‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.

‬‬

‫השמיניה עונה שלישית‬

‫פרק ‪" :118‬אלכס"‬
‫מאת‪ :‬דפנה ממן‬

‫‪ .1‬בית דביר יום‬

‫הדוקטור‪ ,‬דגנית ואיה בסלון‪ .‬הדוקטור מודד לדגנית לחץ דם‪ .‬איה מהלכת במטבח עם‬
‫הפלאפון מנסה את ניני לשווא‬
‫קלדרון‬
‫‪...‬ועכשיו תפתחי את היד‪...‬‬
‫דגנית פותחת את היד המאוגרפת‪ .‬איה משאירה לניני הודעה‬
‫איה‬
‫ניני‪ ,‬זאת אני‪ .‬איפה אתה? תתקשר שאתה שומע‬
‫את ההודעה‪ .‬ביי‪.‬‬
‫מנתקת ונראית מודאגת‬
‫דגנית‬
‫מה הלחץ‪ ,‬הוא בטח עסוק‪...‬‬
‫איה‬
‫הוא לא זמין‪ .‬גם רוני לא עונה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫בטח הם בסרט או משהו‪.‬‬
‫ריאקשן על איה המודאגת (הרי היא יודעת שהם הלכו לשדוד את הבנק)‬
‫‪ .2‬חדר חקירות מועצה‬
‫המשך הסצנה‪...‬יואל מול השמיניה (ללא איה)‪ .‬הם כועסים על כך שהונו‪ ,‬הם גם‬
‫מוחמאים‪ ,‬אבל בעיקר מאוד מבולבלים‬
‫אדם‬
‫(ליואל) אז מה‪ ,‬אתה בכלל לא שוטר‪ ,‬זה מה‬
‫שאתה רוצה להגיד לי? כל הזמן הזה אתה היית‬
‫ב‪( ...‬מגוחך בעיניו השם עדיין) "מועצה"?‬
‫יואל לא עונה‬
‫אבי‬
‫אבל למה הייתם צריכים לעבוד עלינו ככה?‬
‫יואל לא עונה‬
‫אדם‬
‫(מתעצבן) הי‪ ...‬אתה מקשיב או מה?‬
‫רוני‬
‫נו יואל‪ ,‬זה לא פיר‪ .‬אנחנו לא יכולים לשבת ככה‬
‫שעות בלי לדעת כלום‪.‬‬
‫יואל מסתכל עליה‪ ,‬מהורהר‬
‫מיקה‬
‫‪...‬או לפחות תן לנו איזה משהו לאכול בינתיים‪.‬‬

‫יואל מחוייך וזחוח ומסמן לכולם (כל האלה שמהמועצה) לצאת‪ .‬הם קמים ויוצאים‪,‬‬
‫מופתעים קצת‪ .‬נשארים יואל ואלכס‪ .‬אלכס מביטה בהם ולוחשת משהו על אזנו‪ .‬הוא‬

‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מהנהן‪ .‬היא הולכת‪ .‬הוא נשאר‪ .‬לחישות של"מי זו??" בין השמיניה‪ .‬פאוזה דרמטית‬
‫של מבטים בו ושלו בהם‪( .‬לאורך הנאום קלוזים של השמיניה לעריכה דרמטית)‬
‫יואל‬
‫חבר'ה‪ ,‬אני מכיר אתכם לא מהיום‪ ,‬ואני יודע‬
‫שגם כשאתם מתעצבנים‪ ,‬יש לכם מספיק שכל‬
‫לראות מעבר לקצה האף שלכם‪( .‬פאוזה)‬
‫כל המשחק הקטן של היומיים האחרונים היה‬
‫בעיקר כדי להראות לקולגות שלי שמה שהם‬
‫שמעו עליכם באמת נכון‪ .‬החיים בנויים‬
‫מהזדמנויות‪ ,‬וזו הזדמנות של פעם בחיים‪ .‬יש‬
‫לכם שעה‪ .‬לא יותר‪ ,‬לא פחות‪ .‬בסוף השעה הזו‬
‫אני רוצה מכם תשובה ברורה‪ ,‬כן או לא לשאלה‬
‫אחת פשוטה‪ .‬מה אתם מוכנים לעשות כדי לעזור‬
‫למדינה שלכם?‬

‫משתררת דממה‪ ,‬הם בהלם‪.‬‬

‫רוני‬
‫מה זאת אומרת לעזור למדינה? אתם קשורים‬
‫לראש הממשלה?‬
‫יואל‬
‫אנחנו כפופים אליו‪ ,‬אבל לא מדווחים לו‪.‬‬
‫המועצה היא גוף עצמאי לגמרי‪ .‬אנחנו מדווחים‬
‫לעצמנו‪.‬‬
‫נטשה‬
‫רגע‪ ,‬ומה עם ההורים שלנו? מה נגיד להם?‬
‫יואל‬
‫(מחייך) חסרים לך תירוצים‪ ,‬נטשה? כבר שנתיים‬
‫שאתם לא משתפים אותם יותר מדי בחיים שלכם‪.‬‬
‫או שאני טועה‬
‫כולם מביטים זה בזה בהסכמה מסויימת‬
‫דורי‬
‫אוקיי‪ ,‬טוב‪ ,‬ומה עם ‪- -‬‬
‫יואל‬
‫(קוטע אותו) שמיניה‪ ,‬השאלה היא פשוטה‪ .‬האם‬
‫אתם מוכנים להפוך מחבורה של ילדים חכמים‬
‫שפותרים חידות ליחידה מבצעית מאומנת‪,‬‬
‫שיכולה באמת לשנות משהו‪ .‬יש לכם הזדמנות‬
‫נדירה לשנות את החיים שלכם ולהפוך את‬
‫העולם שלנו למקום קצת יותר טוב‪.‬‬
‫כולם שותקים בהלם‬
‫דורי‬
‫(בלחש כדי לשבור קצת את הפאתוס) רגע‪ ,‬משהו‬
‫לא בסדר בעולם ולא הודיעו לי?!‬

‫צוחקים‪ ...‬יואל מהסה אותם בתנועת יד‬

‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫יואל‬
‫כמו שאמרתי יש לכם שעה‪ .‬אם התשובה שלכם‬
‫היא כן‪ ,‬מצויין‪ .‬אם התשובה שלכם היא לא‪,‬‬
‫נשכח מכל מה שקרה היום‪ ,‬אתם תחזרו הביתה‪,‬‬
‫ולא תשמעו מאיתנו יותר‪ .‬ועוד משהו חשוב‪...‬‬
‫אנחנו רוצים את כולכם‪ ,‬או את אף אחד‪ .‬אם אין‬
‫ביניכם הסכמה מלאה – אין לנו מה לעשות‬
‫איתכם‪.‬‬
‫יואל מסתובב ומתחיל לצאת מהחדר‪ ,‬ניני עוצר אותו‬
‫ניני‬
‫שניה‪ ,‬יואל‪ .‬מה עם איה‪ ,‬היא לא נמצאת פה‪...‬‬
‫יואל‬
‫(פאוזה קטנטנה) ההצעה תקפה למי שנמצא פה‪...‬‬
‫שישים דקות שמיניה‪ .‬מעכשיו‪.‬‬
‫הולך‪ .‬כולם נשארים המומים‪ .‬מצלמה על ניני‪.‬‬
‫פתיח‬

‫‪ .3‬בית דביר המשך‬

‫איה ודגנית יושבות מול קלדרון‪ ,‬מתוחות‪ .‬אי אפשר לקרוא מהבעת הפנים שלו אם‬
‫קרה משהו‪ .‬הוא כותב מרשמים בשקט‪ .‬בסוף איה מתפרצת‬
‫איה‬
‫נו?!‬
‫דגנית‬
‫(נבוכה) איהל'ה‪( ....‬אחרי שלוש שניות) נו? הכל‬
‫בסדר?‬
‫קלדרון גומר לכתוב‪ ,‬מניח את העט בדרמטיות‬
‫קלדרון‬
‫אז ככה‪ ...‬יש לי חדשות טובות וחדשות עוד יותר‬
‫טובות‪ .‬החדשות הטובות היא שהילדודס בבטן‬
‫בריאים ושלמים ושאין שום סכנה‪ .‬החדשות העוד‬
‫יותר טובות היא שמעכשיו כל מה שאת עושה זה‬
‫לשכב במיטה‪ ,‬לקרוא ספרים ולראות טלוויזיה‪.‬‬
‫(פאוזה) כן??‬

‫דגנית מרימה גבה‪ ...‬קלדרון מסביר (בחיוך מקסים)‬

‫קלדרון‬
‫מהיום את בשמירת הריון‪.‬‬
‫דגנית‬
‫(מודאגת)מה‪ ...‬מה קרה?‬
‫קלדרון‬

‫‪3‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫לא קרה שום דבר‪ .‬תאומים זה תמיד היריון‬

‫בעייתי‪ ,‬וזה אומר שאת צריכה להיות זהירה‪.‬‬
‫(בוחן אותה) ונראה לי שאת התאמצת קצת יותר‬
‫מדי‬
‫איה‬
‫אמרתי לך לא להסתבך עם הפסטה (מלשינה‬
‫לקלדרון) היא עמדה שעות במטבח‬
‫דגנית‬
‫לא שעות‬
‫קלדרון‬
‫אז מהיום –(מביט באיה) איילת מבשלת‪.‬‬
‫איה‬
‫איה‪.‬‬
‫קלדרון‬
‫כן‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אבל דוקטור‪ ...‬אני לא יכולה לא לעשות כלום‬
‫כל היום‬
‫קלדרון‬
‫אני לא אמרתי שאת לא עושה כלום‪ .‬את עושה‬
‫הרבה‪ .‬כל מה שאת רוצה – אבל בשכיבה‪ .‬לא‬
‫להתאמץ‪ .‬בלי לצאת מהבית‪ ,‬בלי לעמוד הרבה‬
‫ולהשתדל לנוח כמה שיותר‪.‬‬
‫איה‬
‫בקיצור‪ ,‬את הולכת לטרטר את אבא‪.‬‬
‫דגנית‬
‫בזה את יכולה להיות בטוחה‪ .‬כמה זמן אני‬
‫צריכה להישאר ככה?‬
‫קלדרון‬
‫(מחייך) בערך שמונה שבועות‪ .‬עד שהחברלעך‬
‫יודיעו שנמאס להם בפנים‪ ,‬כן?‬
‫קלדרון קורץ לדגנית‬
‫‪ .4‬חדר חקירות מועצה‬
‫השמיניה בחדר‪.‬‬
‫דורי‬
‫טוב‪ ,‬בואו נעשה את זה קצר‪ .‬מי בעד להצטרף‬
‫למועצה?‬
‫ניצן‪ ,‬דורי ורוני מרימים יד‪ .‬מיקה מהססת‪ .‬מרימה את היד ומורידה‪ .‬ואז מרימה שוב‬
‫דורי‬
‫נו מיקה מה הסיפור‪?..‬‬
‫מיקה‬
‫לא יודעת‪ ...‬זאת לא כזאת החלטה קלה (מרימה‬
‫שוב)‪ .‬בעד‪ ,‬בעד‪.‬‬
‫דורי‬

‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מי נגד?‬
‫אדם אבי ניני ונטשה‪.‬‬
‫רוני‬
‫יש לנו תיקו‪ .‬ארבע ארבע‬

‫דורי‬
‫זה לא ממש תיקו‪ .‬אפילו אם אחד לא מסכים‪ ,‬אז‬
‫זה לא שווה כלום‪ .‬זה או הכל או כלום‪.‬‬
‫אבי‬
‫אז כלום‪ .‬בואו נגיד להם שלא ונעוף מפה כבר‪.‬‬
‫ניצן‬
‫יש לנו שעה להחליט‪.‬‬
‫אדם‬
‫אני כבר החלטתי‪ .‬כולם כבר החליטו‪ .‬על מה יש‬
‫לדבר?‬
‫רוני מביטה בניני‬
‫רוני‬
‫אולי נדבר על זה? למה אתם נגד בעצם?‬
‫ניני‬
‫למה אתם בעד? אתם לא רואים שמה הם‬
‫מדברים עליו‪ ..‬זה פי אלף יותר מסוכן מכל‬
‫הדברים הכי גרועים שעשינו‪...‬‬
‫נטשה‬
‫כן‪ ..‬ומה עם הקיץ הנורמלי שהבטחנו שיהיה לנו?‬
‫די‪ ,‬לא עושים יותר שטויות‪.‬‬
‫ניצן‬
‫"זה" לא שטויות‪" .‬זה" רציני מה שיואל אמר‬
‫אדם‬
‫היואל הזה‪...‬עשי לי טובה‪ .‬לא מאמין לאף מילה‬
‫שלו‪.‬‬
‫רוני‬
‫זה לא העניין‪ .‬לא שמעת מה הוא אמר? יש לנו‬
‫צ'אנס לעשות משהו טוב באמת בשביל המדינה‬
‫שלנו‪...‬‬
‫כולם מביטים בה במבט של רחמים על הפאתוס‬
‫אבי‬
‫מה זה?‬
‫רוני‬
‫מה מה זה‪ .‬לעשות משהו בשביל המדינה‪ .‬אני לא‬
‫מתביישת בזה‪ .‬אני חושבת שזה חשוב‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אז עוד שנתיים תלכי לצבא ותעזרי למדינה כמו‬
‫כולם‪ ,‬אבל למה עכשיו‪?..‬‬
‫אבי‬

‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(הרוס עדיין) איך האמנו להם?? איך אכלנו את‬

‫השקרים של ה"שכנה" הזאת בלי מלח‪...‬‬
‫מיקה‬
‫(חיוך מוגזם) טוב‪ ,‬היא לא היתה צריכה לעשות‬
‫הרבה‪ .‬היא בלונדינית‪.‬‬
‫ריאקשן נרגז של אבי‬
‫מיקה‬
‫(כאילו מתנצלת) רק אמרתי שבלונדיניות‪ ...‬אי‬
‫אפשר לסמוך עליהן‬
‫נטשה‬
‫תודה‪ ,‬מתוקה‪ .‬גם אני חולה עליך‬
‫מחייכות‬
‫אדם‬
‫היינו צריכים לעלות עליה ישר‪ .‬זה היה כזה‬
‫ברור‬
‫שתיקה‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אז מה‪ ,‬מצביעים שוב?‬
‫דורי‬
‫בשביל מה‪ .‬למה‪ ,‬מישהו שינה את הדעה שלו‪? ..‬‬
‫שתיקה מתוסכלת‬
‫‪ .5‬חדר איה‬

‫איה מוטרדת מסתובבת בחדר‪ .‬מרימה טלפון‪ ,‬בודקת שאף אחד לא שומע‪.‬‬
‫יומנאית (‪)voice‬‬
‫משטרת ישראל שלום‬
‫איה‬
‫(לוחשת) הלו‪ ,‬הגעתי למשטרה? יש לי שאלה‪..‬‬
‫אולי זה נשמע קצת מוזר‪ ,‬אבל רציתי לדעת אם‪..‬‬
‫אה‪ ..‬אם קיבלתם דיווח על שוד בנק?‬
‫יומנאית (‪)voice‬‬
‫את רוצה לדווח על שוד?‬
‫איה‬
‫(מהססת) לא‪ ,‬רציתי לדעת אם קיבלתם כבר‬
‫דיווח‬
‫יומנאית (‪)voice‬‬
‫באיזה בנק? עם מי אני מדברת?‬
‫איה מבינה שלא היה שוד‪ ,‬נאנחת בהקלה‬
‫איה‬
‫לא חשוב תודה‬
‫מנתקת‪ .‬סוגרת‪ ...‬יוצאת מהחדר‪.‬‬
‫‪ .6‬בית דביר‬
‫הדוקטור מסיים את הטיפול ומכניס דברים לתיק‪.‬‬
‫קלדרון‬

‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫לא לשכוח‪ .‬לשתות הרבה מים‪ ,‬לנוח‪ ,‬לא‬

‫להתרוצץ‪ .‬השניים שלך בבטן כבר מתרוצצים‬
‫מספיק‪ ,‬כן?‬
‫דגנית‬
‫(מושיטה יד ללחיצה) דוקטור‪ ,‬תודה רבה לך‪ .‬אני‬
‫הרבה יותר רגועה עכשיו‪.‬‬
‫קלדרון‬
‫(לוחץ לה את היד) בשביל זה אני פה‪ ,‬כן?‬
‫דגנית קמה ללוות אותו‬
‫דגנית‬
‫אתה יודע איך יוצאים מפה? שמאלה מהרחוב ואז‬
‫שמאלה לכביש הראשי‪.‬‬
‫איה נכנסת‬
‫איה‬
‫מה את עושה‪ ?..‬חשבתי שאת צריכה לנוח‪...‬‬
‫קלדרון‬
‫לא צריך להגזים‪ ,‬חמודה‪ .‬אמא שלך (מבט איה‬
‫בדגנית) לא אסיר ציון‪ .‬מותר להסתובב‪ .‬רק לא‬
‫להגזים‪.‬‬
‫דגנית מתיישבת שוב‪.‬‬
‫דגנית‬
‫דוקטור‪ ,‬שוב תודה על הכל‪ .‬ד"ר בלום צדק‬
‫כשהוא המליץ לי עליך‪ ..‬אני מקווה שהוא לא‬
‫יכעס עלי כשהוא יחזור וימצא אותי בשמירת‬
‫הריון‪..‬‬
‫קלדרון מחייך במבוכה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫מה?‬
‫קלדרון‬
‫אני מבין שלא שמעת‪.‬‬
‫דגנית‬
‫מה?‬
‫קלדרון‬
‫אפרים‪ ..‬דוקטור בלום‪ ..‬הוא‪( ..‬מכחכח בגרונו‬
‫במבוכה) הוא היתה לו תאונה‪.‬‬
‫איה‬
‫איזו תאונה? מה קרה?‬
‫דגנית‬
‫הוא בסדר?‬
‫קלדרון‬
‫הוא נסע לדרום אמריקה ועלה שם על מטוס קטן‬
‫להגיע לאחד הכפרים‪ ...‬כנראה שהיתה איזו‬
‫תקלה במטוס‪ ..‬והוא התרסק‪ .‬קאפוט‪.‬‬
‫דגנית מביטה באיה שמחווירה ומתיישבת‪.‬‬
‫קלדרון‬
‫אני מצטער‪( .‬לאיה) את הכרת אותו טוב‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫איה‬
‫לא‪ ,‬אני‪..‬‬
‫מפסיקה לדבר ורק מנידה ראשה לשלילה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אז מה‪ ,‬הוא‪ ..‬מצאו אותו?‬
‫קלדרון‬
‫לא מוצאים אותו‪ .‬לא אותו ולא גופה‪ .‬שום כלום‪.‬‬
‫מחפשים בכל האיזור‪ .‬אולי ימצאו‪.‬‬
‫ריאקשן איה‪ ...‬משהו לא בסדר בסיפור שלו‪...‬‬
‫בינתיים קלדרון נזכר במשהו‪ ,‬שולף קופסה עם טבליות‬
‫קלדרון‬
‫הדבר הכי חשוב כמעט שכחתי‪.‬‬
‫איה מסתכלת על הקופסה בסקרנות‬
‫איה‬
‫מה זה?‬
‫קלדרון‬
‫(בצחוק‪ ,‬אבל בעצם מזהיר) זה לא בשבילך‪ .‬זה‬
‫בשביל האמא שלך‪ ,‬שתרגיש יותר טוב‪.‬‬
‫איה‬
‫היא לא‪...‬‬
‫קלדרון‬
‫מה‪?..‬‬
‫דגנית‬
‫איה היא הבת של החבר שלי‪...‬‬
‫קלדרון‬
‫אה‪ ...‬משפחה מודרנית‪.‬‬

‫מושיט לדגנית את הקופסה‬

‫איה‬
‫מה התרופה הזאת עושה?‬
‫קלדרון‬
‫פעם ביום‪ ,‬אחרי ארוחת בוקר‪ .‬לא לשכוח‪.‬‬
‫תתקשרי אם יש בעיות‪ ,‬אבל לא יהיו בעיות‪.‬‬
‫הכל יהיה בסדר‪ .‬פעם ביום‪ ,‬אחרי ארוחת בוקר‬
‫ואת כמו חדשה‪ .‬סיכמנו‪( ?..‬מהנהנת) יוצא מן‬
‫הכלל‪( .‬יהיה הביטוי הקבוע שלו)‬
‫הוא יוצא משם‪ ,‬איה עוקבת אחריו במבטו‪ .‬כשהוא נעלם‪ ,‬היא לוקחת את הקופסה‬
‫מדגנית‪ ,‬מסתכלת עליה‪.‬‬
‫איה‬
‫קסנופן? את מכירה את זה?‬
‫דגנית‬
‫(משכת בכתפיה) מאיפה לי‪ .‬עוד לא הייתי‬
‫בשמירת היריון‬
‫איה‬
‫מה זה עושה בכלל הדבר הזה?‬

‫‪8‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דגנית לוקחת בחזרה את הקופסה‪ ,‬מוציאה כדור‬

‫דגנית‬
‫תכף נדע‬
‫איה‬
‫אולי לא תקחי אותו?‬
‫דגנית‬
‫למה לא?‬
‫איה‬
‫למה‪ ?...‬לא יודעת למה‪ .‬את יכולה גם בלי זה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫משהו נראה לך לא בסדר?‬
‫איה‬
‫(מנידה בראשה) הכל נראה יותר מדי בסדר‪.‬‬
‫הוא‪ ..‬אני לא יודעת‪ ..‬נחמד מדי‪.‬‬
‫דגנית‬
‫זהו‪ ,‬גם להיות נחמד מדי כבר אסור? איה‪ ,‬בחייך‪.‬‬
‫דוקטור בלום המליץ עליו‬
‫איה‬
‫דוקטור בלום‪ ...‬שאיפה הוא עכשיו‪?...‬‬
‫דגנית‬
‫אוי נו‪ .‬איהל'ה‪...‬‬
‫דגנית מתכופפת לקנקן‪ ...‬איה מוזגת לה מים מקנקן שעל השולחן‪ ,‬דגנית מוציאה‬
‫כדור אחד‪ .‬איה מסתכלת עליה בחוסר נוחות‪ ,‬דגנית משחקת עם הכדור‪ ,‬עדיין לא‬
‫לוקחת אותו‬
‫איה‬
‫זה לא נראה לך מוזר‪ ...‬הסיפור הזה על‬
‫ההתרסקות‪??..‬‬
‫מבט דגנית‪ .‬מבינה את הרגישות‪.‬‬
‫‪ .7‬סיקוונס שיחות זוגות חדר חקירות מועצה ‪ 1‬אדם ניצן‬
‫אדם וניצן מסתודדים בפינה‪ ..‬השאר ברקע‪ .‬רוני וניני בפינה מנוגדת‪.‬‬
‫ניצן‬
‫נו?‬
‫אדם‬
‫אין לי מה להגיד יותר‪ .‬אמרתי כל מה שאני‬
‫חושב‪.‬‬
‫ניצן‬
‫אני מכירה אותך‪ .‬זה לא מתאים לך‪ .‬למה באמת‬
‫אתה נגד?‬
‫אדם‬
‫אמרתי לך‪ .‬אני לא קונה את הבולשיט הזה‪ .‬פעם‬
‫אחת עבדו עלי זה מספיק‪.‬‬
‫ניצן‬

‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫טוב נו‪ ,‬אז נניח שהם עובדים עלינו‪ ...‬נניח‪ ...‬אם‬

‫זה באמת ככה‪ ,‬נדע את זה מהר מאוד‪ .‬אין לנו מה‬
‫להפסיד‪.‬‬
‫אדם‬
‫אני לא יודע‪.‬‬
‫ניצן‬
‫אתה חושב שהם ארגנו את כל הסיפור הזה‬
‫בשביל בדיחה מטומטמת? (אדם לא עונה)‬
‫אתה יודע משהו גם לי לא נראה‪ .‬אבל לא נראה‬
‫לי שזאת הסיבה שאתה נגד‪ .‬זה אתה זה שעובד‬
‫עלי פה‪.‬‬
‫אדם‬
‫ואללה‪ ?...‬אז מה הסיבה‪?...‬‬
‫ניצן מסתכלת עליו במבט של "אתה יודע מה"‬
‫אדם‬
‫מה‪ ...‬אל תגידי לי ש‪ ...‬נו ניצן‪...‬‬

‫‪ .8‬המשך סיקוונס חדר חקירות שיחה ‪ 2‬רוני ניני‬

‫רוני מנסה לשכנע את ניני שנשאר מבוצר בעמדה שלו‪.‬‬
‫רוני‬
‫אוקיי‪ ,‬תראה‪ .‬אתה בן אדם הכי הגיוני שאני‬
‫מכירה‪...‬‬
‫ניני‬
‫אז זאת הטקטיקה שלך לשכנע אותי‪ ,‬להתחיל עם‬
‫מחמאות‪?...‬‬
‫רוני‬
‫יש לך בעיה עם זה‪?..‬‬
‫ניני‬
‫ממש לא‪.‬‬
‫רוני‬
‫יופי‪ .‬אז תחשוב על זה בהגיון‪ :‬הם לא יכולים‬
‫להכריח אותנו לעשות משהו שאנחנו לא רוצים‪,‬‬
‫נכון? אז מה אכפת לנו לתת להם צ'אנס?‬
‫מקסימום – נפרוש‪.‬‬
‫ניני‬
‫אם אני הכי הגיוני את הכי תמימה‪ .‬זה לא משחק‬
‫הדבר הזה‪ .‬אי אפשר להפסיק באמצע‪ ...‬מה‪,‬‬
‫אומרים "פוס"??? זה לא עובד ככה‪...‬‬
‫רוני‬
‫(פאוזה) אז אתה עדיין נגד‪.‬‬
‫ניני‬
‫אז את עדיין בעד‪.‬‬
‫מבט ביניהם‪ ...‬חיוך‪ .‬אך גם תסכול‪.‬‬

‫‪ .9‬המשך סיקוונס חדר חקירות שיחה ‪ 3‬מיקה ונטשה‬

‫‪10‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫נטשה ומיקה‬
‫נטשה‬
‫תגידי לי ממתי את נהית כזאת קרבית? עוד שניה‬
‫ואת מתנדבת לסיירת‬
‫מיקה‬
‫(מפוקקת את האצבעות בחשיבות) מותק שלי‪,‬‬
‫מאז שכיסחנו את המפגרים ההם מסקורפיו‬
‫במצפה‪ ..‬נהייתי קצת חלודה‪ ..‬אני צריכה‬
‫להתאמן‬
‫נטשה‬
‫נו‪ .‬מיקה שקד‪ :‬ביום – פסנתרנית שברירית‪.‬‬
‫בערב – לוחם קומנדו שעיר‪.‬‬
‫מיקה‬
‫שעירה אמא שלך‪.‬‬

‫‪ .10‬המשך סיקוונס חדר חקירות שיחה ‪ 4‬דורי ואבי‬

‫אבי ודורי‪ ,‬אבי כולו עצבני‪.‬‬
‫אבי‬
‫(פרצוף נגעל) ‪...‬ישבה שם מולי בוכה‪ .‬דמעות‬
‫אמיתיות‪ .‬לא תגיד סתם עושה את עצמה‪ .‬בוכה‬
‫על אמת‪ .‬אתה מבין מה אני אומר לך?‬
‫דורי‬
‫כן‪ .‬שהיא ממש שחקנית טובה‪.‬‬
‫אבי‬
‫לא‪ .‬נו‪ .‬היא עבדה עלי‪ .‬האמנתי לה שהיא‬
‫בצרות‪ .‬ובגללה‪ ...‬רק תחשוב שהיו תופסים‬
‫אותנו היינו יושבים בכלא עשרים שנה‪...‬‬
‫דורי‬
‫יא דפוק‪ .‬הרי לא היתה חטיפה ולא היה שוד‬
‫בנק‪ ...‬אם מישהו היה מכניס אותך לכלא זה על‬
‫זה שרימית אתמול את ניצן בשש בש‪( .‬פאוזה‬
‫לריאקשן אבי) ראיתי אותך‪.‬‬
‫אבי במבט של "‪" GIVE ME A BREAK‬‬

‫‪ .11‬המשך שיחות זוגות חדר חקירות מועצה ‪ 1‬אדם ניצן‬

‫ניצן ואדם‪.‬‬
‫אדם‬
‫(מבואס) אמרתי לך אלף פעם שאיה זה משהו‬
‫שהיה ונגמר‪.‬‬
‫ניצן‬
‫טוב‪ .‬תשכח מזה‪.‬‬
‫אדם‬
‫ניצן‪..‬‬
‫ניצן‬

‫‪11‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫תשכח מזה‪ .‬לא אמרתי כלום‪.‬‬

‫אדם נותן לה יד‪..‬‬
‫אדם‬
‫(מחייך) לא הספיק לך את‪ ,‬אה?‬
‫ניצן‬
‫מה זאת אומרת?‬
‫אדם‬
‫את‪ ,‬גם אם היו מציעים לך להצטרף לחמאס היית‬
‫מסכימה‪ .‬מועצה מה מועצה‪ ,‬את רוצה אקשן‪.‬‬
‫ניצן‬
‫לא נכון‪..‬‬
‫אדם‬
‫(ממשיך) את פשוט מתה להביא מכות לאנשים‪..‬‬
‫בעיטות‪ ,‬אגרופים‪ ..‬אני מכיר אותך‬
‫ניצן‬
‫(בחיוך מיתמם) אין לי מושג על מה אתה מדבר‬
‫(מביאה לו בוקס בבטן)‬
‫מתקוטטים בכיף‪.‬‬

‫‪ .12‬בית דביר‬
‫דגנית בולעת את הכדור‪...‬‬
‫איה‬
‫דגנית למה שלא תחליפי רופא וזהו? פשוט נמצא‬
‫מישהו אחר‪.‬‬
‫דגנית‬
‫תגידי מה עובר עליך? אני מרגישה כאילו אני‬
‫מדברת עם סבתא שלי‪ .‬עוד שניה את סורגת לי‬
‫צעיף עם משבצות‪.‬‬
‫איה‬
‫אני אומרת לך שמשהו לא בסדר‪.‬‬
‫דגנית‬
‫איה‪ ,‬די‪ ,‬נו‪ .‬את עושה עניין כשאין עניין‪.‬‬
‫איה‬
‫אני רק זהירה!‬
‫דגנית‬
‫זה בסדר להיות זהיר‪ ,‬אבל לא צריך להיות‬
‫היסטרי‪.‬‬
‫איה‬
‫(בכעס) אני היסטרית? (לעצמה‪ ,‬שלא יהיה‬
‫בדיחתי) אני לא היסטרית‪...‬‬
‫דגנית‬

‫‪12‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(מנסה לדבר לאט ובשקט) אני לא אומרת שאת‬

‫היסטרית‪ ,‬אבל אני אומרת שאת קצת מגזימה‬
‫ובלי סיבה אמיתית‪ .‬ואני מבינה שאת‪( ...‬משנה‬
‫את המשפט) אני מבינה את ההרגשה שלך‪ ,‬אבל‬
‫את לא מתבססת על כלום‪.‬‬
‫איה מושכת כתפיים‪.‬‬
‫דגנית‬
‫(מונה באצבעות) איה‪ ,‬קיבלנו המלצות מצוינות‬
‫עליו מדוקטור בלום‪ .‬דוקטור קלדרון הוא רופא‬
‫מצוין‪ .‬הוא נחמד‪ ,‬הוא הגיע עד אלינו‪ ,‬הוא נתן‬
‫לי מרשמים‪ ,‬הוא אפילו אהב את הקפה שהכנתי‬
‫לו‪ .‬בחיי שאני לא ‪...‬‬
‫דדי ובן בן נכנסים‬
‫דדי‬
‫תשמעו‪ ...‬הצלחה כבירה! אחרי שני נסיונות‬
‫כושלים‪ ,‬הצלחנו להעיף את הטיסן‪( .‬לבן בן)‬
‫נכון?‬

‫בן בן נחנק מצחוק (מכיוון שדדי משקר) ורק עושה "כן" עם הראש‬
‫דדי‬
‫טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬נרד מזה‪ .‬היה כשלון מחפיר‪( .‬לבן בן)‬
‫שחקן אתה כבר לא תהיה‪.‬‬
‫דדי מבחין בכדורים שעל השולחן‪ ,‬ממהר לדגנית‬
‫דדי‬
‫ֵה יי‪ ,‬מה שלומך? הכל בסדר‪?..‬‬

‫דגנית מחבקת אותו‪ ,‬עדיין מתח בין איה לדגנית‪.‬‬

‫‪ .13‬המשך סיקוונס חדר חקירות שיחה ‪ 2‬רוני ניני‬

‫רוני וניני‬
‫רוני‬
‫(מהססת) ניני מה אני אעשה זה נראה לי חשוב‪...‬‬
‫ניני‬
‫רק תחשבי על זה שניה‪ ...‬זה כאילו‪ ,‬אחרי כל מה‬
‫שעברנו לא למדנו כלום‪ ...‬שוב פעם להסתבך עם‬
‫איזה "פרוייקט סודי"?‬
‫רוני‬
‫הלו הלו‪ .‬אני צריכה להזכיר לך איזו בחורה‬
‫מדהימה פגשת בזכות הפרויקט הסודי האחרון‬
‫שהיית בו? קצת כבוד לפרויקטים הסודיים‪.‬‬
‫ניני‬
‫(מיתמם) אני לא זוכר שום בחורה מדהימה‬
‫רוני‬
‫בוא בוא אני אזכיר לך‪.‬‬
‫מתנשקים‬

‫‪13‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫‪ .14‬בית דביר המשך‬

‫דדי‬
‫שמירת הריון‪?...‬‬
‫דגנית‬
‫כן‪.‬‬
‫בן בן‬
‫מה יש לשמור על ההיריון?‬
‫דגנית‬
‫(פורעת לו את השיער) עד שהתאומים יוולדו ‪- -‬‬
‫איה‬
‫(מחקה את קלדרון) "עד שהחברלעך יודיעו‬
‫שנמאס להם בפנים‪ ,‬כן?"‬
‫דגנית‬
‫אני פשוט צריכה להיזהר יותר‪ ,‬ולא להתאמץ‪.‬‬
‫בן בן‬
‫(מבואס) אה‪.‬‬
‫איה‬
‫(מעלה עוד ארגומנט) אנחנו לא יודעים כלום על‬
‫הכדור הזה שהוא נתן לה‪..‬‬
‫דגנית‬
‫טוב לא למדנו רפואה שבע שנים‪...‬‬
‫איה‬
‫חכה אבא זה לא הכל‪ .‬שאלנו אותו על דוקטור‬
‫בלום והוא אמר שהיתה לו תאונת מטוס‪ .‬שמעת‬
‫פעם על משהו יותר חשוד מזה?‬
‫דדי מביט אל דגנית‪ ...‬איה ומטוסים‪...‬‬
‫איה‬
‫אבא‪ ,‬תעשה לי טובה‪ ,‬בוא נמצא לדגנית רופא‬
‫אחר וזהו‪ .‬מה אכפת לנו?‬
‫דגנית‬
‫איה מותק הוא בסדר‪ .‬באמת שלא צריך‪.‬‬
‫דדי מסתכל על דגנית ואיה‪ ...‬ברור שמצדד בדגנית‬
‫בן בן‬
‫אמא‪ ,‬זה שאת בשמירת היריון זה אומר שאנחנו‬
‫לא נוסעים לאילת?‬

‫איה מתעצבנת מחוסר היחס‪ .‬יוצאת מהחדר‪( .‬לא באופן מוגזם)‬

‫‪ .15‬חדר חקירות מועצה‬

‫כולם במרכז‪.‬‬
‫ניצן‬
‫אוקיי‪ ,‬הצבעה חדשה‪ .‬מי בעד?‬
‫ניצן‪ ,‬מיקה‪ ,‬רוני‪ ,‬דורי ואדם מרימים יד‪.‬‬

‫‪14‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אבי‬
‫(לאדם) מה קרה?‬
‫אדם‬
‫כלום לא קרה‪ .‬ניצן צודקת‪ .‬אם הם משקרים‪ ,‬אז‬
‫ממילא נעלה על זה‪.‬‬
‫אבי‬
‫לא עלינו על זה הבוקר בבנק‪.‬‬
‫אדם‬
‫טוב מה יש‪ ,‬אסור כבר לשנות דעה?‬
‫מיקה‬
‫נטשה‪?..‬‬
‫נטשה‬
‫האמת? לא בא לי להרוס לעצמי את הלימודים‪.‬‬
‫השנה זה י"א‪ .‬זאת השנה הכי קשה‪ .‬יש איזה‬
‫חמש בגרויות‪ .‬גם ככה זה יהיה קריעה‪ ,‬ועוד עם‬
‫המועצה? לא נוכל גם וגם‬
‫רוני‬
‫ואללה… לא חשבתי על זה‪..‬‬
‫דורי‬
‫אויש תעשו לי טובה … קטן עלינו לימודים‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אפילו אתה לא כזה גאון‪ .‬להזכיר לך את ה‪65‬‬
‫שלך בספרות?‬
‫מיקה‬
‫רבאק אנחנו בתחילת יולי‪ ...‬אפשר לא לדבר על‬
‫בית ספר‪ ?..‬תחשבו רק שישלחו אותנו למשימה‬
‫בחו"ל‪..‬‬
‫אבי‬
‫יופי מיקה‪ .‬נצטרף למועצה בשביל דיוטי פרי‪.‬‬
‫ניני‬
‫הוא צודק‪ .‬אם הם ישלחו אותנו לחו"ל זה לא‬
‫בשביל לעשות שופינג וללכת ליורודיסני‪.‬‬
‫מצטער אבל אני עדיין נגד‪.‬‬
‫נטשה‬
‫גם אני‬
‫אבי‬
‫גם אני‪ .‬ואני מקווה שהם מקליטים אותנו‬
‫ושומעים את הכל‪( .‬פונה לאיזו נקודה בקיר‪,‬‬
‫כאילו יש שם מצלמה ומדבר אליהם) אז בפעם‬
‫הבאה שאתם רוצים שמישהו יצטרף אליכם‪,‬‬
‫כדאי מאד ש…‬
‫‪.‬‬
‫הדלת פתאום נפתחות וניצב (*הפקה חשוב! לא כל ניצב מטייק ‪ 2‬יכול להראות אמין‬
‫כסוכן יחידה חשאית‪ .‬צריכים להיות גבוהים מחוטבים ונאים) ‪ ,‬לבוש חולצה לבנה‬

‫‪15‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ועניבה שחורה (מהיום פק"ל לניצבים במועצה הלבוש הזה)‪ .‬ניגש לאבי‪ ,‬שם לו שק‬
‫שחור על פניו‬
‫אבי‬
‫מה אתה עושה?‬
‫אבי מנסה להתנגד‪ ,‬אבל הניצב תופס אותו חזק ואבי מוותר‪ .‬הוא לוקח אותו החוצה‬
‫מול מבטיהם הנדהמים של השאר‪.‬‬
‫כולם‬
‫לאן אתה לוקח אותו‪ / ?..‬יואל! ‪ /‬אבי…‬

‫‪ .16‬מסדרון מועצה‬
‫הניצב מוביל את אבי דרך המשרדים של המועצה (אנשים עובדים‪ ,‬טלפונים‪ ,‬נראה‬
‫הכל מאד שגרתי ונטול זוהר) לדלת צדדית‪.‬‬

‫‪ .17‬חדר חקירות מועצה‬

‫כולם חוץ מאבי‪ .‬מודאגים‬
‫אדם‬
‫(לחוץ) אמרתי לכם…עכשיו אתם רואים?‬
‫ניני‬
‫ברור‪ .‬מה חשבנו‪ ,‬שלא יהיו כאן מצלמות‪...‬‬
‫מיקה‬
‫דורי! תמצא את זה!‬
‫דורי קם מחפש בחדר אחרי מכשירי ציתות‬

‫אדם‬
‫(לניצן) עכשיו את מרוצה‪ ?..‬לכי תדעי מה הם‬
‫הולכים לעשות לו‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(מסווה את דאגתה) לא נראה לי שהם יעשו לו‬
‫משהו… מה…בטח סתם רוצים להפחיד אותנו…‬
‫נטשה‬
‫מה אתם חושבים שהם עושים לו?‬
‫דורי‬
‫תגידו לי‪ ,‬מה הקטע שלכם? תרגיעו… לא יקרה‬
‫כלום…‪.‬‬
‫נטשה‬
‫תגיד את זה לאבי‪ .‬למרות שאני לא בטוחה שהוא‬
‫ישמע אותך ככה עם השק על הראש‪.‬‬

‫‪ .18‬משרד במועצה‬
‫האיש מוביל את אבי לאחד המשרדים ועוזב אותו שם‪ .‬אבי מחכה‪ .‬ואז נשמע‬
‫דפי‬
‫היי אבי‬

‫‪ .19‬חדר איה‬

‫‪16‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫איה מול המחשב מתקתקת משהו‪ ...‬מוצאת אתר כלשהו‪ ...‬מרימה טלפון ומחייגת‪..‬‬
‫פקיד (‪)VO‬‬
‫בנק אלון‬
‫איה‬
‫שלום‪ ,‬הסניף שלכם היום כרגיל?‬
‫פקיד (‪)VO‬‬
‫בין ‪.18:30 – 16:00‬‬
‫איה‬
‫והכל כרגיל?‬
‫פקיד (‪)VO‬‬
‫אפשר לעזור לך במשהו‪??..‬‬
‫איה‬
‫אז הכל בסדר‪.‬‬
‫פקיד (‪)VO‬‬
‫בסדר‪ ...‬יש לך חשבון אצלנו…?‬
‫איה‬
‫לא‪ ...‬תודה‪...‬‬
‫איה מנתקת‪ ,‬מבינה שלא היה שוד‪ .‬דפיקה ונכנס בן בן ‪.‬‬
‫בן בן‬
‫איפה ניני?‬
‫איה‬
‫לא יודעת‪ .‬למה?‬
‫בן בן‬
‫הם הלכו לשחרר את דפי?‬
‫איה‬
‫למה אתה שואל אותי שאלות שאתה יודע שאני‬
‫לא יכולה לענות עליהן?‬
‫בן בן‬
‫זה בסדר‪ ,‬כבר ענית‬
‫מחייך מרוצה מעצמו‪ ,‬איה מחייכת אליו בחזרה‪.‬‬
‫בן בן‬
‫את יודעת מה מוזר אבל? לא שמעתי כלום על זה‬
‫שחטפו אותה‪ ...‬בדקתי בעיתון‪ ...‬ובטלויזיה‪...‬‬
‫לא היה כלום‪.‬‬

‫איה מושכת כתפיים‪ ,‬מנסה בינתיים לחייג‪.‬‬

‫איה‬
‫הגיוני דווקא‪ .‬בטח השתיקו את זה‪ .‬לא רצו שזה‬
‫יתפרסם‪.‬‬
‫בן בן‬
‫ואללה‪ .‬את מנסה את ניני?‬
‫מהנהנת‪ .‬ניני עדיין לא זמין‪.‬‬
‫בן בן‬
‫הוא לא עונה‪?...‬‬

‫‪17‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫איה מביטה בו במבט שגורם לו למשוך בכתפיו וללכת‪ .‬איה לבד‪ .‬נכנסת למיטה עם‬
‫ספר (אותו "תולדות האהבה" מהפרק הקודם)‪ .‬מנסה לקרוא‪ .‬מורידה אותו‪ ...‬מוטרדת‪.‬‬

‫‪ .20‬משרד במועצה המשך‬

‫דפי ואבי‬
‫דפי‬
‫אבי‪ ,‬אתה יכול לשבת‪.‬‬
‫אבי מתמהמה‪ ,‬לבסוף מתיישב‬
‫דפי‬
‫אני חייבת לך התנצלות על כל מה שקרה‪ .‬בטח‬
‫כבר הבנת שאני עובדת במועצה‪ .‬אני לא יכולה‬
‫לספר לך יותר מזה‪ ..‬אבל אני רוצה שתדע שלא‬
‫נהניתי לשקר לכם‪ ..‬לך‪...‬‬
‫אבי‬
‫(עדיין פגוע) מה השם האמיתי שלך‪?..‬‬
‫דפי‬
‫(מחייכת) עדיין דפי‪ ...‬אבי תאמין לי שלעומת‬
‫שאר הדברים שאנחנו עושים פה‪ ,‬זה באמת לא‬
‫רציני‪ .‬זה היה רק כדי שנהיה בטוחים שאתם‬
‫מסוגלים‪...‬ואחרי שהבנו שכן‪ ,‬אני מאוד מקווה‬
‫שתחליטו להצטרף אלינו‪.‬‬
‫אבי‬
‫למה לנו?‬
‫דפי‬
‫למה? כי אנחנו עושים כאן דברים גדולים‬
‫וחשובים‪ ...‬באמת‪.‬‬
‫אבי‬
‫תגידי‪ ,‬בת כמה את בכלל?‬
‫דפי‬
‫‪ 18‬וקצת‪ ...‬למה? אני נראית יותר‪?..‬‬
‫אבי‬
‫לא את נראית פחות‪ ...‬איך גייסו אותך לעסק‬
‫הזה?‬
‫דפי‬
‫אני לא יכולה לדבר על זה כרגע‪ .‬אני רק יכולה‬
‫להגיד לך‪ ,‬לגביך‪ ,‬שמאוד מעריכים אותך‬
‫במועצה‪.‬‬
‫אבי‬
‫אותי?‬
‫דפי‬
‫כן‪ .‬אני לא יודעת אם בכלל מותר לי להגיד לך‪,‬‬
‫אבל אתה סומנת להיות מפקד היחידה‬
‫אבי‬
‫(מופתע) מפקד‪?...‬‬
‫דפי‬

‫‪18‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מפקד‪ ,‬של היחידה שלכם‪.‬‬

‫אבי‬
‫יחידה‪ ?..‬הא‪ ,‬פתאום נהיינו יחידה‪..‬‬
‫דפי‬
‫כמובן שזה נשאר ביני ובינך‪( .‬פאוזה) אין הרבה‬
‫זמן‪ ...‬תחזור לחבר'ה‪ ,‬תעשו את החשבון שלכם‪.‬‬
‫רק תזכרו‪ ...‬או כולם או אף אחד‪ .‬ורק בשביל‬
‫שההחלטה תהיה יותר מאוזנת‪..‬‬
‫דפי נותנת לו ערימת מעטפות חומות גדולות סגורות בחותם שעווה (על כל אחת שם‬
‫של אחד מהשמיניה)‬
‫דפי‬
‫זה בשבילכם‪.‬‬
‫היא עוזבת את המשרד ומשאירה אותו מבולבל עם כל המעטפות‪.‬‬
‫‪ .21‬חדר חקירות מועצה‬
‫כולם מסתכלים בערימת המעטפות‪ .‬ניצן שולחת יד למעטפה עם הצבע שלה‬
‫רוני‬
‫חכי שניה‪ ,‬זה בטח עוד טריק שלהם‪ .‬אולי זה‬
‫משהו שאנחנו צריכים להתאפק ולא לפתוח‪?..‬‬
‫ניצן‬
‫נו‪...‬‬
‫אבל מחזירה את המעטפה למקום‬
‫אדם‬
‫אז בשביל זה שמו לך שק על הראש? שתביא את‬
‫המעטפות?‬
‫אבי‬
‫כן‪ ,‬בערך‪.‬‬
‫דורי‬
‫מה עוד היא אמרה לך שם?‬
‫אבי‬
‫לא הרבה‪ .‬רק שהיא מצטערת על הכל‪ .‬ו‪..‬זהו‪.‬‬
‫ניצן‬
‫למה אבל היא קראה רק לך? נדלקה עליך על‬
‫אמת זאתי אה?‬
‫מבטים זועמים מרוני ונטשה‪ ,‬מיקה לא מגיבה‬
‫ניצן‬
‫מה‪ ,‬בדיחה‪.‬‬
‫אבי‬
‫איזה נדלקה‪ .‬אבל כן הבנתי שזו תהיה טעות‬
‫ענקית לוותר על זה‪.‬‬
‫ניני‬
‫(פאוזה מופתעת) אז גם אתה בעד עכשיו?‬
‫אבי‬
‫מה אכפת לנו בעצם לתת לזה צ'אנס?‬
‫ניצן‬

‫‪19‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫טוב‪ ,‬נמאס לי‪ .‬אני פותחת‬

‫ניצן לוקחת ופותחת את המעטפה שלה‪ .‬היא בהלם‬
‫ניצן‬
‫די‪..‬‬
‫כולם‬
‫מה ‪ /‬מה זה?‬
‫מיקה ממהרת לפתוח את שלה‬
‫מיקה‬
‫או‪ ..‬מיי‪ ...‬גוד‪...‬‬
‫כולם פותחים‪...‬‬
‫אבי‬
‫(בהלם) זה‪ ..‬זה התעודת בגרות… שלי…‬
‫הוא מסובב את הנייר ומראה להם את התעודה‬
‫(*ארט להכין שמונה תעודות בגרות הכי אותנטיות שאפשר)‬

‫‪ .22‬מרפסת דביר יום‬

‫דדי ודגנית‬
‫דדי‬
‫אני לא מקנא בך‪ ....‬מסכנה שלי‪..‬‬
‫דגנית‬
‫תקנא‪ ,‬תקנא‪ .‬זה אתה שהולך לעבוד קשה‪.‬‬
‫דדי מחייך‬
‫דגנית‬
‫נו מה זה שמירת היריון קטנה בשבילנו? עברנו‬
‫דברים קצת יותר קשים מזה‪.‬‬
‫דדי‬
‫(בחיוך) כן‪ ...‬רק לפני שעה הטסתי לתוך אגם‬
‫טיסן שלקח לי חודשיים לבנות‪...‬‬
‫דגנית‬
‫אתה לא מבין בכלל כמה זה עושה אותי‬
‫מאושרת‪ ,‬שאתם מסתדרים ככה‪ .‬אתה יודע שבן‬
‫בן כל כך צריך את זה מאז ששלומיק שוב נסע‪...‬‬
‫דדי‬
‫כן‪ ..‬זה בטח לא פשוט בשבילו‪ .‬עם כל האחים‬
‫שנחתו עליו פתאום‪...‬‬
‫דגנית‬
‫והשניים שינחתו עליו עוד חודשיים‪...‬‬
‫דדי‬
‫איך אמרת קוראים לרופא החדש? קלדרון?‬
‫אז מה הסיפור איתו‪ ,‬הוא בסדר‪?...‬‬
‫דגנית‬
‫הוא בסדר גמור‪ ....‬מה יש לכם שניכם‪?...‬‬
‫דדי‬

‫‪20‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מה יש‪ ?...‬אני בסך הכל רוצה להיות ששום דבר‬

‫לא יקרה לשלושתכם‪.‬‬
‫מסמן בתנועת יד שהיא זו "שלושתכם"‪.‬‬

‫‪ .23‬חדר חקירות מועצה‬

‫כולם עם התעודות‪ ,‬מדברים בהתרגשות‪ ,‬אחד בתוך השני‬
‫דורי‬
‫אני לא מבין‪ .‬זה אומר שגמרנו תיכון?‬
‫אדם‬
‫איך זה עובר למשרד החינוך?‬
‫ניצן‬
‫עזוב אותך ממשרד החינוך‪ .‬כאלה ציונים לא היו‬
‫לי בחיים‬
‫נטשה‬
‫ניצן‪ ,‬סחתיין על הציון בתנ"ך‪ .‬שיחקת אותה‬
‫ניצן‬
‫כן‪ ,‬רק מצמצתי והמבחן עבר‪ .‬בכלל לא הרגשתי‪.‬‬
‫רוני‬
‫(רצינית) אני צריכה לדבר איתם‪ .‬זה לא לעניין‬
‫הציון במתמטיקה‬
‫מיקה מציצה לראות‪ ,‬רוני מסתירה את המבחן‬
‫מיקה‬
‫נו תביאי לראות‪...‬‬
‫רוני לא מסכימה‪ ...‬ניצן חוטפת לה את התעודה‪ ,‬מחזירה אותה לרוני בשאט נפש‬
‫ניצן‬
‫‪98‬‬
‫אדם‬
‫קיבלת ‪ ,98‬יא מעפנה ואת עוד מתלוננת?‬
‫ניצן‬
‫אני בשביל להוציא ‪ 98‬במתמטיקה צריכה לחבר‬
‫תוצאות של שלושה מבחנים‪ ,‬וגם אז אני בטח‬
‫אטעה בחישוב…‬
‫רוני‬
‫(ממלמלת חצי לעצמה בלחש) זה לא פייר‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(באושר) ‪ 85‬בביולוגיה! (מסבירה) אני שונאת‬
‫ביולוגיה‪.‬‬
‫אבי‬
‫אתם קולטים? הם בטח יקחו אותנו לעבוד אצלם‬
‫במקום להיות בבית ספר‪...‬‬
‫נטשה‬
‫אז זה הסיפור כיסוי שלהם‪..‬‬
‫דורי‬

‫‪21‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫עכשיו אתם מבינים כמה כוח יש לארגון הזה‪ .‬אם‬

‫הוא יכול להוציא תעודות בגרות‪( ..‬ספקני)‬
‫אמיתיות‪?..‬‬
‫נטשה‬
‫(מסתכלת קרוב בתעודה) אמיתיות‪ ,‬אמיתיות‪.‬‬
‫רוני‬
‫סליחה‪ ,‬זאת ממש לא תעודה אמיתית‪ .‬לא באמת‬
‫עשינו את המבחנים האלה‪ .‬זה לא מוסרי לעשות‬
‫דבר כזה‪.‬‬
‫מיקה‬
‫רוניל'ה‪ ,‬מה יכול להיות יותר מוסרי מלהגן על‬
‫המדינה? את בעצמך אמרת (מגלה ציון נוסף‬
‫צווחת) ‪ 90‬באנגלית! ניינטין אין אינגליש!!! איי‬
‫מין ניינטי! ניינטי…‬
‫דורי‬
‫רק תחשבי רוני שאת לא הולכת לראות יותר‬
‫בחיים את דמיטרי‪ .‬נגמרו השיעורי פיסיקה‪.‬‬
‫רוני‬
‫(מתחילה להתפתות) ואללה‪..‬‬
‫נטשה‬
‫מה‪ ,‬פשוט לא נלך יותר לבית ספר? נהיה כמו‬
‫אלה שאפילו לא גמרו תיכון?‬
‫דורי‬
‫מה את נלחצת‪ .‬מכסימום נהיה חברי כנסת‪.‬‬
‫אדם‬
‫יש לנו עכשיו חודשיים חופש‪ ,‬לא? אם נרצה מאד‬
‫נוכל עדיין ללכת לבית ספר בראשון לספטמבר‪.‬‬
‫נטשה חוככת‪ ,‬ולבסוף מתרצה‬
‫רוני‬
‫אז את בעד?‬
‫נטשה מהנהנת‬
‫נטשה‬
‫בעד‬
‫אבי‬
‫מי נשאר?‬
‫כל המבטים מופנים לניני‪ ,‬הוא מהסס ואז מניד בראשו‬
‫ניני‬
‫(לרוני) מצטער‪( ..‬לכולם) אני מבין אם תרצו‬
‫ללכת על זה‪ ,‬אבל אני בחוץ‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אז זה אומר שכולם בחוץ‪ .‬זה או כולם או כלום‪.‬‬
‫דורי‬
‫אתה מכריח אותנו לוותר‪.‬‬
‫ניני‬
‫משהו פה לא מריח לי טוב‪ .‬מה אני יכול לעשות?‬

‫‪22‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דורי‬
‫והופ‪ ,‬דמיטרי חזר לחיינו בסערה‪.‬‬
‫כולם משתתקים‪ ,‬מבואסים‪ .‬ואז נכנס אותו ניצב ולוקח הפעם את ניני החוצה‪...‬‬

‫‪ .24‬משרד מועצה‬
‫במשרד יושבת עכשיו אלכס‪ .‬הניצב מביא פנימה את ניני‪.‬‬
‫אלכס‬
‫ניני‪ ,‬נעים מאוד‪ ,‬אני אלכס‪ .‬אני המפקדת של‬
‫המועצה‪.‬‬
‫ניני‪ ,‬קצת הלום‪ ,‬מתיישב‪.‬‬
‫אלכס‬
‫(בחיוך) אתה יכול לשבת‪.‬‬

‫‪ .25‬חדר חקירות במועצה‬

‫השמיניה בלי ניני‪ .‬כולם מתבאסים מניני שהרס להם את הכיף‪.‬‬
‫אדם‬
‫טוב מה אתם רוצים‪ ,‬אי אפשר להכריח‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אבל חבל שזה די הרס לכולנו‪ ,‬לא?‬
‫אבי‬
‫אולי אפשר לשכנע אותם לצרף אותנו בלעדיו‬
‫רוני‬
‫(מבט זועם) סליחה?!‬
‫ניצן‬
‫(כאילו לעצמה) אם איה היתה פה הוא לא היה‬
‫חושב פעמיים‪.‬‬
‫רוני‬
‫מה זאת אומרת?‬
‫ניצן‬
‫בדיוק מה שאמרתי‬
‫רוני‬
‫שטויות ‪ .‬הוא צריך לעשות מה שטוב לו‪.‬‬
‫דורי‬
‫יופי באמת‪.‬‬
‫הדלת נפתחת וניני נכנס פנימה‪ .‬כולם משתתקים‬
‫ניני‬
‫אז מה‪ ,‬אתם חמים עלי?‬
‫שותקים‬
‫ניני‬
‫(קז'ואל) טוב‪ ..‬בסדר‪ .‬שיהיה‪ .‬אני לא יודע מה‬
‫איתכם‪ ,‬אבל אני בעד‪ ,‬אז אם אתם עדיין רוצים‬
‫להצטרף ‪- -‬‬

‫‪23‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ניני מחייך‪ ,‬כולם מופתעים‪ ...‬להישאר עשר שניות לפחות על פרצופיהם של השבעה‬
‫כי בעריכה כאן יתחיל ניני לדבר בסצנה הבאה‪...‬‬

‫‪ .26‬חדר איה‪ ,‬ערב‬

‫ניני מסיים לספר לאיה על קורות היום‪ ...‬משפט ראשון שיוכל לעבוד בטרנזישן בין‬
‫הסצנות‪.‬‬
‫ניני‬
‫ואז זה הגיע למצב שכולם היו בעד ורק אני נגד‪.‬‬
‫ואז קראו לי לחדר השני‪ ...‬ופגשתי את המפקדת‬
‫של כל הארגון הזה‬
‫איה‬
‫מפקדת?‬
‫ניני‬
‫קוראים לה אלכס‪.‬‬
‫דדי דופק בדלת ונכנס‪ ,‬השיחה נקטעת‬
‫דדי‬
‫אני מפריע?‬
‫שניהם עושים כזה "לא" גדול עם הראש‪ ,‬שברור שכן‬
‫דדי‬
‫(עומד בדלת‪ ,‬עניני) איה‪ ,‬רק רציתי לעדכן‬
‫אותך‪ ..‬עשיתי כמה טלפונים ובררתי קצת על‬
‫הקלדרון שלך‪ ..‬אין לך מה לדאוג‪ .‬המלצות מכאן‬
‫ועד אמריקה‪..‬הוא אחד הטובים בארץ‪ ..‬בקיצור‪,‬‬
‫את יכולה להיות רגועה‪.‬‬
‫איה מחייכת‬
‫איה‬
‫יופי‪ .‬תודה‪.‬‬
‫‪ .27‬סט יוליוס‬
‫המאורה התת קרקעית והמסוגננת של יוליוס הוא ד"ר קלדרון‪ .‬קירותיה מעוצבים‬
‫בסגנון גותי‪ .‬פסל של שני תינוקות כחלק מהקירות‪.‬מתחילים קרוב אצל הדוקטור‬
‫נכנס לחדר ומגלים את הסט לאט לאט‪ .‬מניח את התיק עם ה‪ K‬על שולחן‪ .‬מתיישב‪.‬‬
‫מצית סיגר‪ .‬מוזג לעצמו וודקה מתוך פלאסק עור קטן שיש לו בכיס פנימי‪ .‬שותה‪.‬‬
‫מחייך לעצמו‪ ...‬יוליוס מוציא מהתיק תמונת שחור לבן של דגנית‪ .‬הכל נורא מסוגנן‬
‫כיאה לפסיכופת‪ .‬מוציא מספריים מוזהבות‪ .‬גוזר את קצוות התמונה‪ .‬מוציא ממגירה‬
‫בשולחן אלבום ישן‪ .‬מדביק את התמונה של דגנית ורושם עליה בטוש שחור באופן‬
‫זהה לתמונות מסצנה ראשונה בפרק הקודם ‪ DGANIT DROR‬יולי ‪'06‬‬

‫‪ .28‬חדר איה המשך‬

‫איה וניני‪( ...‬המשפט של איה ייערך על הסצנה הקודמת)‬
‫ניני‬
‫למה הוא אמר שאת יכולה להיות רגועה‪ ?..‬משהו‬
‫לא בסדר עם הרופא הזה‪?..‬‬
‫איה‬
‫לא יודעת‪ ...‬האמת שלרגע הייתי בטוחה ש‪ ...‬לא‬
‫חשוב‪ .‬אז איפה היינו‪ ,‬אלכס?‬

‫‪24‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ניני‬
‫כן‪ .‬היא אחלה‪ .‬והיא ביקשה ממני באופן אישי‬
‫לשכנע גם אותך להצטרף‪.‬‬
‫איה‬
‫גם אותי? רגע‪ ..‬זאת אומרת שהסכמת?‬
‫ניני‬
‫איה‪ ,‬היא מכירה אותנו‪ .‬היא זוכרת אותנו‪.‬‬
‫איה‬
‫זוכרת אותנו‪?...‬‬

‫‪ .29‬פלשבק משרד במועצה המשך סצנה ‪11821‬‬

‫ניני מול אלכס‪.‬‬
‫ניני‬
‫מה זאת אומרת "זוכרת אתכם"? מי את?‬
‫אלכס‬
‫אני זוכרת אותך ואת איה‪ ..‬כלומר מאיה‬
‫כשהייתם ככה (מראה גודל קטן בידיה)‪ .‬אני‬
‫הייתי הראשונה שראתה אתכם כשרק נולדתם‪.‬‬
‫ניני‬
‫מה? מי את?‬
‫אלכס‬
‫אני האחות של אמא שלך‪...‬‬
‫ניני‬
‫(מעכל את המידע) את הדודה שלנו?‬
‫אלכס מחייכת‪.‬‬
‫סוף פרק ‪118‬‬

‫‪25‬‬ ‫‪-‬‬