‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫"השמיניה"‬
‫פרק ‪ :53‬סגירת חשבונות‬
‫מאת‪ :‬מאיה הפנר‬

‫‪ .1‬סלון דביר‪ ,‬לילה‬

‫רוברטו עם אקדח שלוף מול לילי‪ ...‬לילי חיוורת‪...‬‬

‫רוברטו‬
‫אז מה בוס? סוף סוף נפגשים‪ ,‬אה?‬
‫לילי שותקת‪ ,‬נסוגה אחורה‪ .‬רוברטו מתקדם‪ .‬מרים את הכובע‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫אני ו"אתה"‪ ...‬פנים אל פנים‪ ...‬מי היה מאמין‪...‬‬
‫לילי‬
‫רוברטו‪....‬‬
‫רוברטו‬
‫(בתקיפות מפתיעה) שש‪( ....‬מסמן לה לשתוק) אז‬
‫אם את הבוס הגדול‪ .‬למה זה הופך אותי? לטיפש‬
‫הגדול?!?!?‬
‫הוא דורך את האקדח ומצמיד לה לרקה‬
‫לילי‬
‫רוברטו‪ ,‬תרגע‪ ,‬תן לי להסביר‪...‬‬
‫רוברטו‬
‫(צועק בחדות) אין לי עניין בהסברים שלך‪...‬‬
‫לילי‬
‫רוברטו‪ ,‬זה לא מה שאתה חושב‪....‬‬
‫רוברטו‬
‫ככה ליליאן‪ ...‬אחרי כל מה שעברנו יחד‪ ,‬איך‬
‫יכולת לעשות לי את זה? לשקר אותי ככה? לנצל‬
‫אותי‪ ...‬אני שהייתי מוכן לעשות הכל בשבילך‪...‬‬
‫לילי‬
‫(קרובה לבכי) רוברטו‪ ...‬אתה לא חושב עכשיו‬
‫בהגיון‪ ...‬זה הכעס שמדבר מהגרון שלך‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫(בזעם‪ ,‬עיניו כמעט יוצאות מחוריהן) בי בי‬
‫ליליאן‪ ...‬בי בי בוס‪ ...‬אריבדרצ'י לשניכם‪...‬‬
‫אבל אז הדלת נפתחת פתאום ואיה וניני נכנסים‪.‬‬
‫לילי קמה מההפתעה‪ ,‬רוברטו מספיק להחביא את האקדח‪ ,‬מחזיק אותו מאחורי לילי‪.‬‬
‫לילי‬
‫ילדים‪....‬‬

‫‪1-‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫איה וניני מביטים בהם מופתעים‬

‫פתיח‬

‫‪ .2‬סלון דביר (המשך)‬

‫לילי יושבת על קצה הספה‪ ..‬רוברטו עומד צמוד מאחוריה‪ ...‬הילדים לא יודעים‬
‫שהוא מאיים עליה באקדח‪ ...‬לא מבינים מה קורה שם‪* .‬רובי תארגן קאבר שוט‬
‫שמצולם מאחורי לילי ורוברטו עם איה וניני בפריים‪ ..‬רואים את כל הסיטואציה‬
‫בשוט אחד‪...‬‬
‫איה‬
‫הי‪...‬‬
‫לילי‬
‫מה אתם עושים פה?‬
‫ניני‬
‫אני מצטער אם הפרענו‪( ...‬ניני מסיק את המסקנה‬
‫ההגיונית היחידה לדעתו)‬
‫לילי‬
‫לא‪ ,‬לא‪ .‬זה בסדר‪ ...‬פשוט חזרתם נורא מאוחר‪...‬‬
‫איפה הייתם?‬
‫איה‬
‫היינו עם חברים‪.‬‬
‫ניני‬
‫זה סיפור ארוך‪.‬‬
‫רוברטו דוחק בלילי עם האקדח מאחורי הגב‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫את לא הולכת להציג אותי בפני הילדים?‬
‫לילי‬
‫בטח‪ ...‬תכירו‪ ,‬זה‪ ...‬אה‪ ...‬דוד רוברטו‬
‫ניני‬
‫דוד? מה הוא אח שלך?‬
‫לילי‬
‫לא‪ ,‬לא דוד כזה‪ ...‬הוא פשוט חבר ותיק של‬
‫המשפחה‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫(מחייך את חיוכו המכוער) שלום ילדים‬
‫איה‬
‫(די נגעלים‪ ,‬שניהם) שלום‬
‫רוברטו‬
‫איזה חמודים‪ ...‬תאומים‪ ,‬נכון??‬
‫לילי נחרדת‪.‬‬
‫ניני‬
‫(מביט בלילי) הכל בסדר?‬
‫לילי‬

‫‪2-‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫בטח‪ ,‬בטח‪ ,‬זה‪( ...‬זוכה לדחיפה קטנה מאקדחו‬

‫רוברטו) פשוט לא ראיתי את דוד רוברטו הרבה‬
‫מאוד זמן ואני מאוד מתרגשת‬
‫רוברטו‬
‫כן‪...‬זו פגישה מאד מאד מיוחדת לשנינו‪ ...‬נכון‬
‫ליליאן?‬
‫לילי‬
‫(מחייכת‪ ,‬חסרת אונים) כן‪...‬‬
‫איה וניני‬
‫(לעצמם) ליליאן??‬
‫איה‬
‫טוב‪ ,‬אז לא נפריע לכם‪ .‬אנחנו ממילא הרוגים‬
‫רוברטו‬
‫את צודקת מאד‪( ...‬מבט מלא משמעות ללילי)‬
‫ניני‬
‫אז‪ ,‬לילה טוב‪.‬‬
‫לילי‬
‫לילה טוב‪ .‬אנחנו נשתדל לא לעשות רעש‪...‬‬
‫ניני ואיה יוצאים‪ ,‬לילי ורוברטו מחייכים אחד לשניה‪.‬‬
‫לילי‬
‫זה לא עסק ככה‪ ,‬בוא נלך מפה‬
‫רוברטו‬
‫(חושב רגע) בסדר‪( .‬מסמן עם האקדח לחדר‬
‫העגול)‬
‫לילי לא זזה‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫נו‪....‬‬
‫לילי קמה‪ ,‬פותחת את הדלת עם הספר‪ .‬רוברטו מחייך לעצמו‪.‬‬

‫‪ .3‬חדר ניני‪ ,‬לילה‬

‫ניני מפהק‪ ,‬מתארגן לשינה‪ .‬נכנסת איה‪.‬‬

‫איה‬
‫תגיד לי‪ ,‬מה זה היה?‬
‫ניני‬
‫אין לי מושג‪ ...‬נראה לך שהם?‬
‫איה‬
‫איכס‪ ....‬אל תגיד את זה אפילו‪(...‬מעכלת את‬
‫האופציה) עכשיו יהיו לי סיוטים בלילה רק‬
‫מהמחשבה‪...‬‬
‫ניני‬
‫איזה איש דוחה‪ ,‬אה?‬
‫איה‬

‫‪3-‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫כבר התרגלתי שאמא קצת מוזרה‪ ,‬אז כנראה שגם‬

‫החברים שלה מוזרים‪....‬‬
‫ניני‬
‫דוד‪ ...‬חבר משפחה‬
‫איה‬
‫עלק‪...‬‬
‫ניני‬
‫תגידי איה‪ ...‬לא הרגשת שם שמשהו קצת‪ ...‬לא‬
‫יודע‪ ...‬לא בסדר? היא נראתה כאילו היא ממש‬
‫סובלת מלהיות לידו‬
‫איה‬
‫טוב‪ ,‬ראית איך הוא נראה?‬
‫איה וניני צוחקים בגועל‪.‬‬

‫‪ .4‬חדר עגול (המשך סצנה)‬

‫לילי ורוברטו בחדר העגול‪ .‬רוברטו עוד עם האקדח‪.‬‬

‫רוברטו‬
‫(מסתכל סביבו) גם לפגוש את הבוס הגדול וגם‬
‫להיכנס למעבדה הסודית של עמוס‪ ....‬זה כנראה‬
‫יום המזל שלי‪.‬‬
‫לילי מנסה למצוא איזה דרך מפלט‪ ,‬אבל רוברטו רואה אותה‬
‫רוברטו‬
‫שבי!‬
‫לילי מתיישבת על אחת המיטות‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫תנועה אחת לא נכונה‪ ,‬ואני תורם את הגופה שלך‬
‫למדע‪ ...‬ברור?‬
‫לילי‬
‫רוברטו‪....‬‬
‫רוברטו‬
‫(מחקה אותה) "רוברטו‪...‬רוברטו‪ "...‬לא פלא‬
‫ששינית את הקול שלך‪( ...‬מחקה את הבוס)‬
‫"רוברטו"‪...‬‬
‫לילי‬
‫לפחות תן לי להסביר‪....‬‬
‫רוברטו מסמן לה באקדחו לסתום את הפה‪ ..‬מסתובב בחדר‪ ..‬מתרשם מהציוד‪ ...‬לילי‬
‫שותקת‪ .‬רוברטו מזיז אותה‪ ,‬מסתכל על הטורבו‪-‬טיים‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫אז על זה הוא עבד לפני שהוא התפגר? מעניין‬
‫מה זה עושה‪...‬‬
‫לילי‬
‫אני לא יודעת‪...‬‬
‫רוברטו‬

‫‪4-‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫(שוב מחקה אותה) "אני לא יודעת‪ " ...‬איך לא‬

‫חטפו אותך ל"הבימה" עם הכשרון משחק הזה?‬
‫(רוברטו סליחה‪ .‬הבימה יותר מצחיק מהקאמרי)‬
‫רוברטו משחק עם קנה האקדח בשיער של לילי‬
‫לילי‬
‫רוברטו‪ ,‬תקשיב לי בבקשה‪...‬‬
‫רוברטו‬
‫למה לי?‬
‫לילי‬
‫(חושבת ומתיאשת) אם תרצה תוכל לירות בי גם‬
‫אחר כך‪ .‬לא?‬

‫‪ .5‬חדר ניני‪ ,‬לילה‬

‫איה וניני‪.‬‬
‫ניני‬
‫תגידי את חושבת שהוא השתכנע?‬
‫איה‬
‫מי? השר? זה היה די משכנע מה שהראנו לו‪ ,‬מה‬
‫לא?‬
‫ניני‬
‫כן‪ ...‬לא יודע‪ ...‬את יודעת איך זה פוליטיקאים‪,‬‬
‫אף פעם אי אפשר לדעת מה הם באמת חושבים‪.‬‬
‫איה‬
‫לפחות עשינו מה שיכולנו‪.‬‬
‫ניני‬
‫אני מקווה שזה מספיק‪.‬‬
‫איה‬
‫עכשיו אנחנו יודעים שהוא לא אשם‪ .‬זה הכי‬
‫חשוב‪.‬‬
‫ניני‬
‫אני יודע‪.‬‬
‫איה‬
‫בקיצור אני חושבת שאפשר להגיד שהיה יום‬
‫מוצלח‪.‬‬
‫ניני‬
‫אני חושב שאפשר להגיד שהיה יום מעייף‪ .‬אני‬
‫מת לישון‪.‬‬
‫איה‬
‫(קמה) לילה טוב‪.‬‬
‫ניני‬
‫רק תיזהרי לא להפריע לזוג המוזר שם‪...‬‬
‫איה‬

‫‪5-‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫כן‪( ...‬עוצרת‪ ,‬מסתכלת על ניני) ניני‪ ,‬תודה על‬

‫מה שעשית בשביל אדם‪ .‬היום הייתי מאד גאה‬
‫שאתה אחי הקטן‪.‬‬
‫ניני‬
‫הי‪ ,‬בשתי דקות‪....‬‬
‫הם מחייכים‪.‬‬

‫‪ .6‬חדר עגול (המשך)‬

‫לילי ורוברטו‪ .‬רוברטו‪ ,‬משועשע‪ ,‬נעמד מול לילי‪.‬‬

‫רוברטו‬
‫(מזלזל) אני מקשיב‪...‬‬
‫לילי‬
‫רוברטו‪ .‬אולי אני לא סיפרתי לך את כל האמת‬
‫אבל אתה צריך לזכור שבזכותי אתה פה בכלל‪...‬‬
‫רוברטו‬
‫בזכותך?‬
‫לילי‬
‫מי אתה חושב שילם לסוהרים כדי שיארגנו מרד‬
‫אסירים בדיוק בזמן ההליכה היומית שלך??‬
‫רוברטו‬
‫מרד האסירים‪( ...‬מחייך לעצמו בנוסטלגיה) זה‬
‫היה תרגיל טוב‪ ....‬מי האמין שקופסאות שימורים‬
‫של חומוס יכולות לשמש כזה נשק יעיל‪...‬‬
‫לילי‬
‫וכל זה רוברטו היה אך ורק מתוך כבוד אליך‪,‬‬
‫מתוך רצון לעבוד איתך‪...‬‬
‫רוברטו‬
‫ואז מה? מרוב כבוד החלטת לבגוד בי? לשקר‬
‫אותי? לעשות לי את מה שעשית לעמוס‪?...‬‬
‫לילי‬
‫אתה יכול האשים אותי? אחרי מה שעמוס עשה‬
‫לי‪ ...‬האיש הזה גרש אותי‪ ...‬לקח ממני את‬
‫הילדים שלי‪ ...‬פלא שנהייתי חשדנית‪ ?..‬לא‬
‫חשבתי כמה זה יפגע בך‪...‬‬
‫רוברטו‬
‫חשדנית? זה ההסבר שלך?! נהיית חשדנית? בגלל‬
‫זה המשכת לסבן אותי עם ה‪....‬הצללית והכובע‬
‫האידיוטי‪?...‬‬
‫לילי‬
‫עד כשכבר הרגשתי בטוחה‪ ..‬פחדתי לגלות את‬
‫האמת‪ ..‬פחדתי שתפסיק‪ ...‬פחדתי שתשנא‬
‫אותי‪...‬‬

‫‪6-‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫לילי מביטה בו‪ ,‬ומסיטה עיניים נוגות‪ .‬רוברטו נמס‪.‬‬

‫רוברטו‬
‫ליליאן‪...‬‬
‫לילי‬
‫רוברטו (קמה) בוא נשים את הכעסים והעלבונות‬
‫בצד‪ ...‬לפחות עד מחר‪....‬‬
‫רוברטו‬
‫עד מחר?‬
‫לילי‬
‫עד מחר‪ ...‬ליום הזה חיכינו שבע שנים! מחר‬
‫בשעה הזו‪ ,‬אחרי הניסוי‪ ,‬שנינו נהיה האנשים‬
‫הכי מאושרים בעולם!‬
‫לילי מנסה לקחת לרוברטו את האקדח‪ ,‬אבל רוברטו לא נותן לה‪ ,‬ממשיך לכוון אותו‬
‫אליה‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫למה שאני אאמין לך?‬
‫סוף סצנה בלי שנדע איך נפתר העניין בינהם‪.‬‬

‫מעבר זמן לבוקר‬

‫‪ .7‬סלון דביר‪ ,‬בוקר‬

‫ברקע שיר של הביטלס‪ HELLO GOODBYE ....‬איה שרה‪ ..‬ניני מצטרף אליה‪...‬‬
‫שניהם מאלתרים קטע ריקוד בפזמון‪ ...‬שמחה גדולה‪* .‬רובי‪ :‬לנגן את השיר בסט‬
‫בלייב‪ ,‬בעריכה נלביש עליו את המקור‪ .‬הם שרים בקול עם הטייפ‪.‬‬
‫רק לקראת סוף הפזמון ‪ ,‬המצלמה מגלה את לילי בצד‪ .‬מוכנה ליציאה‪ ,‬היא מחייכת‬
‫אליהם‪ .‬ניני ואיה נבוכים‪" ,‬נתפסים"‪.‬‬
‫לילי‬
‫כמה שנים שלא שמעתי את השיר הזה‪...‬‬
‫איה‬
‫זה הדיסק שלהם שאני הכי אוהבת‪.‬‬
‫ניני‬
‫כן‪ .‬היינו שרים אותו המון פעם‪.‬‬
‫לילי מסתכלת עליהם‪ ,‬מבינה שפספסה את כל השנים‪.‬‬
‫לילי‬
‫זה אבא שלכם לימד אתכם‪ ,‬אה? איך הוא היה‬
‫מטורף על הביטלס‪...‬‬
‫איה וניני נבוכים‪ .‬לילי מתקרבת אליהם‪.‬‬
‫לילי‬
‫זה בסדר‪ .‬לי ולאבא שלכם יש את ההיסטוריה‬
‫שלנו‪ ,‬אבל הוא עדיין האבא שלכם‪ .‬אני לא‬
‫יכולה ולא רוצה לקחת מכם את הזכרונות ממנו‪.‬‬

‫‪7-‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫איה וניני נעצבים‪ .‬דוק של געגוע‪.‬‬

‫לילי‬
‫וכמה שאני אולי כועסת עליו‪ ...‬אני תמיד אהיה‬
‫חייבת לו את זה שהוא גידל את שני הילדים הכי‬
‫מדהימים בעולם‪....‬‬
‫לילי מחבקת אותם‪.‬‬
‫לילי‬
‫יאללה‪ ,‬בואו נצא‪ ,‬שלא נאחר לבית ספר‪.‬‬
‫הם מסתכלים על אמא שלהם‪ ,‬מחייכים קצת‪ .‬כולם יוצאים מהבית‪.‬‬

‫‪ .8‬סלון שקד בוקר‬

‫דורון על הספה‪ ,‬אוכל ארוחת בוקר‪ .‬סביבו עיתונים מפוזרים בבלאגן כללי‪ .‬הוא‬
‫אוכל טוסט‪ ,‬פרורים מפוזרים לכל עבר‪ ...‬קורא בריכוז‪ .‬ליאורה נכנסת‪ ,‬לבושה‬
‫לעבודה‪.‬‬
‫ליאורה‬
‫מר שקד היקר‪ ,‬כמה פעמים צריך לבקש ממך לא‬
‫לאכול בסלון? בשביל מה יש לנו פינת אוכל?‬
‫דורון מהנהן‪ ,‬לא מקשיב‪.‬‬
‫ליאורה‬
‫באמת‪ ...‬תראה איך הסלון נראה‪ ...‬ותראה את‬
‫הפרורים‪ ..‬זה נראה כמו אמי ותמי‪ ...‬מה אתה‬
‫ברגרסיה לגיל ההתבגרות?‬
‫הוא מרים עיניים מהעיתון‪.‬‬
‫דורון‬
‫אבל ככה את אוהבת אותי‪ ,‬לא?‬
‫עושה פרצוף אבל מחייכת‪ .‬דורון חוזר לעיתון‪.‬‬
‫ליאורה‬
‫אתה חוזר לשדר היום‪ ,‬לא?‬
‫דורון‬
‫ה‪-‬אה‪( ....‬יענו כן‪ ,‬ואז מופתע מהעיתון) הופ!‬
‫ליאורה‬
‫מה?‬
‫דורון‬
‫או‪-‬אה‪...‬‬
‫ליאורה‬
‫(צינית) עוד כתבה משתפכת לפנתיאון?‬
‫דורון‬
‫(מחייך) לא‪ ....‬הפעם לא‪....‬‬

‫‪8-‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫דורון מראה לליאורה את העיתון‪ ,‬ובוארט‪ :‬עיתון יומי‪ ,‬מדור רכילות‪ ,‬תמונת פפראצי‬
‫של אורלנדו מחובק ומנושק עם יעל בר זוהר‪ .‬כותרת לתמונה‪" :‬מלך השערים עם‬
‫מלכת הטלנובלות"‪ .‬נאווה‪ :‬בואי ננסה להפיק את זה‪ ...‬דרך "הוט" יחסי ציבור‪ ...‬או‬
‫ערוץ הילדים‪ ?..‬דורון מבסוט מזה לאללה‪.‬‬
‫ליאורה‬
‫מה? ממתי זה?‬
‫דורון‬
‫מאתמול בערב‪ ,‬עשו לו מסיבה או משהו‪...‬‬
‫ליאורה‬
‫אויש‪ ,‬אני מקוה שאלי לא תראה את זה‪...‬‬
‫היא מסתכלת על דורון המחייך‪ ,‬שממהר להוריד את החיוך‪.‬‬
‫דורון‬
‫ברור ברור‪ .‬גם אני‪.‬‬

‫‪ .9‬בית רוני‪ ,‬בוקר‬

‫רוני על הספה אוכלת לחמניה עם שוקולד‪ .‬רוני בדיוק נתקלה באותה תמונה‪ .‬ארט‪:‬‬
‫אותו עיתון מסצנה ‪5308‬‬
‫רוני‬
‫שיט‪.‬‬
‫אלי נכנסת‪ ,‬רוני לא רואה אותה בהתחלה‪.‬‬
‫אלי‬
‫רונצ'וק‪ ,‬את שוב תאחרי‪ ...‬מה את עושה פה‬
‫עדיין?‬
‫רוני קופצת באינסטינקט ומסתירה את העיתון‪.‬‬
‫רוני‬
‫ואללה‪ ...‬אני כבר זזה‪.‬‬
‫אלי‬
‫מה קרה?‬
‫רוני‬
‫כלום‪...‬‬
‫אלי‬
‫נו‪ ...‬מה יש לך שם מאחורי הגב?‬
‫רוני‬
‫מה? איפה?‬
‫אלי‬
‫נו יאללה‪ ,‬מספיק עם המשחקים תביאי לראות‪...‬‬
‫רוני‬
‫את מה?‬
‫אלי‬
‫טוב די‪ .‬אז היתה ביקורת לא משהו‪ ,‬זה לא מה‬
‫שישבור אותי‪ .‬תביאי ונגמור עם זה‪...‬‬
‫רוני נותנת לה את העיתון באי רצון‪.‬‬
‫אלי‬

‫‪9-‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫(לרוני‪ ,‬עוד לא הסתכלה על העיתון) אם דורון‬

‫שרד את הביקורות שהוא קיבל‪ ...‬גם אני תאמיני‬
‫לי מסוגלת‪...‬‬
‫אלי רואה את התמונה בעיתון‪ .‬קופאת המומה‪ .‬ריאקשן אמפטי מרוני‪.‬‬

‫‪ .10‬חדר מבצעים‪ ,‬בוקר‬

‫רוברטו והעוזר בהכנות אחרונות לקראת הניסוי הגדול‪ .‬הם בודקים את מיקום‬
‫המצברים בארגז ארט‪ :‬שוב עשן ירקרק מתוך המצברים‪.‬‬
‫עוזר‬
‫אז אתה רואה שצדקתי צ'יפ‪?...‬‬
‫רוברטו שולח אליו מבט לא מרוצה‪.‬‬
‫עוזר‬
‫אני כל הזמן ידעתי שיש קשר בין לילי והבוס‪.‬‬
‫אני אמרתי לך‪ .‬ולא רצית להקשיב לי‪ ...‬אתה‬
‫צריך להודות שהפעם אני צדקתי‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫תירגע‪ ...‬אז התפלק לך‪ ...‬גם שעון מקולקל מראה‬
‫את השעה הנכונה פעמיים ביום‪...‬‬
‫עוזר‬
‫(מסתכל על השעון שלו‪ )...‬באמת???‬
‫רוברטו‬
‫תשתוק ותמשיך בבדיקות‪.‬‬
‫עוזר‬
‫אתה יודע‪ ,‬לא היית צריך לוותר לה‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫מה עכשיו?‬
‫עוזר‬
‫אני לא רוצה לסכסך או משהו‪...‬אבל אחרי כל‬
‫מה שהיא עשתה לך – היית צריך להראות לה מי‬
‫הבוס האמיתי‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫(ניגש אליו‪ ,‬מאיים) אני לא חייב לך שום‬
‫הסברים‪ ,‬כן?‬
‫עוזר‬
‫(מפוחד) כן‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫למזלך יש לי מצב רוח טוב היום‪ ,‬אז אני אספר לך‬
‫משהו קטן‪ ....‬ליליאן אולי חושבת שאני איתה‪....‬‬
‫אבל‪( ....‬צוחק) לי יש תכניות משלי‪....‬‬
‫עוזר‬
‫ספר‪ ...‬ספר‪...‬‬
‫רוברטו‬

‫‪10 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫הקניין שלנו‪ ,‬הבחור מהוואי עם הגורמטים‪?...‬‬

‫חכם גדול הוא לא‪ ...‬אבל מולטי מיליארדר‪....‬‬
‫הוא כן‪ ...‬הוא חזר אלי‪....‬והוא מוכן לקנות את‬
‫האנרגיה ממני‪ ,‬במחיר המבוקש‪....‬‬
‫עוזר‬
‫(בקול רועד מהתרגשות) אחד‪ ...‬ושמונה‬
‫אפסים‪....‬‬
‫רוברטו‬
‫ידידי‪ ...‬בעוד כמה שעות יהיה לי מספיק כסף‬
‫לקנות אי בקריבים‪...‬‬
‫עוזר‬
‫תמיד חלמתי על אי בקריבים‪...‬‬
‫רוברטו‬
‫שתוק‪ ...‬אם תתנהג יפה אני אולי אקנה לך אי‬
‫תנועה‪( ...‬צוחק)‬
‫עוזר‬
‫אז איך נעשה את זה צ'יפ?‬
‫רוברטו‬
‫נגביר את קצב השאיבה‪ ..‬עד המכסימום‪(...‬צחוק‬
‫מלא רשע)‬
‫עוזר‬
‫ומה עם הילדים? זה לא יפגע בהם?‬
‫רוברטו‬
‫הילדים? אחרי היום לא נצטרך אותם כבר‪...‬‬
‫נכון?? השמיניה הם משאב מתכלה‪ ...‬כמו‬
‫מגבונים לחים‪ ...‬כמו‪( ...‬מסתכל על העוזר)‬
‫עוזר‬
‫(קולט את המזימה) ובכל מקרה לא יאשימו‬
‫אותנו‪ ...‬אלא את לילי‪...‬‬
‫רוברטו‬
‫(מחייך) אתה רואה? כשמסבירים לאט אתה‬
‫תופס‪ ...‬היום אנחנו מחסלים חשבונות ישנים‪...‬‬
‫מה שמזכיר לי‪...‬אתה לא צריך להיות עכשיו‬
‫איפשהו?‬
‫העוזר נפרד לשלום‪...‬‬

‫‪ .11‬בית שקד‪ ,‬בוקר‬

‫הסלון ריק‪ ,‬העיתונים נשארים זרוקים‪ ...‬ליאורה מגיעה‪.‬‬

‫ליאורה‬
‫(צועקת החוצה) נו‪ ,‬כמה זמן אתה במקלחת? אני‬
‫חייבת לצאת כבר‪( ...‬לעצמה) לא להאמין עם‬
‫איזה חורני אני חיה‪....‬‬
‫היא מתחילה לאסוף את העיתונים‪.‬‬
‫ליאורה‬

‫‪11 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫(צועקת) דורון‪ ,‬נו‪ ,‬בוא להגיד שלום‪....‬‬

‫ליאורה מנה לדחוס את כל העיתונים במתקן העיתונים‪ ,‬הם נופלים לה יחד עם כמה‬
‫מגזינים‪ .‬היא מתכופפת לסדר‪ ,‬אבל רואה אחד מהם ומוטרדת‪ .‬מרימה אותו ומסתכלת‬
‫עליו‪ ....‬מחוירה‬
‫נכנס דורון עם מגבת על חלציו‪...‬‬
‫דורון‬
‫אני פה‪ .‬אני פה‪ ....‬מה עם איזו נשיקת בהצלחה‬
‫קטנה?‬
‫ליאורה מחייכת‪ ,‬תוך כדי נשיקה דוחפת את המגזין לתיק שלה בלי שיבחין‪.‬‬

‫‪ .12‬כניסה לבית ספר בוקר‬

‫איה‪ ,‬ניני ולילי מגיעים‪ .‬פוגשים את אדם ורותם‪.‬‬

‫לילי‬
‫בוקר טוב‪ .‬מה שלומכם?‬
‫אדם‬
‫יותר טוב‪( .‬מסתכל על ניני) הבוקר הרבה יותר‬
‫טוב‪.‬‬
‫לילי‬
‫מה קרה?‬
‫ניני‬
‫סתם‪ .‬ישבנו ביחד אתמול‪ ,‬אז היו צחוקים קצת‪.‬‬
‫רותם‬
‫ניני‪ ,‬אתה בא שניה?‬
‫ניני‬
‫בטח‪....‬‬
‫רותם וניני יוצאים‪.‬‬
‫לילי‬
‫מה יש להם‪ ,‬שניהם?‬
‫איה‬
‫(מחפה על ניני) אני יודעת‪ ...‬בטח איזה משחק‬
‫מחשב חדש‪...‬‬
‫לילי‬
‫אז מה‪ ,‬אדם‪ ,‬אולי אתה תגלה לי איפה הייתם עד‬
‫שתיים עשרה בלילה? כי איה וניני לא מוכנים‬
‫לספר לי‪...‬‬
‫איה‬
‫(מחייכת) מה את נלחצת? בקרוב תדעי‪..‬‬
‫לילי‬
‫אדם‪ ...‬מה אכפת לך?‬
‫אדם‬
‫(מחייך) שמעת את הבת שלך‪ ,‬לא?‬
‫אדם מסתובב ונכנס לבית ספר בנון שלנט‪ .‬איה מחוירה‬
‫לילי‬

‫‪12 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫הבת שלך‪( ?...‬פאוזה‪ ..‬מבט איה נכלם) את‬

‫סיפרת לו הכל‪ ...‬איה‪ ...‬נכון??‬
‫לילי מביטה במבט זועם‪ ...‬איה במבט נבוך‪...‬מעט מפוחדת‪...‬‬

‫‪ .13‬מסדרון בית ספר‬

‫רותם וניני על הספסל‪.‬‬

‫ניני‬
‫חשבתי שאדם כבר סיפר לך‪...‬‬
‫רותם‬
‫נו‪ ,‬אני רוצה לשמוע ממך‪...‬‬
‫ניני‬
‫שום דבר מיוחד‪ ...‬חיכינו בחושך‪ ...‬השר הגיע‪,‬‬
‫והראנו לו את הוידאו‪ .‬וזהו‪.‬‬
‫רותם‬
‫אבל מה יהיה עכשיו?‬
‫ניני‬
‫יהיה בסדר‪.‬‬
‫רותם לא מרוצה‪.‬‬
‫ניני‬
‫תראי‪ ,‬זה בטח יקח עוד קצת זמן אבל עשינו את‬
‫זה‪.‬‬
‫רותם‬
‫ניני‪...‬‬
‫ניני‬
‫מה?‬
‫רותם‬
‫מה מה‪ ...‬תודה‬
‫ניני‬
‫אין על מה‪.‬‬
‫הם מביטים זה על זו בחברות עמוקה‪ ,‬מחליקים כיף‪ ...‬בדיוק רוני מגיחה‬
‫רוני‬
‫הי ניני‬
‫ניני‬
‫אהלן‬
‫הוא קם אליה והיא מנשקת אותו‪ ..‬הוא פוזל לכיוונה של רותם הנבוכה והיא קמה‬
‫ללכת‪.‬‬
‫רותם‬
‫אני זזה‪ ,‬בי‪ ,‬ניני‪.‬‬
‫ניני‬
‫(נבוך ממנה) בי‬
‫רותם יוצאת‪.‬‬
‫רוני‬
‫מה יש לך איתה?‬

‫‪13 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫ניני‬
‫כלום‬
‫רוני‬
‫אהה‪...‬‬
‫ניני‬
‫היא רצתה לדעת איך היה אתמול עם השר וזה‪...‬‬
‫רוני‬
‫ואללה‪( ...‬פאוזה קטנה) אוי‪ ,‬אתה לא תאמין מה‬
‫קרה‪.‬‬
‫ניני‬
‫מה? שמעת משהו מאבנר?‬
‫רוני‬
‫לא‪ ...‬אבל אני קוראת לי עיתון בבוקר‪ ,‬פתאום‬
‫אני קולטת תמונה של אורלנדו מנושק בטירוף עם‬
‫יעל בר זוהר‪ ,‬חשבתי שאני נחנקת על הלחמניה‪...‬‬
‫ואז אלי נכנסה‪ .‬הייתי חייבת להראות לה את זה‪.‬‬
‫איזה באסה‪....‬‬
‫ניני‬
‫(לא מקשיב בכלל‪ ,‬מביט אחרי רותם)מה? כן‪...‬‬
‫בואי‪ ,‬שלא נאחר‪...‬‬
‫הם יוצאים‪ .‬רוני מוטרדת ממנו‪.‬‬

‫‪ .14‬כניסה לבית ספר בוקר (המשך)‬

‫איה ולילי‬
‫איה‬
‫(דומעת קצת) אני מצטערת אמא‪ ...‬לא יכולתי‬
‫לשקר לו יותר‪...‬‬
‫לילי‬
‫מתי זה קרה‪ ..‬בלילה של התאונה שלו?‬
‫איה‬
‫(מהנהנת)‪ ...‬לא יודעת מה קרה לי‪....‬‬
‫לילי‬
‫(מלטפת אותה) אהובה שלי‪ ...‬זה בסדר‪...‬‬
‫איה‬
‫כן?‬
‫לילי‬
‫אני לא כועסת‪ ...‬תאמיני לי שאני יודעת כמה זה‬
‫קשה להחזיק בבטן כאלה סודות‪ ...‬רק חבל שלא‬
‫סיפרת לי קודם‪...‬‬
‫איה‬
‫נכון‪ ...‬פחדתי שתכעסי‪...‬‬
‫לילי‬

‫‪14 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫עליך? איך אפשר לכעוס עליך? את רק מסתכלת‬

‫עלי בעיניים הכחולות האלה ואני נמסה‪...‬‬
‫(מנשקת אותה) טוב נתראה בכיתה‪...‬‬
‫לילי נכנסת למסדרון‪ ...‬איה מאחור‪ ...‬נאנחת בהקלה‪...‬‬

‫‪ .15‬מסדרון בית ספר‬

‫המצלמה מלווה את דדי ודגנית מגיעים לכיוון הכיתה‪ .‬רוחל'ה ולילי נמצאות שם‪,‬‬
‫מסתודדות‪ ,‬לא שומעים מה אומרות‪.‬‬
‫לילי‬
‫(לבבית) בוקר טוב‪.‬‬
‫דגנית‬
‫(לא מצליחה להיות לבבית) בוקר טוב‬
‫רוחלה‬
‫בוקר אור‪ ...‬חיכינו לך‪...‬‬
‫דגנית‬
‫מה קרה?‬
‫רוחל'ה‬
‫לא רציתי להפריע לך אתמול בערב‪ ,‬אבל יש‬
‫משהו שאני צריכה ממך‪.‬‬
‫דגנית‬
‫מה?‬
‫רוחלה‬
‫תמר‪ ,‬היועצת שלנו‪ ,‬בדיוק משלימה את הדוח‬
‫שלה על הכיתה שלך והיא צריכה לשאול אותך‬
‫כמה שאלות‬
‫דגנית‬
‫או‪ .‬קי‪ .‬אין בעיה‪ .‬אני יכולה להישאר אחרי‬
‫הלימודים‪.‬‬
‫רוחלה‬
‫לא‪ ,‬זה טיפה דחוף‪ .‬היא מחכה לך שם עכשיו‬
‫דגנית‬
‫עכשיו? אני מלמדת עכשיו‬
‫לילי‬
‫זה בסדר‪ ,‬אני בטוחה שדדי יכול להחליף אותך‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫זה גג שעה שעה וחצי‪.‬‬
‫דדי‬
‫אין בעיה‪ ,‬אני אחליף אותך‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫מצוין‪.‬‬
‫דגנית מביטה בדדי‪ ,‬לא מבינה אבל הולכת‪.‬‬
‫לילי‬
‫מקסימה‪.‬‬

‫‪15 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫רוחל'ה נושפת נחרת בוז סמלית‪.‬‬

‫דדי‬
‫(מהנהן בחוסר נוחות) טוב‪ ,‬אז‪ ...‬אני אכנס ללמד‪.‬‬
‫ביט מגיעה בריצה‪.‬‬
‫ביט נימרץ‬
‫(לחלל האויר) יש מישהו פה עם סיטרואן שחורה‬
‫ישנה?‬
‫דדי‬
‫אני‪ ...‬מה קרה?‬
‫ביט נימרץ‬
‫זה אתה?? אתה חוסם רכב של נכה‬
‫דדי‬
‫מה? לא יכול להיות‪...‬‬
‫דדי מביט ברוחל'ה ולילי‪ ,‬הביט מושך בכתפיו‪.‬‬
‫דדי‬
‫טוב‪ ,‬אני כבר חוזר‪( .‬יוצא בריצה)‬

‫‪ .16‬כניסה לבית ספר‬

‫הכניסה ריקה‪ ..‬דדי רץ החוצה‪ .‬הוא עובר את הפינה‪ .‬מסתכל ימינה ושמאלה ולא‬
‫מבין איפה האוטו ‪ ...‬בדיוק אז העוזר של רוברטו מגיח מאחוריו‪ ,‬נותן לו מרפק בגב‪.‬‬
‫דדי צונח מעולף‪* ...‬רובי – העוזר צריך להיכנס לפריים בהפתעה‪ ,‬בשניה אחת עם‬
‫המכה‪ .‬ממדיום‪ .‬לא לראות אותו קודם‪.‬‬

‫‪ .17‬חדר יועצת‪ ,‬בוקר‬

‫דגנית מול תמר‬

‫תמר‬
‫טוב שבאת‪ ,‬יש לי רק כמה דברים אחרונים‪.‬‬
‫דגנית‬
‫תראי‪ ,‬זה לא שיש לי בעיה לענות לך או משהו‪,‬‬
‫פשוט לא כל כך ברור לי מה היה כל כך דחוף‪.‬‬
‫יכולנו לקבוע פגישה בזמן שלא נופל על‬
‫שיעור‪...‬‬
‫תמר‬
‫אני מסכימה איתך לגמרי‪ .‬זה חשוב שלכיתה‬
‫תהיה סוג של שיגרה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אז מה‪?...‬‬
‫תמר‬
‫זה לא אני‪ ...‬זו רוחל'ה שקובעת פה את סדר‬
‫העניינים‪...‬‬
‫דגנית‬
‫רוחל'ה ולילי‪.‬‬
‫תמר‬

‫‪16 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫למה את מתכוונת?‬
‫דגנית‬
‫את פגשת את לילי‪ ,‬המחליפה של אבנר‪ ,‬לא?‬
‫תמר‬
‫את נשמעת כאילו את לא ממש מחבבת אותה‪...‬‬
‫דגנית‬
‫להיפך‪( ...‬צינית) אני ממש ממש לא מחבבת‬
‫אותה‪.‬‬

‫‪ .18‬מסדרון המשך‬

‫לילי ורוחל'ה מחכות לדדי‪...‬‬

‫רוחל'ה‬
‫טוב‪ ,‬איפה הוא?‬
‫לילי‬
‫לא יודעת‪...‬‬
‫רוחל'ה‬
‫מילא שהוא חונה בפראות‪...‬אבל הכיתה מחכה‪...‬‬
‫לילי‬
‫טוב‪ ,‬תקשיבי‪ ,‬אני אלך לחפש אותו‪ .‬אכפת לך‬
‫להתחיל בינתיים?‬
‫רוחל'ה‬
‫את רוצה שאני אכנס?‬
‫לילי‬
‫(מוציאה מהתיק שלה דפי בחינה) הנה‬
‫המבחנים‪ ...‬את רק צריכה להשגיח עליהם‪...‬זה‬
‫בסדר רוחל'ה?‬
‫רוחל'ה‬
‫יקירתי‪ ,‬אני יודעת שלא רואים עלי‪ ,‬אבל יש לי‬
‫שלושים שנות ניסיון‪ .‬אני הייתי המורה של לימור‬
‫לבנת‪ .‬אני חושבת שאני אסתדר‪.‬‬
‫רוחל'ה יוצאת‪ .‬לילי מחייכת לעצמה‪.‬‬
‫לילי‬
‫אני בטוחה‪...‬‬

‫‪ .19‬כיתה‪ ,‬בוקר‬

‫השמיניה בכיתה‪ ,‬לא במקומותיהם‪.‬‬

‫אבי‬
‫אתם חושבים שאבנר יחזור היום כבר?‬
‫מיקה‬
‫לא נראה לי‪.‬‬
‫דורי‬
‫אולי בגלל זה דגנית מאחרת‪.‬‬

‫‪17 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫רוחל'ה נכנסת לכיתה‪.‬‬

‫רוחל'ה‬
‫היה כבר צלצול‪ ,‬נדמה לי‪.‬‬
‫כולם ממהרים להתיישב‪ ,‬מופתעים‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫בוקר טוב ט' ‪8‬‬
‫אדם‬
‫הכל בסדר?‬
‫רוחל'ה‬
‫הכל בסדר גמור מר הלוי הצעיר‪ .‬תודה על‬
‫ההתעניינות‪( .‬זורקת ערימת מבחנים על השולחן‬
‫של נטשה) תחלקי את זה לכולם נדיה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫נטשה‪...‬‬
‫רוני‬
‫מה זה?‬
‫דורי‬
‫איפה דגנית?‬
‫רוחלה‬
‫ה"מחנכת" שלכם עסוקה‪ ,‬הבוקר אתם בידיים‬
‫שלי (צוחקת‪ ,‬הם שותקים‪ ,‬לנטשה) נו‪...‬‬
‫נטשה קמה‪ ,‬מחלקת את המבחנים‪.‬‬
‫איה‬
‫את תלמדי אותנו?‬
‫רוחל'ה‬
‫מה תגידו‪...‬הרווחתם!! אנחנו נמשיך היום את‬
‫המבחן במתמטיקה‪ .‬זה שהופסק באמצע לא‬
‫מזמן‪...‬‬
‫אבי‬
‫מה? אותו מבחן?‬
‫רוחלה‬
‫לא‪ ,‬דוד‪( ...‬לא מגיב) זה מבחן חדש לגמרי‪...‬‬
‫מיקה‬
‫אבל לא אמרו לנו‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫את לא רוצה להגיד לי שכבר שכחת את כל‬
‫החומר‪ ....‬רק לפני שנתחיל יש עוד משהו קטן‬
‫שאני רוצה שתשימו על הראש‪....‬‬
‫מבטים נדהמים מהתלמידים‪ ...‬מצלמה עושה פן לזגוגית חדר הבקרה‪...‬‬

‫‪ .20‬חדר הבקרה‬

‫‪18 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫(לצלם באותו זמן!) לילי מתיישבת‪ ...‬מביטה ברוחל'ה ובכיתה‪ ...‬מחייכת בסיפוק‪..‬‬
‫מצלמה זזה הצידה ורואה את המצברים בארגז‪ ...‬מוכנים לפעולה‪...‬‬

‫‪ .21‬חדר יועצת‪ ,‬בוקר‬

‫דגנית ותמר ממשיכות לדבר על לילי‪...‬‬

‫תמר‬
‫את מכירה את לילי מזמן? אני הבנתי שהרבה‬
‫שנים היא בכלל לא היתה בארץ‪...‬‬
‫דגנית‬
‫בואי נגיד ששמעתי עליה‪ .‬וזה לא גרם לי לאהוב‬
‫אותה יותר מדי‪.‬‬
‫תמר‬
‫למה את מתכוונת?‬
‫דגנית‬
‫תראי‪ ,‬זה קשור בסיפור אישי של מישהו אחר‪,‬‬
‫אני לא מרגישה נח לדבר על זה‪.‬‬
‫תמר‬
‫אבל זה גרם לך לא לבטוח בלילי?‬
‫דגנית‬
‫לא לבטוח? בואי נגיד שלא הייתי משאירה אותה‬
‫לבד חצי דקה עם הכיתה‪.‬‬
‫תמר‬
‫אני מבינה‪ .‬תראי‪ ,‬יש לי עוד כמה שאלות‪ ,‬אבל‪...‬‬
‫אכפת לך לחכות לי כאן שניה? (קמה)‬
‫דגנית‬
‫הכל בסדר?‬
‫תמר‬
‫כן‪ .‬פשוט שכחתי משהו בחוץ‪ ....‬זה ייקח שנייה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫(מופתעת) או‪ .‬קי‪ .‬אני פה‪...‬‬
‫תמר‬
‫תודה‬
‫תמר יוצאת‪ ,‬דגנית לא מבינה‪.‬‬

‫‪ .22‬כיתה המשך‬

‫רוחל'ה והשמינייה‪ .‬ה‪LSR‬ים על השולחנות‪.‬‬

‫רוחל'ה‬
‫נו‪ ,‬אתם מחכים להזמנות אישיות? שימו את‬
‫האזניות האלה על הראש‪...‬‬
‫אבי‬
‫(לעצמו בצחוק זלזול) "אזניות‪“ ...‬‬
‫אדם‬
‫סליחה‪ ...‬איפה דגנית?‬

‫‪19 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫ניני‬
‫כן‪ ,‬איפה היא?‬
‫רוחלה‬
‫(מחייכת) אולי על דגנית השטיקים הקטנים‬
‫שלכם עבדו‪ .‬אבל אני המנהלת של בית הספר‬
‫הזה ואתם תעשו מה שאני אומרת לכם‪ ,‬זה ברור?‬
‫ניני‬
‫אבל‪...‬‬
‫דורי‬
‫דגנית היא המחנכת שלנו והיא לא כאן ו‪...‬‬
‫רוני‬
‫אני לא חושבת שאנחנו צריכים לשים את זה על‬
‫הראש‪...‬‬
‫רוחל'ה‬
‫לא יהיו מורדים בבית הספר רבין!‬
‫הדלת נפתחת ולילי נכנסת‪.‬‬
‫לילי‬
‫רוחל'ה‪ ,‬זה בסדר‪( .‬לשמינייה) אני מבינה שאתם‬
‫מבולבלים‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫חבורת חוצפנים יש לנו כאן לילי‪...‬‬
‫לילי‬
‫אתם זוכרים שאני מחליפה את אבנר עד שהוא‬
‫יחזור‪.‬‬
‫ריאקשן של השמינייה‪.‬‬
‫מיקה‬
‫שמעת ממנו משהו?‬
‫אבי‬
‫כן‪ ,‬יש משהו חדש? מהמשטרה?‬
‫לילי‬
‫ברגע שנשמע משהו אתם תהיו הראשונים‬
‫לדעת‪ ...‬אבל בינתיים‪ ,‬אנחנו חייבים להמשיך‪.‬‬
‫(לאדם) אני בטוחה שאין דבר שהיה משמח את‬
‫אבנר יותר‪ ,‬מלדעת שמפעל החיים שלו ממשיך‬
‫גם כשהוא לא כאן‪ ...‬נכון?‬
‫אדם מתהרהר‪ ,‬מביט על איה וניני‪ ,‬הם מהנהנים‪ ,‬הוא משתכנע‪ ...‬שם את ה‪...LSR‬‬
‫אחריו כולם‪ ...‬לילי מחייכת ובדרך החוצה‬
‫לילי‬
‫יופי‪ .‬בהצלחה‬
‫רוחל'ה‬
‫(ממורמרת עדיין חצי לעצמה) חכו חכו‪...‬‬

‫‪ .23‬אולפן ערב ספורט‬

‫‪20 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫דורון ואלי עושים חזרת טכסט‪...‬‬

‫דורון‬
‫אז מה שלום החבר שלנו מבואנוס איירס? אבי‬
‫עדיין לא התאושש מהביקור שלו‪...‬‬
‫אלי לא עונה‪ ,‬עושה עצמה מרוכזת מאוד בטקסט שלה‪.‬‬
‫דורון‬
‫אני מקווה שהכל בסדר אצלכם שם בעולם‬
‫הזוהר‪...‬‬
‫אלי‬
‫הבנתי‪ ,‬דורון‪ ,‬גם אתה ראית את העיתון בבוקר‪.‬‬
‫דורון‬
‫וואלה? מה היה בעיתון?‬
‫אלי‬
‫בחייאת‪ ...‬אל תעשה את עצמך‪...‬‬

‫ממשיכים לקרוא את הטקסט‪ ,‬אלי עצבנית‪ ,‬דורון מחוייך‪.‬‬

‫מהצד נכנסת ליאורה – מבלי שדורון רואה‪ .‬היא ניגשת לאפי‪.‬‬
‫ליאורה‬
‫אפי‪...‬‬
‫אפי‬
‫ליאורה‪ ...‬טוב לראות אותך‪ .‬דורון יודע שאת‬
‫פה?‬
‫ליאורה‬
‫(בלחש) לא‪ ,‬אבל‪ ..‬אפי‪ ,‬אני רוצה לבקש ממך‬
‫משהו‪ ...‬אבל זה חייב להעשות בשיא‬
‫הדיסקרטיות‪ ,‬גם בלי שדורון ידע‪.‬‬
‫אפי‬
‫בשבילך? בכיף‪ ...‬אני אוהב סודות‪...‬‬

‫‪ .24‬חדר מבצעים‬

‫אקסטרים קלוז על דדי מעולף‪ .‬לא רואים איפה הוא‪ .‬הוא ממצמץ‪ ,‬מתעורר‪ .‬הפריים‬
‫מתרחב – ורואים שדדי קשור בכסא העינויים הממוקם בדיוק מול המוניטור כדי‬
‫שיוכל להתבונן‪...‬‬
‫דדי‬
‫מה?‪.....‬איפה אני‪...‬‬
‫רוברטו‬
‫בוקר טוב המורה‪...‬‬
‫דדי‬
‫רוברטו?‬
‫רוברטו‬
‫(מחייך אליו) ברוך השב למעוננו הקט‪.‬‬
‫דדי מביט סביבו‪.‬‬
‫רוברטו‬

‫‪21 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫מזמן לא התראינו‪ ,‬אבל גם היום הגעת בדיוק‬

‫בזמן‪.‬‬
‫דדי‬
‫בדיוק בזמן למה?‬
‫רוברטו‬
‫ליום סגירת החשבונות‪ .‬ואיתך יש לי חשבון ארוך‬
‫במיוחד‪( ....‬לעוזר) בדקת שאין עליו שום דבר?‬
‫מצית? מחדד? סיכת ראש דקורטיבית?‬
‫עוזר‬
‫אין עליו כלום‪ ,‬צ'יפ‪.‬‬
‫דדי‬
‫חתיכת מטורף‪ ...‬מה אתה חושב שאתה ע‪...‬‬
‫רוברטו‬
‫שששש‪ ...‬ההצגה תכף מתחילה‪ ,‬אתה לא רוצה‬
‫לפספס אותה‪ ...‬ותראה‪ ,‬סידרתי לך את המושב‬
‫הכי טוב באולם‪ ,‬שורה ראשונה באמצע‪ .‬לצערי‬
‫בדיוק נגמר לנו הפופ קורן‪( ...‬צוחק)‬
‫דדי‬
‫אתה‪....‬‬
‫העוזר לידו שולף אקדח‬
‫עוזר‬
‫שששש!!!! אתה לא רואה שזה מתחיל?‬
‫דדי משתתק‪ .‬מפוחד‪.‬‬

‫‪ .25‬אולפן ערב ספורט‬

‫*רובי תחשוב איפה זה מצטלם ‪ ...‬אפי וליאורה ליד מוניטור‪.‬‬

‫ליאורה‬
‫זה ביני לבינך‪ ,‬כן?‬
‫אפי‬
‫ברור‪ ,‬ליאורה‪ ...‬אבל למה את רוצה לראות את‬
‫זה שוב? זה לא קשה לך?‬
‫ליאורה‬
‫פשוט‪ ,‬אני צריכה לראות את זה‪.‬‬
‫אפי לוחץ על משהו‪ .‬על המוניטור מופיעה סצינת התקף הלב של דורון‪.‬‬
‫אפי‬
‫פה נגמר השידור‪.‬‬
‫ליאורה‬
‫(מרוכזת‪ ,‬קשה לה) זה בסדר‪ ,‬תמשיך‪.‬‬

‫‪22 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫הסצינה ממשיכה‬
‫(‪25‬א‪ .‬דליה שימי לב‪ :‬זה זנב הסצנה ‪ .4929‬בסיום התקף הלב‪:‬‬
‫– המצלמה מתקרבת לדורון‪ ,‬אלי מנסה לבדוק מה איתו‪ ,‬אנשים מתקרבים‪ .‬ואז‬
‫נראית בבירור תנועת עיניים של הצצה‪ ...‬וחוזר לעצום – ברור שהוא עושה הצגה‪).‬‬
‫ליאורה נאנחת‪.‬‬
‫אפי‬
‫אני לא מבין‪...‬‬
‫אפי מריץ אחורה‪ ,‬משאיר בפריז את התמונה על דורון מציץ הצידה לכיוון אלי‪.‬‬
‫אפי‬
‫מה?‬
‫ליאורה‪ ,‬מיואשת‪ ,‬מגישה לו את המגזין‪.‬‬
‫ליאורה‬
‫מצאתי את זה הבוקר‪ .‬אבל זה חייב להישאר‬
‫בינינו‪....‬‬
‫אפי‬
‫ברור‪ ,‬ברור‪( ..‬קורא) מאז שדייויד לטרמן עבר‬
‫התקף לב הרייטינג של תכניתו הכפיל את‬
‫עצמו‪ ...‬לא מעט נשמות טובות אומרות שהתקף‬
‫הלב הזה הוא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות‬
‫לקריירה שלו שנדמתה כאילו היא לפני סיום‪...‬‬
‫עכשיו גם אפי המום‪.‬‬
‫אפי‬
‫אז זה מה שהביא לו את הרעיון‪( ...‬מניד ראשו‬
‫באי אמון)‬

‫‪ .26‬כיתה המשך‬

‫כיתה מוארת‪ ,‬ילדים עם ה‪LSR‬ים‪ ,‬פותרים את המבחן‪ ...‬מצלמה משוטטת עליהם‪...‬‬

‫‪ .27‬חדר בקרה‬

‫לילי מביטה במוניטורים‪ ,‬הקוי למדא הולכים ומתגברים‪ ...‬מציצה בשעון‪ ...‬מחייכת‬
‫בסיפוק‪...‬‬

‫‪ .28‬חדר יועצת‬

‫דגנית בחדר חסרת מנוחה‪ ,‬לא מבינה איפה תמר‪ ,‬מסתכל על השעון‪ .‬בסוף היא רמה‪,‬‬
‫הולכת לדלת – אבל הדלת נעולה‪.‬‬
‫דגנית מנסה לפתוח‪ ,‬נאבקת עם הדלת הנעולה‪.‬‬

‫‪ .29‬חדר מבצעים‬

‫רוברטו ודדי בחדר המבצעים‬

‫רוברטו‬

‫‪23 -‬‬
 ‫גירסא סופית לצילומים ‪FINAL‬‬

‫תסתכל טוב טוב‪ ,‬דדי‪....‬‬

‫המצלמה מתמקדת בידיו של דדי שנאבקות לפתוח את הקשרים‪ ,‬אך ללא הצלחה‪.‬‬
‫רוברטו‬
‫ואני מאוד מקוה בשבילך שאתה לא קשור אישית‬
‫לאף אחד מהשמינייה‪...‬‬
‫רוברטו צוחק ברישעות‪ ...‬דדי מבועת‪ ,‬מסתכל על המוניטור‪ ...‬התלמידים ניבחנים‪,‬‬
‫תמימים שכמותם‪.‬‬

‫‪ .30‬כיתה המשך‬

‫מהמוניטור עוברים לכיתה‪ .‬המצלמה משוטטת על הילדים ומגיעה לזגוגית חדר‬

‫הבקרה‪...‬‬

‫‪ .31‬חדר בקרה‪...‬‬

‫לילי מסתכלת על השעון‪ ...‬שולחת יד לעבר המכשיר שאיתו תתחיל את שאיבת‬

‫האנרגיה‪.‬‬

‫‪ .32‬חדר מבצעים‬

‫רוברטו סופר בקול רם‪ ,‬ידו על המתג‪.‬‬

‫רוברטו‬
‫עשר‪ ...‬תשע‪ ...‬שמונה‪ ...‬שבע‪...‬‬
‫*רובי – סצנות הספירה לאחור מצולמות מן הסתם בנפרד‪ ,‬צריך שלילי ורוברטו‬
‫יספרו באותו הטמפו ואז נערוך על ביט מוזיקלי תואם‪.‬‬

‫‪ .33‬חדר בקרה‬

‫לילי ממשיכה אותו‬

‫לילי‬
‫שש‪ ...‬חמש‪ ...‬ארבע‪ ...‬שלוש‪ ...‬שתיים‪ ...‬אחת‪...‬‬
‫היד שלה נשלחת לכפתור‪ ...‬בדיוק נשמע רחש מאחוריה‪ .‬לילי מופתעת ‪ -‬ואבנר נכנס‪.‬‬
‫*רובי שוט מהיר פן מלילי לאבנר‪. ..‬בלק‪.‬‬

‫סוף פרק ‪53‬‬

‫‪24 -‬‬