‫"קאטירנה"‪/‬אפלפלד‬

‫סיפור העלילה‬
‫העלילה משחזרת את התחנות המרכזיות שבהן עברה קאטרינה בחייה‪.‬‬

‫ילדות‪:‬‬
‫כבר מילדות חשה קאטרינה מנותקת ממשפחתה‪ .‬אביה היה שיכור ואמה הייתה אישה קשוחה ואלימה‪.‬‬
‫"אישה קשת יום‪ ,‬הייתה מפילה אימתה על כולנו גם על אבי החסון‪ .‬כפות ידיה‪ ,‬ימחל לי אלוהים טבועות בגופי עד‬
‫עצם היום הזה‪ .‬על הכול הייתה מלקה על קלה וחמורה‪ ,‬בזעם ובלא רחמים‪ .‬רק בימי הפסחא לא הייתה מלקה" (עמ'‬
‫‪)11‬‬
‫אז היו פניה משתנות "ואיזו יראה שקטה נמסכה מהן"‪ .‬קאטרינה רואה באמה דמות חזקה שהשפיעה על‬
‫חייה ולימדה אותה לעמוד על שלה ולהשיג באומץ את מה שהיא רוצה‪ .‬לאחר מות אמה‪ ,‬אביה נישא‬
‫לאישה אחרת אלימה גם כן‪.‬‬

‫עזיבת הבית‪:‬‬
‫קאטרינה עוזבת את הבית בגיל ‪ 16‬לאחר שאביה ניסה לעשות בה מעשה מגונה‪ .‬היא עוזבת "בלי כאב‬
‫ובלא חרטה ופניתי לשביל צדדי המכונה בפי כל שביל היהודים" (עמ' ‪.)16‬‬
‫קאטרינה קיבלה את התנהגות הוריה בהבנה יחסית‪ .‬לדבריה‪ ,‬מי שנולד בכפר רגיל בעלבונות‪ .‬היא גם‬
‫זוכרת דברים חיוביים הקשורים להוריה‪ .‬אביה בנה את הקאפלה (כנסייה קתולית קטנה‪ ,‬בית תפילה)‬
‫שקישר בין קאטרינה לבין אלוהים‪ .‬את אמה היא זוכרת כאישה אמיצה שנתנה לה כוחות להתמודד עם‬
‫הקשיים בחייה‪ .‬פעמים רבות היא חשה שאמה חוזרת אל גופה וממלאת אותו אומץ‪.‬‬

‫חיים בשולי החברה הנוצרית‪:‬‬

‫קאטרינה מסתובבת בבתי מרזח‪ ,‬גונבת וחיה עם אנשים שהם על גבול העבריינות‪ .‬קאטרינה לא‬
‫מצליחה להתחבר אל אנשים אלו‪ .‬היא מרגישה שונה והם מאכזבים אותה‪( .‬עמ' ‪)21‬‬

‫המפגש עם רוזה היהודיה – תפנית מרכזית בחייה‪:‬‬

‫יום אחד בשעה שהיא עמדה עזובה ומיואשת בתחנת הרכבת ההומה‪ ,‬נגשה אליה אישה נמוכה ושאלה‬
‫אותה בפשטות‪" :‬התרצי לעבוד אצלי? אינני יודעת כיצד נראה מלאך אלוהים‪ ,‬אך קולה של האישה נשמע לי כקול‬
‫מהמרומים" (עמ' ‪ .)23‬כך התברר לקאטרינה "שאין חושך מוחלט כמו שנדמה לפעמים" – במשפט זה ניתן‬
‫לראות את השקפת עולמה האופטימית של קאטרינה‪ ,‬שלמרות כל הסבל שהיא עברה בחייה היא מצאה‬
‫תמיד איזו נקודת אור‪.‬‬
‫ברגע הראשון עוררה בה האישה דחייה‪ ,‬כי קאטרינה לא אהבה אנשים נמוכים‪ ,‬אך בשל היותה אדם‬
‫מעשי ובשל רצונה לשרוד היא אומרת לעצמה‪" :‬מי שנותן לך קורת גג בקרה (בקור) עליך לאהוב אותו"‪.‬‬
‫בביתה של רוזה עוברת קאטרינה תהליך של התנקות וטהרה‪ :‬היא מתרחצת לאחר חודשים רבים שהיא‬
‫לא התרחצה‪ .‬קאטרינה שורפת את בגדיה והיא מקבלת בגדים חדשים‪ .‬רוזה מלמדת אותה דיני כשרות‬
‫כדי שתוכל לטפל בשני ילדיה אברהם ומאיר (עמ' ‪.)25‬‬
‫קאטרינה רואה בבית היהודי מקום עבודה‪ ,‬ובתוך תוכה היא שונאת את היהודים‪ .‬בימי ראשון בהם היא‬
‫לא עובדת היא חוזרת לבית המרזח ולחבריה‪.‬‬

‫בגיל ‪ 17‬היא נכנסת להריון‪:‬‬

‫באופן מפתיע רוזה לא מפטרת אותה ולא נוזפת בה‪ .‬היא שולחת אותה ללדת במנזר‪ .‬קאטרינה יולדת‬
‫את בתה אנג'לה והיא משאירה אותה במנזר‪ ,‬כי היא מבינה שלפעמים טוב לו לאדם בלא זיכרון אב ואם‬
‫(עמ' ‪ .)29‬זיכרונה של התינוקת מלווה אותה כל חייה‪.‬‬

‫חזרה לביתם של רוזה ובנימין‪:‬‬

‫‪1‬‬
 ‫עם חזרתה לביתם החלה קאטרינה לחבב את היהודים ולחוש ריחוק מהנוצרים שנראו לה כבהמות‬
‫המתנהגות באלימות‪ .‬היא מתאהבת בבנימין בעל הבית‪ ,‬אך שומרת על כך בסוד‪ .‬בערב הפסח נרצח‬
‫בנימין בפוגרום כי הוא סרב למכור בהקפה לנוצרים‪ .‬בחנוכה נערך פוגרום נוסף בו נרצחת רוזה‪.‬‬

‫בריחה עם אברהם ומאיר‪:‬‬

‫קאטרינה חשה חובה כלפי הילדים היתומים‪ ,‬והיא מבריחה אותם אל הכפר שם היא מגדלת אותם‬
‫כיהודים‪ .‬היא מדברת איתם יידיש והיא מנסה לחזק אותם וללמד אותם להכות ברשעים בלי פחד כי‬
‫"יהודים מפוחדים מעוררים את השדים" (עמ' ‪ .)46‬היא נותנת להם לעבוד בשדה ומאכילה אותם בשר לא‬
‫כשר כדי שיתחסנו‪ .‬יום אחד מגיעה דודתם ולוקחת את הילדים בחזרה לעיר בניגוד לרצונם‪ .‬הפרדה‬
‫מהם קשה "קרסתי תחתי כבניין שהקרקע נשמטה תחתיו‪ .‬שעה רבה ניסיתי לגרור עצמי אל הבית‪ ,‬אך גופי כבד היה‬
‫וכוחותיי אפסו" (עמ' ‪)51‬‬

‫המפגש עם הני‪:‬‬
‫קאטרינה שוב חוזרת לחבריה בבית המרזח‪ ,‬ושוב היא מרגישה חוסר שייכות למקום ולאנשים‪ .‬היא‬
‫עומדת בתחנת הרכבת (עמ' ‪ )55‬ולא יודעת לאן לפנות‪ .‬קאטרינה חשה "אבודה בתוך ההמון"‪ .‬לפתע‬
‫ניגשת אליה אישה ששואלת אותה אם היא רוצה לעבוד אצלה‪.‬‬
‫מבחינת קאטרינה היה זה נס "שוב ניגלה לי מלאך ממרומים"‪ .‬הני מעבידתה החדשה הייתה פסנתרנית‬
‫יהודית וחילונית‪ .‬אמה של הני שמחה שקאטרינה הבקיאה בחוקי היהדות תשמור על כשרות הבית‪ .‬הני‬
‫הייתה פסנתרנית מוכשרת‪ ,‬אך היא לא הייתה מרוצה מנגינתה בשל היותה פרפקציוניסטית‪ .‬קאטרינה‬
‫נקשרת אליה – "העונות נקפו ושנה רדפה שנה ואני טבעתי אל תוך חייה של הני כמו לא היו לי חיים משלי‪ .‬ליוויתי‬
‫את יציאותיה ואהבתי את שובה‪("...‬עמ'‪ .)60‬בעלה של הני היה חוקר מנזרים‪ .‬יום אחד כשהוא הגיע לביתם‬
‫בבגדי נזיר היא מכרה את ביתה‪ ,‬ארזה שלש מזוודות‪ ,‬שילמה לקאטרינה‪ ,‬נתנה לה תכשיטים ועזבה‪.‬‬
‫לאחר זמן הני התאבדה‪ ,‬ולא היה מי שיממן את קבורתה‪.‬‬

‫קאטרינה חוזרת לבתי המרזח‪:‬‬

‫שוב היא מרגישה ריחוק וסלידה מבני עמה‪ .‬היא הרבתה לשתות כדי להשתכר ולהיזכר ברוזה‪ ,‬בבנימין‬
‫ובילדים‪.‬‬
‫המפגש עם סאמי‪:‬‬
‫בבית המרזח היא פגשה את סאמי‪ ,‬אלכוהוליסט מובטל שחי בעוני‪ .‬למרות כל אלו קאטרינה התאהבה‬
‫בו‪ .‬היא הייתה בת ‪ 30‬והוא בן ‪( .50‬עמ' ‪ )82‬הם עברו לגור ביחד והוא ניסה להיגמל מהשתייה‪.‬‬
‫קאטרינה נכנסת להריון והיא מחליטה ללדת את בנה למרות מצבה הקשה‪ .‬קאטרינה חוששת לספר לו‬
‫על כך‪ .‬כשהוא מגלה זאת פניו קפאו והוא אומר‪" :‬חבל לי‪ ,‬איני יודע למה זה מגיע לי" (עמ'‪ .)87‬הוא חוזר‬
‫לשתות וקאטרינה עוזבת אותו‪ .‬היא שוכרת בית אצל משפחה יהודית שתמהה על היידיש שבפיה‪.‬‬

‫הולדת בנימין‪:‬‬
‫"בחודש פברואר בלידה לא קשה נולד לי בן" (עמ' ‪ .)92‬קאטרינה קוראת לו בנימין על שם בעלה של רוזה בו‬
‫היא הייתה מאוהבת‪ .‬היא מחליטה למול אותו‪ .‬כל מי ששומע על כך מנסה להניאה (למנוע ממנה)‬
‫מלעשות מעשה שיפגע בילד‪ .‬הני‪ ,‬מבקרת אותה בחלומה ומתנגדת לכך (עמ' ‪ .)94‬קאטרינה שוכרת‬
‫חדר בבית של יהודים שם היא מחנכת את בנה חינוך יהודי‪ .‬בנימין ממלא את כל עולמה והיא אהבת‬
‫אותו ומדגישה את הקשר שיש לו עם העם היהודי‪ .‬היא מדברת אליו הרבה‪ ,‬ומסבירה לו שברית המילה‬
‫הייתה תחנתו הראשונה‪ ,‬וחג הפסח – חג החרות היא תחנתו השנייה במפגש עם העם היהודי‪ .‬בליל‬
‫הסדר היא פותחת את דלת חדרה כדי שישמע את קריאת ההגדה‪ ,‬והיא מספרת לו על משה‪.‬‬
‫בעל הבית רוצה להיפטר ממנה (עמ' ‪ )101‬ולאחר שהיא שומעת זאת היא עוזבת‪ .‬שוב חוזרת קאטרינה‬
‫לנדוד‪ .‬היה לה קשה בלי השתייה‪ ,‬אך היא הבטיחה לעצמה שהיא לא תשתה (עמ' ‪.)105‬‬
‫המילה הראשונה שבנימין אומר היא אימא ביידיש "עכשיו ברור לי יידיש תהייה שפתו" גילוי זה שימח אותה‬
‫"בני ידבר בשפתם של רוזה ובנימין"‪ .‬קאטרינה רוצה לגדל את בנה כיהודי שונה‪ ,‬שלא ניתן יהיה להשמידו‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫היא מקרבת אותו לבתי יהודים שלא בורחים מיהדותם‪ .‬היא מרחיקה אותו מהגויים כדי שלא תהייה לו‬
‫זהות חצויה‪ ,‬וכדי להרחיק אותו מסביבתם הגסה והלא אנושית‪ .‬היא מלמדת את בנה שעליו להיות חזק‬
‫וחסון‪ ,‬עליו להגן על עצמו ולהיות כ"גור אריה"‪.‬‬

‫רצח בנימין‪:‬‬
‫בחג הפסח נרצח בנימין על ידי בריון שיכור שנטפל אל קאטרינה ומנסה לשכב איתה‪ .‬קאטרינה הורגת‬
‫את השיכור ומבתרת את גופתו "כמו שמבתרים בהמה באטליז" (עמ' ‪.)116‬‬

‫החיים לאחר רצח בנימין‪:‬‬

‫"עד כאן מחצית חיי‪ ,‬מכאן ואילך צבע חיי הוא אדום‪ .‬גם אני נרצחתי באותו ערב‪ .‬מה שנותר ממני הוא הגדם" (עמ'‬
‫‪ )117‬במילים אלו פותחת קאטרינה את סיפור החלק השני של חייה בו היא הוגדרה כרוצחת‪.‬‬
‫במשטרה מתייחסים אליה כאל רוצחת מסוכנת ומתנהגים כלפיה באלימות‪ .‬היא נשפטת ונשלחת לבית‬
‫הסוהר‪ .‬עורך דינה הוא יהודי ששומר איתה על קשר כל שנותיה בכלא‪ .‬במשפטה אומר השופט שאם‬
‫הנרצח לא היה רוצח‪ ,‬דינה היה דין מוות‪.‬‬

‫החיים בבית הכלא‪:‬‬

‫את חייה שם היא מגדירה חייה החדשים "אדם הנכנס לכלא יודע‪ ,‬כאן לא מתים אלא מתפוררים‪ .‬שום חוט לא‬
‫יאחה את הקרעים" (עמ' ‪ .)120‬האסירות פחדו ממנה שכן הם ידעו שהיא רוצחת מסוכנת‪ .‬בבית הכלא היא‬
‫חשה שחייה נכרתו ממנה‪ ,‬והפליא אותה שהיא מסוגלת לעמוד על רגליה‪ .‬היא הייתה מאוד מפוכחת‪ .‬לא‬
‫הייתה שום חרטה בלבה על הרצח "ואני מתכוננת לחיי הכלא הארוכים בלי אשליות"‪.‬‬
‫קאטרינה מוצאת מפלט מהשגרה הקשה בכלא בעזרת "מנהרת סתר" דרכה היא חוזרת אל יקיריה‬
‫המתים‪ .‬היא חושבת על בנה בנימין ועל הני‪ ,‬רוזה‪ ,‬הילדים ואמה‪.‬‬
‫במהלך כל השנים הקפיד עורך דינה היהודי לבקר אותה בכלא‪.‬‬
‫היו תקופות בהן חשה קאטרינה שהיא מנותקת מיקיריה המתים‪ .‬היא לא יכלה ליצור איתם קשר‪ .‬גם עם‬
‫האסירות היא לא יצרה קשר וחשה שאין בפיה מילים‪.‬‬
‫בשנות המלחמה‪ ,‬הרבו להביא לכלא בגדים של יהודים מהם רק קאטרינה נרתעה‪ .‬האסירות האחרות‬
‫לבשו אותם בשמחה‪ .‬שכנתה למיטה‪ ,‬סופיה‪ ,‬קבלה שמלת משי ארוכה מאחותה‪ .‬קאטרינה בקשה ממנה‬
‫שלא ללבוש את השמלה הזו‪ ,‬והיא אמרה לה ‪":‬בנפול אויבך אל תשמח"‪ .‬כשסופיה סירבה להסיר את‬
‫השמלה מכה אותה קאטרינה והיא עוברת לבידוד (עמ‪ .)148 1‬בבידוד נפתחו בפניה חיים חדשים "החדר‬
‫אומנם צר‪ ,‬אך מואר‪ ,‬וכשאני עומדת על המיטה אני יכולה לראות שדות וכרים מלוא העין" (עמ' ‪ )149‬בערבים‬
‫שמעה קאטרינה את שיחות האסירות על היהודים שגורשו מבתיהם ועל הביזה (שוד) שנמשכת‪.‬‬
‫את שנות המלחמה מכנה קאטרינה "שנות ה‪ 40-‬האיומות" (עמ' ‪ ,)151‬שנים בהן היא לא כתבה דבר‪.‬‬
‫הרכבות חלפו יוםיום ליד בית הכלא ומילאו את האסירות בשמחה על כך שמותם של היהודים קרב‪.‬‬
‫קאטרינה חלתה במחלת עור קשה‪ ,‬קראה מזמורי תהילים שהפחיתו מסבלה‪.‬‬

‫השחרור‪:‬‬
‫"בוקר אחד ראינו ואין איש במגדלים‪ .‬על הגגות השטוחים ניתרו עורבים שחורים‪ .‬גם הסוהרות ברחו" (עמ‪.)156 1‬‬
‫לאחר ארבעים שנה יוצאת קאטרינה מכותלי הכלא‪ .‬המפגש הראשון הוא עם איכרה שמשוחחת איתה‬
‫ומספקת לה מידע‪ .‬היא נותנת לה שזיפים שחורים‪ ,‬אך כשהיא מגלה שקאטרינה היא הרוצחת‪ ,‬בורחת‬
‫ממנה האיכרה בבהלה כאילו שהיא פגשה את השטן‪.‬‬
‫קאטרינה בצאתה מתגלה כאישה מפוכחת‪ .‬היא יודעת בדיוק מה מצפה לה‪" :‬בכפרים מוחלים לרוצחים אבל‬
‫לא לרוצחות"‪ .‬רוצחת נחשבת מאז ומעולם לזוועה ולקללה" (עמ' ‪ .)161‬היא מריחה ריח שרפה והיא יודעת‬
‫שמשהו אינו כשורה‪.‬‬

‫ההתגלות‪:‬‬

‫‪3‬‬
 ‫בדרכה‪ ,‬היא חשה לפתע שהשמים נפתחו ואור מרומים כיסה את הכרים‪ .‬היא שומעת קול קורא לה‬
‫בשמה ואומר‪" :‬שלי נעלייך מעל רגלייך כי במקום קדוש את עומדת" באותם רגעים החלימה קאטרינה‬
‫ממחלתה‪( .‬מחלת העור)‪.‬‬
‫קאטרינה עוברת בחורבות (הריסות) שהיו בעבר בתי יהודים‪ .‬היא מוצאת שם את שרידי תרבותם‪:‬‬
‫פמוט או גביע‪ ,‬כלי קודש שמזכירים לה את חגי היהודים‪ .‬בין השרידים נגלו לה היהודים כפי "שלא ניגלו‬
‫לי לעולם‪ :‬עובדי אלוהים נסתרים‪ .‬רק כאן העזתי וביקשתי להצטרף אל השבט הנסתר הזה‪ .‬קבלו אותי ביקשתי‪ .‬אינני‬
‫יודעת אם אני ראויה לחסד זה‪ .‬לי אין איש בעולם רק אתם‪ .‬איני מבקשת שום טובות הנאה לא כאן ולא בעולם האמת‬
‫רק קרבתכם‪ .‬מאז פגשתי אתכם לראשונה אהבתי אתכם (‪ )...‬כמו שאתם אם יינתן לי להיות בקרבתכם אהיה עם‬
‫עצמי" (עמ' ‪)167‬‬
‫קאטרינה מחליטה לשמר את היהדות‪ .‬בעזרת רשימות שהיא רושמת היא חשה שהיא משמרת את‬
‫היהדות‪ .‬הרשימות האלו מחברות אותה שוב עם מתיה והיא חיה מחדש את הזיכרונות‪.‬‬
‫בסיום משלבת קאטרינה בין הנצרות ליהדות‪ :‬היא מתפללת בקאפלה לה יש תפקיד חשוב בעיצוב‬
‫עולמה‪ ,‬והיא משחזרת את היהדות ברשימותיה‪.‬‬

‫לסיכום‬
‫המאורע המרכזי בחייה של קאטרינה הוא המפגש האמיתי עם היהודים ועם אורח חייהם‪ .‬תחילת הקשר‬
‫שלה עם היהודים מתבסס על מה שהיא למדה בחברה הרותנית‪ .‬היא שונאת אותם‪ ,‬חושבת שראוי‬
‫לגנוב מהם והיא מאמינה בדעות הקדומות השליליות עליהם‪ ,‬היא מפחדת מהשפעתם‪.‬‬
‫היהודים נחשבו לשדים‪ ,‬יצורים שלא מהעולם הזה‪ ,‬מיני רוחות שחורים המכרכרים על גבי רגליים‪ ,‬הם‬
‫מושחתים ויש לעוקרם מהשרש‪ .‬הם רמאים ונוכלים‪ ,‬רגליהם דקות כחרגולים והם רצחו את ישו‪.‬‬
‫כדי להתנתק ממה שספגה קאטרינה בשנות ילדותה היא נזקקה לאומץ לב‪ ,‬היה עליה להתעלות‪.‬‬
‫תחילה הפחד משתנה לסקרנות ובהמשך היא אוהבת אותם‪ .‬לאט לאט היא נחשפת לעולמם של‬
‫היהודים ורואה צורות חיים שונות דרך רוזה והילדים ודרך חייה של הני‪ .‬היא פותחת את ליבה אליהם‬
‫ומגלה את יופיים‪ .‬היא מתפכחת משנאתה ליהודים ומתחברת לעולמם‪.‬‬
‫בדמותה קיים ניגוד מרכזי בין היותה רוצחת והתדמית המפחידה שנוצרה לה בשל מעשה הרצח לבין‬
‫התגלותה כאישה טובה בעלת יחס אנושי לבריות‪ .‬היא נקשרת ליהודים שבביתם היא עובדת והיא‬
‫משרתת אותם באהבה ובנאמנות‪ .‬היא שונה מהגויים הגסים והבורים השבויים בשנאתם ליהודים‪.‬‬
‫היא שואפת לגדל את בנה בסביבה נקייה ושקטה‪ .‬היא רוצה שהוא יראה הרבה ירק ומים‪ .‬טוב לבה בא‬
‫לידי ביטוי גם ביחסה לבעלי החיים‪ .‬היא אהבה את זימבי הכלב בביתה (עמ' ‪ )11‬ואהבה כל כלב‬
‫שניקרה בדרכה‪ .‬יחס הגויים כלפיה כאל רוצחת ויחס השופט שמתעלם מנסיבות הרצח שלה יוצר‬
‫אירוניה כלפי הגויים רוצחי היהודים‪ .‬לקאטרינה הם התייחסו כאל רוצחת שפלה‪ ,‬אך למעשי הרצח שהם‬
‫עשו אין התייחסות ביקורתית ביצירה‪ .‬האסירות בכלא‪ ,‬האנשים שיושבים בבית המרזח‪ ,‬שונאים יהודים‪,‬‬
‫מתקיפים אותם ושמחים לשמוע את הידיעות על השמדתם‪ .‬מול כל אלו קאטרינה מתגלה למרות מעשה‬
‫הרצח כאישה נעלה‪.‬‬

‫"קאטרינה"‪/‬אפלפלד‬
‫מבנה היצירה‬

‫א‪ .‬מבנה מעגלי‪-‬סיפור מסגרת – הספר מתחיל ומסתיים בתמונה האחרונה בתיאור חייה של קאטרינה‪.‬‬
‫קאטרינה שבה בסוף ימיה מנדודיה ברחבי בוקובינה לנחלת אבותיה שבכפר מולדתה הנידח‪" .‬שמי‬
‫קאטרינה ובקרוב ימלאו לי שמונים שנה‪ .‬אחרי הפסחא חזרתי אל כפר מולדתי ואל אחוזת אבותיי‪,‬‬
‫אחוזה קטנה‪ ,‬הרוסה‪ ,‬לא נותר ממנה אלא בקתה זו‪ ,‬שאני מתגוררת בה‪...‬‬

‫‪4‬‬
 ‫תפקיד המבנה המעגלי – להבליט את הרעיון‪ ,‬שכל אדם סופו לחזור למקום ממנו הוא בא‪ .‬כל הניסיונות‬
‫של האדם לברוח מעצמו לא יצליחו‪" .‬ועכשיו‪ ,‬כמו שאומר המשל‪ ,‬חזרו המים אל הנהר‪ ,‬המעגל נשלם‬
‫ואני שבתי לכאן‪ ,‬הימים מלאים וזוהרים‪ ,‬ואני משוטטת בהם באריכות רבה‪"...‬‬

‫מסגרת של זמן – פרק א' מתחיל בהווה "שמי קאטרינה ובקרוב ימלאו לי ‪ 80‬שנה‪"...‬‬
‫גוף היצירה – בעבר – זיכרונותיה של קאטרינה מילדות ועד זקנה‪ .‬ופרק אחרון מסתיים בהווה‪( .‬הווה ‪-‬‬
‫עבר ‪ -‬הווה)‪ .‬אל הכפר קאטרינה חוזרת אחרי הפסח‪ .‬זמן זה מקבל משמעות מיוחדת ביצירה‪ ,‬משום‬
‫שבו נקשרים גם שני אירועים דרמטיים בחייה – הירצחו של אהובה בעל הבית היהודי‪-‬בנימין‪ ,‬והירצחו‬
‫של בנה הקטן‪-‬בנימין‪ .‬גם רצח היהודים מתחיל לאחר החורף‪-‬עם בוא האביב‪ .‬באופן אירוני חג החרות‬
‫והגאולה מתקשר לרצח ולשואה‪.‬‬

‫ב‪.‬הסיפור מתחיל באקספוזיציה‪-‬הצג‬

‫הצגת הדמות – קאטרינה בת שמונים‪.‬‬

‫מקום – כפר מולדתה‪-‬אחוזת אביה (אחוזה קטנה‪ ,‬הרוסה) היא גרה בבקתה קטנה‪.‬‬
‫בבקתה חלון אחד‪ ,‬יחיד פתוח לרווחה‪ .‬דרכו נפרש בפניה "עולם ומלואו"‬
‫(מאחר וקאטרינה מאד זקנה‪ ,‬החלון מאפשר לה לייצור קשר עם החוץ)‪.‬‬
‫זמן – אחרי הפסחא‪ .‬לאחר מלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫רקע – ‪ 80‬שנה עד אחרי מלחמת העולם השנייה – מזרח אירופה‪ ,‬פרעות שהאיכרים פורעים ביהודים‪,‬‬
‫התעללות אכזרית ביהודים‪ ,‬אמונות תפלות‪ ,‬שנאה ליהודים וכו'‪.‬‬
‫קאטרינה מציינת ש"זיכרונו של האדם חזק ממנו" – כל היצירה תעסוק בזיכרונותיה‪.‬‬

‫סיבוך העלילה‬
‫קאטרינה עוזבת את ביתה בגיל ‪( 16‬פרק ג')‪ .‬ביצירה מתואר המפגש שלה עם היהודים ועם‬
‫אורח‪-‬חייהם‪ .‬קאטרינה יוצאת למסע חיפוש אחר בית וזהות – זהו רומאן חונכות (רומאן השם את‬
‫הדגש על תיאור גידולו והתפתחותו הרוחנית של גיבור מרכזי אחד‪ .‬מצבים שונים באים לפקוח את עיניו‬
‫לראות את עולמו ולהבינו‪ .‬הוא נפגש עם מורי דרך‪ ,‬העוזרים לו לבנות יחד אישיות מאוזנת ועשירה‬
‫ברוחה)‪.‬‬
‫במסע זה אנו רואים את הנבערות הגסה‪ ,‬את האכזריות חסרת המעצורים של האיכרים החיים חיי‪-‬שעה‪,‬‬
‫לעומת הלמדנות של היהודים שהיא מעדנת ומרסנת‪ ,‬את הרחמים (רוזה‪ ,‬הני וכו') על האנשים והשאיפה‬
‫לחיי‪-‬עולם‪ ,‬עדינות נפש ורוחניות המאפיינת את היהודים‪ ,‬שהיא פוגשת בדרכה‪ .‬קאטרינה נוכחת בשקר‬
‫הגדול על היהודים והשנאה כלפיהם‪ ,‬מתוך הכרות עם אופיים‪ ,‬אופי חייהם ואמונתם‪ .‬לאט לאט היא‬
‫מתפכחת מהדעות הקדומות‪ ,‬שעל ברכיהן גדלה בכפר‪.‬‬
‫היא לומדת להשתחרר מהדעות הקדומות‪ ,‬והיא לומדת לאהוב אותם‪ .‬היא מזדהה עם היהודים‪ ,‬ועם‬
‫ערכי‪-‬החיים שלהם‪.‬‬
‫קאטרינה עוברת מסע פיזי אחר תנאי חיים ‪ -‬בית‪.‬‬
‫קאטרינה עוברת גם מסע נפשי – חיפוש זהות – איכות חיי‪ .‬היא מנסה להיות אחרת‪ ,‬טובה יותר‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫שיא היצירה‬
‫(עמ' ‪ )116‬הרצח האכזרי של בנה הקטן בנימין‪ ,‬שהיה יקר לה מכל‪ .‬היא הורגת את הבריון המרושע‪,‬‬
‫לאחר שרוצץ את גולגולתו של בנה " ‪...‬רוצח‪ ,‬עמדתי לצעוק‪ ,‬אך טרם היה סיפק בקולי‪ ,‬חטף את בנימין‬
‫מידי והטיח את גופו על הקיר‪ ,‬ראיתי‪ ,‬אלוהים בשמים‪ ,‬ראשו האלוהי של בני‪ ,‬הכלי היקר מכל כלי‪ ,‬נחצה‬
‫לשניים ורסיסי דם מחשיכים את האפלה"‪...‬‬
‫קאטרינה נוקמת "הוצאתי את האולר‪ ,‬זינקתי ותפסתי את צווארו וחתכתי וחתכתי‪ ...‬ביתרתי אותו כמו‬
‫שמבתרים בהמה באטליז‪"...‬‬
‫קטארינה מושפלת כשהיא נגררת ע"י שני גברים לאורך הרחובות‪ ,‬תוך כדי שאגות הקהל "רוצחת‪,‬‬
‫רוצחת" ‪ .‬היא מוכת תדהמה מההתעלמות של השופט מהנסיבות הנוראיות של אסונה בפסק‪-‬הדין של‬
‫מאסר עולם שהוא פוסק לה‪ .‬הניגוד בין אופייה האמיתי של קאטרינה לבין תדמיתה כרוצחת שפלה בעיני‬
‫האנשים‪ ,‬שלהם מתאים יותר הכינוי "רוצחים" (ביניהם פורעים ורוצחים של יהודים בפוגרומים ובמעשי‬
‫התעללות שונים) צובע באירוניה דקה את כל המונולוג הוידויי של קאטרינה ברומאן‪ .‬מכאן משתנים חייה‬
‫של קאטרינה‪ .‬היא מספרת (בעמ' ‪" )117‬עד כאן מחצית חיי‪ ,‬מכאן ואילך צבע חיי הוא אדום‪ .‬גם אני‬
‫נרצחתי אותו ערב‪ "...‬היא יושבת בכלא ‪ 40‬שנה‪.‬‬

‫סיום היצירה‬
‫סיום סגור‪ .‬קאטרינה חוזרת לכפר מולדתה‪.‬‬

‫דמותה של קאטרינה ודרכי עיצובה ברומאן‬

‫לכל אורך הרומאן מופיעה קאטרינה כנפש טובה‪ ,‬בעלת לב חם ויחס אנושי לבריות‪ .‬היא מתקשרת ליהודים שבביתם‬
‫היא משרתת במסירות ובנאמנות‪ ,‬לומדת את אורח‪-‬חייהם ומתרשמת מכללי התנהגותם‪.‬‬
‫למרות שהיא בת‪-‬איכרים פשוטה‪ ,‬היא מתפתחת יפה בקרבתם‪ .‬קאטרינה מתפתחת ומטפחת שאיפות לטוב וליפה‪:‬‬
‫"אני רוצה לגדל את בני‪ ,‬את בנימין‪ ,‬בתוך בית נקי ושקט" היא רושמת במחברתה‪" .‬אני רוצה להרחיק אותו מקולות‬
‫גסים ומהתנהגות לא אנושית‪ ,‬אני רוצה שיראה הרבה ירק והרבה מים‪ ,‬ולא יהיה בקרבתם של הסייסים"‪ .‬בנה בנימין‬
‫נקרא על שם בנימין‪ ,‬בעל הבית היהודי שבביתו שירתה‪ ,‬שנרצח בידי פורעים‪ .‬קאטרינה אהבה מאד את בנימין בעלה‬
‫של רוזה‪ ,‬ופיתחה הזדהות מלאה עם עולמו‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫בימי ילדותה למדה קאטרינה בבית‪-‬הספר שבכפר ואת יתרת השכלתה רכשה מן החיים במקומות נדודיה מתוך‬
‫פתיחות וערנות‪ .‬היא למדה לקרוא גרמנית בעזרתם של אברהם ומאיר – ילדיהם של רוזה ובנימין‪ .‬היא השכילה את‬
‫עצמה ברעיונות מתוך כתבי הקודש‪ ,‬ובמיוחד במזמורי תהילים שאותם קראה‬

‫דרך עיצוב דמות היא באמצעות מערכת יחסיה עם דמויות אחרות ברומאן‪.‬‬
‫לדוגמא יחסי קאטרינה עם אמה‬
‫יכול להיות שקאטרינה דומה יותר לאמה ולא לאביה‪ .‬רמת אישיותה של האם הייתה גבוהה מזו של אביה‪ .‬האב היה‬
‫שיכור‪ ,‬רודף נשים ומוליד ממזרים‪ ,‬הוא השאיר את כל הדאגה למשק הבית על כתפי האם‪ ,‬שסבלה כל חייה גם ממות‬
‫ילדיה‪ ,‬שמהם נשארה לה רק קאטרינה בלבד "שלי מתים והממזרים חיים וקיימים"‪ .‬קאטרינה מתארת את אמה כך‪:‬‬
‫"אמא‪ ,‬זיכרונה לברכה‪ ,‬אישה קשת יום‪ ,‬הייתה מפילה את אימתה על כולנו‪ ,‬גם על אבי החסון‪ .‬אפילו הפרות לא העזו‬
‫פנים נגדה‪ "...‬על הכול הייתה מלקה‪ ,‬על קלה וחמורה‪ ,‬בזעם ובלא רחמים"‪ .‬רק בחג הפסחא הייתה האם מתעלה על‬
‫צרותיה "רק בימי הפסחא לא הייתה מלקה‪ ,‬בפסחא היו פניה משתנות ואיזו יראה שקטה הייתה נמסכת בעיניה‪ ,‬כמו‬
‫נהר שוטף שמימיו נרגעו"‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬הייתה אמה אישה חזקה ואמיצה‪ .‬היא התמודדה עם בעלה בעוז‪-‬רוח בשל התנגדותו הנחרצת לשלוח את‬
‫קאטרינה לביה"ס כהוראת הכומר וטענה‪ :‬יש אלוהים בשמים‪ ,‬הוא המלך והוא האב לו אנו מצווים לשמוע‪ ,‬ולא לך"‪.‬‬
‫קאטרינה התייתמה מאמה בגיל מאד צעיר‪ .‬אמה מתה צעירה‪ .‬לאחר מות אמה שקע אביה בשתייה כבדה מאד‪" ,‬הוא‬
‫הזניח את משק הבית" קאטרינה מספרת "עתה פחדתי מפניו כמפני זר"‬
‫"מאוחר בלילה היה חוזר ומיד צונח על יצועו כפגר‪ .‬רוב היום היה ישן‪ ,‬לפנות ערב היה מקיץ ופונה‪ ,‬בלא עיכוב‪ ,‬אל בית‬
‫המרזח‪"..‬‬
‫לאחר מספר חודשים נישא האב לאישה חדשה‪ .‬חייהם לא היו מאושרים‪ ,‬הוא היה מכה אותה‪ .‬כשאביה חלה היא לא‬
‫טפלה בו היטב "שמועות התהלכו כי הרעילה אותו"‪.‬‬
‫קאטרינה עוזבת את הבית בגיל ‪ ,16‬לאחר שאביה ניסה לאנוס אותה‪ .‬היא יוצאת למסע חיפוש אחרי בית ‪-‬מקום‬
‫מגורים ועבודה‪ ,‬וחיפוש אחרי זהות‪-‬איכות חיים‪ .‬היא עורכת מסע פיזי ונפשי‪.‬‬
‫יחסי קאטרינה עם רוזה‪ ,‬בנימין ושני בניהם ‪ -‬אברהם בן ה‪ 7-‬ומאיר בין ה‪.6-‬‬
‫קאטרינה נאספת לביתם ע"י רוזה הפוגשת בה בתחנת הרכבת‪ .‬היא עבדה אצלם כל ימי השבוע‪ ,‬וביום ראשון הייתה‬
‫מבלה בבית‪-‬המרזח עם חבריה‪ ,‬שגם הם עבדו אצל יהודים‪ .‬היא מגלה שהיא בהריון והיא רק בת ‪ .17‬היא לא מספרת‬
‫זאת לבעלת הבית לרוזה‪ ,‬כי היא פוחדת מפיטורים‪ .‬בחודש החמישי היא מספרת זאת לרוזה ורוזה לא מפטרת אותה‪.‬‬
‫היא ממשיכה בעבודתה‪ .‬בחודש התשיעי היא נוסעת למולדוביצה ללדת את בתה‪-‬אנג'לה‪ .‬היא נוטשת אותה בפתח‬
‫המנזר‪ ,‬כדי שהנזירות תגדלנה אותה‪.‬‬
‫רוזה מקבלת אותה חזרה אליהם הביתה‪.‬‬
‫קאטרינה נקשרת לבניה של רוזה והיא מבינה ומתפכחת שגדלה על דעות קדומות בקשר ליהודים‪" .‬את השעות היפות‬
‫ביליתי עם הילדים‪ .‬הילדים הם‪ ,‬נכון‪ ,‬יש להם קצת חכמת יתר‪ ,‬אבל אין הם שדים"‪ .‬קאטרינה מרגישה "משיכה חזקה‬
‫אל בעל הבית" – בנימין‪ .‬היא מצפה בחשאי כל לילה שיקרב אל מיטתה‪ .‬רוזה מבחינה בזאת ומרחיקה אותה‬
‫מהמטבח בשעת הסעודה‪ ,‬אבל "המרחק לא שיכך בי את התשוקה‪ ,‬אדרבא‪ ,‬כמו נעצמה" קאטרינה מציינת "באין‬
‫משים התחברתי אל היהודים"‪.‬‬
‫בביתם של רוזה ובנימין רוזה נחשפת למנהגי חג הפסח‪" .‬לכל יום שלהם ולכל חג שלהם יש ריח משלו‪ ,‬אך במיוחד‬
‫עזים הריחות בפסח‪ .‬שנים רבות חייתי בתוך הניחוחות הללו"‪.‬‬
‫בשני בפסח נרצח באמצע הרחוב בעל הבית‪-‬בנימין "בריון התנפל עליו ודקר אותו למוות"‪" ,‬וכך באור היום נרצח אהובי"‪.‬‬
‫קאטרינה מספרת‪ ,‬שאם אהבה אדם בימי חייה "היה זה היהודי בנימין"‪ .‬היא מתאבלת עליו‪ .‬מותו ליווה אותה לכל מקום‪.‬‬
‫מותו של בנימין קרב אותה לרוזה‪" .‬היינו משוחחות הרבה על הילדים‪ ,‬עלבונות ופצעים" רוזה מציינת "וכך קשרתי את נפשי‬
‫בנפשם‪ .‬גידלתי את הילדים כאילו היו ילדי"‪ .‬כשאביה של קאטרינה נפטר‪ ,‬רוזה מכריחה אותה לשבת עליו שבעה כמנהג‬
‫היהודים‪.‬‬
‫היא לומדת גרמנית מאברהם וממאיר‪ .‬היא מערבת בלשונה מילים ביידיש‪ ,‬שפת אמה נתדלדלה בפיה‪ .‬אחד האיכרים קלל‬
‫אותה על השינוי שחל בה "כינה אותי בת שדים וגרועה מהשטן"‪.‬‬
‫בחנוכה‪ ,‬רוזה נרצחת בפרעות שנערכו ביהודים‪ .‬קאטרינה נשארת לטפל בילדים‪ .‬היא לוקחת את שניהם ובורחת לכפר‪.‬‬
‫היא שוכרת בית‪ ,‬ומתנהגת כמו רוזה בכל הקשור לכשרות‪ .‬היא מלמדת אותם רותנית‪ ,‬ומחנכת אותם "על הצורך להיות‬

‫‪7‬‬
‫חסונים ולהכות את הרשעים בלא לפחד"‪ .‬הם עובדים בערוגות הגינה‪ .‬קאטרינה נעצבת מאד כשדודתם באה ולוקחת אותם‬
‫אליה לאחר חודשיים‪.‬‬

‫דרך עיצוב נוספת הינה השינוי בחשיבתה‪ ,‬בהרגשותיה ובהתפכחותה של קאטרינה בנושא הדעות הקדומות כלפי‬
‫היהודים‪.‬‬
‫בילדותה חונכה קאטרינה לשנוא את היהודים‪ .‬היא ספגה את הדעות הקדומות כלפיהם ממשפחתה ומאנשי כפרה‪ .‬היא‬
‫חונכה שהיהודים הם "שדים" "שדים חיים‪ ,‬שדים מדברים‪...‬בשרם של השדים אינו כואב"‪" .‬יצורים לא מן העולם הזה‪ ,‬מיני‬
‫רוחות שחורים המכרכרים על גבי רגליים דקות כחרגולים"‪ ,‬היא שמעה שהם "רצחו את ישו" "ולכן הם ארורים" ולכן דמם‬
‫מותר "היהודים הם רעים‪ ,‬מושחתים‪ ,‬יש לעקור אותם מן השורש"‪ .‬הם "משבשים את הכול‪ ,‬משחיתים את הנפש"‪" ,‬הם‬
‫רמאים ונוכלים" "פחדנים"‬
‫"פטפטנים‪ ,‬מפלפלים בכל דבר כדי לרמותך" וכו'‪.‬‬
‫מקאטרינה נדרש אומץ לב ופתיחות בלתי‪-‬רגילים כדי להתקרב אל היהודים ולשנות את הרגלי מחשבתה עליהם‪ .‬קאטרינה‬
‫למדה להכירם והיא התפכחה ונוכחה לדעת שהם אינם שדים‪ ,‬שגם הם בני‪-‬אדם‪ ,‬ולבם טוב ורגיש‪ ,‬הם אינם פחדנים‬
‫ו"אינם מכים אלא כועסים בשתיקה"‪.‬‬
‫היהודים "לא מתנזרים מהנאות העולם הזה‪ ,‬אך אין אצלם להיטות‪ ,‬היהודים הם בעלי בתי‪-‬מרזח‪ ,‬אך הם עצמם לא ישתו‬
‫לשכרה"‪" .‬יש ביהודים איזה כוח שקט ומקסים" ו"הם מדברים מעט"‪.‬‬
‫קאטרינה מתפכחת מהשנאה‪ ,‬הפחד והרתיעה מהיהודים והיא מגיעה לתחושת קירבה חזקה אליהם‪ .‬היא מתחילה‬
‫להזדהות עם ערכי החיים שלהם‪.‬‬

‫דרך עיצוב נוספת ‪ -‬דרך נקודת התצפית שלה כמספרת גיבורה‬

‫הרומאן קאטרינה מסופר בגוף ראשון מנקודת תצפית מוגבלת של תודעת הדמות‪-‬קאטרינה‪ ,‬שהיא גם פועלת וגם נפעלת‬
‫בעלילה‪ ,‬והיא גם עדה – משקיפה על המאורעות‪ .‬לכן יש בדבריה ברומאן גם אמת וגם טעות‪:‬‬
‫האמת – סיפור התפכחותה ההדרגתית מאי‪-‬ידיעה‪ ,‬או ביתר דיוק‪ ,‬מידיעה מסולפת על טבעם של היהודים אל ידיעה‬
‫מתוקנת של טיבם וערכם‪.‬‬
‫הטעות – היא במחשבה בסוף ימיה‪ ,‬ש"אין עוד יהודים בעולם"‪ .‬היא מגיעה למסקנה זו בעקבות שהייתה ‪ 40‬שנה בכלא‬
‫בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ .‬היא שומעת בכלא על הריגת כול היהודים‪ .‬לכלא מגיע שלל מרכושם של היהודים‬
‫המתים‪ ,‬ובמיוחד היא שומעת את רכבות המשא הארוכות המובילות את שארית היהודים למשרפות‪" .‬הרכבות היו עוברות‬
‫באיזו חדות‪ ,‬כקליעים מלוהטים‪" "...‬ובריחות חמצמצים מתוקים שנשבו מכל צד‪ ...‬ריח המוות‪ ...‬ריח מותם של היהודים"‪.‬‬
‫קאטרינה חושבת את עצמה לשריד האחרון הנושא את זכרם של היהודים‪.‬היא רואה עצמה מופקדת על שמירת זכרם‪.‬‬
‫הטעות של קאטרינה מתאפשרת מנקודת התצפית של קאטרינה כמספרת‪ ,‬נקודת תצפית מוגבלת‪ ,‬האופיינית למספר בגוף‬
‫ראשון שידיעותיו מוגבלות‪ .‬טעות דרמתית זו היא הבסיס ליצירה כולה‪.‬‬

‫סוג המספר ברומאן‬

‫קאטרינה "מספרת גיבורה"‪ .‬היא הדמות המספרת ביצירה‪ .‬סיפורה נמשך כמונולוג וידויי מתחילת‬
‫הרומאן ועד סופו‪" .‬שמי קאטרינה ובקרוב ימלאו לי ‪ 80‬שנה" במשפט זה יש" חשבון נפש‪ ,‬עדות‪ ,‬וידוי‪,‬‬
‫התבוננות מבחוץ על חייה וניסיון להבינם ולתת להם משמעות‪.‬‬

‫מה משמעות הכתיבה בחיי קאטרינה? ‪ -‬אחד מדרכי אפיון הדמות (עיצוב דמות)‬
‫קאטרינה מספרת שהיא רושמת את קורותיה בבתי‪-‬היהודים ואת התרשמויותיה מדרך חייהם "כדי‬
‫שבבוא היום אוכל לשוב ולהיזכר בהם‪... "...‬בלילה אני יושבת על מיטתי ורושמת את מאורעות היום‪.‬‬
‫הרגל זה קניתי לי בימי שבתי אצל רוזה‪ .‬יקירי נטשו אותי ועתה אין לי בעולם אלא רשימותיי‪ ,‬אני טומנת‬
‫בהן את כל מחשבותיי‪ "...‬קאטרינה מוצאת רוגע לנפשה ברשימות אלו‪ .‬הכתיבה מעודדת את נפשה‪,‬‬
‫מבריחה את בדידותה‪ .‬הכתיבה מאפשרת לה לחשוב על מאורעות חייה‪ ,‬מאפשרת לה לנתח את‬
‫מצבה‪...".‬אני רושמת גם כשאני עייפה‪ ,‬כי לעתים נדמה לי‪ ,‬שעלי לשמור כל פנים וכל פרט‪ ,‬כדי שבבוא‬
‫היום אוכל לשוב ולהיזכר בהם"‪..." .‬מצאתי כמה דפים ועיפרון ואני יושבת ורושמת מלים כדי שיאירו את‬
‫חשכתי‪ .‬אני רושמת שבת וחוזרת ורושמת שבת וראה פלא‪ ,‬המילה הבודדה יש בכוחה להעלות לא רק‬

‫‪8‬‬
 ‫שקט‪ ,‬אלא אף מנגינה"(עמ'‪ .)168‬הכתיבה מרגיעה אותה‪ ,‬היא מדמה אותה למוזיקה המרפאה את‬
‫הנפש‪ .‬היא כותבת "‪...‬אני רושמת ומצמצמת את האורות הרבים לכדי מילים‪ .‬כדי שהמילים יבעירו בי את‬
‫זיכרוני‪ .‬אני מפחדת מפני השכחה‪ ,‬עכשיו אין עוד יהודים בעולם‪ ,‬מעט משלהם גנוז בזיכרוני‪ ,‬ואני‬
‫מפחדת שגם המעט הזה יאבד‪ .‬זיכרוני הולך ונחלש‪ ,‬ועל כן אני מוסיפה ורושמת‪ ...‬כל השנים נלחמתי‬
‫בשכחה‪ ,‬עכשיו אני מרגישה כי לא אוכל לה עוד‪ ,‬ועל כן אני מוסיפה ורושמת"‪.‬‬
‫לסיכום‪ :‬קאטרינה מחליטה לכתוב‪:‬‬
‫א‪ .‬כדי להשאיר מזכרת ליהודים שהושמדו בשואה‪ .‬בגלל אהבתה הרבה אליהם והזדהותה עמם‬
‫היא רושמת כדי שהדברים ישמשו מזכרת "לעולם מלא‪-‬אור של יהודים טובים שהושמדו ואינם‬
‫עוד"‪ .‬קאטרינה מרגישה שליחות – לכתוב את עדותה על היהודים‪.‬‬
‫ב‪ .‬הכתיבה מרפאת את נפשה – היא מוצאת בה מרגוע ומזור למכאובי בדידותה‪.‬‬
‫ג‪ .‬הכתיבה מאפשרת לה לתקשר עם האנשים הרבים שאיבדה‪ :‬ביתה‪-‬אנג'לה‪ .‬בנה‪-‬בנימין‪,‬‬
‫אמה‪ ,‬רוזה ובנימין‪ ,‬אברהם ומאיר "ילדיה" המאומצים‪ ,‬הני וכו'‪" .‬יקירי נטשו אותי ואין לי אלא‬
‫רשימותי"‬
‫ד‪ .‬בכלא קטרינה לא כותבה‪..." ,‬ומה שכתבתי השמדתי‪ "...‬השנים הללו כל כך נוראיות‪ ,‬שהיא‬
‫לא מוכנה ולא רוצה לשמר את הזיכרון‪.‬‬

‫לסיכום‬

‫זווית הראייה של קאטרינה מפתיעה‪ .‬אפלפלד אינו לוקח דמות של אישה יהודייה‪ ,‬אלא נוצרייה דווקא‪ .‬בעובדה זו‬
‫הוא מרחיק את הבעיה הנדונה (היחס ליהודים באירופה)‪ ,‬ויכול לספק נקודת מבט אובייקטיבית יותר‪ ,‬כביכול‪ .‬אם‬
‫ניתן לראות את הרומאן כמעין כתב אישום נגד העולם הנוצרי האנטישמי‪ ,‬שתרם את חלקו בעזרה להשמדת‬
‫היהודים עוד לפני מלחמת העולם השנייה ובזמן המלחמה‪ ,‬אזי דמותה של אישה נוצרייה בעלת דעות‬
‫אנטישמיות‪ ,‬שהיו מקובלות באירופה לאורך מאות שנים‪ ,‬תורמת רבות לבדיקת הנושא‪ .‬לו אישה יהודייה הייתה‬
‫מספרת על העוול שנגרם ליהודים‪ ,‬על שסבלו על לא עוול בכפם‪ ,‬ניתן היה לומר כי ברור שזו תהיה הגישה של‬
‫אישה יהודייה הרוצה להגן על עמה‪ .‬אולם‪ ,‬אם אישה מרקע אנטישמי כקאטרינה תאמר זאת‪ ,‬היא לא תיחשד‬
‫בסובייקטיביות יתרה‪ ,‬בניסיון הגנה על יהודים‪ ,‬אלא תוכל להעביר את המסר (האשמת העולם הנוצרי) בצורה‬
‫הטובה ביותר‪.‬‬
‫בחירת אישה נוצרייה אנטישמית‪ ,‬חסרת השכלה‪ ,‬הבאה משולי החברה הנוצרית‪ ,‬לצורכי העברת ההאשמה‪,‬‬
‫נעשית באופן ישיר יותר דרך דמותה של קאטרינה‪ ,‬אשר כאישה פשוטה היא חסרת הגנות וניסיונות חיפוי על‬
‫אמירות שאינן מכובדות ביחס ליהודים‪.‬‬
‫קאטרינה מבטאת את מה שהיא חושבת‪ ,‬ובכך אף תורמת לאמינות הדמות‪ .‬היא מדברת ברמה של אישה‬
‫פשוטה המתפתחת עם העלילה‪ ,‬אך לא לדרגה שאינה מתקבלת על דעת הקורא‪ .‬קאטרינה הייתה נוצרייה‬
‫בדרכה שלה‪ ,‬וכך נשארה‪ .‬השינוי שחל בה הוא לא ביחס לאמונתה‪ ,‬אלא ביחסה ליהודים שאותם היא מגלה‬
‫במהלך חייה‪.‬‬

‫מוטיבים ביצירה‬

‫מוטיב הוא חלק מתוך היצירה כולה‪ .‬הוא יכול להיות מילה‪ ,‬ביטוי ואף רעיון מסוים שחוזר על עצמו‪ ,‬ויש לו משמעות לצורך‬
‫הדגשת עניין מסוים‪ .‬המוטיב יכול אף לקדם את העלילה עצמה‪ ,‬כאשר הוא מדגיש‪ ,‬למשל‪ ,‬תופעה מסוימת‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫מוטיב השתיינות‬
‫השתיינות אחד המאפיינים של החברה האיכרית הנוצרית בנובלה‪ .‬השתיינות מאפיינת את אורח החיים שלהם‪ ,‬השונה‬
‫מזה של היהודים‪ .‬הגויים מתוארים כאנשים בהמיים ויצריים מאוד‪ ,‬העסוקים כל ימיהם בשתייה ובחיפוש אחר נשים‪ .‬הם‬
‫מצטיירים כרחוקים מענייני רוח‪ ,‬גסים ואלימים‪ ,‬בשונה מהיהודים‪ ,‬עדיני הנפש והרוח (חוץ מדמותו של סאמי היהודי‪ ,‬שהוא‬
‫אמנם שתיין‪ ,‬אך עדין בהתנהגותו)‪ .‬קאטרינה מתארת את אמה שהייתה יושבת לבדה בבית ומשתכרת‪ .‬כאשר האם‬
‫השתכרה היא נעשתה מרוככת יותר‪ ,‬וסיפרה לבתה זיכרונות על כפר מולדתה‪ .‬קאטרינה עצמה למדה לשתות בתחנת‬
‫הרכבת‪ .‬לאחר כמה כוסיות היא שכחה את הפחד ואת הכאב שלה‪ ,‬ואפילו נהנתה מהקרבה של שאר השיכורים שנגעו בה‪.‬‬
‫בית המרזח משמש מקום מפגש לאנשים קשי יום‪ .‬שם‪ ,‬בהשפעת האלכוהול‪ ,‬הם מדברים ביניהם ואפילו תומכים זה בזה‪.‬‬
‫כשקאטרינה בורחת מהבית או מבית היהודים שבו עבדה‪ ,‬היא בורחת אל בית המרזח‪ .‬לדבריה היא מגיעה לשם בגלל‬
‫הפחד להיות לבד ובלתי מוגנת‪ .‬אפילו חברה כזאת נותנת הרגשת תמיכה לאדם בודד‪ .‬השיכורים מזכירים לה את בית‬
‫הוריה‪ ,‬ולכן היא חוזרת אליהם כל פעם מחדש‪ .‬ככל שמתחזק הקשר של קאטרינה עם היהודים‪ ,‬היא מתרחקת מבית‬
‫המרזח ומנסה לברוח מחבריה הקודמים‪ .‬היא מספרת כי היא נכנסת לפעמים לבית המרזח‪ ,‬אך לא יושבת שם הרבה זמן‪,‬‬
‫כי החיים שלה בכפר התרחקו והלכו ממנה‪ .‬מכאן שהמוטיב מחזק שתי נקודות‪:‬‬
‫האחת מציגה את החברה הנוצרית ואת אורח חייה‪.‬‬
‫השנייה‪ ,‬היא דרך לבחון את מידת ההתרחקות של קאטרינה מהחברה הקודמת שלה‪ ,‬ואת התקרבותה לדמות החדשה‬
‫שלה‪ ,‬בעלת השליחות (לזכור ולשמר את היהדות – כי היהודים הושמדו)‪.‬‬

‫מוטיב האלימות והנקמה‬

‫הנקמה מאפיינת את החברה הנוצרית האלימה שבנובלה‪.‬‬
‫היהודים‪ ,‬שסובלים מנחת זרועם של הנוצרים‪ ,‬אינם נוקמים‪ .‬נראה כאילו מושג הנקמה אינו נמצא בתודעתם כלל‪ .‬לעומתם‪,‬‬
‫הנוצרים נוקמים על כל דבר‪ .‬נשים נוצריות נוקמות בבעליהן כי התעללו בהן‪ .‬אמה החורגת‪ ,‬טוענים כלפיה כי רצחה את‬
‫בעלה‪ .‬בכלא‪ ,‬קאטרינה יושבת עם אישה שרצחה את בעלה בעזרת קלשון‪ ,‬ועוד אסירה מתארת כיצד רצחה את בעלה‪.‬‬
‫הצורך בנקמה מוצג בנובלה כתכונה גויית טיפוסית‪ .‬ואכן כך גם קאטרינה‪ ,‬שהיא נוצרייה בנשמתה נוקמת ברוצח בנה‪,‬‬
‫מותו אינו מספק אותה והיא אף מבתרת את גופתו לגזרים‪.‬‬

‫מוטיב הנדודים‪ ,‬מעברים ותחנות רכבת‬

‫קאטרינה עוברת מקומות רבים בדרכה‪ .‬היא עוזבת את ביתה בכפר והולכת אל העיר הגדולה‪ .‬שם היא מבלה את רוב ימיה‬
‫בבית המרזח‪ .‬אין לה ממה להתפרנס והיא גונבת מכל הבא ליד‪ ,‬הגברים מנצלים אותה‪ ,‬והיא מיואשת לגמרי‪.‬‬
‫העבודה הראשונה שהיא עושה היא שטיפת כלים במסעדה שבתחנת הרכבת‪ .‬כאשר היא עומדת עזובה בתחנת הרכבת‪,‬‬
‫היא פוגשת לראשונה את רוזה‪ ,‬שמציעה לה עבודה בביתה‪ .‬שוב בתחנת הרכבת היא נפגשת עם "מלאך ממרומים" – הני‪,‬‬
‫שמציעה לה עבודה בביתה‪ .‬בין כל שלב ובין כל מעבר קאטרינה חוזרת אל בתי המרזח‪ ,‬אל מכריה הישנים "כל בית מרזח‬
‫מעלה לפני מראות אחרים"‪ .‬שם היא פוגשת את סאמי היהודי‪ ,‬שאתו היא חיה‪ ,‬עד שהוא עוזב אותה כאשר נודע לו כי היא‬
‫בהריון‪.‬‬
‫התנועה בנובלה היא תנועה מעגלית‪ ,‬כי יש חזרה לנקודת המוצא‪ .‬תחנת הרכבת היא תחנת מעבר‪ ,‬גם פיזית וגם‬
‫מטאפורית‪ .‬בין שלב לשלב שבהם עוברת קארטרינה‪ ,‬מעולם אחד (נוצרי) לעולם אחר (יהודי)‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬
‫היא חוזרת לתחנת הרכבת כמעין שלב ביניים‪ .‬בתחנה ניתן‪ ,‬על פי הרומאן‪ ,‬למצוא את הטוב ואת הרע‪ .‬הרע‪ ,‬כי לשם‬
‫מתנקזים אנשי העולם התחתון‪ :‬שיכורים‪ ,‬גנבים‪ ,‬זונות וכו'‪ .‬אך יחד עם זאת‪ ,‬תחנת הרכבת מכילה גם את הטוב‪ ,‬כי שם‬
‫מוצאת קאטרינה את מעסיקיה היהודים‪.‬‬

‫מוטיב הבגדים והרכבות‬

‫בספריו של אהרון אפלפלד אין הוא מזכיר באופן מפורש את השואה‪ .‬אולם הקורא יודע ומבין כי מדובר בתקופה זו‪ .‬ברור‬
‫לאפלפלד כי כאשר יציין רכבות‪ ,‬בגדים וגירוש יהודים‪ ,‬הקורא יקשר זאת לשואה‪.‬‬
‫אחד הרמזים ברומאן הוא הבגדים שמקבלות האסירות "כבר נראו מעילים יהודיים‪ ,‬שמלות תחרה וגרבי צמר‪ ,‬גם כמה‬
‫מחוכים חדשים"‪" ,‬הבגדים היהודיים מגיעים כסדרם‪ ,‬אפילו זוג פמוטים" – כלומר‪ ,‬יש משלוחים קבועים למחנות הריכוז‪.‬‬
‫במקום אחר ברומאן נאמר כי בשבועות האחרונים שוב בוזזים את חנויות היהודים ומעבירים חלק מהדברים לבית הסוהר‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫עם הזמן מוצף בית הסוהר בבגדי יהודים‪ .‬האסירות מקבלות בגדים רבים‪ .‬מכאן‪ ,‬שתהליך ההשמדה מתנהל בקצב מהיר‬
‫ביותר‪ .‬השמועות מדברות על גירוש יהודים (עמ' ‪ ,)114‬הגרמנים מצליחים‪ ,‬וכולם זוכים בשלל מהיהודים‪.‬‬
‫אם בתחילה תוארו הבגדים שמגיעים לבית הסוהר ובכך רק נרמז כי נאסרים יהודים (תחילת השואה‪ ,‬ואולי טרם הפצת‬
‫הידיעות המדויקות על השמדה)‪ ,‬הרי בהמשך נכתב באופן מפורש על רכבות‪ ,‬אך אין תיאור מפורט של הרכבות ואת מי הן‬
‫מובילות‪ .‬כאשר האסירות עובדות בשדה‪ ,‬חולפות על פניהן רכבות משא ארוכות‪ .‬האסירות צועקות "מוות ליהודים"! כי‬
‫יודעות שיהודים מובלים שם‪ ,‬ואת סופם‪ .‬הן יודעות כמה יהודים נשלחו וכמה עומדים להישלח‪ .‬סיגי‪ ,‬חברתה של קאטרינה‪,‬‬
‫אומרת‪" :‬אני רואה שהגבירו את הקצב"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הגבירו את קצב המשלוחים‪ .‬אם בתחילה קצב הבגדים שמגיע לבית‬
‫הסוהר הוא איטי כמו ההשמדה בתחילתה‪ ,‬הרי שעם התגברות המלחמה כמות הבגדים גדלה ומספר הרכבות אף הוא‪.‬‬

‫מוטיב האור ונגע הצרעת‬

‫בדרכה שלה‪ ,‬קאטרינה היא אישה דתית ומאמינה‪ ,‬שכל חייה כמהה לאור השכינה ולהתגלות השמימית‪ .‬ואכן‪ ,‬בשני מקרים‬
‫ביצירה זוכה קאטרינה להתגלויות שכאלה‪ .‬המקרה הראשון אירע בילדותה‪ ,‬בהיותה בת שבע‪ ,‬כאשר אבדה פרתה והיא‬
‫חיפשה אחריה‪ ,‬ופתאום שמעה קול ממרומים‪" :‬הקול הזה זכור לי בצלילות רבה‪ ...‬לא כשל אמי ולא כשל אבי‪ .‬והקול אמר‬
‫לי – אל תפחדי בתי‪ ,‬את תמצאי את הפרה האבודה ‪...-‬ולפתע עלתה מתוך האפלה הפרה וניגשה אלי" (עמ' ‪)7‬‬
‫המקרה השני אירע בזקנותה‪ ,‬כאשר היא נמצאה במקום החורבות היהודיות ושמעה קול‪" :‬שלי נעלייך מעל רגלייך‪ ,‬כי‬
‫במקום קדוש את עומדת"‪ .‬מקרה מופלא נוסף‪ ,‬שאף בו ניתן לראות התערבות שמימית‪ ,‬קשור אף הוא לחוויות יהודיות‪:‬‬
‫כאשר קאטרינה נכנסת לתוך החורבה היהודית היא נרפאת – בדרך נס – מנגע הצרעת שבו לקתה‪.‬‬
‫מחלת הצרעת קשורה למוטיב האור‪ .‬האור מתגלה תמיד בקשר לקיום היהודי‪ .‬ואילו החשכה משתררת כאשר הקיום‬
‫היהודי מתעמעם‪ .‬כשיש חשכה בעולם – בתקופת השואה – גופה של קאטרינה מגיב במחלת עור‪ .‬היא מתכסה‬
‫באבעבועות‪ .‬גם חבריה הרותנים של קאטרינה מזהירים אותה מפני היהודים (שהם כשדים בעיניהם) ומנבאים לה צרעת‪.‬‬
‫גם הם מקשרים בין הקיום היהודי ובין הצרעת‪" :‬השדים חכמים ומחוכמים‪ .‬באחד הימים תקומי ותראי‪ :‬נגועה בצרעת‬
‫היהודית (עמ' ‪ .) 27‬ואכן הדברים המרומזים מתגשמים‪ .‬בתקופת השואה גופה של קאטרינה מתכסה אבעבועות‪ ,‬ולאחר‬
‫השואה‪ ,‬כאשר היא מגיעה למקום החורבות היהודיות ונכנסת לאחת מהן‪ ,‬המקום מוצף מיד באור והיא נרפאת‪" :‬האור‬
‫בפנים היה חריף יותר מאשר בחוץ‪ .‬הושטתי את ידי וביקשתי לקרוא‪ ,‬אלוקים שבשמים‪ ,‬אך מיד ראיתי כי הפריחה האיומה‬
‫סרה מיידי" (עמ' ‪.)124‬‬

‫לסיכום המוטיבים‬

‫מצד אחד‪ ,‬בחירתו של אפלפלד בדמות קאטרינה הנוצרייה‪ ,‬שעוברת מהפך בתפיסת העולם שלה בעקבות מפגשה הבלתי‬
‫אמצעי עם משפחות יהודיות‪ ,‬הוא ניסיון להראות כי קיימת אפשרות לשנות סטריאוטיפים שאדם גדל עליהם‪ .‬אם האדם‬
‫יצליח להכיר את הנושא מקרוב‪ ,‬ההכרה תביא אותו לשינוי ערכי‪ ,‬אך גם לרצון לשנות ולמנוע פגיעה בעם‪ ,‬על לא עוול בכפו‪.‬‬
‫ייתכן שבחירתו של המחבר באדם לא משכיל מן השוליים החברתיים‪ ,‬שהמחבר עושה בו כרצונו והוא כחומר ביד היוצר‪,‬‬
‫מקלה על מלאכת הכתיבה ועל העברת המסר כי יש למנוע שואה נוספת‪ .‬הנוצרים ישנו דעתם‪ ,‬ויראו כי אפשר לאהוב‬
‫יהודים‪ .‬ייתכן שזוהי גישה או משאלה תמימה מדי‪ .‬רק אם יפגשו אותם באיזו תחנת רכבת שוממה ישנו תפיסות‬
‫וסטריאוטיפים שנצרבו לאורך דורות‪ ,‬אמנם לא בקלות‪ ,‬אבל אם היהודים יכניסו גויים לביתם‪ ,‬אמנם לצורכי מתן שירותים‪,‬‬
‫ויתנו להם יחס הוגן ואנושי‪ ,‬הכול ישתנה‪.‬‬

‫‪11‬‬
 ‫קאטרינה פוגשת בכל מיני זרמים ביהדות‪ ,‬דתיים אורתודוקסים (רוזה ובנימין)‪ ,‬משכילים חילוניים (הני ובעלה‪ ,‬חוקר‬
‫המנזרים – שהתנצר)‪ ,‬סאמי – יהודי שספג את מנהגי הרותנים וכו'‪ .‬אחרי פגישתה עם שכבות חברתיות מגוונות‪ ,‬ולאחר‬
‫חשיבה והסקת מסקנות רציונאליות‪ ,‬השונות מדרך חייה היצרית‪ ,‬יודעת קאטרינה כי נעשה עוול נורא שיש לתקן אותו‪ .‬דבר‬
‫זה מראה שינוי עמדות‪ ,‬ומסביר מדוע הרומאן נקרא רומאן חניכה‪ .‬הדרך החדשה היא יצירת כללים חדשים‪ ,‬מעין דת‬
‫חדשה המצרפת יהדות ונצרות‪ .‬כזאת שאינה מבחינה בין תפיסות‪ ,‬אלא מקשרת בין בני אדם באשר הם בני אנוש‪ ,‬כי הרי‬
‫כולם מאמינים באותו אל‪ ,‬רק עובדים אותו בדרך שונה‪.‬‬

‫קאטרינה – כקרבן וכתליין‬

‫קאטרינה יצרה מעין מיזוג הרמוני אישי של יהדות ונצרות‪ .‬במחשבותיה מזוהים היהודים עם המעונים ועם המיסיונרים‬
‫הנוצריים‪ .‬כל יקיריה היהודים שנרצחו הם בעיניה "קדושים" נוצרים‪ .‬בנימין בנה הוא בעיניה "ישו האמיתי"‪ ,‬ועורך הדין‬
‫היהודי הוא "יוחנן המטביל"‪ .‬קאטרינה רואה ביהודים את שליחי האל עלי אדמות שבאו לגאול את העולם ועם של כוהנים‬
‫קדושים שהושמד‪ ,‬ואילו בגויים היא רואה רוצחים אכזריים שמחקו את היהודים מעל פני האדמה‪ ,‬ועל כך היא מוכיחה‬
‫אותם‪ .‬היא משלמת מחיר גבוה על כך שקשרה את גורלה בגורל היהודי והיא מנודה ומוחרמת על ידי בני עמה‪.‬‬
‫קאטרינה היא גם קורבן וגם תליין – היא נרצחת וגם רוצחת‪ .‬היא רוצחת ומבתרת את גופתו של מי שרצח את בנה וניסה‬
‫לרוצחה‪ ,‬ובמעשיה אלה היא דומה יותר לבני כפרה הגויים מאשר למעבידיה היהודים שאליהם היא מנסה להידמות‪ .‬הזהות‬
‫של קורבן כרוצח מקבלת משמעות מייצגת על רקע המשפט שקאטרינה אומרת‪" :‬עכשיו אין עוד קורבנות בעולם‪ ,‬רק‬
‫רוצחים"‪ .‬השאלה למי היא שייכת מקבלת משמעות בהקשר של המשך הדברים‪" :‬עכשיו אין עוד יהודים בעולם‪ ...‬עכשיו‬
‫רצחנו אותם ‪ ...‬איש בכפר לא יוכל לומר ידי לא שפכו את הדם הזה" כלומר‪ ,‬קאטרינה רואה עצמה אחת מבני הכפר‪,‬‬
‫מהרוצחים‪ ,‬וזאת למרות "התייהדותה" ועל אף היותה קורבן בעצמה‪ .‬תפיסה זו של הזהות העצמית מאיר את דמות‬
‫הגיבורה באור טרגי‪.‬‬

‫דמויות משניות ביצירה‬

‫אמה של קאטרינה‬
‫האם היא אחת הדמויות המשמעותיות בחייה של קאטרינה ויש לה השפעה רבה על קאטרינה‪ .‬האם‬
‫הייתה אישה מרת נפש ואלימה שהפחידה את כל הסביבה‪ ,‬אפילו את בעלי החיים‪ .‬היא הרבתה להכות‬
‫את קאטרינה‪ ,‬פרט לחג הפסחא‪ ,‬אז הייתה נופלת עליה יראה שקטה ושלווה‪ .‬היא נהגה לעבוד כל יום‬
‫מבוקר עד ערב‪ .‬האם הייתה קרובה לדת‪ ,‬ושמעה בקולו של הכומר שציווה לשלוח בנות לבית הספר‪,‬‬
‫למרות התנגדות האב‪ ,‬שלחה האם את קאטרינה לבית הספר‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫האם הקפידה להביא את בתה לכנסייה בימי ראשון‪ ,‬למרות התנגדותה של קאטרינה ללכת לשם‪ .‬האם‬
‫למדה את קאטרינה לשנוא יהודים ולגנוב מהם כי הגונב מגנב פטור‪ .‬יחסיה עם בעלה לא היו טובים‪,‬‬
‫וקאטרינה מעידה כי "את אבי ואת אמי אני לא רואה אף פעם ביחד‪ .‬כאילו מעולם לא היו ביחד"‪.‬‬
‫האם בזה לבעלה וחשה מרירות גם מחמת העובדה שכל צאצאיה‪ ,‬פרט לקאטרינה‪ ,‬מתו בינקותם ואילו‬
‫בניו של בעלה שהרבה לבגוד בה חיים‪ ,‬היא מכנה אותם ממזרים‪ .‬אולם נראה שבעבר הקשר בין ההורים‬
‫היה שונה‪ ,‬לקאטרינה זיכרון מגיל שלוש‪ ,‬היא מספרת שהוריה עדיין דיברו זה עם זה‪ ,‬ויחסה של אימה‬
‫כלפיה היה חם‪ .‬האם נהגה להשתכר ואז פניה היו צעירות ויחסה לקאטרינה היה חם ואוהב‪ ,‬אולם‬
‫למחרת היום‪ ,‬מקץ השפעת האלכוהול‪ ,‬היא שבה להיות מרירה ואלימה‪ .‬האם וקאטרינה אהבו את הכלב‬
‫זימבי "אהבתנו את זימבי חיברה את נפשותינו בכוח נסתר"‪.‬‬
‫האם לא האריכה ימים והיא מתה בצעירותה‪ .‬לווייתה הייתה עגומה‪ ,‬שכן הקברנים התרשלו במלאכתם‬
‫ולא הכינו את הבור מבעוד מועד‪ ,‬ולכן נאלצו לחפור בשלג בחופזה‪.‬‬
‫בבגרותה קאטרינה מעריכה מאוד את אומץ ליבה של האם‪" :‬אמא הייתה אישה חזקה ואמיצה‪ .‬את אומץ‬
‫ליבה ראיתי פעם בחורף כשנאבקה עם גונב סוסים"‪ .‬קאטרינה מספרת על עצמה שהיא לא הייתה‬
‫אמיצה והיא פחדה אפילו מהצרצרים בלילה‪ .‬בכל פעם שקאטרינה מבקשת לחוש אומץ לב‪ ,‬היא חושבת‬
‫על אמה‪ ,‬וחשה אותה בתוכה‪ ,‬כפי שהיא מתארת את דרכה לכלא "לראשונה חשתי בתוכי את אמי‪ ,‬לא‬
‫אמי שהייתה מכה אותי‪ ,‬אלא אמי האמיצה שכל השנים ביקשה ללמד אותי אומץ לב ולא ידעה כיצד‪.‬‬
‫עתה צעדתי עמה‪ ,‬בלא מחיצה כגוף אחד"‪.‬‬
‫לאורך תקופתה בכלא היא חשה את אמה בתוכה‪ ,‬כמו שהיא מצהירה בפני הני "עכשיו היא בתוכי"‪ ,‬והיא‬
‫מחזקת את רוחה‪.‬‬

‫אביה של קאטרינה‬
‫אביה של קאטרינה היה שיכור והולל‪ .‬מניאופיו באשתו נולדו לו שני ממזרים‪ .‬לעומת אמה החרוצה‪ ,‬האב‬
‫היה עצל‪ .‬הוא התרשל בעבודתו ולא היה מסור‪ .‬ולכן‪ ,‬אמה העדיפה בעת הקציר לשכור פועלים מאשר‬
‫להיעזר בו‪.‬‬
‫לאחר מות האם‪ ,‬האב שקע בשתייה‪ .‬הוא הזניח את משק הבית‪ ,‬ולא עבד‪ .‬רוב שעות היום הוא ישן‪,‬‬
‫ובערב הוא פנה לבית המרזח והשתכר‪ .‬בתקופה זו הוא כלל לא התייחס אל קאטרינה‪ ,‬ובפעמים בהם‬
‫הוא נתקל בה‪ ,‬הוא היה מכה אותה "כמו שמועכים זבוב"‪ .‬לילה אחד‪ ,‬בשובו מבית המרזח הוא אף ניסה‬
‫לאנוס אותה‪ .‬לאחר זמן מה הוא הביא לביתו אישה חדשה מן ההר‪ ,‬אותה הוא היה מכה‪.‬‬
‫כאשר קאטרינה החליטה לעזוב את הכפר הוא נטש אותה חסרת כל‪ .‬מאז הגיעו לאוזניה שמועות עליו‪.‬‬
‫היא שמעה שהוא חלה‪ ,‬ושהאישה החדשה מכה אותו‪ .‬השמועות סיפרו על כך שהיא הרעילה אותו‬
‫כנקמה על יחסו המשפיל כלפיה‪.‬‬
‫לקאטרינה בת השמונים יש זיכרון ילדות טוב אחד מאביה‪ .‬הוא הציב בקאפלה (בית תפילה נוצרי)‬
‫תומכות עץ שעדיין מוצבות שם ושומרות על יציבות הקאפלה‪" :‬אבי לא הקפיד בשמירת הדת‪ ,‬ובכל זאת‬
‫ראה חובה שלא להזניח את המקום"‬

‫מאריה – בת דודה של קאטרינה‬

‫מאריה הייתה מבוגרת מקאטרינה בשבע שנים‪ .‬היא הייתה כפרייה גסת רוח שקיללה כאחד האיכרים‪.‬‬
‫היא שנאה יהודים‪ ,‬הרבתה לגנוב מהם ולהפחיד אותם‪ .‬בילדותה קאטרינה למדה הרבה על "היהודים‬
‫הנוראים" ממאריה שעבדה אצלם והכירה אותם מקרוב‪ .‬היא סיפרה לקאטרינה על מנהגיהם והרבתה‬
‫להזהיר את קאטרינה מפניהם‪ .‬לרוב‪ ,‬מאריה נהגה להפריז בדבריה או לבדותם מליבה‪ ,‬כפי שמעידה‬
‫עליה קאטרינה‪ .‬מאריה סייעה לקאטרינה עוד מילדות‪ ,‬במיוחד בתקופות בהן הייתה קאטרינה מדוכאת‪,‬‬
‫והיא ניסתה לנסוך בה אומץ‪ .‬למשל היא מלמדת אותה "לא להתחשב באיש‪ .‬מי שמתחשב יתר על‬
‫המידה סופו שנופל בפח‪ ...‬אם החלטת לגנוב גנבי‪ ,‬ואם בחור מוצא חן בעיניך שכבי איתו מיד‪ .‬הרצון‬

‫‪13‬‬
 ‫האמיתי אינו יודע מעצורים"‪ .‬למעשה‪ ,‬קאטרינה השתמשה במה שהיא למדה ממאריה אם כי לכיוונים‬
‫חיוביים‪ ,‬למשל הקשר החזק שלה ליהדות‪ ,‬העקשנות לעשות לבנה ברית מילה וכו'‪.‬‬
‫לאחר הפרידה מבניה של רוזה השתיים נפגשות במקרה‪ ,‬קאטרינה מספרת שגם לאחר שנים היא לא‬
‫השתנתה‪ .‬מבטה נשאר חצוף עם "אותה חיות מלאת אונים"‪ .‬גם היא עובדת אצל יהודים‪ ,‬אך לא יותר‬
‫מחודש כי הם מעצבנים אותה‪ .‬קאטרינה מודה שלמריה תפקיד חשוב בחייה "עתה ידעתי אלמלא מאריה‬
‫ספק אם הייתי עוזבת את הכפר"‪.‬‬
‫מאריה כמו קאטרינה יוצאת למסע‪ ,‬אך בניגוד לקאטרינה המסע שלה חסר משמעות‪ .‬בפגישה בין‬
‫השתיים‪ ,‬קאטרינה מגלה זיק של קנאה במבטה של מאריה‪ ,‬שכנראה חשה בהבדל ביניהן‪ .‬מאריה מהווה‬
‫אנלוגיה ניגודית לדמותה של קאטרינה‪ ,‬שכן לעומת קאטרינה‪ ,‬מסעותיה וחייה בקרב היהודים לא חוללו‬
‫בה שינויים‪ ,‬והיא נשארה שונאת יהודים ואנטישמית‪.‬‬

‫חאמיליו‬
‫חאמיליו נולד כאשר קאטרינה עזבה את הכפר‪ .‬בנערותו הוא היה רווק הולל ולבסוף התחתן עם נערה‬
‫נאה ועשירה שבגדה בו‪ .‬היו שראו באי נאמנותה כלפיו עונש על הוללותו ועל כך שהוליך שולל נשים‬
‫רבות‪ .‬גם אשתו שילמה על בגידותיה – נחיל צרעות התנפל עליה באמצע השדה והמית אותה‪ .‬כעת‬
‫הוא מגיע לנחלתה של קאטרינה בכל יום חמישי‪ ,‬מביא לה את מצרכיה וגזרי עץ ומבצע את מלאכתו‬
‫בשקידה‪ .‬היא רואה בו כיצור שלא מן העולם הזה‪ .‬השנים הזיקו לו – תחילה הוא נתחרש ולאחר מכן‬
‫התעוור‪ ,‬ולמעשה נותרו ממנו רק שרידיו‪ .‬לאחר שהוא מסיים את עבודותיו אצל קאטרינה הוא הולך אל‬
‫הקאפלה‪ ,‬משתטח על סיפה ומתפלל בשתיקה‪ .‬לאחר זמן קצר הוא מתנער והולך אל האגם‪.‬‬

‫רוזה‬
‫כבר מרגע המפגש הראשון בין השתיים רואה קאטרינה ברוזה מלאך המושיע אותה ממצבה הנואש‬
‫ומהחיים בתחנת הרכבת‪ .‬רוזה חושפת בפני קאטרינה לראשונה את העולם היהודי כפי שהוא באמת‪,‬‬
‫ודרכה היא מתוודעת למסורת היהודים‪ .‬במהלך חייה בביתה של רוזה‪ ,‬קאטרינה משנה את יחסה‬
‫ליהודים‪ ,‬ומתחושת שנאה עזה כלפיהם‪ ,‬היא לומדת לאהוב אותם‪ .‬רוזה היא אישה מאד קפדנית‪,‬‬
‫ומלמדת את קאטרינה להקפיד על שמירת המצוות היהודיות בביתה‪ .‬היא אינה מפנקת את קאטרינה‪,‬‬
‫אך היא גם נוהגת בה בסלחנות‪ ,‬וכאשר קאטרינה נכנסת להריון‪ ,‬היא אינה מגרשת אותה מביתה‪ ,‬כמו‬
‫שקאטרינה ציפתה שהיא תעשה‪ .‬לאחר רצח בנימין‪ ,‬בעלה של רוזה‪ ,‬השתיים מתקרבות זו לזו‪ ,‬ונעשות‬
‫חברות נפש‪ .‬כאשר הבריונים מנסים לבזוז את חנותה בחנוכה היא נאבקת בהם עד אשר הם חונקים‬
‫אותה‪ .‬לאחר הרצחה‪ ,‬רוחה של רוזה מלווה את קאטרינה ומעודדת אותה בעת הצורך‪.‬‬

‫הני‬
‫המפגש הראשון בין השתיים מתרחש גם הוא בתחנת הרכבת בזמן שקאטרינה הייתה מיואשת‬
‫מהפרידה מבניה של רוזה‪ .‬קאטרינה מכנה את המפגש ביניהן נס‪.‬‬
‫הני היא יהודיה חופשייה ונאה‪ ,‬אשר אינה שומרת מצוות‪ .‬היא מספרת לקאטרינה על נעוריה‪ :‬בצעירותה‬
‫הוריה הכריחו אותה ללמוד לנגן‪ ,‬אצל מורה מפורסם‪ .‬בגיל ‪ 20‬היא ברחה עם איזיו – חוקר מנזרים‬
‫עתיקים ואורח חיי הנזירים‪ .‬מידי שבוע הוא יוצא למסעות‪ ,‬ובסופי השבוע הוא שב לבית "שטוף גילויים‬
‫וחוויות‪ ,‬ומראה פניו כאחד הנזירים"‪ .‬אמה של הני תולה בו את האשם בשחיתות דרכה של הני ביתה‪.‬‬
‫אורח חייה של הני גרמו לאם לשוב לאמונה היהודית‪ .‬כאשר קאטרינה פגשה את הני היא כבר הייתה‬

‫‪14‬‬
 ‫פסנתרנית בעלת שם‪ .‬הביקורות על נגינתה היו אוהדות‪ ,‬אולם בשל אופייה הפרפקציוניסטי הני לא‬
‫הייתה מרוצה מעצמה‪ ,‬ולאחר כל הופעה בבית העם‪ ,‬היא הייתה שבה לביתה סחוטה והסתגרה בחדרה‪.‬‬
‫היחסים בין הני לאמה לא היו טובים ובכל פעם שהאם ביקרה את הני‪ ,‬היא הסתגרה בחדרה עד שהאם‬
‫הלכה‪ .‬לבקשת האם‪ ,‬קאטרינה החלה להקפיד על הלכות הדת בביתה של הני‪ ,‬והני הייתה מתבדחת על‬
‫כך ואומרת "את הרב שלי‪ ,‬את התנ"ך שלי"‪ .‬לקראת חג הפסח קאטרינה הכשירה את הבית‪.‬‬
‫קאטרינה נקשרה מאד להני‪" :‬נפשי נקשרה בנפשה" "העונות נקפו ושנה רדפה שנה‪ ,‬ואני טבעתי אל תוך‬
‫חייה של הני כמו לא היו לי חיים משלי‪ .‬ליוויתי את יציאותיה ואהבתי את שובה‪ .‬היא שבה הביתה קודרת‬
‫ורצוצה‪ ,‬אבל אני אהבתי את שובה"‪.‬‬
‫לאחר שאיזיו פרש למנזר‪ ,‬הני מכרה את ביתה ועברה לצ'רנוביץ‪ .‬היא נתנה לקאטרינה במתנה‬
‫תכשיטים‪ ,‬שישמשו אותה בעת הצורך‪ .‬בצ'רנוביץ היא עבדה ללא מנוחה‪ ,‬דבר שהשפיע על המראה‬
‫החיצוני שלה‪ .‬בפגישתה עם קאטרינה‪ ,‬היא מדברת בהתלהבות על חשיבות העבודה‪ ,‬ומתעלמת‬
‫מהצורך לשמור על הבריאות‪ .‬לבסוף‪ ,‬הני מתה (אולי מתאבדת)‪ .‬היא נקברת בלוויה עגומה ועצובה‪,‬‬
‫המלווה במיקוח על כסף עם הרבנים‪ ,‬ולבסוף נוכחים בה אנשים זרים בלבד‪ ,‬אשר שמעו את נגינתה‬
‫והוקסמו‪ ,‬ומתוכם קאטרינה היא הקרובה אליה ביותר‪.‬‬
‫במהלך שירותה של קאטרינה בביתה של הני‪ ,‬היא והני התקרבו זו לזו ונעשו ידידות נפש‪ ,‬ולאחר מותה‪,‬‬
‫קאטרינה צירפה אותה למאגר יקיריה‪.‬‬

‫סאמי‬
‫סאמי הוא יהודי חופשי בין חמישים‪ ,‬אשר האלכוהול השחית את פניו וגופו‪ .‬קאטרינה פוגשת בו בבית‬
‫המרזח ומתאהבת בו‪ ,‬למרות פער הגילאים ביניהם‪ .‬היא מעידה עליו שהוא אדם טוב ובעל "רצון להטיב‬
‫עם הבריות"‪ .‬קאטרינה עוברת לגור עימו‪ .‬שניהם מנסים למצוא עבודה ולהיגמל מהשתייה‪ ,‬בייחוד סאמי‪,‬‬
‫אשר היה אלכוהוליסט לפני שפגש את קאטרינה‪ .‬בזמן שהם מחפשים עבודות‪ ,‬הם מתקיימים‬
‫מתכשיטיה של הני‪ .‬סאמי התגרש פעמיים‪" ,‬מאישתו הראשונה מפני שהייתה שתלטנית ומהשנייה מפני‬
‫שהייתה מטורפת"‪ .‬יש לו בת מבוגרת מאשתו הראשונה‪ ,‬אך הוא רואה אותה לעיתים רחוקות‪ .‬סאמי הוא‬
‫אדם מאד פגוע‪ ,‬דבר המשפיע על יחסו לילדים‪ .‬הוא ראה בילדים צער לעצמם ולהוריהם‪ .‬ועל כן‪ ,‬כאשר‬
‫קאטרינה הרתה לו היא חששה לספר לו על כך‪ .‬כאשר הוא גילה על דבר הריונה‪ ,‬יחסו כלפיה השתנה‪.‬‬
‫הוא הפסיק לעבוד‪ ,‬חזר לשתות והתרחק ממנה‪ .‬בתקופה זו סאמי מזכיר לקאטרינה את אביה‪ ,‬גם משום‬
‫שכרותו‪ ,‬וגם בשל יחסו כלפיה‪ ,‬אולם בניגוד לאביה הוא אינו מכה אותה‪ .‬לבסוף‪ ,‬הוא עורר את פחדה של‬
‫קאטרינה‪ ,‬והיא ברחה ממנו‪.‬‬

‫סיגי‬
‫סיגי היא אישה בת גילה של קאטרינה‪ .‬השתיים נפגשות בכלא‪ .‬בעת פגישתן סיגי נמצאת בכלא כבר שש‬
‫שנים ונותרו לה שבע‪-‬עשרה שנים נוספות להיות בכלא‪ .‬סיגי שפכה חומצה על בחור שפיתה אותה‪ .‬סיגי‬
‫עבדה גם היא אצל היהודים‪ .‬תחילה השתיים מתחברות ומתקרבות זו לזו בשל המכנה המשותף‬
‫לשתיהן‪ ,‬והוא רגש החיבה שהן חשות לעולם היהודי וביחד הן מעלות את זכרם של החגים היהודיים‪.‬‬
‫בתקופת חברותן סיגי מספרת לה על קורותיה בבתי היהודים‪ .‬גם היא תחילה עבדה בבית של שומרי‬
‫מסורת‪ ,‬ומשם עברה לבית של יהודים חופשיים‪ .‬את השנים בהן היא בילתה במחיצת היהודים היא‬
‫מגדירה "אלה היו שנותיי היפות ביותר"‪ .‬תחילה‪ ,‬כשרק החלה לעבוד אצלם‪ ,‬גם היא פחדה מהיהודים‪,‬‬
‫אולם עד מהרה גילתה את נדיבותם ואת טוב ליבם‪ ,‬כאשר היא חלתה בדלקת ריאות‪ ,‬הם לא פיטרו‬
‫אותה‪ ,‬כפי שציפתה‪ ,‬אלא אף טיפלו בה עד שהחלימה‪ .‬לסיגי אף היה מחזר יהודי חופשי "שהיה מחזר‬
‫אחריה בעדינות מפחידה"‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬עד מהרה קאטרינה מבינה שסיגי לא אוהבת באמת את היהודים כמוה‪ .‬תחילה היא רואה זאת‬
‫כאשר סיגי מצהירה שהיא אוהבת יהודים ואומרת "אך חבל שהם יהודים‪ .‬אילו לא היו יהודים הייתי‬
‫אוהבת אותם יותר"‪ ,‬ויחד עם זאת היא מבדילה ומפרידה עצמה מהם בטענה שהכנסייה לא אוהבת‬
‫אותם‪ ,‬ושהם גזע אחר‪ ,‬שניתן אמנם להתפעל ממנו‪ ,‬אך לא להתחתן עם אנשים מקרבו‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫נקודת המפנה ביחסיהן של סיגי וקאטרינה מתרחשת בחגיגה הנערכת בבית הכלא בעקבות מות בעלה‬
‫של סיגי‪ .‬היא משתכרת ומכריזה כי ישו ינקום את נקמתה ביהודים‪ .‬היא מכנה אותם "בני השטן"‬
‫ומאשימה אותם ברצח ישו‪ .‬ממאורע זה יחסה של סיגי כלפי העולם משתנה – היא מרבה להתפלל‬
‫ולהטיף לאמונה בישו‪ ,‬ומדברת בשנאה כלפי היהודים‪ .‬עקב שינוי זה‪ ,‬קאטרינה מתרחקת ממנה‪ .‬תחילה‬
‫סיגי מנסה לשמור על קשר החברות ביניהן‪ ,‬אך לאחר שקאטרינה מאיימת עליה ומפחידה אותה‪ ,‬היא‬
‫חדלה לרדוף אותה בהטפותיה נגד היהודים‪ .‬מאוחר יותר היא אף לובשת בשמחה בגדים שנבזזו‬
‫מהיהודים והגיעו לכלא‪ ,‬יחד עם יתר האסירות‪ .‬בהמשך היא מתוודה בפני קאטרינה שעל אף שהיהודים‬
‫לא פגעו בה לרעה קיימת בה רתיעה מפניהם‪ ,‬והיא מאשימה אותם בהתעללויות שספגה בחייה מהוריה‬
‫ומבעלה‪ .‬אהבתה של קאטרינה ליהודים מפחידה אותה‪ .‬סיגי היא דמות המייצגת את האנשים שנסחפו‬
‫אחרי שנאת יהודים והאשימו את היהודים בכל בעיה שהייתה להם בחייהם‪ .‬לסיגי אין דעה עצמאית‬
‫משלה‪ ,‬והיא מושפעת מהסביבה האנטישמית בה היא חיה‪ .‬גם היא מתחילה את חייה כקאטרינה‬
‫ועוברת באותם ציוני דרך‪ ,‬כך שנוצרת תחילה אנלוגיה ביניהן‪ .‬אולם לבסוף מתברר שיש ניגוד בין‬
‫השתיים כי סיגי דחתה מעליה את החיבה‪ ,‬אותה היא חשה תחילה כלפי היהודים‪ ,‬ונסחפה יחד עם שאר‬
‫האסירות בשנאה כלפי היהודים‪ .‬היא מאשימה אותם‪ ,‬אם כי היא יודעת שאין הצדקה להאשמות הללו‪.‬‬

‫סופיה‬
‫סופיה היא אסירה הנאלצת לישון ליד קאטרינה‪ .‬היא מפחדת מקאטרינה הרוצחת‪ ,‬ולכן היא מתווכחת עם‬
‫הסוהרות‪ ,‬בוכה ומתנגדת לישון על יד קאטרינה‪ .‬סופיה היא אדם בעל חרדה עמוקה מפני כל דבר‬
‫וקאטרינה אומרת לה "כולך פחד"‪ .‬תחילה קאטרינה מנסה לשכנעה שאין סיבה לפחד מפניה‪ ,‬אך סופיה‬
‫אינה משתחררת מחרדותיה‪ .‬כאשר סופיה מקבלת מידי אחותה שמלה של יהודיה במתנה‪ ,‬היא מהלכת‬
‫בה "בצוואר נטוי כטווס"‪ .‬השמלה נוסכת בה אומץ לב‪ ,‬והיא אף מעיזה פנים ומתחצפת כלפי קאטרינה‬
‫בדיבורה נגד היהודים‪ ,‬על אף שהיא יודעת שקאטרינה אוהבת אותם‪ ,‬עד שלבסוף קאטרינה מכה אותה‪.‬‬
‫לאחר מאורע זה‪ ,‬מעמידים את סופיה לצד קאטרינה בשורות העבודה‪ ,‬למרות פחדה מפניה‪ .‬במשך יום‬
‫העבודה קאטרינה מנסה לפתח עם סופיה שיחה‪ ,‬אך סופיה מפחדת ובוכה‪.‬‬
‫תפקידה של סופיה הוא בעיקר להציג את הפחד שיוצרת קאטרינה הרוצחת‪ ,‬ולהמחיש את הניגוד שיש‬
‫בדמותה‪ .‬למרות הניסיונות של קאטרינה להראות לסופיה שאין סיבה לפחד ממנה היא בכל זאת‬
‫מפחדת‪ .‬באמצעות דמותה של סופיה נחשפת האלימות של קאטרינה‪ ,‬שעד לרצח בנה לא נחשפה בכלל‬
‫למרות שהיא גדלה בבית שיש בו אלימות רבה‪.‬‬

‫קאטרינה מהכפר‬
‫קאטרינה מגיעה לבית הסוהר בעוון פציעת בעלה‪ ,‬בו היא הלמה באמצעות קלשון לאחר שהכה אותה‬
‫באורווה בעזרת אותו כלי עצמו‪ .‬קאטרינה מהכפר צעירה מקאטרינה המספרת‪ ,‬והיא מגיעה מאותו הכפר‬
‫שבו נולדה‪ .‬יש במבטה אי שקט של בעל חיים נרדף שקאטרינה זוכרת אותו עוד מהעבר‪ .‬תחילה היא‬
‫חוששת מהעבודה בכלא ובוכה‪ ,‬אולם קאטרינה המספרת מרגיעה אותה‪ ,‬ולא כועסת על ההאשמות‬
‫שקאטרינה מהכפר מטילה ביהודים בשל מצבה‪ ,‬ומתוך הידיעה שהשנאה כלפיהם מקלה עליה‪.‬‬
‫לאחר שקאטרינה לוקה במחלת העור‪ ,‬המשחיתה את פניה‪ ,‬וגורמת לכל האסירות להתרחק ממנה‪,‬‬
‫קאטרינה מהכפר היא היחידה אשר מעיזה להתקרב אליה ודואגת לשלומה‪ .‬כאשר זקנת בית הכלא‬
‫מדברת בגנותה של קאטרינה המספרת‪ ,‬קאטרינה מהכפר מנסה ללמד עליה זכות‪.‬‬
‫תפקידה של קאטרינה מהכפר הוא להדגיש את הצד החיובי בדמותה של קאטרינה המספרת‬

‫‪16‬‬