‫‪.14‬‬
‫ִגהאנד אז טרב זין בהר תווסן‬ ‫ֿוגר אוראסת שמע ראי רוושן‬ ‫‪.15‬‬

‫‪ A‬כ״ד; ‪ B‬כ״ד אום; ‪ C‬ביסת וֿצהרואם; ‪ D‬ביסת ֿצהארום; ‪ E‬ביסת ו ֶגהרום; ‪ F‬ביסת ו ֶגהארם‪.‬‬ ‫‪1023‬‬
‫‪ A‬נהי רוי; ‪ B‬בעקל ותדביר ודאנש המי פוי‪.‬‬ ‫‪1024‬‬
‫‪ A‬זדאנאיי‪.‬‬ ‫‪1025‬‬
‫‪ A‬אן‪.‬‬ ‫‪1026‬‬
‫‪ A‬שהזאדה‪.‬‬ ‫‪1027‬‬
‫‪132‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫וחכימי פֿרמודה כה דאנש בה‪ 1028‬אז חיאתסת וֿציזי כה בדאן מאנד מנעמיסת‪ .‬ונאדאני‬
‫בתר‪ 1029‬אז מרגסת וֿציזי כה בדאן מאנד מפֿלסיסת‪ .‬ודיגרי פֿרמודה כה הרֿצה דר עאלם‬
‫פֿרֿא ֿואן מי ש ֿוד כֿאר וארזאנסת‪ .‬ועקל כה דר ֿאדם אפֿזון מי ש ֿוד עזיז וגראנסת‪ .‬ודיגרי פֿרמודה‬
‫כה חסן שכל דר ֿטאהרסת וחסן עקל דר באטנסת‪1030.‬‬

‫אז חכימי כה בוד שהרה זדרך‬ ‫טאלבאן כֿרד בפרסידנד‬

‫גפֿת דאנש ו ִגהל דאדן תרך‬ ‫כז חיאת ִגהאן נכותר ֿציסת؟‬
‫גפֿת חשמת ומאל הרך דארד ברג‬ ‫גפֿתנש מֿתל ֿאן‪ֿ 1031‬צה באשד؟‬
‫גפֿת ֿאנכס כה מי נדארד דרך‬ ‫גפֿתנש פס זמרג בתר ֿציסת؟‬
‫הרך או הסת מפֿלס ובי ברג‬ ‫גפֿתנש מֿתל ֿאן ֿצה באשד؟ גפֿת‬

‫באז עאקלאני כה אז נאדאני נֿטר פושידה ודר תעריֿף עקל כושידה אנד ֿצנין פֿרמודה אנד כה‬
‫אפֿעאל בד ושרארתי כה אז ראה עקל ותדביר בודה באשד בהתר אז ניך כרדאריסת כה אז‬
‫חמאקת ונאדאני בודה באשד כה עקל ותדביר אינכס רא אז ֿאפֿאת ִגהאן ובלאיאת‪ 1032‬זמאן‬
‫כֿלאצי דהד ובדאן כס ֿאן רסד כה בדאן ֿצאכר רסיד‪ .‬שהזאדה פרסיד כה ֿצגונה בודה אסת؟‬

‫כה שאהי בוד סאלי ֿצנד אזין פיש‬ ‫חכאיית כרד צופֿי כֿרד כֿיש‬ ‫‪.16‬‬
‫זקהרש מהתר וכהתר הראסאן‬ ‫זחכמש מאה ומאהי זיר פֿרמאן‬ ‫‪.17‬‬
‫כה תעיין גשתה בר ספֿרהי או‬ ‫יכי אז ֿצאכראן דרגה או‬ ‫‪.18‬‬
‫זבים שאה לרזיד וביפֿתאד‬ ‫בפישש כאסהי אז מיי ֿצו בנהאד‬ ‫‪.19‬‬
‫קלילי אנדרו בוד מאנדה זאן מיי‬ ‫זכאסה ריכֿת ֿאן צהבא ודר ֿויי‬ ‫‪.20‬‬
‫בדיד אפֿרוכֿת קהרש ֿצון בכֿארי‬ ‫ֿצו שה אז ֿצאכרש אין זשת כארי‬ ‫‪.21‬‬
‫נגון כרד ובקהר ֿאלוד שה רא‬ ‫דגר ֿצאכר המאן ֿאן ִגאם מיי רא‬ ‫‪.22‬‬
‫כאיי גר זאדהי מלעון ונאפאך‬ ‫בגפֿתא שאה בא ֿצאכר קצֹב נאך‬ ‫‪.23‬‬
‫ֿצרא בר כֿוד פֿזודי אז גנה באר؟‬ ‫ֿצו א ֿול אז גנה בודי גנה כאר‬ ‫‪.24‬‬
‫בדסת כֿוד בכשתן סאז גשתי‬ ‫המאנא אז סר ִגאנת גֿדשתי‬ ‫‪.25‬‬
‫בגרדן כֿון ר ֿואן סאזש ֿצנאן ֿאב‬ ‫ר ֿואן גפֿתא ב ִגלאדש כה בשתאב‬ ‫‪.26‬‬
‫בגפֿתא כאיי ספהרת ֿצתר שאהיסת‬ ‫ֿצו ֿצאכר דיד כארש דר תבאהיסת‬ ‫‪.27‬‬
‫בכֿאהד פר גנה ובי גנה סוכֿת‬ ‫ֿצו דאנסתם כה כֿשמת כֿאסת אפֿרוכֿת‬ ‫‪.28‬‬
‫קלט רא בא ֿגרץ ֹ יך סאן שמארד‬ ‫זבס כֿסרוו ֿצו כֿויי תנד דארד‬ ‫‪.29‬‬
‫בראי יך גנאה אסתֿגפֿר אלאה‪1033‬‬ ‫בכֿוד גפֿתם כה גר קצדם כנד שאה‬ ‫‪.30‬‬
‫כזין כשתן פרסתאראן ויאראן‬ ‫ש ֿוד אין מו ִגב בד נאמיי ֿאן‬ ‫‪.31‬‬

‫‪ ,D, B, A‬ביה; ‪ F, E, C‬בה‪.‬‬ ‫‪1028‬‬

‫‪ F, E, D, C, B, A‬בתר; ‪ Ḥakham‬בד תר‪.‬‬ ‫‪1029‬‬
‫‪ A‬ודיגרי פֿרמודה כה חסן עקל דר באטנסת וחסן שכל דר זאהרסת‪.‬‬ ‫‪1030‬‬
‫‪ B, A‬או‪.‬‬ ‫‪1031‬‬
‫‪ F, A‬אפֿת ִגהאן ובליאת זמאן; ‪ B‬אפֿת ִגהאן ובלאיאת זמאן; ‪ C‬אפֿאת ִגהאן ובבלאיית זמאן;‬ ‫‪1032‬‬
‫‪ D‬אפֿת ִגהאן ובלאיית זמאן‪.‬‬
‫‪ A‬אסתקפֿרלאה‪.‬‬ ‫‪1033‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪133‬‬

‫כה בהר יך ֿגלט שה כשת ֿצאכר‬ ‫מבא גויינד כֿבֿת שאה יך סר‬ ‫‪.32‬‬
‫כה בי רחמסת כֿאהד כרד בידאד‬ ‫נבאייד דל דגר דר כֿדמתש דאד‬ ‫‪.33‬‬
‫כסי פיראמנת הרגז נגרדד‬ ‫ֿצו ֿטלמת דר ִגהאן אפֿסאנה גרדד‬ ‫‪.34‬‬
‫בעזלת דר ִגהאן משקול גרדי‬ ‫אזין שאהנשהי מעֿדול גרדי‬ ‫‪.35‬‬
‫נגון סאר אין קדח רא זאן נמודם‬ ‫אזאן רו בר כֿטאי כֿוד פֿזודם‬ ‫‪.36‬‬
‫נבאשד בי גנה רא כשתה באטל‬ ‫כה גר קטלם נמאייד שאה עאדל‬ ‫‪.37‬‬
‫בסי מחֿטוֿט גשת אז עֿדר ֿצאכר‬ ‫ֿצו אז ֿצאכר שניד ֿאן נכתה דא ֿור‬ ‫‪.38‬‬
‫זתקצירש מלך בגֿדשת פֿל חאל‬ ‫אזאן חילת גנאהש גשת פאמאל‬ ‫‪.39‬‬
‫מר אורא בכֿשש בי מנתהי דאד‬ ‫זראיש אבלהאן רא ֿאגהי דאד‬ ‫‪.40‬‬
‫כֿלאצי יאפֿת ֿצאכר זאן עקובת‬ ‫ֿצו עֿדר או זדאנש יאפֿת פֿרצת‬ ‫‪.41‬‬

‫שהזאדה ֿצון אין קצה רא בשניד משעוֿף גרדיד וגפֿת ֿצנין אמיד ֿוארם כה לטֿף אלאהי יא ֿור מן‬
‫גרדד‪ 1034‬ואזישאן בהרהמנד ואר ִגמנד ש ֿום‪ .‬צופֿי גפֿת בשרט ֿאנך נוועי נכני כה כֿרוסי אז עקל‬
‫בר תו אפֿצֹל ש ֿוד ובתו ֿאן רסד כה בדאן תא ִגר רסיד‪ .‬שהזאדה פרסיד ֿצגונה בודה אסת؟‬

‫בגפֿתא כאיי שרֿף בר מאה דאדה‬ ‫דגר צופֿי ִג ֿואב שאהזאדה‬ ‫‪.42‬‬
‫סליימאן רא רפֿיקי בוד תא ִגר‬ ‫שנידסתם זפיראן כֿרד ֿור‬ ‫‪.43‬‬
‫המי ֿאמד פיי דידאר כֿסרוו‬ ‫בסאלי יך דו נוובת מרד רה רוו‬ ‫‪.44‬‬
‫ת ֿואצֹע הא ֿצו רפֿתי כֿאנהי כֿיש‬ ‫סליימאן בהר זאד ראה דאדיש‬ ‫‪.45‬‬
‫ֿצו תא ִגר כרד עזם רה ברידן‬ ‫ביך סאלי פיי דידאר דידן‬ ‫‪.46‬‬
‫זיאקות ודר וגווהר נוו ֿאיין‬ ‫מרתב סאכֿת כֿאני ֿצנד רנגין‬ ‫‪.47‬‬
‫בהם בסתה טריק אהל ת ִגאר‬ ‫דגר דיבאי זיבא צד שתר באר‬ ‫‪.48‬‬
‫נֿתאר דרגה שאה ִגהאן כרד‬ ‫ברסם פישכש ברד ֿאן ִג ֿואנמרד‬ ‫‪.49‬‬
‫סלאם רוסתאיי בי טמע ניסת‬ ‫מיאן מרדמאן משהור חרפיסת‬ ‫‪.50‬‬
‫דלש כֿרם זאלטאֿף סליימאן‬ ‫ֿצו רוזי ֿצנד בוד ֿאן מרד מהמאן‬ ‫‪.51‬‬
‫טמע דארם ז ִגוד ולטֿף עאמת‬ ‫בגפֿתא כאיי שהנשאהאן ֿגלאמת‬ ‫‪.52‬‬
‫חדיֿת ִגמלה חיי ֿואנאת דווראן‬ ‫כה ֿאמוזי מרא גפֿתאר מרֿגאן‬ ‫‪.53‬‬
‫מראדת רא דהם זין גונה צד באר‬ ‫שהש גפֿתא כאיי סר כֿיל ת ִגאר‪1035‬‬ ‫‪.54‬‬
‫ש ֿוד עמרת בֿאכֿר ראיגאן צרֿף‬ ‫ֿולי באשד כֿטר דר צֹמן אין חרֿף‬ ‫‪.55‬‬
‫אזין ראזי כה ֿאמוזי ֿצו מויי‬ ‫אזאן תרסם כה רוזי באז גויי‬ ‫‪.56‬‬
‫אזין כֿאהש בסי נקצאן פֿדירי‬ ‫ב ֿוקת גפֿתנת פֿל חאל מירי‬ ‫‪.57‬‬
‫נגויים היֿץ גה אנדר ִגהאן באז‬ ‫רפֿיקש גפֿת אגר ֿאמוזם אין ראז‬ ‫‪.58‬‬
‫בדו ֿאמוכֿת ראז מרֿג וחיי ֿואן‪1036‬‬ ‫ֿצו דיד ֿאן אשתיאקש רא סליימאן‬ ‫‪.59‬‬
‫בשד רא ִגע בראה כֿאנהי כֿיש‬ ‫מראדש בר כֿף ֿאן מרד כרד כיש‬ ‫‪.60‬‬

‫‪ B‬ודאנש וחשמת ועקל ודוולת מוו ִגב מן גרדד; ‪ F, C‬ודאנש וחשמת ועקל ודולת מו ִגב ֿוסעת‬ ‫‪1034‬‬
‫כֿאטר מן גרדד‪.‬‬
‫‪ E‬תא ִגר‪.‬‬ ‫‪1035‬‬
‫‪ A‬מרק חיי ֿואן‪.‬‬ ‫‪1036‬‬
‫‪134‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫אבא המכֿאבהי דל דאר ומה ֿוש‬ ‫יכי רוז אז קצֹא בנשסתה סר כֿוש‬ ‫‪.61‬‬
‫שדה אז ִגוור דהקאן אז כפֿש דל‬ ‫זצחרא באז גשת ֿאן גא ֿו כאהל‬ ‫‪.62‬‬
‫ביך ֿאכֿר בבסתש פהלוי כֿר‬ ‫רסן דר גרדנש כרד ֿאן כֿרד ֿור‬ ‫‪.63‬‬
‫בגפֿתא כֿר בדאן גא ֿו איי בראדר‬ ‫זבהר גא ֿו וכֿר פר שד ֿצו ֿאכֿר‬ ‫‪.64‬‬
‫זפֿרמאיינדגאן כאר ֿצוני؟‬ ‫זתצדיעאת צחרא כאר ֿצוני؟‬ ‫‪.65‬‬
‫נבאשד הרגז אנדר רוזגארם‬ ‫בגפֿתא ִגז ִגפֿא ו ִגוור כארם‬ ‫‪.66‬‬
‫שכאפֿם מזרעי ֿצון אסתכֿאני‬ ‫ברוז ושב ניאסאיים זמאני‬ ‫‪.67‬‬
‫חקיקת דם זד אז ראה מ ִגאזי‬ ‫כֿרש גפֿתא זראה חילה סאזי‬ ‫‪.68‬‬
‫ש ֿוי פֿארֿג אזין ִגוור ונמידי‬ ‫כה גר פנד מרא דר גוש גירי‬ ‫‪.69‬‬
‫ֿצה כֿאהד כור בה‪ 1037‬אז ֿצשם רוושן؟‬ ‫בגפֿתא מנתם בכֿשי בגרדן‬ ‫‪.70‬‬
‫קסם בר צאנע נה ֿצרֿך אכֿצֹר‬ ‫כֿר עיאר גפֿתש איי בראדר‬ ‫‪.71‬‬
‫בכֿייר אנדישית גויים דרין באב‬ ‫כה דארם סינה צאפֿי תר אז ֿאב‬ ‫‪.72‬‬
‫ֿצו בינד צאחבת דר צבח גאהי‬ ‫מכֿור אמשב זֿאכֿר היֿץ כאהי‬ ‫‪.73‬‬
‫זבס אשכסתה‪ 1038‬שד אז ֿצוב דהקאן‬ ‫בכֿוד גוייד כה בימארסת חיי ֿואן‬ ‫‪.74‬‬
‫במאני פֿארֿג אנדר פהלוי מא‬ ‫ניארד או דגר רפֿתן בצחרא‬ ‫‪.75‬‬
‫תנש ֿאזרדה ובי שאם כֿסביד‬ ‫זאמרש גא ֿו נאדאן סר נפיֿציד‬ ‫‪.76‬‬
‫תמאמי ֿאכֿרש רא כֿר פֿרו כֿרד‬ ‫סחר גה ֿצונך סר דר כֿוד פֿרו ברד‬ ‫‪.77‬‬
‫תע ִגב כרד וזאן חילה בכֿנדיד‬ ‫ֿצו צאחב מטלב כֿר רא בפֿהמיד‬ ‫‪.78‬‬
‫גרה זאן כֿנדה אש‪ 1039‬דר זיר לב מאנד‬ ‫אזאן כֿנדידנש כֿאתון ע ִגב מאנד‬ ‫‪.79‬‬
‫פיי גא ֿו ֿאמד ֿאן דהקאן דגר באר‬ ‫ֿצו שיר צבח גרדון‪ 1040‬שד נמודאר‬ ‫‪.80‬‬
‫כה אמרוז אין בקר זארסת וכֿסתה‬ ‫בגפֿתא ֿצאכרש רא ֿאן כֿ ִגסתה‬ ‫‪.81‬‬
‫בבר תא ֿאזמאייד כאר מא רא‬ ‫ב ִגאייש אין כֿר פר אשתהא רא‬ ‫‪.82‬‬
‫בצחרא אז ִגפֿא חאלש זבון שד‬ ‫ֿצו כֿר ִגאי בקר זאנ ִגא ר ֿואן‪ 1041‬שד‬ ‫‪.83‬‬
‫בפרסידש בקר כאיי נא שכיבא‬ ‫ֿצו ֿוקת שאם באז ֿאמד בצחרא‬ ‫‪.84‬‬
‫זבהר מן ֿצה אז אישאן שנידי؟‬ ‫דראן זחמת זבי רחמאן ֿצה דידי؟‬ ‫‪.85‬‬
‫כה מי גפֿתנד ֿאן רנדאן נאכֿוש‬ ‫בגפֿתא מי שנידם איי ִגפֿא כש‬ ‫‪.86‬‬
‫כשימש דר זמאן אז תיֿג בד כֿאה‬ ‫נכֿאהד כֿרד גר אמשב בקר כאה‬ ‫‪.87‬‬
‫בכֿרד ֿאנגה זֿאכֿר כה פֿרא ֿואן‬ ‫ֿצו בשניד אין סכֿן רא גא ֿו נאדאן‬ ‫‪.88‬‬
‫דגר או כֿנדה זד דר פיש המסר‬ ‫ֿצו צאחב דיד חילת האי ֿאן כֿר‬ ‫‪.89‬‬
‫כה כֿנדידי דו באר ולב גזידי؟‬ ‫בגפֿתא המסרש אז מן ֿצה דידי؟‬ ‫‪.90‬‬
‫כה פהלויית נכֿאהם בעדזין כֿפֿת‬ ‫קסם בר צאנע נה טאק בי ִגפֿת‬ ‫‪.91‬‬
‫ֿצה כֿנדידי דו נוובת בי סבב סאז؟‬ ‫כה תא גויי במן תחקיק אין ראז‬ ‫‪.92‬‬
‫במן גו אז טריק מהרבאני‬ ‫אגר עייבי זמן דידי נהאני‬ ‫‪.93‬‬

‫‪ D, C, B, A‬ביה; ‪ F, E‬בה‪.‬‬ ‫‪1037‬‬

‫‪ E, B‬כאשכסתה; ‪ D, C‬כה אשכסתה; ‪ F‬זבס אשכסתה‪.‬‬ ‫‪1038‬‬
‫‪ D, C, B, A‬כֿנדהש; ‪ F, E‬כֿנדה אש‪.‬‬ ‫‪1039‬‬
‫‪ D, C, B, A‬גרדאן; ‪ F, E‬גרדון‪.‬‬ ‫‪1040‬‬
‫‪ F, E‬ברון‪.‬‬ ‫‪1041‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪135‬‬

‫נשאייד גפֿתנם אין ראז בא כס‬ ‫בגפֿתש תא ִגר איי עברו מק ֿוס‬ ‫‪.94‬‬
‫בבאייד רכֿת בר בנדם זדווראן‬ ‫אגר גויים בתו אין ראז פנהאן‬ ‫‪.95‬‬
‫נשד ראצ ֹי באפֿסונש סיה מאר‬ ‫ֿצו כרד או בא זנש אבראם בסיאר‬ ‫‪.96‬‬
‫כה תא גוייד בדו ֿאן ראז מאצֹי‬ ‫זנאֿצארי במרדן גשת ראצֹי‬ ‫‪.97‬‬
‫רפֿיקאן רא דראן סאעת טלב כרד‬ ‫בחכם ֿאנך כֿאהד מרד ֿאן מרד‬ ‫‪.98‬‬
‫סגי רא דיד דר דהליז כֿאנה‬ ‫נגה גסתרד נאגה אז מיאנה‬ ‫‪.99‬‬
‫נמי כֿרד אז ֿגם ֿאן מרד תא ִגר‬ ‫כה פישש נאן ודע ֿות בוד חאצֹר‬ ‫‪.100‬‬
‫דליראנה בכֿרד ֿאן‪ 1042‬נאן ודע ֿות‬ ‫בנזדיכש כֿרוסי באז שווכת‬ ‫‪.101‬‬
‫נמך כֿרדי ואשכסתי נמך דאן‬ ‫בגפֿתש סג כאיי בי עאר נאדאן‬ ‫‪.102‬‬
‫ר ֿוד אז רווזן אין כֿאנה ֿצון דוד؟‬ ‫נמי ביני כה כֿא ִגה אין זמאן זוד‬ ‫‪.103‬‬
‫המישה בלה ֿוס בודן נבאייד‪1043‬‬ ‫ֿצנין ֿוקתי תרא כֿרדן נשאייד‬ ‫‪.104‬‬
‫בכאר כֿיש חייראנסת כֿא ִגה‬ ‫כֿרוסש גפֿת נאדאנסת כֿא ִגה‬ ‫‪.105‬‬
‫זנאדאני נדאנד ֿצארהי כאר‬ ‫בדסת יך זני גשתה גרפֿתאר‬ ‫‪.106‬‬
‫בהר דה חאכמם מאננד שאהאן‬ ‫מרא דה זן ב ֿוד דר זיר פֿרמאן‬ ‫‪.107‬‬
‫כה אורא זיר פֿרמאנש דרארד‬ ‫יכי זן כֿא ִגה רא באשד ניארד‬ ‫‪.108‬‬
‫בצֹרב ֿצוב אורא רנ ִגה סאזד‬ ‫אגר כֿאהד כה ִגאן רא דר נבאזד‬ ‫‪.109‬‬
‫כה תקצירם בבכֿש איי שוי סר ֿור‬ ‫בבינד ֿצון כנד אלחאח דיגר‬ ‫‪.110‬‬
‫עצא בגרפֿת ושד דאכֿל בכֿאנה‬ ‫ֿצו זישאן כֿא ִגה בשניד אין פֿסאנה‬ ‫‪.111‬‬
‫כה תארי בר סרש נגֿדאשת מו רא‬ ‫ֿצנאן בנ ֿואכֿת ֿאן ביהודה גורא‬ ‫‪.112‬‬
‫כה מי גפֿתי זתן ִגאנש בר ֿאמד‬ ‫ֿצנאן דר נאלה וזארי דר ֿאמד‬ ‫‪.113‬‬
‫כֿלאצי יאפֿת תא ִגר זאן מציבת‬ ‫זראי ֿאן כֿרוס באז שווכת‬ ‫‪.114‬‬
‫זלטֿף כרדגאר מאה וכֿורשיד‬ ‫בגפֿתא שאהזאדה דארם אמיד‬ ‫‪.115‬‬
‫בסאן ֿאן כֿרוס באז אוורנג‬ ‫כה עקלם בכֿשד ותדביר ופֿרהנג‬ ‫‪.116‬‬
‫זתעלימם משוו יך לחֿטה ֿגאפֿל‬ ‫תו הם איי צופֿי דאנא וכאמל‪1044‬‬ ‫‪.117‬‬
‫נבאשד ִגז בעלם ונכתה דאני‬ ‫מרא רֿגבת דרין דניאי פֿאני‬ ‫‪.118‬‬

‫באב ביסת ופנִגם‪1045‬‬

‫דר שכאיית אין ִגהאן ֿגדאר וזמאנה נא פאייה דאר‬

‫ביא בשנוו זמן אז מהרבאני‪1046‬‬ ‫עזיזא שכ ֿוהי אין דהר פֿאני‬ ‫‪.1‬‬
‫הזאראן דאֿג בר דל הא נהאדסת‬ ‫ִגהאן הרגז מראד כס נדאדסת‬ ‫‪.2‬‬
‫הזאראן כֿיש רא ביגאנה כרדסת‬ ‫הזאראן כֿאנה רא ֿויראנה כרדסת‬ ‫‪.3‬‬
‫כה ֿאכֿר מבתלא אז ֿגם נגרדד‬ ‫כסי אז ֿויי דמי כֿרם נגרדד‬ ‫‪.4‬‬

‫‪ A‬או‪.‬‬ ‫‪1042‬‬
‫‪ B, A‬נשאייד‪.‬‬ ‫‪1043‬‬
‫‪ E, D, B‬דאנאי כאמל; ‪ F‬אדנאי כאמל‪.‬‬ ‫‪1044‬‬
‫‪ D, C, B, A‬כ״ה; ‪ F‬ביסת פנ ִגם‪.‬‬ ‫‪1045‬‬
‫‪ A‬זמן בשנוו בייא אז מהרבאני‪.‬‬ ‫‪1046‬‬
‫‪136‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫בסאטת רא דהד נאגאה בר באד‬ ‫דו רוזי גר נשסתי כֿרם ושאד‬ ‫‪.5‬‬
‫נדארד מהרה אלא זהר קאתל‬ ‫נגרדי איי ִג ֿואן זין מאר ֿגאפֿל‬ ‫‪.6‬‬
‫בֿאכֿר זהר תא מֿגזש רסאנד‬ ‫אגר א ֿול בכס נושי ֿצשאנד‬ ‫‪.7‬‬
‫כנד אשכסתה פשת מרדמאנאן‬ ‫זמרג נאגהאן נוו ִג ֿואנאן‬ ‫‪.8‬‬
‫כה אז ֿגם ֿואלה ובי דל נגרדד‬ ‫מראד כס דרו חאצל נגרדד‬ ‫‪.9‬‬
‫זטוור ֿגמזה ִגאדוי קאתל‬ ‫ערוס דהר מרדם רא ברד דל‬ ‫‪.10‬‬
‫ֿצו מ ִגנון אז ֿגמש דל כֿסתה גרדנד‬ ‫בסי אז עשק או ֿאשפֿתה גרדנד‬ ‫‪.11‬‬
‫בֿאכֿר כאם אישאן בר ניאייד‬ ‫אזו אמיד שאן הרדם פֿזאייד‬ ‫‪.12‬‬
‫טלב פֿרמוד עקל וראי ותדביר‬ ‫ֿצו שהזאדה דגר אז צופֿי פיר‬ ‫‪.13‬‬
‫נכו גפֿתי כנון זין בנדה הושדאר‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת צופֿי כאיי טלבגאר‬ ‫‪.14‬‬
‫ב ֿוד אז עקל ֿאן פרהיז כרדן‬ ‫מיאן ניך ובד תמייז כרדן‬ ‫‪.15‬‬
‫כה דר דאר אל בקא הרכס ביאבד‬ ‫סזאי ֿאדמי אז ניך ואז בד‬ ‫‪.16‬‬
‫בחק ביני ר ֿוד‪ 1047‬יך סר ב ִגנת‬ ‫אגר שד רה נמאייש עקל ופֿכרת‬ ‫‪.17‬‬
‫זנאדאני כשד ֿאזאר ִגאני‬ ‫ֿוגר שד פיירוו אין דהר פֿאני‬ ‫‪.18‬‬
‫זדניא ֿאנֿצה דאני קצה פרדאז‬ ‫דגר שהזאדה גפֿתא כאיי סכֿן סאז‬ ‫‪.19‬‬
‫ניפֿתם דר תך אין ֿצאה מחנת‬ ‫כה תא גירם אזו פנד ונציחת‬ ‫‪.20‬‬
‫זבאן דר שכ ֿוהי אין דהר בגשאד‬ ‫פס ֿאנגה צופֿי ֿצון סר ֿו ֿאזאד‬ ‫‪.21‬‬
‫ֿצנאן נקשי דר ֿאבסת ודגר היֿץ‬ ‫כה אין דניא וֿצרֿך פיֿץ דר פיֿץ‬ ‫‪.22‬‬
‫הזאראן דל זה ִגרש פר מלאלסת‬ ‫ערוסש כֿאנדה אנד ופיר זאלסת‬ ‫‪.23‬‬
‫שכסתה צד הזאראן עהד ופיימאן‬ ‫נכרדה או ֿופֿא בא אהל דווראן‬ ‫‪.24‬‬
‫ֿצו סאיה דר גֿדרסת בי דרנגי‬ ‫ש ֿוד או ִגל ֿוה גר הר רוז רנגי‬ ‫‪.25‬‬
‫כה טבעש‪ 1048‬מכֿתלֿף באשד המישה‬ ‫נסאזד בא כסי אין זשת פישה‬ ‫‪.26‬‬
‫דרו צד מחנת וצד ִגוור בינד‬ ‫אגר יך דם כסי כֿוש דל נשינד‬ ‫‪.27‬‬
‫פיי הר כֿנדה אש צד גריה באשד‬ ‫הזאראן סינה רא אז ֿגם כֿראשד‬ ‫‪.28‬‬
‫הזאראן נקץ דר ִגנבש מהיאסת‬ ‫בסוד כם אגר כארי ש ֿוד ראסת‬ ‫‪.29‬‬
‫כה תא רוזי ֿורא דוולת ש ֿוד יאר‬ ‫אגר שכֿצי נמאייד סעי בסיאר‬ ‫‪.30‬‬
‫בסאטש רא פֿלך בר ֿצינד ֿאכֿר‬ ‫דו רוזי גר ש ֿוד כאמש מיסר‬ ‫‪.31‬‬
‫ֿויא גר‪ִ 1049‬וו ִגה אש בא באל ופר שד‬ ‫נהאל בכֿת כס גר באר ֿור שד‬ ‫‪.32‬‬
‫כשד שאן בא דו צד ֿגם נאגהאני‪1050‬‬ ‫נדידה כאם כֿוד רא דר ִג ֿואני‬ ‫‪.33‬‬
‫זדרד ומחנת וֿגם מי ש ֿוד פיר‬ ‫כסי גר מאנד אנדר דהר תא דיר‬ ‫‪.34‬‬
‫בזודי מי כנד זין כֿאנה רחלת‬ ‫ֿוגר אורא נבאשד דרד ומחנת‬ ‫‪.35‬‬
‫זפיר ואז ִג ֿואן פר ֿוא נדארד‬ ‫זֿאה בי דלאן פר ֿוא נדארד‬ ‫‪.36‬‬
‫יכי רא פר זמיי בכֿשד פיאלה‬ ‫יכי רא כֿון דל סאזד ח ֿואלה‬ ‫‪.37‬‬
‫יכי רא מי דהד סאמאן וחשמת‬ ‫יכי רא אפֿכנד דר ֿצאה מחנת‬ ‫‪.38‬‬

‫‪ E‬שוד‪.‬‬ ‫‪1047‬‬
‫‪ A‬כארש‪.‬‬ ‫‪1048‬‬
‫‪ F, E, D‬וגר יך; ‪ B‬וגר נה‪.‬‬ ‫‪1049‬‬
‫‪ F‬נאת ֿואני‪.‬‬ ‫‪1050‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪137‬‬

‫יכי רא מי כנד עריאן זרכֿתש‬ ‫יכי רא מי כנד גריאן זבכֿתש‬ ‫‪.39‬‬

‫יכי רא בהר נאן סאזד ֿצו מחתא ִג‪1051‬‬ ‫יכי רא ראיגאן בר סר נהד תא ִג‬ ‫‪.40‬‬
‫ִג ֿואן ופיר והזאל והנרמנד‬ ‫גדא ושאה ונאדאן וכֿרדמנד‬ ‫‪.41‬‬
‫זתכֿת ובכֿת כֿוד מאיוס גרדנד‬ ‫בֿצנגאל א ִגל מחבוס גרדנד‬ ‫‪.42‬‬
‫הראן גנ ִגי כה פנהאנש נמודנד‬ ‫הראן מאלי כה תחצילש נמודנד‬ ‫‪.43‬‬
‫כֿרד נא לאייקי נאדאן ונאכס‬ ‫בדסת דיגרי אפֿתד אזאן פס‬ ‫‪.44‬‬
‫כה דר קצד ִג ֿואנאנסת ופיראן؟‬ ‫ֿצה בנדי דל בדין נה תאק ואיי ֿואן‬ ‫‪.45‬‬
‫מכאן הר יכי רא מי כנד גור‬ ‫ערוסאן רא זח ִגלה מי כנד דור‬ ‫‪.46‬‬
‫זה ִגראן הר דלי רא פארה סאזד‬ ‫ִג ֿואנאן רא זעייש ֿא ֿוארה סאזד‬ ‫‪.47‬‬
‫כה דל הא אז ֿגמש הרדם פֿֿגארסת‬ ‫ִגהאני רא כה אינש אעתבארסת‬ ‫‪.48‬‬
‫כסי כנדר ִגהאן כֿוש דל זייד כיסת؟‬ ‫דרו אמיד בסתן אז כֿרד ניסת‬ ‫‪.49‬‬
‫אזין רו אין ִגהאן רא תרך דאדם‬ ‫איא שהזאדהי פֿרֿך נ ֿזאדם‬ ‫‪.50‬‬
‫נכֿאהם אנדרו הם זנדגאני‬ ‫טמע בר דאשתם זין דהר פֿאני‬ ‫‪.51‬‬
‫מרא ִגז רפֿתן ֿאנ ִגא מדעא ניסת‬ ‫חיאת כס בעקבא ִגא ֿודאניסת‬ ‫‪.52‬‬
‫כה צד בארת ִגגר רא כרדה סוראֿך؟‬ ‫איא ראֿגב ֿצה בנדי דל ברין כֿאך‬ ‫‪.53‬‬

‫באב ביסת וששם‪1052‬‬

‫דר ביאן נציחתי ֿצנד‪ 1053‬ותעריֿף מרדמאן ֿכרדמנד‬

‫דגר באר צופֿי ֿצון סוסן זבאן באז כרד ודר נציחת גויי סכֿן ֿאֿגאז כרד ושהזאדה רא גפֿת כאיי‬
‫פֿרזנד עזיז ואיי ִג ֿואן בא תמייז ֿצון בי ֿופֿאיי אין ִגהאן ֿגדאר ו ִגאן פֿצֹאיי מרדמאן השיאר רא‬
‫בתו מעלום גרדאנידם כנון באייד כה אז עאקלאן והושמנדאן וכאמלאן וכֿרדמנדאן כשֿף עלם‬
‫וכמאל כני‪ .‬ותרך כבר ומלאל כני‪ .‬ובתעלים כמתר אז כֿוד מסמוע ש ֿוי תא אז דאנסתן עלום‬
‫המֿצו ינבוע ש ֿוי‪ .‬וחכימי פֿרמודה כה טלא אז כֿאך ו ִג ֿואהר אז בחר בים נאך ועלם אז צאחב‬
‫אדראך חאצל מי ש ֿוד‪ .‬ודיגרי פֿרמודה כה תעלים אז חכים ֿאזמודה באייד גרפֿת כה ֿאנֿצה דר‬
‫רוזגאר גראן כֿרידה ארזאן מי פֿרושד ובקיימתש נמי כושד‪.‬‬

‫באייד ֿאמוכֿת אז כה ומהתר‬ ‫עלם ותעלים ועקל ודאנאיי‬

‫כֿאה כו אז תו הם ב ֿוד כמתר‬ ‫כֿאה כו אז תו בישתר באשד‬
‫ִגאמה אש הם גר ב ֿוד אבתר‬ ‫ֿור ב ֿוד זשת הם ֿורא צורת‬
‫מעניש רא נגר איא סר ֿור‬ ‫מנגר בר ִגמאל וצורת או‬
‫זר ב ֿוד כֿאך מעדנש בנגר‬ ‫גווהר אז ריג בחר מי זאייד‬

‫אמא באייד כה דר נֿטר חכימאן ֿצון צדֿף כֿאמוש בודן וזבאן רא דר הזאלי נגשודן כה נשאן‬
‫עאקל ֿאנסת כה כֿאמושסת ונאדאן המֿצו דיג דר ִגושסת‪ .‬והרזה גו ֿצון כֿרושסת והרך עקלש‬

‫‪ F, E‬סאזד מחתא ִג‪.‬‬ ‫‪1051‬‬

‫‪ F, B‬באב ביסת ששם; ‪ E‬באב ֞כו אום ‪ A‬כ״ו‪.‬‬ ‫‪1052‬‬
‫‪ ,C, B, A‬נציחת צנד; ‪ F, E‬נציחת גנד; ‪ D‬נציחתי צנד‪.‬‬ ‫‪1053‬‬
‫‪138‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫ביפֿזאייד ביהודה זבאן נגשאייד‪ .‬ושנידה אם כה ֿצהאר פאדשאה ֿצהאר חרֿף גפֿתה אנד כה‬
‫המאנא ִג ֿואהרי ספֿתה אנד‪ .‬יכי גפֿת כה הרגז אז כם גפֿתן תאסֿף נכֿרם אלא אז פר גפֿתן‪.‬‬
‫דוימין גפֿת כה סכֿן נאמעקול דיגראן רא ִג ֿואב ת ֿואנם דאד‪ 1054‬וגפֿתהי נא מעקול כֿוד רא‬
‫ִג ֿואב נת ֿואנם דאד‪ .‬סיומין גפֿת חרפֿי כה גפֿתם בר מן אפֿצ ֹלסת ותא נגפֿתה אם מן בראן חרֿף‬
‫אפֿצֹלם‪ .‬וֿצהארמין‪ 1055‬גפֿת כה אצלא חרֿף נזדן אוליסת כה אגר אין חרֿף בד באשד ֿאזאר‬
‫כֿאהם כשיד ואגר כֿוב באשד נפֿעי נכֿאהם דיד וכסי הם נכֿאהד שניד‪ .‬ושנידה אם כה שכֿצי‬
‫פסרש רא ֿוציית מי כרד‪ .‬בדו גפֿת כה אז פר גפֿתן גנאהת ביפֿזאייד ונפֿעי אזאן ננמאייד‪ .‬אזאנת‬
‫דו גוש ויך זבאן דאדה אנד כה ֿצון דו בשנ ֿוי יכי ִג ֿואב דהי‪.‬‬

‫אז גנה פר סכֿן מגו זנהאר‬ ‫איי כה כֿאהי נגרדי ֿאלודה‬

‫דאדה דו גוש ויך זבאן ִגבאר‬ ‫תא כה דו בשנ ֿוי ויך גויי‬

‫בנאברין דר פיש עאקלאן שי ֿוהי בה אז כֿאמושי ניסת ובאז אז אֿתנאי אסתמאע נמודן עלום‬
‫ומעאני אז מרדם‪ .‬גאה באשד כה שייטאן אינכס רא בראן דארד כה אצל ֿאן מעני רא דר‬
‫נמאייד ודר כֿאטר נגה נדארד וֿאנֿצה פֿרע ֿאן באשד כה אסתמאע ֿאן ֿוצילהי עציאן ש ֿוד‬
‫דר כֿאטר ֿאן מסתמע‪ 1056‬במאנד אז בהשת נעים כֿוד רא בֿאתש ִגהים רסאנד‪ .‬ועאקלי‬
‫גפֿתה אסת כה ֿאנכס בכיסה דרד אנדאזי מאנד כה צאֿף רא בירון‪ 1057‬פֿשאנד ודרד דרו‬
‫מאנד‪.‬‬

‫רד כנד אצל ופֿרע בפֿדירד‬ ‫הרכה או עלם ֿצון צֹרב‪ 1058‬שנ ֿוד‬
‫כה דהד צאֿף ודרד רא גירד‬ ‫נסבת או בכיסהי דרדסת‬

‫באז שהזאדה אז צופֿי סואל כרד כה ֿאדם ראסת בין כדאמסת וכ ִג בין כדאם؟ עאקל כדאמסת‬
‫ודי ֿואנה כדאם؟ צופֿי ִג ֿואב גפֿת כה ראסת בין ֿאנסת כה ֿוצֹיפֿה ִגאן כֿיש רא אדא כרדה‬
‫באשד וכ ִג בין ֿאנסת כה ראסת רא כ ִג וכ ִג רא ראסת‪ 1059.‬ועאקל ֿאנסת כה דרין דניא תושה‬
‫עקבא רא מהיא כרדה באשד‪ .‬ודי ֿואנה ֿאנסת כה דרין דניא ֿארזו האי ִגהאן ֿויי רא קבלהי אימאן‬
‫באשד ופירוו חרֿף שייטאן באשד ופישה או עציאן באשד‪ .‬באז שהזאדה פרסיד ֿאן כיסת כה‬
‫שאייסתהי פירוזיסת؟ צופֿי גפֿת ֿאן זאהד עאבדי כה דר ִגהאן בי כֿטא זיסת‪ .‬שהזאדה פרסיד‬
‫ֿאן כיסת כה כמתר כֿטא כאר ש ֿוד؟ צופֿי גפֿת ֿאנך בפֿרמאן האי חק אסת ֿואר ש ֿוד‪ .‬שהזאדה‬
‫פרסיד ֿאן ֿציסת כה אבתדאייש מחכם תר אז אנתהאסת؟ צופֿי גפֿת באר ֿגם ואנדוה‪ .‬אזאן רו‬
‫כה הרֿצה דרין דניא מתכ ֿון מי ש ֿוד א ֿול כוֿצכסת וֿאכֿר בזרג מי ש ֿוד מֿתלא נבאתאת‪ .‬אמא‬
‫אנדוה א ֿול אנבוה אסת וֿאכֿר אנדך אנדך סבך מי ש ֿוד כה אגר אזאן גראני סבך תר נגרדד‬

‫‪ִ A‬ג ֿואב ת ֿואנם גפֿת‪ִ . . .‬ג ֿואב נת ֿואנם גפֿת‪.‬‬ ‫‪1054‬‬
‫‪ C‬וֿצאר אמין; וֿצהאראומין; ‪ E‬ו ִגארמין; ‪ F‬ו ֶגארמין‪.‬‬ ‫‪1055‬‬
‫‪ E, D, A‬מסתמע במאנד; ‪ C‬מוסתמאע במאנד; ‪ F‬מסתמנד במאנד‪.‬‬ ‫‪1056‬‬
‫‪ D, C, B, A‬ביראן; ‪ F, E‬בירון‪.‬‬ ‫‪1057‬‬
‫‪ F, E, D, C, B, A‬זרב‪.‬‬ ‫‪1058‬‬
‫‪ A‬וכ ִג בין אונסת כה כ ִג רא ראסת דאנד וראסת רא כ ִג‪.‬‬ ‫‪1059‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪139‬‬

‫מו ִגב הלאך אינכס ש ֿוד‪ .‬באז שהזאדה פרסיד ֿאן ֿצה באשד כה באין זמאנה מאנד؟ צופֿי גפֿת‬
‫כה ֿאן דו ֿציזסת יכי מארסת כה ִגלדש נרם ולֿגזנדה אסת אמא זהרש כשנדה אסת‪ .‬ויכי תיֿגסת‬
‫כה ברגש ֿצון מיֿגסת וצֹרבש בי דריקסת‪ .‬ועאקלי פֿרמודה כה ֿארזו האי אין ִגהאן פר שור בֿאב‬
‫שורי מי מאנד כה הרֿצנד דר נושידן או‪ 1060‬תשנה מדא ֿומת נמאייד תשנגיש ביפֿזאייד ובשהד‬
‫זהר ֿאלודי מאנד כה א ֿול כאם רא שירין כנד וֿאכֿר ִגאן רא ֿגמגין כנד‪ .‬וֿצון ברקי באשד כה‬
‫ִגהאן אזו למעה פר נור ש ֿוד ופֿל חאל מסתור ש ֿוד וב ֿואקעהי נים שבי כה כֿאבידה אזו כֿוש דל‬
‫גרדד וֿצון בידאר ש ֿוד ֿואקעה אש באטל גרדד‪.‬‬

‫דר סכֿן סנ ִגי ונציחת ופנד‬
‫ֿאב שורסת נושייש‪ 1061‬הרֿצנד‬
‫המֿצו שהדי כזו ש ֿוי פאבנד‬
‫המֿצו כֿאבי כזו ש ֿוי כֿרסנד‬
‫היֿץ נב ֿוד בדסתת איי דל בנד‬
‫ֿאן חכימי כה ספֿתה גווהר הא‬
‫גפֿתה פנדי כה ֿארזוי ִגהאן‬
‫תשנגיית‪ 1062‬זיאד תר גרדד‬
‫תלֿך גרדד ֿולי אזאן כאמת‬
‫ליך אזאן כֿאב ֿצון בהוש ֿאיי‬

‫באז שהזאדה פרסיד ֿאן כיסת כה צאחב כמאלסת‪ 1063‬וניכו כֿצאלסת؟ צופֿי גפֿת ֿאנך דר פֿכר‬
‫כאר כֿישתן ועאקבת אנדישסת‪ 1064.‬באז פרסיד כה עאקבת כדאמסת ודאננדגאנש רא ֿצה‬
‫נאמנד؟ צופֿי גפֿת כה עאקבת ֿאנ ִגאסת כה אסמש עקבאסת‪ .‬ודאננדגאנש עאקלאן ומרדמאן‬
‫פֿאצֹלנד‪ 1065.‬שהזאדה פרסיד כה תבה כאראן ֿציסתנד؟ צופֿי גפֿת בד כֿויי וֿארזו כה מו ִגב‬
‫רנ ִגור שדן ומעדום גשתן ִגאן אהל זיסתנד‪ .‬באז שהזאדה פרסיד כה פֿאצֹלאן כדאמנד؟ צופֿי‬
‫גפֿת אישאני כה אז חק הראסאננד ואנדישה נאך אז עקובת יזדאננד ואז אפֿעאל כֿיש כֿ ִגל‬
‫ופשימאננד‪ .‬ופֿאצֹלי דר הנגאם רחלתש פֿרזנדאן כֿיש רא דעא מי כרד גפֿת באר אלאהא כה‬
‫אז כֿדאי עאלם ֿצנאן הראסיד כה אז בני ֿאדם הראסאניד‪.‬‬

‫היֿץ גונה כֿטא נכֿאהי כרד‬ ‫ֿור זחק המֿצו ֿאדמי תרסי‬
‫פס ח ִגאב אז כֿדא נכֿאהי כרד‬ ‫ֿור זאפֿעאל כֿוד כֿ ִגל נש ֿוי‬

‫באז שהזאדה פרסיד כה ֿצגונה בר ח ִגאב ת ֿואן רסיד؟ ואז כֿצלת האי בד‪ 1066‬א ִגתנאב באייד‬
‫נמוד؟ צופֿי גפֿת אזאן בעקל כֿוד ננאזי ואימאן כֿיש רא אז חילה דר נבאזי ופא אז ראסתי בירון‬
‫ננהי ודל בחסד ברדן נדהי ואז עקל בדי ֿואנגי משהור נגרדי ודר פירי בפֿאסקי מֿגרור נגרדי‪.‬‬
‫וחכימי פֿרמודה כה אזין סה כס בדתר דר ִגהאן ניסת‪ :‬רפֿיק נא מ ֿואפֿק וקאצֹי כֿדאב ופיר‬
‫פֿאסק‪.‬‬

‫‪ D, B‬און; ‪ F, E‬אן‪.‬‬ ‫‪1060‬‬

‫‪ A‬נושייש; ‪ D‬נושיהש; ‪ E‬נושי אש; ‪… F‬‬ ‫‪1061‬‬
‫‪ A‬תשנגיית; ‪ D‬תשנהגיהת; ‪ E‬תשנגי את; ‪… F‬‬ ‫‪1062‬‬
‫‪ B‬צאחב דל הסת‪.‬‬ ‫‪1063‬‬
‫‪ B‬אונך דר פֿכר אכֿרתסת ודר פֿכר כאר אנדישה כֿיש הסת‪.‬‬ ‫‪1064‬‬
‫‪ A‬מרדמאן פֿאזלאננד; ‪ E, B‬ומרדום כאמלאננד‪.‬‬ ‫‪1065‬‬
‫‪ A‬אפֿעאל האי בד‪.‬‬ ‫‪1066‬‬
‫‪140‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫קאצֹיי כה כאֿדבסת דר דין‪1067‬‬ ‫בתר אז מרדמאן סה כס באשנד‬

‫פֿסק רא מי דהד בכֿוד תעיין‬ ‫וֿאנכה שד פיר והמֿצו בלה ֿוסאן‬

‫ושנידה אם כה פירי קאצֹי בוד‪ .‬ואז בראי נא משרועי אורא רש ֿוה דאדנד‪ .‬קאצֹי גפֿת כאיי‬
‫ִג ֿואנאן מן כה דרין פירי ֿצו שמע כאפֿורי נור בכֿש ִגהאנם אז ֿאתש ֿאז וטמע פנבה‪ 1068‬כֿיש רא‬
‫נסוזאנם וכֿוד רא אז רש ֿוה ֿאלודה נגרדאנם‪ .‬באז שהזאדה פרסיד ֿאן כיסת כה שאייסתה‬
‫ֿאן באשד כה כֿוש דל וכֿנדאן ש ֿוד؟ צופֿי גפֿת ֿאן נאצחי כה נציחתש‪ 1069‬רא קבול כננד‬
‫ופנדש פסנדידה כֿאטר מסתמעאן ש ֿוד‪ .‬שהזאדה פרסיד כה בזרג תרין פנדהא כדאמסת؟‬
‫צופֿי גפֿת כה משאהדה נמודן גורסתאן‪ .‬ועאקלאן גפֿתה אנד כה עארצֹאת ִגהאן וחאדֿתאת‬
‫זמאן ואנקלאב ספהר מו ִגב נציחת ֿאדמי באשנד ואזישאן פנד באייד גרפֿת‪.‬‬

‫בכֿשדת פנד איי פסר תחקיק‬ ‫עארצֹאת ספהר כ ִג רפֿתאר‬

‫ֿאזמודנד וכרדה אנד תצדיק‬ ‫אין סכֿן רא בסי כהן סאלאן‬

‫באז שהזאדה פרסיד ֿאן כיסת כה כֿארסת؟ צופֿי גפֿת ֿאנך כ ִג רפֿתארסת‪ .‬שהזאדה פרסיד‬
‫ֿאן כיסת כה מעתברסת؟ צופֿי גפֿת ֿאנך ברי אז פֿעל שרסת‪ .‬צופֿי גפֿת כה כדאם נאלה בכֿדא‬
‫נזדיך תרסת؟ צופֿי גפֿת נאלה ֿאן כסי כה בי נציב אז ֿטפֿרסת‪ .‬שהזאדה פרסיד ֿאן כיסת כה‬
‫אז המה ֿציז דורסת؟ צופֿי גפֿת ֿאן חסד כישי כה ֿצשמש שורסת ועאקלאן גפֿתה אנד כה‬
‫חאסד רא סה כֿצלת מי באשד בי גנה רא ראיגאן ֿגצֹב‪ 1070‬כנד ובא ֿאן תהי דסתי בכֿיל בודה‬
‫באשד וטאלב ֿציזי באשד כה בדאן נת ֿואנד רסיד‪.‬‬

‫חאסדאן רא ֿצנין נשאן דאדנד‬ ‫ועאקלאן כה בי טמע בודנד‬

‫הם בכֿילנד גר ֿצה ֿאזאדנד‪1071‬‬ ‫בי גנה רא ֿגצֹב כננד אז כין‬
‫ֿוז חסד ִגאן בראי או דאדנד‬ ‫המֿצנין סר ֿו אז תהי דסתי‬
‫דר תך ֿצאה ֿגצה אפֿתאדנד‬ ‫כה נשאייד בדסת שאן ֿאייד‬
‫זֿאנכסאני כה פיר ואסתאדנד‪1072‬‬ ‫מי טלב המת ומדד ראֿגב‬

‫באב ביסת והֿפתם‪1073‬‬

‫הרך בא רֿפיקש בי ֿוֿפא גרדד עאקבת דר דאמש מבתלא גרדד‬

‫שהזאדה ֿצון אין נצאייח אז צופֿי בשניד באז פרסיד כה דרין כנשת כֿוב וזשת כדאמסת؟ צופֿי‬
‫גפֿת כה אין ִגהאן פֿאני רא רד נמודן וטאלב ֿאן ִגהאן בודן כֿובסת‪ .‬ובא רפֿיקי כה אעתבאר‬

‫‪ B‬ת ֿואנגרי כה הסת דוזד בי יקין‪.‬‬ ‫‪1067‬‬

‫‪ A‬פנביה; ‪ E‬פנבה‪.‬‬ ‫‪1068‬‬
‫‪ A‬פנדש; ‪ B‬נצאחש; ‪ E‬נציחתש‪.‬‬ ‫‪1069‬‬
‫‪ A‬קזב; ‪ E‬קצ ֹב‪.‬‬ ‫‪1070‬‬
‫‪ A‬גר ֿצה אז אזאדנד‪.‬‬ ‫‪1071‬‬
‫מי טלבת המת גר בי גונה בווד‬ ‫‪ B‬המת כאטב זלטֿף חק בווד‬ ‫‪1072‬‬
‫כז נעמת ִגהאן בווד המתת אהסאן‬ ‫יארב תו דהי המת המת בר מן ניסת‬
‫‪ A‬כ״ז; ‪ E‬כ״ז אם; ‪ F, D‬באב ביסת הפֿתם‪.‬‬ ‫‪1073‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪141‬‬

‫דר דוסתי תו כרדה באשד בי ֿופֿאיי נמודן זשתסת‪ .‬ושרט מר ֿות ניסת והרך אזין בי ֿופֿאיי‬
‫כרדן אחתראז נכנד בדאן ֿאן רסד כה בדאן עיאראן רסיד‪ .‬שהזאדה פרסיד כה ֿצגונה בודה‬
‫אסת؟‪1074‬‬

‫כזו נסך חכאיאת ִגהאן כרד‬ ‫ר ֿואיית רא ֿצנין צופֿי ביאן כרד‬ ‫‪.1‬‬
‫זת ִגאראן גיתי מחתרם בוד‬ ‫כה יך תא ִגר ֿגני ומחתשם בוד‬ ‫‪.2‬‬
‫מסאפֿר שד ֿצו כֿורשיד ִגהאן גרד‬ ‫בעזם תא ִגרי תווסן ר ֿואן כרד‬ ‫‪.3‬‬
‫קצ ֹא רא כֿיימה זן דר מלך ריי שד‬ ‫ֿצו כוה ודשת וֿצנדין אלכה טיי שד‬ ‫‪.4‬‬
‫ֿורא פאבוס כרדנד וגֿדשתנד‬ ‫כסאן אז מקדמש מכֿבר ֿצו גשתנד‬ ‫‪.5‬‬
‫בעיארי ֿצו נקד וקלב ִגמהור‬ ‫דראן אלכה דו כס בודנד משהור‬ ‫‪.6‬‬
‫ֿצו רובה דר חייל דמסאז גשתנד‬ ‫אבא הם ֿאן דו כס המראז גשתנד‪1075‬‬ ‫‪.7‬‬
‫בחשמת כס ֿצו או כמתר שנידה‬ ‫ֿצו בשנידנד כה ֿאן תא ִגר רסידה‬ ‫‪.8‬‬
‫ֿצראיים אז תהי דסתי מש ֿוש؟‬ ‫בכֿוד גפֿתנד ֿאן רנדאן נא כֿוש‬ ‫‪.9‬‬
‫ֿורא דר מהר כֿוד דל ִגו כנימאן‬ ‫ביא תא דר מכאנש רו נהימאן‬ ‫‪.10‬‬
‫בעיארי דלש ֿצון גו רבאיים‬ ‫באו צד גונה דל דארי נמאיים‬ ‫‪.11‬‬
‫תהי דסתש אזין אלכה ִגהאנים‬ ‫זר וסים פֿרא ֿואן זו סתאנים‬ ‫‪.12‬‬
‫גרפֿתנד אז זר ואז נקרה כֿאם‬ ‫בגפֿתנד אין וֿצנדין כאסה ו ִגאם‬ ‫‪.13‬‬
‫בגפֿתנדש סלאמי אז סר מהר‬ ‫שדנד תא כֿיימהי ֿאן מרד תא ִגר‬ ‫‪.14‬‬
‫נהאדנד דר בר ֿאן מרד דאנא‬ ‫ברסם פישכש ֿאן ִגרעה הא רא‬ ‫‪.15‬‬
‫יכי כֿאן כנדרו בוד ֿאנֿצה דל כֿאסת‬ ‫כפיש ֿאן דו כס תא ִגר ביאראסת‬ ‫‪.16‬‬
‫ֿצו כֿרדנד אז טעאם דנבהי מיש‬ ‫זכֿאן תא ִגר ֿאן דו חילת אנדיש‬ ‫‪.17‬‬
‫דעא‪ 1076‬כרדנד תא ִגר רא ורפֿתנד‬ ‫ר ֿואן בר כֿאסתנד אז ספֿרה כֿרסנד‬ ‫‪.18‬‬
‫ֿצגונה חל נמאיים משכל כֿיש؟‬ ‫יכי עיאר גפֿתא בא‪ 1077‬דל כֿיש‬ ‫‪.19‬‬
‫ֿצסאן בי בהרה גרדאנם אזין נקש؟‬ ‫רפיקם רא כנון זין חצה ובכֿש‬ ‫‪.20‬‬
‫רפֿיק כֿיש רא בא ֿאן גראמי‬ ‫בראי הרדו באייד סאכֿת דאמי‬ ‫‪.21‬‬
‫סתאנם ֿאנֿצה מאנד זאן דו נכֿֿציר‬ ‫במיראנם אבא צד מכר ותז ֿויר‬ ‫‪.22‬‬
‫טעאמי פכֿת ותעיין כרד ספֿרה‬ ‫בגפֿת אין וביאמד‪ 1078‬תא בח ִגרה‬ ‫‪.23‬‬
‫כה גרדד או ֿצו כס רא זהר קאתל‬ ‫דרו ֿאמיכֿת אנדך אז הלאהל‬ ‫‪.24‬‬
‫כה תא ֿאייד רפֿיקש זאן כֿרד סיר‬ ‫נהאד ֿאן ספֿרה רא ֿצון דאם תז ֿויר‬ ‫‪.25‬‬
‫תמאמי חצה אש רא או בגירד‬ ‫אזאן כֿרדן ר ֿואן נאגה במירד‬ ‫‪.26‬‬
‫רפֿיקש הם ֿצנין אנגאמה מי סאכֿת‬ ‫בדסתורי כה אין באזיֿצה מי באכֿת‬ ‫‪.27‬‬
‫נבוד פֿרקש זהם אז זהר יך מו‬ ‫המאן ֿצון או טעאמי סאכֿת כֿוש בו‬ ‫‪.28‬‬
‫נהאד אז חילה תא גרדד ֿצו תיקש‬ ‫בפהלוי טעאמ ֿאן רפֿיקש‬ ‫‪.29‬‬
‫טעאמי רא כה כֿוד ֿאֿגאז כרדה‬ ‫ֿצו ֿאמד ֿאן רפֿיק סאז כרדה‬ ‫‪.30‬‬

‫‪ B‬חכאיית כון איי עזיז מן; ‪ D‬בגו כה דרין חכאיית אנתזאר הסתם‪.‬‬ ‫‪1074‬‬
‫‪ A‬בודנד‪.‬‬ ‫‪1075‬‬
‫‪ A‬תא דעא‪.‬‬ ‫‪1076‬‬
‫‪ E‬בר‪.‬‬ ‫‪1077‬‬
‫‪ E‬ביאמד בגפֿת אין‪.‬‬ ‫‪1078‬‬
‫‪142‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫ֿצו זאנ ִגא רפֿת גאמי ֿצנד רה מרד‬ ‫בספֿרה דיד ֿאשי ואזאן כֿרד‬ ‫‪.31‬‬
‫בראה דיגר ֿאמד ֿצון סיה מאר‬ ‫רפֿיק דיגרש הם ֿצון זבאזאר‬ ‫‪.32‬‬
‫זבהר כֿרדנש בי תאב גרדיד‬ ‫בשד דר ח ִגרה ויך ספֿרהאי דיד‬ ‫‪.33‬‬
‫בכוֿצה שד ר ֿואן תא פרסד אח ֿואל‬ ‫אזאן כֿרד אנדכי והם דראן חאל‬ ‫‪.34‬‬
‫ֿצו שד נזדיך או הם גשת מרדה‬ ‫בפיש ֿאן רפֿיק זהר כֿרדה‬ ‫‪.35‬‬
‫זבס בנשסת ִגאנש שד מש ֿוש‬ ‫ֿצו תא ִגר זאנתֿטאר ֿאן דו נאכֿוש‬ ‫‪.36‬‬
‫כה תא פרסד זחאל ֿאן דו עיאר‬ ‫ברון ֿאמד זח ִגרה סוי באזאר‬ ‫‪.37‬‬
‫כה מרדנד ֿאן דו כס ֿאשפֿתה גרדיד‬ ‫רסיד אנדר מיאן כוֿצה ֿצון דיד‬ ‫‪.38‬‬
‫פֿעאל ֿאן דו שכֿץ המֿצו כ ֿזדם‬ ‫תפֿחם כרד ֿאכֿר ֿצון זמרדם‬ ‫‪.39‬‬
‫בקצד ִגאן או מֿתל סיה מאר‬ ‫יקינש שד כה בודנד ֿאן דו עיאר‬ ‫‪.40‬‬
‫כה אז תז ֿויר אישאן מן נמרדם‬ ‫הזאראן שכר איזד גפֿת ֿאנדם‬ ‫‪.41‬‬
‫דראן‪ 1079‬דאמי כה דר ראהם נהאדנד‪ 1080‬בֿאכֿר כֿוד דראן תלה פֿתאדנד‬ ‫‪.42‬‬
‫דרו ֿאכֿר פֿתד אז חכם אללאה‬ ‫הראנכס דר רה כס בר כנד ֿצאה‬ ‫‪.43‬‬

‫שהזאדה ֿצון אין חכאיית‪ 1081‬גוש כרד באז דר מחבת צופֿי דלש כֿרוש כרד וגפֿת כאיי פֿילסוֿף‬
‫ִגהאן ואיי אפֿלאטון זמאן הרגאה כה נור חכמתת בר אין כמינה פרתוו דאד כנון באייד כה‬
‫מרא ראהי דר פיש נהאד‪ 1082‬ותדביר באייד נמודן כה אין עקדה רא גשודן תא באשד אזין‬
‫זנדאן בירון ֿאיים ודר עקבא קדם ר ֿואן נמאיים‪ .‬צופֿי ֿצון ברפֿאקתש ראצֹי נבוד סר מכר‬
‫וחילה רא גשוד וגפֿת כה כֿדאי תעאלי ֿצון מרא ִגהת תעלים דאדנת רסאנידה ֿציזי דגר אז‬
‫נצאייח נמאנדה כה תרא בגפֿתה באשם‪ .‬בנאברין ֿצון ֿצשמת גשודה אסת ודאנשת פֿזודה‬
‫אסת כנון מרא גמאן אסת כה אזין זנדאן בירון ֿאיי ודר ִגהאן אז עקל שהרת יאבי‪ .‬ואגר ֿצה‬
‫קבל אזין אז עקל וכֿבֿת ונאדאני ֿאגאהי דאדם כנון ניז שמהי דגר באז דרין מעני ֿטאהר כנם‬
‫תא ניך בדאני‪ .‬בדאן כה אז עקל פייץ ֹ הא באינכס רסד ופֿייץ ֹ אז טאעת נאזל ש ֿוד‪ .‬וטאעת בא‬
‫צדק דרסתסת וצדק אז דרך בהם רסד ודרך אז ִגהד חאצל ש ֿוד‪ .‬ו ִגהד אז כֿאהש בודה באשד‬
‫וכֿאהש אז כֿדא תרסי בהם רסד‪ .‬ותרס כֿדא אז אעתקאד בפייֿגמבראן ברדנסת ואעתקאד‬
‫בפייֿגמבראן אז אע ִגאז שאן פֿהם ת ֿואן כרד‪ .‬ואע ִגאז אז פֿרמאן חק דרסתסת ופֿרמאן חק רא‬
‫ב ִגאי ֿא ֿורדן פישהי אהל טאעת בודה באשד‪.‬‬

‫באייד איידון‪ 1083‬כני בדאנש נקל‬ ‫איי כה כֿאהי פֿזאיידת רתבת‬

‫פֿייץ ֹ הא מי רסד בכס אז עקל‬ ‫דר חמאקת הזאר נקצאנסת‬

‫בנאברין מי באייד כה מדאם בתחציל הושמנדי כושי ו ִגאמה חמאקת דר נפושי‪ .‬ודר‬
‫כאר האי זמאנה בי פֿכרי שתאב נה כני וכֿאנה צבר רא כֿראב נכני‪ .‬ועאקלאן גפֿתה אנד כה‬

‫‪ A‬הראן‪.‬‬ ‫‪1079‬‬
‫‪ F, E‬נמודנד‪.‬‬ ‫‪1080‬‬
‫‪ F, C, A‬חכאיאת‪.‬‬ ‫‪1081‬‬
‫‪ C, A‬מרא ראהי נמאיי‪.‬‬ ‫‪1082‬‬
‫‪ A‬איי דון; ‪ F, D, B‬אי דון‪.‬‬ ‫‪1083‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪143‬‬

‫פֿכר קלעה נוראניסת ושתאב כליד פשימאניסת‪ .‬וגפֿתה אנד מצלחתי כה ניך באשד זוד בֿטהור‬
‫ֿאייד והרגאה בד באשד אזאן כארי בר ניאייד‪1084.‬‬

‫בפֿעל ֿאייד אז ק ֿוה בי מאנעי‬ ‫ֿצו ניית בכֿיירסת אין מצלחת‬

‫כֿדא בר ניארד אגר ִגאמעי‬ ‫ֿוגר בד ב ֿוד נייתת ֿאן צלאח‬

‫באב ביסת והשתם‪1085‬‬

‫ֿכבר אז חאל שייטאן כה ֿצגונה ֿפריב אנסאן דהד‬

‫כאיי ֿאראם ִגאן ונכֿל אמיד‬ ‫דגר שהזאדה אז צופֿי בפרסיד‬ ‫‪.1‬‬
‫בראה כ ִג ש ֿוד גמראה משֿגול؟‬ ‫ֿצגונה ֿאדמי אז ראה מעקול‬ ‫‪.2‬‬
‫מקאם או כ ִגא ונאם ֿויי ֿציסת؟‬ ‫סבב סאז גנאה וכ ִג ר ֿוי כיסת؟‬ ‫‪.3‬‬
‫כאיי כֿושתר מרא אז עמר פֿרזנד‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת צופֿי כֿרדמנד‬ ‫‪.4‬‬
‫כה בי רחמסת ושייטאן נאם או הסת‪1087‬‬ ‫יכי נאפאך טינת דר ִגהאן הסת‪1086‬‬ ‫‪.5‬‬
‫כסאן רא ִגרם ועציאן או פֿזאייד‬ ‫רה כ ִג רא במרדם או נמאייד‬ ‫‪.6‬‬
‫שרירי גר בעאלם הסת ֿאנסת‬ ‫ֿורא ִגא דר דל פיר ו ִג ֿואנסת‬ ‫‪.7‬‬
‫כה אז תנדי וגרמי‪ֿ 1088‬צון שרארסת‬ ‫בדסת או דו תיֿג ֿאב דארסת‬ ‫‪.8‬‬
‫משוו טאלב בעקל ופֿצֹל ומעני‬ ‫יכי רא מי נהד דר דל כה יעני‬ ‫‪.9‬‬
‫כה נסבת כרדה שד עייש ִגהאן רא‬ ‫יכי דיגר נמאייד ברק אן רא‬ ‫‪.10‬‬
‫ה ֿוס האי ִגהאן רא דר טלב באש‬ ‫כה יעני פיירוו עייש וטרב באש‬ ‫‪.11‬‬
‫זתיֿג דיגרש עציאן פֿזאייד‬ ‫ביך תיֿגש זדל אימאן רבאייד‬ ‫‪.12‬‬
‫כה ֿאכֿר כֿון ֿאדם רא בריזד‬ ‫אזין דו תיֿג בא עאלם סתיזד‬ ‫‪.13‬‬
‫רהאני כֿיש רא אינסת איי יאר‬ ‫עלא ִג ֿאנך זין דו תיֿג כֿון כֿאר‬ ‫‪.14‬‬
‫כה בה‪ 1090‬אז מאל ו ִגאהסת גר בדאני‬ ‫כה בי שך אבתדא אין נכתה דאני‪1089‬‬ ‫‪.15‬‬
‫נבכֿשד היֿץ נפֿעי גנ ִג ודינאר‬ ‫ֿצו רוז מחנתת ֿאייד בדידאר‬ ‫‪.16‬‬
‫ש ֿוי עקל ופֿהימי רא כֿרידאר‪1092‬‬ ‫דוים ֿאן כז נשאט וזווק בסיאר‪1091‬‬ ‫‪.17‬‬
‫ש ֿוי פֿארֿג זֿצנג ֿאן סג פיר‬ ‫כה תא אז עקל ופֿהם וראי ותדביר‬ ‫‪.18‬‬

‫ועאקלאן גפֿתה אנד הרך עקלש בר פֿזאייד בכאר דניא ועקבאי ֿויי ֿאייד‪ .‬ובאז גפֿתה אנד כה‬
‫סלטאן בר רעיית אפֿצֹלסת ובר סלטאן ֿאנך עאקלסת‪.‬‬

‫‪ A‬בֿטהור אייד ואז ִגהד אדמי כארי בר ניאייד; ‪ D, C, B‬והרגאה כה בד באשד אזאן מצלחת‬ ‫‪1084‬‬
‫כארי בר ניאייד; ‪ F‬והרגאה בד באשד אזאן כארי בר ניאיד‪.‬‬
‫‪ C, B‬כ״ח אום; ‪ D‬ביסת חשתום; ‪ F‬כ׳ח׳ אם‪.‬‬ ‫‪1085‬‬
‫‪ִ F, D, B, A‬גהאן הסת; ‪ִ C‬גהאנסת‪.‬‬ ‫‪1086‬‬
‫‪ F, D, B, A‬נאם או הסת; ‪ C‬נאם אונסת‪.‬‬ ‫‪1087‬‬
‫‪ ,A‬נרמי; ‪ F, D, C, B‬גרמי‪.‬‬ ‫‪1088‬‬
‫‪ F, D, A‬אבתדא אין נכתה דאני; ‪ B‬אבתדאי נכתה דאני; ‪ C‬אבתדאי אין מעאני‪.‬‬ ‫‪1089‬‬
‫‪ D, C, B, A‬ביה; ‪ F‬בה‪.‬‬ ‫‪1090‬‬
‫‪ B‬נשאט וֿדוק ודינאר‪.‬‬ ‫‪1091‬‬
‫‪ D‬כֿבר דאר‪.‬‬ ‫‪1092‬‬
‫‪144‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫אפֿצ ֹלסת בר רעייתש סלטאן‬ ‫גר ֿצה אז ראה עקל ֿטאהר בין‬
‫עאקלאן אפצֹלנד בר שאהאן‬ ‫ליך אגר כֿורדה בין ודאנאיי‬

‫ועאקלאן גפֿתה אנד ֿאנכסי רא כה איזד עקל כראמת כרדה באשד דר פֿנא גשתן סים וזרש‬
‫סינה נכֿראשד‪ .‬ועמר כֿיש רא דר סלאמתי וֿאסאייש גֿדארד וסים וזרש רא ֿצון תעב ואלם‬
‫שמארד‪ .‬אמא נאדאן בעכס אין בודה באשד‪ .‬הרֿצנד מאלש בר פֿזאייד מדאם ֿגמגין בודה‬
‫באשד‪ .‬פס אנתהאי עקל סלאמת ר ֿויסת ואנתהאי סים וזר רנ ִג ודל גיריסת‪ .‬ואין נכתה רא דר‬
‫כֿאטר נגה דאר כה חרֿף בזרגיסת ואכֿתר אווקאת תרא בכאר ֿאייד‪ .‬אזאן רו כה שייטאן תרא‬
‫בישתר רבאייד והרגאה כה אין סכֿן הא מנֿטורת ֿאייד אז תוופֿיק בארי תעאלי בא תו בר ניאייד‬
‫ותאֿתירי ננמאייד‪.‬‬

‫באב ביסת ונהם‪1093‬‬

‫עזת פדר ומאדר ֿכוד דאשתן ודר ֿכדמת שאן סר אֿפראשתן‬

‫כה מדהושי ז ִגהלת המֿצו מסתאן‬ ‫ביא איי גלבן נוו כֿיז בוסתאן‬ ‫‪.1‬‬
‫כה אז גנ ִגינהא‪ 1094‬צד גונה בהתר‬ ‫זמן בשנוו יכי פנדי ֿצו שכר‬ ‫‪.2‬‬
‫פדר הרֿציז גוייד בא תו כן גוש‬ ‫תרא גר הסת עקל ודאנש והוש‬ ‫‪.3‬‬
‫כה תא חק שאד סאזד כֿאטרת רא‬ ‫ֿורא עזת כן והם מאדרת רא‬ ‫‪.4‬‬
‫בהרכס כו ב ֿוד אז נסל ֿאדם‬ ‫ֿצנין פֿרמוד אסתאד מעֿטם‬ ‫‪.5‬‬
‫יקין דאן כין פֿלך גרדד בכאמש‬ ‫כה גר עזת כנד מר באב ומאמש‬ ‫‪.6‬‬
‫בפֿרמאנש מה וכֿורשיד באשד‬ ‫חיאתש ֿצון‪ 1095‬כֹֿצר ִגא ֿויד באשד‬ ‫‪.7‬‬
‫כה איי באדא כֿדאיית יא ֿור ויאר‬ ‫בצופֿי גפֿת שהזאדה דגר באר‬ ‫‪.8‬‬
‫פֿכנדי בא דו צד גונה מחבת‬ ‫אזאן רוזי כה בא מן טרח אלפֿת‬ ‫‪.9‬‬
‫כה בכֿשידי מרא בה אז זר וסים‬ ‫כה בנמודי אבא צד ראי ותעלים‬ ‫‪.10‬‬
‫ס ֿואי יך סכֿן כאייד ֿצו יאדם‬ ‫אזין הא ִגמלגי ממנון ושאדם‬ ‫‪.11‬‬
‫כה כֿאהם סינה רא זין ֿגם כֿראשם‬ ‫בסי דלגיר אזין גפֿתאר באשם‬ ‫‪.12‬‬
‫בגפֿתא שאהזאדה ֿצון שנפֿתם‬ ‫בגפֿתא ֿציסת צופֿי ֿאנך גפֿתם؟‬ ‫‪.13‬‬
‫פיית ֿצון סאיהי שמשאד גלשן‬ ‫כה ראצֹי ניסתי אז רפֿתן מן‬ ‫‪.14‬‬
‫ֿוזין מנעת בסי ֿאמד מלאלם‬ ‫אזין חרפֿת בסי ֿאשפֿתה חאלם‬ ‫‪.15‬‬
‫ֿופֿא ואלפֿת דירינה דארם‬ ‫זבס מהר תרא דר סינה דארם‬ ‫‪.16‬‬
‫ֿגבאר מקדמת אז דידה‪ 1096‬רפֿתן‬ ‫מרא בהתר כה תרך תא ִג גפֿתן‬ ‫‪.17‬‬
‫נבאשד לאזם סווגנד וברהאן‬ ‫ִג ֿואבש גפֿת צופֿי כאיי סכֿן דאן‬ ‫‪.18‬‬
‫דלילש ֿטאהרסת ֿצון מֿגז בי פוסת‬ ‫כה ֿצנדי איי ִג ֿואן מי דארמת דוסת‬ ‫‪.19‬‬
‫נהאדם רו דרין ראה כֿטר כיש‬ ‫כה בהר כֿאטרת אז כֿאנהי כֿיש‬ ‫‪.20‬‬
‫כה תא דר כֿדמתת אפֿסאנה גשתם‬ ‫המאנא אז סר ואז ִגאן גֿדשתם‬ ‫‪.21‬‬

‫‪ B‬ביסת ונוה אום; ‪ C‬כ״ט אום; ‪ D‬ביסת נהום; ‪ E‬כ״ט אם‪.‬‬ ‫‪1093‬‬
‫‪ E, D, C, A‬גנ ִגינהא; ‪ B‬גנ ִגינה הא; ‪ F‬גנ ִגין הא‬ ‫‪1094‬‬
‫‪ D, C, A‬צון; ‪ B‬המצו; ‪ F‬גון‪.‬‬ ‫‪1095‬‬
‫‪ C, A‬סינה; ‪ F, D, B‬דידה‪.‬‬ ‫‪1096‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪145‬‬

‫כה מאנע גשתנם אז בהר ֿאנסת‬ ‫ג ֿואה מן כֿדאי ֿאסמאנסת‬ ‫‪.22‬‬

‫נדארי תאב אין ֿאזאר ומחנת‬ ‫כה מי כֿאהם נביני רנ ִג וזחמת‬ ‫‪.23‬‬
‫ֿגלאמאן ֿצאכרת בא צד כניזסת‬ ‫כה נאזך טבעי ו ִגאנת עזיזסת‬ ‫‪.24‬‬
‫שדן סאכן ֿצו מן בר כֿאר וכֿארא‬ ‫ניארי ֿאמדן תנהא בצחרא‬ ‫‪.25‬‬
‫גססתן זאקרבא ועייש ועשרת‬ ‫גֿדשתן אז תנעם ֿוז פֿראֿגת‬ ‫‪.26‬‬
‫אזאן רו מנע מי דארם דגר היֿץ‬ ‫ֿגם ִגאן תרא דארם דגר היֿץ‬ ‫‪.27‬‬
‫כה כֿאהד כשתנם רא יא עֿדאבת‬ ‫נה אז בים עֿדאב וכֿשם באבת‬ ‫‪.28‬‬
‫בלטֿף איזדם ֿצשם ופנאהסת‬ ‫ֿו ִגוד או בפישם המֿצו כאהסת‬ ‫‪.29‬‬
‫כה איזד באשדת אז בד נגה דאר‬ ‫בצופֿי גפֿת שהזאדה דגר באר‬ ‫‪.30‬‬
‫כה באבאיים כֿדאי בי קיאססת‬ ‫נפנדארי כזין באבם הראססת‬ ‫‪.31‬‬
‫כה לטפֿש בי חדסת בר אהל ֿאדם‬ ‫סזד אורא פדר גפֿתן בעאלם‬ ‫‪.32‬‬
‫כה אפֿזונסת‪ 1097‬אווצאפֿש זאשמאר‬ ‫כֿדאי מהר ומאה וֿצרֿך סיאר‬ ‫‪.33‬‬
‫ֿו ִגוד ֿארנדהי דניא ועקבא‬ ‫כֿדאי טייר ֿוחש וכל אשיא‬ ‫‪.34‬‬
‫ברון ֿא ֿורדה אז כֿארא רג ֿאב‬ ‫כֿדאיי כו ב ֿוד בי כֿרד ובי כֿאב‬ ‫‪.35‬‬
‫כה כֿאננדש כֿדא ֿונדאן כֿדא ֿונד‬ ‫כֿדאיי כו נדארד זוו ִג ופֿרזנד‬ ‫‪.36‬‬
‫סזד גפֿתן ֿורא רוזי דו צד באר‬ ‫ספאס בי חד ותסביח בסיאר‬ ‫‪.37‬‬
‫גשאד כארש אז לטֿף ֿויי ֿאייד‬ ‫כסי רא משכלי גר רו נמאייד‬ ‫‪.38‬‬
‫כנד חאצל ֿצו דארד אעתקאדי‬ ‫הראנכס רא ב ֿוד דר דל מראדי‬ ‫‪.39‬‬
‫כה ִגוד רחמתש בא כֿאץ ועאמסת‬ ‫מרא דר טאעתש צדק תמאמסת‬ ‫‪.40‬‬
‫כה ברהאנד מרא זין בת פרסתאן‬ ‫אזו דארם אמיד ולטֿף אחסאן‬ ‫‪.41‬‬
‫דגר כור אסת ִגהל וכבר מסתי‬ ‫כֿצוצא זין פדר כז בת פרסתי‬ ‫‪.42‬‬
‫בדוזֿך ֿצון במחשר ֿא ֿורנדש‬ ‫ב ֿוד שאייסתה ֿאן כה אפֿכננדש‬ ‫‪.43‬‬
‫ר ֿוא דארנד בר ֿויי תא בר אפֿתד‬ ‫עֿדאב בי שמאר ו ִגוור בי חד‬ ‫‪.44‬‬
‫פדר כֿאנדן ֿורא דש ֿואר באשד‬ ‫בֿצשמם רוי או ֿצון כֿאר באשד‬ ‫‪.45‬‬
‫כה פנדארם כם‪ 1098‬אז כלבסת צד באר‬ ‫ֿצנאן גשתה ֿו ִגודש פיש מן כֿאר‬ ‫‪.46‬‬
‫תו גפֿתי כאנדכי‪ 1099‬טבעש בר ֿאשפֿת‬ ‫זשהזאד אין סכֿן צופֿי ֿצו בשנפֿת‬ ‫‪.47‬‬
‫בגושת אין מגר כמתר רסידה‬ ‫בגפֿתא כאיי מרא ֿצון נור דידה‬ ‫‪.48‬‬
‫ב ֿוד ֿוא ִגב נמודן הר פסר רא؟‬ ‫כה בי תכליֿף‪ 1100‬עזת מר פדר רא‬ ‫‪.49‬‬
‫צריחסת אין סכֿן דר הר מֿדאהב‬ ‫שנידן קוול שאן אמריסת ֿוא ִגב‪1101‬‬ ‫‪.50‬‬
‫כה כֿארי ֿא ֿורי בר מאם ובר באב‬ ‫נה אין באשד טריק רסם וֿאדאב‬ ‫‪.51‬‬
‫נבאייד דר ברת ביגאנה באשנד‬ ‫אגר הם כאפֿר ודי ֿואנה באשנד‬ ‫‪.52‬‬
‫דו צד תלכֿי זשאן באייד כשידן‬ ‫זכֿדמת שאן בסר באייד ד ֿוידן‬ ‫‪.53‬‬
‫כה גר ניכי כנד באבא בפֿרזנד‬ ‫ֿצנין פֿרמוד אסתאד כֿרדמנד‬ ‫‪.54‬‬
‫ֿויא גוייד ֿורא מדח וספאסי‬ ‫ֿויא אורא דהד נאן ולבאסי‬ ‫‪.55‬‬

‫‪ B, A‬אפֿזאן; ‪ C‬אפֿסונש; ‪ F, D‬אפֿזונסת‪.‬‬ ‫‪1097‬‬

‫‪ F‬כאו‪.‬‬ ‫‪1098‬‬
‫‪ D, C, A‬כה אנדכי‪.‬‬ ‫‪1099‬‬
‫‪ F, E, D, C, B, A‬בי תכליף‪.‬‬ ‫‪1100‬‬
‫‪ F‬שנידן אמר שאן קוליסת ֿוא ִגב‪.‬‬ ‫‪1101‬‬
‫‪146‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫כה גר דונסת פורש יא פֿרשתה‬ ‫בטבע הר פדר באשד סרשתה‬ ‫‪.56‬‬

‫הזאראן טעמה אז בהרש ביארד‬ ‫כה ֿגם כֿארי דריֿג אז ֿויי נדארד‬ ‫‪.57‬‬
‫ברון ֿארד זמ ֿזגאנש ֿצו מרהם‬ ‫בפאייש גר כֿלד‪ 1102‬כֿארי המאן דם‬ ‫‪.58‬‬
‫כה בר פֿרזנד כֿוד באשנד ראחם‬ ‫ֿצנין הם הסת טבע הר בהאיים‪1103‬‬ ‫‪.59‬‬
‫המי באייד כה דארד שאן עזיזש‬ ‫ֿולי פֿרזנד אז עקל ותמיזש‬ ‫‪.60‬‬
‫ֿצו נור דידה דאנד מאדר כֿיש‬ ‫פדר רא דאנדש תא ִג סר כֿיש‬ ‫‪.61‬‬
‫כה מי דארנד אורא אז מחבת‬ ‫אדאי חק כֿדמת הא ונעמת‬ ‫‪.62‬‬
‫זפצֹל ולטֿף שאן שרמנדה באשד‬ ‫ב ֿוד מנֿטור או תא זנדה באשד‬ ‫‪.63‬‬
‫בניכי וברחמת צד הזאראן‬ ‫תלאפֿי שאן כנד אז ראה אחסאן‬ ‫‪.64‬‬
‫כה תא אורא בדאן רתבת רסאננד‬ ‫כה בא ֿויי בס עטא ולטֿף ראנדנד‬ ‫‪.65‬‬
‫זחיי ֿואנאת עאלם כמתרינסת‬ ‫הראן פֿרזנד כו עכס המינסת‬ ‫‪.66‬‬
‫בבאייד כרדנת אכנון תחמל‬ ‫כנון איי נוו ִג ֿואן שהזאדהי גל‬ ‫‪.67‬‬
‫ניאמוזי זאפֿעאל בהאיים‬ ‫פדר רא מחתרם מי דאר דאיים‬ ‫‪.68‬‬
‫פדר בא מאדר כֿוד תרך דאדנד‬ ‫כה ֿצון בגֿדשת דה רוזי כה זאדנד‬ ‫‪.69‬‬
‫ב ִגא ֿא ֿור ומי כן עזתש רא‬ ‫כֿלֿף ֿוש אז דל ו ִגאן כֿדמתש רא‬ ‫‪.70‬‬
‫מלך ֿצון בינדת סנ ִגידה זין סאן‬ ‫ב ֿוד ממכן כה באשד מו ִגב ֿאן‬ ‫‪.71‬‬
‫בדרד כֿוד נהד ֿאנגאה מרהם‬ ‫כה גרדד עאקל ופֿהמידה או הם‬ ‫‪.72‬‬
‫ז ִגהל כֿוד בסי שרמנדה גרדיד‬ ‫ֿצו שהזאדה ז ֿויי אין נכתה בשניד‬ ‫‪.73‬‬
‫שנידי גר זמן גפֿתאר בי ִגא‬ ‫כגפֿתא בר מן איי צופֿי בבכֿשא‬ ‫‪.74‬‬
‫נמי גפֿתי בשהזאדה זאכֿבאר‬ ‫אזאן פס צופֿי בכֿרד דגר באר‬ ‫‪.75‬‬
‫בזד קפֿל כֿמושי בר דהאנש‬ ‫נמי ספֿתי דגר דר אז זבאנש‬ ‫‪.76‬‬
‫בשד רא ִגע בדאן מנזלגה כֿיש‬ ‫ֿצו דידש גשתה דאנא וכֿרד כיש‬ ‫‪.77‬‬
‫כה כֿור ֿצתר פֿלך בר סר כשידה‬ ‫דגר ֿצון צבח אנ ֿור שד דמידה‬ ‫‪.78‬‬
‫כה בינד ֿציסת חאל ֿאן פריזאד‬ ‫דגר צופֿי ביאמד נזד שהזאד‬ ‫‪.79‬‬
‫ב ֿוד דר כֿאטרש זאן‪ 1104‬דאנש וחלם؟‬ ‫הראן תעלים כורא דאדה אז עלם‬ ‫‪.80‬‬
‫אזין גושש ברון כרדה אזאן גוש؟‬ ‫ֿויא ֿאן נכתהא כרדה פֿראמוש؟‬ ‫‪.81‬‬
‫בכֿאטר הסת אורא גפֿתהאייש‬ ‫ֿצו דידש דיד כאפֿזודה חיאייש‬ ‫‪.82‬‬
‫הראן גנ ִגי כה אורא‪ 1105‬כרדה תסלים‬ ‫הראן עלמי כה אורא דאדה תעלים‬ ‫‪.83‬‬
‫סכֿן האייש בגוש ו ִגאן שנידה‬ ‫ֿצנאן דרש בגוש כֿוד כשידה‬ ‫‪.84‬‬
‫ה ֿוס דר דידן אהל ֿוטן כרד‪1106‬‬ ‫בסי כֿוש דל שד ועזם שדן כרד‬ ‫‪.85‬‬

‫‪ F, E, D, A‬כֿלד; ‪ B‬רווד; ‪ D‬כונד‪.‬‬ ‫‪1102‬‬

‫‪ֿ B‬צנין הם רסם טבע הר בחאיים; ‪ֿ C‬צנין הסת טבעי הר בהאיים; ‪ֿ D‬צנין הסת הם טבעי הר‬ ‫‪1103‬‬
‫בהאיים‪.‬‬
‫‪ A‬ברו תסלים כרדה‪.‬‬ ‫‪1104‬‬
‫‪ E, A‬כורא‪.‬‬ ‫‪1105‬‬
‫‪ A‬סכֿן דר דידן אהל ֿוטן כרד; ‪ B‬הווס רא דידן אהל וטן כרד; ‪ C‬ה ֿוא דר דידן אהל ותן כרד‪.‬‬ ‫‪1106‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪147‬‬

‫באב סי אום‪1107‬‬
‫נציחתי ֿצנד בשהזאדה גֿפתן צוֿפי דר אֿתנאי רֿפתן‬

‫ה ֿואי רפֿתנש‪ֿ 1108‬צון בר סר אפֿתאד‬ ‫‪ .1‬דגר צופֿי ֿצנין גפֿתא בשהזאד‬

‫בלטֿף או בסי אמיד ֿוארם‬
‫דמי אז כֿדמתש‪ 1109‬פֿארֿג נמאנם‬
‫זמאני דר ִגהאן באטל נגרדם‬
‫בכאר דיגרם באייד שדן יאר‬
‫ש ֿוד ֿאיינהי דל תירה אז ֿאה‬
‫בתו תסלים כרדם דאנש וחלם‬
‫ב ִגא שאן ֿא ֿורי תא מי ת ֿואני‬
‫כה תא ֿאכֿר ֿצה ֿאייד הרדו רא פיש‬
‫נה המֿצון אבלהאן ונא ספאסאן‬
‫נגשתן דר ִגהאן יך לחֿטה ֿגאפֿל‬
‫זשייטאן וזשה ֿות דר גֿדשתן‬
‫‪ .2‬כה מן ֿצון בנדהי פר ֿורדגארם‬
‫‪ .3‬ב ֿוד ֿוא ִגב כה גר ֿצה נא ת ֿואנם‬
‫‪ .4‬דמי אז טאעתש ֿגאפֿל נגרדם‬
‫‪ .5‬זכארי גר ש ֿום פֿארֿג דגר באר‬
‫‪ .6‬כה ֿגאפֿל גשתן ובאטל שדן ראה‬
‫‪ .7‬הראנֿצה בוד ֿוא ִגב בר מן אז עלם‪1110‬‬
‫‪ .8‬כנון בא ֿאן נציחת הא כה דאני‬
‫‪ .9‬מרא באייד שדן תא מסכן כֿיש‬
‫‪ .10‬תרא באייד זחק בודן הראסאן‬
‫‪ .11‬דגר דר טאעתש כושידן אז דל‬
‫‪ֿ .12‬צו דר ֿוישאן סלים ופסת גשתן‬

‫שהזאדה פרסיד כה סלימי ופסתי כדאמסת؟ צופֿי גפֿת כה טריק פסתי ֿאנסת כה בזרג תר‬
‫אז כֿיש רא עזת דארי והמֿצו כֿודת אורא דוסת שמארי וכמתר אז כֿיש רא מרחמת גֿדארי‪.‬‬
‫ועאקלאן גפֿתה אנד כה בני ֿאדם רא סה פֿרקה באייד שמרד‪ :‬בעצֹי רא ֿצון פדר בעצֹי רא ֿצון‬
‫פסר בעצֹי רא ֿצון בראדר‪ .‬פדר רא עזת כן בראדר רא דוסת דאר פסר רא מרחמת כן‪.‬‬

‫ֿצון פדר וֿצון בראדר וֿצון פסר‬ ‫מרדמאן רא סה קסם מי דאנשאן‬

‫דוסת מי דאר ורחם כן בפסר‬ ‫פדראן רא בזרג דאן ובראדר‬

‫וגפֿתה אנד כסי כה לבאס האי כהנה דר פושד וגוספנד כֿוד רא בדושד ובא אהל בייתש בנושד‬
‫ובא כמתר אז כֿיש מהרש ב ִגושד ודר טאעת חק בכושד ואכֿלאץ רא שעאר כֿיש כרדה באשד‬
‫ֿאן שכֿץ דר ֿויש בודה באשד‪ .‬וֿאזמודגאן דהר גפֿתה אנד כה סה כֿצלתסת כה פֿנא כננדה‬
‫ִגאנסת וסה כֿצלתסת כה שפֿא דהנדה מרדמאנסת ואינהאסת סלימי דר הנגאם כֿשם ורצֹא‬
‫וכֿדא תרסי דר נהאן ואפֿשא וקנאעת דר הנגאם מפֿלסי וֿגנא‪ .‬אמא פֿנא כננדגאן בכֿלסת חרץ‬
‫ותכבר‪.‬‬

‫דר רה כבר פא מנה זינהאר‬ ‫איי פסר באש פסת ואפֿתאדה‬

‫אז יכי באד קאיים אמא כֿאר‪1111‬‬ ‫סר ֿו סרכש נגר כה ֿצון אפֿתד‬

‫‪ H, A‬ל״; ‪ D, C, B‬סי אום; ‪ F‬סי אם; ‪ K, J‬ל אום‪.‬‬ ‫‪1107‬‬

‫‪ B‬ה ֿואי רפֿתנם‪.‬‬ ‫‪1108‬‬
‫‪ A‬כֿדמתת‪.‬‬ ‫‪1109‬‬
‫‪ B‬הראן ֿצה בוד בר מן ֿוא ִגב אז עלם‪.‬‬ ‫‪1110‬‬
‫ֿצה און אפֿתאד אמא כֿאר‬ ‫‪ C‬סרוו סר כש נגר אז יכי באד קאיים‬ ‫‪1111‬‬
‫‪148‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫באז צופֿי זבאן דר נציחת באז כרד וסכֿן סנ ִגי ֿאֿגאז כרד ושהזאדה רא גפֿת כאיי פֿרזנד ֿצון אנדך‬
‫הנרי ויא כאר כֿובי כרדה באשי בסיאר אֿטהאר ֿאן רא מכן‪ .‬ודר תעריֿף ֿאן מכוש ותכראר‬
‫ֿאן רא מכן ותכבר וסר בלנדי וכֿוד נמאיי שעאר כֿיש מסאז‪ .‬וכֿאטרת רא אז פֿכר האי בד‬
‫ואנדישה האי נא צ ֿואב בפרדאז וֿאיינה דלת רא אז זנג ֿארזו הא זדאייש נמא‪ .‬ו ִגאנת רא אז‬
‫כֿצלת האי ניכו ֿאראייש נמא תא אז ֿאשוב ֿצרֿך ופֿתנה רוזגאר ברהי ובֿאסאייש עקבא ובפֿייץ ֹ‬
‫ִגא ֿודאן ברסי‪ .‬איי פֿרזנד ֿצון פאדשאהיית בר תו קראר גירד באייד כה בא רעאיא מהרבאני‬
‫ותרחם נמאיי‪ .‬ובזבאן תרנם ומלאיימת בא אישאן בסר ברי ונֿטר שפֿקת ומרחמת ובנדה פר ֿורי‬
‫אזישאן דריֿג נדארי‪ .‬הרגאה באין ר ֿוש בא רעיית סלוך כני אישאן ניז תרא דוסת דארי‪1112‬‬
‫ופרסתארי נמאיינד‪ 1113.‬ובזרגאן גפֿתה אנד כה שאה ֿאנסת כה פאדשאה כֿאנה דלסת ונה‬
‫ֿאנך פאדשאה כֿאנה גלסת‪ .‬וחכימי גפֿתה כה דרין חייראנם כה ֿצרא מרדם בנדגאן רא אז זר‬
‫גראן מי כֿרנד וֿאזאדגאן אז זבאן ארזאן נמי כֿרנד‪ 1114.‬ואגר ֿצה גפֿתה אנד כה בא מרדם בזבאן‬
‫נרמי ומלאיימת בסר ברדן כֿובסת אמא נמי באייד כה שאה בא רעייתש זיאד אז קאעדה בנרמי‬
‫והמ ֿוארי סלוך נמאייד מבאדא כה אסאס שאהייש ססת ובי אסתחכאם‪ 1115‬גרדד‪ .‬ובאז אז רוי‬
‫קהר וכֿשם אנגיזי ניז אנתקאם אז רעיית נגירד מבאדא כה עדאלתש עאקבת בבי רחמי וסנג‬
‫דלי פֿדירד‪ .‬וֿא ֿורדה אנד כה פאדשאהי בנזד מרבי כֿיש דר הנגאם רחלתש איסתאדה בוד‬
‫וגפֿת כאיי מרבי בנדה רא ניז ֿוצייתי בפֿרמא‪ .‬מרבי בדו גפֿת כה בסיאר תר מבאש תא פֿשרדה‬
‫נגרדי‪ 1116‬ובסיאר כֿשך מבאש תא שכסתה נש ֿוי ובסיאר שירין מבאש תא מכידה נש ֿוי ובסיאר‬
‫תלֿך מבאש תא תפֿידה נש ֿוי‪ .‬ושאהי רא גפֿתה אנד כה דר נֿטר רעייתש בסיאר עזיז ומחתרם‬
‫בוד‪ .‬אזו פרסידנד אז ֿצה רוסת כה תו בדין אחתראם משרֿף גשתהי؟ ִג ֿואב גפֿת אזֿאנך דשמן‬
‫סנג דלאן ובי רחמאנם ודוסת עאקלאן והמ ֿואראנם ותא בת ֿואנם קהר כֿיש רא פֿרו נשאנם‬
‫וכֿטאי מרדמאן רא אז עטאי כֿיש בגֿדראנם וחרֿף כֿיש רא אז עדאלת בכרסי נשאנם‪.‬‬

‫בא רעיית תו דר עדאלת כוש‬ ‫איי כה כֿאהי כני שהנשאהי‬

‫צאלחאן רא דל אז סתם מכֿרוש‬ ‫אהל ֿטלם ופֿסאד רא בפֿכן‬

‫איי פֿרזנד ֿצון תרא דשמנאן ש ִגאע בודה באשנד כה בא אישאן נת ֿואני דר אפֿתאדן סר תסלים‬
‫באייד נהאדן ובא אישאן נבאייד בר ֿאשפֿתן וקהר כֿיש רא בר אישאן נשאייד ריכֿתן וטבע‬
‫אישאן רא נבאייד בדאן אנגיכֿתן כה בא תו דר כא ֿונד ואנתקאם אז תו בכֿאהנד‪ .‬ועאקלי‬
‫פֿרמודה כה נאדאן דר ֿוקת כֿשמש ביהודה גויי כנד ודאנא בי דלאן רא דל ִגויי כנד‪ .‬ובאז‬
‫גפֿתה אנד כה כֿשם א ֿולש אינכס בדי ֿואנגי רו כנד וֿאכֿרש פשימאני רו דהד‪.‬‬

‫דר זמאני כה כֿשם שאן גירד‬ ‫עאקל ודון רא ת ֿואן אשנאכֿת‬

‫בי כֿרד המֿצו סג כסאן גירד‬ ‫חלם עאקל שעאר כֿוד סאזד‬

‫‪ F‬דוסת דארי‪.‬‬ ‫‪1112‬‬

‫‪ִ C‬גאן כֿיש רא פֿדאי תו כוננד ופֿרמאן תורא ִגארי נמאיינד מסאל אב; ‪ D‬ו ִגאן כֿיש רא פֿדאי‬ ‫‪1113‬‬
‫כֿאך פאיית המצוֹ אב ִגארי נמאיינד; ‪ F‬ו ִגאן כֿיש רא פֿדאי כֿאך פאית המ ֶגו אב ִגארי נמאינד‪.‬‬
‫‪ F, E, C, A‬נמי כֿרנד‪ D, B ,‬מי כֿרנד‪.‬‬ ‫‪1114‬‬
‫‪ F‬בי אעתבאר‪.‬‬ ‫‪1115‬‬
‫‪ A‬נש ֿוי; ‪ B‬נש ֿויי‪.‬‬ ‫‪1116‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪149‬‬

‫וחכימי פֿרמודה כה שאהאן רא באייד כה בא דשמנאן כֿיש באין ֿצהאר טריק סלוך כננד‪ :‬א ֿול‬
‫במלאיימת דוים בסכֿא ֿות סיום בתמהיד ֿצהארם בתקליד ֿצנאנך טביבי כה כֿאהד‬
‫דלמי‪ 1117‬רא עלא ִג נמאייד‪ 1118.‬א ֿול ראדעאת בדאן טלא‪ 1119‬כנד אגר פֿרו ננשסת מחללאת‬
‫ברו נהד‪ .‬ואגר עלא ִג נשד מנצֹ ִגאת בכאר ברד ואגר שפֿא ניאפֿת עלא ִג ֿאן נישתר באשד וֿאן‬
‫אז המה בהתר באשד‪ .‬איי פֿרזנד ֿצון תרא ֿוא ִגב אפֿתד כה בא דשמן כֿיש מצאֿף כני באייד כה‬
‫תרך לאֿף וגזאֿף כני ותמהיד ותלביסי באייד נמוד כה דשמנאן אז תו ֿטפֿר נברנד‪ .‬ועקל ותדבירי‬
‫בכאר באייד נמוד כה דר הנגאם רזם שכסתה וֿדליל נגרדי‪ .‬ואגר בת ֿואני נוועי נמאיי כה דר‬
‫מיאנה אישאן נזאע וענאד ֿורזי ֿואקע ש ֿוד כה תא דר מיאנה מו ִגב נ ִגאת תו גרדד ֿצנאנך שכֿצי‬
‫באין חילת אז ֿצנג כֿרס וכֿוג‪ 1120‬כֿלאצי יאפֿת‪ .‬שהזאדה פרסיד כה ֿצגונה בודה אסת؟‬

‫בשד דר בישהי‪ 1121‬כֿרם ֿצו גלשן‬ ‫יכי רא בוד עזם סייר כרדן‬ ‫‪.13‬‬
‫בפאי דאר כֿוג וכֿרס מאדה‬ ‫קצֹא רא בוד ֿאנ ִגא איסתאדה‬ ‫‪.14‬‬
‫בסי לרזיד וגפֿתא ֿואי ֿויילא‬ ‫ֿצו אישאן רא סתאדה דיד ֿאנ ִגא‬ ‫‪.15‬‬
‫אגר אין לחֿטה תדבירי נסאזם‬ ‫בכֿוד גפֿתא כה אכנון ִגאן בבאזם‬ ‫‪.16‬‬
‫כמאן כש שד בקצד ֿאן דו חיי ֿואן‬ ‫בגפֿת אין ור ֿואן אסתאד פנהאן‬ ‫‪.17‬‬
‫זסהם או נגה מי כרד בהר סוי‬ ‫ֿצו תירש כֿוג רא ֿאמד בפהלוי‬ ‫‪.18‬‬
‫תצ ֿור כרד כו ֿויי רא ביא ִגיד‪1122‬‬ ‫ב ִגז ֿאן כֿרס כס רא ֿצון נמי דיד‬ ‫‪.19‬‬
‫בהמדיגר זדנד ֿצנגאל פר זהר‬ ‫בתנדיד וברוייש תאכֿת אז קהר‬ ‫‪.20‬‬
‫כה ֿאכֿר בא הזאראן דרד מרדנד‬ ‫גלוי יך דגר ֿצנדאן פֿשרדנד‬ ‫‪.21‬‬
‫כֿלאצי יאפֿת זאן חילת אזישאן‬ ‫ֿצו מרדך דיד כז תן שאן בשד ִגאן‬ ‫‪.22‬‬

‫איי פֿרזנד ֿצון מרדמאן בר סר כֿאנת מהמאן ש ֿונד בא אישאן בזבאן תרנם ותבסם כנאן סכֿן‬
‫מי גוי בחכאיאת דל כֿוש ור ֿואיאת דל ִגוי ונצאייח דל פֿדיר ונֿטאייר ֿגם גזיר נקל מי כן אמא‬
‫דר באב ֿאדאב טעאם כֿרדן חרפֿי נגֿדראני ֿצנאנך פאדשאהי רא ֿואקע רסיד‪ .‬שהזאדה פרסיד‬
‫כה ֿצגונה בודה אסת؟ צופֿי גפֿת כה פאדשאהי רא מרדמי ֿצנד ת ִגאר מהמאן רסידנד‪ֿ .‬צון כֿאן‬
‫נעמתש רא בר רוי אישאן גסתראנידנד וטעאם האי לֿדיֿד פיש הר יך בֿצידנד ומשֿגול טעאם‬
‫כֿרדן שדנד שאה נגאה כרד דיד כה אז לקמה יכי אזישאן מויי ֿא ֿויזאנסת‪ .‬בדו היי זד כאיי‬
‫ֿגריב תרא ֿצה נאם וֿצה נשאנסת אין לקמה רא אז דהאנת בייפֿכן כה מויי דראנסת‪ֿ .‬אן ֿגריב‬
‫אז אסתמאע ֿאן חרֿף טבעש בר ֿאשפֿת ובסיאר דל גיר שד וגפֿת איי אחמק אין קדר בכֿל דר‬
‫טבעת סרשתה כה ֿצנין אז דור הר לקמה רא משאהדה נמאיי ומוי אורא מלאחֿטה נמאיי؟ פס‬
‫אישאני כה תרא ֿצאכר ופרסתאראננד איזד עטא בכֿשד כה אז גרסנגי ִגאן נספארנד‪ .‬אין רא‬
‫ֿצון בגפֿת דר זמאן בר כֿאסת ואזאן מ ִגלס דאמן בר אפֿשאנד ופאדשאה אזאן סכֿן דר כֿ ִגאלת‬
‫ותחיר במאנד‪.‬‬

‫‪ F, E, D, A‬דמלי; ‪ B‬דמבלי; ‪ C‬דונבלי; ‪ Ḥakham‬דומלי‪.‬‬ ‫‪1117‬‬

‫‪ A‬מעאל ִגה כנד‪.‬‬ ‫‪1118‬‬
‫‪ B‬מטלא‪.‬‬ ‫‪1119‬‬
‫‪ F, B, D, A‬כֿוג; ‪ C‬כֿוך‪.‬‬ ‫‪1120‬‬
‫‪ A‬ברפֿת דר בישהי‪.‬‬ ‫‪1121‬‬
‫‪ F‬ביא ֶגיד‪.‬‬ ‫‪1122‬‬
‫‪150‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫איי פֿרזנד בר מהרבאני מרדם עאלם ודוסתי בני ֿאדם אעתקאד נבאייד כרד‪ .‬ובר ֿופֿאיי אישאן‬
‫אעתמאד נשאייד כרד ותא כה אישאן רא אז מחך עקל כֿיש אמתחאן נכני ראז כֿוד רא דר‬
‫פיש אישאן נבאייד שמרד וסר כֿיש רא דר נזד אישאן נשאייד ספרד‪ .‬ובא חֿדר באש כה אז‬
‫זבאן שהד ֿאמיז שאן תרא נפֿריבנד‪ .‬ודאיימא אין סכֿן רא מנֿטור מי דאר כה אז שכסתגי‬
‫ואז אפֿתאדגי מרדם אימן נגרדי כה הרֿצנד כמאן כֿמידה תר גרדד תירש שכאפֿנדה ִגגר‬
‫גרדד‪.‬‬

‫אז חיל האי כס משוו אימן‬ ‫איי כה עזם מצאחבת דארי‬

‫תיר או בהתרסת צייד אפֿכן‬ ‫קווס הרֿצנד כֿמידה תר גרדד‬

‫איי פֿרזנד אז מכר וחילה האי זנאן אחתראז באש ואז דאם ותז ֿויר שאן ֿגאפֿל נגרדי כה זנאן‬
‫מכאר וע ִגוזאן עיאר דרין דהר ֿגדאר בסיארנד‪ .‬וחכימי פֿרמודה כה דר עקב שיראן רפֿתן בה‬
‫אז עקב זנאן רפֿתנסת‪ .‬ודיגרי פֿרמודה כה מרדאן רא דאנשמנדי בה אז חסן ושכוהמנדיסת‬
‫וזנאן רא חסן ושכוהמנדי בה אז עקל ודאנשמנדיסת‪ .‬ועאקלי פֿרמודה כה זנאן אז פֿרקהי‬
‫שיאטיננד‪ .‬ודיגרי פֿרמודה כה מאהי בא זנאן דר עייש בסר ברדן סאל הא ֿגצה באייד כֿרדן‪.‬‬
‫וצאחב דלי זני רא דיד כה מקטע אז כֿאנה בירון ֿאמדה בוד‪ .‬רפֿיקאן כֿוד רא גפֿת כה אין זן‬
‫בירון ניאמדה כה נגראן ש ֿוד אלא כה נגראנש ש ֿונד‪ .‬וחכימי ציאדי רא דיד כה בא זני מתכלם‬
‫מי שד‪ .‬בדו גפֿת כאיי ציאד בא חֿדר באש כה דר דאמש ניפֿתי‪ .‬והרך אז מכר זנאן אימן גרדד‬
‫בדו ֿאן רסד כה בדאן תא ִגר רסיד‪ .‬שהזאדה פרסיד ֿצגונה בודה אסת؟‬

‫כה דל מי ברד ואימאן רה זני בוד‬ ‫יכי תא ִגר ֿורא ֿצון מה זני בוד‬ ‫‪.23‬‬
‫בד אנדיש וליים ודידה נאפאך‬ ‫ֿגלאמי ניז בודש ֿצסת וֿצאלאך‬ ‫‪.24‬‬
‫ֿגלאם אז עשק ביבי מצֹטרב גשת‬ ‫ֿצו יך ֿצנדי אזין אווקאת בגֿדשת‬ ‫‪.25‬‬
‫ֿצו זלפֿש דר הם ודל כֿסתה גרדיד‪1123‬‬ ‫זה ִגראן ֿגמש ֿאשפֿתה גרדיד‬ ‫‪.26‬‬
‫זדי אנגשתכי סוי נמך דאן‬ ‫בבאזי גאה גאהי ִגאי פנהאן‬ ‫‪.27‬‬
‫פֿתד ֿאכֿר ברוי כאר פרדה‬ ‫בכֿוד גפֿתא כאיי בידאד כרדה‬ ‫‪.28‬‬
‫מבאדא כֿא ִגגי ֿאגאה גרדד‬ ‫יקין אפֿסאנה דר אפֿ ֿואה גרדד‬ ‫‪.29‬‬
‫זתישה צורת מעשוקה אנגאשת‬ ‫זרוי חילה לכֿתי ֿצוב בר דאשת‬ ‫‪.30‬‬
‫בצורת בסתנש ֿצון יאר כושיד‬ ‫לבאסי הם באנדאמש בפושיד‬ ‫‪.31‬‬
‫במאננד זן ושו מהרבאנאן‬ ‫בֿאֿגושש גרפֿתי מֿתל ִגאנאן‬ ‫‪.32‬‬
‫תצ ֿור כרד כין ִגאנאנהי אוסת‬ ‫ֿצו תא ִגר דיד ֿצאכר רא כה דל ִגוסת‬ ‫‪.33‬‬
‫כה צד לענת ברוי תירה את באד‬ ‫זרוי קהר דשנאמש המי דאד‬ ‫‪.34‬‬
‫נמך כֿרדי נמך דאן הם‪ 1124‬שכסתי‬ ‫ֿצרא גסתאך בר כֿאנם נשסתי؟‬ ‫‪.35‬‬
‫רכֿש מ ִגרוח זור פנ ִגה סאזד‬ ‫ֿצו שד נזדיך כורא רנ ִגה סאזד‬ ‫‪.36‬‬
‫זבאן אז גפֿתן נאחק מיאלא‬ ‫ֿגלאמש גפֿת כאיי כֿא ִגה ביאסא‬ ‫‪.37‬‬

‫‪ A‬ואשפֿתה גרדיד; ‪ F, E, D, C, B‬דל כֿסתה גרדיד‪.‬‬ ‫‪1123‬‬

‫‪ B‬נמך דאנם; ‪ F, C‬נמך דאן רא‪.‬‬ ‫‪1124‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪151‬‬

‫בענ ֿואני כזין דניא ברם רכֿת‬ ‫ֿצו בר המכֿאבה את עאשק שדם סכֿת‬ ‫‪.38‬‬
‫ֿצו טפֿלאן אסב ֿצובם‪ 1125‬זיר ראנסת‬ ‫המין צורת כה ביני מֿתל ֿאנסת‬ ‫‪.39‬‬
‫בשד אמרוז בינד מאם ובאבש‬ ‫ֿולי ביבי ברֿך בסתה נקאבש‬ ‫‪.40‬‬
‫זתנביהש בסי שרמנדה גרדיד‬ ‫ֿצו כֿא ִגה אין סכֿן אז בנדה בשניד‬ ‫‪.41‬‬
‫כה נא דאנסתה בא ֿויי אין אדא כרד‬ ‫אזאן פס עֿדר כֿאהי אבתדא כרד‬ ‫‪.42‬‬
‫סר אפֿראז המה ֿצאבך ֿגלאמאן‬ ‫דגר גפֿתש כאיי פאכיזה דאמאן‪1126‬‬ ‫‪.43‬‬
‫כה אז קהרש נבינד רוי כֿאנה‬ ‫אבא זוו ִגם נגויי אין פֿסאנה‬ ‫‪.44‬‬
‫ֿצו בר ֿויי אין גמאן ברדם בנאחק‬ ‫סכֿן בא מן נכֿאהד גפֿת מטלק‬ ‫‪.45‬‬
‫אזאן חילהי זוו ִגש בי גמאן שד‬ ‫פס ֿאנגה בא ֿגלאמש מהרבאן שד‬ ‫‪.46‬‬
‫בגפֿתא ֿצוב באשד כיי דהד סוד؟‬ ‫בחדי גר ביארש ִגפֿת מי בוד‬ ‫‪.47‬‬
‫בסא כֿל ֿות כה בא הם מי גזידנד‬ ‫ֿגלאם וזן ֿצו חרפֿש רא שנידנד‬ ‫‪.48‬‬

‫באז ֿצון אין חכאיית‪ 1127‬באתמאם רסיד שהזאדה בסיאר מחֿטוֿט גרדיד ובאז אנדאמש בלרזיד‬
‫ֿצון בדיד כה צופֿי רא ֿוקת רפֿתן רסיד ואז בים מפֿארקתש גריאן גרדיד‪ .‬וזארי כנאן בדו גפֿת‬
‫כאיי בזרג ֿואר‪ 1128‬אז בראי רצֹאי פר ֿורדגאר ואז בראי כֿאטר אין בנדה דל אפֿגאר כה מייל‬
‫רפֿתן נכני ועזם ֿוטן נכני כה ֿאנֿצה דרין עמר בר תו לאזם בוד אז עהדה ֿאן בירון ֿאמדהי‪ .‬ואין‬
‫זמאן בסן שיוכֿת רסידהי ִגאייז ניסת כנאן דיגר ִגפֿא בר כֿוד פֿרמאיי וחרכת דר מסאפֿרת‬
‫נמאיי‪ .‬ביא וסאכן אין כֿאנה באש ואז תעב האי ִגהאן ֿאסודה גשתה שאד בזי‪ .‬אין בנדה רא‬
‫תא חיאת באקי באשד תרא בנדגי כנם וֿאנֿצה תרא דר כאר באשד חאצֹר סאזם ואז כֿדמתת‬
‫סר אפֿראזם ותו תעטיל דר כאר כן וטאעת פר ֿורדגאר כן‪.‬‬

‫באב סי ויכם‪1129‬‬
‫הרך כארי כנד כה ניך נדאנד ֿאזאר בִגאן ֿכיש רסאנד‬

‫צופֿי ֿצון אין סכֿנאן אז שהזאדה בשניד באז פֿרמוד כאיי פֿרזנד מי דאנם כה בכֿייר מן סכֿן‬
‫מי גויי וראה אכֿלאץ ובנדגי מי פויי‪ .‬וחק עלימסת כה מן הם בבאר ֿגם מפֿארקתת בסיאר‬
‫מלולם אמא קבל אזינת הם גפֿתם כה ֿצון מן מסתלזם כֿדמת גארי יזדאנם ומסתוו ִגב טאעת‬
‫גֿדארי צבחאנם ופרסתאר רחמאנם ואז בראי רצֹאייש ִגאן פֿשאנם‪ .‬וֿגייר אזין היֿץ כארי נדאנם‪.‬‬
‫ופֿראֿגת בטבעם כֿוש ניאייד וֿת ֿואי או היֿץ ראחתי בֿצשמם כֿוש ניאייד‪ .‬ועאקלאן פֿרמודה אנד‬
‫כה הר כארי כה אינכס בדאן בר ֿאייד באייד כה תרך ֿאן ננמאייד ובֿגייר ֿאן כֿיש רא תעב‬
‫נפֿרמאייד‪ .‬והרך אמרוז בכארי משֿגול באשד ופֿרדא בכאר דיגר שרוע כנד בדאן ֿאן רסד כה‬
‫בדאן ִגולא רסיד‪ .‬שהזאדה פרסיד כה ֿצגונה בודה אסת؟‬

‫‪ֿ C, B, A‬צובם; ‪ִ D‬גובם; ‪ֶ E‬גאבם; ‪ֶ F‬גובת‪.‬‬ ‫‪1125‬‬

‫‪ F, E, D, B, A‬דאמאן; ‪ C‬דאמון‪.‬‬ ‫‪1126‬‬
‫‪ A‬חכאיאת‪.‬‬ ‫‪1127‬‬
‫‪ A‬ואיי נור אל אבצאר‪.‬‬ ‫‪1128‬‬
‫‪ A‬ל״א; ‪ D, B‬ש באב סי ויכום; ‪ C‬באב סי ויכום‪.‬‬ ‫‪1129‬‬
‫‪152‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫כה שכֿצי בוד ִגולא בס פרישאן‬ ‫חכאיית כרד צופֿי סכֿן דאן‬ ‫‪.1‬‬
‫נמאנדה ֿגייר אנגשתאן במשתש‬ ‫בכֿף ִגז ֿאבלה ֿציזי נבודש‬ ‫‪.2‬‬
‫המי כֿרדי זאקבאלש צד אפֿסוז‪1131‬‬ ‫בעסרת‪ 1130‬מי גֿדראניד שב ורוז‬ ‫‪.3‬‬
‫ת ֿואנגר זאדהאי דאמאד מי שד‬ ‫דר ֿאן אלכה כה ֿאן ֿאזאר מי שד‬ ‫‪.4‬‬
‫רפֿיקאן ונדימאן רא כֿבר שד‬ ‫צדאי כוס ונאי ודֿף ֿצו בר שד‬ ‫‪.5‬‬
‫המה כֿוש כֿאן וכֿוש טבע וֿטריפֿאן‬ ‫ִג ֿואנאן סהי קד וחריפֿאן‬ ‫‪.6‬‬
‫יכי פר ֿואנה ויך שמע גשתנד‪1132‬‬ ‫דראן מ ִגלס תמאמי ִגמע גשתנד‬ ‫‪.7‬‬
‫יכי ֿאסודה ֿצון שמעי סר דסת‬ ‫יכי רקאץ ֿצון פר ֿואנהי מסת‬ ‫‪.8‬‬
‫יכי ֿצון בלבל עאשק כֿוש אלחאן‬ ‫יכי ֿצון גל בדי זר פאש וכֿנדאן‬ ‫‪.9‬‬
‫יכי דר נֿגמה סנ ִגי כֿוש פֿצאחת‬ ‫יכי אנדר נדימי כֿוש מלאחת‬ ‫‪.10‬‬
‫לבאס צוֿף וזרדוז וֿצו דיבא‬ ‫המה פושידה זינת האי זיבא‬ ‫‪.11‬‬
‫פר אז נקל ונבאט ו ִגאם באדה‬ ‫בפיש הר יכי כֿאני נהאדה‬ ‫‪.12‬‬
‫זכֿושבויי המה אז יך דגר בה‪1134‬‬ ‫דגר צחן טעאם ומרֿג פֿרבה‪1133‬‬ ‫‪.13‬‬
‫בדיד ֿאן מ ִגלס וֿאן עייש וֿגווֿגא‬ ‫ֿצו ֿאן ִגולאי מפֿלס בוד ֿאנ ִגא‬ ‫‪.14‬‬
‫ה ֿוס כרד ֿאן לבאס וֿאן נזאכת‬ ‫ֿורא שד ֿארזוי ֿאן פֿראֿגת‬ ‫‪.15‬‬
‫כה שכֿצי אז נדימאן המֿצו נאהיד‬ ‫אזאן ִגמלה המאן מפֿלס דגר דיד‬ ‫‪.16‬‬
‫פֿרו אפֿכנד כֿוד רא בי מהאבא‬ ‫בשד דר באם קצרי בס מעלא‬ ‫‪.17‬‬
‫המה חייראן שדנדי זאן ִגפֿאייש‬ ‫נה דסת או שכסתי ונה פאייש‬ ‫‪.18‬‬
‫אדאי כֿוש בגפֿתנד באר כלא‪1135‬‬ ‫נמוד אז לעב באזי מרדמאן רא‬ ‫‪.19‬‬
‫פֿלוס ונקרה יא קיימתי שמע‪1136‬‬ ‫בדאדנדי ֿורא הר יך אזאן ִגמע‬ ‫‪.20‬‬
‫בראה כֿאנה שד מֿתל ת ֿואנגר‬ ‫ֿורא דאמן שדה ֿצון גל פר אז זר‬ ‫‪.21‬‬
‫בכֿוד גפֿתא כה באייד ֿאנֿצנאן כרד‬ ‫ֿצו מפֿלס דיד ֿאן חאלת‪ 1137‬אזאן מרד‬ ‫‪.22‬‬
‫זבנד מפֿלסי ֿאזאד גרדם‬ ‫כה תא באשד ֿצו או דל שאד גרדם‬ ‫‪.23‬‬
‫סרש בשכסת ו ִגאנש רפֿת אז דסת‬ ‫בשד דר באם וכֿוד אפֿכנד ֿאן מסת‬ ‫‪.24‬‬

‫ֿאן מֿתל רא אז ִגהת ֿאן ֿא ֿורדם תא בדאני כה ִגאייז ניסת אין כס כארי כה בדאן מעתאד‬
‫שדה באשד רהא כנד וכארי דגר אבתדא כנד‪ .‬ומן ֿצון דר כֿדמת גארי וטאעת גֿדארי צבחאנם‬
‫מעתאד שדה אם בכאר דגר שרוע נכנם ובראה דגר ר ִגוע נכנם‪.‬‬

‫‪ B‬בסכֿתי; ‪ D‬בחסרת‪.‬‬ ‫‪1130‬‬

‫‪ F, E, D, A‬אפֿסוס; ‪ B‬אפֿסוס; ‪ C‬שב ורוז‪.‬‬ ‫‪1131‬‬
‫‪ֿ A‬צה פר ֿואנה בגרד שמע גשתנד‪.‬‬ ‫‪1132‬‬
‫‪ F, E, D, A‬פֿרביה; ‪ C‬פֿרבה‪.‬‬ ‫‪1133‬‬
‫‪ F, E, D, A‬ביה; ‪ C‬ביה‪.‬‬ ‫‪1134‬‬
‫‪ D, C, A‬באר כלא; ‪ B‬באריך אלאה; ‪ F‬בארך אלא‪.‬‬ ‫‪1135‬‬
‫‪ A‬קיימתי שמע; ‪ E, B‬קימתי שמע; ‪ C‬קיימתי ֿצנד; ‪ D‬קימתי שמע; ‪ F‬קיימת שמעי‪.‬‬ ‫‪1136‬‬
‫‪ D‬חאל; ‪ F‬חילת‪.‬‬ ‫‪1137‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪153‬‬

‫באב סי ודוים‪1138‬‬
‫דר ביאן שאדי כרדן ִגאן דר ֿוקת בירון‪ 1139‬שדנש אז ִגסם אנסאן‬

‫באז צופֿי אז ראה בנדה פר ֿורי וכרם גסתרי‪ 1140‬שהזאדה רא גפֿת כה ֿצון תעלים דאדנת אבתדא‬
‫כרדם ֿוא ִגב אפֿתאדה כה באנתהא ברסאנם ֿצון הר אבתדאיי רא אנתהאיי הסת מבאדא כה‬
‫אז עלום‪ 1141‬נאקץ במאני‪ .‬פס מת ֿו ִגה באש ומסמוע שוו‪ 1142‬וניך פֿהם כן כה ֿצה מי גויים‪ .‬בדאן‬
‫כה ִגאן אנסאן הרגז פֿאני נגרדד‪ .‬זירא הר ֿציזי כה או ִגסמאני בודה באשד פֿנא גשתניסת‬
‫אמא ִגאן ֿצון ִגסד ניסת כה עאקבת פֿאני גרדד וֿצון עארצֹי ניסת כה באטל ש ֿוד פס ֿצון ִגאן רא‬
‫חאלת‪ִ 1143‬גסד נבודה באשד בנאברין תא דר ִגסד פיי ֿוסתה באשד מחזון ודל שכסתה באשד‪.‬‬
‫והראנגאה כה ִגאן אז ִגסד גססתה גרדד אז קייד זחמת ובנד מחנת רסתה גרדד‪ .‬דלילש בדאן‬
‫כה הרגאה כֿאהים אמר משכלי וחרֿף עמיקי רא אז כתאב פֿהם כנים ִגאן נפֿסאני רא כה דר‬
‫דמאֿג ִגא דארד אז ִגהת ִגוור רסי כרדן ֿאן מעני פֿכר האי ִגסמאני רא אז כֿאטר אינכס דור‬
‫אנדאזד ובפֿהמידן מעני פרדאזד תא פרדה אז רוי ֿאן סכֿן בר אנדאזד‪ .‬מֿתלא פייֿגמבראן כה‬
‫ֿצון ֿוחי בדישאן נאזל ש ֿוד ומסתֿגרק נור יזדאן ומת ֿו ִגה פֿהמידן אלהאם סבחאן ש ֿונד‪ .‬ולבאס‬
‫ִגסמיית רא אז כֿוד בייפֿכננד ותמאמי חס האי ֿטאהרי ובאטני אישאן באטל גרדד בנח ֿוי כה‬
‫אישאן רא היֿץ ת ֿואנאיי נמאנד כה באז ת ֿואננד אסתאד‪ 1144.‬פס ברוי דר אפֿתנד ואנדאם‬
‫אישאן לרזה גירד תא סראסר ִגאן ש ֿונד ומח ֿו אלהאם לנתראני ונור יזדאני גרדנד‪ .‬ומעני‬
‫ֿאן כלאם ושרח ֿאן פייֿגאם פר‪ 1145‬אחתראם ֿדו אל ִגלאל רא ניך בפֿהמנד ֿציזי כה קבל אזין‬
‫נת ֿואנסתנד פֿהמיד ובכנהייתש נת ֿואנסתנד רסיד‪ .‬בנאברין מפֿהום שד כה ִגאן ֿצון אז ִגסד ִגדא‬
‫שד קאבל פֿייץ ֹ כֿדא שד ושאייסתהי נשאט בי אנתהא שד‪.‬‬

‫יך דם אז ִגוור וֿגם ניאסאייד‬ ‫דר ִגסד תא ב ֿוד תרא אין ִגאן‬
‫עייש וֿדווק ונשאט אפֿזאייד‬ ‫אז ִגסד ליך ֿצון ר ֿוד בירון‪1146‬‬

‫שהזאדה ֿצון אין סכֿן סאזי ואין נכתה פרדאזי אז צופֿי בשניד משעוֿף גרדיד‪ .‬באז בדו גפֿת‬
‫כאיי‪ 1147‬בזרג ֿואר ואיי כאשֿף אסראר בעד אזאני כה אין כמינה רא אז עלום פֿייץ ֹ בכֿשידי ואז‬
‫ֿצאה ֿגפֿלת בירון‪ 1148‬כשידי ופרדה אסראר בר רויים גשודי ובדאנסתן חאלת ִגאן מרא ראה‬

‫‪ A‬באב ל״ב; ‪ C‬באב לב אום; ‪ F‬באב סי ודים‪.‬‬ ‫‪1138‬‬

‫‪ D, C, B‬ביראן‪ F .‬בירן‪.‬‬ ‫‪1139‬‬
‫‪ A‬גסתארי; ‪ B‬גוסתרי; ‪ D, C‬גוסתארי; ‪ F‬גסתרי‪.‬‬ ‫‪1140‬‬
‫‪ F, D‬עלם‪.‬‬ ‫‪1141‬‬
‫‪ D‬ומסתמע שוו; ‪ F‬ומסתמע שו‪.‬‬ ‫‪1142‬‬
‫‪ A‬חאל‪.‬‬ ‫‪1143‬‬
‫‪ A‬כה באז ת ֿואננד אסתאד; ‪ B‬כה מחכם ת ֿואנד איסתאדן; ‪ C‬כה מוחכם בת ֿואנד באז איסתד;‬ ‫‪1144‬‬
‫‪ D‬כה מוחכם באז תואננד אסתאד; ‪ E‬כה מחכם באז ת ֿואננד איסתאד; ‪ F‬כה מחכם ת ֿואננד‬
‫איסתאד‪.‬‬
‫‪ A‬בא‪.‬‬ ‫‪1145‬‬
‫‪ ,E, D, C, B, A‬ביראן; ‪ F‬בירון‪.‬‬ ‫‪1146‬‬
‫‪ A‬אי; ‪ D‬כה איי; ‪ E‬כה אי‪.‬‬ ‫‪1147‬‬
‫‪ E, D, C, B‬ביראן‪.‬‬ ‫‪1148‬‬
‫‪154‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫נמודי כנון כֿאהם בדאנם כה אין ִגאן רא עאקבת מכאפֿאת ֿצה באשד הרגאה ניכו כאר ויא‬
‫בד כרדאר בודה באשד‪ .‬צופֿי ִג ֿואב גפֿת כה בכֿאלק כל אשיא קסם כה ס ֿואי אין מעני נכתה‬
‫אז עלום ושמהי אז רמוז נמאנדה כה בתו מעלום נכרדה באשם‪ 1149.‬ואמא אין נכתה כה סואל‬
‫נמודי ִג ֿואב ֿאן אז רמוז ואסרארסת ומעני ֿאן אז אצול ואכֿבאר אסת תא בפֿרסתאדן מן שרט‬
‫נכני אין נכתה רא בתו עיאן נסאזם ודר ביאן ֿאן מעני סכֿן נפרדאזם‪ .‬פס שהזאדה ֿצון דיד כה‬
‫דיגר תכליֿף בדו כרדן סודי נמי בכֿשד ואורא ביש אזין נגאה דאשתן אמכאן נדארד לא עלא ִג‬
‫ברכֿצת דאדן צופֿי רצֹא שד‪ 1150‬ובבאר ֿגם מפֿארקתש סר תסלים בנהאד‪.‬‬

‫באב סי וסיום‪1151‬‬
‫דר ביאן מכאֿפאת ִגאן אז ֿפייץֹ וֿאֿפאת בעדז ֿוֿפאת‬

‫צופֿי דר ִג ֿואב שהזאדה פֿרמוד כה איי פֿרזנד בדאן כה כֿדאי תעאלי אנסאן רא סה ִגאן דאדה‬
‫אסת יכי‪ 1152‬נפֿסאני דוים רוחאני סיום חיי ֿואני‪ .‬ומחל אין סה ִגאן דר סה אעצ ֹאי ראיסה אסת‬
‫חיי ֿואני דר ִגגר רוחאני דר דל נפֿסאני דר דמאֿג ִגא דארד‪ .‬ועקל ודאנש וראי ותדבירי כה‬
‫אנסאן רא בודה באשד אז ִגאן נפֿסאני צאדר ש ֿוד‪ .‬בנאברין אין ִגאן נאטק גויינד פס הרגאה‬
‫כה אין ִגאן נאטק חקיקת רא אז מ ִגאז דאנסתה אכֿתיאר כנד‪ 1153‬ובראה צדק ואכֿלאץ אסת ֿואר‬
‫גרדד וכֿאטר רא אז פֿכר האי נא צ ֿואב פאך סאזד ואעמאל או בראסתי ודרסתי בודה באשד‬
‫מסתוו ִגב ֿאן ש ֿוד כה דר ראה מחשר הזאר פֿייץ ֹ בי ֿו ִגוד ובי פאיאן ִגהת או מהיא סאזנד‪.‬‬
‫ובנור לקאי פר צֹיא בא צפֿאי חק תעאלי כה אזו משתק שדה ֿואצל ש ֿוד ובֿאסאייש בי מלאל‬
‫ובראחת בי ז ֿואל ארזאן גרדד‪ .‬וֿאן פֿראֿגת בפֿראֿגת ִגסם נמאנד כה תעריֿף ֿאן בשרח בגנ ִגד‬
‫ואנתהא פֿדירד‪ .‬והרגאה כה אין ִגאן נאטק בראה כֿייר וצ ֿואב פא ננהד וסלימי ומסתקימי סר‬
‫נברד ואז ֿארזו האי ִגהאן וה ֿוס האי זמאן ֿאלודה גרדד ואפֿעאלש עציאן ודלאלש שייטאן בודה‬
‫באשד מסתוו ִגב אין ש ֿוד כה דר מחשר אז פייץ ֹ בי כראן וחיאת ִגא ֿודאן בי נציב גרדד וסזא ֿואר‬
‫עקובת האי עֿטים וריאצֹת האי אלים גרדד‪ .‬ובסיאסת האי ע ִגיב ועֿדאב האי ֿגריב גרפֿתאר ש ֿוד‬
‫ודר חרים כֿאץ כרים ראה נת ֿואנד יאפֿת‪ .‬ואז דידאר נור לקאי כרדגאר מחרום ש ֿוד והמֿצו‬
‫ספהר ֿגדאר סר גרדאן והמֿצו צורת די ֿואר חייראן במאנד‪ .‬והרֿצנד כֿאהד כה באצל כֿיש רא ִגע‬
‫ש ֿוד נת ֿואנד מֿתל שכֿצי כה אז כֿאנה כֿיש בירון רפֿתה באשד ואז אהל ביית ואקרבאייש‬
‫גססתה באשד ורו בכוה ודשת נהאדה‪ .‬מדתי דר ביאבאן הא ודריא באז מאנדה באשד ֿצון‬
‫אז אסתילאי מפֿארקת ה ֿואי ֿוטנש בר סר אפֿתד וכֿאהד כה מרא ִגעת נמאייד‪ .‬וֿצון בנזדיך סר‬
‫זמין כֿיש רסד וכֿאהד כה בכֿאנה כֿוד דאכֿל ש ֿוד בינד כה פיש רוייש חצאר הא ודי ֿואר הא‬
‫כשידה באשנד כה מאנע‪ 1154‬רפֿתן או גרדד‪ .‬והרֿצנד כה פֿריאד כנד כסי בפֿריאדש נרסד פס‬
‫דר פשת די ֿואר הא ֿא ֿוארה וסר גרדאן ביֿצארה וחייראן במאנד‪ .‬ואז ה ִגראן שאם פֿראק וסר‬

‫‪ A‬כה תרא נגפֿתה באשם‪.‬‬ ‫‪1149‬‬

‫‪ A‬ברכֿצת דאדן צופֿי רזא שד; ‪ E, B‬ברכֿצת דאדן צופֿי רזא דאד; ‪ C‬ברכֿצת רפֿתן צופֿי רזא‬ ‫‪1150‬‬
‫ובכאר ֿגם; ‪ D‬ברוכֿצת דאדנד צופֿי רזא גשת; ‪ F‬רכֿצת דאדן צופֿי רצ ֹא דאד‪.‬‬
‫‪ A‬ל״ג; ‪ B‬סי וסיום; ‪ C‬לג אום; ‪ D‬סי וסה אום; ‪ E‬לג אם; ‪ F‬סי וסים‪.‬‬ ‫‪1151‬‬
‫‪ F‬א ֿול‪.‬‬ ‫‪1152‬‬
‫‪ B‬הרגאה באין ִגאן נאטק או רא אמתיאז כונד; ‪ F, C‬הרגאה כה אין ִגאן נאטק חקיקת רא אז‬ ‫‪1153‬‬
‫מ ִגאז אמתיאז כנד; ‪ D‬הרגאה כה אין ִגאן נאטק רא אז מ ִגאז אכֿתיאר כרדה באשד‪.‬‬
‫‪ A‬מאניע; ‪ F, E, D, C, B‬מאנע‪.‬‬ ‫‪1154‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪155‬‬

‫גשתגי באדיה אשתיאק ֿאה בגרדון רסאנד‪ .‬ושב אז סרמא ורוז אז גרמא הזאראן רנ ִג ועלת גירד‬
‫ואז תרס גרגאן ובים דזדאן הייבת פֿדירד‪ .‬וֿאכֿר בצד הזאר משקת במירד‪ .‬וֿצנין הם ִגאן כֿטא‬
‫כאר רא מכאפֿאת אין בלאיאת וֿאפֿאת בודה באשד‪ .‬יארב כה ִגאן נאטקת ֿאלודה עציאן‬
‫וֿארזו האי ִגהאן נגרדד תא שאייסתה עֿדאב האי עֿטים ועקובת האי אלים נגרדי‪ֿ .‬צון צופֿי אין‬
‫סכֿן פרדאזי רא תמאם כרד תווסן טבעש רא זמאם כרד‪ .‬פֿי אל חאל שהזאדה ֿצון בדיד כה‬
‫אכנון בכֿאהד רפֿת בפאייש דר אפֿתאד ודידה דר כֿאך פאייש נהאד ואז בים מפֿארקתש גריאן‬
‫גרדיד‪ .‬וזארי כנאן צופֿי רא גפֿת כאיי פדר בזרג ֿואר ואיי נור אל אבצאר אז ֿגמת ֿצה ֿצארה‬
‫סאזם؟ ִגאי ֿאנסת גריבאן פארה סאזם ובנווחה ואפֿֿגאן פרדאזם‪ .‬וֿצון מקארבתת‪ 1155‬מרא‬
‫מו ִגב חיאתסת פס המאנא כה מפֿארקתת מרא מו ִגב ממאתסת‪ .‬ואגר ֿצה מכרר מרא שהזאדה‬
‫כֿאנדי‪ 1156‬ובר רכֿש עזתם נשאנדי ואז תעלימת מרא ברתבת קדסיאן רסאנדי מן אזין שי ֿוה‬
‫מהרבאני ובנדה נ ֿואזיית שרמנדה אם ותא זנדה אם תרא מטיע ובנדה אם‪ .‬וזבאן מעֿדרתם‬
‫אז תשריח אחסאנת ותסביח בי פאיאנת כותאה הסת‪ 1157.‬וחק תעאלי אז דל כֿראבם וסינה‬
‫כבאבם ֿאגאה הסת ובר סרם ג ֿואה הסת כה ֿצון כֿאהי רפֿת מרא דידה אנתֿטאר דר ראהסת‬
‫ובאז הם‪ 1158‬אמיד ֿוארי אז לטֿף אלאהסת כה בדין זודי בדידאר עזיזת משרֿף גרדם‪ 1159.‬בעד‬
‫אזין תכליפֿאת ותאליפֿאת שהזאדה וצופֿי בר גרדן יך דגר פֿתאדנד ובר סר ורוי יך דגר בוסה‬
‫נהאדנד וגריסתן ֿאֿגאז כרדנד והאי האי נווחה סאז כרדנד וֿצנדאן גריסתנד כה‪ 1160‬אישאן רא‬
‫דיגר טאקת נמאנד‪ .‬ואל ֿודאע אישאן אז בי כֿודי דר מיאן במאנד תא ֿאכֿר אז יך דגר ִגדא‬
‫גשתנד ולא עלא ִג אז הם גֿדשתנד‪ .‬צופֿי מת ֿו ִגה סר מנזל כֿיש גשת ושהזאדה אז ֿגמש דל ריש‬
‫גשת ומדאם ֿגצה ותאסֿף מי כֿרד ובא ֿגם דורייש בסר מי ברד‪ .‬יארב כה טאלבאן דידאר מטלוב‬
‫כֿיש רא בביננד ובכאמראני בא הם דיגר נשיננד‪.‬‬

‫טאלבאן רא רסאן במטלובאן‬ ‫יארב אז לטֿף ו ִגוד בי חדת‬

‫סאזייש סר ֿור סכֿן גויאן‬ ‫טאלב רחמתת ב ֿוד ראֿגב‬

‫באב סי וֿצהארם‪1161‬‬
‫דר נציחת ֿפרזנדאן ישראל ֿפרמאייד וראה ֿכייר בגם ראהאן נמאייד‬

‫שנוו אז ראֿגב מסכין ובי דל‬ ‫ביא איי פור סר גרדאן ו ִגאהל‬ ‫‪.1‬‬
‫נסאזי ליך אז כֿאטר פֿראמוש‬ ‫נציחת האי דל כש כֿושתר אז נוש‬ ‫‪.2‬‬
‫בתרס אז כרדגאר חיי קאדר‬ ‫בפיש אז פֿעלהאיית איי בראדר‬ ‫‪.3‬‬
‫בנאם חק מכֿר ביהודה סווגנד‬ ‫אגר כֿאהי ש ֿוי ֿאזאד אז בנד‬ ‫‪.4‬‬
‫המי דאנד כסי כו בא תמיזסת‬ ‫כה נאם חק בסי כֿאץ ועזיזסת‬ ‫‪.5‬‬

‫‪ B‬אלפֿתת מרא מוו ִגב חייאת הסת; ‪ C‬וֿצון מפֿארקתת מרא מוו ִגב ממאתסת; ‪ D‬מופֿארקתת‬ ‫‪1155‬‬
‫מרא מוו ִגב חייאת הסת; ‪ F, E‬מפֿארקתת מרא מו ִגב חיאתסת‪.‬‬
‫‪ A‬כֿונדי‪.‬‬ ‫‪1156‬‬
‫‪ E, C, A‬כותאהסת; ‪ F‬כותאה אסת‪.‬‬ ‫‪1157‬‬
‫‪ F, E, D, B, A‬באזם; ‪ C‬באז הם‪.‬‬ ‫‪1158‬‬
‫‪ A‬שוום‪.‬‬ ‫‪1159‬‬
‫‪ A‬נוחה סאז כרדנד כה אישאן רא דיגר טאקת נמאנד‪.‬‬ ‫‪1160‬‬
‫‪ A‬באב ל״ד; ‪ D, B‬באב סי וֿצהארום; ‪ C‬באב ל״ד אום; ‪ F, E‬באב ל״ד אם‪.‬‬ ‫‪1161‬‬
‫‪156‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫ברוו דר מכתב‪ 1162‬ובזם חכֿמים‬ ‫אגר כֿאהי ש ֿוי צדיק ותמים‬ ‫‪.6‬‬
‫דגר הם צחבת אהל יקין באש‬ ‫המישה פיירוו תורה ודין באש‬ ‫‪.7‬‬
‫מתפֿק שוו דראן ראהי כה פויינד‬ ‫בגוש ו ִגאן שנוו הרֿציז גויינד‬ ‫‪.8‬‬
‫כה יעני בא ִגמאעת רוו כניסה‬ ‫משוו כאהל תו דר ֿוקת תפֿילה‬ ‫‪.9‬‬
‫תפֿילה ִגאי קרבאנות ומזבח‬ ‫ֿצנין גפֿתנד דאנאיאן אפֿצח‪1163‬‬ ‫‪.10‬‬
‫כה בו ברהים‪ 1164‬זין כֿארי ושפֿלות‬ ‫שדה תעיין בהר אהל גלות‬ ‫‪.11‬‬
‫כה תא מצֹטר נגרדי ֿאכֿר כאר‬ ‫פדר בא מאדרת רא מחתרם דאר‬ ‫‪.12‬‬
‫ב ֿונד‪ 1165‬כֿושנוד אז ֿוֹצע כלאמש‬ ‫הראן פורי כה אז ֿויי באב ומאמש‬ ‫‪.13‬‬
‫ב ֿוד ֿצון כֿצֹר עמרש תא ב ִגא ֿויד‬ ‫פֿרוזד טאלעש ֿצון מאה וכֿורשיד‬ ‫‪.14‬‬
‫כֿדא הם רחמתש בא ֿאן פסר ניסת‬ ‫ֿוגר ראצֹי זפֿרזנדש פדר ניסת‬ ‫‪.15‬‬
‫ֿצה כֿאהי דר כֿרד גרדי תו משהור‬ ‫דגר איי ִגאהל כֿוד בין ומֿגרור‬ ‫‪.16‬‬
‫המה באשנד נזדת המֿצו מחבוב‬ ‫ֿגני ומפֿלס ובד כֿוי ומעיוב‬ ‫‪.17‬‬
‫בבד כישאן מכן הרגז מלאקאת‬ ‫אגר כֿאהי נגרדי עאקבת מאת‬ ‫‪.18‬‬
‫הזאראן מחנת אורא בנד ִגאן שד‬ ‫כה הרכס בא שריראן מהרבאן שד‬ ‫‪.19‬‬
‫הראנכס כרד גרדד ֿגרק נכבת‬ ‫במכאראן וֿגמאזאן מחבת‬ ‫‪.20‬‬
‫ֿוזין נא בכֿרדאן פרהיז מי כן‬ ‫מיאן ניך ובד תמייז מי כן‬ ‫‪.21‬‬
‫זסר בגֿדאר‪ 1166‬כבר וכֿוד פסנדי‬ ‫טמע רא סר בבר גר הושמנדי‬ ‫‪.22‬‬
‫כה אז טענה גזנדת המֿצו ג ֿזדם‬ ‫מכן הרגז טמע בר כֿאן מרדם‬ ‫‪.23‬‬
‫פֿקיראן‪ 1167‬רא מכן הרגז פֿראמוש‬ ‫בכֿילי רא גֿדאר ודר כרם כוש‬ ‫‪.24‬‬
‫מכרר מי כן ומי דה דגר באז‪1168‬‬ ‫תצדק רא שעאר כֿישתן סאז‬ ‫‪.25‬‬
‫מרוו דר מ ִגלס מרדאן בי דין‪1170‬‬ ‫משוו ֿצון חאסדאן דר ֿגיירת‪ 1169‬וכין‬ ‫‪.26‬‬
‫פֿעאל בד כֿצאלאן רא מיאמוז‬ ‫ֿצו באז אז ֿארזו הא דידה בר דוז‬ ‫‪.27‬‬
‫ה ֿוס האי ִגהאן אז דל בפרדאז‬ ‫קנאעת רא שעאר כֿישתן סאז‬ ‫‪.28‬‬
‫סלים וקאבל ומעקול מי באש‬ ‫בעלם וחלם ודין משֿגול מי באש‬ ‫‪.29‬‬
‫במרדם כֿיש רא זין ביש מנמאי‬ ‫בביהודה דהאן דר כֿנדה מגשאי‬ ‫‪.30‬‬
‫בעייב דיגראן מנגר דגר באר‬ ‫המישה עייב כֿוד מי בין וזנהאר‪1171‬‬ ‫‪.31‬‬
‫נלאפֿי פיש כס תא מי ת ֿואני‬ ‫הראן כארי כה תו ניכש נדאני‬ ‫‪.32‬‬

‫‪ A‬מ ִגלס‪.‬‬ ‫‪1162‬‬

‫‪ F, D, C, A‬אפֿצח; ‪ B‬אפֿצאח; ‪ E‬אפֿצר‪.‬‬ ‫‪1163‬‬
‫‪ F, E, C, A‬בו ברהים; ‪ B‬בי בהרים‪.‬‬ ‫‪1164‬‬
‫‪ A‬כה אז ֿויי באב ומאמש בוונד; ‪ B‬כה באבם בא ומאמש בווד; ‪ C‬כה אז מאם ובאבש בוונד;‬ ‫‪1165‬‬
‫‪ D‬כה אז ויי באב ומאמש בווד; ‪ E‬כה אז ֿויי באב ומאמש בווד; ‪ F‬כאז ֿוי באב ומאמש ב ֿוד‪.‬‬
‫‪ A‬מכן הרגז‪.‬‬ ‫‪1166‬‬
‫‪ A‬פֿקירי‪.‬‬ ‫‪1167‬‬
‫‪ A‬הווס האי ִגהאן אז דל בפרדאז; ‪ D, C, B‬מוכרר כון ומי דיה דיגר באז; ‪ E‬מכרר מי כן ומי דיה‬ ‫‪1168‬‬
‫דיגר באר; ‪ F‬מכרר מי כן ומי דיה דגר באז‪.‬‬
‫‪ A‬קיירת; ‪ֿ B‬גארת; ‪ C‬קייבת; ‪ֿ D, E, F‬גיירת‪.‬‬ ‫‪1169‬‬
‫‪ A‬בין דין; ‪ F, E, D, C, B‬בי דין‪.‬‬ ‫‪1170‬‬
‫‪ C, B, A‬זנהאר; ‪ F, E, D‬וזנהאר‪.‬‬ ‫‪1171‬‬
‫‪edited text‬‬ ‫‪157‬‬

‫נבאשד ִגז ִגפֿא ו ִגוור וכֿארי‪1172‬‬ ‫ִגהאן בי ֿופֿא רא אעתבארי‬ ‫‪.33‬‬

‫כה נא מרדסת אין דניאי ֿגדאר‬ ‫נבנדי דל דרו איי מרד השיאר‬ ‫‪.34‬‬
‫כה בי נישי נדארד היֿץ נושי‬ ‫דרין זנבור כֿאנה ֿצנד כושי؟‬ ‫‪.35‬‬
‫בֿאכֿר זהר תא מֿגזת רסאנד‬ ‫אגר א ֿול תרא נושי ֿצשאנד‬ ‫‪.36‬‬
‫ביאמוזאן ֿורא רפֿתן במכתב‬ ‫דהד פורי תרא גר איזד רב‬ ‫‪.37‬‬
‫זכסב ועלם אורא בא כֿבר כן‬ ‫ֿורא תעלים בכֿש וכֿויגר כן‬ ‫‪.38‬‬
‫כה תא בד שי ֿוהי נדהד פֿריבש‬ ‫משוו ֿגאפֿל זתאדיב ונהיבש‬ ‫‪.39‬‬
‫סתאני זוו ִגהי ניכו ובס פֿרד‬ ‫דגר באייד זבהר פורת איי מרד‬ ‫‪.40‬‬
‫זעשק דיגראן סינה פר ֿאתש‬ ‫כה תא נב ֿוד ֿצנין כֿאטר מש ֿוש‬ ‫‪.41‬‬
‫כה שייטאן סאזדת ֿאכֿר כֿטא כאר‬ ‫בזוו ִג מרדמאן מנגר תו זנהאר‬ ‫‪.42‬‬
‫הזאראן ראה דר פישש גֿדארד‬ ‫ֿצו שייטאן דל כס ראה דארד‬ ‫‪.43‬‬
‫ֿולי סאזד דלש רא עאקבת ריש‬ ‫כה תא אורא פֿריבד אז דם כֿיש‬ ‫‪.44‬‬
‫המי כן אז דרם יא אז תכלם‬ ‫פֿקיראן ואסיראן רא תרחם‬ ‫‪.45‬‬
‫הראנכס רא ב ֿוד כֿוש בא חצֹורסת‬ ‫תכלם ֿאדמי רא ֿצון צֹרורסת‬ ‫‪.46‬‬
‫ב ֿוד דר גפֿתן אווצאֿף יזדאן‬ ‫חצֹור ועשרת ועייש סכֿן דאן‬ ‫‪.47‬‬
‫כה ראֿגב רא כנד יך ֿצנד כֿרסנד‬ ‫ֿצנין‪ 1173‬אמיד ֿוארם אז כֿדא ֿונד‬ ‫‪.48‬‬
‫ֿולי אז נכתה סנ ִגאן כמתרינסת‬ ‫כה בס אז ִגוור גרדון‪ 1174‬דל חזינסת‬ ‫‪.49‬‬

‫ֿכאתמת אל כתאב בעוון מלך אל ֿוהאב‬

‫רסיד ֿאכֿר באתמאם אז ענאיית‬ ‫בחמד אלאה כה אין דל כֿוש חכאיית‬ ‫‪.1‬‬
‫במעבודי כה לטפֿש בי קיאססת‪1175‬‬ ‫הזאראן שכר ו ִגאי צד ספאססת‬ ‫‪.2‬‬
‫דלילם דר רה תחקיק גרדיד‬ ‫כה פֿרצת דאד והם תוופֿיק בכֿשיד‬ ‫‪.3‬‬
‫בר ֿא ֿורדם גווהר האי כיאני‬ ‫שדם ֿג ֿואץ דריאי מעאני‬ ‫‪.4‬‬
‫בסאחל כשתיים ֿאכֿר ר ֿואן שד‬ ‫ֿצו לטֿף כרדגארם באדבאן שד‬ ‫‪.5‬‬
‫כה ֿצנדי ֿגצה כֿרדם אנדרין ראה‬ ‫כֿדאי הרדו עאלם הסת ֿאגאה‬ ‫‪.6‬‬
‫זבס שד סודה ֿוא מאנד אז ד ֿוידן‬ ‫דו פאי כֿאמה דר מסטר ברידן‬ ‫‪.7‬‬
‫בהר מצרע ִגגר כֿרדם דו צד באר‬ ‫בהר יך נקטה פיֿצידם ֿצו פרגאר‬ ‫‪.8‬‬
‫חכאיאתש בהם תרכיב דאדם‬ ‫כה תא בייתי אזו תרתיב דאדם‬ ‫‪.9‬‬
‫נסוזאנדם ֿצו רווֿגן דר דמאֿגם‬ ‫נכֿרדם תא כה שב דוד ֿצראֿגם‬ ‫‪.10‬‬
‫מלאחת‪ 1176‬רו נדאד אז גפֿתה האיים‬ ‫נשד רוושן פֿרוֿג נֿטם האיים‬ ‫‪.11‬‬
‫כה בר מן המֿצו כארי בוד משכל‬ ‫ב ֿוד ֿטאהר בשכֿצי כוסת עאקל‪1177‬‬ ‫‪.12‬‬
‫כה נזד שאעראנם דון וכוודן‬ ‫זכם דרכי ונאקץ עקלי מן‬ ‫‪.13‬‬

‫‪ A‬ו ִגוור כארי; ‪ E‬ו ִגוור כֿארי‪.‬‬ ‫‪1172‬‬

‫‪ֿ F, E, D‬צנאן‪.‬‬ ‫‪1173‬‬
‫‪ F, B‬גרדון‪.‬‬ ‫‪1174‬‬
‫‪ֿ F‬גיאֿתסת‪.‬‬ ‫‪1175‬‬
‫‪ E, D, C, B, A‬מלאחת; ‪ F‬מלאמת‪.‬‬ ‫‪1176‬‬
‫‪ A‬כו אוסת; ‪ D, C‬כה אוסת‪.‬‬ ‫‪1177‬‬
‫‪158‬‬ ‫‪the judeo-persian text of shahzādeh va sufi‬‬

‫בלפֿֿט דיגרש הנגאמה סאזי‬ ‫נבוד ממכן כה אין סאן נֿגמה סאזי‬ ‫‪.14‬‬
‫ֿצהל ופנ ִג הזאר וֿצאר צד ֿצאר‬ ‫זתאריכֿי כה שד גיתי נמודאר‬ ‫‪.15‬‬
‫במרֿגאן ֿצמן שד גלגל ֿאמוז‬ ‫בדי בגֿדשתה כין נֿטם דל אפֿרוז‬ ‫‪.16‬‬
‫בחק לטֿף ופֿצֹל בי קיאסת‬ ‫כֿדא ֿונדא בחק נאם כֿאצת‬ ‫‪.17‬‬
‫בחק אווליאי מקבלאנת‬ ‫בחק אנביאי מרסלאנת‬ ‫‪.18‬‬
‫בחק כֿדמת‪ 1180‬שב זנדה דאראן‬ ‫בחק כֿדמת‪ 1178‬מוסא והארון‪1179‬‬ ‫‪.19‬‬
‫בֿאה עאשקאן ודרדמנדאן‬ ‫בחק עאקלאן והושמנדאן‬ ‫‪.20‬‬
‫כה אין נאמה כֿ ִגסתה באד פירוז‪1181‬‬ ‫בחק שאם ה ִגר וצבח נוורוז‬ ‫‪.21‬‬
‫שעֿף יאבנד אזו כֿאננדגאנש‪1182‬‬ ‫צֹיא בכֿשד בֿצשם נאֿטראנש‬ ‫‪.22‬‬
‫זדל זנג וֿגם ומחנת זדאייד‬ ‫דרו טבע כסאן רֿגבת נמאייד‬ ‫‪.23‬‬
‫זֿגם האי ִגהאן ֿאזאד גרדד‬ ‫כסי כז כֿאנדנש דל שאד גרדד‪1183‬‬ ‫‪.24‬‬
‫כה ראֿגב רא בתחסיני כנד יאד‬ ‫כֿצֹר‪ֿ 1184‬אסא חיאתש ִגא ֿודאן באד‬ ‫‪.25‬‬

‫תם‬

‫‪ E, A‬כֿדמתי; ‪ B‬חֿטרת; ‪ D, C‬כֿדמת; ‪ F‬כֿאטר‪.‬‬ ‫‪1178‬‬

‫‪ C, A‬והאראן; ‪ F, E, D, B‬והארון‪.‬‬ ‫‪1179‬‬
‫‪ F, C, B, A‬כֿדמת; ‪ E, D‬טאעת‪.‬‬ ‫‪1180‬‬
‫‪ A‬כאין נאמה כֿ ִגסתה באד ופֿירוז; ‪ B‬כאין נאמה כֿ ִגסתה באד פֿירוז; ‪ C‬כה אין נאמה כֿו ִגסתה‬ ‫‪1181‬‬
‫באד פירוז; ‪ D‬כה אין נאמה כֿו ִגסתה באד ופירוז; ‪ E‬כה אין נאמה כֿ ִגסתה באד ופֿירוז; ‪ F‬כאין‬
‫נאמה כֿ ִגסתה באד ופירוז‪.‬‬
‫‪ C‬שעאֿף יאבנד אזו כֿאננה גאנש; ‪ F‬שעֿף יאבנד אזו כֿאננדה גאנש‪.‬‬ ‫‪1182‬‬
‫‪ F‬כסי כו כֿאנד ודל שאד גרדד‪.‬‬ ‫‪1183‬‬
‫‪ B, A‬כֿזר; ‪ C‬כֿטר; ‪ D‬כֿרד; ‪ F, E‬כֿצ ֹר‪.‬‬ ‫‪1184‬‬
The Annotated English Translation

In the Name of God, May We Endeavor and Succeed.

I Behold God before my Eyes at All Times.
A Dedication to My Master, My Father, May He Live Forever.

Preface

Know that this book, The Prince and the Ascetic,1 was first in Greek and sec-
ondly translated into the Arabic language. Thereafter, since the wise and per-
fect Avraham bar Ḥasday observed that in it exist sweet admonitions, ethics
and proverbs,2 that it is compatible with the discourse of Israel’s wise men
and philosophers, and from it wisdom and ethics are revealed to students, he
translated this book to Hebrew3 in rhymed prose and poetic style and named
it Relief and Redemption,4 as appears in the Hebrew preface itself. However,
Mollah Elīshaʿ ben Mollah5 Shmūel saw that in these days there are some stu-
dents, like myself, who do not understand the eloquence and the grammar of
the Hebrew well and in gatherings the majority occupy themselves with Kalīleh
va-Demneh6 and the like and that in the process, God forbid, the words of the
Living God may be abandoned. For this reason, he deemed it necessary to trans-
late this book The Prince and the Ascetic to the JP language7 in verse and to name
it The Prince and the Sufi.8 He took the pen name Rāgheb for himself so that
those who are more inclined to JP should read it, just as they occupy them-
selves with rabbinic non-legal literature.9 It is God’s truth that other than this

1 Heb. nazir, “ascetic” “abstinent,” “monk,” “hermit.” On the obligations of the “nazirite” see
Num. 6: 1–20.
2 MS E has Per. ‘aql or “intellect” and ’adab, “correct behavior,” “learning,” “morality.”
3 The account of the transmission is taken from the Hebrew, Ben ha-melekh, 11.
4 The Hebrew preface concludes with these words and they are repeated throughout the work.
See the prayer book’s grace after meals.
5 Ar. mullah, “teacher,” “master.” JP poets employ Muslim religious terms.
6 A collection of animal fables originating in the Sanskrit, Panćatantra. According to legend, it
was translated to Middle Persian by the physician Burzoë in the 6th century at the request of
the Sasanian king, Anūshīrvān. Both versions are lost.
7 In JP works, Fārsī, “Persian” refers to JP.
8 It appears in the concluding line of the introduction, per common practice. On Sufis, see
Hujwīrī, ‘Alī ibn ‘Uthmān, The ‘Kashf al-Maḥjūb: The Oldest Persian Treatise on Sufism by al-
Hujwīrī, trans. Reynold Nicholson (London: Luzac, 1936), 30–41.
9 MS D adds Toseftah, the supplement to Mishnah, and dīnīm, pl. of dīn, Heb. “law,” “rule,” “judg-
ment.”

© Dalia Yasharpour, 2021 | doi:10.1163/9789004442757_005

160 the annotated english translation

intention, there has been no other motive. The knowledgeable should know
that turning the Hebrew language into JP verse is a difficult task. Therefore,
sometimes, because he was left frustrated by verse, he strung those pearls of
speech onto the thread of prose10 and again divided the prose into poetic frag-
ments so that the matter could be better understood. That is why the wise are
beseeched, if they have not had the Hebrew MS in hand and weighed that sage’s
wisdom with my opinion, not to be fault seekers. They should not, by their own
impulse, allow the erasing and correcting pen to scratch its face with inaccu-
rate nails.11 And copiers should be mindful not to reduce the size of the pages or
to make corrections, additions or omissions. They should not leave it until they
compare it with this very MS. Every copier should copy the preface according
to this MS.

On account of three things, my heart is afflicted

And from the fourth, fatigue rises:12

A bull whose horns have been cut,

With which goats and sheep contend;

The Simorgh13 who sheds his largest feather,

Over which the wing of a gnat casts a shadow;

A lion, contemptible and silent,

That flees on account of foxes;

Worse than all these three is an ignorant person

Who contests boldly with the wise.14

10 A conventional metaphor for composing beautiful verse or prose.

11 On the pen being likened to nails, see Annemarie Schimmel, The Two-Colored Brocade:
The Imagery of Persian Poetry (Chapel Hill: Univ. of N. Carolina, 1992), 233.
12 See Prov. 30: 18 and 30: 21. It is translated from the Hebrew preface.
13 A mythical bird that raised Zal in Ferdawsī’s Shāh-nāmeh, ed. Dabīr Sīāqī, 1956, 1: 119–120. In
mystical poetry, it symbolizes the divine essence and the spiritual guide. In ‘Aṭṭār’s Manṭeq
al-Ṭayr, thirty birds conclude their spiritual journey when they reach the Simorgh, whose
name is a pun sī “thirty” morgh “bird(s)” in new Persian; see ed. Ṣ. Gowharīn (Tehran: Bon-
gāhe tarjome va nashr-e ketāb, 1963), 234–236, particularly couplet 4236, 235. For the ety-
mology see Paul Horn, Grundriss der Neupersischen Etymologie (New York: George Olms,
1988), #765: 169.
14 These couplets are based on the Hebrew; see Ibn Ḥasday, Ben ha-melekh, 7–8.
the annotated english translation 161

The Prince and the Sufi Derived from the Wisdom of Elīshaʿ
ben Shmūel

Regarding God’s Unity

And Praising the Eternal

1. God, You know my heart,

Creator of my body of water and clay.
2. I possess an aching heart from love of You;
Every real man is afflicted with Your torment.
3. May my jugular vein15 be the lover’s slave,
Since not thinking of You for one instant is wrong.16
4. Your name gives life to the world’s inhabitants;
The prophet, Khezr,17 is thirsty for you.
5. I will speak nothing but Your name;
For other than You, I recognize no other lord.
6. You existed and will continue to exist hereafter,
Creator of existence from non-existence.
7. Unique, eternal and all-powerful,
Omniscient creator of the nine azure spheres.18
8. From a single particle of Your light, astonished is the sun
Which perpetually shines on the whole of the earth.
9. All things came into existence by Your command,
Creator of this world and the world to come.
10. You make the natures harmonious with one another,
Lord of birds, beasts and man.
11. Whether it be a mineral or vegetable,
Living beast or man,

15 On God being as close as one’s jugular vein, see Qor’ān 50: 16.
16 An allusion to the Sufi concept of ẕekr, the continual recitation of God’s name.
17 Ar. Al-Khiḍr, is believed to have found the Fountain of Life. Commentators to the Qor’ān
say he is mentioned in Surah xviii: 65. In the context of Islamic mysticism, he is a prophet
who guided men into divine mysteries. See Ṣeyyed Hossein Naṣr, Sufi Essays (London:
G. Allen & Unwin, 1972), 58. Also see Abū Esḥāq Aḥmad ibn Muḥammad al-Thaʿlabī, Kitāb
Qiṣaṣ al-Anbiyā’ (Cairo, 1906), 122–130.
18 The heavens were thought to be comprised of seven planets: Moon, Mercury, Venus,
Sun, Mars, Jupiter and Saturn, followed by the fixed stars and the outermost sphere. See
S.H. Naṣr, An Introduction to Islamic Cosmological Doctrines (Cambridge: Harvard Univer-
sity Press, 1964), 76–79; Idem, Islamic Science: An Illustrated Study (London: Westerham
Press, 1976), 91–134.
162 the annotated english translation

12. They continually say Your name,

All in a state of intoxication from your goblet.19
13. Kings of the world are your servants;
The eminent are like those who bow.
14. You bestow beneficence on the righteous as compensation;
To the evil, You allot pain through misfortune.
15. You have no equal, this is for certain
Thus say all who are believers.20
16. Forgiving of all creation’s trespasses
People continually invoke You, longingly.
17. To the ignorant, You give prudence and wisdom;
Your mercy draws springs from stone.21
18. I am weak, feeble, and mute;
My declaration is deficient in its praises of You.
19. I relate only the slightest notion of thanks befitting You,
Your benefaction and immeasurable grace.
20. O God, You are refuge for the helpless,
Great, regal Lord.
21. To Your heavenly court,22 I plead,
Through Moses,23
22. That You embrace me with divine grace,
That I may forget the defilement.

19 God sustains all of creation and it praises and loves Him. On wine imagery and intoxi-
cation, see Ḥāfiẓ: Fifty Poems, trans. Arthur Arberry (Cambridge: Cambridge Univ. Press,
1947), 44.
20 “Follower of faith.” In Per. dīn also denotes “religion,” “creed.”
21 “I will be standing before you on the Rock at Ḥoreb. Strike the rock and water will issue
from it, and the people will drink,” Exod. 17: 6. Also see Qor’ān 2: 60.
22 Jewish liturgy frequently refers to God allegorically, likening him to a king and mak-
ing use of court imagery. In Per. Sufi literature, God is often referred to as shāh; see
Chap. 13.
23 Lit. “That unique leader.” ’emām, “leader” in Muslim religious matters.
the annotated english translation 163

In Praise of Moses24
That Vicegerent25 of the Knowing Prophets

1. Moses was the prophet of God;26

No such righteous prophet ever existed.
2. So courageously did he speak with the heavenly intelligences,
That God used to call him messenger.27
3. He was the most exalted of all the prophets,
Always in agreement with the angels.28
4. Like the world illuminating sun, he took the path29
Of the light of wisdom, knowledge and truth,30
5. His lips, the treasury of attestations of faith,31
His heart, full of illumination from the candle of felicity.
6. He labored much with the long-suffering Israelites,
Enlightening the world with divine knowledge.32
7. He went to the heavens with God
Three times, for forty days and forty nights.
8. For our benefit, he brought the Torah from God;
With it, he made us the most eminent people of the world.

24 Ar. Kalīm ’Ullāh, “who spoke to God,” is his epithet in the Qor’ān and traditional Islamic lit-
erature. For other examples of praise to Moses, see Ḥakham, Sefer Sharḥ Shāhīn ‘al Megilat
Ester, 3; Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, 313–315.
25 Ar. khalīfah, Per. khalīfeh, it refers to Muslim religious leaders who represented God’s
authority on earth.
26 Ar. Ḥaqq or al-Ḥaqq is a commonly used epithet for God; see Sajjādī, Farhang-e Eṣtelāhāt-
e va Taʿbīrāt-e ‘Erfānī, 149–150. For an explanation of al-Ḥaqq in Sufi treatises see Abū Naṣr
‘Abdullah B. ‘Alī al-Sarrājj al-Ṭūsī Kitāb al-Luma‘ fī’l-Taṣawwuf, ed. Reynold Nicholson (Lon-
don: Luzac, 1914), 28–35.
27 Heb. mal’akh “messenger,” “angel;” Moses’ interaction with angels is found in midrashic
sources; see Louis Ginzberg, Legends of the Jews, 7 vols. (Philadelphia: JPSA, 1910), 2: 280,
283; 3: 109–114; 5: 334–335.
28 Per. malāyek pl. for malākh, “angel.”
29 Midrashic sources describe him as being transformed to fire; see Ginzberg, Legends 2: 306.
Other sources describe his face as emanating light; see A. Jellinek, Bet ha-Midrasch, 6 vols.
(Jerusalem: Wahrmann Publications, 1967), 1: 128.
30 In the midrashic sources, Moses possesses extraordinary intellectual and moral acumen;
see Solomon Schechter, Avot d’Rabbi Natan, 2 ed. (New York: Philip Feldheim, 1944), 3,
version 2.
31 shahādat, was a means for Sufis to constantly remember God; when repeated in medita-
tion, it is ẕekr. It brings God’s presence to the Sufi’s heart.
32 ‘elm, lit. “knowledge,” “wisdom,” “doctrine,” “science” here refers to the Torah. For other JP
poets using the term the same way, see Yeroushalmi’s, Judeo-Persian Poet, (1995), 85.
164 the annotated english translation

9. The Book of Truth was named for him,33

So that His words are never abrogated.
10. He spoke face to face with God34
With no fear or cowardice.
11. Afterwards, You put a veil over his face,
So that no one could boldly look upon him.35
12. The world was astounded by his miracles;
Kings and lords took examples from them.
13. The description of the white hand is well known;36
He also parted the sea with his power.37
14. Another two hundred miracles that from his staff38
Appeared because it was God’s will.
15. Whenever his actions are described,
They are but a fraction of his praise and perfection.
16. You Rāgheb, since you do not adequately describe him,
Why do you quibble with his words?
17. Since your pen is powerless,
Be sure that silence is best.

33 “Having seen what there is in the seven heavens, he spoke to God, saying, ‘I will not leave
the heavens unless Thou grantest me a gift,’ and God replied, ‘I will give thee the Torah, and
men shall call it the Law of Moses,’” Ginzberg, Legends, 2: 309. Another midrash describes
how Satan, seeking the Torah, approached Moses: “Moses denied having it in his posses-
sion, saying, ‘Dare I presume to declare it my possession?’ Then God said, ‘As a reward for
thy humility, the Torah shall be named for thee, and it shall henceforth be known as the
Torah of Moses,’” Ginzberg, Legends, 3: 118.
34 “When a prophet of the Lord arises among you, I make myself known to him in a vision,
I speak to him in a dream. Not so with my servant Moses; he is trusted throughout my
household. With him I speak mouth to mouth, plainly and not in riddles, and he beholds
the likeness of the Lord,” Num. 12: 8.
35 “When God handed the tables to Moses, He seized them by the top third, whereas Moses
took hold of the bottom third, but one third remained open, and it was this way that the
Divine radiance was shed upon Moses’ face,” Ginzberg, Legends, 3: 119.
36 “He put his hand into his bosom; and when he took it out, his hand was encrusted with
snowy scales,” Exod. 4: 6. According to the Qor’ān 7: 107–108, “And he drew forth his hand
(from his bosom), and lo! It was white for the beholders.”
37 “The waters were split, and the Israelites went into the sea on dry ground, the waters form-
ing a wall for them on their right and on their left,” Exod. 14: 21.
38 Among the accounts in Jewish tradition see Ginzberg, Legends 2: 332; 334–336. For a
description of Moses’ staff in Muslim tradition, see Thaʿlabī, Kitāb Qiṣaṣ, 99–100.
the annotated english translation 165

The Reason for Composing This Auspicious Book

1. One night, confounded like a drunk,

I was approaching the end of my walk in a rose garden,39
2. When an invisible voice spoke in my ear, saying,
“O you who are distraught like the mad and the love-sick,40
3. Why have you fallen senseless in a state of sleep?41
Do you not see the splendor of the moonlight’s beauty?
4. The other stars are like the carbuncle gem,42
Candles of an assembly and flowers of a garden.
5. The nine domes of the compass of the heavens43
That rotate around the points of the earth
6. All speak in praise of the Creator and
Are like lovers, distraught and restless.44
7. The elements that came into being
Were arranged thus: air, fire, water, and earth.45
8. As a result He took out His creative pen46
And made the three kingdoms of nature.47

39 Its beauty often inspires spiritual contemplation. Sa‘dī used the term as the title for his
didactic work; see Moṣleḥ al-Dīn Sa‘dī, Golestān, ed. N. Irān-Parast (Tehran: Dānesh, 1969).
‘Emrānī alludes to it as well as Būstān “The Orchard,” in the Ganj-nāmeh; see Yeroushalmi,
Judeo-Persian Poet, (1995) 5: 5 and accompanying note.
40 Lit. “The mad and the insane.” It is the epithet of the star-crossed lover of Layli in a story
originating in Arabic. For the story in classical Persian poetry see Neẓāmī, Laylī va Majnūn,
ed. Vaḥīd Dastgerdī (Tehran: ‘Elmī Publ., 1935). Majnun’s display of love for his beloved and
his wandering and suffering are identified with the mystic’s love for and pursuit of God.
41 This refers to khwāb-e gheflat, “sleep of negligence,” a state of one who has not pursued
wisdom and is therefore deprived of spiritual proximity to God. Waking from it was the
goal for those who undertook spiritual education and training.
42 Also “ruby.” Said to be a mythical gem that glowed in the dark. The Oxford English Dictio-
nary on Historical Principles, 13 vols. (Oxford: Clarendon Press, 1933), 2: 108.
43 This description is based on medieval Islamic conceptions of natural science and cosmol-
ogy; the earth was believed to be the center of the universe and the moon, sun and planets
rotated around it.
44 bī ṣabr va qarār “impatient and restless” is a commonly used expression to describe ‘āsheq
“the lover;” see ‘Aṭṭār, Manṭeq al-Ṭayr, 243, couplet 4387.
45 ‘anāṣer, pl. of ‘onṣor are elements that constitute the principles of physical manifestation;
“The four elements, manifest in their admixture all the qualities which the human body
displays,” Naṣr, An Introduction, 252–253.
46 In reference to the primordial pen, see Qor’ān 68: 1. Note the parallelism between God and
the poet’s act of creating.
47 mavālīd, pl. of mawled refers to the mineral, plant and animal, sometimes called “The
Three Kingdoms”; see Naṣr, “Life Sciences, Alchemy and Medicine,” Cambridge History of
166 the annotated english translation

9. One of these is Man, endowed with speech,

Who is worthy of the goods of the world.48
10. Why this silence when you possess speech?
What pleasure do you derive from being stupefied?”
11. As I heard this advice from the voice from heaven,
I became informed and aware of the Path.49
12. I said to myself, “O Rāgheb, you too,
Create new works from your speech.
13. You are no less than the sugar-chewing bird,50
Whose voice cheers hearts.”
14. I said this and I picked up the felicitous pen;
That is, from that point on, I took to writing.
15. I continually thought up well-measured verse
Through the grace of God.
16. At times describing heart-ravishing beauties,51
I sang sweet songs.
17. I recited love poetry, eulogy and odes,52
Spinning webs of thought on paper.
18. Then, I said to myself, “O you singer,
Produce a book of stories from your pen.
19. Continually invest it with precious thoughts;
Insert pleasant stories into it.”

Iran, ed. R.N. Frye, 7 vols. (Cambridge: Cambridge University Press, 1975), 4: 396–418. For
an example from Sufi poetry, see Sa‘d al-Dīn Maḥmūd Shabestarī, Golshan-e Rāz, ed. &
trans. E.H. Whinfield (London: Trubner & Co., 1880), 22: 209.
48 The rational faculty, represented through speech, sets man apart from animals.
49 Per. ṭarīqat (Ar. ṭarīqah) is the Sufi “path” to God. It is described as seven steps, namely, taw-
beh (repentance), vera‘ (abstinence), zohd (renunciation), faqr (poverty) ṣabr (patience),
tavakkol (trust in God) and reżā (satisfaction). Also see Al-Sarrāj, Kitāb al-Luma‘, 41–
52.
50 Generally, the reference is to a parrot, a conventional image in classical Persian litera-
ture; on speech being likened to sugar, see Mathnawī of Jalālu-ddīn Rūmī, ed. & trans.,
R.A. Nicholson, 8 vols. (Leiden: E.J. Brill, 1924–1940), 1: 1600. The parrot loves sugar, and
“because he is so intelligent and can learn to speak he is usually called ‘sugar chewing,’
which means that his speech is sweet,” Schimmel, A Two-Colored Brocade, 182.
51 In classical Per. poetry, ideal beauty for both genders is often expressed with the con-
ventional metaphor of the moon. From the Sufi perspective, mundane attraction and
meditating on human beauty can lead to spiritual growth.
52 The ghazal became a distinct lyric genre in the 12th century and poets employed it to
express love. The qaṣīdeh genre (Ar. qaṣīdah) lends itself to didactic, ethical and panegyric
poetry; madḥ or “encomium,” “praise,” is part of the qaṣīdeh genre.
the annotated english translation 167

20. Once more, by the grace God, I created

A gem of a book from the Hebrew53 account.
21. I weighed pearls from the ocean of reason,
Translating it into Judeo-Persian.
22. In the eyes of the intelligent and wise,
It will be clear that this is a difficult task.
23. Its verse would not be intelligible in its entirety
If parts of it were not recounted in prose.
24. As I began composing,
I constructed it in verse and prose.
25. Rows of prose, and sometimes a few couplets,
Were arranged like pearls bound on thread.
26. I named it, The Prince and the Sufi;54
You will blossom like a flower when you read it.
27. Anyone who does not possess this text,
Created from the Hebrew account,
28. Should not strive from malice against my verse and prose;
Rather, he should overlook its shortcomings.
29. At the time of the sweet song, no one should say
That he uttered this on account of self-aggrandizement.
30. If its speech is not well measured,
They should improve it with the pearl-strewing pen.
31. But if they deem it properly balanced and well-prepared,
They should praise and bless me.
32. With the help of the Creator of beauty and goodness,
I am going to relate The Prince and the Sufi.

53 ‘Emrānī, as in “the language of ‘Emrān,” also appears in distich 27 below. Moses’ father is
‘Emrān in the Qor’ān 3: 35. In the Torah, Exod. 6: 20, he is ‘Amram. On the Hebrew let-
ters mem and bet being interchangeable; see Rev. Albert Lowy, “On A Unique Specimen
of the Lishana Shel Imrani,” Transactions of the Society of Biblical Archaeology 4 (1876):
98–117.
54 The conjunction, va, is left out here and again in hemistich 32b to comply with the
meter.
168 the annotated english translation

The Beginning of the Story for Friends55

1. Thus spoke the eloquent master,

Learned and most wise sage:
2. In Abyssinia56 there was a king
Who ruled over everything, from the moon to the fish.57
3. But he was an infidel and impious;
Many a heart was wounded as a result of his cruelty.
4. He was comparable to Pharaoh58 and Korah;59
The pearls of his earrings were acquired from tears.
5. He was the friend of Nebuchadnezzar,60 that cruel infidel;
His actions were nothing but tyrannical.
6. Moreover, he was a pleasure seeker and a man of evil;
His subjects were weary of his punishment.
7. Arrogant, ignorant and foolish,
Forgetful of God’s grace and mercy,
8. He declared idol worship his practice,
As well as avarice, corruption, pride and drunkenness.
9. So ignorant was he that like a fool,
He was constantly pursuing worldly pleasures.
10. Neither in his heart was there the luminosity of happiness,
Nor in his thoughts, testimonies of faith and worship.
11. A heathen like Goliath,61 the accursed,
Worshipping God for him was like false magic.

55 dūstān, pl. for dūst, refers to the fellow wayfarer on the path to God.
56 In the Hebrew and Arabic, the land is India; see Ben ha-melekh, 14 and Daniel Gimaret,
Kitāb Bilawhar wa Būḏāsaf, Arabic Language & Islamic Thought 6 (Beirut: Dār al-Mach-
req), 9. All subsequent references to the Arabic rendition are taken from this text.
57 In other words, from the earth that was said to be supported by an ox resting on a fish, to
the heavens; see Julie Meisami’s translation of Neẓāmī’s, Haft Paykar: A Medieval Persian
Romance (Oxford: Oxford University Press, 1995): 27: 1, 86.
58 God hardens Pharaoh’s heart in Exod. 5–14 and in the Qor’ān 2: 49. On Pharaoh denying
God’s existence, see Exod. 5: 2 and Qor’ān 28: 38, and 79: 24.
59 Ar. Qārūn, like Pharaoh and Haman, did not recognize God or his messengers; see
Qor’ān 29: 39. Possessing great wealth, he lead a rebellion against Moses and the Law;
see Qor’ān 28: 76–82 and Abū Esḥāq Ebrāhīm b. Manṣūr al-Nīshābūrī, Qiṣaṣ al-’anbīyā’, ed.
Ḥabīb Yaqmā’ī (Tehran: Bongāh-e tarjomeh va nashr-e ketāb, 1980), 226. In the Torah, the
earth swallowed him up; see Num. 16: 1–35. Also see King Midas.
60 Bokht-Naṣr (Ar. Bukht-Naṣṣar), was the Babylonian ruler who destroyed the First Temple
circa 586 B.C.E.; see 2Kings 24: 1–20; Dan. 1: 1–5. For Muslim sources see Al-Ṭabarī, Ta’rīkh
al-rusul wa’l-mulūk, trans. Moshe Perlmann (Albany: State University of New York, 1987),
43, 59, 61; also see Al-Nīshābūrī, Qiṣaṣ, 360–361.
61 Ar. Jālūt; see Qor’ān 2: 249–251.
the annotated english translation 169

12. What can I say of the manner of his arrogance?

For whatever I say, will be but an atom of it.
13. Cut the talking short, for during his rule,
Wise and worthy people
14. Quit the ways of religion by his decree
And established a place of worship.
15. The king and his subjects all drunk,
Worshiped images in the manner of idol worshippers.
16. Always joy, pleasure and merrymaking,
They were perpetually with Satan and carnal appetite.
17. As the manner of his sect became apparent,
The path of piety62 was destroyed.
18. Every Sufi among his subjects
Took the path of plain, mountain and desert.
19. They fled in such a manner,
That you would think they never existed.

Chapter One
The King Summons One of His Ministers and Sees Him among an Assembly
of Sufis and His Appearance before Him

1. One day, the brave king happened to be

Sitting majestic and content on his throne
2. Gazing at the courtiers of the government
Over whose heads he had placed a crown of honor.
3. Previously he had a minister who was agreeable,
Upright63 on God’s path.
4. He was like a key to every locked door,
Unraveling his problems.
5. He did not see him among his ministers;
He asked, “Where did the companion of my soul go?”
6. They said to him “O king of good judgment,
In whose service other kings stand in line,
7. The minister after whom you inquire
Has now become Sufi-natured and a man of God.64

62 zāhedī, from Ar. zuhd, “renunciation.”

63 ṣādeq, also signifies one who is “truthful,” “just.”
64 Hebrew, davaḳ ba-nezirim u-ve-emunatam; see Ben ha-melekh, 17. The Arabic adaptation
refers to this minister as nāsik, “hermit,” “ascetic,” “pious man,” Kitāb Bilawhar, 10.
170 the annotated english translation

8. Whatever fortune or prosperity he had,

He donated to the poor.65
9. He became despondent from poverty
And renounced the world.”
10. When the joyful king heard this speech,
He became wrathful.
11. From rage, he ordered them
“Bring him to me now, this instant!”
12. They scurried everywhere to find him
In the company of Sufis.
13. His dwelling was amidst granite;
He regarded the torture of thorn and thistle, his rose garden.
14. They brought him by force
Into the presence of the king.
15. He stood there wearing Sufi garb66
As the king cast his eyes upon him.
16. He said, “You, who were dearer to me than life itself,
Why did you run away from my service?
17. As I behold you now appearing like the ascetics,
Having cast your wealth and glory to the winds,
18. Know that from my fury and hatred
I am going to shed your blood.”
19. In reply to the king, the poor minister said,
For he saw that suddenly his anger welled up,
20. “Kind king of good fortune,
Extinguish your anger in the water of patience.
21. If you calmly listen to my words,
I will respond to you and not fear shame.”
22. The king said, “Say whatever you will.
Do not fear royal grandeur and punishment.”
23. The Sufi replied to him, “King,
One of your servants has appeared like the moon;
24. Are you angry because of the affliction to my soul,
Or that I am tired of being a servant to the king?”

65 darvīshān, pl. for darvīsh; also denotes “seeker of the mystical path,” “one who renounces
worldly wealth and possessions.” For “renunciation” see zuhd.
66 lebās-e ṣūfīyān was said to be of coarse wool Ar. jāmah al-ṣūf. Some have attributed the
term, Sufi, to the garment; see al-Hujwīrī, The Kashf al-Maḥjūb, 30. Hebrew bigdey tsemer
ke-toar bney ha-nezirut; see Ben ha-melekh, 18. The Arabic refers to it as ziyy al-nessak, Kitāb
Bilawhar, 11.
the annotated english translation 171

25. The king said, “Your offense, for which you are going to be killed,
Appears worse to me than your not serving me.”
26. The Sufi then said, “You have two commanders,
One is anger, the second is rage and fury.
27. I fear to speak because in your remorseless anger,
You will behead me with your sword.”
28. His king said, “Speak bravely,
But tread the path of certitude and truth.”

Chapter Two
A Complaint about This Fraudulent and Transitory World67

1. My dear, if you are knowledgeable regarding the world,

Reject this transitory world;
2. For, its goblet is full of sting and venom68
Its kindness and friendship, war and violence.
3. There is not one moment of comfort in it,
For the tablet of this world is colored with discord.
4. Its roses are but thorns and its water, black.
Its remedy is pain and its beauty, hideousness.
5. In it, leisure is but affliction and pain;
Full of blood from sorrow, the heart is the vessel for wine.
6. Having heard the king give his permission, the Sufi
Bravely replied to him, saying,
7. “In the days of infancy and youth,
When I kept company with the ignorant,
8. I heard that fools, who were devoid of reason,
Had conceived non-existence as existing.
9. Whatever was contrary to this, they considered fiction
For they recognized this non-existence as existence.

67 zamāneh, “fortune,” “time,” “fate,” is described in a negative light as with “the world” donyā,
jahān. The pre-Islamic andarz literature cautions against placing trust in this world; see
Shaked, Wisdom of the Sasanian Sages, 77: #200; 133: #A6. The concept is retained in
classical Persian poetry; for an example, see ‘Aṭṭār, Pand-nāmeh, ed. Moḥammad ‘Abbāsī
(Tehrān: Ketābforūshī-ye Fakhr Rāzī, 1984), 195. For another treatment of it in JP, see
‘Emrānī’s Ganj-nāmeh; see Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, (1995), 84.
68 From here, a number of paradoxes ensue to emphasize the point that this world is not
“existence” or “being” as humans perceive it to be. The Hebrew adaptation also makes
use of paradox, as does the Arabic; see Ben ha-melekh, 22–27 and Kitāb Bilawhar, 13–
14.
172 the annotated english translation

10. But he who rejects non-being,

Will arrive at being;69 recognize this.
11. How can one who does not know being well,
Call non-being faulty?
12. In regard to existence, which as I have said is the world to come,70
The name of this world vanishes.
13. But due to pride, ignorance and drunkenness,
I pursued worshipping this world.
14. I fell prey to worldly cravings;
The torture of the next world escaped my memory.
15. I became drunk and senseless from desires
Such that I forgot the grace of God.
16. I did not know how to fulfill obedience to God;71
I erred as those who went completely astray.
17. Until, from the ruthlessness and punishment of fortune72
As well as its difficulty, suffering and torment,
18. As days, months and years passed me by
You’d say those states also passed.
19. I awoke from my sleep of imprudence;
I became conscious and sober from my drunkenness.
20. I gazed at the rotation of the spinning wheel
Like a Hindu73 and I saw its actions inverted.
21. In it, one’s life is like death;
The wealthy are poor and destitute.
22. What you perceive to be happiness, is actually wretchedness;
He who seems satiated, is hungry.
23. Good health is pain and affliction,
Just as its might and glory are but humiliation and feebleness.74
24. How can you not consider life, death
When, without doubt, death follows upon its heels?

69 Paradox offers a means of expressing the inexpressible mystical experience. On the theme
of “illusory existence,” see Shabestarī, Golshan-e Rāz, 52–54.
70 ‘oqbā, in the Hebrew is referred to as ha-olam ha-ba; see Ben ha-melekh, 21.
71 The term, ṭā‘at, also denotes “devotion,” “worship,” “service.”
72 gardūn, lit. “turning,” “changing;” see hemistich 20a below.
73 This simile is unclear. hendū, could refer to the people of India who were generally stereo-
typed as black in complexion, being fire worshippers, watchmen, servants or robbers.
74 This passage is reminiscent of the Bodhisattva’s (Lalita-vistara, 238) remark, “Fie on youth
surrounded by decay; fie on health besieged by diverse ailments; fie on man living a tran-
sient life; fie on the enjoyment of men of sense.”
the annotated english translation 173

25. I have not seen truth to be without doubt,

When death is in store for anyone still alive.
26. Why do you attach your heart to the nine spheres and its pillars,
When death stalks you like a shadow?
27. How can I not consider the rich pennyless
When I do not find one wealthy person happy?
28. No matter what one attains in this world,
Straight away, he hastens to pursue something else.
29. One will not have an instant of ease from toil,
Taking to mountains and plains to attain treasure.
30. Then one must guard it,
Inflicting wounds upon the heart from toil.
31. At night, sleep will not come to his eyes,
Lest robbers should steal his wealth.
32. Surely, when one pursues wealth
Not even an instant, will he be without toil and trouble.
33. How well spoke that articulate wise man
Saying, ‘Treasure and money are grief.’
34. He who becomes distraught on account of gold
Is like a slave in service to it.
35. How can happiness not be mourning?
For no human being is ever without grief.
36. Whether a merchant or a world traveler,
One’s heart is always full of sorrow and pain.
37. Not for one moment is one without toil and trouble;
There is no rest from tribulation.
38. Everything with which one is content
Ultimately, will confound.
39. Even when he attains wealth, station and children
And for a time, they make him happy,
40. His fate will not always remain the same;
Fortune75 will take away everything it gave.
41. If one’s age should reach seventy or eighty,
He will become despondent and melancholy from disappointment.
42. He will quickly acquiesce to his own death.
He will suffer hundreds of losses for every one profit.

75 falak, lit. “wheel,” or charkh-e falak, “wheel of heaven,” often represent fate and fortune,
described in a negative light, just as with this world and time. For another negative per-
ception of this world and time in JP poetry, see Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, (1995), 84.
174 the annotated english translation

43. From the death of father, mother, family and relations,

He will be grief-stricken by the sore affliction of each and every one.
44. He will mourn and grieve
Saying, ‘There is nothing but sorrow in the world.’
45. Consider the satiated hungry
Even if he is apparently satisfied and retiring.
46. When the pot of the stomach is kindled, like fire,
Even as you give it little sustenance, it will burn the life.76
47. His body will become emaciated from lack of strength,
Even one who is always invited to eat.
48. There is no confidence in satiation
That you could consider it real.
49. That is to say, whether you remain hungry or full,
As the body becomes afflicted, you will age.
50. Demonstrably, how can you not consider ill,
One whose body and spirit are healthy?
51. For the causes of man’s health are
Yellow and black bile, blood and phlegm.77
52. One of them, which is blood, is evident;
It is one’s life and it is the same as life.
53. Should it preponderate over the others,
It will cause a person to be sick and afflicted.
54. One may contract leprosy, small pox or plague;
Ultimately, one will die from deadly suffering.78
55. They asked a sage how he was
At the time of his affliction, sickness and infirmity.
56. He said, ‘I resemble a city,79 in which
The soul is tortured by too many governors.
57. Or a ship that has too many sailors
And the passengers are in trepidation.’
58. How could its strength not be weakness?
For the faculties of good health are four.

76 According to Ibn Sīnā, the human body developes and decays based on its temperament,
specifically the degree and quality of heat and moisture; see Naṣr, An Introduction, 255.
77 ṣafrā, sawdā, khūn, balgham are the four humors regulating the function of the human
body.
78 It was believed that human temperament required equilibrium, Naṣr, An Introduction, 254.
79 “… the body of man was constructed by the Creator like a city,” Rasā’il of Ikhwān al-Ṣafā in
Naṣr, An Introduction, 99–100; in note 11; it references Al-Ghazzālī’s, Alchemy of Happiness.
The metaphor of the ship and its sailors is found in the Hebrew, Ben ha-melekh, 25.
the annotated english translation 175

59. The first is absorption, the second retention, the third

Digestion, and the fourth expulsion.
60. If absorption becomes feeble in drawing in,80
The heart will race from the body’s pain.
61. The Creator has regulated in human beings
Retention, digestion and expulsion;
62. If one of these should fail in its function,
An individual will become very agitated from suffering.81
63. How can honor not be humiliation?
For no one’s glory is without humiliation.
64. The kings that you see who possess thrones,
And lords and ministers are at their command,
65. Initially they suffered much cruelty and injustice,
To finally arrive at this kingship.
66. Especially other people who are of lower station,
If they are free of cares but for two days, sitting happily,
67. They will experience twice as much trouble and affliction;
They will suffer degradation from the ease they enjoyed.
68. O king, who are cheerful in the world,
Have you heard of the nature of this transitory world?
69. Be certain that every wise, knowledgeable person
Regards the world to be naught and rejects it.
70. For this reason, I quit this world;
I turned towards the Sufi path.
71. I have heard from the wise spiritual guides82
As they explained83 the world as consisting of three days.

80 With the exception of A, all the MSS agree in the order of faculties listed in this hemistich.
MS A corresponds to the Hebrew in listing the faculties as absorption, retention, digestion,
and expulsion so that hemistich 60a reads, “If absorption becomes feeble in drawing out;”
see Ibn Ḥasday, Ben ha-melekh, 25.
81 Ibn Sīnā, like the ancient Greeks, attributed all disease to a lack of equilibrium. Finding a
cure required establishing harmony between opposites; see Naṣr, An Introduction, 254.
82 pīrān, pl. pīr also “Sufi master” leads the initiate on the mystical path to God; see Math-
nawī of Jalālu-ddīn Rūmī, Nicholson 1: 181–182. In the Hebrew they are ha-ḥakhamim ha-
neʿmanim; see Ben ha-melekh, 27. For the relationship of Jethro and Moses as mystical
teacher and disciple in Shāhīn’s Mūsā-nāmeh, see Vera B. Moreen, “Moses, God’s Shepherd:
An Episode from a Judeo-Persian Epic,” Prooftexts 2 (1991): 120–121. In the Ganj-nāmeh,
‘Emrānī uses it as the parallel expression for the Heb., rav, “teacher;” see Yeroushalmi,
Judeo-Persian Poet, (1995), 149, note 6.
83 sharḥ can also denote “commentary,” “interpretation” and is used to refer to JP biblical
commentary.
176 the annotated english translation

72. The first, yesterday, was a master and prudent,

Educated, advisor, judicious and perfect.
73. His counsel became futile like a drunkard;
Remember his lessons and be content.
74. The second, today, became a reliable friend;
A kind and celebrated companion.
75. You became partial to his heart-stealing love
But do not attach your heart to his friendship and loyalty.
76. The third, tomorrow, appears like a stranger
Or like a shadow he too will pursue you.
77. He does not know you
And you do not know him; so fly from his friendship.”
78. O Rāgheb, detach your heart from this transitory world
So as not to remain sorrowful.

Chapter Three
The Unfaithfulness of Friends and the Fickleness of the People of the
World

1. The beneficent minister continued saying

To the king,84 “O emperor, possessor of the world,
2. I do not see among the people of the world,
One person who shows loyalty.
3. Nothing exists on the tongues of the people of the world
But trickery and fraud among the generations of man.
4. Nor in one’s kinsmen is there trust;
One must not seek kindness and friendship from anyone.85
5. In their entirety, they are all corrupt,
Rancor in their breasts, and their hearts, full of spite.
6. When my eyes became illuminated from wisdom86
In this furnace-like world,

84 khosraw was the name of legendary as well as historical Iranian kings; it is used inter-
changeably with shāh as also seen in this chapter, hemistich 4a; see Theodor Noldeke,
The Iranian National Epic or The Shahnamah, trans. L. Bogdanov (Philadelphia: Porcupine
Press, 1979), 21–24; 69–71.
85 Some mystics view marriage as a potential obstacle to love of and devotion to God;
therefore, they either do not acquire families or distance themselves from them. The
female mystic, Rābi‘a, refused to marry on these grounds; see ‘Aṭṭār, Taẕkerat al-Awliyā‘,
ed. A. Tavakkolī (Tehran: Behzād, 1994), 77.
86 Here, the minister describes his “enlightenment,” by way of light imagery.
the annotated english translation 177

7. I said to myself, O dejected and friendless one,

Renounce dear friends;
8. For lovers and friends are disloyal,
Even if they display demonstrations of love.
9. He who professes kindness
Like a venemous serpent,87 intends to take your life.
10. For their own benefit they exhibit friendship,
Weeping and wailing before you;
11. But that moment when your soul is in agony,
Your heart destroyed by the fire of grief,
12. No grief whatsoever will come to his mind,
Nor will his infidel-like heart empathize.
13. He will not give assistance in time of your need,
even for one moment or when you are dying.
14. At the time of your death, from the bottom of his heart
It would be most difficult for him to shed a single tear.
15. After your death, he will not recall your love,
Squandering your wealth like straw to the wind.”
16. A sage has likened these family members and relatives
To merciless animals:88
17. One in taking your wealth is like a lion
Seizing it with force and injustice, like prey;
18. Another, like a cruel bear
Motivated by hatred, intends to hurt you;
19. Another, like a wild dog,
Throws thousands of injuries at you;
20. Yet another one, with trickery and fraud
Deceives you repeatedly, like a fox.
21. Father [is] full of hatred, mother fearful,
Brother contemptible and spouse deceiving;
22. Son [is source of] sorrow, daughter biting,
Your friends, disloyal, and your kin even more so.
23. Cut your speech short because from the people of the world,
One becomes the target for arrows of grief.

87 ezhdehā, also “snake,” “dragon;” see below, couplet 9. For the etymology see Horn, Grun-
driss der neupersisch, 19: #76.
88 The Sufis site the Qor’ān 7: 176 to liken ignorant men to animals, symbolizing the vices of
the lower, animal soul. The motif is found in Neẓāmī’s Haft Paykar.
178 the annotated english translation

24. Suffering from hundreds of kinds of grief and trouble,

One’s condition will change as a result of affliction.
25. Now, O king, mighty as the sun,
Like Feraydun in magnificence, and Jamshid in majesty;89
26. With that cavalry of army leaders,
Countless soldiers and invincible heroes,
27. Lords, leaders and ministers,
Whether they be possessed of glory or poor,
28. They are servants of your court.
Should you become aware of their condition at all times,
29. You will know well that these lovers and friends,
Who are smiling as the flowers of the garden,
30. All have hearts filled with hatred like thorns;
Like venemous serpents they intend to harm you.
31. Your enemies, like wolves and dogs,
Are all thirsty for your blood;
32. Like foxes, they are occupied with trickery;
Thanking you to advance their own interests.
33. From among these lords and leaders of the armies,
Not one of them wishes the ruler well;
34. They are all anticipating the time
When the king is freed from this bond of life,
35. So that when he departs from this world
They can steal all his gold and silver.
36. If your face becomes red for even an instant,
Refraining from showing them kindness,
37. You will see how they frown;
They will show you much bad behavior;
38. They will withdraw from your service to such a degree,
That you would think they froze from the cold.
39. In contrast, in my present state,
I have friends90 with whom I am content;

89 They are mythical Iranian kings whose exploits are recorded in Ferdawsī’s Shāh-nāmeh.
On Jamshid see Shāh-nāmeh 1: 22–23. On Jamshid’s personality being modeled after
Solomon, see Nöldeke, The Iranian National Epic, 20. Regarding Feraydun, see Shāh-
nāmeh, 1: 32–53, 57–79.
90 rafīqān also “companions” are referred to in the Hebrew as re‘im, (32) and aḥay ve-re‘ay,
(33); also see Hujwīrī, Kashf al-Maḥjūb, “Chapter concerning the Rules of Companion-
ship,” 338–340.
the annotated english translation 179

40. Kindhearted, loyal friends

Like thornless roses;
41. Friends who requite evil with good,
Recompensing it with kindness.
42. There is neither villainy among us
Nor hatred or spite.
43. We are free of concern for honor and reputation,91
Cheerful with one another, like lovers.
44. We are not prone to cruelty,
Occupying ourselves with nothing but Sufi practice.
45. In regard to love of this fraudulent world,
The description of which I already related to the king,
46. Saying that constantly it sheds blood like the red glow of sunset
As if it wields a sharp sword,
47. When I saw its evil ways and customs
Its exceedingly ruthless, impious heart,
48. I abandoned this false92 world
And chose the custom and ways of the Path.93
49. O great king, should you wish to leave
This world whose malevolence I explained,
50. One by one, I will recount its impurities;
If you listen, I will say more.”
51. As the king heard these words from him,
He writhed like a tight ringlet.
52. He said, “On account of ignorance and carelessness,
You are like a thorn fallen in the dust of humiliation.
53. You have erred so much from the [correct] way and custom
That you have dishonored yourself and made yourself wretched.
54. Now rise and get out of my sight;
Run to the sanctuary of the Sufis.”
55. Seeing such hatred from him, the minister
Fled like an startled bird.

91 nang, also “shame;” nām, lit. “(good) name.” Mystics were not bound by social conven-
tions. Persian poets expressed this; see ‘Aṭṭār, Pand-nāmeh, 199 and Ḥāfeẓ, Dīvān, 32. For
its expression in JP literature see Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, (1995), 172, n. 6.
92 bī ḥaqīqat, lit. “without truth.” Mystics believe that this transitory world is not real or true.
If one moves beyond what he sees by way of knowledge and proximity to God, he may
then experience ḥaqīqat.
93 rasm va ’ā’īn-e ṭarīqat is the discipline required on the path to God.
180 the annotated english translation

Chapter Four
A Prince Is Born; Astrologers Foretell His Fate;
The King Constructs a Palace for His Sake and Appoints Several Servants

1. The speaker of this treasure of secrets

Says thus from behind the veil:
2. The king had a wish for a son in his heart
As unresolved as a difficult knot.
3. His drop would not become a pearl94 in the shell;
Because of this sorrow, he was constantly worried.
4. In his old age,95 God gave him
A son, as beautiful as a fine pearl.
5. His face rivaled the bright moon;
Embarrassed, the sun would not rise from the East.
6. Flawless from head to toe,
None like him has ever been born in any land.
7. The king became so happy
All sorrows were removed from his heart.
8. He said, “I prostrated myself before many idols,
Made many offerings96 and performed acts of generosity;
9. I now bless this son,
Lamp of glory, the light of my eye.”
10. Joyful, he held a celebration
In which everything one could desire was available.
11. He emptied his treasuries for him;
He gave and bestowed without end.
12. Thereafter he assembled wise men,97
Great sages and those perfect in virtues,

94 It was believed that human embryos were formed from a drop of liquid, see Qor’ān 76:
2. For examples of such pearl imagery in JP works, see Jes P. Asmussen, Studies in Judeo-
Persian Literature (Leiden: E.J. Brill, 1973), 12 and Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, (1995),
4: 2.
95 The Hebrew also says the king was blessed with a son in old age; see Ben ha-melekh, 36. The
Arabic says the child was born after the king despaired of having children, Kitāb Bilawhar,
18.
96 naẕr, from naẕr kardan, a vow to God for a prayer to be answered; see Qor’ān 76: 7. The
MSS are missing the diacritic mark on the letter, dāl, thus making the word neder, the
Heb. equivalent of the term. Reading the hemistich with the Hebrew would disrupt the
meter.
97 For Buddhist accounts see Aśvaghoṣa’s Buddhacarita, ed. Johnston, Part I: 49–77; also see
the annotated english translation 181

13. Astronomers and astrologers,

Each miraculous in his speech.
14. He said “O, wise men of knowledge,
Who have traversed the entire blue sphere,
15. Look right now at the fate98 of this helpless child;
Behold it with your astrolabe.
16. What is its decree?
Will my son be ignorant or wise?”
17. Hearing this command from the lord,
They all took up their astrolabes.
18. Like a spider’s web, they unraveled99 the threads
Until they fully saw his fate.
19. They all said to him, “O, righteous king,
Do not let your heart be sad, rather rejoice;
20. For we have seen that the verdict of his fate is good;
It shall come forth now like the kernel from the husk.100
21. Good fortune shines from his forehead;
In the name of the Creator, his picture is auspicious,
22. A radiant star, the prosperity of the Empire,
Magnificent like Mercury101 [and] as glorious as the sun.
23. The foundation of kingship will be constant by his justice;
He will be commander and chief like kings of old.”
24. When they wrote down the decree of his fate,
Every one became happy from this good fortune.
25. One from among that group102 said, “O king,
For the sake of Allah, I will also say a word.

The Lalita-vistara, ed. Mitra, 127–131. In the Hebrew, he also summons wise men, who
are astrologers, to determine “if he would be wise or simple and ignorant,” Ben ha-mel-
ekh, 36.
98 ṭāle‘, also “destiny,” “fortune.”
99 This may be a reference to the center of the astrolabe, which resembles a web and is there-
fore called “spider.” For a description, see Naṣr, Islamic Science, 118–123.
100 In other words, they are easily able to detect the child’s good fortune. maghz can also
mean “content,” “brain,” and pūst “skin,” “rind” “shell.” The imagery appears in Shabestarī,
Golshan-e Rāz, to illustrate the relationship between sharī‘at and ḥaqīqat, 22: 355–359.
101 Mercury represents intelligence, wisdom and eloquence.
102 In the Buddhist biographies, this sage is Asita; see Lalita-vistara, 128–129 and Aśvaghosa’s
Buddhacarita, 15. In the Hebrew, he is also anonymous; see Ben ha-melekh, 36. The Ara-
bic describes him as an old man who is learned in astrological secrets; see Kitāb Bilawhar,
18.
182 the annotated english translation

26. Be certain that this boy will be a dervish,103

Astute in mind and foresighted.
27. He will become the chief of those men possessed of intelligence,
One of the chosen servants of God.
28. Further, he will become perfect in knowledge;104
Knowledgeable and wise, due to meekness.
29. He will be a leader to men of worship,
A shining light in the assembly of worshippers.
30. From the love of God he will be disheveled,105
His clothes of coarse wool.106
31. Ultimately, he will become a fearless Sufi,
Ecstatic, like the spheres.
32. He will elect the Sufi path and custom,
Forever sitting among them.
33. Their companion and confidant,
He will eschew kindred and family.
34. Every grandeur apparent in his good fortune
Will increase because of his prudence and knowledge.”
35. When the king heard those words from that master,
He clapped his hands together in shock
36. And said, “Woe to me, what calamities I have faced;
I am experiencing the very thing I feared.
37. However much I distanced myself from the Sufis,
My woes only increased.”
38. He was regretful,
Rending his collar over this calamity.
39. Thereafter, the grief stricken king increased
His wrath upon the Sufis and the people of religion.
40. Then, the sorrowful king built anew,
A city more beautiful than any other realm.

103 It is used to refer to Sufis who choose a life of poverty; also “poor” “beggar.” On the impor-
tance of “poverty” to Sufis see Hujwīrī, Kashf al-Maḥjūb, 19–29, 58–61.
104 ṣāḥeb-e kamāl, lit. “possessor of perfection,” obtained through ‘elm, here referring to the
Torah. “The Perfect Man” was the “cause of the universe, being the epiphany of God’s desire
to be known,” Arthur John Arberry, “Mysticism,” The Cambridge History of Islam: Islamic
Society and Civilization, eds. P.M. Holt, Ann Lambton, and Bernard Lewis, 4 vols. (Cam-
bridge: Cambridge University Press, 1990), 2: 622–623.
105 The mystical experience is in large part an individual’s expression of love for God.
106 pashmīneh va shāl, are coarse woolen garments worn by Sufis.
the annotated english translation 183

41. For his intelligent son, he constructed

A sublime palace in the middle of that city;107
42. There, he assigned his son’s habitation and abode
Even though it was far from him,
43. So that he would dwell there for some time,
Lest he should choose the ways of the Sufis.108
44. He selected in service to him,
Beautiful male and female servants.
45. The king charged them,
Saying, “Look after that moon, like a halo;
46. Do not say anything heart-tormenting
Pertaining to the grave, death, suffering or sickness,
47. Words from which the heart could be wounded,
Such as the name of a Sufi, calamity or dervish.
48. Refrain from this kind of speech in the presence of that flower;
Do not say anything except after careful consideration
49. So that the prince should receive good counsel from it
And the king’s afflicted heart, a remedy.”
50. O Rāgheb, you will not die like the ignorant
If you listen to your father’s advice.

Chapter Five
The Prince Prepares to Leave the Palace and Reveals His Beauty to the
People109

1. Thus spoke the prudent master,

Saying the prince remained there like hidden treasure;
2. Yet, like the luminous sun and moon,110
The grandeur of that sovereign prince was still evident.
3. He was in the seventh111 year of his life when
He was confined by the order of the king.

107 In the Hebrew, the king chooses an island on which to build a city and a tower. The tower’s
pinnacle is described as reaching the heavens; see, Ben ha-melekh, 37.
108 The Hebrew says, “Perhaps this will be the factor for his quick surrender and attraction to
religion and to asceticism,” Ben ha-melekh, 38.
109 The contents of this chapter are found in Chap. 6 of the Hebrew. Chap. 5 of the Hebrew
titled, “Repairing the Evil of Matters and Connecting Contents without Contradiction,” is
not included in the JP; see Ben ha-melekh, 39–55.
110 In accounts of the Buddha biography, the young prince is also described with light
imagery. See Aśvaghosa’s Buddhacarita, 23; also see Mahāvastu, ed. Jones, 163.
111 For an example of the use of the number seven in the Buddha biographies, see The
184 the annotated english translation

4. In a short time he became wise and perfect,

Knowledgeable, intelligent, good and judicious.
5. If a cloud should obscure the sun’s countenance,
Its brilliance and light are not diminished;
6. Or if a gem should fall in dust,
It does not lose its splendor and hue.
7. So too, the prince, though but a child,
Was nevertheless prudent, like wise men.
8. He became intelligent and possessed of understanding to such an
extent,
That there was none like him under the heavens.
9. In childhood, the Creator’s light accompanied him;112
Countless counsels and opinions were in his mind.
10. As people heard his wisdom,
They were all astounded by his skill;
11. So that, as the seven-year old boy became illustrious,
Praise of him was sealed in the seven climes.113
12. The prince remained there for some time;
His heart grew weary from the injustice of that imprisonment.
13. He placed his head on his knees, pondering,
Afflicted by grief of the sequestered life.
14. He puckered his bud-like lips,
As silent as an oyster shell.
15. He was thus patient for some time,
Turning his attention to the favor of the Eternal, Omnipotent One.
16. Then, that wise one said to himself,
“How long will I remain thus in fetters?
17. I must search for a perfect person
To resolve this difficult matter with wisdom.”
18. There was among his servants
Such a one, possessed of prudence and wisdom,

Mahāvastu, 152–153, 157. It has cosmic significance in Near Eastern cultures; see Moḥam-
mad Mo‘īn, Taḥlīl-e Haft Paykar-e Neẓāmī (Tehran: Enteshārāt-e Dāneshgāh-e Tehrān,
no. 596, 1959), 3–18.
112 Accounts of Buddha’s childhood relate how he possessed innate wisdom; see Aśvaghoṣa’s
Buddhacarita, II: 23–24. On his first day of school, see The Lalita-vistara, 166–170.
113 The concept originates in pre-Islamic Iran. Also referred to as haft keshvar “seven regions,”
they were supposedly formed as a result of the first rains that fell and divided the earth;
see Ehsan Yarshater “Iranian Common Beliefs and World-View,” The Cambridge History of
Iran, 3 (1): 351. For more on the concept see Mo‘īn, Taḥlīl-e Haft Paykar-e Neẓāmī, 104–111.
the annotated english translation 185

19. An intelligent, trustworthy friend,

A prudent, clever man.
20. He was so intelligent and knowledgeable
That the prince was content with his companionship.
21. One night he had a private audience with that youth;
Out of kindness, he sat with him.
22. To him he expressed affection,
Crowning him with honor.
23. He said, “O, true wise one,
Loving friend and most agreeable,
24. When soon, my father,
Departs from this transitory world to the eternal kingdom,
25. All of his severity and obstinacy,
His fighting, violence and villainy
26. Will be annihilated and void from our midst.
You will become his successor in the world.”
27. When the wise man heard this speech,
He said, “Immediately, we should take an oath.”
28. They made a promise, a new pact;
You could say that they renewed their faith in one other.
29. At that time the prince disclosed
All his secrets to that agreeable man.
30. That minister’s love for him increased
And he told him all his thoughts and secrets,
31. Recounting the birth with the prediction of the astrolabe,
And how the father’s heart became a torrent of blood,
32. And about that sublime palace,
How he built it and took him there.
33. He removed alienation and grief from his breast;
The prince appointed that good man his minister.
34. Some days passed and the king
Came to see his son once again.
35. The son said to him, “O, benevolent father,
I am in prison like Joseph114 at the bottom of the pit.115

114 See the Joseph story in Gen. 37–50 and Surah 12 of the Qor’ān. Joseph is a paragon of
beauty and piety in Per. poetry and is often likened to the moon. He represents the
beloved.
115 chāh, also “well,” “prison,” “dungeon;” see Gen. 37: 24 and Qor’ān 12: 15. Joseph in the pit is
a conventional image used to describe a person in dire straits.
186 the annotated english translation

36. I do not have interaction with people

Or any connection to them.
37. You assume that if I do not see the world,
I will not face grief, tyranny, or sorrow;
38. But to me this golden palace
Is like a prison, its flowers, thorns.
39. My heart does not want that which you desire;
My face wan like saffron, I languish from sorrow.
40. I will not be cheerful, jovial or gay
So long as my feet remain in this mud.
41. You have buried me alive;
My days are black as a moonless night.
42. Out of love you should now,
Take me out of this prison.
43. From whomever you flee,
Caution me, and your heart will not be consumed.
44. Whomever you love,
I will attach myself to him like a kernel to a shell.”116
45. The king said in reply to the prince,
“O, you who are beautiful,117
46. Fathers are never malevolent toward their sons;
No one is as empathetic as a father.
47. I chose here to be the place of your pleasure.
I cut you off from intimacy with people
48. So that you would find ease in the world,
Not injustice, affliction and toil,
49. So that you would neither see the face of Sufis nor poets,
For the Sufis see [only] injustice, and poets, affliction.”
50. The prince replied, “O father,
I heard a parable regarding this matter.
51. Someone said to Joseph, son of Jacob,
‘I hold you dear, like a beloved.’
52. In reply to him Joseph said, ‘O brother,
Preciousness is entirely full of danger.118

116 chon maghz dar pūst; here, the simile is used to illustrate close proximity.
117 jām-e bādeh is conventional imagery found in Persian lyric poetry; for an example see
Ḥāfeẓ: Fifty Poems, 71. Here, it acts as a metaphor for beautiful eyes.
118 Being the object of love led to Joseph’s suffering; see Al-Tha‘labī, Kitāb Qiṣaṣ, 69–
70.
the annotated english translation 187

53. When my father expressed love for me,

They119 threw me in a pit of snakes and scorpions;
54. They finally pulled me up from the pit,
I fell captive before Zolaykha.120
55. From her love for me, she fell love sick;
For my sake she gave away her life, wealth and her power.121
56. Aziz of Egypt threw me in prison;
For a long time, I remained in those fetters.’
57. O father, I say
Because of your love, I too have fallen crying and restless.
58. You presume that I am happy from this decision,
But my heart is distressed from the bondage of this place.
59. Free me from this agonizing imprisonment
Or I will kill myself with this heart-piercing sword.
60. Now, I too, do not want love
From anyone, except God who said ‘Thou shall not see me.’122
61. I reject the kind of affection
That results in imprisonment and grief.
62. O father, pull me out from this pit of affliction,
For my heart has become feeble from this melancholy abode.”
63. The father became confounded from his words;
He writhed in pain and fury.123
64. He said, “My efforts never succeeded;
Ultimately, the opposite of my desire came to pass.”
65. He asked the wise judicious men
“O you who walk on the path of wisdom,
66. What should I decree for this distressed son,
Whose nature is like a rebellious flame?
67. Every moment, he comes up with another whim.
From impatience he is stubborn and selfish.”

119 Joseph’s brothers were jealous of his relationship with Jacob; they plotted to kill him.
120 She is the wife of the Egyptian named Aziz, who purchases Joseph in the Muslim tra-
dition of the story. No names are mentioned in the Qor’ān. He is Potiphar in Gen. 39: 1.
Also see Al-Kisā’ī, The Tales of the Prophets of Al-Kisa’i. Trans. Wheeler Thackston (Boston:
Twayne, 1978), 172. In Per. poetry, Zolaykha is the archetypal lover longing for the beloved.
The Hebrew adaptation refers to her as “Potiphar’s wife.”
121 Regarding Zolaykha giving away her wealth on account of Joseph, see Al-Nīshābūrī, Qiṣaṣ
al-Anbīyā’, 146.
122 From Ar. lan tarānī, “Thou wilt not see me,” Qor’ān 7: 143.
123 cho mū bar ’ātash-e ghayrat bepīchīd, lit. “He writhed like a hair in the fire of zeal.”
188 the annotated english translation

68. They said to him, “O, just king,

The world is firm due to your justice.
69. The boy has reached an age
When ignorance does not wander far from his head.
70. The ignorant do not benefit from discipline,
Even if you torment them.
71. Every boy who is at the age of puberty,
Is intoxicated as though by wine.
72. Sometimes, he likes to see the face of a beloved;
Other times, he wants to sit with friends.
73. Disagreeable to his father and mother,
He is comfortable only with his peers.
74. Now from that house of sorrow,
Free the prince, O great king.”
75. When he heard that point from the learned men,
The king acquiesced to their command.
76. He gave permission for the prince to come
Out from there and show his face to the world.
77. By the command of the king, the beautiful prince
Came out like Joseph from the pit.
78. The people rejoiced at the sight of his face;
He was illustrious like the moon among the cavalry of stars.
79. In his company, agreeable servants
He chose from among the good and true people.
80. The king commanded them to serve him,
Like shadows following the moon
81. So that he would be distanced from
The people who were afflicted and unsightly, ugly and blemished.124
82. But for suitable, calming, and harmonious speech,
They were not to say anything to that content, lovely one.

124 See Aśvaghoṣa’s Buddhacarita, 32.

the annotated english translation 189

Chapter Six
The Prince Sees Two Ugly-Faced People and Becomes Distraught; He
Inquires about the Sufis from His Minister

1. One day it happened that in the field

When the people were playing,
2. The prince saw two black-faced people
Running away from before him.
3. One was dark-faced and his eyes were full of puss;
He had black teeth and behind his ears were pale;
4. His belly was bloated like a pot;
His calves, inflamed like a leather water skin.
5. Light radiated from his face like a diamond;
He was wearing a garment made of white cotton.
6. The other one was black-faced from the oppression of time;125
Not half of his teeth remained in his mouth.
7. His body was afflicted and his condition, distraught.
When the prince saw them,
8. He went into thought about their condition;
Immediately he asked the servants,
9. “Is there another person like them in the world
Who is thus the target of the arrow of misery?”
10. They replied, “There indeed exist many people,
Who are confounded by this treacherous world.
11. And even worse than this is that death arrives suddenly;
Throne, seat and glory will be annihilated.”
12. When the prince heard this matter from them,
He became very confounded.
13. Despondent of throne, seat and office,
He became greatly preoccupied with The Last Day.126
14. He asked, “How long
Will this person be thus tortured and remediless?”
15. They said, “If his life endures,
He will remain ninety or one hundred years in this transient world.”127

125 The term is j̄awr-e dawrān. dawrān can also denote “fortune,” “age,” “period of time.” For
its elsewhere, see Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, (1995), 38: 9.
126 rūz-e vāpasīn, lit. “the last day.”
127 dār al-fanā, lit. “the perishable dwelling;” “the world of annihilation.”
190 the annotated english translation

16. “After that what shall become of him?”

They answered, “Whatever recompense he deserves.”128
17. When the innocent prince heard this speech,
He said, “Damn this sphere and these heavens;
18. For ultimately, the profit of a miserable individual
Is nothing but death in this world.129
19. Ultimately, one must go to the grave
Where there will be no companion save serpents and ants.”
20. That judicious one said to himself,
“This world cannot be without a ruler;
21. The matter must be investigated.
This cannot be the path of custom and proper conduct.”130
22. He was constantly in thought about this;
Besides this custom, he had no other occupation.
23. His face, full of light and his heart, desirous of131 Yazdan,
He searched for His path in the manner of men.
24. He cast off his shoulders the burdens of the world;
That unique one abhorred his father’s manner of behavior.
25. Secretly, he was searching for an individual
To instruct him on the knowledge of Yazdan.132
26. Finally, to the contentment of his heart came the friend,
The good minister who had been his confidant.
27. The prince said to him, “O, eloquent one,
Do you know of a learned man of Yazdan
28. Through whom one may rescue oneself from ignorance?
For, one may die quite easily having acquired knowledge.”
29. The minister said to him, “Many years ago,
There used to be good, pious people.133
30. They had abandoned the desires of the world,
Knowing the one God.

128 mokāfāt, I translated literally; the term refers to reward and punishment on Judgment Day.
129 See Aśvaghoṣa’s Buddhacarita, “A wretched thing it is indeed that man, who is himself
helpless and subject to the law of old age, disease and destruction, should in his igno-
rance and blindness of his conceit, pay no heed to another who is the victim of old age,
disease or death,” 64; also see Lalita-vistara, 237.
130 ’ādāb, pl. of ’adab, also denotes “learning,” “good manners.”
131 moshtāq, is used as metaphor for the Sufi as lover who is desirous of God, his beloved.
132 yazdān shenāsī, lit. “recognition of God.”
133 These are Sufis who choose a life of poverty; also see chap. 4: 2. The Hebrew refers to them
as anashim ḥasidim “pious people,” Ben ha-melekh, 66. ‘Emrānī refers to Moses as dervish
in his Ganj-nāmeh; see Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, (1995), 317.
the annotated english translation 191

31. All informed of the secrets of Truth,

Their discourse concerned the Sufi Path.
32. The king rejected their conduct,
Approving oppression against them.
33. He ordered that none should remain and
That they be expelled from the land of their king.134
34. They fled from the decree of the wrathful king;
Not one believer of religion or dervish remains.”
35. When the prince heard this hidden secret,
Like Rāgheb, he hung his head.135

Chapter Seven
The Sufi Finds His Way to the Prince
The Prince Receives Him with Reverence

1. When the prince became strengthened in knowledge,

The renown of his wisdom spread in the world.
2. News of his condition reached a certain Sufi,
An eloquent, wise sage.
3. The prince became weary of the world,
Now after instruction, he would be informed.
4. The Sufi felt compelled to visit him;
For the sake of seeing him, he undertook to journey.
5. He passed many a valley136 and inn,
Until he arrived before him.
6. Removing his Sufi clothing,
That wise man changed his garb.
7. Every morning and evening he stood
At the palace of the prince
8. To familiarize himself with his companions and friends,
Ministers, generals and servants.
9. From among all of them he saw a revered one,
The minister whome the prince particularly favored.

134 In the Hebrew and Arabic, those ascetics who did not leave the king’s kingdom were
burned; see Ben ha-melekh, 55, 67 and Kitāb Bilawhar, 24.
135 sar dar garībān bordan, is an expression of sorrow or shame.
136 vādī, in the context of Sufi terminology, is a symbol of spiritual trials encountered on the
path to God. In ‘Aṭṭār’s Manṭeq al-Ṭayr, the birds pass through seven valleys.
192 the annotated english translation

10. At the moment when he was concealed from the people,

The Sufi spoke with him in private.
11. He said, “O you who are celebrated for wisdom,
I am a humble merchant.
12. I have merchandise in a hidden chamber
Better than thousands of matchless pearls;
13. Merchandise that brings light to the eyes of the blind,
A balm for restless hearts;
14. Merchandise more precious than buried treasures;
Countless treasuries do not come close to it in value.137
15. No one in this world is worthy of it,
Except for the prince, due to his wisdom.
16. Now relate this speech to the prince
And gladden his heart.”
17. His minister said, “O eloquent one,
Your account is more pleasing than the acquisition of countless trea-
sures.
18. Have you never heard that
Seeing is believing?
19. Whatever one sees with his own eyes,
He knows better than that which he has heard.
20. Learned men who walk the path of reason
Do not say anything without first seeing.
21. If I see the merchandise about which you speak,
I will relate your words to the prince.”
22. The Sufi replied, saying, “O you deceiver,
With wisdom I became eminent in the world.
23. I am certain, given the eye that you have,
That you do not have the strength to see its light.
24. You are old and my merchandise is radiant;
But the prince is clear-sighted and courageous.
25. He will be able to withstand its light
And from it, he will be happy.
26. Swear by the justness of the eternal, all-powerful God,
That you will not conceal this gem from him.”

137 This is the motif of wisdom having more value than anything attainable in the world; see
Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, (1995), 67–74.
the annotated english translation 193

27. The minister said, “I will accomplish your aim

And lift you up from this abyss of hardship.
28. By the grace of that guiding candle, you will be
Deserving of immeasurable favor.”
29. The minister came into the presence of the prince,
Relating these words as sweet as wine.
30. When he was inclined to listen,
He related to him what had to be said.
31. The prince lent an ear to this speech
And perceived him as most eloquent.
32. Joyous from his speech,
He thought to himself that the problem was solved.
33. He said, “Get up quickly;
Bring him to me swiftly.
34. Secretly bring him to the place of my self-seclusion
So that people may not suspect him.”
35. Upon the prince’s command, the minister ran
To that discerning sage.138
36. He said to him, “Make haste to come with me;
Walk into the court of the honorable one.”
37. Immediately, the Sufi picked up the book of wisdom.139
Happily, he went to his throne.
38. He arrived before the prince,
Putting sorrow behind him.
39. The prince saw him and rejoiced,
His heart freed from sorrow’s fetter.
40. First they greeted one another
Like flowers blossoming in the sun.
41. In the place of that good-fated minister,
The celebrated one seated him at his side.
42. Indeed, when a lover beholds the face of his beloved
He will desire to pick the flowers of union.140

138 ḥākem could also mean “physician,” “philosopher.”

139 ketāb-e ‘elm is the “merchandise” of which the Sufi spoke. In the Hebrew, the ascetic also
refers to it as merchandise; Ben ha-melekh, 72.
140 Sufis such as Abū al-Ḥosayn al-Nūrī and Al-Ḥosayn ibn Manṣūr al-Ḥallāj emphasized
intense love for God and influenced poetry in which, ‘āsheq can represent the wayfarer
on the Path and yār, God; see ‘Aṭṭār, Taẕkerat al-Awlīyā’, 458–467; 568–579.
194 the annotated english translation

43. He will sit beside him and relate secrets,

Running in any path he commands.
44. That person will learn perfection from his companion;
O Rāgheb, become a companion of the good, and enough.

Chapter Eight
Seeking Spiritual Meaning and Not the Deceptive Outward Form

1. O heart, how long will you admire the outward form?141

What must happen for you to incline toward inner meaning?142
2. For without meaning, the countenance of the form is not beautiful;
Without it, one has no honor.
3. The Sufi humbled himself before the prince;
His heart became accustomed to his love.
4. He said to him, “O you who are worthy of sovereignty,
You have lifted me from the dust of humiliation.
5. You opened the door of benevolence for me,
Bestowing upon me the station of leaders.
6. You crowned me with good fortune
And raised my rank higher than nobles.
7. The manner of your favor reminds me
Of the king with two people of hideous appearance.”
8. The prince said, “O eloquent one,
How was that similitude? Tell me.”
9. The Sufi prepared himself to deliver sweet speech;
He crowned the narrative of kingship, saying,
10. “In the world there was a judicious king
Learned, wise and possessed of subtle sayings.
11. He was renowned for his insightfulness and wisdom
And for recognizing the ill and good of the world.
12. One day, it happened that when riding in the garden
He beheld two people with faces as dark as coal.
13. In appearance they were exceedingly strange and of ugly countenance,
Wearing worn woolen garments.

141 ṣūrat is often contrasted with ma‘nī and can also denote “appearance,” “image.” The juxta-
position of the two is an important motif.
142 ma‘nī also means “reality,” “spirituality,” which applies to this chapter; see Hujwīrī, Kashf
al-Maḥjūb, 35. ‘Emrānī uses it; see Yeroushalmi’s, Judeo-Persian Poet, (1995), 176, 357.
the annotated english translation 195

14. The king’s nature inclined toward them;

He quickly dismounted from his horse.
15. The king greeted them.
The generals of the king’s court were astounded.
16. They secretly gave word to his brother,
Saying, ‘Today the king disgraced himself.
17. He dismounted from his horse and honored
Unworthy people, drowned in filth.
18. Go to him immediately to give advice and
Tell him the proper conduct for rulers;143
19. Namely, that kings and sultans and great men
Who have the world under their command,
20. Do not become friendly with just any person;
They do not quickly betray themselves.
21. Even if one should says countless utterances like pearls,
Out of pride, they should not respond.
22. The king drives the chariot of state,
Such that he resembles the world-illuminating sun.
23. Should the sun disappear in clouds for some time,
It becomes more precious and honored by the people.
24. If too much cool rain should fall,
The people’s hearts will no longer shine.’
25. That which they told him, the brother
Related each and every word to the powerful monarch.
26. When he heard this advice from his brother,
That brave king became exceedingly angry.
27. He immediately told his executioner, ‘Make haste,
Draw blood from his neck, like water.’
28. Realizing that there would be nothing but calamity,
He rent his collar and wept bitterly.
29. He said, ‘O just judge, pardon
If you have heard an inappropriate word from me.’
30. The king answered, ‘Since when were you to give me advice
In regard to the proper path?’

143 What follows is characteristic of advice found in “Mirror for Princes” and other didactic
literature, such as ‘Aṭṭār’s Pand-nāmeh, 194. Kings advised their sons on such subjects as
how to exercise their rule and treat subjects; also see A Mirror for Princes, The Qābūs-nāma,
trans. Reuben Levy (London: The Cresset Press, 1951).
196 the annotated english translation

31. Then, the king told them to bring two chests144

And set them before the one who had reproached him.
32. One was full of pearls, precious stones and gems,
Its exterior old and tattered.
33. The other one was filled with ashes
But the exterior was adorned with gems.
34. He said to his brother, ‘O eloquent one,
Tell me which of these is better.’
35. The brother’s ears inclined to the king’s order;
He looked at their appearance.
36. He replied ‘This one that is adorned with gems on top.’
The king removed the cover from both.
37. He saw one filled with ash,
The other with gems, precious stones and pearls.
38. The king said, ‘The outwardly decorated one
Is a metaphor for base, wicked people
39. Who have fair form but no inner meaning.
Surely, wise men consider them ignorant.
40. Not every outward form has inner meaning,
Like a painting of a face.
41. Even if a person’s portrait is on a wall,
It does not possess a soul.
42. Not everyone’s interior matches his exterior,
Like an apple, worm-eaten within.
43. That outwardly deceiving vessel
Is like a prudent and learned man.
44. In appearance, those two men are like
Noble cypresses of the garden.
45. Their exterior, tattered white cotton clothing
Nevertheless, their interior is full of precious stones and gems.
46. Though their appearance is sad,
Inside they are like sugar.
47. They posses an interior145 purer than the sun,
Full of pearls of truths, like treasures.

144 kashtī, does not ordinarily denote “chest,” but it is the only word found in all the MSS.
Ḥakham (11a) uses ṣandoq. In the Hebrew, there are four, two of each type; Ben ha-melekh,
76.
145 bāṭen also denotes “inner meaning,” “heart.”
the annotated english translation 197

48. Whomever becomes clear-sighted in Truths146

Will look to the interior, not outward appearance.’
49. When the brother heard these words from the king,
He felt shame before that brave one.
50. The king said, ‘I abstained from killing you;
I pardon you for your words.’
51. Together with the servants of the court, the brother
Blessed the king.
52. You, prince, also showed me kindness
Because of your perfect understanding.
53. You cast aside appearance and grasped the meaning;
That is to say, you took me by the hand.”
54. Rāgheb, if you are in search of spiritual meaning,
You will immerse yourself in the ocean of meaning.

Chapter Nine
Not Fearing the Misfortunes of This World; Putting One’s Trust147 in God148

1. When the Sufi expressed his apology,

Once again he was most eloquent.
2. He said to the prince, “Your father
Has cast fear into the company of Sufis.
3. Today I am poor, broken,
Destitute, suffering and tired.
4. Is it surprising that I have made my heart strong
And come in the direction of this throne?
5. Due to ignorance you are not aware
That you will remain afflicted in this time.
6. Be certain that whoever is not strong of heart
Will not have one moment of happiness in life.
7. If you contemplate the workings of this life,
How great it is to trust in God.

146 ḥaqāyeq pl. of ḥaqīqat. Following sharī‘ah, “the sacred law” and ṭarīqat, “the Path,” ḥaqīqat,
is part of the tripartite Sufi doctrine.
147 tavakkol, Ar. tawakkul according to Islam is absolute trust in and surrender to God’s will;
it is also one of the stations on the mystical path. Al-Sarrāj, Kitāb al-luma‘, 52. Qor’ān 7:
89 and in 11: 6; also see Ps. 62: 9. The concept is not found in the Hebrew; it emphasizes
action.
148 Subḥān ’Ullāh Lit. “Praised be Allah.”
198 the annotated english translation

8. Trusting in God in every action

Is the work of all learned, intelligent men;
9. Trusting in God is the custom of the courageous;
It is the guide of the old and the young.
10. At any moment, should a difficulty arise for you,
Trust in the great God.
11. Strengthen your heart through the miseries of the world,
And thereafter, rule over an entire world.
12. He who fears the mighty celestial wheel,
Will suffer the fate of the seagull.
13. There was a cruel bird of prey
That constantly ate the fish of the sea.
14. Someone garbed himself as a hunter
and spread a net for the fish.
15. A hefty fish came on his hook;
Its belly was injured by it.
16. When the bird saw, he threw himself upon it
And his throat got caught on that hook.
17. When the hunter saw the screeching bird,
His impulse was to catch him too;
18. But that bird struggled a lot
Until he freed himself from his clutches.
19. From fear of the wound of the hook
He no longer returned to that pool.
20. He became weak and incapacitated from not eating;
He died to the delight of the fish.”
21. You too, Rāgheb, if you are sitting indolent
You will not find good health from inaction.
22. Plunge, like a diver, into this ocean;
For one must procure daily bread149 in this world.
23. Do not fear this frightening pool.
Bring a mouthful of bread to your house,
24. Lest you humble yourself before cowards
Or be ashamed before men of virtue.150

149 rezq is believed to be provided by God. Trusting in God to provide one’s sustenance lives
in tension with the idea of free will.
150 mardān, pl. of mard, also denotes “manly,” (but not in the modern sense of the word) “gal-
lant” and contrasts with nā mardān, “unmanly,” “cowards,” “not virtuous.”
the annotated english translation 199

25. The proverb says ‘Without bread, all is torture;

But resignation151 is like treasure.’”152

Chapter Ten
The Sufi Explains the Principles [of Faith] in Verse and
Each Individual’s Difference in Acquiring Knowledge153

1. The prince said to the Sufi,

“O you harmonious, prudent, learned man,
2. I listened to your eloquent speech,
My heart happy from your pleasant utterance.
3. Explain that which you know regarding the Path;
Inform me of the knowledge of truth.154
4. How does one recognize truth?
What are the fundamentals of religion according to analogy?”
5. When the Sufi heard these words from the prince,
He opened his mouth and said thus:
6. “I speak first in the name of the Pure Judge,155
The Creator of the nine green spheres,
7. The King of all the kings of the world,
The God of birds, wild beasts and the generations of man;
8. Omniscient, omnipotent, the eternally existing God,
Who brought existence into being from non-existence.
9. He is one and His pure essence is not subject to duality;
There is no god like him.
10. He is not a corporeal being.
He has been from all time.
11. Great, illustrious, and omnipotent;
God is a creator with no abode.
12. To the prophets He gives the dissemination of His word;
No one has brought His message like Moses.156

151 qanā‘at, also meaning “acquiescing to one’s fate,” “contentment with one’s share,” “ability
to do without;” see Sayyed Ja‘far Sajjādī, Farhang-e Eṣṭelāḥāt va Ta‘bīrāt-e ‘Erfānī (Tehran:
Ṭahūrī, 1971), 384. For more of a treatment of this motif, see Chap. 12.
152 In MS J, the chapter ends with the conclusion of the anecdote, as does the Hebrew; see
Ben ha-melekh, 81.
153 ‘olūm, pl. ‘elm, also “wisdom,” here refers to the knowledge of Torah.
154 ‘elm-e ḥaqīqat, is inspired, divine knowledge available to those who are on the mystical
path; see Sajjādī, Farhang-e Eṣṭelāḥāt-e ‘Erfānī, 330–340.
155 Couplets 8–19 correspond to Maimonides’ “Thirteen Principles.”
156 On the uniqueness of Moses’ prophecy, see Maimonides, Mishneh Torah: The Book of
200 the annotated english translation

13. The holy, exalted Torah

Moses brought for us from God’s throne.157
14. His pure essence does not change;
No one truly grasps this speech.
15. The knower of hidden secrets,
He comprehends all the workings of the world;
16. Retribution of the bad and reward of the good-
He gives everyone their recompense in the life to come.
17. For our sake, He will send an exulted one,158
A gracious king of the world through whom we will attain comfort.
18. Through him, kingship and power will be established;
He will redeem us from this burden of grief.
19. By the grace of the Almighty, people
Will awake from the sleep of death.159
20. O prince, seeker of Yazdan,
Know that these are the principles of our religion.
21. If you have understanding, wisdom, sense and intellect,
The essences of which I spoke are better than any panacea.160
22. In acquiring knowledge, which is like life itself,
There are differences among people.
23. When learning, each person acquires a degree of knowledge.
An elder has given a parable161 in this regard,
24. Saying when a farmer162 takes seeds into the field
Much of it falls on barren ground.

Knowledge by Maimonides, ed. Moses Hyamson (Jerusalem: Feldheim, 1974): 7: 6, 43a. Also
see Hyman, “Maimonides’ Thirteen Principles,” 133. For verses in praise of Moses trans-
lated to English from JP poet Amīnā and Yūsef Yahūdī see Vera B. Moreen, In Queen Esther’s
Garden, (2000), 272–273.
157 ‘arsh, also denotes “the highest sphere.” Reference to God’s throne is found in Qor’ān 6: 17,
22: 4, 27: 23. Also see Al-Tha‘labī, Kitāb Qiṣaṣ al-Anbīyā’, 9–10.
158 On the Messiah as king and the restoration of Israel’s sovereignty see Maimonides, Mish-
neh Torah, 9: 2.
159 Upon the coming of the Messiah, the dead will be resurrected. On resurrection, see
“Maimonides Treatise on Resurrection,” ed. Joshua Finkel, PAAJR 9 (New York: American
Academy for Jewish Research, 1938–1939): 57–105.
160 nūsh also denotes “a sweet drink,” “honey.”
161 The metaphor of seeds for man’s actions and development is found in Persian classical
literature, especially in didactic works; see Sa‘dī, Golestān, ed. Irān-Parast 1: 19. For the
parable of the sower in the Christian tradition, see the Bible Matt. XIII: 1–19, Mark IV:
1–9 and Luke VIII: 4–8. Also see Ignaz Goldziher, “Jewish Agada and Christian Legends,”
Muslim Studies II, ed. S.M. Stern (London, 1971), 131, 154. For the Hebrew account, see, Ben
ha-melekh, 83–85.
162 dehqān, denotes “landowner;” see Horn, Grundiss der Neupersischen Etymologie, 131: # 588.
the annotated english translation 201

25. Some is trampled by people;

Some is lost among thorns and weeds;
26. Still more of it falls on rocky ground;
Only a little is harvested.
27. Such is also the case with knowledge and instruction of a master
Who teaches his students.
28. For some time, he sows his instruction, like seeds;
But there are three kinds of students:163
29. One learns and then forgets;
In one ear and out the other,
30. Like that seed that was trampled under foot in the mud;
In this manner instruction is lost on him.
31. Another learns but if it is difficult,
That perplexed one obliterates it from his mind;
32. Like the seed that fell on rocky ground
It will be difficult for the roots to spread.
33. Another one learns but because of whims,
Those truths do not settle in his heart;
34. Like the seed that fell in thorn and thistle,
It lagged behind in growth, wounded by thorns.
35. In yet another, unike the other three, the seed of instruction
Takes root.
36. From him other indications are apparent.
Those sound words take hold in his mind;
37. His habit is to seek truth and reason;
He will not forget any of that knowledge.
38. Continuously abiding by learning and worship,
He praises God and declares his faith.164
39. He is immersed165 in the Divine Light,
His well-wishers ranging from birds to fish.”
40. O Rāgheb, incline yourself toward understanding,
For man’s candle is lit by knowledge.

163 For a description of different types of students, see Pirkey Avot 5: 15.
164 shokr va shahādat, “Praise and profession of faith” were a means for Sufis to constantly
remember God. The meter in this hemistich is defective.
165 mostaghreq also “drowned;” in Sufi terminology, it is often referred to as “drowning in the
sea of God’s unity.” In other words, the wayfarer experiences fanā, “annihilation of the
self;” see ’esteghrāq in Saǰǰādī, Farhang-e Loghāt va Eṣṭelāhāt va Ta‘bīrāt, 37–38.
202 the annotated english translation

Chapter Eleven
An Explanation of What There Is for a Person in This Ancient World by Way
of a Parable of Three Companions

1. O heart, how long will you be in such a distressed state?

Always after the acquisition of wealth.
2. Do you not know that the world is unfaithful?
Its fortunes, impermanent.
3. How eloquently spoke the wise elders,
Saying, ‘The treasure of this world is snake venom.
4. Since ultimately, you will have to go to the life to come,
Acquire provisions from the light of God’s wisdom.’
5. The prince said to the prudent Sufi,
“O you, who are of the perfect wise men,
6. For my sake, relate a beautiful parable
Regarding this decrepit, old world.
7. What should one ultimately choose
So that its profit will be without loss or grief?”
8. The Sufi opened his mouth in reply to him,
Saying “O wise, merry prince,
9. I heard that there was a certain clever person
Who had three companions in the world.
10. One among them was precious and honored;
He was more happy with him than if he were terrestrial paradise.166
11. Wherever the wise one would go,
He would not distance himself from him for even a moment.
12. He considered his life death without him;
He hid him from people as though he were his life.
13. His love was so immeasurable,
That its beyond description.
14. His second friend was also beloved,
But less so than an intimate companion.

166 Bāgh-e ’Eram, “garden of heaven” is mentioned in the Qor’ān, “With many-columned Iram,
The like of which was not created in the lands,” 89: 7. Hughes, (A Dictionary of Islam, 215)
“It is related that ash-Shaddād, the son of ‘Ād, ordered the construction of a terrestrial par-
adise in the desert of ‘Adan, ostensibly to rival the celestial one, and to be called Iram after
his great grandfather. On going to take possession of it, he and all his people were struck
dead by a noise from heaven, and the paradise disappeared.”
the annotated english translation 203

15. He thought of him once or twice a day;

He did not make him as happy as the first.
16. His third friend he only occasionally
Thought of and looked his way.
17. Thus, some days passed
And that reputable man became impoverished.
18. Unexpectedly, The King of the World summoned him,
Saying, ‘You must appear before me, immediately.’
19. As this request reached his ears,
His heart quailed in his breast.
20. Three matters made him most despondent;
He cast his eyes up to the Creator of the celestial spheres.
21. ‘How will I travel to the King?
For one thing, I am naked; for another, I am alone;
22. Thirdly, I do not have an advocate to accompany me;
I do not know what to do before the King.’
23. Then, he said to himself, ‘Do not grieve,
For you have obtained intimate friends.
24. You often expressed love for them
When you called them your companions.
25. You must take refuge with them;
They will deliver you to the King.’
26. He said this and he went, hastily,
Before the first friend, the one he loved.
27. In detail he explained his situation,
Saying ‘You must do me a favor for a time.
28. Accompany me to the King’s court;
We will be allies in the royal court.’
29. When the first friend heard this,
Quite confounded, he answered him angrily;
30. ‘I quit my friendship with you
Never to come around again.
31. I will no longer have lovers’ secrets with you;
You will no longer have anything to do with me.
32. Accompanying you is an impossible suggestion;
Being your well-wisher is but a fantasy.
33. However in regard to your nakedness, compelled,
I will give you clothing of old cloth.’
34. When the extent of his love became apparent
He was deprived of assistance.
204 the annotated english translation

35. Distressed, he went before the second friend

And told him his secret.
36. He replied, ‘O true wise man,
I do not know to what past relationship you are referring.
37. I cannot consider going before the King
For the sake of being your friend.
38. However, to the outer gates of execution,
I will quickly accompanying you.’
39. Then, he went before that companion,
To whom he was only sometimes a confidant and affectionate.
40. He related his situation to him.
When the loving friend heard this,
41. He said, ‘Though you seldom thought of me,
I am grateful and happy.
42. Why are you frightened and worried,
Your heart167 bloodied with grief, your breast, full of fire?
43. I will be your companion and soul mate,
Taking the path of friendship everywhere.
44. I will go with you before the King,
Eloquent and a well-wisher for you.
45. I will be more agreeable than family;
Your mind will not be disturbed with sorrow.’
46. When the prudent man heard this speech,
His heart was soothed from suffering.
47. O prince, light of guidance,
Know that this story is a parable.
48. The King that I mentioned is Yazdan,168
The wise one, an ordinary person.
49. Of the companions of whom I spoke, the first
Is wealth, initially his constant companion.
50. His second friend is family,
Considered lower than the first.
51. The third is good and just deeds,169
With whom he sometimes converses.

167 jegar was believed to be the source of human emotion, the biological locale of love and
affection. The Heb. kavod, “honor,” “respect,” “dignity,” comes from kaved “liver.”
168 On likening God to “King” see Ps. 29: 10, 47: 7–9, 97: 1; also see “Regarding God,” line 21a.
169 In the Hebrew, it is referred to as ma‘aseh tsedaḳah; see Ben ha-melekh, 91.
the annotated english translation 205

52. When the King summons him

Like a creditor, he turns his day to night.
53. At that hour when death visits,
His hand will be empty of treasures and gold.
54. He will be stripped of clothing.
He will not know how to embark on the path before him.
55. The wealth he valued as much as his life,
His companion in every condition,
56. He will not take with him to the grave.
One does not seek light in the dark night.
57. Once he is in that well-guarded place,
No companion will be there for him.
58. The one benefit of that gold and silver
Is that he will depart the world wearing a shroud.170
59. Kinsmen who were his companions,
Will deliver him to the grave and turn away.
60. But kindness, good deeds and the knowledge of the Torah
Will accompany him all the way to God.171
61. Thus said the wise, perfect men:
‘Any prudent man who behaves justly,
62. His good deed will become like an angel,
His suffering, eased on the Day of Judgment.172
63. That same angel, like an adorned lamp,
Will be merciful among countless Satans.’”
64. When the prince heard this parable,
He became most cheerful from his narration.
65. In applauding it, he spoke, saying,
“May you never fear tomorrow’s demons.”173
66. O God, have mercy on Rāgheb
Who begs for an atom of your love.

170 ’eqlīm, also denotes “clime,” the seven of which include India, China, the Turks, Rūm,
Africa and Arabia, with Iran at the center of all; see above 5: 11b.
171 The epithet hear is yektā, lit. “unique,” “incomparable.”
172 maḥshar, derived from Ar. ḥashr. For the term in the sense of the verb, “to gather,” see
Qor’ān 27: 17. For ḥashr in the context of assembly for judgment, see Qor’ān 50: 43. For
another example from JP literature, see Yeroushalmi, The Judeo-Persian Poet, (1995) 15:
5.
173 dīvān, pl. for dīv or dēv. Demons originated in Iranian mythology and are found in classical
Persian literature; see P. Horn, Grundriss der neupersisch, 133, #598.
206 the annotated english translation

Chapter Twelve
An Explanation of Resignation174 for the Faithful175

1. O heart, come if you have valor;

Be resigned, be content, be satisfied.
2. Resignation is the custom of the friends of religion;
Resignation is the religion of the followers of Truth.
3. The prince said to the Sufi “O master,
What are your tenets of your faith?
4. Tell me out of kindness,
How do you live your life?
5. Teach me your tenets
With respect to food, drink and way of life.”176
6. In reply to him, the Sufi said, “O handsome one,
Overeating never makes me happy.
7. I eat little, good, nourishing food,
Not what makes for a fatted pig.177
8. I eat that which is food for the soul,
Not so much that the body is hurt.
9. I beheaded desire, like heroes;
I will not become the guest of the infirm.
10. I do not desire every person’s table;
My practice is resignation and nothing more.
11. Like that king who at the time of torture,178
Ate his own son out of resignation.”
12. The prince asked, “O eloquent one,
Tell me, how was that tale?”
13. Thus spoke the Sufi nightingale-like,
Saying, “There was a king from ancient kings.
14. Another king, who was his enemy,
Sent his army to wage war.

174 On qanā‘at, see 9: 25b and accompanying note. The term is similar to reżā, “acquiescence,”
one of the steps on the path to God. Sa‘dī devotes a chapter to this virtue; see Golestān,
78–101.
175 ahl-e ṭā‘at “the devoted,” “obedient;” also see, 2: 16a and accompanying note.
176 On the consumption of food, see Kitāb al-Luma‘, 182–186.
177 Pre-Islamic andarz literature advocated eating simple food and avoiding excessive con-
sumption. This belief is consistent with rejection of excess of any worldly pleasure; see
Shaked, Wisdom of the Sasanian Sages, #149: 61; #222: 87. ‘Aṭṭār’s Pand-nāmeh, 196.
178 Rūz-e ‘oqūbat can also be translated “facing death.”
the annotated english translation 207

15. They brandished implements of war-

Sword, heart-piercing arrow and dagger.
16. They lined up, surrounding him;
The king fled from those powerful men.
17. The king’s heart was afflicted by torment,
Perplexed and confounded by that misfortune.
18. With his wife and children,
He took to the mountains and plains, like Majnun.179
19. When night fell, he came upon a cave,
Continually worried about that calamity.180
20. Nothing remained of his goods for sustenance;
By this loss, he became distressed.
21. From distress, the king’s heart and hands were paralyzed.
His wife and children fell ill.
22. One day, by heavenly decree,
One of his sons died of weakness.181
23. The sorrowful king said to his wife,
‘Sweet turns bitter in the mouth from your grief.
24. If we die here,
Is it not better than to fall into the hands of the enemy?
25. If one of us dies but two remain alive
Is that not better, or should we also die?
26. If we eat this son who has died,
We will be nourished by his body.
27. Is this not better or should we give satisfaction to the enemy?
Indeed, we are overwhelmed by torture and torment.’
28. His wife said, ‘What am I to make of my heart’s sorrow?
For we have fallen on hard times.
29. No one has ever eaten his own son;
Alas, woe is me, from this misery.
30. Since we do not have the will to do this, is it not better
To surrender ourselves into the clutches of the enemy?
31. Today, when they see us in this state,
Their faces will brighten.

179 When Laylī’s father gives her to another man, Majnun takes to the desert in his grief. He
is viewed as the archetypal lover by Sufis and in Persian poetry.
180 Del-e khod rā khord lit. “he ate his own heart,” is perhaps an intentional pun.
181 nātavānī, also “ailment.”
208 the annotated english translation

32. [But] they will not withhold compassion from us;

We will eat countless feasts from their table.
33. If we reject being obliged to them,
Will we not betray ourselves in this house of sorrow?’
34. Her king said, ‘O nonsense,
If we were to die in this place at once,
35. It would be better than giving satisfaction to the enemy
By placing the burden of obligation on to them.
36. Being trampled by someone like thorn and thistle
Is better than coveting worthless peoples’ table.
37. Being resigned and going into seclusion
Is better than hearing the enemy’s taunts.
38. Being fully confused
Is much better than making the enemy content.
39. They asked long-suffering Job,182
“Which grief ate at your heart the most?”
40. He said, “My enemies’ rejoicing over my condition,
When they saw that I was downtrodden.”
41. How well spoke the eloquent sage,
Saying “The people of the world become ill from overeating.”
42. Hundreds die every day from excessive eating;
But no one grieves over eating little.’”
43. I have heard that during the famine Joseph
Grew weak from consuming little.
44. They said to him, “O, good-natured one,
Your God is described as the sovereign of the fair.
45. You are the master and your grain is immeasurable.
Why has it become your habit to eat little?”
46. He said, “If I eat until I am satiated,
I will change significantly from this state.
47. I will be unaware of the condition of the hungry;
I will forget their situation.

182 God allows Satan to bring great misfortune and suffering upon Job; his circumstances
lead to moral contemplation. See Al-Tha‘labī, Kitāb Qiṣaṣ, 92. The Hebrew adaptation
reads, “They say that when they asked Job, ‘What is the worst pain that you’ve endured
from among all your suffering?’ He answered, ‘The enemies’ revenge,’” Ben ha-melekh, 94.
Shāhīn included “The Tale of Job” in his versified biblical narratives; for a translation to
English see Moreen, In Queen Esther’s Garden, (2000), 82–90.
the annotated english translation 209

48. My thoughts will not turn to the poor,

The resigned and the hermits.
49. For that reason, I made resignation my custom,
So that my own pain is scarcely brought to mind.” ’183
50. If you want to find freedom from care in the world,
Come, Rāgheb, be resigned, be resigned.

Chapter Thirteen
Having Foresight into the Workings of the World and Making Use of the
Intellect184

1. The prince said to the Sufi “O master,185

I have not seen one like you in any other religious order.
2. One’s goal may be reached by your prudence;
Free me from this worthless, abject world.
3. Liberate me from the snare of ignorance and negligence.
Extract me from this pit of misery;
4. For, its nature is not harmonious with my nature
And I do not have a good and truthful186 friend.
5. He who has a good friend,
Even if worldly grief be heart-wrenching,
6. Will not become distraught from grief,
Particularly among the impious.”
7. In reply, the Sufi said to him, “O honored one,
Your words remind me of an example.
8. I have heard that in the kingdom of Khorasan187
All its people were ignorant.
9. When they saw a foolish man,
They would immediately confer kingship upon him.
10. He would be their king for a year,
Content in fortune’s garden, like a jackal,
11. Proud of his throne and title
And unaware that he would be disappointed.

183 See Al-Tha‘labī, Kitāb Qiṣaṣ, 73.

184 ‘aql, also denotes “reason,” “understanding,” “wisdom.”
185 Ar. rab, is the equivalent of the Heb. rav, “master,” “teacher.”
186 An allusion to Joseph in the second hemistich of the previous couplet and here ṣādeq, Ar.
ṣiddīq, is an epithet for him; see Qor’ān 12: 46, 51.
187 The Hebrew does not specify a place name; see Ben ha-melekh, 97.
210 the annotated english translation

12. As the sun set on the day that marked the passage of one year,
He would be removed from rule.
13. From kingship, they would caste him down with great humiliation;
He would flounder like a fish out of water.
14. Seeing himself in that state,
He would feel regret.
15. He would sigh and lament,
The dust of his face washed by tears.
16. Fate had it that one year, in that same place,
Came a good and wise, intelligent man.188
17. With foresight in every matter,
He was a prudent man, good and intelligent.
18. But he had been struck by the arrow of grief,
Confounded by the misfortunes of the world.
19. Seeing him thus disturbed of mind,
They imagined him to be a fool.
20. They called him king, according to their custom
And sat him upon the royal throne.
21. As some days passed, that man
Said to himself, ‘I must think.
22. Since there is no credibility in this kingship,
They may cast me from honor to humiliation.
23. I must derive an advantage from this place;
For kingship will fade like henna from the hands.
24. Should these ignorant people depose me,
This regal magnificence must remain mine.’
25. He said this, and from among those nobles of the state
Who were in his service,
26. He saw a distinguished one
And made him a confidant.
27. He said to him, ‘O good and truthful companion,
I have not seen an agreeable person like you.
28. I will tell you this secret that I know
And grant you power
29. On the condition that you be a confidant;
Only you will know and the God of the revolving heavens.
30. One should sacrifice mind and body
To keep it covered, a hidden secret.’

188 fīlsūf, “philosopher,” and one who is “knowing,” “cunning,” “artful.”

the annotated english translation 211

31. At that very moment, his companion took an oath

In the name of the Lord,
32. Saying, ‘I will consent to your every command
And agree with whatever you ask.’
33. Those forlorn ones became confidants,
Bonding over a shared secret.
34. That wise man of the world
Who had the kingly crown upon his head said,
35. ‘In this kingship that you behold me today
As surely as night follows day,
36. There is no credibility in it;
There is no love or friendship in these people.
37. It is better that we work together
So that ultimately we may hold our heads high.
38. We will steal from the treasuries as much as we can-
Precious stones, gems, pearls, gold and silver.
39. Emptying the treasury of jewels,
We will bury them for ourselves
40. So that when we are deposed from this kingship,
We can be occupied with pleasure.
41. We will retire from these fools
And sit at a banquet of joy and delight.
42. If my words sound prudent to you,
We may derive advantage from these treasuries.’
43. His companion responded, ‘O judicious king,
I will carry out whatever you deem advisable.’
44. Secretly, those agreeable friends,
Who were at ease with one another, like lover and beloved,
45. Took out and buried
Much gold and silver from those treasuries.
46. Whatever wealth they robbed from there,
They clandestinely placed elsewhere.
47. When the year of his kingship came to an end,
The horse of his power stumbled;
48. They toppled him from kingship and honor.
He went to his eloquent companion.
49. They chose a place for pleasure;
In magnificence, they obtained the rank of kingship.
50. He who is insightful in the world
Rides upon the horse of victory.
212 the annotated english translation

51. Since they chose the custom of foresight,

They attained good fortune and magnificence.
52. You too, prince, like that stranger,
Should have a skillful practitioner189
53. To release you from the tyranny of the world
And free you from the iniquity of time.
54. If you listen to the advice of the pious,
You will forget the world’s sorrow.”
55. Rāgheb, advice and counsel are good;
Seek the speech of the pious.

Chapter Fourteen
Breaking Off from This World and Attaching Oneself to the Life to Come

1. O heart, if the candle of your wisdom is lit,

Come, abandon this world.
2. Abhor the state of this transitory world;
Heroically pursue the path to the eternal.
3. Consider the torment of dooms day;190
Expel worldly desires from your mind.
4. If you wish to find the path to the life to come
Do not hasten in pursuit of the world,
5. Lest you become heavy-laden with sin,
Thus making departure from the world difficult.
6. Reject worldliness; choose the life to come;
Continually reflect on the last day.
7. The prince said to the Sufi,
“May your life be eternal, like Khezr.
8. How must one be in this transitory world?
Like Khezr, you must guide me.
9. I am sick and tired of this ephemeral world;
Tell me what you know of the life to come.
10. Inform me of the world and the life to come;
For your instruction makes me merrier than wine.”
11. The wise Sufi said to him, “O friend,
That world is like the kernel, this world, the husk.

189 ṭabīb refers to a spiritual physician ṭabīb ’elāhī, one who diagnoses and heals the soul. It is
found in the first story in Mathnawī of Jalālu-ddīn Rūmī, Nicholson.
190 It is mentioned in 11: 62b.
the annotated english translation 213

12. There is a well-known saying among the prudent:

‘This place is transitory, the other is the eternal kingdom.’
13. He who holds the beloved as close as the jugular vein
Will unite with the kernel and discard the shell.
14. Since this world is empty of kernel, like the shell,
He who is a lover does not want it.
15. Why should one place hope in nothing?
For this world is transitory but the next, eternal.
16. One cannot rely on the transitory world,
For it has made many a proud person helpless.
17. This same world resembles a broken staff
That pierces the hand of one who leans on it.
18. How long will you labor in this bee’s hive?
For no honey comes without a sting.
19. The reality of this world is like a venomous serpent,
From which there is no gain but poison.
20. All its antidote is opium,
Unfazed by people’s death.
21. No one remains alive in this perishable abode,
For there is nothing but calamity on its celestial tablet.191
22. Consider the world an old inn
In which a wise man would not take up residence.
23. This transitory world resembles a bridge;
Until you have crossed it, you will not occupy a dwelling.
24. Existence is like a broken bridge.
Why have you bound your heart to rancid mud?
25. The unfaithful world has no constancy,
Except for regret or repentance.
26. The world is a garden, lush and green in appearance,
But its produce is nothing but toil and sorrow.
27. You resemble a fly and the world, honey;
God forbid that you should become mired in it.
28. The wealth of the world is comparable to a snare;
Do not let your heart192 be caught in its fetters.

191 Ar. al-lawḥ al-maḥfūẓ, “the Well-preserved Tablet,” is said to have the destinies of men
engraved on it. For another example of its use in JP literature see Yeroushalmi, Judeo-
Persian Poet, (1995), 5: 126.
192 The bird as a metaphor for the human soul and the cage as the world is ancient and diffuse
in the literature of the Near East; ‘Aṭṭār’s Manṭeq al-Ṭayr, is based on this symbolism.
214 the annotated english translation

29. To detach your heart from the transitory world

Is to gain passage to the eternal kingdom.
30. You are a guest and this place, a chamber;
But there, there will be a vineyard and cupbearer.193
31. To abandon the world is to attain reality
And to acquire provisions for the Sufi way.
32. Choose the road of the life to come; for it is the safe path
On which one can join the King.
33. Prince, I will be your guide on the way,
So that you can go before Him, carefree.
34. If you wish to find the way to the King,
Certainly you must hasten on the road to the life to come.
35. Any one who does not pursue the world,
Travels light-footed to Him.
36. He will be righteous194 in the sight of the King;
His life, eternal, like that of Khezr.
37. They will bestow him with a goblet of nectar in paradise;
Ultimately he will sit among the righteous.195
38. He will find rest from trouble and chastisement,
Drinking droughts of the King’s divine grace.
39. If you wish to derive profit in the future life,
Do not become desirous of this non-existent world.
40. I have heard from the elders regarding this matter,
A parable from sages and leaders.
41. Listen to my speech for a moment
And I will relate what I have heard from the elders.
42. I will relate a parable to you, like a precious pearl196
Regarding two sheep that crossed the water.
43. Thus said that perfect master,
Whose knowledge of Yazdan was complete.

193 sāqī as found in mystical and lyric poetry. Poets employed imagery to convey an altered
state of consciousness in which one may have an experience of the divine. For JP lyric
poems translated to English see Moreen, In Queen Esther’s Garden (2000), 293–
298.
194 rū ’espīd, also denotes “honest,” “pure.”
195 Heb. tsaddīḳīm, pl. of tsaddīḳ, also denotes “just,” “honest,” “pious,” “upright.”
196 Pearls were believed to be the product of rain drops entering oyster shells; for a description
to this effect see, Haft Paykar 4: 44. For an example in Sufi poetry see Shabestarī, Golshan-e
Rāz, 57: 568–573.
the annotated english translation 215

44. How well spoke that eloquent sage

A pearl of wisdom:
45. ‘There are two sorts of people-
One group is like the root, the remainder, like the branches.
46. O eloquent man, these two groups of people are similar
To two sheep-
47. One with fleece on his body and the other without,
Both must cross over the water.
48. Say now, which of these two
Will be able to cross more easily?
49. It is well known that the one without fleece will pass quickly,
While that heavy-fleeced one remains in the river.
50. Thus is the one who has asked for forgiveness:197
He has abandoned the world and become pious.
51. Having defeated the lower soul198 and cast rebellion aside
Effortlessly, he goes with great pleasure and laughter.
52. But the ambitious one is the opposite;
He is mired in this honey of desire, inconsolable.
53. If that ignorant man puts himself in fetters,
His spirit remains under its own burden.
54. He will be like that full-fleeced sheep
That in crossing suffers countless injuries and indignations.’ ”
55. O Rāgheb, if you abandon the world,
Be certain that in the end you will be in paradise.

Chapter Fifteen
Intellect, Understanding, Perfection and Wisdom

1. Thus spoke the learned master

This counsel to those senseless in the sleep of negligence:
2. “Intellect, knowledge, prudence and wisdom
Are much better than wealth, rank and thrones;
3. For wealth, rank, thrones, treasures and gold coins
Will all be annihilated in the end.

197 To ask for forgiveness in prayer; see ‘Aṭṭār, Pand-nāmeh, 220.

198 Lit. “soul,” “self,” “spirit;” here, it carries the Sufi connotation of the lower, carnal or ani-
mal soul. For nafs being likened to rebellious Pharaoh, see Mowlana’s Mas̱navī, 4: 1532.
For another example from JP poetry, see Yeroushalmi, Judeo-Persian Poet, 11: 27.
216 the annotated english translation

4. Countless horses, empires, property and wives

Will be of no use at the time of death.
5. Only intellect and wisdom together with religion
Give rest to the wretched soul.
6. If intellect should be your guide on the road,
You will travel easily to the King’s court.”
7. When the prince heard this account
Politely, he said to the Sufi,
8. “O master of intellect, understanding and wisdom,
I ask of your graciousness
9. That you explain what intellect, knowledge and prudence are.
Please articulate what you know.”
10. In reply to him, the Sufi said, “O eloquent one,
Your question is as difficult as getting a talisman199 off of a treasure
trove.
11. It is arduous to answer this question of yours
But do not despair;
12. For I will relate that which I heard from the elders,
From the wise and hermits.”

The Sufi opened his mouth200 and began to speak eloquently, saying “Sages
have striven to explain the intellect and this is what they have said: ‘Reason
is for human speech as the soul201 is for the body. Just as the soul is the cause of
action and rest in the human body, likewise, reason is the cause of eloquence
and perfection of speech. Therefore, the speech of the ignorant is like a body
without a soul.’ They have also said that reason is something noble that allows
one to come with elegance and grandeur, valor and power, into combat with
an army of devils and steal the ball of valor from them. Wisdom is also like a
good companion that by visiting and conversing with him, one is diverted from
worldly distractions and seated upon a royal throne. Having secured the soul
from the misfortunes of the road to punishment, he brings him to the bounty
of the world to come. Counsel is like the luminous sun, whose depth of essence
is unfathomable and whose splendor the eye cannot endure to behold. Never-

199 Talismans were mystical images engraved on stone and metal believed to have magic pow-
ers that protected hidden treasures or protected against evil and enemies; see Hughes,
Dictionary of Islam, 626.
200 Lit. “Like a lily.” The lily flower shape was likened to a tongue; see Schimmel, A Two-Colored
Brocade, 166. For an example in Per. literature see, Shabestarī’s Goshan-e Rāz, 58.
201 jān, also denotes “spirit,” “life.”
the annotated english translation 217

theless, each person to the degree of his own capacity can perceive a flash from
its light202 so that his worldly and other-worldly affairs take shape. Accord-
ingly, the intellect is like an eminent ruler who is concealed from the sight of
some people but from his imperial command people who do know him fear
him greatly. Knowledge is like a spring203 hidden in the mountains from which
countless streams of visible, clear water flow in every direction. Counsel is like
life-bestowing water from which the souls of the thirsty are soothed and it does
not commence with any other body of water.”

Intellect and knowledge are similar to a monarch

Who is concealed and hidden from the people;

However, he is manifest due to his rule and command,

For he is the head of the world’s cavalry.

It is like a source of water

From which a stream flows to the orchard,

Like the sun that is in the fourth sphere,204

A mote of its love is in motion.

People are happy in its light,

Be it spring or winter;

It is the luminous candle in the dark of night;

For the thirsty, it is life-bestowing water;

It is the key to treasures of virtue;

It is the travelers’ guide.

The prince asked, “How may intellect and knowledge be obtained so that from
it one’s standing may increase?” The Sufi replied, “From modesty and humil-

202 See the Sufi’s response to the request of the minister to see the “merchandise” intended
for the prince in 7: 23–25.
203 Water likened to wisdom is a common metaphor in literature of the Near East; see Prov.
10: 11, 16: 22.
204 The five senses may correspond to the five moving planets; the intellectual faculty corre-
sponds to the fourth of the seven planets, the illuminating sun. See Naṣr, An Introduction,
76, 101.
218 the annotated english translation

ity of thought and from constantly asking questions from those beneath him
and discovering knowledge and perfection from every person. By always sit-
ting politely before wise men and benefiting from them, in a short while he will
become intelligent, wise, an expert and learned and everyone will be pleased
with him.”

Intellect says to the ignorant people,

‘I resemble flowing water;

I settle in low places;

I do not remain upon heights.’

The prince asked, “Has my father not perceived the fragrance of this intellect
and has he not had a finger’s taste of this honey?” The Sufi replied, “No, because
not so much as a ray of intellect’s light has shone on his friends, relations, com-
panions or his servants. Because of his interaction with them, the king has
fallen thus into a pit of negligence and ignorance. And by way of the path of dis-
cernment and understanding wild beasts and birds rank higher in wisdom and
skill, as for example, the spider in spinning, the bee in construction, the falcon
in sharpness of sight, the lion in bravery, the camel in contentment, the gazelle
in running, the horse in hearing, the dog in recognition, the jackal in deceit, the
ant in avarice and stinginess and the rooster in generosity and rising early.”

Wild beasts and birds are better than one

Who does not have reason and comprehension;

The spider spins with spittle,

The bee builds hives from wax;

The falcon is far-sighted in vision,

The lion, notorious for valor and might,

The leopard and the gazelle in perseverence, running and searching,

The camel in abstinence and miserliness in the ant,

Horse and dog in hearing and recognition,

The fox is famous for deception,

The rooster in generosity and in rising early;

However, the unwise one is blind to these skills.
the annotated english translation 219

Therefore be certain, prince, that your father and his companions are inferior
to animals. Shams-e Tabrizi205 has said ‘A donkey is better than he who pos-
sesses no knowledge.’ They asked a sage, ‘What is the most indispensable thing
for a person in this world?’ He said, ‘Reason.’ They said, ‘What if he is deficient
in that?’ He replied, ‘Propriety of conduct.’ They said, ‘What if he be deficient
in this also?’ He answered, ‘Wealth.’ They said, ‘What if he is deprived in that as
well?’ He answered, ‘Then, dying is his remedy.’

O you, who are so stupid

That your day-time is like a moonless night;

You will not suffer affliction in this world

If your heart is full of the light of reason;

If you make proper conduct your practice,

It is excusable if you do not possess reason;

If you are not endowed with propriety of conduct either,

Then wealth will be beneficial to you;

However if you are also without money,

Then you belong in the grave.

I also say if you were to cast your father into hell and burn him together with
his companions, you would be the best of men and most prudent.206

Chapter Sixteen
Belief after Examination Is like Rest after Exertion

The prince asked, “Why have men of intelligence, like you and my father’s
scholars, not offered him advice and bestowed instruction so that he might
escape the flames of hell and hasten directly to paradise after death?” The Sufi
replied, “There are but two reasons why scholars refrained from providing your

205 Shams al-Dīn, lit. “The Sun of Religion,” is the individual who greatly influenced Rūmī and
inspired his poetry. He frequently mentions him; for an example, see Mas̱navī I: 133. Also
see Dīvān-e Shams-e Tabrizi.
206 The conclusion of the Hebrew reads, “I also say the same thing, (namely) that if all these
men were burned, then God would make it easier for you and your father. But if among
them, there is but one or two survivors of the fire, they have concealed the matter and
they did not tell him,” Ben ha-melekh, 111.
220 the annotated english translation

father with instruction. Either they were intimidated by his magnificence and
feared the blade of his merciless sword or because in his youth if they spoke
their minds it displeased him, so they never said anything that might provoke
his anger. Thereafter, they saw him steadfast in ignorance and arrogance; they
assumed that he would not listen to them and they left him to his profound
ignorance. He remains thus captive in the pit of negligence and conceit. It
would be a great act of kindness should one, such as myself, be willing to risk his
life and offer him advice for Allah’s sake the way a certain minister gave guid-
ance to a ruler, leading him from idol worship to the path of knowing Truth.”
The prince inquired, “How was that?”

1. The eloquent Sufi related

Saying, “there was a certain king of Tabriz,
2. Wise and learned
Who worshiped idols day and night;
3. However, he was eloquent and wise
Good natured and upright.
4. He had a good, wise minister
Eloquent, insightful and complete.
5. The minister and king were at ease with one another,
Showing each other much intimacy.
6. They kept no secrets
Except for the praise of Yazdan.
7. The good minister refrained
From speaking to the king about religion,
8. For he feared the king’s wrath;
The king detested hearing such talk.
9. They were this way for some time;
However, when the wise man saw the king
10. Bowing before idols,
He was absolutely incensed.
11. But he was so afraid of him,
He remained silent.
12. He constantly regretted and grieved over it
And asked his kinsmen
13. Should he or should he not give advice to the king?
Should he or should he not ask a number of questions?
14. Should he advise him regarding the Path
Or remain silent with respect to Divine Law?207

207 sharī‘at, Ar. sharī‘ah, refers to laws incumbent on followers of Islam.

the annotated english translation 221

15. Out of affection, his companions said to him,

‘How can anyone offer a king advice?
16. Lest his wrath be ignited and
He burn you and your household;
17. For kings fear no one,
Possessing such an air of superiority and dominance;
18. They execute someone with the sword,
Shedding no tears;
19. They committ countless unjust acts against destitute men
And never regret that oppression;
20. They cause countless people to grieve,
So proud they are of their own strength.’

Wise men have said that one cannot rely on three things: kings, time and the
sea. They have also said speaking with kings is like wearing a garment—If
it is too short, the result is humiliating; too long and it will result in trou-
ble.

Intimacy with the king is like a garment

That is faulty if too short;

Should it be too long,

One will have trouble walking in it.

Therefore, if a ruler should show affection and honor toward a person with his
wealth, one should behave with respect and be in awe of him. He should carry
out his royal command with fervor.

21. One night, that wise, prosperous king

Was sleeping soundly in his bed.
22. He had a succession of distressing dreams
And woke from sleep, trembling like a willow.
23. He summoned the intelligent minister
Saying, ‘My soul nearly left my body.
24. Arise quickly, let us go from here
To travel lanes and desert
25. To see what people are doing
And what they are saying about my justice.’
26. King and minister were tranquil,
Riding on prancing horses.
222 the annotated english translation

27. They traveled the length of the town and its lanes;
They did not hear anything positive or negative from any one.
28. From there they went together to the town square,
Going in every direction, like a polo ball.
29. They saw a dust-filled corner
Where people had gathered, care free.
30. The place was dirty and filthy;
The celestial sphere would have been disgusted by it.
31. When the king and minister arrived there,
What did they see amongst that filth?
32. Something appeared like a room,
In the middle of which a light was visible.
33. The brave king said to his minister
‘Is not the splendor of the flame nullified?’
34. When the king and minister drew near,
They also heard a sound from that Zoroastrian tomb tower.
35. A poor man was sitting,
Smiling with his lover.
36. In appearance he was strange and ugly,
Wearing tattered, worn clothing.
37. They feared no one,
Reclining on worn clothing.
38. They suffered no grief or affliction,
Smiling at one another.
39. They had placed a table before themselves on which
Was a piece of stale bread and a goblet of wine.
40. Each one held in his hands a harp, lute,
Tambourine, flute and cup of wine.
41. The man placed a drum next to him.
The woman was being coquettish toward her husband.
42. He sang such pleasant tunes,
The likes of which even David,208 the prophet, seldom heard.
43. The wife had even more physical faults than her husband
But their joy increased with every breath.
44. Together, they were in ecstasy and dance,
Smiles never leaving their lips.

208 He is traditionally credited with writing the Psalms. He played the lyre.
the annotated english translation 223

45. They complemented each other’s beauty,

Singing poetry describing one another.
46. In describing his wife’s beauty, the poor man
declared, ‘My heart is made tranquil by gazing at your face;
47. Your doe-like eyes capture lions;
Your ruby lips are nourishment for the mind and soul;
48. I have never beheld a more heart-ravishing one than you;
I offer up my life for your amorous glance.’
49. When her husband finished his complementary description,
The wife began hers of him,
50. Saying, ‘O my dear, kind husband,
I love you, O tranquility of my soul;
51. You are an attractive youth, beautiful,
Such an auspicious image and so dignified;
52. I hold in my heart such love for your fidelity
That I would offer up my life to please you.’
53. In this way, they recited couplets with melody and instruments,
Continually singing countless songs.
54. When the king saw their pleasure and merry-making,
He was astounded.
55. He said confusedly to his minister,
‘This sort of happiness and joy
56. That this husband and wife possess in this place,
No one has from anything else.’
57. When the minister saw that perplexity from the king,
How his mind was in disarray from what he saw;
58. He said to himself, ‘Now is the time
To speak with the king
59. And offer him advice regarding this idol worship,
Sometimes gently and other times firmly.’
60. The minister replied to the king, saying
Courageously, ‘O you who are perplexed and intrigued,
61. From our perspective they appear distraught,
So their condition surprises us;
62. But God, the king, grants a gift
So that we will feel no such confusion.’

When the king heard these words, his body quivered. He asked his minister to
face him. The minister said, ‘This is what I mean: namely that with all of this
high rank and station I possess, I will appear mean in the eyes of the learned
224 the annotated english translation

in the same way that these poor people appear to us. Those who are insight-
ful are astonished at our arrogance in the same way that we are astonished at
the arrogance of these lowly people. A spiritual person has said that pride and
arrogance have no foundation. One day the prophet Solomon saw the follow-
ing written on the tombstone of an ancient king: “I am King So and So who
has spent a long life ruling. I have captured many a territory with the strike of
my sword and I have struck down countless armies. I have wedded countless
princesses and enjoyed many pleasures in life. But ultimately, the brick burial
slab is my pillow; the grave, my home; my companions, ants. He who reads this
writing should not trust in this ephemeral world nor should he allow himself
to be carried away by the desires of this treacherous world.” ’

O you, under whose reign

Seven climes and all of the world’s blandishments were subdued,

Do not allow bride-Time to trick you;

For she has slain countless rulers like you.

When the king heard this speech, his body tingled and he felt happy. He asked
the minister, ‘Who are the discerning ones about whom you speak and how do
they refer to the Eternal King?’ The minister replied, ‘They are the Sufis, follow-
ers of religion and faith who recognize nothing but God, who recite nothing but
praise of Him, bringing to mind nothing but thoughts of God. Their only occu-
pation is worship; their only custom, contentment. Not polluted by worldly
desires, they carry out Yazdan’s will and oppose Satan’s. They are discerning,
complete, humble and virtuous. Their breasts are free of rancor; they treat oth-
ers with clemency and generosity. Neither are they greedy and miserly like ants
nor, like falcons, do they hone in on worldly desires. They decapitate covetous-
ness, showing love and standing firm with friends. Never harming so much as
an ant, they take refuge under God’s shadow and have no fear of evil people.’

People who recognize God and practice religion

Speak nothing but praise of Him;

Obedience and contentment are their custom;

They do not pollute themselves with whims;

They harbor no avarice, greed or desire,

Walking only the path of generosity;
the annotated english translation 225

Their hearts harbor no rancor;

Therefore, they do not cause others to grieve;

Theirs is the path of love and fidelity;

They speak nothing but good advice;

They have no fear of evil people,

Never ceasing to thank God.

‘But that everlasting King, who they say is the ruler of that enduring world-his
life is eternal, his pleasure is free, his wealth never perishes, his enjoyment is
without languor, his treasure is without a dragon, his rose is without thorns, his
ease is without trouble, his light is without darkness. The world of unity, which
they call the world to come and the next life—that is paradise, the fragrant
orchard, the place of lovers. Those who recognize Truth will have everlasting
life there, life-bestowing water, fragrant wine, maidens of paradise and serving
boys, castles and palaces and the royal throne-that is the eternal King.’

He who serves Truth in the world

Will be ruler over the eternal kingdom;

Houris offer him wine from Kaws̱ar;209

He becomes worthy of endless divine grace.

Happy to hear this speech, the king asked the minister, ‘How might one reach
that paradise, that eternal kingdom, to experience that endless divine grace?’
The minister replied, ‘O you whose fortune is bright, have you heard that he
who seeks, finds? The answer is closer to you than the belt of your cloak for
whoever steps outside of this dilapidated resting place to seek paradise and
the everlasting kingdom will have reached that happy place. A poet has said,
“So easy is this path that one may traverse it sleeping.” This unfaithful world
is like a heart-ravishing bride that causes those that seek her countless trou-
ble and a great deal of affliction as they run after her to reach her and obtain
satisfaction.’

This heart-ravishing World-bride

Has much cruelty, coquetry and rebuke;

209 It is a river in paradise.

226 the annotated english translation

He who gets mired in desire of her

Will experience endless trouble;

Wishing for her afflicts the heart

Like rust forming on a mirror;

But he who withdraws his heart from the world,

Escapes from the grief of this muddy domicile;

The nearer the heart draws to detachment,

The closer it comes to the realm of death.

The king asked, ‘If this is the world’s loyalty and this the immortality of kingly
rule, why put one’s trust and confidence in it?’ The minister replied, ‘If the king
wishes, I will repeat my words and inform him regarding this world’s treachery.’
The king said, ‘I ask that you not rest but rather spend day and night advising so
that you might be my spritual guide, freeing me from idol worship.’ The minis-
ter began to speak of this treacherous world’s impurity saying, ‘This bride-Time
captures hearts with her beauty, making human beings fall in love with her. She
pretends to want union with a person but instead makes him mad like Majnun
with separation when he is denied satisfaction. She wounds the hearts of those
who seek her, hurting them with her contrary behavior: She strips one naked
rather than clothing him; she steals wealth instead of increasing it; she will not
grant a person remedy until she has wounded him; she will only offer pardon
after he has committed countless crimes. She breaks up gatherings of friends,
laying low those who are great, making those in good health ill and causing the
sick to die.’

O you who are bound to this world,

What hope do you have of its loyalty?

In it, life is like a shadow;

It goes from the ground to misery.

Why acquire wealth and greatness

When you will have to return whatever you take?

Why build castles and palaces

When the celestial wheel makes beauty an aimless wandering?
the annotated english translation 227

The grave becomes a place of rest;

You will leave your porticos and palaces for others;

He who is your friend at the time of happiness

Will not be your companion at the time of trials and tribulations.

‘The insightful have compared this treacherous world to a wasteland, the soil
of which is barren and arid. All around are countless snakes and scorpions.
Within its boundaries, it is full of wild beasts and creatures as well as thieves
and murderous highway robbers. Its wind is stifling and its water boiling; it’s
soil is barren, the vegetation of its orchards wilted. Its garden’s saplings are
broken and the door to its lanes closed. However beyond that boundary is
a land inhabited and flourishing with flowing waters, fresh and invigorating
air; its saplings, its flowers, fresh—that is the place for those who serve Yaz-
dan.

63. The world is like a fearsome dragon,

The venom of its bite, the threat of death;
64. Its mouth spews such fire
That it burns anyone who is near.
65. It is a tumultuous sea-
Those who fall in are greatly distraught.
66. It is a ruin, dark and narrow,
A fetter awaiting birds in flight.
67. It is such a strong wind that when it kicks up,
It extinguishes a person’s life.
68. To the contrary, in the world to come, the everlasting kingdom,
Life is eternal.
69. In it, life is the opposite of what it is in the ephemeral world;
As a zephyr-like breeze that traverses a rose.
70. Or like a structure built in the best of places,
The dust of which bestows light to the eyes.
71. A life-granting water runs through it
Like that which brought Khezr to life.
72. Bright candles, the light’s flame,
The like of which was at Mount Sinai.
73. Endless invitations
To boundless pleasure,
74. It is the place where the virtuous rest,
The place of God’s servants.’
228 the annotated english translation

75. When the king heard those words from his minister,
He said, ‘Alas for those times
76. I spent in vain,
Nullifying my life.’
77. Regretful of having believed in those idols,
He became a servant of the God of Heaven.
78. His minister’s words resonated with him;
Thereafter he sought the path of certitude.
79. He adopted the Sufi way for himself,
Moving from the crooked path to the straight.
80. He made being silence like a clam his calling,
Rejecting the path of idolatry.
81. He lived such a life of virtue,
That you would think he had never known the existence of idols.”
82. O Rāgheb, how long will you be ignorant and intoxicated
By worshipping outward appearance?

Chapter Seventeen
Haste in Any Task Results in Penitence and Affliction

1. When the prince heard these words from the Sufi,

He drew them to his ears as if they were pearls.
2. Once again that pure one said to the Sufi,
“May God be your friend and companion.
3. I longed to see you
So that you might instruct me in your knowledge.
4. Now that I have seen you, my yearning has increased;
I have lost the reins of my heart.
5. I wish to continually follow you,
Laying body and soul at the dust of your feet.
6. I will abandon my place and station
And set out at dawn;
7. I will take to the plain like Majnun,
Following you to mountains and plains.”
8. The Sufi replied, “O impatient one,
Do not put your mind in disarray.
9. Even if your belief is pure,
I am not pleased with you saying that
10. You will abandon the crown and palace,
Lest in the end you regret it.
the annotated english translation 229

11. I am also afraid of the king’s wrath,

Since his command rules the realm,
12. Lest he should hear of this affection and connection
And order our blood be spilled.”

A wise man has said that should one not carefully reflect on his actions but
rather rush into something, he will not obtain his goal. He who rushes will not
achieve victory; rather, he will fail and ultimately die like the silk worm whose
hastening causes its death.

Should there be no aid from God,

No task will be made right by rushing;

If you wish for benefit or victory,

You must look to and beseech God.

So as not to lose his life, the reasonable individual must not take pride in his
own mind and occupy himself with hastening. If he gather a group together, he
should not believe it to be on account of his own power. You see mostly that the
clever are in need but the foolish wear crowns. This guides people to know that
strength does not surpass reasoning and poverty does not come from laziness;
rather, that which has been pre-ordained comes to be and nothing is achieved
through human endeavor alone.

O powerful one, from wealth and station

Do not take pride in your own might and your own endeavor;

For it is the God of the world who makes human beings

Either powerful or poor.

Therefore it is stipulated that one not seek for himself more than what is nec-
essary and not trouble himself with the acquisition of something which is not
possible, for it will not come to pass. One must not exert too much effort, hasten
without limit, or have inappropriate desires; for rushing in tasks of the world
and too much endeavoring in the acquisition of daily bread will usually result
in more deficiencies than benefits. One will experience what befell that dog.
The prince asked “How so?”

13. The Sufi began his narration

Saying, “There was a stray dog in a village.
230 the annotated english translation

14. There was another village nearby;

Both were more pleasant than Esfahan.
15. In both those villages, it so happened that on the same day
They were holding weddings, happy and gay.
16. The greedy dog said to himself,
‘What a great celebration has presented itself to me.
17. Now I must become quick and clever
Before dawn, when the sun rises over the celestial orb,
18. And head to that village and eat my fill of
Endless, unclaimed food,
19. Then swiftly return to the other village
And also benefit there from my nimbleness.’
20. He said this and ran in the morning
To that village so that he could eat from the feast.
21. There he saw no multitude of people,
Neither the sound of tambourine nor any merry-making.
22. People had left before his arrival,
Having eaten the food.
23. Since that dog was deprived there,
He consoled himself and laughed,
24. Saying ‘Let me not think
That in this world one’s striving will go for naught.
25. I will now go running to the entrance of my own village
And from it I will apply salve to my intestines.’
26. With determination he headed for his village once again;
He hastened with pangs of hunger.
27. When he drew near he saw that it was closed,
Fine companions having dispersed.
28. No one remained from the gathering;
Neither young nor old, neither wealthy nor poor.
29. They had all eaten the food and left;
Only the drunk remained there, sleeping.
30. When they saw that dog mournful and weary,
They beat him black and blue.
31. He was made to weep and suffer from his endeavor and greed,
Deprived from both places.”

When the Sufi related this anecdote, the prince said, “Regarding these proofs, I
do not accept what you say and I will not heed your advice. Rather, I will follow
you like a shadow and I swear by God that neither will I let you be nor will I
the annotated english translation 231

relent.” The Sufi asked, “How will you be able to keep up with me and journey
like me? For the traveler experiences a great deal of trouble and endless diffi-
culties, especially since I have no place in the world, no beast to carry me, no
gold, no silver, no home, no resting place, no clothing and no woolen cloak,
no lamp and no room, no bath and no food. I carry my home on my back
and I wear a woolen cloak. How would you be able to keep company with me
and survive life with all this suffering?” The prince replied, “My hope comes
from God that just as He rescued you in this path, so too will He rescue me.
Perhaps He will work a miracle so that I might wake from the sleep of neg-
ligence and be grounded in the way of service to Him. I will then listen to
God’s commands with all my heart and soul. I have heard that the benefits of
the world are not restricted to one locale; rather one dominion is dependent
on another. Flowing water sustains life for human beings as it is a building
block of the world and essential for travel. They have said that traveling the
world is better than consuming it and that the traveler’s mind is expanded
by seeing the wonders of cities and people. If he is inexperienced, he will
mature. Travel will result in this person being in wonder at God’s power as
His works appear before him. The servant will be thankful, striving in praise
of Him.”

O you who are constantly hidden in the home,

You must see divine grace in travel;

O ignorant one, if by nature you are immature,

You will mature by seeing this and that.

The Sufi said, “Now it becomes clear that you have neither experienced the dif-
ficulty of travel nor tasted the suffering of the plain or the venom of exile. The
wise say wandering is a seed of suffering and suffering produces wandering.
Three things one cannot know except through direct experience, and those are
vast structures, loud-mouthed women and long distances. They also say three
things lead to death: travel, illness and war. There are three kinds of people
whose condition one must not ask: the ill, those who are fasting and travel-
ers.

O you who are weary from having chosen solitude,

Much suffering will arise from travel;

In being a stranger, an inauspiciousness arises

For anyone on whom God’s wrath falls.
232 the annotated english translation

Therefore, you are not permitted to choose travel and make yourself ill since
travel results in danger and you are delicate and not accustomed to suffering.”
The prince implored saying, “In this matter, I do not accept your advice. I will
become malancholy and will not have mercy on my soul. I will not be separated
from you, and I swear by God that I will not let you go.”

Chapter Eighteen
Receptivity, Thought and Perfection for the Sake of Attaining Station and
Magnificence

1. When the prince strung together the pearls of unity

The Sufi responded to him,
2. Saying, “We resemble
A noble-born, beautiful youth
3. Who became the son-in-law of a poor man
With nothing on his back but a cloak.”
4. The prince said, “O eloquent one,
How does the story go? Please relate it.”
5. Given the sign to proceed, the Sufi
Began to relate the sweet tale:
6. There was a greatly respected nobleman;
Being in his presence was as pleasant as paradise.
7. He had an uncle on his father’s side of great repute
With a daughter who was like a unique pearl.
8. The father wanted his son to take
His cousin as his spouse.
9. The girl adorned her body with decoration
But that boy did not want her.
10. No matter how much that girl beautified herself,
The boy was not impressed by her countenance.
11. When the father saw that he was averse to her
He was angered, and the boy fled from him.
12. He escaped to the realm of Baghdad210
As it occurred to him to travel.
13. At the door of a poor man’s house
He saw an attractive girl sitting.
14. He became impatient and restless from love for her,
The way that Bahram did for Golandam.211

210 The Hebrew has “Babylon;” Ben ha-melekh, pg. 128.

211 The story of these lovers is attributed to Neẓāmī (d. 1209). For JP renderings, MS 1309 in
the annotated english translation 233

15. His love of that beauty affected him such

That in losing himself, he became enlightened.
16. He said, “I have become like Majnun for you.
Tell me who you are, girl, for I would give up my life for you.”
17. When the girl heard these words from the boy
She quickly hid herself behind the door.
18. She said, “I am the daughter of a poor old man,
Captive and miserable in the bonds of life.”
19. The boy said to her, “You broke my heart
When you closed the door in my face.
20. You cast darts in my direction from your eyes.
Why did you close the door on me?
21. Why did you hide your sunlight beauty
Behind clouds?”
22. In response to him, that fairy-like beauty said,
“This is the way one falls in love.
23. The path of this experience is an art;
If you want me, pursue me.”
24. When the youth realized that she also wanted him,
He said to himself, “What could be better than this?”
25. He invited the father of that beauty,
Saying to her, “Give me those sweet lips.
26. So long as we live in this world,
I will forever fulfill your every desire.”
27. The old man, who was the girl’s father, said to him
“You should not contemplate this desire.
28. You are of noble birth while we are poor;
You possess greatness but we are lowly.
29. Beneath this treacherous celestial sphere
How can such a union be possible?”
30. In response to the old man, that noble one said,
“I have fallen hopelessly in love with your beautiful daughter.
31. I am certain that it is ordained by God,
For I have flown from my own nest.
32. I had a charming cousin
Whom my father chose for me.

the JTS collection; See Moreen, Catalog of Judeo-Persian Manuscripts, p. 24 and BZI 1034
in Netzer, Otsar kitvey ha-yad, pg. 120.
234 the annotated english translation

33. My heart was not satisfied by that beauty.

Having no choice, I came this way.
34. Since my lucky star brought me here,
From love of this one, I lost my heart.”
35. When the youth explained how he felt
He said to the old man, “O wise one,
36. Do not say that love is the work of the ignorant
Or that the heedless foolishly indulge in it;
37. But rather say that love is the candle of the confused,
Illuminating every melancholy heart.
38. Love can make many a mad person rational;
Love can make complete him who has fallen into ignorance;
39. From love, the lazy person is made quick and nimble;
It is due to love that the celestial sphere turns around this earth.
40. If love should settle in the heart of a fool,
Ultimately that person will become a sage, pure and wise;
41. From love, heroes display tyranny,
Showing their strength over a beloved;
42. Love will give pleasure to those who are sad;
Love makes sighted those who have lost their ability to see;
43. Love will make one bent over in stature into a youth;
Love will allow a broken leg to run;
44. It compels misers to make generosity their custom;
The weak are transformed to lions of the wild;
45. Love cleanses one’s heart of rust;212
Any difficulty one might have is resolved.”

When the clear-minded old man saw the youth’s sincerity and heard his insight,
he felt happy. In order to test him he said, “Dear, young man, although your
words are reasonable and your proofs are acceptable, wise men have said that
the madness of love ultimately results in futility. It will take one away from
required tasks and make him lazy. Indolence will result in wasting money and
from wasting money he will continually partake of excessive food and drink.
Excessive food and drink will result in constant engagement in wordly plea-
sures and wordly pleasure will lead to great difficulty. That will cause distress

212 The mirror of the soul being cleansed by love is a common Persian literary metaphor. The
mystics sought to polish the mirror and ideally, become the mirror so as to reflect the
Divine.
the annotated english translation 235

and distress will take one to the valley of madness. Ultimately from madness,
he will experience great grief. Grief will result in his death.”213

O you who have the lovers’ desires,

Love’s grief will weaken you;

Better that an infidel spill your blood

Than you fall in love with this or that person.

Upon hearing the old man’s speech, that quick-witted youth became downcast.
He turned towards him and said, “Clear-minded wise man, what you said is
true and clear but great men have said that on account of love, pearls of wis-
dom might be obtained. Motivated by love, an irrational person can become
rational and perfect. Because the lover wants to be acceptable and attractive
to his beloved, he will carefully choose his words, anticipating his beloved’s
thoughts and strive to inspire affection for him in her heart. Therefore, if he
is like a disagreeable child, love makes him agreeable and the fool becomes
wise. It is related that a prince who was a disobedient and foolish son became
a wise and good child so that his father was pleased with him.” The old man
asked “How was that?”

46. The young man said, “I have heard from wise men
That there was a ruler as wise as Solomon.
47. The fetter of his soul was the grief of not having a child;
The elegant cyprus214 would not bear fruit.
48. He could not produce progeny;
His Sedreh tree215 was a sapling bearing no fruit.
49. In his old age, God bestowed upon him
A child, pure like a matchless pearl.
50. Upon completing seven years of life, the boy
Was overwhelmed by ignorance and arrogance;
51. He became despicable, foolish, ignorant and base,
Like Majnun, impatient and wretched.
52. When the king saw his son in that state of foolishness,
His cry of grief was so loud it reached the moon.

213 Lit. “lead him to leave this world for the Everlasting Kingdom.”
214 The ideal beauty is tall in stature like a cypress tree in Persian literature.
215 Ar. Sidrah. A tree thought to grow in paradise.
236 the annotated english translation

53. He commanded the wise men of the court

To quickly bestow manners and etiquette upon him;
54. When they placed him in school,
He was exceedingly unhappy with instruction.
55. One day, his teacher saw that the boy’s
Behavior was far from rational.
56. He said to the king, ‘O fortunate king,
You adorn the crown and throne.
57. Neither do you see wisdom in your son
Nor do you have hope that he will be eloquent;
58. For he has given his heart to a beauty,
A fair skinned, rosy-cheeked one.
59. Love’s longing is on his mind
But he is separated from her.
60. He speaks of nothing but that rose;
He cries out like a nightingale when separated from her.’
61. When the king heard this secret from the teacher,
He was happy to hear of his condition.
62. Quickly taking off his robe,
The king gave it to the teacher216 as an honor,
63. Saying ‘There is hope that this boy
Will now allow the light of wisdom into his heart.’
64. He called for the father of that beauty
Who had stolen patience and tranquility from his son’s heart.
65. He said to him, ‘Do as I say;
Tell your daughter to make a bow of her eyebrows,
66. Arrows of her amorous glances and swords of her eyelashes;
Send arrows flying into my son’s heart.
67. If he shows affection toward you,
Be coquettish and aloof like an iris217
68. So that on account of his love for her, my son lose his heart
And on the way to her, he sacrifice wealth and power.
69. When he sees that he is not worthy of or acceptable to her
And that there is no path to clemency or satisfaction,
70. Out of love for her, he will discover self-perfection;
Ignorance will leave his mind.’

216 The Hebrew term, rav, is used here.

217 Narges, a reference to the beloved’s eye and general beauty often used in lyric poetry.
the annotated english translation 237

71. The father went and told that secret to his daughter;
Like Zolaykha,218 she became exceptionally beautiful.
72. When the youth saw her coquetry and rebuke,
His agitation increased.
73. He improved on account of his love for that fairy-like beauty
So that ignorance was put aside.
74. He pursued knowledge and service to God.
He proclaimed loudly beneficence and generosity.
75. He inquired of his father regarding etiquette.
He improved his appearance with clothing sewn with gold.
76. To that beauty, he delivered countless
Gems and diamonds.
77. He tortured himself and agonized on account of his love
Until he took her to be his wife.
78. He became amenable to his father’s advice;
The latter was happy with his son’s situation.
79. O wise old man, have you heard
Of the likes of that base youth
80. Whose love resulted in his enlightenment?
It was that charming young woman who was his guide.
81. For God’s sake, O you kind one,
Do not take that heart-ravishing one from me;
82. For my true nature will be purified by her;
My affliction will come to an end with this happiness.
83. I will be released from metaphorical love;
Both God and people will be pleased with me.”

To test the youth the old man stipulated, “If you want me to help you attain your
desire you must consent to keep company with me, freely choosing my filthy
dwelling and abandoning your parents and family. You will eat at our meagre
table, being satisfied with dry bread and passing on delicious foods. You will
remove your royal, golden embroidered clothing and like us wear woolen gar-
ments. A certain poet said that one will not reach one’s goal unless he suffers

218 A reference to the story of biblical Joseph and the wife of the Egyptian who purchased
him. Shāhīn’s JP rendition of the story was popular. A portion of it was transliterated to
Persian by Netzer, Montakhab, pp. 58–106. For MS copies housed in the JTS of Jāmī’s Yūsof
va Zulaykhā, see Moreen, Catalog of Judeo-Persian, MS 1496, pg. 39; MS 1534, pg. 41. The
latter includes miniature paintings.
238 the annotated english translation

hardship; until night arrives, the lamp is not lit.” Out of modesty, the youth kept
his head lowered like a narcissus and said, “Master, I listen to your words whole-
heartedly and will do as you say.” The old man brought the garments at once.
The noble-born youth removed his fine clothing and put on the woolen ones.
He followed the old man, proving his love, and at the best and most auspicious
hour he married his daughter. The old man was surprised by the youth’s stead-
fastness of mind and sincere loyalty. Kindly and gently and with a smile he said,
“I now know that you are proven, consistent, loyal and farsighted in your love.
Rise, take this key and open the door of this room so that you can see what
is revealed therein.”219 The noble youth picked up the key, opened the door of
the room and beheld many mansions, highly decorated sanctuaries and golden
castles. The old man also showed him hidden treasures and jewels so rare that
no one had seen their likes. He said to the noble-born youth, “That which you
behold in this pleasant place, together with my daughter, is rightfully yours; I
bestowed it upon you. Take possession of them and may God be as pleased with
you as I am.”

One can give his life for him

Who is obedient to the pure;

God and man are pleased with him

Who does good deeds.

When the prince heard these stories from the Sufi, his heart was filled with
affection for him and he said, “I hope that good fortune may assist me as it
did that noble-born youth and that it may open the door of victory and sal-
vation for me. Like that old man, test me and show me my faults. Tell me
about proper etiquette and the conditions of service so that your advice may
result in my enlightenment and from your instruction I may live such a life
that both God and people will be pleased with me.” The Sufi said, “I have tested
you to the necessary extent and have opened the door of divine grace to you.
I have instructed you as kindly as possible. Now the time has come for me
to take my leave of you tonight to occupy myself with praying for you. Now,
think for yourself and procede; for hereafter you are on your own. Should I
remain alive, I will return to you in the morning and once again offer you
advice, grant you your desire and solve your difficulties.” When he finished

219 pardeh “veil” is used here; its removal is associated with revelation of secrets and having a
mystical experience.
the annotated english translation 239

speaking, the Sufi blessed the prince, put his faith in God and headed out
into the wilderness.

O you who are distressed by the world,

Be patient with what you are told;

Leave people behind and become a traveler;

Put your faith in the God of the universe.

When dawn broke and the luminous sun came up from the East, the Sufi
returned to the prince to be of service to him. The prince came forward to greet
him, kissing his head and hands.220 After much ceremony and praise he said,
“Just as people only appreciate the light of the sun after it is hidden behind
clouds, so it is for me that the distance that resulted in separation from you
made me appreciate the morning of union.”

Union with you is more pleasant than life itself;

Separation is like the soul leaving my body;

When I saw your luminous beauty,

Darkness changed into the light of day for me.

“Now, great one, I beg that you open the door of grace and beneficence to me
and not rebuke me. Answer my questions.”

Chapter Nineteen
The Message of the Prophets in Measure with the Conduct of People of a
Given Time

The prince asked the Sufi, “Why is it that prophets are sometimes sent to bring a
message for a group of people while at other times the prophetic message and
heavenly grace are cut off from them?” In response to him the Sufi said, “For
instance, a farmer who owns a field will spend some days working in it dur-
ing the fall. Thereafter, he will sow seeds. When winter arrives, he desists from
work on what has been planted and stops going to the land until the spring
season, when greenery sprouts from the earth. Then the farmer visits the field
and does the work that is required until summer time, when that which has

220 Literally, the metaphor is “sweeping the dust of his feet with his eyelashes.”
240 the annotated english translation

been planted is ready to be harvested. So too prophets are like farmers, and
people like the field. Their message resembles seeds. Any time that a group
goes forth correctly on the straight and pious path, occupying themselves with
good deeds and divine grace, the prophetic message will reach the prophets
and inspiration will descend on them. Whenever a group of people is disobe-
dient and prideful in their deeds, making tyrrany and oppression their watch-
word, their actions will result in divine grace not reaching the lower world and
prophetic inspiration being cut off from the prophets. The message will be bro-
ken off and that group of people will not benefit from God’s infinite mercy and
grace.”

He who brings God’s message

To his people,

The degree to which they sense God’s grace

Will depend on their conduct;

If they are righteous, noble and recognize God,

The prophet will receive prophecy;

But if they are evil, avaricious and selfish,

Not a word will be uttered to him.

The prince asked, “Are prophets sent to a specific people, or do they bring their
message for no particular group?” The Sufi replied, “I have heard something
regarding this matter that I will tell you so that you will well understand the
answer to the question.” As the prince listened intently, the Sufi began thus:

1. I heard that a bird had a nest

That happened to be along a river bank.
2. There, it laid a large number of eggs
But from fear of the river’s waves
3. It took it eggs and put each one
With other birds.
4. When those birds
Mixed their eggs with hers,
5. By warmth, her eggs were nurtured;
The nurturing resulted in them hatching there.
6. When the bird who had given her eggs
Realized that her chicks had hatched,
the annotated english translation 241

7. She secretly went to every nest

And cried out like a helpless one.
8. When the chicks heard her voice,
They ran to the one who was their own kind;
9. But the chicks that were not hers
Did not show interest in her.
10. Thus are sent prophets
When they bring a message to human beings;
11. He who is of their kind will understand
But strangers will fear them.

The prince asked, “Are the messages that prophets bring or commands that
are sent down to them from God or from angels?” The Sufi answered, “It
is not as you think. Rather, understanding this meaning requires a number
of proofs, the expression of which is lengthy and will give you a headache.
Therefore, I will shorten the explanation so that you will understand it well.
For instance, you might have observed that people who wish to train ani-
mals to go fast, to desist from going too fast, to stay, or to scratch their backs,
show them several gestures and movements so that they should understand
the matter. Animals differ greatly from one another in understanding those
gestures and movements and every animal is informed by those sounds to
the extent of its own ability. So too human beings, since they do not have
the strength to see the divine light or to endure Yazdan’s infinite grace, and
they cannot sufficiently understand God’s respectful communication, there-
fore every prophet is given a command in accordance with his patience and
each is shown a vision in accordance with his rank so that in receiving that
meaning and understanding that communication, they should not become
confused.”

If divine prophecy
Descends from the God of the universe to an individual,

The extent of his reason and understanding

Will result in his comprehending the secret of that command;

Like an animal whose master, with sound

And gestures, tells him to run;

He is commanded to run or wait

Or with a sign, to stand in place;
242 the annotated english translation

He who has reason and understanding

Will look for this virtue.

Rāgheb, should your reason and understanding increase,

You will arrive at grace and determination.

Chapter Twenty
A Description of Life Spent in Obedience to God and Attainment of
Perfection

1. Happy and auspicious is the life

One spends striving for perfection,
2. Pursuing knowledge, wisdom and obedience,
Not frivolity and drinking wine.
3. He is occupied with study and knowledge of God,
Not engaging in useless, frivolous speech.
4. Not resting for any time, whether day or night,
He discovers heavenly secrets.
5. The prince heard these words from the Sufi;
Amazed by his wisdom, he was left speechless.
6. He said to him, “O you who are as precious to me as my eyes,
The celestial wheel has heard from few like you.
7. Tell me, how old are you?
How long have you been traversing this world?”
8. The Sufi replied, “A short while,
A mere twelve years.”
9. Upon hearing this speech,
Perplexed, the prince asked,
10. “Master of reason and knowledge,
O Eloquent one, why do you lie?
11. There are tell-tale signs of old age on your face;
The ravages of time are also clear from the color of your hair.
12. How can you say you are twelve years old?
I do not believe these words.”
13. The wise Sufi said,
“I was born some time before;
14. But one cannot count a carefree life,
That is, a life without obedience to God.
15. He who does not recognize God
Surely, his life is futile.
the annotated english translation 243

16. From the day that I stepped onto the Road to Truth
And understood the Path to God,
17. It has been twelve years.
Alas for the life I spent in vain;
18. For that life is not counted
When you do not recognize the indescribable God.221
19. Therefore, although my life has been longer
I do not acknowledge it; better for it to be annihilated;
20. He who has not entrusted himself onto God’s way
Is dead even if technically alive.”
21. Impatient and perplexed, the prince
Said, “Wise men such as you are rare.
22. How do you consider the living, dead?
For in him, he has a soul that carries a burden.”
23. The Sufi answered, “He appears dead
Who does not have faith.
24. He resembles a blind, mute, deaf person;
Indeed, like a dead person, he appears stupefied.
25. His heart is not lit by God’s light, like the living;
His face, corpse-like, lacks light and purity.”
26. The prince said, “O eloquent one,
I would give up my life for religion and faith.
27. Since you have no choice but to disown that past life,
You should not be afraid of dying;
28. He who does not take pleasure in his life,
Would not be sad if he were to die.”
29. The wise Sufi replied to him
In the meter of a poetic fragment more valuable than gems:

He who lacks righteousness and faith,

His living and dying are the same;

Should he come to know God’s secrets,

He will sacrifice life for his faith.

The Sufi said to the prince, “Although I know that your father intends to kill me,
purely for your sake, I am willing to give up my life and go forward on the dan-

221 In the Qor’ān, God tells Moses, “You will never see me.” Surah al Aʿrāf 7: 143.
244 the annotated english translation

gerous road. This proves that life in this ephemeral world has no reality for me
and I do not fear death. He who chooses pleasure in it and puts his trust in the
life of the world will surely place himself under a heavy burden. But he who kills
the lower soul will not be troubled by an unpleasant death, like the ascetics and
those who embrace piety who leave behind those closest to them and do not
seek the acquisition of worldly wealth. Consequently, they are like cypresses,
free from the weight of worldly debt while those who are constantly pursuing
the attainment of their desires for worldliness are base, weighed down under
the debt of obligation like fruit-bearing trees enduring endless suffering and
countless troubles, bound to the lower soul and captive to Satan. Ultimately,
they reach a point when their troubles and impurity are such that the torment
of death seems to them easy and tranquil.”

The ascetics who have quit this world,

Including close relations and worldly possessions,

Are free from debt;

They will feel no melancholy on the day of their passing.

Those who pursue desires,

Worshiping wealth,

Will experience a great deal of trouble;

Immediately upon death, they will be free.

The prince asked, “Should death suddenly arrive, would you be happy?” The
Sufi replied, “Were the moment of death to arrive for me today, I would be
happy as can be; for wise men have said that taking one’s leave of this world
is to unite with the world to come. There are times when dying is better than
living, for the greatest benefits exist in it. Were they visible, people would seek
them. They have also said that when a person who has done good deeds dies
he will be at rest and people will mourn for him. Whereas, when a person who
has done evil dies, people are freed from the damage he has caused. They will
say the following:

The pure of heart will be tranquil at the time of death

And friends will rend their clothes from grief;

Those who do ill will be sorry at the time of death

And people will no longer be troubled by them.
the annotated english translation 245

Therefore, he who has been discerning regarding the bad and good of the times,
has refrained from bad deeds and distinguished reality from irreality will con-
sider life in this world low and will rather choose death.”

30. I heard from wise masters

That one day, Alexander the Great was lecturing,
31. Offering advice
And pearls of wisdom from the pulpit.
32. Along side him stood Aristotle,222 the teacher,
With an army.
33. He said, ‘O servants of almighty God,
In this world that is like a decrepid old man,
34. Consider yourself the collar of a garment;
Wrest the latter away from his clutches.
35. The unfaithful world is deceitful;
There is no permanency in it.
36. Make your steed leap from the battlefield of desires;
Consider yourself dead before your death.
37. What became of Adam and Noah, who acknowledged the one God
And lived nine hundred fifty years?223
38. What became of Seth and King Nimrod?
What became of Āzar,224 the wayward idol maker?
39. What became of Abraham,225 the destoyer of idols?
What became of Isaac, the light of Jacob’s eyes.226
40. What became of Joseph who embodied the divine?
What became of Moses who wrote the Torah?227
41. What happened to the holy elites of long ago?
Where did the exalted go?

222 Alexander is referred to in the Qor’ān 18: 82–93 as Dhu al-Qarnayn “having two horns” and
associated with divine wisdom in mystical poetry. For an illuminated MS page of Neẓāmī’s
Khamseh showing Alexander consulting with seven sages, see Laleh Bakhtiar, Sufi: Expres-
sions of the Mystic Quest (Thames and Hudson: 1997), 80.
223 The Hebrew list of rhetorical questions includes Adam, Noah, Enoch, Abraham and
Moses.
224 He was Abraham’s father, who made idols for King Nimrod.
225 His epithet is Khalīl-’Ullāh, lit. “friend of God.”
226 A common expression in Persian classical poetry is to say that someone is as dear as the
eyes. In the Qor’ān, (12, vv. 84–85) having heard the news of Joseph’s death, Jacob loses his
sight from grief; but here it is employed with Isaac.
227 In his commentary on Deuteronomy 31:9, the medieval commentator, Rav Shlomo Yit-
sḥaḳi, known as RASHI, says that Moses wrote the Torah.
246 the annotated english translation

42. Where did the intrepid warriors go?

Where did the heart-ravishing beauties go?
43. Where did the happy, wealthy people go?
What became of those who were as swift as the wind?
44. They all went from being hopeful to losing all hope;
In the end, silver and gold offered no benefit.’
45. Rāgheb, since ultimately you wish to escape this cage,
Why bind your heart to this world?

A person asked a skilled physician, ‘How have you come to recognize the state
of this world?’ He replied ‘This world destroys the body, renews hope, draws
death closer and drives away one’s trust in God.’ ‘In what state are its people?’
‘The courageous are afflicted and the simple are ill.’ ‘How should one view this
world?’ ‘One should not have hope of its benevolence, yet sow the seeds of
goodness.’ ‘What should one cultivate?’228 ‘Good deeds and fear of God.’ ‘What
should one avoid?’ ‘Whims and desires.’ ‘How can one free himself from this
fetter?’ ‘By taking the right way.’ ‘Which way is that?’ ‘It is refraining from vain
pursuits and life’s pleasures. One should rather reflect on the world to come.’
He said, ‘O lord, please advise me further.’ The physician said, ‘Any time you
engage in a sin, knowing that God is watching, it is more grievous. Should you
think that God is not all-knowing and watching, you have taken the path of an
infidel. Therefore, one should never sin.’ The man said, ‘May God be merciful
to you and may Satan be damned.’ They went their separate ways and adhered
to religious devotion.

Chapter Twenty One

Do Not Believe Everything You Hear nor Squander Time

1. The prince said “O wise man,

To me your words are like gems;
2. I am obedient to them
The way foolish masses praise their idols.
3. Now show me a way
To solve my difficulty.”
4. In response to him, the Sufi said, “This group of people
Bows down before idols;

228 The Persian anthropomorphizes the virtues so that the question, literally translated, is
“With which friends should one meet?” and “From which friends should one distance him-
self?”
the annotated english translation 247

5. The trust that they have in them

Is similar to that of a gardener and a crying bird.”
6. The prince asked him
To tell the story.
7. The Sufi began the parable thus:
Saying, An individual had an orchard as beautiful as paradise.
8. In it were countless verdant saplings;
It was full of life-bestowing water.
9. Its breeze was more fragrant than red roses,
More pleasant in scent than musk or ambergris.
10. Countless tulips and roses of every color
Grew profusely in it.
11. How can I adequately describe the way the orchard flourished?
The tulips were so beautiful that paradise was jealous of them.
12. The man who was the owner
Was occupied with his work
13. When suddenly he saw a small mischievous bird
Ruining the fruits of the trees.
14. He set a trap with the intent of ensnaring it;
Finally, with trickery the man caught it.
15. From anger’s wrath, he squeezed it in his fist;
You would think the helpless bird would die.
16. Quickly, the gardener headed toward the house;
He looked for a knife with which to kill it.
17. When the bird realized that he intended to kill him,
He spoke in order to trick him;
18. He said, “If you would only listen to me,
You would receive many outpourings of grace.
19. Countless benefits are apparent in what I have to say;
Alas, there is no one to hear.
20. If you understood the manner of my speech
And did not hasten to kill me,
21. You would not kill me and you
Would obtain wealth and be happy.”
22. When the hunter heard this speech from him,
He became greatly perplexed by it.
23. He said, “Eloquent one, what do you have to say?
Tell it, story teller.”
24. The trickster bird replied,
“O you whose manner of speech is sweet,
248 the annotated english translation

25. I know for certain that you intend to kill me;

What benefit will you derive from eating me?
26. I am puny and very small in size;
I will not satisfy your appetite.
27. I wish you would tear your heart away from this desire
And listen to what I have to say.”229
28. Once again, the hunter said
“Tell me what you know right now.”
29. The bird said, “If you promise
That you will release me from this fetter,
30. For your benefit, I will say what I know;
It is based on nothing other than good thoughts.
31. I heard from wise men, skilled in speech,
The product of whose minds open countless treasure,
32. Who in turn heard it from learned masters,
The wisest in the world,
33. Three choice points of good counsel
Rarely heard by people;
34. From them you will experience divine grace
And sit upon the steed of wealth.
35. Now, I will reveal this advice
That is precious and most valuable.
36. The first is that no matter what you lose,
You must not allow yourself to be turned upside down by regret.
37. Secondly, do not believe
Irrational talk; for it will injure you.
38. Thirdly, do not desire
Things that you cannot attain because they will not come to pass.
39. These are the words to which I was referring;
Abide by them for they are as precious as gems.
40. O man of good repute, one day this good counsel
Will serve you well.”
41. No sooner had the gardener heard these words than
The clever bird took flight.
42. Happily he sat on a tree branch.
When the gardener saw him, he made a gesture of surprise and regret.

229 Lit. “Sit upon the Rakhsh that is my speech.” Rakhsh is heroic Rustam’s faithful steed in
Ferdawsi’s Shāh-nāmeh.
the annotated english translation 249

43. The bird said, “I just told you

Not to be regretful for what you lose.”
44. The bird went on to say, “I have in my breast
A gem the size of an ostrich egg;
45. If you had not set out to kill me,
You could have beautified your house with it.”
46. The man said, “If you come back to me,
I will take care of you like my life depended upon it.”
47. The bird replied, “O man of reason, I just told you
Not to believe vain, useless talk.
48. How could I, who am as small as an egg,
Have such a gem in my breast?
49. Now that I fled the bonds of your clutches
And sat on this high branch,
50. How could you expect me to return to you
And willfully let myself be killed?”
51. When the gardener realized the bird’s trick,
He was greatly confused and ashamed.

O prince, this group of people who listen to your father, engage in idol worship,
have abandoned reality and have chosen forms of irreality resemble the gar-
dener. Like him, they believe in something that one should not believe. Like
that gardener, ultimately they will remain shamed and perplexed.

Chapter Twenty Two

Some Words Suitable for the Pious

The prince was delighted by the parable and said to the Sufi, “As long as I
can remember, I have known idol worship to be wrong. I have despised idols,
damned those who have served them and never been around them. Now my
request is that you break up the continuum of idol worshippers and speak of
righteousness and sincerity. As a result, I will accustom my nature to it, free
myself from metaphorical love and arrive at real love.” The Sufi replied, “Righ-
teousness and sincerity consist of two actions. First is to recognize almighty
God. The second is to do His will.” “How must one recognize God?” “By having
faith in the Creator, His power and recognizing His omnipotence.”

O you who are righteous and pure in your faith,

First recognize Yazdan;
250 the annotated english translation

He is one, eternal and ever-present;

At once mighty and merciful.

The prince asked, “On what proof may I base my knowledge?” The Sufi
answered thus: For instance, if the actor of some causes is unknown and you
wish to know him, you may know what a capable and wise master that actor
is by recognizing the crafts in which causes are manifested. Similarly, looking
at these existing things allows the mind to know for certain that these objects
must belong to an actor whose actions are proof that He is ancient, omniscient,
great, generous, mighty and benevolent. One of His names is Allah. He gives
light to the sun and the moon, creates all beings and everything that exists. He
grants light to the constellations, moves planets and turns the celestial spheres.
He provides a connection between the four seasons of time, gives life to ani-
mals and humans and sustenance to the creatures of the world. He resurrects
the dead and kills the living. He is the creator of the earth and the heavens. Our
pen is impotent in depicting Him since we are deficient.

The power and wisdom of the God of the universe

Is made evident by His creations;

The revolving celestial spheres and all creatures,

The four elements and their derivatives,

The sun and the moon, the stars and constellations

Are made bright by His shining light;

Man and beast, birds and all else that exists,

Originate from His perfect intellect;

They have come into existence but are dependent on Him,

Just one gulp of His healing divine grace.

All things that exist are compelled to be dependent on one another, just as it
is apparent to us that the spinning of the celestial spheres is not without one
to cause it to spin. The creatures of this mutable lower world all gain strength
from one another, each receiving its daily sustenance from God in accordance
with its need. Others either derive benefit or loss based on the influence of the
constellations, stars and the turning of the celestial orbs, just as it is apparent
to astrologers.
the annotated english translation 251

All created things

Rely on one another.

Daily sustenance comes from God

For those who are informed;

Others who are ignorant

Should beware of the affliction caused by the wheel of fortune;

They should know that one’s natal star

Brings either gain or loss.

All created things know that they have been brought into being by God and
must not disobey Him. They are in awe of His handicraft. They accept that
they are deficient and will eventually pass into nothingness and leave this
world. He who brought them into being can once again destroy them. No
one can hinder Him from solving difficulties. God has no companion. He is
worthy of the terms “exalted,” “powerful,” “great” and “lofty.” Before God, the
kings of the world are small. Before His court, the sun and the moon are
prostrate. Without God’s command not even a blade of grass grows. With-
out His approval no one fulfills a desire. Without His command, none of His
creations can either benefit or injure one another. Therefore, a description of
God is endless, defying expression, unlike the description of human beings. It
is impossible to praise Him adequately. No language can accomplish the lat-
ter and no novel thought can accurately bring to mind God’s essence. If one
thinks that he can know Him it is because he has been deceived by Satan.
However, one can strive to describe Him and be excited by His handicraft but
most of the time, one will be deficient in describing God; therefore, silence is
best.

The description of God has no end,

Should you strive to express it;

Since description is deficient,

Silence is better than speech.

The prince was delighted by this interpretation and said, “Now I understand
how one must recognize God. Now I wish to know His will so as to fulfill it.”
The Sufi replied, “God’s will is that you love your companion more than your-
self and that you please him as you would please yourself. Do not allow for him
252 the annotated english translation

that which you yourself would not accept so that God does not cause you pain
and that you attain your wishes.”

If you want to do God’s will,

Honor your friend as if he were you;

Do not accept that which you would not accept

For yourself and enjoy his friendship.

Chapter Twenty Three

The Prince Asks about the State of Unencumbered Sufis

Having heard his words, the prince again felt great affection for the Sufi. “The
more I hear these meaningful words from you,” he said, “the more I am aston-
ished. I do not know if those Sufis to whom my father showed his rancor and
whom he burned were wise and learned like you or to what extent they pur-
sued this same path.” The Sufi replied, “They were infinitely more steadfast than
I; their foundation was solid and they were exalted philosophers.” The prince
asked, “Then why did those evil ones feel rancor in their breasts for them, allow
for oppressive laws against them and not leave even one alive?” “Evil people
are enemies of the recluse and foes of the Sufis,” replied the Sufi. “They oppose
those who walk the path to the world to come, speak of knowledge, do not gos-
sip, whose prayer is without guile, whose fasting without deceit. The Sufis are
satisfied with little and are not greedy like falcons. During winter, when the
days are short and the nights long, they inflict suffering on their bodies by fast-
ing and spend the nights occupied and prostrate in prayer.

Night and day, the pious and Sufis

Are with God;

They constantly fast by day

And stand, worshipping Him by night.

The Sufis, to whom you are referring, had recognized bride-Time for what she is
and had removed love of her from their breasts. Having observed her and rec-
ognized what became of their predecessors in the end, they tore themselves
away from worldly desires and withdrew to a corner.”

O you who have given your heart to a nobody,

When has this world ever been true to anyone?
the annotated english translation 253

If you do not know what will become of you in the end,

You can gather it from the end to which others come.

The prince asked, “Why did they cavil with those Sufis and hasten to kill them
when they were not disobedient and were not bothering them?” The Sufi
answered, “In response, I will give you a parable.” The prince said, “Tell me; I
am waiting.”

1. “I heard that a great many ravenous dogs

Congregated in one spot.
2. They differed in kind and appearance,
Each having its distinct temperament and conduct.
3. They gathered around a filthy corpse
Like moths around a burning candle.
4. It was as though it were a banquet
Under this celestial orb.
5. The dogs were delighted with that corpse;
So enraptured by it that they spoke.
6. It so happened that a man,
A distraught dervish, passed near them.
7. He neither wanted anything to do with the corpse
Nor did he harbor any rancour for the dogs.
8. The dogs said, ‘This solitary man
Has come in pursuit of this corpse.’
9. They left the corpse behind
And instead went after that friendless man.
10. They surrounded him on all sides;
With their teeth, they tore at his limbs.
11. The corpse that I mentioned is this world and
Those who worship idols, the dogs.
12. The man represents the Sufis,
Who pursue neither the corpse nor the dogs.
13. Unjustly, those evil ones congregated
And destroyed those poor men.”

On his deathbed, a wise man gave the following benediction to his children:
‘May you be safe from evil peoples’ harm, idolators’ zeal and the oppressors’
enmity.’

There is no worse affliction

Than those full of rancor harboring enmity for you;
254 the annotated english translation

O divine court, avert from us

The affliction of idolators.

Chapter Twenty Four

The Virtue of Reason and Wisdom and the Vileness of Foolishness and
Ignorance

1. O heart, how long will you be thus intoxicated and ignorant,

Laid low and made a fool by ignorance?
2. If you wish to drive the polo ball up this field of life,
Turn toward reason, knowledge and strategem;
3. For reason, knowledge, strategem and understanding
Will bring one’s station as high as the celestial spheres.
4. A good memory will remain of the wise
But the ignorant will suffer much distress and misery.
5. Happily, the prince said
To the Sufi, “O perfect wise man,
6. You related countless pearls of wisdom,
Repeatedly giving me advice
7. Until my heart turned away from belief in these idols
And prohibited games with them.
8. Now my faith in God is pure;
I have turned to worshipping the Truth.
9. My mind does not turn to these kith and kin;
I do not even recall their names.”
10. The Sufi said, “Prince,
Your eyes will be opened by knowledge.
11. Should knowledge not become your companion
You will be lost to the way of righteousness.
12. An eloquent master said
Reason and station lead to freedom in life.
13. The opposite of these two is true of ignorance and spiritual poverty,
Which bring an individual to dire straits and poison.
14. Should one lack reason and learning,
His ignorance will deprive him of knowledge;
15. But if the candle of good opinion is lit for him,
His steed will leap with joy.”

A wise man said that knowledge is better than life itself and that which remains
of it is a good thing. Ignorance is worse than death for that which endures from
the annotated english translation 255

it is being spiritually bankrupt. Another sage said that that which becomes
too abundant in the world is considered low in value and cheap; but when
reason increases in a person, it is precious and valuable. Yet another has said
the beauty of form is in its outward appearance but the beauty of reason lies
within.

Those who sought wisdom asked

A sage famous for his understanding,

‘What is better in the life of this world?’

He answered, ‘Knowledge and abandonment of ignorance.’

‘What is like it?’

‘Magnificence, wealth and having provisions.’

‘So then, what is worse than death?’

‘Lacking understanding.’

‘What is similar to it?’

‘Being broke and lacking possessions.’

Wise people who have closed their eyes to ignorance and instead have striven to
extol reason have said that bad, evil deeds done by way of reason and strategem
are better than good deeds committed out of foolishness and ignorance; for
reason and strategem will free an individual from the world’s injuries and the
afflictions of time and that which befell that servant will befall him. The prince
asked, “How does the story go?”

16. The wise Sufi related that

A long time ago, there lived a king
17. Who ruled over everything in the world;
Young and old alike were afraid of him.
18. One of the servants of his court,
Who was designated to be at his table,
19. Placed a cup of wine before him;
From fear of the king, his hands trembled and it fell.
20. The wine from the goblet spilled while
A small amount remained.
21. When the king saw this offensive action from his servant,
His wrath was kindled like a furnace.
256 the annotated english translation

22. Once again, the servant spilled that same goblet of wine
And drenched the king with still more anger.
23. Vehemently, the king said to his servant,
“You must have been born cursed and impure.
24. Initially you were guilty of an offense;
Why did you add to it by doing it yet again?
25. You put yourself in jeopardy;
By your own hand you killed yourself.”
26. He called to his executioner saying, “Quickly,
Spill the blood from his neck as if it were water.”
27. When the servant realized that he faced his doom,
He said, “The celestial orb is your royal parasol.
28. I realized that you would flare up in anger
And that whether guilty or not, I would be burned.
29. The king has such a harsh disposition that
He considers a mistake and an act committed with bad intent equal.
30. I thought to myself that if the king decides to execute me,
God forbid, for just one mistake,
31. It could result in sullying his reputation;
For his servants and companions, as a result of the execution,
32. Might say bad things about the him
Such as, ‘The king killed his servant for just one mistake.
33. We should no longer serve him wholeheartedly,
For he lacks mercy and will commit injustice.’
34. If news of your oppression should spread in the world,
No one will ever come around you.
35. You will be deposed
And become an exile in the world.
36. For this reason, I added to my crime
By spilling the goblet again
37. So that, should the just king order my execution,
He should not have killed an innocent person in vain.”
38. When the king heard this point from his servant,
He was delighted by his apology;
39. By way of a ruse, his crime was dismissed.
Immediately, the king forgave his culpability.
40. With his quick thinking he informed fools;
The king showed him endless generosity.
41. Since his apology arose from the opportunity to employ knowledge,
The servant gained freedom from that torment.
the annotated english translation 257

This story delighted the prince and he said, “I am hopeful that divine grace
come to my aid and that I might benefit and be respected.” The Sufi said, “On
the condition that you not do that which would make a rooster more intelligent
than you, lest the fate of that merchant befall you.” The prince asked, “How was
that?”

42. The Sufi replied to the prince

Saying, “O you who are more exalted than the moon,
43. I have heard the following from wise elders:
Solomon had a merchant friend;
44. The traveling man would come
Once or twice a year to see the king.
45. Solomon would welcome him with provisions
And humility as if the merchant were in his own home.
46. One particular year, after having visited,
When the merchant was about to leave for home,
47. He prepared a colorful display of
Rare rubies, pearls and other gems.
48. He had also a hundred camel loads of brocade
That he had packed together in the manner of merchants.
49. In the custom of offering gifts, that noble one presented them to the
king,
Strewing them upon his court.230
50. Among people there is a popular saying that
A villager does not offer a greeting without wanting something.
51. After having spent several days as his guest,
Happy with Solomon’s kindness,
52. He said “O you to whom kings are but servants,
I have a desire for which I appeal to your generosity;
53. It is that you teach me the language of the birds and
The speech of all the animals of the age.”
54. The king answered “O leader of all merchants,
I would grant you this request countless times over
55. But there is danger in this speech;
It could ultimately result in your easily losing your life.

230 In the Hebrew, the merchant brings tribute for the king then refuses a generous gift from
him. Ben ha-melekh, pp. 161–162.
258 the annotated english translation

56. I fear that one day you will divulge

The secret you have learned;
57. You will die the instant you utter it,
Experiencing loss from this request you make.”
58. His friend replied, “If I should learn this secret,
I will never repeat it.”
59. Seeing his longing, Solomon
Taught him the secret of animals and fowl.
60. He handed him his desire
And the man returned in the direction of his own home.
61. It so happened one day that as he sat happily
Together with his beautiful mistress,
62. His lazy cow returned from the field,
Greatly troubled by the oppression of the cowherd.
63. The merchant put a rope around his neck
And tied it in the stable next to the donkey.
64. When the trough was filled for the cow and donkey,
The donkey said to the cow, ‘Brother,
65. How are you doing with the troubles of the field?
How do you feel about your taskmasters?’
66. ‘I suffer oppression and cruelty;
Nothing else exists in my life.
67. I never rest a moment day or night;
I break up the earth as if it were bone.’
68. In the way of trickery, the donkey
Uttered reality metaphorically, saying,
69. ‘If you listen to my advice,
You will be freed from this oppression and not die.’
70. He said, ‘I am indebted to you.
How can being blind be better than having sight?’
71. The clever donkey replied, ‘Brother,
I swear by the creator of the nine azure spheres,
72. I possess a heart more transparent than water;
In this matter, I speak in your best interest.
73. Do not eat any hay out of the trough tonight;
In the morning, when your master sees,
74. He will think that you are sick
From having been struck so much by the cowherd.
75. He will not send you out to the field again;
You will be freed, remaining with us.’
the annotated english translation 259

76. The foolish cow did not reject what he said;

He slept without dinner despite a wounded body.
77. At dawn, because he remained with his head tucked in,
The donkey ate up all of his food.
78. Since the master understood the donkey’s speech,
He was amused and laughed at his trickery.
79. His lady, taken aback by his laughter,
Frowned.
80. As morning arrived,
The cowherd came looking for the cow once again.
81. The merchant said to his servant
“Today this cow is sore and fatigued;
82. Take this donkey of good appetite in his stead
So that he might experience our work.”
83. When the donkey went there in place of the cow,
The cruelty of the field made him weak.
84. When he returned from the field in the evening
The cow asked him, ‘O impatient one,
85. What was your experience of the merciless taskmasters?
What did you hear them say about me?’
86. He replied, ‘O you who have endured cruelty, I heard
Those unhappy scoundrels say,
87. “If the cow does not eat any hay tonight,
Straightaway we will kill it mercilessly.”’
88. When that foolish cow heard this speech,
He ate a large amount from the trough.
89. The master saw the donkey’s trick;
Once again, he laughed in front of his wife.
90. His spouse said, “What did I do
That you laughed twice?
91. I swear by the unique creator of the nine arches,
I will no longer sleep alongside you
92. Until you tell me the truth of this secret.
What did you laugh at two times seemingly for no reason?
93. If you secretly saw some fault of mine,
Tell me out of kindness.”
94. The merchant replied, “O my beauty,
I cannot tell anyone this secret.
95. If I tell you this undivulged secret,
I must shuffle off my mortal coil from this world.”
260 the annotated english translation

96. Though he did much importuning with his wife,

She231 was not convinced by his argument.
97. Having no choice, he resigned himself to death
In telling her that secret.
98. Because he had to die, that man
Summoned his friends at that time.
99. He expanded his gaze in that moment
And saw a dog standing in the hallway of the house.
100. He had food ready in front of him
But on account of his grief for the merchant, he would not eat.
101. Near him stood a magnificent rooster
Who boldly ate the food.
102. The dog said to him, ‘You who are foolish and shameful,
You eat the food and disregard the source of that food.
103. Do you not realize that at this very moment, the master
Will disappear from this house like smoke?
104. You should not be eating at this time;
One should not always indulge in desires.’
105. The rooster replied, ‘The master is a fool;
He is confused by his own actions.
106. He has become captive to a mere woman
And out of ignorance, he is unaware of the solution.
107. I have ten wives under my command;
With all ten, I am the ruler, just like kings;
108. The master has but one wife and cannot
Bring her under his command.
109. If he wants not to lose his life,
He should beat her with a stick.
110. He will see how she comes to
Beg his pardon.’232
111. When the master heard this story from them,
He took his staff and entered the house.
112. He struck her who spoke nonsense such that
Not a strand of hair was left on her head.
113. She cried out so loud
That you would think she was dying.

231 Lit. “That black snake.”

232 Her speech is in first person, “O husband, lord, pardon me.”
the annotated english translation 261

114. From the good counsel of that rooster,

The merchant escaped calamity.
115. The prince said, “I have hope
By the grace of the creator of the sun and the moon,
116. That he may grant me reason, strategem and wisdom
Like that rooster.
117. You, too, wise and perfect master
Do not stop instructing me even for one instant.
118. I do not desire anything in this ephermeral world
Other than the acquisition of knowledge.”

Chapter Twenty Five

A Complaint about This Treacherous and Ephemeral World

1. My dear, come hear my complaint of this ephemeral world

Out of kindness.
2. The world has never granted anyone his desire;
Rather, it has placed countless injuries upon hearts.
3. It has destroyed countless homes
And made strangers out of kindred.
4. No one is made happy from it for even an instant
Without ultimately being stricken by grief.
5. Should you enjoy the respite of a brief moment of happiness,
Suddenly it will cast your wealth to the wind.
6. O youth, do not be heedless of this serpent
That only has lethal poison.
7. If it gives an individual something delicious to enjoy,
In the end it will send poison to his core.
8. With the untimely death of youths
It breaks the back of many a person.
9. It does not grant any one his desire
Without making them broken-hearted from sadness and grief.
10. Bride-Time steals people’s hearts
With the amorous glances of a deadly witch.
11. From love of her, they become distraught;
From grief of her they are heart-broken like Majnun.
12. Each moment, their hopes are raised
But ultimately their desires are never attained.
13. Once again, the prince asked the elder Sufi
For reason, correct thought and strategem.
262 the annotated english translation

14. The Sufi replied, “O seeker,

You spoke well; now listen to this servant of God.
15. To discern between good and bad
Is to obtain wisdom
16. And to give good and bad people their recompense
In the world to come.
17. Should reason and good thought guide him
Truly, you will see him go straight to paradise;
18. But if he pursues this ephemeral world,
From ignorance he will endure mortal affliction.”
19. The prince said “O eloquent one,
Tell me what you know about the world
20. So that from it I may derive good counsel and advice,
Lest I fall into this pit of trial and tribulation.”
21. Then the Sufi
Spoke in complaint of this father-Time,
22. Saying “This world and topsy turvy wheel
Is nothing more than a reflection in water.
23. They have called it Bride but she is a contemptuous old woman;
Countless hearts are languishing on account of separation from her.
24. She has never been faithful to people of the world,
Breaking countless promises and pacts.
25. Each day she appears in a different guise
Which, never lingering, passes like a shadow.
26. Behaving badly, she does not get along with anyone;
For her nature is always changing.
27. Should one enjoy happiness for an instant,
He will endure affliction and oppression.
28. It injures untold number of hearts with grief;
Each laugh is followed by countless tears.
29. Should one succeed in a given task,
Innumerable shortcomings are put in motion.
30. If an individual should exert great effort
So that some day he should have wealth,
31. If for a short while he attain his desire, ultimately
The wheel of fortune will overturn his property.
32. Should the sapling of his fortune bear fruit,
Or should his chick find its wings,
33. He will not experience the fulfillment of his desire in his youth;
It will only happen with great grief.
the annotated english translation 263

34. Should one live to old age,

He will grow old with pain, grief and affliction.
35. Should he not experience pain and affliction,
He will soon die.
36. It does not fear the cries of the broken-hearted,
Young or old.
37. It gives one person great heartache;
For another, it fills his goblet to the rim with wine.
38. It casts one person into a pit of affliction,
While it offers another security and magnificence.
39. It makes one person weep over his bad fortune;
Still another is stripped of everything.
40. One person is crowned without having earned it,
While another is made to beg for bread.
41. Whether beggar or king, foolish or wise,
Young and old, jester or craftsman,
42. They are all subject to death,
Losing all hope of crown and throne.
43. Whatever wealth they might attain,
Whatever treasure they might bury,
44. It will pass to someone else;
An unworthy fool, a nobody will gobble it up.
45. Why do you bind your heart to the nine celestial porticos
When it intends to kill young and old alike?
46. It distances brides from their bridal chambers,
Making the grave the destination of each and every one.
47. It exiles youth from pleasure;
It afflicts every heart with separation.
48. The world in which one puts his trust
Makes hearts cry out every moment from the grief it inflicts.
49. Putting one’s hope into it is not wise;
Who in this world do you know who lives happily?
50. O my prince of auspicious lineage,
That is why I renounced this world.
51. I abandoned desire in this ephemeral world
And I do not want to live in it.
52. One’s life is eternal in the world to come;
I have no other wish but to go there.”
53. O Rāgheb, why do you bind your heart to this earth
When countless times it has inflicted grievous injury upon you?
264 the annotated english translation

Chapter Twenty Six

Some Advice and a Description of Wise Men

The Sufi began speaking and offering advice, saying, “O dear child, discerning
youth, since I have made clear to you the treachery of this unfaithful world and
the efforts of insightful people, you must now find knowledge and perfection
from the wise, intelligent and perfect. Abandon pride and melancholy. Listen
to instruction from those who are less than you so that in aquiring knowledge
you may be like a spring. A sage said, ‘Gold is derived from dust, pearls from the
terrifying sea, and knowledge from one who possesses understanding.’ Another
said, ‘One must acquire instruction from a sage; for what he has purchased for
a high price he sells cheap, not seeking to profit from its value.’

One must acquire, from superiors and subordinates alike,

Knowledge and instruction, reason and wisdom,

Whether they be above

Or below you,

Even if they are ugly in appearance

Or their clothing tattered;

Do not look to beauty or outward appearance;

O leader, look for inner substance.

Pearls are born of the sea’s sand;

Behold, gold originates from the earth.

However, in the presence of sages, one must be silent and not complain; for the
sign of the rational person is silence whereas a fool is like a boiling pot. The per-
son who speaks nonsense babbles whereas no one who gains wisdom speaks
needlessly. I heard that four kings offered words as precious as pierced pearls.
One said, ‘I never regret speaking too little, only speaking too much.’ The sec-
ond said, ‘I can refute the foolish speech of others but not my own.’ The third
said, ‘So long as I have not uttered something, I am better than it; as soon as I
utter it, it is better than me.’ The fourth said, ‘It is better not to speak at all, for if
it is bad, I will suffer and if it is good I will not benefit and no one will hear it.’233

233 The Hebrew reads, “The person who says something, if one hears it, it will harm him but
if he does not, it will not benefit (or harm) anyone”; Ben ha-melekh, pg. 170.
the annotated english translation 265

A man was advising his son. He said to him ‘Your sin increases from speaking
too much and nothing good will come of it. That is why you have two ears and
only one tongue, so that you might listen twice as much as you speak.’

If you do not wish to become impure,

Beware lest you speak too much;

God has given two ears and one tongue

In order that you may listen twice as much as you speak.

Therefore the wise regard nothing better than silence and they praise listen-
ing in order to acquire learning. There are times when Satan causes a person
not to be able to retain meaning that he has extracted but rather to listen to an
extraneous part of it that causes injury so that one takes himself from pleasant
heaven to the fires of hell. A wise person has said ‘That person resembles a wine
skin from which the pure wine has been squeezed out, leaving the dregs.’ ”

He who hears knowledge as if it were injury

Will reject that which is essential and accept the tangential;

He resembles a wine skin

That lets out the wine and retains the dregs.

The prince asked the Sufi, “What makes for a person who sees truth as opposed
to one whose perception is flawed? What makes for a rational person as
opposed to one who is crazy?” The Sufi replied, “One who sees reality fulfills his
life’s responsibility whereas one who does not see reality is one who mistakes
reality for irreality. A wise person is he who in this world prepares provisions for
the world to come. The crazy one puts his faith in the desires of this world, fol-
lows Satan’s words, and occupies himself with transgression.” “Who is worthy of
victory?” “The ascetic servant who lives without sin in this world.” “Who is less
apt to sin?” “The person who becomes steadfast in following God’s commands.”
“What is more difficult in its beginning than its end?” “The burden of grief. Most
of what comes into being in this world is initially small but ultimately grows,
like vegetation. Grief is initially overwhelming but gradually lightens; for if its
heaviness did not become lighter it would result in the individual’s demise.”
“What resembles this world?” “Two things: One is the snake whose skin is soft
and slippery but its poison is deadly. The other is the thorn whose leaf is as
soft as clouds but its prick is swift. A wise person said that the desires of this
tumultuous world resemble salty water; no matter how much one drinks, he
266 the annotated english translation

is left continually thirsty and his thirst only increases. It is also like poisonous
honey that first sweetens the pallet but ultimately makes the soul sorrowful. It
resembles lightning that lights up the world but immediately disappears; in the
middle of the night the sleeping world is made glad by it but when it wakes, it
is as if it never happened.”

That wise person who spoke eloquently,

Offering good counsel and advice,

Saying that worldly desires

Are like salty water, the drinking of which

Will only increase your thirst,

Like a kind of honey to which you will become captive;

It will become bitter in the pallet

Like a dream from which you will be happy,

Only to wake from it

With nothing in hand, O you whose heart is bound.

The prince asked, “Who possesses perfection and good attributes?” The Sufi
responded, “One who concerns himself with his own actions and thinks about
his end.” “What is the end and what are the people called who know about it?”
“The end is the place referred to as the world to come; those who know it are
wise, virtuous people.” “Who are those whose actions lead to ruin?” “Bad habits
and desires result in torture and destroy the lives of the living.” “Who are the
virtuous?” “Those who fear God, are preoccupied with Yazdan’s torment and
are regretful and ashamed of their actions. At the time of his death, a virtuous
man prayed for his children, saying, ‘May you fear God of the universe in the
same way you fear human beings.’”

If you fear God as you fear people,

You will never committ any transgression;

But if you are not ashamed of your actions,

You will not come to know God’s secrets.

The prince asked, “How can one reach the veil and distance oneself from bad
attributes?” The Sufi said, “He should not take pride in his own intelligence and
the annotated english translation 267

be tricked into losing faith, step outside the bounds of truth, give in to envy, go
from being reasonable to being crazy and not be tricked in old age into trans-
gression. A wise man said, ‘No one is worse in this world than these three kinds
of people: a disagreeable companion, a corrupt judge, and a hypocritical Sufi
master.’

Three kinds of people are the worst among men:

A judge who is hypocritical in religion,

One who grows old and full of desire,

And one who chooses transgression for himself.

I heard that an elder was a judge. They tried to bribe him in order to obviate reli-
gious law. The judge said, ‘O youth, in my old age I am like a camphor candle,
giving light to the world; I will neither burn my wick with the flame of greed nor
sully myself with bribes.’” “Who is worthy of being happy?” “The adviser whose
good counsel is well received by listeners.” “What is the best advice?” “Looking
at cemetaries. Wise men have said the developments of the world, the events of
time and the revolving of the celestial sphere serve as advice to human beings,
and one must derive good counsel from them.”

Inquire son, the bad developments of the celestial sphere

Grant you good counsel;

The elderly have tested this speech

And confirmed it.

Again the prince asked, “Who is wretched?” The Sufi replied, “He who goes
astray.” “Who is faithful?” “He who is above doing evil.” “Which cries come closer
to God?” “The cries of the person whose lot is not victory.” “Who is far from
everything?” “The envious person who has an evil eye. The wise have said the
envious possess three qualities: They needlessly show aggression toward the
innocent; with empty hands, they are miserly; they seek that which they can-
not obtain.”

The wise who have not been greedy

Have identified the envious thus:

From rancor, they do violence against the innocent;

They are miserly despite being free;
268 the annotated english translation

From miserliness
And greed, they give their lives

For that which they cannot obtain;

They have fallen into the pit of sorrow.

Rāgheb, seek intention and help

From those who are wise and knowledgeable.

Chapter Twenty Seven

Anyone Who Becomes Disloyal to His Friends Will Ultimately Be Subject to
Ensnarement

When the prince heard this advice from the Sufi, he asked, “What is good or
evil in this assembly?” The Sufi replied, “Rejecting this ephemeral world and
seeking the other world is good. To be false to a friend who has been loyal in
his friendship is bad. It is not the way of gallantry and he who does not refrain
from this disloyalty will suffer what happened to those scoundrels.” “How was
that?”

1. The Sufi worded his narration

Such as those other books of tales of the world,
2. Saying, “There was a wealthy, noble merchant
Respected by the mercantile world.
3. Intending to do his trade, he mounted his horse
Like the world-revolving sun and became a traveler.
4. When he passed mountains, plains and several lands,
He happened to pitch his tent in the land of Ray.
5. When people learned of his arrival,
They paid him their respects and went on their way.
6. There were two well-known individuals in that land,
United together in scheming.234
7. Those two became confidants,
Friends in trickery, like foxes.
8. When they learned that the merchant had arrived,
Having seldom heard of anyone with such grandeur,
9. Those unpleasant scoundrels thought,
‘Why are we distraught from poverty?

234 The Persian expression refers to legitimate and counterfeit money.

the annotated english translation 269

10. Let us go to his place

And please him with our affection,
11. Offer him countless assurances
And steal his heart with scheming.
12. We will acquire plenty of silver and gold from him
And drive him away from this land, empty handed.’
13. Having thought this, they took several goblets and cups
Made of pure silver and gold
14. And went to the tent of that merchant;
They greeted him warmly.
15. As is the custom with giving gifts,
They placed those droughts of wine before that wise man.
16. The merchant set before those two individuals
A table on which was everything one could want;
17. When from the merchant’s table
Those two tricksters ate,
18. Quickly, they rose happily from there,
Blessed the merchant and left.
19. One of the schemers thought to himself,
‘How can I solve my problem?
20. How can I exclude my friend from this scheme?
How can I exclude him from this good fortune?
21. A trap must be set for both of them,
That is, my friend together with that respected one.
22. With countless acts of trickery and lies, I will kill them,
Taking what is left from the two of them.’
23. He said this and went up to the room
And began cooking food and setting a table.
24. In it, he mixed a dash of poison
That would prove lethal.
25. He set the table as a duplicitous trap
So that when his friend was satiated,
26. He would suddenly die from having eaten,
And he would take all of his portion.
27. As it would play out, he was to lose;
His friend was conjuring the same sort of scheme.
28. Just as he made fragrant food
There was no difference between them in the amount of poison.
29. Next to his friend’s food,
He placed his dish with trickery so it would be like a dagger.
270 the annotated english translation

30. When the companion came with

The food that he himself had prepared,
31. He saw food and ate some;
When he took a few steps away from there, he died.
32. The other friend came to the bazaar
From another direction, like a black serpent.
33. He entered the room and saw the set table
And was impatient to eat it.
34. He partook of a small amount and
Hurried out to the lane to ask after his friend.
35. When he approached the friend who had consumed poison,
He, too, died.
36. The merchant sat so long waiting for those two
That he became distraught.
37. He left his quarters for the bazaar
To ask after those two schemers.
38. When he arrived in the lane,
He was disturbed to see those two dead.
39. From the talk of others, he finally understood
The actions of those two scorpion-like individuals;
40. He realized that those two schemers were
Like black serpents looking to kill him.
41. At that moment, he thanked God countless times
That he had not died as a result of their deceit, saying
42. ‘Ultimately they fell into the very trap
That they laid for me.’
43. Anyone who digs a pit for another
Will fall into it by Allah’s decree.”

When the prince heard this story, he felt love in his heart for the Sufi and said,
“O world philosopher, Plato of the age, if the light of your wisdom ever shone
on me, you must now set forth a way and show me a strategem to solve this
problem so that I might leave this prison and walk in the world to come.” Not
wanting to continue the association, the Sufi resorted to strategy,235 saying,
“Since God has sent me to educate you, there is no more advice for me to offer
you. But since your eyes have been opened and your knowledge increased now

235 Can also be translated, “trickery;” “deceit.”

the annotated english translation 271

I think that you will come out of this prison and achieve fame for your rea-
son. If I made you aware of reason, impurity and ignorance before, now I will
show you a bit more of their meaning so that you might know them well. Know
that from reason much divine grace reaches an individual and grace descends
from religious observance. Religious observance together with righteousness is
the correct way. Righteousness comes from understanding, and understanding
is obtained from striving. Striving comes from asking, and asking from fear of
God. Fear of God comes from belief in the prophets, and belief in the prophets
can be deduced from their miracles. Miracles occur by God’s command, and
implementing God’s command is the occupation of all those who observe reli-
gion.

O you who wish for high station,

You must narrate with wisdom this instant;

Ignorance has countless deficiencies;

One receives divine grace through reason.

Therefore, you must constantly strive to acquire intelligence and not wear
the garment of ignorance. Do not rush, without forethought, into the work
of the world and destroy the house of patience. Wise men have said that
thought is a fortress of light, and haste is the key to regret. A prudent act
that is good will quickly come to light; anytime it is bad, it will not suc-
ceed.”

If the intention of a prudent act is good,

It will come about without a hindrance;

But if the intention is bad,

God will not allow it.

Chapter Twenty Eight

Regarding Satan and How He Tricks Human Beings

1. The prince asked the Sufi,

“O bestower of tranquility and source of all hope,
2. How can one be lead astray,
Lost from the way of reason?
3. Who is the cause of sin and going astray?
Where is he and what is his name?”
272 the annotated english translation

4. The wise Sufi responded saying,

“You are dearer to me than my own child.
5. There is an evil-natured one in this world;
Merciless, his name is Satan.
6. He shows people the crooked path,
Increasing their crimes and transgressions.
7. Situated in the hearts of young and old,
If evil exists in this world, it is he.
8. In his hands are two glittering swords,
Evil in speed and fieriness.
9. He places one in a person’s heart so that
He not seek reason, virtue or meaning.
10. He shows the flash of the other
So that worldly pleasures are brought about,
11. Suggesting that the person should pursue pleasures
And seek the desires of the world.
12. It robs faith with one sword and
With the other, it increases disobedience.
13. With these two swords he conspires
To ultimately spill the blood of human beings.
14. The solution is to free oneself, O friend,
From these two blood thirsty swords in the following manner:
15. Definitely, the first is that knowledge
Is better than wealth and station;
16. When the day of your trial and tribulation arrives,
Treasure and gold will not grant any benefit.
17. Second is that pleasure and too much desire
Will make you seek out reason and understanding;236
18. So that from reason, understanding, good opinion and counsel
You will be free from the clutches of that old cur.

The wise have said that anyone whose reason increases, it will help him in the
tasks of this world and the world to come. They also say that the Sultan is more
virtuous than the people but the one who is wise is more virtuous than the
Sultan.

236 The Hebrew reads “First, know that all that you accumulate in this world will not benefit
you upon your death if you lack wisdom. Second, place all your happiness and desires into
the little that you gain from it (wisdom) all the days of your life,” Ben ha-melekh, pp. 180–
181.
the annotated english translation 273

Although in appearance the Sultan is more virtuous

By way of reason over his people,

If you are discerning and knowing,

The wise are more virtuous than kings.

The sages have said that the person to whom the Creator has granted reason by
way of a saintly miracle will not be hurt by the loss of silver and gold. He will
live his life in good health and tranquility, considering his wealth to be pain and
suffering. The foolish one will be the opposite; no matter how much his wealth
increases, he will constantly be sorrowful. Therefore the end result of reason
is well-being while the end of silver and gold is grief and sadness. Keep this
point in mind for it is crucial and will serve you well. Satan will often try to rob
you but any time you remember these words, with God’s help, he will neither
prevail upon you nor have an affect on you.”

Chapter Twenty Nine

Having Respect for One’s Mother and Father and Self-Sacrifice in Serving
Them

1. Come, young, beautiful one,

Dazed like the intoxicated from ignorance,
2. Listen to advice from me, sweet as sugar,
Infinitely better than treasure.
3. If you possess reason, knowledge and intelligence,
Listen to whatever your father tells you;
4. Hold him dear and also your mother
So that God will make you happy.
5. Thus said the exalted master
To all descended from Adam:
6. ‘If one respects his father and mother,
This wheel will spin in his favor;
7. His life will be eternal like that of Khezr,
The sun and moon at his command.’
8. The prince said to the Sufi,
“May God be your help and your friend.
9. From the day you took up friendship with me,
With countless acts of kindness,
10. Showing good counsel and knowledge,
Bestowing what was better than silver and gold,
274 the annotated english translation

11. For all of this, I am grateful and glad,

Except for one thing that when I remember it,
12. I am so sorrowful
That I want to tear at my breast.”
13. The Sufi asked, “What was it that I said?”
The prince replied, “It is
14. That you do not approve
Of my following you like a shadow.
15. I am greatly distressed by what you said;
Your restriction brought me considerable melancholy.
16. I have so much love in my breast for you,
A long-enduring affection and loyalty;
17. It would be better to tell me to give up the crown than
To remove my love for you from my breast.”
18. In response, the insightful Sufi said,
“Declarations and proofs are not necessary;
19. That I love you, O youth,
Is as obvious as a kernel without a shell.
20. For your sake, from my home,
I turned toward this dangerous path;
21. I gave up on life and limb,
Becoming fabled in service to you.
22. Heavenly God is my witness
That my forbidding you is because
23. I do not want you to see grief and difficulty;
You do not have the strength for this trial and tribulation;
24. For you are delicate and your life, dear.
At your sevice are countless male and female servants;
25. You cannot manage alone in the plain,
Becoming like me a resident in a place of thorn and thistle,
26. Rejecting luxury and ease,
Tearing yourself away from close relations and pleasure.
27. I only worry about your life;
For this reason alone I forbid you and nothing more,
28. Not from fear of suffering the wrath of your father,
Who wants to kill me or torment you.
29. I consider his existence as worthless as straw;
The grace of the Creator is my refuge and defender.”
30. The prince said to the Sufi,
“May the Creator be your protector from evil.
the annotated english translation 275

31. Do not think that I fear my father,

For I consider my true father to be the indescribable God.
32. It is fitting to call Him father of the universe;
His grace for human beings is infinite;
33. God of sun, moon and the revolving spheres,
Whose description defies counting;
34. The God of birds, animals and all other things,
Who brought this and the world to come into existence;
35. God who has no need for food or sleep,
Who brought water out of rock;
36. God who has neither spouse nor progeny,
Who they call lord of all lords.
37. It is fitting to say thanks and great praise
Countless times a day.
38. Should a difficulty arise for someone,
By His grace, the matter will be resolved.
39. Whoever has a wish in his heart
Will attain it if he has faith.
40. My obedience to Him is utterly sincere;
For the generosity of His mercy is for elite and commoner alike.
41. I have hope of His grace and magnanimity
That He will rescue me from these idol worshippers.
42. This father of mine who, from idol worship,
Is blind, ignorant and intoxication with pride,
43. It is fitting that they throw him
Into hell when they bring him forth on the Day of Judgment;
44. Endless torment and boundless cruelty
They should unleash on him, until he is destroyed.
45. In my eyes, his face is like thorns;
Calling him father is difficult.
46. His existence for me has become so base
That I view him infinitely lower than a dog.”
47. When the Sufi heard these words from the prince
He appeared distraught.
48. He said, “O, you who are like the light of my eyes,
Have you not heard that
49. Fulfilling one’s responsibility to respect one’s father
Is required of every son?
50. Listening to what they say is a command;
These words are clear in every religion;
276 the annotated english translation

51. It is not the way of custom and tradition

That you debase your mother and father
52. Even if they are infidels and insane;
They should not be estranged from you.
53. You must rush to be in service
And tolerate endless bitterness from them.
54. Thus said the wise sage that
If a father do right by his son,
55. Or if he give him food and clothing
Or thank him and offer praise,
56. It is ingrained in every father,
Whether his son is evil or an angel,
57. That he not withhold commiseration from him
And give him countless morsels.
58. If he should get a thorn in his foot,
Immediately the father will use his eyelashes to get it out.
59. This is also the nature of all animals,
To be merciful to their progeny.
60. Children from reason and understanding
Must always hold them dear.
61. One must regard one’s father as a crown upon the head
And one’s mother, the light of one’s eyes.
62. Doing the right thing by one’s parents,
Which should be considered acts of kindness,
63. Should be one’s intent as long as one lives,
Indebted to their kindness.
64. By way of beneficence, one should make it up to them
With countless acts of goodness and mercy
65. Because they treated him with generosity and grace
And caused him to reach that status.
66. Any child who is the opposite of this
Is the lowest of the animals of the earth.
67. O youth, beautiful prince,
You must be tolerant now.
68. Always hold your father dear;
Do not learn from the action of animals;
69. Ten days after birth,
They abandon their mothers and fathers.
70. Serve him wholeheartedly like a dutiful son
And show him respect.
the annotated english translation 277

71. It is possible that

When the king sees you discerning in this manner,
72. That he, too, will become wise and understanding,
Placing a salve on his own pain.”
73. When the prince heard this point from him,
He felt a great deal of shame for having been ignorant.
74. He said, “Please excuse
My innappropriate words.”
75. Thereafter the wise sage
Said nothing more to the prince;
76. He no longer articulated pearls of wisdom,
Placing a lock of silence on his mouth.
77. When he saw that he had become wise and knowing,
He returned to his own abode.
78. Once again, when the break of dawn became luminous
And the sun put up the celestial orb’s parasol,
79. The Sufi approached the prince
To see how the beautiful one was doing;
80. Was every instruction that he had given him,
With wisdom and clemency, in his mind?
81. Or had he forgotten those points?
Did they go in one ear and out the other?
82. When he saw him, he realized that his reverence had increased
And that he bore in mind all that the Sufi had said.
83. Everything he had taught him,
Every treasure he had surrendered,
84. He listened to the pearls of wisdom such that
He learned them with all his being.
85. The Sufi was overjoyed and he turned his attention to leaving;
He wanted to see his countrymen.

Chapter Thirty
Upon His Departure, the Sufi Gives the Prince Some Advice

1. When it occurred to him to leave,

The Sufi said to the prince,
2. “Since I am a servant of the Creator,
hopeful of His grace,
3. It is vital, despite my inadequacy,
That I not neglect serving Him even for an instant.
278 the annotated english translation

4. I must not neglect my worship of Him

Or spend any time in this world being useless.
5. If I should become free of a task,
I must undertake another;
6. For becoming neglectful and negligent on the path
Will tarnish the heart’s mirror with sighs.
7. That which is required of me with respect to knowledge,
I have surrendered to you with wisdom and clemency;
8. Now, implement the advice that you know
To the best of your ability.
9. I must return to my abode,
And we shall see what will ultimately happen to each of us.
10. You must fear God
And not be like fools and the ungrateful;
11. Strive with your heart in obedience to Him;
Do not be heedless in the world for even an instant;
12. Be perfect and humble like dervishes;
Rejecting Satan and desire.”

The prince asked, “What constitutes perfection and humility?” The Sufi said,
“The path of humility is to respect your elders and to love them as your-
self and to show kindness to those who are younger. The wise have said that
human beings can be considered three groups—some like fathers, some like
sons and others, like brothers; honor fathers, love brothers and be kind to
sons.

Know people to be of three groups—

Fathers, brothers and sons;

Venerate fathers, love brothers

And be merciful to sons.

They have also said that one who wears old clothing, milks his own sheep,
drinks it with the members of his household, shows affection to his juniors,
strives in obedience to God and makes kindness his calling is a dervish. Those
tested by time have said that there are three attributes that kill and three that
heal people—being even-tempered whether one is angry or content, fearing
God in private and openly and resignation in poverty or wealth. But others will
die of avarice and pride.”
the annotated english translation 279

Young man, be humble and low,

Lest you step in the path of haughtiness;

Behold how the tall cypress falls,

Still standing but low from the wind.

The Sufi continued giving advice to the prince saying, “Do not speak much
of a small virtue or some good action that you have taken. Do not repeatedly
talk about it, boast and show arrogance. Do not think bad, improper thoughts;
rather, polish the tarnish of desires from the mirror of your heart. Adorn your
soul with good qualities so that you might escape from the tumult of the celes-
tial sphere and the sedition of fate and arrive at the tranquility of the world
to come and eternal grace. O child, when kingship is conferred upon you,
you must show your subjects kindness and mercy. Do not hesitate to interact
with gentle language and look upon them with kindness and mercy. When you
behave in this way with your subjects, they will show you affection and obedi-
ence. Great men have said that the king is he who rules the house of the heart
and not he who rules the house of the earth. A sage said, ‘I wonder why peo-
ple buy slaves expensively with gold when they do not buy free men cheaply
with speech.’ Although they said that it is good to treat subjects with gentle
and agreeable speech, a king should not be too soft and lenient with his sub-
jects, lest it weaken the basis of his rule and render it weak. In anger and wrath,
he should not be vindictive with his subjects lest ultimately his justice become
mercilessness and indifference. They have related that a king stood before his
guide as he was passing away and said ‘Teacher, please give me advice.’ The
guide said, ‘Do not be too wet lest you be rung out; do not be too dry so that
you not break; do not be too sweet, lest you be sucked and do not be too bitter,
lest you be spat out.’ There was a king who was extremely dear and respected
by his subjects. They asked him, ‘How is it that you have become so respected
and magnified?’ He responded, ‘Because I am the enemy of the hard-hearted
and merciless and the friend of the wise and agreeable. As much as I am able,
I suppress my anger and with my generosity, overlook people’s mistakes and
judge with justice.’

O you who wish to rule,

Strive to treat your people with justice;

Cast aside those who incline towards oppression and corruption;

Do not injure the hearts of the pious.
280 the annotated english translation

O child, should you have valiant enemies with whome you cannot contend,
you must surrender rather than be upset and pour your wrath upon them. Do
not provoke them such that they seek you out and take revenge. A wise man
has said that the fool talks too much when angry whereas the wise person offers
comfort to those who are forelorn. They have said that anger brings on a state
of madness but as it subsides it brings regret.

One can differentiate between the wise and fools

When they are gripped by anger;

The wise will make patience their calling;

Fools will attack, like dogs.

A sage said that kings must deal with their enemies in the following four ways:
first with gentleness, second generosity, third feigned transparency and fourth
overt force, like a physician who wants to treat an infected sore. First, he will
rub in preventative things and if the inflammation does not decrease, he will
place astringents on it. If it is not remedied, he will rub in ointments, and if
that does not heal it then it must be lanced, which is the best solution. O child,
should it become necessary for you to enter into battle with your enemy you
must desist from bragging and boasting and employ dissimulation so that your
enemies do not obtain victory. One must implement reason and good plan-
ning so that at the time of battle you are not defeated and laid low. If you
are able, make it so that they have conflict between them so that it result in
you being saved the way a certain individual escaped from the clutches of a
bear and wild boar with this type of trickery.” The prince asked how the story
unfolded.

13. A man decided to travel;

He went into some beautiful, lush woods.
14. It so happened that standing there,
Were a boar and a she-bear.
15. When he saw them there,
He trembled and thought ‘Woe is me.’
16. He said to himself, ‘I will die
If I do not come up with a course of action right now.’
17. This he thought as he quickly hid himself,
Drawing his bow back, aimed at those two animals.
18. When the arrow struck the boar,
It looked every which way in fear.
the annotated english translation 281

19. Since it saw no one except that bear,

It assumed that it was she who hit him.
20. He charged at her angrily;
They clawed at each other.
21. They strangled each other in such a manner,
That ultimately they died a painful death.
22. When the man saw that they were dead,
He realized that with guile he had been saved from them.

O child, should you have guests at your table speak pleasantly and smiling,
telling pleasing stories and relating comforting narratives, enjoyable and
encouraging advice but do not say anything with respect to proper manners
while eating, as happened with a certain king. “How was that?” the prince
asked. The Sufi said “Several merchants arrived as guests of a king. When they
spread a luxurious table before them and set out delicious foods and they began
eating, the king noticed a hair hanging from a morsel of food. He called out to
him saying ‘Stranger, whatever your name and station is, spit this morsel of food
out of your mouth for there is a hair in it.’ Distressed by these words the stranger
said, ‘O fool, are you so plagued by avarice that you watch every morsel so much
that you spot a hair? May God be generous to those who are your servants so
that they not die from hunger.’ He said this and immediately left the assembly.
The king was left embarrassed and perplexed by what he said.”
O child, one must believe neither in the kindness of the people of the world
nor in their friendship. So long as you have not tested them mindfully, do not
rely on them or trust them with your secrets. Be wary, lest they trick you with
their honey-sweet tongues. Always keep this advice in mind and do not feel
overly secure when they are down; for the more the bow is bent, the more its
arrow pierces the liver.

You who are intent on friendship,

Do not fall for people’s tricks;

The more the bow is bent,

The better its arrow for the hunt.

O child, stay clear of the wiles and guile of women lest you be heedless of the
trap of their deceit, for such crafty hags are many in this treacherous world.
A wise sage has said that it is better to chase lions than women. Another has
said that for men wisdom is better than beauty but women regard the latter as
more important. Yet another has said that women belong to the party of devils.
282 the annotated english translation

Another has said that one month spent in pleasure with a woman will result
in years of suffering grief. An insightful man saw a woman coming out of her
house. He said to his friends, ‘This woman has not come out on account of being
vexed rather to vex others.’ A sage saw a hunter in conversation with a woman.
He said to him, ‘Hunter, beware lest you fall into her snare.’ Anyone who thinks
himself safe from women’s deceit will be subject to what befell that merchant.
The prince asked “How was that?”

23. “A merchant had a beautiful wife,

A heart-stealer.
24. He also had a clever and nimble servant,
Bad-intentioned and lascivious.
25. When some time passed,
The servant became agitated by love for the lady.237
26. From separation and grief he became distraught;
Like dishevelled tresses, he was heart-sick.
27. From time to time in a secret place
He was fooling around with her.
28. He said to himself,
‘Ultimately, the curtain will rise on this affair.
29. Surely it will become a story on every one’s lips;
May the master not find out.’
30. For the sake of trickery, he took some wood;
With an axe, he carved the lover’s likeness.
31. He put clothes on its body
And strove to make it look like his beloved.
32. He embraced it passionately,
In the manner of a husband and wife.
33. When the merchant saw his servant,
He thought that it was his own beloved.
34. He cursed him in a rage saying,
‘Countless curses upon your black face.
35. Why did you sit shamelessly at my table?
You ate my food and then bit the hand that fed you.’238

237 The Hebrew depicts the wife as the one who lusts after the servant and plots against her
husband so as to continue her adulterous affair, pg. 194. Other than attributing the affair
to the wife at the conclusion of the anecdote 46b, the wife is not driving the plot in the
JP.
238 Lit. “You ate the salt of my table and then broke the salt shaker.”
the annotated english translation 283

36. When he drew near to hit him,

To wound his face with the force of his fist,
37. His servant said, ‘Master, calm down;
Do not sully your tongue with that which is untrue.
38. Because I fell madly in love with your spouse,
In such a manner that I could die,
39. This image that you see is in her likeness;
Like a child, I pretend to be riding a hobbyhorse.
40. But the mistress put on her veil
And went to visit her parents today.’
41. When the master heard these words from his servant,
He was greatly embarrassed for having reprimanded him.
42. He began apologizing
For having behaved thus with him in ignorance.
43. Again, he said to him ‘Innocent one,
Pride of all clever servants,
44. Do not relate this story to my spouse
Because she will be so angry, she will not return to this house.
45. She will no longer speak to me for
The assumption I made without grounds.’
46. He then became kind to his servant
And no longer suspected his spouse of deceit.
47. Even when the servant was coupling with his beloved,
The merchant would say, ‘It is only wood; who cares?’
48. When his wife and servant heard him,
They chose to be together all the more.”

When this tale came to an end, the prince was very pleased. But once again
he trembled when he saw that the time had come for the Sufi to leave and
he began to cry from fear of separation. Sobbing, he said “O great one, for the
love of God and for my sake, please do not leave and set out for your home-
land; for you have fulfilled that which was required of you in life. Now that
you have arrived at old age, it is not suitable for you to continue to torture
yourself and take steps to travel. Come and reside in this home and live hap-
pily in repose from the world’s difficulties. So long as I live, I will serve you
and will proudly accomplish your work so that you can rest and only worship
God.”
284 the annotated english translation

Chapter Thirty One

He Who Does What He Does Not Know Well Does It to His Detriment

When the Sufi heard the prince’s words he said, “O child, I know that you are
well-intentioned and that you tread the path of sincerity and servitude. I swear
by God that I too am greatly burdened by grief of separation from you but I
have said before that since I am required to be in service to Yazdan, worthy of
worshipping the One, I strive for His pleasure. Other than this, I know no other
task. It is not in my nature to rest and other than in Him no comfort pleases me.
The wise have said that one should not abandon a task of which he is capable
or convince himself to do something else. If presently one is occupied with a
certain task and the next day starts up with another, he will encounter the fate
of that weaver.” The prince asked, “How was that?”239

1. The eloquent Sufi related how

A certain individual, a distaught weaver,
2. Was empty-handed
With nothing in his hands but blisters.
3. His days and nights passed with difficulty;
He regretted his fate.
4. In that country,
A strapping young man was becoming a bride-groom.
5. When the sound of drums, flute and tambourines rose up,
Friends and relations were notified.
6. Tall youths and friends,
All good-natured and delicate,
7. Gathered in that assembly
Like moths to a candle.
8. One was a dancer, like an intoxicated moth,
Another, tranquil like a candle in the hand;
9. One was like a blossoming rose,
Another, a lover like a nightingale with a beautiful song,
10. Another lovely in companionship,
Another fluid with his beautiful melody.
11. They were all wearing gorgeous adornments,
Woolen clothing with gold brocade.

239 Both the Hebrew and JP have the anecdote of the weaver but the JP does not include the
parable of the barber and the monkey which precedes it.
the annotated english translation 285

12. Before each one of them was laid out a spread

Full of tidbits and goblets of wine,
13. Plates full of food and fat chickens,
One more aromatic than the next.
14. Since the poor weaver was there
He saw that assembly, the enjoyment and throng.
15. He wished he could share in that enjoyment;
He hankered after those clothes and finery.
16. In all of that, the pauper saw
An individual from among the companions, as beautiful as Venus,
17. Who went to the roof-top of a high castle
And fearlessly threw himself down.
18. He broke neither hands nor legs;
Everyone was in wonder.
19. He entertained people with his acrobatics;
They expressed their approval by shouting ‘Bravo!’
20. Each one in that assembly gave him
Money, silver or valuable candles.
21. His lap filled up with gold;
He set out for home like a hero.
22. When the destitute one saw that man’s condition,
He thought to himself, ‘I should do the same
23. So that I might also be happy
And free myself from the fetter of poverty.’
24. He went up to the roof and threw himself off;
He broke his head and lost his life.

“I related that parable so that you would know that it is not suitable for one
to abandon work to which he is accustomed and start another. Since I have
become used to worshipping and serving the Almighty, I will not change course
and begin another task.”
286 the annotated english translation

Chapter Thirty Two:

The Happiness of the Soul as It Departs from the Human Body

Once again motivated by service and generosity, the Sufi said to the prince,
“Since I began instructing you it is necessary that I finish it for every beginning
has an end, and you should not be left deficient in your studies. Pay attention,
listen and understand well what I say. Know that the human soul is never sub-
ject to death. All things corporeal are subject to death, but since the soul is not
the body, so long as it is attached to the body it is sad. When separated from
the body, it is freed from the fetters of trouble and tribulation. Know that any
time we seek to understand a difficult matter or profound concept in a book
we employ the soul, located in the mind, to sort out the meaning that distances
one’s mind from corporeal thoughts and brings about the true meaning with-
out a veil. For example, prophets to whom prophecy descends are drowned
in Yazdan’s light and made aware of the Almighty’s message. They remove the
clothing that is the body and lose all their outward and inward senses, such
that they are left with no agency even to stand. They fall on their faces and
their whole body trembles so that they become entirely soul, lost in God’s240
message and light. They come to understand the meaning of that utterance and
the interpretation of the message that previously they could not understand,
full of veneration for the Exalted One. Therefore, it is understood that when
the soul is separated from the body, it is receptive to God’s grace and worthy of
boundless joy.”

So long as you possess a soul in this body,

It will not rest even an instant from grief and suffering;

But when it leaves the body,

Its enjoyment and pleasure increases.

When the prince heard this, he became happy. He said to the Sufi, “O great one,
revealer of secrets, now that you granted me the instruction in grace, brought
me out of the pit of negligence, removed the curtain of secrets and guided me in
understanding the soul, I wish to know what ultimately the recompense of the
soul is when one does good or evil?” The Sufi replied, “I swear by God that except
for this thing no points of teaching and not the smallest of secrets remain that
I have not made known to you. But this point about which you ask is a secret

240 Lit. “He who says ‘Thou shall not see me.’”
the annotated english translation 287

and its significance is part of the essentials and information that I will clarify
for you only on the condition that you send me on my way; otherwise, I will
not speak of its significance.” When the prince realized that there would be no
benefit in charging him with more tasks and it was not possible to keep him
any longer, having no choice, he acquiesced to giving the Sufi permission and
resigned himself to enduring the grief of separation.

Chapter Thirty Three

On the Recompense of Grace or Affliction of the Soul after Death

In reply to the prince, the Sufi said, “O child, know that God has given human
beings three souls: the rational, the spiritual and the animal. These three souls
are located in three principal organs: The animal, in the liver, the spiritual, in
the heart and the rational is in the mind. The reason, knowledge, forethought
and strategy humans possess originate from the rational soul. Therefore, they
call this the rational soul, and any time that it distinguishes reality from irre-
ality, chooses to be firm on the path of righteousness and purity, cleansing the
mind of inappropriate thoughts, its actions will also be good and true, making
the individual worthy of receiving endless grace on the path to Resurrection
Day. It will unite with the Almighty’s bright, pure light from which it had been
separated, worthy of tranquility without languor and with endless repose. That
separation is unlike the separation of the body, the description of which can be
explained and reaches a conclusion.

Any time the rational soul does not take the good and appropriate path and
does not act with correctness and righteousness but rather is defiled by worldly
desires, its actions will be injurious and guided by Satan. It will therefore not
be worthy of receiving endless grace or eternal life on the Day of Resurrection;
rather, the individual will deserve great torment and suffering. He will be sub-
ject to strange torments and agony and will not find the path to the sanctuary
of the elect. It will be deprived of seeing the light of the Creator’s countenance,
perpetually wondering like the treacherous celestial sphere and bewildered
like a lifeless picture on a wall. Regardless of how much it wants to return to
its origin, it will be unable like one who has left his abode, torn away from
members of his household and kin, wandering in mountains and plains. Having
spent some time in the wilderness and on the sea, he wishes to return home. As
he approaches his homeland and wishes to enter his house he sees walls have
been built that prevent his passage. No matter how much he shouts, no one
comes to his aid so he remains behind the wall, wandering aimlessly, hopeless
and perplexed. From separation and wandering in the wilderness his cries of
288 the annotated english translation

lament reach the celestial sphere. He suffers endless torment from the cold of
night and the heat of day and perpetually fears wolves and robbers. Ultimately,
he dies from great suffering. Thus, too, occurs with the soul. The soul of the sin-
ner will suffer similar afflictions as recompense. May your rational soul not be
defiled by transgression and worldly desires so that it may not be deserving of
great torments.”

When the Sufi concluded his speech, he held himself back from saying any-
thing more. Immediately the prince realized that now he wished to leave and
threw himself at his feet, placing his head in the dust of his feet and crying from
fear of separation. Sobbing, he said to the Sufi, “O great father, light of my eyes,
what am I to do about my grief over you? It is fitting that I rend my collar, wail
and cry. Since being near you is like life itself, then so too separation from you
causes my death. Although you repeatedly called me prince, sat me on the seat
of power and caused me to reach the rank of the blessed with your instruction,
I am humbled by this manner of kindness and so long as I am alive I am your
servant. My tongue is inadequate to relate your perfection and praise you end-
lessly. God knows of my broken heart and burning breast and can attest that
since you wish to leave I am awaiting your return as I am still hopeful, with
God’s grace, that soon I might see you again.”

After this heart-to-heart exchange, they embraced one another, kissing, crying
and wailing such that they were left with no strength. So exhausted were they
that they did not say goodbye and finally they parted, having no choice but
to separate. The Sufi set out for his abode and the prince was broken-hearted,
constantly grieving his absence. O Lord, may those seeking find that which they
wish so that they might sit together in contentment.

O Lord, by Your grace and generosity,

Cause seekers to attain that which they seek;

Rāgheb seeks Your mercy;

Make him leader of the eloquent.
the annotated english translation 289

Chapter Thirty Four

Advice to the Children of Israel and Showing the Path of Righteousness to
Those Who Are Lost

1. O come confused, ignorant son,

Listen to the poor and forlorn Rāgheb
2. As he offers advice more pleasant than honey,
Not to be forgotten.
3. Before you take action,
Fear the living, all-powerful Creator.
4. If you wish to be freed from fetters,
Do not take God’s name in vain when taking oaths;
5. For God’s name is unique and precious,
As anyone who is discerning knows well.
6. If you wish to become righteous and perfect,
Go to schools and gatherings of sages;
7. Always pursue the Torah and religion;
Converse with those who know the Truth;
8. Listen to what they say with all your being,
And be in agreement with the path they tread.
9. Do not be lazy at the time of prayer,
Meaning, go to assembly with the congregation;
10. Thus have said the most eloquent of wise men,
‘Prayer instead of sacrifices and altars;’
11. It has been designated for every member of the exile
So that we might escape this wretchedness and lowliness.
12. Respect your mother and father
So that you are not helpless in the end;
13. Anyone whose parents are
Pleased with his speech,
14. His lucky star will rise like the sun and moon;
His life will be eternal like that of Khezr.
15. If a father is not pleased with his son,
God will not be merciful with him either.
16. O ignorant, selfish, arrogant one,
If you wish to become known for your wisdom,
17. Rich or poor, bad-natured or defective,
They should all be beloved to you.
290 the annotated english translation

18. If you do not wish to ultimately die,

Never speak to those who are irreligious;241
19. For he who shows kindness to evil people
Will be afflicted by countless tribulations;
20. He who is kind to scoundrels and informants
Will drown in disaster.
21. Discern good people from bad;
Stay clear of those who are not wise;
22. If you are intelligent, ban greed from your mind;
Reject pride and selfishness;
23. Never show greed at people’s tables
For it will sting you with reprimand like a scorpion;
24. Set aside miserliness and strive for generosity,
Never forgetting the poor;
25. Make almsgiving your calling;
Give and give again.
26. Do not be like the envious in rancor and jealousy;
Do not go into the assemby of those who have no religion;
27. Avert your gaze from desires;242
Do not learn the actions of those with bad attributes.
28. Make resignation your calling;
Remove worldly desires from your heart;
29. Occupy yourself with knowledge, clemency, and religion;
Be sound, receptive and rational.
30. Do not laugh in vain;
Do not show off before others;
31. Always see your own faults and beware
Not to judge other people’s;
32. Do not boast before others
Of anything in which you are not competent.
33. There is no trust that can be placed in the faithless world;
It is nothing more than cruelty, ruthlessness and wretchedness.
34. O mindful man, do not bind your heart to it;
For this treacherous world is base.
35. How long will you strive in this beehive,
Where no honey is without a sting?

241 bad kīsh, Lit. “of bad religion;” it could also denote “idolator.” Hemistich 26b has bī dīn.
242 The JP has the metaphor of a hooded falcon.
the annotated english translation 291

36. Should it allow you to first taste sweetness,

Ultimately it will send venom all the way to your brain.
37. Should the great Creator give you a son,
Teach him to go to school;
38. Grant him instruction and good habits;
Inform him of acquisition of knowledge;
39. Do not neglect to instruct him to fear the world,
So that its deception does not do him harm.
40. For your son you must
Arrange a good and exceptional wife
41. So that he is not distraught
With a burning heart for love of others.
42. Beware not to look at other peoples’ wives
For ultimately, Satan will make you a sinner.
43. Satan has a way to one’s heart;
He lays out countless ways to sin
44. So as to trick one out of his breath,
Ultimately tearing his heart out.
45. Be merciful to the poor and imprisoned,
Either with money or with kind words.
46. Speech is necessary for everyone;
With its presence, it can make any one happy;
47. The presence, enjoyment and pleasure of the eloquent one
Is in describing Yazdan’s attributes.
48. I am hopeful that God
Will gladden Rāgheb;
49. For the cruelty of fortune makes him sorrowful
And he is the most humble of the eloquent.

The Conclusion of The Book with the Aid of the Most Benevolent God

1. Thank God that this pleasant account

Has finally reached a conclusion by His bounty;
2. It is appropriate to give countless praise and thanks to
God, whose grace is infinite,
3. Who granted the opportunity and assistance,
Offering me proof upon inquiry.
4. I became a diver in the ocean of subtleties,
Bringing up regal pearls.
5. When the breeze of my Creator’s grace arose,
My ship sailed to shore.
292 the annotated english translation

6. The God of both worlds knows

Just how much I suffered on the path;
7. I wore out many pens,
Such that they could no longer write;243
8. Like a compass, I turned to every point,
Suffering endlessly on every hemistich
9. Until I arranged each couplet of it
And connected the tales to one another.
10. Until evening time, I ate nothing but the smoke of my lamp,
Burning the midnight oil.
11. The splendor of my verses was not illuminated;
Beauty was not revealed from my speech.
12. It will be apparent to him who is wise
That such a task was difficult for me.
13. As I lack understanding and intelligence,
And am low and slow among poets,
14. It was not possible in this melody-making
To give it utterance in another language.
15. From the date that the earth came into being,
Five thousand four hundred forty four years244
16. Passed since this pleasant verse
Was sung by the birds of the fields.
17. God, by Your unique name,
By Your infinite grace and excellence,
18. By the truth of the prophets You sent,
By the truth of Your chosen saints,
19. By the truth of the service of Moses and Aaron,
By the truth of those who keep vigil by night245
20. By the truth of the wise and intelligent,
By the sighs of lovers and those who suffer,
21. By the truth of the night of separation246 and Nawruz day,
May this auspicious book be victorious.
22. May it grant vision to those who read it
And may they derive happiness from it;

243 Here, he alludes to the process of writing. Poets would run string through needles with
desired lines and rub the paper to obtain raised impressions that would later be erased.
244 The Hebrew date 5444 corresponding to 1684 of the Gregorian calendar.
245 A reference to Sufis.
246 The separation of lovers.
the annotated english translation 293

23. May people be inclined towards it

And may it remove sorrow and tribulation from hearts.
24. He who is made happy from reading it
Will be freed from the sorrows of the world.
25. May the life of he who remembers Rāgheb with praise
Be verdant and eternal.

finis
‫‪Bibliography‬‬

‫‪Manuscripts‬‬

‫בנימין בן מישאל‬
‫אלתמאס נאמה‬
‫‪HU 8* 2555‬‬

‫אלישע בן שמואל‬
‫שהזאדה ֿוצופֿי‬
‫‪BL Or. 13191; Or. 13913‬‬
‫‪BZI 1034; 1085‬‬
‫‪HU 8* 1001, 8* 2554, 8* 4404, 8* 3199, 8* 4332, 8* 5124‬‬
‫‪JTS 1387, 1460, 1525 ;1353‬‬

‫חנוכה נאמה‬
‫‪HU 8* 5463, 8* 5552‬‬
‫‪JTS 1463‬‬

‫נציחת נאמה‪ :‬שטר עלי בעדים וקנין‬

‫‪HU 43876, 8* 4374, 8* 5463‬‬
‫‪JTS 1431, 1459‬‬

‫אברך ואהלל לסיבת כל הסיבות‬

‫‪BZI 930, 1045, 1050, 1085, 4533‬‬
‫‪JTS 1260, 1427, 1431‬‬

‫פזמון לשמחת ימי פורים‬

‫‪JTS 1436, 1260‬‬

‫חידה לשמואל; ה׳ עארוך לפניך תחינתי; אהובי ומיודעי ורעי;‬

‫אלוהים אלי אתה אברכיך; אם תראה את רשע תצערהו;‬
‫אלף אלפין; אנא ה׳ אלהי אלהי אבותי אזון אמארי;‬
‫אתה עליון ברום חביון‬
‫‪JTS 1260‬‬

‫אסף בושר שלום שיר על יד יקותיאל‬

‫‪BZI 930, 1045, 1050, 1085, 4533‬‬
296 bibliography

‫לבי שכינה שובי למדינה‬

JTS 1260, 1459

‫רשות לאזהרות לרבי אלעזר בן בקודה‬

HU 8* 4374; 8* 6268

‫יהודה בן דויד לארי‬

‫כתאב מכֿזן אל פנד‬
BL Or. 4731
HU 8* 4332

‫עמראני‬
‫חנוכה נאמה‬
HU 8* 1183; 8* 5463

‫אנתכֿאב נכֿלסתאן; סאקי נאמה; דר סתאייש תחמל‬

HU 8* 1183

‫ֿוא ִגבאת ֿוארכאן סיזדהגאנהי אימאן ישראל‬

HU 8* 2496; 8* 1183
JTS 1436

‫שמואל בן פיר אחמד‬

‫ תפֿסיר שמור לבי‬,‫אחתראז נאמה‬
HU 8* 2555, 8* 4374, 8* 5463, 8* 6268

‫תפֿסיר בצל שדי‬

HU 8* 5552, 8* 5463 ,*8 4374

‫סימן טוב מלמד‬

‫חייאת אל רוח‬
HU 8* 5677; 8* 5760

Published Sources

Adler, Elkan Nathan. Catalogue of Hebrew Manuscripts in the Collection of Elkan Nathan
Adler. Cambridge: Cambridge University Press, 1921.
Adler, Elkan Nathan. Jews in Many Lands. Philadelphia: Jewish Publication Society of
America, 1905.
bibliography 297

Adler, Elkan Nathan. “The Persian Jews: Their Books and Their Ritual.” Jewish Quarterly
Review 10 (1898): 584–625.
Altmann, Alexander. Studies in Religious Philosophy and Mysticism. Ithaca: Cornell Uni-
versity Press, 1969.
Altmann, Alexander and Samuel M. Stern. Isaac Israeli: A Neoplatonic Philosopher of
the Early Tenth Century. London: Oxford University Press, 1958.
Arakel of Tabriz. Livre d’histoires, collection d’historiens Arméniens, vol. 1. Translated
and edited by M.I. Brosset. St. Petersburg: Impr. de l’ Académie Impériale des Sci-
ences, 1874–1876.
Arberry, Arthur J. Fifty Poems of Ḥāfiẓ. Cambridge: Cambridge University Press, 1947.
Arberry, Arthur J. “Mysticism.” The Cambridge History of Islam: Islamic Society and Civ-
ilization. Vol. 2. Edited by P. Holt, A. Lambton, B. Lewis. Cambridge: Cambridge
University Press, 1990.
Arberry, Arthur J. Sufism: An Account of the Mystics of Islam. London: Unwin Paper-
backs, 1979. First published 1950 by George Allen & Unwin.
Arberry, Arthur J. “Bistamiana.” Bulletin of the School of Oriental and Africa Studies 25
(1962): 28–37.
Arjomand, Said Amir. The Shadow of God and the Hidden Imam. Chicago: University of
Chicago Press, 1984.
Aśvaghoṣa’s Buddhacarita. Translated to the English by E.H. Johnston. Delhi: Motilal
Banarsidass, 1984.
Ashkenazi, Shmuel & Dov Yarden. Otsar rashey tevot. Jerusalem: Kiryat Sefer, 1998.
Asmussen, Jes P. and Herbert H. Paper, eds. The Song of Songs in Judeo-Persian. Copen-
hagen: Det Kongelige Danske Videnskabernes Selskab, 1977.
Asmussen, Jes P. Studies in Judeo-Persian Literature. Leiden: E.J. Brill, 1973.
Asmussen, Jes P. “Sīmurȳ in Judeo-Persian Translations of the Hebrew Bible,” In Iranica
Varia: Papers in Honor of Professor Ehsan Yarshater, Textes et Mémoir XVI Acta Iranica
30 Leiden: E.J. Brill (1990): 1–5.
Asmussen, Jes P. “Ein Bruchstück aus Jehuda Lari’s jüdisch-persischen Weisheitsbuch
Machzan al-pand, ‘Schatzkammer der Belehrung.’” Cahiers Ferdinand Der Saussure
41 (1987): 21–26.
Asmussen, Jes P. “Classical New Persian Literature in Jewish-Persian Versions.” Studies
in Bibliography and Booklore 9 (1969): 44–53.
Asmussen, Jes P. “Der Manichäismus als Vermittler literarischen Gutes.” Temenos 2
(1966): 5–21.
Asmussen, Jes P. “Judaeo-Persica I: Šāhīn-i Šīrāzī’s Ardašīr-nama.” Acta Orientalia 28
(1965): 245–261.
Asmussen, Jes P. “Judaeo-Persica II: The Jewish-Persian Law Report from Ahwāz,
A.D. 1020.” Acta Orientalia 29 (1965): 49–61.
Asmussen, Jes P. “Barlaam and Iosaph.” Encyclopaedia Iranica.
298 bibliography

Atil, Esin. Kalila wa Dimna: Fables from a Fourteenth Century Arabic Manuscript. Wash-
ington D.C.: Smithsonian Institution Press, 1981.
ʿAṭṭār, Farīd al-Dīn. Manṭeq al-Ṭayr. Edited by Ṣeyyed Ṣādeq Gowharīn. Tehran: Bongāh-
e tarjomeh va nashr-e ketāb, 1963.
ʿAṭṭār, Farīd al-Dīn. Taẕkerat al-Awlīyā’. Edited by A. Tavakkolī. 6th edition. Tehran:
Behzād, 1994.
ʿAṭṭār, Farīd al-Dīn. Pand-nāmeh. Edited by Moḥammad ʿAbbāsī. Tehran: Ketābforūshī-
ye Fakhr Rāzī, 1984.
ʿAṭṭār, Farīd al-Dīn. The Conference of the Birds. Translated by Dick Davis. London: Pen-
guin Books, 1984.
Ibn Bābūyah, Muḥammad ibn ‘Alī. Kamāl al-dīn wa tamām al-ni‘mah. 2 vols. Tehran:
Ketābforushī-ye ’Eslāmiyeh, 1959.
Bacher, Wilhelm. Zwei jüdisch-persische Dichter Schahin und Imrani. Strasburg: Trüb-
ner, 1908.
Bacher, Wilhelm. “Judaeo-Persian” and “Judaeo-Persian Literature.” Jewish Encyclopedia
7 (1916): 313–324.
Bacher, Wilhelm. “Zur jüdisch-persischen Litteratur.” Zeitschrift der Deutschen Morgen-
landischen Gesellschaft 65 (1911): 523–535.
Bacher, Wilhelm. “Les Juifs de Perse au xviie et au xviiie siècles d’ après les chroniques
poétiques de Babai b. Loutf et de Babai b. Farhad.” Pts. 1, 2, and 3. Revue des Études
Juives 51 (1906): 121–136, 265–279; 52 (1906): 77–97, 234–271; 53 (1907): 85–110.
Bacher, Wilhelm. “Zur jüdisch-persischen Litteratur.” Jewish Quarterly Review 16 (1904):
525–558.
Bacher, Wilhelm. “Ein hebräisch-persisches Liederbuch.” Jewish Quarterly Review 14
(1902): 116–128.
Bacher, Wilhelm. “Der Dichter Jūsuf Jehūdi und sein Lob Moses.” Zeitschrift der
Deutschen Morgenlandischen Gesellschaft 53 (1899): 389–427.
Bakhtiar, Laleh. Sufi Expressions of the Mystic Quest. London: Thames and Hudson: 1997.
Batey midrashot. Edited by A.J. Wertheimer. 2 vols. Jerusalem: Ketav ve-Sefer, 1969.
Ben Tsvi, Itsḥāḳ. Nidḥey-Yisrael. Tel-Aviv: N. Tebarski, 1956.
Benyahu, Me’ir. “Meshorerim u-mepizmonim be-Paras u-be-Bukharah be-me’ah ha-
shevaʿ ʿesreh.” Sinay 87 (1980): 135–149.
Benyahu, Me’ir. “Piyyutim ve te‘udot ʿal ha-shabta’ut be kitvey yad mi-Paras.” Sefunot
3/4 (1960): 7–37.
Beit-Arié, Malachi. Hebrew Manuscripts of East and West: Toward a Comparitive Codi-
cology. London: British Library, 1993.
Beit-Arié, Malachi. “Publications and Reproductions of Literary Texts in Medieval Jew-
ish Civilization and Its Impact on the Texts Transmitted.” In Transmitting Jewish
Traditions: Orality, Textuality and Cultural Diffusion. Eds. Yaakov Elman and Israel
Gershoni. New Haven: Yale University Press, 2000.
bibliography 299

Bet ha-Midrasch. Edited by Adolph Jellinek. 6 vols. Jerusalem: Wahrmann Publications,

1967. First published in 1936.
Blieske, Dorothea. “Šāhīn-i Šīrāzī’s Ardašīr Buch.” Ph.D. diss. Eberhard Karls Universität,
Tübingen, 1966.
De Blois, François. Burzōy’s Voyage to India and the Origin of the Book of ‘Kalīlah wa
Dimna.’ London: Royal Asiatic Society, 1990.
Brody, Robert. “Judaism in the Sasanian Empire: A Case Study in Religious Coexistence.”
In Shaked, Irano-Judaica II (1990), 52–62.
Browne, Edward G. A Literary History of Persia. 4 vols. Cambridge: Cambridge Univer-
sity Press, 1928.
Budge, Sir E.A. Wallis. Baralâm and Yěwâsěf: being the Ethiopic Version of a Christianized
recension of the Buddhist Legend of the Buddha and the Bodhisattva, 2 vols. Cam-
bridge: Cambridge University Press, 1923.
Calders i Artís, Tessa. El Prīncep i el Monjo d’Abraham ben Shemuel ha-Levi ibn Ḥasday.
Orientalia Barcinonensia 2. Sabadell: AUSA, 1987.
Calomino, Salvatore. From Verse to Prose: The Barlaam and Josaphat Legend in Fifteenth-
Century Germany. Maryland: Scripta Humanistica 63, 1990.
Chardin, Jean. Voyages du Chevalier Chardin en Perse. 10 vols. Paris: L. Langlès, 1811.
Chittick, William. The Sufi Path of Love: The Spiritual Teachings of Rūmī. Albany: State
Univ. of New York Press, 1983.
Christensen, Arthur. “La légende du sage Buzurǧmihr.” Acta Orientalia 8 (1930): 81–
128.
A Chronicle of the Carmelites in Persia and the Papal Mission of the XVIIth and the XVIIIth
Centuries. 2 vols. Edited and translated by H. Chick. London: Eyre and Spottiswoode,
1939.
Cohen, Abraham. “Temurot mahutiot ba-ḥinukh ha-Yehudi be-Paras.” Yehudey Iran,
edited by Amnon Netzer, 68–76. Tel Aviv: Beyt Kurosh, 1988.
Cohen, Shaye J.D. From the Maccabees to the Mishnah. Edited by Wayne A. Meeks.
Philadelphia: Westminster Press, 1989. First published 1987.
Cowell, Edward. B., ed. The Jātaka Stories or Stories of the Buddha’s Former Births. 6 vols.
London: Luzac, 1957.
Cowen, Jil S. Kalila wa Dimna: An Animal Allegory of the Mongol Court. New York: Oxford
University Press, 1989.
Cowen, Jil S. Otsar ha-meshalim u-ha-pitgamim. Jerusalem: Ha-Rav Kook, 1957.
Cowen, Jil S., ed. Selected Religious Poems of Solomon ibn Gabirol. Translated to English
by Israel Zangwill. Philadelphia: The Jewish Publication Society of America, 1974.
First published 1924 by The Jewish Publication Society of America.
Damascene, St. John. Barlaam and Ioasaph. Translated to English by G.R. Woodward
and H. Mattingly. The Loeb Classical Library. London and Cambridge, Mass., 1914.
Reprinted by William Heinemann, 1953.
300 bibliography

Darmesteter, James. “Textes Pehlvis relatifs au Judaisme.” Revue des Études Juives 17–18
(1889): 1–15.
Darmesteter, James. “Textes Pehlvis relatifs au Judaisme.” Revue des Études Juives 19
(1889): 41–56.
Davidson, Israel and Jefim Schirmann. Otsar ha-shira ve ha-piyyut. 4 vols. New York:
Ktav Publishing House, 1970.
Davidson, Israel. Supplement to the “Thesaurus of Mediaeval Hebrew Poetry,” Hebrew
Union College Annual 12–13 (1937–1938): 715–823.
Dehkhodā, ʿAli ’Akbar. Ams̱āl va Ḥekam. 4 vols. Tehran: Amīr Kabīr, 1959–1960.
Du Mans, Raphaël. Estat de la Perse en 1660. Edited by Ch. Schefer. Paris: Ernest Leroux,
1890.
Eshkoly, E.Z. “Mi-piyutey Yehudey Paras.” Mizraḥ u-Ma’arav 3 (1929): 366–373.
Fenton, Paul B. The Treatise of the Pool: Al maqāla al-Ḥawḍiyya. London: Octogon Press,
1981.
Fenton, Paul B. “Judaism and Sufism,” in Cambridge Companion of Jewish Philosophy.
Edited by Daniel H. Frank and Oliver Leaman, 201–217. Cambridge: Cambridge Uni-
versity Press, 2003.
Fenton, Paul B. “A Mystical Treatise on Perfection, Providence and Prophecy from the
Jewish Sufi Circle.” In The Jews in Medieval Islam: Community, Society, and Identity.
Edited by Daniel H. Frank, 301–334. London: Brill, 1995.
Fenton, Paul B. “The Arabic and Hebrew Versions of the Theology of Aristotle,” In
Pseudo-Aristotle in the Middle Ages: The Theology and Other Texts. eds. Jill Kraye,
W.F. Ryan and C.B. Schmitt. London: The Warburg Institute, 1986, 241–264.
Ferdawsī, ‘Abol Qāsem. Shāh-nāmeh. 6 vols. Edited by Moḥammad Dabīr-Sīyāqī.
Tehran: ‘Elmī Publishers, 1956.
Finkel, Joshua. “A Judaeo-Persian Tale.” Jewish Quarterly Review 21 (1931): 353–364.
Finkelstein, Louis, ed. The Jews: Their History, Culture and Religion. Philadelphia: Jewish
Publication Society of America, 1955. First published 1949.
Fischel, Walter J. “Israel in Iran.” In Finkelstein, The Jews: Their History, Culture and Reli-
gion, 817–858.
Fischel, Walter J. Jews in the Economic and Political Life of Mediaeval Islam. Royal Asiatic
Society Monographs, 22. London: Royal Asiatic Society, 1937.
Fischel, Walter J. “The Jews in Mediaeval Iran from the 16th to the 18th Centuries: Polit-
ical, Economic, and Communal aspects” In Irano-Judaica, 265–291. Edited by Shaul
Shaked, 1982.
Fischel, Walter J. “Isfahān: The Story of a Jewish Community in Persia.” In Joshua Starr
Memorial Volume. 111–128. New York: Conference on Jewish Relations, 1953.
Fischel, Walter J. The Jews of Central Asia (Khorasan) in Medieval Hebrew and Islamic
Literature. Historia Judaica. New York, 1945.
Foucher, Alfred. The Life of the Buddha According to the Ancient Texts and Monuments of
bibliography 301

India. Translated by Simone Brangier Boas. Middletown: Wesleyan University Press,

1963. Published originally as La vie du Bouddha d’apres les texts et les monuments de
l’Inde. Paris: Payot, 1949.
Fraade, Steven D. “The Early Rabbinic Sage.” In The Sage in Israel and the Ancient Near
East. Edited by John G. Gammie and Leo G. Perdue, 417–436. Winona Lake, Indiana:
Eisenbrauns, 1990.
Frye, Richard. The Heritage of Persia. Cleveland: The World Publication Co., 1963.
Frye, Richard. The Golden Age of Persia. Paperback edition. London: Weidenfeld and
Nicolson, 1993. First printed 1975.
Ibn Gabirol, Shlomo. “The Improvement of the Moral Qualities;” an ethical treatise of the
11th century by Solomon ibn Gabirol. Translated to English by Stephen S. Wise. New
York: Columbia University Press, 1901.
Ibn Gabirol, Shlomo. A Choice of Pearls; embracing a collection of the most genuine
ethical sentence … originally compiled from the Arabic by Solomon ibn Gabirol and
translated to Hebrew by Jehuda ibn Tibbon. Translated to English by B.H. Ascher. Lon-
don: Trübner, 1859.
Ibn Gabirol, Shlomo. Selected Religious Poems of Solomon ibn Gabirol. Edited by Israel
Davidson. Translated by Israel Zangwill. Philadelphia: Jewish Publication Society of
America, 1923.
Gimaret, Daniel, ed. Kitāb Bilawhar wa Būḏāsaf. Langue Arabe et pensée Islamique 6.
Beirut: Dār el-Machreq, 1972.
Gimaret, Daniel. Le livre de Bilawhar et Būḏāsf: Selon la version Arabe Ismaélienne.
Hautes Études Islamiques et Orientales d’histoire comparée 3. Genève: Librarie
Droz, 1971.
Gimaret, Daniel. “Traces et parallèles du Kitāb Bilawhar et Būḏāsf dans la tradition
arabe.” Bulletin d’études orientales 24 (1971): 97–133.
Ginzberg, Louis. The Legends of the Jews. 7 vols. Philadelphia: The Jewish Publication
Society of America, 1938.
Goldin, Judah. “The Period of the Talmud.” In Louis Finkelstein, The Jews: Their His-
tory, Culture and Religion. Philadelphia: The Jewish Publication Society of America.
(1949): 115–215.
Goldziher, Ignaz. Muslim Studies (Muhammedanische Studien). Edited by S.M. Stern.
Translated from the German by C.R. Barber and S.M. Stern. London: Allen and
Unwin, 1967.
Goldziher, Ignaz. “Jewish Agada and Christian Legends,” Muslim Studies II. Edited by
S.M. Stern. London: Allen and Unwin, 1971.
Gregorian, Vartan. “Minorities of Isfahan: The Armenian Community of Isfahan 1587–
1722.” Journal of the Society for Iranian Studies 7 (1974): 652–680.
Gurney, J.D. “Pietro della Valle: The Limits of Perception.” Bulletin of the School of Ori-
ental & African Studies 69 (1986): 103–116.
302 bibliography

Guttmann, Julius. “The Principles of Judaism.” Conservative Judaism 14 (1): 1–33.

Gvakharia, A.A. The Persian Versions of “Balavariani” (“Budasaf = Yodasaf and Balah-
var,”) Tiflis, 1985.
Ḥāfeẓ. Dīvān. Edited by Moḥammad Qazvīnī and Qāsem Ghānī. Tehran: Sīnā, n.d.
Ḥakham, Shimʿon. The Mūsā-nāma of R. Shimʿon Ḥakham. Edited by Herbert H. Paper.
Cincinnati: Hebrew Union College Press, 1986.
Ḥakham, Shimʿon. Sefer Sharḥ-e Shāhīn ʿal ha-Torah, 3 vols. edited by Shimʿon
Ḥakham. Jerusalem, 1902–1905.
Ḥakham, Shimʿon. Sefer Sharḥ-e Shāhīn ʿal Megilat Ester Sh. Tsuḳerman. Kiryat Malakhi:
Rafael Kodidtof, 1979. First published 1910.
Ḥakham, Shimʿon, ed. Sefer Shahzādeh va Sufi. Jerusalem: 1907.
The Hans Wehr Dictionary of Modern Written Arabic. Edited by J. Cowan. Ithaca: Spoken
Language Services, 1994. First published 1979 by Otto Harrassowitz.
Ibn Ḥasday, Avraham. Ben ha-melekh ve ha-nazir. Edited by Abraham M. Haberman.
Tel Aviv: HaRav Kook, 1950.
Kaśday, Tsvi, ed. Mamlekot ʾArarat: Parshat Masaʿotay…be artsot Ḳowḳaz u-me ʿever
l’harey Ḳowḳaz be ‘ever Yam ha-Kaspi ve Asia ha-tikonah. Odessa: Moriah, 1912.
Henning, W.B. “Persian Poetical Manuscripts from the Time of Rūdakī.” In A Locust’s
Leg: Studies in Honour of S.H. Taqizadeh, edited by W.B. Henning and E. Yarshater,
89–104. London: Percy Lund, Humphries & Co., 1962.
Henning, W.B. “The Inscription of Tang-i Azao.” Bulletin of the School of Oriental &
African Studies 20 (1957): 335–342.
Henning, W.B. “Sogdian Tales.” Bulletin of the School of Oriental & African Studies 11
(1943–1946): 465–487.
Hertz, Joseph. Pirkey Avot. New York: Behrman House Inc., 1945.
Hodgson, Marshall G. The Venture of Islam. 3 Vols. Chicago: Chicago University Press,
1975.
Hommel, Fritz. “Die älteste arabische Barlaam-Version.”Berichte des VII internationalen
Orientalisten-Congresses Semitische Section, 1888: 115–165. Translated to English by
E. Rehatsek.
Horn, Paul. Grundriss der Neupersischen Etymologie. New York: George Olms, 1988.
Hourani, George F. “Maimonides and Islam.” In Studies in Islamic and Judaic Traditions,
edited by William Brinner and Stephen D. Ricks, 153–166. Brown Judaic Studies 110.
Atlanta: Scholars Press, 1986.
Hughes, Patrick T. A Dictionary of Islam, 3rd ed. London: W.H. Allen & Co., 1935. First
published in 1885.
Al-Huǰwīrī, ʿAlī ibn ʿUthmān. The Kashf al-Maḥjūb: The Oldest Persian Treatise on Sufism
by al-Hujwīrī. Translated by Reynold A. Nicholson. London: Luzac, 1936.
Hyman, Arthur. Essays in Medieval Jewish and Islamic Philosophy: Studies from the pub-
lications of the American Academy for Jewish Research. New York: Ktav, 1977.
bibliography 303

Hyman, Arthur. “Maimonides’ Thirteen Principles.” In Jewish Medieval and Renaissance

Studies. Studies and Texts 4, edited by Alexander Altmann, 119–144. Cambridge, MA:
Harvard University Press, 1967.
Bin Iskandar, Kaykāvūs. Qābūs-nāma. Translated by Reuben Levy. London: The Cresset
Press, 1951.
Jamasp-Asana, Jamaspji Minocheherji, ed. The Pahlavi Texts. Tehran: Iranian Cultural
Foundation, 1969. First published 1913 by Fort Printing.
Jastrow, Marcus. Dictionary of the Targumim, Talmud Babli, Yerushalmi and Midrashic
Literature. New York: The Judaica Press, 1996. First published 1971.
Jenkinson, Anthony. Early Voyages and Travels in Russia and Persia. Edited by E.D. Elmar
Morgan and C.H. Coote, 2 vols. London: Hakluyt Society, 1886.
Johnston, E.H., trans. Aśvaghoṣa’s Buddhacarita or Acts of the Buddha. Delhi: Motilal
Banarsidass, 1984. First published in 1936.
Kalila and Dimna of Nasr Allah Munshi. Translated to English by Wheeler M. Thackston.
Indianapolis & Cambridge: Hackett Publishing Company, 2019.
Tarjomeh-ye Kalileh va-Dimneh. Translated to Persian by Mojtabā Mīnovī Tehrānī.
Tehran: Dāneshgāh-e Tehran, 1343 (1964).
Kalileh va Demneh. Edited by Jaʿfar Sajjādī. Tehran: Barādarān-e ‘Elmī, 1950.
Kalilah and Dimnah, or the Fables of Bidpai: Being an Account of Their Literary History.
Translated to English by I.G.N. Keith-Falconer. Cambridge: University of Cambridge
Press, 1885.
Kellner, M. Dogma in Medieval Jewish Thought from Maimonides to Abravanel. Oxford:
Oxford University Press, 1986.
Al-Kisā’ī, Muḥammad ibn ʿAbd Allāh. The Tales of the Prophets of Al-Kisa’i. Translated by
Wheeler M. Thackston Jr. Library of Classical Arabic Literature, 2. Boston: Twayne,
1978.
Al-Kisā’ī, Muḥammad ibn ʿAbd Allāh. Qisas al-Anbīyā in Vita Prophetarum. Edited by
Isaac Eisenberg. Lugduni-Batavorum: E.J. Brill, 1922–1923.
Lāhījī, Shaykh Moḥammad. Sharḥ-e Golshan-e Rāz. Edited by K. Samī’ī. Tehran: Ketāb-
forūshī-ye Maḥmūdī, 1959.
Lalita-vistara: Memoirs of the Early Life of Sakya Sinha (Chs. 1–15). Translated to English
by Rajendralala Mitra. Delhi: Sri Satguru Publications, 1998.
Lang, David Marshall. The Wisdom of Balahvar: A Christian Legend of the Buddha. Ethi-
cal and Religious Classics of East and West 20. London: Allen & Unwin, 1957.
Lang, David Marshall, trans. The Balavariani (Barlaam and Josaphat): A Tale from the
Christian East Translated from the Old Georgian. Berkeley: University of California
Press, 1966.
Lang, David Marshall. “Bilawhar wa Yūdāsaf.” Encyclopaedia of IslamI 6 (1960): 1215–
1217.
Lang, David Marshall. “The Life of the Blessed Iodosaph: A New Oriental Christian
304 bibliography

Version of the Barlaam and Ioasaph Romance.” Bulletin of the School of Oriental &
African Studies 20 (1957): 389–407.
Lang, David Marshall. “St. Euthymius the Georgian and the Barlaam and Ioasaph
Romance.” Bulletin of the School of Oriental & African Studies 17: Part 2 (1955): 306–
325.
Lazard, Gilbert. “La Dialectologie de Judéo-Persan.” Studies in Bibliography and Book-
lore (1968): 77–98.
Lazard, Gilbert. “Judeo-Persian,” EncycIopaedia of Islam (2), 4: 313–314.
Levī, Ḥabīb. Tārīkh-e Yahūd-e Īrān. 3 vols. Tehran: Berūkhīm Publications, 1956–1960.
Levy, Reuben, trans. A Mirror for Princes The Qābūs nāma by Kai Kā’us ibn Iskandar
Prince of Gurgān. London: The Cresset Press, 1951.
Lewis, Bernard. The Jews of Islam. Princeton: Princeton University Press, 1987. First pub-
lished 1984.
Lockhart, Laurence. The Fall of the Safavid Dynasty and the Afghan Occupation of Persia.
Cambridge: Cambridge University Press, 1958.
Lockhart, Laurence. Nadir Shah: A Critical Study. London: Luzac, 1938.
Lowy, Rev. Albert. “On a Unique Specimen of the Lishana Shel Imrani.” Transactions of
The Society of Biblical Archaeology 4 (1876): 98–117.
Ludwig, Paul, ed. Persian Origins: Early Judaeo-Persian and the Emergence of New Per-
sian: Collected Papers of the Symposium, Göttingen, 1999. Wiesbaden: Otto Harras-
sowitz, 2003.
MacKenzie, D.N. “An Early Jewish-Persian Argument.” Bulletin of the School of Oriental
& African Studies 31 (1968): 249–269.
MacKenzie, D.N. “Jewish Persian from Isfahan.” Journal of The Royal Asiatic Society
(1968): 68–75.
The Mahāvastu. 3 vols. Translated to English by J.J. Jones. London: Luzac, 1949–1956.
Maimonides (Moshe ben Maimon). Mishneh Torah: The Book of Knowledge by Mai-
monides. Edited by Moses Hyamson. Jerusalem: Feldheim Publishers, 1974.
Maimonides (Moshe ben Maimon). Selections from the Arabic Writings of Maimonides.
Edited by Israel Friedlander. Semitic Studies 12. Leiden: E.J. Brill, 1951.
Maimonides (Moshe ben Maimon). “Maimonides Treatise on Resurrection: The Orig-
inal Arabic and Samuel ibn Tibbon’s Hebrew Translation and Glossary.” Edited by
Joshua Finkel. Proceedings of the American Academy for Jewish Research. New York:
American Academy of Jewish Research 9 (1938–1939): 57–105.
Maimonides (Moshe ben Maimon). Selections from the Arabic Writings of Maimonides.
Edited by Israel Friedlander. Leiden: E.J. Brill, 1951.
Maimonides, ʿOvadyāh b. Avraham b. Moshe. The Treatise of the Pool: Al-Maqāla al-
Ḥawḍiyya. Edited by Paul Fenton. London: Octagon Press, 1981.
Majlesī, Moḥammad Bāqer. ʿAyn al-ḥayāt. Tehran: Sherekat-e Sahāmī-ye Ṭabʿ-e Ketāb,
1969.
bibliography 305

Majlesī, Moḥammad Bāqer. Biḥār al-anwār. Tehran: Dār al-kutub al-Islamiyah, 1956.
Margoliouth, George. “Persian Hebrew Manuscripts in the British Museum.” Jewish
Quarterly Review 7 (1894): 119–120.
Markwart, Josef. A Catalogue of the Provincial Capitals of Ērānshahr. Edited by
G. Messina. Rome: Pontificio Instituto Biblico, 1931.
Marx, Alexander. “A List of Poems on the Articles of the Creed.” Jewish Quarterly Review.
New Series 9 (Jan.–April 1919): 305–336.
Mazzaoui, Michel M. The Origins of the Ṣafawids. Wiesbaden: Franz Steiner Verlag, 1972.
Meisami, Julie S. Medieval Persian Court Poetry. Princeton: Princeton Univ. Press, 1987.
Melammed, Siman Ṭov. Ḥayāt al-rūḥ, rūaḥ ḥāyyim. Jerusalem: Natan’el and Benyamin
Shauloff, 1898.
Melammed, Siman Ṭov. Azharot be-lashon ha-kodesh u-be lashon parsi. Avraham Moshe
Luntz: Jerusalem, 1896.
Meridith-Owens, Glyn M. Handlist of Persian Manuscripts 1895–1966. London: British
Museum, 1968. (Supplemental Handlist of Persian Manuscripts, 1966–1998. Com-
piled by Isa Waley. London: British Library, 1998).
Mizraḥi, Ḥanina. Toldot Yehudey Paras u-meshorereyhem. Jerusalem: Rubin Mass, 1966.
Moʿīn, Moḥammad. Taḥlīl-e Haft Paykar-e Neẓāmī. Tehran: Dāneshgāh-e Tehrān,
no. 596, 1959.
Moreen, Vera B. The Bible as a Judeo-Persian epic: an illustrated manuscript of ‘Imrānī’s
Fatḥ-Nāma. Jerusalem: Ben Zvi Institute, 2016.
Moreen, Vera B. Catalog of Judeo-Persian Manuscripts in the Library of the Jewish Theo-
logical Seminary of America 63. Leiden: Brill, 2015.
Moreen, Vera B. “Shāhīn’s Interpretation of Shira and Ha’azinu” In Irano-Judaica VII,
edited by Rubanovich, Julia and Geoffrey Herman. Jerusalem: Ben Zvi Institute,
2019.
Moreen, Vera B. and David Yeroushalmi. “The Intellectual Parameters of the Judeo-
Persian Treatise Ḥovot Rafa’el by El‘azar Ḥayim B. Mollāh Eliyahu (19th Century).”
In The Jews of Iran: The History, Religion and Culture of a Community in the Islamic
World, edited by Houman M. Sarshar. London and New York, I.B. Tauris, 2014.
Moreen, Vera B. “Judeo-Persian Translations of Hebrew Poetry: Tarjamah, Tafsīr, Ta’wīl?”
In Irano-Judaica V. Edited by Shaul Shaked and A. Netzer, 82–95. Jerusalem: Ben Zvi
Institute, 2003.
Moreen, Vera B. In Queen Esther’s Garden: An Anthology of Judeo-Persian Literature. New
Haven: Yale University Press, 2000.
Moreen, Vera B. Iranian Jewry During the Afghan Invasion: The Kitāb-i Sar Guzasht-i
Kāshān of Bābāī b. Farhād. Stuttgart: Franz Steiner, 1990.
Moreen, Vera B. Iranian Jewry’s Hour of Peril and Heroism: A Study of Bābāī ibn Luṭf’s
Chronicle, 1617–1662. New York and Jerusalem: The American Academy for Jewish
Research, 1987.
306 bibliography

Moreen, Vera B. “The ‘Iranization’ of Biblical Heroes in Judeo-Persian Epics: Shāhīn’s

Ardashīr-nāmah and ʿEzra-nāmah.” Journal of the Society for Iranian Studies 29
(Summer/Fall 1996): 321–338.
Moreen, Vera B. “Moses, God’s Shepherd: An Episode from a Judeo-Persian Epic.”Proof-
texts 2 (1991): 107–130.
Moreen, Vera B. “The Problems of Conversion among Iranian Jews in the Seventeenth
and Eighteenth Centuries.” In Studies in Islamic Studies and Judaic Traditions II,
edited by William Brinner and S.D. Ricks, 157–168. Atlanta, Ga.: Scholars Press,
1989.
Moreen, Vera B. “The Downfall of Muḥammad [‘Alī] Beg, Grand Vizier of Shah ‘Abbās
II (Reigned 1642–1666).” Jewish Quarterly Review 72 (October, 1981): 81–99.
Moreen, Vera B. “The Status of Religious Minorities in Safavid Iran between 1617 and
1661.” Journal of Near East Studies 40 (April, 1981): 119–134.
Morgan, David. Medieval Persia 1040–1797. London: Longman, 1988.
Mostawfī, Moḥammad Moḥsen. Zobdat al-Tavārīkh. Tehran: Bonyād-e Mawqāfāt-e
Doctor Maḥmūd ’Afshār, 1996.
Najara, Israel. Zemirot Israel. Tel Aviv: Mosad ha-Rav Kook, 1945–1946.
Nasr, Seyyed Hossein and Oliver Leaman, editors. History of Islamic Philosophy. 2 vols.
London and New York: Routledge, 1996.
Nasr, Seyyed Hossein. Islamic Science: An Illustrated Study. London: Westerham Press,
1976.
Nasr, Seyyed Hossein. Sufi Essays. London: George Allen & Unwin, 1972.
Nasr, Seyyed Hossein. An Introduction to Islamic Cosmological Doctrines: Conceptions
of Nature and Methods used for its study by Ikhwan al Safa, Al Biruni and Ibn Sina.
Cambridge: Harvard University Press, 1964.
Nasr, Seyyed Hossein. “The Rise and Development of Persian Sufism.” In Classical Per-
sian Sufism: from its Origins to Rumi, edited by Leonard Lewisohn, 1–18. London:
Khaniqahi Nimatullahi Publications, 1993.
Nasr, Seyyed Hossein. “Life Sciences, Alchemy and Medicine.” In Cambridge History of
Iran, edited by Richard N. Frye, 4: 396–418. Cambridge: Cambridge University Press,
1975.
Netzer, Amnon. Ḥovot Yehudah l’Rabbi Yehudah ben Elʿazar. Jerusalem: Ben-Zvi Insti-
tute, 1995.
Netzer, Amnon. Otsar kitvey ha-yad shel Yehudey Paras be-Maḥon Ben-Tsvi. Jerusalem:
Ben-Zvi Institute, 1985.
Netzer, Amnon. Montakhab-e ’ashʿār-e Fārsī az ’ās̱ār-e Yahūdīyān-e Īrān. Tehran: Far-
hang-e Īrān Zamīn, 1973.
Netzer, Amnon. “Persian Jewry and Literature: A Sociocultural View.” Sephardi and Mid-
dle Eastern Jewries: History and Culture in the Modern Era. Edited by Harvey Gold-
berg, 240–255. Bloomington: Indiana University Press, 1996.
bibliography 307

Netzer, Amnon. “Literature of the Jews of Iran: A Short Survey.” In Pādyāvand: Judeo-
Iranian and Jewish Studies Series, edited by Amnon Netzer, 1: 5–17. Costa Mesa:
Mazda Publishers, 1996.
Netzer, Amnon. “Rashīd al-Dīn and his Jewish background.” In Shaked, Irano-Judaica
III (1994): 118–126.
Netzer, Amnon. “Shahzādeh va-Sufi me’et Elīshaʿ ben Shmūel.” Pe ʿamim 35 (1988): 24–
45.
Netzer, Amnon. “Taḥnonim l’Rabi Benyamin ben Misha’el me-Kashan.” Peʿamim 2
(1979): 48–54.
Netzer, Amnon. “Some Notes on the Characterization of Cyrus The Great in Jewish and
Judeo-Persian Writings.” Acta Iranica 2 (1974): 35–52.
Netzer, Amnon. “A Judeo-Persian footnote: Shāhin and ‘Emrāni.” Israel Oriental Studies
(1974): 258–264.
Netzer, Amnon. “The Study of Kh(w)āǰe Bokhārāi’s Dāniyāl-Nāme.” PhD diss., Columbia
University, 1969.
Neubauer, Adolf, ed. Mediaeval Jewish Chronicles. 2 vols. Semitic Series. Oxford: Claren-
don Press, 1887–1895.
Neusner, Jacob. A History of the Jews in Babylonia. 5 vols. Leiden: E.J. Brill, 1965–1970.
Neusner, Jacob. “Jews in Iran.” In The Cambridge History of Iran. Vol. 3, The Seleucid,
Parthian and Sasanian Periods. Cambridge: Cambridge University Press, 1991.
Neusner, Jacob. “How Much Iranian in Jewish Babylonia?” In Talmudic Judaism in Sasa-
nian Babylonia: Essays and Studies. Leiden: E.J. Brill, 1976.
The New English Bible with the Apocrypha. Oxford University Press and Cambridge Uni-
versity Press, 1970. First published 1961.
Neẓāmī. Haft Paykar. Edited by Vaḥīd Dastgerdī and Saʿīd Ḥamīdīyān. Tehran: Nashr-
e Qaṭreh, 1997. [Haft Paykar: A Medieval Persian Romance. Translated to English by
Julie S. Meisami. Oxford: Oxford University Press, 1995.]
Neẓāmī. Laylī va Majnūn. Edited by Vaḥīd Dastgerdī. Tehran: ʿElmī Publishers, 1935.
Nicholson, Reynold. A. The Idea of Personality in Sufism: Three lectures delivered in the
University of London. Cambridge: Cambridge University, 1970.
Nicholson, Reynold. A. The Mystics of Islam. London: Routledge & Kegan Paul, 1966.
Nicholson, Reynold. A. Studies in Islamic Mysticism. Cambridge: Cambridge University,
1921.
Al-Nīshābūrī, Abū Esḥāq Ebrāhīm ben Manṣūr. Qiṣaṣ al-Anbīyā’. Edited by Ḥabīb Yagh-
mā’ī. Tehran: Bongāh-e Tarjomeh va Nashr-e Ketāb, 1980.
Nöldeke, Theodor. The Iranian National Epic or The Shahnamah. Translated by Leonid
Th. Bogdanov. Philadelphia: Porcupine Press, 1979. First published 1930 by K.B. Cama
Oriental Institute.
The Oxford English Dictionary on Historical Principles. Vol. 2. Oxford: Clarendon Press,
1933.
308 bibliography

Pagis, Dan. Hebrew Poetry of the Middle Ages and the Renaissance. Berkeley: University
of California Press, 1991.
Pagis, Dan. Ḥidush va-masoret be shirat ha-ḥol ha-ʿivrit: Sefarad ve-’Iṭalia. Jerusalem:
Keter, 1976.
Pagis, Dan. “Variety in Medieval Rhymed Narratives.” Scripta Hierosolymitana, Studies
in Hebrew Narrative Art Throughout the Ages. 27 (1978): 79–98.
Paper, Herbert, “Proverbs in Judeo-Persian.” In Irano-Judaica, 122–147. Edited by Shaul
Shaked, 1982.
Paper, Herbert, “Judeo-Persian.” In Jewish Languages: Theme and Variations, edited by
Herbert Paper, 103–114. Cambridge: Association for Jewish Studies, 1978.
Paper, Herbert, Targum ha-Torah le-parsit yehudit. Jerusalem: Ben Zvi Institute, 1972.
Ibn Paḳuda, Baḥya ben Yosef. The Book of Direction to the Duties of the Heart. Edited
and translated by Menahem Mansoor with Sara Arenson and Shoshana Dannhauser.
London: Routledge & Kegan Paul, 1973.
Ibn Paḳuda, Baḥya ben Yosef. Sefer torat ḥovot ha-levavot. Translated to English by
Moses Hyamson. New York: Bloch Publishing Company, 1925. Reprinted in 1962.
Perdue, Leo G. “Cosmology and The Social Order in the Wisdom Tradition.” The Sage
in Israel and The Ancient Near East. 457–478. John G. Gammie and Leo G. Perdue
editors. Winona Lake: Eisenbrauns, 1990.
Pines, Shlomo and Y. Yovel, editors. Maimonides and Philosophy. Dordrecht: Martinus
Nijhoff, 1986.
Pines, Shlomo. “Philosophy.” In The Cambridge History of Islam: Islamic Society and Civ-
ilization, edited by P. Holt, A. Lambton, and B. Lewis, 1990.
Praḥi, Hillel ben Ya‘ḳov. Agudat Praḥim: kolelet haggadah shel pesaḥ, pirkey avot, azha-
rot, pitgamim. Roberto Moskowitz, 1922
Qur’ān. The Glorious Koran: A Bilingual Edition with English Translation. Translated by
Marmaduke Pickthall. Albany: State University of New York, 1976.
Rehatsek, Edward. “Book of the King’s Son and the Ascetic.” Journal of the Royal Asiatic
Society, 1890: 119–155. Translation to English of Fritz Hommel’s “Die älteste arabische
Barlaam-Version.”
Rosenthal, Erwin I.J. Judaism and Islam. London: Thomas Yoseloff, 1961.
Rosenwasser, J. “Judaeo-Persian Manuscripts in the British Museum.” In Handlist of Per-
sian Manuscripts, 1895–1966. London: British Museum, 1968.
Rosin, David. “The Ethics of Solomon ibn Gabirol.” Jewish Quarterly Review 3, 1891: 159–
181.
Ross, Edward Denison. Sir Anthony Sherley and his Persian Adventure. London: George
Routledge & Sons, 1933.
Rypka, Jan. History of Iranian Literature. Dordrecht: Reidal, 1968.
Rūmī. The Mathnawī of Jalālu-ddīn. Edited and translated to English by Reynold
A. Nicholson. 8 vols. Leiden: E.J. Brill, 1924–1940.
bibliography 309

Rūmī. Mas̱navī-ye Maʿnavī-ye Mawlavī. Edited by Badī’ozzamān Forūzānfar. Tehran:

Rostam Khānī, 1995. Tenth edition.
Rūmī. Selected Poems from the Divan-e Shams-e Tabrizi of Jalaluddin Rumi. Translated
& introduced by R.A. Nicholson. Bethesda: ibex Publishers, 2001.
Sabar, Yona. The Folk Literature of the Kurdistani Jews: An Anthology. New Haven: Yale
University Press, 1982.
Saʿdī, Moṣleḥ al-Dīn. Būstān-e Saʿdī. Edited by Moḥammad ʿAlī Forūghī. Tehran: Sepehr
Publishers, 1999.
Saʿdī, Moṣleḥ al-Dīn. Morals Pointed and Tales Adorned. The Būstān of Saʿdī. Translated
by G.M. Wickens. Leiden: E.J. Brill, 1974.
Saʿdī, Moṣleḥ al-Dīn. Golestān-e Saʿdī. Edited by Nurollah Īrān-Parast. Tehran: Dānesh,
1969.
Sajjādī, Seyyed Jaʿfar. Farhang-e Loghāt va Eṣṭelāḥāt va Taʿbīrāt-e ʿErfānī. Tehran: Ketāb-
khāneh-ye Ṭahūrī, 1971.
Sarrāj al-Ṭūsī, Abū Naṣr ʿAbdallah ibn ʿAlī. Kitāb al-Lumaʿ fī’l-Taṣawwuf. Edited by Rey-
nold A. Nicholson. London: Luzac & Co., 1914.
Savory, Roger. Iran Under the Safavids. Cambridge: Cambridge University Press, 1980.
Schechter, Solomon. Avot d’Rabbi Natan. 2 ed. New York: Philip Feldheim, 1944.
Schimmel, Annemarie. And Muhammad Is His Messenger: The Veneration of the Prophet
in Islamic Piety. Chapel Hill: University of North Carolina, 1985.
Schimmel, Annemarie. A Two Colored Brocade: The Imagery of Persian Poetry. Chapel
Hill: University of N. Carolina Press, 1992. Based on Stern und Blume, published 1984
by Otto Harrassowitz.
Schimmel, Annemarie. As Through a Veil: Mystical Poetry in Islam. New York: Columbia
University Press, 1982.
Schimmel, Annemarie. Mystical Dimensions of Islam. North Carolina: University of
N. Carolina Press, 1978. First published 1973 by University of N. Carolina Press.
Schirman, Ḥayim. Ha-shira ha-ʿivrit bi Sefarad u be Provans. 2 vols. Jerusalem: Musad
Bialik, 1955.
Schirmann, Jefim. “The Function of the Hebrew Poet in Medieval Spain.” Jewish Social
Studies 16 (1954): 235–252.
Schloessinger, Max and J. Jacobs. “Ḥasdai, Abraham ben Samuel Halevi.” Jewish Ency-
clopaedia 6: 247–248.
Scholem, Gershom. Sabbatai Tsevi: The Mystical Messiah, 1626–1676. Bollingen Series 93.
Princeton: Princeton University Press, 1973. Revised and augmented translation of
the Hebrew edition published 1957 by Am Oved.
Scholem, Gershom. On the Kabbalah and Its Symbolism. New York: Schoken, 1965.
Schussman, Avivah. Sipurey ha-nevi’im ba-masoret ha-Muslemit be-‘ikar al-pi “Qisas al-
Anbiya” me’et Muḥammad b. ʿAbdallah al-Kisa’i. PhD diss., Ha-Universita ha-‘ivrit
bi-Yerushalayim, 1981.
310 bibliography

Schwarzbaum, Haim. Biblical and Extra-Biblical Legends in Islamic Folk-Literature.

Walldorf-Hessen: Verlag fur Orientkunde, 1982.
Shabestarī, Maḥmūd. Golshan-e Rāz. Edited and Translated to English by E.H. Whin-
field. Eslāmābād: Iran-Pakistan Istitute of Persian Studies, 1978.
Seligsohn, M. “The Hebrew-Persian Manuscripts of the British Museum.” Jewish Quar-
terly Review 15 (1903): 278–301.
Shaked, Shaul and Amnon Netzer, eds. Irano-Judaica: Studies Relating to Jewish Contacts
with Persian Culture Throughout the Ages. Jerusalem: Ben Zvi Institute.
Shaked, Shaul, trans. The Wisdom of the Sasanian Sages (Dēnkard VI) by Aturpāt-i
Ēmētān. Persian Heritage Series 34. Boulder: Westview Press, 1979.
Shaked, Shaul. “Praḳim be-moreshtam ha-ḳduma shel Yehudey Paras.” Peʿamim 23
(1985): 22–37.
Shaked, Shaul. “Two Judaeo-Persian Contributions: 1. Iranian Functions in the Book of
Esther. 2. Fragments of Two Karaite Commentaries on Daniel in Judaeo-Persian.” In
Irano-Judaica, 292–322. Ed. Shaked. 1982.
Shaked, Shaul. “Moreshet Yehadut ha-Mizraḥ u-meḥḳarah: megamot u-baʿyot.”Peʿamim
1 (1979): 22–37.
Shaked, Shaul. “Persia and the Origins of the Karaite Movement.” American Jewish Soci-
ety Newsletter 18 (1976): 7–9.
Shay, Menahat, ed. Sefer arbaʿah geviʿim. Livorno: Sholomo Bilforti and Associates, 1921.
Silver, Daniel Jeremy. Maimonidean Criticism and the Maimonidean Controversy 1180–
1240. Leiden: E.J. Brill, 1965.
Sirat, Colette. A History of Jewish Philosophy in the Middle Ages. Cambridge: Cambridge
University Press, 1985.
Soroudi, Sorour. “The Sacred Sites of Iranian Jews,” in Persian Literature and Judeo-
Persian Culture: Collected Writings of Sorour S. Soroudi. Edited by H.E. Chehabi.
Boston: Ilex Foundation, 2010.
Soroudi, Sorour. “The Concept of Jewish Impurity and its Reflection in Persian and
Judeo-Persian Traditions” In Shaked, Irano-Judaica III, (1994): 142–170.
Soroudi, Sorour. “Shirā-ye Ḥātānī: A Judeo-Persian Wedding Song.” In Irano-Judaica,
204–264. Ed. Shaul Shaked. 1982.
Spicehandler, Ezra. “A Descriptive List of Judeo-Persian Manuscripts at the Klau Library
of the Hebrew Union College,” Studies is Bibliography and Booklore 8 (Spring, 1968):
114–136.
Spicehandler, Ezra. “Shāhīn’s Influence on Bābāī ben Luṭf: The Abraham-Nimrod Leg-
end.” In Irano-Judaica II, 158–165. Edited by Shaul Shaked and A. Netzer. 1990.
Steingass, Francis J. A Comprehensive Persian-English Dictionary including the Arabic
Words and Phrases to be met with in Persian Literature. New Delhi: Munshiram
Manoharlal, 1996.
Steinschneider, M. Jewish Literature from the Eighth to the Eighteenth Century. New
York: Hermon Press, 1965. First published 1857.
bibliography 311

Stern, Samuel M. “Ibn Hasday’s Neoplatonist: A Neoplatonic Treatise and its Influence
on Isaac Israeli and the Longer Version of the Theology of Aristotle.” Oriens 13–14
(1961): 58–120.
Stern, S.M. and Sofie Walzer, text and trans. Three Unknown Buddhist Stories in an Arabic
Version. Columbia, S.C.: University of South Carolina, 1971.
Al-Ṭabarī, Abū Jaʿfar Muḥammad b. Jarīr. The History of al-Ṭabarī (Ta’rīkh al-rusul wa’l
mulūk). Albany: State University of N.Y. Press, 1991.
Al-Ṭabarī, Abū Jaʿfar Muḥammad b. Jarīr. Tā’rīkh al-rusul wa’l mulūk. Translated to
English by Moshe Perlmann. Albany: State University of New York, 1987.
Al-Ṭabarī, Abū Jaʿfar Muḥammad b. Jarīr. Tā’rīkh al-rusul wa’l mulūk. 11 vols. Egypt: Dār
al-Maʿāref, 1960–1969.
Ṭal, Shlomo. Nusaḥ ha-tefillah shel Yehudey Paras. Jerusalem: Ben Zvi Institute, 1980.
TaNaKh, The Holy Scriptures. Orlinsky, Harry M., H.L. Ginsberg and Ephraim A. Speiser,
eds. Philadelphia: The Jewish Publication Society, 1985.
Tarapore, J.C., trans. Pahlavi Andarz-nāmak containing Chītak Andarz Pōryōtkaeshān.
Bombay: Trustees of the Parsee Punchayet Funds & Properties, 1933.
Tcharni, Yosef. Sefer ha-masaʿot be erets Ḳowḳaz u-be medinot asher be ʿever l’Ḳowḳaz u-
ḳtsat medinot aḥerot be negev Rusia mi shanat 1867–1875. St. Petersburg, 1884.
Al-Thaʿlabī, Abū Isḥāq Aḥmad ibn Muḥammad. Kitāb Qiṣaṣ al-Anbīyā’. Cairo, 1906.
Al-Thaʿlabī, Abū Isḥāq Aḥmad ibn Muḥammad. Arā’is al-majālis fī qiṣaṣ al-anbīyā’ or
Lives of the Prophets as recounted by Abū Isḥāq Aḥmad ibn Muḥammad ibn Ibrāhīm
al-Thaʿlabī. Translated by William M. Brinner. Studies in Arabic Literature 24. Lei-
den: E.J. Brill, 2002.
Thiesen, Finn. A Manual of Classical Persian Prosody with chapters on Urdu, Karakhani-
dic and Ottoman Prosody. Wiesbaden: Otto Harrassowitz, 1982.
Tritton, A.S. “Non-Muslim subjects of the Muslim State.” Journal of the Royal Asiatic
Society (1942): 36–40.
Twersky, Isador. Ed. A Maimonides Reader. New York: Behrman House, 1972.
Twersky, Isador, ed. “Some Non-Halakhic Aspects of the Mishneh Torah,” Jewish Medie-
val and Renaissance Studies: Studies and Texts. Edited by Alexander Altmann. 1967.
Urbach, Ephraim E. The Sages: Their Concepts and Beliefs. Cambridge: Harvard Univer-
sity Press, 1987.
Utas, Bo. “The Jewish-Persian Fragment from Dandān-Uiliq,” Orientalia Suecana 17
(1968): 123–136.
Wasserstrom, Steven M. Between Muslim and Jew: The Problem if Symbiosis Under Early
Islam. Princeton: Princeton University Press, 1995.
Widengren, Geo. “The Status of the Jews in the Sassanian Empire.” Iranica Antiqva 1
(1961): 117–162.
Widengren, Geo. “Juifs et Iraniens à l’époque des Parthes.” Vetus Testamentum, Suppl.
4 (1957): 197–203.
312 bibliography

Wihnhoven, Jochanan. “The Mysticism of Solomon ibn Gabirol.” Jewish Quarterly

Review (1965): 137–152.
Wolff, Joseph. Researches and Missionary Labours among the Jews, Mohammedans and
Other Sects. London: Joseph Wolff, 1835.
Wolff, Robert Lee. “Barlaam and Iosaph,” Harvard Theological Review 32: 2 (1939): 131–
139.
Wust, Efraim. “Yehudey Iran ve sifrut Parsit-ʿiyyunim be-kitvey yad.” Kiryat Sefer 58b
(1983): 605–621.
Yaʿari, Avraham. “Sifrey Yehudey Bukharah.”Kiryat Sefer 17/18 (1941–1942): 382–386 18/19
(1942): 35–55; 116–141; 282–297; 378–393.
Yarshater, Ehsan, ed. Persian Literature. Columbia Lectures on Iranian Studies 3.
Albany, New York: Bibiliotheca Persica, 1988.
Yarshater, Ehsan. “Iranian Common Beliefs and World-View.” In The Cambridge History
of Iran. Vol. 3, The Seleucid, Parthian and Sasanian Periods. Edited by Ehsan Yarshater,
341–358. Cambridge: Cambridge University Press, 1991.
Yarshater, Ehsan. “The Hybrid Language of the Jewish Community of Persia.” Journal of
the American Oriental Society 97 (1977): 1–7.
Yarshater, Ehsan. “The Jewish Communities of Persia and their Dialects.” In Mémo-
rial Jean de Menasce, edited by Ph. Gignoux and A. Tafazzoli, 453–466. Louvain:
Imprimerie orientaliste, 1974.
Yarshater, Ehsan. “Safavid Literature: Progress or Decline.” Journal of the Society for Ira-
nian Studies (1974): 217–270.
Yeroushalmi, David. The Jews of Iran in the Nineteenth Century: Aspects of History, Com-
munity, and Culture. Leiden: Brill, 2009.
Yeroushalmi, David. The Judeo-Persian Poet ʿEmrānī and his Book of Treasure: ʿEmrānī’s
Ganǰ-nāme, a versified Commentary on the Mishnaic Tractate Abot. Leiden: E.J. Brill,
1995.
Yeroushalmi, David. “Yehudey ha-Imperia ha ʿOthmanit ve-ha-ḳehilot ha-Yehudiot be-
Iran ba-me’ah ha-teshaʿ ʿesreh: Reḳaʿ u-Megamot,” Sefunot 8 (23), 2003: 239–276.
Yeroushalmi, David. “Judeo-Persian Literature.” In Esther’s Children: A Portrait of Ira-
nian Jews, edited by H. Sarshar, 77–93. Los Angeles: The Center for Iranian Jewish
Oral History, 2002.
Yeroushalmi, David. “Targumey ha-Miḳra’ le-Parsit Yehudit,” Peʿamim 84 (2000): 21–39.
Yeroushalmi, David. “The Mishnaic Tractate Abot in Judeo-Persian Literature,” Irano-
Judaica IV. Edited by Shaul Shaked and A. Netzer, 223–250. Jerusalem: Ben Zvi Insti-
tute, 1999.
Yerushalmi, Yosef Hayim. Zakhor: Jewish History and Jewish Memory. New York:
Schocken Books, 1989. First published 1982 by University of Washington Press.
Zaehner, Robert C. Hindu and Muslim Mysticism. University of London: The Athlone
Press, 1960.
bibliography 313

Zand, Michael. “Hityashvut ha-yehudim be-asiyah ha-tikonah bi-yomey ḳedem u-bi-

yomey ha-beynayim ha-muḳdamim.” Peʿamim 35: (1988): 4–23.
Zand, Michael. “Bukhara. VII Bukharan Jews.” Encyclopaedia Iranica 4: 530–545.
Zotenberg, Hermann. Notice sur le livre de Barlaam et Joasaph. Notices et extraits des
manuscrits de la Bibliothèque Nationale 28. Paris: Imprimerie Nationale, 1886.
Index

Aaron (Hārūn) 292 Ben Pīr Aḥmad, Shmūel 7–8, 33n

Abraham (Khalīl Ullāh) 245 Ben Yitsḥaḳ, Yosef 10
Abyssinia (Ḥabash) 168 Benyahu, Me’ir 30n, 10, 41n, 42n
’adab 219, 236 biblical 25, 93n, 31, 32, 48
’ādāb 190, 238, 276, 281 Buddha (Prince Gautama Siddhartha) 19,
Adam (Ādam) 245 20
Alexander (Sekandar) 245, 245n222 biographies 14, 19–20, 71n, 72n, 74n, 21,
anbīyā’ 199 78n, 22, 81n, 23–26
andarz (didactic literature) 27, 28, 100n, 34 Bukhara(n) 10, 190n
Andarz-nāmak 72n
“Mirror for Princes” 35, 195n143 Cyrus 2, 5n
See also pand
Anvār-e Sohaylī (by Kāshefī, Ḥosayn Vā’eẓ) dānesh 187, 190, 191, 194, 200, 252, 254, 256,
37 271, 273, 287
‘aql 171, 176, 182, 192, 200, 209, 216–219, 229, dānā 196, 269, 277, 279
235, 241, 250, 253, 254, 256, 261, 264, Daniel 2, 6n
266, 271, 272, 273, 276, 280, 287 Dāniyāl-nāmeh (by Khwājeh Bokhārā’ī)
Ardashīr-nāmeh (by Shāhīn) 28, 151n, 179n 105n, 31, 179n
Aristotle (Arasṭū) 245 Dar Setāyesh-e taḥammol (by ‘Emrānī) 30–
‘āsheq 165n44, 193n140 31
’asrār 200, 243, 286 David 222
ramūz 194, 286 dervish 170n65, 182n103, 183, 190, 190n133,
Asrār-nāmeh (By ‘Aṭṭār, Farīd al-Dīn) 100n 191, 253, 278
‘Ayn al-ḥayāt (by Majlesī, Moḥammad Bāqer) dīn 162n20, 206, 216, 224, 267
21 bī dīn 290
Āzar 245 dūst 168n55, 212, 227, 252
Azharot (by Ben Bakudah, Rabi El‘azar) 15, dūstān 168, 176, 224
60n, 61n
See also Spanish Jewry ‘ebādat 224, 237, 246, 253, 271
Azharot (by Ben Pīr Aḥmad, Shmūel) 7–8, ṭā‘at 182, 206, 242, 254, 278, 283
33n Eḥterāz-nāmeh (by Ben Pīr Aḥmad, Shmūel)
Azharot (by Ibn Gabirol, Shlomo) 10, 44n, 7–8, 32n
13–15, 32 ‘elm 39, 40, 182, 200, 218, 237, 242, 254, 261,
264, 265, 277
Bābā’ī ben Farhād 20n, 25n Book of 163n32, 193, 199n154
Bacher, Wilhelm 31n, 9–10, 37n, 38n, 42n related to God 202, 214
Baghdad 232 ‘Eltemās-nāmeh (by Ben Misha’el, Benyamin)
Bāgh-e Eram (paradise) 51, 202, 202n166, 33n
232 ‘Emrānī 15–16, 27, 29–30, 34
Bahrām 51, 232 Hebrew language 167n53
Bar Nisi, R. Shmūel 53n Entekhāb-e nakhlestān (by ‘Emrānī) 30
Ben ha-melekh ve ha-nazir (by Ibn Ḥasday, Esfahan 5, 18n, 230
Avraham) 9, 11, 59n, 90n, 44, 159 Esther and Mordekai 2
Revaḥ ve hatsalah 159 ezhdehā, 177, 213, 227
Ben Misha’el, Benyamin (pen name, Amīnā) azhdar 178
31n, 33n, 54, 55
index
Fatḥ-nāmeh (by ‘Emrānī) 28, 102n
fāżel, fāżelī 266, 292
fażl 272, 276
Feraydun 51, 178, 178n89
Fischel, Walter 16n, 17n
galut 51, 289
Ganj-nāmeh (by ‘Emrānī) 30, 33, 179n, 181n,
165n39, 171n67, 175n82, 194n142
Gimaret, Daniel 74n, 144n
Golandam 51, 232
Golestān (by Moṣleḥ al-Dīn, Sa‘dī) 31,
165n39
Goliath (Jālūt) 51, 168n61
Ḥāfeẓ 31, 54, 162n19, 186n117
ḥakham(im) 51, 159, 160, 289
Ḥakham, Shim‘on 6n, 7, 42n, 190n, 55
Hamadan 2
Ḥanūkāh-nāmeh (by Ben Shmūel, Elisha‘)
15–16, 68n
Ḥanūkāh-nāmeh or Ẓafar-nāmeh (by
‘Emrānī) 17, 68n
ḥaqīqat (ḥaqāyeq) 39, 163, 191, 199, 214,
243
Ḥayāt al-rūḥ (by Melammed, Siman Ṭov)
125n
Ḥovot ha-levavot (by Ibn Paḳuda, Baḥya)
32–33
Ḥovot Yehudah by Ben El‘azar, Yehudah 32,
33
Ibn Bābūyah 21, 76n
Ibn Ḥasday, Avraham 9, 23, 37, 44, 159
Ibn Maimon, Avraham 33, 125n
Iggeret Teyman (by Maimonides) 23
Isaac (Yitsḥaḳ) 245
Israel 289
Jacob (Ya‘qūb) 51, 186, 245
Jāhel(ān) 171, 188, 234, 256, 275, 289
jaḥl 40, 172, 220, 234, 235, 254, 273,
277
’ablah(ān) 209, 229, 278
Jamshid 51, 178, 178n89
Job (Ayūb) 32, 48, 208, 208n182
Joseph (Yūsof) 48, 185n114, 186n118, 188,
208, 245
315
Kalileh va Demneh (Fables of Bidpay) 25–
26, 91n, 99n, 37, 143n, 159
Ibn Muqaffa‘ 91n
Kalileh va Demneh-ye Bahrāmshāhī (by Mon-
shī, Naṣrollāh) 37
kamāl 123, 182n104, 197, 218, 232, 236, 266
kāmel(ān) 202, 205, 234, 254, 264
ṣāḥeb-e kamāl 184, 194, 264
Kashan 7, 31n, 9
Kaws̱ar 214, 225
Ketāb-e Ānūsī (by Bābā’ī ben Loṭf) 20n, 6,
9, 105n
forced conversions, religious persecution
2, 8n, 16n
Keter malkhut (by Ibn Gabirol, Shlomo) 32
Khayyām 31, 54
kherad 191, 216, 236
Khezr 146n, 51, 161n17, 212, 214, 227, 273, 289,
293
Khorasan 51, 209
kh[w]āb-e gheflat 172, 215
Korah (Qārūn) 51, 168, 168n59
Lang, David M. 73n, 21–22
lashon ha-ḳodesh 25, 159, 160
lawḥ 171, 213
Laylī va Majnūn (by Neẓāmī) 165n40
liturgy 118n
piyyutim, pizmonim 10–13
maḥshar 205n172, 212, 275, 287
Majnun 51, 165n40, 207, 227, 228, 233,
235
mal’akh. (guardian angel, messenger) 14–15,
51, 163, 205
Manichaean Persian 20
Henning W.B. 73n, 80n
Manṭeq al-Ṭayr (by ‘Aṭṭār, Farīd al-Dīn)
100n, 160n13, 191n136
maqamah 23, 44
Mas̱navī Ma‘navī (Mathnawī by Rūmī, Jalālu-
ddīn) 166n50, 175n82, 212n189, 215n198,
219n205
Middle Persian (Pahlavi) 20, 27
texts 72n
Moreen, Vera B. 16n, 20n, 23n, 25n, 93n,
102n, 105n
Moses (Mūsā), 39, 149n, 44, 163–164,
164n34, n35, n36, n38, 199n156, 292
316 index

’emām 162n23 Sa‘dī, Moṣleḥ al-Dīn 31, 165n39

Kalīm Ullāh 51, 163n24 Safavid Dynasty 4–6, 15n, 19n, 21n
Mount Sinai 227 ṣāleḥ 252, 279
Mūsā-nāmeh (by Shāhīn) 28, 151n Samarqand 7, 30n, 9
musar 33, 159 Sāqī-nāmeh. (by ‘Emrānī) 31
Satan (Shayṭān, Sheyāṭīn) 45, 169, 205, 216,
nādānī 179, 197, 254, 262 224, 244, 246, 251, 265, 271, 273, 278, 281,
ḥemāqat 271 287, 291
See jāhel Sedreh 235
nafs 215, 215n198, 244 Sefer ha-mitsvot (by Maimonides) 23, 85n
Nāhīd (Venus) 285 Seth (Shet) 245
naṣīḥat 166, 176, 195, 219, 220, 223, 225, 238, Shāh ‘Abbās I 5, 6
246, 254, 262, 264, 266, 267, 277, 279, Shāh ‘Abbās II 5–6, 21n
289 shahādat 39, 201n164
naṣāyeḥ 232, 270, 281 Shah(ān) 162n22, 176n84, 221, 256, 260
Naṣīḥat-nāmeh. (by Ben Shmūel, Elisha‘) 13, khosraw, khosravī 198, 224
14 Shāhīn 2, 15, 16, 68n, 93n, 27, 28, 29, 177n
Nebuchadnezzar (Bokht-Naṣr) 168, 168n60 Shāh-nāmeh (by Ferdawsi) 64n, 17, 68n,
Neoplatonic ideas 44n, 14, 24, 26, 119n, 32, 99n
38, 173n See also Rakhsh
Netzer, Amnon 1n, 5n, 7n, 17n, 10, 92n, 37, Shāh Ṣafī 5, 6
55 Shāh Solaymān 6
Nimrod 245 Shāh Solṭān Ḥosayn 6
Noah (Nūḥ) 245 Shahzādeh va Sufi (Ḥakham, Shim‘on) 7,
27n, 42n
pand 34, 183, 215, 220, 248, 258, 262, 266, Shams-e Tabrizi 51, 219
267, 273 Sharḥ Shāhīn al-Megilat Ester (Ḥakham,
See also andarz Shim‘on) 6n
Pand-nāmeh (by ‘Aṭṭār, Farīd al-Dīn) 100n, sharī‘at 220
171n67 Shi‘ah Islam 4, 16n
Paper, Herbert 2n clerics, Mohammad Beg 5–6, 23n
pardeh 238n219, 286 Shiraz 51
pashmīneh (va shāl) 182n106, 194, 238 Simorgh 51, 160n13
Pharaoh (Fer‘ūn) 168, 168n58 Solomon (Solaymān) 48, 224, 235
pīr 41, 49, 175n82, 268 Soroudi, Sorour S. 8n, 16n
Pirkey Avot 57n, 27 Spanish Jewry 10, 23, 31–32, 34
Plato (Aflātūn) 270 Stern, Samuel 22
Potiphar (Aziz) 51, 187 Sufism (Islamic mysticism) 44n, 28, 100n,
118n, 33, 38
qanā‘at 199, 199n151, 206–209, 224, 290 doctrine 22, 30, 108n, 39
practice 82n, 125n, 31
Rāgheb 1, 33n, 15, 38, 47–48, 159, 164, 166,
176, 183, 191, 194, 197, 198, 201, 205, 209, ṭabīb 246, 212n189
212, 215, 228, 242, 246, 263, 268, 288, Tabriz 220
291, 293 tafsīr 13
Rakhsh. See Shāhnāmeh 248n229 taḥammol 276
Ray 268 ta‘līm 190, 191, 201, 212, 219, 238, 261, 264,
rūḥ 206 271, 273, 277, 286, 288, 291
Talmud 3, 9n, 27
index 317

TaNaKh 2, 95n, 96n vādī 235

See also Torah, biblical
ṭarīqat 39, 166n49, 179, 191, 199, 214, 220, 243
tavakkol 197, 197n147, 239, 246
“Thirteen Principles (of Faith)” (by Mai-
monides) 29, 33, 124n, 125n
Tiḳḳun midot ha-nefesh (by Ibn Gabirol,
Shlomo) 32
Torah 4n, 16, 27, 28, 30, 141n, 147n, 39, 40, 51,
52, 164n33, 200, 205, 245
tsadiḳ 51, 209n186, 214, 289
ṣādeq 169n63, 185, 188
Vājebāt va arkān-e sīzdahgāneh-ye ’Imān-e
Isrāel (by ‘Emrānī) 29–30
Yeroushalmi, David 68n, 93n, 30, 108n,
178n, 165n39, 192n137
zāhed(ān) 169, 170, 244, 265
Zobdat al-tavārīkh (by Mostawfī, Moḥammad
Moḥsen) 21
Zolaykha 51, 187n120