Professional Documents
Culture Documents
הכבש הששה עשר - יונתן גפן
הכבש הששה עשר - יונתן גפן
מערכה ראשונה
"גן סגור"
אתמול
בחמש אחרי הצהריים
הלכנו עם אמא למכולת
ובדרך ראינו
שהגן שלנו סגור.
הנדנדות עומדות
בין העצים הגבוהים'
והפרחים כאלה נמוכים
ובלי צבעים,
קוביות נרדמות,
מסודרות בסל,
ואין שם אף ילד
שיבנה מהן מגדל.
ואין שם אף גננת
שתגיד מה מותר
ומה אסור .
וכל הספרים מסודרים על המדף
כי אין מי שישמע סיפור.
זה לא כל כך נעים
לראות גן סגור.
יונתן( :לקהל) ,נמרוד תמיד מאחר ,לבית הספר ,לקולנוע ,לכל מקום .ותמיד הוא ממציא איזה תירוץ.
אריאלה( :לקהל) פעם הוא סיפר שעצר אותו בדרך סוס והתחיל לדבר איתו.
יונתן( :לקהל) דניאל הוא חבר שלנו ,ויום אחד לא מצאו אותו.
אמא שלו באה בערב לבית של אריאלה ,כי דניאל ואריאלה היו קצת חברים ,ושאלה אם מישהו ראה את
דניאל מאז שהלך בצהריים מבית הספר ,אבל אריאלה לא ראתה את דניאל ולא ידעה איפה הוא .ואף אחד
לא ידע איפה הוא ומאז אף אחד לא ראה אותו .וכבר עבר שבוע וכולם דאגו נורא וחפשו את דניאל בכל
מקום.
מיכאל :אתמול ,כשעברתי כאן אחרי הצהריים ,עם אמא שלי ,שמעתי קול.
אריאלה :מה?
ענת :אמאל'ה...
(גל מגיעה ,מנסה להיכנס בין סובכי הגדר .היא נתקעת ,מיכאל ונפתלי מנסים למשוך אותה פנימה)
גל :פו( ...היא מתרוקנת מאויר והילדים מצליחים למשוך אותה פנימה)
כולם :שלום...
(מיכאל ונפתלי מציצים מאחורי גבה ,היא מעבירה את ידיה לפנים ,הם פותחים את כפות ידיה ומתגלה
צדף)
כמו ים
אבא חזר מאילת
והביא לי צדף אחד,
אם שמים אותו ליד
האוזן השניה
שומעים גלים
ולפעמים גם אניה.
גל :למה?
יונתן( :לקהל) לפעמים כשמחכים למישהו והוא מאחר ,הזמן עובר מאוד לאט.
נפתלי :גל.
גל :מה?
מיכאל :או שהוא יגיד ...אני חושב שהוא בא( .הם שבים וממהרים לגדר ,מלבד נפתלי)
נפתלי :גל.
גל :מה?
נפתלי :אם תתני לי את הצדף ,אני אתן לך משהו אחר מהאוסף שלי.
גל :אני לא יכולה .כי עכשיו תכף נמרוד בא .ואבא שלי לא מרשה לי .ואני גם לא יודעת מה יש לך
באוסף( .חוזרת לגדר)
אם יש לי משהו
שהוא באמת יקר,
אני תכף מחביא אותו
מתחת לכר.
גולה נוצצת,
צדפים או נוצה,
מתחת לכר,
שאיש לא ימצא!
(רק אתמול,
כשלא ראו,
שמתי מסטיק
שלא ימצאו(.
עיפרון ומסרק,
תמונה של טלה,
בקבוק חצי ריק
וחצי מלא.
תפוח אדמה,
מה שיש בכיסים,
לא חשוב מה,
העיקר לשים.
יום אחד,
את הכר אסיר,
אקח הכל
ואהיה
איש עשיר!
ענת :למה?
אריאלה :שהוא לא יחשוב את עצמו( ...הם מתפזרים ,מעמידים פנים כאילו עוסקים במשהו ומתפקעים
מצחוק)
נמרוד( :מרצין ,בטון נעלב) כשיצאתי מבית ספר חטפו אותי שלושה אנשים עם מסכות.
ענת :אמאלה...
כולם :מה?
יונתן( :לקהל) נמרוד הוא ילד מיוחד שאוהב להגיד דברים משונים.
נמרוד :אולי.
מיכאל :אתמול ,כשעברתי עם אמא שלי ליד הגדר ,שמעתי קולות של מישהו שבוכה.
נמרוד :אבא שלי אמר לי שאם בצבא מישהו הולך לאיבוד ,אז מקימים פלוגת חיפוש .אז אני מציע
שאנחנו גם נקים פלוגת חיפוש .אני אהיה המפקד ונפתלי יהיה סגן המפקד .אבל הבנות לא יכולות לבוא
איתנו.
נמרוד :כי אבא שלי בצבא ואני מכיר דברים כאלה וגם לי יש ניסיון.
אריאלה :אז מה אם אבא שלך ...זה לא הולך לפי אבא .מה זה קשור אבא...
אריאלה :זה לא קשור .יש ילדים שאבא שלהם בצבא והם לא מפקדים.
נמרוד :זה כן קשור .כי אבא שלי בצבא ואני מפקד ואבא של נפתלי מנהל מחשבים ובגלל זה הוא סגן
מפקד.
אריאלה :מה פתאום .אתה בכלל יודע כמה סוגים של אבא יש?
אריאלה :גם אני הולכת לחפש את דניאל ,כי הוא חבר שלי והוא אפילו יותר חבר שלי מה ששלך ובקיצור
גם אני הולכת לחפש אותו.
נמרוד :תלכי .לא אכפת לי .אז אני המפקד ומיכאל ונפתלי סגני המפקד .ויונתן ואריאלה וגל וענת חיילים.
גל :אני אולי אשאר כאן עם ענת ,כי היא מפחדת ונחכה לכם כאן.
יונתן :וככה יצאנו נמרוד ומיכאל אריאלה נפתלי ואני אל תוך מעבה הגן .אני לא יכול להגיד שלא פחדתי.
פחדתי נורא אבל גם פחדתי לספר למישהו שאני פוחד .וחוץ מזה מאוד רציתי למצוא את דניאל.
מיכאל( :נכנס בריצה) יונתן ,בוא כבר! (יוצאים בריצה ,ענת וגל נשארות לבדן)
גל :אנחנו נחכה להם .אל תדאגי .הם יחזרו מהר .ואני אשמור עלייך ,כי אני בכיתה א' ואת רק בשנה
הבאה עולה לכיתה א'( .שהייה .לפתע מתחילה ענת למרר בבכי .גל מנסה להסתיר את חרדתה)
גל( :קוטפת מעט דשא ונותנת לענת) רוצה? (ענת לוקחת את הדשא אבל ממשיכה לבכות)
(ענת מהנהנת בראשה ,גל רוקדת ,ענת נחה מעט וממשיכה לבכות)
(ענת לוקחת את הצדף וחצי חיוך צץ על שפתיה .גל מבינה כי אבדה את הצדף ,מתחילה לבכות גם היא.
ענת מחפשת מוצא .לבסוף היא מחזירה לגל את צרור הדשא ואת הצדף .גל מפסיקה לבכות ,הן
מתחבקות)
ענת :גל.
גל :מה?
ענת :אבל אם מישהו יבוא ויראה אותנו כאן ויכעס עלינו שנכנסנו אפילו שאסור?
ענת :גל.
גל :מה?
גל :כן.
כשהיא מחייכת
גם אני מחייכת
וכשהיא עצובה
אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה
כשאת הילדה הכי יפה בגן.
נפתלי :תראו ,אני מצאתי את התיק רופא שלי( .הוא פותח את התיק ומוציא ממנו מכשירים)
גל :לא ,כי אי אפשר לבדוק שניים ,את תהיי האחות ותגידי לי לשכב ולנוח ותכף הרופא יבוא( .ענת
מתחילה לבכות)
גל :טוב טוב ,גם את תהיי חולה( .ענת מפסיקה לבכות) אז נפתלי ,נגיד שאני מתעלפת.
גל( :מחזיקה בראשה) אוי ,מה זה ,יש לי סחרחורת ,דוקטור ,תציל אותי ,מהר( .היא נשכבת על הדשא)
נפתלי( :שסיים להתעסק עם המכשירים ,עושה קול של סירנה" ,מגיע" ,לענת) מה קרה לה?
נפתלי :טוב ,אני אצטרך לבדוק אותה( .כורע אליה וממשש אותה) תנשמי עמוק...
אני כבר רואה שאני צריך לעשות לה זריקה כדי שהיא תתעורר( .מוציא זריקה מן התיק ,ומכין אותה)
ענת :מה?
נפתלי( :כורע ליד גל) את תרגישי רק דקירה קטנה ותכף תתעוררי (מזריק לה זריקה ,היא "מתעוררת"
לאט ומתיישבת)
ענת( :עולה על הנדנדה וניצבת מעליו) למה לה אתה נותן שתי זריקות ולי אף אחת?
גל( :נאנחת מכאבים) אח ...דוקטור ,עכשיו זה שוב כואב לי עוד יותר.
נפתלי( :לגל) רגע( .לענת) קודם אני צריך עכשיו למדוד לך חום בטוסיק.
נפתלי :לא ,רק הרופא יכול להוציא( .מוציא" ,מטלטל" את המדחום) נגיד שיש לך הרבה מאד חום ואני
צריך לקחת אותך לבית חולים.
(הוא מרים אותה ,היא צועקת בעונג ,הוא עושה קול של סירנה ונושא אותה במעגל גדול ,תוך שהיא
מנפנפת לגל שלום ,עד שהוא "מגיע" לבית החולים .הוא מציב אותה על הדשא)
נפתלי :עכשיו הגענו לבית חולים ואת צריכה לשכב ואסור לך לזוז( .ענת נשכבת)
נפתלי :אני לא יכול אבל להרים אותך ,כי את קצת כבדה( .גל עומדת לפרוץ בבכי)
ענת :גל ,עכשיו אני בבית חולים וזה נורא מסוכן .אולי גל ,את תהיי האחות ,וגם תטפלי בי ...ואולי
נפתלי ,אתה תהיה גם רופא וגם אבא שלי ,וגל תהיה גם אמא שלי ואני בבית חולים וצריך להציל אותי.
נפתלי :נגיד שאני עוד בבית חולים אחר( ...רץ לצד השני של הבמה תוך השמעת קול סירנה)
ענת :עכשיו תגידי לי תשכבי ענתי ,תנוחי ,ותכף הרופא יבוא...
נפתלי( :עושה קול סירנה ו"מגיע") היה לי יום מאד קשה ...מה שלום ענתי...
ענת :אני רוצה שתבדוק לי את הרגליים ,כי אני חושבת שמשהו לא בסדר שם...
נפתלי( :ממשש את רגליה) אה ...גל ,תגעי רגע ,תראי כמה חלק לה כאן...
גל :נורא חלק( ...נכנסים אריאלה ומיכאל ,מבחינים בשלושה .השלושה נרתעים בבהלה)
אריאלה :מה עשיתם? (נכנס נמרוד ויונתן ,נושאים בידיהם ארגז גדול)
מיכאל :מה?
מיכאל :אולי יש בפנים מן עשן שחור ,שאם נפתח את הארגז הוא יצא בבת אחת ויכסה אותנו ,ואז לא
נוכל לנשום.
ענת :בואו לכאן ,אל תעמדו שם על יד ,כי זה מסוכן( .הם מתרחקים מעט מן הארגז)
מיכאל :אבל אולי יש בפנים ענק גדול שמישהו סגר אותו ,ואם נשחרר אותו...
מיכאל :כן ,כי אם אנחנו נשחרר אותו ,אז הוא יגיד לנו תודה ויהיה משרת שלנו כל החיים.
נמרוד :זה אוצר .אני מכיר ארגזים כאלה .בטח שודדים השאירו כאן את השלל שלהם( .שהייה קצרה) אני
פותח.
(לאט ובזהירות הוא נגש אל הארגז ,גל ענת ונפתלי מתרחקים מעט ,אריאלה יונתן ומיכאל מתקרבים,
נמרוד מרים את המכסה .הם מביטים פנימה).
(נמרוד מניח את הכתר על ראשו .הכתר קטן עליו מעט .הילדים מתבוננים בו בהשתאות)
מיכאל( :שולף מן הארגז גלימה מפוארת) גלימה של מלך( ...הוא מניח את הגלימה על שכמו)
(נמרוד מסיר את הכתר מראשו ונותן לאריאלה .הילדים מוציאים מן הארגז אביזרים שונים ,כמו צעיף
מוזהב וחרב)
נמרוד( :אוחז בידו שרביט מלכות) אמרתי לכם שזה אוצר( .לבסוף מוציאה גל ,גופיה קטנה)
גל :מה זה? (הילדים מתבוננים בה) תראו איזה גופייה קטנה.
ענת :תראו.
כולם :מה?
מיכאל :כל הדברים האלה היו שלנו פעם .והכתר הזה היה של נמרוד בהצגת בחנוכה כשהוא היה מלך,
וגם הגלימה ,והנעליים האלה היו של אריאלה והגופייה והמכנסיים היו שלי ,שהייתי בן ארבע .הכל היה
שלנו .וכשעזבנו את הגן ,שולה הכניסה הכל לארגז וסגרה ועכשיו מצאנו את הארגז.
מיכאל :הם לא נעשו קטנים .אנחנו גדלנו ורק נדמה לנו שהם נעשו קטנים.
אריאלה :הכל שלנו? (הילדים מתנפלים על הארגז ושולפים ממנו עוד ועוד חפצים זעירים)
כשאהיה גדול
מיכאל :אמרתי לכם שהוא כאן .אני שמעתי את הבכי הזה גם אתמול .זה דניאל .הוא כאן.
אריאלה :אנחנו אף פעם לא ראינו את דניאל בוכה .דניאל לא בוכה .זה לא דניאל.
נפתלי :אולי עכשיו הוא כן בוכה ,כי הוא לבד( .שהייה קצרה)
נפתלי :אולי חטפו אותו כמו שאולי מטפו את נמרוד ועכשיו אולי הוא לא יכול לענות לנו כי אולי הוא
קשור בפה ,כמו שנמרוד היה אולי.
נמרוד :לא .אנחנו נמצא אותו .כי אולי מהגדולים הוא ברח וזה אומר שהוא בכלל לא רוצה לראות אותם
אולי.
אריאלה :ואני אומרת שזה לא דניאל והוא בכלל לא כאן( .שהייה קצרה)
כולם :מה?
נמרוד :אבא שלי סיפר לי ,שאם בצבא צריך לפעמים לגלות אנשים ,עושים להם מארב.
נמרוד :שמים על הראש איזה תחפושת ,שקוראים לזה גם הסואה ,ושוכבים מאחורי שיח ומחכים .וברגע
שמישהו בא מתנפלים עליו ותופסים אותו.
נפתלי :מתחפשים?
מיכאל :ראיתי על יד המקום שמצאנו את האוצר דברים שיכולים להיות לנו טובים.
נמרוד :בואו.
גל( :לענת) אנחנו עוד פעם נשאר אולי כאן ונחכה להם.
אריאלה :זה נורא מסוכן להשאר כאן ,ואם תהיו איתנו ,זה יהיה לכם יותר בטוח.
גל :הכי טוב זה ללכת איתם ,ענת ,כי לא כדאי שנשאר כאן לבד.
נמרוד :אנחנו נמצא אותו לפני החושך .בואו מהר .אחרי( .כולם יוצאים מלבד יונתן)
יונתן :לא אנחנו הבנים ,מצאנו את דניאל .למרות שאם מיכאל לא היה שומע קול בכי מהגן הסגור לא
היינו באים ,ואם נמרוד לא היה יודע איך מחפשים ,אולי לא היינו בכלל נשארים בגן .אבל את דניאל לא
אנחנו מצאנו .לא הבנתי למה אריאלה לא רצתה שגל וענת ישארו .לא הבנתי למה היא אמרה שהבכי הוא
לא של דניאל .רק אחר כך הבנתי ,אחרי שהכל נגמר.
מיכאל( :נכנס בריצה) יונתן ,בוא כבר! (הם יוצאים בריצה ,הבמה ריקה .נשמע קול בכי נכנסת אריאלה.
הבכי פוסק)
אריאלה( :מתקרבת לאט לעץ ,כמעט בלחש) דניאל ,דניאל( .שהייה) אני יודעת שאתה על העץ( .שהייה)
בוא למטה .כולם דואגים נורא .ואני מפחדת כאן לבד .הם עושים מארב ליד הצריף ,אבל אני יודעת שאתה
על העץ .בוא למטה בבקשה .תהיה איתי( .שהייה) דניאל .אני מתגעגעת אליך( .שהייה) דניאל( .שרה)
"השיר של אריאלה"
(שהייה .לפתע מגיח אל תוך הבמה נמר .אריאלה זועקת בבעתה ומתחילה לסגת .הנמר רודף אחריה .מן
העץ יורד ילד .זהו דניאל .מקל בידו והוא מכה בערפו של הנמר ,שנופל .אריאלה עוצרת .דניאל ואריאלה
ניצבים זה מול זה)
אריאלה :דניאל( ...מתעלפת)
(דניאל מהסס רגע מול אריאלה והנמר השוכבים לרגליו .הוא שומע קולות ,סב על עקביו וממהר לטפס
חזרה על העץ ולהעלם .נכנס נפתלי ,על פניו מסיכת דב .הוא מתחבא מאחורי העץ .נכנסת ענת ,על פניה
מסיכת כבש ,היא רוקדת ריקוד קטן ויוצאת .נכנסת גל ,על פניה מסיכת חולד .היא מחפשת את נפתלי,
מגלה אותו ,רודפת אחריו .הם רוקדים ריקוד קטן ואליהם מצטרפים יונתן שעל פניו מסיכת חמור וענת.
אז מופיע מיכאל שעל פניו מסיכת אריה ורודף אחריהם .לפתע מגלה נפתלי את אריאלה השרועה על
הדשא .הוא נעצר .אחר כך נעצרת ענת ,ולבסוף כולם .הם מסירים לאט לאט את המסכות)
(מסך)
מערכה שנייה
מיכאל :מה?
יונתן :איך?
(נפתלי נגש לתיק שלו ומוציא מכשיר חד ,נגש אל אריאלה ודוקר אותה .היא אינה מגיבה)
ענת :נמרוד...
נפתלי :נפוח לך? (בודק אותו) אתה צריך ללחוץ על זה כדי שהבונקלה תכנס חזרה לראש.
נמרוד :שמתי לב שאריאלה הסתלקה .הלכתי אחריה ורציתי להפחיד אותה קצת ,בצחוק .פתאום הרגשתי
טראח מאחורה ויותר אני לא זוכר כלום( .שהייה קצרה)
גל :ענת ,אנחנו צריכים ללכת הביתה ,כבר דואגים לנו בטח.
נפתלי :כן ,אנחנו צריכים ללכת .כבר מאוחר .אנחנו כבר לא נמצא היום את דניאל.
יונתן :מה?
נפתלי :למה?
נמרוד :אני הפחדתי את אריאלה ,והוא חשב שאולי אני באמת רוצה לעשות לה משהו .והוא לא ידע מי
אני ,כי הייתי מחופש לנמר.
נפתלי :אז איפה הוא?
(נמרוד מביט על העץ ,אחר כך על מיכאל .מיכאל מביט גם הוא לעץ .לפתע כולם מבינים .הם נגשים
לעץ)
כולם :דניאל!!!
(דניאל מופיע על העץ .הוא מחייך ואין כל סימן לבכי שנשמע קודם)
דניאל :שלום.
כולם :שלום...
דניאל :לאן?
נמרוד :הביתה.
דניאל :לא.
נמרוד :אבל אתה מוכרח לחזור ,כי כולם דואגים נורא ולא יודעים מה קרה לך.
נפתלי :אז אנחנו נגיד לכולם שאתה כאן ויבואו ויתפסו אותך ולא תוכל לברוח.
מיכאל :דניאל...
דניאל :מה?
(אריאלה מבחינה בדניאל שעל העץ .היא יושבת זמן מה ,נרגשת מאוד ,אחר כך היא קמה ונגשת לעץ)
דניאל :כן.
אריאלה :כמו צפור ...בוא למטה ,אנחנו כבר צריכים ללכת הביתה עכשיו...
דניאל :כן...
מיכאל( :נגש לאריאלה) אריאלה ,אנחנו צריכים ללכת עכשיו ,כי תכף חושך וידאגו לנו.
מיכאל :מה?
מיכאל :כן.
אריאלה( :לגל) גל,תגידי להורים שלי שלא ידאגו ושבבקר אני אבוא הביתה.
ענת :אבל מה ,אריאלה ,אתם תשארו כאן לבד כל הלילה( ...והיא מתחילה לבכות)
אריאלה( :מחבקת אותה) אל תבכי ,ענת ,כי אני נשארת גם עם דניאל וגם עם נמרוד ומיכאל.
נמרוד( :לענת) לא יהיה חושך ,אנחנו נדליק מדורה ...אני יודע איך.
אריאלה( :לענת וגל) תלכו עכשיו ,ואל תשכחו להגיד להורים שלי( .גל ואריאלה מתחבקות)
מיכאל :טוב ,תלכו כבר כי בסוף כולם פה יבכו( .נפתלי ענת וגל יוצאים ,גל נתקעת בגדר)
נמרוד :לא ,פו (גל נושפת ,נמרוד דוחף אותה מבעד לסבכת הגדר .הם יוצאים)
נפתלי :אני גם צריך ללכת כי גל וענת מפחדות ללכת לבד הביתה( .יוצא)
יונתן( :לקהל) אני לא בכיתי ,אבל זה רק בגלל שהחזקתי חזק מאד את השרירים של הפה .פחדתי להגיד
שאני נשאר והתביישתי להגיד שאני הולך .חיכיתי לראות מה יהיה וגם קיויתי שבסוף כולם יחליטו בכל
זאת לחזור הביתה .בחיים לא חשבתי שאני אצטרך לבלות לילה שלם בגן חשוך .ונוסף לכל הצרות גם
היתי קצת רעב.
דניאל :אתה רוצה לעלות? (מיכאל מהנהן בראשו) מכאן (מראה לו .מיכאל עולה)
דניאל :עץ.
נמרוד :לא נכון .ג'ירף יכול לראות אוטובוס לפני שהוא יוצא.
נמרוד :בטח.
מיכאל :יש לו גם על הפנים מין הבעה" :כמה יפה להיות חיה גבוהה!"
נמרוד :ג'ירף יכול לראות עננים בקצה העולם והוא אומר" :חברים ,בעוד חודשיים ירד פה גשם"
אריאלה :מה נעשה?
יונתן :דניאל...
דניאל :מה?
מיכאל( :מניח את ידו על פיו של נמרוד) אל תגיד בכלל את המילה הזאת – אוכל.
נמרוד :אל תגיד את המילה הזאת ,דניאל ,כי אני מתחיל לבלוע רוק.
דניאל :שוקולד?
כולם( :לופתים את הבטן) לא ...הצילו...
דניאל :מכינים...
דניאל( :שר)
שוקולד קטן ושוקולד גדול
שוקולד יקר ושוקולד בזול.
שוקולד אגוזים ושוקולד סתם
לעשירים לכולם.
והריח בחינם.
וכל האזרחים
עוצרים ומריחים.
(כולם יוצאים החוצה .ענת עוברת את הגדר ,גל נתקעת כמו קודם).
(אריאלה נגשת לגל התקועה וגם הן מתנשקות .נמרוד ומיכאל מושכים את גל פנימה)
נפתלי :כשהלכנו ,אז בדרך ענת אמרה שהיא כבר מתגעגעת ורוצה אולי לחזור וגם גל אמרה שאם ענת
חוזרת אז גם היא רוצה...
ענת וגל( :יחד) אז שבאנו הביתה( ...אחת לשנייה) אני רוצה לספר ,תני לי...
גל :אז אמא שלי טלפנה לאבא של נמרוד והוא אמר שהוא מסכים שנמרוד ישאר ואז...
ענת :ואז...
ענת :אבל רק קצת ואחר כך תמשיכי ...אז אמא של גל טלפנה גם לאמא לי ואמרה שצריך לשלוח לילדים
אוכל...
(ברגע זה מתנפלים הילדים הנשארים על השקיות ,מוציאים מתוכם כריכים ומתחילים לזלול)
אריאלה( :מוסרת כריך לדניאל שנשאר על העץ) אתה רוצה עם מלפפון או עם מיונז?
דניאל :מיונז.
(מעכשיו כולם מדברים תוך כדי אכילה ובפה פחות או יותר מלא)
כולם :קולורבי...
יונתן( :לקהל) שום ארוחה שאכלתי בחיים ,לא לפני ולא אחרי לא היתה טעימה לי כמו הסנדויץ שהכינה
אמא של גל.
גל :טוב.
נמרוד( :טופח על כפתה של ענת ,כמו במסדר צבאי) ענת ,כל הכבוד( .אחר כך טופח באותה צורה על
כתפה של גל) גל ,כל הכבוד( .הילדים מביטים ואחר כך טופחים זה על כתפו של זה)
אני אוהב
מיכאל :דניאל.
דניאל :מה?
נפתלי :כאן?
מיכאל :מה?
נמרוד( :צץ מאחורי העץ ,בצעקה) בה( ...כולם נבהלים ,נמרוד מתפוצץ מצחוק) איך נבהלתם...
דניאל :אני לא תינוק .אתה מפחד ,כי חושך .אני לא מפחד .אני כבר הייתי פה בלילה.
דניאל :אתה כן שואל אותי כי אני עכשיו גר כאן וזה המקום שלי.
נפתלי :אני לא מפחד ממך( .דניאל יורד מהעץ ומתנפל על נפתלי .הם נאבקים)
אריאלה( :הודפת את גל) עזבי אותו ,זה נפתלי התחיל איתו ,אז מגיע לו.
(נמרוד ויונתן מפרידים בין נפתלי ודניאל ומיכאל מפריד בין גל לאריאלה)
מיכאל :מספיק.
יונתן :מה?
מיכאל :אולי...
מיכאל :אתה דומה לנקניק( .תחילה מבוהל ,אחר כך מתפקע מצחוק ,כולם צוחקים)
אריאלה :שמנה.
(גל מנסה לצחוק ,אך אינה מצליחה ..לאט חדלים כולם לצחוק ,נבוכים)
אריאלה :אבל גל ,אמרנו שעושים בצחוק...
דניאל :את שמנה .ואני מופרע ונמרוד ארוך וענת משקפופרית .לכל אחד אפשר להגיד משהו .שמנה.
נמרוד :כן ,גם אני ,אני רק מחבק את יונתן( .נמרוד ויונתן מתחילים להיאבק)
(היא מצטרפת לשניים והם מתגלגלים על הרצפה .נמרוד קם ,יונתן לופת אותו מאחור)
נמרוד :יונתן...
יונתן :מה?
יונתן :לא.
מי שמביט
חופש
חופש ,חופש לכל הילדים ושלא יגידו לנו מה לאכול ומה לחשוב
חופש ,חופש לכל הילדים חופש גדול ,גדול גדול!
שלא יבקשו שנעשה מה שאנחנו לא רוצים
ושלא יגידו דברים שאנחנו לא מבינים
שכל הילדים יעלו על העצים ,ושכל המבוגרים יהיו קטנים.
(בסוף השיר אוחזים הבנים את הנדנדה שדניאל ניצב עליה בתנוחת ריחוף)
נמרוד :ועכשיו באמת נלך לישון ,אחרת נהיה עייפים מאוד בבוקר.
מיכאל :אבל דניאל ,מחר בבוקר אתה תחזור איתנו הביתה? (שהייה)
אריאלה :דניאל...
דניאל :מה?
דניאל :מה?
מיכאל :אם מחר בבוקר תחזור איתנו הביתה( ...שהייה)
נמרוד :אתה תחזור איתנו ,כי אנחנו יושנים איתך כאן עכשיו.
אריאלה :אם עוד פעם תברח ,תקח אותי איתך (שהייה) תקח אותי איתך? (שהייה)
(הוא מרפה מן הנדנדה ,שנשמטת מידיהם ,ומטלטלת בפראות ,כשדניאל נתלה באחד החבלים וכמעט
נופל .הנדנדה נעצרת אט ,דניאל אינו מסיר את עיניו מנפתלי .אחר כך הוא מביט אל אריאלה שעל העץ)
גל :ענת ,אנחנו נישן כאן על יד הגדר ,הכי נוח ,כי יש כאן גבעה כזאת.
ענת :אני רוצה .נגיד שאני אמא של כולם ,ואני אשיר לכם שיר ערש ואתן לכם נשיקה.
(היא שרה "לילה טוב" ובין שני הבתים מספר יונתן לקהל על "הכבש הששה עשר" .בזמן שהוא מספר,
עוברת ענת בין כל הילדים ומנשקת אותם)
לילה טוב
אריאלה :מה?
(האור יורד ,דניאל מביט בשמיים ,לכיוון האופק ,מושיט ידיו כמנסה לאחוז משהו ,כמנסה לנעוץ את
ציפורניו בכיפת השמיים ,כמנסה לעוף)
דניאל :יונתן...
יונתן :מה?
יונתן :למה?
דניאל :כשאני בתוך הבית ,אני רוצה החוצה ,בחורף אני רוצה קיץ ,בקיץ אני רוצה גשם .אוף ,איזה
נודניק אני.
(צוחקים .הוא מתחיל לשיר – "איפה שאני לא" ,יונתן מצטרף אליו)
איפה שאני לא
כשנוסעים לנהריה
אני שואל" :מתי נגיע?"
ותכף שמגיעים
"נו ,מתי נוסעים?"
(בסוף השיר יורד האור ונראית רק צלליתו של דניאל הרוקד עד שהוא נעלם)
יונתן :ככה אני זוכר את דניאל ,השומר שלנו ,כשהוא רוקד ושר על הדשא בין העצים לאור קרני הירח
הגדול ,בגן( .שהייה קצרה) בבקר ,כשקמנו ,הכל פתאום היה אחרת( .אור שחר עולה)
כולם( :בתחילה בלחש ולאט מגבירים קול עד לצעקה) דניאל! דניאל! דניאל...
נמרוד :למה?
גל :אריאלה...
כולם :מה?
נמרוד :את ראית את דניאל? (אריאלה אינה עונה .היא מטפסת על העץ)
מיכאל :אז אולי עוד פעם נצטרך לחפש .דניאל הוא ילד שתמיד מחפשים אותו...
נמרוד :בחלום?
(מיכאל פונה בחיוך ,עולה על הנדנדה בתנוחה בה ניצב עליה דניאל בסצינה האחרונה עם יונתן)
מיכאל :אבא שלי ספר לי ,שאם הוא לפעמים מתגעגע או שהוא עצוב ,כי משהו הלך לו לאיבוד הוא כותב
שיר .אז אני מציע שכל אחד יקח אות ונחפש את דניאל( ...הוא מוציא מן הארגז אותיות ומחלק ביניהם)
מי רוצה יוד?
נפתלי :אני.
כולם :מתחיל.
ענת :אולי "נולד"?
מיכאל :ענת ,כל הכבוד! איך שיר נולד( .הילדים יוצרים את המילה "נולד")
כולם :נולד.
מיכאל :עכשיו שורה חדשה ...כמו בכי ,כי הכל התחיל כששמענו את הבכי( .הילדים יוצרים המילה
"בכי")
כולם :בכי.
כולם :צחוק.
כולם :מבפנים.
מיכאל :ומתגלגל החוצה( .הילדים יוצרים את המילה "החוצ") החוצ? (נמרוד רץ מתחילת המילה אל
סופה ומשלים ל"-חוצה")
נמרוד :צה.
(שרים "איך שיר נולד" ובתוכו משובצים שירים נוספים שכבר הושרו .בסוף השיר "נולד" דניאל ,ששר
את "גן סגור כשכולם מצטרפים)
מסך