‫אוצר הגאונים‬

‫תשובות גאוני בבל ופירושיהם‬

‫על פי סדר התלמוד‬

‫הועתק ו־וכנם לאינטרנט‬

‫‪WWW.hebre wb ooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫כרך ראשון‬
‫מסכת ברכות‬
‫ערוך ע״י‬

‫ד״ר ב‪ .‬מ‪ .‬לוין‬

‫חי פ ה ‪ /‬רתרפ״ ח‬
‫נסדר במסדרה המיוחדת של »אוצר הגאונים*•‬
 ‫התכן‪:‬‬
‫‪ I‬אוצר התשובות ‪1 —1 4 3 ........................................................‬‬
‫) ‪1 - 1 1 6 ( 260‬‬ ‫‪ II‬אוצר הפירושים ‪...........................................‬‬
‫) ‪1 — 7 2 ( 332‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ III‬נספחים‪ :‬פירוש רבינו חננאל‬
‫) ‪7 3 —1 0 2 ( 362‬‬ ‫מפתחות ומלואים‪.........................................‬‬
 ‫חלק ראשון‬

‫אוצר התשובות‬
 ‫שייטתי־ בסדור ״ א ו צ ר ה ג א ו נ י י ם ״ *(‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫תעודת ״אוצר הגאונים״ היא‪ ,‬לכנם תורתן של הגאונים‪ ,‬ג א ו נ י ס ו ר א‬
‫ו פ ו מ ב ד י ת א ‪ ,‬טשנת ד״א שם״ט עד ד״א ת״ת‪ ,‬לאםוף כל תשובותיהם ופירושיהם‬
‫מכל המקומות אשר נפוצו שם בין בספרי ה ר א ש ו נ י ם ‪ ,‬בין בקובצי אחרונים‬
‫ובין בכתבי־יד שונים ולסדרם על םרר התלמוד‪ .‬והכרך הזה על מסכת ב ר כ ו ת‬
‫נם י ו ן ר א ש ו ן הוא לעבודה זו‪ .‬אמנם כנום זה יתכן היה לעשותו גם לפי‬
‫ס ד ר ה ג א ו נ י ם וגם לפי סדרן של ה ל כ ו ת ‪ .‬מכל מקום לא נעשה על ירי‬
‫כי אם על סדר מאמרי התלמוד של כל מסכת ומסכת‪ .‬טעמי ונמוקי זה הוא‪:‬‬
‫ה י ו ר ש י ם ה ר א ש ו נ י ם ש ל י ד ם נ מ ס ר ו מ פ ת ח ו ת ה ת ל מ ו ד הם‬
‫ה ג א ו נ י ם ‪ ,‬והמה שישבו על כסא ר ב א שי ו ר ב י נ א בבבל המשיכו עוד‬
‫דור אחר דור גם אחרי ״רבנן םבור^^י״ את ״םוף ההוראה״ של התלמוד‬
‫על ידי עובדות‪ ,‬מסורות‪ ,‬הק“ כות‪ ,‬פירושים וכר אשר קבלו ״מיומי דרבנן‬
‫דהוראה״ ומסרום ״במתיבתא בםיומא״ א( לרבנן ותלמידיהם ביחוד בחדשי הכלא‬
‫אדר ואלול‪ .‬וגם אותה המסורת להתחיל ולגמור מסכת אחת בכל ״כלא״ )חצי‬
‫שנה( ולסים את הש״ם כולו כ ש ל ש י ם ש נ ה שמרו הגאונים בבכל כל הימים‪.‬‬
‫וכל השאלות השונות שבאו לפניהם‪ ,‬אתרי שנכתב התלמוד ופשט בכל ישראל‪,‬‬
‫והוצעו ביותר בחדשי הכלא‪ ,‬הנה כל עקרן היו מיוסדות על יסוד המימרות‪,‬‬
‫הסוגיות והמסקנות בתלמוד‪ .‬וכל תקפן של ה ג א ו נ י ם גופן הלא הוא זה שגם‬
‫האחרונים שבתקופה רבתי זו‪ ,‬היו יכולים לעמוד ולהעיד בדברים ברורים ולאמר‪:‬‬
‫״אלה הדברים בסרר הזה וכלשון הזה נאמרו מ ש ו ם ר ב נ ן ס ב ו ר א י ומרורים‬
‫בפי כל החכמים כ ת ל מ ו ד ״ ב(‪ .‬או‪ :‬״כך קבלנו פירוש דברי רב אשי מרבותינו‬
‫יסורי עולם שקבלו אותו מ ר ב ו ת י נ ו ה א מ ו ר א י ם מש ו ם ה ר א ש ו נ י ם ״ ג(‪.‬‬
‫ולא עוד אלא ש״היו דינים ושמועות )שמעתתא( מלפני מאות בש נ ים שהיו‬
‫ק י מ י ם ב ל ב ם כאלו ראום ושמעום‪ ,‬וידעו מקום כל גאון וגאון )שבאותו זמן(‬
‫ומושבו והרבה משיחותיו‪ ,‬ויום יום מן פרקיו ‪ ,‬איפה היה יושב ומה דרש ומה‬
‫נאמר בישיבתו״‪ .‬ו״היה אפשר להם גם להעיד עליהם את השמים ואת הארץ‬
‫שכאן ישב גאון פלוני ודרש כך וכך׳ ד(‪ .‬ואם אמנם שיחות דרכן להשתנות‬
‫ולהשתכח ברבות הימים הנה מ ס ק נ ת הגמרא היתה כל יסוד בית חייהם של‬
‫א( עי׳ לקמן אוצר התשובות צד ‪ 128‬הערה י״א‪.‬‬ ‫*( הקדמת הספר תבא ככרך הבא‪.‬‬
‫ב( שע״צ דף צ״ד ע״ב‪ .‬ג( תג״ה צד ‪ .232‬ד( נספחים לאגרת רש״ג‪ ,‬נספח ג‪.‬‬
‫הגאונים ומשלחנה האריחו את כל בית ישראל והיו שומרים עליה כמתיבתא מכל‬
‫משמר‪ .‬ולפיכך יחשבו הגאונים באמת כ ב ע ל י ה מ ם ו ר ה של ה ת למ ו ד ‪.‬‬
‫וכל תורת ה ג א ו נ י ם ב ב ב ל ‪ ,‬מקום שם גדלה וגמלה התורה שבע״פ‪ ,‬היא‬
‫אך ורק חתימה ארוכה ומםקנה שלמה לםוגית התלמוד‪ .‬ואין טוב איפוא מלםדר‬
‫דבריהם על פי ס ד ר מ א מ ר י ה ת ל מ ו ד ; על ידי כך יוסרו גם הרבה טעיות א(‬
‫ויראו בעליל שבושי הגרסאות‪ .‬וכמה נוסחאות בתלמודנו יאירו‪ ,‬וכמה לשונות‬
‫יתישבו מאליהן על ידי צרוף דברי ה ג א ו נ י ם למאמרי ה ג מ ר א ‪ .‬והתלמוד‬
‫כולו יראה לפנינו בכל הודו והדרו עד סו ף ת ק ו פ ת ה ג א ו נ י ם ‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫ואולם מה קשה ורבת אדתריות היא עבודה זו כיום למצוא סמוכין‬
‫י ש ר י ם לכל דברי הגאונים בגופי הש״ם ולהסמיך כל תשובה וכל פסקא של‬
‫תשובה קטועה לאותו המקום הראוי לה באמת וגם להכריע‪ ,‬כי אמנם כן על‬
‫סמך הדברים הללו נוסדה בעקרה שאלת השואל‪ .‬והלא כל סוגיא וסוגיא בגמרא‬
‫גופה היא מסתעפת לכמה סוגי סוגיות שונות וענפיה מתפשטים לכמה וכמה‬
‫מקומות בש״ם‪ .‬ורב התשובות הרי הגיעו אל ־נו בלי לשון השואלים בראשן‪ ,‬ומתוך‬
‫התשובה אין עור להכריע על איזה לשון בתלמוד נוסדה עיקר השאלה‪ .‬ויש‬
‫אשר גם השואל גופו לא פירש כראוי את יסודי שאלתו‪ ,‬או שהיה גם ש ו א ל‬
‫שלא מדעת‪ .‬ולפיכך יש אשר נדמה לכאורה ששאלת השואל תלויה במקום זה‬
‫בתלמוד‪ ,‬ובאמת כל עקרה הוא במקום אחר ושם היא ראויה להקבע‪.‬‬
‫וגם בקטעי ה פ י ר ו ש י ם של הגאונים שלפעמים הובאו חו־ן למקומם‬
‫בתוך ספרי הראשונים יש אשר יקרה כדבר הזה‪ ,‬עד אשר גם הבקי המופלא‬
‫בכל ים התלמוד יעמוד משתאה למצוא את מקומו הראשון של הפירוש שמשם‬
‫חוצב‪ ,‬וששם הוא צריך שוב להקבע ב(‪.‬‬
‫ואמנם מלבד הקושי המיוחד שבסדור דברי הגאונים על פי סדר התלמוד‬
‫הנה גדול הוא ביותר הקושי הכללי שישנו בסדור דברי הגאונים בכלל‪ .‬כי הנה‬
‫התואר ״ ג א ו ך הנזכר בספרי הראשונים וביותר אצל חכמי צרפת איננו מוגבל‬
‫כלל‪ ,‬ויש אשר חכמי הדור שלפניהם או של זמניהם יקראו בשם ״גאון״‪ .‬וגם חכמי‬
‫ספרד הראשונים יקראו בשם ג א ו נ י ם ‪ ,‬ואף ש מ ו ת י ה ם יש שדומים לשמות‬
‫הגאונים‪ .‬ועל פי הרוב אין חכמי צרפת ביחוד מוסרים את התשובה שהם מביאים‬

‫א( וכמו כן אלמלי היה הה׳ הרכבי מסדר את תשובות הגאונים עהוציא לאור עפ״י סדר‬
‫התלמוד לא היה בא לידי אלו טעיות שמעה בתג׳־ה סי׳ ר״פ )אוצר התשובות סי׳ רס־ט הערה‬
‫א׳(‪ ,‬והיה רואה כי סי׳ רצ׳־ד גמרא היא במו־׳ק ולא בברכות‪ .‬ולא היה מכניס ״אפיק בורא‬
‫ועייל “‪) ...‬תג׳׳ה תקל׳־א( בענין בנות רב חסדא בשבת ק״מ ע׳׳ב‪ ,‬כי אם בב׳׳ב ל״ו ע׳׳ב‪ ,‬וכדומה‪.‬‬
‫ב( ראה לדוגמא בפיר‪-‬ח‪ ,‬נספחים לאוצר הגאונים‪ ,‬סי׳ קפ׳ה‪ ,‬צד ‪.52‬‬
‫‪Ill‬‬

‫ממקור הגאונים באותו הלשון ובאותו הםגנון המקורי שבו השתמשו בספריהם‪ .‬ולכן‬
‫יש אשר גם אין להבריל אצלם בין לשון הגאונים גופו ובין ההוספה או ההסבר‬
‫שלהם‪ ,‬ואין להכריע עד כמה הוא גוף לשון הגאונים ואיפה הוא נפסק‪ .‬גם‬
‫בכמה תשובות שונות אין עוד בידינו להחליט כי אמנם תשובות גאוני בבל‬
‫הם‪ ,‬כי אצל הבמי צרפת ואשכנז היו‪ ,‬בנראה‪ ,‬מצויות הרבה גם תשובות חכמי‬
‫ארץ ישראל שקבלו מאותם הגאונים שקמו בארץ ישראל בסוף תקופת הגאונים‬
‫בבבל‪ .‬ועל כל אלה צריך להוסיף תשובות כאלו שהמאספים ע ש א ו ם ל ת ש ו ב ו ת‬
‫בהוסיפם על איזו פסקא או הלכה הלשון ״וששאלתם״‪ ,‬למען הכניסה בתוך הקובץ‬
‫שלהם‪ .‬וכן הכניסו גם הרבה תשובות מ א ו ח ר ו ת בתוך תשובות ה ג א ו נ י ם ‪.‬‬

‫ובשביל כל הקושי הרב הכרוך בסרר העבודה הכבירה הזאת‪ ,‬ולמען הביא‬
‫סדר נכון ושיטה טובה בעצם כל הכנוס הגדול הזה‪ ,‬חלקתי תחלה את כל החמר‬
‫של התשובות והפירושים לשנים‪ ,‬התשובות לבדנה סמוכות על לשונות הגמרא‬
‫אחת לאחת‪ ,‬והפירושים גם הם לברם אחד לאחר בספר מיוחד‪ .‬אמנם התחומים‬
‫יונקים הרבה זה מזה‪ ,‬וכמה פ י ר ו ש י ם עקרם בתוך תשובות‪ ,‬ולהיפך כמה‬
‫ת ש ו ב ו ת נוסדו על יסוד הפירושים שקדמו להם‪ ,‬וביחוד תשובות פרשניות‬
‫שהן רק מפרשות את לשון הגמרא‪ .‬ויש אשר ה ג א ו ן רב ה א י סומך מפורש‬
‫בתשובותיו על פירושיו א(‪ .‬ולא עוד אלא שאלה הדברים שאנו מוצאים בפירושיו‬
‫נמצאים לפעמים בכל לשונם גם בתשובותיו ואין להכריע כלל מי קרם למי‪.‬‬
‫אז קבעתי את הדברים כמו שהם גם באוצר התשובות וגם באוצר הפירושים ב(‪.‬‬
‫ואלה הפירושים אשר הוצאתי אותם מחוך ספרים ש ל מ י ם של הגאונים‬
‫כספר ה ש א ל תו ת‪ ,‬ה ל כ ו ת ג ד ו ל ו ת ו ס ד ר רב ע מ ר ם שנתלו בלשונות‬
‫הגמרא ואשר לפעמים הם גם יסודי ת ש ו ב ו ת שונות‪ ,‬אותם קבעתי ל פ נ י‬
‫אותן התשובות הבאות אחריהם סמוכות על אותן הלשונות שבגמרא‪ ,‬אלא ששמתי‬
‫אותן באותיות ז ע י ר ו ת ‪ ,‬כי עקרם הוא במקומם השלם ולא הובאו כאן אלא‬
‫להשלמת הענין‪ .‬ורק דברים שהסעתי לפעמים מתוך תשובות שעקרן הוא במק״א‬
‫בתלמוד ואפס מקצת מהן ראויה לבוא כאן‪ ,‬הנחתי כמו שהן באותיות הפנים‬
‫בין שהצגתים בין התשובות ובין בתוך הפירושים לפי המקום הראוי להם ביותר‪.‬‬
‫וגם חלופי מ נהג ים שבין בני בבל ובין כני א״י הכנסתי בין‬
‫התשובות ובין הפירושים‪ ,‬כ״א לפי מקומו‪ ,‬הראוי לו‪ ,‬להשלים את השתלשלות‬
‫ההלכה ותולדות ה מ נ ה ג י ם השונים שנולרו בארץ ובגולה‪ .‬ומפני שאינם לא‬
‫מסוגי התשובות ולא מסוגי הפירושים הצגו באותיות פטיט‪.‬‬
‫ב( שם סי׳ שנ״ז‪ .‬ואוצר הפירושים צד ‪.91‬‬ ‫א( אוצר התשובות םי׳ קכ״ז‪.‬‬
 ‫‪IV‬‬

‫ואף בחלופי מקורים של תשובות או פירושים נתתי את האחד המקורי‬

‫או המפורש ביותר באותיות הפנים‪ ,‬ומשנהו בפט יט ‪ .‬וע״י ההשואות מתבררים‬
‫ומתלבנים הרברים‪ ,‬מקומם ומקורם‪.‬‬
‫ובן שמתי דברי ״הגאונים״ המס ופק ים באותיות פטיט להבדיל‪ ,‬בין הודאי‬
‫ובין הספק‪ .‬וכן בתשובות עשויות או שהן חשודות למזויפות‪ .‬ויש אשר הבאתי‬
‫גם את דברי ״הנגיד״ במקום שהם מחוברים עם דברי הגאונים‪ ,‬והבדלתי ביניהם‪.‬‬
‫ועל שני החלקים א( אוצר התשובות ב( אוצר הפירושים‪ ,‬נוסף עור‬
‫חלק שלישי‪ ,‬והוא פ י ר ו ש ר ב י נ ו ח נ נ א ל למסכת ברכות שלקטתי ואספתי‬
‫מספרי הראשונים ומכתבי יר שונים אחד לאחד‪ .‬ואחרי ש״כל דבריו דברי‬
‫קבלה הם״ מ ש ל י ם הוא בהרבה את אוצר התשובות והפירושים שלפניו נספחו‬
‫עליהם‪ .‬וגם בו נהגתי כמנהגי בסדור החלקים הראשונים‪.‬‬
‫ומקוצר רוח ועבודה קשה בסדור כל החמר הכפול והמשולש כל דבר‬
‫על מקומו‪ ,‬לא יכלתי להאריך כראוי בהערות‪ .‬ובל עקרן הוא איפוא רק מראה‬
‫מקום ומקור ראשון ראשון של בל דבר קטן או גדול שבא בפגים‪ .‬ו ב ר א ש כל‬
‫תשובה או פירוש נסמן המקור בהערה‪ .‬ויש אשר העירותי גם על היחס‬
‫המסופק של התשובה או הפירוש לגאון זה או אחר וכדומה‪ ,‬אבל לא התעכבתי‬
‫הרבה על כך‪ .‬ולפעמים סמכתי על ההשואות השונות ועל המקור גופו שמשם‬
‫יתכן לברר הדבר‪ .‬וחוץ מזה נסדרו התשובות גם ל פי ה ג א ו נ י ם ב ה מ פ ת ח‬
‫ה ז מ נ י שנתתי בסוף הספר‪ .‬והתשובות המתגלות יום יום מהגניזה מוכיחות‪,‬‬
‫כי מוטב לנו לחכות עוד מלהחליט דבר ביחס התשובות לגאון ירוע‪ .‬ואחרי‬
‫שיגמר כל הספר יבא גם מפתח מיוחד ל פי ס ד ר ה ה ל כ ו ת ‪.‬‬
‫והנה בכל סדרי הדברים הללו סמכתי על דעתו של ידידי הפרופ‪ .‬י‪ .‬נ‪.‬‬
‫אפשטיין ועל הכרעתו‪ .‬כל גליון וגליון הוגה על ידו‪ ,‬וממנו הם הדברים הבאים‬
‫מוקפים בחצאי מרובעים בתוך הערותי‪.‬‬
‫את הספר הזה התחלתי לסדר ולהדפיס לפני כמה שנים‪ ,‬אבל בצוק העתים‬
‫נפסקה הדפסתו‪ .‬ועתה הולך הוא ונדפם ע״י סיוע קצוב לכל גליון מ ה מ כ ו ן‬
‫ל מ ד ע י ה י ה ד ו ת של ה א ו נ י ב ר ס י ט ה ' ה ע ב ר י ת ב י ר ו ש ל י ם ‪ .‬ומקרב‬
‫לב עמוק נתונה תודתי בזה לנשיא האוניברסיטה‪ ,‬ד״ר י‪ .‬ל‪ .‬מ ג נ ם וחבר‬
‫הפרופיסורים הנכבדים ובראשם ידידי הפרופ‪ .‬י‪ .‬נ‪ .‬אפשטיין הנ״ל‪.‬‬
‫ועלי עוד להביע בזה את תודתי העמוקה לכל שאר ידידי היקרים וביחוד‬
‫להרב הכולל פרופ‪ .‬י ש ר א ל ל ו י בפריז )אשר בטובו השאילגי גם שלשה‬
‫כתבי־יד הערוך( והרה״ח ד״ר ה‪ .‬ג‪ .‬ענעלאו‪ ,‬ראש אגודת ‪ C.C.A.R.‬באמריקא‪.‬‬
‫אגודה נכבדה זו‪ ,‬הד״ר י‪ .‬מ ו ר ג נ ש ט ר ן מנהל היוניון־קולג׳ וחברו הד״ר‬
‫ג ו ל ד ג ט ו ן בפיטסבורג התיחסו למפעלי זה בכבוד ויקר רב‪.‬‬
‫ח י פה ‪ ,‬ט*ו שיין תרפ״ח‪.‬‬
 ‫!‪-‬י מ א י מ ת י‬
‫מתחילין לקרות קריאת שמע בערכית משעה שכני אדם נכנסין לאכול פתן‬
‫בערבי שבתות דברי רבי מאיה וחכמים אומרים משעה שהכהנים זכאין‬
‫לאכול בתרומתן סימן לדבר צ א ת ה כ ו כ ב י ם ‪.‬‬
‫ל ר ב פ ל ט ו י ג א ו ן ז״ל‪:‬‬
‫ו ד כ רת י ב א( מהו להתפלל תפלת ערבית קודם ראות ג׳ כוכבים‪ .‬מי‬
‫שקורא קריאת שמע ומתפלל קודם לכן יוצא ידי חובתו‪ ,‬או לא ?‬
‫אל יקרא קריאת שמע עד שיראה שלשה כוכבים‪ ,‬שכך אמרו חכמים‬
‫םימן לדבר צאת הכוכבים‪.‬‬
‫וה יכא ג( דפשיטא ליה מילתא‬ ‫אבל בערב שבת ובמוצאי שבת ופעמים‬
‫דלבי שימשי לא מתרמי ליה חמרא‬
‫לקדושי עליה ואיתרמי ליה חמרא‬ ‫שאין לו יין בעירו אבל יש בעיר אחרת ואין‬
‫במנחה דמעלי שבתא‪ .‬אי נמי יתיב‬
‫קאשתיחמרא בפניא דמעלישבתא‬ ‫יכול לילך בערבית‪ ,‬הולך במנחה של ערב שבת‬
‫וידע דלאורתא לא משכה חמרא‬
‫מקדים מבעוד יום ואומר ויבולו ואף‬
‫על גב דאיכא עדנא טובא ולאוןתא‬ ‫ומתפלל תפלה ש״ שבת בערב שבת ואומר קדושה‬
‫כד אתי לביתיה מקדש אריפתא‬
‫להוציא בניו ובני ביתו‪.‬‬ ‫על הכום ב(‪.‬‬
‫וכן למוצאי שבת ש י ש נ ו בעיר שיש בה יין‬
‫והי בא דאיכא דוכתאדלאשביח‬
‫ביה חמרא ואיכא בתוך התהום‬
‫ומבקש לילך לעירו ואינו יבול ל ע ר ב י ת מתפלל‬
‫דוכתא דשכיח ביה חמרא וביממא‬
‫דיסבתא הוא דיביל למיזל וכלילה‬
‫של מוצאי שבת ואומר הבדלה על הכום ואינו‬
‫לא יכיל למיזל‪_,‬ליזיל ביממא ומבד׳‬
‫תמן ואע״ג דלא נפקא שבתא‪.‬‬ ‫קורא קריאת שסע קודם לכן‪.‬‬
‫אם בן נתכוין לכך וקרא ק״ש והתפלל בתחילה קודם יציאת הכוכבים‬
‫לא יצא ידי חובתו ויקרא קריאת שמע ויתפלל‪ ,‬ואם לא נתכוין וטעה והתפלל‬
‫יצא ידי הובתו דו‪.‬‬
‫א( ח״ג סי׳ ק״ג‪ .‬והבטוי »ודבתיב« במקום יוששאלת ♦ מצוי הוא בתשובות רב פ ל ט ו י‬
‫ביהוד גם במקומות אחרים‪ ,‬ראה מה שכתב ד״ר י‪ .‬נ‪ .‬עפשטיין בספר‪-‬השנה פפד״מ ח״ט‪ ,‬צד ‪.222‬‬
‫ב( עיין עוד רקמן תשובת מר רב נ ט ר ו נ א י לדה כ״ו ע״ב שכתוב בסופה; יובן נמי אמר‬
‫רב פ ל ט ו י ♦ ‪ .‬והיא ברי״ץ־גיאת ח״א‪ ,‬סוף צד י״ח‪.‬‬
‫ג( ה״ג ה׳ קדוש והבדלה )כשני פסקאות ורשום בצדן‪ :‬פ ס ק ‪ .‬והפסקא האחרונה קודמת‬ ‫‪.‬‬
‫ל ראש ו נה שם( וכה״ג ברלין סוף צד ‪ 45‬ישנה רק האחרונה‪ .‬והובאו כרי״ץ־גיאת ח״א‪ ,‬צד י״ח בשם;‬
‫ובהלכ ות ‪ .‬ותפסקא הרא‪.‬שונה הובאה גם בספר העתים צד ‪ 39‬ביסס‪ :‬כתוב בפס וק ות ובגדול ות ‪,‬‬
‫והשניה תמצא בתור תשובה של רב ה אי בשע׳׳ת סי׳ נ״ד ועי״ש באיי־הים‪ ,‬ועוד לקמן בדף כ״ז ע״ב‪.‬‬
‫ד( ומסקנה זו הובאה בהאשכול ח״א‪ ,‬צד ‪ 60‬כשם‪ :‬יאשתכח כפסקא«‪ .‬ובטור׳או״ח;‬
‫כתב רב פלטוי‪ ...‬וכן כתב רב עמרם‪ .‬והוא כסדד״ע‪ ,‬צד י׳׳ח והשלם ח״א ‪ :380‬יהקורא ק״ש‬
‫קדם צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו «‪ .‬ופסקא קטועה גם בשע׳׳ת בסי׳ ר״ה )ודפוס לייפציג בסי׳ ר״ו(‪:‬‬
‫י ה מ ת פ ל ל קודם שיראה ג׳ כוכבים אין ת פ ל ת ו ת פ ל ה לפי שלא ק־א ק׳׳ש בעונתה*‪.‬‬

‫אוצר הגאונים — התשובות ‪.1‬‬

 ‫התשובות‬ ‫אוצר הג אוני ם‬

‫ל ר ב י נ ו ה א י י ז״ל;‬
‫ושש‪ 5<:‬ל ת ם א( צבור דמציד'ו תפלת ערבית וקרו ק״ש קודם צאת‬
‫הבוכבים ולא יכיל איניש לעכובינהו‪ ,‬ד ב ע ו נ ו ת כמה קהלות אקילו על נפשיהו‬
‫בכך ומצלו קודם צאת הכוכבים‪ ,‬איזה מהן עדיף‪ ,‬דליצלי איניש בהדי צבורא י״ח‬
‫ברכות‪ ,‬משום ברב עם הדרת מיד‪-‬ך ב(‪ ,‬ושביק ק״ש וברכות שלפניה ושלאהריה‬
‫עד צאת הכוכבים‪ ,‬או לעכובי עד צאת הכוכבים‪ ,‬ומתפלל ביחיד וסומך גאולה‬
‫לתפלה כר׳ יוחנן ג( ?‬
‫ר ב נ ן ד א רץ י ש ר א ל ד( הכין עבדין מצלו של ערבית וברתר הכי‬
‫קרו ק״ש בזמנה‪ ,‬ולא איכפת להו למסמך גאולה לתפלה בערבית‪ .‬ואנן ה( הכי‬
‫חזינן י( דק״ש בעונתה טפי עדיף‪ ,‬וסימן לדבר צאת הכוכביבז‪ ,‬והוא דאורייתא‬
‫וטפי עדיף מלמסמך גאולה לתפלה היכא דלא אפשר י( ‪ .‬ואי חזי איניש לצלוי‬
‫ראשונה דבהדי צבורא ר ש ו ת ושניה ח ו בה ‪ ,‬שפיר דמי ח(‪.‬‬
‫‪ M‬דתניא ר׳ אליעזר אומר ש ל ש מ ש מ ר ו ת ה ו י ה ל י ל ה ועל‬
‫כל משמר ומשמר י ו ש ב הקב־ה ו ש ו א ג כ א ר י ‪ ,‬שנאמר ה׳ מ מ ר ו ם‬
‫י ש א ג ו מ מ ע ו ן ק ד ש ו י ת ן ק ו ל ו ש א ו ג י ש א ג על נ ו ה ו ‪.‬‬
‫לרב האיי‪:‬‬
‫וששאלתם ט( במה שאמרו שלשה משמרות הוי הלילה‪.‬‬
‫דעו כי משמרות אלו לכמה דברים‪ ,‬מהן משמרות מלאכים שמקלסין לפני‬
‫שכינה ומהן לדברים אחרים‪.‬‬
‫ורקאמר י( ר׳ אליעזר על כל משמר ומשמר יושב הקב״ה ושואג כארי—‬
‫ד ב ר מ של הוא כמו שנאמר שאג ישאג על נוהן )ירמיה כ״וז׳י׳(‪.‬‬
‫א( שערי תשובה סימן ע״ו; תג״ל סי׳ ע״ה; תש״ר וז״א צד ‪ 51‬סי׳ י״ט באיזה שנויים‪.‬‬
‫והובאה באבודרהם שער א׳‪ ,‬בארתות היים ת״א מ״ג עמוד א׳ אות ו׳‪ ,‬הדושי הריבב׳׳א‪ ,‬טור‬
‫אורה״חיים סימן רל״ה‪ ,‬בלבו סי׳ כ׳׳ה‪ ,‬הרא׳׳ש סי׳ א׳‪ ,‬שבה׳׳ל סימן מ״ת‪ ,‬תמים־דעים להראב׳׳ד‬
‫ב( משירי י׳׳ד‪ ,‬כ׳׳ה‪ .‬ג( ברכות ד׳‪.‬‬ ‫סימן קע״ב ותולדות אדם לרבינו ירוהם נתיב ג׳ ח״ב‪.‬‬
‫ד( נ׳׳א; רבנן דבארין ־ייטראל‪ .‬ואמנם מציגו לקמן בפירושי רב האי גאון לברכות‬
‫)ל׳׳ג ע׳׳ב( עכדמפרשי כארין־ישראל«‪ ,‬וכונתו; כדמפרשי בירויטלמי‪ .‬אך הלשון » הכין עבדין«‬
‫כאן מוכיח •סכך נהגו בארץ־ישראל גם בימיו‪ ,‬והוא המנהג הנזכר בתלמוד ירושלמי רייס ברכות‪.‬‬
‫ה( אולי צריך לגרום‪ :‬ואנן הם הכי‪ ,‬לאמר; גם כן‪ .‬ועיין בתר״י על הרי׳׳ף שהרחיבו ביותר‬
‫כ ו נת תשובה זו‪ ,‬כני־אה על פי פ יר וש י רב האי‪ .‬ו( בתש׳׳ר נוסף בטעות‪» :‬לא למעבד הכי«‪.‬‬
‫ז( *שהלכה כרב יהויסע בן לוי שאינו מצריך כן ביסל ע ר ב י ת ‪ . . .‬ו כ ן היו נוהגים גדולי‬
‫קדמוניגו •סבנרכונאה על פי לק וט ים •סנמצאו ב ידם מ רכ י נ ו הא י י גאון ז׳׳ל׳י‬
‫)חרושי ה מ א י ר י(‪ .‬וכיתר דיוק‪ :‬״ • ס מ ג ד ו ל י קדמונינו ש ב נ ר כ ו נ ה היו נוהגים כן ‪. . .‬‬
‫ומקצת זק נ ים שהיו שם על פי לקוטין •טהיו ב ידם מרב י נ ו האי גאון ז״ל׳׳ )מגן־אבות‬
‫ח( ועיין עוד לקמן כ׳׳ז ע״ב בפ יר וש י רב האי גאון‪.‬‬ ‫להמאירי עני! י״א ■ עיין שם(‪.‬‬
‫ט( תג׳׳ל סימן ק׳‪ .‬ומספר ה ע ת י ם לברצלוני‪ ,‬געתקה לשם עם הוספתו‪ :‬ואנן חזי לן;‬
‫י( מכאן ואילך הובא בשנוי‬ ‫היטוה פירוש ספר יצירה להנ׳׳ל צד קע׳׳ב ותוספות הרא׳׳יט כאן‪.‬‬
‫מועט גם בהאשכול ה׳׳א צד ‪ 6‬והוצאת אלבק ‪) 9‬ע״ש( כשם‪ » :‬ופרש רבינו הא יי«‪.‬‬
 ‫מ ס כ ת כ ר כ ו ת ‪ 1‬דף ג‪!:‬‬

‫ו ת ו ר ף הרבר שיש א( על ישראל במשמרות הלילה להפיל תחנה על‬

‫חרבן הבית כענין שנאמר קומי רני בלילה לראש אשמורות )איכה ב‪ ,‬י״ט( ‪.‬‬

‫^ ל א ו ‪ “7‬י ן מן םנהדרין‪.‬‬
‫י ד ' ר ב י נ ו נ ם י ט ב ( ז ״ ל מן פירוש ‪^■ s:‬לפר ‪ p‬י ן‬
‫]^ ■\ דאמ רב הונא בר גיזנא אמי ר■ שמעון חסידא כינור היה תלוי למעלה‬
‫ממיטתו שלדויד כיון שהניע חצות לילה היתה רוח צפונית מנשבת בו‬
‫ומנגן מאליו מיד היה עומד דויד ועוסק בתורה עד שיעלה עמוד השחר‬
‫כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו עמך ישראל‬
‫צריכין פרנסה איד להן לכו והתפרנסו זה מזה בשוק‪ .‬אמרו לו אין הקומץ‬
‫מ שביע א ת ה ארי ואין הבור מת מלא מחוליתו‪.‬‬
‫פיר׳ ש מ ע נ ו ב ו שני פירושים‪ ,‬האחד כי החופר בור אם החזיר העפר‬
‫שהוציא ממנו לתוכו אינו מתמלא עד שיוסיף בו עפר אחר ג(‪ .‬והשני‪ ,‬כי הבור‬
‫אם ירד עליו המטר מן השמים אינו מתמלא מן המטר שיכנס אליו מפיו עד‬
‫ש ת מ ש ך אליו אמת ה מי ט מבחוץ‪ .‬אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד‬
‫כלום׳ צאו ופשטו יד בערי הגויים אשר םביבותיכם והתרווחו מן הביזה ומן‬
‫השלל וזו היא מלחמת הרשות ואע״פ שנתן להם דויד רשות לצאת ולהלחם אין‬
‫יוצאין עד אשר מתיעצין באחיתופל ונמלכים בסנהדרין ונשאלין באורים ותומים‪.‬‬
‫ואמר רב יוסף מהאי קרא ואחרי אחיתופל יהוידע בן בנ יהו וגו׳‬
‫שמועה זו עיקרה במסכת ברכות פרק א׳‪ ,‬ומשובשת היא בכל הנוסחאות ואנו‬
‫תיקננוה מ נ ו ס ח י ה י ש י ב ו ת והנה אנו כותבין הגירסא כפי מה ש ת י ק נ ו‬
‫ח י ש י ב ו ת אם׳ רב יוסף מחאי קרא ואחרי אחיתופל יהוירע בן בניהו ואביתר‬
‫ושר צבא למלך יואב‪ ,‬אחיתופל זח יועץ וכן חוא אומר ועצת אחיתופל אשר יעץ‬
‫בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים יהוידע בן בניהו זו סנהדרין וכן חוא‬
‫אומר י( באביו ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ולמה נקרא שמם כ ר י ת י‬
‫ו פ ל י ת י כריתי שכורתין דבריהן פליתי שמופלאין דבריהם ואביתר אילו אורים‬
‫ותומים ולמה נקרא שמם אורים וחומים אורים שמאירין את דבריהם ותומין שמשלימין‬
‫א( »שיש נ‪;:‬הג« )האיהכול(‪ .‬ומכאן ואילך הוכא גם כחדושי הרשב׳׳א כשם‪» :‬כך פי׳‬
‫רבינו הא י י גאון ז״ל«‪ .‬ותשובה היא גם לתואנות הקראים )ראה צד ‪ 14‬הערה ז׳(‪.‬‬
‫ב( הקטע הבא לפנינו נמצא בכתב־יד עתיק מן ה ג נ י ז ה שברשות הקהלה בפריז‪.‬‬
‫ומתחלה נתפרסם על ידי הרב הכולל רבי ישראל לוי הי״ו כהרעווי הצרפתית ואחר כך שוב‬
‫מדויק מתוך גון! הכתב יד על ידי כגנזי׳קדם ראשון צד י״ז־י״ח‪ .‬ומפני שדברי ר ב י נ ו נ ס י ם‬
‫אלו מפירוש הפרקים הרא׳שונים‪ ,‬אלאולין‪• ,‬סל סנהדרין‪ ,‬לקוחים הם מתוך ת ש ו ב ו ת רב שרירא‬
‫ורב האי גאון הבאות כאן להלן אחרי קטע זה‪ ,‬על כן סדרנום כאן‪.‬‬
‫ג( הפירוש הראשון נמצא מבאר יפה גם בספרו מפתח מנעולי התלמוד לברכות דן! ג׳־ד׳‬
‫)וכן הוא גם בערוך ערך הלי א׳(‪ .‬והשני הוא עפ״י מדרש שמואל פכ׳׳ז אות ג׳ » אמר לו הקב׳׳ה‬
‫לדוד; דוד‪ ,‬אין הבור מתמלא מחוליתה אלא א׳׳ב משכו אמה ממקום קרוב«‪ .‬ובתום׳ כרכות ג׳‬
‫ד( ש׳־ב־כ׳‪ .‬כ׳׳ג‪.‬‬ ‫עמוד כ׳ ד״ה »ואין הבור« בשם‪ :‬מתוספתא «‪.‬‬
 ‫התשובות‬ ‫אוצר הג אוני ם‬

‫את דבריהם ואחר כך שר צבא למלך יואב‪ .‬פיר׳ בא רב יוסף להביא טעם‬
‫מן ה פ י ס ו ק לדברי רב הונא בר ביזנא שאמר מיר יועצין באהיתופל ונמלכים‬
‫באורים ותומים אמר לך רב יוסף מנין אנו לומדים‬ ‫ב ס נ ה ד ר י ם ונשאלים‬
‫ש ה י ו עושין כן מהאי קרא ואחרי א ח י ת פ ל וגו׳ דרש הפסוק מילה מילה‬
‫אמ׳ לך מכיון שכתב א ח י ת פ ל מיכאן אתה למד שמתיעצין באחיתופל כדכתי׳‬
‫ועצת אחיתפל וגו׳ וכיון דכתיב ואחרי אחיתפל יהוידע בן בניהו מיכאן אתה‬
‫למד עוד שהיו נימלכין בסנהדרין כי יהוידע בן בניהו הוא היה ראש על הסנהדרין‬
‫כדכתי׳ ב א ב י ו ובניהו בן יהוידע על הכריתי ועל הפליתי‪ ,‬והבריתי והפליתי‬
‫הם הם סנהדרין ולמה נקרא שמם כריתי ופליתי כריתי שכורתין דבריהן פלתי‬
‫שמופלאין דבריהן‪ ,‬ונם כיון שהזכיר בפסוק אביתר א ח ר י יהוידע ואחרי אחיתופל‬
‫למד מזאת שאע״פ שנתיעצו באחיתופל ונימלכו בסנהדרין אי אפשר שלא ישאלו‬
‫באורים ותומים כי אביתר הוא היה נושא האיפור שיש בו האורים והתומים‬
‫בימי דוד כדכתיב א( ויאמר דוד אל אביתר הכהן בן אהימלך הנישה האיפור ויגש‬
‫אביתר את האיפוד אל דוד וישאל דוד בי״י לאמר ונ׳‪ .‬כיון שדרש למעלה למה‬
‫נקרא שמם שלסנהדרין הכריתי והפלתי הוצרך עוד לדרוש בכאן למה נקראו אבני‬
‫האיפור אורים ותומים ב( ואמר לך אורים שמאירין את דבריהם ותומים שמשלימין‬
‫את דבריהם‪ ,‬ואהר כך ושר צבא למלך יואב‪ ,‬כלומר מאחרי שמתיעצין ונימלכין‬
‫ונשאלין‪ ,‬אחריהם יצא יואב עם הצבא לפשוט בנדוד‪ ,‬הרי למדתה מן השמועות‬
‫הללו שלא היו יוצאץ )מכאן ואילך חסר(‪.‬‬

‫י ה ו י ד ע ב ן ב נ י ה ו ואביתר ושר צבא למלך יואב )דה״א כ״ז‪,‬‬ ‫ואחריג( אחיתפל‬

‫יהוידע בן בניהו זה סנהדרי‪ ,‬וכן הוא אומר ב א ב י ו ובניהו בן‬ ‫ל״ד( אחיתופל זה יועץ‪,‬‬
‫הפלתי )•ס׳׳ב כ׳‪ ,‬כ״נ( ד( ולמה נקרא שמן כרתי ופלתי ]כרתי!‬ ‫יהוידע על הברתי ועל‬
‫שמופלאין מעש־יהן‪ ,‬ו א ב י ת ר אלו אורים ותומים‪ ,‬ואחר כך שר‬ ‫שכורתין דבריהם‪ ,‬פלתי‬
‫צבא למלך יואב‪.‬‬
‫הכי א •צ כ ח ן לה בנוסחי דיקי דילנא והכי נמי אשכחן לה ב ת •צ ו ב ה ה( ל ר ב י נ ו‬
‫ה א י י ג א ו ן ז צ"ל ו ק א מ ר דה כ י ן ג ר ס י ר ב נ ן כ ו ל ה ו ן ב ל א ש ב ו •צ א ובלא‬
‫פלוגתא ו א ז ה ר ל ת י ק ו נ י כ ו ן ]לתקוני לון[ ל ג ו ס ח י ד ל י ת ב ה ו ה כ י ו ל א י ו מ י‬
‫על כ ו ל ה ו ר ב נ ן ו ת ל מ י ד י ל מ ג ר ם ה ב י ד ל א ת ה ו י ח ״ ו ת ק ל ה כ מ י ל ת א‪.‬‬

‫א( ש״א ל׳‪ ,‬זי‪ ,‬ושם‪ :‬הגישה נ א לי האפוד‪.‬‬

‫ב( ועקרו הוא‪ :‬עשנאמר במשפט ה א ו ר י ם )במדבר כ״ז‪ ,‬כ״א( למה נקרא שמן אורים‬
‫ותומים‪ ,‬אורים שמאירין את דבריהן‪ ,‬תומים שמשלימין את דבריהן«)יומא ע״ג ע״ב(; » ה ו א זה‬
‫מ ל ך ‪ ,‬וכל בני ישראל א ת ו זה מ ש ו ח מ ל ח מ ה ‪ ,‬וכל ה ע ד ה ‪ ,‬זו ס נ ה ד ר י ן * )שם(‪.‬‬
‫ג( י ד ר מ ״ ה למסכת סנהדרין מ״ז ע׳׳ב‪ .‬וכן היא גירסת ה ע ר ו ך )ערך»אחר«( וב״נ‪.‬‬
‫ד( •צהיה בניהו ממונה עדיהן ובנו עומד במקומו )הערוך(‪ .‬ובערוך כתב־יד שלי ושני‬
‫כתבי־יד י״ל הגרסא‪ :‬״ וב נ ו עמ ו “ ‪.‬‬
‫ה( היא התשובה הכאה להלן כצד ‪ 6‬וחסרה בסופה‪.‬‬
 ‫שתי התיצובות הבאות להלן מיצגי דפים קפנים כלואים וקרועים ממעל ומתחת‬
‫בכרך כ״י אוכספורד‪ E - 98 ,‬דף כ״ב‪-‬כ״ג הדפסתי בבר בגנזי׳קדם ספר ראשון‪,‬‬
‫צד ‪ 15‬־ ‪ . 16‬אך שים נמש־כתי אחרי סדר הדפים בכרך הכ״י וחשיבתי ש •צ נ י‬
‫דפים הם כמו יצהם כרוכים שים והדפסתים כסדרם וה אחר זה‪ .‬ועתה התכוננתי‬
‫ומצאתי כי כולם הם רק דף א ח ד ה ק ר ו ע ל ח צ א י ן‪ ,‬והחצי השני כרוך‬
‫גם מ ה ו פ ך מימין לשימאל‪ ,‬ולפיכך באמת העמוד ה ר ב י ע י אינו אלא ה ח צ י‬
‫ה ר א ש ו ן של ה ע מ ו ד ה ר א ש ו ן ‪ .‬ועמוד א׳ מדה כ״ג שם‪ ,‬הוא החלק‬
‫השני של עמוד ב׳ אלא שראיצו לקוי הוא בחסר‪ ,‬ואולם היצורות ה ראש ו נ ו ת‬
‫מ ה ע מ ו ד ה ש נ י הלקויות בחסרון מרובה‪ ,‬הן היו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬צריכות להיות‬
‫ה ס ו ף של התשיובה הראשונה‪ ,‬אבל אין ענינן כלל לענין התיש־ובה שילפניה‪,‬‬
‫אה שהן מלשון אותו הדף יצבגמרא שים עמוד ב׳‪ .‬סדר השיורות כאן כמו בכ“י‪.‬‬
‫)דף כ״ב עמוד א׳ בכתב יד(‬
‫מוגה‬ ‫ספר‬
‫]שרירא[ ג א ו ן ו ר ב י נו ה א יי ב נ ו א ב‬
‫]בית[ דינו ז״ל מן דרג א( ב א ה מ ס ב ת ב ר כ ו ת‬
‫ש ה ש י ב ו ל ר ב י נ ו ש מ ר י ה ה רב בן ד ב נ ו א ל ח נ ן‬
‫ה ר ב ז״ל בחדש שבט שנת ש״ב ב(‪.‬‬
‫בה‪.‬באה מסבת ברכות מן ק י ר ו א ן והלכה‬ ‫שאילה ראשונה כן כתוב‬
‫זו כתובה בה בלשון הזה‪ .‬ואחרי אחיתפל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר‬
‫צבא למלך יואב אחיתפל זה יועין וכן הוא אומר ו;זצת אחיתפל‪ ,‬יהוידע‬
‫בן בניהו זה מנדרין ג( וכן הוא אומר ובניהו י( ]בן יהוירע על[ הכרתי והפלתי ולמה‬
‫נקרא שמם כריתי ופלתי כריתי ]שכורתין[ את דבריהם פלתי שמופלאין‬
‫רבריהכבז ולמר־! נ ]קרא שמם ‪ tc‬ו ר י ם ה( אורים שמזג־תירין[ את דבריהן‬
‫)דף כ״ג‪ ,‬עמוד ב׳ בכ״י(‪.‬‬
‫בדברי הימים‬ ‫ותומין שמשלימין את דבריהן ואין פםוק אורים ותומים לא‬
‫ולא במלכים היה לו להזכיראורים ותומים כשם שהזכירכרתי ופלתי‬
‫ובניהו מה עלתה בו למה הזכיר את האב במלכים והבן בדברי הימים‬
‫והזמן לזה ולזה אחד ולא עור אלא שמשכה שררותו שלאביו ו ג ם בימי‬
‫שלמה כדכתיב ויען בניהו את המלך דוד וג׳ ובהרבה םפרים לא מצינו כלשון‬
‫כך ראינו כי שתי שאילות יש ב]דברים[‬ ‫הזה יבאר לנו‪ ,‬נטריה רחמ׳‪.‬‬
‫הללו‪ ,‬אחת מהן למה דרשורבותינו אורים והומים ואין להם זכר במקראות‬
‫וזו תשובה כי הכרתי והפלתי הן הן אורים ותומים שדרשו רבותינו למה‬
‫נקרא שמם כריתי ופלתי ‪ . . .‬ודרשו לענין אורים ותומים כי בודאי אבני‬
‫ב( אלף ש״ב ליצכרות )די אלפים ת־ס״ן לבר' ‪.s‬ת עולם(‪.‬‬ ‫קונטרס‪.‬‬ ‫א(‬
‫סנדרין — סנהדרין‪ ,‬עיין מבואי ל א ג ר ת רב • צ ר י ר א ג א ו ן דף ל״ו ע״א‪.‬‬ ‫ג(‬
‫בגוף הכ״י נכנס פה »דאיכ« •גינקרע ונהפך מעמוד ב׳)כ״ב ע״ב( •צורה ט׳ ונדבק כאן‪.‬‬ ‫ד(‬
‫מחצית ה־צ־ורה הזאת הקרועה נמצאת בכ״י‪ ,‬ברא־צ דף כ״ג עמוד בי‪.‬‬ ‫ה(‬
 ‫התשובות‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬

‫אפוד הן ולא נקראו אורים וחומים אלא לשון שבח כדרך שנקראו סנהדרין ‪. . .‬‬
‫)דף כ״ב עמוד ב׳ בכ״י(‬
‫‪ . . .‬א כדמסקי ‪.........................................................................................‬‬
‫אריכתא דאמיא דאי לא תימא הכי שחרית ]היכי מצי סמיך‪ ,‬אלא כיון דתקינו[‬
‫רבנן כגאולה אריכתא דאמיא הכי נמי כגאולה אריכתא ]דאמיא[‪.‬‬
‫ודשאלתון הא דאמר רב יוסף מאי קראה ואחרי אחיתפל בניהו בן‬
‫יהוידע הכרתי והפלתי ודרשי אחיתפל זה יועץ בניהו בן יהוידע זה ס נ ה ד ר י ן‬
‫הכרתי והפלתי וכול׳ עד ואחר כך ושר צבא למלך יואב לא אשכחן בכל‬
‫המקרא כי הדין קרא ואדכרתונון לחמשה פיסוקי דשמואל ו ד מ ל כ י ודדברי‬
‫הימים וכתבתון דלא מצינן למימר דספרא דגמרא דילן משיבש הוא דהא‬
‫קא דרשי ליה לקרא א( אלא או ]דאיכ[א שיבוש במקראות דילן או דאית טעמא‬
‫הכין חזינא ד ב ה ד א נמי בטעות גדולה‬ ‫]אחרי[נא‪ ,‬ילמדינו אדונינו‪.‬‬
‫‪ ] .............................................................................‬ב ג י ר [ ם א דילכון בין בקראה‬
‫)ד‪ 1‬־ כ״ג עמוד א׳ בכ״י(‬

‫קשי לכון ‪ . . .‬טעות ג ]דולה[ ‪........................................................................‬‬

‫בין בדראש]א דלא אפשר[ דהאוי שיבוש בקראי דכולהון ישראל קריין להון‬
‫פה אחד ו ]הכין[ גארסין רבנן כולהון בלא שיבושא ובלא פלוגתא ובלא‬
‫חילופא ‪ :‬אמר רב יוםף מאי קרא ואחרי אחיתפל יהוידע בן בניהו ואביתר‬
‫ושר צבא למלך יואב אחיתפל זה יועץ וכן הוא אומר ועצת אחיתפל אשר‬
‫יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים יהוידע בן בניהו זה‬
‫סנהדרי וכן הוא אומר ובניהו בן יהוירע על הכרתי ועל הפלתי ולמה נקרא‬
‫ש מו כרתי ופלתי ]וכולה[ שמעתא‪ .‬ורבנן רוקאני הכין גרסין וכן הוא אומר‬
‫ב אביו דל]יה[ ובניהו‪] .‬ומאן[ דגארים לישאנא קייטא ב( ולא דייק למיגרם‬
‫וכן הוא אומר באביו הבין מפריש דגאמ]ר[ין מן אבא לברא אבל קרא כולי‬
‫עלמא פה אחד קארו ליה וגרסין ליה וכיון דהכין היא שטעתא איסתלק ליה‬

‫!י‪ [:‬כמן דתקינו רבנן ה ש ביי בג ו כגאולה אריכתא דמיא‪.‬‬

‫ו ב ש ב י ל ג( בני אדם הבאים לבית הכנסת לאחר שיאמר שליח צבור ברכו‪,‬‬
‫ש א י ל ו מ ק מ י מ ת י ב ת א מהו שיחזור ויאמר השליח בשעת ע מ י ד ת הצבור‬
‫להתפלל ברכ ו את ה׳ ה מבורך ויענו ברוך ה׳ המבורך אותן בני אדם הבאים‬
‫בין הפרקים בין גאולה לתפלת שחדית ובין ה מ ו ל ך ב כ ב ו ד ו ערבית?‬
‫ושדרו הכי כך ראינו‪ ,‬שבתפלת ערבית בשביל הבאים בין הפרקים אם‬
‫רוצה אומר ברכו‪ ,‬אבל בשחרית אסור להפםיק בין גאולה לתפלה‪ ,‬ואל יפםיק‬
‫ב( הוא לשון רב שרירא גאון באגרתו צדמ׳׳גע״ש‪.‬‬ ‫א( וכעין זה תג״ק סי׳ ע׳׳ח‪.‬‬
‫ג( סדר״ע ט״ו ע״א וסדר״ע השלם ח״א צד ‪ .330‬ועיין המגהיג)בריין( י״א ע״א סי׳ כ״ז‪.‬‬
‫והבטוי ״ובשביל “ ואף ״וששאלתם בשביל“ גמצא אצל ר ב ג ט ר ו נ א י ורב הילאי אביו )הרכבי‬
‫הנדן ד׳‪ ,‬צד ‪ ( 71‬ונמצא גם בריש קהלת רבה‪ :‬״נכנס ללשכת הגזית ושאל ב שבילם“‪.‬‬
 ‫]דף ‪t n‬‬ ‫ברבות‬ ‫צום כ ת‬

‫שבך שנינו )י״ד‪ (.‬ר׳ יהודהאומר‪ ,‬בין ויאמר לאמת ויציב לאיפסיק‪ ,‬ואמר‬
‫ר׳ אבהו אמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה‪ .‬וצריך לסמוך גאולה לתפלה ]דקא אמרינן‬
‫תיכף לגאולה תפלה[ ואסור להפסיק בו אפילו בדברי קדושה ואפילו בפסוק‬
‫של ריצוי ובקשה‪ ,‬והאי דקא מתחילינן ה׳ שפרתי תפתח‪ .‬כיון דתקינו רבנן‬
‫למימריה בצלותא‪ ,‬כצלותא אריכתא דמיא‪.‬‬
‫ו ד ק אא ( אמרינן דמצי שליח למימר ברכו בדיל הנך אינשי דאתו בין‬
‫הפרקים לבסוף ואינהו דענו ברוך ה׳ המבורך‪ ,‬וקא מסדרי ק״ש כתיקון רבנן‬
‫בשתים לפניה ושתים לאחריה — הבי מתחזי שפיר וליכא למיחש להפסק בין‬
‫גאולה לתפלה דהא חתמינן בתר גאל ישראל שומר ישראל‪ .‬ונהי דאיכא לאקשויי‬
‫הא אמרינן כיון רתקינו רבנן ]השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא‪ .‬מיהו כיון דתקינו‬
‫דשבחא דקב״ה ופסוקי דרחמי ומחתסנמי המולך‬ ‫רבנן[ב(בתראי למימר פסוקי‬
‫בכב וד ו ‪ ,‬בתפלת ]ערבית[ ליכא למסמך גאולה לתפלה‪ .‬ודוקא בתפלת ערבית‬
‫אפשר למעבד כן‪ ,‬אבל שחרית דבתר גואל לאלתר לתפלה קימינן‪ ,‬לי ת אפשר‪.‬‬
‫]לפי ששנינו ג( תפ לת ע רב ית רשות ‪ . . .‬לכן הוסיפו ר א ש י י ש י ב ו ת‬
‫ש ב ב ב ל ברכה אחת יראו עינינו וישמח לבנו‪ ,‬וחותם בא״י מלך משובח‬
‫ומפואר חי וקים תמיד הוא ימלוך עלינו לעולם ועד אחרי הפסוקין להודיע‬
‫ש ת פ ל ת ע ר ב י ת ר ש ו ת ו א י ן צ ר י ך ל ס מ ו ך נ א ו ל ה ל ת פ ל ה ד(‬
‫וקבעו כננד התפלה הפסוקין שאנו אומרין ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן וכו׳ עם‬
‫חתימתה שיש בה]י“ח אזכרות[; י״ח ברכות על הסדר ביבנה תקנום ו ש ל ח ו ם‬
‫ל א נ ש י ב ב ל ל ה ת פ ל ל ‪ ,‬ל כ ך ת י ק נ ו ) ם ( א נ ש י ב ב ל נם הם את אלה‬
‫י׳׳ח אזכרות של פסוקים שהם כננד התפלה ה( ו ש ל ח ו ם ל ח כ מ י י ב נ ה‬
‫ו נ ת י י נ ז ר ו ב ע י נ י ה ם ‪ .‬וכננדן קבעו נש יא י ישראל של ארץ ישראל‬
‫י״ח שבחות שאנו אומרין בישתבח מושיר רבבה הלל וזמרה וכו׳ וי״ח קיומין‬
‫באמת ויציב ונכון וקים וכו׳[‪.‬‬
‫ו ש א י ל ו מ ק מ י ה דמר רב נ ט ר ו נ א י י( בלילי שבת בברכות אחרונות‬
‫שבק״ש אומר ברוך ה׳ לעולם כשאר ימות החול‪ ,‬או ושמרו בני ישראל את‬
‫השבת‪ ,‬ובלילי יו״ט לא כך ולא כך‪ ,‬כיצד ראוי לומר?‬
‫והשיב הכי מרברי חכמים אינו לברכה זו חמישית כל עיקר כדתנן ובערב‬
‫אומר שתים לפגיה ושתים לאחריה ופליגו בגמרא בתפלת השחר )כ״ז‪ (:‬אמר רב‬
‫יהודה אמר שמואל תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה‪ ,‬ור׳ יהושע אומר‬
‫א( סדר רב עמרם י״ט עמוד א׳ וסדר רב עמרם השלם ח״א קצ״ג עמוד א׳‪.‬‬
‫ב( על פי הוספות והקונים )מרכס( לסדר״ע‪ .‬והשוה פירוש הרא״ה על הרי״ף‪ ,‬צד ה׳‪.‬‬
‫ג( פרדס הגדול נ״ה עמוד ב־ ודפוס וורשא סי ■ ב׳ )עיין שם( ומחזור וימרי צד ‪ 78‬בשנוי‪.‬‬
‫ד( אולם עיין בשו״ת הרשב״א ח״א סי' י״ד וביותר בתשובות המיוחסות להרמב״ן ס׳ קפ״ח‪.‬‬
‫ה( כשאדם בא עיף מן השדה ואינו יכול להתפלל מתפלל ההיא תפלה )אבודיהם(‪.‬‬
‫ו( ם' העתים ‪ ; 172-3‬סדר״ע כ״ה ע״א וסדר״ע השלם ח״ב צד ‪ 8‬בשנויים‪ .‬ונוסחת‬
‫ספר העתים כאן מתוקנה ומקורית יותר מנוסחת סדר׳׳ע הנדפס ש לפ נ י נ ו ‪ ,‬ולכן בחרנו בה‪ .‬ועיין‬
‫פרדס הגדול לרש״י ד׳ קושטא נ״ה ע״ד ושבה״ל השלם סי׳ ס״ה והקצר סי׳ י״ז‪ ,‬ומח״ו ז‪.8‬‬
 ‫‪r r‬שובות‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬

‫רשות‪ .‬ואמר שמואל הלכה כדברי האומר חובה‪ ,‬ורב אמר הלכה כדברי האומר רשות‪.‬‬
‫)ס׳ המנהיג ה׳ שבת‪ ,‬כ״ג ע״ב(‪.‬‬ ‫לשמואל דאמר הלכה כדברי האומר חובה‬
‫על מ נ ה ג ס פ ר ד שחותמין שומר עמו‬ ‫בתר שומר עמו ישראק“ לאלתר ממכינן‬
‫ישראל ואומר׳ ו ש מ ר ו ב נ י י ש ר א ל ‪,‬‬ ‫תפלה‪ ,‬ולרב דאמר ]הלכה כדברי האומר[‬
‫י ש מ ה ו ה ש מ י ם ו תג ל הא‪-‬ץב(וכו׳‬ ‫רשות פמקינן בקדיש למימרא דםיימיגן וקיי״ל‬
‫כל רב ושמואל דשביקא פלוגתייהו מתמא באיי המולך וכו'כתב רב גט רו נא י גאון זיל‬
‫ולא פמיקא הלכתא בגמרא לא כמר ולא כמר דלא מ יבע יא ל •ם מ ו א ר דאמ ר תפ לת‬
‫הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני והכא ערבית תובה דאית לן למסמך גאולה לתפלה‬
‫באיסורי קא מיפלגי והלכתא כרב דאמר ובתר •סומר עמו י׳טראל לעד אית לן ’‘צלויי‬
‫רשות ואתו רבנן בתרא י א( ותקינו בתר דה׳סכיכנו כגאולה אריכתא דמיא‪ ,‬אלא אך‬
‫שומר עמו ישראל למימר פסוקי דאית בהו לרב דאמר ר׳סות וקימא לן כרב באיסורי‬
‫שבחות וזמירות‪ .‬וכיון דאמרינן פסוקי תקינו ופסקינן לה בימות ההוד באותן המקומות‬
‫ש ה ו ס י פ ו א נ ש י מ ע ר ב להודיע שהיא‬ ‫בתרייהו ברכה‪ .‬ודבר זה בחול‪ ,‬אבל בשבת‬
‫כיון דשכיחי מזיקין וצריכין כל ישראל ר׳סות‪ ,‬אבל ב׳סבת דשכיחי מזיקין וצריכי‬
‫למיעל לבתיהן מקמי דתיהשך משום סכנות ייטראל למיעל לבתיהון מקמי דליהשך או‬
‫שרים אי נמי מקמי איעקורי שרגא‪ ,‬סלקוה מ׳טום דילמא מעקרא שרגא סלקוה לת ו ספת‬
‫א נ ש י מ ע ר ב ואוקימו ]א[האי דתנן ובערב‬ ‫והעמידוה ארתנן בערב מברך שתים לפניה‬
‫ושתים לאחריה‪ .‬ו כ ן מ נ ה ג ב י ש י ב ה מברך •סתים לפניה ושתים לאהריה‪ .‬וכן מנהג‬
‫ב •ס ת י י׳סיבות ובב ית רב י נ ו •סב ב בל‪.‬‬ ‫]שלנו[ ו ב ב י ת ר ב י נ ו ש ב ב ב ל ‪.‬‬
‫ואמר מר רב ]שר[ ש ל ו ם ג א ו ן ז״ל בלילי שבתות ובלילי ימים טובים נמי‬
‫במעריב נהנו לומר שומר עמו ישר׳ ו ב י ש י ב ה ג( ו ב ב י ת ר ב י נ ו ש ב ב ב ל אין‬
‫מנהג‪ ,‬אלא תחת שומר עמו ישראל חותמין ברוך פורם סוכת שלום ד( על עמו ישרא‪“:‬‬
‫ועל ירושלד׳ים‪ ,‬ואין אומר אחריה כל עיקר אלא קדישא לאלתר‪ .‬ובשאר כנסיות‬
‫ישראל )א(ו בשאר מקומות ישראל אומר שומר עמו ישראל לעד‪ ,‬ואומר ושמרו בני‬
‫ישראל את השבת‪ ,‬אבל ברוך ה׳ לעולם אין אומרים לא בישיבה ולא בבבל כולח‪.‬‬
‫ו כ ך ה( אמרו חכמים אין אומר בערב אלא שתים לפניה ושתים לאחריה‪.‬‬ ‫יא‬
‫וכיון דהלכה כרב דאמר תפלת ערבית רשות תקון אחרונים לומר אחר שומר עמו‬
‫ישראל פסוקים שיש בהם שמירה ושבח ולומר אחריהם ברכה ומפסיק בקדיש׳‪,‬‬
‫כלומר אסתיים תפלה‪ ,‬הרוצה לצאת יצא‪ .‬ודבר זה בחול‪ ,‬אבל בלילי שבת ולילי‬
‫יו״ט סלקו לברכה זו‪ .‬וכן מנהג שלנו בחתימת שומר עמו ישראל אומר ברוך הפורש‬
‫ס״ש עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים‪ ,‬ועומרין מקדשין להתפלל תפלת ערבית‪.‬‬
‫א( »דבתר הוראה• )סי העתים‪ ,‬צד ‪ .(173‬ו‪:‬ד‪,‬נאן ואילך גם באבודרהם ד׳ פראג מ״ד‪ .‬ואין‬
‫שם‪ :‬משום סכנת שדים‪ .‬ב( ושמיע לן נמי דהאידנא נהגו בכל המקומות לומר ויסמרו כני י׳סראל‬
‫את היטבת וגו וישמחו ה׳צמים וחותמין; המולך בכבודו תמיד)ספר העתים ‪ •(173‬ועיין אבודרהם‪.‬‬
‫ג( ]בסדר׳׳ע השלם‪ :‬ב י ש י ב ה וכך היה נוסח ס׳ ארחות חיים‪ ,‬עיין לקמן צד ‪ .[9‬ובסדר״ע‬
‫ד( עיין המנהיג •טם‪ :‬לקמן מ״ט עמוד א׳ ן מדריט תלים ריש‬ ‫דפוס וורשא חסר ב י •ט י ב ה‪.‬‬
‫ה( גמ‪.‬ו״מ ב ת ו ך סימן ק״ך‪.‬‬ ‫מזמור ו׳; פקודת הלוים צד ה׳ וראבי״ה ס׳ה הערה י״ד‪.‬‬
 ‫]דף ד‪I:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫‪ ...‬ובברכת השכ יב נ ו א( חותמין ופרום סוכת שלומך‪ ,‬ואם חתם שומר עמו‬
‫ישראל לעד אין מחזירין אותו‪ ,‬דהכי אמר ר ב ש ל ו ם ג א ו ן דבישיבה לא היו‬
‫משנין לא בשבת ולא ביו״ט‪ ,‬אך ב ב י ת ה ר ב ב( היו משנין‪ .‬ונותן טעם לדבריו‪:‬‬
‫משל לב׳ רועים‪ ,‬הא׳ יושב לפני עדרו והא׳ נעל לפני עדרו כראוי‪ ,‬זה שישב לו‬
‫לפניו בא ארי ודרס‪ ,‬זה שנעל כראוי אינו מתירא כלום‪ .‬כך בהול שאין אנו‬
‫עסוקים במצות צריכין אנו לומר ושמור צאתנו‪ ,‬אבל בשבת שאנו עסוקים במצות‬
‫אין אנו צריכין שמירה אחרת‪ ,‬וזהו ברית שלום שלא יהיה לנו שום נזק בשבת‪.‬‬
‫ולכך יש מקומות שאומרים ושמרו בני ישראל את השבת להזכיר אותו ברית‪...‬‬
‫] מ צ א ת י כ ת ו ב ג( טיצל ליצני בני אדם שהיו להם שני עבדים‪ ,‬האחד מ׳טמר עדרו‪...‬‬
‫ויושב לו מנגד‪ ,‬והאחד בנה לו דיר ונעל בפני עדרו כראוי‪ .‬זה שלא נעל בפניו כראוי בא זאב‬
‫וצרף בא ארי ודרס‪ ,‬אבל זה שסיבך סוכה על גבי עדרו ובנה דירו ונעל כראוי אינו מתירא לא‬
‫מפני הזאב ולא מפני הארי‪ .‬כך בחול כשיהולך אדם במבואות המצונפות או לבית הכסא ומתירא‬
‫הוא ממזיקין ומפני שיש להם רשות לילי רביעיות ולילי שבחות להזיק קורא אחר עמו או נוטל‬
‫אבוקה בידו שלא יוזק בהם‪ ,‬ולפיכך צריכין להתפלל ושמור צאתנו‪ ,‬שומר עמו ישראל‪ ,‬אבל‬
‫שבת אעפ״י •ציש להם ריביות להזיק שמירת •טבת מיצמרתו ‪ . . .‬שנאמר ויצמרו בני ישראל את‬
‫השיבת וגו׳ ברית עולם ברית כרותה להם שילא יזוקו אם ישמרוה כראוי‪ .‬וזו היא אות שביני‬
‫וביניכם שאני משמ‪.‬רן שינאמ׳ ושמת וגוי וכת׳ ביני ובין בני ישיר׳ אות היא[‪,‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם ה(‪ :‬כי יש מקזמזת שאומרין‬ ‫בשתת י י ש י ב ו ת‬ ‫‪ . ....‬ו כ‬
‫וכ ן אמרו י( ב ש‬ ‫יד‬
‫והוא רחום במעלי •צבת ויו״ט? הכי הוא‬ ‫כיון שקדש היום אסור לומר והוא רחום‬
‫בשתי יש• י בו ת •צאסור הוא ביצבת כיוןיצקדש‬
‫היום ואין אומרים והוא רוזום ולא ש ומר‬ ‫ושומר עמו ישרא^־‪ ,‬דבשאר ערבירת‬
‫את עמו •שיראל דהכי קי״ל לענין וה וא‬ ‫תקינו ״והוא דחום׳׳‪ ,‬שהוא שעת הדין‬
‫רחום תקינו ליה בערבית משום שיעת הדין‬ ‫לחייבי גיהנם‪ ,‬ובשבת ויו״ט אין דין‪,‬‬
‫לחייבים בגיהנם‪ ,‬בשבת אין שם דין כלל ואין‬ ‫ו א מ ר ר ב י( משל לרועה‪ ,‬כשצאן‬
‫צריך לומר‪ ,‬זה״ה לשומר את עמו ישידאל דאמד‬
‫במדבר בין הזאבים מ ת פ ל ל על‬
‫רבא אמ״ר זירא משל לרועה צאן בו׳‪ ,‬וכן כל‬
‫זמן בחול שהשרים ממונים על העולם צ״ל‬ ‫שמירתם‪ ,‬וכשצאן בעיר אינו מתפלל‬
‫שומר את עמו ישראל‪ ,‬כי כמה הם המקטרגים‬ ‫על שמירתם‪ ,‬בחול שרים ממונים על‬
‫לישראל בכל יום‪ .‬כיון •צנכנס •טבת כולם זזים‬ ‫העולם צריך לומר שומר עמו ישר‪<:‬פל‪,‬‬
‫ממקומם וניציגב ה׳ לכדו‪ ,‬והרי הצאן תחת סוכת‬ ‫דכמה מקטרגים לישראל בכל יום‪ ,‬כיון‬
‫שלום נשמרים‪ ,‬ועל כן צ״ל הפודש סוכת •צלום‬
‫שנכנם שבת כולם זזים ונשגב ה׳ לבדו‬
‫עלינו ועל עמו ישיר׳ ועל ירוש׳ ובך הוא המנהג‬
‫וקימא לן מלתא רווחת ובמוצ״ש כולם חוזרים‬ ‫והצאן נשמרים תחת סוכת שלם כמו‬
‫למקומם ומעמידים משמרות מיציבת לשבת ‪. . .‬‬ ‫שכתוב הפורם סכת שלום וכו׳‪.‬‬
‫א( ארחות חיים ח״א ה׳ •צבת ס״א ע״ג סי׳ ב׳ וגם בכלבו סי׳ ל״ה בדין ת״ע של שכת‪.‬‬
‫והשוה פרדס ושיבה׳׳ל השלם והקצר במקום שסמנתי לעיל צד ‪ 7‬הערה ו׳ ותניא רבתי סימן י׳׳ג‪.‬‬
‫ג( מחזור ויטרי צד פ״א‪ ,‬ומקוצר בסדור רש׳־י ‪.240‬‬ ‫ב( הוא‪ :‬בי ת רב י נ ו שבבבל ‪.‬‬
‫ה( שיערי תשובה סימן פ׳ עיין שם בהגהות »איי־הים«‪.‬‬ ‫ד( האשיכול ח״א צד ס׳‪.‬‬
‫ובדפוס לייפציג בהערות רד״ל ‪ . xiv‬והשוה ריקאנטי פ׳ וירא ד״ה‪ :‬ו ב ס פ ר ה י ב ל ו ת ‪.‬‬
‫ו( לא נודע ממקום אחר‪ .‬ועיין גנזי קדם ג צד ‪ 89‬וספר העתים צד קע״ג‪ ,‬הערה י״ג;‬
‫מאמר קדמות ספר הזוהר לרד״ל מאמר ד׳‪ ,‬דף כ׳ ע״א ודברי משולם לר״פ בעהר‪ ,‬צד ‪. 126‬‬
 ‫אוצי הגאונים — התשובות‬ ‫‪10‬‬

‫כל האומר תהלה לדוד בבל ייום ג׳פ מובטח לו שהוא בן העוהיב‪.‬‬
‫ו ל ו מ ר א( ]תהלה לדוד או[ יענך ה׳ ביום צרה בקידושא ד ם י ד ר א כך‬ ‫כו‬
‫השיב ]רב נטרונאי[ כשאמרו חז״ל כל האומר תהלה לדוד לא אמרו שנים או שלשה‬
‫פעמים‪ ,‬ומשמע אפילו פעם אחת‪ ,‬אלא חכמים האחרונים התקינו לישראל שבעיירות‬
‫לומר בפסוקי חמרא ובסדרא ובמנחה שמא יפשע בפעם או בשתים תשתייר אחת‬
‫בידם‪] .‬ולא[ מפני שחייב לאומרה שלשה פעמים‪ .‬וראיה לרבר דהא שבת אין‬
‫בה ם ד ר א בשחרית ואין בה תהלה לדוד אלא שני פעמים‪ .‬ואף בקדושא דסדרא‬
‫ב ש ת י י ש י ב ו ת תהלה לדוד אומר]ים[ ו ב ב י ת ר ב י נ ו ש ב ב ב ל תהלה לדוד‬
‫]אין אומרים[‪ .‬אבל בשאר כ נ ס י ו ת יש שאומר תהלה לדוד‪ ,‬ויש שאומר‬
‫יענך ה׳ ביום צרה‪ ,‬ו ם מ ו כ י ן לומר שבת תוכיח שאין אומרין בה אלא שני פעמים‪.‬‬
‫ו ל פ נ י נ ו =( ב י ש י ב ה כך מנהג עומד החזן ואומר אלה ברכב ואלה‬ ‫כז‬
‫בםוסים ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר המה כדעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד‬
‫ה׳ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ]ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם האל המלך וכר[‬
‫ואומר יהי כבוד ה׳ לעולם וכר עד המלך יעננו ביום קראנו‪ .‬אשרי יושבי‬
‫ביתך וכר ]תהלה לדוד[ עד מעתה ועד עולם הללויה‪ .‬ומוסיפין בתר לעולם ועד‬
‫ואנחנו נברך יה כדי לשלושי ]לשלשולי[ הללויה בתר הללויה‪ .‬ובכלהו פרשיאתה‬
‫עד כל הנשמה תהלל יה איתנהו םוף פירק׳ הללויה וריש פירק׳ הללויה ]והללויה‬
‫דבתר ת ה ^ ת ה׳ ידבר פי ריש פירקא הוא ואמטול הכי מוסיפינן ג( ו‪<:‬זנחנו‬
‫נברך יה מעתה ועד עולם הללויה[‪.‬‬
‫אמר ר׳ יהושע בן לוי אף על פי שקרא אדם קיש בבית הכנסת‬
‫מצוה לקרותו על מטתו‪.‬‬
‫ו ה ק ו ר א ד( לא אטרחוה]ו[ רבנן לישב על ה ק ר ק ע אילא על מטתו ישכך‬
‫אט׳ חכמי׳ צריך לקרות על מטתו ואתא ר׳ א ס י ה ( ואסמכה אקרא רגזו ואל‬
‫]תחטאו אמרו בלבבכם[ על משכככם‪ ,‬מה טעם כדי לקיים ובשכבך‪.‬‬
‫ואמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אין צריך‪.‬‬
‫ותלם׳ חכם׳ ‪ 0‬פטורין לקרות קרית שמע על מטתן‪ ,‬דכד אם׳ רב נחמן‬ ‫יח‬
‫בר יצחק תל׳ חב׳ אינו צריך טעם ברור אמר בה‪ ,‬מה טעם חייבין יש׳ לקרות‬
‫קדית שמע על מיטתן כדי שיקימו ובשכבך ובק׳‪ ,‬תלם׳ חכם׳ ודאי כיון שתמיד‬
‫א( סדר״ע ווארשא כ״ד עמוד ב׳ וסדר׳׳ע השלם ח״א צד ‪ •400‬ועיין ב־הע׳׳ת סי׳ נ״ה‪.‬‬
‫ב( סדר״ע דף ב׳ ע״ב וסדר״ע השלם ח״א פ״ד ע״א‪ .‬והמוקף ברבוע הוא עפ״י השלם‪.‬‬
‫ג( »ובצרפת מוסיפין עוד פסוק שלפני זה בהלל המצרי כך לא המתים יהללו יה‬
‫ואנהנו נברך יה וגו׳ שלא יראה כמוציא עצמו מהכלל ן ויברך כל בשר‪ ,‬כמו אלה ברכב ואלה‬
‫בסוסים ו א נ ח נ ו « )המנהיג סוף סימן כ״ב(‪ .‬ד( גאוניקא‪ ,‬צד ‪.262‬‬
‫מכאן ראיה למגיהי הש״ס שכתבו‪» :‬צ"ל רב א ס י « ‪ ,‬ולא כדעת הרי׳׳א הל וי‬ ‫ה(‬
‫ו( גאוניקא צד רס״ב‪ .‬ועיין בסדר״ע ייט סדר קריאת־שמע‪.‬‬ ‫)דה׳׳ר ח״ב‪ 462 ,‬הערה קי״ב(•‬
 ‫מ ס כ ת כ ר כ ו ת ‪ 1‬דף ה(‬

‫עוסק׳ בתורה אין הייבין‪ .‬והלכה כרב נחמן בר יצ׳ דאתא ליה אביי ולא חלק‬
‫עליו א י ל א אמר בה מילתא אחריתי וצריך למימר פסוקא ]חרא[ דרחמי‪.‬‬
‫] ו ש ש א ל ת ם א( שיש כ כ נ י ה ד ו ר שישמכרך קודם שיקרא ק״ש על מטתו הכי‬
‫כא״י אמ״ה אקכ״ו על קרית שמע ולהמליכו כאהכה כ(‪.‬‬
‫ו א נ ן ח ז י לן דהא כרכה זו א י נ ו מטכע הכרכות והמכרכה הרי הוא מכרך כרכה‬
‫שאינה צריכה ומוציא שם שמים לכטלה ג(‪ ,‬מפני שק״ש על מטתו רשות היא כדאמדי׳ שאם ת״ח‬
‫הוא אינו צריך‪ ,‬אלמא לאו מצוה הוא‪ ,‬ועוד מכרך מצפרא א ה כ ה ר כ ה ‪ ,‬ואמרינן )י״א‪(:‬‬
‫שככר נפטר כ א ה כ ה ר כ ה ‪ ,‬הילכך האי כיכה ליתא כל עיקר( ד(‪.‬‬
‫]ה‪ [:‬תנא ליה ה ה ו א ס ב א משום ר ש מ ע ו ן בן י ו ח א י ‪.‬‬
‫ו ש ש׳ ה( כל היכא דאמרינן ה ה ו א מ א ב א ו(‪ ,‬מאן הוא ?‬
‫כך ראינו‪ ,‬שאינו אדם ידוע אלא זקן סתם שהיה נמצא באותה שעה‪,‬‬
‫שהרי אתה מוצא דאמרינן ה ה ו א ס ב א על כמה דורות ב ה כ ל ש ו ח ט י ן ז (‬
‫ר׳ שמעון בן אלעזר שדריה ר׳ מאיר לאיתויי חמרא מבי כותאיי‪ ,‬אשכחיה ה ה ו א‬
‫ם] ב א[ אמר ליה ושמת סכין בלועיך וגו׳‪ .‬וב ה ק ו מ ץ ח< אתא ה ה ו א ס ב א‬
‫תנא ליה‪ .‬ו ב א י ן מ ע מ י ד י ןט י ובסוף א לו ע ו ב ר י ן בפסח ' ( ובערב פסחיסיא(‪.‬‬
‫ולא תעלה על דעתך שמא א ל י ה ו הוא‪ ,‬דאמרינן ב ב מ ה מ דל יק ין יב( אמר‬
‫להו הה וא ס ב א טיהר בן יוה י את הקברות‪ ,‬ובסופה יהב ביה עינא ונח נפשיהיג(‪.‬‬
‫ועל מ י ט ת ו ש ת ה א נ ת ו נ ה צ פ ו ן ו ד ר ו ם ‪.‬‬
‫ו ה נ ו ת ן יי( מ ט ת ו צ פ ו ן ו ד ר ו ם ד ו ק א ראשו לצפון ורגליו לדרום‪.‬‬
‫וליכא בגמרא ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך‪ ,‬דכד אמר ר׳ ח נ י נ א הנותן‬
‫מטתו צפון ודרום‪ ,‬לא שנא תלם׳ ]חכם[ לא שנא עם הארץ‪.‬‬
‫שנ י ם ש נ כ נ ס ו ל ה ת פ ל ל וקדם אחד מהם ל ה ת פל ל‬
‫ולא ה מ ת י ן א ת ח ב י ר ו ו י צ א ט ו ר פ י ן לו ת פ ל ת ו ב פ נ י ו ‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם טי( כשנכנסין שנים לבית הכנסת‪ ,‬אחד קדם וסיים בגאולה‪,‬‬ ‫כב‬
‫מהו להפסיק ולהמתין לחבירו ויתפללו שניהם כאחד‪ ,‬או דילמא כיון דתכף‬
‫לגאולה תפלה לא צריך?‬
‫א( שע״ת סי׳ נ ז‪ ,‬ע״ש כאיי־הים‪ .‬כ( ויש שכללו ]כמאה כרכות[ קכלת מלכות כשקורא‬
‫ק״ש על מטתו )העטור‪ ,‬הלכות צצית(‪ .‬ג( עיין תום' לעיל דף כ' ע׳א סוך ד״ה מא ימת י ‪.‬‬
‫ד( ]בל״ס לקוחה התשובה כלשונה מספר העתים — אפשטיין[‪ ,‬ואמנם כן הוא בכתכ יד‬
‫כריטי־ם מוזעאום ‪ :26,977‬״ ל רב ב ר ג י ל י ו נ י ]כרצילוני[ ז״ל‪ .‬י ש בבני הדור מי שמברך“ וכר‬
‫עד סופה‪ .‬ולשון ״וששאלתם “ בשע׳־ת בדוי הוא‪ .‬ופסק הרמב׳־ם כן בתשובותיו)ד׳ אמשטרדם סי׳ ק׳‬
‫וד׳ ליפסיא סי׳ צ״ז( והרמ׳׳ה בתשובותיו שבסוף שאלות ותשובות להרשב׳׳א ]תולדות אדם[ צ״ז ע׳׳ב‪.‬‬
‫ה( תג״ה סי׳ כ״ג‪ ,‬והיא מתשובות רש״ג או דב הא י י שנשלחו ל קירו אן‪ .‬ו( ^ ס ב א‪.‬‬
‫ז( חולין ו׳ ע״א‪ .‬ח( מנחות ל״ז‪ .‬ט( ע״ז ל״ז‪ .‬י( פסחים נ׳‪ .‬יא( שם ק״ו‪.‬‬
‫יב( שכת ל״ד‪• .‬ג( ועיין הגהות מהד״ץ ח י ות למנחות מ״ג ע״א‪ ,‬ומבוא לתד״א הוצאת‬
‫מא״ש צד ‪ 41‬וצד ‪ 8‬הערה כ'‪ ,‬והצופה להמגיד תרכ״ח צד ‪.167 , 150 ,69 ,31‬‬
‫יד( גאוניקא‪ ,‬צד ‪ .262‬טו( העתקתיה מכתב יד אוכספורד‪ ,‬ונדפסה בגאוניקא צד ‪.91‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה ת ש ו ב ו ת‬ ‫‪12‬‬

‫לא כין הוא פירש שמועה זו‪ .‬ושאמרו חכמי׳ שנים שניכנסו להתפלל וקדם‬
‫אחד מיהן וסים ולא המתין להכירו‪ ,‬לא כמש׳ א( היא ואין דומה לזו‪ .‬וכך פירוש‬
‫ב׳ שנכנסו להתפלל ביחיד וקדם אחר מיהן ויצא מבית הכנסת ולא המתין להכירו‪,‬‬
‫ונותר חבירו לבדו בבית הכנסת‪ ,‬כיון שרואה שנותר לבדו מטרפת דעתו ומתירא‬
‫מן המזיקין ועוקר לבו מן התפילה‪ ,‬ואין בו לכון לבו ודומה כ מ ן ב( שלא התפלל‪,‬‬
‫לפיכך טורפין לו לאותו שקדם ויצא תפילתו בפניו‪.‬‬
‫‪1‬י•[ אמר אביי איגהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כ פ ל א ל א ו ג י א ‪.‬‬
‫ו ק י ט י ע ל י כ ם ידי י כ ם יל“ י ג(‪ .‬כך היו גורסין‪ .‬ופירוש כסלא‬ ‫כג‬
‫משוניתא י(‪ .‬ויש שנורםין כי כסלי לאגיא‪ .‬ו פ י ר ו ש א ג י א מקום הניר הקרוי‬
‫בלשון ארמי כ ר א ב א ‪ .‬כשם שאותם משרים דכארבין בארעא הנקרא א ג י א‬
‫סבוב להן העפר שיצא מהן דהוה כ מ ש ו נ י ת א ונקרא כמלא‪ ,‬כך אלו סבובין לנו‪.‬‬
‫] נ י כ ס ל א ל א ג י א ה(‪ .‬פיררם כתלמים לשדה‪ .‬וי ש א ו מ ר י ם החורש שדה ועושה‬
‫אותה משרים מש־רים מקומות גבוהים שהזרע לצדדיהם ומקומות עמוקים שהמים הולכים בהם‪,‬‬
‫הגבוהים נקרא כ ס ל י והעמוקים נקראים א ג י א ‪ .‬ועל השדים א ו מ ר י ם כי הם רבים במםפרם‬
‫מבני אדם וסובבים אותם ככסלי •גיסובבים לאגיא]‪.‬‬
‫ואמר ר יצחק מ נ י ן ש ה ק ב ״ ה מ נ י ח ת פ י ל י ן וכו׳‪.‬‬
‫ו ל ע נ י ן מה שאמרו הקב״ה מניח תפילין‪ ,‬פירש ר ב ה א י י ג א ו ן ז״ל ו(‬ ‫כד‬
‫זה לשונו‪ ,‬הכי פ ר יש ו רבנן שהראהו הקב״ה למשה קשר של תפילין והנחת תפילין‬
‫ולימדו במראית העין כדרך שלמדו מעשה המשכן‪ ,‬שנאמר ככל אשר אני מ ר א ה‬
‫אותך את תבנית המשכן )שמות כ״ה‪ ,‬ט׳( אשר אתה מ ר א ה בהר )כ״ה‪ ,‬מ׳(‪.‬‬
‫ו כ ך ח( פ ר ש ו ר ב נ ן מלמד‬ ‫ו כ ן ל ע נ י ן מה שאמרו )ר״ה י״ז‪ (:‬שנתעטף‬
‫הקב״ה כשליח צבור שיורד לפני התיבה ולימד את שנתעטף קב״ה כש״צ‪ ,‬וכן ]הוא|‬
‫אומר אעביר כל כוכי על פניך‬
‫משה בפרשת ויעבור ה׳ על פניו ויקרא )שמות ל״ד‪ ,‬ו׳{‬
‫וקראתי ב״ה לפניך‪ .‬על ז( אותה‬
‫שעה אמר ו מנין שקב״ה מתפלל‬ ‫פניך‬ ‫וכן הוא אומר אני אעביר את כל טובי על‬
‫ומפורש בתורה שקרא לפני משה‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫וגו׳ )שם ל״ג‪ ,‬י״ט(‪ .‬ו ע ל י ( א ו ת ה ש ע ה‬
‫מנין שהקב״ה מתפלל‪ ,‬והלא בתורה פירש‪ ,‬כי כן ה׳ ה׳ אל רחום‪ ,‬הכל למדו סדר‬
‫אמר‪ :‬ה׳ אל רחום וחנון )שם(‪ ,‬וקאמר משה אתה תפלה‪ .‬וכך אמר מש־ה ואתה יגדל‬
‫הראיתנו לומר שלש עשרה מדות שנאמר כאשר נא כה ה׳ כאשר דברת לאמר ה׳ ה׳‬
‫אל רו״ח‪ .‬וכן מ׳ש כתפלת רישב״א‬
‫דברת לאמר‪ .‬וכן אמר יהי רצון שיכבשו רחמי קב״ה אמר יה״ר שיכבשו רחמי‬
‫את כעסי )דף ז׳•( ק“ ל מ ד נ ו לומר יהי רצון א׳־כ‪ .‬כ״ז ל ל מ ד נ ו לומר יה״ר‬
‫•סיככשו רחמך את כעיסך‪.‬‬ ‫שיכבשו רחמיך את כעסך‪.‬‬
‫ב( ‪ =:‬כמא ן ‪ .‬ג( תנ״ה סימן תי״ב‪ .‬ד( היא ״ ש ו נ י ת “‬ ‫א( ‪-‬־ כ מ ה שכתוב‪.‬‬
‫)אהלות י״ח‪,‬ו׳(; ״פי׳ מ שו נ י ת א כלשון ארמית“ )פירוש רה״ג למהרות שם(‪ ,‬ועיין בהערות‬
‫הפרופ‪ .‬י‪ .‬נ‪ .‬עפשמיין ל״פירוים הגאונים“ ‪ ,‬צד ‪ .93‬ה( ערוך‪ ,‬ע׳ ״אגיא“‪ .‬ו( חרושי הרשב״א‬
‫עיין שם‪ ,‬ומפורשת יותר בפירוש ר״ח‪ ,‬עי״ש‪ .‬ומקוצרת בשממ״ק לברכות‪ .‬והיא מתשובות רב האי‪,‬‬
‫ותחלת לשונה הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬ו ל ע נ י ן‪ .‬ז( ע״כ לשון הגמ׳‪ ,‬ומכאן מתחיל ה פ י ר ו ש ‪.‬‬
‫האשכול ה״ב‪ ,‬צד ‪ .81‬ובמנהיג)כרלין מ״ו ע״א(‪ :‬״שכך אמרו ה ג א ו נ י ם ‪ :‬ויעבור‬ ‫ח(‬
‫ה׳ על פניו ויקרא“ וכו׳‪ .‬והוא גוף לשון הגמרא בר ״ה י״ז‪ :‬אך מה שאמרו ה ג א ו נ י ם הסר שם‪.‬‬
‫‪13‬‬ ‫]דף ו‪|:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫!י'[ אמר רב פפא אגרא דבי־ )טמיא( ן ט ע מ א ן שתיקותא‪.‬‬

‫ו ש ש א ל ת ם א( מה טעם קורץ לבית האבל בי טע מ א‪.‬‬ ‫כה‬
‫כ ך מנהג בבית האבל ובבית הכנסת שיש בה אבלים ב( ששליח צבור מכריז‬
‫לישילו רבנן טעמא‪ ,‬כלומר ש א י ל ו אלה המתעטפים העטוים על שבה מה טעם‬
‫עשותם כן‪ ,‬והכל משיבין ברוך דין ה^תמת‪ ,‬כלומר‪ ,‬ידענו שבשביל מת‪ .‬וכל‬
‫זמן שיבאו אנשים שלא היו קודם לכן‪ ,‬שליח צבור מבריז להן שאילו רבנן‬
‫טעמא‪ ,‬והן משיבין ברוך דיין אמת‪ ,‬ומתחילין לנחם‪ .‬ועיקר הדבר הזה‪ ,‬שהבאין‬
‫לבית האבל צריכין לשתוק ולא לדבר‪ ,‬דאמרינן אמר ]מר[ זוטרא ג( אגרא דבי‬
‫ט ע מ^ ת שתיקותא‪ .‬וצדיך האבל לפתוח דברים תחלה ואחר כך מדברים עמו‬
‫ומנחמים אותו‪ ,‬כמו שא׳ )מו״ק כ״ח‪ {:‬א׳ רב יהודה אין המנחמין רשאין לדבר‬
‫עד שיפתח אבל תחלה‪ ,‬שנ׳ אין דובר אליו דבר אחרי בן פ י ת ח איוב‪.‬‬
‫ולפיכך כשמתו בניו של ר׳ ישמעאל נכנסו ארבעה זקנים לנחמו‪ ,‬פתח ר׳ ישמע׳‬
‫בעונותינו תכפוהו אבליו‪ ,‬עד אחרי כן נענו כל אחד טעמו‪ .‬ובעבור ש ל כ ל ד(‬
‫אבל יש לו כדי לפתוח דברים‪ ,‬התקינו ראשונים להכריז שליח צבור לישילו רבנן‬
‫טעמא‪ ,‬להיות פתח לדברי המנחמין‪ ,‬ובהיות מ י ל ת א לתלמידי חכמים אין רגילין‬
‫להכריז לפניהם כן אלא הן פותחין דברים בהלכה‪ ,‬לכך נקרא בי טעמ?‪-‬זה<‪.‬‬
‫אמר רב הונא בל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא ר ש ע ‪. . .‬‬
‫ב ד ו ב ר רןימת קמי מרך‪.‬‬
‫ר׳ ש ר י ר א ‪.‬‬
‫ש א ל ה י( כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע‪ .‬אמר אביי ולא‬ ‫כו‬
‫אמרן אלא דלא מהדר אפי׳ לבי כנישתא‪ ,‬יפרש לנו אדונינו‪.‬‬
‫א( תג״ק סי׳ ע׳׳ד‪ ,‬עפ״י גוף הכ״י בברלין‪ .‬והיא מן‪» :‬יסאילתא דיבאיל מ״ר ני ס י ם‬
‫מן קדם מ״ר הא י י ריש־ מתיבתא ז׳ צ׳ וק׳ לברכה « )שם לפני סימן ע׳(‪.‬‬
‫ב( ״כבבל ככפרים כולי עלמא נפקי לביהכ׳־נ‪ ,‬ובכרכין ובמדינות גדולות רובן יושבין‬
‫בבתיהן“ )רה־ג תמים־דעים קע״ו עי־־ש ורי״ץ גיאת ח״ב נ״ב(‪ .‬וזהו‪ :‬״ א נ ש י מ ז ר ח )או‪ :‬בני־‬
‫בכל( מכניסין את האכל בכל יום לביהכ״נ‪ ,‬ובני א״י בשבת בלבד“‪) .‬שע״צ כ׳ ע״ב וחלוף־מנהגים‬
‫מיללער‪ ,‬צד ‪ .( 17‬ונראה שכל המנהג הזה לא היה נהוג כלל בא״י גם ב ב י ת ו של ה א ב ל‬
‫)ראה ם׳ דברי־משולם לר״פ כעהר ל״ה ע״א(‪ .‬ג( וכן היה כתוב בכי״מ )עיין דקדוקי סופרים(‪.‬‬
‫ד( שלכל שלא כל )י‪ .‬נ‪ .‬עפשטיין ספר השנה פפד״מ הלק תשיעי צד ‪.( 280‬‬
‫ה( וכן כתב רש״י בסנהדרין קי״ג עמוד א׳ ד״ה בי טמיא‪ :‬וי״א בי ט ע מ א ‪ :‬בית האבל‬
‫•טמ טע י ם י ן אותו בדברים לנחמו‪ ,‬ובכמה דוכתין כתיב בב״ר טמיא בלא ע'' לשון אבל )ועיין‬
‫עוד בהגהות דקדוקי סופרים שם(‪ .‬וכן גרסת רש״י במסכת מו״ק י״ד דיש עמוד א׳‪ :‬עייל שמואל‬
‫לישאל בי)ה( טעמא“‪ ,‬במקום‪ :‬״למישאל טעמא“ שבגמרא‪ .‬ובכי׳־מ‪ :‬ל •ט י ו ל י ביה טעמא‪ .‬וגם‬
‫בב״ב קט״ז ע״ב בכי״מ‪ :‬״דיכ״ל לא הוה אזיל לבי טעמא“‪ ,‬במקום ״טמיא“ שלפנינו‪.‬‬
‫ו( גמו״מ סי׳ קנ״א‪ .‬ובשלמי הגבורים והגהות מימוניות ה' תפלה פ״ה אות כ׳ כתבו ­‬
‫* ובשם ר ב הא י י מצאתי דדוקא כשעומד פניו מכוונות כנגד בית הכנסת וכנגד א״י יתפלל‬
‫ושפיר דמי«‪) ,‬ובכן מתשובות ריט׳׳ג ור־־ה גאון היא(‪ .‬ועי׳ בתשובות הרמב׳׳ם ד׳ ליפסיא סי׳ קמ״ז‪.‬‬
 ‫אוצר הג אוני ם — הת שובות‬ ‫‪4‬ן‬

‫ת ש ו ב ה כ ך ר א ו י ל כ ם « ( כל מי שעומד אחורי ביהכ״ב בסמוך לה‬

‫אס ב מ ע ר ב עומד שיכול לכוין את פניו כלפי ארץ ישראל וכלפי בית הכנסת‬
‫שנמצא פונה אל בית הכנסת כדרך שפונה אל אדן ישראל‪ ,‬כענין שנאמר‬
‫כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיורת )שה״ש ד׳‪ ,‬ד׳( תל שהכל פונין בו — רשאי‬
‫להתפלל אחורי ביהכ״נ‪ ,‬ואעפ״י שמצוה להכנם ולהתפלל בפנים במקוס שאפשר‬
‫לו דלא להוי שכן רע‪ ,‬כשמעתא דריש לקיש )ברכות ח׳(‪ ,‬ואם אי אפשר לו להבנם‬
‫שפיר דמי להתפלל אחורי בית הכנסת כשמיסב פניו אליה ונמצא מכוין את‬
‫פניו כנגד ארץ ישראל‪ .‬ובזמן שהוא עומד במקום שהכנסת עומדת לאחוריו לא‬
‫ב ד ו ב ר מן מריד־ז‪ .‬כך אנו גורסין‪ ,‬ו ד ק ד ו ק ו‬ ‫שרי לי׳ מן שמיא למיקם‬
‫דטייעא אמרה‪ ,‬ופירושו‬ ‫ב ד ו ב ר =( ועיקרא מ ל ש ו ן י ש מ ע א ל ‪ ,‬שהרי מפורש‬
‫בלשון ישמעאל ם ם ת ד ב ר ל כ א ל ק ד־! ג(‪ ,‬לפי שהיה עומד אחורנית לבית הכנסת‪.‬‬
‫כ ד ו ב ר י ( כלפי בר שהוא חוץ למחיצה‪.‬‬
‫כל העולם כולו לא נברא אלא ל צ ו ו ת לזה‪.‬‬
‫צ ו ת ה( ל ז ה אנו גורסים י( ובאורו חברותא לזה‪ ,‬והוא מפורםם בלשוננו שם‬ ‫כז‬
‫החברותא צותא‪ .‬ואמר כי ה׳ ברא העולם לחברותא לאנשי הדת מפני שהם החפץ‪...‬‬
‫אמר ר׳ יוהנן משום ר׳ יוסי מנין שהקב־ה מתפלל שנאמר וכר‪.‬‬ ‫‪1‬ז‪1-‬‬
‫ו ר ב נ ו ס ע ד י ה ז״ל כתב ז( בתשובה ל מ י ן א ח ד הכיח(;‬
‫ו ע ל הא ד א מ ו ר מ נ י ן ש ה ק ב ״ ה מ ת פ ל ל הוא גוזמא ומשל‪ .‬ומראה‬ ‫כה‬
‫כי הקב״ה מלמד תפלה לישראל ומצוה אותן להתפלל‪ ,‬כמו שמצינו בהרבה מקומות‬
‫א( מ ש וי הב ע לבק י ‪• ,‬םקם בזמנו •בל ענן ‪ ,‬חייב לפנות בעת התפלה לפאת ם‪,‬ערב‬
‫בסוףח״ר מדי״י גרמץ — שפ׳ר‬ ‫צד ‪,88/9‬ולקורות הכתות בייבראל‬ ‫)ל״ק לפינסקר‪ ,‬נספחים‬
‫צד ‪ .( 509‬ובעל »אשכול הכפר« יאמד עליו‪» :‬זו דינו ודתו כל מי שהיה במערב )במגרב(‬
‫ובמצדים ישים אחודיו נגד המקדש בתפלת ערב ובקד וצהדים‪ ,‬ו כ ן ע ו ש י ם ע ד ה י ו ם «‬
‫)אשה״ב א״ב צ״ח(‪» .‬וכפי הנדאה יסד דעתו זו על ההיקש שהקיש התפלה חוץ למקדש לתפלה‬
‫במקדינז שהיתה' לפאת מערב« )ל״ק שם‪ ,‬הערה ג׳(‪ ,‬או •מסמר על דבדי התלמוד )ב״ב כ״ה‪(.‬‬
‫שהשכינה במערב )לקורות הכתות‪ ,‬שם(‪ ,‬ויתכן איפוא •במסבה זו נשאלה השאלה שלפנינו‪.‬‬
‫ב( »שהיה כתוב ב ד ב ר מפני שנכתב כן בערבית‪ ,‬ועל זה פי׳ הגאון קריאת התיבה‬
‫ואמד ודקדוקו בד וכר« )הערת המו״ל גמו״ט בשם הה׳ דוד מיללר(‪ .‬וכן הוא בערוך כ״ו •טלי‪,‬‬
‫עדך ב ד ב ר ‪ »:‬בדו בר קיימת קמי מרך‪ ,‬פירוש א ח ו ר י ך קמי מרך‪) ,‬ועקרו לשון ערבי( שבלשון‬
‫ערבי קורין ל א ח ו ר נ י ת ; מ ס ת ד ב ר « ‪ .‬ג( פי ; •ספונה לו מאלהיו)הערת המו׳׳ל גמו״מ(‪.‬‬
‫ד( תג־׳ה צד ‪ 214‬סי׳ ת״י‪ .‬ה( קהלת שלמה סי׳ נ־׳ח‪ .‬ו( וכ‪-‬ה בהמספיק לר׳ תנחום‬
‫הירושלמי‪ ,‬ולא ל״צכת“ )ערוך כ׳׳י שלי וב׳ כ׳־י רי־ל והקצר קושטא(‪ ,‬או ״לצבות“ )ד׳׳ו ופיזרו‬
‫והקצר כ׳׳י ברן‪ ,‬ס׳ היובל לגרמץ ‪ . 13‬ועי׳ נפוצות יהודה לסוף דרוש ל׳(‪ .‬״צוות‪ ,‬יש לו כוכים‬
‫השנים“ )רים־י ב״מ כ״ח ע׳׳א(‪ .‬ז( פירוש ספר יצירה לברצלוני צד ל׳׳ד‪ .‬ועי׳׳ש עוד בצד ל״ה‪.‬‬
‫ח( הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬ס ל מ ו ן בן י ר ו ח ם ה ק ר א י ‪,‬ב ן דורו של רס׳ג ז״ל אשר כפרק‬
‫י״א מספרו מלחמות ד׳ הוא לועג על המאמר שלש משמרות הוי הלילה וכו׳ )לעיל צד ‪,(2‬‬
‫מ נ י ן ש ה ק ב ׳ ׳ ה מ ת פ ל ל וכו׳‪ ,‬ראיתי את אכתריאל וכו׳ ואמר ברכני נא בני ישמעאל‪,‬‬
‫ושהקב׳׳ה ק ו ש ר תפילין ושיבוא הקב״ה לשמוח עם הצדיקים בגן עדן )לקוכי קדמוניות‬
‫לפינסקר‪ ,‬נספחים צד ‪ , 15‬ועיין שם צד ‪ .(135‬וכל התשובות על הנ׳׳ל כנגד הקראים הן‪.‬‬
‫‪15‬‬ ‫מ ס כ ת כ ר כ ו ת — ]דף ו‪1:‬‬

‫בכתבי הקדש שמרמין הפועל לפעול כרכתיב כי את הבכור ‪ p‬השנוז־תה יכיר‬

‫לתת לו פי שניכם )דברים כ״א‪ ,‬י״ז(‪ ,‬ולא רצה הכתוב לומר שיהא אביו מכיר‬
‫אותו לעצמו אלא שיודיע בני אדכם שהוא הבכור‪ ,‬כדי שיעירו על זה‪ .‬וכן‬
‫כתוב ויאמר ללוים ה מ ב י נ י ם לכל ישראל )דה״ב ל״ה‪ ,‬ג׳(‪ ,‬ומשמע מבינים הוא‬
‫שיהיו מבינים לא שיהיו נבונים לעצמם; ואינו בזה הכתוב כן אלא שיהיו מפרשין‬
‫ומבארין דברי חורה לישראל‪ .‬וכן כתוב ומתניה בן מיכה בן זבדי בן אסף ראש‬
‫התהלה יהודה לתפלה״)נהמיה י״א‪ ,‬י״ז(‪ ,‬שפירושו אשר שם א נ ש י י ה ו ד ה להתפלל‬
‫ולמדם דרך התפלה‪ .‬וכן תפרש הכא הב״ה מתפלל שהוא משים חסידיו להתפלל לו‬
‫ומורה אותם כמו שהורה משה רבינו כדכתיב ויעבור ה׳ על פניו )שמות ל״ד‪ ,‬ו׳(‪.‬‬
‫תניא אמר ר׳ י ש מ ע א ל פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני‬
‫ולפנים וראיתי א כ ת ר י א ל יה ה׳ צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא‬
‫ואמר לי ישמעאל בני ברכני‪ .‬אמרתי לו וכר‪.‬‬
‫ו מ צ י נ ו א( בספר אחד מספרי ר ב י נ ו ס ע ד י ה ז״ל כ(‪ ,‬עחיכר על מענות מ י ן אחד‬
‫שם ר ש ע י ר ק ב שאמר אותו הרשע על רבותינו ז״ל חכמי התלמוד‪ ,‬הלילה וחלילה שהם‬
‫היו נותנים דמות ותמונה לבורא העולמים יתעלה שמו‪ ...‬וחיבר עליו רב י נ ו ס ע ד י ה ז״ל‬
‫ספר בתשובות וכמה ראיות היאך היה אותו רשע טועה ומטעה‪ ,‬ובסוף היסער אמר עליו;‬
‫א ב ל טענתו על הא ד א כ ת ר י א ל ועל הא דאמור בה ה ר י נ י ג(‬ ‫כט‬
‫כ י ו צ א ב ה ם )י(‪ ,‬פירושם וסוף עניינן לא הבין אותו זה האויל ולא היה יכול‬
‫להבין ממנו שום דבר מרוב סכלותו ואולתו‪ ,‬ואלו היה הוזר אל לבו ומעיין‬
‫בתורה וקורא אותה‪ ,‬לא היה תמה על זה‪ ,‬לפי שהיה מוצא בתורה כי ה מ ק ו ם‬
‫הראה למשה אחרית כבודו‪ ,‬כי לא היה יכול לראות ראשיתו‪ ,‬כרכתיב וראית‬
‫את אחורי ופני לא יראו )שמות ל״ג‪ ,‬כ״ג(‪ ,‬והיה מוצא בה כי משה ואהרן‬
‫ונדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל אמרה התורה עליהן ויראו את אלהי ישראל‬
‫)שם כ״ד‪ ,‬י׳(‪ ,‬ופירוש הכתוב‪ ,‬כי ראו אור גדול דכתיב ומראה כבוד ה׳ כאש‬
‫אוכלת )שם‪ ,‬י״ז(‪ ,‬והרי ישעיה אמר ואראה את ה׳ )ישעיה ו׳‪ ,‬א׳(‪ ,‬ופירוש‬
‫א( הליכות*קדם )אמסטרדם תר״ז( צד ‪ ,69*71‬ובפירוש ספר־יצירה ל ב ר צ ל ו נ י‪ ,‬צד ‪.20*22‬‬
‫ועי״ש בהערות נוספות‪ ,‬צד ‪ .334‬כ( הספר הזה הוא ש ר ב י נ ו נ ס י ם ב מ ג לת סתר ים‬
‫מבנהו בשם כתב א לרד עלי א ל מ ת ה מ א ל )התיטובה על הטוען(‪ ,‬או הוא ספר תשובותיו על‬
‫אבן סאקויה‪ ,‬עי׳ מ״ש על זה בהרעווי האנגלית ח״י ‪ 254‬וח׳ י״ח ‪) 214‬פוזננסקי‪ ,‬הוי הבלכי‬
‫צד ‪ .( 8‬והמאמר הזה )*כלפנינו( מרס״ג ז״ר הוא אשר עליו כונן ראב״ע חציו בפירוש בראשית‬
‫ברא אלהים‪ ,‬ובביאורו הקצר לס׳ שמות פ׳ משפטים על הפסוק הנ ה א נכ י ש ולח מ ל א ך‬
‫ל פני ך‪ .‬ועיין כרם חמד ד׳ עמוד ק״ד עד ק״י ועמוד קל״ז)הערת שד״ל בהליכות קדם‪ ,‬צד ע״א(‪.‬‬
‫בפי ■ ספר יצירה; ה ר א נ י ולפנינו בגמרא ליתא‪.‬אכל כן הוא אצל הדס י הקרא י‬ ‫ג(‬
‫ב א ש כ ל ה כ פ ר דף ל״ד עמוד ד׳‪ :‬חזה ר■ ישמעאל באמרו ראיתי אכתריאל ה ■ צבאות ונענע‬
‫לי ראש כמניד ואמר לי ישמעאל בני ברכני כבנים המתברכים מאבות וזה במסכת יומא)?!(‬
‫ולעתיד ירקד לפני עמו כמשחק בגן עדן כמאכל ובכוס שלחנו בברכת המאכלות ויאמר להם‬
‫הרי אני כיוצא ובא עמכם ככתוב אכלו רעים שתו ושברו דודים‪ ,‬וזה כמס׳ זבחים)?( בהלכותיך‪.‬‬
 ‫ותש וב ות‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪16‬‬

‫הדבר כי ראה אור גדול‪ ,‬אור הכבוד והוא האור הברוי החלת כל הבריות‬
‫והנוצרות‪ ,‬וכך אמר מיכה ראיתי את ה׳ יושב על ככאו )מ״א כ״ב‪ ,‬י״ט(‪,‬‬
‫בית לה סביב‪,‬‬ ‫וכן אמר יחזקאל )א׳‪ ,‬כ״ז( וארא כעיןהשמל כמראה אש‬
‫וכל אלו השבחות והדמיונות שראו אלו הנביאיםהם בדעות כל בעלי האמונה‬
‫והייחוד אורות נבראות‪ ,‬וטעם חחכמח בברייתן כדי לברר ולחזק האמונה לפני‬
‫הנביא או הצדיק הרואה אותן‪ ,‬כי הדבר הנשמע אליו הוא מאת ה׳ ובדברו‬
‫הקדוש‪ ,‬מפני האור הבהיר התלוי בו‪ ,‬אשר הוא אות לו ומופת מעיד עליו‪ ,‬וכן‬
‫כל נביא והוזה שראה זה האור הבהיר אומר‪ :‬ראיתי את ה׳‪ ,‬ורצונו לומר ראיתי‬
‫את ]אות[ ה׳ ומופתו המעיד על כבודו‪ ,‬כמו שפירשתי כל זה פי׳ רחב בספר‬
‫הייחוד א(‪ .‬ועל זה הדרך נכון לנו לומר כי ר׳ י ש מ ע א ל ראה צורה אחת‬
‫מצורות האור הבהיר הברוי תחלה‪ ,‬ושם זו הצורה א כ ת ר י א ל‪ ,‬וקרא אותה‬
‫הוא אלהי ישראל‪ ,‬ופי׳ משמעה או ת אלהי ישראל‪ ,‬ואמר ברכני‪ ,‬על דרך הכתוב‪:‬‬
‫ברכו ה׳ מלאכיו )תהלים ק״ג‪ ,‬כ׳( ברכו ה׳ כל צבאיו )שם‪ ,‬כ״א(‪ .‬ולמדו כל‬
‫אלו הדברים הנבונים והמלות הטובות אשר למדו‪ ,‬ואין אנו אומרים בר׳ ישמעאל‬
‫מפני שראה זו הצורה מצורת האור בי נביא הוא‪ ,‬לפי שאין כל מי שרואה‬
‫מלאך נביא‪ ,‬אבל רבים שראו מלאכים ואינם נביאים‪ .‬ועל זה הדרך תתפרש‬
‫הא ד א מ ו ר בה א נ י כ י ו צ א ב כ ם ‪ ,‬ופירושו כי הב׳׳ה מראה לצדיקים‬
‫בעולם הבא אור עצום כדמות צורת אש‪ ,‬וכשיפחדו ויזועו ממנו יאמר להם אני‬
‫מדבר‪ .‬ואמת הוא כי כל מלאך וכל צורה אור בדוי‪ ,‬כמו שאנו בדויים‪ ,‬וברא‬
‫הקב״ה לכבודו בדכתיב עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט )תלים ק״ד‪ ,‬ד׳(‪.‬‬
‫ובל דבר וכל מקרה שנאמר בו ראיתי את ה׳‪ ,‬פירושו בודאי ראיתי כ ב ו ד‬
‫ונתודע אלי עוצם ה׳ וגבורתו‪ .‬ואם יבוא אדם ש ו ט ה ע צ ו ם ויבריח עצמו ויאמר‬
‫כי הנביאים האלו ראו את ה׳ כמשמע הכתוב‪ ,‬אנו מבארים לו כי אין הדבר‬
‫כמשמעו מהתורה‪ ,‬שהרי כתוב בתורה כי לא דבר ה׳ עם אחד מהנביאים כי‬
‫עם משה בלבד‪ ,‬דכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים‬
‫אל פנים )דברים ל׳׳ד‪ ,‬י׳(‪ .‬ומכאן תבין ותראה כי כל האור שראו הנביאים ושמעו‬
‫הדבר ממנו‪ ,‬אור ברוי הוא‪ ,‬כדכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן )יחזקאל‬
‫א׳‪ ,‬כ׳׳ח(‪ ,‬וכתיב ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך ואדבר וגו׳ )שם ב׳‪ ,‬א׳(‪.‬‬
‫א( אולי הכונה על המאמר השני מספר הארונות והדעות שנקרא‪» :‬מאמר האחדות «‬
‫)שדיל שם(‪ .‬ואמנם בתוך הספר )הוצאת סלוצקי‪ ,‬צד כ״ח( פי המחבר יקבנו ‪ :‬מ א מ ר ה י ח ו ד‬
‫)איש נעמי‪ ,‬הצפירה תרמ׳׳ט גליון קנ׳׳ט־ס׳(‪ .‬והענין הוא שם באו״ד בסוף פרק עשירי וי׳׳ב‪ .‬והראב׳׳ע‬
‫בספרו יסוד מורא סוף שער ראשון יאמר‪ :‬ויש מ ה ג א ו נ י ם שחבר ספר וקראו ספר ה יח וד‬
‫על דעת אנשי המחקר‪ ,‬ומעמים הם הדברים הנכונים בו‪ ,‬כי פירוש ח כ ם ל ע צ מ ו באומר לא‬
‫ידענו כי ה י ודע איננו דע ת ולא ידוע‪ ,‬גם ככה שהשם ברא העולם בחפ*(־ מתחדשי‪) .‬ועי׳ כרם‬
‫חמד חוברת ח׳ צד ‪ 63‬וצד ‪ 73‬ווכרון ל־אשונים ח׳׳ג צד מ״ג‪ ,‬סוף הערה קט׳׳ו ומאגאזין לברלינר‬
‫שנה ששית צד ק׳׳ש(‪ .‬והענין הזה הוא ב א מ ו נ ו ת ו ד ע ו ת מאמר שני פרק ה׳‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫|דף ז‪|.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ואני משלים הדבר על ש י ע ו ר ק ו מ ה א( ואומר בי ש י ע ו ר ק ו מ ה‬

‫לא נתקבצו עליו דברי בל ההבמים‪ ,‬מפני שאינו לא במשנה ולא בריבוד‪ ,‬ואין‬
‫לנו דרך שיתברר לנו בה אס הוא דברי ר׳ ישמעאל או לא‪ ,‬ואולי איש אהר‬
‫רבים מ הס פרים קרואים בשמות‬ ‫אמרם על שבו‪ ,‬ב מו ש נ ר א ה‬
‫א נ ש י ם ש ל א עש ו א ו ת ם ‪ ,‬א ב ל ח ב ר ו ם א ח ר י ם ו נ ת נ ו ע ל י ה ם שם‬
‫אח ד מ ג ד ו ל י ה ח ב מ י ם ב ד י ל ש ו ם שם ג ד ו ל ל ס פ ר י ה ם =(‪ .‬ואם‬
‫הוא הדבד בן אין עלינו להשיב על זו הטענה‪ ,‬ובבל שבן אני משיב עליה לדרך‬
‫החיזוק‪ ,‬ואומר אילו שמנו בתב ש י ע ו ר ק ו מ ה לר׳ ישמעאל היינו מוצאים‬
‫במה פנים לדבריו‪ ,‬ומפדשים בי הם יוצאים על דרך האמונה והייחוד‪ ,‬והוא בי‬
‫בבד הודענו בי הבורא בורא אור בהיר לבל נביאיו שיהא להם אות ומופת ועד‬
‫על בבודו ועל אלהותו‪ ,‬ולדעת בי הדבד הנשמע אליהם הוא בדבד ה׳ ומצותו‪.‬‬
‫ועל זה הדרך נבון שיהא הקב״ה בורא למלאביו אור בהיר גדול מזה‪ ,‬להודיעם‬
‫]בי[ הדבר אשר הם שומעים ומצווים להשמיעו אל הנביאים הוא מעם ה׳ וראוי‬
‫הוא שיהי׳ זה האור הרבה בהיר ונאור‪ ,‬ברב בח המלאבים על בח בני אדם‪.‬‬
‫ובזאת אמר ח י וי א ל ב ל ב י ג ( בספרו שבתב בו מ א ת י ם ט ע נ ו ת י ( ‪:‬‬
‫למה עזב הקב״ה המלאכים הטהורים ולא שכן בבורו ביניהם ובחר לשכן בבורו‬
‫בין בני ארם הטמאים ? והשבתי אותו בששמעתי את דבריו ומי הודיעך כי לא‬
‫השכין בין המלאכים מאורו הרבה מהאור השוכן בין בני האדם ? ובן היתד‪ .‬תשובתי‬
‫אליו בזה הלשון‪:‬‬
‫עוד איך עתה ]אתה י[ תדע מה עשה למלאכי מרומים י‬
‫אפשר כי השכין בינימו אור כזה אלף פעמים ה(‪,‬‬
‫כי י ז ר ח ל פ י כחטם לע ב ד ו ב ר ת מ י ם ‪,‬‬
‫ואיך תאמר מאסם ולא תנור מן החכמים?‬
‫א( ע‪-‬ין כוזרי מ‪.‬אמ‪,‬ר רכיעי פרק ג׳ כסופו ומא‪.‬מר מיוחד ע״ז כד‪.‬מא;אצס־כי־פט ‪. 1893‬‬
‫ב( וכליסון הזה כתס ר׳ מ יסה ת ק ו כספרו כתכ ת מ י ס אוצר נחמד ג׳ צד ס״א״ב‪:‬‬
‫וכן כ •ס י ע ו ר ק ו מ ה •סכתוב במדריס א“ כ דר׳ עקיכא ‪ . . .‬אם הוא כר סמכא‪ ,‬כיון ■סלא נמצא‬
‫בתלמודנו או כתלמוד ירושילמי ולא כמדריכים הגדולים‪ ,‬ני יש ספרים •נזיפו המינים להטעות‬
‫את העולם נמו פ ר ק ש י ר ה ‪ ,‬וכתוב בסופו‪ :‬כל מי שהוגה כו תמיר זוכה לכך ופלוני ופלוני‬
‫ערבים )עי׳׳ש כהערה א׳ וסדר ההכמים ‪ . 1‬צד ‪ 121‬ותיסובות הגאונים שערי תשיובה סי ■ קכ״ב(‪.‬‬
‫ג( מעיר ‪ I5alch‬במדינת כ ראסא ן היא ב ק ט ר י ה העתיקה‪ ,‬והיום‪ :‬אפגניכטאן‪.‬‬
‫ד( על הטענות האלו השיב רס״ג בספר מיוחד חרוז בתרוזים‪ .‬ופרוס‪ .‬ישראל ד ו י ד ס ו ן‬
‫מצא חלק ממנו והדפיסו עם תרגום אנגלי בשם‪ Saadia's Polemic :‬וכו׳ )נוירק ‪ ,( 1915‬ואחריו‬
‫רש״א פוזננסקי בהצפירה תרע״ו מגליון קע״ה והלאה )ובחוברת מיוחדה‪ ,‬וואדשיא תרע״ו(‪.‬‬
‫ה( והוא הוא מה שיאמר רס״ג בספרו א מ ו נ ות ודע ות )מאמר ג' פרק יי(; כי יש‬
‫י־ב ענינים א׳סר מהם יתבלבלו לבות בני אדם ותפסד אמינתם ‪ . . .‬והחמישי ]הוא[‪ :‬אולי חושב‬
‫יחשוב איך השכין הבו־־א אורו כין בני אדם והנית המלאכים הטהורים‪ V‬ונאמר ‪ :‬ומי הודיעך‬
‫שהניח המיאכיס הטהויים בלא אור‪ .‬כי אפשר שכבר ה־ככין הב ורא ב י נ י הם מא ורו כפל ים‬
‫ממה ששם בין בני אדם‪ ,‬כד שכן שהכתוב אמר ; אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו‬
‫)תהלים פ־מ(‪ ,‬ר‪-‬ל מי שהוא סביב האור ההוא)ועי׳ עוד חוי הבלכי‪ ,‬צד י׳ג ואוצר״נחטד ת״ב ‪.( 211‬‬

‫אוצר הגאונים — התשובות ‪.2‬‬

 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה ת ש ו נ ו ת‬ ‫‪18‬‬

‫ואם הוא הדבר כן‪ ,‬נכון הוא טאטר ר׳ ישטעאל‪ ,‬כי אחד טהטלאבים‬
‫אמר לו כי האור שהשכין בינינו )ר״ל בין הטלאכים( ארכו כך ורחבו כך‪ ,‬כי‬
‫האור הברוי הנראה לבני האדם הוא מלא בית‪ ,‬דכתיב ושוליו מלאים את ההיכל‬
‫)ישעיה ר(‪ ,‬וראוי הוא האור הברוי למלאכים שיהא מלא השמים‪ ,‬ואין בזה הסיוע‬
‫והדוקיא והפירוש שום טענה על ר׳ ישמעאל‪ ,‬אם דבר שיעור קומה לו‪ ,‬ואם‬
‫יאמר אדם הרי נאמר שם שקרא לזה האור יוצרנו ‪ .‬אנו אומרים לו אין זה‬
‫הדבר אלא במו שאמר ישעיה ‪ :‬ואראה את ה׳‪ ,‬וכדכתיב בתורה‪ :‬ויראו את‬
‫אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם וגר‪ ,‬וכמו שנפרש כבוד‬
‫ה׳ וכבוד ה׳ אלהי ישראל‪ ,‬כך נאמר ]כאן[ כב וד יו צ רנו‪.‬‬
‫]ונראה מה שכתב רבינו ס ע ד י ה ג א ו ן ז״ל למעלה כי פי׳ אבתריאל יה ה׳ צבאות הוא‬
‫מלאך א( שליח מאת הכורא יתכרך‪ .‬אכל רכ ים מן ה גא ו נ י ם ז׳־ל פי׳ כי אכתריאל אינו מן המלאכים‬
‫אלא מאור הככוד יתכרך ומההוד הגדול שראה ממנו ר ■ ישמעאל צורה ונראה לו שנקראת כזה השם]‪.‬‬
‫‪1‬ח‪ 1-‬רב ששת מהדר אפיה וגרים‪ ,‬אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו‪.‬‬
‫ל ר ב פ ל ט ו י ג א ו ן זצ׳׳ל‪:‬‬
‫ו ד כ ת י ב ב ( רב ששת מהדר אנפיה וגרים‪ ,‬דוקא רב ששת אבל אנו אין‬ ‫ל‬
‫יכולין לעשות כן‪ ,‬אי לא?‬
‫כשאמרו חכמים כשמניח ם״ת ועוסק בשיחת חולין‪ .‬אבל להחזיר פניו ולשנות‬
‫מותר לא שנא רב ששת ולא שנא שאר תלמידים‪ ,‬ואנחנו כך עושים‪.‬‬
‫ש ש א ל ת ם נ( מה דאמר רב ששת אנן בדירן ואינהו בדידהו ‪.‬‬ ‫לא‬
‫הכי פירושא‪ .‬אנן בדידן‪ ,‬אנו כמה שאנו חייבים דהיינו תורה שבעל פה‬
‫לפי ש ה י ה ם ג י נ ה ו ר פטור מקריאת ספר תורה שהם דברים שבכתב‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם י( תלמיד חבם שאינו רוצה להסדיר פרשיותיו בשבת ורוצה‬ ‫לב‬
‫לשנות תלמודו‪ ,‬יש לו רשות לעשות כן‪ ,‬או לא?‬
‫כך אמרו חדל אעפ׳׳י שהוא חושק בתלמודו אל יפשע מלהשלים פרשיותיו‪.‬‬
‫ל ר ב י נ ו ה אי דל ה(‪:‬‬
‫אמר רב הונא בריה דרב יהודה א מ ר ר מ נ ח ם אמ*ר אמי אמר‬
‫ר׳ יוחנן כו׳ ]לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא וא׳ תרגום]‪.‬‬
‫ו נ ש א ל מ ר ב י נ ו ה א י י ג א י ן י ( נהגו אנשי ספרד להניה התרגום‬ ‫לג‬
‫כלל ואנו מוצאין בכמה מקומות מהתלמוד שהוא מצוה‪.‬‬
‫והשיב הדבר ברור שלא בתלמוד בלבד מצז^נו מצות התרגום וחוקותיו‬
‫א( וכן כתב ר״ש פרחון במחברת הערוך שרש נ ג ש‪ :‬״מלאך הוא שמו כך‪ ,‬כלומר מלאך‬
‫י׳׳י צבאות אמר לו כך התפלל לפני ואמור ברוך אתה י׳׳י‪ ,‬ללמד לכני ישראל ברכות“‪.‬‬
‫ב( הטרה גנוזה סימן ק*א‪ .‬ועל כיב ו ד כ ת י כ עיין לעיל צר א׳ הערה א־‪.‬‬
‫ד( תג‪-‬ל בתוך סי׳ ז■ והיא תשובת מר רב מתתיה שלקמן צד ‪.20‬‬ ‫ג( תג*ל סימן פי‪.‬‬
‫ה( שערי תשובה בין סימן ס׳יב ובין סימן ס־ג והתשובה ח ס ר ה ‪ .‬אך כנראה היא‬
‫החשובה הבאה בזה מספר העתים‪ .‬וכגרסא זו שבשעית כן הוא גם בספר העתים ‪ 244‬עיין שם‪.‬‬
‫וכן גם בפסקי רבינו ישעיה דפראני‪ .‬ו( ס׳ העתים צד ‪ 267-8‬וזכר נתן קליד )וכאן עס׳־י הכיי(‪.‬‬
‫‪19‬‬ ‫] ד ף ח ‪[.‬‬ ‫ברכות‬ ‫מסכת‬

‫אלא אפילו במשנתינו‪ :‬הקורא בתורה לא יפחות מג׳ פמוקין ולא יקרא למתורגמן‬
‫יותר מפסוק אחד ובנביא שלשה )מגילה ד‪ /‬ד׳(‪ .‬ועוד ביאור דברים שנקראין‬
‫ומתרגמין ודברים שנקראין ולא מרתרגמין‪ ,‬ועוד קטן שקורא בתורה ומתרגם‬
‫)שם ד׳‪ ,‬ו׳(‪ ,‬וכמה דברים במשנתנו וביאורן בתלמוד‪ ,‬אטו כל אלה דברי תוהו הן‪,‬‬
‫חם ושלום‪ ,‬והלא כל הנביאים תקנו אלו לישראל‪ ,‬ואנו לא היינו יודעים שבספרד‬
‫מניחין התרגום עד‪ .‬עכשיו ]‪ ...........‬מאימת הניחוהו‪ ,‬הודיעונו מה זאת ‪ [ . . .‬א(‬
‫ו כ ת ב ה נ ג י ד ה כ י ‪ ,‬אמר ש מ ו א ל ה ל ו י ‪ :‬אית כ ( מרבנן דאמר‬
‫חלילה חלילה לבני ספרד שיניחו את התרגום כמו שאמרו שואלין הללו‪ ,‬שבספרד‬
‫מקום ריבוץ תורה היה מזמן ]בית[ ראשון מגלות ירושלים עד עכשיו ו ה נ ח ת‬
‫התרגום דרך מינורת ולא נמצאת בהן מינות מעולבז אלא במק צ ת כפר ים‬
‫הס מוכים לארק אדום ג( שמד נ נ י ן עליהן שיש בהן צד מינות בסתר‬
‫והן כופר ים בכך וקדמונינו הלקו מהן אנ שים שאמדום למלק י ות‬
‫ומתו מתוך הלקאה‪ ,‬והאיך יניחו התרגום כלל והלא כולן משלימין פרשיותיהן‬
‫בצבור בכל שבת ושבת שנים מקרא ואחד תרגום ומעולם לא הניחו התרגום‬
‫ולא דבר אחד מטעמיי( תלמור שהיו ערוכין בפיהן מ יצחק ריש גלותא‬
‫בר אחתיה ה( דרב ביבי דשכ יב בספרד בין קורט ובא לאספמיא‪ ,‬אלא‬
‫כך היה הדבר שהיו מתקבצין בשבתות וקובעין מדרשות לריבוץ תורה עד כמו ש תי‬
‫שע ות ושאלו מראשי ישיבות‪ ,‬והתירו להן לאחר ק״ש משעת הנין החמה משום ריבוץ‬
‫תורה ולאח״כ היו מתפללין עזחרית ויושבין ומסדרין פרשיותיהן שנים מקרא וא׳ תרגום‬
‫ושוב קורין בתורה ומתרגמין ומפטירין בנביא ומתדגמין ומתפללין ומשתהין עד‬

‫א( כך הוא סוף הת־ג־ובה בכתב־יד אוכספורד ‪ c . 16.‬כ״ו עמוד ב׳ הקיוע ובלוי טאד‪.‬‬
‫ב( כנראה •סצריך לגרום ולי אי ת )וכן הוא בהקדמת ספר העתים‪ .‬אבל גם כז כ ר נ תן‬
‫רק א י ת( שכן מצינו במאמרים שבעל ספר העתים מביא מ ה ל כ ת א נ כ ר ו ו ת א על ה נ ג י ד‬
‫שיתחילו תמיד במלות ו ל י א י ת‪ ,‬והוא על דרך הערבי ו ע נ ד י‪ ,‬ו ל נ א ו ל נ ו‪ .‬ואצל‬
‫הנגיד במספר יחיד‪ :‬ו ל י )עיין חדשים גם ישנים להרכבי בסוף ח״ד לגרטץ־שפ״ר צד י״ב(‪.‬‬
‫ג( לספרד הנוצרית )קסטיליא‪ ,‬קצלוניא(‪ .‬ובכ״י תקנות משנת ה״א צ׳׳ו‪ :‬נהגו חכמים תלמידי‬
‫רי ש ג ו ל ה לקרוא הסדר בשבת שנים מקרא ואחד תרגום‪ .‬שינים מקרא בשביל חביבות התורה‪,‬‬
‫כי כל דבר שהיא חביב יקרא שנים‪ ,‬ואחד תרגום להשמיע לניבים ולעמי הארץ דברי תורה אולי‬
‫תכנם היראה בלבם‪ .‬ו כ ן מ נ ה ג צ ר פ ת י ם ל ק ר ו א ב ש ב ת ש נ י ם מ ק ר א ו א ח ד‬
‫ל ע ז ב ל ש ו ן ב נ י ה מ ד י נ ה )התורח וחחיים לגידעמאנן חלק ראשון צד ע׳־ה(‪.‬‬
‫ד( עי׳ בהערות לפי׳ ס׳ יצירה ‪ .321‬וכן‪ :‬כל שבת ושבת פותחין ט ע מ י ת ו ר ה בלשון‬
‫הקדש והסברה בלשון פרס )אלדד הדני‪ ,‬בית המדרש לילינק ח״ג סוה צד ז׳(‪ .‬ובנ׳־א‪ :‬ואם ישב‬
‫אדם עמו )עם אלדד( מבקר עד ערב לא יפסיק לשיונו מטעמ י ת ו רה בלשון קדש‪.‬‬
‫ה( בפירוש ספר יצירה לברצלוני צד ‪ :187‬״עד יצחק בר אחתיה דריש גלותא שהיה ערוך‬
‫ומסור בידו‪ .‬והוא כתב התלמוד לגלות בני ספיד“ ‪ .‬ועפ׳׳י זה סבר שזח׳׳ה )בהגהות שם צד ‪.( 321‬‬
‫כי מה שכתוב )לקטן צד ‪ 20‬שורה ‪ :( 2‬״והוא שכתב לבני ספרד את התלמוד מפיו שלא מן הכתב“‬
‫אינו מוסב על ״נמרונאי נשיא“ רק על יצחק ריש גלותא‪ ,‬ובא שלא במקומו וצריך לקבעו משם‬
‫לכאן‪ .‬אבד זה רחוק‪ ,‬אלא נראה שהרב הברצלוני טעה שם בדברי ר׳ שמואל הנגיד אלה‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו ני ם — הח שו בו ת‬ ‫‪20‬‬

‫שנוטה היום‪ .‬וזה הדבר קשה על הבעלי בתים וחששו זקנים שקבלו‬
‫מ נטר ו נא י נשיא בר חכ י נא יא ( ‪ ,‬והוא שכתב לבני םפרד את התלמוד‬
‫מ פ י ו ש ל א מן ה כ ת ב ‪ ,‬ל מ ר י ב ו ת ו ה ש ל י מ ו ב י נ י ה ן שיהו עוסקין‬
‫בתלמוד ומשלימין פרשיותיהן שנים מקרא ואחד תרגום ב( כדאמר להו ריב״ל‬
‫לבניה וכן אמר להו רב אשי לבניה אשלימו פרשייתיכו עם צבורא שנים מקרא‬
‫ואחד תרגום כי היכי דתורכו יומי‪ ,‬וכבר שדר מר רב מ תת י ה ת״ח אע״פ‬
‫שהוא חושק לדרוש בתלמוד אל יפשע מלהשלים פרשיותיו‪ ,‬אעפ״י דלענין ם״ת‬
‫רב ששת מהדר אפיה וגרים והן נוהנין בכך עד עכשיו והן הקלו מעליהן‬
‫תרגום של ספר ונביא ברוב עתים שהרי אמרו מקום שאין מתרגמין‪ ,‬דאלמא‬
‫איכא דוכתא דליכא מתורגמן‪ ,‬ו ב י ר ו ש ל מ י כתב והתרגום מעכב‪ ,‬א״ר יוסי מן‬
‫מה דאנן חמינן רבנן נפקין לתעניתא וקרי ולא מתרגמי ידעת שאין התרגום מעכב‪,‬‬
‫א״ר יוםה אע״ג דתימר אין התרגום מעכב טעה מחזירין אותו )מגילה פ״ד‪ ,‬ה״א(‪.‬‬
‫והרי נשאל מ מ ר ר ב ה א י י המפטיר בכל שבת למה אין מתרגמין עליו כקורא‬
‫בתורה והשיב לאידענו את המנהג הזה ב ב ב ל אלא מתרגמין על המפטיר‬
‫בין שקורא בתורה בין שקורא בנביא‪ .‬ובמשנתנו שנינו ולא יקרא למתורגמן יותר‬
‫מפםוק אחד ובנביא שלשה ואם היו שלשתן של שלש פרשיות קורין אחד אחד‬
‫לדבר תקנה‬ ‫)מגילה ד׳‪ ,‬ד׳(‪ .‬ו ש מ א נ ה ג ו ק ד מ ו נ י כ ם ב ד ב ר זה‬
‫ש ה י ה שם‪ ,‬אלמא בכה״ג מתקן‪ .‬ולבסוף אמר ולא נאה לתרגם על התורה‬
‫ולשתוק בנביא או דבר אחר‪ ,‬ובמקום דאיכא חתן וביום טוב בנביא של ימים‬
‫טובים ו ב י ו ם ה ס י ו ם הרבה עומדין ומתרגמין משום הידור‪ .‬והאיך יאמר אדם‬
‫שהניחו התרגום אבל שאין מתרגמין תריר תקנה היתה כראמרן‪ .‬והרי קריאת־‬
‫שמע דמצותה עם הנין החמה והתירו לשהותה משום תלמוד תורה ובמה מצות‬
‫הקלו בהן מפני האורחים ומפני הטורח ומפני בטול בית המדרש‪ ,‬אבל האומר‬
‫בשבילם שהניחו תרגום כל עיקר שלא כהוגן אומר ובאיסור עומד‪ .‬אלו דבדי הנגיד‪.‬‬
‫א( הוא רב נטרונאי בר ח כ י כ א י ניסיא )אגרת רב •טרירא גאון צד ‪04‬ז‪ ,‬לפי הנוסח‬
‫הצרפתי( או רב נטרונאי ניטיא בן ז ב י נ א י )לפי הנוסח הספרדי( מתלמידי רב יה ודא י גאון‬
‫)עיין אגרת רב •טרירא גאון ‪ , 108‬הערה אי( שחלק על הנשיא שלפניו‪ :‬זכאי בר מר רב אהונאי‬
‫בר שהריאדא בן ב ו ס ת נ א י ו א ז ד א ד ו א ר בת מלך פרס‪ ,‬ובנח המלכות נקהלו על רב‬
‫נטרונאי נשיא תרתין מתיבתא עם זכאי הניטיא והעבירוהו מנשיאותו‪ ,‬ואו עזב את בבל וילך אל‬
‫ספרד‪ .‬והוא רב נ ט ר ו נ א י אשר חכמי קירואן כיטאלתם ל ר ב ה א י י ג א ו ן יספרו עליו‬
‫מפי השמועה לאמר ״דבר ברור ומפורסם לאנשי צ פ ר ת ) = ספרר( ומסורת בידם מאבותיהם‬
‫כי מר רב נ ט ר ו נ א י בקפיצת הדרך בא אליהם מבבל וריבץ תורה וחזר וכי לא הלך בשיירא‬
‫ולא נראה בדרך“ ••‪ ).‬טעם זקנים •טיהו״ל ר״א אשכנזי‪ ,‬פפד־מ תרט׳׳ו דר נ״ה עמוד אי‪ .‬והעתקתיו‬
‫כאן על פי הכתכ‪-‬יד בפריו‪ .‬ועיין עוד בהקדמת ספר העתים צד ‪.( X/X11‬‬
‫ב( אמרו זקנים הראשונים‪ :‬ממתינים מלכת לבית הכנסת כדי שישחט כבש וינקרו ויתן‬
‫לאשתו להדיח ולמלוח וילכו לבית הכנסת‪ .‬ובשבת‪ ,‬שיגמרו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום‬
‫והפטרה ואחר כך ילכו לבית הכנסת )ספר חסידים הוצאת מק״נ‪ ,‬צד שצ״ד(‪.‬‬
‫‪21‬‬ ‫ט פ ג ח ג ר נ ו ת ‪ 1‬ד ף ח;|‬

‫ו כ ת ב נ מ י ג א ו ן א( ונהגו העם להשלים פרשיותיהם לאחר תפלת שחרית‪.‬‬ ‫לי‬

‫ו א מ ר מר רב מ ת ת י ה א ( כיון שמשלימין פרשיותיהן ב ע ש ר ה אומר‬
‫יתגדל ויתקדש‪...‬‬
‫ואמר נמי מותר להשלים פרשיותיו בפחות מעשרה‪ ,‬דלא בעינן עשרה‬
‫אלא לדבר שבקדושה‪.‬‬
‫ואפ יל ו ע ט ר ו ת וריבון‪.‬‬ ‫|ח‪1:‬‬
‫ו א מ ר מר רב ה א י י ב ( ל ע נ י ן ו אפילו עטרות וריבון כך מנהג‬ ‫לה‬
‫כישיבה שקורא אותן הקורא וחוזר המתרגם ואומר את השמות הללו כתיקונן‪,‬‬
‫וכן ראובן שמעון לוי ויהודה‪ ,‬וגם זולתן יש רוב הפסוק שמות‪ ,‬והמשלים פרשיותיו‬
‫אף כאן צוהו לקרוא שנים בתורת מקרא ואחד בתורת תרגום‪ ,‬ואלה אי אפשר‬
‫לתרגמן כל עיקר‪ ,‬אבל ברכת כהנים אפשר למתרגמה אלא גזרה היא משום‬
‫ישאג( ואפילו יר־זיד אינו מתרגם כי כן נד ־ זג ו ר ב ו ת י נ ו ‪ .‬אבל מעשה‬
‫ראובן ומעשה העג^‘ אין מתרגמין בצבור א^־א שהמתרגם חוזר וקורא את‬
‫הפסוקים להודיע שלא משום עצלות אין מתרגמין אלא משום ככור צבור ומשום‬
‫כבוד ראובן‪ ,‬ואשר שם לבו אל לשון התרגום מתבונן לעצמו בטעמיהן‪.‬‬
‫שבל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו‪.‬‬
‫ב א ר ץ י ש ר א ל ד( קורא העם הפריטה והיב״ץ סדרים ה(; ב נ י ב ב ל קורא הש״ץ‬ ‫לו‬
‫הפרשה והעם יעמדו וישמעו מלה במלה‪.‬‬
‫ואיבא דאמרי |מיטה| ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא‪.‬‬
‫א מ ר י י( דרב פפא היתה לו מלוה אצל גוי‪) ,‬אמ׳( כיון שדחקו רב פפא‬ ‫לז‬
‫לגוי במלוה שלו רצה הגוי לעשות לו עלילה במרמה כדי להנצל בה מן התביעה‬
‫שלו‪ .‬מה עשה נטל תינוק אחד קטן מת והשכיבו על מיטה שלו וכיסהו בבגדים‬
‫כדי שלא ירגיש בו אדם ואמר לו לרב פפא בא עמי לביתי ואני נותן לך את‬
‫שיש לך אצלי‪ .‬הלך אצלו ונכנס לביתו‪ .‬אמר לו הגוי שב לך על המיטה‪ .‬נתן‬
‫עיניו רב פפא בדברים שהיו על המטה קודם שישב עליה ומצא התינוק המת‬
‫מוטמן בתוך הבגדים והרגיש הדברים שרצה להתעולל עליו עלילות ברשע‪ .‬ומאותה‬
‫שעה אסרו חכמים לישב על מיטה ארמית מפני כן‪ .‬וזה המעשה בקבלה הוא‬
‫א( ספר העתים‪ ,‬צד ‪3‬ל‪ .2‬ועיין שם גם צד ‪ .269‬ב( ס׳ העתים ‪ .240‬עד פי הכתב־יד‪.‬‬
‫ג( ״משום דנתיב ישא“ )מגלה כ׳׳ה‪.(:‬״שדא יאמרו הקב־־ה נושיא להן פנים “)רש׳׳י(‪.‬‬
‫ד( חלוף מנהגים סי׳ מ״ז‪ .‬ה( בתורה יש קנ״ה ס ד ר י ם ״מנין קנ״ה“ )מדרש ריש מגלת‬
‫אסתד‪ ,‬ועי׳ הליכות קדם אמסמרדם תד״ו‪ ,‬צד זז(‪ ,‬והוא כפי הלוקת בני מערבא ״דמסקי אוריתא‬
‫בתלת שנין“ )מגילה כ׳׳ט‪ (:‬״מסיימין חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים“ )רש׳׳י(‪ .‬ו״פרשיות“‬
‫יש בתורה נ״ד כמספר שבתות של שנה מעוברת‪ .‬והנה גם כא״י היה‪ ,‬כנראה‪ ,‬״העם“ לעצמו קורא‬
‫בכל שכת ״הפרשה “ וגומר התורה כשנה כבני בבל‪ .‬ורק בצבור‪ ,‬מפני כורח הצבור‪ ,‬היה הש׳׳ץ‬
‫קורא עפ׳׳י חלוקת ה״סדרים “ ומסיק אוריתא בתלת שנין‪ .‬ו( ס׳ המפתח ל ר ב נ ו נ ס י ם ג א ו ן ‪.‬‬
 ‫ה ת •ם ו ב ו ה‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪22‬‬

‫אצלי מרבי אדונינו ה ר ב הקדוש רבינו חושיאל ריש בי רבנן דל‬

‫ולתהיה‪ ,‬וגם מצ את י אותו בתש וב ות הגא ו נ ים כמו כן‪.‬‬
‫תניא רשב״י אומר פעמים שאדם קורא רןש כ׳פ כלילה וכר‪.‬‬
‫ו כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם דל א( והא דאמר רשב״י פעמים שאדם קורא ק״ש‬ ‫ליה‬
‫של ערבית קודם הנץ החמה אהר עמוד השחר לאלתר‪ ,‬דוקא בשעת הדהק כגון‬
‫שהיה שכור או חולה‪ ,‬אבל אם עשה במזיד או בפשיעה לא יצא ידי חובתו‪,‬‬
‫דאמרי )ט׳‪ (.‬בההוא ז ו ו א ב( מרבנן דהוו משתכרי בהלוליה דבריה דריב״ל ואמר‬
‫להו כדאי הוא רשב״י לםמוך עליו בשעת הדחק‪ .‬וכן הא דאמר רשב״י פעמים שאדם‬
‫קורא ק״ש של שחרית לאחר שיעלה עמור השחר קודם הנין החמה בדאיעבר הוא‪,‬‬
‫אי נמי בשעת הדחק כגון מי שמשכים לצאת לדרך וכיוצא בו אבל לכתחלה לא ג(‪.‬‬
‫)«‪ (:‬ר׳א אומר בין תכלת לכרתי ונומרה עד הנ ץ ה ח מ ה ‪.‬‬
‫ו ש ד ר רב ש ר ש ל ו ם ו(‬ ‫ושש ׳ד ( זמ ן הנין ה ח מ ה ?‬ ‫לט‬
‫ה נ ץ ה ח מ ה כמשמעה בשעה‬ ‫הנץ החמה כמשמעה בשעה שמבקשת חמי ■‬
‫•טמבקיםת החמה להראות פניה‬ ‫להראות פניה כמשכתוב ה( ויצא פרח ויצץ ציין‬
‫)במדבר י״ז‪ ,‬כ״ד( ומתרג׳ ואנין נין בשעה שמאדים‬
‫ויצא‬ ‫ומאדים העולם‪ ,‬כדג׳‬
‫העולם וחמה מלבלבת לצאת כמות עשבים ואלנות‬
‫פ ר ח ו י צ ץ צ י ין ומתרגמינן‬
‫שמבקשיבם להוציא עידיין כמ״ש הנצו הרמונים‬
‫וא נצת נץ תחלת הראות פניה‪.‬‬ ‫)שה״ש ד‪ ,‬י״ג( תחילת הראות פניה‪.‬‬
‫ההורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה‪.‬‬
‫ו פ ס י ק א ז( הלכתא כר׳ יהושע‪ ,‬ולא הפסיד דקתני מאי פירושא‪ ,‬לא‬
‫הפסיד ברכות‪ ,‬אלא מברך ל פני ה ולאחריה‪ ,‬אע״ג דבסוף שתי שעות ח( קא‬
‫קארי‪ ,‬ולא מבעי לי׳ לשנויי בה ב^׳ש ממאי דתקינו רבנן צ(‪ .‬ומאי דקא אמרינן דמצי‬
‫אינש למקרי ק״ש בתר שתי שעות‪ ,‬חם ושלום לכתחילה לא שרו ליה למעבד הכי‪,‬‬
‫ומאן דעביר הכי בכוונה דלא מחמת אונם‪ ,‬ולא מחמת איעכובי במידי דמצוה נקרא‬
‫פושע‪ .‬ו)ב(מאי מידי דשרי איעכובי‪ ,‬כגון שבתות וימים טובים ותענית צבור דמשתהו‬
‫עד דמיכנפין צבורא‪ ,‬אי נמי בני בי רב דיתבי וגרפי וממשיך להו גרסייהו ]ם״א‪:‬‬
‫הני מילי כיון דשכיחי רבים אינון אי לא מיעכבי עד דמיכנפין[ ממנעי רבים מן הק״ש‬
‫ומן התפלה ותלמידי דיתבי וגרפי ואתו בעלי בתים למשמע ולמילף מפלפולייהו‪.‬‬
‫א( האשכול‪-‬אלבק צד ‪ . 13-14‬והאשטל‪-‬אוירבך צד ‪ 10‬בהוספות באמצע ובסו!‪ .:‬וברי״ף כסתם‪.‬‬
‫ב( עיין עדוך ע׳ זוו‪ .‬ובגם׳; זוגא‪ .‬ג( כן כתבו דכינו האיי והדב בן גיאת והדמב״ם‬
‫)אבודרהם סוף שער א׳(; ״הכי פסיק קמאי רבינו האיי ור״ח )עי׳ בפיר״ח( והכי אמר די״ץ בן גיאת‬
‫משום )ד(כולהו רבואתא“ )מלחמת ה׳(‪ .‬ד( גאוניקא ‪ .92‬ה( ־ ‪-‬כמה שכתוב‪ .‬ו( האשכול ח״א‬
‫צד ‪ .10‬והוצ׳ אלבק צד ‪ . 13‬וכן צריך לגרום באורחות חיים ח׳׳א י״ב ריש ע׳׳ב במקום; כך כתב‬
‫רב גאון ז׳׳ל• ז( סדר׳׳ע ח״א דף צ־צ״ב עי׳׳ש במגן האלף‪ .‬ודפוס וואדשא ג׳ ע״א בשנוים‪.‬‬
‫ח( עיין בהערות ותקונים לסדר״ע ד׳ ווארשא חלק ב׳ צד ‪ ; 58‬הגהות מיימוניות ה׳ ק״ש‬
‫פיא אות ט׳; סמ״ג ה׳ ק׳׳ש‪ ,‬ד״ו ציט סוף עמוד ד׳ והמנהיג סי׳ ל־ה‪ .‬מ( סדר׳׳ע וו׳; קמאי‪.‬‬
‫‪33‬‬ ‫טין‬ ‫‪1‬דף‬ ‫מסנא גו*גות‬

‫ידותיקין מלתא דלא שכיחא היא‪ ,‬דלאו בולי עלמא מצי לכוונא כותייקין‪ ,‬ואע״ג‬
‫דאמר ר׳ יוחנן)שכת י״א( לא שנו אלא בדורות הראשונים כגון רשב״י והביריו‬
‫שתורתן זו היא אומנתן‪) ,‬אלא( ]אבל[ כגון אנו מפםיקין בין לק״ש בין לתפלה‪.‬‬
‫הני מילי לתפלתה של מנחה דליכא למיקם אשיעורא‪ ,‬אי נמי לק״ש דשחרית‬
‫היכא דליכא תקנת א ח ר י ם ‪ ,‬אבל היכא דאיכא מידי תיקון‪ ,‬כיון דהאי שכיח‬
‫ו כ י ו ן כותיקין לא שכיח שפיר דמי לאיעכובי‪.‬‬
‫לרב נטרונאי‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם א( שיש בתי כנסיות שמתקבצים הצבור ואומרים פרשיות‬ ‫מא‬
‫שבספר תהלים בשבת וביו״ט‪ .‬ובר״ה ויוהכ״פ מוסיפין פרשיות ועד שהצבור מזמרין‬
‫מתחילין תלמידים ושונין ודורשין ועוסקין בתורה עד קרוב לב׳ שעות ואחר כך‬
‫מתפללין‪ ,‬מהו לעשות כן מאחר שהגיע זמן ק״ש מותר להרתחיל ולשנות קודם‬
‫שקבל עליו עול מלכות שמים‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫כ ך ה ר א ו נ ו מן ה ש מ י ם ב(‪ ,‬שישראל שמשכימין ובאין בבית הכנסת‬
‫בשבתות ובי״ט ולומדים‪ ,‬מדה יפה הן עושין‪ ,‬ו כ ך מ נ ה ג ב ב ב ל מ ת ח ל ת‬
‫ג ל ו ת ראשונה ג(‪ ,‬שכיון שגלו לבבל ונמעט התלמוד ובטלו המלמדים מצער‬
‫גלות נתקבצו בני ישראל אצל נביאים ובעלי תורה‪ ,‬אמרי להו אנו אין בידינו‬
‫לא משנה ולא תלמוד לשנות בלילה ויש עלינו טורח ומחיה ופרנסה‪ ,‬בשבתות‬
‫ובי״ט מיהא שיש לנו פנאי נשב בטלים ונישן כל הלילה‪ ,‬תקנו להשכים לבית‬
‫הכנסת ולומדים עד שחרית והסמיכו על מנהג דוד המלך עליו השלום שאמר‬
‫)תהלים קי״ט‪ ,‬ס״ב( חצות לילה אקום להודות לך וגו׳‪.‬‬
‫א מ ר ר ב י נ ו ה א יי ג א ו ן ז״ל י( לענין ש׳׳ץ המתעסק בתחנונים עד‬ ‫מב‬
‫קרוב לשעה שלישית ראוי למונעו ולעסוק בשמע עם הנץ החמה‪.‬‬
‫העיד ר־י בן א ל י ק י ם משום קהלה קדישא ד ב י י ר ו ש ל ם ‪.‬‬
‫מ צ א ת י כ ת ו ב ה ( ב ת ש ו ב ו ת ר ב י נ ו ש ר י ר א זצ״ל ס י ו מ ן של‬ ‫מג‬
‫חכמים שנקראו קהלה קדישא שבירושלים אההיא דתניא העיד ר׳ שמע׳ בן אליקים‬
‫משום קהלה קדישא שבירושלים שכל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום‪.‬‬
‫הכ י אס ר ריש מ ת י ב ת א ז(‬ ‫ואמר מר רב י ה ו ד א י ג א ו ן ז ״ ל משמיה‬
‫ר׳ יוסי בן המשולם ור׳ שמעון‬ ‫דרבוותא רא שונים י( ר׳ שמעון ק‬
‫בן מנסיא שהיו ע ס ק י ן שליש‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫היום בתורה שליש היום בתפילה‬ ‫בן המשולם היו עסוקין שליש היום בתויה י״לי״‬
‫ושליש היום במלאכה הן הן קהלה‬ ‫היום בתפלה ושליש היום במלאכה והן הן קהלה‬
‫קדושה שבירושלים‪.‬‬ ‫הרישא שבירושלים‪.‬‬
‫א( תשובות הגאונים ליק סימן פ‪-‬ז‪ .‬ב( עיין ספרי‪ :‬״רב ש ר י רא ג און ״‪ ,‬ריש צד ‪.24‬‬
‫ג( עיין לעיל סוף צד ‪ . 19‬ד( ארחות היים הלק א׳ דף ו׳ עמוד ג׳ סימן ל‪-‬ד‪.‬‬
‫בהגהות דקדוקי‪-‬סופרים לביצה כ״ז ע‪-‬א אות פ׳‪ ,‬עי״ש וכר׳־נ גאון כאן‪ .‬ו( עיין קה״ר‬ ‫ה(‬
‫ט׳ ט׳ פסוק ראה ה י ים וערוך ערך‪ ,‬קהל‪ .‬ז( בכ׳י מ ק ה י רא שהעתיק לי מר שפ י רא מפריז‪.‬‬
 ‫ה ת •צ ו ב ו ת‬ ‫או צי ה ג א ו ‪ :‬י ‪c‬‬ ‫‪u‬‬

‫‪1‬י‪ I:‬וא־ר ר יוסי בר־ח משום ראב־י אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל‪.‬‬
‫‪ ,‬ו א מ ר רב מ ת ת י ה א ( מותר‬
‫ור׳ ח נ ו ך ג און ב( כתב כתעובה ה־צ״־ן‬ ‫מד‬
‫לעמוד החזן במקום בכוה להשמיע קורו‪.‬‬
‫י כו^ לעמוד כסקוס גבוה נדי רה־במיע קורו‪.‬‬
‫ו א מ ר ר׳ י ש ר א ל ג( אין אדם רשאי להתפלל בקרקע גזולה‪.‬‬
‫בית שמאי אומרין בערב כל אדם יטה‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת י ( הא דתנן בית שמאי אומרין בערב בל אדם יטו ויקראו‬ ‫מה‬
‫ובבקר יעמדו ובר אמר רב טרפון ובו׳‪ ,‬ופרשת רגמרא דהני תרתי הילבאתא‬
‫אית ביה גביבו שיבוש ותבעת למיבחב גמרא ופירושיה‪.‬‬
‫ה כי גמ׳ בשלמא בית הלל קא מפרשי טעמיהו וטעמא דבית שמאי‬
‫א י ל א ה( בית שמאי מאי טעמיהו או י( סלקא דעת׳ בי דקאמרי בית הלל‬
‫ליכתוב רחמ׳ בשכיבה וקימה‪ ,‬מאי ובשכבך ובקומך שמע מינה שכיבה ממש‪.‬‬
‫פיר׳ טעמן שלבית שמאי מתוך ש־ויא פירש הכתוב בשעת שכיבה ובשעת קימה‬
‫אילא אמר בשכבך ובקומך למדנו כי בשכיבה וקימה ממש כשאתה שובב דבר בם‪,‬‬
‫וכשאתה עומד דבר בם ולפיכך בערב יטו ובבקר יעמדו‪ .‬גמ׳ ובית שמאי האיי ובלכתך‬
‫בדרך מאי דרשו ביה ההוא מ י ב נ י לי ז( פרט לחתן‪ .‬ובית הלל לאו מימילה ח(‬
‫שמעת מינה דקארי קרית שמע בהדי דאזיל‪ .‬פיר׳ כיון ששנינו ובית הלל אומ׳‬
‫כל אדם קוראין כדרכן שנ׳ ובלכתך בדרך הקר כי מאהד שבית שמאי סוברין‬
‫שהקרייה בהטאהם( ובעמידה‪ ,‬מה הן מפרשין ובלכתך? אילא בך היו אומרין‬
‫כי כתב יד־ן רהמנא כן פרט לדחתן‪ .‬כלומר בשעה שאתה יבול להלך בדרך‬
‫חייב אתה בקרית שמע ובשעה שאינך יכול להלך בדרך‪ ,‬בזמן שאתה חתן פטירת‪.‬‬
‫ובית הלל אף על גב דדרשי ביה הכי סכרי מתוך הדברים אתה למד שיש לך‬
‫לקרות בהילוך‪ .‬תנו רבנן בית הר־יל אום׳ עומרין וקוראין‪ ,‬יושבין וקוראין מטין‬
‫וקוראין עסיקין במלאכתן וקוראין‪ ,‬ומעשה בר׳ ישמעאל ור׳ אלעזר בן עזריה‬
‫שהיו מסובין במקום אחד והיה ר׳ ישמעאל מוטה ור׳ אלעזר בן עזריה זקוף‬
‫כיון שהגיע זמן קרית שמע הטה ר׳ אלעזר בן עזריה וזקף ר׳ ישמעאל‪ ,‬אמר‬
‫א( ארחות״היים ח״א ס״ז עסוד ד׳‪ .‬וביצנוי בהאיצכור חלק א׳ הרבות בית הכנסת צד ‪.53‬‬
‫ב( תולדות אדם לר׳ ירוחם נתיב ג׳ חלק ד׳‪ ,‬והובא בקורא הדורות בפרק ב׳ קרוב לסובו‪.‬‬
‫ג( חאשבול ■צם‪ .‬וחוא רב ייצראל בנו יצל רבי •צמואל בן חפני גאון יצנזכר בלקוצים‬
‫לאגרת רשי־׳ג צד \‪.‬אא ‪» :‬ומן יש!ראל‪ 1‬סופר חישיבח בחורנו*‪ .‬וב־־פ ברי׳‪-‬ן גיאת ובאו״ו לב״ק סימן‬
‫ע׳ )עיין פוזננסקי ברעווי הצרפתית ‪ 62‬צד ‪ 120‬ומאן בהרב;יון חאנגלי חחדש כרך ח׳ צד ‪260‬‬
‫ואלבק במאמרו עמחוקקי יהודה* צד ‪ 2‬הערה ב׳(‪ .‬גס בכיי »הלכות רבתי« על השלש בבות‬
‫)נכתב בחיי הרמב׳־ם ע־־י הסופר זכריה ביר׳ יהודה נב״ע אג מ א תי‪ ,‬וראיתיו אצל הד״ר גסצר(‬
‫בדן‪ :‬רל‪-‬א ע״ב מצאתי! ״ ו כ ת ב מר רב י ש ר א ל ג א ו ן ב כ ת ב ו פיר׳ א פ ת א )ב״ב ס־א‪(.‬‬
‫ב ל ש ו ן י ש מ ע א ל כ נ ד ו ג ובו׳ עד הנה מפי׳ ר׳יח ז־־ל“‪ .‬ן״ישראל גאון“ כתוב בכ׳׳י מידי‬
‫הסופר ער המחק‪ .‬ובשממ״ק לביב ס׳׳א‪ ,‬א׳ בעליות ר׳ יונה‪ :‬ומצינו כפי׳ ר״ח ז׳־ל כתב מר רב‬
‫ש ר ■י ר א גאון ז־ל בכתכ)י(ו פי׳ אפתא ובו׳‪ .‬ובן בנטק־י שם)‪ .‬ד( מתשובות רש־׳ג ור־׳ה בהרבעון‬
‫הקדם ב׳‪ ,‬צד ‪ .84-5‬ה( א\א‪ .‬ו( אי‪ .‬ז( צ־ל‪ :‬מיבעי ייה‪ .‬ח( כ‪.‬מירא‪ .‬מ( בהצייה‪.‬‬
‫‪2i‬‬ ‫צ וסכת ל ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף י‪|:‬‬

‫לו ישמעאל אחי‪ ,‬לאחד אמרו זקניך מגז;ל‪ ,‬אמר להן כנגד המשחיתין‪ ,‬כל זמן‬
‫שאני הייתי זקוף אתה הייתה מוטה עכשו שהטיתי אתה זקנתה ]זקפת[‪ .‬אמר לו‬
‫אתה עשית כדברי בית שמאי ואני עשיתי כדברי בית הלל‪ .‬דבר אחר שמה א(‬
‫יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות‪ .‬מאי דבר אחר וכי תימא בית הלל נמי‬
‫אית להו מטין‪ ,‬שמה יראו התלמידיןויקבעו הלכה לדורות‪ .‬כלל פירושה כי‬
‫בערב היו יושבין בשעה שבית שמאי מטין‪ .‬וזקף ר׳ ישמעאל לעשות הבר לדבר‬
‫כדי שיורע שזקף‪ .‬ואף על פי שבית הלל אי עכסת =( להן אף על פי שהוא‬
‫מוטה‪ ,‬רצה ר׳ ישמע׳ להודיע לכל שאינו נוטה לדברי ביתשמאי‪ .‬נ מ׳ מאי‬
‫הואי עלה תאני רב יחזקאל עשה כדברי בית שמאי עשה‪ ,‬עשה כדברי בית הלל‬
‫עשה‪ .‬ורב יוסף אמר עשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום‪ ,‬דתנן מי שהיה‬
‫ראשו ]ורובו בםו[כה ושולחנו בתוך הבית‪ ,‬כולה הילכתא‪ .‬פיר׳ מדקאמרי ליה אם‬
‫כך ]היית[ נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך‪ ,‬למדנו כי העושה כמי שאין הלכה‬
‫כמותו ]לא עשה[ כלום‪ .‬ורב נהמן בר יצחק אמר עשה כדברי בית שמאי חייב‬
‫מיתה‪ ,‬אמר ר׳ טרפון אני הייתי בדרך‪ .‬וכלה מתניתין‪ .‬ובתרה מתניתין בשחר מברך‪.‬‬
‫וביית הלל אומרין כל אדם קורא כ ד ר כ ו ‪.‬‬
‫ו מ א י ג( כ ד ר כ ן כי האי דתנו רבנן בית הלל אומרים עומדין וקורין‬ ‫מו‬
‫]מטין וקורין[ יושבים וקורין עוסקין במלאכתן וקורין‪ ,‬ואוקימנוה י( בפרק שני‬
‫והיה אם שמוע תשמעו‪ ,‬אבל בפרק ראשון מבטלין מלאכתן וקורץ‪ .‬ומדקא תני‬
‫במתניתין בית הלל אומרין קורין כדרבן ]סתמא[ וקא מפרש בבריירחא עומדין‬
‫מטין יושבין עסוקין‪ ,‬לא עומדין דוקא ולא מטין דוקא ולא יושבין ולא עסוקין‬
‫דוקא‪ ,‬אלא כי היכי דמתרמי ליה לאיניש‪ ,‬אי אזילבאורחא‪ ,‬אורחא למיקם‬
‫ולמקרי כי קאים‪ .‬אבל לא ]כי מסגי[ דקיימא לן עד על לבבך בעמידה ה(‪,‬‬
‫ואי גאני אמידי כגון איניש דאנים ולא מגני ]א[פרקיד כנון דמםתמיך למטר‬
‫ימיניה או לסטר שמאליה שרי ליה למקרי ק״ש‪ ,‬אבל אפרקיד אע״ג דמצלי אסור‪.‬‬
‫ודאי כי אורחא דכוליה עלמא דעיילי לבי כנישתא ומכנפין ויתבין‪ ,‬ו ק א א מ ר י‬
‫פ ס ו ק י ד ז מ ר ה כ י י ת ב י ‪ ,‬ופתחי ביוצר אור‪ .‬וחותמין ביוצר המאורות‬
‫והבוחר בעמו ישראל כי יתבי הם י( הכי נמי מיבעי להו למקרי ק״ש כי יתבי‪.‬‬
‫ו ה נ י דמתחזי דמחמירין אנפשייהו למימרא דמקבלין מלכות שמים בעמידה‪.‬‬
‫טעות ותעות בירם והדיוטות ובורות ושטות זה‪ .‬למה להו אשתבושי בולי האי‪,‬‬

‫ג( סדר רב עמרם ה׳ וסדר רב עמרם ה׳צדס‬ ‫א( צבא‪ .‬ב( צ״ד עכפת אבפת‪.‬‬
‫חלק א׳ ק׳־ק״ג‪ .‬וה־צוה לזה הלכות גדולות פרק א׳ ופר״ח באו״ז חלק א׳ ה׳ ק־ה םי׳ י״ח‪.‬‬
‫ד( ברכות כ״ז ע״א‪ .‬ועי׳ באוצר הפירויצים י״ג‪ :‬ה( עי׳ בפירו׳ב ר־ח‪ .‬ו( הם גם‪.‬‬
‫וליבון הם הכי‪ ,‬הם הכי־נמי מצוי הרבה אצל הגאונים ותלמידיהם‪ ,‬ופרופ‪ .‬י‪.‬ג‪ .‬עפיצטיין הוכיח‬
‫)בספר היביגה פפד״מ היק ב• צד רג״ב וצד רס״ו( דהוא כליטון פיסי ופורית ההדיגיה‪.‬‬
 ‫אוצר הג אוני ם — ה ת שו כ ו ^‬ ‫‪26‬‬

‫כבר קימא לן הלכה כבית הלל בכל התורה כלה‪ ,‬ובכמה דוכתא גרסינן בגמרא א(‬
‫בית שמאי לגבי בית הלל אינה משנה‪ ,‬ובכל פלוגתא דפליגי בית שמאי ובית‬
‫הלל' בכוליה ]תנואי[ לא מתוקמא הלכתא כבית שמאי אלא בשית‪ .‬חרא בפרקץ ב(‬
‫ואלו דברים שבין בית שמאי לבית הלל‪ ,‬בית שמאי אומרין מכבדין את הבית‬
‫ואח״כ נוטלין לידים ובית הלל אומרין נוטלין לידים ואח״ב מכבדין את הבית‪,‬‬
‫ואמרינן עלה אמר ר׳ יצחק בר׳ חיננא אמר רב הונא בכוליה פרקין ]הלכה‬
‫כבית הלל לבר מהא דהלכה כבית שמאי‪ .‬ת נ י יתא נמי בסוף האי פרקין[ מי שאכל‬
‫ושכח ולא בירך‪ ,‬בית שמאי אומרי׳ יחזור למקומו ויברך ובית הלל אומרי׳‬
‫יברך כמקום שנזכר‪ ,‬והלכתא כבית שמאי מתרי תלמידי ג( ומדרבה בר בר חנה‬
‫עריפא מתרויייהו‪ .‬דברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן הוי א פת‪ .‬תליתאה‬
‫סוכה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו‪ ,‬דקא אמרינן אמר רב שמואל בר רב יצחק‬
‫אמר רב הונא‪ ,‬הלכתא צריכה שתהא מחזקת רוגיזשו ורובו ושלו—ונו‪ .‬אמר ליה‬
‫ר׳ אבא כמאן כבית שמאי‪ ,‬ואלא כמאן איכא דאמרי א״ל ר׳ אבא דאמר לך‬
‫מני בית שמאי היא ולא תזוז מינה‪ ,‬אע״ג דאיכא אתקפתא דרב נחמן‪ ,‬הא‬
‫מסקינן ליה דבתרי פליגי‪ .‬פליגי בסוכה גדולה ובסוכה קטנה שאינה מחזקת כדי‬
‫ראשו ורובו ושלחנו שבית שמאי פוסלין ובית הלל מתירין‪ .‬והלכתא כבית שמאי‬
‫ו ת ר ת י ן בהתכלת כמה חוטין הוא נותן בית שמאי אומרין ארבעה‪ ,‬וב״ה‬
‫אומרין שלשה‪ .‬וכמה תהא משולשת ב״ש אומרין ארבע וב״ה אומרין שלש‪■ .‬‬
‫והלכה כב״ש בתרווייהוי(‪ .‬ותו סדין בציצית‪ ,‬ב״ש פוטרין וב״ה מחייבין‪ .‬ואע׳׳ג‬
‫דקא תני והלכה כדברי ב״ה‪ ,‬הא משום כסות לילה אהדריה כב״שיז(‪ .‬הרי שית‬
‫כב״ש‪ .‬ולר׳ אושעיה דמתני איפכא ב״ש אומרין נוטלין לידים ומכבדין את‬
‫הבית וב״ה אומרין מכבדין ונוטלין לידים בצרן להו‪ ,‬ותו ארבע דתנן בבחירתא‬
‫חזרו ב״ה להורות כדברי ב׳׳ש‪ ,‬אבל בכוליה תנאי הלכה כב׳׳ה‪ .‬והני לא סגי‬
‫להו ]דלא[ עבדי כביה אלא אפילו כדברי ביש נמי לא עבדי דאי כבית שמאי‬
‫בצפרא מעומד ברמשא מוטה‪ ,‬ואינון לא שנא צפרא ולא שנא רמשא מעומד‪,‬‬
‫יש לך כסילות גדולה מזו מברי מאן תקינו ק״ש ערבית ושחרית רבנן נזיל‬
‫בתריהון‪ ,‬כי ה י כ י ד נ ה י ג י ב ת ר י ן מ ת י ב ת א ו ב כ ל א ס פ מ י א ו ב כ ל‬
‫קו־זלות ישר אל ש ב א ר ץ א ש כ נ ז כולם ז כ ו ר י ם לאדיף טובות‬
‫וברכות שכולם מלאים תורה ומצות כרמון ומעשיהם מעשים‬
‫נ א י ם ו מ ד ח מ י ר י ן ב ב ד י ק ת ט ר י פ ה ו ב ט ב י ל ת ה נ ד ה ו ב כ ל מה‬
‫ש ר א ו י להחמיר‪ .‬אבל ב ק ר י ת שמע מיושב‪.‬‬
‫א( ברכות ל־ו‪ ,‬ביצה י׳א‪ ,‬יבמות ט‪-‬ז‪ .‬ב( ברכות פרק ח׳‪ ,‬א׳ ובגמרא נ־א עמוד ב׳‪.‬‬
‫ג(• ברכות נ״ג ע״ב עי״ים בתר׳׳י ■שנתבו כן ביםם ״מקצת גאונים ורב •במואל כן תפני“ ‪.‬‬
‫ד( עיין מנחות מ״א‪ :‬איר פפא‪ .‬ה( עיין מנחות מ׳ ע״ב‪.‬‬
‫‪27‬‬ ‫מסכת ברכות ‪1‬דףי‪:‬יא‪|.‬‬

‫ואותן האנשים שאומרים כמנהג ארץ ישראל אנו עושין‪ ,‬הלא כך גורסין‬
‫בתלמוד ארץ ישראל א( תניא יצתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים‬
‫הם‪ ,‬אבל הלכה בבית הלל לעולם‪ ,‬ועוד באותו ענין בתלמוד ארץ ישראל עד‬
‫שלא יצתה בת קול המחמיר על עצמו כחומרי אלווכחומרי אלו‪ ,‬עליו נאמר‬
‫הכסיל בחשך הולך‪ ,‬כקולי אלו וכקולי אלו רשע‪ ,‬אלא או כב״ש כקוידייהון‬
‫וכחומריהון או כבית הלל כקוליהון וכחומריהון‪ ,‬אבל משיצאת ברת קול הלכה‬
‫כבית הלל לעולם‪ ,‬וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה‪ ,‬ובתלמור ארץ־‬
‫ישראל ב( בענין אותה הלכה רב נחמן בר יצחק אמר עשה כדברי בית שמאי חייב‬
‫מיתה ]דתנן[ א״ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי כדברי בית‬
‫שמאי וסכנתי בעצמי מפני הידיםטים‪ ,‬אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך על‬
‫שעברת על דברי בית דתלל‪.‬‬
‫דקא יתבין וכי מטי זמן ק״ש קיימיבצפרא עבדין כבית‬ ‫והנך ?•תינשי‬
‫שמאי ועברין אדבית הלל ואיכא בידייהו תרתי דרב נחמן בר יצחק ודבתר בת‬
‫קול‪ .‬וכי לימרו‪ ,‬בית הלל הא קא שרו בעומדין מימרינהו חסף תביר דלית ביה‬
‫ממש^ז‪ ,‬מי קתני בית דתלל אומרין קורין בין יושבין בין עומדין בין מטין‪,‬‬
‫עומדין וקורין יושבין וקורין קא תני‪ .‬ור־זכי קאמר עומדין לא צריכי למירתב‪,‬‬
‫יושבין לא מבעי להו למיקם אלא כי אורחייהו‪ .‬וכיון דאמרינן כל העובר וכו׳‬
‫מאן דמשני מתקרי עברינא‪ .‬ותו קא גרסינן ג( ב ג מ ר א דא״י י( רב הונא רב אדי‬
‫רב יוסף ד׳ יהוד׳ בשם שמואל אמרי צריך לקבל עליו מלכות שמימש מעומד‪,‬‬
‫מה אם היה יושב עומד‪ ,‬אלא אם היה מהלך עומר‪.‬‬
‫א נ ש י ה( מ ז ר ח יושכין בשעת ק׳׳ש;‬ ‫ב נ י ה ( א ר ץ י ש ר א ל עומדין כק׳־ש;‬ ‫מז‬
‫ו כ נ י א ר ץ י ש ר א ל עומדין‪.‬‬ ‫בני כבל יושבין‪ .‬הדא טעמא בשבתך בכיתך‪.‬‬
‫‪1‬יא•[ מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי‬
‫‪.‬‬ ‫פוסלין ובית הלל מכשירין‪.‬‬
‫שהיה ראשו ורובו בסוכה‬ ‫ו נ ש א ל י( מ ר ב י נ ו ה א י י הא דתנן מי‬ ‫מח‬
‫סוכה דסמיכא לבית דבעי‬ ‫ושלחנו בתוך הבית ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין הא‬
‫דמי אי צריך למעבד דופן‬ ‫למהוי מיעוט גופו בבית וראשו ורובו בסוכה‪ ,‬חיכי‬
‫בכולה ביתא‪.‬‬ ‫בבית כדי שיהא מחיצה לסוכה‪ ,‬אי מותר להשתמש‬
‫והשיב הוי יודע כי זה שאמרו ראשו ורובו בסוכה ושאר גופו בבית לא‬
‫בבית שהוא במקום מג׳ דפנות של סוכה אלא בית שהוא סמוך לפתח הסוכה כגון‬

‫ברכות א׳‪ ,‬ד׳‪ .‬כגרסא משונה מזו‪ .‬ב( ציל‪ :‬וכתלמוד בבלי )יא‪ (.‬וכן הוא בסדר‬ ‫א(‬
‫רב עמרם השלם‪ .‬ג( גרסי רבנן )סדריע השלם(‪ .‬ד( ברכות פ׳׳ב‪ ,‬ה׳־א‪.‬‬
‫ה( חלוף מנהגים בין בני בכל לבני א״י )הוצאת מיללער( וויען תרל״ח‪ ,‬צד ‪ 10‬עיין שם‪.‬‬
‫ו( רי״ץ־גיאת חלק ראשון הלכות סוכה‪ ,‬צד צ״ב‪ .‬ומונה עפ״י הכתב‪-‬יד בפריז‪.‬‬
 ‫ה ת ים ו ב ו ה‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫^‪2‬‬

‫בית שיש לו ב׳ פתחים נכנמץ לו מפתח אחד ויוצאין אל המוכה מפתח אחר‬
‫או כית שיש בתוכו ארובה כהכשר סוכה וסכך שם ועשה דפנות כהלכתן שנמצא‬
‫שאר גופו בתוך הבירת ולא דוקא שיהא ש<םר גופו בתוך הכית אלא אפילו‬
‫בחצר מגולה תחת השמש כשרד־ז היא אבל אם היה לה פרתח בדרך הסוכה‬
‫ומצדה יש בית בדופן מדפנות שלה אין משתמשין בבית עם הסוכח ואם משתמש‬
‫הרי זה פסולה אלא מפסיקין הבית מן המוכה במחיצה כדי שיעמדו ג׳ דפנות כהלכתן‪.‬‬
‫מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך‪.‬‬
‫ו ה א א( דמקום שאמרו להאריך אין רשאי לקצר‪ ,‬יש שמאריכין בגאולה‬ ‫מט‬
‫שלאמת יצ יב ואום׳ יקים עלינו יי״י אלדהינו מלכותו גדלו ותפארתו ומ;<זריך‬
‫הרבה »(‪ ,‬ישנה ב( או לא‪.‬‬
‫כך ראינו שאו ג( אפשר ^יאמר כן משני טעמיבם‪ ,‬אחד שכך שנינו‬
‫בשהר מברך ב׳ לפניה וא׳ לאחריו—! בערב מברך ב׳ ידיפניה וב׳ לאחריד־ז‪,‬‬
‫ובית ני א י( אחת ארוכה ואחת קצרה בערב הא דאמ יר אבל באמת יצ יב אחת‬
‫לאחריה הוא וכיון דאחת הוא היאך אפשר לומר אחת ארוכה ואחת קצרה והלא‬
‫אחת היא‪ .‬טעם אחיר אמת יציב כולה אין בה בקשה ורחמים בל עיקר אילא‬
‫מדר יציאת מצרים בלבד ומעשה שהיה היאך אפשר לומר יקים על מלכותו ולבקש‬
‫רחמים הולכך ה( לא מיתבעי למימר וכל שכן שאבב׳ י( ישובות י( ובבית רבינו‬
‫אין אנו אומרין אלא יי״י ימלך לעלם ועד בלבד משאמרו ח( ישראל על ים סוף‪.‬‬
‫ו א י ן = ( להוסיף דבר על ה׳ ימלוך לעולם ועד‪ ,‬מפני )מה( שיש מי‬
‫*( ונסצא בסדר‪-‬ע בתפרת ערכית י־ט ריים עיא )ובהיג־לם ח״א צד ‪ 382‬אינו‪,■ :!! .‬קוטו‬
‫בא כנופח רם״נ‪ ,‬היניוה •צם סוף צד ‪ .( 222‬ובספר‪-‬הינינה הסינסינטי כרך בי הדפים הד״ר מאנן •טתי‬
‫נוסחאות מן הגניזה אחת ל‪_-‬־חרית‪ ,‬צד ‪ 321‬ואחת לערבית‪ .‬צד ‪;307‬‬
‫לערבית;‬ ‫ספר‪-‬השנה‪ :‬ליגיחרית‪.‬‬ ‫סדר״ע;‬
‫|י!ק|ים| יי אלהינו‬ ‫קיים עלינו יי אלהים כבודו גדלו‬ ‫ויקיים לנו ה׳ אלהינו מלכותו‬
‫כבידו ותפארתו קדויצתו וקדושת ותפאיתו קדויצתו וקדושת שמו הגדול כבודו וגדלו וקדויצתו‬
‫שימו הנדול‪ .‬הוא ה׳ אלהינו יחוס הוא יי אלהינו יחוס יחמול ירחם וקדושית שימו הגדול‬
‫וי־חס עלינו וידויה לנו מה־ה ע^ינו ירויה לנו מצרותינו ויגאלנו ויגאלנו גאולה •ציניה‬
‫מכל צרותינו וימהר לגאלנו גאולה גאויה שלימה וימלוך עלינו מהרה •צאין אחריה שעבוד‬
‫שדמה בקרוב בא״י גאר ישראל‪ .‬לעולם ועד בא״י גאל ישיראל אמן‪ .‬כא׳׳י צור ישר• וגואלו‪.‬‬
‫א( גאוניקא ‪ .01‬והעתקנו מן הכ׳־י בדיוק‪ .‬ב( מלה זו מנוקדת בגוף הכ״י בנקוד הבבלי‪.‬‬
‫ג( כמו; •צאי‪ .‬ד( כן הוא ככ׳׳י‪ .‬ובגאוניקא נשתבים בדפוס; וכי תימא‪ .‬ה( כמו; הילכך‪.‬‬
‫ו( כמו; שבב׳‪ .‬והאלף הוא כמקום הםגול של הנקוד הבבלי הנקרא כמו פתח‪ .‬וכן משאל‬
‫משיל )בפי׳ ר׳׳ח לחולין •צהדפסתי בס׳ היובל להרב פישמן צד ע״ה‪ ,‬הערה ‪ .( 14‬ז( כמו; יש־יבות‪.‬‬
‫ח( כמו; מה שאמרו‪ .‬מ( סדר״ע ו׳ ע׳׳ב והשלם חלק א׳ ‪ .222‬ודומה בסדר שמיני עצרת‬
‫)נ־ב ע׳׳א והשלם ח׳־כ קצ׳׳ג ע׳׳א(; ״ולאחר •צמפטירין בנביא מברכין; ברוך אתה ה׳ אמ׳׳ה אשר‬
‫כגלל אבות בנים גדל וכו׳ עד פתחו כולם פיהם ואמרו ה׳ ימלך לעולם ועד‪ ,‬ב!א׳־י| נותן התורה‪.‬‬
‫ויש שמסייטין אלפא ביתא זו‪ ,‬אלא שאדוננו ס ע ד י ה אמר לא נכון לסיימה •צייצ בה תוספת‬
‫דברים שאינם ראויין לאומרן“ )ואמנה יותר בארחות‪-‬היים הדק א׳ דף כ״ו סור עמוד ג׳(‪.‬‬
‫‪29‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ר ף יא;!‬

‫שטועה בו ואומר מה שלא תקנו חז״ל כאן בגלל אבות א( תושיע בנים ותביא‬
‫גאולה לבני בניהם בא׳יי גאל ישראל‪.‬‬
‫ויא‪:‬ו ואט׳ ר ב ה בר ח נ נ א ס ב א כ( מ ש מ י ה ד רב אין אומרין‬
‫א הב ה רבה אלא א ה ב ת עולם‪.‬‬
‫לט׳ ש ר י ר ^ ע ו ח מ ו ר ו ר׳ ד ה א י י ‪.‬‬
‫ש מ ע ת א ג( ררבה בר חננא מבא משמא דרב הכין גרםין לה רבנן כולהון‪...‬‬ ‫נא‬
‫וכתב ה( רב צמח גאון זצ״ל ‪:‬‬ ‫לרב צ מ ח י ( גאון זצ״ל‪.‬‬
‫ואהבד־ו רבה ואהבת עולם עריין יש מקומות יש מקומות שאומרים אהבה‬ ‫נב‬
‫שאומרים ]אהבה רבה ויש מקומות שאומרים[ אהבת עולם רכה ויש מקומות •סאומרים‬
‫אלא ששאל מר רב יעקב את ר׳ חנינאי זכר קרוש לברכה אהבת עולם‪ ,‬אלא שאל מר‬
‫מפני מה אומרים אהבה רבה והא אמרי׳ תניא נמי הכי רב ו( יעקב את רב חנונאי ;(‬
‫אין אומרין אהבה רבה אלא אהבת עולם‪ ,‬ובן הוא אומר ז״ל מפני מה אומרים אהבה‬
‫אהבת עולם אהבתיך‪ .‬אמר להם בשחר אנו אומרים אהבה רבה‪ ,‬והא תניא כרבנן דאמרי‬
‫רבה ובערבית אנו אומרים אהבת עולם את ישראל עמך אהבת עולם‪ .‬ואמר לו כשחר‬
‫אהבת כדי לצאת ירי שניהם‪ .‬ונהגו מכאן ואילך בישיבה אנו אומרים אהבה רבה ובערב‬
‫אנו אומרים אהבת עולם‪.‬‬ ‫ו ב ב י ת ר בי נ ו לומר כך‪.‬‬
‫ו כ ת ב ח ( מ ר רב כ ה ן צ ד ק שיש לקיים דברי שניהם‪ ,‬ולומר שחרית‬
‫אהבה רבה וערבית אהבת עולם וכן כתוב בסדר רב עמרם ט( וכן כתב מר שר‬
‫שלום'( שנהגו מכאן ואילך בישיבה כן יא(‪.‬‬
‫ורבינו שרירא ורבינו האיי כתבו אין אנו מאמינים שטר שר שלום אמר‬
‫כן‪ ,‬לפי ש־לא נאמר כן בנהרדעא מעולם אהבה רבה לא בשחרית ולא בערבית‬
‫ולא בעילם ופרם ומדי וכל מדרשות שבמורא אין אומרים אלא אד־זבת עולם‬
‫חוין ממדרש אחד ומדמים אנו שבאותו היה רגיל מר רב כהן צדק‪.‬‬
‫וש ש א י ד י ת י=( הא דקאמר ראבה יג( בר חננה משמא דרב אין אומרין‬
‫אהבה רבה אילא אהבת עולם ועלתה השמועה בכך ומנהג]א דיל[ן מימות אבותינו‬
‫א( עיין גאוניקא צד ‪ .89‬והוא נוסח סדור דס״ג •בהובא בענוי נוסחאות בסדר״ע היבים‬
‫חלק ב׳‪ ,‬דף ד׳ עמוד א׳‪ .‬ונמצא במחזור שלפנינו ליום א׳ וב׳ •בל פסח בסוף הפיוט״ברח דודי“‪.‬‬
‫ב( כן היא גרסת הגאונים ראה לדף נ״ט ע״ב בסוף‪ :‬ויבשאל׳‪ .‬ובגנזי‪-‬קדם ג׳‪ ,‬צד ‪.44‬‬
‫ג( קה״ש• צד ע״ג‪ .‬ולא כון יפה המו״ל •בם •ב־כתב; ״ אולי כוונו לה נ י •‪•:‬מעתא דאמר‬
‫משמא דרב ברכות י״ב עיין שם“‪ .‬ועיין עוד ריש סי׳ נ״ד‪ .‬ד( חמדה גנוזה סי׳ קכ״ה ]ולהלן‬
‫סימן נ״ג למר •בר שלום(‪ .‬ה( שכה״ל השלם סימן י״ד דף ז׳ עמוד א׳ ובהקצר ריש• סימן ר‪.‬‬
‫ו( הר־ר )שבה׳׳ל השלם(‪ .‬ז( חנינא )שבה־־ל הקצר(‪ .‬ח( אבודרהם ד׳ פראג כ״ג ע״ד‪.‬‬
‫ט( ה׳ ע״א וי״ח עמוד ב׳‪ .‬י( הובא גם במנהיג דפוס ברלין י־־ב א׳‪ :‬״מה שאמר‬
‫ש ר ש ל ו ם ז־־ל דמנהג לומד בשחד אהבה דבה ובעיב אהבת עולם לצאת ידי שניהן ליתה “‪.‬‬
‫יא( ״ובאבי״ה כתב שכדבריהם ]של הגאונים] ומנהגיהם נמצא ב ס פ ד ה ב א מ י ש י ב ת‬
‫י ד ו ש ל י ם “ )הגהות מימוניות ה׳ ק״ש פ״א‪ .‬והשוה ראבי״ה הוצאת מק״נ סוף צד ‪ 21‬ומש׳־נ‬
‫ר״א אפטוביצר •בם הערה ‪ 7‬ז(‪ .‬״ונהגו בצרפת ובאשכנז לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית‬
‫אהבת עולם “ )רבינו ירוחם נתיב ג׳ ח״ב(‪ .‬יב( הקדם שנה שניה‪ ,‬צד ‪ .85‬יג( רבה‪.‬‬
 ‫א ו צ ר ה ג א ו נ ' ם — ה תש ו ב ו ת‬ ‫‪30‬‬

‫לומר בשחרית אהבה א( ובערבית אהבת עולם ולא הוה ידענא על מאי םמאכיהון כ(‬
‫וער ראשכחן למר ר ב כ הן צ ר ק דהוא כתב הכי ולא אתי ג( טעמא‪ .‬ואו ד( הכי‬
‫הלכתא י ל מ ד ארונינו מאי זה טעם‪ ,‬שאין בכולה מסכתא זכר לזאת‪.‬‬
‫הוי יודע שמנהג ישיבתנו מעולם ועד עכשיו שאין אומרים אילא אהבת‬
‫עולם בין בשחרית ובין בערבית‪ .‬אבל במתא מחם יי ה במורא ה( בכל בתי מדרשות‬
‫שלהן אומרים שחרית וערבית אהבת עולם חוץ מבית מדרש אחד בלבד‪ .‬וכמדמים י(‬
‫אנו כי הוא שהיה מר רב כהן צדק רגיל בו‪ .‬ומקמי רב כהן צרק נמי כך היה מנהג‬
‫שם שאומרין באחת אהבה רבה ובאחת אהבת עולם והיו חכמים שלנו שואלין אותם‬
‫מפני מה מניחין להעשות כן והיו אומרין דאו י( ודאי םליקא שמעתא דאין אומרין‬
‫אהבד־! רבה אלא אהבת עולם כי דקאמריתון השתה דאמרינן בתרה אמר רב‬
‫יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קרית שמע צריך לברך משקרא‬
‫קרית שמע אינו צריך לכרך שכבר נפטר באהבה רבה שמע מינה עד אןח( לא‬
‫פםיקא‪ ,‬ומשום הכין איכא למימר זמנין הכי וזמנין הכי‪ .‬ואמרו להן ראשונינו‬
‫דשמעתא ככר סליקא לה‪ ,‬וכיון דיחיד הוא דאמר אהבה רבה ורבנן אמרו אהבת‬
‫עולם ותניא נמי כרבנן אין אומרין אהבה רבה אילא אהבת עולם‪ ,‬אפילו נמצא‬
‫אחר כך בכמה מקומות זברון אותה מחלוקת ראשנה לא עכפת “( לן ביה ולא‬
‫משגיחינן כיה שכבר נודע שאינה הלכה‪ .‬ושמואל דאמ׳ בראשנה אהבה רבה‬
‫הוא דקאמר בשניה שכבר נפטר באהבה רבה‪ .‬וכיון ד ‪ ‘T‬א הלכתא כואתיה‬
‫ורבנן פליגי ותניא נמי הכי מה לי אתמרא שמעתיה חרא זמנא מה לי אתמרא‬
‫כמה זמני י(‪ .‬ולא עוד אלא לענין שבבר נפטר באהבה א( איתה לדשמואל ומהכי‬
‫איתמרא הא שנייה ובלשון שאמרה איתמרא‪ .‬אבל בין אהבה רבה לאהבת עולם‬
‫לאו בהא עסקינן בשמעתא שנייה ומלתה פסיקא ברז^שנה‪ .‬והוה ידעי ר ב נ ן‬
‫ד מ ת א מ ח ם י י ה דכי דאמרייא( רבנן דילן הוא ומורו ואמרי דבכל בתי כנישאתא‬
‫הכי אילא הא דכיון דרגילא הכי לא קא משנינן ולעולם מנהג טעות הוא זה‪.‬‬
‫א׳ר יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא ק׳ש צריך לברך‪.‬‬
‫ש כ ך יב( אמרו חכמים א״ר יוחנן למיקרא צריך לברך למישנה ולמדרש אין‬ ‫נה‬
‫צריך לברך ור׳ אלעזר א׳ למקרא ולמדרש צריך לברך למשנה אין צריך לברך ורב אמר‬
‫אף למשנה צריך לברך‪ .‬לפיכך אומר פר׳ תמיד שהיא מקרא ושונה איזהו מקומן שהוא‬
‫משנה ודורשר׳ ישמעא׳ א׳ התורה נדרשת שהיא מררש‪...‬לקיים דברי ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר‬
‫א( צריך להוסיף המלה ר ב ה ‪ .‬ב( לשון זה ״על ^‪.‬אי סטאכיהון“ גמצא גם באגרת‬
‫רב שרירא גאון גוסח צרפת‪ ,‬צד ‪ ,36‬עיין שם הערה ג׳‪.‬‬
‫אתי‪ .‬צ׳ל אייתי‪ .‬ד( כמו ואי‪ .‬ה( כלומר בזמן שהיתה ישיבת מתא מחסיה קבועה‬ ‫ג(‬
‫בסורא‪ .‬וכן בתג״ה סי׳ רניט‪ :‬״ובני ישיבת מחסיה בזמן שהי׳ בסורא“ ‪ . . .‬ו( כמו‪ :‬וכמדומים‪.‬‬
‫ז( כמו‪ :‬דאי‪ .‬ח( כמו‪ :‬עדיין‪ .‬ט( כמו‪ :‬איכפת‪ .‬י( בכיי הצרי על הנון בנקוד הבבלי‪.‬‬
‫יא( כמו‪ :‬דכדאמדי‪ .‬יב( גאוניקא ‪ , 116‬עיין שם‪.‬‬
‫‪31‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף יא‪ :‬יב‪(.‬‬

‫ורב ואחרכך אם רצה לשנות ולדרוש מוטב וישר כיון ]שעדיין לא[ מתחיל בתפלה‪.‬‬
‫ו מ ד ר ש כ ת ב נ ו א( לקרוא בצו את בני ישראל ולשנות באיזהו מקומן‬
‫ולדרוש בר׳ ישמעאל‪ .‬כן מצינו ב ת ש ו ב ו ת ב( וכן מנהג כל ]ישראל[ שבאספמיא‪.‬‬
‫וראיה מנין‪ ,‬דאמר רב ספרא משום ר׳ יהושע בן חנניא מאי דכתיב ושננתם לבניך‬
‫אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם‪ ,‬לעולם ‪.‬ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש‬
‫במשנה ושליש בתלמוד )קדושין ל׳{‪ .‬ומקשינן שניה מי יודע כמה הוי ג( ומשנינן‬
‫לא צריכי ליומי י(‪ .‬ודקא תקינו מדרש חלופי תלמוד‪ ,‬דקא גרמינן בפרקין ה( מאימתי‬
‫קורין את שמע אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לשנות קודם ]שקרא[ ק״ש צריך‬
‫לברך‪ ,‬לאחר ]שקרא[ ק״ש אין צריך לברך‪ ,‬מאי טעמא י( שכבר נפטר באהבה‬
‫רבה‪ .‬אמר רב הונא י( למקרא צריך לברך למשנה אין צריך לברך‪ ,‬ר׳׳א אף‬
‫למשנה צריך לברך‪ ,‬לתלמוד אין צריך לברך‪ ,‬ר׳ יוחנן אמר אף לתלמוד צריך‬
‫לברך וקא מסהיד רב ה א י י בר אשי ח( זמנין סגיאין הוה קא אמינה ט( קמיה‬
‫דרב לתנויי ספרא דבי רב דהוא תורת כהנים ומקדים ומשי ידיה ומתני לן פרקין י(‪.‬‬
‫משקרא ק׳ש אין צריך לברך שבבר נפטר באהבה רבה‪.‬‬
‫כ ת ב יא( הר׳ י הורר־ז בר׳ ברזילי ב ר צ ל ו נ י בשם רבי׳ סעדיה‬
‫אעפ׳׳י שכבר בירך על התורה בבקר קודם פרשת התמיד חוזר ומברך אשר בחר‬
‫כשקורא בתורה ולא הוי ברכה לבטלה דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בצבור‪.‬‬
‫שאילויב( מן ק מ י ה ]מר רב י ה ו ר א י ג א ו ן ר י ש מ ת י ב ת א דל[‬ ‫נח‬
‫מאן דקרי פסוקי דזמרה בתר דצלי צריך לברוכי לפניהם‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫ואמר לא צריך לברוכי שכבר נפטר באהבה רבה‪.‬‬
‫זיב•[ וכי מטא זמן י ו צ ר א ו ר הוו אמרי‪.‬‬
‫לדימר שריר‪ ^•^:‬ו ר ח מ ו ד ו רב ו ־ ז א י י ז״ל יג(‪.‬‬
‫ו ש ש א ק“ ת ם יש מקצתנו אנשים שטיחו בידנו על אודות יוצר אור‬ ‫נ&‬
‫שאמרו אין אומרין יוצר אור עד יציאת השמש על הארץ וכו׳ יד(‪.‬‬
‫א( סדד דב עמדם ה׳טלם ח״א דף נ״ה ודפוס ווארעא ב׳ עמוד א׳‪.‬‬
‫ב( כך מצוי בשאלות ותשובות )דפוס וואדשא(‪ .‬ג( ומקשינן מי ידע •שניא כמה חיי)שס(‪.‬‬
‫ד( ״בכל יום ויום עצמו ישלש‪ .‬על כן ת י ק ן בסדד דב עמדם גאון כמו •שאנו נוהגים‬
‫בכל יום קודם פסוקי דזמרה לומר מקרא ומשנה וגמרא “ )תום׳ קידושין ל׳ ע״א ד״ה ״לא‬
‫צריכא ליומי“(‪ .‬ה( דגרסינן בפרק )שם(‪ .‬ו( מ״ט )ליתא •שם(‪ .‬ז( ורב המנונא אמר )שם(‪.‬‬
‫)ליתאשם(‪.‬‬ ‫ח( אמר רב חייא בר אשיאן )שם(‪ .‬כ( קאימנא )•שם(‪ .‬י( פרקין‬
‫יא( אבודרהם בסדר שחרית של חול‪ ,‬ד״ו מ־׳ט ע׳־א‪ .‬ובספרי רסיג ח״מ צד ‪ .162‬והובא‬
‫בטוא״ח סי׳ קל״ט עי״ש‪ .‬יב( תג״ל סי׳ מ״ה‪ .‬ותיש״ר ח״ב ‪ 5‬בשבוש לרב נטרונאי ■ יג( קה׳׳ש ע״ג‪.‬‬
‫יד( השאר חסר‪ .‬אך‪ ,‬כנראה‪ ,‬היא דעת הקראי בנימין הנהאונדי נזכרון לראשונים ח׳‪,‬‬
‫צד ‪ . 175‬וכדבריו באשכול הכפר ל ה ד ס י )דף ע־ח סוף עמוד ג׳(‪ :‬״גם הבקר יתחלק שלשה‬
‫כאשר יתחלקו הערבים‪ .‬החלק הא׳ כאשר יכלה וישלים ויסור השך הלילה מן העינים‪ ,‬מעט‬
‫בתחלת עלות השחר לעיניך‪ .‬טיב חלק ה ש נ י הוא עלות השחר והוא ח ב ר י האור אשר הוא‬
‫כמו הנוגה של ערב בעינו‪ .‬וחלקו השלישית עת ה ר א ו ת ה ח ר ם ב ע ו ל מ ך“‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — התיטובות‬ ‫‪32‬‬

‫פתח ביוצר אור ופייס במערייב ערביים 'יצא‪.‬‬

‫ו ש ש א ל ת מ א( נוהגין למימר בשבת אשר בלה מעשיו =( יש למנהג זה‬
‫]עקר[ או לא ?‬
‫אנהנו ב י ש י ב ה ש ל נ ו אין אומר לפנינו בין בשבת בין ביו״ט בין בחול‬
‫אלא אשר בדברו מעריב ערבים‪.‬‬
‫שאילו ג( מקמי ר ב י ( נטר ו נא י מהו לומר אשר כלה מעשיו בערב שבת‪.‬‬ ‫סא‬
‫והשיב כך מנהג ב ש ת י י ש י ב ו ת ]שבין בחול בין בשבת[ אין אומרים אלא‬
‫אשר בדברו ה(‪ ,‬ואומר אהבת עולם בית ישראל ]עמך אהבת וכר[ וקורין ק״ש‬
‫ואמת ואמונה ]אומרים[ כדרך שאומרים בחול וחותם ]בא״י[ פורם סוכת שלום‬
‫עלינו ועל עדת ]עמו[ ישראל ועל ירושלים י(‪.‬‬
‫ו כ ת ב ו ר ב נ ט ר ו נ א י ו ר ב ע מ ר בם ז״ל י( כי האומר אשר כלה‬
‫מעשיו לםגול עמי׳‪ ,‬וכן באמת מחליף ומזכיר של שבת בשלשתן ח( טועה שבין‬
‫בחול ובין בשבת מטבע אחד להם וחותם פורם םוכת שלום‪.‬‬
‫דקאמר ב ר ו ך י ו צ ר ה מ א ו ר ו ת ‪.‬‬
‫מצאת י ביבם י־ב סעד יה‬ ‫והכי אמר רב מעדיה‬
‫אמר אדוננו סעד יה י(‬ ‫סג‬
‫גאון זצ״ל יא( מה •באומרין‬ ‫אסור לומר ; ואור חדיס‬
‫גאון ז׳׳ל »{ מי שחתם אור‬
‫ואור חדיב על ציון תאיר‬ ‫ער ציון תאיר בברכה זו‬
‫חדש הוא תועה לפי שלא תקנו‬
‫וחותמין יוצ׳ המאורות מעותא‬ ‫מה מעם רפי •כ־אין אנו‬
‫חכמים ברכה זו על האור העתיד‬
‫הוא בידן מה מעם לפי •בלא‬ ‫מברכין על האור העתיד‬
‫לימות המשיח אלא על אור היום‬
‫תקנו חכמים ברבה זו על אור‬ ‫המאיר בכל יובם כמה שאנו‬
‫רהיות לימות המיציח אלא‬
‫העתיד יימות המיביח אלא‬ ‫מברבין בערב המעריב ערבים‬
‫על האור •באנו רואין בכל‬
‫ער האור •ביאנו רואים בבל‬ ‫הלכך מאן דמדבר ליה שפיר‬
‫בקר ובקי‪ ,‬כענין בואנו‬
‫יום ב ע נ י ן •צאנו מברכין‬ ‫הוא לשרתוקי איד־א כשמגיע‬
‫מברכין בערב המעריב‬
‫מעריב ערבים הלכך מאן‬ ‫להמחדש בכל יום תמיד מעשה‬
‫ערבים אבל אם בא לומר‬
‫דאדכר •בפיר דמי ליבתוהי‪.‬‬ ‫בראשית יד^יג ויאמר כאמור‬
‫מוציא •בם •במים רבכרה‪.‬‬
‫לעושה אורים גדולים בי לעולם הםדו ברוך אתה ה׳ יוצר המאורות‪.‬‬
‫א( גמו״מ סימן ק״ז‪ .‬ב( ברוך אתה ה׳ אמ״ה איבר כלה מעיביו ביום היביביעי ויקראהו‬
‫עונג‪• ,‬בבת קדעו מערב עד ערב התקין מנוחה לעמו כרצונו‪ ,‬נודד אור מפני חיבך וחיבך מפני‬
‫אור בא־־י מעריב ערבים )סדור רס־נ ב״יבנוי נוסחאות“ סדר׳׳ע היבלם דה ח־׳ב ד׳ ע״א סי׳ ג׳ אות ב׳(‪.‬‬
‫ג( סדר׳׳ע כ״ה ע״א והיבלם ח׳יב ד׳ ע״א עי״יבי‪ .‬והמוקה ברבוע הוא עפ״י היבלם ומקוצר‬
‫בם׳ העתים‪ . 172 ,‬ד( מקמיה דמר )ס׳ העתים(‪ .‬ה( ע־כ בס' העתים‪ .‬ו( מקורו בירויבלמי‬
‫ברכות ד׳‪ ,‬ה׳‪ .‬ובמדרש חזית פסוק כמגדל דוד‪ :‬״בק׳׳ש הוא אומר בונה יר ושל ים “‪ .‬וכך מצא מאן‬
‫בנוסחאות הגניזה‪ :‬״פורס סובת שלום עלינו ועל בל עמו ישראד מנחם ציון וב ו נה יר ושל ים“‬
‫)ספר השנה הסינסנמי כרך ב׳ צד ‪ .(324 ; 307-308‬ז( המנהיג דפוס ברלין כ׳׳ג ע׳׳ב ה׳ שבת סי׳ ב׳‪.‬‬
‫ח( עי׳ נוסח סדור רס׳׳ג בסדר׳׳ע שם‪ .‬מ( בהוספות ותקונים — מרכס לסדר׳׳ע צד ‪.4‬‬
‫וכן הוא בכללו בסדר״ע השלם ה׳׳א צ׳׳ו סע׳׳ב וצ׳׳ז סע׳׳ב‪ .‬י( סדר׳׳ע ד׳ סע‪-‬ב‪ .‬יא( שבה׳׳ל השלם‬
‫סימן י־׳ג דה ז׳ עמוד א׳‪ .‬ובשבה׳״ל הקצר כלול זה בתשובת רב שרירא הבאה להלן סימן ס׳־ה‪.‬‬
‫‪33‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף יב‪[.‬‬

‫י ש מ ק ו מ ו ת א( שאומר׳ לעושה אורים גדו‪S‬ים ואור חדש בציון תכין כרכר שנאמר‬ ‫סד‬
‫קומי אורי וגו׳ ובדברי קדשך כתוב לאמר אל יי ויאר לנו בא״י יוצר המאורות ולא יתכן ‪ownS‬‬
‫על אור העתיד כי אם על אור הבריאה דאמרינן בע״פ )פסחים ק־־ד‪ (:‬שצריך לסמך לחתימה מעין‬
‫פתיחה ומעין חתימה ב( לכך צריך לומר אחדי המקראות ותקן מאורות לשמח עולם כאיי יוצר‬
‫המאורות‪ .‬וכן כתב רב ס ע ד י ׳ ג א ו ן ו ר ב נ ט ר ו נ א י ז׳ל‪.‬‬
‫ו מ צ א ת י ג( ב ש ם רב שר י ר א ג א ו ן ז״ל שהשיב אשר אמר מר‬ ‫סה‬
‫רב סעדיח גאון ז״ל שאין שליח צבור רשאי לומר ואוד חדש על ציון תאיר ולחתום‬
‫יוצר חמאורות לפי שלא תקנו חכמים ברכה זו על אור העתיד לימות המשיח‬
‫אלא על האור שאנו רואין בכל יום כעניין שאנו מברכין המעריב ערבים וכו׳‬
‫לא כך היא אצלינו אלא בשתי ישיבות מעולם אום׳ אותו ולא על אותו‬
‫אור מברכין אלא הזכרה בעלמא שמזכירין אותו ומי שאינו אומרו לא הפםיד‪.‬‬
‫)כ״י אוכספורד ‪ d . 46.‬דף ‪ 143‬ע״א(‬
‫דמאן ד( דאמר אור חדש מפםיד‪ ,‬לא ידעיננא ליה ולא סבירא לנא ולית‬ ‫סו‬
‫ביה פםידא כלל כיון רחותם גופיה יוצר המאורות הוא מאי איכפת לן מאי‬
‫אימורה( באמצע מימרא‪ ,‬א טו ה ני ד ק ^ ת מ ר י ן א ל ף ב י ת א ד ח ז נ ו ת א‬
‫ב י ו ת ר י( דאית בה ענין שבת וענין םידרא או פרשתא מענין מאור שמש הוא‪.‬‬
‫מאן דמדקדק באור חדש דלא למימריה דעיקר ב ר כ ה על אור מעשה בראשית הוא‬
‫היכי שביק למימר הני מילי נפישאתא‪ ,‬והוה חזי ליה למימר ת ח ל ה ב ם י ד ו ר י ה‬
‫ד כ ל מ א ן ד א מ ׳ א ל ף ב י ת א ו מ י ל י ד ח ז נ ו ת א או ד ו כ ר ן ש ב ת‬
‫או ע נ י ן פ ר ש ה ב י ו ת ר י( מ פ ם י ד ה ו א ו ב ת ר ה כ י ן מ ד ק ד ק ב;י םק‬
‫או ר חד ש דל א ו על ה אי או ר הי א ע י ק ר ברכה‪ .‬ועוד קדושה בציבור‬
‫מאי טעמא קא מיתמרא ביוצר אור‪ ,‬ועוד כדמבדיד*ינן באורתא דאפוקי שבתא‬
‫ליומא טבא שהיא דחבדלה בין קדש לקרש לאו קא מנינן סדר הבדלד־ות בין‬
‫קדש ל חול ולא עיקר ברכה בין קדש ל חול הוא אף הכא נמי אף על גב‬
‫)דף ‪ 143‬ע׳׳ב בכ׳׳י(‬
‫דאמרת עיקר ב ר כ ח על אור השמש כדמאני בחדר‪ .‬באמצע מימרא מאורות‬
‫אחרים לא הפםיד דאפילו אי אמר באמצע מימרא מעריב ערבים ומעביר יום‬
‫ומביא לילה כיון דחתים יוצר המאורות לא הפםיד היכי מפםיד מאן דמאני אור‬
‫א( המנהיג דפוס ברלין י־׳ב ע״א‪ .‬וכן באורחות חיים ח״א‪ ,‬י׳׳א ע׳׳א ושם‪ :‬והתקין מאורות‪.‬‬
‫כ( ו״צרפתים אינם אומרים ואור חדש על ציון תאיר‪ ,‬כי אין זה לא מעין חתימה ולא‬
‫מעין פתיחה“‪) ,‬שאלות ותשובות הרא״ש׳ כלל ד׳ סימן כ׳ עיין שם‪ .‬ועיין בטור או׳׳ח סימן נ״ט‪.‬‬
‫וככ״י שם(‪ .‬וישי שמסימין בה ונזכה כולנו מהרה לאורו ל מ ע נ ך י ו צ ר א ו ר בא׳י‪ ,‬יוצר‬
‫המאורות‪ ,‬כדי להזכיר מעניין חתימה ולהסתלק מן הספק )שבה׳׳ל הקצר סוף סי׳ ה׳(‪.‬‬
‫ג( כשכלי הלקט הקצר סוף סימן ה׳ וכשכלי הלקט ה ש ל ם סוף סימן י׳׳ג מקוצרת‪.‬‬
‫ד( !צריך להשלים‪ :‬ד א מ ר מ ר רב ס ע ד י ה דמאן[‪ .‬תשובה זו החסרה ראשה וסופה‬
‫נדפסה בראשונה על ידי מכ׳׳י אוכספורד בגנזי־קדם א׳ צד ‪ .5-6‬ותכנה גם סגנונה מעידים עליה‬
‫שהיא לרב שרירא‪ ,‬והיא התשובה שלפניה כאן‪ .‬והדברים מכוונים כנגד רס״ג וסתרו הנזכר בה‪.‬‬
‫ה( ]צ״ל‪ :‬אימיר = אמיר[‪ .‬ו( ביו תר‪-‬ביוצר? וכן להלן‪ :‬ביוציר אור‪.‬‬

‫אוצר הגאונים — התשובות ‪.3‬‬

 ‫;תעובות‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪34‬‬

‫חדש באמצע ודאי אי ד־‪1‬תים חיל‪-‬־ופי יוצר דחמאורות ברוך יוצר אור דחדש‬
‫הפסיד דלאו הוא עיקר ברבה אבל מימריה באמצע תמיהא מילתא למימרא דאית‬
‫בה פסידא ו מ י נ ד ־ ו א ג א ב י מ ר ר א ש י ק ב י ע י ד נ ד ח ר ד ע א ו ד מ ו ר א‬
‫ע ד י י ן ל מ י מ ר ו א ו ר ד־‪ 1‬ד ש ו א ע פ ״ י ד ר ב ס ע ד י ה ז״ל ה ו ה ל י ה‬
‫ר א ש מ ת י ב ת א ב ס ו ר א לא ק ב י לו מ י נ י ה א פ י ל ו ב ד־ו י י ה ולא‬
‫סליקו למימר ואור חדש ועדיין הוו אמרין ליה‪ .‬אנת דקדקת בחותם אמת ויציב‬
‫דלא למימר ברוך ג ו א ל ישראל דמשמע בין לשעבר ובין להבא א( אלא ליטא‬
‫ברוך ג א ל ישראל דלכי היכא דמיגלי מילתא דהודאת על גאולת מצרים הוא‬
‫דקא מורי מי לאו קאמרת דניבא )והשאר חסר(‪.‬‬
‫‪1‬יג•־! רב ש ש ת כי כ ר ע כ ר ע כ ח י ז ר א ‪.‬‬
‫פ י ר ׳ ח( רב י נ ו הא י י גאון‬ ‫]ח י ז ראב ( ‪ .‬הוא אחד[ ממיני קוצים מצוי‬ ‫סז‬
‫זצ״ל‪ .‬ה י ז ר א הוא אהד ר‪.‬ב!יני‬ ‫בבבל וקוראין אותו א ל ה י ז ר כ י כ י ו ן ש ב ב ל‬
‫קוצים שמצוי ביבר וקורי! אותו‬
‫מ א ז ם ק ובם ל ש ו ן א ר מ י ו ל ש ו ן כ ש ד י‬
‫א ל ה ז ר‪.‬‬
‫ועד אן ג( ב כ ל ה ע י י ר ו ת ב ל ש ו ן א ר מ י‬
‫ו כ ר י ע ה ט( לא שיכרע י(‬
‫ו כ ש ר י מ מ פ רי ן הכל בין י שרא ל ובין‬
‫מאמצע מתניו ורא׳טו זקוף ועומד‬
‫הגויים אף במד י נ ות ש ח י ד ש ו ם י ש מ ע א ל י ם‬
‫כבדיתו אפי׳ יא( בשחותו מהציו‬
‫רוב השמות ארמי מרוכך ד( הוא‪ .‬כי זה הקוץ נקרא‬
‫אלא יב( צריך שינוף את ראשו‬
‫א ל ה ז ר ואין אנו יורעין לו שם אחר‪.‬‬
‫כדי שיהיה כאגמון שראשו כפוף‪.‬‬
‫ואשר אמד יג( עד שיתפקקו‬
‫ו א ש ר א מ ר ה ( עד שיתפקקו כל דחליות‬
‫כל חליות שבשדרה‪ .‬גם על יד(‬ ‫שבשד]ר[ה גם י( על העיקר הזה הוא שיכוף את‬
‫העקר הזה הוא שיכוף את ראשו‬ ‫ראשו ויהי צ]ואר[ו מעוקם שיתפקקו חליות שבו אף‬
‫ויהי צוארו מע וקם שיתפקקו‬ ‫יכרע עד שיתפקקו האחרות‪ .‬ולא שימצה י( את עצמו‬
‫הליות שבו‪ .‬אף יכדע טו( עד‬
‫בך ף אילא כך ף שנמצא ראשו כי היזרא וכל‬
‫שיתפקקו האחרונות טז( ולא‬
‫ההליות מתפקקות‪ .‬והמיקל שבכולן אמר כיון שנענע‬
‫שיכוף א׳׳ע כך ץ‪ /‬אלא כר^ס יז(‬
‫ויראה איפר כנגד לבו והמיקל‬ ‫בראשו וקא מיהזי דקא כארע אינו צריך‪ ,‬ולא‬
‫שאינו מהדר מנענע ראשו ויוצא‬ ‫איפסקא הלכה‪ .‬ודאי דרבנן היא ודעבד כקולא עבד‬
‫ואפילו המנענע כופף צואדו‪.‬‬ ‫ואין מחזירין אותו‪ .‬אילא מיהו המהדרין כרעין כדי‬

‫א( עי׳ פסחים קי׳־ז ע׳׳ב וירושלמי ברכות פ׳־א הלכה ט׳‪ .‬ומקור הבדכות לסדד״ע השלם‬
‫ח״א ק׳׳ח ע״א‪ .‬ב( חדשים גם ייסנים‪ ,‬הקדם שנה ב‪ .82 /‬ג( כך הוא הנוסח בכ׳׳י מארצות‬
‫המזדח תחת ועדיין)הרכבי(‪ .‬ד( בבבל בטאו הרבה אות ח׳ הארמית והערבית כמו ה׳)עי׳ תג״ה‬
‫הערות ותקונים ‪ 356‬הערה לעמוד ‪ .( 81‬ה( ברכות כ‪-‬ח ע‪-‬ב‪ .‬ו( ‪ = 1‬גם כן‪ ,‬עי׳ י‪ .‬נ‪ .‬עפשפיין פי׳‬
‫הגאונים לטהרות‪ 155 ,‬הערה ‪ .[ 7‬ז( כמו‪ :‬שימצא‪ .‬ח( ערוך ע׳ חזר עפ׳־י כ׳־י י׳׳ל א׳‪ .‬ועי׳ עוד‬
‫בעדוך השלם ובאכודדהם סדר תפלות של חול‪ .‬ט( וכן יכרע )אבודרהם(‪ .‬י( נ׳־א‪ :‬שלא יכרע‪.‬‬
‫יא( נ׳א‪:‬ואפילו‪ .‬יב( נ‪-‬אאין‪:‬אלא‪ .‬יג( ג״אנאפדו‪ .‬יד( נ‪-‬א‪:‬כל‪ .‬טו( נ״א‪:‬שיכדע‪.‬‬
‫יז( ולא שיכוף את עצמו כך׳ אלא כ)כ(ף׳)כ׳׳י י׳יל ב׳(; כך אלא‬ ‫מז( נ׳״א‪ :‬האחדות‪.‬‬
‫כך )ד׳ פיזרו(; ולא שיכוף את עצמו כ ל כ ך )ד׳־ו(; ולא שיכוף א׳־ע אלא כדי )כ‪-‬י שלי(‪.‬‬
‫‪35‬‬ ‫]דף יב‪:‬ן‬ ‫מסכת ברכות‬

‫שיראה איםר שכנגד לבם‪ .‬ודוקא כי היזרא דצואר דילהון לא פשיט‪ .‬ואפילו‬
‫המנענע כופף צואר]ו[ נמצאת כפיפת צואר לכולהו‪.‬‬
‫כל א( השנה כולה יתפלל אדם האל הקדוש מלך אוהב צדקה‬
‫ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים יתפלל המלך‬
‫הקדוש המלך המשפט‪ .‬מאי הוי עלה‪ .‬רב יוסף אמר מלך הקדש מלך‬
‫המשפט ורבא אמר המלך הקדש המלך המשפט‪ .‬והלכתא כותיה ד ר ב א ‪.‬‬
‫ו א מ ר מ ר רב ה א יי ב( ו ע מ א מוסיף המלך עושה השלום‪.‬‬ ‫סח‬
‫ו א מ ר ר ב י נ ו ס ע ד י ה ג( שכח ולא אמר המלך הקדוש בזמנו חוזר‬ ‫סט‬
‫לראש טעה ולא הזכיר המלך המשפט חוזר מקבוץ גליות ואילך‪.‬‬
‫ו א מ ר ר כי נ ו ה א " ז(‪:‬‬ ‫וששאלת ד( מאן דצלי ]ביןיום ראש[ שנה‬
‫ליום הכפורים וטעה בהמלך הקדוש והמלך המשפט אם טעה בהמלך הקדוש וחמלו‬
‫צריך ]לחזור[ כשאר טעיות שחוזרין‪ ,‬או אינו צריך‪ .‬המשפט‪ .‬אם לא סיים ואמר המלך‬
‫או ה( לא סיים )לא( ואם׳ המק“ך ]עושה עושה השלום שפיר דמי לחזור‬
‫השלום[ י( שפיר דמי לחזור‪ ,‬ואילא כיון שלא אמרו ואי לא‪ ,‬כיון שלא אמרו חכמים‬
‫צריך לחזור ליכא כה לחיוכיה‪.‬‬ ‫חכמים שצריך לחזור לראש ]ליכא כח[ להיוביה‪.‬‬
‫ו ב ת ש ו ב ה ח( אחרת אמר אם שכח שליח צבור בהמלך הקרוש והמלך‬
‫המשפט חובה אנון ונחזיר שליח צבור האומרןט(‪.‬‬
‫עול מ צ ו ת ד כ ת י ב ו ר א י ת ם א ו ת ו ‪.‬‬
‫לר׳ ש מ ע ו ן ק י י ר א ז״ל י( סומא פטור מן התפילי׳ ומן הציצית דכתיב‬ ‫עא‬
‫וראיתם אותו פרט לסומא יא(‪.‬‬
‫]רב ה א י י ז״ל[ יב( והכי אמר רב נ ט ר ו נא י ג א ו ן יג(‪:‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם כשיקרא אדם ק״ש צריך לאחוז ארבע ציציותיו יד( או לא‪.‬‬ ‫עב‬
‫א( גרסת פרקי בן באבוי‪ ,‬גאוניקא ‪ .50‬ועיין אפשיטיין ‪ R. E. J 150.‬צד ‪ 132‬הערה ‪. 16‬‬
‫כ( רי״ין גיאת ח׳יא‪ ,‬צד מ׳׳ה‪ .‬ג( שם‪ .‬ובספרי רס״ג ה״ט צד ‪ , 153‬אות מ׳‪.‬‬
‫ד( חדש־ים גם ישנים להרכבי ״הקדם“ שנה שניה‪ ,‬צד ‪ 86‬סימן ו׳‪.‬‬
‫ה( כמו‪ :‬אי‪ .‬ו( השלמנו עפ‪-‬י רי״ץ ניאת‪ .‬והרכבי גם הוא השלים עפ״י רי״ץ גיאת‬
‫אך בטעות‪ :‬הקדוש והמלך המשפט‪ .‬וכעל איי הים בשע״ת סימן פ׳׳ב הקיף כטעות‪) :‬המלך(‪.‬‬
‫ולא ידע ש ע מ א מוסיף‪ :‬המלך עושה השלום‪.‬‬
‫ז( רי״ץ גיאת חלק א׳ צד מ״ה‪ .‬וביטע״ת סי׳ פ׳׳ב‪ :‬ויסשאלתם כו׳‪ ,‬ע״כ רבינו האיי ז״ל‪.‬‬
‫וכלשון הרי״ץ גיאת גם כאורחות חיים חלק א׳ סוף ה׳ ר״ה אות כ׳‪ ,‬ק״א ע׳־א‪.‬‬
‫ח( ברי׳׳ץ גיאת •קם‪ ,‬ומכאן בשע״ת סימן פיג בשם‪ :‬״לגאון ז׳׳ל “‪ .‬אך מרייץ גיאת נראה‬
‫בעליל שגם היא לרב האיי גאון אלא שחלק בין יחיד ובין שליח צבור‪ ,‬ועל זה כתב רי״ץ גיאת‪:‬‬
‫״ואנו אומרים ‪ :‬דלא שנא יחיד ולא שנא שליח צבור היכי דטעה חובה לחזור“ ‪ . . .‬ולא כמו‬
‫שכתב בעל איי‪-‬הים‪ :‬״לגאון אחר“ )ועי׳ גם תוס׳ י״ב ד״ה‪ :‬והלכתא(‪ .‬ט( )שע״ת(‪ :‬לומרן‪.‬‬
‫י( שע‪-‬ת סימן רס׳׳ח וסימן קנ״ו)עיין שם באיי‪-‬הים(‪ .‬וכן כהאשבול ח׳יב צד ‪ ,88‬ובה׳׳פ‬
‫סימן ס׳׳ו ובתש׳׳ר חלק א׳ צד ‪ .47‬אבל בפסיקתא זוטרתא פ׳ שלח‪ :‬והלכה סומא ח ייב בציצית‪.‬‬
‫יא( לכסות סומא )האשכול(‪ .‬יב( שע״ת סי׳ פ״ח‪ .‬יג( גמדט סי׳ ל״ח‪ .‬והובאה גם‬
‫בשו״ת הריב״ש סי׳ תפ‪-‬ו‪ .‬יד( וששאלתם אם צריך לאחוז אדם בציציותיו )שע״ת(‪.‬‬
 ‫ה ת*טו ב ו ת‬ ‫זגאו נ'ס‬ ‫)(‪3‬‬

‫א מ ר רב נ כ רו נ א י ג א ו ן ז״ל ג(‪:‬‬ ‫וה^גוייד^ם‬

‫״ך חחכמים ותלמידים‬‫דבר זה לא דרך‬
‫האוחז בציציות כידו כ־בהוא קורא את עמע‬ ‫א( הוא‪ .‬ובי מאחר‬ ‫הוא‪.‬‬
‫יהירותא ד( היא ה(‪ ,‬וכן כתב ר ב מ ש ה‬ ‫עטיפתן וברך‬
‫גא ו ן ז״ל‪ ,‬וכיאר עוד וכי מאחד שהתכונן‬
‫עליהן יאחד מבאן למה אוחזן בידו אלא‬
‫בציציותיו כשעת עטיפתו ובירך עליהש לאחר‬
‫כן למה אוחזן בידו ו( אלא מעתה כשיגיע‬ ‫מעתה כשמגיע לוקשרתם צריך =( נמי‬
‫לוקשרתש צריך נמי לאחוז בידו תפיליו וא״ת‬ ‫לאחוז בתפיליו‪ .‬ואם תאמר יאחוז‪ ,‬כשמגיע‬
‫יאחוז‪ ,‬כיטיגיע לוכתבתס צריך לבוא ולהניח‬ ‫וכתבתם צריך לבוא לביתו ולהניח ידו‬
‫ידו על מזוזתו‪ ,‬הילכך העושה כך צדיך ללמדו‬ ‫על מקום מזוזה‪ .‬הילכך העושה כן צריך‬
‫ו ל ה •ט כ י ע ו שלא יעשה כן ז(‪.‬‬ ‫ללמדו ו‪^-‬הםביד לו שלא יעשה‪.‬‬
‫‪-1‬ג‪ 1:‬ת״ר שבוע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אהד עד כאן צריב׳ כוונת הלב‬
‫דברי ר־מ‪ .‬אמר רכא הלכה כר־מ‪.‬‬
‫ש א י ל ו ח( מן קמיה ]ד מ ר ר ב י ה ו ד א י ג א ו ן ריש מתיבתא ז״ל[‬
‫הא דאמר רבא בראש משנה דהיה קורא ‪*:‬ענין ק״ש הלכה כדבי מאיר‪.‬‬
‫ואמר הלכה כוותיה ‪.(■ -‬‬
‫ויד•! ימים שהיחיד גומר כהן את ההלל כיין פרק לפרק פוסק וכר‪.‬‬
‫ו י ח י ד י( דקאמרינן גומד כהן את ההיל‪ ,‬לאו יחיד ממש קאמרינן אלא כל היכא‬
‫דלא כנ‪-‬פין כולהון ישדאל יחיד קא־י רהון יא(‪ .‬והאי דקא מפיק לחון בלשון יחיד‪ ,‬משוש דכד‬
‫כניפין כולהון ישראל ובעי למימי־ הלל כל יומא על כל צרה שנגאלין ממנה אמדי דאי סלקא‬
‫דעתך יחיד ממיש אכל ציבור יש לחש ימיש שאומרין כהש והא כדאיקלע רב לככל כריש ירחא‬
‫ואשכח ציכויא דקארי הלילא ]ואיקפד דכ|‪ ,‬אמאי קפיד האי ציבודא הוא‪ ,‬אלא לאו שמע מינה‬
‫אפילו מאח ואפי׳ כמה אלפי כל אימת דלא כניפין כולהון ישדאל יחיד קאדי להון‪ .‬השתא‬
‫דאמרת חכי דב כדקפיד דאמר חני יחיד נינהו וכד שמעינון דקא מדלגין שבקינון‪ ,‬ואמר‬
‫מנהג אבותיחש כידיהש )תענית כ״ה;(‪.‬‬

‫א( כן הוא כשע״ת כמקוש; ״יתידות“ בגמי״מ ״ויתירותא“ כאו״ח‪ .‬ועיין כאבודדהס וכסוף‬
‫כפתור ופרח‪ .‬כ( מן ״צריך“ עד ״צייך“ חש‪ -‬כגמו״מ‪ .‬ג( אורחות חייס ח־א דף ג׳ ע״ד‪.‬‬
‫ועיין האשכו״ חלק א׳ סוף צד ‪3‬ז‪ .‬ד( עיין העי־ה א׳‪ .‬ה( עד כאן גם בכלבו סי׳ כ״ב‪.‬‬
‫אב־־ כן חוא בילקוט שמעוני לתליש שי׳ תשיכ״נ‪ :‬״יד שמאלית כה אני קושר תפילין‬ ‫ו(‬
‫ש״י וכה אני אוחז ציצית כזמן קריאת‪-‬שמע“ ‪ .‬ז( וכפסיקתא זוטרתא סוף פ׳ שלח‪ :‬״וכשמקכצין‬
‫הציצית בשעת ק״ש ומעבירין על גבי עיניהש אעפ״י שנראין הדכריש שימשוס חכוכי מצוח מכל‬
‫מקוש לא נתחייבו ישראל בזה שיאש כן חיו ממשימשין גש כתפילין בשעה שקורא וקיטרתש‪ ,‬אלא‬
‫מנהג בעלמא הוא ואין בדבר אישור והיתי“ ‪.‬‬
‫ח( תג •י־ סימן מ״ה פשקזז ה׳ וכתש״ר ח׳־כ צד ‪ 5‬כיטש ״תשובות דדב נט ד ו נ א י גאון“‪.‬‬
‫ט( ״והא דאמרי׳ כפ״ק דיומא )י״ט; וכן בכדכות ט׳־ז‪ (.‬ל׳׳ק הא בס׳ דאשון הא בס׳ שני‬
‫דכס׳ ראשון אין לו לעסוק במלאכתו ולא לרמז בעיניו‪ ,‬לאו משום דכולי פרק ראשון כעי כונה‬
‫דלא כעי כונה אלא כפסוק ראשון‪ ,‬אלא פ ריש ו לה רבנן )ה׳׳ג פ״ב וסדר׳׳ע ו׳ ע׳יא והשלם ח״א‬
‫ק״ח ■( האי דאין לו לעסוק במלאכתו בפרק ראשון כי היכי דלא לשווי ליה ארעי ולא משום‬
‫דבעי כונה“ )האשכול אלבק ‪ 14‬והוצ׳ איירכאך ה״א סז‪ .‬והשוה לשון הרי״ף ברכות פ־ב(‪.‬‬
‫י( ה״ג סוט הלבות לולב ד״ו ל״ד עמוד ד׳ וד׳ ברלין צד‪ 4 :‬־‪ ; 173‬די״ץ גיאת‪ ,‬ח׳׳ב צד ד'‬
‫והמנהיג ס״ד ע״א‪ :‬״בהלכות )גדולות דרב יהודאי! ובפסוקות“‪ .‬יא( ״ויחיד שאמר גומר את‬
‫החדל לא יחיד ממיט א^א אפילו עשרת אלפים יחיד קורא אותם“ )הלכות ראו‪ ,‬צד ‪.( 31‬‬
‫‪37‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף יד ‪I,‬‬

‫ו ש ד ר ו א( ממתיבתא דיחיד יחיד ממש‪ .‬דאמר רבא ימים שהיחיד גומר בהן‬ ‫עה‬
‫את ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק וימים שאין היחיד גומר‬
‫בהן את ההלל אפי׳ באמצע הפרק פוסק‪ .‬איני והא רב בר שבא איקלע לגבי רבינא‬
‫בימים שהיחיד גומר בהן את ההלל ויא פסק ליה שאני רב בר שבא דלא חש־ב‬
‫ליח רבינא‪ .‬אלמא יחיד ממש ובו׳‪.‬‬
‫ו ז ה ב ( שחקקתם ג( לפנינו י( בהלכות קטועות ה( לא יחיד ממש אלא אפילו‬ ‫עו‬
‫ציבור נקראו יחידים‪ .‬לא שמענו מעולם לא בכתב ולא בפה ואל תעשו כך‬
‫שאין מנהג אלא כמו שפרשנו לכם ואל תטעו באותן הלכות קטועות שאם כתוב‬
‫בהן כך שלא בהלכה הוא וטעות הוא‪ ,‬ושמא הסופר טעה ולא הרב‪.‬‬
‫א מ ר ו( רב נ ט ר ו נ א י‪ ...‬כך פרשו חכמים הראיטונים יהיד דקאמר צבור הוא‪ .‬וקרי‬ ‫עז‬
‫ליה יחיד כיון דחרב ביהמ״ק ובטל קרבן ועקר שיר על הקרבן נתקן‪ ,‬רהבי קיי דיה צבור יחיד‪.‬‬
‫תניא נטי הבי ט ט עט ת אינה טעונה ברכה‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ז( כמה ש־יעור טעימה‪ .‬גבי מקדש• הוא דבעינן מלא לוגמיו ח(‪ .‬ואפילו ]הכין‬ ‫עח‬
‫כיומא דתעניתא אפור למיטעם‪ .‬יאע״ג דאמרי׳ ט( ה י ו ש ב ת ב ת ע נ י ת מ ו ע מ ת א ת‬
‫ת ב ש י ל י ה י( ואין בכך כלום הני מילי טעימא בעלמא בלא בליעה יא( ואם יב( בויעת קימעא‬
‫אין בכך כלום‪ .‬אבל ]הנא! למברך בעינן מלא לונמיו ליסתות יג( דבמלא לוגמיו מייתבא דעתיה‬
‫כדאמרינן לגבי יום הכפורים )יומא ע״ג‪ (:‬ש־תה מלא לוגמיו חייב‪.‬‬
‫והשווי בתענית טועם ואין בכך בלום עד בטה ר אטי ור׳ אסי‬
‫טעטי עד שיעור ר ב י ע ת א ‪.‬‬
‫התעניות ואפי׳ יום הכיפורים מותר רו לאדם‬ ‫ז״ל יד(‪.‬‬ ‫ר ב נ ו ש!‬ ‫עט‬
‫לטעזום מה שצריך לטעמו ואין בכך כלום‪ ,‬דכי אמוד רבנן טועם ואין בכך כ‬
‫לא ]פליגי[ ביני תעניות‪ .‬והלכך כל תעניות שוות‪.‬‬
‫ו ל ע נ י ן שיעור מה שטעימו‪ ,‬כך אמרו חכמים ר' אט* וד׳ אמיטעמי‬
‫עד רביעתא‪ .‬ופשוטן של דברים שאפילו מכנים לתוך פיו שיעור רביעית לטעמו‬
‫אחר שנזהר שלא יבלע כלום מותר‪ .‬וכן הלכה‪.‬‬
‫א( ה״ג אםפמיא צד‪ . 174 :‬עיין שם ד״ה‪ :‬פירוש איכא פי^וגתא‪ .‬ועיין מה שכתב ידידי‬
‫הרכש‪ .‬אסף במחברחו‪ :‬חלופי מנהגים והוראות בין ישיבת סויא ופומבדיתא סימן ה׳‪.‬‬
‫ב( חמדה גנוזה סימן קכ״ח בין תשיובות רב צמח גאון‪ .‬וברי״ין גיאת ח״ב פוף צד ד׳‪:‬‬
‫״ואמר מר רב שר שלום ואית דאמרי רב נטרונאי“‪ .‬ובנוסח מש־ונה בפרדס דף ס ־ב סוף עמוד א׳‬
‫וד׳ ווארשא סי׳ כ״ח‪ .‬ובסדור רש״י סי׳ קע״ג ומה״ו צד ‪ 353‬נתלה בתש־ובת רב יוסה טוב עלם‪.‬‬
‫ג( שכתוב )פרדס(‪ .‬והבטוי ״•שיהקקתם“ נמצא עוד פעם בתש־ה״ג שהובאה באו״ז ח״ב ריש•‬
‫פסוקות‪ ,‬עיין אגית רש״ג ‪ 47‬ואפשטיין‬ ‫ה׳ ר״ה סי׳ רנ״ז‪ .‬ד( מצינו)מח״ו(‪ .‬ה( ■ קטנות‬
‫״דביר“ ב׳‪ .326 ,‬ו( האשכול ח״ב צד ‪ . 10‬ובנ״א רי״ץ ח״ב ה׳ והמנהיג מ״ד‪ :‬ז( שבה״ל סימן‬
‫רע׳׳א רש־בה״ל הקצר סימן צ׳; לקוטי פר׳‪ ,‬ענין יוה״כ; מעשה הגאונים‪ ,‬צד ‪ .60‬ועי׳ קהלת •צלמה‬
‫סוף סי׳ ח׳‪ .‬ח( פסחים ק״ז‪ .‬ט( אש־ה )מעש־ה הגאונים(‪ .‬י( תבשיילה )לקוטי פידס(; תבשייל‬
‫)מעשה הגאונים(‪ .‬יא( מ פ ר ש י ר ב נ ן דטעיימה בלא בליעה היא )העתים ‪ .( 180‬יב( ואפילו‬
‫)מעשיה הגאונים(; אבל בליעה לא ואינה בולעת כלום )לקוטי פרדס(‪ .‬יג( כן ״ ו א פ י ל ו “‬
‫יד( שע״ת סי׳ שכ״ד וה״פ סימן קצ״ב בתיסובות רב שר שלום‪.‬‬ ‫עד כאן חסר בשבה׳׳ל הקצר‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — התש וב ות‬ ‫‪38‬‬

‫ר ב פ ל ט וי א( והר“כתא השרוי בשאר תעניות טועם יין עד רביעית‬

‫ותשעה באב שהוא תענית צבור אינו טועם‪ ,‬דאמר שמואל )פסחים נ״ד( אין‬
‫תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד‪.‬‬
‫כל הגותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה‪.‬‬
‫פ י ר ו ש ב( והאי שלום כריעה הוא‪.‬‬
‫ה א ג ( ד א מ ו ר ר ב נ ן אסור לאדם ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל‪.‬‬ ‫פא‬
‫ו נ ה ג ו ר ב ו ת י ׳ ש פ ו ג ע ב ח ב י ר ו ק ו ד ם ש י ת פ ל ל א ו מ ר לו צ פ ר ך‬
‫ל ט ב‪ ,‬מי שנהג בחבירו כבוד כשאומר לו צפרך לטב כורע לנגדו‪ ,‬אי לא‪.‬‬
‫מי מיחזי כשאילת שלום‪ ,‬אי לא‪ .‬ברבו לא קא מיבעי לן‪ ,‬דהא תרגמא ר' אבא‬
‫במשכים לפתחו‪ ,‬כי קא מיבעי לי במי שגדול ממנו‪ ,‬אי נמי כמותו ורוצה‬
‫לנהוג בו כבוד‪ ,‬מאי‪.‬‬
‫דבר זה כולו לא הקפידו חכמים אלא משום כריעה‪ .‬וזה שאמרו חכמים‬
‫כל הנותן שלום לחבירו כריעה הוא‪ .‬הילכך כללו של דבר כל המשכים לפתחו‬
‫של רבו בין לבן זוגו לא יכרע לו‪ .‬פגע בו בדרך או בבית הכנסת אפילו‬
‫קודם שיתפלל אם כרע לו אין בכך כלום‪ .‬דבר זה לענין כריעה‪ ,‬אבל ליתן לו‬
‫שלום ככל האומר לו הרשות בידו ואין בכך כלום‪.‬‬
‫‪]...‬אםו[רד( ליתן שלום לחבירו‪ ,‬והיינו ד א מ ו ר ר ב נ ן שואל‪...‬‬ ‫בם‬
‫ו א ס ו ר ה( לאדם שיתן שלום להכירו קודם שיתפלל‪ ,‬ודוקא במשכים לפתחו‪ ,‬אבל‬ ‫פג‬
‫כשאינו משכים לפתחו שרי דתנן ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם‪ .‬והאידנא‬
‫נהוג עלמא •טלא יתן אדם שלום כל עיקר קודם תפלתו‪ ,‬אלא אוסר צפרך לכב כלא כריעה‪.‬‬
‫וראוי לעשות כמנהג זה שלא יתן אדם להכירו שלום ולא יעמוד מפניו קודם תפלה‪.‬‬
‫ש ר ש ל ו ם ז״ל י(‪ .‬וצריך אדם לברך לקונו קודם שיתפלל‪ ,‬וע״כ אסור‬ ‫פר‬
‫לברך לחברו קודם שיתפלל ולקונו צריך לברך קודם תפילה ז( ולבני אדם אחר תפלה‪.‬‬

‫ה״פ סימן קצ״ג‪ .‬ובהאשכול ח״ב צד ‪ 3‬וכן ברא״ש פ״ק דתענית סי׳ מיו הביאו בשם‬ ‫א(‬
‫הריי הברצלוני לאסור טעימה ביוה״ב ובטיב‪ .‬ב( הלכות גדולות אספמיא‪.3P ,‬‬
‫ג( חמדה גנוזה‪ .‬סי׳ ייח בין תשובות רב נטרונאי ורב פלטוי גאון‪ .‬ועקרה הובא בתולדות‬
‫אדם לרבינו ירוחם נתיב ג׳ חיג בסיום ״כן כתב גאון בתשובח“ ותכנח בארחות חיים חיא ייד עיב‬
‫בשם ״תשובות לקמאי “‪ .‬ומשם חביאה הביי בטוד או״ח סימן פיט בשנוי לשון קצת‪ .‬וחסיום‪:‬‬
‫״אבל אם התחיל לברך הברכות כיון שקבל עליו עול מלכות שמים בבדכות אין לחוש כל כך“‬
‫לא נמצא לפנינו בדפוס‪ .‬גס בדברי חמודות על הראיש הביאה כגרסת הביי בלי הסיום של הביי‪.‬‬
‫ד( נמוקי דב גחשון ב״גאון הגאונים “ סימן א׳‪ ,‬ושם בטעות‪1 :‬מות[ר‪ .‬ועיין העדה ה׳‪.‬‬
‫ה( האשכול הוצ׳ אלבק צד ‪ .9‬והוא כנראה מנמוקי דב נחשון גאון )עיין גנזי‪-‬קדם ג׳‪,‬‬
‫צד ‪ .( 82‬ומכאן בסתם גם בהדאיה בפידושו על הדייך עיין שם‪.‬‬
‫ו( שעית בסי׳ דיד‪ .‬ובדפוס לייפציג בסי׳ ריה‪ .‬ז( ‪ . . .‬״ומשום בך אסור לברך קודם‬
‫שיתפלל לאדם בעולם דהא בדבה קודם תפלה אינה דאויה אלא להביה בלבד“ )שעית סי׳ שמיט‬
‫ובד׳ לייפציג סימן שמ׳־ח‪ ,‬ומיוחס ל״רבי׳ יעקב ז׳׳ל “; ועיין נר המערב לטולידאנו ‪ 18‬הערה כ׳(‪.‬‬
‫‪30‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת !דף יד‪|:‬‬

‫רב משיי י־דייה וקרא ק׳ש ואנח תפיילי־ן וצל‪/‬‬ ‫‪1‬יד‪[:‬‬

‫ו ב ת ש ו ב ו ת א ( ה ג א ו נ י ם כתוב‪ :‬וששאלתם מי שנזרמנה לו טליתו לאחר‬ ‫פה‬
‫שעמד להתפלל תפלת יוצר קודם שיקרא ק״ש טהו לפסוק ולברך להתעטף בציצית‪.‬‬
‫כך דאינו שמפסיק ומבדך בין ישתבח לקדיש כיון שגומד מלך אל חי‬
‫העולמים ומפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש להתעטף בציצית ומתעטף ומתחיל‬
‫לומר קדיש אבל אם נזדמנה לו לאחר שהתחיל קדיש אינו מפסיק כלל כר‪.‬‬
‫ו מ צ א ת י ב( משמיה דגאון דמותר להניחן בין ברכת יוצר לאהבת עולם‬ ‫פו‬
‫ובין אהבת עולם לק״ש ומברך ולא הוי הפסק‪.‬‬
‫כל הקורא ק־ש ב ל א ת פ י ל י ן כאילו מעיד עדות שקר בעצמו‪.‬‬
‫ר ב י ה ו ד א י ג א ו ן ז״ל‪.‬‬
‫ש א י ל ו ג( מ ק ם יה ד רב י ה ו ד א י ג א ו ן ז״ל לענין תפילין‪.‬‬ ‫פז‬
‫אמר י ( כך שנו חכמים ה( אמר עולא כל הקורא קרית שמע בלא‬
‫תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו‪ .‬ואמר ר׳ ח י י א ב ר א ב א א״ר יוחנן‬
‫הרוצה שיקבל עליו מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא‬
‫קרית שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה‪ ,‬מכלל והקורא בלא תפילין דמלכותו‬
‫חסרה היא‪ .‬ועור שנו ד־זכמים כל י( שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה‬
‫בכל יום‪ .‬ועור שנו אי זהו עם הארין ר׳ יהושע אומר י( כל שאינו מניח תפילין‬
‫מפני שהוקשה כל התורה כולה לתפילין ח( דכתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך‬
‫וכל המניח תפילין כאילו כל התורה כולה בפיו ומקבל עליו מלכות שמים‬
‫שלמה‪ .‬ועוד אמר מר ט( ביאת הארץ דכתב רחמנא גבי תפילין למה לי דכתיב‬
‫והיה כי יביאך ה׳ וכתיב בפרשה והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך‬
‫אמר י( הקב״ה עשה מצוה זאת שבשבילה תכנם לארץ ובשבילה תזכה לחיי‬
‫העולם הבא‪ .‬ואם בא אדם יא( לומר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל‬
‫א( בדרכי משה על המור סימן נ׳־ד בשם‪ :‬״מצאתי כתוב באו׳ז מסכת ברכות פ׳ תפלת‬
‫השחר“ ‪ .‬ובאו‪-‬ז שילפנינו לא מצאתי‪ ,‬ואף בסימן נ״ב באו״ז איננו‪.‬‬
‫ב( ארחות חיים ח־א דף ז׳ עיג סי׳ ייא עי״ש‪ .‬ג( תשיר היא צד ‪ ;45‬שבהיל השלם‬
‫ענין תפילין דף קציא; שו״ת מהרים בר כרוך לבוב סי׳ רביד; ושם‪ :‬״כתכ הדב יהודה זיל כר‬
‫ברזילאי זיל בה׳ תפילין“ ; שעית סי׳ קניג; ה״פ סי׳ ם״כ ומקוצרת באודחות היים היא דף ז׳ ע״א;‬
‫רכינו ירוחם םפד אדם וחוה קל״ה עמוד ג׳; כלבו ה׳ תפילין סי׳ כיא עייש‪! .‬כי הלשון הוא כנראה‬
‫לשון פ ד ק י בן ב א ב ו י ‪ .‬אפ׳[‪ .‬ובהאשכול ח״ב ה׳ תפילין צד ‪ 90‬בשם תשובה לגאון‪ :‬הא‬
‫דאיר יהושע איזהו עם הארץ כל שאינו מניח תפילין‪ ,‬מפני שהוקשו תפילין לכל התורה ‪. . .‬‬
‫ד( באורחות חיים‪ :‬והשיב‪ .‬ה( כשע״ת‪ :‬כבר אמרו חכמים‪.‬‬
‫ו( מנחות מיד סוף עמוד א׳ עיין שם ברש״י‪ .‬ז( ברכות מיז עמוד ב׳‪.‬‬
‫ח( קידושין ליה עמוד א׳‪ .‬ט( כן הוא גם בה״ם ויסעית‪ .‬ובשכהיל‪ :‬אמרינן‪.‬‬
‫י( קידושין ל‪-‬ז סוף ע״ב‪ .‬יא( ]כך כשע״ת ובהאשכול וכציל‪ .‬ובהיפ ושוית מהדים‬
‫ב״ב ושבה‪-‬ל‪ :‬ואם בא אדם לומר לך‪ .‬ובתיס׳׳ר‪ :‬ואם בן אדם אומר ל ך ; ואם בא אדם לומד‬
‫ובו׳ רגיל אצל בן ב א ב ו י [ ‪ .‬ובאורחות חיים‪ :‬ואם לחשך אדם‪.‬‬
 ‫התשובות‬ ‫אוצר הג אוני ם‬ ‫‪46‬‬

‫כנ פי ט א(‪ ,‬כך פירשו חכמים ב( במה ■דברים אמורים בשעת השמד שגזרו כל‬
‫המניח תפילין ינקרו את מוחו‪ .‬אמרו חכמים ג( כל היודע בעצמו שהוא צדיק‬
‫גמור כאלישע בעל כנפים שעשו לו נם בשעת השמד ומםר עצמו למות יניח תפילין‬
‫ואם לאו אל יביא עצמו לידי סכנה‪ ,‬שאם אתה אומר כך ספר תורה גדול‬
‫ומקודש שיש בו כמה פרשיות והוא שלם ואתה פותח ד( וקורא בו ]בכל זמן[‬
‫וקל וחומר רתפילין ה(‪] .‬תפייד^ין[ צריכין גוף נקי שהן ]בנרתיקין[ שלהן ק״ש‬
‫שהיא כתובה בתפילין על אחת כמה שצריכה גוף נקי‪ .‬ואםור לקרוא ק״ש ולהוציא‬
‫אותה בפה אלא אם כן הית גוף נקי‪ .‬מכאן אתה למד שלא שנו חכמים ו(‬
‫ועוד שנו חכמים י( תינוק היודע‬ ‫תפילין צריכין גוף נקי אלא בשעת השמד‪.‬‬
‫לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין כרי לחנכו במצות וכ״ש בן י״ג שנה שחייב‬
‫כמצות תפילין‪ .‬וכל הפושע במצות תפילין דנין אותו בגיהנם שנים עשר חדש שכך‬
‫שנו חכמים ח( פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונירונין בה י״ב חרש ומאי נינהו‬
‫פושעי ישראל בגופן אמר רשב״ג קרקפתא דלא מנח תפילין “(‪ .‬ועוד שנו חכמים י(‬
‫ליום הדין אם יש יא( תפילין עם עונות ככף מאזנים בעון שפשע ולא הניח‬
‫תפילין היא מכרעת‪ ,‬ואם היה זהיר במצות תפילין כף של זכויות מכרעת שאין יב(‬
‫לך גדול בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין שהוקשה כל התורה‬
‫כולה לתפילין בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה שכך כתיב למען תהיה‬
‫תורת ה׳ בפיך יג(‪.‬‬
‫ו מ ד כ ת׳ יד( למען תהיה תורת ה• בפיך מכאן אמרו מניח תפילין כקורא בתורה וקורא‬
‫בתורה פטור מתפילין‪.‬‬
‫תש ובה מו( לר;שמואל בר‬ ‫וכתב ר״ש בן ח פ נ י ליתא להאי ברייתא‬ ‫פח‬
‫הפני הכם פאס טו(‪ .‬ולית הילכתא‬ ‫__‬ ‫‪ ,.,-‬ם ״‬ ‫‪,.,‬יי‪,‬‬
‫בהאי מתני‪ /‬דהא רבנן קשישאי‬ ‫דרבנן קשישי דתורתן אומנתן קטנחי תפילין ומברכ'‬
‫דתורתם אומנתם ומנחי תפלין‬ ‫ואי לאו דחובה לא מברכי וכיון דבנמ׳ לא אתמך‬
‫ומברכי עלייהו ואי לאו דחובה‬ ‫י‬
‫היא לא הוה מברכי‪.‬‬ ‫הרין ברייתא לאו דםמכא היא‪.‬‬
‫א( שבת מ״ט ע״א‪ .‬ב( ]הגאונים[‪ .‬ג( עיין להלן הערה י״ג‪ .‬ד( בהאשכול; כותב‪.‬‬
‫ה( שמכוסין בעורותיהן‪ ,‬וק״ש הכתובה בתפילין אדם קורא אותה בכל יום‪ ,‬ועוד )או׳ח(‪.‬‬
‫ו( כן גם בהאשכול ובמהר״ם ב״ר ברוך •צם‪ .‬ז( סוכה מ״ב‪ .‬ח( ראש השנה י״ו‪.‬‬
‫ט( מעולם )או‪-‬ח‪ ,‬האשכול והעיטור(‪ .‬י( לא ידעתי מקומו‪ ,‬אבל עי׳ כהאשבול סוך צד ‪.90‬‬
‫יא( במהרים ביב‪ :‬אם עונות שפש־עי בכך מאונים ועון •בפשע ולא הניח ת׳ ]עמהם[ מכרעת היא‪.‬‬
‫יב( והכי איתא בירויצלמי שאין)שע״ת(‪ :‬ובירושלמי נמי איתא אין לך גדול כמצות שבתורה‬
‫כמצות ת׳ •צהוקיצו לכה״ת שנאמר )האשכול(‪ .‬וביצאר נוסחאות אין ‪ :‬״והכי איתא כירושלמי “‪,‬‬
‫ומקומו לא ידוע‪) .‬ועי׳ ירושלים־לונץ כרך שביעי‪ ,‬צד ‪ 7‬־‪ 236‬ופוזננסקי כסוף כחברתו‪ :‬ענינים •צונים‬
‫ובו׳‪ ,‬צד ‪ .(70‬ובכלבו שם‪ :‬״ועוד •צנו‪ :‬מאי דכתיב למען תהיה תורת ה׳ בפיך‪ ,‬מכאן שהוקשה‬
‫כל התורה כלה לתפילין‪ .‬כל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר ה׳ עליהם יחיו‪ .‬וכל הממאין‬
‫חייבין בתפילין כטהורין‪ ,‬וכל הפצור מק׳׳ש פטור מתפילין“‪ .‬יג( ע־כ בשע׳־ת ובמהר׳׳ם ב׳׳ב‪.‬‬
‫וכשה׳׳ל ‪ :‬לפי דעת יצחק בן דורבלו ע׳׳ב סוף תשובות רכינו יהודאי גאון זצ‪-‬ל שפיר־צ לדרב ינאי‬
‫בשעת הגזרה‪ .‬יד( האשכול ה׳־ב צד ‪ 88‬והובא ככור סי׳ ל׳׳ח‪ .‬והוא ממכילתא שמות י׳־ג ט׳‪.‬‬
‫אך ברוקח סי׳ שס־־ט‪ :‬״במכילתא המניח תפילין פטור מת׳־ת למען תהיה תורת ה׳ בפיך וחייב בק״ש“ ‪.‬‬
‫כו( העיטור לבוב ח״ב דף כיו עמוד ג׳‪ .‬כז( עי׳ הרכבי‪ ,‬זכרון לראשונים ג׳ צד סז הערה ‪.5‬‬
‫‪41‬‬ ‫מ ס ב ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף נ!ו‪.‬ן‬

‫ו ת פ י ל י ן א( כל בר ישראל דקרי ק״ש מיחייב בתפילין לבר מי שעושה‬

‫מלאכתו ערום בשעת עירום‪ .‬וליתא לדרבי ינאי דאמר תפילין צריכין גוף נקי‬
‫כאיד״ישע בעל כנפים‪ ,‬דאמרינן )ברכות כ״ה‪ (:‬לא נתנה תודה למלאכי השרת‪.‬‬
‫רב ב( י ו ס ף ג א ו ן ‪ . . .‬ת נ ר ג( שיש בידו פרקים והוא ל ג א ו ן ו( חיגר‬
‫שיש בידו פרקים‬
‫ועוסק בהן כל‬
‫עוםק בהן כל ימיו מהו שיניח תפילין בשעת תפלה ובשעת ק״ש‬
‫או שמא אין מניח תפילין אלא גברא רבא ומי שאינו גברא ימיו מהו שיניח‬
‫ת פ י ל י ן ‪ .‬ואין‬ ‫רבא מעליא ביתירתא אינו מניח משום דמחזי כיוהרא מפני‬
‫בכל הקהל אחר‬ ‫שכל הקהל כולו אין מניחין‪.‬‬
‫שיניח תפילין‪.‬‬
‫הרי אמרו כל‬ ‫כך ראינו דהכין אמרו רבנן כל ישראל חייבין להניח‬
‫תפילין וכל המניח תפילין מאריך ימים לבד מן חלי מעים דפטור ישראל ח י יב ים‬
‫לבר מחולי‬ ‫מן התפילין י( דאמר ד ב י ׳ י ה ו ד ה ה( חלי מעים )ד(פטור מן‬
‫מ ע י י ם דבעי‬
‫התפילין‪ .‬ומתבעי לנטוריה נפשיה שלא יפיח בהן אכל כל לשמור נפשייהו‬
‫שלא יפיחו‪.‬‬ ‫ישראל חייבין במצות תפילין‪.‬‬
‫‪ f-«1‬אמר ליה רבינא לרבא חזי מר האי־ צ ו ר ב א מ ר ב נ ן ‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם ז( צורבא מרבנן‪.‬‬ ‫ל ר ב י נ ו ה א י י ז‪-‬ל‪.‬‬
‫הוא כמו צרכת השחין ח( דבר חם המתחמם באשה ■סל תורה‪ .‬הא> צורבא מרבנן‬
‫דרר״ח אורייתיה קא מדתחא ליה )תענית ד׳‪ (.‬שנאמד הלא כה דברי כאש )ירמיה כ״ג‪ .‬כ״ט(‪.‬‬
‫ד״א צורבא מרבנן קשה‪ ,‬ב ע ר ב י ק ו ר י ן ל ח ט י ם ה ק ש ו ת ח נ ט א צ ד י ב א ט(‪.‬‬
‫ועד במה עד פרסה‪] .‬דא׳ר אבהו א׳ ריש לקיש לתפלה ולנטילת‬
‫ידים ארבעה מילין וא׳ר יוסי ל־ש אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל י( וכר[‪.‬‬
‫לתפלה יג(‪ .‬היה מהלך‬ ‫ל ת פ ל ה יא( היה מהלך בדרך והגיע זמן תפילה‬ ‫צב‬
‫בדרך והגיע זמן תפלה‪ ,‬אם‬
‫יודע שיש עיר לפניו או מקום‬ ‫אם יודעז שיש לפניו עיר או בית המדרש או ביהכ׳־נ‬
‫לתפלה ימתין עד שיגיע לשם‬
‫ויתפלל‪ .‬אבל יותר מד׳ מילין‬ ‫מקום המתוקן לתפילה ברחוק ד׳ מילין יב( ער שמגיע‬
‫אל ישהא אלא יתפלל במקומו‬ ‫לשם אל יתפלל ואם מרוחק יותר מד׳ מילין יתפלל‬
‫לאלתר ואעפ׳׳י שדעתו ]שיאין‬
‫דעתו! מיושבת עליו‪.‬‬ ‫במקומו בדרך אף על פי שאין דעתו מיושבת עליו‪.‬‬
‫א( תש״ר ח״א ‪ ;46‬ה״פ בסי׳ ס״ב ושה׳׳ל קצ״ב עיא עי״ש‪ .‬כ( תש״ר סוף ‪ 46‬ובה״פ סי׳ ם״נ‪.‬‬
‫צ״ל‪ :‬חגר‪ ,‬כמו בהעטור‪ ,‬ומילר בה״פ הביא בטעות גם בשם העטור‪ :‬״תנר שיש‬ ‫ג(‬
‫בידו פרקים )פרקמטיא(“‪ .‬ד( מכאן עד ה ת פ ל ין הבא‪ ,‬חסי ■ בה־פ‪ .‬ה( חולין ק׳׳י ע״א‪.‬‬
‫ו( העיטור ה׳ תפילין שער א׳ סוף חלק ז׳ עיין שם בהערות ר׳ יונה שפירש‪ :‬לסי‬
‫שחגר הוא ונראה כחולה ום־־ל דחולה ממש פטור מן התפילין וכמו שכתוב באו״ז בסי׳ תקל׳־ב‪.‬‬
‫ז( שע״ת סי׳ פ׳׳ד‪ .‬ח( ויקרא י־ג‪ ,‬ב׳־ג‪ .‬ועיין רש׳־י תענית ד׳ ע״א‪.‬‬
‫ט( והשוה עוד מה שכתב פרוס‪ .‬יעקב בארט בספר היובל ״לשלמה“ קרלבך‪ ,‬צד ‪. 1Q6‬‬
‫י( כן היא גירסת כ׳׳י בית‪-‬נתן וראשונים‪ .‬ועיין הגהות דקדוקי סופרים‪.‬‬
‫יא( שעדי תשובה סי׳ צ׳׳ד וכן בגאוניקא ‪ ,226‬עיין שם גם צד ‪) .219‬והערת מילר במפתח‬
‫‪ 274‬אות מ׳־ח היא העדת בעל איי־הים(‪ .‬ועי׳ עוד בהערות לפירוש רב האי שבאוצר הפידושים‪.‬‬
‫יב( בגאוניקה‪ :‬ברחוק שלשת מילין ועד אדבעת מילין אל יתפלל עד שמגיע לשם‪.‬‬
‫יג( בה׳׳ג אספמיא ‪ 36‬והוא לרב גטרונאי ]?[ שהובא בקצרה בהאשכול ה״א צד ‪ 50‬עי׳׳ש‪.‬‬
 ‫התשובוה‬ ‫אוצר הג אוני ם‬ ‫‪4i‬‬

‫‪ S‬נ ט י ל ת י ד י ם ‪ .‬כגון‬ ‫לנטילת ידים כגון שהיה מהלך בדרך והגיע‬

‫מים לים? י^יו^סייי^ע ש^ש‬ ‫זמן תפלה ואין שם מים ליטול ידיו להתפלל אם יייע‬
‫לםניו מים עד ד׳ מילין ימתין‬ ‫שיש לפניו מים ברחוק ד׳ מילין לא יתפלל עד שמגיע‬
‫עד שיגיע למים ואעס״י שעבר‬ ‫‪,‬‬ ‫>׳‬ ‫‪l‬‬ ‫‪l‬‬
‫זמן תפלה‪ .‬אב‪,, 1,‬״ר ‪3‬ך‪,‬‬ ‫למקום המים ויטול ידיו ויתפלל ואעפ״י שעובר זמן תפלה־‬
‫מילין יתפלל לאלתר ואל יבטל‬ ‫ואם מקום המים רחוק יותר מד׳ מילין יתפלל לאלתר‬
‫מן התפלה אעפ״י שלא נטל‬
‫ידיו מפני שאנוס הוא‪.‬‬‫ואל יבטל מן התפילה‪ ,‬ואעפ׳׳י שלא נטל ידיו מפני‬
‫שאנום הוא וא״ר יוסי בר חנינא לא שנו אלא לפניו ששיעורו לתפלה ולנטילת‬
‫ידים ד׳ מילין שתהא דעתו מיושבת עליו שבדרכו הוא הולך ובמלאכתו הוא עושה‬
‫אבל עבר מן המים בהשכמה קודם זמן תפלה וכיון שמגיע זמן תפלה חושב‬
‫חשבון דרך ויש לפניו חשבון ד׳ מילין למקום שיש בו מים ולאחריו מים שעבר‬
‫עליהם או בית הכנסת שעבר עליו אפי׳ מיל א׳ אין מחייבין אותו לחזור מה טעם‬
‫מפני שקשה עליו שנבטל אותו ממלאכתו ומצורך שלו אם׳ רב אחא בר יעקב‬
‫מדקא דייק ר׳ יוסי בר חנינא ואמר לאחריו אפי׳ מיל אינו חוזר ש״מ מיל‬
‫הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר )פסחים מ״ו‪.{.‬‬
‫] ו ל ת פ ל ה [ ו ר ב ש ר י ר א ב( אוקמי ב ב ע ל ק ר י ו מ ש מ ש מ ט ת ו‪.‬‬ ‫צג‬
‫ו ב ע ל ק ר י ג( אינו אב הטומאה ואין מטמא כלים כל עיקר אלא כנוגע‬ ‫צד‬
‫בשרין הוא‪ ,‬שכך אמרו חכם׳ י( בעל קרי כמגע שרץ ומצוה היא על בעל קרי‬
‫שלא יאכל עד ש י ר ח ץ ו י ט ה ר כ ד י ש י ב ר ך ב פ י ו ב ר כ ה נ כ ו נ ה‬
‫לפני המזון ולאחריו שכך שנינו במשנותינו ה( לענין קרית שמע בעל קרי מחרהר‬
‫בלבו וג׳ ואם אין לו מים אוכל כסדר שאמרו חכמים בעל קרי שאין לו מים‬
‫לטבול קורא קורא קרית שמע ומברך לפניה ולאחריה ואוכל פתו ואינו מברך‬
‫לפניה אבל מברך לאחריה שתים‪ .‬ושיעור שאין מים בינו ובין מקום מים ארבעת‬
‫מילין שהן שמונת אלפים אמה שכך אמרו חכמים לגבל ולתפלה ונו׳ ואם היה‬
‫בדרך ודרכו לאחריו אל המים אינו חייב לחזור כעינין אם׳ ר׳ יוסי בר חנינה לא‬
‫שנו אלא לפניו וגו׳ מיל אינו חוזר אבל פחות ממיל חוזר )חולין קכ״ב‪ (:‬ובתלמוד‬
‫ארץ ישר׳ י( ר׳ יוסי בר׳ יוסי הוה אתי באלפא ראה א ו ת ו שהוא תולה את עצמו‬
‫כדי לרד לים לטבול אם׳ אל תסכן בעצמך אם׳ לו צריך אני לאכול אמר לו אכול‪,‬‬
‫כשהגיעו ללון אם׳ לו ר׳ יוסי ולא התרתי לך שם אלא מפני סבנה אבל כאן‬
‫אתה אםור לאכול עד שתרחץ אם׳ ר׳ ינאי שמעתי שמחמירין בה ושמעתי שמקילין‬
‫בה וכל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו‪.‬‬
‫ו ר ב י ש ר א ל ז( אמר ל ת פ ל ה ‪ ,‬זו תפלת הדרך‪.‬‬ ‫צה‬
‫א( מכאן ואילך גם כסדריע י־ז סע־ב‪ .‬והשלם ח׳א קפ‪-‬ו ריש סי׳ ם־ד‪ ,‬עי׳׳ס בהערות‪.‬‬
‫ב( האשכול ח׳׳א ‪ .50‬ג( מתשובה שבגאוניקא ‪ .39‬ועי׳ גמו׳׳ט סי׳ מ״ד‪ .‬ד( ]זבים ס״ה‪,‬‬
‫י״א; פסחים ס״ז כ׳!‪ .‬ה( = משנתינו‪ ,‬עי׳ מבואי לאגרת רש‪-‬ג כ־ח ע*א הערה ‪ .3‬ו( כרכות ג׳‪,‬‬
‫ד׳ בארמית ובשנוי‪ .‬ז( האשכול ח‪-‬א צד ‪ .50‬ועל ר ב י ש ר א ל עיין לעיל צד ‪ ,24‬הערה ג׳‪.‬‬
‫‪43‬‬ ‫ט ט כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬רף ט*ו‪ :‬טז‪ .‬יו‪|:‬‬

‫]טי‪ 1:‬כל הקורא ק׳ש ו מ ד ק ד ק ב א ו ת י ו ת יי ה מצננין לו גייהנם‬

‫שנאמר בפרש ‪ ) , . .‬ת‪S‬ים ס״ח‪ ,‬ט״י( אל תקרי־ בפרש אלא בפרש ‪. . .‬‬
‫ובשם ה ג א ו נ י ם ראיתי א( שצריך להזהר‪ ,‬שלא להבלוע לגאוניס ז״ל כ(‪.‬‬ ‫צו‬
‫וצריך ל ד ק ד ק‬ ‫י‬ ‫'‬
‫יו״ד שב ו ה יו שלא ידמה כאלו אומר ו ה א ו‪ ,‬ושיפםיק בין ולומר וחרה אך‪.‬‬
‫וחרה ל א ף שלא ידמה כאומר וחרף‪ ,‬ולהתיז עין כאשר נשבע• משמ‪,°‬נ וחוף_^'‬
‫]טי•! רמי ליה רב מרי ברה רבת שמואל לרבא‪.‬‬
‫ו ה ל ל ו ג( שמיהם אותן באימותיהן‪ .‬שהיו אימותיהן גדולות וחשובות‬ ‫צו‬
‫מאבותיהן והיו בזמן ההוא ידועין‪ .‬כך רב יעקב ברה דבת יעקב ד( הוא בן‬
‫אחוי־תו שלרב נחמן‪ .‬רב מארי ברה דבת שםו‪<:‬זל ה( ייחסו למר שמואל‪.‬‬
‫רב שמואל בר שילת י( בן אחותו שלר׳ חייא ובן בן אחותו שהוא רב יצחק‬
‫בר ש־מואל בר מרתא י( דאמר מר ח( אבו והאנא ט( ושילת ומרת]א[ ור׳ חייא‬
‫כולהו בני אבא בר אחא פלא מכפרי כל זה מפני כבודו שלר׳ חייא דאמר‬
‫מר י( יהודה וחזקיה אחי ואימן בני ר׳ חייא‪ ,‬פוזי ופזי אחואתא ואינון בנות ר׳ חייא‪.‬‬
‫‪1‬טז‪ [:‬אמרו לו תלמ יד יו למדת נו רבנו ש א ב ל א ס ו ר ל ר ה ו ץ ‪.‬‬
‫נ ט ר ו נ א י ז־׳ל יב(‪.‬‬ ‫רב‬ ‫ו ש ש א ל ת ם יא( לענין רחיצה‪.‬‬ ‫צח‬
‫ו ה ל כ ת א כל רחיצה שאסרו‬ ‫כך ראינו שכל רחיצה שאסרו חכמים באבל‬
‫חכמים כאבל כלן של חמין הן‪.‬‬ ‫כולם של חמין הם‪.‬‬
‫ו א ב ל י ג ( שהל שלישי שלו להיות ערב יוה״ב אסור בטבילה מפני שאין‬
‫אבלות שלו פוקעת אלא בשקיעת החמה‪ ,‬וכיון ששקעה חמה חל יוה״כ ואסור‬
‫ברחיצה ואפילו בצונן וטבילת יום הכפורים רשות היא ולא שחייבין ישראל‬
‫בטבילה זו אלא נקיות בעלמא‪.‬‬
‫‪1‬יז‪ 1:‬מאן אבירי לב ג ו בא י טפשאי‪.‬‬
‫ג ו ב א י יד( שם מקום מבבל הוא‪ .‬ו ר ב י נו ה אי ז״ל אמר בכמה‬ ‫צט‬

‫כ( שבה״ל השלם ז׳ סע״ב‬ ‫א( חדו־טי המאירי‪ .‬ועי׳ בהקדמתנו לאגרת רש״ג ל״א עיא‪.‬‬
‫סימן ט״ו‪ .‬והקצר בסימן ו׳‪ .‬וברא״ש כשם י ר ו ש ל מ י ‪ ,‬ואינו לפנינו‪.‬‬
‫תג־־ה סימן תמ‪-‬א‪ .‬ד( שבת ק׳׳ג עיא )ושם קמ״ט ע״ב גם ערובין פ׳ ע׳א( ולפנינו‬ ‫ג(‬
‫הגרסא כריה‪ ,‬והרי״ב בהגהותיו שם תקן כרה )הרכבי שם(‪ .‬ה( עיין ברש״י‪ ,‬ובאו‪-‬ו קרוב לסוןג‬
‫הלכות ק״ש סתר דברי רש־י‪ .‬ויש להוסיף‪ :‬״ר׳ יעקב ברה דבת שמואל “ בדכות דף כ‪-‬ה ע״ב‪.‬‬
‫מ״ו‪ .‬וגם בפירוש רס״ג לבדכות דף א׳ ע‪-‬ב‪:‬‬ ‫ו( עידובין כ״ח עמוד א׳‪ .‬ז( ברכות‬
‫״מרתא אשה והיא בת אבא “‪ .‬וכן פרשו ״חסידי מגנצא“ דברי הגמרא בסנהדדין )ה׳ סע‪-‬א(‬
‫״שאלו על איבו ועל מרחא שהיו אחיו ואחותו“ )ערוך‪ ,‬ערך אבא(‪ ,‬ועי׳ גם יוחסין ערך שילת‪.‬‬
‫ח( סנהדרין ה״ א׳‪ :‬איבו וחנה ושילא‪ .‬ט( האנא = חנה‪ .‬ועי׳ לעיל ‪ 34‬הערה ד‪.‬‬
‫י( יבמות ס״ה ע‪-‬ב עי׳׳ש‪ .‬ועי׳ הצופה להמגיד חרכ״ז צד ‪. 61‬‬
‫יא( שע׳׳ת סי׳ שיא וה״פ בסי׳ קע״ד‪ .‬יב( שע״צ כ׳ ע׳א סי׳ ג׳ והובא בספר תמים •‬
‫דעים להראב׳׳ד סי׳ קע״ו בשם‪ :‬כתב גאון‪ .‬יג( מכאן ואילך גם בשע‪-‬צ‪ .‬וכתמים דעים כשנוי‪.‬‬
‫יד( האגור מד׳ שמואל אבן גמע‪ ,‬נדפס בספר היובל ״עטרת צבי “ לגרץ ‪ 36‬עי׳ש‪ .‬והעתקנו‬
‫כאן עפ׳־י ההעתק שנמצא בהסמינר כנוידק מניי קמבדידג׳‪.‬‬
 ‫התשובות‬ ‫אוצר ״ ג א ו ני ס‬ ‫‪44‬‬

‫מקומות לישנא דגאובאי ]ויש[ שסב׳ שהיה באותו מקום אביו של אותו האיש‪ ,‬לא‬
‫היה מרכין עינו למטה כשהיה מהלך בדרך הצדיק‪ ,‬אלא היה מהלך בגובה א(‬
‫עינים ומביט לכאן ולכאן עד שנכשל בראיית אותה האשה והעלה לבו טינא‪.‬‬
‫נ ו נ א י י =( מקום הוא אחורי בבל בצד מזרחו שלחדקל מאחורי נהרואני‬
‫נ ק ר א ת נונאי‪ .‬ועדאן קוראין א ו ת ן ישמעאלים נוכי ג(‪.‬‬
‫העומדים בשורה‪.‬‬
‫ו ב ש ו ר ה ד( כשהן עומרין אומרין דברי תנחומין לאבל‪ .‬יש מקום שעומרין‬ ‫קא‬
‫כל העם שורות שורות ואבלים עומדים על שמאלם ועומדין שורה שורה אחת‬
‫מתנחמת ]ומנחמת[‪ .‬ויש מקום שהעם עומדין שורות שורות ואבלים עוברין עליהן‬
‫והם מנחמין אותם ואין שורה פחותה מי׳ בני אדם ואין אבלים מן המנץ בי ן‬
‫שאבלים בשורה‪ .‬ו ב ב ב ל אין עומדין בשורה אלא על אדם גדול בחכמים‬
‫שהחכמים עוברין עליהם בשורה וכל העם עומדין‪.‬‬
‫‪1‬יח•[ ואמר מר מת תופס ד׳ אמות לק׳ש‪.‬‬
‫ו א ש ר י ז ( ש א ל ת הא דאמר מר מת תופש ארבע אמות לקרית שמע‪,‬‬ ‫קב‬
‫לענין כהן שלא יקרב אל המת בארבע אמות בזמן הזה‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫כך ראינו שלא נאמר דבר זה לענין טומאה אלא לענין קרית שמע בלבד‬
‫מרהיקין מן המת ארבע אמות מעיקר מה ששנינו‪ :‬מי שמתו מוטל לפניו פטור‬
‫מקרית שמע‪ ,‬וכן המשמר את המת ואפעלפי שאינו מתו פטור מקרית שמע‪ .‬ועיקר‬
‫הדבר משום לועג לרש חרף עשהו והתם תוך ארבע אמות הוא דאסיר‪ ,‬חוין‬
‫לארבע אמות שרי‪ ,‬והכא חוץ לארבע אמות נמי אםיר‪.‬‬
‫וקבר י( שלאדם חשוב שרי למקרב גביה ולצלויי בתוך ארבע אמות‪ ,‬דהא‬
‫מילתא לית בה משום לועג לרש וקעבדינן הכין בכל יום‪.‬‬
‫ו ל ו מ ר י( יתגדל אחר הקבורה הבי אמר ]רב נטרונאי[ מנהגנו להתרחק‬ ‫קג‬
‫מן בית הקברות שיעור חמשים אמה או מאה אמה‪ .‬ויש מקומות שבונין בית‬
‫לדבר זה ו מ ב ר כ י ן בו ח(‪ ,‬אבל בתוך ד׳ אמות לא‪ ,‬דמת תופש לק״ש ד׳ אמות‪.‬‬
‫ו א מ ר רב מ ת ת י ה ם( אין אומרין יתגדל בבית הקברות אלא א״ב‬ ‫קד‬
‫מרחיקין י( אותו ד׳ אמות כקריאת שמע‪.‬‬
‫א( ולכן נקרא המקום ״גאובאי “‪ .‬ב( תג־ה צד ‪ 213‬סימן •צצ״ב‪ .‬וצ״ל; גוכא"‪.‬‬
‫ג( הוא המקום הנודע אצל הסופרים הערביים בשם ג ו כ א )הרכבי(‪ .‬ועיין ‪ ctr‬עוד‬
‫בהערות שבסוף הספר‪ .‬ד( מתשובת דב האי גאון בדי״ץ גיאת הלק ב‪ /‬צד מ״ב עי'“•‪.‬‬
‫ה( גאוניקא‪ ,‬צד ‪ 271‬ותדפה בהאשבול ת״א‪ ,‬צד ‪ 56‬שורה י׳‪-‬י״א‪ .‬ומשם מוכת כי תשובת‬
‫רב האי גאון היא‪ .‬ועי׳ גם שוית ד״י אבן מיגאש סי׳ ק״ך‪ .‬ו( ובהאשכול שם‪ :‬וב׳ ]רב האי[ עוד‪:‬‬
‫קבד אדם גדול שרי למקרב גביה ו לה ל ו כ י תוך דיא ולית בו משום לועג לרש‪ .‬ועי׳ בשו״ת הרשב״א‬
‫ח״ד סי׳ קיג‪ .‬ז( גם כרי׳ץ גיאת ח״ב‪ ,‬צד ט״ד‪ .‬וכתה׳א דיו נ׳ סע׳ב כסתם‪ :‬הכי אמר גאון‪ .‬אבל‬
‫מהמשך הדברים ברי״ץ גיאת שם נדאה שצ״ל‪ :‬דב נכדונאי‪ .‬ה( בתה־א אין‪ :‬ומבדבין בו‪.‬‬
‫רי״ץ ותה״א שם‪ .‬וכן ביסע״צ כ׳ עיב סימן ם׳ ומתתיל‪ :‬״והלכתא אין “ ‪ . . .‬והובאה‬ ‫ט(‬
‫כשנוי לשון בשם תשובות הגאונים בטח‪-‬ו סוף סי׳ רע״ח‪ 247 ,‬עי״ש‪ .‬י( מרתיק ד‪-‬א )שע'צ ותה׳א(‪.‬‬
‫‪45‬‬ ‫]רן‪ 1‬יח‪|:‬‬ ‫ססכת כרכות‬

‫ו ש ש א ל ת ם א( מהו למפר אחר המת בשעה שמוליכין אותו לבית‬ ‫קה‬

‫הקברות חוץ מד״א של מטה‪.‬‬
‫כ ש א מ ר ו ח כ מ י ם מת תופם ד״א לק״ש אבל חוץ לר״א קורא‪ ,‬דוקא‬
‫ק״ש רבעי קבולי עליה מלכות שמים‪ ,‬אכל תורה ושיחה אפי׳ חוץ לר״א לא‪,‬‬
‫דאמר)ינן( רבי אבא בר כהנא לא נצרכה אלא לרברי תורה וכל שכן מילי דעלמא‬
‫כיון שמהלך אחד מיטתו כבפניו דמי ואל יספר‪.‬‬
‫ו א ס י ר ב( לאישתעויי קמי ערסא ד־ככבא מילי בר מיככחיה דיליה דאיר זריקא א״ר‬
‫אמי א״ר שמעון כן לקיש אין אומרים בפני המת אלא דבריו •סל מת ואפילו דברי תורה וכל‬
‫שכן מילי דעלמא‪ ,‬וכית הקברות כבפני המת דמי אידי ואידי כי מרתק ארבע אמות שפיר דמי‪.‬‬
‫!יח‪-‬ז לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס״ת בזרועו‪.‬‬
‫ר ב נ ו ח נ נ א ל ז״ל בפרק אלו נאמרין בהלכות י( ברכת כהנים‬ ‫כ ת ב ג(‬
‫ר ב נ ח ש ו ן ג א ו ן דל ה( הא דאמור רבנן תפילין בראשו ס״ת‬ ‫ומצאנו שאמר‬
‫תורה שאמרו י( כגון שכתוב בו י( מן אנכי ה׳ אלהיך עד אשר‬ ‫בזרועו‪ ,‬זה ספר‬
‫ושלש עשרה אותיות בנגד שש מאות ושלש עשרה מצות ח(‪.‬‬ ‫לרעך שהן ת״ר‬
‫‪1‬יח‪ 1:‬אבא בר אבא אבוה דשמואל‪.‬‬
‫ל ר ב י נ ו ד ־ זא י י ז״ל‪.‬‬
‫ש ש א ל ת ם “ ( אבוה דשמואל למה לא נקרא בשמו‪ .‬אמרו כי אבוה‬
‫דשמואל י( הלך בסחורה י«( למקום רחוק‪ .‬לימים מצאה אותו מרית אחת שהיתה‬
‫יודעת בלשון העופות ותבעתו לדבר עבדה ותתן לו אלף אלפים ככר '=( כסף‪ .‬אמר‬
‫לה למה‪ .‬אמרה לו שמעתי כי יג( הלילה תוליד בן שלא היה כמוהו בחכמה‪.‬‬
‫וכששמע זה הלך בקפיצה בלילה אל ביתו יי( וידע את אשתו ונתעברה וישב פו(‬
‫לדרכו בקפיצה‪ .‬וכשבא הדבר לבית דין מי( העידו כי הרה לזנונים היא‪ ,‬שהרי‬
‫כמה ימים שלא היה בעלה בכאן והביאוה לבית דין והלקוה וילדה בן ונקרא‬
‫שמואל‪ .‬ואחר כן בא אביו והעיד עליו‪ .‬והיה שמואל אומר אני ידעתי כשהלקו‬
‫את אמי והכוני ]ב״ד[ ברצועה על ראשי יי( ופצעו את ראשי ומקום הרצועה נכר‬
‫בראשי יח(‪ .‬ועל זה היו קורץ אותו א בו ה ד ש מ ו א ל להודיעז לכל שהוא אביו יט(‪.‬‬
‫א( •סע״צ כ״א עמוד ב׳ סימן כיא‪ .‬ועי׳ לשון השאלתות כאוצר הפירו׳סים דדן! נ׳ ע־־כ‪.‬‬
‫ב( הלכות גדולות הלכות הספד‪ ,‬ועיין כאוצר הפירושים כאן וריש צד ‪.4‬‬
‫ג( הערוך‪ ,‬ערך ״תפל “ )ובערוך השלם ציין בטעות הא דאמור רכנן‪ :‬מנהות מ״ג(; גאון‬
‫הגאונים‪ ,‬צד י‪-‬ד‪ :‬״הכי אמ׳ ר׳ נחשון“ )ועיין בגנזי ■ קדם ג׳ צד ‪ .( 80‬וכן בהאשכול ח‪-‬ב‪,‬‬
‫צד ‪ 65‬ו הביא זה על לשון הגמרא שלפנינו; ״ומר !רב[ נחשון גאון פי׳‪ :‬ס״ת בזרועו‪ ,‬כגון שכתוב‬
‫בו יו״ד דברות שהן תרי׳׳ג אותיות“‪ .‬ועיין בהאש־כול שם צד ‪ 57‬ובנחל איסכול שם‪ .‬ועי׳ עוד לקמן‬
‫לדן! כיג ע״ב‪ .‬ד( בהלכתא )כ‪-‬י י״ל(‪ .‬ה( שאמרו ר״ז)כ״י שלי(‪ .‬ו( זה ס״ת שאמרו)חסר‬
‫בגאון הגאונים(‪ .‬ז( שכתבו)כ״י י״ל וכ׳־י שיי(‪ .‬ח( ״וכנגד ברכת כהנים וראו כל עמי הארץ•“‬
‫)גאון הגאונים‪ ,‬עי״ש בהערות(‪ .‬ט( תג׳׳ל סי׳ צ״ז ושע״ת סי׳ ח״י‪ .‬י( אביו של שמואל )שע״ת(‪.‬‬
‫יא( ״אבא אבוי דשמואל הוה מתעסק במטבסא“ )מדרש שמואל פ״י‪ ,‬אות ג׳(‪ :‬היה סוחר‬
‫במשי‪ .‬יב( ונתנה לו אלף ככרי)שע׳׳ת(‪ .‬יג( כי בזה )שם(‪ .‬יד( הלילה לביתו )שם(‪.‬‬
‫טו( ושב )שם(‪ .‬טז( מן לב״ד זה עד לב״ד הבא )חסר שם(‪ .‬יז( מן ראשי עד ראשי‬
‫הבא )חסר שם(‪ .‬יח( שפצעו אותו )שם(‪ .‬יט( כי אביו היה )שם(‪.‬‬
 ‫התשובות‬ ‫אוצר הג אוני ם‬ ‫‪46‬‬

‫א ב ו ה ג( דשנ!וא‪ S‬אזג‘‬ ‫ואבא א( אבוה ושמואל סלק לארעא רישראל‬ ‫הם‬

‫למערבא‪ ,‬אשבחתיה מדיתא דהוה‬ ‫למילף אוריא‪ .‬א שכ חיה ההיא מדיתא דהות ידעה‬
‫ידעה בלישנא דצסורי‪ ,‬אמרה ליה‬ ‫בלישנא דצפרי‪ ,‬אמרה ליה אי אזדקקת לי יהיבנא‬
‫אזדקק לי ואנא יהיבנא לך כך‬ ‫לך סימא‪ ,‬דשמעא מן צפרי אמרין אי מזדקיק‬
‫וכך זוזי‪ ,‬משום דהוה ידעה דנפיק‬ ‫הדין גברא עם אתתא בליליא דין יתילד מיניה‬
‫מיניה גברא רבה‪ .‬ערק מינה והדר‬ ‫גברא רבא‪ ,‬גלת ליה חא‪ .‬אמר מה דאמר ואחא‬
‫אתא בשם ההוא לילא לגבי‬ ‫לביתיה לבבל ואזרקיק לאתתיה ואעברה‪ .‬הדר ביה‬
‫דביתהו ואזדקק לה והדר אזל‪.‬‬
‫בליליא‪ ,‬אמר מה דאמר וסלק ליה לארעא דיש׳‬
‫בתר יומין אתו רבנן אמרי לה לאנתתיה דאבא‬
‫לסוף אישתמעת מילתא דמיעברה‪,‬‬
‫מה טביה דהדין עוברא‪ ,‬אמרת בעלי אתא ליל פלן‬
‫אתיוה לבית רינא אלקויה‪ .‬אמר‬
‫ומניה אתעברית‪ .‬שלחון ליה הכרין עבדין‪ .‬איתוניה‬
‫שמואל בכיסא דאימי׳ איכוה‬
‫לבי־דינא ואלקיוה‪ .‬ואמר שמואל כייף הוינא ראשאי‬
‫רישאי דילמא ממאי לי רישיה‬ ‫בבטנא דאמי דהוינא האיש מן רישא דרצועתא‪,‬‬
‫דשומא וכאיב לי‪ .‬כף רישא‬ ‫כ ד ה ו ו ן מ ה י י ן ל י ה ל א ב א ב( כ י י פ נ א‬
‫בכריסא דאמיה ומטיה ריש שומא‪.‬‬ ‫ו ת ר י צ נ א מטת לרישי בחרא‪.‬‬
‫אריב׳ל בל המספר א ח ר מ ט ת ן של ת׳ח נופל בגיהנם‪.‬‬ ‫ןיט‪1-‬‬
‫היאך י ( גורסין ב י ש י ב ה כל המספר א ח ר ‪. . .‬‬
‫ואריב׳ל בב״ד מקומות ב׳ד מנדין על כבוד הרב‪.‬‬
‫א ב ל ה( בעשרים וארבעה מקומות בית דין מנדין‪ .‬אמנם לא אמר שבית‪...‬‬ ‫היא‬
‫נ ש א ל י( ר ב י נ ו ה א י י ז׳׳ל על אדם שהיה חולק על פי׳ הלכה אחת‬ ‫קיב‬
‫עם חבירו‪ ,‬אמר האחד לחבירו נשלח לפני גאון פלוני‪ .‬השיב כנגדו‪ ,‬אותו גאון‬
‫חשוב לפני כבהמה‪ .‬אמר הרב ז״ל שחייב נדוי ומלקות וקנס כפי כחו‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫א( מכ״י דרופסי בפילדלפיה הנדפם בהתקופה ספר עשרים ע׳י דיר הלפר‪ 262 ,‬עי‪-‬ש• ואחרי‬
‫מות החכם הנ׳ל דרשתי שם את הביי ולא מצאוהו עוד‪ .‬ב( ]עיין בהערה ג׳ן‪.‬‬
‫נ( ה״ג סוף ה׳ גטין ובנוסח שונה קצת בה״ג אספפיא ‪ 9‬־‪ .338‬וגליון בהאשכול ח״א ה׳‬
‫מקואות צד ‪ 146‬בשם‪ :‬״ירושלמי“ ‪ .‬וכן בתום׳ קדושין ע״ג ע״א ד״ה מאי וברא״ש שם בשם ״ירושלמי “‬
‫]מקור האגדה מירוש׳ יבמות פט‪-‬ו‪ ,‬מיו א׳‪ :‬ש מואל אמר תמן הוינא ולא ערקתא יקדת ולא ספסלא‬
‫יקדת אלא אבא הוא דלק ה כו׳‪ .‬אפ׳[‪ .‬ובכ׳־י הנ״ל נמצא ספוד זה בין הלקוטים מן הירושלמי‬
‫מסכת ראש השנה‪ .‬ובהלכות קצובות כ־י הותיקן ‪ 457‬צד ‪ :21‬ואיכא דאמרי משום מעשה דאבוה‬
‫דשמואל דאתא מ צ י פ ו ר י לשם ושימש מטתו‪ .‬א ב ו ה ד ש מ ו א ל ה ו ה ח כ י ם ואתא‬
‫למערבא אשכחיה ההיא מדיתא דחוה ידעה בלישני ד צ י פ ו ר י אמרה ליה איזדקיק לי ויהיבנא‬
‫לך זוזי כך וכך משום דהוה ידעא דנפיק מיניה גברא רבה קם וערק מינה ואתא בשם לדביתהו‬
‫בההוא לילייא ושימש מיטתו והדר אתה ואזל לסוף א י ש ם ו ד ע ת מילתא ב מ ע ר כ א אתיוהא‬
‫לכי דינא ואלקיוהא בבי דינא ואמ׳ שמואל בכריסה דאימי אכוף ראשי דלא מטיא לי רישא דשוטא‬
‫וכאיב לי כף רישי בכריסה דאימיה וטטא ליה לפיכך אמרו חכמים אשה צריכה להמתין שלשה‬
‫חדשים )וכ‪-‬ז הסר בהלכות קצובות שנדפסו בתש‪-‬ר היא‪ ,‬צד ‪ 27‬שורה ח׳ מלמטה(‪.‬‬
‫ד( ברשימה מתשה׳־ג כ׳׳י אוכספורד בגנזי־קדם ב׳ צד ‪ .43‬והשאלה היחה כנראה‪ ,‬אם בישיבה‬
‫גורסין‪ :‬אחר מטתן‪ ,‬או‪ :‬מי ת תן‪ .‬ועיין ערוך ערך ״אהר“ ומה שכתבנו בהערותינו לפיר״ח‪.‬‬
‫ה( קהלת שלמה סימן נ׳׳ט‪ .‬והענין כולו חסר‪ .‬אך אולי הוא הענין שבשו‪-‬ת הריב״ש סי׳‬
‫קע״ג אם היה זה נדוי או חרם‪ .‬עיין כשטמ‪-‬ק ב״מ נ״ט ע״ב דיה נצחוני בני‪.‬‬
‫ו( כפתור ופרח סרק מ״ד‪ ,‬דפוס ברלין צ״א עיא‪ .‬ודפוס לונץ תקצ״ז‪.‬‬
‫‪47‬‬ ‫מ ס כ ת כ ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף יט‪[:‬‬

‫א( הערוך[‪.‬‬ ‫ואמר להם דוגמא השקוה ]״ם*א דוכמא״‬

‫ש‪^>4:‬לוב( ל פ נ י רב ה א י ג א ו ן אשכהן בפי׳ דאית גבן דדיכמא‬ ‫קיג‬
‫מי צבע‪ ,‬אי הבי מפרשי רבנן מי צבע מ״ט אשקיוה‪.‬‬
‫והשיבם‪ .‬הבי קאמר עקביה בן מהללאל לא השקוה מי סוטה אלא היו‬
‫כמייראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאילו מי סוטה הן בדרך שאמר שלמה‬
‫גזרו את הילד החי ושלא לעשות כן אלא שם דרך חקירה כדי שיתגלה לו הסוד‪.‬‬
‫ויט‪:‬ו והתעלמת מהם )דבריס כ״ב( פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים‬
‫שאין אתה מתעלם מהם‪ .‬הא ביצד אם היה בהן והיא בבית הקברות ‪. . .‬‬
‫ל ר ב י נ ו נ ט ר ו נ א י ג א ו ן זצ״ל‪.‬‬
‫וכהן ו( שנכנס ככיה־ק‬ ‫כ ה ן ג( שנכנס בבית שיש בו מת בזמן הזה‬
‫או בבית שיש לו מת בזמן‬
‫או בבית הקברות שששאלתם מלקין אותו‪ ,‬אי לא­­‬
‫| ה ז ה| חייב מלקות אי לא‪.‬‬
‫כך ר א י נ ו ש ח י י ב‬ ‫ב י ו ן י( שקדושתו קדושת עו ‪ “7‬ם היא אף‬
‫מ ל ק ו ת דקדושתו קדושת‬
‫עולם והתורה אמרה לנפש‬
‫בזמן ו־!זה שאין בהט״ק ואין עבורה עובר ב ‪“7‬או‬
‫לא יטמא וגו׳‪.‬‬ ‫וחייב מהדקות ה( שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו‪.‬‬
‫ושנינו )נזיר מ״ז‪ (.‬כהן ונזיר שהיו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוד‪ .‬ר״א‬
‫אומר יטמא כהן ואל יטמא נזיר וחכ״א יטמא נזיר ז( ואל יטמא כהן וז(‪] .‬אמר‬
‫להם ר׳ אלעזר יטמא כר־זן שמביא קרבן על טומאתו‪ .‬אמרו לו יטמא נזיר‬
‫שקדושתו קדושת שעה ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם והלכה כחכמים‪.‬‬
‫וכיון שאמרו חכמים אל יטמא בהן[ אם נטמא במזיד חייב מלקות אף כשנכנס‬
‫לבית הקברות במזיד הייב מלקות שכך שנו חכמים בהלכות מלקות ט( כהן‬
‫שפרע או שפרם או שנטמא לשאר מתים הרי זה חייב‪ .‬זה הכלל כל טומאה‬
‫מן המת שהנזיר מגלח עליה לוקה עליה את הארבעים‪ ,‬נכנם לבית הקברות‬
‫או שנטמא לאחד מן הקרובים הרי זה חייב‪ ,‬נכנם לשדה שאבד בה קבר אינו‬
‫חייב עד שיהלך‪ .‬אבל נכנם למקום ספק טומאה אין חייבין מלקות אלא מכת‬
‫מרדות מדרבנן‪ ,‬נכנם לבית הפרם או למדור עמים י( או לחוצה לארץ מכין‬
‫אותו מכת מרדות מדרבנן‪ .‬ומכת יא( תורה ארבעים חםר אחת ומכת מרדות‬
‫אינה כן אלא דחובטין אותו עד שיקבל או עד שתצא נשמתו‪] .‬ובמה הוא‬
‫חובטו ומכהו באפסר כפול לשנים ואין צריכין דתשבון אלא שודא דדייני(‪.‬‬
‫ב( ערוך‪ ,‬ערך‬ ‫א( ובתרגום רב יוסף דה״א ד׳‪ ,‬י׳‪ :‬״ותעביד לי חבריא ד כ מ ת י “‪.‬‬
‫״דגם“ ‪ .‬וברשימת תשה״ג כ״י אוכספורד‪ ,‬גנזי־קדם כ׳ צד ‪ .43‬ג( ה‪-‬ג סי׳ ג״ה‪ .‬ובה־־ם כסימן‬
‫פיט‪ :‬וששאלתם כהן ובו׳‪ .‬פרדס לרש״י ד׳ קושטא דך כיו עמוד כי; דפוס ווארשא ס׳א ע״ב‪,‬‬
‫והוצאת הרב עהרנדייך צד קי״ז‪ .‬ד( בך ראינו כיון )הים(‪ .‬ה( ושנינו כהן )הים(‪.‬‬
‫ח( שקדושתו‬ ‫ז( שקדושתו קדושת שעה )הים(‪.‬‬ ‫ו( גאוניקא צד ‪ 151‬סי׳ תק״ד‪.‬‬
‫ט( תוספתא מכות ספיג כשנוי‬ ‫קדושת עולם )הים(‪ .‬ומכאן עד ״אם נטמא “ חסר גם בח״ג‪.‬‬
‫יא( מכאן ואילך גם כשעית‬ ‫י( ובתוספתא הוצ׳ צוקרמנדל‪ :‬למדוד ארץ את העמים‪.‬‬
‫קפ״א ושעיצ צ״א עיב בשם רב נטרונאי‪ .‬וכשו״ת הדשכ״א ח״ז סי׳ תניו כשנוי‪,‬‬
 ‫הגאונים — התשובות‬ ‫אוצר‬ ‫‪48‬‬

‫‪-=1‬ז דרב אדא בר אהבה חזיה לההוא כותית דהוה לבישא כרבלתא‪.‬‬
‫ו נז ע ש ה ב( דנרברתא‬ ‫ו ש ש א ל ת ׳ א( רב אדא בר אהבה חזי לההיא‬
‫דמתון פייש י ב צמה ג(‬ ‫איתתא דהוה לבישא כרבלרתא‪ ,‬משום שעטנז הוא‬
‫גאון ז״ל משום שעמנו עשה‪.‬‬ ‫משום שעטנז הוא דעבד‪.‬‬ ‫דעבד‪ ,‬או יהא‪.‬‬
‫‪ 1:=1‬ו ח י י ב י ן ב ת פ ל ה ו ב מ ז ו ז ה ו ב ב ר כ ת ה מ ז ו ן ‪.‬‬
‫היא‬ ‫ו ש ש א ל ת ם י( נדד־ז מברבת ברכת המזון ומתבללת או ;טור‬ ‫המו‬

‫מהמת אונסה כחודה‪ ,‬או דילמא מברכת <(‪ 1 i I . .^1 1‬עאד לשונות‪ ,‬או דידמא‬
‫כיון דתפילה בכל לשון לא שנא‪.‬‬
‫לרב נצרונאי ו״ל ו( כך דאינו‬ ‫כך ראינו שהנדה מתפללת ומברכת בנדתה‬
‫•מנדה מתפללת ומברכת בנדתה‬
‫כמנהגה ואינה חוששת לדבר‪ .‬נהי‬
‫כמנהגח ואינח חוששת לדבר‪ ,‬נהי דאסורה לביתה‬
‫כלום נפטרת מן המצות הא אמר רבינא )בכורות דאטורה לביתה כלום נפטרת מן‬
‫כ״ז ע״ב( נ ד ח קוצה לה חלתה כיון דחייבת המצות דאמר רבא נדה קוצה לה‬
‫חלה כיון דהייבת להפריש אי‬
‫אפיכר להפריש בלא ביכה מה‬
‫להפריש ]אי[ אפשר להפריש בלא ברכה מה לי‬
‫לי ברכת המצות ומה לי לתפלה‪.‬‬ ‫ברכת מצות מה לי תפיד־ה ה(‪.‬‬
‫ועוד בעל קרי ומשמש מטתו שכתוב בהם וטמ‪<:‬זו עד הערב הכי נמי‬
‫דלא מצלו ולא מברכין ברכת המזון ובדכת פירות‪ .‬זבין ומצורעין הלא מתפללין‬
‫וכי אובלין הלא מברכין‪ .‬וכי אפשר לומר בן שאין מתפללין ולא מברכין‪ ,‬א־א‬
‫מתפללין ומבדכין ואין בכך בלום וכן נדה במותן‪ .‬ואי קש'א לבו הא דתניא‬
‫)נ״א‪ (.‬טבל ועלה בעלייתו אומר אקב״ו על הטבילה‪ ,‬אלמא קודם טבילה לא‬
‫מברך ונילף מינה לנדה וכל הטמאים דלא מצלו ולא מברכין ברבת המזון‪ .‬לאו‬
‫ומר ז( רב עמרם ומר רב צמח שדר ו‬ ‫הכי הוא ולא קשיא‪ ,‬ח ת ם כיון‬
‫יבתא ‪ .‬התם‪ ,‬כמה דאפשר לברוכי במהרה‬
‫במהיה‬ ‫ממ תתי ב ת א‬ ‫דאפשר לאלתר דטביילי מבךך‬
‫טביל ומברך‬
‫דאפ׳ם־ לאלתר מביל‬
‫עדיף דאפש‪-‬‬
‫ומפי עדיו‪-‬‬
‫מברך וכפי‬
‫אבל דענין תפדה וברכת המזון אי אפשרדבמולי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫כר יומי דטומאה הלכך ב״ק ומשמש ממתו ונדה‬ ‫יומי דטומאה לטיטבל לפיכך מברכת‬
‫מתפדלין ומברכין להפרשת חלה‪.‬‬ ‫ומתפללת ו מברכ ח להפרשת חיד־ה‪.‬‬
‫ונדה כל זמן שהיא טובלת כמים חיים לטהר כדי שתהא מותרת לבעלה צריבה‬
‫לברך מפני שהובה על אשה לטבול במים חיים אבל אנשים אין עליהם חובה‬
‫עד זמן וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם )יחזקאל ל״ו‪ ,‬כ״ה(‪.‬‬
‫ש א י ל ו ח( מ ק מ י ר ישי מ ח י ב ת א מר רב י ח ו ד א י ב א ו ן‬ ‫קיז‬
‫נדה מהוא לצלויי ולמיעל לבי כנישתא‪ .‬ואמר שפיר דאמי‪.‬‬
‫ג( ר״צ בר׳ פרמוי גאון‬ ‫ב( יוהסין‪ ,‬אות רב אדא בר אהבה‪.‬‬ ‫‪-‬א‪.‬‬ ‫א( תג״ד‬
‫ד( שע־ת סי׳ ק״ע‪ ,‬ץעיי״ש באיי‬ ‫פומבדיתא )עי׳ שי״ר תולדות ר־׳נ בעל הערוך הערה י״א(‪.‬‬
‫הים‪ .‬ה( ״מכאן פסקו כד ה ג א ו נ י ם דעל מבילת נדה מביכת לפני המקילה ומתפללת ומברכת‬
‫בכל הברכות כנשים הטהורות יכו׳ וכן כ תב רבי ׳ הא י י )המנהיג ברלין צ״ו וצ״ז ועי׳ מח׳־ו‬
‫‪ .( 591‬ו( שו־׳ת שבסוף ס׳ כלבו‪ .‬ז( העטור ח״ב סו? ה׳ מילה‪ .‬ח( ה״ג אספמיא ‪ 3‬־‪ ;42‬תש׳׳ר‬
‫ח״ב ‪ .5‬ונשתבש שם ״לעידוייא “ במקום ״לצלויי “‪ ,‬גם מתיחסת •בם לתש־ובות רב נמרונאי גאון;‬
‫תג׳ד‪.‬בסי׳ מ״ה סעיף ג׳ ושם; ״מן קמיה “; ״מלצדויי א ו למיעל״; ה־פ סי׳ ע׳־ז‪ ,‬ושם ״לקמיה “‪,‬‬
‫וחסר‪ :‬״ומיעל דבי כניימתא“ ‪.‬‬
‫‪49‬‬ ‫|דף כ‪|:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ו ש א י ל ו א( מקמי ד ר י ש מ ת י ב ת א מנץ לנדה שתתפלל‪ .‬אמר להון‬ ‫קיח‬

‫את למד שבשעה ששמעו ישר׳ את הדיברות מפי הגבורה היו בכל אנשים‬
‫ונשים וטף שנ׳ הקהל את העם האנשים והנשים והטף‪.‬‬
‫ושלד ־ ז ו מ מ ת י ב ה ה ק ד ו ש ה ב( שנדה מותרת ללכת לבית הכנסת‬ ‫קיט‬
‫ולהתפלל ולובשת בגדי בעלה ולובש את בגדיה ובלבד שלא יהיה בהם דם‪.‬‬
‫בספר המקצע ות ג( שאילו מקמי רב חנינאי ריש כלה‪ .‬נדה מהו‬ ‫קב‬
‫למיעל לבי כנשתא לצלוי‪ .‬ואמר כי פסק דם נדה וטבלה ושניה כסותה שפיר דמי‬
‫“נדעל בי כנשתא לצלוי‪ .‬ואמר דלית בה אסורא‪ ,‬דהא בעלי קרי וזבין מותרין‬
‫‪“:‬קרות בתורה ולשנות בתלמוד ולהתפלל‪ .‬והא דכתיב בכל קודש לא תגע לענין‬
‫תרומה וקדשים דאסיר ואל המקדש לא תבוא שאינה מביאה קרבן עד מלאת‬
‫נקיות י(‪ ,‬וכן ההלכה‪.‬‬
‫ב ס׳ ה מ ק צ ע ו ת ה( כתב שאשה לא תכנס בבית הכנסת כל ימי‬ ‫קנא‬
‫ראייתה עד שתתלבן שנאמר בכל קדש לא תגע ‪,. .‬ו ( וכן הוא בשם רב צ מ ח‬
‫ג א ו ן וכן מנהג בשת י ישיבות‪ ,‬ואפילו מחוץ לכנסת‪ .‬ואין לי אלא בימי נדותה‬
‫בימי שמירתה מנין‪ ,‬ת״ל עד מלאת ימי טהרה‪ .‬ולא מיבעי דאסור למיעל לבי‬
‫כנישתא אלא כד שמעה מידי דברבתא אסור לה לענות אמן דאמר רבי יהודה ז(‬
‫אסור לברך לפני הנדה שלא תהרהר ותאמר אמן ונמצא שם שמים מתהלל‪.‬‬
‫אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ויגיו מברכין לו‪.‬‬
‫ויטיטא ל ת ם ח( דסאמר רב תהא מאירה לו לארס •שאיסתו ובניו מברכין לו‪ .‬לא אמר‬ ‫קבב‬
‫אלא במי •טפיטע ולא למד‪ ,‬מאי טעמא •טפעמים •טאוכל ואין כנו ואיטתו ׳טש ובטיל מברכה‬
‫•טהברכה פדיונו •טל מאכל ונמצא אוכל בלא ברבה‪ ,‬אבל מי •טהוא דמד והוא חולה או זקן נותן‬
‫ריגיות לבנו או לאחד מבני ביתו לברך •טלוהו כמותו ואין לו מאירה ולא אמרו חב׳ בכך‪ ,‬וכן הילכתא‪.‬‬
‫ר ב י נ ו ה ח ס י ד ז״ל ט( איטה לא תברך ברכת המדון להוציא אחרים ידי חובתן‬ ‫קכג‬
‫אעפ״י •טיהיא מחויבת וכמקום שאין בעלה יודע כמקום הדחק דמי ותבוא עליו מאדה‪ .‬אשה‬
‫מחויבת במקרא מנילה אבל לא תוציא את הרבים כך בבדכת חמזון וכ״ש דעיקד חיובה שצדיך‬
‫לכלול המברך הברית עם התורה‪ .‬וחאיך תברך על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו‬
‫א( ה׳׳ג שם ‪ .43‬ב( גמו״מ בתוך סי׳ מ׳׳ד‪ .‬ובן בהאשכול ח״א‪ ,‬צד ‪ ,3‬ובהוצאת אלבק‪,‬‬
‫צד ‪ .6‬עי״ש בהערה‪ .‬ג( מעשה רוקח )סאניק תרע״ב(‪ ,‬סימן קצ״ה‪ .‬ושם‪ :‬בר חננינאי‪.‬‬
‫ובבריתא דמסכת נדה‪ ,‬פתחי נדה ‪ 33‬־‪ : 30‬״ואל המקדיט לא תבא‪ ,‬אין לה דשות‬ ‫ד(‬
‫להכנס לבתי מדרשיות ולבתי כנסיות“‪ .‬ושים צד ‪ :48‬״ואסורה ליכנם לבית הכנסת עד שתטבול‬
‫במים יטהדוק מטמא בנדה“‪ .‬ה( האגור בריש דיני טבילה ״מספר אור זרוע הגדול “‪ .‬ובאו׳׳ז‬
‫שלפנינו ליתא‪ .‬ו( עד כאן גם כשערי דורא הלכות נדה סי׳ י׳־ח‪ .‬ז( אמר רבי יו דן אסור‬
‫לבדך בפני נדה יו טבת שלא‪) ...‬ברייתא דמס׳ נדה‪ ,‬צד ‪ .( 17‬ח( הפרדס ס׳׳ב‪ .‬וד״וו סי׳ כ׳׳ז‪.‬‬
‫ט( שע״ת סי׳ שמיה ]שמ׳׳ו[ ועיין בתום׳ ד״ה נשיים‪ .‬״ונראה יטוה רב ינו החס יד הוא‬
‫דבי חנוניא אי ש י ר ו ש ל י ם שאמרו עליו הגאונים )שם שע״ת סי׳ של״ח־של״ט( שקבלו מרוב‬
‫הקבלות הערוכות {ציל‪ :‬שרוב הקבלות ערוכות! לו מימי התנאים זיל “ )שוית מהרים אלשקר‪,‬‬
‫סי׳ י״ח(‪ .‬ובכיי ווינא‪ ,‬רשימת גאלדענטאל‪ ,‬צד ‪ 3‬־‪ :22‬״עוד שמענו בשים הגאון זיל‪ ,‬כי בזמנים ‪,‬‬
‫■קדמונים היה בירושלים איש זקן מקובל ומפולפל בסתרי התורה ורב ח כי נא י שמו“ ‪ .‬ועי׳ מחברתי‪:‬‬
‫איי בתשיובות הגאונים ופירושיהם צד ייא ומאמר קדמות ס׳ הזוהר דף כ׳ סעיב וכיא עיא‪.‬‬

‫אוצר הגאונים — התשובות ‪.4‬‬

 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה ת ש ו ב ו ת‬ ‫‪50‬‬

‫אב‪ S‬לעצםה מהויבת כשיאין שים אהר היודע ‪S‬הוציא י ה‪ ,‬ונשתברך תד‪ S‬ג הברית והתורה וכן‬
‫האשיה מחויבת לברך אותן כרכות הנותן ’‘יטכוי בינה בוי ותד‪ S‬ג שירא עשיני אשה וכיוצא בהן‬
‫דהא לכמלה איהי‪.‬‬
‫א׳ר אלעזר בד' שלא יהו בל העולם עוסקי־ן בו והוא 'ושב ובטל‪.‬‬
‫ו מ א ן ב( דעאיל לבי‬ ‫וששאלתם א( ]מאן ד[עא"ל לבי בנשתא ומשכח‬ ‫בנד‬
‫כנישתא ומשכה צב ורא‬ ‫ציבורא דקא ענו קדושה או יהי שמו הגדול כי קיימי]‬
‫קיימין איהו נמי ליקום‪ ,‬אי‬ ‫או ]כ[ידיתבין יכל לענות כשהוא יושב והן עומדין או‬
‫יתכין איהו נמי ליתוב‪ ,‬דלא‬ ‫כשהוא עומד והן יושבין‪ ,‬או היכין שפיר למעבד‪.‬‬
‫י^יתחזי כי בכל מן נוליה‬ ‫הכין שפיר למעבד כוותהן כדקאיימין קאים ובד‬
‫צבודא‪ .‬הכי שדרו נימתיבתא‪.‬‬ ‫יתבין יתיב ולא למהוי בטיל מן כוליה ציבורא‪.‬‬
‫אמר רב אדא בר אהבה בדבר שיהצבור עוסקין בו‪.‬‬
‫ל ג א ו ן ז״ל ג( אדם שהתפלל עם הצבור וסיים תפילתו ובא לבית הכנסת‬ ‫דכה‬
‫אחרת ומצאן קוראין תהלה לדוד יקרא עמהן שכן דרך ארץ‪ ,‬ואמר רב אדא‬
‫בר אהבה בדבר שהצבור עוסקין בו‪.‬‬
‫‪ l-«=l‬ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ורבי יוהנן‬
‫אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו‪.‬‬
‫ל ר ב י נ ו ה א י י ו״ל‪ .‬ו ל ע נ י ן ד( תפלה ודאי תפרה דרבנן היא ולא קאמר ר׳ יוהנן‬
‫ספק התפלל ספק לא התפלל יחזור ויתפלל‪ ,‬אלא ה״ק הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו דאלמא‬
‫לא הפסיד‪ ,‬ויפה לעשות כן אבל לחייבו לא קאמר ה ( ‪. . .‬‬
‫וא־ר יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל‬
‫פוסק ואפילו באמצע ברכה‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם י( בענין היה עומד בתפלה‪.‬‬ ‫ל ר ב י נ ו ה א י י זצ״ל‪.‬‬ ‫קנו‬

‫כתבנו בפי׳ י( ברכות היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו‬
‫באמצע ברכה‪ .‬עיונא דרבנן דילנא במתיבתא ח( משום לא תוסיפו קאמר דסבירא‬
‫להו תפילות כנגד תמידין תקנום וכי הדר מצלי צלותא אחריתי רחובה עובר‬
‫משום בל תוסיף אבל תחנוני דלאו תפלת ד־זובה שפיר דמי‪ .‬ואיכא רמרמי‬
‫להון דר׳ יודתנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו פליגא דשמואל‬
‫וסבר דאעפ׳׳י שהתפלל חוזר ומתפלל‪ ,‬וליכא דחם ושלום בגמרא כל עיקר‬
‫דר׳ יוחנן פ היג אדשמואל ולית לן לשוויה לדר׳ יוחנן אלא אמאי רעליה‬
‫אמירא‪] ,‬ולא אמירא[ אי‘ א על דר׳ אלעזר לענין ספק התפלל ספק לא‬
‫התפלל וא״ר יוחנן אי מכפקא ליה מילתא ולואי שיתפלל כל היום ואי נמי היה‬
‫א( גאוניקא בסור• צד ‪ . 120‬ב( סדר־ע י״ט ע־א וסד״ע השלם ח״א קצ״ג‪ .‬עי״ש בהערות‪.‬‬
‫ג( שבה־ר הקצר סימן צ״ו‪ ,‬ובהשרם סי׳ מ״ד‪ :‬״ומצאתי בשם גאון זצ־ל “‪.‬‬
‫ה( מכאן מתחיל‬ ‫ד( מתשובות הגאונים כ׳׳י הובא באיי הים לשע״ת סי׳ נ׳׳ו עיי״ש‪.‬‬
‫בכ׳׳י‪ :‬״ואיכא דמדמי יהון דר׳ יוחנן פליגא אדשמואל “‪ ,‬כמו בסי׳ הבא לפנינו‪ .‬ו( שע‪-‬ת סי׳‬
‫נ״ו עיין *בם באיי הים‪ .‬ו( הכונה לפירושו ער ברכות‪ ,‬ועי׳ באוצר הפירועגיס‪ .‬ח( פגמבדיתא‪.‬‬
‫‪S1‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר נ ו ו ז ‪ 1‬ד ף כא‪|.‬‬

‫זכור שהתפלל ועמד לכתחלה להתפלל תפלה אחרת דלאו חובה היא והכי קאים‬
‫בלביה דלאו חובה מצלי אלא מצוה כעין רשות אף שמואל לא?~‪ 1‬םר וכיון‬
‫דהבין בזמן שספק חתפלל ספק לא חתפלל א״ר יוחנן ליקוב וליצלי דיכיל‬
‫למימד בדעתיה א( אי לא צלי הרי היא חובתו ואי צלי תחנוני אינון חילכך‬
‫ולואי שיתפלל ושפיר דמי אבל =( היכא שהתפלל ושכח והתחיל בתפלה שניה‬
‫על מנת שהיא חובתו ונזכר שהתפלל קאמר שמואל אם גומרה כאילו הקריב‬
‫שני תמידין בשחרית ועובר על בל תוסיף ולא פליג ר׳ יוחנן בהא טילתא אלא‬
‫הלכתא כשמואל דאמר פוסק ואפילו באמצע ברכה ג(‪ ,‬אבל אם עמד בתפלה‬
‫בשבת ושבח שהוא שבת וחתחיל אחר ג׳ ראשונות בשל חול גומר את הברכה‬
‫כדפשט לה רבה בר אבוה לרב נחמן ולא הוי מוסיף דברים דליצלי ח״י בשבת‬
‫דמן ‪.‬דינא בר חובא הוא ורבנן הוא דלא אטרחוה מפני כבוד שבת ואין שואלין‬
‫דבדי חול הצריכין לחול בשבת‪ .‬ושמעתא דבתרא י( דרב יהודה אמר שמואל‬
‫נמי הלכה שאם התפלל ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו‬
‫יתפלל ואי' לאו אל יתפלל דאי מחדש בה דבר ומוקמת בדעתיה שאינה תפלת‬
‫חובה אלא נדבה מצוה כעין דשות שפיר דמי אבל חובה אסור ה(‪ .‬ואיכא רבנן‬
‫דמוקמי לה להא שמעתא בתפילת המוספין אבל תפילות אחרות לא פשיטא להון‪,‬‬
‫ולא היא אלא כולהי תפילות כהדדי בשבת שמוסיפין אסור להתפלל שנייה אלא‬
‫א״כ חדש ופשטא דגמ׳ בהדיא קאמר צריכא דאי אשמועי׳ קמייתא הוה אמינא‬
‫היכא דצלי ביחיד לא ליקום שנייה וליצלי ביחיד ולא למהדר צלותא קמ״ל‬
‫הא שמעתא דאפי׳ בצבור נמי לא יצלי ולא ליתני ואי אשמועינן הא שנייה‬
‫הוה אמינא מפתח הוא דלא ניפתח אבל היכא דפתח אימא ניגמר קמ״ל דלא‬
‫ניגמר‪ ,‬ודבר זה ברור שבכל התפלות הוא אומר‪ ,‬ובהא שמעתא קאמר אם יכול‬
‫לחדש דבר ניפתח לכתחלה אדעתא דמחד׳ אבל קמייתא רכבר פתח לה אדעתא‬
‫דחובה אעפ״י שיכול לחדש ח א יגמור ומשום הכי לא איתמד בה חידו ש‪.‬‬
‫וכל הדברים הללו בדודים הם וחזקיבש הן ולכן ה‪<:‬זרבנו בפי׳ שמועה זאת‪.‬‬
‫ו ה א י ו( דאמרינן הרואי •טיר״‪-‬פלל אדם כד היום כולו‪ ,‬אורד רב ינ ו האי גאון ז״ל‬ ‫קכח‬
‫דדוקא ע״י הידויש אבל בלא הידרש אסור ומביא ראיה מדאמרינן לקמן אמר רב יהודה אמר‬
‫•ג־מואל התפלל ונכנס לב״ה ומצא צבור “‪.‬־מתפללין אס יכול לחדיש דבר בתפלתו כדי •שתהא‬
‫תפלתו תהנונים יתפלל ואס לאו אל יתפלל הנה •שילא התירו אלא בהידויצו‪ ,‬והאי דנקט צבור‬
‫לא מפני שהצבור צריך הידרש והיחיד לא דה״ה דביחיד נמי צריך חידוש אבל רבותא קמ״ל‬
‫שאע׳׳פ שהתפלל מתחלה לא אמרי׳ יחיד לגבי צבוי כמאן דלא צלי דמי ואין צריך חידוש אלא‬
‫אפילו בצבור צריך הידרש‪.‬‬

‫ב( מכאן עד הלכתא הובאה ברי״ף בסגנון אתר‬ ‫א( כ״ה בכ״י בריב•‪ .‬מוו‪ .‬סי׳ ע״ט‪.‬‬
‫ד( עי׳ בתר״י וכרא״ש‪.‬‬ ‫ג( מכאן עד וש־מעתא אין בכ״י ב״מ‪.‬‬ ‫בשם‪ :‬״מפרש־י לה רבנן “‪.‬‬
‫ו( תר־־י‪ .‬והובא ברא״־ש‪ .‬ועי׳ ברבינו ירוחם נתיב ג׳ חלק ה׳‪.‬‬ ‫ה( ע״כ בכ״י ב״מ‪.‬‬
 ‫ה ‪• r‬ם ו כ ו ת‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪52‬‬

‫ואייר ייהודה איד שמואל התפלל ונבנם לביית הכנסת ומצא צבור‬
‫שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור דתפלל ואם לאו אל ייחזור דתפלת‬
‫ל ר ב ש רי ר א א(‪.‬‬ ‫קכם‬
‫וששאלתם במה שאמרו אם יכול לחדש דבד בתפלתו וכר‪ ,‬כיצד מחדש‪.‬‬
‫הא מידיתא משום לא תוסיפו נגעו בה וברתפלת המוספין דלא לימרו‬
‫שגי מוספין הוו‪ .‬והאי ד־זידוש כגון שיכול לומר כי זה המוסף הוא ןמוסף[‬
‫שהתפלל מעיקדא והשתא לכבוד ציבור הוא שונד־ז ואינו מוסיף‪ .‬ואית ליה‬
‫למימר הכי יד־זי רצון מלפניך י״י אלהינו שתשמע תפלתי שהתפללתי לפניך‬
‫]היום[ ושתעלינו לארצנו ותטענו בגבולינו ונעשיה לפניך ]את[ קרבנות חובותינו‪.‬‬
‫מנין שאין היחיד אומר קדושה שנא׳ ונתקדשתי בתוך בני‬
‫ישיראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה‪.‬‬
‫ושש?<‪ 5‬ל ת ם ב( יחיד המתפלל בינו לבין עצמו בשחרית יכול לומר‬
‫בורא קדו שי □ עד יחד כולם כאחד עונין באימה ואומרין ביראה או דילמא‬
‫כיון דקדושה היא יחיד אינה אומרה כל עיקר‪.‬‬
‫כך ה מ נ ה ג ג( יחיד המתפלל אם אמר עונין באימה ואומ׳ ביראה צריך‬
‫לומר קק״ק‪ ,‬אבל אין לו רשות לומר קדושה כולן כאחר עונין וכר אלא אומר‬
‫בורא קדושים וכשיגיע עד שפה ברורה ובנעימה מדלג ואומר לאל ברוך וכו׳‪.‬‬
‫ו ב ש ם רב נ ט ר ו נ א י ג א ו ן זצ״ל י( מצאתי שאומר בשיפה ברורה‬ ‫קליא‬
‫בנעימה ובקדושה בולם כאחר לאל ברוך נעימות יתנו ובו׳‪.‬‬
‫ש א י ל ו ה( מ ק מ י ר ב נ ד ח ש ו ן ג א ו ן ד מ ת א מ ח ס י א תפלת‬ ‫קייב‬
‫שהרית כאיזה צד יתפלל אדם כשיהוא יחיד‪.‬‬
‫ו א מ ר לה ו יאמר יוצר אור על כ ם דר עד שיגיע ‪1‬ל‪1‬וכולם פותחין‬
‫בקדושה ובטהרה ומברכין ומשבחין ומקדישין לאל שמו האל המלך הגרול הגבוד‬
‫והנורא קדוש הוא‪ .‬ולו זמירות יאמרו ותושבחות ישמיעו כי הוא פועל גבורות‬
‫ועיושה חדשות בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות בורא רפוזגתות אדון‬
‫הנפלאות המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים גדולים בי‬
‫לעולם חסדו‪ .‬ואור חדש בציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו בא״י יוצר המאורות‪.‬‬
‫ומסיים תפלתו‪ .‬ולמה ידלג קדושיה וברוך‪ ,‬שאי אפשר ליחיד לומר קדושה וברוך‪.‬‬
‫א מ ר ו( רב ס ע ד י ה רא ־ם י •ט י כ ה ז כ ר א ד ו נ י נ ו ל ב ר כ ה ‪ .‬יחיד הפורס‬ ‫ק‪S‬ג‬
‫על שמע כיון שאסור לומר קדושה בפחות מעשרה‪ ,‬כדקיי־ל כל דבר •צבקרושה לא יהא בפחות‬
‫א( תגיל סי׳ פתת; שעי״ת סי׳ פ׳׳ט ותג׳־ה סי׳ רס״ג‪ .‬ב( תש־ר ח־א ‪ 52‬ורשום עליה‪:‬‬
‫בסדר״ע‪ .‬וליתא בסדר״ע ובפרדס ד׳־ו נ־ח ע׳׳ב ור׳ ווארשא סי׳ ם־־א‪ .‬ג( ]בפרדס‪ :‬כך היא!‪.‬‬
‫ד( שבה״ל השלם סי׳ י׳־ג דה ז׳ ע׳׳א‪ .‬והקצר סי׳ ה׳‪ .‬ה( היג אספמיא ‪ 224‬ובקצרה‬
‫בשבה׳ל השלם שם‪ .‬ו( סדר‪-‬ע השלם ח״א דף צ״ו וד׳ ווארשא דןנ ד׳ סע״ב‪ .‬ובספרי רס״ג ח״ט‬
‫צד ‪ . 156‬ובשבהיל ובתניא הביא זה כשם‪ :‬וכן מצאתי בשם רב עמרם גאון ז־ל‪ .‬ובהקצר‪ :‬כתב ריע‪.‬‬
‫‪S3‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ר ז ‪1‬ד!‪ :‬כא‪|:‬‬

‫מעשרה ואי אפשר לו נמי לפתוח בבורא קדושים שכיון שהתחיל אסור לגמור‪ ,‬אלא מברך כך‪.‬‬
‫כא״י אמ״ה ובו׳ המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים‪ ,‬טובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית‪,‬‬
‫כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם הסדו‪ .‬ברוך א״י יוצר המאורות‪.‬‬
‫ע ש ר ה א( שמתפללין וכיון שתגיעו לאל הקדוש הלך אחר מהם יסיימו כר הברכות‬ ‫קלד‬
‫‪.‬עד עושה שלום כ(‪ ,‬אבל יתגדל ויתקדש אי איפשר לומ‪.‬ר אלא בעשרה‪.‬‬
‫ו ש ש ^ ת ל ת ס ג( לומר קידושא דסידרא יכוד‘ יחיד לאומרה‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫קלה‬
‫כ ך ר‪:‬ג־תינו שאע״פ שפסוקים הם ואינם דומים לקדושה דתפלה ביון‬
‫שקבעום בתפלה נעשה כקדושה של תפלה ואין לו רשות ליחיד לאומרה‪ ,‬אבל‬
‫אחר תפלתו אם רוצה לוט׳ כקורא בפםוקים הרשות בידו‪.‬‬
‫ושאילו י( מקמי רב צמח ראש ישיבת גאון יעקב בישיבה היאפומבדיתא‪.‬‬ ‫קלו‬
‫י ח י דיג( מהו שיקרא‬ ‫מהו ש יאמר אדם קידושא דסיררא אם אינו קורא מ״ט‪.‬‬
‫קידוש דסידרא אם אינו קורא‬
‫והשיב כך‪ .‬אם ת״ח הוא יעזסוק בשמעתא דגיד מה טעם‪ .‬השבנו אתכם אם‬
‫הנשה ה(‪ ,‬כגון ג׳ כתות של מלאכי השרת אומרי׳ שירה תלמיד חכמים הוא או גטי‬
‫יםימש תלמידים יאמר מקרא‬
‫בכל יום‪ ,‬שיש כה דברי שבח קדושת הקב״ה‪ ,‬אם או נמי יאמר מתניתין שיש‬
‫אינו תלמיד חכם יעסוק במקרא כפסוקים שיש בהם בו קדויטה וברכו כגון שרפים‬
‫עומדים ממעל לו וגו׳ או נמי‬
‫קדושה‪ ,‬כגון שרפים עומדים ממעל לו‪ ,‬ומה טעמו של שסעתא מגיד הנשה שלש‬
‫חכם שאומר ומורה י( כך‪ ,‬כלומר תפלה זו וסדר זה כיתות שלמלאכי השרת אומ׳‬
‫שירה ככל יום וכול׳‪ .‬ומי‬
‫נביאים הראשוני׳ תקנוה וזקנים הקדמונים תקנוה לומרה שיאמר כך כך הוא טעמו‬
‫ו‪..‬ל וכיון שתקנו את התפילה‬
‫בקהל‪ ,‬ויחיד לא יםיג גבול הקהל לפי שכל דבר של וו הנכיאים הראשונים כסד‪ 1‬ר‬
‫הזה[ לאומרה בקהל לא‬ ‫קדושה אינו בפחות מעשרה‪ ,‬הילכך יאמר מקרא או‬
‫נסיג גכולם לפי שכל דבר‬
‫שלקד!ושה‪ 1‬לא יהא פחות‬ ‫תלמוד י( שפירשנו תמצא ח( אומר אותה ממילא‪ .‬ויש‬
‫מעשרה הולכך יאמר מקרא‬
‫זה או תלמוד זה ונימצא אומ׳‬ ‫חכמים שאומרין ט( כיון שהן מקראות '( אומרם ומה‬
‫אותן ממילה‪ .‬ויש ]מן החכמי׳!‬ ‫בכך יא( הלכך נהגו יחיד האו׳ קדושא דסידרא קורא יב(‬
‫שאומרין כיון שהן מקראות‬
‫אומרין ומת כ|כך‪___ 1‬‬ ‫הפסוקין ]בטעמן[ כדרך התינוקות שקורין לפני רבן‪.‬‬
‫מ״ט יד( כנערי המלך שכל אחד ואחד עוסק במלאכתו‪.‬‬ ‫וליית הלכתא בוותרה‪.‬‬
‫א( תש׳־ר ח״א ‪ .53‬וגמו״מ סי׳ קכ״ו עי״ש בהגהות‪ .‬וכן כתב הרמכ״ם בתיטובותיו‪ ,‬פאד‬
‫הדור סי׳ ס׳׳ט‪ .‬ועי׳ שבה׳־ל ססי׳ ט׳‪ .‬ב( עד שלום רב )גמו׳׳מ(‪ .‬ג( תש׳׳ר ח׳־א סוף צד ‪52‬‬
‫ד( סדריע דף י״ד סע״ב והיסלם היא דף קס״ה עי׳׳ש; תש׳׳ר ח״ב סוף צד ‪ 23‬ב׳צנויים‬ ‫סי׳ כ׳׳ב‪.‬‬
‫ושבושים ומח׳׳ו ‪ .25‬ובלקומי פרדס ענין קדיש‪ :‬מקמי רב יצחק צמח ‪ .‬והובא במנהיג ד׳ ברלין‬
‫‪ 20‬אות ע׳־ו והאשכול ח‪-‬א סוף ה׳ ברכת כהנים ‪ .33‬ועי׳ במרדכי ברכות אות ס״ט‪ .‬ה( חולין‬
‫ז( משנה )תש‪-‬ר(‪.‬‬ ‫ו( שמא‪ :‬ומורה )שד׳׳ל‪ ,‬אגרות ז‪ ;( 20‬שאמרה כך )תיס״ר(‪.‬‬ ‫דף צ׳׳א‪.‬‬
‫ט( ״יכול לומר קדוש לפי‬ ‫ח( ונמצא )השלם(; ונמצאת אתה אומר )מח׳׳ו ות׳ס׳׳ר(‪.‬‬
‫שהוא בסודר “ )מס׳ סופרים סוף פם־ו(; פי׳ מספר והולך היאך משבחים המלאכים )ראבי׳׳ה ז‪.(4‬‬
‫ועי׳ בהאשכול שם‪ .‬י( מקריות )הש׳׳ר(‪ .‬יא( ובשלמי הגבורים על המרדכי‪ :‬״ונשאל לגאון‬
‫ז״ל אם יחיד יאמר קדושה באמצעי הסדר או לא‪ .‬והשיב הרשות בידו וכו׳ עד כקורא בנביאים “‪.‬‬
‫יב( שוהא וקודא )תש־׳ר(‪ .‬יג( ב׳׳י אדלר ‪ .3750‬והעתק מדויק ממנו המציא לי בטובו‬
‫ידידי הפרופ‪ .‬א‪ .‬מרכס‪ .‬יד( ה׳׳ג אספמיא צד ‪ .42‬ומוסב על‪ :‬״ולית הילכתא “‪ ,‬ומקומו אחר‬
‫״איבעיא להו “ שם‪ .‬ובזה מיושבת קושית ר״ע הילדסהיימר ויל בהערה אות פ׳׳ב שם‪.‬‬
 ‫אוצר הג אוני ם — הת שובות‬ ‫‪54‬‬

‫ה י ב א א( דקאים וקא מצלי ושמע יהא שמיה רבה מברך ולא ג!םא שים שלום לא‬ ‫קלו‬
‫מיפסיק מאי טעמא לא אורח דמלבה דגביא רבה ב( עיבידתיה קא עביר‪.‬‬
‫כת׳ רב נ טר ו נא י ז״ל ג( ויחיד שעומד בתפלה ומתפלל ושומע קדיש וברוך‬ ‫קיה‬
‫אסור לו לענות ואפי׳ לשתוק אך סודר את תפלתו ולא יאזין לדבר אחר בל עקר‪.‬‬
‫ו מ צ א ת י ל( ב ש ם רב פ ל ט ו י ג א ו ן ז״ל‪ .‬יחיד שעומר בתפלה‬ ‫ל­‬
‫ומתפלל ושומע קדוש או ברכו או אמן יהא שמיה רבא אם חתם שים שלום‬
‫עונה עמהם ואם לא חתם אסור לו ] ‪ [ . . .‬ולשתוק ה( בל שכן באמצע הברכה‬
‫ואין לו בכך עון שכך אמרו חכמינמז כי אתא רב דימי אמר י( משל למה‬
‫הדבר דומה לשני עבדים שנצטוו בשני מלאכות בל אחד ואחד במלאכתו הוא‬
‫עוסק ואין אחד עומק במלאכת חבירו‪.‬‬
‫ו כ ת ב י ( ר ב י נ ו ה א י י אדם שמתפלל אינו רשאי לדבר ולא לענות‬ ‫קט‬
‫קדיש וקדושה‪ .‬משל לשני אנשים שכל אחד הולך בשליחות עצמו זה אינו‬
‫רשאי לעשות שליחותו של זה וזה אינו רשאי לעשות שליחותו של זה‪.‬‬
‫ו כ ת ב ח( ר ב י נ ו ה‪<:‬פיי ג א ו ן ז״ל מתפלל שאר התפלה לעצמו‪.‬‬
‫!‪ 1•=-‬בי אתא זעירי אט׳ בטלוה לטבילות׳ ואטרי לה בטלוה לנטילותא‪.‬‬
‫ובתש וב ות ה ג א ו נ י ם י(‬ ‫רב נטר ו נא י ז״ל ‪ (-‬והמשמש מטתו אע״ג‬ ‫קמב‬
‫נזצאתי ‪ . . .‬ובעל קרי צריך‬
‫שהוא כבעל קרי בעל קרי כתי׳ בו ורחין את כל בשרו‬
‫לרחוץ בל וופו וצריך חפיפה‬
‫רבתיב ביה ורחץ במים את כל‬ ‫וצריך כל גופו ואפי׳ חפיפה בעי‪ ,‬אבל משמש מטתו‬
‫בישרו אבל משמש דבתיב ביה‬
‫ורחצ ו במ ים די לו לרחוץ‬
‫כיון שכתב ורחצו במים ולא כתיב את כל בשרו צריך‬
‫מאבנטו ולמטה ושפשוף יפה וא״צ ׳‘רחוין כל גופו‪.‬‬
‫ולשיפשיך מאבנטו ולמטה ‪.‬‬
‫ו ב ת ש ו ב ה א ח ר ת יא(‪ .‬בזמן הבית היו טוב ‪“7‬ין בעלי קריין שלא‬
‫להכנם למקדש בטומאה ועכשיו שכולנו טמאים בטומאת מת חמורה שאין שום‬
‫טבילה מועלת לה בלא הזאת מי חטאת שלישי ושביעי אין לבעלי קריין ומשמש‬
‫אלא דחיצה בלבד‪.‬‬
‫א( תש״ר ח״ב צד ‪ 6‬ז‪ .‬ומקורו בישיאלתות פ־׳א‪ :‬״היכא דקא ;!צלי ושמע יהא שמו הגדול‬
‫מבורך •ש־ותק ואינו עונה כיו; ד־שמע ליה כמאן דמצלי דמי“ ‪ .‬ובשאלתות כ״י •שיהו״ל הד׳־ר קאמינקא‬
‫ג( המנהיג ברלין ריש צד ‪.8‬‬ ‫ב( |צ״ל‪ :‬דליה ?|‪ .‬ועי׳ פסיקתא זוט׳ ריש ואתחנן‪.‬‬ ‫ליתא‪.‬‬
‫ה( ״ואם אתה אומר יחיד שאינו מפסיק אבל שליח‬ ‫׳ ד( שבה״ל הש־לם צד ‪ 20‬סי׳ כ׳‪.‬‬
‫צבור מפסיק גדולה תפלת ש ל ו ח צבור יותר מן תפלת יחיד שיחיד מוציא את עצמו דצלוח‬
‫צבור ירד ומוציא את הרבים ידי חובתן ‪) . . .‬פרקי בן באבוי ‪• R. E. J 140.‬שנת ‪ 1920‬צד )‪.( 13‬‬
‫ו( |צ״ל‪ :‬ובו‪ /‬ומן משל ובו׳ דברי הגאון ה ם|‪ .‬ובארחות חיים ח״א דך י״ח ריש עמוד‬
‫ד׳‪ :‬״כתב גאון אס לא חתם ואמר המברך את עמו ישראל בישלום ואין לו עון ב נ ך ‪ ,‬ע״ב‪.‬‬
‫ו ש ו ב ‪ :‬אחז״ל משל למה׳׳ד לב׳ עבדים שנצטוו ב׳ מלאכות כל אחד עושה מה שנצטוה ואין‬
‫ז( אבודרהם סדר שחרית דפוס פראג כ־ח עמוד ד׳‪ .‬ומשל כזה‬ ‫נכנס לתוך מלאכת חבירו “‪.‬‬
‫ח( ארחות חיים‬ ‫נמצא גם לקמן בתוך התשובות לוף ל״א ע׳׳ב ד׳׳ה ‪ :‬״וכתבו הגאונים “‪.‬‬
‫י״ט עמוד ג׳‪ .‬ט( שערי תישובה סוף סי׳ קע״ה‪ .‬י( המנהיג ד׳ ברלין צד ‪ . 12‬יא( המנהיג‬
‫דפוס ברלין סי פ׳ סוף צד ‪ 12‬עיי״יש‪ ,‬ודומה רה בישיע״ת ריש סי׳ קע״ה‪.‬‬
‫‪55‬‬ ‫| דף כא‪(:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ו נ ש א ל א( רב י נו הא י י ז״ל• ודפרשיתון כי ראיתס בדברינו ב( שבעל‬ ‫הנזר‬

‫קרי שאין לו מים אל יתפלל‪ .‬ושאלתם ג( מי שראה קרי בלילי שבת או בלילי‬
‫ירט ביום היכי עביר‪ ,‬חייב הוא ליטהד ואע״פ שהוא חולה ובא לידי סכנה או‬
‫פטור הוא מן התפלות או יש לו תקנה להחם ד־ןמין מערב שבת ומערב ירט‬
‫ומבין שאם יארע לו דבר יערב בהן אחרים כדי שיהיו פושרין ויתנם על גופו‪.‬‬
‫הכין חזינא שאם חושש אדם בשבת שמא יסתכן אם רוחץ עצמו במים‬
‫צוננין פטור מן התפלה‪ ,‬והדבר ברור שאפילו דברים חמורים מן התפלה פטור‬
‫מהן ואינו חייב לבא לידי םכנה‪ .‬וחמין שהוחמו מערב שבת כבר פשיטא לן ד(‬
‫שאםור לרחוץ ■ בהן כל נופו ‪ .‬וזכורים אנו כמה שבתות מ מ ר רב א ה ר ן ה (‬
‫ג א ו ן ז״ל שהיינו מתפללין בביתו והוא יושב י( מן התפיד־ה עד הערב‪ .‬אבל‬
‫מה שאמררתם כי מכין חמין ומערב בהן ותנו רבנן י( נותן ארם חמין לתוך‬
‫צונן אבל לא צונן לתוך דחמין דברי בית שמאי ובית הלל מתירין בין חמין‬
‫לתוך צונן בין צונן לתוך חמין‪ ,‬במה דברים אמורים בכום אבל באמבטי חמין‬
‫לתוך צונן ולא צונן לתוך חמין‪ .‬רבי שמעון בן מנםיא אוסר‪ ,‬ואמר רב נחמן‬
‫הלכה בר׳ שמעון בן מנמיא סבר ר׳ יוםף למימר מפל הרי הוא כאמבטי א״ל‬
‫אביי והתני ר׳ חייא ספל אינו כאמבטי‪ ,‬ולמאי דםלקא אדעתין מעיקרא דספל‬
‫הרי הוא כאמבטי וא׳ רב נחמן הלכח כר״ש בן מנםיא רחיצה בחמין בשבת‬
‫דשריהיכא משכחת לה‪ ,‬ומסקינן מי סברת ר״ש בן מנסיא ארישא קאי ח( אסופה‬
‫קאי ובית הלל מתירין בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך המין ור״ש בן מנסיא‬
‫אוסר צונן לתוך חמין ושרי חמין לתוך צונן ומקשינן ר״ש בן מנסיא היינו בית‬
‫שמאי ואסיקנא הכי קאמר לא נחלקו ב״ש וב״ה ואסיקנא כולה לקולא דאמר רב‬
‫הונא בריה דרב יהושע חזינא ליה לרבא דעביד זמנין דחכי וזמנין הכי ו?“א‬
‫חמין‬ ‫קפיר מדתני רב חייא מערה אדם קתוןשל מים לתוך ספל מים בין‬
‫לתוך צונן בין צונן לתוך חמין וההוא דאמרינן “ ( לא ירחוין כל גופו בשבת‬
‫בחמין שדהוחמו מערב שבת דוקא בשבת אבל בירט שרי לרחוין כל גופו‬
‫בחמין שדהוחמו מערב יו״ט דלא מדכר י( שחייב עליו משום שבות ולא משום‬
‫רשות ולא משום מצוה אלא גזרה היא‪ ,‬וכי איגזרא בשבת אבל ביום טוב‬
‫לא‪ .‬וחמין שהוחמו ביום טוב אםורין ברחיצה ומותרין בשתיה‪ .‬המקום יקדש‬
‫אותנו יוקיים עלינו מקרא שכתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וגר‪.‬‬
‫ב( איצר הפירושים צד ‪.28‬‬ ‫א( האשכול אלבק צד ‪ 7‬והאשכול אוירבך ח״א סימן ג׳‪.‬‬
‫ג( מן וששאי‘תם עד והוא יושב מן התפלה עד הערב נמצא בלקוטיםשבסוף ספר כלכו‬
‫בשם לרב האיי גאון ז״> ומובא מעט מוה בשם האיסכול בפסקי ריקאנמי סוף סי׳ תק״פ עי׳׳ש)אלבק(‪.‬‬
‫ד( שבת נד‪ .‬עי״ש‪ .‬ה( מלך בפומבדיתא אחרי רב הנניה אבי רב שרירא גאון‪ ,‬עי׳ אגרת‬
‫רש־׳־ג צד ‪ . 124‬ו( ובטל‪ .‬ז( שבת מ״ב‪ .‬ה( צ״ל‪ :‬מי סברת אסיפה קאי ארישא קאי)אלבק(‪.‬‬
‫ט( שבת מ׳‪ .‬ומכאן עד ביו״ט לא‪ ,‬נעתק ברי״ף פ״ב רביצה בשים‪ :‬״והזינן לגאון “‪.‬‬
‫י( ברי״ף דלאו דבר שחייבים עליו ולפי עדות אלבק‪ ,‬בכתב־יד פריו; דלאו מדבר‪.‬‬
 ‫ה ג א ו נ י ם — הת־צובוו‪/‬‬ ‫אוצר‬ ‫‪56‬‬

‫ו ש ש א ל ת ם א( אם יכול אדם להגיח תפיליין לאחר ששיימש מטהו או לא‪.‬‬ ‫קמה‬

‫כך ראינו שאם יכול לשמור עצמו שלא יתלכלך בטומאה ויודע לכוין מקום‬
‫טומאה רוחץ מקום טומאד־ו ודיו ויניח תפילין ב( ואם אינו יכול ''כוין מקום‬
‫נגיעת טומאה או יטבול ויניח תפילין או יבטל מן התפלין אותו היום‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם ג( טומאה המורה היא‪ ,‬או ייא‪.‬‬ ‫קמו‬
‫טומאה חמורה היא בארין ישראל לאוכל טהרות י(‪ ,‬שנ׳ ואיש כי תצא‬
‫ממנו שכבת זרע‪ ,‬זו מצוד‪] ,‬על ב(על קרי ובחוצה לאר־ן צריך טכייה כתקנת עזרא‪.‬‬
‫|ככז‪ 1‬רב חמא טביל במעלי יומא דפסחא‪.‬‬
‫ו ש א ל ת ה ( רב חמא טביל במעיי יומא דפסחא‪...‬‬
‫והכי אמר י( רב נ ט ר ו נ א י ג א ו ן ז(‪ .‬פירוש רב חמא טביל במעיי‬ ‫קמז‬
‫דפםחא‪ ,‬לאפוקי רבים ידי חובתן‪ ,‬להוציא רבים הבאים לענין יסעור אצלו ביייי‬
‫פםחים אכילת מצה ומרור ומברך ברכת המזון ומוציא ידי חובתן רפבירא כרב‬
‫פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ורבה בר שמואל דכרכי רפתא בהדי הדדי‬
‫אמר להו רב פפא איברך אנא וכו׳‪ .‬ועכשיו אין הלכה כר׳ חמא שכך אמרו‬
‫חכמים ולית הלכתא כוותיה וכבר נעקרה הא דרב חמא בעי קרי אין צריך‬
‫ועוסעין‬
‫'‪I 1‬‬
‫טבילה לא לתפלות ולא לברכות ולא לדברי תורה אלא רוחצים יפה יפה‬
‫בדברי תורה דקי״ר כרב נחמן ‪:‬ר יצהק ראמר נהוג עלמא כתלתא סבי כר׳‬
‫אילעאי בראשית הגז דאמר אינו נוהג או^א בא״י וכר׳ יאשיה בכיאים דאמר‬
‫לעולם ?•תינו חייב עד ׳טיזרע הטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכר׳ יהודה בן‬
‫בתירא בדברי תורה דאמר אין דברי תורה מקבלין טומאה‪.‬‬
‫‪1‬כגי‪ 1‬ת״ר לא יאחז אדם תפילין בידו וס״ת בזרועו ויתפי״ל‪.‬‬
‫ל ר ב י נ ו הא י י ז״ל‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם ח( הא דאמור רבנן לא יאחז אדם תפילין בראשו ום״ת בזרועו‪.‬‬ ‫קמח‬

‫זה ס׳׳ת שאמדו כגון שכתוב בו מן אנכי ה׳ אי“היך עד וכל אשר ירעך‬
‫שהן תרי״ג אותייות כנגד תרי״ג מצות שבתורה‪.‬‬
‫א( עע׳־ת סי׳ קע״ו וכן הובאה באורחות חיים ה״א דף ז׳ ע״ב אות ב׳ ביטם ‪ :‬ת׳צובות‬
‫הגאונים‪ .‬ובתעובות מהר׳׳ם ב״ב דפוס לבוב סי׳ רס״ג ביטם ; ״כתב הר׳ יהודה ב״ר ברזייי בהלכות‬
‫ב( וא^ יבסל נו‪.‬תפלין היום )סהר״ם ב׳׳ב(‬ ‫כעל קרי ענישאי לקדנו‪.‬ונים ז״י ‪ :‬ו ‪•r‬צאלת “ ‪. . .‬‬
‫והעאר חסר •שם‪ .‬ג( גאוניקא ‪ .249‬ד( עי׳ מחביתי‪ :‬ארץ יישראל בתיצוה״ג ופירויציהם‪ ,‬צד ו׳‪.‬‬
‫ה( תג׳׳ה שי׳ רפ׳׳ד בין תישובות רב האי‪ ,‬והשרה הת־ג־ובה‪ .‬ו( גמו״מ סי׳ מ״ה‪.‬‬
‫ז( כך הדפיס מילר •ג^ם‪ .‬אך חויש^ישני •בהמיים האלה ‪ :‬״והכי אמר רב נכרונאי גאון“‬
‫מוסבות על התיבובה •שהיתה לפניה בכתב‪-‬יד‪ .‬והיא הת^שובה •שנדפסה ב־שינ״ת סימן קע׳׳ו‪ ,‬כפי‬
‫•שכתב מילר בהערתו •גיס‪ .‬ולפנינו כאן היא בסי׳ קמ״ה •שבעמוד זה‪ ,‬והפסק •בבה •ג^מהמיש משתו‬
‫רוחץ מקום טומאה ודיו‪ ,‬מתאים לדברי רב נמרוגא• גאון אישר בסוף סימן קע״ה •בם )סי׳ קמ׳׳ב‬
‫אצלינו לעיל(‪ .‬ולכן בא לכאן‪ :‬״והכי אמר רב נטרונאי גאון“ ‪.‬‬
‫ח( •בע׳׳ת סיכן קמ״כ עי׳׳יש באיי‪-‬הים •שנתקיבה ביהוס התיבובה‪ .‬ונראה •שישבתי תיבוכות‬
‫‪57‬‬ ‫| ר ף כד‪|:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫|כד‪:‬ו המשם־־ע קולו בתפלתו הרי־ זה טקטניי אמנה‪.‬‬

‫אנשיי מ ז ר ח ג( מתפלל אדם י״ח ברכות‬ ‫ב״ב א( אוסרים שייתפלל י״ח אלא‬ ‫קמס•‬
‫בלחש• ובא״י בקול רם להרגיל ב( העם‪.‬‬ ‫ביחש ובא״י בקול גדול כדי להרגיל את הצבור‪.‬‬
‫והני כילי ב י ה י ד אבל בצבור אתי למי־טרד צבורא‪.‬‬
‫רב הא י ' ז״ר ‪.‬‬ ‫ו ש ש א ל ת ם י( המשמיע קולו בתפלתו כו׳‬ ‫קנ‬
‫ו י ס י ט א ל ת ם ו( אס נכנס‬ ‫ה״מ ביחיד הא בצבור לא‪ .‬וחזן הבנסת שבא לבית‬
‫•סי^יח צבור לביהכ״נ ומצא צבור‬
‫•טמתפי‘‪'S‬ן כבר תפל'ה •טל ‪trnS‬‬ ‫הבנם׳ ולא התפלל בלחש אם יוצא ידי חובתו ואם לאו‪.‬‬
‫והוא צריך עת •טנכנס לעבור לפני‬ ‫בך ראינו דהא אינו יוצא ידי חובתו לעצמו‬
‫התיבה לאלתר‪ ,‬אם יתחייב לאחר‬ ‫רבר התירו רבנן ליחיר ראינו יכול לבוץ את לבו‬
‫•טיתפלל לצבור לחזור ולהתפלל‪,‬‬
‫או נאמר •טיצא ידי חובתו‬ ‫והוא מתפלל בינו לבין עצמו שיאין אחרים עמו דלא‬
‫בתפלת הצבור‪.‬‬ ‫איבפת לן אם יגביה אם לא יגביה‪ ,‬אם ישמיע‬
‫והיטיב‪ .‬כך היא ת־טובתכם‬ ‫אם לא ישימיע‪ .‬אבל בצבור דאחרים שם אסור דהא‬
‫אין צריך לחזור ולהתפלל בלהיט‬
‫מפני •טכבר יציא ידי חובתו בתפלה‬
‫לא מצי בלא טירדא דלהון‪ ,‬דכיון דמיריד לחברו‬
‫•טהתפלל לצבוד אם נתכוון בה‪,‬‬ ‫הסמוך לו אסור‪ .‬ואי תימא זימנין הוא דלא טריד‬
‫לאחרים מוציא לעצמו לא כ׳״ט‪.‬‬ ‫י*הו‪ ,‬אין בצבור זמן דהא איבא אינשי אלין קרו‬
‫ואם יש לומר‪ ,‬המשמיע קולו‬
‫ק״ש ואלין מצלו ואלין עונין אמן וממתינים ברכה‬
‫בתפלתו הרי זה מקטני אמנה‪,‬‬
‫כיון שע־׳י הדחק עושה ומפני צורך‬ ‫לענות ומ״מ בצבור לא‪ .‬והחזן צריך להתפלל על‬
‫צבור אין בזה משום קטני אמנה‪.‬‬ ‫עצמו בלחש בתחלה ולבתר מוציא את הרבים ה(‪.‬‬
‫•ט ל י ח ז( צבור מוציא לרכים י״ח אע״פ •טעדין הוא לא התפלל וחוזר ומתפלל והגי‬ ‫קנא‬
‫מילי בדיעבד אבל לכתחילה לא דהא כהן דלא מכופר כתחלה לא יכפר דכתיב את חטאתו ואת‬
‫עולתו ואה׳־כ והקריב את קרבן העם וכתיב וכפר בעדו וגו׳ ואח־־כ ובעד כל קחל ישראל ואינו‬
‫יוצא ידי חובתו בההוא דצרי על צבורא דהא יכול חוא לכוון ולא חתירו רבנן אלא ליחיד ותו‬
‫^ ת רי סטרי• לא אטרחוה רבנן אלא לכוון חד ליה וחד לציבורא חילכך לבתחילה לא יצלי‬
‫מעומד עד דיציי על נפשיה בלחש וידכי גרמיה ובתר יכפר עלייהו‪.‬‬

‫הן על ענין זה‪ ,‬האחת על דף י״ח ע־־א ״לא יהלך אדם בבה״ק ותפלין ב ר א ש ו ס׳׳ת בזרועו“‬
‫שנשאל עליח רב נחשון גאון עי״ש‪ ,‬והשנית על‪ :‬״לא יאחז אדם תפלין ב י ד ו “ או ״בדאשו“‬
‫שילפגינו לרב האי גאון‪ .‬וכן הגרסא במסכת ס פ ר י ם הוצאת •ט‪ .‬שנבלום )לבוב ‪ ( 1877‬פ׳׳ב הלכה‬
‫ה• ‪ :‬יא יאחז אדם תפלין ב ר א ש ו וס״ת בזרועו וישתין בהם מים בין קבע ובין ארעי‪.‬‬
‫א( חלוף מנהגים למילר ו״תוספתא“ לאי^טיטולר ווארשא תרנ׳־ט סימן מ״ג עי־׳יט‪ ,‬וחיא‬
‫נוסחת ס• ים •טל שימה‪ .‬ב( ״כדי שישמעו אחרים וילמדו ממנו להתפלל “ רשב־־א‪ ,‬ועיין כטוי‬
‫או״ח סימן ק״א ומה שיהעיר הרב ר־ עזרא אלטשיולר בתוספתא שם‪ .‬ואולם בתד״א פכ״ח; ״כל‬
‫המתפלל ומשמיע קולו לאזנים ה״ו מעיד עדות שקר‪ ,‬וי״א‪ :‬מחוסר אמנה“‪.‬‬
‫ג( שם‪ .‬והיא נוסחת בעל צדה ■לדרך‪ .‬ד( •טע״ת סימן •טל״ה ובדפוס לייפציג •טל־ד‪.‬‬
‫ה( בשע״ת •טם יש עוד הוספה‪ :‬ובירושלמי וכו׳‪ .‬ולא אדע מה אדון בה‪ ,‬וכבר נתקשה‬
‫בה הרד״ל בהערותיו לשע״ת דפוס לייפציג דף ט׳ עיין •טם ומאמרו קדמות ספר הזהר‪ ,‬י־־ז ע״א‪.‬‬
‫ו( שע־׳ת סי׳ ק״ך עי״ש באיי־הים ונדפסה גם בסוף שו־ת הרי־ף סו? סי׳ ש־ך‪ ,‬ונתקצרה‬
‫בספר האורה סימן ל׳׳ב ומשם באורחות חיים דף מ׳׳ב עמוד ד׳ וככלבו פי׳ כ׳׳ז‪.‬‬
‫ז( שערי תיטובה סימן שמ׳׳ז ובדפוס לייפציג סימן שמ׳׳ו‪.‬‬
 ‫ה ת •ט ו ב ו ת‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪58‬‬

‫נ ש א ל מ ר ב א( ש ר י ר א ב( על עסק בני אדם שבאין ביום הבפורים‬

‫ואינן יודעין תפלות כתקנן‪ ,‬מהו להסדיר שליח צבור לפניד־זם ולהשמיע להם‬
‫תפלתו כדי שילכו אחריו‪.‬‬
‫ו ה ש י ב ‪ .‬אין לו רשות להשמיע קולו בשעה שמתפללי( עד שירד י״פני‬
‫התיבה‪ .‬ואסור לעשות כן מהנך קראי דחנה ד(‪.‬‬
‫ל ג א ו נ י ם ז״ ל ‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם ה( בצומא רבא ובר״ה שאין בל אדם יודע להתפלל‪ ,‬מהו‬ ‫קנג‬
‫שיאמר ש״*ן בקול‪.‬‬
‫כך ראינו שהתפלה בלחש ואין רשות לכל אדם להתפלל בקול דגמרינן‬
‫מחנה וקולה לא ישמע‪ .‬ועוד אמר י( ר׳ יוחנן משום רשב״י מפני מה תקנו‬
‫תפלה בלחש כדי שלא לביש את עוברי עבירה ]תדע שהרי לא חלק חכתוב‬
‫בשחיטתן בין חטאת לעולה[ י(‪ .‬וכל המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מגסי הרוח‬
‫והמגביה קולו בתפילתו הרי זה מנביאי הבעל‪ .‬ואם מפני שאין רוב הקהל‬
‫בקיאין בתפלות ר״ה ויוהכ״פ יכונו את לבם כש־יורד ש״צ לפני התיבה להסדיר‬
‫את התפלה ויענו אמן אחר כל ברכה וברכה ויוצאין ידי הובתן‪ ,‬שכך אמר‬
‫ר״ג ח( למה ש״צ יורד לפני התיבה‪ .‬אמרו לו להוציא את שאינו בקי‪.‬‬
‫ת׳ר היה ישן בטליתו ואינו יבול להוציא את ראשו מפני הצנה‬
‫חוצין בטליתו על צוארו וקורא ק׳ש וי״א על לבו ותנא קמא הרי לבו רואה‬
‫את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר‪.‬‬
‫ה ר ב ר ב י ׳ ש מ ע י ׳ זצ״ל ט( פי׳ בשם רש״י שמצא בתשובת הבבליים י(‬ ‫הנד‬
‫דלבו רואה את הערוה מותר מדסבר תנא קמא די״א לבו רואה את הערוה מותד‬
‫דהוי כרבים לגבי יחיד‪.‬‬
‫א( =‪ -‬מ ר רב‪ .‬ב( רי״ץ גיאת ח״א צד נ״ט‪ .‬ובאורחות־חיים י״ח ע״א סימן ע״ט‪ .‬וניטאר‬
‫רבי׳ יטרירא ז״ל על ענין בני אדם •טאין יודעים בתפלו׳ כתקנן מהו להיטמיע •טליח לפניהם‬
‫וילכו אחריו ולא יטעו‪ .‬ועיי־יט עוד יפני זה‪ :‬״כך פי׳ גאון“ ‪.‬‬
‫ג( כשמתפלל לעצמו )ארחות‪-‬חייס(; ו ה כ י א מ ר רב •ט ר י רא‪ :‬אין ריטות למתפלל‬
‫להשמיע קולו ולהוציא ידי תובת שאינו בקי להתפלל )רי״ין• גיאת ח״א סוף צד ל״א(‪.‬‬
‫ד( וגדולי הקראים כנראה היו מחולקים בכך‪ ,‬עי׳ גן־עדן דף ע״ד ע״ב ואשכל‪-‬הכפר ד?‬
‫ס״ז עמוד ד׳‪ .‬ה( שבה״י השלם פי׳ מ״ו דף ט׳ ע״א והקצר סי׳ ז׳ בסתם‪.‬‬
‫ו( סוטה ל׳׳ב ע״ב‪ .‬ז( כך הוא בשבה׳׳ל הקצר סי׳ ז׳‪ .‬וכן הוא בגמרא שם‪.‬‬
‫ח( ר״ה ל״ד‪ ,‬ב׳‪ .‬ושם תבאנה שאר התשובות בענין זה‪ .‬ט( אור זרוע סימן קכ״ח‪.‬‬
‫י( ר׳׳ל‪ :‬הגאונים הבבליים‪ .‬וכן ברש״י חולין מ״ז ע״א ד־׳ה ״אפילו“‪ :‬ובתיטובת הבבליים‪.‬‬
‫ובכ״י רש״י שם‪ :‬״ובתשובת הגאונים “‪ ,‬ועיין הגהות דקדוקי סופרים‪ .‬וביטטמ״ק שם‪ :‬״ובתשובת‬
‫הגאונים הבבליים“‪ .‬וכן גם ברש׳׳י בכורות מ״ט ע־׳ב ד״ה רב אמי אומר‪ :‬בתשובות הגאונים‬
‫בבליים‪ ,‬או‪ :‬״של בבליים“ כלשון ריט״י שבתום׳ שם‪ .‬וכן צ״ל בתיטו־ מהר״ם בר׳ ברוך ד׳ פסט‬
‫סי׳ תתס׳־ו‪ :‬בתשובת הגאונים הבבליים‪ ,‬ועי׳ עוד הערת אלבק רהאשכול צד ‪ .22‬אבל בראבי־ה‬
‫ו ה ג א ו נ י ם ‪ .‬אך‬ ‫סי׳ פ׳׳ב כתב‪ :‬״והלכתא כי׳׳א רכל •טלבו רואה את הערוה אסור וכן‬
‫בתשובת הבבליים פסקו דהתיר“‪ .‬ועיי״ש בהערות ר״א אופטוביצר‪.‬‬
‫‪50‬‬ ‫מ ס כ ת כ ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף כד; כה; כו‪|.‬‬

‫ת‪-‬ח אסור לו לעמוד במקום הטנופת לפי• שאיי אפשר לו לעמוד‬

‫בלא הרהור תורה‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם א( תלמיד חבם אסור לו לעמוד במקום הטנופת לפי שאי‬ ‫קנה‬
‫אפשר לו בלא הרהור תורה מה תקנה יש לדבר‪.‬‬
‫אמרו הכמים‪ .‬אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן בבל מקום מותר להרהר‬
‫הו•; מבית המרח*ן ובית הכסא ותלמיד חכם אי אפשר לו בלא הרהור‪ .‬ובבית‬
‫הכסא מיהא ישמור עצמו ואל יהרהר בדברי תורה‪ ,‬אבל יהרהר ב מ ל כ י‬
‫יון ב( או בדברי חולין‪.‬‬
‫ואיםורי י•( דרבנן דלאו דאורייתא כגון אסור ל‪5<!:‬דם למלאות שחוק פיו‬
‫בעוה״ז ולשמש מטתו בשני רעבון ולישן יותר משנת הסום וכל כיוצא בהן‬
‫העובר עליהן אין עליו לא מלקות ולא נדוי אלא קורין אותו עובר על תקנת חכמים‪.‬‬
‫תגיא ג״ה היתד‪ .‬טליתו של בגד ושל עור ושל שק הגורה על‬
‫מתגיו מותר לקרות ק״ש אבל לתפלה עד שיכסה את לבו‪.‬‬
‫ו ב ש מ י ( ד ב ס ע ד י ה ג א ו ן זצ״ל מצאתי המתפלל ואין לו טכנםים‬ ‫קנו‬
‫אסור לו להתפלל איד‘ א אם יש לו אבנט חגור על מתניו כדי שיפריד בין‬
‫־‘בו ובין הערוה‪.‬‬
‫ןכה‪:‬ו ואם לאו יתכסה במים ויקרא‪.‬‬
‫ו ה י כ א ה( דלבייג• לבויצא דויג מיזג וקא מיתחזי גופיה כגויה אסיר למיקרי קרית‬ ‫קנו‬
‫•שמע באנפיה דאמר רבא צואה בעששית מותר לקרות קריה שמע כנגדה י;רוה בעיגישית אסור‬
‫לקרות קרית •שמע כנגדה מאי טעמא התם כתיב והיה מחניך קדויש והא איכא ערוה בעיטשית‬
‫אסיד דיא יראה בה ערות דבר אמי רחמ׳ והא קא הוי ליה ואסור למקרי ק״״ש באנפיה וכן הילכתא‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם י( מי ש*ד‪.‬יה לבוש בגדים דקים ונראה בשרו מהם‪.‬‬ ‫קנח‬

‫אסור לו לקרות ק״ש ו<תםור ידאחרים לקרוא קריאת שמע כנגד מי‬
‫שהוא ־ום‪.‬‬
‫גדה‬ ‫ש*ז ור‪.‬משמשת שראתה‬ ‫וכי•! זב שיראה קרי וגדה שפלטה‬
‫צריכין טבילה ורבי יהודה פוטר‪.‬‬
‫‪ . . .‬ו ד ב ד י ( ידוע בעולם בי יד־זיד ורבים הלכה כרבים‪ ,‬לפיכך הלכה‬ ‫קנט‬

‫א( גמו״מ סימן ל״ו‪ .‬ותחילת הס׳ שלפני זה בכ״י הוא; ״והבי אמר רב הילאי גאון“‪,‬‬
‫עיין הערת מילר •ש־ם‪ .‬ב( עיין בס״ח סי׳ תקמ׳׳ו ובמ״א סי׳ פ״ה )מילר(‪.‬‬
‫ג( מכאן ואילך גם כהלכות פסוקות סי׳ צ״ד צד ‪ .43‬וכן בהאשכול אלבק צד ‪ 32‬בישם;‬
‫״וכתב גאון ז״ל “‪ ,‬ובהוציאת אוירבך סוך צד ‪ .22‬וגם ברבינו ירוחם תולדות אדם וחוה נתיב י״ט‬
‫ח״א בש׳ם; ״כך כתכו הגאונים בתשובות“‪ .‬ועיין עוד מה שהוסיף אלבק בהערותיו שם‪.‬‬
‫ד( שבה־ל השלם סי׳ י״ז‪ .‬ה( ה״ג אספמיא פ׳׳ד צד ‪ .34‬ובה׳׳ג •שלנו; ואי לבייש לבושא‬
‫חליישיא ומתחזי בגויה וכו׳‪ .‬וכוללים ינזני פירוישי רשי״י; דחליש הוא דק כמו בחולין מ״ח ע״א;‬
‫סכינא דהליש פומיה‪ .‬עי״יש בר׳שי״י ונרדף עם קליש‪ .‬תענית דף ט׳ ע״ב; עיבא קלייש־א‪ ,‬ועיין‬
‫ערוך ערך קלש; זיג מזיג‪ ,‬הוא צלוי וזך כמו זכוכית‪ .‬עיין ערובין ק׳ ע״ב וערוך ערך זג ו׳ ז׳‬
‫)עפ״י הערת אלבק בהאשיכול צד ‪ .( 22-23‬ו( תגנ״ק סי׳ מ״ה‪ .‬והיא עשויה ע״פ ה״ג שלפנינו‪.‬‬
‫ז( מתוך תשובת רש־״ג בגמו״מ סי׳ מ״ד‪ ,‬והאשכול ח״א צד ‪ 4‬ובהוצ׳ אלבק צד ‪.6‬‬
 ‫ה תש ו ב ות‬ ‫אוצר הג אוני ם‬ ‫‪60‬‬

‫בסתבש משנה דרבנן היא ואין הלכה כר׳ יהודה‪ .‬וטעמו של רבי יהודה שאין‬
‫שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה‪ ,‬וראה האיך החמירו חכמים בין שהיה‬
‫בטומאה חמורה ובאה לו טומאה קלה וזהו זב שראה קרי ונדה שפולטת ש״ז‬
‫ובין שהיה בטומאה קלה ובאת לו טומאה חמורה וזו היא משמשת וראתה נדה‪.‬‬
‫מעוות לא יכול לתקון זה שבטל ק־ש של ערבית וקיש של‬
‫שחרית או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית‪.‬‬
‫א ם א( יש אדם במקום סכנה או חולה ואינו יכול להתסלל אפיי‘ ו בסוף ימים‪ ,‬מונה‬ ‫קם‬
‫אותן תפלות וכולל ביום אחד ומתפלל ואפילו מוכרן ב( לשנה‪.‬‬
‫ש ד ר רב נ ט ר ו נ א י ג א ו ן‬ ‫ו ש ש א ל ת ם ג( ישראל שחלה חרש אחד‬
‫שני חדשים ועמד מחליו יכול לחזור ולהתפלל זצ־ל ד( חולה שנאנס ולא התפלל‬ ‫או‬
‫י^אחר שנתרפא אינו צריך לחזור‬ ‫אותן התפלות שלא התפלל ‪ 2‬״‪ ,,(.‬אן ‪!,‬א‪.‬‬ ‫כל‬
‫ולהתפלל מה שהפסיד שהתפלות‬
‫אינן אלא כקרבן יום עבר יומו‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שבת ושל חול זה אחר זה‪ .‬אי אפשר לו^י =‪ •i‬בטל קרבנו ואין עליו עון בזה ה(‬ ‫של‬
‫עבר היום בטל קרבנו וכל שכן זח שאפוי וחיים וברכה מרפא וארוכה ושלום‬ ‫אלא‬
‫ואין עליו בדבר זה עון‪ .‬עלינו ועל כל ישראל אמן ואמן‪.‬‬ ‫ולא ביטל במזיד‬ ‫היה‬
‫!«‪ !:‬ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא‬
‫מנחה קטנה מט׳ שעות ומחצה ולמעלה‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם י( מנחה גדולה ומנחה קטנה ופלג מנחה למה נאמרו לערב‬ ‫הסב‬
‫הפםח או לערב יום הכפורים או לשבתות וימים טובים‪.‬‬
‫תחלת מה שאמ׳ חכמים לעינין תמיד שלבין הערבים ופסח זה עם זה‬
‫דכתיב בתמיד ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וכתיב בפםח ושחטו אותו‬
‫בל עדת יש׳ בין הערבים ולחקדים תמיד לפםח ושנינו תמיד נשחט ובו׳ מתני׳‬
‫וכי ההוא גמרא דראשיה דתמיד י(‪ .‬ובא ללמדינו שמשש שעות ומחצה נקרית‬
‫מנחה גדולה שאילו לא כין היינו אומ׳ תמיד כתוב בו בין הער׳ וכיון ששחטו‬
‫בשש ומחצה פסול‪ .‬באה בראיתא זו ללמדנו איזו מג׳ גדולה ואיזה קטנה וממנה‬
‫אנו לומדין בין למנחת תפילה שלחול בין לתפילת מוםפין ומנחה שלשבת כי דקאמ׳‬
‫היו לפניו ב׳ תפילות ובו׳ עד מצוה שאינה עוברת‪.‬‬
‫‪1‬כי‪:‬ו לעולם אל יתפלל אדם לא בנגד רבו ולא אחורי רבו‪.‬‬
‫א מ ר ח ( רב דה א י ג א ו ן זצ׳׳ל‪ .‬דהא דאמרינן המתפלל כנגד רבו‬ ‫בסג‬

‫שאסור לא אמרו ]אלא[ ביחיד אבל בצבור אין לו לחיד־וק כבוד לרבו ומותר‬
‫להתפלל כנגדו =( וכמו כן אם יש לרב שלך רב באותו מקום ואותו הרב עצמו‬
‫ב( אולי צ־ל‪ :‬זוכרן‪ .‬ג( ח־ג סי׳ מ־ח‪ .‬ד( שבה־ל השלם‬ ‫א( תש‪-‬ר ח״ב צד ‪. 12‬‬
‫סי׳ נ״ד‪ .‬ובהקצר סוף סי׳ ט״ו‪ .‬ה(ע״ב בשבה״ל הקצר‪ .‬ושם‪ :‬״בדבר הזה “‪ .‬ו( גאוגיקא צד ‪.341‬‬
‫ו( פסחים נ־ ח ע־׳א‪ .‬ח( שבה׳־ל השלם סי׳ מ״ג והקצר סוה סי׳ י׳־ד‪ .‬ט( כנגד רבו‬
‫וכו׳ )שבה׳׳ל הקצר(; ״כיון דמצוה להתפלל עם הצבור כבוד שמים עדיף “ )האשכול ח־א ‪.( 57‬‬
‫‪61‬‬ ‫|דףכז‪|:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫אינו חולק כבוד לרבך נם אתה אינך צריך לעמוד מפני הרב שלך כדאמרינן‬
‫והלכתא חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב והלכתא אין חולקין לא קשיא הא‬
‫רפליג ליה רביה יקרא והא רלא פליג רביה יקרא א(‪.‬‬
‫ו ה נ ו ת ן ש ל ו ם לרב ו ‪.‬‬
‫ב נ י ב ב ל ב( אין תלמיד שואל בשלום רבו‪ ,‬בני א״י אומרין שלום ע‪S‬יך רבי ומורי‪.‬‬ ‫קסד‬
‫והאומר דבר שלא שמע מפי רבו‪.‬‬
‫ל ר ב פ ל ט ו י זצ״ל ‪.‬‬
‫ו ד כ ת י ב ג( האומר דבר שלא שמע מפי רבו אם אומרה על שמו אי לא‪.‬‬ ‫קסה‬
‫אם י ( מכיר באותה שמועה שהוא כהלכה ואין מקבלין אותה ממנו אומרה‬
‫משום רבו כדי שיקבלו ממנו• ואם אין ברור לו שהלכה היא אל יתלה ברבו‪.‬‬
‫פעם אחת נתקשרו שמים בעבים כסבורים העם לומר חשכה הוא‬
‫ונכנסו לביהכ׳נ והתפללו של מוצאי שבת בשבת ונתפזרו העבים וזרחה החמה‪.‬‬
‫ו ב ת ש ו ב ו ת ה ג א ו נ י ם זצ'‪S‬‬ ‫מ צ א ת י ה ( בספר המקצעות שכתב בשם‬ ‫קסו‬
‫מצאתי ו( פעם אחת בע״ש היה‬
‫מעונן וכסבורין העם שחשיכה‬ ‫רב ש ר י ר א ג א ו ן מעשה היה בימי אבות ינ ו‬
‫והד‪S‬יקו את הנרות ו‪ S‬א הספיקו‬ ‫הקדמ ו נ ים פעם אחת ערב שבת היה ויום המעונן‬
‫להתפלל מנחה עד שנשבה הרוח‬
‫ונתפזרו העבים וזרחה החמה ולא‬ ‫היה וכסבורין העם שהוא חשיכה הדליקו נרות ולא‬
‫התפללו ערבית והיה מבעוד יום‬
‫והתחילו הנרות ליככות ושאלו לח׳‬ ‫הםפיקו להתפלל מנחה עד שנשבה הרוח ונתפזרו‬
‫יש׳ ואמרו שאותן שהדליקו הנרות‬ ‫העבים וראו השמש ולא התפללו מעריב והיה שהות‬
‫אסורין להדליק ולעשות מלאכה‬
‫מפני שבבר קבלו עליהן את השבת‬ ‫ביום והתחילו הנרות לכבות ושאלו חכמי הדור‬
‫אכל שאר אנשי הבית מותרין‬
‫להדליק נר אחר אבל אותו הנר‬ ‫ואמרו‪ ,‬אותבם שהדליקו אסוריבם להדליק עוד‬
‫שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו‬ ‫ולעשות מלאכה שכבר קבלו השבת אבל שאר‬
‫ולהוסיך בו שמן ואפי׳ אם כבה‬
‫אסור לטלפלו עד מוצאי שבת‪.‬‬ ‫אנשי העיר מותרין להדליק ובמלאכה‪.‬‬
‫וששאלתם י( ע״ש שהיה מעונן והדליקו נר של שבת ואח״ב זרחה חמה‪.‬‬ ‫קסז‬
‫ו מ צ א ת י ח( בדברי הגאונים‬ ‫אם כבו הנרות מותר להדליקן ומותר להוסיף‬
‫‪ ,‬ז׳׳ל‪ .‬בערב שבת אפי׳ הדי*יק את‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫כבו א״צ לכבית] הנרות אין מקבל עליו את השבת‬ ‫בהן עד שקיעתהחמה ואם לא‬
‫לאסור עצמו במלאכה עד שיתפלל‬ ‫ה ערןן‬
‫‪ 2‬ן ן‪ ,‬ף‪ ,‬ן‬ ‫ן ^ ^‪.,‬‬ ‫ולהדליקן שהנרות אין אוסרין את‬
‫י תפלת ערבית שאו בברכת מקדש‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫״‬
‫עד שקיעת החמה‪ .‬השבת הוא מקבל עליו‪.‬‬ ‫לעשותמלאכה אחרת‬ ‫וכן מותר‬
‫א( וסיים בהקצר‪ :‬״וקשה עלי לכתוב כל התשובה “‪ .‬ונראה מדבריו שהתשובה היתה‬
‫ארוכה ביותר‪ ,‬ונתקצרה לפנינו גם בהשלם‪ .‬כ( חלופי מנהגים בהערות ותקוניס לתג״ה ‪.396‬‬
‫ובחלוף מנהגים למילר סי׳ ל‪-‬ג עי׳׳ש‪ .‬ג( ח־ג סי׳ ק׳־ב‪ .‬ועל פיב ״ודכתיכ “‪ ,‬עי׳ לעיל סי׳ א׳‬
‫הערה א׳‪ .‬ד( מבאן ואילך הוכאה כלשונה ממש בברכי יוסןן ליו־׳ד סי׳ רמ׳׳ב‪ ,‬סכ‪-‬ד כשם תשה׳׳ג‬
‫כ״י סי׳ שכ׳־ד‪ .‬ה( מרדכי לשבת פרק כ׳ סי׳ רצ׳ז והובא גם באו׳׳ז ח״ב הלכות ע״ש סי׳ פ״ן‬
‫וריקאנפי סי׳ פ׳׳ח ובשניהם הסיום‪ :‬אבד שאר אנשי הבית וכו׳ כמו בשבה׳׳ל‪ .‬ו( שבה־ל השלס‬
‫ענין שבת סי׳ נ״ט והקצר סי׳ י״ו‪ .‬ו( תג״ל סי׳ נ׳‪ .‬ושערי תשובה סי׳ ק־־פ עי׳׳ש באיי הים‪.‬‬
‫ח( שבה׳־ל סי׳ נ־ פ צד ‪ .46‬ונוכרה באיי הים שם‬ ‫ובספר העתים צד ‪ 41‬שרידי התשובה הזאת‪.‬‬
‫מתשובת הגאונים כ״י ח‪-‬ב סי׳ ל־ד בשם לגאון ז״ל‪.‬‬
 ‫ה ת •ם ו ב ו ת‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪62‬‬

‫איר חייא בר אבין רב צלי של שבת בערב שבת ר 'אשיה‬

‫מצלי של מוצאי שבת בשבת‪.‬‬
‫ש א ל ה א( הא ראמר ר׳ חייא בר אבץ רב צרי של שבת בערב שבת‬ ‫קסח‬
‫שבת בשבת‪ .‬בשלמא מת ‪2‬לד ארם שלשבתבע״ש‬ ‫ור׳ יאשיה מתפלל של מוצאי‬
‫לא קשיא לן משום דמוסיפין מחול על הקדש וביון רקבלה לשבת עילויה כמאן‬
‫דקדש עליה יומא דמי‪ ,‬אבל של מוצאי שבת בשבת מאי מצלי‪ .‬אישבע ברכות‬
‫היבי מצלי צלותא דשבתא ואמר הבדלה בתרה‪ ,‬ואי י״ח דחול היכי מצלי‬
‫דחול בשבת‪.‬‬
‫ת ש ו ב ה ‪ .‬הכין חזינא תדאי כדמצלי של שבת בע״ש בבר מפרשא מלתא‬
‫דתפלת שבת הוא דמצלי משום דקא מקבל לה שבתא עליה וקא מחייב למבדל‬
‫ממלאכה דאמר ליה ר ב לר׳ ירמיה בר אבא מי בדלת וא״ל אין בדילנא ובי‬
‫נבנם רבי לבית מרחין בתר רצלי של שבת בע״ש להזיע נבנם וקודם גזרה שגזרו‬
‫על הזיעה בשבת כדמפרש ביציאות שבת =(‪ .‬דלמא נ( מיהא דצלו של שבת בטעותא ד(‬
‫ביוןיז( שנתקדרו שמים בעבים ואסתבדא להון שחשכה וצלו דשבת ובתר הבי‬
‫נתגלת חמה בנון האי לא מחייבינן למבדל דאביי שרי ליה לרב דימי בד ליואי‬
‫לכברויי םלי ונו׳ י( מדקא׳ רב איקלעי לבי גניבה צלי של שבת בערב שבת‬
‫ואתא ר׳ ירמיה בר אבא צלי אחוריה שמעינן דתפלת שבת צלי מדקא מפריש‬
‫בין דיליה לדר׳ ירמיה בר אבא‪ .‬ושל מוצאי שבת נמי מאן דמצלי לה בשבת דחולא‬
‫הוא דמצלי בי היבין דמצלי של מוצאי שבת ואי אמר יום השבת הזה לאו דמוצאי‬
‫שבת ניהי כי היכי דמצלי ואמר בערב שבת יום השבת הזה לא מיחשבא ליה‬
‫של שבת‪ .‬ודאמרת היבי מציד־י תפלה שזי חול בשבת‪ ,‬אין וודאי של שבת‬
‫צריך למימר השבת הזה אבל של חול לא ד א מ ר בה ש ה ע ת הזה חול הוא‬
‫םוף םוף ברכות ובקשות איגון דכיון דצלי ליה כל בדמי י( עליה לשבת הכין‬
‫אמר שמואל דאי מקדים תפלה אחרת דמוצאי שבת ]אית ליה[ אבל הבדלה‬
‫דמוכחא דבחול ניהי לא‪ .‬וקידושא דשבת נמי לא מתמרא עד דקדיש יומא‬
‫דקרשיה רחמנא ולא םניא במאי דקבלה על נפשא ברצונו‪.‬‬
‫ואית מן רבנן דאמרי דהא דאמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת‬
‫בשבת לאו לכתחילה אלא היבא דצלי בטעותא יצא כגון דאמד אבירן פעם‬
‫אחת נתקשרו שמים בעבים וכםבורין העם לומר חשכה וכו׳ ואמרינן עלה הטרח‬
‫צבור שאני דאלמא יחיד מהדרינן טעותא ועלה אתמר א״ר חייא בר אבין ר׳ יאשיה‬
‫צלי של מוצאי שבת בשבת כלומר ראפילו יחיד לא מהדרינן טעותיה אבל לצלוייה‬
‫לכתחילה ליכא ו כ ו ל י ה א י מיחזי דתפלת חול צלי רלא הוה בטעותא אלא הכין‪.‬‬
‫ב( צ״ל‪ :‬בפרק כירה‪• ,‬הבת מ׳ ע״א‪ .‬ג( צ״ל‪ :‬אלא‪.‬‬ ‫א( גמו״מ סי׳ קמ״ב עי׳‪-‬ה‪.‬‬
‫ה( צ״ל‪ :‬כגון‪ .‬ו( צ״ל‪ :‬וגה‪ .‬ז( צ״ל‪ :‬דרמי‪.‬‬ ‫ד( בגמו״מ •הם; דהעותיא‪.‬‬
‫‪63‬‬ ‫]דף כז‪|:‬‬ ‫םסכת ברבות‬

‫וכללא של דבר אנחנא לא חזי לנא ולא שמיע לנא מרבואתא דילנא מאן‬
‫דצלי של מוצאי שבת בשבת ומפרש בגמרא א( דאע״ג דמשקלא לא פסיקא‬
‫הילכתא מדאמרינן אמר רב חמרא ניחזי אנן מדרב דצלי של שבת בע״ש ש״מ‬
‫הלכה כר״י ומהדרינן ליה אדרבה מדר׳ הונה ורבנן וכל תלמירי דרב לא מצלו‬
‫עד לאורתא ש״מ אין הלכה כר׳ יהודה ומסקינן דלא אתמר הלכתא לא כמר‬
‫ולא כמר דכיון דאפי׳ תלמידי דרב לא עבדי כוותיה ורב ושמואל גופיהו לא איתמרא‬
‫הילכתא כותיהון לאו אורחא למיעבד הכין לכתחלה דאע״ג דעבד עבד‪.‬‬
‫ו נ ש א ל ב ( מ ר רב ה א י י מצינו שאמרת בהא דאמ׳ ר״ח בר אבין‬ ‫קסט‬
‫רב מצלי של שבת בע׳יש ור׳ יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת דסוף סוף‬
‫ברכות ובקשות אינון כיון דצלי ליה כל דרמי עליה לשבת הכי אמר שמואל‬
‫דאי מקדים תפלה אחרת של מו״ש אית ליה אבל הבדלה רמוכחא דבחול ניהי נ ■(‬
‫לא וקדושה דשבת נמי לא מתמרא עד דקדיש יומא דקדשיה רחמנא ולא םגי׳‬
‫במאי דקבליה אדם על נפשיה ברצונו ולא פשט לן מרנא י( מנא איפריכא מילתא‬
‫דגמרא דהא בהדיא איתמר מתפלל אדם של שבת בע״ש ואומר קדושה על הכום‬
‫ומתפלל אדם של מו״ש בשבת ואומר הבדלה על הכום‪.‬‬
‫ו ה ש י ב ‪ .‬דעו בה מתוך שברור היא קי־א הוצרכנו להביא עליו ראיה‬
‫שאע״פ שאמרו מתפלל אדם של מו״ש בשבת ברור וידוע כי אשר אמרו אומר‬
‫הבדלה על הכום ה( בשביל הבדלה היא ואין לך כום שמבדילין עליו דלא בעי‬
‫נמי נר וברכה שעל הנר קודם להבדלה בין לב״ש בין לב״ה דתנן י( בש״א נר‬
‫ומזון ובשמים והבדלה ובה״א נר ובשמים מזון והבדלה ואפי׳ לר׳ יהודה דמשני‬
‫לה ללישנא דמתני׳ מודה דבין לב״ש ובין לב״ה הבדלה אחר כולן שנמצא הנר‬
‫קודם להבדלה דאמ׳ ר׳ יהודה י( לא נחלקו ב״ש וב״ה על המזון שבתחלה ועל‬
‫הבדלה שבםוף‪ ,‬ויו״ט שחל להיות אחר שבת רבא אמר יקנה״ז והלכתא כוותיה‬
‫מ״מ הבדלה שעל הכום ודקודם לה ולפום כן קאמר אומר הבדלה על הכום וכן‬
‫לענין קדושא על הכום מי איכא קדושא אלא בתר דקדיש יומא דת״ר ח( בני חבורה‬
‫שהיו מסובין וקדש עליהן היום מביאין להם כום ואומ׳ עליו קדושת היום והשני‬
‫אומר עליו ברהמ״ז דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אוכלין והולכין עד שתחשך‬
‫גמרו כום ראשון אומריפם עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדושת היום‬
‫ואע״ג דודאי קאמר רב ה ונא בדילנא וכי שרא ליה אביי לרב דימי בר ליוואי‬
‫לכברויי סלי בפניא דמעלי שבתא משום טעות היא אלא מיהו כי הבדלה כד‬
‫קרש דקאמרינן אומר קדושה על הכום ואומר הבדלה על הכום ולא יכולת‬
‫למימר דמבדיל בשבת ועדין אסור בעשיית מלאכה‪ .‬ודבר זה ברור הוא•‬
‫א( אולי צ״ל ; ו מ פ ר ש י ר ב נ ן אע״ג דכיצקלא מילתא‪ .‬ב( ס׳ העתים ‪ 38‬סי׳‬
‫בתיצובה הקודמת‪ .‬ה( עלהגליון;‬ ‫כ״ז )עי״ש בהערות(‪ .‬ועפ״י הכ״י‪ .‬ג( שם‪ :‬ניהלא‪ .‬ד(‬
‫נראה בכ״י ב ש ב ת ‪ .‬ו( ברכות נ״א‪ .‬ז( •צם נ״ב‪ .‬ח( פסהים ק״ב ע״א‪.‬‬
 ‫ה ת •ט ו ב ו ת‬ ‫הגאונים‬ ‫אוצר‬ ‫‪64‬‬

‫ו א מ ר רב י ש ר א ל א ( אע״פ שאמרו מתפלל אדם של שבת בע״ש‬ ‫'‪'1‬‬

‫ואומד קדושה עד הבום ואמר רב תחליפא בר אביי אמר שמוא“ מתפלל אדם ש‬
‫מו״ש בשבת ואומר הבדלה על הכום כיון שיש לכל תפלה ותפלה זמן קבוע הוא‬
‫וקצוב שחייב הקב״ה להתפלל בין אותה תפלה הויא תפלה קודם זמן שמתחייבת‪...‬‬
‫או נדבה ואינה פוטרת מלחזור ולהתפלל בשעתה ואינו נפטר מחיוב תפלה בשעתה‬
‫במה שקדם והתפלל תדע שהחג שאמר בו הקב״ה שלש פעמים בשנה ]יראה וגוי[‬
‫והם זמנים ידועים כי שעולה אל בית ה׳ קודם החג המצות ]לא קיים המצוה[‬
‫ומכאן אתה לכר שאין המצות כחובין שקבוע להם זמן שאם פרע קודם זמנה‬
‫נפטר מהם אלא המצות אין נעשות אלא בזמן שצוה הקב״ה וכיון שכן הו״ל‬
‫הני מימרי להתפלל של שבת בע״ש‪ ,‬מתפלל ארם של מו״ש בשבת היכא דליכא‬
‫יין לאורתא מפני שקדוש והבדלה על היין טפי עדיף הילכך אמרו להקדים‬
‫תפלה קודם לשעתה מפני שנמצא לו יין לברך עליו שאינו נמצא לו לברך אח״כ‬
‫ומשום כן אמרינן בע״ש ואומר קדושה על הכום ובמו״ש צ״ל הבדלה על הבום‬
‫ולא אמר זאת מפני שאם הקדים התפלה בשני זמנים אלו יפטורמלחזור ומלהתפלל‬
‫בשעתה אלא חייב להתפלל אותה בשעת חיובה ותהיה הראשונה שהקדים נדבה‬
‫ו כ י ו ן שהקדים תפלה של שבת בעוד יום מאותה שעה אםור ]במלאכה[ מדא״ל‬
‫ר׳ ירמיה בר אבא לרב מי בדלת ממלאכה ]וא״ל בדילנא[ אע״פ שהדברים הללו‬
‫הנזכרים למעלה אינן חוקים משום דאמרינן אמר ר״ח נחזי אנן מדרב צלי של שבת‬
‫בע״ש שמעינן מינה הלכה כר׳ יהודה אדרבא מדרב הונא וכולהו רבנן לא מצלו עד‬
‫לאורתא ש״מ הלבה כרבנן ש׳־מ‪ .‬וכשמקדים תפלת מרש אסור בעשיית מלאכה עד‬
‫שתצא שבת ויכנם חול ויחזור ויתפלל תפילת ערבית ויברך על הנר בורא מאורי האש‪.‬‬
‫וכתב הנגיד הכי‪ .‬ו ל י א י ת מ ר ב נ ן דאמרי •םכל הדברים הללו דברי העות הן ולא‬
‫היה עלינו להזכירן אלא •טיצא ספרו של תפלות בעולם ויש כו כמה ‪ . . .‬כמו הללו ויש לחו•‪!:‬‬
‫•טמא ימעו בהן ישראל‪.‬‬
‫דאמר רב נחמן אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בערב שבת‪.‬‬
‫ו א מ ר = ( מר רב נ ט ר ו נ א י מתפלל אדם תפלה של שבת בע״ש אבל‬ ‫קעא‬
‫ק״ש עד צאת הכוכבים ושל מוצאי שבת בשבת ואםור במלאכה עד צאת הכוכבים‬
‫ואם אין לו יין במוצאי שבת ושעת הדחק שאני וכן נמי אמר רב פלטואי ג(‪.‬‬
‫ז׳‪-‬ל‬ ‫ל ר ב י נ ו הא י‬
‫ו ש ש א ל ת ם י ( מאן דיתיב אפניא דשבתא וקא שתי חמרא וידע דלאורתא‬ ‫קעב‬
‫לית ליה חמרא להבדלה‪ .‬מבדיל בד בעי למיקם מםעודתיה ואע״ג דאיכא עידנא‬
‫טובא ואע׳׳ג דאםר ליה למעבד עבידתא עד ליליא וכד אתי לאורתא כד חזי‬
‫נורא מברך על מאורי האש לחוד‪.‬‬
‫כ( ריצ״ג‬ ‫א( ם׳ העתים צד ‪ .40‬ועפ״י הכ‪-‬י‪ .‬ועל רב ישראל עי׳ לעיל צד ‪ 24‬הערה ג׳‪.‬‬
‫ח׳׳א צד י״ח‪ .‬ג( עי׳ לעיל צד ‪ 1‬סימן א׳‪ ,‬הערה ג׳‪ .‬ד( ש־ערי ת־טובה סימן נ״ד‪.‬‬
‫‪65‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬דף כז‪|:‬‬

‫‪ ...‬א( לא יאכיל לצלויי ערבית עד הערב ואי מצלי ערבית קמי מיערב‬ ‫קע^‬
‫■ שמשא לא יצא ולר׳ יהודה דאמ׳ עד פלג המנחה מן עידן דחליף זמן תפלת המנחה‬
‫יש לו להתפלל תפלת ערבית והני מילי בין בערב שבת ובין בשבת ובין בשאר‬
‫נמצאו חלוקין בתחלת זמן תפלת ערבית הני מברי מן הערב‬ ‫כל הימים‬
‫והני םברי קודם לכן והכי קאמרינן ב( אמ׳ ליה רב חיםדא לר׳ יצחק התם אמ׳‬
‫רב כהנא הלכה כר׳ יהודה הואיל ותנן בבחירתא כואתיה הכא מאי אישתיק‬
‫ולא אמ׳ ליה ולא מידי אמ׳ רב חיסדא ניחזי אנן מדרב מצלי שלשבת בערב‬
‫שבת שמע מינה היד^כה כר׳ יהודד־ז‪ .‬ומקשינן ואיל^ת אדדבה מדרב חונא‬
‫וכולהו רבנן לא מצלו עד לאורתא שמע מינה הלכה כרבנן וקם קושיא ולא‬
‫איפרך ולא קמא הילכתא לא כרב ושמואל ולא כרב חונא ורבנן נמי מילה ג(‬
‫ולא קמא הלכה לא כד׳ יהודה ולא כרבנן דאמרינן השתה דלא איתמר הילכתא‬
‫כמר ולא הייד־כתא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמד עבד והדין הוא‬
‫מסקאנא י ( ואף על גב דאמירן בתריה שמעתאתא פםאקא הדין הוא דעבד‬
‫כמר עבד ורעבד במר עבד וכיון ה( דרב חונא ושאר רבנן לא מצלועדבית עד‬
‫לאורתא לא בערב שבת שלשבת ולא במוצאי שבת שלחול י( בחול שלחול הכין‬
‫עדיף למעבד כרבים י( ואף על פי כן דעבד הכין עבד‪ .‬ומאן דניחא ליה ומצלי‬
‫שלשבת בתר פלג מנחה קטנה אחרונה בר׳ יהודה )ו(מין ההוא עידאנא באדיל‬
‫מן מלאכה לחומרא אבל קידוש היום כד קאדיש יומא‪ .‬ומאן דמצלי שלמוצאי‬
‫שבת בשבת בתר פלג מנחה קטנה אחדונה לא יאכיל למעבד מלאכה עד שתצא‬
‫שבת ולא יאכיל לאבדולי עד דמדליק נר‪.‬‬
‫אמר רבי זירא אמר רבי אסי אמר רבי אלעזר א״ר חנינא אמר רב‬
‫בצד עמוד זה התפלל ר׳ ישמעאל בר׳ יופי של שבת בע״ש כי אתא עולא‬
‫אמר בצד תמרה הוה ולא בצד עמוד הוה‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ח ( הא דאמ׳ ר׳ זירא אט׳ ר׳ אסי אמ׳ ד׳ אלעזד א״ד חנינא‬ ‫קעד‬
‫בצד עמוד זה נתפלל רבי שלשבת בערב שבת וכו׳ ודפליג עולא בין עמוד‬
‫לתמדה ודפליג ראבון בתרויהו‪ ,‬כמאן מיניהו איתוק]מ[א שמעתא‪.‬‬
‫הא מילתא לית בה מסקאנא ומאי עכפת ט( לן בצד עמוד )מיד( ]היה[ או‬
‫בצד תמרההיה ור׳ אלעזד בד ר׳ יוסי היה או ר׳ ישמעאל בד ד׳ יוסי היה‬
‫שמעתא מסקא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר‪.‬‬
‫א( גאוניקא‪ ,‬צד ‪ .266‬וההתחלה חסרה‪ .‬ב( ברכות כ״ז א‪ .,‬ג( |צ״ל‪ :‬מידתי!‪.‬‬
‫עי׳ באוצר הפירויסים‪ .‬ה( |מבאן והראה מובא מלה במרה בס׳ העתים סוף סי׳ כ״ו‬ ‫ד(‬
‫)ע׳ ‪ :( 38‬ועוד אמר מ ר ה א י כיון ובו׳|‪ .‬וסופה‪ :‬״ולא יאבל לאבדולי עד דמדליק נר“ הנה הוא‬
‫בנגוד להת־סובה ■כילפנינו בסי׳ קע״ב המיוחסת ב׳צע״ת גם היא לרב האיי‪ .‬וצדק איפוא בעל איי•‬
‫הים •בס •באין ליחסה לרב האיי‪ .‬ונראה •גילרב נטרונאי היא‪ .‬ו( !צ״ל‪] :‬ולא[ בחול‪ ,‬וב׳׳ה בס׳‬
‫העתים!‪ .‬ז( כרבנן )העתים(‪ .‬ח( גאוניקא‪ ,‬צד ‪ 266‬והיא מתיבובות רב האי‪ .‬ט( == איכפת‪.‬‬

‫אוצר הגאונים — התשובות ‪.5‬‬

 ‫אוצר ה ג א ו ני ם — ה ת ש ו בו ת‬ ‫‪06‬‬

‫אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה‬ ‫קעה‬
‫אמר ליה רבי יהושע לאו‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת א( דאם׳ רבן גמליאל בלום יש ארב שחלוק עלינו בדבר זה‬
‫ואמ׳ ליה ר׳ יהושע לאו אמאי אמר ליה הבין וחלא חוא חלוק עליו ומנחה ב(‬
‫בחילוף דבריו ואו נימ׳ מישתק בעלמא אישתיק ליה אמירתו ל א ו במא מוקמינן‬
‫לה ולאו מאן דחאזי האיי מעשה יליף ליח ונאפיק חורבא ‪“:‬עלמא ולא עוד אילא‬
‫דקאמליה ג( יהושע עמוד ע~ רגליך ויגידו בך ועמד ר׳ יהושע על רגליו ובו׳‬
‫ומאי דעבדו דבנן משום ד׳ יהושע דקאמליה ‪ (-‬ר׳ עקיבא ב“ום עשינו אילא‬
‫לבבודך או עבד והי י ( משום דאמ׳ רבן גמל‘׳ שלא בהלבה לאו טפי הוה עדיף‬
‫מכבודו דר׳ יהושע דאין חבמה ואין תבונה ואין עצה לננד י״י ודאמר רתו ה (‬
‫ניעבדיה היבי מצו למיעבד הבי והא גמירימעלין בקדש ולא מורידין‪.‬‬
‫הכין אמרין רבנן רבי נשיאה אנוסי הוו והריאת ‪ . . .‬זאת י( שהיה רבן‬
‫גמל׳ יושב ודורש ור׳ יהושע עומד על רגליו ואף בזמן שחלק ר׳ יהושע עליו‬
‫בראש שנה התנן י( שלח ח( לו רבן גמל׳ גוזרני עליך שתבוא אצלי במקיד־ך‬
‫ובמעותיך ביום שחל יום הכפורים להיות באשבוה ט( לפיכך לא היה רוצה‬
‫שיהא חלוק עליו בפניו וכשאמר רבן גמל׳ בלום יש אדם שחלוק עלינו בדבר‬
‫’ זה כן היתה דעתו שלר׳ יהושע שאין אני רוצה לומר במושב זה שאני חלוק‬
‫עליך '( ובהכין מתקיט יא( מימריה ‪ . .‬א יב( ‪ . . .‬וזה שעמד ר׳ יהושע על רגליו ואמד‬
‫היאך יכול החי להכחיש אמ׳ יג( החי‪ ...‬מגיד שאותו האיש לא אמר לו‬
‫ר׳ יהושע כלום באשר אמ׳ יתמאן‪ ...‬יי( דחאזי האיי מעשה יליף ליה ונאפיק‬
‫חורבא לעלמא אילו דחתיר רבן גמל׳ דבר ‪<:‬זםור כי דקאמרת אכל חלוקה‬
‫בתפלה בין רשות לחובה מאי חורבא אתי מינה סוף סוף סברי דחובח חיא‬
‫ואתו לאיודה ור ‪= . ..‬ו( בה טפי הולכך אין על ר׳ יהושע בלום בשתיקתו באותו‬
‫מושב ואי אמרת אי עברוהי לרבן גמל׳ משום דאמ׳ שלא בהלכה לאו טפי הוה‬
‫עדיף מכבודו דר׳ יהושע סלק דע׳ כי הא מילתא מיעבר רישא מ ‪ . . .‬לאתה צז(‬
‫או שםבורין אנו שהיה מתרים ומתכוין לומר שלא כהלכה ותו עד השתה כמאן‬
‫דמשקידיא קימא בגמרא רהא פליגי בה רב ושמואל )וא״מ( ועמא דבר בה‬
‫בעין חובה וקאמרינן נמי יי( אמ׳ זעירי חברין בבלאיי מאן דאמ׳ תפלת ערבית‬

‫א( ג<^וניקא‪ .256-267 ,‬ב( ‪ 1‬ו מ כ ח ד ?|‪ .‬ג( ‪ -‬דקאמ׳ ליה‪ .‬ד( |צ׳׳ל‪ :‬עברוהי‪ ,‬וכן‬
‫ה( !צ‪-‬ל‪ :‬ד ת ו ‪ ,‬עי׳ מע״כ במ״ע ‪, | j 922j.(j.K 307.‬‬ ‫הוא למכה‪ :‬ואי אמרת אי ;יכרו הי!‪.‬‬
‫ט( צ״ל‪ :‬בתשבונך‪.‬‬ ‫ו( והרי את רואה מזאת‪ .‬ו( צ״ל‪ :‬דתנן‪ .‬ח( ראש השנה כ״ה‪.‬‬
‫י( וכן בה״ג פ״ד‪ :‬״ואמר לו ר׳ יהושע לאו‪ ,‬לא תימא אודויי אודי ליה לר״ג אלא‬
‫משתק בעלמא הוא דאישיתיק ליה “‪ .‬ועי־ עוד דה״ר ח״א כרך ה׳ )תרע׳׳ח( דף קנ״ח‪.‬‬
‫יא( מתנקט‪ .‬יב( צ״ל‪ :‬לאו‪ .‬יג( צ׳ל‪ :‬את‪ .‬יד( ואשר אמרת מאן‪.‬‬
‫טו( )צ׳׳ל‪ :‬ל א י ז ד ה ו ר ! י‪ .1‬כז( !צ״ל‪ :‬מ!שומ ה!לכאתה|‪ .‬יו( שבת =׳;‬
‫‪67‬‬ ‫)דף כז‪|:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫דשות כיון דשרא הוטיאניה לא מטרחינן ליה ולמאן דאמ׳ חובה מטרחינן ליה‬
‫והיכי אפשד דניעברוה אהא וכבודו דד׳ יהושע עדיף טובא ותלתא זמני צעדיה‪.‬‬
‫ולענין מעלין בקדש ולא מודידין דקאמדת ־“או לעולם אין מודידין ואפילו‬
‫נמצא עליו עון ואפילו החמיץ ואפילו צער דבנן אילא בלא עילתא הוא דאין‬
‫מורידין אבל משום צערא דרבנן מורידין‪.‬‬
‫ש א ל ה זו מד ׳ ש ר י ר א ג א ו ן ‪.‬‬
‫ו ד ש א ל ת ו ן א ( הא רתנן תפלת הערב אין לה קבע ומפרש בנם׳ מאי‬ ‫קעי‬
‫אין לה קבע אינה קבע במאן דאמר תפלת ערבית רשות ואית מרבנן מאן דאמר‬
‫הילכתא כר״ג דאשכחן בספר אחד דהלכה כר׳ יהושע ובספר אחר כר״ג ואי‬
‫הלכתא כר׳ יהושע מה טעם כל קהלות ישראל בכל בתי כנסיות מצלו תפלת‬
‫ערבית אילימא כנהג בעלמא הוא כל מילתא דפליגי בה תנאי ופסיקא הלכתא‬
‫כחד מנהון עבדינן מנהגא כאידך דלית הלכתא כוותיה ואילים׳ דלאו בכל פלוגתא‬
‫עבדינן הבא ב( מ״ט עבדינן במקצת ובמקצת לא ואמור רבנן ג( תניא כותיה דר׳‬
‫יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות וכו׳ ורת״ר י (חכמים עשו‬
‫זה הסומך‬ ‫חיזוק וסייג לדבריהם וכו׳ וראמר ר׳יוחנן אי זהו בן העולם הבא‬
‫גאולה של ערבית לתפלה של ערבית ודאמר רבנן ה( יכול יהא כוללן בבת אחת‬
‫ובו׳ היכי מפרשינן להו‪.‬‬
‫ת ש ו ב ה ‪ .‬הכין חזינא דאנפי סוגי׳ דגם׳ ואורחא כדפסיק הלכת׳ כר׳ יהושע‬
‫דתפלת ערבית רשות חרא דסתימא מתניתן כר׳ יהושע דתנן תפלת הערב אין‬
‫לה קבע ואמרינן עלה מאי אין לה קבע אינה קבע כמאן דאמר רשות ופלוגתא‬
‫בברייתא היא דאמירא וכיון דרבי סתמה למתני׳ כדברי האומר רשות הלכתא‬
‫כותיה דקים לן י( סתם במתניתן ומחלוקת בברייתא הלכתא כסתם מתניתן ועוד‬
‫דרב אמר י( הלכתא כדברי האומר רשות וקי׳ לן הלכתא כרב באיסורי וטילי‬
‫דתפלה וכל חובת אדם לבד מן דיני כאיסורא והיתרא דמיאן והיכי דפליגא‬
‫בהו רב שמואל הלכה כרב וכל קושיי דאקשיתון אית להו פירוקי אי משום‬
‫דכל ישראל מצלו בכנישתא תפלת ערבית לא קשיא מי קא אמרינן דמחייבינן‬
‫בה דמאן דלא עביד מיחייב פורענות איכא למימר כרשות היא דנהגו בה ולא‬
‫חובה דבולי עלמא בין למאן דאמר חובה ובין למאן דאמר רשות מצוה ננהו‬
‫דמצות תרין אנפי הויאן מנהון חובה דמאן דלא עביר לה קאים בעון ומנהון‬
‫א( גמו״מ סי׳ קמ״א‪ .‬ובהמנהיג כ״ג ע״א בשם רב האיי גאון‪ .‬ועי׳ עריך‪ ,‬עיר ״קבע “•‬
‫ב( צ־׳ל‪ :‬הכי‪ .‬ג( ברכות כ״ו‪ :‬ד( ד׳‪ :‬ה( ל״א ע״א‪ .‬ו( יבמות מ״ב‪ :‬ז( כך הוא‬
‫גרסת ראשוני ראיםונים וכן הוא גם בד׳ שונצינו וכן ביומא פ״ז‪ :‬ועיין הגהות ד״ס‪ .‬ושטמ״ק‬
‫ד״ה דתניא‪ .‬וכן בה״ג פ״ד‪ :‬״ורכ אמר הלכה כדברי האומר רשות והלכה כרב באיסורי והבא‬
‫תפלה איסורא היא וחובת גברא היא והלכה כר׳ יהושע דפסק ליה רב כוותיה והוה ליה סתם‬
‫מתניתין “‪ .‬וסוף תשובתנו‪ :‬״ותיפוק ליה שבתות וי״ט נמי “ בה״ג ברלין סוה צד ‪.31‬‬
 ‫א ו צ י ה ג א ו נ י ם — ה ת •ט ו ב ו ת‬ ‫‪68‬‬

‫דוג־ות דמאן דעביד לה אית דיה ־מבר כגון מאן דזהיר רמעבד צדקות וגמירות‬
‫הסריש דאית ליה שבר קמי שמיא ובד מימג;־ דית ע״יה עון כמאן דממנע מן‬
‫התפלה בלה ומן ציצית ומן סוכה אלא מאובד שבר הוא בלהוד ובין הא דאיתא‬
‫רש־ות ובין הא דאיתא חובה מצוה אינון בדתנן א( בק״ש־ מצותה עם הנץ החמה‬
‫וההוא מצוה רשות ניהו מאן דקרי לה ההוא כותיקין קיים מצוה ואית ליה שבר‬
‫במי שלא קרא ש׳ ב‪ -‬עיקר אלא שאבד אותו‬ ‫ומאן דאחר לה לית עליה עון‬
‫ש־כר ואי הות חובה הוי איבא עליה עון בגון דאמרינן ב ( מצוה על היתומים‬
‫לפרוע חוב אביהם ואפי׳ מממוניהון ורשות גיהו ואי עבדין מקיימין מצוה וקוגין‬
‫שכר ואי לא מאבדין שכר ולא קיימין בעון והבין נמי תפלת ערבית לבו־יה‬
‫עלמא מצוה ניהו ודאמר הובר‪ ,‬היא הבי אמר דמאן דלא עביר לה קאים בע־ון‬
‫עליה עון ומאן דאמר דשות הכי קאמר מצוה‬ ‫ולהבי קרי לה חובה שחייבין‬
‫שהרשות בה לאדם אי ניחא ליה בשבר עביר ליה וקני לה ואם לאו אבד שכר‬
‫ואין עליו עון ומש־ום הבי אמרינן אמר ג( זע־ירי חברין בבלאי למ״ד תפלת ערבית‬
‫רשות כיון שהתיר חגורו לא מטריחנן ליה דאלמא ביון דלא שרא המייניה ואפה‬
‫דעתיה מצלותיה מצוה היא למיקם צלוי וו^עולם רש־ות ואי שרא המנייה לית‬
‫באדם ש־עומד בחצי‬ ‫רשות ואי טרח וקאי מדת חפירות היא‬ ‫עליה מצוה ואפי׳‬
‫הלילה בשירות ותושבחות דמצוה ליכא עליח ומדות חפירות היא וביון דמצוה‬
‫ניהי וביותר במהדיתבין בני אדם בבנישתא ושפיר טובא למיעבדא ומאן דלא‬
‫עביר לה מאבד טובה הרבה נהגו בה ישראל שלא לאבד שכר שיכולין לקנותו‬
‫וכגון נעילת הפנדל ורחיצה במים חמין לאבל דאיתינון רשות בד מתרעא מילתא‬
‫פח״ז חובה נת״ר רשות י ( ותשמש המטה נפקא הילבתא דאפיר ולאו רש־ות אבל‬
‫נעילת הפנדל ורחיצה רשות ומאן דפריש מיניהו אית ליה שבר דנהיגי ליה‬
‫בל ישראל ש־לא לאבד ש־כד ומאן דלא פריש מנהון לית ליה עון הלכך הדין‬
‫מנהגא לא מברע כדברי האומר חובה והא דתניא ה( בר׳ יהושע בן לוי מפני מה‬
‫אמרו תפלת הערב אין לה קבע ש־הרי אברים ופדרים ש־לא נתעכלו מבערב‬
‫קריבין והולכין בל הלילה ־*א מש־מעא דתפלת ערבית חובה אלא הכי קאמר‬
‫דתיקון תפלת ערבית להוי רשות הבי תקנה ודר׳ יהושע בן לוי גופה להדין צד‬
‫טפי נטיא דעיקר מימרית תפלות כנגד תמידין תקנום וליבא תמידין אלא של‬
‫שחרית ושל מנחה‪ ,‬ודת״ר י( חבמים עשו חיזוק לדבריהם ואית בה אלא אדם בא‬
‫מן השדה אם רגיל לקרות קורא ובו׳ ובל העובר על דברי חכמים חייב מיתה‬
‫ואמרינ׳ מאי שנא הבא דקא לייט תנא איבע׳ אימ׳ משום דשכיה׳ אונם שינה‬
‫ואיב׳ אי׳ לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רש־ות הא נמי לא מודעא משום‬
‫ד( מו״ק כ״ד ע״א‪.‬‬ ‫ג( •טבת טי ע״ב‪.‬‬ ‫א( ברכות נ״ו ע״א‪ .‬ב( כתובות צ״א ע״ב‪.‬‬
‫ה( כ״ו ע׳׳ב‪ .‬ו( ד׳ ;•״ב‪.‬‬
‫‪60‬‬ ‫|דן! כז‪|:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫דלאו בהדיא אמיר לן אלא מן דיקא דלטותא קא דיקין א‪.‬ית למימר משום שינה‬
‫ואית למימר לאגמורי דתפלת ערבית חובה וכי הא לא מבריע ועוד תמהא היא‬
‫תנא אתנא קא רמית מי לא ידעינן דאית מאן דאמר תפלת ערבית חובה אין‬
‫ווראי איפםיקו אמוראי בתראי הלכה כמאן דאמר חובה ואי תנאי קמאי קא‬
‫אמרין הכין בפלוגתיהו קיימין והא ברייתא דר״ג היא ור׳ יהושוע פלי‪ :‬עליה ולא‬
‫מכרעיא ואי משום דסתם תנא היא ידעינן דפלוגתא ניהי ולא ידעינן מאן םתמא להא‬
‫ברייתא וודאי כי םתמא ר׳ למתניתן כדברי האומר דשות דתנייה להא ברייתא מניין‬
‫לו ודאמר ד׳ יוהנן איזהו בן עוה״ב וכר נמי לא מכרעא דליבא למאן דאמר דלית‬
‫עי^ה שכר גדול וכולי עלמא מודו דמצוה היא והעושה כן יקבל שכר ולפום הדין‬
‫שמעתי׳ דר׳ יוחנן ולעולם רשות דליכא במימרא דר׳ יוחנן דמאן דלא מצלי לה דקאי‬
‫בעון ודתניא א( יכול יהא בוללן בבת אחת ובו׳ הכא נמי אית למימר דר״ג היא‬
‫ומתניתא ליכא לאקשינון אמתניתא ותנא לא מירמי אתנא ולאו סתם ותניא הוא‬
‫דמכדע אלא בדייתא דקיימא כתנאי אליבא דפלוגתא ועוד מדה יתרה הוא דקא‬
‫מפרשא בהא ברייתא דאע״ג דתפלת ערבית רשות כיון דאית בה שכר גדול‬
‫נהגו בה ישראל כולהון מימי קדם שלא לאבד שכרן ואדאקשית מן ברייתא‬
‫אקשי מן קרא דדניאל קא מסיר נפשיה לקטלא משום האי מצוה והא וודאי‬
‫קושיא על מאן דאמר תפלת ערבית רשות היכי מםר דניאל נפשיה על מלתא‬
‫דאפי׳ חובה ליתא ופירוקא דתרין =( קושיא למאן דאמר תפלת ערבית חובה מחייב‬
‫אינש לממסר נפשיה על הנך תלת מצות דנמנו וגמדו בעלית בית נתזה בלוד‬
‫והא דמםר דניאל נפשיה משום שמדא דכי אתי רבין א״ר יוחנן ג( ל״ש אלא שלא‬
‫בשעת השמד אבל בשעת השמד יהרג ואל יעבור ואמרי אמר רבה בר רב יצחק‬
‫אמר רב אפי׳ ערקתא דמםנא דרגילי ישראל למלבש אובם י( חי למלבש הא‬
‫סומקי והדא מילתא אפי׳ לשנוי דאף על מנהגא מיחייב למימסר נפשיה וכיון‬
‫דאית למימר דלפום הכי מסר דניאל נפשיה איפרק לה קושיה וכל כי הני קושי‬
‫הכין פירוקיהון כגון ה( טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין‬
‫אותו שאין מקדשין את החדש אלא ביום ואי תפלת ערבית רשות מאי איירי‬
‫ר״ח ותיפוק ליה שבתות וימים טובים נמי ואית לפרוקי דהא נטי כדמקיים מצוה‬
‫ולעולם רשות ולא חובה והכין נמי טעה י( ולא חתפיל בערבית מתפלל בשחרית‬
‫שתים טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית כדמקיים מצוה לא ניחא ליה‬
‫לאבד שכר ולעולם רשות ואית ברשות דאית עלה שכר נמי כמה מעלות מנהן‬
‫מאי דלאו מצוה ניהי אלא בדה יתרה ומדת חסידות כגון המבזבז חומש מממנו‬
‫לצדקה י( ומאי דמצוה ניהי בתפלת ערבית ואיתוספא לתפלת ערבית חזוק כיון‬
‫א( ל״א ע״א‪ .‬כ( |צ״ר; דהדי;|‪ .‬ג( סנהדרין ע״ד סע״א‪ ,‬ייסס; יב דימי אר״י‪.‬‬
‫ו( נ״ו עי״א‪.‬‬ ‫ד( ‪ 1‬צ״ר‪ :‬אונס ו ג ו י י למרביטהא סומקין‪ .‬ה( ר׳ ע״ב‪.‬‬
‫ז( עיין רמב״ס סוף ה׳ ערכין‪.‬‬
 ‫התגובות‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫סד‬

‫דכל ישראל נהיגי בה ורוביהון לא ידעין דרשות ניהי ומאן דלא מצלי לה כפורין‬
‫גדר דמי‪ ,‬אלא מיהו סוגיא דגמרא פרשנה לבון‪.‬‬
‫‪1‬כח‪ [:‬כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום‬
‫קודם שיתפלל תפלת המנחה‪.‬‬
‫כ ת ו ב ב ת ש ו ב ו ת ה ג א ו נ י כ מ א ( הנכנס לסעודה גדו^‪'-‬ה שקודין‬ ‫קעז‬
‫א ד י ם ט ו ן כיון שהגיע היום לשש שעות ומחצה לא יתחיל עד שיתפלל ואס‬
‫התחיל אינו מפסיק ובסעודה קטנה אינו אסור‪.‬‬
‫רבן גמליאל אומר יכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה‬
‫ר׳ יהושע או׳ מעין י׳ח‪.‬‬
‫ל ר ב י ג ו נ ט ר ו נ א י ג א ו ן זצ״ל =( האומרים פיוטים באבות וגבורות‬ ‫קעח‬
‫ובכל תפלות ובכל רגל ורגל מעניינו ומרבין בו דברי אגדה ובט״ב ובפורים‪.‬‬
‫אם אומרים בכל ברכה וברבה מעין אותה ברכה ובר״ה וביוה״כ דברי ריצוי‬
‫ומליחות ובט״ב דברי חורבן הבית הרשות בידו‪ .‬ועקר שאומרים בכל ברכה‬
‫וברכה מעין פתיחתה ומעין חתימתדה‪] .‬ובאמצע אומרים דברי אגדה ודבי־י‬
‫שבח של הקב״ה שפיד דמי[ ג( אבל בקבוין גליות ובהקבין בתולות ד( וכל‬
‫כיוצא בהן וכל הדומה להן אסור לאומרו‪ ,‬ואם אמר מלמדין אותו שלא יאמר כך‪.‬‬
‫א ב ל ר ב נ ח ש ו ן ה( ]כתב[ במתיבתא ]ו[בכל אתר דאיכא דבנן י*א‬ ‫קעט‬
‫משנינן כלל מתפלות דתקינו רבנן ]ואין אומרין לא ‪ [ . . .‬ולא פיוט‪ ,‬ואין מבניסין‬
‫לבית הכנסת חזן שיודע פיוט‪ .‬ובית הכנםת שיאומרים פיוט מעידין ]על[ עצמם‬
‫שאינם תלמידי חכמים‪ .‬ואמר רב ע מ ד ם י( אין אנו משינים ממה שאמ׳ חכמים‬
‫בתלמוד בין ביום ]טוב בין בשבת[ וא־ ]מיק[לעינין לאתרא דאמר חזן מאי‬
‫דלא דמי למטבע שטבעו חכמים מםלקינן ליה‪ .‬ו ר ב צ מ ח די א נ א ר ב ה ז (‬
‫אמר שליח צבור שמוםיף על מטבע שטבעו חכמים בתפלה ומרבה דברים בר‬
‫נידוי הוא ומתבעי לאעבורי‪.‬‬
‫ו ש ש א ל׳ ״( והמתפלל קר וב ות בחולי ובימים טובים ואם אמר מעין כ~‬ ‫קפ‬
‫ברכה וברכה ומקצת מה שתיקנו חכמים מ‪<:‬זה ועשרים זקנים ומדתם כמה‬
‫נביז־־זים בכל ברכה וברכה שלתפיד^ה מותר לענות אחריהם ברוך ‪ . . .‬ושפיד‬
‫דאמי שכך אמ׳ הכמ׳ רבן גמדי׳ אומר בכל יום מתפלל אדם שמ״ע »( והל׳ כדבריו‬
‫ארחות חיים ח״א י״ז ע״א‪ .‬ב( ח״ג סי׳ נ׳; טבה״ל השלם סימן כ״ח י״ג ע״א סטכוי‬ ‫א(‬
‫וקצור והשאר שם מתשובות ר״ג הוא‪ .‬ונעתקה מכ״י בשבוש בס׳ עמודי העבודה צד ‪ 02‬ז‪ .‬ומקוצית‬
‫יותר בארחות חיים ה־א דה מ״ז סוז עמוד ד׳ סי׳ נ״ז‪ .‬ג( המוקף ברבוע מיטבה״ל וא״ח‪.‬‬
‫ד( לפנינו ביוצי לפורים רביבת ״ולמלשינים“‪ :‬״הבתולות בהקבץ שנית במאהב“‪ ,‬ולפניה‬
‫בברכת מקבץ נדחי עמו ישראי‪ :‬לאסוף נדחים מקבץ‪ .‬ה( קטע מפי׳ ר׳ יוחנן די אחרידא עד‬
‫השאלתות )כ־י ברלין ‪. oct . 333‬־‪ 01‬דף קכ׳׳ד ע׳־א( שפרסם י‪ .‬נ‪ .‬אפשטיין בהרעווי הצרפתית‬
‫לשנת ‪ 1922‬כרך נ״ה‪ ,‬דד ‪ 184‬עי״ש‪ .‬ו( |םדר רע׳׳ג וורשוי י׳ סע־׳ב!‪ .‬ז( אולי צ״י‪ :‬דבבא‪.‬‬
‫ח( גנזי קדם ג׳‪ ,‬צד ‪ .43‬ט( צריך להוסיף‪ :‬ר׳ יהושע אומר מעין שמונה עשרה‪.‬‬
‫‪71‬‬ ‫צ! ס כ ת ב ר נ ו ת ‪ 1‬ד ה בח; כט‪|:‬‬

‫ש]אנו[ אומרין מאי מעין רב אם׳ מעין כל ברבה וברכה וכך היד‪ .‬ואם אט׳ פיוט‬
‫אחד ואין בו מקצת מה שתיקנו חכמים בבל ברכה וברכה אין עונין אחריהם אמן‪.‬‬
‫ובין לפרום על שמע ואם אוט׳ בשחרית יוצר אור ובורא חושך ומםיים בפיוט‬
‫שי^הן ואומרין אהבת עולם אהבתנו וטםיימין מה שירצו ובערבית גולל אור מפני‬
‫‪9‬‬
‫חושך וחושך מפני אור ואמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בער׳ מותר לענות‬
‫אחריחם ואם אם׳ דברים אחרים כגון ג פן מ מ צ ר י ם א( ח ע לה א ל ה י נ ו‬
‫וכיוצא באילו אין יוצאין בהן ידי חובח שבך אמ׳ חכמ׳ ב ( אם׳ רבא בר עולא‬
‫כדי להזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביוכם ומקשינן בשלמא מדת לילה‬
‫ביום יוצר אור ובורא חשך אלא מדת יום בלילה ]גג[ אי היא אט׳ אביי גולל‬
‫אור מפני חושך וחושך מפני אור‪ .‬ואמ י ר ב א ב ר ח י נ נ א ם ב א משמא‬
‫דרב אין אומרין אהבה רבה אלא אהבת עולם ‪. . .‬‬
‫ואמר ר׳ תנחום אמר ריב״ל המתפלל צריך שיכריז‪.‬‬
‫ו ב ת ש ו ב ו ת ה ג א ו נ י ם ז״ל ג( מצאתי כשאדם כורע במורים צריך‬
‫לו לכרוע עד ברכיו לפי שהילד בעודו במעי אמו ראשו מונח בין שתי יריכיו‬
‫והמלה שלו בתוך פיו ובעזבור זה צריך לשוח עד ברכיו‪.‬‬
‫!כצ‪-‬ו חני עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי א״ר חלבו כננד ב׳ד‬
‫רננות שא׳ שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים‪.‬‬
‫ע ש ר י ם י( וארבע רננות שאמר שלמה בשעה שהבנים את הארון וכול׳‪.‬‬ ‫קפב‬
‫היינו שומעין כי יש בתפלת שלמה עשרים וארבע בקשות והיינו םופרין‬
‫אותן ומשלימין אותן לכך‪.‬וראינו בתלמוד ]ארץ[ ישר׳ ה( פירושן כך עשרים‬
‫וארבע שלתעניות ר׳ חלבו ור׳ שמואל בר נחמני בנגד ב״ד פעמים שכתוב בפרשת‬
‫שלמה רנה תפלה תחנה וג׳‪ .‬אלהים יצליח לכם על דבר אמת וענוה צדק ו(‪.‬‬
‫‪1‬כט‪ 1:‬לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מאי טעמא‬
‫דילמא מיטרפא ליה שעתא‪.‬‬
‫לרב ש ר יר א ורב הא י י ז ( ‪.‬‬
‫ש ש א ל ת ם על צבור שאמרו תפילת המנחה ביום ששי עם דמדומי חמה‬ ‫הפג‬
‫ודחקתן העת‪ .‬יש אומרים שהם מתפללין י״ח כהלכתן שלא תקנו שבעזה ברכות‬
‫אלא משום טורח והאי כיון דעראי הוא לא אכפת ‪':‬ן שמשלים בשבת י״ח דרך‬
‫חול‪ .‬ויש אומרים אומר ג׳ ראשונ׳ ופוסק‪ .‬ויש אומרים אומר שלש ראשונות‬
‫ושומע תפילה ושלש אחרונות‪ .‬ויש שפירשו שפוםקין באותה ברבה שמרגיש בה‬
‫כי בא השמש ואומר יתגדל‪ ,‬הלכה כמאן‪.‬‬
‫א( עי׳ מה שכתבתי בהצופה לחכמת ישראל יצגה י״א ח״כ‪ ,‬צד ‪ . 187‬ב( ברכות י״ב‪.‬‬
‫ג( שבה״ל היצלם סוף םי׳ כ״ב‪ ,‬וכן בתניא רבתי ענין התפלה בשנוי מלים אחדות‪.‬‬
‫ד( תנ״ה סי׳ רפ״א‪ .‬ה( ירושלמי תענית פ״ב הלכה ב׳‪ .‬והשוה ס׳ המפתח לר״נ כאן‪.‬‬
‫ו( ברכה זו מםימת שם םוף הקונטרם‪ .‬ז( תנ״ל םי׳ נ״א ומקוצרת נם כהאשכול ח״א ‪.55‬‬
‫ע״ש רב האי לבד‪ .‬ועי׳ באוצר התשובות לר״ה ל״ד‪ :‬מה שכתב רבינו אםרים בשם רב האיי גאון‪.‬‬
 ‫המעובות‬ ‫אוצר דזגאונים‬ ‫‪72‬‬

‫ממה שאמרתם עם דמדומי חמה וממה שאמרתם פוסק באיזו ברכה שמרגיש‬
‫בה כי בא השמש משמע שהתחיל ועריין לא בא השמש ולא יפה הוא זה כי‬
‫מבא השמש עד עונת ק״ש ערבית יש רוח לומר י״ח‪ .‬ובזמן שמתחיל ש״צ בשעה‬
‫שיש דמדומי רחמה ועדיין לא בא השמש אע״פ שבא שמשה משלים‪ .‬והכין‬
‫מנהגא דרבנן כדאתדמי דוחק העת‪ .‬אבל אין נופלין עי‘ פניהם א( אחריה‪ .‬ואנו‬
‫אומרים כי בודאי אם אפשר לעשות עושין כן ואם אי אפשר וחלה שבת או‬
‫יום טוב אין לך דוחק גדול מזה ומתפלל הביננו‪ .‬ואם דוחק העת שאפי׳ לחביננו‬
‫אין בו שדתות בודאי יש לו לעשות כן ולומר אבות וגבורות וקדושת דהשם‬
‫ו ח ו ת ך ‪ .‬כל זה בהכנסת שבת וי״ט דאיכא שתי תפלות משונות זו מזו אב‪“:‬‬
‫בימי החול לא צריכינן לכולי האי אלא גומד והולך אפי׳ בלילה‪.‬‬
‫צ מ ן—ז ג א ו ן ז‬ ‫מ צ א ת י ב ד ת ל כ ת א ג ב ר ו א ת א ב ( מר‬ ‫קפד‬
‫אמר נוהגין אצלינו החזנין בערבי שבתות ובערבי ימים טובים להתפלל אבות‬
‫וגבורות ואח״כ אומרים;‬
‫גדלך תקדש בנו‪ ,‬בא״י האל הקדוש‪.‬‬
‫דעה ג( וחכמה למדנו‪ ,‬בא״י חונן הדעת‪.‬‬
‫הדור אליך י ( השיבנו‪ ,‬בא״י הרוצה בתשובה‪.‬‬
‫ואמרו שקבלו קצור זה מהחזנים הראשונים שקבלו ממר רב יהודאי דל‬
‫שקבלה מרבו ורבו מרבו ה( עד ר׳ יהושע דמתניתין דתנן ר׳ יהושע אומר מעין‬
‫שמונה עשרה‪.‬‬
‫‪ !•‘’1‬א׳ל רב ששת לישמעיה מאי קעביד רב הסדא א״ל קאי ומצלי‬
‫א׳ל אוקמן נמי• לדידי ואצלי מהיות טוב אל תקרי רע‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת י( הא דאמליה ז( רב ששת לשמאעיה מאי קא עאביד רב‬ ‫קפה‬
‫היסדא אטליה י( קאיי מיקם וקא מצלי תפלת הדרך אמליה י( לדילי נמי אוקמן‬
‫דאיצלי מהיות טוב אל תקרא רע‪ ,‬היכי מפרש לה דבנן‪.‬‬
‫זו בדודה היא דפליגי לענין תפלת הדרך היכי בצלי ליה רב חיםדא אמר‬
‫כשהוא עומד רב ששת אמד אפילו כשהוא מהלך וקא מפרש כי פעם אחת‬
‫יצאו שניהן לדרך ורב ששת היה מאור עינים והיה ס מ ו ך שכשמתהיל בדרך‬
‫אומר את תפלתו כשהוא מהלך נתעכב רב חיסדא שאל רב ששת את משרתו‬
‫שהוא איטו ח( בידיו מה הוא עושה אמר לו הדי הוא עומד ומתפלל תפלת הדרך‬
‫אמליה ז( כיון שזה עמד והו מתפלל מעומד אף אני העמידני שאתפלל כי מדה‬
‫יתדה הוא לעמוד כי בהיותו)ה( ט( עושה מדת חסידות הדי אומרין במשל‪. ..‬‬
‫א( מקום שנהגו לנפול ער פניתם בעירבי שבתות‪ ,‬עיין היש״ר ח״ב שוף צד ‪ 42‬שימן כ׳‪.‬‬
‫ב( גנזי קדם ח״ג צד ‪ 65‬עי״ש‪ .‬ובהאשכול ח״א סוף צד ‪ 55‬מקוצרת קצת‪.‬‬
‫ג( דעת )האשכול(‪ .‬ד( אצלך )שם(‪ .‬ה( ״וחזנים הראשונים קבלו ממר רב יהודאי‬
‫והוא מרבו עד רבו“ )האשכול(‪ .‬ו( גאוניקא צד ‪ .267‬ומתשובות רש״ג או רה״ג היא‪ .‬ז( מקצר‬
‫מן‪:‬דאמרליה‪ .‬ח( צ״ל‪ :‬אוחו‪ .‬ט( אולי צריך להוסיף‪ :‬עומד‪.‬‬
‫‪73‬‬ ‫| דף ל ; לא ‪| .‬‬ ‫מטכת ברכות‬

‫מר סבר תפלה כעומד‪.‬‬

‫ל רב ש ר י ר א ו ר ב ה א י י ‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם א( חו^״ה שאין יכול להתפלל‪ .‬יקרא ״ש ויתפלל אפילו‬
‫מיושב ואם בבר עליו החולי הוא ושמשיו פטורין רגמרינן לה מםוכד־ו רחולה‬
‫ומשמשיו פטורין מצטער הוא פטור משמשיו חייבין‪.‬‬
‫‪l‬ל‘א•‪ I‬המתפלל צריך שיכון את לבו י׳־סמים‪.‬‬
‫לרב נ ט ר ו נ א י ‪.‬‬
‫ו ל יש כ ב( ברחוב ביהכ׳ינ בעת תפילה‪ .‬העושין כך קיות ]ראש[ הוא‬
‫ש״צולעשותסייגוהרור לתפילה‬ ‫ומקילין בעול תפילה שיש עליהם לעמור אהורי‬
‫וכיוןשעומדיןברחוב מםיח דעתו‬ ‫ולקבל עליהם עול תפילה באימה ברתת ובזיע‪.‬‬
‫מעולה של תפילה‪ .‬והמסיח בתפילה אחדל ג( אסור לשוח בין ישתבח לפריסת‬
‫של שמע ]וכיון[ דקאמרי׳ י ( לעולם יסדיר אדם שבחו של הקב״ה ואח״ב יתפלל ה(‬
‫הוו יראים מן המקום ורחזהרו בנפשותיכם ואל תעברו על דברי חכמים שכל‬
‫העובר על רברי חכמים חייב מיתה‪.‬‬
‫אין אומר דברים אחר אמת ויציב כ די ש י ס מ ו ך ג א ו ל ה‬
‫ל ת פ ל ה ו(‪.‬‬
‫ו ע ו ד י( אנו דגילינן למסדר צלותא בתר יוצר בתר דחתמינן בגאולה‬ ‫קפח‬
‫והדר קימין צבור ומצלי דליחשא יש בה משום מסמך גאולה לתפלה‪ .‬או דילמא‬
‫כיון דלא אישתעי כמאן דסמיך דמי‪.‬‬
‫כיון דלא מישתעי ציבורא קא סמכין גאולה לתפילה‪ .‬ובך המנהג בישיבה‬
‫מאחר שהואפודםעל שמע והעם‬ ‫שהוא עומד שליח ציבור ומסדיר את התפילה‬
‫מאזינין ואחר כך עומדין ומתפללין‪.‬‬
‫מ צ א ת י ל ג א ו נ י ם ז״ל ח ( קדיש וברכו וקדושה וברכת ציצית ותפיי^ין‬
‫מפסיק בין גאולה לתפלה ולא דבר אחר‪.‬‬

‫א( שע״ת סי׳ ק״ח )עי״יס באיי הים(; תג״ר סי׳ נ״א‪ .‬ב( תג״ל סי׳ פ״ו; •צע״ת סי׳ כ״ח‪.‬‬
‫ג( ו״אסור לאישתעויי בין יישתבח לפריסת •צמ׳׳ע“ )סדר״ע ג׳ ע״א ולקטן בסי׳ קצ״ח(;‬
‫״וגרשי׳ כ י ר ו יש ל מ י המספר בין יישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי‬
‫המ‪-‬חמה“ )הגהות מיימוניות ה׳ תפלה פ״ז‪ ,‬אות ע׳‪ .‬ולא נמצא בירויגילמי‪ ,‬ראה ירוישלים‪-‬לונין‬
‫כרך ז׳ ‪ .(235‬בכל אפן טעה בעל איי־היס ליחס מיגיום נד תיגיובה זו לר׳ עמרם‪ ,‬ולא לרב נטרונאי‪.‬‬
‫ד( ל״ב ע״ב‪ .‬ה( ועכישיו )•שיע״ת(‪ .‬ו( כן הגירסא כה״ג אספמיא ובכ״י פ׳‪ ,‬עי׳ הגהות‬
‫ד״ס‪ .‬וכ״ה במנוה׳׳מ סי׳ ק״ט‪ .‬ז( גנזי קדם ד׳ צד י״ג מכ״י אוכספורד )‪ .( Ms. lid ), e. 27‬והנה‬
‫כמה מנהגים •שוניס בדבד הסדרת ׳שמ״ע וחזרת היש׳׳ץ הובאו בתישובת הדמב״ם •גינדפשה ע״י‬
‫פדידלנדר ‪ J. Q. R .‬החדש כרך ה׳ צד ‪ 4‬ז־‪ 6‬ונזכר שם גם ״•בייש בזה תישובה לגאון“‪ .‬אך מנהג‬
‫זה שהחזן יסדר מתהדה התפלה בקול רם ואחר כך יתפלל הצבור בלחש ‘לא הובא שם‪.‬‬
‫ח( שבה״ל השלם צד ‪ 16‬סוף סי׳ ט״ז‪ .‬ובתניא סוך סימן ד׳‪ .‬ועי׳ שיכה״ל הקצי סי׳ ז׳‪.‬‬
 ‫ה ת •צ ו ב ו ^‬ ‫הגאוני ‪6‬‬ ‫א^צר‬ ‫‪74‬‬

‫ויא‪-‬־ו אני• האשה הנצבת עמכה כזה אמר חב׳ל מכאן שאסור לישב‬
‫כתוך ד אמות של תפלה‪.‬‬
‫נ ש א ל ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן זצ״ל א( זהו שאמרו חכמים אסור לישב‬ ‫קצ‬
‫בד׳ אמות של תפלה היאך פירושו‪.‬‬
‫ו ה ש י ב ‪ .‬זהו פירושו כשיעמוד ארם לד־זתפלל אסור לאחר לישב בצד‬
‫ארב;ז אמות סמוך לזה המתפלל לפי שמקום שבינה הוא‪ .‬וראיה לדבר כשנפטר‬
‫אדם מתפלתו צריך לפסוע לאחוריו ג׳ פםיעות ואחר כן יתן שידיום ואם לא‬
‫עשה כן ראוי לו כאלו לא התפלל וכל כך למה מפני כבוד השכינה וקיימא‬
‫לן ד׳ אמות של תפלה מקום שכינה הן ונראה באפיקורוס שזה עומד בתפלה‬
‫וזה יושב בטל אבל אם היה קורא ק״ש או עוסק בתפלה ואינו מפליג בדברים‬
‫אחרים מותר‪ .‬אם יושב ובטל צריך לו להתרחק מן המתפלל ה׳ ?־צמות אמה‬
‫דידיה וד׳ אמות של שכינה‪.‬‬
‫ת נ א ד( •טנים •טיושבים ואחד עומד‬ ‫ו ש ש א ל ת ם ב( א׳ יושב ושנים‬ ‫קצא‬
‫ומתפלל סימן רע למתפלל‪• ,‬טניס מתפללין‬ ‫מתפללין‪ .‬דעו כי סימן רע ליושב אלא‬
‫ואחד יויטב סימן רע ליויגיב אלא מרחיק חמיט•‬ ‫מרחיק ה׳ אמות ומתפלל דכתי׳ אני האשה‬
‫אמות ומתפלל •טנ׳ אני חאיטיה הנצבת עמסה‬
‫הנצבת עמכה מלא ה׳ חמשה‪ .‬והני מילי‬
‫בזה‪ ,‬ה׳ דעמכח חמיטה ה(‪ .‬וחני מילי ני יתיב‬
‫כי יתיב במילי דעלמא ובטיל אבל יתיב‬
‫במילי דעלמא ובטיל אבל יתיב וקארי ק״יט או‬
‫במילי צלותא לית בה סימן רע ואי לא בעי‬
‫וקרי ק״ש או בטילי דצלותא לית לן בה‬
‫מתרחק חמש אמות ו( ארבע אמות •טל‬
‫ואי לא בעי מתרחק חמש אמות ]ארבע[‬
‫שכינה ואמה אחת לדידיה‪ ,‬מיכן אמרו אסור‬ ‫לשכינה ואמה אחת לדיריה ג(‪ .‬מכאן‬
‫שאסור לאדם שיפסע ויתפלל הבירו בתוך לו לארס שיפסיק את חבירו ביטעה •טמתפלר‬
‫בתוך ד״א שלו שהן מקום השיכינה הא חוין‬ ‫ארבע אמות שלו שהם מקום שיכינה הא‬
‫לארבע אמות שרי‪.‬‬ ‫חוץ לארב;ז אמות שרי‪.‬‬
‫ו כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם ז״ל ז( שאם הוא ג״נ מתפלל או קורא ספר או אפי׳ יושב וספר‬ ‫קצב‬
‫בזרועו יושב בצד העומד בתפלה ואין בכך כלוס‪ .‬וכן נמי כתוב בירושל׳ ח( חרא דתימא דלא‬
‫מצלי אבל | א ם| מצלי מאן דיתיב הוו כשיני שמ׳טים המשמשיס את רבם אחד מעומד ואחד מיושב‪.‬‬

‫א( שבה׳־ל השלם סי׳ כ״ה ובהקצר סי׳ י׳ )ועי׳ עוד בהשלם סוה סי׳ י״ח על ״מאיזה טעם‬
‫חוזרין לאחריהן ג׳ פסיעות “(‪ .‬וביטנויים אחדים שע׳׳ת בהגהות איי ■ הים סי׳ נ״ח; פרדס ד־׳ו נ״ח‬
‫סוף ע״ב‪ ,‬ובמנה׳־מ נר ג׳ ח׳׳א פי״ג בשם‪ :‬לגאון ז״ל‪ .‬ותכנה בתום׳ ד״ה מכאן; פיריטו תשה״ג‪.‬‬
‫ב( שע׳׳ת סי׳ ג׳׳ח ומנה׳׳מ שם; ״בתשובות הגאונים בשם רב ברגלוני “‪ ,‬והוא הברצלוני‪.‬‬
‫ג( ע״כ במנה׳־מ‪ .‬ד( ה׳׳ג אספמיא צד ‪ .35‬ויטם צד ‪ :40‬״תניא •טינים יושבין ואחד מתפלל‬
‫סימן רע ליושבין ינזניס יושיבין ושנים מתפללין סימן רע ליושבין אחד יושב ואחד מתפלל סימן‬
‫רע ליושב “ וכו׳‪ .‬ובספר תניא קרוב לסוף ענין התפלה ״תניא הוא יושב והן עומדין סימן רע ל‪.“ 1‬‬
‫וברייתא זו אינה לא בבבלי ולא בירושלמי‪ ,‬ונראה שתלמוד הגאונים הוא‪ .‬ובה״ג שלנו פ״ד‪:‬‬
‫תניא שנים יושבין ואחד מתפלל וכו׳‪ .‬והובא בספר האשכול ח״א צד ‪ 24‬עי־׳ש‪.‬‬
‫ה( ובה׳׳ג שלנו; מלא ה׳ חמשה‪ .‬והשוה תום׳ ד־׳ה ״עמכה “‪ .‬ותום׳ הרא״ש‪.‬‬
‫ו( ע־כ בה״ג שלנו‪ .‬ז( ארחות חיים ח־־א ט־׳ז עמוד ד׳‪ .‬ובשנוי וקצור בכל‪-‬בו סי׳ י״א‪,‬‬
‫ח( וברשב׳׳א; ״ושמעתי שכך א מ ר ו בירושילמי “‪ .‬והובא בין חסרונות הירושלמי כירושלים‬
‫של לונץ תרם־ו כרך ז׳ סוף צד ‪ 50‬ז וצד ‪ .236‬ומשל כזה נמצא בדברי הגאונים לעיל צד ‪.54‬‬
‫‪75‬‬ ‫| ד ף י א ‪|:‬‬ ‫גריות‬ ‫מ‪6‬כת‬

‫עו ד כ ת ו ב שם ד׳ אמות שאמרו אפי׳ לכל הרוח בין מלפניו בין מלאחריו א(‬
‫בין ביחיד בין בצבור‪.‬‬
‫ו מ צ א ת י ב( ל ג א ו ן א ח ד זצ״ל •טפיר־ט ארבע אמות דת‪£:‬לה הן אמה אחת לכל‬ ‫הצג‬
‫צד וסמך על מה •טאמרו בבראיטית רבה ג( עומדין צפופין ומיטתחוין רווהין ר׳ •טמואל בר׳ י ו נ ה‬
‫בשים ר׳ א ח א ארבע אמות לכל אחד ואחד אמה מכל צד כדי שלא יהא אחד מהן שומע‬
‫תפלתו שיל חבירו‪.‬‬
‫ו ל ג א ו ן א ח ר מ צ א ת י י ( ששאלתם יש אצלנו שמתפללין בצבור תפלת‬
‫המנחה ויש בני אדם שמתאחרין ובאין ומוצאין שכבר סיימו הצבור תפלת המנחה‬
‫ואותן שימתאחרין ובאין לאחר התפלה של מנחה עומדין בתוך הצבור ומחזירין‬
‫פניהם אחר העומדים כלפי ארון וכל הקהל יושבין לפניהם ולאחריהם ועוד יש‬
‫לנו תיבות שקורין עליהן בספר תורה ועומדין אחריהן ומתפללין ועוד כשהצבור‬
‫כלן מתפל^ין יש שמקדימין ומסיימין תפלתן ומחזירין פניהן ומסתכלין בצבור‬
‫ועדיין רוב הצבור לא סיימו את תפלתן מותר לעשות כן אי לא‪.‬‬
‫כך דאינו שבני אדם שמתאחרין ובאין לבית הכנסת אחר שהתפללו בצבוד‬
‫תפלת המנחה אינן רשאין לישב במקומן להתפלל מפני עונשן של צבוד שכך‬
‫אמרו חכמים אסור לישב בצד אדבע אמות של תפיד׳ה אלא יושבין במקום‬
‫מוצנע בבית הכנסת ומתפללין ולכשמסיימין חוזרין ובאים ויושבין במקומם ואם‬
‫הם עשרה מתפללין תפלת צבור ויורד שליח צבור לפניהן ועונין קדוש וברוך‬
‫וימלוך ומסיימין תפלתן ואם הם חמשה או ששה מתפללין לברן ובאין ויושבין‬
‫כל אחד במקומו ובני אדם המסיימין תפלתן קודם הצבור אין להם רשות להחזיר‬
‫פניהם לצבור עד שיסיים שלידה צבור תפלתו ו כ ל א ח ד ו א ח ד א ו מ ר‬
‫ל ח ב י ר ו ת ע תר ב ת פ י ל ת ך ‪.‬‬
‫ש ל י ד ה צ ב ו ר ה(המתפלל אסור לעבור לפניו אעפ״י שאינו מתפלל‬ ‫קצה‬
‫תפילת עמידה‪.‬‬
‫כל היושב בתענית בשבת קורעין לו נזר דינו של שבעים שנה‪.‬‬
‫‪ . . .‬ו א נ ח נ א י( לא חזי׳ למיתב בתעניתא ביומא דשבתא לא יהיה יותר‬
‫מט׳ באב ואם אירע ביום שבת נדחה התענית ]עד יום א׳[ ז( ומה שהתירו‬
‫רז״ל תענית חלום בשבת זהו כשיהיה החלום קשה מאד הרבה‪ ,‬והוא שראה אותו‬
‫נפשו עגומה עליו לפי שאינו יודע מהו ואין לו עונג שבת וכשהוא מתענה סובר‬
‫שהתענית מועיל לו‪ ,‬וטוב לישב בתענית בשב׳ ואע״ג דבעינן ליתב בתעניתא אתעניתא‪.‬‬
‫א( וכן בתום׳ ד״ה מכאן‪ .‬ובתד״א דכא פ״ח‪ . . . :‬ויקדט אדם את מחנהו ד׳ אמות לצפון‬
‫וד׳ לדרום וד׳ למזדח וד׳ למעדב “‪ .‬כ( •טבה־׳ל היט^ם סי׳ כ״ה‪ .‬ג( צ״ל‪ :‬ויק״ד פ״י‪ ,‬אות מ׳‪,‬‬
‫ו׳טם ביטנויים‪ .‬ד( •טבה׳׳ל היטלם סי׳ כ׳׳ה ובהקצר סי׳ י׳ מקוצרת‪ ,‬דטם; ״ומצאתי לגאונים ז״ל “‪.‬‬
‫ו( מתיטובת רכינו האיי‪ ,‬קהלת •טלמה‬ ‫•טע״ת סי׳ •טמ׳׳ח‪ .‬ובד׳ לייפציג סי׳ •טמ׳׳ז‪.‬‬ ‫ה(‬
‫צד כ׳ בתוך סי׳ מ׳׳ז‪ ,‬ויטם מתחיל ‪ :‬״ואמנם “ במקום ״ואנחנא “‪ .‬אבל כן הוא כס׳ פתרון חלומות‬
‫ז( ע״כ בם׳ פתרון היזומות‪.‬‬ ‫ח״ג פ׳׳ג דבור א׳ לר׳ •טלמה אדמודי‪ .‬ועי׳ עוד באוצר הפיררטים‪.‬‬
 ‫ה תשובוח‬ ‫אוצר ‪ 1‬ג א ו!‬ ‫‪76‬‬

‫ולב•! דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב״ה ואח״ב יתפלל‪.‬‬
‫ו ב ת ק ו ן ה נ א ו נ י ם א ( יש נוהגים לומר ויבדך דוד את ה׳ לעיני בר‬ ‫קצו‬

‫הקהל עד ומהללים לשם תפארתך כאשר הוא בספר דברי הימים )א׳ כ״ט י׳( ויברכו‬
‫שם כבודך עד שירת הים כאשר הוא בספר עזרא )נחמיה ט׳‪ ,‬ה׳( ושירת הים‪.‬‬
‫והטעם לפי שכל אותם ט״ו לשונות של שבח הסדוריס בברכת ישתבח דורש‬
‫במכילתין ב ( מתוך שירת הים ומתוך אותן פסוקים של ויברך דוד‪.‬‬
‫ו כ ת ב רב נ ט ר ו נ א י ג א ו ן ג( הכי ופסוקי דזימרא שאנו אומרין‬ ‫קצח‬

‫בכל יום כאן בשתי ישיבות אין רגילין לומר אז ישיר משה אלא לאחר שהותס‬
‫על פסוקי דזימרא אלתר חותם ופורם על שמע וכן בבית רבינו י(‪ .‬ובשאר בתי‬
‫כנסיות אומר ויושע וכל השירה בכל השבתות ובכל המועדים וביוה״כ ואין‬
‫ממחין בהן‪.‬‬
‫ו ל א ל ת ר ה( מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת •סמע ביוצר אור‪ ,‬ואסור לאשתעויי יין‬ ‫קצט‬
‫ייצתבח לפריסת ש־מע• ‪ . . .‬ודקא אמרינן אסור לאש־תעויי בין יש־תבח לפריסת •צמיג‪ ,‬הני מילי‬
‫דלא צרכי צבור נינהו‪ ,‬אבל לצרכי צבור או לצורך מי •צבא ל ה ת פ ר נ ס מן ה צ ב ו ר‬
‫ו ב ע ו ל מ י פ ס ק ל י ה צ ד ק ה איסורא ליכא‪ .‬אבל לבתר דמשתעיי צרכייהו קאיס שלוהא‪.‬‬
‫ומקמי דלימא ברכו פתה הכי יתגדל ‪. . .‬‬
‫ש א י ל ו מן ק מ י רב נ ט ר ו נ א י ג א ו ן דל י( הנכנס לבית הכנסת‬
‫ומצא צבור מתפללין ועדיין לא קרא פסוקי דזמרה‪ ,‬מהו שיעסוק עם הצבוד‬
‫בעסק שמצאם‪ ,‬כגון ש־מצאם בתחלת עסק פריסת שמע‪,‬ואחר ש־סיים תפלתו‬
‫יחזור ויזמר פסוקי דזמרא‪.‬‬
‫ו ה ש י ב כך ‪ .‬בשתקנו חדל כך תקנו לומר פסוקי דזמרא ואחר כך‬
‫להתפלל‪ ,‬דדרש ר׳ שמואל י( לעולם יסדר אדם ש־בחו של הקב״ה ואחר כך‬
‫יתפלל‪ .‬ואם ראה צבור מתפללין והם מתעכבין ח( כך ש־מענו בי מר רב‬
‫מ שה ג א ו ן ז״ ל ומרבותינו ט( שמברך מלך מהולל בתושבחות‪ ,‬ואומר פרשה‬
‫ראשונה י( ומדלג ואומר הליו א׳ בקדשויא( וחותם וממהר ומתפלל עם הצבור‪.‬‬
‫גנאי בדבר לומר שבח אחר תפלה‪.‬‬ ‫אבל לומר פסוקי דזמרא אחר תפלהיש‬
‫א( טור או׳׳ת סוף סי׳ נ״א‪ .‬ב( עי׳ מכילתא דרשב״י על הפ׳ אשירה לה׳ כי גאה גאה‪.‬‬
‫■ ג( ס׳ העתים סוף צד ‪ .240‬ועי׳ בי׳‪.‬הבדתו של י‪ .‬מנדי‪ ,‬הסדור של רס״ג‪ ,‬צ־ ‪. 16‬‬
‫ד( עיין לעיל צד ‪ ,9‬אות ב׳‪ .‬ה( סדר״ע דף ג׳ ע״א וע״ב ובהשלם ‪ 178‬ו ‪.184‬‬
‫ו( סדר׳׳ע כ״ד ע׳׳ב ובהשלם ה״א דף ר׳‪ .‬והובא בה״ג אספמיא צד ‪ ;22‬ה״ג סי׳ נ״ז;‬
‫תש״ר ה״ב צד ‪ ;22‬לקוטי הפדדם; מה״ו ‪ 23‬ועוד בכמה ראשונים בשינויים‪ .‬ובב״י הסמינר בנוירק ‪1765‬‬
‫)עי׳ עליו מרכס גנזי‪-‬קדם ג׳ ‪ :( 57-8‬״ותו שאילו מקמי ‪ 1‬דדב יהודה גאון ד ל| מי שנכנס לבית‬
‫הכנסת ‪ . . .‬וחותם בישתבת וממהר ומתפלל עם הצבור ולאתר שיתפלל עם הצבור אינו אומר כלל‪.‬‬
‫ז( ובהשלם ; כדר׳ שמלאי‪ .‬ח( בכ״י; ואם מעכבים‪ .‬ובהשלם ותש׳׳ר ‪ :‬וא‪.‬ין מעכבין;‬
‫ר״ל‪ :‬מתעכבים‪ .‬ט( ובהשלם ובח״ג ובמח״ו‪ :‬ממר רבי משיה גאון ו״ל •צייצימע מרבותיו‪ .‬ובתיצי״ר;‬
‫מן מר ב ר משה גאון‪ .‬ומכאן ואילך בערוך ערך ״תפל “‪ :‬ורב משיה גאון אומר מאן דעייל ‪. . .‬‬
‫י( תהלה לדוד ארוממך א׳ המלך‪) ...‬ה״ג(‪ .‬יא( עד ליצם תפארתך )מח״ו ותיצ״ר שים(‪.‬‬
‫‪77‬‬ ‫|ד!ז לב‪ S .‬ג ‪| ,‬‬ ‫ברכות‬ ‫מסכת‬

‫ואש אין לו פנאי בל עיקר אפילו לעשות כל מה א( שפירשנו אל יאבר לאחר‬

‫התפלה שכשתקנום לא תקנום לאמרן לאחר תפלה אלא לפניה‪.‬‬
‫ש ל ו ם ז״ל ב(‪.‬‬ ‫שר‬
‫ב נ י אדם שנכנסו לבית הכנסת לאחר שאמר ש״צ ברכו אם עדיין לא‬
‫פרשו על שמע יחזור ויאמר להם ברכו ויפרמו הם על שמע לאחר ברכו דמתחלה שבח‬
‫ואח״כ תפלה אבל אם קראו קרית שמע אל יאמר להם ברכו כלל דהא התחלת‬
‫תפלה מיוצר אור הוא ג(‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם י ( שליח צבור הפורס על שמע וגומר את הסדר ‪ . ..‬יש‪ ,‬מהוא‬
‫שיאמר ברכו בשביל בני אדם לאחר שאמ׳ שליח ברכו‪ .‬או נמי ‪ . . .‬בני אדם שנכנסו‬
‫לאחר שאם׳ שליח ‪ . . .‬ולא שמעו ברבו יש בכך משום אין זימון למפרע או לא‪.‬‬
‫מה עינין זימון ואין זימון למפרע כן ה( זמון הוא בברכת המזון וברכו‬
‫משום להסדיר שבחו שלמק׳ ולהתפלל הוא ומה עינין זה אצל זה‪ ,‬אילא כך‬
‫הלבה אם אותן בני אדם שנכנסו באחור ולא קראו קרית שמע אל יחזור ויאמר‪,‬‬
‫ואם אמר מוצא שם שמים לבטלה הוא‪.‬‬
‫ולג‪ 1-‬אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברבות ותפלות‪.‬‬
‫ושש ׳ י( הא דאמ׳ ר׳ חייא בר אבא אמ׳ ר׳ יוחנן אנשי כנסת הגדולה‬
‫תיקנו להן לישראל ברכות ותפלות‪ .‬מקמי הבין בבית ראשון היכי הוו עבדי‬
‫ומאי הויא צלותיהו‪.‬‬
‫כך שמענו שלא היה להן בתפלה בבית ראשון אלא ברכות אבות וגבורות‬
‫וקד׳ השם והן שלש ראשונות ועבדה וברכת כהנים לבסוף אחר שמברכין על‬
‫המאורות וקוראין עשרת הדברים וקורין שמע והיה אם שמוע ומזכירין יציאת‬
‫מצרים בפרשת ויאמר ומברכין אחת לאחריה על גאולת ישראל באמת ויציב‪.‬‬
‫ושאר ברכות שלתפלות בבית שני תקנום הנביאים ואנשי כנסת הגדולה‪ .‬וכך‬
‫היה מנהג מקדש גם בבית שני דתנן )תמיד ה׳‪ ,‬א׳( אמר להם הממונה ברכו‬
‫ברכה אחת והן ברכו וקראו עשרת הדברים שמע והיה אם שמע ויאמר וברכו‬
‫שלש ברכות ואמת ויציב ועבדה וברכת )השם( כהנים‪.‬‬
‫' והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכום‪.‬‬
‫• ט א ל ת א ז( מבדילין על הפח או לא‪.‬‬
‫תיטובה‪ .‬כי איבא בסא הוא מן המובחר לקדייט או להבדיל עליו ואי ליכא כסא מקדטין‬
‫ג( והיטאר עי׳ לעיל סי׳ פ״ד‪,‬‬ ‫א( בהיטלם‪ :‬כמו‪ .‬ב( •טע״ת סי׳ ר״ד‪ ,‬וכד׳ לייפציג ר״ה‪.‬‬
‫כאן; נמצאים דכתיבין בלא‬ ‫ד( גאוניקא צד ‪ 91‬וגנזי קדם ח״א צד ‪ 97‬עי׳׳יט‪ .‬ה( כן‬
‫אלך‪ :‬כן ובפרט בתלמוד ירויט־למי )תיטבי ערך ״כאן“(‪ ,‬וכן הוא במכילתא דריטב״י )עי׳ בהמכוא‬
‫•ג־םסוף צד ‪ ( ix‬ובתג״ה צד ‪ ;42 ; 190 ; 1904 ;224‬ובתג״ק סי׳ ע׳׳ט ואגרת ריטי״ג נוםה צרפת‬
‫צד ‪ 55‬אות ‪ 13‬ועוד גם גאוניקא‪ ,‬צר ‪• ,835‬טורה ‪ | 17‬עי׳ מה •ג־כ׳ בספר ה׳טנה פפד״מ ח״ט‪ ,‬צד ‪ 231‬ן‪.‬‬
‫ו( תג״ה סי׳ רנ״ח צד ‪ . 132‬ויאיט־יתה כריטיימת התיטובות בגאוניקא צד ‪.63‬‬
‫ז( תיטה״ג הקצרות סי׳ כ״ד ובד׳ ווילנא סי׳ כ״ג‪ .‬והיא עיטיויה עפ״י ■כיני הסימנים הבאים‪.‬‬
 ‫ה תש ו ב ו ת‬ ‫אוצר הגא י‪:‬‬ ‫‪78‬‬

‫עי הפת ואם אירע יום ב־וב במוצאי •טבת בזקדבין ונ־בדירין עי הפת בדריכא כסא אבל בסוצאי‬
‫•ט־בת לבד •ג־הוא הבדלה בלא קידויג• אין מבדילין ולמה לא תקנו הבד^ה עי הפת כמות הקדויג•‬
‫מיט־ום דאפש־ר להבדיל בתפלה‪.‬‬
‫וייט אומרים אפילו במוצאי •טבת יבדו •טי•^• בו הבדלה בלא קדוש• אם אין באפשרות לו‬
‫להבדיל עי‘ היין יבדיל בפת ולא ישיאר בלא הבדלה‪.‬‬
‫בד א( מיקל;• יום בעב באפוקי שבתא ולית ליה חיזרא היכי םדר דיה‬ ‫רה‬
‫לקידושא ולהבדלה אריפתא‪.‬‬
‫הבין חזינן דהבדלה על הבום מצוה מן המובחר ניהי דמשווינן לה בקידוש‬
‫היום‪ .‬מה קידוש היום בי איבא בום מקדש עלוי כסא אף הבדלה נמי בי איבא‬
‫בום מבדיל עלוי בםא‪ .‬ומינה מה לענין קדוש היום בי ליבא בום מקדש על‬
‫הפת‪ ,‬אף הבדלה דמוצאי שבת סמוך ליו״ט בי ליבא בום מבדיל על הפת‪.‬‬
‫ושפיר דמי; ואם תאמר א״ב במוצאי שבת ובמוצאי יו״ט דעלמ׳ ליבדל עילווי׳‬
‫פת וליפוק ידי חובה‪ .‬לא דמי מוצאי שבת וירט דעלמא למוצאי שבת הםמוך‬
‫ליו״ט בוונה דילן לאו להבדיל על הפת אלא לקידוש היום והבדלה בגרירא קא‬
‫אתייא ואלו מוצאי ש־בת ויו״ט דעלמא ביון דליבא קידוש אלא הבדלה לבדה‬
‫לא מצאנו הבדלה במוצאי שבת דעלמא אלא בתפלה או על הבום בדקתני אנשיי‬
‫כנםת חכדולח תיקנו לחם לישר^תל ברכות ותפ^“ות קדושות וחבדלות בתחילה‬
‫קבועה בתפילה העשירו העולם קבע־וה על הבום חזרו ותענו קבע־וח בתפילת‪.‬‬
‫א ב ל ק מ א י =( כגון מו ר ג( ר ב יו ם ף ג א ו ן ו מ ר ד ( ר ב א ב א‬ ‫רו‬
‫ו מ ר רב צ ד ו ק ג א ו ן ז״ל ד מ ת א מ ח מ י א םבירא להו דהבדלה נמי‬
‫על חפת‪ .‬וכן מצאתי לרב יחודאי גאון ז״־‘‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם ה( מי שנשבע שלא ישתה יין‪ .‬מקדש על הפת ומבדיל על היין‪.‬‬
‫ומי שאין לו אלא בום א׳ מקדש על הפת ומניה אותו הבום עד שיבדיל עליו‪.‬‬
‫רב ה א י י ג א ו ן ז״ל י( מצאתי ששאלתם מי שנ^טבע שלא‬ ‫ובשם‬ ‫רה‬
‫ישתה יין עד י״ב חודש מה יעשה לענין הבדלה וקידוש היום שהוא מושב;•‬
‫עליו מהר מיני‪.‬‬
‫וכי מושבע עליו מהר םיני על קידוש היום ביין בלבד הלא אפשר לו‬
‫לקדש בפת וכמו כן יכול להבדיל ג״ב בתפלה ודיו שהרי אמרו רז״ל המבדיל‬
‫ליה בחדא ובודאי‬ ‫בתפלה ועל הכום ינוחו לו ברכות על ראשו מכלל דםגי‬
‫מצוה מן המובחר להבדיל ולקדש על היין אבל עד שנאמר כל הנשבע על זה‬
‫הרי זו שבועת שוא אין אנו׳יכולין להתיר והוא חייב לעמוד על שבועתו‪.‬‬
‫א( ח״ג סי׳ קנ״ז‪ .‬ב( שבה״ל סי׳ ל״ה ובהיטדם נ־ ב ע״א‪ .‬והובא בהאגור דפוס ס^דיקאב‬
‫צד ‪ 35‬ע־׳ב‪ .‬ג( עי׳ אגרת רש״ג צד ‪ 101‬העירה א׳‪ .‬ד( ובעשדת הדברות בהעטור ח״ב דף נ״ג‬
‫ע״א‪ :‬מר רב יוסף גאון בר מר רב אבא )והוא הנכון‪ ,‬עי׳ אגרת דיט‪-‬ג צד ‪ 112‬בנוסח צדפתי‬
‫אות ‪) ( 12‬בר( ]ורב! מר רב צדוק גאון מתא מחסיה‪ .‬ושאר התש‪-‬ובות בעינין זה בפסחים ק־ב‪.‬‬
‫ה( תגנ״ק סי׳ כ׳׳ח‪ .‬ועי׳ בהעדות ר״ע הילדסהיימר ז״ל לה׳׳ג אספמיא צד ‪ ,48‬אות מ״ג‪.‬‬
‫ו( שבה׳׳ל השלם והקצד שם‪.‬‬
‫‪79‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬דן‪ :‬לג‪ :‬לד‪|.‬‬

‫והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפניי שיכול לאומרה‬

‫על הכוס‪.‬‬
‫והני א( מילי היכא דאית ליה חמרא דמבדיל עליה אכל לית דיה כסא דחמרא הדר ומצלי‪.‬‬
‫ו א מ ר ב ( מר רב ס ע ד י ה מי ששכח ולא הבדיד“ בתפלה יבדיל על‬
‫היין ואם לא הבדיל על היין שאין לו יין חוזר ומתפלל‪.‬‬
‫ו א מ ר מר רב מ ש ה אם לא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אומרה על‬
‫לראש והא איןמחזיריןדקאמרלא שנא‬ ‫הבום ואם אין לו יין להבדיל חוזר‬
‫נזכר בתפלתו לנזכר אחר תפלתו אין מחזירין מפנישיכול לאומרה על הכום‪.‬‬
‫ו מ ר רב ס ע ד י ה ג( אמר שכח ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת לא‬
‫יחזור א]ב[ל )מא( הנזכר בתפלה חוזר ואין מחזירין דקאמר בנזכר לאחר תפלה‪.‬‬
‫ולג‪:‬ו אע״ג דמבדיל בצלותא מבדיל אכסא‪.‬‬
‫ה א י י ד ( הלכה הבדלה בתפלה ועל הכום‪.‬‬ ‫ו א מ ר מר רב‬ ‫ריב‬
‫ולד‪ 1-‬העובר לפני התיבה‪.‬‬
‫ל ר ב נ מר ו נ א י‪.‬‬
‫ש ש א ל ת ם ה( מאי ניהו שליח צבור ומאי ניהו יורד לפני התיבה‪ ,‬חרא‬
‫מילתא היא או תרתין מילי נינהו‪.‬‬
‫תרתין מילי נינהו‪ .‬שליח צבור לפרום על שמע‪ .‬ולירד לפני התיבה כמשמעה‪.‬‬
‫וכדאמרינן בהקורא י( דשאני בין לפרום על שמע‪ ,‬ולירד לפני התיבה דתנן‬
‫פוחח פורם על שמע ומתרגם ‪~5‬זבל לא קורא ברתורה ולא עובר לפני התיבה‬
‫ולא נושא את כפיו‪ ,‬אלמא שאני בין פורם על שמע ליורר לפני התיבה דהוו‬
‫להו תרתין מילי‪.‬‬
‫לא יענה אמן אחר הכהנים‪.‬‬
‫ש״ ץ י( צריך להקרות לכהנים‪ .‬ופעמים שיגע החזן אומר לאחר שיורע‬ ‫ריד‬
‫וקורא עם הכהנים ושותק החזן ורווח ואין בכך כלום‪ .‬וכך אנו עושים בישיבה‪.‬‬
‫ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ואם הבטחתו‬
‫שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי‪.‬‬
‫כ הן י׳( שירד לפני התיבה ובשעת עליית כהנים לדוכן לא היה שם כהן‬ ‫רמו‬
‫מהו שיעלה אותו שליח צבור כהן לדוכן ומחזיר פניו ומברך ואחר כך חוזר‬
‫ועומד במקומו ואומר שים שלום ומסיים‪.‬‬
‫א( ה״ג אספמיא צד ‪ .50‬ב( ריצ״ג ח״א צד י״ג‪ .‬וסופה בחדויסי הד־סב״א‪ :‬וכתב דס״ג‬
‫•סאם אין לו כוס הוזד ומהפיל‪ .‬נ( די״ץ שם‪ .‬וכן בחדויסי הריטב״א‪ :‬דס״ג ור״ש הנגיד ז״ל אמדו‬
‫דדוקא כשלא נזכר עד •צםיים תפלתו אבל נזכר בתפלתו הוור לדאש‪ .‬ד( די״ץ גיאת שם‪ ,‬ועיין‬
‫באוצר הפירושים‪ .‬ה( תג׳׳ל סי׳ פ״ג ושע״ת סי׳ צ׳‪ .‬ו( מגילה כ״ד ע״א‪.‬‬
‫שע״ת סוף סי׳ קע״ז‪ .‬ח( תש־ובות הגאונים שהדפיס הרב אסף בקובץ מדעי היהדות‬ ‫ז(‬
‫צד ס״ד סי׳ נ׳׳ב‪.‬‬
 ‫התשובות‬ ‫הגאונים‬ ‫אוצר‬ ‫‪80‬‬

‫אם שליח צבור הזה בקי הוא בתפלות ומובטח לו שחוזר לתפלתו ואין‬
‫הכהנים אמן‬ ‫טועה ישא בפיו שבן שנינו העובר ־‘ פני התיבה לא יענה אחר‬
‫אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו‪ ,‬ואט בטוח הוא‬ ‫מפניהטירוף ואם‬
‫שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו ואין טועה רשאי‪ .‬הילבך אי פשיטא ליה‬
‫מילתא דפדים ידיה והדר לצלותיה ולא טעי ישא את בפיו ואי לא‪ ,‬לא ישא‬
‫את כפיו ‪.‬‬
‫ו א ם א( אין שים בהנים אומר שליח צבור או״א ברכנו ובו׳ וישם לד שלום ושטו את‬ ‫רטז‬
‫שמי עד בני ישיראל ואני אברכם‪.‬‬
‫אנשיי מ זרח ב( שי״ין מברך ברכת כהנים בקהל )בקול רם( ג(‪ .‬אנשיי מערב אומר ד(‬ ‫דיז‬
‫שיליח צבור ושימו את שמי שיאםור להזכיר ה( את השים אלא א״ב היה כהן ו(‪.‬‬
‫ו מ ק ו ם י( שיאין בהן לישא את כפיו והחזן אומר בדכנו בבדכה אם‬
‫ראוי לענות אחריו אמן אהד כל ברכד־ן וברכה ואם צריך לעשות שינוי בין‬
‫בהן לשליח צבור שלא יענו אמן אחר שליח צבור נשאל ל ר ב י נ ו ה א י י דל‪.‬‬
‫והשייב‪ .‬אין מנהג אצלינו לענות אמן על כל פסוק ופסוק לפי שימפי‬
‫כהן הן ג׳ ברכות וש״צ מסדרן כעין ברכה אחת שאומר אלהינו ואלהי אבותינו‬
‫ברכנו בברכה וכד‪ .‬וזה מובחר אלא שהעונה אמן על כל פסוק ופסוק אין מחזירין‬
‫אותו‪ .‬ויש כזה בסדר ברבות הרבה בגון יעלה ויבא וכר זכרנו ה׳ אלהינו בו‬
‫לטובה יש שע׳ונין אמן על כל ברכה וברכה ויש שעונין אמן בסוף‪.‬‬
‫לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש‬
‫אחרונות ‪.‬‬
‫וכשם ח( שחתימתן של ראש השנה ויוה״ב משונה משאר‬
‫ימים‪ ,‬כך תפלתן משונה‪ ,‬ואין אומרים זכרנו כשלש ראשונות‬
‫וכשלש אחרונות אלא כשני ימים מוכים של ר״ה ויום הכפורים‬
‫ובקושי התירו‪.‬‬
‫ו י ו ר ד ם( שיריח צבור ואומר במגן ומחיה והמלך הקדוש מ ע מ ד י( שיש בו רצזי‬ ‫רב‬
‫וסליחה !ושיבח והודיה והזכרת זכות!‪ ,‬ולא דבר ‪ 1‬קצוב הוא ו ל א| שיל חובה הוא | אר א מה‬
‫שיירצו הן! להרבות או להמעיט‪ .‬ולפנינו אין אומר אלא דבר מועט בהללו שלש ברכות ראשונות‪.‬‬
‫ב( נוםחת המנהיג ברלין י״ה ע״ב סי׳ ס״ד; הלוף‬ ‫א( סדר״ע י״ב ע״א והשלם קמ״ד‪.‬‬
‫מנהגים צר ‪ ,28‬אות כ״ט‪ .‬ג( יש״ש‪ ,‬א־׳ח‪ ,‬צד״ל‪ ,‬גמו־־מ סי' מ״ו ותג״ה הערות ותקונים צד ‪395‬‬
‫אין‪ :‬״בקול רם “‪ .‬ובטוא״ה סוף סי׳ קכיז אין‪ :‬״בקהי “• ד( אומרין )תג״ה שם(‪ ,‬ובגמו״מ אין;‬
‫״אומר ש״ץ “‪ .‬ה( להשים )תג״ה(‪ .‬ו( ״בא״י היו אומרים ברכנו בברכה וכו׳ רק היו מדלגין‬
‫כרכת כהנים ומסיימין‪ :‬ושמו את שמי‪ .‬אולם כבכל אמרו הכר וגם הפסוק ויטמו את שימי‪ ,‬וכן‬
‫נראה מםדור ר״ע “ )הערת מילר בחלוף מנהגים שם(‪ .‬ז( •סכה־׳ל השירם םוף סימן כ״ג והקצר‬
‫כלל א׳ אות י׳‪ .‬וקציורה ככ״י אדלר ‪ 765‬דף ‪ 14‬ע״א‪ .‬ח( מסכת סופרים פי״ט הלכה ח׳ עפ״י‬
‫גרסת ם׳ לקומות הרמכ״ן חרושי ר״ה רף ל״ב‪ ,‬עי״ש‪ .‬ט( סדר״ע מ״ז ע״ב‪ .‬והשלם ח״כ קע״ד ע״א‪.‬‬
‫)ועי״ים עוד מ״ח ע״כ והשלם ח״ב קע״ו ע״ו(; המנהיג ברליו ם׳ ע״ב סי׳ נ־׳ט‪ .‬והמוקף כרכוע הוא‬
‫י( עי׳ י‪ .‬נ‪ .‬עפיטטיין בהרעווי הצרפתי ‪ , 150‬צד ‪ 183‬הערה ‪.2‬‬ ‫על פיו‪.‬‬
‫‪81‬‬ ‫‪ r 1‬ד ף לד ‪.‬ן‬

‫שא י לה ה( זו‬ ‫וששא לתם ד( הא‬ ‫ל ר ב צ מ ח ג א ו ן ז״ל א(‪.‬‬

‫נשאלה לפני רב‬ ‫דאמ׳ רב יהודה אל ישאל‬ ‫ו לש א ו ל אדם צרכיו בשלש ברכות‬
‫כהן צדק זצ״ל‬ ‫ארם צרכיו לא ב׳שלש כו׳‬ ‫אחרונות ולומר זברינו לחיים במגן‪.‬‬
‫ו יש יבת ו ‪.‬‬ ‫והוקשה לכם זכרנו לחיים‬ ‫כ מ נ ה ג שאתם עושים )ו(כך מנהג‬
‫והשיבו‪ .‬לשאול‬ ‫ששואלין בג׳ ראשונות‬ ‫בישיבה שאנו שואלים במגן זכרינו לחיים‬
‫אדם בג׳ ראשונ׳‬ ‫ובספר חיים בג׳ אחרונות‪.‬‬ ‫ובמודים‪ .‬וכתוב לחיים כל בני בריתך‬
‫ונ׳ אחרונו׳ ולום׳‬ ‫כך מנהג בב׳ ישיבות‬
‫ובשים שלום ובספר חיים ברכה ושלום‬
‫זכרנו לחייסבמגן‬ ‫ששואלין במגן זכרנו לח'‬
‫מראש השנה ועד יוה״כ‪ .‬ואכם תאמר‬
‫כמנהג שלנו אתם‬ ‫ובהודאה וכתוב לחיים‬
‫דאמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו‬
‫עושים‪ .‬כך הוא‬ ‫ובשים שלום בספר חיים‬
‫מנהג ישיב׳ שאנו‬ ‫מר״ה עד יוה־׳ב ולא ק׳שיא‬ ‫לא כשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות‬
‫שואלין ב מ ג ן‬ ‫אדרב יהודה •שכשאמר ר׳‬ ‫אלא באמצעות דחלכה היא ואנו עושין‬
‫וכרנו‪ .‬ובאתה‬ ‫יהודה בצרכי יחיד קאמר‬ ‫שיד־א כהלכד־ז‪ ,‬ואי אפשר לש‪^:‬תול‪.‬‬
‫גב ו ר מי כמוך‪.‬‬ ‫כגון יחיד שיש לו לבקש‬ ‫לא כך היא ואין אנו חלוקין על הלכה‬
‫ובמוד ים ובתו׳‬ ‫דבר הצריך לו וכמו שאמ׳‬ ‫זו אלא כך הוא טעמא‪ .‬כשאמר רב יהודא‬
‫לחיים‪ .‬ובש ים‬ ‫חכ׳ ב( נחום המדי אמר‬ ‫אל ישאל אדם צרכיו‪ ,‬בצרכי יהיר כגון‬
‫שלום בספר חיים‬ ‫שואל אדם צרכיו בשומע‬ ‫יחיד חולה או שיש דו לבקש דבר הצריך‬
‫מר״ה עד יוה״ב‪.‬‬ ‫תפלה ואם׳ רב חייא אמ׳‬ ‫לו וכמה שאמרו חכמים ב( נחום המרי‬
‫ואס הא דרב‬ ‫רב אע״פ שא׳ חכמ׳ שואל‬ ‫אומר שואל אדם צרכיו בשומע תפלה‬
‫יהודה דא׳ אל‬ ‫אדם צרביו בשומע תפלה‬ ‫אדכם קאמר בצרכי יחיד‪ ,‬ושוב אמרו‬
‫ישאל אדם כו׳‬ ‫היה לו חולה בתוך ביתו‬ ‫חכמים ג( לא כדברי זה ולא כדברי זה אבל‬
‫הלכה הוא א״כ‬ ‫אומרה בברכת חולי׳ היה‬ ‫שואל אדם צרכיו בשומע תפלה היה לו‬
‫אנו עו׳שין שלא‬ ‫צריך לפרנסה אום׳ בברב׳‬ ‫חולה בתוך ביתו אומרה בברכת החולים‬
‫כהלכה‪ ,‬אלא אין‬ ‫הישנים ושאם׳ ר׳ יהוד׳ אל‬
‫צריך לפרנסה אומ׳ בברכת השנים וכשאט׳‬
‫אנו חלוקין על‬ ‫ישאל א׳ צר׳ כגון זה קאם׳‪.‬‬
‫רב יהודא אל ישאל אדם צרכיו ביחיד‬
‫הלכה זו‪ ,‬דרב‬ ‫וראיה לדבר שלא אמ׳‬
‫לא כשלש ראשונות כו׳ כגון זה וזה‪.‬‬
‫יהודה לא דבר‬ ‫אין שואלין אלא אל י׳שאל‬
‫אדם‪ ,‬כגון יחיד אבל צבור‬
‫ראיה לדבר שלא אמר רב יהודא אין‬
‫אלא בצרכי יחיד‬
‫שו^תלין אלא אל ישאיל* אדם צרכיו‬
‫כדאיתא במס׳‬ ‫כגון זכרנו לחיים ש־בל‬
‫ע״ז ג( היה לו‬ ‫ישר׳ צריכי׳ להם שואלים‬ ‫ביחיר שיש לו צורך כגון חולה וצריך‬
‫חולה בתוך ביתו‬ ‫ולא קשיא אדרב יהודה‬ ‫לפרנסה שהן צרכיו של אותו יחיד אבל‬
‫או היה צריך‬ ‫וכ״שבין ר׳׳ה ליוה״כשכל‬ ‫צרכי צבור כגון זכרנו לחיינמ שכל‬
‫לפרנסה ובו׳ אבל‬ ‫העולם נדון בו וצריכים‬ ‫ישראל צריכין להן שואלין ולא קשיא‬
‫צרכי צבור שואל׳‬ ‫הכל לשאול בל צרכיהם‬ ‫הא על רב יהודא וכל שכן שכין ראש‬
‫כגון זכרנו להיים‬ ‫ושעה צריכה לכך היא‬ ‫שמודיע האדםכל צרכיו‬ ‫השנה ליוה״כ‬
‫ובספר חיים‪.‬‬ ‫דצ׳ רבים היא ולא קשיא‪.‬‬ ‫לכך היא‪.‬‬ ‫ושעה צדיכה‬
‫סי׳ קי״ב‪ .‬ובמח״ו סי׳ שכ״ו מ׳שובשת‪ .‬והמו״ל בח״ג טעה בהתחלת התשובה ׳של‬ ‫א( ח״ג‬
‫ב( ע״ז דף ז׳ ע״ב‪ .‬ג( שם ח׳ ע״א‪ .‬ד( שע״ת סי׳ קנ״א‪ :‬ל ר ב י נ ו ה א י י‬ ‫השאלה עי״ש‪.‬‬
‫הים‪ .‬וע׳׳ס מה שסדרנו כאן יתישרו כל ההדורים שם‪ .‬ה( שבה״ל סי׳ כ׳׳ח י״ג‬ ‫ז׳׳ל‪ .‬עי״ש באיי‬
‫שם ובהקצר סי׳ י״א‪ :‬״שהשיב רב עמרם ורב כהן צדק“‪ ,‬וכן בפרדס מ׳׳ד עי׳א‪.‬‬ ‫ע״א ובסי׳ רפ״ו‬

‫אוצר הגאונים — התשובות ‪.6‬‬

 ‫החש ו ב ו ת‬ ‫אוצר הג אוני ם‬ ‫‪82‬‬

‫ו רב פ ל ט ו י ג א ו ן א ( אמר ]אית[ מרבנן דלא מדברי אפי׳ זוכרינוב(‬ ‫רכב‬

‫ואיכא דמדכרי ואמרי צרכי רבים ישאל צרכי יחיד אל ישאל‪.‬‬
‫ו א מ ר ג( רב ה א י י ג א ו ן זק״ל לא מצינו זיכר במשנה ובתלמוד‬ ‫רכג‬
‫לזכרינו לחיים ומי כמוך וכותבינו ב( לחיים ובספר חיים‪ ,‬ומנר־זג הוא‪ .‬ויש‬
‫שנמנעין לאומרו משום דאין ברכות הללו מקומות לשאול צרכים‪.‬‬
‫ו מ ש ו ם ד( ר ב י נ ו ס ע ד י ה ג א ו ן זצ׳׳ל אמר יש אומר במגן זוכרינו‬ ‫רכד‬
‫לחיים ואומר מעין זכרונות ובדומה להן בשאר ג׳ ראשונות וג׳ אחרונות‪.‬‬
‫ו מ ה כ א ה( לא •גיבקין רבנן למימר מע)ו(מד ו( ואפי׳ זכרנו לחיים כמגן לא אמרינן‬ ‫רכה‬
‫וכ״ע! זכור רחמיך ובבו־ב־ כעסך במודים לא אמרינן‪ ,‬אכל ובספר חיים אמרינן כ־טים ־כלום דכליקו‬
‫לחו •טמנה עכזרה וחוח ליה כי תחנוני‪.‬‬
‫אלא באמצעיות‪.‬‬
‫ו נ ש א ל י( ל ג א ו ן ש״ץ ששכח ולא אמר ענינו בין גואל לרופא אם‬ ‫רכו‬
‫אומרה במקום שנזכר דהא אמצעיות אין להם סדר או בשומע רתפלה כיחיד‬
‫דמאי שנא בין גואל לרופא‪ ,‬ולא אפשיט‪.‬‬
‫ו כ ן ״ ( א מ ר ש ר ש ל ו ם ג א ו ן זו ששאלתם שיש אומר סליחות‬ ‫רכז‬
‫אחר עושה שלום מורתר לעשות כן‪ .‬דבר זה לא ראינו ולא שמענו שעושין‬
‫בן‪ .‬ועוד במסקנא רכל סליחות אומר ולא יעכב כל חטא ועון את תפלתנו‬
‫כי אל טוב וסלד־ו אתה ברוך המרבה לםיד‘וח‪ ,‬אם אומר אחר עושה שלום‬
‫י ש י ב ו ר ת אלא בחנון‬ ‫במה מסיימין‪ ,‬א ‪■=7‬־ יעשו כן ואין מ נ דת ג ב ש ת י‬
‫ומרבה לסלוח‪.‬‬
‫מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה‪.‬‬ ‫רכח‬
‫ש רי ר א ג א ו ן ז״ל והרב ממנה אחד מתלמידיו להתפלל‬ ‫כ ת ב ט( ר׳‬
‫לפניו בצבור‪.‬‬
‫‪1‬לד‪ 1:‬א׳׳ר חייא בדיה דר׳ה חזינא להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי‪.‬‬
‫ו ר ב ה א י י ג א ו ן ז״ל[‪.‬‬ ‫]ל רב ש ר י ר א‬
‫הנופל על פניו לאחר תפלתו בין ביחיד בין בצבור‬ ‫שש?~?לתם י(‬ ‫רכט‬
‫פניו צריך להדביק פניו בקרקע או יגביה‪ ,‬ועוד מאי‬ ‫כשהוא נופל על צירי‬
‫בר הונא חזינא להו לאביי ורבא דכי נפלי אאפייהו‬ ‫ניהו דקאמר רב חייא‬
‫מצלי אצילויי‪.‬‬
‫פרדם מ״ד ע׳־א; ד־וו סימן קע״ו והוצאה חרם ה צד ר־׳ל‪ .‬ועי׳ •כבה״ל היכלם רי־ט‬ ‫א(‬
‫נ( פרדס שם‪ .‬ובשבה־ל השלם סי׳‬ ‫ב( עי׳ הקדמתנו לאגרת רש״נ כ׳׳ח ע״א‪.‬‬ ‫סי׳ רפ״ו‪.‬‬
‫ד( הפרדס שם‬ ‫במקום ״א ם “ צ־ל; אמ׳‪ .‬ודא ״כתב “ כמו שהגיה המו׳׳ל שם‪.‬‬ ‫רפ׳׳ו‪ .‬ושם‬
‫ז( המנהיג יי׳ז ע״א‪.‬‬ ‫ו( עי׳ לעיל סוך צד ‪.80‬‬ ‫ה( ה״ג סוך פ״ה‪.‬‬ ‫דל״א‪.‬‬ ‫והחדש צד‬
‫ם( ארחות חיים ח״א י״ח ע׳׳א‪.‬‬ ‫בהוספות ותקונים לסדר״ע מאת א‪ .‬מרכס צד ‪ 6‬ז‪.‬‬ ‫ח(‬
‫תש־־ר ח׳׳ב צד ‪.42‬‬ ‫י(‬
‫‪83‬‬ ‫| ד ף רד‪|:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ר כ י׳ ש ר י רא ז׳‪-‬ל א(‪.‬‬ ‫כך ראינו זקנינו וישישנו הראשונים כשנופלין‬

‫ה‪:‬ופ‪ hy S‬פניו צריך שיטה‬ ‫תולין את פניהם למעלה סן הקרקע ואין מרביקין‬
‫פניהם בקרקע שמא יש תחת הקרקע רצפה של עיר צד שמאל ויגביה צד ימין‬
‫אבנים ואבן משכית ואתם עשו כן וחושו לאבן והכין הוינן לרבנן דעבדי ותולים‬
‫פניהם למעלה מן הקרקע‪.‬‬ ‫משכית ואל תרביקו פניכם בקרקע־‬
‫והמאה ששאלתם שהוא אצלויי רוקא בארם חשוב כגון אביי ורבא וכל‬
‫הדומריז להם שלא יכוונו פניהבבו על הקרקע אלא נוטין לצד אדחר וכך‬
‫המנהג לנטות לצד שמאל ולהגביה צד ימין והכי נהיגי רבנן דעבדין כלו׳‬
‫שאינה נפילה גמורהושאר כל העם אין צריכין לכך כי הדברים אילו ביחידים‬
‫)ואמר( ]נאמרו[ דעיקר שמעתא על האי הלכתא אומר ]אמור[ דתנן ב( עברו אלו‬
‫ולא נענו ער והיחידים מתענין ועלה קאמר אין אדם השוב רשאי ליפול על פניו‬
‫אלא אם כן נענה כיהושע ג( ובםיפא קאמר לא כל הרוצה לעשות עצמו תלמיד‬
‫חכם עושה דברי רבן שמעון בן גמליאל‪ ,‬ר׳ שמעון בן אלעזר אומר דבר ששבח‬
‫הוא לו אין עושה דבר שהוא צער לו עושח וזכור ־׳טוב‪.‬‬
‫ועכשיו לענין הטאה כולהו רבנן נהיגי )שאין( ]שהן[ מטין כאביי ורבא‬
‫אבל שלא לנפול על פניהן כלל כיון שהוא דבר של שבח לאו כולהו רבנן‬
‫נהיגי ביה אלא אנשים השובים בלבד ולא בכל עיתות אלא בימי בעיתא ותעניתא‬
‫ואותן יחידים בשעת נפילת ]הצבור[ על פניהן הן עוטדין בתחנונים והשגרת‬
‫דמעות ומבליעין את עצמן כדי שלא יראו‪ .‬ויש אחרים דחזו ועבדי ואינם‬
‫יודעים מפני מה נהגו חכמים בכך וחכמים אינן מפרסמין אותו שלא להתגדל‬
‫ולומר חשובים אנו‪.‬‬
‫ל ר ב ה א " ז״ל ‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם ד( נפילת אפים‪ .‬לעולם על צד שמאל ופניו מוטין לשמאלו על גבי‬ ‫רל‬
‫קרקע ומפני שנפילת אפים הוא על ענין צער צריך על השמאל‪ .‬ושימענו טעם מפני ששים מלאך‬
‫דע עומד וכל דבר של צער בשמאל ואינו מקטרג אולי קבלה היתה בידם והמנהג •טלנו כך הוא‬
‫והכי אתחזי וכלהו דבוותא קדמאי הכי עבדי‪.‬‬
‫ו ר ב נ ט ר ו נ א י כ ת ב ה ( הנופל על פניו צריך לתלות פניו למעלה מן‬ ‫רלא‬
‫הקרקע ]כרי שיד׳א יהא נראה כמשתחוה לשלפניו[ ואדם ד־זשוב נוטה לצד‬
‫שמז‪-‬תל ומגביה צר ימין וכן עמא דבר‪.‬‬
‫ג( ועל זה כתב‬ ‫ב( תענית י״ב ע״ב‪.‬‬ ‫א( שע׳׳ת סי׳ ד־׳ה‪ .‬ובדפוס לייפציג סי׳ ר״ו‪.‬‬
‫בשבהי־ל השלם סי׳ ל׳‪ :‬פידש דב האיי גאון ז״ל דוקא ליפול על פניו ממש אכל בהטיה מצד‬
‫ה( המנהיג דפוס‬ ‫ד( שערי תשובה סימן שמ׳׳ג ובדפוס לייפציג סימן שמ׳׳ב‪.‬‬ ‫אחד שרי‪.‬‬
‫ברלין דף י׳׳ט ע״ב סי׳ ע׳׳ב וטוד או־ח סי׳ קל״א‪ .‬והמוקף משם‪ .‬ובהאשכול ח׳׳א צד ‪ :33‬״ואשתכח‬
‫בפסקא וכ׳׳ב ר ב ש ר י ר א ג א ו ן ז״ל כל הנופל על פניו צריך לחלות פניו למעלה מן הקרקע‬
‫שלא יהא נראה כמשתחוה על הרצפה אע׳׳ג דהשתא ליכא אבנים קמיה דלמא הוו באותו מקום‪...‬‬
‫והאי דמטין על צד שמאל כמ‪-‬ש ר ב נ ט ר ו נ א י שכן היו סרכיצין התמיד כששוחטין אותו‬
‫על צד שמ א ל ו ‪) . . .‬וכאשכול אלבק סתם בלי דש״ג ודב נטרונאי‪ .‬ועי׳ ב״י טוא״ח סי׳ קל״א(‪.‬‬
 ‫התש ו ב ו ת‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪84‬‬

‫א ד ם א( שנופל על פניו בבית הכנסת לבקש‬

‫ו מ צ א ת י ביצם רב ה א "‬ ‫רלב‬
‫גא ו ן זצ״ל ו( הנופל על‬ ‫רחמים לא יהא שוכב כגון פניו למטה אלא מוטה יהיה‬
‫פניו צריך רהצות לצד אחד‬
‫על צדו השמאלי שאם יהא נופל ממש על פניו נראה‬
‫ורא יהי׳ מוטה על צדו הימני׳‬
‫אלא ער צדו השמאלית‪.‬‬
‫במשתחוה במה שלפניור( כדאמ׳ במגילה ג( ואבן משכית‬
‫ו ה ט ע ם משום דתנינן‬ ‫ובו׳ ואמרינן חזינן להו לאביי ורבא דמצלו אצלויי‪.‬‬
‫תמן ד( הסיבת שמאל •טמה‬ ‫ומאי שנא צידו השמאלי מימינו‪ .‬דתנן תמן ד (‬
‫הסבה‪ ,‬וזוהי הסבת כני חורין‬
‫)ר׳ הסיבה( ]הסיבת שמאל שמיה הסיבה[ וזו היא הסיבת‬
‫ומלכים‪ ,‬הלכך כאותו צד‬
‫בן חורין ומלכים‪ .‬ובאותו צד שאתה מדאה עצמך בן‬
‫שנראה כבן מלך ואייט חורין‬
‫באותו צד צריך ליכנע לפני‬‫מלך ואיש חורין באותו הצד אתה צריך להכנע לפני‬
‫הקב״ה‪ .‬בך פירש ד ב י נ ו ה א י ג א ו ן זצ״ל ה(‪.‬‬
‫המקום‪.‬‬
‫י( יש חוזרים וכורעים בשמסיימין ויש מי‬ ‫כתב רבינו שריר א ז‬ ‫רלג‬

‫שמסיימין בזקיפה‪ .‬ורבוותא לא מהו לא ביד אלו ולא ביד אלו‪.‬‬

‫ןלה‪ 1-‬על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העין‪.‬‬
‫מ צ א ת י ה ( ב ת ש ו ב ו ת ה ג א ו נ י ם ז״ל‪.‬‬
‫וששאלתם יש מיני אילנות שאין מברכין בורא פרי העץ על פירותיהן‪.‬‬ ‫רלד‬

‫כך ר א י נ ו שלא מצאנו אילן שמברכין על פירותיו ברכה אחרת חוץ‬

‫מבורא פרי העין אלא פירות שלא נגמרו כגון בוסר ופגיןובושלי כומרא‬
‫שמברכין עליהן שהבל אי נמי אילן סרק שהאוכל ממה שמוציאין מברך עליהן‬
‫שהבל כגון בנות אסא דאע״ג דבשלן והוויין כפירות לא ברכינן עלייהו אלא ש־הכל‬
‫פירות ושניםמהן איןעושין‬ ‫מהם עושין‬ ‫דתניא ט( ארבעת מינים שבלולב שנים‬
‫פירות‪ .‬וכיון דאמרינן הדם וערבה אין עושין פירות ש״מ דפירות בנות אסא‬
‫לאו פירות אינון ומברכין עלייהו שהכל וכן כל כיוצא בהן ‪.‬‬
‫פרי האדמה רבי יהודה אומר‬ ‫ועל הירקות הוא אומר בורא‬
‫בורא מיני דשאים‪.‬‬
‫ב ת ש ו ב ו ת ה ג א ו נ י ם י( עשבים שעולין מאיליהן ואינן נזרעין מברכין‬ ‫רלה‬
‫עליהם שהכל וליתד‪ ,‬יא( לדרב]י יהודה[ דאמר מיני דשאים‪.‬‬
‫א( הפרדס ס‪ -‬עמוד ד׳; ד״וו פי׳ י־ח‪ .‬ובהחדש צד שמ״ג‪-‬שמ״ד‪ .‬ב( ״וכן פירשו במחזורים‬
‫בשם רב ה א י י גא ו ן דמצלי אצלויי לפי שלא יהא נראה כמשתחוה למה שלפניו “ )תוס׳ רי״ח(‪.‬‬
‫ד( פסחים ק־ח ע״א‪.‬‬ ‫ג( כ״ב‪ :‬ותום׳ שם ד״ה ואיבעיית‪ :‬״כן פיר׳ט רב האי גאון “‪.‬‬
‫ה( ובאו״ז ח״ב ה׳ פסחים נ״ט עמוד ג׳‪ :‬הסיבת ימין הםיבה אינה‪ .‬אין זה דרך חירות‬
‫אפילו שלא ביטעת אכילה ואפילו בביהכ״נ כיטנופלים על פניהם אין נופלים אלא על צד שמאר‬
‫שנראין בני הורין יותר‪ .‬ככה פ י רש רב הא י גאון ‪ .‬ו( שבה״ל השלם סי' ל״‪ .‬ז( ארהות‬
‫חיים ח׳׳א י׳׳ח ע״ב‪ .‬ח( •טבה״ל השלם סי׳ ק״ס והקצר סי׳ מ״ב‪ .‬והשוה תניא רבתי טי' כ״ט‪.‬‬
‫יא( ראה בגמ׳ מ׳ ע״א‪.‬‬ ‫ט( מנחות כ׳׳ז ע׳׳א‪ .‬י( המנהיג הלכות סעודה ל‪-‬ז ע׳׳ב‪.‬‬
‫ועיין לקומות הרמב׳׳ן ד׳ שאלוניקי דף ב׳ ע״א•‬
‫‪tiS‬‬ ‫| ד ‪ q‬ל*ה‪ :‬י*ו‪|.‬‬ ‫טס כ ת ברכות‬

‫ןלה^ו ד ו רו ת הראשונים היו טכניסין פי־רותייהן דרך ט ר ק ס ט ון א(‬

‫כדי לחייבן בטעשר‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם ב( דרך מרכסמון‪.‬‬ ‫רלו‬
‫דרך שערי גנות ופרדסים ודרך הרבים שבכך מתחייבין במעשרות ולא היו‬
‫מערימין עליה‪ .‬ובהגדה שלויקרא תניא הושיט לו טרכסימה אחת אכלה‪ ,‬דאלמא‬
‫טרכסימה פרי הוא ג( וטרכסמוןדרך פירות‪.‬‬
‫!יי•! אטר ליה שטואל לרב יהודה ש י נ נ א כוותך טסתברא‪.‬‬
‫כ ת ג ז( ר ב י נ ו ה א י י‬ ‫ש י נ א נ א ד( גם כן שמואל הוא שאומר הרבה‬ ‫ררז‬
‫גאון ז״ל‪ .‬שיננא דהוה אמר‬ ‫בך לרב יהודה‪ .‬ופרושו בעל שינים כי אמרו שיניו שלרב‬
‫ליה שמוא׳ לרב יהוד׳‪ .‬פשוטו‬ ‫יהודה היו גדולות ביותר‪ .‬ודילמא הוה יריע רב יהודה‬
‫בלשון ארמי ששניו גדולות‬ ‫באותן עתים שינאנא והוה יריע רב פפא סודני‪ ,‬ויש‬
‫שכל מי •צהוא גדו‪ S‬שנים‬ ‫שנושאין עצמן לומר דכואת שמואל ורבא לא הוו קארו‬
‫קרו ליה שיננא‪ .‬ויש •צדורשין‬ ‫שמי לתלמידיהון כי הני‪ ,‬והאיי שינאנא ששונה הלכות‬
‫שמעתתיה חריפין כחץ שנון‪.‬‬ ‫או ששנונין טעמיו והאיי סודני איש מורי תורה ה( והני‬
‫ולא דמי דהכין הוה אלא‬ ‫מילי בעלמא אינון‪ .‬שיננא ברור בלשוננו אפילו בפי‬
‫מחזיא מילתא דרב יהודה‬ ‫נשים וקטנים שכל גדול שינים כך קודאין אותו‪ ,‬וגם‬
‫רכון שיניה כמשמעו‪.‬‬ ‫סודני אינו מכוער לקרוא לבן כפר עידני וסודני ו(‪.‬‬
‫והרי צלף דנטעי אינשי אדעתא דפרחא ותנן על טיני נצפה על‬
‫העלין ועל התטרות אוט' בפה־א ועל האביונות ועל הקפריסין אוט׳ בפה־ע‪.‬‬
‫ו מ י נ י צ ל ף ח( אבינות וקפריסין ותמרות ששאלת ידועין הן פרחא‬ ‫ררח‬
‫ושיתא ובוטיתא‪ ,‬ומאי ניהו‪ .‬ידוע ומנוכר הוא בין בבבל ובין בארץ ישראל‪,‬‬
‫הוא צלף והוא נצפה ובלשון ארמי פרחא ובלשון ישמעאלי נקרא אלכברט( יובא‬
‫בשתי עונות ' ( בימי ניסן מביאין ממנו עלין ותמרות והן הנקראין שיתא בלשון‬
‫ארמי ונקראין עוד אבשטי ובלש׳ ישמעאלי קורין אותן בבבל אלקצבאן יא ( והן עציו‬
‫שעדאן הן כלולבין רכין ונוחין לה?>כל ועושין אותן בכאמך שיש בו חלב‪.‬‬
‫ומאן ד‪<:‬זכיל להו להני עלין ולהני רתמרות שהן לוידיבין מברך עליהן בורא‬
‫פרי האדמד־ן‪ .‬ולא דאמי לעלי גפנים ולולבי גפנים דמברכינן עילויהו שהכל‬
‫מאי טעמ׳ משום דלא נטעי אינאשי גפנים אדעתא דעלין ולולבין אבל פרחא‬
‫נטעין ליה אינאשי למיכל עלין ולולבין ברוכוכיהו יב(‪ .‬דפשטינן דכל היכא דלא‬
‫ג( תג־־ה סי׳ כ״ד‪,‬‬ ‫א( ״וייס ספרים דגרסי טרכסמון בכ״ף והיא היא“ )תום׳ רי־׳ח(‪.‬‬
‫ובערוך ע׳ ״טרכסמון “ ביצם פי׳ סתם‪ .‬ובתג״ה סי׳ ת״ב‪ :‬״דרך טרכסמון פירויצו דרך ריצות הרבים “ ‪.‬‬
‫ג( ובריש ויקרא רבא פריצת טוב מלא כף נחת הויציט לו וכו׳ )ערוך(‪ .‬ד( תג״ה סי׳ ת״ה‪.‬‬
‫ועי׳ ערוך ע׳ שן‪ .‬ה( ‪-‬אה ריצ״י מנחות ע״א‪ .‬ונדה י״ב‪ .‬וערוך ע׳ סדן‪ .‬ו( ועי׳ עוד באוצר‬
‫ז( שטמ״ק כתובות י״ד ע״א‪ .‬ועי׳ ״עין זוכר “ לחיד״א ערך ״יציננא “‪.‬‬ ‫התשובות לדף מ״ד‪:‬‬
‫ט( הצמח הנקרא גאפפריס ספינאזא‬ ‫ח( תג״ה סי׳ יצע״ח‪ .‬ומכאן בערוך ע׳ ״צלף “‪.‬‬
‫)קאפפערשיטרויך(‪ ,‬ראה חבור הר׳ לעוו על הצמחים הארמים ע׳ ‪ 262‬והלאה‪ ,‬ושם תמצא באור כל‬
‫התשובה )הרכבי(‪ .‬י( עונות פרקי השינה‪ .‬יא( בערבית שבטיים מענפים רכים‪ .‬יב( בעודם רכים‪.‬‬
 ‫א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — ה ת *ט וב ות‬

‫נטעי אינאשי אדעתא רההוא מידי לא מברכינן עליה בורא פרי האדמה‪ .‬ומקשינן‬
‫והתניא על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומ׳ בורא פרי האדמה על‬
‫האבינות ועלהקפרימין אומ׳ בורא פרי העין‪ .‬ומפרקינן אמ׳ רב נחמן בר יצחק‬
‫פרחא נאטעי אינאשי אדעתא דשיתא‪ .‬ובזמן הכנסת פירות בא עור מן הצלף‬
‫פריו שהן אבינות וקפריסין‪ .‬אבינות הן הנקראין בוטיתא בלשון ארמי והן‬
‫כ‪<:‬זגוזים שיש בהן פ רי ש ד ו מ ד ת ל מ ע ו ת ‪ .‬וקפריסין הן נין שעל ראשן‬
‫שלאבינות כנין שלרימון הנקרא ורד‪ .‬ולענין ברכה על זה ועל זה מברכינן בורא‬
‫פיי העין דהא תניא בהדיא על האובינות וכול׳‪.‬‬
‫ספק ערלה בא׳י אסור ובס ור י יא מותר‪.‬‬
‫‪ ...‬ס ו ר י א א( כמה מדינות היא כגון דמשק וחלב ומנבג ועד הרן אותן‬ ‫רלט‬
‫עליוני פרת קרויין סוריא‪ .‬ויש שם מדינה שהיתה מחוז גדול‬ ‫מקומות שעל‬
‫לאותן מקומות קרויה סורי^ז‪.‬ושמה בלשון ישמעאל סוריה‪ ,‬ולשיון סורסי וכתב‬
‫סורסי שהוא עכשיו בידי נצריים בבבל וקוראין אותו סוריאני על שם אותו‬
‫מקום הוא נקרא‪.‬‬
‫!לי•! אבל איתיה בעיניה נימא אפי׳ אורז ודוחן נמי מברכין עליו במ׳מ‬
‫קמ־ל‪ ...‬לאפוקי אורז ודוחן דאפי׳ איתיה בעיניה לא מברכינן במ'מ‪.‬‬
‫רמ‬
‫ושוב ג( שאילו‬ ‫מי ה ד ר ב י ד ־ ז ו ד א י גא וו‬ ‫ש א י ■ן נ ( '‪I‬‬
‫ארוזין כד מיבשל‬ ‫ארוזא כד מבשל מאי מברכין עליה‪ .‬ואמר אע״ג דקא מותבינן‬
‫מברכין עליה‬ ‫לרב ושמואל תיובתא דקאמרי׳ ורבנן לא מברכינן עליה בורא מיני‬
‫או לא‪.‬‬ ‫מזונות והתניא הכוסם את החטה מברך עליה וכו׳ וקא מוקים לה‬
‫ואמר הילכתא‬ ‫כרבנן וקא הויא תיובתא דשמואל מדקא הררינן וקאמרינן האי‬
‫דעי‘‬ ‫כשמואל‬ ‫ריהטא בין דחקלא בין דמחוזא מברכינן עלה בורא מיני מזונות‬
‫חמשת המיני!‬ ‫דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברך‬
‫מכרכי! בורא‬ ‫עליה בורא מיני מזונות מכלל דהלכתא כרב ושמואל דעל חמשת‬
‫פרי הא דמה ‪.‬‬ ‫המינין הוא‪.‬דמברכינן בורא מיני מזונות‪ .‬אבל אארוז^ת לא‪.‬‬
‫ו א י ת ד א מ ר י ד( ארוזא כייס מיניה בורא פרי האדמה‪ ,‬אקימהיה שהכל‪ ,‬בשליה או‬ ‫רמא‬
‫אפייה לחמא בורא מיני מזונות אבל המוציא לא דלית דהש לה לדרי יוחנ! ב! נורי ‪ ■ . .‬דוה!‬
‫בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות‪.‬‬
‫ו כן כ ת ב ה ( ג א ו ן כיון דאורז לאו מין דגן הוא ומברכין עליו במ״מ‬ ‫רבב‬
‫כיון דזיין ה״ה נמי בדוחן או בשאר דברים שאנו רואים דזייני כמו מין הנקרא‬
‫פניג׳ו מברכין עליהן במ״מ‪.‬‬
‫ושבה״ל השלם סי׳ קנ־‪-‬מ‪ .‬והקצר סי׳ מ״א‪.‬‬ ‫א( מתג‪-‬ה סי׳ תל״ן‪ .‬ב( תג־ל בתוך סי׳ מ״ה‪.‬‬
‫הלכות על ה״ג‪ .‬ג( תש״ר ח״ב צד ‪5‬‬ ‫ויעי׳ דהיר ח׳־ג צ״ט הערה י״ב‪ ,‬חדושי הרשב״א ושונה‬
‫ד״ן ן׳ ע״א‪ ,‬ובה־ג אספמיא צד ‪ 54‬ליתא‬ ‫בשם ר׳ נטרונאי גאו!‪ .‬וסופה‪ ,‬כנראה‪ ,‬מיטובשי‪ .‬ד( ה״ג‬
‫ר״ח ובשנוי בתר״י‪.‬‬ ‫ויעי״ש בהערה א׳‪ .‬ועי׳ עוד ברי׳׳ף‪ .‬ה( טור או־־ח סי׳‬
‫ד‪8‬‬ ‫מ ש כ ת ג ו ־ כ ו ת ‪ 1‬דף לז‪|:‬‬

‫‪1‬י'ז‪ 1:‬כל שאיגו לא משבעת המי־ני־ן ולא מן דגן בגון פת אורז ודוחן‬
‫ר*ג אומר ברכח אחת מעיין ג׳ וחב־א ולא בלום‪.‬‬
‫א מ ר רב י הו ד א י א( הא דתניא כל שאינו משבעת המינין ולא ממין‬
‫דגן כגון פת אורז ופת דוחן רבן גמליאל אומ׳ שלש ברכות וחכמ׳ אומ׳ ולא‬
‫כלום ושמע מינה כל ולא כלום ב( בברכות ]לאפוקה[ מברכה אחת מעין שלש‬
‫אבל בורא נפשות רבות מברכינן‪.‬‬
‫א״ר יוסף האי חביצא דאית ביה פרורין כזית יתחלה מברך‬
‫עליו המוציא לחם מן האדן ולבסוף מברך עליו ג׳ ברבות‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ג( הא דאמר רב יוסף האיי דתביצה או אית ביה פירורין‬ ‫רמד‬
‫כזית וכר בבא מלחם הגדול דאית עליה תריתא דלחמא‪.‬‬
‫הכין פירושא‪ .‬חביצא שעשוי בלחם פתיתין ודבש ומחובץ כן קאמר רב‬
‫יוסף או אית ביה פירורין כזית כלחמא מעליא חשוב ובתחלה מברך עליו המוציא‬
‫לחם מן הארץ ולבסוף שלש ברבות בתורת ברבת מזון ואם נתפרר ער פחות‬
‫פחות מכזית ואין בו כלום כזית כתחלה בורא מיני מזונות לבסוף ברכה אחת‬
‫מעין שלש אמ׳ רב יוסף מנא אמנא י ( לה דתניא היה עומד ומקריב מנחות בירוש׳‬
‫אומר שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלן לאכלן אומר דחמוציא לחם מן‬
‫הארץ ותנן וכולן פתיתין בזתים ה( שמעת מיניה שהלחם הפתות בזתים מברכין‬
‫עליו המוציא‪ .‬אמליה י( אביי היאך אתה אומר ש «ין טברכין עליו המוציא‬
‫אילא אם כן שפתיתתו אין פחותה מכזתים והרי תנא דבי ר׳ ישמעאל קאמר‬
‫במנחות מפרק עד שמחזיר)י(ן לסלתן אפשר להאיי תנא אין מברכין עליו המוציא‬
‫ואם תאמר תנא דבי ישמעאל כי זה המפורך אין מברכין עליו המוציא ואין‬
‫עליו חורת לחם הלא הנה '( אמר ליקט מכולן ח( כזית ואבלו אם חמץ הוא‬
‫ענוש כרת ואם מצ)ו(ה הוא אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח‪ .‬שמעת מינה שתורת‬
‫לחבמ עליו אף על פי שמפורך וחזר כםלת ומימילה אין כרכר־ז מזון תלויה‬
‫בכזיתים שעד אן=( לא נחלקו אילא היאך פתיתה וכולן מודים שיש לברך המוציא‬
‫ומפריק רב יופף הבא במאי עסקינן בשעירסן‪ .‬ושמענן ביה תרין פירושי‪ .‬חד‬
‫דהאיי דקאמ׳ תנא רבי ר׳ ישמעאל מפרכן עד שמחזיר)י(ן לסלתן לא שפיתת‬
‫אותן פיתיתין י( פחות פחות מכזית אילא דחשיל ליה לכוליה לחם במיא עד דהאוי‬
‫חושלא כי ערסן וכעריסה‪ .‬מלשון ראשית עריסותיכם‪ .‬אבל פתיתה לא הויה פחות‬

‫א( ה‪-‬ג אספמיא צד ‪ 55‬ובה׳׳ג ■צלנו ד״ו ז׳ עמוד ד׳ פתם‪ .‬ב( מאי ולא כלום מברכה‬
‫)ה׳׳ג‪ .‬והשוה אוצר הפירושים צד ‪ 50‬סי׳ קמ׳׳ד(‪ .‬ועי׳ ברש־׳י ע־־א ד״ה‪ :‬ולא כלום• ועי׳ גם או־־ז‬
‫ח״א םי׳ קם״ה‪ .‬ג( הקדם שנה ב׳ ‪ 4‬־‪ .83‬והיא תשובת רב האי‪ .‬ד( =־ אמינא‪ .‬ה( לפנינו‬
‫הנוסחא בכזית‪ .‬ו( ‪ --‬א מר ליה‪ .‬ז( כנראה צ״ל; הוא‪ .‬ח( מכולן; מהמנחות‪ .‬עי׳ אוצר‬
‫הפירוש־ים ‪ 5t‬סי׳ קנ״ו‪ .‬ט( — שעדיין‪ .‬י( צד ‪ 94‬שורה א׳ למצה‪ :‬פיתותים‪.‬‬
 ‫»^וצר ה ג א ו נ י ם — ה ת ש ו ב ו ת‬ ‫‪8B‬‬

‫מכזית ומהאכי א( מבריך עליה המוציא ויוצא בו ידי חובתו בפסח‪ .‬וקאט׳ רב‬
‫יוסף דהאיי דקתאני ליקט מכולן לא שנטל כמה פתיתין עד שכינס מה ששיעורו‬
‫זית אילא שלקט מתוך אותן שעירסן אחת שהיא כזית שעד אן לא נמיחה ב(‬
‫לגמרי‪ .‬ופירושא אחר שנטל כמה פירורין דעירסן ער שנמצא בירו מעורם כזית‬
‫והאיי הוא שיוצא בו ידי חובתו בפסח‪ ,‬אבל אם ^‘ א עידסן לתנ^ש דבי ר׳‬
‫ישמע׳ אין מברך עליהן המוציא‪ .‬ואקשי ליה אביי לפירוש ראשון או פתית אחד‬
‫שהוא כזית נטל‪ .‬ולפירוש שני או בשעירסן והיו לאחד הינו דקא תאני עלה והוא‬
‫שאכלן בכדי אכילת פרם שאכלו מיבעי ליה כי לדבריך פתית אחד או ערים אחר הוא‬
‫ולא כמה פתיתין‪ .‬ופריק רב יוסף הכא במאי עסיקינן בבא מלחם גדול‪ .‬פירושה‬
‫הכי קאם׳ תנא אם הניח לפניו ככר גדול ונוטל הוא ממנו פירורין קמעה קמעה‬
‫שבמה מהן יש בהן כזית ובכמה פעמים נטל פירורין כזית אחר ויוציא בהן‬
‫)בם( ידי חובתו והוא שאכלן בכדי אכילת פרם‪ .‬מאי הואי עלה אעיקר חביצא‬
‫קאיי‪ .‬ופליג רב ששת ארב יוסף ואמר אפילו יש בחביץ פירורין קטנים פחות פחות‬
‫מכזית מברך עליו המוציא ואחריו שלוש והוא דאיכא עליה תאוריתא דלחמא‪.‬‬
‫ופירושו ג( שיש עליו תואר לחם ונכר וידוע כי לחם הוא‪ .‬אבל אם נימוח וליכא‬
‫עליה תיאוריתא דלחמא בורא מיני מזונות הוא שמברכין עליו‪ .‬ורבנן גראפי י ( שטפי‬
‫גרפי תוריתא דלחמא‪ .‬מבליעין את האלף כי כן דרכן באהחע להבליעזן הרבה ה(‪.‬‬
‫ו ש א ל ת י( נוהגין במקומנו לוקחין פמירא ולשין ליה שפיר ועבדין ליה‬ ‫רמה‬
‫בטיגנא במישחא בתר דמצמיק מישחא עבדין לישא וקורין אותו ספנג ז( מאי‬
‫מברכינן עליו דאית מאן דאמר בורא מ״מ ולבסוף מעין ג׳ ואית מאן ראט׳ המוציא‪.‬‬
‫וחזינא דכתבת שלשין אותו וכתבת עבדין לישא ולא כתבת מה יעשה‬
‫ממנו ולא כאיזצד יעשה אבל זה כל‪ ‘:‬גדול לימדונו רבותינו שכל מעשה אלפס‬
‫היכא דהרתיח ולבסוף הדביק לדברי הכל כתנור דאמי וחייב בחלה ומברך עליו‬
‫שט׳ בןלקיש ור׳יוחנן דד׳‬ ‫פלוגתאדר׳‬ ‫המוציא‪ .‬ואם הדביק ולבסוף הרתיח‬
‫שמע׳ בן לקיש אט׳ פטור מן החלה וי‘ א מברך עליה המוציא ור׳ יוחנן מחייב‬
‫ליה בחלה ומברך עליה המוציא )פסחים ל״ז ע״ב( והלכה כר׳ יוחנן‪.‬‬
‫ואתה נכבדנו מרי ו ר ב ׳ י ה ו ד ה ר ז ^ ש כ ל א נטרך רחט׳ דשאילת‬
‫אילין שאילאתא יהי רצון שיפתח הקב״ה לבך לתורה כפתחו שלאולם וכל מה‬
‫שישמעו אזניך יהיה כמום בלבך ותזכה‪...‬‬
‫ב( ־‪ r‬נמוחה‪ .‬ג( מכאן ואילך בערוך‬ ‫א( אוליהוא הקצור מן‪ :‬ומשוס הכי)הרכבי(‪.‬‬
‫ריח‪ .‬ד(גראסי‪ .‬הוא שסהתאר‬ ‫הובא בשםפי׳‬ ‫ע׳ ״תרת “ בישם פי׳ סתם ובאו״ז סי׳ קמיז‬
‫והוראתו‪ :‬שונים‪ ,‬לומדים‪ ,‬גרמנים )הרכבי(‪! .‬עי׳ מש״כ עיז בספר השנ^ה פפדימ חיט צד ‪285‬‬
‫ובתהיג אפןן בהוספות[ וצ״ל‪ :‬ש ט פ י ו ג ר פ י ‪ ,‬כמו שהוא בערוך‪ ,‬ולא כמו שהגיה קאהוט‪.‬‬
‫ה( במקומות הרבה ב ת ל מ ו ד )ערוך כיי שלי(‪ .‬ו( כיי אוכספורד ‪Ms. Heb . (1.34‬‬
‫צד ‪ .89‬ונדפסה בגאוניקא צד ‪ 282-3‬באיזה שנויים‪ .‬ז( ובערוך )ע׳ ״ספגן“( ״פת ספוגנית‪ ...‬העשוי־‬
‫בטיגן ו ב ל ש ו ן י ש מ ע א ל ק ו ר י ן א ו ת ו ס פ נ ג והיא עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג‪.‬‬
‫‪69‬‬ ‫] ד ף ל ט‪|:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫‪1‬ייט‪:‬ו אט׳ רב פפא הבל מודיים בפסה שמני־ה פרוסה בתוך שלטה ובוצע‪.‬‬
‫ו א מ ר א( מר רב י ו ס ף ב ר מר רב ה א יי האי דקאמרי מניח‬ ‫רמו‬
‫פרובה ובוצע‪ .‬ו;<זיזו מהן בוצע‪ .‬מברך עד שרתיהן ובוצע איזה שירצדח‪.‬‬
‫ולילי פסחים ד(‬ ‫♦‪,U*.‬‬
‫שלימה או‬ ‫כ הן צ ד ק ב( מהו לברך‬ ‫רמז‬
‫בר>"סלמ^בוצע‬ ‫על פרומה‪ .‬צריך לבצוע על פרומה וה'^ ־^י !‬
‫נזאי צעכא לחם‬ ‫רב פפא הבל מודים בפפח שמניח פרופה בתוך שלמה ן;ן צ ״‬
‫עני וצריך לבצוע‬
‫מאי טעמא להם עוני כתיב אלמא ג( צריך לבצוע על שתיהם‪ .‬על •נוחיהם‪.‬‬
‫ו ד ה ז י נ ן ה ( ל ר ש ו ו ת א דשאילו קמייהו ואמרי על איזה מהן בוצע‬ ‫רמח‬
‫על הפרומה או על השיר־ימה‪ .‬ואמרו צריך לבצוע על פרומד־ז שהיא בתוך‬
‫השלימה דאמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרומה בתוך השלימה ובוצע‬
‫מ״ט לחם עוני כתיב אלמא דצריך לבצוע על שרתיהן וא״צ לחם עוני אלא‬
‫לילה הראשון בלבד ו ה כ י א מ ר ר ב י נ ו ש ב ב ב ל י( וכך נהיגנא קמיה‪.‬‬
‫רב שריירו^ז ז״ל י( ‪ ...‬והלב׳ רווחת היא בכל מקום שאין בוצעין‬ ‫רמט‬
‫בשבת ובימים טובים אלא על שתי כברות ובליל פמח על אחת וחצי והן כמו‬
‫שתי ככרות משום לחם עוני שהיא מחצית וביום אמור דקי״ל ההוא לחם עוני‬
‫בזמן אכילת הפסח ופמח אינו נאכל אלא בלילה וכתיב )דברים ט״ז‪ ,‬ג׳( תאבל‬
‫עליו מצות לחם עוני על הפסח לחם עוני והוא בלילה שאני ביום דלא צדיך‬
‫פםח ולא צדיך לחם עוני‪.‬‬
‫א נ יש י ב ב ל ח( כישחל פסח בישבת סניח פרוסה בין ■בתי ה־םליסות ובחול על אחת‬ ‫דג‬
‫ובוצע מן הפמסה ומברכין עליה המוציא ועל אכילת מצה‪ .‬אנשי א״י בין בחול בין בשבת מניח‬
‫פרוסה על השלימה ובוצע על הפרוסה‪.‬‬
‫ו א ו ח ז י ן ט( ש ת י כ כ ר ו ת ש ל מ ו ת ו פ ר ו ס ה מאותן פרוסות שהגביהן ואמר‬
‫ע ל י ה ם מצה וו‪ .‬ומנין שאנו חייבין לבצוע על •שתי ככרות ביום טוב‪• ,‬שהרי אמחז׳׳ל )מכילתא‬
‫שמות ט״ו‪ ,‬כ״ו( לא היה המן יורד להם לישראל ביום טוב‪ ,‬וכיון •שילא היה יורד נעשה יו״ט‬
‫כשבת והייב לבצוע על שתי ככיות ביום טוב‪ ,‬לפיכך אותו •שתי ככרות ופרוסה ובוצע פרוסה‬
‫אחת משתי כס י ות ‪ . . .‬יאחר •ש־יבצע ומברך המוציא לחם מן הארץ חוזר ומכרך לאכול מצה‪.‬‬
‫א־ר אבא וכשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות ט״ט וכר‪.‬‬
‫א נ ש י מ ז ר ח י( כוצעין על •שתי כברות כשבת משום לחם משנה‪ .‬ובני ארץ ישראל‬ ‫רנא‬
‫אין כוצעין אלא על אחד •שלא להכניס כבוד ע״ש כשבת‬

‫א( רי״ץ גיאת ח״ב צד ק״ג‪ .‬ב( ה״פ סי׳ קס״ח‪ .‬ובריצ״ג ח״ב צד ק״ג‪ :‬ואמר מר רב‬
‫כהן צדק‪ .‬ג( וכן צ׳׳ל ברי״ין •ש־ם‪ .‬ד( גאוניקא צד ‪ 85‬ז‪ .‬ה( שערי תשובה בתוך סי׳ רפ״ז‪.‬‬
‫ו( עי׳ תולדות רש״ג צד ‪ n‬הערה ן‪ .‬ז( שע״ת סי׳ רכ׳׳ב‪ .‬ח( ראכ׳־ן ה׳ פסחים סי׳‬
‫ט( סדר״ע מ׳ ע׳׳ב והשלם ח״ב קי׳׳ב ע״א‪ .‬והובא בשינוי כריצ׳׳ג ח*כ צד ק׳׳ג עיי׳׳יש‪.‬‬ ‫תל״ט‪.‬‬
‫וסדר׳׳ע ל״ט סע״א והשלם ה״ב ק״ז‪ .‬והשעה עוד ש־ע׳׳ת בתוך סי׳ רפ״ז ד״ה; ״ואוחזין “‪ .‬וכן במנהיג‬
‫ה׳ פסחים פ״ו ע״א בשים האלפסי‪ :‬״ובעינן למבצע תרתי שלמות“‪ ...‬אבל באלפסי כפ׳ ע״פ הוא‬
‫כלשון ה״ג שהביא שם‪ .‬ולפנינו ליתא‪ .‬י( ה׳׳פ בסי׳ קל״ו; שע״ת ריש סי׳ רכ׳׳ב; הלוך‪ .‬מנהגים‬
‫למילר צד ‪ 21‬עי׳׳ש; המנהיג ד׳ ברלין כ׳׳ז ע״א‪ :‬במחלוקת בני מזרח ומערב‪...‬‬
 ‫א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — ה ת*ש ו ב ו ת‬ ‫‪90‬‬

‫ו הל ב ת א א( חייב אדם לבצוע על שתי בברות בשבת בל זטן שהוא‬ ‫רנב‬

‫סועד דאמד ד׳ אבא חייב אדם לבצוע על שתי בבדות בשבת ]ולא פעם אחת‬
‫בלבד אמרו אלא[ בל זמן שמבקש לסעוד‪.‬‬
‫ופרע ו רבנן ד מ ת י כ ת א ד(‬ ‫ו ש א י ל ד י ו ב ( מ ק מ י רב נ ט ר ו נ ו ^ ז י‬ ‫רנג‬
‫דאפילו ביום טוב כוצע על עתי‬
‫ביום טוב צריבין לבצוע על שתי בבדות או לא‪ .‬ככרות כעבת‪ .‬דאין בין יום פוב‬
‫והתיב הבי‪ .‬הוו יודעים שצריבין אנו לבצוע לעב׳ אלא אוכל נפע בלבד‪ ,‬ועיב׳‬
‫עצמה לא נתחייבו יעראל לבצוע‬
‫על שתי בברות ביום טוב בדרך שצריבין אנו לבצוע על עתי כבדות אלא מעוס המן‬
‫בשבת מה טעם מפני שבשבת עצמה לא נתחייבו עכיון עלא ירד פן כעבת הוזהדו‬
‫יעראל ללקוט לחם מענה ואמר‬
‫ישראלד‘ לבצוע על שתי בברות אלא משום מן‪ .‬רבבא ! ^ רב אבא[ חייב אדם‬
‫שביון שלא ירד בשבת הוזהרו ישראל ללקוט להם לבצוע על ע־תי ככרות בעבה‪.‬‬
‫מ״ט )עמות ט׳׳ז כ־׳ב(‪ ,‬לקטו לחם‬
‫משנה‪ ,‬ואמר רבי אבא חייב אדם לבצוע על שתי מיבנה כת׳ ובימים טובים נמי לא‬
‫ירד מן ביבבת עבך ענו חכמים‬
‫עעת ימים תלקטהו ר׳ יהועע‬
‫בברות בשבת ובו׳‪ ,‬וימים טובים נמי ביון שלא‬
‫ירד מן ביום טוב דתייבין אנו לבצוע על שתי אומר למדנו־עלא היה מן יורד‬
‫בעבת בי״ט מנין תלמוד לומר‬
‫עבת לא יהיה בו‪ .‬ר׳ אלעזר‬ ‫בברות בשבת‪ ,‬ומנין שלא ירד מן ביום טוב‪ ,‬שבך‬
‫המודעי אומר למדנו עלא היה‬ ‫שנו חבמ׳ ג( ששת ימים תלקטוהו‪ ,‬ר׳ יהושע אומ׳‬
‫יורד מן בעבת ביום טוב מנין‬
‫תלמוד לומ׳ לא יהיה בו‪ .‬ביום‬ ‫למדנו שאינו יורד בשבר־ז‪ .‬ביום טוב מנין‪ ,‬ת״ל‬
‫הכיפורים מנין תלמוד לומי עבת‬
‫לא יהיה בו‪ .‬אלמא כיום טוב‬ ‫שבת לא יהיה בו‪ .‬ר׳ אלעזר המודעי אומר למדנו‬
‫ב|ו|צע על עתי ככרות כעבת‪.‬‬ ‫שאינו יורד בשבת‪ ,‬ביום טוב מנין ת״ל לא יהיה‬
‫והיכא דמקלע פסחא בשבתא‬
‫כ!ו|צע על תרתי ופרוסה ה(‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬ביום הבפורים מנין ת״ל שבת לא יהיה בו‪.‬‬
‫‪ 1-01‬אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו‪.‬‬
‫מי י( ש ה ל ך בדרך ולית ליה תבנא ובסתא ואיבא פת בהדי׳ מאביל‬ ‫רנד‬
‫לבהמתו‪ ,‬דבי אמרינן מאכל אדם אין מאבילין אותו לבהמה )תענית ב׳‪ (:‬היבא‬
‫דאית ליה מחיה בדבר אחר‪ ,‬אבל לית ליה מחיה ברבר אחר שפיר דמי להאבילה‬
‫פת דקים לן צער בע״ח דאוריתא ‪ ,0‬ועוד אמר ד׳ יהודה אמד רב אסור לאדם‬
‫שיטעום כלום קורם שיתן מאכל לבהמתו‪.‬‬
‫היכא מכרבינן כ״פ העץ היכא ד מ שקלת ליה לפיד' איתיה‬
‫לגווזא והדר מפיק אכל היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר‬
‫מפיק לא מכרכינן עליה כורא פרי העין אלא כורא פרי האדמה‪.‬‬ ‫רנה‬
‫ו כ ל ח( א י ל ן דנתרין פרשיה כסיתוא ופיייפין גואזי והדר משיק פרשיה מיגואזיה‬
‫א( ה׳׳ש כסי׳ קל׳׳ז‪ .‬״קודם זה השסק כתוב בכ׳׳י ר׳ מיפה גאון “ )פיללר(‪ .‬ובס׳ העתים‬
‫ב( סדר׳׳ע‬ ‫צד ‪ 287‬וכן כמגיד מעינה ה׳ עכת פ־ל סעיף ט׳‪ :‬וכתכ גאון‪ .‬וכמנהיג עם סתם‪.‬‬
‫כ׳׳ו ע״כ‪ .‬והעלם ח׳׳ב י״ט ע״א וע״ב‪ ,‬פרדס הגדול ל־פ ע״א; יפע׳׳ת סי׳ קש״ו; ה״ש סי׳ קנ׳׳ד‬
‫וח׳׳ג סי׳ נ״ו ואו‪-‬ז היא סי׳ קנ׳׳ג לקוי כהסד‪ .‬ג( מכילתא כעלה‪ .‬ד( ה־ג אסשמיא צד ‪. 142‬‬
‫ז( ב״מ ל״ב עי׳ כנ״י עים‪.‬‬ ‫ו( גמו׳׳מ סי׳ ק*ה‪.‬‬ ‫ה( כעיטת סדד״ע לעיל סי׳ ד״נ‪.‬‬
‫ח( ה׳־ג ד׳־ויניציאה ז׳ ע׳׳ב‪ .‬וד׳ וואדעא צד ‪ ; 14‬ה״ג אספמיא צד ‪^^56‬מקוצי‪.‬‬
‫‪91‬‬ ‫]רף מ‪!.‬‬ ‫מסבת ברכות‬

‫אילן מיקרי ומברכינן אפירי בורא פרי העץ‪ ,‬וכל אילן דכאלי ?‘גמרי צרפיה ועציו והדר פאיי‬
‫משרשין דיליה כגון מוזי וכיסאני ל יש נא דרב נ ן דמ יקר ו ש א ה ד נ ג ‪ ,‬ואינון קינרדיס ו•ג• ו•ט מ י‬
‫הני בורא פרי האדמה משום דמשרשין פארי‪ .‬ואיכא דאמרי מוזי שהכל נהיה בדברו ממה‬
‫נפשך‪ ,‬אי עץ הוא הא תאני ליה גבי ערלה ואי ירק הוא הא תאני ליה גבי כלאים הילכך שהכל‬
‫מברכינן עליה ו ש ו ש מ י וכיסאני משום דיבישין אילניהון לגמרי‪ ,‬בורא פרי האדמה‪.‬‬
‫כתב ה( רבינו חננאל‬ ‫‪ ...‬ג( והרי נשאו ונתנו זקנינו בדבר זה‪.‬‬ ‫שאילו א( מן קמיה‬
‫ז״ל‪ .‬רא ינ ו ל ר ב ות י נ ו‬ ‫ומס ו רת היא בדבר ים ש נשמע ו מפי‬ ‫]מר רב יהןךאו‬
‫ה גא ו נ ים שאמרו מיטום‬ ‫רב יה ודאי גאון וכל אילן דנתרין‬
‫ריש מתיברתא ז״ל[‪.‬‬
‫רבותיהם ו״ל כל אילן‬ ‫אםרפיה בסתוא ונפישין גווזיה ועלין מיא‬
‫דבסיתויא נתרי טרפי‬ ‫בגוויה ור‪.‬הגפיק אמרפיה מגוויה אילן ניהו‬ ‫ה^־ין מ)ז(הי מ<םי‬
‫ופיייטיןגווויה ועיילין מיא‬ ‫ומברכין על פירותיה ב״ם העץ וכל אילן‬ ‫מברכינן עילוויהו ואם׳‬
‫בגווויה ומפיק טרפיה מן‬ ‫דיבייט בסתוא וכאילי לגמרי גוויה ואטרפיה‬ ‫תני בתוספתא )כלאים‬
‫גווויה אילן הוא ומברכין‬ ‫והדר פארי מ׳טורשין דילי׳ כגון מווי וכגון‬
‫בדצנאן והשדנאג דאינון קינברס ושומשי‬
‫פ״ג( כל שמוציא עלין‬
‫על פירותיו ב״פ העץ‬
‫אבל מאן דיביש בסיתויא‬ ‫מברכין על פירותיהן בורא פרי האדמה‬ ‫מעיקרו עשב הוא נפק׳‬
‫וכלי גווויה וטרפיה לגמרי‬ ‫דהכין אמר ג א ו ן תאני כתוספתא כל‬ ‫מינה לברוכי עליה ב(‬
‫והדר פארי משרשיו כגון‬ ‫שמוציא עלין מעיקרו ע׳טב היא למאי נפ״מ‬ ‫בפה״ע‪ .‬והלין מ)ז(וזי‬
‫מווי ובירנגאן וקינבריס‬ ‫לברוכי עליה בפה״א וכל שמוציא עלין‬
‫ו ש ו ש מ י מברכינן על‬ ‫מעצו עץ הוא למאי נפ״מ לברוכי עליה‬
‫מברכ׳ עילוויהו בורא‬
‫פירותיהן ב״ם האדמה ו(‪.‬‬ ‫בפה״ע והני מווי כיון דכלו עציו לגמרי‬ ‫פרי האד׳‪ .‬ואמר דהוה‬
‫כ ל ל א דמלתא היגי‬ ‫והדר פארי משורשין מברכין עליה בפה״א‪.‬‬ ‫קא מסגי מר רב דימי‬
‫עצים דיבשי כסיתווא‬ ‫ו ת ו אמר גאון דהוה מסגו מרב ד(‬ ‫ומר רב מארי בריה‬
‫באילני ובקייטא מלבלבין‬ ‫דימי וקינינו ומרב מרי בריה ואמר מר‬
‫והיומיירקדיביטיבסיתווא‬
‫ואמ׳ רב מארי לאבוה‬
‫רב מרי כל ל א דמילתא האגי עצים‬
‫לגמיי והדר פריא משרשיו‬ ‫היומי ירק מאי טעמא היזמתא יביטא‬ ‫היגי עין היזמי עשב‬
‫וצלף דהוא נצפא אע״ג‬ ‫בסתוא והדרא פריא משוריטין דילה‬ ‫מאי טעמ׳ ]ואמ׳ ליה[‬
‫דכיי בסיתוא והדר פארי‬ ‫האגי יבשין כסותא כאילנא ולקיטא‬ ‫היזמונא יבשה לגמרי‬
‫משרשיו עיינו ביה רבנן‬ ‫עילין מיא בגוויה ומהנפיק אטרפיה‬
‫וחזי דמקין משריטיו ומקין‬ ‫מגיויה‪ .‬וש ומש י ושרהנאג משיום דיביטין‬ ‫ומפקא מהדר הודרנא‪.‬‬
‫נמי מעצו ואמרו כי האי‬ ‫אילניהון לגמרי והדר מפקין משורשין‬ ‫והגנתא כמשא באילנא‬
‫גוונא‪,‬עץ הוא‪.‬‬ ‫דילהון ומברכינן עליה בורא פרי האדמה‪.‬‬ ‫ומלבלבא מעיקרא‪.‬‬
‫ןם‪ 1:‬היו לפני מינין הרבה ר יהודה אומר אם יש ביניהן מיין שבעה‬
‫עליו הוא מברך וכר‪.‬‬
‫ו ה א ו( דתנן היו לפניו מינין הרבה ר׳ יהודה אומי אם ישי ביניהן ממין שבעה עליו‬ ‫רנו‬
‫מברך וחכמין אומ׳ מברך על איזה מהן שירצה‪ .‬הילכתא כר׳ יהודה או הלכתא כחכמין‪ .‬דהא‬
‫א( תג׳׳ל בתוך סי׳ מ״ה‪ .‬ועי׳ דה״ר ח״ג צד ‪ .32‬ב( צריך להשלים; !בפה״א‪ .‬וכל‬
‫שמוציא עלין מעצו עץ הוא נפ״מ לברוכי עליה!‪ .‬ולשון‪ :‬נפ״מ וכו׳‪ ,‬שתי הפעמים פירוש הגאון‬
‫הוא‪ .‬ובחדושי המאירי )דף ע״ה ע״ב( הובאה לנכון‪ :‬״כל שמוציא עליו מעיקרו עיטב הוא וכל‬
‫שמוציאין מעצו אילן הוא “‪ .‬ולפנינו בתוספתא‪ :‬״כל המוציא עליו מעקרו ה׳׳ו מין ירק וכל‬
‫•טאינו מוציא עליו מעקרו ה״ו אילן“ )ועי׳ מה שכ׳ ר״א אופטוביצר בהצופה שנה א׳‪ ,‬צד ‪.(82-4‬‬
‫ג( תש״ר ח״ב צד ‪ 56‬מתוך תשובת רב האיי גאון ו״ל‪ .‬וחסר כל וה בשע׳׳ת סי׳ ר״מ‪.‬‬
‫והעתים צד ‪ . 17‬ד( =‪ -‬מר רב‪ .‬ה( שבה׳׳ל השלם סי׳ ק׳׳ס צד ‪ 7‬־‪ . 126‬ובהאשכול ח׳׳א צד ‪:67‬‬
‫״ובשם רבואתא“ ‪ . . .‬ו( ע״כ בהאשכול‪ .‬ו( הקדם שנה שניה צד ‪ 87‬סי׳ ח׳‪,‬‬
 ‫אוצר ה ג א וני ם ‪ -‬ה ת ג ו ב ו ת‬ ‫‪Q2‬‬

‫מר רב ה א יי ג א ו ן זב׳ ‪S‬ב׳ אמ׳ דעבד כר׳ יהודה עביד ודעאביד כיבנן ומברך חביב‬
‫•גיפיר דמי א(‪ .‬וקיטיא לן‪ .‬ותו זית דאית בפסוקא אוקמיה מד רב ב( ה א י י ג א ו ן זב׳ דב‪../‬‬
‫שבטלה ג( אצל כל אדם והם הדא ד( קשיה לן דזית אין דרך בני אדם לאבלו לבדו וכל האוכלו‬
‫הוא ניזק בו‪ .‬וברכות כולהי דמברכינן על דבר שהגוף ניזון ממנו או שההרגשות או שהנשמה‬
‫נהנין ממנו ה( לא על דבר שהוא מזי|ק|‪ .‬ואם בפת הוא אוכלו פת פטרא ליה לגמרי‪ ,‬השתה ו(‬
‫זית שמן דאט׳ קרא ב!הדי| גפן ובהמה שמטונין ז( ברכה כ א י ז צ ד ח(‪.‬‬
‫מסוגיין דעילמא הלכה כרבנן ד|חבי‪ 1‬כ עדיף ועליה מברך אם ברכותיהן שוות מקדים ליה‬
‫לחביב‪ .‬וחזי לנא רבנן קשישי דסברין כר׳ יהודה ט( ומקדמין ליה לההוא דממין שבעה אם אין‬
‫ברכותיהן שוות ומברכין עליה אם ברכותיהן •טוות י(‪ .‬ובד אמרינן להו שכקיתון רבנן ועבדיתון‬
‫כר׳ יהוד׳ אמרי לאו איזה שירצה קאמרי רבנן יא( אנן זה נרצה כיון דקאמ׳ ד׳ יהודה לאעדופי‬
‫מינין •טשובחה בהן ארץ ישיראל‪ .‬וקימא לן כרב יוסה ואו יב( תים׳ ד׳ יצחק כל הקודם כפסוק‬
‫לענין תמרי ורומאני זה שני לארץ‬ ‫זה קודם לברכה‪ .‬וכי קאמ׳ ליה רבהמנונא לרב חיסדא‬
‫וזה חמישי לארץ קא מקלים יג( ליה רב חיסדא ואף על גב דרבהוה יד( קאמ׳ ליה ‪. . .‬‬
‫ועל היין שהקרים ועל התבשייל שעבר צורתו אומר שהכל‪.‬‬
‫ו ה כ י צי( א מ ר מר רב ש ר י ר א ריחיה חמרא וטעמיה חלא היינו‬ ‫רנה‬
‫יין שהקרים ואומר שהכל‪.‬‬
‫ןמא׳־ו אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך‬
‫הסעודה אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם וכר‪.‬‬
‫הא דאמור רבנן דברים הבאים מחמת סעדה בתוך סעדה‬ ‫וששאל]תם[‬ ‫י־בצ‬
‫אין טעונ׳ ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם וכר כי יתיב תכא ]קמיהו[ וכבר‬
‫אכלו סעוד׳ לאחר סעדה קרינא ליה או לא או נמיםליקו ועד אן לא ברכו ברכת‬
‫המזון לאחר מעודה קרינא ליה או לא או דילמא אין לאחר םעודה אילא לאחר‬
‫ברכת המזון והילכתא מאי‪.‬‬
‫כ ך ד א י נ ו ששיד־שה מעטין אילו משונין זה מזה ואין הילוכן כאחד‬
‫כיאצד ר ברי □ שדרבן להביאם לאדחר מעודה והביאום לפניו ברתוך םעודה‬
‫א( עי׳ אוצי הפירושים צד ‪ 57‬סי׳ קע״ט־פ׳‪ .‬ושם פסק רב האי כ ח כ מ י ם בברכותיהן‬
‫שוות‪ .‬ואורי נמצאו ארה הדברים ב״נימוקי יב האי גאון“ •טנזכרו בראבי״ה ח״א צד ‪ ,98‬עי״יט‪.‬‬
‫ב( ^ ‪ -‬מר יב‪ .‬ג( אולי צריך להוסיף המלה‪ :‬דעתו )הרכבי(‪ .‬ד( נראה דצ״ל‪ :‬והס‬
‫הכא‪ ,‬שהוראתו וגם כן‪ .‬ה( הרגשות של החושיים או הניטמה נהנית‪ ,‬כגון ברכת התורה והמצות‬
‫ז( צ׳׳ל‪ :‬שטעונין‪ .‬ו ב ה מ ה נשתבשה מן והטה? או ותאנה?‬ ‫השתא‪.‬‬ ‫)הרכבי(‪ .‬ו(‬
‫ח( באיזצר או כאיזה צד נמצא על הרוב בכ׳׳י מארצות המזרח תחת כיצד שלנו )הרכבי(‪.‬‬
‫מ( עי׳ שערי ברכות לר״ש בן הפני‪ ,‬אוצר הפירושים צד ‪ 69‬הערה א׳ והרכבי זכל״ר ג׳‬
‫הערה ‪ .24‬י( והוא שכתוב בתר״י‪ :‬ולענין פסקא פסקו הגאונים ז׳׳ל הלכה כר״י דאמר מין ז׳‬
‫עדיף וכו׳ עי״ש‪ .‬יא( כתמיה‪ .‬יב( ‪.-‬ו אי‪ .‬יג( =‪ -‬מקלס‪ .‬יד( על כי ההמשך חסר לא‬
‫טז( תשובת רב‬ ‫נוכל לברר אם יש פה שבוש בכ׳־י )הרכבי(‪ .‬טו( ריצ״ג ח־׳א צד ד׳‪ ,‬עי־׳ש‪.‬‬
‫עמרם גאון שפ‪-‬סם הד״ר י‪ .‬מאנן בהצופה לחכמת ישראל שנה ששית ח־׳ב‪ ,‬צד ‪ 20‬־‪ 18‬ו‪ .‬והיא‬
‫מן התשיובות ״דאתיאן)לסורא( בחנוכה ] אלף| ק׳׳ע )לשטרות־‪--‬־ ד׳־א תרי־ח( כד גלו)התחילו(‬
‫טרף )בקלפי( והחולץ“ )ראה מאנן ‪ J. Q. R .‬החדש כרך ‪ x 1‬צד ‪ ;(445‬פרדס ל׳׳ז עמ׳ ג׳; דפוס‬
‫ווארשא סי׳ ס״ט וסי׳ ע׳; הוצאת עהרנרייך צד קפ׳־ג; לק״פ ענין נטילה; מעשה הגאונים צד ‪.58‬‬
‫‪93‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬דף מא‪|:‬‬

‫כגון תמרים וענבים ורמונים ושאר פירות שאין נאכלין בפת טעונין ברכה בין‬
‫לפניהם בין לאחריהם ואפילו שלחן לפניו והו אוכל עליו וכל שכין בשגמר סעורתו‬
‫ושלחן לפניו וכל שכין דבל שבין אם סילק שלחן שטעונ׳ ברכה בין לפניהם בין‬
‫לאחריהם שאין תלויה ברכתן בברכת המזון‪ .‬דברים הבאים שלא מחמת סעודה‬
‫והביאום לפניו בתוך סעודה בגון ריפא ואע״ג דיש בני אדם שאוכלין בו לחם בטלה‬
‫דעתן אצל כל אדם דאמ׳ ר׳ ז ו ר א א( בבלאי טפשי כו׳ וזו הלכה היא וכגון‬
‫חביצא ועצירא ושאר דברים הנעשין בדבש וקמח טעונין ברבה לפניהם בורא‬
‫לפנידהם אבלברכה‬ ‫חייב לברך‬ ‫מיני מזונות מפני שאין נאכלין בפרת לפיכך‬
‫אחרונה פטור מפני ]שחו[תים בהן על הארץ ועיד־ המחיה‪ .‬וברכת המזון כבר‬
‫חותים בה הזן את הכל‪ .‬הילכך בל זמן שאוכיל מהן בין שלחן לפניו ואוכיל‬
‫עליו בין גמר סעודתו ועדן =( שלחן לפניו בין סילק שלחן כל זמן שלא ברך‬
‫ברכת המזון מברך לפניו ואין מברך לאחריו‪ .‬דברים הבאים מחמת סעודה והביאום‬
‫לפניו בתוך סעודה כגון בשר ודגין ובצים ומליח ובל בישול וכל ירקות כיון‬
‫דלצורך סעודה הביאום לפניו אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם‪ .‬ואם‬
‫רוצה להרבות ברכות יברך עליהם קודם המוציא אבל כירך המוציא אין מברך‬
‫לא לפניהם ולא לאחריהם ודוקא שהיה דעתו על אילו ירקות ובישולים ובשר‬
‫וכולן אבל לא היה דעתו עליהם ול;<־ז היו בביתו בשעת סעודתו והיתה דעתו‬
‫מסולקת מהם ונזדמנו לו בתוך סעודתו כיון שלאחר מיכין נזדמנו לו טעונין‬
‫ברכד־ו לפניהם ואין טעונין לאחריד־זם מה טעם שכך מצינו שאפייד־ו דברים‬
‫שברכותיהן שוות ופוטרות זו את זו דוקא דהיו כולן לפניו דתנן היו לפניו‬
‫יהורה אום׳ אם יש ביניהםממין שבעה עליו מברך וחכנד אוגד‬ ‫מינין הרבה ר׳‬
‫מברך על איזו מזה שירצה ואם׳ עולא ג( מחלוקת שברבותיהן שוות וכו׳ ותוב‬
‫קאם׳ ושני מינין בעלמא שברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית וכו׳ אלמא דוקא‬
‫דהיו לפניו וכל היכא ראם׳ ברכות פוטרות זו את זו דוקא דהיו לפניו אבל‬
‫היה מין אחר לפניו וברך עליו ואהר כך נזדמן לו דבר אחר שלא היה דעתו‬
‫עליו אף על פי ששניהם פרי העץ או פרי האדמה או מיני מזונות חוזר ומברך‬
‫על השיני י ( וכין בין שני לשלישי‪ .‬ותוב קאם׳ ה( רב יעקב בר אבה אקלע‬
‫לבי ראבא בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא אמל׳ י( למא ליה למר הבריך י(‬
‫ליה חרא זימנא אמל׳ כי יתבינן בי ראש גלותא הכי עברינן אמל׳ מי דאמי‬
‫התם מסחא דעתן אומר משקו לו אומר לא הכא יתיב קמן ודעתו עליה ה( אלמא‬
‫כל מידי ראיתיה קמיה ודעתיה עליה וברשותיה הוא וצורכי סעודה הוא אין טעון‬
‫א( ביצה‪ ,‬ט״ז ע״א‪ .‬כ ( ו ע ד י ן ‪ .‬ג( מ״א; ד( ע״כ במע׳סה הגאונים‪ .‬ובפרדס ולק״פ‬
‫מסים עוד‪ :‬וכן הילכתא‪ .‬ה( פסהים ק״ג‪ ,‬ע״א‪ .‬ו( =‪-‬־ אמר ליה‪ .‬ז( = הא בדיך‪.‬‬
‫ח( לעון הגמרא כפי נוסחתנו מעונה קצת‪.‬‬
 ‫הגאונים — התשובות‬ ‫אוצר‬ ‫‪04‬‬

‫ברב׳ לא לפניו ולא לאהחריו אבל לאחר מיבין אפילו שיד־חן לפניו ולא גמר‬
‫סעודתו מברך לפניו ואינו מברך לאחריו שיוצא בברכת המזון‪.‬‬
‫‪ !•=21‬רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ולא כריך‬
‫א׳ל רב נחמן עדי כפנא אלא כל שאחרים קובעין עליו סעודה צריך לברך‪.‬‬
‫י״ג ר י פ י א( שני ככרות הדבוקין זה לזה ושמן בלשון ארמי ר י פ ה ‪.‬‬
‫רב ]הונא[אכל י״ג ריפי שהן בני ג׳ ג׳ לקבא ו׳ ככרות לכל קב ולא בריך‬
‫מפני שהיה אוכל הרבדח‪ ,‬בלומרשעדן ב( יד־א שבעתי שאומר ואכלת ושבעת‬
‫אמר דב נחמן עדי כפנא תוב‪ ,‬עדי פ ירש ו זה‪ .‬אמר רב נחמן זה רעבון לעולם‬
‫שלא בירך על י׳ג ריפי אילא אמ׳ רב נחמן אין דבר תלוי ברב חונא ג( אילא‬
‫כל שאחרים ובר‪.‬‬
‫אמר לחו ס ל ק איתמר‪.‬‬
‫השולד־זן ואח״ב מברכין‬ ‫ו ש ש א ל ת ם י( בשגומרין סעודה מםלקין את‬
‫או מברכין ושולחן לפניהם‪.‬‬
‫לו בירור מדברי חכמים אלא[ כך מנהג שלנו בשתי ישיבות ה(‬ ‫]דבר זה‬
‫בחור מסלקין את השולחן ונוטלין הידים י( ואח״במברכין‪ .‬בשבת י( נוסלין‬
‫הידים תחלה ומבדכין ברכת המזון‪ .‬ואמרו חדל * אין מזיזין את השולחן ממקומו‬
‫בלילי שבת כדי לשנות בין שבת לחול‪ .‬ויש בה נמי ]משום[ דכל ח( המאריך‬
‫על שולחנו ט(‪.‬‬
‫ש א ל ו י ( ל פ נ י רב פ ל ט ו י ב״ר י ע ק ב ) ! ( ג א ו ן זצ״ל מםלקין את‬ ‫רסב‬
‫השולחן תחילה ואח״ב מברכין אי לא‪ ,‬כי קאמר יא( ר׳ אלעזר '‪ (-‬כל שאינו‬
‫משייר יג( פת שלמה על שלחנו אינו רואה םימן ברכה לעולם לברך יי( קודם‬
‫סילוק יפה‪ ,‬או טי( יםלק ויברך‪.‬‬
‫והשיב‪ .‬דרך ארץ הוא לסלק שולחן טי( ולרחוץ ידים ולברך‪ .‬והא דר׳ יז(‬
‫אלעזר הכי גרסינן אמר ר׳ אלעזר יב( כל שאינו משייר יג( פת יח( על שולחנו‬
‫אינו רואה םימן ברכה לעולם אם משייר פת יט( שלמה לא מםלק‪ ,‬ואם אינו‬
‫משייר פת שלמה ומשייר פיתותים כ( יםלק ואי איכפת ליה‪.‬‬
‫א( גאוניקא צד ‪ .341‬ועי׳ באוצד הפידו׳בים ‪ .59‬ב( = ש ע ד אן‪ .‬ובכ״י מנוקד בנקוד‬
‫הבבלי‪ .‬ג( כן הוא בכ״י חונא‪ ,‬ולא הונא‪ ,‬כמבטא הבבלי‪ .‬ד( תגנ׳־ק סי׳ נ׳ח; תג״ל סי׳‬
‫מ״ח‪ :‬לדב נטרונאי‪ .‬והמוקף ברבויע מעם‪ .‬ועי׳ או־ז ח״א סי׳ קע״ז‪ .‬ה( בעתי יעיכות )תג־ל‬
‫ז( מברכין על העלחן ואח״ב מסלקין כדי לענות )עם(‪ .‬ח( כל‬ ‫חסד(‪ .‬ו( לידים )עם(‪.‬‬
‫י( עבה״ל העלם סי׳ קנ*ה; תגנ‪-‬ק סימן נ״ז‪ :‬ועעאלתם‬ ‫)עם(‪ .‬ט( ברכות נ־ד סע״ב‪.‬‬
‫נוטלין את העולחן תחלה‪ .‬יא( סנהדרין צ״ב ע״א‪ .‬יב( אליעזר )תגנ״ק(‪ .‬יג( מניח )עם(‪.‬‬
‫יד( לברך )חסר עם(‪ .‬טו( אהר סלוק יבדך )עם(‪ .‬טו( ד־׳א לסלק עולחנו )עם(‪.‬‬
‫יה( עלימה )עם(‪ .‬יט( לא יסלק העלחן ואם אין‬ ‫יז( דאמר ר׳ אליעזד )עם(‪.‬‬
‫כ( צד ‪ 87‬עודה ב׳ למטה‪ :‬פיתיתין‪.‬‬ ‫מעיייר פת •סלחן יסלק )עם‪ .‬והעאי חסר(‪.‬‬
‫‪05‬‬ ‫| ד ^ מכ‪| .‬‬ ‫כ זסכת ב ר כ ו ת‬

‫תי־כף ל נ ט י י ל ת יידיים ברכה‪.‬‬

‫ופ י ׳ ו( רב ה א " ו״ל‬ ‫נטילדית י ד י ם א( פי׳ רב ה‪?<:‬יי ג א ו ן‬ ‫רסג‬
‫כלפי •טאמר כפרק המקנא‬ ‫ב ת ש ו ב ו ת י ו עלב( שצריך להגביה את ידיו למעלה‬
‫הנוט^ ידיו צריך להגביהם‬
‫אחר רחיצתם כט וב ( )ישעיה ם״ג‪ ,‬ט׳( ו י נ ט י ד ־ ם‬
‫שמא יצאו המים אחורי הפרק‬
‫וינשאם כל ימי עולם ג(‪ ,‬דאמר רב דחייא בר אשי‬
‫ויחזרו ויטמאו את הידים‬
‫אמר רב מים הראשונים צריך להגביה את ידיו למעלה‬
‫דתנן ז( מים ראשוג׳ מטהרים‬
‫את הידים האחרונים מטהרים‬ ‫מים אחרונים צריך להשפיל ידיו למטה שמא יצאו‬
‫את הראשונים פירוש *שנטמאו‬‫מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים )סוטה ד׳‪(:‬‬
‫מחמת הידים לשון וינטלם‬ ‫ונטייד'ת ידים בראשון י ( עד הפרק ונטילרת ידים‬
‫וינשאם‪.‬‬ ‫באחרון ה( עד הזוהמה‪.‬‬
‫ש א ל ו ה ( א נ ש י ק ו ר א י ן ]קירואן[ ל מר רב ש ר י ר א ג א ו ן מ״ט‬ ‫רסד‬
‫הי׳ מברכין לא על רחיצת ידים ולא על שטיפת ירים ]אלא על נטילת ידים[‪.‬‬
‫והש יב להם‪ .‬בלהי הוא ]היה[ במקדש ונטלא שמו וכן ]ובו[ נוטלים‬
‫ממימי הכיור ונוטלין לידים‪ .‬ועל שם אותו כלי אומרים נטילה ט(‪.‬‬
‫בםפר ה מ ק צ ע ו ת י( ועשאלת לענין נט״י וברכת נט״י אימתי אם קודם נטילה או אח״ב‪.‬‬ ‫רסה‬
‫כך ד א י נ ו לרבותינו שמברכין כשמנטל הש־מש מים על ידיו ואם אין לו שמש מברך‬
‫ביצעה •טמתחיל ליטול והקשינו ואמרנו הלא נטילה וו דומיא דמבילה היא ועדיין אין ידיו מהירות‬
‫והאיך יכול לברך ולהזכיר שים ועדיין טמא ומצינו בפירוש •צכל הברכות כולן מכרך עליהן עובר‬
‫לעשייתן הוין מן הטבילה בלבד כדתניא יא( טבל ועלה בעלייתו אומר אקב״ו על הטבילה‪.‬‬
‫מקדימיןלגר‬ ‫ושפחה דאבתיגברא דחוייא הוא ולא חזי הוא‪ ...‬לפיכך‬ ‫ומפרקי׳ היינו טבירת גר‬
‫חייבי טבילותמברכין ואח״ב טובלין בדגרסי׳ נדה קוצה לה חלהבו׳‬ ‫טבילה לברכה אבל שאר‬
‫ומברכת אקב״ו להפרש׳ חלה ואח״ב קוצה חלתה ושורפת‪ .‬הלכך מברך קודם ענט״י ואח״ב הוא נוטל‪.‬‬
‫מ י יד( שנטל ידיו ואינו‬ ‫ו מי יב( שנטל ידיו ואינו יודע אם בירך אם‬ ‫רסו‬
‫יודע אם ברך או לא בדך‬
‫לא בירך כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם ז״ל שאין חוזר ומברך‬
‫כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם ז יל‬
‫דהויא לי׳ מדרבנן ולא דטיא לברכה אחרונה דשבעת שאינו חוזר ומבדך‪ .‬ומצאתי‬
‫הכינין יג( אלא לברכה אחרונה דשאר מינין‪ .‬ובשם רב הטעם בשם רב נ ט ר ו נ א י‬
‫ר י ש מ ת י ב ת א אם טעה‬
‫ח נ י נ א י ר יש מ ת י ב ת א ז״ל מצאתי אם טעה ולא ולא בדך על נטילת ידים‬
‫ואכל פת לא יחזור‪.‬‬ ‫בידך על נטילת ידים ואבל פת לא יחזיר‪.‬‬
‫א( הפדדס ל׳׳ח עמוד ב׳; ד׳ ווארשיא סי׳ ס׳׳ו; והוצ׳ עהדנרייך צד קפ׳׳ח; לק״פ ענין‬
‫סימן ק״ב; •טבה׳׳ל השלם סוף סימן קל׳׳ו ותניא סו^ סימן כ׳׳ב; שו׳׳ת‬ ‫נטילה; סדור דש׳־י סוף‬
‫תק׳׳לד בשנוי‪.‬ב( על שם )לק״פ וסדוד רש׳׳י‪ ,‬שבה׳׳ל ותניא(‪.‬‬ ‫הרשב״א חלק •טביעי סי׳‬
‫ג( ע״ב בסדור דש״י‪ .‬שבה״ל ותניא‪ .‬ד( בראיצונה )לק׳־פ(‪ .‬ה( באחרונח )שם(‪.‬‬
‫ו( המנהיג דיש ה׳ סעודה ד׳ ברלין ל״ו ע״א‪ .‬ז( ידים ב‪ /‬ב׳‪ .‬ועי׳ דש״י סוטה ד׳‪:‬‬
‫ד׳׳ה שמא‪ .‬ח( מעשה רוקח )סאניק תרע׳״ב( צד ט״ז סי׳ נ׳׳ד‪ .‬והשוה הצופה לחכמת ישראל‬
‫שנה ז׳ ח׳ ג‪-‬ד ‪ .304‬ט( ״וכההיא דאמרינן באגדתא דרות )פיה‪ ,‬ט׳( הדין עלמא דמי לגלגלא‬
‫ד נ ט י ל א ‪ . . .‬וגלגלא הוא גיגל הבוד •צעושין אותן מכלים קטנים הקרויין נ ט י ל יא ‪ . . .‬ומשום‬
‫האי טעמא קא מברכינן בלשון נט י לה “ )פי׳ ספר יצירה לברצלוני‪ ,‬צד ‪0‬ז‪ ,2‬והשוה גם ספד‬
‫העתים צד ‪ .( 145‬י( אויז ח״א סי׳ ע״ט עי״ש‪ .‬והיצוה תשובת רב האי‪ ,‬תג״ל סי׳ צ״א ומח״ו ז‪.59‬‬
‫יא( פסחים ז׳ ע״ב‪ .‬והשוה לתיצובתנו פי׳ ד״ח שם‪ .‬יב( שבהיל השלם סימן קל״ח‪.‬‬
‫יג( עי׳ רשב׳׳ס פסחים ק״א ע־ב ד״ה אבל‪ .‬יד( תניא סוף ענין נט״י סי׳ כ־ב‪.‬‬
 ‫אוצר הג אוני ם — הת שובות‬ ‫‪96‬‬

‫ברך על היייין שלפניי המזון פוטר את היי־ן שלאחר המזון‪.‬‬

‫ו ש א ל ת ם א( יין שלפני המזון‪ ,‬יין שלאחר המזון‪.‬‬ ‫שר ש ל ו ם ז‬ ‫רפו‬
‫זה לשתות וזה לשתות לא מיבעיא אלא אפילו יין שלפני המזון פוטר‬
‫יין של תוך המזון ואפילו לא היה לו יין לפני המזון והביאו לו יין בתוך המזון‬
‫פוטר יין שלאחר המזון אע״ג דהכא זה לשרות וזה לשתות אי סלקא דעתין‬
‫טעון ברכה לאחריו אמאי קא פטר אלא ש״מ אין טעון ברבה לאחריו וגמרינן‬
‫לה ממתניתין דיין דלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון דזה לשתות וזה לשיתות‬
‫והיכא דזה לשתות וזה לשרות נמי פוטר יין דלשתות )ו(יין דלשרות‪ ,‬והיין דלשתות‬
‫אין טעון ברכה לאחריו דאמ׳ איבעיא להו בא להם יין בתוך המזון מהו לפטור‬
‫יין שלאחר המזון וכר איתביה רבא לרב נחמן בא להם יין בתוך המזון כל‬
‫אחד ואחד מברך לעצמו‪ ,‬אלמא לא פטר יין דלשרות יין דלשתות‪ ,‬ומפריק רב‬
‫נחמן הכי קאמר לא בא להם יין בתוך המזון אלא לאחר המזון אחד מברך‬
‫לכולן‪ ,‬והילכתה ברבא וברב נחמן דאמר פטור‪ ,‬מדאותביה רבא לרב נחמן ופריק‬
‫רב נחמן ושתיק רבא הילכתה כותיה ולא שנא כום של קידוש או כום של‬
‫הבדלה אי איכא בדעתיה למישתי בתרייהו אין טעון ברכה‪.‬‬
‫| חייב ברכה לאהריו עד גמר הסעודה ודומה |ד מי •צקבע| סעודתו עד‬ ‫^ ‪ . . .‬ב( |‬
‫‪ ...‬אידא )?‪ 1‬כל תבעיל ותביביל חייב לברך אחריו ואף על פי ‪ ...‬בין זה ליד! ואין חייב לברך‬
‫| ע ד ■צ|יגמור סעודתו אף כן הקובע סעודתו על היין אינו מברך לאחריו עד ומר חסעודה ולפיכך‬
‫פוכר וכשם שכין מיני מזון אף על פי שאוכל מיני מתיקה ומיני פירות או עשותה יין אינו‬
‫חייב לברך ברכת המזון אלא אחר סעודה אף כך בין כוסות היין שהוא קובע הסעודה אף על‬
‫פי שאכל מזון אין חייב לברך לאחר היין עד גמדו את הסעודה שליין שהיא קביעתו ולפיכך‬
‫ארבעה כוסות שלפסח אין מברך שלאחר היין אלא לאחריהן כולן ולאחר מה ששתה ביניהן‪.‬‬
‫ואיבר אמרתם לפני המזון ולאחר המזון ברכת המזון היא או לא‪ .‬פשוכן של דבר פירושו אלא‬
‫שלפני המזון לא שלפני ברכת המזון והיכי דמי שכבר פידשנו כי זה במקום שקובע סעודתו‬
‫אין המזון מפסיקו אבל אם התחיל במזון ושתהבתוך‬ ‫על היין והתחיל קודם שיאכל לפיכך‬
‫שהוא אוכל כוס כדי לשידות את מאכלו לא דאמי כי קובע סעודתו על היין ולפיכך אותו הכוס‬
‫אינו פוטר את היין שלאחר המזון מן הברכה ואף על פי שדבר זה חלוקין בו איתני עולם‬
‫דאמרינן איבעיה להו ברך על היין שלפני המזון מהו שיפטור את היין שלאחר המזון התם הוא‬
‫היכא דשתה לפני המזון דזה לשתות וזה לשתות אבל הכא דזה לשתות וזה לשרות מאי רב‬
‫אמ׳ פוטר ור׳ כהנא אמ׳ אינו פוטר רב נחמן אמ׳ פוטר רב ששת אמ׳ אינו פוטר רב הונא ורב‬
‫יהודה וכולהו תלמידיה דרב דאמרי אינו פוטר איתיביה רבא לרב נחמן בא להן יין בתוך המזון‬
‫אלא לאחר המזון אחד מברך לכולן קאמרי רבנן ‪ . . .‬דכיון דרבנן דאמרי אינו פוטר נפישי מן‬
‫רבנן דאמרי פוכר ואו נמי דהוח כי שקלין י^חומרא עבדינן ואף על גב דלא איתותב רב נחמן‬
‫סיועי נטי לא איסתייע ו ה ו ל כ ך לית לן אלא חומרא וכך הוא המנהג‪ .‬הרי למדתם שלפני‬
‫המזון ולאחר המזון מזון גופו אבל כרכת מזון כך ל י מ ד ו נ ו ק צ ת ר ב ו ת י נ ו שאף על פי‬
‫שקבע סעדתו על היין ‪| ..‬ב[רך על היין שלפני המזון כוס של ברכת מזון טעון ברכה מפני שני‬
‫דברים אחד מכיון שברכו על המזון הופלגה סעודה ראשונה כי דרב ברונא ורב חננאל תלמידי‬
‫דרב )פסחים ק״ג‪ (.‬דאמרו ליה לרב י יבא ‪. . .‬‬
‫א( הפרדס לרשיי ליח עמ׳ ד׳; ד׳ ווארשיא סי׳ פיט; החדש צד קצ״א־ב‪ .‬ב( העתק‬
‫מדויק מכיי אדלר ‪ 2M2‬בגנזי הסמינר בנוירק שהמציא לי בטובו ידידי הפרוס‪ .‬א‪ .‬מרכס‪ .‬ונדפס‬
‫בלתי מדויק באוצר החיים שנה שניה בתוצאה מיוחדת צד י״א‪-‬י״ב‪.‬‬
‫‪97‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ]דף מב; מג‪|:‬‬

‫‪1‬מב‪ [:‬כיי נח נפשי־ה דרב אזלו תלמידייו בתרייה כיי הדריי אמריי ניידל‬
‫ונייכול לחמא אנ ה ר ד נ ק‪.‬‬
‫נ ה ר נ ק ש תי מ י ל י ן הן א(‪ .‬ונהר ידוע הוא בבבל והוא נ ד ה ר‬ ‫רסט‬
‫ע נ ק ומנהר פרת הוא נושא‪.‬‬
‫]מג‪ 1:‬דאמר מר פסיעה נסה נוטלת אחד מת׳ק ממאור עיניו של אדם‬
‫מאי תקנתיה ל ה ד ר י ה ב ק ד ו ש א ד ב י ש מ ש י ‪.‬‬
‫ו ה כ י ב( א מ ר ]מר[ רב נ ט ר ו נ א י ג א ו ן ר״מ מקדשין ומבדילין‬ ‫ער‬
‫בבתי כנסיות אע״פ שאין אורחים אוכלין שם‪ .‬ולא מבעי הבדלה דודאי מבדילין‬
‫]בבתי כנסיות[ וכיון דאבדיל שליחא דצבורא יצא כל הצבור ירי חובה והרוצה‬
‫להבדיל בביתו הדשות בידו‪ ,‬ואם לא רצה או שאין לו יין יצא י״ח בהבדלת ש״צ‪.‬‬
‫אלא אפי׳ קידוש דהלכה רווחתא היא אין קידוש אלא במקום סעודה אעפ״כ‬
‫יקדשו על היין בבתי כנסיות ג(‪ ,‬מה טעם שהטעמת יין של קידוש שבו דפואה‪,‬‬
‫וזה שטועם הצבוד בו לא שחובה היא לטעום שחובה הוא לשמוע קידוש בלבד‬
‫וכיון ששמע קידוש יצא י״ח וא״צ לטעום וזה שמקדש ומטעים לצבור משום‬
‫דפואה מקדש ונותן להם כדי ליתן ממנו על עיניהם ד(‪ ,‬דקא אמדי׳ פסיעה גסה‬
‫נוטלת אחד מחמש מאות מאור עיניו של אדם ובמאי הדדא בקדושא דבי שימשי‬
‫הלכך זימנין דאיכא מן הצבור דלית ליה יין ומקדש אריפתא ותקנו חז״ל לקדש‬
‫בביהכ״נ על היין משום רפואה ]והולכין לבתיהם וכל אחד ואחד מקדש בביתו[ ה(‪.‬‬
‫ו כ ת ב י( ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ז״ל ה כ י ו ש כ ת ב ת בקידושא רבי‬ ‫רעא‬
‫שמשי בשתייה‪ ,‬או לשום על גבי העין‪.‬‬
‫לא שמענו מי ש מ ש י ם א ת כ ו ם ה ק י ד ו ש ב י ל ־ י ל י ש ב ת על‬
‫גבי עיניו אלא ודאי ב שתייה‪.‬‬
‫א( תג״ה סימן ר״פ‪ .‬לפני השואל היתה הגרסא ״ א נ ה ר נ ק “ כ ת י ב ה א ח ת כמו‬
‫שהיא גם בה״ג אספמיא צד ‪ :64‬״ניזול ניבול נהמא א נ ה ר נ ק “‪ ,‬ובה״ג ר״ו ״אנהר אנק “‬
‫וכן בכי‪-‬מ וכית‪-‬נתן‪ :‬״ב נ ה ר א נ ק"‪ .‬ולפי גרסתנו בגמרא צריך לנקד‪ :‬דג ק )ועי׳ בס' השנה‬
‫פפדימ חיו‪ ,‬צד ‪ .( 338‬והרכבי לא כיון יפה בצינו‪ :‬״נהר נק‪ ,‬קידושין ע״א ע״ב ויטם איתא‪ :‬ענק“ ‪.‬‬
‫ב( סדריע כיה סעיב; השלם חיב ייב עיא; אגדות שדיל צד ‪ 207‬עי״ש; ס׳ העתים ‪; 178‬‬
‫שו״ת הרשב״א ח״א בם׳ שנ״ג עי״ש; תגיל סי׳ ניב בשנוי‪ .‬והוכאה בסגנון עברי במנהיג כ״ה‪:‬‬
‫ובקצרה בטואויח סי׳ רמ״ט‪ .‬ועי׳ מחיו צד ‪ .83‬ובהעתים ‪ 182‬עוד‪ :‬ובתשובה למר רב מנחם ואית‬
‫נ( ״וסלקא ליה שמיעת קדוש בבית הכנסת“‬ ‫דאמרי לה משום מר דב נטרונאי‪ ,‬עייש סופה‪.‬‬
‫)העתים ‪ 182‬־ מסקנת לשון רב מנחם או רב נטרונאי(‪ .‬״וכתב הנגיד‪ ...‬דלמא הוא דא אמר‪ :‬וסלקא‬
‫ליה שמיעת קדוש בבהכינ“ )שם(‪ .‬ואמנם נמצא בה״פ סי׳ צ״ה בשם רב נטרונאי‪ :‬״קדוש ודאי חוזר‬
‫ומקדש כביתו“‪ .‬ורק רב מתתיה יאמר‪ :‬״ונפיק בקידושא דביהכיג“ )שם ‪ .(183‬ד( ״ותיסובות הגאונים‬
‫פירשו שמה שאנו מקדשים במקום אורחים ]בבית הכנסת[ דההוא קידוש לרפואה הוי שחזן הכנסת‬
‫ש ו פ ך ] ל ב נ י ] ה כ נ ס ת ע ל י ד י ה ן ומעבירין על עיניהם להחזיר מאור עיניהם “ )או״ז‬
‫ח״ב ו׳ ע״א עי״ש(‪ .‬וזהו‪ :‬״ ו מ ט ע י ם לצבור“ ? והיא ששאל השואל בסימן הבא‪ :‬״בקידוישא‬
‫דבי שמשי בשתיה‪ ,‬או לשום על גבי העין“ ? והשוה עוד תשובת רב נט ר ו נ א י לדף נ״א ע״ב‪.‬‬
‫ה( המוקף נמצא רק בשו״ת הרשב״א‪ .‬ו( ס׳ העתים ‪ ; 182‬תג״ל סי׳ נ‪-‬ד; שע׳׳ת סי׳ קי‪-‬ג‪.‬‬

‫אוצר הגאונים — התשובות ‪.7‬‬

 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה ת ג ו ב ו ת‬ ‫‪98‬‬

‫!מד•( הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המלי־ח ופוטר‬
‫את הפת שהפת טפל׳ לו‪.‬‬
‫ו שש ׳ א( הא דא׳ רב' הביא ]מליח[ בתחילה ופת עימו מברך על‬ ‫רעב‬
‫המליח ופוטר את ]הפת מי[ איכא מידי הוה עיקר ופת טפל ואם תמצא ]מליח‬
‫ופת טפ[ל באיזה מליח אמרו‪ ,‬היכי הוה פירושא‪.‬‬
‫]דבר זה[ כבר מפורש בגמרא היכן מציגו דהוי ]מליח עיקר ופת[ טפל‬
‫אמ׳ ר ב ה ב ר ר ב ה ו נ א באוכל• ]פירות נינוסד[ שנו =( מה טעם ג( מפני‬
‫חלב של תאינים ‪ ..............‬ל הן ומצעיר טפתים וידים הנוגעות ]בהן ‪............‬מ[צ;*רות‬
‫ואין מעבירו אלא מיד־יח או ציר ]או טרים או מור[יים לפיכך הוא עיקר ד(‬
‫ופת טפילה לו ]ושש׳ באיזה[ ‪•:‬־י ז אמרו אילו אחר ש־בחן היינו ]הולבין היינו‬
‫אומ׳[ שמליח נדו־‘ משובח אלא טעמו ]של[ דבר לפכח צערו של שרף הוא‬
‫וכיון דהכין הוא לא שנא מליח גדול ולא שנא מליח קטן ולא עוד אלא שמליה‬
‫מוקדחין‬
‫חין‬ ‫‪.‬ן‪,‬‬ ‫קטן ומוריים יפה ומעולה לפירות גינוסר יתד ממליה גדול מפני שהן‬
‫במלח יתר מגדול דקא אמרינן עיר אחת היתה •לו לינאי המלך בהד המלך והיו‬
‫מוציאין לה ששים ריבוא פיפי ה( טרית לקוצצי תאינים מערב שבת לערב שבת‬
‫וג׳ הילכך בדבר זה ל״ש מליח גדול ולא שנא קטון וטרית ומוריים כולן שווין‪.‬‬
‫אמר רבה בר בר חנה כי הוה ]עיילינן[ בתריה דר־י למיכל‬
‫פירות גינוסר ובו׳ ואכיל להו ו מ ש ת ב ע דלא טעים מזונא‪.‬‬
‫ו ד א מ ר י( רבה בד בד דחנה בי הוה עילינן בתריה דר' יוחנן למיכ~‬ ‫יעג‬
‫פירי דגניסר וכול׳‪ ,‬מאי לא טעים לי מזונא‪.‬‬
‫לומר שאין הפירות סועדין את הלב כדרך שה~ב ז( סוער את ה־ב ואע״פ‬
‫שאוכל מהן הרבה כיון שלא אכל כלום ממה שמברכין עליו ברבת הלחם או‬
‫נמי בורא מיני מזונות נשבע שלא טעמתי מזון‪.‬‬
‫ורב אמי ורב אסי הוו א כ ל י עד דנתר מזי י ה ו‪.‬‬
‫ודד' א ב י ח( ור׳ אסי אכלו עד דנתיד שע־ד רישיהו‪.‬‬ ‫רעד‬
‫בזמן שאוכל הרבה מתרוחין הנקבים הדקים שבגופו הנודעים באלמסאם ט(‪.‬‬
‫'‬ ‫ובזמן שמתרוחין אין אוחזין את השער ונושר מקצתו‪ .‬וכן ר‬
‫א( כ״י הגניזה אסיםת אנמוני; נ‪:‬״ב סי׳ ‪ .922‬בין ת־מובות יב עמרם‪ .‬וציום ממנו מסר ל'‬
‫במוכו ידידי הרב אסה‪ .‬כ( ״ואוכלי סירות גינוסר כמו תאנים ויגירן‪ :‬התאנים קיצה רסםתים ואוכדין‬
‫המליח דג או ציר והן ;•יקר והסת מסילה“ )ערוך‪ ,‬ע׳ מלח(‪ .‬ג( ההוה •צערי כרכות‪ ,‬אוצה־־פ ז‪.7‬‬
‫ד( ״וגדולי המחברים סיריצו בה •צהם אוכלים הסירות כתכלית מתיקותם ועויציס מאכל‬
‫מליח על דרך הרסואח לחתך הליחות הנקבצות באצכומכא ומתוך •צאי אס־צר לאכול המליה‬
‫לבדו אוכלים אותו כרחם ואין כונתם יאכל הלחם ונמצא הסת כסלה “ )חדוישי המאירי(‪ .‬והוא‬
‫•צכתב בערוך ע׳ ססל; ״והוא המליח •צאוכלין אתר •צאוכלין מסירות גינוסר הרבה למרק האכילה‬
‫ו( תג־ה סי׳ •צצ״א‪ .‬ז( נראה דצ״ל‪ :‬הלחם‪ .‬ח( תג״ה‬ ‫•צבמעיו “‪ .‬ה( לפנינו‪ :‬מסלי‪.‬‬
‫סי׳ שצ״ב‪ .‬ט( נקבי הזיעה‪ ,‬סארען )הרכבי(‪.‬‬
‫‪99‬‬ ‫מ ס כ ת כ ר כ ו ת ]רף מד‪[.‬‬

‫דשריק דירבא מאפותיה שאמרת משום דעה‪ ,‬לא מחויא מילתא משום דעה אלא‬
‫משום דמדהן גופיה א(‪ ,‬ומחויא מילתא שהיה בשרו חלק ביותר וקשה ולא היה‬
‫בו שער ולא נקבים וכשאוכל פירות שמנים שיש להן שמן כגון שקדים ואגוזים‬
‫וכיוצא בהן אין בשרו מחולחל לצאת הבל שלהן ראשון ראשון ומתכנם והווה‬
‫כשמן ויוצא חוץ מן העור והווה כמקום משרועית וכחלקלקות הוא ואם עומד‬
‫זבוב עליו יוחלק ולא ימצא להתלות‪.‬‬
‫רשב־ל הוה אכיל עד ד מ ר י ד ‪.‬‬
‫ו ר י ש ל ק י ש ב( דאכיל עד דמאריד‪ ,‬שאמרת ממאי מאריד‪.‬‬ ‫רעה‬
‫מאריד מאימתא דבי נשיאה שיש מאכלות שהן עושין באדם כגון שכרות‬
‫כשם שהשכור מורד מלהיות עליו אימה‪ ,‬כך האוכל את אותו המאכל מורד‬
‫מלהיות עליו אימה‪ .‬וכך היה ריש לקיש כפוף תמיד לבי נשיאה ובזמן שאוכל‬
‫מאותן המאכלות מורד •ויוצא מלכוף להן עד דמשררי בלושי ומיתו ליה וחוזר‬
‫כאדם שיינו פג ונוער‪.‬‬
‫ר*ח אט׳ על הארץ ועל הפירות ר״י אמ׳ על הארץ ועל פירותיה‪.‬‬
‫כ ת ב ב ה ״ ג ג ( שאם אכל שירות מז׳ המינין ואבל מיני מזונות ושתה יין שיכלול‬ ‫רעו‬
‫הכל בברכה אחת ויאמר על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי‬
‫העץ ועל תנובת השדה וחותם ברוך אתה ה׳ על הארץ• ועל המחיה ועל פיי הגפן ועל חפירות‬
‫ולא הוי חתימה בשתים שהאיץ מוציאה המחיה והיין וחפירות‪.‬‬
‫ו ל ע נ י ן ה( מי שאכל מיני‬ ‫ו ר ב י נ ו י ( ד־! א י ג א ו ן ז״ל בתשובות‬ ‫רעז‬
‫מזונות ושתה יין או שאכל תאנים‬ ‫הגאוניבם ז״ל‪ .‬מי שאכל מזונות ותמרים ורמונים‬
‫וענבים כתב רבי' האיי גאון ז״ל‬
‫דלא מכרכין אכל חד וחד באנפי‬ ‫ושותה יין צריך לברך ג׳ ברכות כשהוא מברך ברכה‬
‫נפימיה אלא כוללן כולן כברכה‬ ‫אחדונה מפני שצדיך לחתום לבסוף לכל אחד ואחד‬
‫אחת על המחי׳ ועל הכלכל׳ ועל‬
‫מין חתימה בפני עצמה מיני מזונות על הארץ ועל‬
‫הגפן ועל פ״ה ועל פרי העץ‬
‫וכולה ברכה וחותם על הארץ ועל‬ ‫המחיה תמרים ורמונים על הארץ ועל הפירות יין‬
‫המחיה ועל פרי העץ ולא הויא‬ ‫על הארץ ועל פה״ג וכיון שהן חלוקין בחתימתן חייב‬
‫חתימה בשתים שהארץ היא‬
‫המוציאה פירות והיא המוציאה‬ ‫לברך על כל מין ומין בפני עצמן וא״ת יברך אחת‬
‫מחיה וגפן‪ ,‬ובן כתב רבינו חננאל‪.‬‬ ‫וחותם בשלשתן הלכה רווחת היא דאין חותמין בשתים‪.‬‬

‫או״ח סי׳ ר״ח‪ .‬ובה׳־ג שלפנינו‬ ‫א( שגופו נעשה שמן‪ .‬ב( תג׳־ה סי׳ שצ׳׳ג‪ .‬ג( פור‬
‫ליתא‪ .‬ועי׳ פה שב׳ ר״א אפטוביצר בראבי״ה צד ‪ 105‬הערה ‪ .5‬ד( שבד‪,‬״ל סוף סי׳ מ״ג; השלם‬
‫סי׳ קס״א‪ :‬בתשובות הגאונים‪ .‬ובתניא סוף סי׳ כ״ט‪ :‬בשם הגאונים‪ ,‬סתם‪ .‬ובקצור בגמו״מ סי׳‬
‫קכ״ד‪ ,‬ועי׳ בהערות שם‪ .‬ובהסנהיג ל״ז ע׳׳ב‪ :‬כך מצאתי‪ .‬ה( חרושי הרשב״א‪ .‬ובחדושי המאירי‪:‬‬
‫פירשו הגאונים‪ ,‬עי״ש‪ .‬ובשטמ״ק‪ :‬קצת גאונים‪ .‬״וכתב רבינו אשר ז״ל ומצאתי בהלכתא גברתא‬
‫כבת אחת מברך על הכל על‬ ‫ענבים או תאנים ושתה יין‬ ‫שחיבר הנגיד ז״ל שאמר שאם אכל‬
‫חיים ה״א ל״ז עמוד ד׳ אות י׳‪,‬‬ ‫בשם רכינו האיי“ )אורחות‬ ‫העץ ועל פרי העץ ]ועל פרי הגפן[‬
‫וככלבו ה׳ סעודה(‪ .‬וליתא ברא״ש •טלפנינו‪.‬‬
 ‫;תשובו*‬ ‫אוצר הג אוני ם‬ ‫‪100‬‬

‫]מי• ■! תנן כל שהוא טעון ברבה לאחריו טעון ברכה לפניו‪.‬‬

‫ו ש ש ׳ א( תנן בל הטעון ברבה לפניו טעון ברבה לאחריו‪ .‬בגון שאדם‬ ‫רעח‬
‫קובע סעודתו ובברך ע־' המזון ועל היין בורא פרי הגפן בשם שהפת ‪. . .‬‬
‫ע מ ר ם ב( בר ששנא ר״מ דמתא מחמיא לבל רבנן ותלמידיהון ושאר‬
‫אחינו בני ישרא ‪=7‬־ הדרים במדינת ברצ‪-‬יונא יקרי^ז ונבבדים ואהובים לפנינו‬
‫שלומם ירבה לעד ויגד״‪ .‬קב־ו ש־ום ממני וממר רב צמח דיינא דבבא ומן רישי‬
‫בלי ומבל הבמים הבמובים שהם במקום םנהדרי גדולה‪ ,‬ומן בני קיומי שהם במקום‬
‫סנהדרי קטנה ומיסאר חבמים ו ת נ א י ם ות״ח •מבישיבה בולה שתמיד בשלומבם‬
‫אנו שואלים ומבקשים רהמים על^יבם שירחם עליבם המקום ברחמיו הרבים‪ .‬השאלות‬
‫שעזאלתם לפנינו צוינו וקראו אותם לפנינו בשיושבים לפנינו אב״ד ואלופים וחבמים‬
‫ובל תלמידים והתבוננו בהם ועמדנו על מה שבתוב בהם ובך הראונו מן השמים‪.‬‬
‫שש א ת ם בום של קידוש טעון ברבדת לאחריו או לא‪ .‬אם תמצא‬ ‫רעט‬
‫לומר טעון הני מלי היבא דמקדש מקמי דלייתא פתורא אבל אי מייתי פתורא‬
‫ומקדש אפתודא לא טעון או דילמא בין מייתי פתורא בין לא מייתי פתורא‬
‫טעון ברבה לאחריו ג(‪.‬‬
‫בך ראינו שבל זמן שלא בירך ברבת המזון חייב לברך ברבה אחרונה‬
‫שהיא על הגפן מאי טעמא ^ א קא חשיב ליה לבום שיל קידוש בהדי הנך‬
‫דאין טעזונין ברבה לאחריהם דקאמרינן מיתיבי י ( בל הטעון ברבה לאחריו טעון‬
‫לפניו ויש שטעון לפניו ואין טעון לאחריו וזו הלבה היא דמותבינן בינה תיובתא‬
‫וקאמרינן בשלמא לרב יצחק בר אבדימי למעוטי ירקא דאין טעון ברכה לאחריו‬
‫לר׳ יצחק למעוטי מיא אלא לרב פפא למעוטי י( מאי למעוטי מצוות‪ ,‬ומקשינן‬
‫למעוטי מאי למעוטי‬ ‫ולבני מערבא דבתר דמם־וקי תפדייהו מברכין דשמו‬
‫מדברינן בלל אל״מא‬
‫׳■‪I‬‬ ‫רחני דאין טעונין ברבה לאחריהן ואילו בום ‪:‬זל קידוש לא‬
‫טעון ברכה לאחריו‪ .‬והני “( מילי היכי דל א אית ליה המרא לבום של ברהמ״ז‬
‫רב ה ילא י ז״ל ו( כוס ^זר‬ ‫אבל אית ליה המרא לבום של ברכת המזון ביון‬
‫קידויס •סלפני כרה״ס כיון ■סייס לו‬ ‫דעדיין •ז״‬
‫כוסו לכרך עליו בדמ״ז אין צריך‬
‫לא אבה דעתיה ממשיתייא דהא אית ליה‬
‫רכרך אחריו על הגפן ועל פה״ג‪...‬‬ ‫בום של ברכה לא צריך לברוכי אחר בום של קידוש‪.‬‬
‫א( כ״י הגניזה אסיפת אנסונין בפצרסבורג סימן ‪ .922‬וצי‘ וס ממנו מ סי לי בסוכו ידידי‬
‫כ( תג״ל סי׳ נ״ו‪ .‬וההתחלה עד תהלת היגיאלה הובאה בבית האוצר ליסד״ל צד‬ ‫הרב אסר‪.‬‬
‫פ״ו !והתיב־ובה גם בקצע הגניזה ‪ T. S . 20 . 183‬ובקסע ‪ - T .S . 10 p . 3‬מ׳ע ‪.!XIJ. Q. R . 445.‬‬
‫ג( מכאן ואילך עפ״י •ביבה״ל היסלס סימן ע״ד )בתג״ל היא לקויה בחסר וביסבויסים(‪.‬‬
‫והובאה בקצרה נם בסי׳ קמ״ח‪ ,‬וביגיבה״ל הקצד בסי׳ י״ח ובסי׳ ל״ח‪ .‬וגם ברי״ין גיאת ח״א צד‬
‫ה( עי׳ סדר״ע‬ ‫ט׳־י׳‪ ,‬וכן בת״יובת גמו״ם סי׳ קכ״ז סתם‪ .‬ד( גירסא זו מובאה גם בד׳׳ם‪.‬‬
‫ו( ■סע׳׳ת סי׳ ק״א‪ .‬וברי׳׳ץ גיאת ח׳׳ב צד צ׳׳ם ביבים‪ :‬אמי‬ ‫כ׳־ו סע׳׳א‪ .‬וספד העתים צד ‪, 189‬‬
‫מד דב האיי ‪ . . .‬ועי׳ עוד באיי‪-‬הים‪.‬‬
‫‪iol‬‬ ‫| ד ף מר‪(:‬‬ ‫ברכות‬ ‫צ! ‪ 6‬כ ת‬

‫ואי קשיא אם כן למה מברך ער כום של ברכה בורא פרי הגפן‪ ,‬משום דאפסקא‬
‫בברכת המזון א(‪ .‬והיכא נמי דלא הוי ליה לבר מן ההוא כום של קידוש ואיקרי‬
‫ובריך ברכת המזון נפיק ליה בברכת המזון ולא יבול מיהדר ברוכי על הגפן‬
‫בתר ברכת המזון ולא שנא קדיש מקמי פתורא ולא שנא קדיש על פתורא כ(‬
‫וכי תימא כוס של קידוש לא נפיש וכיון דלא שתי מובא לא צריך לברוכי על הגפן‬
‫כבר נתנו חכמים שיעור בין באכילה בין בשתיה אכיי׳ה כגון שאכל כזית מכל‬
‫לפניו בין לאחריו ראמר ד׳ חייא ג( אניראיתי את ר׳‬ ‫מאכל טעון ברכה בין‬
‫יותנן שאכל זית מליח ובירך עליו תחלה ופוף ]ובמסקנא רזה הוא אנורי[ ד(‬
‫שתיר־ז כיון ששתה כדי רביעית כבר נתחייב בברכה ראשונה ואחרונה דעד‬
‫רביעית שמה שתיה ה(‪ .‬איבעית אימא דגמרינן מיום הכפורים דתנן י( השותה‬
‫מלא לונמיו חייב אי בעית אימא מהא מטעמת י( אינה צריכה ברכה והשרוי‬
‫בתענית טועם ואין בכך כלום וכמה רב אמי ורב אמי טעמו עד רביעיתא ואידי‬
‫ואידי קרובין לחד שיעור‪.‬‬
‫ובתב מ( מ י יב עמרם הבי וטועם‬ ‫ואם תאמר שמא קידש ולא שתה‬
‫רביעית א״כ לא יצא ירי ■חובתו דקאמר ח( ממנו כדי רביעית ואם קרים ולא טעם ממנו‬
‫כדי רביעית לא יניא ידי חובתו דקאמרינן‬
‫המקדש וטעם מלא לונמיו יצא ואם לאו המקריב ■ ח( אם טועם מלא לוגמיו יצא ואם‬
‫לא יצא וכ״ש אם שתאו כולו שחייב לברך ראו יא יצא דהיינו כדי רביעית‪.‬‬
‫ו מי רב צמח גאון נמי כתב הבי‬
‫וכ״ש כום של הבדלה דאין רנילין להשקות קיריבי ויא יביתה רביעית לא יצא ידי חובתו י(‬
‫ממנו את בני הבית ואת בני המסיבה דקאיד המקדיבי טועם מלא לוגמיו יצא ואם‬
‫יאו לא יצא הילכך כיון יבייביתה ממנו רביעית‬
‫ומבדיל רגיל לשתות כולו שחייב לברך‬
‫צריך לביך לפניו ויאחריו וכיגי״ב יטותה כוס‬
‫אחריו וא״ת כיון דכום דמצוה הוא ו־או כלו וכינו ■כ כוס יגיי הבדלה ינזאין רגילין‬
‫להנאתו קא שתי ליה ופטור א״כ מצה יהיגיקות ממנו את בני הבית ואת בני המסיבה‬
‫ומביך רגיל ליביתות את בולו ינוחייב לברך‬
‫בלילי הפסח שחובה ומצוה הוא הכי נמי אחריו וא״ת כיון דכום מצוה היא ודא להנאתו‬
‫שאין מברך בהמ״ז אחריה אלא כיון שטעם קא יגיתי ייה פטור א״כ מצה בלילי פסח‬
‫כשיעור בין אבי^^ה בין שתיה נתחייב שהוכה היא ומצוה היא הכי נמי שאינו מברך‬
‫ברכת המזון אחריה אלא כיון שיטועם כשיעור‬
‫בין באכילה בין שתיה נתחייב בברכה אחרונה‪.‬‬
‫בברכה אחרונה‪ .‬ואם מקדש זה או מכריו“‬
‫זה עברו ולא טעמו כרביעית ודאי פטורין וכן מקדש וכן מבדיל‪ .‬ואי עבור ולא טעמו‬
‫כדי'יביעית ודאי פטור מברכה אחרונה‪.‬‬ ‫הם מברכה אחרונה‪.‬‬
‫א( ״וכן אמר מר רב עמרם ומר רב כהן צדק ומר רב יוסף בר מר ר׳ אינו מברך בפ״ה‬
‫אלא על כוס של קדויט וכוס שיל ברכה “ )רי״ץ גיאת שים(; ״והדין סברא לרב כהן צדק ולרב‬
‫ייוסף בר מר עמרם קמאי דקמאי “ )עיסרת הדברות העטור לבוב נ״ג ע״ג עי״ש(‪ .‬ב( העתים‬
‫שים עוד‪ :‬״שכיון ששתה כדי רביעית כבר נתחייב בברכה ראשונה ואחרונה דעד רביעית שמה‬
‫שיתיה“ ‪ ...‬ג( ל״ח ע״ב‪ .‬ד( המוקף עפ״י תג״ל‪ .‬וכן הוא בה״ג אספמיא‪ ,‬צד ‪ .68‬ה( ״הא‬
‫פחות מרביעית טעונה ברכה לפניו ולא לאחריו“ )ה״ג שם(‪ .‬ו( יומא ע״ג ע״ב‪ .‬ז( כרכות‬
‫ט( ס׳ העתים צד ‪ . 185‬י( מן ״ומר רב צמח גאון“ עד‬ ‫ח( פסחים ק״ז ע״א‪.‬‬ ‫י״ד ע׳׳א‪.‬‬
‫כאן גם ברי״ץ גיאת צד ז׳‪ .‬ושם עוד‪ :‬״ומר רב האיי נמי אמר אם קדיט ולא שתה רביעית לא יצא “‪.‬‬
 ‫א ו צ י הג^^ונים — ה ת ע ו ג ו א‬ ‫‪102‬‬

‫א מ ר א( ר ב ידנהכם ג א ו ן קדש ושתה כום של קדוש אם דעתו‬ ‫רפ‬

‫לשתות עוד יין בסעודתו <תין צריך ברכה אדחריו ואם אין דעתו ד־שתות‬
‫מברך אחריו‪.‬‬
‫ו ב ת ש ו ב ו ת ה ג א ו נ י ם ז״ל ב( מצאתי ששאלתם לאחר שגומרין סעודתן‬ ‫רפא‬
‫קודם ברב!־ת המזון מברכין ברכה ‪^:‬תחרונה על הגפן או לאחר ברכת דחמזון‪.‬‬
‫כך ראינושכל זמן שקיתון של יין יושב לפני המסובין אין רשאין לברך‬ ‫י‬
‫ברכה אחרונה עד שיגמרו בדעתן מלשתות וכ״ש קודכם ברהמ״ז דאין צריכין‬
‫לברך מאי טעמא ביון שיש בדעתן לברך ברכת המזון בידוע שמשקין אותו כום‬
‫של ברכה הלכך אין מברכין על הגפן אלא לאחר ברהמ״ז וכן הלכה‪...‬‬
‫ובה״ג נמי כתיב דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת המזון ג(‪.‬‬
‫מ י ד ( שנזדמן לו כום של קידוש וטעה ולא בירך אחריו על הגפן ואין‬ ‫רפב‬
‫לו אחר ונזכר לאחר ברכת המזון כיצד יעשה יברך על הגפן בשעה שנזכר או‬
‫דילמא כין שגמר ברכת המזון אינו מברך‪.‬‬
‫כל מין ומין י( דתנו רבנן י( אסור‬ ‫כך אמרו חכמים כל האוכל ‪ . . .‬ה (‬
‫לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ואם עשה מעל‪ .‬וחייבו חכמים לברך‬
‫על כל מין ומין מעין ברבותיו ולמדנו מן התורה שהן טעונין ברכה לאחריהן‪.‬‬
‫ואמרו חכמים צריך לברך לפניד־זם מק״ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא‬
‫כ״ש‪ .‬ויין כיון דחשוב הוא ואישתני לעילוייא צריך ברכה אחריו כבהמ״ז שהוא‬
‫משונה מכל פירות האילן כמו ששנו חכמים י( על פירות האילן אומר בורא‬
‫פרי העין חוץ מן היין שהוא אומר בורא פרי הגפן וכשם ששנינו לענין ברהמ״ז‬
‫ייןושכח‬ ‫כום‬ ‫)נ״א‪ (.‬מי שאכל ושכח ולא בירך הצריכו אותו לברך כך אם שחה‬
‫ולא בירך ונזכר בין קודם ברכת המזון בין לאחר ברהמ״ז חייב לברך לאחריו‬
‫שהוא טעון ברבה אחרונה כמזון ולא פטרה לה ברהט״ז לברכת היין דכי אמר‬
‫רב פפאח( דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם‬
‫ואין טעונין ברכה לאחריהם לא אמר אלא במיני מזונות דמברך לפניהם בורא‬
‫מ״מ ומיפטרין !לאחריהן[ בבהמ״ז דמיני מזונות אינון אבל יין שברכתו מיוחדת‬
‫לעצמו היאך פוטרת אותו ברהמ׳׳ז אילו קא אכיל לחמא ושתי יין ובריך ברכה‬
‫אחרונה דיין על הגפן ועל פה׳׳ג מי מפטר מבהמ״ז הם ה כ י ן אי קא משתי‬
‫יין ובריך ברהמ״ז לא מיפטר יין !בבהמ״ז! עד דמברך ברכה אחרונהעל הגפן‪.‬‬
‫ג( שבה׳׳ל סי׳ קמ״ח ובקצר סי׳ ל״ח‪.‬‬ ‫א( דיצ״ג ח׳׳א צד ס‪ /‬וספר העתים צד ‪. 189‬‬
‫ובקצרה בהשלם סימן קנ״ח ובהקצר סי׳ מ׳; שערי תשובה סי׳ כ־־א; ״וששאלתם אם קדש “‪.‬‬
‫ג( אבל בה״ג ד׳־ו דף י׳ ע׳־א‪ :‬״ובום של ברכת המזון מברך עליה בסהיג ולא צריך‬
‫לברוכי בתריה ברכה אחת מעין שלש “‪ .‬וכבר תמה עליו הרא׳׳ש פ‪-‬ו אות כ״ז והסמ‪-‬ג ה׳ ברכות‬
‫שבסעודה כתב‪ :‬ונראה ט״ס‪ .‬ובה״ג אספמיא ליתא‪ .‬ד( ח׳ג סי׳ קניג‪ .‬ה( בכ״י ר״ד סימונזן‬
‫נראה כי נבולו ע‪-‬י מחב שתיס‪-‬שלש שורות‪ .‬ו( כ״ה בכיי‪ .‬ז( דף ל׳־ה ע׳א‪ .‬ח( מ׳א ע‪-‬ב‪.‬‬
‫)‪16:‬‬ ‫|דף מד‪1:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫תפ יל י י י יהו מברכ י י ‪.‬‬ ‫דמסלקי‬ ‫דבתר‬ ‫ולבניי מערבא‬

‫דד כ ת י ב א( האי ברכתא דמברכו בני מעדבא בתר דמסלקי להו תפילייהו‬ ‫לפג‬
‫ב יש יב ות אין אנו נוהגין לברך אחר תפילין‪.‬‬ ‫נהיגי רבנן במתיבתא אי לא‪.‬‬
‫^ואמר ד( רב הא י י דל אין‬ ‫רב ה א י י ב( הא דאמרינן ולבני מערבא‬ ‫רפד‬
‫הלנה כבני ד‪.‬ערגא ולא מברכין‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כדמסלקי הפלין וכן ב פ ס ק א‬ ‫דמברכין בתר דמסלקי תפליהו אשר קב״ו ד״״מיי‬
‫ד ל א נ ה י ג י ר ב נ ן כותייהו‬ ‫חוקיו‪ .‬לא נהיגי רבנן בבבל ג( למעבד הבי ■ ואי‬
‫ואי ניחא לאיניט למעבד הכי‬
‫ריבות כידו‪.‬‬ ‫ניחא ליה לאינש למעבד הרשות בידו‪.‬‬
‫א״ר יצחק ב ס ע ו ד ה ר א ש ו נ ה של א ח ר ה ק ז ה ‪.‬‬
‫ושש ׳ ה( ]מאי טע׳ אסור לאכול[ ירק בסעודה ראשונה של הו]קזה‬ ‫רפה‬
‫ובאיזה ירק[ אמרו‪.‬‬
‫בך פ ר ש ו ר ב ו ת ׳ בשום ו]כרישין כי הא דאמימר[ ומר זוטרא ורב אשי‬
‫הוו יתבי ]בסעודתא אייתו קמייהו[ ירק י( קודם ארבע שעות וכו׳ ו]מר זוטרא‬
‫לא אכל אמ׳ ליה מאי[ דעתיך משום ריחא הא קא ]משתעית בהדן ואין[ לך‬
‫ירק שיש לו ריח אלא שום וכ]רישין וסתם ירק בלשון הת‪':‬מוד אינו[ אלא‬
‫שום וכרישין רתניא י( שום ירק כרישי]ן חצי ירק[ ותו קאמרינן ח( עיר שאין‬
‫בה ירק אין תלמיד‪ 1‬י‪ 1‬חב׳ דשיין לדור בתוכה ומקשינן למימרא דירקאמעלי והא‬
‫תניא שלשה דברים מרכין את הזרע ט( וכו׳ ומפרקינן ^־ א קשיא הא בתומי‬
‫וכרתי והא בשאר ירקי שמע מינה ירק דקא אמרינן הכא נמי שום ובדישין‪.‬‬
‫תניא ששה דברים מרפאין את החולה טהליו ורפואתן רפואה‪.‬‬
‫ש ש ה '( דברים מרפאין את החולה‪ .‬כיצד מיפאין‪ ,‬ופירוש כל חרא וחרא‪.‬‬
‫תחלה דע כי לא כענין רפואות שהיו הראשונים עושין רפואות שלעכשיו‪ .‬ויש‬
‫כמה דברים שהיו הראשונים יודעים שיש במאכל זה שאין יודעין אותו עכשיו‬
‫ואין לסמוך עכשו על אותן רפואות יא( לפי שאין אנו יודעין היאך רפואה בהן‪,‬‬
‫ועוד אין לך דבר מיוחד מרפא לכל חלי אלא כל אהד יש בו רפואה לדבר אחד‪.‬‬
‫וזה שהוצרכנו להזכיר ששה דברים אילו י'ומר כי יש בהן מזון ואף יש בהן רפואה‪.‬‬
‫כ ר ו ב ב ל ש ו ן י ש מ ע א ל י כ ר ו ב '=(‪ .‬יש בו ה ו ע ל מן השכרות וגם משלשל‬
‫הוא ומימיו מתירין את הבטן‪ ,‬תרדין ב ל ש ו ן י ש מ ע א ל י ם ל ק ע(‪ ,‬אף הן מימיהן‬
‫כ( תיב״ר ח״א צד ‪ ;47‬ה״פ סי׳ ז׳;‬ ‫א( ח״ג סי׳ ק״ה‪ ,‬כין תיטובות רב פלטוי גאון‪.‬‬
‫ס׳ חיז־ט •טיטות להרמכ״ן‪ ,‬חדרטי נדהלדף נ״א ע־־ב עי־׳׳ט; חדויטי נדה להריטב׳׳א יטם‪.‬‬
‫ג( בבבל )אין בה״פ(‪ .‬ד( האיטכול ח״א צד ‪ .68‬ה( כ״י הנניזה אסיפת אנטונין סי׳‬
‫‪ .922‬בין תיטובות רב עמרם גאון‪ .‬וצלוס ממנו מסל לי בטובו ידידי הרב אסף‪ .‬ו( לפנינו‪:‬‬
‫ירק חי‪ .‬ז( עירובין נ״ו ע׳׳א‪ .‬ח( ■טס נ״ה ע־־ב‪ .‬ט( לפנינו‪ :‬הזבל‪ .‬וכצ״ל‪ .‬י( תג׳׳ה‬
‫סי׳ יטצ״ד‪ .‬יא( עי׳ תיטובת רש״ג תחכמוני א׳ צד ‪ .41‬יב( נראה דצ״ל‪ :‬כ ר נ ב ‪ ,‬ראה כס׳‬
‫הר׳ לאוו על יטימות הצמחים הארמיים עמ׳ ‪) 213‬הרכבי(‪ .‬יג( בערבית‪ ,‬גם בארמית ובתלמוד‬
‫סילקא )מאנגאלד(; ראה לאוו •טם ‪) 273‬הנ״ל(‪.‬‬
 ‫אוצר הג אוני ם — ה ת ש ו ג ו א‬ ‫‪104‬‬

‫מתירין את הבטן ויש בהן מירוק ומועילין לפתח טיכור שבבבד ומועילין בכאב הטחול‪.‬‬
‫מי סיסי ן יבשה א( מפרשין אותו מיא דקובלי ב( מי סיסין ג( עשב הוא וטוב‬
‫והן עשבים שנקראין בלשון ערבי ב א בונג‪ ,‬שורץ מאד שילקו במים ורוחץ בהם‪.‬‬
‫אותן במים ורוחצין במימיהן ושותין נמי מהן והן סגלגלין ורומין לסיסין‪ .‬מפרש במי‬
‫שאחזו קורדיקום י ( למישרא םיםין יבישתא במיא למים ה( דםיםין רטיבתא במיא‪.‬‬
‫קבה לא הקבה שבבהמה גדולה היא אלא שבבהמה קטנה והיא הנקראת אנפחה ו(‪,‬‬
‫שמעמידין בה את הגבינה יש בה כמה מיני הועיל להברות ולהעלות בשר‪.‬‬
‫וה רת ט( קורין אותה ראתה‬ ‫רי ת י( אמרו חתיכה קטנה יתרה שנמצאת על לב‬
‫שלכבשים קטנים שיונקין חלב ונקרא א ל ל ב ל א ב וישנה בבשר בהמה שהיא‬
‫ונקראת א ל ח ל ו ה ח( ויש בה כמה מיני ה ו ע י ל ‪ .‬יונקת חלב‪.‬‬
‫יותרת הכבד כמשמעה מרפאין בהן את בעלי שברירין שבעין שנקראין ב ל ש ו ן‬
‫ישמעאלי אלעשא ואל שבכרה‪.‬‬
‫אמר ליה רבא לרב פפא ס ו ד נ י וכר‪.‬‬
‫ם ודני י( בכמה דוכאתא אשכחן דרבא קא קארי ליה לרב פפא םורני‪ .‬הכא‬ ‫רפו‬
‫בםוף כאי זה צד מברכין משום לפתא אמ׳ ליה רבא לרב פפא אתו יא( דלא נפיש‬
‫לכו חמרא במאי תבריתו ליה‪ ,‬ובםוף ר׳ ישמע׳ דמנחות יב( אמרינן אמ׳ ליה רב פפא‬
‫לרבא או הכי אע״ג דלא אשריש נמי אם׳ ליה סודני בשדה כתי׳‪ .‬ובסוף שמאי יג(‬
‫אום׳ אמרינן אם׳ ליה רב פפא לרבא מהו למעבד כי הא מתניתא אם׳ ליה סוד א ני‬
‫לא מגניא באפך‪ .‬ו כ ך ש מ ע נ ו מן ה ר א ש ו נ י ם סודני חקלאה כלומר שאתה‬
‫מבני השדה יי( ולא מבני מרינה‪ .‬וסו ד ני לשון שדה‪ .‬והכי הוה רב פפא מבני‬
‫נרש שהיא כפרים ושדות ורבא מן מחוזא שהיא רסן והיא היתה מדינת המלכות‪.‬‬
‫דביתהו דרב פפא בתר דמבשלא לה תברא לה ב ת מנן אופי‪.‬‬
‫ש י ת י ן צי( א ו פ י ‪ .‬קליפין שלדקל שנקראין בלשון ישמעאלי א ל כ ר ב‬ ‫רםח‬
‫וקוראין בלשון ארמי אופי‪ ,‬האחת אופתא‪.‬‬
‫ת‪-‬ר דג קמן מליח פעמים שהוא ממית בשבעה וכר‪.‬‬
‫ו ד ג טי( קטן מ־־ייח פעמים שממית וכו׳ לא שיש בו איסור והיתיר‪ .‬כך‬ ‫רפט‬
‫גמירין רבנן מרנו אתא יי( שבימים ^תילו למליחתו אין לאכלו שמזיק וכשם‬
‫א( לפנינו‪ :‬דבש‪ ,‬אולם כבר העיר הרי‪-‬ב כי צ‪-‬ל יבש )יבשין( כד‪S‬קמן נ‪-‬ז ע״ב )הנ‪-‬ל(‪.‬‬
‫ב( ראה לאוו שם ‪ ,325‬וגם במחברתו מעלעאגראס כגאדארא ‪) 15‬הנ‪-‬ל(‪ .‬ג( תג׳־ק מ״ב‬
‫ה( צ׳׳ל‪ :‬למיסר סי ס י ן‪.‬‬ ‫ד( גטין ס׳׳ט ע״ב‪.‬‬ ‫עיא‪ .‬ועי׳ ספר השנה פםד״פ ח״ט צד ‪.242‬‬
‫ו( בערבית קבת בהמה דקה בעודה יונקת )הנ׳־ל(‪ .‬ז( עי׳ אוצד הפידושים לדף נ״ו‪:‬‬
‫ח( בערבית מתוק ונעים לחיך‪ .‬ט( תג״ק מ׳׳ב ע׳׳א‪ .‬י( תג״ה סי׳ ת׳״ד‪ .‬ועי׳ לעיל סי׳‬
‫יד( = ״איש יודע ציד וגו׳‬ ‫יב( ע״א עמ׳ א׳‪ .‬יג( גדה י״ב ע׳־א‪.‬‬ ‫רל׳־ז‪ .‬יא( = אתון‪.‬‬
‫רביאבהו אמר צידני ס ו ד נ י צד בבית צד בשדה “ )ב‪-‬ר פס‪-‬ג‪ ,‬הוצ׳ תיאודוד ‪ 693‬ועי״ש במגחת‬
‫יהודה(‪ .‬טו( תג־׳ה סי׳ תי‪-‬א‪ .‬וכן הגירסא בב׳־נ ובכי־פ ובערוך ע׳ ״אפי“‪ :‬שגריא שיתין אפי‬
‫)עי׳ הגהות דיס וערה׳׳ש(‪ .‬והשוה קהלת שלמה סי׳ ל״ה‪ .‬טז( גאוניקא צד ‪ .263‬יז( צ״ל‪:‬‬
‫מדבואתא‪ .‬וגינצברג‪ :‬מדפואתא‪.‬‬
‫‪105‬‬ ‫ט ‪ 6‬כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬רף מה‪.‬ן‬

‫^סשמעו סכנתו שמעו רפואתו ולא אמר]ו לאסור(‪ .‬ודגין קטנים מי‪“7‬וחין בודאי‬
‫אין בהם משום בשולי גויס ומותרין משני טעמ׳ אחד שנאכלין כמות שהן בחי‬
‫ואחד דאין עולין על שלחן מלכים לוכל בהן פת אבל גדולים יש בהן משום‬
‫בשולי גוים ואסורין ואם יש אדם שאוכל בטלה דעתו אצל כל אדם‪.‬‬
‫לאפוקי מאי אט׳ רב אידי בר אבין לאפוקיי למאן דחנקתייה אומצא‪.‬‬
‫ושש ׳ א( שהוקשה לכם היכא רליכא צמאה ושתה מים אמאי לא מברך‬ ‫רצ‬
‫והא אמור רבנן כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל כול׳‪.‬‬
‫אין בה קושיא‪ .‬להנאה ודאי אסור להנות מן הע׳ הזה בלא ברכה וזה‬
‫הוא לצמאו אבל לרפואה ומפני הסכנה ולא להנייה אין צריך לברך והינו דקא‬
‫אמר׳ למעוטי ב( מאי אם׳ דב אידי בר אבין למעוטי מאן רחנקתיה אומצא דכיון‬
‫דמפני סכנה הוא שותה ולא לצמאו ‪1‬פטוד‪ 1‬מן הבדכה מידי דהוה אסם שכל השותה‬
‫סם ]אינו צריך[ לבדך ומציאנו כיוצא בה הא דאמוד דבנן ש]תה כל[ משתאות ולא‬
‫שתה מים ביום ידאג מן ]ריח הפה[ ובלילה מריח הפה ג( ומן האסכרה א]ינו‬
‫מברך[ אחריהן כיון שמפני הסכנה הוא ש]ותה אינו מברך[ לא לפניהן ולא לאחריהן‪.‬‬
‫ומצאת י ו( כ ת׳ כו בו ת‬ ‫וה יכא ד( דחנקתיה אומצא דקא אמרינן דלא‬ ‫רצא‬
‫ה ג א ו נ י ם וחנקתיה אומצא‬ ‫צדיך לבדוכי דהכי שדר רב פ ד י ט ו י ב ר א ב י י‬
‫לא יברך לפניו משום דאניס‬
‫ריש מת יבתא מקמי דלשתי לא צריך לברוכי משום‬
‫אבל לאחריו מברך בורא‬
‫ראנים הוא‪ ,‬לבתר דלשתי מברך בורא נפשות רבות ורקא נפשות וכן כתב רב פלטוי ז‪-‬ל‪.‬‬
‫ונראין דכרי ר כ עמרם ז(‬ ‫אמרינן רלא צריך לברוכי ברכתא קמייתא ה( לית בה‬
‫דאין צר יך ברכה לא‬ ‫משום אסור לאדם שיהנה מן העוה״ז בלא ברכה )ל״ה‪(.‬‬
‫לפ נ י ו ולא לאחר י ו דאין‬ ‫מידי דהוה אסם שכל השותה סם או אוכל דבר לרפואה‬
‫ולא קא מכוין לאכילה אינו צריך ברכה לא לפניו ולא בשתיה זו •טום הנאה וכגון‬
‫לאחריו וכן אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתיתך השותה סם או אוכל אוכלין‬
‫לרפואה שאין כאן הנאת‬
‫שתה מים ואי אתה ניזוק לעולם )מ׳‪ (.‬אין צריך לברך‬
‫שתיה ואכילה כלל לא יברך‬
‫לפניו ולא לאחריו‪ .‬וכן מה‬
‫לא לפניו ולא לאחריו דכיון ראמור רבנן אכל כל מאכל‬
‫ולא אכל מלח שתה כל משקה ולא שתה מים ביום שאמרו חכמים אחר אכילתך‬
‫ידאג מפני ריח הפה ומפני אסכרה )שם( דאי לא אכול מלח ואחר כל שתיתך‬
‫אכיל ולא שתי הוה סכנה הוה ליה משום לרפואח שתה מים ואינך נזוק שהוא‬
‫לרפואה אין צריך ברכה כלל‪.‬‬ ‫ואין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו‪.‬‬
‫א( כ״י הגניזה אסיפת אנטונין בפטרסבורג םימן ‪ .922‬בין תשובות רב עמרם גאון‪ .‬וצלום‬
‫ממנו מסד לי בטובו ידידי הרב אם!ן‪ .‬ב( בגמרא‪ :‬לאפוקי‪ .‬ג( וכ״ה בהוספות ותקונים לסדר־ע‬
‫עמ׳ ‪ ,7‬ובסדד׳׳ע השלם ח‪-‬ב צד ‪ ,345‬ובבית נתן‪ .‬ד( הוספות ותקונים לסדר״ע ע״י מרכס צד‬
‫‪ .7‬וסדר״ע השלם ח״א צד ‪ 5‬־‪ ,344‬והובא בסדור רש״י סי׳ ע״ו ממקור זה‪ .‬ה( מסוף הפסקא‬
‫ומלשון המנהיג שהצגנו כנגד נראה שיש כאן חסרון‪ ,‬וצריך להשלים כך‪ | :‬לי ת הלכתא הכי ולא‬
‫צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו‪ ,‬ו[לית‪ .‬וכן העיר במגן האלף לסדר״ע השלם‪ .‬וכך פסק הרמב״ם‬
‫הלכות ברכות ח׳ א׳‪ .‬ו( המנהיג ברלין ל‪-‬ז‪ :‬ז( והיא התשובה שבסי׳ ר״צ‪.‬‬
 ‫או צ ד ו ז ג א ו נ י ס — ה ת ח י ב ו ת‬ ‫‪106‬‬

‫ו ה י ס ו ת ה א( מים בתוך סעודתו צריך לברך על כי פעם ופעפ ואעפ״י •צהוא לפניו‬ ‫יצג‬
‫תזכך •‪:‬זכינו ב( היטותה מים לצמאו אומר •בתבל ואמרינן למעוטי מאי אמר רב אידי בר אבין‬
‫למעוטי היכא דחנקתיה אומצא דלא מברך‪ ,‬הא לאו הבי מברך והוה ליה כנמלך‪ .‬וא ית מרב נ ן‬
‫דאמרי ג( כיון דאיכא מים קמיה בסעודתא ובריך זימנא קמא •‘א צייך לברוכי עי‘ כל זימנא‪,‬‬
‫מידי דהוי אחמרא דכד מברך זימנא קמא לא צריך תו לברך‪.‬‬
‫•ט א ל ה‪ .‬היבותה ד( מים בתוך סעודתו אם הייב לברך בכי‘ פעם •‪:‬זי־נ־תה‪.‬‬
‫ת ש ו ב ה ‪ .‬בכל פעם ופעם מברך •טהכל ובורא נפכזות לפי “‪*.‬אין קבע במים לפטור כי ■‬
‫ש־תיות המים לפי כזנמלך עליהם בכי• פעם ולא ישתה מים ראיגזונה אלא בהכרח גדול ודעתו‬
‫ש־לא לשתות עוד מהם אם יכור י‘עמוד על עצמו ולכן צריך לברך בכל פעם ופעם‪.‬‬
‫ןפה‪:‬ו תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך‬
‫הרי זה מגונה לא קשיא הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות‪.‬‬
‫ו ע ו נ ה א מ ן ה( ד א מ ר רב נ ט ר ו נ א י ג א ו ן זצ״ל אין מנהג ביש־יבה ולא‬ ‫יצד‬
‫כבבל כלה לומר בברכת המזון ב ב י כ ה ר ב י ע י ת אמן במהרה בימינו ‪. . .‬‬
‫א מ ר ט ( רב נ ח •ט ו ן רייט‬ ‫ל ר ב י נו נ ח ש ו ן ג א ו ן זצ״ל י(‪.‬‬ ‫רצה‬
‫מתיבתא | ד םו' א| בג׳ מקומות‬ ‫כ ך כ נ ה ג כ ש ת י י ש י ב ו ת כיון ש־שליח‬
‫יחיד עונה אמן לעצמו בב ו נה‬
‫צבור מסיים הבוחר בעמו ישראל כאהבה או אוהב‬
‫י ־ ו ש• ל י ם ובהבוחר בעמו‬
‫עמו ישרא־‘ עונין צבור אמן י( ולאחר שעונין אמן‬
‫ייטראיי באהבה ובאוהב עמו‬
‫י־טיאל י( )באהבה( שכן מ נה ג‬ ‫אום׳ שמע בלבד ואומרין שמע ישר׳ ובן יהא שמי׳‬
‫גא ו נ ים ק דמ ו נ ים וחס יד ים‬ ‫רבא מברך שליח צבור אומר יהא שמי׳ רבא בלבי‬
‫הראש ו נ ים וכן הלכה‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫‪1‬ופותחין‪■ ‘ 1‬ז( ואומרין אמן יהא ש*מי׳ רבא מברך‪.‬‬
‫ו מ ק צ ת יא( ר ב ו ת א אמרי דשרי אחר גמי כל ברכותיו כיון שהוא בסוף כגון‬ ‫דצו‬
‫ייטתבח שמסים כל פסוקי דומרא וגומי־ן בברכה‪.‬‬

‫א( סדר‪-‬ע ט״ו ע‪-‬א וע״ב‪ .‬והשלם ח־א קיע״ב ע״א‪ .‬ועיין האשכול אלבק סוף צד ‪.68‬‬
‫ב( מ״ד‪ :‬ג( ה״ג אספמיא צד ‪• ,61‬טורה ‪ .5-7‬ד( תשה־ג הקצרות ד׳ פראג סי׳ יט‪-‬ל‪.‬‬
‫ובד׳ קושטא ומנטובה משובש‪ .‬ומכאן בפרדס )ל״ח דיש ע״א; ד׳ ווארשא סי׳ ע״ד והוצ׳ עהרניייך‬
‫צד קש׳׳ה(; סדור רש״י צד ‪ 53‬סי׳ ק׳־ו‪ .‬וגם במח״ו סוף צד ‪ 39‬פי׳ ע״ג‪ .‬והוא שלא כדעת רש״י‬
‫עי׳ תום׳ מ־א סע־ב‪ .‬ועי׳ טואו״ח סי׳ קע״ד‪ .‬ה( סדר״ע השילם ח־א‪ ,‬צד ‪ 366‬עי״ש בהערות‪.‬‬
‫והוספות לסדר׳׳ע )מרכס( צד ‪ .9‬ו( ח׳׳ג סי׳ מ״ה‪ .‬והובאה בברכי יוסף להחיד׳׳א על או׳׳ה סי׳‬
‫ס״א סעיף ב׳ ביטם‪ :‬תשובת הגאונים כ״י פי׳ רס״ח‪ .‬וכן הוא הסימן בכ״י ר׳׳ד סימונון‪ .‬ובאו׳׳ו‬
‫ח׳׳א סי׳ ק״צ‪ :‬״כתבתי בליקוטי ס־־פ אין עומדין‪ :‬בירוש׳ אמר רב כגון אייין תלתא אדם עונה‬
‫אמן אחר עצמו בהבוהר בעמו ישראל באהבה ובאוהב עמו ישראל ובבונה ירושלים )בין בתפלה‬
‫בין בברהמ״ו( ולא מצאתי אותו בירוש׳ שלפני“ )ועי׳ ר״א אפטוביצי ■ ראבי״ה ה״א צד ‪ 109‬הערה ‪.6‬‬
‫וצריך למחוק שם מלת; וא׳־ח(‪ .‬וברוקח סי׳ של׳׳ו‪ :‬״ידוש׳ וכו׳ בונה ירושלים אחר ברכת המזון‪.‬‬
‫יש ירוש׳ שאין שם כי אם בונה ירושלים שהיא בסוף “‪ .‬ובהמנהיג י׳׳ב ע״א סי׳ ל״ד‪ :‬״שנמצא‬
‫ב מ ק צ ת ס י ד ו ר י ן כך‪ :‬המברך אינו רשאי לענות אמן אחר ברכותיו זולת כה׳ מקומות‬
‫בשחר בהבוחר‪ ,‬בערב באוהב‪ ,‬גאל ישראל בשחרית והמולך בערב ובונה ירושלים דמוון “ ‪ . . .‬ועי׳‬
‫עוד מגן אבות להמאירי ענין א׳‪ .‬ו( ע״כ בברכי יוסף שם‪ .‬ח( כ׳׳ה בכ׳׳י קמברידו ‪ 474‬דף ‪199‬‬
‫סוף ע״ב‪ .‬ט( אור״ח ח׳־א י״א עמ׳ ד׳ והאשבול ח״א ‪ :9‬אמרו משמיה דרב נחשון‪ ...‬י( ע־כ‬
‫בהאשכול‪ .‬ועי׳ הגהות מימוניות ה׳ ברכות א׳‪ ,‬ט׳׳ו‪ .‬יא( האשכול שם‪ .‬והיטוה אוצה״פ ‪ 79‬סי׳‬
‫רי׳׳ד‪ .‬ופיר״ח‪ .‬ועי׳ שו׳־ת הרשב׳׳א ח״ו סי׳ ת׳׳ו‪ .‬וכן פסק הרמב׳׳ם ה׳ ברכות א׳ ט׳׳ו‪.‬‬
‫‪107‬‬ ‫| ר ף מו‪| .‬‬ ‫טסכת ברכות‬

‫!מי•! כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חו*ן‬
‫מברכת הפיירות וברכת המצות וברכת הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה‬
‫שבקריאת שמע יש מהן שפותח בברוך ואין חותם בברוך‪.‬‬
‫ו ב ה א א( איתשל ל ר ב י נ ו הא י ואמר ברכה הסמוכה לחבירתה שאין‬ ‫רצז‬
‫פותחת בברוך הני מילי שחבירתה יש בה פתיחה וחתימה אבל יש בה פתיחה‬
‫ולא חתימה חתימה ולא פתיחה פותח בברוך‪.‬‬
‫וששאלת ב( הא דתנו רבנן כל הברכות כולן פותח בהן ברוך וחותם בהן‬ ‫רצח‬
‫בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה‬
‫שבק״ש‪ ,‬הני ברכות דקמי תפלה לאו רובן פותח בהן בברוך ואין חותם בהן בברוך‬
‫וכלהי ברכות דהרואה ג( לאו הבי ננהי ד(‪ .‬מאי טעמא לא אפיקינהי בהדי דחוין‪.‬‬
‫בהא מיידיתא וכיוצא בה אמור רבקה( אמר ר׳ יוד־זנן אין למדין מן‬
‫חכללות אפלו י( במקום שנאמר חוץ ואמר אביי ואו י( תימה ר׳ ירמיה אף‬
‫אנן תנינה עוד כלל אחד אמר ח ( כל הנישא על גבי הזב טמא ובל שהזב‬
‫נישא עליו וטהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב‪ ,‬ואיכא נמי גברא ]דאכפאט(‬
‫דבהדי דרכיב מחית יריה עליה[ דתנן האכיף '( טמא מיושב יא( והתפיס שלו‬
‫טמא ]מרכב אמר רבינא ואיתימא רב נחמן[ בר יצחק יב( אף אנן תנינא בכל‬
‫מערכין ומשתתפים חוץ מן המים והמלח ותו ליכא והאיכא כמהין פטריות ולפיכך‬
‫כל כלל שנראח לנו בדברים ברורים כי‪ ...........‬א ו חוץ שנתברר רבר אחר סומכין‬
‫על מה שנתברר‪ .‬ולא קשי !מברכות דקמי תפלה וכן! נמי הני דהרואה דמינין יג(‬
‫ולברכה סמוכה לחברתה‪.‬‬ ‫לברכות מצות או לברכות פרות את יי(‬
‫ויש מהן שחותם בהן יכרוך ואין פותח בברוך‪.‬‬
‫בתעובות הגאונים טז(‬ ‫צ מ ח ‪ . . .‬ושהקשיתם‬ ‫ו א מ ר טי( מר רב‬ ‫רצט‬
‫זיל ‪ . . .‬וא״ת ובי יש דבר שצריך‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ברכה לאחריו ואינו טעון ברכה‬ ‫וכי יש טעון בדכה לאחריו ואין טעי] לפ^יי•‬
‫לפניו‪ .‬הנה אמת ויציב אמת‬ ‫יש כיוצזי{ בה ברכה אחרונה שבק״ש ודאמ]ו‪ 1‬ר‬
‫ואמונה‪ .‬וא־ת הרי אמרו חוץ‬
‫מברכת הפירות וברכת המצות‬ ‫רבנן כל הטעון ברכה לאחריו טעון לר־פניו וכי•‬
‫‪» -‬םי ‪' -‬יי׳־ו ״'י ל“י'ו ־‪ 1‬״־ל״׳ י‪-‬לי‬
‫ואפילו במקום שנאמר בו חוץ‪.‬‬ ‫במקובם שנאמר בהם חוץ‪.‬‬
‫א( העטור חיב ד׳ לבוב כ״ח עמ׳ ג׳ וד׳ ווילנא ס״ד עמ׳ ד׳‪ .‬ב( מתשובות הגאונים‬
‫שהדפיס הרכבי בהקדם )פטרסבורג תרס׳׳ט( שנה ב׳ ‪ ,86‬סי׳ ה׳‪ .‬ג( פ״ט מברכות‪ .‬ד( ‪ --‬נינהו‪.‬‬
‫ה( ערובין כ״ז עיא‪ .‬ו( אפל ו בלא יו‪-‬ד הוא הכתיב המצוי בתשובות רב האי גאון‪,‬‬
‫עי׳ גנזי קדם א׳ צד ‪ 3‬הערה ‪ .2‬ז( ^ ואי‪ .‬ח( זבין פיה משנה ב׳‪ .‬ט( כך צריך להגיה‬
‫במקום דאת א שהדפיס הרככי‪ .‬וכיה כערוך ע׳ אכף‪ ,‬וכיה בריח והגיהו שם‪ .‬י( בכיי‪ :‬האסיף‪.‬‬
‫יא( ציל‪ :‬מושב‪ .‬יב( כיה גם כדים‪ .‬יג( == דמינן‪ :‬השוה אותן‪ .‬יד( אחרי את מחק‬
‫טו( ריציג חיב ה׳ פסחים צד ק׳ ושעית סי׳ קיב בשנוי מועט‪ .‬והובא בחדושי‬ ‫בכיי)הרכבי(‪.‬‬
‫הרשביא לברכות דף ייא סוף דיה אחת ארוכה‪ .‬וגם בפירוש הריש סיריליאו לברכות ירושלמי‬
‫ו׳ עמוד ב׳‪ .‬מז( שבחיל השלם ציט ע״א; תניא רבתי סי׳ מיח; פרדס כיג עיב; ד׳ ווארשא‬
‫נ־ח עמוד ד׳ והוצאת עהרנרייך צד ציה‪.‬‬
 ‫א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — הת*צ ז וה ו^‬ ‫‪106‬‬

‫ואמר מר רב האיי דמלתא ‪ 1‬כ‪ 1‬ראמר מר רב צמח אב ‪ 1‬דל‪ 1‬א( ‪ . . .‬ויפה‬

‫אמר שטעון ברכה כזה לאחריו ואין טעון לפניו ק״ש שאין מברבין אשר קדשנו‬
‫במצותיו וצונו לקרוא =( ק״ש ואעפ״כ הרי מברכין לאחריה אמת ויציב וזו וודאי‬
‫ברכה של ק״ש היא ג( שהרי על בל פרק ופרק אומר אמת ועל חותמה שהוא סוף‬
‫פרשת ציצית אומר אמת ממצרים‪ .‬ויפה אמר נמי שאין למדין מן הכללות‪...‬‬
‫מר זוטיא איקלע לבי רב אשי איתרע ביה מלתא פתח ובריך‬
‫הטוב והמטיב אל א מ ת ד י י ן א מ ת ש ו פ ט ב צ ד ק ‪.‬‬
‫ו ל ו ק ח ב מ י ט פ ט ד( לא נימא ה( דאיתותב דכי אמי דאנזי ו( אין מיתה בלא חטא‪.‬‬
‫ו א מ ר י ( רב ס ע ד י ה שבעת ימי האבל מברך לעצמו במקום הטובח(‬ ‫•‬ ‫•צא‬
‫והמטיב אל אמת דיין אמת ואם ברכו לפניו ‪ 1‬אנשים‪ 1‬אחרים כך הם מברכין צ(‪.‬‬
‫ועוד י( אמר יש מי שאומר בבית האבל ‪ 1‬ב‪1‬בונד־! ירושלים נחם ה׳‬
‫אלהינו את אבילי עמך ישרא'‘ ואין בכך הפסד‪ .‬ובשבת אין אומר׳ יא( דיין אמת‬
‫הטוב והמטיב וכו׳ יג(‪.‬‬ ‫אבל מוסיפין דבור המלך החי‬
‫ו א מ ר יד( רב ע מ ר ם ברבות אבלים מבדך מנחם לב אבלים שאכלנו‬
‫משלו וכו׳ ולבתר הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק ושליט במעשיו‬
‫שאנחנו עמו ועבדיו וחייבין אנו בכל להודות לו ולברכו גודר פרצות בישראל הוא‬
‫יגדור את הפרצה הזאת מן הבית הזה ומעלינו ומעל כל עמו ישדאל לחיים וחוא‬
‫א( עי׳ אוצר הפירושים צד ‪ ,5‬שוף הערה כ׳‪ .‬כ( וצונו על )•כע״ת(‪ .‬ג( והוא •ככתב‬
‫בחידושי הרשב״א שם‪ :‬ו כ ן נ ר א ה מ ד ב ר י ה ג א ו נ י ם כ מ ר רב י וסף ו ר ב צמ ח ו רב‬
‫ה א י י שאמרו שהברכות הראשונות של שמע אי‪:‬׳ ברכות שמע וברב׳ שדאחייה היא ברב׳ שמע‪.‬‬
‫ד( ה״ג פ״ו ד״ו ח׳ עמ׳ ג׳; ד׳ ווארשא צד ‪7‬ז ריש ע״א‪ .‬ה( ואף לא‪ :‬״שופט בצדק“‪.‬‬
‫אבל בסדר״ע נ״ה ע״א יש‪ :‬שופט בצדק‪ .‬ובה״ג אספמיא ריש צד ‪ 217‬גם‪ :‬״ולוקח נפשות במשפט “‪.‬‬
‫ובסדור רס״ג )הובא בשנוי נוסחאות בסדר״ע השלם צד ‪4‬ז‪ :( 4‬שופט בצדק לוקח נפשות במשפט‪.‬‬
‫תורת האדם להרמב״ן ד׳׳ו ס״ז ע״א‬ ‫ו( שבת נ״ה ע״ב‪ .‬ז( יי״ץ גיאת ח״ב צר ם״ו;‬
‫ט( ושם עוד‪ :‬״במקום דיל׳ )כ״ה בכ״י‬ ‫ה( בחטוב )רמב״ן(‪.‬‬ ‫וד׳ ווארשא מ״ב ע״ב עי״שי‪.‬‬
‫די לימא( הטוב והמטיב אל אמת וכו׳ דהא אמר אימא הטוב והמטיב וכוי “‪ .‬והיינו פירוש‬
‫הרי׳׳ץ בדברי רס׳׳ג שזהו שאמר רס״ג ״במקום“ אין כוונתו להחליף ולעקוי טוב ומטיב ולומר‬
‫תחתיו אל אמת אלא הבונה שבאותו מקום מבהמ״ז שאומר טוב ומטיב שים מוסיף‪ :‬אל אמת‪,‬‬
‫וכן אמר בגמרא‪ :‬אלא אימא אף הטוב והמטיב )העי־ת ר׳ יואל מיללר‪ ,‬ספרי רס״ג ח״ט צד ‪154‬‬
‫שי׳ נ״ד‪ ,‬הערה ‪ .( 2‬י( פסקא זו הובאה גם באבודרהם ה׳ ברכות ד״ו קמ״ה ע״א‪-‬ב׳; ד׳ פראג‬
‫קט״ז ע״ב‪ .‬יא( !ברמב״ן חסר כאן‪ :‬אל אמת דיין אמת‪ .‬וכתב רב עמרם ברכת המזון בבית‬
‫האבל נברך מנחם אכלים שאכלנו משלו ויבתר הטוב והמטיב שבכל יום ייטיב לנו אל אמת‬
‫וכו׳‪ ,‬וכן בטור סי׳ שעי׳ט‪ .‬ועי׳ ברכינו ייוהם נתיב כ״ח ח׳׳ב‪ .‬והרמב״ן עצמו מסיים‪ :‬״ומסתברא‬
‫כרב עמרם!‪ .‬יב( ״ומצא במדרש‪ :‬אין אומרים החי אלא בבית האבל “ )מח״ו ‪ 248‬עי״ש(‪ .‬ור״ת‬
‫״לא היה נמנע מלאומ״ו בכל עת תמיד “ )שם( ״אעפ״י דלא שייך לומר החי כי אם באבלים‬
‫אנו אבלי ירושלים‪ ,‬ובן פסקו הגאונים “ )ס׳ עץ חיים הנדפס בס׳ היובל לרמש״ש‪ ,‬צד ‪ .( 190‬אבל‬
‫בשו׳׳ת מהר״ם ב״כ ד׳ פשט סי׳ תק״ז כתב‪ :‬״ובשבת אומר נחמינו ואין אומר תתברך חי לעד‬
‫אלא מתחיל האל אבינו ואומר המלך הטוב ולא החי “‪ .‬יג( ״משום שאין לומר צדוק הדין‬
‫על מת בשבת‪ .‬וכן כתב רבינו סעדיה“ )אבודרהם שם(‪ .‬יד( רי״ץ גיאת שם‪ .‬והשוה סדי׳׳ע‬
‫נ״ה ע״א והשלם שם‪.‬‬
‫‪109‬‬ ‫מ ס כ ת כ ר כ ו ת | דןן מו;[‬

‫יגמלנו לעד חן וחסד ורחמיכמ וכל טוב הרחמן וכו׳‪ .‬ועוד אטר דמדכר מילתא‬
‫דאבלים בבונה ירושלים ומסייב בה מנחם אבלים ובונה ירושלים וכן עמא דבר‪.‬‬
‫ו א מ ר א( גא ו ן בבית האבלים בברכת המזון בין ביחיד בין בשלשה‬ ‫שד‬
‫ובין בעשרה ואבל מן המנין‪ .‬אם יש שנים ואבל או תשעה מצטרפין לברכת‬
‫המזון‪ .‬ושאמרו דהכמים אין אבלים מן המנין בברכת רחבה ובשורה‪ .‬והאידנא‬
‫לית לן לא ברכת שורה ולא ברכת רחבה אלא אחר הטוב והמטיב דיין אמת‬
‫כדמר זוטרא‪ .‬יש אומרים נברך מנחכש לב אבלים‪ .‬טעות הוא ב( שמכניסין‬
‫‪ 1‬דבר‪ 1‬שאינו מעין ברכה ומוסיפין על ‪ 1‬ה‪1‬מטבע שתקנו חכמים בברכות ואין‬
‫אומר׳ לעולם אלא נברך שאכלנו משלו או נברך לאלהינו בין בחול בין בשבת‬
‫בברכת אבלים חוץ משמחת חתנים שתקנו שהשמחה במעונו ואין לנו להוסיף‬
‫מה שלא תקנו‪.‬‬
‫‪1‬מי‪:‬ו להיכן הוא חוזר‪.‬‬
‫ו ש א י ל ת ו ן ג( להיכן חוזר‪ .‬רב זביד משמא דאביי אמר חוזר לראש‬ ‫שה‬
‫ורבנן אמדי למקום שפסק‪ .‬במאי מתוקם האיי למקום שפסק או י( על עד היכן‬
‫ברכת הזימון רב נחמן אמד עד נברך ורב ששת אמר עד הזן וקאמר דהרר‬
‫איהו ואמר נברך‪ ,‬האיי למקום שפסק מריש^ז חוזר מיבעי ליה‪ .‬או די?“מא‬
‫אאחר מפסיק לשניים קאיי‪ ,‬לפום דאשבחן בי ת ר י ן פירושי אילץ לגאונים‬
‫ובענן למיקם על דעתא דמרנא‪.‬‬
‫הני תרי פירושי ]איתמרי[ בהא מילתא ופירושא שלישי נמי איתמר בה ה(‪.‬‬
‫ומאי ניהו שלישי דכל היכא דמצטריך אינש להפסיק בברכת המזון מן כל‬
‫אנפא בעלמא בין אחד שהפסיק לשנים ובין מן כל אנפא כדהאדר ל‪!—1‬שלים‬
‫את ברבת המזון חוזד ^*מקוס שפסק‪ .‬ודאקשיתון על מאן דאוקמה בעד היכן‬
‫ברכת הזימון דאמרתון או הכי חוזר לראש מיבעיא ליה‪ ,‬אית ליה לפרוקי או ד(‬
‫הוד‪ ,‬חוזר לראש הוה אמר נברך שאכלר־נו משלו והשתא דאמרת חוזר למקום‬
‫שפסק לא הא]דר[ מרישא‪ .‬וההוא ]פירושא[ י( דאמרינן לעיל טפי עדיף י(‪.‬‬
‫ובתשובות הגא ו נ ים ז״ל ח( מפרש להיכן הוא חוזר בברכת אבלים קאי‪.‬‬
‫א( רי״ץ גיאת‪ .‬וברמב״ן שם בשנוי ]והיא תשובת רב פלטוי שהובאה ברא׳־ש כתובות‬
‫פ״א סי׳ י״א|‪ .‬ב( ]רמב״ן בחי׳ כתובות שמ״ו ח׳ ע״ב‪ :‬ובניקצת תשובות אמרו שהוא צעור״ן‪.‬‬
‫ושאר התשיובות מעינין זה בכתובות ה׳ עי״ב‪ .‬ג( נדפסה ע״י הרכבי'ב״הפלש״ שנה ב׳‪ ,‬צד ‪76.‬‬
‫עי״ש‪ .‬והיא לרב האי‪ .‬ועי׳ באוצר הפירושים צד ‪ ,80‬סי׳ רי״כ‪ .‬ד( = אי‪ .‬ה( והוא ״הפירוש‬
‫ו( וכן ביאבי״ה ח״א‬ ‫ה( וכן פיריס יה״ג באוצר הפירושיים שם‪.‬‬ ‫הנכון “ •סב׳ הריסב״א‪.‬‬
‫צד ‪ :H0‬״והראשון עיקר‪ ,‬וכן פיריגיו הגאונים “‪ .‬ובחדושי המאירי; ״ ו ר ו ב ג א ו נ י ם מפרשים‬
‫שיהוא ■סואלה על המזון כ־סהתחיל ואמר נביך שאכלנו משילו וענו האומרים אחריו ברוך הוא‬
‫וכו׳ עד ובטובו חיינו‪ ,‬אם הוא חוזר לראש ר״ל נברך וכו׳ ויטיאמר הוא הכל נברך וכרוך הוא‪,‬‬
‫או הוא חוזר למקום שפסק ריר ברוך הוא‪ .‬ופסקנו בה למקום שפסק ומתחיל ברוך הוא וכו׳‬
‫קודם שיתחיל כברכת הזן“‪ .‬ח( •טבה׳׳ל השלם סוף סי׳ ק׳׳ן‪.‬‬
 ‫התשובות‬ ‫אוצר ה ג א ונ י ש‬ ‫‪110‬‬

‫דא׳ר הייא בר אשי אמר רב כל הנוטל ידיו באחרונה תחלה‬

‫הוא מזומן לברכה‪.‬‬
‫ל ר ב נ ט ר ו נ א י א ( וששאלתם מים אחרונים צריכין מסובין כלן ליטול‬
‫ידיהם ואח״ב מברך ברכת המזון או שיטול ידיו המזומן לברכה ולאחר שיעמדו‬
‫יטול כל אחד ואחד בביתו מפני הטורח‪.‬‬
‫כ ך י ד ־ מ ד נ ו ש מ נ ה ג לסלק שלחן וליטול ידיהם כלן ב( ולברך דקא‬
‫אמרינן א׳׳ל ריש גידיותא לרב ששת אף על גב ד<תתון רבנן בצרכי סעודה‬
‫פרסאי פק]י[עין ג( ]מנייכו[ טפי וכר‪ .‬וקאמרינן עלה אמר ר׳ ר־זייא בר‬
‫אשי אמר רב כל הנוטל ידיו ת ח ל ה ב א ח ר ו נ ה ה ו א מ ז ו מ ן ל ב ר כ ה ‪.‬‬
‫ו מ ד ק א מ ד ח( ת ח י ל ה‬ ‫אלמא בלדחון מתבעי‬ ‫ומדק?<{מר ת ח י '‬
‫שמע מינה בולהון ני‪.‬יתבעי להון‬
‫ליטול ידיהון מיהא )שמעינן( אי‬
‫להון ליטול ידיהן‪ ,‬מיהו אי ניחא להון לברך ואח׳־כ‬
‫ליטול ידיהם הרשור־ז בידן ואי מתי בזמן שלא ניחא להו לברך תחילה ואח׳־כ‬
‫ליטול ידיהון הרשות בידנז ואימתי‬ ‫אכלו דבר מזוהם‪ ,‬אבל אכלו דברמזוהם קיימא‬
‫בזמן שלא אכלו דבר מזוהם אבל‬
‫אכלו דבר מזוהם קיי״ל ד( דירים‬ ‫הן‬ ‫לן י ( ירים מזודחמות פסולות ^*ברכה‪ ,‬ומה‬
‫דברים מזוד־זמין שפסול אדם לברך עד שיטוידי‪ .‬מזוהמות פסולות לברכה‪ ,‬ואלו‬
‫הן דברים מזוהמים שפסול אדם‬
‫אמרו חכמים ה( כל שרתיה קרב ע״ג דחמזבח לברך עד שיטול ידיו‪ .‬אמרו‬
‫לקרבן אינו פום־‘ וכיד" בהמה ועוף שאין קרבין חכמים ה( כל שהוא קרב למזבח‬
‫לגבי המזבח וחיה ודגים בלן פסויד־ין עד שיטול לקרבן אינו פסול וכל בהמה ועוך‬
‫שאין קריבין למזבח וחיה ודגים‬
‫ידיו‪ .‬וכשהן פכולין לברך אין פסולין אלא כשמבדבין כולם פסול׳ עד שיטול ידיו וכשהן‬
‫על כום של ברכה אבל אם אין מברכיין על כום פסולין לברך אין פסולין אלא‬
‫כשמברכין על כוס של ברכה‪,‬‬
‫אין פוםיד*ין‪ .‬ואף בשמברבין על דחיין נמי אינו אבל אם אין מברכים על הכום‬
‫פסול אלא אותו שמזומן לברכה בלבד שצריך לטול אין פסולין‪ .‬ואף כשמברכין על‬
‫בידו כום והוא דאמר רב יר־זודה אמר רב י( היין נמי אין פסול אלא אותו‬
‫שהוא מזומן לברכה שצריך ליטול‬
‫במתנירתא תנא והתקדשתם והייתם קדושים וכו׳ בידו את הכוס‪ .‬והא דאמר רב‬
‫והא דאמר רב חייא בד אשי אמד רב י( ש^־ש חייה בר אשי שלש תכיעות הן‬
‫תכף לנטילת ידים ברכה שנאמר‬
‫תכיפות הן תכף לנטילת ידים ברכה אלמא תחילת שאו ידיכם קדש וברכו את ה׳‬
‫נטילת ידים ואחר כך ברבה כיד׳־ן למברך ועיקר תכף לסמיכה שחיטה שנאמר‬
‫וסמך ושחט תכף לגאולה תפלה‬
‫כשמברך על הכום‪ ,‬מ״ט דלא קאמרינן אדם מזוהם שנאמר ה׳ צורי וגואלי וסמיך‬
‫ליה יענך ה׳ כיום צרה‪.‬‬ ‫אלא ידים מפני שצריך ליטול כום בידו‪.‬‬
‫א( תג״ל סי׳ מ־ז; שבה׳׳ל השלם סי׳ קמ׳׳ט בשנויים קלים‪ ,‬והקצר סי׳ ל‪-‬ט‪ ,‬ותניא סי׳ כ״ז‪.‬‬
‫ב( מכאן ער״מיהו “ חסר בתניא‪ .‬ג( = בקיעין)כי׳׳פ— ר׳׳ס( = בקיאין‪ .‬ד(ברכו תנ״ג;‬
‫ה( ״בשאדתות כתבו שלא נקרא מאכל מזוהם אלא כל דבר שאיגו קרב רגבי מזבח אבל‬
‫בל שהוא קרב לגבי מזבח פסקה זוהמתה“ )חרושי המאירי ספ׳׳ח(; ״ויש מפרשים שכל דבר שאינו‬
‫קרב לגבי מזבח קרוי מזוהם וכל דבר הקרב לגבי מזבח אינו קרוי מזוהם וכדאמרי בעלמ׳ בהמה‬
‫שקרבה לגבי מזכה פסקה זוהמתה “ )תורת הבית להרשב״א בית ששי סוף שער ה׳‪ .‬ובחדושי‬
‫הרשב״א לחולין דף ק׳׳ה‪ :‬ויש מי שפירש‪ .‬ובריקאנטי סי׳ פ‪-‬ה‪ :‬ויש מפרשים(‪ .‬וכן כתב גם הב׳׳ח‬
‫ז( מ׳׳ב ע״א‪.‬‬ ‫בסי׳ קפ*א עי׳׳ש‪ .‬ועי׳ עוד בתועפות ראם על השאלתות‪ .‬ו( ג׳׳ג ע־׳ב‪.‬‬
‫ח( שאלתות סי׳ נייד פ׳ יתרו‪ .‬ועי׳ עור לקמן לדף נ־ג סע־ב‪.‬‬
‫‪111‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ I‬ד ןז נזז‪ :‬נזח‪ .‬ן‬

‫א בל ר ב ה אי מ ש ם ג א ו ן א( פירש דהא ראמרי׳ הכא שהם מצוה‬

‫משום קדושה היינו למברך לפי שמזכיר את ד־זשם צריך ליטול ידים קורם‬
‫שיברך אבל נטילת האחרים אינה משום קדושה אלא מפני הסכנה בלבד ואם‬
‫רצו אין נוטלין קודם ברכה‪.‬‬
‫!מי•[ הכי אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא ‪ ...‬בפתה הראוי למזוזה‪.‬‬
‫■באלה ד( מהו לכבד ארס את חבירו‬ ‫ו ל כ ב ד כ( בני אדם אלו את אלו‪.‬‬ ‫שע‬
‫אם חם פתחים הראויין למזוזה‪ ,‬צריכין בכניסה ויציאה בבית‪.‬‬
‫ת ־ג ־ובה אם הפתח ההיא דאוי למזוזה‬
‫צריך לכבד בין בכניסה בין ביציאה‪ ,‬ואם‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪/‬‬
‫ביניהם כיון שנכנם לפניהם׳ היה אדם גדול ביניהם כיון שנכנס הוא או‬ ‫אדם נדו׳‬
‫או שיצא לפניהם נ ( הבאים אחריו אינן ש־יצא לפניהם‪ ,‬הבאים אחריו אינן רש־אין ה(‬
‫לכבד זה את זה‪.‬‬ ‫צריכין לכבד זה את זה‪.‬‬
‫ת״ר אין עוגין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה‪.‬‬
‫חייבין הצבור להקשיב ולשמוע כל‬ ‫רב כ הן צ ד ק י ( ‪ ] .‬נ א ו ן [ אמר‬
‫ברכה מפי החזן ואח״כ יענה אמן‪ ,‬כי כל העונה אמן ולא שמע את הברכה‬
‫היא אמן יתומה י( חטופה שהטף וענהאמן קודם שתבלה הברכה מפי המברך‪.‬‬
‫קטופה שפסק אמן שני חלקים‪.‬‬
‫תשובה ל ר בינ ו האיי‪.‬‬ ‫שיא‬
‫מי ח( ששמע רבים מישראל שאומרים אמן וחזקתן שאין עונין אמן אלא‬
‫אחר ששמעו הברכה בתקנה‪ ,‬אין חוששין לאמן יתומה‪ ,‬וכששומע מהם קדושה‬
‫רשאי לענות עמהם ובן קדיש וברכו‪ ,‬אבל ודאי אם שמע יד־זיד שאמר אמן‬
‫ולא שמע הברכה יש דחשש לאמן יתומה ואינו רשאי לענות אמן עמו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ו ה ג א ו נ י ם ט( כ ת ב ו דאפילו יצא כבר ידי אותה ברכה לא יענה אמן יתומה‪.‬‬ ‫ש*יב‬
‫אילו מייתי לי ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן‪.‬‬
‫הדברים שהיה שמואל מתאוה להן‬ ‫פ יר ׳ י( ארדיא כמהין‪ .‬מ ר אי ן יא(‬ ‫שיג‬
‫וכן נוזליא לרב‪.‬‬
‫א( הרא״ש ספ״ח‪ .‬ובתום׳ הרא״־ב ■‪ :‬רב אחא נדבכחא גאון‪ .‬וכן כעו״ת הריצב״א חלק ז׳ סי׳‬
‫קל״א‪ .‬ועי׳ בתר״י‪ .‬והוא שכ׳ האגור )סדילקאכ( ‪ 21‬ע״א‪ :‬״ומצאתי כשם‪ ...‬וכ״כ רב האי גאון“‪.‬‬
‫ב( ח״ג סי׳ מ״ו; לרבינו נחש־ון גאון‪ .‬והובאה בברכי יוסף ליו״ד סי׳ רמ״בבשם; תשה׳׳ג‬
‫ג( ״וחייכ ל ה ק ד י מ ו לכל אדם בכניסה‬ ‫כ״י סי׳ רס״ט‪ .‬וכן הסימן בכתב‪-‬יד ר״ד סימונזן‬
‫ו י צ י א ה “ )במד״ר ט״ו‪ ,‬י״ז(‪ ,‬ולא כהספרי פ׳ דכדים ומס׳ ד״א זוטא פ׳׳ו ש״בכניסה הגדול‬
‫קודם וכיציאה הקטן קודם“ )עי׳ ד״י ניסנבוים בהמאסף תלפיות בדדיטש־וב תרנ״ה צד ‪ 05-8‬ז(‪.‬‬
‫חייכין‪ ,‬עיין גנזי‪-‬קדם כ׳ ‪ 39‬הערה ז‪.‬‬ ‫ד( ת־סוכות הגאונים הקצרות סי׳ רס״ח‪ .‬ה(‬
‫ו( ערוך ערך ״אמן“ עפ״י הכ״י •טלי; אמר ר׳ צדוק )תשב׳־ץ הקטן סי׳ ר״ן‪ .‬ובטואו״ח סי׳‬
‫ח( בב״י למור או״ח סי׳ קכ״ד‪:‬‬ ‫ז( ע״כ בתיטכ״ץ וכמור‪.‬‬ ‫קכ״ד(‪ .‬והשוה‪ .‬אוצה״פ סי׳ ר״כ‪.‬‬
‫כתוב כא׳׳ח )ומכאן בד׳׳ח על הרא״ש לברכות פ״ז אות מ״א(‪ .‬ולא מצאתי זה שים בדין ענית אמן‪.‬‬
‫ט( שילטי הגבורים‪ .‬ומה •טכ׳ •טם בלשיון ריא״ז להפך‪ :‬״ואומרים הגאונים “ הוא מדברי רבי׳‬
‫גסים‪ ,‬האשכול ח״א ‪ 28‬ואו״ז ח׳׳א סי׳ קצ״ג‪ .‬ועי׳ עוד במגילת סתרים‪ ,‬הצופה לח״י •טנה ז׳ ‪ 25‬־‪.21‬‬
‫י( ערוך ערך ״ארד“‪ .‬יא( כ״ה בשיני כ״י רי״ל )וביטיאר נוסחאות‪ :‬נראין(‪ .‬ו מ ד אי ן‬
‫ה ד ב ר י ם מצוי הוא ביחוד בתשיובות רב האי גאון‪ .‬ונראה בי קטע הוא מאחת מתיטובותיו‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה ת ש ו ב ו ת‬ ‫‪n2‬‬

‫‪ l‬״’•־[ ואמר ריב׳ל תשעה ועבד מצטרפי־ן‪.‬‬

‫ש א י ל ו «( מ ק מ י רב נ ט ר ו נ א י ג א ו ן ‪.‬‬ ‫שיד‬
‫ותו ששאלתם מהו לסמוך על דברי ריב״ל בשעת הדחק ויצטרפו ט׳ ועבד‪.‬‬
‫אין הלכה כריב״ל‪ ,‬ואין אנו עושין כמותו‪ .‬ועוד השתא עבר משוד־ורר‬
‫ולא טב^* אין אנו מזמנין עליו בזימון דרבנן דתנן ב( נשים ועבדים וקטנים‬
‫אין מזמנין עיד־יהם‪ .‬ואמרינן פשיטא דאין מזמנין ואמרינן איצטריך מתניתין‬
‫לעבר שמל ולא טבל וקמ״ל כי ד־!א דאמר ר״ח בר אבא אר״י לעולם אינו‬
‫גר עד שימול ויטבול לצרפו עם תשעה בתפלה דגמרינן לה תוך תוך לכל דבר‬
‫פדחות מעשרו־ז עבד מבעיא‪ ,‬ועור בפירוש ג( שמענו‬ ‫שבקדושו־ז לא יהא‬
‫מרבותינו ד( שאייד״ו שמועות של שר“שה שאכלו כאדחת כגון תשעה ועבד‬
‫וארון שנים ושבת וקטן פורח וקטן היודע למי מברכין אינן הלכה‪ ,‬ואין‬
‫עושין מעשה כמותן‪.‬‬
‫ו ה א ח ( דאמור תשעה נראין כעשרה מצטרפין אין הלכה היא וכל הלין‬
‫שמועות דש לש ה תשעה וארון ושנים ושבת ושני תלמידי חכמים המהדרין זה‬
‫את זה בהלכה וקטן היודע למי מברכין ואביי ורבא בר י( חנן הוו יתבי קמי׳‬
‫דרבה אמרו )מ״ח‪ (.‬הלך י( כולהון שלא כהלכה אינון‪ ,‬לית הלכתא כוותהון אלא‬
‫וכן לתפלה וכולן עד שיהיו‬ ‫ועשרה כמותן לברך בשם‪,‬‬ ‫בעינן שלשה לנברך‪,‬‬
‫בני שלש עשרה שנה ויום אחד‪.‬‬
‫כ ת ב ח( שר ש ל ו ם ג א ו ן דרב נחמן וכל הנך בשלשה שאכלו אינן‬ ‫שהז‬
‫הלבה אלא צריך בכולן שיהיו בני י״ג שנה ויום אחד‪.‬‬
‫‪1‬מח‪-‬ז דאמרי אינשי בו צ י ן ב ו צ י ן מ ק ט פ י* ידיע ‪.‬‬
‫ו ה א צ( דאמרלהו רבה לאביי ולרבא בר רב חנן דשאילת היכי גרם'‬
‫רבנן בוצינא מקיניה יריע‪ ,‬או מקוטניה‪ ,‬ומאי פירוש‪.‬‬
‫ל<^ הכין גרסינן ולא הכין‪ .‬אלא אית דגרסי מקוטפיה יריע ואית‬
‫דגרסי מכניה ידיע‪ ,‬ותרויהו עולין לטעם אחד‪ .‬ו מ ש ל ה ו א זה ש מ צ ו י‬
‫ב ל ש ו ן א ר מ י הרבה קישות מעיקרה ידועה מרה היא או מתוקה‪ .‬מאן נאמר‬
‫מקוטפיה מדוכתא דקטפין לה מיניה‪ .‬ומאן דאמר מכניה מן הכן שתחתיו '( בשעה‬
‫שקוטפין אותו בסימנין שיש לעובדי אדמה שיודעין אם מרה היא אם מתוקה‪.‬‬
‫א( סדר רב עמרם השלם ח״א צד קמ״א ודסוס ווארשא י‪-‬א ע‪-‬א; מחוור ויצרי סימן‬
‫י״ט צד ‪ ;23‬תש״ר ח״ב צד ‪ ;22‬שבה״ל סימן ט׳ והקצר סימן ג׳‪ .‬ב( דף מ״ה ע״א ■‬
‫ג( מכאן ואילך גס בהאשכול הוצאה אלבק צד ‪ 41‬עיי׳׳ש‪ .‬ד( רב משרשיא ודב שי‬
‫לקמןבסי׳ שי״ן‪.‬‬ ‫צ״ל‪ :‬בד דב‪ ,‬נמו‬ ‫ה( ח־ג סי׳ קב־ד‪ .‬ו(‬ ‫צד ‪.81‬‬ ‫שלום‪ ,‬עי ■ אוצר הפידושים‬
‫וכן באגדה דש״ג נוסח צדסתי צד‬ ‫ועי׳ הגהות ד״ס‪.‬ז( כ׳׳ה בכ״י ד־־ד סימונזן‪ :‬הלך = הנך‪.‬‬
‫‪ 20‬שודה ג׳‪ .‬ה( המנהיג דף כ׳ עיב סי׳ ע״ח‪ .‬מ( הגיה סי׳ שצ*ה‪ .‬י( וכן; והוא דה •א‬
‫ב כ נ י י ה ו )בדכות נ״ו‪ (.‬על כנם במקומם במחובד )רש‪-‬י(‪ .‬ועי׳ עדה׳׳ש סוף ע׳ ״כן “ א׳‪.‬‬
‫‪113‬‬ ‫]דה מח‪|.‬‬ ‫מסכת כרכות‬

‫א׳ל לאו את קא מוקרת לי אלא אורייתא היא דמוקרא ליי‬

‫דכתיב ס ל ס ל ה ו ת ר ו מ מ ך ת כ ב ד ך כ י ת ח ב ק נ ה ‪.‬‬
‫ה ו צ ר ב נ ו א ( לתשובת אדונינו בפסוקים שמצינו בתלמוד ואינם במקרא‬ ‫•כיח‬
‫וכמדומה חם ושלום שמכחישין זה את זה וכתבנו מהם אילו ב׳ לידע טעמן‬
‫בהן‪ ,‬אחר בברכות םלםליה ותרוממך בנגידים ב( תושיבך אל תיקרא בנגידים‬
‫אלא בין נגידים ולא מצינו בלתי תכבדך בי תחבקנה ועוד גרםי׳ במגילה ג(‬
‫דיקא נמי דכתיב ויחזק אםא ובכל המקומות לא מצינו בלתי וי קי (‪ .‬יבאר לנו‬
‫אדונינו תשובתם יפה יפה‪.‬‬
‫דע שלא היו חכט׳ טועין בפםוק שהרי משניותיהן כמה טורח הם יגיעים‬
‫שלא תתחלף משנת חכם זה במשנת חכם אחר וכל אחד ואחד מדקדק לומר‬
‫בלשון רבו וכל שכן דברי תורה ומקרזג־ת אלא שאתה צריך לעיין בכל דבר‬
‫שיםתפק לך כי צד עיקרו אם טעות םופר הוא או שיטפא דתלמידאי תרביצאי ה(‬
‫שלא היו בקיאין או דבר שנאמר בתד־זילה שלא כתורת פםוק‪ .‬ודברים אילו‬
‫ששאלת פשוטים‪ ,‬תחילה שר׳ שמעון בן שטח בשעה שישב בין המלך והמלכה‬
‫וא׳ לו המלך קא חזית מאי יקרא קא עבידנא לך א׳ ליה שמעון בן שטח לא‬
‫את קא עבדת לי אוריתא היא דקא עבדא לי דכ׳ םלםליה ותרוממך תכבדך כי‬
‫תחבקנה כך אנו גורסין הפסוק כולו וגם כך הוא כתוב בנוסחאות שלנו הפםוק‬
‫כולו‪ ,‬ואחריו אנו אומרים בין נגידים כלומר שזה פתרון זה ואנו לא גרסנו אל‬
‫תיקרא בנגידים אלא בין נגידים אע״פ שיש בחכמים מי שגורם בן אפילו לדבריו‬
‫אין זה פסוק אלא מדברי בן סיר^ז‪ .‬ואל תתמה שדרשנו אותו שהרי דחכמים‬
‫דורשין אפילו לשון הדיוט באותן הלכות דמפרשן בראש פרק המקבל י( ר׳ מאיר‬
‫ור׳ יוסי ור׳ יהושע בן קרחה ור׳ יהודד־ז והילל הזקן באותה שנזועה דראש‬
‫המקבל וגם חכמים אחרים דורשין לשון הדיוט בל אחד כמה שמפורש טעמו‪.‬‬
‫וכן היא השמועה א׳ ליה לא את קא עבדת לי יקרא אוריתא היא דקא עבדא‬
‫לי יקרא דכתיב סלםליה ותרוממך תבבדך כי תחבקנה ובנגי׳ תושי׳ אל תיקרא‬
‫בנגי׳ אלא בין נגידים ולא א׳ שכך כתוב אלא אחר הפסוק התחיל דברים‬
‫אד־זרים כלומר שאף במשלי ו־חכמים הרי אמור כן ויש לדורשו כן‪ .‬ואשר‬
‫כתבת דיקא נמי דכתיב ויחזק אסא גם זה אין אנו גורסין כן אלא כך היא‬
‫השמועה א׳ ר׳ יהושע בן לוי א׳ ר׳ לוד ואוגו וגיא החרשים מוקפות חומה‬
‫מימות יהושע בן נון והני יהושע בננהי והא אלפעי“ בננהי דכת׳ י( ובני אלפעל‬
‫עבר ומ׳ וש׳ הוא בנה אונו ואת לוד ובנתיה אמר ר׳ אלע׳ בר׳ יוסי הללו‬
‫א( תג״ק סי• ע״ח‪',‬ונעתקה עפ״י כ״י ‪ S13’( 1‬עי׳ ם׳ השנה ספד״מ ח״ט‪ ,‬צד ‪ 281‬ן‪ .‬והיא‬
‫שאית רב נסיס מרב האי‪ .‬ב( עי׳ בהגהות ד״ס‪ .‬וכ׳־ק צ׳־ב‪ :‬תוס׳ ד״ה משולש‪ .‬ג( דף ד׳ ע״א‪.‬‬
‫ק״ד ע׳׳א‪ .‬ז( דה־א ח׳‪ ,‬י‪-‬ב‪.‬‬ ‫ב״ט‬ ‫עי׳ דה״ר ח״גצד ‪.228‬ו(‬ ‫ד‪(.‬‬ ‫ה׳‪.‬‬ ‫ב י״ד‪,‬‬

‫התשובות ‪,8‬‬ ‫אוצר הגאונים‬

 ‫התשובות‬ ‫אוצר הג אוני ם‬ ‫‪tl4‬‬

‫מוק׳ חומה מימות יהושע חרוב ביימי פלגש בגבעה ואתא אלפעל בננהי אתא‬
‫אסא שפצינהי וזהו סוף השמועו—! וכן אנו אומרין‪ .‬ועור הרי נוסחאות ישנות‬
‫מצואות לפנינו כאשר פירשנו אבל בדקנו על זה שבתבת וראינו שיש בשיטפא‬
‫דגרסאי מי שטעה וא׳ ותסברא אסא בננהי דכת׳ ויחזק אסא ערי בצורות ביהודה‬
‫ואין הפסוק כן כדרך טעיות הרבה שמצויין בשיטפי דתרביצאי וכל שכן של אותן‬
‫גרסאי שבכפרים א( שלא היו בקיאין במקרא וכיון שטעו מעיקרא ואמרו ויחזק‬
‫ופרקו דאתא אסא שפצינהי כיון דאקו ליה לפידוקא הנהו תלמידי מן טעותהו וארוחו‬
‫הדין מימרא מדעת לבם כמדומין הם שמחזקין את הפירוק וודאי אילו היה הפסוק‬
‫כטעותם דוקא לפירוקין אלא שאינו כן דרבנן דווקני ומי שמעיינין בשמועה ואינן‬
‫גורםין והולכין שיטפא בעלמא ויבן קרו מעיקרא ולית להון למידק מיניה מדעם‪.‬‬
‫]מח‪ 1:‬ובשבת מתחיל בגחמה ומסיים בגחם׳ ואום׳ קדושת היום באמצע‪.‬‬
‫‪ . . .‬ב ( • או יאמר רחם על ישראיה או רחם על ירושלם ולעולם יחתום‬ ‫שיט‬
‫בונה ירושלם‪ ,‬והוא נחמה‪ ,‬ואין הפרש בזה בין שבתות ומועדים וראשי חדשים‬
‫ושאר ימים אבל הוצרך להזכיר זה ]בשבת[ לסבת קדושת היום במו שנאמר‬
‫בשבת ורצה והחק“ יצנו ובמועדים וראשי חדשיבם יעלה ויבא‪ ,‬בפני שיש בזה‬
‫מחלוקת בשבת פותח בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום ב‪<:‬זמצע‪ .‬ר׳‬
‫אליעזר אומר רצה לאומרה בנהמה אומרה בברכת הארין אומרה‪ ,‬בברכה שתיקנו‬
‫חכמים אומרה וחכמין אומרין אינה אומרה אלא בנחמה בלבד‪ ,‬וההק״כה בזה‬
‫כחכמין‪ ,‬וכמו שהוא המנהג אצל כל ישראל והורנו שהוא פותח בדברים מעין‬
‫הברכה ולא מענייני שבת וחותם בחתימת הברכה לא בכמו ענייני שבת ]וזכרון[‬
‫השבת יבא בתוך הדבדים כמו שעושים ]עד היום[ ודינו במועדים וראשי חדשים‬
‫כמו דינו בשבת וזה מפורםבש‪ ,‬ושמו שברת בהברייתא למשל‪ ,‬וכבר באר זה‬
‫מ ח ב ר ה ה ל כ ו ת וזה בראש גמ׳ שלשה שאכלו‪ ,‬והוא הז׳ מן ברכות‪.‬‬
‫ו ב ב ר כ ת ה מ ז ו ן ה(‬ ‫ו ב י ו ״ ט ג ( שחל להיות בשבת בברכת המזון‬ ‫שב‬
‫^ דר״ה ■בהל להיות ביבבת‬ ‫צריך להזכיר החליצנו‬
‫מ נ ה ג א ב מ ת י ב ת א דמימר‬ ‫י‬
‫והחליצ‪-‬ן‬ ‫ואומר החליצנו תחלה ואח״כ י( יעלה ויבא מפני שתדיר‬
‫דיו״ם או ^דמועד או‬ ‫ויבא‬ ‫ושאינו תדיר תדיר קודם ובין בר״ח ובין בחולו של בןן״ך‬
‫בלהוד‪ .‬ו ל א ש י נ ה‬ ‫דר״ה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫ב י ש י ב ה מעולם‬ ‫אדם‬ ‫שחל להיות בשבת אומר בתחילה דצה והחליצנו‬
‫וכך ראוי לעש ות ‪.‬‬ ‫מ זאת‬ ‫אומד יעלה ויבא ו כ ך מ נ ה ג ב ש ת י י ש י ב ו ת ‪.‬‬
‫א( ״ונראין הדברים שבתהלה א נ ש י כ פ ר י ם לא הוו דייקי במקרא“ )לשון רב האי‬
‫ערוך ע׳ עמר ב׳(‪ .‬והם‪ :‬״גיתאני“ )העתים סוף ‪ ,( 257‬או‪ :‬״גיתאשי “ )תג״ה ‪ , 103‬שורה י״ד(‪.‬‬
‫ב( קהלת שלמה עמ׳ ם״ב סי׳ נ״ז‪ ,‬תרגום מערבית )ערבית בצד צ׳(‪ .‬ועי׳ ה־־ג אספמיא ‪69‬‬
‫הערה ע‪-‬ד‪ ,‬ועי׳ גם בראב׳׳ן אלבק סי׳ קפ‪-‬ו הערה ב׳‪ .‬ג( ה״ג סי׳ קל׳׳א‪ :‬״לרב צמה גאון זצ״ל “‬
‫]ובסדר רב עמרם השלם היא‪ ,‬קפ״ד ע־׳ב!‪ .‬והוספות ותקונים לסדר׳׳ע )מרכס( צד ‪ 10‬סתם‪.‬‬
‫ה( תג״ה בסי׳ ו׳‪.‬‬ ‫ד( בכ׳־י ר*ד סימונזן סי׳ שנ׳־ג‪ :‬ואחריה‪.‬‬
‫‪115‬‬ ‫ב ר כ ו ת ]ד ף מט‪ .‬נא ‪| .‬‬ ‫מסכת‬

‫]מט•‪ 1‬רבי אומר אין ח ותמ י י ן בשת י ים ‪.‬‬

‫כ ך א( א מ ר רב נ ט ר ו נ א י ג א ו ן ז״ל בלילי ימים טובים שחותמי]‬ ‫שכא‬
‫ברוך אתה ה׳ פורם סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל מנד־זם ציון ובונה‬
‫ירושלים אסור לחתום כך‪ ,‬שכך אמרו חדל ר׳ אומר אין חותמין בשתים‪.‬‬
‫]מט‪ 1:‬בעשרה אומר נברך אלהינו‪.‬‬
‫ו ה כ י ב( אמרו משמיה ד מ ר רב נ י ס י נ( כ ר י ה ר רב ש מ ו א ל רכר הוו‬ ‫טכב‬
‫בי עשרה ההוא רמזמין צריך למימר נברך אלהינו •סאכלנו משלו ולא מבעי למימר ל א ל ה י נ ו‬
‫מ׳־ט משום דכתיב •שירו לה‪ /‬גדלו לה‪ /‬זמרו לה׳ בלמ״ר‪ .‬ונבי ברכה אשכחן דכתי׳ ברכו את‬
‫ה׳ ויברך דודאת ה׳‪ ,‬ברכה בלמ״ד לא אשכחן‪ ,‬וכן הלכה ד(‪.‬‬
‫|נא•[ ת׳־ר ו׳ דברים נאמרו באספרגוס ובר ורק אחריו ו א י ן ם ו מ ב י ן‬
‫אותו אלא במינו‪.‬‬
‫ובאספרגוס ו(‬ ‫ו ש א ל ו ב ש א י ל ו ת ה ( אספרגוס שאמרו חכמים סומכו‬ ‫שכג‬
‫•טאמרו חכמים‬
‫במינו והתניא סומכו בפת ומשני הא בדחמרא הא בדשיכרא‪ ,‬הי‬
‫כולי ז( סומכו‬
‫במינו ביין ושל‬ ‫מינייהו בדחמרא והי מינייהו ברשיכרא‪ ,‬רק אחריו לוקה והתניא‬
‫שכר סומכו בפת‬ ‫לא רק אחריו לוקה‪ ,‬הי מינייהו בעי רקיקה‪.‬‬
‫של יין רק אחריו‬
‫לוקה ושל שכר‬ ‫אםפרגום של יין סומכו במינו ביין‪ ,‬ושל שכר סומכו בפת‬
‫לא רק לוקה‪.‬‬ ‫אספרגוס של יין רק אחריו לוקה ושל שכר לא רק אחריו לוקה‪.‬‬
‫ושש ׳ ח( מאי <תםפרגום דתנן )נדרים ר‪ ,‬י׳( נדר מן הכרוב מותר‬ ‫•סכר‬
‫באספרגוס וכן כום ש ל ^ פ ס פ ר ג ס ‪ .‬גופה שלמלה עצמה מה הוא‪.‬‬
‫כך שמענו כי עיקר אספרגס במיני דשאיבס הוא וישנו בארץ ישראל‪.‬‬
‫ו א מ ר מ ר רב ס ע ד י ד ־ ז ג א ו ן ז״ל כי נקדא ‘ א צ פ ר א ג ‪ .‬ודע כי יש‬
‫ג א ו ן כי הוא בלשון‬ ‫בכרוב דבר עגולככדור והוא הנקרא אספרגם שאמר‬
‫ישמעאלי אצפראג‪ .‬ובלשון פרסי קוראין לכל דבר עגול ככדור א ס פ ר א י א ‪.‬‬
‫וזה שבכרוב כך נקרא בלשון פ ר ס י ‪ .‬ומטילין ממנו בתוך היין ובתוך השכר‬
‫כי יש בו כוח שמונע מן השכרות‪ .‬וזה כתוב ב ס פ ר י ר פ ו א ו ת כי יש‬
‫בכרוב כוח שמונע מן השכרות‪ .‬והיו הראשונים עושין ממנו יין ונקרא ש ר א ב‬
‫א ל כ ר ו ב ‪ .‬וגם היין והשכר שניתן בו אספרגם היו רגילין לקראו אספרגם סתם‪.‬‬
‫א( סדר״ע מ״ג ע״א‪ .‬והעלם ח״ב צד ‪ .258‬ב( סדר״ע ה־בלם ח״א קפ״א‪-‬קפ״ב‪ .‬ובהוספות‬
‫לסדר״ע )מרכס( צד ‪ ;8‬הפרדס ל״ח עמוד ג׳; ד׳ ווארעא סי׳ צ״ג והוצאת עהרנר״ך צד ק״ץ;‬
‫לק״פ סוך ענין ברכות; סדור רש״י ‪ ;346‬מח״ו צד ‪ .32‬ומקוצר בהאשכול הוצ׳ אלכק צד ‪.73‬‬
‫נ( יוסי )לק״פ(; דרב ביבי )מח״ו(‪ .‬ד( ״וכבר חשבו קצת ח כ מ י ה ת ל מ ו ד כי‬
‫לשון ברכה לא יתעבר בלמ״ד כעבור מעוט מה שימצא ממנו במקרא ומנע בעבור זה לומר‬
‫בברכת המזון נכרך לאלהינו בלמ״ד אע״פ שהלמ״ד כתובה בו במשנה )עי׳ הגהות ד״ס( אמר‬
‫ברכה בלמ״ד לא אשכחן‪ .‬והסכים לדעתו בזה זולתו מראיסי החכמים ואמר‪ :‬וכן הלכה “ )הרקמה‬
‫לר״י בן גנאח צד ‪ 13‬עי׳׳יט שהביא בנגוד‪ :‬ויברכו העם לכל האנשים‪ ,‬נחמיה‪ ,‬י״א‪ ,‬ב׳(‪.‬‬
‫ח( תג׳׳ה סי׳ שע׳׳ט‪,‬‬ ‫ו( תנ״ק סימן י׳׳א‪ .‬ז( == וכו׳‪.‬‬ ‫ה( ערוך‪ ,‬ערך אספרגוס‪.‬‬
‫עי״ש ‪ .374‬והשוה אוצר הפירושים צד ‪ 86‬סי׳ ר״נ וערה״ש ע׳ אספרגוס‪.‬‬
 ‫הגאונים — התשובות‬ ‫אוצר‬ ‫‪116‬‬

‫ודברי התלמוד מראין כענין הזה ששמענו בדתניא ששה דברים נאסרו באםפרגם‬
‫והד מיניהו שומכו במינו ותניא סומכו בפת ואמרינן ע־ה לא קשיא הא בדהמרא‬
‫הא בדשברא‪ .‬דאלמא אחר ששותהו אובל ממינו לסמוך את לבו‪ .‬ובבר שמענו‬
‫בי הברוב אחד ממיני ^תשפרגב ‪ .‬וביון שזה שליין יש ממינו מאבשי מ ד א י ן‬
‫ד ב ר י ם בי הוא ששנינו שהברוב ממינו‪ .‬והמשקה גופו נקרא אבפרגם מההוא‬
‫מעשה דעשרה יוחסין א( דאמר ליה רב נחמן לרב יהודה שאתי מר אנבאג אם׳‬
‫ליה מי סאני אספרגם דאמור רבנן או אנפאקא בדאמרי אינאשא‪.‬‬
‫‪1‬נא‪ 1:‬י הי ליה כסא דברכתא לרב נחמן‪.‬‬
‫ו ר ־ ז ו ב ב ( ש א ל ו ק מ יה ]ד ר ב י ד ־ ז ו ד א י ג א ו ן [ המברך ברבת‬ ‫בכה‬
‫המזון מהו שיטעום מבוס‪ .‬ואמר )ליה( אי ניחא ליה ליתביה לבעל הבית ולא‬
‫ליטעום מיניה )אלא( לשתוייה בעל הבית ו־א בעי לברובי עליה בורא פרי הגפן ג(‪.‬‬
‫ב״ש אומרים נר ומ ז ו ן ובשמים והבדלה‪.‬‬
‫א י כ א ד( מ ר ב ו ו ת א מ״ד דהאי מוון דק־‪.‬־‪ '.‬במתניתין ב־בת המוציא תיא ה(‬
‫ושמיעה ליה מהאי מתניתין דמכדלינן אריםתא ו( וקא מוקים •ה למתניתין במוצ״ש ליו״ם דכיון‬
‫רבעי למימר קידושא אריפתא משלשל לה להבדיה אבתרה‪ .‬והאי דאיצטריך ליה למימר הכי‬
‫משום דקשייא ליה ההיא דאמימר )פםחים ק״ז( דאיקלע לבי רב איטי ולא הוה להו ח‪::‬־א‬
‫לאברולי ובת טות‪ .‬ומשום הבי איצטר־ך לאוקמא להא מתניתא במוצאי שבת ייו‪-‬ט וקא מו־ים‬
‫להא דאמימר בשאר ימות השנה כי היכי דלא תקשיי ליה ההיא דאמימר‪.‬‬
‫ו הי ב א ז( דמיקלע יומא טבא באפוקי דשבתא מאן דלית ליה חמי־א ייכרך ברישא‬ ‫בנז‬
‫המוציא והדר אשר קדשנו במצותיו ויטהחיינו ובד חזי נורא מברך בורא מאו־י האש אבל‬
‫המבדיל לא לימא דכי תקינו רבנן הבדלה עי חמיא תקינו‪ ,‬ו מ ן ר ב נ ן דאמר מבדלינן‬
‫אריפתא כדרכא ח( השתא הבדלה בלא כוס מבדלינן במקום דצריך למלאכה‪ ,‬על שיביא מבדלינן‬
‫במקום דלית חמרא ט( הבא נמי לקדושיי קא מבוין וטדי ביכות קא סרי י(‪.‬‬
‫מ צ א ת י יא( בפר״ח דהב' פסק מד רב יהוראי גאון כד היבא דאיכא‬ ‫שבח‬
‫קידוש יומא מקדש אריפתא אי נמי קידושא והבדלה בהרי הדדי דהייגו מוצ״ש‬
‫וכניסת יו״ט ראשון או יו״ט שני ולית יייה חמרא מקדש אריפתא אבל הבדלה‬
‫צ מ ה ג א ו ן א מ ד בה טעמא‬ ‫גרירתא לא מבדיליןאריפתא יר(‪ .‬ו מ ר ר ב‬
‫א( קדויטין ע׳ ע״א‪ .‬ב( תשייר ח׳ב צד ‪ .5‬ותג״ל סי ■ מ״ה צד ‪ 19‬בשינויים‪ .‬ועי ■ ברא״ש‬
‫ברבות פ׳־ו‪ ,‬סי׳ כ־ז‪ .‬ג( עי׳ לקמן ‪ 117‬סי ■ שיל׳׳ז ומור או״ח סי׳ ק״צ‪ .‬ד( היי׳׳ה עי״ש‪.‬‬
‫ה( ״ומעמיד‬ ‫״ מ ק צ ת ה ג א ו נ י ם כתבו בה דברים זרים “ )חרושי המאירי צ׳׳ב עמ׳ ג׳(‪.‬‬
‫המשנה במי שאין לו יין כלל‪ ...‬שמסדר אותם כולם על הפת בשעת המוציא “ )תי״י(; ״ ^'‘ א‬
‫ו( ]עי׳ ריצ׳־ג יטם‪ :‬״שנשמע מדביי יב האיי ב פ י ר ו ש‬ ‫הוזכר במשנתנו יין “ )המאייי(‪.‬‬
‫ז( ה״ג ד״ו י‪-‬ג ע״ב‪ :‬״פסק “‪ .‬ומשם בריצ״ג ה״א צף י ‪-‬ר‬ ‫ב ר ב ו ת שמבדילין על הפת “!‪.‬‬
‫ח( בה״ג כך הגי׳‪ :‬בדרבא‪ .‬וצ־ל; בדיבא ‪ .‬מק״ו‪.‬‬ ‫ובה־ג אספמיא ‪ 8‬־‪ 47‬בשנוי גדול עיי״ש‪.‬‬
‫ט( אבל בה־יג אספמיא‪ ,‬צד ‪ ;45‬״ ו ש ד ר ו ל ן מ מ ת י ב ת א דאין ה“■ כאמימ־ “‬
‫)שהבדיל אשכרא(‪ .‬י( ״וכך הורו כל הגאונים “ )ריצ״ג שם(‪ .‬ועי' לעיל סי' יי־־ד ויי־וז‪.‬‬
‫יא( ראכ׳׳ן סי' קפ״ט‪ .‬יב( מבאן נראה שגם דעת ר' יהודאי גאון דוקא במוצ״ש וכניסת‬
‫יו״ט יחד אפשר להבדיל על הפת‪ .‬ובשבה־ל סי' ל־ה כתב‪ :‬״אבל קמאי‪ ...‬סבירא להו דהבדלה‬
‫נטי על הפת וכן מצאתי ל ר ב י ה ו ד א י ג א ו ן ז־־ל ולבעל הדב־ות “ )עי־ העטור לבוב ח״ב‬
‫נ״ג ע׳׳א(‪ .‬אבל כיי»יבה׳׳ל השלם סי׳ ק״ל נשמט שם רב י ה ו ד א י מבאן‪.‬‬
‫‪117‬‬ ‫)דף נא‪(:‬‬ ‫ת סכת ב ר כ ו ת‬

‫שבשאר ימות השנה אין מבדילין על הפת שאין דומה קידוש להבדלה מפני‬
‫שקידוש א״א שלא לסעוד דאמרי׳ אין קידוש אלא במקום סעודה וכיון ששלחן‬
‫קבוע וסעודה קבועה לילי שבת ולילי יו׳יט וא״א שלא לסעוד מקדש על הפת‪.‬‬
‫אבל מוצ״ש אינו שלחן קבוע דאי בעי אכיל ואן בעי לא אכיל לא מבדיל‬
‫אדיפתא‪ .‬והילכתא אין מבדילין אריפתא‪.‬‬
‫ד ה כ י א( א מ ר רב ע מ ר ם ר י ש מ ת י ב ת א אין מבדילין על הפת‬
‫כל עיקר מה טעם שאין דומה הבדלה לקידוש מפני שקידוש אי אפשר לו שלא‬
‫לסעור דקאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה וכיון ששלחן קבוע וסעודתו‬
‫קבועה וא' איפשר =( לו שלא לסעוד מקדש על הפת אבל במוצאי שבת כלום‬
‫שולחנו וסעודתו קבועין ופת מותקנת לפניו שנוטל פת ומבדיל עליה הילכך אין‬
‫מבדילין על הפת ו כ ך מ נ ה ג ב ש ת י י ש י ב ו ת ג( אבל יום סוב שחל אחר‬
‫שבת שיש קידוש והבדלה ואין לו יין מבדיל על הפת ושפיר דאמי וכך אם׳ בה‬
‫מר׳ יצחק י ( גאון מאור עינינו זצ״ל טעם אילו עמדה ]ה[לכה כדשלח ליה‬
‫אבא אבוה דשמואל לד׳ ילמדינו רבינו ]סדר[ הבדלות חיאך שלח ליה כך אט׳‬
‫]ר׳ ישמעאל ברבי יוסי[ משם ]אביו[ שאם׳ משם ר׳ יהושוע בן חנניה נהי״ק‬
‫]נר הב[דלח יין קדוש ]אט׳ ר׳[ חנינה משל דר׳ יהושוע בן חנניה ]למלך[‬
‫יוצא ואפרכום ]נכנם מלווין[ את המלך ואחר בך יוצאין לקראת אפרכום ]שזה‬
‫הוא שבת זה הוא )יו״ט( ה[ וכיון שהבדלה קודמת וקיימא לן דאין מבדילין על‬
‫הפת ]אסור להב[ דיל על הפת אבל י( בשבת ולמחר יום טוב ]עכשיו שאט׳[ חב׳‬
‫היכא דאיבא זמן היכי עביר ‪ .‬אם׳ אביי ]יקזנ״ה ורבא[ אט׳ יקנה״ז והלכתא כרבא‬
‫כיון שקידש ]אומד תד־זילה נעשה עיקר[ קידוש על הפת והבד’ד‘ה כטפילה‬
‫]ומבדילין על הפת[ עם קדוש‪.‬‬
‫ו ה כ י י( א מ ר רב הא יי מנהג נוהג ח( עד השתא היכא דאיקלע‬ ‫שיי‬
‫ליל יו״ט במוצ״ש רמקרש אריפתא ליכא דפליג דמבדיל אריפתא כיון רסוגין‬
‫כרבא דאמר יקנה׳׳ז וקדוש עיקר ותחלה ובתרא אבדלתא אבל אפוקא שבתא‬
‫לחולא לא מבדלינן אריפתא ואי אבדיל שליחא דצבורא על הכום בבי כנישתא‬
‫כל דהוה התם נפיק ירי חובתיה‪ .‬ו)כ(דתנן בש״א נר ובשמים ומזון והבדלה‬
‫ובה״א נר ומזון בשמים והבדלה ותניא אר״י לא נחלקו ב״ש וב״ה על המזון‬
‫בתחלה ועל הבדלה שבסוף‪ ,‬ההיא במיסב ואוכל חשיכה לו ]ב[מוצ״ש ואין שם‬
‫א( סדר״ע ל׳׳ב ע״א‪ .‬ובדי״ץ־גיאת ח״א צד י״ד‪ .‬ב( מבאן ועד הסוף מכ״י פטרסבורג‪,‬‬
‫אספת אנטונין ‪ .922‬ומושלמת עפ״י סדר״ע ושבה״ל‪ .‬והתשובה בשלמותה עס הוספה )מאוחרת‬
‫כנראה( באמצעותה כשבה״ל סי׳ ק״ל‪ ,‬וכהקצר סי׳ ל״ה‪ .‬ג( ע״כ בסדר״ע כאן‪ ,‬ומכאן והלאה‬
‫בסדר׳׳ע מ״ב ע״ב‪ .‬ד( = צדוק‪ ,‬עי׳ אגרת רש״ג ‪ 114‬הערה ‪ .22‬וראבי״ה ח׳ב ‪ .147‬ה( המוקף‬
‫מובא ככ״י כיני חיטי ובסרע־׳ג‪ :‬מלוין את המלך ווו היא שבת ואח״ב יוצאין לקראת אפרכוס‬
‫ח( (תקונים שבסוף ח״ב(‪.‬‬ ‫ז( רי״ץ גיאת ח״א צד י״ר‪.‬‬ ‫ו( צ״ל‪ :‬אפילו‪.‬‬ ‫וזו היא יו״ט‪.‬‬
 ‫אוצר הג אוני ם — הת שובות‬ ‫‪118‬‬

‫אלא כום אחד מברך עליו בהמ״ז ומבדיל ובדתניא )נ״ב‪ (.‬הנבנם ~ב'תו מוצאי‬
‫שבתות מברך על היין ועל המזון ועל הבשמים ואח״ב אומר המבדי״ ואם אין‬
‫שם אלא אותו הבום מניהו לאהר המזון ומשלשץ בולן יאהריוא(‪.‬‬
‫ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על הדם‬
‫שהיין גורם ל קד וש ה ש ת א מ ר ‪.‬‬
‫ובל־‬ ‫נ ט ר ו נ א י כםדר הזה מקרש ואומר!‬ ‫ו א מ ר ב( מר‬ ‫בלא‬
‫הפרשה )ואם אין לו יין( מברך בפה״ג ואח״ב מברך על היום‪ ...‬ואם אין לו‬
‫יין מקרש על הפת ובמקום בפה״ג אומר המוציא‪.‬‬
‫הפת במקום שאין יין‪ ,‬הכיצד‬ ‫ו א מ ר ג( מר ר ב צ מ ח מקדש‬ ‫שלב‬
‫בפםח מקדש ואינו אוכל עד שיםדיר את הפםח ואח״ב אוכל‪ ,‬ואי בשבת אומר‬
‫ויכולו והמוציא ואינו בוצע ער שיאמר אשר קדשנו ואוכל‪.‬‬
‫ו ר ב י נ ו ה א י י א מ ר י ( בשעה שאין יין וצריכין ^*קדש על הפת‬ ‫שלג‬
‫מברכין על הפת תחילה ואח״ב על היום‪ ,‬ודאי שהפת גורמת לקידושא שתאמר‬
‫ואין מקדשין על הפת אלא במקום שאין יין ה( ‪.‬‬
‫ו א מ ר י( מ ר רב ה א י בך היו הראשונים נוהגין לענין קידוש היו‬ ‫שלד‬
‫מחזרין ומורחים הרבה להביא יין שראוי לברך עליו בורא פרי הגפן והיה אצלם‬
‫מצוה שראויה לחזור אחריה ואם אין להם היו מקדשין על הפת בשבתות וךט חוץ‬
‫מלילי הפסח לפי ששנינו לא יפחתו יו מד׳ כוסות של יין ואפילו מן התמחוי והיו‬
‫רואין לקדש על הפת יותר משאר מיני שכר שמברכין עליהם שהכל נהיה בדברו ז(‪.‬‬
‫ש א י ל ו ח( מקמיה דר׳ יהודה מאי שנא גבי הבדלה וקידושא דלעולם‬ ‫טלה‬
‫מברכין על היין תחלה ועל של ברבת המזון לבסוף‪.‬‬
‫ו ה ש י ב ‪ .‬דלא דמי דברכת המזון סילוק אכילה הוא ולכך !מברך תחלה!‬
‫בברכת המזון שכבר ניזון ולבסוף מברך על היין דברכה טעונה כום ומאחר‬
‫דכום בידו צריך לברך על היין דנהנה הוא ט(‪ .‬אבל יין של קידוש והבדלה‬
‫הוא תחלת המעשה ויין גורם לקידוש שיבוא‪.‬‬

‫א( בבאור זה גופו ר׳מענתנו מ׳צהמ׳ט גם הרי־ף רהוכיה •טא־ן מבדילין כיד אריפתא גם‬
‫ביו״צ שחל כמוצ״ש ]ועי׳ ריצי׳ג יטם‪ :‬ואע־פ •טנעמע מדברי רב הא" ב פ י ר ו ׳ ט ב ר ב ו ת‬
‫שמבדילין על הפת הרי ה ו ר ה כ כ מ ה )כצ׳׳ל( תשובות לאחר כך שאין מבדילין עליה כלל‪.‬‬
‫ב( העתים ‪ ,204‬ובקדרה‬ ‫ול־׳ג שיש כאן חסרון כדברי ריצ״ג‪ ,‬ומן ״וכדתנן“ דברי ריצ״ג הם|‪.‬‬
‫ג( העתים שם‪ .‬ובאיי‪-‬הים לשע״ת סי׳ קי״ח מתשובות הגאונים כ‪-‬י‪.‬‬ ‫בריצ״ג היא צד ה׳‪.‬‬
‫ד( איי הים והעתים‪ .‬ובקצרה בי־יץ גיאת שם‪ .‬ה( ע״כ שם‪ .‬ו( העתים ‪ ;203‬שע׳׳ת‬
‫סי׳ קמ״ז‪ .‬ומשכה״ל הקצר סי׳ ם‪-‬ח נראה שהסימן הקודם ובי ■ זה ענין אהד הוא שב'; ותירץ‬
‫רבינו האיי גאון עי׳׳ש‪ .‬ז( ״וכתב ר״ש בן תפני דעבדו רבנן תקנתא דלא יקדש כלל כי היכי‬
‫ח( מס׳‬ ‫דלהדר על יין “ )שו׳״ת בשמים ראש סי׳ קט׳׳ו‪ .‬והובא כאיי הים לשע׳־ת סי׳ קי־״ז(‪.‬‬
‫הניר כיי אוכספורד ‪ 2696‬כתוב על הגליון של סדור מנהג צרפת כ״י שזחיה ‪ H . 443‬בסמינר‬
‫ט( רשום שם על הגליון ״כ״י אוכספורד; דבה]מ׳־ו[ סיום הוא“‪.‬‬ ‫בנוירק‪.‬‬
‫‪tl9‬‬ ‫] דף נ ב‪|.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫‪1‬נב•[ והאמר מר ה מ ב ר ך צ ר י יך ש י י ט ע ו ם ‪.‬‬

‫הכ י ן ב( סבירא ‪?1‬יהון‪S 1‬רכנן‬ ‫ו א מ ר א( מר רב ה א י י הכין םברי רבנן‬ ‫שלי‬
‫כוס של ברכה צף‪,‬ף שיטעם ביז‬ ‫‪.‬‬
‫■■״׳״■ ‪ ,‬י‬
‫ט]עים‬ ‫טעים ‪,‬ליה המברךי ובין‬
‫המברך‬
‫י‬ ‫טעים‬
‫׳‬ ‫בין‬
‫שיטעום ‪1‬‬‫׳<‬ ‫צריך‬
‫‪1‬‬ ‫בום של ברכדח‬
‫ליה[ אדם אהר שפיר דמי‪.‬‬ ‫בין טעים ליה אחר שפיר דמי‪.‬‬
‫ו א מ ר מ ר רב מ ת ת י ה בום של חתן וכלה אמור רבנן או שיטעום‬
‫אותו חמברך או טועמו אחר שפיר דמי‪.‬‬
‫ו מ ש ו ם מ ר רב י ה ו ד א י א מ ר ו בום של מילה אבי הבן שתי ליה‬
‫ואי טעים מברך שפיר דמי‪.‬‬
‫כ ו ס ג( של התן וכוס •טל מילה אם טועם ממנו המברך מלא לוגמיו כך מצוה מן‬ ‫שלז‬
‫המובחר ואם אי אפשר לטעום ממנו כיון ששותין אותו חתן וכלה או א מ ו של תנוק יצא ידי‬
‫חובתו אע״פ ש־לא טעם ממנו המברך ואינו מוציא שם ■טמים לבטלה‪.‬‬
‫וכן ז( מצינו בשאילות דמר‬ ‫ו כ ו ס י ( של חתן וכלה המברך צריך לשתות ממנו‬ ‫שלח‬
‫רב כהן צדק רייט מת י ב ת א‬ ‫אם מקפידין עליו יטיפו ממנו מעט וכך מצוה מן‬
‫כוס של חתן וכוס של כלה ובום‬
‫של מילה לא ליטעום מידי מיניה‬ ‫המובחר מפני שבירך עליו בפה״ג‪ .‬ואם יש בני אדם‬
‫מפני שמקפידין חתן וכלה ואמו‬ ‫שמקפידין אי נמי הוא שאינו מקבל עליו לשתות ממה‬
‫•טל תינוק משום אנינות ואמרינן‬
‫מצוה מן המובחר שיטעום ממנו‬ ‫שטעם ממנו אחר אין בכך כלום אלא שותין אותו‬
‫המברך מלא לוגמיו מפני שבירך‬ ‫חתן וכלה וכן כום של מילה אם אין מקבלין עליהם‬
‫עליו בורא פרי הגפן‪ .‬ואם יש בני‬
‫מתמת אנינות הדעת שותח אותו אמו של תינוק ה(‬
‫אדם שמקפידין אי נמי יש מי‬
‫שהוא אסתנים שאין מתקבל עליו‬ ‫ולמה אמו מפני שנאמרה עליו שירה ובקשו ציבור‬
‫לשתות מה שטעם אחד ממנו אין‬ ‫רח׳ על התינ׳ ועל אמו כמו שרגיל׳ לום׳ כשם שהכנסתו‬
‫בכך כלום ושותה אותו חתן וכך‬
‫בום של מילה שותה אותו אמו‬ ‫לברית כך תכניסנו לתורה ולחופה ותשלח אסוותא ו(‬
‫ת י נ ו ק ‪.‬‬ ‫•טל‬ ‫ואמו חולה היא וצריכה לרחמי׳ ולרפ׳ לכך שותה אמו‪.‬‬
‫אבל לשופכו לאותו כום ולאבדו ‪:‬ג~פי איפשר לעשות כן שכיון שברכנו עליו‬
‫בורא פרי הגפן אמור לאבדו וטעון שתיי׳‪ .‬ומנין שכיון ששתה ארם אחד את‬
‫חכום יצא ידי חובתן אע״פ שלא טעם ממנו המברך שכך אמרו חכמים ח( אם׳‬
‫רבינא כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן מהו לומר זמן בראש השנה וביוה״כ‬
‫כיון שמזמן לזמן קאתו אמרינן או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרי׳‪.‬‬
‫וקאמר בסופא תינח בעצרת וראש השנה דאיכא כום דאמרי׳ זמן על הכום ביוה״כ‬
‫דליכא בום היבי נעביד נימא זמן על הבום של ברכה דסעורה המפםקת בערב‬
‫יוה״כ כיון דקבליה עליה ליוה״כ ואמר שהחיינו וקיימנו לזמן הזה איתמר עליה ההוא‬
‫א( ריצ׳׳ג ח״א‪ ,‬צד ח׳‪ .‬כ( הקדם שנה ב׳ ‪ .87‬ג( גמו־מ סי׳ קכ׳׳ג‪ .‬ד( ח־יג סי׳‬
‫קי׳׳ח; לרב צמח גאון זצ״ל‪ .‬והתבן בשבה״ל ‪ 54‬סי׳ ע״ג וכהקצר סוך סימן י״ח‪ ,‬בשם; ״ובדברי‬
‫ה( מכאן ואילך גם בסדר״ע נ״ב ע׳׳ב‪ ,‬והשלם ח‪-‬א ר״א עד‪ :‬לכך‬ ‫הגאוגים ז״ל מצאתי “‪.‬‬
‫ו( עי׳ בונדי‪ :‬סדור רסיג‪ 23 ,‬ומש״ב ר״א אפטוביצר בראבי‪-‬ה צד ‪ 360‬וצד ‪.413‬‬ ‫שותה אמו‪.‬‬
‫ז( ה״ג אספמיא‪ ,‬צד ‪ .46‬ח( ערובין מ׳ ע׳׳ב‪.‬‬
 ‫ה ת שו בו ת‬ ‫הגאונים‬ ‫אוצר‬ ‫‪120‬‬

‫כוס דהא קרי די׳ יוד‪,‬׳ ■כ כיצד שותהו ונמצא שותה ביוה״ב הידכך אין יכוי "שתותו‪.‬‬
‫ו כ ן א( א מי־ מ ‪ -‬יב כ ה ן צ ד ק‬ ‫ליברך ליה וליחותי׳ ואל ימעו‪ :3 :‬כלל‬
‫ואייתי ראיה מההיא דיוהיב‪ .‬ונתשובה א מ־‬
‫המברך צריך שיטעום שאם אינו טועם‬
‫מביך צ־ייך שיביעיום‪ .‬דוקא דמ;־ים )הוא( הא‬
‫לאו הכי הוה יי ה מוציא שם שמים דבצי ה‪.‬‬ ‫אדם נמצא מוציא שם שמים ^בטלה‪.‬‬
‫הילכך אי אפשר לברך וליתני' בינוקא אי אפשר דלית ה‪-‬כתא ברב אהא ב ­‬
‫יעקב דאתי למסרך‪ .‬ואי ס״ר חייב לטעמו לכוס אותו המברך עליו באיזה צד‬
‫אנו משנין ליתניה לבום לינוקא הלא אסור ליתנו לינוקא שחייב לטעמו המברך‬
‫עליו‪ .‬אלא מכאן למדנו שהמברך אינו צריך לטעמו הוא בעצנז‪,‬־ ב(‪ ,‬אף כאן אעפ׳׳י‬
‫שבירך המברך ושותה אותו חתן וכלה וכן של מילה שותה אותו אם הבן ושפיר דמי‪.‬‬
‫ו‪:‬כ‪ 1-‬והאמר מר טעמו פגמו‪.‬‬
‫ש א ל ה ‪ .‬כר י ד( שהוא‬ ‫ו ה כ י ג( אמ ר מר רב ה י ל א י דהמקדש על‬ ‫שי=‬
‫טעון כמה רביעיות יין אם‬ ‫הכום ואפילו יש בו שיעור ב׳ כוסות אינו רשאי לומר‬
‫•‬ ‫שתו ממנו פגמו‪.‬‬ ‫עליו ברכה אחרת שהלכה רווחת היא טעמו פגמו‪ .‬ודוקא‬
‫ת ש ו ב ה ‪ .‬פגמו והוא‬ ‫לענין קדושא ואבדלתא וברהמ׳׳ז דהיכא דטעים מן כםא‬
‫הדין לענין ברכת המזון או‬ ‫או מן לגינא או מן חביתא מקרי פגום ולא מקדש עליה‬
‫ישאר ברכות שטעונות בוס‬ ‫ולא מברך עליה ואפילו מיא פג־מא פסולי לממזג בהו‬
‫אבל דענין הנהנין אינו פוגם‬ ‫כסא דקדושא ורברכתא אבל לענין בפה״ג אפילו שתו‬
‫שצריך לברך בורא פרי הגפן‪.‬‬ ‫מניה ק׳ בני אדם כל חד וחד צריך מניה לברוכי‪.‬‬
‫ב׳ש אומי נוטלין לידים ואח־כ מוזגין את הכום וב׳ה אומ׳ מוזגין‬
‫את הכום ואח׳ב נוטלין לידים ב׳ש אומ׳ מקנח ידיו במפה ומגיחה על השלחן‪.‬‬
‫ושש ׳ ה( לפרש לכם גמרא דהני תרתי הילכאתא וטעמיהי בית שמאי‬ ‫שמ‬
‫אומרי׳ נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכום וכול׳‪ .‬בית שמאי אומר׳ מקנח‬
‫ארם את ידו במפה וכר‪.‬‬
‫כ ב ר מ פ ו ר ש י( רבקמיתא הכין פליגי בבלי שניטמאו אחוריו במשקין‬
‫דקיי״ל דתובו ואגנו י( ואזניו וידיו טהורין‪ .‬והני טילי כולהי לאוכ‪-‬י החולין‬
‫בטהרה בטהרת הקרש ■ או בטהרת תרומה כל אחד ואחד במעלה שיש לו מפני‬
‫ש־בטהרות אם נגעו משקין טמאין באחוריו שלכום אחוריו בלבד טמאין ושניים‬
‫הם והנוגע בהן נפסל אבל מה שבתוכו וגם תוכו ואגנו ואזנו וידיו טהורין‪.‬‬
‫בית שמאי םברי בי האי כום שניטמאו אחוריו במשקין אסור להשתמש בו דגזרינן‬
‫משום ניצוצות שלמשקין נ^־מאין שמא יכנסו לתוכו שלא מדעת ויפיכך אע״ג‬
‫דאית להו ניצוצות דאמרינן דילניא נפל מנהון מדעם לתוכו לבית שמאי גזרינן‬
‫ג( דיצ׳־ג ח׳׳א צד‬ ‫ב( וכן הוכיח מכאן כה״ג ברכות פ׳׳ו‪.‬‬ ‫א( ריצ״ג ח‪-‬א צד ח־‪.‬‬
‫ט׳ עי׳־ש ‪ = 1‬ת ג׳׳ ק סי׳ ק״ד‪ ,‬ועי׳ משיב כס׳ הינזנה פפד״ם‪ ,‬ח׳־ט ‪ .!151‬והובא בשהת הדשב‪-‬א‬
‫ד( תשה׳־ג הקצרות סי׳ של׳יא‪.‬‬ ‫ח״ז סי׳ תקכ‪-‬ט‪ .‬ושאר התשובות בענין זה בפסחים ק׳׳ז ע׳׳א‪.‬‬
‫ז( שם; ואוננו‪.‬‬ ‫ו( נ״ב‪ ,‬א׳‪.‬‬ ‫ה( תנ׳׳ה סי׳ שצ״ו‪.‬‬
‫‪121‬‬ ‫| ד ף נ א;|‬ ‫בינות‬ ‫מסכת‬

‫שלא ישתמש בו‪ .‬ולפיכך גזרין בית שמאי שרא ימזוג את הכום ואחר כך יטור‬
‫ידיו אלא יטול ידיו תחיינה ואח״כ ימזוג את הכום שאם אתה אומ׳ מוזגין את‬
‫הכום תה״ה ־־'א יעשה כן שמא יטמאו משקין שעל גבי הכום מחמת ידים‬
‫ויחזרו ויטמאו את הכום שהווה כלי שניטמאו אחוריו במשקין ואםור להשתמש בו‬
‫אלא יטול את ידיו תחלה שיהיו ידיו טהורות ולא יטמאו בהן משקין שעל גבי הכום‪.‬‬
‫ומקשינן לבית שמאי למה להו למימר שמא יטמאו משקין שעל גבי הכום מן‬
‫הידים אמרו א( שמא יטמאו הירים את הכום‪ .‬ופרקי׳ כי ידים שניות הן כשגזרו‬
‫רבותינו טומאה על הידים מפני שעםקניות הן =( כמה שמפורש בגמרא דיציאות‬
‫שבת וחששו שמא נגעו בדבר טמא ש^־א מדעת אדם והצריכוהו שיטול להן‬
‫מים קודם שיגע בטהרות ולא הצריכוהו לרחיצת כל גופו מן החשש הזה‪ .‬וכי‬
‫היכי דלא ניםרוך כתרומה נהגו נמי בחולין דאמרינן ג( אמי רב אידי בר אבון‬
‫אמר רב יצחק בר אשיאן נטידית ידים לחולין מפני םרך תרומה ועור מצוה‬
‫מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי החכמים ועוד מצור‪ ,‬י( מדר׳ אלעזר‬
‫בן ערך דכתיב וכל אשר יגע בו דחזב וידיו וגי ואמר ר׳ ‪<:‬ןלעזר בן ערך‬
‫מיכן ה( םמכו חכמים לנטילת ידיים מן התורה אמי ליה רבא לרב נחמן מאי‬
‫אסמכתיה י( אמי ליה דכתיב ויריו לא שטף במים הא שטף טהור והא בעי‬
‫טבילה הכי קאם׳ ואחר שלא שטף טמא שחשבו כאילו כתוב וכל אשד יגע בו הזב‬
‫ומי שיריו לא שטף במים וכשגזרו רבותינו טמאה זו על הירים כך גזרו לשומן‬
‫כשניות לא כתחלה שכך שנינו ז( המכנים את ידיו לבית המנוגע ידיו תחלה ה(‬
‫דברי ר׳ עקיבא וחכמים אומרים ידיו שניות הן בל המטמא בגדים בשעת מגעו‬
‫מטמא את הידים להיות תחלה ח( דברי ר׳ עקיבא וחכמים אומרים להיות שניות‪.‬‬
‫ואמרינן בהבל שוחטין »( אפילו י( ר׳ עקיבא כי קאמ׳ בתרומה וקדשים דחמירי‬
‫אבל בחולין שניות הויאן‪ ,‬ובית דחלל םוברין מותר להשתמש בכיד־י שנטמאו‬
‫אחוריו במשקין ואומרין ניצוצות ‪*:‬א שכיחי‪ .‬לפיכך אין גוזדין ליטול ידים תחלה‬
‫קודם מזיגת הכום אלא תחלה מוזגין את הכום וגזרו שלא יטול ידים תחלה‬
‫גזרה שמז־ח הכום טמא ויטמאו משקין שעל גבי ידים מחמרת הכום ויחזרו‬
‫ויטמאו את הידים ונמצא כאילו י'א נטל ידיו‪ .‬והקשינו לבית הלל אם אתה‬
‫חושש שמא הכום טמא למה לך למימר שמא יטמאו משקין שעל נבי הידים‬
‫ממנו אמור שמא יטמאו ידים גופן ממנו‪ .‬ופרקנו שאין כלי מטמא אדם‪ .‬וזו‬
‫היא ששנינו יא( ה א כ לי ם והכלים שנטמאו במשקין מטמאין את הירים להיות‬

‫ב( ■שבח י״ד‪.‬‬ ‫א( נראה שצ׳יל‪ :‬יאמרו‪ ,‬או אמרו כמו בד!‪ :‬הסמוך אמור )הרכבי(‪.‬‬
‫ה( ז ־ מכאן‪.‬‬ ‫ד( שם איתא‪ :‬רבא אמר מצוה לשמוע דר׳ אלעזר‪.‬‬ ‫ג( חולין ק״ו‪.‬‬
‫ח( כ׳ה במתניתא רבני מערבא ולסנינו;‬ ‫ז( ידים ג י ‪ ,‬א׳‪.‬‬ ‫ו( שם איתא‪ :‬מאי מישמע‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫יא( ידים שם‪.‬‬ ‫י( שם; דילמא‪.‬‬ ‫ט( צ״ל; בהשוחט‪ ,‬חולין ל׳ג ע״ב‪.‬‬ ‫חחי'ות‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו ני ם — הת שובו ת‬ ‫‪122‬‬

‫שניות דברי ר׳ יהושע וחכמים אומרים את שנטמא באב הטומאה כסכא את‬
‫הידים ואת שנטמא בולד הטמאה אין מטמא את הידים‪ .‬וגם שנינו א( אמרו‬
‫חב׳ מבואר הדבר את שניטמא באב הטמאה מטמא את הידים בולד הטמאה‬
‫אין מטמא את הידים אבל כלי מטמא את המשקין שבירים והמשקין מטמאין‬
‫את הידים דתנן ב( משקין שניטמאו באחורי כלים מטמאין אחד ופומלין אחד הרי‬
‫הוא אום׳ מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני וחזרנו והקשינו אם אתח מחזיקו‬
‫בכלי טמא אע״פ שיאינו מטמא אדם אם מטמא מש־קין שבירים שנגעו קל וחומר‬
‫שהוא מטמא את המשיקין שבו‪ .‬ופרקנו כי דברים אלו כשהכרנו בודאי כי הכלי‬
‫גופו אינו טמא אלא שינטמאו אחוריו במשקין בלבד שמא יש בו טהור ואין‬
‫הידים טמאות ממנו ואין חוששין אלא שמא יטמאו מאחוריו משקין שעל גבי‬
‫הידים ויחזרו ויטמאו את הידים‪ .‬לפיכך מוזגין אותו כי מותר להשתבש בו‬
‫ואחר כך נוטלין לידים‪ .‬ודבר אחר אפילו לדברי בית שמאי שיאמרו אסור‬
‫להשתמש בכלי שניטמאו אחוריו במשקין ולפיכך יטלו אחוריו תחילה שמא‬
‫יטמאו משקין שיאחורי הכום כן הידים קאמרי להו בית הלל הא עדיפא תכף‬
‫לנטילת ידים ברכה שלא יפםיק בין נטילת ידים לברכת הלחם בכלום‪.‬‬
‫ה ל כ ה ש נ י י ה ‪ .‬וכבר מבואר כי חלוקתן בשילדתן שני שאינו תחלה‬
‫בטמאה ]א[לא שני כמפורש במםבתא דטהרות בית שמאי מברי ^זםור‬
‫להשתמש בשלחן שיני ובית הלל םברי מותר להשתמש בו‪ .‬לבית שמאי דםברי‬
‫אםור להשתמש בשלחן שני כשמקנח אדם את ידו במפח אחר נטילת ידים אין‬
‫מניח את ידו כשהיא כרוכה במפה אלא על השלחן שאם אתה אומר מניחה‬
‫על הכםת גזירה ש־מא הכםת טמאה מדרםוהמפדת יש בה לחלוחית שלמים‬
‫שנטלו לידים ומטמאין אותן משקין שבמפה מחמת כםת וחוזרין ומטמאין את‬
‫הידים‪ .‬והקשינו אם אתה חושש שהכםת במאה מדרם למה לך שמא יטמאו בה‬
‫משקין שבמפה אמור כי האדם נטמא בה‪ .‬ומפרקינן ספק מדרםות דרבנן משום‬
‫טמאת ידים חישינן אבל לטמא אדם לא חישינן‪ .‬ולא חישין בית שימאי מלהניח יד‬
‫על השלחן משום דאםרי להשתמש בשלחן שני וח ו ל כ ך שלחן לדבריהם טהור‪.‬‬
‫אבל בית הלל שמתירין להשתמש בשלחן שיני אמדי לך לא יניד ידו במפה‬
‫עליו שמא יניח עליו את המפה שיש בה לחלוחית שלמים שנטל לידיו גזרה‬
‫שמא יטמאו משקין שבמפה מחגית שלחן ויחזרו ויטימאי את האכלין והקשיא ג(‬
‫אם שלחן טמא הוא יטמא בעצמו את האכלין ולא צריכא למימר מטמא את‬
‫המשקין שבמפה והן מטמאין את האוכלין‪ .‬ופריקנן דביון דשילחן שני הוא אין‬
‫שני עושה שילישי בחולין ולא מטמי להון לאוכלין אבל מטמא הוא את המשקין‬
‫ג( ר״ל והקשיא היא‪ ,‬או צ״ל‪ :‬והקשינו‪,‬‬ ‫ב( בהרות פרק ח׳‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫א( שס ג׳‪ ,‬כ׳‪.‬‬
‫או‪ :‬והקשו )הרככי(‪.‬‬
‫‪123‬‬ ‫| ד ף נא‪1:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫שבמפה והמשקין מטמאין את האכלין שעליו כי דפרישנן דעיל דתנן א( משקין‬

‫שנטמאו באחורי כלים מטמאין אחד ופוסלין אהד הרי הוא אומר מטמאיך לא‬
‫טמאוני ואתה טמאתני כי השלחן שטימא את הידים הוא טימא את האוכלין‬
‫והמשקין טימאו את האוכלין דבר אחר אין נטילת ירים לחולין מן התורה‪.‬‬
‫משום דקאמרי בית שמאי לבית הלל מאי שנא גבי אכלין שלא יניח אדם מפה‬
‫שבה משקין על השלחן דלא ליתו אוכלין לידי טומאה ומאי שנא גבי ידים לא‬
‫נזריתון שלא יקניח ב( ידיו במפה שעל הכסת כדי שלא יבואו ידיו לידי טומאה‪.‬‬
‫וקא מהדרי להו בית הלל אין נטילת ידים לחולין מן התורה ו הול כ ך גזרינן‬
‫משום אוכלין ולא גזרינן משום ידים מוטב יטמאו ידים שאין להן עיקר מן‬
‫התורה ואל יטמאו אוכלין שיש להן עיקר מן התורה דקא סבר הך דר׳ אלעזר‬
‫בן ערך ג( בתרומה ובקדש היא דרחט׳ אומ׳ כל טהור בביתך יאכ׳ אותו וכת׳ כל‬
‫טהור יאכל בשר‪ .‬אבל חולין דכתיב הטמא והטהור יאכלנו לית לן בה‪ .‬ורבנן‬
‫גזרו מפני סרך תרומה ועוד משום סכנה כדמפרש בגמרא דכל הבשר י(‪ ,‬והני‬
‫הילכאתא דבית שמאי ובית הלל כולהי באוכלי חוליהן בטהרה אבל באחרים לא‪.‬‬
‫והאיי גמרא דהני תרתי הילכאתא ה( תגן בית שמאי אומ׳ נוטלין לידים ואח״כ‬
‫מוזגין את הכום תנו רבנן ב״ש אומ׳ נוטלין לידים ואח״כמוזגין את הכום שאם‬
‫אתה אומ׳ מוזגין את הכום תחלה גזרהשמא יטמאו משקין שעל גבי י( הכום מחמת‬
‫ירים ויחזרו ויטמאו את הבום ונטמיוה ‪ 0‬ידים לכום ירים שניות הן ח(‪ .‬ובית הלל‬
‫אומ׳ מוזגין את הכום ואח״כ נוטלין לידים שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה‬
‫גזרה שמא יטמאו משקין שעל גבי ידים מחמת הכום ויחזרו ויטמאו את הירים‬
‫וניטמא כום לידים אין כלי מטמא אדם וניטמינהו ט( כום למשקין שבתוכו הכא‬
‫בכלי שאחוריו טמאין עםיקינן י( וכי דתנן כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו‬
‫טמאין יא( תוכו ואגנו אזנו וידיו טהורין נטמא תוכו כולו טמא במאי פליגי יב(‬
‫ב׳׳ש מברי אמור להשתמש בכלי שאחוריו טמאין וגזרינן משום ניצוצות ובית‬
‫הלל מבר מותר להשתמש בכלי שאחוריו טמאין יג( ניצוצות לא שכיחי דבר אחר‬
‫תבף לנטילת ידים מעודה‪ .‬מאי דבר אחר הכי קאמרי להו בית הלל לבית שמאי‬
‫דקאמריתו אמור להשתמש בכלי שאחוריו טמאין דגזרינן משום ניצוצות ניצוצות‪.‬‬
‫לא שכיחי ועוד אדרבה תכף לנטילת ידים מעודה‪ .‬מתני׳ בית שמאי אומ׳ מקניח‬

‫ד( חולין יג־ס• ה( כפי‬ ‫כ( ^ יקנח‪ .‬ג( חולין ק״ו ע״א‪.‬‬ ‫א( טהרות ח‪ /‬א׳‪.‬‬
‫הנראה היתה היצאלה איך הוא נוסחת הגמרא במקום הזה )הרכבי(‪ .‬ו( עם‪ :‬עאחורי‪ .‬ז( עם;‬
‫ח( לא נדע אם המלות החסרות‪ :‬ואין •בני ובו׳ היו חסרות בנוסחת הגאון או הסופר‬ ‫וליטמו‪.‬‬
‫י( עם‪ :‬בכלי ענטמא אחוריו במעקין‬ ‫ט( עם איתא‪ :‬וניטמי‪.‬‬ ‫המעתיק העמיטן )הרכבי(‪.‬‬
‫יב( עם איתא‪ :‬קא מפלגי‪.‬‬ ‫יא( עם איתא‪ :‬ואוגנו‪,‬‬ ‫עסקינן דתוכו טהור וגבו טמא‪.‬‬
‫יג( שם איתא; שנטמאו אחורין במעקין — מן הדוגמאות האלו נראה כי ענויים רבים‬
‫כין נוסחתנו ונוסח הדפוס‪ .‬וכן עד הסוף‪ .‬ולא נעיר עוד עליהם פה )הרכבי(‪.‬‬
 ‫ה ג א ו נ י ם — ה ח •‪ t:‬ו ב ו‬ ‫אוצר‬ ‫‪124‬‬

‫ידו במפה וג׳ תנו דבנן בית שמא' מקנה ידו במפה ומניחה עד השלחן שאם אתה‬
‫אומר עד הבסת גזרה שימא יטמאו משקין שבמפה מחמת בשת ויחזרו ויטמאו את‬
‫הידיים ותיטמייה ב ס־ ־‘גברא גופיה בספק מדרשות דרבנן ובית הדל אומר עד‬
‫השדחן גזרה שמא יטמאו משקין שבמפה מחמת‬ ‫זבשת שאם אתה אומ־‬
‫שלחן ויחזרו ויטמאו את האובי‘ין וניטמי שריחן ־‘אובלין שבתוכו בשלחן שני‬
‫עשיקינן ואין שני עושה ש'‘יש•' בחו^יין במאי פליגי בית שימאי שברי אשור‬
‫־‘השתמש בישלחן •שני ו‪:‬כית היי שברי מותר להשיתמש בשלחן שני דבר אחר‬
‫נטילת ידים לחולין מן התורה מאי רבר אחר הכי קאמיי ־‘הו בית הלל ־כית‬
‫שמאי רקאמריתו מאי שנא גבי גבי אוכלין גזרינן וגבי ידים לא גזרינן אין‬
‫נטילת ידים ־‘חולין מן התורה מוטב ניטמיוה ירים שאין ‪:‬־הן עיקר מן התורה‬
‫ואל יטמא אוכלין ישיש להן עיק־ מן התורה‪.‬‬
‫אין מברכין ‪ 1i i 1 W \ y u n . y‬י ׳ א ו ר ו ‪.‬‬
‫ו ה כ י א( א מ ד רב נ ט ד ו נ י ר אש■ י ש י ב ה ב( במוצאי שבת‬
‫כבורא מאורי האש כך עושין כ ש ת י י ש י ב ו ת ע‪ 1‬מבינ‪'1‬ין כ כ פ ו ת י ד י ם ‪.‬‬
‫וכך ראינו רבותינו ז״ל שהיו ‪1‬עושין‪ 1‬ואומרין ‪ 1‬נביט‪ 1‬בידינו כדי שנהנה מן‬
‫־ך ששינינו אין מברבין על הנר עד שייאותו ־*אורו‪ ,‬ובך מנהג ג(‪.‬‬ ‫האור‬
‫א־'יעזר בן הורקנוש שמצוה ־‘השתב־ ב צ פ ר נ י ו ד( ‪.‬‬ ‫וראינו ששנה בפרק‬
‫מיהו אין ר ג י ל י ן ח כ מ י ם בבך‪.‬‬
‫וכך ראינו רגילין להטיל מיש בכוש של ברכה יאחר שש־ותהו ושיוטפים‬
‫אותו ושיותהו‪ .‬וכך שימענו מרבותינו שימצוה לעשיות כך‪ ,‬כלומר שיירי מצוד‪.‬‬
‫מעכבין את הפורענות‪ .‬ומה שינשתייר מן המים מטילין אותו על ירינו ומעבירין‬
‫אותו על פנינו כדי לחבב המצוה‪.‬‬

‫א( סדר־ע ד״א‪-‬ב• והיגירם ח״ב נ״ט ע״א; רי״ץ גיאת ח״א סוה צד פיו; המנהיג ר״ד‬
‫עיא‪ .‬וכפרדס ז׳ סע״ב‪ ,‬ד׳ ווארפא סי׳ קט״ז ורק־פ סוף עינין מוצאי •פבת‪ :‬ועיפאלתם כמצ״ש‬
‫מה שמביפין בכפות ידם‪ .‬כך יאינו רבותינו שיהיו אומרים יסתבר אדם כדי שיהנה מן האור‪ ,‬בי‬
‫כך אפרו אין מברכין ובו׳‪ .‬אך בשבה׳׳ר השלם סי׳ ק״ד‪ ,‬תניא סדר הבדלה‪ ,‬סדור רש״י ‪,262-3‬‬
‫מח״ו ‪ 117‬וגם בפרדס ו׳ סוף עמ׳ ד׳ וד׳ ווארשא פי׳ קי״א הביאו דק עד; מיהו‪ .‬וסיפו‪ :‬ומשום‬
‫ב( גאון )סדריע השלם(‪.‬‬ ‫הבי פשפינן ידים להבדלה ובו׳‪ .‬והוא לשון בה׳׳ג‪ .‬עי׳ אוצה׳־פ ‪.86‬‬
‫ג( ״תחלה מכניס אצבעותיו לתוך ידו ומשחי־ ואח־כ פושפן והנה אור במקום חושך‬
‫ומביך שיכבד נאות מן האוי“ )שבה״ל‪ ,‬תניא ופרדס(‪ .‬פעם אהד; בתתלה כופה אצבעותיו‪ ,‬כלופ־‬
‫עד עתה הייתי כאילו ידי אסויות שהייתי אסור בעשיית מלאכה ואח״ב פושפן‪ ,‬כלומר פעתה‬
‫ידי פותרות במלאכה )תשובות מהר״ם כ״ב ד׳ פסט סיכן תקל״ח(‪ .‬והוא ע״ם פרקי ר׳־א פיב‪:‬‬
‫״ופשט )אדה״ר( ידיו לאור האש• וביך בורא מאורי האש וכשהיהיק ידיו מהאש אמר אדם עכשיו‬
‫יורע אני שנבדל יום הקדש מיום החול שאין לבער אש בשבת“‪ .‬ד( פרקי ר׳־א שם; ״ומסתכל‬
‫בצפורנים שהן לבנות מן הגוה “‪ .‬ובמדרש תליס‪-‬בובר מזכור לה׳; ״הצפרנים בהם להסתכל אור‬
‫להבדלה “‪ ,‬ובילקוט תלים תשכ״ג; צפרנים לעשות בהן פריעה או מליקת העוף‪ ...‬ו ב ו ה ן )צ־ל;‬
‫ו ב ה ן ( להסתכל אור להבדלה “ )ועי׳ ייושלים־לונץ כרך ז׳‪.( 239 ,‬‬
‫‪125‬‬ ‫] ד ף נ א;ן‬ ‫כרכית‬ ‫מסכת‬

‫התשובה הבאה לקמן היא חבילה אחת נדודה מכסה שו־־ת שונות )רובן אין‬
‫ענינן ‪ S‬כאן(‪ .‬ו‪ S‬פיכך נמצאת היא בבמה נוסחאות שונות לקויה מאד ב הסי הן פחות‬
‫והן יתר‪ .‬וא‪ ^1‬בנוסחת ״מעשה רוקח “ הש‪ S‬ניה ביותר עוד הסרה תשובת השאריה‬
‫האחרונה שבה היא יתירה ער אחותה ׳סביאבי״ה‪ .‬ויתכן שחסרות עוד כמה שיו״ת‬
‫שונות מתוך החבילה המלאה הזאת‪ .‬ואולם מהשאלה האחרונה הלוו אנו ‪ S‬מדים‬
‫שכל תבריך התשובות הללו לא מ ג או ן ב ב ל י ‪ ,‬כי אם מ ג א ו ן י י ו ש ל מ י ה;‪.‬‬
‫שיאלה זו‪ :‬למה אנו חותמים בג׳ רגי‘ ים מקדש ישראל והזמנים )וברייה! וביו״ה‬
‫חותמין מלך על כל הארץ מקדים ישראל !ויום הזכיון[ ויום הכפורים‪ ,‬היא אותה •(‬
‫ה שאיה עצמה ש״ר׳ משולם כר־ משה זצי״ל שאל את פי אריות יויםבי ירושיים‬
‫עיר הקדש “ ‪ :‬מהו לומר ״והשייאנו את ב י ב ת מ ו ע ד י ך “ ולחתום‪ :‬״מקרים ישראי‘‬
‫והזמנים “ בר״ה ויוה״כ )שבה״י השלם ק^״ה םע״א(‪ .‬והתשובה הלא היא אותה‬
‫התיסובה הנמצאת במק׳יא בראים חבילת תשובות אחרות שהיסיבו ״אריות “ א' ה ‪:‬‬
‫ר׳ אליה הכהן ראים ישיבת ייושלים ואב בית דינו ר׳ אביתר י ר־ משיה בי־ משולם‬
‫מ ט ג נ צ א )כין השנים ‪ :( 1062-1084‬״עבור מהוא יו מ ר והשיאנו ובו׳ — תם ושלום‬
‫שייהא בדבר זה חילוק‪ ,‬שיכן אנו נוהגים ב ת ר י מ ת י ב ת א ‪ ,‬בא ־יי ו נ ה ר ד ע א‬
‫שאומר׳ והשיאנו בר״ה ויום הכפורים “ )א‪ .‬עפיםטיין‪ ,‬מאנאטסיםריפמ ‪ 1903‬צד ‪ 5‬־‪343‬‬
‫ומרמורשמיין‪ ,‬רעווי ‪ 1921‬צד ‪ .( 88‬אך ״נהרדעא “ כאן אינה פומבדיתא‪ ,‬כי אם סורא‪.‬‬
‫והגאונים‪ :‬רב פלמוי )פרדם מ׳יד; ד׳׳וו סי׳ קע״ו(‪ ,‬רב שר שילום )מעשה רוקח קל׳יב;‬
‫יאב־ן‪ ,‬עירובין םיי ה׳; ועיקרה בגמו־־מ סי׳ פ״א( ורב שמואי בן הפני )עיי תולדות‬
‫רשב״ח‪ ,‬הערה ‪ (25‬העומדים כיםיכה אחת •םאומ׳ זמן גם בר״ה ויוה׳יב‪ ,‬כוי ם גאוני‬
‫ס ו ר א הם‪ .‬אבל רב האי גאון פומבדית׳ מכריז ואומר‪ :‬אין מנהגנו לומר ז מן)פרדס‬
‫שים(‪ .‬ולפיכך נכונה היא איפוא ת ח ל ת הכתבת שיעל תיסובתנו בגנזי נסתרות‪:‬‬
‫״תשובה שיהיסיבו אנשי א״י “ )עי׳ הערה בי(‪ ,‬אבי י א סוף הכתבת‪ :‬״יאנשיי כבל “‪,‬‬
‫כי‪ ,‬כדברינו‪ ,‬לא י ״ אנ שי בבל “‪ ,‬כי א ס ׳ ל א נ ש י י מ ג נ צ א השייבו גאוני א׳־י על‬
‫אודות כל המנהגות הליו‪ ,‬ובהן גם על ששמעו שמסתכלין בצפרנים בבורא מאורי‬
‫האש “ ‪ ,‬וככבל ״לא היו רגילין חכמים בכך “ כיל‪ ,‬כאיסר יאמר גם יב נטרונאי גאון‬
‫סורא‪ .‬ורק באיי נהגו בכך עפיי פרקי ר׳יא הנ״י שינתחבר כאיי‪ .‬וחנה בא מעתיק‬
‫מתקן מאוחר יםלא ידע או לא רצה להבחין בין ״כך עויסין בשיתי ייטיבות ■במביטין‬
‫בכפות ידים “ לבד‪ ,‬אבל לא כצפרנים‪ .‬ובין ״שמסתכלין בצפ‪-‬נים “ ועיבב בי^שון‬
‫התיטובה של רב נטרונאי את לשיון התשיובה שיל גאוני איי ועשה מהן עיסה ביוי ה‬
‫אחת‪ .‬וגם ממנה נתהוו אחיב כמה נוסחאות שיונות‪ .‬ואת כל אלה יכונו בנוסחה‬
‫יסודית אחת באותיות קטנות מצד •סמאל שיל הנוס׳ המקורית וכל חלופיהן תחתיהן‪.‬‬
‫ח( ושחקיתם ט( שאנו רגיל־ן‬ ‫ב(‬ ‫מ צ א ת י א( ב ת ש ו ב ו ת ק ד מ ו נ י ם‬
‫‪ ....‬ובסוצ״ש בבויא מאורי האש‬
‫אנו מסתכלין באור י( האבוקה‬ ‫ד‪1,‬ת ם ‪ (4‬שאנו נ ח ש י י( נ ח י ש ו ת במה ה(‬ ‫ש ח ־‪|-‬ץ‬
‫בכפיו ובצפורניו יא( ואנו מטילין‬ ‫שאנו רגיידיים ‪ . . .‬ושאנו מםתבלדיין ב צ פ ר נ י ם‬
‫לתוך הכוס מעם מים ו ש ו ת ה‬
‫ו ח ו ז ר ו ש ו פ כ ן יב( ושאלתם‬
‫בבורא מאודי האש ומטילין מים ;יל בום ו(‬
‫^פיש• לכם כל יג( זה‪.‬‬ ‫הבדלה ו ר ו ח צ י ם י( פ נ י נ ו ‪.‬‬
‫א( ראבי׳׳ה ח־ב צד ‪ .245-6‬ומרדכי ריש יומא; מעיבה יוקח )כאניק תרעי״ב( סי׳ קי״ט‪:‬‬
‫מצאתי כתוב במגילת סתרים של ר״נ )וכלקוטים ממג״ם שילקט רש״א פוזננסקי ז׳׳ל לא הביא זה‪.‬‬
‫ב( הגאונים )מרדכי(; ב ת ש ו ב ו ת ה ג א ו נ י ם‬ ‫ונעלם גם מר״א אפטוביצר בהערותיו לראבי׳׳ה(‪.‬‬
‫)או״ז ח״ב סי׳ רנ״ז‪ .‬ושם רק תחלת התשובה(; ״ת שובה שהשייכו אנשיי ארץ ישראי־ ל א נ ש י‬
‫ב כ ר “ )גנזי נסתרות‪-‬קבק ח׳יג צד ‪ .(4-5‬ג( עי* •בהקקתם ) מ״ר(; ש י י ב ח ק ת ם ואמרתם )ג״נ(‪.‬‬
‫ד( ־ נוה שיי)מ״ר(; נוחשין )או׳׳ז(‪ .‬ה( במה )אין במרדכי‪ ,‬מ״י‪ ,‬גינ ואו׳׳ז(‪ .‬ו( בכוס‬
‫ח( ח״ג סי׳ צ׳׳ג‪ ,‬והשיאלה גם בה״פ סי׳ צ״ג ותש׳׳ר‬ ‫ז( וכובסין )מ׳׳ר(‪.‬‬ ‫) מירכי‪ ,‬מ״ר וג״נ(‪.‬‬
‫ח״א צד ‪ 50‬כיטם רב נטרונאי‪ .‬אבל בתג׳׳ל סי׳ ח׳ ביטם‪ :‬רב האיי‪ .‬ט( ושישחקתם )ה״פ(; ושייבאלתם‬
‫יא( ככפים ובצפרנים )ה״פ ותיט״ר( ב פ נ י נ ו וכצפרנינו‬ ‫י( ל או ר) תג ״ ל(‪.‬‬ ‫)חג׳׳ל ותשי״ר(‪.‬‬
‫יג( כל )תג״ל אין(; דבר )ה־׳ס ותש״ר(‪.‬‬ ‫יא( ושיותים וחוזרים ושופכין )שים(‪.‬‬ ‫)שם(‪.‬‬
‫*( )מסופקני מאד‪ ,‬א״כ איך אפשר שרני׳ג יביא אותה בספרו(־ — אפשטיין!‪.‬‬
 ‫ה תש ו ב ו ת‬ ‫אוצר ה ג א ו ני ם‬ ‫‪126‬‬

‫נחש לטובה הוא נ ב( והנשי'‬ ‫נשיב לבם א( ער ראשון ראשון ועל אחרון‬
‫וכל כג( א נ ש י כ ב ל כך‬
‫עושים ורגילין לעיטות‪....‬‬ ‫אחרון =(‪ .‬הנה ג( זה ד( הנחוש טוב הוא ורובו‬
‫‪ . . .‬ובמוצאי שכת כך עושים‬
‫בשתי ייטיבות שמביטין לכפות‬
‫מן יסוד ה( המקרא והאגדות ‪. . .‬‬
‫ידיהן וכך ראינו רבותינו שהיו‬ ‫ומה י( שאנו מםתבלים ב צ פ ו ר נ י ם ‪ ,‬זה‬
‫עושין ואופיים נסתכל בידינו כדי‬
‫שנהנה מן האור כדרך ששנינו‬ ‫הדבר שנוי י( בתל׳ בבלי ובירוש׳ ח( אין מברבין‬
‫אין מברכין על האור עד שיאותו‬ ‫על הנר “( עד שיאותו לאורו‪ ,‬ופי׳ עד שמרגיש‬
‫'‘ אורו‪ ,‬וכך מנהג‪.‬‬
‫וראינו בפיקי ר־א בן הורק׳‬ ‫בוו‘׳‪ I-‬האור של נר הבדלה י(‪ .‬ומאחר שבן יא(‬
‫)פ״כ( שימצוה להסתכל בציפורניו‬
‫מיהא אין יגייין הכמים בכך‪.‬‬ ‫שנינו אין זה בי אם ניחוש יב( של מצוה יג(‪.‬‬
‫ולהטיל מים בכוס של הבדלה‬ ‫ומה יי( שאנו מטילין צי( מים בבום של‬
‫לאהר •טשותהו כך אנו רגילין‬
‫לעשות וכך •טמענו מרבותינו‬ ‫הבדק“ה צי( ושותים ומד־! ש נ ש ת י י ר א נ ו‬
‫•טימצוה לעשות כך כלומי שירי‬
‫מצוה מעכבין את הפורעניות ומה‬ ‫ר ו ח צ י ן פ נ י נ ו יי(‪ ,‬בדי לחבב את המצות יח(‪.‬‬
‫•טנשתייר מן המים מ ט י ל י ן‬ ‫ו א מ ר ו ח ב מ י בם יט( שיורי =( מצודת מעכבין‬
‫ע ל י די נ ו ו מ ע ב י ר י ן ע ל‬
‫פ נ י נ ו כדי רחבב את המצות‪.‬‬ ‫את הפורענור־ז נא( ‪.‬‬
‫ושש ׳ כי( מה ט ע ם פו ת דת ין את י ד י ה ן ‪.‬‬
‫בדי שיסתבלו בשורטוטין שבידן בדי שיהנו מאור אבוקה דהוה ליה אד‬
‫)‪=-‬עד( שיאתו לאורו‪ .‬ועוד יש שרטוט שמיםתייע אדם בשרואה אותן במוצ׳ שבת‪.‬‬
‫ו א מ ר כה( רב ה א י י ‪.‬‬
‫ברבת אור חובה היא על בל מי שמביד כי( בין שני דברים שאינם נברים‬
‫ונהגו ראשונים להביט בשרטוטי בפים עד שיביד ביניהם מפגי שהן מצויות בבל‬
‫כ( ועל אחרון אחרון )מ״ר אין(‪.‬‬ ‫א( והשיב להם )מעשה רוקח(; לכם תשובה )ג׳־נ(‪.‬‬
‫ה( מיסוד )מרדכי‪,‬‬ ‫ג( הנה )מרדני‪ ,‬מ״ר וג״נ אין(‪ .‬ד( כי הניחוש כזה )מרדני(‪.‬‬
‫ח( בתלמוד ירושלמי‬ ‫ז( דבר זה )מרדני וט״ר( שנוי )מ״ר(‪.‬‬ ‫מ״ר וג״נ(‪ .‬טו( על )ג׳־נ(‪.‬‬
‫וכתלמוד בכלי)מרדכי(‪ .‬״ירושלמי וירא א׳ את האור כי טוב והדר ויבדל א׳ בין האור וכוי וכמה‬
‫כדי שיראה בצפורן“ )ראבי״ה סי׳ קמ״א צד ‪ 130‬עי״ש כהערות ר״א אפטוביצי• וכירושליס לונץ‬
‫כרך ד ‪ .( 237-8‬ובטוד או״ח סי׳ רצ״ח בדרישה שם‪ :‬ובירושלמי כתב ״אף ני זוכדיס על צפורן‬
‫של אדם הראיטון “ ‪ ,‬וזה ג״כ ליתא לפנינו)ירו שלים לונץ שם(‪ .‬ובמנהיג ברלין צד ‪ 34‬אות ס״ח‪:‬‬
‫״ירושלמי פ׳ כיצד מברכין על האור משיכיר בין צפורן לבשר “‪ .‬ולא נמצא בייוש׳ שלפנינו‪ .‬ועי׳‬
‫עוד בהערות לסדור רש״י ומח״ו‪ .‬ט( לאור )מ‪-‬ר(‪ .‬י( ואך כי זוכרים על צפיניו של אדה״ר‬
‫יא( שזה )מרדכי(‪ .‬יב( אין ניחוש זה אלא )מ״ר(‪.‬‬ ‫)מרדכי(‪ ,‬ומכאן עד‪ :‬ומה )חסר כג״נ(‪.‬‬
‫טו( ומה שנותנין )מרדכי(‪.‬‬ ‫יד( ועל )ג״נ(‪.‬‬ ‫ינ( מכאן עד ואמרו )אין במ״ד(‪.‬‬
‫יז( מהם )מרדכי(‪.‬‬ ‫טז( אחר ש ת י י ת ן ורוחצים פנינו ממה •טנשתייר כדי )ג׳־נ(‪.‬‬
‫כא( ״סליק‬ ‫כ( שירי )מ״ר ונ״נ(‪.‬‬ ‫יט( ואמרי׳ )מרדכי(‪.‬‬ ‫יה( המצוה )מרדכי(‪.‬‬
‫כב( נהש לטובה הוא )ה״פ ותש׳־ר חסר( זה‬ ‫תשובה מה שהשיבו אניטי א״י לאנשי בבל )ג״נ(‪.‬‬
‫נחש הוא לטובה לחכמים )הג־׳ל(; בכונה טובה אנו עושין וכן מנהג כל חכמי ה א^י)ר א כיי ה(;‬
‫כל חכמי ארץ ישראל )אסופות כ׳׳י‪ ,‬בג״נ שם(‪ .‬כג( ורוב )ה־פ‪ ,‬תש׳׳ר ותג״ל(; כך רגילין לעשות‬
‫)ה־פ‪ ,‬תש״ר ותג׳־ל(‪ .‬ורק ע״כ ענינו זה שם‪ .‬והשאר כאן מוסב על ענין כפרות שם‪ ,‬עיי׳׳ש‪.‬‬
‫כה( רי׳׳ץ גיאת ח״א ט״ז; שע־ת סי׳ ק־׳ד‪ ,‬ותג‪-‬ל סי׳ מ״ט‪:‬‬ ‫כד( גאוניקא צד ‪.262‬‬
‫״וששאלתם על ברכת האור “ כו( ויש להכיר )שעית(‪.‬‬
‫‪127‬‬ ‫| ד ‪ q‬נא‪ :‬נג‪[:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫עת ואינן נברין בלילה אלא על ידי האור הילכך אינו צריך לבקש דבר אחר לידע‬
‫אם יאות לאורו אם לאו שכיון שהביט בשרטוטי כפיו כבר נאות‪ .‬ו ש מ ע נ ו‬
‫מ ה ז ק נ י ם שאומרים שיש בשרטוטי פםת ד־!יד סימן ידוע להתברך בו א(‪.‬‬
‫דברים‬ ‫ו ב ר ת ש ו ב ת ק ד מ ו נ י ׳ ב( מצינו הטעבם מפני ש‪1‬‬ ‫שמג‬
‫ש ה ג ד ו ל מ צ ו י ב ה ם ולסימן טוב עושין בן‪.‬‬
‫ו ע ו ר ג ( א מ ר מר רב ה<ת י י ז״ל כי לא מתרמי כום כשיראה‬ ‫שמד‬
‫אש ונזקק לאורו יברך בורא מאורי האש‪ .‬ובליל תשעה באב שחיד ■* להיות‬
‫במוצאי שבת אין מנהגנו בכך שמקומנו מקום שנהנו שלא להדליק‪ ,‬אבל מקום‬
‫שמדליקין ד( מברכין בורא מאורי האש‪.‬‬
‫ת ש ו ב ה ה( לר׳ ה א י י ג א ו ן ז״ל‪.‬‬ ‫שמה‬
‫סומא אין ]צריך[ לברך בהבדלה על האור‪ ,‬בתפלה פגי ליה‪.‬‬
‫!נג•! ת׳יר היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם ב״ש אומרי׳‬
‫כל א ח ד ו א ח ד מ ב ר ך ל ע צ מ ו וב׳ה אומר׳ א ח ד מ ב ר ך ל כ ו ל ן ‪.‬‬
‫‪ ...‬י( לא שיאתה )?( ‪ ....................‬ר שכל אחד ואחד מברך לעצמו ששנו‬ ‫עמו‬
‫חכמים היו יושבין בבית המדרש והביאו לפני‪ 1‬ה‪ 1‬ם אור בית שמאי אומ׳ אהד‬
‫מברך לכולן י( ובית הילל אומר׳ כל אחד ואחד מברך לעצמו והלכה כבית הלל‬
‫ודוקא בבית דתמדרש דאיכא ב ט יד־ תורה אבל במסיב אחד מברך לכולם‪.‬‬
‫ןנג‪:‬ז דאמר רב יהודה אמ׳ רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם‬
‫א לו מי ם ר א ש ו נ י ם והייתם קדושים א לו מי ם א ח ר ו נ י ם אני ה׳‬
‫אלהיכם זו ב ר כ ה ח(‪.‬‬
‫ש מ ע ת י יא( כי יש ב פ סו קו ת של‬ ‫ש מ ע ר ת י צ( ב ש י מ ו ש י ' (‬ ‫•סמז‬
‫ר א ש ו נ י ם על המים הראשיוניס מכרך על‬ ‫ה ג א ו נ י כ ם ה ק ד מ ו נ י ם שכתבו על‬
‫נטיל׳ ידים והאתרונים מכרך על רחיצת ידים‪.‬‬ ‫המים האחרונים ברכה על רחיצת ידים‪.‬‬

‫א( מכאן ואילך הוספת הריצ״ג ומשם גם בשע״ת ותג״ל‪ .‬וטואו״ח רצ״ח‪ :‬ועוד מנהג‬
‫כ( חידושי‬ ‫אצלינו ל ה כ י ט כ צ פ ו ר נ י ם ואומרים מפני שהן פרות ורכות לעולם וכו׳‪.‬‬
‫המאירי דה צ׳׳ד ריש עמ׳ ג׳ עי־׳ש‪ .‬ג( ריצ״ג ח־א ט״ו; שע״ת כסי׳ ק״ג‪ .‬ד( כריצ׳׳ג‪ :‬״אכל‬
‫כשמדליקין“ ‪ .‬ותקנתי עפ״י שע״ת‪ .‬ה( אורחות חיים ח׳׳א ס״ח עי ב אות י״כ; ריצ׳׳ג ח״א‪ ,‬צד‬
‫ט״ז‪ .‬ובשו״ת הרשב׳׳א ח״ה סי׳ רי״ג ואכודרהם סדר מוצאי שכת‪ :‬״כתכו הגאונים ז״ל “ ‪.‬‬
‫ז( כך הגירסא כתוספתא ספ״ה‪ .‬וכן בכתכ‪-‬יד‬ ‫גאוניקא צד ‪ . 262‬וראשה הסר‪.‬‬ ‫ו(‬
‫פריז ופסקי רי״ד‪ ,‬ועי׳ ככית נתן‪ .‬ח( ״והיה רגיל ה ר כ לפרש דודאי נטיי שאומר לא נתקנו‬
‫אלא למי ש מ כ ר ך ע ל ה כ ו ס אכל מים שהן מיטום מלח סדומית נתקנו לכל אדם אפי׳‬
‫בלא כוס ואפילו למאן דכלי מילחא‪ .‬ו כ ן מ צ א כ פ י ׳ ג א ו ן “ ) ת ו ס פ ת בסוף מסכת ידים‬
‫כשלשה ספרים נפתחים שהוציא לאור שמואל שענכלום לבוב ‪ 1877‬ט׳׳ט ע׳׳ב(‪ .‬והוא פי׳ רב האי‬
‫גאון‪ ,‬אוצר התשובות צד ‪ 111‬סי׳ ש׳׳ח‪ .‬ט( השגות הראב״ד הלכות ברכות פרק ו׳ ה״ב עיי׳׳ש‬
‫יא( תמים דעים סי׳ ס״ו‪ .‬ומסכת ידים שם מ״ח ריש ע״ב‪:‬‬ ‫י( = כתבי = פסקי‪.‬‬ ‫בכ״מ‪.‬‬
‫״ נ מ צ א ב ת ש ו ב ו ת ק ד מ ו נ י ו ת “ )אורחות חיים ח״א ב׳ ריש עמוד ג׳(; ״ נ מ צ א‬
‫כ ת ש ו ב ת ה ג א ו נ י ם “ )שטמ׳׳ק(‪.‬‬
 ‫ה ת ״ם ו ב ו ­‬ ‫אוצ ^ הגאונים‬ ‫‪m‬‬

‫ברכהב( שלא ניתקנו‬ ‫נ א ו ן פירש שאץ טעונין‬

‫ו ר ב א( י ה ו ד א י‬ ‫צמח‬

‫אלא משוס מלח סתמית‪.‬‬

‫ו ע ו ד ש א יד־ ו ג( )אנשי קירואן מרב שרירא גאון[ בשנוטלין ידיהן‬ ‫*ממט‬
‫‪.‬‬ ‫באחרונה למה אין מברכין‪.‬‬
‫והש י ב ‪ .‬כך אמרו חכמים )חולין ק״ה ע״ב( מיסאחרוניס חובה ד( ואין‬
‫טעונין ברבה ת(‪.‬‬
‫• ם א ל ה ו(‪ .‬מים אחרונים מפני מה אמרו חובה‪.‬‬
‫ח ש ו ב ה ‪ .‬שלאחר חסעודח חייב אדם ליכול ידיו מפני שאוכל אחר םעודתו מלח וי׳ם‬
‫בה מלח םדומיח שמםמא את העינים‪ .‬ולמה אוכל מיח מפני שאמרו חכמים )ברכות מ׳‪ (.‬אחר‬
‫כי אכילחך אכול מלח ז( ואחר בל שהייתך שתה מים ואי אתה ניזוק מייח הפה‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם ח(‪ .‬והתקדשתם אילו מים ראשונים והייתם קדושים אילו‬
‫מים אחרונים וכר‪ ,‬כך הלכה או לא‪.‬‬
‫עכשו אין אנו נורחגין כמות זו אילא כדכאיזצד )מ״ב ע״א( אט׳ רב‬
‫א ת י = ( הרגיל בשמן שמן מעכבו אט׳ רב אשי כי ה ו נ ן ברב בהנא אם׳‬
‫משחא מעכב לן‪ .‬ואמי ולית הילבתא ככי־' הני שמע׳ אילא כי הא דאמר יב‬
‫חייהכד אשי אם׳ רב ג׳ תכיפי ובו׳ ורב אשי ורב נחמן בר יצחק הלבה כרב‬
‫אשי ואו '( רבנן ד ס י ו מ ^ ת 'א( אמרוה בתר רב אשי וכי שכן דהוו להון‬
‫בתראיי וקיים׳ ״'ן הילכתא כבתראיי‪.‬‬
‫ב( ״אחרונים‬ ‫א( שכה״ל השלם סי׳ קמ״ט עי״ש‪ .‬והקצר סי‪ -‬ל״ט וריקאנכי םי ■ פ״ג‪.‬‬
‫ג( מעשה רוקח‬ ‫חובה וא י ן מ ע ו נ י ן ב ר כ ה “ ) ה־ג פ־ו‪ ,‬ד״ו ם׳ ע״א וה־ג אספמיא צד ‪.( 56‬‬
‫ד( אבל במדרש תנחומא בפ־ וישא כשלו ויאמר אמרינן שמים‬ ‫)סאניק תרע״ב(‪ ,‬י״ז ע־א‪.‬‬
‫ה( במיר במעות‪:‬‬ ‫אחרונים מעונים ברכה אע״פ שחובה חם )יאבי״ה צד ‪ 134‬עי״ש בהעדות(‪.‬‬
‫ואין מענין הברכה‪ .‬״והיכא דבריך מוציא שם שמים לבמלה “ )ה״נ ד׳ בייין ‪ 66‬וסדר־ע השים‬
‫ו( ת שה־נ הקצרות סימן של״ז‪.‬‬ ‫חלק א׳ קע״ח ע״א‪ .‬ועיין האשכול אלבק צד ‪ 73‬הערה א׳(‪.‬‬
‫ז( ״ומיסום כלח שבבל בו אצבעו תיקנו כים אחרונים “ )רש״י עיובין ד‪,‬ה י«ז ע׳׳ב(‪.‬‬
‫י( = ואי‪.‬‬ ‫ח( גאוניקא‪ ,‬צד ‪ .341‬ט( כ״ה גם בכי־מ‪ ,‬ועי׳ גינצבדג‪ ,‬נאוניקא צד ‪.315‬‬
‫יא( שחתמו המסקגא של הגמרא להלכה )עי׳ ב־ק קי־ז ע׳א‪ :‬״וקא מ ס י י ם מ ת י ב ת א‬
‫דיומא ל י ב נ ן “‪ .‬וב־ב כ״ב ע״א‪ :‬״כשום דלא הוו ב ס י ו מ א “(; ״ו ב מ ת י ב ת א ב ס י ו מ א‬
‫אסקו כיב הונא בריח דרב יהושע“ ') העטור כ״י הסמינר בנוירק קס״ט עיא‪ .‬ובדפוס וויניצייא ס״ח‬
‫ע״א וכן בשאי הדפוסים חסרה מלת ״בסיומא “ (; וקא האוו בח ד ב נ ן בשמעתא כד יתבין‬
‫ב ס י ו מ א “ )תשה׳׳ג כ״י אוכספודד ‪ 2833‬דר ‪ 81‬ע־א‪ ,‬הולכת ונדפסת בגנזי קדם די(; ״דבי זה‬
‫י‪-‬יגורסין אנו א י ת מ ד אין תולין כו דבר ב ג ו פ ה שיהל׳ ובי מדרשא הוא כ ס י ו מ א ‪,‬‬
‫שחיו מתנים את המקום הזה ולא היו מתנים כו את אותה השמועה “ ) תג־ ח סי׳ דע׳יג; גמו־מ‬
‫סי׳ קמ־ג ואיי־הים לשע׳׳ת ק״ח ע׳״א‪ .‬ומתחורת עפ״י תג־ל סי׳ נ־ ח‪ ,‬שע״ת סי׳ קי־ ט‪ ,‬העתים‬
‫‪ ... :213‬״ולאו א י ת מ ר עלה ‪ . . .‬שימראין דבדים הללו ד אי ת מ ר עלה בדובתה‪ ,‬ו כ ד ו ב ת ה‬
‫ל י כ א מ י ד י ו ה ב א ב ל ח ו ד ה ו א ד א י ת א מ ר א ע ל ה “(; ״וכל היכא דאיכא ת ס ת י י ם‬
‫כן הלכה ו ס י ו מ א דמילתא היא “ )סתו״א(; ״שאילו רבנן דסיומא “ )שע־צ כ״א שי׳ ט*ו(‪.‬‬
‫וי־י הלוי )דה‪-‬ר ח״ב‪ ,‬צד ‪ ,( 322‬וגינצכרג )גאוניקא‪ ,‬צד ‪ ( 315‬החזיקו בפייוש רש־י כב׳׳ק שם‪.‬‬
‫וזכר רבנן דסיומי אנו מוצאים גם בברכת הגאזן‪ :‬״מן ראשיי בלי ודאשי מדרשי ויאשי פיקי‬
‫ומן רבנן דדרא רבא ו מן רב נ ן ד ס י ומ י וכין דבנן תנאי “ )הקדמה לאגרת י־ש׳׳ג ‪ ( XXIV‬או‪:‬‬
‫״ראשי המדרשים והפרקים ו ה ס י ו מ י ן “ )לקוטים לאגרת ‪.( XXX‬‬
‫‪129‬‬ ‫מ ס כ ת כ ר כ ו ת ‪ 1‬ד\ז נד‪:‬ז‬

‫]ני•[ •הרואה מקום שנעשו בו נסים לי־שראל אומ׳ ברוך שעשה נסים‬
‫לאבותינו במקום הזה ובר‪.‬‬
‫ו ד כ ת י ב א( הלין ברכות ד ה ר ו א ה מ ק ו ם אית בהון מלכות והזכרת‬ ‫שנב‬
‫השם אי לא‪.‬‬
‫טובא אית בהון הזכרת השם דקאמרי׳ =( אם׳ רב כל ברכה שאין בה‬
‫מלכות אינה ברכה ור׳ יוחנן אם׳ כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה‬
‫דאו לא תים׳ הכין הא דאם׳ רב המנונא הרואה את בבל הרישעא חייב לברך‬
‫שמנה ברכות או אמרת בשלמא אית בהון הזכרת השם הינו דקאם׳ ח׳ ברכות‬
‫אילא אי אמרת לית בהון הזכרת השם חיב לומר מיבעי ליה‪ .‬ועוד קאתני חיב‬
‫לברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה או אמרת אית‬
‫בה הזכרת השם הינו דקאמר׳ מברך אייד־א אי אמרת לית בה הזכרת השם‬
‫אמר על הרעה מעין על הטובה מיבעי ליה‪ .‬ועוד רא שיה דפירקא קא תאני‬
‫ברוך שעשה נימין לאבות׳ במקום הזה הכין נטי דלא מבריך בהזכרת השם מיהכא‬
‫גמרינן לה לטעם׳ דטילתא ומדר׳ יוחנן דקאס׳ מנא הני מילי אם׳ ר׳ יוחנן‬
‫ראם׳ קרא ויאמר יתרו ברוך יי״י וכי תימא מאי טעם׳ לא קאט׳ בין במתנ׳‬
‫ובין בבריאתא ובין בגמרא ברוך <תתה י״י דהתם רימזא בעלמא הוא דכיון‬
‫דגמרא הוא לאו שעת מעשה הוא או אמר ברוך אתה יי״י הוה ליה כמוציא‬
‫שם שמים לבטלה‪.‬‬
‫!ני‪ !:‬אמר רב יהודה אמר רב ד צריכין להודות יורדי הים הולכי‬
‫מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא‪.‬‬
‫ש א ל ו ג( ל פ נ י רב י נו ה א יי ז״ל הא דאמר רב יהודה אמר רב‬ ‫שנג‬
‫ארבעה צריכין להורות‪ ,‬מאי טעמא לא אמרינון רבנן כסידורא דקראיי‪.‬‬
‫ו ה ש י ב רבינו האיי‪ .‬הכין אית לפרושי‪ ,‬דקראיי סדירין לפום דשכיחי‬
‫טפ*‪ ,‬דהויל׳כי דרכים ומדברות הרבה מצויין !ושכיחין[ ד( הולכין מעיר לעיר‪.‬‬
‫ואחריהן מי שחיה חבוש בבית האסוריכם דטעיטין מנהון‪ ,‬והרבה נטי מצויץ‬

‫א( כ‪-‬י קמכרידג׳ ‪ T. S. 10. g . 3.‬וכ״י אנטונין ‪ .924‬מתישובות רב נח־טון לרב •סביב בר‬
‫רב יעקב מן קירואן‪ .‬והעתק ממנה מסר לי בטובו ידידי הר״ש אסף‪ .‬והבטוי ״ודכתיב “ מצוי‬
‫ב( כרכות מ׳ ע״ב‪ .‬וכן‬ ‫בתשובות רב פלטוי‪ ,‬עי׳ לעיל סי׳ א׳ הערה אי; סי׳ מ׳; סי׳ קס״ה ורפ״ג‪.‬‬
‫הגירסא גם לקד‪.‬ן צד ‪ . 136‬וגס בירושלמי ריש פרקין‪ :‬ר׳ זעירא ור׳ יהודה בשם רב כל כרכה שאין‬
‫ג( ערוך ערך ארבעה‪ ,‬עפ״י‬ ‫עמה מלכות אינה ברכה‪ .‬אבל גירסת הגמרא שלפנינו מוהלפת‪.‬‬
‫כ׳־י שלי‪ .‬ונדפסה בשבושים ותסרונות בחפש־מטמוניס לב״ג צד ט״ו‪ .‬ומקצתה בגאוניקא צד ‪272‬‬
‫בשם ״פירוש פרק הרואה לר׳ נסים זק״ל “‪ .‬ומקוצדר‪ ,‬בשטמ׳׳ק ובתוספות הרא׳׳ש ובאבודרהס‬
‫הלכות ברכות ד׳ פראג ק״ז עמוד ד׳‪ .‬ונזכרה בתוספות •סבת ב׳ ד״ה יציאות‪ .‬ובתוספות כאן‬
‫ד״ה ארבע כתבו סתם בהפך‪ .‬ענן בס׳ המצות שלו‪ ,‬זכרון לראשונים הלק שמיני צד ‪ ,37‬סדר את‬
‫הדברים עפ׳־י סדר המקרא‪ ,‬ובמסכת עזמתות זוטרתי שבתוספתא עתיקתא להורוויץ מהכרת כ־ג׳‬
‫ד( כ׳־ה־ כאהד מכ״י ר׳ ישראל לוי‪.‬‬ ‫צד ‪ ,32‬אין הסדר שבמקרא ואף לא הסדר שבתלמודנו‪.‬‬

‫אוצר הגאוניס — התשובור‪.9 ,‬‬

 ‫אוצר הג אוני ם — חתשובות‬ ‫‪130‬‬

‫אפלו א( על כראגא ועל טמקא ב( ואחריהן מי שהיה חולה ונתרפא דמעיטין מן‬
‫דמחבשין לשלטנא ושביתין נמי טוגא‪ .‬ובתריהון יוררי הים דמעיטין מן כולהון‪.‬‬
‫ושמעתא סרורה לפום הקרובים לסכנה‪ .‬יוררי הים טפי קרוביכם לסכנה‪ ,‬דבחד‬
‫רגעא אבדין‪ .‬ובתריהון הולכי מרברות תועים דלא משכחין מאב־‘ ומשקה וקרובים‬
‫למיתה יותר מן החיים‪ .‬ובתריהון מי שהיה חולה ונתרפא אפל ו חושש בראשו‬
‫ואפלו חושש בגרונו‪ .‬ובתריהון מי שהיה חבוש בבית האסורים רמרחיק מן‬
‫הסכנה טפי מן כולהון‪ ,‬וכל חד מנהון עדיף נימיה מדבתריה‪.‬‬
‫‪1‬נה‪:‬ז האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא לנקוט זקפא דידא‬
‫דימי־ניה בירא דשמאל'׳‪.‬‬
‫ז י ק פ א י ( ד י ד א רבתבת‪ ,‬זיקפא דבי ירא הוא והוא בית יד הנקרא‬ ‫שני‬
‫בלשון ערבית א ל כ ם כשמוציא ירו מבית ידו הנשאר מרחב שלבית יד מכנסו‬
‫וזוקפו והוא זיקפא‪.‬‬
‫א׳ל חצבי לנהרא כ ג נ י ל י י א ‪.‬‬ ‫‪ 1‬נח‪1-‬‬
‫כ א ג נ י י( ל א ה שכתבת‪ ,‬אנו גורסין כגני ליא ומשל הוא דתצבא‬ ‫שנה‬
‫לנהרא כ ג נ י ‪ “7‬י א ‪.‬‬
‫‪1‬נח•־[ שמואל רמי כתיב עושה עש כסיי‘ וכימה וכתיב עושה כימה‬
‫וכסיל וכר‪.‬‬
‫פי׳ ה( כסיל יש בו חמות הרבה וכימה יש בה צינה גדולה וצינה זו‬ ‫■טני‬
‫שוברת חמות זו וחמות זו שוברת צינת זו וגמירי אי לאו דיתיב עקוצא דעקרב‬
‫בנהר דינור כ ^־ מאן דהוה מז ק א י( ליה עקרבא ‪ “7‬א הוה חיי‪ .‬נ ר א י ן‬
‫ה ד ב ר י ם שעוקץ עקרב מכוכבי כימה הוא שהן ממונין בצינה‪ .‬התקשר מעדנות‬
‫בימה דמקטרא לפירי או מושכות כסיל תפתח דמכבשא לפירי י(‪ ,‬אגב אורחיה‬
‫קמשמע לן קורא ח( קמיט חומא ט( מרפי‪.‬‬
‫‪1‬נט‪ 1-‬מאי זועות אמר רב קטינא נוהה וכר‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לר ב ה א י י ‪.‬‬
‫ו ד ש א ל ת ו ן י( הא דתנן ועל הזוועות ואמרינן עלה מאי זוועות‪ ,‬אמר‬
‫רב קטינא גוהה וכו׳ ובעיתון לפרושי לכון כולה ענינא כדי שיהיה לכם עיקר‬
‫למילף מינה לכל דדמי לה יא(‪.‬‬
‫א( עי׳ גנזי קרם א׳ צד ‪ 3‬הערה ב׳‪ .‬ולעיל ‪ 107‬הערה ו׳‪ .‬ג( ועי־ כערה‪-‬ש ע׳ ״מםקא“‬
‫)ועי׳ בשאילתות ששרסמתי במ״ע ‪ J. Q. R.‬מהדורא חדשה‪ ,iv (1914) , 420 ,‬שורה ‪ -.19-20‬אי נמי‬
‫איכא זוזי דפלכא גביה ולית ליה למיתן וקא קמכין ליה‪ ,‬עי׳ שם עם׳ ‪ 43s‬הערה ‪ .[ 13‬ג( תג״ה‬
‫ה( ערוך ע־ כסל )עש‪-‬י כיי שלי( וע׳ עקם‪ .‬והלשון ״מראין‬ ‫סי׳ תיו‪ .‬ד( שם סי׳ תי״ג‪.‬‬
‫ז( עי׳ הערת ערוך השלם‪-‬‬ ‫ו( כיקא )נ׳א(‪.‬‬ ‫הדברים “ מצוי בתשובות רב האי גאון‪.‬‬
‫י( תגיל סי׳ ציח‪ .‬וכולה‬ ‫ט( המאנא )נ״א(‪.‬‬ ‫ח( קדרא )ניא( קרירא )כיי רי״ל(‪.‬‬
‫יא( כלשון זו‪ ,‬אגדת רשיג צד ‪,43‬‬ ‫היתה כתובה גם כשידושו‪ ,‬עי׳ אוצה־ש עד ‪ 4‬־‪.91‬‬
‫‪131‬‬ ‫מ ס כ ת כ ר ב ו ת ‪1‬דף נ‪.8‬ן‬

‫האי מלתא אגדתא היא ובה ובכל דדמי לה אמרו רבנן אין סומבין על‬
‫דברי אגדה א(‪ .‬וארחא בפרושא לברורי תהילה רבץ משיקול הדעת ובין מדברי‬
‫חכמים לית ספק שהקב״ד‪ .‬אין לדמותו לשום בריה ואין לפניו לא שחוק ולא‬
‫בכי ולא אנו־זה ולא דמעות ולא דוחקי‪ ,‬וכד מבררא הא מלתא מהידע דכל‬
‫מלתא דאמרוה רבנן דומיא דהכי לאו על פשטיה אמרוה אלא בתורת משל‬
‫ודימוי לדברים שנודעים בינותינו למראית העין כי היכי דדברה תורה בלשון‬
‫בני אדם דהא נביאים הכי ממתלין ואמדין עין ה׳‪ ,‬הנה יד ה׳‪ .‬ויהד אף ה׳‪,‬‬
‫עלה עשן באפו ואש מפיו‪ .‬ולאו על פשטיה אלא בתורת משל ולשון בני אדם‪.‬‬
‫ואף הכין אתין דברי הגדה‪ .‬והכי מסתברא ליה לרב קטינא דישראל עדיפין‬
‫וחשיבין קמיה דקב״ה וכל דמייתי לעלמא בשביל ישראל הוא לפום דכתיב דק‬
‫רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו׳ ורבנן אמרי ב( אין טובה באה‬
‫לעולם אלא בשביל ישראל ואין רעה באה לעולם אלא בשביל ישראל‪ .‬ואילין‬
‫מידי דמחזי להון קב״ה בשמיא ובארעא מופתין וסימנין אינון לישר׳ על דברים‬
‫שבינו לבינם כגון הקשת שבשעה שנראית בענן שם אותה אות ברית למבול‪.‬‬
‫ולפום הכין כיון דקשי קמי שמיא חרבן בית המקדש ופזור ישר׳ וצער ששרוין‬
‫בו בין אומות העולם וכמו ששכינה שרויה עמהן בצער כדדריש עמו אנכי‬
‫בצרה‪ .‬וכדדריש בכל צרתם לו צר אט׳ רב קטינא דמחזי להו סימנא על הדין‬
‫קושיא‪ .‬וכזאת בת קול ששמע ר׳ ישמעאל בן אלישע ג( אוי שחרבתי את ביתי‬
‫ושרפתי את היכלי‪ .‬וגוהא סבר רב קטינא דבהדין ענינא שהוא סימן דמחזי‬
‫להון קב״ה לישראל ברומא על קושיא דצרתם בין אומות העולם דמשתפכן מיא‬
‫מרקיעא לים הגדול וארים קול בהדיהו כבן אדם דבכי וארים קול בכייתיה‬
‫ולא ח״ו שמוריד דמעות מעין׳ ואין לדמות יוצרנו לשום מדעם‪ ,‬מיהו כל מיא‬
‫דדייבין דמעות מתקריין כדכתיב בדייבא דחמרא מלאתך ודמעך‪ .‬וגשמים כלהון‬
‫אית למקרינהו דמעות דהא עיבא דמי לעפעפי עין ומטרא דמי לדמעות ובאתרי‬
‫טובא קדו ליה למטרא דמעות והקב״ה מורידן בגבורתו כדכתיב והודדתי הגשם‪,‬‬
‫בעתו‪ .‬והכין נמי מודיד מים דמתקרי דמעות בגבורתו ולא ח׳׳ו שמודיד דמעות‬
‫מעין כאדם אלא •כי היכי דמפרשי פה אל פה אדבר בו דלאו דמשתעי מתוך‬
‫פה כי היכי דמשתעי משה מתוך פה אלא שבורא קול דבור שדומה כאילו‬
‫יצא מפה‪ ,‬הכין בורא דמעה שדומה כאילו יצא מעינים‪ .‬וכן האי דקאמר משה‬
‫אשר עין בעיין נדאד־ז אתה ה׳ וכל מאי דדמי לאילין מילי דרך אחת היא‪,‬‬
‫ולא נפיש למימר דעל חרבן מ ק ד ש וצער ישראל מתחזי ברומא כגון בכיות‬

‫א( ״ולעני! זועות דאמר רב קכינא גוהה‪ .‬בהאי ]אין[ אנו סומכין על ד׳ אגדה “ )מת־‪5‬ו‪ 5‬ת‬
‫רב האיי כהאשכול ח׳ב ‪ .(47‬ב( יבמות סיג ע׳׳א‪ .‬ג( כרבות ג׳ ע״ ‪ :3‬א‪-‬ר יוסי‪,‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו ני ם — ה ת ש ו ב ו ת‬ ‫‪132‬‬

‫ואנחות דהא על יח יד אמור רבנן א( בי נח נפשיה דר׳ אבהו אחיתו עמודי דקסרי‬
‫דמעי אפשר שעמודים כוביש אלא מן שמיא אחוו להון הכי‪ ,‬כ' נח נפשיה דר׳‬
‫יומי שפכו מרובי דצפורי דמא‪ ,‬בי נח נפשיה דר׳ יעקב אתחמיאו בבכי ביממא‪.‬‬
‫עאכ׳׳ו אית למימר בצרת צבור וחרבן בית המקדש דהא קא אמרי רבנן דההוא‬
‫יומא חשך השמש כצאתו ורעשו שמים וארין ולא נפיש למהוי הכין‪ .‬לפיכך מבר‬
‫רב קטינא דגוהא מחמת דמעות שמוריד עליו כדאמר אובא טמיא‪ ,‬ורב קטינא‬
‫דיליה אמר כפיו סופק זה ע~ זה והוא קול גוהא וקרא בהדיא כתיב וגם אני‬
‫אכה כפי אל כפי‪ .‬וכי היכי דמתפרש קרא ‪ ,‬מתפרש מימריה דדב קטינא‪ ,‬והכי‬
‫קאמר שאין מקרא יוצא מידי פשוטו אע׳־פ שנדרש לבמה טעמים שהקב׳׳ה בורא‬
‫כמין שתי כפים ברקיע ונםפקיןזה בזה ויוצא מביניהם קול נוהא‪ .‬ירבנן דאמרי‬
‫בועט ברקיע שבורא כעין !‪ b -‬ברקיע ונשמע קולה כדאמר פורה דרכתי לבדי‪.‬‬
‫ור' יונתן דאמ׳ מתאנח ש־בורא קול שנשמע בקול אנחה‪ ,‬ו־“או ח״ו •שאנחה באה‬
‫עליו כדרך שבאה בלב בני אדם‪ .‬והבין נמי הא דכתיב ה׳ הפץ לא שחפץ בא‬
‫עליו בדרך שהוא בא בלב בני אדם אלא שיבורא חפין שלא בגוף ונקרא חפצו‬
‫כך משמיע קול שבורא אותו כקול אנחה ונקרא אנחתו‪ .‬ורב אחא ב־ יעקב דאמר‬
‫דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד ופירושא בראת מפרש ליה לקרא דבתיב כה‬
‫אמר ה׳ השמים כסאי והארין הרום רגלי אפשר גוף הוא שיושב על השמים כמי‬
‫שיושב על כסא ורגליו על הארץ• כשרפרף‪ ,‬אלא משל בעלמא הוא בשם שהמלך‬
‫נופו על הכסא שהוא יושיב עליו ושרפרף מונה שאימתי שירצה פושט עליו את‬
‫עליו והארץ• אין מכילה אלא מעט‬ ‫ככסאשהגוף‬ ‫רגליו כן השכינה שירויה בשמים‬
‫ממנה כשרפרף שילא הוכן א~א ‪:‬־‘רגלים והכין אמר רב אחא בר יעקב שאותן‬
‫המלאכים שהם קרובים י־’ א‪-‬ן שדוטין מן השכינה סרגדיים כן הגוף נדחקים זה בזה‬
‫ויוצא מביניהם קול וזהו גוהא‪ .‬ור׳א חכמי ישראל בלבד אמרו כן אלא הרבה מחכמי‬
‫יונים וזולתם אמרו שיש מן העננים שהם מלאכים וש־רים ומהן קול רעמים וקול‬
‫_ זוועות ומהם בורקי ברקים ואף מקרא כתוב במלאכים ונוגה לאש ומן האש יצא‬
‫ברק‪ .‬אלו דעותן של חכמים האלו בגוהא ויש בו דעות אחרות ודברים אחרים אלא‬
‫שפתרון דבדים אלו במו שפירשינו ו־־'א ח׳׳ו דבר שיש בו דימוי ליוצרנו יתברך ויתעלה‪.‬‬
‫והתניא בנה בית הדש וקנה כי^ים חדשים אומר ברוך שהחיינו‬
‫והגיענו לזמן הזה‪.‬‬
‫ב ס פ ר ה מ א ו ‪ -‬ב( נ מ צ א ל ג א ו נ י ם ז״ד ב ת ע ו ב ו ת י א מציגו ברכת זמן‬
‫אלא בדבר שיש בו הנאה כגון גמילת לולב וסוכה שהיא דיבמהה ותקיעת שופר לזי רון ישרא‪-‬‬
‫לאביהם שבשמים ומקרא מגילה דחס רהמנא עלן ופדיון הב; לפי שיצא מכלל נפל וספיית‬
‫העומר אין בו זכר לשוס הנאה ארא לעגמת נפשנו לחרבן בית מאויינו שיבלה ב״ב‪.‬‬

‫ב( או״ח ח״א מ»ב סע״א‪.‬‬ ‫א( מיק כיה ע*כ‪.‬‬

‫‪133‬‬ ‫מ ס כ ת כ ר ב ו ת ]ד!ג נ ט‪:‬ס‪[:‬‬

‫אע־פ שאם׳ שינוי יין א׳צ לברך אבל אומי ברוך הטוב והמטיב‪.‬‬
‫מ צ א ת י א( ל ג א ו נ י ם ז״ל רמה אין מברכין הטוב והממיב על •פינוי הפר‪ ,‬כמו‬ ‫*סנט‬
‫שמברכין על שינוי היין‪ .‬לפי שהפת גמרו בידי אדם והיין גמרו בידי שמים‪.‬‬
‫]ם‪ [:‬כי נפיק אומר ברוך אשר יצר את האדם בחכמה‪.‬‬
‫כ ת ב ה ב׳ ה ה •ם ל מ ה ב( תשובת שאלה בש־ם גאון אדם שהב־ל מים והסיח דעתו‬ ‫‪or‬‬
‫מלהטיל מים ואח‪-‬כ נמלך והכיל מים פעם אהרת צריך לברך ב‪-‬פ אשר יצי‪.‬‬
‫בי תריין ויתיב לימא ברוך מתיר אסורים‪.‬‬
‫מ צ א נ ו ג( ב ת ש ו ב ה ד ר כ י נ ו הא יי זצ׳׳ל דמברך מתיר אסורים‬ ‫עסא‬
‫כשיתעסק בידיו וכתב התם וכך כתב בתלמוד כד פקח עיניה בד זקוף קומתיה‬
‫כד אפיק גיסיה כד לביש מאניה וכו׳‪ ,‬אבל בנסחא בתלמוד בכולן ד( לא‬
‫אישתכח הכי ■‬
‫בי מנח תפילין אדרעיה לימא ברוך אקב׳ו להניח תפילין ארישיה‬
‫לימא ברוך אקב׳ו על מצות תפילין‪.‬‬
‫א ש כ ח ן ה( ב י ר ו ש ל מ י ו( כשהוא ל ו ב ש ן מברך להניח תפילין ושמעי׳ מינה‬ ‫שסב‬
‫דאינו מברך אלא אחת על שתיהן‪ .‬והכי כתב ר ב י נ ו ה א י ג א ו ן ז צ ו ק ‪ -‬ל ‪.‬‬
‫מצ ו ג ‪-‬פת י י ( כ ת ו ב ב ת ש ו ב ו ת רב ע מ ר ם ג א ו ן זצוק״ל שמי‬ ‫שסג‬
‫שאין לו אלא תפילה אחת או של יד או שר ראש מברך עליה שתי ברכות‬
‫להניח תפילין ועל מצות תפילין‪.‬‬
‫כי משי ידיה לימא ברוך אקב׳ו על נטילת ידים‪.‬‬
‫כך ט( א מר רב ע מר ם‬ ‫ג א ו ן שהשיב‬ ‫עמרס‬ ‫הא ח( לך לשון ר ב‬ ‫שסד‬
‫בר ששנא גאון זה ששאלת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪l‬‬
‫צריך ‪,‬לברך על‪r ,‬‬
‫נטילת ידים‬ ‫׳ !ל ר‪ -‬ב‪ -‬נ א מ א י ר ב ר י ה ד ר ב י נ ו י ו ס יף ‪.‬‬
‫בין קודם אכילה בין לאחר‬ ‫וששאלת על נטילת ידי ם וכו'•‬
‫או אינו צריך אלא בשחרית‬ ‫כך דאינו שאותה נטילה ]של שחדית איג^‬
‫בלבד והרי בפסח מברך ג‪-‬פ‪.‬‬ ‫י‬
‫בך רא י נ ו שאותה נטילת‬ ‫למנין שאותה נטילה[ אינה עשויה אלא לעצ״י‬
‫ידים של שחרית אינו עולה‬ ‫שישן אדם קיי׳׳ל ידים עסקניות הן וממשמש בגופו‬
‫א( שבה״ל השלם סי׳ קמ‪-‬ד נ׳־ז ע׳׳א‪ .‬ובתניא סי׳ כ״ד ל׳׳א עמוד ד׳‪ :‬מצאתי בשם‬
‫הגאונים ז״ל‪ .‬ב( או‪-‬ח חיא דן‪ 5‬א׳ עמ׳ ג‪ /‬ובספר ההשלמה שלפנינו לא מצאתיה‪ .‬ג( הוספות‬
‫ותקונים לסדר׳יע צד א׳‪ .‬ובסדר״ע השלם ל״ה ע״א עי־ש במגן האלף !ובשיורי ברכה לבריי סי׳‬
‫מ״ו[‪ .‬ד( [כיה בהוספות ותקונים שם‪ ,‬אבל בש׳־ב שם‪ :‬בנסחתנו בתלמוד[‪ .‬ה( הרי״ף בהלכות‬
‫ו( ברכות פ׳׳ב ה׳׳ג ועוד שם בפ״ט ה״ג אבל‬ ‫קטנות כסי שהובא בס׳ המכריע סי׳ פ׳׳ז עיי־ש‪.‬‬
‫בגירסא אחרת וסותרת כפי שהביאו רי״ד בם׳ המכריע סי׳ פ׳־ז והרמכ׳׳ן בחדושיו לנדה דף נ׳יא‬
‫ע‪-‬ב ד׳־ה ״והאי “ בשנוי מועט‪ .‬וכגירסת הרמב׳ין כיה גם באויז חיא סי׳ תקפ׳׳ב‪ .‬ומגירסת הרמב‪-‬ן‬
‫ז( המכריע ססי׳ ש׳׳ז‪ .‬והיא‬ ‫שם בברכות פ״ט‪ :‬״כשהוא לובשן “ נראה שמקור גיר׳ הרי‪-‬ף משם‪.‬‬
‫ח( שו״ת מהר״ם ב״ר ברוך דפוס בודפסט סי׳ מ׳‪.‬‬ ‫כתשובת ריע כשבה״ל השלם קצ‪-‬א ע׳־א‪.‬‬
‫ט( סדר״ע השלם ח‪-‬ב ק״ט ע״א וע״ב ]מנהיג דף‬ ‫והמוקף ברבוע ע״ם דפוס לבוב סי׳ שמיו‪.‬‬
‫פ״ז ע׳ב[‪ .‬מעשה רוקח )סאניק( צד ט‪-‬ו סי׳ נ‪-‬ב־נג‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה ח שו כו ת‬ ‫‪134‬‬

‫‪S‬מנין שאותה נטילה אינה‬ ‫לפיכך כשעומד משנתו אין יכול לברך ולא לקרות ק״ש‬
‫עשויה אלא ‪ S‬עצטה‪ ,‬שביון‬ ‫ולא להתפלל עד שימול ידיו שנ׳ הכון לקראת אלהיך‬
‫שישן אדם קיימ״ל דידים‬
‫עסקניות הן‪ ,‬לםיכך נוטל‬ ‫ישראל א(‪ .‬לכך מתוקנת אותה נטילה כיון דאינו יכול‬
‫ידיו וחייכ לכרך‪ .‬ולאכול‬ ‫לברך ולהוציא שם שמים עד שנוטל ידיו לברך ענט׳׳י‪.‬‬
‫להם חייב לכול ידיו ולברך‬ ‫ומכאן ואילך אפי׳ נכנם לבית הכסא ויצא ונטל ידיו‬
‫על נטילת ידים דכתיב וכל‬
‫אין צריך לברך ענט״י א־^א אשר יצר את האדם לבד‪.‬‬
‫אשר יגע כו הוב וידיו לא‬
‫שטף במים וגר הא שטף טהור‬ ‫ואפי׳ נטל לפירות דקיי״ל אין נוטלין ידים לפירות ג(‬
‫אר״א מכאן סמכו חכמים‬ ‫אלא לאכול לחם חייב ליטול ]ידיו[ ולברך על נט״י‬
‫לנטיל׳ ידים מן התורה לפיכך‬ ‫דכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים‬
‫חייב לטול וחייב לכרך‪.‬‬ ‫]עד[ מכאן סמכו חבט׳ לנטיי מן התורה נ(‪.‬‬
‫‪ ] ...‬ר ב נ ט ר ו [ נ א י ז׳׳ל ר(‪...‬‬ ‫שסה‬
‫‪ ...‬ואין מברכין אלא על רחיצה שבשחרית מ]שום[ שמתקין את עצמו‬
‫לתפילה ועל רחיצה שלפני המזון של כל ס ע ד ה ו מ ע ד ה אבל כשיוצא מבית‬
‫הכסא חוץ מיציאה של שחרית‪ .‬אין מברכין אלא אשר יצר בלבד‪.‬‬
‫ושש ׳ ה( דאשכהתון בהלכות גדולות דלא מברכין על נטילת ירים אלא‬ ‫שסו‬
‫שחרית בלבד ואי מאשי ידיה כל היום ואפילו לסעודה לא ליבריך אלא שחרית‬
‫בלבד כי נפיק מבית הכבוד‪ ,‬אי היל׳ הכי מאי טעמא מברכינן בשחרית לתפילה‬
‫ולא מברכינן לסעורה ומים ראשונים חובה נינהו‪ ,‬והא לילי פמדתים מברכינן‬
‫לטיבול ראשון ולטיבול שיני‪ ,‬ואי בלילי פסחים בלבד מחייבינן למעבד הכי ובשאר‬
‫ימות השנה לא‪ ,‬מאי שנא לילי פסחים משאר ימות השנה‪ ,‬י ל מ ד נ ו א ד ו נ נ ו ‪.‬‬
‫הכין חזינא דקושיא דאקשיתון מעליא ניהו‪ ,‬ואם כן הוא דפסח י( קאמרי׳‬
‫אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש נטל ידיו בטיבול ראשון צריך ליטיל‬
‫ידיו בטיבול שיני ומשום הכי צריך לברוכי תדיר נטי לא סגי ליה בנטילת‬
‫ידים של שחדית אלא בכל סעודה ובכל תפילה צריך ליטול ידיו דיל׳ מיהא‬
‫דמתני כי דא׳ רב י( נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום וכיון שצריך‬
‫לסעודה ולתפילה לטול ידיו כדרך שצריך כשחרית ואבר ח( רב אירי בר אבין אמר‬
‫רב יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה מים אחרונים חובה ואף לרב אידי בר‬
‫אבין אין נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה‪ ,‬ועוד מ( מאי מצוה אמר‬
‫אביי מצוה לשמוע דברי חכמים‪ ,‬רבה אמר מצוה כר׳ אלע׳ דאמר וידיו לא שטף‬
‫כמים מיכן סמכו חכטים לנטילת ירים מן התורה‪ .‬ותריץ ליה רבא לרבה הכי‬
‫קאם׳ ואחר שלא שיטיף‪ ,‬וקיימא לן דאדרבנן נמי מברכינן ועוד ומי מברכינן‬

‫ב( חורין ק״ו ע׳־א‪ .‬ג; ]בסי׳ ם׳ שם כסייס‪ :‬ע כי ל‬ ‫א( עי׳ ברכות דף נ״ג ע־א‪.‬‬
‫ובסדר־ע השיבו כן לרבינו יצחק בן רנינו שמעון)נצ״ל( [‪ .‬ד( מתשובת רנ׳יג‪ ,‬גאוניקא צד ‪. 114‬‬
‫ה( תג״ק סי׳ פ״ט‪ .‬ו( פסחיסקט־וע׳׳ב‪ .‬ז( חולין ק*ו ע״ב‪ .‬ח( שם ק׳׳ה‪ .‬מ( שם קיו‪.‬‬
‫‪135‬‬ ‫מ ־סבת כ ר כ ו ו ז ‪ 1‬דף ס‪[:‬‬

‫ועוד אמר א( רב יהודה ואמרי לה מתניתא והתקדשתם אילו מים ראשונים והייתם לי‬
‫קדושים אילו מים אחרונים‪ ,‬מאי שנא שחרי׳ דמברך ומאי שנא עיתים אחרות שצריך‬
‫ויש עליו חובה שאין מברך אלא בין זו ובין זו מברך בכל עת שמצוה הוא‬
‫ליטול ידיו ואף על פי שבירך בשחרית והתם אמרי׳ בסוכה כ( תנאי היא דתניא‬
‫תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי ר׳ וחכמים אומרים אינו מברך עליהן‬
‫אלא שחרית בלבד‪ ,‬ואף על גב דאמרינן עלה איתמר אביי אמר הלכה כר׳ רבא‬
‫אמר הלכה כרבנן הא קא מסקינן שמעתין אמר רב מרי בריה רבת שמואל בר‬
‫שילת הזינא ליה לרבא דלא עביר כשמעתיה ואמר מר זוטרא חזינא להו לרבנן‬
‫דבי רב פפי רכל אימת דמנחי מברכי‪ ,‬רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי‬
‫להו מברכי‪ .‬ו ה כ י ן מ נ ד ח נ א ד כ ו ל ה ו ר ב נ ן כ ^ ־ זמ ן ש נ ו ט ד ״ י ן‬
‫י ד י ה ן ל ס ע ו ד ה או ל ת פ י ל ה מ ב ר כ י ן אלא שמים אחרונים אף על פי‬
‫שהן חובה אין טעונין‪ .‬והכין אמרין משום דלאו חובת מצוה אינו ג( אלא חובת‬
‫סבנה דאמר רב יהודה בריה דדב חייא מפני מה אמרו מים אד־זרונים חובה‬
‫מפני מלח סתמית שמטמא את העין‪ ,‬אמר אביי' ומשתכחא בי קורטא בכורא‪.‬‬
‫ו נ ש א ל ה ש א ל ה ד( ל א ח ד מן ה ג א ו נ י ם ז ־ ל אס צריך )לברך על! נטילת‬ ‫■סשז‬
‫ידים עם ברכת אשר יצר בכל פעם ופעם שיהיה נפנה‪.‬‬
‫ת ש ו ב ה ל ג א ו ן ה( חייב אדם לברך‬ ‫ו ה ש י ב שאם ירצה ל ע ס ו ק בחו רה‬
‫ל א ל ת ר ‪ ,‬ל ה ת פ ל ל א ו ל ה ו צ י א מ פ י ו על נטיל׳ ידי׳ על בל פעם ופעם שנוטל ידיו‬
‫ד ב ר ק ד ו ש ה א ז י ה י ה צ ר י ך ל ב ר ך לנקות את עצמו כי הוא עושה כדי שיהיה‬
‫על נ ט י ל ת י ד י ם ו א ש ר יצ ר ‪ ,‬ו אם לא ו ראוי לקרות בתורה ולמלאכת השמים‪ ,‬וכיון‬
‫שהוא רוחין לנקיות הברכה מוטלת עליו‪.‬‬ ‫לא י ב ר ך רק א ש ר י צ ר ב ל ב ד ‪.‬‬
‫ש א ל ה ז( מי שהיה יושב על השלחן‬ ‫ש א ל ו י( מקמיה ]דמר רב יהוראי‬ ‫שסה‬
‫ועמד והשתין וברור לו הדבר של נגע צריך‬
‫ליטול ידיו‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫גאון[ היושב במשתה ועמד והשתין וברוד‬
‫ת ש ו ב ה ‪ .‬אם ברור אליו הדבר שלא‬ ‫לו שלא נגע באמה צריך נטילת ידים‪,‬‬
‫נגע אינו צריך ליטול‪.‬‬ ‫או לא‪ .‬ואמר ל‪:‬ג‪-‬ז‪.‬‬
‫‪i‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם ח( לפרש לכם מה הן מאה ברכות‪.‬‬ ‫שסט‬
‫כן הן‪ .‬אמרו חכמים בהרואה מקום כדפתח עיניה מאי א׳ כי לביש מאי‬
‫א׳ וכולן‪ ,‬ומשמע רכל אחת ואחת ]ראויה[ לומרה בעיתה ובמקומה אלא משום‬
‫הטינוף ]אי אפשר‪ ,‬וה[לכה ]היא[ כיון שנינער אדם משנתו אסור לברך אפילו‬
‫ברכה אחת עד שירחוץ ידיו ]לקים מה שנ׳[ הכון לקראת אלהיך ישראל לפיכך‬
‫כיון שעומד אדם משנתו ניפנה ומתקן עצמו ונוטל ידיו ופניו ורגליו ומברך על‬
‫הסדר וכיון שאין לו רשות לברך עד שנוטל ידיו נימצא מתקן את עצמו לברכות‬
‫ג( = אנון‪ ,‬עי׳ י‪ .‬נ‪ .‬עפשטיין ספר השנה‬ ‫ב( מ״ו ע״א‪.‬‬ ‫א( ברכות נ״ג סע׳יב‪.‬‬
‫פפד״מ ‪ , x1‬ובתוצאה מיוחדת ‪ .44‬ד( אורחות חיים ח״א א׳ עמ׳ ג׳‪ .‬ה( שם‪ .‬וכן כתב המאירי‬
‫ו( תשיר‬ ‫כחדושיו‪ :‬״ובברכת נקבים מיהא כל זמן שמצטרך לה מברך לה עם נטילת ירים “‪.‬‬
‫חיב צד ‪ .8‬ותגיל ייח ריש עיב‪ .‬ז( חשה׳ג הקצרות סי׳ שייו‪ .‬ח( גאוניקא צד ‪ 114‬והלאה‪.‬‬
 ‫א וצ ו י ה ג א ו נ י ם — ה ת ש ו ב ו ^‬

‫ולתפילה באותה רחיצה לפיכך חייב לברך ב׳יא י״י אינ״ו מ׳ העו׳ אשר קדשנו‬
‫במצו׳ וציונו על נט״י וזה הוא סדר ברכות אהר נט״י ב״א י״י אנדה אשר יצר‬
‫את האדם בחכמה ובדא בו נקבים נקבים וחללים חללים א( גלוי וידוע לפני‬
‫כסא כבודך שאם יסתם אחד מהם או אם יפתח אחד מהם שאי איפשר להתקיים‬
‫אפילו שעה אחת ברוך רופא כל בשר ומפליא לעשות‪ .‬וצריך לומר בכל אחת ואחת‬
‫מלכות והזכרת השם ב( שכך אמרו חב׳ ג( א׳ רב כל ברכה שאין בה מלכות‬
‫אינה ברכה ור׳ יוחנן אם׳ כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ואף‬
‫על גב דא׳ אביי כותיה דרב מסתכרא מיהא מצוה מן המובחר למימר תרוויהו‬
‫הזכרת השם ומלכות‪ .‬ואומר אחר שתים אלהי נשמה שנתתת בי טהורה היא אתה‬
‫יצרתה אתה משמרה בקרבי אתה נפחתה בי אתה נטלתה הימני ואתה החזרתה‬
‫בי ואתה עתיד ליטלה הימני ואתה עתיד להחזירה בי לע‪'.‬־־זיד לבוא וכל זמן‬
‫שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ^•זרון כל המעשים ברוך אתה י״י המחזיר‬
‫נשמות לפגרים מתים‪ .‬ב״א י״י אי׳נו מ׳ העולם אשר נתן לשכוי בינה להבחין‬
‫בין יום ללילה‪ ,‬ברוך שלא עשאני גוי‪ ,‬ברוך שלא עשאני עבד‪ ,‬ברוך שלא עשאני‬
‫אשה‪ ,‬ברוך מגביה שפלים‪ ,‬ברוך פוקח עיורים‪ ,‬ברוך המלביש ערומים‪ ,‬ברוך זוקיף‬
‫כפופים י(‪ ,‬ברוך רוקע הארץ על המים‪ ,‬ברוך אשר הכין מצעדי גבר‪ ,‬ברוך שלא‬
‫חיםר מצורכיי כלום שהיא ברכת מנעלים‪ ,‬ברוך אוזר ]ישראל[ בגבורה‪ ,‬ברוך‬
‫המעביר חבלי שינה מעיניי ותנומה מעפעפיי יהי רצון מלפ׳ י״י אי״י שתרגילני‬
‫בתורתך ותדבקיני למצותיך ואל תביאני לידי חטא ולידי נםיון ולידי ביזיון ותרחקני‬
‫מיצר הרע ותדבקני ליצר הטוב ותתניני לחן ולחםד ולרחמים בעיניך ובעיני כל‬
‫רואיי ב׳ א׳ י״י גומל חםדים‪ .‬ב]א״י אמ״ה אקב״ו על דברי התורה הערב נא‬
‫ה׳ אלהינו את דברי תורתך בפינו[ ובפיות כ]ל עמך בית יעזראל ונהיה אנחנו‬
‫וצאצאינו יודעי שמך ועוסקי תור[תך בא״י נותן התורה‪] ,‬בא״י אמ״ה אשר בחר‬
‫בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו בא״י נותן ה[ תורה‪ .‬ואומר פרשת ]התמיד[‬
‫וידבר ]ה׳ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליה[ ם את קרבני לחמי‬
‫לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדי ואמרת להם זה ה;<זשה וכולה‬
‫פ]רש[א ושונה פרק אהד איזהו מקומן של זבחים ואומר אחריו ר׳ ישמעאל‬
‫אומר בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת וכול׳ שכך אמרו חב׳ ה( א׳ ר׳ יוחנן‬
‫למיקרא צריך לברך למישנה ולמדרש אין צריך לברך ור׳ אלע׳ אמר למקרא‬
‫ולמדרש צריך לברך למשנה אין צריך לברך ורב א׳ אף למשנה צריך לברך‬
‫לפיכך אומר פרשת תמיר שהיא מקרא ושונה איזהו מקומן שהוא משנה ודורש‬
‫ב( השוה לעיל צד ‪ 129‬סי׳ ש‪-:‬ב‪.‬‬ ‫א( עיין הקדמתנו לאגרת רש״ג צד כיח ע״א‪.‬‬
‫ג( ברכות מ׳ ע״ב‪ .‬ד( ולא אמרינן מתיר אסורים דבזוקף כפופים סגי ליה )סדד״ע א׳‬
‫ה( ברכות י׳א ע״כ‪.‬‬ ‫ע־ב‪ .‬והשלם ח״א ל״ה ע״א(‪.‬‬
‫‪137‬‬ ‫‪ a‬צב ת ב ר ב ו ת }דף ‪[;6‬‬

‫ר׳ ישמעאל א׳ התורה נדרשת שהוא מדרש לקיים דברי ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר‬
‫ורב ואחרכך אם רצה ידישבות א( ולדרוש מוטב וישר כיון ‪ ............‬מתחיל‬
‫בתפלה‪ .‬מניח תפילא של יד ומברך ברוך אשר קדשנו במצ׳ וצ׳ להניח תפילין‬
‫מניח תפילא של ראש ומברך ב׳ א׳ ק׳ בט׳ וצ׳ במצוות תפילין ומברך ברכה‬
‫ראשונה של הליל שהוא ברוך שאמר עד מלך גדול בתושבחות ופורם על שמע‬
‫ומברך יוצר אור‪ ,‬והבוחר בעמו ישראל לפניה‪ ,‬וגאל ישראל לאחריה כמששנינו כ(‬
‫בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה‪ ,‬ועומד בתפילה ואומר תשע עשרה ברכות‬
‫עם ברכת המינין‪ ,‬מיכן ואילך כל זמן שנוטל ידיו לסעודה מברך ענט״י ופורם על‬
‫המזון ושרי המוציא ושותה מים ומברך אחת לפניהם והיא שהכל נהיה בדברו ואחת‬
‫לאחריהם והיא בורא נפשות רבות על כל מה שברא ב׳ מלך חי העולמים ולאחר‬
‫שסוער מברך שלוש ברכות וברכת הטוב המטיב ואי איפשר שלא ישתה מים‬
‫שתים שלוש פעמים בכל יום ומברך שתים על כל פעם ופעם‪ ,‬ואם נפנה או‬
‫שמיטיל מים נוטל ידיו ומברך אשר יצר וכשהוא סועד למנחה מב׳ על נטילת‬
‫ידים ופורם על המזון ומברך שתים על המים ומברך שלוש ברכות וברכת הטוב‪,‬‬
‫ובתפלת המנחה תשע עשרה ופורם על שמע ומבך שתים לפניה המעריב ערבים‬
‫ואוהב עמו ישראל ושלוש לאחריה גו‪ .‬אל ישראל ושומר עמו ישראל ושלישית‬
‫שתיקנו חכ׳ יראו עינינו וישמח לבנו וחותם ב׳ המולך בכבודו תמיד על כל‬
‫מעשיו‪ ,‬ומתפלל תשע׳ עשרי של ערבית‪ .‬וכשמבקש לישון מב׳ ב׳ המפיל חבלי‬
‫שינה על עיניים יהי רצון מלפ׳ י״י אלי׳ שתשכיבני לשלום ותעמידני לשלום‬
‫ותהא מיטתי שלימה לפניך‪ ,‬ב׳ א׳ י״י המאיר לכל העו׳ כולו בכבודו‪ .‬הללו‬
‫כולם כשאתה סופרם אתה מוצא שנותרו על מאה הרבה‪ ,‬לפיכך בשבת שאין‬
‫תשע עשרי ברכות אלא שבע ברכות של תפילות ממלא אותן במאה מיני מגדים‬
‫ומיני בשמים כדקאמרינן ג( רב חייא בריה דרב אדא בשבאתא וביומי טבי‬
‫מרח וממלא להו באספרמקי וטיגדי וכל שאיפשר לך להוסיף ומוסיף נותנין לך‬
‫שכר על כך‪.‬‬
‫‪ ,‬כ ך ד( ה ש י ב רב נ ט ר ו נ ] א | י כ״ר ח י ל א י ד‪ (.‬ר י ש ט ת י כ ת א ד מ ת א‬ ‫שע‬
‫מ ח ס י א ל ב נ י ק ה ל א ל י ס א נ ו ע״י רב י ו ס ף מ א ו ר ע י נ י נ ו ‪ .‬לברך כל אחת‬
‫ואחת בשעתה אי אפשר מפני טנופת הידים שהן עסקניות ועשויות לשמש אלא כשנוער אדם‬
‫משנתו רוחץ פניו ורגליו כהוגן לקיים מה שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל‪ .‬ו( ומתחיל‬
‫לכרך על נטילת ידים‪ ,‬אשר יצר‪ ,‬אלהי נשכה‪ ,‬שלא עשאני גוי עכר‪ ,‬אשה‪ ,‬מגביה שפלים‪,‬‬

‫א( [צ׳׳ל; לשנות[‪ .‬כ( כמו ששנינו‪ .‬ג( מנחות מיג ע״ב‪ .‬ר( סדר״ע השלם ח״א‬
‫כ״ה ע״א‪ ,‬ודם׳ ווארשא דף א׳ ע״א כשינוי גירסא‪ .‬והובאה בשכה״ל השלם סי׳ א׳‪ .‬וכן בהקצר‪.‬‬
‫ה( = הילאי‪ ,‬בי ״בהברת הבבלים נמצא תמיד ח׳ במקום ה׳ וגם בכתב משתוה אצלם‬
‫כמעט הה׳ עם הח' “ )הערת הרא״ל פרומקין ז״ל(‪ ,‬ועי׳ אגרת רש״ג ‪ 101‬הערה אחרונה‪.‬‬
‫ו( מכאן ואילך עפ״י שבה׳׳ל השלם שם‪.‬‬
 ‫אוצר תגאוניט — התשובות‬
‫‪138‬‬

‫ומלביש ערומים‪ ,‬זוקף כפוסיס רוקע הארץ על המים‪ ,‬מכין מצעדי גבר‪ ,‬ש‪ S‬א חסר מצרכי כ‪S‬ום‪,‬‬
‫אוזר ישראל‪ ,‬המעביר‪ ,‬וג׳ ברכות של תורה‪ ,‬ואחת לתפלה של ראש‪ ,‬ואחת לתפלה של זרוע‪,‬‬
‫ברוך שאמר‪ ,‬ישתבח‪ ,‬יוצר אור‪ ,‬אהבה‪ ,‬גאל ישראל וי״ט ברכות של תפלת לחש‪ ,‬עם ברכת‬
‫המינין‪ .‬ומכאן ואילך כשנומל ידיו אינו חייב לברך אלא לאכילת פת ולתפלה‪ ,‬וברכת המוציא‪,‬‬
‫שהכל‪ ,‬בורא נפשות‪ ,‬ואחר הסעודה ברכת הזן‪ ,‬ברכת הארץ‪ ,‬בונה ירושלים‪ ,‬הטוב והמטיב‪,‬‬
‫ועל כל פעם ששותה ועל כל פעם •טנפנה לצורכו אעי־פ שאינו מכרך על נטילת ידים צריך‬
‫לברך אשר יצר א(‪ .‬ומים אחרונים של סעודה אין מברכין עליהן ואע־פ שאמרו חכמים שהן‬
‫חובה ב( אינו חייב לברך עליהן‪ .‬ולמה נאמר בהן •טהן חובה כבר פירשו שדבר זה מפני סכנת‬
‫עינים הוא‪ .‬שאם אכל מלח ויש כו מלח סת מית שמסמא את העינים ושמא יגע ויבוא לידי‬
‫סכנת עיניו‪ .‬אבל לענין ברכה לא‪ .‬הרי חמישים ג( כרכות‪ .‬וברכת נטילת ידים למנחה‪ .‬וי״ט‬
‫ברכות של תפלת המנחה וייט ברכות של ערכית וב׳ לפני קריאת שמע וג׳ לאחרית‪ .‬וכשבא‬
‫לישן ברכת המפיל‪ .‬נמצא בחול שיש בו ג־ תפלות של י״ט ברכות אתה יכול להשלימן‪ ,‬אבל‬
‫בשבת שאין כו אלא שבע שבע ממלא אותם באספרמקי ומגדי ד( ע״כ תשובת הגאון‪.‬‬
‫ו מ א ן ה( דמברך שלא עשני בור לא עביד כהלכתא דאע״ג דגרסי׳ כפרקין דתכלת ו(‬ ‫שעא‬
‫היה ר׳ מאיר אומר שלש ברכות חייב אדם לומר בכל יום שלא עשני גוי ושלא עשני אשה‬
‫ושלא עשני בור‪ .‬ובגמרא דארץ ישראל ז( נטי תני בשם ר׳ יהודה שלשה דברים צריך אדם‬
‫לומר בכל יום וכו׳ ברוך שלא עשני גוי שאין הגוים כלום שנאט׳ כל הגוים כאין נגדו ברוך‬
‫שלא עשני בור שאין בור ירא חטא וברוך שלא עשני אשה שאין אשה מצוה על המצוות אפי׳‬
‫הכי לא חזי לברוכה חדא תטאילוה מקמי רב נ ט ר ו נ א י ג א ו ן ז״ ל ולא •סדרה ותו כגמרא‬
‫אסתלקא לה דרב אחא בר יעקב שמעיה לכריה דקא מברך •טלא עשני בור אס׳ ליה כולי האי‬
‫נמי אלא מאי אברוך שלא עשני עבד היני אשה עבד זיל מפי‪.‬‬
‫מ צ א ת י ח( כ תי טו כו ת ה ג א ו נ י ם ז״ל ש ר ב ע מ ר ם ג און זצ״ל הסיר מגביה שפלים‪.‬‬ ‫שעב‬
‫וכן מ צ א ת י ב ת שו בו ת שהסיר רב ע מ ר ם ג און ז צ״ל עוטה ישראל בתפארה‪ ,‬לפי‬
‫שאין עטיפת סודר נוהגת במקומנו‪ .‬וגם רב נ ט רו נ א י גאון זצ״ל לא כתב עוטה ישראל בתפארה‪.‬‬
‫•‪1‬סב‪ 1:‬כ א ם ט מ א ל פ רז ל א‪.‬‬
‫כי “ ( סיטמ‪ 1>5‬דברזלא יש בדיל י( דחד ונקרא כן שאבורקאן יא(‬ ‫שעג‬
‫שטניחין אותו על פי טעצרות וטעדרין כדי שיהו חדים והוא סטאמא‪.‬‬

‫ג( כשכה״ל הקצר‪ :‬הרי כ׳׳ג ברכות)?(‪.‬‬ ‫כ( חולין ק״ה ע־א‪.‬‬ ‫א( עי׳ לעיל צד‪. 135‬‬
‫ד( בשכה״ל סי׳ א׳‪ :‬״ולגאון אחר זצ״ל מצאתי הא דאמרי׳ בפ׳ התכלת בשבתא ממלא‬
‫לה באספרמקי ומגדי‪ .‬נראה שאנו ממלאין הכל שהרי אנו מהסדין ערבית שחרית ומנחה ל׳ו‬
‫ברכות מתפילת י״ט שאין מתפללין אלא ז׳ ברכות בכל תפלה‪ ,‬וכנגדן אנו ממלאין בשבת י׳‬
‫קורין כתורה ז׳ בשחרית וג• במנהה‪ ,‬שהן כ׳ כרכות אחת לפניה ואחת לאחייה ט׳ )בשכה־־ל‬
‫הקצר ז׳‪ :‬וכן נבון עם־י החשבון אח״כ( ברכות למפטיר וז׳ לתפילת מוסף הרי ל‪-‬ד‪ .‬ועוד ברכת‬
‫קדוש היום נוספת שאינה בחול כי אס ברכת היין וברכה אחת מעין ג׳ הרי ל״ו‪ .‬המכוין ביויט‬
‫ה( הוספות ותקונים לסדר״ע מאת א‪ .‬מרכס צד ‪.2‬‬ ‫לק׳ ברכות ינוחו לו ברכות על ראשו “‪.‬‬
‫וסדריע השלם מיג ע״א‪ .‬והובא גם בהמנהיג ברלין צד ‪ 7‬בשנוי לשון‪ .‬ובפרדס )החדש( צד‬
‫ח( שבהיל‬ ‫ז( ברכות פיט היכ‪-‬יג‪.‬‬ ‫ו( מנחות מ״ג עיב‪.‬‬ ‫שיימ‪-‬ב‪ .‬ובסדור רשיי ומח״ו‪.‬‬
‫י( ]צ׳ל‪:‬‬ ‫ט( תג״ה סי' ת״ז‪ .‬ועי׳ אוצהיפ צד ‪ 99‬סי׳ דעיז‪.‬‬ ‫השלם סי׳ ד׳‪ .‬ובהקצר סי׳ א׳‪.‬‬
‫יא( בעדבית בדזל־עשת )הדכבי(‪.‬‬ ‫ברזל‪ ,‬עי׳ פי׳ הגאונים לטהרות עמוד ‪. | 31‬‬
‫‪139‬‬ ‫| ד ה סב‪1:‬‬ ‫מסכת כרכות‬

‫בר קפרא הוה מזבן מיילי־ בדי־נריי‪.‬‬

‫ם י ל י א( דמזבין בר קפרא בדינרי שהיה ממשל משקדים ללמד מוסר‬ ‫שעי‬
‫ודרך ארץ ודרכי ניהוג העולם ונוטל שכר על זאת‪ .‬אדכפנת אבול‪ .‬עודך רעב‬
‫אכול כשם שהרעב אם אוכל בשעה שהוא רעב או אהרי כן כטעט הרי הוא‬
‫המרה הירוקהגוברת עליווכהו‬ ‫אוכל בתאוה ונהנה במאכלו ואם מעכב הרבה‬
‫בעיסקי העולםהזה והעולםהבא‬ ‫כחש וכשבא לאכול אין יכול לאכול הרבה כך‬
‫בענין שכת׳ כל אשד תמצא ידך וג׳ ופתרונו בזמן שכוחך עלך וכי דתניא ר׳‬
‫שמע׳ בן אלעז׳ אום׳ ב( עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודן>■( בידך‪ .‬ואם‬
‫תניח צרכי היום וחובותיו למחר דיו ליום השני לעמוד בצרכיו וחובותיו ואיך‬
‫יעמוד בשלאתמול‪ .‬וכשם שהרעב בערב ודודחה אכילתו לערב שני אין יכול‬
‫לאכול אפי׳ אכילה שלעת אחד וכל שכן שלכמה עתים‪ .‬כן פתרון אדבפנת‬
‫אכיל ו א ד צ ה י ת י( שתי‪ .‬דברי חכמה יפים במשל שמצוי תמיד וידוע לכל‪.‬‬
‫ופירוש אדרתהא קידרך שפוך גם ה( כענין הזה‪ .‬בזמן שיש בידך עשר שאתה‬
‫יכול ידיפזר ממנו ולעשות דחסדים שנמצא מה שבידך כמים רותחים בקדרה‬
‫ונשפכין לחוץ כי הקדרה לא תכילם לפיכך מה שניטל מן הקדרה באותה שעה‬
‫הרי הוא נשבר ויכולין בעליו לעשות בו חפצם ולהאכיל ממנו עניים אם נוטלין‬
‫ממנו מחסרין את הקדרה בדעת ואם מעלימיןעין הרי הוא נשפך ארצה כי‬
‫אין הקדרה מכילה אותו ואבד מבעליו וכך משל שלממון‪ .‬קרנא קריא ברומי‪.‬‬
‫הי ה מ פ ר ש כי רג־לין ברומי להכריז בקל קרנא משרוקיתא ולומר כך‪ ,‬בן‬
‫מוכר תאנים מכור תאנים כאבוך ואל מאמנותו כי כן מוב לך‪.‬‬
‫עד השתא לא עיילת ליגיעיר וגמרת לך מילי דשעיר‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ׳ י( ודאמרינן לענין בית הכסא אכתי לא עילת לשיעיר גמרתה‬ ‫שעה‬
‫לך מילי דשיעיר שאלת בריש או בדל ז( ושאלת ב*ן בריש בין בדל מה הלשון‬
‫הזה לענין בית הכסא‪.‬‬
‫שעיר הוא ח( והוא המקום שכתבו בו ארצה שיעיר ט( וישב עשיו בהר‬
‫שיעיר י( ופירוש הרבר כי מנהג בני שעיר שנקכצין שנים שלשה בבית הכסא‬
‫ואי עכפת י«( לדתן בכך אבל לרבנן אין דרך ארץ יב( לעשות כך וכך האיה‬
‫מעשה כי בתחלת מה שעלה רב ספרא לארץ ישראל היה הוא יושב בבית‬
‫הכסא בא ר׳ אבא ונהר ' ‪ 0‬על פתח בית הבסא שמעו רב ספרא וא׳ לו הכנס‬

‫א( תג״ה סי׳ שצ״ז‪ .‬ומן עודך מובא בהערוך ע׳ בסן בשם‪ :‬פי׳ גאון או ״הגאון “ )בכ״י(‪.‬‬
‫ג( בגמרא‪ :‬עודך‬ ‫ב( שבת קנ׳׳א ע״ב‪.‬‬ ‫והוא רב האי גאון‪ .‬עי׳ ערוך השלם שם הערה ‪.3‬‬
‫ז( בדלי״ת‪ .‬ח( ר*ל‪:‬‬ ‫גם כן‪ .‬ו( גאוניקא צד ‪.4‬‬ ‫ד( בכ״י‪ .‬ה(‬ ‫זכ׳יה ככ״י אחרים‪.‬‬
‫יא( כ״ה ככ׳־י‪ .‬יב( עי־‬ ‫ט( כראשית ל‪-‬ב‪ ,‬ד׳‪ .‬י( שם ל־־ו‪ ,‬ח׳‪.‬‬ ‫שעיר ברי״ש ומקום הוא‪.‬‬
‫יג( ״גהר ויש גורסין גהר “ )שטמ׳־ק ברכות(‪.‬‬ ‫הערתנו על זה בתולדות רש‪-‬ג צד ‪ 34‬אות ‪.9‬‬
 ‫אוצר ה ג א וני ם — הת שובות‬ ‫‪140‬‬

‫למה אתה שוהא הושיבו ר׳ אבא עדאן א( לא בתא ב( ל<תרץ שעיר למדתה‬
‫דרכי ארץ שעיר היאך אתה אומר לי להנכנם כבני שעיר והלא שנינו מצאו‬
‫נעול בידו שיש שם אדם פתוח בידוע שאין אדם שם ללמדך שאין דרך ארץ‬
‫הנכנס בזמן שיש אדם שם ופירשו רבו׳ כי רב םפרא לא מדרכי שעיר אט׳‬
‫לר׳ אבא להכנם אלא כיון ששמעו שנהר סבר היה ב ‪“7‬בו שמופק ג( הוא‬
‫ומוחלחל ואם ישהא עצמו מסתכן כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר עמוד‬
‫החוזר מביא את האדבם לידי הדוקקין י( םיק“ון החוזר מביא את האדם‬
‫לידי ירקון‪.‬‬
‫‪1‬פג‪ 1-‬דרש בר קפרא לעולם ילמד אדם את בנו אומנות גרךה וקלה‬
‫מה היא אמר רב חסדא מחטא דתלמיותא‪.‬‬
‫א י ח ו י ה( הנקדא כן בלשון ישמעאלים אלרפו‪.‬‬ ‫שעו‬
‫שי׳ ו( מחם של סדקית שאינה של תבירה אלא שטאחי; בה את הקרעים ודקה היא‬ ‫שעז‬
‫ביותר ונקב שלה צר והיא מחטא דתלמיותא‪ .‬ולמה ילמוד אותה‪ .‬שהיא נקיה וקלה‪ ,‬נקיה מגזל‬
‫וקלה‪ ,‬דאין בה חסרון כים‪.‬‬

‫ה( תג״ה‬ ‫ד( עי׳ תג״ה צד ‪ 213‬סי׳ ת׳׳א‪.‬‬ ‫ג( שמסוכן‪.‬‬ ‫כ( באת‪.‬‬ ‫א( עדיין‪.‬‬
‫ו( ערוך ערך ״תלמיותא “ ‪ .‬ונראה שגס זה מפירוש הגאונים הוא ככל‬ ‫צד ‪ 214‬סי׳ ת׳׳ח‪.‬‬
‫■‬ ‫הפירושים הנ״ל בערוך‪.‬‬
‫‪141‬‬

‫מלואים לתשובות‪.‬‬
‫)לצד ‪( 50‬‬
‫א(‪...‬היא ואינה חובה אבל ערבית היא גופא רשות היא ולית בה חובה‬
‫דחיישנן ‪ . .‬לתא ]ולמ[אי דפרישנא ב פ י ר ו ש י ד ב ר כ ו ת דייק סובא וכבר‬
‫אםרי]נן( לבון להזהר )?( בהן וברירנא לבון שאם התחיל על מנת שהיא חובה‬
‫ואפי־ו באמצע ברכה ואם‬ ‫ונזכר שהתפלל אפילו הוא יכול לחדש פוםק)י(‬
‫מנת‬ ‫הכנסת ומצא ציבור שמתפלל׳ין מתחיל על‬ ‫התפלל ונכנס '‘בית‬
‫שהיא מצור‪ ,‬נדבה )?( ומחדש בה דבר ואם ביקש להתנדב סצוה)?( כראם׳ ד׳ יוחנן‬
‫ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ומפור]ש[ת היא בגם׳ במקום שנהגו בפיסחא‬
‫ר׳ יוחנן רשות קאם׳ ולאו חובה וגם בזאת מחדש כלום ומתפלל כרצונו אבל‬
‫מה דאמרתם בהני )?( שאילתא מאי חידוש יחדש בהלול ותשבחות ובאי זו ברכה‬
‫]טוב(‬ ‫יחרש ובלבד במקום שהוא יודע שדברו‬ ‫הכין חזינא בבל מקום‬
‫]יאמר[ בחונן הדעת ונא]מ׳[ הדריכיני ב]אמתך(‬ ‫מתוקן ובמקומו וכך יפה ש‬
‫אחה אמרת מאז שובו בנים ל‬ ‫י״י דרכך וג׳ בהרוצה בתשובה‬
‫)ע־ב בכ׳י( במרבה לסלוח בי אתה י״י טוב וסלח סלח נא לעונותינו כגדל חסדך‬
‫הסולח לכל עונינו בגואל י]שראל קר(בה אל נפשי גאלה גאול משחת חיינו‬
‫ברופא חולים חנני י ]י כי[ אמלל אני רפאני י״י וג׳ העלה לנו ארוכה ומרפא‬
‫שלח דברך ורפאנו במברך השנים השביע נפש רעיבה ונפש שוקקה מלא טוב‬
‫תהי רועי ולא אחסר וכיוצא באלו בכל ברכה מעין התורף שלה )ובר( וברכת‬
‫מענינה בהר מרום ישראל שם נעבדך‬ ‫עבודה נמי יש לו לומר דברים‬
‫ושם תדרוש כל אשר ציויתנו בריח ניחוח תרצה אותנו וכיוצא לו ומוטב לו‬
‫לתלמיר חכם׳ להשתמר דברין כאילו שהן לקוחין ממקראות ו ‪ . . .‬ן נגד עיניו‬
‫שכל זמן שהוא מבקש לחדש לא יכשל ולא יטעה ומי שאין צריך לד‪,‬כין )?(‬
‫דברים אלא יש לו לומר בעתו מה טוב והרי נאמר על אחיתופל שהיה מחדש‬
‫דברים בכל יום ואפילו דבר אחד דיו הכירא לנדבה מחובה ‪.‬‬
‫]לצד ‪ 60‬סי׳ ק״ם[‬
‫ב( ב ש ם ה ג א ו נ י ם אדם שנאנס או שהיח חבוש‬ ‫בתב בעל ה ה ש ל מ ה‬
‫מתפלל אחר אונסו ומשלים תפלותיו‪.‬‬

‫א( כ־י אדלר ‪ .2857‬והעתק מדויק ממנו המציא לי בטובו ידידי פרופ‪ .‬מרכס‪ .‬ההפסקים‬
‫הם הלקים ככ״י)מרכס(‪ ,‬ובוודאי לא היה המקום ראוי לכתיבה ודלג אותו הסופר‪ .‬ב( אורחות‬
‫חיים ח״א ם־ז ע״ב‪ .‬ובס׳ ההשלמה שלפנינו לא מצאתיה‪.‬‬
 ‫לתשובות‬ ‫טלואים‬ ‫‪142‬‬

‫]לצד ‪ 77‬סי׳ ריב[‬

‫א ם א( לאחר ברכו באין מיד ולא פתח החזן ביוצר אור והם לא פרסו שמע יחזור‬
‫ויאמר להם ברכו ויפיסו על שמע דה״ל סדור השבח לפני התפלה אבל אם קראו את שמע לא‬
‫יאמר להם ברכו כלל ב ת ש ו ב ו ת ה ג א ו נ י ם ‪.‬‬
‫]לצד ‪ 77‬פי׳ ר״גן‬
‫״הדברים ב( ■!‪ -‬הבאים לקמן — מצאתי אצל החכם הקראי אבו יוסן! יעקב‬
‫אלקרקסאני‪ ,‬אשר היה בן דורו ומתנגדו של רס־ג‪ ,‬בספרו כתב אלאנואר ספר‬
‫המאורות )נכתב בשנת ד״א תרצ״ז( כי הביא שם דברי חכם רבני אחד )אשר לפי‬
‫השערתי הוא היס״ג( אשר יתוכח עם הקראים אורות התפלה‪ ,‬כי ראשוני הקראים‬
‫התפללו רק במזמו־י תהלים‪ ,‬ורק באחרית הימים הלכי בדרכי הרבנים וחברו‬
‫פיוטים ותפלות‪ ,‬או לקחו מתפי‘ ^ הרבנים ושמו בכליהם‪ ,‬כאשר היטיב להעיר‬
‫החכם צונץ ריטוס ‪ .161‬ואלה דברי הקרקסאני בהעתקה עברית“‪:‬‬
‫ו כ ב ר א מ ר אחד המביא ראיות כי צדקה דעת הרבנים ומשיג על הסוכרים ג(‬
‫שהתפלה היא מ; התהלים כזה‪ ] .‬הנ ה נאמר בכתוב עזרא ו׳ י׳] די להון מהקרבין ניחוחין לאלה‬
‫שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי‪ .‬אמר ואיך תוכל להיות התפלה על חיי דרידט ובניו מן התהלים‬
‫ואמר וראיה אהדת מפסוק כל תפלה כל תחנה אשר י ה י ה לכל האדם ד(‪ ,‬ואם התפלה לא‬
‫תהיה אלא מן התהלים מה היא כונה לכל האדם‪ .‬ואמנם המלה י ה י ה היא בעתיד ולא בעבר‪.‬‬
‫וראיה אחרת היא אמרו לכל האדם ]ולא] לכל בני ייטראל‪ ,‬ואמר ואם כני ישראל ידעו את‬
‫התהלים ויוכלו להתפלל ממנו‪ ,‬אולם איך יוכלו לעשות זאת שאר האנשים אשר עליהם נאמר‬
‫לכל האדם‪ .‬ואותם אשר באו מארץ רחוקה להתפלל כבית המקדש מהיכן ידעו את התהלים‬
‫להתפלל ממגו‪ .‬ואמר‪ ,‬וראיה אחרת מדברי דוד‪ .‬מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו ה(‪,‬‬
‫ובמקום אחר אמר והוספתי על כל תהלתך ו( איך באפשרו להשמיע כל תהלת ה׳ איך יוסיןז‬
‫עליה‪ .‬אולם רצה לומר בזה אנכי אוסיף על התהלה אשר הללוך בה הצדיקים הקדמונים‪ ,‬כמו‬
‫אדם וחנוך ונח ויטם ואברהם ויצחק ויעקב ומשה ואהרן וכל הצדיקים‪ ,‬וזאת היא כונת והוספתי‬
‫על כל תהלחך‪ .‬ואמ־ וראיה אחרת מהכתוב במקהלות ברכו אלהים ה׳ ממקור ישראל ז(‪ ,‬כוון‬
‫בזה לחכמי ישרא‪.‬ל אשר חבת והוציאו לאור תשבחות ותהלות רבות לה׳ כמו ינאי ואלעזר ופינחס‬
‫ודומיהם‪ .‬ואמר זאת היא כונת הפסוק‪ ,‬עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ח( ר״ל מחכמת לבבם זכו׳‪.‬‬
‫]לצד ‪ 82‬סי׳ רכ‪-‬ג]‬
‫‪ (“ ...‬בענין זכרינו לחיים וטי כמוכה אב הרחמן‪ .........‬ו כ תו ב לחיים ___ וז כו ר‬
‫רחמיך שאתם מוסיפין בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ‪ ..........‬הו א‪.‬‬
‫ויש שנמנעין מלומר בברכת אבות זכרינו לחיים כי אינה ]מעין חתימתה ?[ ‪.........‬‬
‫ויש שנמנעין מלומר זכור רחמיך וכתוב לחיים שאינה מ ‪. . .‬‬
‫]לצד ‪ 84‬סי׳ רל״ה]‬
‫ו ע ל ט( עשבי דדכרא כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם ז־־ ל שאין מברכין עליהן רק שהכל כי‬
‫מאחר דלא זרעינא אניטי אינו נחשב כפרי‪ ,‬וזשז״ל לא נטעי אנשי אדעתא דהכי‪.‬‬
‫]לצד ‪ 102‬סוף הערה ג׳[‬
‫ובהיג אספמיא ליתא ]במקומו אבל נמצא בצד ‪ .65‬ועי׳ האשכול אלבק צד ‪ 66‬הערה ב׳]‪.‬‬

‫ב( הרככי‪ ,‬הצופה להמגיד תרימ‪ , 1879 ,‬צד ‪ .359‬וראשית‬ ‫א( המנהיג י״א ריש ע״ב‪.‬‬
‫הדברים וסופם העתיק הרכבי גם בזכרון לראשונים ה׳ צד ק״ז‪ .‬ג( עי׳ סי׳ המצות לענן זכל״ר‬
‫ז( שם ס״ח‪ ,‬כ׳־ז‪.‬‬ ‫ו( שם ע׳יא‪ ,‬י‪-‬ד‪.‬‬ ‫ה( תהלים ק״ו‪ ,‬ב׳‪.‬‬ ‫ד( מרא ח׳ ל״ח‪.‬‬ ‫ח׳ צד ‪. 158‬‬
‫י( אויחות חיים‬ ‫ט( כ׳־י אדלר )סימן ‪ ( 4014‬העתקת מרכס‪.‬‬ ‫ח( ישעיה מ‪-‬ג‪ ,‬כ׳׳א‪.‬‬
‫חיא לים ע‪-‬א סי׳ כ׳׳ח‪.‬‬
‫‪143‬‬ ‫מ‪-‬לואים י ׳ ת ש ו ב ו ת‬

‫)לצד ‪( 92‬‬
‫‪ ..............‬א ( ]אי[ ן ברכותיהן שוות וטברכין עליה אש‬
‫]ברכותיהן ש[וות וכדאמרינן להו ש]בקיתון רבנן ועבדי[תון‬
‫]כרבי יהודה אמרי[ מקדמנן לההוא ד]חשיב יותר כש[אין‬
‫]ברכותי[הן שוות ומברכין עליה אם ברכותיהן ]שוו[ת‬
‫וכדאמרינן להו שבקיתון רבנן ועבדיתון ]ברבי י[הודה‬
‫אמרי לאו איזה שירצה קאמרי רבנן אנן זה נרצה‬
‫ביון דקאם׳ ר׳ יהודה לאעדופי מינין ששובחה בהן‬
‫ארץ ישראל וקימא לן כרב יוסף ואותימא ר׳ יצחק‬
‫כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה וכי קאמ׳ ליה‬
‫רב המנונא לרב חשדא לענין תמרי ורימאני זה שני‬
‫לארץ וזה חמישי לארץ קא מקלים ליה רב חסדא‬
‫ואע״ג דרבו הוה קאמ׳ ליה מאן יהיב לן ניגרי דפרזלא‬
‫וכול׳ )?( שמעתא הולכך אתה‬ ‫ונשמע‬
‫או פרי העץ במי שחושב‬ ‫לכ]ן[‬
‫‪.‬‬ ‫]וא[תה גידולינו‬
‫יעקב[ בן מר ורב נסים שאתה מוםי]ר[‬ ‫]‬
‫עצמ]ך[ ללמוד תורה בנקיות ולהכנם לחדרי הלכה‬
‫ולעמד על אמתה של תורה ולפרק קושייה ולפרק‬
‫מצפוניה ולהוציאם לאור וכל תלמידיך וסיעתך‬
‫ואנשי סודך עושה רצון יראיו יעשה רצונכם יימלא‬
‫מאוייכם בתורה ורוח נבון יחדש בקרבכם ונשמת‬
‫שדי תבינכם ורוחו תבוננכם נסה עליכם אור פניו‬
‫זיוכם יבהיק כשחר נכון מוצאו תזכו להמנות עם‬
‫]כת[ שלישית ותראו כבוד י״י הדר אלהינו ישע רב‬
‫‪ 1‬ל צ ד ‪! 111‬‬
‫]מי•! ש א ל ה זו מ ר ב שר ש ל ום גא ו ן ב( אין מכבדין לא בדרכים ולא‬
‫בגשרים ולא בידים מזוהמות ומסיימין בה הכי ולא בפתח בית הכנסת היכי הלכתא‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬כך אמרו חכמים אין מכבדין לא בדרכים ולא בגשרים ולא‬
‫בידים מזוהמות רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא קמיה וכו׳ עד אימא בפתח‬
‫הראוי למזוזה ולא אמרו בפתח בית הכנסת ואין לנו בפתח ביהכ״נ מזוזה מפני‬
‫שאין בה בית דירה ופתח ביהכ׳׳נ ראוי למזוזה ומכבדין בו‪.‬‬
‫שאלה זו נשאלה מלפניו ז״ל‪ .‬מי שעומר בתפלה יכול להרג כנה‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬ידע לפני מי שהוא עומד ויכפות ידיו ויכוין דעתו ויעמוד באימה‬
‫וביראה ולא ימשמש ולא יגע לא בכנה ולא בפרעוש ג(‪.‬‬
‫א( כיי אדלר ‪3‬ד‪ .3487‬והעתק ממנו המציא לי כטובו ידידי פיוס‪ .‬מרכס‪ .‬ב( כ״י פריז ‪.585‬‬
‫העתק ידידי הרב אסף‪ .‬ג( ובתשיר חיב צד ‪ :9‬״והעומד בתפלה אסור שימלול כינה או פרעוש “‪.‬‬
 ‫חלק שני‬

‫אוצר הפירושים‬
 ‫!‪ !-‬מ א י מ ת י‬
‫מ מ ת י ק ו ר י ן ש מ ע ב ע ר כ י ן ‪ .‬פ י ר ש ר ב י מ צ ‪ S‬י ח א( מי״ס‬ ‫א‬
‫הראשונה כ( אינה עיקר‪ ,‬והוא כמו מ ת י אבוא ואראה פני אל׳הים )תהלים‬
‫מ־־כ‪ ,‬ג׳(‪ ,‬מ ת י אעשה גם אנכי ‪ S‬כיתי )בראשית ר ‪.(' S /‬‬
‫ויש ששונין‪ :‬מ א י מ ת י והאלןן תוספת ג( כמו א׳ דאזרוע )ירמיה ל״ב‪,‬‬
‫כ״א( זרוע‪ ,‬ותרגום מ ת י אימתי ד(‪ .‬והשונה מ א מ ת י ה( אינו משובח שהוא‬
‫כמו וכאמתים על ■ פני הארץ )במדבר י״א‪ ,‬ר״א(‪.‬‬
‫)כ״י אוכספורד ‪ Ms. Heb. d . 64.‬דף ‪ 89‬עמוד ב׳(‬
‫מ א מ ת י קורין את שמע וכול׳‪ .‬תנא היכי קאי דקתני מאמתי וכול׳‪.‬‬ ‫ב‬
‫פיר׳ אין ראוי לשאול על זמן החיוב אלא אם כן נודע החיוב מקודם ואחר‬
‫שיודע החיוב ישאל אי זה זמן יתחייב אדם בזה החיוב כההיא דתנן בהאי‬
‫מסבתא בפרק אין עומדין להתפלל אמרינן מזכירין גבורת גיםמים כתחית‬
‫המתים וכול׳ ידעינן מיהאי חיוב הזכרת גבורת גשמים‪ .‬אחר כך שילינן בתחלת‬
‫מסכת תעניות ואמרינן מאמתי מזכירין גבורת גשמים‪ ,‬אבל הבא היכא תנא לן‬
‫תנא שצריך אדם לקרות קרית שמע עד שישאל אי זה הוא זמן החיוב‪ .‬ותו‬
‫מאי איריא דתאני בערבים ברישא ליתני בשחרים ברישא‪ ,‬פי׳ בעיא אחריתי היא‬
‫מפני שהיה ראוי לתנא לזכור חיוב קרית שמע שלשחרים ברישא מפני שהוא‬
‫עת האור והוא זמן שכני אדם נהנין בו בעמידתן על רגלם ובהלוכם בשווקים‬
‫ובמכירת וקנייתם ועשיית שאר חפציהם‪ .‬ואהדרינן אתרתי בעיי ואמרינן תנא‬
‫אקרא קאי דכת׳ ודברת בם וכול׳ ובשכבך ובקומך‪ .‬והבי קאמ׳ )והשאר חסר(‪.‬‬

‫א( ערוך־השלם ערך ״מתי “ ומובא גם בפירוש הר״ש ס י ר י ל י א ו לירושלמי כאן בשם‪:‬‬
‫״פי׳ הגאון ר׳ מצליח “ ‪ ,‬והוא קבל מרב האי גאון‪ .‬ב( עי׳ שי״ר תולדות ד״נ בעל הערוך‪ ,‬הערה ‪.9‬‬
‫ג( בס׳ אותיות העניגים לר׳ יהודה בן בלעם ערך מתי‪ :‬״ודבותי׳ ז״ל יוסיפו עליו אי‬
‫ויאמרו מאימתי קורין את שמע בערכין “ )הוצאת קוקובצוב פטרסבורג‪ ,‬צד ‪ . ( 126‬ו״כמחכרת‬
‫הערוך“ לר״ש פרחון‪ :‬״ורבותינו ז״ל מוסיפין עליו אל ף ואומרים א י מ ת י ‪ . . .‬מ א י מ ת י קורין‬
‫את שמע בערכין “‪ .‬ד( בתרגום עם נקוד הבבלי ובר״׳א הוצ׳ ברלינר)עיין שם בחלק הגרמני צד‬
‫‪ ,( 11 ;42‬מנוקד‪ :‬אימתי)סורית‪ :‬אמתי; תלמודית‪ :‬אימת; מנדעית‪ :‬עמאת; אשורית ‪m ati, im a ti :‬‬
‫עיין בספר המלים גזניו ס‪ -‬בו ל מהדורה ט״ו(‪ ,‬וניקוד‪ — :‬ת י אינו בטעות כאשר חשב שד׳׳ל )אוהב‬
‫ה( ״מאמתי “ )שרידי הירושלמי(; ״במעקין או כ מ א מ ת י “ )ויק״ר‬ ‫גר מהדורה ב׳‪ ,‬צד ‪.( 102‬‬
‫ל׳׳ד(; ״כי שמעתא ד מ א מ ת י קורין “ )תג׳׳ה ‪ 189‬שורה י״ז(‪ .‬וכן הוא בכ׳׳י מינכן בכל הש״ס‪.‬‬
‫ובכל ששת סדרי המשנה ב״מתניתא דתרמודא רבני מערכא “ )ועיין עוד מלון הלשון העברית(‬
‫גם בכמה כתבי יד הערוך ושאר ראשונים שונים‪.‬‬

‫אוצר הגאונים — הפירושים ‪. 1‬‬

 ‫ה פ י ר ו •צ י ם‬ ‫אוצר ה ג א ו נ ' ‪c‬‬

‫‪...‬ובקומך א( דשמעינן מינה תרתי חרא רחייבין לקרוא וחרא אורחיה דקרא‬
‫קא נקיט רבתי' ובשכבך ובקומך‪ .‬ומיסתברא דהך לישנא דקא מתנינן ביה תנא‬
‫אמאי קאיי לישנא דיקא הוא דמפירוקין רפרקינן תנא אקרא קאיי שמעינן‬
‫דהכי קא מיבעיא לן מעיקרא דתנא אקרא קאיי לא הוי פירוקא למתני קורין‬
‫בלל‪ .‬ולהאי לישנא ריקא ביעיא בעלמא הוא דקא בעינן האי דקא פסיק תנא‬
‫ותנא מ א מ ת י קורין מיבלל דפסיקא ליה מילתא דחייבין לקרוא אמאי קא‬
‫סמיך האי חיובא‪ .‬ופשטינן דתנא אקרא קאיי וכול׳‪ .‬ו א ק ש ו ר ב נ ן ב( אפירוקין‬
‫דקא מפרקינן ]אדקאי בשחרית[ כול׳ סיפא רסיפא דקתני בית שמאי אום׳‬
‫בערב בל אדם יטו ויקראו כול׳ כיון רמתניתין דמקימה מ^תמתי קורין את‬
‫שמע בשחריפם היא ובשחרית קאי ליתני נמי בתרח כל אדם יעמדו ויקראו‬
‫כול׳‪ ,‬ופרקינן דמ^‪^-‬מתי קורין וכיצד קורין דמדאוריתא נינהו נקיט אורחיה‬
‫דקרא ולא אכפת ליה לתנא במאי דקא עסיק בגויה אבל ברבות דלאו קרית‬
‫שמע נופה נינהי ולאו מדאוריתא מקדים מאי דבאעי אלא אי קשיא הא קשיא‬
‫דאמרינן ואדקאיי בשחרית מפריש מילי דשחרית ומי קאיי בשחרית והא בית שמאי‬
‫אומרין בערב כל אדם יטו וכול׳ קא מפסקא בין מאמתי קורין את שמע בשחרים‬
‫לבין בשחר מברך שתים וכול׳ ופירוקח אע׳׳ג דבית שמאי אומ׳ בערב כל אדם יטו‬
‫ויקראו וכו׳ ביני ביני ביון דמאמתי קורין את שמע בשחרים מיקרבא לגבי בשחר‬
‫ומאמתי דערבין מירחקא משום הכי קא אמרינן ואדקאיי בשחרית בול׳ ותנא גופיה‬
‫אמאי קא דחיק ומעייל לה לב״ש אומ׳ בערב כול׳ בין מאמתי קורין בשחרים ובין‬
‫בשחר מברך כול׳ איידי רקא מפרש זמן קרית שמע בערבית ושחרית קתני בתרה כיצד‬
‫קורין דהינו ב״ש אומרין בערב וכו׳ דתרויהו דאוריתא והדר למיתני בדכות דרבנן ‪. . .‬‬
‫פי׳ ה( ממאי דהא'ובא ה׳צמ״‪!.‬‬ ‫הכי גרס י נ ן ג(וכך נמצא בגרסת הגאונים‬
‫ומהר ביאת אורו ומאי ומהר כהר‬ ‫ז״ל ומתנחי בה סימנא ויקרא אלהים לאור יוסי( ‪.‬‬
‫היום בלומר פנה היום והוא יציאת‬ ‫וממאי רהא ו^^‬
‫הכוכבים‪ ,‬וע ו נה ו( וטהר ליום‪:‬‬
‫ורלמא ביאת שמשו הוא והאי‬ ‫וטהר טהר יומא‪ ,‬פירוש שהוא שעת צאת הכוכבים׳‬
‫וטהר טהר גברא‪ ,‬ו ע ו נ ה וטהר‬ ‫דילמא ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר גברא‪,‬‬
‫לגברא‪ ,‬ועדיין לא פנה היום‪.‬‬ ‫כלומר שהוא טהור לאכול בתרומה משעת שקיעת‬
‫א( קטע מפי׳ אחד הגאונים בפומבדיתא או בסורא שמצאתי בכ״י אוכפפורד )‪ E . 69‬דר ‪.( 36‬‬
‫ותכוף אחריו שם עוד פירוש• לפוו‪.‬יא וו‪ :‬״לרבנו כרוך כן מלך זצ״ל “ שנזכר בהקדמת מדרש שמואל‬
‫לר׳ שמואל די אוזידא‪ .‬וגם הוא חסר בסופו‪ .‬ב( רבנן דמתיכתא‪ ,‬או הגאונים הראישונים‪.‬‬
‫המאור‪ .‬וכן כתב בחדוש־י הרשכ״א‪ .‬ד( כלומר‪ ,‬ס ימ נא הוא שגרסיגן ת ח ל ה ‪ :‬ביאת‬ ‫ג(‬
‫אורו )ולא ״שמשו“( ואח״כ‪ :‬וטהר כהר יומא ‪ .‬ה( ערוך ע׳ ״אר“‪ ,‬מ פ י ר ו ש י ה ג א ו נ י ם ‪.‬‬
‫ומוסב‪ ,‬וחוזר‪ .‬ולשון ״עונה “ כמובן זה ימצא הרכה כמדרש ל ק ח ‪ -‬ט ו ב ‪ :‬להב ד י ל‬ ‫ו(‬
‫)בראש־ית א׳‪ ,‬י׳׳ד( ע ו נ ה על האור הנברא להבדיל‪ .‬ועוד כ ע ש ר פעם במדרש זה )ראה ר״י‬
‫הלוי ״הדביר“‪ ,‬ירוש־־ים תר״פ שנה ב׳ קוכין כ‪-‬ג׳ צד ל־־כ(‪ ,‬גם כרשכ״ם כראשית ל״ו‪ ,‬י׳׳ב )עיין‬
‫■סם רש׳־ח קוק קובי‪,‬־ ז׳־ט׳‪ ,‬צד נ׳‪-‬נ׳׳א(‪ .‬וכן בס׳ ה מ ב ח ר לאהרן הקראי‪ :‬ראו הביא לנו )כראשית‬
‫ל־׳ט‪ ,‬י׳׳ד( הביא ע ו נ ה על בעלה; וירא ה׳ כי סר לראות )שמות ג׳‪ ,‬ד׳(‪ :‬הראיה ע ו נ ה על‬
 ‫|דף ב;‪1‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫החמה‪ .‬ועל מה דאמרינן מכדי כהנים אימת אבלי תרומה משעת צאת הכוכבים‬
‫עלה דייקי׳ ]ממאי[ דהאי ובא השמש וטהר הוא שעת צאת הכוכבים שמא אינו‬
‫אלא שעת שקיעת החמה א(‪.‬‬
‫ו ד ע ת ב( רבותינו כפירוש ובא השמש ומהר הוא שיבוא ה־סמש ויהיה האויר נקי‬
‫ויראו הכוכבים נ( ונס אמרם במערבא בעו לה מיבעא ובא השמש ומהר ביאת שמשו מעכבתו‬
‫ומאי ומהר מהר יומא ושמו ראיה ער התיצובה הואת כמו שנאמר בבריתא וחכמים אומרים משעה‬
‫שהכהניס זכאין לאכול בתרומתן וסימן לדבר צאת הכוכבים‪ .‬שמע מינה ביאת אורו מעכבתו‬
‫ומאי ומהר מהר יומא‪.‬‬
‫ןבלו רב י ח ני נא ה י י נ ו ר ב י א ל י ע ז ר ‪.‬‬
‫ב פ י ר ו ש י ר ב י נ ו ה א י ג א ו ן ז״ל י( משום דחלוקתן של הני רבנן‬
‫דנחלקו בבריתא כל חרא וחרא תלויה בדבר‪ ,‬דרבי אליעזר דאמ׳ משעה שקדש היום‬
‫סבר ובא השמש ביאת שמשו ]הוא[‪ ,‬דהיינו תחלת השקיעה‪ ,‬ומאי וטהר טהר‬
‫גברא‪] .‬וקדש היום ר״ל שהוא ראוי לקדש שהוא זמן הראוי להוםיף מן הקדש‬
‫אל החול ולא בבה״ש שהוא חצי מיל[ ־{‪ .‬ורבי יהושע םבר ביאת אורו הו׳‪,‬‬
‫ומאי וטהר טרחר יומא‪] .‬ור״מ כר׳ יהושע אלא דמקדים מעט כשיעור טבילה‪.‬‬
‫ור׳ חנינא אמר דלא תלינן[‪ .‬ואי׳ ביניה׳ שעה שאפשר להיות שיעור אחד‪ ,‬אלא‬
‫רבי מאיר דיהיב שיעורא קודם שיעורא דרבי יהושע כשיעור טבילה‪ ,‬וחנניה ו(‬
‫אמר דלא תלי י( שיעורא בתחלת הלילה אלא ח( שעת שכיבה ואין דרכן של בני‬
‫אדם לישכב בתחיד־ית הלילה אלא משעה שהעני נכנם לאכודי פתו לאד־זר‬
‫שמספר עם שכניו ]ואז הוא זמן שכיבה ^“רוב בני אדם[‪ .‬ורבי אחא ]אומר[‬
‫משעה שבני אדם נכנסין להסב שהוא מאוחר יותר לפי ש מ ם פ ר י ן ב ת ח ל ת‬
‫ה ל י ל ה ב ר ח ו ב ה ע י ר על פ ת ח י ה ן זה עם זה ‪ ,‬וכיון שכן ]הוא[ אי‬
‫שעורא דרבי חנינא קודם לשיעורא דרבי יהושע אין לך שיעור אחר לתלות בו‬
‫אלא שיעורא דרבי אליעז׳ דהוא ביאת שמשו‪.‬‬
‫משה‪ ,‬ולא על ה׳צם; לא תקריבו אלה לה׳ )ויקרא כ״כ‪ ,‬כ״ב( ע ו נ ה לעולה ‪ . . .‬ואשת לא תתנו‬
‫מהם‪ ,‬ע ו נ ה לשלמים; ונתנו עליו כסוי עור תהש )במדבר ד׳‪ ,‬ו׳(‪ ,‬עליו ע ו נ ה על המסך;‬
‫אך פדה תפדה )יצם י״ח‪ ,‬ט״ו( הוא שאמר ופדויו מבן הדש‪ ,‬כי הוא ע ו נ ה באדם לבדו )ועיין‬
‫עוד ״נן עדן“ נ״ג עמוד נ׳(‪ .‬ובן בהעתקת ם׳ המקח והממבר לרב האי נאון ריש שער ב׳‪ :‬עקר‬
‫המכר על המקום הוא ע ו נ ה ‪ .‬א( ומסיים המאור‪ :‬הלבך מחוורתא נ י ר ס א ו פ י ר ו ש ה‬
‫כדברי הגאוני׳ ז״ל וכמו שפירשתי‪ .‬ב( ספר הש רש ים לר״י בן ננאח‪ ,‬שרש ״ ט ה ר “‪.‬‬
‫ג( ״וטהר יומא‪ ,‬ויטהר האויר מן נצוצי השמש “ )פירוש רס׳׳ג(‪ .‬וברש״י‪ :‬נתפנה מן העולם‬
‫השמש‪ .‬ד( חרושי הריצב׳׳א ותוספות הרא׳׳ש‪ .‬והמוקף ברבוע חסר הוא בהדושי הרשב׳־א‪.‬‬
‫ה( המוקף ברבוע החסר בחדושי הרשב׳׳א הוספת ת ו ס פ ו ת הרא ׳ ׳ש היא‪ ,‬שכן כתב‬
‫בחדושי הרשב׳׳א שם‪ :‬״לדברי דבינו האי גאון זצ׳׳ל נמצינו למדים דשעה שקידש היום היינו‬
‫תהלת השקיעה דהיינו ביאת שמשו‪ ,‬ואם כן לא נפרש שקדיש מעצמו אלא ש ר א ו י ל י ק ד ש‬
‫ש ה ו א ז מ ן ה ר א ו י ל ת ו ס פ ו ת ק ד ש מ ן ה ח ו ל ‪ .‬ו(ור ׳ חנינא )תוספות הרא״ש(‪.‬‬
‫ז( תלינן )שם(‪ .‬ח( מן א ל א זה עד א ל א הבא חסר בתוספות הרא״ש‪.‬‬
 ‫א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — ה פ י ר ו ש ים‬

‫|ג‪:‬ו אמר ר׳ אמי א מ ר ר ש מ ע ו ן בן ל ק י ש א( א י ן א ו מ ר י ם‬

‫בפגי המת אלא דבריו של מת‪.‬‬
‫ו כ ת ב ב( ר ב ה א י יי ג( ם ש מ א ד ק ם א י דכלישנא קמא ;בדינן ד(‬
‫דאין אומרין דברי תורה בפני המת אלא דבריו של מת‪ ,‬אבל מילי דעלמא אמרי‪.‬‬
‫ר בי ז י ר א א מ ר ‪.‬‬
‫גר סי ק ה( רבי ז י ר א ושמיה רבי זי״יירא ומרוב חכמה היו קורין לו רבי ז י ר א ‪,‬‬
‫לשון זר זהב‪ ,‬ולא ז ע י ר א לשון זעירות‪ .‬ובן פ י ר ש רב הא י י ג א ו ן ‪.‬‬
‫כגור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה‬
‫באה רוח צפוגית וגושבת בו ומגגן מאיליו‪.‬‬
‫תי׳ ו ( ר ב ה א י י ג א ו ן ז״ל שהיה לדוד סימנא בכנור ליד; חצות‬
‫לילה כגון פ נ א ג ן י( שהוא אבן ש;ות‪ ,‬אף בנור י״ל מחמת רוח צפונית ח(‬
‫וי״ל דברים אחרים‪ ,‬שכנורותיהן משו;רות במים או באויר מצד אחר‪ ,‬וכל לילה‬
‫ולילה מציבים אותו לפי שי;ור אותו הלילה שבש;ת חצ יה נשמ; קול מאותו הבנור‪.‬‬
‫אין ה ק ו מ ץ משביע את הארי‪.‬‬
‫פי׳ ג( ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ‪ .‬הגומא י( ש;ומד בה הארי אינו משבי;‬
‫אם לא ילך לבקש את טרפו‪ .‬ויורידוהו לבור מתרגם ואחתנוהו לק ומצא יא(‪.‬‬
‫א( לפי גרםת תורת האדם להרמב״ן‪.‬‬
‫ב( תורת האדם להרמב״ן דפוס ויניציאה כ״ט ע״א ודפוס ווארשא י״ז עמוד א׳ )ונראה‬
‫שהרמב״ן לקח הדברים מהרייף דיש פ׳ ״מי שמתו“‪ ,‬וע״ב רשם עליהם ‪ :‬״בפרק מי •במתו“‪ ,‬ולא‬
‫ב פ ר ק מ א י מ ת י ‪ ,‬והובאו גם בתום׳( וברי״ץ־גיאת חלק ב׳ צד ל־ט‪ :‬ופסק רב האיי גאון‪.‬‬
‫ועיין עוד באוצר התיסובות לדף י׳׳ח ע־א צד ‪ 45‬סי׳ ק״ה ק״ו‪ .‬ושו״ת הר׳־י אבן מיגאש סי׳ מ״ז‪.‬‬
‫ג( והובא בשם ״הגאון“ סתם בהאשכול )חלק ב׳‪ ,‬צד ‪.( 165‬‬
‫ד( ולא כמו שפסקו השאלתות פ׳ חיי שרה ובה׳׳ג פ׳ מי שמתו; ״ואסיר לאשתעי קמי‬
‫שיככא מילתא דלא צריכא ליה“ )ועיין בה׳׳ג ה׳ הספד ותגג״ק ט׳׳ו עמוד ב׳(‪.‬‬
‫ה( ראב׳׳ן‪ ,‬חולין סי׳ רס׳׳ח ובהאשכול להראב־־ד ח״ג‪ ;9 ,‬וב׳ רב האי דר׳ זעירא שמו‪...‬‬
‫ו( חדושי הרשב״א‪ .‬ז( צ׳׳ל‪ :‬פ נ ג א ן ‪ ,‬עיין ערוך השלם סוף ערך א ד ק א׳‪.‬‬
‫״אם תקח הכנור ותשים אותה לצד רוח הצפוני באופן שתהיה המזוזה שאיגה גוף‬ ‫ח(‬
‫כלי הנגון לצד צ פ ו ן שהוא הצד אשר משם נרסב ה ר ו ח ה צ פ ו נ י והמזוזה האחדת •סהיא‬
‫הכנור עצמו לצד דרום אשר לעומתו ביושר הולך רוח הצפוני על הרוב‪ ,‬אז כשיקיש הרוח הזה‬
‫מזה ומזה במיתרים ישמיע קול דממה דקה מהנגון“ )שלטי הגבורים לר׳ אברהם הרופא סוף‬
‫פרק ט׳‪ ,‬עיין שם(‪ .‬ט( תוספות הרא׳׳ש לברכות‪.‬‬
‫י( וכבר השתמש בלשון זה בנימין האוונדי‪ :‬״ושואלים אותו )את העד( באי‪-‬זה מקום‬
‫היה המעשה‪ ,‬בעיר או בשדה ‪ . . .‬או ב ח ו ר או ב ק ו מ ץ“ )משאת בנימין א׳ עמוד ג׳‪-‬ד׳(‪.‬‬
‫יא( פסוק זה כצורתו ותרגומו לא נאמרו אלא משגגת הזכרון‪ .‬ונראה שלפני דמיון הכותב‬
‫רחף הפסוק‪ :‬ו י ש ל י כ ו א ו ת ו א ל ה פ ח ת ה ג ד ו ל )ש״ב י׳׳ח י־ז( שת־־י ו ר מ ו י ת י ה‬
‫ל ג ו ק ו מ צ א ‪ .‬וכן כתב הרמב׳׳ן‪ :‬בשבע שני השבע ל ק מ צ י ם )בראשית מ׳׳א‪ ,‬מ־׳ז( ת׳׳א‬
‫לאוצרין‪ ,‬כי החפירות העשויות בארץ לאוצר או לדברים אחרים יקראו קמצ ים באחת ה פ ח ת י ם‬
‫)ש״ב י׳׳ז‪ ,‬טי( ת׳־י בחדא מן קו מ צ א וכן כל פ ח ת תרגם ק מ צ א )ועיין עוד רסאלה לר׳‬
‫יהודה בן קרייס‪ ,‬צד ‪ 14‬וצד ‪ ,(42‬והוא קרוב מן חפר ג ו מ ץ )קהלת י׳‪ ,‬ח׳(‪ ,‬הגימ׳׳ל תשמש בכאן‬
‫כמו קו׳׳ף‪ ,‬עי־ש עוד‪ .‬ועיין גם ח ז ק ו נ י עה־׳ת )ויקרא ב׳‪ ,‬ב׳(‪.‬‬
 ‫צ?םכת ב ר כ ו ת |דןש ד ה‪!.‬‬

‫ןד‪ 1-‬וא׳ר יוחנן לא כ ל א ב שמו אלא ד נ י א ל שמו ולמה נקרא שמו‬

‫כל א כ שהיה מ כ ל י ם פני מפיכשת כהלכה‪.‬‬
‫אב )•מהות( | ש ה י ה | דיין ב( מומחה‬ ‫ו י ה ו ד ה בן ק ו ר י י ס פ י ר ש א(‬
‫לרבים‪ .‬אבל י ר א ס ה מ ג ד י א ל י פיריס מדברי ס ע ד י ה ג א ו ן כלאב שהיה צורתו דומה‬
‫לשל דוד ג( וכל הרואה אומר כאילו אביו‪ .‬לפי שלא שיהתה אביגיל אחר מיתת נבל והיו ליצני‬
‫הדור אומרים בנו של נבל הוא לפיכך הכיל בו הקב״ה צורת דוד וכל הרואה אותו אומר כאלו‬
‫אביו‪ .‬וכמו כן הוא וה במדרש חכמים ד(‪.‬‬
‫רכי יהושע כן לוי אומר ת פ ל ו ת כ א ם צ ע תקנום‪.‬‬
‫ק ס ב ר ה( כדקאים משנתיה קרי קרית שמע ומצלי דצפרא‪ ,‬ולפניא מצלי דמנחה‪,‬‬ ‫יב‬
‫ולאורתא מצלי והדר קרי ק״ש־ דהויין להו תפלות באמצע‪.‬‬
‫אמר ר יהושע כן לוי אף על פי שקרא אדם ק״ש ככית הכנסת‬
‫מצוה לקרותו על מטתו‪.‬‬
‫ו ק ו ד ם ו( קריאתה יברך לקבל עלינו מלכות שמים שלמה‪.‬‬ ‫יג‬
‫כ ת ב י ( רב הא י י ז״ל וקאמר ריב״ל מצוה לקרות ק״ש על מטתו‪ ,‬אמרו‬ ‫יד‬
‫רבנן פרשה ראשונה דוקא וכאביי‪ ,‬וצ״ל בידך אפקיד רוחי‪ .‬ונהנו העם למימרה בכלל ברכה‪.‬‬
‫| ה‪ |.‬א״ר לוי ח( בר חמא א״ר שמעון בן לקיש מ״ד )שמות כ־ד י״ב( עלה‬
‫אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי‬
‫להרתם‪ ,‬עלה אלי ההרה והיה שם‪ ,‬מלמד ששם מסר לו בהר סיני התורה והמקרא‬
‫והמשנה ותוספתא והגדות‪ .‬לוחות האבן זה מקרא והתורה זו משנה‪ .‬והמצוה אלו‬
‫המצות‪ .‬אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להרתם זה הרתלמוד‪ .‬מלמד שכולם‬
‫ניתנו לו למשרת מסיני‪ .‬מ״ט להרתם חסר וו‪ ,‬היה להיכתב מלא‪ ,‬ולמה חסר וו אלא‬
‫מלמד שהראה לו הקב״ה למשה שעתיד להרבות מחלקות הכמיס ואין הוראה שלמה שעתידין‬
‫להעמיד ולתלות כל תיקו עד שייכא זרובכל כי( ואליהו וידרשו כל סתרי תורה וכל עקומות ומעוקשות‪.‬‬
‫א( פי׳ על ס׳ דברי הימיס המיוחס לאחד מתלמידי רס״ג )פפד״מ תרל״ד( צד ‪. 15‬‬
‫ב( פירוש כזה יש בנידרש על הכתוב‪ :‬בני שלה בן יהודה ער א בי לכה )דה־׳א ד׳‪,‬‬
‫פ״א(‪ :‬אב ב״ד של לכה; ולעדה אבי מרשה )שים(‪ ,‬אב בית דין של מרשה )מדרש רות ריש‬
‫פרשה ב׳(‪ .‬והתואר ״דיין“ בארמית אחד הוא עם התאר ״אב“ |בית דין| בעברית )השוה זכרון‬
‫לראשונים להרכבי ח״נ‪ ,‬הערה ‪ .( 124‬ו״אב“ במקום ״ א ב בית דין “ נמצא הרבה בכתבי‪-‬יד‬
‫שבאו מן הגניזה ונדפסו ב ג א ו נ י ק א ו ב ס ע ד י נ א ‪ ,‬וכן הרבה פעמיס באגרת רש־ג בנוסח‬
‫ה צ ר פ ת י ביהוד )לדוגמא‪ :‬צד ‪ 116‬שורה ‪ 114 ; 16‬שורה ‪ 121 ; 6‬שורה ‪ . 1‬ו נ ם ב ה ס פ ר ד י ‪:‬‬
‫‪ 120‬שורה ‪ .( 20‬ואצל ר״ח‪ :‬״ובן קבלנו מרבינו ה א ב ז״ל “ )רי״ץ גיאת ח״א קי״ב וכ״י ב׳ מסדור‬
‫האב‬ ‫רש״י(‪ ,‬ובמנהיג דפוס כרלין סוף צד ס״ט‪ :‬״וכך קבלנו מרבי׳ האב “ )כ״ה בד״ר(‬
‫בית דין‪ .‬הוא רכ האיי‪ .‬וגם בשו״ת הרשב־א ח״א סימן תל״ז הכיא זה וכתב ‪ :‬״והביא |ר״ח|‬
‫ב ש ם ר ב י נ ו ה א י י ז״ל “ )ול א כמיב״כ ר״א אפכוביצר בהצופה שנה ז׳ ח־־א‪ ,‬צד ‪ 88‬יס״לשון‬
‫רבינו ה א ג פירושו‪ :‬רבינו א ב י נ ו“‪ .‬וכל שאר הנוסחאות •סהביא שם משובשות הן‪ .‬ועי׳ סדור‬
‫רש״י צד ‪ 134‬הערה י״ד(‪ .‬וכן‪ :‬ואמר מר רב האיי במלתא דאמר מר רב צמח א ב שאין מברכין ‪. . .‬‬
‫)רי״ץ־ניאת ח״ב‪ ,‬צד ק׳(‪ .‬ג( וכן הוא בתרנוס רכ יוסף )דה״א ג׳‪ ,‬א׳(‪ :‬״הוא כלאב דדמיה כוליה‬
‫לאבא דיליה“ ‪ .‬ד( מדרש תנחומא תולדות סוף אות ו׳‪ .‬וערוך ערך כלאב בשס י ל מ ד נ ו ובפי׳‬
‫ה( ה״ג א׳‪ .‬והעתק עברי מכל‬ ‫המיוחש לרש״י דה״א ג• י״א בשם ״מדרש־ ויכולו“ עיי״שי‪.‬‬
‫הפסקא הזאת בה״ג תמצא ברי״ף כאן‪ .‬ו( סדר״ע היטלם ח״א ‪ 386‬ובד׳ ווארשא ליתא‪ .‬ועי׳ עוד‬
‫באוצר התשובות‪ .‬ז( איי‪-‬הים לשע־ת סימן נ״ז בשם תשובות הגאונים כתב‪-‬יד‪ .‬ועי׳ פיר״ח‪.‬‬
‫ח( בהלכות גדולות דפוס ברלין ה׳ צורכי צבור‪ ,‬צד ‪ .222‬אך בהלכות גדולות שלנו ליתא‪.‬‬
‫ט( ״ועולה הקב״ה ויושב בפמליא שילו ועומד זר ובבל בן ש א ל ת י א ל כ מ ת ו ר ג מ ן‬
‫והוא מגלה לפניו ט ע מ י ת ו ר ה“ )סדר אליהו זוטא פ׳ כ׳ ובהוצאת מאיר איש‪-‬יטלום צד ‪32‬‬
 ‫אוצר הג אוני ם — ה&ירושים‬

‫ולא עוד אלא שתלמודו מתקים בידו שנאמר והפין ה׳ ב'דו יצלח‪.‬‬
‫מ ה ו א ( והפין ה׳ בידו יצליח‪ ,‬תצי׳ח תורה בידו‪• ,‬ציהיה חפץ ה׳ יצלח‪.‬‬ ‫טז‬
‫ו אי ב עי ת א י מ א ה א לן ו ה א ל ה ו‪.‬‬
‫ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ז״ל פירש ב( הא לן לבני בבל ש א נ ו באו‪-‬ן‬ ‫יי‬
‫טמאהג( הוי מזבח כפרה‪ ,‬אבל דר׳ יוחנן האבר ראינן יסורין של אהבה ל ב נ י‬
‫א״י משום טומאה‪ .‬והקשיה הוא ז״ל כיון שיש יסורין של אהבה‪ ,‬מאי קא אמרי‬
‫ליה רבנן לרב הונא וקוהשא בריך הוא מי עביה בלא דינא‪ .‬ותיר־ן משום דנודע‬
‫להו לרבנן הלא יהיב שב יש ת א לאריסא‪ ,‬ועביד שלא כהוגן קא אמרו ליה הבין‪.‬‬
‫נה‪ 1:‬דין ג ר מ א ד ע ש י ר א ה ב י ר ‪.‬‬
‫א מ ר ו ט( עיטרה‬ ‫רא ית י ח( במ ג י ל ת סתר ים‬ ‫פ רש ו י ( רבי ׳ ש ר י ר א‬ ‫יח‬
‫בנים קבר ד׳ יוחנן‪,‬‬ ‫ל מ ר נ ס י ם ג א ו ן ‪ ,‬בי היו‬ ‫ורב י ה א י י ח מ ו ד ו ה( ז״ל‪.‬‬
‫והעשירי שבהם נפי‬ ‫לר׳ יוחנן עיטרה בנים והתיסעה‬ ‫רבי יוחנן קבר עשרה בנים‬
‫לתוך יורה רותחת‬ ‫מתו מיתת עצמם‪ ,‬והעיטירי נפל‬ ‫זכרים‪ ,‬וכי י( הע שירי שבהן‬
‫ו נ ח ת ב ו איבריו‪,‬‬ ‫בתוך יורה גדולה איגיר היתה‬ ‫נפל לתוך יורה גדולה שהיתה‬
‫ונטל ר׳ יוחנן אצבע‬ ‫רותחת על האיט רתיחה חזקה‬ ‫רותחת רתוח קשה וחזק ונמס‬
‫קט נה וצררה בפודרו‬ ‫ותיכף •טנפל •טימה הותך ביטרו‬ ‫בשרו ונמק‪ ,‬נטיל“ ר׳ יוחנן‬
‫יטהיה מתנחם בה ‪,‬‬ ‫ולא נשאר רק העצמות‪ ,‬ולקח‬ ‫עצבש של אצבע קטנה ז(‬
‫בך‪.‬‬ ‫ועליה אמר‬ ‫ר׳ יוחנן אצבע קט נה והיה‬ ‫שלו וצררה בסדינו והיה מנחם‬
‫ו א מ ר ו כי ניטאר‬ ‫מנחם האניטים בו‪ .‬ואמרו •טינשאד‬ ‫בה אחרים‪ .‬ו אי ת ה א מ ר י‬
‫רב מ ת נ ה והיה בן‬ ‫לו בן אחד ושמו רב מ ת נ ה‬ ‫כי נ שאר לו בן אחד ושמו‬
‫ר׳ י ו ח נ ן ושילחו‬ ‫ותיכף ומיד שי י חוה ו אל בבל‬ ‫ר׳ מתנה ושיגרו מארין־‬
‫ד׳ יוחנן אצל יטמואל‬ ‫ללמ וד עם מואל והיה חבר‬ ‫ישראיל“ לבבל ללמוד תודה‬
‫יבבל ללמוד תורה‪.‬‬ ‫עם רב יה ודה ‪.‬‬ ‫לפני שמואק“ ‪.‬‬
‫עי״ש ב״מאיר‪-‬עין“‪ .‬וראה מה שכתב על זה ידידי הרב הכולל ד־ ישראל לוי בפריז בהרעווי‬
‫הצרפתית ‪41‬ז‪ ,‬צד ‪ .( 58‬וגם תקיעת יטופר‪-‬גדול עתידה לבוא על ידו ״יטינאמר אז יתקע ביטיופד‬
‫גדול ואומרים כי ז ר ו ב ב ל תוקע כיטיופר הזה “ )תשובת רב ה אי ג א ו ן ב״טעם זקנים“‬
‫לד״א אשכנזי דף ם׳ ע״א(‪ .‬א( בהקדמת ה״ג אספמיא צד ‪ ,6‬עי״יטי‪ .‬ב( חדויטיי הדשיב״א‪ ,‬ועיי׳‬
‫בתוספות בשם ״וי״מ“ ‪ .‬ג( במחזוד וה רא ן בחג הסוכות וקודם שמיני עצרת יש חתימה לשבעת‬
‫ימי החג‪ :‬״אנא אל אחד וכו׳ אנא גי^ה קין משיחנו וכוי ותסקון בדייט גלי מ ב ב ל ה ט מ א ה‬
‫לירושלים הטהורה“ )אגרות יטיד״ל‪ ,‬צד ‪ . ( 932‬ונסתלקה איפוא קושית מהריטי״א כאן )עיין שים(‪.‬‬
‫ד( ספר מפתח מנעולי התלמוד לר ־ ־ נ ג א ו ן ‪ ,‬והובא בספר האשכול חלק ג׳ צד ‪: 9‬‬
‫״כתב רבנו נסים בר יעקב משם ר״ש ורב האי“ ‪) . . .‬ועיין בערוך‪ ,‬ערך ״גרם “ א׳(‪ .‬והובא גם בסתם‬
‫״ופיר׳ “ בס׳ הקטן ״צרי היגון“ לר״יט פלקיד דפוס הענא‪ ,‬כ״א עמוד ב׳‪.‬‬
‫ה( = ב ן בלשון הקדמונים )הרכבי(‪ .‬ו( בהאשיכול‪ :‬״ובן עשירי“‪.‬‬
‫ז( ״ואדם קדוש כד׳ יוחנן האיך היה נושא עצם המת ומיטמא בכל יטעה אי^א אותו‬
‫עצם שן היה ושן המת אינו מטמא‪) “.‬ערוך ע׳ ״גרם“( ״ואנחנו ש מ ע נ ו מ ר ב ו ת י נ ו דליטון‬
‫גרמא הוא‪ ....‬וכן ש ן נקרא ג ר מ א‪ .‬ור״י ‪ 1‬היה| נושא שן מבן עשירי אצלו“ )האשכול שם(‪ .‬״וכבר‬
‫העיד החוקר האנגלי ה י ר ב ר ט ס פ נ ס ר שכן מנהג הרכה אומות לשאת בחיק שי ן או צ פ ר ן‬
‫המת“ )הערת הרב פרופ‪ .‬חיות בספר היובל ל ל ו י ‪ :‬״תפארת ישראל“ חלק העברי‪ ,‬צד ‪ 74‬ז(‪.‬‬
‫ח( יוחסין עדך ״ד׳ יוחנן“‪ ,‬ובדפוס לונדון‪ ,‬צד ‪ . 151‬ט( תג״ה סימן ת־־מ צד ‪.214‬‬
 ‫ו ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף ה‪| :‬‬

‫שנים שגכגסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את‬
‫חבירו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו‪.‬‬
‫ו ^ א א מ ר ן א( אלא בבי כנישתא דבחקלא‪ ,‬או בדוכתא דלית ביה כר נש יתיב‪,‬‬ ‫יט‬
‫ברם בבי כנישתא דבקרתא דאיכא אינש‪ ,‬לית לן בה‪ ,‬וה״מ בתפלת ;ירבית‪ ,‬שאם מניחו ויוצא‬
‫נמצא זה בסכנה ב(‪.‬‬
‫אמרו ליה הבי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה‪ .‬אמר‬
‫להו מי קא שביק מידי מיניה הא קא נניב ליה כוליה‪ .‬אמרי ליה היינו‬
‫דאמרי אינשי בתר ננבא גנוב וטעמא טעים‪.‬‬
‫‪ . . .‬ג ( מ נ ת ם י( בהם‪ .‬ודחי אנפשיה אמו מי קא שבקי לן מידי מיניה והא‬ ‫ב‬
‫קא גנבי ליה כוליה‪ ,‬כלומר הם גונבים יתר ממנתם ואם אתן להם חלקם במה‬
‫שיביאו נמצא שלקחו הרבה ממה שראוי להם ליקה‪ .‬ואקשו רבנן ליה אי‬
‫הכי הינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעום‪ ,‬פיר׳ במו שהגונב ממונו‬
‫מאחר הגנב שגנבוכבר טעם טעם הגנבה ונקרא גנב כמו דאמרי אינשי בתר‬
‫גנוב ואע״פ שלא לקח אלא ממונו כך אתה ואע״פ שלא לקחת אלא‬ ‫גנבא‬
‫כמו שיעור מנתך והם לקחו יתר ממנתם הואיל והוא לקיחת כל הנשאר הגלוי‬
‫הרי הוא כמו הגזלה‪ ,‬ולפי שנתבאר לו שזה עוון ובמו חלול השם מפני שהוא‬
‫בתורת גזלה חזר וקביל אנפשיה דיהיב להו‪.‬‬
‫מ ת נ י ‪ .‬ולא זו בלבד וכול׳ ואלו אכילת פסחים לא קתני פיר׳ לא קתני‬
‫לה במתניתין גבי הנאכלין ליום אחד‪ .‬ורמינהי קרית שמע שבערבים והלל שבלילי‬
‫פםחים וכול׳ ופרקינן אמ׳ ר׳ יוסי לא קשיא הא ר׳ אלעזר בן עזריה הא ר׳ עקיבא‬
‫פיר׳ האי מתניתין דלא תנן בח אכילת פסחים גבי קרית שמע והקטר חלבים‬
‫ואמורים והנאכלים ליום אחד לר׳ אלעזר בן עזריה דסבר אכילת פסחים מצותה‬
‫עד חצות ולאו משום )ע״ב בכ״י( הרחיקא הוא דאוכלין עד חצות אלא משום‬
‫חיובא ולפיכך אחר חצות שורפין אליביה כדמיפרש מימריה וטעמיה לקמן ומשום‬
‫חכי לא תני לאכילת פסחים גבי קרית שמע והקטר חלבים וכול׳ דמצוותן עד‬
‫שיעלה עמוד השחר‪ .‬והאי בריתא דתאני ב]ח( אכילת פסחים גבי קרית ’שמע‬

‫א( פסקא זו יחר עם מאמר א ב א ב נ י מ י ן •בלפניה נמצאת בספר מ ע י ן ג נ י ם '‬

‫)פי׳ על איוב מר׳ •ם מ ו א ל מ ס נ ו ת ‪ ,‬ברדין תרמ״ט‪ ,‬צד ‪ .( 57-8‬וסגנונה מעיד עליה •טהיא דיצו;‬
‫ה •ט א ל ת ו ת ‪ ,‬א ו א ח ד ה ג א ו נ י ם ה ק ד מ ו ג ים )עיין מה •בכתב ר׳׳א אפטוביצר בהערותיו‬
‫לראבי׳׳ה צד ‪ 8‬הערה ‪ 2‬ז(‪.‬‬
‫ב( והוא הל־טון •טכתב במח׳׳ו‪ ,‬צד ‪ :80‬הא מל ת א פ יר יט ־ וה ר ב נ ן ואוקמוה‬
‫ב ת פ ל ת ע ר ב י ת ‪ ,‬מ א י טע מ א •טאם מ נ י ח ו י ח י ד י ו י צ א חו^ט^טין •טמא‬
‫י ב ו א ל י ד י ס כ נ ה ‪ .‬לפיכך צי־יך להמתין לחבירו עד •טסיים תפלתו‪ ,‬אבל ביטתרית יא‪ .‬הכי‬
‫כ ת ב ה ג א ו ן ז״ל‪ .‬ועד ״לפיכך“ נמצא גם ברי׳׳ה‪ .‬ועיין עוד בפיר׳׳ח‪.‬‬
‫ג( קטע זה הוא‪ ,‬כנראה מסגנונו‪ ,‬מפירויגיי רב האי גאון‪ ,‬ומצאתיו ככ״י אוכספורד‪D. 64 .‬‬
‫דך ‪ 90‬ע׳׳א וע׳׳ב‪ .‬ד( חלקם‪ .‬וכן בב״מ ק׳״ט‪ :‬מ נ ת א דילך הב ליה לאריסא‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה פ י ר וש י ם‬

‫ח פ ז ו ן די ש ר א ‪* :‬‬ ‫שעת‬ ‫עד‬ ‫מ צוו ת ה‬ ‫פ ס חי ם ג מי‬ ‫ד א כי ל ת‬ ‫רסבר‬ ‫ע קי ב א‬ ‫ל ר׳‬ ‫ש ב ע ר בי ם‬

‫א ל עז ר‬ ‫ד ר׳‬ ‫פ לו ג תי הו‬ ‫ל עי ק ר‬ ‫ו פ ש טינן‬ ‫ל ק מן‪.‬‬ ‫ב ד מי פ ר ש‬ ‫ה ש חר‬ ‫ע מו ד‬ ‫ע לו ת‬ ‫ש הי א‬

‫א מר‬ ‫ו כו ל׳‬ ‫הז ה‬ ‫ב לי ל ה‬ ‫הב שר‬ ‫את‬ ‫ו א כ לו‬ ‫ד תני א‬ ‫ו א מ רינן‬ ‫ע קי ב א‬ ‫ו ר׳‬ ‫עז רי ה‬ ‫בן‬

‫ד א מ׳‬ ‫ח פזון‬ ‫שעת‬ ‫ה אי‬ ‫פי ר׳‬ ‫ה פזון‪,‬‬ ‫שעת‬ ‫עד‬ ‫ב ח פזון‬ ‫נא מר‬ ‫והלא‬ ‫ע קי ב א‬ ‫ר׳‬ ‫לו‬

‫ה שחר‬ ‫ע מו ד‬ ‫ע לו ת‬ ‫ד הי א‬ ‫ל ק מן‬ ‫כ ד מי פ ר ש‬ ‫די ש ר א ל‬ ‫ה פזון‬ ‫שעת‬ ‫הי א‬ ‫ע קי ב א‬ ‫ר׳‬

‫ואתם‬ ‫ר ב ת׳‬ ‫ביו ם‬ ‫הי ת ה‬ ‫מ מ צ רי ם‬ ‫וי צי א ה‬ ‫ה לי ל ה‬ ‫ב ח צו ת‬ ‫הי ת ה‬ ‫ב כו רו ת‬ ‫דמכת‬

‫כני י ש ר א ל‬ ‫י צ או‬ ‫הפסח‬ ‫ממ חרת‬ ‫נ מי‬ ‫ו כ תו ב‬ ‫בקר‬ ‫עד‬ ‫בי תו‬ ‫מפתח‬ ‫אי ש‬ ‫ת צ או‬ ‫לא‬

‫בתחלת‬ ‫למעלה‬ ‫ב ב רי ת א‬ ‫כ ד א מ רינן‬ ‫הו א‬ ‫היו ם‬ ‫תחלת‬ ‫ה ש חי‬ ‫ע מו ד‬ ‫ו ע לו ת‬ ‫ו כ ו ל׳‬

‫ק רו ב‬ ‫או‬ ‫ה שחר‬ ‫ע מו ד‬ ‫ו מ ע לו ת‬ ‫ו כו ל׳‬ ‫לרבר‬ ‫זכר‬ ‫לדבר‬ ‫ר אי ה‬ ‫ש אין‬ ‫אע״פ‬ ‫הפרק‬

‫)השאר חסר(‬ ‫‪p‬‬ ‫אם‬ ‫ע קי ב א‬ ‫ר׳‬ ‫על‬ ‫ו א ק שינן‬ ‫ביו ם‪.‬‬ ‫וי צ או‬ ‫לצאת‬ ‫נ ח פזו‬ ‫לו‬

‫‪1‬י•[ אמר להם הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם‪.‬‬
‫ח ט י ב ה‬ ‫ה א מ ר ת‬ ‫ח נ י נ ה ) ג ׳ ‪ ( .‬א ת ה׳‬ ‫ה א י י [ «( ב ר י ש‬ ‫]רב‬ ‫פ י ר ש‬ ‫ו כן‬ ‫נא‬
‫כ מו ת ו‪.‬‬ ‫ש אין‬ ‫הני כ ר‬ ‫דבר‬ ‫כ לו מ ר‬ ‫ב ע ו ל ם‪,‬‬ ‫אחד‬ ‫צ י ו ר‬ ‫ב עו ל ם‬ ‫אחת‬

‫אמר רב פפא אגרא דבי טמיא ]טעמא[ שתיקותא‪.‬‬

‫ו א מ ר רב ה א י י ב(‪ .‬מנהג המכחסין כבית האבל שהאכד יויסב (בראש( וירםבין‬ ‫כג‬
‫לפניו‪ .‬ומתכנסין לאחר תפלה שורות שורות מיושב ושליח צבור מכריז נ •ם י י ד ו ר ב נ ן כ ע מ א ‪,‬‬
‫ואבלים אומרים כ י י ר ד י י ן א מ ת ‪ ,‬והבל עונין עושה שלום במרומיו יעשה •סלום על כל‬
‫ישראל ונגשים ומנחמים אחד אחד ושנים •טנים כאשר רוצים‪ ,‬ועל ת״ח דרכם נ( לעמור בשורה‪.‬‬
‫!״•‪ f‬אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין‪.‬‬
‫ו א ו מ ר י ם ה ג א ו נ י ם ז״ל ד(‪ .‬שאפי׳ כשאין האדם הולך לבית־הכנסת יש לו לשער‬ ‫כג‬
‫שיתפלל בשיעה שמתפללין הקהל‪ .‬ועור אמרו שאפילו כשא־ן הצבור מתפלליי יים לו לאדם‬
‫להתפלל בבהכ׳־נ מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפלת צבוי ה(‪.‬‬
‫ואיכא דאמרי ב פ י ט ו ר י בפי ושט‪.‬‬
‫ונ ק ר או ת‬ ‫ה כ מ הין‬ ‫מן‬ ‫נ ת לו ת‬ ‫ש הן‬ ‫אלא‬ ‫כ מ הין‬ ‫מ מין‬ ‫י(‬ ‫ו פ י ט ו ר י‬ ‫‪. . .‬‬ ‫כד‬
‫ו א ל פ ט ר‪.‬‬ ‫אלכמה‬ ‫ב ב ב ל‬ ‫י ש מ ע א ל י‬ ‫ו ב ל ש ו ן‬ ‫פ ט ריו ת‬

‫בעי רב פפא בין פסוקא לפסוקא מהו ת י ק ו ‪.‬‬

‫ו כ ל ז( ת י ק ו ר א י ס ו ר א ל ח ו מ ר א ו ל א נ פ י ק ‪.‬‬ ‫כה‬
‫]ח‪ [:‬רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשיית׳ ד כ ול א שתא‬
‫במעלי יומא דכפורי‪.‬‬
‫דכולי‬ ‫פרשייתא‬ ‫הני‬ ‫לאשלומינהו‬ ‫סבר‬ ‫א ב י י‬ ‫בר‬ ‫ב י ב י ח(‬ ‫ר ב‬ ‫כו‬

‫א( עריו עיר אמר ג׳ עי‪-‬ש והכרמל שנה ראשונה גליון י״ג‪ ,‬צד ‪. 104‬‬
‫ב( רי־־ץ גיאת ח׳־ב מ־ג ע״א; תורת האדם להרמב׳׳ן מ׳־מ ע׳׳ג ודפוס ווארשא ד״א ע״א‪.‬‬
‫ועיין באוצר התשובות כאן‪ .‬ג( ברי״ץ גיאת נשתבש; ו כ ל ת״ח דרכו‪.‬‬
‫ד( רבינו יונה על הרי״ף‪ .‬ה( ועיין בס׳ שתי‪-‬ידות לדי‪-‬לונזאנו כאצבע הרביעית דפוס‬
‫וויניציאה שע׳׳ח‪ ,‬דף קי‪-‬ב ע׳׳א‪ .‬ו( תג״ה בסימן רצ״ד‪ .‬ועיין ערוך ״פי מורי“ והערות ותקונים‬
‫לעה*ש ריש צד ‪ .67‬ז( ה‪-‬ג ריש ה׳ צרכי צבור וכה־ג אספמיא ‪ .223‬ועי׳ רמב׳׳ם ה׳ תפלה י‪-‬ב‪ ,‬ח׳‪.‬‬
‫ח( ספר העתים‪ ,‬צי ‪ 244‬עפ‪-‬י הכ״י וזכר נתן•‬
 ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ה ח‪:‬ט‪| :‬‬

‫ועניתם‬ ‫מדיפתי‬ ‫רב‬ ‫בר‬ ‫חייא‬ ‫רב‬ ‫ליה‬ ‫תנא‬ ‫רכפורי‬ ‫יומא‬ ‫במעלי‬ ‫שתא‬

‫כ לו מ ר‬ ‫ו כ ר‪.‬‬ ‫והלא‬ ‫מתענין‬ ‫בתשעה‬ ‫וכי‬ ‫לחדש‬ ‫בתשעה‬ ‫נפ שותיכם‬ ‫את‬

‫א רי ך‬ ‫לא‬ ‫היו ם‬ ‫בשמהת‬ ‫להתעסק‬ ‫ה כ פו רי ם‬ ‫יו ם‬ ‫בערב‬ ‫<תדם‬ ‫ש צ רי ך‬ ‫מ פני‬ ‫כי‬

‫ה הו א‬ ‫לי ה‬ ‫תנ א‬ ‫ל א ק דו מינ הו‬ ‫סבר‬ ‫ל אי ט רו די‪.‬‬ ‫לי תי‬ ‫דלא‬ ‫הי כי‬ ‫כי‬ ‫בכך‬ ‫ל א ת ע סו קי‬

‫בכל‬ ‫מ צו תן‬ ‫הי א‬ ‫צ בו ר א‬ ‫ב ה די‬ ‫ה פ ר שיו ת‬ ‫ה שלמת‬ ‫כי‬ ‫א ח רינ א‬ ‫טעמא‬ ‫מ שו ם‬ ‫ס ב א‪,‬‬

‫סבר‬ ‫ד כ ת בינן‬ ‫^“ י ש נ א‬ ‫ו ה אי‬ ‫י א ד ת ר‪.‬‬ ‫ו שי ד * א‬ ‫י ק די ם‬ ‫שלא‬ ‫ובלבד‬ ‫ושבת‬ ‫שבת‬

‫כי‬ ‫ד־זיא‬ ‫ד ש י ט פ א‬ ‫ל י ש נ א‬ ‫ש ת א‬ ‫ד כ ו ל א‬ ‫פ ר שיי ת א‬ ‫הני‬ ‫ל א ש לו מינ הו‬

‫י ד עי‬ ‫דל א‬ ‫ע מ א‬ ‫ו ש א ר‬ ‫ד כ ל ד ת‬ ‫פ ר ש י י ת א‬ ‫הי א‬ ‫ב ג מ ר א‬ ‫ל י ש נ א‬

‫פ ר ש י י ת א‬ ‫ב ה‬ ‫ו א ו ס י פ ו‬ ‫ו ט ע ו‬ ‫ג מ ר א‬ ‫לד־זו‬ ‫א י ש ט י ף‬ ‫כ ל ה‬ ‫פי׳‬

‫ד אינון‬ ‫א לו ל‬ ‫ו של‬ ‫אדר‬ ‫של‬ ‫פ ר שיו ת‬ ‫דכלה‬ ‫פר שייתא‬ ‫ו פי׳‬ ‫ש ת א ‪,‬‬ ‫רב ולה‬

‫פ ר שיו תיו‬ ‫ה ש לי ם‬ ‫ולא‬ ‫דכלה‬ ‫ב תנויי‬ ‫ו ט רי ד‬ ‫בגי ר סי ה‬ ‫ע םי ק‬ ‫ד הוי‬ ‫דכלה‬ ‫י ר חי‬ ‫ת רי‬

‫ו כ ו׳‪.‬‬ ‫ה צ בו ר‬ ‫עם‬

‫דכלה‬ ‫ל פ ר שיי ת א‬ ‫ל א ש לו מינ הו‬ ‫דסבר‬ ‫ד ר ב בי בי‬ ‫ש פי ר ש נ ו ל עי ל ב ה א‬ ‫ו מ ה א(‬ ‫כז‬

‫כ פ י ר ו ש י ה ‪.‬‬ ‫ש ר י ר א‬ ‫רב‬ ‫מ ר‬ ‫ו א מ ר‬ ‫ז ״ ל‪,‬‬ ‫ה א יי‬ ‫רב‬ ‫מר‬ ‫פ י ר ש‬ ‫ה כ י ן‬

‫והמנהג‬ ‫כלי‪.‬‬ ‫תרי‬ ‫והשנה‬ ‫כלה‪,‬‬ ‫ליה‬ ‫דקרו‬ ‫רבנן‬ ‫רגילי‬ ‫השנה‬ ‫חצי‬

‫פ ר שיי ת א‬ ‫ו ל ה לן‬ ‫בר א שי ת‬ ‫ד קיי טי‪,‬‬ ‫בכלה‬ ‫ו ח צי‬ ‫ד סי תו א‬ ‫בכלה‬ ‫ה תו ר ה‬ ‫ח צי‬ ‫ש קו ר ץ‬

‫צו ר ך‬ ‫ל פי‬ ‫ד קיי ט א‪,‬‬ ‫דכלה‬ ‫פ ר שיי ת א‬ ‫ו ל ה לן‬ ‫ויקרא‬ ‫ספר‬ ‫סו ף‬ ‫ו מן‬ ‫ד סי תו א‪,‬‬ ‫דכלה‬

‫מ עו ב ר ת‪.‬‬ ‫אם‬ ‫פ שו ט ה‬ ‫אם‬ ‫ה שנ ה‬

‫‪1‬צ‪ 1:‬כ נ צ ו ל ה ב( זו שאין בה דגן‪.‬‬

‫נ צ ולה‪.‬‬ ‫ב ל שונ ם‬ ‫נ ק רי ת‬ ‫בה‬ ‫שי ש‬ ‫מה‬ ‫כל‬ ‫שני ט ל‬ ‫ג רן‬ ‫של‬ ‫ח צ ר ג(‬ ‫כח‬

‫ר׳ יהושע אומר עד שלש שעות‪.‬‬

‫קו ד ם‬ ‫ל או מ רן‬ ‫שמע‬ ‫ש ל פני‬ ‫ב ר כו ת‬ ‫ש תי‬ ‫מ צו ת‬ ‫ה א י י‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫ו ב ת ב י (‬ ‫כט‬
‫של ש‬ ‫עד‬ ‫ש ח רי ת‬ ‫של‬ ‫ק״ ש‬ ‫ז מן‬ ‫ו סו ף‬ ‫ה ח מ ה‪.‬‬ ‫הנין‬ ‫עם‬ ‫שמע‬ ‫ו מ צו ת‬ ‫החמה‬ ‫הנין‬

‫י ה ו ש־ ע‪.‬‬ ‫כ ר׳‬ ‫ש עו ת‬

‫הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה‪.‬‬

‫ר בי עי ת‬ ‫שעה‬ ‫כל‬ ‫ואף‬ ‫ב פ י ר ו ש י ו‬ ‫ז״ל‬ ‫ג א ו ן‬ ‫ה א י י‬ ‫ר ב י נו‬ ‫כ ת ב ה (‬

‫ל א ח רי ה‪.‬‬ ‫ואחת‬ ‫ל פני ה‬ ‫ש תי ם‬ ‫מברך‬ ‫עונ ת ה‬ ‫ש אין‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫אף‬

‫א( סס׳ העתים‪ .248 ,‬ב( וכך הוא גם גרסת ה״ג ברלין ‪ :593-4‬ור׳ אס י אמר עיטאוה‬
‫כ נ צ ו ל ה ׳סאין בה דגן‪ .‬ג( תג״ה סי׳ •טצ״ח‪ ,‬ועיין בערוך ע׳ ״מצולה“ וע׳ ״נצל“ ‪ .‬ובס׳‬
‫הגיון •סלמה נ״ז ע״א ד״ה ״לכאורים אות כ״ח “‪ .‬ד( אבודרהם סוף •סער א'‪,‬‬
‫חדו־סי הדיסב־־א עי״ס !ובמקום ״כת׳ רבינו “ ׳סבדפוס הראיסון ניסתביס כדפוס החדיג•‬ ‫ה(‬
‫״ברבינו“ וכן ביסטמ‪-‬ק ״ויסתים“ במקום ״ואחת“ לאחריה{ ; אבודרהם סוף •סער א׳ וכן ברא״יס‪.‬‬
‫ובארחות חיים ח־א י־ב ע־׳א פי׳ ה׳ מוסיף; ״אבל מד׳ ולמעלה אינו מברך כלל‪ ,‬וכן דעית הריא״ג‪.‬‬
‫וביאד עוד •סאם בירך לאחר •סעה ד׳ עובר על לא תיסא"‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה פ י ר ו ש י ם‬ ‫‪10‬‬

‫זימגא הדא סמך גאולה לתפילה‪.‬‬

‫ו כן‬ ‫מ פו מי ה‪,‬‬ ‫הו ב א‬ ‫פסק‬ ‫דלא‬ ‫ו היינו‬ ‫ר בו תי ה‬ ‫ו היינו‬ ‫כוו תי קין‪.‬‬ ‫ב ל ו מ ר א(‬

‫ב פ י ר ו ש י ו ‪.‬‬ ‫ז״ל‬ ‫ג א ו ן‬ ‫ה א י י‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫כ ת ב‬

‫וי‪:‬ו וא׳ר ר׳ יוסי בר׳ הנינא משום ראב״י המתפלל צריך שיכון את‬
‫ר ג ל י ו שגאמר ורגליהם רגל ישרה‪.‬‬
‫א ל ו ב( הוה כתבו רגליהם ישרות כל היכא דקאים •טפיר דמי‪ ,‬היגיתא דכתב ורגליהם‬ ‫לב‬
‫רגל ישרה בעי כווני תרתי כרעיה בחרא‪.‬‬
‫ו א י כ א ג( מאן דאמר דהאיי כיוון רגליו כמלאכים הכי הוא‪ ,‬דעקבי רגלים ד( סמוכים‬
‫זו ל ז ו ואצבעות הרגלים ה( מפורדות אלו מאלו וזה כעין סגלגל ו( שדומה לכף רגל עגל‬
‫ודכי ורגליהם רגל ישירה וכף רגליהם ככף רגל עגל‪.‬‬
‫‪1‬יא‪ 1:‬דאר׳׳ח ב׳׳א וימגין סגיאין הוה קאימגא קמיה דרב לתגויי פרקין‬
‫בםפרא דבי רב הוה מקדים וקא משי ידיה וכריך ומתגי לן פרקין‪.‬‬
‫כ ו תי ה‪.‬‬ ‫ו מנ הג א‬ ‫ררב‬ ‫כו תי ה‬ ‫רהלכתא‬ ‫^ א י ן י (‬ ‫ה א "’‬ ‫רב‬ ‫ו כ ת ב‬

‫וברכו של ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהגים‪.‬‬

‫ר ב נ ן‬ ‫לה‬ ‫ו מ פ ר ש י‬ ‫ב ר כו ת‪.‬‬ ‫של ש‬ ‫העם‬ ‫את‬ ‫ו ב ר כו‬ ‫דג ר םי‬ ‫וי ש ח ( ס פ ר י ם‬ ‫יה‬
‫הארץ‬ ‫נ ה ) ב ר א ש י ת י׳‪ ,‬ט ׳ ( א ת‬ ‫התהלך‬ ‫ה א ל הי ם‬ ‫את‬ ‫ה ע ם‪ ,‬ו כ מו ה ו‬ ‫עם‬ ‫ו ב ר כו‬ ‫כ מו‬

‫ה א ר ץ‪.‬‬ ‫עם‬ ‫כ מו‬ ‫) ש ם י״ג( ש הו א‬

‫זיביו אלא דאמרי יוצר אור ולא אהבה רבה ושמע מיגה ברכות אין‬
‫מעכבות זו את זו‪.‬‬
‫ו פ ס ק יא( ר ב י נ ו ה א י י‬ ‫מעכב‬ ‫אינו‬ ‫ד םררן‬ ‫ה איי‬ ‫ו כ ת ב ט ( ר ב י נ ו‬ ‫לו‬
‫ג א ו ן ז ־ל כך ב פ י ד וש י ו‬
‫דסדרן אינו מעכב אכל ודאי צריך‬ ‫לא‬ ‫מד ק א מר י(‬ ‫ו ריי ק‬ ‫ש תי ה ן‪.‬‬ ‫את‬ ‫א ב ל צ רי ך ל ק רו ת‬
‫הוא לקרות את שתיהן‪.‬‬
‫והא דתנן לקמן היה קורא‬ ‫מטא‬ ‫ו כי‬ ‫או ר‬ ‫א מר יו צ ר‬ ‫ולא‬ ‫אהבה‬ ‫דאמר‬ ‫ל עו ל ם‬
‫בתורה והגיע זמן המקרא אם‬
‫כיון לבו יצא דשמעת מינה •באין‬ ‫אלמא‬ ‫ל ק ר ם‪,‬‬ ‫מ ע כ בו ת‬ ‫אינן‬ ‫ז מני ה א מ ר‪ ,‬ו מ אי ב ר כ ו ת‬
‫הברכות מעכבות דהא התם לא‬
‫אבל‬ ‫מעכב‬ ‫אינו‬ ‫רסרר‬ ‫לי ה‬ ‫ס בי ר א‬ ‫ד ת ל מו ר א‬ ‫סתמא‬
‫קרא ברכותיה דהא קורא להגיה‬
‫כדאוקים לה התם והכין דייק‬ ‫ב י ר ו ש ל מ י‬ ‫ד ריי ק‬ ‫והא‬ ‫מ ע כ ב‪.‬‬ ‫כלל‬ ‫א מר‬ ‫לא‬ ‫אם‬
‫מינה התם בידושלמי ‪ .‬ת י ד ץ‬
‫ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ז״ל‬ ‫ב צי בו ר‬ ‫אבל‬ ‫בי הי ר‬ ‫היינו‬ ‫מ ע כ בו ת‬ ‫אינן‬ ‫ד ב ר כו ת‬
‫דהכא כ צ י ב ו ר וכדקתני א״ל‬
‫הממונה והתם ביחיד‪.‬‬ ‫מ ע כ ב‪ ,‬כ ר א מ רי נ ן א מ ר ל ה ם ה מ מונ ה ב ר כ ו ב ר ב ה א ה ת‪.‬‬

‫א( חרושי הריטב״א וכן כתכו התום׳ כד״ה ״כל הסומך“‪ ,‬ועיין כפיר״ח‪.‬‬
‫ב( הלכות גדולות פ״ה‪ ,‬ר״ו ה׳ עמוד ג׳‪ ,‬ובה״ג אספמיא צד ‪ 40‬הסר זה‪.‬‬
‫ג( האשכול חלק א׳ סוף צד ‪ , 17‬והוצאת אלבק צד ‪ 25‬והובא כארחות חיים ח״א י״ד‬
‫עמוד א׳‪ .‬והוא מפירוש רב האי גאון‪ ,‬כנ״ל מסגגון ״איכא מאן דאמר“ ועיין פדדס לרש״י נ״ה‬
‫ע־א‪ .‬ודי חדש צד שכ״מ‪ .‬ד( דעקבי הדגלים יהיו שוין וסמוכין)א״ח שם(‪ .‬ה( יהיו מופרדין)שים(‪.‬‬
‫ו( כ״ה ככי״פ ובא״ה )אלבק(‪ .‬וכן תדגום ככף דגל עגל כפרסת רגלין סגלגלין‪ ,‬וכן שבת‬
‫ל״א‪ :‬מפני מה ראיטן •סל בבליים סגלגל‪ ,‬פי׳ רש״י עגול‪ ,‬עב״י סי׳ צ״ה )הערת הר״א אוידבאךש־ם(‪.‬‬
‫ז( די״ף‪ .‬אך בס׳ אגודה; ״ובספר רב אלפס יש כתב רב האי גאון הילכתא )כוותיקין‬
‫כרב()כוותיה דרב| ה ונ א ומנהגא כווהיה “‪ .‬ח( חדושיי הרשכ״א‪ ,‬ולקוח הוא מפירוש דב האי גאון‪.‬‬
‫מ( אבודרהם ד״ו ל׳ עמוד ג׳־ד׳ ודפוס פדאג כ״ד עמוד ד׳‪ .‬י( י־ב ע״א כגרסת כי״מ‪.‬‬
‫ועיין עוד הגהות דקדוקי סופרים‪ .‬יא( דשב״א‪ ,‬ועיין לקמן דיש• פ״ב צד ‪ 11‬סימן ל״ט‪.‬‬
‫‪II‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת |דן! יב‪ .‬יג‪|.‬‬

‫מ ע כ בו ת‬ ‫אץ‬ ‫ב צי בו ר‬ ‫ש א מ רו ד בין בי חי ד בין‬ ‫הגאונים‬ ‫מן‬ ‫מ ק צ ת‬ ‫וי ש א(‬

‫ה קו רין‪.‬‬ ‫ל צי בו ר‬ ‫ה קו ר א‬ ‫י הי ר‬ ‫בין‬ ‫חלקה‬ ‫דלא‬ ‫קו ר א‬ ‫ד הי ה‬ ‫ד מ ת ני׳‬ ‫בםתמא‬

‫פשיטא היכא דקא נקיט כסא דהמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא‪.‬‬
‫ד שי ב ר א‬ ‫וקסבר‬ ‫בי די ה‬ ‫דח מרא‬ ‫כסא‬ ‫נ קי ט‬ ‫ג ר מ י ב(‬ ‫ז״ל‬ ‫ה ג א ו נ י ם‬

‫ד שי כ ר א‬ ‫כסא‬ ‫נ קי ט‬ ‫נ מי‬ ‫אי‬ ‫י צ א ו ב ו׳‬ ‫בדח מרא‬ ‫ו סיי ם‬ ‫ב ד שי ב ר א‬ ‫ו ב רי ך‬ ‫פתח‬ ‫הו א‬

‫פתח‬ ‫אלא‬ ‫יצא‬ ‫ב ר שי כ ר א‬ ‫ו סיי ם‬ ‫בדח מרא‬ ‫פתח‬ ‫הו א‬ ‫דחמרא‬ ‫וקםבד‬ ‫בי די ה‬

‫מ אי‪.‬‬ ‫בדח מרא‬ ‫ו סיי ם‬ ‫ב ד שי כ ר א‬

‫כסא‬ ‫דנ קי ט‬ ‫הי כ א‬ ‫פ שי ט א‬ ‫האי[‬ ‫רב‬ ‫כ ת ב‬ ‫]וכן‬ ‫ה ג א ו נ י ם ג(‬ ‫פי׳‬ ‫רח‬

‫ב א ״י‬ ‫שא מר‬ ‫כגון‬ ‫יצא‬ ‫בדח מרא‬ ‫ו סיי ם‬ ‫בד שכרא‬ ‫פתח‬ ‫הו א‬ ‫ד שכרא‬ ‫וסבר‬ ‫דח מרא‬

‫שברא‬ ‫דנ קי ט‬ ‫הי כ א‬ ‫אלא‬ ‫י צ א‪,‬‬ ‫נ מי‬ ‫בד שברא‬ ‫סיי ם‬ ‫ש א פי׳‬ ‫בפ״ה‬ ‫שהבל‬ ‫א מ״ה‬

‫אז לינן‬ ‫פ ר תי ח ה‬ ‫בתר‬ ‫מ אי‬ ‫שהכל‬ ‫פ רי‬ ‫בו ר א‬ ‫א מ״ה‬ ‫ב א ״י‬ ‫דאמר‬ ‫בדח מרא‬ ‫ופתח‬

‫ל שהכל‬ ‫אבל‬ ‫היין‪,‬‬ ‫ברכת‬ ‫ש הי א‬ ‫פ רי‬ ‫בו ר א‬ ‫אלא‬ ‫אינן‬ ‫ו ה מ ל כו ת‬ ‫ה הז כ ר ה‬ ‫כ לו מ ר‬

‫קיי מי‪.‬‬ ‫נ מי‬ ‫א ח תי מ ה‬ ‫דלמא‬ ‫או‬ ‫מ ל בו ת‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫הז כ ר ה‬ ‫לא‬ ‫י'ו‬ ‫אין‬

‫ו כו׳ מ אי ל א ו ל אי תויי ה א‬ ‫מ סי פ א‬ ‫ת״ ש‬ ‫ז״ל‬ ‫ד ג א ו ן‬ ‫ד נו ס ח א‬ ‫ו סיו מ א י (‬

‫דנ ה מ א‬ ‫וקסבר‬ ‫ת מ רי‬ ‫דאכל‬ ‫כגון‬ ‫וה״ד‬ ‫ו ת מ רי‬ ‫נהמא‬ ‫דאכל‬ ‫ל א תויי‬ ‫לא‬ ‫ד א מ רן‪,‬‬

‫הכל‬ ‫את‬ ‫הזן‬ ‫א מר‬ ‫ו א פי לו‬ ‫יצא‬ ‫ב ד ר ת מ רי‬ ‫ו סיי ם‬ ‫בנ ה מ א‬ ‫ו ב רי ך‬ ‫פתח‬ ‫אבל‬ ‫הו א‬

‫זיי ני‪.‬‬ ‫מיזן‬ ‫נ מי‬ ‫ד ת מ רי‬ ‫יצא‬

‫ויג‪-‬ז הי ה ק ו ר א ב ת ו ר ה ‪.‬‬
‫ז מן‬ ‫ו הגי ע‬ ‫ב תו ר ה‬ ‫קו ר א‬ ‫הי ה‬ ‫מ ד ק תני‬ ‫ז״לה(‬ ‫ה א י י‬ ‫ר ב י ג ו‬ ‫ו ד ק ד ק‬

‫מ ע כ בו ת‬ ‫אין‬ ‫ש ה ב ר כו ת‬ ‫ש מ עינן‬ ‫י צ א‪,‬‬ ‫לא‬ ‫לא‬ ‫ואם‬ ‫יצא‬ ‫ל בו‬ ‫כוון‬ ‫אם‬ ‫ה מקרא‬

‫אבא‬ ‫ר׳‬ ‫א מר‬ ‫נ מי‬ ‫ו ב י ר ו ש ל מ י‬ ‫י צ א‪.‬‬ ‫ל פני ה‬ ‫ברך‬ ‫שלא‬ ‫אע״פ‬ ‫ק״ ש‬ ‫ו ה קו ר א‬

‫) ל עי ל‬ ‫פרקא‬ ‫ד אי ד ך‬ ‫ד ה הו א‬ ‫ר ב נ ן‬ ‫ו א מ ו ר‬ ‫מ ע כ ב ו ת‪.‬‬ ‫ה ב ר כו ת‬ ‫ש אין‬ ‫א מרה‬ ‫הדא‬

‫להם‬ ‫אמר‬ ‫א מור‬ ‫הא‬ ‫רעל‬ ‫הו א‪,‬‬ ‫ב צ בו ר‬ ‫א מי‬ ‫רב‬ ‫אמד‬ ‫ז רי ק ה‬ ‫י ״ א ם ע ״ ב ( ד א מ ר ד׳‬

‫ל ע צ מו‬ ‫ב תו ר ה‬ ‫קו ר א‬ ‫ש הי ה‬ ‫בי חי ר‬ ‫הא‬ ‫ב ר כו‪ ,‬א ב ל‬ ‫אחת והם‬ ‫ברכה‬ ‫בר כו‬ ‫ה מ מונ ה‬

‫ו כו׳‪.‬‬ ‫ב תו ר ה‬ ‫קו ר א‬ ‫הי ה‬ ‫כ ד א מ רי׳‬

‫בפרקים שואל מ פ נ י ה ב ב ו ד ‪.‬‬

‫מ מנ ו‪.‬‬ ‫ג דו ל‬ ‫ש הו א‬ ‫מי‬ ‫י(‬ ‫פ י ר ש ו‬ ‫ה ג א ו נ י ם‬

‫באמצע שואל מ פ נ י ה י ר א ה ‪.‬‬

‫ג בי‬ ‫בי ר א תו‬ ‫מ צו ה‬ ‫] ש הו א‬ ‫ר בו‬ ‫או‬ ‫א ביו‬ ‫כגון‬ ‫י(‬ ‫פ י ר ש ו‬ ‫ה ג א ו נ י ם‬ ‫כא‬
‫א( הדרבי הרכזב״א עי״־ט‪ .‬ב( הריצב״א‪ ,‬ועי׳ עוד בפסקא הבאה‪ .‬ג( עפ״י היכגות הראב״ד‬
‫ומלחמות ה׳ להרמב״ן עי״׳ב‪ .‬והוא •בכתב הראב״ד •בם‪ :‬״ובפי׳ הגאון מצאתי אותה מועמדת‬
‫ומתוקנת“‪ .‬ד( מלחמות ה׳‪ .‬ה( האיבכול‪ ,‬אלבק‪ ,‬צד ‪ . 15‬ועיין לעיל צד ‪ 10‬סימן ל״ו‪.‬‬
‫ו( אורחות‪-‬חיים ח״א י״ג עמוד א׳‪ .‬ועיין הגהות מיימוניות ה׳ ק״*ב• ב׳‪ ,‬צ״ז ור*נ!ב״א‪.‬‬
‫ז( ארחות‪-‬חיים הלק א׳ •בם‪ ,‬והמוק‪ ?,‬ברבוע הוא על פי הריבב״א‪ .‬ועיין טוא״ח סימן ס״ו‬
‫ואבודרהם סדר •בחרית •בל הול‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג או נ י ם — הפ י רו ס יש‬ ‫‪12‬‬

‫ו תנן‬ ‫וי ר א ת‬ ‫ת קו ם‬ ‫שי ב ה‬ ‫מ פני‬ ‫ד כ תי ב‬ ‫ו ר בו‬ ‫תי ר או‪,‬‬ ‫ו א ביו‬ ‫א מו‬ ‫אי ש‬ ‫ד ב תי ב‬ ‫אב‬

‫ה ג א ו נ י ם [ ‪.‬‬ ‫פ ר ש ו ה‬ ‫ו כן‬ ‫ש מי ם‪.‬‬ ‫ב מו ר א‬ ‫רבך‬ ‫מו ר א‬ ‫ר׳‪ ,‬י ״ ב (‬ ‫) א בו ת‬

‫הי ר א ה‬ ‫מ פני‬ ‫שו א ל‬ ‫דבאמצע‬ ‫א ע ״ג‬ ‫עו ר א (‬ ‫ג און[‬ ‫ה א יי‬ ‫]רב‬ ‫ו כ ת ב‬ ‫מב‬
‫ע ליו‬ ‫דמקבל‬ ‫ה כ בו ד‪,‬‬ ‫מ שו ם‬ ‫פו ס ק‬ ‫איגו‬ ‫דק״ ש‬ ‫א׳‬ ‫ב פ סו ק‬ ‫ה כ בו ד‪,‬‬ ‫מ פני‬ ‫ו מ שי ב‬

‫ש מי ם‪.‬‬ ‫מ ל כו ת‬ ‫עו ל‬

‫ש צ רי ך ל כוין מי ה א ל ק רי א ה ג(‪.‬‬ ‫בקורא להגיה‪.‬‬

‫ה א י י = ( ל פי‬ ‫רב‬ ‫פי׳‬ ‫מג‬
‫לימא קסבר רבי כל התורה ב כ ל לש ו ן נאמרה‪.‬‬
‫את‬ ‫משה‬ ‫כתב‬ ‫שלא‬ ‫ב רו ר‬ ‫ל כו לן‬ ‫י(‪.‬‬ ‫ז״ל‬ ‫ג א ו ן‬ ‫ה אי י‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫כ ת ב‬

‫הן א ו מ ר י ן‬ ‫כך‬ ‫אלא‬ ‫ב י די נ ו ב לי שנ וי‪,‬‬ ‫כ ם ד ר הז ה ש הו א‬ ‫ה קו ד ש‬ ‫ב ל שון‬ ‫אלא‬ ‫ה תו ר ה‬

‫ל א ו‪.‬‬ ‫אם‬ ‫א חר‬ ‫ב ל שון‬ ‫ת ר פי ה‬ ‫עו ד‬ ‫לו‬ ‫הנ א מ רו‬

‫ויג‪ 1:‬אמר רב אחא בר יעקב ו ב ד ל י ת ‪ .‬אמר רב אשי ובלבד שלא‬

‫יחטוף בחית‪.‬‬
‫ב ח י ת תולתא‬ ‫כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם ו(‬ ‫א ל א ה( ת ו ל ת א ב ח י ת ותרי‬ ‫מה‬
‫ו ב ד ל י ת תרי תילתא‪.‬‬ ‫ת ו לתא בד״ל ‪.‬‬
‫ו י ט מ י ע ל ן ז( דמאן דחטיף כאלף •טפיר דמי ומצוה למעבד הכי‪ .‬ודייקינן מדאמר‬ ‫מו‬
‫רב איטי ובלבד •טלא יחצף בחי״ת ולא הזכיר אלף כלל‪ ,‬מכלל דמאן דחציף •טפיר דמי‪ .‬ו אי בא‬
‫מאן דאמ ר ריטייעור המאריך באותיות‪ ,‬תלתא בחית ותרי תלתי בדלת‪.‬‬
‫עד על לבבך בעמידה מכאן ואילך לא‪.‬‬
‫ו אי ח( קא מסגי באודחא והגיע זמן ק״ש יעמוד ויקרא עד על לבבך ואחר כך יהלך‪.‬‬ ‫מו‬
‫יטיעד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה‪.‬‬
‫צ ר י ך ל ע מו ר ע ד ע ל ל ב ב ך‪ ,‬ד ה א חזינן ד לי כ א מ א ן ד פ לי ג‬ ‫כ׳ “ ( ד מ ה ל ך‬ ‫הגאון‬ ‫מח‬
‫א ר ע אי‪...‬‬ ‫ע לי ה‬ ‫לי הוי‬ ‫דלא‬ ‫הי כי‬ ‫כי‬ ‫ר א שונ ה י(‬ ‫בפר שה‬ ‫ב מ ל א כ תו‬ ‫ל ע סו ק‬ ‫ר א סו ר‬

‫ו ס גני ם‬ ‫ד כ תי׳ י ב( ] פ חו ת‬ ‫ר ב ר בני‬ ‫בר‬ ‫פ ח ת י י א(‬ ‫ב ר‬ ‫פ ח ת י ‪.‬‬ ‫ב ר‬ ‫מצ‬

‫א( האיטיכול חלק א׳‪ ,‬צד ‪ . 60‬ב( חדויטי הריטב״א‪.‬‬

‫ג( ואפילו למאן דאמר מצות אין צריכין כוונה‪ ,‬נהי דלא בענן כוונה לצאת‪ ,‬כוונה ליטמוע‬
‫בע נ ן ‪ . . .‬לאפוקי ק ו ר א ל ה ג י ה )ה״ג אספמיא צד ‪ .36‬וכן בהלכות פסוקות יטהדפיס הד״ד‬
‫י‪ .‬נ‪ .‬עפשיציין בס׳ השנה פפד׳־מ כרך י׳׳ב‪ ,‬ססז‪ .‬ובה׳יג יטלנו פרק ז׳ קרוב לראשו ביטנויים(‪.‬‬
‫ד( חרושי הרשכ״א‪ .‬ה( סדר־ע )הוספות ותקוניס מרכס‪ ,‬צד ‪ ;(4‬״של ״ א ח ד “ דלית‬
‫גדולה מכאן אמרו חכמים •טיצריך להאריך בד׳ •טל א ח ד “ )ספר תגין‪ ,‬מדרש קצר‪ ,‬צד ‪ .(25‬״רטינו‬
‫חכמים‪ :‬כל המאריך כאחד מאריכין לו ימיו ושנותיו “ )הלכות על סדר הפרשיות שהדפיס שכצר‬
‫בספר היובל לר״ד הופמן‪ ,‬צד ‪ .( 266‬ו( בספר שתי ידות לדי‪-‬לונזאנו ק׳׳ו ע״ב‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫ז( האשכול הוצאת אלבק‪ ,‬צד ‪ , 14‬ומשנת הגאונים היא‪ .‬ומכאן אתה למד שמה שכתוב‬
‫בשבה״ל הקצר כלל א׳ אות ו׳ והשלם סי׳ ט׳־ו‪ :‬וצריך להאריך בדלת של אחד ובלבד שלא יחצוף‬
‫כחי־׳ת‪ ,‬ו נ י מ א תולתא בחי׳׳ת ותרי תולתי בדל״ת“ — פסקתן של גאונים היא‪.‬‬
‫ח( ה״ג פ׳׳א וכה׳׳ג אספמיא צד ‪ .20‬אבל עי׳ בהערות ותקונים לתנחומא הוצאת בובר ריש‬
‫פ׳ לך לך‪ .‬פ( האשכול ח״א צד ‪ . 12‬וברא׳׳ש‪ :‬כתב הראב׳׳ד משום גאון דמהלך צריך לעמוד‬
‫עד על לבבך‪ .‬י( עיין בגמרא ט׳׳ז ע׳׳א ויומא י‪-‬ט ע׳׳ב ובאוצר התשובות צד ‪ 36‬הערה ט׳‪.‬‬
‫יא( גאוניקא‪ ,‬צד ‪ ;318‬ערוך ע׳ ״בר פחתי “ )והמוקף ברבוע הוא עפ׳׳י כ״י הערוך‪,‬‬
‫ועיין הגיון ■ שלמה לבמברגר דף ז׳ סוף עמוד א׳(‪ .‬יב( יחזקאל כ״ג‪ ,‬ו׳; כ־׳ג‪.‬‬
‫‪13‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף יג‪ :‬י ד‪|.‬‬

‫בר‬ ‫והם‬ ‫פ א ת י‪,‬‬ ‫בר‬ ‫ד ג ר סין‬ ‫ר ב נ ן ב(‬ ‫ו א י ת‬ ‫הראשנים‪.‬‬ ‫ו כ תי ב א ( [ ו ה פ חו ת‬

‫מו א ב‪.‬‬ ‫פ תי‬ ‫מחץ‬ ‫ד כ ת׳ ג (‬ ‫הו‬ ‫רברבני‬

‫ר ב ר בי‪.‬‬ ‫מו א ב‬ ‫פ א תי‬ ‫מ ת רגו ם‬ ‫פ א תי‬ ‫רב‬ ‫נ רי ם י (‬ ‫צ מ ח‬ ‫ור ב‬ ‫נ‬

‫בר פ ח ת י ה( ‪ ,‬א ב ן א ד א מ ר א ‪.‬‬ ‫נא‬
‫בשעה שמעביר ידיו על גב עיניו ו(‪.‬‬
‫פי׳ ר ב י נ ו‬ ‫ב ר מיז ה‬ ‫פניו‬ ‫את‬ ‫שי חזי ר‬ ‫ו כ די‬ ‫ה א י י י (‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫פי׳‬
‫הא י י ח( מפריבי‬ ‫מ ע בי ר‬ ‫ש הי ה‬ ‫ו ר בי‬ ‫ש מי ם‪.‬‬ ‫מי ד־ כ ו ת‬ ‫וי ק ב ל‬ ‫רו חו ת‬ ‫לשש‬ ‫בעלמא‬
‫רבנן •‪ hSs‬יראו‬
‫כיבהוא‬ ‫עיניו‬ ‫ה ת ל מי די ם‬ ‫יר או‬ ‫שלא‬ ‫ר ב נ ן‬ ‫לה‬ ‫מ פ ר ש י‬ ‫עיניו‬ ‫ג בי‬ ‫על‬ ‫י דיו‬

‫ניוסבבן ויתגנה‪.‬‬ ‫וי תננ ה‪.‬‬ ‫ל רו חו ת‬ ‫מ ס ב בן‬ ‫כ ש הו א‬ ‫עיניו‬ ‫את‬

‫אמר שמע ישראל היא ה׳ אחד ונאנס ב ש י נ ה יצא‪.‬‬

‫מ פ ר שי‬ ‫יצאי(‬ ‫ו נ א נ ס‬ ‫כתב ט(‬ ‫כך‬ ‫ז״ל‬ ‫ג א ו ן‬ ‫הא י י‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫וג ם‬

‫י כו ל‬ ‫ו אין‬ ‫מ תנ מנ ם‬ ‫ו הי ה‬ ‫ה שינ ה‬ ‫או תו‬ ‫ש אנ ס ה‬ ‫כ ל ״ו מ ר‬ ‫ב ש י נ ה ‪,‬‬ ‫דנ אנ ם‬ ‫רבנן‬

‫ר א שון‪.‬‬ ‫ב פ סו ק‬ ‫כ מו‬ ‫ל כוין‬

‫אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה בפסוק׳ קמא צערן‪.‬‬

‫הא‬ ‫על‬ ‫ז״ל‬ ‫ה א י י‬ ‫ר ב‬ ‫וא מר‬ ‫גי א ת‬ ‫א בן‬ ‫יצחק‬ ‫ר׳‬ ‫הרב‬ ‫ו כ ת ב י א(‬ ‫נד‬
‫כ די‬ ‫ב מ תנ מנ ם‬ ‫קו ר א‬ ‫אני‬ ‫אם‬ ‫צ ע ר ן‪.‬‬ ‫קמא‬ ‫ב פ סו ק א‬ ‫ע ב די ה‬ ‫ל ד דו‬ ‫נ ח מן‬ ‫דב‬ ‫דאמד‬

‫י צ א‪.‬‬ ‫מ תנ מנ ם‬ ‫ש קו ר א‬ ‫אף‬ ‫ו אי ל ך‬ ‫מ כ אן‬ ‫אבל‬ ‫ש א כוין‪,‬‬

‫אמר רב יוסף פ ר ק ד ן לא יקרא קיש‪.‬‬

‫מ אי יב( פ ר ק ד ן ‪ ,‬מאי )^‪ -‬מ אן( דנאני לאחוריה לא יקרא קדית •טנזע‪.‬‬
‫פי׳ יד( השוכב על שדרו ופניו‬ ‫ג בו‬ ‫ש ו כ ב ע ל די‬ ‫ה א י יג(‬ ‫ר ב‬ ‫פר ש‬ ‫נה‬
‫כלפי מעלה וכן פי׳ רב ה אי‬
‫ג א ו ן זצ״ל ‪.‬‬ ‫ל מ ע ל ה ‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ו פ נ י‬

‫‪'l‬ד•‪ l‬ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק ובו׳‪.‬‬
‫פי׳ ר ב י נ ו ה איי מז( ימיס‬ ‫ש ר‪ ,‬ו א‬ ‫שמע‬ ‫ג א ו ן ז״ל טי(‪ .‬כ קרי ת‬ ‫פ י ר ש‬
‫•צהיחיד גומר בהם את החלל‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪l‬‬
‫חני כק״ש ליראה ולכבוד ולכל‬ ‫ו ל ה שי ב‬ ‫ה כ בו ד‬ ‫מ פני‬ ‫ל ש או ל‬ ‫לפרק‬ ‫פרק‬ ‫בין‬ ‫פו ס ק‬

‫אדם‪ .‬ימים ■טאין היחיד גומר בהם‬ ‫הי ר א ה ו מ שי ב‬ ‫מ פני‬ ‫שו א ל‬ ‫אדם וב א מצע הפרק‬ ‫לכל‬

‫א( נחמיה ה׳‪ ,‬ט״ו‪ .‬ב( הוא רב צ מ ח ב ר׳ פ ל ט ו י גאון פ ו מ ב ד י ת א •ככפסקא‬

‫הבאה‪ .‬וגאוני סורא היו רגילים לכנות את גאוני פומבדיתא בשם ״ ר ב נ ן “ סתם )השוה תולדות‬
‫רש‪-‬גצד ‪ .9‬וגם י‪ .‬נ‪ .‬עפשטיין‪ ,‬מבוא לפירוש הגאונים צד ‪ 86‬הערה ‪ .( 1‬ג( במדבר כ״ד‪ ,‬י״ז‪.‬‬
‫ד( יוחסין השלם דפוס לונדון‪ ,‬צד ‪ 181‬ריש ע״ב‪ .‬ועיין בהקדמת ערוך השלם‪ ,‬צד ‪. XVIII‬‬
‫ה( א ם ד כ ל א ל י א ל ת ל מ ו ד לריש בן הפני‪ ,‬כ׳׳י שראיתי בסמינר בנויורק‪.‬‬
‫ו( כגרסת הערוך‪ ,‬וכן בד״ם‪ ,‬עיין שם‪ .‬ז( האשכול הוצאת אלבק‪ ,‬צד ‪. 14‬‬
‫ח( ערוך‪ ,‬ע׳ ״בר פחתי“‪ .‬ט( תד״י‪ .‬י( וכן בהלכות על סדר הפרשיות )ספר היובל‬
‫לר׳ דוד הופמן‪ ,‬צד ‪ .( 266‬יא( האשכול ח״א ‪ .60‬ועד אם א נ י עפ״י הכ׳׳י‪ ,‬כופר האשכול ‪.9‬‬
‫יב( ה׳־ג ברלין ‪ .22‬יג( האשכול שם‪ .‬יד( ערוך ע׳ ״פרקדן“‪ .‬טו( חדושי הרשב״א‪.‬‬
‫טז( ם׳ ההשלמה למס׳ ברכות צד ‪ .7‬ומסופקני אם כל הפסקא עד תומה ל ר ב ה אי‬
‫ג א ו ן ה י א ‪ .‬ואודי מן ״ימים שאין “ לבעל ה ה ש ל מ ה היא‪ .‬גם ברישב״א כתב‪ :‬ואי נמי יש‬
‫לומר דמשום רישא דקתני יחיד גומר נקט נמי בסיפא אין היחיד גומר‪ ,‬ולא כתב זה בשם רה״ג‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם _ הפירויטים‬ ‫‪14‬‬

‫את ההל^‪ ,‬ראו דוקא גומד דאפי^ו‬ ‫באמצע‬ ‫א ב׳‬ ‫גו מ ר‬ ‫וי מי ם ש אין הי חי ד‬ ‫ה כ בו ד‪.‬‬ ‫מ פני‬
‫אתהולי אינו מתחיל‪ ,‬א^א איידי‬ ‫‪,‬ך‬ ‫‪ ,‬ך‪,‬‬ ‫לכל‬ ‫ו מ שי ב‬ ‫ה כ בו ד‬ ‫מ פני‬ ‫ש ו א ‪“:‬‬ ‫הפרק‬
‫דקאמר ברייטא ימים •טהיחיד גומר‬ ‫‪l‬‬ ‫‪...‬י‪...-‬‬
‫‪..‬‬ ‫‘‬ ‫הי חי ד‬ ‫ש אין‬ ‫בי מי ם‬ ‫ד ר בינ א‬ ‫ל ק מי ה‬ ‫דאקלע‬ ‫שבא‬
‫בהם את ההלל נקע סיפא גומר‬ ‫'‬ ‫'‬
‫וחוא חדין להתחיל‪ .‬ותני תניא‬ ‫א ק די ^‬ ‫״א‬ ‫ו אי ה ו‬ ‫ה פ ר ק הו א ד א ק ל ע‪,‬‬ ‫באמצע‬ ‫גו מ ר‬
‫בפרק במה מדליקין ב( תניא לא‬ ‫לא‬ ‫נ מי‬ ‫ו ר בינ א‬ ‫א ר ע א‪.‬‬ ‫ד ל או או ר ח‬ ‫ל ר בינ א‬ ‫ש לו ם‬
‫יתחיל ואס התחיל גומר ג(‪.‬‬ ‫א(‪.‬‬ ‫ע לי ה‬ ‫ח שי ב‬ ‫דלא‬ ‫מ שו ם‬ ‫ל ש או ל‬ ‫פסק‬

‫מטעמת אינה טעונה ברכה והשרוי בתענית הועם ואין בכך בלום ‪.‬‬
‫טו ע ם‬ ‫אלא‬ ‫עי ק ר‬ ‫כל‬ ‫ב לי ע ח‬ ‫בה‬ ‫אין‬ ‫זו‬ ‫מטעמת‬ ‫ז״ל ד(‬ ‫ג א ו ן‬ ‫פי׳‬

‫ט עי מ ה‬ ‫בכל‬ ‫פי ר ש‬ ‫לא‬ ‫ו ד אי‬ ‫ל א ח ריו‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫ל פניו‬ ‫לא‬ ‫ברכה‬ ‫צ רי ך‬ ‫ו אין‬ ‫ו מ ש לי ך‬

‫ומן הבד‪:‬‬ ‫כ ש י ע‪'V‬‬ ‫עד‬ ‫פ ע מי ם‬ ‫בכמה‬ ‫כו לו‬ ‫ביו ם‬ ‫או‬ ‫ר בי עי ת‪,‬‬ ‫ב די‬ ‫ו ט עי מ ה‬

‫ה נ ^־ ז ה‬ ‫אבל‬ ‫ו ש תי‬ ‫א כי ל‬ ‫קא‬ ‫לא‬ ‫ו הו א‬ ‫ע לי ה‬ ‫ד ק בי ל‬ ‫הו א‬ ‫ו ש תי ה‬ ‫ד א כי ל ה‬ ‫ל מ דנו‬

‫בכך‬ ‫ו אין‬ ‫טו ע ב ם‬ ‫הלכך‬ ‫ב לו ם‪,‬‬ ‫בכך‬ ‫אין‬ ‫מ ת הני‬ ‫דקא‬ ‫ו א ע ״ג‬ ‫ע לי ה‬ ‫ק בי ל‬ ‫לא‬

‫מעשה‬ ‫הי ה‬ ‫בך‬ ‫תא מר‬ ‫אם‬ ‫ר בי עי ר ת א‬ ‫עד‬ ‫ט ע מי‬ ‫ד הוו‬ ‫ו ר ב סי ה(‬ ‫ו ר ב מי‬ ‫כ ל ו ם‪.‬‬

‫לכל‬ ‫צ רי כין‬ ‫אין‬ ‫ה רי‬ ‫פי ה ן‬ ‫ל תו ך‬ ‫ר בי עי ת‬ ‫מ כני סין‬ ‫ל ט עו ם‬ ‫מ ב ק שין‬ ‫ש הן‬ ‫ז מן‬ ‫שכל‬

‫ש אין‬ ‫ש״ מ‬ ‫אלא‬ ‫נו ד ע‬ ‫הטעם‬ ‫ה רי‬ ‫הפה‬ ‫אל‬ ‫ב בו או‬ ‫מאד‬ ‫הרבה‬ ‫מכך‬ ‫פ חו ת‬ ‫כי‬ ‫כך‬

‫אבל‬ ‫ר בי עי ת‬ ‫עד‬ ‫אלא‬ ‫ט עי מו ת‬ ‫בכמה‬ ‫ה מיני ם‬ ‫מכל‬ ‫כ לו ב ם‬ ‫ת עני ת‬ ‫ביו ם‬ ‫טו ע מין‬

‫נז ה ר‬ ‫ש הו א‬ ‫ל ט עו ם‬ ‫מ עי ק ר א‬ ‫מ ת כוין‬ ‫שי ה א‬ ‫עד‬ ‫מו ת ר‬ ‫זה‬ ‫ו אין‬ ‫ל א‪,‬‬ ‫מ ב אן‬ ‫יו ת ר‬

‫כ לו ם‪.‬‬ ‫בו‬ ‫י כנ ס‬ ‫שלא‬ ‫ב לי ע ת ו‬ ‫מ בי ת‬

‫ר׳ אמי ורבי אסי טעמי עד )שיעור( רביעיתא‪.‬‬

‫שי כו ל‬ ‫ב ע צ מו‬ ‫יו ד ע‬ ‫אם‬ ‫אחת‬ ‫בפעם‬ ‫ד א פי לו‬ ‫ד לי (‬ ‫ה אי‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫כ ת ב‬

‫כ לו ם‪.‬‬ ‫יבלע‬ ‫שלא‬ ‫ע צ מו‬ ‫ל ה ע מי ד‬

‫ו מ פ ר •ט י ר ב נ ן ז( ר צ י י ד ל א ז ח ו ר י כי חיכי דלא יבלע כלום‪.‬‬
‫שנאמר הדלו לכם מן האדם א ש ר נ ש מ ה ב אפ ו ‪.‬‬
‫אדם‬ ‫כל‬ ‫והלא‬ ‫ב א פו‪,‬‬ ‫נשמה‬ ‫א שר‬ ‫מדקאמר‬ ‫ה א י י ח (‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫ופי׳‬

‫א ד ם‪.‬‬ ‫של‬ ‫ב א פו‬ ‫חוז ר ת‬ ‫ש הנ ש מ ה‬ ‫מדבר‬ ‫ה כ תו ב‬ ‫ב ש ח רי ת‬ ‫אלא‬ ‫ב א פו‬ ‫נשמה‬

‫‪1‬יד‪:‬ו ר ב ה א מ ר א י נ ו ה ו ז ר ו א ו מ ר א מ ת ‪.‬‬
‫מ ם י י ם א נ י ה׳ א ל ה י ב ם‬ ‫ב צ בו ר‬ ‫ה א י ט ( י חי ד בין ד מ צ לי ל חו ד או‬ ‫ר ב‬ ‫כ ת ב‬ ‫סא‬
‫י פ ה‪.‬‬ ‫מנ הג‬ ‫אינו‬ ‫א ל הי כ ם‬ ‫ה׳‬ ‫אני‬ ‫ו או מ ר‬ ‫ו חוז ר‬ ‫ק׳׳ ש‬ ‫ש מ ש לי ם‬ ‫ו ש״צ‬ ‫ו ש תי ק‪,‬‬ ‫אמת‬

‫והפסקא הבאה תכופה אחריה בר־טב״א ■בם מבה״ג היא‪ .‬ב( צ־ל‪ :‬בפרק ביסליבח‬ ‫א(‬
‫ג( ואע״ג דאתחיל לא צריך לברך ברכה אחרונה )תיס״ר ח״ב‪.( 17 ,‬‬ ‫פרקים‪ ,‬תענית כיח ע״ב‪.‬‬
‫ד( ערוך היטלם‪ ,‬ערך ״רבע “‪ .‬ותורך הדברים הובא ביטם רב האי בהאיטכול ח״ב‪ 3 ,‬עי״ים‪.‬‬
‫ה( = ^ רב אמי ורב אסי‪ .‬ו( חרושי הרשיב״א‪ .‬ובן הוא באו״ח ח״א‪ ,‬דך צ״ג ריש עמוד ד׳‪.‬‬
‫ז( הרי״ך למסכת תעגית פ־א‪ ,‬ועי׳ גם שו״ת הרשב״א ח״א סימן רס״ז ששם הביאה‬
‫השואל בשם רב האי גאון ז״ל‪ .‬ח( אכודרהם פראג כ״ח סע־־כ‪ .‬ט( האשכול חלק א׳ צד ‪.56‬‬
‫‪15‬‬ ‫ב ר כ ו ת | ד ף יג‪ :‬יד‪|:‬‬ ‫מסכת‬

‫ו מ צ א ת י ל ג א ו נ י ם ז״ל א(‪ :‬מ א מ ת ו י צ י ב עד הדבר חוח אגרת אחת היתה‪.‬‬ ‫סג‬

‫לפי •בכיביסדו מאה ברכות •בלחו לגולה ב( רצונכם לקבל מאה ברכות‪■ ,‬בלחו להן אמת ויציב‬
‫ונכון וקים וייבר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל ומוב ויפה הדבר‬
‫הזה עלינו !לעולם וער| ט״ו ווי״ן זה אחר זה עולין לח־בבון צ׳ וב׳ היהי״ן היי ק׳ כנגד ק׳ ברכות‪.‬‬
‫וכן כיבתחעוב מ א מ ת עד א מ ת ועד בכלל תמצא ק׳ אותיות לא פחות ולא יותר‪.‬‬
‫ו ע ל נ( אמת ואמונה •באומר ביערבית מצאתי מעם ב •ב ם ה ג א ו נ י ם ז״ל ‪ :‬אמונה‬ ‫סג‬
‫בגימטריא מ א ה וזו היא תפיתו •בל מ^בה רבינו •בנאמר )•ב־מות י״ו‪ ,‬י״ב( ויהי ידיו אמונה וגו׳‪.‬‬
‫והשנים היתרים כנגד ב״פ •נזקורין ק״יב ביום‪ .‬ומנין •באומרין אותו ב״פ ב י ו ם • ב נ א מ ר ה ק ב צ ו‬
‫ו ש מ ע ו ב נ י י ע ק ב ו ש מ ע ו אל יש־ראל אביכם )בראשית מ״ט‪ ,‬ב׳(‪.‬‬
‫אמרי במערבא ערבית דבר אל בי׳י וא״א אני ה׳ אלהיכם אמת‪.‬‬
‫ו ע ד ה ש ת א ד( כ מ ה מ ד י נ ו ת ב א ר ץ י ש ר א ל הכין נהיגין למימר באורתא‬ ‫סד‬
‫וקא סברי ש מ ע ו ה י ה אם ש מ ו ע נהיגין ביום ובלילה ו י א מ ר אינו נוהג אלא ביום‪.‬‬
‫‪1‬יד‪:‬ו הגיע זמן ק׳ש עולה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק׳ש ומתפלל ­‬
‫לו מ ר‬ ‫תחלה‬ ‫ו ח ש בנו‬ ‫ו מ ת פ ל ל‪.‬‬ ‫שמע‬ ‫ק רי ת‬ ‫קו ר א‬ ‫כך‬ ‫וא חר‬ ‫ת חי ל ה‬ ‫‪ . . .‬ת פ י ל י ן ה(‬ ‫סה‬
‫כך‬ ‫ואחר‬ ‫תחלה‬ ‫ש מי ם‬ ‫מ ל כו ת‬ ‫עו ל‬ ‫ע ליו‬ ‫ש קי ב ל‬ ‫קר חה‬ ‫בן‬ ‫י הו ש ע‬ ‫כ ר׳‬ ‫עבר‬ ‫רב‬

‫ל ה ק די ם‬ ‫קר חה‬ ‫בן‬ ‫י הו ש ע‬ ‫ר׳‬ ‫ד א מ׳‬ ‫!!<‪$‬מור‬ ‫זו‬ ‫מחשבה‬ ‫על‬ ‫ו ה ק שינו‬ ‫מ צ ו ד‪.‬‬ ‫עשה‬

‫מ קיי ם‬ ‫רב‬ ‫ש אין‬ ‫לו מ ר‬ ‫אתה‬ ‫הי כו ל‬ ‫מי ] א מ ר[ י(‪ .‬ו עו ד‬ ‫ל ע שי ה‬ ‫ק ריי ה‬ ‫ל ק ריי ה‬ ‫ק ריי ה‬

‫ב ר ] א שי[‬ ‫חיי ה‬ ‫רב‬ ‫א מ׳‬ ‫והא‬ ‫שמע‬ ‫ב ק רי ת‬ ‫ש מי ם‬ ‫מ ל כו ת‬ ‫ע ליו‬ ‫שמקבל‬ ‫עד‬ ‫מ צ ו ה‪,‬‬

‫לן‬ ‫ו מ תני‬ ‫ו מברך‬ ‫י די ה‬ ‫ק איי מ שי‬ ‫מ ק די ם‬ ‫ק מי ה ד ר ב‬ ‫ק אי מנ א‬ ‫הו ד‪.‬‬ ‫ס גי אין‬ ‫ז מנין‬

‫דלא‬ ‫מ שו ם‬ ‫לי ה‬ ‫מ תני‬ ‫דקא‬ ‫שז ה‬ ‫תא מר‬ ‫ואם‬ ‫שמע‬ ‫ק רי ת‬ ‫קרא‬ ‫לא‬ ‫ו ע ד אן‬ ‫פי ר קין‬

‫ומה‬ ‫א שי‬ ‫בר‬ ‫חיי ה‬ ‫דרב‬ ‫א ש ה דו תי ה‬ ‫מ אי‬ ‫כ אן י (‬ ‫אם‬ ‫שמע‬ ‫ק רי ת‬ ‫ז מן‬ ‫מטא‬ ‫דלא‬

‫שאף‬ ‫ל ל מ דנו‬ ‫בא‬ ‫א שי‬ ‫בר‬ ‫חיי ה‬ ‫רב‬ ‫ב ל ב ד ו א מ רנו‬ ‫זה‬ ‫דבר‬ ‫ו ד חינו‬ ‫ל ל מ ד‪.‬‬ ‫בא‬

‫דקא‬ ‫דהא‬ ‫לו מ ר‬ ‫יש‬ ‫ו ל עו ל ם‬ ‫פי ר קין‬ ‫לי‬ ‫ו מ תני‬ ‫מ ב רי ך‬ ‫ד ק א מ׳‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫ל מ שנ ה‬

‫נתפרק‬ ‫זה‬ ‫שדבר‬ ‫ע ל פי‬ ‫ואף‬ ‫שמע‬ ‫ק רי ת‬ ‫ז מן‬ ‫מטא‬ ‫דלא‬ ‫מ שו ם‬ ‫ת חי ל ה‬ ‫לי ה‬ ‫מ תני‬

‫ל ה ק די ם‬ ‫א מ׳‬ ‫לא‬ ‫קר חה‬ ‫בן‬ ‫י הו ש ע‬ ‫ר׳‬ ‫עו מ ד ש א ף‬ ‫ב מ קו מו‬ ‫ר ^ ז ש ו ן‬ ‫קו שי א‬

‫ת פי לי‬ ‫א חי ת‬ ‫ה כי‬ ‫ובתר‬ ‫שמע‬ ‫ק רי ת‬ ‫רב‬ ‫קרא‬ ‫ו הי כי‬ ‫ל ע שי ה‬ ‫ק ריי ה‬ ‫)‪ 69‬ע״ב(‬
‫שמע‬ ‫ק רי ת‬ ‫ז מן‬ ‫ו הני ע‬ ‫מ עי ק ר א‬ ‫ת פי ליו‬ ‫לו‬ ‫ה בי א‬ ‫שלא‬ ‫ד עוי ת‬ ‫הו א‬ ‫ש לי ח‬ ‫ו פ ר קינן‬

‫הני חן‪.‬‬ ‫ת פי ליו‬ ‫ו כ ש הו ב או‬ ‫ל פי כ ך ק ר א‬ ‫ת פי ליו‬ ‫הו ב או‬ ‫לא‬ ‫ו ע דיין‬

‫שקר‬ ‫ע דו ר ת‬ ‫מ עי ד‬ ‫כ א לו‬ ‫ת פי לין‬ ‫בלא‬ ‫שמע‬ ‫ק רי ת‬ ‫ה קו ר א‬ ‫כל‬ ‫עו ל א‬ ‫א מ׳‬

‫אמת‬ ‫ה ר תו ר ה‬ ‫ש אין‬ ‫מ עי ר‬ ‫כ אי לו‬ ‫קא מר‬ ‫ו ה כי‬ ‫זה‬ ‫טעמא‬ ‫ר בנן‬ ‫מ פ ר שי‬ ‫ב ע צ מו‪,‬‬

‫יו חנן‬ ‫ר׳‬ ‫א מ׳‬ ‫אבא‬ ‫בר‬ ‫חיי א‬ ‫ר׳‬ ‫ע ו ש ה‪.‬‬ ‫ו אינו‬ ‫הי א‬ ‫ח (‬ ‫‪.............................................................‬‬

‫שבה״ל השלם ח׳ ע׳׳א סימן ט״ז‪ .‬ובתניא סימן ד׳‪ .‬ב( והשוה סדר היום לר׳ משה‬ ‫א(‬
‫בן מכיר‪ ,‬תפלת השתד דפוס ווינציאה ט״ו עמוד ב׳‪ .‬ג( שבה״ל השלם כ״א עי״א ריש סי׳ נ׳‪.‬‬
‫ד( ה״ג ברכות פ״ב וה״ג אספמיא ‪ .23‬ה( פירוש רב האי גאון )כ״י אוכספורד ‪( 2860‬‬
‫•טפדםמתי בגנזי קדם א׳ מצד ‪ 49‬ואילך‪ .‬ו( נבתם בכ״י אך ריסומו נכר‪ .‬וכן בכי״מ ובאו״ז )ועי׳‬
‫הגהות דקדוקי םופדים(‪ .‬ז( צ״ל; כן‪ .‬ח( חצי שודה כתומה מאד בגוף הכ״י‪.‬‬
 ‫ה ם י ר ו •ם י ם‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪16‬‬

‫מ ר בנן‬ ‫ה אי[‬ ‫מר‬ ‫] חזי‬ ‫נ מ כי ב ם *(‬ ‫בלא‬ ‫זבח‬ ‫או‬ ‫מנ ח ה‬ ‫בלא‬ ‫עו ל ה‬ ‫ה ק רי ב‬ ‫כ א לו‬

‫ו ב קי מ מי ת‪.‬‬ ‫ב צ רו ר ו ב ע פר‬ ‫מ קנ ח‬ ‫לי טו ל י דיו‬ ‫מי ם‬ ‫לו‬ ‫ש אין‬ ‫מי‬ ‫מ מ ע ר ב א ו א מ׳‬ ‫דאתא‬

‫ר ק איי‬ ‫ש מי תו א(‬ ‫ב מי‬ ‫שמע ומפר שא‬ ‫ל ק רי ת‬ ‫א מי א‬ ‫ד מהדר‬ ‫מ אן‬ ‫על‬ ‫ליי ט‬ ‫חסדא‬ ‫רב‬

‫אבל‬ ‫שמע‬ ‫ל ק רי ת‬ ‫מי לי‬ ‫ד הני‬ ‫ר בנן ב(‬ ‫ו מ ס קי‬ ‫ל נ טי ^־ ו ת א‬ ‫ב ט לו ה‬ ‫| ד א מ׳[‬ ‫כ מ אן‬

‫עו ב רין‬ ‫ד אי לו‬ ‫ב ג ט׳‬ ‫ד פי ס ד ה א‬ ‫במסכתא‬ ‫ו מפר שא‬ ‫א מי א‬ ‫א ה דו רי‬ ‫ב א עי‬ ‫ל ת פי ל ה‬

‫ו לנ טי ל ת י די ם א ר ב ע ת מי לין‬ ‫ל ג ב ל ו ל ת פי ל ה‬ ‫ל קי ש‬ ‫רי ש‬ ‫א מ׳‬ ‫ר׳ א ב ה ו‬ ‫א ט׳‬ ‫בפסח ג(‬

‫חידועי הריםב״א;‬ ‫ר או ה(‬ ‫)‪ 70‬ע״א(‬ ‫ל ג ב ל עי ס תו ב ט ה ר ה‬ ‫י(‬ ‫ו מ פ ר שי ר בנן‬

‫יבינו האי גאון ז‪-‬ל פי־ ב־יי ד־יו‬ ‫^‬
‫דדתפדה צריך רהזור אמיא ארבע‬ ‫׳‬ ‫\‬ ‫׳‬ ‫^‬
‫מילין ולאהריו פהות ממיל‪.‬‬ ‫מ צ י ד־ י‬ ‫לא‬ ‫ו אי‬ ‫מי ^ז‬ ‫לג בי ה‬ ‫ד מ א טו‬ ‫עד‬ ‫ני צ לי‬

‫אינו‬ ‫מי ל‬ ‫א פי לו‬ ‫ל‪<:‬־‪ 5‬ח ד י ו‬ ‫אבל‬ ‫ל פניו‬ ‫אי ל א‬ ‫שנו‬ ‫לא‬ ‫חנינ ה‬ ‫ב ר׳‬ ‫יו סי‬ ‫ר׳‬ ‫א ם׳‬

‫חוזר‬ ‫ד אינו‬ ‫הו א‬ ‫מי ל‬ ‫א פי לו‬ ‫מ ד ק א ם׳‬ ‫ו מינ ה‬ ‫יעקב‬ ‫בר‬ ‫אחא‬ ‫ר׳‬ ‫א ם׳‬ ‫חוזר‬

‫חוז ר‪.‬‬ ‫מ מי ל‬ ‫פ חו ת‬ ‫הא‬

‫כל‬ ‫י צ א‪.‬‬ ‫לא‬ ‫או ם׳‬ ‫יו סי‬ ‫ר׳‬ ‫יצא‬ ‫ל אזנו‬ ‫ה ש מי ע‬ ‫ולא‬ ‫שמע‬ ‫את‬ ‫ה קו ר א‬

‫וד מגל ה‬ ‫ה מזון‬ ‫ודברכת‬ ‫ד ת רו מ ה‬ ‫חר ש‬ ‫ב ת ^־ מ ו ד‬ ‫זו‬ ‫מ שנ ה‬ ‫על‬ ‫שנז כ רו‬ ‫ה מ שניו ת‬

‫מה‬ ‫וכל‬ ‫ש שנ א ה‬ ‫ב תנ א‬ ‫אחת‬ ‫כל‬ ‫ל ה ע מי ד‬ ‫אי ל א‬ ‫כ לו ם‬ ‫מ הן‬ ‫ל ל מו ד‬ ‫הוז כ רו‬ ‫לא‬

‫ה קו ר א‬ ‫ד ק א ם׳‬ ‫תנ א‬ ‫ד ה אי‬ ‫] ב[ז ה‬ ‫ה ת ל מו ד‬ ‫ד ב רי‬ ‫וכל‬ ‫ד אי פ ש ד‬ ‫ד חי א ת א‬ ‫שנ א ם׳‬

‫המדבד‬ ‫חר ש‬ ‫כי‬ ‫ו ב ע בו ר‬ ‫הי א‪.‬‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫יצא‬ ‫ל אזנו‬ ‫ה ש מי ע‬ ‫ולא‬ ‫שמע‬ ‫את‬

‫מ תני תין‬ ‫והא‬ ‫ל אזנו‬ ‫ה ש מי ע‬ ‫ולא‬ ‫שמע‬ ‫את‬ ‫שקדא‬ ‫ל מי‬ ‫ש דו מ ה‬ ‫ש בי ר ך‬ ‫שו מ ע‬ ‫ו אינו‬

‫ק א ם׳‬ ‫ולא‬ ‫קרא‬ ‫שכבר‬ ‫שמע‬ ‫את‬ ‫ד־ ז ק ו ר א‬ ‫ק א ם׳‬ ‫ד ה כי‬ ‫הי א‬ ‫עבד‬ ‫ב ד או‬ ‫דהכא‬

‫ת רו מ תו‬ ‫תרם‬ ‫ואם‬ ‫י ת רו ם‬ ‫לא‬ ‫שו מ ע‬ ‫ו אינו‬ ‫מדבד‬ ‫חר ש‬ ‫התם‬ ‫ו תנן‬ ‫לכתחלה‬ ‫יקרא‬

‫חרושי הרשב״א‪:‬‬ ‫ל א י ת רו ם‬ ‫ע‪-‬ב(‬ ‫ש א מ רו )‪70‬‬ ‫כי זה‬ ‫ת רו מ ה וי דו ע ל כ ם‬

‫ושמיע להו ו( טעמא משום‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שאינו יכול להשמיע לאוניו כך‬ ‫ל אי ^יי‬ ‫י כ י ל ל ה ש מי ע‬ ‫ו אינו‬ ‫לברך‬ ‫ש צ רי ך‬ ‫מ פני‬
‫כתב יבינו האי גאון ז״ל‪.‬‬ ‫ה תנ א‬ ‫זה‬ ‫ו מי‬ ‫שנ א ה‬ ‫מי‬ ‫זו‬ ‫מ שנ ה‬ ‫לי ד ע‬ ‫ו ב ק שנו‬

‫ברכות כ״ב‪ .‬ב( סדר״ע י״ח ע״א וה׳טלם ח״א ‪ ;374‬״ה־־מ לק־ש רבעי למקרי בעונתה‬ ‫א(‬
‫אבל תפלה ררחמי היא רכל אימת רבעי מצלי‪ ,‬בעי לאהרורי “ )ומכאן הלשון בה״ג פ״ב ובה־־ג‬
‫אספמיא ‪ .( 23‬״ולא נמצאת גירסא וו בספרים ישנים “ )הרא״ים(‪ .‬ג( פפחים רך מ״ו ע״א‪.‬‬
‫ר( ״פי רב האי )פסחים מ״ו‪ (.‬לעשות עיםתו בטהרה וליטול יריו לתפלה ולאכול פתו‬
‫בנטילה צריך לילך ר׳ מילין ואם המים רחוקים משעור זה יקנח יריו בעפר ויתפלל‪ ,‬וידטה‬
‫עיסתו כמו •טיזרמן ויאכל פתו בבלאי חמתות“ )האשכול ח״א‪ ,‬צר ‪ 4‬ז‪ ,‬ומכאן בפיר״ח שם(; ״וכתב‬
‫הגאון‪ :‬הא ראמרינן לנטילת ירים אם המים ר׳ מילין לפניו‪ ,‬או יותר ממיל לאחריו אין צריך‬
‫להמתין על המים ואוכל בלי נטילה‪ ,‬אבל צריך ליטול יריו כמשה שלא יגע בפת“ )שם צר ‪.( 30‬‬
‫״ורב נטרונאי פרש‪ :‬לגבל גבל עסה ומחמצת חייב אוכלה עליה“ )הא׳סכול ח״א צר ‪ ,50‬והשוה‬
‫ה״ג אספמיא‪ ,‬צר ‪ .( 36‬ה( כנראה חסר כאן‪ :‬״ולתפלה“ ‪ ...‬או •טהשורה הזאת מוסבה עור על‬
‫״לגבל “ )וכן נראה מסרר הליבון בפיר״ח לפסחים מ״ו ע״א( והשורה ה־טניה‪ :‬״ולא ניצלי “ ‪. . .‬‬
‫מתחילה על ״ולתפלה “‪ ,‬שדא יתפלל ער שיגיעו המים לירו‪ .‬וחסר גם פי׳ ״ולנטילת ירים“‪.‬‬
‫ו( זהו‪ :‬״וירוע לכם“ שבגוף פירוש רב האי גאון‪ ,‬ולשון הרצאת הגאון כישיבה היא‪.‬‬
‫!בקטע צ־־ל‪ :‬ו ש מ י ע ל נא ‪ ,‬והרשב״א הסיב הרברים לגוף ג׳‪ —.‬אפ׳‪ 1‬״היא ק׳־ש היא שאר‬
‫המצות שבתורה‪ ...‬והאזנת למצותיו‪ :‬שמע לאזניך מה שפיך מרבר )ירושלמי תרומות א׳ א׳(‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫ןדף טו‪|:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ח לו ק ה‬ ‫הי ש‬ ‫יעשה‬ ‫לא‬ ‫לבתחלה‬ ‫אבל‬ ‫ב שר‬ ‫מעשה‬ ‫עשה‬ ‫אם‬ ‫זה‬ ‫חד ש‬ ‫בי‬ ‫ש סו ב ר‬

‫ו או ם׳‬ ‫שמע‬ ‫ב ק רי ת‬ ‫ב אן‬ ‫ש ח לו ק‬ ‫יו סי‬ ‫ר׳‬ ‫א פי לו‬ ‫הסדא‬ ‫רב‬ ‫א מ׳‬ ‫ל או‬ ‫אם‬ ‫בד בר זה‬

‫ק רי ת‬ ‫בי‬ ‫יצא‬ ‫ותרם‬ ‫בי ר ך‬ ‫שאם‬ ‫הו א‬ ‫או מ׳‬ ‫ת רו מ ה‬ ‫ל ענין‬ ‫יצא‬ ‫לא‬ ‫קרא‬ ‫שאם‬

‫יו סי‬ ‫ס ב ר ר׳‬ ‫עבר‬ ‫ו א פי לו‬ ‫הי א‬ ‫ד ר בנן‬ ‫א ב ל ב ר ב ה ד ר ת ר ו מ ה א(‬ ‫ד או ריי ת א‬ ‫שמע‬

‫ו אינו‬ ‫מדבר‬ ‫חר ש‬ ‫ד תנן‬ ‫הא‬ ‫או מ ר‬ ‫אתה‬ ‫למה‬ ‫חםדא‬ ‫לרב‬ ‫לו‬ ‫מ ק שו‬ ‫ד א מי‪.‬‬ ‫ש פי ר‬

‫ל ת רו מ ה‬ ‫שמע‬ ‫ק רי ת‬ ‫בין‬ ‫לי ה‬ ‫ו ש אני‬ ‫יו סי[‬ ‫] ר׳‬ ‫ת רו מ ה‬ ‫ת רו מ תו‬ ‫תרם‬ ‫אם‬ ‫שו מ ע‬

‫אם‬ ‫ק תני‬ ‫ו הו א‬ ‫ל אזנו י צ א‬ ‫ה ש מי ע‬ ‫ולא‬ ‫ה קו ר א‬ ‫ד ק תני‬ ‫הי א‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫די ל מ א‬

‫לרב‬ ‫לי ה‬ ‫ו ק א מ רי‬ ‫ל א =(‬ ‫לבתחלה‬ ‫אבל‬ ‫מב שר‬ ‫עבד‬ ‫ד או‬ ‫ר ת רו מ ה‬ ‫ת דו מ תו‬ ‫תרם‬

‫ל ה ש מי ע‬ ‫צ רי ך‬ ‫אין‬ ‫לבתחלה‬ ‫ד א פי לו‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ד׳‬ ‫ד י ל׳ ג ( ס ב ר‬ ‫ל מי מ ר‬ ‫לך‬ ‫לי ת‬ ‫חםדא‬

‫ש ו מ ע א פ י ל ו ל ב ת ח ל ה ת ו ר ם ו ה א ד ת נ ן ) ‪ 71‬ע ״ א ב כ׳׳י( א ם ת ר ם‬ ‫ל אזניו ו ח ד ש מ ד ב ר ו אינו‬

‫עבד‬ ‫ד או‬ ‫שמע‬ ‫ה קו ר א א ת‬ ‫ר׳ י ה ו ד ה‬ ‫ד ק תני‬ ‫ו ה איי‬ ‫הי א‬ ‫ר׳ י ו ס י‬ ‫ת רו מ ה‬ ‫ת רו מ תו‬

‫י הו ד ה‬ ‫ש ד׳‬ ‫ה בי‬ ‫א מרת‬ ‫ד אי‬ ‫לא יצא‬ ‫נ מי‬ ‫עבד‬ ‫ד או‬ ‫ד א פי לו‬ ‫ד ר׳ י ו ס י‬ ‫ב חו‬ ‫ל הו די ע ך‬

‫לא‬ ‫ש שנוי ה‬ ‫זו‬ ‫נמצאת‬ ‫יצא‬ ‫לא‬ ‫קרא‬ ‫א פי לו‬ ‫; !ו ב ר‬ ‫ל ב ת ח ל ה ו ר׳ י ו ס י‬ ‫קו ר א‬ ‫סו ב ר‬

‫ל פי ב ך‬ ‫י הו ד׳‬ ‫ד׳‬ ‫יו סי ו ל א‬ ‫ר׳‬ ‫לא‬ ‫יצא‬ ‫ברך‬ ‫ואם‬ ‫ב ל בו‬ ‫ה מזון‬ ‫ברבת‬ ‫אדם‬ ‫יברך‬

‫ב מ תני תין‬ ‫לא בדמפר ש‬ ‫לבתהלה‬ ‫אין‬ ‫עבד‬ ‫או‬ ‫י הו ד ה סו ב ד‬ ‫ד ר׳‬ ‫לו מ ר‬ ‫אתה‬ ‫צ רי ך‬

‫ו ר׳‬ ‫בוו תי ה‬ ‫ה מזון‬ ‫דברבת‬ ‫והא‬ ‫בוו תי ה‬ ‫חר ש‬ ‫ד ת רו מ מ‬ ‫ו מ תני תין‬ ‫] ש מ ע[‬ ‫ד ק רי ת‬

‫רב‬ ‫על‬ ‫קו שי א‬ ‫ה ל לו‬ ‫ה ד ב רי ם‬ ‫בל‬ ‫י צ א‪.‬‬ ‫לא‬ ‫נ מי‬ ‫עבד‬ ‫או‬ ‫וםבר‬ ‫א בו ל הי‬ ‫פ ליג‬ ‫יו סי‬

‫ח ס ד א חז ר ר ב ח ס ד א ו א ט׳ ל הן א ם א ת ם או מ רי ן ב ך ל א נ מ צ א א ר ם ש ס ו ב ר א ד ם ק ו ד א‬

‫■עבד י צ א‬ ‫או‬ ‫סו ב ר‬ ‫ר׳ י ה ו ד ה‬ ‫או מ׳‬ ‫אתם‬ ‫ש ה רי‬ ‫ל אזניו‬ ‫מ ש מי ע‬ ‫ו מ ב ר ך ל ב ת ה ל ה ו אין‬

‫י הו ד ה‬ ‫ד ת אני‬ ‫זו‬ ‫נמצאת‬ ‫יצא‬ ‫לא‬ ‫נ מי‬ ‫עבד‬ ‫או‬ ‫סבר‬ ‫יו סי‬ ‫י ע ש ה ו ר׳‬ ‫לא‬ ‫ולבתחלה‬

‫לז ה‬ ‫לא‬ ‫לבתחלה‬ ‫תו ר ם‬ ‫שו מ ע‬ ‫ו אינו‬ ‫מדבר‬ ‫) ‪ 71‬ע ״ ב(‬ ‫חר ש‬ ‫פזי‬ ‫ש מ עון‬ ‫ד ר׳‬ ‫ב רי ה‬

‫א פי לו‬ ‫סבר‬ ‫ד ר׳ י ה ו ד ה‬ ‫לו מ ר‬ ‫אנו‬ ‫צ רי בין‬ ‫ר ב ח ם ד א ‪ “7‬פי ב ך‬ ‫ו ק א מ׳‬ ‫לז ה‬ ‫ולא‬

‫פזי‬ ‫בן‬ ‫ש מ עון‬ ‫ד ר׳‬ ‫ב רי ה‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ד ר׳‬ ‫והא‬ ‫י ד ^ אזניו‬ ‫מ ש מי ע‬ ‫ו אין‬ ‫קו ר א‬ ‫לבתחלה‬

‫שמע לברבת‬ ‫בין ק רי ת‬ ‫לי ה‬ ‫ו ש אני‬ ‫יצא‬ ‫ולא‬ ‫ס ב ר א פי לו ק ר א‬ ‫יו סי‬ ‫ב ו א ת י ה ו ר׳‬

‫בן‬ ‫א ל עז ר‬ ‫ר׳‬ ‫יצא‬ ‫ברך‬ ‫ואם‬ ‫ב ל בו‬ ‫ה מזון‬ ‫ברבת‬ ‫אדם‬ ‫יברך‬ ‫דלא‬ ‫ו ה הי א‬ ‫ת רו מ ה‬

‫עז רי ה‬ ‫בן‬ ‫א ל עז ר‬ ‫ר׳‬ ‫א ט׳‬ ‫או מר‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫ד תני א י (‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ד ר׳‬ ‫ר בי ה‬ ‫הו א‬ ‫עז רי ה‬

‫א( והוא כגירסת כי״מ )ד״ם( ובית־נתן‪ :‬הגי מידי ק‪-‬ש דאוריתא אכל ברכת תרומה דרבנן“‪.‬‬
‫ב( כפי גירסת בית‪-‬נתן‪ :‬״וממאי דר׳ יופי היא דלמא ר׳ יהודה היא ודיעבד אין לכתחלה לא “‪.‬‬
‫ג( כהמישך גירסת בית־נתן‪ :‬״וכי תימא ר׳ יהודה לכתחלה נמי קאמר והאי דקתני הקורא‬
‫להודיעך כהו דר׳ יוסי דדיעבד נמי לא אלא הא דתניא לא יברך אדם ברכת המזון בלבו“ ‪. . .‬‬
‫)ועיין גם ד״ס(‪.‬‬
‫ד( וכן הוא בבית‪-‬גתן ובכ״י פ‪ /‬וכ״ה לקמן בע״ב ובמגילה וככר הגיה כן הגרי״ב )ד״ס(‪.‬‬
‫אבל אורחא דתלמודא הוא רכל ברייתא דאית לה עקר במישנה אמיינן עלה דתנן“ )חרושי הרשב׳׳א‬
‫לחולין י״ד(; ״לפי שבימי רבי כבר גרסו זה יחד אצל המשנה עם המיסנה ועל כן אף שלא נסדר‬
‫זה בסדר המשנה עצמה כהה כבת המשנה ומראש בא על זה בגמרא דתנן )דורות הראשונים‬
‫החלק האחרון תרע׳׳ח‪ ,‬צד ‪.( 872‬‬

‫אוצר הגאונים — הפירושים ‪.2‬‬

 ‫הפירושים‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪IS‬‬

‫ד־ ! ש ת א‬ ‫חםדא‬ ‫לרב‬ ‫ר בנן‬ ‫לי ה‬ ‫א מ רי‬ ‫ל אזניו‪.‬‬ ‫שי ש מי ע‬ ‫צ רי ך‬ ‫שמע‬ ‫את‬ ‫ה קו ר א‬

‫באדם‬ ‫ו או קי מ ת ה‬ ‫ב ל בו‬ ‫ה מזון‬ ‫ברכת‬ ‫אדם‬ ‫יברך‬ ‫דלא‬ ‫להא‬ ‫ו א פי ק ת א‬ ‫ל ה כי‬ ‫ד א תי ת‬

‫לי ה‬ ‫ס בי ר א‬ ‫י הו ד ה ב ר בי ה‬ ‫נ מי א מ ריגן ד ר ב‬ ‫אנן‬ ‫יו םי‬ ‫י ה ו ד ה ו ר׳‬ ‫מ ר׳‬ ‫חו ץ‬ ‫א חר‬

‫תרם‬ ‫ואם‬ ‫י ת רו ם‬ ‫שו מ ע ל א‬ ‫ו אינו‬ ‫מדבר‬ ‫וחר ש‬ ‫יצא‬ ‫קרא‬ ‫ואם‬ ‫ב ל בו‬ ‫יקרא‬ ‫שלא‬

‫ת רו מ ה‬ ‫בברכת‬ ‫ו בין‬ ‫שמע‬ ‫ב ק רי ת‬ ‫ו בין‬ ‫ב ב ר כ ת מזון‬ ‫בין‬ ‫פי ד־ י ג‬ ‫יו סי‬ ‫ו ר׳‬ ‫יצא‬

‫ל כ ר ת חי ד' ה‬ ‫ד א מר תו ר כ ם‬ ‫פזי‬ ‫בן‬ ‫ש מ עון‬ ‫י ד ת ו ד ה ב ר י ר ת ד ר׳‬ ‫ד ר׳‬ ‫ו ה היזיז‬

‫ה ד ב רי ם ול א פ רי ק‬ ‫הן‬ ‫כו אנ ת הלב‬ ‫ד א מר א חר‬ ‫מ אי ר‬ ‫ב ר׳‬ ‫מ ו ק מינן לי ה‬ ‫) ‪ 7 2‬ע ״ א ב כ ״י (‬

‫ל ק רו ת‬ ‫ה ת ם ה כ ל כ ש רין‬ ‫תנן‬ ‫ה כי‪.‬‬ ‫ל מי מ ד‬ ‫ו אי כ א‬ ‫ה כי‬ ‫ל מי מ ר‬ ‫אי כ א‬ ‫רב חםדא וקמא‬

‫מ תנ ה‬ ‫רב‬ ‫א מ׳‬ ‫לא‬ ‫כלל‬ ‫כלל‬ ‫חר ש‬ ‫תנ א‬ ‫מ אן‬ ‫ו ק טן‬ ‫שו ט ה‬ ‫מחר ש‬ ‫ה מ נ י ל ה חו*ן‬ ‫את‬

‫ו ד י ל׳‬ ‫ע לי ה‬ ‫י צ א א( א ק ש ו‬ ‫ל אזנו‬ ‫ה ש מי ע‬ ‫ולא‬ ‫שמע‬ ‫את‬ ‫ה קו ר א‬ ‫ד תנן‬ ‫הי א‬ ‫יו סי‬ ‫ר׳‬

‫ה קו ר א‬ ‫כ ד תנן‬ ‫כ שר‬ ‫קרא‬ ‫אם‬ ‫יקרא אבל‬ ‫דלא‬ ‫קא מר‬ ‫ולכתחלה‬ ‫הי א‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬

‫ד שו ט ה‬ ‫דו מי א‬ ‫חר ש‬ ‫ק תני‬ ‫מ תנ ה‬ ‫רב‬ ‫י צ א‪ .‬ו פ רי ק‬ ‫ל אזנו‬ ‫ה ש מי ע‬ ‫ולא‬ ‫שמע‬ ‫את‬

‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫ד י ל׳‬ ‫לי ה‬ ‫א מ רי‬ ‫הי א‪.‬‬ ‫יו סי‬ ‫ר׳‬ ‫ו הי ל כ ך‬ ‫ל א‪.‬‬ ‫נ מי‬ ‫עבד‬ ‫ר א פי לו‬ ‫ו ק טן‬

‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫או‬ ‫מ תנ ה‬ ‫רב‬ ‫ל הו‬ ‫מ חםרא א הדר‬ ‫ו ח מו רי‬ ‫ק תני‬ ‫ק טן‬ ‫גווני‬ ‫ו ת רי‬ ‫הי א‬

‫לכתחלה‬ ‫תו ר ם‬ ‫לא‬ ‫נ מי‬ ‫עבד‬ ‫או‬ ‫סבר‬ ‫יו מי‬ ‫ו ר׳‬ ‫לא‬ ‫לכתחלה‬ ‫אבל‬ ‫יצא‬ ‫עבד‬ ‫ו או‬

‫ש פי ר‬ ‫לכתחלה‬ ‫ד א פי לו‬ ‫סבר‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫אי‬ ‫לי ה‬ ‫א מ רין‬ ‫אינון‬ ‫ה ד רן‬ ‫תני ה‪,‬‬ ‫מ אן‬

‫בי ר ך‬ ‫ה מזון ב ל ב ו ו א ם‬ ‫א ד ם ] ב ר ב ת[‬ ‫ל א ) ל א( י ב ר ך‬ ‫די ע ב ד נ מי‬ ‫סבר‬ ‫יו סי‬ ‫ו ר׳‬ ‫ד א מי‬

‫לי ה אינו ן‬ ‫א מ רי‬ ‫עז רי ה‬ ‫) ‪ 7 2‬ע ״ ב(‬ ‫בן‬ ‫מ ת נ ה ר׳ א ל ע ז ר‬ ‫רב‬ ‫ל הן‬ ‫א מר‬ ‫תני ה‬ ‫מ אן‬ ‫יצא‬

‫י הו ד ה‬ ‫ת נ י ה ו ר׳‬ ‫מ אי ר‬ ‫ר׳‬ ‫א מ רינן‬ ‫לך‬ ‫ד ק שי א‬ ‫לבתחלה‬ ‫תו ר ם‬ ‫ל ה בי‬ ‫ד א תי ת‬ ‫השתא‬

‫גב‬ ‫על‬ ‫ואף‬ ‫לא‬ ‫נ מי‬ ‫עבד‬ ‫או‬ ‫סבר‬ ‫יו מי‬ ‫ו ר׳‬ ‫לא‬ ‫ל כ ת ח ^׳ ה‬ ‫אין‬ ‫עבד‬ ‫או‬ ‫סבר‬

‫ב ר׳‬ ‫ל או ק מ ה‬ ‫א פ ש ר ל הון‬ ‫ע די פ א ד ל א‬ ‫די די ד־ ז‬ ‫אנ פ א‬ ‫הא‬ ‫מן‬ ‫ל קו שי א‬ ‫ד פ ר קו הי‬

‫פ שאטא‬ ‫ו הו א נ קי ט‬ ‫ק טן‬ ‫גווגי‬ ‫ב ה ת רי‬ ‫ל מ תני תין ו מ שוו‬ ‫לה‬ ‫ד מ ח ס רי‬ ‫עד‬ ‫י הו ד ה‬

‫מ תני ת א‬ ‫הא‬ ‫ע די פ א ו כיון ד אי ס ת פ י ק א‬ ‫ו די לי ה‬ ‫י תו ר‬ ‫חי סו ר ו ל א‬ ‫בלא‬ ‫ד מ תני תין‬

‫ל אז גיו‬ ‫י ש מי ע‬ ‫ולא‬ ‫שמע‬ ‫ק רי ת‬ ‫שי ק ר א‬ ‫ד מי‬ ‫ש פי ר‬ ‫לבתחלה‬ ‫א פי לו‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ל ר׳‬

‫לא‬ ‫אם‬ ‫אבל‬ ‫ל ה ש מי ע ל אזגיו‬ ‫ד א מ׳ צ ר י ך‬ ‫לי ה‬ ‫ס בי ר א‬ ‫עז רי ה‬ ‫בן‬ ‫א ל עזז ר‬ ‫כ ר׳‬ ‫או‬

‫כ ר׳‬ ‫הלכה‬ ‫ר ב • ^י ל א‬ ‫א מ׳‬ ‫חסדא‬ ‫רב‬ ‫א מ׳‬ ‫ת ר תי‬ ‫ל מי מ ר‬ ‫א צ ט רי כינן‬ ‫יצא‬ ‫ה ש מי ע‬

‫א ל עז ר‬ ‫ר׳‬ ‫מ שו ם‬ ‫ש א מ׳‬ ‫כ ר׳ י הו ד ה‬ ‫הלכה‬ ‫שי ל א‬ ‫ר׳‬ ‫אמר‬ ‫הפרא‬ ‫י הו ד ה ב( ו א מ׳ ר ב‬

‫ל מ דנו‬ ‫ל אזניו‬ ‫ל ה ש מי ע‬ ‫ש צ רי ך‬ ‫ה שני ה‬ ‫ה ש מו ע ה‬ ‫מזו‬ ‫לנו‬ ‫שנ ת ב ר ר‬ ‫כיון‬ ‫ע ז רי ה‪.‬‬ ‫בן‬

‫כ מו תו‬ ‫הלכה‬ ‫אין‬ ‫ד מי‬ ‫ש פי ר‬ ‫לכתחלה‬ ‫א פי לו‬ ‫א מ׳‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ד ר׳‬ ‫ש סו ב ר‬ ‫ל מי‬ ‫כי‬

‫א ל עז ר‬ ‫ב ר׳‬ ‫הלבה‬ ‫א מ׳‬ ‫ו אי‬ ‫עז רי ה‬ ‫בן‬ ‫א ל עז ר‬ ‫) ‪ 7 3‬ע ״ א(‬ ‫ב ר בי‬ ‫הלכה‬ ‫א מ רו‬ ‫ל פי כ ך‬

‫וכן ליתא בכי״מ‪ :‬״דברי ר׳ יהודה “‪ .‬אך צריך להימלים‪“ :‬ר' יוסי אומר לא יצא“‪.‬‬ ‫א(‬
‫״גם בפפקי רי״ר הגירסא‪ :‬אמר רב חסדא אמר רב •בילא הלכה נר׳ יהודה ואמר רב‬ ‫ב(‬
‫רב שילא הלכה כד׳ יהודה •םאמר מיטום ר׳ אלעזר בן עזריה‪ .‬והסדר נכון וכן פתח‬ ‫חסדא אמר‬
‫בדר׳ יחודה לחודיה“ )הגהות דקדוקי‪-‬סופדים(‪.‬‬ ‫כהצריכותא‬
‫‪19‬‬
‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף טו;|‬

‫ל ה ש מי ע‬ ‫צ רי ך‬ ‫א מינ א‬ ‫הו ה‬ ‫י הו ד ה‬ ‫כ ר׳‬ ‫הלכה‬ ‫א ט׳‬ ‫ולא‬ ‫צ רי ך‬ ‫ר א ם׳‬ ‫עז רי ה‬ ‫כן‬

‫ולא‬ ‫ה קו ר א‬ ‫ר א ם׳‬ ‫י הו ד ה‬ ‫כ ר׳‬ ‫הלכה‬ ‫א ט׳‬ ‫ל פי כ ך‬ ‫שי ש מי ע‬ ‫עד‬ ‫ת קנ ה‬ ‫לו‬ ‫ו אין‬

‫יברך‬ ‫לא‬ ‫טזון‬ ‫כברכת‬ ‫ש הן‬ ‫ב הן‬ ‫הלכה‬ ‫כן‬ ‫ה ב ר כו ת‬ ‫וכל‬ ‫י צ א‪.‬‬ ‫ל אזנו‬ ‫ה ש מי ע‬

‫ק רי ת ש מ ע ב ל ב ד‪.‬‬ ‫נ ח ל קו אי ל א‬ ‫ה ב ר כו ת ול א‬ ‫ב שאר‬ ‫הבל‬ ‫ב ל בו ו א ם ב ר ך י צזז ו ד ב רי‬

‫לא‬ ‫או ט׳‬ ‫י ה ו ד ד־ !‬ ‫ר׳‬ ‫או ם׳ י צ א‬ ‫יו סי‬ ‫ר׳‬ ‫ב ^ ז ו ת ו ת י ה א(‬ ‫דקדק‬ ‫ו^*א‬ ‫קרא‬

‫אם‬ ‫ד ק א ט׳‬ ‫הי א‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫ד רי ש א‬ ‫קמא‬ ‫ד תנ א‬ ‫ה ת ל מו ד‬ ‫מן‬ ‫שנ ת ב ר ר‬ ‫ביון‬ ‫יצא‬

‫כ ד ב רי‬ ‫הלכה‬ ‫י א שי ה‬ ‫ר׳‬ ‫א ט׳‬ ‫מ בי‬ ‫ר׳‬ ‫א ט׳‬ ‫א מ רו‬ ‫זאת‬ ‫על‬ ‫יצא‬ ‫ל אזנו‬ ‫ה ש מי ע‬ ‫לא‬

‫דקדק‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫יו סי‬ ‫ו כ ר׳‬ ‫ל אוזנו י צ א‬ ‫ה ש מי ע‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫י הו ד ה‬ ‫כ ר׳‬ ‫להקל‬ ‫שני ה ן‬

‫ו א פי לו‬ ‫בכתב‬ ‫הכל‬ ‫וכתבתם‬ ‫דרבא‬ ‫ק מי ה‬ ‫ב(‬ ‫י א שי ה‬ ‫רב‬ ‫ת אני‬ ‫י צ א‪.‬‬ ‫ב א ו תו תי ה א(‬

‫א ד־ ז ד‬ ‫יי׳‬ ‫א ל הינו‬ ‫י י׳‬ ‫י ש ר׳‬ ‫שמע‬ ‫כ ת׳‬ ‫כן‬ ‫כי‬ ‫ו ת פי לין‬ ‫מזוז ה‬ ‫ל עינין‬ ‫פי ר׳‬ ‫צו א ת‬

‫צו או ת‬ ‫כן‬ ‫ואחר‬ ‫ו גו׳‬ ‫ואהבת‬ ‫א ד־ ו ד‬ ‫י י׳‬ ‫א ל הינו‬ ‫י י׳‬ ‫הדבר‬ ‫תו ר ף‬ ‫י י׳‬ ‫את‬ ‫ואהבת‬

‫ודברת‬ ‫ל בני ך‬ ‫ו שננ ת ם‬ ‫לבבך‬ ‫על‬ ‫האלה‬ ‫ה ד ב רי ם‬ ‫ו היו‬ ‫הז ה‬ ‫ע״ב(‬ ‫ה ת ר ף )‪73‬‬ ‫בעםק‬

‫ו ג׳‬ ‫מהרה‬ ‫ואבדתם‬ ‫עד‬ ‫ו כ ו ל׳‬ ‫ש מו ע‬ ‫אם‬ ‫ו הי ה‬ ‫שני ה‬ ‫פר שה‬ ‫ו כן‬ ‫ו כ ת ב ת ם‪.‬‬ ‫ב ם‪.‬‬

‫על‬ ‫אלה‬ ‫ד ב רי‬ ‫את‬ ‫ושמתם‬ ‫ה תו ר ף הז ה‬ ‫בעסק‬ ‫צו או ת‬ ‫ו אי ל ך‬ ‫ו מי כן‬ ‫ה תו ר ף‬ ‫הו א‬ ‫‪.‬ז ה‬

‫ל ו ט׳‬ ‫אדעתא‬ ‫ומלקא‬ ‫א ת ם‪ .‬ו כ ת ב ת ם‪.‬‬ ‫ולמדתם‬ ‫ל טו ט פ ת‬ ‫ו היו‬ ‫ו ק ש ר ת ם‪.‬‬ ‫לבבכם‬

‫צ רי כין ל כ ת בן אי ל א‬ ‫אנו‬ ‫אין‬ ‫ה ל לו‬ ‫צו או ת‬ ‫וכתבתם‬ ‫ל טו ט פ ת‬ ‫ו ק ש ר ת ם ו היו‬ ‫כ שאמר‬

‫ל מי תנ א ק מי ר ב א‬ ‫אי צ ט רי ך ר ב י א שי ה‬ ‫ה בי‬ ‫מ שו ם‬ ‫לא‬ ‫ו צו או ת‬ ‫כו ת בי ם‬ ‫התרף‬ ‫עי ק ר‬

‫ש ל ר׳‬ ‫ד ע תו‬ ‫על‬ ‫כ ך והלא‬ ‫צ ר ך ל שנו ת‬ ‫ב כ ת ב ו א פי ל ו צ ו א ו ת א מ׳ לי ה ר ב א מ ה‬ ‫הכל‬

‫ב א לו‬ ‫ד תנן‬ ‫ב מגל ה‬ ‫ה צו או ת‬ ‫את‬ ‫הו א‬ ‫כו ת ב‬ ‫ב שו ט ה‬ ‫ש א פי לו‬ ‫לכך‬ ‫יו סי אין צ רי ך‬

‫כי‬ ‫או ת ך ו א ת‬ ‫אי ש‬ ‫שכב‬ ‫א ם ג( לא‬ ‫מן‬ ‫כו ת ב‬ ‫הו א‬ ‫מ קו ם‬ ‫ל כ ת ו ב א ת ה מ ג ל ה מ איז ה‬

‫ו ב או‬ ‫או ת ך‬ ‫י ת ן‬ ‫כו ת ב י (‬ ‫אי ל א‬ ‫האשה‬ ‫את‬ ‫ה כ הן‬ ‫ו ה ש בי ע‬ ‫כו ת ב‬ ‫ו אינו‬ ‫ש טי ת‬

‫מ פ םי ק ה(‬ ‫הי ה‬ ‫לא‬ ‫או ט׳‬ ‫יו סי‬ ‫ר׳‬ ‫א מן‬ ‫א מן‬ ‫ה א ש ד‪,‬‬ ‫וא מרה‬ ‫כו ת ב‬ ‫ו אינו‬ ‫ה מי ם‬

‫אבל‬ ‫צו א ה‬ ‫ש הו א‬ ‫ו ה ש בי ע‬ ‫ל כ תו ב‬ ‫מ חיי ב‬ ‫ש הו א‬ ‫יו מי‬ ‫ר׳‬ ‫מ ד ב רי‬ ‫נתברר‬ ‫ע׳י א(‬ ‫)‪74‬‬

‫כו ת ב‬ ‫אינו‬ ‫ע צ מו‬ ‫כל‬ ‫או מ ר‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫ד תנן‬ ‫ל כ תו ב צו או ת‬ ‫אין‬ ‫ו ד אי‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ל ר׳‬

‫ו א מ רינן‬ ‫א מן‬ ‫א מן‬ ‫האשה‬ ‫וא מרה‬ ‫כו ת ב‬ ‫ו אינו‬ ‫ה מי ם‬ ‫ו ב או‬ ‫או ת ך‬ ‫י י׳‬ ‫י תן‬ ‫אי ל א‬

‫םבר‬ ‫מ אי ר‬ ‫ר׳‬ ‫האלה‬ ‫ה א לו ת‬ ‫את‬ ‫וכתב‬ ‫ק ר ^ז‬ ‫ב ה אי‬ ‫מ פ לגי‬ ‫קא‬ ‫ב מ אי‬ ‫עלה‬

‫ל מ עו טי‬ ‫אלה‬ ‫ב ר כו ת י(‬ ‫מחמת‬ ‫ה ב או ת‬ ‫ק ל לו ת‬ ‫ל ר בו ת‬ ‫ה א לו ת‬ ‫ממ ש י(‬ ‫א לו ת‬ ‫א לו ת‬

‫כו ל הי‬ ‫סבר‬ ‫יו םי‬ ‫ר׳‬ ‫ו ק ב לו ת‬ ‫צו או ת‬ ‫ל מ עו טי‬ ‫האלה‬ ‫א ח רי ם ח(‬ ‫ש ב מ קו מו ת‬ ‫ק ל לו ת‬

‫א( וכן הוא בשאלתות ואתחנן סימן קמ״ג‪.‬‬

‫ב( ״וכן הוא בכ״י פ׳ ובילקוט פ׳ ואתחנן רמ״ז תתמ״ד וכס׳ מפתח )ולחנס הגיהו שס!(‬
‫'‬ ‫ובפסקי רי״ד‪ .‬והיא הגירסא האמתית דמה ענין ר׳ אושעיא לדכא )הגהות דקדוקי סופרים(‪.‬‬
‫ג( מאם )במתניתא דתלמודא דבני מערבא(; מואם)בגמרא שלפנינו(; כותב אם )ירושלמי(‪.‬‬
‫ה( משהתחיל אם לא שבב איש אותך עד אמן אמן‬ ‫ד( וכותב )כנוסחאות שלפנינו(‪.‬‬
‫שהיה כותב צואה דוהשביע הכהן את האשה וקכלה דואמרה האשה אמן אמן )רש־י(‪.‬‬
‫ו( ״יתן ה׳ אותך ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו׳)רש״י(‪.‬‬
‫ו( הנקי ממי המרים )רש׳׳י(‪ .‬ח( שבמשנה תורה )כגמרא שלפנינו(‪.‬‬
 ‫א ו צ ר ה ג א ו נ י ם ‪ -- -‬ה פ י ר ו •ס י ם‬ ‫‪20‬‬

‫^ ר עו טי‬ ‫כו“ הי‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ו ר׳‬ ‫(‬ ‫א‬ ‫צו או ת‬

‫רמי^וטי‬ ‫ב ר כו ת‬ ‫מהמת‬ ‫ה ב או ת‬ ‫ק ־“ו ת‬ ‫־ מ עו טי‬

‫ו ק א ט׳‬ ‫ו ק ב לו ת‬ ‫צו או ת‬ ‫־“ מ ע ו ט י‬ ‫ה א י“ ה‬

‫צו או ת‬ ‫כ ו־ ב‬ ‫^ בייז ד‬ ‫הפא‬ ‫ו אי צ ט ר כ ת‬ ‫צו או ת‬ ‫כו ת ב‬ ‫ש אינו‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫טני‬ ‫לך‬ ‫ד א ט׳‬

‫ו אי‬ ‫כו ת ב‬ ‫אתה‬ ‫) ‪ 7 4‬ע ״ ב(‬ ‫א ל־ ו ה‬ ‫ה א־־ ה‬ ‫הא‬ ‫ד כ תי ב‬ ‫מ שו ט‬ ‫ההם‬ ‫י הו ד׳‬ ‫ד ד׳‬ ‫ט ע׳‬

‫שהכד‬ ‫הו א‬ ‫ו ב דו ד‬ ‫ק א ט׳‬ ‫וכתבתם‬ ‫הא״ה‬ ‫ה ד ב רי ם‬ ‫הכא‬ ‫אבל‬ ‫צו או ת‬ ‫כו ת ב‬ ‫אתה‬

‫ו אינ ך‬ ‫היו ם‬ ‫ט צו ך‬ ‫אנ כי‬ ‫א שד‬ ‫ה ד כ רי ם‬ ‫בה‬ ‫קו ר א‬ ‫אני‬ ‫ש ה רי‬ ‫צו או ת‬ ‫ו א פי לו‬ ‫בכתב‬

‫ל מי ט ד‬ ‫איני ש‬ ‫^י תי‬ ‫^ א‬ ‫כן‬ ‫פי‬ ‫עי‬ ‫אף‬ ‫י א־ ט י ה‬ ‫דב‬ ‫לי ה‬ ‫א ט׳‬ ‫זו‪.‬‬ ‫ל מ שנ ה‬ ‫צ רי ך‬

‫)• טי צ ת יי ב ״ ב ע י הרי־־ף(‬ ‫יי תן‬ ‫ו צ רי ך‬ ‫ק א ט ש־׳ ל ן‪.‬‬ ‫מהתם‬ ‫ב תי ב ה‬ ‫כ תי ב ה‬ ‫לי ל ף‬

‫מצאתי בתוב ד( ביבם רב האי‬ ‫‪ .‬ן ן‪.‬‬ ‫‪^ ^ .1 .‬‬ ‫ן‪^ .^ .‬‬ ‫ה ד;י ‪ -‬ץ ש‬ ‫בין‬ ‫רוח‬
‫אם יא נתן רוה בי;‬ ‫גאון‬
‫ני הנ ם‬ ‫יו‬ ‫ט צ נ י ”ז‬ ‫ו ד ק א ט׳‬ ‫יצא‬ ‫ב או תו תי ה‬ ‫דקדק‬ ‫רא‬
‫הדבקים יצא דהא אם יא דקדק‬
‫באותיותיה יצא‪.‬‬ ‫וקרא‬ ‫מ מ כ או ביו‬ ‫ט מ ע טין‬ ‫ב עונו תיו‬ ‫רשם‬ ‫ירד‬ ‫א פי לו‬

‫מזוז ת‬ ‫על‬ ‫וכתבתם‬ ‫ד א ט׳‬ ‫הי כ א‬ ‫ב ו‪» .‬י(‬ ‫כיו צ א‬ ‫כל‬ ‫ו כן‬ ‫ר אי ה‬ ‫ו ל או‬ ‫הו א‬ ‫סי מ אנ א‬

‫אתא‬ ‫או‬ ‫שיני‬ ‫בפרר‬ ‫או‬ ‫הו א‬ ‫ר א שו‬ ‫בפרק‬ ‫מי ד ב ר‬ ‫קא‬ ‫א‬ ‫ו ב ש ע רי ך‬ ‫בי ת ך‬ ‫‪n-‬‬

‫ו מ סיי ם ו אינו‬ ‫כיון‬ ‫שכבר‬ ‫הי א‬ ‫ו הז ק ה‬ ‫נקט‬ ‫די א שי ה ה (‬ ‫ל מ ען י ר בו י מי כ ם‬ ‫ל לי ש אני ה‬

‫י ת תיי ה ר‪4‬א ש ו נ ה ‪.‬‬ ‫הוז ד‬ ‫ל או‬ ‫ואם‬ ‫ר א שונ ה‪.‬‬ ‫ל כ תי ב ה‬ ‫סמך‬ ‫שיני‬ ‫פרק‬ ‫לרא ש‬ ‫חוזר‬

‫‪ -‬א שון‬ ‫בפר‬ ‫בן‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫ואף‬ ‫הנ ד ב ך י (‬ ‫ה אי לן ו ב ר א ש‬ ‫ברא ש‬ ‫קו רין‬ ‫ה או מנין‬

‫בפרק‬ ‫אבל‬ ‫דעתם‬ ‫ש ת ת כוין‬ ‫ב די‬ ‫ששת‬ ‫כדרב‬ ‫ע ״ א(‬ ‫)‪75‬‬ ‫ו ק ר אין‬ ‫מ ל א כ תן‬ ‫ב טי לין‬

‫מ ת פ ל לין‬ ‫ב ם ע ו דן‬ ‫ד עו שין‬ ‫הי כ א‬ ‫ו פו ע לין‬ ‫ה ל ל‪.‬‬ ‫עו שין ב מ ל א כ ת ן ו קו רין כ בי ת‬ ‫שיני‬

‫ר א שונו ת‬ ‫של ש‬ ‫ו הן‬ ‫י״ ח‬ ‫מ עין‬ ‫מ ת פ לין‬ ‫ב שכרם‬ ‫ד עו שין‬ ‫ו הי ב א‬ ‫ב עי ני נ ה‪.‬‬ ‫כ ת קנ ה‬ ‫י״ ח‬

‫הי א‪.‬‬ ‫הלבה‬ ‫כ פ שו ט ה‬ ‫ד פו ע לין‬ ‫ה מזון‬ ‫דברבת‬ ‫ו ב רי ת א‬ ‫ו ה בינינו‪.‬‬ ‫א ח רונו ת‬ ‫ו של ש‬

‫ש נ כ נ ס ה א ש תו ל ר שו תו ו מ או ת ה לי ל ה ע ד‬ ‫ש מ ע או ת ה ה לי ל ה‬ ‫ח תן פ ט ו ר מ ק רי ת‬

‫ד ע תי ה‬ ‫מ בוין‬ ‫מ צי‬ ‫ד ט רי ד ול א‬ ‫מ שו ם‬ ‫ב תו ל ה‬ ‫ואם‬ ‫מעשה‬ ‫עשה‬ ‫~א‬ ‫אם‬ ‫שבת‬ ‫מו צ אי‬

‫חדו־צי הר־טב״א לדף י״א;‬ ‫וכלל‬ ‫ל ק רו ת‪.‬‬ ‫חיי ב‬ ‫ה א ל מנ ה‬ ‫ה בונ ם‬ ‫אבל‬

‫ראיתי בפייועי רב האי גאון ז״ר •צכתב‬ ‫לי מ דונו י ( הי כ א ד ט רי ד ט ר ד א ד מ צו ה פ טו ר‬
‫גבי ההיא דחתן פמור ובו׳‪ .‬וכלל למדונו‬
‫היכא דכריד טרדא דמצוה פמור כגון בונם‬ ‫פ טו ר‬ ‫בו‬ ‫ו כיו צ א‬ ‫ה ב תו ל ה‬ ‫את‬ ‫כונ ס‬ ‫כגון‬
‫את הבתולה וכיוצא בו אבל העוסק במצוה‬ ‫כונ ס‬ ‫כגון‬ ‫ט די ד‬ ‫ולא‬ ‫ב מ צו ה‬ ‫א ב ל ה עו ס ק‬
‫ולא צריד כגון כונס אלמנה או דצריד ויא‬
‫במצוה כגון מי *סטבעה ספיגתו בים וכגון‬ ‫מי‬ ‫כגון‬ ‫ב מ צו ה‬ ‫ו ו׳ א ו‬ ‫ד ט רי ד‬ ‫או‬ ‫א ל מנ ה‬

‫אבל חיב‪.‬‬ ‫חיי ב‪.‬‬ ‫אבל‬ ‫ו כגון‬ ‫בי פ ס‬ ‫ס פינ תו‬ ‫שטבעה‬

‫א( ״וקבלות ור״מ אתים לא דרייכי“ )בגמרא •כלפנינו(‪ .‬ב( ״כולהו במעוצי דרייס להו“‬
‫)בגמרא(‪ .‬ג( •כבמ^ג־נה תורה )בגמרא •כ־לפנינו(‪ .‬ד( ובתש״ר ח״א צד ‪ ;55‬כתב רבינו האיי •כאם‬
‫דוו^נויה‬ ‫לא נתן דוח בין הדבקים ובק״ים יצא ■כהרי תנן קרא ולא דקדק באותיותיה יצא‪ .‬ה(‬
‫נקיט )ב״ק קציז‪ .(:‬ועי׳ ערוך ערך ״דוו־כ־“; דיייג־יה נקט )פסקי רי״ד( וכצ״ל בהרא״ה‪.‬‬
‫ו( ״והוא ז לא עסיקי במלאכתן בפרק רא״‪-‬ון ובתפלה כלל לא“ )הוספות לסדר״עצד ‪■(4‬‬
‫״בת^ה מצוה וטריד פטור; אלמנה מצוה ולא טריד חייב“ )כה״ג‪ 1 ,‬עי׳ פי־״ח(‪ .‬ומכאן‬
‫כרי״ין גיאת ח״א פ״ט ע״א; כללא וכו־‪.‬‬
‫‪a‬‬ ‫|דף טז;|‬ ‫מ&כת ב ר כ ו ת‬

‫תוית האדם די ויניציאה נ״ו ע״ב‪.‬‬ ‫ב רי ר ה‬ ‫ר ד חוין‬ ‫ל ?־ ת ב ל‬ ‫מו ת ר‬ ‫ו אין‬

‫כתב נ( רבנו האי ז״ל‪ .‬ואין מותר לאבר‬ ‫ח ד א א(‬ ‫אני‬ ‫א מ תנ ם‬ ‫ש א מ׳‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫אף‬
‫ררחוץ בלידה אע״פ •באומר אםטניס אני‬
‫חדא דלא קימא לן כרבן גמליאל דאמר‬ ‫אנינו ת‬ ‫ד אגד‬ ‫ג מ לי א ל‬ ‫כ ר בן‬ ‫קי א מ א‬ ‫דלא‬

‫אנינות לילה דרבנן יאר ■ על גב דכתיב‬ ‫~י ל ה ד ר ב נ ן א י ל א ד א ו ר י ת א ה י א ו א ף ע ל ג ב‬

‫•ג־בעת ימים לילות בכלל ועוד חישיינן מן‬
‫בכלל‬ ‫לי לו ת‬ ‫ש ב ע ת י מי ם‬ ‫ר ב ת׳‬ ‫)‪ 75‬ע״ב(‬
‫הרמאין ולא כל דאמר אסטניס אני ?!ומעין‬
‫יו‪ ,‬אבל ודאי אי מגליא מלתיה מעקרא‬ ‫ד א׳‬ ‫ו ל או =( כ ל‬ ‫ר מ אין‬ ‫ו עו ד ] חיי שינן[ מן‬
‫דאית ביה הא מירתא ו־צ!אם אינו רוחץ בא‬
‫או‬ ‫ו ד אי‬ ‫אבל‬ ‫לו‬ ‫שו מ עין‬ ‫אני‬ ‫א ם תנ ם‬
‫לידי סכנה ירחין בלילה דדמיא לשעת הדחק‬
‫ולרפואה משעם דאיסטניס ודאי כחולי גדול‬ ‫מ עי ק ר א‬ ‫איני ש‬ ‫ד ה הו א‬ ‫מי ^־ ת י ה‬ ‫מיג לי א‬
‫הוא ממדה זו ולא כל שנוהג בנקיות בשרו‬
‫רו חין‬ ‫אינו‬ ‫ושאם‬ ‫מי ל ת א‬ ‫הא‬ ‫בי ה‬ ‫ד אי ת‬
‫איסטניס אלא מי ש־בא לידי סכנה אם אינו‬
‫יוחץ‪5 ,‬״כ דברי הגאון ז״ל‪.‬‬ ‫ד ד מי א‬ ‫ב לי ל א‬ ‫י ר הין‬ ‫ס בנ ה‬ ‫לי די‬ ‫בא‬ ‫הו א‬

‫כל‬ ‫ולא‬ ‫זו‬ ‫ממדה‬ ‫הו א‬ ‫ג דו ל‬ ‫ב ח לי‬ ‫ו ד אי‬ ‫א ס תנ ם‬ ‫מ שו ם‬ ‫ו ל ר פו א ה‬ ‫הדחק‬ ‫־‘ ש ע ת‬

‫ו אין‬ ‫רו ח ץ‪.‬‬ ‫אינו‬ ‫אם‬ ‫מ כנ ה‬ ‫לי די‬ ‫שבא‬ ‫מי‬ ‫אי ל א‬ ‫א ם תנ ם‬ ‫ב ש רו‬ ‫בנ קיו ת‬ ‫שנו הג‬ ‫מי‬

‫ח ס רונ ך‪.‬‬ ‫ה מ קו ם ]י מ ל א[ ל ך‬ ‫ברכה‬ ‫אי ל א‬ ‫ה ע ב די ם‬ ‫ע י‘‬ ‫תנ חו מין‬ ‫מ ק ב לין‬

‫ה ע לינו‬ ‫לארבע‬ ‫אי ל א‬ ‫אי ל א ־ ש ל ש ה ול א א מ הו ת‬ ‫א בו ת‬ ‫קו רין‬ ‫אין‬ ‫ר בנן‬ ‫ו ד תנו‬

‫שמא‬ ‫ר או בן‬ ‫א בי ך‬ ‫־ ש ב חו‬ ‫בהספד‬ ‫י' א ד ם‬ ‫־ו‬ ‫ש או מ רין‬ ‫לפר ש‬ ‫ב ת הי ל ה‬ ‫ד ע תינו‬ ‫ע־‬

‫אברהם‬ ‫א בי ך‬ ‫לו‬ ‫או ב׳‬ ‫אי ל א‬ ‫הו א‬ ‫ש מ ה מי הו ד ה‬ ‫א בי ך ש מ עון‬ ‫ולא‬ ‫הו א‬ ‫מ ש מ עון‬

‫ל של שה‬ ‫אי ל א‬ ‫קו ר אין‬ ‫ד אין‬ ‫א בו ת‬ ‫מ אי‬ ‫ה ק שינו‬ ‫א ב י ך י ע ק ב י ( ו ע י‘ ז א ת‬ ‫א בי ך י צ ח ק‬

‫י ק ר או‬ ‫לא‬ ‫הז ה‬ ‫בכדר‬ ‫א מ הו ת נ מי‬ ‫א תינ א‬ ‫קא‬ ‫מ ש מ עון‬ ‫ו א ב׳‬ ‫א תי‬ ‫קא‬ ‫ד י ל׳ מ ר א ו ב ן‬

‫אי מ ך‬ ‫לאדם‬ ‫מז ר ע ם ו או מ׳‬ ‫)‪ 76‬ע ״ א(‬ ‫י ש ר׳‬ ‫שבל‬ ‫בלבד‬ ‫ולרבקה‬ ‫ל שרה‬ ‫א ל א ל ש תי ם‬

‫מ בני‬ ‫או‬ ‫הו א‬ ‫מר חל‬ ‫י א מ ר ו ש־ מ א‬ ‫לא‬ ‫רחל‬ ‫אמה‬ ‫לאה‬ ‫אמך‬ ‫אבל‬ ‫רבקה‬ ‫אמך‬ ‫שרה‬

‫ו ל פי רו ש‬ ‫ה(‬ ‫ה שי בי‬ ‫לא‬ ‫א ח רי ם‬ ‫ה שי בי‬ ‫הני‬ ‫אי ל א‬ ‫ו פ י ר ש־ נ ו‬ ‫ו חז רנו‬ ‫הו א‪.‬‬ ‫ה ש פ חו ת‬

‫די ל מי א‬ ‫חשאשא‬ ‫ד ל או‬ ‫ש פ י ר ש־ ו‬ ‫יש‬ ‫פי רו שי ם‪,‬‬ ‫במה‬ ‫נ א מ רו‬ ‫ב ת ל מו ד‬ ‫ה א מו ר‬ ‫זה‬

‫ע ליו‬ ‫שי ק ש ה‬ ‫ב די‬ ‫מי ל ת א‬ ‫הא‬ ‫ת לי א‬ ‫א תינ א‬ ‫קא‬ ‫מ ש־ מ ע ו ן‬ ‫וא מר‬ ‫א תי‬ ‫קא‬ ‫מ ר או בן‬

‫חדד‪!:‬י הרשב״א;‬ ‫קא‬ ‫מלאה‬ ‫מר‬ ‫ו א ב׳‬ ‫ק א תי‬ ‫מר חל‬ ‫ד י ל׳‬ ‫נ מי‬ ‫א מ הו ת‬
‫רב הא י י דלככוד כעלמא‬ ‫פידש•‬ ‫^‬
‫ולומר ״‪•-‬אין חש־וכין דהקרא‬ ‫קאמד‬ ‫‪.‬‬ ‫׳'‬ ‫י‬
‫לכל ישראל א ל א יג‪-‬ל‪-‬ם‬ ‫אבות‬ ‫ש ב טי ם‬ ‫י שראל אבל‬ ‫א בו ת ל כ ל‬ ‫להקרא‬ ‫הן‬ ‫ח שו בין‬
‫וארבע אמהות‪.‬‬ ‫אבות‬ ‫ור חל‬ ‫י ש ר א י ד־‬ ‫לבל‬ ‫אב‬ ‫נקרא‬ ‫א ח ד מ הן‬ ‫בי ך •‬ ‫אין‬

‫א( מכאן ואילך גם בחדושי הר־סכ״א‪ .‬כ( מכאן ואילך גם כיסלטי‪-‬הגבורים שעל הרי‪-‬ף‪.‬‬
‫ג( וכן הוא כרי״ין גיאת ח״ב צד מ״ח ״ואמר רב האי אין מותי לאבל וכו׳‪ ,‬אלא ש־ש־ם‬
‫נשתבש־ו הדברים במקצת‪ ,‬ועי׳ עוד שים ח״א צד פ״ט‪ .‬ובסתם כא‪1‬דחות חיים ח״ב ‪.584‬‬
‫ד( והוא הפירוש הש־ני ש־הביא יאור זרוע בשים רבנו חננאל‪ :‬״ד״א אין משבחין את המת‬
‫בהספד ש־הוא בן ראוכן ולא בן ש־מעון אלא שיהוא כן אביהם יציחק ויעקב והניסים שהן בנות שרה‬
‫רבקה רחל ולאה ‪.‬׳כמה פירוש־ים אחרים כיוצא בהם‪ ,‬ע״כ פר״ח )או״ז ח״א ה׳ תפלה סי׳ ק״ו ע״ש(‪.‬‬
‫ה( בגמרא שלפנינו‪ :‬״אלא עד הכא השיבי טפי לא השיבי“‪ .‬אכל באור‪-‬זרוע ח׳׳א סי׳ ק״ו‪:‬‬
‫״אילא עד הני חשייבי “‪ .‬וגרסא זו קרובה לגרסת רב האי גאון‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — הפירץ־צים‬ ‫‪22‬‬

‫אינן‬ ‫ב ל ה ה וז ל פ ה‬ ‫י ש ר׳ א ( א ב ל‬ ‫לכל‬ ‫פ ל׳ א ם‬ ‫להקרא‬ ‫ח שו ב ה‬ ‫מ הן‬ ‫אחת‬ ‫כל‬ ‫ולאה‬

‫שרה‬ ‫א מנו‬ ‫או מ׳‬ ‫מי ש׳‬ ‫ואחד‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫ל פי כ ך‬ ‫בי ש ד א ל‬ ‫א מ הו ס‬ ‫להקדא‬ ‫ח שו בו ת‬

‫ש כן‬ ‫וכל‬ ‫זלפה‬ ‫א מנו‬ ‫בלהה‬ ‫א מנו‬ ‫או מי‬ ‫ו אינו‬ ‫לאה‬ ‫א מנו‬ ‫דהל‬ ‫א מנו‬ ‫רבקה‬ ‫א מנו‬

‫מ ס פי דין‬ ‫ו אין‬ ‫פ ל׳‬ ‫א ב ד־ !‬ ‫קו ר אין‬ ‫אין‬ ‫ק א מ׳‬ ‫ד ה כי‬ ‫ש פי ר שו‬ ‫וי ש‬ ‫א ח רו ת‪.‬‬ ‫נ שי ם‬

‫פ ל ני ת ו אין‬ ‫אמה‬ ‫קו רין‬ ‫ו אין‬ ‫א בו ת‬ ‫מ של שה‬ ‫)‪ 76‬ע״ ב(‬ ‫שבא‬ ‫מי‬ ‫אי ל א‬ ‫כן‬ ‫אדם‬ ‫על‬

‫ל פי רו ש‬ ‫ק רו ב‬ ‫ש פי ר שו‬ ‫א מ ה ו ת‪ .‬וי ש‬ ‫מארבע‬ ‫שבאת‬ ‫מי‬ ‫אי ל א‬ ‫כן‬ ‫אשה‬ ‫מ ס פי דין ע ל‬

‫לאשה‬ ‫ולא‬ ‫א בו ת‬ ‫של שה‬ ‫מז ר ע‬ ‫שבא‬ ‫ל מי‬ ‫אלא‬ ‫א בו ת‬ ‫בן‬ ‫בהספד‬ ‫או מ׳‬ ‫ש אין‬ ‫זה‬

‫הנ ר א ה‬ ‫הו א‬ ‫ה ר א שון‬ ‫ו ה פי רו ש‬ ‫א מ הו ת‪.‬‬ ‫ארבע‬ ‫מז ר ע‬ ‫שבאת‬ ‫ל מי‬ ‫אי ל א‬ ‫אי מ הו ת‬ ‫בת‬

‫מ ם פי רין‬ ‫אין‬ ‫זה‬ ‫ל ר ב רי‬ ‫כן‬ ‫או מ׳‬ ‫אתה‬ ‫שאם‬ ‫נ שני ב ם‬ ‫אינן‬ ‫ה ל לו‬ ‫ו ה שני ם‬ ‫לנו‪.‬‬

‫וז ל פ ה‬ ‫מבלהה‬ ‫מ ש ב טי ב ש‬ ‫שבאת‬ ‫מי‬ ‫כל‬ ‫בי ש ר א ל‬ ‫ו ע צו מו ת‬ ‫ל ר בו ת‬ ‫פ לוני ת‬ ‫אי מ ה‬

‫ש כ ת בנו‬ ‫ה ר א שון‬ ‫ה פי רו ש‬ ‫אי ל א‬ ‫ה שני‬ ‫ל פי רו ש‬ ‫א מ הו ת‬ ‫בת‬ ‫ל הן‬ ‫קו רין‬ ‫אין‬ ‫ואף‬

‫ש ב כ ו ד“ ן ‪.‬‬ ‫ה מ חוו ר‬ ‫הו א‬

‫י סו די‬ ‫ש היו‬ ‫ה ל לו‬ ‫ח כ מי ם‬ ‫ד ב רי‬ ‫פי רו ש‬ ‫כן‬ ‫די בנ ה‪,‬‬ ‫ד ר בנן‬ ‫ב פו מי ה‬ ‫מרג ל א‬

‫אנו‪.‬‬ ‫או מניו ת‬ ‫מ ב ע לי‬ ‫ו א ו ם׳‬ ‫ב תו ר ה‬ ‫ב ה חזי ק ם‬ ‫לעצמם‬ ‫טו ב ה‬ ‫מ חזי קין‬ ‫ש אין‬ ‫עו ל ם‬

‫מ ל א כ תו‬ ‫ו הו א‬ ‫וללמד‬ ‫ל הו רו ת‬ ‫ב עי ר‬ ‫מ ל א כ תי‬ ‫אני‬ ‫ב רי ה‬ ‫ה או מן‬ ‫וז ה‬ ‫ב רי ה‬ ‫אני‬

‫ב(‪.‬‬ ‫ו לז רו ע‬ ‫ל ח רו ש‬ ‫ב שדה‬

‫ו ר בן‬ ‫ר בנן‬ ‫בה‬ ‫פ לי גי‬ ‫שמע‬ ‫את‬ ‫ל ק רו ת‬ ‫רצה‬ ‫אם‬ ‫שמע‬ ‫מ ק רי ת‬ ‫פ טו ר‬ ‫ח תן‬

‫)והיג־אר מפירויט־ו •טל רב האי גאון חסר(‪.‬‬ ‫בן ג מ ל׳‬ ‫ש מ ע׳‬

‫‪1‬טי‪ 1:‬תני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שיהא למודך תם שיתן‬

‫ריוח בין הדבקים‪.‬‬
‫ירויטלמי ד( ר׳ לוי ור׳ אייבו‬ ‫ז״ל‬ ‫ג א ו ן‬ ‫ה אי‬ ‫רב‬ ‫מ ר׳‬ ‫כך ג( א מר בה טעם‬ ‫סו‬
‫דמן חיפה ביטים ר׳ סימאי ה( צריך‬
‫ת רי ״ג[‬ ‫] כנג ר‬ ‫ש שי ״ג‬ ‫עו לי ם‬ ‫ש ב תז כ רו‬ ‫ו ו׳‬ ‫ו ר׳‬ ‫ש תז׳‬
‫להתיז ]זין[ למען תזכרו‪ .‬והטעם‬
‫פי׳ רב ד אי גאון ז ־ל ‪ .‬תזכרו‬ ‫מ ת ו כ ה ) ש ל ה ( ] עו ל ה[‬ ‫הנ ש א ר‬ ‫ש ב תו ר ה‪ ,‬ו ה כ ף‬ ‫מ צו ת‬
‫עולה ו( בגימטריא תרי״ג כנגד‬
‫תרי״ג מצות נ־טאר הכף ועולה‬ ‫ש ב ק ריי ת‬ ‫אז כ רו ת‬ ‫י״ ח‬ ‫כנ ג ד‬ ‫ד ל מ ) א ( ן ה כ ׳ י׳׳ ח‬ ‫ל כ׳‬
‫למנין עיט־רים דל מניהו י״ח כנגד‬ ‫א ל הי כ ם‬ ‫ש נ א מ ר א נ י ה׳‬ ‫ב״פ‬ ‫כנ ג ד‬ ‫ב׳‬ ‫לך‬ ‫ש מ ע‪ ,‬פ ש ו‬
‫י״ח אזכרות •ג־בקרית •טמע פיטו‬
‫להו ב׳ כנגד ב׳־פ אני ה׳ אלהיכם‪.‬‬ ‫ש כ ר‪.‬‬ ‫לי תן‬ ‫ש ע תי ד‬ ‫הו א‬ ‫אני‬ ‫לי פ ר ע‪,‬‬ ‫ש ע תי ד‬ ‫אני‬

‫א( ומכאן בפי׳ הרא־׳ה על הרי׳׳ף )ספר פקודת הלוים‪ ,‬הוצאת במכרגר(; פי׳ דרך כבוד‬
‫קאמר דאין קורין אבות דרך כלל לכל ייטראל אלא ל־טליטה ; אברהם אבינו יצחק אבינו יעקב‬
‫אבינו ובן אין קורין אמהות אלא לארבעה •טרה ורבקה רחל ולאה“ ‪ .‬וכן באלפסי‪ :‬״ואין קורין אבות‬
‫אלא לג׳ •טהם אברהם יצחק ויעקב ואין קורין אמהות אלא לד׳ •טהן •טרה רבקה רחל ולאה “‪.‬‬
‫כ( ומכאן בערוך‪ ,‬ערך ״מרגל “ ;‪ ...‬״החכמים כולן המפורשין כאן אע׳־פ שהן יסודי עולם‬
‫אין מחזיקין טובה לעצמם כההזיקם בתורה אומרים כבעלי אומניות אנו‪ .‬אני בריה והאומן בריה‬
‫הוא מתעסק במלאכתו לחרוש ולזרוע ולקצור ולטחון ולאפות ואני מתעסק במלאכתי ללמוד וללמד“‪.‬‬
‫ג( פרדם קושטא כ־׳ב עמוד ג׳; דפוס וואריטא נ־׳ה ע״א ובהוצאת עהדנדייך‪ ,‬צד צ׳‪.‬‬
‫ד( •טבה׳־ל השלם‪ ,‬ז׳ ע״ב‪ .‬ה( סימא )שבה״ל הקצר(‪ .‬ו( ליתא בהקצר‪.‬‬
‫‪23‬‬ ‫|דף טו‪| : r :‬‬ ‫!סבת ב ר כ ו ת‬

‫עני רבא בתרייה כגון על לבבך על לבבכם בכל לבבך בכל‬ ‫■‬
‫לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ‪.‬‬
‫ו ר איי תו‬ ‫ב ת פ ל ה‪.‬‬ ‫ה ד ב קי ם‬ ‫בין‬ ‫ריו ח‬ ‫לי תן‬ ‫שא״צ‬ ‫דל‬ ‫ג און‬ ‫א( ר ב ה אי‬ ‫פ ס ק‬ ‫סז‬
‫דבתפלה‬ ‫מכלל‬ ‫לבבך‬ ‫על‬ ‫בגון‬ ‫ה ד ב קי ם‬ ‫בין‬ ‫ריו ח‬ ‫לי תן‬ ‫בק״ ש‬ ‫ש צ רי ך‬ ‫מדא מר‬

‫קו ל‬ ‫ל ה ש מי ע‬ ‫ו ל מ שו ר רי ם‬ ‫ל מ ח צ צ רי ם‬ ‫כאחד‬ ‫וי הי‬ ‫ד חו לין ב(‬ ‫פ״ק‬ ‫ו כן‬ ‫צ רי ך‪.‬‬ ‫לא‬

‫אי‬ ‫ר בי‬ ‫בר‬ ‫לר״ ש‬ ‫היי א‬ ‫ר׳‬ ‫א״ל‬ ‫ד מ גי ל הג(‬ ‫פ״ג‬ ‫ו כן‬ ‫ב קו ל‪.‬‬ ‫נ פ ס לי ם‬ ‫ש לוי ם‬ ‫א ח ד‪,‬‬

‫אי מ א‬ ‫זי ל‬ ‫א״ל‬ ‫ל א בו ה‬ ‫א״ל‬ ‫אזי ל‬ ‫עבה‬ ‫ש קו ל ך‬ ‫מ פני‬ ‫ל ע בו ד ה‬ ‫מפסלת‬ ‫לוי‬ ‫הוי ת‬

‫לא‬ ‫בתפלה‬ ‫אבל‬ ‫מ שמע‬ ‫ע ו ש ה‪,‬‬ ‫אתה‬ ‫מה‬ ‫ל ד׳‬ ‫ו ח בי תי‬ ‫אצל‬ ‫מגי ע‬ ‫כשאתה‬ ‫־‘ י ה‬

‫חי רו ף‪.‬‬ ‫ש אינו‬ ‫ב מ קו ם‬ ‫חי ״ ת‬ ‫ב מ קו ם‬ ‫ה׳‬ ‫קו ר א‬ ‫אם‬ ‫מ ק פי ד‬ ‫הי ה‬

‫ו ר א י ת י ד( מ א מ ר שמיהיטים אל ראיס הישיבה ר ב י נ ו ס ע ד י ה ה פ י ת ו מ דל‬ ‫סח‬
‫גנון[ ומהם מי שמראה אותה ‪ . . .‬ההקשיה‬ ‫אמר בו שיש מן העברים מי שמבליע נון בן |‬
‫עליו בזה אמרו‪ :‬בו ירוץ צדיק )משילי י״ח‪ ,‬י׳(‪ ,‬ואזל לו )שם כ׳‪ ,‬י״ד(‪ ,‬זה שבתה הבית )רות‬
‫ב׳ ז׳(‪ ,‬צרר רוח )הושע סוף ד׳(‪ ,‬שילח חשך )תלים ק״ה‪ ,‬כ״ח(‪ ,‬ואין מה •טיש תחת הרי״ש והזי״ן‬
‫והלמ״ד והת׳׳ו מן ה ט ע מ י ם ה( מונעי מן ההבדל באיטר חשבו אניט־ים •טהיו אומרים כי הכוונה‬
‫בטעם הזה למנוע ההבלע‪ ,‬ואין הדבר כן כי ה ט ע ם איננו מבדיל בין יטני המלים ‪ . . .‬וכמו זה‬
‫יששום מדבר וציה )ישעיה ל״ה‪ ,‬א'( יתכן להבלע מם י׳טשיום במם מדבי‪ ,‬וכמהו עוד הביטו אליו‬
‫ונהרו)תלים ל״ד‪ ,‬ז׳(‪ ...‬ומן המופתים החזקים על שיהוא נכון‪ ,‬מה שיהזהירו עליו רבותינו ז״ל לבאר‬
‫כל שתי אותיות דומות נופלות בק״יט על הדרך הזה ולהראותם ר׳יל בכל לבבך‪ .‬על לבבך‪ .‬בכל‬
‫לבבכם‪ ,‬עשב כיטדך‪ ,‬ואבדתם מהרה‪ ,‬על לבבכם‪ ,‬הכנף פתיל‪ ,‬אתכם מארץ‪ .‬וזאת ראיה גלויה כי‬
‫הבאור טוב מן ההבלע בק״יט בלבד‪ .‬וכאשיר יהיה הבאור יותר טוב ההבלע אינו אסור אך מעלתו‬
‫פחותה‪ ,‬ועוד כי מה שייחדו בזה ק״ש ראיה כי הוא מותר בזולתו‪ ,‬והיה ההבלע אפשר בכל המלות‬
‫האלה אעפ״י שהטעם מפריד בקצתם בין •טתי אותיות הדומות כאשך הוא מפריד בין הכנף וכין פתיל‬
‫ובין אתכם ובין מארץ‪ ,‬מפני שק״ש קוראים אותה בעת התפלה בלי טעמים מפרידים בין קצת‬
‫מלותיה לקצתם‪,‬‬
‫ויד! העומדים בשורה הפדמייים פטורי־ם והחי־צונים חייביים‪.‬‬
‫לאלתד‬ ‫משם‬ ‫‪ .‬ש ב אין‬ ‫מנ הגן‬ ‫הי ה‬ ‫כך‬ ‫ז״ ל י (‬ ‫ה א י י‬ ‫רב י נו‬ ‫ו פ י ר ש‬ ‫סט‬
‫שו ר ה‬ ‫ו קו ש רין‬ ‫המת‬ ‫את‬ ‫בה‬ ‫ש מ פ טי רין י (‬ ‫בו בין‬ ‫י ד־ ש ד ה‬ ‫המת‬ ‫ק בו ר ת‬ ‫לאדחד‬

‫א חרת‬ ‫שו ר ה‬ ‫ה ב ל‪.‬‬ ‫מן‬ ‫יו ת ר‬ ‫ו מ כ ב דיו‬ ‫ו רי עיו‬ ‫ק רו ביו‬ ‫ל ה ס פי ד‬ ‫המת‬ ‫כנ ג ד‬ ‫ר א שונ ה‬

‫פ חו ת‬ ‫ב כ בו דו‬ ‫ש הן‬ ‫ו ש לי שיי ת‬ ‫מ ה ן‪.‬‬ ‫מעט‬ ‫פ חו ת‬ ‫ו ב כ בו דו‬ ‫ו ב א ה ב תו‬ ‫ע מו‬ ‫ש הו א‬ ‫מי‬

‫ה ב ל ו כו׳‪.‬‬ ‫מן‬ ‫ק רו בי ם לו‬ ‫ש הן‬ ‫ה רו אין פני ה א ב ל‬ ‫מן ה ר א ש ו נ י ם‪ .‬ו ה כ י פ י ר ש ו ה פ ני מ י׳‬

‫פי׳ ח( •טורה הרואה את הפנים פטורין‪ ,‬פנימין שיל שורה שירואין פניהם •טל אבלים‬
‫פטורים מקרית שמע ומן התפלה‪ .‬ש ו ר ה דרא בהספד שנאמר )איוב ל״ג‪ ,‬כ״ז( ישר על אנשים‪.‬‬
‫מנהגם אחר שיקוברין את המת עויטין שלשי שורות‪ ,‬שיורה אחת עומדין שם קרוביו ורעיו •טל מת‪,‬‬
‫שיורה שנית אוהביו וריעיו והאבלים בין •טתי השורות‪ .‬שורה שילישית •טאר הקהל והמקום הזה‬
‫ברדין צד ‪ 48‬סי׳ שיג‪ .‬ב( כ״ד ע״ב ג( כ״ד ע״ב‪.‬‬ ‫בתשובות מהר׳׳ם בר׳ כרוך דפוס‬ ‫א(‬
‫רד׳׳ק מכלול‪ ,‬ליק ע״ב וד׳ פיורדא פ׳ ע״א‪.‬‬
‫■‬ ‫ה( השוה‬ ‫הרקמה לר׳׳י בן‪ ,‬גנאח ‪ 141‬עי׳׳ש‪.‬‬
‫‪r‬‬ ‫ד(‬
‫ע״ב ודפוס ווארשא ד׳‬ ‫תורת האדם להרמב״ן ד״ו מ״ח‬ ‫ו(‬
‫״שיר“‪ ,‬מלשון הגאונים‪.‬‬ ‫שמספידין‪ .‬ח( ערוך‬ ‫כך הוא בד׳׳ו‪ ,‬ובדפוס ווארשא ‪:‬‬ ‫ז(‬
 ‫( ■!וצר ה ג א ו נ י ם ‪ - -‬ה פ י ר ו ש י ס‬ ‫‪24‬‬

‫מעותד ל׳דבר ומםפידין שם לפי כבוד המת ונקרא שדה בוכים‪ .‬ויש מפר־ציים‪• .‬צורה אחת כנגד‬
‫האבל קרוביו ורעיו‪ ,‬שורה שניה מי שהוא בכבודו ובאהבתו פהות מעב ■ מהן‪ .‬ושלישית פחותין‬
‫מן השניה‪ .‬והפנימיים רואין את האבל שהן קרובין לו יותר מן הכר‪.‬‬
‫ואינו מברך ואלנו מזמן‪.‬‬
‫א מ ר ו ה ג א ו נ י ם ז״ל א( ש א י נ ו ר ש א י להחמיר על עצמו‪.‬‬ ‫עא‬
‫א״ל רבי חייא ד ^ י י ה כדי שלא יאמרו רמחר באץ אצלנו‬
‫ועכשיו מחרפין אותנו‪.‬‬
‫ה ג בי ה ו‪.‬‬ ‫ד לוי ה‬ ‫ולא‬ ‫לג מ רי‬ ‫ה מי רו‬ ‫ד ל ו י ה‬ ‫ה ג א ו נ י ם ב(‬ ‫פ י ר ש ו‬ ‫עב‬

‫‪1‬יט•! חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר״א מטהר‪.‬‬
‫המחייוקת שנפרה‬ ‫הא'‬ ‫א פ ר ש ג( ענין זה בקצר כפי מה •בלמדתי מ ד ב ר י‬ ‫עג‬
‫בין ר׳ אליעזר וחביריו הוא בתנור •צנעיצה מחוליות כייכי בעיקר עשייתו אח״כ נתחברו אותם‬
‫חוליות קצתם אל קצתם באופן שעשו בין כל חוליא וחוליא חול ואח״כ נגמרה מלאכת התנור‬
‫כראוי והיה סובר ר״א •צהתנור זה להיות •צהיה חול בין חליותיו וכיצרצה לפרקו ולהסיר הרכבתו‬
‫ולהחזירו כאשיר היה בתחלה יעלה בידו זה לפי ש־החול מונע החוליות מלהרבק קצתם אל קצתם‬
‫ואם יפורקו החוליות חזרו לעיקרן •ציהדין הנוהג בהם עתה בדינם הקודם •צהם חוליות בלתי‬
‫מרכבות ואם נכנם •צרץ באויר תנור זה לא יממא כדין התנור שחוליותיו מדובקות קצתן אל‬
‫קצתן שאמ׳ בו הכתוב‪ .‬תנור וכירים יותין אבל לא יקר׳ אצלו תנור ולא נדון בו כדין כלי‬
‫שמקבל טומאה שהוא אצלו באילו הוא מתפרק החלקים לסבת החול המבדיל בין חוליותיו‬
‫ואפילו שנפל השרין באוירו כ־הור וחכמים אין הפריצי אצלם בין אם נתחברו חוליותיו בחול ובין‬
‫אם נתחברו בזולת החול הכל אצלם טמא כדין כלי חרס שמטמא מאוירו‪.‬‬
‫‪1‬יט‪:‬ו וזחו תנורו של עכנא'‪.‬‬
‫פי׳ ד( עכנה נקבה שיל נחשים‪ .‬וזה שנתכוונו לדמותן לדברים בעכנה מפני שהקיפו‬ ‫עד‬
‫דבריהן עליו בראיות ברורות •צ־אין עליהן פירכא והתקיפו עליו באתקפות מחוורות ’צשוברין‬
‫דבריו ולא מצא מהן מנוס כעכנה זו שיאם מקפת על שיום דבר וסוגרת עליו לא יהיה רו‬
‫ממנה מפלט‪.‬‬
‫תרנמא ר אבא בביית חפרם דרבנן‪.‬‬
‫ו פ ר י ש ו ק מ א י ה( ומאי היא בית הפרם שדה שינחרש בה קבר ועד' ל‪3‬‬ ‫עה‬
‫לכל רוח ורוח דקבר משוי בית הפרם מקום הקבר טומאה דאוריתא האיך דנחרש טומ<\ה‬
‫אית ביה עפר בית הקברות לפי שיאי איפשיר לעצם כש עורך‬ ‫דילמא איכא עצם כשעורה אי‬
‫שלא נישוף ברגל‪.‬‬

‫א( אורחות חיים ח״ב ‪ .570‬והוא מירושלמי‪ :‬תני אם רצה להחמיר על עצמו אי‪ 1‬שיומעין‬
‫לו‪ ,‬ועיין בחדושי הרשיב״א ובאגודה כאן‪ .‬אבל רש״י פירש ואינו מברך‪ :‬ואינו צריך לב\רך‪.‬‬
‫ג( שטמ׳ק לב״מ דף נ״ט‪ .‬בשים‪ :‬״הר׳ נסים גאון בספר מפ^ז התלמוד‬ ‫ב( אגודה‪.‬‬
‫שחיבר הועתק מלשון ערבי “‪ ,‬ובשינוי לשון במפתח רב נסים גאון להגמרא כאן• ‪w‬׳ ספר הקנה‬
‫ע״ט עמוד ג׳‪ .‬ד( ספר המפתח לרבינו נסים‪ ,‬והוא‪ ,‬כאמור בפסקא הקודמת‪ ,‬מ\ברי רב האי י‬
‫'‬ ‫גאון‪ .‬והשוה פירוש הגאונים לטהרות צד ‪ 5‬ז‪ .‬וערוך‪ ,‬ערך ״חכן“ א׳‪.‬‬
‫ה( ספר המפתח לרבינו נסים‪ .‬וכ׳׳ה בה״ג ה׳ ט! מאה ובה״ג אספמיא‪ ,‬צד ‪9‬ז‪.2‬‬
‫‪25‬‬ ‫)דף יט; כ; |‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ו ל א ח ו ת ו )במדבר י ‪ /‬י ( מה תלמוד לומר‪.‬‬

‫]פי׳ א( ב נ ז י ר מדבר!‪ .‬הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמו^ את בנו ושמע •במת‬ ‫עו‬
‫לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא דלא אתי עשיה דטומאה ודתי עשיה דמילה‪] ,‬לפיכך לא‬
‫יטמא אפילו לאחותו הבתולה | ואף על גב ד ל ה יטמא חובה‪ .‬יכול כשיט שיאינו מטמא לאחותו‬
‫כך אינו מטמא למת מצוה ת״ל ולאחותו‪ ,‬לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה‪.‬‬
‫אימא עשיה דמת מצוה עדיף מעשיה דמילה‪ ,‬וכן הלכה‪.‬‬
‫פ ס חו‬ ‫את‬ ‫ל ש חו ט‬ ‫הו ל ך‬ ‫של‬ ‫ב ריי ת א‬ ‫ה אי‬ ‫ב(‬ ‫פ י ר ש‬ ‫ג א ו ן‬ ‫ה אי‬ ‫ור ב‬ ‫עז‬
‫ו ל ענין‬ ‫ע ש ה‪,‬‬ ‫מ צו ת‬ ‫פ ם ר ־‪1‬‬ ‫לי ה‬ ‫ו הו ה‬ ‫אדם‬ ‫ב שאר‬ ‫אלא‬ ‫ב נ ז י ר‬ ‫מ י י רי‬ ‫אינו‬

‫קלה‬ ‫ש הי א‬ ‫עשה‬ ‫מ צו ת‬ ‫ש הי א‬ ‫ו ל פי‬ ‫פ ס ח‪,‬‬ ‫תעשה‬ ‫ואל‬ ‫שב‬ ‫לו‬ ‫נא מר‬ ‫מ צו ה‬ ‫מת‬

‫ב ש בי ל‬ ‫ד חינן‬ ‫י' א‬ ‫תע שה‬ ‫לא‬ ‫ש הו א‬ ‫ב ל אי ם‬ ‫אבל‬ ‫ה ב ריו ת‪,‬‬ ‫כ בו ד‬ ‫ב ש בי ל‬ ‫ד חינן ל ה‬

‫ו כו׳‬ ‫עצרת‬ ‫ו ב ב שי‬ ‫ב צי צי ת‬ ‫ד ם דין‬ ‫די ב מ׳‬ ‫רבה‬ ‫בהאשה‬ ‫ו מ פו ר ש‬ ‫ה ב ריו ת‪,‬‬ ‫כ בו ד‬

‫ת ע ש ה‪.‬‬ ‫לא‬ ‫מ צו ת‬ ‫על‬ ‫ק שין‬ ‫ולא‬ ‫אינון‬ ‫תע שה‬ ‫ואל‬ ‫שב‬

‫ד כ תי ב א‬ ‫גמרא‬ ‫הי א‬ ‫ה דין‬ ‫ג(‪.‬‬ ‫!=•‪ 1‬ולגמר מינה שב ואל תעשה שאגי‬
‫לנזי ר‬ ‫מה‬ ‫מ נ זי ר‪.‬‬ ‫ני לי ף‬ ‫תי מ א‬ ‫ו כי‬ ‫ו מו ס פי‪.‬‬ ‫דג ר םי‬ ‫ע תי קי‬ ‫נו ס ד הי‬ ‫ו אי כ א‬ ‫בנ ס חי‪.‬‬ ‫עח‬
‫ב כ ל‪.‬‬ ‫שו ה‬ ‫ש אינו‬ ‫ל או‬ ‫ש כן‬ ‫ל כ הן‬ ‫מה‬ ‫מ כ ה ן‪.‬‬ ‫ני לי ף‬ ‫תי מ א‬ ‫ו כי‬ ‫ב ש א ל ה‪.‬‬ ‫י שנו‬ ‫ש כן‬

‫ב פ י ר ו ש י ו ‪.‬‬ ‫כ ת ב‬ ‫כ ך‬ ‫ג א ו ן‬ ‫ה אי‬ ‫ו ר בי נ ו‬

‫‪ l:=1‬וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון‪.‬‬

‫דנ שי ם חיי בו ת ב ב ר כ ת‬ ‫ה א יי‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫ב ש ם‬ ‫ה ע ז ר‬ ‫ז ה ״ב ה(‬ ‫כ ת ב י (‬ ‫עט‬
‫כזי ת‬ ‫אלא‬ ‫אכלה‬ ‫לא‬ ‫כי‬ ‫ל ב ע ל ה ו א פי לו‬ ‫מברכת‬ ‫אשה‬ ‫מ ד ק א מ רינן‬ ‫ד או ריי ת א‬ ‫ה מזון‬

‫ד או דיי ת א‪.‬‬ ‫דגן‬ ‫ד בזי ת‬ ‫צ ד כן‬ ‫כל‬ ‫ו א ח רי ם‬ ‫ל חו ר‬

‫אמר רב אדא בר אהבה גשים חייבות בקדוש* היום דבי־ תורה‪.‬‬

‫ו א ע ״ג‬ ‫ת ו ר ה‪,‬‬ ‫דבר‬ ‫היו ם‬ ‫ב קי דו ש‬ ‫חיי בו ת‬ ‫נ שי ם‬ ‫ו א מ ר י ( מ ר ר ב ה א י י‬ ‫פ‬

‫בז כי ר ה‪.‬‬ ‫י שנו‬ ‫ב ש מי ר ה‬ ‫שי שנו‬ ‫דכל‬ ‫ג ר מ א‪,‬‬ ‫דז מן‬

‫אלא הבא במאי עסקינן כגון שאכל שיעורא דרבנן וכר‪.‬‬

‫קא מרה‬ ‫ו מ תני׳‬ ‫הי א‬ ‫ד חי א ת א‬ ‫והא‬ ‫ע ל ה‪.‬‬ ‫כ ת ב י (‬ ‫ז״ל‬ ‫ה ג א ו ן‬ ‫ר ב י נו‬ ‫פא‬

‫שי עו ר א‬ ‫מינ ה‬ ‫ו ל א פו קי‬ ‫ד ר בנן‬ ‫ב שי עו ר א‬ ‫ל או ק מ א‬ ‫ו לי ת‬ ‫ל ב ע ל ה‪,‬‬ ‫מברכת‬ ‫באמת אשה‬

‫לו ה ( ‪.‬‬ ‫מברכת‬ ‫בהא‬ ‫ו בין‬ ‫בהא‬ ‫ד בין‬ ‫אלא‬ ‫ר אי ה‪,‬‬ ‫בלא‬ ‫ד או ריי ת א‬

‫א( ה״ג ה׳ טומאה‪ .‬והמוקף ברבוע הוא בה״ג כרלין סוף צד ‪ .218‬ב( ערוך ע׳ ״•טב “ כ'‪.‬‬
‫תורת האדם ד׳ וויניציא ענין כהנים מ״ד ע״ג ודפוס ווארעא כ״ז עמוד ג׳‪ .‬וכן כתב‬ ‫ג(‬
‫בחדרטי הריטכ״א‪ :‬ו״ט נוסחאות דמקיטו בהדיא מכהן גדול ומפריק ליה מ־סום דלאו •סאינו •ג־וה‬
‫בכל הוא‪ .‬ד( כפתור ופרה סוף פכ״ה דפוס ברלין ע׳יז ע״א‪ .‬ודפוס לונץ תע״ח‪.‬‬
‫‪ -‬־זקנ י הרב בעל ]העזר!‪ .‬ו( ס׳ העתים ‪ .215‬ז( מלחמות ה׳ להרמב״ן‪ .‬ו״רבינו‬ ‫ה(‬
‫הגאון“ הוא כנראה רב האי גאון בפירויציו‪ .‬ועי׳ בהיטגות הראב״ד כאן סוף ד״ה‪ :‬בעיא ולא איפשטא וגו׳‬
‫״וכן כתב דבינו האי“‪ .‬ח( ״ושמעתי •ציים מן ה ג א ו נ י ם •בסמכו הדבר מההיא דאתמר בפרק‬
‫•בלייצי רב אמר לא ברית ולא תירה ולא מלכות ברית לפי שיאינה בנשיים‪ ,‬תורה ומי^כות לפי שיאיגה‬
‫לא בנש־ים ולא בעבדים‪ ,‬ואם אינן חייבים אלא מדבריהם מה ראיה ניציים ועבדים לעיקר ברכת המזון‬
‫שיבתורה וזהו דעת הגאונים וסמיכתן בדבר זה“ )מלחמות שים‪ .‬והשוה גם הידושיי המאירי כאן(‪.‬‬
 ‫א ו צ ר ה ג א ו נ י ם ־ ־ ה פ י י ו ״ה י ‪t:‬‬ ‫‪26‬‬

‫!כא‪-‬ו ספק התפלל ספק לא התפלל א\נו חוזר ומתפלל‪ .‬ורי" "וחנן‬
‫אמר ולוא' שהתפלל אדם כל ה"ום כולו‪.‬‬
‫התפלל‬ ‫כבר‬ ‫ד רי ל מ א‬ ‫ולהתפלל‬ ‫ל ד־ז ז ו ר‬ ‫ר ש אי‬ ‫אינו‬ ‫ז״ל א(‬ ‫ג א ו ן‬ ‫פי׳‬

‫ר ה מי‬ ‫רתפלה‬ ‫ומתפלל‬ ‫ההר‬ ‫רצה‬ ‫אם‬ ‫א מר‬ ‫יו הנן‬ ‫ו ר בי‬ ‫ת ו סי ף‪.‬‬ ‫בל‬ ‫מ שו ם‬ ‫ו אי כ א‬

‫לא‬ ‫אם‬ ‫ו מ תנ ה‬ ‫מתפלל‬ ‫ו מי הו‬ ‫כ לו‪.‬‬ ‫היו ם‬ ‫כל‬ ‫ר ח מי ם‬ ‫וי ב ק ש‬ ‫שי ת פ ל ל‬ ‫נינ הו ו ה לו אי‬

‫הי ה‬ ‫ש מו א ל‬ ‫אמר‬ ‫י הו ר ה‬ ‫דא״ר‬ ‫והא‬ ‫לנ ד ב תו‪.‬‬ ‫תהא‬ ‫נתפלל‬ ‫ל חו ב תו ו א ם‬ ‫זו‬ ‫נתפלל‬

‫קא מר‬ ‫ל פ סו ק‬ ‫חיי ב‬ ‫ברכה‬ ‫באמצע‬ ‫ו א פי לו‬ ‫פו ם ק‬ ‫שהתפלל‬ ‫ונז כ ר‬ ‫בתפלה‬ ‫עו מ ד‬

‫של‬ ‫ת מי רי ם‬ ‫שני‬ ‫כ מ ק רי ב‬ ‫זה‬ ‫ה רי‬ ‫גו מ ר ה‬ ‫אם‬ ‫חו ב ה‬ ‫ב תו ר ת‬ ‫בה‬ ‫ש ה ת חי ל‬ ‫ד כיון‬

‫ב ה א‪.‬‬ ‫יו חנן‬ ‫ר׳‬ ‫פ ליג‬ ‫ולא‬ ‫ש חר‬

‫כ ו׳‬ ‫אדם‬ ‫שי ת פ ל ל‬ ‫ו לו אי‬ ‫יו חנן‬ ‫ר׳‬ ‫דאמר‬ ‫דהא‬ ‫פ י ר ש ו ב(‬ ‫ו ה ג א ו נ י ם‬

‫ר ת מי דין‬ ‫כנ ג ד‬ ‫ד ת פ לו ת‬ ‫א סו ר‬ ‫ר חו ב ה‬ ‫אדעתא‬ ‫אבל‬ ‫דנ ד ב ה‬ ‫ואדעתא‬ ‫י חי ד‬ ‫׳ דו ק א‬

‫ש אין‬ ‫א סו ר‬ ‫דנ ד ב ה‬ ‫אדעתא‬ ‫א פי לו‬ ‫צ בו ר‬ ‫אבל‬ ‫נדבה‬ ‫עו ל ת‬ ‫מ תנ ד ב‬ ‫ו הי חי ד‬ ‫ת קנו ם‬

‫ב א‪.‬‬ ‫הו א‬ ‫ה מו ת רו ת‬ ‫מן‬ ‫ל א נ ד ב ה הי א א ל א‬ ‫ה מז ב ח‬ ‫ד קיין‬ ‫נדבה‬ ‫עו ל ת‬ ‫מ בי אין‬ ‫ה צ בו ר‬

‫ו א פי לו ב א מ צ ע‬ ‫פו ס ק‬ ‫שהתפלל‬ ‫ו ה א ד א מ ר ר ב י הו ד א א מ ר ש מ ו א ל הי ה מ ת פ ל ל ו נ ז כ ר‬

‫ר חו ב ה‪,‬‬ ‫אדעתא‬ ‫להתפלל‬ ‫ו כיון‬ ‫שהתפלל‬ ‫שכח‬ ‫ש ה רי‬ ‫בהא‬ ‫יו חנן‬ ‫ר׳‬ ‫מו ד ה‬ ‫ברכה‬

‫כ מ ק רי ב שני ת מי דין‬ ‫ב ר כ ה ר א ם הי ה ג ו מ ר ה הוי‬ ‫באמצע‬ ‫א פי לו‬ ‫ל פ סו ק‬ ‫צ רי ך‬ ‫הי ל כ ך‬

‫לא‬ ‫נדבה‬ ‫לשם‬ ‫לגו מ ר ה‬ ‫רו צ ה‬ ‫הי ה‬ ‫אם‬ ‫ו א פי לו‬ ‫תו סי ף‬ ‫בל‬ ‫מ שו ם‬ ‫ו עו ב ר‬ ‫ב ש ח רי ת‬

‫ש א י נ ו י י כ וי'‬ ‫יו חנן‬ ‫ר׳‬ ‫מו ד ח‬ ‫מו ס ף‬ ‫ובתפלת‬ ‫נ ד ב ה‪,‬‬ ‫ו ח ציו‬ ‫חו ב ה‬ ‫ח ציו‬ ‫ק ר בן‬ ‫מ צינו‬

‫בנ ד ב ה‪.‬‬ ‫בא‬ ‫מו ס ף‬ ‫ד אין‬ ‫בנ ד ב ה‬ ‫לתתפלל‬

‫ו יש מ ן ה ג א ו נ י ם ג( מי •גיהורה תואסור להתפלל תפלת נדבה ביגבתות וימים‬ ‫פד‬

‫טובים ד( לפי שאין מקריבין בהן נדבה אלא חובת היום בלבד‪.‬‬
‫‪1‬כא‪:‬ו מנין שאין היחיד אומר קדושה שגא׳ ונקדשתי כתוך כני ישראל‘‬
‫כל דבר שכקדושה לא יחא פחות מעשרח‪.‬‬
‫פ תו ח‬ ‫ש ח לונו‬ ‫אע״פ‬ ‫ל בי ה כנ ״ ם‬ ‫ק רו ב‬ ‫ש בי ר תו‬ ‫מי‬ ‫ז״לה(‬ ‫ג א ו ן‬ ‫כ ת ב‬ ‫פה‬
‫ק די ש‬ ‫עמהם‬ ‫ל ענו ת‬ ‫ר ש אי‬ ‫ו אינו‬ ‫עמהם‬ ‫מצ טרף‬ ‫אינו‬ ‫ש ״י ן‬ ‫קו ל‬ ‫ו שו מ ע‬ ‫ל בי ה כנ ״ ם‬

‫מ מנ ו‪.‬‬ ‫פ חו ת י (‬ ‫ע שרה‬ ‫שהם‬ ‫אע״פ‬ ‫ו ק דו ש ה‬

‫א(‪.‬חדושי הרשב״א‪ .‬ועי׳ בחלק התימובות סי׳ קכ״ו‪-‬קכ״ט‪ .‬ב( תוספות הדא״ש‪ .‬וברי״ף‪:‬‬
‫ומפריטי רבנן דה״מ ביחיד ובו׳‪ .‬והא דאמר רב יהודה אמר שמואל בו׳ מפריטי לה רבנן ובו•‪.‬‬
‫ג( רמב׳׳ם ה׳ תפלה פ״א ה׳ י׳‪ .‬ד( ״ומשמע מליט־ונו דלשאר גאונים שלא הורו כך‬
‫)והם‪ :‬הגאונים ו״מפרשי רבנן“ ברי־׳ף(‪ ,‬אעפ״י •טסוברים שאין יכול להתפלל תפלת מוםף נדבה‬
‫מכל מקום מתפלל ביטכתות וימים טובים תפלת נדבה אעפ״י •טיאין מקריבין בהם קרבן גרבה “‬
‫)ב׳׳י לטור ארח סי׳ ק״ז עי״ש‪ ,‬ועי׳ ביגיו״ת הרי״ף סי׳ •ט״ך(‪.‬‬
‫ה( אורחות חיים ח״א דף י׳ ע״ב סוף דין קדיש ופירושו‪ .‬וכל עקרו הוא כנראה מסופו‬
‫לענין יטאין היחיד אומר קדושיה‪ .‬ו( כדומר זולתו‪ ,‬כך נראה מליטיון אע״פ שהם עשרה‪ .‬ולא כמו‬
‫יטהבין בעל ארח שהם עשרה פחות אחד‪ ,‬והביא מבאן ראיה לדעת הרמב״ן עי־־שי‪ .‬ואולם בתשו׳‬
‫מהי״ם בר ברוך דפוס פסט סי׳ תק״ל פסק שיבול לענות עמהם‪.‬‬
 ‫‪27‬‬ ‫מ ם נ א ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף כא‪ :‬כב‪!.‬‬

‫א מ ר י א( מ ש מ י ה ד ר ב י ה ו ד ה ג א ו ן ר י ש מ ת י ב ת א דאמר משמיה ד ר ב‬
‫א ח א מ ש ב ח א ‪ .‬היכא דאיכא איניש בביתיה אי הוה קאים לברא מבי ננישתא ושמע יהי שמו‬
‫הגדול מבורך עונה‪ ,‬והני מילי ב( היכא דליכא צינופא דפסיק ביניה לבי ננישהא אי נמי דליכא‬
‫גויס דמפכקי ביניה לבי כנישתא אי נמי |צ״ל‪ :‬אבל| איכא טינופא וגויס שותק ואינו עונה‪.‬‬
‫כי אתא רב דימי אמר ר יהודה וריש תלמידי רר״י אמרי לכל‬
‫אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך שאפילו עוסק במעשה מרכבה‬
‫פוסק ולית הילכתא כותיה‪.‬‬
‫ו כן ג( נהיגין רבנן דכד עסיקין בשימונה עשרה לא עני קדוש מידי דהוה אפועלין‬ ‫פו‬
‫דנל חד וחד עסיק במלאכתו ולבתר שמונה עשרה עני ד(‪.‬‬
‫וכד‬ ‫ו ש מ עין‬ ‫ד ש ת קין‬ ‫ד ר בנן‬ ‫מנ הג א‬ ‫ד ה כי‬ ‫ז״ל ה (‬ ‫ה א י י‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫ו כ ת ב‬ ‫פח‬
‫ל בי‬ ‫אינ ש‬ ‫ע אי ל‬ ‫דכד‬ ‫ל ר בנן נ מי‬ ‫מנ הג א‬ ‫ו אי כ א י (‬ ‫ל צ לו תי ה י (‬ ‫הדר‬ ‫יתברך‬ ‫א מ רי‬

‫ד צ בו ר א‬ ‫ש לי ח א‬ ‫צ לו תי ה‬ ‫פתח‬ ‫ד מ סיי מין ו כ ד‬ ‫ער‬ ‫מעכב‬ ‫בלח שא‬ ‫מ צ לי‬ ‫כני ש ת א ו ק א‬

‫בלת שא‬ ‫מלתא‬ ‫מלתא‬ ‫ד צ בו ר א‬ ‫ש לי ח א‬ ‫ב ה די‬ ‫ו או מ ר‬ ‫תפתח‬ ‫ש פ תי‬ ‫ה׳‬ ‫הו א‬ ‫מ ת חי ל‬

‫מ שו ם‬ ‫בה‬ ‫ד לי ת‬ ‫ה כי‬ ‫למעבד‬ ‫ד מי‬ ‫ד ש פי ר‬ ‫ו ק א מ רי‬ ‫צ בו ר א‪.‬‬ ‫ב ה די‬ ‫ק דו ש ה‬ ‫ו או מ ר‬

‫ש לי ח א‬ ‫מ ק מי‬ ‫הי כי ' ד מ ת חי ל‬ ‫ו לג מו ר‬ ‫ל ה ת חי ל‬ ‫י כו ל‬ ‫אם‬ ‫ר בנן‬ ‫א מו ר‬ ‫ו כי‬ ‫הפסקה‬

‫ד מ י‪.‬‬ ‫ש פי ר‬ ‫ד צ בו ר א‬ ‫ש לי ה א‬ ‫עם‬ ‫מ ת חי ל‬ ‫כד‬ ‫אבל‬ ‫ד צ בו ר א‬

‫‪1‬כב‪ 1-‬כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא ואמרי לה בטלוה‬

‫לגטילותא מאן דאמר בטלוה ^לגטילותא‪/‬כדי בן בתירא מ״ד בטלוה ‪/‬ז^י^‪//‬‬
‫לנטילותא כי הא דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן ק׳ש ח(‪.‬‬
‫תו ר ה‬ ‫ל ד ב רי‬ ‫ק ריין‬ ‫ל ב ע לי‬ ‫ט בי ל ה‬ ‫ש תי קן‬ ‫עז ר א‬ ‫ל ת קנ ת‬ ‫ב טי דו ה‬ ‫פ י ׳ » (‬ ‫פ‪!:‬‬
‫לנ טי לו ת א‬ ‫ב ט לו ה‬ ‫לה‬ ‫ו א מ רי‬ ‫מ רו ב ה‪.‬‬ ‫ב סו ף‬ ‫ל הו‬ ‫ד ח שי ב‬ ‫ת קנו תיו‬ ‫מע שר‬ ‫אחת‬ ‫ו הי א‬

‫א( ה״ג אספמיא ‪ 41‬עי״ש‪ .‬וזהו שכתב ר־ש״י סוכה ר״ח ע״ב ד״ה הוא אומר‪ ,‬וסיים; וכן‬
‫יסד רב יהודאי גאון בעל ה״ג‪ .‬ומכאן תיסובה לר״ע הילדסהיימר ו״ל כהערתו אות ע״ט שם‪.‬‬
‫ב( הובא בשם רב אחא משבחא בהאשכול ח״א הלכות ברכת כהנים צד ‪ .31‬ובב״י טור‬
‫או״ח סי׳נ״ה‪:‬״מיהו כ׳ הר״י אבוהב דאיתא ב י ר ו ש ל מ י שהשומע מביתו קדיש אין לו לענות‬
‫אם יש באמצע מקום מטונף‪ .‬ובשם רב אחא כ׳ והוא דליכא טינוף מפסיק בהדייהו‪ ,‬כך כתב‬
‫בא״ח עכ״ל “‪ .‬ולא מצאתי זה בא׳׳ח‪ .‬גם י ר ו ש ל מ י זה הוא מן אלה החסרים בירושלמי שלפנינו‬
‫)והובא בין פסקאות הירושלמי החסרים ב״ירושלים“ של לונץ כרך שביעי‪ ,‬צד ‪ 235‬אות י״ד(‪.‬‬
‫ג( ה״ג פ״ג‪ ,‬והסר לפניו‪ :‬״ולית הילכתא כותיה “ הנמצא בה״ג אספמיא )עיין אוצר‬
‫התיטובות צד ‪ 53‬הערה י״ג(‪ .‬והוא שגרם לההלטת הנצי׳׳ב בהעמק שאלה על השאילתות‪ ,‬סי׳ א׳‬
‫אות כ״ה שכתב שבה״ג לא גרס בגמרא‪ :‬״ולית הילכתא כותיה “‪ .‬ד( ובהאשכול ח״א צד ‪22‬‬
‫הוסיף ע״ז; ״וכך כתב רב האיי גאון ז״ל“‪ .‬ה( האשכול הוצ׳ אלבק צד ‪ . 31‬וענינה הובא‬
‫בראבי״ה ‪ 42‬בשם‪ :‬ופסקו גאונים‪ .‬ו( והיטוה הלכות גדולות שלנו וה׳־ג אספמיא צד ‪.42‬‬
‫;( מכאן ואילך בשנויים גם בהאשכול אוירבך ח־א צד ‪ ;22‬רי״ף; הפרדס לריש״י נ׳׳ח ע״ב‬
‫רטוב •טם סוף עמוד ד׳ וריש נ׳׳ט‪ ,‬וד׳ ווארשא י״ח ע״ג וי״ט ע״ב ‪ .‬וגם בהוצ׳ עהרנרייך צד טל׳׳א‬
‫ושכ׳׳ז; שבה״ל השלם סוף סי׳ כ׳ והקצר סי׳ ט׳; נתב ר״ח בשם רבינו האיי גאון‪ ,‬ובאו״ז ח״א‬
‫סי׳ צ״ז ‪ :‬״לרבוותא הגאונים “‪ .‬והשוה המנהיג ברלין ה׳ םע״א‪ .‬ותמצית כל הפסקא כחדושי‬
‫המאירי בשם‪ :‬״גאונים הראשונים “‪ .‬ח( ק־׳יט‪ .‬כך היא בכי־׳מ ובהלכות גדולות‪.‬‬
‫ט( המנהיג ד׳ ברלין צד ‪ 21‬אות פ׳‪ ,‬והוא מפי׳ רב האי גאון לברכות כמפורש בסופו‪.‬‬
 ‫ה פ י ד ו יט ' ‪fc‬‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪28‬‬

‫בפרק‬ ‫א מ רינן‬ ‫מ קו ם‬ ‫מכל‬ ‫צ לו ת א‪,‬‬ ‫ב עיי דן‬ ‫א מי א‬ ‫ד מהדר‬ ‫א מ אן‬ ‫ד ליי ט‬ ‫חםדא‬ ‫כרב‬

‫א י‬ ‫לי ה‬ ‫ק בי ע‬ ‫דזי מני ה‬ ‫שמע‬ ‫ל ק רי ת‬ ‫ליי ט‬ ‫חםרא‬ ‫דרב‬ ‫מי לי‬ ‫הני‬ ‫קו ר א א (‬ ‫הי ה‬

‫פרסה‬ ‫ער‬ ‫כמה‬ ‫וער‬ ‫א ה דו רי‬ ‫ב עי‬ ‫לתפלה‬ ‫אבל‬ ‫ת ו ר ה‬ ‫ת ל מ ו ד‬ ‫ש ה ו א‬ ‫נ מ י‬

‫אינו‬ ‫מי ל‬ ‫א פי לו‬ ‫־‘ א ח ו ר י ו‬ ‫א ב ‪‘:‬‬ ‫בדרך‬ ‫ע מו‬ ‫ה הו ל כ ת‬ ‫ה שיי ר א‬ ‫ל פני‬ ‫ל פניו‬ ‫מי לי‬ ‫ו הני‬

‫אכל‬ ‫תו ר ה ב(‬ ‫ל ד ב רי‬ ‫מי לי‬ ‫הני‬ ‫ד ב ט '‘ ו ה‬ ‫ו ל ט בי לו ת א‬ ‫ח ו ז ר‪.‬‬ ‫מ מי ל‬ ‫פ חו ת‬ ‫אבל‬ ‫חוזר‬

‫עד‬ ‫מ ת פ ל לין‬ ‫אין‬ ‫מי ם‬ ‫להם‬ ‫ש אין‬ ‫אע״פ‬ ‫ק בין‬ ‫בתשעה‬ ‫ר ד תי צ ה‬ ‫צ רי ך‬ ‫לתפלה‬

‫ז״ל ג(‪.‬‬ ‫ה א י י‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫כ ת ב‬ ‫כ ך‬ ‫שי ר ח צו‬

‫■טנא ה( קרית •במע ולא‬ ‫ולא‬ ‫ו ה •ט ת א ד( נהוג עלמא דקארי בעל קרי‬
‫בתורה וקרית •טמע ותפי־ה ויורד יפני התבה‬
‫טומאה‪.‬‬ ‫קמי טבילה‪.‬‬
‫מי ל ת א‬ ‫בהא‬ ‫לי כ א‬ ‫דג מר א‬ ‫כיון‬ ‫ז״ל‪.‬‬ ‫ג א ו ן‬ ‫ה אי‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫י(‬ ‫ו כ ת ב‬ ‫צא‬

‫מ ת פ ל לין‬ ‫אין‬ ‫מי ם‬ ‫להם‬ ‫ש אין‬ ‫אע״פ‬ ‫ק ריין‬ ‫ב ע לי‬ ‫שבל‬ ‫י שראל‬ ‫כל‬ ‫מנ הג‬ ‫נ קו ט‬

‫עד ‘ שי ר ח צו‪.‬‬

‫אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שנזהמירין בה ובל‬

‫המחמיר בה על עצמו מאריבין לו ימיו ושנותיו‪.‬‬
‫ו ה מ ק י ל י ן ת( בה במים •טאוביט‬ ‫מ ק י ל י ן ז( בה מטחא במיט •ג־אובין‬ ‫צב‬
‫והמחמירים בה טבילה במים חיים‪.‬‬ ‫מ ח מ י ר י ן בה דמצרכי טבילה במי מהוה‪.‬‬
‫רב נחמן תקן הצבא בת תשעה קבין בי אתא רב דימי אמר‬
‫ובר‪ .‬אמר רב יוסף אתבר חצביה דרב נחמן‪ .‬בי אתא רבין אמר ובר‪ .‬אמר‬
‫רב יוסף איצטמיד חצבי דרב נהמן‪.‬‬
‫שנ ש ב ד‬ ‫ו כ לי‬ ‫ו די ב ו ק ם‪.‬‬ ‫לז ה‬ ‫זה‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫זיוו ג‬ ‫צ י מ ו ד ‪,‬‬ ‫ל שון‬ ‫‪ ...‬עי ק ר צ(‬ ‫צג‬
‫אחד‬ ‫כל‬ ‫ו קו ב ע‬ ‫לז ה‬ ‫זה‬ ‫או ת ם‬ ‫ו מזווג‬ ‫ה ש ב די ם‬ ‫ו נ ו ט ל‘‬ ‫שבא‬ ‫מי‬ ‫ש ב רי ם‬ ‫לכמה‬

‫א ר מי‬ ‫ב ל שון‬ ‫או תו‬ ‫קו רין‬ ‫ב מ ס מ רי ם‬ ‫או‬ ‫ב אי ג ד‬ ‫או‬ ‫בטפתת‬ ‫ו מ ח ב רן ו מ הז קן‬ ‫ב מ קו מו‬

‫אי צ ט מי ד‬ ‫נ ח מן‪,‬‬ ‫ד ר ב‬ ‫ח צ בי ה‬ ‫א י ת ב ר‬ ‫אנז דינן‬ ‫ה כין‬ ‫ו ל פו ם‬ ‫ת בי רי‪.‬‬ ‫צ א מי ד‬

‫נ ח מן‪.‬‬ ‫דרב‬ ‫ח צ בי ה‬

‫א( לעיל דף ט״ו ע״א‪ ,‬עיין •ג־ם באוצר התיטובות‪ .‬ב( ״אבל ■־בינו האי אמר בתורה‬
‫מותר בברכות אסור‪ ,‬ומנהג ייטראל •ג־אין ב״ק מתפלל עד •גייטבול “ )העטור סוף ה ■ מילה‪ .‬ועיין‬
‫כהערות ר״א אפטוביצר לראבי״ה צד ‪ 46‬הערה ‪ .( 2‬ג( עי׳ אוצר הת־ג־ובות צד ‪.55‬‬
‫ה( ה״ג אספמיא צד ‪ 27‬עי״״‪.‬‬ ‫ד( ה־ג פ״ג ד״ו ב׳ עמוד ג׳‪.‬‬
‫ו( הרי״ף ועיין בתר״י‪ .‬והובא בהא־ג־בול ח״א צד ן‪ .‬והוצא׳ אלבק צד ד׳ עי״יט‪ .‬ובראבי״ה‬
‫צד ‪ 46‬עי׳׳יט בהערות‪ .‬ז( הלכות גדולות פ״ג‪ .‬ח( ה״ג אספמיא סוף צד ‪ .27‬והוא ליטון‬
‫הירויטלמי ברכות )פ״ג ה׳‪ ,‬ו׳ ע״ג( ונעלם זה מר׳יע הילדסהיימי ז״ל בהערותיו •ט־ם‪ .‬ולכן כתב‪:‬‬
‫״הפריז על המרה דמים חיים בודאי לא בעי “ וכו׳ ]פוזננסקי בהקדם •גינה ב‪ .28 /‬אבל ״מק’ י‪'1‬ן‪1‬‬
‫בה וכו׳ במים חיים “ אינו מעיקר הירו־טלמי‪• ,‬טבכ״י ליידן אינו בפנים ונוסף בגליון ע׳׳י אחר‪,‬‬
‫וכן ליתא בגאוניקא ע׳ ‪ ,40‬ונוסף בירויט׳ מדברי הגאונים‪ .‬וע״ר הוספות גאוניות בירויט׳‪ ,‬עיין‬
‫אפטוביצר מונטסיטריפט ‪ 420 , 1911‬ומביאי לפירוד הגאונים ע׳ ‪ . 142‬ולענין ״מים חיים “ עיין •טעייי‬
‫תיגיובה סי׳ קס׳׳ד‪ ,‬ואיי• הים __אפיטטיין!‪ .‬ט( קהלת •טלמה סי׳ מ״א‪ .‬וסגנון התיטובה ויטי‘אהדיה‬
‫הוא לרב האי גאון‪ ,‬ולא לר׳׳ח כאיגיר היטב המו״ל יטם‪ .‬והיגיוה ערוך ערך ״צמד“‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫בז ס כ ת ב ר כ ו ת | ד ף כב‪ :‬כג‪|:‬‬

‫ןכב‪:‬ו ת״ר היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד ש'כלו‬
‫המים וחוזר ומתפלל להיכן הוזר רב הסדא ורב המנונא חד אמר חוזר לראש‬
‫וחד אמר למקום שפסק‪• .‬‬
‫ל מ קו ם‬ ‫ד א מ ר חוזר‬ ‫ב מ אן‬ ‫דהלכתא‬ ‫זצ״ל‬ ‫ג א ון‬ ‫ה אי‬ ‫ד ב י נו‬ ‫ו כ ת ב א(‬ ‫צד‬
‫חוז ר ל ר א ש‪.‬‬ ‫כו ל ה‬ ‫את‬ ‫לג מו ר‬ ‫כ די‬ ‫שהה‬ ‫ואם‬ ‫שפםק‬

‫!כג•! מהו שיכנס אדם בתפילין לבית הכסא קבוע‪.‬‬

‫לי ה‬ ‫ג רי ם‬ ‫ז״ל‬ ‫ג א ו ן‬ ‫ה אי‬ ‫ר ב י נו‬ ‫אבל‬ ‫קבוע‪...‬‬ ‫ג ר סי‬ ‫דלא‬ ‫י ״ מ =(‬ ‫צה‬
‫ק בו ע‬ ‫ל היו ת‬ ‫ש םו פו‬ ‫צ נ ו ע‬ ‫ל בי ת ה כ ס א‬ ‫ב ת פי ליו‬ ‫אדם‬ ‫שי כנ ס‬ ‫מ הו‬ ‫דה״ק‬ ‫ומפר ש‬

‫מו ת ר ל ה ש תין ב ה ם‬ ‫ק בו עי ם‬ ‫כ ס או ת ש אינ ם‬ ‫ב תי‬ ‫שב שאר‬ ‫אע״פ‬ ‫לי ה‬ ‫מי ב עי‬ ‫ו מ ש״ה‬

‫נא מר‬ ‫או‬ ‫ו א סו ר‬ ‫בו‬ ‫ל פנו ת‬ ‫י בו א‬ ‫זה‬ ‫ש מ תו ך‬ ‫גז רינן‬ ‫מי‬ ‫ק בו ע‬ ‫ל היו ת‬ ‫ש סו פו‬ ‫בז ה‬

‫ד א סו ר‬ ‫ו מ ס קנ א‬ ‫ו מ ו ת ר‪.‬‬ ‫א ר עי‬ ‫הכסא‬ ‫כ בי ת‬ ‫לי ה‬ ‫דיינינן‬ ‫ק בו ע‬ ‫אינו‬ ‫ש ע דיין‬ ‫כיון‬

‫ב ה ם‪.‬‬ ‫י פנ ה‬ ‫שמא‬ ‫ד חיי שינן‬

‫כלל‬ ‫ד ע תו‬ ‫אין‬ ‫א פי׳‬ ‫ב ת פי לין‬ ‫לבה״ב‬ ‫לי כנ ם‬ ‫ה תי רו‬ ‫לא‬ ‫ה ג א ו ן ג(‬ ‫ו כ׳‬

‫ב שדה‬ ‫ו כ ש הו א‬ ‫ו ק טני ם‬ ‫ג דו לי ם‬ ‫ל צו ר ך‬ ‫א לו א ל א‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫ה תי דו‬ ‫צ ד כיו ול א‬ ‫ל ע שו ת‬

‫ב בי ת ו‪.‬‬ ‫ולא‬
‫ו ס צ א ת י ד( ב ה ל כ ו ת ת פ י ל י ן י א ידעתי מי חברן‪ .‬נזסקנא דכולהו דמותר לה׳טתין‬ ‫צז‬
‫מיס ותפילין בראשוובזרועו וה״מ בכה״נ שיאינו קבוע וכ״ש כשהוא יוצא לדרך כשהוא ביבידה‪,‬‬
‫אבי בביה׳־כ קבוע אסור שמא יפנה בהן‪ .‬ואס הן בידו אסור אפי׳ בבה״ב שיאינו קבוע‬
‫משום ניצוצות ע״כ‪.‬‬
‫ני צו צי ת‪.‬‬ ‫מ] שו ם(‬ ‫בי דו‬ ‫אלא‬ ‫א ס רו‬ ‫דלא‬ ‫ו ה ג א ו ן‬ ‫א ח א‬ ‫ר ב‬ ‫וכ״כ ה(‬ ‫צח‬
‫ביום גוללן כמין ספר ומניחן בידו כנגד לבו ובלילה עושה להן‬
‫כמין כים טפח ומניחן‪.‬‬
‫ו ה׳י ק‬ ‫מיי רי‬ ‫הכסא‬ ‫ל בי ת‬ ‫ד בנ כנ ם‬ ‫מ פ ר שי(‬ ‫ז״ל‬ ‫ג א ו ן‬ ‫ה א י י‬ ‫ו ר ב י נ ו‬ ‫צט‬
‫כ מין‬ ‫גו ל לן‬ ‫הכסא‬ ‫ל בי ת‬ ‫עמהם‬ ‫י כנ ס‬ ‫שלא‬ ‫כ די‬ ‫לחלצם‬ ‫ו צ רי ך‬ ‫ביו ם‬ ‫כ שנ כנ ס‬

‫ב לי ל ה‬ ‫כ שנ כנ ס‬ ‫אבל‬ ‫מי ד‬ ‫ו ל הני חן‬ ‫ל חזו ד‬ ‫ש צ רי ך‬ ‫כיון‬ ‫ב כ לי‬ ‫ל הני חן‬ ‫וא״צ‬ ‫ס״ת‬

‫ל ט לן‪.‬‬ ‫לו‬ ‫ש אין‬ ‫כיון‬ ‫ו מ צני ען‬ ‫ה כ לי‬ ‫ב תו ך‬ ‫ו מני חן‬ ‫טפח‬ ‫כי ם‬ ‫להם‬ ‫עו ש ה‬

‫ןכג‪:‬ו הכי קאמר בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי‪.‬‬

‫ב ענין‬ ‫ב מ ד רון‬ ‫היו ע שוין‬ ‫שלהם‬ ‫כ ם או ת‬ ‫ד ב תי‬ ‫י(‬ ‫כתב‬ ‫ז״ל‬ ‫ה א י‬ ‫ו ד ב י נ ו‬

‫כ ל ל‪.‬‬ ‫ני צו צו ת‬ ‫שם‬ ‫היו‬ ‫ולא‬ ‫יו ד דין‬ ‫ה מי ם‬ ‫כל‬ ‫ש היו‬

‫)ד׳יו ב׳ סע״ב(‪ :‬״ומאי דצלי צדי וחוזר למקוםשפסק‪,‬‬ ‫א( רי־׳ף‪ .‬וכבר כתב כן כה״ג פ״ב‬
‫ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש“‪ .‬ועי׳ בתר״י וכחדושיי הרשב״א‪ .‬כ( תר‪-‬י‪ ,‬עי״ש‬
‫ג( האיסכול ח״ב סוף צד ‪ .89‬ד( אורחות חיים ח״א דף ז׳ סע״ב‪.‬וסיים‪:‬‬ ‫ובשלמי הגבורים‪.‬‬
‫ובן נמי כתב רב אחא ז״ל‪ .‬ועיין בהעמק שאלה לשאלתות פ׳ בא דף ע״א אות מ׳‪.‬‬
‫ה( האשכול ח״ב סוף ‪ .89‬ו( תר״י והאשכול ח״ב סוף ‪ .89‬פי׳ ה ג א ו ן ‪ .‬ובשממ״ק‬
‫בסתם‪ .‬וכ״פ המאירי‪ .‬ז( תר״י‪ .‬עי״ים עוד פעם בסוף הפרק‪ .‬והימוח ערוך‪ ,‬ערך בית כסא‪.‬‬
 ‫ה פ י ר ו •ט י ם‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪30‬‬

‫תגי־ חדא צורר אדם תפיליו עם מעותיו באפרקסותו |באפקרםותו|‪.‬‬

‫הו א‬ ‫] ד א פ ק ר ס ו ת ו [‬ ‫ד א פ ר ק ס ו ת ו‬ ‫ג א ו ן א(‬ ‫ה א י י‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫פי׳‬ ‫קא‬

‫מ עו תיו ו ת פ ליו‬ ‫אדם‬ ‫צו ר ר‬ ‫א מר‬ ‫ו ע ״ז‬ ‫ה ח לו ק‬ ‫תחת‬ ‫או תו‬ ‫ו לו ב ש‬ ‫ה ת ח ת ו ן‬ ‫ב ג ד‬

‫ב פני‬ ‫הה‬ ‫ע צ מו‬ ‫ב פני‬ ‫זה‬ ‫אלא‬ ‫בי ח ד‬ ‫ר״ל‬ ‫אינו‬ ‫ו בו ד אי‬ ‫] ב א פ ק ר סו חו[‬ ‫ב א פ ר ק סו תו‬

‫ה בי‬ ‫מ שו ם‬ ‫ה צו א ר‬ ‫ס בי ב‬ ‫כי מין‬ ‫בו‬ ‫ל ע שו ת‬ ‫הי ה‬ ‫מנ הג ם‬ ‫ה מ ל בו ש‬ ‫שז ה‬ ‫ע צ מו ו מ פני‬

‫א ח ר ו ה ״נ מ ב לי עו ב א פ ר ק סו ת ו ) ב ״ ד ‪(:‬‬ ‫ב כי ם‬ ‫ה מ עו ת ב כי ם א ח ד ו ת פי לין‬ ‫או מ ר ש צו ר ר‬

‫מ א פ ר ק סו ת ו‪.‬‬ ‫א חר‬ ‫ב כי ם‬ ‫ש מ ב לי עו‬ ‫ר״ל‬

‫וני ■! אלא באשתו ולק׳ש‪.‬‬

‫ד א פי ל ו ב(‪ .‬א־טתו כי מגלי טפח מינה אסור רקרות קרית •טמע כנגדה‪.‬‬
‫טפח‬ ‫ש מגל ה‬ ‫אשה‬ ‫לבל‬ ‫ה דין‬ ‫ד הו א‬ ‫ג א ו ןז ״ ל ג (‬ ‫ה אי‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫ו כ ת ב‬ ‫״‪- 1‬‬
‫ל ק רו ת‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫ו בן‬ ‫ע רו ה‪.‬‬ ‫באשה‬ ‫דטפח‬ ‫כנג ד ה‬ ‫ל ק רו א‬ ‫ש א סו ר‬ ‫מ כו ס ה‬ ‫ב מ קו ם‬

‫דרך‬ ‫ש אין‬ ‫מ קו ם‬ ‫בנ ג ד‬ ‫או‬ ‫פני ה‬ ‫כנ ג ד‬ ‫אבל‬ ‫ע רו ה‬ ‫באשה‬ ‫ד קו ל‬ ‫ש מנגנ ת‬ ‫ב שעה‬

‫ל בון‬ ‫י כו ל‬ ‫אם‬ ‫ש מנגנ ת‬ ‫בשעה‬ ‫ו א פי לו‬ ‫מו ת ר‬ ‫כדרכה‬ ‫ש מדברת‬ ‫ב שעה‬ ‫או‬ ‫ל כ סו ת‬

‫לו‬ ‫ו אין‬ ‫מו תר‬ ‫א לי ה‬ ‫ל בו‬ ‫מ שי ם‬ ‫ו אינו‬ ‫או ת ה‬ ‫שו מ ע‬ ‫ש אינו‬ ‫ב ענין‬ ‫ל ת פ ל תו‬ ‫ב ל בו‬

‫אבל‬ ‫בה‬ ‫כ שמסתכל‬ ‫אלא‬ ‫א סו ר‬ ‫אינו‬ ‫טפח‬ ‫כ ש מגו ל ה‬ ‫ו כן‬ ‫ק רי א תו‬ ‫ל ה פ סי ק‬

‫מו ת ר ד(‪.‬‬ ‫בעלמא‬ ‫ב ר אי ה‬

‫‪1‬בד‪ 1:‬היה מניח ידו על סנטרו‪.‬‬

‫בין‬ ‫מ צ דו‬ ‫מ תניו‬ ‫מנג ד‬ ‫סני ט רו‪.‬‬ ‫ג ר סנו‬ ‫ו אנו‬ ‫כך‬ ‫גו ר סין‬ ‫יש‬ ‫ס נ ט י ר ו ת(‬ ‫קג‬
‫סני ט רו‬ ‫על‬ ‫י דו‬ ‫ו ה מני ח‬ ‫י(‪.‬‬ ‫אלכצר‬ ‫י ש מ ע לי ם‬ ‫ב ל שון‬ ‫ונ ק ר א‬ ‫ל ע ג בו תיו‬ ‫צ ל עו ת‪...‬‬

‫‪.‬‬ ‫מ ת כ צ ר‪.‬‬ ‫י ש מ ע לי ם‬ ‫ב ל שון‬ ‫או מ רין‬

‫ו אי ח‬ ‫ה רו ח‪.‬‬ ‫מ ג סי‬ ‫זה‬ ‫א ב ל ל ר צונו ה רי‬ ‫ל אונ סו‪,‬‬ ‫ו פי ה ק‬ ‫גי ה ק‬ ‫ר בי י(‬ ‫קד‬
‫ו דיי ק‬ ‫הרבה‬ ‫פיו‬ ‫ה קי ם‪ ,‬פי ה ק פ ת ח‬ ‫גוו‬ ‫ו דיי ק‬ ‫ע צ מו ת‬ ‫פ שו ט‬ ‫גי ה ק‬ ‫ר בי‬ ‫ר מ פ ר שי‬

‫הני ח‬ ‫ולא‬ ‫א ל א ט לי תו פ ר ו ס ה‪.‬‬ ‫נתעטף‬ ‫לא‬ ‫אבל‬ ‫בי דו‬ ‫ב בג דו‬ ‫וממשמש‬ ‫ה קי ם‪.‬‬ ‫פה‬

‫ו מני ח‬ ‫ז רו עו‬ ‫את‬ ‫ו מו ת ח‬ ‫מ צ ד ו ח (‪,‬‬ ‫כ ס ליו‬ ‫על‬ ‫ר ב נ ן‬ ‫סנ ט רו מ פ ר ש י‬ ‫על‬ ‫י דו‬

‫■‬ ‫י ת כ ס ר צ(‪.‬‬ ‫ז ק ו פ ה‪ ,‬ו ב ל שון י ש מ ע א ל‬ ‫וז רו עו‬ ‫צ דו‬ ‫על‬ ‫י דו‬

‫א( תר־י‪ .‬והשוה ערוך ע׳ אפיקריסין; ובפירוש הגאונים לטהרות צד ‪ 74‬עיי‪-‬ם‪ :‬״א׳ ד׳‬
‫אפוכרםין וא׳ ד׳ אפיכרסית‪ ,‬פ׳ לב ו יט ת ח ת ו ן “ ‪ . . .‬ב( ה״ג פ״ג‪ .‬ובהאיטכוד ח״א ריש‬
‫צד ‪ : 15‬״ ו ב ע ל ה ל כ ו ת כ ת ב באשה אחרת אפי׳ פחות מטפח מגולה במקום שדרכו להיות‬
‫מכוסה אסור לקדות“‪ .‬והשוה הגהות מימוניות ה׳ ק״ט פ״ג‪ .‬ג( תר״י על הרי״ף‪ .‬וזהו שכתב‬
‫המרדכי; ופי׳ רב האיי גאון דכל הגי לענין ק־ש‪ .‬ובשו־׳ת מהר״ם אל׳טקר ריש סי׳ ל״ה‪ :‬איכא מאן‬
‫דמפרש רכל הגי לענין ק״ש אמרינן להו‪ ,‬וכן פירש רבינו האיי גאון ז׳יל‪ :‬ואיכא מאן דמפרש‬
‫דלא איירי לענין ק״ש אלא טפח דוקא והיכא דאיתמר איתמר‪ .‬ד( סוך לשון רב האיי גאון זה‬
‫מובא בהאשכול ח־א ריש צד ‪ 15‬בשם‪ :‬וכתב רב האיי גאון‪ .‬ובאורחות חיים ח״א דף י״ג עמוד ג­‬
‫סי­ ל״ז; כתב ה״ר טוביה בשם רבינו תם ‪ . . .‬ל ק ר ו ת כנגד שערה מותר שהרי מעשים בכל יום‬
‫שאין נזהרים מלקרות כנגד שער הבתולות‪ ,‬ועי׳ עוד פסקי ריקאנטי סי‪ -‬כ״ז‪.‬‬
‫ה( תג״ה סי• ת׳‪ .‬ו( בערבית‪ :‬מתנים‪ .‬ז( האשכול אלבק ‪ .31‬והאשכול אוירבך חלק‬
‫א׳ ‪ .22‬והוא מפירושו של רב האיי גאון‪ .‬ח( השוה ערוך ע׳ סנטר ב־‪ .‬ט( צ־ל‪ :‬מ ת נ צ ר ‪,‬‬
‫‪31‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ה | ד!‪ r‬כד‪|:‬‬

‫בכל מקום מותר להרהר בד׳ת חוין מבית המרחין ובר‪.‬‬

‫‪ ...‬להרהר א( בדברי תורה הוי; מבית המרחין ומבית הכסא הלכה‪ .‬שכח‬ ‫קה‬
‫ונכנס בתפליו לבית הכסא כרב חונא‪ .‬ב( עמוד החוזר צאה‪ .‬סילון החוזר מי‬
‫רגלים‪ .‬ולענין מלבוש לקריאת שמע סגיא בטלית חגורה על מתניו ולתפלה על‬
‫לבו‪ .‬ג( צאה על בשרו שלאדם‪ .‬או ידו בבית הכסא קא פאסקי רבנן י ( כדרב‬
‫חיסרא דאסר לקרות קרית שמע ומסמיך ליה אכל עצמותי תאמרנה‪ .‬ובאעי נקיות‬
‫הגוף דהא חמירא מההיא דמבואות המטונפים דקא מסתייע רב חיסדא ה(‪ .‬ואו‬
‫אמרת כרבא דבאעי נקיות נשמה מן כל הנשמה תהלל יה ולא באעי נקיות‬
‫הגוף לא צריכנן נקיות כל עיקר הויל״כך כיון רההיא כרב ר־זיםרא קימא‬
‫בל שכן הוא אבל ריח רע שיש לו עיקר כגון צאת אדם או כיוצא בה שמכוםה‬
‫וריחה נורף ררב חונא סבירא ליה‪ .‬ירחיק מן העיקר *^רבע אמות ואף על פי‬
‫שהריח מגיע אליו קורא ורב חיסרא םבירא ליה ירחיק ממקום שנפסק הריח‬
‫ארבע אמות )דר‪ 52 .‬ע״ ב( איכא רבואתא דפסיקי להון כרב חונא ואמרי רבריתא‬
‫דאיסתייע מינה רב חיסדא אמ׳ ראבא לית הלכתא כואתיה‪ .‬והני רבנן לענין ריח‬
‫רעז שאין לו עיקר רבעו מיניה מרב ששת האכין גארסין אט׳ לחו תו חזו מהני‬
‫ציפי דבי רב דהני קא גארםי והני גאנו אלמא לא חישינן‪ .‬ואיכא מן רבואתא‬
‫מאן דאמר כי אם׳ ראבא לית הילכתא כהא בריתא לענין צאת חזירים וצאת‬
‫תרנגולין י( בלבר קאמ׳ ולתרגומה לצאת כלבים שנתן לתוך עורות אבל לענין‬
‫ריח רע שיש לו עיקר לא קאמרי; ולענין ריח רע שאין לו עיקר דפשט רב‬
‫ששת מציפי דבי רב דהני גנו והני קא גארסי אמרין י( בשמעתא בהדיא והני‬
‫מילי לדברי תורה אבל יד־קרית שמע לא ולדברי תורה נמי ]לא אמרן אלא‬
‫בדחבריה אבל בדידיה לא‪ .‬וכיון דקא גרמי בהדי^ז הכי קא מםתייעי ואע״ג‬
‫דאיכא דלא מםיימי בהא שמעתא האי מימרא[‪.‬‬
‫תניא כותיה דרב חסדא היה מהלך במבואות המטונפות לא‬
‫יקרא ק׳ש ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק‪.‬‬
‫ו פ ס ק ג א ו ן י( כרב חסדא אע״ג דתלמידו דרב הונא הוה משום דכולהו‬ ‫׳‬ ‫קו‬
‫'‬ ‫אמוראי מםייע]ין[ ליה בקראי‪.‬‬
‫א( מפירוש רב האי גאון •צמצאתי בכרך )‪ ( Or. 5558. N .‬בבריטיש מוזעאום כדונדון‬
‫דף ‪ .52‬והדפסתיו מתחלה בגנזי קדם א׳ צד ‪- 12‬זז עי״ש‪ .‬הכ״י עתיק מאד‪ ,‬גס צורת הה״א והחית‬
‫דומה בכ״י וחונא ^ הונא כמו בירושלמי )ועי׳ אגרת רש״ג צד ‪ 01‬ז(‪ .‬עמוד כ׳ כלו נשנה כמעט‬
‫מלה במלה בהאשכול הוצאת אלבק צד ‪ 20‬בשם‪ :‬כתב רבינו האי גאון‪ .‬ומשם המוקף כאן בסוף‪.‬‬
‫כ( דף כ״ה ריש ע״א‪ .‬ג( כדברי רב הונא ותניא כותיה‪ .‬ד( הלכות גדולות פ״ג וה״ג‬
‫אספמיא צד ‪ ,34‬ועיין האשכול צד ‪5‬ז והוצאת אלבק צד ‪ . 19‬וכן בהמאור הקטן; והגאון רבינו‬
‫האי ז״ל ״פםק בזה כרב חסדא“‪ .‬ה( היסוה הפסקא שאחדי זו‪ .‬ועי׳ פיר״ח‪,‬‬
‫ו( כאן מקום פנוי בכ״י ורשומות בו מלות ערביות עתיקות ומסולסלות‪.‬‬
‫ו( תוספות הרא״ש‪ .‬וה״גאון“ הוא רב האיי גאון כנראה מלשון ״דקא מ ס ת י י ע רב‬
‫חיסדא “ כהקטע שבא לפני זה‪ .‬וכן פס״ק בה׳־ג‪ .‬ואחריהם הרי״ף‪.‬‬
 ‫ה‪ E‬י‬ ‫אוצי הגאונים‬ ‫‪32‬‬

‫‪ 1:^=1‬א״ר אלעזר ובר משום ובינו בנדם עכורין שנו דדמו בארעא‬
‫סמיבתא שלא יראה לבו ערותו‪.‬‬
‫ד א מ ר א( ר ב ה ב( המתפלל אס היה לבו רואה אה הערוה אסור •צנאמד והיו‬
‫ע י נ י ו ל ב י ■סם כל הימים ו א ו מ ר נ •נו א ל ב ב י נ ו אל בפיס אל אל ביסמים‪.‬‬
‫והלבתא נוגע אסור רואה מותר‪.‬‬
‫ומן הדין ג( טעמא מציכי רבנן למי •באינו לוביט מכנסים לחגור באבנט או בכיוצא‬
‫בו בדי להפסיק בין הלב ובין העלוה‪.‬‬
‫אמר רב יוסף בעי מיניה מרב הונא מטה בחות משלשה‬
‫פשיטא לי דבלבוד דמי ובר‪.‬‬
‫ופ י ' ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ז״ל י( דהכי‬
‫ו ג א ו ן ה( פיייט דכזיייי‬
‫מיבעיא ״יה מי אמרי׳ מטה שאין בגבהה ג׳ ספחים‬
‫יאחר המצה יטאיזרנו •טקורא‬
‫מיד •טאם היה פחות מג׳‬ ‫בלבוד רמי ואם הגרף עומד לאחר המטה רא הוי הפסקה‬
‫מפחיש שמוך יממה כמחובר‬‫ויצטרך להרחיק שיעור ד׳ אמות או לא אמדי׳ בלבוד‬
‫יקרא ואם‬ ‫דמי והמטה ההיא מפסקת ואין צריך להרחיק ר׳ אמות‬
‫י־מצה הוא‬
‫־חוקים מן המצה ריצות‬ ‫ואם תמצא לומר דפחות מש^־שה הוי לבוד וצריך‬
‫להרחיק ארבע אמות משלשה ועד תשעה מאי מי אמרי׳‬
‫אחרת הוא ומותר‪ ,‬אבל מג׳‬
‫בבר יצא מתורת לבוד ומפסקת או דילמא כיון שאין‬
‫ועד י׳ בעיא ודא איפשיצא‬
‫ודא יקרא‪.‬‬
‫שם גובה עשרה לא דיינינן לה מחיצה ולא הוי הפסקה‪.‬‬
‫ו מ ד א ב ע י א י( ליה לרב יוסף אליבא דרשב״ג קימא דן כותיה‪ ,‬ובן‬
‫פסק ג א ו ן ‪.‬‬
‫בל עשרה רשותא אחריתא היא‪.‬‬
‫ופ י ׳ ה ג א ו ן ז״ל י( מפגי שמנהגם היה שהמטות שלהם כולם סתומות‬ ‫קיא‬
‫וביון שלא היה שם אדם דיכול לראותה בשיש בגובה המטה שיעור מחיצה מותר‪.‬‬
‫אמר רבא גלימא אקמטרא בכלי בתוך כלי‪.‬‬
‫פי׳ ק מ ט ר א ח ( ארגז המיוחד להניח בו תפלין‪ .‬כך פי׳ רב היי גאו ן ‪.‬‬
‫ק כ ז ט ר א פי׳ ספטא ט( בליבון רבנן טקום •בהוכיבין בו בגדים וספרים כדכת׳ )יחזקאל‬
‫ב״ז‪ ,‬נ״ד( ובגנזי ברומים ובחבלים חברבים וטתרגם רב יוסף בכייביפין דורדא באוטלין דזהוריתא‬
‫מחתין בקמטיין ועוד; ויאמר לאיבר על המלתהה )מ״ב י׳‪ ,‬כ״ב( תרגום ק מ ט ר י א ‪.‬‬

‫ראבא תלמיד רב יהודאי גאון‪ ,‬עי ■ האיבכול אלבק צד ‪ 21‬הערה ט״ו‬ ‫ה״ג פ״ג‪ .‬ב(‬ ‫א(‬
‫וגנזי־קדם ג׳ צד ‪ .89‬וייג• עוד להוסיף על מה •בכתבתי •בם פיסקא זו‪ :‬דאמר רב א מאן דמברך‬
‫בטלית ה!ל פהזתן עובר מש־ום לא תשא )העטור הלכות ציצית ד׳ ווילנא ‪ , 146‬עמוד ב׳{‪ .‬אך‬
‫בהעטור •ג־ם דף ע׳׳ב ע״א הובא זה ביצזם רב האי‪ .‬ג( האש־כול הוצאת אלבק צד ‪ .18‬ומהסגנון‬
‫נראה שהוא לסזון רב האי בפירושיו‪ .‬ועי׳ באוצר התשובות צד ‪ 59‬סי׳ קנ״ו‪ .‬ד( תר״י‪.‬‬
‫ה( רבינו ירוחם ספר אדם וחוה נתיב ג׳ בראש החלק הרביעי עי״ש‪ .‬ו( חרושי הרשב״א‪.‬‬
‫והוא כנראה מה שהביא רבינו ירוחם שם‪ :‬״גאון פסק כמ״ד לאחר המטה קורא מיד“‪ .‬ובתוס•‬
‫הרא־׳ש•‪ :‬״והגאון פי׳ אדרשב״ג קאי דאטר דמטה ח ו צ צ ת וקאמר דפחותה מג׳ אינה ח ו צ צ ת‬
‫עד עשרה קא מיבעיא ליה ופסק הלכה כרשב״ג מדבעי רב יוסף אליביה“‪ .‬ז( תר״י על הרי״ף‪.‬‬
‫ח( או״ז ח׳־א פ׳ ע־׳א סי׳ תקצ״ד‪ .‬ט( פירוש הגאונים לטהרות צד ‪ 9‬־‪.88‬‬
‫‪33‬‬ ‫|דף כו‪1:‬‬ ‫ססכת ברכות‬

‫‪1‬ני•! תפלת השחר עד חצות ר׳ ׳'הודה אומר עד ד׳ שעות‪.‬‬

‫ר ב ת י ב א( ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה )תלים נ״ה‪ ,‬י״ח(‪ ,‬עד ארבע שעי קרו‬ ‫קיר‬
‫איניםי בקר‪ ,‬עד פלגיה דיומא לא קרו אינשי בקר‪.‬‬
‫מעוות לא יוכל לתקון זה שבטל ק״ש של ערביית וק׳ש ‪.‬של‬
‫שחרית או תפלה של ערבית או תפלה של שחרית‪.‬‬
‫ו ב ת ב ג( ר ב י נ ו הא יי ג א ו ן ז־ל‪.‬‬
‫ו ז ה ב( ל ש ו ] ה ג א ו ן ז״ל בטל‬ ‫קטי‬
‫מעות שאין יכול לתקון הוא ולית ליה אלו רצה לחזור ולהתפלל מה שהזיד רשאי‬
‫אלא שכר רחמי דרשות בעה“מא אבל ושכר תפלת רחמיאית ליה אכל שכר תפלת‬
‫מצוה לית ליה‪.‬‬ ‫שבר תפלה ממצוה לית ליה‪.‬‬
‫|כי‪ 1:‬ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה‬
‫לא עלתה לו‪.‬‬
‫ו ה כ י ן ד( ־ קי מ א לן ואע״ג דאקשי׳ עלה מרתניא טעה ולא הזכיר הבדלה‬ ‫קמו‬
‫בחונן הדעת אין מחזירין אותו וסלקא בקושיא כיון דלא מלקא בתיובתא לא‬
‫מדחיא מחמת כך דדילמא אי אשגחו בה הוו משכתי לה פירוקא ה( והלכך קימא‬
‫לן כי האי וכי הדה ברוכת׳ והדה ברוכת׳ ו כ ן כ ת ב ר ב י ׳ ה א י י ג א ו ן‬
‫ז״ל‪ .‬ואיכא למימר דהוי טעמא דביון דאבדיל בשניה גלי דעתיה רראשונה צלי‬
‫אדעת׳ דתשלומין ושניה משום חובתו ולא *אכעי ליה לאקדומי תשלומין לשל‬
‫חובת היום ‪ . . .‬ומיהו אם לא הבדיל באחת מהן או שהבדיל בשתיהן אין מחזירין‬
‫אותו דהא לא גלי דעתיה דראשונה לאתהא משלם חובתו דשמא אע״פ שלא‬
‫הבדיל טועה היה ואין מחזירין אותו‪ ,‬וכן כשהבדיל אף בשניה אפשר דטעה‬
‫בשניה ולא מרעת הבדיל בה‪ .‬ו כ ן כ ת ב ה ג א ו ן ז״ל‪.‬‬
‫‪ ...‬ו ל א י( הבדיל לא בזו ולא בזו ואיכוון בקמיתא לערבית ובשנייה לתשלומי‬ ‫קיז‬
‫מנחה עלו לו שתיהן מפני שיכול להבדיל )חל( ]עלן הכום אבל אם הבדיל‬
‫בשנייה ולא הבדיל בראשונה גלי אדעתיה שזו היא של ערבית שהוא מבדיל‬
‫‪-------------‬‬
‫א( שאלתות לך לך סוף סי׳ ח׳‪ .‬ב( חדושי הרשכ״א ורא״ש ות׳ הרא״ש ובתולדות אדם‬
‫ירגינו ירוחם נתיב ג׳ חלק ה׳‪ .‬ג( ארחות חיים ח״א י״ט ע׳־א; פסקי ריקאנטי סי׳ ט״ו בשנוי‪.‬‬
‫ד( חדושי הרשביא‪ .‬ה( וכן לקמן צד ‪ .40‬ותכנו הובא גם ברא״׳ם‪ :‬״כתב רב האי גאון‬
‫אע״פ שנשיאר כקדםיא )ראה כפנים הגמ‪.‬רא( כיון דלא קאמר תיובתא לאו משבשתא היא דטעמא‬
‫דמסתבר הוא דכיון דאבדיל בשניה גליא דעתיה דביון בראשונה לשם תשלומין ושניה משום‬
‫‪ .‬חובה ואין להקדים של תשלומין לחובת הזמן וצריך להתפלל אותה של תשלומין פעם שנית‬
‫מיהו אם לא הבדיל באחת מהם או שהבדיל בשניהן אין מחזירין אותו דאין כאן גלוי דעת‬
‫דראשיונה לשם תשלומין “‪ .‬והאבודרהם )סוף ענין שלש סעודות של שבת( הביא את תחלת‬
‫דברי רב האי עפ״י לשון הרא׳־ש‪ :‬״כתב רב האי“ עד ״מיהו “‪ ,‬וסיים בטעות‪ :‬״ ו כת ב הרא״ש‬
‫אם לא הבדיל באחת מהן “ ‪ ...‬גם הרי׳־ף השתמש בדברי רב האי גאון בסתם‪ ,‬ובעל האשכול‬
‫)ח״א צד ‪ ( 58‬סיים‪ :‬״כך כתב רב האי כיון דלא אסיק מתיובתא “ )עי׳׳ש בנחל אשכול(‪.‬‬
‫ו( קטע מפירוש רב האי גאון שימצאתי בבריטיש‪-‬מוזעאום )‪ Or. 5558 N .‬דף ‪ .51‬ומוקדם‬
‫הוא שם בטעות לדף ‪ ,52‬וצריך הוא לבוא אחדיו( ונדפס בגנזי קדם א׳ צד ‪. 13-14‬‬

‫אוצר הגאונים — הפירושים ‪.3‬‬

 ‫א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — ה ס י ר ו •צ ים‬ ‫‪34‬‬

‫בה ואם הבדיל נמי בשתיהן בדין הוא שיעלו לו שתיהן‪ .‬אתמר אמ׳ ר׳ יהושע‬
‫בן ־‘וי תפלות בננד תמירים תיקנום ור׳ יוסי בר חגינא אט׳ תפלות אבות תיקנום‪.‬‬
‫קא מסתייע ר׳ יהושע בן יד־וי דתניא כואתיה‪ .‬וקא מ דה י י נ ן דלא תיהוי‬
‫תיובתא דר׳ יוסי בר חדנא ואפילו ר׳ יוסי בר חני׳ )מודה( ש ה ת פ י ל ו ת‬
‫כנגד תמידין ואף על גב דסבירא ליה בש־^וש שלכל יום דאבות תיקנום )אף‬
‫על גב ( דרבנן ‪<:‬סםמיכונהי אתמידין דא' לא תימא ה א כ י תפלת המוספין‬
‫־‘ר׳ יוסי בר הנינא מאן תק נד ־ ז ‪ .‬איזו היא מנד־זה גדולה ואיזו היא מנחה‬
‫קטנה גדולה משש שעות )דף ‪ 51‬ע״ב( ומחצה ולמעלה‪ .‬פירוש זה הוא תחלת‬
‫שעת תמיד שלבין הערבים ר“א אפשר לאקדומיה טפי מן הכין אפילו בערב‬
‫פסחים שחל להיות מבערב שבת דצריכי ־‘ צייית פסח וההיא שעתא דשש ומחצה‬
‫היא עד שינטו צללי ערב‪ .‬קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה‪ .‬פירוש דהוא‬
‫סוף שעת קריבתו דתנן תמיד נש!—וט בשמונה ומחצה וקריב בתשע ומחצה•‬
‫א( פירוש פלג‬ ‫פלג מנחה אחרונה אחת עשרה שעות הסר רביע‬
‫המנחה מה שנשאר מתשע שעות ומחצה ועד סוף היום האוי תרתי ופלגה טפי‬
‫חרה וריבעה על תשע שעות ומחצה ה א ף הרין שיעורא ‪ .‬ר׳ יהודה אומר עד‬
‫א(‬ ‫ארבע שעות‪ .‬איביא ב( להו עד חסר בכלל דהוה ליה בכלל עדסוף שעה‬
‫רביעית או דילמא עד ולא ער בכלל דהוה ‪. . .‬‬
‫ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא‬
‫‪.‬‬ ‫מנחה קטנה מט׳ שעות ומחצה ולמעלה‪.‬‬
‫נ ה ג ו ג( אנשים הרבה רהתסלל גדורה וקטנה והאהת דיטות‪ .‬והורו מ ק צ ה ה ג א ו נ י ם‬ ‫היה‬
‫•טאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה‪.‬‬
‫ןכז‪-‬ו תפלת המנחה עד הערב ונו׳‪.‬‬
‫ו ר ב י ׳ ה א י ג א ו ן ז״ל י( פירשה להאי שמעתא בפ׳ תפלת השחר פי׳‬ ‫קיט‬
‫מרווח ואלו הן תורף דבריו‪ .‬תפלת המנחה עד הערב ר׳ יהוד׳ או׳ עד פי^ג‬
‫א( במקום הפנוי הזה כתובות מלות ערביות עתיקות ומסולסלות‪.‬‬
‫ב( איביא = איבעיא‪ .‬״וכן דרך לשיון ארמי להבליע חית ועין כגון שודא דדיאני•נוהוא‬
‫ת אשתתא‪.‬טבעו‬ ‫שיוחדא וכגון מס ו ת א שהיא מסחותא תרגום רחיצה )בראשיית י״ח‪ ,‬ד׳( ו שי‬
‫גוים בשחת עשו )תהלים ט׳‪ ,‬ט״ז(‪ .‬ש ו ת י ה דמר לא גמירנא שועתיה מבעי דיה‪ ,‬וכמו כן ביעי‬
‫_ דפ י י א ביעי דפעיא‪ ,‬כיולרה אפעה )ישיעיה מ״ב‪ ,‬י״ד( א יב יא להו איבעיא להו ומובא הכין‬
‫בגמרא )ערוך ערך ״סר “ עפ״י הכ״י שילי‪ .‬וכנראה מפיררם ד ב ה אי ג א ו ן לשבת י״ב הוא(‪,‬‬
‫ומכאן במפתח של רבינו נסים לעירובין ס׳יג ע״א )עי־ עפשטיין‪ ,‬ספר השנה פפד״ס ‪ ,IX‬צד ‪.(260‬‬
‫וכן כתב רב האי גאון בתשיובה‪ :‬״ובליטון ארמי שאין עין הרבה‪ :‬מאי איריא ודקא א ר י א לה‬
‫מאי קא ארי לה ארייה לגזיזיה וקם “ )תג״ה סימן רכ״ט צד ‪ 108‬עי״ש(‪.‬‬
‫ג( רמב־־ם ה׳ תפלה ג׳‪ ,‬ג׳‪ .‬ועיין טור או״ח סימן רל״ד‪.‬‬
‫ד( ספר העתים‪ ,‬מצד ‪ 34‬והלאה עפ״י הכ״י‪ .‬וכאן כתוב בכ״י בגליון‪ :‬כה‪ .‬ובמקום סי­‬
‫כ­ ה שבדפוס כתוב בכ״י‪ :‬כ־־ד‪ .‬קטע זה מועתק מתוך כה״י ומסודר יחד את ההערות קבלתי‬
‫מאת הפרופ‪ .‬י‪ .‬נ‪ .‬עפשטיין‪.‬‬
‫‪35‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף כז‪!.‬‬

‫המנחה מבי׳ להון ]לרבנן[ שמתפללין מנחה עד שתשקע החמה ור׳ יהוד׳ ם״ל‬
‫שאין מתפללין מנחה אלא עד י״א שעות חמר רובע‪ .‬אמר רב חמדא לרב יצח׳‬
‫בתפלת השחר אמר רב כהנא הלכה כר׳ ]יהודה[ הבא מאי הלבה כר׳ יהודה‬
‫דהא כוליה כחד מימרא הוא או דילמ׳ חא לחור והא לחוד והלכה כרבנן ולא‬
‫אהדר ליה ר׳ יצח׳ אמר רב חמדא נחזי אנן כיון דמבי׳ ליה לר׳ יהוד׳דעד‬
‫י״א שעות חסר רביע שהוא סוף פלג ראשון בלבד תפלת המנחה וכן א( בתר‬
‫הכי ליכא לצלוייה אלא אחר תפלה של ערבית כגון תשלומין שתמצא או׳ מתחלת‬
‫הפלג השני הגיע זמן תפלת ערבית וש לנו להתפלל באותה שעה של ערבית‬
‫ואע״ג דלא מטה ליה זמן ק״ש ומאן דמצלי מצלי וכי מט* זמן ק״ש קרי וטפי‬
‫]עדיף מ[ לסמוך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית כ ד פ ר י ש י ׳ ב מ א י מ ת י‬
‫ק ו ר י ן >*{ דמעכב עד דקרי ק״ש ומצלי ולעולם אי צלי בסוף י״א ובכל י״ב‬
‫ואח״כ קרא ק״ש יצא ירי חובתו ה״מ אליב׳ דר׳ יהוד׳ 'ולפום הכין קאמר רב‬
‫חסדא מדרב מצלי של שבת בע״ש ש״מ הלכה כר׳ יהודה‪ .‬אקשי׳ עליה דרב‬
‫חסדא אדרבה מדרב הונא וכולהו רבנן לא מצלו עד לאורתא ש״מ הלכה כרבנן‬
‫דאט׳ תפלת המנחה עד הערב לית להון תפלת ערבית ועדיין שהות ביום‪ .‬וקמה‬
‫הא מילתא דאמורי ={ בהא פלוגתא דתנאי מאן דמצלי ערבית ועדיין יממא כר׳‬
‫יהוד‪ /‬ומאן דאמ׳ ליכא למעבד הכין כרבנן‪ .‬ו א י כ א ר ב נ ן ד ג ר ס י ה כ א‬
‫ב ל ש ו ן ה זה השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ]ולא כמר[ דעבד כמר‬
‫עבד ודעבר כמר עבד‪ ,‬ו א נ ן ה כ י ג ר פ י ׳ ‪ .‬ו א י כ א ר ב נ ן ד ל א ג ר פ י‬
‫ה כ י ן ג( ומאן דלא גרם הכי סבי׳ ליה כגי׳ י ( דרב צד׳י של שבת בע״ש‬
‫ור׳ יהוש׳ ה( צלי של מוצאי שבת בשבת‪ ,‬ואט׳ רב יהוד׳ אמ׳ שמואל מתפלל‬
‫ארם ש־ל שבת בערב שבת‪ ,‬ואט׳ רב נחם׳ אט׳ שמואל מתפלל אדם של מוצאי‬
‫שבת בשבת וכלהו הני אליב׳ דר׳ יהוד׳ עבדי קאתיא כר׳ יהודה והלכה כמותו‪,‬‬
‫ואמרי לך האי דלא זהירי רבנן בהכי בדי שיסמכו גאולה לתפלה דטפי עדיף‪.‬‬
‫וטעות היא זו מכמה פנים‪ ,‬תחלו־! דהא רבוותא דעלמא מתנו בהדיא דעבר‬
‫כמר עבד ודעבד כמר עבד‪ ,‬ועוד מרישא דאתא ליה רב חסדא למשמע מררב‬
‫מצלי ואהררו ליה דהא רב הונא וכולהו רבנן לא מצלי עד לאורתא דאלט׳‬
‫דכולהו הני דצלי ודאמרו דאיבא לצלויי פק“יגי רב הונא ורבנן עילויהו ולא‬
‫אמירא הילכתא לא כהני ולא כהני‪ .‬וגדולה מכולן דבאילין מילי כולהו הילכתא‬
‫כדעמא דבר ואי הוה פסיקא כר׳ יהוד׳ ואידחיא לה דרבנן לגמרי כל מאן‬
‫דמצלי תפלת המנחה בפלג אחרון טועה הוא והרי כל ישראיד* מתפללין תפלת‬
‫א( צ׳׳ל‪ :‬וכי‪ .‬ב( = דאמוראי‪ .‬עי׳ אגרת רש״ג ל״א ע״א‪ .‬ג( רב ישראל )ם׳ העתים‬
‫ע׳ ‪ ,40‬עי׳ אוצר התשובות צד ‪ ( 64‬מעתיק‪ :‬ש״ט הלכה כרבנן ש״מ‪ ,‬ולא גרס‪ .‬ד( צ‪-‬ל‪ :‬כיון‪.‬‬
‫*( עי׳ אוצר התשובות צד ‪ ,2‬הערה ה׳‪.‬‬ ‫ה( יאשיה‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — הפירויטיס‬ ‫‪36‬‬

‫המנחה עד הערב‪ ,‬ומנהג כי‘ כנסיות ישרז‪-‬תל במתיבתא ובעלכא כוליה הכין‬
‫וש״מ דלא פסיק׳ להון בר׳ יהוד׳‪ ,‬ומאן דמקדים מצי^י מנחה גדו^־ה מעוטים‬
‫ובתורת רשות עבוד ולא מבטל אחרונה שעד הערב יי'•( היל׳ מחוור ותריין מאן‬
‫דגרים דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ב(‪ .‬מאי הוה על^הי•( דתפלת שבת בע״ש‬
‫ת״ש דרב איקלע לבי גניבא צלי שי* שבת בע״ש אתא ר׳ ירמיה בר אבא צלי‬
‫אחוריה סיים רב ולא פסקה לר׳ ירמיה בר אבא‪ ,‬ש״מ תלת ש״מ דכי אמרי׳‬
‫שאדם מתפלל בפלג האהרון היכא דע״ש לא תימא כיון דעריין חול מתפלל של‬
‫חול וכבר יצא מערבית שי‘ שבת א“)מ(א •ש״מ של שבת מתפלי‘ וש״מ מתפלל‬
‫תלמיד אחרי רבו וכו׳‪ .‬ופי׳ בגמ׳ נמי בעסק מי שמתפי^ל שי“ שבת בע״ש בי‬
‫מאותה שעה חייב לבדול מן המלאכה וכבר קבלה לשבתא עילויה מפני שרב‬
‫ירמי׳ אמר כשראה רב מתפלל של שבת בע״ש א״״ מי ברלת ואמר ליה רב‬
‫בדילנא ומקשי׳ מי מחייב מי שהתפלל של שבת בע״ש להבד)י(ל ממלאכה ואמר‬
‫אבדן י ( פעם אחת חתפלל ר׳ שי* שבת בע״ש ונכנס לבית המרחין ויצא ושנח‬
‫לי פרקי ועדיין לא חשכה דהא לא קא נהיג שימור שבת ומפרק דבא להזיע‬
‫נכנס למרחץ באותה שעה ומותר היד‪ ,‬באותן חימים ־‘הזיע ואח״ב גזרו איסוד‬
‫בזיעה ומיפרשה בפ׳ כירה ה( אריב״ל משום בד קפרא בתחלה היו רוחצין בחמין‬
‫שהוחמו מע״ש התחילו הבלנין‪ ,‬כולה שמעתא‪ .‬וק<זמר דר׳ להזיע נכנם למרחין‬
‫אחר שהתפלל ודבר שהיה מותר בשבת עשה ולעולם בודל מן המ^־אכה היה‪.‬‬
‫והדר אקשי׳ והא אביי שרא ליה לרב דימי בד ליואי לכברויי סלי בפניא דמעלי‬
‫שבתא י( אחר שהתפלל של שבת‪ .‬ופי׳ בבדויי ם־י לגמר ם־י נסרים י( של ערבה‬
‫בגפרית כדי ללבנן ומפרקי׳ התם ח( טעותא הואי דרב דימי בר ליואי בשעת‬
‫עבים מדמה היה שגכנם שבת ועמד והתפלל של ערבית אדעתא שהשיכה ואח״כ‬
‫נתפזרו העבים ונודע שיש שהות ביום וטועה היה ומשום הבי שרא 'יה אביי‬
‫לכבדויי סלי‪ ,‬אבל אילו היה יודע שהוא פלג חמנחח אחרון והתפלל של שבת‬
‫בע״ש לדעת כבר נאסר עליו המלאכה‪ .‬וגם על זאת הקשינו וטעותא מי מהדדינן‬
‫והלא כשטעו הצבור בעבים והתפללו של מוצאי שבת בשבת ואח״כ גודע‬
‫שהוא יום ובאו ושאלו את ר׳ ואמר להן הואיל והתפללו התפללו ופרקנו טורח‬
‫צבור שאני ח (‪ ,‬אלו יחיד טועה היה חייב לחזור ולהתפלל בשעתה אבל צבור‬
‫לא מטדחינן וסליקא שמעתא דמאן דמצלי של שבת בע״ש מדעת חייב לבדוי‘‬
‫_ א( קיצור הדברים האלה מובא בהאיטכול ח״א צד ‪ ;57‬ורב הא" כתב עמא דבר כרבנן‪...‬‬
‫כאן בהעתק בכתב הדיט )כתבו של ר׳ יעקב כהנא( בגליון‪ :‬כ‪-‬ו‪ ,‬ובפנים •ט ת י‬ ‫ב(‬
‫נקודות במקום הנקודה האחת‪ .‬ומעות היא‪• ,‬טכל הבא הוא עוד מדברי רה״ג‪ ,‬עי׳ למפה‪ ,‬ובכ״י‬
‫קודוניל כתוב למטה‪ :‬כ׳׳ו במקום כ׳׳ז •טלנו‪ .‬ג( כך היא גרסת הכ׳׳י בב״נ‪ ,‬ועי׳ הגהות ד״ס‪.‬‬
‫ד( עיין ד׳׳ם‪ .‬ה( שבת מ׳ ע״א‪ .‬ו( עי׳ ד״ס‪ .‬ז( ‪ -‬לנצרים; ״לכברוי סלי‪ :‬לגפר‬
‫את הכלים בגפרית וללבנם“ )תג׳׳ק סי׳ קמ״ה‪ ,‬ועי׳ ערוך ע׳ כבר(‪ .‬ח( כנוסהת כי״מ‪.‬‬
‫‪7‬ג‬ ‫צ!סכת ב ר ב ו ת ‪ 1‬ד ף נז;|‬

‫מן המלאבה‪ .‬אבדן דאמר )ר׳( אבא יודן שמו *( וליהנא קלילא קרו אבדן‪ .‬א( דקאט׳‬
‫רב יהודה ב( אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע״ש דלא יד־יצלי יי״ח אע״פ‬
‫שעדיין יש שהות ביום אלא שבע של שבת‪ ,‬ודקאמר רב נחמן ב( אמר שמואל‬
‫מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת דלא ליצלי שבע ג( משו׳ דעדיין שבת היא‬
‫אלא ביון דתפלת ערבית קא מצלי אע״ג דשבת היא מתפלל י״ח ולא ד( אמ׳‬
‫בה הבדלה ודקא׳ אומ׳ קדושה על הבום ואו׳ הבדלה על הכום ל^^ מפרשא‬
‫בגמ׳ אימתי אומ׳ בשעת תפלה שעדין הוא פלג המנחה או לערב שהוא ה( שעת‬
‫קדוש ולערב שהיא שעת י( הבדלה ומן קרוש קדמיא ז( דבתר רתפלה בפלג‬
‫המנחה מקדש מדאיצטריכינן למבעא אומ׳ קרושה על הכום או אינו אומ׳ קדושה‬
‫על הכום ואיפשיט או׳ קדושה על הכום דאי משרתחשך צריכא למימר אלא‬
‫מידמי ח( דטקדש אפי בפלג המנחה‪ .‬ומן הבדל]ה[ מן בעיא מידמי דפלג המנחה‬
‫הוא דאי משתחשך פשיטא ולא צריכה‪ .‬ומעיקר הבדלה מםתברא דמשתחשך הוא‬
‫דהיכי מבדיל ועדיין )עוד( יום ואםור =( בעשיית מלאכה וכיון דלא מיפרשא‬
‫לא מבדלי׳ עד שתחשך ויהי לילה‪ .‬ולענין קידוש מםפקא ואיכא רבנן קמאי י(‬
‫דאמרי הני מילי דאיתרמי ליה כום בפלג המנחה ולא מתרמי ליה לפניא מבדיל‬
‫אפי׳מבעוד יום כי היכי דליקייכם הבדלה על היין ול*תא להא מילרתא ולאו‬
‫לפנינו בשמועה זו ולא הבינובהני יא( דמצלי‬ ‫והרבה טעו‬ ‫טעמא הוא כל עיקר‬
‫ש^־שבת בע״ש ושל מוצאי שבת בשבת לאו דוקא בשבת ומוצאי שבת בלחוד‬
‫אלא יב( בכל יום מצלו דערבית בפלג המנחה יג( כד ניחא להו וקיימי יד( כר׳‬
‫יהוד׳ וגמר׳ בהדי׳ אמר רב חםדא ניחזי אנן מדרב מצלי של שבת בע״ש ש״מ‬
‫הלכה כר׳ יהוד׳‪ .‬ודקאמרי ליה אדרבה מדרב הונא ורבנן לא מצלו עד לאורתא‬
‫ש״מ הלכה כרבנן‪ .‬והרי דברים ברורים דלא תליא הא מילר־זא במוצאי שבת‬
‫ובע״ש אלא בכל יום מן עדן דנפיק זמן תפלת טי( המנחה עייל זמן תפלת טו(‬
‫ערבית טי( ו^זיצטריכו למימר בע״ש ובמוצ״ש יי( לפרושי מאי תפיד״ה מצלו‬
‫] ‪ ................................................‬י ח ( תפלת מוצאי שבת בהבדלה ותפלת יום טוב‬
‫א( מכאן והלאה‬ ‫»( ״אבא יודן בירושלמי ואבדן לישנא קלילא “ ) תו ס׳ יבמות ק״ה‪.(:‬‬
‫עד ״מן עדן דנפיק זמן תפלת“ בכלל‪ ,‬מובא ברי״ין גיאת ח״א‪ ,‬י״ח־י״ט‪ ,‬בשם ״ ר ב ה אי י “ ‪,‬‬
‫ושים משובש מעם‪ .‬ב( כנו׳ כי״י וראשונים‪ ,‬ובמאמר הב׳ כנו׳ ב״נ‪ ,‬ואצלנו מוחלפת השפה‪.‬‬
‫ו( שם; או לערב‬ ‫ג( ריצ״ג‪ :‬שבע של ש ב ת ‪ .‬ד( שם‪ :‬ואין אומר‪ .‬ה( שהיא‪.‬‬
‫מידמי‪ ,‬נראה‪.‬‬
‫‪....‬‬
‫ח(‬ ‫דמי‪.‬‬ ‫וצ״ל;‬‫‪,‬‬
‫קדמיא‪ ,‬נראה‪ ,‬ריצ״ג; נמי‪,‬‬
‫ץ‘ ‪. . -‬ן‬ ‫‪.‬‬
‫הבדלה‪ .‬ז(‬ ‫שהוא •טעת קדוש ויטעת‬
‫י‬

‫‪.‬‬ ‫ט( שים‪ :‬ועדיין הוא אסור‪ .‬י( ה״ג הלכות קידוש־ והבדלה‪ .‬יא( ריצ׳׳ג‪ :‬הני‪.‬‬
‫יג( והשוה ראב״ן סימן קע׳׳א‪ .‬ואו׳׳ז ה׳ ק״ש סימן א׳‪.‬‬ ‫יב( •טם‪ :‬אלא אפילו‪.‬‬
‫יד( שים‪ :‬וק׳׳ל‪ ,‬וחסר״כד ניחא להו“ ‪ .‬טו( ברי״ג חסר מן ״תפלת“ עד ״תפלת“ ‪.‬‬
‫טו( כאן חסרון גדול בריצ״ג‪ ,‬כי גם הדברים הבאים הם דברי רה׳׳ג כאשר אעיר‪ ,‬ואני‬
‫יו( במגן אבות להמאירי ע׳ נ׳׳ד‪ ,‬ביטם‪ :‬רב י נ ו ח נ נא ל ז׳׳ל בפרק שחר‪.‬‬ ‫מוסיפם כאןבמרובעים‪.‬‬
‫יח( כאן הדברים חסרים ומעורבבים בה׳ ריצ״ג‪ .‬ובתוך דברי רה׳׳ג — תיטובותיו של‬
‫הרי׳׳ץ גיאת נגד רה״ג‪.‬‬
 ‫ה פ י ר ו •ם ' ם‬ ‫אוצר ה ג א ו ני ם‬ ‫‪38‬‬

‫) =י״ ט = י״ח!( בעצמה )בעונתה?( דזו היא עונתה והאיך מהסרין הבדלה או‬
‫דבר אחר כלום גורעין מטבע תפלה שטבעו חכמים בעונתה ורב הונא ובולהו‬
‫רבנן דלא מצלו עד לאורתא סברי כרבנן וסלקא שמעתא דעבד במר עבד דעבד כמר‬
‫עבד ולעולם א( מי שעושה ואוחז כדברי זה כמותו עושה כל ימיו ואין לו לעשות‬
‫פעמים כמר ופעמים כמר אלא לפי מה שנהג ותפש עליו המנהג ואין לו לחזור‬
‫ממנו לדברי חבירו הלכך =( העושה כדברי ר׳ יהודה משעה שמתפלל ומקבל‬
‫על עצמו חומרי יום הבא ובודל מן המלאכה מאותה שעה דקא מוםיפין מחול‬
‫על הקדש וקבולי קבלה שבא עלוייה ובשמתפלל של מוצאי שבת בשבת אסור‬
‫]במלאכה[ ד)ב(שבת במקומו עומד דמערב עד ערב הוא גבולו ואין לעבור ג(‬
‫אבל לקדש ולהבדיל סמוך לתפלה מי אמד ]מ[דקריש בתפלה מקדש על הכום‬
‫ומדהבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכום דקדוש והבדלה בתר תפלה ג( גרירי‬
‫או דלמא כיון דעדיין יש שהות ביום לא מקדשינן עד לאורתא דבי כתיב זכור‬
‫את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניםתו כתיב אבל ביום לא והם הבי‬
‫הבדלה לא ג( מבדלינן ער לאורתא ועמדה ההלכה אומר קדושה‪.‬והבדלה על‬
‫הכום אלמא קדוש והבדלה שייכי בעוגת תפלה ד( כל זמן שמתפלל חלו להו ולא‬
‫מבטלה לה)ו( מצות הבדלה מצות שבת ולא דחיה ליה דאודויי הוא דקא מודה ה(‬
‫להקב״ה דמקדש שבת ומבדיל בין קדושא לחולא דהרי מי שאין לו ]יין[ מבדיל‬
‫והולך בל היום כולו י( ואע״פ שעבר זמן ההבדלה אלמא הבדלה וקדוש הודאה‬
‫וכל אימת דמברך זמנו הוא וכדעולא י( דאמר ברכת מצוה מאי טעמא דהודאה‬
‫הא נמי הודאה היא וביון שבן יש לנו לאומרה בתחלת זמנה ואע״פ שעדיין לא‬
‫חשכה ומלאכה כדקיימא קיימא ויש לנו לאומרה אחר זמנה ואע״פ שבבר עבר‬
‫הותרה מלאכה ואין בזה לדחות ולתמוהבי בהנחת דבר על עקרו והעמדתו ע‪-‬‬
‫כנו נמצאו דברים דבורים על אופניהם מיושרים מצדדיהם[ ח(‪.‬‬
‫ובעי רבנן ם( נמי מכדי סומך גאו^־ה של ערבירת לתפלה עדיף וצלויי‬
‫לפגיא דערבית בתר ק״ש שפיר מלצלויי בפלג המנחה מ״ט צלי רב וצלי רבי‬
‫וצלי ר׳ ישמע׳ בר׳ יוסי ור׳ אה^׳־עזר בר׳ יוסי‪ .‬ו‪5<:‬הדרו להון איכ׳ מילי דלא‬
‫מפסקו להו לא משום ק״ש ולא משום תפלה כגו׳ עיבור שנה דאר׳ אלעז׳ בר׳‬
‫צדוק י( כשהיינו עוסקין בעבור שנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא לק״ש ולא‬
‫א( זה מובא בחידועי הרשב״א‪ ,‬ברכות כ״ז א׳ ד״ה‪ ,‬הימתא‪ .‬ובתו׳ הרא״ש ד״ה מאן‬
‫דעבד בשם ״הגאון “ ום׳ ההיבלמה ע׳ ‪ .21‬ובאו־־ח מ״ב ע״ד וברבינו ירוהם ספר אדם נתיב ג׳‬
‫ח׳׳ג בשם‪ :‬״רב האיי “‪ .‬ב( עי׳ בחי׳ הרשב״א שם כד״ה הא דאמר שמואל ביבם ״ר״ה גאון“‪.‬‬
‫ג( עי׳ תקונים שערי שמחה בסוף ח״ב‪ .‬ד( עיי׳ ראב׳־ן סי׳ קע״א ואו״ו ה׳ ק״ש סי׳ א׳‪.‬‬
‫ה( עיין העתים סי׳ כ״ז בתשו׳ רה״ג‪ ,‬שסותר דבריו וכבר העיר ע־׳ז העתים שם ‪.39‬‬
‫ו( פסחים ק׳׳ו א׳‪ .‬ז( פפחים ק׳׳ה א׳‪ .‬ח( מכאן והלאה הוספת ריצ״ג‪ ,‬ורבריו‪ :‬״וכיון‬
‫דהכי הוא “ בו׳‪ ,‬מובאים בטוא׳׳ח סי׳ רצ׳׳ג בשם הריצ׳׳ג‪ .‬ט( בני הישיבה בישיבת רה׳׳ג )עי׳‬
‫לקמן צד ‪ 42‬הערה ה׳(‪ .‬י( •טבת‪ ,‬י״א א׳‪.‬‬
‫‪3Q‬‬ ‫| ד ו‪ :‬כז‪ :‬כח;|‬ ‫מסכת ברכות‬

‫לתפלה ואיב׳ לטיט׳ דהוו מקדמי ומצלו כדי שיחטפו מצוה ו א נ ח נ א א מ ר י נ נ א‬

‫כיון דאית ליה לטעבד הכי דטאן דעבד כר׳ יהוד׳ עבד ושפיר דטי‪ ,‬ואפי׳ לטצוה‬
‫שהיא לטטה טזו טקדטי טצלו כד חזו דההיא טצוה קדיפא טן מטמך גאולה‬
‫של ערבית לתפלה של ערבית א(‪.‬‬
‫‪1‬כי‪ 1:‬ר יאשיה מצלי־ של מוצאי שבת בשבת‪.‬‬
‫כ ת ב ב( רב ה אי ג א ו ן ז״ל שזה לא היה עושה ר׳ יאשיה שהיה‬
‫מתפלל של מוצאי שבת בשבת אלא למצוד‪ .‬שהיה לו להחשיך ]על התחום[‬
‫לדבר מצוה כגון על עסקי המת ]או על עסקי חתן ובלה[ אבל שלא לדבר‬
‫מצוה אין ראוי להתפלל רכיון שכבר נהגו העולם להתפלל מנחה עם שקיעת‬
‫החמה אין לו להתפלל ערבית אלא משקיעת החמה ואילך‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫כ ת ב ^ ( ג א ו ן ב פ י ׳ הכ י והא ראט׳ מתפלל אדם של שבת בע״ש‬ ‫ככא‬
‫וכו׳ תפלה בלבד אבל ק״ש עם יציאת הכוכבים‪.‬‬
‫!כח־ו היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל‬
‫של מנחה ואח״ב מתפלל של מוסף‪.‬‬
‫י ש ד( לפרשה כפשיוטה כשהיו •גיתיהן לפניו‪ ,‬כלומר •כחיה בדעתו להתפלל עכעיו‬
‫שתיהן‪ ,‬הא אם )לא( היה בדעתו להתפלל תפלת המנחה עם דמדומי חמה מתפלל של מוספין‬
‫לבדה דלמה יתחייב להקדים ולהתפלל תפלת המנחה מחמת תפלת המוספין‪ .‬וכן נראה לי‬
‫שראיתיה מ ש מ ן ש ל ה ג א ו נ י ם ‪.‬‬
‫א״ל חדא היא לך או חדת היא לך א׳ל חדת היא לי משום‬
‫דמספקא לי בריב״ל )ס״א‪ :‬בר א ל עז ר( ה(‪.‬‬
‫פ יר ׳ י( רב ח א י י ג א ו ן ז״ל שמועח זו שאמרתי לך אחת היא לך‬ ‫הכב‬
‫שלא שמעת אותה אלא פעם זו ממני או מחודשת היא לך דשמעתה קמי השתא‬
‫והשתא איחדת לך בה מעט׳ א״ל חדת היא לי דקמי השתא הוו אמרי לה בר׳‬
‫אלעזר והשתא שמעתה בר׳ יוחנן‪.‬‬
‫!כח‪ 1:‬אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין‪.‬‬
‫מ י ה א ז( פ ס ק ו ק צ ת ג א ו נ י ם ח( שמותר לאכול אכילת ארעי קודם תפלת‬
‫המוסף וקודם תפלת המנחה ואעפ״י שהגיע ומגן ממה שאמרו לממה שאין הלכה כרב הוגא‬
‫שיאמר אסור לטעום קודם תפלת המיסה ולא כר׳ יהושע ‪ 1‬׳כאמר| אסור לכעום קודם תפלת המנחה‬
‫משהגיע ומנה אלא בשתיהן טועם אחליסי לבו אכילת ארעי שיהא לבו נסער בה שהרי התנצל‬
‫רב אויא כיסלא הלך לפרקו שיל רב יוסף דחלייס ליביה ואמר ליה הוה לך למטעם מידי ולמית׳‪.‬‬
‫ומנעו בניכם מן החניון‪.‬‬
‫פי׳ ט( רב י נו הא י י ג א ו ן ז״ל כמו חכמת האלמנתיקו י(‪ ,‬וה״ה לאחרות^‬ ‫ככד‬
‫א( עי׳ אוצר התשובות ע׳ ‪ 65‬וטור סי׳ דצ״ג בשם רה״ג‪ .‬ב( בהגה״ה במרדכי סי׳ צ׳‪.‬‬
‫וכן בתר׳׳י‪ .‬והמוקף ברבוע הוא על פיו‪ .‬ג( העתים ‪ .34‬ובפסקי רי״ד בסוף ב״נ‪ :‬ראיתי ל ג א ו נ י‬
‫ה( בבית נתן הגירסא‪ :‬משום‬ ‫ה י ש י ב ו ת ועי׳ אוצי הת׳ סי׳ קע׳׳א‪ .‬ד( חדושיי הישב״א‪.‬‬
‫דמספקא לה ניהלי בר׳ אלעזר‪ .‬וכן הוא בכ״י פ׳‪ ,‬עי׳ הגהות ד׳ים‪ .‬ו( ערוך ע׳ ״חד“‪ ,‬עפ׳׳י כ״י‪.‬‬
‫ז( חדויסי המאירי‪ .‬ח( וכן פסק בה״ג פ״ד‪ .‬ובה״ג אספמיא צד ‪ .29‬ט( מנחת‪-‬קנאות‬
‫האלמנטיקו ‪Logik .‬‬ ‫לר׳ אבא מרי מיסה אסתרוק פרעסבורג ‪838‬ז מכתב צ״ג‪ ,‬צד ‪72‬ז‪ .‬י(‬
 ‫או•‪ %‬ר ה ג א ו נ י ם — ה פ י ר ו י ש י ם‬ ‫‪40‬‬

‫פ י ר ש ר ב צ מ ח ג א ו ן א ( מנעו בניכם מן ההגיון מלהגות במקראו־‬ ‫קכה‬

‫שהן נוטין למינות‪ ,‬אבל צריק אתה כי אריב אליך ב ( יוכלו להגות שיש שם‬
‫תשובה כי את רגלים רצת ובו׳ ג(‪.‬‬
‫ו מ נ ע ו י( ע צ מ כ ם מן ה ה י ג י ו ן ומדהגים ב ע ו נ ו ר ת ראשונים‬ ‫קנו‬
‫עד שיגדילו ויבחינו‪.‬‬
‫הני י״ח כנגד מי א׳ר הלל כריה דר שמואל בר נחמני כנגד י״ה‬
‫אזכרות שאמר דוד כהבו לי׳י כני אלים )תחלים כ״ט(‪.‬‬
‫ול א ת מ צ א ה( מלכות בכל אלו י״ט ברכות‪ ...‬ו ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן‬ ‫קנז‬
‫פי׳ כי מ ל ך עוזו ]עוזר[ הוא במקום מלבות וכאלו הוא בתחלה‪.‬‬
‫עולא אמר עד כדי שיראה איסר כנגד לבו‪.‬‬
‫פי׳ ר ב ה א י י ג א ו ן ז״ל י( שיכוף את ראשו כאגמון שאז רואה‬ ‫קכח‬

‫איפר שהוא מונח בארין כנגד לבו ולא שיחצה קומתו לשני דחלקים ויכופינה‬
‫כשהיא מוצבת‪ ,‬וסימן לדבר הלכוף כאגמון ראשו דשמעת מינה זהו מנהג כריעה‬
‫וכשכופף צוארו ושוחה כמעט עד שיראה איפר שבארץ כנגר לבו נראה כפיפת אגמון‪.‬‬
‫‪1‬נט‪ 1-‬מאי מעין י׳ח רב אמר מעין כל ברכה וברכה‪.‬‬
‫ו ב ק ש ה ז( ככל אחת ואחת כגון אתה חונן לאדם דעת חננ‪ •,‬מאתך דעה והיצכל‬ ‫קנט‬
‫וצדיך למיחתם בכל חדא וחדא‪.‬‬
‫מחקיף לה מר זוטרא ונכללה מכלל הבינגו ה׳ אלהינו המבדיל‬
‫בין קדש לחול קשיא‪.‬‬
‫ו כ ת ב ח( ה ג א ו ן רב ה א י י ז״ל דאף על גב דסירקא בקושיא יא‬ ‫קל‬
‫מדחיא הא דרב נחמן דאמר משמיה דשמואל כיון דלא םלקא בתיובתא אלא‬
‫בקושיא אי עינינן לה משכחי׳ לה פירוקא “ ( ומשום קושיא לא דחי׳ לה והלכך‬
‫לא מצלי׳ הביננו במוצאי שבתות ובמוצאי יפים טובים‪.‬‬
‫אמר רב ביבי בר אבין י( כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו‬
‫חוץ מימות הנשמים מפגי שצריך לומר שאלה בברכת השנים‪.‬‬
‫וקאמר י יא( רב נ ן הני מילי בשעת הדחק אבל שלא בשיעת הדחק אין מתפלל הביננו‪.‬‬ ‫קלא‬
‫א( יוחסין השלם צד ‪ 124‬וכתב שם‪ :‬״ויש מפרשיין ההגיון כפשוטו; הכמת ההגיון ואמרי‬
‫מנעו בניכם ולא עצמיכם‪ .‬אבל בס׳ הלק נראה כפירוש רב צמח גאון“ ‪ .‬ועי׳ עוד בהערה ג׳‪ .‬וגם‬
‫בהקדמת ערוך השלם צד ‪ 18‬ד״ה ״הג“‪ .‬והוא רב צמח בר׳ פלטוי‪ ,‬עי׳ אגרת רש״ג צד ‪ 114‬הערה ב־‪.‬‬
‫ב( ירמיה י׳׳ב‪ .‬ג( עי׳ סנהדרין צ״ו ע׳׳א; אע״ג דשלח ר׳ יהודה הזהרו ובו׳ כי הא‬
‫מלתא מודעינן להו צדיק אתה ה׳‪ .‬ועי• בהראב״ע לתהלים תחלת מזמור פ״ט‪ .‬ועי׳ עוד אוצר‪-‬נחמד‬
‫מחברת ג׳ צד ‪ •116‬ד( תגי׳ה סי׳ ש״ב‪ .‬ה( ארחות חיים ח־׳א י״ד עמוד ג׳‪ .‬ובהאשיבול ח׳׳א ריש‬
‫צד ‪ 63‬כשם‪ :‬וי׳׳א‪ .‬ו( חרושי הרשב׳׳א‪ .‬וכן בתום׳ הרא׳׳ש עד כנגד לכו‪ .‬ועי׳ אוצר התשובות‪.‬‬
‫ו( דרג פיק ד׳‪ .‬ומן ״וצריך “ גם בה״ג אספמיא צד ‪ 30‬שורה ‪ .5‬ח( חדויטי הדשב״א‪.‬‬
‫ט( וכן לעיל צד ‪ .33‬י( כן היא גירסת הרי׳׳ך במקום אביי שבגמרא‪ .‬יא( הרי׳־ף‪ .‬וקאמרי‬
‫ר ב נ ן הם ה ג א ו נ י ם ‪ .‬ובספר העיתים צד ‪ 176‬הערה כ׳׳ה והאש־כול ח׳׳א‪ ,‬צד ‪.59‬‬
‫‪41‬‬ ‫]דף כט ‪:‬ר ‪| .‬‬ ‫צ וסכת ב ר כ ו ת‬

‫הא דאדכר קודם שומע תפלה הא דאדכר בתר שומע תפלה‪.‬‬

‫ו א י א( לבתר ■בומע תפלה כיון דצריך למיהדר ביכומע תפלה הדר כברכת פרנסה‪.‬‬
‫ו כ ת ב ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ז״ ל ב ( שאפם לא נזכר עד שהתחיל‬ ‫קל‪:‬‬
‫בעבודה מחזירין אותו לשומע תפיתה דביון דיכול לומדה בשומע תפלה למה‬
‫מחזירין אותו לברכת השנים‪.‬‬
‫ןכט‪ 1:‬אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו | א ע־ג דלא עקר‬
‫ו כ ן פ ס ק ו ה ג א ו נ י ם ג( כלישנא בתרא‪.‬‬ ‫את רגליו| חוזר לראש‪.‬‬ ‫ק^ג‬
‫מאי קבע א״ר יעקב בר אידי א״ר אושעיא בל שתפלתו דומה‬
‫עליו כמשוי ורבנן אמרי כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים‪.‬‬
‫כ ת ב ר ב י נ ו ה א י י ד ל י ( וסבירא להו לרבנן דאע״פ שתפלתו דומה‬ ‫לד‬
‫עליו כמשוי ואינו מתפלל כמי שצריך הדבר אלא כמי שמתפלל מפני החיוב‬
‫בלבד אפי׳ הכי כיון שאומרו בנחת כמי שמבקש רחמים על עצמו הוא‪.‬‬
‫ול‘•! אימת מצלי לה אמר רב יעקב אמר רב חסדא משעה שהחזיק‬
‫בדרך ה( ועד כמה א״ר יעקב אמר רב חסדא עד פרסה‪.‬‬
‫ד אם י ל ו ו( נפיק לאורחא ד ה ד פרסא צריך לצלוי תפלת הדרך‪.‬‬ ‫‪nS,‬‬
‫]א״ל י( רב ש שת ל ש מ ע י ה מא י ק ע ב י ד רב ה פ ר א א״ל ק א י י‬
‫מ י ק ם וקא מ צ ל י תפ[לת ח( הדרך אמ׳ ליה לדידי נמי <תוקמאן ואצלי‬
‫מהיות טוב אל תקרי רע‪ .‬ומאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה‪ ,‬פשיט]א[ ט(‪.‬‬
‫אבוה דשמואל ולוי םבירא להו כתנא קמא דסבר תפלה מעומד עריפא‬
‫מן מסמך גאולה לתפלה‪ ,‬והולכך השכיבם לישב בספינה או באסדה או לילך‬
‫בדרך מקובס שאין יכול לעמוד מתפלל בביתו כשר־זוא עומד וכשמגיע זמן‬
‫קרית שמע קורא‪ .‬ור׳ שמע׳ בן אלעזר מיסמך גאולר־ן לתפלה עדיף‪ ,‬והולכך‬
‫וכתב ר ב י נ ו הא י י ג א ו ן ז״ל יא(‬ ‫יצא י( לדרכו וישב בספינה או באסדה‬
‫יצא לדרך וישב כספינה או באסדא‪ ,‬פירוש‪.‬‬
‫רפסודות‪ ,‬והגיע זמן ק״ש קורא את שמע‬ ‫כשמגיע זמן קרית שמע קורא ומתפלל‬
‫ומתפלל כיטהוא יושב‪.‬‬ ‫בספינה כשהוא יושב‪.‬‬
‫א( שאלתות סוף סימן כ״ב‪ .‬ומכאן בה״ג קרוב לסוף פ״ה‪ .‬ב( חרושי הרשב״א עיי״ש‪.‬‬
‫ג( ראבי״ה צד ‪ 62‬ומקורו לא ידוע‪ ,‬עי״ש בהערות ר״א אפטוביצר וסדר׳־ע השלם ח״ב ‪. 128‬‬
‫ד( תר״י‪ .‬ה( כ״ה בכי״מ‪ .‬ו( סדר״ע נ״ג סע״ב‪ .‬ובה״ג; ואפי׳ נפיק לסגויי ח ר א‬
‫פרסא‪ ...‬ובתש״ר ח״ב סוף צד ‪ 22‬״עד“ במקום ״חדא “‪ .‬ומכאן דברי ריס״י; ״ובה״ג מפרש עד כמה‬
‫יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסא אפי׳ אין לו לילך אלא ער פרסא“‪ .‬ועי׳ בהערות ר״א‬
‫אפטוביצר לראבי״ה צד ‪ 64‬הערה א׳)ושם יחס בטעות הפסקא בתש״ר לרב נטרונאי הנזכר בתשובה‬
‫שס(‪ .‬ובה״ג אספמיא ‪ :30‬״וכי מסגי כאורחא עד כמהלך פרסא ומיחזי לצלויי כד קאים מיקם“‪.‬‬
‫ז( פי׳ רב האי גאון מכ״י קמברדיג שנתפרסם ע״י ד־ר מאנן בהצופה לחכמת ישראל‬
‫תרפ״ב ישנה ו׳ ח״ב עי״יש‪ .‬ח( המוקף ברבוע הישלמתי עפ״י לש־ון התישובה שיבאוצר התשובות‪ .‬ואצל‬
‫מאנן‪ :‬״את הדרך“ ובלי ספק טעות הרפוס היא‪ .‬ט( כלומר הענין פשוט ואינו זקוק לפירוש‪.‬‬
‫י( אצל מאגן‪ :‬״•‪]:‬ם לדר]כו “‪ ,‬ואין ספק •שהיו״ד והצד״י של יצא נדמו לו כמו •ש׳‪.‬‬
‫יא( ארהות חיים ח״א ט״ז עמוד ג׳‪ .‬ועי׳ לקמן צד ‪ 42‬הערה ב‪..‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה פ ירו ש י ם‬ ‫‪42‬‬

‫ו א ף א( על גב ורב <פשי קאמר על מעשה אבוה ושמואל ולוי לא‬

‫חזיננא רבנן קשישי דעאברי הכי איכא למימר דבשבתא דריגלא קאמר לא קא‬
‫עבדי)נ(ן רבנין קשישי הכי אבל היכא וצריך לצאת עביר ומשק ‪ “7‬א מילתא‬
‫ורתנא קמא עריף משום רר׳ שמע׳ בן אלעזר יהיר‪’5<: .‬םרה אמרי במערבא ב(‪.‬‬
‫היא אסרה היא רפםור רכת׳ רפםורות אל ים ]י[פו ג(‪.‬‬
‫ר׳ ^ ■פלעזר בן עזריד־! אומ׳ אין תפ^'ת המוספין איל‪ 1<:‬בחבר עיר‪.‬‬
‫פיר׳ לית ליהיר לצלויי תפלת המוםפין כל עיקר אילא בצבור בין במקום שיש‬
‫חבר עיר ובין במקוכש שאין חבר עיר‪ ,‬ר׳ יהורה אומ׳ משמו כל מקום שיש‬
‫חבר עיר יחיר פטור מתפלת המוספין פירוש הא מקום שאין שם חבר עיר‬
‫יחיר חייב והיינו ראמרינן יחיר שלא בחבר עיר איכא בינייהו *(‪ .‬ולאו הלכה לא‬
‫בר׳ אלעזר בן עזריה ולא כר׳ יהורה שאט׳ משמו‪ .‬והאיי ראיצטרכינן למימר אין‬
‫הלכה כר׳ יהורה שאט׳ משום ר׳ ‪^:‬זלעזר בן עזריה מפני שנמצא מי שאמר‬
‫הלכה כמותו בעמור זה כי אמר ר׳ חנינא קרה קמיה רר׳ ינאי הלכה כר׳ יהורה‬
‫שאמר משום ר׳ אלעזר בן עזריה איצטריך למימר ליה פוק קרי קרך לברא אין‬
‫הלכה כמותו וכי אט׳ רב יצחק בר אברימימשום רבינו הלכה כותיה איצטרכינן‬
‫ל^ז מםייעה ליה‬ ‫למימר ויד^א היא י ( וברחכין סליק^ז שמעתא‪ .‬ורשמואל‬
‫לחייה בר רב כי ראםתברא ליה לרב חייה בר אבון ואיכא למימר הכי קאמר‬
‫שמואל לא נצרכתי מעולם בנררעא להתפלל שלמוספין ביחיר ‪ . ..‬בלבר ‪ ...‬הוה ‪. ..‬‬
‫וראט׳ ר׳ יוחנן אני ראיתי את ר׳ ינאי שהתפלל וחזר והתפלל מוקים ליה לר׳ יוחנן‬
‫רמוםף צלי בשמיה וביחיר הוה וכי אט׳ ליה רב ירמיה לר׳ ז ו ר א מנא לך‬
‫רמוסף צלי וריל]מא מעיקרא[ לא כוין רעתיה בראשונה והרר צלי ביחיר אהרר‬
‫ליה פוק חזי מאןגברא קא משהיר עח“ה פירוש אט׳ ליח ר׳ זורא פוק חזי‬
‫רבא קא משהיר עיד־יה או הויא מילתא ראיכא למימר בה‬ ‫מאן גבר^ז‬
‫הכי לא הוה משהיר עלה ר׳ יוחנן‪ .‬ר׳ אמי ור׳ אםי אף על גב רהוה איכא‬
‫תליפרי כנישאתא בטבריה לא הוו מצלו אידיא ביני עמורי היכא רהוו גרפי‪,‬‬
‫משיילי רבנן ה( משום מאי אמרו רבנן היכא הוה מצלי רב אמי ור׳ אפי ומאי‬
‫אית בה בהאי שמעתא‪ .‬ואית בה תרין מיטרי חר מיניהו כיון רבתפלת המוספין‬
‫עסיקינן אתפלת המוספים קאמר ואף על גב דלא מפרש מעניאנא גמרינן ואורעינן‬
‫דאף על גב דהוה איכא כנישתא בטבריה הוה מצלי דמוםפין ביחיד דאלמא‬
‫האיי גאוןגחדרג־י הר־טב״א‪,‬‬ ‫א( פסקא זו עד הפסקא ״אסדה “ הובאה מלהבמלה ב׳םם רב‬
‫ובסתם מפור־ט־ת יותר כספר ההיטלמה עי״ש‪ .‬ב( ירויטלמי ברכות ד׳‪ ,‬ו׳‪ :‬היא אסדא היא אסבריא‬
‫היא רפסודות ונביאם לך רפסודות א ל ים יפו‪ .‬ור־ תנחום ירו׳טלמי מביא כמריטד אלכאפי כ״י‪,‬‬
‫ע׳ אסד; ״וקאל )אמר( רב •טרירא גאון ז״ל הוא רפסוד הוא אסדה הוא אסכריא“ ) עי׳ י‪ .‬נ‪ .‬אפ׳טמיין‬
‫הצופה לחכמת ישראל תרפ״ג עמ׳ ‪ 96‬ובפירוש הגאונים‪ ,‬עמ׳ ‪ .( 171‬ג( |כצ״ל‪ .‬ולא‪ :‬פ]יס׳|‬
‫כמו שקרא מאגן!‪ .‬ד( כך הגרסא בב״נ‪ ,‬עי־ הגהות ד׳׳ם אות פ׳‪ .‬ה( בישיבת רה״ג )עי׳ לעיל‬
‫צד ‪ 38‬הערה ט׳(‪ .‬וכל הפסקא עד תפלת המוספין נשנתה בתג׳׳ל סי׳ ק״א בשנויים מעמים‪.‬‬
‫‪43‬‬ ‫‪| . kS‬‬ ‫‪ li‬ס כ ת ב ר כ ו ת |ד!ן‬

‫לא מבירא להון לא כר׳ אלעזר בן עזריה ולא כר׳ יהודה שאמ׳ משמו‪ .‬ואית‬
‫דאיתי ליה בטעמא אחרינא‪ .‬ואמרינן אשמעתין אפילו ימים שיש בהם מוסף לא‬
‫הוה מצלי ר׳ אמי ור׳ אסי אילא ביחיד ביני עמודי ואו הוה סבירא להון כר׳‬
‫אלעזר בן עזריה או כר׳ יהודה שאמ׳ משמו לא מצת“י להון תפלת המוספין‪.‬‬
‫וכיון דאמ׳ ר׳ יוחנן אני ראיתי את ר׳ ינאי שהתפלל וחזר והתפלל וקים ליה‬
‫לר׳ יוחנן דמומף צלי ליה בשניה אדברנן מעשה דר׳ חייה בר אבה דצלי תמיד‬
‫וקים לה לר׳ זורא דתניא לצלותא דתמיר דהא קא מחוי ליה אנפוי אייד׳יימא‬
‫משום דלא כיון מר רעתיה ואילא משום דלא אדכר מר דריש ירחא ולא אמ׳‬
‫ליה דילמא דמוסף‪ .‬וסליקא שאם טעה ולא הזכיר של ראש חחדש בשחרית אין‬
‫מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בתפלת מוסף הני טילי בצבור כדר׳ אבה א(‬
‫אבל ]יחיד[ דטעה חוזר ומתפלל‪ .‬כמה ישהה בין תפלת שחרית לתפלת מוסף‪.‬‬
‫רב הונא ורב חםדא חד אמ׳ כדי שתתחונן דעתו עליו דד־ואזי מינה להתחונן‬
‫שוב שעה דכת׳ ואתחנן‪ .‬ואמרי נמי כדי שיפייסנו אחר ויחפים ממנו ונחון אותו‪.‬‬
‫וחד אמ׳ כדי שיתחולל דעתו כי דכת׳ דום ליי והתחולל לו‪ ,‬פיר׳ ב( כדי שיהרג את‬
‫חבירו וישמהו חלל‪ ,‬ואית דגארסי כדי שתחול עליו ג( ואית רגארסי כגון שהסיחה‬
‫מדבר ואותו הדבר בינו לבינו הסח הדעת כדי שתשוב דעתו ותחול על אותו הדבר‬
‫ותתלה בו ותהרהר בו בכל שרעפיח ולא נמצא מהרחרת בדבר אחר דכת׳ ויחל משה‪.‬‬
‫סליק תפלת השחר‪.‬‬
‫אין עומדין להתפלל אילא מתוך כובד ראש‪ ,‬כי השחוק וקלות ראש מרגילין‬
‫לערוה‪ .‬ואסמכתא וגילו ברעדדח‪ .‬אם׳ ליה תפילי מנחנא‪ ,‬דמאן דקביעי ליה‬
‫תפילי אין יכול להקל את ראשו‪ ,‬ואי באדח שפיר דאמי *(‪ .‬אסור שימלא אדם פיו‬
‫שחוק בעולם הזה‪ .‬פירוש ב י מ י ח ג ל ו ת ‪ .‬וכל חהלכות שנאמרו אחר כך נכוחות‬ ‫‪rr‬‬
‫'‪*X‬‬
‫ואין בהן קושיא לפרשהו כגון אין עומרין להתפלל מתוך דבר הלכה אילא מתוך הלבח‬ ‫‪%‬‬
‫פסוקה ודומיי דר׳ זורא או דר׳ אושעיה או דרב הונא אט׳ זעירי דאלמא הני‬
‫פסוקות‪ .‬ובריתא מוספא על כובד ראש‪ .‬לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא‬
‫מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים‪ .‬ורב אשי הכי עביר י(‪ .‬לא יפטר‬
‫אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה ברורה‪ .‬המתפלל צריך שיכוין לבו‪ .‬ר׳ עקיבה‬
‫בצבור מקצר מפני כובד הצבור‪ .‬בין לבין עצמו שוגה בתפיד^תו ממה שלבו‬
‫נתון בה וארם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת מרוב כריעות והשתחויות‪.‬‬
‫א( עי׳ בר״ס הערה ר׳‪ .‬ב( פיררש מפליא מאר! )ועי׳ כערוך ע׳ ״חל“ ז׳ והוא מפירוש‬
‫ג( כ׳׳ה בכי׳׳מ‪ ,‬עי׳ הגהות ד׳־ס; וצריך למחוק ״ואיה רגארסי“ ב׳‬ ‫ר׳׳ח בתג׳׳ל סימן קי״א(‪.‬‬
‫ר( בנוסחתנו‪ :‬״רב אשי עביר כברייתא“ ומשם נראה שרב אשי הנהיג עצמו כפי הברייתא‬
‫הראשונה שאין עומדין להתפלל לא מתוך דין ונו׳‪ .‬אבל רה־׳ג מסיים שרב אשי עביר כפי הברייתא‬
‫השנייה שאין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ובו׳‪ .‬ובכן ברור הדבר שנוסחת רה׳׳ג בגמ׳ היתה‪:‬‬
‫״רכנן עכדי כמתני ורכ אשי עביר כברייתא דתני אין עומרין להתפלל לא מתוך עצבות“ ונו׳‪.‬‬
‫ובאמת כך היא נוסחת האלפס ורק שם האמורא שם הוא ״רב שימי כר אשי“ תחת ״רב אשי “ )מאנן(‪.‬‬
 ‫ה פ י ר ו ‪ tr‬י ם‬ ‫אוצר הג אוני ם‬ ‫‪44‬‬

‫‪,‬רנה שהיא • ת ה ^ ־ ה ואחר בך תפלה שהיא בקשה‪ .‬יסדיר אדם שבדחו שדי‬
‫הקב״]ה[ ואחר כך צרכיו‪ .‬אין אומרין דברים אחר אמת ויציב אבל אם בא‬
‫לומר אחר תפלתו אפילו כסדר וידוי של יום הכיפורים אוט׳‪ .‬מחתך בשפתיו‬
‫ואסור להשמיע קול‪ .‬שכור ]אסור[ להתפלל‪ .‬הרואה דבר בחבירו חיב להוכיחו‪.‬‬
‫החושדין אותו בדבר ואין בו צריך להודיעו*(‪ .‬החושד את חבירו בדבר שאין בו צריך‬
‫לפייסו‪ ,‬אסור לישב בארבע אמות שלתפלה‪ .‬דאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי בן זימרה‬ ‫‪.r'%‬‬
‫‪X‬‬
‫היושב תענית בשבת קורעין לו גזר דינו ע׳ שנה וחוזרין ונפרעין ממנו דין שבת א(‪.‬‬
‫ופרש רב הא י י ד( דליתא‬ ‫נחנא ]אמרי[נא רליתה להא שמעתא אילא ' לעינין‬
‫להא שמעתא אילא לענין תענית‬
‫חלום לבד אבל לא לענין חוזרין‬ ‫תענית חלום בלבד שאין לו דבר שיש לו ש]כ[ר‬
‫ונפרעין ממנו עונג שיבת שאין‬ ‫ויש לו עליו פורענות כאחת על דרך אחת אלא אם‬
‫דבר שיש לו יסכר ופורענות‪ ,‬שאם‬
‫מצוה הוא אין בו פורענות‪ ,‬ואם‬
‫מצוה הוא אין עליו פורענות‪ ,‬ואם יש עליו פורענות‬
‫ישי בו פורענות הוי מצוה בעברה‬ ‫כעבירה היא ושבת יש בה מצות עונג ולא הותרה‬
‫ויסבת ייס בו מצות עונג ולא‬
‫הותר תענית אלא לחלום ובו‬
‫תענית בה אלא לחלום ובו ביום בלבר‪ .‬ומי שלבו‬
‫ביום‪ .‬ולמי שילבו תלוי בכך מפני‬ ‫תאי בכך מפני שנראה שהוא בסכנה‪ .‬ו מ פ ר ש י‬
‫שהוא בסכנה‪ .‬ומפרשי רבנן עונג‬
‫יסל אדם שרואה חלום קיסה בליל‬
‫ר ב נ ן ב( עונג שלאדם כשרואה חלום קשה בלילי‬
‫שיבת ליתב בתענית בו ביום‪ ,‬כיון‬ ‫שבתות לישב תענית לבו ביום‪ .‬כיון דקים לן ‪...‬‬
‫דקיי׳׳ל ו מ וישם גם בלבו *״ר‬
‫אדם יפה תענית לחלום כאש‬
‫שם בלבו שלאדם שיפה תענית לחלום כאש בנעורת‬
‫לנעורת‪ ,‬ואם אינו מתענה יושיב‬ ‫אם אינו מתענה הוא יושב ודוה כל היום כולו‬
‫ודוה כל היום ואינו מתענג מפני‬
‫הפחד‪ ,‬וכשמתענה ומשים !אל!‬
‫ואינו נהנה בעונג מן הפחד וכשיושב תענית ומשים‬
‫לכו שנקרע גזר דינו‪ ,‬אין עונג‬ ‫על לבו שנקרע גזר דינו אין לו עונג גדול מזה‪.‬‬
‫גדול מזה‪ .‬וכי אמר רב נחמן בר‬
‫יצחק ליתב תעניתלתעניתו‬
‫וכי קאמר רב נר־זמן בר יצחק ליתב התעניתא‬
‫שהענגתו עונג שלא במצות‬ ‫לתעניתיה שהתענגתם ג( עונג שלא כמצות אכילה‬
‫אכילה ושתיה אבל הא דאמר‬
‫חוזרין ונפרעין ממנו ליתא כל‬
‫ושתיה אבל הא דקאמר)ינן( חוזרין ונפרעין ליתיה‬
‫עיקר כדפרשיינן עכ״ל‪.‬‬ ‫כל עיקר כדפרישנא לעילא‪.‬‬
‫• א( ״ונך פירשו חכמ׳ אי זה הוא תענית שמחללין עליה את השבת כגון שראה אדם‬
‫בחלום שנגזרה עליו גזירה ומתירא לשם סננה מותר לחלל עליו ■סבת שמהללין שבת על ספק‬
‫נפשות“ )פרקי בן באבוי שפרסם י‪ .‬נ‪ .‬אפשטיין בהרעוי הצרפתית לשנת ‪ 1922‬כרך נ״ה צר ‪ 82-3‬ז(׳‬
‫ב( ״ואוקמוה רבנן קשישי בתענית חלום אבל בתענית דרשות ודאי אסור דאמרי׳ ביציאות‬
‫•טבת יפה תענית לחלום כאש בנעורת ואמר רב יוסף ובו ביום ואמר רבה ואפי׳ בשבת מאי‬
‫תקנתיה ליתיב בתענית לתענית פי׳ אע״פ שמועיל לו התענית שנתכפרו בו כל עונותיו וכיון‬
‫שכן הוא אין לך עונג כזה מ״מ לא קים מצות עונג שבת באכילה ושתיה לכך צריך להתענות‬
‫באחד בשבת להתכפר על זה‪ ,‬כ־׳ק !כך קבלתי! מרבות׳ ב ש ם ר בי ה א י י ז־ל )המנהיג ברלין‬
‫מ״ז סע״ב(‪ ,‬ובחר׳ הרשב׳׳א ושו׳׳ת ח״ד סי׳ רס׳׳ב‪ .‬ומשם גם באורחות חיים ח״א‪ ,‬צ׳׳ג עמוד ד׳‪:‬‬
‫״פי׳ רבי׳ האיי גאון ז׳׳ל וכן רוב המפרשים בתענית חלום ויסכן הוא במדרש תהלים “ )עי׳ בובר‬
‫מבוא ל־׳ה ע׳־א‪ ,‬אות י״א(‪ .‬וכמת״ו ‪ :234‬״פריסי לה רכנן בתענית חלום בלבד‪ .‬ואית דגרסי לה בהדיא‬
‫הכי‪ ...‬כל היושב בתענית חלום ביסבת“‪ .‬ג( צ‪-‬ל‪• :‬סהתענגתו‪ .‬ד( האשיכול חלק ב׳ צד ז‪.‬‬
‫‪45‬‬ ‫|דף לב‪ S :sS :‬ג‪|.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫גדולה תפלה יותר ממעשים טובים ויתר מן הקרבנות ויתר מן הצדקה‪.‬‬

‫אף על פי שננעלו ]שערי תפלה[ שערי דטעורת לא ננעלו‪ .‬כהן שהרג את‬
‫פי׳ א( רב הא י י ג א ו ן‬ ‫הנפש אסור יד־־ישא אי־ת בפיו‪ .‬ראבא ביומ^ת‬
‫דעובא ^‘א גזר תעניתא שהכת׳ שמו סימן רע‪• .‬כ־הכתוב •כמו סימן ר;י‪.‬‬
‫*( המאריך ב( בתפלתו אין הוזרת ריקה‪ ,‬המאריך בתפלתו ומעיין בה בא‬
‫לידי כאב ובמה תקנתו יעסוק בתורה‪ .‬המתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל‪.‬‬
‫ובפירויכי כ ר כ ות כתב ג(‬ ‫ארבעה צריכין חיזוק‪ .‬כל אילו ההלכות נכוחות‬
‫ונבונות אין בדבריהם צורך לפירוש‪ .‬ושאר ד ר אש י ארכעה צריכין חזוק ויג־אר דרעות‬
‫יש כהן דכרים נכוחים ויש בהם‬
‫יש בהן נכוחים וישי בהן הגדות רחוקות ולא דסמאכא אגדות רחוקות ולא דסמכיא איכון‬
‫אימן ורובה רקראיי אסמכאתא ואית בהו מילי דרובא דקרא אסמכתא ואית בהו‬
‫מילי שאנו מזכירין ברמז ואטרום‬
‫שאנו מזכ יר ין ברמז ואמרום גא ו נ ים שלפנינו‪ .‬גאונים שלפנינו וכו׳ עד ומדקי׳״ל‬
‫מעשה דשמו‪<:‬זל ב( דהורה בפני עלי ‪^:‬תפשר מהלכתא ומשקול הדעת ומקראי‬
‫ברורי דהכל בידי שימים חוץ‬
‫מיראת שמים בבלו דברי ר׳ חמא‬
‫שברגל)ים( אהר היה בתר דגדל ואסמכוה רבנן אהני‬
‫בר חנינא בשלשה מקומות‬ ‫קראיי‪ .‬ומדקימא לן מהלכאתא ומשיקול הדעת ומקראיי‬
‫ופירושיהם טעמים אחרים ברורים‬
‫ברירי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים בטלו‬
‫והא דהוראה דקאמרי חזר הקב״ה‬
‫והורה ה ס כ מ ה היא ודקאמר‬ ‫דברי ר׳ חמא בר חנינה בשלשה מקראות ופירושיהן‬
‫כביכול תפשו בבגרו ה ת ק פ ת‬ ‫טעמים אחרים ברורים‪ .‬והא מהוראה דקאמר חזר‪.‬‬
‫רחמים ותכיעה‪ .‬הכין פרישי רבנן‬
‫והודה הק״ב והודה הסמכה היא‪ .‬ודקאמר כויבול‬
‫הני מילי ואף פרישי כל ש־כיוצא‬
‫בהן כסדר הזה וכררך הזאת כי‬ ‫תפש בבגדו התפסת רחמים ותביעה‪ ,‬הכין פר ישו‬
‫היכי דלא ליקשי לא קראי ולא‬
‫שקול הדעת‪ .‬כל אלה דברי רב‬ ‫רבנן אילין ואף את פריש כל שכיוצא בהם כסדר הזה‬
‫וכדרך הזאת דלא ליקשו לקראיי ולא שיקול הדעת‪.‬‬
‫האי גאון‪.‬‬
‫ופיסקא דמתניתין בתר הכין חסידים הראש־ונים היו• שוהין‪ .‬המתפלל צריך‬
‫שישהה שעה אחת קודם תפלתו ושעה א׳ אחר תפלתו‪ .‬אפילו מלךממלכי ישראל‬
‫שואל בשלומו לא ישיבנו‪ .‬אבל הגמון או קרון או אנם אם אפשר לקצר יקצר ואם‬
‫לאו פוסק‪ .‬אפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסוק אבל עקרב פוסק‪ .‬ראה שורים פוסק‪.‬‬
‫*( מזכירין גבורות שמים בתחית המתים ושאלה בברכת השנים והבדלה בחונן‬
‫הדעת‪ .‬והלכתא כי דפסיק ליה ראבא לרבינא דהבדלה כקידושא בתפלה ועל‬
‫הכום‪ .‬וכיהן אמרו‪ .‬וכדרב יהודה אמר שמואל וראבה ורב יוסף ולאו ברכה‬
‫שאינה צריכה היא‪ .‬ואמר ראבה בה מותבינן אשמעתין טעה ולא הזכיר הבדלה‬
‫בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכום מרקאמר יכול‬
‫לאומרה ראלמא או ניחא ליה אומרה על הכום ואו לא ניחא ליה לא‪ .‬הוא‬
‫מתיב לה והוא מפריק לה מפני שהוא אומרה על הכום‪ ,‬ואיכא דלא גרסינן‬
‫ליה להדין פירוקא‪ .‬ולא ידעינן מאי טעמיהון‪.‬‬
‫א( גנזי‪-‬ירושלים ח׳׳ב‪ .‬צד מ״ו‪ .‬ב( סדר המאמרים משונה מאיבר לפנינו‪ .‬ג( מכתב‬
‫ר׳ שמואל ספורטא לרבני צרפת‪ ,‬קבוצת מכתבים ע״י ר׳ שזח״ה במברג ‪ 1875‬צד ‪. 104-103‬‬
 ‫ה‪ E‬י ר ו ש י ם‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪46‬‬

‫טעה ולא הבדיל לא בזו ולא בזו חוזר לראש‪ .‬ולענין יום טוב שחל‬
‫להיות אחר שבת א מ ר ו ש ב א ר ץ י ש ר ׳ ער ע ב ש י ו ח ו ת מ י ן א ו ת ה‬
‫ב ר כ ה ר ב י ע י ת ב פ נ י ע צ מ ה א(‪ .‬מאן דאמ׳ מורים חכמים פירוש דליכא‬
‫חלוקה ומאן דאמר הלכה מכלל דפליג והלכה כזה שנאמר‪ ,‬מאן דאמ׳ מט*ן‬
‫משיקול הדעת ואינו ברור‪ .‬ואנן תקינו לן רב ושמואל מרגניתא בבבל משפטים‬
‫ישרים ותורת אמת‪.‬‬
‫האומ׳ על קן צפור יגיעו רחמ׳ פליגי בה תרי א מ ו ר י ב( במערבא‪ .‬פיר׳‬
‫מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית כדמפרשי בארין ישר׳ ג( שהוא כקורא תגר‬
‫ואום׳ על קן צפור הגיעו רחמיך על אותו האיש ^־ א הגיעו רחמיך ש]נר[אה‬
‫במתקנא בהן ופיר׳ מפני שעושה מדותיו של הקב״ה רחמ׳ ואינן אילא גזירה‪.‬‬
‫בדמפרשי התם נמי ער קן צפור הגיעו רחמיך אף אנו חוס עלינו וכדאט׳ ההוא‬
‫גברא קמיה דראבא אתה חמתה על קן צפור חום ורחם על׳ינו אתה חסתה וגו׳‬
‫וכי אמ׳ רבא במה יאדע האיי גברא לרצויה‪ ,‬לחדודיה לאביי הוא דבעיי למיחזא‬
‫דאמ׳ כזה מסלקיןאותו בנזיפה שלא כמידת רחמנות מצוה זו‬ ‫מאי אמ׳ עד‬
‫אלא גזרה‪ .‬ואין מוסיפין בשבחו שלהקב״ה אילא האל הגדול הגבור והנורא דאמר‬
‫משה ואתו אגשי כגסת הגדולה ותקינוניהי‪ ,‬אין מקלסין בתפלה יותר מבן אבל‬
‫מחוץ מן התפלה כל זמן שאינו טועה יקלם ד(‪.‬‬
‫מודים מודים משתקין אותו דמיחזי כשתי רשויות ושמע שמע בין בי אמ׳‬
‫מילתא סילתא מן קרית שמע ותאני להדדי זה משתקין לה וכי אם׳ פםוקא‬
‫פסוקא ותאני ליה הרי זה מגונה ה( ושתוקי לא משתקינן ליה והא דמגונה דילמא‬
‫דעתיה וקא תאני לכווני דעתיה אם׳ ליה אי אמר לא כויני‬ ‫כווני לא כוין‬
‫רעתאי אמרינן ליה נץ השתה שוי בלבך לכווני דעתך מקמיתא ולא תיתני ואו‬
‫האדר י( בשניתא דקארי שמע מ ת ח ב ר י ן ע ל י ה ח ב ר ו ת א ו מ ח ו ל יה‬
‫ב ק ו ל פ י ד פ ר ז ל א עד דמכוין דעתיה‪.‬‬
‫העובר לפני התיבה וטעה יעבר אחר תחתיו וההוא אחר דאמרו ליה‬
‫למינחת לוויי ‪ . ..‬באותה שעה ‪ ...‬מי שאמרו לו ‪ ...‬פעם ראשונה מסרב שניה‬
‫מהבהב שלישית פושט ויורד‪.‬‬
‫אמר רב הונא טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר לאתה‬
‫חונן באחרונות חוזר לעבודרת ורב אפי אם׳ אמצעיות אין להם סדר מפרשי‬
‫רבנן מאי קאמ׳ רב אסי אמצעיות אין להם סדר שאם ודאי טעה ולא אמר‬
‫ברכת גבורות במקומה או שלא אמר ברכת קדושרת השם במקומה אף על‬
‫א( הובא בחדושי הרשב״א בשש רבינו האי גאון ז״ל‪ .‬ג( =‪ -=-‬אמוראי‪ ,‬עי׳ לעיל צד ‪35‬‬
‫הערה ב׳‪ .‬ג( = תלמוד ירושלמי‪ ,‬עי׳ באוצר התשובות צר ‪ 3‬הערה ד׳‪ .‬ד( הובא בחדושי‬
‫הרשב‪-‬א ובאורחות חיים ח׳׳א י׳׳ד עמוד ג׳‪ .‬ה( גם זה הובא שם‪ .‬ועי׳ תוש׳‪ .‬ו( = ואי הדר‪.‬‬
‫‪47‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת (ד!‪ :‬לב‪ :‬לג‪ :‬לד‪(.‬‬

‫פי שאמ׳ כמה ברכורת אחריהם חוזר יד״ראש שהראשונות יש יד*הן סדר‬
‫וצריך לומר כל אחת במקומה ולית ליה למימר גבורות בתר קדושת השם ואי‬
‫טעה ולא אמר ברכת עבודה ואם׳ הודאה והתחיל בשים שלום צריך למחדר‬
‫לעבודה‪ .‬ואמר בתרה הודאה ששלש אחרונות יש להן סדר‪ .‬באילין מילי שוין רב‬
‫הונא ורב אסי אבל אמצעיות פליגי בה רב הונא סבר כי טעאי בהי ושכח מלומר‬
‫חרא מיניהי חוזר לאתה חונן כי היכי ]דלימרינהי כסידורן[ דרגילי בהי אינאשי‬
‫ח ז י נ ן ל ג א ו ן א( דאמר‬ ‫ורב אםי סבר אין להן סדר ובשעה שנזכר אומרח‬
‫היכא דמעה באמצעיות כגון‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫•בשבח ברכה מן האמצעיות‬ ‫לאותה ברכר־! ששכח ואף עלפי שאינה מקומה‬
‫ואידכד לה לאחר שעבר את‬ ‫ואית אחריה ברכר־ז שהגיע אירביד‪ ,‬ולא ברכך־ז‬
‫מקומה כיון דקאמר רב אפי אין‬
‫להם סדר אומ׳ במקום שזוכרה ודיו‪.‬‬ ‫]שטעה בה[‬
‫)עד כאן הפירוש של רב הא" גאון( ■‬
‫יש מן ה ג א ו נ י ם ז״ל ב( שפי׳ אין להם סדר כלל אלא בכל מקום‬ ‫קלו‬
‫שנזכר שדלג אחת מן הברכות שם חוזר ואומר אותה ברכה שדלג וחוזר לאחר‬
‫מכן לברכה שהיה עומד בה‪ ,‬כגון שדלג ברכת רופא ואמר ברכת השנים ואח״כ‬
‫נזכר אומר ברכת רופא ואומר אחריה קבוין גליות‪.‬‬
‫‪1‬לב‪ 1:‬אמר ר׳ יוחנן כל כהן שהרג את נפש לא ישא את כפיו‪.‬‬
‫אמר ר׳ א ל עז ר כהן שהרג ]את הנפש[ יד״א ישא כפיו‪ .‬פ י ר ש ו‬ ‫קלו‬
‫ה ג א ו נ י ם ג( דווקא ברגיל לכך אבל בשביל פעם אחת לא י מ נ ע ו ה ב י א ראיה‬
‫מהא דאמרי׳ י ( לא יאמר אדם בהן זה מגלה עריות ושופך דמים מה לי לברכתו‪.‬‬
‫‪1‬לג‪:‬ו דדייק ונמר שמעתא מפומא דמרא שפיר כרחבא דפומבדיתא‪.‬‬
‫י ש מ פ ר ש י ם ח( כי בשמות דייק כי נסתפק לו אם שמעה משם רב‬ ‫קלח‬
‫יהודה בר אילעאי או מרב יהודה‪ .‬וכן פירש ר ב צ מ ח ג א ו ן בערך רחבה‪.‬‬
‫ולי•! אמר לך רב הונא אמצעיות כולהו חדא ברכתא נינהו‪.‬‬
‫ו א פ ש ר י( נמי הוה ליה לרב הונא לתרץ דמתניתי׳ ביטליח צבור שטעה‬ ‫קלט‬
‫ומשום טירחא רציבורא וכמו שהקלו בו כמה דברים אחרים כגון בטועה בר״ח‬
‫ובשאר דברים אבל ביחיד שטעה לא אלא חוזר לאתה חונן אלא מדלא משני‬
‫הכין ש״מ דרב הונא אפילו בש״צ קאמר‪ ,‬וכן כתב רב האיי גאון ז״ל‪.‬‬
‫לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא כשלש ראשונות‪.‬‬
‫כ ת ב ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ז״ל י( דהני טילי צרכי יחיד אבל צרכי‬ ‫קמ‬
‫רבים שואלין דהא כל ג׳ אחרונות שאלת צרכי רבים נינהו‪ ,‬ואפילו תרצה לפניך‬
‫א( הרי״ף‪ .‬ב( חרושי הרשכ״א‪ .‬והשוה האשכול חלק א׳ צד ‪ .20‬ג( אגודה לט׳ מגידה‬
‫פ' הקורא עומד )דף קל״ג ע״א(‪ ,‬ואין זה שם במגילה כ״ד ע״ב‪ .‬ד( ירושלמי גטין ה‪ /‬ט׳‪ :‬שלא‬
‫תאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכגו‪ .‬ה( יוהסין בסוף הקדמתו‪ .‬ו( הד׳‬
‫הרשב״א‪ .‬ז( הד׳ הרשב״א‪ .‬ועי׳ תוס‪ /‬ובפרדס מ״ד ע״א וד׳ ווארשא סי׳ קע׳׳ו ]בפרדם נתערבה‬
‫ראשית תשיובת רב האיי ברא׳סית פירושו וצ״ל שם‪ :‬אומר )רב האי( דה׳־מ וכו׳ן‪.‬‬
 ‫הפירושים‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪48‬‬

‫עבודתינו א( שהיו אומ׳ במקדש צריך הוא ושים שלוש נמי צריך הוא ותביעות‬
‫שדש ברבור־ז ראשונות‬ ‫■‬ ‫וצרבי רבים דתיא‪ .‬אלא מידתו אף עדי נב דהכין‬
‫לשבח הן אמורות ואין בהש מקובם תביעת צרך ל;<‪ $‬ליחיד ולא לצבור‬
‫איצנהן לרב י נ ו הא י י גאון‬ ‫א מהוגן לרבנן אפילו מאן דאמר זבדנו לחייש‬
‫ז״ל ג( !כפי׳ ב ר כ ות ד יל יה [‬
‫באבות ומאן דאמר זכור רהמיך בדתודאה‪ .‬יאפי׳ דקאמר דלא יגירי רבנן בישיבה‬
‫לנ־יםר הלין מילי כולהון כגון‬
‫בחנוכה ופורים ד( כשם שעשית‬ ‫‪!!wyw‬‬ ‫! !‪!-‬ו —!‬ ‫‪.‬‬ ‫!‬
‫להם נם כן עשיה עמנו פלא ונסים‬ ‫לראשונים כן תעשה נסיש לאחרונים ב(‪ .‬והני □ילי‬
‫וכגון בר״ה ויוה׳־כ זכרנו לחיים‬ ‫'‬ ‫_‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫ומי כמוך וכתוב לחיים‪.‬‬ ‫דאו רגילי במתיבתא למימרינהו‪.‬‬
‫תנו רבנן אלו ברכות שאדם ש ו ח ה בהן באבות תחלה וסוןיכ‪.‬‬
‫ו ר ב י נו ה א י ג א ו ן ז״ל פ י ר ש ה ( שצריך שישחה כל כך שאש‬
‫היה אישר עומד בקרקע בנגד לבו שהשוחה עצמו יראה אותו‪.‬‬
‫ועור פירש שישחה כ״ב עד שהטבור שעומד בנגד לבו יעשה גומא ויראה‬
‫במו אישר שבן הוא בשעה שאדם שוחה שהטבור נכנם כלפי פנים ונעשה גומא‬
‫קטנה כמו איפר שהוא קטן‪.‬‬
‫ו]אלו ב ר כ ו ת [ י ( שוחה בהן באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף‬
‫כהן גדול בתחלת בל ברכה ובסופה ז( מלך ביון שכורע שוב אינו זוקף‪ .‬הכורע‬
‫בהוראה דתפילה משובח ובהודו דהלל מגונה ח(; קידה על אפים כריעה על ברכים‬
‫השתחואה פישוט ירים ורגלים‪ :‬העובר לפני תיבה לא יעגה אמן אחר הבהנים‬
‫מפני הטירוף ]ואם אין שם כהן[ אילא הוא לא ישאאת כפיו ואש הבטחתו‬
‫הוא ט( שהוא נושיא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי‪ .‬המתפלל וטעה סימן רעי דו‬
‫ואש ש ל ו ח צבור הוא סימן רע לשולחיו מוקמינן לה באבות‪ .‬המתפלל יכוון‬
‫את לבו בכול]ה[ ואש אינו יכול לכון לבו בבולה‪ .‬יבוין את לבו באבות‪.‬‬
‫א( וברים״' יומא ס״ח ע״ב ד״ה ועל העבודה‪ :‬רצה בעמך ייסראל ותיצה העבודה לדביר‬
‫ביתך‪ .‬ב( ״כשם •םעיםית נסים לראשונים כן תעיטה נסים לאחרונים והויגייענו בימים האלו‬
‫כבימים ההם “ )נוסח סדור רס״ג לחנוכה‪ ,‬הובא בשינוי נוסחאות בסדר״ע היםלם ח״ב‪ ,‬צד ‪ .( 164‬ועי ■‬
‫באוצר התשובות צר ‪ .82‬ג( ספר העתים צד ‪ ,252‬והמוקף ברבוע הוא עפ״י מה ש־כ׳ שים ‪.288‬‬
‫ד( ״כשים שעשיית להם נם כן )כצ״ד( עש־ה עמנו ה׳ אלהינו פלא ונסים והושיענו בימים‬
‫האלו“ )סדר״ע השלם ח״ב בסדר פויים פ״ה סע״א‪ .‬וניסתבשו יםם המלים ״נס כן“ למלות ״גם כן“ (‪.‬‬
‫וכסדר״ע ווארשיא צד ‪ :36‬״כשם שעשית עמהם פלא ונסים כן עש־ה עמנו ה״א נסים ונפלאות‬
‫בעת הזאת“‪ .‬ולחנוכה )ישם ל״ו ריים ע״א(‪ :‬וכשים ׳סעשית עמהם נס כן עשה וכו־‪ .‬ובמס׳ סופרים‬
‫פ״כ ה״ח בנוסח אחר‪ .‬ה( תר״י על הרי״ף‪ .‬ועי׳ סי׳ קכ״ח‪ .‬והשוה עוד אוצר התיסיובות צד ‪.34‬‬
‫ו( מפירוש רב האי גאון )כ״י אדלר ‪ ( 2859‬בגנזי הסמינר בנוירק שפרסמתי בגנזי קדם‬
‫כ׳ צד ‪ 3‬־‪ .22‬הניר עתיק מאד והכתב מצושיכש‪ .‬הדף הזה הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬ההמש־ך משישית הדפים‬
‫יםל פירוים רב האי גאון שפרסם הד״ר י‪ .‬מאנן כ ה צ ו פ ה לחכמת ישראל )שנה ששית ח״ג‪,‬‬
‫צד ‪ ( 188-198‬ושקבענו למעלה )צד ‪ ( 41-47‬והעמוד האחרון מהדף היציסי שגם הוא בן כ״ג שורה‬
‫כהרף שלפנינו והכתב ״המרובע “‪ ,‬כנראה‪ ,‬אף הוא מתאים לצורת הכתב של הדף שלפנינו‪.‬‬
‫ח( ע״ש ובפירוש רש״י ד״ה וכהוראה דהלל‪ ,‬הודו לה׳‬ ‫ז( עי׳ הגהות הגר״א שם‪.‬‬
‫כי טוב‪ .‬ט( הוא חסר כמשנה‪.‬‬
‫‪49‬‬ ‫|דף ל ה‪|.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫חצ יף ב( עלי מאן דמצלי‬ ‫יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות‪ .‬חציף מאן דמצלי‬
‫כנקתאפי׳ כרחוב העיר מפני‬ ‫^‬
‫•סעוברין ויצבין מפסיקין אותו‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫י‬
‫ועוד שמראה תפלתו לרבים‪.‬‬ ‫מצי מכוין ליביה מפני עובדיכם ושבים ועוד מיחזי‬
‫בי]מדאה[ תפלתו לרבים‪ .‬כל ה ה ל כ ו ת ה ל ל ו ה ז ב ר ו_ ה ן לומר ד ל י ת‬
‫סל יק אין ע ומד י ן ‪.‬‬ ‫בהי ם פ י ק א ולא צ ר י כ י ן פ י ר וש י ‪.‬‬
‫כאיזצד מברכין על הפירות‪ .‬תנו רבנן קדש הלוידיים ולא קאם׳ הילול‬
‫שמעינן שני הילולין מלמד שטעון ג( ברכה לפניו ולאחריו י(‪ .‬מקשינן והני תרין‬
‫הילולים ממאי דלברכה לפניו ולברכד־ו לאחריו אתו הא אית להון א]נפא[‬
‫אחריני דדראשי הואיל ופדיון רבעי הוא דאימיר‪ .‬ורבעי פליגי בה ר׳ חייה ור׳‬
‫שמעון ברבי חד םבירא ליה )ע״כ בכ״י( כרם רבעי הוא בלחודו דמיפרק — לה‬
‫אבל רבעי לית להו וחד סבירא ליה כל נטע רבעי צריך פדיון וכיון דדרשינן‬
‫שני הילולים לשתי ברכות אקשינן והא הני מיבעי לי׳ חד דהכי קאמ׳ רחמ׳ בכרם‬
‫רבעי אחליה והדר אכליה ופירוש אחליה ואכליה חלולשהוא פדיון על — חללין‬
‫[ והקדש שחיללו וחד לאודועי שאין ]חלול[ ]אלא על[ ]ד[בר‬ ‫מעשר ]‬
‫שאומרין עליו שירה וכבר ]נודע[ לנו שאין אומרים שירה אילא על היין ‪.........‬‬
‫כרם רבעי הוא דטיפריק אבל שאר ]נטע[ לא והדין קושיא לאו על מאן דתאני‬
‫נטע רבעי אילא על מאן דתאני כרם רבעי הא נפיקו להו שני הלולים להני‬
‫תרין דראשי אבל למאן דתאני נטע רבעי ]דרר[שיה לענינא ונטעתם כל עץ‬
‫מאכל ניחא ולא ] [ הלול לאפוקי שאר נטעים ומ]שםע[ ליה ה ‪ ..........‬ה ומאן‬
‫דאמ׳ כרם רבעי נמי או מפיק להון לשאר נטעים מגזרה שוה להוסיף לכם‬
‫תבואתו דליכא אלא תבואת הכרם בלבד משום ותבואת הכרם ניחא ליה דמשתייר‬
‫ליה חד הילול לברכה וליכא הרין קושיא אלא למאן דתאני כרם רבעי ומפיק‬
‫ליה ____ מן הלולים דנפקן להון תרויהון לרראשי ולא אשתייר ‪ . ..‬לברכה ונסי‬
‫מאן דתאגי כרם רבעי ומפיק ליה ‪ ...‬מגזרה שוה ומאן דתאני נטע רבעי‬
‫דאשתייר להון חר לברכה דהיא לאחריו ברכה לפניו מנא להו ולא )חשאר חסר(‪.‬‬
‫ולה‪ 1-‬דאתמר ר׳ חייא ור׳ש ברבי חד תני כרם רבעי וחד תני נטע רבעי‪.‬‬
‫חד א מ ר ח( פירי דפרדיסא חוא ד^יייר למיפרק דשאר אילני דא וחד אמר אפילו‬ ‫קמג‬
‫דשאר אילני נמי‪ .‬ומאי טעמיח דמאן דאמר אפילו דשא ר אילני כיון דלענין ערלח עץ מאכל‬
‫כתוכ לענין פדיון נמי לא שנא ומאן דאמר דפרדיסא לחוד מאי טעמיה פליגו כח תרי אמוראי‬
‫במערבא ו( חד אמר נאמר כאן תכואתו ונאמר להלן ותכואת הכרם וחד אמר קדש הלולים דבר‬
‫שאומרים עליו שייה ‪ . . .‬ומאי היא שירה דבית המקדש אנסכים‪ .‬מאן דמחייב דשאר אילנות‬
‫תאני נטע רבעיי ומאן דפטר שאר אילנות תאני כרם רכעי‪.‬‬

‫א( בגמ׳ •סלנו הגי׳ בבקתא‪ .‬וכערוך ע׳ פקתא‪ :‬חציר עלי מאן דמצלי כפקתא פירוש כמו‬
‫שדה או רחוכ‪ .‬ועי׳ גם בד״ס‪ .‬כ( האשכול ח״א‪ .56 ,‬והשוה גם ראכי״ה‪ .‬ג( עי׳ ד״ס‪ .‬ד( וכ׳׳ה‬
‫גי׳ רי״ה‪ ,‬רא״ש ותום׳ רי״ד‪ .‬ה( •סאילתות פ׳ קדושים ביסאילתא ק'‪ .‬ו( ״ובקשתי בש״ס דילן‬
‫וביררסלמי חיפוש מחופש ולא מצאתי כלל “ )תועפות ראם(‪| .‬עי׳ משכ׳ במ״ע ‪.(J.Q. R 1922. 300.‬‬

‫אוצר הגאונים — הפירושים ‪.4‬‬

 ‫יושים‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪50‬‬

‫‪1‬יה‪ 1-‬שמן זית‪ ...‬היבי דמי אילימא דקא שתי ליה איזוקי מזיק ליה‪.‬‬
‫אי( ריצתי דיה ודא כיום ד ה ו א •ט ה כ ד ב(‪.‬‬ ‫מ ש ח ז י ת י א( ב;ייניה או )‬ ‫קמד‬
‫ויי•! הבא במאי עסקינן בהושש בגרונו‪.‬‬
‫פי׳ ג( ואע״ג דכאפיה גפשיה אזוקי מזיק כיון דע״י אניגרון מעלי לרפואה‬ ‫חמה‬
‫ומעילי יאכילה משתני ';•‪':‬ויא קרינן ביה ומ״מ לעינין ברכה כי שיתי ליה בשבת‬
‫עי* ידי אניגרון מברך עליה ב״פ העין דהא עיקרו שמן אבל אי שתי ליה בהו־‘‬
‫ע״י אניכרון לא מברך עליה כיי‘ משום דהוה ליה אינגרון עיקר ושמן טפלה ’‘ו‬
‫ואינו מברך על השמן אלא עי האניגרון שהוא עיקר ואי שיתי ליה באפיה נפשיה‬
‫‪*:‬א מברך עליה כלל משום דאזוקי מזיק‪ .‬כן כ ת ב ר ב י נ ו ה א יי ג א ו ן ז״ל‪.‬‬
‫קימחא דחיטי רבי יהודה אמר בורא פרי האדמה ו ר ב ג ה מ ן‬
‫אמ׳ שהכל נהיה בדברו‪.‬‬
‫כ י ו ן ד( דאישתני אשתני ולגריעותא אייציתני רחמי מתענדן כשאני ומיתכלן וקימהא‬ ‫חמו‬
‫כעיניה לא אכלין איניטי‪ .‬ו ה ל כ ת א כ ר ב נ ח מ ן ‪.‬‬
‫ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ז״ל ה( פםק משמא דכולהו רבוותא כר״נ משום‬ ‫חמז‬

‫דלאו‪-‬דרכייהו דאינשי למיכל קימחא‪.‬‬

‫ועל ה ז מ י ת אומר שהבל נהיה בדברו‪.‬‬
‫זמ ית ו( כמכא‪ .‬ואית אתר דקארו ליה לכמכא זמיתא ואית רבנן ראמרי זמית היינו כמכא‪.‬‬ ‫קמח‬
‫ו ר ב י נ ו ה א י י פי׳ י( זומית שהוא הקצף העולה על רתיחת הקדירה‪.‬‬ ‫קמט‬

‫והרי צלף דנטעי אינשי אדעתא דפרחא ותנן על מיני נצפה‬

‫על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה‪.‬‬
‫ו ה א י ח( שיכר ) סוקי־( והאי קניא רשכר גופיה בורא פרי הארמה מירי רהוה‬ ‫'וי•‬
‫אשיתא ד פ ר ח א ‪ .‬ואית רבנן ראמרי קניא רשכר ושכר תרויהו בויא פרי העקי‪.‬‬
‫!’*י•■! פיטמא של רמון מצטרפת והנין שלו אין מצטרף‪.‬‬
‫שלרמון‪ .‬עיקר העין שעל גביו שהוא כמו כן לעין‪ .‬וכמה‬ ‫פיטם‬ ‫חנא‬
‫ששנינו לענין אתרוג )סוכה ג׳‪ ,‬ד( ניטלה פטומתו‪.‬‬
‫א( ה׳־ג ד״ו ח‪ /‬א׳‪ .‬ב( ובן פסק הרמב״ם ה׳ ברכות ח׳‪ ,‬ב׳‪ .‬ותמה עליו המור סי׳ ר‪-‬ב‪.‬‬
‫ונעלם ממנו המקור והכלל שכלל בה״ג )ר״ו ח׳‪ ,‬ב׳‪ .‬וה״ג אספמיא ריש צר ‪ :( 5Q‬״וכל ולא כי׳וש‬
‫בברכות שהכל“‪ .‬אך בעצם הרבר תמוה מאר שהרי בדף ל״ו‪ ,‬ב׳ גרסינן‪ :‬״פלפלי רב שיג־ת א‪,•:‬ר‬
‫שהכל רבא אמר ולא כלום “‪ .‬הרי ד ל א כ ל ו ם פירושו בפשוטו שאינו מברך כלל )הערת ר‪-‬א‬
‫אפטוביצר בהצופה מארין הגר שנה א׳ צד ‪ 93‬עי״ש(‪ .‬ועי׳ באוצר התשובות לדף ל״ז ע״ב צד ‪.85‬‬
‫ג( חרושי הרשיב׳׳א‪ .‬ועי׳ חדושיי המאירי כשם‪ :‬״גאוני הראשונים“‪ .‬ד( ה־׳ג ד״ו ו׳ סוז‬
‫עמוד ד׳‪ .‬ובה׳׳ג אספמיא רק‪ :‬והלכתא כרב נחמן‪ .‬ה( חרושי הרשכ״א‪ .‬וברי״ף‪ :‬פסקו רבוואתא‪.‬‬
‫ובתניא סוף סי׳ כ׳׳ח‪ :‬בשם הגאונים‪ .‬ו( ה״ג אספמיא סוף צד ‪ ,58‬ובה־ג שלנו רק‪ :‬זמית מיא‬
‫דכר‪.‬כא‪ .‬ז( טואו׳׳ה סי׳ ר״ד‪ .‬ח( ה״ג אספמיא צד ‪ .57‬והוא יטב׳ הרמב״ם )ה׳ ברכותה׳ ה׳(‬
‫‪...‬״כל הגא ו נ ים אומרים שימברכין עליו בפה״א ומקצתם אמרו בפה־׳ע“ ‪ ...‬ובה׳׳ג שלנו ד״ו‬
‫ז׳ ריש עמוד ג׳ כהפך‪ .‬ט( תג׳׳ה סי׳ ת״ג !ועי׳ פירוש הגאונים לטהרות‪ ,‬ע׳ ‪38 ,113‬ז‪.!141 ,‬‬
‫‪51‬‬ ‫| ד ת ?“ו‪ :‬לז‪|:‬‬ ‫מסבת ברכות‬

‫לא קשייא הא ברטייבתא הא בייבשתא‪.‬‬

‫מ ש מ ע מ ה כ א א ( ד ר ט י ב ת א חזי למיכל ומברכינן עליה בפה״ע וכו׳‬ ‫הגב‬
‫אבל הרב אלפסי ז״ל כתב בפה״א וכן מצאתי גש ל ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן‬
‫ז״ל ב פ י ר ו ש י ו ‪.‬‬
‫ו ל ע נ י ן פ ל פ ל י ן ב ( כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם ז״ל בלחה מברך בפה״א וכו׳‬ ‫‪:‬זנג‬
‫והתמה גדול שמקצת הגאונים דל כתבו פלפלי רטיבתא בפה״א מרקא מותבינן‬
‫עץ מאכל זה פלפלין ו כ ן כ ת ב ר ב י ׳ ה א יי ג א ו ן ז״ל‪.‬‬
‫ולי•! ותי־ובתא דרב ושמואל תייובתא‪.‬‬
‫ו ת מ ה נ י על מה ש ר א י ר ת י ג ( ב פ י ׳ ה ג א ו ן רב ד ־ זא י י ז״ל‬ ‫״נד‬
‫שאמר משמי׳ דמר רב יהודאי גאון ז״ל דאע״ג דאיתותב רב ושמואל ק״ל כותייהו‬
‫טיהא דרב כהנא ורב יוסף ודריהטא דמתוזא‪.‬‬
‫ו^ד‪ 1‬אמר רב יוסף האי חביצא דא^ת ביה פ־ורין כזית בתחלה מברך‬
‫עליו המוציא להם מן הארץ ולבסוף מברך עליו ג׳ ברכות דלית ביה פרורין‬
‫בזית בתחלה מברך עליו בורא מ׳מ ולבסוף ברכה אהת מעין שלש‪.‬‬
‫ופי ׳ י( ה ג א ו ן חביצה פרורין מפת מחוברין יחר ע״י דבש או מרק‬
‫בלי בשול‪ ,‬ואי יד׳ית בהו כזית פת אין מברכין אלא במ״מ ולאחריהן ברכה‬
‫אהת מעין ג׳‪ ,‬ורב ששת אמר אפילו אין בהן כזית מברך המוציא והלכה כרב‬
‫ששת מדמתרין רבא למימריה וקאמר עליה והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא‪.‬‬
‫הלכך פרורים בה״ג שיש בהם תואר לר־זם אעפ״י שמחוברין בדבש או מרק‬
‫אעפ״י שפחותין מכזית מברך עליהם המוציא‪ ,‬ואש אין להם תואר לחם מברך‬
‫בורא מיני מזונות‪.‬‬
‫לקט מכולן כזית ואכלן‪.‬‬
‫ה אי י ג א ו ן ז״ל‪.‬‬ ‫פי׳ ה( רש״י ז״ל דאמנחות קאי י(‪ .‬ובן פירש רב‬
‫מאי ט ר ו ק נ י ן אמר אביי מבא דארעא‪.‬‬
‫ו כ ן י( נ ר א ה מ ל ש ו ן רב י נו ה א יי ג א ו ן ז״ל וזה לשונו טריקני‬
‫דהוא כוכא רארעא מאפה ולא בתנור אלא על חארין חייב בהלה כדר׳ אבין‬
‫אמר רבי יוחנ׳ ואף על גב דגיבלא הוא ראשית עריסותיכם קרינן ביה‪.‬‬
‫א( חדרצי הרשב״א; אורחות חיים ח״א ל״ח עט׳ ג׳‪ .‬וה׳צוה תר״י‪ :‬״וכן כתבו הגאונים “‪.‬‬
‫ב( לקומות הרמכ״ן א׳ ע״ב עד סוף שורה י״ט וההמ׳ג־ך בעמוד ג׳ סוף •טורה רא׳טונה‬
‫וש־כינתים נשתב־ם שם‪ .‬ג( חרושי הרשב״א עי״ש ודה״ר ח״ג צ׳׳ט הערה י״ב‪ .‬ותשובת רב‬
‫יהודאי היא באוצר התשובות‪ .‬ד( האשכול ח״א צד ‪ 40‬ובהוצאת אלבק צד ‪ 62‬חסר עד‪ :‬ואי לית‪.‬‬
‫ובתר״י‪ :‬״פירשו רב י נ ו האי גאון ור״ג בעל הערוך ז״ל דחביצא הוא שלוקחים הפירורים‬
‫ומחברין אותן יחד עם הדבש או עם המרק בלי שום בישול כלל“‪ .‬והשוה אוצר התשובות צד‬
‫ה( חרושי הרשב־׳א‪ .‬ו( אולם ברש׳׳י‬ ‫‪ , 87‬וסגנון פיר״ח ש־הובא באו״ז ח״א סי׳ קמ״ז‪.‬‬
‫במנחות‪ :‬״אפתיתין שאין בהם כזית קאי‪ ,‬ולא איתפר־ס לן היכא “‪ .‬ז( חרושי הר־סב׳׳א‪.‬‬
 ‫ה פ י ר ו •ש י ם‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ס‬ ‫‪52‬‬

‫מאי ט רי ת א אייכא דאמרי׳ מרתח גבייל‪.‬‬

‫זו הי א ג י ר ם ת ה ג א ו נ י ט ז״ל א( מאי טריתא סרתח גביר‪.‬‬ ‫קנח‬
‫פי׳ רב הא י י ז״ל ב( וכר כגון קמח שנותנין עליו ביבם ומרתיחין‬ ‫קנט‬
‫אותה ולא עיסה הוא‪ ,‬וגרים בה ואינה חייבת כחלה‪.‬‬
‫‪1‬לח‪ 1-‬ואמר מר בר רב אשי האי ד ו ב ש א ד ת מ ר י מכרבין עלויה‬
‫שהבל נהיה בדברו מ״ט זיעה בעלמא הוא‪.‬‬
‫ד ו ב ש א נ( דתמיי דתארו ‪ S‬־‪ 1‬מיתרא •צהכל ‪ . . .‬דובעא דדאיג מן תמרי בפה״ע‪.‬‬
‫ב פ י ׳ י( ה ג א ו ן ר ב י נ ו ה א י י ז״ל ראיתי שכת׳ בשש קצת רבוות׳‬ ‫קס‬
‫ז״ל רהא דמר בר רב אשי דוקא בששרה התמרים במים ובשלן כה״ג הוא דהוי‬
‫זיעה בעלמא דאזוקי מזיק ליה אבל אם הניח הטובות תמרה וזב מהן דבש שלא‬
‫על ידי האור לאו זיעא הוא אלא פרי העין והבתו׳ קראו דבש‪.‬‬
‫שתיתא רב אמר שהנ״ב ושמואל אמר במ׳ימ אמר רב חסדא‬
‫ולא פליגי הא בעבה הא ב^בה עבה !דלאכילה עבידא במ״מן ה( רכה‬
‫]דלרפואה עבידא שהבל נהיה בדברון‪.‬‬
‫ו א י כ א ד א מ ר י ו( מברך אשתיתא שלש ברכות ז(‪ ,‬כד יביש ושאד|י‪ 1‬לפומיה בפה׳יא‬ ‫קסא‬
‫ככיסאני‪ ,‬וכי גביל ליה אכיל מיניה בידי בם״מ וברכה אחת בתריה מעין שלש‪ ,‬כי מלקיש‬
‫‪,‬‬ ‫] — מקליש| ליה במיא ושאתי לית מישתא שהכל נהיה‪.‬‬
‫‪1‬לח^‪ 1‬ולא היא דכ׳׳ע שירקות מברנין עליהן בפה׳א וע׳ב לא קאמר‬
‫ר׳ יוםי התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא‪.‬‬
‫כ ת ב ר ב י נ ו ה א י י ז״לח ( דאיבא מאן דגרים ולא היא בוי״ו ולמאן‬ ‫קסב‬
‫דגרים הכין ר״נ גופיה הוא דקא״ל כלומר אני אומר שיש לומר דבמחלקת שנויה‬
‫ואלא מיהו לא היא‪ ,‬ואיכא מאן רגרים לא היא בלא וי״ו ותלמוד׳ הוא דקא דחי‬
‫לה‪ ,‬ומיהו מיםרתכר טפי דל^א גר׳ ולא בוי״ו דכיון דאמר ר״נ ו‪<:‬זני אומר‬
‫במחלוקת שנויה היכי קאמר איהו גופיה ולא היא ואפי׳ גרמי׳ ליה תלמודא הוא‬
‫’‬ ‫רקאמר הכין‪.‬‬
‫אבל הנא זיבייו ר׳ יוכי מודה |דשלקות במלתייהו קימי‬
‫ומברכינן עליהו בורא פרי האדמה ואפילו תומי וכרתי! ט(‪.‬‬
‫ו כ ן ' ( ד ע ת ה ג א ו נ י ם ז״ל דתומי וכרתי כמו שמברך עליהם בפה״א‬ ‫קסג‬
‫כשהם חיים הוא הדין נמי כשהם מבושלים‪.‬‬
‫א(( תר״י‪ .‬ב( חדושי הרש־ב״א‪ .‬והש־וה תר״י וערוך ע׳ ״מרתא “ ופי׳ ר״ח‪ .‬ג( ה׳יג ד״ו‬
‫ח׳ ע״א וה״ג אספמיא‪ .59 ,‬וע> ■ אדו ח״א סי׳ קס״ו‪ .‬ד( חדושי הרשב״א‪ .‬ה( המוקף עפ״י כ״י‬
‫פ׳‪ ,‬עי׳ הגהות ד״ם‪ .‬ו( ה״ג אפפמיא צד ‪ .57‬ובה״ג שינו ד־ו ז׳ ע״א ודי ווארשא ז׳ ע״ב משונה‬
‫ומסורס‪ ,‬ומתחיל‪ :‬קליינון לחימי ושוינון שתיתא‪ .‬ז( כלומר שלש ברכות שונות האמורות הלאה ‪:‬‬
‫א׳ ליביש‪ ,‬ב׳ לגביל‪ ,‬ג׳ למלקיש• ליה במיא‪ .‬ור״ע הילדסהיימר ז״ל בהגהותיו הבין‪ ,‬כנראה‪ ,‬״שלש־‬
‫ברכות“ של ברהמ״ז‪ ,‬ולכן העיר‪ :‬״ליהא בנדפס וגס לא מצאתיה במק״א“‪ .‬ח( חדושי הרשב״א‪.‬‬
‫ט( המוקף ברי״ף‪ .‬י( תר׳׳י‪ .‬ובחדויסי הרשכ״א בשס רב י נ ו הא י י גאון ז״ל‪.‬‬
‫‪53‬‬ ‫‪ 6 1‬כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ר ף ר ט‪.‬ן‬

‫ול׳ט‪-‬ו א״ר זירא כי הוינא בי רב הונא אמר לן הני גרגליידי דלפתא‬

‫פרמינהו פרימא רבא ב*פ האדמה פריטא זוטא שנ״ב וכי אתאן לבי רב יהוד׳‬
‫אמר לן אידי ואידי בפה׳א והאי דפרמינהו טפי כי היכי דנמתיק טעמיה‪.‬‬
‫ו ג ו ר ג ל י ד י א( דליפתא בין רכרבי כין זומרי כדמביבלין בורא פרי האדמת‪ .‬בחיותיהו‬ ‫קסד‬
‫שהכל ב( דלאו דיכי‪1‬או דאינשי למיכל להו כחיותיהו והאי דמפרכיין ג( להו טפי ני היני‬
‫דבמתק טעמיהו‪.‬‬
‫ב ת ב י ( רב ה א י גרגלידי דליפתא מבושדין או כבושץ בחומץ אן‬ ‫קסה‬
‫בחרדל בורא פרי האדמה היין שהכל וב״ב בה״ג‪ .‬ויש מן הגאונים שכתבו בהפך‪.‬‬
‫ואמר רב חייא בר אשי אמר רב י ( פת הצנומה בקערה מברכין‬
‫עליה המוציא‪.‬‬
‫ו ד ו ק א ו( צנומה בקעירה דכיון דשאדי רותהין עלה הוה ליה כלי שני אבל רמא פת‬
‫בקדירה הוה ליה כלי ראיםון כיון דמבשלא א‪,‬כ על גב דאיתיה כעינא נפקא ליה מתורת לחם‬
‫ומברכינן עלה בורא מיני מזונות דקתגי גבי מצה )פסחים מ״א‪ (.‬יוצאין ברקיק הישדוי ובמבושל‬
‫שלא נימוח דברי רבי מאיר‪ ,‬ר׳ יוסי אומר יוצאין ברקיק השירוי אבל לא במבושל ואע־־פ שלא‬
‫נימוח !אלמא נפק ליה מתורת ל ח ם| והלכה כרבי יוסי ז(‪.‬‬
‫ופי׳ ח( ר ב י נ ו ה א י י ז״ל דד‪,‬ואצ( ב־“י שני שנותן את הלחם בתוך‬ ‫חסז‬
‫מים רותחין המוצקין בקערה או שנותנין י ( הר^חם ויוצקין עליו מים רותחין‬
‫ושוהין עד שימוח ויהיה צנום‪ .‬ופלינא דרבי חייא דאמר צריך שתכלה ברכה עם‬
‫הפת‪ ,‬פי׳ משלים את הברכה עם בציעת הפת‪ ,‬והלכך צנומה שבבר חוא כבצועה‬
‫קורם שיתחיל בברכה‪ ,‬ואין הברבה בלה עם הפתיחה יא( אין מברבין עליה המוציא‪.‬‬
‫מתקיף לה רבא לר׳ חייז־ת מאי שנא צנומה דלא מברך עליה המוציא דכד‬
‫בליא ברכה אפרוסה קא בליא‪ .‬עם הפת גסי כי גמרה ברכה אפרוסה קא גמרא‪.‬‬
‫ותרין יג( לישני קא גרסי לה‪.‬‬ ‫אלא אמר רבא צריך שתכלה ברכה על הפת‬
‫האי חד לישנא‪ ,‬ולישנא אחרינא אלא אמר רבא מברך ואחר כך בוצע יי(‪ .‬ומפרשי‬
‫ר בו א ת א ד י ל נ א טי( דהני תרי לישני חד מעמא אינון =י( מברך ואחר כך‬
‫בוצע ברור הוא שלא יבצע ויברך ואחר כך יאכל‪ ,‬אלא מברך תחלה ואחר כך‬
‫בוצע‪ .‬הביאו לפגיהם פתיתין ושלמין אמר רב הונא מברך על הפתיתין ופוטר‬
‫את השלמין‪ ,‬ור׳ יוחגן אמר שלמה מצוה מן המובחר‪ .‬דכולי עלמא מיהת על‬
‫פתיתין המוציא‪ ,‬בריתא יי( ומשנה שלמה י ח( כל זמן שהפרוטות קיימות המוציא‪,‬‬
‫א( ה״ג ד״ו ח׳ סע״א וד׳ ווארשא ז׳ ע טו־ ג׳; ה״ג אבפטיא סוף צד ‪ .59‬ושם‪ :‬וגדגלידס‪,‬‬
‫ד( טור או״ח סוף‬ ‫ג( דמפרמין‪.‬‬ ‫ב( שם‪ :‬ולא כלום )והוא‪ :‬שהבל(‪.‬‬ ‫ועל הגליון‪ :‬עסאלג‪.‬‬
‫ו( ה״ג ד״ו ז׳ סע״א; ה״ג‬ ‫ה( נ״ה בב״נ ובכי׳־פ ובראשונים‪ ,‬עי׳ הגהות ר״ס‪.‬‬ ‫סי׳ ר״ה‪.‬‬
‫אספמיא ריש צר ‪ 60‬בקצת שינוי‪ .‬והובא בלקוטות הרמכ״ן סע״ב וסופו נלקה בחסר שם‪ ,‬גם המלים ‪:‬‬
‫ז( ועיין בהשגות הראב״ד‪ ,‬תמים רעים סי׳ ר״מ‪.‬‬ ‫רמא פת נישתבשו שם למלה אחת‪ :‬דמאפת‪.‬‬
‫ח( האשכול אלבק צד ‪ .58‬והאשבול א׳ ח״א ‪ 38‬בשנויים גדולים עי״ש |ו פי׳ צנומה גם‬
‫ט( קערה הוי )האשכול א׳(‪ .‬י( תחלה ) שם(‪ .‬יא( הבציעה )שם(‪.‬‬ ‫בלקוטות הרמב׳׳ן שם[‪,‬‬
‫יד( וב׳ הגרסאות הובאו ברא׳׳ש‪.‬‬ ‫יג( הוא הד לישנא )האשכול א׳(‪.‬‬ ‫יב( כ׳׳ה בב׳־נ‪.‬‬
‫טו( | עי׳ לעיל ע׳ ‪ 42‬הערה ה׳|‪ .‬טז( דרבא בעי למימר שלא יבצע ואח־כ יברך אלא מברר‬
‫קורם בציעה וכן הלכה )האישכול א׳(‪ .‬יז( ל״ז ע״א‪ .‬יה( כלומר בלי מחלוקת‪ ,‬ועי׳ הערת אלכק‪.‬‬
 ‫הגאונים ‪--‬הפירו &יס‬ ‫אוצי‬ ‫‪S4‬‬

‫פתיתין ה( ויג־למיס פלוגהא די ■׳‬ ‫ובפתיתין ושלמין פליגי רב חונא ור׳ יוחנן ותרוויחו‬
‫הונא ורב יוחנן ותרווייהו מודו‬ ‫מורו שאם בצע על חפתיתין וחניח חשלמין יצא‪,‬‬
‫׳‪:‬ואם בירך ובצע את הפתיתין‬ ‫וכל שכן ]אם[ בצע על חשלמין אלא במצוח מן‬
‫והניח את השבטים יצא וכל יגיבו‬ ‫המובחר בהא מלתא פליגי‪ ,‬וסוגיין בעלמא א( רב‬
‫אם בצע ה״ילמים אלא במצוח מן‬ ‫הונא ור׳ יוחנן הידיכה כר׳ יוחנן‪ ,‬וכל שכן הכא‬
‫המובחר בהא מלתא מאי היא פליגי‬
‫דהא קיימי כתנאי ב( דבצל קטן‪ ,‬וקאי ר׳ יוחנן‬
‫והיבא ו( דיגילם חביב ליה מ;‬ ‫כרבנן‪ ,‬ור׳ יהודה ראמר תורם מן היפה קאי רב‬
‫הפתיתין אפי׳ רב הונא מודה רעל‬
‫הונא כותיה‪ ,‬והוה ליח ר׳ יוחנן כרביבמ‪ ,‬ו ח ז ק‬
‫היגילם בוצע בי קאמר רב הונא‬
‫הדבר שהלכה כר׳ יוחנן‪ .‬אבל פרוסה של חטיכם‬
‫היכא דפתיתין חביבי; ליה כגון פת‬
‫ושלמה של שעורים דברי הכל מברך על הפרוסה‬
‫נקיה ויבלם הדראה ז( רב הו‪:‬א‬
‫של חטים ופוטר את השיד־מה של שעורים‪ ,‬ואמר‬
‫ם ‪ .‬י חביב ליה עריף ור׳ יוה׳ סבר‬
‫׳ג־לם עדיף והוא מצוה נ־ן המובחר‬
‫רב נחמן בר יצחק וירא שמים יוצא ידי שתיהן‪,‬‬
‫בההיא דתנן לענין עירוב אפי׳‬
‫כי הא דמר בריה דרבנא‪ ,‬מניח פרוסה שלמה ובוצע‪.‬‬
‫מאה סאה והיא פרוסה אין‬ ‫תני תנא קמיח דרב נחמן ]בר יצחק[ פרוסה‬
‫מערבי; בהבכר באיסר והוא יביס‬ ‫ושלמה מניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע‪ ,‬אמר ליה‬
‫מערבי; בו ופסק הדבר יבהלכ׳ כי•‬ ‫מה שמך ]א״ל[ שלמן‪ ,‬אמר ליה שלם את ושלמה‬
‫יוה׳ וירא ׳בימים יוצא ידי ׳ג־תיהן‬ ‫משנתך ששמת שלום בין התלמידים‪ .‬אמר רב פפא‬
‫כמר בריה דרבינא וכמיסנת ׳בילמן‪.‬‬ ‫הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע‬
‫והא דאמר רב פפא הבל מודים‬ ‫מאי טעמא לחם עוני אמר רהמנא‪ .‬א יכא מאן‬
‫בפסח ׳בימניח פרוסה לתוך ■בילמה‬ ‫ד מ פ ר ש ג ( ' ד ה א דאמר רב פפא הכל מודים לאו‬
‫ובוצע לא אמרה מיבום ׳במעתא‬ ‫מחמת י ( שמעתא דרב הונא ורבי יור־זנן אלא‬
‫דרב הונא ור׳ יוחנן אלא מיבום‬ ‫משום ]לחם[ עוני דלא ליבצע אתרתי כשאר שבתות‬
‫לחם עוני ח ( ‪. . .‬‬ ‫וימים טובים‪ ,‬אלא ימעט משום לחבם עוני‪.‬‬
‫ו א י כ א ר ב נ ן דם פ רש י הכיעקר שמעתא הביאו לפניהם פתיתין ושלימין‬
‫כיון שהפתיתין אין צריכין בציעה קאמר רב הונא הן קרוכות לאכילה וע^־יהן‬
‫מברך‪ ,‬ולא מעיינינן חביב ושאינו הכיב‪ ,‬וקאמר ר׳ יוחנןשלם עדיף‪ .‬ומד‬
‫בריה דרבנא ומשנרת שלמן כיון שיזה קרוב ל^זכילה וזה הדור מברך ער“‬
‫שניהם ט(‪ .‬ובפםה אפילו ר׳ יוהנן מודה שאע״פ שאינו הדר ביון דקרי ליה לחם‬
‫עוני שפיר רמי‪ .‬ולפוט הדין פירושז<ז אם הביאו לפניו בפסח פתיתין ושלמה‬

‫א( דהא רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן וכ״יס לגבי רב הונא ע הי ה תלמידו של רב‬
‫ב( כפי׳ ה״ר יוסף )מובא בתוס׳ ר״י שירליאון( ולא כפי׳ רש״י ור״ת עי״יבי‬ ‫)תוס׳ דיה מברך(‪.‬‬
‫) הער ת אלבק(‪ .‬ג( והוא שכתב בריביב״א‪ :‬״וגם הוא ]רבינו האיי ג און| ז״ל כתב ב ש ם א ח ר י ם‬
‫זיל דלאו מחמת שימעתא דרב הונא ור׳ יוחנן אייתיאו לה “ ‪ .‬ונוסחת האיביכול היא איפוא מקורית‬
‫ד( פלוגתא דליה ור״י קאמר הכי‪ ,‬אלא רינא קמיל בפסח לא לבצע‬ ‫יותר מנוסחת תגיל‪.‬‬
‫ו( מכאן ואילך הובא בפתח עינים להחיד״א‬ ‫ה( תגיל סי ■ ק״כ; ל ר ב ה א י י ‪.‬‬ ‫)האשכול א׳(‪.‬‬
‫בשם‪ :‬כתב רבינו האיי גאון בתשובות הגאונים כיי סי׳ קי א )ובעימור חיב מצה ומרור‪ ,‬ד׳ וואריב־א‬
‫ז( ״פיריט ה ג א ו ן | ו ״ ל| בפתיתין פת נקיה ויסלמין ה ד ר א ה‬ ‫קלי ה א׳‪ :‬ו ג א ו ן א מ רן‪.‬‬
‫ט( ע״כ בפתח עינים‪.‬‬ ‫ח( והיטאר בתג״ל בלי שינוי‪.‬‬ ‫)לקומות הרמבין עי״ש(‪.‬‬
‫‪54‬‬ ‫| ד ף לט‪ :‬מ ‪| .‬‬ ‫ברכות‬ ‫»‪0‬כת‬

‫מנ'ח פרוסה בתוך השלמה ובוצע אבל אם כל מה שהביאו לפניו שלמים‪ ,‬לא‬
‫צריך להניח פרוסה בתוך שלמה אלא בוצע על שתי ככרות כשאר ימים טובים א(‪.‬‬
‫ו ) א מ ר ר ב י נ ו הא י י ז״ל ■ד(הדץ =( פירושא טפי מקרב‪ ,‬מיהו מ נ ה ג א‬
‫ר ע ל מ א בלילי הפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ומברכין ולא ידעינן אי נהוג‬
‫הכי ברוקא או כי היכי דסליק אדעתיהו ולא פשט ג(‪.‬‬
‫‪1‬לט‪:‬ו דא״ר חייא צריך שתכלה ברכה עם הפת‪.‬‬
‫ו ב י ר ו י ט ל מ י נ ר א ה ד( •טסובר דטעמיד‪ ,‬ד ר ה י יא ‪ . . .‬מפני חיטש •צאם יבצע קודם‬ ‫קסח‬
‫ברכה •טמא תפול מידו בעוד ■טאומר אותה ויצטרך לחזור ויברך פעם אחרת וה״ג התם ‪. . .‬‬
‫תאני רבי חייא אין מברכין על הפת אלא ב־צזעה •ב־הוא פורם‪ .‬א״ר חייא בר אבא הדה אמרת‬
‫מאן דנסיב פוגלא ומברך עליו והוא לא אתי בידיה צריך לברכה עליה זמן תניינות‪ .‬א״ר תנחום‬
‫ברבי יודן צ״ל ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד •ב־לא להזכיר •נזם •ט־מים לבטלה ‪ .. .‬וייט‬
‫ש־אומרים שזהו לאחר •טאמר אלהינו מלך העולם אבל אם לא הזכיר עדיין מלכות אלא ברוך‬
‫אתה ה׳ בלבד ייט לו לסיים ולומר למדני חקיך )תהלים קי״ט‪ ,‬י״ב( כדי •טייהיה כקורא פסוק‬
‫ולא יהיה מזכיר שם שימים לבטלה‪ .‬מפי מורי הרב נר״ו ב ש ם ג א ו ן ז״ל ‪.‬‬
‫אמר רב אשי חזינא לי־ה לרב כהנא דנרךט תרתי ■ ובוצע חדא‪.‬‬
‫ר זירא הוה בצע אכולא שירותא‪.‬‬
‫פ י ר ש רב הא יי ג א ו ן ז ״ל ה( וזה לשונו אי מברך אינש כשבתא‬ ‫קסב•‬
‫אתרתי ובצע חרא ברב כהנא שפיר דמי ואי בצע להו לתרוויהו אפי׳ לכולה‬
‫שירותיה כר׳ זירא ש־פיר דמי‪.‬‬
‫!מ•! אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך‪.‬‬
‫פי׳ ג א ו ן י( טול כ ר ו ך אם אמר המברך למסובין טול לחם אכול‬ ‫קע‬
‫שכבר )ברכני( ]ברכתי[‪ ,‬קודם שיאכל מן המוצי?‪ ,?-‬אין צריך לחזור ולברך‬
‫שנית שאין דיבור זה הפסק לברכה שעניין אכילה הוא‪ ,‬גביל לתורי‪ ,‬נמי צורך‬
‫אכילה הוא ולא הוי הפסק שאסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתן לבהמתו‬
‫מאכל שנ׳ ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכית ושבעת‪ ,‬ובן אם אמר תן תבן‬
‫ומספוא לפני בהמתו‪ ,‬וכן הבא מלח או ליפתן עניין סעודה הם ולא הוי הפסק‪.‬‬
‫אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח‪.‬‬
‫פ י ר ש ו ה ג א ו נ י ם ז״ל ז( לפי שמצינו שהשלחן נקרא מזבח כדכתיב‬ ‫קעא‬
‫המזבח עין ש־לוש אמות גבה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו‬
‫עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה׳ )יחזקאל מ״א‪ ,‬כ״ב(‪ ,‬מה מזבח מכפר אף‬
‫שלחן מכפר וכתיב במזבח על כל קרבנך תקריב מלח‪.‬‬
‫ב( הקפנו עפ״י תג׳יל‪ .‬ומשום •ג־בעל האכזכול המיט־יך‬ ‫א( והשוה רי״ץ גיאת ח״ב צד ק׳יג‪.‬‬
‫ג( ופשט )לקוטות‬ ‫פירוש רב האי הרבה עד כאן הזר יש^נה לבסוף‪ :‬ואמר רבינו האי גאון‪.‬‬
‫ה( חרושי הריטב״א; ריצ״ג ח״ב ק״ג‪,‬‬ ‫ד( תר״י‪ ,‬ועי׳ בתים׳ ד״ה והלכתא‪.‬‬ ‫הרמב״ן(‪ :‬המנהג‪.‬‬
‫ומכאן הלשון בפיר״ח הובא באו״ז ח׳׳א סי׳ קנ״ג‪ .‬ו( ראב״ן סי׳ קצ״א‪ .‬וה׳נזוה ערוך ע׳ ״גבל “ ‪.‬‬
‫ז( ש^בה״ל סי׳ קמ״א‪ .‬והקצר סי׳ ל״ז‪ .‬ובתניא רבתי סוף סי׳ כ״ג‪ .‬והוא מהגמרא נ״ה ע׳׳א‪.‬‬
 ‫ה פ י ר ו ‪ tf‬י ){‬ ‫הגאונים‬ ‫אוצר‬ ‫‪S6‬‬

‫אמר להו לית דין צריך ב ש ש ‪.‬‬

‫פי׳ א( )כל דבר שיאכל עם הפת ושמו בלשון ישמעאל( אורום בטיית‬ ‫קעב‬
‫צריך לברךר־זבא מליח הבא ליפתן נמי‪ .‬וא׳ תוב א׳‬ ‫כדאמ׳ טול ברוך אין‬
‫חייא אין הבוצע רשאי לבצוע ער שיביא‬ ‫ר ב א ב ר ש מ ו א ל משמיה רר׳‬
‫מלח ולפתן לפני בל אהד‪ .‬ולפתן דבר שילפת בו הפת ו ב ל ש ו ן ר ב נ ן בשש‬
‫כדאמ׳ לית דין צריך בשש‪.‬‬
‫אבל מלח ובר ביום ידאג מן ריח הפה‬ ‫אכל כל מאכל ולא‬
‫ובלילה ידאג מפני א ס ב ר ׳ ‪.‬‬
‫ו כ ת ב ו ר ב ו ו ת א ‪ h ~ 1‬כ( כיון דאי ?‘ א אני^ ואי ‪ S‬א •צתי הוי סבנה אינו צריך‬ ‫קעג‬
‫לברך מידי דהוה איכותה משקה לרפואה ואינו צריך לברך‪ .‬והאוכל מלח ל א חי אכילתו ^א יאכר‬
‫בגודל דקשי לקבור בנים ולא בזרת דקשי לעניות ולא באצבע דקשי ל־טם רע אלא באמה ובקמיצה‪,‬‬
‫והשתא לא נהוג עלמא במלח משום מלח סדומית שמסמא את העינים‪.‬‬

‫בירך על פירהת האילן בורא פרי האדמה יצא‪.‬‬

‫ו ב מ ק ו ם ג( בפה־־א בורא פרי העץ עדיך‪ .‬והיכא דקדים ובריך בפה״א לא מיפמר מיני‬ ‫קעד‬
‫דבודא פדי העץ דכי קאתני בירך על הפירות האילן בפה״א יצא ה־־מ היכא דינקט לעינבי ומברך‬
‫עילויה בפה׳׳א אבל בידוכי על כיסאני בפה״א ואיפמורי עינבי לא‪.‬‬
‫ב ב ל ד( בשיעה שיש תורמסין ופרי עץ מברכין על פרי עין ומניהין פרי האדמה‬ ‫בני‬ ‫קעה‬
‫בא״י מבדכין על התורמסין‪ ,‬שיהכל ב כ־ ל אדמה‪.‬‬

‫‪1‬מ‪ 1:‬ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה יצא‬
‫דברי ר׳מ ר יוסי אומ׳ בל המשנה ממטבע שטבעו הכמים בברכות לא יצא‬
‫ידי חובתו‪.‬‬
‫ח ז י נ ן ה( ר ב י נ ו הא יי ז״ל דכתב דאין הלכה כר׳ יומי אלא כרב‬ ‫קעי‬
‫דאמר יצא ידי ברכה ראשדנה כמעשה דמנימין רעיא‪ ,‬וכדרב עברינן דלא אשכהן‬
‫אמוראה דפליג עריה בהא מידתא ‪ .‬ד כ רה ל מ ו ד א ר ין י ש ר א ל מפרש בהא‬
‫ברייתא בהדיא ר׳ יעקב בר אחא אמר שמואל הלכה כרבי מאיר ומפרש נמי‬
‫האי מעשה דרב‪ ,‬ואמתייע ליה דהלכה היא‪.‬‬
‫דקא מפרש בל המשנה‬ ‫הא י י‬ ‫ב ד ו כ ת א ל ר בי נו‬ ‫אשכחינ)ו(ן‬ ‫ו א נ ן ו(‬ ‫קעז‬
‫ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ירי הובתו כגון הני מילי כולהו דקא מוספי בברבות‪.‬‬

‫ב( שבה״ל השלם ריש סי׳‬ ‫א( פי׳ הגאונים לטהרות צד ‪ . 101‬ועי׳ ערוך ע׳ ״בשש “ ‪.‬‬
‫ג( ה־׳ג אספמיא צד ‪ , 56‬ובה׳׳ג ד־׳ו ז׳ ריש עמוד ג׳ בשנוי‪ ,‬ועי׳ לקמן סי׳ קע״ם‪.‬‬ ‫קמ׳׳ט‪.‬‬
‫ה( האשיכול אלבק צד ‪; 72‬‬ ‫ד( חלוך מנהגים סי׳ ב׳ עי״ש‪ .‬והיא נופחת יש׳׳ש עי׳׳ש‪.‬‬
‫ו( ספר העתים צד ‪ 288‬עי״ש ]מסופקני מאד אם זה‬ ‫האשכול אוירבאך סוף צד ‪ 41‬בשנויים‪.‬‬
‫מפירושו‪ ,‬שהרי אחריו סמוך כתב בעל העתים‪ :‬והוא גופיה כ ת ב ב פ י ׳ ב ר כ ו ת ד י ל י ה‬
‫דלא רגילי וכו׳‪ .‬ואולי הנכון כהגהת המו״ל‪ :‬בדוכתא א ח ר י נ ‪ -‬א | ובצר ‪ .252‬ועיין לעיל‬
‫באוצר התשובות לדף ל׳׳ד ע־־א סי׳ רכ׳׳ג‪.‬‬
‫‪57‬‬ ‫צ‪ b 1‬כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף מא‪( :‬‬

‫ור״י תגי ולא שכחתי מלכרך מלהזכיר שמך ומלכותך עליו‪.‬‬

‫ו א ף על ג ב א( דאביי אמר בוותיה דרב מסתברא כיון דתלי טעמא‬ ‫קעח‬
‫ברר־זניא לא שכחתי מלהזכיר שמך ורחינן דר׳ יוחנן אמר לך מלהזכיר שמך‬
‫ומלכותך אלא דתנא לאו כרוכלא מדכר ואזיל הדרינן לכללין ב( דרב ורבי יוחנן‬
‫הלכה כר׳ יוחנן‪ .‬וכ״פ ג( ר ב י נ ו ה‪:‬ג‪{-‬יי ג א ו ן ז״ל וז״ל בללו של דבד‬
‫ה״מ מאי דעמא דבר הוא ההלכה ו ב מ נ ה ג י עבדינן ולא משנינן וכדאמרינן‬
‫לאביי הילכתא מאי א׳יל פוק חזי מה עמאדבר‪,‬‬ ‫בם״פ ד ( א״ל רבא בר רב חנן‬
‫ורבי יוחנן קא מודה בברכה הסמוכח‪.‬‬
‫!מאיו אמר עולא מחלוקת כשכרכותיהן שוות‪.‬‬
‫כ ל ו מ ר ה( כגון אתרוג וענבים אבל בשאין ברכותיהן שוות כגון צנון‬ ‫קעט‬
‫וזיתואין אחד מהן טפלה לחברו ד״ה מברך ע״ז וחוזר ומברך ע״ז‪ .‬ומדלא פי׳‬
‫עולא איזה מהם קודם בשאין ברכותיהם שוות ש’״מ דאין הקפדה בהקדמתן אלא‬
‫חביב עדיף לכ״ע דאי איתא ה״ל לפדושי בהדיא אבל בשאין בדכותיהן שוות‬
‫דבדי הכל מין ז׳ קודכם‪ ,‬ועוד דבשלמא אי חביב קודם ור׳ יהודה הוא דמודה‬
‫לרבנן בהא שפיר דיחיד מודה לרבים והיינו דא״ל עולא סתם אלא אי אמרת‬
‫דמין ז׳ עדיף רבנן הוא דמודו ליה לרבי יהודה וכיון דרבים מודו ליחיד ה״ל‬
‫לפרושי בהדיא משום דבעלמא רבים עדיפי וקימי ויחיד מודה להו י(‪ .‬כן פי׳‬
‫רב ה א י י ג א ו ן ז״ל‪.‬‬
‫כ ת ב ז ( ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ז״ל דקי׳יל כמ״ד בשאין ברכותיהן שוות‬ ‫קפ‬
‫ד״ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה כלומר על איזה שירצה תחילה דכיון דעולא‬
‫מםייע ליה למד״א אבל בשאין ברכותיה שוות ד״ה מודה ר׳ יהודה לרבנן דחביב‬
‫עדיף הבי הלכתא‪ .‬וחלכה ברבנן בשברכותיהן שוות‪ .‬ודרב יוםף ואיתמ׳ ר׳ יצחק‬
‫כל הקודם בפסוק זה קורם לברכה קיימא בדלית ליה מיניהו חד דחביב אבל‬
‫אית ליה מיניהו חד חביב עליה חביב קודם השתא ק״ו מאי ד^׳או מן האי‬
‫פםוקא לדברי חכמים הוא קודם לר׳ אמי ולר׳ יצחק נפחא תרוויהו ולחד מיניהו‬
‫לדברי הכל ראיתי׳ מן הדין פםוקא כ״ש שיקרום על מה שהוא מאוחר ממנו‪,‬‬
‫ע״כ ד ב ר י ג א ו ן ז״ל‪.‬‬
‫‪1‬מא‪:‬ו ואין טעון כרכה לאחריו אלא פת הכאה כ כס ני ן כלכד‬
‫פי׳ ח( כ י פ א נ י לוקחין חיםין ופולין ומביטרין אותן ונקראין כ ים א נ י‪.‬‬ ‫קפא‬
‫א( חדויבי הריבב״א‪ .‬והובא ניבנוי ליבון ביפם‪ :‬״פסק רב האיי גאון זצ־ל “ בתיפו׳ מהר״ם‬
‫ב״ב ד׳ ברלין צד ‪ 302‬סי׳ ו׳ ובאו״ז ח׳־א סי׳ קע״ד‪ .‬ב( ״וכל הי;א דתיבנח דאיפלנו רב ור׳ יוחנן‬
‫הלכה בד׳ יוחנן “ )סתו״א מבוא התלמוד לר״י עקנין ‪ .(33‬ג( נזכאן ואילך רק ברינזב״א‪ .‬ד( מ״ה‬
‫ע״א‪ .‬ה( חדושי הרשיב״א‪ .‬ו( ״וכן פירש הר׳ שמעיה בשם רבינו האי גאון‪ ,‬דכיון דלא פירש‬
‫התלמוד על איזה מהן יברך תחלה יש לנו לומר דמסתמא יחיד מודה לרבים ומברך על איזה מהן‬
‫שירצה תחלה ולא שרבים יודו ליחיד“ )תום׳ רי״ח והרא״ש(‪ .‬ז( חדו׳ הרשיב״א‪ .‬ח( ה״נאםפמיא ‪.54‬‬
 ‫ה ‪ E‬י ר ו •‪ ti‬י ‪fc‬‬ ‫הגאונים‬ ‫אוצר‬ ‫‪5s‬‬

‫א״ר פפא הלכתא דברים הבאים מהנות הסעודה בתוך הסעודה‬

‫אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ושלא מחמת הסעודה בתוך‬
‫הסעודה טעונים ברבה לפניהם ואין טעונים ברבה לאחריהם י׳אחר הסעודה‬
‫טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם‪.‬‬
‫ו כ ת ב א( ר ב י נ ו ה א י י ז״ל ודקאמר רב פפא דברים הבאים מחמת‬
‫מעודה קא מפרשי לה תרי פירושי =(‪ ,‬א י ב א ד מ פ ר ש י לה דברים ש ה ב י א ו ם‬
‫מהמת המעודדת‪ ,‬ו א י כ א ד מ פ ד ש י רה דברים ש ד ר כ ן ל ב א מחמת‬
‫דהכין נמי מפרשי‬ ‫הסעודד־ז‪ .‬ודקאמר נמי ברתוך הסעודה ולאד־זר הסעודה‬
‫הדין ]תרי[ פירושי‪ ,‬הר אם הביאום בתוך הסעודה ולאחר הסעודה‪ ,‬והר שדרבן‬
‫להיות מובאין בתוך הסעודה ושדרכן להיות מובאין לאחר הסעודה‪ ,‬ולעולם אם‬
‫הובאו בתוך הסעודה קאמר‪ .‬וכמה ]קא[ שקלו ומרו ר ב נ ן באילין מילי שכמה‬
‫דברים יש בין פירוש זה לפירוש זה‪ .‬לחד פירושא ג( דברים שהביאום מחמת‬
‫הסעודה בתוך הסעודה אין מברכין לא לפניהם ולא לאחריהם ופת פוטרתן מזה‬
‫ומזה‪ .‬ולדברי אלו אפילו תאניכם וענבים אם נתכוין אדם לאכול פתו בהן‬
‫שהרבה ]בני אדם[ עושין כך נפטרו בפרת‪ .‬ודברים שהובאו שלא מחמת‬
‫הסעודה בתוך הסעודה מעונין ברבה לפניהם ואין מעונין ברכה לאחריהם כגון‬
‫תאנים וענבים שהובאו בתוך הסעודה שלא לאכול בהן את הפת אלא שיאכלם‬
‫אדם לתז־תותו לבדם‪ .‬ואם לאהד הסעורדת הביאום ]מעונין ברכה[ לפניהם‬
‫ולאחריהם‪ .‬ולחד פירושא י( דברים שדרכן לבוא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון‬
‫'בל מיני יד^פתן ומכשירין ה( פת פומרתן ואין צריכין ]ברכה[ לא לפניהם‬
‫ולא לאחריהם ודברים שדרכן לבוא בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון‬
‫ה בי צ א ופא יד^ י ו ד ג י( וכיוצא בהן שהובאה למתיקה ולא ללפות בהן‬
‫את הפת וכגון דיסא שאינו חשוב לפתן דאמר ר׳ זירא י( בבלאי טפשאי דאכלי‬
‫נהמא בנהמא מעונין ברכה לפנידתם ואין מעונין ]ברכה[ לאדתריהם‪ .‬אבל‬
‫]דברים[ שאין דרכן להיות באין מחמת הסעודה ואף אין מביאין אותן בתוך‬
‫הסעודה‪ ,‬כגון תאנים וענבים אם הביאום אדם בתוך הסעודה מעונין ברכה ]בין[‬
‫לפניהם ]בין[ לאחריהם‪ .‬הפי פירוש ראשון ליתה לדרב ששת ח( כל עיקר‪,‬‬
‫א( האעזבול אדבק ‪ .69-70‬והאיגינוי אוירבאך ח׳יא‪ ,‬צד ‪ 44‬־‪ 43‬ביג־נויים רבים‪ ,‬עי״יה‪.‬‬
‫ב( והשיוה דאבי״ה צד ‪ 98‬ואילו‪ .‬ג( והוא גם פי׳ ר״ח שהובא בדאבי״ה צד ‪ : 100‬אריז‬
‫סי׳ קנ׳׳ד וערוך ע׳ דבר‪ ,‬עי״ע‪ .‬ד( הוא פי׳‪ :‬״ה״ג ורוב הגאונים “ )ראבי״ה •בם(‪ :‬רב עמרם‬
‫)עי׳ אוצר התשובות סי׳ ינ״ט(; רס׳׳ג )עי׳ תשיובת ר״ים בן עדי בהצופה שנה ו׳ ח׳׳ב‪ ,‬צד ‪;( 100‬‬
‫נספח ל״ישיערי ברבות“ )בית תלמוד ח׳־ב ‪ .( 385‬ו ב ש ם רב ה א י י )יטבה״ל השלם סי׳ קמ״ז‬
‫נ־ח ע׳־א(‪ ,‬ה( ומנשיריו )ליתא בהאשיבול(‪ .‬ו( צ׳׳ל‪ :‬פ א ל ו ר ג ‪ .‬פי׳ פאלודג ליבון ישמעאי‬
‫הוא והוא מאבל שעושין מן בצים ושקדים ודבש )ערוך ע׳ דבר(‪ .‬ז( ביצה מי״ז‪ .‬ח( דאמר‪:‬‬
‫מעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם‪.‬‬
‫‪50‬‬ ‫צ!סצת צ ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף מא ‪:‬מב ‪| .‬‬

‫אבל לדר׳ חייא א( איתא בבבא ראשון דרב פפא‪ ,‬ודרב הונא ב( איתא בבבא‬
‫שני‪ .‬ולפי פירוש שני דרב הונא ליתא כל עקר ג(‪ ,‬וכל שכן דר׳ חייא ד(‪.‬‬
‫וכיון דאמרי׳ ופליגא דר׳ חייא אדרב הונא ורב ששת איתא לדר׳ חייא‬
‫בתאנים וענבים ו)ד(קאמר שהפת פוטרתן‪ ,‬ודרב ששת איתא כבבא שלישית‪.‬‬
‫וקא הזינא ה( דקא מסתייע פירוש ראשון בדר׳ חייא דנמרא י( קאמר דהא ר׳‬
‫חייא מקיים ליה י( לענין הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה‪ ,‬ומפרש ח(‬
‫בן זומא דמאי דקא מפטר דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה )היא(‬
‫)ו(טעמיה שהפת פוטרתן‪ .‬ולפי פירוש ראשון הוו תאנים וענבים באים מחמת הסעודה‬
‫בתוך הסעודה‪ ,‬ולפי פירוש השני לא הוו‪ .‬אלו דברי ר ב י נ ו הא יי גא ו ן ז״ל‪.‬‬
‫כ ת ב “ ( גא ו ן מי שאינו בקי במטבע הברכה שנתקנה על הדבר שירצה‬ ‫חפג‬
‫לאכול ממנו יאבלנו בתוך הסעודה רפת פוטרת הכל ואם לא יעשה כן מוטב‬
‫שלא יאכלנו כלל‪.‬‬
‫ןמב•! רב הונא אכל תליסר ריפתי בגי תלתא תלתא בקבא ולא בריך‬
‫א״ל רב נחמןעדי כפנא אלא כל שאחרים קובעין עליו סעודה צריך לברך‪.‬‬
‫רב ה ו נ א י( אכל תלת ע־בר ריפי בר תלתא תלתא לקבא ולא בריך דבעא למ׳טבע‬ ‫קפד‬
‫וברוכי כדאוריתא ואכלת ויבבעת מיגיום דכזית וכביצה אפמכתא דרבנן היא‪ .‬ו מ ר רב ה ו נ א‬
‫א ל ו ף יא( הוה פליג אמר דאוריתא •בביעת גרון ודרב הונא לא ידעינן מאי קאמרי׳ יב(‪.‬‬
‫ו ר ב י נו הא יי ז״ל יג( אמר^דהא דאכל רב הונא ת ר י ס ר ריפי מפת‬
‫הבאה בכסנין הוה‪ ,‬וקאמר רב נהמן ערי כפנא זה מנהג בני אדם לאכול ממנו‬
‫קמעא‪ ,‬וכיון שזה אכל ממנו כל כך לרעבו אכל כל זה הפת לשבוע ממנו ולא‬
‫בתורת כסנין‪ ,‬וצריך לברך אחריה‪ .‬פירוש עדי כמאן דאמר ד ־זדין‪ .‬וכמה‬
‫מקומות בתלמוד דומה לו במו עדי סוראה הוא יי( ועדי גוברין טי( ]ועדי טז(‬
‫פצומין וכן עדה אמרה יז([ שהוא פי׳ הדין‪ .‬ורבר ברור אצלנו כי רב הונא‬
‫פת הבאה בכסנין אכל‪ .‬והא דאמר רב הונא יח( משמיה דשמואל לחמניות מערבין‬
‫בהן ומברכין עליהן המוציא ושלש ברכות‪ ,‬בדקבעז עלייהו‪.‬‬
‫א( דאמר‪ :‬פת פומרת כל מיני מאכל‪ .‬ב( דאמר‪ :‬מעונים ברכה לפניהם ואין מעונים‬
‫ג( •בהרי לפירוים זה תאנים וענבים מעונים לעולם ברכה אף לאחריהם‪.‬‬ ‫ברכה לאחריהם‪.‬‬
‫ד( דלדידיה אין מעונין אפילו לפניהם‪ .‬ה( ״וכבר הכריע רבינו האיי גאון זכר אדוננו‬
‫לברכה הפירוש השני מתוך שאמרו בתלמוד ופליגא דר׳ חייה מכלל כי הילכ׳ כר׳ חייה ועל כן‬
‫אמר וקא חזינא דמסתייע פיר׳ ראשון מדר׳ חייו‪) “ ,‬ר׳ שמואל בן עלי בתשובתו בהצופה שם צד‬
‫‪ 5‬זז עי״ש(‪ .‬ו( קבלה כפי השמועה )עי׳ ד‪.‬ערת אלבק כאן(‪ .‬ז( לפירוש־ הראשון‪ .‬ח( ״ובן‬
‫זומא נמי קאמר דברים הבאים מחמת סעודה בתוך הכעורה פבורים לפניהם ולאחריהם ממעם‬
‫ש־הפת פומרתן“ )האשכול־אוירבאך(‪ .‬מ( ארחות חיים ח״א ל׳׳ב ע״א; כלבו ה׳ סעודה‪ .‬י( ה״ג‬
‫ד״ו ח׳ ע״ב‪ .‬והוא שהביא רש׳׳י‪ :‬״וכך פי׳ רב יהודאי בה״ג“‪ .‬וב־מבה׳׳ל השלם םי׳ קנ״ד והקצר‬
‫סי׳’ מ׳ בשנוי‪ .‬וה־נזוה גם ערוך ע׳ ״כעך“‪ .‬יא( עי׳ רש׳׳א פוזננסקי‪ :‬ענינים שונים לתקופת‬
‫הגאונים ‪ .54‬יב( בש־בה״ל‪ :‬קאמר‪ .‬ובתאשכול אוירבאך ‪ .42‬״ואשכחן לבעל הלכות ומר רב הונא‬
‫א'וף דאמרי לא ידענא מאי קאמר רב הונא“‪ .‬יג( האשכול אלבק צד ‪ ;71‬האשכול אוירבאך ח״א‪,‬‬
‫צד ‪ 44‬והמוקף על פיו‪ .‬והש־וה פי׳ רב האיי ברש־׳׳י‪ .‬ועי׳ עוד באוצר התש־ובות‪ .‬יד( גמין ל״א‬
‫ע״ב‪ .‬מו( שם מ״ה ע״א‪ .‬מז( מנחות ל״ד‪ .‬יז( ב׳׳ב קנ׳׳ח‪ .‬יה( צ״ל‪ :‬רב יהודה‪.‬‬
 ‫ה ‪ b‬י ר ו •‪ ti‬י ‪6‬‬ ‫הגאונים‬ ‫אוצר‬ ‫‪60‬‬

‫ו כ ת ב ו א( ה ג א ו נ י ם ז״ל בי כשאדם קובע סעודתו על במה מאכדין‬ ‫הפו‬

‫שעושין מעיסה בין שבלילתן עבה בין שבידיילתן רכה אף על פי שאין דרך‬
‫קביעזות בכך מברך עליהן המוציא וג׳ ברכות אחר שהוא קובע סעודתו עליהן‪.‬‬
‫אייתו לקמייהו פת הבאה בכסנין‪.‬‬
‫פי׳ רב ה א י י ג א ו ן =( הם כעכי והיא פת בין מתובלת ובין שאינה‬ ‫הפז‬
‫מתובלת שעושין אותה בעכין יבשין וכוססין אותה בבית המשתה ג( ושלא בבית‬
‫המשתה ומנהג בני אדם שאובלין ממנו קמעא‪ ,‬וכשאכל רב הונא הרבה אמר‬
‫רב נחמן ערי כפנא זה רעב ולרעבונו אכל לשבוע ממנה ולא בתורת כיסנין‬
‫וצריך לברך אחריה‪.‬‬
‫הסבו אחד מברך לכולן‪.‬‬
‫ו ב ש ם ד( ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ז״ל מ צ א ת י •שנים •שבאו לאכול כאחת המברך‬
‫נופל רשות מחבירו דרך כבוד ואומר ברשיות רבי או ברשות מרי ואם הם •שנים או יותר חוין‬
‫מן המברך אומר ברשות רבותי או ברישות מורי והן עונין בראשות •שמים‪ .‬שיכך •שנינו )במםכת‬
‫ברכות נ״ב‪ (.‬ראה קראתי בש־ם בצלאל )שמות ל״א( אמר הקב״ה למשה משה הגון עליך בצלאל‪.‬‬
‫והשיב לו פשה אם לפניך הגון לפני לא כ־ש וי^שראל הושיבו לו למש^ה כ^ש^אמר מש־ה להם )•שם‬
‫ל״ה( ראו קרא ה׳ בשם בצלאל אמרו לפני הקב״ה ולפניך הגון לפנינו לא כ״ש‪ .‬ובשעה •שנתפנה‬
‫על המשכן כלם הסכימו לגדלו על כך‪ .‬וכן בסעודה כל בני המסיבה בוחרין להם את הכהן או‬
‫את החשוב לברך ואומרים לו ברך‪ ,‬כלומ׳ אתה נאה והגון לפני הקב״ה לברך וכיש־״כ לנו‪ .‬והוא אומר‬
‫ברשות רבותי‪ ,‬כלמו׳ זה א)י(ני יודע אם אתם מסכימים ש־הקב״ה מסכים עמכם והם משיבים ברשות‬
‫•שמים‪ ,‬כלומ• לכך אנו מסכימים שיסכימו מן השמים שנאה והגון אתה לפנינו‪ .‬ע׳־כ דברי הגאון ז״ל ה(‪.‬‬
‫‪1‬מב‪:‬ו והוא אומר על המוגמר‪.‬‬
‫ו ה ג א ו נ י ם ו( |ז״ל | פירשו דמיירי •שהביאו אותו באמצע הסעודה וארישא קאי‬ ‫קפם‬
‫דקתגי הסבו אחד מברך לכולם‪ .‬וגם הוא מברך על המוגמר ואעפ״י שאין דרכו להביא אלא‬
‫לאחר הסעודה פי׳ אחר •שסיימו לאכול קודם ברכת המזון ואם היו מביאין אותו אחר שעה היה‬
‫אחר יכול לברך שכבר נסתלקו מאותה •שעה אפ״ה עכשיו שהביאו אותו באמצע סעודה זה‬
‫•שהתחילו בו לתת לו כבוד בתהלת הסעודה ובירך המוציא ג״כ ינתן לו כבוד בכל •שאר הדברים‬
‫עד תשלום הסעודה‪.‬‬
‫ל־ש אלא בשבתות ד״ט הואיל ואדם קובע סעודתו על הריין‪.‬‬
‫ב מ ס כ ת ז( נ ד ר י ם )ל״ח( משמע דיום הקזה וביום •שנכנס למרחץ היו קובעין‬
‫סעודה על היין ע״כ כתבו ה ג א ו נ י ם ז״ל •שבאלו הימים דינם כמו שבתות ויו״פ ועפ״י דברי‬
‫הגאונים הוגה במקצת ספרים ל־יש אלא בשבתות ויו״ט רשעת הקזה ושעה שהן יוצאים מבית המרחין‪.‬‬

‫א( כלבו‪ ,‬ה׳ סעודה; ארחות חיים ח־א ל׳ עמ׳ ד׳‪ .‬ב( ערוך ערך ״כסן“‪ ,‬עי׳ בערה״ש‪.‬‬
‫ומקצתה גם בספר ה^שרשיס לרד״ק •שרש ״נקד“• ג( ע״כ ברד״ק‪ .‬ד( תניא רבתי ענין ברכת‬
‫המוציא סי׳ כ״ג; •שבה׳־ל השלם סי׳ ק״מ‪ .‬ובפרדס מ״א עמוד ג׳‪ ,‬ד׳ ווארשיא סי׳ נ״ד‪ ,‬הוצאת‬
‫עהרנרייך צד רי״ב ולק״פ ענין ברכות‪ :‬כך פי׳ רב האיי גאון זצ״ל‪ .‬ה( הסיום הזה אין כ״א‬
‫ו( תוספות הרא״ש‪ ,‬ותר״י בשנוי סגנון קצת‪ .‬ובחדושי‬ ‫בתניא‪ ,‬ולכן העתקנו הכל על פיו‪.‬‬
‫המאירי בשם; יש מפרשים‪ .‬ז( הרא״ש‪ .‬והשוה ערוך ע׳ ברך א׳ ופיר״ח‪.‬‬
 ‫|ד‪,‬ה נוב‪ :‬מ ג‪|.‬‬ ‫ברכות‬ ‫מםכ ת‬
‫‪61‬‬

‫ישבו לאכול אע׳פ שבל אחד ואחד אובל מכברו אחד מברך‬
‫לכולם קתני ישבו אף על פי שלא הסבו‪.‬‬
‫פ י ר ש א( רב ה א י י ג א ו ן ז״ל ישבו כגון שלא ישבו סביב הלחם‬ ‫חצא‬
‫הסבו שישבו סביב הלחם ובדמתרגמינן וישבו לאבול )בראשית ל״ז‪ ,‬כ״ה( ואםחרו‬
‫למיכל לחמא‪ .‬וישבו לפניו )שם מ״ג‪ ,‬ל״ג( ואסחרו קדמוהי‪.‬‬
‫ןמג•[ ור׳ יוחנן אמר אפי׳ יין נמי מהניא ליה הסבח‪.‬‬
‫ו ב׳ ד( ר ב ה א י יין נמי‬ ‫וכתב רב ינו האיי ז״ל ב( ולנזנין יין הלכה‬ ‫קצב‬
‫בעי הסבה ומהני הסבה כפת‬ ‫כר׳ יוחנן וכלישניה בתרא דמד־קניא הסבה ליין‬
‫ד א תי מברך לכולן‪ .‬ואע״ג דרב‬
‫פליג ומפרק מאי דאקשו מברייתא‬
‫כדמהניא לפת ואחד מברך לכולן‪ ,‬וממילא יין בעי‬
‫עליה מ״מ לא מסתייע מינה‬ ‫הסבה‪ .‬ואע״ג דקא מפרק רב קושיא דאיכא עליה‬
‫ו ד ח ו י ב ע ל מ א ה ו א דפיטטא‬ ‫מן ברייתא ולא מסתייע מיניה דאימליך ג( בעלמא‬
‫דברייתא בלא הסבה בעו אורחיס‬ ‫הוא דקאמר‪ ,‬ואורחין לאו משום דעקרא דעתייהו אלא‬
‫למברך כל חד וחד איין‪ .‬ודוקא‬
‫אפילו בעל הבית בלא הסבה אין אחד מברך לכולן‬
‫בהסבו אחד מברך לכולן ולאו‬
‫מיכיום דדעתייהו למעקד בעו‬
‫ומהניא הסבה ליין אע״פ שלא אכלו כאחת‪ .‬ואם‬
‫הסבה אלא אפי׳ בבעל בית בלא‬ ‫בא להם יין בתוך המזון אע״פ שהן ממובין אין‬
‫הסבה אחד מברך לכולן‪.‬‬ ‫אחד מבדך לכולן מפני שאין בית הבליעה פנוי‪.‬‬
‫כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק שמין‬
‫חיה הוא שמברבין עליו בורא מיני בשמים‪.‬‬
‫ו כ׳ רב ת א י ה ( דה״ה ז בא ד חלבא רשונרא ברא י(‪ ,‬וכיוצא בו מברך‬ ‫קצו‬

‫מיני בשמים‪ ,‬על משחא דאפרסמא בורא שמן ערב‪ .‬בשרתא ומשחא כבישא ומשחא‬
‫טחינה עצי בשמים‪ .‬כשרתא הוא ג אל י א ועקרו שמן ומעזרבין בו כמה מינים‬
‫מעצי בשמיבם שמכשירין אותו מעשה רוקדת מפוטם כפטום שמן ד־זמשחה‪,‬‬
‫ו מ צ א ת י ח ( ל ר ״ ה ג א ו ן ז״ל דבר‬ ‫ומשתא כבישא שמן שומשמי שכובשין בו‬
‫יראה ממנו כמו שכתבתי שהוא ז״ל פי׳‬ ‫ורד ובינ^^^^ ״ ״ ך‬
‫‪:‬זשחא כבייטא כגון יטומשמין עכובשין אותן‬
‫טחינה עם טו־וינתם נוו־תן עצי בשמים‬
‫עם ורד ועם ב נ פ ס ג ׳ ועם זולתן מעצי‬
‫ומוציאין דתשמן ו^־זין קויד״ט הרידת‬
‫ביטמים עד שמתישן וקולט את הריח‪.‬‬
‫אלא קמעא אפ״ה מברך עצי בשמים‪ .‬סמלק הוא יסמין וחלפי ימא עצי בשמים‬
‫הכא לא ידעינן מהו וכד אתא מר ר ב א ל עז ר א ל ו ף מן א ס פ מ י א ט (‬
‫ל מ ת י ב ת א תני לרבנן היכא אינון‪ .‬על נרקום דגנוניתא הוא חבצלת השרון‬
‫מברך עצי בשמים‪ ,‬והגדלה במדבר ו י ו צ א בלא נטיעה עשבי בשמים‪.‬‬
‫ד( האיטכול ח״א‬ ‫ג( ‪ -‬דאמר לך‪.‬‬ ‫ב( האשכול אלבק צד ‪.68‬‬ ‫א( חידושי הדש־ב״א‪.‬‬
‫ו( והוא שכתוב באבודרהס ה׳ ברכות שעד ז׳; ״ ו ה ז ב י ד ה‬ ‫ה( האשכול ח״א‪ ,‬צד ‪.68‬‬ ‫צד ‪.43‬‬
‫אומר כי חיא זיעת חיה כמו ח ת ו ^ שגורדין אותה מתוך הביצים •טלה‪ ,‬ואניטיים דבים העידו לי‬
‫ז( ״סגל חנקרא בערבי בנפסג׳ “ )•טם(‪ .‬ובח״ג אספמיא צד ‪70‬‬ ‫שיראו זח חחתול בארץ חזאת “‬
‫ח( חידויטי חריטב״א‪ .‬וח־טוה ר״ח בתום׳ ד״ה משחא כבישא‪.‬‬ ‫הערח ק״ב על חגליון‪ :‬ג פ ס ג ‪.‬‬
‫וכו״פ לקמן סי׳ ר״א‪ .‬ט( עי׳ עליו פוזננסקי; ענינים שיונים לתקופת הגאונים צד ‪ 3‬־‪.52‬‬
 ‫ה ג א ו נ י ם — ה פ י ר ו ש ים‬ ‫אוצר‬ ‫‪62‬‬

‫נדתבי ■ א\ן מברכין בורא עצי־ בשמיים אלא על אפרסמון ׳של ביית‬
‫רבי ועל אפרסמון של ביית רןסר ועל ההדס שבבל מקום‪.‬‬
‫וכתב רב י נ ו האיי גאון‬ ‫יש ס פ ר י י ס א ( ד גרס י ׳ ת י ו ב ת א ‪.‬‬ ‫קצד‬

‫ר א ש כל* ה ב( רביה דרב אחא‬ ‫ז״ל דמתוך גירסאזו היה נוהג מר ש מ ו א ל‬

‫ההדם בלבד ]ואית ספרים דמשגי‬ ‫משבחא ז״ל שלא לברך עצי בשמים אלא על‬
‫ג(‪.‬‬ ‫תני הדם וכל דדמי ליה ולא סלקא בתיובתא[‬
‫י ו כגון שיהא עיקיו רריח דאפוקי עצי אתרוג‬ ‫והדומים‬ ‫ה א י י ד( פי '‬ ‫ורבי׳‬
‫ותפוחים •כאין עיקר נטיעתן לריח‪.‬‬
‫ו כ ת ב ה( ה ג א ו ן ז״ל עוד והשתא לא קא חזי׳ אדם במתיבתא דמסיק‬ ‫קצו‬

‫בהא שמעתא תיובתא אלא כולהו בגרסיהו מפרקי לה ]תני[ הדם וכל דדמי‬
‫ליה‪ ,‬ונקטין מלתא מן פמלק וחלפי ימא ונדקום דגינוניתא ומאי דהוא ביוצא‬
‫בהן מבדכין עליה עצי בשמים ואע״ג דאית בהו מאי דרכיך אמרי לך לא עכפת‬
‫לן כדמוציא עלין מעצו בדפרשינן לעילא י( דהא חלפי ימא הכין אינון והינו‬
‫דקאמר מר זוטרא מאי קדאה דכתיב ותטמנם בפשתי העין‪ ,‬והא פשתן דדכיך‬
‫ואיקרי עץ‪ .‬וה״מ אמר ינ ן י( מדרב ח( אחא ז״ל מרקאמרינן גבי חלפי ימא‬
‫עצי בשמים דמספקא לן אי ממין ‪.‬אילן הוא או לא הואיל ורכיך מכלל דבל‬
‫היכא דאיכא עין בודא עצי בשמים מבדבין ע״יה ותניא נמי גבי בלאי הכדם כי‬
‫ה״ג )תוספתא כלאים ג׳ ט״ו וירושלמי פ״ח בשנוי( כל שתחלת בריתו מוציא עלין‬
‫מין ירק וכל שתחלת בריתו מוציא עין מין אילן הוא ובצלף הוא דפליגי ב״ש‬
‫וב״ה דדמי לעין ודמי לידק ובהכין נהוג עלמא השתא‪ .‬עד באן לשון גאון ז״ל‪.‬‬
‫האי משהא דאפרסמא מאי מברכין עלויה‪.‬‬
‫ו מ א י ט( שינא מבל משיחי בשמי הנך מעצר עצרי להו וייחא דהאי טאילנא נפיק י(‪.‬‬ ‫קצו‬
‫ןמג‪ 1:‬אמי רב גידל אמי רב האי סמלק מברבין עלויה בורא עצי בשמים‪.‬‬
‫ו ס י מ ל ק יא( יסמין הוא דהבי פיר)ו(ש מ ר רב י ה ו ד א י ‪ .‬וורדא הם יב( ביסמין דאמי‪.‬‬
‫הני חלפי דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים‪.‬‬
‫ו פ י ר •ם ו יג( הראיטונים הני חילפי דימא מכרכין עליהו בוי־א עצי כשימים ובו׳‪ .‬ו ק א מ׳‬ ‫קצה‬
‫ק מ א י הני חילפי דימא לא אתברר לן מאי נינהו וקימ׳ לן כי האי מתניתין דבל שתחלת‬
‫הוא ובר שהוא כענין הזה בוי א עצי בשמים מברכינן עליה‪.‬‬ ‫ברייתו מוציא עין אילן‬
‫א( חידושי הרשיב״א; ס׳ האשכול ח־ א ‪ 69‬ב־סנויים‪ .‬ומקצית ראשו וסופו בה״ג ד״ו ח׳ סוך‬
‫כ( ב״ה בדפוס ר א ש ו ן )ולא כ ל ת !( וכן בה״ג‪ .‬ועי' פוזננסקי;‬ ‫עמוד ד׳‪ .‬וה״ג אספמיא ‪.72‬‬
‫ענינים שונים הנוגעים לתקופת הגאונים צד ‪ ,65‬אות י״ט‪ .‬ועל אותן הציונים שהביא שס יש‬
‫להוסיף עוד; ״בעו כמה כלי מן קמי ביר )ז ב( רב •שימואל רייט כלה אי ישי אונס בקידויטין “ )העיטור‬
‫ד( אורחות חיים ח״א ל״ם עמ׳ ג'‪.‬‬ ‫ג( המוקף ברבוע עפ״י האשכול‪.‬‬ ‫ד״וק־׳ה סוף עמ׳ ד׳(‪.‬‬
‫ו( ‪ 1‬עי׳ באוצר התשובות צר ‪ 91‬בתשובות רה׳׳ג ובפיר״ח(‪ .‬ז( ]צ״ל‪:‬‬ ‫ה( רינזב״א שם‪.‬‬
‫אמרינין(; ״והכין אמר מר רב אחא “ )ה״ג(; ״מר רב אחא הוה אמר “ )ה״ג אספמיא(‪ .‬ח( צ״ל‪:‬‬
‫יא( שם‬ ‫י( והאי נפיק מארעא )ה״ג אספמיא צד ‪.( 71‬‬ ‫ט( ה׳׳ג ד״ו ח‪ -‬ריש עמ׳ ד׳‪.‬‬ ‫מר רב‪.‬‬
‫יג( ערוך ע׳ חלף ה׳‪ .‬ע״פ כ״י ׳טלי‪.‬‬ ‫סוף צד ‪ .70‬ומכאן בערוך ע׳ ״כספ‪ . “1‬יב( הם = ה כי נמי‪.‬‬
‫‪63‬‬ ‫]דף מג‪ :‬מד‪|.‬‬ ‫ברכות‬ ‫מסכת‬

‫האי־ נרקום דגנונייתא מברבין עלדה בורא עצי־ בשמיים‪.‬‬

‫וסוס! א( מברכינן עליה כורא עצי ב־גימים מידי דהוה אניקים דגינוניתא דחברותא‬ ‫קצט‬
‫נינהו דהכי א מ ר י ב י ה ו ד א י חבצלת היטרון ניקיס ב(‪• .‬צויכנת העמקים סוסן‪.‬‬
‫ו פ י ר ש ג( רב האיי בנרקים דגנוניתא נרגים ואמר הוא חבצלת השרון‪.‬‬
‫אמר מר זוטרא האי מאן דמורח באתרונא או בחבושא אומר‬
‫ברוך שנתן ריח טוב בפירות‪.‬‬
‫וב׳ י ( רב ה אי מאן דאמר דמורח באתרוג מברך שנתן ריח טוב בפירות‪.‬‬ ‫רא‬
‫ו ה נ י ל י מ נ י ד נ פ ק י ן ה ש ת א מ ב ב ל ובן נראנג וריחני דמשחא ובוסמאני‬
‫מברכין כד עבידן לריח אבל בש־מים דעבידי להעביר ריח בית הבמא ומשחא‬
‫דעביר להעביר הזוד־זמא ושמן ובש־מיבם דעבידן קמי מתים ושהם לפני ע״ז או‬
‫במסבת גוים שיסתמן לע״ז אין מברבין עליהם ואפי׳ •שמן אפרסמן ‪. . .‬‬
‫וה י ״ס ו( )הלכות בי־כות פ״צ ה״ו( כתב‬ ‫כ ת ב ה( רב ה אי גא ו ן ראותן‬
‫ורדין שיאנו קורין אותן רוזא ש־מברבין הורד ומי הורד בויא עצי ב״במים‪ .‬וכן כתב‬
‫י ב הא יי גאון בין בגופן בין במימיהן‪.‬‬ ‫עליהם ברוך שינתן ריח טוב כפירות‪.‬‬
‫ומי•! א״ר י( יעקב בר אידי א״ר הנינא בל שהוא מה׳ המינין ובשלו‬
‫בתחלה מברך עליו במ*מ ולבסוף ברבה א׳ מעין נ׳ טחנו אפאו ובשלו בתהלה‬
‫מברך עליו המוציא ולבסוף שלש ברכות שלמות ובל שהוא מזי המינין והוא‬
‫מין אילן בתחלה מביך עליו בפה׳יע ולבסוף ברכה אחת מעין נ׳‪ .‬איל אביי‬
‫יירב דימי ברכה א' מעין ג׳ מאי היא א׳ל על ה׳ המינין הוא אומר על המחיה‬
‫ועל הכלכלה ועל ז׳ המינין הוא אומר על העין ועל פדרע ועל תנובת השדה‬
‫ועל ארין חמדה טובה ורחבה שנתת לנו ה׳ א׳ לאכול מפריה ולשבוע מטובה‬
‫רחם ה׳ א׳ על עירך ועל עמך ועל נחלתך ותבנה ירושלים עירך במהרה‬
‫בימינו והעלנו בתוכה ושמחנו בה ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה‬
‫בקדושה ובטיהרה כי אתה טוב ומטיב לכל מיחתם ח( מאי חתים ובד‪.‬‬
‫ורב ע מ ר ם ט( פ י ר ש הכי אכיל חמשת מינין במעשה קדרה פותח על‬ ‫רב‬
‫המחיה ו ח ו ת ם על ה א ר •ן ועל ה מ ח י ה י( ואי אכיל להו בעינייהו כגון‬
‫א( ה״ג אספמיא סוף צד ‪ .70‬ב( וכן בס׳ היצדשים לר״י בן גנאח צד ‪ 170‬עי״ש‪.‬‬
‫ג( ס׳ השרשים לי־״י בן גנאח ‪ . 176‬ד( האיגיכול ח׳׳א‪ ,‬צד ‪ .69‬ה( הרא״ים‪ .‬וכן בתום׳‬
‫הרא״ש ובר׳׳י נתיב מ׳׳ז סור ח״ב כשם‪ :‬כתכ גאון‪ .‬ו( כפתור ופרה פמ״ח דפוס ברלין צד ‪107‬‬
‫וד׳ לונץ תרס׳׳ג‪ .‬ז( עפ״י גי׳ כי״ג;‪ .‬ח( בכל הדפוסים הישנים הגי׳‪ :‬אפירי במאי חתים‬
‫)הערה ד׳ שם(; ״אפירי במאי חתים‪ ,‬ס״א‪ :‬מהתם במאי כו׳ )מהרש״ל‪ ,‬עי׳ בהגהות ד״ס שם(‪.‬‬
‫כ( הוספות ר׳ יהוספיה בכי״מ שינדפסו בד״ם בסוף מסכת שקלים‪ .‬ובסתם בסגנון מרווח‬
‫במח׳׳ו ‪ 38-37‬עי״ש‪ .‬ובשינויים קלים בסדור רשי״י ‪ ;55‬פרדס ל׳׳ו סוף עמ׳ ד׳ ול״ז ע׳׳א; ד׳ ווארשא‬
‫סי׳ ע״ט־פ׳; הוצאת עהדנדייך קע״ז־קע״כי‪ .‬והובא בשבה״ל השלם ס״ד ע׳׳ב‪ ,‬ובבית נתן כ׳׳ז ע׳׳ב‪.‬‬
‫י( ״ומר רב פיאס הכין הוה חאתים על הארץ ועל המחיה )ומכאן נוס׳ תלמודנו( וכן הלכה‬
‫ואית דאמרי ‪.‬על הארץ ועל מיני מזונות“ )ה״ג(‪ .‬ובכ״י אוכספורד‪ :‬״ומר ד פ ר ס אמר האכין‬
‫הוה חאתיס“‪ .‬ובררתי הדברים לאיסורם במחברתי‪ :‬מחקרים שוגים בתקופת הגאונים צד י״א־י״ג ע״ש‪.‬‬
 ‫ה פ י ר ו •ט י ס‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪(>4‬‬

‫קליות של חמשת המינין או דביים להו מיבם בשהן היין דהשתא לא •טייכא‬
‫בהן מחיה ובלב^־ה דלאו בעין מזון נגהו פתח בהו על השדדח ועל תנובת‬
‫השדה דפתיחה זו לא שייבא לא בפירות האילן ולא במעשה קדרה אלא בבוסם‬
‫ו ב ב י מ נ י בלבד שהן תנובת שדה בעינייהו ולא אשתנו מברייתן בלל וחותם‬
‫על הארץ ועל הפירות שצריך לבלול בל פירות שבמקרא בחתימה זו אבל אמעשה‬
‫קדרה לא מצי לברובי הבי דהא אשתנו ונפקי מתורת פרי‪.‬‬
‫וי״מ א( אפרי מאי חתים אחיטי ושערי בעינייהו קאי לפיבך מםקינן על‬
‫הארץ ועל הפירות דלא השיבי ליחורי ל ה ו ברבה למחתם על הארץ ועל פרי‬
‫האדמה אבלי אתאיני ורימוני חתים על הארין ועל פרי העץ ואחמרא על הארץ‬
‫ועל הנפן‪ .‬וליתא דנקטינן ב( דאבולהו קאי והבי קאם׳ פירי מאי חתים עלייהו‬
‫מי חתים מעין פתיחה אתאיני ורימוני על הארין ועל פרי הע־ן ובן בולן‪ .‬ונזמי׳‬
‫ד ב ב ו לה ו חת י מ על ד־! א רץ ו ע ל ה פ ר ו ת ג( בדי לבלול בל שבה‬
‫ארצנו ובל פירות שבמקרא בר ממעשה קדרה הנעשה מזון דבעי למיחתם על‬
‫הארץ ועל המחיה‪ .‬ע״ב רב עמרם‪.‬‬
‫ו ג ם ה( ר ב י נ ו ה א י‬ ‫‪...‬דבבולהו י ( חתנזי׳ בהו בעין עיקר ברבתן בלונז׳‬
‫כך כתב דעל‬ ‫ג א ו ן ז ׳־‬ ‫בגזיני מזונות חתמי׳ על המחיה משום דעיקר ברבתן הבי‬
‫דפתחין על המחיה ועל הבלבלד‪ ,‬ובשאר פירות דבללי׳ ה׳ מינים התמינן על הארץ‬
‫ופתחי׳ על העץ ועל פרי העין ואינו פורט באחד מהן ועל המחיה ועל ז׳ המינים‬
‫בלום חתמינן נמי בבלל על הארין ועל הפירות‪ ,‬אבל יין על הארץ ועל שה־ע ועל‬
‫שגורם ברבה לעצמו בפרט שטברבין עליו בורא פרי היין על הארץ ועל פה״ג‪.‬‬
‫עור כתוב ביטם ר ב י נ ו‬ ‫הגפן הבי נמי משמע דפתחינן ביה בברבה פרטית‬
‫בלומר שפותח על הגפן ועל פרי הגפן‪ .‬ובן עמא י ה ו ר א י ג א ו ן והלכתא‬
‫דבר ובן ב פ י ר ו ש י רב ה‪ 1<:‬י י ג א ו ן ז״ל‪ .‬בברכות כר עמא רבר עכ״ל‪.‬‬
‫רב חסדא אנזר על הארין ועל פייותיה ור׳׳י אנז׳ על האריץ ועל‬
‫הפירות א״ר עמרם ולא פליגי הא לן והא להו מתקיף לה ר־נ בר יצחק‬
‫אינהו אכלי־ ואגן מברכין‪.‬‬
‫ומ״ם י( אם באו פירות שבארץ בחוצה לארץ יש־ אום׳ שנזברך על‬ ‫רד‬
‫פ י רו ת יה הואיל ופירותיה הם שהרי לא מיחו בנסח על פ י ר ו ת י ה בחוצה‬
‫לארץ אלא מטעמא דאינהו אכלי ו‪<:‬תנן מברבינן בלומר ומה לנו לברך על‬
‫פירותיה אחר שאין אנו אובלין אותם ובזו הואיל ופירותיה הם ראוי לברך בך‬
‫ו בן ב ת ב ו ה ג א ו נ י ם ה ר א ש ו נ י ם ‪.‬‬
‫א( ״וקמשרשי עלמא “ )מח־ו‪ ,‬סרור רש״י ועור(‪ .‬ב( ״קבלתי טרבותי“ )םרדס עי״ש(‪.‬‬
‫ה( בית נתן מתשובה של‬ ‫נ( וכן בה׳׳ג ברלין ריש צר ‪ .55‬ר( חרושי הרש־ביא‪.‬‬
‫ר״י רהראני שהובאה בשונה הלכות‪■ .‬והשוה גם שבה״ל השלם ס״ר ע״ב‪ .‬ו( חרוש־י המאירי‪.‬‬
‫ובאורחות חיים ח״א ל״ז סע״ג‪ :‬ו)ר(בני א׳׳י כיון שיושבין בא־י מפני ש־בח הארץ חותמין על הארץ‬
‫ועל שירותיה אך אם באו שירות הארץ בחו״ל אין צריך לשנות ממבע חו״ל אבל צריך להפריש‪-‬מעש־ר‪.‬‬
‫‪65‬‬

‫]שעריי ב ר כ ו ת לר׳ ש מ ו א ל בן חפני ■ ז״לן‪.‬‬

‫קונטרס מסוים זה קובע ברכה ליעצמו בתוך פירדצי הגאונים י׳ברנות ככ‪SS‬‬
‫ולפרק ״כיצד מברכין“ בפרט‪ .‬ולפיכך נתון הוא כאן בחתימת אותו הפרק יטעליו‬
‫ביתור הוא סובב והולך בי״ב •בעריו‪ .‬ואולם מתחלה היה‪ ,‬כנראה‪ ,‬הקונטרס הקטן‬
‫הזה יותר גדול והיה •ביער רחב לכל סוני הברכות היבונות המפוזרות כה וכה בכל‬
‫הש״ם בכלל ובמסכת ברכות בפרט עד •‪:‬ונתכנסו בו גם סדר ברכות •בל ■במ׳יע א(‪,‬‬
‫ברכות אירוסין ב( ואה ברכת •ב־החיינו •בל בדיקת חמ•‪,‬־ נ(‪ .‬אך המעתיקים היטונים‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬מעטו את דמותו עד שהחסירו מתוכו גם ברכת שהכל על יין מבושל ד(‪.‬‬
‫גורם לדבר היתה גם השפה הערבית שבה חוכר מתחלתו‪ .‬ומכאן גם הסגנון‬
‫הקשה וגם השבושים המרובים שחלו בו‪ .‬ואף המקום גורם‪ .‬המקום ששם נמצא‬
‫קונטרס זה בכיי מוכיח ש־היה כלי חפץ ביד המעתיקים רק בתור צרוף לכמה‬
‫ענינים שחברו יחד בספר אחד‪ .‬ומשום כך נטמע בתוכם גם בלי ש־מו עליו עד‬
‫אשר הכירו הראיה ווייס באחד הקובצים‪ ,‬כיי אסוי־ והיתר‪ ,‬והדפיסו ראשונה‬
‫בסירוגין כבית־תלמוד שנה ב׳ עם מעט תקונים וד‪1‬רבה לקויים שנשתרשו בו וגם‬
‫עם תוספת יתרה בסופו ש־אינה כלל מעצם הקונטרס ובאה בכיי שלפנינו במקום‬
‫אחר‪ .‬והנה כאן לפנינו העתקה מכ״י אדלר סי׳ ‪ 1765‬דף ‪ 102-105‬ע״ב‪ ,‬שאמנם גם‬
‫היא לקויה וחסרה למדי‪ ,‬אכל בכמה מקומות עולה היא על הראשיונה‪ .‬והיתה לנו‬
‫ליסוד הקונטרס הזה המוגה גם על פי זו שיכבר נדפסה ומתוקן במרובעים‪.‬‬
‫ש ע ר ר א ש ו ן ‪ .‬הודיענו מה שא׳ רדל אסור לו לאדם שיהנה סן העולם‬ ‫רה‬
‫הזה בלא ברכה ואם יהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל‪ ,‬מאי תקנתיה ילך אצל‬
‫חכם ]וקשו בה מאי עביד[ ליה ופרקי׳ אלא אמ׳ רבא ילך אצל חכם וילמדנו‬
‫ברכות מעיקרא כדי שלא יבוא לידי מעילה‪ .‬הברכות יש בהן כללות ופרטות וכל‬
‫מין ומין תן לו מעין ברכותיו‪ ,‬ומה יכבד עלינו המשא ומה טורח יש כאן למה‬
‫נעצל ה( מהן והוא בחסדו לא הלאנו ולא הונענו כרכתי׳ )מיכה ו׳‪ ,‬נ׳( עמי מה‬
‫עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי‪ ,‬ולכך יש לברך בברכותיו אשר צום ואשר רצם‪.‬‬
‫ש ער ב׳‪ .‬והשעיר השני הודיענו כי מינין אשר צונו לברך עליהן ז׳‬
‫ומאותן י( ז׳ מינין‪ .‬והן מאכל ומשתה וריח ומראה ומשמע ועשית מצוה ומעשים‬
‫אחרים ואלו הן ה׳ הרגשות אשר ברא יוצרנו להועילנו כי המאכל והמשתה‬
‫*חלק ז( הטעם כרכתי׳ )איוב י״ב‪ ,‬י״א( וחיך אוכל יטעם לו והריח !והמראה ח(‬
‫והמשמע[ שלשתן חלק ההרגשות‪ ,‬בריח )ר(כתי׳ )בראש־ית כ״ז‪ ,‬כ״ז( ראה ריח בני‬
‫וכתי׳ )איוב מ״ב‪ ,‬ה׳( לשמע אוזן שמעתיך‪ ,‬וכתי׳ )מש־לי כ׳‪ ,‬י״ב( עין רואה ואוזן‬
‫א( ״שעדים דר׳ •במואל בן תפני כ״ץ‪ .‬בסדר כרכות אומר בבדכת בוגה ידו׳בלים בא‪-‬י‬
‫בונה ידושילים‪ ,‬פי׳ כי״ח ברכות“ ‪) ...‬זכרון לראשונים ח״ג צד ‪ 34‬העיה ‪ 89‬עי״ש(‪ .‬ב( ״ובסעודת‬
‫אירוסין פסק רשב׳׳ח שאפי׳ אם כרכו ביכת אירוסין אין מביכין שיהשמחה במעונו“ )הגהות מימוניות‬
‫ה׳ ברכות ה׳‪ ,‬ג׳ ומרדכי כתובות פ״א סי׳ קל׳׳א‪ .‬ועי׳ זכל״ר שם הערה ‪ .( 111‬ג( ״בבדיקת חמץ‬
‫נמצא בשערי רשכ״ח •ביש לברך שהחיינו“ )הגהות מימוניות •בם י״א‪ ,‬ט׳ וה׳ חמץ ומצה ג׳ ז׳(;‬
‫״בשיערי ברכות של רבי׳ שמואל הכהן בן הפני הצריך לברך זמן אבדיקת חמץ “ )ליקוטים מה׳‬
‫אמ־כל בם׳ חמשה קונטרסים כ‪-‬ו ע׳׳ב‪ .‬ועי׳ עוד זכל״ר שם הערה ‪ .( 88‬ד( ״ובשערים דרשב״ח‬
‫הכהן מצאתי‪ :‬ועל היין המבושל ועל אנימילין מברכין שהנ׳׳ב“ )ראכי״ה מס׳ פסחים‪ ,‬ח״ב צד ‪35‬‬
‫ע״ש(‪ .‬ומקומו היה‪ ,‬כנראה‪ ,‬בשער ח׳ המקוצר לפנינו ע״ש‪ .‬ה( משא הברכות ומה טורח יש כאן‬
‫ולמה נתעצל )ב׳׳ת(‪ .‬ו( = ומה אותן ? ז( בב״ת ובכ״י‪ :‬וחיך‪ .‬ח( בהכ״י‪ :‬והמאכל והנשמע‪.‬‬

‫אוצר הגאונים — הפירושים ‪.5‬‬

 ‫ה פ י ר ו ■ם י ם‬ ‫אוצר ה ג א ונ י ם‬ ‫‪66‬‬

‫שומעת וגר‪ ,‬ועשית סצוהא( רבתי׳ )בראשית כ״ז‪ ,‬י׳׳ב( אולי י מ ו ש נ י אבי‬
‫ו נפרש ו( מנין הברכות‬ ‫ה ש ע ר הג'‪ .‬מנין הברכות אשר חייבנו לבר!‬
‫על המאבלו׳ לפניהם ולאחריהם והם ט׳ ברכות ה׳ מהן •באנו מבר׳ על אלה ‪•D>pSnn‬‬
‫על מאכלות תשע‪ ,‬ה׳ לפניהם‪,‬‬
‫לפני המאכל המוציא להם מן הארין ובורא מיני מזונות המוציא‪ ,‬מיני מזונות‪ ,‬בורא‬
‫ובורא פרי העץ ובורא פרי האדמה ושהכל נהיה בדברו פרי העץ‪ ,‬פרי האדמה‪ ,‬שהבל‪.‬‬
‫ואע״פ שהברכה הה׳ היא שהכל הדבר ידוע שיכשר ושהכל תבשר גם על מקצת‬
‫מאכלות ומשתאות שיש להן‬
‫לברכד־ז על מקצת האוכל ויבשר לברכה על מקצת ב׳ ז( בפ״ע‪ .‬וד׳ הראשוגות‬
‫שיתאיה =(‪ ,‬אבל הד׳ האחר]ו[ת לא יבשר לפתן ג( דוקא על מאכלות‪ .‬וד׳ לאחר'‬
‫אלא על מקצת האוכל ואח״כ י ( ד׳ ברכות לא יכשר ב׳ ח( המזון‪ ,‬על המחיה‪ ,‬על‬
‫העץ ועפ״ה‪ ,‬ועל שאד דברים‬
‫לברך אלא לאחר המאכיל־ והן ברכת ]המזון[ ועל שאינם מה׳ מיני פירות דשבח‬
‫המחיה ועל העין ועל פרי העין ואחר ה( ]אכילת פירות הארץ בורא נפשות‪ .‬ובורא נפ׳‬
‫האילן )ו(בורא נפשות רבות ו די חסרונן על כל מה תבשר גם לברכה אחר קצת‬
‫מאכלות ומשתאות‪ .‬אבל מ(‬
‫שברא‪ .‬ו)אח״כ( הברכה הד׳ שיהיא בורא נפשות ]ה[ דבר בפה״ג ועי הגפן לא חשבינן‬
‫ידוע שיכשר לברכה א ח ת אחר מקצת המ^זכלות דבורא פה־ג בכלל ב׳ פרי עץ‬
‫ועל הגפן בכלל על פרי העץ‬ ‫ויכשיר לברכה א ח ת אחר מקצת המשתאות‪.‬‬
‫והלכה רווחת היא שאין מברכין בורא מיני מזונות '( אלא על דבר שהוא‬
‫מחמשת המינין ועל מה שיש בו מה׳ המינין כאשר אמרנו בתלמוד )ל״ו‪ (:‬רב‬
‫ושמואל[ דאמרי תרויהו כל שהוא מה׳ המינין מברכין ]עליו[ בורא מיני מזונות‬
‫להוציא אורז ודוחן וביוצא בהן שאינן מין דגן שאין הלכה כר׳ )אלעז׳( ]יוחנן[‬
‫בן נורי דאם׳ אורז מין דגן הוא יא(‪.‬‬
‫ואנחנו יורעין שברכת בורא פרי העין על פירות האילן הוא כאשר שנינו‬
‫)ל׳׳ה‪ (.‬כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא מברך בפה׳׳];•[ חוץ מן היין‬
‫שעל היין הוא מברך בורא פרי הגפן וזה]ו[ ס י מ ן ל פ י ר ו ת ה א י ל ן כל‬
‫ש א ת ה נ ו ט ל פ י ר ו ת י ו ו ע צ ו מ ת ק י י מ ת זה ו א י יד ־ן ומברכין על‬
‫פירותיו בורא פרי העין יב(‪.‬‬
‫א( חסדון מש וש יש כאן‪ .‬והזא מה •בכתב הא־בכוד ח׳׳א דיים צד ‪ ...: 64‬״ואיכא דמוסיף‬
‫על אלה ששה חלקים חלק זי״ן הרגש מ ש ו ש ‪ .‬ורבנו שמוא‪ S‬אבן תפני ז׳׳ל הזכירו בחבודו‬
‫ש ע ר י ב ר כ ו ‪ ,‬ת ולא פרשו‪ .‬ואפשר על מ ש ו ש תפלין קאמר אליבא דרבנן דבי רב אשי‬
‫)סובה מ׳׳ו( רכל אימת דממשמשי בהו מברכין“ )ועי׳ הלבבי זכדון לראשונים ח״ג ‪ ,33‬הערה ‪.(85‬‬
‫ב( ^=שת יה?; ״משתאור‪) “,‬ב׳־ת(‪ .‬ומן ״לברכה“ עד ״לברכה “ חסר שם‪ .‬ג( אולי‪:‬‬
‫לפניהן‪ .‬ולהלן‪ :‬לברך‪ .‬ובב״ת‪ :‬לפרש‪ .‬ד( ^ ולאחריהם‪ .‬ה( בגוף הכ״י בשבוש‪ :‬ואח״כ =* ואחר‬
‫ברכה בפני‬ ‫כן )ב״ת(‪ .‬ו( האש־כול ח״א צד ‪ 63‬עי״ש‪ .‬והוא לקוח מ״שערי ברבות“‪ .‬ז(‬
‫מ( כנראה שזו היא כונת הפסקא‪ :‬״ואנחנו יודעין “ שבאה להלן‪.‬‬ ‫עצמן‪ .‬ח( ־= כרכה‪.‬‬
‫י( מתחלת המוקף ברבוע כהפסקא הקודמת עד כאן חסר בכ׳׳י ומקומו פנוי‪ .‬והשלמנו‬
‫עש״י ב׳׳ת‪ .‬ומן ״והלכה רווחת “ עד ״אורז )ודוחן( מין דגן“ הובא בשבה׳־ל השלם סוף סי׳ קנ״מ‬
‫‪ , 126‬ומשם יתר המוקף ברבוע‪ .‬ובכ׳׳י וב״ת הוא משובש‪ .‬יא( והשוה אוצר התשובות צד ‪86‬‬
‫סי׳ ר״מ‪ .‬יב( ובהמוסף בב״ת שנה ב׳ ‪ ,385‬ובתוצאה המיוחדת סוף צד ‪ : 10‬״וזה הסימן לפירות‬
‫של אילן כל שאתה נוכל פירותיו ואין עצו מתקים אינו אילן ומברכין על פירותיו ב״ס האדמה‪.‬‬
‫‪67‬‬ ‫שער י ברכ ות לר״ש בן חפנ‬

‫ב נ י ן ב( ברכות שתיה‬ ‫ש ער ד׳‪ .‬אשר אנחנו חייבין ^‘ברך על מיני‬

‫ארבע‪ ,‬ב״פ הגפן על היין‬ ‫שתייה לפניהם ולאחריהם והן ד׳ שתים לפניהם‬
‫ועל שאר מ׳ שהכל ולאחריהם‬ ‫י‬
‫ב׳‪ .‬והשתים אשר לפניהם על היין בפה״ג ]ושהכל נ״ב[ על היין על הגפן ועל פה״ג‬
‫ואחריו שתים ]על הנפן ועל פה״ג ו[ בורא נפש׳ רבות א(‪ .‬ועל שאר מ׳ ב״נ רבות‪.‬‬
‫ש ער הה׳‪ .‬נפרש הברכות אשר אנו חייבין לברך ]על הריח[ והן ה׳‬
‫ברכות בורא עצי בשמים ובורא מיני בשמים ובורא עשבי בשמים ואשר נתן‬
‫ריח טוב בפירות ובורא שמן ערב‪ ,‬ואין מברכין בורא עצי בשמים )ו(על מונינו‬
‫בלעז שהוא מין חיה אשר ראינו ואשר ג( מצינו )מ״ג‪ (.‬א״ר חייא בריה ד ר ב א בר‬
‫נחמני ]א״ר חםדא[ אמר רב ואמרי לה אמ׳ רב חסדא אמ׳ זעירי על המוגמרות‬
‫כולן מברך עליהן עצי בשמים חוץ מ מ ו ש ג י נ ו שהוא מין חיה ומברכין עליו‬
‫בורא מיני בשמים וכל הבשמים שצומחים בגנות מברכין עליהן בורא ]עצי[ בשמים‬
‫וורד וחבצלת השרון אבל הצומחין במדבריות מברכין עליהן בורא עשבי בשמים ד(‬
‫הדם )משרשייא( דנקיט מגנייתא מברכין עליהן בורא ]עצי[ בשמים דמדברא‬
‫בורא עשבי בשמים ועל האתרוגין ועל התפוחין וכיוצא בהן שיש להם ריח טוב‬
‫מברכין עליהן אשר נתן ריח טוב בפירות‪ .‬ואחרי שפירשנו הברכות על המאכל‬
‫והמשתה והריח שביארנו ה( לפרוש המצות ]הברכות[ על הדברים הנראים והנשמעים‬
‫על כל המצות כי כולם מפורשות בתלמוד בפר׳ הרואה מקום שעשו נסים וכו׳‪.‬‬
‫שער הו׳‪ .‬נור]י[ע כל מה שאנו י( חייבין לברך עליו לפניו ואין אנו‬
‫חייבין לברך עליו לאחריו‪ ,‬וכל הטעון ברכה לפניו ]טעון ברכה לאחריו ויש שטעון‬
‫ברכה לפניו[ ואין טעון ברכה לאחריו ]ואמרו רבותי׳ בתיד'מוד בדבריהם כל‬
‫הטעון לפניו גלוי וידוע אלא אי זה הוא שטעון ברכה לפניו ואין טעון לאחריו וכן‬
‫אמרינן)מ״ד;( לאתויי מאי לאתויי ארבעה[ י( דברים תחלתוח( ירק וכן אמר)נ(ו לרב‬
‫יצחק בר אבדימי למעוטי ירקא ופירושו על דעת ר׳ יצחק ]שהוא[ מברך אחר‬
‫אכילת ט( ירק לאיתויי י( מאי‪ .‬וחזרו ואמרו )שם( ל א ת ו י י מיא יא(‪ .‬ועוד אמרו‬
‫על דעת רב פפא שהוא מברך לאחר שתיית מים יב( וחזרו ואמרו לאתויי מצות‬
‫א( השער הזה‪ ,‬כנראה‪ ,‬לקוי בחסר‪ .‬ב( האעכול ה״א צד ‪ .63‬ג( ואין מברכין בורא‬
‫מיני בשמים אלא על המוגינ״ו שהוא מין חיה אשר ראינו ומצינו )ב״ת(‪ .‬ד( כאשר אמרנו‬
‫אמר רב משריטיא כנקיט מגניתא )ב״ת(‪ .‬ואולי צ״ל‪ :‬הדס‪ | ,‬ר ב | משחטיא אמר‪ :‬דנקיט מגנייתא‬
‫)מן הגינות(‪ .‬ה( אולי צ׳׳ל‪ :‬שו כ א י ן א נ ו צריכין לפיררט ה כ ר כ ות על כל המצות על‬
‫הדברים הנראים והנשמעים‪ .‬ובב״ת‪ :‬״שבחנו לפרוט “‪ .‬וציל‪ :‬הנחנו לפרוט‪ .‬ו( כנראה צ׳׳ל‪:‬‬
‫ש א י ן א נ ו ‪ .‬ויש כאן ג׳ חלקים‪ ( 1 :‬שאין טעון ברנה לא לפניו ולא לאחריו‪ ( 2 .‬שטעון לפניו‬
‫ולאחריו‪ ( 3 .‬שטעון לפניו ולא לאחריו‪ ,‬והוא החלק ה ש נ י האמור להלן לפי סדר הלשון של‬
‫רב פפא‪ .‬ז( המוקןנ מב׳׳ת‪ .‬וככ׳׳י שלנו משוכש‪ :‬״ונשאו רבותי׳ התלמוד ’כידיהן ואמרו כל‬
‫כל הטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו גלוי וידוע אי זה הוא דבר שטעון ברכה לאחריו‬
‫וכך אמרנו להיתור“‪ .‬ח( ר״ל‪ :‬הראשון‪ .‬ט( בכ״י‪ .‬האכילה‪ ,‬ותקננו‪ .‬י( מכאן עד לאתויי‬
‫מצות )חסר בב״ת( יא( כך הגרסא במם׳ נדה נ׳־א סע״ב עי״ש‪ .‬ובכ׳׳י‪ :‬״מצות“‪ .‬יב( ככ״י‪ :‬מהן‪.‬‬
 ‫אוצי הגאונים — הפירודים‬ ‫‪68‬‬

‫)וחזרו ואמרו לאתויי מיא ודאתויי מצות( ועוד ]אמרו[ ‘יי( על דן״ת חבמי ירושלם‬
‫המצות י( בא״י אמ״ה אקב״ו לשמור‬ ‫והן ‪ (-‬בני מערבא שמברכין אחד עשיית‬
‫חקיו לאתויי מאי‪ ,‬דאתויי ריחני‪ .‬והפי׳ ה( הזה הוא ההיד'כה שאין אנו חייבין‬
‫לברך על הריח ברבה אחרונה וחייבנו י( לבדך לפניו‪ .‬ועוד הדברים הבאים שלא‬
‫מחמת הסעודה בתוך הסעודה מעונין ברכה לפניהם אבל לא לאחריהם כאשר‬
‫אמר דב פפא )נדא;( אבל יש הפדש בין הדברים האלה ובין ברכת הריח כי ברכת‬
‫הדברים האלה תבוא בכלי ברכת המזון ולא לריח ברכה אחרונה גם אין ברכה‬
‫שתבוא ברכת הריח לאחריו בכללה וז ה פי׳ יפה ‪.‬‬
‫ו יש למע יד ־ה ל ד ה ו ס י ף מ ^ ז ח ר שנש?~זר ש נ י ד ח ל ק י ם ‪.‬‬
‫ח ל ק א׳ ז(‪ .‬על כ‪ S‬המאכלים •טאדם‬ ‫)והחידיק( ה ר ‪ t c‬ש ו ן שאין אוכל‬
‫אוכל מברך לפניהם ולאחרי׳ חוץ מפחות‬ ‫ומשקה ]ולא[ זולתו שחוייבנו לברך ן^לין‬
‫לאחריו ולא חוייבנו לברך עליו לפניו‪ .‬מכזית שאין מברך לאחריו‪.‬‬
‫)וזה חלק( ה ש נ י הוא‪ ,‬מה שלא חוייבנו לברך עליו לפניו ולאחריו לא נברך‬
‫וזהו חלק אחך ח( מן ג׳ חלקים שאם׳ רב פפא ]דיזלכתא‪ .‬והחלק הראשון‬
‫דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת[ הסעודה ]כאשר שנינו[ ברך על הפת פטר‬
‫את הפרפרת‪ .‬והחלק השני דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה כמו כל‬
‫מיני מתיקה שיש בהן מין דגן מעונין ברבה לפניהם ואין מעונין ברכה לאחריהם‬
‫וטעמו של דבר שכוללו =( לאחריהן בברהמ״ז‪ .‬וראיה לדבר שאילו ברכנו לאחריהן‬
‫היינו מברכין ברכה אחת מעין ג׳ והוא על המחיה ועל הכלכלה והרי אלו בכלל‬
‫ברכת המצות י(‪ .‬והחלק השלישי דברים הבאים מחמת הסעודה ונאכלין לאלתר או‬
‫בתוך הסעודה כמו תמרים ומגדים שאינן מיני מזון מעונין ברכה ]לפניהן ו[לאחריהן‪.‬‬
‫שער שב יע י יא(‪ .‬הקדמת '=( ברכות אחד אל אחד יג( במאכל ובמשתה‬
‫ובריח כשברכותיהן ]שוות וכשיברבותיהן[ מתחלפות וכן נאמר כי דברינו אלה )הם(‬
‫]ב[ברכות שלפני מ‪<:‬זכל ומשתה וריח הקדמנו מנינם ומספרם והודענו )לפניו(‬
‫רב י גו יד( •שמ ואל כ ן ח פ נ י ז״ל‬ ‫כי ברכת המוציא יד־חם קודמת לברכת‬
‫כתב בחיכץ •שערי הברכות כבר הודענו חמש‬ ‫בורא‬
‫כרכות הן לפני המאכל ומקצתן מוקדמות על‬ ‫‘‬
‫קצתן בהזדמן כולן לפניו בי ברכת המוציא‬ ‫וברכת בורא מיני מזונות קודמת לברכת‬
‫קודמת לברכת בורא מיני מזונות בהזדמן‬ ‫הפירות בהזדמן לפניו וברכת חןךא ‪3‬ךו‬
‫•שתיהן לפניו וכרבת בורא מ״מ קורמת לברכת‬ ‫‪,‬‬
‫ב״פ העץ וברכת ב״פ העץ קודמת לברכת ב״פ‬ ‫העץ קודמת לברכת ב״פ האדמה בהיותם‬
‫האדמה וברכת ב׳־פ האדמה קודמת לשהכל‪.‬‬ ‫לפניו וברכת בפה״]א[ קודמת לשדתכל‪,‬‬
‫א( בכ״י; אמר ר‪ .‬ב( וכן )ב״ת(• ג( בכ״י‪ :‬אנש••‪ .‬ד( ה^ש־וה הא^ש^כול ח״א ‪:36‬‬
‫חלק וי״ו‪ .‬וישער זה הוא שער ו׳‪ .‬ועי׳ ראבי״ה ח־א ‪ .182‬ה( ^ והפירוק )ב״ת(‪ .‬ו( בב״ת‪:‬‬
‫ודיינו‪ .‬ז( האש־כול ח״א צד ‪ .63‬ח( — א׳ =־ ראשון‪ .‬ט( בכ״י‪ :‬וכללו‪ .‬ובב׳׳ת‪•! :‬ש־|נכללת‪.‬‬
‫יב( הקדמות )ב״ת(‪.‬‬ ‫יא( שביעי )ב״ת חסר(‪.‬‬ ‫י( בב״ת‪ :‬המינין‪ .‬וצ׳׳ל‪ :‬המזון‪.‬‬
‫יג( אחת על אחת כשלש מדות )ב״ת(‪ .‬יד( שבה״ל השלם סוך‪ .‬סי׳ ק״ם והקצר כלל‬
‫מ׳׳ב ותניא סימן כ־׳ט‪.‬‬
‫‪6Q‬‬ ‫‘לוערי ברכ ות ^ר״ש בן חפני‬

‫ועל מיני מאכל בהזדמן ]לפניו ה׳[ מ]י[נין שחייב לברך על חמש ברכות המתחלפות‬
‫אלה ועיקר שיהיו חמשתן ממה שאין אחר מהם פוטר את חבירו בברכתו ולכן חייב‬
‫]אדם[ לברך עליהן כשהוא מבקש לאכלו לפ]נ[י אכילתן הברכות האלה ועל הסדר‬
‫שםדרנום והם לחם מחמשת המינין ומיני מתיקה שיש בהן מה׳ המינין ופירות האילן‬
‫כמו ענבים ורמונים ]וקורא מברך על הלחם תחלה ואחריו כל מיני מתיקה ואחריו‬
‫על הפירות[ ואחריו על הכשות בורא פדי האדמה ולא הוזכרו ירקות מפני שהפת‬
‫פוטרתן ואחריו מברך על הקורא שהכל נהיה בדברו ואין להחליף ואין להמיר‬
‫גם שלא להקדים מה שלא הקדמנו ודבדים אלו ]בדברים[ שברכ]ו[ת]יה[ן מתחלפות‬
‫כאשר םדרנו אבל מה שברכות שוות אחד אל אחד לא יתקנו אלא ]בפטירה[ א(‬
‫והן על ב׳ פנים‪ ,‬הראשון ה׳ המינין הנזכרין בפםוק ארין חטה ושעורה וזולתו כמו‬
‫שנזדמן לפניהם תמרים או ענבים ]או תאנים[ או רמונים או זיתים ועמהן תפוחין או‬
‫קדוסטומלין וכדומה להן מבדך על הענבים ועל התאנים שקודמין לתפוחים ולא‬
‫על ]תפוחים ולא על[ הקדוםטומלין ולא על כיוצא בהן‪ .‬והאופן השני שהקודם‬
‫בפסוק זה קודם לברכה לברך עליו )אחר( כמו שאמרו ב( א״ר יוםף ואיתימא רב‬
‫יצחק כל הקודם בפסוק הזה קודם לברכה ארץ חטה ושעורה‪ .‬ועוד שנינו ג( היו‬
‫לפניו מינין הדבה ד׳ יהודה אומר אם ]יש[ ביניהם מז׳ המינין עליו הוא מברך‬
‫וחכמים אומ׳ מברך על איזה שירצה והלכה כד׳ יהודה י ( לפיכך כשנזדמן לפניו‬
‫פת חטין ופת שעורין מצוה לברך על פת של חטין תחלה ואפי׳ היא פרוסה ושל‬
‫שעורין שלמה מברך על של חטין תחלה ]ופוטר את השלמה של שעורין[ ובהזדמן‬
‫לפניו ענבים ]ותאנים[ ורמונים וזתים )ב(ברכותיהם שוות וכן ה( ]תמרים[ ורמונים‬
‫מברך על ]תמרים[ ופוטר את הרמונים ]שהתמרים[ פוטרים את הרמונים שהם שניים‬
‫לאדץ )וחד י( מזתים או מרמונים שניים לארץ( כאשר אמרנו בתלמוד י( רב חסדא‬
‫ורב המנונא הוו יתבי בסעודה אייתו לקמייהו תמרים ורמונים שקל רב חסדאח( ברך‬
‫אתמרים אמ׳ ליה רב המנונאח( לא סבר לה מר כל הפסוק כל הקודם לחבירו‬
‫הוא קודם לברכה אמ׳ ליה זה שני לארץ וזה חמשי לארץ אמ׳ ליה מאן יהיב‬
‫לן נגרי דפרזלא ונשמשונך »(‪ .‬ובשהזדמן לפניו מה שברכתו בורא פרי העץ ובורא‬
‫פדי האדמה מברך תחלה בורא פרי העץ ]ואחר כך[ בורא פרי האדמה ושהכל‬
‫א( בכ״י ביטבוע‪ :‬בפריעה‪ .‬ב( בנ׳׳'‪• :‬טביארנו א״ר יצחק‪ .‬ג( דף מ׳ ע״ב‪.‬‬
‫ד( ״והלכה כר׳ יהודה דא״ר יוסף וכן תני ר׳ יצהק כל הקודם כפסוק זה קודם לברכה“‬
‫)ה״ג ד״ו ז׳ עט׳ ג׳ וה״ג אספמיא צד ‪ 55‬כלי‪ :‬דאר״י וכו׳(; ״וכן כתב רבינו ■טמואל בן הפני‬
‫ז״ל בהבור שערי הברכות“ )יטבה״ל היטלם סי׳ ק״ס(‪ .‬ובהקצי ■ סי׳ מ״ב מוסיף‪ :‬״וכן כתב גם‬
‫רבינו שלמה ז״ל “‪ .‬אבל בסדור ריט״י צד ‪ 60‬פסק ״והלכה כרבים “ ‪ 1‬כרכנן|‪ .‬ועי׳ ס׳ האורה ‪.24‬‬
‫וכן בהאגור סדילאקאב ‪ 25‬ע״ב‪ :‬״ורב האי גאון ור׳ט״י פסקו הלכה כרבנן“ )ועי׳ אוצר התשובות‬
‫ז( מ״א ע״ב‪ .‬ח( כן הוא גם בילקוט‬ ‫סי׳ רנ״ו צד ‪ .(92‬ה( בכ״י‪ :‬והן‪ .‬ו( בב״ת‪ :‬אחד‪.‬‬
‫עקב סוף סי׳ תת׳׳ן‪ .‬אבל בגמ׳ ובב״ת‪ :‬שקל רב המנונא וא״ל יב חסדא‪ .‬וכן בתשובת רה״ג‬
‫אוצר התשובות צד ‪ ,92‬שורה י״ב‪ .‬ט( כגמרא‪ :‬ונשמיענך‪.‬‬
 ‫ה פ י ד ו ים י ‪6‬‬ ‫אוצר ה גא ונ ים‬ ‫‪70‬‬

‫מברך תחלה בורא פרי האדמה ואח״כ מברך שהכל על האחר וכשהזדמן לפניו‬
‫מה שברכתו עצי בשמים ועשבי בשמים מברך תחלה ]עצי בשמים ואחר כך[‬
‫עשבי בשמים ולכך אמרו בתלמ׳א( מחלוקת בברכותיהן שוות כגון אתרוגים וזתים‬
‫ר׳ יהודה אומ׳ מין ז׳ עדיף ורבנן םברי חביב עדיף אבל על שאין ברכותיהן‬
‫שוות ]דברי הבל[ מברך על זה וחוזר ומברך ]על זה‪ .‬ובהזדמן לפניו יין ושכר‬
‫מברך על היין ופוטר את השכר כאשר שנה ר׳ חייא ב( יין פוטר כל מיני משקין[‪.‬‬
‫שער ש מ י נ י ג(‪ .‬כללות ופרטות כל ברכה כל מה שהברכה לפניו‬
‫מברך בורא פה״]ע[ ברכה שלאחריו על העץ ד( במד״א בפירות שהן אמורין בפסוק‬
‫ארץ חטה ושעורה אבל פירות האיק“ן שאינן מן הז׳ מיגין מברך עליהן בורא‬
‫פה״]ע[ ולאחריו ]בורא נפשות רבות‪ .‬ואם עשאן משקה מברך עליהן[ ה( שהכל‬
‫)ואני פלו׳ אומ׳ לאחריהן בורא נפשות רבות(‪ .‬כל מה שלפניו שהכל ו( אחריו‬
‫בורא נפשות רבות ז(‪.‬‬
‫ש ער תש י ; ‪ -‬יח ( ‪ .‬פטירת ?‪{-‬חרט( כשברכותיהן שוות וכשברכותיהן‬
‫מתחלפות )ומלפני המברך חייב עליו לברך ממה י( ]והם ד׳ חלקים החלק הראשון‬
‫כדי להקדימו פטור מלברך על המינים האחרים[ שברכותיהן יא( שוות בין המאכל ובין‬
‫המשתה ובין מן הריח שדן מינין הרבה‪ ,‬כשהוא מברך על המינין האחדים ששוות‬
‫בדכותיהן יב( הא כיצד במאכל נזדמן לפניהם יג( לחם חטים ולחם שעורים ולחם‬
‫כוםמין ולחם שבולת יי( שועל )שקורין אוינה טי( בלע״ז( ולחם שיפון )שקורין‬
‫שיגלא צי( בלע״ז( חייב לברך על ]לחם[ החטין לפני המאכל יי( המוציא ואינו רשאי‬
‫לברך על לחם שעורים ]ולכך[ אמרנו כי היה ראוי להקדימו מצוה סן המובחר‬
‫ופטור יח( מלברך על השאר אע״פ שהוא אוכל יט( אינו רשאי לברך על פת של‬
‫שעורים בהיות)ו( לפניו פת חטים שנקרב נ( לאכול ממנו ולפטור ]לחם מברכה[‬
‫וברכת מזון אחדיהם כוללתן‪ .‬וכיצד בפירות כגון שהיה בא( לפניו כל מה שמברכין‬
‫ב״פ העץ מברך על אחד מהם הראוי להקדימו ואוכל ופטור מלברך על השאר אף על‬
‫]פי[ שהוא אוכל‪ .‬אבל חייב להקדים ה׳ מיני פירות הנזכרין בפסוק ארין חטה על‬
‫חבירו לפי שפירשנו בפרק כב( הקדמות ברכות ]כי[ כבר ביארנוהו היטיב‪ .‬והחלק‬
‫ג( בב״ת כשכוש‪ :‬שער תשיעי‪ .‬ד( כללות עהברכות‬ ‫א( מ״א ע״א‪ .‬ב( שם ע״כ‪.‬‬
‫ה( כך‬ ‫כל מה שברכה לפניו בורא פרי העץברכה שלאהריו על העץ ועל פרי העץ )ב״ת(‪.‬‬
‫נ״ל לתקן עפ״י המוסך בב״ת שנה ב׳ ריש צד ‪ .285‬ובתוצאה המיוהדת ממנו קרוב לסוך צד ‪. 10‬‬
‫ו( ברכה שלאהריו )ב״ת(‪ .‬ז( עי׳ מה שב׳ ר״א אפטוביצר בהערותיו לראבי״ה ח־׳א‬
‫ה( בב״ת בשבוש‪ :‬פרק השער העשירי‪ .‬מ( ברכה אהת )ב״ת(‪.‬‬ ‫צד ‪ 145‬הערה ‪.2‬‬
‫י( מאהריו )ב״ת(‪ .‬יא( ששוות ברכותיהם )ב״ת(‪ .‬יב( מן ברכותיהם שוות )ב״ת(‬
‫עד ששוות ברכותיהן )ב״ת הסר(‪ .‬יג( לפניו )ב״ת(‪ .‬יד( שועל ושיפון שועל )ב״ת(‪.‬‬
‫טו( אוינא )ב״ת(‪ .‬מז( שגל )שם(‪] .‬והקפתי שניהם מפני שהן הוםפות המתרגם הצרפתי!‪.‬‬
‫‪ :‬ד‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫יט( מלת ״אוכל “ אין‬ ‫יז( אכילתו )ב״ת(• יה( בב״ת‪ :‬כי ראוי להקדימו ונפטר‪.‬‬
‫בב״ת‪ .‬ואולי צ״ל‪ :‬הביב‪ .‬כ( אולי צ״ל‪ :‬שנראה‪ .‬כא( שיש )ב״ת(‪ .‬כב( והוא בשער שביעי‪.‬‬
‫‪71‬‬ ‫^ ע רי ברכ ות ^ ר ־ ש בן חפ נ י‬

‫השני שהפת פוטרת כל מיני פירות ו‪1‬כל‪ 1‬מיני מאבל א( ויין פוסר כל מיני משקה‬
‫כמו ששנא ]ר׳ חייא[ ב(‪ .‬ויש על הכלל הזה ד׳ תנאים ואע״פ שאינן מפורשות ג(‬
‫במקום הזה אלא )שאר( שאנחנו קבצנום מכמה הלכות‪ .‬התנאי הראשון שהפת‬
‫פוטרת את הפרפראות י( ]מלברך לפניהם ולאחריהם באשר שנינו ה( ברך על‬
‫הפת פטר את הפרפרת[ בירך על הפרפראות י ( לא פטר את הפת‪ .‬והתנאי‬
‫היה עקר עמה‬ ‫השני שהפת פוטרת כל מינימאבל]כשהפת עקר[ אבל אם‬
‫אינה פוטרת אותו מלברך עליו כאשר שנינו י( הביאו ]לפניו[ מל]י[ח ופת עמו‬
‫מברך על טפל לו ואמרנו בתלמוד )מ״ר‪ (.‬אמ׳ רב אחא בריה דרב עולא אט׳‬
‫ר׳ אמי י( באוכלי פיחת נימסר שנינו *( מ פ נ י חלב של ת א נ י ם ש מ צ ע ר‬
‫ש פ ת י ם וא י ן מ ע ב י ר ו א לא מ ל חח ( או ס י ר ט ( או ] צ י ר או ט ר ים [‬
‫או ט ו ר י י ם לפיכך הוא עיקר והפת טפילהלו‪ .‬והתנאי הג׳ שאין הפת פוטרת‬
‫פיחת האילן כגון רמונים '( שהניחום על השולחן מברך יא( עליהם לפניהם‬
‫ולאחריהן ואע״פ שהם ממיני מאכל כאשר‪],‬הקדמנו[ בדברינו‪ .‬והתנאי הרביעי‬
‫שאין הפת פוטרת מיגי מתיקה שיש בהן מין דגן שאינן יב( על גבי השולחן‬
‫מברכה שלפניהם שהיא ברכת בורא מיני מזונות אבל יג( הם נפטרין מברכה‬
‫שלאדחריהם בברכת המזון שהיא כוללתן‪ .‬והחלק הג׳ יי( שכל מה שהוא עיקר‬
‫ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפיח־ה ולכך אט׳ רבא טי( האי‬
‫ריהטא ד ס י ל ק א טי( ]רעקר סמירא[ יי( היא מברכין עליה בורא מיני מזונות‬
‫דמחוזא עיקר דובשא יח( הוא מברכין עליה שהכל אע״פ שאין הח'כה כמותו‬
‫בריהטא דמחוזא שכך אמדו ולא היא אידי ואידי בורא מ״מ‪ .‬והחלק הרביעי יט(‬
‫שהמברך על היין שלאחר המזון כאשר שנינו ברך על היין שלפני המזון פוטר‬
‫מלברך עלב( היין שלאחר המזון נא( ודברים אלו בשבתות וימים טובים וביוצא‬
‫בהן אבל בשאר ימות השנה אינו פטור מלברך על היין שלאחר המזון ואע״פ‬
‫שבירך על היין שלפני המזון כאשר שנינו בתלמוד )מ״ב;( אם׳ רבה בר בר‬
‫חנא אט׳ ר׳ יוחנן לא שנינו כב ( אלא בשבתות וימים טובים וכיוצא בהן הואיל‬
‫ואדם קובע לו כג( סעודתו על היין ‪1‬אבל‪ 1‬בשאר ימות השנה לא ועוד אמרו‬
‫איתמר נמי אט׳ רבה בר מארי כי( אם׳ ר׳ יהושע בן לוי לא שאנו אלא בשבתות‬
‫א( והחלק השני פטירת כל מיני פירות ומאכל )ב״ת(‪ .‬ב( דן! ט׳׳א‪ :‬ג( ניופורשים‬
‫ו( מ״ד ע״א‪ .‬ז( יוסי )ב״ת(‪ .‬וכנס׳‪:‬‬ ‫ה( מ‪.‬״ב ע״א‪.‬‬ ‫ד( הפרפרת )ב״ת(•‬ ‫)ב׳׳ת(‪.‬‬
‫כריה דרב ע ו י ר א אמר רב א ש י ‪ .‬ועי׳ הגהות ד״ס‪ .‬ה( ואין מענינו אלא מניח )ב״ח(‪.‬‬
‫ם( סיד )ב״ת חסר(‪ .‬י( תמרים ורמ‪.‬ונים )ב״ת( ■ יא( מלברך )ב״ת(‪ .‬יב( שאינו‬
‫כו( ל״ז‪ :‬ושם‪ :‬ריהטא דחקלאי‬ ‫יד( בכ״י בשבוש‪ :‬הב׳‪.‬‬ ‫יג( אם הם )ב״ת(‪.‬‬ ‫)ב״ת(‪.‬‬
‫דמפשי ביה קניוחא מברך במ״מ מ‪-‬ט דסמידא עיקר‪ .‬ובב״ת‪ :‬ר׳ אבא‪ .‬ועי׳הגהות דקדוקי סופרים‪.‬‬
‫טז( דחקלא )ב״ת(‪ .‬יז( בכ״י‪ :‬דמיקר סמכא‪ .‬יה( דובשא עיקר )ב״ת(‪ .‬יט( בכ״י‪:‬‬
‫הששי‪ .‬כ( פוטר את )ב״ת(‪ .‬כא( בב״ת יש עוד‪ :‬ואעפ״י שבירך על היין שלאחר המזון)?(‪.‬‬
‫כב( שנו)כ״ח(‪ .‬כג( לו )ב״ת חסר(‪ .‬כד( איתימא נסי אמ׳ רבה בר בר חנה )ב‪-‬ת(‪.‬‬
‫»( השוה אוצר התשובות צד ‪.98‬‬
 ‫ה פ י י ו ‪ r‬י‪C‬‬ ‫אוצר ה ג א ו ‪ :‬י ‪c‬‬ ‫‪72‬‬

‫וימיים טובים ובשעת הזקת דם ובשעה שאדם יוצא מן א( המרחץ הואיל ואדם‬
‫קובע סעודתו על היין אבל בשאר ימות השנהב( לא‪.‬‬
‫ש ער י׳‪ .‬חייבים לחזור ולברך על כלמה שבירכנו עליהם‪ ,‬עיקר הדבר‬
‫הזה כל מה שבירכנו עליו ו)לא( הפסקנו בין ברבותינו ]לעשייתנו[ נתחייבנו לברך‬
‫עליו שנית וההפסק יהיה באחד מה׳ אופנים ג(‪ .‬האופן הראשון שיברך המברך‬
‫דברי׳ הנזכרי׳ ד( שלא מענין אכילתו בין ברכתו לאכילתו ובעשותו זאת צריך לברך‬
‫שנית ואם ידבר ענין אכילתו אינו צריך לשנות ולברך וכן ארז״ל )מ׳‪ (.‬אט׳ רב טול‬
‫ברוך אין צריך לברך אם׳ הבא מלח הבא לפתן צריך לברך ור׳ יוחנן אמ׳ הבא מלח‬
‫הבא לפתן נמי אין צריך )לברך( לשנות ה( ולברך ג וי ל לתורי צריך לברך ורב‬
‫ששת אט׳ נטי נ ויל לתורי י( אין צריך לברך דכתי׳ ונתתי עשב בשרך לבהמתך‬
‫והדר ואכלת ושבעת‪ .‬ופירוש השמועה הזאת שאט׳ רב׳ י( כשהמברך המוציא טרם‬
‫אכילתו ח( ]אמר לחבירו[ היושב על השלחן טול לחם ואכול שכבר ברכתי אינו צ(‬
‫צריך לשנותה( ולברך המוציא ור‪ /‬יוחנן אמ׳ אם אם׳ לשמש הבא מלח הבא‬
‫לפתן אחר ברכתו י( קודם אכילה אינו צריך לברך כי דבריו אלה היו מענין‬
‫אכילה אבל אם אמר לו בין ברכה לאכילה ג ויל לתורי תן תבן ומספוא לשוורים‬
‫צריך )לפתוח( ]לשנות[ ולזכרך כי כבר פסק ורב שישת אמ׳ ]גם[ אם אמ׳‬
‫לשמש יא( בין ברכה לאכילה ג וי ל לשווריםאינו צריך לשנות ולברך כי גם‬
‫דבריו אלה בענין אכילת '=( מי שחייב במזונותיו‪] .‬האופן השני[ שהמברך על‬
‫השחיטה או יג( על כסוי הרם ואחר ברכתו קודם שחיטתו או יג( קודם )על(‬
‫כסוי הדם )ו(דבר דברים או שעסק בדברים אחרים והוא צריך לשחוט בהמה‬
‫חייב לשוב ולברך על השחיטה ועל כסוי הדם )ו(זהו ]שהוא[ חייב לכסות הדם‬
‫ואם אינו מדבר בין שחיטה לשחיטה דיו בברכה אחת לשחיטת כמה בהמות‬
‫כאשר שנינו יי( שחט מאה עופות טי( כסוי אחד לכולן אמ״ר יהודה מי( שחט‬
‫חיה יכסה ואח״כ ישהט את העוף ואמרי׳ ומודה ר׳ ידהודה בענין יי( ב ר כ ת‬
‫ש ח י ט ד ה יח( שאינו מברך אלא אחד‪.‬‬
‫ו ה ג ^ ז ו נ י ם ח ו ק ין ע ל י ו יט( ב ש ו ־ ז י ט ה שהוא צריך לברך על‬
‫א( מבית )ב״ת(‪ .‬ב( מכאן ; ♦ד ״בין ברכותינו “ )חסר בב״ח(‪ .‬ג( בכ״י משובע;‬
‫מינין‪ .‬ד( נכרים )ג״ת(‪ .‬ה( דיבנות )ב״ת חסר(‪ .‬ו( גויל לתורי נמי)ב״ת(‪ .‬ז( = רבינו‬
‫)ב*ת(‪ .‬וחוא רב‪ .‬ח( כעמברך )רב( בברכת חמוציא לחם מן הארץ וטרם אכילה )ב‪-‬ת(‪.‬‬
‫ט( טול ברוך טול ברוך טול לחם ואוכלו שכבר ברכנו אין )ב״ת(• י( אחר ברבתו‬
‫יא( גם לשמשו אמר )ב״ת(‪ .‬יב( גם היו דבריו אלה כענין אכילה )ב״ת(‪.‬‬ ‫)ב״ת חסר(‪.‬‬
‫יג( בגוף חכ‪-‬י בשבוש; אומר‪ .‬יד( חולין פ״ו ע״ב‪ .‬טו( חיות )ב״ת( ■ טז( ר׳ יחודח‬
‫אומר )ב״ת(‪ .‬יז( לעגין)ב״ת( יח( שא״צ לברך לאחר כסוי)רש׳־י(‪ .‬וכסוי דם החיה שבאמצע‬
‫לא הוה הפסק דאפשר דשחיט בחרא ומכסי בחדא‪ ,‬אבל לענין כסוי חוזר ומכרך שבשעה שהוא מברך‬
‫על מצות בסוי דם החיה אכתי אין דם עוף בעולם שיפטר בזו הברכה )עי׳ או״ז ח״א ה׳ כסוי הדם‬
‫סי׳ שפ״ז(‪ .‬יט( על רשב״ח‪ .‬וטעה ה׳‪.‬וויים שכתב‪ :‬״והתימה שהגאונים חולקין על הגמ׳ בענין“‪.‬‬
‫‪3‬ד‬ ‫>בערי ברבות רר״ש בן זח ‪ 6‬נ '‬

‫כל שד־זיטה ושחיטה א( של!ג~‪ 1‬אמר ר׳ יהודה אלא לענין כםוי' בד^בד ב(‪.‬‬
‫הז־תופן הג׳ כשיהיה בין ברכה לברכה ביאה או יציאה ג( שיצא מן‬
‫הסוכה ואח״כ יבוא אליה שאפי׳ ]יצא ו[ בא עד מאה פעמים י( צריך לברך על כל‬
‫פעם ופעם אע״פ ששנינו לענין סוכה ה( כיון שבירך ביום הראשון שוב אינו‬
‫צריך לברך ואמ׳ בתלמוד י( סוכה אםוכה ]קשיא[ אם׳ לך ר׳ יוחנן י( תנאי היא‬
‫ד ת נ ן ח ( תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחבמים אומרים אינו‬
‫צריך “{ לברך אלא שחרית בלבר ואיתמר אביי אט׳ הלכה כרבי ורבא אט׳ הלכה‬
‫כרבנן אם׳ רב מארי ב ר י ח ד ר ב '( ש מ ו א ל חזינא ליה לרבא דלא עביר‬
‫כשמעתיה אלא יא( כל אימת דמנח בריך‪ ,‬אט׳ מר זוטרא חזינא לי ל ר ב נ ן‬
‫דבי רב פפי יב( כל אימת דמכמי יג( מברכי יי(‪ .‬רבנן דבי רב אשי כל אימת‬
‫דמנחי מברכי‪ .‬למדנו מן השמועות הללו שכיד ■־ זמן שהוא נכנם לםוכה אפי׳‬
‫כמה פעמים וגם כל צי( מצות ציצית כל זמן שמתעטף בו חייב דיברך אפי׳‬
‫מאה פעמים ביוםטי( ביום ולא בלילה שאין מצות ציצית ]נוהגת[ כלילה ואע״ג‬
‫שאמרנו בתלמוד יז( רב יהורה רמי תכלתא יח( דאנשי ומברך כל צפרא להתעטף‬
‫בציצית ואקשי׳ ואמאי הכא ]כל שעתא[ נמי ופרקי׳ ואמרנו רב יהורה איניש צניעא‬
‫הוא דלא שדה יט( לגלימא כוליה יומא ומאי שנא מצפרא מכי משנה בין כסות‬
‫יום ובין כסות לילה כ(‪ .‬למדנו גם משמועה זאת שחייב אדם המתעטף בציצית‬

‫א( הואיל וגופין מחולקין‪ .‬ב( מפני שבמפא אחת מוטל הכל והוה כגוה אחר )ראבי״ה‬
‫הובא במררכי ובאו״ז •סס(‪ .‬ומברך ברכה אחת ומכסה הכל בבת אחת‪ .‬וכל הפסקא הזאת הוספה‬
‫היא‪ .‬והוא •סכתוב במרדכי חולין אות תרנ״ב ובאו״ז ח״א סי׳ •נ!פ״ז‪ :‬״ ו ב ת •ס ו ב ו ת ה ג א ו נ י ם “‬
‫מצא מורי אכי העזרי שצריך לברך על כל •ג־חיטה ויג־היטה •סמא י־כ־כח וידבר ביניהם דבר‬
‫שאינו מענין השהיטה “ )והשוה האגור צר ‪ .( 89‬ותמוה הוא שכתב באו״ז שם‪ :‬״ורבנו שמואל בן‬
‫חפני פי׳ ההוא מודה ר״י ש״אינו מברך אלא אחת דהיינו דוקא אברכת כסוי אבל אשחיטה‬
‫מברך אכל חדא וחרא אע״ג דלא סח בינתים “‪ .‬וכן במרדכי אות תרנ״ח‪ :‬״ביסערים דרשב׳׳ח‬
‫כתוב החמירו חכמים לברך ברכת שחיטה לכל אהת ואהת “ ‪) . . .‬ועי׳ הרכבי זכרון לראש־ונים‬
‫ביאה )ב״ת(‪.‬‬ ‫ג׳ צד ‪ 33‬הערה ‪ .( 84‬וכרשב׳׳ח כן פסק גם ר״ח‪ ,‬עי׳ או״ו שם‪ .‬ג( יציאה או‬
‫ז( אמר לך ד״י‬ ‫ו( סוכה •סם‪.‬‬ ‫ד( כמה פעמים )ב״ת(‪ .‬ה( סוכה דה מ״ו ע״א‪.‬‬
‫)בגמ׳ הסר(‪ .‬ח( דתניא )ב״ת ובגס׳(‪ .‬ועי׳ לעיל צד ‪ 17‬הערה ד׳‪ .‬ט( מכרך )ב׳׳ת(‪.‬‬
‫יא( מכאן ואילך נוסחת הגמ׳‬ ‫י( מידי בריהל)ב״ת(‪ ,‬ומתוקן •סס‪ :‬בדה דבת שמואל‪.‬‬
‫יד( מכאן עד מברכי הבא )כ״ת חסר(‪.‬‬ ‫יג( דמנחי )ב״ת(‪.‬‬ ‫משונה‪ .‬יב( פפא )ב״ת(‪.‬‬
‫טו( כן כל )ב״ת(‪ .‬טז( ״וקאמ׳ טלית כל זמן שמתכסה בה מברך עליה ואפילו כמה‬
‫פעמים ביום וכן הלכה דקאמ׳ רב יהודה רמי תכילתא לפריזומא דאינשי ביתיה ומברך כל‬
‫צפרא להתעטף בציצית ומקשיינן מדקא ראמי ציצית לאשתו אלמא קסבר מצות עשה שלא‬
‫הזמן גרמא הוא ונשים חיבות ‪ . . .‬והב׳ כל שעתא ניכרך ומפרקינן אין הכי נמי דכל אימת‬
‫דמיכסי איניש גלימיה מחיב לברוכי‪ .‬ורב יהודה האיי דלא מבריך אילא כל צפרא שאני רב‬
‫יהודה דאיניש צניעא הוא ולא ש־אדי ליה לגלימיה מיניה כוליה דיומא אבל כל אימת דשאדי‬
‫אינש גלימיה והדר מכסי ליה צריך לברוכי להתעטף בציצית“ )גאוניקא צד‪ 330 ,‬והשוה סתו״א‬
‫יה( לפרזומא )ב״ת(‪.‬‬ ‫ב״שים הגדולים “ ח״ב סוף אות כ״ו(‪ .‬יז( מנהות מ״ג ע״א‪.‬‬
‫יט( ולא שאני )ב״ת(‪ .‬כ( מכסות לילה לכסות יום )ב״ת(‪.‬‬
 ‫אוןצר ה ג א ו צ י ם — ה ‪ b‬י ר ו*‪ b‬י ‪a‬‬ ‫‪“?4‬‬

‫לברך עליו כל זמן שמתעטף ורב יהודה )אם׳( שהיה מברך בבקר א( בלבד ל*א‬
‫היה מפליג ב( ממנו כל היום כולו‪ .‬האופן ג( הרביעי כשהיה ]שותה[ בום ובום‬
‫כאשר אמרנו בתלם׳ י ( רב יצחק בר יוסף איקלע לבית אביי בריך אכסא ה(‬
‫וכםא אם׳ ליה מליך י( אנא‪ ,‬אבל כםא וכםא דעתי י( למיקם‪ .‬ועוד אמרו בתל׳ ח(‬
‫אמימר ו מ ו ר “ ( זוטרא ורב ]אשי ישבו[ בםעודתא רב אשי בדיך אכםא ]קמא[‬
‫ותו לא ]בריך[ ומר זוטרא בריך אכםא קדמא ואבםא דברכתא '( אלא אמימר‬
‫בריך על בל בםא ובטא אם׳ להו רב אחא בריה ררבא יא( במאן עביד אמימר‬
‫אט׳ ]אנא[ נמלך אנא‪ .‬מר זוטרא אם׳ אנא דעב)י(די בתלמידיה ררב ]רב אשי‬
‫אמר לית הלכתא בתלמידיה דרב[ דהא יו״ט שחל להיות אחר השבת ואמר רב‬
‫יקנ״ה‪ ,‬ולא היא התם ]עקר דעתיה הכא[ לא עקר דעתיה‪ .‬האופן יב( החמשי‬
‫ששינו מקום ישיבתן ]כשהן יושבין[ במםיבת המשתה שאע״פ שברכו על משתיהם‬
‫צריבין לברך ואע׳׳פ שאם׳ ר׳ יוחנן יג( אחד שינוי יין ואחד שינוי מקום ]אין[‬
‫צריך לברך כבר הקשינו יי( ואמר]נ[ו שנוי יין צריך טי( לברך שנוי מקום אין‬
‫צריך לברך תיוברתא ועוד אמרי׳ יתיב רב חםדא וקאם׳ משמיה דנפשיה הא‬
‫דאמרת שנוי מקום צריך לברך לא אמרי׳ אלא בדברים שאין טעונין ברכה‬
‫)לא( לאחריהן במקומן אבל בדברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן אין צריך‬
‫לברך ]מאי טעמא לקבעיה הדר ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך[‬
‫ו פ ש י ט על דברי רב ששת ואמרי׳ מתיבי חברים טי( שהיו מםובין לשתות‬
‫ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת יי( כלה כשהן יח( יוצאין ]אין[‬
‫טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה יט( בד״א שהניחו‬
‫שם זקן או חולה ]אבל לא הניחו שם לא זקן ולא חולה[ כשהן יוצאין מעונין‬
‫ברבה למפרע וכשהן ד־ווזרין )אין( טעונין ברכה לכתחידי׳ה ואמרו כ( בםוף‬
‫השמועה כא( תניא כותיה דר׳ יוחנן כב( חברים שהיו מטוביןלשתות כג( ועקרו‬
‫רגליהם וחזרו אין צריכין לברך‪ .‬ויש לנו להקשות ולומר הלא אמרנו לה ‪“7‬ן‬
‫תיובתא דר׳ יוד־זנן תיובתא ובאן אמרנו תניא כותיה דר׳ יוחנן אלמא הלכתא‬
‫כותיה‪ ,‬ויש ]לנו[ לפרק ולומר דרתיובתא דר׳ יור־זנן בשיצאו צריבין לברך‬
‫והלכתא כותיה כשעקרו רגליהן וחזרו שאין צריך לברך‪.‬‬
‫א( ב״ת; בשהרית‪ .‬ב( בב״ת‪ :‬שלא היה משליך‪ .‬ג( בכ״י בשבוש; השער‪.‬‬
‫ד( ברכות מ׳׳ב ע׳׳ב בשנוי‪ .‬ה( אכל כסא )כ־ת‪ ,‬וכן בכי׳׳ט(‪ .‬ו( נמלך )ב׳־ת(‪.‬‬
‫ז( דעתי)ב״ת חסר(‪ .‬ח( בסרק ערבי פסחים )ב׳׳ת(; פסחים ק״נ‪ :‬בשנוי רב‪ .‬מ( = ומר‬
‫יא( אנן כמאן נעבד‬ ‫י( ואכסא בתרא )נמ׳( ■‬ ‫)ב׳־ת(‪ .‬ועי׳ אגרת רש‪-‬ג צד ‪ 101‬הערה א׳‪.‬‬
‫ע׳׳ב‪.‬יד( בכ״י בשבוש‪ :‬הבשירו‪.‬‬ ‫יג( פסחים ק״א‬ ‫יב( בב׳י בשבוש; השער‪.‬‬ ‫)בית(‪.‬‬
‫פו( מן צריך זה ער צריך ג׳)חסר בב׳׳ת(‪ .‬מז( בני חבורה )ב׳׳ת‪ ,‬מתוקן עפ׳׳י הגמרא(‪.‬‬
‫יז( אחר )ב״ת(‪ .‬יה( מן‪ :‬״כשהן יוצאין״ זה עד; ״כשהן יוצאין“ הבא )ב״ת חסר(‪.‬‬
‫בא( ק״ב סע׳׳א‪.‬‬ ‫כ( ואמרנו )ב״ת(‪.‬‬ ‫יט( מכאן עד לכתחילה הבא )חסר בב״ת(‪.‬‬
‫כב( בגם׳‪ :‬דרב חסדא‪ .‬ומפי׳ רש‪-‬י ורשב׳׳ם שב׳ ‪ :‬״ה״ג תניא כותיה דרב חסדא “ נראה שהיתה‬
‫גרסתם דר׳ יוחנן‪ :‬ובל״סמכחקושיתרבינו הגיהו כך)ווייס(‪ .‬ובר״ח‪ :‬תניא חברים‪ .‬כג( יין)ב׳׳ת(‪.‬‬
‫‪5‬ד‬ ‫ע ע ר י ב י כ ו ת ל*ר״ש בן ח ‪ 6‬צ'‬

‫ה ש ע ר הי״א‪ .‬נבאר בו חתימת הברכות ופתיחתן כי פתיהחן הזכרת‬

‫השם ומלכות שכך אמרדל )מ׳‪ (:‬אם׳ רב כל היכא דאית א( ברכה שאין בה הזכרת‬
‫השם איננה ברכה ור׳ יוחנן אט׳ כל ברכה שאין בה מיל'כות שמים אינה‬
‫ברכה ואט׳ ‪<!:‬זביי הלכתא כותיה דרב דכתי׳ ב( ידיא שכחתי מלברך ולהזכיר‬
‫שמך עליו‪] .‬אבל[ חרתימת הברכורת צריכין שני דברים דחראשון שיהא‬
‫]מעין חתימתה סמוך לחתימתה[ מאי בינייהו איכא בינייהו י״ט שחל‪ ,‬להיות אחר‬
‫השבת דחתמינן בין קדש לקדש מאן דאמ׳ מעין פתיחתה סמוך לחתימתה ]לא‬
‫בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת י״ט הבדלת ומאן דאמר מעין חתימה סמוך‬
‫לחתימה[ בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יו״ט‪] .‬והדבר השני שלא יחתום‬
‫בשתים שהלכה[ רווחת היא שאין חותמין בשתים ]שכך אמרינן )מ״ט‪ (.‬ר׳ אומר‬
‫אין חותמין בשתים[ א ת בי ה ]לוי[ לר׳ על הארץ ועל המזון שהן שתים אם׳ לו‬
‫ר׳ וכי זו שתים אחת היא ארץ שמוציאה מזון‪ ,‬ועוד הקשה לו מקדש ישראל וראשי‬
‫חדשים ]א״ל ישראל דקדשינהו לראשי חדשים‪ .‬מקדש השבת ישראל והזמנים[ ג(‬
‫אמ׳ לו חוץ מזו‪.‬‬
‫כ ת ב ט( ר ב י נ ו ש מ ו א ל‬ ‫השער הי״ב‪] .‬נבאר[ ב)ז(ו דין הטועה בתחלת‬
‫בן ת פ נ י זצ״ל בחבור שערי‬ ‫‪,‬‬
‫בבל הברכו׳ כולן המברך‬‫ברכתו או בחתימתה וכן )ו(נאמר כי כל הברכות הברכות ־‬
‫כולן צריך המברך לכוין את לבו מתחלת ברכתו ד( צריך שיכוין את לכו מתחלת‬
‫פתיחתן על מה הוא מכרך אם על‬
‫על מה שהוא מברך על היין או על הפת או על הפת או על הפירות או על היין‬
‫השכר ה( או על הפירות וכבר שאלו חכמי התלמוד או על השכר וכבר שאלו חכמי‬
‫התלמוד ואמרו כי האוחז נוס של‬
‫רבותי׳ י( ואמרו )י״ב‪ (.‬כי האוחז בום של יין וסבר יין כסבור של שכר הוא ובירך‬
‫עליו תחלה בורא וחתם עליו‬
‫שהכל בודאי יוצא שכך שנינו על‬
‫שהוא ]של שכר וברך[ עליו תחלה בורא וחתם ובירך‬
‫שהבל בודאי ז( יצא שכך שנינו על כולם אם אמר כולם אם אומר שהכל יצא אלא אם‬
‫היה אוחו כום של שכר וכסבור‬
‫שהכל יצא אלא אם היה אוחז כום של שכר וסבר של יין הוא ופתח בברוך וכוונתו‬
‫שהוא של יין ופתח בברכה בכוונתו לברך עליו לברך עליו בפה״ג וסיים שהכל‬
‫יצא או לא‪ .‬והיטיבו שחרית פתח‬
‫שהכל וסיים הברכה בבורא פ״ה יצא י״ח או לא‪ .‬כיוצר אור וסיים במעריב ערבים‬
‫והשיבו שחרית פתח ביוצר אור וסיים מעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים‬
‫ביוצר אור יצא ערבית פתח ביוצר‬
‫לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא אור כו׳ כללו של דבר הכל הולך‬
‫אחר חיתום ברכות ואמרו חכמי‬ ‫ערבית פתח ביוצר אור וכו׳ כללו של דבר הכל‬
‫התל׳ כללו של דבר לאתויי מאי‬
‫לאו לאתויי כה״ג‪ .‬לא‪ .‬כגון דאכל‬ ‫הולך אחר החיתום ח( ואמרו חכמי התלמוד כללו של‬

‫א( היכא דאית )אין בב״ת(‪ .‬ב( ד ת נ ן לא שכחתי )ב׳׳ת(; מעשר שני ה׳‪,‬י״א‪ :‬ולא‬
‫שכחתי )דברים כ״ו י״ג( לא •טכחתי מלברך ומלהזכיר שמך עליו‪ .‬ועי׳ הגהות דקדוקי סופרים‪.‬‬
‫ג( המוקף ברבוע חסר גם כבית תלמוד והשלמנו עפ״י הגמרא‪ .‬ד( פתיחתו )ב״ת(‪.‬‬
‫ו( רבותינו חכמי התלמוד )ב״ת(‪ .‬ז( בורא‬ ‫ה( או על השכר או על הפת )ב׳־ת(‪.‬‬
‫)ב־׳ת בשבוש(‪ .‬ח( חתום הברכות )ב׳׳ת(• ם( שבה״ל השלם סוף סי׳ קס״ה‪ .‬והשוה ב״ת‪.‬‬
 ‫ה פ י ר ו ים י ם‬ ‫אוצר ה ג א וני ם‬ ‫‪16‬‬

‫תמרי וכסבור נהמא אבל פתח‬ ‫דבר לאיתויי מאי ]לאו[ לאיתויי כי האי גוונא‪ .‬לא‪.‬‬
‫בדנהמא וסיים בדתמרי יצא מא'‬
‫)אמר הזן()מעמאן תמרי נמי מיון‬ ‫כגון דאבל תמרים וקאסבר דאכל נהמא פתח בנהמא‬
‫זייני ויש להפוך זה ולומר אכל‬ ‫וסיים בתמרי נפיק מאי ]טעמא[ אמ׳ מזון א( תמרים‬
‫נהמא וכסבור דתמרי אכיל ובריך‬
‫אתמרי לא יצא ויש לנו אנהנו‬ ‫נמי מזן זיני‪ .‬ויש ב ( לנו לומר אנחנו כי אם התחיל‬
‫לומ׳ כי אם התחיל ככרוך וכוונתו‬ ‫]בברוך[ וכונתו על קריאת הגבר וראה את הברק‬
‫לברך על קריאת הגבר וראה אח‬
‫הברק ונמלך להפכה על הברקים‬ ‫ונמלך על הברקים צריך לחזור ולהתחיל בברוך אתה‬
‫צריך לחזור ולהתחיל בברוך אתה‬ ‫י״י בכונה שנית‪ .‬ויש שנסתפק בזה ג( ושאל ואמ׳‬
‫כבונה שינייה‪ .‬ויש איטר נסתפק‬
‫לו הדבר הזה ושאל ואמר כי‬ ‫כי המברך על כום יין או שבר טרם שותהו ]איך[‬
‫המברך על כוס של יין או שכר טרם‬
‫שתותו איך נמצאהו מתחיל בשל‬
‫נמצאהו מתחיל ]בשל שכר ומסיים בשל[ יין ]והלא[‬
‫שכר ומסיים כשל יין והלא כא״י‬ ‫בא״י אמ״ה שוין י ( בזה ובזה ובורא פ״ה או שהכל‬
‫אמ״ה שאין בזה וכזה ובפה״ג או‬
‫ש־נ״ב היא התחלה והיא הסיוס‬ ‫]היא[ התחלה והוא הסיום ואם תאמר אפשר למצא‬
‫וא״ת איפשיר למצוא אותן בורא‬ ‫אותו בורא שהכל נהיה ברברו או שהכל בורא פ״ה‬
‫שנ״ב או •כהבל בפה״ג והלא אין זה‬
‫ברכה אף לזו‪ .‬ותיצובת השאלה‬ ‫והלא אין זו ברכה ולא אף זו‪ .‬ותשובת השאלה ה(‬
‫הקשה הזאת היא מה שהקדמנו‬ ‫הזאת היא מה שהקדמנו כי בל הברכות צריך אדם‬
‫כי כל הברכות צריך אדם שיכוין את‬
‫לבו מתחלת פתיחתו על מה הוא‬ ‫שיכוין לבו מתחלת פתיחתו על מה הוא מברך‬
‫מברך כי אם התחיל בברוך וכוונתו‬ ‫כי אם פתח אדם י( בברוך וכוונתו לברך על* הלחם‬
‫לברך על הלחם ונמלך להפכה‬
‫על התמרים צריך לחזור ולהתחיל‬ ‫ונמלך להשיבה י( על התמרים צריך לחזור ולהתחיל‬
‫בכוונה שנייה לפיכך אם אמר‬
‫ברוך וכוון ליין ולהשלימה שהכל‬ ‫בכונתד־ז בברוך שניה לפיכך ]אם[ אמ׳ שד־זכל‬
‫יצא ואם אמר ברוך וכוון לשכר‬ ‫נהיה יצא ואם אמ׳ ברוך ]וכוון[ לשכר והשלימה‬
‫והשלימה ליין לא יצא שהכל‬
‫ליין ]לא[ יצא ח( שהבל הולך אחר החתימה צ(‪.‬‬
‫הוי^ך אחר החתימה‪.‬‬
‫ו‪<:‬זחר אשר ערכנו כי‘ אלה ]נשיוב[ לומר כי ידענו שחכמתם י( כולם‬
‫גלויות לכם ולמשכילים ידועות בדבריהם אבל הבחורים המתחילין מהם חייבין‬
‫ללמדם לשומרם ]ו[לעשותם יא( כי המתעסק בברכות בכל יב( זמן נקרא ירא‬
‫שמים באשר יג( אמרז״ל יי ( ירא שמים יוצא ירי שתיהן‪ ,‬וגם ירי כולם טו(‬
‫וגם נקרא הסיר כאשר אמרנו צי( אמ״ר יהודה האי מאן רבעי למהוי חסידא‬
‫יקיים מילי דנזיקין רבינא יי( אם׳ מילי דאבות אי נמי דברכות וגם הוא נקרא‬
‫אדם גדול כשיהיה גדול בברכות כאשר אמרנו '״( משתבחי ליה רבנן לר׳ זירא‬
‫דאדם גדול הוא ובקי בברכות והוא אמ׳ להם כשיבוא לידכם הביאוהו אצלי יט(‪.‬‬
‫א( הזן )כ״ת(‪ .‬ב( מכאן עד בכונה שנית )ב״ח חסר(‪ .‬ג( זיש אשר נסתפק לז‬
‫ה( הקשיה )ב״ת(‪ .‬ו( אם התחיל )ב׳׳ת(‪.‬‬ ‫התר הזה )כ״ת(‪ .‬ד( ככ״י כאן משובש‪.‬‬
‫ז( להפכה )ב״ת(‪ .‬ח( ועי׳ עוד‪ :‬גרסת הגאונים‪ ,‬אוצר הפידושים צד ‪ 11‬סי׳ ל״ז־ל״ח‪.‬‬
‫מ( חתום הברכות )ב״ת(‪ .‬י( שהכמותם )שם(‪ .‬יא( ולשמרם ולעשות )שם(‪.‬‬
‫יב( על כל )שם(‪ .‬יג( מכאן עד אמרנו )חסר שים(‪ .‬יד( ברכות ל״ט צ״ב; שבת ס־א‪.‬‬
‫טו( כי ירא אלהים י צ א את כ ל ם )קהלת ז׳‪ ,‬י״ח(‪ .‬טז( ב״ק ל׳ ע״א‪ .‬יז( כן‬
‫הוא בכתבי יד ובראשונים )עי׳ הגהות ר״ס שם(‪ .‬יה( ברכות ל״ח ע״א‪ .‬יט( לידי )שם(‪.‬‬
‫‪77‬‬ ‫•בערי ברכ ות ?“ ר׳‪-‬ש בן חפני‬

‫ועתה ראו אחינו א( והבינו והשכילו כי יוצרנו ו־רכין לנו כל צרכינו‬

‫ויצר לנו כל חפצנו להועילנו כל רצוננו ולא ]לנו[ לבדנו עשה זאת כי אם ב(‬
‫תמיד פותח את ידו ומשביע לכל חי רצון ואפי׳ לבהמה ולבני עורב אשר‬
‫יקראו שנא׳ )תהלים קמ״ו‪ ,‬ט׳( נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו‪.‬‬
‫‪ 1‬כאן מתחיל בכ״י ‪ : ( 1‬דין מים אחרונים שאינן צריכין ברכה‪ :( 2 .‬״ברכת‬
‫מגן “ ששאל ‪) . . .‬תשובת רש״י‪ ,‬חפש מסמונים‪ ,‬סי׳ א׳ ופרדס כ״נ ע״ב‪ :‬דפוס‬
‫וואדשא נ״ח עט׳ ד׳(‪ :(3 .‬״דין חימוץ‪ ,‬גוי שישיכשך ידו בחימוץ“‪ .‬ד(‪ :‬אתרוגים‬
‫ותפוחים והכושים וגודגודיות מברך לפניהם ולאחריהם ‪1‬וחוא יםבא בב״ת סוף‬
‫צד ‪ ss4‬תכור ■ לשערי בדכות; ״כל דבר שגדולו מן העץ כגון א ת ר ו ג י ם‬
‫ו ת פ ו ח י ם ו ח ב ו ש י ם ו ג ו ד ג נ י ו ת “ ‪,‬וה׳ ווייס לא הבדיל בינו ובין גוף‬
‫שערי הברכות *(‪ .‬ולפיכך שיגה גם החוקר ר״א אפמוביצר לחשיוב את זה לשער‬
‫הי״ב )עי׳ בהערותיו ליאבי״ה ח״א צד ‪ 98‬אות ‪ .14‬וכמקום‪ 366, 363 :‬צ״ל שים‪:‬‬
‫‪ ,(386,385‬והסיום שיל ״שיערי ברכות“ אשיר לפניו‪ ,‬הלא מוכיח כי זה המוסף‬
‫הבא אחריו איננו כלל מ •ס ע ר י ב ר ב ו ת לרבנו שימואל בן חפני|‪ .‬ואח״כ‬
‫דין מתפלל‪ .‬המתפלל בחול והגיע לאתה חונן וצעה )כמו שיהוא בב״ת בסוף‬
‫■צערי ברכות‪ .‬צד ‪ .386‬אך שם‪ :‬״מהובר אליו מדרש בפסוק ותכלינה שיבע שיני‬
‫השיכע“‪ ,‬וכאן אין זה(‪ .‬ואחריו‪ :‬תקון שצרות )דין כתובה; כתובת אלמנה וגרושה;‬
‫כתובה דאירכסא; תנאי כתובה; ממנה; צואה; טופס גצ; גט חליצה( כמו שיהוא‬
‫גס בכ״י אסור והיתד שממנו נדפס טופס שערי ברכות בב״ת )עי׳ •שים •צנה ב'‬
‫צד ‪ .(293‬ועל אודות הכ״י הזה בכלל‪ ,‬עיין א‪ .‬מרכס גנזי‪-‬קדם ג׳ צד ‪ 9‬־‪ 58‬ן‪.‬‬
‫א( וכו׳ )ב״ת(‪ .‬״מן הדברים האלה נראה שכתב רבינו שמואל בן הפני את החבור הקטן‬
‫הזה בסבת שאלה שיבקשו ממנו לחבר לחם דיני ברכות בקד‪-‬ה“ )וייס(• ב( כי אם אל כל‬
‫החיים כדכתיב פותח את ידיך )ב״ת(‪.‬‬
‫*( גם בחלוקת הישיערים ניצתביט הרא״ה ווייס מאד‪ .‬וכך הוא אומר‪ :‬״בכ״י שהיה לפני‬
‫נשימטו הציונים משיעד ז־ וישיעד ח׳ | משיעד ח׳ לא נשימט‪ ,‬כי אם נחלף ב״השיער התיציעי“‪ ,‬ובמקום‬
‫ש ע ר ת ש י ע י כתוב‪ :‬״פרק )!( השיער העישיירי“! וכבר תיקנתי ב פ נ י ם “ )דו״ד ח״ד ווילנא‬
‫תרע״א צד ‪ 173‬בהערה הנמשיכת מצד ‪ .( 172‬ו ב פ נ י ם שים כתב בטעות‪ :‬״השיער השביעי )!(‬
‫דבדים הבאים •שילא מחמת הסעודה‪ .‬היצער ה ישי מ י נ י ]צ״ל‪ :‬ב •צב י ע י !| הקדמת ברכות‪.‬‬
‫השער התיציעי ]צ״ל‪ :‬השמיני !| כללות‪ .‬השיער העשיירי |צ״ל‪ :‬תש יע י !! פטירת ברכה אחת“‪.‬‬
‫וכן טעה בדבריו בהערה שים שיכתב‪ :‬״ומדבריו ‪1‬יצל רבי •צמואל בן הפני! בשער‬
‫העישיירי ‪ 1‬צ״ל‪ :‬תיציעי | מוכח ב ת י ק ו נ י ישי ע ש י ת י ‪ 1‬לא בגוף •צעיי ברכות‪ ,‬כי אם במספר‬
‫השערים בדו״ד שם !‪ 1‬״הקדמת ברכות“ שער בפני עצמו שכן כתב •צם‪ :‬״לפי שיפירשנו ב •צ ע ר‬
‫הקדמת ברכות“‪ ,‬הרי •שיהוא •שיער בפני עצמו “‪ .‬אך הנה באמת לא כתוב •צם כלל ״בשיער “‪ ,‬כי‬
‫אם‪ :‬״ ב פ ר ק הקדמת ברכות“ )עי׳ לעיל סוף צד ‪ ,70‬בב״ת •שינה ב׳ צד ‪• 381‬שיורה ז׳ ובתוצאה‬
‫המיוחדת מב׳׳ת צד ‪ 6‬שורה ז׳ ל מ ט ה ( ‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה פ י ר ו ש י ם‬ ‫‪78‬‬

‫י‬ ‫ומה•! שלשה שאכלו כאחת חי^ביין לזמן‪.‬‬

‫ו כ ת ב א ( רב ה א י ג א ו ן דהוא הדין ג׳ שאכלו א׳ משבעת המינים‬
‫חייבים לזמן ‪.‬‬
‫ת״ש שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן ואין רשא\ן ליחלק‪.‬‬
‫נ ר א ה ב( דהכי גרסינן וכן היא בכל הספרים שלנו וכן נראה שהיא‬ ‫רז‬

‫גירסתן של ג א ו נ י מם דל תא שמע שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק‬

‫ו כן א ר ב ע ה וכן ח מ ש ה ‪. . .‬‬
‫שלשה שאכלו כאחת ויצא אחד מהן לשוק קודאין לו‬
‫ומזמנין עליו‪.‬‬
‫ו מ פ ר ש י ר ב נ ן ג( קוראין ב ש מ ו י ( כאלו הוא עמהם כלומר שלשה‬ ‫רח‬
‫וכתב ה( רבינו האיי גאון‬ ‫אנו אע״פ שהאחד במקום אחר‪ .‬ו ק א מ ר י ר ב נ ן‬
‫ז״ל בשם רב ו ותא דהנ״מ כגון‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.,‬‬
‫שפתחו יםד בית ‪L‬לשוק והוא ‪.‬‬
‫ירכב‬ ‫כגון שפתחה של בית לשוקי והוא יושב‬ ‫‪1‬‬ ‫הני מילי‬
‫כנגדו קוראין לו ושומע קולן ומום׳‪.‬‬ ‫כנגדו וקוראין לו ממקומותיהן ושומע קולן ומזמנין‪.‬‬
‫_ שלשה שאכלו כאחת אחד מפסיק לשנים‪.‬‬
‫ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן ז״ל י( כתב כשהשנים גומרין אם רוצה האחד‬ ‫רט‬
‫לחזור ולגמור סעודתו מתחיל ומברך המוציא'‪.‬‬
‫ו אי ת א ז( מ ש מ י י ה ו ד רב ו ו ת א ז״ל דההוא דהדר לסעודתיה מיבעי ליה‬
‫לאיזדהורי דלא לאישתעויי עד דגמר סעורתיה וגמר כל ברכתא וכן נמי כי מפסקי תרי לחד‬
‫מזמנין עד להזן דהילכתא כרב ששת וגומר איהו ברכה כולה וחוורין הן ואוכלין ושותין וגומרין‬
‫סעודתן ומברכין במקום שפסקו‪.‬‬
‫ואין שנים מפסיקין לאחד‪.‬‬
‫ו ה י כ א ח( דקא בעי חד מנהון למיפק פסקין סעודתיהו וטזמנין עליה וגמר איהו‬ ‫ריא‬
‫ברנה כלה ונפיק וחוזרין הם ואוכלים וגומרין סעודתן ומברכין תרויהו סדר ברכה כהלכה‪ .‬והא‬
‫מלתא לפנים מיסורת הדין היא‪.‬‬
‫ר א י ת י “ ( ל ר ב ה א י י ג א ו ן ז״ל שכתב אם בקש א׳ מהן לצאת‬
‫אין השנים מפסיקין סעודתן ומזמנין עמו אלא י( הוא מברך לעצמו בלא זימון‬
‫ויוצא והם גומרין סעודתן‪.‬‬
‫א( ראכי׳״ה ריים סי׳ קכ״ד צד ‪ . 107‬והובא בשם הראבי״ה במרדכי ומשם בביי או״ח סי׳‬
‫ג( האשכול אלבק צד ‪.75‬‬ ‫כ( חדושי הריסב״א‪ ,‬עייש‪.‬‬ ‫קצ״ב‪ ,‬עי׳ הגהות ר׳׳א אפמוביצר‪.‬‬
‫ד( ״קארו ליה פלגיא פלניא ומזמנין עלויה“ )ה־׳ג(‪ .‬ה( חרושי הרשב״א‪ .‬ומכאן באורחות‬
‫חיים ח״א ל׳׳ד ע״א סי׳ ל״ג‪ .‬וכן כתב בשו׳׳ת הרשכ״א ח׳׳ז סי׳ תקל״א‪ .‬ו( חדויפי הרשיב״א‪.‬‬
‫וכ*כ הרא״ש ותוספות הרא״ש ב׳סם רב האיי‪ .‬ומכאן בהאשכול אלבק צד ‪ 75‬ד״ה שלשה עי״ש‬
‫בהערות‪ .‬ז( שבה״ל סי׳ ל׳׳ם‪ .‬והשלם סימן ק״נ‪ .‬ח( ה׳׳ג ד׳׳ו ט׳ עמוד ד׳ וה״ג אספמיא‬
‫סוף צד ‪ .62‬ושם רק עד ״כהלכה “‪ .‬ם( חדושי הרשב׳׳א‪ .‬ובאו״ז ח״א סי׳ קפ״ז‪ :‬״יש מרבותינו‬
‫שפירשו“‪ ,‬ועי׳ כפיר״ח‪ .‬י( מכאן ואילך גם באורחות חיים ח״א ל־ד ע׳־א סוןז סי׳ ל־׳ב‪.‬‬
‫‪79‬‬ ‫)דף מה; מו‪|.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫לא השיא הא בבונה ירושלים הא בשאר ברבות אביי עני ליה‬

‫יקלא בי היבי דלשמעו פועלים וליקומו דהטוב והמטיב לאו דאורייתא‬
‫רב אשי עני ליה בלחישא בי היבי דלא נזלזלו בהטוב והמטיב‪.‬‬
‫ודאי א( מאן דערי המוציא או דמברך על מצות כגון רולב ועופר או דמברך על פירות‬ ‫ריג‬
‫ברכה דמקמי אכילה ועאני אמן בתר נפימיה קא עביד דדך בורים דתנו רבנן המברך על הפירות‬
‫ועל המצות ועונה אמן אחר עצמו הרי זה בורות‪ .‬אקעו ליה רבנן ל מ ר רב י ה ו ד א י ג א ו ן‬
‫הרי כונה ירושלים אמר להו התם הכירא לפועלים דקא עבדינן תינה לאביי דעאני ליה בקלא‬
‫לרב אשי דעאני ליה בלחישה מאי איכא למימר •םאני דמקמי אכילה מדבתר אכילה דכתר‬
‫אכילה כיון דעבדתה ליה עבידתיה לית לן בה לקמי אכילה כיון דבריך ליה לא מתבעי ליה‬
‫לאשתועיי עד דטעים וכד עאני אמן דמי כמאן דקמישתעי והיינו דקא תני דרך בורות דבורים‬
‫משתעו והדר טעמין‪.‬‬
‫ו מ ק צ ת ב ( מ ר ב ו ו ת א אמרו דה״ה לאחר ברכה אחרונה של פיחת‬ ‫ריד‬
‫אבל לאחר ברכה רא שונה של פירות לא‪ ,‬וכ״כ רב ר ־ זא י י ג א ו ן ז״ל‬
‫מ ש מ י ה ד ר ב י הו ד א י ג א ו ן ז״ל וקא יהיב רב יהוראי ז״ל טעמא דבתר‬
‫אכילה כיון דגמרה לה בתר אכילה ברכותיה ואמר אמן מקבל לה עליה ומהימין‬
‫בה‪ ,‬וקרא נמי קא מסייע ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן‪ ,‬וכדתני בגמרא מגונה‬
‫ותני בברייתא נמי המברך על הפירות ועל המצות ועונה אמן אחר עצמו הרי‬
‫זה דרך בורות כרקמי אכילה הוא כיון דבריך ליה לא מבעי ליה לאשתעויי עד‬
‫רטעים וכרעני אמן דמי כמאן דמשתעיי והיינו דקתני דרך בורות ואמרין נטי‬
‫דאשכחו לבני א ר ץ י ש ר א ל ג( כאן בתחלה כאן בסוף‪.‬‬
‫!מי‪-‬ו עד היבן ברבת הזמון רב נחמן אמר עד נברך ורב ששת אמר‬
‫עד הזן‪.‬‬
‫ו ה ג א ו נ י ם ז״ל י ( פסקו כרב נחמן‪.‬‬ ‫ר«‬
‫ה ד י ן ה( פלוגת׳ דרב נחמן ורב ששת איכ׳ מאן דמפרש לה אמתני׳ דקתני שלשה‬ ‫רבז‬
‫שאכלו כאחת חייבין‪ ,‬כלו׳ הא ב׳ אין מזמנין ועכשיו נחלקו עלח רב נחמן ודב ששת עד היכן‬
‫ברכת הזימון שישנה בג׳ ואינה בשנים רב נחמן אמד עד נברך צרי׳ ג׳ מכאן ואילך אפילו בב׳‬
‫ורב ששת אם׳ עד הזן שאם היו ב׳ אין מברכין ברכת הזן ואמרינן נימא כתנאי דתני חדא ברכת‬
‫המזון שתים ושלש ותניא אידך ג' וד׳‪ .‬איכא מאן דגדסי הכי‪ ,‬כלומ׳ שברכת המזון היא שתי ברכות‬
‫בלבד כגון שאינן אלא ב׳ דאז לא מברכי ברכת הזן כרב ששת ופעמי׳ ג׳ בדכו׳ כגון שהן שלש׳‬
‫דאז סבדכי בדכת זימון שהיא עד הזן ‪ . . .‬ויש מפ׳ דקאי אאחד מפסי׳ לב׳ כלו׳ עד היכן בדכי‬
‫זימון שהא׳ מפסיק לשנים ואינו יכול לחזוד ולאכול עד שיבדכו אותה‪.‬‬

‫א( הלכות גדולות ד*ו י׳ ע״א‪ ,‬וה״ג אספמיא ‪ ,63‬בשנוי סגנון‪ .‬ב( חידושי הרשביא‪.‬‬
‫ד( חדושי הדשכ‪-‬א‬ ‫ג( ״מאן דמר הדי זה חכם בעונה כסוך‪) “.‬ירוש׳ בדכות ד׳‪ ,‬ה׳(‪.‬‬
‫מ״ו ע״ב סו!נ ד׳־ה להיכן הוא חוזד‪ ,‬עי״ש‪ .‬אבל בה״ג פסקו; והלכתא כדב ששת )ד׳׳ו ט׳ עמוד‬
‫ד׳ וה־ג אספמיא צד ‪ .(62‬ועי׳ באוצר התשובות ובפירוש ר״ח‪ .‬ה( חדושי הדשב״א בסתם‪ ,‬אך‬
‫הסגנון מוכיח שהוא לקוח מפירושו של רב האי גאון‪ .‬ועי־ תשובת רב האי באוצר התשובות‪.‬‬
 ‫ה פ י רו*טי ם‬ ‫אוצר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪80‬‬

‫נימא בתנאי דתניי חדא יהמ׳ז ב׳ וג׳ ותנ^א א\דך שלשה וארבעה‪.‬‬
‫ו ה כ י ג ר ס י נ ן א ( בספרים ישנים ו ב ס פ ר י ה ג א ו נ י ם ז״ל נימא‬
‫כתנאי רתני חרא ב׳ וג׳ מברכין ברכת הזימון ותניא אירך נ׳ וד׳‪ .‬ו פ י ר ש ה‬
‫רב הא י י ג א ו ן ז״ל שהם ב ר כ ו ת כלומר פעמים שמברכין ברכת המזון‬
‫ג׳ וד׳ ברכות‪ .‬ודתניא שנים וג׳ היינו כרב ששת ראמר שברכת הזימון ער הזן‬
‫והילכך הויא לה ברכת הזן אחת וברכת הארץ שניה וברכת בונה ירושלים שלשה‪.‬‬
‫ושני׳ דקתני בבריתא לא מיפרשא הכי‪ .‬ודתני אידך ארבעה אתיא כרב נחמן‬
‫דהויא לה נברך אחת והזן שנייה וברכת הארץ שלשה ובונה ירושלים רביעית‬
‫ורקתני שלשה בהאי בריתא נמי לא מיפרשא היכא‪ .‬ואע״ג דקתני שנים ושלשה‬
‫בלשון זכר והוה להו למיתני שתים ושלש בלשון ]נקבה[ דברכות לשון נקבה הן‬
‫אפילו הכי ליכא לפרושי בה אלא הכין‪ ,‬כן כ ת ב ה ג א ו ן ז״ל‪.‬‬
‫ןמי‪:‬ו ואמר רנב״י תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי עוקרין אותה‬
‫בבית האבל כד ת נ י א מה הם אומרים בבית האבל ברוך הטוב והמטיב‪.‬‬
‫אותה בבית האבל נלו׳ עאין אונו׳ אותה ‪1‬כ|ב־האר ימים‬ ‫• ׳ ו פ י ר ו ׳ ב( •ניהרי אי; אונו׳‬
‫קא גרסי בה ד ת נ ו רבנן מה הן אומר׳ בבית האבל‪.‬‬ ‫ארא מוסיפין בה כדמ‪.‬ר זומרא ולכך‬
‫ד ת נ ו רבנן אלא ת נ ו רבנן ג( סתמא ולא קא מפריטי‬ ‫ואיכא מאן דלא גרים האי •טימעתתא‬
‫)ואיבא מאן דלא גרפי בההיא •טמעתא דתנו רבנן אלא‬ ‫•טהרי אין אומרים אותה בבית האבל‬
‫תנו רבנן סתמא ודא קא מפריטי(‪.‬‬
‫להיכן הוא חוזר רב זביד משמיה דאביי אמר חוזר לראש ורבנן‬
‫אמרי למקום שפסק‪.‬‬
‫י( ה ג א ו ן רב ה א י י )וכן הרב אלפס י ז״ל( היכן הוא חוזר‬ ‫פי׳‬
‫שכבר אמר נברך שאכלנו משלו וענו אחריו המסובין ברוך שאכלנו‬ ‫המברך ה(‬
‫חוזר‪ ,‬חוזר ואומר נברך שאכלנו משלו בא״י אמ״ה הזן וכן׳‪ .‬ואסיקנא‬ ‫להיכן הוא‬
‫למקום שפסק וכן הלכה‪.‬‬ ‫רבנן אמרי‬
‫‪1‬מיי‪ 1‬ת״ר אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה‪.‬‬
‫פר ש י( ה ג א ו ן שחוטף ואינו מאריך בין אלף למ״ם ובין מ״ם לנדן‬
‫ולא אמן קטופה שקוטף ואינו מוציא את האלף או הנון‪.‬‬
‫ו ר ב כ הן צ ד ק פרש י( חטופה שחוטף ואומר אמן קודם גמר הברכה‪,‬‬
‫קטופה שפוסק אמן לשנים‪.‬‬
‫א( חדויטי הריטב׳׳א‪ .‬ועי׳ ברי״ף‪ .‬״וכבר רבה המחלוקת בין הגאונים בפרויט הבריתא מהם‬
‫מי יטיברח משומם ב ר כ ו ת בעבור ה ה א ומהם מי ששמם ב ר כ ו ת ואמר שאינו יודע עלת‬
‫ההא“ )הרקמה לר׳ יונה בן גנאח צד ‪ .( 207‬ב( פירוש ס׳ יצירה לברצלוני צד ‪ 6‬־‪ , 125‬וגירפתו‪:‬‬
‫שיהרי אין א ו מ ר י ן א ו ת ה ‪ .‬והפגנון‪ :‬״איכא מאן‪ ,‬ואיכא מאן “ מצוי בפי׳ רב האי גאון‬
‫]ואיכא מאן דלא גרסי וכו׳ מפרשי “ כפול בטעות — פופרים[‪ .‬ג( וכן ברי״ץ־גיאת ח״ב סוף‬
‫צד ם״ה ובתה״א להרמב״ן‪ .‬ד( חרושי הריטב״א‪ ,‬עי׳׳ש‪ ,‬ובאוצר התשובות‪ .‬ה( וכן כה״ג ד׳׳ו‬
‫ט׳ עמוד ד׳ וה״ג אפפמיא צד ‪ .62‬ו( האשכול ח׳׳א צד ‪ .56‬ובהוצ׳ אלבק צד ‪ 43‬ליתא‪ .‬ועי׳‬
‫עוד באוצר התשובות‪ .‬ז( עי׳ באוצר התשובות‪.‬‬
‫‪81‬‬ ‫]דף מו‪ :‬מח‪!.‬‬ ‫מסכת כרכות‬

‫ולא א מן י ת ו מ ה ‪.‬‬
‫א מן י ת ו מ ה א( דלא שמעה לברכה ולא ידע מאי הוי‪.‬‬ ‫דכא‬
‫‪1‬מי‪ [:‬רמי בר המא לא אזמין עליה דרב מנשיא בר תחליפא ובר‪.‬‬
‫ה אי אע״ג דרמי בר חמא‬ ‫וכ׳ ה( רב‬ ‫וכתב ב( רבינו האיי גאון ז״ל‬ ‫רכב‬
‫בהרי׳ דרב מנשיא דסבר‬ ‫עביר הכי אפי׳‬ ‫והא דרמי בר חמא דעכיד לחומרא אפילו‬
‫ולא אזמין עליה השתא‬ ‫דלא שמש ת׳׳ח‬ ‫בהרי רב מנשיא ג(‪ .‬והשתא י ( רבנן לא‬
‫בהא מילתא‪.‬‬ ‫רבנן לא זהירי‬ ‫זהירי בדחא מילתא וקא מקיק“ י בה‪.‬‬
‫אבל טבל ומעשר ראשון ובר‪ .‬לא צריבא בטבל טבול מדרבנן‪.‬‬
‫ו כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם ו( מכאן אנו למדין שמי שאבל דכר של אסור אינו מצטרף עם‬ ‫רכג‬
‫האחרים לזמן‪ .‬וכן אם אכלו כלן דבר של אסור אין מזמנין כלל ז( אכל ודאי חייב כל אהד‬
‫לברך תחלה ]וסוף[ כיון ]שנהנה[ ח( בו‪.‬‬
‫]מח•[ ולית הלבתא בבל הני שמעתתא אלא בי הא דאמר רב נחמן‬
‫קטן היודע למי מברבין מזמנין עליו‪.‬‬
‫ופי׳ ט( רב <־פחא ד מן ש ב ת א והוא שהביא ב׳ שערות ונכנם י(‬ ‫דכד‬
‫בי״ג שנה‪ .‬וה״מ לזימון אבל לתפילה ולשאר מצות להוציא אחרים ירי חובתן‬
‫עד שישלים י״ג שנה ויום אחד‪.‬‬
‫ו כ ן יא( כתב רב האי גאון יב( ורב משרשיא ‪1‬ורב שר‪ 1‬שלום‪.‬‬ ‫רכה‬
‫א ב ל יג( אין פורס על שמע עד שיהא בן שלש עשרה שנה ויום אחד ויביא שתי‬ ‫רכו‬
‫שערות ואין מוציא רבים ידי חובתן לא לפרס על שמע ולא לברך ברכת המזון וכו׳ עד שיהא‬
‫בן שלש עשרה שנה ויום אחד ויביא •מתי ׳מערות וכו׳ ולהשלים לתפלה ולברכת המזון אם קטן‬
‫פורח הוא משלימין עליו ומזמנין עליו‪ .‬ואיזחו קטן פורח מבן •מתים עשרה ועד בן יי״ג ואע׳׳ם‬
‫שלא הביא כ׳ שערות והוא שיודע למי מברכין‪.‬‬
‫ו א מ ר י יד( רבואתא טו( והוא שנכנם בשנת שלש עשרה שנה ואע׳׳ג דלא פרח אבל‬ ‫רכז‬
‫קטן שלא הגיע לשלש עשרה שנה אע״ג דפרח אין מזמנין עליו‪ .‬ואנן לא סבירא לן הכי דכיון‬
‫דקרי ליה קטן אפילו בן ע׳מד ובן תשע כשהוא יודע לטי מברכין מזמנין עליו ו ה כ י ן‬
‫ח ז י נ א ל ג א ו ן טז(‪.‬‬

‫א( היג ד׳־ו ייא ע׳׳א‪ .‬והוא מהירוש׳‪ .‬ב( האשכול אלבק צד ‪ .78‬ג( ״כי רב מנשיא‬
‫שמע שמועתא מפומיהו דרבנן וגרים להו ורמי בר חמא ה ו א ד ל א ו א ד ע ת י ה “ )תשובת‬
‫רב האי‪ ,‬שערי תשובה סי׳ כ״ד; האשכול היא ‪ ,47‬הוצ׳ אלבק ‪ .( 48‬ד( מכאן ואילך גם ברשב״א‬
‫וכשטמ״ק‪ .‬ה( האשכול ח״א‪ ,‬צד ‪ .47‬ו( כלבו הלכות ברכת המזון ואורחות חיים ח״א ל״ד‬
‫ז( באורחות חיים נשתבש‪ :‬א׳נו מצטרף עם האחרים‪ .‬ח( ככלבו‪ :‬שיהנה‪.‬‬ ‫עמוד ג׳ עי״־מ‪.‬‬
‫ט( ראכ״ן סי׳ קפ׳׳ה; ראכי״ה סימן קכ״ח‪ :‬רב ]אחאי[ גאון‪ .‬עי׳׳׳מ בהגהות‪ .‬ולא נמצא‬
‫יא( ראבי״ה ח״א צד ‪. 113‬‬ ‫י( ]בשכל טוב ח׳־א צד ‪ :277‬והוא שנכנס]‪.‬‬ ‫כשאלתות שלנו‪.‬‬
‫עי׳־ש הערת ר״א אפטוביצר גם צד ‪ 112‬הערה ‪ . 18‬ועי׳ אוצר התשובות ‪ . 112‬יב( ״וכ״כ רבינו‬
‫האי דבעי גדול ממש לתפלה“ )ספר ההשלמה‪ ,‬צד ‪ .(40‬יג( היג ]ד״ו מ־׳ה עמ׳ ד׳]; אספמיא‬
‫יד( הרי׳׳ף‪ .‬והובא‬ ‫צד ‪ 224‬וצד ‪] 301‬ודיו סיג ע׳׳ב[ כשנוי וקצור מעין ה׳׳ג ד״ו י״א ע׳׳א‪.‬‬
‫בהאשבול אלבק צד ‪ ,80‬עיין שם בהערה‪ .‬כו( ה״ג שבפסקא הקודמת‪ .‬ובשבה״ל השלם ריש‬
‫סימן קנ״ג‪ :‬״גאונים אחרים “‪ .‬טז( רב האי המובא להלן צד ‪ 82‬בפסקא הבאה מצד שמאל‪.‬‬
‫וכס׳ האורה צד ‪ 21‬לנכון‪ :‬והכי חזינא לרבינו האי גאון ז״ל ■‬

‫הפירושים ‪.6‬‬ ‫אוצר הגאונים‬

 ‫‪ 1‬ג א ו ‪ ' :‬ס — הש ' •‬ ‫‪82‬‬

‫ו' ב הא־ ■‬ ‫פ י ר ש א( ־ ב ה א " ג א ו ן ז־ל דלית הלכתא לא כרי‬ ‫‪-‬נח‬

‫יחושע בן לוי דאטר תשעה וקטן מצטרפין ולא כוותיה דאמר ג א ו ן ז״ל ג(‬
‫תשעה ועבד מצטרפין ולא כרב הונא דאמר תשעה וארון ולא שי׳ הא דאמרינן‬
‫כותיה בתשעה ונראין כעשרה ו ‪“7‬א כרב אמי דאסר דשנים דלית הלכת׳ בכל‬
‫ושבת מצטרפין ולא כותיה בשני תלמידים הסחדדין זה את זה הני •טסעתתא‬
‫בהלכה ולא כרבי •וחנן בקטן הפורח עד שיביא שתי שערות אלא כי הא דאט׳‬
‫דאמרינן בתרה ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא יב נחמן קטן‬
‫דאמר רב נד־ומן קטן ד־זיודע ירי טברכין מזמנין עו^יו שאינו היוד׳ למי מברכין‬
‫יודע לסי פברכין אין טזמנין עליו והא ודאי לאו ביודע בלחוד מזמנין עליו ועל‬
‫אלא שיודע והביא שתי שערות דהא לרבי יוחנן בשהוא פורח הא סמכינן‪ .‬וכיון‬
‫בלומר שסמניו פורחין והוא קרוב לסי שהביא שתי שערו׳ ואינו דקאט׳ קטן אשי׳‬
‫נדחה ב( אלא בדקדוק ואפילו הבי קאמרינן דלית הלכתא ככל הני בן תיטע כן ח־‬
‫שמעתת׳ אלא עד שיכנס בכלל שלש עשרה ופרחו סימניו ויוד;• כדכדקינן ייה‬
‫לטי מברכין והיינו דשבחוה לאביי דנפק לאבראי ואחוי כלפי שימיא וחזינן ״‪.‬יהוא יודע‬
‫לאו דוקא הא מילת׳ אלא ראוהו שהוא יודע את בוראו ידיעה שלט׳ י מ י מ ב י ב י ז‬
‫כידיעת גדולי׳ ויורע ששכינתו בשמים‪ .‬זהו תו ר ף פיר׳ גאון ז׳׳ל‪ .‬מזמנין עליו‪.‬‬
‫ו כ ת ב ר( )רבינו האי גאון זיל[ עוד ס ב ר א א ח ר ת ב ש ם מ ק צ ת‬ ‫־נט‬
‫ה ג א ו נ י ם זיל רבי אמרינן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו לא דוקא קטן‬
‫ממש אלא קטן שנכנס בשנת י״ג ומפני שלא הגיע לעונשין קרי ייה קטן וכו׳‬
‫אבל קודם שיכנס בשנת ייג אפי׳ הביא שיתי שערות אין מזמנין עליו‪.‬‬
‫וייט ה( מ ן ה ג א ו נ י ם יטכתבו יטאין לזמן עם הקטנים אא״כ הביאו י• •טעיות או‬
‫יטהיו בני י״ג יטנה ואומר כי מעיטה דאביי ורבא ל א ה י ה כ ד י ל ז מ ן ע ל י ה ם א ל א‬
‫ש ה י ה מ נ ס ה א ו ת ם י י א ו ת ח ד ו ד ם ו ס ל פ ו י ם ומה יטשנינו ניטים ועבדים וקטנים‬
‫אין מזמנין עליהם ד״ל קטנים שלא הגיעו לי״ג שנה או שלא הביאו כי שערות שכי זמן שי־א‬
‫הגיעז יכל זה אינן בביל המצות וקורא אותם קטנים‪.‬‬
‫ת ש ע ה אכלו דק ו א ח ד אכל ירק מ צ ט ר פ י ן ‪.‬‬
‫ו ק א מ ר י ר ב נ ן ז( דוקא‬ ‫כתבו י( רבינו האיי ורבינו יצחק אלפם‪...‬‬ ‫יל א‬
‫אצמרושי לבי עשרה אבל לבי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫תלתא אינו מצטיו‪ -‬עד שיאכי‬ ‫דדוקא לעשירה משום דבעו ־ מי מ־ אד היני‬
‫כזית דגן‪.‬‬ ‫'‘שלשריז אין מצטרפין ער שי?<זכל בזית דגן‪.‬‬
‫ו כ ד ח( אכיי בזית רגן משיק ידי חובה מאן דאכלו שיעור דרבנן כוותיה או כזית או‬
‫כביצה‪ ,‬אבל אינהו אכיי עד שביעה ואיהו אכל כזית לא משיק כזית שיעורא דאוריתא אלא‬
‫מבדר מאן דאכל ושבע‪.‬‬
‫א( רשב׳יא‪ ,‬עי״ש פי ■ לשייושו‪ .‬ב( ]ציל נראה|‪ .‬ג( ערוך ע׳ שרה די‪ .‬ומשני המחייה‬
‫שבין ״שירוש“ זה יהשייוש שברשביא החליט ר־א אשטוביצד )הצושה שנה א ■ צד ‪ «7‬עי״ש(‪,‬‬
‫שהפירוש בערוך הוא מ ת ש ו ב ו ת ■ב האי ובו חזר יב האי ממה שב׳ בפירושו)אבל כמו שיוצא‬
‫מתר׳י שהובא בםמוך הביא רה־־ג בפירושו ש תי הדעות‪ ,‬זו שבדשב״א בשם הגאונים שקדמוהו‬
‫ה( אורחות חיים‬ ‫ד( תר־י‪ ,‬אחיי דברי הרייף‪.‬‬ ‫)רב אחא עי׳ לעיל( והשניה בשם עצמו(‪.‬‬
‫ו( שבהיל מי׳ מ־ ובהשלם טי׳ קנ״ב‬ ‫ה״א ל״ד סעיד וכרבו הי ברכת המזון‪ .‬והשוה פד׳׳ח‪.‬‬
‫עי״ש‪ .‬והובא כאגוי צד ‪ 22‬ע״א‪ .‬ו( הרי׳ה‪ ,‬ועי ■ בתוסי‪ .‬ח( ה״ג ד״ו י׳ סוה עט׳ ד ■‪.‬‬
‫‪83‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ]דה מח; מט‪.‬ן‬

‫!מח‪ [:‬רביי ייצחק אומר אינו צרי־ך הרי־ הוא אומר וברך את לחמך ואת‬
‫מימך אל תקרי ובירך אלא ו ב ר ך ואימתי־ קרד לחם ק ו ד ם ש י א כ ל נ ו ‪.‬‬
‫פ י ר ש א( רב ה א יי ג א ו ן בברכת הלחם יש בה י׳ תיבות כנגד י׳‬ ‫דלג‬
‫התלויות בתבואה‪ .‬לא תחרש‪ .‬לא תזרע‪.‬לקט‪ .‬שכחה‪ .‬פאה‪ .‬חלה‪ .‬תרומה‪.‬‬ ‫מצוות‬
‫ראשון‪ .‬מעשר שני‪ .‬מעשר עני‪ .‬וכנגד י׳ תבות שבמקרא זה ברתהלים‬ ‫מעשר‬
‫חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ‪ .‬לכן חייב‬ ‫מצמיח‬
‫בשתי ידיו שהן י׳ אצבעות‪.‬‬ ‫לבצוע‬
‫פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו נתנה ב ש ל ש‬
‫‪.‬‬ ‫ב ר י ת ו ת וזו נתנה בי׳נ בריתות‪.‬‬
‫סי׳ ה( של־ש בריתות דחויה‬ ‫כתב‬ ‫ג א ו ן ז״ל‬ ‫האי‬ ‫ו א ד ו נ נ ו ב(‬ ‫ילד‬
‫]כדוחות שניות[ ויאמר הנה אנכי‬
‫כרת ביית )שמות ל״ד‪ ,‬י׳( כי על‬ ‫ב פ י ר ו ש ו ד ב ר כ ו ת ה כ י ג׳ דתורה מ פ ר ש י‬
‫פי הדכר־ם האלה כרתי אתר כרית‬
‫וגו׳) שםכ־ז( ובמ כתב הראשון‬ ‫ר ב נ ן דאימורין ג( ביד־והות שניות הנ ה אנכי‬
‫בפרש׳ ואלה המשפצים )שם כ*ר‬
‫ז׳( ויקה ספר ה ב ר ית וגו׳‪ .‬וי׳יג‬ ‫כורת ב רי ה )שמות ל״ד‪ ,‬י׳( כרתי ?>תך ברית‬
‫בריתות דמילה הן הן הדברים‬ ‫בחורב י( )שם כ״ז( ויכתב על הלוחות כ מ כ ת ב‬
‫שנאמרו למשה בסיני מפורשות‬
‫בפרש׳ ויהי אברהם )בראשית י״ז(‪.‬‬ ‫ה ר א ש ו ן י( את דברי הברית )שם כ״ח(‪.‬‬
‫‪1‬מט‪ 1-‬ר א ב א אומר צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף‪.‬‬
‫זצ״ל י( דיד־ישנא דייקא מפומא דרבואתא‬ ‫פי׳ ר ב ה א י י ג א ו ן‬ ‫דלה‬
‫חד בפרק שלשה שאכלו בגם׳ ר׳ אבא אומר‬ ‫מצאנו רב אבא בשלשה מקומות‬
‫ואידך בפ׳ האשה שנפלו לה נכסים )כתובות‬ ‫צריך שיאמר הודאה תחלה וסוף‪,‬‬
‫את סומכום ובשבת בפ׳ ר׳ אליעזר אומר אם‬ ‫פ״א םע״א( ר׳ אבא אמר שאלתי‬
‫‪,‬‬ ‫הטבילה ואחר כך ילדה‪.‬‬ ‫לא הביא )קל״ה‪ (:‬ר׳ אבא אומר‬

‫א( אסופות‪ ,‬אוצר צוב לברלינר תרל״ט צד ‪ 5‬ז‪ .‬והובא סתס בפרדס ל״ח עמוד ג׳; דפוס‬
‫ווארשא סי׳ ס״ח; הוצאת עהרנרייך צד ק׳־צ; סדור רש״י ‪ 210‬סי׳ ת״ב‪ .‬ובשכה״ל השלס סי׳ קמ״א;‬
‫כנגד עשר מצות הנוהגות בתבואה ע ד ש ל א ת ב א ל י ד י ל ה ס ‪ . . .‬ימקורו בירוש׳ חלה‬
‫א׳‪ ,‬ו׳‪ :‬״עשר מצות אדם עושה עד שלא אכל פרוסה משום ‪ ...‬בל תזרע‪ ,‬בל ת חסוס “ ‪ ...‬וברוקח‬
‫סי׳ שכיס‪ :‬״בירושלמי פ״א דחלה ובמדרש ויבולו כנגד מצות‪ ...‬לא תחסום שור “ ‪ ...‬בס׳ הרואה‬
‫)ירוש׳ ?( י׳ מלאכות מן החרישה עד האפיה וי׳ תיבות בביכת המוציא וכן בפסוק להוציא לחם‬
‫מן הארץ “‪ .‬וכן בהמנהיג ל״ו ע״ב בשם‪ :‬״תשובות רש״י ז׳ל “ ‪ . . .‬והשוה עוד אבודרהם הלכות‬
‫ברכת המוציא וצואו׳־ח סי׳ קס״ז‪ ,‬ועי׳ בתום׳ כרכות ל־־ח ע״ב ד׳־ה‪ :‬והלכר‪.‬א‪ .‬וגנזי‪-‬קדם ג׳ ‪.90-1‬‬
‫ד( מלת ״בחורב “ הוא ט״ס וכן‬ ‫ג( = דאמורין‪.‬‬ ‫ב( ספר המפתח לרבינו נסים‪.‬‬
‫״כמכתב הראשון“ ‪ ,‬כי ב׳ המלות האלו הן‪.‬בדברים י׳ ושס אין ברית נזכר )הערת המויל ר׳ יעקב‬
‫ה( ערוך ערך ״ברית“ עפ״י הכ‪-‬י שלי‪ .‬ובכ׳י אחרים ובספרי הערוך שבדפוס‬ ‫גאלדענצהאל(‪.‬‬
‫נשתבש כמו בס׳ המפתח‪ .‬ו( ערוך‪ ,‬ע׳ רב א׳‪ .‬עי׳ בהער‪-‬ת ערוך השלם‪ .‬ובסתויא הוצאת מרכס‬
‫דיש צד ‪ 11‬ושם צד ‪ . . . : xii‬דאמר רב ה י ) מ ( י ]היי[ גאון בטר״ח ]צ״ל‪ :‬נצ׳ רה׳ = נמריה‬
‫רחמנא‪ ,‬והמחבר‪ .‬היה בן‪-‬דורו של רה‪-‬ג[ דנקטינן מן רבואתא דרב גרסינן להו ולא ד׳ אע״ג‬
‫דאינון תנאי חד בברכות והד בשיבת וחד בכתובות וכו׳ עי״ש‪ .‬ועי׳ עוד ערוך ע׳ אביי‪ .‬ומה‬
‫שכתב הדיר גרינהוט ז‪-‬ל בם׳ היובל לר׳ דוד צבי הופמן חלק העברי צד ‪ .111‬וכן בפיר״ח עייש‪.‬‬
 ‫הםי‬ ‫;גאו;‬ ‫אוצי‬ ‫‪4‬א‬

‫ראש חדש אומר כרוך שנתן ראשי חדשיס‬ ‫טעה ולא הזביר‬
‫לעמו ישראל לזכרון‪.‬‬
‫ו ק " ״י' א( דבר״ה כר עז״א פתה ב־טוב אומי ברוך •טנתן אב־ פתה‬ ‫דרו‬
‫בהטום והמטיב אינו אומר כלום ואינו חוזר לראש כדאטר בטטוך טעה בר״ה‬
‫בברכת המזון אין מחזירין א ו ת ו ‪ . . .‬ו כ ן פ ס ק ו ה נ א ו נ י ם ז״י‘ שלא כדבר־‬
‫הר״ז הדוי ז״ד שכתב בשט רב אחאי גאון ז״־‪.‬‬
‫‪ l-»l‬ר מ סבר ואכלת זו אבילה ושבעת זו שתייה ואבילה בכזית‬
‫ורבי יהודה סבר ואכלת ושבעת אביי^ה שיש בה שביעה ואיזו זו כביצה‪.‬‬
‫יאד׳ג ב( דד״נו וי ■ יהודה הלכה כי׳ יהוד ■ הנא הרכה כ־״ג! דקאיס ‪' -‬ות‪ ;:‬ב־ציפתידז‬ ‫ררז‬
‫רא׳ י חייא כי אבא אני יאיתי את י׳ יוחנן שאכי כויה דדיה וכיך עייו החיה וכוה‪.‬‬
‫רבי ישמעאל אומר ברכו את הי המבו״ך‪.‬‬
‫ו ה י ׳ ג( יהודה בר ברזילי ברצירוני כתב בשם ־בינו סעדיה אע״פ שאב־‬ ‫ר^ח‬
‫דומי‬ ‫המבוד ודא הוציא עצמו מן הכי־־ צריך יהדהזי־ עצמו ־'כ־־^ ■‬
‫ברוך י״ י המבורך מידי דהוה אברכת המז!ין שאע״פ שאמר נברך ו־־א הוציא‬
‫עצמו מן הכל־ צריך ־חזור ־מקום שפסק ולוט־ ברוך ע!אכ־נו טש^ו ובטוב'‬
‫חיינו ואח־ כך מברך‪.‬‬
‫ו‪:‬יו ו ה נ ק ר נ י ן י( תופסין אותו ע‪ -‬בך‪.‬‬
‫נ ק‪,‬־נ י ן ה( המרקןדק'ן ע־ דברי ‪.‬־תוהו‪.‬‬
‫כענין שהוא מברך כך עונים אהריו ברוך ‪ . . .‬עי־ המזון שיאכייגו‬
‫שעיושי; הנווו; ;•יקי‪ .‬כ נ י‬ ‫כ א יין י ש ד א י ו( נזברכין עי המוון •נואכינו‬ ‫ינז‬
‫כ כ ר אומדיס נכדך שאבינו כשיו ואין אומיים ער הכוון ‪.‬‬
‫קא משמע לן כי הא דאמר רבי אבא אמר •טמואי ג שישב־‬
‫לאכול כאחת אע־פ שיב^ א וא׳ אוכ^ מבכרו אינן רשאין ^יהיק‪.‬‬
‫ו ר ב י נ ו הכ‪-‬תיי ג א ו ן ז״ ־ י( פי׳ דכיון שיישבו “'אכה ביחד אע״פ‬ ‫יג^א‬
‫־שיאין ‪,M,‬‬
‫אינון ״ ״ ‪I‬‬
‫זימון >‪| 1j,‬‬
‫־אכיי־ת‪I ■_,1 1‬ן‬
‫‪1‬‬ ‫שלא התחילו בם;־ודה כיון שנזקקו‬
‫דאמר רב הונא שלשה שבאו מני הבורות אינן רשאין ייחלק‪.‬‬
‫פירש• ח( רב ה א י י ג א ו ן ז״י אינן רש־אין יחלק מחבורתן הראשונה‬ ‫רמב‬
‫כי היבי דלא ־יפקע תורת זימון מהבורתם והיינו דאמ־ ־ ב חםדא והוא ש־באו‬
‫מג׳ חבורות ישיל יטלשיה יט־שה בני אדט בלומר הא א־ו בא מחבורה שי־ ארבעה‬
‫!־יטאין ליחלק משוט דהא אכתי איכא תלתא בחבורה ־אשונה דיכו־ין לזמן ־עצמן‪.‬‬
‫והשוה תוי׳‬ ‫א( •נזכמ״ק‪ .‬ועיי עור דרהדות ה׳ רהרמכ״ן ו״י‪ .‬כ( ה״ ג דיו י׳ עדי‬
‫ג( אכודיהס ד״ו פו‪ ?,‬ד? מ״ח וייש מ״ד ודפוב פיאג מ׳ ע׳׳כ‪ .‬והוכא ככיואו״ה‬ ‫ד״ה רי׳ד‪.‬‬
‫סי' קר״צ‪ .‬ובשנוי ־גנון כרא״ש ותר״י‪ .‬וסקוציי יותר כהאשכול ח״כ צד ‪ .58‬ד( כני׳ כ״י וערוך‪.‬‬
‫ה( תג״ה שי׳ שי׳ה‪ .‬וכעיוך; ״פי׳ המדקדקים שלא כדבי צורך וכלשון ערכי קורין אותו‬
‫ו( הלו? דנהגיס סי ביד‪ .‬והיא נוסחת איה‪ ,‬עי־ש‪.‬‬ ‫אלמנקאר כגון תינ ג ^ המנקי־ כאשפה“‪.‬‬
‫ז( חידושי היייסכ׳יא‪ .‬ח( חרושי ה־שב׳א‪ ,‬עיייס‪.‬‬
‫‪5‬א‬ ‫‪ 1‬ד ה ‪ ::‬נא‪!.‬‬ ‫‪t s‬צ ת כ 'רו־‬

‫‪ 1-1‬כמאן אזלא הא דאמר ש מ ו א י‘ ע ו ש ה א ד ם בי“ צ ר כ ‘‪,‬־‬

‫בפת כמאן כד אליעזר‪.‬‬
‫ואע״ג א( דקא אמרינן נמאן אודא הא דאמר •טנ‪:‬ואר עועה אדש כל צורנו צ‪£‬ת ברי‬
‫‪■ w‬מואי הני מידי במידי דיא מימאיס אבי במידי דמימאיס לא‪.‬‬
‫אייעוי וקיימא לן הלכתא כ•*‬
‫ו כ ן = ( נ ר א ה מ ד ב ר י רב ה א י י ג א ו ן ד־ דבתב אין זורקין את‬ ‫יצד‬
‫הפת ולא שאר אוכלין דממאים אבד דלא ממאסי זורקין‪.‬‬
‫א״ר יוסי בר חניגא מודים חכמים לר אליעזר בבוס של כרכה‬
‫שאין מברכין עי^יו עד שיתן לתוכו מים‪.‬‬
‫ו מ פ י ע י י ב ו ו ת א ג( ו״י דוקא יין עלהם עיהיה מהויק ■בלעה חלקי מיס היה‬ ‫רמה‬
‫מעון מזיגה אבל יין שלנו שאינו מחזיק עלעה הלקי מיש במזוג דמי‪.‬‬
‫ורבנן למאי חזי א״ר זירא חזי לק ו ד י י ט י ‪.‬‬
‫)פיר׳ ד( פוציני ה(‪ .‬פ״א לערבו בבשמין ולעשות ממנו שוייאקה(‪ .‬ויש •נזפילשיוהו ו(‬ ‫ימו‬
‫גוארישין ו(‪ .‬ו א מ י ו ה( קוייימי הוא נקלווש האמוי בע״ז בפי קמא )י״ד‪ (:‬נ ק י וו ש ש(‬
‫בי אתא ‪-‬ב דימי אמר ‪-‬ב המא בר יובה קויייביי‪,‬‬
‫הא דתגיא בוי׳ען במשקין‪.‬‬
‫משוס רביון דהכניסן בפיו‬ ‫ז ״ ‪ .‬־טעג־א דבו־יען ב־א בר‬ ‫‪-2‬״ח‬

‫מימאטן ואדחו משתיה י בי אדב והיכך אין ־הקפיד ע‪ “:‬ברכתן‪ .‬וכן יא( דעת‬
‫‪•> I‬‬
‫•אידהו אידהו וכדאמד בסמוך במי שאכי ו־מבה ־א ברד ־אם גמר סעודתו‬
‫שוב אינו מברך דהואיי וארדה* ארחי‪ ,‬וריא ברבינא‬
‫!גא•! מי שאכל ושתה ולא ברך מהו שיחזור ויברך‪.‬‬
‫מי יג( שנסתפק בברכה אחרונה אם עשאה אס ־או פ י רש* ו ה ג א ו נ י ס יד(‬
‫שאם היא ג' ברכות או מעין ג׳ הוז־ ומברך מפני שהן מן התורה‪ ,‬שאעפ״י‬
‫שלא נאמרו ג׳ אלא עי הלחם מ״מ מעין ג׳ יצא לנו הואיל ונכללו בודן עם‬
‫הלחם בפסוק אחד‪ ,‬אב־ בורא נפיסות הואל ואינה א־יא מדברי סופרים אינו‬
‫חוזר ומברך‪.‬‬
‫א( ה״ג שוף ה׳ קידוש והבדלה ד״ו י״ד ע״א ור‪.‬ה״ג אספמיא צד ‪ .51‬ועי׳ בחושי ואו״ז‬
‫ב( הדושי הרעיב״א‪ .‬ועיין אורהוה הייש ה״א י״א ייש ע״ב טיר שי׳ ל״א‪.‬‬ ‫ה״א שימן ר״ה‪.‬‬
‫י ( עייך‪ ,‬ערך קריוג־‪ .‬והוא מפידושי הגאונים רש״ג או‬ ‫שכה יל השלם טי' קנ״י•‬ ‫ג(‬
‫־ב האי‪ .‬ה( באיטלקית )הוספת בעל הערוך(‪ ,‬והוא •שכתב רש״י‪ :‬״פישו׳׳ן בלע׳יו)עי׳ בהערות‬
‫ערוך השילם( ו ב ל ש ו ן ח כ מ י ם אנומליה ואלונטית “ |שבת ק״מ ע־א וע״ז ל׳ ע״א‪ ,‬ועי״ש‬
‫ו( ״ויש אומרים“ )נוסחאות אחרות(‪.‬‬ ‫ב־ש״י[‪ .‬ובשני כ״י רי׳׳ל‪ :‬פורציני‪ ,‬ובכ״י שלי‪ :‬בוציני‪.‬‬
‫ח( לשון זה מצ־וי ה‪-‬בה אצ־ל יש״ג ור״ה‪.‬‬ ‫ז( בלשון פרסי )עיין עי־וך השלם(‪.‬‬
‫ט( ובשרשה נ״י ‪-‬י‪-‬־ל‪ :‬נ ק ל ו ו ש ל ע ע• ו ת מ מ נ ו ק ו י י י ב• ‪ . . .‬ותוספת זו מפליאה‬
‫יא( שטמ׳׳ק בסגנון אחר‪.‬‬ ‫י( חדושי הרשב׳יא‪.‬‬ ‫היא לפי גרסת הגמרא שלפנינו‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫יב( מסקנת הגמרא‪ .‬ובן פסק בה׳׳ג‪ .‬״וכן פירש• ר׳׳ח דליתא לדרבינא “ )אזיז ח״א סי׳ ר׳׳ז(‪.‬‬
‫יג( חידושי הסאייי בסויז פ״ו‪ .‬יד( שאלתות יתרו שי׳ נ״ג; ה״ג ד״ו י■ ע׳׳ב; אספמיא ‪.60-1‬‬
 ‫א ו צ ל ה ג א ו נ י ם — ה ‪ 6‬י ר ו ־‪ 8‬י ‪6‬‬ ‫‪86‬‬

‫דתגיא טבל ועלה אומר בעלייתו ברוך אקב׳ו על הטבי־לה‪.‬‬

‫פר״ ח א( ב ש ם הג‪:‬נ־>ון דדוקא בטבילת גר דאבתי גברא לא חזי‬ ‫רטט‬
‫)אלא( ]אבל[ בשאר טבילות מברך עלייתו עובר לעשייתן‪.‬‬
‫ת״ר ו׳ דברים נאמרו באספרגוס וב׳‪.‬‬
‫פי׳ ב( ר ב י נ ו ה א י י ג א ו ן אספרגוס ממיני כרוב הוא והיו שורין‬ ‫רג‬
‫אותו ביין וקורין אותו אספרגוס ובידישון יון אספרגוס יין שלבוקר כלומר יין‬
‫ששותהו בבקר ג(‪ .‬ואמר הגאון הגי מילי דאמירן משום סכנת מזיקין הוו נהיגין‬
‫ביה והשתא לא גפישי כי ההיא עידנא‪.‬‬
‫עשרה דברים נאט׳ בכוס של כרכה טעון הדחה ושיטיפה חי ומלא‬
‫עיטור ועיטוף נוטלו בשי ידיו ונותגו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח ובו׳‪.‬‬
‫פי׳ י( הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ והי כרב ששת דאמ׳ עד ה( על‬ ‫רנא‬
‫הארץ וברכת על הארץ מוזגין עליו מים מפני שהוא יין חי דקימ׳ לן בברכת‬
‫הארץ נותן לתוכו מים אם הוא חי דהא אמרינן )נ‪ (:‬מודין חכמים לד׳ אליעזר‬
‫בכום של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים‪ .‬מלא כמשמעו‪ .‬עיטור‬
‫בתלמידים‪ .‬רב הפרא מעטר ליה בנטלי פיר׳ היה נותן ליושב לימין המברך‬
‫וליושב לשמאלו כוסות וכשאמר המברך ברכת הארץ מוסיף מאחד מאילו הכוסות‬
‫בכוס שביד המברך ש ע כ ש י ו כל יין ששותין מזוג הוא במים‪ .‬עיטוף מתעטף‬
‫או פרים םוררא ארישא‪ .‬מקבלו בשתי ידיו ואוחזו בימינו‪ .‬ור׳ יוחנן מנע י(‬
‫אפילו לסייע בשמאל‪ .‬ומגביהו מן הקרקע‪ .‬פיר׳ בתלמוד ארץ ישראל צריך‬
‫להגביהו מן השלחן טפח‪ .‬ונותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו‪.‬‬
‫א׳ר יוה׳ אנו אין לנו אלא ארבע בלבד הדחה שטיפה חי־ ומלא‪.‬‬
‫כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם ז( הא דא״ר יוחנן אין לנו אלא ארבע ולא מצריך עיטוןז ליתא‬ ‫רנב‬
‫אלא כרב פפא ורב ששת דבתראי נינהו ועבדו עובדא‪.‬‬
‫‪1‬נא‪ 1:‬שלח לה בל]א[ )האי( נבגא דברכתא היא‪.‬‬
‫פי׳ ח( ההוא מהדורא דכם<ת צ( עד ששותין כל המםובין אחר הברכה‬ ‫רנג‬
‫ורגילין העם י( לקרות מחזור כולו )כולו( יא( כום ברכה‪ .‬ויש מי שאומר יב(‬
‫נטלי דמעטר בהו יג( נקראין נבגא דברכתא‪.‬‬
‫א( תוספות הרא״ש‪ .‬ועי׳ אוצר התשוכות ‪ .95‬וכן פי׳ רב האי גאון בתום׳ חולין קל״ו‪:‬‬
‫ד״ה כרבי אילעאי‪ .‬השוה מח־ו ז‪ .59‬ובשטט־ק‪ :‬פי׳ הגאונים ז״ל בטבילת גר דאבתי גברא לא חזי‪.‬‬
‫ב( ערוך ע׳ אספרגוס‪ ,‬ועי׳ רשב׳׳ם פסחים ק״י ע״ב‪ .‬ובאוצר הת׳טובות ‪ .115‬ג( שהיו שותין‬
‫ד( ערוך ע׳ עשר )סמוך לע׳ ״עסק “ ( עפ״י כ‪-‬י רו‪-‬ל‪.‬‬ ‫בבקר מפני המזיקין )ערוך הקצר(‪.‬‬
‫והוא פירוש רב האי גאון כמש״כ שם בסוף הערך‪ :‬״כל אלו מפירושי רב האי גאון“‪ ,‬ועי׳ ברי״ף‪.‬‬
‫ה( עי׳ הגהות ד״ס‪ .‬ו( כ״ה גם בב״י שלי‪ .‬והערת בעל ערוך השלם צריכה להמהק‪.‬‬
‫ז( האגור רייש ה׳ ברכת המזון דפ׳ סידלקאב צד ‪ 21‬סוף ע״א‪ .‬והשוה שבה״ל השלם‬
‫סי׳ קניו ס״א ע״א ועיב‪ .‬ח( ערוך ע׳ ״נבג “ עפ־י כ״י רי״ל‪ .‬וכנראה נם הוא מפירוש רב' האי‬
‫גאון כסי׳ רנ״א‪ .‬מ( ״ס״א סיבוב הכוס“ )שם על ה׳סורה(‪ .‬י( והוא‪ ,‬כנראה‪ :‬״נהיגין רבנן‬
‫ב ה ה ן כסא דקידושא“ )ירושלמי ז׳‪ ,‬ה׳(‪ .‬יא( כפול בכ״י )ובכיי שלי‪ :‬ורגילין העם מ חזור‬
‫כולו(‪ .‬ובשאר הנוסחאות‪ :‬כל‪ .‬יב( וי״א )כיי שלי(‪ .‬יג( ]כך צ״ל‪ :‬בהו‪ ,‬ובנוסחאות‪ :‬בהן!‪.‬‬
‫‪^7‬‬ ‫ד‪: r 1‬א‪: :‬ב‪: :‬נ ‪I‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪ bb‬נ ת ‪ i‬י צ ו‬

‫והלבתא בבולהו יושב ומברך‪.‬‬

‫ר י ש א ( מן ה ג א ו נ י ם שהחמירו בזה ואמרו שאין ־ברך ברכת המזון‬
‫לעולם אם לא מיושב לפי שהיא מן התורה החמירו בה שצריך דישב במקומו‬
‫כמו שאמרו בפסוק ראשון של ק״ש ואם אכל אדם כשהוא רוכב צריך להעמיד‬
‫הבהמה עד שיברך ג׳ ברכות דרוכב כמהלך דמי‪ .‬כך פסקו מקצת הגאונים ז'•‘‪.‬‬
‫ואין מברבין על הנר עד שיאותו לאורו‪.‬‬
‫פי׳ ב( ר ב י נ ו ה א יי ג א ו ן ז״ל עד שיכיר בין בי מינים של מטבע ג(‪.‬‬ ‫•נה‬
‫ו מ ש ו ם ד( הכי פשטינן ידים להבדלה למיחזא א' איכא ‪:‬הורא או לא דכיון דדא‬ ‫•נו‬
‫בורא הא׳ם מכרכינן אלא בורא מאורי האש איכא נהורא מביך אי לא משתמש לנהורא לא‬
‫מבדד ח(‪ .‬ואי חזאי בחבריה או כמידי אתרינא שפיר דמי‪.‬‬
‫ו א מר י( טר ר ב ס ע ד י ה ופושט המברך וכי היושבין ידיהם וניאותין‬
‫יאור הנר שברך עליה‪.‬‬
‫!‪ I•-‬המברך צריך שיטעום‪.‬‬
‫ו א מ ר י( ד׳ ס ע ד י ד ־ ז המברך על היץ או ע‪ -‬המים צריך לטעום‬ ‫•נח‬
‫מלא לוגמיו‪.‬‬
‫‪1‬נב‪:‬ז וב״ש סברי מותר להשתמש בשמש עם האר־ן‪.‬‬
‫פ י ר ש ח( ג א ו ן ז״ל שמש עם הארץ אם נוטל ידיו תחלה מתעצל‬ ‫•גט‬
‫מלדקדק בלקט פירורין שיש בהן כזית ונמצא מפסיד אוכלין ובית הלל אוסרי׳‬
‫אסור להשתמש בשמש עם הארץ וכיון דחככם הוא מלקט מה שראוי ללקט‪.‬‬
‫מה טעם אין מברכין לא על הגר וי*א על הבשמים של כותים‬
‫מפני שסתם מסבת כותים לעבודת כוכבים‪.‬‬
‫ו א מ ר ם ( מ ר רב ר ה א י י הני ישמעאלים דיתבין ביניהון לא חזינן‬ ‫יס‬
‫מסיבתן לע״ז ומברכין על בשמים שלהם‪.‬‬
‫ת־ר כותי שהדליק מישראל וישר שהדי^יק מכותי מברכין עליו‪.‬‬ ‫|נג‪1-‬‬
‫ו ב ש ם י( ג‪<:‬־זונים ראיתי ישראל שהדליקמעכו״ם אעיפ שבמוצאי‬ ‫ייסא‬

‫שבת מברכין עליו אין טברכין עליו במוצאי יום הכפורים שהרי עקרו נאסר‬
‫ר׳׳ל עמוד ראשון ואם תמצא לומר על תוספת הוא מברך הרי עכשיו נברא‪.‬‬
‫א( ארחות חיים ח׳׳א ל״ה ריש ע״ב‪ ,‬וכלבו ה׳ ברכת המזו(‪ .‬ועיי היג םו(‪ £‬פ־י‪ .‬ב( אורחות‬
‫נ( וחוא טירושלמי פ״ח סוף הלכח ר‪ :‬״יי׳ חני• ש נ י א ו ת י ח כדי‬ ‫חיים ח׳יא ס״ח ע־״ב‪.‬‬
‫ש י כ י ר בין מטבע למטבע )כך חגיר׳ בעדור כ׳׳י שלי‪ ,‬ע׳ ״מלזמח״(‪ .‬ד( ה׳־ג ה׳ קדוש‬
‫והבדלת ד׳׳ו יינ ריש עיב וה׳׳ג אספמיא ‪ .47‬ה( ״מי שמפרש יאותו ממש שישתמש בח ומביא‬
‫ראיה ממה שאמרו כב״ר מנין שאין מכרכין על האור עד שיאותו לאורו שנא׳ וירא ויבדל‪ ,‬כתבו‬
‫גדולי המפרשים שהוא שיבוש שהקב־־ה לא נשתמש לאורה אלא שנראית עטו כדכתיב ונהורא עטיה‬
‫ו( ריצ־נ ח‪-‬א צד ט״ז‪ .‬וכשעית סי׳ ק״ג הוספת המסדר; ״וששאלתם על‬ ‫שרי״ )חד׳ הטאירי(‪.‬‬
‫ענין נר הבדלה“ ‪ . . .‬ז( ריצ״ג ח׳׳א ריש צד ז־ ובספרי רס׳ינ ח׳־פ ‪ ,51‬סי׳ כים עי׳ש‪.‬‬
‫י( הדושי הטאירי‪.‬‬ ‫ט( י״י׳׳ץ גיאת ח׳׳א צד י׳־ז‪.‬‬ ‫ח( הדוש־‪ -‬הרשב‪-‬א‪.‬‬
 ‫אוצר הג אוני ם — השירושים‬ ‫‪88‬‬

‫תני חדא אור של כבשן מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין‬
‫עליו ל׳ק הא בתחלה הא לבסוף‪.‬‬
‫ו ר ב ה א י י ג א ו ן ז״לא ( פירוש בתחלה אין מברכין עליו עד שלא‬ ‫רסב‬
‫אהז האור ברוב העצים משום דסליק קוטרא ולא צאיל נהורא‪ ,‬אבל לבםוך‬
‫צאית נורא ב( וצאיל נהורא ומברכין עליו‪.‬‬
‫תני הדא אור של ב׳ה ושל בית המדרש מברכין עליו ותניא‬
‫אידך אין מברכין עליו ל׳ק הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב‬
‫ואב־א הא והא דאיכא אדם חשוב ול־ק הא דאיכא חזנא הא דליכא חזנא‬
‫ואב׳א הא והא דאיכא חזנא ול׳ק הא דאיכא סהרא והא דליכא סהרא‪.‬‬
‫ו א ו ר ג( של כיהכניס היכא דאינא אדם חשוב דמדליק משום ליתיה ד( אע‪-‬ג דלא‬ ‫רסג‬
‫קא מדליקין ומברכינן עליה‪.‬‬ ‫לא מברבינן עליח‪ ,‬היכא דליבא אדם חשוב לנהורא‬ ‫צריך לנחורא‬
‫ו ח ר א כ ״ ד ז יל ב ח ב ה( שאפי׳ אי איכא סיחרא וכן אי איבא חונא מברבין וכן‬
‫גאון‪.‬‬ ‫כתב‬

‫ג י רם ת ג א ו ן דל י( תני חרא אור של בית הכנםת מברך עליו ותניא‬ ‫רסד‬

‫אירך אין מברך עליו‪ .‬לא קשיא הא דאיכא חזנא הא דליבא חזנא ואיבעית‬
‫אימא הא דאיכא םיהרא הא דליכא סיהרא‪ .‬ואיבעית אימא הא דאיכא אדם‬
‫חשוב הא רליכא אדם חשוב‪ .‬פ י ר ו ש א דאי איכא חזנא דאכיל בבית הכנםת‬
‫לנהורא עביר ומברך עליו ואי ליכא חזנא לכבוד בית הכנסת עשוי ואין מברך‬
‫עליו‪ .‬ואיבעית אימא הא והא דאיכא הזנא הא דאיכא סיהרא אין מברך עליו‬
‫דאי משום חזנא כיון דאיכא םיהרא לא קפיר אנר ולאו משום לתיה י( עביר‬
‫אלא משום כבוד בית הכנסת ואי ליכא סיהרא מברך‪ .‬ואיבעית אימא הא והא‬
‫באיכא םיהרא ואפי׳ הכי אי איכא אדם חשוב להאיר לפני אותו אדם חשוב‬
‫עביר ומברך‪.‬‬
‫‪1‬נג‪ 1:‬רב ח( הוה מברך אדבי אדא דיילא אביי הוה מברך אדבי‬
‫נוריא בר חמא רבה אדבי רב בר חבוה ט(‪.‬‬
‫א י כ א י( מאן דאסר דמהכא שמעינן דלא יאותו ממש אלא כל שיכול‬ ‫רסה‬
‫להשתמש לאורה ואפילו ברחוק מקום דהני כלהו ברחוק מקום הוה ואפילו הכי‬
‫מברכין עליו‪ .‬וליתא דרב דמברך ארבי ארא דיילא אזיל לטעמיה)ו( דאמר לא‬
‫יאותו ממש ורבא ואביי נמי כותיה םבירא להו‪ .‬ואנן כרבא קיימא לן וכעולא‬
‫וחזקידת נמי דמפרשי ויאותו ל^פור ב מ ה ‪ .‬ופשטה דמתני׳ נמי הכין משמע‬
‫דקתני עד שיאותו לאורו‪ .‬ו כ ן פ ם ק ג א ו ן ז״ל יא(‪.‬‬
‫א( חרושי הרשבי־א! תוספות הרא״ש; רי‪-‬ץ גיאת ח״א צד י'ז‪ .‬ובערוך ע׳ ״ אר״ בשם‪:‬‬
‫פי׳ סתם‪ .‬כ( ]נצת חאורן; סליק קוצרא )תום׳ הרא״ש(‪ .‬ג( ח״ג ד״ו י״ג ריש ע״ב‪ .‬ובה״ג‬
‫אספמיא ‪ .47‬ד( בה׳׳ג אספסיא‪ :‬אמכלתיח‪ .‬וברי״ץ‪ :‬דיליה‪ .‬ח( אורחות חיים ח״א ס׳־ח ע״ב‬
‫סוף אות י׳־א‪ .‬ו( חרושי הרשב־׳א‪ .‬ז( ]עי׳ מש״ב במ״ע ‪J. Q. R 922.‬ו ‪ .!334,‬ח( כך הגי׳‬
‫יא( וכ‪-‬פ )בדפוס החדש(‪.‬‬ ‫י( חרושי הרשב׳א‪.‬‬ ‫ט( ארבי בר חכו )המאירי(‪.‬‬ ‫ברשב״א‪.‬‬
‫‪89‬‬ ‫מ ס כ ת כ ר כ ו ת |דן« נג‪:‬נ ד‪|.‬‬

‫הנהו תרי תלמיידי־ חד עביד בשוגג בב״ש ואשבח ארנקא‬

‫דדהבא וחד עביד במזיד כב׳ה ואבלייה אריא‪.‬‬
‫ו ס א ן א( דעביד בשבח ב( כבית שמאי תבא עליו ברכה משום דהלכתין כביש ג(‪.‬‬
‫מ ק צ ת ד( ה ג א ו נ י ם ו ר ב ש מ ו א ל בן ה פ נ י פסקו הלכה כב״ש‬ ‫רסו‬
‫שאפי׳ בשוכח צריך לחזור למקומו ולברך וממכו על זה המעשה שמצא ארנקי‬
‫מפני שעשה כדבריהם דמשמע שכן צריך לעשות‪.‬‬
‫‪ 1‬ני•‪ 1‬וקנה ב ל י ם ח ד ש י ם א ו מ ר ב ד ו ך ש ה ח י י נ ו ‪.‬‬
‫כ ת ב ה( ר ב ש ר י ר א ג א ו ן דלא סמכינן עלה ‪1‬דהא י( לא מברכינן‬ ‫רסז‬
‫שהחיינו אלא על מה דאתי משתא לשתא דאמ׳ רבא כי הוינן בי רב כהנא איבעיא‬
‫לן מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים כיון דמזמן לזמן קא אתי אמרי׳‬
‫וכדאמרי׳ נמי בסופה אתו לדיקמיה דרב יהודה אמר אנא אקרא חדתא ‪ 1‬נמי‪1‬‬
‫קאמינא זמן דקרא נמי משתא לשתא קא אתי‪ .‬אלמא ד ב ר ב ר ו ר הוא דעל‬
‫כל דקא אתי מזמן לזמן הוא דמברכינן שהחיינו!‪.‬‬
‫והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנ׳ ובר‪.‬‬
‫פי׳ ז( התקינו שיהא אדם שואל לחבירו בשם‪ ,‬כמו שאמרח( ה׳ עמכם‬ ‫רסח‬
‫ה׳ עמך ט( וזה התקון הוא שלום עליכם ושלום משמותיו של הקב׳׳ה שנאמר י(‬
‫יצר סמוך תצור שלום שלום ואומר יא( אל תבוז כי זקנה אמך‪ ,‬אמרו למעלה‬
‫שהתקינו שיהא אדם שואל ש ‪=7‬ום חבית בשם‪ ,‬אמרו רבנן יב( אם אתה רואה‬
‫שארך הזמן ונמשך הגיד'ות אל תאמר שזו התקנה היתד‪ .‬בימות הר<זשונים‬
‫ובעת מלכותם עכשיו אנחנו נבזים ו כ ש ה ז ק י ן ה ד ב ר אין אנו יג( דחייבין‬
‫בתקנה זו יד(‪.‬‬
‫אניסא דרבים מברבינן א נ י ס א דיחיד לא מברבינן‪.‬‬
‫א נ י ם א טי( דיחיד הוא בריה ובר בריה צריכי לברוכי וכ״ע לא צריכי‪.‬‬ ‫רסט‬
‫ה״ג רב א חא י ו כ ן ר ב ה אי ג א ו ן ‪.‬‬

‫א( ה״ג ד״ו י׳ עמוד ד׳‪ .‬ובה״ג אספמיא צד ‪ .70‬ב( בעוגג )היג אספמיא(‪ .‬ג( ובן‬
‫ה( תום׳‬ ‫פסק דב עמרם גאון‪ ,‬אוצד התשובות צד ‪ .26‬ד( תר״'‪ .‬ועי׳ או״ז ח״א סי׳ רייא‪.‬‬
‫ו( המוקף כלו הוספתי מסתו״א‬ ‫סוכה מ״ו‪ .‬ד״ה העושה‪ .‬וע׳ תוס׳ מנחות מ״ב‪ :‬ד׳׳ה ואילו‪.‬‬
‫הנספח למבוא התלמוד של ר' יוסף עקנין ‪ .33‬וסתרא שבשה״ג ח״ב אות ס׳ סי׳ כ‪-‬ו‪ .‬והוצ׳ מרכס‬
‫ז( ערוך ערך ״עת“‪ .‬ועי׳ מש״ב ע״ז ר׳ יעקב בכרך בספרו‬ ‫צד ‪ .v1‬והשוה גאוניקא צד ‪.329‬‬
‫אשתדלות עם שד״ל פרק קל״ב דף נ״ד בהערה‪ .‬ונראה שפסקא קטועה מפירוש עתיק של‬
‫יא( משלי כ״ג‪,‬‬ ‫הגאונים היא‪ .‬ח( רות ב׳‪ ,‬ד׳‪ .‬ט( שופטים ו׳‪ .‬י״ב‪ .‬י( ישעיה כ״ו‪ .‬ג׳‪.‬‬
‫ס ב‪ .‬יב( ב״ה בדפוסים השונים‪ ,‬ובסי שלי ו סי י״ל‪ :‬אמרו כב]אן|‪ .‬ויסודו של דבר בירושלמי‬
‫כאן; ״אמר ר׳ זעירא אם נזדקנה אומתך עמוד וגודרה“‪ .‬יג( בגרסאות אחרות‪ :‬אין אנו מאמינין‬
‫וחייבין‪ .‬יד( והכתוב שם אחר זה ענין בפ״ע הוא‪ .‬טו( הרא״ש‪ .‬ועי׳ שטמ‪-‬ק‪ .‬וכן הביא האכודרהם‬
‫ה׳ כרכות בשם רבי׳ האיי ורב אחאי‪ ,‬עי״ש‪ .‬ובחד׳ המאירי‪ :‬״יש גורסים‪ ...‬וכן הוא ב ש א ל תו ת “‪.‬‬
‫וליתא בשאילתות שלנו סי׳ סו‪ .‬ובשו״ת הריסש סי׳ של״ז בשם‪ :‬ג ר ס ת ה ג א ו נ י ם ז״ל‪.‬‬
 ‫אוצר ה ג א ו נ י ם — ה פ י י ו ש י ם‬ ‫‪go‬‬

‫‪1‬נח‪ 1-‬ראה את הכושי וכו׳ ואת הדרני־קוס או׳ ברוך משנה את הברייות‪.‬‬
‫ב ר ד נ י ק ו ס שהוא איש שקומתו‬ ‫פי׳ ג א ו ן א( פ ת ר ו ה ר א ש ו נ י ם‬
‫ארוכה יותר משאר בגי אדם‪.‬‬
‫קונצרס בן ארבעה דפים משירוש רב ה אי ג א ו ן שמצאתי באוכספורד‬
‫)‪ ( ms. Heb. d 2680. 34.12‬ופרסמתי בג״ק א׳‪ ,‬צד ‪ 20-5‬עי״ש‪ .‬מתחילי הוא במלות‬
‫״שיונקין ח‪S‬ב“ ומסים ״היבא דאתא מיצרא צובא ו‪ S‬א“‪ .‬הפסקא הראשונה שראשה‬
‫חסר נמצאת בשלימותה בתשובת רב האי גאון)תג״ה‪ ,‬סי׳ שצ״ד‪ .‬ואוצר התשובות‬
‫סוך סי׳ רפ״ו‪ .‬וב‪S‬שונה מקצתה גם בערוך‪ ,‬ערך ״רת “ בשס פירוש רב ה אי גאון‪.‬‬
‫הפסקא השניה גם היא תמצא בערוך‪ ,‬ע׳ ״זק “ מליה במלה בשם ״פירוש רב האי‬
‫גאון“‪ .‬וכלי הפסקא השיליישית ״עלי הזועות“ בלישוגה וסגנונה גם היא מסויה לינו‬
‫בתשובה )תג״ל סי׳ צ״ח(‪ :‬״לרב האי“ )אוצר התשובות לדף נ״כ‪ .(.‬ואנחנו ליא נדע‬
‫להחליט אם התשובה קדמה ל״הפירוש “ או הפירוש הוא שקדם לה וממנה לוקחה‪.‬‬
‫והנה ב״הגותב “ לעין‪-‬יעקב הביא לשון הפירוש הזה מן ״האי מלתא אגדתא‬
‫היא “ עד סופו בשם‪ :‬״מה שפירש הרב רב י נ ו נס ים גא ו ן ז״ל בפירושו בפרק‬
‫הרואה“ ‪ ,‬ונראה אמנם שרבי שמואל ברבי אברהם )שנזכר שם( מצא הפירוש‬
‫מתחילה בס׳ ״מפתח מנעולי התלמוד של רבינו נסים וקרא לו ״פירושו “‪ .‬ורבנו‬
‫נסים רק השתמש בה בפירושו‪ .‬גם הרשב״א בפרוש ״קצת אגדות “ אומר‪ :‬וכן פי•‬
‫רבינו האי גאון ז׳׳ל ובן האריך בכאור עניגים אלו הג און ר בינו נס ים ז״ל “‬
‫)הכתוב שם(‪ .‬אד בס׳ ״ספתח מנעולי התלמוד“ לברבות שלפנינו היום לא ימצא‬
‫פירוש זה‪ .‬גם מהפסקא הרביעית ״על הרעמים ועל הברקים “ מביא הרשכ״א‬
‫בחדושיו תבן ״פיתש רב האי גאון“ על דברי רבא )לקמן סוף צד ‪.(94‬‬
‫באותו זמן שפרסמתי קטע זה פרסם גם הד״ר מאנן בהצופה לחכמת ישראל‬
‫שנה ו׳ ח״ג קטע אחר בן ד׳ דפים מפירוש רב האי גאון להדפים הללו מכ״י אתר‬
‫בקמברידז‪ .‬והוא בדף ורבע‪ ,‬לפי הכ׳־י‪ ,‬יותר ממה שיהדפסתי אלא‪ ,‬שבסופו דף ד׳‬
‫עמוד ב׳ הוא קרוע ומטושטש מאד‪ .‬אז מצאתי כי כאותן השורות האחרונות‬
‫והבדויות שבהן מסים עמוד א׳ של דף ד׳ מתהיל דף אחר מכ׳יי אחר בקמברידז‬
‫שהדפיס הפרום׳ ר׳ לוי גינצברג בספרו גאוניקא צד ‪ 275‬ופרסמתי הדברים בגנזי‪-‬‬
‫קדם א׳ צד ‪ 105-7‬עי״ש‪ .‬וצרפתי כאן גם את הדף ההוא אל הקטעים שלנו‪.‬‬
‫ששה דברים מרפאץ את החולה וכו׳ ו ה ר ת ו י ו ת ר ת הכבד ‪.‬‬
‫ר ת ה( היינו חתיכה רכה‬ ‫) ר י ת ב ( ‪ .‬אמרו חתיכה קטנה יתרה שנמצאת‬ ‫רעא‬
‫ולבנה שלבשר שיעז בכבשים‬
‫על לב שלכבשיכנ קטנים[ שיונקין חלב ונקרא‬
‫קטנים שעדיין יונקין החלב הויא‬
‫על לבן כלפי צואר התיכה יתי־ה‬ ‫אללבלאב ונקראת אדיהלוה ויש בה כמה מיני‬
‫וזו היא הרת ו(‪ .‬יותרת הכבד‬ ‫הוניל ]הועיל[‪.‬ג( יותרת הכבד כמשמעה מרפאין‬
‫כמשמעה‪ .‬מרפאין בה את בעלי‬
‫שברירין שבעין‪ ,‬ז ה ו פ י ר ו ש‬ ‫בה את בעלי שבררין שבעין שנקר?>פו בלשון‬
‫רב ה א י י ג א ו ן זצ ׳ ל ‪.‬‬ ‫ישמעאל אלעשא ו אל ש בכר הי(‪.‬‬
‫א( ערוך ערך ״ברדניקום “‪ .‬ובאכודרהם ד׳׳ו קל׳־ו ע״ב ודפוס פראג ה׳ ברכות ק׳ח עיב‪:‬‬
‫״בערוך מפרש מי שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם‪ ,‬ו כ ן פי׳ ר ב י ג ו ש ר י ר א “‪.‬‬
‫ב( השלמתי עפ״י תג‪-‬ה סי׳ שצ׳׳ד‪ .‬ובאוצר התשובות צד ‪ 104‬סוף פי׳ רסיו‪ .‬ג( והמלה‬
‫הועל בהוראת ת ו ע ל ת שגורה בפי׳ רש״ג ורה״ג )הרכבי שם(‪ .‬ד( המלה סנורים )בראשית‬
‫י״ט‪ ,‬י״א(‪ ,‬יתרגם רס״ג כערבית אלעש י ור׳ יעקב טאווס בפרסית שבכרי וגם הערבים ישתמשו‬
‫במלת שבכרה בהוראה זו)הרכבי שם צד‪ .( 379 ,‬ה( = הרת‪ .‬ערוך ע׳ ״רת“‪ .‬ו( הערוך הוסיף‬
‫כאן‪ :‬״וקורין אותה כלשון לעז)איטלקית( אנמילי “ במקום‪ :‬״ונקרא אללבלאב “ ‪ ...‬שהשמיט‪ .‬וגם‬
‫‪91‬‬ ‫ט ס כ ו ז ב ל כ ו ת ‪ t!nl‬נח‪|:‬‬

‫כזאי ד( זיקין כוכבא דשאביט‬ ‫ודתנן על הזיקין ואיתאמר עליה מאי זיקין אם׳‬
‫‪ ...‬פ י ר ׳ ר ב ה א י י ג א ו ן‬
‫שמואל כוכבא דשאביט‪ .‬פירוש זיקין אש שמחקרחת‬
‫ז‪-‬ל אש שכקדחת למע‪ S‬ה ונראה‬
‫לה אור כענין שנאמר קודחי‬
‫למעלה ונראה לה אור כענין שנאם׳ א( וקודחי אש‬
‫מאזרי זיקות ובזקות ביערתם ב(‪ .‬והעמודין שלאש‬
‫אש מ א ז ר י ז י ק ו ת ובזיקות‬
‫בערתם‪ .‬והעמודים שלאש הללו‬ ‫הללו שנראין למעלה ברום העולם הן הזיקין שאנו‬
‫שנראין למעלה חייבין לברך‬ ‫חייבין עליהן לברך עליהן בר׳ שב׳ מל׳ עו׳‪ .‬ומאז‬
‫]עליהן| ברוך שכחו מלא עולם‬
‫ושכיט שהוא עומד כשבט דכתיב‬
‫בני אדם קוראין להן כוכבא דשאביט ואומרץ עוד‬
‫)כמדכר כ״ד‪ ,‬י״ז( דרך כוכב‬ ‫כוכבא דצארי‪ .‬דשאביט מלשון שבט שעומד כשבט‬
‫ובעמוד ומק׳ כת׳ ג( דרך כוכב מיעקב וקם שבט‬
‫מיעקב וקם שבט מישראל‪.‬‬
‫ובלשון ישמעאל אומרין כוכב ינ ק ץ ה(‪ .‬והמרקדקין א׳ י( אינו כוכב אלא בזמן‬
‫שעולה הבל שמן ‪ 0‬מן הארץ לדרום ומגיע למעלה קרוב לרקיע למקום האש‬
‫שמתילרת מםביבות הגלגל בוער אותו ההבל באותו האש ונראין הזיקין הללו‪.‬‬
‫ואומרין כי בעבור )‪ 77‬ע״ב בכ״י( שהן קרובין מן הבוכבין בעיני בני אדם ח(‬
‫ואין שם לבד מאיר נראה אלא כוכבים קראוהו כוכב‪ .‬ושמואל אמ׳ לך נהירי‬
‫לי שבילי דרקיעא והאי דקארו ליה בני אדם לזיקין כוכבא לא ידענא מאי‬
‫נינהו והנך דעות אחרות מילי נינהוט(‪.‬‬
‫ועל ה ז ו ע ו ת ‪ .‬מאי זועות אם׳ רב קטינא גוהא‪ .‬רב קטינא הוד‪ .‬שקיל‬
‫ואזיל אפיתחא דאיבא טמיא וכול׳‪ .‬הא מילתא אגדתא היא ובה ובכל דדאמי‬
‫]לה‪ 1‬אמור רבנן אין סומכין על דברי הגידא י(‪ .‬ואורחא דפירושא לברורי תחלה‬
‫אצל י ות ר ת השמיט‪ :‬״שנקרא בלשון ישמעאל אלעשא וארשבכרה“‪ .‬ואולם בערוך הקצר כתב;‬
‫״ובלשון ערב אלמעדה “ )וברבנו ירוחם ם׳ אדם נתיב ט״ו חלק ה׳ אות ו׳‪ :‬״וכל השאר טרפות‬
‫כגון ‪ . . .‬הסריכה ריאה לנרגרת ‪ . . .‬או להרת שהיא אלמעדד!“‪ .‬ועיין עוד גנזי קדם ח־א ‪.21‬‬
‫ג( = ומקרא כחוב‪.‬‬ ‫ב( מכאן ואילך מתחיל גם כ״י קמברידז‪.‬‬ ‫א( ישעיה נ׳‪ ,‬י״א‪.‬‬
‫ד( ערוך ע׳ ״זק“ ‪ ,‬עפ״י כ״י שלי‪ .‬ה( ]רכ האי גאון שגה כפיררט ״דשאביט “ ‪ ,‬שאין‬
‫פיררטו ״מלשון שבט “ אך ״שאכיט“ ב י נ ו נ י הוא ופירושו בסורית‪ :‬פורח )עי׳ לאוו בספר‬
‫היובל לר״ד הופמן ז׳׳ל‪ .( 183 ,‬וזהו גם פיררנז ״כוכבא ד צ א ר י “ ) =צרי‪ ,‬בינוני ארמי(‪ ,‬כוכב‬
‫הפורח‪ .‬ונמצא הרבה ב מ ג ד ע י ת אצל כוכב‪ :‬כוכבא צ ר א ב ה )צרא בה( ביאהוד )ב־הודה(‬
‫כוכבא צ ר א ב ה בעוראשלאם ) = בירושלים‪ ,‬דראשיא דמלכיא‪ 67 ,‬שורה ‪ .9-10‬והשוה לידזברסקי‬
‫שם כח״ב ‪ 76‬הערה ‪ .( 4‬וכן בסדרא רבא ועוד‪ .‬בסורית ״צרא“ ע ב ר ‪ ,‬צרא ונחת‪ ,‬צרא עבר‬
‫באורחא )אוידא שפ״ז(‪ ,‬וכע״ז ל'א‪ :‬ד צ ר י ואתי‪ .‬כוכב י נ ק ץ ‪ ,‬גם אצל כר בהלול ‪:987‬‬
‫ו( עשן )הצופה(‪.‬‬ ‫ו( אומרים‪.‬‬ ‫׳ ‪.[ ^ « -‬‬ ‫‪^ S‬‬ ‫ז י ק א ה ו כוככא ד פ ר ה‬
‫ט( רעות וחרובי‬ ‫ח( מן כעכור ע״כ חסר כהצופה‪ .‬ונראה כי נשמטת שורה שלמה‪.‬‬
‫י( = הגדה‪ .‬ובמק״א יאמר רב האי‪:‬״כי כ ל ל ה ו א‬ ‫טילי נינהו )הצופה‪ ,‬בטעות סופר(‪.‬‬
‫אין כומכין על אגדה “ )האשכול ח״ב‪ ,‬צד ‪ .47‬ובהקדמת מנוה״מ חסר זה(‪ .‬ו״אין סומכין על‬
‫דברי אגדר‪ “ ,‬נמצא כבר אצל רב סעדיה גאון)עי׳ מה שהביא הרכבי בהקדמת ״כתאכ אלמוארית“‬
‫לרס״ג פריז תרנ‪-‬ז‪ ,‬צד ‪ ;(xLii‬״דהרי אמור רבואתא כי דברי הגדות שיים בתלמוד ובזולתו אין‬
‫מקשין בהן “ )רס״ג הובא בפי׳ ספר יצירה לברצלוני צד ‪ .( 41‬ואצל רש״ג ורב האיי עוד‪ :‬״ד‪,‬לא‬
‫מזאת )מהדרשות בענין יעל אשת חכר הקני( אמרו חכמים אין מקשין בהגדה“ )תש׳׳ר ח־ב צד‬
‫‪ 45‬סי׳ י־׳ב עייש(; ״דת״ד‪ :‬אין מקשין בהגדד‪) “ ,‬הגיה צד ‪ 179‬סי׳ שניג(; ״ואמור רבנן בהד יא‬
‫אין מקשין בהגדד‪) “ .‬חדו׳ הגאונים לתענית ריש צד ‪ .( 7‬והרמב״ם בסוף פתיחתו למורה‪ :‬״ולזה‬
‫אמרו אין מקשין בהגדה “‪ .‬ועור‪ :‬״כתכ רש״ג ז׳יל במגלת סתריו ה״ם דנפקי מפסוקי ומקרי מדרש‬
‫אגדה ואומדנא נינהו“ )מנורת המאור שם(; ״והגדה אין סומכין עליד ■“ )תג׳׳ה סי׳ ט׳(‪.‬‬
 ‫אוצי• ה ג א ו נ ־ ם — ו ז פ י י וש י ‪{ :‬‬ ‫‪02‬‬

‫דבין משיקול הדעת ובין מדברי חכם׳ א( לית ספק שהקב״ה אין ״דמותו לכל ב(‬
‫בדיה ואין לפניו שחוק ולא דמעות ולא אנחה ג( ולא דוחק‪ ,‬וכרמיבררא הרא‬
‫מילתא מיתדעא י( דכל מילתא דאמריהא ה( רבנן דמהויא הבין ו( לאיו ע״‬
‫פשטאה אמרוהא אלא בתורת משל י( למשל את הדבר בדברים שנודעין בינותינו‬
‫למראית עין כי היכין דדברה תורה )‪ 78‬ע״א( בלשון בני אדם דהא נביאים‬
‫ממתלין ואומרין ח( עין ]י״י[ יד י״י ויחר אף י״י עלה עשן באפו ואש מפיו‬
‫תאכל‪ .‬ולאיו על פשטה אלא בתורת משיי ולשון בני אדם‪ .‬ואף הכין אתיאן‬
‫דברי הגדה והכין איסתברא דיה לרב קטינא דישראל עריפין וחשיבין קמי קב״ה‬
‫וכל דמיתי לעלמא משום ט( ישראל הוא לפום מאי דכתיב )עמום ג׳‪ ,‬ב׳( רק‬
‫ארתכם ידעתי מכל משפ׳ הא׳ וג׳‪ .‬ורבנן אמרי י( אין טובה באה לעולם‬
‫אלא בשביל ישראל ואין רעה באה לעולם אלא בשביל ישראל‪ .‬ואילין ואילין‬
‫מידדאני יא( דמחזי להון קב״ה בשמיא ובארעא מופתים וסימנים אינון לישראל‬
‫על דברים שבינו לבינם כגון הקשת שבשעת שנראת בענן איתה י=< אות ברית‬
‫מבול‪ .‬ולפום הכין ביון דקשי קמי שמיא חרבן בית המקדש ופיזור ישראל וצער‬
‫ששרויין בו בין אומות העולם יג( וכמו ששכינה עמהן שרויה בצער כדמדרש יד(‬
‫א׳ עמו אנכי בצרה ומדרש טי( בכל צרתם לא צר אמר רב קטינא דמהוי ״הון‬
‫סימנין על הדין קוש־יא‪ ,‬כזאת בת קול דשמע ר׳ ישמעאל בן אלישע טי( אוי‬
‫ש‪1‬ה‪1‬חר׳ את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני )‪ 78‬ע״כ( לבין אומות‬
‫העולם‪ .‬וגוהא נמי סבר רב קטינא דבהדין עיניאנא ניהו סימנא הוא דמיהוי יי(‬
‫להון קב״ה לישר׳ ברומא כל יח( קוש־יא דצרתם בין אומות העולם דמישתפכין‬
‫מיא מרקיע לים הגדול ואתי קול בהדיהו כבן אדם דבאכי ואתי יט( קוי‘ בכיתיה‬
‫ולאיו חם כ( ושלום שמוריד דמעות מעין ואין לדמות את יוצרנו לשום מדעם‬

‫ב( לעוס )תגיל והכותב(‪ .‬ג( לא עחוק יא בבי ודא א‪:‬חה ולא‬ ‫א( הכטים‪.‬‬
‫דמעות )־שם(‪ .‬ד( אתפעל )סורי( בתמונה זו נמצא גם במק׳׳א‪ :‬״מן מימייה מ ית דע “ )תג״ה‬
‫צד ‪ ;( 100‬דבתלתא ידחי מ י ת ד ע ולד באשה )ס׳ המצות לענין זכל״ר ת׳‪ ,‬צד ‪ 19‬ז(; ״ א י ת ד ע ו‬
‫שמותיהן “ )אגרת רש‪-‬ג‪ ,‬צד ‪ 8‬נוסח צרפת‪ ,‬אות ‪ .( 5‬ה( דאמרוה‪ .‬ו( דומיא דהבי )תג״ל(‪.‬‬
‫ז( ודמוי למשל את המשל כדברים )הכותב(‪ .‬ח( הכי מתלין ואמרין הגה )הכותב(‪.‬‬
‫י( יבמות ס־־ג‪ .‬א( מידאגי ) = מידי‪ ,‬תגיל( ל״ר מן‬ ‫ט( כשביל )תג״ל והכותב(‪.‬‬
‫מ י נ ד א ם )עי׳ נלדקה‪ ,‬הדקדוק המנדעי צד ‪ .( 186‬או מן‪ :‬״מדען“ )מדעם( שבכתבת פלמירית‬
‫)לידזכרסקי‪ ,‬נארדסעמיטישע עפיגראפיק‪ ,‬צד ‪ .316‬קוקע‪ ,‬נארדסעמיטיק אינסקריפטיאנס אוכספורד‬
‫‪ , 1903‬צד ‪ ( 205‬או‪ :‬מידע )שע־־צ כ׳״ו ע׳־כ סי׳ ל״ג(‪ .‬וגם כתשובת רש־׳ג‪ :‬״והא כמה מ י ד א ג י‬
‫דאנחנא ה ו ה אית לנא בהון סבארי וכד איתכררו לנא בהון ט ע מ י הדרנא “ )גנזי קדם א׳‬
‫צד ‪ 71‬שורה ייא(‪ .‬ואין צרך איפוא ל הח ל י ט כי הוא ה ס י ו ם — אני או — ני בל״ר המצוי‬
‫יב( שש אותה )תג״ל(‪ .‬ועי'‬ ‫בבבלית אשורית )עי׳ הערתי בהקדמה לאגרת רש״ג דך ט׳־ו(‪.‬‬
‫ג״ק ג׳ ‪ .93‬יג( מכאן ואילך בכיי אדלר ג״ק בי‪ .‬יד( כדדריש עמו )תג״ל(• טו( וכדדריש‬
‫יז( דמחוי )ג״ק ב'(; דמחזי )תגיל והכותב(‪ .‬יה( עי‘ )שם;‬ ‫) ‪(7‬ם(‪ .‬טז( עיי' גיק ג׳ ‪.93‬‬
‫הצופה וגנזי קדם ב׳(‪ .‬יט( וארים )שם(‪ .‬ב( חום )ג״ק ב׳(‪.‬‬
‫‪93‬‬ ‫|דןן נ ט‪|.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫אלא מיהו בל מיא דדיבין דמע מיקרי כי דכת׳ בדובה א( דחמרה מלאתך‬
‫ודמעך לא תאחר )שמות כ״ב‪ ,‬כ״ה(‪ .‬וגשמים אית ‪1‬לן‪ 1‬למקראנון ב( דמעות דהא‬
‫עיבא דאמי לעפעפי עין ומיטרא דאמי לדמעות ‪1‬ואינאשי‪ 1‬ג( מובא קארו ליה‬
‫־מיטרא דמעות והקב״ה ‪1‬מורידם‪ 1‬י( בגבורתו !כרכתיב והורדתי הגשם בעתו‬
‫והכין נמי מוריד מים דמתקרי דמעות בגבורתו) ה( ולאיו חם י( ושלום דמעות‬
‫מעין באדם אלא כי הכין דמיפדש פה אל פה אדבר בו לא ‪1‬כ[דמשתעי מתוך‬
‫פה י( בי דמשתעי משה מתוך פה אלא ח( שבורא קול דבור שדומה באילו יצא‬
‫מפה הכין ‪1‬גמי‪ 1‬בורא דמעה שדומה באיייו יוצאת מעין‪ .‬וכן האוי ט( דקאמר‬
‫משה אשר עין בעין נראה אתה י״י וכל מאי דדאמי לאילין מילי דרך אחת‬
‫)‪ 79‬ע״א( היא‪ .‬ולא נפיש למימר רעל חרבן בית מקדש וצער ישרא׳ מתהוי י(‬
‫ברומא כגון בכות י( ואנחה דהא על ]יחיד! יא( אמור רבנן יב( כי נח נפשיה‬
‫דר׳ אבהו אחיתו עמודי דקיסרי ד מ ע י ‪ ,‬איפשר עמודים בוכים אלא מן שמיא‬
‫אחוו בהון הכין‪ ,‬כי נח נפשיה דר׳ יוסי שפכו מיזאבי יג( דציפורי דמא‪ ,‬כי נח‬
‫נפשיה דר׳ יעקב בר אחא יד( איתמיאן טי( כוכבי ביממא‪ ,‬כי נח נפשיה דר׳‬
‫אסי איתעקרו כל ארזיא‪ ,‬כי נח נפשיה דר׳ שמואל בר רב יצחק איעקרו כל‬
‫אייני טי(‪ ,‬כי נח נפשי דר׳ חייא נחיתו כיפי דנורא מן רקיעא‪ ,‬כי נח נפשיה דר׳‬
‫מנחם בר ר׳ ממאי אשתעו כל צלמניא והוי למחצלניא וכול׳‪ .‬ועל אחת כמה‬
‫ובמה אית דמימר בצרת ציבור וחרבן בית המקדש דאמרי יי( רבנן ההוא יומא‬
‫חשך השמש בצאתו ורעשו שמים ואיץ ולא נפיש למהוי הכין‪.‬לפיכך סבר רב‬
‫קטינא דגוהא מופת יח ( ;ליו מחמת דמעות כי דאמ׳ איבא י“( טכיא ורב קטינא‬
‫דיליה א׳ מופק את כפיו והי כ( קל גוהא וקרא בהדיא הוא כא( וגם אני אכה‬
‫כפי אל בפי וג׳ ==(‪ .‬וכי הבין נג( דמיפרש )‪ 79‬ע״ב( קרא מיפרש מימריה דרב‬
‫קטינא‪ .‬והכין כי( קאמ׳ שאין מקרא יוצא מידי פשוטו אך על פי שנדרש לכמה‬
‫מביניהןקל‬ ‫טעמים שהקב׳׳ה בורא כמין שני כנפיסכה( ונספקין זה בזה ויוצא‬
‫גוהא‪ .‬ודאמרי רבנן ני( בועט ברקיע‪ ,‬שבורא בעיטא מ( ברקיע ונשמע קולה כי‬
‫דאט׳ כ״( פורה דרכתי לבדי‪ ,‬ור׳ נתן כט( דאמ׳ מתאניה י( שבורא קול שנשמע‬
‫א( בדייבא )תג׳׳ל וג״ק ב ■(‪ .‬ב( לג׳צמים כולהון אית למיקרינהו)תג״ל והכ׳(‪ .‬ג( כך‬
‫הוא בג״ק ב׳; ומפיעאנו )ג׳׳ק א׳ והצופה(; ובאתרי)תג״ל והב׳(‪ .‬ד( מימרם )בכ״י(‪ .‬ה( המוקף‬
‫ה׳צלמתי)עפ׳׳י תג״ל(‪ .‬ו( חוס )ג״ק כ׳(‪ .‬ז( ע״כ בהצופה‪ .‬ח( מכאן מתחיל כ״י ר‪ .‬גאוניקא‬
‫‪ ,273‬המסומן כאות ג׳‪ .‬ט( האי )תג״ל; הכ׳ וג״ק ב׳(‪ .‬י( מתחזי )תג״ל(‪ .‬י( בכיות )שם(‪.‬‬
‫יא( כ״ה כג״ק כ׳‪ .‬ג׳‪ .‬ותג״ל; יתיי )נ״א(‪ .‬יב( מו״ק כ״ה‪ :‬יג( מרזבי)תג״ל; ג׳׳ק ב׳‬
‫והב׳(; מירזאבי )נ‪ .(.‬יד( בר אחא )ליתא בתג״י• והב׳(‪ .‬טו( איתחמיאן)ג‪ (.‬איתחמיאו )שם(‪.‬‬
‫מז( איתעקרו כל אילניא )ג‪ .(.‬יז( רהא קא אמרי רבנן דההוא )שם(‪ .‬יה( מו־יד )הב׳(‪.‬‬
‫דגוהא מחמת דמעות שמוריד עליו )תג״ל(‪ .‬יט( אובא )שם(; אכא )ג״ק כ׳(‪ .‬כ( והו )ג״ק‬
‫כ׳‪ .‬ג׳‪ ;(.‬כפיו סופק זה על זה והוא )שם(‪ .‬כא( כת׳)ג״ק ב׳(; כתוב )שם(‪ .‬כב( יחזקאל כ׳א׳‬
‫כ״ב‪ .‬כג( וכי היכי דמתפרש קרא מתפרש )תג״ל(‪ .‬כד( והם הכי )הכ׳(‪ .‬כה( שתי כפים‬
‫ברקיע ונספקין זה בזה )תג״ל והכ׳(‪ .‬כו( ורבנן דאמרי )שם(‪ .‬כז( נעיצה )הכ׳(; כעין רגל‬
‫מתאנח‬ ‫)חג׳׳ל(‪ .‬כח( ישעיה ס׳־ג‪ ,‬ג׳‪ .‬כט( ור ■ יונתן )תג־־י והכותב(‪ .‬י‘ (‬
 ‫א ו ן י ר ה ג א ו נ ' ם — ה‪ D‬י ר ו ש י ם‬ ‫‪94‬‬

‫שבאה בלב אדם‪.‬‬ ‫בקול אנחה **( ולאיו הם ״( וע!לום שאנחה באה‬
‫והבץ נטי ג( חפץ לא שהפץ בא קליו כדרך שהוא י( בא ב ל ב־( אדם אלא‬
‫שבורא חפץ שלא בגוף ונקרא חפצו י( כן משמיע קול שבורא אותו כקול אנחה‬
‫ונקראת אנחתו‪ .‬ורב אחא בר יעקב דאמ׳ דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד מן י(‬
‫פירושא דקא מפריש ליה לקרא דכתי' ח( כה אמר י״י השמים וגו׳ איפשר גוף הוא‬
‫שישב על השמים כמי שיושב על כסא ורגליו על הארין כשרפרוף צ( אלא משל‬
‫בעלמא הוא כשם שהמלך גופו על הכסא שהוא יושב עליו ושורפרוף '( מונח‬
‫שאימתי יא( שירצה פושט עליו את רגליו כך השכינה שרויה )‪ 80‬ע״א( בשמים‬
‫ככסא שהגוף עליו והארץ אין מכילה אלא מעט ממנה כשרופרוף =( שלא הוכן אלא‬
‫לרגלים‪ .‬והכין קאט׳ רב אחא בר יעקב שאותן מלאכים שהן קרובין לארץ שדומין‬
‫מן השיכינה כרגלים מן הגוף נדחקין זה בזה ויוצא מביניהן קול וזה הוא גוהא‪ .‬ולא‬
‫חכמי ישראל ‪1‬בלבד‪ 1‬אמרו ‪ 1‬כן אלא הרבה מחכמי יונים וזולתן אםרו‪ 1‬יב( שיש עם‬
‫העננים מלאכים יג( ומהם קול רעמים וקול זועות ומהן בורקין ברקים ואף מקרא כת׳‬
‫במלאכי׳ ונגה לאש ומן האש יוצא ברק יי(‪ .‬אלו דעתן שלחכם׳ האלו בגוהא ויש בו‬
‫דעות אחרות ודברים אח־ים אלא שפתרון דברים אילו כמה שפירשנו ולא ח׳׳ו דבר סו(‬
‫שיש בו דימוי ליוצרינו יתב׳ וישתב׳ ויתפ׳ ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתקדש בי( שמו‪.‬‬
‫ועל הרעמים ועל הברקים קט׳ יי( לה דמברך שתים על ההרים וע‪ ,‬הגבעות‬
‫וכול׳ ברוך עושה בראשית‪ .‬אטו הנך לאיו עושר‪ ,‬בראשית נינהו ו_ול‪ .‬טעמא‬
‫שלשמועה זה שםבר אביי שראוי לכפול את המשנה ולתרץ אותה ו ומר ע‬
‫״ ״ ״‪ ,‬״ ‪,‬על ™קים ‪,‬עי הנבז״ז )־־ ־ ‪ .‬־ (‬
‫‪,‬־־ ״ ‪ ,‬סל« ע‪,‬לם ‪ ,‬נ י‪ ,‬ן ע‪,‬־ ה נו « שי ת‪.‬‬

‫‪S‬‬ ‫י״״יג‬ ‫‪,‬יב״ '״( ט=י ־״'‪ 1‬י״י' לע׳־י" ‪" P‬י■" ’יי"״""׳‬
‫מכרך ת ר ת י ‪,‬‬ ‫ואיו שניות עם הראשונות שתמצא אומר על הזיקין ועל הזועות‬
‫מתרתי‬ ‫אחת‬ ‫_‬ ‫!‬ ‫י‬
‫קאסר או •צנחו‬ ‫הברקים‬ ‫ועל הרעמים ועל הרוחות ועל‬
‫ששה ‪^'/‬שית!‬ ‫שכוחו מלא עולם יבי^‘‬
‫אכל על ההרים‬ ‫הימים ועל הנהרות ועל המדברות אין יכול לברך שכוחו מלא‬
‫לא מצי מברך‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, , ,‬‬
‫שכחו מלא עולם‪.‬‬ ‫עולם יט( ואין לא כ( לברך אלא עושה בראשית‪.‬‬

‫א( שנשמע באנחה )הכותכ(‪ .‬כ( חום )ג״ק כ׳(‪ .‬ג( הא דכתיב ה׳) תגיל(‪ .‬ד( שהו‬
‫)נ ■(‪ .‬ה( כני)תג׳־ל והכי(‪ .‬ו( וכן ריש גבירול‪ :‬״ומחכמתך אצלת חפץ “ )שזח״ה‪ ,‬הערות‬
‫ותקוניס לתג״ל ‪ 34‬עי״־ם(‪ .‬ז( ופרושא דקא מפרש )הב׳(; ופרושא כדאת מפרש )תג״ל(‪ .‬ח( ישעיה‬
‫ם״ו‪ ,‬א׳‪ .‬ט( כשרפרף )תג״ל וג״ק כ׳(; בשורפרוף )ג‪ .(.‬י( ושרפי!‪) :‬שם(‪ .‬יא( ואימתי )ג״ק‬
‫כ׳( ■ יב( השלמתי עפ‪-‬י תג׳׳ל והב׳ יג( שיש כן העננים שהם מלאכים ושרים )תגיל(‪.‬‬
‫יד( יחזקאל א׳‪ ,‬ייג‪ .‬טו( ע־כ בג״ק ב׳‪ .‬מז( ויתקלס )הב׳(‪ .‬יז( = קמא‪ .‬יח( ״ורבא‬
‫אמר התם מצי מכרך תרתי ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם מצי מכרך‪ ,‬עושה בראשית מצי מברך‪,‬‬
‫אבל גבי הרים וימים וכו׳ ברוך עושה בראשית מצי מכרך‪ ,‬ברוך שכחו ל א‪ ...‬והיא גרסת הגאונים‬
‫ו׳־י “ )שטמ״ק(‪ .‬יט( מכאן מתחיל שוב כ׳׳י ק‪ .‬בהצופה‪ .‬כ( = לו‪ .‬כא( חרושי הרשב״א‪.‬‬
‫‪95‬‬ ‫]דף נט‪[:‬‬ ‫מסכת גר כו ת‬

‫מיעוט כוכבים שנים מי;זוט מזלות שנים א(‪.‬‬

‫על הגשמ׳ הוא אומר ברוך הטוב ותמי‪ .‬ושאלנו בתלמוד היאך תאמד‬
‫שברוך הטוב והמטיב הוא מברך והאמ׳ ר׳ אבה]ו[ מאימתי מברכין על הגשמ׳‬
‫משיצא חתן לקראת כ‪':‬ה מאי מברך אמ׳ רב יהודה מודים אנחנו לך וכו׳ עד‬
‫סוף כל הברכה ופירקנו לא קשיא הא ברכה אריכרתא דרב יהודה ה]יכ‪ 1‬א‬
‫ראתא מיטרא טובא טובאוהא מתניתין דתניא הטוב והמטיב דחיכא דאתא‬
‫מיטרא פורתא =( ואיבעי ת ימאג( בין מתניתין וביןדרב יהודה היכא דאתא‬
‫מיטרא טובא ולא י( קשיא אימיחזא הזא מברך אריכתא דרב יהודה ואו‬
‫משמע שמע דאתא ליה מיטרא מברך הטוב והמטיב כמתניתין‪ .‬ומקשינן אהאי‬
‫פיר‪1‬ו‪ 1‬קא מאן דמשמע שמע דאתא ליה מיטרא לא אמרא ביה מתני על הגשמים‬
‫דיהא נכנם בכלל !בשורות טובות[ ותנן על הבשורות טובות אומ׳ ]ברוך הטוב[‬
‫והמטיב והדרנן פרקינן אלא אידי ואידי ]דחזי[ מידחזא ואי אית לי ארעא‬
‫‪-‬ריליה מברך הטוב והמטיבמשום ארעיה ומברך נמי על הנשמים ברכה דרב‬
‫יהודה בהדי עלמא ואו לית ארעא לדיליה בדרב יהודה בלחוד מברך‪ .‬ומקשינן‬
‫־‘פירוקין היכי אמרת דכי אית ליה ארעא מברך הטוב והמטיב והתנן בנה בית‬
‫חדש וקנה כדיים חדשיכם אומ׳ ברוך שהה׳ והא נמי הכי מברך‪ .‬ומפרקינן‬
‫פירוק אדחד אלא אידי ואידי תרתי מתניאתא דאית ליח ארעא לדיליה ולא‬
‫קשיא א ו איבא אחרינא בהדיה ה( מברך הטוב והמטיב ואי ליכא לאחרינא‬
‫בנה בית הדש קנה כלים‬ ‫בהדיה מברך שהחיינו ותניא קצרו שלדבר הכין‪.‬‬
‫חדשים אומ׳ ברוך ש־החינו וקימנו‪ ,‬חזינא למכתביה לשמעתא גופא בלשנא דקא‬
‫גרפי לה רבנן י( ואף על גב דלא קא מיפרשא לפום גירסא ‪ 0‬אם׳ רב הונא‬
‫לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן אבל יש לו כ‪1‬יוצא בהן אי[ן צריך לברך ור׳‬
‫•וחנן אמ׳ אפילו יש ]לו כיוצא ב[ הן צריך לברך מיכלל דקנהח( וחזר וקנה‬
‫[דברי[ הכל צריך לברך איכא דאמרי אם׳ רב הונא לא שנו אלא שלא קנה‬
‫כיוצ‪1‬א[ בהן ט( אבל קנה וחזר וקנה אינו צריך לברך ור׳ יוחנן אמר אפילו‬
‫קנה וחזר וקנו־! צריך לברך‪ .‬מורתיבי בנה בירת חדש ו‪<:‬זין לו כיוצא בו‬
‫קונה כלים חדשים ואין לו כיוצא בהן צריך לברך דברי ר׳ מאיר ר׳ יהוד׳‬
‫א( זה מוסב על הברייתא נ׳׳ט‪ .‬ב׳‪ :‬הרואה חמה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות‬
‫כסדרן אומר ברוך עושה בראשית‪ .‬ומפרש רב האי גאון‪ :‬מיעוט כוכבים שנים מיעוט מזלות שנים‪.‬‬
‫אבל על כוכב אחד ומזל אחד אינו מברך‪ .‬וזהו דלא כפירוש הרמב״ם בפ״י מה׳ ברכות הלכה‬
‫י׳׳ח שב׳ דמברך על כל בובב מחמשת כובבים של מזל טלה‪ ,‬ועל מזל טלה לבדו‪ ,‬עי״ש )הערת‬
‫אדמו׳׳ר מרן הגרא״י קוק(‪ .‬כ( כן הסדר גם בב״נ‪ .‬ג( עי׳ בערוך השלם ח״א ‪ ,66‬ע׳‪ :‬איבעית‪,‬‬
‫הערה ‪ 6‬ובהוספות ותקונים לאגרת רש׳יג צד ‪ 3‬בהערה לצד ‪ 35‬וגנזי‪-‬קדם ג׳ ‪ .34‬ד( ע׳׳ב בג׳׳ק‬
‫א׳‪ .‬מכאן ואידך מב׳׳י קמברידז שהדפיס מאנן בהצופה‪ .‬ה( בנוסחתנו‪ :‬שותפות‪ .‬ו( בני הישיבה‬
‫בישיבת דה׳׳ג‪ .‬עי׳ לעיל צד ‪ 38‬הערה ם׳ וצד ‪ 42‬הערה ה׳‪ .‬ז( עי׳ פר״ה‪ .‬ה( במרב כנוסחת‬
‫ביי מינכען )עי׳ ד׳׳ס(‪ .‬ט( עי׳ ד׳׳ס ופרח‪.‬‬
 ‫הש י ר ו ש י ם‬ ‫אוצר הג אוני ם‬ ‫‪96‬‬

‫אום׳ בין כך ובין כך צריך‪ .‬בשלמא ללישנא קמא רב הונא כר׳ מאיר ור׳‬
‫יוחנן כר׳ יהודה אלא ללישנא בחרא רב הונא כר׳ מאיר ר׳ יוחנן כמאן אם׳ לך‬
‫ר׳ יוחנן הוא הדין דאפילו בקנה וחזר וקנה נמי פליגי והאי דקא מיפלני ביש‬
‫דו להודיעך כוחו דר׳ יהודה‪ .‬וטובא עייננא בהרין גירסא ולא סליק ליה פירושא‬
‫אליבא דפשאטא דהילכתא ואיכא נטי גירמא אחרינא דאיכא דגרסי מכלל א(‬
‫דתרויהו מבירא להו קנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך=( ואיכא דגרמי‬
‫בלשנא בחרא מכלל דתרויהו מבירא להו קנה ויש לו דברי הכל אין צריך לברך‬
‫כגון מאן דגרמי והאי דקא מיפלגי להודיעך כוחו דר׳ מאיר וכל אימת דאתית‬
‫לשוויה להא מותיבי להאי שמעתתא ג( לר׳ יוחנן ולמימר הוא מפריק לא קא‬
‫כל׳ דע׳ שמעתא לדילנא כל עיקר ובדמשוית ליה לקושיא ולפירוקא לרב הונא‬
‫סליקא לה שמעתא ולא קאים בה מידעם‪ .‬והבין חזינא רמבעי למגרם בשלמא‬
‫ללישנא קמא רב הונא כרי מאיר ור׳ יוהנן כר׳ יהודה אילא ללישנא בתרא‬
‫־׳ יוחנן כר׳ מאיד‪ ,‬רב הונא דא׳ כמאן‪ .‬אם׳ לך רב הונא הוא הדין דאפילו‬
‫בקנה וחזר וקנה נמי פליגי והאי דקא מיפלגי ביש לו להודיעך כוח דר׳‬
‫יהודה‪ ,‬והבין פירושה בנה בית חדש או שקנה כלים חד׳ דתנן ברוך שהה׳‬
‫קאם׳ רב הונא הני מילי בזמן שאין לו כיוצא בהן שהיה עד שקנה )נחוהליה(‬
‫‪1‬דהוה ליה ? ‪ I‬זמן‪ ...........‬ב ר כ ה אבל אם יש לו כיוצא בהן לא יזמן ‪ ................‬ל ו‬
‫עכשיו לפיכך אינו זמן ברכה ור׳ יוחנן אם׳ אפילו יש לו כיוצא בהן כיון שקנה‬
‫חדשים זמן הוא שטעון ברכה ובהדין עניאנא פלוגת דר׳ מאיר ור׳ יהודה‬
‫ופירוש לישנא בתרא קאם׳ רב הונא כי חייבתיה מתניתין ברכה בזמן שהוא‬
‫תחילת קנינו שהיה והגיע אליו אבל אם קנה פעם ראשונה כיון שקנה פעם‬
‫שנייה חדשים צריך לברך‪ ,‬ומדקדקי רבנן בלישנא קמא יש לו דאי הוה סבירא‬
‫ליה לר׳ מאיר שאם קנה פעם אחת באותן הכלים אף על פי )שעכו טאו(‬
‫!שעבשו יצאו! מרשותו אין צריך לברך על השנים לא הוה צריך למימר ואין‬
‫־'ו כיוצא בהן אילא היה מגיד כוהו שלטעמו ואומר אם קנה כיוצא בהן פעם‬
‫ראשונה אפילו עכשו אין צריך לברך ומרלא קאם׳ הבי שמע מינה ר׳ מאיר‬
‫מודה שאם קנה וחזר וקנה כיון שאין לו עכשיו כיוצא בהן צריך לברך‪.‬‬
‫ו־פום הבין כיון דאתמר לישאנא בחרא פלונתא לענין קנה וחזר וקנה איכא‬
‫דאקשויי בש־^מא ללישנא קמא רב הונא כר׳ מאיר דאט׳ קנה ואין לו כיוצא‬
‫בהן ור׳ יוחנן כר׳ יהודה‪ ,‬אילא לי^ישנא בת־א ר׳ יוחנן כ ד יהודה דאם׳ קנה‬
‫וישנן לו וחזי וקנה אחרי כן צריך ־'ברך ־ ב הונא דאם׳ כיון שקנה פעם‬
‫אחת אין ‪. . .‬‬
‫כ( מן לב־ד‬ ‫א( בכאן מתחיל כ״י ק‪ .‬עבגאוניקא צד ‪ .275‬והוא מעובש ונלגומגם‪.‬‬
‫נ( עד באן נהצושה‪.‬‬ ‫זח עד לבדך הבא הסי כהצופה ויש כגאוניקא צד ‪275‬‬
‫‪97‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף נ ט;|‬

‫ועל הרוחות מאיי רוחות אמר אבי־י זעפא‪.‬‬

‫כ ת ב ו ה ג א ו נ י ם א( ‪• S’t‬םאם יהיו בהתמדה פעמים הרבה בכיי יום די ‪S‬ו בברכה‬ ‫יעב‬
‫אהת לכולן אבל אם אינן בהתמדה מברך על כל פעם ופעם‪.‬‬
‫ןנט‪:‬ו אמר רב פפא חילכך ני־מדנהי לתרודייחו‪.‬‬
‫ה ג א ו נ י ם ־ ב( ז״ל פ י ר ש ו דארוב ההודאות ואל ההודאות קאי כלומר‬ ‫רעג‬
‫דנימא רוב ההודאות אל ההודאות כמו שאנו אומרים בחתימת ישתבח‪.‬‬
‫‪1‬ם‪:‬ו חנבנם לישן על מטתו אומ׳ משמע ישראל עד וחיה אם שמוע‪.‬‬
‫ו מ ב י ך ג( ברוך אהה ה׳ אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני ומיטקיע‬ ‫רעד‬
‫שנת תרדמה על עפעפי ומנוחה על אייטון בת עין ויטמרני כאישון בת עין‪ .‬יהי רצון מלפניך ה׳‬
‫אלהי שתשכיבני לשלום ותעמידני לשילוט‪ ,‬ותן חלקי בתורתך‪ ,‬ותררילני לדבר מצוה ואל תרגילני‬
‫לדבר עבדה ואל תביאני לידי חטא ולידי נסיון ולידי בזיון ויש־לוט בי יצר טוב ואל ייטלוט בי‬
‫יצר הרע ותצילני מפגע רע ומחלום רע ומהרהור רע ואל יבהלוני חלומות רעים וה‪-‬הורים רעים‬
‫ותהא מכתי שלמה לפניך והאר עיני פן אישין המות ב׳ אתה ה׳ המאיר לכל העולם כולו בבבודו‪.‬‬
‫ברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה ברוד ה׳ בשכבנו ברוך ה׳ בקומנו‪ ,‬ויאמר ה׳ אל השטן‬
‫יגער וגו׳ עד מוצל מאש ה׳ ייטמרך מכל רע ייטמר את נפשך‪ ,‬ה׳ ישמר צאתך ובואך מעתה ועד‬
‫עולם‪ ,‬בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה׳ א׳ אמת‪ .‬ד( יברכך ה׳ וישמרך וגו׳ עד וישם לך שלום ה(‪.‬‬
‫ו כ ת ב רבי ׳ ה א יי ‪ C‬שראוי להקדים הברכה לק״ש ולמזמורינבט ולכל‬ ‫רעיה‬
‫הפםוקים האלו כדי שיישן מתוך הקריאה‪ .‬ומביא ראיה מהירושלמי י( דאמר‬
‫דר׳ זעירא הוה קרי את שמע וו־זוזר וקורא עד דהוה שקע מיני׳ גו שינתיה‬
‫ואמרי׳ בפ״ק דברכות אמר ר׳ אלעזר כל הקורא ק״ש על מטתו כאלו אוחז‬
‫חרב של שתי פי פיו ה בידו שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותס‬
‫וגו׳ פי׳ ירננו על משכבותם כשירננו בדבר שנאמר בו לשון שכי ב ה דהיינו‬
‫ק״ש שנאמר בה ובשכבך‪.‬‬
‫‪1‬סא‪:‬ו ת׳׳ר הנפנה ייהודה לא יפנה מזרח וטערב אלא צפון ודרום‪...‬‬
‫וחכמים אוסרים חכמים היינו תיק איבא ביניהו צ ד ד י ן‪.‬‬
‫‪ . . .‬כ ל פ י ה ( צדדין לא מזרח ולא מערב מכוונים ולא צפון ודרום מכוונים‬ ‫יעי‬
‫אלא מצדיד פנים לצר שהוא ב נ ת י ם מקום שאינו לא כנגד מזרח ומערב‬
‫א( או״ח ה״א מ׳ ע״ב‪ .‬ב( חדושי הרשב״א‪ .‬ג( סדר״ע דפ׳ ווא־שא י״ט ע‪-‬א וע״ב‪.‬‬
‫וסדר׳׳ע השלם ח״ב ‪ .392-3‬ובנוסח מקוצר בה״ג ‪ :‬״ונוסח ברכה זו משונה מאד בכל היאשונים“‬
‫ה( ובמה״ו‬ ‫ד( בסדר״ע השלם יש לפני ״יברכך“ עוד איזה פסוקים עיי״ש‪.‬‬ ‫)הגהות ד׳׳ס(‪.‬‬
‫ססי׳ ע״ח נוספו עוד פסוקים גם לחש‪ :‬מימיני מיכאל וכו׳‪ .‬ואחריו משובשים ■טני הפסוקים שבדה״י‬
‫א׳ כ־ה‪ ,‬ד׳ ה׳‪ :‬להימין בני הימן וגו׳ ועוד )עיי׳ אשתדלות עם •טד״ל ח׳׳א דף ל׳׳ט ע״א‪ ,‬הע־ה ‪.(2‬‬
‫ו( אבודרהם בסדר ק״ש לפני המטה ד׳ פראג דף י׳ עמ׳ ד׳‪ .‬ז( ״ירושלמי‪ :‬ר׳ זעירא‬
‫היה קוראאת שמע וחוזר וקורא כ׳׳סעד שהיה משתקע בשינה ומכאן משמע •טק״ש יחיח אחרון‬
‫לקריאה סמוך ליטינה‪ ,‬כך ה ו כ י ח ר ב י נ ו נ ס י ם ג א ו ן ע״כ “ )הגהות טימוניות ה׳ תפלה‬
‫פ־ז אות ג׳‪ .‬והובא ביטנוי כב‪-‬י סוף סימן רל׳׳ט(‪ .‬והוא שכתב בתוס׳ רי״ח ובתוססית הדא״יט‪:‬‬
‫ה( כ״י אדלר‬ ‫״יש מן הראשונים שדקדקו לומר ק״ש בסוף מדאמר בירושילמי בפ״ק כו׳ “ ‪.‬‬
‫‪ . 1493‬קטע מפי׳ רה׳׳ג לברכות שפרסמתי בגנזי קדם ב׳ צד ‪.22-4‬‬

‫אוצר הגאונים— הפירושים ‪,7‬‬

 ‫אוצר הג אוני ם — הפירו שים‬ ‫‪98‬‬

‫ולא כנגד בית המקדש כי מזרח ומערב מקומות ידועין הן שהחמה זורחת משם‬
‫ושוקעת שם מדאש תקופת תמוז ועד ראש תקופת טבת וצפון ודרום מקומות‬
‫קצרין הן ומחשבין צפון ודדום ועד קצה המזרח והמערב הוא הצדדין‪ .‬וההיא‬
‫דתניא מ ק ו ם מ ק ו ם שהחמה זורחת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זה הוא‬
‫פני צפון חמה יוצא ביום קצר ושוקעת ביום קצר וזה הוא פני דרום בתקופת‬
‫ניםן ובתקופת תשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב ליתה דאיד‬
‫מקרן מזרחית‬
‫■‪I ‘1‬‬ ‫רב משרשיה ליתנהו להני כללי דתניא מעולם לא יצאה רתמה‬
‫דרומית ושקעה בקרן מערבית דרומית ומעולם לא יצאה המה ט זין מזרחית‬
‫צפונית ושקעה בקדן מי^ירבית דדומית וודאי בניסן ותשרי המה בהצי מזרח ובחצי‬
‫מעדב ומניסן ועד תקופת תמוז ומתשרי ועד תקופת טבת כל איה מזרח ומערב‬
‫המה ואפוד להפנות כנגדו בכל מקום‪ .‬והא מילתא דקאמ׳ תנא קמא לא יפנה‬
‫ארם מזרח ומערב וקאמרי חכמ׳ הכין אבל תנא קמא אלא צפון ודרום אמ׳‬
‫לך בכל מקום שרי יד^הפנות לכל צד אע״פ שהוא מכוון כנגד בית המקדש‬
‫ו מ ש ו ם כנגדו מתפללין וחכמ׳ דקאמרי לא יפנה מזרח ומערב ו־^א קאמרי ־‘א‬
‫צפון ודרום פבירא להון כי הרודת שמתפללין כנגדה מאותו מקום לא יפנה‬
‫אדם לשם לא מאחריו ‪ 1‬ו‪1‬לא מלפניו‪ .‬ובתדא א( תניא אידך ביהודה לא יפנה מזרח‬
‫ומערב אלא צפון ודרום ובגליל אפילו צפון ודרום נסי אסור‪ .‬ר׳ יוסי אומ׳ לא‬
‫אסרו אלא ברואה ר׳ יהודה אומ׳ בזמן שבית המקדש קיים ;^‪-‬זסור אין בית‬
‫המקדש קיים מותר ור׳ עקיבא אוסר בבל מקום ר׳ עקיבא ה י נו תנא קמא‬
‫איכא ביניד־זו חוצה ל;־תר*ן ברורה היא תנא קמ?~? על ארין ישראל בלחוד‬
‫קאמר דהכי קאמ׳ יהודה )ע״ב בכ״י( וגליל והאי דקאמ׳ בג^־יל אפי׳ צפון‬
‫ודרום ד יד־ מ א צפונו ודרומו דגליל כנגד ירוש^‪-‬־ם קאי ה ו ל כ ך לא יפנה‬
‫שם אלא לצדדין מקומות שבין מזרח ומערב לצפון ולדרום כדפרישנא לעילא‬
‫ור׳ יוםי סבר לא אסירא הא מי^־תא אלא ברואה ור׳ יהודה סבר אפילו‬
‫בחוצה לא א י ם י ר אלא בזמן שבית המקדש קיים ור׳ עקיבא םבר אפי־־יו‬
‫בחוצה לארין לא יפנה מזרח ומערב‪ .‬ומשמעתא דרבהגמרינן דהל׳ בר׳ עקיבה‬
‫ואפילובזמן הזה שאין בית המקדש קיים דהוה זקיפן ליה הנך ליבני מזרח‬
‫ומערב דהוה מיפני עילויהו לצפון ודרום כשבנויות כ ב י ר י ם ב נ ו י ה לקדירה‬
‫אחת משוכה כלפי מזרח ואחת משובה כלפי מערב שיושב עליהם רגליו אחת‬
‫עליו כלפי מערב או מזרח ורגלו אחת כנגדה נמצאו ידיו כלפי מזרח ומערב‬
‫נפנה כלפ י צפון ודרום ומבבל ירושלים כלפי מערב הוא‪ .‬וכי אזל אביי‬
‫אפכינה איקפד ר ב ה ואמ׳ מ אן קאמצעד לי אנא כר׳ עקיבא םבירא לי‬

‫ובחרה‪.‬‬ ‫א(‬
‫‪99‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת |דף סא; סב•(‬

‫דאם׳ בכל מקום נמי אסור‪ .‬ולענין צפון ודרום וצדדיין דפליגי תנא קמא דסתמא‬
‫וחכם׳ לא פ ם י ק ו הלכה ומי שרוצה להחמיר על עצמו אין נפנה בכל מקום‬
‫כננד פני התפילה‪ .‬יוצאין חו*ן לפתת בית הבד מישום טהרה היקלו בצניעות‬
‫והאי דקאמר בן עז‪:‬נ‪^-‬י ממשמש ויושב ואל תשב ורתמשמש שכל דתיושב‬
‫וממשמש אפייר־ו הוא כאן ועושין לו כשפימם באספמיא מוע^־ין פירושה‬
‫פ׳ ב( כשארם רוצה לעשות צרכיו ממשמש‬ ‫בזמן שארם מבקש לישב במקום ולעשות‬
‫צרכיו ממשמש תחילה באותו מקום אם תחלה באותו מקום אם יש בו צרור או‬
‫יש בו צרור או נמי ט נו פת יםירנה מי‪,:‬־פת יסירנה ואחר ישב ואי‘ ישב במקום‬
‫ואח״ב ימשמש תחתיו‪ .‬וגמירי דהא מילתא‬
‫ואחר כך ישב ואל ישב במקום ואחרכך‬
‫מהניא בכשפים‪ .‬על כל מושב שב חוץ מן‬
‫ימשמש תחתיו וגמירי דהא מילתא מהניא הקורה ‪ .‬גם זו מפי ה ש מ ו ע ה אמרוה‬
‫בכשפים ואו יתיב והדר ממשמש מאי שהישיבה על הקורה והשכיבה על הקרקע‬
‫תכנתיה נימא הכי לא לי לא לי או בזמן •טאין שם מחצלת ולא מצע חוצץ יש בה‬
‫נמי חום חום ולא תחתים‪ .‬והני קיבלי דבר רע‪ .‬ואמר הגאו ן ולא פורים לנו מהו‬
‫דאמרי להו רבנן בשמעתא דמעלו מאי ג( לאו דקאמרי )פםחים ק׳־י( משום זווי‬
‫שתי ביצים וב׳ קישואין ושגי אגוזין ודבר‬
‫נקיטי וגמירי א( דמעלי למימר הכי‬
‫אחר הלכה למשה מסיני וגזרו רבותינו על‬
‫כרזי דשמיע מן מלאכ י ומפמליא כולהו וווי משום דבר אחר להודיעך דהני‬
‫שד־מעלדת כי כמו שיש רוחורת מילי דאית בהו מפי נביאים ואית בהו‬
‫הלכה למיטה מסיני‪.‬‬ ‫שבלשון הזה מועיל ב ה ם ‪. . .‬‬
‫‪1‬םב‪ 1:‬שינה בעמוד השחר כאסטטא לפרזלא יציאה בעמוד השחר‬
‫•‬ ‫כאסטמא לפרזלא‪.‬‬
‫פ׳ י( אםטמה דבר שבו מצפין את פי הקרדומות ומר ופסל כדי שיהא‬ ‫רעז‬
‫חד וחזק ה( ולפי ששינת שחרית נעימה מאד כללוה עם דברים המוציאין את‬
‫האדם מן העולם‪ .‬ודאי דרך ארין שלא ילמר אדם את עצמו בכך אבל בעמוד‬
‫השחר מותר‪ ,‬זה פיר׳ רב האיי גאון ז״ל ו(‪.‬‬
‫א( וכן יאמר רש״ג בתשובתו ע״ד הרפואות שבתלמוד‪ :‬״והכין אגמרו יתנא ואמרו לנו‬
‫אבית וסבי דילנא דלא למעבד מן אילן אסותא אלא מאי דאיתיה כגון ק י ב ל א דקים ליה‬
‫ג( ‪ 1‬בדפ׳‬ ‫ב( עדוך ע׳ שב‪.‬‬ ‫לההוא דעביד ליה דלית ביה עקתא “ )תחכמוגי א׳ צד ‪.( 41‬‬
‫ה( ]בערוך ובלעז •טמו‬ ‫ד( ערוך‪ ,‬ע׳ אסטמה עפ״י הכ״י •טלי‪.‬‬ ‫פיזרו וכר; מי ‪•--‬מיהו(‪.‬‬
‫אצרו— הוספת הערוך(• ו( (ועי׳ פירו־ט הגאונים לטהרות ע׳ ‪ 31‬והערה ‪ 15‬ועי׳ אוצה‪-‬ת(‪.‬‬
‫‪16‬‬

‫לקוטי' ״רב •ם" | ר ב סעמה ?[‬

‫העתק משיצה דפים ניר ״ספר דינים “ כ״י רנינגראד ‪ R. 54‬מעזבון הרכבי ז״ל‬
‫מסר לי בטובו ידידי הרב ש‪ .‬אסף‪ .‬הדפים הללו מכילים לקוטים שונים למסכת‬
‫ברכות וגם דבר אהד מכתובות ח׳ ע״ב בענין ״ ברכ ת אבלים ‘ ‪ /‬מפני שהוא‬
‫משותף גם לברכות ט״ז ע״ב‪ ,‬אבל עקרו רק •טם‪.‬‬
‫רוב החלקים הם לרב״ס ז״ל‪ ,‬רב האי גאון ו״ל ור״ח ז״ל ומעוטן לר״ש‬
‫]ר ש״ין ז״ל ופעם רב אחא גאון ז״ל )שאלתות( וגם רבי יוסף | ‪ . . .‬ז״ל!‪ .‬תחלת‬
‫הפסקא הדאשונה מדף א׳ ע״א חסרה ואף בשניה התכופה לה לא נאמר למי‬
‫היא‪ .‬וכנראה שיכת היא לבעל הראשונה‪ ,‬כי בשתיהן ישנה הוספה ערבית בסופן‪.‬‬
‫בלקוטי רב״ס ז״ל מובא פעמים הירדטלמי כשמו‪ :‬״ירויטלמי “‪ .‬ובין הלקוטים‬
‫האלה ובין ״לקוטי גאונים “ הבאים להלן שנתפרסמו תחלה ע״י הר״ש וורטהיימר‬
‫בשם‪ :‬״פירו ש רס״ג לברכות “ יש דבר אחד משותף‪ :‬״ פי׳ א ס ת נ י ם בלשון‬
‫ישמעאל מתקוו “ ‪ .‬ונראה כי עקרו הוא בלקוטי רב־ס ז״ל‪ ,‬ושם קצורו‪.‬‬
‫והפירוש על‪ :‬״ כ ל המספר אחר מטתן של ת״ח “‪ ,‬נמצא גם בפירוש ר״ח‪.‬‬
‫| ד ף ט ״ז‪|.‬‬ ‫•‬
‫ריבם זלי‪ .‬האומנין קורין וכו׳ עד מה שאינן רשאץ לעשות כן בתפלה‬ ‫רעח‬

‫פי׳ כיון דמעומד מתפלל לא מכוון דעתיה דחייש לנפילה ]וחכמים עשו הזוק‬
‫לדבריהם יותר[ משל תורה ]ושאר כל האילנות יורד[ למטה ומתפלל פי׳ אי‬
‫אפשר שלא ישים את עיניו ולבו כמלאכה‪.‬‬
‫חתן פטור מקרית שמר בלילה הראשון וכו׳‪ ...‬ריבם זל־ פי׳ ג׳ ימים‬ ‫רעט‬

‫חמשי וששי ושבת כדתנן בכתובות בתולה נישאת וכו׳ ותאני בר קפרא בתולה‬
‫נישא׳ ביום הד׳ ונבלעת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לרגים וגרפי׳ התם‬
‫אם לא עשה מעשה בראשון פטור אף בשיני‪ ,‬בשיני פטור אף בג׳‪ ,‬פי׳ דטריד‬
‫רבעי למיבעל‪.‬‬
‫‪ 1‬ד ף ט־‪-‬ז‪! .‬‬
‫רב ם ז ל‪ .‬פי׳ אסתנים בלשון ישמעאל מ ת ק ז ז א(‪ ,‬וקיל ב( מקשער‬ ‫רפ‬

‫אלג׳סם וקיל עליל‪.‬‬

‫וכשמת טבי עבדו וכו׳‪ .‬ריבם ז ל כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין‬ ‫רפא‬
‫כלומ׳ כמדומה הייתי שתרגישו במהרה ותלכו לכם‪ ,‬אפי׳ ברותחין כלומ׳ עכשיו‬
‫אפי׳ באמירה ודיבור לא תבינו‪.‬‬
‫ריבם זל‪ .‬רשבג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול כלומ׳‬ ‫רפב‬
‫]מאחר[ ששנינו שפטור לא כל הרוצה ליטול לו את השם יטול אלא אינו‬
‫קורא כלל‪ .‬ויש מפרש לא כל הרוצה ליטול לו שם שמים ולה]ז[כירו יטול‪.‬‬
‫ויש מפרש נמי לא כל הרוצה ליטול לו שם טוב‪ .‬למימרא דרבנן לא חייש‬
‫ליוהרא פי׳ לא חייש כשקורא חתן בלילה הראשון שיאמרו בני האדם כמה‬
‫יהיר הוא זה שמראה שאין דעתו טרודה ומכוונת היא ליהוד שמים ואנן סהדי דלא‪.‬‬
‫ב( י׳ט אוסרים‪.‬‬ ‫א( כן הוא גם בלקוטי גאונים לקמן צד ‪. 109‬‬
 ‫ל ק ו ט י רב״ם‬ ‫‪102‬‬

‫ר'כי סי זיל'‪ .‬מאי ברכת אבלים ברכת רהבה‪ .‬פי׳ כך היה מנהגם כשיחזור האבל לבית‬ ‫רפ ג‬
‫עומדין עליו ביכורה טנחמין אותו ועושין ברחבה מעמד ומויבב ואומרין עמדו יקרים עמודו שבו‬
‫יקרים שבו ומברכין הני ברבות ברוך מחיה המתים ברוך משלם הגמול ברוך מנחם אבלים‬
‫ברוך עוצר המגפה‪.‬‬
‫‪ 1‬דך יו; יה‪[.‬‬
‫רב ם ז ל־ מי שמתו מוטל לפניו וכו׳ פי׳ דכל היכא דלא קברוה הוה‬ ‫רפד‬
‫במצות קבורה וקיט׳ לן רהעומק במצוה פטור מן המצוה‪.‬‬ ‫ליהכמתעסק‬
‫י ר ו ש ׳ תני אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו מפני כבורו של מת‪.‬‬
‫א‪------‬‬ ‫ואינו מיסב ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין דשמהה אית ]‬
‫‪..‬יהו[ פי׳ לת״ק ] [ לרשב״ג חייב מפני שחייב הוא בעונת אשתו כרכתיב‬
‫שארה כסותה ועונתה לא יגרע‪ ...‬י ר ו ש ׳ רשב״ג אומר הואיל והיתרתה לו כל‬
‫אילו חייבי]הו[ בשאר כל מצותיה של תורה אם חיי שעה התרתה לו ]חיי[‬
‫עולם לא תתיר לו אם׳ ר׳ יהורה בן פ]זי בש[ם ר׳ יהושע בן לוי הלכה כרבן‬
‫שמ׳ בן גמ׳‪ .‬פי׳ קתני דפטור מקרית שמע ואפי׳ בבית חבירו אמ׳ רב פפא‬
‫תרגומה אמחזיר פניו ואוכל פי׳ הא רתני פטור לא אבית חבירו קאיי אלא‬
‫במחזיר פניו דהיינו מוטל לפניו ואוקמה רב אשי אכולה ולא קשיאן רכל היכא‬
‫דמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דאמי דכתיב ואקברה מתי מלפני אטו ההיא‬
‫שעתא ]קמ י ‪ [ . . .‬הות רמיא פי׳ מאי מוטל לפניו דקתני מוטל‪...‬‬
‫‪ 1‬דף י־־ט•!‬
‫כל ]המספר אחר מטתן של ת״ח[ וכו׳ פי׳ ]שמספר גנאי של[ תלמי׳‬ ‫רפה‬
‫חכ׳ ]אחר[ מטתו‪ .‬וראינו רבותינו ז״ל שפירשו מיטתו מלשון נטייה כלום׳ אחר‬
‫נטייתן מן הררך אם נוטה לדרך זולת דרך היושר אסור לספר ברעת]ו[ משום‬
‫יקרא דאורית]א[‪ .‬ויש ספרים שכתוב בהן נופל בגיהנם שנ׳ והמטים עקל׳‬
‫יוליכי׳ יי׳ את פועלי האון דהיינו גיהנם‪ .‬תני דבי ר׳ ישמעאל אם ראית תל׳‬
‫חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שוראי עשה תשובה אם׳‬
‫רב ]א[ לא אמרן אלא בעבירה שבגוף אבל בעבירה דממונא עד דמהרר ליה‬
‫למריה‪ ,‬עד הנה מרב׳ ר ב ם זלי‪.‬‬
‫נושאי המטה וחילופיהן וכו׳ ר ב ם זיל־ פיר׳ המתחלפין ]בינ[יהן במשאוי‬ ‫רפו‬
‫כדי להרויח‪.‬‬
 ‫לקוטי גאונים‪.‬‬
‫״לקום־י גאונים “ הבאים ‪ S‬הי‘ן מכ״י הגניזה נתפרסמו זה עיטריש י גה עם‬
‫העתקה עברית ועם באורים והערות רבות עי״י הרב •ט‪ .‬א‪ .‬וורצהיי‪ '!:‬בשם‪:‬‬
‫״פירו־ט רב סעדיה גאון ז״ל על מסכת ברכות “ )ירוינו^ים תרס״ח(‪ .‬ופסקא אחת‬
‫למ׳סנה ראיצונה •גינסתגרה בין •נואר הפירויסים הללו וריסוס עליה; ״ררפיומי גאון“‬
‫היתה ליסוד מוסד י^המו״ל לקרוא לכל הפירויסיס •גילפניה ויגייאחריה ביסם זה‪.‬‬
‫על יסוד זה •גיגה המו״ל גס את הסדר •צל הפסקאות מכפי ■סהן בב״י והעמיד‬
‫את הפסקא יגיריגיום עליה‪ :‬״ללפיומי גאון“ תחלה‪ ,‬והיתה היא לאב לכל הפירויצים‬
‫הבאים אחריה‪ .‬ובהקדמתו יצקד עוד להביא ראיות לרעתו‪ .‬למרות כל זאת החלים‬
‫ריגי׳יא פוזננסקי ז״ל ״כי הפירויס הזה‪ ,‬המכונה ״פירויצ רב סעדיה גייי‪.‬ון “‪ ,‬לא יצא‬
‫מת״י רס״ג אע״פ שקרוב הדכר כי מהבי־ו היה אחד מבני ייגייבת הגאונים “‬
‫)ענינים יגיונים לתקוה״ג צד ‪.( 26‬‬
‫והנה באחת הפסקאות ממנו נמצא פעם‪ :‬״פי׳ בתלמוד ארץ ייגיראי “ )צד ‪.(107‬‬
‫והלשון הזה כאלו העיר את רש״א פוזננסקי )שם( לדמותו ללשונו יגיל דס״ג‬
‫במק״א הקורא להירושלמי ביגים זה‪ .‬והוא‪ :‬״ורס״ג זצ״ל כתב בפי׳ ספר עזרא‪:‬‬
‫ובר״ה אסור להתענות בין מד״ת ובין מדביי קבלה בין מן הברייתא בין מן‬
‫התלמוד‪ ...‬מן התלמוד מנין? דהכי גרסינן ב ת ל מ ו ד ארץ ייצראל “‪) ...‬יגיבה״ל‬
‫סי׳ צ״ג והשלם סי׳ רפ״ד *(‪.‬‬
‫ואולם פי׳ זה •גיבו נקיא הירושלמי ״תלמוד ארין ישראל “‪ ,‬קבוע הוא בסוף‬
‫פסקא אחת בת י״א יצורה בכ״י ומסומנת בצורת עגול כעין ביצה לפניה ובציור‬
‫כעין צורת יד לאחריה‪ .‬והסימנים האלה‪ ,‬כנראה‪ ,‬מעידים עליה יגילקוחה היא‬
‫ממק״א אף כי מקומה באמת כאן בראיס המסכת‪ ,‬והיא לפנינו בצד ‪ 107‬מכונסה‬
‫בגוף העמוד‪ .‬ובראיצה ניגינה הפי׳‪ :‬״וטהר יומא וינקא אלג׳ו מן שעאעה “ שבא‬
‫אח־׳כ גם בסוף הפסקא יצרשום עליה בראשה‪ :‬״ללפיומי גאון “ )צד ‪ ( 108‬ובסופה‪:‬‬
‫״עד להכא“‪ .‬ודבר זה כאלו יעיד גם על הפסקא בת י׳׳א שורה ליחסה ״ללפיזמי‬
‫גאון “**(‪ .‬אבל בכ״ז אין בו עוד משום להעיד גם על כל שאר הפירושים הללו‬
‫שיבאו לפניו ולאחריו כי לרס״ג הם‪ .‬והנה אחר הפסקא הזאת מתחילים יצוב‬
‫פירושי המלים מדף ב׳ ואילך והם יגיונים מאלה ש־נכנסו בפסקא זו; כאן )‪ :(107‬״כי‬
‫כיסלא לאגיא מתל אלחשיא פי׳ אלג׳וף “‪ .‬וכאן‪ :‬״כיסלא בלשיוננו)?(יגיולקו “‪ .‬וכן‬
‫פירוש ‪ :‬״תרעיומת המינין “ שינשינה )‪ (108‬באפן אחר מאשר בפסקא יגילפניו‪ ,‬והשינויים‬
‫בין ״לאפלון‪ ,‬כדר“ פעם א׳ )‪ (109‬ובין ״לאיפלון“‪ ,‬פעם שיניה )עי׳ לקמן ריש ‪(110‬‬
‫*(אבל אף אם נניח שמחבר הפירוש• לעזרא ונחמיה הוא באמת רס׳יג ולא‬
‫אחר‪ ,‬הנה כגוף הפירוש )הוצא מאתיוס‪ ,‬אוכספורד תרמ״ב צד ‪ ( 28‬כתוב‪ :‬״דגרסינן‬
‫ב ת ל מ ו ד י ר ויצל מ י “‪ .‬ולא עור אלא שבמרדכי ר׳׳ה פי׳ תש׳׳ח הובא זה ביצם‬
‫רב נחשו ן גאון‪ .‬ויצם‪ :‬״דהכי תני ב יר ושלמ י “ ‪ .‬והקורא תמיד לירושלמי‬
‫בשם; ״תלמוד ארץ ייגיראל “ הוא רב ה אי גאון בין בפירושיו בין בתשובותיו‬
‫)וכל המקומות בספר המפתח לר״נ ופירושי ר׳׳ח יצבהם יכונה הירושלמי בשם‬
‫זה‪ ,‬כנגוד לכמה מקומות שים שבהן יכונח בשמות אחרים‪ ,‬לקוחים הם מפירושי‬
‫רב האי גאון ותשובותיו‪ ,‬כאשיר יתברר במק־׳א{‪ .‬והנה גם ביצבה״ל יצם כסופו‬
‫כתב; ״ וכ ן מצאת י בספר רב הא י גאון זצ״ל “‪.‬‬
‫**( |עי׳ ספרי הגרמני מבוא לפירוש הגאונים עמ׳ ‪.| 31‬‬
 ‫‪104‬‬

‫וכן‪ :‬״בדובר“ )צד ‪ (107‬ו״פדיבר“ )צד ‪08‬ז( יוכיחו גם הם כי ייקום־ גאונים •צו־ ' ם‬
‫הם‪ .‬ואך; גופנא )צד ‪ 112‬וגופנין ‪ 3‬ח(‪ .‬וגם פי׳ ״קסות הנסך“ בתרגומו •בד יש״ג‬
‫•!‪ S‬התורה שונה הוא מפירושו כאן )צד ‪ .( 113‬גם הפירוש ״אסתניס מתקזז “‬
‫שנמצא בלקומי רב־׳ם ובא גם בפירושינו כאן‪ ,‬חנה שם הוא כפויש יות‪ -‬ונראה‬
‫כי נלקח משים‪ .‬וסגנון •״אר הפייו־טים שים שונה מאייה‪ .‬ואמנם מתוך כמה‬
‫השיואות שיל הלקומים דכמה פסקאות באוצר התשובות והפירושים יתברר כי אמנם‬
‫פירושי גאונים שונים הם‪ ,‬מהם ליס״ג‪ ,‬וכמה מהם גם יייב האי גאון‪.‬‬
‫וב׳ פ;ימים הובאו בהם גם ״שימועות“‪.‬‬
‫ער ״תאר ספר הכ״י “ כבר כתב הרב חרטהיימר בהקדמתו‪ .‬ואז החזיק כ״א‬
‫דפים ניר והכיי־ בתוכו שמונה ענינים‪ .‬אבל אהד עשי־ דפים הראשונים תפריד‬
‫וו‪ .‬ומכרם‪ ,‬כנראה‪ ,‬למ‪.‬ק״א‪ .‬ואני לא מצאתי עוד בידו כ״א עשרה דפים‪ .‬הראשיון‪,‬‬
‫כלומר דך י״ב‪ ,‬מתחיל; ״והדא מתל ק׳ ויהי אחרי המגפה ויאמר יוי אל משה‬
‫ואל אלעזר‪) .‬שורה ב׳(‪ :‬מסאלה‪ .‬ואשוב ואשא ואראה ארבע מרכבות יוצאות‬
‫איש‪ ,‬האולי אלמרכבות יוצאות‪ .‬אלגואב‪) .‬שורה ג׳(‪ :‬האולי ד׳ מלכויות“‪ ...‬והוא‬
‫ענין ה׳ שרשים אותו וו‪ .‬בשם‪ :‬״שו״ת בלשון ערבי במקראות שונות “‪ .‬ובסופן‬
‫דרשה ארוכה בענין קריעת ים סוך המחזיקה יותר מחמשיה דפים בכ״י‪ .‬ואת כל‬
‫הענין הזה אפרסם במק״א‪ .‬אחייו בדך י״ח סוך ע״א באה בעשר שורות תשובת‬
‫רב נטרונאי זק״ל ותשיובת מר רב צמח ז־׳ל שנדפסו בראש קהלת שלמה‪ .‬ועוד‬
‫לא נגמרה ' התשיובה כסוך עמוד א׳ וכביי מתחיל בריש עמוד ב׳ פרק; ״אילו‬
‫דברים“ והוא תחלת ״ ■׳‪1‬׳וטי גאונים “ שלפנינו‪ .‬אבי־ התשיובה לא נכתבה‪ ,‬כנראה‬
‫מן הדיו השונה‪ ,‬ארא כדי רהשיי־ים את הניר החרק‪ .‬הפירוש גומר בדך כ״א‬
‫עמוד א׳ באמצע ופוך ע־־א וכל עמוד ב׳ נשאר חי^ק‪ .‬וכל הפייוש מחזיק איפוא‬
‫פחות מג׳ עמודים בינונים כל עמוד כשילשים שורה‪.‬‬
‫והנה לפני כמה שנים עלה בידי לקנות מיד המו׳׳ל את הכ״י בדמים יקרים‪,‬‬
‫גם החילותי אח״כ להדפיסו בגופו הערבי ובהעתקתו העברית בגליונות הראשונים‬
‫של ״אוצר הגאונים “ אשר פרסמתי לדוגמא‪ .‬ואולם מאז נשתנו סדרי האוצר‪.‬‬
‫ועתה הנה חלקתיו לתשובות לבדן ולפירושיים לבדם‪ .‬ולפיכך נמלכתי לשים גם‬
‫הלקוהים האלה לבדם כמו שהם בכ״י‪ ,‬וגם מבלי העתקתם העבדית‪ ,‬כי אם‬
‫להעיר עליהם כה וכה‪.‬‬
‫‪105‬‬

‫אילו דברים‪.‬‬
‫ןנב ■׳! היד־בה ב ב י ת הלל ו א ל י ב א דר׳ י ה ו ד ה ‪ ,‬פרוש' אדא‬
‫אתפק ליד׳ה אלאחד לים פיה א( קביעת סעודד־ז וקבע סעודה יאב^־ ויברך‬
‫ברכת המזון ואחר כך יאמר יין ובשמים בורא מאורי והמבדיל‪ .‬אבל אם יא‬
‫קבע סעודה יברך יין ובשמים ונר והבדלה‪ ,‬ושאר מוצאי שבת שבימים טובים‬
‫שיש קביעת סעודה כיון שטעון קידוש אומר קודם סעודה יין קדושה בשמים‬
‫נר והבדלה וזמן‪.‬‬
‫]נג‪ 1-‬ע מ ו ד ר א ש ו ן ‪ ,‬הדלקה ראשונה‪ .‬ג ו י ר א ש ו ן ‪ ,‬ש ה ו ו ה ב(‬
‫תחלה‪ .‬לא היו א ו מ ׳ מ ר פ א ‪ ,‬בשעת ישיבה‪.‬‬
‫]נג‪ |:‬מ ל ו ז מ ה ש ל ט ב ר י ה ‪ ,‬סכה ג(‪ .‬גולידין‪ ,‬כחישין שאין בהן כח‪.‬‬
‫הרואה מקום‪.‬‬
‫מ כו ה(‪ ,‬תמאהא‬ ‫)נד•! ג מ ל א א פר א צ א י(‪ ,‬נמל רא]כ[ב אנתאתה‪.‬‬
‫תמאמא ‪ .‬ו א ת י י צ ו י(‪ ,‬ואנצ׳גטו ‪.‬‬
‫]נה ■! מ ו ר נ י בד ־ זמה ‪ ,‬קפידית ה ש ו ק ‪ ,‬והו מעאטף ?<זלםיקאן ז(‪.‬‬
‫כל חל ובם ו לא ט ות ‪ ,‬כל אד־זלאם ולו כאנת ררייה אכיר ח( מן טות‪.‬‬
‫ק שי ל ס י ג ר א נ א ט(‪ ,‬שם אלגלאד‪.‬‬
‫|נה‪ 1:‬ו מ ס ת פ י י(‪ ,‬ויכש<^‪.‬‬
‫]ני•[ פ ר ה ד י א ‪ ,‬אלרחא יא(‪ .‬וא ד פ ט ר ח מ ו ר י=( ג ה י ט ‪ ,‬כשאמי‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לו בצד שמאל היה ירע כי בצד שמאל ו׳ צלעות ואין במלת חמור אות שהיא‬
‫ו׳ בר מן וא‪ .‬ק א נ א י ר ‪ ,‬נוער‪ .‬א ו ד ד א יג( ד ב י ס ד י א‪ ,‬חשו אלמסורה‪.‬‬
‫]ני=‪ 1‬ד ל ו ע י ן ל י ר א י ש מ י ם שנ ׳ )ישעיה ל״ה‪ ,‬י״ד( ד לו ע י נ י‬
‫ל מ ר ו ם יד(‪ ,‬הרואה סוס בחלומו‪ ,‬לבן בין בנחת בין בזעף סימן יפה לו‪ .‬אדום‬
‫בנחת יפה בזעף רע טי(‪.‬‬

‫א( אם נזדמן בליל ‪1‬יום[ ראשון )?( שאין בו‪ .‬ב( |שנמצא|‪ .‬ג( פי׳ מטבע )ערוך(‪.‬‬
‫השוה אוצר הפירושים צד ‪ 87‬סי׳ רנ״ה‪ .‬ד( אפרסא )כי״פ‪ ,‬הגהות ד״ם(‪ .‬ובגט׳‪ :‬פ ר י צ א ‪.‬‬
‫ה( והוה קא מ א נ י טורי מקמייהו)עין־יעקב(‪ .‬ו( אדבקו טורי בהדי הדדי !ואתייצון‪.‬‬
‫ח( בל חלום ואף רע טוב‬ ‫ז( עי׳ רש״י באן ושבת פ״א‪ .‬וערוך ע׳ מרג‪.‬‬ ‫ובגמ׳‪ :‬וקטלינון‬
‫יותר‪ .‬ם( בגט׳‪ :‬קשה מנגדא‪ .‬ובדפוסי הערוך‪ :‬מנגדנא‪ .‬י( במקום‪ :‬ואי ד ח י ל ‪ ,‬שלפנינו‪.‬‬
‫יא( וטחני בך קשיאתא בפרהדיא דדהבא )ערוך השלם ע׳ ״פיהדיא“ וב‪-‬נ(‪ .‬ס׳׳א בריחיא‬
‫יב( וא״ו דפ׳׳ח ו ד א י גהיט )גט׳(‪ .‬אבל בכ״ים ובב״נ‬ ‫דדהבא )ערוך( והוא מלשון פרסי‪.‬‬
‫יג( כ׳׳ה בערוך ע׳ אודדא )ע״ש( ובב״נ ובעין־יעקב הראשון וברש״י ד׳ שונצינו‬ ‫א'!‪ :‬יראי‪.‬‬
‫)הגהות ד״ס(‪ .‬ובגט׳‪ :‬אודרא‪ .‬יד( כ״ה בב״נ‪ ,‬כ״י פ׳‪ .‬וס׳ המפתח לר־נ‪ .‬טו( בגם׳‪ :‬ברדוף‬
‫קשה‪ .‬ובבינ וכי׳־פ‪ :‬שלא בגחת סימן ר ע לו )הגהות דקדוקי סופרים(‪.‬‬
 ‫לרוטי גאונים‬ ‫‪106‬‬

‫וני•! ה ר ו א ה ד מ ו נ י ם ב ח ל ו מ ו ז ו כ ה לעו׳ ה ב א שנ׳ א ב י א ך‬

‫אל ב י ת א מ י ‪ ,‬לשון ביאה ובסוף זכר רמון‪ .‬ע ר י ב ה ‪ ,‬םמאדיה והי עראייה‪.‬‬
‫ה ר ו א ה ‪5‬־>זוז ב ח ל ׳ יצפה לר־זכמה שי חכמות בחרן תרונה וגו׳ חכמות‬
‫בנתה ביתה חצ׳ ע׳ ש׳ ז׳ וז׳ הרי י״ד אוז‪.‬‬
‫]ני‪ !:‬קו ף א(‪ ,‬קרר‪ .‬ק י פ ו ף =(‪ ,‬קרר צגיר ג(‪.‬‬
‫]נח•! ח צ ב י ל נ ה ר א כ ג נ י ל י א ‪ ,‬לא כרים הולכין לנהר מחתות ד(‬
‫לאן הולכות את סומא למה באת‪ .‬ג ו נ ד א ד א ושא ‪ ,‬גנד יצ׳גון‪.‬‬
‫|נ ח‪ |:‬א י ת נ ה ‪ ,‬תנהר‪ .‬ה׳ ' וק י ן ׳ אלאשקרי ‪ .‬ה כ י פ ח ה(‪ ,‬אריכא‬
‫שמוטא י(‪ .‬ב ר ר ני קו ם ‪ , 0‬פאסי פאעוםי‪ .‬זכר אחד אהד וחילופו‪ .‬יד'וקין‬
‫וגיחור כפח ונאנם‪ .‬פתיה( הראש ו ב ד ר נ י ק ו ם ‪ .‬ז י ה י ה צ ( ‪ ,‬נורה צ׳ווה‪.‬‬
‫ע ק ו ס א דעקרבא‪ ,‬מנ ח ב כ ס י ל ‪ .‬י ו תא ‪ ,‬ג׳מע כואכב‪.‬‬
‫|נט‪ 1-‬אי ן ה ב ו ר מ ת מ ל א מ ח ו ל י ת ה‪ ,‬לעקור אותה להחזירה לה י(‬
‫בן פירושו הנה‪ .‬איבא יא( טמיא כריב ומיליה בריב‪.‬‬
‫|נב‪ | :‬ג יש ר א ד ש ב י ס ת א נ א ‪ ,‬גסר אלמדאין א־ליל כאן יגלק פלא‬
‫יצעד זורק ולא ינחדר‪ .‬ש ב י ‪ ,‬לילה בליש׳ פרסי‪ .‬ס ת א נ א ‪ ,‬מצדאע‪ .‬ב תי‬
‫מ ח ב ר י יב(‪ ,‬ביות מט׳למה‪ .‬ק צ ר ו ש ל ד ב ר ‪ ,‬אקתצאר אלאמר‪.‬‬
‫‪ 1-01‬מ ס ק א ש י ר ט ו ן ‪ ,‬תמכד ויג׳י אלזרע פיהא רייע‪.‬‬
‫כי ה א י י ם יג( ה ו מ י א נ י ה ‪ ,‬יתזנד בזנארה‪.‬‬
‫‪1‬םא‪ 1-‬ק ^ ע י ת א ^ י ת א ‪ ,‬מאשטה‪.‬‬
‫‪1‬סב‪ 1-‬ק י ב ל א י י ( לי‪ ,‬סר אעמלה‪.‬‬
‫ק דרך‬ ‫א ס ט א מ א ל פ ד ז ל א ‪ ,‬תפגיןללחדיד צי(‪ .‬א ד ר ת ח א‬
‫לא ע ל ת ל ש ע י ר ‪,‬‬ ‫ש פ ו ך ‪ ,‬עד שדעתך מצדה עמך באר טעם‪ .‬ער אן‬
‫עד אן לא לקחת השיר תלמד ממעשיו‪ .‬א ד ר י א י ע ו ל ‪ ,‬אבאדר‪.‬‬
‫!ס'•! מ ח ט א ר ל צ ל מ י ו ת א טי(‪ ,‬סוס נגדר‪.‬‬
‫|ם^־‪ 1‬ח מ ו ת ו ח׳ כ ל ו ת ‪ ,‬ת צ י ר אלג׳מלה ס״ב לאן אשה כבעלה ולם‬
‫יעד אל חמות לאן נשי בנים בבנים ולו עד אלרגאל לעד אלחמות‪.‬‬

‫א( ״נקרא בר־טון ערב ק ד ר “ )פי׳ המיטגיות להרמב״ם כלאים ח׳‪ ,‬ו׳(‪ ,‬וצ״ל‪ :‬ק ר ד‪.‬‬
‫ג( קוה קטן‪ .‬מן ״קוף “ עד כאן‬ ‫כ( כ״ה בכי״מ‪ ,‬עיין הגהות ד״ם‪ .‬וכגם׳‪ :‬והקיפוד‪.‬‬
‫ה( = הקפה‪,‬‬ ‫ד( ]עיין מש־כ ב״ניר דוד “ לסימונסון‪ ,‬עמ׳ ‪. | 307‬‬ ‫כתוב בכ״י על הגליון‪.‬‬
‫צד ‪ 00‬סי׳ ע־ר‪ .‬ח( בגט׳‪ :‬פתויי‪.‬‬ ‫עי׳ אוצר הפירושים‬ ‫כגט׳‪.‬ו( עי׳ בכורות מ׳־ה ע׳־כ‪ .‬ז(‬
‫כ( בגט׳‪ :‬זיויה‪ .‬ובערוך ע׳ זה‪ .‬זיהיא‪ ,‬או‪ :‬זיהיה‪ .‬י( השוה אוצר התשיוכות סי׳ ד׳‬
‫יב( בגט׳‪ :‬״דדיירי בכית אפד “‪ .‬וכב״ג‬ ‫ופירוש ר׳׳ח‪ .‬יא( כ׳׳ה גם באוצר הפיררטים ‪.90-02‬‬
‫יד( ק י ב ל א דבה״כ‪ ,‬עי׳ ערוך‬ ‫וכי־׳פ‪ :‬ב ב ת י אפלים )ד״ס(‪.‬יג( בגט׳‪ :‬אסר המייניה‪.‬‬
‫טו( ]עי׳ פירוש הגאונים לטהרות‪ ,‬עט׳ ‪ . | 31‬והשיוה‬ ‫ע׳ קבל ה׳‪ .‬בגט׳‪ :‬אנן קב לה גמרינן‪.‬‬
‫טו( בגט׳‪ :‬דתלמיותא‪.‬‬ ‫אוצר התשובות‪.‬‬
‫‪107‬‬ ‫| ד ף ב‪ — :‬ז ‪| .‬‬ ‫ברכות‬ ‫מסכת‬

‫א(‬‫‪ 1—1‬ו ט ה ר י ו מ א ‪ ,‬וינקא אדג׳ו מן שעאעה‬ ‫ס‬

‫|ג‪ 1-‬מ ר ת א ב(‪ ,‬אשה ו ה י בת אבד‪,‬ג(‪.‬‬
‫‪1‬ד‪ 1:‬ה י ל ל י( מ צ ר א ה ‪ ,‬ה י ל ל הגדולה‪.‬‬
‫]ה‪ !:‬ש ב י ש ת א ‪ ,‬הטב אלכרם ה(‪ .‬ב ת ר ג נ ב א ג נ ו ב‬
‫ו ט עט א טע ו ם י(‪ ,‬מ;ינאה י( נעשת לו וסת‪.‬‬
‫‪ 1‬י‪ 1 -‬כ י ב י מ ל א ל א י ג י א ‪ ,‬מתל אלאחשא פי אלג׳וףח(‪.‬‬
‫ח ט ו ב ה “(‪ ,‬כטבה‪.‬‬ ‫מ צ ט ע ר ‪ ,‬יתאדא‪.‬‬
‫!ו• ■! ב ד ו ב ר ‪ ,‬רדי י( ודדי באלפארסי יא(‪ .‬ל צ ודו לזה יב(‪.‬‬
‫ני•! ו י ג ל ו ר ח מ י י ‪ ,‬ויקתדנו יג( מן הילדים אשר כגילכם‪.‬‬
‫כ נ צ ו ל ה י י ( זו ש א י ן בה דג ן ‪ ,‬מנסף טו( אלבר‪.‬‬
‫ו ת י ק י כ ם ‪ ,‬עמילי תורה‪ ,‬כד אלפכד בידאמרינן טז( עלה‬
‫‪.‬‬ ‫אוחזתו רוח אותיקי‪.‬‬
‫‪ !•' 1‬ב ר י ו נ י ‪ ,‬וקאח‪.‬‬
‫‪’1‬א‪ 1-‬כ נ ג ד ה מ ש ח י ת י ן ‪ ,‬המשל דומה למעשה שגידלתי‬
‫זקני כנגד המשדחיתין זקנם יי( שיידימדו המשחיתים ולא‬
‫ישחיתו כך אני עשיתי שלא יקבעו התלמידים הלבה לדורות‪.‬‬
‫‪ l - ' l‬ת ע ר ו ס ת ]תרעומת[ ה מ י נ י ן ‪ ,‬פיר׳ ב ת ל ם ׳ א׳‬
‫י ש ר ^ ־ ז ל יח( שאום׳ עשר הדברורת דבר הק׳ עכם יש׳‬
‫~ ‪am‬‬ ‫)שאומ׳( ]והשאר[ משה רבינו אמרן מפי עצמו‪.‬‬
‫כ פ ר ה לא מ ע כ ב א בה ו ‪ ,‬קרבן שלזב‪ .‬שתי תורים‪.‬‬ ‫‪!•=1‬‬
‫כ י ס ל א ‪ ,‬ב ל ש ו נ נ ו שולקו‪.‬‬ ‫!!• ‪I‬‬
‫ט ו ב ה מ ר ד ו ת ב ל ב ו ש ל א ד ם ‪ ,‬תוכחה שמוכיח עצמו מחמשים‬ ‫!י•!‬
‫אחרים‪.‬‬ ‫מלקיות מיד‬
‫א( וימהר ד‪,‬אויר ר‪,‬ן נצוציו !•צל ה־צנדצ|‪ .‬וכן לקט‪.‬ן סון! ‪ . 108‬כ( איר יצחק בריח דרב‬
‫•צסואל !בר מרתא[‪ ,‬כ״ה גירפת כי״מ ועוד )עי׳ הגהות ד״ס(‪ .‬ג( עי׳ אוצר התיצובות צד ‪43‬‬
‫הערה ז׳‪ .‬ד( הלל הגדול‪ .‬ה( עצי הגפן‪ .‬ו( כן הגירסא כפירוש רה״ג‪ ,‬אוצר הפידויציס‪.‬‬
‫צד ‪ 7‬שורה י״ב‪ .‬וכן כרשימת ת־צ־ה״ג כגנזי־קדם השני‪ .43 ,‬ז( פירויג־ו‪ .‬ח( כמו הכפלים בגוף‪.‬‬
‫חטיבה‪ .‬ועי׳ פ׳ השרשים לר׳׳י בן גנאח‪ ,‬שרש ״חטב “ כ׳‬ ‫ועיי׳ עוד לקמן כסוף עס׳ זה‪ .‬ט(‬
‫פידושים הא׳ סתם הוא פידוש רב סעדיה גאון •צהובא בפי׳ משלי לר״י בן נחמיאש ז׳‪ ,‬ט״ז‪ ,‬והיציני‬
‫מפורש ביצם ר־צי״ג‪ .‬י( בערבית‪ .‬יא( בפרסית‪ .‬יב( עי׳ אוצה״ת צד ‪ 14‬פי׳ כ״ז‪ .‬יג( ]כך‬
‫בכ׳־י‪ .‬ויקתרנו ״ויזדווגו “‪ ,‬ועי׳ להלן ע׳ ‪ .!114‬יד( השוה אוצה׳׳פ ‪ 9‬פי׳ כ״ח‪ .‬טו( מקום מרוח‬
‫יה( ירושלמי ברכות א׳‪ ,‬ה׳‪.‬‬ ‫יז( עיין פירוש ר׳׳ח צד ‪.10‬‬ ‫טז( גיטין ע׳ ע׳׳ב‪.‬‬ ‫הגרן‪.‬‬
‫״ ו כ ת ל מ ו ד א ר ץ י •ט׳ של זה הפרק פירשוה בדין היה שיהו קורין עשרת הדברות ככל‬
‫יום מפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אוש׳ אלו לבדם ניתנו למשה בפיני “‬
‫)ם׳ המפתח לר״נ(; ״פי׳ שלא יאמרו אין עיקר התורה אלא עשר הדברות‪ .‬י ר ו ש ל מ י מפני‬
‫ט י נ ת המינים •טלא יאמרו אלו לבדם נתנו למיטה בפיני “ )ערוך ע׳ תרעומת(‪ .‬ועי׳ לקמן ‪. 108‬‬
 ‫גאונים‬ ‫■ ‪ r‬וטי‬ ‫‪lOK‬‬

‫מ ע ש ה ד ד ב ‪ 2‬פ א‪ ,‬היה לו חוב על גויה «( והושיבתו על בנה‬

‫מת ואמרה הםיי־;ו יפקע חובו בוין י ד י — ו ד ח י ה ב ג ו י ד ־ ז ו ד ה נ י י ה‬
‫ל מ מ י ל נ ה י ל ד ] מ ו [ ה י =(‪.‬‬
‫‪ |: ' 1‬הוד י ו פ י ה ‪ ,‬דדיה‪.‬‬
‫!יב•! מ פ נ ־ ת ר ע ו מ ת מ י נ י י ג(‪ ,‬שלא יאמרו אין אנו מתפללין אלא‬
‫עשר דברות‪ .‬ג מ ר ד( אמרי לחודיה והדר גמר בהדי ציבור‪.‬‬
‫‪1‬ה‪ 1-‬נ ש ר י ת א ל י ו ר א ה ( ‪ ,‬ליש׳ דדיסתאקא ו(‪.‬‬ ‫‪rl u‬‬
‫‪Un‬‬
‫‪ 1‬י ‪ | :‬פ ד י ב ר י( ק א י ה ה ו א ג ב ר א מ מ א ד י ה פי א ל א ס ת ד ב א ר ‪,‬‬ ‫י*‪S r‬‬
‫\ ‪i‬‬

‫יעני אנת קאים ממתדבר אלקבלה ח(‪ .‬א ג ר א ד פ י ר ק א ר י ה ט א ‪ ,‬אלאצלח‬ ‫‪^ P.‬‬
‫בפיר׳ למירהט‪ .‬אגרא דכלא •דוחקא‪ .‬אגרא דתעניתא צדקת׳‪ .‬אג׳ דהילבתא‬ ‫''^ ‪hr‬‬
‫סברא‪ ..‬אג׳ דבי טעט׳ ‪-‬־( שתיקותא‪ .‬אג׳ דבי הילולא מילולא‪.‬‬
‫‪1‬ח•! מ י ת ^ ־ י ש ה י ז ר א בגב‪:‬ג~{ ד ע מ ר א ל א ח ו ר י ה נ שרי ת י(‪.‬‬ ‫‪n‬‬
‫הזר י הזרית)?( כי כרע ברע בי היזרא יא(‪ .‬תהזהג מיא דהיזרא יב( עיין מאי‬ ‫ש ‪?.‬‬
‫נצהו בהמביא כרי יין יג( היזרא רב נחמן אסר‪ .‬ומין עץ הוא אמא שוך או‬
‫ג ואז י בפסח יי(‪ ,‬היזרא‪ .‬שפוד של עץ‪ ,‬גואזא רבא‪ .‬דעוסג ואית ביה סולי טי( רבאתא‪.‬‬
‫ל יד׳ פ י ו ם י ג א ו ן =י( אפאדנא פי הדה אלמתני׳ ה׳ פואיד יז(‪ ,‬א׳ לם‬ ‫^—‬
‫קדם אימארתי קוריןא׳ שס׳ כערבים‪ ,‬וערפנא אנה נסק אל בתא׳ ובשכבך‬
‫« ‪5Itc‬‬
‫ובקומיך‪ .‬ואז׳ב׳ אן מעני נכנסין זכאין‪,‬יסתוג׳בון‪ .‬ואלג׳ אן מעלות השחר ואלי‬ ‫‪Z‬‬
‫‪o‬‬
‫טלוע אלשמם מן חק אלנהאר ובדלך מן גיבה אלשמס אלי צאת הכוכבים מן‬ ‫' ‪u‬‬
‫חק אלנהאר‪ .‬ואלד׳ אן שיעור אלעני גיר שיעור אלבהן‪ .‬ואדה׳ ובא השמש‬
‫עד לו־ חכא‪.‬‬ ‫גיבה אלשמם וטהר יומא וינקא אלג׳ו מן שעאעה‪.‬‬ ‫י‬
‫א( עי׳ אוצר התשובות ‪ 21‬סי׳ ל״ז‪ ,‬עריד היבלם‪ ,‬ע׳ ״ארם “ ובפיר״ח‪ .‬וסוף הדברים בלתי‬
‫ב( במקום המוקף נקב בכ״י‪ .‬אבד ימין‬ ‫ברור לי ]פירושם‪ :‬״ שהועיל לו שנשתלמו מעותיו “!‪.‬‬
‫ג( עי׳ לעיל צד ‪ . 107‬ד( לא‬ ‫המ‪-‬ם עוד ניבר‪ .‬ובלי שום העדה הדפיס וורטהיימר‪ :‬לדידה‪.‬‬
‫ו( עי׳ ערה׳׳ש; דסתק‪ .‬ז( עי׳ מה שכתב הפרוס׳‬ ‫ה( לאחור‪.‬‬ ‫נתברר על איזה עני ן הוא‪.‬‬
‫ח( פירושו‪ :‬אתה עומד אחורנית ל מ ק ו ם ‪.‬‬ ‫י‪ .‬נ‪ .‬אפשטיין בהרעווי הצרפתית י ר ך ‪ 74‬עמ׳ ‪.66‬‬
‫י( ] ה מלה מחוקה‪ ,‬אבל עקבותיה נראים‪,‬‬ ‫ט( עי׳ אוצה״ת ‪ 13‬סי׳ י׳יה‪.‬‬ ‫ועי׳ אוצה״ת צד ‪. 14‬‬
‫יב( פסחים מ״ב ע׳־ב‪ ,‬עי׳ הגהות ד״ס שם‬ ‫יא( י״ב ע׳יב ואוצה״ת ‪ 34‬סי׳ ס׳־ז‪.‬‬ ‫ועי׳ לעיל!‪.‬‬
‫טו( קוצים‪.‬‬ ‫יד( פסחים ג׳׳ו ע‪-‬א‪ ,‬עי׳ גנזי‪-‬קדם א׳ צד ‪.94‬‬ ‫יג( ביצה דף ל״ג‪.‬‬ ‫אות מ־‪.‬‬
‫טז( להגאון הפיומי‪ ,‬רב סעדיה גאון; ״ולאו מן בני רבנן דמתיבתא )בבבל( הוה אלא מן‬
‫מציים וידיע ב פ י ו מ י “ ) אגר ת ר׳שיג נוסח צרפת צד ‪ ,( 117‬לאמר מעיר פ י ו ם היא פיתום‪.‬‬
‫יז( ״ ה ש מיענו במשגתנו זו ה׳ דברים‪ .‬א׳ במה שהקדים א י מ א ת י קורין את שמע‬
‫ב ע ר ב י ם ‪ ,‬והודיענו כי הוא בסדר הכתוב )דברים ו׳‪ ,‬ז׳( ובשכבך ובקומך‪ .‬והב• שפירוש נכנסין‬
‫ז כ א י ן והוא ראויים‪ .‬והג׳ שמעלות השחר ועד עלות השמש הוא מחשבון היום וכמו כן מהערב‬
‫שמש עד צאת הכוכבים מחשבון היום‪ .‬והר׳ כי שעורו של עני אינו שעורו של כהן‪ .‬והה׳ ובא‬
‫השמש הוא ש י ב ו א ה ש מ ש ו ט ה ר י ו מ א ויטהר האויר מן נצוציו של השמש “ )הסוף‬
‫העתקתי עפ׳־י הלשון אצל ר״י בן ג׳נאח‪ ,‬אוצר הפירושים צד ‪ 3‬סי׳ ה׳(•‬
‫**( ] כ ך אני קורא‬ ‫•( בכ׳־י על הגליון בקרן ריש ע‪/‬׳ב אצל ״מיתל ש “ וסופו מטושטש‪.‬‬
‫כב׳י‪ ,‬וכשורה א׳ כתובה המלה ״בסרהוב‪ “ ..‬בין השיטין‪ ,‬ונראה שאינה במקומה[‪ .‬עי׳ אגרת רב‬
‫שרירא גאון צד ‪ 100‬הערה ד׳‪.‬‬
‫‪)09‬‬ ‫| ד ‪ P,‬ד‪ — .‬ט‪| :‬‬ ‫ברכות‬ ‫מסכת‬

‫שפיר‪ ,‬גשאפיה אגוה‪.‬‬ ‫ןד•! א ט ג נ י נ י א ( ‪ ,‬מנגמין‪ .‬ש יד יא ‪ ,‬משימה ב(‪.‬‬

‫‪ 1‬י•[ ש מ כ ל י ב ג( פני מפיבשת בהלכה‪.‬‬
‫‪1‬״ ■[ י פ שפ שי‪ ,‬יפתש‪ .‬ייסורין ממרקין‪.‬‬
‫|ה‪ 1:‬ש נ י ם ש נ כ נ ס ו ל ב י ת ה ב ג ׳ ל ה ת פ ל ׳ ו ל א דח מת ׳ א׳‬
‫ל ד ־ ז ב י ר ו עד ש י ס י י ב ש ת פ ?“ ת ו ‪ ,‬בעידנא דהוו מזיקין יסרתדל מן ד(‬
‫דבתרה ה(‪ .‬כ רב ל תא ד ת ר נ ג ל א ‪ ,‬ערף על דיך‪.‬‬
‫‪ 1‬י ‪ [:‬אם ל ח ש ך א דם ־“ ו מ ר ל ד ו י ד אל ת ת ח ר כ מ ר ע י ם מי‬
‫ש ל י ב ו נ ו ק פ ו א ו מ ד כן‪ ,‬אן אסר אליך אנסן פקל מן לחש סר‪ .‬נוקפו ו(‪,‬‬
‫שעה משחקת לו מקבלי מקבלי‪ .‬אל ת ת ג ר ה ב ו ‪ ,‬ל א תתחדש בה‪.‬‬
‫!״׳•‪ f‬פ ס ת יד ז(‪ .‬צ נ ו ע י ן ב א כ י ר ״ ת ן ‪ .‬מ צ ו י י נ י ן ב מ צ ו ת ‪.‬‬
‫‪ 1 ^ 1‬י ש ת ד ל א ד ם ‪ .‬ק ה ל ה ק ד ו ש ה ‪ ,‬הנך בדיוני ח(‪.‬‬
‫היה קורא‪.‬‬
‫|יג•[ קד ה א מ ר ה ט(‪ ,‬ה ד א א מ ר א ‪ ,‬זאת אומדת‪.‬‬
‫פ ו ר ק דן י(‪ ,‬ינאם עלי אלקפא‪ ,‬יעני עלי אלמפצלין אלאימן ואלאים־‪.‬‬
‫|יד‪ |:‬ש ל י ח א הו דע ב ד יא(‪ ,‬אכד ענה אלתפילין‪.‬‬
‫|מז‪ 1-‬נ נ א נ א‪ ,‬גנאן יעני מוצ׳ע אלזפאף‪.‬‬
‫‪ [: ’ “ I‬א מ ת נ י ם‪ ,‬מתקזז‪ .‬לאפל ו ן י= ( ‪ ,‬בדר‪ .‬אין ק ו ר י ן ל א ב ו ת‬
‫א ל א לג׳‪ ,‬אין מספידין על עבד אלא שמתידחס ייאבות שהן שיד״טה וכן‬
‫‪,‬‬ ‫מתיחם לד׳ אמהות יג(‪.‬‬
‫‪'1‬י‪ 1-‬מ דג ל א‪ ,‬מסתמרה מן רגיל מעתאד‪.‬‬
‫א( =י= אצטגניני‪ .‬ב( ״רשימה “‪ ,‬והוא הכיס עעומר כו הודר כמעי אמו “ )ס׳ העריצים‬
‫לר״י בן גנאח שרש ״שלה “ ‪ .‬וכן בפירוש הגאונים לטהרות — עסשטי; צר ‪ :112‬״ ש י ד יא‬
‫מ ש י מ ה כט‪ 1‬יי ח|“‪ .‬עיי״ש בהערות‪ .‬ואולם בפירויט | ריח | לנדה כ״ר ע׳׳ב כ״י השמיני בנוירק‬
‫סי' ‪) 426‬שאני מפרסם אותו במקום אחר(; ״םי' ש פ י ר בלש'אל‪1‬ערב‪ 1‬אל ג י ש א‪ ,‬ש י ל י ה‬
‫א ל כיס י מ ה “ ]וצ‪-‬ל‪ :‬אלמשיםה|‪ .‬ג( ״ובלשון ערבי קורין לצבת כולאב“ )ערוך‪ ,‬ע׳ כלב ג׳(‪.‬‬
‫ד( | כן הוא בכ־י י ס ת ד ר מן‪ ,‬כלומר‪ :‬וזה )שהטעם הוא משום מויקין(‬ ‫וכגמ׳ ‪ :‬שמכלים‪.‬‬
‫יוצא )כערבית!( ממה שאחר זה‪ ,‬מענין המויקין‪ ,‬שכדך ו׳ א׳ הסמוך לו‪ .‬ועי׳ כזה להלן‪ ,‬דך‬
‫ה( ^ דבתריה‪ .‬ו( ״ופיר׳ נוקפו בלש׳ ישם׳‬ ‫ליא ב׳[‪ .‬ועי׳ אוצר הפירושים צד ‪ 7‬סי׳ י״ט‪.‬‬
‫משך“ )ערוך כ״י •טלי‪ ,‬ע׳ נקך א׳(‪ .‬ז( אל תחתכו ביסר על פ ס ת היד “ )כ־׳ה גרסת הערוך‬
‫ערך ארם‪ ,‬במקום‪ :‬ג ב היד שבגט׳‪ .‬ועי׳ גם ד״ס(‪ .‬ח( עי׳ צד ‪ . 107‬ט( ״היה קורא כתורה‬
‫והגיע זמן המקרא אם כוון לכו יצא ואיתא ב ת ל מ ו ד ד מ ע ד ב א איר אבא ה ד א א מ ר ה‬
‫שאין הברכות מעכבות “ )ה״ג ספ״א‪ ,‬והיג אספמיא צד ‪ .21‬וכיה גיר׳ רב האי גאון‪ ,‬אוצה־פ‬
‫צד ‪ ) 1‬סי׳ ליט(‪ .‬ובידוש׳ •סלפנינו‪ :‬זאת אומיח‪ .‬וכן כבבלי י״א סעיב‪ :‬א״ר אמי אמר ישב־ל‪:‬‬
‫‪•w‬וה פירויט רב האי‪ ,‬אוצר הפירושים צד ‪ 13‬סי׳ נ״ה‬ ‫י( ‪ -‬פרקדן‪ .‬וה’•‬ ‫זאת אומרת‪.‬‬
‫יב( וכיה גש בערוך‬ ‫יא( וכן בכ״י פריז )בסוך דיס צד ‪ :(392‬הוא דעכיד‪.‬‬ ‫פירוש ריח‪.‬‬
‫אחד מכ״י רי״ל‪ :‬נכנס ל א פ ל ו ן ‪ .‬ובכיי כ‪ :‬לאפילין‪ .‬ובכיי שלי‪ :‬לאפיליס‪ .‬ובגמ׳‪ :‬לאנפילון‪.‬‬
‫יג( והוא‪ :‬״יש שפירשו“ שבפי׳ רב האי גאון‪ ,‬אוצר הפירושים צד ‪• 22‬טורה ד׳‪.‬‬
 ‫ד קוטי גאונים‬ ‫‪no‬‬

‫נ כ נ ס ו א ח ר י ו לא יפ ל ו ן ‪ ,‬עיין =(‪.‬‬ ‫‪1‬טי‪ |:‬נ כ נ ם ל ט ר ק ל י ן ‪ ,‬קצר א(‪.‬‬

‫מי ש מ ת ו ‪.‬‬
‫י‬ ‫‪1‬יט•[ כ ר כ ס י ת ג(‪ ,‬זעפראניה‪.‬‬
‫‪ 1‬כ•[ ע ק ו צ י ן ‪ ,‬וידרם עקוסין במעני מורבין‪ .‬כ ר ב י ת א ‪ ,‬ממטר‪.‬‬
‫]==•[ ב ר ג י ל י ו ת ‪ ,‬יעני מתל תמיד ואכות ומקומן שלזבחים‪ .‬ה ס נ ד ל ר ‪,‬‬
‫ברבהארי‪ .‬ג ל ו ס ט ר א ה ‪ ,‬מגבעות‪ .‬וי ש מ פ ר ש י ן מן עיר ד(‪ .‬ה מ ר ג י ל ‪,‬‬
‫ותגל מ ר ג ל ו ת י ו ותשכב )רות(‪.‬‬
‫]כג ‪ I‬ו א ק י ם ה( ס פ ר א ג ד א ת א ‪.‬‬
‫]כג‪ !:‬מ נ י ח ן על ש ל ח נ ו ‪ ,‬עד ברכה‪.‬‬
‫ש ר ש י פ א‪ ,‬מדרג׳ה ללכרסי אלעלי‪ ,‬מן לשרפרף י(‪ .‬ד ו ר ש י‬ ‫ןכד‪1-‬‬
‫הימרות י(‪ .‬ש ע ר ך כ ע ד ר הע ז ים ‪ ,‬שגלויותערותן‪ .‬ק צ י צ י תפ ל י ן ‪ ,‬בתי‪.‬‬
‫ציפי‬ ‫|כד•־! ג י ד ־ ז ו ק ‪ ,‬הוא גיחוך‪ .‬כד־! ח( ו ר ק ‪ ,‬תגרע ובצ׳ק‪.‬‬
‫ד ב י ר ב ‪ ,‬מעינאת ט( צפאף‪.‬‬
‫ת פ ל ת השחר‪.‬‬
‫‪=1‬י ‪ 1‬מי ב ד ל ת ואמ״ל אין כד־לנא‪.‬‬
‫‪1‬כח•[ ]חצבי חיוורי דמליין[ ס ר א ק ת א י(‪ ,‬מנקי אלתיאב‪.‬‬
‫‪1‬כח‪ |:‬ר בן י ו ח נ ן בן ז כ א י ‪ ,‬נקיטינן דקאתי א ח ז ק י ה ו לכך אט׳‬
‫והושיבו כסא לחזקיה מלך יהודה שבא‪ .‬עד ש ן‪.‬ראה‪ ,‬ויש גורסין שיראה•‬
‫וראייה למי שגורם יראה ו מי חזי כמא] דקא כרע‪ .‬הפקולי‪.‬‬
‫אין עומדין ‪.‬‬
‫‪ 1‬לא‪ |:‬ו פ י ר ש ו פ ל ם ט ו ר ‪ ,‬זייוף יא(‪ .‬ד ־זמוביד יע ב י ן ש נ י יב(‬
‫א נ ש י ם ‪ ,‬פ י ר ש ו אלקנה ותחו‪ .‬עוד מתבאלק בין אלנאם מדאכל להם באכלאק‬
‫א( וכן בפי׳ רב האי גאון לב״ב י״ג גנזי‪-‬קדם ג׳ צד ‪ :25‬״ ט ר ק ל י ן ופתרונה ק צ ר‬
‫בליבון ייטמעאלי “‪ .‬וכן בחדויבי ר״י אבן מיניב וביצממ׳׳ק‪ :‬ט ר ק ל י ן שקורין אותו בליבון ערבי‬
‫קצר כבי־ר “‪ .‬ב( לעיל ‪ 109‬לאפלון‪ .‬ולא מצאתי עוד בכתבי הגאונים עהשתמיבו ב״עיין“‪ .‬ורק‬
‫בהלכות ס״ת המיוחס ^ברצלוני נמצא‪ :‬״ובמסכתא דספרים גייו טעמא דמילתא‪ ,‬עיין“ )גנזי מצרים‬
‫הוצא׳ אדלר צד ‪ ;( 42‬״בעינין ונירם אבד חשבין פירושיא מעליא‪ ,‬עיין“ )שים צד ‪ .(39‬וכן בחדושי‬
‫הגאונים לתענית מכ״י נוירק )שאני מדפיס( כמה פעמים‪ .‬ג( וכרכם )שה״ש ד׳‪ ,‬י׳׳ד( ב ע ר ב‬
‫ז ע פ ר א ן “ )ס׳ השרש־ים לר״י בן גנאח‪ .( 234 ,‬ד( ר׳ יהודה גלוםםרא‪ 1‬ה|‪ .‬וכן ביוחסין השלם‬
‫צד ‪ 148‬ע׳׳ב‪ :‬ק ל ו ס ת ר א ה ובכי״מ‪ :‬קלסתראה )ערה״ש(‪ .‬ה( כנראה נשתבש מן‪ :‬״ונקיט “‬
‫ו( ״אחד לכסא ואחד ל ש ר פ ר ף “ )סנהדרין ל״ה‪ .(:‬וכן בפירוש‬ ‫שלפנינו ]צ״ל‪ :‬נאקיט|‪.‬‬
‫ז( עי׳ ערוך‪ ,‬ערך המר‪.‬‬ ‫הגאונים לטהרות צד ‪ : 62‬״שרפרף פ׳ שרשיפא בליש־נא דגמרא “ ‪.‬‬
‫י( ״ ס ר י ק ת א “‪ ,‬סי׳‬ ‫ט( טעצאת?‪.‬‬ ‫ח( |כ ה‪ ,‬פי׳ הגאונים לטהרות‪ ,‬עמ׳ ‪ 13‬ז| ‪.‬‬
‫כדים לבנים מלאים יתושים‪ :‬ס״א חצבי חיוורי דמליין קטמ י “ )ערוך‪ ,‬ע׳ חצב ב׳‪ .‬וכן בשטמ׳׳ק‪:‬‬
‫יא( וכן בערוך כ׳׳י שלי מיר‬ ‫סריקתא(; סריקאתא )ב״נ( סריקותא )כי״מ‪ .‬ועי׳ הגהות ד״ס(‪.‬‬
‫יב( ובן ככ׳׳י פ׳‪ :‬המובלע• בין ש נ י‬ ‫מאוחרת‪ ,‬בסוף הערך פ ל ס ת ר ‪ :‬״ופי׳ פלסתר זיוף“•‬
‫אניטיס‪ .‬ולא בצדק כתב איפוא רנ״ר בהגהות ד׳׳ס אות ס׳‪ :‬״וט׳׳ס הוא“ ‪.‬‬
‫‪111‬‬ ‫|דף יא; — ‪| ; nS‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫טאהרה‪ .‬מ ק רע י ן לו‪ ,‬נעמה ע׳ סנה יום שבת שבהן ואסתדד עדי הדא‬
‫אלתפטיר והוזדין ונפרעין ממנו כבוד שבת לאן לו באנת טובה לם יכון נפרעין‪.‬‬
‫‪1‬לב‪; 1-‬ני ב י ש א מ י נ י ב י ש י ‪ ,‬לזנוהי תרג׳ א(‪ .‬הר ל־גט ב( חילות‬
‫דקאיק ותואני ותואלת ורואבע וכאמם‪.‬‬
‫|לג‪ |:‬מ ל ו י ג( ו א ז י ל ‪ ,‬ישעיה ויתבעה‪ .‬מ ט י ן א י ת מ ר ד(‪ ,‬ומייל‬
‫אלהלבה אלי קולה‪.‬‬
‫|דד‪ |:‬ש ג ר ה ה(‪ ,‬ג׳אריה‪.‬‬
‫כאיזצד‪.‬‬
‫הכל מ ו ד י ם ב פ ס ח ש מ נ י ח פ ר ו ס ה ב ת ו ך ש ל י מ ה ו ב ו צ ע י(‪,‬‬
‫לים הו רלאלה עלי וגוב אלברכה עלי רגיף ונצף פי אלפסח לאן אלאצל פי‬
‫הדא אלקול הו היו לפניו שלמים ופתיתין מברך על שלימין לאן מצוה מן המובחר‪.‬‬
‫ארא כאן בשלימה שלשעוריש ופרוסה שלחיטיס מברך על הפרוסה‪ ,‬דחשיב‪.‬‬
‫י‬ ‫ושבורה‬ ‫י‬
‫קאל פאמא פי אלפסח לאגל לחם עוני יגימע פרוסה שלחיטים ושלימה של‬
‫שעורים ויברך עליהמא לאנה יד־חם עוני‪ .‬ואדא באן הדא הכדי לם יכון פיה‬
‫דלאלה עלי יגוב אלברכה עלי רגיף ונצף חנטה‪.‬‬
‫חז יי ב ש מ ו ע ו ת כת ׳ ק ו ש י א ד כ א י ז ׳ צ׳ מ ב ר כ י ן א ר מ י ש מת‬
‫פ לוג תא דר׳ ע ק י ב ה ו ב ן ע ז א י ב נ פ ל ה ב י ת י( ו ל א ו ר ב י נ י נ ה ו‬
‫א מ ר ד ח ז י לי ב ב ר כ ו ת ב כ ר ת ב א ג ב ר י ד ז ו ד ח ( מן א י י ד י י ן‬
‫ו שינויי נפישי‪.‬‬
‫|לה‪ 1-‬הניחא יד־מאן דתאני נטע רבעי שהוא עץ מ‪1<:‬כל והדורש אוט׳‬
‫הילולים =( שנים לפניו ואחריו אלא למאן דתאני ברם רבעי ה ו עצמו איקרי‬
‫הילולים לא אייתר כלום מנא ליה‪.‬‬
‫|לה‪ |:‬ט ר כ ם י מ ו ן ‪ ,‬שארע '(‪ .‬תרג׳ ארגב טרכונא‪ .‬ז א י י ן י א ( יג׳די‪.‬‬
‫ם א ע ד ’=(‪ ,‬יסנד‪.‬‬
‫ולו•! זמ ית ‪ ,‬בן יג(‪ .‬עלין ‪ ,‬ורק‪ .‬ה ת מ ר ו ת ‪ ,‬ק׳צבאןיי(‪ .‬א י ב י נ ו ת ‪,‬‬
‫אלבזר «(‪ .‬ה ק פ ר י ס י ן ‪ ,‬אלבסר טי(‪.‬‬
‫א( תרגום ברא־כיית א׳ י״ב‪ .‬ב( סימן למאמר רז״ל היד ף־המין ל‪-‬גיון!;סטרא קרטיון )עי'‬
‫וורטהיימר(‪ .‬ג( בגם׳‪ :‬קא שקיל ואזיל‪ .‬ד( עי׳ אוצה״ש ‪ .46‬ה( = שמרה )שגרה‪ ,‬בירוש׳‬
‫ו( קנ״ח ע־־ב‪ .‬הדברים סתומים‪.‬‬ ‫ועוד == שגרה|‪ .‬ו( השוה אוצה״ש סי׳ קס״ו ואוצה״ת ‪.89‬‬
‫אבל מתשובת רס״ג )תג׳׳ה צר ‪ 278‬סי׳ תקנ״ח(‪: ,‬ראה לי שהקושיא היא מן‪ :‬״וקי״ל בית שימאי‬
‫במקום ב״ה אינה משנה “ שבכיצד מברכין )ברכות ל״ו ע״ב( על‪ :‬נשל הבית עליו ועל אשתו‬
‫•טבשי״א יהדקו וכן תני בר קפרא הואיל והללו באין לירש והללו באין ליריט יחלקו‪ ,‬ואותו הטעם‬
‫ם( עי׳ אוצר‬ ‫חוין‪.‬‬ ‫ח(‬ ‫ישינו נם בנשד הבית עליו ועל אמו )עי׳ רי׳׳ף והמאוד הגדול(‪.‬‬
‫י( ״דרך הרבים “‪ ,‬השוה אוצר התשיובות צד ‪ 85‬סי׳ רל׳׳ו‪ .‬ואצל וורטהיימר‬ ‫השירושים צד ‪.49‬‬
‫במהדורא ב׳‪ :‬רחוב‪ .‬יא( ״זיין‪ .‬יב( סעיד‪ .‬יג( מין שרי‪ .‬אבל עי׳ אוצר השירושים צר‬
‫‪ 50‬סי׳ קמ״ח‪-‬ט‪ .‬יד( ״ובלש׳ ישמעאלי קורין אותן בבבל אלקצבאן“ )אוצה׳׳ת צד ‪ 85‬סי׳ רל״ח‬
‫עי״ש(‪ .‬טו( עי׳׳ש צד ‪ 86‬סוף סי׳ רל׳׳ח‪ .‬טז( ״מן נץ שעל ראשן שלאבינות“ )שם(‪.‬‬
‫‪112‬‬ ‫לקוטי גאו ניס‬

‫מ ת ל י =( ד ע ר ל ה ‪ ,‬קצב ג( אלע־לה‪,‬‬ ‫!לי‪ !:‬ה פ י ט מ א ‪ ,‬חלמתה «(‪.‬‬

‫יעני קצב אלתמרה‪.‬‬
‫]יי•! ס ו ר י א ‪ ,‬שהיו אום׳ בםויריא )!( י( שר הפנים והם אלצאבה‪,‬‬
‫וארץ סוריא ליסהי ארץ גד וגלעד לאן ארין גד וגלעד מן ארין יש׳‪.‬‬
‫‪ 1‬לי‪ 1:‬ה י מ ל ת א ‪ ,‬זנגביל ה(‪.‬‬
‫‪'1‬י‪ [?:‬ג ו ב י א‪ ,‬מקום י(‪.‬‬
‫|לז‪ 1-‬ז ר יד י( ו ע ר ס ן ‪ ,‬שעורים ח־^וקות‪.‬‬
‫צ ו דהר י ת א צ( ד ^ ׳ ח מ א‬ ‫‪ 1‬לי ‪ |:‬רו־־ז ט א ד מ ח ו ז א‪ ,‬עצידה ח(‪.‬‬
‫קשרה אלכבז‪ .‬ב ו כ א ד א רע א‪ ,‬סרמום י(‪.‬‬
‫ט רי מא‪ ,‬בורמאה‪ .‬פרסים עושין תמרין‬ ‫ולח•! ב ל י מ ו ד י כם‪ ,‬חלק‪.‬‬
‫ומוציאין גרעיניהן ומערבין עמם שומשמין או ענבים ומוציאין חרציניהם וקורין‬
‫אותן כ ר ם א ה‪ .‬שי ת י ת א‪ ,‬סויק‪ .‬ם ת ו נ י ו ת‪ ,‬בל אלגמיז‪.‬‬
‫‪1‬לט•[ כ ר ב ^ ת יא(‪ ,‬כרנב‪ .‬צ נ ו מ ה ‪ ,‬אקיי׳נאשפה ומחכמת אליבוסה‪.‬‬
‫‪ 1‬מ‪ 1 -‬טויד" ד ] ב [ ר ו ך יב(‪ ,‬כד בסרה אלברכה‪ ^ .‬ז י ן די ן צ ר י ך‬
‫ב ש ש ‪ ,‬לים יהתאג׳ אן יסתשרח כיף יוכל הדא אלטעאם‪.‬‬
‫| מ ‪ [ :‬ל<ת גרסין בקדמא׳ יג( מלכות ולא מקשין ביה יד(‪ .‬ש ה ק ר י ם ‪,‬‬
‫קרץ = ‪ .0‬פ ט ר י ו ת ‪ ,‬פטר‪ .‬ק צ ח‪ ,‬שוניז‪ .‬בו ש ל י כ ו מ ר א ‪ ,‬בלאל‪ ,‬והו‬
‫בלח קד בבר‪ .‬גו פ נ י ן ש י ל י = י ( ג ו פ נ א יי(‪ ,‬והו אלסבסתאן‪.‬‬
‫!“«‪ [:‬כי ם ני ן יח(‪ ,‬קצ׳ים‪ .‬אי נקל‪.‬‬

‫א( וכן כפי׳ הגאונים לטהרות — עפשהיגן צד ‪ : 113‬פ׳ פטמת ראש הדד‪ .‬וכן שם ‪; 141‬‬
‫ב( = מתחלי )כגמ׳(‪.‬‬ ‫״פיטמא שלרמון‪ ,‬עיקר ה‪,*:‬י שעל גכיו“ )אוצה׳׳פ צד ‪ ,50‬סי׳ ק‪:‬״א(‪.‬‬
‫ג( ״מתחלי דערלה פי׳ ק צב אן דערלה “ )ר״ח פםחים נ״כ םע״כ(‪ .‬ד( ]צ״ל‪» :‬יש«‬
‫•טהיו אום׳ כםוריא)ל(; סוריאל )סוריא‪ ,‬עי׳ וורטהיימר( שר הפנים‪ ,‬ברכות דף נ״א ע״א‪ .‬ועי׳‬
‫‪ .[ Die Ss abSer , Chwolsohn‬ה( פי׳ הוא זנגביל )ערוך( ‪ 1‬ועי׳ פירוש הגאונים לטהרות‬
‫ז( כ׳־ה בכי״מ‪ ,‬בב׳־נ ובערוך )עי״יט(‪ ,‬ועוד‪ ,‬במקום‬ ‫עמ׳ ‪ . | 145‬ו( עי׳ אוצה־ת ‪ 43‬סי׳ צ״ט‪.‬‬
‫״זריז“ שבגם'‪ .‬ח( פי׳ מאבל שעושין בקדרה משמן ודבש וקמח‪ .‬כמהוזא שהן עיצירים מרבים‬
‫הדבש; דחקלא‪ ,‬שהן אנשי כפר והן עניים מרבים קמח “ )ערוך ערך רהטא(‪ .‬ט( =־ תוריתא‬
‫י( עי׳ ערוך ע׳ כבא‪ .‬ובערוך ע׳ מרקנין‪ :‬״פי׳ הוא‬ ‫)בגם׳( ועי׳ אוצהית ‪ 88‬סוף סי׳ רמיד‪.‬‬
‫נובלא שאופין על הארץ ולא בתנור “ ‪ .‬והוא פי' רב האי גאון‪ ,‬עי' אוצר הפירושים צד ‪ 51‬סימן‬
‫קנ״ז‪ .‬וממנו בפירוש ר־ה עי‪-‬ש ובחדושי הרשב״א‪ .‬יא( = ״כרוב‪ ,‬כלשון ישמעאלי כר|נ|ב “‬
‫)רב האיי אוצה״ת סי׳ דפיו צד ‪ , 103‬הערה י־כ(‪ .‬יב( בגוף הב־׳י נמצא ד כמעט שלמה בראש‬
‫שיטה ואחריו מחק כדי אות ואחריו ״רוך“‪ ,‬ואמר הרב וורמהיימר‪ :‬״כגרסת רס״ג פה מביא נם בנו‬
‫רב דוסא כתשובתו כסי ס ע ד י א נ א “ [צד ‪ . | 59‬אבל בשע״ת סי׳ פ׳׳ז‪ :‬טול ברוך טול ברוך‪.‬‬
‫יג( אצל ר בי י ו ח נ ן ‪ ,‬ארא הבי נרסינן‪ :‬״אמר רב בל כרבה שיאין בה מלכות אינה‬
‫כרכה ור׳ יוחנן אמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה כרכה “ )גאוניקא ‪ .( 115‬ו ב ת ר א ה‬
‫יד( ״ואלו מ ל ב ו ת‬ ‫הוא‪ :‬ור׳ יוחנן תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ו מ ל כ ו ת ך ע ל י ו “‪.‬‬
‫טז( שירי — שייהי‪.‬‬ ‫טו( עי׳ אוצר התשובות צד ‪ 92‬סי׳ רנ״ח‪.‬‬ ‫לא קתני “ )עיין ד׳״ס(‪.‬‬
‫יז( עי׳ לקמן צד ‪ : 113‬גופנין‪ .‬יח( עיין אוצר הפירושים צד ‪ 57‬סי׳ קפ׳׳א‪.‬‬
 ‫‪113‬‬ ‫) דן‪ 5‬מ‪ — :‬מ ד‪|:‬‬ ‫צ( ‪ 6‬כ ת ב ר כ ו ת‬

‫ןמב•! ב ט ל ה א( לעצמו‪ 1; .‬ך י ב פ נא א י ת י ב(‪ ,‬הדא'גלב אלמכאעה‪.‬‬

‫|מג‪ 1-‬ק ת ר ר א ו ת ‪ ,‬מקאעד‪ .‬א פ רם מ א‪ ,‬בלסאן‪.‬‬
‫ח י ל פ י י מ א‪ ,‬אללינופר‪ .‬ם' כ לי‪ ,‬סעד ג(‪.‬‬ ‫]מג‪ |:‬ס י ט‬
‫ת לי ל ירח ק ו ר א ‪U‬לד‪-‬ד יב‪.‬ר א ח ר ‪ ,‬פירוש' אלו תלית לחזיר קור שלצמר‬
‫מניחו והולך אצל טנופת וצואה שהיא וסתו ואמנותו‪ .‬ב ט ל א י על ג ב י‬
‫‪.‬‬ ‫טלא י ‪ ,‬ברקעה עלי רקעה‪.‬‬
‫!רד ■! מ זו נ א‪ ,‬אלכבז‪ .‬ז י ו נ א ‪ ,‬מא יג׳די מג׳ראדח ולים בכבז‪.‬‬
‫ב ל ו ש י ‪ ,‬מפתשין‪ .‬ם ר ו ף ‪ ,‬חםא נבטי‪.‬‬
‫|מד‪ |:‬ברב פפא אשר קדשנו במצ׳ וצ׳ לשטר חקיו‪ .‬מ גל גל תא‪,‬‬
‫נים ברישת י(‪ .‬קיאםי ‪ ,‬אכאייל ה( מן י( קםות הנםך י(‪ .‬ג י ל ד א נ י ד ב י‬
‫ג יל א‪ ,‬האזבי‪ ,‬מן בעד אלחצאד‪ .‬א י נ א ק א‪ ,‬ענאק מאעז‪ .‬א י ת י לי מי‬
‫בי ב ר ו ך ‪ ,‬בית שחיטה ח(‪ .‬ו ך ת‪ ,‬לבלאבה אללחם צ(‪ .‬א ו פ י ‪ ,‬כרב י(‪.‬‬
‫|לט•! ד ו ר מ ם ק י נ י נ ו ן יא(‪ ,‬אנג׳אין י=(‪.‬‬
‫| מ‪ 1 :‬ג ו פ נ י ן יג(‪ ,‬םבםתאן‪.‬‬
‫ש ה ‪.‬‬ ‫ש ל‬

‫ןמו‪ |:‬לה יב! ח ו זר ה מ ב ר ך ב ר כ ת ז י מ ו ן ל מ ק ו ב ש ש פ ם ק‪,‬‬

‫וכן היל׳ פירוש׳ היו יושבין ג׳ אובלין ורצה א׳ בהן ‪ “:‬צאת ובא אחד וישב‬
‫במקומו מזמנין ג׳ ואוב׳ נברך וכל ד־זברכה עד הזן ויוצא האחד ואד־זרכך‬
‫מםיימין א כ ל ן השניבם עם השלישי וחוזר המברך יד( ״מקום שפםק‪.‬‬
‫ןמי•! א מן י ת ו מ ה ‪ ,‬שאינו יודע על מה היא אמורה צי(‪ .‬ח ט ו פ ה ‪,‬‬
‫שהוא ממהר ״אמרהטי(‪ .‬ק ט ו פ ה ‪ ,‬אחת בין הברכות‪.‬‬
‫| מי‪ |:‬כ ו ת י חבר ‪ ,‬קודם שעשאום גוים גמורים‪ .‬ע צ י ץ ‪ ,‬אציין יי(‪.‬‬
‫ג( ״ ו ס ג ל '‬ ‫ב( עי׳ אוצה״פ סי׳ קפ״ה וקפ״ז ואצה״ת סי' ר״ם‪.‬‬ ‫א( בגט׳‪ :‬ברנה‪.‬‬
‫עצמן עיקרין שלעשביס הן וריחן יפה והוא אחד מג' דבריס •צפיריבו חכמים בדודאים ו ב ל •ס ו ‪1‬‬
‫ד( | עי׳ פי׳ הגאונים לטהרות ‪. | 142‬‬ ‫ע ר כ י ס ו ע ד “ )ערוך ע׳ עפר‪ ,‬עפ״י כ״י י״ל ו־סלי(‪.‬‬
‫ה( מדות• ובעייד ע׳ גלגל א ■ גרס; •סיתא או ק י י‪ ,‬פי׳ ו׳ אונקיות‪ .‬ו( במדבר ד׳ ז׳‪.‬‬
‫ז( ותרגומו בתרגום רס״ג על התורה הוצאת דירינבורג‪ :‬״ומדאהן אלסתר‪ .‬״המסך “ ובפ׳ ‪:‬‬
‫אלרש ‪ : -‬הזיה‪ .‬ובכ״י י׳‪ :‬אלמזאג׳= חנסך בצירי תחת הנון “ )הערת דירנבורג(‪ .‬ובתאג‪ :‬ואלטדאהן‬
‫ח( עי׳ ערוך ע׳ ״נסע “‪ .‬ובפיר׳׳ח צר‬ ‫ואלמזאג‪ .‬ולא יתכן איסוא ליחס פירושנו בפנים לרס״ג‪.‬‬
‫י( ״קליפין‬ ‫מ( השוה אוצר התשיובות סי׳ רס״ו ואוצה״ס צד ‪ 90‬ריש סי׳ רע״א‪.‬‬ ‫‪ 50‬סי׳ ר׳׳ג‪.‬‬
‫שלדקל שנקראין בלשון ישמעאלי א י כ י ב וקוראין בלשון ארמי אופי “ )אוצר התשובות סי׳ רפ׳׳ח(‪.‬‬
‫יא( ‪.‬־= דרמסקנין ״ דרמסקין‪ .‬יב( ״ובלשון י־צמע־אל א נ ג א ץ כעין בקר “ )ערוך כ׳׳י‬
‫שלי‪ ,‬ע׳ ״דרסמקן “( ובשני כ״י י״ל חסר זה‪ .‬יג( עי׳ לעילסוף ‪ 12‬ז‪ .‬יד( עי׳ אוצר הפירושים‬
‫טו( אוצר הפירושים ‪ 81‬סי׳ רכ׳׳א‪ ,‬ואוצר‬ ‫צד ‪ 80‬סי׳ רי׳׳ט ואוצר התיסובות ‪ 109‬סור סי׳ ש״ה‪.‬‬
‫יז( ״ושמו ב ט י י ת‬ ‫טז( עי׳ אוצר הפירושים צד ‪ 80‬סי׳ ר״ך‪.‬‬ ‫התשובות צד ‪ 111‬סי' ש״י‪.‬‬
‫אציין “ )פירויס הגאונים לטהרות — עפשטיין צר ‪ ;( 118‬״פי א צ י י ן ועציין וגסטרא אחד הן “‬
‫)ערוך ערך ״אציץ “‪ .‬וכל הערך הזה לא מצאתי בערהיש(; ״פי גסטרא ב ל ש ו ן י ש מ ע א ל‬
‫נקרא א צ י ץ “ )ערוך ערך ״ ע צ י ץ “ ( ]ועי׳ פירוש הגאונים לטהרות שם ועט׳ ‪ 11‬בהערה! ‪.‬‬
‫*( על הגליון‪.‬‬
 ‫גאוני ‪6‬‬ ‫י*ה וט י‬ ‫‪114‬‬

‫ע מ י ן‪ ,‬לברכה‪.‬‬ ‫מ ז מ נ י ן‪ ,‬יסתעדוהם ללברכה‪.‬‬ ‫יקאל אנג׳אנה ויקאל אציץ‪.‬‬

‫מ נ י ה ל ע ש ר ה ‪ ,‬אםפין והו אלרנדג אלדי ימטך חאשיתי‬ ‫נ ז מ י ן ‪ ,‬לסעודה ‪.‬‬
‫י‬ ‫י‬ ‫סניפין‬ ‫‪ ,‬י‬
‫אלארתא‪.‬‬
‫ןמח‪ 1-‬ב ו צ י ן מ כ נ י ה א ( מ נ ד ‪ .‬ינבגי יעדף חסן ומווה‪.‬‬
‫‪1‬מח•־! ב ש ב ת פ ות ח ב נ ח מ ה ו מ ס י י ם ב נ ח מ ה ‪ ,‬הי ב( נחמה דחס‬
‫היא‪ ,‬דלא תימ׳ בשבת יאמר רצה והחליצנו‪ ,‬ויכתם ] ‪ -‬ויחתם[ מק׳ הש׳ כל‬
‫פותח ברחם וחותם בנהמה ג( בונה ברחמיו את ירושלים‪.‬‬
‫אמר לשואל שאל אמ׳ לא דדאמי‬ ‫]נ‪ 1 -‬ה ר ח ב פ יך וא׳‪ ,‬שהקב״ה‬
‫למטובו‪ .‬פ ת יא א ו בא מ א‪ ,‬באטיה מקירה י( אי כלי שמחזיק יין טוב שמור‬
‫למה יזקק להלבה חלוקה‪.‬‬
‫‪ [ - J‬לק ו די א ט י‪ ,‬אלג׳וארשואת ח( בפרסית כוריאת‪.‬‬
‫]נא•[ ק שק שא ה‪ ,‬מן אלאקסאסי‪ .‬א ס פ ר ג ו ס ‪ ,‬אספראג י(‪ ,‬יעני כה‬
‫שראב אלדיבאס‪.‬‬
‫וא׳ חו׳ א׳ ‪ 0‬ל שני ם‪ ,‬ליצל אלי אלמעדה ח( דפעה‪ .‬וא י ן ס ו מ כ י ן‬
‫א׳ א ל א ב מ י נ ו ‪ ,‬יוכל פי אחרי פאכהה‪ .‬א ס ט ר ג ל י ל י צ(‪ ,‬אקראן מן‬
‫כן יא( י ם‬ ‫מ צ ר י ם כילשון מצרים‪.‬‬ ‫גילים י(‪ .‬ת כ ס פ י ר ת ‪ ,‬אלקשף‪.‬‬
‫ו ד ר ו ם כמין גמא ולא הזכיר מזרח וצפון ש יה ו מצרים גמורים‪ ,‬ויש אומ׳‬
‫פירושו העולם הזה והע׳ הבא‪ ,‬הזה ים כלוט׳ יום‪ ,‬הבא דרום בלום׳ מן לשון‬
‫מעלה ורום‪ .‬מ ע ט ר ל יה ב נ ט ל י ‪ ,‬יטפחה בשראבת '=( אלמא ויקאל רביעית‬
‫מים כדאמרינן ' ‪ 0‬אנפק אנטל יי( רביעית של תורה‪ .‬ובח י ‪ ,‬צרף‪ .‬לל ־עט‬
‫יפה‪ ,‬סימן הו ללב לעינים לטחל צי(‪ .‬ל ר מ ת ‪ ,‬קשה לרזנתש מעים תחתוניות‪.‬‬
‫ל וקה ‪ ,‬בגופו צי(‪ .‬אן אלמרטוב יצ׳רה אלשראב‪.‬‬
‫ג( עי׳ אוצר הת־טובות ‪114‬‬ ‫ב( — האי‪.‬‬ ‫א( עי׳ אוצר התיצובות צד ‪ 112‬סי׳ •צי׳׳ז‪.‬‬
‫ד( ״כלי •צנעיצה מן הוצי דקר •צהוא בליצון ייצמעאדים‬ ‫סי' ■ציי‪-‬ט‪ .‬ופר״ח צד ‪ 59‬פי׳ רכ״ה‪.‬‬
‫ק י ר ‪ .‬והכלי הזה קורין אותו בארמית ב ט ו ת א ובליצון ייצמעאד כ א ט י ה )תג״ה צד ‪104‬‬
‫ה( הוא‪ :‬״גואריסין “ או )כ׳׳י(; ״גואריסן “ )אוצה״פ צד ‪85‬‬ ‫סי׳ רכ״ב‪ .‬ועי׳ גאוניקא צד ‪. ( 318‬‬
‫ו( עי׳ אוצר התשובות צד ‪ 115‬סי׳ •צכ״ד‪ ,‬ואוצה״ם ‪ 86‬סי' ר״נ‪ .‬ואפ׳צטיין במכוא‬ ‫סי׳ רמ״ו(‪.‬‬
‫ז( ־ ‪ -‬ו אי ן חולקין אותו‪ .‬ובגט׳‪ :‬ואין מפפיקין‬ ‫הגרמני לשירוש הגאונים לטהרות ‪ 31‬הערה ‪. 1‬‬
‫ט( איסטגלית )ב״נ(‬ ‫ח( עי׳ גנזי־קדם א׳ צד ‪ , 21‬ואוצר הפירושים צד ‪ 90-1‬הערה ו׳‪.‬‬ ‫בו‪.‬‬
‫י( ‪ 1‬עי׳ לעיל עמ׳ ‪ . | 107‬יא( | נ ן‬ ‫איסטגליליתא )ערוך בייש‪ ,‬עי׳ ערה׳־ש(‪ .‬ובגמ׳ איסטלגנית‪.‬‬
‫יב( עי׳ אוצר הפירושים צד ‪ 86‬סי׳ רנ״א‪ .‬ופיר״ח צי ‪ 60-1‬סי׳ רל״ז‪ .‬יג( ב״ב‬ ‫הוא בכי׳י(‪.‬‬
‫טו( ״איספרגום ללע״ט יפה‪.‬־ לב עינים טחול; לרמת‬ ‫יד( עי׳ אוצה״ת פי׳ רס״ד‪.‬‬ ‫נ״ח ע׳׳ב‪.‬‬
‫קשה‪ :‬ראש מעים תחתוניות “ ) ה״ג(‪ .‬והובא כהמפתח לר״נ‪ .‬ומכאן גם בערוך ערך לעט‪.‬‬
‫טז( פירוש הוא‪ :‬בגופו‪ .‬וברש׳׳י‪ :‬בחולי‪ ,‬בלומר‪ :‬מי ש ג ו ש ו רטוב תזיק לו השתיה‪.‬‬
‫‪ns‬‬

‫מל וא ים לפ^רוש^ם‪.‬‬
‫‪ 1‬לצד ‪ 9‬בין סי׳ כ״ח ובין סי׳ כ״ט[‬
‫מאימתי קורין את שמע בשחרית‬ ‫‪ [:“1‬כ ר ת ב א( ר ב י נ ו ה‪ ^ 5:‬י י זצ״ל‬ ‫רפח‬
‫שחרית אלא קרוב להנץ החמה כרי‬ ‫מלקא כאביי דאמר ליבא למיקרי ק״ש של‬
‫החמה אבל להניח תפלין כאחרים‬ ‫שיגמור אותה ואת אמת ויציב עם דתנץ‬
‫כשמחתו של רב ברונא של]א[‬ ‫ומצוה לםמוך גאולה לתפלה ואמרו שלא‬
‫כותיקין‪.‬‬ ‫פםק חוכא מפומיה שסמך בעונתה כמצותה‬
‫!לצד ‪ 9‬סי׳ ל׳ וסי׳ ל״א|‬
‫כ ת ב ב( ר ב י נ ו ה א יי זצ״ל הלכה כר׳ יהושע שזמן ק״ש ג׳ שעות‬ ‫רפט‬
‫מכאן ואילך לא הפםיד כאדם שקורא בתורה אלמא גדולה ק״ש בעונתה ואף‬
‫כל שעה רביעית אע״פ שאינה עונתה מברך שתים לפניה ואחת לאחריה‪■ .‬‬
‫]י׳־ו ת׳ר ו׳ דברים עשה חזקיה מלך יהודה מדעתו ובו׳ גירד עצמות‬
‫אביו על מטה של חבלים‪.‬‬
‫ו מ פ ר ש י ר ב נ ן ג( מעט׳ דמילתא מהו שגרם לו לעשות בעצמות אביו‬ ‫רצ‬
‫כן במסכת סנהדרין בפר׳ נגמר הדין כי נתכוון כי היכי דתיהוי ליה בפרה‪.‬‬
‫]לצד ‪ 39‬דף כ׳־ו‪!:‬‬
‫ו כ ת ב ג א ו ן ז״ ל ד( דאי צלי לה חדא זימנא שויא עליה כחובה ונוהג‬ ‫רצא‬
‫בה כל מילי רתפלה חובה דהא רב רא׳ רשות קאמריה בשילהי פירקין אמר רב‬
‫ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר״ח בערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין‬
‫את החדש אלא ביום ואיכא למידק מינה טעמא דאין מקדשין אלא ביום הא לא״ה‬
‫מחזירין אותו ושבתות וימים טובים נמי מחזירין אותו כתפלת חובה‪ .‬ועוד דהא‬
‫אמר ר׳ יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים ליכא מאן דפליג עליה‪.‬‬
‫ו כ ת ב ע ו ד ה ג א ו ן ז״ל דאפי׳ מ״ד רשות לאו רשות גמור קאמר‬ ‫רצב‬
‫אלא לאפוקי דלאו חובה הוא אבל מצוה ודאי איכא כיון דתקנוה רבנן ולריב״ל‬
‫יעקב תקנה ולר׳ יוסי ברבי חנינא כנגד איברים ופדרים ובדאיתא נמי בשבת ה(‬
‫גמרא לאישב אדם לפני הספר אמר זעיריהני חברין בבלאי למ״ד תפילת‬
‫למ״ד רשות‬ ‫ערבית רשות כיון דשרא המיניה לא מטרחינן ליהדאלמא אפי׳‬
‫אי לא שרי המיניה מטרחינן ליה‪.‬‬
‫| ל צ ד ‪ 40‬סי׳ קכ׳־ח(‬
‫ל ר ב י נ ו ה א יי ז צ ״ל י(‪ .‬ירושלמי רב אמר סוף כל ברבה וברכה אית‬ ‫רצג‬
‫תנא תני שבע מעין י״ח‪ .‬מאן תני ז׳ מעין י״ח מסייע ליהלשמואל ומאן דתני‬
‫שלח ליה לר׳נחוםגבי ר׳ ינאיבי ר׳‬ ‫י״ח מעין י״ח מסייע ליה לרב‪ .‬זעירא‬
‫ישמעאל אלו הן ז׳ מעין י״ח דשמואל שלח ליה הביננו‪.‬‬
‫ג( ספר הספתח ייג ע‪-‬ב‪ .‬ולקוח הוא‬ ‫ב( שס‪.‬‬ ‫א( כ״י בריס‪ .‬מוז‪ 26 977 .‬סי׳ ע״ה‪.‬‬
‫ד( חדושי הרשכ׳־א‪ .‬והשוה אוצה‪-‬ת‬ ‫מפירוש רב האי גאון‪ ,‬כנראה מלשון ״ומפרשי רבנן “‪.‬‬
‫ו( נ״י בריטיש‪ .‬מוז‪ Add. 26 977 .‬סי׳ פ׳׳ד‪.‬‬ ‫סי׳ קע״ו‪ .‬ה( שבת ט׳‪:‬‬
 ‫מ ל ו א י ם ל פ י ר ו ש ים‬ ‫‪ 6‬ו‪1‬‬

‫~ ר ב י נ ו ה א י י ז צ ״ ־ עד ש י ר א ה א ' ם ד כ נ ג ד ל ב ו א ( תרין‬
‫פירושי מפרש חד מגהון אמרין כשכר״פקקין כל ח־יות שבשדרה צריך למתוח‬
‫את אבריו עד שמתפקקת גומא שהיא כאיסור והיא באמצע והיא מאחוריו כנגר‬
‫לבו ונגלית ואין אותו מקום נראה עד שנכפף וממתח בכל כחו‪.‬‬
‫‪ 1‬לצד ‪[ 42‬‬
‫ד־! ב ר ע י ר ‪ .‬פי׳ ] ג א ו ן ז״ל[ =( גדול העיר אשר יועדו אליו כל‬ ‫י־צה‬
‫הזקנים שנאמר כ‪ “:‬אלה חברו‪.‬‬
‫]דצד ‪ 54‬בה־צואה רתג״ר דיה פתיתין!‬
‫ל ר ב י נ ו ה א יי ז צ״ ל ג( הביאו לפניהן פתיתין ושלמים הא נמי מסייעא‬ ‫רצו‬
‫לרבא ודלא כר׳ חייא דכ״ע מיהת על הפתיחין מברך המוציא ומשנה שלימה‬
‫כל זמן שהפרוסות קימות המוציא ופתיתין ושלמים פלוגתא וכו׳ ככד כאיסר‬
‫והוא שלם מערכין בו והילכתא כוותיה וחזק הדבר שהלכה כר׳ יותנן וכו׳ עד‬
‫מניה פרוסה בתוך השלימה ומברך )כאן חסי( ולא ידעינן אם בדוקא דנהיג הכי‬
‫או כי היכי דסליק אדעתיהו‪.‬‬
‫‪ 1‬לצד ‪ 57‬סי׳ ק ״ז|‬
‫ו כ ת ב ד( א ח ד מ ן ה ג א ו נ י ם עמי עהיו לפניו ב׳ כינין עאין כרבותיהן עוות‬ ‫יצז‬
‫בגון צנון ואתרוג ואינן מו׳ המינין מבדך על החביב תחלה ואע״פ •באינו דוצה בו אלא בסוף‬
‫ויאבל מעב ממנו ואח״ב יברך על המין האתר ויאבל אותו ואה״ב אובי‘ המין האח־ בלא ברכה‬
‫בלל עיאי; אכילת המי; העני הפסק אחד •בדעתו היה לאבלו בסוה‪.‬‬
‫! ■‘צר ‪ 78‬סי׳ רי׳׳ב[‬
‫ו א ח ר ה( ענמר אותו היחיד סעודתו הוזר לברך ברכת המזון למקום עפסק אך יע‬ ‫רצח‬
‫לו להזה־ עלא ישיח מהפסק סעודתו עד שיגמור סעודתו ויברך ברכת המזון ממקום עפסק‪.‬‬
‫אבל אם עח בינתים חוזר ומתחיל מתחלה ברכת המזון‪ ,‬כך מ צ א תי ב ע ם ה ג אוני ם ו׳ ל‪.‬‬
‫‪ 1‬לדף ט״ו ע׳־ב בצד ‪ 80‬אחרי סי׳ רי״ח[‬
‫ר בי ה א י י ג א ו ן י( ז״ל‪ .‬ברכת אבלים כברכת המזון בין ביחיד בין‬ ‫רצט‬
‫בשלשה בין בעשרה ואבל מן המנין ואם יש שם שנים ואבל או תשעה ואבל‬
‫מצטרפין ל]ברכת[ המזון ושאמרו חכמי׳ אין אבלים מן המנין בברכת רחבה‬
‫ובשורה‪ .‬והאידנא לית לן לא ברכת שורה ולא ברכת רחבה אלא אחר הטוב‬
‫והמטיב אל אמת דיין האמת כמר זוטרא‪.‬‬
‫]לצד ‪ 84‬סי׳ רל״ו!‬
‫ע ו ד ז( נסתפקו בגמ־ א׳ חתים בה אי לא‪ .‬רב׳ סעדיה והרייף והד׳׳ם ז׳׳ל כתבו‬
‫שאין לחתום בה‪.‬‬
‫)לצד ‪ 86‬סי׳ רנ‪-‬א!‬
‫בא־־י ח( אין מברכין על היין אלא כשהוא מזוג ב״ב מכרכין עליו כשהוא חי‪.‬‬ ‫שא‬
‫ב( ערוך ע׳ חבר א׳‪ .‬והמוקף ברבוע עפ״י‬ ‫א( כ‪-‬י ברימיע מוזעאום ‪ 26 977‬סי׳ פ׳׳ד‪.‬‬
‫ד( כלבו ברכת הפירות‪.‬‬ ‫ג( כ׳׳י בריםיש מוזעאום ‪ Add. 26 977‬סי׳ ק״א‪.‬‬ ‫כ׳־י שזח׳׳ה ז״ל‪.‬‬
‫ו( כ‪-‬י לניננגרד ‪ R. 54‬מעזכון‬ ‫ה( תניא רבתי סי• סו‪ ,‬ענין ברכת המזון‪.‬‬ ‫עי׳׳יש עוד‪.‬‬
‫הרכבי ז׳׳ל‪ .‬והשוה אוצר התשובות צר ‪09‬ו סי׳ שיד‪ .‬ז( אבודרהם דפוס פראג ק״ג ריש ע‪-‬ב‪.‬‬
‫ח( חלוף מנהגים צד ‪ 19‬סי׳ יימ‪.‬‬
 ‫נספחים‬

‫פירוש רבינו חננאל‬

 ‫׳ ־•י מ א י מ ת י‬
‫ב ע ר ב י ן משעה שהכהדם נבנם־ין לאבל בתרומתן‪.‬‬ ‫קורין את שמע‬
‫ו ר א י ת י א( בפר״ח דקיימא לן דקריאת שמע בשעת צ ^‪ 5‬ת הכוכבים‪.‬‬
‫ו ב י ר ו ש ל מ י בתחלת מסבת תני הקורא קודם לכן י“ א יצא ידי חובתו א״ב‬
‫למה קורץ אותה בבית הכנסת‪ ,‬אמר ר׳ יוסי אין קורץ אותה בשביל ש ה י א‬
‫ח ו ב ה אלא כדי לעמוד בתפלד־ז מתוך ד ב ר י ר ת ו ר ה ‪ .‬לדברי י ר ו ש ל מ י‬
‫מתני׳ דברכות בק״ש שעל מטתו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫‪ 1-1‬מאימתי קורין ק׳ש בערבין |משעה שהעני! נבנם לאכול פתו‬
‫במלח ]בערב! עד שעה ש ע ו מ ד ל י פ ט ר מ ת ו ך ס ע ו ד ת ו ‪.‬‬
‫ל י ש ו ן ]וליפסר מתוך הסעודה[‪.‬‬ ‫ו ר״ ח ג ו ר ם =( עד שעדת שעומד‬
‫ד ב ר י ו של מת ‪.‬‬ ‫י^‪-‬ו אין אומרים בפני המת א ל א‬
‫ו פ י ר ש ג( ר׳ אבא בר כהנא למעוטי דבר הלכה ]אבל מילי דעלמא אמרינן‪.‬‬
‫איכא דאמרי למעוטי דבר הלכה[ וכל שכן מילי דעלמא דאסור‪ .‬ופר״ח דקיי״ל‬
‫כי־״ישנא קמא דדברי תורה ז‪{-‬םור אבל ]מילי[ ד;־למ^‪ $‬שרי דד־זא מעשים‬
‫בכל יומט ]דמשתעו[ במילי דעלמ^ן קדם מיתיא במותב רבנן קשישאי ולא‬
‫ממחי ]רבנן[ בידם‪.‬‬
‫א׳ל אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו‪.‬‬
‫]פי׳ י ( החופר בור אם יחזיר העפר שהוציא ממנו לתוכו אינו מתמלא‬
‫עד שתוסיף בו עפר אחר‪ .‬ועוד ראינו מ פ ו ר ש ה( אין בור מתמלא מחולייתו‬
‫מן המטר היורד מן השמים עד שתמשך לו אמת המים מבחוין[‪.‬‬
‫‪1‬ד‪:‬ו דא״ר יוחנן איזהו בן העוה״ב זה הסוביך גאולה לתפלה של ערבית‪.‬‬
‫פ ר׳׳ ח ז צ ״ל י( דהיידיכתא כר׳ יודחנן הואיל דתניא כוותיה דקורא‬
‫ק״ש ומתפלל‪.‬‬
‫ראבי״ה‪-‬אפמוביצר צד ‪ .2‬והעוה ראב״ן סי׳ קכ״ב‪ :‬ואמר ר״ח‪ .‬ב( תוספות הרא‪-‬ע‬ ‫א(‬
‫עי׳׳ש‪ .‬וכן גירסת כ״י פריז )ד״ם קפיח ע״ב(‪ .‬ומשם המוקד• ברבוע בסניס‪ .‬ג( ראגי״ה צד ‪;7‬‬
‫ראב״ן סי׳ קכ״ג והגהות מימוניות ה׳ אבל פי״ג‪ .‬ומיטם המתוקן ברבוע‪ .‬ועי׳ אוצר הפירושים‪ ,‬צד‬
‫‪ ,4‬סי׳ ז׳‪ .‬ד( מפי׳ ר״ח לסנהדרין ט״ז‪ .‬ובן כתב רבינו נסים‪ ,‬עי׳ אוצר התשובות צד ‪ 3‬סי׳ ד׳‬
‫ה( מדרש שמואל פכ׳׳ז אות ג׳ ע‪-‬ש‪ .‬וכתוס׳ ד־־ה אין הבור בשס‪ .‬״תוספתא“‬ ‫והערה ג׳ ביהוד‪.‬‬
‫בשנוי‪ .‬ותוס׳ סנהדרין‪ :‬וכן מוכה כמדרש‪ .‬ו( או‪-‬ז ה׳׳א ה׳ ק׳׳ש סי׳ א׳‪ .‬ועיין ראכי״ה צד ‪.3‬‬

‫פירושי ר״ה ז‪.‬‬

 ‫נ ם פ ח י ם י*א וצ ר ה ג א ו נ י ם — פיר״ ח‬

‫‪1‬י‪ 1:‬אמר ר יהושע בן לוי אף על פי• ש ק ר א א ד ם ק״ש ב ב י ת‬

‫ה כ נ ס ת מ צ ו ה ל ק ר ו ת ו על מ ט ה ו ‪.‬‬
‫ו כ ת ב ד״ח א( והא דאמר ריב״ל אעפ״י שקורא את שמע בבהכע‪ .‬מצוה‬
‫לקרותה על מטתו קי״ל ק״ש זולתי פ׳ ציצית‪] .‬ו[דאמרי׳ צ״ל מפםוקי דרחמי‬
‫כגון בידך אפקיד רוחי נהגו לאומרה בכלל השכיבנו וטפי מהם לא מטרחינן ליה‪.‬‬
‫‪1‬יז‪:‬ו הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא ל פ ג י מטתי‪.‬‬
‫פ ר״ ח ב( שתהא תפלתי ממוכה למטתי ג(‪ ,‬כלומר שלא ישאר לי דבר‬
‫מלאכה לעשות ויהיה לבי טרוד עלי אלא מאחרי תפדיתי אםוב י( על מטתי‬
‫לאכול ה(‪ .‬ד״א י( שתהא תפלתי קודמת למטתי כי אם אקדים מטתי לתפלתי אני‬
‫מתיירא שמא תחטפני שנה וארדם ונמצאתי ישן בי‘א תפלה‪ .‬ד״א שיהי׳ מקום‬
‫תפלתי סמוך למטתי כדי שיהיו עניים מצויין שם‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם‬
‫להתפלל ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שג׳ טורף נפשו באפו הלמענך ונו׳‪.‬‬
‫כ ת ב ר ב י נ ו ח נ נ א ל ז( שבימיהם היו הכתי כנסיות חוץ לעיר ומתוך כך אם‬
‫מניחו יחידי שמא יסתכן מהמזיקים שמצוים שים יותר‪.‬‬
‫פי׳ י׳( קיימא לן בתפלת ערבית ומפני המזיקין‪ .‬ד״א “( מפני שגורם‬
‫לשכינה להסתלק לפיכך טורפין לו תפלתו לזה שיצא והניח לחבירו שהשכינה‬
‫שרויה ]אפי׳[ בשנים שנאמר )מלאכי ג׳( אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו‬

‫א( בהגהות איי‪-‬הים לשע׳׳ת סי׳ נ״ז‪ .‬והובא בקצרה בראבי‪-‬ה צד ‪ .3‬וכ״ה גם בפירוש ר״ח‬
‫לדף כ״ז ע״ב‪ .‬וכהרא‪-‬ש פ׳ מ׳ סי׳ כ״ג; ״ור״ח ז׳ל כתב גם פרשה שניה לפי שייש בה בשכבך‬
‫ובקומך״‪ .‬והוא כדי ״ ל ק י י ם מ צ ו ת ק׳׳׳ם ב ז מ נ ה ל א ו ת ן ש ק ו ר י ן א ו ת ה ב צ ב ו ר‬
‫מ ב ע ו ד י ו ם ״ )דבדי חמודות שם‪ ,‬כלש ו ן ריא׳׳ז בשלמי הגבורים‪ .‬וכן מפרש בפיר״ח לקמן‬
‫לדף כ״ז ע״ב(; ״ ו ר ב י נ ו ח נ נ א ל אומר שקורא על מטתו פרשת •םמע והיה אס שמוע זולת‬
‫פדשת ציצית ש א י ן ז מ ן צ י צ י ת ב ל י ל ה )כלשון פיר״ח לקמן דף כ־ז ע׳׳ב(‪ ,‬ועל אותה‬
‫הקריאה נאמר )לקמן י־ג ע״ב(‪ ,‬אם נאנם בשינה אין מקיצין אותו אלא בפסוק ראשון כ די‬
‫ל ק ר ו ת ק״ש ב ז מ נ ו וכבר הזכיר יציאת מצרים ו ב ר ך ה ב ר כ ו ת •טל ק ־ש ב ב י ת‬
‫ה כ נ ס ת ו י ו צ א ב ה ן אפילו מבעוד יום״ )ריא״ו‪ ,‬פסקי הלכות לברכות בסוף חרושים‬
‫מהריטב״א לפסחים ווארשא ‪ , 1864‬ב׳ עמ׳ ד׳(‪ .‬ושימת ר׳׳ח היא כשיטת ר ב נ ן ד א ר ץ י ש ר א ל‬
‫)עי׳ אוצר התשובות‪ ,‬סימן ב׳(‪ .‬אבל שיטת ר ב ה אי ג א ו ן היא‪ :‬״דק׳׳ש ב ע ו נ ת ה טפי‬
‫עדיף “ )עיי׳׳ש(‪ .‬ולפיכך; ״ א מ ר ו ר ב נ ן )דבבל( פרשה ראשונה דוקא״ )אוצר הפירושים‬
‫סי׳ י׳־ד(‪ ,‬אהרי שככר קרא ק‪-‬ש בזמנה‪ .‬ב( או״ז ה׳ ק״ש סוף סי׳ ד׳ עי״ש; תג׳׳ל סי׳ קי‪-‬ב‪.‬‬
‫ג( ״כעל מלאכה היה והיה מצטער בכל יום להשכים להתפלל קודם‬ ‫ובערוך ערך תפל ד׳‪.‬‬
‫ו( פירוש זה‬ ‫ה( ע״כ בתג־ל‪.‬‬ ‫ד( אשב )תגיל(•‬ ‫שיצא למלאכה״ )ראב״ן סי׳ קכ״ד( ■‬
‫בראבין שם‪ ,‬סתם‪ .‬ז( תריי‪ .‬ובשנוי סגנון הובא גם במרדכי‪ ,‬הסם׳ג והאגור‪ .‬וכן כתוס׳ ותו׳‬
‫ח( ערוך ע׳ ״ טרף “ ‪.‬‬ ‫הראיש בשם ר״ת‪',‬וציל‪ :‬ריח )העיר על כך בערה׳׳ש‪ ,‬עיך ״טרף״(•‬
‫עי׳ בהגהות ערה־׳ם שם‪ .‬ובראב׳׳ן סי׳ קכ׳׳ה בסתם‪ .‬אך כן מוכח גם מפסקי הלכות לריא״ז הנ״ל‬
‫א׳ סוף עמ׳ ד‪,‬׳ שכתב‪ :‬״ ונ׳׳ב שלא נאמר כן אלא בתפלת ע ר ב י ת שמא יסתכן חברו יחידי‬
‫בלילה‪ ,‬וכן ב י א ר ר ב י נ ו ח נ נ א ל זיל״‪ .‬ט( פירוש שני זה מובא בשם ר׳׳ח גם בתג־ל‬
‫סי׳ קייג ושם מסיים‪ :‬״ולזה הפי׳ אפי׳ בתפילת שחרית ומנחה “ ‪.‬‬
 ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף ו‪| .‬‬

‫וכשיצא גרם לשכינה להסתלק ועל זה אסר טורפץ לו תפלתו שנאסר )איוב י״ח(‬
‫הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו‪ ,‬כלומר אתה גרמת להסתלק שכינה‪.‬‬
‫‪1‬י‪ 1-‬א׳ר אבץ בר אדא אמ׳ ר יצחק מנין שהקב״ה מגיח תפלין וכר‪.‬‬
‫ו פ י ר ש א( נ מ י ר ב י נ ו ח נ נ א י ' ג א ו ן ז״ל בפירוש ברכות במה‬
‫שאמרו מנין שהב״ה מניח רתפילין‪ .‬פי׳ שהב״ה מראה כבודו ליראיו וחסידיו‬
‫באובנתא דד־יבא כדמות אדם יושב דכתיב ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וכל‬
‫צבא השמיס עומדים מימינו ומשמאלו )מ״א כ״ב‪ ,‬י״ט(‪ ,‬וכתיב ואראה את ה׳ יושב‬
‫על כסא דם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל )ישעיה ו׳‪ ,‬א׳(‪ ,‬וכמי שיש לו‬
‫רגלים דכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר )שמות כ״ד‪ ,‬י׳(‪ .‬וכיון שנוד;•‬
‫לנו כי מתראה לנביאים בענין הזה‪ ,‬נתברר לנו כי דאייה האמורה בראיית הלב‬
‫ולא בראיית העין היא‪ ,‬כי לא יתכן להאמר בדאיית העין שנדאית דמות להב״ה‪,‬‬
‫שנא׳ ואל מי תדמיוני ואשוה )ישעיה מ׳‪ ,‬כ״ה( אלא ראייה בלב היא‪ .‬כך יתכן‬
‫לומר שאיפשר ל אד ט לראות בראיית הלב דמות כבוד בראש ועליו תפי^^ין‪,‬‬
‫והאומר ראיתי‪ ,‬ראיית הלב היא‪ ,‬כדכתיב וי'בי ראה הרכה חכמה ודעת )קהלת‬
‫א׳‪ ,‬ט״ז( וכן כוונתו‪ ,‬ולא ראיית העין ממש שהרי בפירוש אמר הכתוב ודברתי‬
‫על הנביאים וביד הנביאים אדמה )הושע י׳׳ב‪ ,‬א׳(‪ ,‬מלמד שמראה לכל נביא‬
‫דמיון שיכול לראות‪ .‬אבל ראיידח ממש חם ושלום שיש מי שעולה על דעתם‪.‬‬
‫וכי ר׳ יצחק חולק על התורה שנאמר כי לא יראני האדם וחי )שמות ל׳׳ג‪ ,‬כ׳(‬
‫ובא ר׳ יצחק ואמר כי נראה הב׳׳ה‪ ,‬ועוד הכא כתיב ויראו את אלהי ישראל‬
‫ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר והתם כתיב כי לא ראיתם כל תמונה ביום‬
‫דבר ה׳ אליכבט מתוך האש )דברים ד׳‪ ,‬ט׳׳ו( קשו קראי אדחרדי‪ ,‬ופרקי׳ לא‬
‫קש־יא‪ ,‬ד־זאי קרא דכתיב ויראו‪ ,‬ראיית הלב‪ ,‬והאי דכתיב כי לא ראיתם כל‬
‫תמונה‪ ,‬ראיית העין‪ .‬ומצינו לש ו ן ה ק ו ד ש שקורא בענין הזה דאייה‪ ,‬שנאמר‬
‫וירא יעקב בי ישי שבר במצרים )בראשית מ״ב‪ ,‬א׳( ויעקב ״א היה במצרים‬
‫אלא בארץי כנען =( וכהנה רבות‪ ,‬ולמביני מרע יראי שמים ]ב[ פחות מזה )היה(‬
‫]די[ להם להבין ולידע שאין בכל התלמוד דבר מודיע שיש בישראל נותן דמות‬
‫לבוראנו ישתבח שמו ויתעלה זכרו‪ .‬אמנם חלוקי לב י( רשעי ארין המינים ]מחפאים[‬
‫דברים ]אשר[ לא בן כדי ־‘גנות עצמם ה(‪ ,‬מי שפרע־ מאנשי דור המבול יפרעי מהם‪.‬‬
‫א( פי׳ ספר יצירה ’‘ברצלוני ‪ 33‬־‪ ;32‬תג־ל סי׳ קש״ו‪ ,‬ראב״ן סי׳ קכ״ז ואו״ז ח״א דף י״א‬
‫ע׳׳א סי׳ ז׳ בשנויים‪ .‬ומתוכן הדברים וסגנונם נראה כי עקרם מדברי ר כ ה א י י ג א ו ן ‪.‬‬
‫ג( כלשון המדרש‪ :‬״מפשין‬ ‫כ( וכתוב אח״כ‪ :‬הנה ש מ ע ת י כי יש שבר במצרים‪.‬‬
‫‪ . . .‬חלוקי לב “ )שהש׳׳ר פריסה ד׳‪ ,‬פסוק כלך יפה רעיתי(‪ .‬ד( המה הקראים‪ :‬ה ק ר ק ס א נ י‬
‫ו בן ס א ק ו י ה שמענותיהם נגד התלמוד והרבנים היו ייסוד מופי גם להקראים הבאים‬
‫אחריהם‪ ,‬כ ס ל מ ו ן בן ירוחם וכנותיה )ראה ה ר כ ב י במאמרו ״יקויות הכתות בישדאל “‬
‫הנספח לחיג מדברי ימי ישראל גרמץ שפ׳־ר‪ ,‬צד ‪.(494-5‬‬
 ‫‪ :‬ס פ ח י ם ‪ S‬א ו צ ר ה ג א ו נ י ש — פ יר״ה‬

‫ומצאנו שהב״ה ית״ש הראה למשה רבינו ]תפילין[ בתוך הכבוד שאמר‬
‫הכתוב וראית את אחורי‪ ,‬כגון מלאך ובראשו תפילין‪ ,‬ראה משה רבינו והבין‬
‫קשר של תפילין ושי״ן של תפילין‪ ,‬כענין שהראהו בלי המשכן שנא׳ ככל אשד‬
‫אני מראד־ז אותך את תבנית ד־!משכן‪ .‬וזה יתכן למראית העין ויתכן לראיית‬
‫הלב‪ .‬אבל זה שכתוב וראית את אדחורי אינה אלא ראיית הק“ ב‪ ,‬ועל אותה‬
‫הראייה שנאמרה במשה רבינו שראה קש־ר של ‪.‬י־תפילין וש׳ של תפילין‪ ,‬עליה‬
‫אמר ר׳ יצחק רמז לזה הדבר מן ד־זכתוב מנין ואו׳ נשבע ה׳ בימינו‪ .‬וכענין‬
‫הזה חזיון הנבואה הנביא יושב ער ורואה בלבו חזון הנבואה כמו ראיית הישן‬
‫חלום‪ ,‬ומקרא מלא כתיב אם יהיה נביאיככש ה׳ במראה אליו אתור;• בחידיוש‬
‫אדבר בו )במדבר י״ב‪ ,‬ו׳(‪ ,‬פי׳ ב ת ם י ח ח‪ ,‬וכי במראח עין אליו אתודע כאלו‬
‫בחלום‪] ,‬לא[ כן אני מתראה לו ומרבר עמו‪ .‬ועל אותן התפילין שנראו למשה‬
‫מתוך הכבוד חקרו רבותינו ז״ל מה היה כתוב בהן‪ ,‬ומפרשים ומי כעמך ישראל‬
‫ומי גוי גדול‪ .‬ואלו הדברים והענינים קבלה )הלכה( למשה רבינו מסיני היו‬
‫בירם ומקבידיה פירשו‪ ,‬שאי איפשר דירברים הללו להתפרש מן ך־זדעית כלל‪.‬‬
‫‪1‬י‪ 1-‬א׳יר יוחנן משום ר׳ יוסי מנין שהקב״ה מתפלי‘ שנאמר וכד‪.‬‬
‫פר״ח א( גם זה פירושו כע]נ[ין שפירשנו למעלה שנראה לו למשה ]רבע״ה[‬ ‫יא‬
‫מתוך הכבוד כענין שנאמר ב( הודיעני נא את ררכיך )שמות ל״ג‪ ,‬י״ג(‪ ,‬ואמרו‬
‫רבותינו ז״ל בקבלה בידם ינזזה ג( שנא' ]לו[ וקראתי בשם ה׳ לפניך )שש י׳׳ט(‪ ,‬נראה‬
‫לו למשה ]רבע״ה[ מתוך כבורו של הקב״ה כד מות שליח צבור מעוטף שיורר לפני‬
‫התיבה שנא׳ ויעבור ה׳ על פניו ויקרא ]אותו הכבוד[ י״יי״י אל רחום וחנון וג׳‪,‬‬
‫מיד ]וימהר משה[ ויקוד ארצה וישתחו וקרא ה׳ ה׳‪ ,‬אותה שעה למד סדר התפלה‬
‫כאשר הראוהו מן השמים‪ ,‬זו ת פ ל ת ה ת ע נ י ת ש ה ר א ו ה ו י ( ל ה ת פ ל ל‬
‫בה ה ׳טר ו י ב ד ו ד ־ ז ק ה ( ‪ .‬ועור אותה שעה שמע תפלח אחרת קול מלפני‬
‫הכבוד אומר יחי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויתגוללו רחמי על מרותי‬
‫ואתנהג עם בני במרת רחמים ואכנם דיהם לפנים משורת דחדין‪ .‬והבין משה‬
‫רבינו שכך רוג־תוי לבקש מלפני השכינה‪ .‬וכך היו הדברים בידם הלבה למשה‬
‫ממיני‪ ,‬הלא תראה כיון שראה ר׳ ישמעאל כה״ג בבית קה״ק כבור אכתריאל‬
‫יה ה׳ צב!נ‪1--‬ות יושב על כסא רם ונשא י( בראיית הידיב כאשר ראה ישעיה‬
‫ומיכיהו‪ ,‬שמע קול מלפני הכבוד ישמעאל בני ברבני‪ ,‬פי׳ ברכה זו היא שבח‬
‫ג( •סבזמן ) ■סם(‪.‬‬ ‫א( או׳׳ז ח׳׳א סי׳ ח׳; תג׳׳ל סי׳ קט־ז‪ .‬ב( בעת •ג־אסר )תג״ל(•‬
‫ד( שהראו לו למיסה רבינו מן היסמים כדי •סיתפי*ל ) ■טם(‪ .‬ה( ״•סנתעטף הק׳|ב״ה|‬
‫כשליח ציבור ו ה ר א ה למשה סדר עבודות סליחה ומחילה וי״ג מדות האמורות בפרשת ויחל‪.‬‬
‫לכך נתקן ״ויחל “ )בתעניות(‪ .‬כך מצאתי ב ש י מ ו •ט א ר ב א ד ג א ו נ י ם “ )מח־ו ‪.( 234‬‬
‫ובתוספות הרא״ש לנדה ס־א סע״ב כתבו‪ :‬״ועפ״י ס פ ר י ם ה ח י צ ו נ י ם אנו עושים כמה‬
‫דברים כגון ו י ח ל משה בתענית“‪ .‬ו( מכאן ואילך הובא בפי׳ ספר יצירה צד ‪.22‬‬
 ‫)דף ז‪ .‬ח‪| .‬‬ ‫צ!םבת ב ר כ ו ת‬

‫והלל‪ ,‬כדכתיב ברכו ה׳ מלאכיו )תלים ק״ג‪ ,‬כי( וכשם שאנו אומרים ]תמיד[‬
‫ברוך כבוד ה׳ ממקומו‪ .‬וכיון שנתן ברכת שבח לפני דתכבור‪ ,‬התפלל אותה‬
‫תפלה שהיתה בידם קבלה הלכה למשה מםיני ששמע אותה כאשר אמרנו‪ ,‬ופתח‬
‫ואמר יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך וכו׳‪.‬‬
‫ויש אומרים א( אכתריאל מלאך הוא‪ .‬ואנו לא קבלנו אלא הכבוד הוא ב(‪.‬‬
‫ואנו מוםיפים פירוש דברים ג( שפרשנו‪ ,‬כי בבל התלמוד אין אומר]ים[‬
‫מנין אלא שהקדימו אותו הדבר ודברו בו ואומר וראיה לדברים הללו מנין‪ ,‬לפיכך‬
‫אמרנו זה שאמרו בכאן י( מנין שהקב״ה מניח תפילין אהתם ~( קאי בענין שנאמר‬
‫וראית את אחורי מלמד שהראד־! לו הקב״ה כבוד ועליו תפילין ללמדו למשה‬
‫קשר של תפילין ]ושי״ן של תפילין[ ועליו אמרו מנין‪ ,‬רמז מן הכתוב שכבוד‬
‫הקב״ה מניח תפילין‪ ,‬ופירשו מרכתיב נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עזו שמע מינה‬
‫עזו ד־זאמור כאן הוא רמז על תפילין‪ .‬ומצינו בכמה מקומות כתיב זרוע ה׳‪.‬‬
‫וכן זה שאמרנו מנין שד־זקב״ה מתפלל התם קאי )בר״ה פ״ק( כתיב וקראתי‬
‫בשם ה׳ לפניך ויעבור ה׳ על פניו ויקרא אמר ר׳ יוחנן אלמלא מקרא כתוב‬
‫אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב״ה י( בשליח צבור והראהו למשה ]םדור‬
‫התפילה[ ואמר לו כל זמן שחוטאים ישראל יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל‬
‫להם‪ ,‬ואמרו רמז לזה מן התורה י( מנין ופירש ר׳ יוחנן בעצמו משום ר׳ יוםי‬
‫רבו ]רמז[ מדכתי׳ ושמחתים בבית תפילתי‪ ,‬כענין זה פי׳ דברי רבות ינו ז״ל‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ע ו ד לו ח(‪ .‬מלמד שנתעטה הקב״ה כש־צ וכו׳‪ ,‬כך פירושו כי צוה הקניה למלאך‬ ‫יב‬
‫להתעטף כש״צ ט( כמראית העין‪ .‬והענין שאמרו מלמד שהראהו הקב״ה למשה קשד של תסלין‬
‫וכל זה במראית העין כדמיון ש־צ העובר לפני התיכה כדי ללמדו למשה רבינו‪ .‬ואידך סירושא‬
‫שאמרו באגדתא )חגיגה י״ד‪ (.‬על האי קרא בדבר ה׳ שמים נעשו וגו׳ מלמד שכל דבור ודבור‬
‫שיצא מלפני הקניה נברא כו מלאך‪ .‬וכן כאן כשהיה הדבור עם משה רבינו כפסוק ויעבור נברא‬
‫מדברו של הקכ״ה מלאך מעוטף כ*ם״צ כדי ללמדו כמראית העין סדרי סליחה‪.‬‬
‫צדיק וטוב לו צדיק גמור וכו׳‪.‬‬
‫הא י( דאוקימנא שהודיעו דרכיו צדיק וטוב לו צדיק גמור וכו׳‪ .‬היינו בר מהני תלת‬
‫כני חיי ומזוני‪ ,‬דגרסינן בסוף מ ש ק י ן )מויק כיח‪ (.‬אמר רבא בני חיי ומזוני לאו בזכותא‬
‫תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא‪ ,‬דהא רבה ורב חסדא תרוויהו צדיקי גמורי נינהו‪ ,‬רבה‬
‫חי ארבעין ורב חסדא צ״ב שנין‪ ,‬בי רבה שתין תכלי‪ ,‬בי רב חסדא שתין הלולי‪ ,‬כי רבה נהמא‬
‫דשערי לאינשי‪ ,‬בי רב חסדא נהמא דסתירא ח( לכלבי‪ .‬ור׳ מאיר פליג כה ואמר שתים נתנו לו‬
‫ואחת לא נתנו לו אלא וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם אעפיי שאינו הגון‪.‬‬
‫וכוותיה שמעתא סלקא דכתיב מדוע דרך רשעיים צלחה מכלל דלא ידעי‪.‬‬

‫א( הוא רכ יג ו סע ד יה ג און‪ ,‬עיין אוצר התשובות צד ‪ 18‬בסוף סימן כיט‪.‬‬

‫ב( ע־כ בפי׳ ס׳ יצירה‪ .‬ג( ביאור לדברים הללו )תגיל(• ד( ו׳ ע״א‪ .‬ה( ז׳ ע״א‪.‬‬
‫ו( שכבוד מלפניו של הקב״ה נתעטף )שם(; ״ועל אותה שעה אמרו מנין שהקכיה‬
‫ח( תג׳־ל סי׳ קייז‪.‬‬ ‫ז( הכתוב )תגיל(‪.‬‬ ‫מתפלל “ )אוצר התשובות צד ‪ 12‬סי׳ כיד‪ ,‬עי״ש(‪.‬‬
‫י( תגיל סי׳ קייח בין פירושי ריח‪ ,‬אכל גירסתו‬ ‫ט( עי־כ גם בר״ח ר״ה י״ז ע״ב‪.‬‬
‫במו״ק משונה מכאן‪ .‬יא( ציל‪ :‬ד ס מ י ד א ‪ ,‬כמו שהוא לפנינו'כגמרא‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ^ א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פ יר״ח‬

‫ע מך^ )תהל^ים נ׳ה‪ ,‬י״ט(‪.‬‬ ‫פדה בשלום נפשי מקרב לי בי ברבים הין‬ ‫!״•‪1‬‬
‫פי׳ א( פדה הקב״ה נפשי מכל צרה בעמקי בתורה שהיא שלום ב( שנאמר‬
‫)משלי ג׳‪ ,‬י״ז( ׳וכל נתיבותיה שלום‪ ,‬מקרב לי‪ ,‬זה גמ״ח שמקרבת אפי׳ הרחוקים‪.‬‬
‫כי ברבים היו עמדי‪ ,‬כלום׳ הצבור היו מתפללין עמדי במקום שכינתך בבית הכנסת‪.‬‬
‫אלא אימא ש י ע ו ר ש ג י פ ת ח י ם ואחר בך יתפלל‪.‬‬
‫ופר׳׳ה זצ״ל י( והנכנס בבית הכנסת יכנם שיעור שני פתחים ואח״ב‬
‫יתפלל שנאמר ל ש מ ו ר מ ז ו ז ו ת פ ת ח י ‪.‬‬
‫א ס כ ר ה דמי א בח י ז רא ב ג בבא דעמרא‪.‬‬
‫ח י ז ר א י ( קוץ כלומר כמו צמר שנסתבך בקוץ ובא לשלפו מעל גבי‬ ‫טז‬
‫הקוץ שאינו יכול לשלפו אלא בשבירת צמחי דהקוץ כך מיתת אסכרה אבל‬
‫מיתת נשיקה היא סתימת הפה בידיא צער כגון )איוב ל״א( ותישק ידי לפי‪.‬‬
‫רב ששת מהדר אפיה וגרים אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו‪.‬‬
‫ופר״רח זצ״ל ה( דוקא רב ששת וכיוצא בו דרתורתו אומנתו היא אבל‬
‫האידנא קיימא לן כרבא י( דאמר רבא פ׳ ואלו נאמרין )סוטה ל׳׳ט‪ (:‬כיון שנפתח‬
‫ספר תורה אסור לספר אפי׳ בדבר הלכה וכש״כ במיידיי דעלמא דאסור‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫!״••‪ i‬רב ביבי בר אביי סבר לאשלומיגהו ל כ ו ל ה ו פ ר ש י י ת א‬
‫ד כ ל א י( במעלי יומא דכיפורי‪.‬‬
‫פר״ח זצ׳׳ל ח( פרשייתא דבלה הן ד׳ ט( פרשיות שקורין באלול ור׳ פרשיות‬ ‫יח‬
‫שקודין באדר‪ .‬ומפני ש הי ה רב ביבי בר ז־תביי טרוד בחדש הכדיה במסכ׳‬
‫דכלה '( ולא מצא פנאי להשלים יא( כל פרשה בשבתה סבד לאשלומינהו לכלהו‬
‫הני ר׳ פרשיות בערב יוהכ׳׳פ‪ .‬ואסיקנא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר‬
‫אלא כל פרשתא בשבתא עכ״ל‪.‬‬
‫ב( ״וכן אתה מוצא שלא נמשלה‬ ‫א( תגיל סי' קי־ד בין שאר פירושי ר״ח שם‪.‬‬
‫התורה אלא ב ש ל ו ם שנאמר ו כ ל נ ת י ב ו ת י ה ש ל ו ם “ )במר״ר פי׳׳א סון‪ :‬סימן ז׳(‪.‬‬
‫נ( או״ז ח״א סי׳ י׳‪ .‬והיא היא מסקנת הנמ׳‪ .‬ונראה שר״ה הביא כאן נם את הירושלמי‪,‬‬
‫עי׳ סדור רש״' צד ‪ 18‬סי־ כ״ר‪ ,‬והערת רש״ב שם‪ .‬ד( ערוך עי ״נב “‪ ,‬בשם ״פירוש“ סתם‪.‬‬
‫אולם כערך ״נשר“ בתב‪ :‬בערך גב כתבנו פי׳ ריח‪ .‬ה( או״ז ח״א סי׳ י״א ובראכייה סי׳ כ״א‬
‫ו( כך גירסת הערוך כערך ״כל “‪.‬‬ ‫ו( אבל עי׳ אוצר התשובות צד ‪ 18‬סי׳ ל׳‪.‬‬ ‫ובשנויים‪.‬‬
‫ח( או׳׳ז ה׳ ק׳־ש סי׳ י׳־ב‪ .‬ובערוך ערך ״כל “ בשם ״פירוש “ סתם‪ .‬והובא בסתם כס׳‬
‫ראב־ן בסי׳ קל״ד‪ .‬והש־וה אוצה״פ צד ‪ 9‬סוף סי׳ כ׳׳ו‪ .‬ועיין במבוא לספר האשכול‪-‬אוירבך‪ ,‬סי׳ י״א‬
‫הערה ‪ .4‬ט( ״הן ח׳ פרשיות שקורין בד׳ שבתות שבאלול ובד׳ שבתות שבאדר “ )הערוך(‪.‬‬
‫י( שהיו ״מתקבצין ובאין מכל המקומות כחדש כ ל ה שהוא חדש א ל ו ל בימי הקיץ‬
‫ו א ד ר כימי החרף‪ ,‬וכל אחד מן התלמידים במקומו גורם ומעיין כל אותם ה׳ חדשים המסכת‬
‫שאמר להם ראש הישיבה בצאתם מעמו‪ .‬ובאדד אומר מסכת פלונית נגדום באלול וכמו כן באלול‬
‫אומר להם מסכת פלונית נגרום באדר “ )קונטרס ״אלו המעלות “ שבספר יוחסין בסוף אגרת‬
‫רש׳־ג שם‪ ,‬ועי׳ אגרת רש״ג צד ‪ 94‬הערה א׳(‪ .‬ובהגהות מימוניות סוף ה׳ חפלה נוסף פירוש‬
‫יא( לקרות ולהשלים )ראב״ן(‪.‬‬ ‫טועה‪.‬‬
 ‫| ד ף ח‪| : a :‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ומשום מ עש ה דרב פפא‪.‬‬

‫] ש ה י ה א( נושה בארמאי ממון ובא לביתו לפרעו והיה לאותו ארמאי‬
‫בן ומת והיה מוטל על המטה כיון שנכנס רב פפא אמר ליה שב על המטה‬
‫כיון שישב על המטה צעק כי אתה הרגת את בני כו׳[‪.‬‬
‫א׳ר יהודה אמר שמואל ה ל כ ה כ ר ב ן ג מ ל י א ל ‪.‬‬
‫כ ת ב ב( ר ב י נ ו ח נ נ א ל ז״ל הא דתנן רבן גמליאל אומר עד שיעלה‬
‫עמוד השחר אמר רב ]יהודה[ אמר שמוא‪ ‘:‬הלכה כרבן גמליאל וכן הלכה לעולם‬
‫עד שיעלה עמוד השחר ואפילו שלא בשעת הדחק‪ .‬אבל הא דתני ר׳ שמעון בן‬
‫יוחאי משום רבי עקיבא פעמים שאדם קורא קרית שמע ב׳ פעמים ביום אחת‬
‫קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמדה ויוצא בה ידי חובתו של יום ושל‬
‫לילה‪ ,‬וא״ר יהושע בן יהוי הלכתא כותיה‪ .‬ההיא אסיקנא )מאי( ]כדאי[ הוא‬
‫ר׳ שמעון בן יוחאי לסמוך עליו בשעת דהרחק כגון דאיתנים ולא קרא ק״ש‬
‫עד שעיל־ה עמוד השחר הואיל ועדין לא הנצה החמה התירו לו בשעת הדחק‬
‫כגון דאיתנים בשכדון וכיוצא בו‪ ,‬ובלבד שלא יאמר השכיבנו אבל שלא בשעת‬
‫הדחק לא יצא אם קרא אחד שעלה עמוד השחר ג(‪ .‬וכן כתב רבינו האי ד( ז״ל‪.‬‬
‫\^‪ 1‬מאימתי קורין את שמע כשחרית משיכיר כין תכלת ללבן‪.‬‬
‫שבציצית ליל־בן שבה‪.‬‬ ‫פר״ח ז צ ״ ל ה ( אוקימנא משיכיר בין תכ^־ת‬ ‫כא‬
‫חוטין של צמר הצבועין‬ ‫פי׳ י( שיש בה ששה חוטין של צמר לבן וב׳‬ ‫בב‬
‫ניכר אלא ביום‪ .‬ירוש׳‪,‬‬ ‫בתכלת ואחר מאותן שנים הוא שכורך על הז׳ ואין‬
‫דרבנן וראיתם אותו מן‬ ‫כיני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה ומאי טעמא‬
‫שיהא ניכר בין הצבועין‬ ‫הסמוך לו‪ ,‬ומאי טעמא דר׳ אליעזר וראיתם אותו כדי‬
‫ותכלת וכרתן שניהם צמר צבוע בשני מינין‪.‬‬
‫אמר אכיי ל ת פ י ל י ן כ א ח ר י ם לק׳ש כותיקין‪.‬‬
‫ופי׳ ר״ ח ז צ ״ל י( אמר אביי ללבוש אדם תפיד־ין קיימא לן כאחרים‬ ‫כג‬
‫דאמרי משיראה את חבידו ברחוק ד׳ אמות ויכירהו ולקרות ק״ש קיי׳׳ל כוותיקין‬
‫שהיו גומרין אותה עם הנין החמה‪ ,‬כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום‪.‬‬
‫אמר ר׳ זירא מאי קרא ייראוך עם שמש כלו׳ יקבלו עליהם מלכות שמים עם‬
‫הנץ החמה‪ ,‬ומצות ק״ש מהנין החמה ער ש ‪“7‬ש שעות ביום כר׳ יהושע‪ ,‬אבל‬
‫א( משיריח לססחיס קי״ב‪ :‬ובערוך ע׳ ארס בד׳ ארמית מקורית‪ .‬והיא קבלת הגאוניס‬
‫)עי׳ אוצר התשובות צד ‪ 21‬סי׳ ל״ז( ונוספה אח״ב גם בגמרא ביסנוי דברים )עי׳ תולדות ר׳׳נ‬
‫בעל העיוך הערה ג‪ .(4‬כ( כ״י בריטיש מוזעאום ‪ 26 ,077‬דף ‪32‬ז ע״ב‪ ,‬העתקת הרב ש‪ .‬אסף‪.‬‬
‫ד( אוצר התשובות ‪ 22‬סי׳ ל״ח‪ ,‬עי״ש הערה ג׳‪ .‬ה( או״ז‬ ‫ע־־כ הוא לשון ר״ח‪.‬‬ ‫ג(‬
‫ו( ערוך ע׳ ״תכלת“‪ .‬ועי׳ בהגהות ערה״ש שם •םכתב‪:‬״בכ״י ק׳יט ‪= 1‬־קאהוט‪1‬‬ ‫ח׳׳א סי׳ י״ג‪.‬‬
‫ובדפ״ע |ובדפוסים עתיקים שלפני‪ :‬פיזרו רע״ז‪ ,‬וויניציה רצ״א! איתא‪ :‬זה פי׳ רבינו חננאל “‪.‬‬
‫ז( או״ז היא סי׳ י׳יג וראבי״ה סי׳ כ־ה‪ ,‬צד ‪ . 14‬והמוקח ברבוע הוא בראבי״ה‪.‬‬
 ‫‪ :‬י ר״ ח‬ ‫‪:‬ספחים ‪ S‬א ו צ ר הגאוני‬

‫לתפד־ה הלכה כר׳ יהודה דאמר עד ד׳ שעות ביום ]בפ׳ תפי־^־ת השחר והבי‬
‫פםקינן התם הואיל ותנן בכחירתא כוותיה[‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ותיקין היו נ ומרי׳ ן אותה עם הנין החמה‪.‬‬
‫ור״ח ז״ל פי׳ א ( דהאי נומרין ר״ל קורין‪ ,‬ופםק דזמן ק״ש מהנין החמה‬ ‫כד‬
‫עד שלש שעות כריב״^ דפסיק היי^כתא בר״ש שיאמר משום רבי עקיבא כמתני׳‬
‫דיומא‪ .‬ופי׳ יראוך עם שמשי היינו ק״ש בלו׳ יקבלו עליהם עול מלבות שמים‪.‬‬
‫זימנא הדא סמך גאולה לתפלה‪.‬‬
‫כלומר ב( כוותיקין עם דמדומי חמה‪ .‬וכן פר״ח ולא פםיק חוכיה מפומיה‬ ‫כה‬
‫•‬ ‫בולה יומא‪.‬‬
‫ו ל ב ס ו ף ה ו א א ו מ ר י ה י ו ל ר צ ו ן א מ ר י פי‪.‬‬
‫‪.. .‬לרצוןג( אמרי פי ופרקינן כי אמ׳ ר׳ יוחנן שמתחיל י׳׳י שפתי תפתח‬
‫בתפילה של ערבית ודחינן לא יכלת למימר הכי דהא ר׳ יוחנן איהו דאמ׳ איזהו‬
‫בן העולם הבא זה הסומך גאולה שלערבית לתפילה שלערבית‪ .‬ופרקינן אלא כי‬
‫קאמ׳ ר׳ יוחנן בתפלה שלמנחה צריך להתחיל י״י שפתי תפתח )דביון דתקינו‬
‫רבנן יד־מפתח הכי(‪ .‬ובא רב אשיי ופריק פירוק אחר לעולם ר׳ יוחנן אתפילות‬
‫כולהי אמר שצריך להתחיל י״י שפתי תפתח דכיון דתקינו רבנן ]למימר הכי(‬
‫כגאולה אדיכתא היא‪ ,‬דאי לא תימא הכי השיכיבנו היכי קאמ׳ דהא קא מפסיק‬
‫אלא כיון דתיקון רבנן בגאולה אדיכתא היא הכא נמי כיון דתיקון דבנן י״י‬
‫שפתי תפתח כגאולה אריכתא דמיא‪ .‬ירוש׳ י ( שלש תכיפות הן תכף לסמיכה‬
‫שחיטה שנ׳ וסמך ושחט תכף לנטילת ידים בדכה שינ׳ שאו ידיכם קדש וברכו‬
‫את )‪ 70‬ע״ב( י״י תכף לגאולה תפילה ש*נ׳ יהיו ירירצון אמרי פי והגיון ^יבי‬
‫לפניך י״י צורי וגואיד־י‪ .‬וכת׳ בתריה יענך י״י ביום צרה‪ .‬וכל התוכף סמיכה‬
‫לשחיטה אין פסול נוגע באותו קרבן‪ ,‬ובל התוכף ברכה לנט־ילת ידים אין שטן‬
‫מקטרג באותה סעודה ובי התובף גאולה לתפילה אין שטן מקטרג באותו היום‪.‬‬
‫והטוב בעיניך עשיתי‪ .‬אמ׳ רב יהודה אמ׳ רב שםמך גאולה לתפלה‪ .‬תקינו רבנן‬
‫יהיו ה״רצון אמרי פי אחר י״ח ברכות מפני שאמרו דויד אחרי י״ח פרשיות‪.‬‬
‫אשדי ולמה דגשו דחדא פדשה ה( דכל פדשה שהיתה חביבה לדוד פתח ]לה‬
‫באשרי וסיים בה באשרי‪ ,‬פתח[ לה אשרי האיש וסיים בה אשרי כל חוסי בו‪.‬‬
‫וכררב אשי רהוא בתרא קימא לן דבכולהו תפילות מתחלינן י״י שפתי תפתח‬

‫א( הרא״ש‪ .‬וכן בתו׳ רי״ח ותו׳ הרא־ש ותו׳ יומא ל״ז סוןג ד״ה אמר אביי‪ .‬ועי׳ במנהיג‬
‫)ברלין( מ״ה ע״א ובהגהות מימוניות ה׳ ק״ש פ־א‪ ,‬י׳‪ .‬והגיון שלמה לר״ש כמברגר נ״ט ע״א‪.‬‬
‫ב( יחוסי תו״א דף ו׳ ע״א‪ .‬והשוה רב האי אוצר הפירושים ‪ 10‬סי׳ ל־א‪ .‬ועי׳ בתום׳ ד״ה‬
‫כל הסומך‪ .‬ג( מכ״י אובספורד ‪ Ms. Heb. e . 76‬דף ‪ 70‬ע״א‪ .‬ופיסמתיי בגנזי־קדם ח״ב צד ‪ 13‬־‪.11‬‬
‫ד( פ״א סוף הלכה א׳‪ .‬והובא בערוך‪ ,‬ערך ״תכף “‪ .‬ה( דף י׳ ע״א‪.‬‬
 ‫צ וםכת ב ר כ ו ת ‪ 1‬דה י‪|:‬‬

‫וכן הלכה‪ .‬למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג )‪ 71‬ע״א( ומגוג שאם יאמר‬
‫לך אדם יש עבד שמורד ל“ ר ב ו וכור‪ .‬כה אמר י״י צו יב־תך כי מת אתה‬
‫בעולם הזה ולא תחיה בעולם הבא משום דלא עסקת בפריה ורביה‪ ,‬אמ׳ ליה‬
‫חזיתי ברוח הקדש דלא נפיק מיני זרעא מעליא אם׳ ליה בהדי כיבשי דמרי‬
‫עלמא למה ־ ך מאי דמיפקדת עביד וכול׳‪ ,‬נסיב בת ישעיה הנביא ואוליד מנשה‬
‫ורבשקה‪ .‬ויסב חזקיה פניו אל הקיר שהתפלל מקירות לבו וכול׳ א(‪ .‬ששה דברים‬
‫עשה חזקיהו על שלשה הודו לו שננז ספר רפואות ש ה י ו נ ת ל י ן בו ו לא‬
‫ה י ו מ ב ק ש י ן ר ח מ י ם על ה ח ו ל ה וכתת נחש הנחשת מפני שהיו עובדין‬
‫אותו ונירר עצמות אביו על מיטה של חבלים ש י מ ח ל ו לו מן ה ש מ י ם‬
‫על פשעיו והודו י'ו‪ .‬אבל על שםתבם מי ניחון וקיצין דלתות ההיכ^• ושיגרן‬
‫דורון למ^־ך אשור ועיבר ניסן )‪ 71‬ע״ב( בניסן על אלו השלשה לא ד־זודו לו‪.‬‬
‫ואסיקנה לעולם חזקיהו הוה ירע דאין מעברין אלא אדר מיהו טעה בהא דשמואל‬
‫דאם׳ אין מעברין ביום שלשים שלאדר הואיל וראוי יום שלשים לקובעו ראש‬
‫חדש ניסן ובא חזקיה וטעה ועיבר ביום שיל=־שים שלאדר אחרי שהיו סמוכין‬
‫לקובעו ניסן חזר הוא וקבעו אדר שיני ולא הורו לו חכמים‪ .‬קימא לן דהילכתא‬
‫בהא כשמואל‪ .‬משה אם׳ זכר לאברהם ליצחק וליש׳ וג׳ תלה הזכות באחרים‬
‫לפיכך תלו לו בזכותו שנ׳ לולי משה בחירו וג׳ אבל חזקיהו שת^־ה בעצמו‬
‫ואמ׳ זכר נא אשר התהלכתי לפניך וג׳ השיבוהו וגנותי את העיר הזאת להושיעה‬
‫למעני ולמען דוד עבדי‪ .‬והינו דכת׳ הנה לש^^ום מר לי מר )‪ 72‬ע״א( אפילו‬
‫בשעת שלום שנתבשרתי שלום נאם׳ לי לא למענך‪ .‬הרוצה ליהנות יהנה כאלישע‬
‫דכת׳ ביה מטה ושלחן וכסא ומנורה‪ .‬ומי שאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל‬
‫דכת׳ ותשובתו ד־ורמתה כי שם ביתו מלמד שכל מקום שהולך ביתו עמו‪ .‬איש‬
‫האלהיבם עובר עלינו תמיד מלמד שכל דחמכנים ת ל מ י ד ) י ( חכמ׳ בביתו‬
‫ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו כאילו הקריב תמיר‪ .‬אלו השמועות‬
‫נאמרו משום ר׳ אליעזר בן יעקב =(‪ .‬המתפלל צריך שיכוון את רגליו וכול׳‪.‬‬
‫ולא יעמוד במקום גבוה ויתפלל שנ׳ ממעמקים קראתיך י״י‪ .‬ולא יעמוד על גבי‬
‫מיטה ולא על גבי ספסל‪ .‬ולא יאכל אדם קודם שיתפלל שג׳ לא תאכלו על‬
‫הדם‪ .‬והאוכל קודם שיתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גוך‪.‬‬
‫ושר״ח ד( וקיי״ל מ?ונת ר•‬ ‫)‪ 72‬ע־ ב( וקיטא לן משנת ר׳ אליעזר בן יעקב‬
‫קב ונקי ג(‪ .‬פיסק׳ ר׳ יהושע* אומ׳ עד שילש אליעזר בן יעקב קב ו נק י ‪.‬‬
‫שעות‪ .‬אט׳ רב יהודה אם׳ שמואל הלכה כר׳ יהושע שזמן ק״ש עד ג׳ שעות‪.‬‬
‫ג( ״ושטעתי משי הרא׳׳ש‪,‬‬ ‫א( דף י׳ ע״ב‪ .‬כ( סדר המימרות כמו בכי־־מ‪ ,‬עי׳ ד׳׳ס‪.‬‬
‫וכן ראיתי בססקא בפר׳ מי שהוציאוהו)עי׳ או״ז סי׳ ק«ח( כי כתב ר״ח משי הקבלה דבק׳׳ב דברים‬
‫הלכה כמותו ותו לא“ )יוהסין ד׳ קראקוי ל׳־א ע׳־א(‪ .‬ד( או׳׳ז ה׳ תפלה סי׳ ק״ח עי״ש‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ל א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פ יר״ח‬ ‫‪10‬‬

‫פר״ח זצ״ל א( פי׳ הקורא ‪rS»D‬‬ ‫הקורא מיכאן ואילך לא הפסיר‪ .‬פירוש הקורא משלש‬
‫לועות ואילך כל •־עת רביעית‬
‫•־הוא זמן תפלה וצריך לסמוך‬ ‫י‬ ‫’‬
‫גאולה לתפלה ואע׳־פ •־עבר זמן‬ ‫הואיל וצריך לסמוך גאולה לתפילה אף על פי שעבר‬
‫־ לא הפסיד ברכותיה אלא‬ ‫•‬ ‫זמן קרית שמע לא הפסיד ברכות יה‬
‫מברך •־תים לפנית ואחת לאחריה‬ ‫י‬ ‫י י‬
‫וסומך גאולת לתפלת ומתפלי‘‪.‬‬ ‫לפגיה ואחת לאחריה וסומך גאולה לתפילה ומתפלל‬
‫כאדם שקורא בתורה‪ ,‬מכלל קרית ש־מע בעונתה גרולה היא מקריאת התורה‪.‬‬
‫מתני׳ בית שמאי אומ׳ בערב כל ארם יטו ויקראו ובבקר יעמו דו ובית‬
‫הלל אום׳ כל אדם קורין כררכן כול׳ ב(‪ .‬בית הלל מפרשי טעמיהו רקורין‬
‫)‪73‬ע״א( בין יושבין בין מטין בין מהלכין בדרך שג׳ ובלכתך בדרך והאי דכת׳‬
‫בשכבך ובקומך ללמרך שחייב ארם לקרוא ק״ש פעמים אחת בשעת שכיבה והוא‬
‫ק׳׳ש שלערבית וא׳ בשעה שדרך בני אדם עוטדין מן השינה וזה הוא קרית‬
‫שלשחרית‪ .‬וב״ש האי קרא דב״ה מפיק לה ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוד‪.‬‬
‫שפטור ודייק מדלא כתי׳ בלכת אלא בלכתך בלכתך דירך מיחייבת מהלך שמע מינה‪.‬‬
‫פ ר״ ח זצ״ל ג( וקיימא לן כבית הילל‬ ‫וקיימא כבית הלל דתאני בין עומדין‬
‫בין יושבין בין מטין בין מהלכין בדרך דתני בין עומדין כין יוי־בין בין מטין בין‬
‫בין עוסקין במלאכתן קורין ק״ש ויוצאין מחלכין בדרך בין עוסקין במלאכת קורין ק‪-‬י־‬
‫ידי חובה‪ .‬והא דאמ׳ רב יהודה בפירקין ויוצאין בה ידי חובתן וחחיא דפ‪-‬ב דאמר רב‬
‫דקמא עד על לבבך בעמידה לא שאם היה יהודה עד על לבבך בעמידה לא שאם יושב‬
‫יושב )ג‪ 7‬ע״ב( עומד וקורא מעומד אלא עומד וקורא מעומד אלא אם היה מהלך‬
‫שאם היה מהלך בררך עומד וקורא עד על בדרך עומד וקורא עד על לבבך ומכאן ואילך‬
‫לבבך ומיכן ואילך קורא כשהוא מהלך‪ .‬קורא כשהוא מהלך עכ‪-‬ל‪.‬‬
‫פי׳ ד( המשחיתים המגלחים‬ ‫פירוש כנגד המשחיתים הם המגלחים המשחיתים‬
‫ומשחיתים זקנם כנגדם זה מגדל‬
‫זקנו כי‘ומר זה הלוך מעשיהן‬ ‫זקנם כנגדם זה מגדל זקנו כלומר זה עושה חילוף‬
‫ונמצא זח חולק עליהן כך זה‬
‫הטה וזה זקף‪.‬‬ ‫מעשיהם ונמצא חולק עליהם כך זה הטה וזה זקף‪.‬‬
‫אמ׳ רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב׳׳ש וסיכנתי עצמי וכול׳‪.‬‬
‫ייושלמי ו( ר׳ אבא בר כהן‬ ‫י ר ו ש ׳ ד׳ בא בר כהן בשם ר׳ יודה בן פזי‬
‫בשם ר׳ יהודה בן פזי תדע לך‬
‫שדברי סופרין חמודין מדברי תורה‬ ‫תדע ^־ ך שדברי סופדין חמורין מדברי תור!—‪.‬‬
‫שהרי ר׳ טרפון אילא לא קרא כלל‬ ‫שהרי ר׳ טרפון אלו לא קרא כלל היה עובד‬
‫היה עובר בעשה ומשום שעבר על‬
‫דברי ב‪-‬ה נתחייב מיתה שכך אם׳‬
‫בלאו ומשום שעבר על דברי בית הלל נתחייב‬
‫לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת‬ ‫מיתה שכך אמרו לו כדי חיית לחוב בעצמך שעברת‬
‫על דברי ב״ה על שכ׳ ושורין גרר‬
‫ישכנו נחש‪ .‬ופר׳׳ח זצ׳־ל ואסיק׳‬ ‫על דברי כ׳׳ה על שכת׳ ופורץ גרר ישכנו נחש‪.‬‬
‫אחר שנתנה בת קול ביבנה עכ‪-‬ל‪.‬‬ ‫ואסיקנא אחר שנתנה בת קול ביבנה‪ .‬מתני׳ בשחר ה(‬
‫ג( או״ו ח׳׳א סי׳ י׳־ח‪.‬‬ ‫כ( דף י״א ע־׳א‪.‬‬ ‫א( אור זרוע ח׳׳א ה׳ ק״ש סי׳ טיו‪.‬‬
‫ה( והשאר חסר‪ .‬ו( או‪-‬ז ח׳׳א סי׳ י״ח‪.‬‬ ‫י( עייר ‪ 'V‬״יקן“•‬
‫‪II‬‬ ‫|רף יא‪|:‬‬ ‫טסצת ב י נ ו ת‬

‫‪1‬יא‪ 1:‬א״ר יהודה אמר ש מ ו א ל השכים לשנות עד שלא קרא ק־ש‬

‫צריך לברך‪.‬‬
‫פר״ח זצ״ל א( אע״ג דא״ר יהורה אמר שמואל השכים לקרות בתורה‬ ‫כי‬
‫כו׳ שכבר נפטר ב א ה ב ה ר ב ה דכתיב כה לשמור ולעשות ולקיים את כל‬
‫דברי תלמוד תורתך באהבה וכו׳ לא ]מירחיא[ הא ררבנן דאמרי אהבת עולם‬
‫דהא מימרא דשמואל מרא דשמעתא הוא‪ ,‬דשמואל דאמר אהבה רבה ולטעמיה‬
‫הוא דקא׳ ולא סמכי׳ עליה‪ .‬ע״כ פר״ח‪.‬‬
‫פר״ח ב( הא דאמר רב מאן רבעי למקרי בין למקרא בין למשנה בין‬ ‫נח‬
‫לתלמוד ואפי׳ למדרש צריך לברך ברישא‪ ,‬קיימא לן כוותיה ואע״ג דרב הונא פליג‬
‫עליה למשנה ור׳ אלעזר לתלמוד לית הלכתא כוותייהו דהא תלמידי ד ר ב הן‬
‫ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ועוד לא שוו הדדי‪ ,‬ועוד רב מחמיר הוא‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו‪.‬‬
‫פר״ח ג( ואםיקנא א״ר פ פא הילכך נימרינהו לכולהו נימא אקב״ו על‬ ‫נם‬
‫דברי תורה ועוד נימא והערב נא ובו׳ ונימא אשר בחר ובו׳ וזו היא ברכות‬
‫התורה‪ ,‬עכ׳׳ל‪.‬‬
‫הא דר׳ זריקא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר‪.‬‬
‫פר״ח ז׳׳לי( הא דר׳ זריקא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא איתמר‪.‬‬ ‫י‬
‫כלומר שבע ר׳ זריקא לרשב׳׳ל דאמר אין ברכות מעכבות זו את זו ודייק ברכה‬
‫אחת יוצר אור אי אמרת דקרי יוצר אור ביד^בד ומניח אד־‪1‬בת עולם לגמרי‬
‫וקורא ק״ש היינו דברכות אין מעכבות זו את זו דהא לא מעכבא ליה אהבה‬
‫רבה אלא אי אמרת קורא אהבת עולם ברישא וקורא אחריה שמע משום דאכתי‬
‫לא מטי זמן יוצר אור וכי מטא הנין החמה ומטי זמן יוצר אור קרי ליה נטי‬
‫יוצר אור מאי אין מעכבות זו את זו דהא קרי להו לתרוייהו אלא לאו יוצר‬
‫אור‪ ,‬ואהבה רבה מניחה ידיגמרי והיינו דברכות אין מעכבות זו את זו‪ .‬ואמר‬
‫וכי מבללא הוי מאי איכא למימר הא איתבריר׳ דיוצר אור היא‪ .‬ודחינא אי‬
‫מכללא שמעי׳ איכא למימר ברכה אחת ששנינו במסכת׳ תמיד אהבת עולם היא‬
‫ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו דקאמר רשב״ל םרר ברכות‪ ,‬פי׳ דאי קדים‬
‫ברכת אהבת עולם לשל יוצר אור לא מעכבא אלא הדר בריך בתר אהבת עולם‬
‫ברכת יוצר ה( אור‪ ,‬וכיון רהא דאמר רשב״ל לא אברירא לן דאיתמר]א[ בהדיא‬
‫א( או״ז ח׳־א סי׳ כ״א‪ ,‬ועי׳־יט סי׳ כ״ב‪ .‬וראבייה סי׳ ל׳־ד‪ .21 ,‬ועי׳ עוד הגהות מימוניות‬
‫ב( או׳ז ח־־א סי׳ כ׳ ג עיייע‪ ,‬ובקזנרה‬ ‫ה׳ ק״ש ש׳א‪ ,‬ו׳‪ .‬ותוס׳ רי׳־ח ושבה׳ ל השלם סי׳ י־ד‪.‬‬
‫בראבי׳ה סימן ל־׳ו‪ .‬והגרסאות כאן בגמרא משונות ככל ספרי הראשונים‪ ,‬עי׳ דקדוקי סופרים‪.‬‬
‫ד( או׳ז ח׳א סי׳‬ ‫ג( או״ז ח‪-‬א סי׳ כ״ד‪ .‬וגירסת אמר רב פפא כי״ה גם בני׳־מ בד״ס‪.‬‬
‫ה( מכאן ואילך גם בכ׳־י בריטיש מוזעאום ‪ 77‬י‪.26 .‬‬ ‫כ׳־ה‪ .‬ובקצרה הובאה בראבי״ה סי׳ י^‪-‬ה‪.‬‬
 ‫נ ם פ ח י ם ל א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פיר״ד(‬ ‫‪12‬‬

‫משמיה דהא רב יצחק בר יוסף אמר מבללא איתמרןא[ עברינן בשמואל ראמר‬
‫בהדיא אהבה רבה‪ .‬והאידנא אי אקדים ובריך אהבת עולם וקרי ק״ש והדר קרא‬
‫יוצר אור יצא ידי הובה דברבות לקרותן בסדרן אין מעכבות זא״ז‪ ,‬אבל אם‬
‫הניח אחת לגמרי לא יצא ידי חובתו‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫ו תו א( פ ר״ ח ז צ״ ל דהא דאוקימנא למתני׳ דתמיד ברכות אין מעכבות‬ ‫לא‬

‫בלא כרכה לא ב(‪,‬וה״מ‬ ‫כסדרן אבל לקרותק״ש )אפי׳(‬ ‫זו את זו ה״מ שלא‬
‫ראשון הא בפ׳ שני‪ ,‬לאו‬ ‫דיומא )י״ט‪ (:‬דמתרץ האבפרק‬ ‫בצבור‪ .‬וההיא דפ׳־ק‬
‫דוקא פרק ראשון אלא משום ר״ע ]לקמן י״ג ריש ע״ב[ נקט פרק ראשון אבל‬
‫א״צ כונה כ״א פסוק ראשון וגבי הכהנים נישנית ומתני׳ דהכא ביחיד כדתנן‬
‫היה קורא בתורה כו׳‪ ,‬עכ׳׳ל‪.‬‬
‫‪1‬יב‪ 1-‬פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא‬
‫הוא ופתח ומברך‪.‬‬
‫כ ך ג( פ י ר יט ו ר א ש ו נ י ם פתח כדיטכרא וסיים כדחמרא כגון •טאמר כרוך •טהבל‬
‫נהיה כרכרו כורא פרי הגפן וכל השר‪.‬ועה ר‪.‬תפרשת כן וכן כתכו רכ האי ו ר כ י נ ו ח נ נ א ל‬
‫אלא שיש חלוקה כיניהם כחלוף הגרסא וככר מפורשת יפה כארוכה כפי׳ ר״ח לפי גרסתו‪:‬‬
‫דנקיט כסא דשכראוסברחמךא הוא פתח בךחמרא וסיים‬ ‫ה״ג י ( מאן‬
‫שהכל נהיה בדברובפ״ה‬ ‫אי פתח ואמר ברוךאתהאמ״ה‬ ‫בדשיכרא יצא אלא‬
‫מאי בתר ברכח אזלינן ויצא או דילמא בתר חתימה אזלינן ולא יצא‪ .‬ואתינן‬
‫למפשטי׳ מהא דתניא שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא‬
‫כו׳ ש״מ בתר חתימה אזלינן ולא יצא‪ .‬ודחינן שאני התבט דחא קא מברך‬
‫אחתימה ברוך אתה ה׳ יוצר המאורות ועלה סמכינן אבל חכא דליכא ברכח‬
‫בחתימה איכא למימר אפתיחה סמכי׳ ולא איפשט בעיין מהא מתני׳‪ .‬ומקשה‬
‫אהאי שנויא דאוקי׳ ]דקאמר[ בא״י יוצר חמאורות ואמר הניחא לרב ]דאמר כל‬
‫ברכה שאין בה הזכרת ה׳ אינה ברכה שפיר אלא לר״י[ דאמר כל ברכה שאין‬
‫כה מלכות אינה ברכה הא לית בה מלכות‪ ,‬ושנינן הא זה ששנינו ב ח י צ ו נ ה‬
‫שחרית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא כיון דאמר רבה בר עולא‬
‫כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה ולא משמע ממש הוא הדין נמי‬
‫כיון דפתח בתחילת ברכה במלכות והזכרת השם ההיא מלכות דפתיחה אחתימה‬
‫נמי מיחשבא‪ ,‬ת׳׳ש מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר חיתובט ברכות מאי‬
‫לאו לאתויי כה״ג דלא יצא ה״ד כגון דפתח בשהכל וחתם בבפה״ג‪ ,‬ודחינן לא‬
‫)הוי( ]האי[ כללא לאתויי נהמא ותמרי‪ ,‬ומקשינן אי אכיל נהמא וסבר תמרי‬
‫א( או׳־ז חיא ה׳ קיש סי׳ ליא‪ .‬והשוה אוצר הפידושים צד ‪ 10‬סי׳ ל‪-‬ו וצד ‪ 11‬סי׳ ל״ט‪.‬‬
‫ב( ובהאגור ה׳ ברכות כתב‪ :‬״םי׳ ר״ח שאם קרא ק״ש כלי כרכותיה יצא“‪ .‬ג( מלחמות‬
‫ה׳ להרמכי־ן‪ .‬ד( או״ז חיא ה׳ ק‪-‬ש בסי׳ כ‪-‬ו‪ .‬וסוף פסקא זו הובא בראבי״ה צד ‪ :23‬״ור״ח‬
‫כתב מסתכרא דלא יצא ויש שאמרו להקל״‪ .‬ובל״ס חסר כאן‪ :‬״פיר׳׳ח ז״ל “‪.‬‬
‫‪13‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר ב ו ת |דןז יב‪ .‬יג‪|.‬‬

‫נינהו ובריך על העין וחתם הזן סי נפיק‪ ,‬ואסיקנא אלא כגון דאכל תמרי וסבר‬
‫נהמא הוא ופתח ובריך ברוך אתה אמ״ה הזן את העולם כלו וחתם על האר־ן‬
‫ועל פרי העין דכי האי גונא ודאי יצא דאפילו ברך אתמרי נמי הזן יצא‬
‫דתמרי נמי מיזן דין‪ .‬ולא איפשט בעיין ומםתברא לא יצא‪ ,‬מיהו בהדיא לא‬
‫אתמר ויש מי שאומר לקולא‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן‪.‬‬
‫ו מ י ה ו א( ה י ה א ו מ ד ר״ ח אם היה יודע בבירור שטעה בדבורו‬ ‫לד‬
‫שאמר בורא פרי העץ תחת בורא פרי הגפן דבתוך בדי דבור יבול לחזור בו‬
‫ובן ביויט בחתימה של יו״ט אם טעה בין מקדש ישראל והזמנים ואמר מקדש‬
‫השבת וחזר בתוך כדי דבור יצא אחרי שהוא יודע שהוא יום טוב‪.‬‬
‫ואמר רבה כר חיננא סכא משמיה דרכ כל השנה כולה‬
‫אדם מתפלל האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוין מעשרה ימים‪.‬‬
‫פר״ח ז״ל ג( הכי גרמי׳ אמר רבה כל השנה בולה אדם מתפלל האל‬
‫הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט ובעישי״ת אומד המלך הקדוש והמלך המשפט‬
‫ואע״ג דאמר ר׳ אלעיזר דאפי׳ ביו״ד ימים שיביןד״ה ליריב אינו אומר אלא‬
‫האל הקדוש שנאמר ויגבה ה׳ צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה הנה‬
‫אפי׳ בזמן המשפט אינו אומר אלא האל הקדוש הלכתא ברבה דאמר המלך‬
‫הקדוש והמלך המשפט‪ .‬פי׳ ה מ ידי ך ה י ו ש ב על ה מ ש פ ט ‪ ,‬כמו )יהושע‬
‫ח׳‪ ,‬י״א( וכל עם המלחמה ג(‪ ,‬שפירושו וכו‘ העם היורד אל המלחמה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ור״ח כ ת ב י ( דאין מחזירין אותו מכל אותן דברים דלא פסק בספר‬
‫בפירהט והביא ראיה לדבריו‪.‬‬
‫להגיה‪.‬‬ ‫‪1‬יג‪ 1-‬והא קא קרי ב ק ו ר א‬
‫ופר״ח יז( בקורא להגיה שאינו קורא המקרא בנקודה אלא בכתבה כלו׳‬
‫חסר יו״ד כו׳ בענין הזה היה קורא להגיה וזה שצריך לכוין את לבו‪ ,‬אבל מי שיהיה‬
‫קורא במסורת המקרזג‪-‬ז והגיע זיין ק״ש בעת שקורא פ׳ שמע אע״פ שקראה‬
‫בלא כוונת הלב לענין ק״ש יצא‪ ,‬ש״מ דמצות אין צריכות כונה וברכות אין‬
‫מעכבות ובפי׳ אמרו בתלמוד ארין ישראל אט׳ ר׳ אבין זאת אומרת ברכות לא‬
‫מעכבות י(‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬
‫א( תום׳ י״כ ע־׳א ד״ה‪ :‬דא דאתו״ נהמא‪ .‬ב( או*ז ח׳א סי׳ ב־ט‪ .‬ג( והיביוה הרקמה‬
‫צד ג׳ סי׳ ד׳‪ ,‬אגרות•סד״ל סוןז צד ‪669‬‬ ‫‪23‬׳‪ 2‬וראב״ן סי׳ קמ״ה‪ .‬ועי' תיגיוכת רש״י בחסיס מגימונים‬
‫וכיבו סוף ה׳ תפלה‪ .‬ד( תוס׳ י״ב ע״ב ד״ה‪ :‬והלכתא‪ .‬ועי׳ אוציי התשובות‪ ,‬צד ל‪.3‬‬
‫ה( או״ו ח׳יא ה־ ק״ש סי׳ ל׳׳א‪ .‬ובתום׳ רי‪-‬ח‪ :‬״ור״ח ז׳־ל פירש בקורא להגיה שקורא‬
‫כעין חסרות מזות לג־צפת כאדםהמגיה ומדקדק באותיות שלא לכתב יותר כמו על פי המסורת“‪.‬‬
‫ו( גם הםיפא הזו של פיר׳יח הובאה בתום׳ רי‪-‬ח ד׳ה אם כיון‪ ,‬ותוספות‬ ‫ועי׳ בתום׳ הרא׳־ש‪.‬‬
‫הרא׳יש‪ .‬ובהגהות מימוניות ה׳ ק״ש רישי פ״ב‪.‬‬
 ‫פ י ר״ ח‬ ‫!פח ים ל א ו צ ר ה ג א ו נ י ם‬ ‫‪14‬‬

‫ת׳ר קיש בכתבה דברי רב' וחכיא בכל י*שון‪.‬‬

‫פ ד י ח א( דהלכה כחבמיש דהא אפילו רבי דפלייג אחכמים הכא סתם דן‬
‫כחכמים פרק ואלו נאטרין בבל לשון )סוטה ל״ב‪ (.‬פרשת סוטה וידוי גזעשר דק״ש‬
‫ותפ״ה וברכת המזון ושבועות העדות ושבועות הפקדון‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫‪1‬יג‪ 1:‬אמר רבה בר בר חנה איר יוחנן הלכה כרבי עקיבא‪.‬‬
‫פ ד״ ח =( אע״ג דאמר רבה בר בד חנה א׳יד יוחנן הלכה כדי עקיבא‬ ‫לח‬
‫דכל הפ‪.‬־שה כולה צריכה כונה ואמר )רבא( ]רבב״ח[ א׳׳ר יוחנן הלכה כר'‬
‫אחא שאמר משום ר׳ יהודה שצריך לכוין בפר׳ א׳ דהיינו כל פרשת שמע אעפ״כ‬
‫אנו כרבא קי״ל ג( דבתראה הוא ותו מעשה רב דהא רב נחמן ורב יוסף עבדו‬
‫עובדא ולא דוה מצערי נפשייהו אלא בשמע בלבד ואמר רב יהודה אמר שמואל‬
‫נמי שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד זו היא ק״ש של דבי יהודה הנשיא‪ .‬וגם‬
‫אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אמר שם;ז ישר׳ ה׳ אלהינו‬
‫ונאנם בשינה יצא‪ ,‬כך פר״ח זצ״ל‪.‬‬
‫אמר רב אחא בר יעקב ובדלי״ת‪.‬‬
‫ופד״ח זצ״ל י ( אם יקראנה צריך להאריך בלבד בדלית כשיעור שתמליכהו‬ ‫לג•‬
‫בשמים ובארין ובארבע רוחות חעו‪'7‬ם ובלבד שלא יחטוף בחי״ת‪ ,‬עב״ל‪.‬‬
‫אלא אימא עד על לבבך בעמידה מכאן ואילך לא‪.‬‬
‫ו פ ר״ ח ה( דפירשו בתלמוד ארץ ישראל צריך לקבל מלכות שמים מעומד‬
‫)מיהו( ]מה[ אם היה יושב עומד‪ ,‬לא אלא אם היה מהלך עומד כלומר אם היה‬
‫מהלך והגיע זמן ק׳׳ש לא יקרא כשהוא מהלך אלא יעמוד ויכוין את לבו כהוגן‬
‫ויקבל עליו עול מלכות שמים ואחר כך יחזיק לדרך אבל האומר שאם היה‬
‫יושב עומד טעות הוא בידו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים‪.‬‬
‫פ ר׳׳ ח י( דבי בעת שהיה מעביר ידיו על פניו ורחצם במים היה אומר‬ ‫מא‬
‫ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ומקבל מלכות שמים עליו‪ .‬והא דאמר חוזר‬ ‫שמע‬
‫וגומרה אפרשת ויאמר קאי דפריש ב י ר ו ש ל מ י כד תחמיניה לרבי יהיב ידוי‬
‫על אפוי ההיא שעתא מקבל מלכות שמים א״ל ואין צריך להזכיר יצ׳׳ט כו׳‬
‫ואע״ג דאמר ר׳ שמעון דחוזר וגומרה הוה מהדר אשמערתא דאית בה יציאת‬
‫מצרים כדי להזכיר יצ״מ בזמנה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ג( ״וכן‬ ‫כ( •צם ה׳ ק׳‪-‬ס סוף סי׳ ל״א‪ .‬וכן פסק כרי״ף‪.‬‬ ‫א( או״ז ח־א‪ ,‬סי׳ י״ב‪.‬‬
‫ב־ג־אלתות ‪ x‬ואתחנן פסק כרבא וכן ר״ח “ )הגהות מימוניות ה׳ ק״ש פ־׳ב(‪ ,‬ונזכרו גם כראבי״ה‬
‫ה( או״ז שם סי׳ ל‪-‬ג‪ .‬ובערוך ע׳ ״עד“ כשם פי׳ סתם‪.‬‬ ‫ד( או״ז ח״א סי׳ ל״ד‪.‬‬ ‫פי׳ מ׳״ו‪.‬‬
‫והובא בקצרה בתוספות רי־׳ח ובהרוקח סי׳ ש״כ‪ .‬והשוה אוצר התשובות צד ‪ 27‬סוף סי ■ ‪•:‬״ו‪.‬‬
‫ו( או׳־ז ח״א סי׳ ל״ה‪ ,‬והובא בערוך ערך ״ בר פ ח תי “‪.‬‬
‫‪15‬‬ ‫| ד ף יג‪ :‬יד‪ .‬טו‪|:‬‬ ‫מסכת ב י נ ו ת‬

‫אמר רב יוסף פרקדן לא יקרא ק׳ש‪.‬‬

‫ו פ ר״ ח «( פרקדן רבותי׳ הגאונים פירשו השוכב על שדרו ופדו למערה‬
‫ויש אומרים הישן עד פניו בשום דאתילאיחמומי ודייק פרקדן אפוי בקידה‪.‬‬
‫ומראין הדברים =( האבודים בנדה )י׳׳ד( שהוא ‪ p‬פרקדן אפי׳ למגני הכי‬
‫אסור וכש״כ לק״ש‪ ,‬מיהו אם שוכב בוטה בצד כסליו שפיר דמי “ בגני אבל לק׳׳ש‬
‫אפי׳ מוטה לא ואם הוא בעל בשר כגון ר׳ יוחנן ואז מצלי וקדי שפיד דבי‪ ,‬עכ׳׳ל‪.‬‬
‫ןיד•! ר׳ יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד‬
‫ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם‪.‬‬
‫ו פ י ר ש ר׳׳ח ג( דהלכה כר׳ יהודה‪.‬‬ ‫כג‬
‫טועם ואין בכך בלום‪.‬‬
‫ופר׳׳ח י ( כגון שחוזר ופולטו דלא חשיבה הנאה מן הטעימה וגם אין‬ ‫מד‬
‫צריך ברכה‪ .‬ולכך טעמי ר׳ אמי ור׳ אסי עד כדי רביעית‪.‬‬
‫נ״א‪ .‬פ ר״ ח ה( שחוזר ופולט דלא חשיב הנאה מן הפעיב־‪.‬ה‪ ,‬אבד כורע לא אפי' ביצאר‬
‫תעניות ומשום הכי הפולט אינו צריך ברכה שאינו נהנה‪.‬‬
‫נ״א‪ .‬פ ר־ ח ו( טעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבוי מן החיך‪ ,‬ולא רביעית בתיך‬
‫בפעם אחד כי אם מעט מעט ולרוקקו‪.‬‬
‫נ־א‪ .‬ם ר״ ח ז( ובלבד שלא יגיע למטה מן החיך ויא שיטעום רביעית בבת אחת ולא‬
‫שדינן ליה אלא למתרחק מן האיסור הרבה‪.‬‬
‫נ״א‪ .‬ר״ח פ ירש ח( דוקא בטועם ופולט‪ ,‬אבל אם הוא בולע אפי׳ בכל שהוא צריך לכרך‪.‬‬
‫נ״א‪ .‬פ י ר ש ר ב י נ ו ח נ נ א ל ט( דווקא שחוזר ופולטו אבל יא בולעו ודווקא בתיענית‬
‫יחיד כדקאמרינן הנאה קביל עליה אבל תענית כ ת ו ב לא‪.‬‬
‫איר אבהו א״ר יוחנן הלכה כרבי יהודה דאמר בין אלהיכם‬
‫לאמת לא יפסיק‪.‬‬
‫פ ר״ ח '( אמר ד׳ אבהו א״ר יוחנן הילכתא בדבי יהודה דאבד בין ויאמד‬ ‫מה‬
‫לאמת ויציב לא יפסיק מ״ט דכתיב וה׳ אלקים אמת‪ .‬וצריך לחזור ולומר אמת‬
‫ויציב וכו׳ ולאנמורי בל הברכה‪ ,‬רבא אמר אינו חוזר ואומר אמת אלא משלים‬
‫הברכה ועומד בתפלה‪ ,‬וקיימא לן כרבא דבתראה הוא‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫|טי‪ 1:‬תני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שיהא למודך תם שיתן‬
‫ריוח בין הדבקים‪.‬‬
‫ופר״ח ז צ׳׳ ל יא( דאע״ג אם לא נתן דיוח בין הדבקים הללו יצא דהא‬ ‫מו‬
‫תנן קרא ולא דקדק באותיותיה יצא‪ .‬מיהו טפי עדיף המדקדק דהא אמר עלה‬
‫א( או״ז סי׳ ל״ו‪ .‬והוא לשון רב האי‪ ,‬אוצר הפירושים ‪ 13‬סי׳ נ״ה עי״ש‪ .‬ובפסחים ק־ח‬
‫ב( לשון זה מצוי כסי׳‬ ‫ע״א פי׳ ר״ח‪ :‬״פרקדן‪ .‬פירוש רובץ לאחוריו ויש אומרים על פניו“‪.‬‬
‫ד( שם סי׳ מ״ה‪ ,‬וכן בתוספות רי״ח ותום׳ הרא״ש‪.‬‬ ‫ג( או״ז ח״א סי׳ ל׳־ז‪.‬‬ ‫רב האי גאון‪.‬‬
‫ח( הגהות‬ ‫ז( ראכי־ה סי׳ מ־ח‪.‬‬ ‫ה( תוס׳ ד״ה טועם‪ .‬ו( הרוקח סימן ר״ט‪.‬‬
‫י( או׳׳ז ח׳־א סי׳ ל־ח‪ .‬יא( שם סי׳ פ׳‪ .‬והשוה‬ ‫מ( אגודה‪.‬‬ ‫מימוניות ה׳ ברכות א׳‪ ,‬ב׳‪.‬‬
‫פי׳ רב האי‪ ,‬אוצר הפירושים צד ‪.20‬‬
 ‫פיר״ח‬ ‫‪:‬ספחים יאוצר הגאונים‬ ‫‪16‬‬

‫היא‬ ‫מילתא גמרא‬ ‫מאן דקרי ק״ש באותיותיה מצננין דו גיהנם‪ ,‬הא‬
‫ו ק ר א ס י כ נ א ב ע ל מ א ה ו א ‪ ,‬עכ״ל ‪.‬‬
‫‪ l»- 1‬א״ל ד׳ יוחנן ל״ש אלא שלא פתח בלמק ירבו ימיבם אבל‬
‫פתה בלמען ירבו ימיכם ס ר ב י ה נקבי ואתי‪.‬‬
‫ופר״ח א( ואמר ר׳ יוחנן ואם פתח זה הקורא למען ירבו יטיבם ודאי‬ ‫מח‬
‫בפרק שני עומד דיד־ישנא ד ו וש<ם =( נקטא‪ .‬ואי לא חוזר לפרק ראשון‪.‬‬
‫קרא וטעה יד־זזור למקום שטעד־ז ואם אינו יודע באיזה מקובם טעה יחזור‬
‫לראש‪ ,‬עב״ל‪.‬‬
‫והתניא בה״א עוסקין במלאכתן וקוראין‪ ,‬לא קשיא ה א ב פ ר ק‬
‫ר א ש ו ן הא ב פ ר ק ש נ י ‪.‬‬
‫פריים ו לה רבנן ג( האי דאין לו יעסוק בנ־‪.‬יאבתו בפרק ראשון לאו מיסום דכולו‬ ‫מם‬
‫בעי כונה‪ ,‬אלא כי היכי דלא לשווי׳ ארעי ‪ . . .‬וב ן כ ח ב י ב י נ ו ח נ נ א ל דלבולי עלמא‬
‫אסור במלאכה כפריעת •נ!כזע ד(‪.‬‬
‫הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעה״ב קורין ק״ש ומתפליין‬
‫ואוכלין פתן ואין מברכין לפניה אבל מברבין לאחריה שתים‪.‬‬
‫פד״ח זצ״ל וז( ובשאוב־ין מברבין לאחריה שתי ברבות בתקנה ברבת‬
‫הזן כתקנה ובשניה פותח בברבת הארין ובולל בה בונה ירושלים וחותם‬
‫בברבת הארץ‪ ,‬עד באן לשון פר״ח זצ״ל‪.‬‬
‫ת״ר בשיבתך בביתך פרסי לעוסק במצוה ו ב ל כ ת ך ב ד ר ך‬
‫פ רט לחת ן מכאן אמ׳ הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב וכר‪.‬‬
‫ופר״ח י( אוקימנא בבונם בתולה ומשוםטירדא ודייק ליה מדבתיב‬
‫בלכתך בדרך בלו׳ אפי׳ בלבתך אתה חייב לדבר בם בדברי תורה והן ק״שי‪.‬‬
‫יש״מ שהעוסק במצוה וטרוד פטור מק״ש‪ .‬ורוקא בתולה דאיבא טרדא ומצוה‬
‫הוא דפטור‪ ,‬אבי‘ הכונס את האלמנה אע״ג דמצוה היא ביון דליכא טירדא‬
‫חייב דבעינן מצוה וטרדא‪ .‬והבונם בתולה פטור מק״ש אם לא עשה מעשה עד‬
‫מוצאי שבת שהן ד׳ לילות‪ ,‬עב״“ פר״ח‪.‬‬
‫‪1‬צי‪:‬ו ובמקום א י ס ט נ י ס לא גזרו רבנן‪.‬‬
‫פי׳ י( רבינו חננאל איסטניס מפונק דביון דלרפואה הוא בשעת הדחק שרינן‬
‫ליה ו‪-‬א כל מאן דאמר איסטניס אני מהימני׳ ליה עד שיאמרו בקיאין‪ ,‬בך פיר״ח‪.‬‬
‫נ( האיסכול ח׳׳א צד‬ ‫א( או״ז סי׳ שיא‪ .‬ב( עי׳ אוצר הפירושים צד ‪ 20‬הערה ה׳‪.‬‬
‫‪ 11‬־‪) 10‬ועי׳ באוצר הפירושיס ‪2‬ז פי׳ מ״ח(‪ .‬ובהאשיבול אלבק ‪ 14‬בשינוי רשיון‪ ,‬והפסקא‪ :‬וכ״ב ר״ח‪,‬‬
‫חסרה‪ .‬ועי׳ עוד אוצד התשיובות צד ‪ 36‬העדה שי׳‪ .‬ד( ועי׳ אוצד התשובות צד ‪ 25‬ריש סי׳ מ״ו‪.‬‬
‫שמחות למהר׳׳ם מרוטנבורק‬ ‫ו( שים סי ■ פ״נ‪ .‬ז ( הלכות‬ ‫ה( או״ז ח־יא סי׳ פ׳׳ב‪.‬‬
‫)נדפס כשם; מחנה לויה‪ ,‬ליוורנו תקע״ט( סי׳ ק״ד; תוספות רי״ח כשנוי מועט‪ ,‬ובתי״י‪ :‬״ב‪:‬־״ח‬
‫ז״ל דהוה ליה סבנה ולפיכך מותר“ ‪ .‬והשוה אוצר הפירושים צד ‪.21‬‬
‫‪17‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ]דף יז‪ :‬י ח‪|.‬‬

‫אמהות אלא לד׳‪.‬‬ ‫אבות אלא לג׳ ואין קורי־ן‬ ‫ת׳ר אין קורין‬
‫פ ר״ ח «( אין אומרים זכור לנו ברית אבות אלא לשלשה אומר זכור לנו‬ ‫נג‬
‫זכות אברהם יצחק ויעקב מיכן ולמטה אין מזכירין וכך אין מזכירין זכות אמהות‬
‫אלא לארבע‪ .‬אלא ער יעקב השיבי וזכותייהו גרולה אבל השבטים לא השיבי כי הני‬
‫לפיכך אין מזכירין וניתלין בזכותן‪ .‬ר״א אין משבחין את המת בהספר שהוא בן‬
‫ראובן ולא בן שמעון אלאשהוא בן אברהם יצחק ויעקב והנשים שהן בנות‬
‫בהם ‪ ,‬ע״כ פריה‪.‬‬ ‫שרה רבקה רחל ולאה ו כ מ ה פ י ר ו ש י ם א ח ר י ם כ י ו צ א‬
‫]יי‪ !:‬התן אם רוצה לקרות ק*ש לילה הראשון קורא רשב׳ג אומר לא‬
‫כל הרוצה ליטול את השם ימול‪.‬‬
‫ופר״ח ב( חר־זן אם רצה לקרות את שמע בלילה הראשון קורא וכו׳‬
‫קי״ל כסתמא דמתניתין ג( אע״ג דר׳ יוחנן אמר מוחלפת השיטה ומוקים לה ד(‬
‫לרשב״ג כיחיראה הא דרב שישא בריה דרב אירי עיקר‪ .‬דהוא אמר לעולם לא‬
‫תיפוך ומוקים לה םתמא כרבנן וכוותיה]ון עבדינן‪ ,‬עכ׳׳ל פר׳׳ח‪.‬‬
‫רב שישא בריה דרב אירא אמר ל ע ו ל ם לא ת ה ל י ף ‪. . .‬‬
‫]ירושלמי[ ד י ל מ א ה( רבי מייאשא ורבי שמואל בר רב יצחק הוו‬ ‫נה‬
‫יתבין ואכלין כחדא אתא עונתא דצלותא קם רבי שמואל בר רב יצחק ומצלי‬
‫אמר רבי מייאשא לא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפםיקין ותני חזקיה כל‬
‫דבר שפטור ועושהו נקרא הדיוט‪ ,‬אמר ליה והתניא חתן פטור מקריאת שמע‬
‫ותנן חתן אם רצה לקרות קורא‪ ,‬אמר ליה ולא רבן שמעון בן גמליאל תני‬
‫לא כל הרוצה ליטול את השם יטול‪ .‬פתר לה כרבן גמליאל שאמר איני שומע‬
‫לכם לבטל מלכות שמים אפילו שעה אחת ‪ . ..‬ו ב פ י ר ו ש ר ב י נ ו ח נ נ א ל‬
‫ד כ ר כ ו ת ה ב י א ה י ר ו ש ל מ י ופסק כלישנא דלא תיפוך ו כ ר ב נ ן ה פ ל י ג י‬
‫א רב ן ש מ ע ו ן בן ג מ ל י א ל רלא חיישי בחתן ליוהרא‪.‬‬
‫ויח‪-‬ו המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בד י ם קי א‪.‬‬
‫]פי׳ י( שני שקין מחוברין ומונחין על החמור אחד מצר זה ואחד מצד‬
‫אחר‪ .‬ו ב ל ש ו ן י ש מ ע א ל א ל כ ר ג ׳ ן ‪.‬‬
‫א( או׳־ז היא ה׳ תפלה סי׳ ק״ו‪ ,‬ושני הפירושים שבפסקא זו נזכרו כבר בפירוש רב האי‬
‫נ( ובהאשכול ח״א צד ‪13‬‬ ‫ב( או״ז ה׳ ק״ש סי׳ פ״ד‪.‬‬ ‫גאון)אוצר הפירושים צד ‪ ,22‬עי‪-‬ש(‪.‬‬
‫והאשכול אלכק צד ‪ : 16‬״ ו ר ב י נ ו ה א יי ורבינו יצהק )הרי׳־ף( גאונים ז‪-‬ל פסקו הלכתא‬
‫כתנא קמא “‪ .‬והוא ההמשך מ ס ו ף פי׳ רב ה א י גאון באוצר הפירושים‪ ,‬צד ‪ 22‬שורה י׳׳ה‪.‬‬
‫ד( לרייסא כריסב׳׳ג‪ .‬ה( ראבי״ה—אפצוכיצר הלק שני‪ ,‬צד ‪ .339-340‬גם כאו‪-‬ז ח״א סי׳‬
‫פ״ד הביא את הירושלמי בשנויים וסים‪ :‬למדתי משם דרוצה לומר שהלכה כר״ג וכסתם משנתינו‬
‫כדפי׳ ריח‪ ,‬וכו׳ עי״ש‪ .‬אבל בתוס׳ ד״ה רב שישא‪ ,‬וכן כתוס׳ רי׳־ת ותום׳ הרא׳־ש כתבו; פריה‬
‫דהלכה כרב ששת ]שישא[ דהוא בתראה והלכה כ רשב י ג וכו׳ )ועי׳ מה שב׳ ר־א אפטוביצר‬
‫בראבייה היא צד ‪ 33‬הערה ‪ .( 1‬וכן בהאשכול היא ‪ : 13‬ור׳ חננאל ובעי' הלבות )ה״•‪ .‬פיב(‪ ,‬פסקו‬
‫כ רש ב י ג שאין רשאי להחמיר משום דטריר במצוה‪ .‬ו( ערוך ע׳ דיוסק‪ .‬ונראה שהוא סיריה‪.‬‬
‫וברשיי פסחים ייג‪ ,‬א׳‪ :‬דיסקיא‪ ,‬שתי מלות מורכבות שני שקים‪ .‬ובכיי דיתא‪ ,‬הגהות דיס שם‪.‬‬

‫פירושי ריח ‪.2‬‬

 ‫פי ר״ח‬ ‫נספחים לאוצר הגאוניו‬ ‫‪18‬‬

‫‪ 1‬ים•‪ 1‬המספר א ח ר מ ט ת ן של תלמידי חבמים‪.‬‬

‫פי׳ א( אחר מ ט ת ן לשון הטיה הוא כלו׳ נטה מדרך הישרה וכדתנא‬
‫דבי רבי ישמעאל אם ראית ת״ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום‬
‫שודאי חזר בו ועשה תשובה לפיכך אסור לספר בזה‪ .‬ואמיקנא ה״מ בעבירת‬
‫הגוף אבל בגזלת ממון עד שיחזיר לבעליו‪ .‬זה פי׳ ר׳׳ ח ז״ל‪ .‬ההוא דאשכח‬
‫■ר׳ אלעזר אמר להן דוגמא השקוה אחר מטתן כ( הוא‪ ,‬ופיר׳ שמספר ממנו‬
‫גנאי לאחר מ י ת ת ן ג(‪.‬‬
‫ואמר להם ד ו ג מ א ה ש ק ו ה ‪.‬‬
‫ס׳׳א דוכמא פי׳ ד( גרים ש כ מ ו ת ה השקוה כלומר שמעיח ואבטליון‬ ‫נח‬
‫שבאו מטיפת גריכם הן השקו גיורת להראות שהן דחשובין בישראל ונמצאו‬
‫מזלזלין בכבודן‪ ,‬פ י ר ש ר״ד; ז׳׳ל‪.‬‬
‫חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר׳ אלעזר מטהר‪.‬‬
‫פי׳ ה( חתכו לתנור חליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כדי שלא תדבק‬
‫חוליא עם חברתה ויחלים התנור ר״א מטהר כלומר מאחר שחחוד׳ בין חוליא‬
‫לחוליא אינן מדובקות לעולם ורואין אותן כאלו מפורדות חן ואינו תנור כלל‬
‫וחכמים מטמאין קסכרי השתא מיהת תנור הוא וביד־י חוא דחא לא איפרדו‬
‫חוליותיו ומשמש כדרכו‪.‬‬
‫וזה תנורו של ע כ נ א י‪.‬‬
‫ש ה ק י פ ו ה ו י( הה“כות כעכנא ז ו ז( וברכוהו על אשר חלק על דברי‬
‫רבים שנמצא כאלדיו זלזלם‪ .‬ואסיקנא ר׳ יהושע לא בעי יל׳שון נדוי מפורש‬
‫במשנתנו אלא׳ מדמי מילתא למילתא ומשכח עשרים וארבעה ר׳ אלעזר לא מדמי‬
‫אלא בעי נדוי מפורש במשנתינו ולא אשכח אלא תלתא‪.‬‬
‫א( ערוך ע׳ אחר א׳‪ ,‬ועי׳ אוצר התעובות צד ‪ 46‬הערה ד׳‪ .‬ובסדר אליהו רבה הוצאת‬
‫מא׳׳ש צד ‪ 6‬ז ‪ :‬״ כ ל המספר אחר מ י ע ו ט י תלמידי חכמיס מספר אחר שכינה “ ‪ .‬ובד׳׳ו ס׳׳ב‪:‬‬
‫כ( בב־יי שלי וב־־י י־ל אי; ״ ד י ג מ ת ן “‪ .‬והערוך‪ ,‬כנראה‪ ,‬חולק על‬ ‫״ א ח ר ה מ ע ש ה “‪.‬‬
‫פירוש רבינו חננאל ומוכיח כן מן הגמרא שר׳ אלעור מצא ״המספר אחר מטתן “ במשינת עדיות‪.‬‬
‫אך ר׳ א ב ד ה ם ז כ ו ת ביוחסין‪ ,‬ע׳ עקביא בן מהללאל )יוחסין• השלם‪ ,‬צד ‪ 17‬ע־א‪ ,‬ודפוס‬
‫קראקא י׳׳ח סע׳־א( הבין; ״שבעל הערוך בערך אחר פי׳ לשון הטייה‪ ...‬אבל רב י נ ו ח נ נ א ל‬
‫פירש שמספר גנאי לאחר מיתתן‪ ,‬ווה הפירוש האמיתי ‪ . . .‬וכן מצאתי אח״כ בערך ד ו ג מ א‬
‫ג( ״ומאי א ח ר י‬ ‫שחזר בו )!( ופירש כן “‪ .‬ואחריו החזיק כעל ל מ ו ר ע ר וך בהערותיו‪.‬‬
‫מ ט ת ן לאו אחרי מטתן ממש‪ ,‬אלא אחר מותן מספר בגנותן “ )רי׳־ץ גיאת ח״ב צד ל״ט‪ .‬ועי׳‬
‫אוצר התשובות צד ‪ 46‬סי׳ ק״י(‪ .‬ד( ערוך ערך ״דגם “‪ .‬ועיין אוצר התשובות‪ ,‬צד ‪ 47‬הערה א׳‪.‬‬
‫ערוך ערך ח כ ן‪ .‬ובקצרה ובשנוי לשון בשם ר׳׳ח בתוספות רי״ח ותוס׳ הרא׳יס‪.‬‬ ‫ה(‬
‫ו( ערוך ערך ע כ ן‪ .‬והוא‪ ,‬כנראה‬ ‫ובשטטיק כב״ט‪ .‬ועי׳ אוצר הפירושים צד ‪ 24‬סי׳ ע״ג‪.‬‬
‫ז( ״פי ■ שהקיפוהו ת׳סובות כעכנא שהוא מין נחש‬ ‫המשך מפירוש ר׳׳ח שכפסקא הקודמת‪.‬‬
‫וטקפת ראשה לזנכה “ )ערוך ערך ״חכ ן “ א׳(‪.‬‬
‫‪1Q‬‬ ‫ב ר כו ת ‪ 1‬ד ף כ‪|: .‬‬ ‫מסכת‬

‫‪ t-=l‬שב אל תעשה שאני‪.‬‬

‫פי׳ א( לא ענש הקב״ה למיטמא ובטל מלעשות פסח אלא ענש כרת‬ ‫סא‬
‫לטהור ולמי שלא היה בדרך רחוקה וביטל ולא עשה פטה ולא עבר המיטמא‬
‫אלא מפני שגרם לבטל הפסח ויכול לעשות פטד־ז שני וזהו ]פיר׳[ שב ואל‬
‫תעשה ש ^ נ י כלומר קל הוא זה ולפיכך דחאו כבוד מרת מצוה אבל לאו‬
‫דכלאים וכיוצא בו שהוא לאו גמור אינה נדחה מפני כבוד הבריות וקי״ל דטדין‬
‫בציצית וכבשי עצרת ולולב ושופר והזאה וערל ואזמל הני כולהו שב ואל תעשה‬
‫נינהו‪ .‬וכן בטוף פ׳ ד־זאשה דפם׳ כ( ובהאשה רבה דיבמות ג(‪ ,‬זה פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫רבי יוחנן הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה אמר‬
‫כי סלקן בנות ישראל י( ואתיין מטבילה מסתבלן בי וכר‪.‬‬
‫לכך ה( אמר הטפר י( לשם בברכות שרבי יוחנן יתיב על שערי טבילה‪,‬‬ ‫סב‬
‫שלא יפגע כה ]כלב או חזיד או[ חמור או דבר טמא י(‪ ,‬כ ך פר׳׳ח‪.‬‬
‫אל תקרי עלי עין אלא ע ו ל י עין‪.‬‬
‫ו רי׳ ח ח( ז״ל היה שונה עלי עין כלו׳ בואי העין במקום אחר ואל תזיקני‪.‬‬ ‫סג‬
‫‪1‬כ‪ 1:‬וחייבין בתפלה ]פשיטא[ ט(‪.‬‬
‫ורש״י ז״ל ור׳׳ח ז״ל י( פירשו דלא גרטינן פשיטא דהא לאו דאוריתא היא‪.‬‬ ‫סד‬

‫אמ׳ רבינא דא הרהור כדבור דמי ‪ . . .‬ורב חסדא אמר הרהור לא‬
‫כדבור דמי ‪ . . .‬למה מהרהר א״ר אלעזר כדי שלא יהו כל העולם עוסקין‬
‫בו והוא יושב ובטל‪.‬‬
‫כ ת ב יא( ר ב י נ ו ח נ נ א ל דל פירש בתלמוד ירו של מי מהו להרהר‬ ‫סח‬
‫בברכות ש״מ ק״ש מוציא בשפתיו יב( אמ׳ רבינא זאת אומרת הרהור כדבור דאמי‬
‫דמצות ק״ש בדבור הוא כדכתיב ודברת בם וגו׳ ומפני מה אינו מוציא בשפתיו‬
‫כדאשכחן בםיני דאמר אל תגשו אל אשה כדי לקבל התורה וכתיב בה והודעתם‬
‫לבניך יום אשד עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב ואי אפשר דלא הוו בהו בעל קרי מקדה‬
‫לילה ולא גמר התורה בו אלא בהרהור הלב ואעפ״כ הוזהר להודיעם אותם הדברים‬
‫לבניו ולבני בניו שמעינן מיהא דדבור אםור למי שמומאה יוצאת מגופו אבל הרהור‬
‫]מותר[ אע׳׳ג דהרהור כדבור הוא ‪ . . .‬ורב חםדא אמר זאת אומרת הרהור לאו כדבור‬
‫רמי מפני ]מה[ מהרהר כדי שלא יהא כל העולם עוםקין בברכות והוא יושב ובטל‪.‬‬
‫ד( מטבילת מצוה לפגעו בי )ב״מ ם־ד‪.(.‬‬ ‫א( ערוך‪ ,‬עי שב ב׳‪ .‬ב( צ״ב‪ .‬ג( צ׳‪:‬‬
‫ובגרסא זו כנראה היתה לפני הר‪-‬ח כאן‪ .‬ה( הוספה לספר המקצעות שהובא בברייתא דמס׳ נדה‪,‬‬
‫ו( !התלמוד(‪.‬‬ ‫פתהי נרה ‪ 50‬עיי״ש‪ .‬ובשערי דורא )כאסיליאה( צ״ו ריש עמוד ד׳‪.‬‬
‫ז( כ״ה במעשה רוקח )סאניק תרעיב( פי׳ קש״ז ההמשך מס׳ המקצעות בסי׳ קשיו שס‪.‬‬
‫יא( כיי בריטיש‬ ‫ח( ערוך ע׳ על א׳‪ .‬ט( כן הגירסא בבית נתן‪ .‬י( תום׳ רי״ח‪.‬‬
‫מוזעאום ‪ Add. 26.977‬העתקת הרב אםן‪ . 5‬יב( ״וכפריה כתוב נמי מהיהר בברכות אבל ק״ש‬
‫מוציא כיספתיס “ )ראבייה‪,‬צר ‪.(38‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ‪ S‬א ו ‪ 5‬ר ה ג א ו נ י ם — פיר״ח‬ ‫‪20‬‬

‫ולענין ג( פסק הלכה נקטינן‬ ‫וקיי״ל כרב חסדא א( דהא רב אדא בר אהבה ג(‬
‫כרב חסדא דאמר הרהור לאו‬
‫כדבור ררי דסוגיא דגמרא כותיה‬
‫בפרק שואיד•‬ ‫אשכחינן‬ ‫ורתו‬ ‫טעטירח‬ ‫מפרש‬
‫אזלא‪ .‬וכן פ ס ק ו ה ג א ו נ י ם‬ ‫אדם מחבירו כדי יין וכו׳ )שבת ק״נ( בהא רתני‬
‫ז״ל והביא!ו‪ 1‬ד( ראיה לדבריהם‬
‫מדאמרינן במס׳ שבת פ׳ שואל‬
‫ר׳ יהושע בן קרחה אומר אדבבו לחבירו הנראה‬
‫ודבר דבר דיבור אסור הרהור‬ ‫שתעמוד עמי לערב א״ר יוחנן הילכתא כר׳ יהושע‬
‫מותר ומקשינן עלה והאר״י ככ״מ‬
‫מותר להרהר חוץ מבית המרחץ‬
‫בן קרחה‪ ,‬ודיק ר׳ יוחנן ואמר טעמא דר׳ יהושע‬
‫ומבה״ב כלומר היאך אתה מחלק‬ ‫בן קדחה דבור אסור הרו־זור מותר ומקשו ומי‬
‫בין דבור להרהור שהרי אנו רואין‬
‫בביה״ט ובביה״ב שניהן ש־וין‬
‫אמר ר״י הכי אלמא הרהור לאו כדבור דמי והא‬
‫וכמו שהדבור אסור כך ההדהוד‬ ‫איהו דאמר כק“ מקום מותר להרהר חוץ מבית‬
‫אסוד ג׳׳כ‪ .‬ומישני התם מש־ום‬
‫והיה מחנך קדוש משו״ה החמירו‬
‫המרחץ ומבית הכסא ומפרקי שאני התם דבעינן‬
‫בו ואמרו •מהרהור אסור‪.‬‬ ‫מחניך קדוש ו ‪ “7‬יכא‪.‬‬
‫‪ l=»-1‬ור אלעזר אמר ספק קרא ק״ש ספק לא קרא חוזר וקורא ק״ש‬
‫ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל‪ ...‬וא״ר יהוד אמ׳ שמואל‬
‫היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפי׳ באמצע ברכה‪.‬‬
‫ופי׳ ר׳׳ ח ה( וקיי״ל כר׳ אלעזר דהא כולהו רבנן האי קרא ודברת בם‬ ‫סו‬
‫בק״ש דרשי ליה אפי׳ ב״ש וב״ה כולהו שוין ודברת בם בק״ש דרשי ליה הלכך‬
‫אע״ג דר׳ אלע׳ לגבי שמואל כתלמיד הוא כיון דהני קימא כוותיה לא משגחין‬
‫בשמואל אלא ספק קרא ק״ש ספק ידא קרא חוזר וקורא אבל ספק התפלל‬
‫ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל דודאי תפלה מדרבנן י(‪ .‬ור׳ יוחנן אמר ולואי‬
‫שיתפלל ארם כל היום כלו‪ .‬בהא נמי כר׳ אלעזר קיי״ל י( אע״ג דר׳ יוחנן רביה‪,‬‬
‫לא פליג עליה בהדיה דאמר ח( חוזר ומתפלל אלא ולואי שיתפלל כל היום קאמר‬
‫מכלל שאם לא עשה לא עבר ט(‪ .‬ו ק ב ל נ ו מ ר ב ו ת י נ ו שהיו חכמים י( מוקמי‬
‫להא דר׳ יוחנן בתפלת ערבית לבד וכדאשכחן בפםחים יא( בענין מקום שנהגו‬
‫לעשות מלאכה בט״ב וכו׳ דרש רבא עוברות ומניקות מתענות בו ומשלימות כדרך‬
‫א( מכאן ואילך הובא בשנוי בדאבי״ה סי׳ ס״ד צד ‪ .39‬ובקצרה בתום׳ ד״ה‪ :‬ורב חסדא;‬
‫ראכי״ה סי׳ ס״ג; פסקי ריקאנטי סי׳ י״ב‪ ,‬ורבינו ירוחם נתיב י״ג סוף ח״א פ״ג ע״א‪ ,‬וסוף נתיב‬
‫ט״ו‪ ,‬קי׳־נז ע״א‪ .‬ובאו׳׳ז ח׳׳א סי׳ קי״ז )וכן בתוס׳ די׳׳ח ותוס׳ הרא״ש( מוסיף עוד; אע״ג דקיי״ל‬
‫כרבי יהודה דהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא אית לן למימר כגון שיוציא בשפתיו דהא‬
‫קיי״ל כדב חסדא דהרהור לאו כדבוד דמי“‪ .‬ב( ״דמדתדצי ר׳ אלעזד ור׳ אדא למילתיה דרב‬
‫חסדא “ )מדדכי ותוס׳ די׳׳ח( ״מדש־קלי ומדי ד׳ אלעזר ור׳ אדא בד אהבה לתדוצי למילתיה “‬
‫ד( וברא״ש ; ״וכתב ר״ח הלכתא כר״ח‪ ...‬והביא דאיה‬ ‫ג( תר״י‪.‬‬ ‫)הרא״ש ותוס׳ הרא״ש(‪.‬‬
‫רב י נ ו י ו נה ז׳־ל דהדהור לאו כדבוד דמי מדאמרינן בשבת“ ‪ ...‬ונראה שהשיב כי הלשון ״והביא‬
‫דאיה“ לשון ת למ י ד י דבינו יונה הוא )!(‪ .‬ועי׳ מה שב׳ ד״א אפטוביצר בדאכי״ה שש העדה ‪. 1‬‬
‫אור זדוע ח־־א סי׳ צ״ד‪ .‬ו( מכאן ואילך גם בכ״י בריטי־ס מוזעאום ‪ 26.977‬העתקת‬ ‫ה(‬
‫הרב •ט‪ .‬אסף‪ .‬ז( עבדינן )כ״י ב״מ(‪ .‬ח( ואמר )שם(‪ .‬ט( שאם עשיה וחזר עור והתפלל‬
‫י( מן החכמים )שם(‪ .‬יא( נ״ד ע״ב‪.‬‬ ‫לא עכר )שם(‪.‬‬
‫‪21‬‬ ‫ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף כ א‪|.‬‬ ‫צוסכת‬

‫שמשלימות ביום כפורים ובין השמשות שלו אמור וכן אמר]ו[ משמיה דר׳ יוחנן‬
‫ומקשי׳ מי אר״י הכי והא אמ׳ ר׳ יוחנן ט״ב אינו כתענית צבור כו׳ עד ]אלא[ מאי‬
‫אינו כתענית צבור דקאמר ר״י לתפלת נעילה כלו׳ אינו מתפלל בט׳ באב תפלת‬
‫נעילה‪ .‬ומקשי׳ איני והא אר״י ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו ומשני]נן[ התם‬
‫רשות הבא בתפלת נעילה דתענית צבור חובה ובזה ת״ב א( אינה כתענית צבור‬
‫הנה אפי׳ תפלת נעילה דחו אותה בט״ב וכש״כ תפלת שחרית ותפלת מנחה‪.‬‬
‫דאמר ריב״ל פ׳ תפלת השחר )כו׳( כנגד תמידים תקנום ותניא כוותיה והבי‬
‫סלקא שמעתתא וכשם דלא מקריבין יותר משני תמידין ביום ואם יקריב עובר‬
‫משום בל תוםיף כך אין אדם מתפלל יותר משתי תפלות ביום ואם יתפלל עובר‬
‫משום בל תוסיף‪ .‬ותפלת ערבית הא קיי״ל כרב דאמ׳ רשות ואע״ג דהיא רשות‬
‫אשכחן דהוה מצלי ליה‪ .‬בדוד כתיב ערב ובקר וצהרים וגו׳ ובדניאל כתיב זמנין‬
‫תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי ומצלי וגו׳‪ .‬ואפי׳ אי מוקמת להא דר׳ יוחנן‬
‫דפליג על ר׳ אלעז׳ הא אשכחן תניא בוותיה דתניא יכול יתפלל אדם כל היום‬
‫כולו כבר מפורש ע״י דניאל וזמנין תלתא ביומא וקיי״ל |ד[כל היכי דפליגי רבנן‬
‫אהדדי ותניא כחד מינייהו הלבתא כותיה ואפי׳ תלמיד בהדי רביה‪ .‬ואם תאמר‬
‫ה״מ תפלה של חובה אבל תפלה של רשות שרי הא תפלת ערבית שהיא רשות‬
‫ובהד)י(א קא חשיב תלתא מכלל רלית לן לא חובה ולא רשות בר מהני תלת‪.‬‬
‫ועוד מדקתני רב יהוד׳ משמיה דשמוא׳ ב( היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק‬
‫אפי׳ באמצע ברכה ש״מ דהבי םוגיא דשמעתא דלית לן לצלויי צלותא יתירתא‬
‫]כלל[ דקא עבר משום בל תוסיף דה)כ(א ליכא מאן דפליג אהא דשמואל ועל כגון‬
‫דא אמרי׳ דבר הלמד מענינו וה״מ בצבור דתפלת צבור קיימא במקום תמידין‬
‫דלית לן רשות לאסופי ג( אבל יחיד אי בעי לצלויי תפלת רשות קודם תפלת‬
‫המנחה כעין י( תחנונים אינו מפסיד ה( שהיחיד מקריב עולת נדבה י(‪ .‬ועוד זו‬
‫השמועה דשמואל דאמר התפלל ביחיד ונכנס לביהכנ״ם ומצא צבור מתפללין אם‬
‫יכול לחדש דבר בתפלה יתפלל י( כלו׳ כיון שחדש דבר בתפלה שם הראשונה‬
‫תחנונים ומותר לו ]אפילו[ בצבור להתפלל שכן אפי׳ בתמיד אם הקריב יחיד‬
‫תמיד ונתכוין שאין הצבור מקריבין בו ביום תמיד ונמצא שהצבור מקריבין יוצא‬
‫בתמיד של צבור והראשונה עולה לו נדבה בך ענין התפלה‪ .‬עד באן פירוש ריח‪.‬‬
‫ה א ח ( דאמר רב יהודה פוסק ואפי׳ באמצע הברכה היינו שנזכר שכבר התפלל תפלתו‬ ‫סז‬
‫בעבור חובתו שאין רשאי להוסיף כשס שאין רשאי להוסיף בתמידין כדפי׳ ר׳־ח ט( אבל אס‬
‫התפלל בחזקת רשות אז )עתה( גומר את תפלתו וכן נמי דוקא שמתחיל עתה בחזקת חובה‬

‫ג( כמו התמידיס )שס(‪ .‬ד( כגון‬ ‫א( ולפיכך )ב״י ב״מ(‪ .‬ב( אמר שמואל )שס(‪.‬‬
‫)שס(‪ .‬ה( כשס )שס(‪ .‬ו( כך מתפלל תפלת נדבה )שס(‪ .‬ועי׳ אוצר הפירושיס צד ‪ 26‬סי׳ פ‪-‬ג‪.‬‬
‫ז( ואם לאו אל יתפלל דאי מחדש בה ומוקיס בדעתיה שאינה תפלה )שס(‪ .‬ח( או״ז‬
‫ח״א סי׳ צ״ה‪ .‬והובא גס בפסקי ריקאנטי סי׳ י״ח‪ .‬ט( בפסקא הקודמת‪.‬‬
 ‫נ ס ם ח י ם ר א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — סיר‪-‬ןץ‬ ‫‪22‬‬

‫להתפלל אבל אם התחי‪ S‬בחזקת ריבות גומר אע״פ •םהתפדי• עהרי אעפ׳יי •בהקריג ממיד מקריב‬
‫עולת נדבה דתפלות כנגד תמירים תיקנום כדאמר ריב־־ל פ׳ תפלת היבהר ותניא כוותיה התב‬
‫דהא דאיפליגו דיי ור׳ אלעזר וקיי־ל כר׳ אלעזי כדפי• ר״ה היינו בתפלת צבור הוא דאיפדיגו‪.‬‬
‫כי הוינן בי רבה בר אבוה בען מיניה הני בני בי רב דטעו‬
‫ומדברי דחול בשבת מהו שיגמרו ואמר לן גומרין כל אותה ברכה‪.‬‬
‫ו ד ו ק א א( בי׳־ח דעירבית ויבחרית ומנחה‪ ,‬אבל במוסף פוכק אפילו באמצע כרכה‬ ‫סח‬
‫לדעת מ י מ ו ן ב( וסמ‪-‬ג ג( ו ר ״ח ורבינו יונה ד(‪.‬‬
‫‪1‬כא ‪ 1‬ריב׳ל אכד א ם י כ ו ל ל ה ת ח י ל ו ל ג מ ו ר ע ד ש ל א י ג י ע‬
‫ש׳ץ ל ק ד ו ש ה י ת פ ל ל ו א ם ל א ו אל י ת פ ל ל ‪.‬‬
‫פר״ח ה( דהלכה כריב״ל דלא יתחיל אא״כ יודע שיכול לסיים ער קדושה‪.‬‬ ‫סם‬
‫איבעיא להו בהו להפסיק ל ה א ש מ י ה ר ב א מ ב ר ך כי אתא רב וימי‬
‫אמר ר״י ור׳ שמע׳ תלמידי דר׳ יוחנן אמרי לכל אין מפסיקין חוץ ל יד ־ זא‬
‫ש מ י ה ר ב א דאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק‪ .‬ולית הלכתא כוותייהו‪...‬‬
‫ואסיקנא הא דאמר לכל אין מפסיקין הוץ ליהא שמיה רבא מברך שאפי׳ עוסק‬
‫במ״מ פוסק ועונה עם הצבור הא אסיקנא לית הלכתא כוותיהו‪ .‬מיהו מנהגא‬
‫דרבנן לשתוק ולשמוע הצבור כשעונין אמן יהא שמיה רבא מברך וחוזר ומשלים‬
‫תפלתו י(‪ .‬וראינו עוד לרבוותא הגאונים י( דאי על יחיד לכנסת ואשכח צבור‬
‫דצלו בלחש מעכב עד דמסיימי וכד פתח שליח צבורא מסדר צלותיה בהדי שליח‬
‫צבור מילתא ]מילתא[ בלחש ואומר קדוש עם הצבור ושפיר דמי דכי האי גונא‬
‫לאו הפסקה היא וכי אמור רבנן אם יכול להתחיל ולגמור היכא דאתחיל מקמי‬
‫דפתח שליח צבור אבל כדמתחיל בהדי שליח צבורא שפיר דמי‪ ,‬ע״כ פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫! ”•‪ I‬דתגיא ד׳ יהוד׳ בן בתירא אוט׳ אין ד ב ר י ת ו ר ה מ ק ב ל י ן‬
‫ט ו מ א ה כי אתא זעירי אמר ב ט ל ו ה ל ט ב י ל ו ת א ‪.‬‬
‫פר׳׳ח ח( זצ״ל לקמן בגמרא ט( ר׳ יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם‬
‫דהוה מגמגם וקורא‬ ‫לההואתלמיד‬ ‫דהאירנא קיי״ל כר׳ יהודה בן בתירא דאמר ליה‬
‫שאין ד״ת מקבלין‬ ‫ויאירודבריך‬ ‫מלמעלה מר׳ יהודה בן בתירא א״ל פתח פיך‬
‫טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש מה אש איגו מקבל מומי אף דברי תורה‬
‫אינם מקבלים טומאה‪ .‬וקי״ל כר׳ יהודה בן גמליאל דאמר משום ר׳ חנניא בן‬
‫גמליאל זה וזה מותר ומותר להציע המשנה והמדרש ובתר הני כולהו אמר רב‬

‫ג( ה׳ תפדה דין י־ם‪.‬‬ ‫ב( רמב׳־ם ה׳ חפלה י׳‪ ,‬ז׳‪.‬‬ ‫א( שלהי הגכורים על הרייף‪.‬‬
‫ה( או־ז ח״א •סי׳ צ״ז עיי״ש‪ .‬ותכנה בתום׳ רי״ח‪.‬‬ ‫ד( ועי׳ גם בס׳ ההשלכה צד ‪.15‬‬
‫ו( ועי׳ שבה׳־ל סי׳ ט׳‪ ,‬והשלם סי׳ כ׳; רבינו ירוחם נתיב ג׳‪ ,‬כ׳ ע‪-‬ב; האגור ‪ 14‬ע״ב‪.‬‬
‫ז( כשבה׳׳ל שם‪ :‬״ור״ח כתב בשם ר׳ האיי גאון מנהגא דרבנן “‪ ,‬ועי׳ אוצר הפירושים‬
‫צד ‪ .27‬ססי׳ פיח‪ .‬ח( אויז ח״א סי׳ קי׳׳ז‪ .‬ט( ]כלומר ב פיסק א ר׳ יהודה אומר וכו׳‪ .‬וכך‬
‫מציינים הראשונים תמיד ״בגמרא כך וכך “!•‬
‫‪23‬‬ ‫מ ס ג ת ב ר ב ו ת ]דף ככ‪|:‬‬

‫נחמן בר יצחק נהוג עלמא בתלת סבי כר״י בן בתירא שאין דברי תורה מקבלין‬
‫טומאה‪ .‬והא דזעירא דבטלוה לטבילותא מסייע ליה לרב נחמן בר יצ׳ דאמר נהוג‬
‫עלמא בד״ת כר״י בן בתירא וה״מ בדברי תורה אבל בתפלה עד שירחץ א(‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ג ם ב( רבינו חנגאד ורנינו כרוך ז״ל מחלקים בין ר״ת לתפלה דדוקא לד׳־ת אין צריך‬ ‫עא‬
‫מכילה אכל לתפלה צריך מ כ י ל ה ‪.‬‬
‫]כב••[ ר יוחנן וריב׳ל ור אלעזר ור׳ יוסי בר חנינה חד מהאי ז ו ו א‬
‫וחד מהאי ז ו ו א ‪.‬‬
‫פי׳ ג( נמצאו תרי זווי ר׳ יוחנן וריב״ל זווא חד‪ ,‬ר׳ אלעזר ור׳ יומי‬ ‫עב‬
‫זיוא וחד מהאי זווא כגון ר׳ יוחנן ור״א ור׳‬ ‫בר׳ חנינה זווא חד‪ ,‬חד מהאי‬
‫יהושע ור׳ יוסי או איפכא ר׳ יוחנן ור׳ יוסי ור׳ יהושע ור״א‪.‬‬
‫היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק וכד‪.‬‬
‫פר״ ח י ( והאידנא קיי״ל כר׳ יהודה ב״ב וכזעירא דא׳ בטלוה לטבילותא‬ ‫עג‬
‫ואוקמוה אדאורייתא דליכא טבילה לב״ק למשמש מטתו אלא לתרומה וקודש‬
‫בלבר‪ .‬מיהו אשכחן דגדרו גדר והחמירו להן לטהר בנתינת ט׳ קבין מים עליהם‬
‫וכדרבא דאמר מדברי כולם נלמד חולה המרגיל ט׳ קבין וכש״כ בריא וה״מ‬
‫בחולה שאינו מסתבן אבל חולה המסתכן פטור מכלום והרי הוא כבעל קרי‬
‫שאין לו מים לטבול וכמו הזבין והמצורעין שאין חוששין לא לטביירה ולא‬
‫לנתינת ט׳ קבין אלא קורין כדרכן ה( וכיוצא בהן נשים נדות ויולדות שמתפללות‬
‫ומברכות כל ברכות שהן חייבות וכדרבינא דאמ׳ ו( הילכתא נדה קוצה לה חלה‬
‫כו׳‪ .‬והא דרב חמי הוה טביל כל מעלי פסחא להוציא רבים ידי חובתן אסיקנא‬
‫לית הילכתא כוותיה אלא אע״ג דלא טבי־* מפיק להו ידי חובתן‪ .‬מיהו להתפלל‬
‫כולי עלמא מחמירין ולא מצירו ואפי׳ בע״ק עד שיתן עליו ט׳ קבין מים ז(‬
‫מדתנן היה עומר ונזכר שהוא בע״ק לא יפסיק אלא יקצר ש״ם שאסור להתפלל‬
‫כשהוא בעל קרי‪ .‬וכן עמא דבר שנהגו כל ישר‪<:‬פל להמנע מן התפלר־! עד‬
‫שיטהרו בנתינת ט׳ קבין מים ח( דר׳ יהודה ב״ב לא פטר אלא בדברי תורה‬
‫אבל לתפלה לא פטר ט( והא דאמר ר׳ מאיר אין בעל קרי רשאי לקרות יותר‬
‫מג׳ פסוקים לית הילכתא כוותיה מדר״י בן בתירא‪ ,‬ע״כ פר״ח‪.‬‬
‫א( והוא כלשון רכ האיגאון‪ ,‬אוצר הפירושים צד ‪ 28‬סוף סי׳ פ׳׳ט‪ .‬זע׳ גס סי׳ צ״א‪.‬‬
‫זה פי׳ ר׳׳ח ז‪-‬ל‪.‬‬ ‫כ( פסקי רייד מ״ה ע״כ‪ .‬ג( ערוך ערך ״זוו “• וכסוף הערך כתוכ‪:‬‬
‫ה( מבאן עד מדתנן מקוצר בהגהות מיסוניות ה׳ תפלה ד׳‪ ,‬ד׳‪.‬‬ ‫ד( או״ז ח״א סי׳ קי״ז‪.‬‬
‫ועד הסוף כקצרה בראבייה צד ‪ 46‬סי׳ ס״ח‪ .‬ועי׳ מה שב׳ ריא אפטוביצר בהגהותיו שס הערה ‪.2‬‬
‫ז( מבאן עד הסוף מובא בתה׳ג כ״י המובא בהגהות איי• הים‬ ‫בכורות כ״ז ע״א‪.‬‬ ‫ו(‬
‫שע־׳ת סי־ ק‪-‬ג‪ .‬ועד; ״והא “ גם בכיי בריטיש מוזעאום ‪ 26. 977‬אות פ׳‪ .‬ועי׳ אוצר התשובות‬
‫צד ‪ 55‬סי׳ קט״ד‪ .‬ח( עי׳ אוצר הפירושים צד ‪ 28‬סוף סי׳ פ‪-‬ט וצ׳־א‪ .‬ם( ״וכן פסקו פי רו שי‬
‫ר כינו חננ א ל ז‪-‬ל דרב יהודה לא קאמר אלא לדברי תורה אבל לתפלה לא‪ .‬ונראין דבריו‬
‫וכן ע וש י ן א נש י ארץ ישראל “ )המנהיג סיג ע״א(‪ .‬ועי׳ איצר הפירושים צד ‪ 8‬־‪ 27‬סי׳ פ״ט‪.‬‬
 ‫פיר״ח‬ ‫הגאוניס‪-‬‬ ‫לספוזיס ל א ו צ ר‬ ‫‪24‬‬

‫אלא אמר רבא הוא\ל וחטא אע״פ שהתפלל תפלתו תועבה‪.‬‬

‫פי׳ ר״ ח א( דקיי״ל כרבא דהואיל והיה י״ו לעיין אי מקום טהור הוא‬
‫ולא עיין תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל‪.‬‬
‫חד אמר ח ו ז ר ל ר א ש וחד אמר ל מ ק ו ם ש פ ס ק ‪.‬‬
‫ופי׳ ר״ח ב( דקיי״ל דחוזר למקום שפסק ד־זדא דתפלה מררבנן היא‬
‫ובדרבנן ד־זלך אהרי המיקל ועוד דמסתברא דהשתא הוא דאידחי ולא דחוי‬
‫מעיקרא הוא דבמאי ארחי אי בהרגשת מי רגלים קי״ל כמה דיכול לעמוד על‬
‫עצמו לא מדחי‪ ,‬ע״ב פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫‪1‬כגל( ה ת ר ת י לך כ א ן ק ב ו ע אסרתי לך כאן בה׳ב א ר ע י ‪.‬‬
‫וכן פי׳ ר״ח ג( דבבית הכסא קבוע אםור להניחם בראש־ו אבל בידו‬ ‫עו‬
‫שרי דליכא למידחש לניצוצות ולשפשף‪ .‬ולהפך בביהכ״ם ארעיי שהמקום קשה‬
‫שאסור לאוחזם בידו משום ניצוצות אלא מניחם בכיסם אבל מורתר כשהוא‬
‫בראשו ואין צריך לחלוין רק שיכסה אותם י(‪.‬‬
‫א״ר יצחק הנכנס לסעודת קבע חולין תפילין ואחר כך נכנס‬
‫ופלי נ א דר׳ חי יא דא״ר חייא מניחן על שלחנו וכן הדור לו‪.‬‬
‫ופסק ר׳׳ ח זצ״ל ה( כל היכא דאיכא כהאי גונא בתלמוד ופליג׳ דפלוני‬ ‫עז‬
‫דקיי׳׳ל כחולק‪ ,‬הלכך קיי׳׳ל כר׳ חייא‪.‬‬
‫!כי•‪ 1‬א׳ר ירמיה בין כ ר ל כ ס ת ש ל א כ נ ג ד ר א ש ו ‪.‬‬
‫וכן פ ר״ ח י( דמניחם בין כר לכסת שלא כנגד ראשו ואף על גב‬ ‫עח‬
‫ששימש י( מותר‪.‬‬
‫ותני׳ אחריתי הישן במטה ובניו וביב בצדו הרי זה לא יקרא ק׳ש‪.‬‬
‫ד־!כי גר ים ר״ ח ח( ]אמר לך שמואל ולרב יוסף מי ניחא[ והתניא‬ ‫עט‬
‫היה ישן במטה ואשתו ישנה בצדו לא יקרא “ ( ק״ש אלא א״כ היתה טליתו‬
‫מפסקת בינו לבינה אלא מאי אית לך למימר ?•תשתו לרב יוסף תנאי היא‬
‫לדידי אחר נמי תנאי היא‪.‬‬
‫פי׳ ר׳׳ ח י( והלכה כר׳ יוסף דהא איכא תנאי דקאי כוותיה באחר ועוד‬
‫פפא התם אמר רבא אע״ג דתניא תיובתא דשמואלהלכתא‬ ‫רב כהנא לרב‬ ‫א״ל‬
‫א( או״ז ח״א סי׳ קל׳־א‪ .‬ב( שם‪ .‬והוא כשיטת רב האי‪ .‬אוצר הפירועים ‪ 29‬סי׳ צ־ד‪.‬‬
‫ד( ושם מסיים; וכן פסק נטי בשאלתות )כוף פ׳ גא(‪.‬‬ ‫ג( ראבייה סי׳ ס׳־ט‪ ,‬צד ‪.48‬‬
‫ועי׳ מה שכתב ר׳א אפטוביצר שם בהערה ‪ .4‬ה( או״ז ח״א סי׳ תקפ׳יח‪ .‬והוא זה ש״כתב רס״ג‬
‫בדרכי התלמוד שחבר בלשון עיבי‪ :‬כל היכא דאמרינן ופליגא דפלוני כין בתנאים בין באמוראים‬
‫על הרוב יצא הנאמר עליו‪ ,‬ר׳ל הנפלג עליו מהיותו כהלכה “ ובו׳ )כללי התלמוד לר׳ בצלאל‬
‫ו( ראבי״ה צד ‪ 55‬סי׳ ע׳ט‪.‬‬ ‫אשכנזי‪ ,‬הוצאת מרכס בספר היובל לר׳ד הופמן ז״ל ‪.( xxxii‬‬
‫כך בכ״י )אסטוביצר(‪ .‬ח( או״ז ח׳א סי׳ קל״ג; תוס׳ רי״ח ותום׳ הרא״ש‪ .‬ט( לא‬ ‫ז(‬
‫יחזיר פניו ויקרא )רי׳ח ותוס׳ הרא״ש(‪ .‬י( או׳ז שם‪.‬‬
‫‪25‬‬ ‫(דף כד‪ .‬כד‪(:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫הכא מאי וא״ל היכא דאתמר הלכה כשמואל הלכתא כוותיה הכא לא‬ ‫כותיה‬
‫הלכתא בותיה‪ .‬אבל באשתו דתרוויהו שרי אע״ג דאיכא תנא דפליג הא‬ ‫אתמר‬
‫תנא אהרינא דקאי כוותייהו דתניא שנים שהיו ישנים במטה אחת זה‬ ‫איכא‬
‫פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא ולדיית לן לאוקמה אלא בז^^זשיתו‪.‬‬ ‫מחזיר‬
‫אחר עמו אם המלית מפסקת ביניהם לכולי עלמא שרי‪.‬‬ ‫אפילו‬
‫עגבות‪.‬‬ ‫אמר מר זה מחזיר פניו וקורא ק״ש והא א י כ א‬
‫ופי׳ ר״ ח א( התם ואסיקנא דעגבות וכיוצא בהן נוגעות באחוריהן והן‬ ‫פא‬
‫אברים שאין האיש רואה אותן בעת קריאתו אין בהם משום ערוה אבל רואה‬
‫אותן אפי׳ באשתו ערוה היא ולא שרי׳ ליה למקרי ק״ש‪ .‬והא דמסייע מינה‬
‫האשה יושבת וקוצה חלתה ומברכת ולא חיישינן משום ערוה אוקימנא דוקא‬
‫יושבת כדי שיהיו פניה שלמטה כבושות בקרקע וערותה מתכסה ואינה נראה‬
‫הכי הוא דשרי ואי ליתא הכי אסור‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫מהו קרא עליה שער שער‪.‬‬ ‫שער יוצא ב ב ג ד ו‬
‫פי׳ ר״ ח ב( היה שער יוצא מתוך בגדה ובשרה מכוסה אין בו משום‬ ‫פב‬
‫משום ערוה כי שער הוא ולא בשר וזה שקרא רב כהנא על רב מרי שער‬
‫שער כלומר השער שער הוא ולא בשר כיוצא בו קרי׳ עלי׳ גוי גוי‪ ,‬ע״כ פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫למה מגה הכתוב תבשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים‪.‬‬
‫פי׳ ר״ ח ג( תכשיטין שבחוץ הן טבעת עגיל וצמיד שהן תכשיטי ידים‬ ‫פג‬
‫תכשיטין שבפנים אצעדה וכומז אצעדה ברגלים והכומז במקום הרתורף שהוא‬
‫מקום זמה הלכך טפח מבשר אשתו שמגולה במקום שרגיל להיות מכוסה אסור‬
‫לקרות ק״ש עד שתכסה ובאשה אחרת אפי׳ בפחות מטפח שנתגלה מבשרה‬
‫במקום הראוי להיות מכוסה אסור לקרות ק״ש עד שתכסה ד(‪.‬‬
‫אמר שמואל קו ל ב א ש ה ע ר ו ה ‪.‬‬
‫פי׳ ר״ח ה( וקול אע״ג דאין נראה לעינים הרהור מיהא איכא וכל אלה‬ ‫פד‬
‫דוקא שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינן דליכא‬
‫הרהור וכן בקול הרגיל‪.‬‬
‫!כי‪ [:‬וממשמש בבגדו א ב ל לא הי ה מ ת ע ט ף ‪.‬‬
‫ופי׳ ר״ח י( וממשמש בבגדו ולא נתעטף חדא מי ‪“7‬תא היא כלומר‬ ‫פה‬
‫שתקן בגדו שלא יפול מעל ראשו אבל אם נפל מעל ראשו לא היה מתעטף‬

‫ג( שס‪.‬‬ ‫ב( או׳׳ז ח״א סי׳ קליג‪.‬‬ ‫א( או״ז שם סימן רנ״ה‪ .‬ובקצרה בסי׳ קל״ג‪.‬‬
‫ד( ועי׳ ראבי״ה צד ‪ 52‬ושם הערה ‪ , 13‬ואוצר הפירושים צד ‪ 30‬סי׳ ק״ב‪ .‬ה ( הגהות‬
‫מימוגיות ה׳ ק״ש ג׳‪ ,‬ט״ז‪ .‬ו( תום׳ רי״ה‪ ,‬תוס׳ הרא״ש ותום׳ ד׳־ה ומשמש‪ ,‬והובא גם בחר•״׳‬
‫ואויז היא סי׳ צ״ח‪ ,‬ור׳ ירוחם גתיב ג׳ ת״ד כ׳׳א ע״א‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ל א ו צ ר ה ג א ו נ י ‪ — n‬פיד״ח‬ ‫‪26‬‬

‫שהיה חושבו הפסקה להתעטף בתפלתו אבל לתדן טליתו עליו שלא יפול מעליו‬
‫אין זו הפסקה א(‪.‬‬
‫ולא הניח י ת ב( על ס נ ט ר ו ‪.‬‬
‫פר״ח ג( ]לא הניח[ ידו על סנטרו )לא הניח[ ירו על צדו והן כסליו‬ ‫פו‬
‫שנראה כעומד בקלות ראש‪.‬‬
‫א׳ל אנא אנינא דעתאי‪.‬‬
‫ופר״ ח ד( דהבי הלכתא דכל מאן דאנינא דעתיה זורקו לאחוריו ובלבד‬ ‫פז‬
‫שלא יזרקהו ב א י ם טל י ן ה(‪.‬‬
‫ור״ח ו( פיר ׳ ר ו ק עבה הנראה מאד‪ ,‬והוא לשון א צ ט ל י ת שהוא בגד עבה‪.‬‬ ‫שח‬
‫ת׳ר היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה‬
‫חוצץ בטליתו על צוארו וקורא ק׳ש וי״א על לבו‪.‬‬
‫חננאל‬ ‫ו ה ל כ ת א ז( לבו רואה את הערוה אסור‪ .‬וכן פסק ר ב י נ ו‬
‫מרפריך סתמא דגמרא והרי לבו רואה את הערוה‪.‬‬
‫א־ל ר׳ח האלהים אם אמרה לי ר׳ יוה׳ בפומיה לא צייתנא ליה‪.‬‬
‫פר״ ח ח( מדאמר רב חסדא האלהים אי ‪<:‬חמר ר׳ יוחנן בפומ‪«^:‬פ לא‬
‫צייתנא ליה ש״ם דקבלה היתה בידו דאסור ובא רב הונא להתירו ולא קבלה‬
‫ר״ח אע״ג דרב חסדא תלמיד לגבי רב הונא ורב יוחנן קיי״ל כוותיה דאסור‬
‫מדהני אמוראי כולהו מסייעי טעמיה רהא תנא דקאי כרב חסדא ש״מ דהלכתא‬
‫■‬ ‫כוותי‪ /‬עד כאן לשונו‪.‬‬
‫א( ובן הגי׳ בכי־־פ‪ :‬מתעטף ]כשטליתו נופל מראשו אלא טליתו פתוחה והיה[ מניח‬
‫ב( כגירסת ה׳׳ג ורב האי גאון )אוצר הפירושים צד‬ ‫ידו על סנטירו )הגהות דיס אות ת׳(‪.‬‬
‫ג( או״ז ח״א סי׳ צ׳׳ח‬ ‫‪ 30‬סי׳ ק״ד(‪ .‬וב״נ‪ :‬ולא היה מניח ידו )עי׳ הגהות דיס אות ת׳(‪.‬‬
‫)ועי״׳ם סי׳ ק׳(‪ .‬וערוך ע׳ סנטר ב׳ סתם‪ .‬ואצל רב האי )שם( בשם‪ :‬״מפרשי רבנן “‪ .‬ועי׳ ריא‬
‫ה( ובאור זרוע שם‪:‬‬ ‫אפמוביצר ראבי״ה צד ‪ 50‬הערה ‪ .9‬ד( או״ז ח״א סי׳ צ״ח עיי״ש‪.‬‬
‫״וכן מוכח בירושלמי דבאסמלין אסור דאמר בירוש׳ סיפ מי שמתו‪ :‬חני הלפתא בן שאול העוטש‬
‫בתפלתו סימן רע לו הדה דתימר מלמטה אבל מלמעלח לו‪ ,‬אתיא כיי דמר ר׳ חנינא אני ראיתי‬
‫את רבי מפהק ומתעטש ומניח ידו על פיו אבל לא רוקק ר׳ יוחנן אמר אשי׳ רוקק בדי שיהא‬
‫בוסו נקי‪ ,‬לפניו אסור לאחריו‪ .‬מותר לימינו אסור לשמאלו מותר הדה דבתיב יפול מצדך אלף‪,‬‬
‫בל עמא מודו בההן דרקיק א י סט י ל י ן דאסור ובו׳ הרי ראיה דפי׳ ר״ח דאסור לרקוק‬
‫ב א י ס ט י ל י ן “‪] .‬להלן בפי׳ ד״ח ס״ב כ׳‪ :‬״ כי איסטילין “ ‪ ,‬כ מו איסטילין‪ .‬איסטילין זה‬
‫פירושו ״עמוד “‪ ,‬״כלונס “ ביונית‪ ,‬כמו ירושלמי סוטה פ״ז כ״א‪ ,‬ד׳‪ :‬א י ס מ ל י ו ת ״עמודים “‪,‬‬
‫ובמדרש שמואל פי״א‪ ,‬ב׳‪ :‬חמשה א י ס טי ל י ן ‪ , Stylus‬״מכתובין“‪ .‬ופירושו‪ :‬הרוקק כ מ י ן‬
‫עמוד‪ ,‬מעין ״מושכי הרוק “ )חוספתא סוטה פי״ד‪ ,‬ח׳; בכלי מ״ז‪ (:‬״ועמוד“ כמו ״כנגד עמוד “‬
‫)של שתן( ברכות כיה‪ ,‬א׳; ״עמודיה “ של צרצור והבית )ע״ז ע״ג‪ ,‬א׳(‪ .‬ו״איסטילין “ ולא‬
‫״באיסמלין “ ראיה לפירוש זה‪ .‬וכך מתפרש גם נוסח ״איצטילין “‪ ,‬צ׳ וס׳ מתחלפים‪ ,‬כמו איצטלי—‬
‫איסטלי‪ .‬וצ״ל בריח כאן‪ :‬כאיסטליןן‪ .‬וגירסת א י ס ט י ל י ן כ״ה גס באגור לר״ש אבן גמע‬
‫שנדפס כס׳ היובל לגרטץ צד ‪ .27‬ועי׳ בהערות ר״ש בובר שם‪ .‬ו( תש־ר ח״א‪ .58 ,‬וכנראה יש‬
‫ז( הרא״ש סי׳ ל״ו‪ .‬ולזה רמז רבינו ירוחם ס׳ אדם נתיב ג׳ ח״ד‪ ,‬שכ׳‪ :‬וכן‬ ‫כאן שבוש בשם‪.‬‬
‫פסקו ר״ח ורי״ף‪ .‬ועי׳ אוצה״ת ‪ 58‬סי׳ קנ״ד‪ .‬ח( או״ו חיא סי׳ קי״א‪ .‬וכסתם כפסקי רי״ד מיו ע״^‬
‫ד‪2‬‬ ‫^ ס כ ת ב ר כ ו ת )ד‪,‬ה כה‪!.‬‬

‫‪1‬כה•[ איתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבי־ה׳ב רב הונא אכ‪-‬ר‬

‫מותר לקרות ק*ש רב חסדא אמר אסור לקרות ק״ש‪.‬‬
‫ופר״ח א( דהלכה כר״ח אע״ג דהוא תלמידיה דר״ה דהא המיר ממבואות‬ ‫צא‬
‫המטונפות דאמ׳ ר״ה א״ר יוחנן מניח ידו על פיו וקורא ק״ש אמר רב חסדא‬
‫האלהים אי אמרה ]לי[ ר׳ יוחנן בפומיה לא הוה צייתנא ליה‪.‬‬
‫ו ה א ב ( דפמק בפירוש רבינו ר־זננאל צואה על בשרו בו׳ כרב תמדא‬ ‫צב‬
‫בפירוש ר״ח שלנו פסק כר״ה ו לח ו מ ר א‪ ,‬ונראה דגרים איפכא ומיהו חרא‬
‫טעמא הוא‪ ....‬ומה שכתב בפירוש רבינו חננאל אע״ג דרב חסדא פליג על רב‬
‫הונא הא אמרינן לית הילכתא כוותיה אלא אסור כרב הונא לא ידעתי היכא‬
‫אמרינן הך פיסקא‪ ,‬ושמא שיבוש הוא בפירושי ג(‪.‬‬
‫אתמר ריח רע שיש לו עקר ר׳ה אמר מרחיק ד אמות וקורא‬
‫ק׳ש ור׳ח אמר מרחיק ד׳ אמות ממקום שפסק הריח‪.‬‬
‫ופי׳ ר י ח י ( דקייל כרב הונא דא׳ מרחיק ר״א וקורא דהא מתני׳ דתנא‬ ‫צג‬
‫כרב הפרא דחאה רבא ואט׳ לית הלכתא כי הא מתני׳‪ .‬ויש מרבוותא שאומרים‬
‫הלכתא כר״ח דהא תניא כוותיה וקיי״ל אפי׳ תלמיד בהדי רביה הלכתא כתלמיד‬
‫אי תניא כוותיה ואי משום דאמר רבא לית הלכתא כי הא מתני׳ אמר בהני‬
‫לחוד בצואת ארם ובצואת כלבים דאשכח תנא דפליג עליה אבל בשאר מילי‬
‫איכא למימר האי תנא מודה לי׳ הלכך הלכתא כוותיה‪ ,‬ע״כ פי׳ ריח‪.‬‬
‫בעו מיניה מר ששת ריח רע שאין לו עיקר מהו אמר להו אתו‬
‫הזו ה ני צ י פ י ד ב י רב דהני גנו והני גרסי‪.‬‬
‫וה ל כ ה ה( כר׳ ששת וכדאמרינן דה״ט לד״ת דשרי אבל לא לק״ש וה״ם‬ ‫צד‬
‫דחבריה אבל לדידיה לא ו כ ן פ ר״ ח דתכי הלכתא‪.‬‬
‫איתמר צואה עוברת אביי אמר מותר לקרות ק״ש רבא אמר‬
‫אסור לקרות ק׳ש‪.‬‬
‫ופר״ ח י( דהלכה כרבא‪.‬‬ ‫צה‬
‫א״ר יהודה ספק צואה בבית מותרת ב א ש פ ה א ס ו ר ה ‪.‬‬
‫ופר״ח י( דקיי״ל כרב יהודה דאמר בפק צואה בבית מותר באשפה‬ ‫צו‬
‫אסור משום דמחזקי׳ הבית בנקיות והאשפה בצואה‪ .‬ספק מי רגלים אפי׳ באשפה‬
‫מותר וכש״כ בבית‪ ,‬עד כאן פר״ח‪.‬‬
‫א( או״ז ח׳׳א סי׳ קל״א והובא גם בתום׳ ד״ה פםק ובתום׳ רי״ח ותום׳ הרא״ש‪ ,‬והאשכול‬
‫צד ‪ ,15‬וי׳ ירוחם נתיב ג׳ כ״א ע׳׳א; ראבי״ה צד ‪ .149‬ועיין שם םי׳ ע״ב צד ‪ 51‬הערות ‪.4 ,2‬‬
‫ועי׳ באוצה״פ צד ‪ 31‬םי׳ ק״ה וק״ו‪ .‬ופםקי די״ד ם״ו ע״ג‪ .‬ועי׳ האשיכול אלבק צד ‪ 19‬הערה ח׳‪.‬‬
‫ב( ראבי״ת םי׳ קנ״א צד ‪ . 152‬ג( בפירוש ר״ח שלי )הערת אפטוביצר שם(‪ .‬ד( או״ז‬
‫ח״א סי׳ קל״א‪ .‬והשוה אוצה״ם צד ‪ 31‬סי׳ ק״ה‪ .‬ה( או״ז חיא סי׳ קל״א‪ .‬והשוה אוצהים שם‪.‬‬
‫ז( אויז שם‪.‬‬ ‫ו( או״ז שם‪.‬‬
 ‫‪ :‬ס פ ח י ם ל א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פיר״ו ►‬ ‫‪28‬‬

‫אמר ליה עיין אי מ פ ל א י א פ ל ו " • ‪.‬‬

‫פי׳ ר״ ח א( אפלויא ]אם[ נתפלחה ונתבקעה מלשון פולח ובוקע )תהלים‬ ‫צז‬
‫קמ״א‪ ,‬ז׳( ]עד יפלח הין כבודו )משלי ז׳( ועדיין לא הגיע להיות כחרם[ ע״כ פר״ח‪.‬‬
‫אמר רבא הלבתא צואה כחרם אסורה ומי רגלים כ׳׳ז שמטפיחין‪.‬‬
‫ופד״ח ב( דבעינן ט ו פ ח על מנת ל ה טפ י ח כתנא קמא דד׳ יוסי‪.‬‬ ‫צח‬

‫ןכה‪ 1:‬והרי לבו רואה את הערוה‪.‬‬

‫פי׳ ג( ר״ח זצ״ל ומקשי׳ אמתניתין וכי מתכסה במים מאי חוה והרי‬ ‫צט‬
‫לבו רואה את הערוה ופרקי׳ בעכורין שנו‪ .‬נמצאת משנתינו כיש אומרים עוכרן‬
‫ברגליו‪ ,‬הלכך הלכתא כוותיה שאם אינן עכורין אינו דשאי לקרות אלא יעכר‬
‫המים ברגליו ואינו דומה לבו י'עקיבו אלא לבו רואה את הערוה אסור אבל‬
‫עקיבו אסיקנא והלכתא עקיבו נוגע את הערוה אסור לקרות ק״ש עקיבו רואה‬
‫מותר‪ ,‬ע״כ פי׳ ר״ח זצ״ל‪.‬‬
‫בעא מר בריה דרבינא צואה ד ב ו ק ה ב ס נ ד ל ו מאי‪ ,‬תיקו‪.‬‬
‫פי׳ ר״ח י( דאזלינן בה לחומרא ד כל ת י ק ו ד א י ס ו ר א ל ח ו מ ר א ‪.‬‬
‫קמ״ל דאינהו נמי איקרו ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו‪.‬‬
‫ופי׳ ר״ח ה( התם דמיירי בערותו נראית‪.‬‬
‫א׳ל רב יוסף לשמעיה אייתי לי רביעיתא דמיא כר זכאי‪.‬‬
‫ופי׳ ר״ח י( וקי׳׳ל בתחלד‪ .‬בין בסוף רביעית מים כרבי זכאי‪ ,‬דרב‬ ‫קב‬
‫יוסף דהוא בתרא׳ עבד עובדא כוותיה‪ ,‬עד כאן פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כד׳ אמות דמי רשב״א‪.‬‬
‫ע יקר דבריו ח( •סד ר׳ ״‪-‬־מעון כן אלעז׳‬ ‫פרש״י י( לא ידעתי היכן הוא‪.‬‬ ‫קג‬
‫בתוספת׳ דעירובין )פ״ב( ובגמ׳ בפר׳ עו׳סין‬
‫פסין )עירובין כ״ב‪ (.‬אמר רשב׳׳א כד אויר‬ ‫י‬ ‫י'‬ ‫י‬
‫שתיסמישו לדירה כגון דיר וסהר ומוקצה‬ ‫כ״ב‪ (.‬דתניא כלל אמר רבי שמעון בן‬
‫וחצר אפי׳ בית ה׳ כורין אפי׳ ב י ת י ׳ כורין‬ ‫אלעזר כל אויר שתשמישו לדירה ב^ןי‬
‫מותר‪ .‬שמעינן מיהא רר׳ שמעון היה מתיר‬ ‫‪.‬‬
‫לטלטל כל כי האי שיעורא מפני שתשמישו‬ ‫בת‬ ‫דיר וסו־זר מוקצה ודהצר אפילו‬
‫לדירה וכולו כד׳ אמות רמי ליה‪.‬‬ ‫חמשת ו ב ת עשרה כורין מותר‪.‬‬
‫א( או״ז ח״א סי׳ קל״א‪ .‬ובערוך ע׳ ״פל״ סתם עי״ש‪ .‬והמוקף ברכוע משם‪ .‬ב( ראכי״ה‬
‫צד ‪ 52‬סי׳ ע״ה‪ .‬ובהרחבת דבריו באו‪-‬ז שם; ״והכי קי׳׳ל מימי רגלים כל זמן שמטפיחים היינו‬
‫טופח להטפיח כתנא קמא דרבי יוסי כ ך פי׳ ג א ו ן “ )הרא׳׳ש סי׳ מ׳׳ם‪ .‬וברבינו ירוחם נתיב‬
‫ג׳ ח׳׳ד כ״א עיב‪ :‬״וכן פ ס ק גאון “(‪ .‬ופסקא זו נשמטה מאוצה״פ‪ .‬ג( או״ז ח״א סי׳ קכ״ח‪.‬‬
‫ועי׳ תום׳ רי״ח ותום׳ הרא׳־ש‪ .‬וברא״ש סי׳ ל‪-‬ו‪ .‬ואוצה׳׳ת סי׳ קנ״ד‪ .‬ר( או״ז ח״א סי׳ קל״א‪.‬‬
‫ה( או״ז ח״א סי׳ רכ״ה‪ .‬והשאר שם‪,‬‬ ‫ומכאן לשון הרי״ף כאן‪ .‬והשוה ראב׳־ן בסימן קס״ד‪.‬‬
‫כנראה‪ ,‬לשון האו״ז‪ .‬ו( שם סי׳ קכ״ט‪ .‬ז( שם סי׳ ק״ל; תום׳ רי‪-‬ח בשנוי‪ ,‬וכש־טמ׳־ק מפורש‬
‫ח( ספר המפתח לדיג‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫‪20‬‬ ‫| ד ^ כה; כו‪.‬ן‬ ‫מסכת ברכות‬

‫שבעה שמונה תשעה מהו‪ ,‬א׳ל לא 'דענא‪.‬‬

‫ופי׳ ר״ ח א( למסה משלשה טפחים ד״ה קורא דהא מכוסין הן דכל‬ ‫קד‬
‫פחות משלשה כלבוד דמי למעלה מעשרה דברי הכל אסור לקרות כנגדו רמטה‬
‫זו רשות אחריתי ובפני עצמה ונמצא דהוא והם במחנה אחת והתורה אמרה‬
‫והיה מחנך קדוש וליכא משלשה עד עשרה איבע׳ ולא איפשיט ב( ובכי האי‬
‫גונא לחומרא עבדי׳ ואסור‪ ,‬ע״כ פר״ח‪.‬‬
‫ורבא אמר אין הלכה כר״ש בן אלעזר‪.‬‬
‫ופי׳ ד״ ח ג( דקיי״ל ברבא דהוא בתראה‪.‬‬ ‫קה‬

‫בית שיש בו ספר תורה‪.‬‬

‫ו ב ש ־ א ל ת ו ת ד( פרשת ואתחנן ה( גרס בית •שי־צ בו שפרים ו( כו׳ עד עיוציאס‬
‫או ׳שיניחם כלי בתוך כלי וכר ור ״ת ג ר ס ב י ת ש י ש כ ו ס פ ר ת ו ר ה וכד‪:‬‬
‫] ו ב י ת י( שיש בו פפר תורה אסור לשמש מיטתו שם אלא א״כ מונחת‬
‫בתיבה או בספרון ומכסה התיבה בבגד ואם יש לו מקום אחר להניחה שם‬
‫מניחה או יעשה מחיצה עשרה וה״ה לספרים[‪.‬‬
‫‪1‬כי‪ 1-‬אמר רבא גלימא א ק מ ט ר א ככלי בתוך כלי דמי‪.‬‬
‫ונ״לח( דאקמטרא מיידי שהוא עשוי לצורך הספר והוא כליין והוא גופיה‬ ‫קח‬
‫קדוש‪ ,‬וכן משמע בה״ג ט( וגם מפי׳ ר״ח אלא שנכתב בשיבוש למדקדק בפירושו‪.‬‬
‫כמה ירחיק מ הן ומן הצואה ד' אמות‪.‬‬
‫פ ר״ ח '( בגם׳ ואסיקנא הא דתנן שצריך להרחיק ממי המשרה וממים‬
‫הרעים יא( ד׳ אמות ה״ם לאחוריו אבל לפניו מלא עיניו ובן בצואה בק״ש וכן‬
‫בתפלה‪ ,‬ע״כ פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫למיקם עליה ל צ ל וי י ב ג ו י ה‬ ‫כי קא מיבעיא ליה לרבינא‬
‫אבל כ נ ג ד ו לא‪.‬‬
‫‪ (-‬דביהכ״ם הדש שאין בוצואה מתפלל אדם כנגדו במקום‬ ‫ופי׳ ר״ח‬
‫אבל להבנם בתוכו להתפללאסור‪ ,‬ע״כ פר״ח‪.‬‬ ‫שהזמינו לביהב״ם‬
‫כ( והשוה ראבייה‬ ‫א( או״ז ח״א סי׳ ק״ל‪ .‬ועי׳ אוצר הפירושים צד ‪ 32‬סי׳ ק״ס‪.‬‬
‫ג( או״ז שש‪ .‬והשוה ראבין סי׳קס׳׳ה‪ .‬ועי׳ אוצר הפירושים ‪ 32‬סי׳ ק״י‪.‬‬ ‫צד ‪ 49‬סוך סי׳ ס״ט‪.‬‬
‫ד( ראבי״ה צד ‪ ,55‬ססי׳ ע״ה‪ .‬ה( ובן נמצא בכ״י ר״א עפשטיין‪ ,‬ובדפוס הוא כפ׳ בא‬
‫ו( וכן גירסת כה״ג ד״ו מ״ז ע״א‪ ,‬וה״ג אספמיא גורם‪:‬‬ ‫סי׳ מ׳׳ה שאילתא ב׳ )הערה ‪ 7‬שם(‪.‬‬
‫״בית שיש בו תפילין וספר“‪ .‬ועי׳ בהערה מ׳‪ .‬ז( ראב״ן סי׳ קס״ו סתם‪ .‬אבל נראה לי שהוא‬
‫לקוח מפי׳ ר״ח כחלק גדול של הפסקאות שם‪ .‬ח( ראבי״ה סי׳ ע״ח צד ‪ ,54‬עיי״ש הערה ‪3‬ז‪.‬‬
‫ט( ד״ו מ״ז ע״א‪ .‬וה״ג אספמיא צד ‪ :230‬״קמטרא דספדי‬ ‫ועי׳ אוצר הפירושים סי׳ קי׳׳ב‪.‬‬
‫בקמטרא דלאו דספרי “‪.‬וכן בה״פ בסי׳ ס״ו‪ ,‬תש״ר ח״א צד ‪ 47‬בסי׳ ה׳; והלכתא בית שיש‬
‫בו תפילין וספרים אסור לשמש בו את המטה עד •שיוציאם או עד שיניחם כלי בתוך כלי‪,‬‬
‫יא( אבל ברש׳׳י למשנתנו‬ ‫י( או״ז ה׳׳א סי׳ ק״ל‪.‬‬ ‫קמטרא דספרי בקמטרא דלאו ספרי “‪.‬‬
‫יב( או״ז ח״א סי׳ קל״ד‪.‬‬ ‫כ״ב; ״וכמה ירחק מהם‪ ,‬ממי רגלים “‪.‬‬
 ‫פיר״ח‬ ‫נספחים ‪ vikS‬״ הגאוני)‬ ‫‪30‬‬

‫הני בתי בסאי דפרסאי' אע׳ג דאית בהו צואה כסתומין דמו‪.‬‬
‫פי׳ ר״ ח א( בורות חפורים בקרקע הם ופיהם מתום כמין קמור מרודד‬ ‫קיא‬
‫שהצואה מתגלגלת בהן אלו ודאי כסתומות חע^יובות דאין הצואה נראית בתובם‪,‬‬
‫ע״כ פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫זב ש ר א ה ק ר י ‪.‬‬
‫ופר״ ח ב( קיי׳׳ל כרבנן ובדתני ר׳ הייא שימצריבים טבילה לטומאה קלה‬
‫ואע״ג דהוא נשאר עדיין בטומאה חמורה והשתא אינו עולה לטהרה ואפי׳ הכי‬
‫מצוה קעביד ש״מ אע״ג דאנחנו האידנא בארץ טמאה ואין לנו טהרה לגמרי‬
‫אנו צריכים טבידיה מכל טומאה דמצוה עשה היא דכתיב ג( ורד־זץ במים‪.‬‬
‫תפלת השחר עד הצות וכר‪.‬‬
‫מ ש נ ת נ ו ד( זו תנא קמא ור׳ יהודה ]תרויהו[ יז( סבירא להו תפלות כנגד‬ ‫קיג‬
‫תמירים תקנום דתנינן בהדיא כשם שנתנה תורה זמן י( לקיש כך נתנו חז״ל זמן‬
‫לתפלה‪ .‬מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שכן תמיד שיל שחר קרב עד חצות‬
‫ר׳ יהודה אומר עד ד׳ שעות‪ .‬ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הע־רב ]שכן תמיד‬
‫של בין הערבים קרב עד הערב[ ור׳ יהודה אומר ]עד[ פלג המנחה‪ .‬וכמה הוא‬
‫פלג המנחה י״א שעות חםר רביע‪ .‬תפלת הערב אין לה קבע ור׳ אלעזר ברבי‬
‫יומי אומר ער נעילת שערים‪ .‬איר אלעזר ב״ר יוסי אבא היה מתפלל אותה עם‬
‫נעילת שערים‪] .‬תפלת המוםפין כל היום‪ .‬פי׳ י( פלג מנחה דקאמר ר׳ יהודה‬
‫מה שנשאר מתשע שעות ומחצה ער סוף היום והוא ב׳ שעות ומחצה כשתחלק‬
‫שתי שעות ומחצה לשני חלקים יבא בכל חלק שעה ורביע כשתוסיף שעה‬
‫ורביע על תשע שעות ומחצה שהן זמן קריבת התמיד כדתנן וקרב בתשע ומחצה‬
‫הוא סוף פלג_ ראשון וקיי״ל עד ועד בכלל[‪ .‬שמעינן מינה דרבנן סברי כל היום‬
‫כשר להקרבת תמידין‪ ,‬של שחר עד חצות ושל בין הערבים עד הערב‪ ,‬ור׳‬
‫יהודה סבר אין הקרבת תמידין ]כשר[ אלא שמונה שעות ועוד ביום‪ ,‬תמיד של‬
‫שחר היה נשחט משיאיר המזרח ומצאנו שהיו שוחטין אותו ומנקרים ח( אותו‬
‫ומוליכין האיברים ושולחין פ( אותן ועדיין לאהיה הנץ החמה‪] ,‬דתנן י( הלכו[‬
‫ונתנום מחצי כבש ולמטה ומלחום וירדו ובאו ללשכת הגזית לקרות את שמע‪ .‬ותנן‬
‫הילני אמו עשתה נברשת יא( של זהב‪ ,‬תאנא י=( כשחמה זורחת יוצאין ממנה‬
‫ב( ראבי־ה צד ‪ 56‬סי׳ פ״א‪.‬‬ ‫א( או״ז סי׳ קל׳׳ה‪ .‬וכן פי׳ בקצרה בערוך ע׳ בית כסא‪.‬‬
‫ג( ויקרא ט״ו‪ ,‬ט״ז‪.‬‬ ‫ועי״ש הערות ר״א אפטוביצר ‪ .11.10.9‬ועי׳ אוצר התשובות ‪ 59‬סי׳ קס״ט‪.‬‬
‫ד( מכ״י בריט‪ .‬מוז‪ Add. 26.977 .‬בתוך סי׳ פ״ב‪ .‬וכ״י אוכספורד שהדפסתי בתחכמוני א׳‪.‬‬
‫ה( מכאן מתחיל כתחכמוני צד ‪ 40‬שורה ח׳) ע ם׳ ג׳ ככ״י( והלאה עי׳׳ש‪ .‬והמוקף ברבוע‬
‫ז( והוא מלשון רב האי גאון‪ ,‬אוצה״פ‬ ‫ו( קבע )תחכטוני(‪.‬‬ ‫כאן עפ״י הנדפס בתחבמוני‪.‬‬
‫‪ .34‬ועי׳ ערוך ע׳ ״פלג“ ‪ .‬ח( ומנתחין )תחכמוני(‪ .‬ט( ומולחין )תחכמוני(‪ .‬י( תמיד פ״ד‪.‬‬
‫יב( יומא ל־ז ע״ב‪.‬‬ ‫יא( ע׳׳ב סב״י אוכספורד‪ ,‬תחכמוני שם‪.‬‬
‫‪31‬‬ ‫| ד‪1‬ש בו‪:‬ן‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ניצוצות ויודעין שהגיע זמן ק״ש‪ .‬וסקשינן ודמינהו הקורא את שמע עם אנשי משמר‬
‫ועם אנשי מעמד לא יצא ידי חובתו מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד‬
‫מאחרין‪ .‬ופריק אביי נברשת זו עשויה לירע שאר עמא דבירושלים זולתי אנשי‬
‫משמר‪ ,‬נתברר שהיה נשחט תמיד של שחר קודם הנץ החמה והיה מעת זריחת‬
‫השמש עד סוף ד׳ שעות כשר להקריבו שהם ד׳ שעות ועוד משעת שחיטתו עד‬
‫זמן הקרבתו וזה טעם ר׳ יהודה‪ .‬ופסק רב כהנ^ת הלכה כר׳ יהודה ומבר ר׳‬
‫יהודה כשם שאין לתמיד של שחר הכשר ביום להקרבתו מעת שחיטתו אלא עד‬
‫ד׳ שעות ועוד כך לתמיד של בין הערבים אין לו מעת שחיטתו והוא מכי ינטו‬
‫צללי ערב כשר להקרבתו אלא ד׳ שעות ועור ביום כשעור תורת תמיד של שחר‬
‫מחצי שביעית שהיא כשרה לשחיטתו עד ד׳ שעות ועוד שהוא זמן הקרבתו י״א‬
‫שעות חסר רביע ביום וזה חשבונם חצי שעה שביעית ושמינית ותשיעית ועשירית‬
‫וחצי שעה מי״א הרי ר׳ שעות שלמות הוסף רביע שעה כנגד שעה משתאיר‬
‫המזרח ער הנץ החמה שהוא יתר מד׳ שעות בתמיד של שחר ונמצא חכמים‬
‫ור׳ יהודה חלוקתם בזה הדרך‪ ,‬רבנן דייקי שנים ליום עולה תמיד מלמד שכל‬
‫היום כשר ‪“7‬תמידים הלכך מח?“קים לשני הרתמידים היום כולו עד חצות‬
‫לתמיד של שחרית ומחצות ועד הערב לתמיד של בין הערבים והתפלה כנגד‬
‫התמידין ור׳ יהודה הוה דייק האי קרא את הכבש אחד תעשה בבקר ומפיר‬
‫לה מן התורה דעד ד׳ שעות הוז‪-‬ז בקר כמו שהוא לענין המן וסבר הכשר‬
‫התמיד ארבע שעות ביום מעת הנץ החמה עד סוף הקרבתו ומאחר כן אסור‬
‫שכבר עבר הבקר נמצא הכשר תמיד של שחר מעת שחיטתו עד סוף הקרבתו‬
‫ר׳ שעות‪ .‬ומצאנו מצות תמיר של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב והיא מכי‬
‫מטי חצי שעה שביעית ביום וסבר ר׳ יהודה התורה אמרה שנים ליום עולה‬
‫תמיד כמצות תמיד של שחר ד׳ שעות ועוד כך מצות תמיר של בין הערבים‬
‫ד׳ שעות ועוד ביום ומאחר כן אסור וזה שכתוב שנים ליום עולה תמיד למעט‬
‫הקרבתו בערב‪ .‬הילכך כיון דלגבי תמיד הוכשר עד י״א שעה חסר רביע שהוא‬
‫משעת שחיטתו עד סוף הכשר הקרבתו כמו שפירשנו למעלה‪ ,‬ומי״א שעות חסר‬
‫רביע אסור שכבר עבר זמנו וכלילה חשיב גם תפלת המנחה מצותה כמצות‬
‫התמיד ומעת שעבר זמן התמיד והוא עבר יומא בטל קרבנו גם התפלהכיוצא‬
‫בו ור׳ יהודה והרבה מן החכמים שהיו מתפללין תפלת המנחה בעונתה בין מנחה‬
‫גדולה ובין מנחה קטנה ומי״א שעות חסר רביע היו מתפללין תפלת הערב‬
‫הואיל ולגבי תמיד כלילה הוא חשוב‪.‬‬
‫פירוש א( נקראת מנחה גדולה שהוא זמנה שלש שעות ביום ואלו הם‬ ‫קיד‬
‫חצי שעה שביעית ושמינית ותשיעית וחצי שעה עשירית‪ ,‬ונקראת מאחר כן מנחה‬
‫א( בתחנסוני שם כ״י שריו‪ ,‬אחרי אגרת דש״ג‪.‬‬
 ‫פייי ח‬ ‫נספחים לאוצר הגאונים‬ ‫‪32‬‬

‫קטנה שהיא שעה ורביע והיא מחצי שעה עשירית עד שעת י״א חסר רכיע א(‬
‫וכבר פירשנו למעלה מה שעת בנחה גדולה שהיא מחצי שעה שביעית ולמעלה‬
‫כנגד מצות שחיטתו ומנחה קטנה כנגד זמן הקרבתו בבר פירשנו חלוקת רבנן‬
‫ור׳ יהודה וטעם כל אחד ואחר ובתמיר של שחר נכתבה הלכה כר׳ יהודה אבל‬
‫בתמיד של בין הערבים לא נכתבה הלכה כאחד טהן להעמיד בזמן הזה מצות‬
‫התפלה כנגד הכשר תמיד של בין הערביים‪ .‬וסלקא שמעתא מאן דעבד כרבנן‬
‫עבד מאן דעבר כר׳ יהודה עבד‪ .‬והאידנא םמכינן על מאי דאיתמר פוק חזי מאי‬
‫דעטא דבר‪ .‬הוצרכנו לפרש כולי האי שראינו בפירושי רבותינו הראשונים כללא‬
‫פירשו בדברים ובכיוצא בהם דברים שצריכין ראיות ובירור דברי חכמי התלמוד‬
‫לא ביררו טעמם יפה יפה‪.‬‬
‫‪ 1‬כי‪ 1:‬מבדיל ב ר א ש ו נ ה ואינו מבדיל ב ש נ י ה ‪.‬‬
‫מ צ א ת י בפר׳׳חב( הראשונה שהבדיל בה לחובתו והשניה שלא ‪.‬הבדיל‬ ‫קפו‬
‫בה היא לשכר תפילה שלא בעונתה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה‬
‫שנייה עלתה לו לחובתו וראשונה לא עלתה לו כלל וצריך לפרוע תפלה אחרת‬
‫על של מנהה ודייקי׳ מינה דהיכא דצלי ולא הבדיל לא יצא ידי חובתו וצריך‬
‫לצלויי זימנא אחריתי‪ .‬ורמינן עלה הא דתניא טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן‬
‫הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לומר על הכום ועלתה בקושיא לר׳ ואע״ג‬
‫דעלתה ליה בקושיא ג( לא אידחא כלל דהיכא דטעה ולא התפלל בשבת מנחה‬
‫מתפלל ערבית שתים ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שנייה עלתה לו‬
‫בחובתו וצריך להתפלל תפילה אחרת על של מנחה‪ .‬אבל י( מי שטעיה ולא הזכיר‬
‫הבדלה בחונן הדעת אין צריך לחזור ולהתפלל פעם אחרת מפני שיכול לומר‬
‫על הכום ושאני התם דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה בהבדלה שעל הבום‪ .‬וממילא‬
‫שמעינן לה דאי טעה ולא צלי במנחה בשבת וצלי ערבית של חול ולא אבדיל‬
‫בחדא מנייהו יצא ידי חובתו דחא גלי אדעתיה דבהבדלה על הכום ניחא ליה‪.‬‬
‫‪ l-«l‬ותנן כ ב ח י ר ת א וכד‪.‬‬
‫שכן‬ ‫בד־זיררתא‬ ‫בד־זיררתאה(‪ ,‬ממכת עיריות נ קר^ז ת‬ ‫קמז‬
‫הלכו תיה מובחרות מ ק ו ב צ ו ת מכל המשנה‪.‬‬
‫פ י ר ו ש ממ^זנין הקטנה מיד׳מדין אותה שתמאן‪ .‬ואם יבא עד אחד‬
‫יעיד במיתת איש ידוע משיאין אשתו על פיו‪.‬‬
‫א( ע״כ בתחכמוני שם‪ .‬ב( ראב־׳ן סי׳ קס״ז‪ .‬ובקצור בראבי״ה סי׳ פ״ג צד ‪ .60‬ג( עי׳‬
‫אוצה׳־פ ‪ 33‬סי׳ קצ׳׳ו‪ .‬ד( עי׳׳ש סי׳ קי״ז‪ .‬ה( מב״י אוכספורד שהדפסתי ב״תחכמוני“ א׳ ‪39‬‬
‫עי״ש‪ .‬ופי׳ בחירתא הובא מלה במלה באו״ז היא ה׳ תפלה סוף סי׳ פיה בשם פי׳ ריח‪ .‬ובלשון‬
‫הזה הובא בסתם גם בערוך ע׳ ״בהר“‪ .‬וכן יאמר רב האי גאון על מכילתא; פי׳ מכילתא ה ל כ ות‬
‫ב ר ו ר ו ת ש מ ק ו ב צ ו ת מ כ ל ה ת ל מ ו ד “ )גאוניקא ‪ 3‬ובנספחים לאגרת רש״ג ‪ VIII‬סי׳ י׳(‪.‬‬
‫ורבנו חננאל הקדים פסקא זו‪ :‬״בחירתא “ לשאר הפסקאות הבאות אחריה שלא כסדרן בגמרא‪.‬‬
‫‪33‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ןד‪ 1‬ז כ ז ‪| .‬‬

‫ו ל א א( תאמר שאץ מכל הבהמה נסקל כשיהרג אדם אלא שור בלבד‬
‫שפרט הכת׳ השור יסקל אלא כל בהמה ואפילו עופות שהרי תרנגול בירושלים‬
‫הרג תינוק שנקר במוחו ונסקל אותו התרנגול‪.‬‬
‫ו כ י העיד על התמיד של שחר שקרב בארבע שעות ‪ . . .‬בימי מלכות‬
‫הרשעה‪ .‬מפורש ב ת ל מ ו ד א ר •ן י ש ר א ל כת׳ והם השמש רייקינן מינה דהיא‬
‫שעה רביעית דאתרא דאית בה שימשא חמים ובאתרא דלית בה שימשיא קריר‬
‫]דהא[ כחם היום משמע כל ]את[ ר הוא חמים בין בשמשא בין בטולא היא שעה‬
‫ששית שהחמה בחצי הרקיע ומחממת כל העולם רבנן מברי בבקר דכתי׳ בתמיד‬
‫הוא עד חצי היום שהן שש שעות אבל בליקוט המן דכתי׳ בבקר חלקהו להני‬
‫שש שעות לשני בקרים נמצא שהיו מלקטים המן עד שלש שהן חצי הבקר‬
‫ובשעה רביעית היה נמם ור׳ יהודה סבר הבקר ארבע שעות כת׳ בבקר בבקר‬
‫להקדים שעה אחת ב( וכיון דקימא לן תפלות כנגד תמידין כמה דלית לן לאםופי‬
‫על שני תמידין כך אין לנו להוסיף בתפלות‪ .‬ו ב ת ל מ ו ד א ר ץ י ש ר א ל שנו‬
‫להא דר׳ יהושע בן לוי כרבנן דאמ׳ תפלת השחר מתמיד של שחר שנ׳ את הכבש‬
‫אחד תעשה בבקר תפידית המנחה מתמיד של בין הערבים שנ׳ את הכבש‬
‫השני תעשה ]בין[ הערבים ג(‪ .‬אמר ד׳ יוסי לא הוקשח ]אלא[ לקטדת שנ׳ )תהלים‬
‫קמא‪ ,‬ב׳( תכין תפילתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב‪.‬‬
‫תפלת המנחה עד הערב ר׳ יהודה אומר עד פלג המנחה‪.‬‬
‫פ ר״ ח ד( ד׳ יהודה אומד תפלת המנחה עד פת“ ג המנחה קטנה שהיא‬ ‫קיו‬
‫י״א שעות חסר רביע שעה נשאר מן היום שעה ודביע תשלום י״ב שעות דר׳ יהודה‬
‫סבר מן י״א שעות ולמעלה חסר רביע שעה לילה הוא לתפלת הערבית ואסור‬
‫לתפלת המנחה‪ ,‬ורבנן דאמרי תפלת המנחה עד הערב יום וכשר לתפלת המנחה‬
‫ולא הוכדע טעם אחד מהם וגם לא נדדתה וכיון דחזא רב חסדא דרב הוה‬
‫מצלי תפלת עדב של שבת בע״ש לא כדבנן שהם אומדים עד הערב הוא יום‬
‫וכשר לתפלת המנחה ואסור לתפלת ערבית מכלל דהלכתא כרבי יהודה ומדשמעינן‬
‫מדרב הונא ודבנן דלא מצלי עד לאורתא תפילת הערב שמע מינה הילכתא‬
‫כרבנן ואסקינן ה( השתא דלא איתמר הילכתא לא כד״י ולא כדבנן דעבד כדבי‬
‫יהודה וצלי של ערבית מי״א שעות חסר רביע ולמעלה יצא ודעבד כרבנן ולא י(‬
‫מצלי ער הערב של ערבית עבד ויצא‪ .‬ו ר א י נ ו ר ב ו ת י נ ו י( ] ה ג א ו נ י ם [‬

‫ב( מכאן‬ ‫א( פסקא זו הובאה גם כערוך ע׳ ״תרנגול “ מלה במלה בשם פי׳ סתם‪.‬‬
‫ג( ע״כ בתהכמוני שם‪ ,‬ועמוד ג׳־ד׳ בכ׳׳י שם‬ ‫מתחיל בכ״י בריט‪ .‬מוזעאום ‪ 26, 977‬סי׳ פ״ב‪.‬‬
‫ד( ראב״ן סי׳ קע־א‪ .‬והשוה‬ ‫צ״ל לפגי עמוד א׳ וב׳‪ .‬ומכאן ואילך עפ״י כ״י בריט‪ .‬מוז‪ .‬הנ״ל•‬
‫ה( מכאן עד הסוך מובא באו־ז ח״א סי׳ א׳‪ .‬ושם מת;‪.‬יל ואסיקנא‪.‬‬ ‫אוצה״ם כל סי׳ ק״יט‪.‬‬
‫ובקצרה כראכי״ה סי׳ א׳‪ .‬ו( ולא מצלי של ערכית אלא בערב יצא )או״ז(‪ .‬ז( לרכוותא )שם(‪.‬‬

‫פירושי ר‪-‬ח ‪,3‬‬

 ‫נ ס פ ח י ם ל יא וצ ר ה ג א ו נ י ם — פיר״ח‬ ‫‪34‬‬

‫שפירשו כך הא דצד'' רב של ]שבת[ בערב שבת והא דאמר רב יהודה א(‬

‫אמר שמואל מתפלל אדם של ]שבת[ בע״ש ואומר קדושה על הכום פי׳ באותה‬
‫שעה שמתפלל אותה שעה מקדש על הכום והא דאמר רב נחמן ב( אמר שמואל‬
‫מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ]ואומר הבדלה על הכום וכן ר׳ יאשיה‬
‫היה מתפלל של מוצאי שבת בשבת[ אילו כולם היו מתפללין בכל יום תפלת‬
‫ערבית מבעוד יום כר׳ יהודה ג( ולא הזכירו של שבת ושל מוצ׳יש אלא י( שאפילו‬
‫מיום קודש ליום חול ומיום חול ליום קדש מתפללין ומקדשין ומבדילין וכ׳׳ש מיום‬
‫חול ליום חול מתפללין ותפילה ה( בלבד היו מתפללין בעוד יום אבל קרית שמע לא‬
‫היו קורין אלא אחר צה״כ י(‪ .‬ואנן לא םבירא לן דהא בהדיא מפרשי דבעידנא‬
‫דהוו מצלי הוו מקדשי בערבי שבתות ומברילין בשבת ומי י( מקדשי ומבדילין‬
‫ולא קרו קרית שמע‪ .‬ותו דהכי אשכחן בירושלמי ח( תני הקורא קורם לכן לא‬
‫יומי ט( אין קורין אותה‬ ‫ידי חובתו א״כ למה קורין אותה בביהכ״נ אמר ר׳‬ ‫יצא‬
‫בביהכ״נ כדי לצאת ]בה[ אלא כרי ]לעמוד[ בתפילה מתוך דבר ]של[ תורה‬
‫לפיכך אינו דבר רד־זוק לומר שקורין ק״ש ומתפללין בבידתכ״נ מבעוד יום‬
‫)וכרבי י( ראמר ]לאבדן אמוריה[ מאן דמצלי מצלי דרמשא עד דיומא קאים(‬
‫]ומיהו[ צריך לקרות את שמע על מיטתו אחר צה״כ יא(‪) .‬פי׳ האדאמר מאן‬
‫דמצלי דםבר לה כר׳ יהושע דאמר תפלת ערב רשות(‪.‬‬
‫השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עגד‬
‫ודעבד כמר עבד‪.‬‬
‫כ ת ב ר ב י נ ו ח נ נ א ל יב( ועכשיו נהנו כל ישראל כרבנן להתפלל מנחה‬ ‫קיח‬
‫עד הערב וכר׳ יוםי דאמר בירושלמי לא הוקשה תפלת מנחה לתמיד של בין‬
‫הערבים אלא לקטרת שנא׳ תכון תפילתי קטרת לפניך וגו׳‪ .‬ותו ]הא[ דאמר‬
‫ר׳ ]אליעזר[ העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים אוקמוה אביי בר אבין‬
‫ור׳ חנינא בר אבין כל שאינו מתפלל עם דמדומי חמה דאמר ר׳ חייא בר אבא‬
‫א׳׳ר יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה שנא׳ יראוך עם שמש ואע׳׳ג דלייטי‬
‫א( כן הגי׳ ככ״י מינכן‪ .‬ב( וכ״ה בכ״י ב״נ‪ .‬ג( חש״ר ח״א צד ‪ .52‬ד( ״אלא וכר‬
‫קדש “ ליתא כאו״ז; ״ופירש רב חננאל כפ׳ תפלת השחר דכי חיכי דרב צלי של שכת בע׳׳ש ושל‬
‫מוצ׳־ש בשבת כר היו מתפללין גם כחול וריבות׳ קמ׳׳ל דאפילו מקדש לחול [ומחול לקדש[ היו‬
‫מקדימין להתפלל “ )תש׳׳ר ח׳׳א ‪ .52‬ומגן אבות להמאירי צד נ׳׳ד‪ .‬והשוה ראבי׳־ה סוף צד ‪.( 2‬‬
‫ה( ובפסקי רי׳־ד‪ :‬״וכך ראיתי לגאוני הישיבות “ )עי׳ אוצה׳־ת צד ‪ 64‬סי׳ קע״א‪ .‬ואוצה״פ‬
‫צד ‪ 39‬סי׳ קכ״א‪ .‬וראבי׳׳ה ריש צד ‪ ,( 3‬שפי׳ דוקא תפלה אכל ק״ש בצאת הכוכבים“ ‪ .‬ועי׳ בהגהות‬
‫מימוניות ה׳ תפלה ג‪ /‬ר‪ .‬וכן שם ה׳ ק׳׳ש א׳‪ ,‬ט׳‪ .‬ו( ופי׳ דתפלה )או׳־ז(‪ .‬ז( [באו״ז‪ :‬ואי‬
‫מקדשי ומבדלי ל ק דו מ י נמי לק״ש‪ .‬ובראבי״ה שם‪ :‬דכי היכי דהוי מצלי ומקדשי קרו נטי ק־׳ש‬
‫וכן כשמבדילין קרו ק״ש[‪ .‬ח( ברכות פ״א ריש ה״א [באו׳׳ז‪ :‬ב ת ל מ ו ד א׳׳י ב ה ל כ ה מ א י מ ת י‬
‫ק ור ין [ ‪ .‬ט( בארז‪ :‬״אםי “‪ .‬י( ]״וכרבי ובו׳ קאים “ ליתא בארז‪ ,‬והיא הוספת הראכ׳־ן וכן‬
‫למטה[‪ .‬יא( ע־כ בארז‪ .‬ומסיים‪ :‬ע״ב לשונו‪ .‬ועי׳ בראב״ן הערה י״ג‪ .‬יב( הגהות סימוניות‬
‫ה׳ תפלה פיג ה״ד‪ .‬וכ״י כריט‪ .‬מוז‪ .‬שם‪ .‬ותחלתו גם באו׳׳ז ח״א סי׳ א׳‪.‬‬
‫‪35‬‬ ‫מ ס ב ת ב ר כ ו ת | ד ף כז‪ :‬בח‪|.‬‬

‫עלה במערבא‪ ,‬הני מידי מאן דמאחר טפי אבל קודם ביאת שמש כמעט שפיר‬
‫דמי‪ .‬ירושלמי ר׳ יוסי ]בר חנינא[ הוה מצלי עם דמדומי חמה שנא׳ )תהלים‬
‫ל״ב‪ ,‬ו׳( על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מצוא א( של יום ב(‪.‬‬
‫ואע״ג דשעת תפילת מנחה משש שעות ומחצה ולמעלה עד הערב מאן דמצלי‬
‫]לה[ מפלג מנחה קטנה ולמעלה פי עדיף ובלבד שלא ידחה ג( ]את[ השעה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫|בז‪ 1:‬תנו רבנן מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר׳ יהושע‪.‬‬
‫]פר״ח[ י( נקטינן מרבותינו שמה שאמר ר׳ יהושע רשות )פר״ח( במקום‬
‫שלא נהגו להתפלל כלל ואותו תלמיד הוא שלא דיקדק וכששאל רבן גמליאל‬
‫כלום יש אדם חולק בדבר זה השיבו ר׳ יהושע לאו מפני שהיה אומר בדעתו‬
‫שגם רבן גמליאל מודה שהיא רשות וכיון ששמע שהורה לחובה חזר בו וסמך‬
‫בזה שאמרו יז( אם באין אנו לדון אחר רבן גמליאל צריכין אנו לרון אחר כל‬
‫ב״ד שעמד מימות משה‪ ,‬ולא עור אלא שר׳ יהושע לא הורה רשות אלא במקום‬
‫שלא נהגו להתפלל תפילת הערבית ]כלל ולפיכך אמר ר׳ יהושע שלא אמר שהוא‬
‫רשות‪ ,‬וח״ו שכפר כי ב[ דעתו אמר שלא אמרתי לו ]שהיא[ רשות לגמרי אפילו‬
‫במקום שנהגו‪ ,‬כי דכ״ע במקום שנהנו )שלא לעשות כלל( ]נעשית עליהן חובה[‬
‫והתלמיד הוא שלא דיקדק )עליהן חובה(‪ .‬והאירנא פשט דבר זה ונהגו כל ישראל‬
‫ונעשית חובה י( דהא רב דאםיק לקמן )ולפיכך א״ר יהושע שלא אמר שהוא‬
‫רשות( אם טעד־ן ולא הזכיר של ר״ח ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין‬
‫מקדשין את החדש )רשות ח״ו שכפר בו שלא על( בלילה אלא ביום ש״מ‬
‫דאי טעה בזולתי ר״ח כגון בשבתות ויו״ט מחזירין אותו כמו בתפילת חובה‪.‬‬
‫|כח•[ א״ל מכותלי ביתך אתה ניכר ש פ חט י א ת ה ‪.‬‬
‫פי׳ ר״ח ז״ל י( עושה מ ע ש ה מ ח ט ש מ ל א כ ת ן ב פ ח מ י ם ח(‪.‬‬ ‫קכ‬
‫א׳ל מאן א מ ר ה ל כ ה בי מדרשא א״ל ר׳ י ו ח נ ן ט( מאי‬
‫היא א׳ל מתפלל של מנחה ואח׳כ של מוספין‪.‬‬
‫פ ר״ ח י( אע״ג )דא״ר( ד ת נ י י א ( ד׳ יהודה בי תפלת המוספין עד שבע‬ ‫קכא‬
‫שעות ואמר ריב״ל כל המתפלל תפלת המוספין אחר ז׳ שעות לד׳ יהודה חשוב‬
‫כנוגי ממועד פי׳ כיון שאיחר תפלת המוספין ממועדו תבר אייתי עליה כאשר‬
‫א( מיצויו )שבה״ל(‪ .‬ב( ע״כ ככ״י בריט‪ .‬מוז‪ .‬הנ״ל‪ .‬מכאן ואילך רק בהגהות מיטוניות‬
‫ד( ראב״ן סי׳ קס״ט‪.‬‬ ‫ג( ידחוק )שבה״ל(‪.‬‬ ‫שם ובשכה״ל השלם סי׳ מ״ו‪ .‬וכהקצר סי׳ ט״ו‪.‬‬
‫ועי׳ אוצהית סי׳ קע״ה‪ .‬ה( ר״ה כיה‪ .‬והשוה ה״ג דיו ד׳ סע״א וה״ג אספמיא סוף צד ‪ .31‬ועי׳‬
‫תום׳ רייח ותום׳ הראיש והרוקח עיב‪ .‬ו( ״פי׳ רב האי גאון ור״ח זיל מי שלא נהג להתפלל‬
‫אבל אם נהג להתפלל נעשת עליו חובה ואסור לבטלה“ )ערוך‪ ,‬ע׳ ״קבע“‪ .‬ועי׳ אוצה״ת סי׳ קעיו(‪.‬‬
‫ז( ערוך ע׳ פחם א׳‪ .‬ח( ובירוש׳ כאן; אשכחיה יתיב עביר מחטין‪ .‬ט( רך הגי׳ בדפ׳‬
‫שונצינו ובאו״ז )עי׳ הג׳ דיס(‪ .‬וכך היא‪ ,‬כנראה‪ ,‬גם גיר׳ ר״ח‪ .‬י( או״ז ח״א סי׳ פ״ח‪ .‬יא( כיי‬
‫פ׳‪ :‬תנו רבנן ושל מוספין כל היום ר׳ יהודה אומר עד שבע שעות‪.‬‬
 ‫נ ס פ חי ם ל א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פ י ר ־ ח‬ ‫‪36‬‬

‫פי׳ בתרגום נוגי )צפניה נ‪ /‬י״ח( תברא קיי״ל כר׳ יוחנן דפםק דדבתאא( ותנינן‬
‫סתמא של מוספין כל היום‪ ,‬ע״ב פר״ח‪.‬‬
‫י ‪1‬כח‪ 1:‬דאמר ריב״י‘ כיון שהגיע זצן תפ^ת הכגהה אסור לו לאדם‬
‫שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה‪.‬‬
‫א י ן= ( הלכה כי הא דריב״ל וכבר פירשנוה בברכו־ פ׳ תפלת השחר‪.‬‬ ‫קבב‬
‫היה יושב כספינה או כ א ס ד ה‪.‬‬
‫פי׳ ג( משימין עצים שתי וערב על המים עד שיעשו מגדל ויעלו עליד‬ ‫קנג‬
‫בעלי המלחמה‪ .‬וי״א כשיש להם עצים גדולים ולא יכילו אותן הספיגות יאםרו‬
‫אותן בחבת״ים גדולים וישימו נם עליהן ויוליכום בדוה עד המחוז כמו דובר‬
‫)מ״א ה׳‪ ,‬כ״ג( ורפםד‪ .‬י ר ו ש י ה מ י היא אסדה היא אסכריה היא רפסודות‪.‬‬
‫ונביאם לך רפסודות על ים יפו )דהי״ב ב׳‪ ,‬ט״ו(‪.‬‬
‫המתפלל צריך שייכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה עולא‬
‫אמר עד שיראה איסר כננד לבו ר׳ נהוניא י( א׳ כיון שנענע ראשו וכו׳‪.‬‬
‫פיקוק סתימה כדגרםי׳ פקק‬ ‫דקימא לן‬ ‫קכד‬
‫י ו'׳‪1‬‬ ‫פיקוקץ י ׳‪1‬‬
‫‪r‬‬ ‫ו פר״ ח ה( פיקפוק זולתי‬
‫החיד־ון )שבת קכ״ה‪ {:‬ופקפוק פתיחה כדגרסי׳ בפרק קמא דסוכה )ט׳יו‪ (.‬ו(‬
‫מפקפק ונוטל אחת מבינתים‪ .‬וכשכורע אדם כופף קומתו מת]מ[תחות חוליות]יו[‬
‫ונראות כי מתפתחות החוליות מבהוין מאחוריו ומסתתמות מבפנים ודוגמא לדבר‬
‫קשרי אצבעותיו י(‪ ,‬פי׳ עד שיראה איםר כנגד לבו יש מי שאומר ח( שכשכופף‬
‫אדם עצמו מתקפל טיבורו בתוך מעיו ונראה הסחום ]שכנגד לבו[ והוא הנקרא‬
‫ציפור נפש צ( שבשלהי החזה ]באמצעיתו בולט[ והוא כשיעור איפר‪ .‬ויש '( מי‬
‫שאומר עד שיכוף קומתו ויראה אייסר מוטל בארץ כנגד לבו מפני שהאיסר‬
‫מטבע קטן ואם לא ישוח ]ויעיין[ אינו מביטו בארין בעת שהוא מכוון ומוטל‬
‫כנגד לבו‪ .‬יא( ר׳ נחוניא אומר כיון שנענע ראשו יב( פי׳ שהרכין בראשו ומתראה‬
‫ככורע דיו‪ .‬וקיימא לן כוותיה‪ ,‬מיהו מאן דטרה וכרע טובא טפי עדיף דהא‬
‫ר׳ ששת כי כרע כרע בחזרא שהוא רך ונכפף הרבה וכי זקיף זקיף כחויא‬
‫]שזוקף הראש לכתחלה[‪ ,‬ע״כ פירוש ר״ח‪.‬‬
‫!כט‪-‬ו מאי מעין י״ח רב א׳ מעין כל ברכה וברכה‪.‬‬
‫ופר״ ח ע( מזכיר ג׳ ראשונות כסדרן ואומר ברכה רביעית חננו מאתך‬ ‫קנה‬

‫א( ובראכייה סי׳ פ״ג צד ‪ :60‬וגם פסק עוד הא דא״י יוחנן הלכה‪ ...‬ב( י״ח לשבת י׳‪.‬‬
‫ג( ערוך ע׳ סדה‪ .‬עפ״י כ״י שלי‪ .‬ונדאה שהוא מפיר״ח‪.‬‬ ‫לפסקא עד שיתפלל שכדך ט׳ ע״ב‪.‬‬
‫ועי׳ אוצה׳־פ צד ‪ ,42‬והמפתח לר״ג‪ .‬ד( וכ״ה בנ״י •ט־־ס )פ׳ עה״ש(‪ .‬ה( או״ז ח״א סי׳ צ״ב‪.‬‬
‫וערוך ע׳ פק ב׳‪ .‬והמוקך‪ .‬ברבוע משם‪ .‬ו( !הגהתי ע״פ העדוך|‪ .‬ז( ע״כ בערוך ע׳ פק ב׳‪.‬‬
‫ח( מכאן ואילך בערוך ע׳ אסר‪ .‬ט{ |כך צ״ל וכ״ה כערוך{‪ .‬י( עי׳ אוצה״פ סי׳ קכ״ח‪.‬‬
‫יא( מכאן ואילך יערוך ע׳ נע‪ .‬יב( ס״א ביון שהרכין )ערוך(‪ .‬י( או׳־ז ח״א סי׳ צ׳‪.‬‬
‫ובקצרה דשנויים קלים כערוך ע׳ עין א׳‪ .‬והמוקך משם ע״פ כ״י שלי‪ .‬והשוה אוצה־פ ‪ ,40‬סי׳ קכ׳׳ט‪.‬‬
‫‪37‬‬ ‫ט ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף כט‪|.‬‬

‫דעה בינה והשכל בא״י חונן הדעת וההזירנו בתשובה שלמה לפניך בא״י הרוצה‬
‫בתשובה מחל לנו מלכנו כי פשענו ]לך[ בא״י חנון ]ו[ מרבה למלוח גאלנו מהרה‬
‫למען שמך בא״י גואל ישראל א( והעלה רפואה שלמה לכל מכותינו בא״י רופא‬
‫חולי עמו ישראל וברך שנתינו כשנים הטובות בא״י מברך השנים וקבצנו יחד‬
‫מארבע כנפות הארץ בא״י מקב*ן נדתי עמו ישראל מלוך עלינו אתה ה׳ לבדך‬
‫בחםד ובדחמים וצדקנו במשפט בא״י מלך אוהב צדקה ומשפט את המינים‬
‫ואת מל׳ זדון במהרה תעקר תשבר ותמגר ותכניע אויבנו במהרה בימינו בא״י‬
‫שובד אויבים ומכניע זדים על כל הבוטחים בך יהמו דחמיך ושים חלקנו עמהם‬
‫בא״י משען ומבטח לצדיקים בנה ירושלים במהרה וכםא דוד לתוכה תיכון בא״י‬
‫בונה ירושלים את צמח דוד עבדך תצמיח והושיענו בא״י מצמיח קרן ישועה קבל‬
‫ברחמים את תפילתינו בא״י שומע תפלה ב( ויאמר שלש אחרונות כתקנן‪] .‬אילו‬
‫דברי רבינו רב[ ושמואל אמר הביננו פי׳ אומר שלש ברכות הראשונות ]כתקנן[‬
‫ומתחיל דהביננו‪ .‬ו כ ך הי א כ ת ו ב ה בפ ׳ ר״ח זצ״ל ג( הביננו ה׳ אלקינו‬
‫לדעת דרכיך מול לבבינו לשוב ליראתך םלח ה׳ לנו להיות גאוליבם רחקנו‬
‫ממצוקים ודשננו בנאות ארצך ונפוצים מארבע תקבץ והתועים השב צדק ומשפט‬
‫ועל הרשעים תניף ידך וצדיקים ישמחו בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת‬
‫קדן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא תענה בא״י שומע‬
‫תפלה‪] .‬ושלש האחרונות כתקנן‪ .‬ומצאנו טעם רב ושמואל מפורש בירושלמי בזה‬
‫הענין שכתבנו רב אמר טוף כל ברבה וברכה ושמואל אמר ריש כל ברכה‬
‫וברכה אית תנא תני שבע מעין י״ח ואית תנא תני י״ח מעין י״ח‪ .‬מאן דתני‬
‫זיין מעין י״ח מסייע ליה לשמואל ג׳ ראשונות וג׳ אחרונות הרי שש והביננו‬
‫ברכה אחרת שחתם בה בא״י שומע תפלה הרי ז׳ מעין י״ח‪ ,‬מאן דתני י״ח מעין‬
‫י״ח מסייע ליה לרב דאמר חתימה מעין כל ברכה וברכה כאשר פירשנו למעלה[‪.‬‬
‫ליי ט עלה א בי י א מ א ן ד מ צ ל י ה ב י נ ג ו ‪.‬‬
‫פ ר״ ח ד( ואע״ג דלייט אביי אמאן דמצלי הביננו יש מי שאומר לכל‬ ‫קנו‬
‫מאן דאפשר ליה אבל מאן דטריד או בדרך לא לייט אביי‪.‬‬
‫טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ובר‪.‬‬
‫ט ע ה ה( ולא אמר משיב הרוח בתחיית המתים ותן טל ומטר בברכת‬ ‫קכז‬

‫א( ״וכן כל ברכה וברכה עד מלא רחמים רבים אתה בא״י •צומע תפלה “ )ערוך(‪.‬‬
‫ג( בערוך‪ :‬ואומר הביננו וכו׳ עד ברוך אתה ה׳‬ ‫ב( ועי׳ גנזי קדם ג׳ צד ‪.65‬‬
‫•צומע תפלה‪ .‬ד( או״ז ח״א סי׳ צ׳‪ .‬והעוה אוצה׳־פ צר ‪ 40‬סי׳ קל״א‪ .‬ה( דאב״ן סי׳ קע״ג‪.‬‬
‫וההמשך •צלפניו ויצלאחדיו שם מפיר״ח הוא‪ .‬ועי׳ לקמן לדף ל׳‪ :‬סי׳ ; ״והכי איתא בירויצלמי‬
‫פ׳ אין עומדין וקאמד התם ד׳ זעירא ביצם ד׳ הונא וכו׳ עד סוף הכא אם עקר רגליו חוזר‬
‫לכתחלה ואם לאו חוזד לשומע תפלה‪ .‬וכן פסק ר׳ יוסף וכן פי׳ ר״ח שחוזד לשומע תפלה “‬
‫)תום׳ רי״ח והדא״ש(‪ .‬ועי׳ אוצד הפידושים צד ‪ 41‬סי׳ קל״ב‪.‬‬
 ‫צ ס פ ח י ם ל א ו צ ר ה גא ו נ יב! — פיר״וץ‬ ‫‪3S‬‬

‫השנים אין מחזירין אותו שיבול לאומרו בשומע תפילה לא אמר בשומע תפדה‬
‫מחזירין אותו לשומע תפילה אם לא עקר רגליו אבל עקר רגליו חוזר לראש‬
‫כך מפרש בירושלמי א( טעה ולא הזכיר של ר״ה בעבורה כל זמן שלא עקר‬
‫רגליו חוזר לעבודה עקר רגליו חוזר לראש התפלה‪.‬‬
‫ורבנן אמרי כ ל מי ש א י נ ו א ו מ ר ה ב ל ש ו ן ת ח נ ו נ י ם‬
‫רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל ש א י נ ו י כ ו ל ל ח ד ש בה ד ב ר ‪.‬‬
‫ופר״ח ב( אוקמוהו רבנן מאי קבע כיל“ שאינו אומרה בלשון תחנונים‬ ‫קבה‬
‫וקיי״ל כוותייהו ואע״ג דדמיא עליו כמשאוי אם התפלה בלשון תחנונים יצא ג(‬
‫כדכתיב ואתחנן אל ה׳‪ .‬הא ררבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו כל שאינו יכול‬
‫לחדש בה דבר ליתא דהא אפי׳ ר׳ זירא דגברא רבה הוא הוה מסתפי לחדותי‬
‫מלתא בצלותיה דלמא אתי לירי טרדא כש״כ זולתו‪ .‬ו ה א ד א מ ר י א י ס י ד (‬
‫ור ׳ ח נ י נ א ב נ י א ב י ן כל מי שיעשה תפלתו קבע להתפלל קודם דמדומי‬
‫חמה אין תפלתו תחנונים ואסתייעו מר׳ יוחנן דאמר מצוה להתפלל כו׳ הא לייטי‬
‫עלה במערבא הילכך להקדים כמעט טפי עדיף‪ ,‬ע״כ פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫‪1‬ל•[ אבוד‪ .‬דשמוא׳ ולוי כי הוי בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי‪.‬‬
‫פר ‪-‬ח ו( דמשעלה עמוד השחר הוו‬ ‫ו א ב ו ה ה( דשמואל ולוי הוו דעבדי‬ ‫קבו‬
‫מקדמי ומצלי שככר הוא יום אע׳׳ג שלא‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫__‬
‫הגיע ימן תפלה עדיין עד הנץ החמה‬ ‫כתנא קמא וכי הוה בעו למיפק באייחא‬
‫וסבידא )ליה( ]להו[ דתפלה מעומד עדיף‬ ‫הוו מקדמי ומצלי מעומד קודם שיחזיקן‬
‫כ)ד(תנא ‪1‬קמא ד[רשב״א בסמוך אבל מבעוד‬ ‫י‬ ‫י‬
‫לילה אין לו להקדים ולהתפלל‪.‬‬‫בדרך ולא הוו קדו ק״ש כי מטי זמן ק״ש‬
‫עבדו כותיה‬ ‫קרו ק״ש‪ .‬וקיימא לן י( כתנא קמא דהא ‪:‬ג־פבוה דשמואל ולוי‬
‫עדיף ויתפלל‬ ‫ומעשה רב ור׳ שמעון בן אלעזר ראמר מיםמך גאולה לתפ ‪“7‬ה‬
‫דעבד כותיה‬ ‫מיושב כדי שיסמוך גאולה לתפלה יחיד הוא ולא אשכחן מאן‬
‫דשטואל ולוי‬ ‫ורב אשי דאמר לא חזינא לרבנן קשישי דעבדי )ה(כי הא דאבוה‬
‫ואחמורי הוא‬ ‫לא אמר דלית הלכתא כוותייהו אלא לא חזינא מאן דעבד הכי‬
‫דאחמיר אנפשיה‪.‬‬
‫ר־א בן עזריד‪ .‬אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר‪.‬‬
‫ופר״ח ח( אין תפלת המוספין נוהגת אלא בחבר עיר פי׳ אין יחיד רשאי‬ ‫קנו‬
‫להתפלל תפלת מוםפין כל עיקר שאין תפק“ ת מוספין נוהגת אלא בחבר עיר‬
‫ג( ע׳־כ הובא גם בתוס׳ רי״ח ותוס׳‬ ‫א( ברכות פ״ה ה״ב‪ .‬ב( או״ז ח׳־א סי׳ צ״א‪.‬‬
‫הרא״ש והרא־ש ותום׳ ד״ה כל‪ ,‬ונראב־ן סי׳ קע״ג בסתם‪ .‬ועי׳ אוצה״פ ‪ 41‬סי־ קד־ד‪ .‬ד( וכ״ה‬
‫גירסת הגם׳ גם באו״ז שם‪ .‬ה( כ׳׳י ברים‪ .‬מוז‪ Add. 2 6 .9 7 7 .‬כסי׳ פ״ג‪ .‬ו( או׳׳ז ח״א סי׳ נ״א‪.‬‬
‫ובשנוי מועט בתום׳ רי*ח‪ .‬ובקצרה בתום׳ ד׳׳ה אבוה‪ .‬ז( מכאן ואילך גם בפסקי רי׳׳ד מ׳׳ח ע׳׳ב‬
‫עיי׳׳ש‪ .‬ובשנוי סגנון בתום׳ רי״ח‪ .‬ובקצרה במרדכי‪ ,‬בתום׳ ובראכי״ה סי׳ פ״ח‪ .‬ועי׳ ר׳ ירוחם‬
‫נתיב ג׳ ח״ג‪ .‬והשוה אוצה״פ ‪ 42‬סי׳ קל״ה‪ .‬ח( או׳׳ז ח״א סי׳ פ׳׳ט‪ .‬ועי׳ אוצר הפירושים שם‪.‬‬
‫‪39‬‬ ‫צ‪ 6 1‬כ ‪ h‬ב ר כ ו ת |ד ף ל*‪:‬ן‬

‫בצבור והוא חבר עיר‪ .‬פי׳ א( מקום שמ]ת[חברין בני העיר ומתפללין ר׳ יהודה‬
‫אומר משמו כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפלת המוםפין אין שם צבור‬
‫מתפללין תפלת המוספין היהיר חייב בתפלת המוספין‪ ,‬וזה פי׳ יחיד שלא בחבר‬
‫עיר איכא בינייהו‪ .‬וקיימא לן דאפילו יהיר היכא דאיכא חבר עיר חייב בתפלת‬
‫המוספין דהא אמר ר׳ יוחנן אני ראיתי את ר׳ ינאי דצלי והדר צלי ואוקימנא‬
‫דהא צלותא שניה מוסף צלי ואע״ג דחוה תמן חבר עיר דאמר חזי מאן דמסהיר‬
‫עליה כלו׳ ר׳ יוחנן מעיד עליו שנתברר לו שתפלת המוסף התפלל מפני שבשבתות‬
‫וימים טובים תפלת שחרית קצרה ותפלת המוספין ארוכה ובמועד ובראשי חדשים‬
‫של שחרית ארוכה ושל מוספין קצרה ממנה ואין אדם כר׳ יוה׳ טועה בכך‪ ,‬ע״כ פר״ח‪.‬‬
‫‪1‬ל‪ 1:‬איתמר רב יצחק בר אבדימי משום רכינו אם׳ הלכה כר׳ יהודה‬
‫שאמר משום ראב־ע‪.‬‬
‫רבינו חננאל ז״ ל גורם ב( אין הלכה כר׳ יהודה שא׳ משום ר׳ אלעזר‬ ‫קכח‬

‫בן עזריה אלא כרבנן דאמרי בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר ג(‪.‬‬
‫טעה ולא הזכיר של ר״ח בערבית אין מחזירין אותו מפגי וכר‪.‬‬
‫פר״ח ה( יחיד בצבוי‬ ‫אם ד( לא הזכיר ערבית אין מחזירין אותו לפי‬ ‫קכט‬
‫שלא בצבוראם טעה ולא הזכיר על ר״ח‬ ‫שאין מקדשין ר״ח בלילה‪ .‬והני מילי יחיד‬
‫אבל יחיד שמתפלל בצבור אפי׳ טעה שחרית אינו חוזר •טחרית אין מחזירין אותו‬
‫שאין מטריחין את הצבור וכ״ש ערבית דתניא טעה עלא יטריח את הצבור וכ׳־ש‬
‫ולא התפלל תפילה ]של[ ר״ח אין מחזירין אותו מפניערבית עא ין מ ק דע י ן את‬
‫שיכול לאמרו במוסף‪ .‬ואוקמינן בידחיר המתפלל עם החדע אלא ביום אכל יחיד‬
‫עלא בצבור חוזר וכן הלכה‪.‬‬ ‫הציבור ומפני טורח הציבור אבל ביחיד חוזר‪. .‬‬
‫חד אמר כדי ש ת ת ח ו נ ן דעתו עליו וכר‪.‬‬
‫לר״ח זצ״ל י(‪ .‬חד אמר כד ש ת ח ו נ ן וחד אמר כדי ש ת ח ו ל דעתו‬ ‫ל‬
‫עליו פי׳ ]שתחונן דעתו עליו כדי[ שתסור אימת צבור מלבו כי בעת שעובר‬
‫לפני הצב ור מתבהל מפני הצבור וכשמתחיל להתפלל ולכוין לבו להתחנן מסירה‬
‫אותה אימה מלבו כרכתי׳ ואתחנן אחר ואתנפל‪ .‬וחד אמ׳ ]כדי שתחול דעתו‬
‫עליו[ כשיעור שתסיר האימה ויכוין לבו לחלות פני צורו שימחול לועל כל מה‬
‫שפשע ומרד שזה יותר שיעור מן המתחנן לקבל פרם כי ענין ואתחנן מקבל פרם‬
‫ויחל בקשת מחילה וצריך דברי בכיה‬ ‫הוא שהיה משה רבינו מתחנן אבל ענין‬
‫בתחינה ‪ .0‬י ר ו ש ל מ י כמה ישהה בין תפלה לתפלה כדי הילוך ארבע אמות‪.‬‬
‫ב( הרא״ע‪ .‬ובמרדכי סי׳ ציה‪ :‬״יע‬ ‫א( פי׳ זה מובא בסתם גם בערוך ע׳ חבר א׳‪.‬‬
‫ספרים‪ ...‬וכ״כ ר״ח“‪ .‬ועי׳ תוס‪ /‬תוס׳ הרא״ע ותוס׳ רי״ח והגהות ד״ס‪ .‬ג( ״דעוכדא דר׳ ינאי‬
‫מסייע להו‪ ,‬וכן פר״ח“ )ראבי״ה‪ ,‬צד ‪ 66‬סי׳ פ״ח(‪ .‬ד( ראב״ן סי׳ קע״ג‪ .‬ה( רוקח סי׳ ע״ך‪.‬‬
‫ו( כיי בריט‪ .‬מוז‪ Add. 26.977 .‬סי׳ פ״ג; תג״ל סי׳ קי״א בענויים ותקונים כגרסת הגם׳‪.‬‬
‫ובערוך ע׳ חל ז‪ /‬סתם‪ .‬ועי׳ אוצה״פ ‪ .43‬ז( דברי תחינה בבכיה )תג״ל(‪ .‬וע״כ כתג״ל ובערוך‪.‬‬
 ‫‪ :‬ס פ ח י ם ל א ו צ ר ה פ י ר ו י ה י ש — פיר״ ח‬ ‫‪40‬‬

‫ולא•( אין א ו מ ר ד ב ר ב ק ש ה א ח ר א מ ת וייצוב‪.‬‬

‫ור״ה א( ורבינו אלפסי ב( פי׳ הטעם משום ד צ ר י ך ל ס מ ו ך ג א ו ל ה‬ ‫קלא‬

‫לתפ יד ־ה ‪ .‬וגם מפני שצריך לסדר שבחו של הקב״ה תהלה קודם שיתפלל‬
‫כדילפינן ממשה )בפ׳ אין עומדין( הילכך אין לבקש דבר אחר אמת ויציב ]וכי‬
‫כייל בתוכו[ דברי בקשה אין מונעין‪.‬‬
‫‪1‬לא‪ 1:‬מכאן שאסור לישב בתוך ד׳ אמות של תפלה‪.‬‬
‫פי ר״ח ג( שמעי׳ מדיוקא דקרא הנצבת עמכה מלמד שהיה עלי נצב‬ ‫קלב‬

‫עמה כל זמן שהיתה חנה מתפללת‪.‬‬

‫בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של ע׳ שנה‪.‬‬ ‫כל היושב‬
‫פ ר״ ח ד( קבלנו מרבותינו דביושב בתענית חלום מיירי כדקי״ל וז( יפה‬ ‫קלג‬
‫תענית לחלום כאש לנעורת כי כל אדם שגזרו עליו נזרה רעה על עון שעשה‬
‫מגלין אזנו ע״י חלום מה שעתיד לבוא עליו וביון שמרגיש בה מתענה וחוזר‬
‫בתשובה והקב׳׳ה מוחל לו וכיון שחזר בתשובה שלמה אפילו חטא כל שנותיו‬
‫שהן ע׳ שנה כדכתב י( ימי שנותינו בהם ע׳ שנה‪ .‬ומפני מה תעניתו בשבת‬
‫גדולה מתעניתו בחול לפי שבשבת יש לו סעודה מוכנת ותענוגים מה שאין‬
‫לו בחול וכשמונע מהן קשה לו בלבו יותר מתעניתו בחול ואעפ״כ יש עליו‬
‫דין עונג שבת ואמור רבנן לותיב תענית לתעניתיה‪.‬‬
‫‪1‬לב‪ 1-‬מנין שחזר הקב׳ה והודה לו למשה‪.‬‬
‫לר״ח זצ״ל ‪ 0‬מנין שחזר הקב׳׳ה למשה פירוש החזיק לו טובה שהבין‬ ‫קלד‬
‫מה שאומות העולם היו עתידים לומר ואמר לו סלחתי להם בי ודאי כדבריך‬
‫היו עתידין לדבר‪ .‬ואולם חי אני אמר ר׳ יצחק אמר לו הקב״ה למשה החייתני‬
‫בדבריך פי׳ אמר לו הקב״ה למשה ]במה[ שדברת לפני וסלהתי לישראל החייתני‬
‫כלומר עתידין האומות לומר חי אני בהפילי ל״א מלכים ואעמיד השמש והירח‬
‫ואז ימלא כבודי את כל האר•; וז״ש ואולם חי אני וימלא כבוד ה׳ את כל האר•;‪.‬‬
‫‪1‬לב‪ 1:‬ועוד לו זצ״ל ח( ת״ר חסידים הראש־ונים היו שוהין שעה אחת‬ ‫קלה‬
‫ומתפללין ובי מאחר ע!ט׳ שעות ביום מתעסקין בתפלה תורתן ומלאכתן אימתי‬
‫נעשית אלא מתוך ש־חםירים הם תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת “(‪ .‬תנינן סתמא‬
‫כר׳ יהודה דאם׳ תפלת המנחה עד פלג המנחה קטנה והיא שעה י״א חסר רביע‬
‫עברה תפלת המנחה ומתפלל תפלת ערבין והיינו דמשכחת שהיא שעה אחת‬
‫ב( וכן בה״ג ד״ו ו' ע״א‪ .‬וה״ג אספסיא‬ ‫א( ראבי״ה צד ‪ 25‬סי׳ מ״ד עיי״ע בהערות‪.‬‬
‫‪ .26‬וצד ‪ :52‬כדי שיהא וכו׳‪ .‬ועי׳ אוצה״ת ‪ 73‬סי׳ קפ״ה‪ .‬ג( או״ז ח״א סי׳ ק״א‪ .‬ד( ראב״ן‬
‫סי׳ קע״ט‪ .‬ובקצרה בתוס׳ רי״ח ובתום׳ ד״ה כל‪ .‬ועיין אוצר הפירושים צד ‪ ,44‬ואוצר התשובות‬
‫צד ‪ 75‬סי׳ קצ״ו‪ .‬ה( שבת י״א‪ .‬ו( תהלים צ׳‪ .‬ז( כ׳־י בריטיש מוזעאום ‪ 26.977‬סי׳ צ״ג;‬
‫תג״ל סי׳ ק״י‪ .‬ח( כ־י שם סי' צ״ד‪ .‬ט( מבאן ואילך גס בראבי״ה סי׳ פ״ג‪ .‬והמוקף ברבוע משם‬
‫‪41‬‬ ‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ]דף לג‪ .‬דג‪ :‬לד‪.‬ן‬

‫ביום אחר תפלה‪ ,‬דאי לרבנן דאמרי עד הערב לא משכחת שלש תפלות ובכל‬
‫תפלה שלש שעות ביום ]וקודם דימדומי חמה היו שוהין שעה אחת ביום כי‬
‫מעלות השחר ועד הנין החמה ה׳ מילין[‪.‬‬
‫!לנ■•! והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכום‪.‬‬
‫ועוד לו ז״ל א(‪] .‬ירושלמי[ אם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל ואפילו‬ ‫קלו‬
‫בחמישי בשבת הדא דתימא המבדיל בין קודש להול אבל בורא מאורי האש‬
‫אומרן מיד ]במ״ש‪ .‬ואם לא אמר מעוות אשר לא יוכל לתקן[‪.‬‬
‫ולג••! איתמר =( רב יצחק בר אבודימי אמר משום רבי הלכה ואמרי‬
‫לה מטין ג( ר יוחנן אמר מודין י( אתמר רב אםי אמר הלכה ה( ר׳ חייא‬
‫בר אבא אמ׳ נראין‪ .‬ר׳ יוםי ב״ר חנינא אמר מטין‪■ .‬‬
‫פי׳ י( מאן דאמר מודין סבר דברי הכל הוא בלא חלוקה‪ ,‬מאן דאמר‬ ‫קייז‬
‫הלכה סבר פליגי ופסקו הלכה‪ ,‬מאן דאמר מטין סבר שיקול הדעת ולא הכריעו‬
‫כאחד‪ ,‬מאן דאמר נדאין סבר שקלו חכמים דבריהן ובררו שנראין דברי זה‪.‬‬
‫דאמר רחבא א״ר יהודה הר הבית םטיו כפול היה‪.‬‬
‫פי׳ י( הוד‪ .‬מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה‬ ‫קלח‬
‫מדקדק שלא יחליף השמות והיה שונה רבי‪ .‬ואמ׳ רבינו ח( יחי לעד אינו כן‬
‫אילו היה אומ׳ רבי לא היה אומר לא רב ולא ד׳ ואינה מלה כלל ואינו אומ׳‬
‫טעם ולא כבוד לו וכך אמ׳ יחי לעד כי רחבה לא ראה ד׳ יהודה מעולם ולא‬
‫דאה אלא דב יהודה וסופר טעה וכתב ר׳ יהודה ו ר א ו ה ג א ו נ י ם בזמן הזה‬
‫שאין באותו הדור ר׳ ואמרו כך‪ ,‬אלו דברי ר״ח זצ״ל‪.‬‬
‫מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית‪.‬‬
‫ועוד לו ז״ל ט(‪ .‬מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית פי׳ י ר ו ש ל מ י‬ ‫קלט‬
‫ר׳ פנחס בשם ר׳ סימון'מפני שקורא תגר על מדותיו של הקב״ה‪.‬‬
‫והא דאמר פ ם ו ה א פ ם ו ק א ותני לה‪.‬‬
‫ובפר״ח י( מפרש איפכא פסוקא פםוקא אין משתקין אותו מיהו מגונה הוי‪.‬‬ ‫קט‬
‫ולד•( מחינן ליד‪ .‬ב מ ר ז פ ת א דנפחא עד דמבוין דעתיה‪.‬‬
‫מ ר ז ב א ‪ .‬ם״א מרזפרתא[‪.‬‬ ‫]פי׳ יא( בידישון ישמעאל קורץ למקבת‬ ‫קמא‬

‫א( כ״י הג״ל סי׳ צ׳׳ה‪ .‬וכראב״ן סי׳ ק״פ בסתם‪ .‬ומשם המוקף ברבוע‪ .‬ב( כפי הגרסא‬
‫ג( בב׳׳ג‪ :‬מודין‪ .‬ד( בכי״מ ובב״ג‪ :‬נראין‪.‬‬ ‫שהובאה בערוך‪ .‬ובשנוי קטן בכי״מ ובב״ג‪.‬‬
‫ו( ערוך השלם‪ ,‬ערך ט׳ בין טהר ובין טט‪ .‬ובראב״ן ברכות סי׳‬ ‫ה( בכי״מ‪ :‬מורין‪.‬‬
‫ק״פ‪ .‬והוא מר׳׳ח‪ .‬עיין בהערות שם‪ .‬והיסוה רב האי אוצר הפירושים צד ‪ .46‬ז( ערוך ע׳ רב‪.‬‬
‫ועי׳ ד״ם לביצה י״א‪ .‬ואגרת רש״ג )שנית( סוף צד ‪) 127‬וראה הצופה להמגיר תרכ״ח צד‪;110 :‬‬
‫‪ .(342 ;231 ;214 ;166 ;134 ; 165‬ועי׳ אוצה״פ ‪ 47‬סי׳ קל״ח‪ .‬ח( ד׳ חושיאל אביו‪ .‬ט( כ״י בריט‪.‬‬
‫מוז‪ .‬סי׳ צ‪-‬ו‪ .‬י( תוס׳ ד״ה פסוקא שנדפס כדף ל״ד ע״א‪ .‬וכבר פירש בן יב האיי גאון‪ ,‬אוצר‬
‫יא( ערוך ערך מרזב‪ .‬והוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬מפי׳ ר״ח‪.‬‬ ‫הפירושים צד ‪.46‬‬
 ‫פ יר ־ה‬ ‫נספחים לאוצר הגאונים‬ ‫‪42‬‬

‫האומר יברכוך טובים הריי זה דרך המיינות‪.‬‬

‫ח נ נ ^ » ל יברכוך טוביבם דמיחזי כשתי רשיות‪.‬‬ ‫רבינו‬ ‫ו פ י ר ש א(‬ ‫קמב‬
‫י‬ ‫ו ר ב א מי א מ ר א מ צ ע י ו ת א י ן לה ן ס ד ר ‪.‬‬
‫ופי׳ ר״ח=( וקיי״ל כרב אמי דרב הונא לכבי רב אפי כתלמיד הוא‬ ‫קמג‬
‫נחשב ותו דמתגיתין מסייע לי׳ וקשיא לרב הונא ג( ואע״ג דשני אשנויי לא סמכי׳‬
‫ותו דתלמוד ארין ישראל מפייע ליה דנרסי׳ בירושלמי ]ר׳ אליעזר הוי יתיב‬
‫בחר בי כנישתא על חזנא ואטרח על חד דייעול ולא על לסופה על לגביה‬
‫דר׳׳א א׳׳ל לא יכעום מרי עלי בגין דלא הוינא מתער לא עלית א״ל עליך לא‬
‫כעסתי אלא על הריןדאטרח עליך[ י( בטוטאי אישתיק באופנים אתון שיילין‬
‫ר׳ יהושעבן לוי זה שעובר תחתיו יתחיל ממקום‬ ‫לר׳ אבין ח( אמרלהו בשם‬
‫שפסק א״ל והתנינן מתחלת ברכה שטעה זה אמר לון מכיון דעניתון קדושתא‬
‫כמה שהיא תחלת ברכה הלכך בין יחיד בין שליח ציבור טעה בשלש ראשונות‬
‫חוזר למגן אברהם ]טעה[ בשלש אחרונות חוזר לעבודה ]טעה[ באמצעיות אינו‬
‫חוזר כלל אלא אומר במקום שזוכרה ודיו‪ ,‬עד כאן פירוש ר ב י נ ו ח נ נ א ל ‪.‬‬
‫אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות‪.‬‬
‫פר״ ח י( ]קים להו לרבנן[ דדוקא ליחיד אבל שאלה ששואלין בצבור‬ ‫קמר‬
‫כגון זכרנו לחיים במגן בעשי״ת וכיוצא בהן שרי דהא שלש אחרונות עבודה‬
‫]והודאה[ ושים שלום שאלה נינהו ושרו משום דשאילת צבור נינהו י(‪ .‬ושמעי׳‬
‫מינה ד^יזסור לכל מאן דמשני או מוסיף או גורע בג׳ ברכות ראשונות מן‬
‫המטבע שטבעו חכמים בברכות ואלו חזנים שמניחים מטבע ברכות והזוטרים‬
‫קדושות ח( לאו שפיר עבדי אבל הם‪1<:‬ריך באמצעיות בתפלתו לית לן בה ט(‬
‫דהא משה רבינו פעם האריך בתפלתו מ׳ יום ופעם קיצר ואמר אל נא רפא‬
‫•‬ ‫נא לה‪ ,‬עד כאן פ י ר ו ש ר ב י נ ו ח נ נ א ל ‪.‬‬
‫א פ י ם שנאמר ותקוד בת שבע אפים אר*ן‪.‬‬ ‫על‬ ‫‪1‬יי‪:‬ו ק י ד ה‬
‫ו פ ר״ ח י( דקבלה היתה בידם דקירה על ‪:‬ג^פים ומסמיך לי׳ אקרא‪.‬‬ ‫קמה‬
‫א( ראבי״ה למגילה ח״ב צד ‪ .315‬וכיון שפירש ר״ח זה בברכות לא •םנה זה עוד במגילה‪.‬‬
‫וכן מוכח מלשון הראכי״ה שמצאו במסכת כרכות שב׳‪ :‬״ובפ׳ אין עוטדין איתא נמי להך משנה‬
‫ב( או״ז ח״א סי׳ ק״ג‪ .‬ובכ״י ברים‪ .‬מוז‪ 26.977 .‬סי׳ צ״ו• ובקצרה גם כתום׳‬ ‫ופירש ר״ח“ ‪. . .‬‬
‫רי״ח ותום׳ הרא״ש‪ ,‬וכראבי״ה ח״א ‪ 74‬סי׳ צ״ה‪ .‬ג( מכאן עד דגרסיגן )כ״י חסר(‪ .‬ד( המוקף‬
‫ו( או״ז ח״א סי׳ ק״ד‪ .‬ובראכ״ן סי׳‬ ‫הוספתי עפ״י המובא בראבי״ה עי״ש‪ .‬ה( בון )כ״י(‪.‬‬
‫קפ״ב בסתם ומקוצר בשבה״ל השלם סי׳ כ״ח‪ .‬והמוקף משם‪ .‬ומחולק לב׳ חלקים בהקצר סי׳ י״א‪.‬‬
‫וראשיתו מובא גם בתום׳ ד״ה ״אל ישאל “‪ ,‬תוס׳ הרא״ש ותוס׳ רי״ח‪ .‬והובא גם בר־ ירוחם נתיב‬
‫ג׳ ח״ג‪ .‬ובהוספות באו״ז ח״א סי׳ ב׳; בתום׳ רי״ח פ׳א דף ג׳ ע״ב; שבה״ל השלם ‪ ;26‬מח״ו ‪.364‬‬
‫ז( ע״ב בראב״ן‪ .‬ומכאן ואילך‬ ‫והשוה אוצר הפירושים סי׳ ק״מ‪ .‬ואוצר התשובות סי׳ רכ״א‪.‬‬
‫י( מבאן עד סוף‬ ‫ט( ע״ב בכ״י‪.‬‬ ‫ח( קרובות )בכ״י ובשבה״ל(‪.‬‬ ‫בכ״י הנ״ל בסי׳ צ״ז‪-‬‬
‫הפסקא הבאה באו״ז ח־א סי׳ צ״ג‪ .‬ושם מתחיל ומסים‪ :‬״פר״ת“‪ ,‬ורק באמצע מתחיל‪ :‬״פיר״ח “‪.‬‬
‫ג‪4‬‬ ‫‪ i‬ס כ ת ל ר כ ו ת )דף י׳ד‪ :‬לה‪|:‬‬

‫לאמי ורבא דמצליי אצלויי‪.‬‬

‫פיר״ח א( לא היו שחים ב( פניהם בקרקע להדיא אלא מטים על הצד‪,‬‬ ‫קמו‬
‫ע״ב פר״ח‪.‬‬
‫דאם׳ קרא ברא בורא גיב שפתים‪.‬‬
‫ופר״ח ג( המתפלל וראה ששפתותיו עשו תנובה בידוע שנשמעת תפלתו‬ ‫קמז‬
‫שנאמר בורא ניב שפתים וגו׳‪ ,‬ע״כ פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫‪1‬לה‪ 1-‬ואי נמי יליף גזרח שוה אשכחן לאחריו לפניו מנין‪.‬‬
‫ועוד לו דל י ( ואפילו אי יליף ג״ש ואייתר ליה חד הילול לברכה כמה‬ ‫קמח‬
‫דאייתר חד הלול למאן דתני נטע רבעי הא תינח לאחריו ברכה לפניו מנא‬
‫להו לתרויהו‪ .‬ודחינן הא לא קשיא כיון די?“פת ברכה לאחריהם מן התורה‬
‫ברכה לפניהם קל וחומר מיתו לה כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן‬
‫ועמדה ההלכה‪ .‬ודיקינןהא ניחא למאן דתני נטע רבעי ומרבי לכל אילן ברביעי‬
‫אייתר ליה חד הלול לברכה לאחריהם ולפניהם מקל וחומר אלא למאן דתני‬
‫כרם רבעי אייתר ליה חר הלול לברכה בכרם לפניה ולאחריה מקל וחומר שאר‬
‫מינים שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם מנא ליה‪ ,‬כ ך ג ר ס ת ר״ח ז״ל‪.‬‬
‫ו ג ר ס ת רב י נו ה ^‪ 1‬י י ז ״ל כך היא דברישא דשמעתא גרסינן הא תינח‬
‫בסופאדשמעתא‪ .‬ועוד כתב ר״ח‬ ‫להו ה( ולאגרסינן לה‬ ‫לאחריו לפניו מנא‬
‫ז״ל ולמאן דתני נטע רבעי הא תינח מידי דבר נטיעה מידי דלאו נטיעה כגון‬
‫ירקות מנא לן‪ ,‬ושנינן לא קשיא כל גידולי קרקע קא מרבי‪ ,‬הא תינח גידולי‬
‫קרקע אבל בשר חגבים וביצים וכיוצא בהן מנא לן‪ .‬ולא מצאו שניהם ר׳ חייא‬
‫ור׳ שמעון ברבי תשובה‪ .‬ואסיקנא למאן דתני כרם רבעי שבעת המינין טעונין‬
‫ברכה לפניהם ולאחריהם‪ ,‬לאחריהם מן התורה ולפניהם מקל וחומר‪ ,‬ולמן דתני‬
‫נטע רבעי כל גדולי קרקע טעונין ברכה מן התורה ושאר דברים סברא הוא‬
‫שאסור לאדם שיטעום כלום קורם שיברך‪.‬‬
‫ולה‪ 1:‬ור׳ יוחנן אמר אפילו חצר קובעת שנא׳ ובו׳‪.‬‬
‫ועוד לו ז״ל י(‪ .‬ר׳ יוח׳ אמ׳ אפילו חצר קובעת שנא׳ ואכלו בשעריך ושבעו‬
‫זה המעשר הוא מעשר שני ומעשר עני אבל מעשר ראשון חייב בגורן‪ ,‬ובל זה צ״ע‪.‬‬
‫א כ ס י ג ר ו ן מיא דכולהו שלקי‪.‬‬
‫]פי׳ ‪ 0‬סילקי‪ ...‬ובלשון ישמעאל אלשליק‪ .‬כולהו שלקי של כל העשבים‬
‫השלוקים]‪.‬‬
‫א( או״ז שם; ערוך ערך צל ד׳ בסתם ושם הגירסא בגט׳; כי נפלו על אשייהו דמצלי‬
‫ב( טחין פניהם בהדיא בקרקע )ערוך(‪ .‬וטעמו עיין אוצר התשובות צד ‪ 84‬סי׳ רל״ב‪.‬‬ ‫אצלויי‪.‬‬
‫ובם׳ המפתח לר־נ; אית דאמרי דמשום האי טעמא הוו אביי ורבא מצלו אצדויי‪ .‬ג( או״ז‬
‫ה( השוה אוצה׳־ס סוף סי׳ קמ״ב‪,‬‬ ‫ד( ב״י בריט‪ .‬מוו‪ 26. 977 .‬סי׳ צ׳־ח‪.‬‬ ‫ח׳־א סי׳ קט׳־ז‪.‬‬
‫צד ‪ .49‬ו( שם סי׳ צ׳״ט‪ .‬ז( ערוך ע' אכסגרון‪ .‬ונ״ל שהוא ספיר׳׳ח‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ל א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פיר״ ח‬ ‫‪44‬‬

‫ויי•! קמחא דהיטי רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ו ר ב ג ח מ ן‬

‫אמ׳ ש ה כ ל נ ה י ה ב ד ב ר ו ‪.‬‬
‫פ ט ק ר״ ח א( וה״ג ב( דהלכה כרב נחמן‪.‬‬ ‫קנא‬
‫על המלח ועל ה ז מ י ת אומר שהבל נהיה בדברו‪.‬‬
‫ב ת ב ]ר״ח[ זצ״ל ג( ז מ י ת מרק שכן בלשון יון קורץ למרק זו מ י ן‪.‬‬
‫והרי צלף דנטעי אינשי אדעתא דפרחא והנן על מיני נצפה על‬
‫העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה‪.‬‬
‫ו ע ל י ( קנד־ז שקורין קני״לא מברכין ב״פ האדמה ועל אותן שהן ספק‬ ‫קנג‬
‫מברכין שהכל‪ ,‬וכן נמי כתב הר״ח ז״ל‪ .‬ועל דבש קנים שנקרא צוקר בפה״א וכ״ב‬
‫בה״ג ה(‪ .‬ור׳יח ז״ל אומר שברכתו בפה״ע ■י( לפי שמוציאו מבשול הקנים המתוקים‪.‬‬
‫ו ש א ר פ י ר ו ת י( שלא נתפרש שיעורן והוא מםופק יברך שהכל נהיה‬
‫בדברו שכן רא ית י ב פ ר״ ח דכל היכי דמפםקא ליה לבריך הכי דתנן )מ׳ םע״א(‬
‫ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא ומוטב שיעשה כן לכתחלה ממה‬
‫שיתנה בלא ברכה‪.‬‬
‫ויי‪:‬ו ב ד י י ס א ג ר י ד א כ״ע לא פליגי דבורא מיני מזונות‪.‬‬
‫]פי׳ ח( דייסא הריפות גרידא בלא עירוב דבש ובלש׳ ישמעאל הריסא[‪.‬‬
‫רב ושמ׳ דא׳ תרוייהו כל שיש בו מה׳ המינין מברכין עליו במ״מ‪.‬‬
‫הכי פסק ר״ ח ט( וכל שכן כל שהוא מחמשת המינים בלא תערובות‬ ‫קנו‬
‫שמברך במ״מ כדאידך דרב ושמואל ואע״ג דאיתותבו רב ושמואל לא איתוהבו‬
‫אלא באורז דסבירא להו דאפי׳ בעיניה לא מברך עליה בורא מיני מזונות ]ואותבו[‬
‫עלה מברייתא דמברך אאורז במ״מ ונדחו דבריהם אבל בתערובת חמשת המינים‬
‫לא נדחו דבריהם והלחכתא כוותייהו ומברכים בורא מיני מזונות‪ ,‬עכ״ל ר״ח‪.‬‬
‫‪1‬לי‪ 1:‬אמ׳ רב ששת האי חביצא אע׳׳ג דלית ביה פירורין כזית מברך‬
‫עליו המוציא לחם מן הארין‪ ,‬אמר רבא והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא‪.‬‬
‫ו כ ן ג י ר ם ת פיר״ח י( ורב ששת אמר אפי׳ פירורין שאין בהם כזית‬ ‫קנז‬
‫מברך עליהן המוציא ורבא אמר והוא דאיכא תוריתא דנהמא עלייהו‪ ,‬פי׳ שיש‬
‫עליו תואר לחם ולא נשתנה התואר להם וקיי״ל כרב ששת רהא רבא מפרש‬
‫א( תוס׳ רי״ח‪ .‬ב( עי׳ אוצה״ס ‪ 50‬סי׳ קמ״ו‪ .‬ג( נ״י בייט‪ .‬מוז‪ 26.977 .‬בסור סי׳ ק״ד;‬
‫ערוך ע׳ זמית סתם‪ .‬והובא באו״ז ח״א סי׳ קע״ה‪ .‬ותום׳ רי״ח וכלבו ב־צם ר״ח‪ .‬ועי׳ אוצה״ס ‪50‬‬
‫ד( או״ח ח״א ל״ח סע״ג; כלבו י״ט עמ׳ ג׳‪ .‬והיג־וה או״ז ח״א סי׳ קס״ד ותר״י‪.‬‬ ‫סי׳ קמ״ח־ט‪.‬‬
‫ה( ה״ג אספמיא סוף צר ‪ .57‬ו( וכ״ה בה״ג שלנו‪ ,‬ד״ו ז׳ ריש עמ׳ ג׳‪ .‬וה־ב־וה אוצה״ס‬
‫‪ 50‬סי׳ ק״נ‪ .‬ז( ראבי״ה ח״א ‪ .79‬ומק״א מסומנים בהערת ר״א אפטוביצר שם‪ .‬ח( ערוך ע׳‬
‫דייסא‪ .‬ונ״ל שהוא מפיר״ח‪ .‬ט( ראבי״ה ‪ 80‬סי׳ ק״ב‪ .‬ועי׳ צר ‪44‬ז ריש סי׳ קמ״ח‪ ,‬ומיס״ב ר״א‬
‫אפטוביצר שם‪ .‬ורמוז באו״ז ח״א סי׳ קס״ה‪ ,‬ובתום׳ רי״ח‪ .‬והשוה אוצה״ת סי׳ ר״מ ואוצה״פ ‪.66‬‬
‫י( או״ז ח״א סי׳ קמ״ז‪ .‬ותחלת הלשון הוא לשון רב האי גאון‪ ,‬עי׳ אוצה״ת ‪ 88‬סוף סי׳ רמ״ד‪.‬‬
‫‪45‬‬ ‫| ד ה ‪:iS‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫טעמיה ונעשה רב יוסף יחיד גכי רביש‪ .‬ואש אין בהש תואר להש אדא תואר‬
‫שמיד מבושל אע״פ שהיה אפוי מברך בורא מיני מזונות ואח״ב ברכה אחת‬
‫‪.‬‬ ‫מעין שלש‪ ,‬עד כאן פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫ו ר״ ח א( ז״־' כתב שאין מברכין המוציא על פירורין פחותין מכזית‬
‫א ם א י ן ב( בהן זואר לחש‪.‬‬
‫ו ל ע נ י ן ג( ברכה של^אהריו בספר שלפני גרשי׳ אית ביה פרורין כזית‬
‫שמברך לבסוף ברכה אחת מעין ג׳ אפילו י־’רב יושף כש״כ לרב ששת ולרבא‬
‫וכן מוכה בפי׳ ר״ח‪.‬‬
‫ט רו ק נ י ן ־'יבין בה‬
‫וז ה ל ש ו ן פד״ח י( טדוקנין הוא כובא דארעא גובלא בעלמא הוא‬ ‫קס‬
‫שאופין אותו ע־* הארץ אמר רב]י יוחנן[ פטורה מן החלה דהא היוב חלה‬
‫מעריסה שנא׳ )במדבר ט״ו‪ ,‬י״ט( ראשית ערישותיכס הלה תרימו תרומה עכ״ל‪.‬‬
‫ט רי תא פטור מן החלה‪.‬‬
‫מאי טר יתא ו( א״ד מרתח‬ ‫פי׳ ר״ח ה( טריתא פטור מן החלה ולא‬
‫גכיל וחוא קמח •טנותנין אותו‬
‫לתוך מים רותחין לאו עיסה היא‬ ‫איתבריר לן מאי היא איכא דאמרי לחטא דהנדיקא‬
‫ואין חייב כחדה‪ .‬איכא דאמרי‬ ‫וא״ד מירתח גביל והיינו קמח כשנותנין אותו בתוך‬
‫לחמא דהנדוקא )יש מם׳ גלוטינא‬
‫ולא סכירא לן(‪ ,‬איכא דאמרי‬ ‫מיס רותחין‪ .‬ונראין הדבריש שאין נלושין כדרך‬
‫לחם העשיוי לכותח אם עשאו‬ ‫עיסה‪ ,‬מיהו לחש העשוי לכותח אש עשאו כעכין‬
‫כעכין כמין חיות חייבין בהלה‬
‫שבן קורין בל' ערבי לח^ה גדויה‬ ‫שנושכות זו בזו‪ ,‬ויש מפרשין כמין חלות‪ ,‬חייבות‬
‫כעך‪ .‬כיימודין‪ ,‬פי' כגון עמודין‬ ‫אש עשאו כת“ימודין פי׳ כגון עמודייבש אדוכיש‪.‬‬
‫ארוכין בדגרסי' בתנור )בלים פ״ה(‬
‫עיסה לו לימודים להעמידו‪ ,‬גלי‬ ‫כדגרשינן )מו״ק י״ב‪ (.‬עושה לו למודין וכו׳‪ ,‬גלי‬
‫דעתיה כיון דעשאו בלימודים‬
‫לשוחקו כעי ליה ולאו לאכילה‬
‫דעתיה כיון דעשאו בלימודין לשוחקו בעי ליה ולא‬
‫מיכוין הלכך פטור מן החלה‪.‬‬ ‫לאכילה קא מכוין הלכך פטור מן החלה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫!לחיו מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה ובריך עלויה המוציא למה׳׳א‪.‬‬
‫פי׳ ר״ ח ‪ 0‬דלענין שיוויא נהמא אי קבע סעיודתיה עליה בתחלה מברך‬
‫המוציא ולבסוף שלש ברכות ויוצא בה ידי חובתו בפסח מ״ט לחש עוני קרינא‬
‫ביה ואי לא קבע סעודתיה עליה בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת‬
‫מעין שלש‪ ,‬עד כאן פר״ח‪.‬‬
‫ת מ ר י ועבדינהו טרימא מברכין עלוייהו בורא פרי העין‪.‬‬
‫ופי׳ ר״ד־ן ח( אבל דקורממי דפורצני דשומשמי ׳־ר־א איפשטא והלכך‬ ‫קסג‬
‫מברך עלייהו שהנ״ב דתנן )מ׳‪ ,‬סע״א( ועל כולם אם אמר שהכל יצא‪.‬‬
‫א( אורחות חיים ח״א ל׳ עט׳ ג׳ סי׳ כ״ה‪ .‬והיסוה אוצה״פ צד ז‪ 5‬סי׳ קנ״ה‪ .‬ב( ובכלבו‬
‫ד( •סם סי׳ רט״ו‪ ,‬והשוה ערוך ערך‬ ‫ג( או״ו ח״א סי׳ קמ״ז‪.‬‬ ‫ה׳ סעודה‪ :‬א פ י ל ו י •ס‪.‬‬
‫ה( או״ז שם‪ .‬ו( ערוך ע׳ טרתא‪ .‬והשוה‬ ‫״טרקנין“‪ ,‬ולשון רב האי גאון אוצה״ם ‪ 51‬סי׳ קנ״ז‪.‬‬
‫אוצה־פ ‪ 52‬סי׳ קנ״ח־ט‪ .‬ואולי הוא מפי׳ רה״ג‪ .‬ז( או״ז ה״א פי׳ קמ׳׳ח‪ .‬ח( ראבי״ה ‪ 85‬סי׳ ק״ד‪.‬‬
 ‫‪ :‬פ ס ח י ם ל א ו צ י ה ג א ו נ י ש — פ יר ׳ח‬ ‫א‪4‬‬

‫שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל‬ ‫‪1‬לח‪ 1:‬דרש רב הסדא‪...‬‬

‫נהיה בדברו ובל שתהלתו שהבל נהיה' בדברו שלקו בורא פרי האדמה‪.‬‬
‫ובפר־־ח ד( פסק דהלכה‬ ‫כתב ג( )רבינו יצחק‬ ‫ועוד לו ]לר״ח[ זצ״ל א(‪ .‬הא‬ ‫קפד‬
‫כיב חסדא רכל שתחלתו‬ ‫אלפם( |ר ׳ ־ח | הא‬
‫נמי דדרש רב חסדא כל שתחידיתו‬
‫שהכל נהיה בדברו כגון‬ ‫דדר׳ם רב חסדא כי‬
‫קרא חייא וסלקא וכרוב‬ ‫•במתחלתו שהכי כגון‬ ‫שדחכל שלהקו בורא פרי ה^‪-‬סדמה‬
‫שלקו כורא פרי האדמה‬ ‫קרא חייא כרוב‬ ‫פשטינן לה כגון קרא חייא וכרובי‬
‫דאישתנו לעילויא‪ ,‬ומיהו‬ ‫וס ילקא שאין דיך‬
‫בסיפא דמילתא אר״ח כל‬ ‫בני אדם לאכלס חיים‬ ‫וסלקא שאין דרך ב״א לאבלן היין‬
‫שתחלתו בורא פרי האד׳‬ ‫ואם אכלם מברך‬ ‫ואם אכלן מברך עליהן שהבל שלקן‬
‫כגון תומי וכרתי שלקו‬ ‫שהכל שלקו דאשתני‬
‫שהכל נהיה בדברו בהא‬ ‫לעילויא בורא פרי‬ ‫דאישתני לעילויא בפה״א הכי הילכתא‬
‫לית הלכתא כוותיה דהא‬ ‫האדמה רזה דרכו‬ ‫דליכא מאן דפליג עלה אבל הא דאמ׳‬
‫די׳ יוחנן לא !קיימא[‬ ‫ונטיעתו לכך והוא‬
‫כוותיה דאמר ר׳ חייא בר‬ ‫ע יקר פריו הא‬ ‫כל שתחלתו ב״פ האדמה שלקו שהכל‬
‫אבא אני ראיתי את ר׳‬ ‫הלכתא היא ולית‬ ‫וכגון תומי וכרתי דכיון ושלקן אישתני‬
‫יוחנן שאכל זית מליח‬ ‫מאן דפליג עלי־ אבל‬
‫הא כל שתהלתו ב״פ‬
‫לגריעותא ליכא מדר׳ יוחנן שאכל זית‬
‫ובירך עליו תחלה וסוף‬
‫והמליח קיי״ל הרי הוא‬ ‫האדמה שלקו כגון‬ ‫מליח וברך עליו תחלה וסוף וקיימא לן‬
‫כרותח והנה הוא בשלוק‬ ‫תומי וכרתי הנאכלין‬ ‫מליח הרי הוא כרותח וזית זה שתחלתו‬
‫ומברך עליו תחלה בורא‬ ‫היין ושלוקין בהא‬
‫פרי העץ ולבסוף על העץ‬ ‫לית הלכתא כוותיה‬ ‫כאלו שלקו הוא ולכתחלה מברך עליו‬
‫ועל פרי העץ ובו׳ שמע‬ ‫מדר׳ יוחנן שאכל‬ ‫בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת‬
‫מינה דב מלת ייהו‬ ‫זי ת מל יח ובירך‬
‫קאי ואי אט׳ ב ת ח ל ה‬ ‫עליו תחלה ופוך‬ ‫מעין שלש דהיא על העץ ועל פרי העץ‬
‫•טהכל נה יה בדבר ו‬ ‫בור׳ פ׳ העץ וברכה‬
‫דשלקות לא אישתני לגריעותא‬ ‫ש״מ‬
‫ולבסוף בורא נפש ות‬ ‫אחת מעין שלש‬
‫א״ב מאי א ס ה ד ו ת י ה‬
‫אע״ג דשיד־קו בפה׳׳א כתחלתו‪.‬‬
‫ומליח כרותח ובשלוק‬ ‫אלא‬
‫דר׳ ח י יא בר אבא ‪.‬‬ ‫כתב רבינו האייב(‪.‬‬
‫דמי‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬ ‫ו כן‬
‫ו ל פ ת ו ת ה( הרי הם כתומי ולאפוקי מ ר ב י נ ו ח נ נ א ל דפסק לפתות‬ ‫קסה‬
‫שהכל נהיה בדברו‪.‬‬ ‫חיין‬
‫‪1‬לט‪ 1-‬א*ר הייא בר אשי פ ת צנו מ ה בקערה מברכים עליה המוציא‪.‬‬
‫פי׳ ר״ ח ז״ל י( דבדאיכא עליה תוריתא דנהמא מיירי‪.‬‬ ‫קסו‬
‫מרק מברכין‬ ‫ופי׳ ר״ ח י( צנומה פיררה פרתיתין בקערה ויצק עיד״יה‬ ‫קסז‬
‫המוציא עם‬ ‫עליה המוציא למ׳יה ופליגא דר׳ חייא דאמר צריך שתכלה ברכת‬
‫היא צנומה‬ ‫בציעת החתיבה מן הפת שבוצע ממנו דהא זה הפת כולה כבר‬
‫כליא ברכה‬ ‫בקערה ומתקיף רבא אהא דר׳ חייא מאי שנא צנומה דפליג דכי‬
‫כ( אוצר הפירושים צד ‪ 52‬סי׳ קסיג‪ ,‬עי״ש‬ ‫א( כ׳י בריט‪ .‬מוז‪ Add. 26.977 .‬סי׳ ק׳‪.‬‬
‫ד( ראבי״ה ‪ 87‬סי׳ ק־ו עי״ש בהערות ר״א אפטוביצר‬ ‫ג( או״ז ח״א סי׳ קס״ח‪.‬‬ ‫בהערה י׳•‬
‫ו( תר״י‪ .‬והובא גם‬ ‫ה( ראבי״ה צד ‪ .88‬ועי׳ אוצר הפירושים צד ‪ 53‬סי׳ קס״ה‪.‬‬ ‫הערה ‪.6‬‬
‫ז( אור זרוע ח״א סי׳ קט״ב‪ .‬ומובא בקצרה בראבי׳־ה צד ‪ 84‬סי׳ ק״ג‪ .‬ועד טרק גם‬ ‫ברא״ש‪.‬‬
‫בערוך ערך ״צנם “ ב׳ בשם פי׳ סתם‪.‬‬
‫‪47‬‬ ‫| ד ף ‪ :aS‬מ ‪| ,‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫אצנומה קכליא אפי׳ הבוצע על הכבר כיון דפרים מזה הכבד ובצע בי בליא‬
‫ברכה אפרוםה כליא אלא אמד רבא צריך שתבלה ברכה על הפת כלו׳ אם היה‬
‫פת שלמה מברך ואח״כ בוצע אבל אם היא פתיתה או צנומה בקערה אומר‬
‫המוציא ופושט ידיו ונוטל והלכתא כרבא‪ ,‬ע״כ פירוש רבינו חננאל‪.‬‬
‫ולט‪ 1:‬ור׳ י ו ח נ ן אמ׳ ש ל מ י ן מציוד‪ .‬מן ה מ ו ב ח ר ‪.‬‬
‫ו פ ם ק ר״ת א( דהלכה כר׳ יוחנן דקיי״ל פ״ק רביצה )ד‪ (.‬רב ור׳ יוחנן‬ ‫הסח‬
‫הלכה כר׳ יוד־זנן וכש״כ כלפי רב הונא תדימידיה רדב‪ ,‬ו כ ן פםק ר״ח‬
‫דהלכח כר׳ יוחנן ב(‪.‬‬
‫תני תנא קמיה דר׳ינ ב׳׳י מניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע‬
‫ומברך א׳ל מד‪ .‬שמך א״ל שלמן‪.‬‬
‫ד ־ זט י ן‬ ‫פ ר ו ם ד ח של‬ ‫ובפר״ ח ג( גרםינן בר־זא דתני רב שירימן‬ ‫קסט‬
‫ו ש ל י מ ה של ש ע ו ר י ם וכו׳‪.‬‬
‫אמר ר*פ הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע‬
‫מ״ט לחם עוני כתיב‪.‬‬
‫ו כ ת ב ר״ ח זצ״ל י( הכל מודים בפםח שכת׳ בו לחם עוני שמניח‬ ‫קע‬
‫פרוסה לר‪.‬וך שלמה ובוצע בפרוםה כמו העני שאין לו לחם שלם ובוצע בפרוסה‪,‬‬
‫ודרשינן נמי לחם עוני רלא ליבצע ארתרתי בשאר ימים טובים אידיא ימעט‬
‫מתרתין שלימין דצריך בשבת וימים טובים‪.‬‬
‫וכן מצאת י בשם רבינו חננזי^ל ה( וגאונים אחרים שמברכין על‬ ‫קעא‬
‫הפרוסה המוציא ועל השלימה על אכילת מצה•‬
‫דנקיט תרתי ובוצע חדא‪.‬‬
‫פ ר״ ח י( ואי נקיט תרתי ובצע אחדא או בצע אתרווייהו או אפי׳ בצע‬ ‫קעב‬
‫בולי׳ שירותי׳ מנייהו עבד שפיר‪ ,‬עד כאן פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫|מ‪ 1-‬ורב ששת אמר אפי׳ נביל לתורי נמי אינו צריך לברך‪.‬‬
‫פי׳ י( אם ברך אדם המוציא לחם ובצע וקודם שיאכל אמר לאחד טול‬ ‫קעג‬
‫פרוסה של המוציא לא הפסיק הברכה ואין צריך לחזור ולברך ברכה אחרת‪.‬‬
‫וכן אם אמר הבא מד־ח הבא לפתן ואפילו אם אמר גביל לתורי הנד‪,‬י כולהו‬
‫לצורך הסעודה הן ואין צריך לברך ברכה אחרת דקיי״ל ח( רכל מידי דהוי‬
‫מחמתהסעודה יד*או הפסקה הוא דאמ׳ רב יהודה אמר רב אסור לארבם כו׳‪.‬‬
‫ג( ראכי״ה צד ‪90‬‬ ‫א( או״ז ח׳׳א סי׳ קמ״ו‪ .‬ב( עי׳ אוצה׳־פ סי׳ קס״ז ריש צד ‪4‬צ‪.‬‬
‫ה( ראכ״ן ה׳ פסחים‬ ‫ד( כ״י בריט‪ .‬מוז‪ 26. 977 .‬בתוך סי׳ ק״א; מח׳׳ו צד ‪.279‬‬ ‫פי׳ קי׳׳א‪.‬‬
‫סי׳ תל״ט‪ .‬ובשכה׳׳ל השלם סי׳ רי״ח ק׳ ע״א‪ :‬ורבינו הננאל ורבינו ישעיהו פירשו‪ ...‬והובא‬
‫ו( או״ז ח״א סי׳ קנ״ג‪ .‬והשוה אוצר הפירושיס צד ‪ 55‬סי׳ קס״ט‪.‬‬ ‫כראבייה ח״ב צד ‪. 158‬‬
‫ז( ערוך ע׳ גבל א׳‪ .‬ח( מכאן ואילך גם באו״ז ח״א סי׳ קמ״ה וסי׳ שפ״ן בשס; פר״ח‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ? ' א ו צ י ה ג א ו נ י ם — ‪£‬יו‬ ‫‪48‬‬

‫ב ש ש‪.‬‬ ‫ליי ת דיין צ רי י ך‬

‫פי׳ א ח ר א( אין צריך המברך להתבושע! ולחזור על ה~פתן אלא מברך‬ ‫ק־‪ 1‬ד‬

‫‪‘:‬אלתר מפני שיש בו מל^ה ב(‪ ...‬ובן פר״ח‪ .‬וסוגיין דשמע־תין אש יש בה מלח‬
‫או היא מתובלת בתבלין וכיוצא בהן א״צ לחזור על לפתן דהא רבה בר שמואל‬
‫דאמד אין הבוצע רש־אי לבצוע עד שיביאו לפניו מלח או לפתן בצע אריפתא‬
‫־‘אלתר ואמר לית רין צריך בששי כ־'ו׳ מתובל הוא בתבלין ומ'‘ח‪ ,‬ע״ב פר״ח‪.‬‬
‫א״ר זיירא ואיתימא ר׳ ח ‪ :‬נ ג א בר פפא א'ן הלבה כר׳ יהודה‪.‬‬
‫י ש ס פ ר י ם ג( שכתוב בהם אמד ר׳ זידא ואי תימא ר׳ הנינא בר פפא‬ ‫קעה‬
‫הלכה כר׳ יהודה ד( ‪ . . .‬ובפי׳ ד״ה ליתא האי פסקא ח(‪.‬‬
‫דדכא מברכינן בורא פרי העין היכא דכי* שקלה לייה לפי־רי‬
‫איתיה לגווזא והדר טפיק אבל היכא דכי שקלת ליה לפייר' לייתא לגוזא וכו׳‪.‬‬
‫] פ ס ק ר״ח[ י( ה י כ א דכי שקשית ‪‘:‬פירא הדר מפיק פירא אהרינא‬ ‫קעו‬
‫זהו אילן ומברכין עליו בורא פרי העין וכל היכא דבד שקי'ת ליה לפירא מיית‬
‫גילא או גווזא ולא מפיק פירא ירק הוא ובורא פרי האדמה מברכין עליו‪.‬‬
‫ותניא י( בתוספתא )כלאים פ״ג( כל שמוציא עלין מעיקרו עשב הוא ובורא פרי‬
‫האדמה מברכין עליו וכל שמוציא עלין מעצו אילן הוא ובפה״ע מברכין עליו‪.‬‬
‫ו כ ת ב ח( ר ב י נ ו ד ־ ז נ נ א ל ראינו לרבותינו הנאוניבבז שאמרו משום‬
‫רבותיהם ז״ל כל אילן דבסיתויא נתרי טרפי ופיישין גווזיה ועיילין מיא בגווזיה‬
‫הוא ומברכין על פירותיו בורא פרי העץ אבל‬ ‫ומפיק טרפיה מן גווזיה אילן‬
‫מאן דיביש בסיתויא וכלי גווזיהוטרפיה לגמרי והדר פארי משרשיו כגון מוזי‬
‫ובירנגאן וקינברים ושושמי מברכין על פירותיהן בורא פרי האדמה‪ .‬כללא דמילתא‬
‫היגי עצים דיבשי בסיתווא באילני ובקייטא מלבלבין והיזמי ירק דיכשי בסיתווא‬
‫־‘גמדי והדד פרי א משרשיו וצלף דהוא נצפא אע׳׳ג דכלי בסיתווא והדר פארי‬
‫משרשיו עיינו ביה דבנן וחזי דמקין משרשיו ומק ין נמי מעצו ואמדו כי האי‬
‫)גבדא( ]גוונא[ עץ הוא‪.‬‬
‫א( או״ז ח״א סי׳ קמ״א; ערוך ע׳ כששי‪ .‬ותשב״ץ דיני ברכות‪ .‬ד׳ קרימונא דף י״ח ע״ב‪:‬‬
‫״ואם מלוח הוא כעין לחם •טלנו לא צריך כדאמרינן לית דין צריך בשש‪ ,‬וכן פר״ח “‪ .‬ב( ע״כ‬
‫ד( כ״ה בכ״נ וכלקוטות הרמכין וילקוט תלים תשצ‪-‬ז‪.‬‬ ‫ג( או״ז ח״א ם ■׳ קע״א‪.‬‬ ‫בערוך‪.‬‬
‫ה( וכן ליתא בבי׳־מ וכי״פ וכמה מן הראשונים; ״וליתא לדרב יהודה“‪ ,‬אוצר התשובות‬
‫‪ 84‬סי׳ רל׳׳ה‪ .‬ו( שכה־׳ל ריש סי׳ ק״ם‪ .‬והמוסף ברכוע מהראבי׳׳ה סי׳ קי״ג סוף צד ‪• 94‬שכתב‪:‬‬
‫״פסק ר״ח ח יכ י דשקלת לפירא וכו׳ “‪ .‬ז( ובכ׳׳י בריט‪ .‬מוז‪ 26.977 .‬בתוך סי• ק״א‪ :‬״ועוד כתב‬
‫ר׳׳ח זציל תני בתוספתא “ וכו׳‪ ,‬או ת בא ות כ נ י ר ס ת שבה׳ ־ל‪ .‬וכס׳ השלמה צד ‪ ;28‬״תניא‬
‫בתוספתא כל מי שמוציא על י ן מעיקרו עשב הוא ומכרכינן עליו כפה־א‪ .‬כל מי שמוציא על י ן‬
‫מעצ)מ(ו אילן הוא ומברכינן עליו בפה׳׳ע‪ ,‬זאת התוספתא כ ת ב ה ר׳׳ ח ז ־ ל “‪ .‬ובשנוי מועט‬
‫הובאה נם כראבי״ה שס‪ .‬ועי׳ באוצה״ת צד ‪ 91‬סי׳ רנ״ו‪ .‬ח( מכאן ואילך נם כאו״ו סי׳ קע״ב‪:‬‬
‫כתב רכ י נ ו יצחק אלפס ]וצ״ל‪ :‬ר״ח| ראי׳ לרבותינו הגאונים וכו׳‪ .‬ובראכי״ה שם צד ‪95‬‬
‫בקצור רשנוי לשון‪ .‬והשוה אוצר התישובות שס‪.‬‬
‫‪49‬‬ ‫]דף ם; מא‪[.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫אמר אבייי־ כותייה דרב מסתברא דתניא לא עברתי־ ממצותי־ך‬

‫ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מ ל ה ז כ י ר ש מ ך ע ל י ו‬
‫ואלו מלכות לא קתני‪.‬‬
‫כ ר ת ב )רבינו יצחק אלפסי( ]ר״ח[ א( אע״ג דאמר אביי כותיה דרב‬ ‫קעז‬
‫מסתבדא דא״צ מלכות כד׳ יוחנן קיי״ל ובעינן נמי מלכות וטפי עדיף ולא עוד‬
‫אלא שכבר נהגו בכל ברכה להזכיר מלכות וקיי״ל פוק חזי מה עמא דבד‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ת׳ר על דבר שאין גידולו מן הארין כגון בשר בהמות וכר אומר‬
‫שהכל ג׳ב ובר על הפת שעפשה ועל היין שהקרים וכר אומר שהג׳׳ב‪.‬‬
‫כ ת ב ב( )רבינו יצחק אלפס( ]ר״ח[ ואסיקנא דאפי׳ כמהין ופטריות דרבו‬ ‫קעח‬
‫מארעא כיון דלא ינקי מארעא אלא מאוירא לא חשבי׳ לי׳ גידולי קרקע ומברכין‬
‫עליהם שהכל וכן יין שהקרים ופת שעיפשה ותבשיל שעברה צורתו ואפי׳ הן‬
‫מה׳ המינים ודגים וחלב וגבינה וחמץ ונוביד־ות ומלח וזמית שהכל על כולן‪.‬‬
‫]פר״ח! שהן ג( תמר ים‬ ‫ונובלורת הוא דמברכין עיד־יהן שדתכל אסיקנא‬
‫פגין שאין נכשרין לאכילה כלל‬
‫וכומיין אותן בעפר להתבשל ר(‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ו‬
‫ויעקרו מל׳ מכמרת )ישעי׳ י״ט(‬ ‫כומרין אותן בעפר להתבשל אבל תמרי דשדי ׳ ^ ו‬
‫ועוד בלשון ישמעאל א לכמא ר ‪.‬‬ ‫זיקא ד״ה בורא פרי העץ דפירא מעליא הוא‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫!מא•! אמר עולא מחלקת בשברכותיהן שוות דר׳ יהודה סבר מין‬
‫שבעה עדיף ורבגן סכרי מין חביב עדיף‪.‬‬
‫ר ב י נ ו ח נ נ א ל ז״ל ה( פסק כשברכותיהן שוות אין אחד מהם עיקר‬ ‫קעט‬
‫ובין אם בירך על שאר פירות בין אם בירך על שבעת המינים יצא י( דקיימ׳ לן‬
‫כחכמים דיהיר ורבים הלכה כרבים‪ ...‬וכשאין ברכותיהן שוות כגון פיחת האילן‬
‫וירק ד״ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה ועל איזה שירצה מקדים ומברך‬
‫ואפי׳ אם היה הפרי ממין שבעה כדברי רבינו חננאל ז(‪.‬‬
‫הכא במאי עסקינן כשהצגון עיקר‪.‬‬
‫ו כ ת ב ח( )רבינו יצחק אלפם( ]ר״ח[ אבל אם אין הצנון עיקר ולא‬ ‫קם‬
‫חביב מברך על הזית ואח״כ על הצנון דאפושי בברכות עדיף ולא אמרי׳ מברך‬
‫על הצנון ונפטור זית דבירך בורא פרי האדמה על פירות האילן יצא דאין‬
‫להפקיע ברכה כל כי האי גונא‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫א( ארז ח״א סימן קע״ד‪ .‬ובראבי״ה צד ‪ 160‬סי׳ קנ׳׳ב‪ :‬״ובפר״ח פסק כר׳ יוחנן וכן‬
‫עמא דבר“‪ .‬ושבוש כזה גם לעיל צד ‪ 46‬ולקמן ‪ .56 ,54‬והשוה אוצה׳־פ ‪ 57‬סי׳ קע״ח‪ .‬ב( או״ז‬
‫ג( ערוך ע׳ כמר א׳; תוס׳ רי׳׳ח ותום׳ הרא״ש‪ .‬והמוסף‬ ‫ח״א סי׳ קע׳־ה‪ .‬ועי׳ כהערה הקודמת‪.‬‬
‫ברבוע משם‪ .‬ד( ע״כ בתום' רי״ח ותוס׳ הרא׳׳ש עי״ש‪ .‬ה( שבה״ל סי׳ מ״ב‪ .‬והשלם סי׳ ק״ס‪.‬‬
‫ו( מבאן עד‪ :‬כרבים‪ ,‬הובא ביסס ר״ח גם בפסקי רי״ד נ״א ע״ב‪ .‬ז( ומתאים לדברי רב‬
‫האי גאון‪ ,‬עי׳ אוצה״פ םי׳ קע״ט‪-‬ק״פ‪ .‬אבל ראבי׳׳ה בסי׳ קט״ז צד ‪ 97‬כתבו״ר׳־ח פסק דקרים‬
‫ח( ארז סי׳ קע׳׳ו‪.‬‬ ‫וכריך על מין שבעה כשאין ברכותיהן שוות“‪ ,‬ועי׳ הפסקא הבאה אח״ז‪.‬‬

‫פירושי ר״ח ‪•4‬‬

 ‫נ ס פ ח י ם ל א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פיר׳׳ח‬ ‫‪50‬‬

‫‪1‬טא‪ 1:‬א׳ר פפא הלכתא דבריים הבאיים מחמת הסעודה בתוך הסעודה‬
‫איין מעוניים ברכה לא לפני־הם ולא לאחרייהם‪.‬‬
‫פי׳ ד״ ח א( כל דבד הבא בתוך הסעודה מחמת סעודה לאכול בהן פת‬ ‫קפא‬
‫כגון מיני רתבשילין וכיוצא בהן דעבידי למילפת בהו אין מעונין בדבר־! לא‬
‫לפניהם ולדיא לאחדיהם‪ .‬י ש ב ( מ י ש א ו מ ד ואפי׳ ענבים ותאנים ודמונים‬
‫וכיוצא בהם שהדבה בני אדם אוכלים בהם פתן )ו(בזמן שבאים בתוך הסעודה‬
‫למילפת בהו את הפת פת פוטרתן וא״צ בדכה לא לפניהם ולא לאחדיהם‪.‬‬
‫ודייסא )ו(כיוצא בהם ג( ואע״ג דאמדי׳ )ביצה ט״ז( בבלאי טפשאי דאכלי נהמא‬
‫בנהמא אם נהמא ממש הוא ד״ה פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי הוא‬
‫תבשיל י( ופת לדברי הכל פוטרת כל תבשיל הבא מחמת הסעודה בתוך הסעודה‪.‬‬
‫אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה ]לאחר הסעודה[ כגון מיני‬
‫מתיקה חביצא בדובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין‬
‫ברכה לפניהם ולא ה( לאחריהם‪] .‬פי׳ פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין‬
‫מן בצים ושקדים ודבש[‪ .‬דברים הבאים שלא מחמת סעודה לאחר סעודה כגון‬
‫אבטיחים וענבים ורמונים וכיוצא ךהן שאין באין ללפת בהן את הפת שכבר‬
‫םלקו את הפת מלפניהם ועדיין ת“ א רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין‬
‫לפניהם בין לאחריהם שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן ו(‬
‫מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהם ולאחריהם זהו פי׳ דברי רב פפא‬
‫שפסק הלכה‪ ,‬עד כאן פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫אי הכי יין נמי נפטריה פת שאני ייין דגורם ברכה לעצמו‪.‬‬
‫ו א נ י ש מ ע ת י שפי׳ ר״ח י( דהא דפריך יין נמי נפטריה פת היינו‬ ‫קפב‬
‫ע״י תערובות ששורה בהם את הפת אבל כששותיהו כך בתוך הסעודה אתי ליה‬
‫שפיר שאין ד־ופת פוטר את היין ואין מקשה כלום מזה וכש״כ דאתי שפיר‬
‫שאינו פוטר את שאר משקין והא דפריך מיין טפי משאר משקין משום שדרך‬
‫בני אדם לשרות ביין‪ .‬אמנם בפי׳ ר״ ח שלפני ליתא להאי פירושא וזה לשונו‬
‫א״ל לבן זוטא אם הפת פוטרת כל הבא מחמת סעודה בתוך הסעודה תפטור‬
‫גם את היין‪ .‬אמר להו יין גורם ברכה לעצמו שפ וטר כל מיני משקין ח(‪,‬‬
‫ע״כ פי׳ ר״ח‪ ...‬אבל ע׳׳י תערובות אינו כתוב בפי׳ ר״ח שלפני‪.‬‬
‫א( או״ז ח״א סי׳ קנ״ד; שו״ת טהר״ח או‪-‬ו סי׳ ס׳־ח בשנויים‪ .‬וערוך ע׳ דבר )והמוסף‬
‫ברבוע משס(‪ .‬ומובא בשנוי לשון ובקצרה גם ברוקח סי׳ שכ״ט‪ .‬ובראבי׳ה סי׳ קי׳ז צד ‪. 100‬‬
‫ב( מבאן ואילך בכ״י בריט‪ .‬מוז‪ .‬בתוך סי׳ ק״א‪ .‬ועי׳ אוצר ׳הפירושים ‪ 58‬סי׳ קפ״ב ואוצה״ת‬
‫‪ 03‬סי׳ רנ׳־ט‪ .‬ג( מכאן עד אבל‪ ,‬אין בשו־־ת מהר־ח או־׳ו‪ .‬ד( מכאן עד תבשיל הבא חסר באו״ז‪.‬‬
‫ה( ולאחריהם )כ״י(‪ .‬ו( ע׳־כ בשו״ת מהר׳׳ח או״ו‪ .‬ז( או׳׳ז ח״א סי׳ קנ״ה‪ .‬ח( סוף‬
‫הפירוש הובא גם בתום׳ רי׳ח ותום׳ הרא‪-‬ש‪ .‬ובס׳ ההשלמה ‪ :32‬״ור״ח ז״ל פי׳ דהכי קאמר ביון‬
‫דיין אית ליה האי מעלה דפוטר כל מיני משקין משמע מהא דפת לא פטר שאר מיני משקין“ ‪.‬‬
‫‪51‬‬ ‫]דה מב‪[.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫פר׳׳ח ד( זצ׳׳?• פת הבאה‬ ‫הו א‬ ‫יין‬ ‫ל הן‬ ‫אמר‬ ‫ז צ ״ ל א(‬ ‫] ל ר ״ ח[‬ ‫לו‬ ‫ו עו ד‬ ‫ק‪£‬ג‬
‫ככיסנין פי׳ זה הפת שהיא עעויה‬
‫כ ל מ י נ י מ ש קי ן ו א מ ר ב(‬ ‫ל פ טו ר‬ ‫לעצמה‬ ‫ברכה‬ ‫גו ר ם‬
‫כמין כיסין מלאין סוקר׳־א ושקדים‬
‫ואגוזים וכיוצא כהן שעדטין אותו‬ ‫זו‬ ‫פי׳‬ ‫ב כי סנין‪,‬‬ ‫הבא‬ ‫פת‬ ‫ששת‬ ‫רב‬ ‫ש הז כי ר‬ ‫כיון‬
‫כמין כעכין ולועסין אותו כבתי‬
‫ו ש ק די ם‬ ‫סו כ ר‬ ‫מ ד׳י אי ם‬ ‫כי מין‬ ‫כ מין‬ ‫ה ע שוי ה‬ ‫הפת‬
‫משתאות ה(‪ ,‬ומעשיה דרב הונא‬
‫שאכל פת הבאה בכיסנין ו(‬ ‫כ ע כי ן ו לו ע סין או תן ב ב תי‬ ‫ב הן כ מין‬ ‫ו כיו צ א‬ ‫ו א גוזי ם‬
‫תליסר ריפתא כעכי מתלת תלת‬
‫פת‬ ‫שאכל‬ ‫הונ א‬ ‫רב‬ ‫של‬ ‫המע שה‬ ‫הז כי ר‬ ‫מ ש ת א ו ת‪,‬‬
‫ריפתא ]בקבא] ולא בירך אחריהן‬
‫ואנ׳ר רב נחמן עדי כפנא הוא‪,‬‬ ‫רי פ ת א‬ ‫מתלת‬ ‫כ ע כי‬ ‫רי פ ת א‬ ‫ת לי ס ר‬ ‫ב כי םנין‬ ‫הבא‬
‫פי׳ זה האיש רעב הוא וסעודתו‬
‫כרב‬ ‫הלכה‬ ‫ו אין‬ ‫ו כ ו׳‪.‬‬ ‫א ח רי הן‬ ‫בי ר ך‬ ‫ולא‬ ‫לקבא‬
‫קבע בהם וצריך לברך אחריהן‬
‫מסתבר ‪ .‬וכן היה רב נחמן אוט׳‬ ‫ה מו צי א‬ ‫ע לי ה‬ ‫מברך‬ ‫ב כי םנין‬ ‫הבא‬ ‫פת‬ ‫דא מר‬ ‫מונ א‬
‫כל שאחרים קובעין סעודתן עליו‬
‫ה מו צי א‬ ‫עי ל “ י ה‬ ‫מ ב ר כין‬ ‫ג(‬ ‫ר׳‬ ‫שא מר‬ ‫ו ל ר־ ז מ ני ו ת‬
‫על זה הפת הבאה בכיסנין צריך‬
‫לכרך וכש״ב שרב הונא עצמו‬ ‫ם עו ד תן‬ ‫ש קו ב עין‬ ‫בז מן‬ ‫אלא‬ ‫א מ רו‬ ‫לא‬ ‫ב הן‬ ‫ו מ ע ר בין‬
‫שאב׳ כשיעור סעודת אחרים שלא‬
‫מיני‬ ‫ל פניו‬ ‫ה בי או‬ ‫ד׳(‬ ‫) ד׳‪,‬‬ ‫ב תו ס פ ת א‬ ‫תני‬ ‫ע לי הן‪.‬‬
‫אכלו עדיין כלום דצריך לברך‬
‫תחלה וסוף‪ ,‬עד כאן פירוש ר״ח‪.‬‬ ‫כי סני ן‪.‬‬ ‫מיני‬ ‫בו ר א‬ ‫ע לי הן‬ ‫מברך‬ ‫ת ר גי מ ה‬

‫ק ובעין עליו סעוד ה צריך לברך‪.‬‬ ‫‪1‬מב‪ 1-‬א ל א בל ש א ח רי ם‬

‫ח נ נ ^ ז ל ‪.‬‬ ‫ר ב י נ ו‬ ‫פ י ר ש‬ ‫ו כן‬ ‫ו סו ף‪,‬‬ ‫ת חי ד ״ ה‬ ‫י(‬ ‫פי׳‬ ‫קפד‬
‫ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון‪.‬‬
‫י דיו‬ ‫ונ ט ל‬ ‫ס עו ר תו‬ ‫ש ה ש לי ם‬ ‫לא חר‬ ‫היינו‬ ‫ה מזון‬ ‫שלא חר‬ ‫יין‬ ‫ר׳׳ ח ח (‬ ‫פי׳‬ ‫קפה‬
‫וה״מ‬ ‫ב פ ה׳־ ג‬ ‫לברך‬ ‫א״צ‬ ‫בר ה מ ״ז‬ ‫קו ד ם‬ ‫יין‬ ‫ל ש תו ת‬ ‫בק ש‬ ‫אם‬ ‫ה מזון‬ ‫ברכת‬ ‫לברך‬

‫ה קז ת ה ר ם ו כיו צ א ב ה ם‬ ‫ה מר ח ץ ו ב] ש[ ע ת‬ ‫שיו צ א מ בי ת‬ ‫טו בי ם ו ב ע ת‬ ‫ב ש ב תו ת וי מי ם‬

‫תחלה‬ ‫מברך‬ ‫ו בי‬ ‫ה ס עו ד ה‬ ‫אחר‬ ‫ל ש תו תו‬ ‫ו ב ד ע תו‬ ‫היין‬ ‫על‬ ‫ס עו ד תו‬ ‫קו ב ע‬ ‫שאדם‬

‫אינ ה‬ ‫ה מזון‬ ‫ש ל פני‬ ‫היין‬ ‫ברכת‬ ‫ה שנ ה‬ ‫י מו ת‬ ‫ב שאר‬ ‫אבל‬ ‫שי ש ת ה‬ ‫מה‬ ‫אכל‬ ‫ד ע תו‬

‫בין‬ ‫בז ה‬ ‫)ו( בין‬ ‫ה מזון[‬ ‫ברכת‬ ‫שלא חר‬ ‫היין‬ ‫]אבל‬ ‫ה מזון‬ ‫שלא חר‬ ‫היין‬ ‫את‬ ‫פו ט ר ת‬

‫עד‬ ‫ל מי ש תי‬ ‫לי׳‬ ‫אי ת מ ר‬ ‫דמפסקא‬ ‫ו כיון‬ ‫מפסקא‬ ‫ו ד אי‬ ‫ד ב ר ה מ ״ז‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫בז ה‬

‫'(‬ ‫ב ר ה מ ״ז‬ ‫וא חר‬ ‫ה מזון‬ ‫מ ר י ) מ ״ ב ‪ ( :‬ד ב ר י ך ט( ע ל ה י י ן ] ש [ ל פ נ י‬ ‫בר‬ ‫וכדרבה‬ ‫ד ב רי ך‬

‫כו ם‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫ד ב רי ך‬ ‫יו ס ף‬ ‫בר‬ ‫יצחק‬ ‫ורב‬ ‫ב״ל‬ ‫ר ״י‬ ‫אמר‬ ‫ו כן‬ ‫יי ש ר‬ ‫א ביי‬ ‫לי ה‬ ‫א מר‬

‫יו ת ר‬ ‫ל ש תו ת‬ ‫שלא‬ ‫ב ד ע תו‬ ‫ה ס כי ם‬ ‫אחד‬ ‫כו ם‬ ‫ששתה‬ ‫כיון‬ ‫כ ל ו׳‬ ‫הו א‬ ‫דנ מ ל ך‬ ‫ו כו ם‬

‫מ ל מ ש תי‬ ‫ד ע תי ה‬ ‫דעקר‬ ‫כיון‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫א חר‬ ‫כו ם‬ ‫ל ש תו ת‬ ‫ונ מ ל ך‬ ‫בו‬ ‫ו ה פ צי רו‬

‫ב ע״ פ ) ק״ג;(‬ ‫ה ל לו‬ ‫ה ד ב רי ם‬ ‫פי׳‬ ‫ל ב ר ך‪ .‬ו כ ב ר‬ ‫צ רי ך‬ ‫ס עו ד ת א‬ ‫ב ה אי‬ ‫כסא‬ ‫מ ה אי‬ ‫ט פי‬

‫א( כיי ברים‪ .‬מוו‪ 26.977 .‬סי׳ ק״ב‪ .‬ב( אולי ציל‪ :‬ואחר‪ .‬ג( = רבותינו‪ .‬ד( אור‬
‫ה( ע״ב מובא גם בתום׳ הרא״ש‪ .‬וכתום׳ רי״ח ב׳טנוי קל‪ .‬ועי׳ אוצר‬ ‫זרוע ח״א סי׳ קמ‪-‬ם‪.‬‬
‫הפירושים סי׳ קפ׳׳ז‪ .‬ו( עי׳ אוצר הפירושים סי׳ קפ׳״ה‪ .‬ז( יחוסי תנאים ואמוראים ח׳ ע״א‪.‬‬
‫ח( או״ז ח״א סי׳ קנ׳׳ו‪ .‬וערוך ע׳ ברך א׳‪ .‬והמוקף ברבוע‬ ‫ועי׳ פריח בסוף הפסקא הקודמת‪.‬‬
‫משם‪ .‬ט( כגירסת ה״ג )ד״ו ח׳ ע׳־ב(‪ :‬רבה בר מרי אקלע לני רכה בריך על כל כסא וכסא‬
‫)ועי׳ הגהות ד״ם( ולא נרים; בחול‪ .‬י( ע׳־כ כערוך‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ‪ S‬א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פ יר‪-‬ח‬ ‫‪52‬‬

‫כ ד ג ר סי׳‬ ‫תפלה‬ ‫וכ ש״ב‬ ‫ב ה מ ״ז‬ ‫כגון‬ ‫ל מיי ש תי‬ ‫י כי ל‬ ‫דלא‬ ‫הי כי‬ ‫אבל‬ ‫כלל‬ ‫ונקי טנא‬

‫לא‬ ‫ה ד די‬ ‫ב ה די‬ ‫ו ב דו כי‬ ‫מ ש תי א‬ ‫התם‬ ‫השתא‬ ‫ה כי‬ ‫פ ״ז‪(.‬‬ ‫) חו לין‬ ‫ר־ ז ד ם‬ ‫ב כי סוי‬

‫ד ש חי ט‬ ‫אפ שר‬ ‫הדכט‬ ‫ב כי סוי‬ ‫הכא‬ ‫אבל‬ ‫דחפסקה‬ ‫הוי‬ ‫) ד( ה כי‬ ‫מ שו ם‬ ‫אפ שר‬

‫ל ב רו כי‬ ‫ו צ רי ך‬ ‫הפסקה‬ ‫הוי‬ ‫גונ א‬ ‫ה אי‬ ‫כי‬ ‫וכל‬ ‫ב ד־ ז ד א ‪.‬‬ ‫ומכסה‬ ‫ידא‬ ‫בחדא‬

‫וכ־כ כ( רבינו האי גאון ז״ל‬ ‫ונ כנ ס‬ ‫המשתה‬ ‫מ בי ת‬ ‫אדם‬ ‫עמד‬ ‫אם‬ ‫ק מ ב עי א‬ ‫א(‬ ‫והתם‬
‫בפירויציו במסכת ברכות וז״ל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫_ ‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫או‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫דהמשתה‬ ‫ל בי ת‬ ‫כ ש חוז ר‬ ‫הכסא‬ ‫ב בי ת‬
‫אימא בית הכסא מפסיק ולא‬ ‫י‬ ‫>‬
‫פ־סי׳ ל נ א ודמי ד ל א מפסיק‪.‬‬ ‫יין‬ ‫להם‬ ‫בא‬ ‫לן‬ ‫ד אי ב עי׳‬ ‫והא‬ ‫אי פ שי ט א‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫לא‬

‫ל פ טו ר‬ ‫מ הו‬ ‫הו א‬ ‫ב מ עיו‬ ‫מזונו‬ ‫ל ש רו ת‬ ‫זו‬ ‫ש תי ה‬ ‫דו ד אי‬ ‫ושתה‬ ‫וברך‬ ‫ה מזון‬ ‫ב תו ך‬

‫כ הנ א‬ ‫רב‬ ‫הא‬ ‫פו ט ר‬ ‫דרב א מר‬ ‫א ע ״ג‬ ‫פו ט ר‬ ‫קיי ״ ל ד אי נ ו‬ ‫כ ו׳‬ ‫ה מזון‬ ‫שלאחד‬ ‫היין‬

‫פו ט ד‬ ‫אינו‬ ‫א מ די‬ ‫דרב‬ ‫ת ל מי די‬ ‫וכל‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ורב‬ ‫הונ א‬ ‫רב‬ ‫הא‬ ‫ו תו‬ ‫ע לי ה‬ ‫פ לי ג‬

‫פו ט ר‬ ‫דא מר‬ ‫נ ח מן‬ ‫ורב‬ ‫ע ליי הו‬ ‫ס מ כינן‬ ‫לא‬ ‫ד פו ט ד‬ ‫ש או מ׳‬ ‫ת ל מ י ד י ם‬ ‫ו מ ק צ ת‬

‫ב אי סו רי‬ ‫נ ח מן‬ ‫רב‬ ‫לג בי‬ ‫כרב ששת‬ ‫הלכתא‬ ‫ו קיי ״ ל ג (‬ ‫ע לי ח‬ ‫פ לי ג‬ ‫ששת‬ ‫רב‬ ‫חא‬

‫נ ח מן‬ ‫רב‬ ‫על‬ ‫מו תי ב‬ ‫רבא‬ ‫הא‬ ‫ו תו‬ ‫א י ס ו ר י הן‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫אינון‬ ‫מ מונ א‬ ‫ל או‬ ‫ו ב ר כו ת‬

‫יין‬ ‫פו ט ר‬ ‫אינו‬ ‫ה מזון‬ ‫ש ב תו ך‬ ‫יין‬ ‫הלכך‬ ‫ס מ כינן‬ ‫לא‬ ‫א שינויי‬ ‫לי ה‬ ‫ד מ שני‬ ‫א ע״ג‬

‫חננ א ל‪.‬‬ ‫ר בינו‬ ‫פי׳‬ ‫כ אן‬ ‫עד‬ ‫ה מ ז ו ן‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫של‬

‫ברך על הפת פטר את הפרפרת‪.‬‬

‫סי׳ ו( פרפרת פת צנומה‬ ‫בקערה‬ ‫צנו מ ה‬ ‫פת‬ ‫פרפרת‬ ‫פי׳‬ ‫ר ״ ח ד(‬ ‫ופי׳‬ ‫ק‪£‬ו‬
‫בקערה דלית בה תוריתא‬
‫מיני‬ ‫בו ר א‬ ‫ע לי ה‬ ‫ו מ ב ר כין‬ ‫דנ ה מ א‬ ‫תו רי ת א‬ ‫בה‬ ‫ו לי ת‬
‫דנהמא דבורא מיני מזונות‬
‫וכן הילכתא דבירך על הפת‬ ‫דחפת‬ ‫על‬ ‫ברך‬ ‫ב תי ק ו קיי ״ ל‬ ‫ד ע די ת ה‬ ‫ו א ע ״ג‬ ‫מזונו ת‬
‫המוציא פטר הפרפרת וכל‬ ‫מאכל‬ ‫מיני‬ ‫וכל‬ ‫הפרפרת‬ ‫את‬ ‫פ טר‬ ‫לחב ש‬ ‫ח מו צי א‬
‫מיני מאכל אבל בירך על‬
‫אבל‬ ‫ד־ ז פ ת‬ ‫את‬ ‫פ טר‬ ‫די א‬ ‫הפרפרת‬ ‫על‬ ‫ברך‬ ‫אבל‬
‫הפרפרת לא פטר את הפת‬
‫אבל מעשה קדרה כולהי סטר‪.‬‬ ‫פ ר ״ ח‪.‬‬ ‫ע״כ‬ ‫פ ט ר י ה(‬ ‫קדרה‬ ‫מעשה‬

‫היו יושבין כל אהד מברך לעצמו‪.‬‬

‫ל ע צ מו‬ ‫מבדך‬ ‫כ״א‬ ‫ל ה ם ל א כו ל‬ ‫ל ע ס ק א ח ד ונז ד מן‬ ‫יו ש בין‬ ‫היו‬ ‫ד ״ ח י(‬ ‫פי׳‬ ‫קפז‬
‫מ ב ד ך ל כו ל ן ח(‬ ‫אחד‬ ‫לעסק אחד‬ ‫ולא‬ ‫לאכל‬ ‫ח סי בו ) כו לן( ] כ לו מ ר[ י ש בו‬ ‫אם‬ ‫אבל‬

‫ניזו ל‬ ‫ד א מ רי‬ ‫כגון‬ ‫ו מ שנינן‬ ‫כו׳‬ ‫בדרך‬ ‫ע ש ר ה ש היו מ ה ל כין‬ ‫ד תני א‬ ‫הא‬ ‫עלה‬ ‫ו ר מינן‬

‫היו‬ ‫ד תנן‬ ‫הא‬ ‫ש או מ רי ם “(‬ ‫מי‬ ‫ה טי ב ו ד מי‪ ,‬וי ש‬ ‫ד כ מו‬ ‫פ לן‬ ‫ב דו כ ת א‬ ‫וני כו ל נ ה מ א‬

‫פ י ד ו ש ד ״ ח‪.‬‬ ‫ע״כ‬ ‫ה פ ת‪,‬‬ ‫ס בי בו ת‬ ‫ו ה ס בו י ש בו‬ ‫ל ע צ מו‬ ‫יו ש ב‬ ‫אחד‬ ‫שכל‬ ‫כגון‬ ‫יו ש בי ם‬

‫א( לא ידעתי מקומו‪ ,‬וכן מקום; ״רכינו האי גאון ז״ל בפ יר וש י ו במס׳ כ ר כ ות “‪.‬‬
‫ב( מהר״ם חלאוה על פסחים ס׳׳א רי*ט עט׳ ג׳ ע״ש‪ .‬והשוה ה״ג פ׳־ז וה״ג אספמיא סוף ‪.60‬‬
‫ג( עי׳ סדר תנאים ואמוראים ואוצה״ת סוף סי׳ רס׳׳ז‪ .‬וכן גם לקמן סי׳ רי״ג‪ .‬ד( או׳׳ז‬
‫ח׳׳א סי׳ קנ׳׳ט; כ׳׳י בריט‪ .‬מוו‪ .‬סי׳ ק׳׳ג‪ .‬והובא בתוס׳ ד״ה ברך וגם בר״י נתיב ט׳׳ז חי׳ה‪ ,‬קט״ז‬
‫ע׳־ב‪ .‬ובתום׳ רי׳׳ח וברא״ש ותום׳ הרא׳׳ש ובהאגודה‪ .‬ה( כולה פטור )כ״י(‪ .‬ו( ערוך‪ ,‬ערך‬
‫ז( או׳׳ז ת״א סי׳ ק״נ; ערוך ע׳ ״םב“ ‪ .‬בשם‪ :‬פ״א‪ .‬ובקצרה בראבי׳׳ה‬ ‫״פרפרת “ )עפ״י כ״י(‪.‬‬
‫סי׳ קי״ט‪ .‬ור״י נתיב ט״ז סון־ ח״ד‪ .‬ותום׳ רי״ח‪ .‬ח( ע״כ בערוך ערך סב‪ .‬וגם בתוס׳ הרא״ש‪.‬‬
‫ט( והוא פי׳ רב האיי גאון ז־ל‪ .‬עי׳ אוצר הפירושים סי׳ קצ״א‪.‬‬
‫‪53‬‬ ‫) ד ף מג‪(.‬‬ ‫מסכת ברנו ת‬

‫‪1‬מג‪ 1-‬בא להם '־'ין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו‪.‬‬
‫מברך‬ ‫אחד‬ ‫מו רי‬ ‫מ ב רי‬ ‫או מ רי ם‬ ‫ש אנו‬ ‫ע כ שיו‬ ‫י ש א(‬ ‫וי טרי‬ ‫ו ב מ ח ז ו ר‬ ‫ה‪£‬ח‬
‫חספר כ(‬ ‫מדקאמר‬ ‫עניין‬ ‫ב שו ם‬ ‫פו ט ר‬ ‫ש אינו‬ ‫לחלק‬ ‫ש אין‬ ‫פ י׳‬ ‫ר״ ח‬ ‫א מנ ם‬ ‫ל כו ל ם‪.‬‬

‫ר אוי‬ ‫כן‬ ‫אם‬ ‫מחלק‬ ‫ולא‬ ‫ל ע צ מו‬ ‫מברך‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫ה ס עו ד ח‬ ‫ב תו ך‬ ‫יין‬ ‫לו‬ ‫ח בי או‬

‫פנוי‪.‬‬ ‫ה ב לי ע ח‬ ‫בי ת‬ ‫ש אין‬ ‫ל פי‬ ‫ה א ח רי ם‬ ‫את‬ ‫פו ט ר‬ ‫אינו‬ ‫עניין‬ ‫בכל‬ ‫לו מ ר‬

‫והוא אומר על המוגמר‪.‬‬

‫ק אי‬ ‫א רי ש א‬ ‫פי׳‬ ‫ה מוג מ ר‬ ‫על‬ ‫או מ ר‬ ‫ו הו א‬ ‫ז צ ״ ל ג(‪.‬‬ ‫] ל ר ״ ח[‬ ‫לו‬ ‫ו עו ד‬

‫ב תו ך‬ ‫ה בי או‬ ‫ואם‬ ‫ה מוג מר‬ ‫על‬ ‫או מ ר‬ ‫ל כ לן ו הו א‬ ‫ה מו צי א‬ ‫מברך‬ ‫אחד‬ ‫ה ס בו‬ ‫דכתב‬

‫ה ס עו ד ה‬ ‫לא חר‬ ‫אלא‬ ‫ה ס עו ד ה‬ ‫על‬ ‫מוג מ ר‬ ‫ל ה בי א‬ ‫ארץ‬ ‫דרך‬ ‫ש אין‬ ‫א ע פ ״י‬ ‫ה ס עו ד ה‬

‫ה ס עו ד ה‬ ‫ב תו ך‬ ‫כך‬ ‫ל ע צ מו‬ ‫מברך‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫ה ס עו ד ה‬ ‫תי מ א כ ש ם ש ל א ח ר‬ ‫ולא‬

‫כך‬ ‫ומפר ש‬ ‫ל כו לן‬ ‫מברך‬ ‫אחד‬ ‫ה ס עו ד ה‬ ‫ב תו ך‬ ‫אלא‬ ‫א ד ח ד מ ב ר ך ל ע צ מו‬ ‫כל‬

‫מוג מ ר‬ ‫ליין‬ ‫מוג מ ר‬ ‫בין‬ ‫מה‬ ‫ה מוג מ ר‬ ‫על‬ ‫ו או מ ר‬ ‫י שר‪:‬ג‪$-‬ל‬ ‫א ר ץ‬ ‫ב ת ל י מ ו ד‬

‫כ ש הו א‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫יין‬ ‫לברך‬ ‫חיי בין‬ ‫ו כו לן‬ ‫נ ד חנין‬ ‫כו לן‬ ‫כ לו מר‬ ‫מ רי ד חין‬ ‫כו ל הון‬

‫לו‬ ‫שנ תנו‬ ‫כיון‬ ‫מ מנו‬ ‫ג ד ו ר“‬ ‫ד אי כ א‬ ‫ו א ע ״ג‬ ‫מברך‬ ‫הו א‬ ‫ה ס עו ד ה‬ ‫ב תו ך‬ ‫שו ר ת ה‬

‫י דיו‬ ‫הנו ט ל‬ ‫דאמר‬ ‫לדב‬ ‫לי ה‬ ‫מ סיי ע‬ ‫ה מוג מ ד‬ ‫על‬ ‫מברך‬ ‫הו א‬ ‫ו בו צ ע‬ ‫לז ה‬ ‫ר שו ת‬

‫כבר‬ ‫מ מנו‬ ‫ג דו ל‬ ‫התם‬ ‫ד אי כ א‬ ‫ו א ע״ג‬ ‫ה מזון‬ ‫לבדכת‬ ‫מזו מן‬ ‫הו א‬ ‫תחלה‬ ‫ב א ח רונ ה‬

‫ד שו ת‪.‬‬ ‫לו‬ ‫נ תנ ה‬

‫הנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן לברכה‪.‬‬

‫ו מ שו ב ח‬ ‫ז ריז‬ ‫ונ ט ל‬ ‫ה קו ר ם‬ ‫אבל‬ ‫קו ד ם‬ ‫הג דו ל‬ ‫כל‬ ‫] כ ת ב[‬ ‫ב פ ר ״ ח ד(‬ ‫אבל‬ ‫קצ‬
‫לברך‬ ‫רו צי ם‬ ‫שאם‬ ‫ש מ עינן‬ ‫מ]י[ ה א‬ ‫לי טו ל‬ ‫צ רי כי ם‬ ‫ש כו ל ם‬ ‫ש״ מ‬ ‫תחלה‬ ‫ו מדקא מר‬

‫כגון‬ ‫מזו ה ם‬ ‫דבר‬ ‫א כ ר“ו‬ ‫שלא‬ ‫מי לי ה (‬ ‫ו הני‬ ‫בי ד ם‬ ‫ה ר שו ת‬ ‫י די ה ם‬ ‫לי טו ל‬ ‫ו שו ב‬

‫פ׳‬ ‫ל ק מן‬ ‫לן‬ ‫קיי מ א‬ ‫מזו ד ת ם‬ ‫דבר‬ ‫א כ לו‬ ‫אבל‬ ‫דגי ם‬ ‫נ מי‬ ‫ב ה מ ה ו עו ף אי‬ ‫ב שר‬

‫אבל‬ ‫ה מזון‬ ‫לברכת‬ ‫מי לי‬ ‫ו הני‬ ‫ל ב ר כ ד־ ז‪.‬‬ ‫פ סו לו ת‬ ‫ד ב רי ם די רי ם מ ז ו ה מ ו ת‬ ‫א לו‬

‫ל א‪.‬‬ ‫הג פן‬ ‫פ רי‬ ‫ל בו ר א‬

‫כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים הוץ ממושק שמן‬
‫היה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים‪.‬‬
‫סי׳ ו( יש אומרים רעי של חיה וכן אלענבר שהוא מין הדגה כ י ו צ א במושק בורא‬ ‫קצא‬
‫מיני בשמים )מושיק מושקמו בלע״ז( ס״א מ ו ש ך ו ב ל ׳ י ש מ ע א ל א ל מ ם ך ‪.‬‬

‫א( תשכ״ץ סי׳ רצ״ו‪ ,‬דפום קרימונא ט״ו ע״ב‪ .‬ולפנינו במחיו צד ‪ 86‬סי׳ ס״ט אין זה‪.‬‬
‫ב( התלמוד‪ .‬וכן לעיל צד ‪ 19‬סי׳ ס״ב‪ .‬וכדפ׳‬ ‫ובבלבו ה׳ סעודה הוא בקצור בשם ר׳ יחיאל‪.‬‬
‫ג( כ״י בריט‪ .‬מוז‪ 26. 977 .‬סי׳ ק״ד‪ .‬והובא בשו״ת‬ ‫ווארשא תרל׳־ו כ‪-‬א סע״א‪ :‬״הש״ס “ ‪.‬‬
‫הרי״ף סי׳ ש׳ עיי״ש; האשכול חיא צד ‪ ;42-43‬האשכול אלבק צד ‪ .72‬וראשיתה בראכי״ה סי׳‬
‫ק״ב ובפי׳ הר״ש סיריליאו לירושלמי ברכות כ״ח ע׳׳א‪ .‬והשוה אוצר הפידושים צד ‪ 60‬סי ■ קפ׳׳ט‪.‬‬
‫ד( ראבי‪-‬ה צד ‪ 111‬סי׳ קכ״ה‪ .‬עי״ש בהערות‪ .‬ה( עי׳ אוצר התשובות סי׳ ש״ז צד ‪. 110‬‬
‫ו( ערוך ערך משק‪ .‬והשוה ערך כסת‪ .‬ועי׳ קאהוט‪ ,‬ערוך השלם‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ל א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פיר״ח‬ ‫‪54‬‬

‫האי כשרתא מברכין עלויה בורא עצי בשמיים‪.‬‬

‫א ל ל ב אן‬ ‫ו הו א‬ ‫ב ש מי ם‬ ‫מ ע צי‬ ‫מינין‬ ‫כמה‬ ‫בו‬ ‫ו מ ע ר בין‬ ‫ש מן‬ ‫ע ק רו‬ ‫פי׳ א(‬ ‫קצב‬
‫זה‬ ‫כגון‬ ‫מ פו ט ם‬ ‫רו ק ח‬ ‫מעשה‬ ‫או תו‬ ‫ש מ כ שי רין‬ ‫בו‬ ‫ב ש מי ם‬ ‫ו ע צי‬ ‫י שמעאל‬ ‫ב ל ש׳‬

‫פי׳‬ ‫כ ב י ש א‪ .‬ב(‬ ‫משחא‬ ‫ו כ דו מ ה‪.‬‬ ‫א ל ג׳ א לי ה‬ ‫כגון‬ ‫ב ש מי ם‬ ‫ע צי‬ ‫בו ר א‬ ‫ע ליו‬ ‫מ ב ר כין‬

‫ו קו ל ט‬ ‫הרבה‬ ‫ז מן‬ ‫ו ר ד ו ע צי ב ש מי ם‬ ‫שו ש מין ג (‬ ‫ם״א‬ ‫שו מ ש מין‬ ‫ש כו ב שין‬ ‫רבותיגו‬

‫פי׳‬ ‫ב ש מי ם ד(‪.‬‬ ‫של‬ ‫רי ח‬ ‫בו‬ ‫וי ש‬ ‫או תן‬ ‫ו טו חנין‬ ‫ב ש מי כ ם‬ ‫של‬ ‫ה רי ח‬ ‫ה שו מ ש מין‬

‫כ י ו ן‬ ‫ד ת י מ א‬ ‫מ הו‬ ‫בו ש ם‬ ‫ע צי‬ ‫ע לי הן‬ ‫נו תן‬ ‫ל ט חינ תן‬ ‫ק רו ב‬ ‫ט חינ א‬ ‫מ שדחא‬

‫כ שרתא‬ ‫רבץ‬ ‫לן‬ ‫מ ש מ ע‬ ‫ק א‬ ‫ק ל ט ן‬ ‫לא‬ ‫בהן‬ ‫נ ת נ ן‬ ‫ל ט ח י נ ת ן‬ ‫ד ק ר ו ב‬

‫ב ש מי ם‪.‬‬ ‫ע צי‬ ‫בו ר א‬ ‫ע ליי הו‬ ‫מ ב ר כין‬ ‫כו ל הו‬ ‫ט חינ א‬ ‫משחא‬ ‫בין‬ ‫כ בי ש א‬ ‫משחא‬ ‫בין‬

‫!מגי‪-‬ז הני חלפי דימא מברבין עלייהו בורא עצי בשמים‪.‬‬

‫רכל שתחלת‬ ‫מ תני ת א‬ ‫הא‬ ‫כי‬ ‫ד קיי ״ ל‬ ‫ר בינ ו ) א ל פ ם ( ] ר ״ ח[ י(‬ ‫כ ת ב ה(‬ ‫ו כן‬ ‫קצג‬
‫הו א‪.‬‬ ‫אי לן‬ ‫עי ן‬ ‫מו צי א‬ ‫ב ריי תו‬ ‫שתחלת‬ ‫וכל‬ ‫הו א‬ ‫ירק‬ ‫מין‬ ‫ע לין‬ ‫מו צי א‬ ‫ב רי א תו‬

‫האי נ ר ק ו ם ד ג י נ ת א בורא עצי בשמים‪.‬‬

‫פי׳ ז( חבצלת השרון ו כ ל ש ו ן י ש מ ע א ל נרגם‪ .‬אני חבצלת השרון תרג׳ אנא‬ ‫קצד‬
‫מתילא ל נ ר ג ם רטיב‪.‬‬
‫האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי‪.‬‬
‫נ או ת‬ ‫ב ריו ת‬ ‫בו‬ ‫וברא‬ ‫כ לו ם‬ ‫ב עו ל מו‬ ‫חי ס ר‬ ‫שלא‬ ‫א מ״ה‬ ‫ב א ״י‬ ‫א ו מ ר ח(‬ ‫קצה‬
‫טו ב ו ת‪.‬‬ ‫ו אי לנו ת‬ ‫טו בו ת‬ ‫ב ריו ת‬ ‫ג ר סינן‬ ‫כ פ ר ״ ח‪ ,‬ו ל א‬ ‫הברכה‬ ‫הי א‬ ‫כך‬ ‫מ ה ם‪,‬‬ ‫לי הנו ת‬

‫מנלן מתמר שנאמר )בראשית ל׳־ט‪ ,‬כ״ה( היא מוצאת ונר‪.‬‬

‫ר״ח ט( ג ר י ם מ ו צ ת ב ל א א ל ף מלשון ו י צ ת אש בציון )איכה ד׳(‪.‬‬ ‫קצו‬
‫א׳ל הבי אמר רבא הלכה כבית הלל‪.‬‬
‫מ בר ך על ה הד ס‬ ‫א ס ק א ר ב א ה ל כ ת א כ ב ״ ה ד א מ׳‬ ‫מ צ א תי‪ ,‬ש מן ו ה ד ם‬ ‫ו פר״ ח '(‬ ‫קצו‬
‫ע כ ״ ל‪.‬‬ ‫כ ב ״ ה‪,‬‬ ‫כ ה מ כ רי ע לי ת א ד ה ל כ ה ל מ ע ש ה‬ ‫ד ר ׳ י ו ח׳ ד א מ ׳ ה ל ב ה‬ ‫ה ש מן‬ ‫את‬ ‫ו פו טר‬

‫!מי•! באוכלי פירות נ נו ם ר‪.‬‬

‫ל קו צ צי‬ ‫נו תנין‬ ‫ש היו‬ ‫ל ק מן‬ ‫כ ד א מ רינן‬ ‫מ לו ח‬ ‫דבר‬ ‫עמהם‬ ‫ל א כו ל‬ ‫ו צ ר י ך י א(‬ ‫קצה‬
‫ופת‬ ‫עי ק ר‬ ‫מ דיי ח‬ ‫הוי‬ ‫הלכך‬ ‫פת‬ ‫בלא‬ ‫ל או כ לו‬ ‫אפ שר‬ ‫מ לי ת‬ ‫ו או תו‬ ‫ת < פני ם‬

‫פי ר ״ ח‪.‬‬ ‫כך‬ ‫ט פי ל ה‬

‫א( ערוך ע׳ כשר‪ .‬ע״פ כ׳־י שלי‪ .‬ועי׳ אוצהיפ צד ‪ 61‬סי׳ קצ״ו‪ .‬ב( בכאן ואילך עד‪:‬‬
‫מהו דתימא הובא בתום׳ רי״ח ותום׳ הרא״ש‪ ,‬בתום׳ ד‪-‬ה משחא‪ ,‬ובאו׳ז ח‪-‬א פי׳ קע״ט‪ :‬״וכתב‬
‫ד( ע״ב עפ״י‬ ‫ג( עי׳ אוצה״ת צר ‪ 91‬סי׳ רנ״ו‪.‬‬ ‫]ר״ח[ שמן כבוש שמענו מרבותינו “ ובו׳‪.‬‬
‫ו( לפנינו ברי״ף אין זה‪ .‬והוא סי׳‬ ‫ה( או׳׳ז סי׳ קע*ט‪ .‬והשוה אוצה״פ סי׳ קצ׳׳ח‪.‬‬ ‫הכ״י‪.‬‬
‫ז( ערוך ע׳‬ ‫ר״ח‪ .‬ושבוש זה לעיל צד ‪ 49 ,46‬וגם לקמן צד ‪ .56‬והשוה אוצה׳׳ס ‪ 62‬סי׳ קצ״ח‪.‬‬
‫ח( תשב״ץ דפוס קרימונא י׳ט ע׳״ב‪.‬‬ ‫נרקם עפ״י כ״י שלי‪ .‬והשוה אוצה״ס צד ג‪ 6‬סי׳ קצ‪-‬ט‪.‬‬
‫ט( תוס־ כתובות ס״ז‪ :‬ד״ה דכתיב היא מוצת‪ ,‬ועי׳ מבוא לשכל טוב צד ‪ XXXII‬אות‬
‫יא( תוספות הרא‪-‬ש‪ .‬ובתום׳ רי׳׳ח בסתם‪.‬‬ ‫י( או״ו ח״א סי׳ ק״פ‪.‬‬ ‫כיב וצד ‪ xxii‬בהערה‪.‬‬
‫ועי׳ אוצר התשובות צד ‪ 98‬סי׳ רע״ב‪ ,‬ואוצר הפירושים צד ‪.71‬‬
‫‪55‬‬ ‫| ד ף מד‪(.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ז יי ונ א ‪. TD‬‬
‫מ מ י ם ו מ ל ח‪.‬‬ ‫חו ץ‬ ‫זיין‬ ‫מי די‬ ‫דכל‬ ‫פי ר קין‬ ‫ב רי ש‬ ‫והאמר‬ ‫ם״ר‬ ‫זיונ א‬ ‫פ ר ״ ח א(‬ ‫קצ»‬

‫עיר אחת היתה לו לינאי המלך שהיו מוציאים ממנה ששים‬

‫רבוא ספלי טרית‪.‬‬
‫מ פי רו ת‬ ‫ש או כ לין‬ ‫אחר‬ ‫ש או כ לין‬ ‫ח מ לי ח‬ ‫ו הו א‬ ‫מ רי ת‬ ‫מ ל אי ם‬ ‫מ פ לי ם‬ ‫פ י ׳ ב(‬

‫ל לי בי ה‪.‬‬ ‫דנ ג ר רי ה‬ ‫נ מי‬ ‫אי‬ ‫ש ב מ עיו‬ ‫ה א כי ל ה‬ ‫ל מרק‬ ‫הרבה‬ ‫גנו ם ר‬

‫א׳ר יעקב בר אידי איר חנינא בל שהוא מה׳ המינין בתחלה‬

‫מברך עליו במ׳מ ולבסוף ברבה אחת מעין שלש‪.‬‬
‫חטה‬ ‫דגן‬ ‫מין‬ ‫ש הו א‬ ‫ה מיני ם‬ ‫מחמשת‬ ‫ש הו א‬ ‫כל‬ ‫ו א םי קנ א‬ ‫ר״ ח ג(‬ ‫פי׳‬ ‫רא‬
‫מזונו ת‬ ‫מיני‬ ‫בו ר א‬ ‫בתחלה‬ ‫מ בו ש לין‬ ‫ו הן‬ ‫ו שי פון‬ ‫שו ע ל‬ ‫ש בו ל ת‬ ‫כו ס מ ת‬ ‫ו ש עור ה‬

‫ה מ חי ה‬ ‫על‬ ‫ה עו ל ם‬ ‫מלך‬ ‫א ל הינו‬ ‫ה׳‬ ‫אתה‬ ‫ב רו ך‬ ‫ג׳ ‪ .‬ו ה ו א‬ ‫מ עין‬ ‫אחת‬ ‫ברכה‬ ‫ו ל ב סו ף‬

‫חיי ם‬ ‫ו תו ר ה‬ ‫ב רי ת‬ ‫ורחבה‬ ‫טו ב ה‬ ‫חמדה‬ ‫א רין‬ ‫ועל‬ ‫ה שדה‬ ‫תנו ב ת‬ ‫ועל‬ ‫הכלכלה‬ ‫ועל‬

‫עי ר ך‬ ‫ועל‬ ‫עמך‬ ‫י שראל‬ ‫על‬ ‫ע לינו‬ ‫ה׳‬ ‫ר ה □‬ ‫מ צ רי ם‬ ‫מארץ‬ ‫ש הו צ א תנו‬ ‫על‬ ‫ו מזון‬

‫בה‬ ‫ונ ח מנו‬ ‫בי מינו‬ ‫עי ר ך‬ ‫ו בנ ה‬ ‫מקד שך‬ ‫ועל‬ ‫מז ב ח ך‬ ‫ועל‬ ‫הי כ ל ך‬ ‫ועל‬ ‫נחלתך‬ ‫ועל‬

‫מ ז׳‬ ‫ש הו א‬ ‫וכל‬ ‫ה מ חי ה‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫הארץ‬ ‫על‬ ‫ה׳‬ ‫אתה‬ ‫ב רו ך‬ ‫אתה‬ ‫ו מ טי ב‬ ‫טו ב‬ ‫אל‬ ‫כי‬

‫פ רי‬ ‫ועל‬ ‫ה עי ן‬ ‫על‬ ‫ו ל ב סו ף‬ ‫ה עי ן‬ ‫פ רי‬ ‫בו ר א‬ ‫מברך‬ ‫בתחלה‬ ‫דגן‬ ‫מין‬ ‫ו אינו‬ ‫ה מינין‬

‫ב חו ״ ל‬ ‫י(‬ ‫ו חו ת ם‬ ‫ה ג פ ן ו בו׳‬ ‫פ רי‬ ‫הג פן ועל‬ ‫על‬ ‫ו ב סו ף‬ ‫ב פ ה״ג‬ ‫תחלה‬ ‫ביין‬ ‫ה ע ץ כו׳‪.‬‬

‫שאר‬ ‫אבל‬ ‫פי רו תי ה‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫הארץ‬ ‫על‬ ‫י שראל‬ ‫בארץ‬ ‫ה פי רו ת‪,‬‬ ‫ועל‬ ‫הארץ‬ ‫על‬ ‫ב א ״י‬

‫מזונו ת‬ ‫מיני‬ ‫ש אינו‬ ‫ב הן‬ ‫ו כיו צ א‬ ‫ו ש ק די ם‬ ‫ו א גוזין‬ ‫ו ת פו חין‬ ‫א ת רונין‬ ‫כגון‬ ‫פי רו ת‬ ‫מיני‬

‫ו פ רי‬ ‫מזונו ת‬ ‫מיני‬ ‫דאכל‬ ‫ו הי כ א ה(‬ ‫נ פ ש ו ת‪.‬‬ ‫בו ר א‬ ‫ו ב םו ף‬ ‫בפה״ע‬ ‫מברך‬ ‫בתחלה‬

‫הג פן‬ ‫פ רי‬ ‫ועל‬ ‫הג פן‬ ‫על‬ ‫הכלכלה‬ ‫ועל‬ ‫ה מ חי ה‬ ‫על‬ ‫ב א ״י‬ ‫מברך‬ ‫יין‬ ‫ושתה‬ ‫העץ‬

‫ו כ ו לי‪ ,‬ו חו ת ם י (‬ ‫טו ב ה‬ ‫חמדה‬ ‫א רין‬ ‫ה שד ה ועל‬ ‫תנו ב ת‬ ‫ועל‬ ‫העץ‬ ‫פ רי‬ ‫ועל‬ ‫העץ‬ ‫ועל‬

‫כי‬ ‫הוי‬ ‫ולא‬ ‫ד מי‬ ‫ו ש פי ר‬ ‫העץ‬ ‫פ רי‬ ‫ועל‬ ‫הג פן‬ ‫ה מ הי ה ז ( ו על‬ ‫ועל‬ ‫הארץ‬ ‫ב א ״י ע ל‬

‫את‬ ‫מו צי א ה‬ ‫שהארץ‬ ‫מ״ ט‬ ‫ב ש תי ם‬ ‫חו ת מין‬ ‫אין‬ ‫ד א מ רינן‬ ‫ב ש תי ם‬ ‫חו ת ם‬ ‫נוונ א‬ ‫ה אי‬

‫ל שונו‪.‬‬ ‫כ אן‬ ‫עד‬ ‫ח(‪,‬‬ ‫העץ‬ ‫ו פ רי‬ ‫הג פן‬ ‫את‬ ‫מו צי א ה‬ ‫ו הי א‬ ‫ה מ חי ה‬

‫ב( עריך ערך ספל‪ .‬והוא •טכ׳ באו״ז ח״א סי׳‬ ‫א( תוס׳ רי״ח‪ .‬ובתוס׳ הראיש סתם‪.‬‬
‫קס‪-‬א בשם פי׳ ר״ח עי׳־ש‪ .‬ג( או״ז ח״א סי׳ קפ״א‪ .‬ובשבה׳׳ל השלם סי ■ קס׳־א ‪ 128‬וסופה בצד‬
‫‪ .130‬ושכה״ל הקצר סי׳ מ׳״ג וכראכי׳׳ה סי׳ קכ״ב‪ ,‬ובקצרה כשונה הלכות דף כ״ז ע״ב‪ .‬ועי׳ אוצר‬
‫הפירושים סי׳ ר״ב‪ .‬ד( כשבהיל הגירסא ״וחותם ככולהו “‪ .‬הבדל הלשון בין א״י וחו״ל מובא‬
‫ה( הובא ברשב״א‬ ‫בשם ר״ח גם בראבי״ה סי׳ קנ׳א צד ‪ , 152‬ועי׳ אוצר הפירושים סי׳ ר״ד‪.‬‬
‫בשם רב האי ומסיים וכ׳־כ ר׳־ח‪ .‬ובשם‪ :‬״ר׳׳ת ור״ח זיל ור׳ האיי “ באורחות חיים ח״א ל״ז עט׳‬
‫ד׳ וכלבו ה׳ ברכת הפירות‪ .‬ובשם ר׳׳ח לבד בתום׳ ד״ה ״על העץ “ ‪ ,‬ובר‪-‬י נתיב ט״ויחיד‪ ,‬בתשב״ץ‬
‫ד׳ קרימונא י‪-‬ט ע״ב‪ ,‬בתוס׳ הרא״ש וברא״ש ובמרדכי‪ .‬ו( עי׳ אבודרהם סוף שער ה׳‪ .‬ז( בחום׳‬
‫הגידם׳ ״ועל המחיה ועל הפירות “‪ .‬וכשבהיל‪ :‬״ועל המחיה ועל פרי הארץ ועל פרי העץ “‪.‬‬
‫וברא״ש‪ :‬״ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות “‪ .‬ח( והשוה אוצה‪-‬ת סי׳ רע‪-‬ו ורע־ז‪.‬‬
 ‫‪ o'hDb:‬ל א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — ‪6‬יר״ח‬ ‫‪5b‬‬

‫‪1‬מי‪ 1:‬ולבני־ מערבא דבתר דמסלקי־ תפלייייהו מכרכי־ אקב״ו וכר‪.‬‬

‫מ ב ר כין‬ ‫ו רי חני‬ ‫מ צו ת‬ ‫ו א סי קנ א‬ ‫זצ״ל‬ ‫] ר ״ ח[‬ ‫א ל פ ס(‬ ‫יצחק‬ ‫) ר בינו‬ ‫כ ת ב א(‬
‫רב‬

‫ל ש מו ר‬ ‫ת פ ליי הו‬ ‫ד מ ס ל קי‬ ‫בתר‬ ‫ד מ ב ר כי‬ ‫מערבא‬ ‫ל בני‬ ‫ל א ח רי הן‬ ‫מ ב ר כין‬ ‫ל פני הן ו אין‬

‫ע כ ״ ל‪.‬‬ ‫רי חנ א‪,‬‬ ‫ל א פו קי‬ ‫חו קיו‬

‫וכל קרוב לנפש משיב את הנפש‪.‬‬

‫פי׳ ב( חתיכה •צל בשר הקרובה לבית השחימה ששם מחית הנפש אם יאכלנה החולה‬ ‫רג‬
‫מחזקתו וכאלו משיבה לו נפשו והוא עונקא שמברכי! עליו עיל השחיננה לפיכך נקרא בי ברוך‪.‬‬
‫פר״ ח ג( דג הגדל בטיט שבים‪.‬‬ ‫גי־לדני דבי נילי‪.‬‬ ‫רד‬
‫‪1‬מה‪ 1-‬הלכתא מאי א״ל פו ק חזי מ אי ע מ א ד ב ר ‪.‬‬
‫חנ ק תי ה‬ ‫שהכל‬ ‫מברך‬ ‫ל צ מ או‬ ‫מי ם‬ ‫ה שו ת ה‬ ‫א ל פ ס ( ] ר ״ ח[‬ ‫) ר׳ י צ ח ק‬ ‫כ ת ב י (‬ ‫רה‬
‫ד ב ר‪.‬‬ ‫עמא‬ ‫מה‬ ‫חזי‬ ‫פו ק‬ ‫ב ב ר כו ת‬ ‫הלכה‬ ‫ו א סי קנ א‬ ‫כ לו ם‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫או מ צ א‬

‫איתמר שנים שאכלו כאחת פליגי רב ור׳ יוחנן חד אמר אם רצו‬

‫לזמן מזמנין וחד אמר אם רצו לזמן אין מזמנין‪.‬‬
‫ו ר׳‬ ‫רב‬ ‫ו קיי ״ ל‬ ‫מז מנין‬ ‫אין‬ ‫דא מר‬ ‫הו א‬ ‫יו חנן‬ ‫ד ר׳‬ ‫ת ס תי ם‬ ‫ו א ס י ק נ א ה(‬ ‫רו‬
‫ו(‪.‬‬ ‫חננ א ל‬ ‫ר בינו‬ ‫פסק‬ ‫כן‬ ‫י ו חנ ן‪,‬‬ ‫כ ר׳‬ ‫הלכה‬ ‫יו חנן‬

‫‪1‬מה‪ 1:‬שאני חתם משום פריצותא‪.‬‬

‫כ ת ב ז( רבינו )יצחק אלפס( ןר״ח| ונשים דלכל מילי לא השיבי לענין זימון כיון‬
‫דחייכות בבדכת המזון תלתא ניטים מזמנות וכן עבדים ועבדים ונשים אם רצו לזמן אין מזמנין‬
‫משום פריצותא‪ ,‬עכיל‪.‬‬
‫קוראין לו ומזמנין עליו אמר אביי וחוא דקרו ליח ועני‪.‬‬
‫א תינ א‪.‬‬ ‫א תינ א‬ ‫דאמר‬ ‫ק לי ה‬ ‫ד ש מ עי‬ ‫ו הו א‬ ‫כתב‬ ‫ר ״ ח ח(‬ ‫ובפי׳‬ ‫רח‬
‫שלשח שאכלו כאחת אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לא׳‪.‬‬
‫יש יב( מ ר ב ו ת י נ ו שפירשו‬ ‫ל ד־ז פ םי ק‬ ‫חיי ב‬ ‫דאחד‬ ‫כ לו מ׳‬ ‫ר ״ ח ט(‬ ‫פי׳‬ ‫רט‬
‫אחד מפסיק סעודתו לצורך שנים‬
‫אם חוצרכו לצאת קודם שגמר‬ ‫לג מו ר‬ ‫רו צ ה‬ ‫אם‬ ‫זי מון‬ ‫ברכת‬ ‫ש ב ר כו‬ ‫ואחר‬ ‫ל שני ם‬
‫האחד‪ .‬המפסיק אם דוצה לאכול‬
‫אחר מיכן מברך המוציא כתחלת‬ ‫צ ר כו‬ ‫כל‬ ‫ו או כ ל‬ ‫י(‬ ‫ה מו צי א‬ ‫מברך‬ ‫ל ע צ מו‬ ‫ס עו ד תו‬
‫סעודח‪ .‬ויטני׳ אין מפסיקין סעודתן‬ ‫מ פ סי קין‬ ‫אין‬ ‫ו שני ם‬ ‫ל ע צ מו‬ ‫ו שו ב מ ב ר ך ב ר כ ת ה מזון‬
‫לצורך אחד לזמן עמו אלא אם‬
‫רוצה לצאת מברך לעצמו בלא‬ ‫ל מי ע ב ד‬ ‫ב עי‬ ‫ו מי הו אי‬ ‫פי׳ אי ן חיי בי ן ל ה פ ס י ק‬ ‫לי חי ד‬
‫זימון ויוצא יג(‪ ,‬וכמדומה אני‬
‫שבפי׳ רבינו חננאל יש כן‪.‬‬ ‫ד ר ת ל מו ד א‪.‬‬ ‫סו גי א‬ ‫מו כ ח‬ ‫ד־ ז כ י‬ ‫י א(‪.‬‬ ‫בי ד ם‬ ‫ה ר שו ת‬

‫א( או״ז ח״א סי׳ קפ״ב‪ .‬ואין זה ברי״ך לפנינו‪ .‬וזהו מפיר״ח‪ .‬ושבוש כזה לעיל בצד ‪,46‬‬
‫ג( תוס׳ רי״ח ובערוך ערך גלדן; סתם‪ .‬ושם‪ :‬באשפה שבים‪.‬‬ ‫ב( ערוך ערך נפשי‪.‬‬ ‫‪.54,49‬‬
‫ד( או״ז ח״א ססי׳ קפ״ג‪ .‬וליתא ברי׳׳ך לפנינו‪ .‬והוא פיר״ח‪ .‬ועי׳ הערה א׳‪ .‬ח( שבהיל‬
‫השלם סי׳ ק״נ‪ .‬ו( ובאו״ז ח׳׳א סי׳ קפ״ד; ״וקיי״ל כר׳ יוחנן וכן פסק רבי נ ו יצחק אלפס י‬
‫דרב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן “‪ .‬ואין זה ברי״ף‪ .‬והוא שיבוש מד״ח לר״א‪ ,‬כמו לעיל וצד ‪,46‬‬
‫ח( או׳׳ז ח׳א‬ ‫‪ .54 ,49‬ז( או״ז ח״א סי׳ קפ״ד‪ :‬ואין זה ברי״ף והוא פר״ח‪ .‬ועי׳ הערה ו׳‪.‬‬
‫סי׳ קפ״ה‪ .‬ועי׳ אוצר הפירושים סי׳ ר״ח‪ .‬ט( מרדכי‪ .‬ובקצרה בשכה׳־ל השלם סי׳ ק״נ ובראבי״ה‬
‫י( השוה דברי רביני האיי גאון אוצה׳־פ בסי׳ ר״ט‪.‬‬ ‫סי׳ קכ״ד ‪08‬ו‪ .‬והשוה דאב״ן בסי׳ קפ״ג‪.‬‬
‫יג( השוה אוצה״פ סי׳ די־־ב‪.‬‬ ‫יב( או״ז ח״א סי׳ קפ׳־ז‪.‬‬ ‫יא( עי׳ אוצה״פ סי׳ רייא‪.‬‬
‫‪57‬‬ ‫| ד ף מה‪ :‬מו‪ :‬מז‪|:‬‬ ‫ממכת ברכות‬

‫ו ת נ י א א י ד ך ה ר י זה מ ג ו נ ה ‪.‬‬
‫ב הן‬ ‫ו כיו צ א‬ ‫י רו ש לי ם‬ ‫ב בונ ה‬ ‫אבל‬ ‫ב ר כו ת‬ ‫ב שאר‬ ‫או קי מנ א‬ ‫א(‬ ‫ר״ ח‬ ‫פי׳‬

‫לכתחלה‬ ‫כ אן‬ ‫י שראל‬ ‫ארץ‬ ‫ב ת ‪ “7‬מו ד‬ ‫ומפר ש‬ ‫מ שו ב ח‬ ‫זה‬ ‫ה רי‬ ‫ב ר כו ת‬ ‫סו ף‬ ‫ש הן‬

‫כי‬ ‫ב ל חי ש א‬ ‫ד בונ ה י רו ש לי ם‬ ‫א מן‬ ‫עונ ה‬ ‫הו ה‬ ‫בתראה‬ ‫ד הו ה‬ ‫א שי‬ ‫ורב‬ ‫ל ב סו ף‬ ‫כ אן‬

‫ש״ מ‬ ‫ו ה מ טי ב‬ ‫ה טו ב‬ ‫בברכת‬ ‫לז לזו לי‬ ‫ו א תו‬ ‫ה מזון‬ ‫ברכת‬ ‫ס לי ק א‬ ‫לי מ רו‬ ‫דלא‬ ‫הי כי‬

‫א מן‪.‬‬ ‫א ח רי ה‬ ‫עונין‬ ‫א ח רונ ה‬ ‫ברכה‬ ‫כל‬ ‫בה‬ ‫ו כיו צ א‬ ‫א ח רונ ה‬ ‫ברכה‬ ‫ש הי א‬ ‫ד מ שו ם‬

‫א חר‬ ‫א מן‬ ‫עונ ה‬ ‫הי הי ר‬ ‫מ קו מו ת‬ ‫ב ג׳‬ ‫גאון[ ג(‬ ‫]נחשון‬ ‫רב‬ ‫ו א מ ר ב(‬ ‫ריא‬
‫ו ב ה בו ח ר‬ ‫ע ר בי ת‬ ‫י שראל‬ ‫ע מו‬ ‫ו כ או ה ב‬ ‫ה מזון‬ ‫בברכת‬ ‫י ר ו שי ד * י ם‬ ‫ב בונ ה‬ ‫ב ר כו תיו‬

‫פ ר ״ ח‪.‬‬ ‫ש ח רי ת‪,‬‬ ‫י שראל‬ ‫ב ע מו‬

‫]מי•( עד היכן ברכת הזמון‪.‬‬

‫דנ ק ט‬ ‫ו ה אי‬ ‫עי ק ר‪.‬‬ ‫כ י ד‘‬ ‫או ת ה‬ ‫או מ ר‬ ‫ד־ ז י ח י ד‬ ‫ש אין‬ ‫ל ענין‬ ‫ר״ ח י(‬ ‫פי׳‬ ‫ריב‬
‫יו ד ע‬ ‫מה של שה‬ ‫אהד‬ ‫אי‬ ‫אלא‬ ‫ק אי‬ ‫א ב ר כו ת‬ ‫ל או‬ ‫ו ש ל ש ה ל שון ז כ ר‪,‬‬ ‫שני ם‬ ‫ב ב ריי ת א‬

‫ח ב ר ו‪.‬‬ ‫מו צי א א ת‬ ‫כל אהד ואחד‬ ‫ה ש לי שי ת‬ ‫ו ה ש לי שי‬ ‫ה שניי ה‬ ‫ה ר א שונ ה ו ה שני‬ ‫ברכה‬

‫רב נחמן אמר עד נכרך‪.‬‬

‫נינ הו‬ ‫אי סו רי‬ ‫ו ב ר כו ת‬ ‫י(‬ ‫ב אי סו רי‬ ‫ששת‬ ‫כרב‬ ‫ד קיי ״ ל‬ ‫א ע״ג‬ ‫ר ״ ח ה(‬ ‫פי׳‬ ‫ריג‬
‫הו א‬ ‫ל הי כן‬ ‫לן‬ ‫ד מ ד ק מ ב עי א‬ ‫ו עו ד‬ ‫כ תנ אי‬ ‫טעמא‬ ‫ד ק אי‬ ‫חרא‬ ‫נ ח מן‬ ‫כרב‬ ‫הלכתא‬

‫נברך‬ ‫ו מ ת חי ל‬ ‫חוזר‬ ‫פי׳‬ ‫לרא ש‬ ‫חוזר‬ ‫ז בי ד‬ ‫רב‬ ‫וא מר‬ ‫הזי מון‬ ‫ברכת‬ ‫ה מברך‬ ‫חוזר‬

‫א מ רי‬ ‫ו ר בנן‬ ‫ו כו׳‬ ‫את‬ ‫הזן‬ ‫ה עו ל ם‬ ‫מלך‬ ‫א ל קינו‬ ‫ב א ״י‬ ‫חיינו‬ ‫ו ב טו בו‬ ‫מ ש לו‬ ‫ש א ב לנו‬

‫ו א סי ק‬ ‫ו כ ו׳‬ ‫מ ש לו‬ ‫ש א כ לנו‬ ‫ב רו ך‬ ‫אלא‬ ‫נברך‬ ‫או מר‬ ‫אינו‬ ‫כ לו מ ר‬ ‫שפסק‬ ‫ל מ קו ם‬

‫נ ח מן‪.‬‬ ‫כרב‬ ‫דהלכתא‬ ‫מינ ה‬ ‫שמע‬ ‫שפסק‬ ‫מ מ קו ם‬

‫]מי‪:‬ו להיכן הוא חוזר‪.‬‬

‫ק אי‪.‬‬ ‫ו ה פ סי ק‬ ‫שי צ א‬ ‫דאאחד‬ ‫ה כי‬ ‫פי ר ש‬ ‫י(‬ ‫ר״ח‬ ‫בפירוש‬ ‫וג ם‬ ‫ריד‬

‫!מי‪-‬ו הבוצע הוא פושט ידו תחלה‪.‬‬

‫או‬ ‫ל ר בו‬ ‫כ בו ד‬ ‫ל ח לו ק‬ ‫בא‬ ‫ואם‬ ‫תחלה‬ ‫פו ש ט י דו‬ ‫ה בו צ ע‬ ‫ד א מ רינן‬ ‫ו ה א ח (‬ ‫רמו‬
‫ל ב צ ו ע ‪ ,‬ו כ ן פ ר ״ ח‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫מיי רי‬ ‫תחלה‬ ‫ל פ שו ט י דו‬ ‫ל מי ש ג ד ו ל מ מ נ ו ה ד ש ו ת ב י ד ו ל ענין‬

‫!מי‪ !:‬אחרים אומרים אפי׳ קרא ושגה ולא שמש ת*ח ה׳׳ז ע״ה‪.‬‬
‫כ א ח רי ם‪.‬‬ ‫ו סו גיין‬ ‫כ ת ב ט(‬ ‫ח נ נ א ל‬ ‫ו ר ב י נ ו‬ ‫רטז‬

‫א( ערוך ערך גן ד׳‪ .‬והשוה אוצה״ש ‪ 79‬סי׳ רי״ד‪ .‬ועי׳ או״ז ח״א סי' קיצ‪ ,‬ותום׳ ד״ה‬
‫ב( ראכ״ן סי׳‬ ‫״הא “; מרדכי‪ ,‬תוס׳ רי״ה ור״י תולדות אדם נתיב י׳׳ג ח״א פ״ג ע״א והרא״ש‪.‬‬
‫קפ״ד‪ .‬ובקצרה בראבי׳׳ה צד ‪ . 109‬ועיי״ש בראב״ן הערה ד׳‪ .‬ובראבי״ה הערה ‪ .5‬ג( השוה‬
‫ד( דאבי״ה צד ‪ , 110‬סי׳ קכ״ד‪ .‬והיבוה אוצר הפירושים‬ ‫אוצר התשובות צד ‪ 106‬סי׳ רצ׳־ה‪.‬‬
‫צד ‪ 79‬סי׳ רט׳׳ז‪ .‬ה( או״ז ח׳׳א סי׳ קצ״א‪ .‬והפסק הובא גם בפסקי רי׳׳ד נ״ב ע‪:‬ז׳ ד׳‪ .‬ובשבלי‬
‫ז( תוס׳ רי״ח‪ .‬ועי׳ אוצר התשובות סי׳ •ט״ה‪.‬‬ ‫ו( עי׳ לעיל צד ‪.52‬‬ ‫הלקט השלם סי׳ ק׳־נ‪.‬‬
‫ט( שם‪ ,‬צד ‪ 115‬סון! סי׳ קכ׳׳ח‪.‬‬ ‫ח( דאבי׳־ה סי׳ קכ״ד צד ‪. 109‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ‪ S‬א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פיר״ח‬ ‫‪$8‬‬

‫רמי בר חמא לא אזמין עליה דרב מנשייא בר תחלייפא וכר‪.‬‬

‫ה א ר ץ‪.‬‬ ‫עם‬ ‫על‬ ‫ו מז מנין‬ ‫ב ה רי‬ ‫ר בנן‬ ‫ר גי לי‬ ‫לא‬ ‫ו ה אי רנ א‬ ‫כר ת ב‬ ‫ר ״ ח א(‬ ‫ריז‬

‫אבל עושין אותו םניןז לעשרה‪.‬‬

‫ו ר׳ י ה ו ר א י ג א ו ן פ ס ק ק ט ן א י ן מ צ ר ף ‪.‬‬ ‫שבחא‬ ‫ר טן‬ ‫אחא‬ ‫ורב‬ ‫פ ר ״ ח ב(‬ ‫אבל‬

‫ז א ת ת ש ו ב ת ר״ת ג( אשר שאלת מנין לנו להשלים קטן לעיטרה‪ ...‬וכן פי׳ רב‬ ‫ריט‬
‫האי גאון זצ״ל ר( דקטן עולה למנין עשרה ו ר׳׳ ח חולק עליו ולא מכח הלכה אלא שכן דרכו‬
‫לתפוס הומרא שלא להוציא שם שמים לבטלה‪.‬‬
‫אמר ר׳ יוחנן ק טן פ ו ר ח מזמנין עליו‪.‬‬
‫רב‬ ‫שא מר‬ ‫וז הו‬ ‫פ ו ר ח‪ .‬י(‬ ‫נקרא‬ ‫שי ע ר‬ ‫צמח‬ ‫ע ליו‬ ‫שנ ר א ה‬ ‫זה‬ ‫ר ״ ח ה(‬ ‫פי׳‬ ‫רב‬
‫ש הו א‬ ‫י רו עו ת י(‬ ‫ש ע רו ת‬ ‫ש תי‬ ‫ה בי א‬ ‫ולא‬ ‫י״ג‬ ‫שנ ת‬ ‫בכלל‬ ‫נ בנ ם‬ ‫ש הו א‬ ‫מי‬ ‫נ ח מן‬

‫מז מנין‬ ‫שנ ה‬ ‫י ״ג‬ ‫בן‬ ‫ו הו א‬ ‫מ ב ר כין‬ ‫ל מי‬ ‫יו ר ע‬ ‫אם‬ ‫ג דו ל‬ ‫ש הו א‬ ‫אע״פ‬ ‫כ ק טן‬ ‫ח שו ב‬

‫ל או‬ ‫ש מי א‬ ‫כ ל פי‬ ‫ו א חוי‬ ‫לברא‬ ‫דנ פי ק‬ ‫ל א ביי‬ ‫ד ש ב חו‬ ‫והא‬ ‫לא‬ ‫מז ה‬ ‫פ חו ת‬ ‫ע ליו‬

‫י ר ק וז׳‬ ‫ש א כ לו‬ ‫ק ט ן ח (‪ .‬ו ג ׳‬ ‫ו הו א‬ ‫בינ ה‬ ‫לו‬ ‫שי ש‬ ‫ש ב חו הו‬ ‫אלא‬ ‫ע ליו‬ ‫ל אז מוני‬ ‫דו ק א‬

‫ד גן‪.‬‬ ‫שאכל‬ ‫שי ב ר ך מי‬ ‫ל א ל הינו ו ב ל ב ד‬ ‫לנ ב ר ך‬ ‫מ צ ט ר פין‬ ‫רו ב א ד מינ כ ר‬ ‫דגן ר הוו ל הו‬

‫‪1‬מח‪ 1-‬דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמגין עליו‪.‬‬

‫פו ר ח‬ ‫ו שי ה א‬ ‫מ ב ר כי ם‬ ‫ל מי‬ ‫יו ר ע‬ ‫ד ב עינ ן ת רוויי ה ו‬ ‫ט(‬ ‫בפר״ח‬ ‫כ תב‬ ‫ו כן‬ ‫רכא‬
‫ורבא‬ ‫ד א ביי‬ ‫]ו ה א[‬ ‫איי רי‬ ‫לא‬ ‫בתפלה‬ ‫אבל‬ ‫לזי מון‬ ‫ו דו ק א‬ ‫ש ע רו ת‬ ‫גי דו ל‬ ‫תחלת‬

‫ל ק רו ץ‬ ‫כ די‬ ‫ב עי‬ ‫ולא‬ ‫בינ ת ם‬ ‫ל ד תו די ע‬ ‫אלא‬ ‫ע לי ה ם‬ ‫לז מן‬ ‫ל^ת‬ ‫חנן‬ ‫ר ב‬ ‫בר‬

‫)נ ״ ב ‪.(:‬‬ ‫נדה‬ ‫במסכת‬ ‫כ ד אי ת א‬ ‫ב צ פו רן‬

‫ו ג א ו נ י ם א ח ר י ם י( ז״ל פירשו והוא שנכנס לי״ג •סנה ואע׳׳ג דלא פרח אבר‬ ‫רכב‬
‫קטן שלא הגיע לי״ג שנה אעיג דפרח אין מזמנין עליו‪ ,‬וכן פי׳ ר״ח‪.‬‬
‫שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד‪.‬‬
‫צ דו קי ם‪.‬‬ ‫היו‬ ‫שהם‬ ‫ו ח בי ריו‬ ‫לינ אי‬ ‫ולא‬ ‫ע צ מו‬ ‫ל הו צי א‬ ‫בי ר ך‬ ‫פי ר ש‬ ‫ו ר״ ח י א(‬ ‫רנג‬

‫‪1‬מח‪ 1-‬אותו היום שנתנו הרוני ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב‪.‬‬
‫חננ א ל‪.‬‬ ‫ר בינו‬ ‫פי ר ש‬ ‫ו כן‬ ‫ל או ד או רי ת א‪,‬‬ ‫ו ה מ טי ב‬ ‫ד ה טו ב‬ ‫ו קיי ״ ל י ב (‬ ‫רכד‬

‫א( תום׳ רי׳־ח הראיש ותום׳ הרא׳־ש‪ ,‬ורי־י נתיב ט״ז ח״ז קי״ח ע״כ‪ .‬ושם‪ :‬״אפי׳ על ע״ה‬
‫ב ר ו ר “‪ .‬ובשלטי הגבורים העתיק; ״בור “‪ .‬והטור סי׳ קצ*ט‪ ,‬העתיק; ״גמור“ )מעדני יו׳׳ם על‬
‫הרא״ש(‪ .‬והשוה אוצה־פ ‪ 81‬סי׳ רכ״ב וריל‪ .‬ב( הרוקח סי׳ של״ד‪ :‬וכן רב צמח גאון‪ ,‬אוצהית‬
‫צד ‪2‬ז‪ 1‬סי׳ שט״ו‪ .‬ג( תוספות רי״ח‪ .‬ומשם באו״ז סי׳ קצ״ו‪ .‬ובמרדכי‪ .‬ד( עי׳ אוצהי־פ צד‬
‫‪ 81‬מוך ‪,‬סי׳ רכ״ז‪ .‬ה( ערוך ע׳ פרח‪ .‬וברא״ש ותום׳ ד״ה ״קטן “ ‪ .‬וטור או״ח סון! סי׳ קצ׳־ט‪.‬‬
‫ו( מכאן ואילך בשנויים קלים גם בתום׳ רי״ח ובאו״ז שם‪ .‬וברייה‬ ‫ועי׳ אוצה־פ ‪ ,82‬סי׳ ר״ל‪.‬‬
‫נשתבש; ״כירושלמי “ במקום ״במילתיה “ ז( ״היינו שהגיע לשתי שערות אבל השערות אינן‬
‫גדולות לכוך ראשן לעיקרן שכן שיעורן “ )תוס׳ רי״ח ובאו״ז שם בשנוי ומכאן בתום׳ דיה קטן(‪.‬‬
‫ח( מכאן ואילך רק בערוך‪ .‬ונראה שכך היה המשך לשון הר׳־ח‪ .‬ט( ראבי״ה צד ‪ 2‬ח‬
‫י( שבהיל השלם סי׳‬ ‫סי׳ קכ״ח‪ .‬ובקצרה כהרוקח ריש סי׳ של״ד‪ .‬והשוה אוצה׳פ סי׳ רכ‪-‬ד‪.‬‬
‫יב( שם סי׳ קכ״ד‪.‬‬ ‫יא( ראבי״ה סי׳ קכ״ט‪ ,‬צד ‪. 116‬‬ ‫קנ״ג‪ .‬והקצר סי׳ מ׳‪ .‬ותניא סי׳ כ‪-‬ה‪.‬‬
‫‪50‬‬ ‫|דף מח‪ :‬מט‪ :‬נ‪|.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ובשבת מ תח י ־ ל ב נ ח מ ה ו מ ס י י ־ ם ב נ ח מ ה ‪.‬‬
‫א ל הינו‬ ‫ה׳‬ ‫נ ח מנו‬ ‫ו או מר‬ ‫בנ ח מ ה‬ ‫י רו שי ד‪-‬י ם‬ ‫בונ ה‬ ‫בשבת‬ ‫א(‬ ‫ר״ ח‬ ‫ופי׳‬ ‫רכה‬
‫ציון‬ ‫מנ ח ש‬ ‫א ״י‬ ‫ב רו ך‬ ‫ה נ ה־ ז מ ו ת‬ ‫בעל‬ ‫אתה‬ ‫כי‬ ‫ב תו כ ה‬ ‫ונ ח מנו‬ ‫בנ ח מ ה‬ ‫ו מ סיי ם‬

‫ב(‪.‬‬ ‫י רו ש לי ם‬ ‫ו בונ ה‬

‫׳‬ ‫‪1‬מט‪ 1-‬ר׳ אבא אומר צדך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף‪.‬‬
‫מ קו מו ת‬ ‫ב ג׳‬ ‫אבא‬ ‫ר׳‬ ‫ר ר בוו ת א‬ ‫משמא‬ ‫די ק א‬ ‫ד לי שנ א‬ ‫ז״ל‬ ‫ר״ ח ג(‬ ‫כ׳‬ ‫רכו‬
‫סו מ כו ם‬ ‫את‬ ‫ש א ל תי‬ ‫אמר‬ ‫אחא‬ ‫רב‬ ‫נ כ סי ם‬ ‫לה‬ ‫שנ פ לו‬ ‫בהאשה‬ ‫ו אי ר ך‬ ‫הי א‬ ‫חרא‬

‫י ל ד ה ד(‪.‬‬ ‫וא ח״כ‬ ‫ה ט בי לו ה‬ ‫אמר‬ ‫אבא‬ ‫ר׳‬ ‫כ לי‬ ‫ה בי א‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫או מ ר‬ ‫פר״א‬ ‫ובשבת‬

‫ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא '‘ די^חובתו‪.‬‬

‫חו ב ת ו‪.‬‬ ‫י די‬ ‫יצא‬ ‫לא‬ ‫אמר‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫ב כו ל הו‬ ‫לן‬ ‫ד קי מ א‬ ‫ה(‬ ‫ר׳׳ ח‬ ‫פ ס ק‬ ‫רכז‬

‫פתח ברחם‪.‬‬
‫ו ל עי ל‬ ‫ק אי‬ ‫דא שבת‬ ‫מפיר״ח‬ ‫מ שמע‬ ‫ו כ ו׳‬ ‫בר חם‬ ‫פתח‬ ‫ד א מ רינן‬ ‫י(‬ ‫ו ה א‬ ‫רכה‬
‫ו כ ו׳‪.‬‬ ‫א ל הינו‬ ‫ה׳‬ ‫נ ח מנו‬ ‫בנ ח מ ה‬ ‫מ ת חי ל‬ ‫פי ר ש‬ ‫מיני ה‬

‫מ ת נ י ׳ עד כמה מזמנין עד כזית ר׳ יהודה אומר עד כביצה‪.‬‬

‫מ אי ר‬ ‫כ ר׳‬ ‫בהא‬ ‫ו קיי מ ל׳׳ן‬ ‫כתב‬ ‫הו א‬ ‫גם‬ ‫י(‬ ‫זצוק״ל‬ ‫ד ח נ נ א ל‬ ‫ו ר בי׳‬ ‫רכט‬
‫חו ב תן‬ ‫ר בי ם י די‬ ‫ו ל הו צי א‬ ‫ר׳ י ו ח ׳‬ ‫א מר‬ ‫חיי א‬ ‫ר׳‬ ‫דא מר‬ ‫כוו תי ה‬ ‫יו חנן‬ ‫ר׳‬ ‫מ ד פ סי ק‬

‫מו צי א‬ ‫הי ה‬ ‫לא‬ ‫לברך‬ ‫חיי ב‬ ‫דגן‬ ‫כזי ת‬ ‫ש ה או כ ל‬ ‫ו אי לו לי‬ ‫דגן‬ ‫כזי ת‬ ‫שי א כ ל‬ ‫עד‬

‫חו ב ת ן‪.‬‬ ‫י די‬ ‫ר בי ם‬ ‫מו צי א‬ ‫אינו‬ ‫בדבר‬ ‫מ ד־ו וי ב‬ ‫ש אינו‬ ‫כל‬ ‫ד קיי מ לן‬ ‫חו ב תן‬ ‫י די‬

‫‪1‬נ•[ אמר רבא הלכה כר׳׳ע‪.‬‬

‫מאה‬ ‫בין‬ ‫ע שרה‬ ‫בין‬ ‫ו ה י ל כ ת א‬ ‫לן‬ ‫קיי מ א‬ ‫ה כי‬ ‫חננ א ל ח(‬ ‫ר בינו‬ ‫פי רו ש‬ ‫רל‬
‫ואם‬ ‫מ ש לו‬ ‫ש א כ לנו‬ ‫ה מזון‬ ‫על‬ ‫יא מר‬ ‫ירצה‬ ‫ואם‬ ‫א ל קינו‬ ‫נברך‬ ‫או מ רי ם‬ ‫ר בו א‬ ‫בין‬

‫ה מזון‬ ‫על‬ ‫יז כי ר‬ ‫לא‬ ‫ב של שה‬ ‫אבל‬ ‫בי דו‬ ‫ה ר שו ת‬ ‫ה מזון‬ ‫על‬ ‫ל הז כי ר‬ ‫רו צ ה‬ ‫אינו‬

‫ו מנ הג א‬ ‫ה מ בו ר ך‬ ‫ה׳‬ ‫את‬ ‫ב ר כו‬ ‫או מ רי כ מ‬ ‫ה כנ ס ת‬ ‫ב בי ת‬ ‫אף‬ ‫או מ ר‬ ‫י שמעאל‬ ‫ר׳‬

‫חיינו‪.‬‬ ‫ו מ טו בו‬ ‫ולא‬ ‫חיינו‬ ‫ו ב טו בו‬ ‫י ש מ ע א ל‪.‬‬ ‫כ ר בי‬

‫א( או״ז ח״א סי׳ קצ׳׳ט‪ .‬ובקצרה בפסקי רי'ד‪-,‬וע'׳ גם שבה״ל ה׳סלם סי׳ צ‪-‬ד‪ .‬ב( ״בעל‬
‫ה״ג וריח ור״י מפרשים שמתחיל בנחמנו ומסיים מנחם ישראל בבנין ירושלים “ )פסקי רי״ד‬
‫נ׳־ג ע״ב(; ״אבל רבינו האלפסי כתב ובשבת וכו׳ בא״י המנחם עמו בבנין ירושלים‪ ,‬ופר״ח‬
‫ד( ושם מסיים;‬ ‫כך“ )המנהיג ל׳ ע״ב סי׳ מ״ו(‪ .‬ג( העמוד דפוס לבוב ח״ב דף כיב ע״ג‪.‬‬
‫״וללישנא דגאון בהני דהלכתא כר׳ אבא “ ואולי יש כאן טעות ספר‪ :‬ד־־ח במקום ד׳ האיי‪,‬‬
‫השוה אוצר הפירושים םי׳ רל‪-‬ה‪ .‬ה( תוס׳ רי״ח‪ .‬והובא גם בתום׳ הדא״ש‪ .‬ובד‪-‬י נתיב ט״ו דף‬
‫קי‪-‬ח סע״ב‪ :‬״ופר״ח וכן בכולם כלומר בכל מה שכתבתי שצריך שיאמר ואם לא אמר ושנה‬
‫לא יצא ידי חובתו “‪ .‬ו( ראבי׳׳ה סי׳ קכ׳׳ט צד ‪ 17‬ז‪ .‬ו( פסקי רי״ד בסוף כ״נ דף נ״ג סע‪-‬ג‬
‫וריש עמוד ד׳‪ .‬והשוה טוא״ח סוף סי׳ קפ״ד‪ .‬והובא בקצדה באו״ו ח״א סימן ר״א‪ .‬ובתוספות‬
‫רייח ותום׳ דיה רבי מאיד‪ .‬ובמדדכי‪ ,‬ועי׳ ר״י ספר אדם נתיב י״ו ח׳׳א‪ .‬ואוצה״פ סי׳ רל‪-‬ו‪.‬‬
‫ח( באגודה‪ .‬ובשנוי קל בתוס׳ דיה אמר רבא‪ .‬ובקצרה כמרדכי‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ‪ S‬א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פיריוז‬ ‫‪60‬‬

‫הא קמ׳׳ל כדר׳ אבא אט׳ שמוא׳ וכר שלשה שיישבו לאבול וכר‬
‫פ י״ח ז״ל כ( דהא קס״ל‬ ‫ל א כו ל‬ ‫שיי ש בו‬ ‫ש של שה‬ ‫א(‬ ‫ג ר י ם‬ ‫ו ר ״ ד־ ח‬ ‫רדא‬
‫•ג־אע״פ ■סכל אחד אוכל מככרו‬
‫אפילו כן מציג־רפין כיון דייסבו‬ ‫ד ש אין‬ ‫אינן‬ ‫מ כ כ רו‬ ‫או ב ל‬ ‫אחר‬ ‫שכל‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫אף‬
‫לאכול כאהד וכההיא דתניא כפ׳‬ ‫בני‬ ‫של שה‬ ‫שא מר‬ ‫הו נ א‬ ‫כ ר ב‬ ‫נ מי‬ ‫אי‬ ‫לי ח ל ק‬
‫כיצד נזכרכין )מ ■ב‪ (:‬עשרה כני‬
‫אדם •סהיו מהלכין בדרך ישכו‬ ‫אדם‬ ‫בני‬ ‫של שה‬ ‫של‬ ‫ד־ ז ב ו ר ו ת‬ ‫מ של ש‬ ‫ש ב או‬ ‫אדם‬
‫אן‪ :‬ע״פ שכל אחד ואחד אוכל‬
‫מככיו אחד מברך לכולן‪.‬‬ ‫לי ח ל ק ‪.‬‬ ‫ר ש אין‬ ‫אינן‬

‫ב׳ הבורות וכר תנא אם ייש שמש ביניהם שמש מצרפן‪.‬‬

‫אחד‬ ‫ב בי ת‬ ‫ש או כ לו ת‬ ‫ח בו רו ת‬ ‫ב׳‬ ‫מ תני תין‬ ‫נקט‬ ‫ד מי ל ת א‬ ‫ד או ר ח א‬ ‫ג(‬ ‫פר״ ח‬ ‫רלב‬
‫ד ה ״ ה א ם א ו כ לי ן ב ב׳ ב ת י ם ] ר א ם ר ו אי ן א לו א ת א לו א ו ה ש מ ש מ צ ר פ ן ד מ ז מנין י ח ד[‪.‬‬

‫הא דאמר שמואל עושה אדם כל צרכיו בפת‪.‬‬

‫ולא‬ ‫א לי עז ר‬ ‫כ ר׳‬ ‫לי ה‬ ‫מו ק מי‬ ‫רהא‬ ‫כ ש מו; <ז ל‬ ‫הלכה‬ ‫ד אין‬ ‫י(‬ ‫ר״ ח‬ ‫פי׳‬ ‫רלג‬
‫מ ע בי רין‬ ‫אין‬ ‫בפת‬ ‫נ א מ רו‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫ארבעה‬ ‫דת״ר‬ ‫ע לי ה‬ ‫פ לי ג‬ ‫נ מי‬ ‫ו ב ריי ת א‬ ‫כ ר בנן‬

‫חי‬ ‫ב שר‬ ‫מני חין‬ ‫ו אין‬ ‫בזוי ה‬ ‫הפת‬ ‫ו ת הי ה‬ ‫י ש פו ך ע לי ה‬ ‫שלא‬ ‫הפת‬ ‫ג בי‬ ‫על‬ ‫מלא‬ ‫כו ם‬

‫סו מ כין‬ ‫ש אין‬ ‫ק תני‬ ‫הפת‬ ‫את‬ ‫מז ר קין‬ ‫ב פ ת ו אין‬ ‫הקערה‬ ‫את‬ ‫סו מ כין‬ ‫ה פ ת ו אין‬ ‫ע ״ג‬

‫ב ש מו א ל‪.‬‬ ‫רלא‬ ‫ו היינו‬ ‫בפת‬ ‫הקערה‬ ‫את‬

‫והא דתנ'א בולען במשקין‪.‬‬

‫מ תו ר ת‬ ‫ל הו‬ ‫ד אי ד חו‬ ‫מ שו ם‬ ‫ע לי הן‬ ‫מברך‬ ‫ו אין‬ ‫בו ל ען‬ ‫ב מ ש קין‬ ‫ז״ל‬ ‫פר״ח ה(‬ ‫רלד‬
‫י כו ל‬ ‫א פי׳‬ ‫ב ר כ תו‬ ‫על‬ ‫ל ה ק פי ד‬ ‫אין‬ ‫הי ל כ ך‬ ‫אדם‬ ‫לכל‬ ‫ל ש תו ת‬ ‫ד אויין‬ ‫ד אינן‬ ‫מ ש קין‬

‫ה ד ח ק‪.‬‬ ‫ע ״י‬ ‫לברך‬

‫‪1‬נא‪-‬ז אמר רבינא הלכך אפילו גמר םעודתו יחזור ויברך‪.‬‬

‫ל ר ר בינ א‪.‬‬ ‫ד לי ת א‬ ‫י(‬ ‫ר׳׳ ח‬ ‫פ י ר ש‬ ‫רלה‬
‫טבל ועלה אומר בעליתו ברוך אקב׳׳ו על הטבילה‪.‬‬
‫ב שאר‬ ‫אבל‬ ‫חזי‬ ‫לא‬ ‫גברא‬ ‫ד א כ תי‬ ‫גר‬ ‫ב ט ב י י ד‘ ת‬ ‫דו ק א‬ ‫ז(‬ ‫ר״ ח‬ ‫פ ס ק‬ ‫רלו‬
‫ל ע שיי ת ן‪.‬‬ ‫עו ב ר‬ ‫ע לי הן‬ ‫מברך‬ ‫ט בי לו ת‬

‫י׳ דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא‪.‬‬

‫מ שו ם ) ד אי כ א ( ד ב ש אינו‬ ‫הארץ‬ ‫על‬ ‫עד‬ ‫ב כו ם‬ ‫חי‬ ‫שי הי ה‬ ‫צ רי ך‬ ‫חי‬ ‫פ ר ״ ח ח(‬ ‫רלז‬

‫א( ראבי״ה ח״א ‪ 123‬סי׳ קל׳ג‪ .‬והשוה הלשון ברא״ש‪ .‬ומקצתו בחשב‪-‬ץ קרימונא כ׳ ע‪-‬א‪.‬‬
‫ב( חדושי הרשביא‪ .‬והשוה תוס׳ רי־ח ותר״י ואו״ח ח״א ל׳ג עם׳ ד׳ וכלבו ה׳ ברכת‬
‫המזון‪ .‬ועי׳ אוצה־פ ‪ 84‬סי׳ רמיא‪ .‬ג( תוס׳ הרא״ש‪ ,‬מרדכי )עי־ש שכן פירש כה״ג וכן משמע‬
‫בירושלמי( ור׳׳י נתיב ט״ו ח״ז‪ .‬ד( או״ז סי׳ ר״ה‪ .‬והובא בקצרה גם בתום׳ רי״ת ותוס׳ הרא׳־ש‪.‬‬
‫ועי׳ ר׳׳י נתי׳ ט״ז ח״ה קט׳־ז ע״ב‪ .‬והשוה אוצה‪-‬פ סי׳ רמ׳׳ד‪ .‬ה( ברא״ש‪ .‬תוס׳ הרא׳־ש ותום׳ רי׳׳ח‪.‬‬
‫והובא בטוא׳׳ח סי׳ קע‪-‬ב‪ .‬ר״י נתיב ט״ז ח״ד וברשב‪-‬א‪ .‬ו ( או״ז סי׳ ד״ז וכ׳׳ה‪ .‬ועי׳ אוצה׳׳פ סי׳‬
‫ח( ראב״ן סי׳ קפ״ו‪.‬‬ ‫ז( תוס׳ רי״ח‪ .‬או״ח‪ ,‬וכלבו ה׳ נט׳־י‪ .‬ועי׳ אוצה׳׳פ סי׳ רמ״ט‪.‬‬ ‫רמ״ז‪.‬‬
‫ובהגה־מ ה׳ ברכות ז׳ ט‪-‬ו‪ ,‬אות ק׳ )ומכאן בטאדח קפ׳־ג(; ״ור‪-‬ת ]ר״ח| פיר׳ מזוג ולא מזוג‪...‬‬
‫כתב רית ]ר‪-‬ח! שצריך להיות חי בברכת הארץ וכשהוא בא לברך בפה׳־ג נותן לתוכו מים עכ‪-‬ל “‪.‬‬
‫והשוה גס האגור צד ‪ .21‬ועי׳ אוצר הפירושים סי׳ רנ׳׳א‪.‬‬
‫‪61‬‬ ‫מ ס כ ת כ ר כ ו ת ]דף נא‪[:‬‬

‫בו‬ ‫תן‬ ‫הג פן‬ ‫לברכת‬ ‫מ טי‬ ‫וכד‬ ‫חז ק‬ ‫ש היין‬ ‫)ו ב מוזגו(‬ ‫דארעא‬ ‫שבהא‬ ‫אי כ א‬ ‫מזוג‬

‫ו כ ו ל׳‪.‬‬ ‫ח כ מי ם‬ ‫מו רין‬ ‫וז הו‬ ‫מי ם‬ ‫בלא‬ ‫חזי‬ ‫דלא‬ ‫מ שו ם‬ ‫מי ם‬

‫א׳ר חנן ובחי‪.‬‬

‫שבח‬ ‫שז הו‬ ‫ה ^ז ר ץ‬ ‫ובברכת‬ ‫חנן‬ ‫א״ר‬ ‫חי‬ ‫ר״ח‬ ‫ש ג ו ר ם‬ ‫ו ר א י ת י א(‬ ‫דלח‬
‫חז ק‪.‬‬ ‫ש היין‬ ‫הארץ‬

‫‪1‬נא‪ (:‬בש׳א נר ומזון בשמים וחבדלח‪.‬‬

‫רב‬ ‫מר‬ ‫פסק‬ ‫ד ה כי‬ ‫ב פ ר״ ח‬ ‫ו ל ע נ י ן ב( ק י ד ו ש ו ה ב ד ל ה א ר י פ ת א מ צ א ת י‬ ‫רלנז‬
‫קי דו ש א‬ ‫נ מי‬ ‫אי‬ ‫א רי פ ת א‬ ‫מקד ש‬ ‫יו מ < ת‬ ‫קי דו ש‬ ‫ד אי כ א‬ ‫הי כ א‬ ‫כל‬ ‫ג און‬ ‫י הו ד אי‬

‫ו לי ת‬ ‫שני‬ ‫יו ״ ט‬ ‫או‬ ‫ר א שון‬ ‫יו ״ ט‬ ‫ו כני ס ת‬ ‫שבת‬ ‫מו צ אי‬ ‫ד היינו‬ ‫ה ד די‬ ‫ב ה די‬ ‫והבדלה‬

‫א רי פ ת א ג (‪.‬‬ ‫מ ב די לין‬ ‫לא‬ ‫ג רי ד ת א‬ ‫א ב ל ה ב ד י ‪ ‘T‬ה‬ ‫א רי פ ת א‬ ‫מקד ש‬ ‫ד־ ז מ ר א‬ ‫לי ה‬

‫הפת‬ ‫על‬ ‫אין ■ מ ב די לין‬ ‫ה שנ ה‬ ‫ט ע מ א ש ב ש א ר י מו ת‬ ‫בה‬ ‫א מר‬ ‫ג און‬ ‫צמח‬ ‫רב‬ ‫ומר‬

‫קי דו ש‬ ‫אין‬ ‫ד א מ רי׳‬ ‫ל ס עו ד‬ ‫שלא‬ ‫א״א‬ ‫ש קי דו ש‬ ‫מ פני‬ ‫להבדלה‬ ‫קי דו ש‬ ‫דו מ ה‬ ‫ש אין‬

‫יו ״ ט‬ ‫ו לי לי‬ ‫שבת‬ ‫לי לי‬ ‫ק בו ע ה‬ ‫ו ס עו ד ה‬ ‫ק בו ע‬ ‫ש ש ל חן‬ ‫ו כיון‬ ‫ס עו ד ה‬ ‫ב מ קו ם‬ ‫אלא‬

‫ב עי‬ ‫ד אי‬ ‫ק בו ע‬ ‫שוי ד' ח ן‬ ‫אינו‬ ‫מו צ ״ ש‬ ‫ה פ ת‪ .‬א ב ל‬ ‫על‬ ‫מ ק ד שי‬ ‫ל ס עו ד‬ ‫שלא‬ ‫וא״א‬

‫א רי פ ת א‪.‬‬ ‫מ ב רי לין‬ ‫אין‬ ‫מ ב די ל א רי פ ת א ]ו[ הי ל כ ת א‬ ‫לא‬ ‫א כי ל‬ ‫לא‬ ‫ב עי‬ ‫ו אי‬ ‫א כי ל‬

‫!נב‪-‬ו ור׳ יחושע חוא דאמר אין משגיחין בבת קול‪.‬‬

‫הז ה ב‪.‬‬ ‫דפרק‬ ‫י הו ש ע‬ ‫ר׳‬ ‫ד היינו‬ ‫ור״ח י(‬ ‫ו פי ר ש״ י‬ ‫רם‬

‫‪1‬נב‪:‬ו וב׳ש סברי מותר לחשתמש בשמש ע׳ח‪.‬‬

‫תחלה‬ ‫י דיו‬ ‫נו ט ל‬ ‫ואם‬ ‫ע״ה‬ ‫בשמש‬ ‫להשתמש‬ ‫מו ת ר‬ ‫ב״ ש‬ ‫ק ס ב רי‬ ‫פ ר ״ ח ה(‬ ‫רמא‬
‫ו הי ד' כ ת א‬ ‫ה או כ לין‪.‬‬ ‫את‬ ‫מ פ סי ד‬ ‫ו נ מ צ ‪5< :‬‬ ‫ללקטם‬ ‫ב פי רו רין‬ ‫לדקדק‬ ‫חו ש ש‬ ‫ו אינו‬

‫א סו ר‬ ‫ס ב רי‬ ‫ד־ ! ל ל‬ ‫ו בי ת‬ ‫ברכה‬ ‫י די ם‬ ‫לנ טי ^י ת‬ ‫תכף‬ ‫ד קיי ״ ל‬ ‫ש מ אי‬ ‫כ בי ת‬ ‫בהא‬

‫ה מו ת ר‬ ‫ומאבד‬ ‫ל ה ת־׳ ק ט‬ ‫ה ר אוי‬ ‫מלקט‬ ‫הו א‬ ‫שת״ח‬ ‫ו כיון‬ ‫ע״ה‬ ‫בשמש‬ ‫להשתמש‬

‫חננ א ל‪.‬‬ ‫ר בינו‬ ‫פי׳‬ ‫כ אן‬ ‫עד‬ ‫ל א ב דן‪,‬‬

‫‪1‬נג‪ 1-‬חא בתחלה חא לבסוף‪.‬‬

‫בעלמא‬ ‫ו קו ט ר א‬ ‫ה ע צי ם‬ ‫רו ב‬ ‫ה ד ל קו‬ ‫לא‬ ‫ש ע דיין‬ ‫ה ד ל ק תו‬ ‫בתחלת‬ ‫י(‬ ‫פ ר״ ח‬ ‫רמב‬
‫מ ב ר כי ן‪.‬‬ ‫מ א לי ה‬ ‫שלהבת‬ ‫ועלתה‬ ‫ב רו בן‬ ‫ה או ר‬ ‫ש הו צ ת‬ ‫ב סו ף‬ ‫אבל‬ ‫הו א‬

‫חא דאיכא אדם חשוב‪.‬‬

‫ל כ בו ד‬ ‫ע שוי‬ ‫ח שו ב‬ ‫אדם‬ ‫ו ב ד לי כ א‬ ‫ל או ר ה‬ ‫ח שו ב‬ ‫בארם‬ ‫י(‬ ‫פירש‬ ‫ור״ח‬ ‫רמג‬
‫ה בנ ס ת‪.‬‬ ‫בי ת‬

‫ב( ראב״ן סי׳ קש״ט‪,‬‬ ‫א( ראבי״ה צד ‪ .125‬והשוה סי׳ רל׳׳ו‪ .‬ועי׳ המנהיג ל״ט ע־א‪.‬‬
‫עי׳ אוצה׳׳ת סימן ד״ד‪-‬ר״ז‪ .‬וסי׳ שכ״ו‪-‬יסכ״ח‪ .‬ועי׳ כשבה״ל סי׳ ל״ה‪ .‬ובהשלס סי׳ ק׳׳ל צד נ״ב‪.‬‬
‫ה( או״ו ח״א סי׳‬ ‫ד( ראבי׳׳ה סי׳ קנ״א צד ‪. 150‬‬ ‫ג( מובא בראבי״ה ח״ב צד ‪. 147‬‬
‫קל״ח‪ .‬והשוה אוצה׳׳ם צד ‪ 87‬סי׳ דנ״ט‪ .‬ו( תוס' רי״ח‪ .‬ועי' תוס' הרא״יט‪ .‬והשוה אוצד השירושים‬
‫סי׳ רס״ב‪ .‬ו( תוס׳ ד״ה הא דאיכא‪ .‬ועי׳ אוצר הפירושיס צד ‪ 88‬סוף סי' דס״ד‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ‪ S‬א ו צ ר ה ג א ו נ י ם — פ יר‪-‬ח‬ ‫‪62‬‬

‫‪1‬נג‪ [:‬עד א^מתי ■ הוא מברך‪.‬‬

‫כ די‬ ‫עד‬ ‫ב מזי ד‬ ‫הו א‬ ‫אם‬ ‫שאכל‬ ‫ל מ קו ם‬ ‫ל הזור‬ ‫צ רי ך‬ ‫מ תי‬ ‫עד‬ ‫פ ר ״ ח א(‬ ‫רמי‬
‫שנז כ ר‪.‬‬ ‫ב מ קו ם‬ ‫אלא‬ ‫ולברך‬ ‫ל חזו ר‬ ‫חיי ב‬ ‫אינו‬ ‫מזי ד‬ ‫א פי׳‬ ‫וא ח״כ‬ ‫שי ת ע כ ל‬

‫כאן באכילה מרובה‪.‬‬

‫ד־ ז נ נ א ל‪.‬‬ ‫ר בינו‬ ‫פי ר ש‬ ‫כך‬ ‫מ י י ד‘ י ן ‪,‬‬ ‫מד׳‬ ‫י ו ת ר‬ ‫צ מ א ב(‬ ‫ש י ע ו ר‬ ‫רמה‬
‫וכי לא שמע היכי נפיק אמר חייא בר רב בשלא אכל עמהן‪.‬‬ ‫'‬
‫ה ב ר כ ה‪.‬‬ ‫כל‬ ‫שמע‬ ‫ד ל די א‬ ‫גב‬ ‫על‬ ‫אף‬ ‫;!>המן‬ ‫ש עונין‬ ‫ל מי מ ר א‬ ‫ו פ ר ״ ח ג(‬ ‫רמו‬

‫ת׳ר שמן מעכב את הברכה‪.‬‬

‫ה ס ע ו ד ה‪.‬‬ ‫ב תו ך‬ ‫ה ב אי ם‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫לי ה‬ ‫הו ה‬ ‫ב ש מן‬ ‫י דיו‬ ‫סך‬ ‫לא‬ ‫דאם‬ ‫פ ר״ ח י(‬ ‫רמז‬

‫!»‪ [:‬ואלו הן ג ד ג ד נ י ו ת •‬
‫הינ ד קו קי‬ ‫י ר ו ש ל מי‪ ,‬ג ד ג ד ני ו ת‬ ‫פי א ה‬ ‫ה נ ד ק ו קי‪ ...‬ו ב סו ף‬ ‫הן‬ ‫ג ר ג רניו ת‬ ‫פ י ׳ ה(‬ ‫רמה‬
‫י א כ ל א ד ם א ו ת ם א ל א ע׳׳י ה ד ח ק ‪.‬‬ ‫ש או כ לין ה ג מ לין ו ל א‬ ‫עשב‬ ‫הן ו הן‬ ‫ו ל שון י ש מ ע א ל‬

‫‪1‬נח•[ חצבי לנהרא כנני לייא‪.‬‬

‫עיני ם‬ ‫מ או ר‬ ‫ש הי ה‬ ‫ששת‬ ‫לרב‬ ‫ה מין‬ ‫או תו‬ ‫לו‬ ‫מ של‬ ‫מ של‬ ‫ר ״ ח ‪1‬י(‬ ‫פיר׳‬ ‫רמט‬
‫הנ ה ר‬ ‫אל‬ ‫ה הו ל כי ם‬ ‫ח צ בי‬ ‫הנ ק ר אי ם‬ ‫ה כ די ם‬ ‫ה מ ל ך‪.‬‬ ‫אח‬ ‫ל ר או ת‬ ‫היו צ אין‬ ‫עם‬ ‫ויו צ א‬

‫ה כ לי ם‬ ‫לי ש ב‬ ‫כ ג נ י ה ע שויי ם‬ ‫הנ ק ר אי ם‬ ‫והם‬ ‫כ לי ם‬ ‫כני‬ ‫אבל‬ ‫מי ם‬ ‫בהם‬ ‫ל ש או ב‬

‫מ פ ר שי ם‬ ‫וי ש‬ ‫ל אי‪,‬‬ ‫לי א‬ ‫פי׳‬ ‫ה ו ל כין‪.‬‬ ‫ל הי כן‬ ‫מ קו ם הו ל כין‬ ‫ל אי‬ ‫כ לו מ ר‬ ‫לי א‬ ‫ב תו כן‬

‫ש ב ו רי ם‪.‬‬ ‫כ לי ם‬ ‫כגני‬

‫‪1‬נח‪ [:‬ראה את הכושי ואת הגיחור‪.‬‬

‫הרא ש‬ ‫ו פ תויי‬ ‫ו הננ ס‬ ‫ה לוו ק)י(ן‬ ‫ואת‬ ‫הגי חו ר‬ ‫ואת‬ ‫ה כו שי‬ ‫את‬ ‫‪0‬‬ ‫ה ר ו א ה‬ ‫רנ‬
‫ו מו כ ה‬ ‫ו ה קי ט ע‬ ‫ה חי ג ר ו ה סו מ א‬ ‫ה רו א ה‬ ‫מ שנ ה ה ב ריו ר ת‪.‬‬ ‫ב רו ך‬ ‫או מ ר‬ ‫ו ה ד רני קו ם‬

‫מ מ עי‬ ‫ואם‬ ‫ה א מ ת‪.‬‬ ‫דיין‬ ‫ב רו ך‬ ‫או מ ר‬ ‫לי ד תן‬ ‫א ח רי‬ ‫שנ ש תנו‬ ‫ה ב ה קני ם‬ ‫ואת‬ ‫ש חין‬

‫פ ר ״ ח‪.‬‬ ‫כך‬ ‫ה ב ריו ת‪,‬‬ ‫מ שנ ה‬ ‫ב רו ך‬ ‫או מ ר‬ ‫מ שוני ם‬ ‫א מן‬

‫‪1‬נט•[ א״ר קטינא א ו ב א ט מ י א כדיב הוא ומיליה כדיבין‪.‬‬

‫צ ע ר[‬ ‫הו א‬ ‫ב רו ך‬ ‫ד־ ז ק ד ו ש‬ ‫ש רו א ה‬ ‫בעת‬ ‫כי‬ ‫ט מ י א‬ ‫^‪ 5‬ו ב א‬ ‫]פי׳‬ ‫רנא‬
‫ו מו רי ד‬ ‫מ ב ו י ד‘‬ ‫מ ד־ ז ש ב ל ה בי א‬ ‫ביו ת ר‬ ‫או תן ד־ ז א ו מ ו ת‬ ‫ש מ צ ע רין‬ ‫י ש ר א ל ח(‬

‫שלא‬ ‫הקב״ה‬ ‫ד מ עו ת ו מנ ח ם‬ ‫כ עין‬ ‫טי פו ת‬ ‫אלא‬ ‫מ עין‬ ‫דמעה‬ ‫ח ם ו ש לו ם‬ ‫ד מ עו ת‬ ‫ש תי‬

‫א( ראבי״ה צד ‪ 132‬סי' קמ״ב‪ .‬ב( תום' הרא״ש‪ .‬וכן פסקי רייד‪ .‬ועי׳ רש״י וערוך אכל‬
‫ד( שם ‪ . 134‬ועי׳ רש״י‪ .‬ה( ערה״ש ע׳ גרגרניות‪ .‬וראשו‬ ‫ג׳ יתום׳‪ .‬ג( ראכי׳׳ה ח״א ‪. 133‬‬
‫של הערך שם כמו שהוא בכ׳־י ס ורבון נמצא בפ יר״ח לערובין כ״ח ע״א‪ :‬״פי׳ פעפועין שטענו‬
‫כי הן ירקות שיש בהן מליחות והן קאק ול י “‪ .‬ועי׳ ערה״ש ערב כפניות‪ ,‬ואפשטיין פי׳ הגאונים‬
‫לטהרות ‪ .145‬ו( ערוך ע׳ כגני‪ .‬ועי׳ באוצה׳׳ת‪ .‬ז( ראבי׳׳ה ‪ 137‬סי' קמ״ו‪ .‬ח( מכ״י אוכספורד‬
‫)‪ (Ms. Heb. d . 46‬שפרסמתי בגנזי קדם א׳ ‪ 45‬־‪ .26‬ופי׳ אובא טמיא נעתק סתם בערוך ע׳ גוהא‪,‬‬
‫והמוקף ברבוע משם‪ .‬ולא כיון יפה הר״ש במברגר בהערותיו בספרו ״למוד־ערוך“ שכתב‪ :‬״כל דברי‬
‫הערוך בזה המה קצור מתשובת רב האי ז״ל “ בתג״ל סי׳ צ״ח‪ ,‬כי פירוש ר״ח הוא שנתקצר‪.‬‬
‫‪63‬‬ ‫]דף נט‪(.‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫ו עד סו פו‬ ‫הו ל ך מ סו ף ה עו ל ם‬ ‫ו קו לן‬ ‫הג דו ל‬ ‫לי ם‬ ‫ויו ר דו ת‬ ‫ו מ תג לג לו ת‬ ‫עו ל מו‬ ‫לאבד‬

‫ולא‬ ‫שכחם‬ ‫עז ב ם ול א‬ ‫לא‬ ‫שהקב״ה‬ ‫לי ש ר א ל‬ ‫ל ה ר או ת‬ ‫כו לו‬ ‫זו‬ ‫גי ה א‬ ‫הו א‬ ‫זה‬

‫אי ל א‬ ‫הג או ל ה‬ ‫מן‬ ‫י תי א שו‬ ‫שלא‬ ‫לבם‬ ‫את‬ ‫ל חז ק‬ ‫זה‬ ‫כל‬ ‫ל ה חזי רן‬ ‫ע תי ד‬ ‫ו כי‬ ‫גטשם‬

‫שגז ר‬ ‫כ מו‬ ‫ב ג י־־י ו ת‬ ‫ל היו ת ם‬ ‫הקב״ה‬ ‫שגז ר‬ ‫הז מן‬ ‫שי ש לי ם‬ ‫עד‬ ‫ה צ רו ת‬ ‫על‬ ‫י ס ב לו‬

‫אינו י דו ע‬ ‫וז ה‬ ‫י דו ע‬ ‫הי ה‬ ‫הג לו ת‬ ‫או תו‬ ‫ז מן‬ ‫ו ג׳‬ ‫ארבע‬ ‫או תו‬ ‫ו ענו‬ ‫ו ע ב דו ם‬ ‫ב ר א שונ ה‬

‫א ו ת ו ת ל הו די ע‬ ‫כ מו‬ ‫ב עו ל מו‬ ‫הקב״ה‬ ‫ו מראה‬ ‫לג לו ת‬ ‫ק צו ב‬ ‫ז מן‬ ‫יש‬ ‫פגי ם‬ ‫מכל‬ ‫אי ל א‬

‫ו כי‬ ‫ו מ טו ל ט לין‬ ‫ו גו לין‬ ‫ב ש ע בו ד‬ ‫שהם‬ ‫י ש ר׳‬ ‫מ פני‬ ‫קו שי‬ ‫כ מין‬ ‫הקב״ה‬ ‫ל פני‬ ‫יש‬ ‫כי‬

‫כ ך או מ׳‬ ‫ו ה ם כ ש ר או‬ ‫כ ב ת ח ל ד־ ז‬ ‫ל ה חזי רן‬ ‫ע תי ד‬ ‫ו כי‬ ‫נטשם‬ ‫לא‬ ‫ע לי ה ם‬ ‫ר ח מיו‬

‫בי ר א תו ו מ חזי קי ם ב תו ר תו‬ ‫ו מ ת חז קי ם‬ ‫ל פניו‬ ‫ה נ ה ה ק ב ״ ה ] די דן[ ר ח מי ו ע לי נ ו ו ז כ ר ו נ י נ ו‬

‫שקר‬ ‫ש הי ה‬ ‫כ מו‬ ‫א(‬ ‫ט מי א‬ ‫אי ב א‬ ‫ק טינ א‬ ‫רב‬ ‫ו ה שי ב‬ ‫ו מ ש פ טיו‬ ‫)‪ 86‬ע״ב(‬ ‫ו חו קיו‬

‫ס פי קו ת‬ ‫כ מו‬ ‫אי ל א‬ ‫ד מ עו ת‬ ‫אי נ ם ■ כ מ י ן‬ ‫ו כי‬ ‫ד ב ריו‬ ‫כל‬ ‫שקר‬ ‫הם‬ ‫כך‬ ‫א לו ה‬ ‫ש הו א‬

‫אל‬ ‫כ פי‬ ‫אכה‬ ‫אני‬ ‫וג ם‬ ‫כ ד כ ת׳‬ ‫כ פי ם‬ ‫ו סו פ ק‬ ‫למלאך‬ ‫הקב״ה‬ ‫‪{-‬‬ ‫גוז ר‬ ‫גוז ר‬ ‫כ פי ם‬

‫אי ב א‬ ‫ד ב רי‬ ‫ק טינ א‬ ‫רב‬ ‫ד א ם׳‬ ‫ו ה אי‬ ‫גו ה א‬ ‫הי א‬ ‫וזו‬ ‫מ ביני הן‬ ‫זי עזו ע‬ ‫ויו צ א‬ ‫ג(‬ ‫כ פי‬

‫יש‬ ‫הנ ה‬ ‫שי א מ רו‬ ‫א ח ריו‬ ‫בני א ד ם‬ ‫וי ט עו‬ ‫ד ב ריו‬ ‫ל קיי ם‬ ‫שלא‬ ‫כ די‬ ‫הם‬ ‫שקר‬ ‫ט מי א‬

‫אי ל א גוז ר‬ ‫שי ש ל ש ם אנ ח ה‬ ‫ו שי ד'ו ם‬ ‫חם‬ ‫מ ת אנ ח‬ ‫נ תן‬ ‫ר׳‬ ‫ש א מ׳‬ ‫וז ה‬ ‫ממש‬ ‫בו‬

‫ה כ בו ד גוז ר‬ ‫כסא‬ ‫תחת‬ ‫רג ליו‬ ‫את‬ ‫דו ח ק‬ ‫שא מר‬ ‫וז הו‬ ‫ה מ ל א ך ] שי ת אנ ח‬ ‫על‬ ‫הקב״ה‬

‫למלאך‬ ‫או מ ר‬ ‫א מ רי‬ ‫ו ר בנן‬ ‫רג ליו‬ ‫ל ד חו ק‬ ‫ה כ בו ד‬ ‫כסא‬ ‫תחת‬ ‫ה עו מ ד‬ ‫ה מ ל א ך[‬ ‫על‬

‫או מ ר‬ ‫שהקב״ה‬ ‫הו א‬ ‫י דו ע‬ ‫דבר‬ ‫וז ה‬ ‫י(‬ ‫י ענ ה‬ ‫כ דו ר כי ם‬ ‫הי ר ד‬ ‫שנ א׳‬ ‫ב ר קי ע‬ ‫ו בו ע ט‬

‫שי ש‬ ‫כ ת׳‬ ‫קרא‬ ‫ו אי ל מ ל א‬ ‫א שו ר‬ ‫ב מ חנ ה‬ ‫וי ך‬ ‫י ״י‬ ‫מלאך‬ ‫וי צ א‬ ‫כ ד כ ת׳ ה(‬ ‫למלאך‬

‫פי׳ ר״ח ז ״ ל ט( אובא‬ ‫כיןן‬ ‫א ד‘ א‬ ‫או תו‬ ‫או מ רין‬ ‫היינו‬ ‫לא‬ ‫שד‬ ‫זרה‬ ‫ב ע ב ו׳‬
‫טמיא שם ע״ז והיה שם שד‬
‫והשד עונה לו ולשד היו‬ ‫ו(‬ ‫א לו ה‬ ‫לא‬ ‫ל ש די ב ם‬ ‫יז ב חו‬ ‫ש כ ת׳‬ ‫מקרא‬ ‫ש מ צ אנו‬

‫עוכדין כדכת׳ יזבחו לשדים‬ ‫^ ד ב רי‬ ‫כ ד כ ת׳‬ ‫קשה‬ ‫זה‬ ‫ש ד‪ ,‬ו אין‬ ‫ט מי א‬ ‫אי ב א‬ ‫פי ר שנו‬
‫לא אלוה‪ .‬והשדים משיחין‬
‫במסכת‬ ‫א מ רו‬ ‫י(‬ ‫ש ד־ ז ו‬ ‫מ סי חין‬ ‫ה ש די ם‬ ‫כי‬ ‫ר בו תי׳‬
‫כדמפורש בפרק אין דורשין‬
‫ו׳ דברים נאמרו בשדי׳ שלשה‬ ‫ש ש ה ד ב רין‬ ‫ח(‬ ‫דו ר שין ב ע ריו ת‬ ‫)‪ 87‬ע״א(‬ ‫ח גיג ה פ ר ק אין‬
‫כבשר ודם וג׳ כמלאכי השרת‬
‫כ מ ל א כין או כ לין‬ ‫כ בני א ר ם ו של ש ה‬ ‫של שה‬ ‫נ א מ׳ ב ש די ם‬
‫אוכלין ושותין ופרין ורבין‬
‫ומשיחין י( כבני אדם ובו׳‪.‬‬ ‫ו ר בי ם כ ב ני א ד ם ו מ תי ם כ ב ״ א‪.‬‬ ‫כ ב ני א ד ם ו פ רי ם‬ ‫ו שו תין‬

‫ו שו מ עין‬ ‫כנ פי ם‬ ‫וי ש ל ה ם‬ ‫כ מ ל א כי ם‬ ‫ו עד סו פו‬ ‫מ סו ף ה עו ל ם‬ ‫הו ל כין‬ ‫כ מ ל א כין‬ ‫ג׳‬

‫א ח ד‬ ‫כ ו ל ם פה‬ ‫ה ר ת ל מ ו ד‬ ‫ח כ מ י‬ ‫ו כ ל‬ ‫כ מ ל א כי ם‪.‬‬ ‫ש ע תי ד ל היו ת‬ ‫מה‬

‫ב ת ו ר ת‬ ‫ה ל ל ו‬ ‫ה ד ב ר י ם‬ ‫מ פ ר ש י ם‬ ‫ה ת ל מ ו ד‬ ‫ח כ מ י‬ ‫ב ד ב ר י‬ ‫ה ב ק י י ם‬

‫עין‬ ‫שי ש‬ ‫לו מ ר‬ ‫אי פ ש ר‬ ‫ו כי‬ ‫י ״י‬ ‫תי שן‬ ‫ל מ ד־ !‬ ‫עו ר ה‬ ‫ד־ ! כ ת׳‬ ‫ש א מ׳‬ ‫ו כ מו‬ ‫מ ש ל‬

‫א( כן הוא בכי״פ‪ .‬עי׳ הגהות ד״ס‪ .‬ב( כפול בכ״י‪ .‬ג( יחזקאל כ״א‪ ,‬כ״כ‪ .‬ד( ירמיה‬
‫ו( דברים ל״ב‪ ,‬י״ז‪ .‬ז( הוי״ו מן שהו ארוך בכ״י‪ ,‬ואפשר‬ ‫ה( מ״ב י״ט‪ ,‬ל״ה‪.‬‬ ‫כ״ה‪ ,‬ל׳‪.‬‬
‫ח( חגיגה ט״זע״א כשגויים שונים‪ .‬ט ערוך ע׳ ״אובא טמיא “‪ .‬י( ומשיחין‪.‬‬ ‫לקרוא‪ :‬שה ן ‪.‬‬
‫כ״ה בכ״י ערוך שלי‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ל א ו צ ר ה פ י ר ו ש י ם — פיר״ח‬ ‫‪64‬‬

‫ת א כ ל י ש ל ו מ ר ש י ש א ף ו פ ה איי ל א כ ת ו ר ת מ ד מ י ן‬ ‫ב א פו ו א ש מ פיו‬ ‫ע שן‬ ‫כ ר כ ת׳ ו ע ל ה‬

‫ולא‬ ‫ב כי ה‬ ‫לא‬ ‫ל פניו‬ ‫ש אין‬ ‫מו די ם‬ ‫הכל‬ ‫אבל‬ ‫די מוי‬ ‫ב תו ר ת‬ ‫ח כ מ׳‬ ‫ר ב רי‬ ‫כל‬ ‫כך‬

‫מגו ף א ל א ד ב רי ה ח כ מי ם ב תו ר ת די מוי ב ד ב רי הנ בי אי ם‪.‬‬ ‫ול א אנ ח ה‬ ‫דמעה‬ ‫ש חו ק ו ל א‬

‫מ א י ר ע מי ם א׳ ש מ ו א׳ ע נ נ י ד א ת ו ב ג ל ג ל א כ ר ב׳ קו ל ר ע מ ך ב ג ל ג ל‬ ‫ח ר ע מי ם‬ ‫על‬

‫ר ב נ ן א מ ׳ מ א י ר ע מ י ם ע נ נ י ד ש פ כ י מ י מ ר א א ( ל ה ד ד י ש נ ׳ =( ל ק ו ל ת ת ו ה מ ו ן מ י ם ב ש מ י ׳‬

‫מ י מ ר א ה( בענני מימסא מסי ובריק‬ ‫מי מ ר א‬ ‫א מ׳‬ ‫)‪ 87‬ע״ב(‬ ‫ב ר י ע קו ב‬ ‫אחא‬ ‫רב‬
‫ברקא תקיפא דברק בעננא ומיתבר נזיוי‬ ‫מ מ א סי‬ ‫ב ענני‬
‫דברדא ומפשר ליה‪ .‬פי׳ ממיסא מסי מליעון‬ ‫‪.‬‬
‫המס ימס )ש״ב י״ו‪ ,‬י׳( כלו׳ מחמם הברק‬ ‫כ לו מ׳ ח ב ו ק ר י ( מ ח מ ם‬ ‫ה מו ם י מו ם‬ ‫מ ל שון‬
‫גזיזי השלג והן נמסין ויוררין בעננים‪.‬‬ ‫ויו ר דין ב ע נני ם‪.‬‬ ‫נ מ םין‬ ‫ו הן‬ ‫ה ש לג‬ ‫גזיזי‬

‫רב‬ ‫מי מ ר א‪.‬‬ ‫ו א תי‬ ‫ו מנ ה מין ענני‬ ‫ברקא‬ ‫ב רי ק‬ ‫ד חזינן י(‬ ‫כו תי ה‬ ‫ב ענני ם‬ ‫ו מסתברא‬

‫כי‬ ‫ר ע ם‬ ‫ו מ ש ת מ ע‬ ‫א פ ו מ י ה ו‬ ‫זי ק א‬ ‫ונ שי ב‬ ‫מ ח ל לי‬ ‫ח ל חו לי‬ ‫ענני‬ ‫א מר‬ ‫א שי‬

‫ז (‪.‬‬ ‫דני‬ ‫א פ ו ם‬ ‫ק לא‬

‫כמראה‬ ‫ש נ׳ ח(‬ ‫פניו‬ ‫על‬ ‫לי פו ל‬ ‫צ רי ך‬ ‫קשת‬ ‫ה רו א ה‬ ‫לוי‬ ‫בן‬ ‫ר׳ י ה ו ש ו ע‬ ‫א מ׳‬

‫מ שו ם‬ ‫הי א “(‬ ‫ולא‬ ‫י ״י ו ג׳‬ ‫כ בו ד‬ ‫מראה‬ ‫כן‬ ‫הג ש ם‬ ‫ביו ם‬ ‫י הי ה ב ענן‬ ‫א שר‬ ‫הק שת‬

‫ה ב רי ת‬ ‫ה ע ו ל׳ ז ו כ ר‬ ‫ב״א מלך‬ ‫ל ב רו כי‬ ‫צ רי ך‬ ‫א ל א י(‬ ‫לקשת‬ ‫ד פ ל ח לי ה‬ ‫כ מו‬ ‫ד מ חזי‬

‫ו ב ר ק א‬ ‫ד ח י ו ר א‬ ‫ב ר ק א‬ ‫] ר ב א[‬ ‫א מ׳‬ ‫ב מ א מ ר ו י ב(‬ ‫ו קיי ם‬ ‫ב ב רי תו‬ ‫נ א מ ן י א(‬

‫ה ד ד י‬ ‫ל ה ד י‬ ‫ד ם ק“ ק ן‬ ‫ע נ נ י‬ ‫ו ת ר ת י‬ ‫י ו ר ק ר ת א‬ ‫ו ע נ נ י‬ ‫י חי ד א ד־ז‬

‫ע ל י ה‬ ‫ל מ י ב ע א‬ ‫צ ר י ך‬ ‫ד ר ו מ י ת‬ ‫מ ע ר ב י ת‬ ‫מ ק ר ן‬ ‫ד ס ל ק א‬ ‫ו ע נ נ א‬

‫ד ק שי י ן‪.‬‬ ‫ר ח מ י‬
‫הוי‬ ‫לא‬ ‫דז ע פ א‬ ‫ו א מ׳ ג מ י ר י‬ ‫עו ף י ‪0‬‬ ‫של‬ ‫ב רו ח‬ ‫א ביי‬ ‫או ק מ ה‬ ‫ה רו חו ת‬ ‫ועל‬

‫הו ה‬ ‫לא‬ ‫ש עי‬ ‫ת ר ת י ) ‪ 8 8‬ע׳׳ א(‬ ‫דז ע פ א‬ ‫מי מ מ א ו ג מי רי‬ ‫מ ת חי ל‬ ‫א ם כן‬ ‫אי ל א‬ ‫ב לי לי א‬

‫ש תי ם‬ ‫מברך‬ ‫ה ר ע מי ם ו ה ב ר קי ם‬ ‫דעל‬ ‫לי ה‬ ‫וקמא‬ ‫צ ר ה‪.‬‬ ‫ת קו ם פ ע מי ם‬ ‫לא‬ ‫שנ׳ י י (‬

‫שני ם טז(‬ ‫כו כ בי פ ם‬ ‫מי עו מ‬ ‫ב ר א ש י ת טי (‪.‬‬ ‫עו ש ה‬ ‫ו ב רו ך‬ ‫עו ל ם‬ ‫מלא‬ ‫ש כו חו‬ ‫ב רו ך‬

‫א הני‬ ‫מברך‬ ‫אינו‬ ‫או קי מנ ה‬ ‫כו ל׳‬ ‫הג ב עו ת‬ ‫ועל‬ ‫ה ה רי ם‬ ‫על‬ ‫ש תי ם‪.‬‬ ‫מז לו ת‬ ‫מי עו ט‬

‫ב ר א שי ת‪.‬‬ ‫עו ש ה‬ ‫ה ע ו׳‬ ‫מלך‬ ‫א ל הינו‬ ‫י ״י‬ ‫ב״א‬ ‫חדא‬ ‫אלא‬ ‫כו ל הי‬

‫א( גרסתנו בגמ׳; דשפכי מיא‪ .‬ב( ירמיה י‪ /‬י׳׳ג‪ .‬ג( במו שהוא בערוך‪ .‬ד( צ״ל‪:‬‬
‫הברק )כמו בערוך(‪ .‬ה( ערוך ע׳ גז‪ .‬ו( עפי׳׳ז יש לתקן גירסת כי״מ בד״ס‪ :‬דחויא ברקים‪.‬‬
‫ז( סדור המאמרים כאן משונה ממה שהוא לפגינו ומתאים להסדר שבכ״י בית גתן‪ ,‬ועי׳‬
‫ט( לפנינו בגמרא‪ :‬לייטי עלה במעדבא משום דמחזי‬ ‫ח( יחזקאל א‪ /‬כ׳׳ח‪.‬‬ ‫הגהות ד״ס‪.‬‬
‫כמאן דסגיד לקשתא “‪ .‬י( כדמסיק רב פפא‪ :‬הלכך נימרינהו לתרוייהו‪ .‬יא( נאמן בלא ויו‪,‬‬
‫וכן הוא בערוך ערך קשת ובאלפסי‪ .‬וכן רשום בשם הגר״א בגליון הגמרא‪ .‬יב( במאמרו )ולא‬
‫בשבועתו(‪ .‬כ״ה בערוך דפ׳ פיזרו וד׳ ויניציא כלפגינו בגמרא‪ ,‬וכן גם ברי׳־ף‪ .‬ועי׳ בערוך השלם‪.‬‬
‫יג( צ״ל; זעף‪ .‬פי׳ רוח של זעף רוח קשה‪ .‬רוח גדולה באה מעבר המדבר )איוב א׳(‬
‫טו( בפסקא על ההרים ועל הגבעות‪ :‬רבא‬ ‫תרגומא זעפא רבתא )ערוך(‪ .‬יד( נחום א׳‪ ,‬ט׳‪.‬‬
‫אמר התם מברך תרתי ברוך שכחו מלא עולם ועושה מעשה בראשית‪ .‬וזהו שכתב בשטמ״ק‪:‬‬
‫״ויש גירסאות שנראה מהם ששתים מברך בברקים ודוחות “‪ .‬ועי׳ אוצד הפידושים סוף צד ‪.94‬‬
‫טז( עי׳ אוצר הפירושים צד ‪ 95‬הערה א׳‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫מ ס כ ת ב ר כ ו ת ‪ 1‬ד ף נט‪[:‬‬

‫א מ׳‬ ‫יו ם‪.‬‬ ‫ל ש ל שי ם‬ ‫אחת‬ ‫ל פ ר קי ם‬ ‫או קי מנ ה‬ ‫ל פ ר קי ם‪,‬‬ ‫הג דו ל‬ ‫הי ם‬ ‫את‬ ‫ה רו א ה‬

‫עו ש ה‬ ‫א(‬ ‫ב טהרה‬ ‫ר קי ט‬ ‫עו ש ה‬ ‫ב רו ך‬ ‫או ט׳‬ ‫ב טהרה‬ ‫ר קי ע‬ ‫ה רו א ה‬ ‫בן לוי‬ ‫ר׳ י ה ו ש ו ע‬

‫בטהרה‬ ‫ר קי ע‬ ‫נראה‬ ‫לא‬ ‫מקד ש‬ ‫בי ת‬ ‫שחרב‬ ‫מעת‬ ‫או מ׳‬ ‫פפא‬ ‫בר‬ ‫רפרם‬ ‫ב ר א שי ת‬

‫כ םו ת ם‪.‬‬ ‫< ת שי ם‬ ‫ק ד רו ת ו ש ק‬ ‫ש מי ם‬ ‫אי ד־ בי ש‬ ‫ב(‬ ‫ש ג׳‬

‫פ י ׳ ה( חמה בתקופתה‬ ‫ה ר ו א ה ח מ ה ב ת ק ו פ ת ה ב ת ח י ד ‪ '-‬ת‬ ‫ש או מ׳‬ ‫מי‬ ‫ג(‬ ‫יש‬

‫בתחלת מחוור כ״ח •טנופלת‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬
‫נ י ס ן ב א ו ר ^ א ה ת קו׳י ס לני סן כ ת״ ל׳ לילד׳‬ ‫ה ת ק ו פ ה על ד(‬ ‫שנו פ ל ת‬ ‫כ״ח‬ ‫ה מ חזור‬

‫בכוכב •סבתי בתחלת ברייתה‪.‬‬ ‫ב ת ח ל ת ב רי א ת ה‪.‬‬ ‫ב בו כ ב ש ב תי‬ ‫ארבע‬ ‫נ ג הי‬ ‫דתלתה‬

‫עו ש ה‬ ‫ב רו ך‬ ‫או מ׳‬ ‫כ ס ד רן‬ ‫ו מז לו ת‬ ‫כו כ בי ם‬ ‫י(‬ ‫ב ת קו פ ת ה‬ ‫חמה‬ ‫ה רו א ה‬ ‫ר בנן‬ ‫תנו‬

‫של שת‬ ‫הג ש מי ם ו ל א ח ר‬ ‫בי מו ת‬ ‫ד אי ת מ ר‬ ‫הדה‬ ‫הונ א‬ ‫רב‬ ‫או מ׳‬ ‫י(‬ ‫י ר ו ש׳‬ ‫ב ר א שי ת‪.‬‬

‫עברה‬ ‫ב ש ח קי ם ו רו ד ת‬ ‫הו א‬ ‫ב ד תי ר‬ ‫או ר‬ ‫ר או‬ ‫ועתה לא‬ ‫שנ׳ ח (‬ ‫י מ י ם ) ‪ 8 8‬ע ״ ב(‬

‫בי מו ת‬ ‫כ ס ד רן‬ ‫ו מזי ד ^ו ת‬ ‫ו כו כ בי ם‬ ‫ב ת קו פ ת ה‬ ‫חמה‬ ‫ש או מ׳‬ ‫זה‬ ‫פי ר׳ “ (‬ ‫ות טהרם‬

‫כו כ בי ם‬ ‫ולא‬ ‫בהם‬ ‫חמה‬ ‫נראתה‬ ‫ולא‬ ‫מ עונני ם‬ ‫י מי ם‬ ‫של שה‬ ‫ש היו‬ ‫בעת‬ ‫הג ש מי ם‬

‫ל א‪.‬‬ ‫העת‬ ‫זו‬ ‫וזו ל תי‬ ‫שי ת ר או‬ ‫בעת‬ ‫ע לי הן‬ ‫לברך‬ ‫צ רי בין‬ ‫העת‬ ‫או ת ה‬

‫ב שו רו ת‬ ‫ל ס מו ך‬ ‫ר או‬ ‫מה‬ ‫י(‬ ‫כ ו ל׳‪ .‬י ר ו ש׳‬ ‫טו בו ת‬ ‫ה ב שו רו ת‬ ‫ועל‬ ‫הג ש מי ם‬ ‫על‬

‫ו ש מו ע ה‬ ‫עי פ ה‬ ‫נפש‬ ‫על‬ ‫ק רי ם‬ ‫מי ם‬ ‫ש כ ת׳ י ב(‬ ‫שם‬ ‫על‬ ‫ג ש מי ם‬ ‫ל רי ר ת י א(‬ ‫טו בו ת‬

‫מ׳סיצא יג( חתן לקראת‬ ‫כלה‬ ‫ח תן ל ק ר א ת‬ ‫מ שיו צ א‬ ‫פי ר׳‬ ‫מ א ר ץ מ ר ח ק‪.‬‬ ‫טו ב ה‬
‫כלה‪ .‬פי׳ כ׳טתרד טפה על‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫הקרקע שכבר ירד בו מטר‬ ‫״ ל‬ ‫ו ה מי ם‬ ‫הארץ‬ ‫על‬ ‫ה ר קי ע‬ ‫מן‬ ‫ש ה טי פ ה יו ר ד ת‬ ‫מעת‬

‫מעלת כמין אבעבועות לפי‬ ‫זה‬ ‫א ב ע בו עו ת‬ ‫כ מין‬ ‫מ ע לין‬ ‫כ ג ש מי ם‬ ‫שי ר דו‬ ‫הארץ‬
‫ירידת הגשימים שהגשמים‬ ‫י‬
‫נקראין חתן ואבעבועות כלה‪.‬‬ ‫לך‬ ‫אנ חנו‬ ‫מו די ם‬ ‫ו מברך‬ ‫כי רי ה‬ ‫לקראת‬ ‫ח תן‬ ‫י צי א ת‬

‫כו ל׳‬ ‫לך‬ ‫אנ חנו‬ ‫מו די ם‬ ‫מברך והא‬ ‫ו ה מ טי ב‬ ‫ה טו ב‬ ‫הג ש מי ם‬ ‫על‬ ‫ו כי‬ ‫ו א ק שינן‬ ‫כו ל׳‬

‫כ ל לו‬ ‫ד ר תני א‬ ‫ב ה די ה‬ ‫א ח ריני‬ ‫ב ד אי כ א‬ ‫מ תני תין‬ ‫ו א סי קנ ה‬ ‫ו ט רינן‬ ‫ו ש ק לינ ן‬ ‫מברך‬

‫א ו׳‬ ‫) ‪ 8 9‬ע ״ א(‬ ‫ח בי רו‬ ‫של‬ ‫ועל‬ ‫ש לו‬ ‫ועל‬ ‫ש ה חיינו‬ ‫או מ׳‬ ‫ל ב דו‬ ‫ש לו‬ ‫על‬ ‫ש ל ד בר יי(‬

‫אום׳‬ ‫ב ת ח ל ה‬ ‫ו י ר ש ו‬ ‫א ב י ו‬ ‫מ ת‬ ‫לו טי(‬ ‫א מ רו‬ ‫שמע‬ ‫תא‬ ‫ו ה מ טי ב ‪.‬‬ ‫ה טו ב‬

‫ד אי כ א‬ ‫התם‬ ‫ו שנינו‬ ‫טי(‬ ‫ה א מ ת‬ ‫דיין‬ ‫ו ב ס ו ף‬ ‫ו ה מ ט י ב‬ ‫ה ט ו ב‬ ‫)מברך(‬

‫הי א‬ ‫ו ל א ש תו‬ ‫לו‬ ‫ה הנ א ה‬ ‫יי(‬ ‫זכר‬ ‫א ש תו בן‬ ‫ל ענין י ל ד ה‬ ‫ו כן‬ ‫ב ה די ה‬ ‫די ר תי‬ ‫א ח ו ד‪.‬‬

‫הנ א ה‪.‬‬ ‫ל הו‬ ‫אי ת‬ ‫ח בו ר ה‬ ‫בני‬ ‫ובל‬ ‫ו כן ביין‬ ‫בז כ ר‬ ‫רו צין‬ ‫ש שני הן‬

‫א( הנקודות על המלים לסימן מחיקה הן‪ .‬ב( ישעיה נ‪ /‬ג׳‪ .‬ג( אולי הוא ״גליון“‬
‫נשמט ״לבנה בטהדתה“כגירסת הרי״ף‪,‬‬ ‫ה( ערוך ע׳ חמה‪ .‬ו(‬ ‫ונכנס בפנים‪ .‬ד( צ״ל‪ :‬של‪.‬‬
‫או ״לבנה בגבורתה “ כגירסת הגמרא‪ .‬ז( ירוש־למי פרק ט׳ הלכה ב׳‪ .‬ובויקרא רבא פכ״ג‪ ,‬אות‬
‫ח׳ בשנוי‪ .‬ח( איוב ל״ז‪ ,‬כ״א‪ .‬ט( הובא בערוך ע׳ ״חמה “ מלה במלה בשים‪ :‬פי׳ אחר‪ .‬ובסופו‪:‬‬
‫ירושלמי‪ .‬ובתש״ר ח׳׳א ‪ 58‬בשינוי לשון בשם פר׳׳ח עי׳־ש‪ .‬י( ירושלמי ט‪ /‬ג׳‪ .‬ובב״ר פי״ג אות‬
‫ט״ו בשינוי‪ ,‬ועי׳ בר״נ גאון‪ .‬יא( לירידת‪ .‬וכ׳׳ה גם בכ״י רומא )לונץ(‪ .‬יב( משלי כ״ה‪ ,‬כ׳׳ה‪.‬‬
‫יג( ערוך ערך חתן‪ .‬יד( בגמרא‪ :‬״קצרו של דבר “‪ .‬וברש׳׳י‪ :‬״כלומר כללו של דבר “‪.‬‬
‫טו( כ׳׳ה בה״ג‪ ,‬בכי׳־מ וב״נ‪ .‬טז( וכ״ה גם בכי״פ‪:‬‬ ‫וכ׳׳ה בכי״מ ובכי׳יפ )עי׳ הגהות ד׳׳ס(‪.‬‬
‫)עי׳ הגהותד״ס(‪ .‬יז( נראה שגרסת ר׳׳ח היתה‪ :‬״אמרו לו ילדה אשת׳ זכר אומרברוך הטוב‬
‫והמטיב “‪ ,‬אחרי ״אמרו לו מת אביו “ וכו׳‪ .‬וכן הוא כה״ג שלנו ובכ׳׳י שונים יטכד׳׳ס ובב״נ‪.‬‬

‫פירושיי ר״ח ‪.5‬‬

 ‫נ ס פ ח י ם ל א ו צ ר ה פ י ר ו ש י ם — פיר״ח‬ ‫‪66‬‬

‫ה ש מו ע ה‬ ‫ו כ ו ר ‪ .‬זו‬ ‫ש ה חיינו‬ ‫או מ׳‬ ‫ח ר שי ם‬ ‫כ לי ם‬ ‫ו קנ ה‬ ‫חר ש‬ ‫בי ת‬ ‫בנ ה‬ ‫מ ת ני׳‬

‫מ ב ב ל‬ ‫ש ב א ה‬ ‫ה נ ו ס ח א‬ ‫מן‬ ‫נ ס ח נ ו ה‬ ‫אנו‬ ‫אבל‬ ‫בנו ס ח או ת‬ ‫הי א‬ ‫מ שו ב ש ת‬

‫אבל‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫ש א י ן לו‬ ‫אי ל א‬ ‫לברך‬ ‫ש צ רי ך‬ ‫ש אנו‬ ‫לא‬ ‫הונ א‬ ‫רב‬ ‫א מ׳‬ ‫ו בן ס י ר ו ר ה‬

‫ר כי‬ ‫מי כ ל ל‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫זה‬ ‫ואחד‬ ‫זה‬ ‫א מ׳ א ח ר‬ ‫ל ב ר ך ו ר׳ י ו ח נ ן‬ ‫צ רי ך‬ ‫אין‬ ‫לו‬ ‫יש‬

‫צ ר י ך‬ ‫ה כ ל‬ ‫ד ב ר י‬ ‫ב הן‬ ‫כ י ו צ א‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫ו ע כ ש י ו‬ ‫קנ ה ו חזר ו קנ ה הו אי ל‬

‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫קנ ה‬ ‫שלא‬ ‫אי ל א‬ ‫ש אנו‬ ‫לא‬ ‫הונ א‬ ‫רב‬ ‫א מ׳‬ ‫א ח רינ א‬ ‫לי שנ א‬ ‫ל ב ר ך א(‬

‫זה‬ ‫ואחד‬ ‫אחד זה‬ ‫אמר‬ ‫יו חנן‬ ‫ו ר׳‬ ‫ל ב ר ך ב(‪.‬‬ ‫צ רי ך‬ ‫אין‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫קנ ה‬ ‫אם‬ ‫אבל‬

‫צ רי ך‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫קנ ה‬ ‫לא‬ ‫בין‬ ‫ע״ב(‬ ‫)‪89‬‬ ‫ב הן‬ ‫קנ ה כיו צ א‬ ‫ל ב ר ך כ לו ט׳ בי ן‬ ‫צ רי ך‬

‫ל ב ר ך‬ ‫צ ר י ך‬ ‫ב הן‬ ‫כ י ו צ א‬ ‫לו‬ ‫ו אין‬ ‫חד ש‬ ‫בי ת‬ ‫בנ ה‬ ‫מו תי בי ג (‬ ‫לברך‬

‫ל ב ר ך‬ ‫צ ר י ך‬ ‫כ ך‬ ‫ובין‬ ‫כ ך‬ ‫בין‬ ‫או׳‬ ‫י ה ו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫מ א י ר‬ ‫ר׳‬ ‫ד ב ר י‬

‫ב הן[‬ ‫כיו צ א‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫]הא‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫לו‬ ‫ו אין‬ ‫מ ר ק א תני‬ ‫מ אי ר‬ ‫ל ר׳‬ ‫טינ ה‬ ‫די קינן‬

‫לו‬ ‫בין י ש‬ ‫או ט׳‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ל ב ר ך ו ר׳‬ ‫צ רי ך‬ ‫אין‬ ‫כ מו ת ם‬ ‫מ עו ל ם‬ ‫קנ ה‬ ‫שלא‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫אף‬

‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫כיו צ א‬ ‫ע דיין‬ ‫קנ ה‬ ‫ב הן הו אי ל ו ל א‬ ‫כיו צ א‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫ו בין‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬

‫ל לי שנ א‬ ‫אלא‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ב ר׳‬ ‫יו חנן‬ ‫מ א י ר ו ר׳‬ ‫כ ר׳‬ ‫הונ א‬ ‫רב‬ ‫קמא‬ ‫לי שנ א‬ ‫ב שלמא‬

‫כיו צ א‬ ‫ש ל א קנ ה‬ ‫אלא‬ ‫ש צ רי ך ל ב ר ך‬ ‫ש אנו‬ ‫לא‬ ‫ד א ט׳‬ ‫הונ א‬ ‫רב‬ ‫ב שלמא‬ ‫בתרא‬

‫כיו צ א‬ ‫ש קנ ה‬ ‫מי‬ ‫אם‬ ‫מינ ה‬ ‫ו דיי קינן‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫אין‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫קנ ה‬ ‫אבל‬ ‫ב הן‬

‫כיו צ א‬ ‫ע כ שיו‬ ‫א צ לו‬ ‫שי ש‬ ‫מי‬ ‫ש כן‬ ‫כל‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫אין‬ ‫א צ לו‬ ‫אינ ם‬ ‫ו ע כ שיו‬ ‫ב הן‬

‫א פי לו‬ ‫ד א מ׳‬ ‫יו חנן‬ ‫ר׳‬ ‫אי ל א‬ ‫מ אי ר‬ ‫כ ר׳‬ ‫הונ א‬ ‫רב‬ ‫נמצא‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫ש אין‬ ‫ב הן‬

‫ר׳‬ ‫רהא‬ ‫מ אי ר‬ ‫כ ר׳‬ ‫לא‬ ‫כ מ אן‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫לו‬ ‫וי ש‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫קנ ה‬

‫י הו ד ה‬ ‫ו י ד־ א כ ר ׳‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫אין‬ ‫ב הן‬ ‫ביו צ א‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫אם‬ ‫סבר‬ ‫מ אי ר‬ ‫) ‪ 90‬ע ״ א (‬

‫יו חנן ד (‬ ‫ר׳‬ ‫ו מ ש ני׳‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫אין‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫קנ ה‬ ‫אם‬ ‫סבר‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫דהא‬

‫ו ר ה אי‬ ‫צ רי ך ל ב ר ך‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫ו קנ ה‬ ‫ו חזר‬ ‫קנ ה‬ ‫א פי לו‬ ‫סבר‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫ל עו ל ם‬ ‫לא‬

‫סבר‬ ‫מ אי ר‬ ‫ר׳‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫לו‬ ‫בי ש‬ ‫מי פ ל גי‬ ‫מרקא‬ ‫ו דיי ק ת‬ ‫לו‬ ‫בי ש‬ ‫טי פ ל גי‬ ‫דקא‬

‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫לו‬ ‫שי ש‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫אף‬ ‫סבר‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ו ר׳‬ ‫לברך‬ ‫צ רי ך‬ ‫אין‬

‫צ רי ך‬ ‫מ אי ר ש אין‬ ‫ל ר׳‬ ‫א צ לו מו ד ה‬ ‫מ צויין‬ ‫וי שנ ם‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫ב ש ק נ ו־ !‬ ‫מי כ ל ל‬

‫ל הו די ע ך‬ ‫לו‬ ‫בי ש‬ ‫פ לו ג תי הו‬ ‫מ פ די ש‬ ‫ו ה אי‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫פ ליני‬ ‫בהא‬ ‫א פי לו‬ ‫אי ל א‬ ‫לברך‬

‫אין‬ ‫ב הן מ עו ל ם‬ ‫כיו צ א‬ ‫ש ל א קנ ה‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫אף‬ ‫לו‬ ‫שי ש‬ ‫ד כיון‬ ‫מ אי ר‬ ‫ד ר׳‬ ‫כ חו‬

‫ב מ ת נ י ת י ן‬ ‫דדי ק א‬ ‫ב ת ר א‬ ‫ו כ ל י ש נ א‬ ‫יו חנן‬ ‫כ ר׳‬ ‫לן‬ ‫ו קי מ א‬ ‫ל בר ך ה(‬ ‫צ רי ך‬

‫א( וכן נמצא בהלכות הרי״ף )המאור חקמן(‪ .‬וחרמכ״ן כמלחמות מוסיר שכן מצא כפי׳‬
‫רבינו חננאל‪ .‬ב( דר ס׳ ע״א‪ .‬ג( וכ״ה בכ״י פ׳ )עי׳ הגהות ד־ם(‪ .‬ד( ובכי״פ המתאים‬
‫בכלל לגירסת ר״ח ‪ :‬אמר לך ר־ יוחנן הוא הדין ‪ 1‬דכי קנה כיוצא בהן דפליגי ואנא דאמרי כר'‬
‫יהודה! והאי דקא מפלגי ביש לו להודיעך בוזו דרבי מאיר ]דאמר אפילו יש לו וקנה נמין אין‬
‫צריך לברך )הגהות ד״ס(‪ .‬והמוקר ברבוע משונה הוא‪ ,‬וצ׳־ל כך; ״אמר לך ר׳ יוחנן הוא הדין‬
‫!דאפילו קנה וחזר וקנה כיוצא כהן צריך לברך! והאי דקא מפלגי ביש לו להודיעך כהו דרבי‬
‫מאיר !דכיון שיש לו אעפ״י שלא קנה כיוצא בהן מעולם! א״צ לכרך“ ‪ .‬ה( עי׳ אוצה״פ צד ‪.95‬‬
‫‪67‬‬ ‫| דף ם‪|:‬‬ ‫מסכת ברכות‬

‫י ו ח נ ן‬ ‫ר׳‬ ‫ד פ ל י ג י‬ ‫ה י כ א‬ ‫ו כל‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫תנן‬ ‫ול א‬ ‫ב י ל י ם‬ ‫ק נ ה‬ ‫ד ת נ ן‬

‫י הו ד ה‬ ‫ר׳‬ ‫מ ת ריין‬ ‫דקא‬ ‫אלא‬ ‫עו ד‬ ‫א(ו ל א‬ ‫י ו ח נ ן‬ ‫כד׳‬ ‫הי ל כ׳‬ ‫ה ונ א‬ ‫ודב‬

‫לא‬ ‫ו בין‬ ‫קנ ה‬ ‫ד בין‬ ‫הי ל ב׳‬ ‫הי ל כ ך‬ ‫כ ד׳ י ה ו ד ה‬ ‫הי ל ב׳‬ ‫מ אי ד‬ ‫ו ד׳‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ו ד׳‬ ‫ל ט ע מי ה‬

‫א ש תו‬ ‫הי ת ה‬ ‫מ ת ני׳‬ ‫ל ב ד ך‪.‬‬ ‫צ די ך‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫אם‬ ‫ו א פי לו‬ ‫ב הן‬ ‫כיו צ א‬ ‫קנ ה‬

‫שו א‬ ‫תפלת‬ ‫זו‬ ‫ה די‬ ‫זבד‬ ‫א ש תי‬ ‫ע״ג(‬ ‫ש ת ל ד )‪90‬‬ ‫מ ל פני ך‬ ‫ד צון‬ ‫י הי‬ ‫ואמד‬ ‫מ עו ב ד ת‬

‫ו הו א‬ ‫ד ח מי‬ ‫מ הני‬ ‫א ר ב עי ם יו ם‬ ‫ב תו ך‬ ‫אבל‬ ‫שו א‬ ‫תפלת‬ ‫הי א‬ ‫יו ם‬ ‫מ׳‬ ‫לאחר‬ ‫או קי מנ ה‬

‫אבל‬ ‫תו ר ה‬ ‫ב ד ב רי‬ ‫ת מי ד‬ ‫מפחד‬ ‫אדם‬ ‫א ש רי‬ ‫א ח ת‪.‬‬ ‫בבת‬ ‫ו א ש תו‬ ‫אי ש‬ ‫ש הז די עו‬

‫ו ג׳ ‪.‬‬ ‫ח ט אי ם‬ ‫ב ציון‬ ‫פ ח דו‬ ‫שנ׳‬ ‫מתפחד‬ ‫ה חו ט א‬ ‫דעלמא‬ ‫ב מי לי‬

‫ב י ק ש‬ ‫כ י צ ד‬ ‫ה ע תי ד‬ ‫על‬ ‫ו צ ו ע ק‬ ‫פיר׳‬ ‫כו ל׳‬ ‫ב׳‬ ‫לכרך מתפלל‬ ‫הנ כנ ם‬

‫ל ש לו ם‬ ‫נ כ נ ם‬ ‫כ ו ל׳‬ ‫ל ש לו ם‬ ‫ש ת כני םני‬ ‫מ ל פני ך‬ ‫ר צון‬ ‫י הי‬ ‫או מר‬ ‫לעיר‬ ‫לי כ נ ם‬

‫ש ה כנ ם תני‬ ‫א ל הי‬ ‫י ״י‬ ‫ל פני ך‬ ‫אני‬ ‫מו ר ה‬ ‫או מר‬ ‫כ י צ ד‬ ‫ל ש ע ב ר‬ ‫ה ו ד א ה‬ ‫נו תן‬

‫ק דו שי ם‬ ‫מ כו ב די ם‬ ‫ה ת כ ב דו‬ ‫או מ ר‬ ‫ד‪ .‬כ ם א‬ ‫ל בי ת‬ ‫הנ כנ ם ב(‬ ‫בי צי א ה‪.‬‬ ‫ו בן‬ ‫ל ש לו ם‬

‫שז ה‬ ‫ש א צ א‬ ‫עד‬ ‫לי‬ ‫ו ה מ ת י נ ו‬ ‫א ל ו ה י כ ם‬ ‫ל י ו׳‬ ‫כ בו ד‬ ‫תנו‬ ‫ע ליון‬ ‫מ ש ר תי‬

‫‪ar Cn‬‬
‫נ ק בי ם‬ ‫בו‬ ‫וברא‬ ‫בהבמה‬ ‫יצר האדם‬ ‫א שר‬ ‫נ פי ק מ ב ר ך‬ ‫בי‬ ‫א ד ם‬ ‫בני‬ ‫ד ר ך‬
‫?ש‬
‫ש ת צי לני‬ ‫י ״י א ל ו ה י‬ ‫מ ל פני ך‬ ‫ר צון‬ ‫או מ׳י הי‬ ‫ל מ ר חין‬ ‫הנ כנ ם‬ ‫תנו ר בנן‬ ‫כו ל׳‪.‬‬ ‫‪C‬ב י ^ם‬
‫נק‬
‫‪-‬גז‬
‫י־*‬
‫נ א פי ק‬ ‫ו כי‬ ‫ו עיי ל‬ ‫קלקלה‬ ‫דבר‬ ‫בי‬ ‫יארע‬ ‫ואל‬ ‫ג(‬ ‫ל בו א‬ ‫ל ע תי ד‬ ‫בו‬ ‫ו מ כיו צ א‬ ‫מז ה‬

‫מ ל פני ך‬ ‫ר צון‬ ‫י הי‬ ‫או מ ר‬ ‫דם‬ ‫ל ה קיז‬ ‫הנ כנ ס‬ ‫ה או ר‪.‬‬ ‫מן‬ ‫ה צ ל תני‬ ‫א שר‬ ‫ב רו ך‬ ‫מברך‬ ‫‪si‬‬
‫!? ־=‬
‫כי‬ ‫א ת ה ד(‬ ‫ו ר ח מן‬ ‫רו פ א‬ ‫אל‬ ‫ו ת ר פ איני כי‬ ‫ל ר פו א ה‬ ‫לי‬ ‫זה‬ ‫עסק‬ ‫שי ה א‬ ‫‪-F‬ל ו ה י‬
‫יו׳״ א‬
‫‪==n‬‬
‫ה מ פי ל‬ ‫ב רו ך‬ ‫או מ ר‬ ‫לי שן‬ ‫י(‪ .‬הנ כנ ס‬ ‫רו פ א היי ם‬ ‫ב רו ך‬ ‫א מ׳ ר ב א ה (‬ ‫מ אי‬ ‫נ א פי ק‬ ‫‪X‬‬
‫‪f! E‬‬
‫י ״י‬ ‫מ ל פני ך‬ ‫ר צון‬ ‫י הי‬ ‫עין‬ ‫בת‬ ‫ל אי שון‬ ‫ו מ אי ר‬ ‫ז(‬ ‫אדם‬ ‫על‬ ‫שנ ה‬ ‫ע־ א (‬ ‫)‪91‬‬ ‫ח ב לי‬
‫־‪Jr »1‬‬
‫ע בי ר ה‬ ‫ה ר הו ר‬ ‫לי די‬ ‫ת בי איני‬ ‫ואל‬ ‫ל ש לו ם ח(‬ ‫ו ת ע מי דיני‬ ‫ל ש לו ם‬ ‫ש ת ש כי ביני‬ ‫א לו הי‬

‫י ״ו‬ ‫א׳‬ ‫ב׳‬ ‫א ל הי‬ ‫י ״י‬ ‫ל פני ך‬ ‫ש לי מ ה‬ ‫מ ט תי‬ ‫ותהא‬ ‫ר עי ם‬ ‫ח לו מו ת‬ ‫י ב ה לוני‬ ‫ואל‬ ‫ו עון‬
‫•! ‪n‬‬
‫ואתה נטלתה‬ ‫נתתה‬ ‫אתה‬ ‫בי‬ ‫שנ ת ת ה‬ ‫הנ ש מ ה‬ ‫א ל הי‬ ‫או מ׳‬ ‫מתער‬ ‫ה מ א י ר ל עו ל ם‪ .‬כ י‬ ‫‪?R‬‬
‫ב׳‬ ‫רו אי‬ ‫כל‬ ‫ו ב עיני‬ ‫ב עיני ך‬ ‫ו ל ר ח מי ם‬ ‫ולחסד‬ ‫ל חן‬ ‫ו ת תנני‬ ‫כו ל׳‬ ‫לי‬ ‫ה חז ר ת ה‬ ‫ואתה‬
‫‪ft‬‬
‫‪r u‬‬
‫טו בי ם‪.‬‬ ‫ה ס די ם‬ ‫גו מ ל‬ ‫י ״י‬ ‫א׳‬ ‫*־‪ *#‬יי‪n‬‬
‫י ״י‬ ‫את‬ ‫ואהבת‬ ‫ש נ׳‬ ‫כו ל׳‬ ‫ה טו ב ה‬ ‫על‬ ‫ש מברך‬ ‫כשם‬ ‫הרעה‬ ‫על‬ ‫לברך‬ ‫היי ב‬

‫א שי ר ה‬ ‫ומ שפט‬ ‫חסד‬ ‫כ ד כ ת׳‬ ‫בשמהה‬ ‫לקבלה‬ ‫היי ב‬ ‫ר ב ה ט(‬ ‫או ק מ ה‬ ‫ב כ ל‪.‬‬ ‫א לו הי ך‬

‫ב לי ל ה‬ ‫גו ר ב א י א(‬ ‫א ת א '{‬ ‫פי׳‬ ‫אקרא‬ ‫י ״י‬ ‫ובשם‬ ‫א ש ^ז‬ ‫י שו עו ת‬ ‫כו ס‬ ‫נ טי‬ ‫ו ב ת׳‬

‫א( הובא ברוקח ססי' שמ״א ביסס פר״ח‪ .‬ב( וכן סדר המאסרים בכי״ט ום׳ וב״נ וברי״ף‬
‫ג( וכ״ה בדפוס •סונצינו ובכי״ם וב״‪ :‬ובכל הרא־טונים )הגהות‬ ‫ובירושלמי )עי׳ הגהות ד״ס(‪.‬‬
‫ד״ס( ובה״ג‪ .‬ד( וכ״ה גם בכי־פ )עי׳ הגהות ד״ס( ובה״ג אספמיא צד ‪ ,76‬וכן בה״ג שלנו אלא‬
‫ה( אמר רבא‪ ,‬כ״ה גם בכי״מ ובכי״פ‪ ,‬בב״נ ובה״ג‪,‬וכרי״ף ועוד‬ ‫שחסרה שם מלת ״רופא“‪.‬‬
‫)עי׳ הגהות ד״ס(‪ .‬ו( וכן בב״ג ועוד )עי׳ הגהות ד״ס(‪ .‬ז( וכ״ה גם בכי״מ )ועי׳ בהגהות‬
‫ד״ס(‪ .‬ח( כ״ה גם בב״ג ובכי״פ )עי׳ הג׳ ד״ס‪ ,‬אות י׳(‪ ,‬ובה״ג אספמיא ‪ :76‬״ותעמידני מממתי‬
‫לשלום“ ‪ .‬ט( דף ס׳ ע׳׳ב‪ .‬י( דף ס׳ ע״ב‪ :‬״אתא גייסא שבייה למתא “‪ .‬יא( ערוך ע׳ גרב‪.‬‬
‫»( דאבי״ה צד ‪ . 140‬ונראה שבר״ח שלפנינו חסד עוד יותר‪.‬‬
 ‫פ י ר״ ח‬ ‫נספחים לאוצר הגאונים‬ ‫‪68‬‬

‫ד ע ב דין‬ ‫מה‬ ‫כר‬ ‫לו מ ר‬ ‫אד ש‬ ‫ר ג י ‪‘:‬‬ ‫יהא‬ ‫ה עי ר‪.‬‬ ‫ו שו ד ר‬ ‫ב לי ל ה‬ ‫ו שו ד ד‬ ‫בא‬ ‫וגו ר ב א‬

‫ל פ ו ר ע נ ו ת‪.‬‬ ‫ו קו ד ם‬ ‫ו בו ע ט ת ג (‬ ‫נו ש כ ת‬ ‫ו ב ט ש א ב(‬ ‫דנ כ ת א‬ ‫א(‬ ‫פי ר׳‬ ‫ל ט ב‪.‬‬ ‫ש מי א‬ ‫מן‬

‫ב ת ח ל ה א ל א ב נ י א ד ם ש נ׳ וי מ ה א ת כ ל הי ק ו ם א ש ר ע ש ה ו ג׳‪.‬‬ ‫פ י ר׳ ב מ ב ו ל ל א נ מ ח ה‬

‫ל מ אן‬ ‫אלא‬ ‫ה פ ר צו ף‬ ‫ב מ קו ם‬ ‫בב שר‬ ‫וסגר‬ ‫ונ ת פ ר דו‬ ‫ונ ם ד קו‬ ‫היו‬ ‫פ ר צו פין‬ ‫שני‬

‫ה ח תי כ ה‬ ‫מ קו ש‬ ‫כ לו מ ר‬ ‫) ‪ 9 1‬ע ״ ב(‬ ‫חתך‬ ‫ל מ קו ם‬ ‫ב ש ר ו שנינן‬ ‫צ רי ך‬ ‫א מ אי‬ ‫זנ ב‬ ‫דאמר‬

‫הקב״ה‬ ‫שע שה‬ ‫מלמד‬ ‫האדם‬ ‫אל‬ ‫וי בי א ה‬ ‫י(‬ ‫ה י י ^ ה ם ג י ר ו‪.‬‬ ‫ב שד‬ ‫ו הו צ ר ך‬ ‫ב מ מו ם מ ם‬

‫ג דו ל שו ש בינו ת‬ ‫א רין שי ע ש ה‬ ‫דרך‬ ‫תו ר ה‬ ‫למדה‬ ‫מי כ אן‬ ‫ה ר א שון‬ ‫לאדם‬ ‫ש ו ש בי נ ו ת ה(‬

‫ל ו‪.‬‬ ‫י(‬ ‫יארע‬ ‫ואל‬ ‫ל ק טן‬

‫ב ה‬ ‫ל ה ס ת כ י ד ■‘‬ ‫ו מ ת כ ו ן‬ ‫לי ד ה‬ ‫מי דו‬ ‫לאשה‬ ‫מ עו ת‬ ‫ה מרצה‬ ‫ר בנן‬ ‫תנו‬

‫הכתוב‬ ‫עליו‬ ‫מ ס י נ י‬ ‫ת ו ר ה‬ ‫ש ק י ב ל‬ ‫י(‬ ‫ר ב נ ו‬ ‫ל מ ש ה‬ ‫ד ו מ ה‬ ‫א פ י ל ו‬

‫א חר‬ ‫מנו ח‬ ‫ו כי י ל ך‬ ‫גי הנ ם‪.‬‬ ‫של‬ ‫מ דינ ה‬ ‫ינ ק ה‬ ‫לא‬ ‫ר;ז‬ ‫ינ ק ה‬ ‫לא‬ ‫לי ד‬ ‫יד‬ ‫א ו מ ר ח(‬

‫ל א ד ם‬ ‫מ ו ט ב‬ ‫יוד חנן‬ ‫א״ר‬ ‫ע צ ת ה‪.‬‬ ‫ו א ח רי‬ ‫ד ב ר י ד־ ז‬ ‫א ח רי‬ ‫פי ר שנו ה‬ ‫א ש תו‪,‬‬

‫ו ל א‬ ‫א ש ד־ז‬ ‫א ח ו ר י‬ ‫מ ו ט ב‬ ‫א ש ה‬ ‫א ח ר י‬ ‫ו ל א‬ ‫א ר י‬ ‫א ח ר‬ ‫ך‬ ‫ל ה‬

‫א ח ו ר י‬ ‫ו ל א‬ ‫ה כ נ ס ת‬ ‫ב י ת‬ ‫א ח ו ר י‬ ‫מ ו ט ב‬ ‫ט(‬ ‫ה כ נ ס ת‬ ‫ב י ת‬ ‫א ח ו ר י‬

‫דו מ ה‬ ‫אמר‬ ‫ו ש מ ו ‪< 5‬זל‬ ‫לז בו ב‬ ‫דו מ ה‬ ‫הרע‬ ‫יצר‬ ‫רב‬ ‫ש א מ׳‬ ‫זה‬ ‫זרה‪.‬‬ ‫עבודד־ז‬

‫כ לו מ׳‬ ‫בעלמא‬ ‫שנוי ‪ < :‬פ‬ ‫חי ט ה‬ ‫חטאת‬ ‫מן‬ ‫ודר ש‬ ‫רו בין‬ ‫חטאת‬ ‫לפתח‬ ‫שנ׳‬ ‫ל חי ט ה‬

‫לו‬ ‫ש־ א י ן‬ ‫רו מ ה‬ ‫לז בו ב‬ ‫ש ה רי‬ ‫כו פ תו‬ ‫ל כ פ ר תו‬ ‫המבקש‬ ‫הו א‬ ‫קל‬ ‫דבר‬ ‫הרע‬ ‫יצר‬

‫ו של שמאל‬ ‫ל טו ב‬ ‫יו ע צ תו‬ ‫שי לי מין‬ ‫או תו‬ ‫יו ע צו ת‬ ‫שלאדם‬ ‫כ ליו תיו‬ ‫ו ש תי‬ ‫ל ד ח ו ת‪.‬‬ ‫כו ח‬

‫מ בין‬ ‫הלב‬ ‫ר בנן‬ ‫תנו‬ ‫ל ש מ א ל ו‪.‬‬ ‫כ סי ל‬ ‫ולב‬ ‫לי מינו‬ ‫הכם‬ ‫לב‬ ‫י(‬ ‫שינ׳‬ ‫לרע‬ ‫יו ע צ תו‬

‫ג ו מ ר‬ ‫פ ה‬ ‫מ ח ת ך‬ ‫ל שון‬ ‫קול‬ ‫מ ו צ י א‬ ‫קנ ד ת‬ ‫) ‪ 92‬ע ־ א (‬ ‫יו ע צו ת‬ ‫כ ליו ת‬

‫י ש י נ ה‬ ‫ק י ב ה‬ ‫ס חו ק‬ ‫ט ח ו ל‬ ‫מ ש ק י ן‬ ‫מ י נ י‬ ‫כל‬ ‫ש ו א ב ת יא(‬ ‫ר י א ה‬

‫ז ו ר ק ת‬ ‫מ ר ה‬ ‫כ ו ע ס‬ ‫כ ב ד‬ ‫טו חן‬ ‫ק ר ק ב ן‬ ‫ד ת נ ו ע ר‬ ‫י שן‬ ‫ה י ש ן‬ ‫נ נ ע ר‬

‫‪< :‬זו‬ ‫שיניהן‬ ‫נ נ ע ר ו‬ ‫ת נ א‬ ‫לו‬ ‫והיד־ך‬ ‫ע מ ק ׳={‬ ‫ו מ נ ח ת ו‬ ‫ט פ ה‬ ‫בו‬

‫ו ל בי‬ ‫ש נ׳‬ ‫שו פ טן‬ ‫טו ב‬ ‫יצר‬ ‫צ די קי ם‬ ‫ד ב ק יג(‬ ‫תנו‬ ‫מת‪.‬‬ ‫מי ד‬ ‫ש נ י ה ן‬ ‫י שנו‬

‫ו ג׳‬ ‫‪ “7‬בו‬ ‫בקרב‬ ‫ל ר שי ע‬ ‫פשע‬ ‫נ או ם‬ ‫ש נ׳‬ ‫שיו פ טן‬ ‫רע‬ ‫יצר‬ ‫ר ש עי ם‬ ‫ב ק ר בי‬ ‫חלל‬

‫אנו‬ ‫כגון‬ ‫רבה יי(‬ ‫א מ׳‬ ‫^ז ביון‬ ‫לי מין‬ ‫י ע מו ד‬ ‫כי‬ ‫שנ׳‬ ‫שו פ טן‬ ‫וז ה‬ ‫זה‬ ‫בינוניי ם‬

‫ב( דנכתא ובטיצא‪ ,‬וכ״ה בכי״פ ובילקוט‬ ‫א( דף ס״א ע״א‪ :‬״דמזקא וניצכא ובעטא “‪.‬‬
‫ד( דף ס״א‬ ‫ג( ובן הוא בעיוך‪ ,‬ערך ״‪:‬כת“‪.‬‬ ‫)הגהות דקדוקי סופרים( ובית נתן ובערוך‪.‬‬
‫ו( צ״ר‪:‬‬ ‫ה( וכ״ה גם כר״ח לערובין י״ח‪ :‬וגם )לפי הגהות ד״ם( באגדות התלמוד‪.‬‬ ‫ע״א‪.‬‬
‫ז( וכן צ״ל בעירובין י־ח‪ :‬בהמוקף •צבפי׳ ד״ח ‪ :‬פי׳ !אפילו דומה למיצהן‪.‬‬ ‫ירע‪ ,‬כבגמדא‪.‬‬
‫ט( הםךר ‪ :‬אחרי ארי‪ ,‬אחרי א׳גיה‪ ,‬אחרי בית הכנסת‪ ,‬אחרי‬ ‫ח( מ׳גילי י״א‪ ,‬כ״א‪.‬‬
‫עבודה זרה‪ ,‬כ״ה גם בר״ח לערובין י״ח‪ :‬ולחנם הגיה המגיה •צם‪ .‬י( קהלת י׳‪ ,‬ב׳‪ .‬יא( דף‬
‫יג( בגמרא‪ :‬תניא ר׳ יוסי הגלילי אומר‪.‬‬ ‫יב( צ׳ל ‪ :‬נימוק והולך‪ ,‬כבגמרא‪.‬‬ ‫ס״א ע־׳ב‪.‬‬
‫יד( רבה‪ .‬וכ״ה גם בב״נ‪ .‬ובעין־יעקב הראכזון ובילקוט תהלים סי׳ ל״ו וכן הגיה הגרי־ב‬
‫)הגהות דקדוקי סופרים(‪ .‬ובכי׳־פ‪ :‬רב‪ ,‬וצ״ל‪ :‬רבה )•צם(‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫| ד ת סא‪ :‬סב‪|.‬‬ ‫כז ‪ c‬נ ת ב ר כ ו ת‬

‫לבל‬ ‫חיי‬ ‫מד‬ ‫שבק‬ ‫לא‬ ‫אנו‬ ‫אנן בינוניין‬ ‫אי‬ ‫א ביי‬ ‫לי ה‬ ‫אמר‬ ‫אנו א(‬ ‫בינוניין‬

‫נפ שך‬ ‫ובכל‬ ‫הו א‬ ‫ר שע‬ ‫אי‬ ‫צ די ק‬ ‫בנ פ שי ה ב( אי‬ ‫איני ש‬ ‫ידע‬ ‫רבה‬ ‫א מר‬ ‫בי רי ה‬

‫נ פ ש ך‪.‬‬ ‫את‬ ‫נו ט ל‬ ‫א פי לו‬

‫ה עו ס ק‬ ‫שכל‬ ‫ג(‬ ‫י ש׳‬ ‫על‬ ‫שמד‬ ‫מ ל כו ת הר ש ע ה‬ ‫א ח ת גז ר ה‬ ‫פעם‬ ‫ר בנן‬ ‫תנו‬

‫ל ה רי ג ה‬ ‫ע קי ב א‬ ‫ר׳‬ ‫את‬ ‫כ ש הו צי או‬ ‫עד‬ ‫ו כ ל׳‬ ‫פ פו ם‬ ‫הלך‬ ‫ד(‬ ‫בחרב‬ ‫ידקר‬ ‫ב תו ר ה‬

‫ר בנו‬ ‫ת ^י מי דיו‬ ‫לו‬ ‫א מ רו‬ ‫ש מי ם‬ ‫מ ל בו ת‬ ‫ע ליו‬ ‫מקבל‬ ‫ו הי ה‬ ‫הי ה‬ ‫שמע‬ ‫ק רי ת‬ ‫ז מן‬

‫ו א פי לו‬ ‫נ פ ש ך‬ ‫ב כ ל‬ ‫דכ ת׳‬ ‫א ה א‬ ‫מצ טער‬ ‫היי תי‬ ‫י מי‬ ‫כל‬ ‫ל הן‬ ‫א מ׳‬ ‫ב אן‬ ‫עד‬

‫ל ג מ ו ר ה (‬ ‫ה ס פ י ק‬ ‫ל א‬ ‫א קיי מנו‬ ‫לא‬ ‫לי די‬ ‫שבא‬ ‫ו ע כ שיו‬ ‫נ פ ש ך‬ ‫א ת‬ ‫נ ו ט ל‬

‫א ש רי ך‬ ‫) ‪ 9 2‬ע ״ ב(‬ ‫קו ל‬ ‫בת‬ ‫יצתה‬ ‫ב א ח ד‬ ‫נ ש מ ת ו‬ ‫ש י צ ת ה‬ ‫עד‬ ‫ה ד ב ר‬ ‫א ת‬

‫ב א ח ד‪.‬‬ ‫נ שמתך‬ ‫שי צ ת ה‬ ‫ע קי ב א‬ ‫ר׳‬

‫קו ד ש‬ ‫בי ת‬ ‫כנ ג ד‬ ‫ה מ כון‬ ‫ה מז ר ח‬ ‫שער‬ ‫כנ ג ד‬ ‫ר א שו‬ ‫את‬ ‫אדם‬ ‫לא יקל‬ ‫מ תני׳‬

‫גדר‬ ‫ש אין‬ ‫ו ב מ קו ם‬ ‫ו ב רו א ה‬ ‫ה צו פי ם וי ד־ פני ם‬ ‫י ו ח נ ן מן‬ ‫ר׳‬ ‫^זו ק מ ה‬ ‫ה ק ד שי ם ‪.‬‬

‫ראש‬ ‫בהר מת‬ ‫יהלך‬ ‫לא‬ ‫ר א שו‬ ‫את‬ ‫אדם‬ ‫יקל‬ ‫לא‬ ‫י(‬ ‫פי ר׳‬ ‫שו ר ה‪.‬‬ ‫ש ה ש בינ ה‬ ‫ו בז מן‬

‫ז(‬ ‫מ קו ם‬ ‫בכל‬ ‫הנ פנ ה‬ ‫תני א‬ ‫ר א ש‪.‬‬ ‫ו ב ה ר כנ ת‬ ‫קו מ ה‬ ‫ב כ פי פ ת‬ ‫אלא‬ ‫ז קו פ ה‬ ‫ב קו מ ה‬

‫ו כ ו׳‪.‬‬ ‫ח(‬ ‫ו ד רו ם‬ ‫צ פון‬ ‫א פי לו‬ ‫ו ב ג לי ל‬ ‫ו ד רו ם‬ ‫צ פון‬ ‫אלא‬ ‫ו מערב‬ ‫מז ר ח‬ ‫י פנ ה‬ ‫לא‬

‫פר״ח י( וקיי״ל כר• עקיבא‬ ‫מז ר ח‬ ‫ל הי פנו ת‬ ‫ד או ס ר‬ ‫ע קי ב א “ (‬ ‫כ ר בי‬ ‫לן‬ ‫ו קי מ א‬

‫דאסור לפנות מזרח ומערב בכ׳־מ‬ ‫‪_,. l‬״‬ ‫__מ‬
‫‪r‬‬ ‫דהא‬ ‫לא‬ ‫לארץ‬ ‫ב חו צ ה‬ ‫ו א פי לו‬ ‫מ קו ם‬ ‫בכל‬ ‫ו מערב‬
‫אפי׳ בחוץ לארץ דהא רבה הוה‬ ‫'‬ ‫'‬
‫מנח ליבני מזרח ומערב פי׳ בדי‬ ‫כיי‬ ‫פי ר׳‬ ‫כו ל׳‬ ‫ו מערב‬ ‫מז ר ח‬ ‫לי בני‬ ‫מנ ח‬ ‫הו ה‬ ‫רבה‬
‫״‪.‬זייצים רגליו על חלבני׳ ■‪:‬זהם‬ ‫ו מערב‬ ‫מז ר ח‬ ‫נ תונין‬ ‫ש־ הן‬ ‫ה ל ביני׳‬ ‫על‬ ‫רג ליו‬ ‫שי שי ם‬
‫נתוני׳ מזרח ומערב וירא‪.‬׳ פניו‬
‫^‬ ‫כ ר׳‬ ‫אנ א‬ ‫וא מר‬ ‫ו ד רו ב מ‬ ‫צ פון‬ ‫ו א חו ריו‬ ‫פניו‬ ‫י בו או‬
‫ואחוריו צפון ודרום ואמי־ אנא‬ ‫י‬
‫כר״ע סבירא לי דאט׳ אפילו בח״ל‬ ‫א בוי‬ ‫לארץ‬ ‫ב חו צ ה‬ ‫א פי לו‬ ‫דא מר‬ ‫ס ב י ר א לי‬ ‫ע קי ב א‬
‫אסור מזרח ומערב‪ ,‬ע״ב פר׳׳ח‪.‬‬ ‫ו מ ע ר ב‪.‬‬ ‫מז ר ד ח‬ ‫ל הי פנו ת‬

‫ד ב רין ל מ ד תי‬ ‫מ מ נ ו ג׳‬ ‫ו ל מ ד תי‬ ‫ר׳ י ה ו ש ו ע‬ ‫אחר‬ ‫נ כנ ס תי‬ ‫א מ ר ר׳ ע ק י ב א‬ ‫תני א‬

‫מיו ש ב‬ ‫אלא‬ ‫נ פ ר עין מ עו מ ד‬ ‫אין‬ ‫ו ד רו ם ו כי‬ ‫צ פון‬ ‫אלא‬ ‫מז ר ח ו מ ע ר ב‬ ‫נ פנין‬ ‫ש אין‬

‫לו‬ ‫אמר‬ ‫פני ך‬ ‫ה עז ת ה‬ ‫כ אן‬ ‫לו ע ר‬ ‫אמר‬ ‫אלא ב ש מאל‬ ‫בי מין‬ ‫מ קנ ד חין‬ ‫ו אין‬

‫דרב‬ ‫פו ריי ה‬ ‫תו תי‬ ‫כ הנ א על‬ ‫ו כן ר ב‬ ‫צריך ' « (‬ ‫ו ל ל מו ד אני‬ ‫הי א‬ ‫תו ר ה‬ ‫) ‪ 93‬ע ״ א {‬

‫בי מין‬ ‫מ קנ ד־זי ן‬ ‫מ ה אין‬ ‫מ פני‬ ‫צ ר כ י ו ב ו ל׳‬ ‫וע שה‬ ‫ו שחק‬ ‫ו ש מ עי ה ד ש ח‬ ‫ואמ‬

‫א מר‬ ‫ל קי ש‬ ‫ו רי ש‬ ‫תו ר ה‬ ‫ט ע מי‬ ‫בה‬ ‫ו מראה‬ ‫בה‬ ‫ו כו ת ב‬ ‫בה‬ ‫ש או כ ל‬ ‫מ פני‬ ‫ו א מ רו‬

‫ב( ידע איניש בגפעיה‪ .‬כ״ח גם‬ ‫א( כ״ה גם בב״נ וכי׳־פ‪ :‬כגון אנן ביגונים אנן‪.‬‬
‫ג( וכן בבי׳־מ ובכי״פ ועוד )עי׳ הגהות‬ ‫בכי׳׳פ‪ .‬ובב״נ ‪ :‬ידעי איגייס‪ ,‬ומלת ״בנפשיה “ ליתא‪.‬‬
‫ד״ס(‪ .‬ד( ובבי״פ ובי״ג‪ :‬וכל העוסק בתורה ידקר בחרב בא פפוס )עי׳ הגהות ד״ס(‪ .‬ה( וכן‬
‫בב‪-‬ג‪ :‬אמרו‪ :‬לא הספיק לגמור את הדבר עד‪ .‬ו( וכ״ה בערוך ע׳ קל‪ .‬ז( בכל מקום‪ ,‬כ״ה‬
‫גם בכי״נו‪ .‬וב״נ ועוד )עי׳ הגהות ד״ס(‪ .‬ה( עי׳ בזה גרסאות •םונות בהגהות ד״ס‪ .‬ט( עקרו‬
‫יא( דף ס״ב ע״א‪.‬‬ ‫י( או״ז ח׳׳א סי׳ קל״ו‪.‬‬ ‫בפי׳ רב האי גאון באוצר הפירושים‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬
‫יב( הנקודות על מלת ״ואמ׳ “ בכ״י לסימן מחיקה הן‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ^ א ו צ ר ה פ י ר ו ע י ם — פיר״ח‬ ‫‪70‬‬

‫ו ש תי קו ת א‬ ‫צני עו ת א‬ ‫הכסא‬ ‫ד בי ת‬ ‫קי ב ל ה א(‬ ‫ש ל ת פי לין‪.‬‬ ‫ק שר‬ ‫בה‬ ‫ש קו ש ר‬ ‫ס פני‬

‫נ תן‪.‬‬ ‫בר‬ ‫א מ י ב(‬ ‫ר׳‬ ‫ב מ תני‬ ‫לן‬ ‫קי מ א‬ ‫ר ח מי‪.‬‬ ‫ו מ ב עי‬ ‫ש תי קו ת ‪{ ^ :‬‬ ‫די סו רי‬ ‫קי ב ל ה‬

‫ח בי רו‬ ‫ש אין‬ ‫כ ל ז מן‬ ‫בבקעה‬ ‫שו מ ע‬ ‫ח ב רו‬ ‫ו אין‬ ‫שמתעט ש‬ ‫כ ל ז מן‬ ‫גדר‬ ‫א חו רי‬ ‫נ פנין‬

‫ל עו ל ם‬ ‫ו מ שני‬ ‫ו ט חו רין‬ ‫גדר‬ ‫ו נ פ ני ן‪ .‬א חו רי‬ ‫הבד‬ ‫בי ת‬ ‫לפתח‬ ‫יו צ אין‬ ‫מי ת בי‬ ‫רו אי ה ו‬

‫בי ת‬ ‫לפתח‬ ‫חוין‬ ‫ל חי פנו ת‬ ‫ב כ אן‬ ‫הו ת רו‬ ‫מה‬ ‫ו מ פני‬ ‫שי ת ר ח ק‬ ‫עד‬ ‫ל הי פנו ת‬ ‫א םור‬

‫בי ת‬ ‫ב צני עו ת‬ ‫להם‬ ‫הי ק לו‬ ‫מ הן‬ ‫עיין‬ ‫ש ל א י ע־ ^ י מ ו‬ ‫ה ט ה רו ת‬ ‫מ פני‬ ‫גדר‬ ‫ו א חו רי‬ ‫הבד‬

‫ח בי רו‬ ‫ש אין‬ ‫ז מן‬ ‫בל‬ ‫מ אי‬ ‫א מר‬ ‫א שי‬ ‫רב‬ ‫ב ק ר ו ב‪.‬‬ ‫ל הי פנו ת‬ ‫להם‬ ‫ו ה תי רו‬ ‫הבםא‬

‫ל די די ה‬ ‫אבל‬ ‫פ ר עו‬ ‫רו א ה‬ ‫ש אין‬ ‫ז מן‬ ‫כל‬ ‫) א מ׳(‬ ‫נ תן‬ ‫בר‬ ‫א מי‬ ‫ר׳‬ ‫ג(‬ ‫דהא‬ ‫רו אי הו‬

‫פ י ׳ ר ״ ח ד ( ו ק י י׳ ל כר‬ ‫לה‬ ‫מו קי ם‬ ‫וכד‬ ‫נ תן‬ ‫בר‬ ‫א מי‬ ‫כ ר׳‬ ‫לן‬ ‫ו קי מ א‬ ‫לי ה‬ ‫הזי‬
‫איסי בר נתן וכדמוקים לה‬
‫אי צי‪.‬‬ ‫רב‬ ‫צנו ע‬ ‫ש הו א‬ ‫י‬ ‫אלא‬ ‫צנו ע‬ ‫קו רין‬ ‫אין‬ ‫א שי‪.‬‬ ‫רב‬

‫ה כ ס א‪.‬‬ ‫ב בי ת‬

‫ו מן‬ ‫ה סו פ דנין‬ ‫מן‬ ‫נ פ ר עין‬ ‫כן‬ ‫)‪ 93‬ע״ב(‬ ‫ה מ ה‬ ‫מן‬ ‫שנ פ ר עין‬ ‫כשם‬ ‫תני א‬

‫נ פ ר עין‬ ‫בך‬ ‫חו ט א‬ ‫הו א‬ ‫אם‬ ‫המת‬ ‫מן‬ ‫שנ פ ר עין‬ ‫כשם‬ ‫י(‬ ‫פי ר׳‬ ‫א ח רי הן ה (‬ ‫ה עונ ה‬

‫א ח רי ה ן‪.‬‬ ‫ו ה עונין‬ ‫צ די ק‬ ‫ש הו א‬ ‫ע ליו‬ ‫ש או ם׳‬ ‫ה סו פ דנין‬ ‫מן‬

‫ביו ם‬ ‫שנ פנ ה‬ ‫ב מ קו ם‬ ‫ב י ד־ י ל ה‬ ‫הנ פנ ה‬ ‫זה‬ ‫צנו ע‬ ‫הו א‬ ‫איז ה‬ ‫ר בנן‬ ‫תנו‬

‫דמתא‬ ‫בר חבה‬ ‫נ פנ ה‬ ‫הו ה‬ ‫מי ל ו ב לי ל ה‬ ‫ער‬ ‫אזי ל‬ ‫בי מ מ א‬ ‫י(‬ ‫רב‬ ‫והא‬ ‫איני‬ ‫ו מ ק שינ ן‬

‫ופר״ח ח( דהיינו •צנ!בסה‬ ‫ל הי פנו ת‬ ‫שיו ש ב‬ ‫ב שעה‬ ‫ב לי ל ה‬ ‫ע צ מו‬ ‫המכסה‬ ‫ו או קי מנ ה‬

‫עצמו ביום מפני בני אדם‬
‫והו צנוע‪.‬‬ ‫צנ ו ע‪.‬‬ ‫ו הו א‬ ‫בני א ד ם‬ ‫מ פני‬ ‫ביו ם‬ ‫ע צ מו‬ ‫שמכסה‬ ‫בדרך‬

‫ש ח רי ת‬ ‫נ פנ ה‬ ‫ל היו ת‬ ‫ע צ מו‬ ‫אדם את‬ ‫י ל מ ד »(‬ ‫ל עזו ל ם‬ ‫רב‬ ‫א מ׳‬ ‫י הו ד ה‬ ‫דב‬ ‫א ם׳‬

‫ה עי ר‪.‬‬ ‫מן‬ ‫להתר חק‬ ‫צ רי ך‬ ‫יהא‬ ‫שלא‬ ‫כ די‬ ‫ו ע ר בי ת‬

‫מו ש ב‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫הקרקע‬ ‫מן‬ ‫חו ץ‬ ‫מ ש כ ב ש כו ב‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫או ם׳‬ ‫בן עז אי‬ ‫תני א‬

‫ל פ ר ז ל א‪.‬‬ ‫'(‬ ‫כםמטא‬ ‫ה ש חר‬ ‫ב ע מו ד‬ ‫שינ ה‬ ‫ש מו א ל‬ ‫א ם׳‬ ‫ה קו ר ה‬ ‫מן‬ ‫חו ץ‬ ‫שב‬ ‫ש ב הוין‬

‫ש פו ך‬ ‫קדרך‬ ‫אדרתחא‬ ‫ש תי‬ ‫א ד ה צי ת י א(‬ ‫א כו ל‬ ‫א ר כ פנ ת‬ ‫קפרא‬ ‫בר‬ ‫תני‬

‫פ שו טין‪.‬‬ ‫ד ב רין‬ ‫כו ל׳‬

‫רב‬ ‫לי ה‬ ‫א ט׳‬ ‫לי ה‬ ‫נ ה ר י ב(‬ ‫אבא‬ ‫ר׳‬ ‫אתא‬ ‫הכסא‬ ‫ל בי ת‬ ‫עיי ל‬ ‫ספרא‬ ‫רב‬

‫ד ש עי ר‪,‬‬ ‫מי לי‬ ‫לך‬ ‫גמרת‬ ‫ל ש עי ר‬ ‫ל א עיי ל ת‬ ‫עד כ אן יג(‬ ‫לי ה‬ ‫א ם׳‬ ‫מד‬ ‫לי עו ל‬ ‫ספרא‬

‫א( קיבלה‪ ,‬כ״ה גם בכי׳׳פ )הגהות ד״ס( וב״נ ובפסקי רי׳׳ד )ועי׳ ערוך ע׳ קבל(‪ .‬ובספר‪:‬‬
‫‪) The Sword of Moses‬חדכא דמיבה(‪ ,‬עמוד ‪• xii‬טורה ‪ : 1‬וכן לבל קבלין דרחיסין וצער הדין‬
‫קבלא )העדת ד״א אפטוביצד להראכי״ה‪ ,‬צד ‪ 143‬העדה ‪ ; ( 11‬״כגון קיבלא דקים ליה לההיא‬
‫דעביד ליה דלית בית׳עקתא“ )דש״ג‪ ,‬תחכמוני‪ ,‬ספד דאשון‪ ,‬צד ‪ .( 41‬ב( וכ״ה גם בפסקי די״ד‪.‬‬
‫ו( וכ׳׳ה‬ ‫ה( דף ס״ב ע־־א‪.‬‬ ‫ד( או׳׳ז ח״א סי׳ קל״ז‪.‬‬ ‫ג( צ׳׳ל ; דקא׳ = דקאמר‪.‬‬
‫ז( רב‪ ,‬כ׳׳ה גם במנורת‪-‬המאור נר ז׳ כלל ב׳ פרק ב׳‪ .‬וכל המימרא‪ :‬והאמר‬ ‫בערוך ע׳ ספד‪.‬‬
‫רב יהודה אמר רב כו׳ שלפנינו בגמרא‪ ,‬לא גרס רבינו חננאל‪ .‬ובן בב״נ ובכי״פ )עי׳ הגהות‬
‫ד״ס(‪ .‬ח( או׳׳ז ח׳־א ססי׳ קל״ז‪ .‬ט( וכ״ה בכ׳־נ ובכי׳׳פ‪ .‬ולפנינו בגמרא‪ :‬ינהיג‪ .‬י( צ׳׳ל‪:‬‬
‫יא( צ‪-‬ל ‪ :‬אדצהית או ‪ :‬אדצחית כבערוך ערך כפן‪.‬‬ ‫כסטמא = אסטמא‪ .‬ועי׳ אוצה״פ סי׳ ‪.‬‬
‫יג( וכן בכי״ט ופ׳ )הגהות ד׳־ם( וב״נ‪.‬‬ ‫יב( = נחר‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫ב ר כ ו ת )דן‪ :‬סכ‪|:‬‬ ‫מסכת‬

‫פיר ׳ ר״ח ב( ע׳כ ‪sS‬‬ ‫בארץ‬ ‫נ כנ ס ת ד ע‬ ‫ד־ א‬ ‫כ אן‬ ‫עד‬ ‫א(‬ ‫פי ר׳‬ ‫)‪ 94‬ע ״ א(‬
‫נכנסת בארץ •שהוא ארצה‬ ‫ד ר כי הן‬ ‫לגז ר ת ה‬ ‫א דו ם‬ ‫שרה‬ ‫ש עי ר‬ ‫ארצה‬ ‫ש הי א‬ ‫א דו ם‬
‫•סעיר עדה א ר וס למרת‬
‫דבריה׳ עמדברין כעהן יועב׳‬ ‫הכסא‬ ‫ב בי ת‬ ‫כא חר‬ ‫ג׳‬ ‫שני ם‬ ‫יו ש בין‬ ‫כ ש הן‬ ‫ש מ ד ב רין‬
‫ענים ועדשה ביהד בביהכ׳׳ם‬ ‫הכסא‬ ‫בי ת‬ ‫פתח‬ ‫מני חין‬ ‫אלא‬ ‫ו א י נ ם נ ז ת ב י י שי ן ז ה נזז ה‬
‫ואין מתבישין זה מוה אלא‬
‫מגר ת ה‬ ‫לא‬ ‫למה‬ ‫שי בו א‬ ‫בי‬ ‫שי כנ ם‬ ‫ב די‬ ‫פ תו ח‬
‫מניתי; פתח ביהכ״ס פתוה‬
‫ונראה עאין עם אדם לפיכך‬ ‫ש אין‬ ‫לי‬ ‫נדבה‬ ‫פ תו ח‬ ‫הפתח‬ ‫אני‬ ‫ר אי תי‬ ‫אלא‬ ‫הפתח‬
‫באתה ליכנס מי לא תנן‬
‫במסכת‬ ‫תנן‬ ‫לא‬ ‫מי‬ ‫ל ה כנ ם‬ ‫ב א תי‬ ‫ל פי כ ך‬ ‫אדם‬ ‫שם‬
‫בתמיד במ׳שנתנו מצאו לבית‬
‫הכסא עבעורה נעול כידוע‬ ‫נ עו ל‬ ‫ש ב עז ר ה‬ ‫הכסא‬ ‫ל בי ת‬ ‫מ צז‪-‬זו‬ ‫ב מ שנ תינו‬ ‫ת מי ר‬
‫■צייט עם אדם‪.‬‬ ‫א ד ם‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ש אין‬ ‫בי דו ע‬ ‫פ תו ח‬ ‫אדם‬ ‫שם‬ ‫שי ש‬ ‫בי דו ע‬

‫ר בן‬ ‫כ ד תני א‬ ‫ע דינין‬ ‫לי ה‬ ‫ד ר ח קי‬ ‫הו א‬ ‫מ סו כן‬ ‫ס ב ר ר׳ א ב ה‬ ‫הו ה‬ ‫ספרא‬ ‫רב‬ ‫ו פ ר קינן‬

‫עמוד החוזר פי׳ ג( עמוד‬ ‫האדם‬ ‫את‬ ‫מ בי א‬ ‫ה חוז ר‬ ‫ע מו ד‬ ‫אוגז ר‬ ‫ג מ ל׳‬ ‫בן‬ ‫ש מ עון‬
‫שיוצא שהתחיל למיםוך ולצא׳‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. -‬‬
‫‪/‬‬ ‫‪,‬‬
‫הפילו‬ ‫ולא‬ ‫חוין ;למבעת ונמדד‬ ‫ש ה ת חי ל‬ ‫צו א ה‬ ‫של‬ ‫ע מו ד‬ ‫לי די ה ד ר קו ן‪ ,‬פי ר׳ ענזו ד ה חוז ר‬
‫׳>‬ ‫‪ 11‬׳‬
‫לחוץ אלא החזירו ועמד והלך‬ ‫ל חו ץ‬ ‫ה פי לו‬ ‫ולא‬ ‫ונ ט ר ד‬ ‫לטבעת‬ ‫חו ץ‬ ‫ולצאת‬ ‫ל הי מ ש ך‬
‫מביא את האדם לידי חולי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫״‬ ‫חו די‬ ‫לי די‬ ‫האדם‬ ‫את‬ ‫מ בי א‬ ‫והילך‬ ‫ה חזי רו ו ע מ ד‬ ‫אדא‬
‫הדרוקן ניפוח הבטן‪ ,‬סילון‬ ‫י‬ ‫׳‬
‫החו׳ קילוח השתן‪ ,‬ע״ב פר״ה‪.‬‬ ‫ח ד ר קו ן ני פו ח ה ב ט ן סי לון ה חוז ר קי לו ח ה ש ת נ ת מי ר ג לי ם‪.‬‬

‫ה ט ב ע ת‪.‬‬ ‫פי‬ ‫כרכ שא‬ ‫פי ר׳‬ ‫נ ח ש‪.‬‬ ‫ד ר קונ א‬ ‫פי ר׳‬

‫רו ר ף‬ ‫שאתה‬ ‫ל הרגך‬ ‫ו או מ ר‬ ‫ה(‬ ‫פי ר׳‬ ‫י(‬ ‫ע לי ך‬ ‫ל הרגך ותחס‬ ‫)‪ 94‬ע׳־ב(‬ ‫וא מר‬

‫ע ל י ך‪.‬‬ ‫ותחם‬ ‫בך‬ ‫ש ר אי תי‬ ‫צני עו ת‬ ‫אי ל א‬ ‫ל ה רגו‬ ‫ה שכם‬ ‫ל הרגך‬ ‫הבא‬ ‫א מרה‬ ‫ו ה תו ר ה‬

‫ש ביז ה‬ ‫ו מ פני‬ ‫כ סו כ ה‬ ‫צד‬ ‫מכל‬ ‫ע צ מו‬ ‫את‬ ‫שסכך‬ ‫י(‬ ‫מלמד‬ ‫ר ג ד ך־ י ו‬ ‫את‬ ‫להסך‬

‫וי כ סו הו‬ ‫י(‬ ‫שנ׳‬ ‫נ ענ ש‬ ‫ל פי כ ך‬ ‫ל ש או ל‬ ‫א שר‬ ‫ה מ עי ל‬ ‫כנ ף‬ ‫אח‬ ‫וכרת‬ ‫דוי ד‬ ‫ה בג די ם‬

‫וני ס ת‬ ‫נ ענ ש‬ ‫מנ ח ה‬ ‫בי י ר ח‬ ‫ה סי ת ך‬ ‫א ם י ״י‬ ‫ש א מ׳ ח(‬ ‫ו מ פני‬ ‫לו‬ ‫יי ח ם‬ ‫ולא‬ ‫ב בג די ם‬

‫מ ה בו ק ר‬ ‫בי ש ר׳‬ ‫דבר‬ ‫י ״י‬ ‫י(‬ ‫י ש׳ ו י ת ן‬ ‫את‬ ‫ל מנו ת‬ ‫דו ד‬ ‫את‬ ‫ש טן וי ס ת‬ ‫וי ע מו ד‬ ‫שנ׳ “ (‬

‫רב‬ ‫בעם‬ ‫ה מ ש חי ת‬ ‫למלאך‬ ‫וי א מ ר‬ ‫מ מ ש‪.‬‬ ‫ח צו ת‬ ‫ער‬ ‫א נ ז׳‬ ‫ז ר י ק ת ו ו ר׳ י ו ח נ ן‬ ‫עת‬ ‫וער‬

‫בן‬ ‫א ב י ש י‬ ‫זה‬ ‫הו א‬ ‫ו אי ז ה‬ ‫ש ב ה ן‬ ‫הרב‬ ‫טו ד־‬ ‫י ד ך‬ ‫הר ף‬ ‫א ת ה י א(‬

‫וי נ ד ח ם‬ ‫י״י‬ ‫ר א ה‬ ‫ו כ ש ה מ י ת ו‬ ‫ש ל סנ ה ד רין‬ ‫כ רו ב ה‬ ‫ש קו ל‬ ‫ש הי ה‬ ‫צ ר ו י ה‬

‫ר א ה‪.‬‬ ‫יצחק‬ ‫של‬ ‫א פ רו‬ ‫א נ ז׳‬ ‫שנזו א ל‬ ‫ראה‬ ‫א ב י נ ו‬ ‫י ע ק ו ב‬ ‫א מ ר‬ ‫רב‬

‫ובאבק‬ ‫ו ב א פונ ד תו‬ ‫ו ב מנ ע לו‬ ‫ב מ ק לו‬ ‫ה בי ת‬ ‫בהר‬ ‫א ד ם ' =(‬ ‫י כנ ם‬ ‫לא‬ ‫מ ת ני׳‬

‫ק פונ ר רי א‬ ‫רבא‬ ‫אנז׳‬ ‫ו חו מ ר‬ ‫מקל‬ ‫ו ר קי ק ה‬ ‫יג(‬ ‫ק פונ ד רי א‬ ‫י ע שנו‬ ‫ולא‬ ‫רג ליו ■‬ ‫שעל‬

‫ל ק ב לי‬ ‫ו אי פו ק‬ ‫«(‬ ‫בהא‬ ‫אי עו ל‬ ‫אי ד רי‬ ‫בהא‬ ‫א ד מ קי פג א‬ ‫יי(‬ ‫ד אנז׳‬ ‫כ מ אן‬ ‫כשמה‬

‫א( היסוה אוצר התשובות‪ .‬ב( או״ז ח״א סי׳ קל״ז‪ .‬ג( שם‪ .‬ד( שמואל א׳ כ״ד‪ ,‬י׳‪.‬‬
‫ז( מלכים א׳‪ ,‬א׳‪.‬‬ ‫ה( פיר׳סו‪ ,‬בגמרא ס״ב ע״ב‪ .‬ו( וכיה בכ״נ‪ .‬וליתא איר אלעזר‪.‬‬
‫ח( שמואל א׳ כ״ו‪ ,‬י״ט‪ .‬ט( דבה״י א׳ כ״א‪,‬א׳‪ .‬י( שמואל ב׳ כ״ד‪ ,‬מיו‪ .‬יא( צ״ל‪:‬‬
‫עתה‪ .‬יב( וכ״ה בכי־מ )ד״ס( וב״נ‪ .‬יג( וכ״ה בכי״פ )הגהות ד״ס(‪ .‬יד( קצר וכלל והיתה‬
‫טו( וכן גרסת‬ ‫לפני ר״ח הגיסא‪ :‬אמר רב הנא ולא ורב הנא ובו׳ אמר‪ .‬וכ״ה בב״נ ובדים‪.‬‬
‫היג אספמיא צד ‪ :227‬״אדמקפנא בהא ואדרי ואיעול בהא “‪ .‬ועי׳ בערוך ע׳ קפנדר‪.‬‬
 ‫נ ס פ ח י ם ‪ S‬א ו צ ר ה ג א ו נ י ס — פיר״ח‬ ‫‪72‬‬

‫ק פונ ד רי א‬ ‫ל ע שו תו‬ ‫שלא‬ ‫ב כנ ס ת‬ ‫ו הנ כנ ס‬ ‫סו ת ר א(‬ ‫מ ע ק רו‬ ‫)‪ 95‬ע״ א(‬ ‫ש בי ל‬ ‫הי ה‬ ‫ואס‬

‫ה כנ ס ת‬ ‫בי ת‬ ‫ב עו ש ה‬ ‫שנ ר א ה‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫ואף‬ ‫לצאת‬ ‫מו ת ר‬ ‫בנג רו‬ ‫לצאת‬ ‫א(‬ ‫ונז ד מן‬

‫שנ ר א ה‬ ‫ע ל פי‬ ‫ואף‬ ‫כנג דו‬ ‫לצאת‬ ‫מו ת ר‬ ‫להתפלל‬ ‫ל כנ ס ת‬ ‫הנ כנ ס‬ ‫‪{-‬‬ ‫ו כן‬ ‫ק פונ ד רי א‬

‫מי‬ ‫כל‬ ‫א סי‬ ‫רב‬ ‫אס׳‬ ‫ב י ב י‬ ‫ר ב‬ ‫א מ׳‬ ‫ק פונ ד רי א‪.‬‬ ‫ה כנ ס ת‬ ‫בי ת‬ ‫כ עו ש ה‬

‫ו היו‬ ‫ש נ׳ י (‬ ‫ל מ ע ל ה‬ ‫כ לי פי‬ ‫עין‬ ‫ב ב ב ת‬ ‫דק‬ ‫ב א ל ו‬ ‫ה בי ת‬ ‫ב הד‬ ‫שר ק‬

‫מה נעל‬ ‫מ מנ ע ל‬ ‫י(‬ ‫מו ת ר‬ ‫ב כנ ס ת‬ ‫ר קי ק ה‬ ‫א ס׳‬ ‫ה(‬ ‫רבה‬ ‫הי מי ם‪.‬‬ ‫כל‬ ‫שם‬ ‫עיני ו ל בי‬

‫מו ת ר‬ ‫ב כנ ס ת‬ ‫א סו ר‬ ‫ה בי ת‬ ‫בהר‬ ‫ר קי ק ה‬ ‫אף‬ ‫י(‬ ‫מו ת ר‬ ‫ב כנ ס ת‬ ‫א סו ר‬ ‫ה בי ת‬ ‫בהר‬

‫י(‬ ‫ב כנ ס ת‬ ‫ב כנ ס ת א סו ר אף נעל‬ ‫ק פונ ד רי א‬ ‫מ ר מ ק פונ ד רי א מ ה‬ ‫ו לי ל ף‬ ‫ע לי ה‬ ‫ו מ ק שינן‬

‫^‪ 1‬נ א‬ ‫ה בי‬ ‫מ נ ע ל‬ ‫לה‬ ‫ייד־יף‬ ‫ת נ א‬ ‫מה‬ ‫ר ת נ א‬ ‫כי‬ ‫ו פ ר י ק‬ ‫א סו ר‬

‫ו ב מנ ע לו‬ ‫ח(‬ ‫ש בי דו‬ ‫ב מ ק ^־‬ ‫ה בי ת‬ ‫בהר‬ ‫י כנ ס‬ ‫לא‬ ‫ד תני א‬ ‫מ נ ע י די‬ ‫י ל י פ נ א‬

‫ולא‬ ‫ל א חו ריו‬ ‫מו פ ש ל ת‬ ‫ו ב א פונ ד תו‬ ‫ב בג דו‬ ‫“(‬ ‫ו ב ס דינו‬ ‫לו‬ ‫צ רו רין‬ ‫ו ב מ עו ת‬ ‫ש ב רג לו‬

‫ש אין‬ ‫מנ ע ל‬ ‫ומה‬ ‫י(‬ ‫ו ח ו מ׳‬ ‫קל‬ ‫ד ב רין‬ ‫והלא‬ ‫ו חו מ ר‬ ‫מקל‬ ‫ו ר קי ק ה‬ ‫ק פונ ד רי א‬ ‫י ע שנו‬

‫ביזיון‬ ‫דרך‬ ‫ש הי א‬ ‫ר קי ק ה‬ ‫רנ ל ך‬ ‫מעל‬ ‫נעלך‬ ‫של‬ ‫תו ר ה י א(‬ ‫א מרה‬ ‫ביזיון‬ ‫דרך‬ ‫בו‬

‫המלך‬ ‫שעד‬ ‫אל‬ ‫ל בו א‬ ‫אין‬ ‫כי‬ ‫או מ׳‬ ‫יב(‬ ‫י הו ד ה‬ ‫ב ר׳‬ ‫)‪ 95‬ע״ב(‬ ‫יו סי‬ ‫ר׳‬ ‫ש כן‬ ‫כל‬ ‫לא‬

‫ודם‬ ‫ב שר‬ ‫ל פני‬ ‫מ או ם‬ ‫ש אינו‬ ‫שק‬ ‫ומה‬ ‫ו חו מ ר‬ ‫קל‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫והלא‬ ‫ש ק יג(‬ ‫ב ל בו ש‬

‫מלך‬ ‫ל פני‬ ‫וכמה‬ ‫כמה‬ ‫אחת‬ ‫על‬ ‫ודם‬ ‫ב שי ר‬ ‫ל פני‬ ‫מ או ס ה‬ ‫ש הי א‬ ‫ר קי ק ה‬ ‫בך‬

‫ו נ י ל ף‬ ‫מ נ ע ל‬ ‫ד א ס י ר‬ ‫ה ב י ת‬ ‫ב הר‬ ‫ו אי מ א‬ ‫ו מ שנינן‬ ‫מ או ס ה‬ ‫ש הי א‬ ‫ה מ ל כי ם‬

‫ו נ י ל ף‬ ‫ש ר י‬ ‫ד מ נ ע ל‬ ‫‪1‬־ ! כ נ ס ת‬ ‫ב י ת‬ ‫ל א י ס ו ר א‬ ‫מ מנעיד־‬ ‫ר ק י ק ה‬

‫אף‬ ‫א ס י ר א‬ ‫נ מי‬ ‫ב כ נ ס ת‬ ‫ק פ ו נ ד ר י א‬ ‫מה‬ ‫ב ק פ ו נ ד ר י א‬ ‫ר ק י ק ה‬

‫ר ק י ק ה‬ ‫ד ש ר י‬ ‫ר ב א‬ ‫א י ד י א‬ ‫ו מ ש נ י נ ן‬ ‫א ס י ר א‬ ‫ב כ נ ס ת‬ ‫ר ק י ק ה‬

‫לא‬ ‫ו א ר קי ק ה‬ ‫א מנ ע ל‬ ‫ק פי ר‬ ‫ק פונ ד רי א‬ ‫בי תו‬ ‫מה‬ ‫בי תו‬ ‫כי‬ ‫לך‬ ‫אמ׳‬ ‫ב כ נ ס ת‬

‫ש רי‪.‬‬ ‫ו ר קי ק ה‬ ‫מנ עי די‬ ‫אבל‬ ‫ד א סי ר‬ ‫הו א‬ ‫א ק פונ ד רי א‬ ‫ד ת כנ ס ת‬ ‫בי ת‬ ‫אף‬ ‫ק פי ד‬

‫פר״ח י ד ( התם ‪ ,‬ו קיי ״ ל כרבא ר מ נ ע ל‬ ‫לא‬ ‫ב ב ה כ ״נ‬ ‫ו ד קי ק ה‬ ‫ד מנ ע ל‬ ‫כדבא‬ ‫ו קי ״ ל‬

‫ורקיקה כבית הכנסת לא אסירא וכי רקיקה‬
‫באסטלין אסור‪ ,‬ע״כ פי׳ ר״ח‪.‬‬ ‫א סו ר‪.‬‬ ‫צי(‬ ‫אי ס ט לין‬ ‫כי‬ ‫ר קי ק ה‬ ‫ו אי‬ ‫א סי רי‬

‫מ ש ק ל ק לו‬ ‫היו ] או מ רי ם[ מן ה עו ל ם‬ ‫במקד ש‬ ‫ה ב ד כו ת ש היו‬ ‫חו ת ם‬ ‫כל‬ ‫פי ד׳ “ ‪0‬‬

‫ה עו ל ם‪.‬‬ ‫ועד‬ ‫ה עו ל ם‬ ‫מן‬ ‫או מ דין‬ ‫שי הו‬ ‫ה ת קינו‬ ‫אחד‬ ‫אלא‬ ‫עו ל ם‬ ‫אין‬ ‫ו א מ רו‬ ‫ה מיני ם‬

‫מ ל כו תו‬ ‫כ בו ד‬ ‫שם‬ ‫ב רו ך‬ ‫או ם׳‬ ‫היו‬ ‫ומה‬ ‫במקד ש‬ ‫א מן‬ ‫עונין‬ ‫היו‬ ‫לא‬ ‫תני‬ ‫י ר ו ש׳ י י (‬

‫ר בנ ן‪...‬‬ ‫תנו‬ ‫ו ע ד‪.‬‬ ‫ל עו ל ם‬

‫ג( וכ״ה‬ ‫ב( וכן הסדר ככי״מ ובכי״פ ובכ״נ כמגילה שם )ד״ס(‪.‬‬ ‫א( נכתם בכיי‪.‬‬
‫בב״ג ובכי״פ ובילקוט מלכים א׳‪ ,‬מ׳‪ .‬וכן גם בפסקי רי״ד אלא ששם א״ר אסי אמר רב )הגהות‬
‫ה( רבה‪ .‬וכ״ה בב״ג וברי״ף )הגהות ד״ם(‪ .‬אלא ששם ״אמר‬ ‫ד״ם(‪ .‬ד( מלכים א׳ ט׳‪ ,‬ג׳‪.‬‬
‫רבה“ ‪ .‬ו( וכ״ה בכי״מ וב״נ וברי׳׳ף‪ .‬ז( ז׳ פעמים משתמש ר״ח בשים כנסת = בית הכנסת‪.‬‬
‫ח( וכן בב״נ ובכי׳־פ‪ .‬ט( צ״ל‪ :‬בסדינו ובבגדו‪ .‬י( וכ״ה בכי״מ )ד‪-‬ס(‪ .‬יא( שמות‬
‫ג׳‪ .‬יב( ס״ב ס‪;.‬כ ע׳׳ב‪ .‬וכן גרסת ה׳׳ג אספמיא ‪ : 227‬ר׳ יוסי בי׳ יהודה אומי )מהכא( כי‪...‬‬
‫יג( אסתר ד׳‪ ,‬ב׳‪ .‬יד( או״ז ח׳׳א סי׳ צ׳׳ח‪ .‬טו( עיין לעיל צד ‪ .26‬טי( אולי צ׳ל‪:‬‬
‫יז( ברכות ט׳‪.‬‬ ‫פיס׳ ־= פיסקא‪ ,‬כי אין כאן שום פירוש על הפיסקא של המשנה‪.‬‬
‫מפתח ות‬
 ‫המפתחות;‬ ‫ת כן‬
‫תפייות ונוסחאות‪^ .‬‬ ‫א(‬
‫מנ הגי ם‪.‬‬ ‫ב(‬
‫מקצת מקבלות הגאונים בגמרא‪.‬‬ ‫ג(‬
‫הת שובות‪.‬‬ ‫זי(‬
‫השמות וכתבי הגאונים‪.‬‬ ‫ה(‬
‫ספיי •;וו״ת הגאונים ומאספיהן‪.‬‬ ‫ו(‬
‫כתבי היד‪.‬‬ ‫ז(‬
‫מפתה ה ספיי ם‪.‬‬ ‫ח(‬
‫כללי‪.‬‬ ‫מפתח‬ ‫מ(‬
‫לשיונות ‪.‬‬ ‫י(‬
‫‪73‬‬

‫א‪.‬‬
‫תפלות ונוסחאות‪.‬‬ ‫מפתח‬
‫)באוצר התשובות(‬
‫בנה ביתך‪ ,‬כנה כיתך נ ב ת חל ה‪ ,‬אנא ג^ה קץ‬ ‫א נ א אל אחד אחד ואין לו שני‪ ,‬אנא‬
‫ביי ש גלי מבבל הטמאה לירושלים הטהורה‬ ‫מ שיחנו‪ ,‬גלה קץ משיחנו הארוך ובו׳ ותסקון‬
‫)‪ 11‬צד ‪ 6‬הערה ג׳ *(‪.‬‬
‫עונג‪ ,‬שבת קדשו מערב עד ערב התקין מנוחה‬ ‫אשר כלה מעיטיו ביום השביעי ויקראהו‬
‫אור )צד ‪.( 32‬‬ ‫לעמו כרצונו‪ ,‬גולל אור מפני חושך וחושך מפני‬
‫)צד ‪.( 29‬‬ ‫בנים ותביא גאולה לבני בניהם‬ ‫ב ג ל ל אבות תושיע‬
‫מרום ישראל שם נעבדך‬ ‫בהר‬
‫תדרוש כל אשר צויתנו‬ ‫ושם‬
‫ניחוח תרצה אותנו )צד ז ‪ 4‬ז(‬ ‫כריח‬
‫ג פ ן ממצרים העלה אלהינו ויגרש גוים ויטעה‪ ,‬מים מסיני השקה אותה ונחי‘ ים מחורב‬
‫בא׳׳י אוהב את ישראל )צד ‪.( 71‬‬
‫״אלף ב י ת א ד ח ז נ ו ת א ״ ‪:‬‬
‫)צד ‪ .33‬ועי׳ צד ‪.( 141‬‬
‫גדלך תקדש בנו‪ ,‬בא״י האל הקדוש‪.‬‬
‫דעה וחכמה למדנו‪ ,‬בא״י חונן הדעת‪.‬‬
‫הדור אליך השיבנו‪ ,‬בא״י חרוצה בתשובה )‪.(72‬‬
‫י ה י רצון ה׳ אלהינו שתשמע תפלתי שהתפללתי לפניך היום ושתעלנו לארצנו ותטענו‬
‫בגבולנו ונעשה לפניך את קרבנות חובותינו )צד ‪.( 52‬‬
‫יראו עינינו וישמח לבנו‪ ,‬וחותם ‪ :‬בא״י מלך משובח ומפואר חי וקים תמיד הוא ימלוך‬
‫עלינו לעולם ועד )צד ‪ 7‬לפני סי׳ י׳(‪.‬‬
‫)צר ‪.( 119‬‬ ‫כ׳ ט ם שהכנסתו לברית כן תכניסנו לתורה ולחופה ותשלח אסוותא וכו׳‬
‫כשם שעשית להם נם כן ע׳שה עמנו ה׳ אלהינו‬ ‫בשם שעשית נסים לראשונים כן תעשה נסים‬
‫פלא ונסים והושיענו בימים האלו )פי׳ ‪.( 48‬‬ ‫לאחרונים והושיענו בימים האלו כבימים ההם‪; .‬‬
‫ל ע ו ש ה אורים גדולים יאור חדש בציון תכין כדבר שינאמר קומי אורי וגו׳ ובדברי‬
‫קדשך כתוב לאמר אל י׳׳י ויאר לנו בא״י יוצר המאורות )צד ‪.( 33‬‬
‫נ׳׳א ‪ :‬פורס סוכת שלום ועל ‪ 1‬כ ל| עמו‬ ‫‪j‬‬ ‫עדת‬ ‫פ ו ר ס ס ו כ ת שילום עלינו ועל‬
‫ישר׳ מנחם ציון ובונה ירושלים )צד ‪.(32,115‬‬ ‫‪:‬‬ ‫| ע מ ו [ ישראל ועל ירושלים )צד ‪.( 32‬‬
‫ק י י ם עלינו ה׳ א׳ כבודו גדלו ותפארתו קדושתו וקדושת שמו הגדול הוא ה׳ א׳ יחוס‬
‫יחמול ירחם עלינו ירויח לנו מצרותינו ויגאלנו גאולה שלמה וימלוך עלינו מהרה לעולם ועד ) ‪.( 28‬‬

‫•( ולפי שד׳־ל היא בל״ם מתחלת תקופת הג אונים‪ .‬ולא העיר על זה ר״י דוידסון‬
‫ב״אוצר השירה והפיוט “ צד ‪ 282‬סי׳ ‪. 6179‬‬
 ‫‪14‬‬

‫ב‪.‬‬
‫מ פת ח המנהגי־ם‪.‬‬
‫)בתש וב ות ופירושים( ‪.‬‬
‫נ ה ג ו ר ב ו ת י נ ו שפוגע בחבירו קודם שיתפלל אומר לו צפרך לטב‪ .‬סי׳ פ״א‪.‬‬
‫|וסדר לקרוא בצו את בני ישראל ולשנות באיזהו מקומן ולדרוש כר׳ ישמעאל‪ .‬כך מציגו‬
‫בתשובות ו כ ן מ נ ה ג כ ל י ש ר א ל ש ב א ס פ מ י א | ‪ .‬סי׳ נ״ו‪.‬‬
‫בייש י בה )סורא( כ ך מ נ ה ג עומד החזן ואומר אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו‬
‫בשם ה׳ אלהינו נזכיר וגו׳ ביום קראנו‪ .‬ברוך אתה ה״א מה״ע האל המלך וכו׳‪ .‬ואומר יהי כבוד­‬
‫ה' לעולם וכו׳ עד המלך יעננו ביום קראנו‪ .‬אשרי יושיבי ביתך וכו׳ עד מעתה ועד עולם הללויה‬
‫ומוםיפין כתר לעולם ועד‪ :‬ואנחנו נברך יה‪ ,‬כדי לישלשולי הללויה בתר הללויה !ובצרפת מוסיפין‬
‫עוד פסוק שלפני זה כהלל המצרי כך ‪ :‬לא המתים יהללו יה ואנחנו נברך יה וגו׳[‪ .‬סי׳ מ״ז‪.‬‬
‫א ו רה א דכוליה עלמא דעילי לבי כנישיתא ומכנפין ויתבין‪ ,‬ו ק א א מ ר י פ ס ו ק י‬
‫ד ז מ ר ה כ י י ת ב י ‪ ,‬ופתחי ביוצר אור‪ ,‬וחותמין ביוצר המאורות והבוחר בעמו יישראל כי‬
‫יתבי‪ ,‬ק׳׳יש כי יתבי כי ח י כ י ד נ ה י ג י ן ב ת ר י ן מ ת י ב ת א ו ב כ ל א ס פ מ י א ו כ כ ל‬
‫ק ה ל ו ת י •ש ר א ל •שבא רץ א ש כ נ ז ‪ .‬סי׳ מ׳׳ו‪.‬‬
‫י •ש נ ו ה ג י ם לומר ויברך דוד את ה׳ עד ומהללים לשם תפארתך כאשר חוא בספר‬
‫דברי הימים ויבדכו •שם כבודך עד שירת הים כאישר הוא בספר עזרא ושירת הים‪ .‬סי׳ קצ״ז‪.‬‬
‫כשת י יש יב ות אין רגילין לומר אז ישייר משח אלא לאתר ש־חותם על פסוקי דזימרא‬
‫אלתר חותם ופורס על •שמע וכן בבית רבינו‪ .‬ובשיאר בתי כנסיות אומר ויושע וכל הישירח בכל‬
‫השבתות ובכל המועדים וביוה׳׳ב ואין ממחין בהן‪ .‬סי׳ קצ״ח‪.‬‬
‫כ ך ה מ נ ה ג יחיד המתפלל אם אמר עונין באימה ואומ׳ ביראה צריך לומר קק־׳ק‬
‫אבל אין לו רשיות לומר קדושיה כולן כאחר עונין וכו׳ אלא אומר בורא קדושים וכשיגיע עד‬
‫•שפה ברורה ובנעימה מדלג ואום׳ לאל ברוך וכו‪ .‬סי׳ ק״ל‪.‬‬
‫מ י נ ה ג א בי מדראשי קכיעי דנהרדעא ודסורא למימר ואוד חדש *(‪ .‬סי׳ ס׳׳ו‪.‬‬
‫מ נ ה ג י ש י ב ת נ ו מ ע ו ל ם ועד עכישיו •שאין אומרים אלא אהבת עולם בין בש־חרית‬
‫ובין בערבית‪ ,‬אבל כמתא מחסייה בסודא בכל בתי מדרשות ש־להן אומרים שחרית וערבית אהבת‬
‫עולם חוץ• מבית מדרש אחד בלבד שנהגו בו לומר בשחרית אה׳׳ר ובערבית אח׳׳ע **(‪ .‬סי־ נ׳׳ד•‬
‫מ נ ה ג ב •שתי י ש י ב ו ת כיון •שישליח צבור מסיים הבוחר בעמו ישראל באהבה או‬
‫אוהב עמו יש־ראל עונין צבור אמן ולאחר שעונין אמן אומר •שמע בלבד ואומרין שמע ישראל וכ‪1‬‬
‫יש׳׳ר מברך ש״ץ אומר יהא •ש״ר בלבד ופותחין ואומרין אמן יהא שמי׳ רבא מכרך‪ .‬סי׳ רצ׳׳ה‪.‬‬
‫בני ארץ• ישראל עומדין בק״יש; בני ככל יוש־בין‪ .‬סי׳ מ״ז‪.‬‬
‫האוחז בציציות בידו כ^שהוא קורא את •שמע לא דרך חכמים ותלמידים הוא‪ .‬סי׳ ע׳׳ב‪.‬‬
‫י ש • ש מ א ר י כ י ן ב ג א ו ל ה שלאמת יציב ואומ׳ יקים עלינו י׳׳י אלהינו מלכותו וכו׳‪.‬‬
‫י•ש שאומר כאן בגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם בא״י גאל ישראל‪.‬‬
‫כב׳ ישיבות ובכית רבינו אין אומרין אלא יי׳׳י ימלך לעולם ועד בלבד מה •שאמרו ישראל‬
‫יישדאל על ים סוך‪ .‬ואין להוסיח דבר על ה׳ ימלך לעולם ועד‪ .‬סי׳ מ׳׳ג•; נ׳‪.‬‬
‫מ נ ה ג כ י •ש י ב ה שהוא עומד שיליח ציבור ומסדיר את התפלה )שמ׳׳ע( מאחר •שהוא‬
‫פורם על שמע והעם מאזינין ואח״ב עומדין ומתפללין )בלחש(‪ .‬סי׳ קפ׳׳ח‪.‬‬
‫ב־ב אוסרים שיתפלל י״ח אלא בלחש‪ .‬ובא״י בקול רם כדי להרגיל את הצבור‪ .‬סי׳ קמ״ט‪.‬‬
‫נ ה י ג י ן ר ב נ ן דכד עסיקין בשמ״ע לא עני קדוש‪ .‬וליהא שימיה דבא מנהגא דרבנן‬
‫דש־תקין ושמעין וכד אמרי יתברך הדר לצלותיה‪.‬‬

‫*( ועי׳ גם כסי׳ נ־־ג־ב‪.‬‬ ‫*( ועי׳ עוד כסימנים ס״ג־ד‪-‬ה‪.‬‬

‫‪75‬‬ ‫מנהגים‬

‫א י כ א מ נ ה ג א ^ ר ב נ ן נטי דכד *‪',‬איד איניש ליבי כנישתא וקא מצרי בלחשא‬

‫מעכב עד דסיימין וכד פתח צלותיה ש‪S‬יחא דצבורא מתחיל הוא ה׳ שפתי תפתח ואומר בהדי‬
‫שליחא דצכורא מליתא מל^תא כלחשא ואומר קדושא בהדי צבורא‪ .‬פי׳ סי׳ פ״ז‪-‬ח‪.‬‬
‫אי ן מ נ ה ג ב ש ת י י ש י ב ו ת לומר סליחות אלא בחנון ומרבה לסלוח‪ .‬פי׳ יכ״ו‪.‬‬
‫זק נ י נ ו ו יש ישנ ו כשנופלין תולין את פניהם למעלה מן הקרקע ואין מדביקין פניהם‬
‫בקרקע שמא יש תחת הקרקע רצפה של אבנים ואבן מיפכית אלא נוצין לצד אחד‪ ,‬ובך חמנהנ‬
‫לנטות לצד שמאל ולהגביה צד ימין ו ח כ י נ ה י ג י ר ב נ ן ר ע ב ד י ן ‪ .‬סי׳ רכ״ט‪.‬‬
‫י ש חוזרים וכורעים בשמסיימין ויש מי שמסיימין בזקיפה‪ .‬סי׳ רל״ג‪.‬‬
‫ש״ץ צריך להקרות לנהנים‪ ,‬ופעמים שיגע החזן אומד לאחר שיודע וקורא עםהכהנים‬
‫ושותק החזן ורווח ואין בכך כרום‪ ,‬וכך אנועויסים בישיבה‪ .‬סי׳ רי׳׳ד‪.‬‬
‫אי ן מ נ ה ג לענות אמן !בברכת בהנים מפי ש׳׳ין! על נ י פסוק ופסוק‪ .‬סי׳ רי״ח‪.‬‬
‫בקדושא דסדרא ב ש ת י י ש י ב ו ת תהלה לדוד אומייס‪ .‬ובבית רבינו •סבבבל תחלה‬
‫לדוד אין אומדים‪ .‬סי׳ ט״ו‪.‬‬
‫נהג ו יחיד האומר קדושא דסדרא קורא הפסוקין בטעמן כדרך התינוקות •טקורין לפני רבן‪.‬‬
‫סי׳ קל״ה‪.‬‬
‫בני אדם המסיימין תפלתן כל אהד ואחד אומר לחבירו תעתר בתפילתך‪ .‬סי׳ קצ״ד‪.‬‬
‫מ נה גא דכ ולה ו רבנן כל זמן שנוטלין ידיהן לסעודה או לתפלה מברכין‪ .‬סי ■ שס״ו‪.‬‬
‫מ נ ה ג ש ל נ ו בשת י י •שיבות בחול מסלקין את השלחן ונוטלין את הידים ואח״ב‬
‫מברכין‪ ,‬בשבת נוטלין הידים תחלה ומברכין ברכת המזון‪ .‬סי׳ רס־א‪ .‬ועי׳ סי׳ ש׳׳ז‪,‬‬
‫השתא רבנן לא זהירי בהא מילתא !לזמן על עם הארץ! וקא מקילי בה‪ .‬פי׳סי׳ רנ׳יב‪.‬‬
‫בא״י מברכין על המזון שאכלנו משלו ; בני בבל אומרים נבי־ך •גיאכלנו משלו ואין‬
‫המזון‪ .‬פי׳ סי׳ ר״מ‪.‬‬ ‫אומרים‬
‫אין מנהג בישיבה ולא בבבל כולה לומי בביבת המזון בברכה רביעית אמן‪ .‬סי׳ רצ״ד‪.‬‬
‫בני בבל בשעה שיש תורמסין ופרי עץ מברכין על פרי עץ ומניחין פרי האדמה ; בא־י‬
‫מברכין על התורמסין שהכל ככלל אדמה‪ .‬פי׳ סי׳ קע״ה‪.‬‬
‫ר ב נ ן ד א רץ י ש ר א ל הכין עבדין מצלו שיל ערבית קודם צאת הכוכבים ובתר הבי‬
‫קרו ק׳־ש בזמנה ולא איכפת להו למסמך גאולה לתפלה בערבית‪ .‬סי׳ ב׳‪.‬‬
‫מ נ ה ג א ד ר ב נ ן כדאתרמי דוהק העת בע״ש שימתחיל ש״צ בשעה שיש דמדומי חמה‬
‫ועדיין לא בא השמש אע״פ שיבא השמש משלים‪ .‬סי׳ קפ׳יג‪.‬‬
‫נ ו ה ג י ן ה ח ז נ י ן בערבי שבתות ובערבי ימים טובים יהתפלל אבות וגבורות ואח׳יב‬
‫אומ‪-‬יס ‪ :‬גדלך תקדש בנו‪ ,‬בא״י האל הקדוש‪ .‬דעה וחבמה למדנו‪ ,‬בא״י חונן הדעת‪ .‬הדו־‬
‫אליך תשיבנו כא׳׳י הרוצה בתשובה‪ .‬סי׳ קפ״ד‪.‬‬
‫ובן אמרו בשתי ישיבות )?( כיון שקדשי היום אסור לומר והוא רחום וכוי‪ .‬סי׳ י׳ד‪.‬‬
‫ערבית דבר אל בני י‪-‬״דאר ואמרת אליהם אני ה׳ אלהיכם‪ ,‬ועד השתא במה מדינות‬
‫בארץ ישראל הכין נהיגין למימר באורתא‪ .‬פי׳ סי׳ ס״ד‪.‬‬
‫ר ב נ ן ד ב ת ר ה ו ר א ה תקינו בתר שיומד עמו ישראל למימר פסוקי דאית בהו שיבחות‬
‫וזמירות‪ .‬וכיון דאמרינן פסוקי תקינו בתרייהו ברכה‪ .‬ו ד ב ר זה ב ח ו ל ‪.‬‬
‫ב ב י ת ר ב י נ ו ש ב ב ב ל תחת שומר עמו ישראל חותמין ברוך פורם סוכת שיום‬
‫על עמו ישראל ועל ירושלים‪ ,‬ואין אומר אחריה כל עיקר אלא קדיש לאלתר‪ .‬ובשאר כנסיות‬
‫ישראל אומר שיומר עמו ישראל לעד‪ ,‬ואומר רטמרו בני ישראל את השבת‪ ,‬אבל ברוך ה לעולם‬
‫אין אומרין לא בישיבה ולא בכבל כולה‪] .‬מנהג ספרד שחותמין ש ו מ ר ע מ ו י ש ר א ל‬
‫ואומרים ושימרו בני ישראל‪ ,‬ישמחו השמים ותגל הארץ ובו׳ באיי המולך ובו׳!‪ .‬סי׳ י׳‪ ,‬י״א‪.‬‬
‫י •ט נ ו ה ג י ן למימר כשבת אשר כלה מעשיו‪.‬‬
‫מ נ ה ג ב ש ת י י ש י ב ו ת •טבין בחול בין בשבת אין אומרים אלא אשר בדברו ואומר‬
‫אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת ובו׳ וקורין ק׳־ש‪ .‬סי׳ ס׳־א‪.‬‬
‫מ נ ה ג ב ב ב ל מתחלת גלות ראשונה שישראל משכימין ובאין לבית הכנסת בשבתות‬
‫וכימים טובים ולומדים עד שחרית‪ .‬סי׳ מ׳׳א‪.‬‬
 ‫מנהגים‬ ‫‪76‬‬

‫חצי הענה היו רגילין רבנן דקרו ‪'S‬ה כדה והענה הדי כליי‪ .‬ו ה מ נ ה ג •הקורין הצי‬
‫התורה בכרה דסיתוא וחצי בכליא דקייטי‪ ,‬בראיסית ו‪ S‬ה‪S‬ן פרשייתא דכלה דסיתוא‪ ,‬ומן סוף‬
‫ויקרא וליהלין פרשייתא דכליה דקייטא ^פי צורך השנה אם פשוטה אם מעוברת‪ .‬פי' סי׳ ב״ז‪.‬‬
‫נהגו העם להשלים פרשיותיהם לאחר תפלת שחרית סי׳ לי‪-‬ד‪.‬‬
‫בארץ ישראל קורא העם הפרשיה והש״ין סררים; כני בכל קורא הש״ץ הפרשה והעם‬
‫יעמדו וישמעו מלה במלה‪ .‬סי׳ ל׳׳ו‪ ,‬עי״ש‪.‬‬
‫ע ט ר ו ת ו ר י ב ו ן ‪ .‬מ נ ה ג ב י ש י ב ה תי'ורא אותן הקורא וחוור המתרגם ואומר‬
‫את השמות תללו כתיקונן‪ .‬סי׳ ליה‪.‬‬
‫אנשי מזרח בוצעין על ב׳ ככרות בשיבת משום לחם משנה‪ .‬ובני א״י אין בוצעין אלא‬
‫על ככר אחד שלא להכניס כבוד ע״ים כשכת‪ .‬סי׳ רנ״א‪.‬‬
‫מ נ ה ג א ב מ ת י ב ת א למימר והחליצנו דשבת בלתור ויעלה ויבא די״ט או דמועד‬
‫או דראש חדש כלחוד‪ .‬סי׳ ש״כ‪.‬‬
‫בא׳־י אין מברכין על היין אלא כשהוא מזוג; ב׳־ב מכרכין עליו כשהוא חי‪ .‬מל׳ לפי׳ ‪. 116‬‬
‫אין מבדילין על הפת וכן מ נ ה ג בשתי ישיבות‪ .‬סי׳ שכ׳׳ט‪.‬‬
‫מ נ ה ג נ ו ה ג עד השתא היכא דאיקלע ליל יו״ט במצ״ש דמקדש־ אריפתא‪ .‬סי׳ •ס״ל‪.‬‬
‫יום טוב •בהל להיות אחר שיבת אמרו שיבארץ ישראל עד עכישיו חותמין אותה ‪ I‬הבדלה‪1‬‬
‫ברכה רביעית בפני עצמה‪ .‬פי׳ סי׳ קל״ה צר ‪.46‬‬
‫כך היו הראשונים נ וה ג י ן לענין קידוש היו מחזרין וטורחים הרבה להביא יין שראוי‬
‫לברך עליו בורא פרי הגפן והיה אצלם מצוה יטראויה לחזור אחריה ואם אין להם היו מקדשין‬
‫עלהפת בשבתות וימים טובים חוץ׳ מלילי הפסח‪ .‬סי׳ של״ד‪.‬‬
‫אנשי בבל כשיהל פסח בשבת מניח פרוסה בין ב׳ השילימות ובחול על א׳ ובוצע מן הפרוסה‬
‫ומברכין עליה המוציא ועל אכילת מצה; אנשיי א״י בין בחול בין ביטבת מניח פרוסה על השלימה‬
‫ובוצע על הפרוסה‪ .‬סי׳ ר״נ‪.‬‬
‫מ נ ה ג א ד ע ל מ א בלילי הפסח שמניח פרוסה בתוך •טלמה ומכרכין ולא ידעינן אי‬
‫נהוג הכי בדוקא או כי היכי דסליק אדעתיהו‪ .‬פי׳ סי׳ קס״ז‪.‬‬
‫במוצ״ש בבורא מאורי האש כך עושין בשתי ישיבות •טמביטין בכפות ידים וכך ראינו‬
‫רבותינו ז״ל שהיו עושים ואומרין נביט כידינו כדי שנהנה מן האור‪ ...‬ו כ ך מ נ ה ג ‪ .‬להסתכל‬
‫בצפרניו אין רגילין חכמים בכך‪.‬‬
‫רגילין להטיל מים בכוס של ברכת לאחר ששותהו ושוטפים אותו ושותה ומה שגשיתייר‬
‫מן המים מטילין אותו על ידינו ומעבירין אותו על פנינו כדי לחבב המצוה‪ .‬סי׳ •טמ‪-‬א‪.‬‬
‫מ נ ה ג י ש י ב ׳ )סורא( שואלין במגן זכרנו ובאתה גכור מי כמוך‪ ,‬ובמודים וכתוב לחיים‪.‬‬
‫ובשים שלום בס־ח מר׳יה ער יוה׳׳ב !אית מרבנן דלא מרכרי אפי׳ זוכרינו(‪ .‬סי׳ רכ׳־א‪ .‬רכ״ב‪.‬‬
‫לא רגילי רבנן כישיבה )פוטבדיתא( למימר הלין מילי כולהון כגון בחנוכה ופורים כשם‬
‫שעשית להם נס כן עשה עמנו פלא ונסים וכגון בר״ה ויוה״כ זכ״ל ומ״כ וכתוב לחיים‪ .‬פי׳ סי׳ ק״מ‪.‬‬
‫ב מ ת י ב ת א ובכל אתר דאיכא רבנן לא משינינן כלל מתפלות דתקינו רבנן ואין אומרין‬
‫לא‪ ...‬ולא פיוט‪ .‬ואין מכניסין לבית הכנסת חזן שיודע פיוט‪ .‬סי׳ קע׳־ה‪.‬‬
‫ועמא מוסיף )בעשי׳׳ת בברכת שים •צלום( המלך עושיה השלום‪ .‬סי׳ ס״ח‪.‬‬
‫איטית לא תכנס בביה׳׳כ כל ימי ראייתה עד שתתלבן וכן מנהג בשיתי ישיבות *(‪ .‬סי׳ קכ׳׳א‪.‬‬
‫מ נ ה ג בבית האכל ובבית הכנסת יטיש בה אכלים ששליח צבור מכריז לישילו ר ב נ ן‬
‫מעמא‪ ,‬כלומר שאילו אלה המתעטפים העטוים על שפה מה מעם עשותם כן‪ .‬והכל משיבין‬
‫בדוך דין האמת‪ ,‬כלומר ידענו שבשביל מת‪ .‬וכל זמן שיבואו אנשים שלא היו קודם לכן‪ ,‬שליח‬
‫צבור מכריו להן‪ ,‬שאילו רבנן טעמא‪ ,‬והן משיבין ברוך דין האמת‪ ,‬ומתחילין לנחם‪ .‬ובהיות‬
‫מלתא לת״ח אין רגילין להכריו לפניהם כן‪ ,‬אלא הן פותחין דברים כהלכה‪ .‬סי׳ כה‪.‬‬
‫ב ב ב ל א י ן ע ו ט ד י ן ב ש ו ר ה אלא על אדם גדול בחכמים שהחכמים עובדין עליהן‬
‫בשורה וכל העם עומדין‪ .‬סי׳ קיא‪.‬‬
‫מ נ ה ג נ ו להתרחק מבית הקברות שיעור המשים אמה או מאה אמה ולומד יתגדל‪.‬‬
‫יש מקומות שכונין בית לדבר זה ומברכין בו אבל בתוך ד׳ אמות לא‪ .‬סי׳ ק׳״ג‪.‬‬
‫ב״ב אין תלמיד שואל בשלום דבו; בני א׳־י אומדין שלום עליך דבי^ומורי‪ ’ .‬סי;קס״ד‪.‬‬
‫‪77‬‬

‫ג‪.‬‬
‫מ ק צ ת ־מקבלות הגאוניים בגמרא‪.‬‬
‫א בו ה דיטמואל‪ .‬א ס רו כי אבוה ועטואל* הרך בסהורה ימקום רחוק וכו׳‪ .‬סי׳ ק״ח‪.‬‬
‫] א מ דו חו״ל אין מזיזין את ה־ג־רחן ממקוגזו ברי‪ S‬י •טבת כדי ^•טנות בין •צבת יחול* ן‪ .‬דסא‪.‬‬
‫א מ רו ח כ מי ם ׳טיורי מצוה מעכבין את הפורעניות סי׳ •טמב‪.‬‬
‫א מרו רבנן אין סומכין עי‘ דברי אגדה‪ .‬סי׳ •טנז‪ 11 .‬רע״א עי״־ט‪ .‬וצד ‪.45‬‬
‫בא וכל* י פירות גינוסר •נונינו | מ ה טעם| מפני ח‪ S‬כ •טל‘ תאנים •טמצער יטפתים ואין‬
‫מעבירו אלא מליח או סיד או ציר ‪.II 71 . . .‬‬
‫| ה | ר י ת ‪ .‬אמ ר ו חתיכה קטנה יתירה •טנמצאת על לב •ג־לכבשים קטנים •טיונקים חלב‬
‫ונקרא אללבלאב ונקראת אלחלוה‪ .‬וייט• בה כמה מיני הועיל‪ .‬סי׳ רפו‪ II .‬רעא‪.‬‬
‫כך פיריטו חכמים בד״א ביט־עת היטמד •ט־גזרו כל המניח תפלין ינקרו את מוחו וכו׳‪ .‬סי׳ פ׳׳ו‪.‬‬
‫כך אמ ר ו ח כ מ י ם כי אתא רב דימי אמר משל למה״ד ליג־ני עבדים •טנצטוו כיטתי‬
‫מלאכות כל אחד ואחד במלאכתו הוא עוסק ואין אהד עוסק במלאכת חכרו‪ .‬סי׳ קלט‪.‬‬
‫מ ע ש ה דרב פפא ‪ .‬א מ ר י דרב פפא היתה לו מלוה אצל גוי וכו׳‪ .‬סי׳ ל׳׳ו‪ .‬ועי׳ ‪. II 108‬‬
‫ס ו ד נ י ] ש ו ד נ י ן ‪ .‬בכמה דוכאתא אשכחן דרבא קא קארי ליה לדב פפא ס ו ד נ י ‪.‬‬
‫וכך ש מ ע נ ו מן ה ר א ש ו נ י ם סודני ח ק ל א ה ‪ ,‬כלומר שאתה מבני השדה ולא מבני מדינה‪.‬‬
‫וסודני לשון •נודה‪ .‬והכי הוה רב פפא מבני ני ש שהיא כפיים ו׳טדות‪ .‬ורבא מן מחוזא שהיא‬
‫רסן והיא היתה מדינת המלכות‪ .‬סי׳ יפ״ז‪.‬‬
‫ס ימן ל פ י ד ו ת האילן כל •ט־אתה נוצל פירותיו ועצו מתקימת זהו אילן ומברכין על‬
‫פירותיו בורא פרי הע•('‪.II 66 .‬‬
‫•טיננא‪ .‬שמואל הוא שאומר הרבה כן לרב יהודה‪ .‬ופירושו‪ :‬בעל שינים‪ .‬כי א מ ר ו‬
‫שיניו שלרב יהודה היו גדולות כיותר‪ ...‬שיננא ברור בלשוננו אפילו בפי נשים וקטנים •טכל‬
‫גדול שינים כך קוראין אותו‪ .‬וגם סודני אינו מכועי לקרוא לבן כפר עירני וסודני‪ .‬סי׳ רל״ז‪.‬‬

‫ד‪.‬‬
‫התשובות‪.‬‬ ‫מפתח‬
‫ה׳ ק״ש תפלה וברכות‪.‬‬
‫מי •טקורא ק״ש ומתפלל קודם צאת הכוכבים יוצא ידי חובתו או ל א ? )סי׳ א‪ .‬ב(‪.‬‬
‫מתפלל אדם תפלה •טל שבת בע׳׳ש אבל ק״ש בצאת הכוכבים )סי׳ קעא(‪.‬‬
‫קורא ק׳׳ש על מיטתו ואינו צריך רישב על הקרקע )סי׳ יז(‪.‬‬
‫תלמיד חכם פטור מק״ש שעל המטה )סי׳ יה(‪.‬‬
‫קריאת •טמע על מכתו ריצות היא ואינה צריכה ברכה )סי׳ יט(‪.‬‬
‫אדם קורא ק״ש של ערבית קודם הנץ החמה אחד עמוד השהר דוקא בשעת הדהק )סי לה(‪.‬‬
‫מהו להתחיל פרש־יות שבספר תהלים ולש־נות ולעסוק בתורה מאחר שהגיע זמן ק׳׳ש )סי מא(‪.‬‬
‫כשיקדא אדם ק״ש צריך לאחוו ד׳ ציציותיו או לא )סי• עב(‪.‬‬
‫הלכה כר׳ מאיד לענין עד כאן צריך כונת הלב )סי׳ ע׳׳ג(‪.‬‬
‫הקורא ק׳־ש בלא תפילין )סי׳ פז(‪.‬‬
‫צדיך לדקדק באותיות בשעת ק׳׳ש )סי׳ צו(‪.‬‬
‫הלכה לבו רואה את הערוה מותר )סי׳ קנד(‪.‬‬
‫מי שהיה לבוש בגדים דקים בשעת ק׳׳׳ט ונראה בשרו מהם' )סי׳ קגז־ח(‪.‬‬
‫המתפלל צריך •טיהיה לו אבנט חגור על מתניו )סי׳ קנו(‪.‬‬
‫כיון שקדש היום אסור לומר והוא רחום )סי׳ י׳־ד(‪.‬‬
‫בין כשבת בין ביו׳יט אין אומר אשר כלה מעש־יו אלא אשר בדברו וכו׳ )סי׳ ם‪ .‬סא־ב(‪.‬‬
 ‫התשובות‬ ‫מפתח‬ ‫‪78‬‬

‫בברכת השכיבנו חותמין ופרוס סכת ש‪S‬ומך )סי׳ יב‪ .‬יג(‪.‬‬

‫פורס סוכת שרום ובו׳ מנחם ציון ובונה ירושלים אסור לחתום כך )סי׳ שבא(‪.‬‬
‫מה לומר בלילי שבת ברוך ה׳ לעולם או ויסמרו כני י׳סראל את השבת )סי׳ י׳ י׳־א(‪.‬‬
‫מהו לחוור ולומר ברבו בין גאולה לתפלה בשביל בני א)־ם שאחרו )סי׳ ח‪ .‬כ‪ .‬רא‪ .‬רב(‪.‬‬
‫תפלה דרבנן היא )סי׳ קכו(‪.‬‬
‫מהו ליתן שלום לתבירו קודם התפלה )סי׳ פא־ב־ג־ד(‪.‬‬
‫אמירת פישת התמיד ומשנת איזהו מקומן )סי׳ נה־ו(‪.‬‬
‫אומר אלה ברכב ואלה בסוסים ובו׳ לפני פסוקי דזמרא )סי׳ מז(‪.‬‬
‫סדור פסוקי דזימרא )סי׳ קצז־ח־ט(‪.‬‬
‫הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין ועדיין לא קרא פסוקי דזמרא )סי׳ ר(‪.‬‬
‫מאן דקרי פסוקי דזמרה בתר דצלי לא צריך לברוכי )סי׳ נח‪ .‬אבל עי׳ סוף סי׳ ר׳(‪.‬‬
‫אניטים •טאמרו אין אומרים יוצר אור עד יציאת השמש )סי׳ נט(‪.‬‬
‫מי שנזדמנה לו טליתו לאחי שעמד להתפלל תפילת יוצר )סי׳ פה(‪.‬‬
‫מותר להניח תפילין בין ברכת יוצר לאהבת עולם וכו׳ )סי׳ פו(‪.‬‬
‫יחיד רשאי לומר בורא קדושים וכו׳‪ ,‬או לא ? )סי׳ קל־א־ב־נ(‪.‬‬
‫מהו לומר אור חדש על ציון תאיר )סי׳ סג־ד־ה־ו(‪.‬‬
‫אהבה רבה או אהבת עולם )סי׳ נ א־ ב־ג־ד(‪.‬‬
‫אין להוסיה דבר בגאולה של שחרית )סי׳ מט‪ .‬נ(‪.‬‬
‫אין ראוי להפסיק בין גאולה לתפלה אלא לקדיש וברכו )סי׳ קפט(‪.‬‬
‫חולה יכול להתפלל י״ת מיושב )סי׳ קפו(‪.‬‬
‫האומרים פיוטים באבות וגבורות ובכל תפלות )סי׳ קעח־ט‪ .‬קפ(‪.‬‬
‫ולשאול אדם צרכיו בג׳ ברכות ראשונ׳ יג׳ אחרונות ולומר זכרנו לחי׳ וכו׳ )סי׳ ריט‪ .‬רכ־א־ב־ג־ד־ה(‪.‬‬
‫כשאדם כורע במודים צריך לו לכרוע עד ברכיו )סי׳ קפא(‪.‬‬
‫•‬ ‫המלך הקדוש המלך המשפט ועושה השלום בעשי״ת )סי׳ סת־ט‪ .‬ע(‪.‬‬
‫אין אומרים סליחות אחר עושה •םלום )סי׳ רכז(‪.‬‬
‫ימים •שהיחיד גומר בהם את ההלל‪ ,‬אפילו צבור נקראו יחידים )סי׳ עד־ה־ו־ז(‪.‬‬
‫הנופל על פניו לאחר תפלתו צריך לתלות פניו למעלה הקרקע ונוטה לשמאלו )רכט‪ .‬רל־א־ב־ג(‪.‬‬
‫לומר תהלה לדוד או יענך ה׳ ביום צרה בקידושא דסידרא )סי׳ טו(‪.‬‬
‫קדושא דסדרא רישאי יחיד לומר‪ ,‬או •‘א ? )סי׳ קלה(‪.‬‬
‫מי •שכבר התפלל ומצא צבור קורא תהלה לדוד יקרא עמו )סי׳ קכה(‪.‬‬
‫הנכנס לבית הכנסת ישב או יעמוד עם הצבור )סי׳ קכד(‪.‬‬
‫אסור לישב ברחוב בית הכנסת בעת תפילה )סי׳ קפז(‪.‬‬
‫אסור לישב תוך ה׳ אמות •של המתפלל )סי׳ קצ‪ .‬קצא־ב־ג(‪.‬‬
‫•ש״צ המתפלל אסור לעבור לפניו )סי׳ קצה(‪.‬‬
‫המתפלל כנגד רבו שאסור לא אמרו אלא כיחיד )סי׳ קסג(‪.‬‬
‫אין אדם רשאי להתפלל בקרקע גזולה )סי׳ מד(‪.‬‬
‫כיון שהגיע היום לשתי שעות ומחצה לא יתחיל כסעודה נתלה )סי׳ קעז(‪.‬‬
‫צבור שאחרו תפלת המנחה ביום הששי עד סמוך לחישכה )סי׳ קפג(‪. .‬‬
‫מנהג החזנין בערבי •שבתות ובערבי ימים טובים להתפלל מעין י׳׳ח )שי׳ קפד(‪.‬‬
‫מתפלל אדם של מוצאי •שכת בשבת ואומר הבדלה על הכוס במוצאי שבת )סי׳ קסט‪ .‬קעג(‪.‬‬
‫בני אדם •שבאו לביהכ׳׳ג אחר שהתפללו הצבור‪ ,‬אינן רשאין לישב במקומן להתפלל )סי׳ קצד(‪.‬‬
‫שנים •שנכנסו להתפלל כל אחד חיב להמתין לחבירו )סי׳ כב(‪.‬‬
‫הרב ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בצבור )םי׳ רכה(‪.‬‬
‫•ש״ץ יכול לעמוד במקום גבוה *כדי להשמיע קולו )סי׳ מד(‪.‬‬
‫•ש״צ שמוציא רבים י׳׳ח ולא התפלל על עצמו בלחש )סי׳ קנ״א־ב־ג(‪.‬‬
‫אם •‪!:‬ליה צבור יסדיר שמ״ע מתחלה בקול רם ואח׳׳ב יתפלל הצבור בלהיט )סי׳ קפח(‪.‬‬
‫ש‪-‬ץ המתעםק בתחנונים עד קרוב לשעה שלישית ראוי למונעו )סי׳ מב(‪.‬‬
‫‪7Q‬‬ ‫התשובות‬ ‫מפתח‬

‫עשרה שהתפללו והלך אחד מהם לאחר קדושה יסימו הברכות )סי׳ ק‪ S‬ד(‪.‬‬
‫מי שחלה ועמד מחליו אם יתפלל כל אותן התפלות שלא התפלל בחליו )סי׳ קס־א(‪.‬‬
‫מי שעומד בתפלה יכול ובו׳ )צד ‪.( 143‬‬
‫הלין כרכות דהרואה אית בהון מלכות והזכרת השם אי לא )סי׳ שכב(‪.‬‬
‫כרכה הסמוכה לחברתה שאין פותחת בברוך )סי׳ רצז(‪.‬‬
‫היסח הדעת בברכת אשר יצר )סי׳ שס(‪.‬‬
‫מברך מתיר אסורים כשייתעסק בידיו )סי׳ ■שסא(‪.‬‬
‫לא מצינו ברכת זמן אלא בדבר שיש בו הנאה )סי׳ שנח(‪.‬‬
‫למה אין מכרכין הטוב והמטיב על שינוי הפת )סי׳ שצט(‪.‬‬
‫ה׳ ברכת כהנים‪.‬‬
‫•זז״צ צריך להקרות לכהנים )סי׳ ריר(‪.‬‬
‫כהן שיירד לפני התיבה ואין שם כהן אלא הוא מהו שייעלה לדוכן )סי׳ רטו(‪.‬‬
‫ומקום שאין כהן והחזן אומר ביכנו אם צריך לענות אמן אחר כל ברכה )סי׳ רטז‪ .‬ריה(‪.‬‬
‫ה׳ אמן‪.‬‬
‫יחיד עונה אמן לעצמו בכמה מקומות )סי׳ רצה־ו(‪.‬‬
‫יחיד שעומד בתפלה ושומע קדוש‪ ,‬ברכו או אמן אינו עונה )סי׳ קלז־ח־ט‪ .‬קמ־א(‪.‬‬
‫העונה אמן ולא שמע את הברכה היא אמן יתומה )סי׳ שיי(‪.‬‬
‫מי ששמע רבים שאומרים אמן עונה ואין חוששין לאמן יתומה )סי׳ שיא(‪.‬‬
‫אפי׳ יצא ידי אותה ברכה לא יענה אמן )סי׳ שייב(‪.‬‬
‫ה׳ תפיילי־ן‪.‬‬
‫כל ישראל חייבין להניח תפילין )סי׳ פט‪.(.‬‬
‫תגר שיש בידו פרקים )של משנה ?( מהו שיניח תפלין ? )סי׳ צ(‪.‬‬
‫ברכות להניח ועל מצות תפילין ומי שאין לו אלא תפילה אחת )סי׳ שיסב־ג(‪.‬‬
‫הקורא בתורה אינו פטור מתפילין )סי׳ פח(‪.‬‬
‫סומא פטור מן התפילין ומן הציצית )ס׳ עא(‪.‬‬
‫נהיגי רבנן במתיבתא לברך בתר דמסלקי תפליהו או‪ ,‬לא )סי• רפג־ד(‪.‬‬
‫ה׳ שבת וירט‪.‬‬
‫ערב שבת שהיה מעונן והדליקן נר של שבת ואח־כ זרחה תמה )סי׳ קסו‪-‬ז(‪.‬‬
‫חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת כל זמן שהוא מבקש לסעוד )סי׳ רנב(‪.‬‬
‫ביו״ם צריכין לבצוע על שתי ככרות‪ ,‬או לא ? )סי׳ רנג(‪.‬‬
‫ה' בריאת התורה‪.‬‬
‫ת׳׳ת הרוצה לשנות תלמידו ואינו רוצה להסדיר פריסיותיו )סי׳ לב(‪.‬‬
‫למה נהגו אנשי ספרד להניח התרגום כלל )סי׳ לג(‪.‬‬
‫נהגו להשלים פרשייותיהם לאחר תפלת •טחרית ולומר קדיש• )סי׳ לד(‪.‬‬
‫עטרות וריבון מנהג בישיבה שקורא אותן הקורא וחוזר המתרגם )סי׳ לה(‪.‬‬
‫כשקורא בתורה חוזר ומברך אשר בחר אעפ״י שכבד בירך על התורה )סי׳ נז(‪.‬‬
‫ה׳ קדוש והבדלה‪.‬‬
‫על שום מה מקדשין ומבדילין בבתי כנסיות ? )סי׳ ער(‪.‬‬
‫סדר הקידוינז ויכולו‪ ,‬בורא פרי הגפן ואחר כך מברך על היום )סי׳ שלא(‪.‬‬
‫לשום את כוס הקידוש כלילי שכת על גבי עינים )סי׳ דעא(‪.‬‬
‫מקדשין ומבדילין על הפת‪ ,‬אי לא ? )סי׳ רד־ה־ו־ז־ח־ט‪ .‬שכו־ז־ח־ט‪ .‬של־א־ב־ג־ד(‪.‬‬
 ‫מפתח ה ת שוגו ת‬ ‫‪80‬‬

‫אם אין לו יין במוצאי שבת אומר הבדלה על הכום בשבת )סי׳ א‪ .‬קעא־ב(‪.‬‬
‫מי ששכח ולא הבדיל בתפלה )סי• רט‪ .‬רי־א־ב(‪.‬‬
‫הביאו לפניהם אור כל אחד ואחד מברך לעצמו דוקא בבית המדדים )סי׳ שמו(‪.‬‬
‫מביטין ככפות ידים בבורא מאורי האש ומסתכלין בצפרנים )סי׳ שמא־ב־ג(‪.‬‬
‫כשאין לו כוס ויראה אש יברך בורא מאורי האש )סי׳ שרד(‪.‬‬
‫סומא א״צ לברך בורא מאורי האש׳ )סי׳ •במה(‪.‬‬
‫טעמו פגמו דוקא לענין קידוש הבדלה וברכת המזון )סי׳ שילם(‪.‬‬
‫ה׳ נטיילת יידייס‪.‬‬
‫נטילת ידים שיהרית אינה עשיויה אלא לעצמה )סי׳ שסד־ו(‪.‬‬
‫אם צריך לכרך על נטילת ידים עם אשר יצר )סי׳ •םסה־ז(‪.‬‬
‫היושב במשתה והטיל מים ולא נגע אינו מברך על נטילת ידים )סי׳ שסח(‪.‬‬
‫אם כל המסובין צריכין ליטול ידיהם קודם ברכת המזון )סי׳ שז־ח(‪.‬‬
‫מים אחרונים וברכתן )סי׳ שמז־ח־מ‪ .‬ש־נ(‪.‬‬
‫והייתם קדושים אילו מים אחרונים וכו׳ הלכה או לא )סי׳ שנא(‪.‬‬
‫תיכף לנטילת ידים כרכה )סי׳ רסג־ד־ה(‪.‬‬
‫מי שנטל ידיו ואינו יודע אם בירך או לא בירך )סי׳ רסו(‪.‬‬
‫הי ברכות הגהגין‪.‬‬
‫אין מכרכין בורא פרי העין על פירות שלא נגמרו ועל בנות אסא )סי׳ רלד(‪.‬‬
‫עשבין שעולין מאליהן מכרכין עליהן שהכל )סי׳ רדה(‪.‬‬
‫ארוזא כד מכיטל מאי מברכין עליהי )סי׳ רמ״א־ב(‪.‬‬
‫כל ולא כלום בברכות לאפוקה מברכה אחת מעין שלים )סי׳ רמג(‪.‬‬
‫ספנג מאי מברכינן עליו )סי׳ רמה(‪.‬‬
‫מי שאין לו תבן מאכיל לבהמתו פת )סי׳ רנד(‪.‬‬
‫מוזי מאי מברכין עליהו )סי׳ רנה־ו(‪.‬‬
‫היו לפני מינין הרבה ר׳׳י אומר וכו׳ הילכתא כרי יהודה או כחכמין )סי׳ רנז(‪.‬‬
‫ריחיה חמרא וטעמיה הלא אומר שהכל )סי׳ רנה(‪.‬‬
‫יין שלפני המזון ושבתוך המזון פוטר שלאחר המזון )סי׳ רסז(‪.‬‬
‫מי שאכל מינים שונים האיך מברך ? )סי׳ רעו־ז(‪.‬‬
‫כל הטעון ברכה לפניו טעון כרכה לאחריו )סי׳ רעה‪ .‬רצט(‪.‬‬
‫כוס של קידוש טעון ברכה לאחריו‪ ,‬או לא )סי׳ רעיט‪ .‬רפ־ב(‪.‬‬
‫השותה מים בתוך סעודתו‪ ,‬אס צריך לברך )סי׳ רצב‪-‬ג(‪.‬‬
‫קודם ברכת המזון מברכין ברכה אחרונה על הגפן או לאחר ברכת המזון )סי׳ רפא(‪.‬‬
‫כוס שיל ברכה צריך טעימה )סי׳ שלו(‪.‬‬
‫כוס של חתן וכלה ושל מילה מי טועם )סי׳ ׳םלו־ז־ח(‪.‬‬
‫הי ברכת המזון‪.‬‬
‫אם טסלקין השולחן קודם כרהמ׳׳ז )סי׳ רסא־ב(‪.‬‬
‫אשה אינה מברכת ברכת המזון להוציא אחרים )סי׳ קכג(‪.‬‬
‫מארה לאדם שבני ביתו מברכין לו והוא לא למד )סי׳ קכב(‪.‬‬
‫המזמין בעשרה יאמר נברך אלהינו ולא לאלהינו )סי׳ שכב(‪.‬‬
‫מהו להצמרן! ט׳ ועבד בשעת הדחק )סי׳ שייד(‪.‬‬
‫תשעה נראין כעשרה מצרפין וכו׳ אין הלכה )סי׳ שטו‪-‬ז(‬
‫בשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה )סי יסיט(‪.‬‬
‫יו׳ים או ראש חדש שחל בשבת אומר רצה ואח׳׳כ יעלה ויבא )סי׳ שב(‪.‬‬
‫המברך ברהמ״ז מהו שיטעום מכוס )סי׳ שכה(‪.‬‬
 ‫ה ח שו בוון‬ ‫צו פ ת ח‬

‫מאי שנא שמכרכין על ס ס ברכת המזון לבםו‪,‬ה )סי׳ שלה(‪.‬‬

‫בברכה רביעית ככרכת המזון אין לומר אמן לעצמו )סי׳ רצד(‪.‬‬
‫ברכת אבלים בבהמ״ז )סי׳ ש‪ .‬ש א־ ב־ג־ ד־ו(‪.‬‬
‫ה׳ ת״ת וד׳א‪.‬‬
‫על כבוד הרב )סי׳ קיא־ב(‪.‬‬ ‫נדוי‬
‫שלא שמע מפי רבו אם אומרה על שמו ? )סי׳ קסה(‪.‬‬ ‫דבר‬
‫)סי׳ קנה(‪.‬‬ ‫אסור לעמוד במקום הטנופת‪ ,‬מה תקנה יש לדבר ? ואיסורי דרבנן‬ ‫ת׳׳ח‬
‫לכבד אדם את הבירו בכניסה ויציאה בבית? )סי׳ שט(‪.‬‬ ‫מהו‬
‫לכבד בסתת בית הכנסת )צר ‪ 41‬ז(‪.‬‬ ‫מהו‬
‫דל חג המצות‪.‬‬
‫)סי׳ רמו־ז־ח־ט‪ .‬רנ(‪.‬‬ ‫מניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע‪ ,‬איזו מהן בוצע‬
‫ה׳ סוכה‪.‬‬
‫)סי׳ מת(‪.‬‬ ‫מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו כתוך הבית היבי דמי‬
‫ה׳ תעד ת‪.‬‬
‫כל תעניות אפי׳ יוה״כ מותר לטעום )סי׳ עט(‪.‬‬
‫שיעור שטועם )סי׳ עח־ט‪ .‬פ(‪.‬‬
‫תענית חלום כשבת )סי׳ קצו(‪.‬‬
‫)סי׳ רכו(‪.‬‬ ‫שליח צבור ששכח ולא אמר ענינו בין גואל לרופא‬
‫הי אבלות‪.‬‬
‫כל רחיצה שאסרו חכמים באבל )סי׳ צח(‪.‬‬
‫מהו מת תופס ד׳ אמות )סי׳ ק ב־ג־ ד־ ה־ו(‪.‬‬
‫מהו לספר אהד המת מחוץ לד׳׳א של מטה )סי׳ קה־ו(‪.‬‬
‫מת תופס ד״א לק׳׳ש ולקדיש )סי׳ קב־ג־ד(‪.‬‬
‫ה׳ נדה וב״ק‪.‬‬
‫נדה מהי לברהמ׳׳ז ולתפלה )סי׳ קטז־יז־ח־ט‪ .‬כ‪ .‬כא(‪.‬‬
‫אין לב״ק ומשמש אלא רחיצה בלבד )סי׳ קמב־ג(‪.‬‬
‫מ׳ שראה קרי כלילי שבת ויו׳־ט היכי עביד )סי׳ קמד(‪.‬‬
‫זב שראה קרי‪ ,‬הלכה כר״י )סי׳ קנט(‪.‬‬
‫ביק מהו להניח תפלין ? )סי׳ קמה(‪.‬‬
‫טבילת ב״ק בא׳׳י ובחו‪-‬ל )סי׳ קמו(‪.‬‬
‫ב׳־ק אינו אלא כנוגע כשרץ )סי׳ צד(‪.‬‬
‫ה׳ טומאה‪.‬‬
‫)סי׳ קיד(‪.‬‬ ‫כהן שנכנס בבית שיש בו מת או בכית הקברות בזמן הזה חיב מלקות‪ ,‬או לא ?‬
‫פירושים שוגים‪.‬‬
‫)סי׳ רג(‪.‬‬ ‫אנשי כנסת הגדולה תיקנו ברכות ותפלות‪ ,‬בבית ראשון היכי הוי עבדי‬
‫מתפלל אדם של מוצאי שבת כשבת‪ ,‬מאי מצלי ? )סי׳ קסת(‪.‬‬
‫אם יכול לחדש דבר בתפלתו‪ ,‬כיצד ? )סי׳ קכט(‪.‬‬
‫סה הן מאה ברכות ושינוייהן )סי׳ שסט‪ .‬שע־א־ב(‪.‬‬
‫)סי׳ קעי(‪.‬‬ ‫אי הלכתא כר׳ יהושע דאמר תפלת ערבית רשות מ־־ט כל ישראל מצלו ת׳׳ע‬
 ‫הת׳שובו^‬ ‫מפתח‬ ‫‪8i‬‬

‫אמר להם ר״ג לחכמים כלום ייט אדם •טיהולק ערינו בדבר זה ואמ׳ ליה ר׳ יהויטע יאו )סי׳ קעה(‪.‬‬
‫ארכעה צריכין להודות מ״ט לא אמרינן כסידורא דקראי )סי׳ •טנג(‪.‬‬
‫פסוקים •טימצינו כתלמוד ואינם כמקרא )סי׳ •טייא(‪.‬‬
‫הפסוק‪ :‬ואחרי אחיתפל בניהו בן יהוידע הכרתי והפלתי לא נמצא כל׳טונו בכל המקרא )סי׳ ז(‪.‬‬
‫למה דריטו רבותינו אורים וחומים ואין פסוק אורים ותומים י א בדה״י ולא במינים )פי׳ ה‪ .‬ו(‪.‬‬
‫כל היכא דאמרינן ההוא סבא מאן הוא ? )סי׳ כ(‪.‬‬
‫•טליטה פיטמרות הוי הלילה )סי׳ ג(‪.‬‬
‫אין הבור מתמלא מחוליתו )סי׳ ד(‪.‬‬
‫מעיטה דרב פפא )סי׳ לז(‪.‬‬
‫מעשה דכרכלתא דמתון )סי׳ קמו(‪.‬‬
‫חיזרא מהו? ואשר אמר עד שיתפקקו כל חריות שבשדרה )סי׳ פז(‪.‬‬
‫מהו דוגמה השקוה )סי׳ קיג(‪.‬‬
‫מהו צורבא מרבנן )סי׳ צא(‪.‬‬
‫מהו גובאי )סי׳ צט‪ .‬ק(‪.‬‬
‫דרך טרכסמון מהו )סי׳ רלו(‪.‬‬
‫•טיננא מהו )סי׳ רלז(‪.‬‬
‫מחטא דתלמיותא מהו )סי׳ •טעו־ו(‪.‬‬
‫מהו העומדים ב׳טורה )סי׳ קא(‪.‬‬
‫הנץ החמה מהו ? )סי׳ לט(‪.‬‬
‫מיני צלך אביונות וקפריסין מאי נינהו )סי׳ רלח(‪.‬‬
‫מהו סודני ? )סי׳ רפז(‪.‬‬
‫שיתין אופי‪ ,‬מהו ? )סי׳ רפט(‪.‬‬
‫זיקפא דידא מהו )פי׳ שנד(‪.‬‬
‫חנותן מטתו צפון ודרום לא שנא תלמיד חכם לא שנא עם הארץ )סי׳ כא(‪.‬‬
‫גירסת ״כי כסלא לאוגיא “ ופירושו )סי׳ כג(‪.‬‬
‫גירסת ״צות לזה “ ובאורו )סי׳ כז(‪,‬‬
‫היכי גרסי רבנן בוצינא מקיניה ידיע או מקוטניה ומאי פירויט )סי• •טייז(‬
‫היאך גורסין בישיבה כל המספר אחר‪) ...‬סי׳ קי(‬
‫מה שאסרו הקב׳׳ה מניח תפילין )סי׳ כד(‪.‬‬
‫מנין •טיהקב״ה מתפלל )סי׳ כח(‪.‬‬
‫מה טעם קורין לבית האבל כי טעמא )סי׳ כה(‪.‬‬
‫הא דאכתריאל ועל הא דאמור כה הריני כיוצא בהם )סי׳ כט(‪.‬‬
‫קהלה קדישא דבירו׳טילים מי הם )סי׳ מג(‪.‬‬
‫הללו שמיהם אותן באימותיהן )סי׳ צז(‪.‬‬
‫אבוה דשמואל למה לא נקרא ב׳ט־מו )סי׳ קח־ט(‪.‬‬
‫הא דאמור רבנן תפילין בראשו וס״ת בזרועו )סי׳ קז‪ .‬קמה(‪.‬‬
‫הקורא מכאן ואילך לא הפסיד מאי פירושא )סי׳ מ(‪.‬‬
‫כל אדם קורא כדרכו‪ .‬מאי כדרכו י )סי׳ מו(‪.‬‬
‫בית שמאי אומרין בערב כל אדם יטה‪ ,‬גמרא ופירושה )סי׳ מה(‪.‬‬
‫מהו לתפלה ולנטילת ידים ד׳ מילין )סי׳ צ ב־ג־ ד־ ה(‪.‬‬
‫היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק משום לא תוסיפו )סי׳ קכז(‪.‬‬
‫ולואי שיתפלל אדם כל היום‪ ,‬דוקא ע״י חידוש )סי׳ קכח(‪.‬‬
‫זמן מנחה גדולה וקטנה ופלג מנחה )סי׳ קסב(‪.‬‬
‫מה דאמר רב ששת אנן בדידן ואינהז כדידהו )סי׳ ל‪ .‬לא(‪.‬‬
‫פי׳ רב חמא טבל במעלי דפסחא להוציא רבים ידי חובתן )סי׳ קמו(‪.‬‬
‫דפליג עולא כין עמוד לתמרה ודפליג ראבון‪ ,‬כטאן מיניהו איתוקמא שמעתא )סי׳ קעד(‪.‬‬
‫עשרים וארבע רננות שא׳ שלמה ב׳טיעה שהכניס את הארון )סי׳ קפב(‪.‬‬
‫‪83‬‬ ‫התשובות‬ ‫מפתח‬

‫א״ל רב ששת דשימעיה מאי קעביד רב הסדא‪ ,‬היכי מפרשי לה רבנן )סי׳ קפה(‪.‬‬
‫כל המתפלל אחורי בית הכנסת כקרא רשע‪ .‬היכן ? )סי׳ בו(‪.‬‬
‫אסור לישב בד׳ אמות של תפלה היאך פירושו )סי׳ קצ(‪.‬‬
‫מאי ניהו ש׳־צ ומאי ניהו יורד לפני התיבה )סי׳ ריג(‪.‬‬
‫הא דאמר רב יוסף האיי חביצה או אית ביה פירורין כזית‪ ,‬מאי פירושו )סי׳ רמד(‪.‬‬
‫רב הונא אכל חליסר ריפתי )סי׳ דס(‪.‬‬
‫הא דאמר רב׳ הביאו לפניו מליח‪ ,‬באיזה מליח אמרו )סי׳ רעב(‪.‬‬
‫מאי לא טעים לי מזונא )סי׳ רעג(‪.‬‬
‫ודר׳ אמי ורב אסי אכלי עד דנתר מזייהו‪ ,‬מהו )סי׳ רעד(‪.‬‬
‫וריש לקיש אבל עד דמריד‪ ,‬ממאי מריר )סי׳ רעה(‪.‬‬
‫הא דאמור רבנן דברים הבאים מחמת הסעודה כתוך הסעודה וכו׳ והילכתא מאי )סי ■ רנט(‪.‬‬
‫נהר נק הוא נהר ענק )סי׳ רסט(‪.‬‬
‫שיסה דברים מרפאין את החולה‪ ,‬כיצד ? )סי׳ רפו(‪.‬‬
‫איזה ירק אסור לאכול בסעודה ראשונה של הקזה ? )סי׳ רפה(‪.‬‬
‫דג קטן מליח אין לאכלו שמזיק )סי׳ רפט(‪.‬‬
‫היכא דליכא צמאה ויסתה מים אמאי לא מברך? )סי׳ רצ־א(‪.‬‬
‫הא דת״ר כל הברכות פותח וחותם בהן בברוך )סי׳ רצח(‪.‬‬
‫ורבנן אמרי )חוזר! למקום יספסק‪ ,‬במאי מחוקם ? )פי׳ שה(‪.‬‬
‫פי׳ ארדיליא )סי׳ שיג(‪.‬‬
‫א ס פרגו ס‪ ...‬הא בדחמרא הא בדיסכרא‪ ,‬הי מנייהו בדחמרא )סי׳ שכג(‪.‬‬
‫אספרגוס מה הוא )סי׳ שכד(‪.‬‬
‫פידוש וטעם נוטלין לידים ואח׳׳כ מוזגין וכו׳ )סי׳ שמ(‪.‬‬
‫כגני לייא משל הוא )סי׳ יסנה(‪.‬‬
‫פי׳ כסיל וכימה )סי׳ שנו(‪.‬‬
‫גוהה וכולה ענינא )סי׳ שנז(‪.‬‬
‫כאסטמא לפרזלא מהו )סי׳ שעג(‪.‬‬
‫בר קפרא הוה מזכן מילי בדינרי‪ ,‬מהו )סי׳ שיעד(‪.‬‬
‫עד השתא לא עיילת לייסעיר‪ ,‬מהו הליסיון הזה לענין בהכ״ס )סי׳ יסע״ה(‪.‬‬
‫)כתב־יד דרופסי קולג׳ ‪ 60‬ו ( ‪:‬‬
‫ברכות !נ ד‪ |.‬והא דתנן ולא יקל אדם את ראשו כנגד !שער המזרחן‬
‫בדכות ‪ 1‬נד ‪ | .‬והא דתנן כל ח ו ת ם הברכות שהיו במקדש____‬
‫ברכות ]י ט‪ [:‬והא דאמ׳ ר׳ אלעזר כר ד׳ צדוק מדלגין היינו ע ל ‪. . .‬‬
‫ברכות )י ח ‪ |:‬והא דאמרינן אבוה דשמואל אפקידו זוזי דיתמיה |ג בי ה‪1‬‬
‫ברכות ] י ט ‪ | .‬כל המספר אחר מיטתן שי תלמידי חכמים נ‪1‬ופל בגיהנם!‬
‫ברכות ‪ 1‬י ט ‪ (* |.‬דוגמה השקוה דקאמ׳ עקביה בן מהללאל ‪. . .‬‬
‫מציעא !ברכות י ט‪ (** |.‬ומהו תנורו שלעכנאי שהקיפוהו הלכות כע|כנ א|‬
‫‪1‬בר!כות !נ ד‪ |? .‬והא דתנן ר׳ יהוד׳ אומ׳ ‪...........‬‬
‫ברכות ]נ ד‪ ! .‬והא דתנן לענין ים הגדול ב|זמן| שר|ואהו לפרקים[‪.‬‬

‫*( ובן בדשיימת תשובת הגאונים כתב יד אוכספורד‪ ,‬שפרסמתי בגנזי קדם ספר ב׳ צד ‪.43‬‬
‫»•( והיא והבאה אחדיה כאן בריסימת תשובות הגאונים כ״י אוכספורד גנזי קדם ב׳ ‪:43‬‬
‫מ ה ו ת נ ו ר ו ״; י ע כ נ א י ו ד א מ ׳ ר ב י ה ו ד ה ‪.‬‬
 ‫‪84‬‬

‫ה‪.‬‬
‫מפתח השמות ובתבי הגאונים‪.‬‬
‫רב אבא גאו‬
‫רו‪.‬‬ ‫סי’ ;‬
‫ר׳ אהרן גאון‬
‫קמד‪.‬‬
‫צו‪ .‬קצד‪ .‬רנד‪ .‬רלו‪ .‬רסצ‪ .‬רצו‪ III .‬ריח‪.‬‬ ‫רב אחאי גאו׳‬
‫•פח‪ 11 .‬פו‪ .‬צח‪.‬‬
‫ר׳ אליהו הכהן ראש ישיבת ירושלים ואב״ד ר׳ אביתר צד ‪.125‬‬
‫אלעזר ‪ l‬הק־‘יר ‪ l‬גו­ו­‬ ‫‪ 1‬רב אלעזר אלוף מן אספמיא ‪ 11‬קצג‪•1‬‬
‫ם׳ אלרד אלי אלמתחמא־ו בי׳ כ ‪) 2‬בהערה(‪.‬‬
‫ם׳ אמרכל אלי אלתלמוד לר״ש בן חפני ‪ II‬נא‪.‬‬
‫אנשי קירואן שמב‪.‬‬
‫בית רבינו שבבבל י‪ .‬יא‪ .‬צו‪ .‬ניט‪ .‬נב‪ .‬קצח‪.‬‬
‫י‪ .‬יד‪ .‬טו‪ .‬מו‪ .‬מט‪ .‬סא‪ .‬מה‪ .‬קצח‪ .‬רכא‪ .‬רכז‪ .‬ישא‪ .‬רצה‪ .‬שב־ט‪ .‬שר‪.‬א־ב‪.‬‬ ‫ב׳ ישיבות‬
‫יעצ­‬ ‫בני קיומי‬
‫ו ברגיליוני‪ ,‬ברציליני‪ ,‬ברזילי יט‪ .‬נז‪ .‬פז‪ .‬קמה‪ .‬קצא‪ 11 .‬ררח[‪.‬‬
‫פו־ז‪ .‬צ‪ .‬קנה‪ .‬קיו) ה ער ה יא(‪ .‬קסז‪ .‬קצג־ד‪ .‬רנו‪ .‬רמב‪ .‬רנב‪• .‬טד‪ .‬שנ־ז)הערה ח(‪.‬‬ ‫גאון‬
‫•ששז‪ .‬שעד‪ 11 .‬לח‪ .‬נז‪ .‬פה‪ .‬קנא‪ .‬קלה )‪ .( 45‬קסח‪ .‬קפג‪ .‬קצו‪ .‬רשג־ה‪ .‬רע‪ .‬רצה‪.‬‬
‫צו‪ .‬קנג‪ .‬קפט‪ .‬קצר‪ .‬רעז‪ .‬שה‪ .‬שנח‪ .‬שנט ‪ 11‬סב‪ .‬רז‪ .‬רסא‪ III .‬קעא‪ .‬רכב‪.‬‬ ‫גאונים‬
‫לח‪ .‬דנו‪ .‬קצב‪ .‬דשו‪ .‬שיב‪ .‬ששז‪ 11 .‬ד‪ .‬כנ‪ .‬לו‪-‬ז‪-‬ח‪ .‬מ־א־ה‪ .‬שג‪ .‬עא־ב‪ .‬פג־ד־ח‪ .‬קיח‪.‬‬ ‫הגאונים‬
‫קכא־ג‪ .‬קלג־ו־ז‪ .‬קנג־ח‪ .‬קשג־ה‪ .‬קעא‪ .‬קפו־ט‪ .‬קצ‪ .‬רה )‪ .( 72‬רטו‪ .‬ריז‪ .‬רכג־ט‪ .‬רל‪.‬‬
‫קלח‪ .‬קעו‪ .‬רצז‪.‬‬
‫רלו‪ .‬רמו־ח־ט‪ .‬רנב־ד־ז‪ .‬רעב־ג־ז‪ .‬רצח‪ .‬ש־ב‪ 111 .‬מב‪ .‬שט‪ .‬קיז‪'1■ .‬‬
‫גאונים קדמונים וחסידים הראשונים רצה‪.‬‬ ‫גאונים הר א שונים ‪ 11‬רי ■‬
‫גאוני הישיבות ‪) 34 111‬העיה ח׳(‪.‬‬
‫ר ‪:‬ו‪-‬‬ ‫ב רי ה‬ ‫מ די‬ ‫רב‬ ‫•ד‬ ‫מד רב דימי‬
‫‪ ill‬צ ד ‪ ) 24‬ה ע ר ה ה•(‪.‬‬ ‫לר ס״ג‬ ‫ר‬ ‫ם׳ דרכי התלו‬
‫כ‪ .‬ג‪ .‬ה‪ .‬בג )?(‪ .‬כד־ה‪ .‬לג־ה‪ .‬מב־ח‪ .‬שז־ח‪ .‬ע־ב‪ .‬צא־ד־ז־ט‪ .‬ק‪ -‬קא־כ־ח‪ .‬קי‪.‬‬ ‫רב האיי גאו[‬
‫קיב־נ‪ .‬קבו־ז־ח‪ .‬קמ־א־ר‪ .‬לשני קמז‪ .‬קמח‪ .‬קנ‪ .‬קשנ־ז־ח־ט‪ .‬קעב | ר ב נטרונאין‪.‬‬
‫קעג־ד‪ .‬קעה )?(‪ .‬קפ־ב‪ .‬קצ־ו‪ .‬רח‪ .‬ריב־ח‪ .‬רכא־ג‪ .‬רל־ב־ז־ט‪ .‬רמד־ה‪ .‬רנו־ז‪.‬‬
‫רשג־ח‪ .‬ר ע א־נ־ ד־ ה־ז‪ .‬רפד־ו־ז־ח‪ .‬רצז־ט‪ .‬שה‪ .‬שיא־ג־ז־ ח‪ .‬שכד‪ .‬של‪ .‬שלג־ד־ו‪.‬‬
‫•צם‪ .‬ש מב־נ־ד־ה‪ .‬שנג־ ד־ ה־ו‪ .‬שנז‪• .‬טשא‪ .‬ששב־ו‪ .‬שעג־ד־ה־ו‪ 11 .‬ו‪ .‬ז‪ .‬ח‪.‬‬
‫מ‪ .‬י‪ .‬יד‪ .‬יז‪ .‬ב־ א־ ב־ו־ז־ ט‪ .‬ל־ א־ ג־ ד־ ה־ו־ ח־ מ‪ .‬מ ב־נ־ ד־ו־ ח‪ .‬נ ב־נ־ ד־ ה־ו־ ח־ ט‪.‬‬
‫ש־ א־ה־ו־ז־ט‪ .‬עג־ז־ ח־ ט‪ .‬ם־ א־ ב־ ח־ ט‪ .‬צ א־נ־ ד־ ה־ו־ ח‪ .‬ק־ א־ ב־ ד־ ה־ו־ ח־ ט‪ .‬קי‪.‬‬
‫קיא־ב‪ .‬קטו־ז‪ .‬קיז־ט‪ .‬קב‪ .‬קכ א־ב־ד־ז־ ח‪ .‬קל־ ב־ד־ ה־ ט‪ .‬ק מ־ א־ ב־ ה־ז־ ט‪ .‬קנב‪.‬‬
‫קנ ד־ ה־ו־ז־ ט‪ .‬ק ש־ ב־ג־ ה־ז־ ט‪ .‬קעו־ז־ח־ט‪ .‬ק פ־ב־ ה־ז־ ח‪ .‬ק צ א־ ב־נ־ ד־ ה־ו‪ .‬ר־א‪.‬‬
‫רג־ו־ ח־ ט‪ .‬ריב‪ .‬רטז‪ .‬ריו־ח־ט‪ .‬ר ב־ ב־ ה־ ה־ ט‪ .‬רלא־ד‪ .‬רמא־ב־ד־ט‪ .‬רנ־ א־ ה־ ט‪.‬‬
‫רש־ב־ד‪ .‬רמה )?(‪ .‬רטט‪ .‬רעא־ה־ו־ז‪ .‬רפח־ט‪ .‬רצ־א־ב־נ־ד־ו־ ט‪ 11I .‬כ‪ .‬לב‪ .‬נד‪.‬‬
‫פט‪ .‬קיט‪ .‬קמ‪ .‬קמה‪ .‬קשד‪ .‬קפה )‪ .( 52‬רא‪ .‬ריט‪.‬‬
‫‪ 1‬רב הונא אלוף ‪ 11‬קפד ו­‬
‫הלכות גדולות א‪ .‬עד־ה‪ .‬פא‪ .‬קו‪ .‬קט‪ .‬קיח‪ .‬קדו‪ .‬קנז‪ .‬קצא‪ .‬לפני רט‪ .‬רכה‪ .‬רמא‪ .‬רנה‪ .‬רעו‪.‬‬
‫רפא‪• .‬ט‪ .‬שכז‪• .‬טשו‪ 11 .‬יב‪ .‬טו‪ .‬טז‪ .‬כה‪ .‬לב‪ .‬מז‪ .‬יפני נה‪ .‬שד‪ .‬עו‪ .‬פו־ז‪ .‬צכ‪.‬‬
‫קז‪ .‬קכט‪ .‬קהל‪ .‬קמר־ו־ח‪ .‬קנ‪ .‬קשא־ד־ו‪ .‬קפא־ד‪ .‬קצז‪ .‬כין קצז ו ח‪ .‬קצט‪ .‬ריא־ג‪.‬‬
‫רכא־ו‪ .‬רלב‪ .‬רמג‪ .‬רנו‪ .‬רפג‪ .‬לפני רפו‪ III .2 .‬־ ‪ 7,71‬־‪ 5‬־ ‪ 2,60‬־ ‪ 4,51‬־ ‪29,35,40‬‬
‫הפרשיות ‪ 11‬מה )בהערה(‪.‬‬ ‫הלכות על סדר‬
‫‪8S‬‬ ‫צ‪ 1‬פ ת ח ה ש מו ת ו נ ת ב י ה גא ו נ י&‬

‫הרבות תפלין ‪ II‬צז‪.‬‬ ‫עד )הערה '׳(‪.‬‬ ‫הלכות ר אן‬ ‫הלכות קטועות עי•‬
‫הלכתא גברואתא קפד‪ .‬רעו )הערה ה׳(‪.‬‬
‫רב הילאי ג א ץ קנה)?(‪ .‬רעט‪ .‬שלט‪.‬‬
‫דע‬ ‫זקנינו• וישישינו• הראשונים )עי׳ דאשונינו( רכט‪ .‬רפו‪ .‬שכד‪ .‬שלד‪ .‬שמב‪ 11 .‬עה‪ .‬קצת‪.‬‬
‫‪ 1‬ר׳ חושיאל ריש בי רבנן לי‪•1‬‬
‫חכמ׳ האחרונים טי• חכ׳ הםמו‪-‬כים רעט‪.‬‬ ‫חכמים נד‪ .‬קלו‪ .‬רכט‪ .‬רעט‪ .‬שיח‪ .‬שמא‪-‬ב‪.‬‬
‫כה )הערה ג׳(‪ .‬לו‪ .‬מז‪ .‬קמט‪ .‬קסד‪ .‬ריז‪ .‬רנ‪ .‬רנא‪ 11 .‬קעה‪ .‬דס‪ .‬שא‪.‬‬ ‫חלופי מנהגים‬
‫רבי חנוניא איש ירושלים ) = רכינו ההפיד( קכג‪.‬‬
‫רב חנינאי ריש כלה ק=•‬
‫רב חנינאי או רב נטרונאי רסו•‬ ‫רב חנינאי ר'ש מתיבתא גב‪ .‬ר=י■‬
‫רב חנוך הספרדי מד‪.‬‬
‫מג‪ .‬נח‪ .‬עג‪ .‬פו‪ .‬פט‪ .‬קיז־ח‪ .‬רם‪ .‬רמג‪ .‬רנו‪ .‬שכה‪-‬ח‪ .‬שלה‪ .‬שלו‪ .‬שלח‪.‬‬ ‫רב יהוראי גאון‬
‫שמח‪ .‬שפח‪ 11 .‬פו‪ .‬קנד‪ .‬קצט‪ .‬רג‪ 111 .‬ריח‪ .‬דלט‪.‬‬
‫יהודה בן קוריים ‪' II‬א­‬
‫רמה‪.‬‬ ‫רב יהו‪-‬דה ר א ש כל א‬
‫‪. 142‬‬ ‫)פיטון(‬ ‫יגאו‬
‫רו•‬ ‫רב יוסף גאון בר מר רב אבא‬
‫רב יוסף ’‬
‫אריסאנו שע‪.‬‬ ‫רב יוסף גאון‬ ‫רב יוסף בר מר רב האי רטי•‬
‫רב יעקב את רב חנינאי נב­‬
‫ר׳ יעקב בן מר רב נסים ‪.143‬‬
‫יראם המגדיאלי ‪' ' 1‬א­‬
‫מד‪ .‬צה‪ .‬קא‪.‬‬ ‫רב ישראל‬
‫נג‪ .‬דכא‪ .‬דמו‪ .‬שי‪ .‬שלח‪ II .‬דכ‪.‬‬ ‫רב כהן צדק‬
‫לקוטים מרב האי גאון ב•‬
‫רבנא מאיר בריה דרבינו יוםף שסד‪.‬‬
‫מגלת סתרים של ר״ג שיב ]הערה!‪ .‬שמב‪ II .‬יה‪.‬‬
‫מגלת סתרים לרש״ג רעא )כהערה(‪.‬‬
‫ר׳ מנחם גאון רע‪ .‬רם‪.‬‬
‫‪ 1‬המפתח לר״ג ד )כהערה(‪ .‬לו‪ .‬קפב )כהערה(‪ II .‬ג‪ .‬רלד‪ 111 .‬קג‪ .‬קמו )הערה כ׳( ן‪.‬‬
‫‪ II‬א­‬ ‫ר׳ מצליח‬
‫קב‪ .‬קכא‪ .‬קסו‪ .‬רסה‪ III .‬סב‪.‬‬ ‫ם׳ המקצעות‬
‫רב משרשיא ‪ 11‬רכה‪.‬‬ ‫רב משה גאון עב‪] .‬ר‪ !.‬רי‪ .‬רנב•‬
‫מתיבתא קכד‪ II .‬קצו‪.‬‬ ‫מתיבה הקדושה קיט•‬
‫לב‪ .‬לד‪ .‬מד‪ .‬קד‪ .‬שלו‪.‬‬ ‫רב מתתיה‬
‫נוסחא דגאון ‪ 11‬לח‪ .‬נוסחי הישיבות ד•‬ ‫נוסחא שבאה מבבל ‪•m ®6‬‬
‫נו‪-‬סחאות ישנות שיח‪] .‬נוסחי עתיקי ‪ II‬עח|‪.‬‬
‫רב נחשון גאון דמתא מחסיא פב‪ .‬פג‪ .‬קו‪ .‬קלב‪ .‬קעט‪ .‬דצה‪ .‬שט‪ .‬שנב‪ III .‬דיא‪.‬‬
‫רב נטרונאי ג אןן י‪ .‬יד‪ .‬מא‪ .‬נה‪ .‬סא־ד‪ .‬עב־ו־ו‪ .‬צב‪ .‬צח‪ .‬קג‪ .‬קיד‪ .‬קטו‪ .‬קלא‪ .‬קלת‪ .‬קמב‪.‬‬
‫קמו‪ .‬קסא‪ .‬קעא‪ .‬קעח‪ .‬קפו‪ .‬קצח‪ .‬ר‪ .‬ריג‪ .‬רלא‪ .‬רנג‪ .‬רסא‪ .‬רסו‪ .‬ער‪ .‬דצד‪.‬‬
‫שו‪ .‬שיד‪ .‬שכא‪ .‬שלא‪• .‬טמא‪ .‬שסה־ט‪• .‬טע‪• .‬טעב‪.‬‬
 ‫מפתת השמות וכתבי הגאוניט‬ ‫‪86‬‬

‫ח­ ­‬ ‫הי ל אי‬ ‫רב‬ ‫או‬ ‫נ ט רונ א ״‬ ‫רב‬

‫פ א‪.‬‬ ‫פ ל טוי‬ ‫ר ב נ ט רונ אי • ו ר ב‬ ‫סב•‬ ‫עמרס‬ ‫וו ב‬ ‫נ ט רונ אי‬ ‫רב‬
‫‪-20‬‬ ‫! ח בי ב אי !‬ ‫ה כינ אי‬ ‫בר‬ ‫נ שי א‬ ‫נ ט ר־נ אי‬
‫א׳ (‪.‬‬ ‫)הערה‬ ‫‪92‬‬ ‫ג און‬ ‫ה איי‬ ‫רב‬ ‫נ כו קי‬
‫ר ב י נ ו נ ס י ם ד‪ .‬דו‪ .‬שיב‪ .‬שבב‪ 11 .‬עג‪-‬ד‪-‬ה‪.‬‬ ‫ב ר י ה ד ר ב ש מואל שכב‪-‬‬ ‫ני סי‬ ‫רב‬
‫!פיו‪-‬מי! כת‪ .‬כט‪ .‬נו‪ .‬סג־ד‪ .‬סט‪ .‬קדג‪ .‬קנו‪ .‬דט‪ .‬ריא‪ .‬רבד‪ .‬שא‪ .‬שב‪ II .‬יא‪ .‬סח‪.‬‬ ‫ב ע רי ה‬ ‫רב‬
‫רלח‪ .‬רגז־ח‪ .‬רעח־ט‪ .‬ר פ־ א־ ב־ג־ ר־ ה־ו‪ .‬ש‪.III 5 . 108 .‬‬
‫סד‪-‬‬ ‫ג און‬ ‫נ ט רונ אי‬ ‫ורב‬ ‫ב ע רי ה‬ ‫רב‬
‫‪) 29‬הערה א׳{‪ .‬ס )הערה ב׳(‪ .‬סו‪ .‬ש‪.‬‬ ‫ר ס״ג‬ ‫ב רו ר‬
‫ט‪ .‬טו‪ .‬טו‪ .‬מ‪ .‬מו‪ .‬נ‪ .‬נג‪ .‬נו‪ .‬קכד‪ .‬קל‪ .‬קצט‪ .‬רטו‪ .‬רב‪ .‬רנ‪ .‬רצא־ב־ד‪ .‬שעב‪.‬‬ ‫ברר רב ע מרם‬
‫הובפות סג‪ .‬רבו‪ .‬רצא‪ .‬שב‪ ,‬שסא‪ II .‬מה‪.‬‬ ‫‪ 11‬יג‪ .‬מה• קלה‪ -‬יעי‪-‬‬
‫; א ץ קטו‪ .‬קלג‪ .‬קמט‪ .‬רנט‪ .‬רעב־ח־ט‪ .‬רפה‪ .‬רצ‪ .‬שג‪ .‬שבט‪ .‬שסג‪ .‬שסד‪ .‬שעא־ב‪ II .‬רב‪.‬‬ ‫ע מרם‬ ‫רב‬

‫ר ב ע מ ר ם ו ר ב כ ה ן צ ר ק רנא‪-‬‬
‫ערו‪-‬ך ] ר ב צ מ ח ג און( קטו‪ 11 .‬נ‪ .‬קנה‪ .‬קלח‪.‬‬
‫ב פ ר י ה ג א ו נ י ם ‪ U‬דיו‪.‬‬
‫‪ I‬ב פ ר י ם ה ח י צ ו נ י ם ‪) I 111 4‬הערה ה(‪.‬‬
‫‪III 52 .‬‬ ‫ב ת ו ״ א )‪ =--‬סדר תנאים ואמוראים( ‪ 128 , 73 , 57 11‬רלח‪ .‬רסז‪.‬‬
‫מ ר ר ב פ י א ם ) ? ( דב )העדה י׳(‪.‬‬
‫‪. 142‬‬ ‫פ י נ ח ס )פיטן(‬
‫•‬ ‫‪. 141‬‬ ‫קבו‪.‬‬ ‫מז כי ר[‬ ‫גו‪ -‬פו‬ ‫ה אי‬ ‫ב ר כו ת ‪ 1‬ש ר ב‬ ‫פי רו ‪ -‬שי‬
‫‪II‬‬ ‫‪1 1 2 - 3 ,1 1 0 ,1 0 9‬‬ ‫קיג‪ .‬קעב‪.‬‬ ‫ל ט ה רו ת‬ ‫ה ג אוני ם‬ ‫פי רו ש‬
‫‪ II‬כא•‬ ‫ל ח גי ג ה‬ ‫ה אי‬ ‫רב‬ ‫פי רו ש‬
‫‪ II‬י א‪.‬‬ ‫ר ב״ג‬ ‫ל ת ל מי די‬ ‫ד ה ״י‬ ‫על‬ ‫פי רו ש‬
‫א‪ .‬ל‪ .‬פ‪ .‬קלט‪ .‬קסה‪ .‬קעא‪ .‬דבב‪ .‬דסב‪ .‬רפג‪ .‬רצא‪ .‬שד‪.‬‬ ‫גאון‬ ‫א ביי[‬ ‫פ ל טוי ‪ 1‬ב ר‬ ‫רב‬
‫רפב‪-‬‬ ‫גאון‬ ‫י ע ק ב )?(‬ ‫ב ר׳‬ ‫פ ל טוי‬ ‫רב‬

‫׳‬ ‫שמו‪.‬‬ ‫ר א שוני ם‬ ‫של‬ ‫פ בו קו ת‬ ‫פ ב ו ק ו ת ו ג ד ו ל ו ת א‪-‬‬ ‫עי ‪-‬‬ ‫פ בו קו ת‬

‫א׳(‪.‬‬ ‫)העדה‬ ‫‪44 11‬‬ ‫‪ 3 9 ,3 5‬ק ל ט )העדה ה׳(‪.‬‬ ‫ב א בוי‬ ‫‪p‬‬ ‫פ ר קי‬

‫רו‪-‬‬ ‫מ ח בי א‬ ‫דמתא‬ ‫ג א ו ן ז״ל‬ ‫צ דו ק‬ ‫רב‬

‫נ־ב‪ .‬עו‪ .‬קטו‪-‬ו‪ .‬קכא‪ .‬קלו‪ .‬קפד‪-‬ו‪ .‬רכא‪ .‬רעט‪ .‬רצט‪.‬‬ ‫ח ) ב ר׳ פ ל טוי[ ג א ץ‬ ‫צמ‬ ‫ר ב ‪1‬י צ ח ק‪1‬‬
‫שטו‪ .‬שב‪ .‬שכח‪ .‬שלב‪ .‬שלח‪ 11 .‬נ‪ .‬קבה‪ .‬קלח‪ III .‬דלט‪.‬‬
‫דעח[‪ .‬דצט‪.‬‬ ‫]ד י ג א דבב א‬ ‫קעט‪.‬‬ ‫ר ב ה ‪ 1‬א ב|‬ ‫די אנ א‬ ‫צמח‬ ‫רב‬

‫ר ש ו ו ת א דמח‪-‬‬ ‫ר א ש י י ש י ב ו ת לג•‬ ‫ג א ו ן י ע ק ב קלי•‬ ‫י עזי ב ת‬ ‫ראש‬

‫ו‪.‬‬ ‫ק מ א י ‪ 11‬עה‪III .‬‬ ‫רפו־ן‪ .‬שכד‪ .‬שלד‪ .‬שמב‪ 11 .‬קצח‪ .‬דע•‬ ‫ה ר אזנזוני ם‬

‫ר א ש ו נ י נ ו • )עי׳ וקנינו( נד‪.‬‬

‫ר ב א )תלמיד דב יהודאי גאון( יד‪ II .‬ק ו‪.‬‬
‫י‪ .‬כד‪ .‬לג‪ .‬צ‪ .‬קסת‪ .‬קע‪ .‬רכב־ה־ט‪ .‬רפט‪ .‬רצב‪ .‬שיו‪ .‬שבו‪ .‬שלו‪ .‬שעה‪ II .‬יד‪.‬‬ ‫ר בנן‬
‫כב־ז‪ .‬לה‪ .‬מט‪ .‬נ ב־ג־ ט‪ .‬סה‪ .‬פו‪-‬ח‪ .‬קח‪ .‬קיג‪-‬ט‪ .‬קלא־ה‪ .‬קמ‪ .‬קמח‪ .‬קנ‪ .‬קסו‪.‬‬
‫קעב‪ .‬קפב‪ .‬קצג‪ .‬רח‪ .‬רכב‪ .‬דלא‪ .‬דעא‪ 111 .‬קמר‪.‬‬
‫ר ב נ ן ד ו ו ק נ י ססי׳ ו‪.‬‬ ‫ר ב נ ן ג ר א פ י רמד•‬ ‫ר ב נ ן ר א ר ץ י ש ר א ל ב‪) m 2 .‬הערה א׳(‪-‬‬
‫שנא‪.‬‬ ‫ר בנן ד סיו מ א‬ ‫ני ‪-‬‬ ‫מ ח בי א‬ ‫ר בנן ד מ ת א‬ ‫רנג •‬ ‫ר בנן ד מ תי ב ת א‬ ‫ר ב נ ן רי לן ני ‪ -‬קני‪-‬‬
‫‪87‬‬ ‫מפתח השמו ת ובתכי ה ג א ו ני ם‬

‫קמאי ‪ •=’P‬רבנן ק^יי שי פח‪ .‬רנז‪ 11 .‬קלה )‪ III .(42‬ג‪.‬‬ ‫רבנן כו‪-‬להןן ה‪ .‬ז‪ .‬נא‪ .‬ינט• רבנן‬
‫רצו‪ .‬שכו‪ .‬שמא‪-‬ב‪ .‬שעה‪ 11 .‬ה‪ .‬קה‪ .‬ק;יג‪ .‬רח‪-‬י‪ .‬רבז‪ .‬רלה‪.‬‬ ‫רבוותא‪ ,‬רבותינו לה‪ .‬רסה‪ .‬רפה־ט‪.‬‬
‫רבותינו הגאונים )‪ 111‬מב• קעו(‪ .‬שאמרו משום רבותיהם רנו‪.‬‬ ‫רמה‪ 111 .‬קי ט‪ .‬קלג‪ .‬קצ ב‪.‬‬
‫רבוותא הגז‪-‬תונים ‪ II‬פח )הערה ז׳(‪ 111 .‬סט• כודיהו• רבוותא ‪ 11‬קמז‪.‬‬
‫מקצת מרבואתא רצו‪.‬‬ ‫רבואתא דילנא קסח‪ 1! .‬קסי• קצת רבותינן‪ .‬רסח‪ .‬״ קס•‬
‫רבוותא ראשונים מג• רבוותא קדמאי יל‪.‬‬
‫ירושלים( קכג‪.‬‬ ‫רבינו החסיד ) = ר׳ חנוניא איש‬ ‫רמח•‬ ‫רבינו שבבבל‬
‫רב״ם ]רב סעדיה?! רעח — רפו‪.‬‬
‫רב )הערה י׳(‪.‬‬ ‫מר רפרם‬
‫שכג•‬ ‫שאילות‬
‫קלו‪ .‬שו‪ 11 .‬קיד‪ .‬לפני קלב‪ .‬קמג‪ 111 .‬לח )בהערה ג׳{‪ .‬עו )ד(‪ .‬קו‪.‬‬ ‫שאלתות‬
‫רב שביב בר רב יטקב מקירואן שנב )הערה א׳(‪.‬‬
‫רב שמואל הנגיך לג‪ .‬קע‪ .‬ריא )הערה(‪.‬‬
‫ר׳ שמואל בן חפני ]חכם פאם| פח‪ .‬שלד )הערה ז׳(‪ 11 .‬נא‪ .‬רה‪ .‬רסו‪.‬‬
‫רב שמואל ריש כלה רביה דרב אחא משבחא ‪ II‬קצד‪.‬‬
‫‪III, 108 II‬‬ ‫שמוטות‬
‫שמושא רבא דגאונים ‪ 111‬צד ‪) 4‬הערה ה׳(‪.‬‬
‫שמושי הגאונים הקדמונים שמו‪.‬‬
‫ר׳ שמעון קיירא עא•‬
‫‪ I‬שמריה הרב בן רבנו• אלחנן[ ו­‬
‫שערו ברכות ‪ II 77‬־‪.65‬‬
‫רב שרירא גאןן בו‪ .‬מג‪ .‬נד‪ .‬סה־ו‪ .‬עט‪ .‬צג‪ .‬קנט‪ .‬קנב‪ .‬קנט‪ .‬קסו‪ .‬קעו‪ .‬רכח‪ .‬רלג־ח‪ .‬רמט‪.‬‬
‫רנה‪ .‬רסד‪ .‬שמט‪ 11 .‬רסז‪ .‬רע‪.‬‬
‫רמו‪.‬‬‫רב שרירא ורבינו האו ו‪ .‬ז‪ .‬כ‪ .‬מה‪ .‬נ א־ג־ ט‪ .‬קפג־ה־ו־ט‪ .‬רג‪ .‬רבט‪ .‬רלו‪ .‬רסט‪ .‬רעיו‪ 11 .‬יח‪.‬‬
‫רב ]שר שלום נ און י‪ .‬יב‪ .‬לא)?(‪ .‬לט‪ .‬נג‪ .‬עו‪ .‬פד‪ .‬רא‪ .‬רבו‪ .‬רסו‪ .‬שטו‪ 11 .‬רכה‪.‬‬
‫תלמידאי תרביצאי שיח‪.‬‬
‫רעט‪.‬‬ ‫תנאים‬
‫קצי‪.‬‬ ‫תקון הגאונים‬
‫תשובה שהשיבו אנשי א״י לאנשי בבל שמב‪.‬‬
‫תשובות • ‪ 1‬עשויות| יט‪ .‬פ‪ .‬קנה‪ .‬רד‪ .‬שנ‪ 11 .‬רנו )הערה(‪.‬‬ ‫תשובות ‪ 1‬שו״ת[ ני‪.‬‬
‫תשו‪-‬בות סתמיות יא‪ .‬יד‪ .‬יז‪ .‬יה‪ .‬בא‪ .‬כב‪ .‬בג )רב האי ?(‪ .‬בז‪ .‬לד‪ .‬מט‪ .‬ס‪ .‬עח‪ .‬פו‪ .‬קיא‪.‬‬
‫קבב‪ .‬קל‪ .‬קלד‪ .‬קמג־ו‪ .‬קנא־ח‪ .‬קם־ב‪ .‬קפח‪ .‬קצה‪ .‬רב־ה־ז‪ .‬ריד‪ .‬רטו‪ .‬רמה‪.‬‬
‫רנד‪ .‬רס‪ .‬רסח‪ .‬שיט‪ .‬שלו‪ .‬שמו‪ .‬שנא‪ .‬שעו‪ 11 .‬ב‪ .‬ג‪ .‬ד‪ .‬ח‪ .‬יט‪ .‬כד‪ .‬כח‪.‬‬
‫מו‪ .‬מט‪ .‬ע‪ .‬קג‪ .‬קבו רלט‪ .‬רנג‪ .‬רסח‪.‬‬
‫הבבליים קנד‪.‬‬ ‫הגאונים‬ ‫תשובת‬
‫לו‪ .‬פה‪ .‬קמב־ה‪ .‬קסו‪ .‬קעו‪ .‬קפא־ח‪ .‬קצא‪ .‬רב‪ .‬רלד־ה‪ .‬רעו‪ .‬רצא‪ .‬שו‪ .‬שמו‪.II 73 .‬‬
‫הגאונים‬ ‫תשובות‬
‫פא )הערה(‪.‬‬ ‫ל ק מ אי‬ ‫תשובות‬ ‫קדמונים שמב‪ .‬שמג‪.‬‬ ‫תשובות‬
‫קדמוניות שמו‪.‬‬ ‫תשובות‬
‫שאלה בשם ג און שס•‬ ‫תשובת‬
 ‫‪^8‬‬

‫ו‪.‬‬
‫מפתח ספרי שרת הגאונים ומאספייהן‪.‬‬
‫ח יד‪ 111 .‬ו‪ .‬עג‪.‬‬ ‫קבו‪ .‬קצ‪ .‬ש^ב‪ .‬ע‪:‬א )הערה י׳־א(‪.‬‬ ‫איי הים‬
‫גאון הגאונים‬
‫פב‪ .‬קו‪.‬‬
‫יא‪ .‬כו‪ .‬ם‪ .‬עב‪ .‬קיט‪ .‬ק‪ S‬ד‪ .‬קמו‪ .‬קנה‪ .‬קסח‪ .‬קעו‪ .‬ריו‪.‬‬ ‫גמו״מ ) = גאוני מזרח ומערב(‬
‫רנד‪ .‬רעו‪ .‬רעט‪ .‬של׳ז‪.‬‬
‫יו‪ .‬יח‪ .‬כא‪ .‬כב‪ .‬לט‪ .‬מט‪ .‬נה‪ .‬צב‪ .‬צד‪ .‬קב‪ .‬קיד‪ .‬קכד‪ .‬קמו‪ .‬קסב‪ .‬קעג־ר־ה‪.‬‬ ‫גאוניהא‬
‫קפה‪ .‬רא‪ .‬רמה‪ .‬רם‪ .‬רפט‪ .‬אחרי שמב‪ .‬שמו‪ .‬שנא־ג‪ .‬שסה־ט‪ .‬שעה‪ II .‬מט‪.‬‬
‫רה )צד ‪ 73‬בהערה(‪ .‬רסז )בהערה(‪ .‬צד ‪ 6‬־‪ 111 .93‬קטז‪.‬‬
‫‪.45 11‬‬
‫גנזי ירושלים‬
‫שמב•‬ ‫נסתרות‬
‫גנזי‬
‫‪ 11‬סה‪ .‬קה‪ .‬קיו‪ .‬קמב‪ .‬רעא‪-‬ו‪ 111 .‬כו‪ .‬רנא‪.‬‬ ‫קדם )מאס!‪ ( 5‬ד‪ .‬ו‪ .‬ז‪ .‬סו‪ .‬קי‪ .‬קפ־ד־ח‪ .‬רב‪.‬‬
‫גנזי‬
‫ה״פ )=־ הלכות פסוקות( עו‪ .‬עט‪ .‬פ‪ .‬פז־ט‪ .‬צ‪ .‬צח‪ .‬קיר‪ .‬קיו‪ .‬בסי׳ קנה‪ .‬רמז‪ .‬רנא־ב־ג‪.‬‬
‫רע )בהערה(‪ .‬רפד‪ .‬שמב‪ 11 .‬מג )בהערה(‪.III 29 .‬‬
‫ח״ג ) = חמדה גנוזה( א‪ .‬ל‪ .‬נב‪ .‬עו‪ .‬פא‪ .‬קיר‪ .‬קסא־ה‪ .‬קעח‪ .‬רה‪ .‬רכא‪ .‬רנג‪ .‬רפב־ג‪ .‬רצה‪.‬‬
‫•סט‪• .‬סטו‪ .‬שב‪• .‬סלח‪ .‬שמב‪.‬‬
‫‪) 20‬בהערה(‪.II6 .‬‬ ‫טעם זקנים לר״א אעזכנזי‬
‫נו‪ .‬סט‪ .‬קלג‪ .‬שא )בהערה(‪ 11 .‬רנה‪.‬‬ ‫ספרי רם״ג‬
‫שה‪.‬‬ ‫הפלם )ירחון(‬
‫ישראל )רבעון( רנט‪.‬‬‫הצופה לחכמת‬
‫הקרם )רבעון(‬
‫מה‪ .‬נד‪ .‬רמד‪ .‬רצח‪.‬‬
‫כז‪ .‬נא‪ .‬נט‪ .‬קיא‪ .‬קצו‪ .‬רפ״ח‪ .‬שיט‪.‬‬ ‫קהלת שלמה‬
‫שע״צ )=־‪ -‬שערי צדק( קד‪ .‬קה‪ .‬סון‪ :‬קיר‪.‬‬
‫שע״ת )=־ שערי תשובה( ב‪ .‬יד‪ .‬יט‪ .‬לפני לג‪ .‬ע‪ .‬עא־ב־ט‪ .‬פד־ז‪ .‬צא־ב־ח‪ .‬קח‪ .‬סוף קיר‪.‬‬
‫קטז‪ .‬קבג־ו־ז‪ .‬קכט‪ .‬קמב־ה־ח‪ .‬קנ־א‪ .‬קסז‪ .‬קעב‪ .‬קפו־ז‪ .‬קצא־ה‪ .‬רא‪ .‬ריר‪.‬‬
‫רכא‪ .‬רל‪ .‬רמח־ט•‪ .‬רנג‪ .‬רעא‪ .‬בתוך סי׳ רעט‪ .‬רפ *( רצט‪ .‬שלב‪ .‬שמב )‪.( 126‬‬
‫תשובות גאונים הרכבי( ב‪ .‬בג‪ .‬סוף בו‪ .‬צו‪.‬ק‪ .‬קכט‪ .‬לפני קמו‪ .‬קסד‪ .‬קפב‪.‬‬ ‫תג״ה )‬
‫רג‪ .‬ריז‪ .‬רלו־ו־ח־ט‪ .‬רסט‪ .‬רעג־ד־ה‪ .‬רפו־ו־ח‪ .‬שיו‪ .‬שב‪ .‬שכד‪• .‬סמ‪ .‬שנא)בהערה(‪.‬‬
‫שנד־ה‪ .‬שעג־ד־ו־ו‪.‬‬
‫תג״ל ) = תשובת הגאונים לי ק( ב‪ .‬לא־ב‪ .‬מא‪ .‬נח‪ .‬עג‪ .‬קח‪ .‬קיו‪ .‬קנט‪ .‬קסו‪ .‬קפג‪-‬ו‪-‬ו‪.‬‬
‫ריג‪ .‬רט‪ .‬רנו‪ .‬רסא‪ .‬רע‪ .‬רעט‪ .‬שו‪ .‬שכה‪ .‬שמב‪ .‬שנו‪ ,‬שסח‪ II .4 .‬־ ‪ 3,54,91‬־‪42‬‬
‫‪ 111‬ן‪ ,‬ט‪ .‬י‪ .‬יא‪ ,‬יב‪ .‬יג‪ .‬יד‪ .‬קל‪ .‬קלד‪.‬‬
‫תגנ״ק ) = תשובות הגאונים—נתן קורונל( קנח‪ .‬רו‪ .‬רסא‪.‬‬
‫תג״ק )= תשובות גאונים קדמונים( כה‪ .‬קמו‪ .‬בתוך סי׳ רפא‪ .‬שיח‪ .‬שכג‪• .‬סלט‪ .‬שסו‪.36II .‬‬
‫תש״ר ) = תורתן של ראשונים( ב‪ .‬נח‪ .‬עא‪ .‬עג‪ .‬פו‪ .‬פט‪ .‬צ‪ .‬קט )כהערה(‪ .‬קיו‪ .‬קל‪ .‬קלה־ו־ו‪.‬‬
‫קס‪ .‬קפג)בהערה(‪ .‬ר‪ .‬רכט‪ .‬רמ‪ .‬רנו‪ .‬רפד‪ .‬שיד‪ ,‬שבה‪ .‬שמב‪ .‬שסח‪ 143 11 .‬בהעיה‪.‬‬
‫‪ 111‬פח‪ .‬קח )בהערת ט׳(‪ .‬צד ‪) 34‬הערה ג־ד(‪ .‬צד ‪) 65‬הערה ט׳(‪.‬‬
‫תשובות הגאונים— אסף רטו‪.‬‬
‫ער‪ .‬רצג‪ .‬שב‪ .‬שסה‪ .‬שעב‪.‬‬ ‫)קושטא‪ ,‬פראג‪ ,‬מנטובה(‬ ‫תשובות הגאונים הקצרות‬
‫*( ההערה •סם באות ב׳‪ :‬״שע״ת סי׳ כ״א‪ :‬וששאלתם אם קדש “ שיכת לאות א׳‪.‬‬
‫‪89‬‬

‫ז‪.‬‬
‫כ ת ב י היד‪.‬‬ ‫מפתה‬
‫‪ 7 ,1 0 9‬־ ‪ 3 , 11 13, 48 , 65 , 92‬־ ‪ 2‬־ ‪3 3 ,4 6 , 53 , 7 6 ,8 0 ,9 6 , 1 2 8 ,1 4 1‬‬ ‫אדלר )ניי רי !(‬
‫‪5, 11 , 19, 28 , 33 , 46 , 47 , 73 , 88 , 1 18 , 128 , 11 2 , 7 , 15 , 63 , 90‬‬ ‫או כ ס פוי ד‬
‫‪III 8, 30, 32, 62‬‬
‫‪ 5 ,1 1 7 ,1 2 9 , 11 1 0 1 ,1 1 6‬־ ‪ 3‬־ ‪98, 100‬‬ ‫אנ טונין ) ל ני נ ג ר ד (‬
‫‪126, II 83‬‬ ‫ם׳ אסופו ת‬
‫‪ 1,‬־ ‪ 9 ,4 0‬־ ‪ 5‬־ ‪ 4‬־ ‪ 3‬־ ‪ , III 7 ,1 1 ,1 9 , 2 0 ,2 3 , 30‬־ ‪1 1 ,5 1 , II 3 1 , 1 1 5 6‬‬ ‫ברי טי ש מ העאום‬
‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3‬‬ ‫־ ‪ 2‬־ ‪ 8 , 50 , 51‬־ ‪ 7‬־ ‪ 6‬־ ‪ 3‬־ ‪ 2‬־‬
‫‪70, 113‬‬ ‫ברלין‬
‫‪II 103‬‬ ‫הגניזה‬
‫‪46, II 83‬‬ ‫דרופסי בפילדלפיה‬
‫‪24‬‬ ‫)הלכות רבתי )כ״י ד״ר גסטר‬
‫‪49‬‬ ‫ווינא‪ ,‬רשימת גולדנטאל‬
‫‪46‬‬ ‫)ותיקן ברומא )הלכות קצובות‬
‫‪II 42‬‬ ‫מרשד אלכאפי‬
‫‪ 4‬־ ‪ 2‬־ ‪ 6 , 111‬־ ‪102‬‬ ‫ר״ד סימונזן‬
‫‪34‬‬ ‫)ספר העתים )כ״י הילדסהיימר‬
‫‪20, 27, 143, III 62‬‬ ‫פריז‬
‫‪23‬‬ ‫קהיר‬
‫‪II 36‬‬ ‫)קורוניל )הוא כ״י הילדסהיימר‬
‫־ ‪ 3‬־‪ 1‬־ ‪43, 100, 106, 129, II 41, 9 0 4‬‬ ‫קמברידז ‪IT. S.1‬‬
‫‪19‬‬ ‫)תקנות )משנת ה״א צ״ו‬
‫‪ 9 ,9 1 ,‬־ ‪ 9 ,8 6‬־ ‪4, 14, 3 4 ,4 5 ,8 8 , 111, 129, 130, II 34‬‬ ‫ערוך כ״י שלי ) = ה מ חבר(‬
‫‪9 9 ,1 0 9 ,1 1 3‬‬ ‫‪III 18, 36, 54, 63‬‬
‫‪3, 4 , 1 4 , 3 4 , 4 5 , 1 1 1 , 1 2 9 , 130,‬‬ ‫) = ר׳ י שר אל לוי‪ ,‬פריז (‬ ‫ערוך‪ ,‬כ״י רי״ל‬
‫‪ , ill‬־ ‪II 85, 8 6 9 , 1 0 9 , 1 1 3‬‬ ‫‪18‬‬
‫‪4‬י‬ ‫ערוך ה ק צ ר ) ב ר ן (‬
‫‪ , II 5, 111 2 ,2 3‬־ ‪50, 61, 1 0 6 ,1 1 1 8 ,1 2 8‬‬ ‫ת שובות הג אוני ם‬
‫‪118, II 116‬‬ ‫שזח״ה‬
 ‫‪90‬‬

‫ז‪.‬‬
‫‪ .‬ה ם פריי ם‬ ‫מ פ ת ח‬

‫‪100‬‬ ‫אכידרהם *( ‪ 2,7 , 8, 22-9,31-4-6,54,108, 127-9,‬האוצי ■ לשיד״לבית‬

‫‪19‬‬ ‫המדרש‪-‬ילינקבית‬ ‫‪11 9, 10-1, 33,61, 83-4-9,90-7, 116‬‬
‫יוסף לטוא״ח ‪ 7, 78, 97‬־בית‪ , III, II26‬־‪338,83‬‬ ‫‪29‬‬ ‫אכי״ה )עיין ראבי״ה(‬
‫‪41, 97, 104-5, 127, II 17,‬‬ ‫‪ 9,‬־‪ 11 10, 24,47 111 15, 52‬נתן‪-‬קרונילבית‬ ‫אגודה *(‬
‫־‪ III 34, 418,64‬־‪ 6, 112‬־ ‪36-7-9, 42, 53, 63, 1 0 5 4‬‬ ‫אגור *( ‪49, 11 69, 73, 82-6, 111 111 2, 12, 22, 60‬‬
‫‪6‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ ,‬־‪ 9, 70, 71‬־‪ 8‬־‪ 7‬־‬ ‫‪43 111 26‬‬ ‫אגור לר״ש אבן גמע *(‬
‫‪110‬‬ ‫ב״ח‬ ‫‪53, 97, 11 6, 35, 40 111 13‬‬ ‫אגרות שד׳ל‬
‫‪II 58, 65‬‬ ‫בית תלמוד‬ ‫אגרת רש״ג ‪5,6 , 20-4,37,55,77-8 , 112-7.128,‬‬
‫‪13, 104, II 87 III 65‬‬ ‫בראשית רבא‬ ‫‪130-6-7 II 5,31-5, 40,74,92, 108 111 6,31-2,41.‬‬
‫‪49‬‬ ‫בריתא דמם׳ נדה‬ ‫‪II 1‬‬ ‫אוהב גר לשד״ל‬
‫‪61, 106, III‬‬ ‫ברכי יוסף‬ ‫‪57, II 69,81‬‬ ‫האורה *(‬
‫או־ז!הגדול( *( ‪24-5,37, 39, 43,49,58,61,84-7,‬‬
‫‪58, II 3‬‬ ‫ג! עדן‬ ‫‪88, 90-4-5-7, 106, 111, 125, 133, II 15,21-7,32,‬‬
‫‪II II0‬‬ ‫גנזי מצרים הוצאת אדלר‬ ‫‪ III 1,2, 3, 4, 6, 7,‬־‪3 7 - 8 ,5 1 - 2 7 2 - 3 - 8 ,8 5 - 9 ,5-7-8‬‬
‫‪6‬‬ ‫הגרן‬ ‫‪9‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫־‪ 7,20‬־‪ 6‬־‪ 5‬־‪ 4‬־‪ 3‬־‪ 2‬־‪ 1‬־‬
‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪9‬‬ ‫־‪ 4*5‬־‪ 3‬־‪ 2‬־‪ 8, 40‬־‪ 7‬־‪ 6‬־‬
‫‪37‬‬ ‫דביר‬ ‫‪ .‬־‪ 1‬־‪ 9, 70‬־ ‪6 0 2‬‬
‫‪II 2‬‬ ‫הדביר )ירושלים(‬ ‫‪96‬‬ ‫ההיים )ירחוןאוצר(‬
‫‪9, 13‬‬ ‫דברי משולם‬ ‫‪III 77‬‬ ‫השירה והפיוטאוצר‬
‫‪38, III III 2‬‬ ‫דברי המודות‬ ‫‪II 83‬‬ ‫טוב לברלינראוצר‬
‫‪14‬‬ ‫דברי ימי ישראל גרמץ‪-‬שפ״ר‬ ‫‪17,‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪40‬‬ ‫נהמדאוצר‬
‫דה׳׳ר )דורות הראשונים( ‪10,86,91 , 113, 128,‬‬ ‫אורחות חיים »( ‪2,8,9, 22-3-4-8,33-5-6-8-9,40,‬‬
‫‪II 17,51‬‬ ‫‪54-7-8, 70-4, 80-2-4, 99, 106, 127, 132-3-5, 141-2,‬‬
‫דו׳׳ד ) = דור ודוריסין ( ‪1177‬‬ ‫‪II 9, 10-1-4, 21-4-6-7-9,30-3-8, 40-1-4-6, 51-9,‬‬
‫ד־׳ס ) =־ דקדוקי סופרים(‪13,23,41,58, 67,73,‬‬ ‫־‪60-2-4, 78,81-2-4-5-7-8,97 III 445,55,60‬‬
‫‪ , II 1‬־‪ 3‬־‪ 2‬־‪ 7, 110‬־‪ 4‬־ ‪1 0 0 5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5 II21‬‬ ‫בלעם‪ 9,‬־‪ 8‬־‪,9‬‬
‫‪ 9, 42‬־‪36‬‬‫לריי‪ 3‬־בן‬
‫אותיות העגינים ‪ ,‬־‬
‫‪53, 63, 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ 6, 86, 19‬־‪ 5‬־‬‫‪ ,‬־‪ 9, 110‬־‪ 8‬־‪ 7‬־‪ 6‬־‪ 7, 105‬־‪95‬‬ ‫אלדד הדני‬
‫‪III I, 9, 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)קונטרס(‪ 6‬־‪ 5‬־‪ 4‬־‪69, 41, 51, 63‬־‪ 7,26 , III35‬־‬
‫‪ ,‬־‪ 8‬־‬ ‫אלו המעלות‬
‫‪ .‬־‪70,712‬‬ ‫‪16,17‬‬ ‫אמונות ורעיות לרס־ג‬
‫‪II 91‬‬ ‫דראשייא‬ ‫‪II 65‬דר‪.‬לכיא‬ ‫אמרכל )בס׳ המשה קונטרםים *(‬
‫‪39‬‬ ‫דרכי‬ ‫‪ 49, 56,‬משת‬ ‫ארץ ישראל בתשה־ג ופירויטיהם‬
‫האשיכול ״( ‪ 6-7-8-9,40-1,‬־‪1 ,2 ,3 ,9 , 12, 22-4,35‬‬
‫‪85,‬‬ ‫הגדה של ויקרא‬ ‫‪42-4-5-6-9, 53-5-9, 60, 71-2,83, 91, 106, 111-2-5,‬‬
‫‪II 48‬‬ ‫הגהות הגר־א‬ ‫‪1 ^, 131,142, II 4, 6‬‬ ‫‪, 1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1-2-3-4-6, 27-9, 3‬־‬
‫‪11‬‬ ‫הגהות מהר״ץ היות‬ ‫‪32-3-6, 40-4-7-9, 51-3-4-5-6-8-9, 61-2-3-6-7-8,‬‬
‫הגהות מימוניות *( ‪13, 22-3-9,73, 106 IIII, 30,‬‬ ‫‪ 7,27,53‬־‪78,80-1-4,91 111 6,16‬‬
‫‪ 5,3414-5,31,58‬־ ‪ 5,23‬־‪ 4‬־‪ 3‬־ ‪65 III 1 , 6 , 8 , 1 1 5 , 6 0‬‬ ‫‪.‬־‬ ‫אשכל הכפר‬
‫‪II 9,12, III 8.‬‬ ‫הגיון שלמה‬ ‫‪II 89,97‬‬ ‫אשתדלות עם שיד־ל‬

‫»( ראשונים שיש בהם שו״ת ופירושי הגאונים‪.‬‬

 ‫הספרים‬ ‫מפתח‬
‫‪91‬‬

‫‪57,80, II 56‬‬ ‫ים של שלמה‬ ‫‪II 63‬‬ ‫הוספות ר־ יהוספיה‬

‫‪8‬ן‬ ‫יסוד מודא להראב״ע‬ ‫‪9‬‬ ‫היכלות‬
‫רבינו ירוחם *( ‪2,24-9, 38-9, 51,108, II 32-3-8,‬‬ ‫‪15, 21‬‬ ‫הלינות הדם‬
‫‪63, 91 III 2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪ 8I,I38‬־‪ 6‬־‪ 5‬־‪ 2‬־‪,9‬‬‫‪110‬‬
‫‪ .‬־‪ 8‬־‪ 7‬־‪, 42, 52‬‬ ‫הלנות ס״ת לברצלוני *(‬
‫‪40,73-4, 124-6, II 27‬‬ ‫ירושלים‬ ‫העמק •צאלה להנצי״נ‪ II 27‬לונץ‬ ‫‪9‬־‬
‫ירושלמי ‪ 7, 106,‬־‪ 4‬־‪ 3‬־‪ 6,57,71‬־‪ 3‬־‪ 4, 40‬־‪ 7, 32‬־‪2, 20‬‬ ‫למהר״ם מרומנכרג הלכות שמחות ‪III 16‬‬
‫‪ ,‬־‪ 7‬־‪ 8, 37, 42‬־‪6-9, 22-4-7‬׳‪ , II 10-1 9‬־‪1268;133 ,9‬‬ ‫‪II6‬‬ ‫ה״ג אספמיא הקדמת‬
‫‪55, 62, 8‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪ 9 97, 102-7‬־‪ 7‬־‪ 6‬־‪- 111,9‬‬ ‫‪43,82‬‬
‫‪ , III 1,6,8,‬־‬ ‫דש״ג לאגרת הקדמה‬
‫‪ ,‬־‪ 5‬־ ־‪ 2‬־‪ 2, 60‬־‪ 9, 41‬־‪ 8‬־‪ 7‬־‪ 6‬־‪ 9, 26, 35‬־‪ 7‬־‪147‬‬ ‫‪II 13,40‬‬ ‫הקדמת‬ ‫עדה״ש‬
‫‪133,141,II 13,38,42,81,141‬‬ ‫ההשלמה‬
‫‪17‬‬ ‫כהרי‬ ‫‪III 22.48, 50.‬‬
‫‪II 13‬‬ ‫כופר‬ ‫‪II 11, 25, 53‬האשכול‬ ‫השגות‬ ‫הדאכ״ד‬
‫הכותב לעין יעקב‪II 80‬‬ ‫‪4‬־‬
‫כלבו *( ‪36-9, 40, 55-7, 74, 99, II 59,60,81-2-7,‬‬ ‫‪75,85, II 1, III 65‬‬ ‫ויקרא דכא‬
‫‪ .‬־‪116, III 13,445,60‬‬
‫בצלאל אשכנזיכללי התלמוד לר׳ ‪III 24‬‬ ‫זכרון לראשונים ‪16,31,40,92, 129, 142, II 5,‬‬
‫‪15,16‬‬ ‫כרם‬ ‫‪ 65-6, 73, 92‬המד‬
‫‪II 8‬‬ ‫הכרמל )שבועון (‬ ‫‪18, II 8‬‬ ‫זכר נתן *(‬
‫‪36, 46, II 25,61-3‬‬ ‫כפתור‬ ‫‪ 85‬ופדה‬ ‫חבור הר׳ לעו על הצמחים הארמיים‬
‫‪II 91‬‬ ‫כתאב‬ ‫אלמוארית‬ ‫חדושי הרשב״א ‪ 9,‬־‪2,3, 12,74-9, 86, 99, 197-8‬‬
‫‪142‬‬ ‫המאורותכתב אלנואר )ס׳ (‬ ‫‪ -I-4-5-6-9,‬־‪ 1-2-3-4-6‬־‪110, II 2, 3, 4, 6, 1020 ,7‬‬
‫‪17‬‬ ‫כתב תמים לר׳ משה תקו‬ ‫‪ 3-9, 40-‬־‪3 2 6 1 - 2 - 4 , 7 8 - 9 ,4-5-7‬‬
‫‪ , III 55,60.‬־‪ 1-2-4-5-7‬־ ‪8 0 8 , 9 4 - 7 , 1 1 5‬‬
‫‪III 18,62.‬‬ ‫למוד‬ ‫חתשי המאירי ‪ 6, 127, 135, 143,‬־‪ 91-8-9,109,110‬ערוך‬
‫‪125‬‬ ‫סתיים לר׳־נ ממגלת לקוטים‬ ‫‪II 25-7-8-9, 38-9, 50, 60-4, 85-7‬‬
‫‪14‬‬ ‫קדמוניותל״ק ) = ל קו טי (‬ ‫‪103‬‬ ‫חדושי נדה להריטב״א *(‬
‫לקוטי פרדס *( ‪37, 53, 76, 92-3-5, 115, 124 II 60‬‬ ‫‪ 9,133‬־ חדושי דמב״ן »(‪103‬‬
‫‪128‬‬ ‫לאגרת רשי׳ג לקוטים‬ ‫‪II 110‬‬ ‫מיגאשר״י אבן חדושי‬
‫לקומות הרמב״ן *( ‪80-4, II 51-3-4-5, III 48.‬‬ ‫‪II 91,110‬‬ ‫חדושי הגאונים לתענית *( ■‬
‫‪14‬‬ ‫לקורות‬ ‫‪ 19,34-5‬כישראל הכתות‬ ‫גם ישנים חדשים‬
‫‪17‬‬ ‫הבלכי הוי‬
‫‪II 2,3,12,31, III 66‬‬ ‫המאור‬ ‫‪ 129, II 77 III 13‬הקטן‬ ‫חופש מטמונים *(‬
‫‪42,‬‬ ‫מבוא לאגרת רש״ג‬ ‫‪II 4‬‬ ‫חזקוני‬ ‫עה׳׳ת‬
‫‪II 13,28,‬‬ ‫מבוא לפירוש הגאונים לטהרות‬ ‫‪20, 59‬‬ ‫חסידים ם׳‬
‫‪103, II4‬‬ ‫‪III 70‬‬ ‫חרבא‬ ‫דמשה‬
‫‪III 54‬‬ ‫לשכל טוב מבוא‬
‫‪11‬‬ ‫מבוא‬ ‫טוד או־ח ‪ 9,‬־ ‪ 6,97‬־‪ 3‬־‪ 8,40 , 57,76, 80‬־ ‪ 1,2,31‬לתד״א‬
‫‪II 2‬‬ ‫לאהרן הקראי המבחר‬ ‫‪ , II 11,34-8-9, 50,53,83-4‬־‪ 6,126‬־‪ 8,111‬־ ‪1 0 6 7‬‬
‫‪16‬‬ ‫מאגאזין‬ ‫‪ .‬־‪III 589,60‬לברלינר‬
‫‪90‬‬ ‫מניר‬ ‫משנה‬
‫מגן אבות להמאי־י *( ‪2,106 II 37, III 34‬‬ ‫יד דמ״ה *(‬
‫‪17‬‬ ‫מדרש‬ ‫א״ב רר״ע‬ ‫‪ , II 6, 13, 111 9, 18.‬־‪438‬‬ ‫יוחסין‬
‫‪II 5‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪ II 40-7,,110‬ויכולו‬ ‫יוחסין השלם‬
‫‪32‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪ 16‬חזית‬ ‫ס׳ היחוד‬
‫‪II5‬‬ ‫תנחומא (‬ ‫מדרש חכמים‬ ‫‪III 8,51,‬‬ ‫יחוסי תו״א‬
‫‪3,45, II 2, III 1‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪ II 5‬שמואל‬ ‫ילמדנו‬
‫‪8,124 II 44‬‬ ‫מדרש‬ ‫תהלים‬ ‫‪36,‬‬ ‫‪124‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪19,69‬‬ ‫‪III‬‬ ‫‪48,‬‬ ‫‪68,72‬‬ ‫שמעוני‬ ‫ילקוט‬
 ‫הספרים‬ ‫מפתח‬ ‫‪92‬‬

‫‪II 92‬‬ ‫‪Nordsemitische Epigraphik‬‬ ‫‪128, II 5,12‬‬ ‫מדרש תנחומא‬

‫‪II 92‬‬ ‫‪Nordsemitische Inskript‬‬ ‫‪79‬‬ ‫)קובץמדעי היהדות (‬
‫‪III 52‬‬ ‫מהר״ם חלואה »(‬
‫‪II 91,‬‬ ‫סדרא‬ ‫‪ I I 6‬רבא‬ ‫מהרש״א‬
‫‪76,119,‬‬ ‫)כונדיסדורו של רס״ג (‬ ‫‪125, II 28‬‬ ‫מונמטשריפט‬
‫‪ 6,138,‬־ ‪ 6,115,124‬־‪9,37, 92, 105‬‬ ‫סדור רש״י‬ ‫‪18, II 1‬‬ ‫מחברת הערוך לר״ש פיהו!‬
‫‪ III 6‬־‪ 4‬־ ‪II 5 , 6 3 9 ,8 3‬‬ ‫‪29‬‬ ‫מחוור‬
‫‪II 112‬‬ ‫‪Die Ssabaer‬‬ ‫‪II 6‬‬ ‫מחזור והראן‬
‫‪112‬‬ ‫‪Saadjana‬‬ ‫מח״ו )מחזור וימרי( ‪ 8, 59,76,81 ,‬־‪7, 9, 37,44‬‬
‫‪III 18‬‬ ‫אליהו רבא סדר‬ ‫‪9‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ II 7, 44, 63-4,‬־‪ 5, 124‬־‪ 7, 106-8, 112‬־‪,6‬‬
‫‪17‬‬ ‫סדר‬ ‫־‪86, 97, III 4,427,53‬החכמים‬
‫גדולסמ״ג ) = ס׳ מצות (‪22, 102, III 2‬‬ ‫‪84‬‬ ‫מחזורים‬
‫‪17‬‬ ‫‪Saadias Poiemic‬‬ ‫‪III 16‬‬ ‫מחנה לויה‬
‫‪29‬‬ ‫ספר הבא מישיכת ירושלים‬ ‫‪63‬‬ ‫שונים בתקופת הגאונים מהקרים‬
‫‪II 6‬‬ ‫ספר היובל ללוי‬ ‫מכילתא |ופירושה [ ‪ III 32‬־‪40, 7 6 8 9 ,9 0 ,7‬‬
‫ספר היובל לר״ד הופמן ‪II 13,83,91, III 24‬‬ ‫‪II 23‬‬ ‫מבלול לרד״ק‬
‫‪II 106‬‬ ‫ספר היובל לר״ד סימונזן‬ ‫‪133‬‬ ‫המכריע *(‬
‫‪28‬‬ ‫ספר היובל לי״י פישמן‬ ‫‪II 1‬‬ ‫מלון הלשון העכרית‬
‫‪14‬‬ ‫ספר היובל לגרטץ‬ ‫מלחמות ה׳ להרמב״ן ‪22 II 11,25,84 111 12,66‬‬
‫‪108‬‬ ‫ספר היובל לרמש׳״ט‬ ‫‪14‬‬ ‫ה׳ לסלמון ב״י הקראי מלחמות‬
‫‪41‬‬ ‫ספר היובל לקרלבך‬ ‫‪II 92‬‬ ‫‪MandSische Grammatik‬‬
‫ספר השינה פפד־מ ‪ 8,32,77,88,97 ,‬־ ‪1,13,25‬‬ ‫המנהיג ) י׳ כרלין *( ‪ 7,‬־‪ 6‬־‪ 3‬־ ‪ 3,32‬־ ‪ 2,22‬־ ‪6,8,10‬‬
‫‪104, 113,120, 135 II 12,34‬‬ ‫‪48, 5 3 1 1 2 , 1 2 4‬‬ ‫‪ 7,‬־‪ 5‬־‪ 2‬־‪ 9, 90‬־ ‪ 4‬־‪ 2‬־‪ 4, 67, 80‬־‪,6‬‬
‫‪59‬‬ ‫‪.‬׳ ‪ II 27, 44, 83 III 8 6 1 ,23‬־‪126, 1 3 3 1 4 2 ,8‬חסידים ספר‬
‫‪111‬‬ ‫ספרי‬ ‫‪ III 70‬־‪7 3 9 1 11 ,4‬‬ ‫מנורת המאור‬
‫‪II 80‬‬ ‫ספרים‬ ‫‪ II 39‬יש־נים‬ ‫קנאות מנחת‬
‫‪115‬‬ ‫ספרי‬ ‫‪II 5‬רפואות‬ ‫ברכות מסכת‬
‫‪II 1‬‬ ‫ם׳‬ ‫‪II 111‬המלים גנזיוס בול‬ ‫ד״א זומא מסכת‬
‫‪129, 142, II 92‬‬ ‫ספר המצות לענן‬ ‫‪127‬‬ ‫מסכת ידים )שנבלום (‬
‫‪52,80‬‬ ‫מסכת סופרים‬
‫‪ II 28,32,‬־‪II, 4 0 1 2 8 ,116 ,101-7 ,78 ,1‬‬ ‫העטור‪57 II (*110‬‬ ‫מסכת ספרים‬
‫‪54, 62, III 59‬‬ ‫‪129‬‬ ‫מסכת שמחות‬
‫‪43‬‬ ‫עטרת‬ ‫‪ 14‬צבי‬ ‫המספיק לר׳ תנחום הירושלמ‬
‫‪85‬‬ ‫עין‬ ‫זוכר‪III‬לחיד״א‬ ‫‪58‬‬ ‫מעדני יו״ט‬
‫‪II 105 III 68‬‬ ‫עין‬ ‫יעקב ‪II‬הראשיון‬ ‫‪7‬‬ ‫מעין גנים לר״ש מסנות‬
‫‪70‬‬ ‫עמודי העבודה‬ ‫‪104‬‬ ‫מעלעגראס מגאדארא‬
‫‪ 2,103‬־‪40. II 59,61‬‬ ‫ענינים שונים לתקוה״ג‬ ‫‪ 3‬־‪37, 92‬‬ ‫)* מעשה הגאונים‬
‫ערוך ‪ 7, 59, 67, 76,85-8,‬־‪ 5‬־‪3,4, 12, 22-3, 34,43‬‬ ‫‪ 8. 133‬־‪49, 95, 125‬‬ ‫)« מעשה רוקח‬
‫‪ II 5, 6 , 8 , 41‬־‪ 5,130‬־‪ 7,111-4‬־ ‪1 0 4 9 , 1 4 0‬‬ ‫‪ ,‬־‪ 4,22‬־ ‪9 , 1 3 3‬‬ ‫מפתח לת׳סה׳־ג‬
‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ 9,53,3061,‬־‪ 8‬־‪ 5‬־‬
‫‪ 6, 125‬־‬
‫‪49, 52‬‬‫‪ 9,, 60‬־‪ 88‬־‪ 90‬־‪35‬־ ‪II‬‬
‫‪ 865‬־‪ 96,‬־‪ 02, 384‬־ ‪1‬‬
‫מרדכי ‪ III 2,‬־‪ , , 73‬־‬
‫‪ III 2 , 6 , 7 , 8 , 20,‬־‪ 3‬־‪ 9,110-2‬־‪ 8‬־ ‪1 0 5 - 7 4 - 6‬‬ ‫־‪ 7‬־‪ 6‬־‪ 9, 55‬־‪ , 0 ,9‬־‪ 67‬־‪ 4‬־ ‪1 03 9 *88‬‬
‫‪23, 2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪2‬‬ ‫האוונדי־‪ 8‬־‪ 7‬־‪ 5‬־‪ 4‬־‪ 2‬־‪ 9, 41‬־‪ 6‬־‪ 4‬־‪ 43‬־‪II2‬־‪ 8, 30‬־‬
‫משאת בגימין‪ ,‬־‪ 1‬־‪9, 50‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ ,‬־ ‪ 9,70‬־‪ 8‬־‪ 7‬־‪ 5‬־‪ 8, 64‬־‪ 7‬־‪ 5, 56‬־‬
‫‪14 II 86,91‬‬ ‫ערוך‬ ‫‪ II 33‬הקצר‬ ‫נחל אשכול‬
‫העתים ‪ 5,‬־‪ 4‬־‪ 3‬־‪ 1, 32-7, 61‬־‪ 9,20‬־‪ 8‬־‪1, 2, 7, 8, 9, 11‬‬ ‫‪24‬‬ ‫ניי ) = נמוקי יוסך(‬
‫‪ , II 14‬־‪ 2,114‬־‪ 1‬־‪ 7,100‬־‪ 5‬־‪ 1‬־ ‪9 0 8 , 1 2 8‬‬ ‫‪,‬־‪9,8,25, 534‬‬ ‫נפוצות יהודה‬
‫־‪3 8 5 6 ,9,48‬‬ ‫•‬ ‫‪38‬‬ ‫נר המערב לטולידאני‬
 ‫ה ס פ רי ם‬ ‫מפתח‬
‫‪93‬‬

‫‪40, 106, 111 14-5,35-9,50-88, 67‬‬ ‫רוקח‬ ‫‪11,13,53‬‬ ‫פאר הדור )•צו״ת הרמב״ס( *(‬
‫‪III 2,47‬‬ ‫ריא״ז‬ ‫‪II 5‬‬ ‫פירוש המיוחס לריס״י על דה״י‬
‫‪142‬‬ ‫ריטוס‪,‬‬ ‫‪ 9,95 ,‬־‪ 5‬־‪ 4‬־‪ 11‬צונץ‬ ‫פירוש ס׳ יצירה לברצלוני‬
‫‪22, 36-8, 51-5, 86, 116-8, 133,‬‬ ‫רי״ף )ר״א (‬ ‫‪II 80,91, III 3 ,4 ,5‬‬
‫‪II 4, 5, 7, 10-4, 22-6-7-8-9, 31-3, 40-3-7-9, 50-2,‬‬ ‫‪106‬‬ ‫פירוש המשניות להרמב״ם‬
‫‪ , III 1‬־‪80- 1-2-6,1116‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪107‬־ ‪II‬‬
‫‪ 7,26‬־‬ ‫נחמיאש‪ 8,54‬־‪ 6‬־ ‪8,40‬‬
‫‪ ,‬־‪ 6‬־‬ ‫פירוש משלי לר״י בן‬
‫‪ .‬־‪ 5‬־‪6 4 7 2 ,7‬‬ ‫פי׳ לעורא הוצאת מאתיוס אוכספורד ‪II 103‬‬
‫רי״ץ גיאת *( ‪ 7,44,58,64,79,89 ,‬־‪ 6‬־‪1, 13, 22-4,35‬‬ ‫‪129‬‬ ‫פירוש פרק הרואה לר׳־נ‬
‫‪92, 1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 9, 11622-4‬־‪ 8‬־‪ 7‬־‪ 2‬־‪ 1‬־‬
‫‪ 5-8,45‬־‪ 8‬־‪ 7‬־‬
‫‪6,88,91-5‬־־‪ 9, 120‬־‬ ‫פירוש ר״ה ‪ 9,106-7,116,‬־‬
‫‪ , II 4,5,‬־‪ 6‬־‪4‬‬
‫‪8, 9, 13, 20-1, 37-8. 55, 80-7-8, III 18‬‬ ‫‪II 16, 20-1, 31, 85-6, 95, 109, 112-4‬‬
‫‪, III 22‬׳ ‪22,69, 106, II 2 6 9 1 ,50 ,34‬‬ ‫רמב״ם‬‫‪43, II 3‬‬ ‫פירוש רס״ג )= ‪ -‬ל קו טי רס״ג (‬
‫‪II 4,‬‬ ‫רמב״ן‬ ‫‪107 II 1 III 53‬‬ ‫פירוש הר״ש סיריליאו‬
‫‪II 4,‬‬ ‫רסאלה‬ ‫לר״י בן קריש‬ ‫‪35-6,54‬‬ ‫פסיקתא זוטרתא‬
‫‪3, 24,70,80, II 6.44, 108‬‬ ‫רעווי הצרפתית‬ ‫פסקי רי״ד ‪18,127 II 18, 20, 39, 49 III 23-6-7,‬‬
‫רעווי האנגלית ‪15,24,66,73, 100, 130 II 49, 88‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫־‪ 9, 70‬־‪ 8, 49, 57‬־‬
‫הרקטה לר״י בן גנאח ‪115, II 23, 80, III 13‬‬ ‫פסקי ריקאנטי *( ‪9, 55, 61, 110,128, II 30-3‬‬
‫‪95, II 2, 74, 86,‬‬ ‫רשב״ם‬ ‫‪ .‬־ ‪III 2 0 1‬‬
‫‪II 63‬‬ ‫רש״ל‬ ‫‪8, II 22‬‬ ‫פקורת הלוים )הרא״ה (‬
‫פרדס ‪7, 9, 37, 47-9, 52, 74, 81-2-4, 90-2-3-5-6,‬‬
‫‪54,‬‬ ‫קמינקא הוצ׳ שאלתות‬ ‫‪107, 115, 124-5, 138 II 10,22-7,47,60-3-4,77, 83.‬‬
‫שבה״ל ) = שבלי הלקט ( ‪2, 7, 9,29, 32-3-7-9,‬‬ ‫‪124-6‬‬ ‫פרקי ר״א‬
‫‪40-1-3, 50-2-3-4-8-9, 60-1, 70-1-3-4-5-7-8, 80-1,‬‬ ‫‪17‬‬ ‫פרק ישירה‬
‫‪82-3-4-6, 91-4-5-9, 100-2-7-9, 110-2-6-7-8-9 124,‬‬ ‫‪II 54‬‬ ‫פתח עינים לתיד״א‬
‫‪ ,‬־‪ 4‬־‪ 3‬־‪ 9, 60‬־‪ 875‬־‪ 7‬־ ‪ , II 12-5, 2 2 - 7 , 5 5 6‬־‪ 7‬־ ‪128, 1 3 5 8‬‬ ‫פתרון חלומות לר״ש אלמולי‬
‫‪6‬‬ ‫‪8 1‬‬ ‫‪0 3‬‬ ‫‪ ,‬־ ‪ III II, 22, 35, 4 2 7‬־‪ 5‬־‪ 3‬־‪ 2‬־‪ 8, 81‬־‪ 9, 75‬־‪,6‬‬
‫‪4 8 6 1‬‬ ‫‪ .‬־ ‪ 8‬־‪ 7‬־‪ 6‬־‪ 9, 55‬־‪,9‬‬ ‫‪57,80‬‬ ‫צרה לדרך‬
‫‪ II 6‬שטמ׳־ק ‪ II 9, 24-9,‬־‪46, 58, 67, 85, 99, 1 2 7 1 3 9 ,9‬‬ ‫צרי היגון לר״יש פלקיר‬
‫‪81- 4-5-6-9,94,110 III 18,28‬‬ ‫הצופה לח״י ‪ 8,50 ,‬־‪ 2‬־ ‪ 5,111 . 115,41‬־‪ 2‬־ ‪71,91‬‬
‫‪133‬‬ ‫ברכה שיורי‬ ‫‪5‬לחיד״א‬ ‫‪8‬‬ ‫‪6‬‬ ‫־‪ 4‬־‪ 3‬־‪ 2‬־‪ 1‬־‪ 9, 82, 90‬־‬
‫‪86, II 64, III 55.‬‬ ‫•שונה הלכות‬ ‫‪11, 43, 142, II 28, III 41‬‬ ‫הצופה להמגיד‬
‫‪118,‬‬ ‫ראשבישמים שו׳־ת‬
‫‪35,46, II 89,‬‬ ‫הריב״ש שו״ת‬ ‫‪II 45,‬‬ ‫קבוצת מכתבים ע״י •שזח״ה‬
‫‪57, II 26, III 53‬‬ ‫הרי״ך שו״ת‬ ‫‪9, 49, 57,‬‬ ‫קדמות ספר הזוהר‬
‫‪33,‬‬ ‫הרא׳יש שו״ת‬ ‫‪6,23,‬‬ ‫קהלת רבה‬
‫‪II,‬‬ ‫הרט״ה שו״ת‬ ‫‪24,‬‬ ‫קורא הדורות‬
‫‪III 50‬‬ ‫מהר״ח שו״ת‬ ‫‪ II 24‬או״ז‬ ‫הקנה‬
‫‪49, II 30,‬‬ ‫שו‪-‬ת מהר״ם אלשקאר‬
‫שו״ת מהר״ם כ״ב ‪ 8, 108, 124, 133,‬־‪39,40 , 56‬‬ ‫‪38,‬‬ ‫היא״ה )עיין פקודת הלוים(‬
‫‪II 23-6, 57,‬‬ ‫‪8, 29, 58-8, 92-9, 109, 117, 125-6-8,‬‬ ‫ראבי״ה‬
‫‪44, II 4,‬‬ ‫שו״ת ר״י אבן מיגאש‬ ‫‪II 7, 27-8, 41-9, 58, 65-8, 70-3-7-8,81, III 1,2,‬‬
‫שו״ת הרישב״א ‪ 7 , 106, 111, 120-7‬־ ‪ 7,95‬־ ‪7,11,44‬‬ ‫‪6,7,11-2-4-5-7-9,20-3-4-5-7-8-9,30-2-3-4-6-8-9,‬‬
‫‪II 5, 14, 44,‬‬ ‫‪40-2-4-5-6-7-8-9, 50-2-3-7-8, 60-1-2-7,‬‬
‫‪48‬‬ ‫•שו׳׳ת שבסוף ס׳ כלבו‬ ‫‪116 II 4,37-8, 55, 81, III ! ,2 ,3 ,6 ,‬‬ ‫ראב״ן‬
‫‪1120‬‬ ‫שיטת ריב״ב על הרי״ף‬ ‫‪28-9, 32-3-4-5-7-8-9, 40-1-2-7, 57, 60-1.‬‬
‫‪II 4 ,‬‬ ‫שלטי הגבורים לר״א הרופא‬ ‫‪2, 43, 51, 99, 102, III-6, II 9, 16, 33,‬‬ ‫רא״ש‬
‫שלטי הגבורים על הרי״ף ‪II 21-9, III 22,58‬‬ ‫‪49, 59, 60-3, 78, 84, III 2, 8, 9, 20-6-8, 38-9, 46,‬‬
‫‪53‬‬ ‫שלטי הגבורים על המרדני‬ ‫‪55-7-8, 60.‬‬
 ‫ה ס פ רי ם‬ ‫מפתח‬ ‫‪94‬‬

‫‪110‬‬ ‫‪ 49, III 19‬הבית להרשב״א תורת‬ ‫שערי‬ ‫דורא‬

‫תלמוד א׳׳י )עי' יררצלמי ( ‪27, 42,71, II 56,‬‬ ‫‪II I,‬‬ ‫שרידי הירוש‪S‬מי‬
‫‪ , III 14, 33, 42,53‬־‪86,1037‬‬ ‫‪II 63‬‬ ‫בן גנאח השרשים לר״י ם׳‬
‫‪17,126, II 103‬‬ ‫תלמוד‬ ‫ירושלמי‬ ‫‪II‬‬ ‫‪60,‬‬ ‫ס׳ השרשים ‪S‬דר״ק‬
‫‪II 19,109‬‬ ‫רבני מערבא תלמודא‬ ‫‪118,12,‬‬ ‫שתי‬ ‫ידות ל ד י ־ ל ו נ ז א נ ו‬
‫תמים רעים להראב״ד »( ‪2,13,43,127, II 53‬‬
‫‪57,75,‬‬ ‫תד״א ) ־ תנא רבי אליהו (‬ ‫‪II 12‬‬ ‫תגיו ס׳‬
‫תניא רבתי *( ‪ 9,107,110 ,‬־ ‪ 4, 84,95‬־ ‪ 3‬־ ‪9,52,71‬‬ ‫תחכמוני »(‪103, II 99 III 30‬‬ ‫‪ 3,70‬־‪ 2‬־‪ 1‬־‬
‫‪124, 133, II 15, 50-5, 60-8‬‬ ‫‪125‬‬ ‫תו‪ S‬דות רשב״ח‬
‫‪46,‬‬ ‫התקופה‬ ‫‪89, II 13‬‬ ‫רש״ג תולדות‬
‫‪II III‬‬ ‫תרגוס‬ ‫‪I I 1, III 7‬‬ ‫ר״נ כעל הערוך תולדות‬
‫‪II I,‬‬ ‫תרגום אונקלום — ברלינר‬ ‫‪III‬‬ ‫)מאסף תלפיות (‬
‫‪47, II 5,‬‬ ‫תרגום רב יוסף‬ ‫תוס׳ הרא״ש ‪ 3-8,‬־ ‪51,111,129 II3,4,26,31-2‬‬
‫‪113‬‬ ‫תרגום רס״ג על התורה‬ ‫‪ ,‬־‪ 7‬־‪ 5‬־ ‪ III I, 2, 4, 8, 1 3 8‬־‪40, 57, 60, 78, 8 6 9 7 ,8‬‬
‫תריי ) ־== תלמידי ר׳ יונה ( ‪2, 26,50,86, 92,‬‬ ‫‪20, 2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ 9, 42‬־‪ 8, 35-7-8‬־‪ 7‬־‪ 5‬־‬
‫‪ .‬־‪ 1‬־ ‪ , 6 0 2‬־‪ II 8, 13, 28-9, 30-2-9, 41-8, 5 1 - 2 6 0 ,8 2 ,5‬־‪1116‬‬
‫־ ‪ 5,44‬־ ‪ III 1 6 , 2 0 6 , 6 0‬־ ‪8 49‬‬ ‫תוס׳ רי״ח ‪ 5,‬־‪ 4‬־‪ 3‬־ ‪ , III 8,11‬־‪84, II 10,547,97‬‬
‫‪77‬‬ ‫לר״א בחיר תיטבי‬ ‫‪16-7-8-9, 2 0 - 2 - 4 - 5 5 0 - 4 ,40-2-4-9 ,35-7-8-9‬‬
‫‪7,‬‬ ‫תש־ובות‬ ‫‪55-6-7-8-9, 60-1,‬המיוחסות להרטב״ן‬
‫‪70‬‬ ‫רבינו גרשיום תעו׳‬ ‫תוה״א ) = ת ו ר ת האדם( להרמב״ן •( ‪44, 108,‬‬
‫‪37‬‬ ‫תשובות‬ ‫ר״י מוב עלם‬ ‫‪II 4,8, 21, 53-5,80,‬‬
‫‪II‬‬ ‫תיטו׳‬ ‫‪ 3,47,91, 127, II 62, III 1, 26,48‬הרמ״ה‬ ‫תוספתא‬
‫‪ 3, 53, 73,‬־‪11‬‬ ‫תיטובות הרמב״ם‬ ‫‪57‬‬ ‫)חלופי מנהגים( אלטיטולר תוספתא‬
‫‪II 83‬‬ ‫תשובות‬ ‫‪ 49,‬ח ‪/‬יזיי ריט״י‬ ‫תועפות ראם‬
‫‪111, III 48, 53-4-5, 60‬‬ ‫תשב׳ץ‬ ‫׳‬ ‫'® התורה והחיים‬

‫ט‪.‬‬
‫מ פ ת ח כללל ‪.‬‬
‫‪11 62,‬‬ ‫אית )ספרים‬ ‫‪II 5,‬‬ ‫= אב בית דין אב‬
‫‪11 61,‬‬ ‫אימל׳יך ) = אמר לך(‬ ‫א בי ה ע ז ר י ‪ ,‬אבי״ה )עי׳ ראבי״ה ( ‪29, II 73‬‬
‫‪142‬‬ ‫א ל קו־ ק ס א נ י‬ ‫‪15, III 3‬‬ ‫א בן‬ ‫ס א ק וי ה‬
‫‪76,‬‬ ‫אלתר ‪ . -‬ל א ל ת ר‬ ‫‪II 4‬‬ ‫שעות אבן‬
‫‪66, 72, 87, 92,‬‬ ‫אמליה ‪ -‬אמר ליה‬ ‫‪III 17‬‬ ‫א ב ר ה ם ז כ ו ת ר׳‬
‫‪II 35, 46,‬‬ ‫אמורי )־ ״ אמוראי(‬ ‫‪12,‬‬ ‫אגיא‬
‫‪III 1®, 53‬‬ ‫אמר וקספר ) ‪ ---‬התלמוד(‬ ‫‪130,‬‬ ‫אגני‬
‫‪ 6‬־‪40, 1351‬‬ ‫אמרו חכמים‬ ‫‪11, 29, 30-1, 71,‬‬ ‫אהבה‬ ‫רבה‬
‫‪21,45, 85 II 6, 27, 46, 72‬‬ ‫אמרי‪ ,‬אמרו‬ ‫או = א' ‪ 5‬־‪ 1‬־‪ 8 , 30‬־‪24-8, 30, 92, 107-9, II 24‬‬
‫‪II 1,2J‬‬ ‫אמתי = אימתי‬ ‫‪II 38,‬‬ ‫אוחז )^ =סובר (‬
‫‪28,‬‬ ‫אמת יציב‬ ‫‪20‬‬ ‫אומר‬ ‫בשבילם‬
‫‪II 85,‬‬ ‫אנומלית )איגומלין(‬ ‫‪20,‬‬ ‫אז ד א דו א ר‬
‫‪125,‬‬ ‫אנשי ארץ ישראל‬ ‫‪II 38,‬‬ ‫איביא ) = אי ב עי א (‬
‫‪7, 125,‬‬ ‫אנשי בכל‬ ‫‪II 95,‬‬ ‫איבעי תימא ) = אי ב עי ת אימא (‬
‫‪ 9,‬־‪13, 27, 57, 80‬‬ ‫אנשי מזרח )‪ =--‬בכל(‬ ‫‪24, 30, 65-7, 77, 96, II 21,‬‬ ‫אילא ) = אלא (‬
‫‪80,‬‬ ‫אנשי מערב )א״י(‬ ‫‪35,‬‬ ‫אילא‬ ‫= אי לא‬
‫‪8,‬‬ ‫אנשי מערב )ספרד(‬ ‫‪33, 76,83,‬‬ ‫אימור ) = אימיר = אמור (‬
‫‪18,‬‬ ‫אנשי ס פ ר ד‬ ‫‪135,‬‬ ‫אינו) = אינון(‬
‫‪95‬‬ ‫מפתח כללי‬

‫‪14,‬‬ ‫דובר‬ ‫‪95‬‬ ‫אנשי קירואן‬

‫‪112‬‬ ‫ר׳ דו ס א‬ ‫‪19,26,31 ,‬‬ ‫א ס פ מי א‬
‫‪18‬‬ ‫דוקיא‬ ‫‪17,‬‬ ‫א פ ג ני ס ט א ן‬
‫‪11 20‬‬ ‫דיאשיה ^ דיישיה = דוושיה‬ ‫‪107, 130,‬‬ ‫אפלו ) = אפילו(‬
‫‪30,‬‬ ‫דכי דאמרי = דכדאמרי‬ ‫‪71,‬‬ ‫ר׳ א פ ר י ס ב ש ם רב ה אי ג א ו ן‬
‫‪1, 18, 61, 129‬‬ ‫דכתיב ) = וששאלתם(‬ ‫‪19,‬‬ ‫ארץ אדום‬
‫‪107,‬‬ ‫דמינין ) = דמינן(‬ ‫‪26,‬‬ ‫ארץ א ש כ נז‬
‫‪86, 11 10,15-7-8-9,‬‬ ‫דמ שק‬ ‫ארץ ישראל ‪21, 56, 57,85, 115,, II 125 6,46 , 84‬‬
‫‪27, 30,63, 113‬‬ ‫דע‪ ,‬דעו‪ ,‬הוי יודע‬ ‫‪104,‬‬ ‫אתו ) = אתון(‬
‫‪6, 11 45,49,‬‬ ‫דדאשא = דדשא‬ ‫‪30,63‬‬ ‫אתמרא ) = א ת א מ ר א(‬
‫‪5,‬‬ ‫דרג‪ ,‬קונטרס‬
‫‪44, 85, 97,106‬‬ ‫ב בל‬
‫‪31,‬‬ ‫ה אי ) = ח י י א ( ב ר א שי‬ ‫‪17,‬‬ ‫ב ל ך )עיר(‬
‫‪11 40,‬‬ ‫הגיון‬ ‫‪13,27 61, 89, II 6, 56, 64, 116‬‬ ‫בני א״י‬
‫‪11,‬‬ ‫ההוא סבא‬ ‫‪II 79,‬‬ ‫בני א״י ) = תלמוד א״י(‬
‫‪28, 96, 122, 11 31,‬‬ ‫הולכך )^= הלכך(‬ ‫‪21, 27,57, 61, II 6,, 56, 84, 116‬‬ ‫בני בבל‬
‫‪11 28,‬‬ ‫הוספות גאוניות בירושלמי‬ ‫‪II ,31 4‬‬ ‫ב נ י מ י ן ה נ א ה א ו נ ד י ) אונ די(‬
‫‪ 4 , 11 90‬־‪103‬‬ ‫הועל )=־ תועלת(‬ ‫‪19, 20,‬‬ ‫בני ס פ ר ד‬
‫‪11 114‬‬ ‫היי ) = האי(‬ ‫‪2,‬‬ ‫בעוונות‬
‫‪112,‬‬ ‫הלך ) = הנ ך(‬ ‫‪17,‬‬ ‫ב ק ט רי ה‬
‫‪2, 25, 102 11 152,‬‬ ‫הם ) = ג ם(‬ ‫‪110, III 16‬‬ ‫בקיעין = בקיאין‬
‫‪102,‬‬ ‫הם הכין‬ ‫‪76, 78,‬‬ ‫בר ‪ 1‬ר ב|‬
‫‪11 12,‬‬ ‫הראכ״ד‬ ‫‪16‬‬ ‫הברח = התעקש‬
‫‪II 2,‬‬ ‫ר׳ ב ר ו ך בן מ ל ך‬
‫‪19,64,‬‬ ‫ולי אית מרבנן‬ ‫‪100‬‬ ‫ב ר צ לונ א‬
‫‪6‬‬ ‫ובשביל‬
‫‪111‬‬ ‫זוד ) = חוץ(‬ ‫‪140‬‬ ‫בתא = באת‬
‫‪22,‬‬ ‫זווא )=‪ -‬זוגא(‬
‫‪82,‬‬ ‫זוכרנו ) ^ ־ זכרנו(‬ ‫‪14,‬‬ ‫גוזמא ומשל‬
‫‪11 42-3,‬‬ ‫ר׳ זורא ) ^ ז י ר א (‬ ‫‪II 72,‬‬ ‫גויל )=‪ =-‬גביל(‬
‫‪20,‬‬ ‫ז כ אי ב ר מר רב א ה ו נ א י‬ ‫‪44,‬‬ ‫ג ו כי = גוכא‬
‫‪24,‬‬ ‫ז כ רי ה בר׳ י ה ו ד ה א ג מ א תי‬ ‫‪II 4,‬‬ ‫גומץ )‪--‬־ קו מ ץ(‬
‫‪20‬‬ ‫זקנים הראשונים‬ ‫‪44,‬‬ ‫גונ איי‬
‫‪20,‬‬ ‫זקנים שקבלו מנטרונאי נשיא‬ ‫‪II 35,‬‬ ‫גורגלידי‬
‫‪11 84,‬‬ ‫ר׳ ז ר חי ה ה ל וי‬ ‫‪143‬‬ ‫גידולינו‬
‫‪11 4,‬‬ ‫ז ר ו ב ב ל בן ש א ל ת י א ל‬ ‫‪II4‬‬ ‫גיתאני‬
‫זה״ב ) — ‪ 1‬ק נ י ה ד כ ב ע ל ה עו ד ( ‪11 25,‬‬ ‫‪34, 139‬‬ ‫גם = גם כן‬
‫‪27, 138‬‬ ‫גמרא דא״י‬
‫‪31‬‬ ‫חבלי האור‬ ‫‪63, 11 59,‬‬ ‫גמרא )קכל ה(‬
‫‪15-7,‬‬ ‫הוי ה ב ל כ י‬ ‫‪II 6,‬‬ ‫גרמא ) = שן(‬
‫‪65, 94, II 31,‬‬ ‫חונ א ) ^ ‪ -‬ה ו נ א (‬ ‫‪114‬‬ ‫גרסאי שבכפרים‬
‫‪72,‬‬ ‫פוסק(‬ ‫חותך )‬ ‫‪II 88,‬‬ ‫גרסת גאון‬
‫‪72,‬‬ ‫חזנים הראשונים‬ ‫‪II 2, 25,78,89, 94‬‬ ‫גרסת הגאונים‬
‫‪54, II 116‬‬ ‫חזק הדבר‬
‫‪34, 35,‬‬ ‫חיזרא‬ ‫‪II 59,‬‬ ‫דבר ברור‬
‫‪137,‬‬ ‫הי ל אי(‬ ‫חי ל אי‬ ‫‪107‬‬ ‫דברים ברורים‬
‫‪40,‬‬ ‫חכם פאס‬ ‫‪59,‬‬ ‫דבר ידוע‬
 ‫כ ל לי‬ ‫מפתח‬ ‫‪96‬‬

‫‪ 5,‬־ ‪ 7,83,92‬־‪ 6‬־‪ 7 , 53‬־ ‪ 4‬־‪5, 6, II, 41‬‬ ‫כך ראינו‬ ‫‪132‬‬ ‫יונים‬ ‫חכמי‬
‫‪ 6‬־‪ 2, 124‬־‪100‬‬ ‫‪126,‬‬ ‫ארץ ישראל‬ ‫חכמי‬
‫‪ 6‬־‪77, 115, 124‬‬ ‫כך שמענו‬ ‫‪126,‬‬ ‫הארץ‬ ‫חכמי‬
‫‪30,‬‬ ‫כך שנו חכמים‬ ‫‪7,‬‬ ‫יבנה‬ ‫חכמי‬
‫‪II 9,‬‬ ‫כלה )חצי ה שנה(‬ ‫‪86,‬‬ ‫חלב‬
‫‪12,‬‬ ‫כמן ) ‪ -‬״ כמאן(‬ ‫‪29,31 11 6,‬‬ ‫חמוד ) = בן(‬
‫‪22,‬‬ ‫כמשכתוב ) ‪ -‬כמה שכתוב(‬ ‫‪41,‬‬ ‫חנטא צריבא‬
‫‪137‬‬ ‫כמששנינו ) ־ ־ כמה ש שנינו(‬ ‫‪55,‬‬ ‫רב ח נ נ י ה א בי ר ש־ ג‬
‫‪77,‬‬ ‫כאן(‬ ‫‪) P‬‬ ‫‪23,‬‬ ‫חסידי מגנצא‬
‫‪8, 10,‬‬ ‫כנסיות ישראל‬ ‫‪37, 125‬‬ ‫שחקקתם‪ ,‬ששחקתם‬
‫‪111 72‬‬ ‫כנסת = בית כנסת‬ ‫‪125‬‬ ‫שחקרתם‬
‫‪19,‬‬ ‫כפרים הסמוכים לארץ ארוס‬ ‫‪86,‬‬ ‫ה רן‬
‫‪17,‬‬ ‫מדינת כ ר א ס אן‬
‫‪86,‬‬ ‫כתב סורסי‬ ‫‪II 30,‬‬ ‫ר׳ טו בי ה ב׳טם ר ״ ת‬
‫‪II 85,‬‬ ‫מוריאקא‬
‫‪II 63,‬‬ ‫לימני דנפקין מבבל‬ ‫‪13,‬‬ ‫טעמא ) = טמיא(‬
‫‪7.‬‬ ‫לית אפשר‬ ‫‪19,‬‬ ‫טעמי תורה‬
‫‪12,‬‬ ‫לעני!‬ ‫‪19,‬‬ ‫טעמי תלמוד‬
‫‪46,‬‬ ‫לקוטים מן הירושלמי‬ ‫‪113‬‬ ‫טעות סופר‬

‫‪17‬‬ ‫מאתים טענות‬ ‫‪II 27‬‬ ‫ר ״י א בו ה ב‬

‫‪34,‬‬ ‫מדינות שחידשום ישמעאלים‬ ‫‪70,‬‬ ‫י ו ח נ ן די א ח ר י ד א‬
‫‪II 15,‬‬ ‫מדינות בא״י‬ ‫‪20,‬‬ ‫יום הסיום ) = שמחת תור ה(‬
‫‪15‬‬ ‫טדטין הפועל לפועל‬ ‫‪IOI‬‬ ‫ר׳ יו ס ף ב ר מ ר ע מ ר ם )?(‬
‫‪II 92‬‬ ‫מדען‪ ,‬מידע )עי׳ מנדאם(‬ ‫‪70,‬‬ ‫יוצר לפורים‬
‫‪II 91‬‬ ‫המדקדקין‬ ‫‪83,‬‬ ‫יחידים‬
‫‪108, II 5,‬‬ ‫מדרש‬ ‫‪II 89‬‬ ‫ימות הראשונים‬
‫‪29,‬‬ ‫מדרש ) — ב י ת המדרש( אחד‬ ‫‪38,‬‬ ‫ר׳ י ע ק ב ז״ל‬
‫‪29,‬‬ ‫מדרשות שבסורא‬ ‫‪II 90,‬‬ ‫ר׳ י ע ק ב ט אוו ס‬
‫‪88,‬‬ ‫מהאכי ) ^ ^ מ שו ם הכי(‬ ‫‪40,‬‬ ‫י צ ח ק בן ד ו ר כ ל ו‬
‫‪78, 11 14,‬‬ ‫מור )== מר(‬ ‫‪19,‬‬ ‫י צ ח ק רי ש ג ל ו ת א‬
‫‪II4‬‬ ‫מחבר ההלכות‬ ‫‪28,‬‬ ‫ישובות ) — י שי בו ת(‬
‫‪104‬‬ ‫מחוזא‬ ‫‪30,‬‬ ‫ישיבת מחסיא‬
‫‪11 92,‬‬ ‫מידדאני ) ־ מידי(‬ ‫‪23, 125,‬‬ ‫ישיבת ירושלים‬
‫‪15‬‬ ‫מין אחד‬ ‫‪34, 44,‬‬ ‫ישמעאלים‬
‫‪I2I‬‬ ‫מיכן ) ^ ‪ -‬מיכאן(‬ ‫‪143‬‬ ‫ישע רב‬
‫‪33‬‬ ‫מילי דחזנותא‬ ‫‪49, 125‬‬ ‫ירושלים‬
‫‪40,‬‬ ‫מכאן אתה למד‬ ‫‪II 6,‬‬ ‫ירושלים הטהורה‬
‫‪59,‬‬ ‫מלכי יון‬
‫‪II 52,‬‬ ‫מלקיש ) ^ מקליש(‬ ‫‪88, 92, 104, 128‬‬ ‫כאיזצד ) = כ י צ ד (‬
‫‪86, no‬‬ ‫מנ בג‬ ‫‪82,‬‬ ‫כותכינו ) = כתבנו(‬
‫‪II 92‬‬ ‫טינדאם‬ ‫‪102‬‬ ‫כך אמרו חכמים‬
‫‪139,‬‬ ‫מנהג בני שעיר‬ ‫‪12,‬‬ ‫כך היו גורסין‬
‫‪30‬‬ ‫מנהג טעות‬ ‫‪IIO‬‬ ‫כך למדנו‬
‫‪77,‬‬ ‫מנהג מקד׳ס‬ ‫‪ 6‬־‪ 3 , 96, 124‬־‪13, 52, 81‬‬ ‫כך ה מנהג‬
‫‪19‬‬ ‫מנהג צרפתים‬ ‫‪23, 100‬‬ ‫כך הראונו מן השמים‬
‫‪91‬‬ ‫מסרת‬ ‫‪40, II 41,‬‬ ‫כך פירשו חכמים‬
‫‪97‬‬ ‫מפתח כ‬

‫‪44‬‬ ‫עיקר הדבר‬ ‫‪80-2‬‬ ‫מעמד ) = מעמדות(‬

‫‪II II0‬‬ ‫עיין‬ ‫‪46,‬‬ ‫מערבא‬
‫‪25, 30, 65, 139‬‬ ‫ענפ ת )‪ =-‬אנ פ ת(‬ ‫‪21‬‬ ‫מעשה בקבו׳ה‬
‫‪56‬‬ ‫ענ שיו‬ ‫‪2, II 46,‬‬ ‫מפדשי נא״י )ידוש׳(‬
‫‪6,75‬‬ ‫עמידה )שמ״ע(‬ ‫‪III 52‬‬ ‫מקצת תלמידים‬
‫‪86‬‬ ‫עליוני פרת‬ ‫‪III-6 III 15‬‬ ‫מראין הדברים‬
‫‪29‬‬ ‫עלתה השמועה‬ ‫‪92,‬‬ ‫מדרב )=־ מר רב(‬
‫‪35‬‬ ‫עמא‬ ‫‪58,91‬‬ ‫מרב ) ‪ -‬מר רב(‬
‫‪83, II 36,64‬‬ ‫עמא דבר‬ ‫‪28,‬‬ ‫משאל ) ^ ^ מ ש ל(‬
‫‪II 38‬‬ ‫עמדה ה הלנ ה‬ ‫‪28,‬‬ ‫משאמרו ‪ ^ 0‬מה שאמרו(‬
‫‪II 42‬‬ ‫עמוד‬ ‫‪17‬‬ ‫מ ש ה ת קו‬
‫‪19‬‬ ‫וענדי )=־ ולי(‬ ‫‪14‬‬ ‫משוי ה ב ע ל ב קי‬
‫‪41‬‬ ‫ערום בשעת עירום‬ ‫‪12‬‬ ‫משוניתא ) = שונית(‬
‫‪9, 54,74, 112-4‬‬ ‫משל‬
‫‪48‬‬ ‫פומבדיתא‬ ‫‪42,‬‬ ‫משנותינו ) מ שנ תינו(‬
‫‪47‬‬ ‫פירוש דאית גבן‬ ‫‪63, II 42‬‬ ‫משקלא | מ ל ת א|‬
‫‪113‬‬ ‫פסוקים בתלמוד ולא במקרא‬ ‫‪52, 78, 110, 137‬‬ ‫מתא מחטיא‬
‫‪1, 103‬‬ ‫פסקא‬ ‫‪30,‬‬ ‫מתא מחסיא בסורא‬
‫‪22‬‬ ‫פסיקא הילנ ת א‬
‫‪86‬‬ ‫פרי שדומה למעות‬ ‫‪26, 34, 125 II 42,‬‬ ‫נהרדעא‬
‫‪41‬‬ ‫פרקים‬ ‫‪44,‬‬ ‫•‬ ‫נהרואני‬
‫‪97,‬‬ ‫נהר ענק‬
‫‪41‬‬ ‫צורבא מרבנן‬ ‫‪97,‬‬ ‫נהר פרת‬
‫‪20‬‬ ‫צפרת ) ‪ -‬ספרד(‬ ‫‪133,‬‬ ‫נסחא דתלמוד‬
‫‪33‬‬ ‫צרפתים‬ ‫‪86,‬‬ ‫נצרים בבבל‬
‫‪84,‬‬ ‫נקוד הבבלי‬
‫‪83‬‬ ‫קבלה היתה בידם‬ ‫‪130, III 45‬‬ ‫נראין הדברים )עי׳ מראין(‬
‫‪137‬‬ ‫קהל אליאסאנה‬ ‫‪7,‬‬ ‫נשיאי ישראל של א״י‬
‫‪26‬‬ ‫קהלות ישראל שבארץ א שננז‬
‫‪49‬‬ ‫קבלות ערובות מימי הגאונים‬ ‫‪47, III 18‬‬ ‫ם״א ) = ספרים אחרים(‬
‫‪70,‬‬ ‫קבוץ גליות )פיוט(‬ ‫‪21‬‬ ‫סדרים‬
‫‪10‬‬ ‫קדושא דסדרא‬ ‫‪104‬‬ ‫סודני = איש שדה‬
‫‪19‬‬ ‫קדטונינו‬ ‫‪34‬‬ ‫סורא‬
‫‪2‬‬ ‫קרמונינו שבנרבונה‬ ‫‪86‬‬ ‫סוריאני‬
‫‪19‬‬ ‫קורטובא‬ ‫‪86‬‬ ‫סוריא‬
‫‪95, 128,‬‬ ‫קירואן‬ ‫‪128‬‬ ‫סיומא‬
‫‪3, 14‬‬ ‫קראים‬ ‫‪23‬‬ ‫סיומן של הנ מים‬
‫‪70,‬‬ ‫מרובות‬ ‫‪3 III 14‬‬ ‫ס ל מ ו ן בן י ר ו ח ם‬
‫‪10‬‬ ‫סמוכין לומר‬
‫‪46, 127‬‬ ‫הרב‬ ‫‪5‬‬ ‫מנדרין ) = סנהדרין(‬
‫‪II 45‬‬ ‫ר א ב ה ) ^ רבה(‬
‫‪90,‬‬ ‫ר ב ב א ) = רב אבא(‬ ‫‪39, 34,44, 87, 140‬‬ ‫עד אן ) = עדייו(‬
‫ר ב מ י ו ר ב ס י ) = ר כ אמי ורב אפי( ‪II 14‬‬ ‫‪93-5‬‬ ‫עדן ) = עדיין(‬
‫‪104‬‬ ‫ר סן ) מ דינ ה(‬ ‫‪II 59‬‬ ‫עדי ) = הדין(‬
‫‪III‬‬ ‫רשאין ) ‪ -‬חייבין(‬ ‫‪II 2‬‬ ‫עונה )מוסב(‬
‫‪85,‬‬ ‫עונות )פרקי ה שנ ה(‬
‫‪28‬‬ ‫שאבב׳ )‪ =-‬שבב׳(‬ ‫‪23‬‬ ‫עילם פרס ומדי‬
 ‫מ פ ת ח נ לל ■‬ ‫‪98‬‬

‫‪II 45‬‬ ‫ר׳ שמואל ספורטא‬ ‫‪II 23‬‬ ‫שדה כוכים‬

‫‪II 12-6‬‬ ‫שמיע לן‬ ‫‪6, 20-2, 37, 50, 60, 105, 116‬‬ ‫שדר‪ ,‬שדרו‬
‫ר׳ שמעיה בשם רה״ג‪ ,‬בשם רש״י ׳‪58 II 57‬‬ ‫‪20‬‬ ‫•טהריאדא בן בוס חנאי‬
‫‪17-8‬‬ ‫שעור קומה‬ ‫‪II 50‬‬ ‫שוכר ) =סוקר(‬
‫‪12‬‬ ‫שונית )עי׳ משונית(‬
‫‪II‬‬ ‫תלמיד )'‪ =-‬ת״ח(‬ ‫‪85‬‬ ‫שינאנא )בעל ש ינים גדולות(‬
‫‪19‬‬ ‫תלמידי ריש גולה‬ ‫‪II 89‬‬ ‫שלום עליכם‬
‫‪26‬‬ ‫תנואי‬ ‫‪13‬‬ ‫שלכל )— שלא כל(‬
‫‪3 II 121,82‬‬ ‫חרף‬ ‫‪II 58-9‬‬ ‫ר׳ שמואל כן ע ל י‬

‫י‪,‬‬
‫ל שוג ו ת‬
‫‪ III‬קצב‪.‬‬ ‫אללבאן‬ ‫שז‪.II 114 .‬‬ ‫לשון ארמי וכשדי‬
‫‪ II‬רלט‪.‬‬ ‫אלמנקר‬ ‫רלח‪.‬‬ ‫אבשטי‬
‫‪39 II‬‬ ‫אלמנתיקו‬ ‫רפה‪. II 113 .‬‬ ‫אופי‬
‫‪ III‬קצא‪.‬‬ ‫אלמסך‬ ‫‪ 111‬רמ‪,‬ח‪.‬‬ ‫הינדקוקי‬
‫רעד­‬ ‫אלמסאם‬ ‫‪ II‬קפא‪.‬‬ ‫כיסאני‬
‫ו! ‪91‬‬ ‫אלמעדה‬ ‫‪ 11‬קמח‪.‬‬ ‫כסכא‬
‫רפו‪ II .‬רעא‬ ‫אלעשא‬ ‫כג‪.‬‬ ‫כראבא‬
‫רלח‪ II .‬ווו‬ ‫אלקצבאן‬ ‫רלח‪.‬‬ ‫פרחא‬
‫שעו‪.‬‬ ‫אלרפו‬ ‫רס‪.‬‬ ‫ריפא‬
‫רפו‪ II .‬רעא‬ ‫אלשככרה‬ ‫רלח‪.‬‬ ‫שיתא‬
‫‪ III‬קנ‪.‬‬ ‫אלשליק‬
‫‪113 II‬‬ ‫אנגאץ‬ ‫לשון רבנן‬
‫שכד‪.‬‬ ‫אצפראג‬ ‫רנה‪.‬‬ ‫שאהדנג‬
‫‪113 II‬‬ ‫אציין‬ ‫‪ II‬קיג‪.‬‬ ‫ספטא‬
‫‪II4 II‬‬ ‫בטיה בטותא‬ ‫‪ 11‬קעב‪.‬‬ ‫בשש‬
‫‪ II‬קצג‪.‬‬ ‫בנפסג‬
‫‪ II‬קצג‪.‬‬ ‫גאליא‬ ‫לשוננו‬
‫)דבר( מסתדבר לכאלקה כו‪.‬‬ ‫כז‬ ‫צותא‬
‫‪ 111‬קנה‪.‬‬ ‫הריסא‬ ‫‪107 II‬‬ ‫שולקו‬
‫זבאד ) ^ ובירה( ‪ II‬קצג‪.‬‬ ‫רלז‪.‬‬ ‫שיננא‬
‫רלח‪.‬‬ ‫כאמך‬
‫מד )בהערה(‪.‬‬ ‫כנדוג‬ ‫ליטון ישמעאל )ערבית(‬
‫‪ II‬קד‪.‬‬ ‫)כסר( יתכסר‬ ‫‪ 11‬קעב‪.‬‬ ‫אודום בטיית‬
‫רפו‪II 112 .‬‬ ‫כרוב = כרנב‬ ‫‪109 II‬‬ ‫אלגישא‬
‫‪ II‬קג‪.‬‬ ‫)כצר( מתכצר‬ ‫סו‪.‬‬ ‫אלהיזיר‬
‫‪ II‬רעא‪.‬‬ ‫)נקץ( ינ״ז‬ ‫רפו‪.‬‬ ‫אלחלוה‬
‫‪ 11‬ר‪ III .‬קצר‪.‬‬ ‫נרגם‬ ‫רלח‪.‬‬ ‫אלכבר‬
‫‪ II‬קצט‪.‬‬ ‫סוסן‬ ‫שנד‪.‬‬ ‫אלכם‬
‫רלט‪.‬‬ ‫סוריה‬ ‫‪ II‬כד‪.‬‬ ‫אלכמה ואלפטר‬
‫רפו‪.‬‬ ‫סלק‬ ‫‪ 111‬קעח‪.‬‬ ‫אלכמאר‬
‫רמה‪.‬‬ ‫ספנג‬ ‫‪ II‬קג‪.‬‬ ‫אלכצר‬
‫‪53 II‬‬ ‫עסאלג‬ ‫רפח‪II 113 .‬‬ ‫אלכרב‬
‫‪ 11‬קפב‪ III .‬קפא‪.‬‬ ‫פאלודאג‬ ‫‪ III‬נו‪.‬‬ ‫אלכרג׳‬
‫‪ II‬ט‪.‬‬ ‫פנאגן‬ ‫רפו‪ II ,‬רעא‪.‬‬ ‫אללבלאב‬
‫‪9Q‬‬ ‫מ פ ת ח כ ל‪ S‬י‬

‫לשון יון‬ ‫‪ II‬רפ‪109 .‬‬ ‫)קז(‪ ,‬מתקזז‬

‫‪26, 72 III‬‬ ‫איסטלין‬ ‫‪II4 II‬‬ ‫קיר‬
‫‪ II‬רנ‪.‬‬ ‫אספרגוס‬ ‫‪II9 II‬‬ ‫קצר‬
‫‪ 111‬קנב‪.‬‬ ‫זומין‬ ‫‪ II‬רא‪.‬‬ ‫רוזא‬
‫שעג‪.‬‬ ‫שאבורקאן‬
‫‪ II‬קיט‪.‬‬ ‫לי׳טנא קלילא‬ ‫‪90 II‬‬ ‫שבכרי‬
‫‪ II‬בו‪.‬‬ ‫לישנא דיסיטפא‬ ‫שכד‪.‬‬ ‫שראב אלכרוב‬
‫ז‪.‬‬ ‫לישאנא קייטא‬
‫‪83 II‬‬ ‫לישנא דיקא‬ ‫דלט‪.‬‬ ‫לשון סורסי‬

‫לע ״ ז‬ ‫לשון פרסי‬

‫‪ II‬דה‪.‬‬ ‫אוינא‬ ‫•סכד‪.‬‬ ‫אספראיא‬
‫‪90 II‬‬ ‫אנמילי‬ ‫‪ 11‬רמו‪.‬‬ ‫גואריסין‬
‫‪67 II‬‬ ‫מדבגינו‬ ‫‪107 II‬‬ ‫דדי‬
‫‪85 II‬‬ ‫בוציני (‬ ‫פוציני‬ ‫‪II4 II‬‬ ‫כוריאת‬
‫‪ II‬רה‪.‬‬ ‫שיגלא‬ ‫‪II2 II‬‬ ‫כרמאה‬
‫‪106 II‬‬ ‫שבי‬

‫הערה ;‬
‫אחרי שכבד נדפסו לקובי ריביס' ונשלם כל ספרי בדפוס קבל ידידי הרב ש‪ .‬אס ף עוד‬
‫לקופים מלקוטי רב״ס‪ ,‬ושם יש אשר רב״ס מוכיר גס‪ :‬״ פי ר׳ גר־טון דמעיר מגנצא איסר בארץ‬
‫אדום‪ .‬ואין ספק איפוא כי ד ב ״ ס א י נ נ ו ד ב ס ע ד י ה ‪ .‬ו ה ל ק ו ט י ם מ א ו ח ר י ם ה ם ‪.‬‬

‫תקון‪:‬‬
‫במקום‪ :‬אילו‬ ‫צ״ל‪ :‬אלא‬ ‫בעמוד הבא שירה ‪12‬‬
‫לעניו‬ ‫״‬ ‫״ לענן‬ ‫״ ‪ 6‬מלמטה‬ ‫״‬ ‫״‬
‫במקום‪ :‬נספחו‬ ‫צ״ל; ונספח‬ ‫בהקדמה צד ‪ iv‬סוף שורה ‪10‬‬
 ‫‪ICO‬‬

‫ת מ ו נ יי ם ו ה ש מ ט ו ת ‪.‬‬
‫התשובות‪.‬‬
‫צ־ל‬ ‫במקום‬ ‫שורה‬ ‫צד‬
‫ח׳‬ ‫הערה ד‬ ‫בהערות‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬
‫הוא‬ ‫הוא‬ ‫א׳ ״‬ ‫‪18‬‬
‫ועתה הנה נדפס הכ׳׳י הזה ע״י ר׳ לוי גינצברג‬ ‫הערה א׳‬ ‫‪46‬‬
‫בתוך גנזי שככר ספר א׳ צד ‪ .392-3‬ויצם; וסלק‬
‫ליה תוב לארע׳ דיש׳‪ .‬והמלות; ״כד הוון מהיין‬
‫ליה לאבא“ כתובות רק על הגליון‪.‬‬
‫בלקוטי רב״ס שיקבל הרב אסף עכיטיו נמצאת‬ ‫‪54‬‬
‫תחלת תיסובה זו‪:‬‬
‫שאילו מקמי רבי׳ האיי גאון ז־ל היאך ביטל ר׳‬
‫יהודה בן בתירה מאי דתקן עזרא ואנן קימ׳ לן‬
‫דאין ב״ד יכול לבטל דברי ב׳׳ד חבירו אילו ‪. . .‬‬
‫שאחדו‬ ‫ריש סי׳ קפ״ג צבור שאמרו‬ ‫‪71‬‬
‫השמש‬ ‫שמשה‬ ‫‪4‬‬ ‫‪72‬‬
‫קצ׳׳ט‬ ‫סי׳ קצ״ח‬ ‫‪ 2‬בהערות‬ ‫‪73‬‬
‫חדושי הרשכ׳׳א; האשכול ח״א סוף צד ‪.M‬‬ ‫‪ 2‬בהערות‬ ‫‪86‬‬
‫נהיגנא‬ ‫בהיגא‬ ‫‪12‬‬ ‫‪89‬‬
‫•סכ״ג‬ ‫שנ״ג‬ ‫א ״‬ ‫‪97‬‬
‫היסוה לוה סי׳ ל״ט בתשיו׳ הגאו׳ הוצ׳ הרב אסף‪.‬‬ ‫סי׳ שילח‬ ‫‪II9‬‬
‫שלא‬ ‫סי׳ שסה )שסא( של‬ ‫‪135‬‬
‫ומברך‬ ‫ומבך‬ ‫‪15‬‬ ‫‪137‬‬
‫כענין‬ ‫בענין‬ ‫‪6‬‬ ‫‪139‬‬
‫ואל תשינה מאמנותו‬ ‫סוף סי׳ שע״ד ואל מאמנותו‬ ‫‪1‬י‬
‫‪ 11‬פ י ר ו׳ס י ס‬
‫צריך להוסיף ‪ :‬ועי׳ רמב״ם ה׳ ק״יס פ״ב‪ ,‬צו־ז‪.‬‬ ‫לסי׳ מ״א הערה ו׳‬
‫עי׳ ה׳ •צמחות למהר׳ים מרוצנברג סי׳ ס־ד וסי ■ ^ק״ז‪.‬‬ ‫״ עא‪-‬ב‬
‫צריך להוסיף תחלה‪ :‬איכא מאן דאמר הא דאמרי׳ וכו׳ •סברי׳׳ף ■סם‪.‬‬ ‫״ ציא‬
‫וכרא״ע ‪ :‬״היה גורס רב האי גאון “‪.‬‬ ‫״ צ׳־ה‬
‫עי׳ או״ז ח׳׳ב סי׳ תנ׳׳ב‪ .‬וריקאנטי סי׳ ל־מ •סכ״ב כ־צם הראבי׳׳ה‪.‬‬ ‫״ קל׳״ז‬
‫כנוסח הסדר׳־ע כן הוא גם בס׳ היטרשים לר״י בן גנאח‪• ,‬טרש נסה‪.‬‬ ‫צד ‪ 48‬הערה ד׳‬
‫צ״ל‪ :‬ופסק י רי־־ד‬ ‫במקום; וחוס׳ רי׳־ד‬ ‫״ ‪ 49‬הערה ד׳‬
‫צריך להוסיף; עי׳ או‪-‬ח ח״א ל‪-‬ט ע״ב פי׳ ל״א‪.‬‬ ‫לסוף סי׳ קס״ח‬
‫ובאו״ח ח׳־א מ׳׳א סי׳ ס־־ח‬ ‫״‬ ‫‪99‬‬ ‫צד ‪ 57‬הערה ג׳‬
‫צ״ל‪ :‬קצ׳׳ג‬ ‫במקום‪ :‬קצ״ו‬ ‫‪61 99‬‬
‫בשתי‬ ‫בשי‬ ‫‪ 86 99‬שורה ‪10‬‬
‫ובברכת‬ ‫וברכת‬ ‫‪12 « 86 99‬‬
‫והובא בטוא׳יח סי׳ קפ״ג‬ ‫‪ 86 99‬הערה ז׳‬
‫לעניו‬ ‫לענן‬ ‫‪ » 92 99‬י‬
‫אתה‬ ‫אהה‬ ‫‪ 97 99‬ריש סי׳ רע״ד‬
‫מ פ ת חו ת‪.‬‬
‫צריך לבוא בעמוד שלאחריו בה׳ ת׳׳ת וד׳א‪.‬‬ ‫מי שאין לו תבן מאכיל לבהמתו פת‬ ‫צד ‪80‬‬
‫צ׳׳ל; פיטן‬ ‫במקום; פיטון‬ ‫״ ‪85‬‬
‫ח׳‬ ‫פרק ז׳‬ ‫״ ‪90‬‬
‫‪5‬‬ ‫מסכת ברכות ‪II 5‬‬ ‫״ ‪92‬‬
‫‪101‬‬

‫מ ל ו א י ם לפ י ־ ר וש ר בל נ ו ח נ נ א ל ‪.‬‬
‫‪ 1‬לסי׳ נ׳[‪.‬‬
‫ר״ח ז״ל א( ו א סי קנ]‪ [...‬פועלין העושין מלאכה לבעל הבית ]פעול[ תן‬
‫בלבד בלא שכירות קורין שמע בעונתה ומתפללין י״ח ברכות כתיקנן ואין יורדין‬
‫לפני הרהיבה ואין נושאין את כפיהן ואם נוטלין שכר מבמלין וקורין פרק‬
‫ראשון והשאר מתעמקין במלאכתן וקורין ומברכין לפניה ולאחריה ומתפללין מעין‬
‫י״ח ברכות ג׳ ראשונות וג׳ אחרונות הביננו באמצע וכשאוכלין מברכין לאחריה‬
‫שתי ברכות הין א׳ כתיקנה והשנייה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה‬
‫ירוש׳ וחותם בברכת הארץ ואם היו עושין בסעודתן או שהיה בעל הבית מסב‬
‫עמהן מברכין כתיקנן ארבע‪.‬‬
‫|לםי נ״א; נ״כ|‪.‬‬
‫ר״ח ז״ל אוקימנא בכונם בתו ‪“7‬ה ומישום דטריד בטצוה פטור ודיקינן‬
‫לה מדכת׳ ודבר׳ בם בש׳ בבי׳ ובל׳ בד׳ כלום׳ אפי׳ בלכתך בדרך חייב אתה‬
‫לדבר בם בדברי תורה וכן קרית שמע וריקינן מדלא כתי׳ בלכת בדרך אלא‬
‫בלכתך ש״מ בלכתך דידך לדבר הרשות אתה דחייב לקרוא קרית שמע אבל‬
‫בלכת לדבר מצוה ]לא[ ש״מ שהעוסק במצוה וטריר פטור מקרית שמע ודוקא‬
‫בתולה דאיכא טירדא ומצוה הוא דפטור ‪.‬אבל הכונס את האלמנה אע״ג דמצוה‬
‫היא כיון דליכא טירדא חייב‪ .‬וכל אבל וכיוצא בו דאיכא טיררא וליכא מצוה‬
‫דחייב דבעינן מצוה וטירדא והכונס בתו^׳ה פטור מקרית שמע אם לא עשה‬
‫מעשה עד מוצאי שבת שהן ד׳ לילות‪ ,‬אבל אבל דקיט׳ לן כרב דאט׳ אבל חייב‬
‫פ‪<:‬ור אבל אסור‬ ‫בכל מצוות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שנאם׳ בהן‬
‫ברחיצה בלילה הראשון ואפי׳ אסתנים אלא אם הוא מסוכן שאם אינו רוחץ‬
‫מסתכן פטור דכיון דלרפואה עבד כשעת הדחק הוא ושרינן ליה ולאו כל מאן‬
‫דאמ׳ אסתניס אני מהימן אלא עד שיאמרו הבקיאים כך‪ ,‬עד הנה מדברי ר״ת ז״ל‪.‬‬
‫|רםי׳ נ״זן‪.‬‬
‫ר״ח ז״ל פי׳ אדחר מטתן לשון הטייה כלומר נטה מן הדרך הישרה‪.‬‬
‫|לדף מ׳־נ ע״אן‬
‫חייה ב( אם׳ אביי )?( ואט׳ לו בי ג( הפחות והסגנים קום עיין בברכת המזון‬
‫אם׳ לך כלומר ר׳ נתן לך רשות לברך ברכת המזון‪ .‬וכיון שתרחוץ ידיך בתחילה‬
‫אתה הוא המזומן לברך ברכת המזון וברכת המגמר משתעלה תמרתו שנתברך‪.‬‬
‫כי הרוח עולה ואין לאדם ליהנות בעולם הזה בלא ברכה להקב״ה וכל המצות‬
‫ברכתן עובר לעשייתן וכן כל בשמים מברכין ואח״כ מריחין‪ .‬כל המגמרות ברכתן‬
‫ב( שם סי׳ ‪ . 1043‬וצלום ממנו מסר לי בצובו‬ ‫א( כתב‪-‬יד אנטונין בלנינגרד ‪R. 54.‬‬
‫ג( צ״ל‪ :‬ביר‪.‬‬ ‫הרב אסף‪ .‬אך הצלום חסר גם באמצע קונכרם אחד‪.‬‬
 ‫ט ל ו א י ם לפ יר״ח‬ ‫‪i02‬‬

‫בורא עצי בשמים הדן מן המושך שהוא מין חיה לפיכך אין מברכין עליו אלא‬
‫מיני בשמים וכן אלענבר שהוא מן הרגה כיוצא במיסך בורא מיני בשמים וכן‬
‫כל היוצא בהן שאינו מן העין‪ ,‬ומותבינן עלה אין מברכין בורא עצי בשמים‬
‫אלא על אפרסמון וכול׳ ומשנינן התם וכל דדמי לה וכך הלכה‪.‬‬
‫מ י ש ד ־ ז א דאפרםמון כר׳ יוחנן דאמ׳ שמן ערב‪ .‬פיר׳ כשרתא עיקרי שמן‬
‫ו מ פ נ י מ י ן א( אותו במיני בשמים‪ .‬פיר׳ שמן כבוש שמענו מרבותינו שכובשים‬
‫שומשמין וורר ועצי בושם זמן הרבה וקולט השמשמין הריח שלבשמים וטוחנין‬
‫אותו ויש בו ריח בשמים‪ .‬פיר׳ ט י ש ח א טחינה קרוב לטחינתו נתן עליהם‬
‫עצי בושם מהו דתימא כיון רקרוב לטחינתו נתנן בהם לא קלטו קאמש׳ לן‬
‫דבין כשרתא בין מישחא כבישא בין מישחא טחינה כולהי בורא עצי בשמים‬
‫מברכינן עליהו‪ .‬פי׳ סימלק יאםמין‪ .‬פיר׳ נרגים חבצלת השרון‪ .‬אםיקנה סמלק‬
‫ונרגים דגינוניתא בורא עצי בשמים‪ .‬נרקים דדברא פיר׳ דגדל בשדות בלא‬
‫זריעה בורא עםבי בשטים וכן כיוצא בהם‪ .‬חילפי ימא נמי בורא עצי בשמים‪.‬‬
‫ואף על גב דרכיכי עצים מיקרו דהא פשתי )כאן חסר קונטרס(‬
‫]לד‪ £1‬מ״ו| וארבע סבר הטוב והמטיב דאוריתא הילכך היחיד מברך נודה לך‬
‫ורחם והטוב והמטיב הרי שלש מוסיף ברכת הזימון שהיא הזן הרי ארבע‪ .‬ודחו‬
‫רב יוסף ורב נחמן בר יצחק ורב יצחק בר שמואל בר מרתא מש׳ דרב כולן‬
‫דחו ואמרו הטוב והמטיב לאו דאוריתא חד אט׳ שהרי הפועלין עוקרין אותה וחד‬
‫אט׳ שהרי עוקרין בבית האבל וחד אט׳ שהרי פותח בה ברוך כלומר אינה‬
‫מכלל ברכת המזון שאלו היתה מכלל ברכת המזון לא היו פותחין בה בברוך‬
‫דהא תניא כל הברכה הסמוכה לחברתה אין פותחין בה בברוך‪ .‬תנו רבנן מהו‬
‫אוט׳ בביתהאבלאף הטוב והמטיב ר׳ עקיבה אוט׳ דיין אמת‪ .‬וקיימא לן כמר'‬
‫זוטרא דאמר אל ^זמת דיין אמת נותן בצדק ולוקח במשפט שופט בעולמו‬
‫לעשות בו כרצונו והכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו חייבין אנו להודות לו ולברכו‪.‬‬
‫ואף על גב דקימא לן הילכתא כרב ששת באיסור וברכות איסורי אינון ]הלכתא‬
‫חראדקאיי טעמיה כיתנאי ותוב מדקא אבעיא לן לדתיכןחוזר‬ ‫כרב נחמן[‬
‫המברך ברכת הזימון ואט׳ רב זביד חוזר לראש פי׳ חוזר ומתחיל לברך שאכלנו‬
‫משלו ובטובו חיינו בא״י אלהינו מ״ה הזן את כול׳‪ ,‬ורבנן אט׳ למקום שפסק‬
‫כלומר אינו אוט׳ נברך אלא ברוך שאכלנו‪ .‬משלו ואסיקנה למקום שפסק שמע‬
‫באצבעותיו כלום׳כל‬ ‫כרבנחמן‪ .‬פיר׳ ב מ ה ו ג מ ח ו ז ]מ[ורה‬ ‫מינה דהיל׳‬
‫דבריהם ברמז הן‪ .‬ריש לקיש היה נוהג בצרכי הפעורה כדרך הפרסיים ודברים‬
‫ברורים הם‪ .‬מנהג פרסיים בזמן שיש שםמכובדים שראויין למטות הגדול מיסב‬
‫בימין והשני לימינו וזה הו למעלה הימנו ואם הן שלשה מטות הגדול יושב‪.‬‬
‫א( צ״ל‪ :‬ומפטמין‪.‬‬
OTZAR ha-GAONIM
T h e s a u r u s o f th e G a o n ic R e s p o n s a
a n d C o m m e n ta rie s ,
following the order of the Talmudic Tractates

Vol. I.
TRACTATE B E R A K H O T H

by
D r. B . L E W I N

HAIFA 1928