‫הוספה להחבצלת שנה ל״א‬

‫המאסף‬
‫קבין חדשי‬
‫סקדש לתורה ולתעודה‬

‫יו״ל בעזרה גדולי רבנינו וטובי‬

‫הכמי זמננו בארץ ובהו" ל‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫העורך‬ ‫ע״י‬ ‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫בן ציון א ב ר ה ם ק ו א י נ ק ה‬
‫‪V‬‬

‫שנה ^ עני ת‬
‫כרך א׳‬

‫ירו שלם‬
‫בשנת התרסיא לפ״ס‬
 ‫ך‪%‬כן העדידם‬
‫סי׳ כ׳׳ט אם באתרוג הקהל צריך להקדים ליתן‬ ‫’ חוברת ■א׳ ‪.‬‬ ‫'‬ ‫'‬
‫לברך לכהן משום מצ׳׳ע דוקדשתר‪,‬‬ ‫&י' א׳ בר״ה ד׳ כ״ט ע״ב‪,.‬‬
‫פי׳ ל׳ בקידושין ד׳ מ״ז‪.‬‬ ‫&י׳ ב׳ המשך מסי׳ ד‪,‬״נ‪ .‬שנה חמישית‪.‬‬
‫סי׳ ל״א בענין מודה בקנס אם חייב לצאת ידי‬ ‫סי' נ׳‪ .‬שאלה אם מותר לרכוב בשפת' גענלה‬
‫־ ■■ • ■‬ ‫'‬ ‫‪ . ’' ,‬שמים‪.‬‬
‫■‬ ‫הנקרא ״ביסבליט׳‪■ /‬‬
‫;‬ ‫סי׳ ל״ב בפנהדדין ד מ״ח‪.‬‬ ‫&י' ד׳ המשך מפי׳ קי״ד שנה חמישית‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‘ ‪.‬‬ ‫סי׳ ליג בספחים ד׳ ה׳‪.‬‬
‫י‬ ‫סי' ה' בבבא מביעא ד׳ יו״ד ע״ב‪.‬‬
‫■‬ ‫פי' ל׳׳ד ביאור איזה ספוקי תורה‪,‬‬
‫סי׳‪.‬ו׳ ‪ ,‬המשך מסי׳ קט״ו שנה חמישית‪,‬‬
‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫סי׳ ל״ת המשך מסי׳ ז׳‪.‬‬
‫■סי׳ ז׳ בברכות דכ״ח‪ ,‬ובשבת ד׳ קב״ב‪ ,‬ובביצה‬
‫סי׳ ל״ו בקמא ד׳יב‪ ,‬ומציעא דנ״א‪.‬‬ ‫ד׳ י״ח‪ ,‬ובבתרא ד׳ ע״ט‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫סי׳ ל״ז סובב על פי׳ ע״ט ש״ה‪.‬‬ ‫^‬ ‫סי'‪ ,‬ח' חידושים על משניות‪.‬‬
‫י‬ ‫סי' ל״ח המשך מפי׳ ח׳‪.‬‬
‫פי' ט׳ ■המשך מפי׳ ק״י ש״ו‪.‬‬
‫סי׳ י׳ סובב על ״המאסף״ חוברת י׳יא ש*ד‪,‬‬
‫‪. .‬‬
‫‪,‬‬
‫חוברת ה׳‬‫' ‪/‬‬ ‫^'‬ ‫י‬ ‫ובפי׳ קי״ג ש״ד‪ ,‬ובסי׳ מ״ב ש״ה‪.‬‬
‫פי׳ י״א חי׳ על מם׳ ברבות ד׳ מ״ב‪ ,‬מ״ג‪ ,‬מ״ד‪ ,‬סי׳ ל*ט סובב על פי׳ ס״ח‪ ,‬צ‪ /‬צ״א‪ ,‬ק״ה‪ ,‬ק״ו‪■',‬‬
‫ק״ז‪ ,‬ק״ח‪ ,‬ק״ט‪ ,‬שנה חמישית‪.‬‬ ‫‪.‬מ׳־ה‪ .‬מ״ז‪■ .‬‬
‫■‬ ‫פי׳ מ׳ בענין מציצר‪ .‬בכלי‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫סי׳ מ״א במציעא ד׳ נ״ז‪,‬‬ ‫חוברת ב‬
‫פי' מ״ב המ־פך מפי׳ כ״ז‪.‬‬
‫סי׳ י״ב המשך מסי׳ ב׳‬
‫סי׳ י״ג חקירה אם מחויב לקבל מתנה בדי סי׳ מ״ג בביצר‪ .‬ד׳ ב׳‪• .‬‬
‫סי' מ׳׳ד בסנהדרין ד׳ ל״ט‪.‬‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫לשלם חובו‪.‬‬
‫פי׳ מ״ה בברנוה ד׳ ל״ו‪.‬‬ ‫סי׳ י׳יד המשך מסי׳ קט״ז שנה חמישית‪ ,‬י‬
‫פי׳ מ״ו ביאור המאמר קשה סילוקן של בחררים‪.‬‬ ‫סי׳ט״ופובבעל סי׳ פ״א ע״ב ק״אש״ח‪,‬‬
‫סי׳ מ״ז סובב בפי׳ י״ד ופי׳ קל״א ש״ב וסי׳‬ ‫שנה‪,‬חמישית‪.‬‬ ‫פי׳ט״זפוכב על סי׳‬
‫‪,‬‬ ‫׳ ‪ ’ ,‬כ״ג ש״ה‪,‬‬ ‫■פי׳י״ז חי׳ על מם׳ ברבות ד' ב׳ ל׳׳ת^‬
‫*‬ ‫יפי׳ מ׳י׳ח המשך מפי׳ ט״ז‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫סי'י;חםובב על סי׳ פ״ז שנה חמישית‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫יפי׳ י״ט בכתובות ד׳ ק״כ‪.‬‬
‫•‬ ‫חוברת וא״ו‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬ן״ד‪,‬‬ ‫ןן‪«5‬ן(ך‬ ‫‪, Jj.‬׳‬
‫■ י ; ־ ■‬ ‫פי׳ מ״ט בר״ה ד׳ ב״ח‪.‬‬
‫פי׳ נ׳ כענין בדק שנכנס לקורקבן שמבחויין‬ ‫‪,‬‬ ‫חוברת ל‬
‫היתה בליטד‪ .‬שחורה וברק מבסנים‬ ‫‪• ■,‬‬ ‫בר״ה‪ ,‬ד׳ ב״ו כ״ח כ״ט‪, ,‬‬ ‫סי׳ ב׳׳א‬
‫ומצא בבליטה קטנה חצי מחט וכוי‪• -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫בקידושין ד׳ מי׳׳ב‪■.‬‬ ‫‘סי׳ כ״ב‬
‫‪.‬‬ ‫פי׳ נ״א המשך מסי׳ ב״ז‪.‬‬ ‫סובב על פי' ט׳ י״ז נ׳ ‪.‬פ״ד ש״ב‪,‬‬ ‫סי׳ כ״ג‬
‫פי׳ נ״ב ביאור המדרש כל מי שאינו שומר■‬ ‫ופי׳ ב׳‪ ,‬י״ד‪ .‬ל״ג‪ ,‬פ״ה‪ ,‬ציג‪ ,‬קי״א‪,‬‬ ‫י‬
‫השבת אצלכם בא לבאן ומשמרו בע״ב•■‬ ‫קי״ח‪,‬ש׳׳נ‪,‬‬
‫פי׳ נ״ג המשך מסי׳ ד׳‪.‬‬ ‫בדברי התום׳ כקידושין ד׳ ל״ח‪.‬‬ ‫כ״ד‬ ‫פי׳‬
‫פי׳ נ*ד בביאור הכתוב והעליתם את עצמותי‬ ‫סלסול בירושת הבעל אי הוי דאורייתא‬ ‫כ״ה‬ ‫פי׳‬
‫■‬ ‫־ מזה אתכם‪.‬‬ ‫׳‬ ‫או דרבנן‪,‬‬ ‫י‬
‫^‬ ‫סי׳ נ״ה' בענין מציצה בכלי‪.‬‬ ‫טעם חדש למד‪ ,‬נקרא ‪ ,‬שבח הגדול‪,‬‬ ‫כ״ו‬ ‫פי'‬
‫*פי׳ נ״ו ;ביאור מזמור קי׳׳ב אשרי איש ירא את‬ ‫דרוש להפסד‪.‬‬ ‫כ״ז‬ ‫■סי׳‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ה׳ ובו׳‪.‬‬ ‫■ ‪,‬‬ ‫)נפסל בטעות( סובב על סי׳ ע״א ש״ה‪.‬‬ ‫ב״ז‬ ‫^סי׳‬
‫‪,‬‬ ‫סי׳‪ .‬נ״ז קושיא בדש״י שבת■ ד׳ ג׳‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫פי׳ נ״ח בסוגיא דבישול אחר בישול‪.‬‬ ‫חוברת ד׳‬
‫־‪.‬סי׳ כ״ח בסנהדרין ד׳ כ׳‪'.‬‬
 ‫הרבן העניינים‬

‫סי׳ צ״ב בכ״ב דף מ״א תוד׳יה נחלקד‪-‬‬ ‫חוברת י‬

‫סי' צ״כ המשך מסי׳ פ׳‪-‬‬
‫&י׳ נ״ט גאדח סי׳ רע״ו ס״ד‪.‬‬
‫•פי׳ ם׳ סי׳ ס״א בדין מין*ת הקראים בשבת‪.‬‬
‫חוברת ירד‬ ‫'‪'S‬׳ ס״ב כעגין מציעה בכלי‪.‬‬
‫צ׳׳ד סובב על סי׳ ס״ט‪.‬‬ ‫פי׳‬ ‫&'׳ ס״ג בנדה ד׳ע״ג‪.‬‬
‫צ״ה המשך מסי׳ ע״א‪,‬‬ ‫סי׳‬ ‫■סי׳ ס״ד חקירה כנתן ביצה שיש כה דם כקערה‬
‫צ״ו סובב על סי׳ ט״ל‪.‬‬ ‫סי■׳‬ ‫ושהד‪ .‬מעל״ע‪.‬‬
‫צ׳יי ככתובות דף ק*ד‪.‬‬ ‫סי'‬ ‫•‬ ‫׳‪.‬פי׳ ם״ה בקידושין ד׳ ל״ב‪.‬‬
‫צ״ח כעירובין דף ק׳‪.%‬‬ ‫סי׳‬ ‫׳‬ ‫פי׳ ם״ו כענין מציצה בכלי‪.‬‬
‫צ״ט שו׳׳ת בדין שו״ב‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫‪,‬‬ ‫סי׳ ס״ז 'המשך מסי׳ מ״ו‪,‬‬
‫ק׳ המשך מסי׳ ע׳‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫■םי‪',‬ם״ח בסוגיא דבל מילתא דא״ר לא תיעביד‬
‫ק״א המשך מסי׳ ס״ט‪,‬‬ ‫־סי׳‬ ‫אי עכיד לא מהני‪.‬‬
‫ק״ב הכי‪6‬זך מסי׳ מ״ו‪,‬‬ ‫סי׳‬ ‫‪:‬סי׳ ‪6‬״ט סובב על סי׳ ל״ח‪,‬‬
‫ק״כ המשך מסי׳ ס׳ח‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫‪..‬סי' ע׳ באו״ח סי׳ רס״ז‪: .‬‬
‫ק״ד סובב על סי׳ י׳׳ז‪.‬‬ ‫סי׳‬
‫חוברת ח׳‬ ‫‪,‬‬
‫חוברת י״א‬ ‫קודם דיתן‬ ‫‪.‬סי׳ עיא בעכין דאסור לאכול‬
‫לבהמתו‪.‬‬
‫ק״ד‪ .‬בשבת דף ב״א וכפסהים דף כ״ח‪.‬‬ ‫פי׳‬ ‫‪.‬סי׳ ע״ב שו״ת כענין קניית בית הקכדות‪.‬‬
‫ק״ו כענייני טרפיוח‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫פי׳ ע״ב סובב על סי' ט״ל‪,‬‬
‫ק׳ז בסוגיא דחדש‪.‬‬ ‫פי'‬ ‫פי׳ ע״ד בענין נוסח שבועה‪.‬‬
‫ק״ח סובב על פי׳ פ*ט‬ ‫סי'‬ ‫סי׳ ע״ה כיור״ד סי׳ ס״פ ם׳ י״ד‪.‬‬
‫ק״ט המשך מסי׳ ל״ט‬ ‫סי'‬ ‫'‬ ‫סי׳ ע״ר המשך ספי׳ מ״ח‪, .‬‬
‫ק״י בענין טומאת כהן במת עכו״ם‬ ‫סי׳‬ ‫סי׳ ע׳׳ז בנדהדףכ״ג‪.‬־‬
‫קי״א בענין עכו״ם ועבד הנא על בת ישר»‪.1‬‬ ‫סי׳‬ ‫פי ע״ח כנוסחים דן* ס״ו‪.‬‬
‫קי״ב סרכב כ״המאסף* סי׳ כ״ת מ״ח‪ .‬נ״ה•‬ ‫סי׳‬ ‫‪,‬‬ ‫פי׳ ע־יט שאלה בענין שותפות‪■ .‬‬
‫קי״נ בברכוה דף מ״ד‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫פי׳ ס׳ אות א׳ כענין אין אדם דן גז״ש מעצמו'‬
‫קי״ר ב‪..‬המאםף״ ש״ה סי׳ ק״ה‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫אות כ׳ בחולין דן* י״א‪ .‬אות ג׳ במכות‬
‫קט״ו המשך מסי׳ פ״ד‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫דף ט״ז‪ ,‬אות ד׳ כאור החיים ס׳ כראשית‬
‫קט״ז כמציעא דף מ׳ד‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫אות ה׳ באור ההיים פ׳ משפטים‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫קי״ז כתום׳ יבמות דף צ״ו‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫פי׳ פ״א אות א׳ בפסחים רף ביב^ אות כ׳‬
‫קי״ח בגיטין דף י״ז‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫בקצה״ח סי׳ כ״חי‬

‫‪ ..‬חוברת י״ב‬ ‫^ ■‬ ‫חוברת ט׳‬ ‫•‬

‫קי״ט ביור״ד סי׳ שט״ז‪.‬‬ ‫סי'‬ ‫■‬ ‫פ״ב ביבמות דף נ׳יט‪.‬‬ ‫פי׳‬
‫ק״ך המשך מסי׳ ק׳‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫פ״ג המשך מסי׳ מ״ד‪.‬‬ ‫סי׳‬
‫קכ״א המשך מסי׳ ס״ג‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫פ׳יד ביור׳יד סי׳ קכ״ז ס״א‪ ,‬וסי׳ ק״ץ ס״ט‪.‬‬ ‫סי׳‬
‫קכ״ב כביצה דף ט״ס‬ ‫סי׳‬ ‫פ״ה המשך מסי׳ ל״ז^‬ ‫סי׳‬
‫קכ״ג־־דדוש הספד‪.‬‬ ‫'סי׳‬ ‫פ״ו סובב על סי׳ פ״ט‪ .‬וסי׳ קי״בשנה ה׳‪.‬‬ ‫פי׳‬
‫קב״ד המשך מסי׳ צ״ט‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫פייה המשך מסי׳ ט'‪.‬‬ ‫פי׳‬
‫קכ״ר‪ .‬המשך מסי׳ קייה‪,‬‬ ‫סי׳‬ ‫כ״ט סובב על חוברה כ׳ שנה ה׳‪.‬‬ ‫׳ פי׳‬
‫קכ״ו המשך מסי׳ ק״ב‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫צ׳ כדף א׳ דכרכות‪.‬‬ ‫פי׳‬
‫צ״א המשך מסי׳ פ״ח‪^ .‬‬ ‫פי'‬
 ‫הוברת א׳‬ ‫הטאסף‬ ‫שנה ששית‬

‫מלאכה דמיירי משבת ‪ ,‬עכצ״ל דאע״ג‬ ‫‪ p ’P‬א ‪.‬‬

‫דבופר לא הוי עבודה ‪ ,‬מ״מ מלאכה‬
‫חי' בדגת אבררם כת״י מאא״ז הגאון הקך‪1‬׳^«‬
‫מיהא כוי איכ כוי אסר תקיעת שופל‬
‫הסיד‬ ‫נדול פרגן שחו אכרם הוא אברהם אבוש‬
‫בשבת^ ולפי״ז רש״י אזיל לשיניה׳‪ :‬לפרש‬
‫זי״ןנ אבר״ק ס)‪1‬דיפ ‪.‬‬
‫בתמיה‪ ,‬דודאי הוי מלאכה מדתנאדבי‬
‫שמואל דאמר כל מלאכת עבולי^ו' ונא‬ ‫ר ״ ה דף כ״ע ע״כ ועוד הא לאו מלאכה‬
‫הביא מקרא כל מלאכה דמיירי משבת ‪I‬‬ ‫היא לאצפריך קרא למשפי דסגא‬
‫וצ״ל דל׳ לוי הר לסמא ה״נ דהוי מלאצס‬ ‫דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא סעשו‬
‫^ ‪.‬‬ ‫ממילא איתמעע מכל מלאכה לא‬ ‫י^תה תקיעת שופר שהיא חכמה ואינה‬
‫אבל התוס^ אזלי לשיעתיייהו דלא‬ ‫מלאכה ‪ r‬ופירש״י מלאכה היא בתמיה‪,‬‬
‫בין מלאכת עבודה ולבין מלאכה לא׳‬ ‫וכבר צווחו ביה קמאי דלכוונת רפיי משמע‬
‫תעשו ‪ .‬ולכך פילשיי כפשועו הא לאו‬ ‫דהוי מלאכה ‪ ,‬וצבסיף הביאו ראי׳ דלאו‬
‫מלאכה ‪ ,‬דמהכ״ת דיאסרו קרא כ;יל‬ ‫מלאכה אלא מכמה )עי׳ הכהה הבית‪,‬‬
‫נכון לפירש״י שס ודו״ ק ‪:‬‬ ‫ובמעיק הסכמה על תרי״ג מצות ל׳‬
‫ם‪:‬כת ‪ yicw‬ההרין! ה ^ ד זז‪6‬נזח מו״ה‬
‫לגוב ])דף ק״ח‪ ; (.‬ובהקדמת אוהל‬
‫‪.‬‬ ‫‪i‬‬ ‫אברהם אבויש‬
‫יעקב לס׳ ד בריס ‪ ,‬ובשואל ומשיב מהיד‬
‫ק״כ סי׳ ר״י ‪ $‬ובציקוע* צבי סי' ל״ג(‬
‫ק ם דתגא דבי ש מו א| ^' מ| *‪ :‬א עבורה‬ ‫ונד׳ ליישב דהנס החוס׳ כתבו בדיה כל‬
‫לא חע‪#‬ו יצחה ר«ןק‪"^:‬ספר וכו׳‪,‬‬ ‫מלאכת עבול^בי״כי נתיב‪ ,‬והוימ לאתויי‬
‫לבאר ביישוב ה ה ע ר ו ת ' ב ס ו ג י ׳‬ ‫פל מלאכה לא תעבו דאף ביום שבח לא‬
‫זו ‪ ,‬א( קושי׳ המהר״ס פאדווס׳ץ 'הובא‬ ‫איהסר אעיג דצא כתיב בי׳ ענודה ע״ש‪.‬‬
‫במג״א סי׳ חקפ״ח ׳סק״ד ‪ ,‬לאמאי ׳ לא‬ ‫לבירושלמי פ״ג דפסחים היד ‪ ,‬אך י״ל‬
‫אסרו תקיעת ישופד בשבת משוס גזירה‪.‬‬ ‫לרש״י צריך להניא דוקא פסוק זה‪.‬‬
‫שמא יתקן כלי שיר• נ( קושי׳ כשעהימ‬ ‫דבשבח )דף קל״א ‪ ( :‬אר״א שופד וכל‬
‫פ״ב מה■ שופר לביש ד?‪1‬יצ בביצה דאין‬ ‫מכשיריו דוחס שבת שנא׳ יום תרועה‬
‫מוציאין אח הלולב סרס״י לרה״ר‪/‬דלית‬ ‫אפי׳ בשבח‪ ,‬ולמאי אי למלאכה האי‬
‫להו מתוך שהותרה הןצאה לצורך הותרה‬ ‫הדיש כל מלאכת עבודה לא תעשו יצאתה‬
‫נמי בלא לצורך יעיש במעם התלך‪ ,‬איכ״‬ ‫הקיעת שופר וכו׳‪ ,‬ופירש״י שס מלאכת‬
‫כמו דגזרינן בשבת כמא יעבירע דיא‬ ‫עבודה דוקא עצו דה אבל שופר לאו עבודה‬
‫ברה״ר ^ ה״נ איכא למינזר ביו״ע • ג(‬ ‫ל ש ‪ ,‬אלא למכשיריו ‪ ,‬וצפייז מאי אמר‬
‫קושיי׳ רשייותוס׳ דאמאי לא אמר גזירה‬ ‫פאן דיוס תרועה מיירי בחול דהא משס‬
‫שמא יוציאנו מרס׳י לרה״ר • ולמה נקע‬ ‫משמע דיום תרועה אפי׳ בשבת מיתוקם‪,‬‬
‫דווקא שמא יעבירנו ד״א * ד( הקשו על‬ ‫וע"כ דר׳ לוי בר לחמא כאן לאוסר‬
‫רמב״ס פ״ב מה׳ שופר ה״ו שכ׳ ולמה אין‬ ‫תקיעה בשבת לית לי׳ כר״א אלא כרמן‬
‫תוקעין נזירה שמא ימלכו בידו וכו׳ ‪,‬‬ ‫דס״ל דמכשירין אינו‪ .‬רוחה שבת ליש‘‬
‫ויעבירנו ד״א בלסיד או שיוציא מרשות‬ ‫להז יוס תרומה ואפי׳ בשבת‪ ,‬ולדידי׳‬
‫לרשות‪ ,‬ולמה פינה הרמבים מדרך‬ ‫אפי׳ תקיעה לא דמי‪ ,‬וסבר דרבנן‬
‫הגמ' • וכתב דכגזירה היא ג״כ משוס‬ ‫דמייתי ראי׳ מתדיש דאמר מקרא כל‬
‫הוצאה מישות לרשות וה;מ׳ לא נקיע‬ ‫מלאכת עבודה ולא הכיאו הפשוק דכל‬
 ‫שנה^‪2‬זשית‬
‫}זק כמא יע‪:‬יר;ו דיא בדה״ר ולא משים ערלת כמצוה ישכח שהיום שבת ויעביר‬
‫מצאה ‪ .‬כ( קישי״ אא״ז מאון הק' השופר ד״יא בריה ‪ ,‬אבל אין סברא‬
‫)‪ t| 7‬ה׳'‪ 0‬לומר ישכח שטוס י״ע־'‪,‬־ להא כל עצמי‬ ‫מפפדימ‪ ■/‬לשזז״ש התוס'‬
‫קדה; בכלמא וכו' ב‪:‬ס כירושלמי דלין של זה שמחזר לקייס מצית שופר היא‬
‫ע}אי דמהלך כעומד דמי‪,‬״לא משכחס ‪ .‬משוס שטוס י״ס ‪ ,‬דבחול ליכא מצית‪,‬‬
‫מעביר ל׳יא למיחייב ‪.‬אלא כקיפץ פיש ‪ ,‬כיפר‪ ,‬והאיך ישכח משו‪,‬ס שירדת מצית‬
‫אי?‪*.‬איך; שייך כגזירה לשמא יעבימו‪:‬ליא שופר שהיום י״ע‪ ,.‬ולפי״ז מיישב קו׳ א׳‬
‫?;א;;ןדלאי'לליכא למינזר ‪ ,‬שמא יעבירנו הניל‪ ,‬בהא דצא אסרו בשבת‪ .‬תקיעת‬
‫קקפיצה ‪ ,‬וגן כקשה מרע״א בדרו ‪ 5‬שופר משוס שמא יתקן כלי שיר‪ ,‬דבשלמא‬
‫ומידוב בשם הכש;אסל‪ .‬ו‪ (.‬בספר שערר‪ .‬שמא יעטרנו שפיר איכא למיגזד‪ .‬שישכח‬
‫חכמים מלקדק; על׳ קש״י לבסוכה )דן‪ ,6‬שסיום שבת ויסבור שהיוס י״ט לחוד ‪,‬‬
‫מ״ב׳‪ (:‬מקשה ל^ייה ■נרךגגד שמא יטבירני‪ ',‬דאז מותר להוציא ויעייר ‪,‬השופר ׳ אבל‬
‫זלא שמא יו^ציאנו מלה״י ‪,‬לרה״ר ‪ .‬וכן אין לגזור שמא יתקן כלי שיר כיון‪ ,‬דע״נ‬
‫במגילק )דן{־ ד[ ל^הבליע בדיבורו לשרץ‪ .‬יזכור שהיום י״ע ‪ ,‬וממילא לאיתקן‪ ,‬דהח‬
‫בייט‪-‬נ'כ אסור לתקן כצי שיר‪ ,‬ומ'ו‪.‬שב‪.‬‬ ‫שפשב ואפ*לו לן בשדה‬ ‫־קיהי'‬
‫זמגילה בידו יש‪.^.,‬זו־ר ־על הדבל‪ ,‬וכווגשו קישי׳ ב׳הנ״ל רלכ״ש דהיצאה ביו״גיג״כ■‬
‫‪ .‬דגלן בש^״ה ‪-‬ל״ש‪4‬ר‪.‬ק ׳־מעביר ד״א כמ״ש ■ אסור ‪ ,‬א״ג מ״ש שבת מיו״ע ‪,‬וכן קושי׳‬
‫בסוכה‪■ .‬שם‪. •;-‬ומ^עע כאן בר״ה לענץ ■נ׳ שהקשו התוס׳ הדל לאמאי לא אמר‬
‫ביסד לא ' ‪ S ^ r f‬רש״י קישי' זו אשילו ׳גזירה שמא ויוציאהו מרה״י *לדה״ר *‬
‫ברמז י^ז(; קוש^ המליכי היאך ■תורן׳ג־ן׳ לקישי׳ מדא מתורצת‪ .‬בירך חירחה‪,‬‬
‫במנצאי ;יומ ‪.0‬־ הא איגא •למיגזר^ ש^׳אז להנה‪ -‬־הפימ״נ באו*ח סי׳ ת ק ד ם‪5.‬מ״ז‬
‫י יעבירנו‪ ip .‬ר^ושי׳ השיויע ברפ״ג דמגילה‪ .‬סקיה> ר לאן® לב״ש סירי להוצאה‪,‬‬
‫לאמוני קורין ?ש״־ת בשבת עזור שמא> ‪.‬ביע אסור ס״ך מרשות לרשות‪^,‬דנפקא‪.‬‬
‫יעהירנו״ ונל' לחרץ לבפהחיט )דךן י״א‪ <.‬מקרא אבל מעביד דיא ברה״ר דהוי רק‬
‫פייןד אדרבנן‪ :‬דאמלי בגד;נישין •לא בלק•’ כלמימ ׳ לא ‪,‬נאמרה הלכה רק בשית‬
‫בי;ל יסרוק ‪,‬בסוך המועל ‪ ,‬לאמאי;צא• איל לא ביר‪.‬גי ‪ ,‬ו‪.‬דש בס‘ עשרת מ‪:‬מ•׳‬
‫^זר?>ן' ‪-‬דלמא מתי קמיכל מיני׳ ‪ ,‬כמו ‪ .‬בשס המפרשיס‪ ,,‬א״כ אן® לב״ש מותר‬
‫י לגזרן< לענין מדש•‪/‬־;^ ומתין הוא פצמ>; להעייר ד א ברייה • ‪ ,‬ועייני‪. .‬קישי׳ ד‬
‫מחזר‪ .‬מליו ׳לשורפו‪1> ,‬־כל ’קאניל עיני׳ ^ • ה‪':‬ל■ ■לשפיר■ כ תי הרמג״ס דהגזירה היא‬
‫‘^פיר?״י>^על‪( 3‬לבע^^א גזרי׳ בדבר ■הי־תגס משוס ;הוצאה ‪.‬מרש‪,‬ות ‪,‬צרשוס‪,;.‬‬
‫'שעסוק גו ■ש^א ^שיע לתיו הבא •בבדיקת׳ ' ללרירן להוצאה בי ־ע מיתר‪, ^,‬א״כ א■;{‬
‫תזעץ ליכא לעוגזר דהוא עצמו כל עסקיו ‪:‬שיזכור שהיוס יו״ע יוציא מרשות‪,‬לרפות‬
‫בזה הממזן! הוא ^חזר עליו׳ ל‪':‬ו רפו וכן ו־הבמ׳ ־קאמר שיהי׳ ניהא‪.‬גס אליבא דרש‪,‬‬
‫‪.‬בשבת׳' )>^^‪.‬י״ב׳>( ל*ל‪:‬א יקרא;לאור‪:‬הנר ולט^ז ממשב קו׳ ה׳ שהק׳ זקני‪.‬המחיר‬
‫^מא י‪-‬פה־;( •‪;.‬ועבואל בב״ע או״ח סי'״ 'להא לבן ע־זאי ‪,‬ל^‪.‬פ כגזירה •לבמא‬
‫׳ער׳ה דמומדלקרות ‪ ;'p‬במה מזלי‪,‬קין׳ ‪? ■ ,‬עבירנו דיזל לבן‪ .‬עזאי סובר‪.‬כייה;להוצאה‬
‫•^‪:‬הרי הוא ׳לומד האיסור־ והאיך ישכח ביו*מ מותי‪ . .‬יס״ב מ״צ‪ ,‬לגזירה רשמא‬
‫^שטוס;בבס׳ ומעשה י״ל ‪:‬ג״כ לענץ' יעבירגו ‪ .‬רק משוס שמא יוציאנו מרשוס‬
‫'^כג^ירה ״שמא געקירנוי ‪ ,‬דהעעס־דמשוס ‪,‬לגשויא•'‪ .‬וטשב קו׳ ו׳‪ ,‬ה ל ל‪ .‬זל?ך ‪,‬צא‬
‫ב‪:‬‬ ‫זזובדת^א‬

‫דוחה ירט‪ ,‬ולר^י לוי דהוי מל^ס‬ ‫מק‪:‬ה רש״י כאן ל‪.‬ענין שגפי ‪ .‬דאמאי‬
‫דאורייתא מדוע ‪.‬ספיקה דוחה■ י״ט‪ /,‬דלמא‬ ‫'לא אמדו שמח יוצי‪/‬א מרה״י ‪.‬לר״ה;‪ .‬דייל‬
‫היא אשה וענבה'מלחכה בלא לצורך‬ ‫דרוצז לתר;׳ןגש אליבא דג״ש ולדידהו ל״ש‬
‫טוו כקשה דלקמן)דךן ליד‪.(.‬ג' תקיעות‬ ‫&מאיוצ*א כיון ויזכיר שכיוס יו*ט ואסור‬
‫‪,‬נאמרו כר״ה שני מכ״ת' וא׳‪ ,‬מד״ס ‪,‬‬ ‫להוציא משוס אישור א״ע ‪ .‬אבל ב)שוכה‬
‫ולד״ל בשלמא תקיעה דאו׳ התורה התירה‬ ‫שפור הקשה דהא גבי לילב אמרי׳ ‪C5‬‬
‫אכל תקיעה דרבנן היאך יכולין לחקן■‬ ‫ששה ושבעה‪ .,‬דכשחל יו״ש ראשון בשנת‬
‫ולעקור מלאכה דאורייתא בקוס ועשה ‪.‬‬ ‫כיטלק הלולב בשבה משוס דהוי מה״א‬
‫‪ ( 7‬הקשה מסוכה ן)ד ף נ״ג ‪ ( .‬ד בע״ש‬ ‫ס ‪ .‬בנבולין ‪ .‬רק בשחר כימיס אין ט‪.‬פל*ן‬
‫‪,‬שהיא יו*‪,‬גי אז תוקעין להיטל גס ממלאכה‪,‬‬ ‫= ‪5‬שבח כיון דליהא מה״ש בגבולין גזרו‬
‫חוגל־גפש ‪ .‬וג ר‪ /‬צתר׳ן ‪.‬דהגה התום׳‬ ‫מ״ב( ־‬ ‫־ננשוס ‪ .‬שמא יעבירנו • ע״ש‬
‫בדיה הא ל‪-‬לאו מלאכה ‪ ,‬הקשו דאדרבה‬ ‫■•להכי שפיר ■מקשה רש״י דאמאי לא אסור‬
‫יאי הוי מלאכה לה׳‪,‬איצעריך קיא לאסונק‬ ‫■שמא ׳‪.‬יוציאנו ‪ .‬דהא ככא שפיר י״ל‪.‬גס‬
‫ומשוס דכאו ‪ .‬מלאכה היא ‪,‬איצעריך קרא‪,‬‬ ‫■לב״ש ‪ .‬משוס שמא יוציאנו ► דכא ‪-‬איכא‬
‫ועי׳‪.,‬בשויס‪-‬ר״ח שהן‪.‬ר‪.‬א״ח סי׳ כ׳ב^■‬ ‫מוה״מ ללא שייך איסור הוצאה ‪ .‬וישכס‬
‫■פלוגת ת ר׳ לוי‬ ‫ש היו‪,‬ס שית ויזכור שהיום הוה*מ ויוצ־א‬
‫‪?.‬דהו\ פלוגחא‬ ‫ורבא אי הוי‬ ‫הלולב‪ .‬וכן במגילה שס שפיר הקשה קשי׳‬
‫כמציאות‪ ,.‬אי מחקיב>;^מלאכה או ‪.‬לא‪.,‬‬ ‫זי‪ .‬דאז לא‪,‬נוי י ר א‪ .‬ושפיר אז‪-‬כא למגזר‬
‫דהנה רש״י גביצה^)כץ^^;׳׳ז‪.{:;.‬ל בדיה‬ ‫משום הוצאה ומיושב קו׳ ז׳ הנ״ל‪ .‬דשפיך‬
‫׳יחלה שנטמאת וכוי•‪..‬דמין‪,-‬מגערק קדשים‪,‬‬ ‫חוקעין במוצאי יוה״כ ״ וליכא למיגזר שמא‬
‫ביויט ואפי׳ להאכיל לכלט‪.‬ס אסורואע!פ‬ ‫יעבירנו ‪ .‬כיין ■דכל עצמו הוקע בשביל‬
‫דלא הוי‪.‬מלאכה ‪. .,‬מ^י)‪,‬משגס ׳ למצודה‬ ‫יוה״כ ‪ .‬והיאך־ישכח שהיום יוה״כ ויעביר‪. .‬‬
‫צשרפו הרומס‪.‬שנטמאח^נ^שה‪ .‬מלאכל‪,‬‬ ‫■׳ומיישב קי׳ מ׳ הנ״ל•‪ .‬דשפיר ־קורין‪,‬בס״ח‬
‫ולפייז קשה הא דדי;ק ‪ ,‬רכא הא ‪.‬לאד‬ ‫בשבת ול‪:‬כא למגזר שמאייעכירגו דהא‬
‫מלאכה היא מדחנא דבי שמואל נכו׳‪,,‬‬ ‫כקריאה יאה■ רק בשביל השכח ‪ .‬לא שייך‬
‫־דנהו דבשגת ורט ‪■.,‬ל״‪,‬ס מלאכה דמיעטה‬ ‫לומי^שיברח שהיום ‪.‬שיח‪,‬כהנ״ל־ודו״ק•‪.‬‬
‫קרא מכל מלאכת עבודה וכו׳‪ ,‬מ״מ בל ה‬ ‫! אלא אמד רבא מדאורייתא משךן‪f‬‬
‫משום דמצוה לתקוע‪ .‬אחשבי׳‪.‬ונעשית‪,‬‬ ‫‪ ,‬שרי‪ ,‬ורבנן ־הוא דגזור וכוי׳ וה״צנ‬
‫מלאכה ומאי פרין רבא‪' ,,‬ועיז בליקוטי‪.‬‬ ‫דלולב ‪ .‬רבו‪ :‬הקישיוח ‪ :‬א( קושית ה ׳ ^‬
‫;צ‪:‬י ‪-‬או״ח סי׳ לג ‪ .‬אך דבפסחיס‪).‬ד‪:‬ן«■‬ ‫ד״ה הא לאו כי׳‪ .‬ב( קישי׳ נעורי אבן‪,‬‬
‫ה׳‪ (::.‬אר״ע כלי הוא אומר אך ביום‬ ‫ננ א דסובי י' ‪.‬לוי דהוי מלאכה דאיריו׳‬
‫הראשין וכז׳ וכתיב כל מלאכה לא תעשו‪.‬‬ ‫מהנמרא‪,‬חולין ןדן‪.£‬פ״ד‪(. .‬א״ר יוסי ו סי‬
‫ומציט ‪.‬להבערה ‘שהיא אי מלאכה‪ ,‬מכ ‪.0‬‬ ‫אין ‪,‬שוחטק אותו ביו״עי ואס ■שחע אין‬
‫לביעור בעיר‪.‬פ ‪ ,‬אמר יביא ש״מ מדר״ע‬ ‫מכס־ן את ‪-‬דמו ק״ו ממילה ‪.‬שוודאי דוחה‬
‫חלת ש״מ אין ביעור חמ‪.‬׳ן אלא;שריפה ‪,‬‬ ‫שבת ‪ ,‬אין ‪.‬ספיקה דוחה י!גי‪ ,,‬כיסוי‬
‫ופירש״י דאי השבתתו בכיד‪,‬לוק• בתיט‬ ‫שודאי אין דוחה שבת •אינו דין שספיקה‬
‫ויאכולנו נכלניס או בד״א וכו׳‪ /.‬והקשה‬ ‫אין ־דומה י״ש‪ ,‬אמרו‪:‬לו תקיעת שו־פר‬
‫אא״ז כפני יהישע דלמא השבתתו בכ״ד‬ ‫‪':‬גנבולין יוכיח שאין ודאה דומה שבת‬
‫והא ראשור‪.‬להאכיל כל;י‪.‬ם מישיש זד‪:‬הוי‬ ‫^זספיקה דהיינו ‪.‬ספק איש‪:‬ספח אשה‬
 ‫המאק‪ :‬שנה ששיית‬
‫לשלחה ועבר וגירשה ‪ ,‬כפיר אמרי׳ דלא‬
‫מכני ‪ ,‬אבל הכא דאף אי נימא דלא‬
‫מהני גיכ יהי׳ כאיסור ‪ ,‬כגון הכא לאן^‬
‫דיכי׳ שחיטחו פסולה מ״מ האיסור שעשה‬
‫בנעילה נשמה איי מתוקן נזה אמרי׳‬
‫דמהני עיש ‪ .‬ומיושב ד‘ הריב״א דככא‬
‫אפי׳ נימא דל״מ מיע האיסור שעשה‬
‫בחרישה עשה אף דלימ הכיסוי ושפיר‬
‫אמרי׳ למהני הכיסוי וממה להל״ת‬
‫ואינו לוקה ושפיר סריך הגמ׳ אמרישה‬
‫לא ליסייב וכו׳ ‪ .‬ולהניל לגס ריל מולה‬
‫דבעצס ליה מלאכה רק משוס לאמשבי׳‬
‫המצוה ‪ ,‬ייל דזהו קושי׳ רבא הא לא‬
‫הוי מלאכה דבשצמא אי בעצם הוי מלאכה‬
‫לא כוי קשה דליל קרא לאסור לתקוע ‪,‬‬
‫אף דאי הוי מלאכה בלאו קרא אסור‬
‫משוס דהוי מלאכה ואין עשה דומה צ״ת‬
‫ועשה‪ ,‬הוה סצינא לתק דאיצעריך קרא‬
‫שלא יהא עשה כלל לתקוע בבבת ואף‬
‫הליח אין נדמית ולוקה נ״כ‪ ,‬דבלא קיא‬
‫ליס לוקה כשיטת הריב״א הניל • דה״א‬
‫דהלית נדמית ; דליש כימ דאיר ל״ת‬
‫אעלימ ‪ ,‬דהא אין האיסור מתוקן דנס‬
‫בלא המצה כוי איסור דמצאכה קעביד ‪J‬‬
‫אבל הא לאו מלאכה פי׳ פא מודית‬
‫דבעצס צאו מלאכה היא דחנא דני שמואל‬
‫וכו׳ רק הכא משוס פמצוה אמשני'ונעשית‬
‫מלאכה‪ .‬א'כ ליש לומר דאתי קרא שילקה‬
‫דהא אפי׳ בלא קרא כוי לוקה‪ ,‬וא^‬
‫לבכ״מ העשה דוחה ענ״פ להלית כשיטת‬
‫ריביא הניל‪ ,‬הכא אינו דומה דשייך כאן‬
‫קושיי׳ השוית ריח כהן הכיל‪ ,‬לטמא‬
‫דיצקה משוס לכ״מ לאיר צ״ת וכו'‪ ,‬וליש‬
‫כאן לתק כהגיל דאינו מתוקן האיסור ‪,‬‬
‫להא אי לא הוי מלאכה רק משום המצוה‪,‬‬
‫א״כ אי נימא דלא מהני צא יהיה מצוה‬
‫שפיר יהיה האיסור מתוקן ושייך בכאן‬
‫כל מלחא לאמור רחמנא ל״ת אעל״מ ‪,‬‬
‫וא״כ לא הוי דותה הלית ובלאו קרא ?ר‬
‫מצלה ונעמש למלאכה )עי׳ מאל ומפיב‬
‫מהדוחק מיג‪:‬סי׳ רכ״ג • והמכס ברלה‬
‫יג‪1‬קב או״מ סי׳ ה׳ ובשמיס ראש סי׳ י׳(‬
‫ו שאירי מוביק סאו״ת סי׳ עיו מ ס ק‬
‫דפליגי בסברא אחשביה וייל דרבא סובר‬
‫‪7‬ל^ אמדי׳ אמשבי׳ ל‪7‬כי דייק מריע‬
‫לסובר אץ ביעור חמן אלא שריפה ‪.‬‬
‫ושפיר מקשה‪,‬רבא ללא הוי מלאכה‪ .‬כיון‬
‫ללא ס״ל אמשבי׳ ולפ״ז י״ל דאן^ לד״ל‬
‫מלאכה אלא מ מ ס המצוה אחשביה‬
‫'וצעמת מלאכה^ ורבא לא סיל אחשביה‬
‫?לל‪ ,‬ונפססיס)דף מ״ו•( איהמר האופה‬
‫מיו״גי לחול רבה א׳ אינו לוקה אפרי׳‬
‫הוא^ !וכו׳ איסיני׳ ריח ים חורש הלס‬
‫‪ i‬וסייב ‪ ,‬מ מ ס ©סמכס לאוין וכו׳ ואי‬
‫אמרי ׳ ‪!^^r‬־>‪ d£^ofe::‬לא לחייב הואיל‬
‫וחזי‪:‬לכסוי;‪-‬לדס לפיק והקשו התוס*‬
‫מאי קאמר ־ ^ ל ו»>י לכסוי הא כסוי‬
‫ליה רק^^^^^״סיהוי ל״ס ועשה ואין‬
‫עשה לוחה ליס ועשה‪ .‬ובחולין)ד׳ קמ״א‬
‫בסוס׳ דיה לא צריכה וכו׳ חירץ הריביא‬
‫דרק לכתחילה הוא לאסור משלי שאץ‬
‫דומה אבל נליענל אס עבר אינו לוקה‬
‫עיש• וקבה הא קיי״ל בתמורה >זף ס(‬
‫דכל מלתא דאמר רחמנא לא העביד אי‬
‫מניר לא פהני ‪ .‬ואפי׳ לגבי עשה כדאמר‬
‫בם ההורס מן הרעה דהוי לאו הבא‬
‫מכלל עשה ‪ ,‬ועי׳ ב׳ח אויה סי' צ׳ ‪ /‬איכ‬
‫אף׳ רדומה'להלית נשאר העשה דיויס‬
‫וכיון דליכא עשה דכיסוי מכח העשה‬
‫דיויטואם עשה לא מהני ילקה גיכ ואמאי‬
‫דומה להל״ה ^ וכן הקשה גשוית ר' חיים‬
‫?הן חסוימ בסופו מנכד הממכ^ אך‬
‫מחולין)דף ייס( המחט בשבתוביוס״כ‬
‫שמימהו כשירה‪ ,‬והקשה המהרשילסי׳‬
‫סיס והמוות דעה לנימא דכימ דאמר‬
‫רסמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ‪,‬‬
‫)תירצו דזהידוקא היכא דיחוקן האיסור‬
‫‪• f‬נימא דלא מהני ‪ ,‬כמו כלאו דלא יוכל‬
 ‫‪J‬‬ ‫חרברת ^‬

‫ממש כמובן בלשון‪ ,‬ב( דאמר שאין אדם‬ ‫לו‪,-‬ה‪ ,‬וכפיר מקשה הא לאו מלאכה‬
‫״רשאי״ לימות המעשה ‪;#‬היה״ וקדר‬ ‫בעלם רק דאחהני‪ /‬ומיופג קוכי׳ סחוס׳‬
‫קאניר ״‪.‬לבך ל״ק ‪<,‬רולה״ וכו׳ למאמר‬ ‫ה^״ל דאי הוי מלאכה ל״ה קשה דלמס לי‬
‫לאין אדם רשאי ליהנות צאו ברלונו ת>יאי‬ ‫קרא די״ל דאהי למצקולז כהנ״ל רק משוה‬
‫מלתא^ ג( מ״ש •שממה שאין אדם רשאי ‪.‬‬ ‫דלאו מלאכה היא בעצם רק דאסשבי׳‬
‫ליהגו ת ‪,‬אין״ להקריכ״ למזכס‪. ,‬דאמא» ‪/‬‬ ‫קשה ל״ל קרא זנלא״ה לוקה כהניל ;‬
‫סיגה בלשולו ולא נקט בהא נמי לישנא׳׳‬ ‫ובזה מיושב קו׳ ב׳ מהגמ' חולין הנ״ל^‬
‫דאי; ‪,‬רקאי־״ או ‪.‬אסור" להקריב‪ .‬צמזבח‬ ‫לשפיי הפיקו דיחה יו״כנ ! יאין להקשות‬
‫דלשון ^אין להקריב" משמעות רק לכתמי׳‬ ‫דלמא הוי אשה ועושה מלאכה שלא‬
‫וכסומרא בעלמא דאין נכון לעשות כן ‪- f‬‬ ‫לצורך ביו״ט‪ ,‬דן״א דקא טון ־לא הוי‬
‫ד( למםיים בלישני׳‪.‬ע״ד״ שאחזי^ ממשקה‬ ‫מלאכה בעצם רק מעוס אחככי׳ מכח‬
‫ישראל מן כמוסר לישראל״ לבהא ודאי‬ ‫המצוה א״כ ממ?״ע יכול לחקוע ; דאי‬
‫ליש;א קשיא עובאדמאי״ע״לי‪.‬כיון דהצד‬ ‫איש הוא התורה החירה^ואי אשק בודאי‬
‫ממשקה ישראל וט״בא לאסור ההקרבה‬ ‫שרי כיון דלא הוי מלאכה רק משוס‬
‫‪,‬מדינא והול״ל‪.‬משוס• שאחז״ל וכו׳‪ .‬והן‬ ‫מלוה וכאשק דליכא מלוה אין מלאכה !‬
‫ידעתי קיעב שאין לדקדק כיכ בלשו; ספרי‬ ‫להיאך יכולין לתקן‬ ‫ומיושב כה קושי׳‬
‫האמרוניס ז״ל י‪ .‬איל מאחר שבמאמר קצר •‬ ‫ולעקור מלאכה דאורייתא^ וכן הקושי׳‬
‫כזה יסאמלו כמה פקת‪.‬וקי וגנובופי לשונות ’‬ ‫הד׳ הנ״ל^דכיון דבע‪/‬ם לא כוי מלאכה‬
‫ראוי לשים לב אליהם ולומר שנא במקרה ‪.‬‬ ‫רק מנח חשיבות המלוה ‪ t‬וזה דוקא‬
‫וכלא כוונה פלטה כך קולמסו של כמחיר‬ ‫בתקיעת דאורייתא כ‪.‬מו בשריפ‪.‬ת קדשים‪.‬‬
‫•‬ ‫זי״ע‬ ‫‪,‬‬ ‫להוי דאורייתא וכדדייק רש״י ז״ל רממנא‬
‫ע״כ נלנע״ד חורף כוונתו כך^־‪.‬‬ ‫אמשביא משא״ק אס ‪.‬קתקיעה לא הוי‬
‫כשנאמר דודאי נהי דאין ליסגוח‬ ‫“‬ ‫רק מדרמן ל״ש כלל אתשגי׳ וצא הוי‬
‫ממעשם ?‪ p'p‬ולרש*י המגיח כ״ד פ״א ‪.‬‬ ‫מלאכה כלל‪ .,‬ושפיר חיק;ו לתקוע ולא‬
‫;אמר בו ^איקורא״ מ״מ איסור קליש הוא‬ ‫עקרו כלל כתקנתם מלאכק דאורייתא‬
‫באיכיתו קרוב רק למדת חקירות ובשעת‬ ‫כהגיל>‬
‫הדחק כותר מכללו ומשרי שרי כדכחיבנא‬ ‫יזיירו״יע הק׳ יוסןק בפוהר״א ;״ל‬
‫קבי לעיליולהכי רמב״ד רדחיקא לי׳‬ ‫האבדק״ק שעראצק‬
‫שעחא טוגא עד של״ה לו מק להעלות‬
‫לירושליס בזולת האבק הזם אשר מצא‬ ‫סימן כ‪.‬‬
‫בחורבה בל עירו וכנראה ל ה לו במזומן‬
‫י\םר מה׳ סלעים אלו שהיו בנ‪,‬דחי נצרכים‬ ‫המשך• מחונרת י״כ‪ .‬שנס ה‪;:‬בלה‪ ,‬פי'׳ ק״ג ^‬
‫לו גם לפרנקהו בודאי הי׳ נ‪:‬וסר צו לכרוית‬ ‫נלענ״ד לבאר דבריו באופן אסר‬
‫לעצ‪,‬עו‪ .‬סכום זה אשר נשאי לו ע״י הגס‬ ‫כד דייקת‪ ,‬בליבנא דחוכמחא של‬ ‫^‬
‫ונוסף; גם הוא‪ .‬בכל מנין י‪:‬ג‪:‬זתו לעיקרה‪.‬‬ ‫כגאון יל*מ ז״ל הדק היעב א‪/‬דפתת ו׳א‪,‬מר‬
‫ושורשה הי׳ הנאה של מצוה ‘ מהי•‬ ‫פי׳ ‪,‬ע״ד• דאיתא כגמרא ^‪:‬תענית וכו׳‬
‫דמעכשיו‪ .‬אשתדשי צי׳ ה׳;^צע^ם מכקפו•‬ ‫ויוסר היה נאות בזה לשון‪,‬עפי״מ' דאיתא‬
‫אשר הי׳ מוכרח לשלם נבו מלס ‪ ..‬מ״מ׳‬ ‫וכו׳ או ‪,.‬משוס״ דאי תא ללשון ‪#‬ע*ד•‬
‫כל התחייבותו לוה הי׳ רק בשבי) קיום‬ ‫משמעותו דק בדוגמא להתט ולא כי התם‬ ‫‪i‬‬
‫‪m‬‬ ‫י י‬
 ‫זהמאטף ש מז ‪r m f‬‬
‫נסיס״ ולא לשון ״אסור״ לאדם ליהנות‬
‫וכו׳ להורות על קליפות אי׳ זה דלפון‬
‫־אינו רשאי' לא ברור כ׳כ לאיסור ממש‬
‫דלפעמיס הוא לשון אינו חייב • עי' תוס׳‬
‫קידושין ל״ג ע״ב ד ה אין ת״מ וכו' ‪.‬‬
‫ומפרש דבריו והואיל וכו׳ לכך ציה ״דוצהי‬
‫‪■f‬‬ ‫ליהנות דייקא מ‘ דאיסורא כה״ג ליתא‬
‫כלל‪ .‬ומפרש דבריו דאמאי באמת ל״ה‬
‫‪,‬רוצה' דבשביל איסור בעיקרו הואקליש‬
‫כ״כ לאהי‘ להחמיר כולי כאי‪ .‬וקאמר‬
‫משוס ־שממה״ שאין אדס רשאי ליהנות״‬
‫כלומד באינו חיסור ממש של לאו או‬
‫עשה ואן א*׳ דרבנן ממש לא כדכתיבנא‬
‫לעיל ‪ .‬אין ״להקריב״ למזבמ* דייקא ‪.‬‬
‫להרי איסורא ממש ודאי ליכא בזה‬
‫אפי‘ להקריב ‪,‬למזבח״ ממש‪ .‬ומדש‬
‫בקדושת בדה״ב דליחא לעיקר א־סורא‬
‫כלל כנ״ל ‪ .‬אבל מיכת ״אין להקריב״ כלומר‬
‫אין נכון להקריב ״ע״ד״ שאמז״ל דייקא ״על‬
‫דרך• ולא ממש מה שדרשו ממשקה ישראל‬
‫דא״ש כלל באי' קליש כזה אלא בים נו‬
‫מיהח סרך אי׳ זה ע״צ המומרא • וממילא‬
‫כאן דנצעיפו כל הקולות שנון האיסור‬
‫דהנאס מן הנס מלבד עיקר חולשתו‬
‫נתפקפק כאן עובא מצל מה שהארכנו לעיל‬
‫בקושיא ג׳ בסה״ל • דהא כנמה דהיוומת‬
‫מעות כבר נכנה ממילא ; ומה יתחדש‬
‫אי' עוד בשיהנס מן האבן ׳; ומצד מה‬
‫שכמגנו לעיל ליש דבור הקדום ‪ .‬ומצד‬
‫מה שכאן ל״ה הקרבה למזבח רקלבדה״ב‪.‬‬
‫בולאי אין נאן שוס סבך נדטד איסור‬
‫לומר עליו תן לשון ‪,.‬חיכו רשאי״ חו אין‬
‫לעשות וכדומה ‪ .‬ע״כ דקדק לומר לכך‬
‫ל״ה ־‪,‬רוצה״ ליהנות דהוא מחמת גודל‬
‫חסידוחו'ופ״ישותו ל״ה ‪,‬רוצה״ ליהנות אן‬
‫בכה״ג ישביל ס •ן נדנוד רחוק כל כ'ך‬
‫דממשקס ישראל וכו׳ ‪ .‬בהוספת הומרא‬
‫ע״ג חומראדוק ותשכח שעפ״י בי‪.‬אורינו‬
‫נתיישבו ב״ה דבריו על מכונס מכל‬
‫מצות ראי׳ ‪■ .‬וננהיג מסתבר לאזדא לי‘‬
‫הל עיקר איסור הנאה מן הנס דמצוס‬
‫י לאו ליהנות ניתנו‪ .‬ולהט נהידי״ל דרחב״ד‬
‫הממיר על עצמו כזה לפניס משוה״ד בלא‬
‫ליהנות מן הנס אן« בכהיג מ*מ היכא‬
‫דאיכא לבנויי כמרוות עפי משנינן ויש‬
‫לנו מקוס לומר בזה דבסגיל דבר חמר‬
‫נהג בעצמו מומרא גדולה כזו • והוא עפיי‬
‫‪.‬כידוע דבקיוס מצוה צריך להחמיר מובא‬
‫שלא יהי■׳ מעורר‪ .‬בו איזה סרך נדנוד‬
‫עבירה אשר זה מפסיד יקר ערך כמצוה ‪.‬‬
‫זעאכו״כ שצריך ליזהר בזה במצוה הנוגעת‬
‫לקודש‪ .‬קרבנוח והקדשות וכדומה אשר‬
‫‪ .‬בודאי צריך להיות נקי מכל סוג ושמ‪:‬ן של‬
‫קלקול ובפרעות לגני איש המתחסד עס‬
‫י קונו ועושה לפניס מביה״ד בכל דרכיו‬
‫אשר ע׳־■‪ :‬מאחר שיחב״ל הקדיש אבן זה‬
‫לגבוה ‪ .‬וגלי לן קרא גבי קרבנו ת ממשקה‬
‫ישראל מן המותר לישראל ‪ .‬ונהי לעפ״י‬
‫דין אין לזה שייכות כלל לנידון לידן‬
‫הדבארנו בארוכות לעיל בקושי‘ א' • ב׳‪.‬‬
‫ג׳ ‪ .‬ובפרטות מאמר דנון* או הנאה מן‬
‫הצס כמעע אין לו מקוס כאן עפ״י דין‬
‫‪-‬כדכסיבנא לעיל בסמוך מ״מ היות שרצה‬
‫שלא להיות שוס פגס וקלקול אמד מני‬
‫אלן‪ £‬בדבר ההקדש שלו הרחיק עצמו מן‬
‫הכיעור ומן הדומה לו בחומרא ע״ג חומרא‬
‫• שלא יהי׳ אן‪ £‬צדאי׳ קליבא כזה• אשר‬
‫יהי׳ נראה על צד כחומרא יתרה כביטול‬
‫הך דממשקה ישראל מן המותר לישראל‬
‫ולהכי בילס ה׳ סלעים אלו ‪ .‬ודו״ק ״‬
‫בוא וראה כמה מדוקדקים‬
‫בזה דברי קדשו כל יד״פ‬ ‫‪-‬‬
‫הנ״ל באותיותיו ותיבותיו י דשפיר פתח‬
‫ואמר^ע״ד״ דאיהא בגמרא דחעניח וכו‘‬
‫דבאמח הוא רק יע״ד ולא נידון דכתם‬
‫‪.‬ממש דהכא עפ״י דין מישרא שרי כדביארנו‬
‫שדבור הקדום‪ .‬ומשו״ה דקדק נמי למינקט‬
‫^ליענא שאין אדה ‪,‬רש^י' ליהמח ממעשה‬
 ‫חוברת א׳‬

‫ומדהוא לא הזכיר כלל מהא דממשקה‬ ‫י מה פכקפינו לפיל «‬

‫ו א ח ל י כי כן דפת לנכון נקל בנחייפנה י ישראל וכו‘ רק רמז עליה בהדי אינן‬
‫קישיס הרה״ג כפואל מפ״ס דמ״ק עניניס דמשחעי בעיקר איסורא דהנאס‬
‫הנ״ל דנהי דהסס ליסנהו לכל הנהו מן כנס מבואר דאיהו נמ׳׳ אזיל להקשות‬
‫קולות דלפיל וגה כלמזכח עסקינן‪ ,‬מ״מ בפשיטוח דמאי מעמי׳ ליה לשים כלל‬
‫הרי היסכי לן בקמייתא דכתיכנא דהואיל בשתי הלחם מצד ספקא דממושבוסיכם‪,‬‬
‫דגון האיסור קליש מו^נא וכ»עפ שאין וצא איפשטא האיבעי׳‪ .‬ושיפוק ליה דאסור‬
‫עליו שס איסור ולאי ל׳ש בי׳ איסורא מ׳ דאי; נהנין מן הנס‪ .‬ואכן בדידן מזקנו‬
‫דממבקה ישראל וכו׳ והך דידי מבס הקושיא עפ״י הרמביס בפיה מאיסורי‬
‫בדרחב״ד רק מצד חומרא יתירה קאמר; מזבח כנ״ל‪ ,‬ולא ידענא לכאורה אמאי‬
‫ושפיר מקמה בים אי למנתוח אמאי לא‪ ,‬צא העמיד קושייתו במוקדם אהא דאמר‬
‫אי למנחות אמאי לא כדאקשינן אנן והחס‬ ‫וס״ש היעננ‬
‫אני אומר בישוב הקושיא בהקדם לא שייך כ״כ תירוצו דהיכי פסיקא לן‬ ‫עוד‬
‫מה דלדידי קשיא בס‪:‬יעות לולא ^ למימר למנחות אמאי לאיקרבנות יחילנ‬
‫דברי יד״מ הנ״ל‪ ,‬דמאי סשיעא ליסלש״ס ונלאה דס׳׳ל דבס״ד ודאי כוי סבר שיס‬
‫דלמנחות ודאי שר‪ /‬אדרבה אפבא תקעי לאוקמי האיבעיא כפשטות משמעות‪.‬‬
‫ליה מאי קמבעי למנחות‪ ,‬דודאי אסור הלשון שבאו מן כפביס בטבע ולא ננס‪.‬‬
‫דאיכא איסירא ליהנות מן הנס‪ ,‬וכ״ת וכפרש״י פס )עי׳ בצ״ק שם( רלהכי שפיר‬
‫הא לאו כנאה מקריא דמצוח לל'נ‪ ,‬ז״א קאמר אי למנחות אמאי לא‪ ,‬ורק לבשר‬
‫זאכחי תקשי הכי להרמב״ס בפ״ה למסיק אלא לשתי הלחס מצד ממושבותיכ׳‬
‫מאיסורי מזכס הלכה ע׳ דדפתו מבוארת דהתס הכריחו כתום׳ לאין מקו׳ לאיבעי׳‬
‫דאסור להקריב קרבן מאיה״נ‪ ,‬עיין רק דירד בדרך נס ע״ש ‪ .‬והיק שיס‬
‫במל״מ שס וגמה ברמז הלב המגי׳ דלמנחות ודאי דליכא שוס צד ספק *‬
‫לספקו בפ״ה מה׳ אישות והיינו מה שכ׳ דאי כשירד בטבע וכדכוי מפרשיכן‬
‫שס דעכ״פ לכתחילה אסור אן הנאת מעיקרא להאיכעיא‪ ,‬אמאי לא ואי כשירד‬
‫מצוה נואיה״נ‪ ,‬ועי׳ בטב״י מהד״ש מאו״ח בנס נמי ליכח צמיבעי׳ מידי דאז פשיפא■‬
‫סי׳ קל״ד מה‪ ,‬או כמ״ש בבו״מ מהלורא דאסור מ׳ שאין נהנין מן הנס אלא לשתי‪,‬‬
‫רביעאה ח״א םם״י קכיח מ׳ דאיכא גם הלתס דאז יש מקום להעמיד האיבעיא‬
‫הנאת הגיף בהדי מצוה לח״צ להביא אמד בצדדי הספק מצד ממושיותיכס וכשירד‬
‫לחובתו ומשתרשי ליה מעות ע״ש♦ וגס הרי בנסכמ״ש החום׳ וסמך ש״ס על המבין‬
‫הי׳ במכחוש גס אכילת כהניס והוי הנאש ולא הוצרך לפרושי בהליא‪ ,‬וע״ז בפיל‬
‫כגון וליתסד‪ ,‬וכנס מצאתי בס׳ שלי קשיא לי׳ דמה״ט גופא בשתי הלחס לא‬
‫חמד בסון האות שהזכרתי לעיל דלבסי מיגעייא לן מ׳ דודאי אסיר ליהנות מן‬
‫דמזכיר שקלא וערי׳ בכמה עניניס אין הנס‪ .‬וניחא לי׳ לתרוצי לבשתי הלחס דשל‬
‫רכיס הי׳ שרי ליהנות ודו״ק‪:‬‬ ‫'הי׳ רשאי ליהנות מן הנס סייס עלה‬
‫בזה״ל! ועיין מנחות ס״ע יב׳ מטיס שירדו ז מ ט ת ה עפיי הצעה זו גס קושי׳‬
‫הרה״ג השו‪(5‬ל לא תקשי‬ ‫^‬ ‫'בעבים מהו לשתי הלחם וכתבו הסוס׳‬
‫שירדו דרך נס ואתי בפיר למ״ש ביד בין גני מנחות ובין גבי בתי הלחם‬
‫־דיד לחלק ‪7‬ין יחיד לרב׳יס וק״ל‪ ,‬עכ״ל ״ למסקנא מצד ממשקה ישראל ‪ ov‬׳ דלס^ד‬
 ‫שנח ששיית‬
‫משא״כ באי׳ זה דהגאס מן הנס דקניש‬
‫‪ ,‬מובא לאפי׳ אי' דרבנן ממש ליכא בי׳‬
‫כדכתיבגא לעיל> י״ל דאיהו נמי מודה‬
‫דלאאחמרו באי׳ כזק לאסור הנאהדעלוה‬
‫אפי׳ לכהחלה להא באמת קי״ל מצות‬
‫לאו ליהנות ניחנו באופן די״ל עפ״י ב׳‬
‫דרכיס אלו דעיקר קושייתנו מצד הנאת‬
‫המלוה^לק״מ ולו״ק׳־‬
‫בענין זה אמינא כעת‬ ‫וכהיותי‬
‫לייבב לענ״ל קושיית הגאון‬
‫מוהרציח יהגסותיו המובא בס׳ עע סופר‬
‫כלל מ״ז פר^ ב' וכתובה גם בשו׳ס‬
‫שו״מ מהד״ק ח״א סי' קיל ‪ .‬ע״ש‪ .‬דהיאך‬
‫מותר להדליק בתטכה בשמן קיק שהוא‬
‫עון? עמא‪ ,‬וקי״ל דלא הוכשר למלאכת‬
‫שמיס רק לבר טהור שלריך להיות מן‬
‫המותר לפיך עכ״ל ויע ליישב בהקדס‬
‫מס דקשיא לי בעיקר הגס שנעשה במקדש‬
‫בשמן שהי׳ מספיק להדליק לח׳ ימיס‬
‫וקשה■ דהא אין נהנין ממעשה ניסים ^‬
‫ונסי דבאשיטות מלד הנאת המצוה ודאי‬
‫דלק״מ דהכא דקעת הדסק כליעבד למי‬
‫ול״ה שום הנאת הגוך בזולת המלוה שרי‬
‫מ׳ מלות לל"; ‪ ,‬מ״מ הרי עכ״פ הי׳‬
‫ישמן זה אסור ליהנות להדיוט מה*ט‬
‫וליפסל נמי למלוה מ׳ דל״ה מן המותר‬
‫בפיך‪ ,‬ולא צניבעיאעפי״מ שהעלה‪ .‬בבכור‬
‫קור שבת ק״ח והובאו דבריו יכשערי‬
‫תשובה אויר! סי׳ ל״ב סקמ׳ז דלא סגי‬
‫במץ המותר אלא לריך להיות מותר כפיך‬
‫ממש ע״ש ודאי דהיקשי כניל‪ ,‬אלא אפי׳‬
‫לתוס׳ שס וכדקי״ל לדינא בסי׳ הנ״ל‬
‫סמיך ל״ו ללא קפדינן רק אמין המותר‬
‫ג״כ יש להקשית לענ״ד דזה יש לדמותו‬
‫למין שאינו‪.‬מותר‪ ,‬דלא דמי לנבילות‬
‫וטיפות נסוכות ועקירות בנתהוס בו‬
‫מנין האיסור והוליד יו שינוי ב;ופו‬
‫ולילא שינוי זה למיככר בי הרי הוא מותר‬
‫כשאי כני מיט‪ ,‬וממילא אפי׳ בט^?ות‬
‫‪^frVYr‬‬
‫ליס מוקמינן לי^ מיסא מיל ולמסקנא‬
‫מיירי ני ט ס ובירד לרניס ללורנם‬
‫ולסשמישס ולא ליחיד■ דרשאיס ליהנות‬
‫והוי שפיר מושר לישראל ומיק;‬
‫נאמר עד״ז נס אי נימא נפפגיא‬
‫דלחוס׳ נ ס בסיד הו* מוקמינן‬
‫האיכעיא גירדו דרן• נ ס ‪ ,‬ופשישא ליה‬
‫לש״ס דנה״נ ודאי אסור להקייב מכח‬
‫הנאה מן הנס^ ומאי קמיבעיא לי' בככי‬
‫?;לל‪ ,‬ובודאי נלטרך לאוקמי האינעיא‬
‫באופן דל״ש כך איסורא ‪ ,‬כגון כחשיס‬
‫שירדו בשביל רבים ובמנחות דליבור דשס‬
‫ל״ש עיקר כך חיסורא אי מ׳ דלא נודנ?‬
‫בשביל ־זכות מי ירד ואי משוס דבאמת‬
‫רה^ס משתמריה גו דברביס ל״ש לומר‬
‫דמננין מזכיוהיהס וכמ״ש בחי סברות‬
‫אלו בס^ יד דוד תענית כלל או דמיירי‬
‫בשעת ׳‪:‬דסק שלא נמצאו ‪ c'pn‬הרחוייס‬
‫למנחות בזולת אלו דבשעת הדחק ליחא‬
‫לכך איסורא כדכתיבנא לעיל ‪ ,‬וכיון‬
‫דבהכרת רק בחד מתוך גווני קמיבעיא‬
‫־ליס שפיר מקשס ש״ס דא״נ למנחות אמאי‬
‫לא ‪ J‬וממילא דלא קשה נקי קושי׳ השואל‬
‫מלד ממשקה ישראל וקו׳ שיון לבהכרה‬
‫סיירי בגוונא דשרי ליהנות וא׳׳ש נכון‪.‬‬
‫דיש לנמנס קצת בזה מ׳ דאן^‬
‫לאפי׳ אי נימא דגס הנאת‬ ‫‪.‬‬
‫המצוה‪ .‬מיר»שב הנאה בכה״ג לגט סתס‬
‫איסורי הנאה מ*מ לתנין אי׳ הנאה מן‬
‫כנס י״ל שקיר דאין לזה מקו ס כלל‬
‫היכא שכל הנאה הוא הנאק דמלוה ‪,‬‬
‫‪.‬דאיךינכי לו מזכיותיו ומלוותיו עבור‬
‫הגתה אשר הוא רק הנאה דמלוה■ ולולא‬
‫קמלוה ל״ה לו שוס הנאה בדבל^ואיף יגרוס‬
‫קיו ס מלי ה אער הוא ריבוי בזכיותיו‬
‫נכיון ומיעיע זקיותיו ומלותיו ? תתסהא‬
‫ונס רכל מה שהממיר במל״מ פ״ה‬
‫■מאישית הנ״ל לאסיר הנאת מצוה צכתחלה‬
‫מיסת היינו באי* ;מוי של לאו ונדו מק‬
 ‫ח‬ ‫חוברת א׳‬

‫כהולדה מ״מ רק שינוי זה כנולד גו נתנו למזונותיהם זזשיס ה ק הלחם אשר ;‬

‫משהו לאיסור מעיקרו אשר כם אם הי׳ נתן ה׳ לאכלס ומאחר כהוא יהירי־ נחנו‬
‫נולד נו אמיכ הי' גורס בו איסור זס לזה מותר גמור ומצוה ליהנות ממנו ;‬
‫ממש וא’ כ לא ההלה הוייסו ככך עושהו עכ׳ל ועיין בשדי חמד הנ״ל בביאור‬
‫לאיסור כמינים כטמאים אכר בעצמוהס ושוססת על דבריו דהיינו נמי מ׳ דל*ה■‬
‫כונס מההויס מתחלחם כטומאה ואיסור אפשר להס בענין אחד ועי״ש ‪ .‬והכ״נ ‪.‬‬
‫כלי כוס מקריוס שיולד בכס ‪ .‬משא״כ ^כאן בבעליל הראו להם מן השמים בנס■‬
‫כך כמן שבא בנס‪ ,‬חמלת הוייהו לעולם כשמן שניחן לכם כלי שיוכלו לקיים ‪.‬‬
‫וביאתו באיסור הנוהג גו עולמית ‪ t‬וכל מצות הדלקת כנרות במקדש וא״כ רחמנא‬
‫השמנים ושאר עניניס שיההוה ניאחס שרי לכו בהדיא ואין להם למוש למה‬
‫לעוצס בדרך זו יהיו אסורים נעלמוסס‪ .‬כל״ס מן כמותר בפיך וגם ל״ה מפשר‬
‫ודמי למינים טמאים לכאורה ‪ ,‬וכו״ל בענין אחר לקיים כמצוה‪ ,‬ואתי בפיר י ■י‬
‫למיפכל להדלקה »׳ דל״ה מן המוהר ו א ח ר י ני כן כפיר י״ל דבנר חנוכה י‬
‫שבא רק לזכר אוחו נס ככסן‬ ‫בפיך‪ ,‬ולדעתי לא הועלנו מה גס בכנפו‬
‫תירוניס שהבאתי לעיל בשם ס׳ יד דוד כימקדש צא קפדינן במותר• בפיך ‪ i‬דאי;‬
‫וכדי המד דנרגיס ליכא הך איסירא להחמיר במה שבא לזכר טפי מהענין‬
‫מ' דלא ידוע בכב־ל זכותי' דמאן נעשה אבר בא להזכירו‪ .‬וטון כשס הי׳ כנס‬
‫כנס וגס אי בשביל הרבים נעכה ברבים באופן שנפהמבו במה שחינו מותר בפיהס‬
‫ל׳׳ש לומרידמנכין להם מזכיוהיל ועי׳ גס נרות לחנוכה יכול־ה להיות משמנים‬
‫בהם ‪ ,‬דתינס ע ד מ בסם בא הטיס כאלו‪,‬דאדרבה ככהע ודאי הוא מעין הנס‪.‬‬
‫וכדומה לפרנסת הרניס כנירק ד»דכו וכפיר מותר להדליק בכמן קיק‪ /‬וא״כ‪.‬‬
‫כפיר הרבים יכולים ליהנות מהם כזה ועי׳ בשו״ח נחלה בנימין סי׳ קל״א בעני;‬
‫הדלחת נרות חטבה כל‪ ,‬חלב והעלה­‬ ‫!‬ ‫הכליא כנס ולכך נתחדש והלכך ברבים‬
‫ליכא איסורא אבל בשמשניס ליהנות מן דכרי ע״ש״ ולהכיל הדבר מוטעם לשבח‬
‫■‬ ‫טעי וחיק‪.‬‬ ‫הנם בדרך אחרת ולא בדרך שרצה כשי״ת‬
‫ואשר בעיבורו נעפה‪ ,‬אז ודאי איכא איסורא צ‪/‬ייהו אחר העיון יש לפקפק בהאי נמי‬
‫די״ל דמעולם לא הותר מכללו■‬ ‫ככנהנים מן הכס כנגד רצין השי״ת‬
‫וכוונתו בו‪ :‬וא״כ בנידון דידן כתוספת ל‪5;:‬ות הדלקת ככר במקדש כה כאינו ‪.‬‬
‫השמן שבפך כבכל לילה ולילה לא לתכלית מותר לפיך ומה שהדליקו השמן של נם‬
‫הנאה הדיוטית ־דרבים בא כמובן רק אינו בכלל זה‪ .‬דצמו רכתיבנא לעיל לגבי‬
‫לתכלית קיום המצוא 'וא״כ ודאי כהוא ממשקה יכיאל דלא אימעט כך איסורא‬
‫איסור להשתמש בשק ההוא■^ למידי דמפשס כםים מ' דהיא קליש טובא‬
‫אחרינא נגד רצון הבי״ח ‪ ,‬ונפסל שפיר וכמעט שאין עליו שס איסור‪ ,‬איכ כה״ג‬
‫מ׳ דל״ה מותר בפיך כנלע״ד ברור בזה י״ל לענין דניפא דמן כמותר כפיך ‪,/‬‬
‫זעו ל יש לי לומד בין לפנין מוהר בפיך‬ ‫וא*כ צריך עיון לכאורה »‬
‫טל נכון עפ״י מדבר ונין לענין ממכקה יש^אל‪ ,‬דלא אימעטי‬
‫קדמות מערכת מ׳ אות מיצייכו אלא איסור הפצא דאז אין‬
‫ג׳ בהא דנכנה ישראל מן המן אע״ג לקרות סליו בם ״מוהר* לישראל 'או‬
‫ידאק ?הנין ממעשה נסים לשא״ה דהקביה ’‪#‬מותר* כס‪:‬ך‪ ,‬ימשא*כ בהך ?מעשה צסים‬
‫)‪(S‬‬
 ‫המאסף שנה עשית‬

‫קרקע של כיב אסור עי׳ ביי ומג יא בסי׳‬ ‫הדי עצמות הדבר ר‪ ’1‬ט מחועכ כלל ה״ו‬
‫של״ז ‪ :‬נ( אס יש להתיר צא יותר רק‬ ‫ואין לקרוס על החשן כס איסור » ורק‬
‫לרוכב בו להתענג והוא נזין כבמודיס‬ ‫לגברא נאסר להכתסס בו כדי בלא ינכו‬
‫המתענגים גקפ־צתם זבמרוצתס המוזכר‬ ‫לי מזכיותיו‪ ,‬וכה״; לא אימעע לכסולא‬
‫בסי׳ ש״אי אמנס מי שרוכב נרוץ למהר‬ ‫)המכך ייוס(‬ ‫ודו׳ק היעי‪.‬‬
‫דרכו הגה הוא ערחא בשבת ואסור כנו'‬
‫שס‪:‬ד( אס הוא אסור כד כלי במלאכתו‬
‫ל?כרק״ק קרעסי‪-‬יור והגליל ‪.‬‬ ‫פעה געז‬
‫לאסור ואסור לעלטלו אס לא צצו^ גוסו‬
‫ומקומו)ש״ע סי׳ ש״מ( ולסבובה בלימה‬
‫סימן ג‪.‬‬
‫מעיר‪,‬״ היום כ״ח מנהם ש׳ פתיר‪.‬‬
‫נחכה ובכפ״ה‪:‬‬
‫שפעת רביבי שלומים ‪ ,‬כט^ וכרביבים ‪,‬‬ ‫■‬
‫פ״ נותן‬ ‫ב( ב ״ ה מ א ס ה ״ פיז‬
‫יחולו על ראש גבר הוקם על ‪ ,‬עורך ״המאמ*׳‬
‫* טעה פצעה ‪5‬הבהמ׳‬
‫'בביר הרב ‪ . . .‬בש״ת בן ציון אברהם קואינקה‬
‫התנא ואמר חרס ‪ :‬מרס ‪ :‬יתרוס ‪:‬‬
‫נד״ו יאיר לעולם כיר״א‪.‬‬
‫במקו ס כריס ‪ :‬מריס ‪ :‬ירים ‪ :‬ו^גר אס‬
‫יאמר ממבה לא ירימו כיה מבמס פלא‬ ‫ש א ל ה ‪ -‬יורנו כמורה מהו לרכוב בכבס‬
‫יגביהו התרומה מתוך ככרי אן^ שכבר‬ ‫במרכב הנקרא ״כיסכליגי*‬
‫נעשית החרו מס כהלכתה לכץ נקב‬ ‫־)בעלי קכץ( והנה מחיץ לעיר בחוך‬
‫התנא ה׳ ‪.‬לא יתרומו בפי׳ לא יפרישו‬ ‫‪.‬כססוס או בעיר כאינה מעורבת לאו‬
‫כתרו׳ בקריאת כס יעו״שי וע״ז תמהתי‬ ‫קמבעיא צ; לאסור במאיצא חוץ לחמוס‬
‫ואמרתי מי יטעה בזה ופס מקום יש‬ ‫)דתמומין דאורייתא( וגס הנהו מוציא‬
‫לגקות כזה וכי מציויס אנמנו־ להגביה‬ ‫כלי מרכות לרפות ומעבירו ומעלכילו‬
‫התרו׳ מככרי עד כניוא לפערת בדברי‬ ‫‪.‬ברה׳ר‪ ,‬ונס כי יצא מכיסו רכוב עליו ‪.‬‬
‫התנא אתמהה ‪ ,‬אלא פע אזכך ובמע‬ ‫הנה כמרכב כולך מכח האדס והוי כמו‬
‫דברי כראב״ע זיל מיש בס׳ צמדת בתחלס‬ ‫י אנקעמין או קכריס כאי! יוצאים בהס‬
‫כער כפעליס וז״ל וזע ט יע בדברי‬ ‫)ב״ע סי׳ כ״א ס״כ( כי קמבעיא לן‬
‫קדמונינו דל פעלים איכס ע ‪ T‬דקדוק‬ ‫בעיר המעורבת מסו ‪ ,‬והנה רואה אנכי‬
‫כמקרא וכס יודו כן באמרי לשון מקרא‬ ‫ביש צדדין לאסור ואין צד ח׳ להתיר ‪:‬‬
‫צמוד ולשון מלמוד למוד‪ .‬והכה אמרו מן‬ ‫‪ (ft‬כמא יתקלקל כמרכב ויבא לתקנו‬
‫סרוס׳‪.‬חורמקי נס אמרו ‪-‬מזילדי״מליח״‬ ‫‪ .‬וכזה גס כמוס׳ כסביא מור״ס ז״ל בסי׳‬
‫והאומר כי כמוהו את מוצאך ואס פויאך‬ ‫כליע דאין אנחנו בקיאים לעשות כלי ביר‬
‫לא אמר כלוס‪ ,‬כי מליח מסד מיס‪,‬‬ ‫מודו בזה דאסור דלא קאמרי אלא להתיר‬
‫וק מי שהיה כשוי ט האיש הוא כנשוא;‬ ‫כיקוד והספוק אבל לא אמרי לנין בכלי‬
‫וישאו להס נשים‪ ,‬רכוב על התפור‪ .‬יש‬ ‫ביל דבכ״‪ 5‬עצמו ודאי יודו דאסור כמא‬
‫לדמות במלת היה לבוש בנדיס צואיס ‪,‬‬ ‫יבא לתקנו והיה בנדון זה ‪ :‬ב( הנה‬
‫כתוי אל ייזפלל ; להפריש ביס וטק הבכור‬ ‫הוא עובה חריץ ואסור להא פסיק ריסיה‬
‫והאמת כי היין כוא השתוי רק לשו;‬ ‫הוא וכוי כמו* ספסל גדול באז מכח‬
‫קדמונינו ז״ל דדן היא בפט עצמו‪ ,‬ולא‬ ‫גברותו עובה חריץ ומרכב זה בנח‬
‫יזיק זה כי העיקר ביכק כמדס פכ״ל ‪.‬‬ ‫כבדות ההדס הרוכב בו ובהליפוחו בודאי‬
‫והנס מהאימיס דבלי הלפביס־זיל ודברי‬ ‫יעבה מריץ ואסור והגס כי ילכו בו על‬
‫ו‬ ‫‘חוברת א‬
‫כשבא לגרונו והמצוס‪ ,‬הוא מקיים‬
‫בעת שנא המאכל להמעיים ויעוין בשוית‬
‫תורת ‪ p‬בלכרי מן‪■ :‬ותירצו משוס‬
‫להתחלת התעסקות המצוה ג״כ יכול‬
‫ללחות ושפיר כוי כעידנא כיון שאי אפשר‬
‫לקיים גוך המצוה היינו שיבא המאכל‬
‫למעיו כלא יבא מקולס לגרונו לכן שפיר‬
‫הי׳ יכול לדחות מש״ה משכי הש״ס דאין‬
‫עדל״תועשה‪ ,‬וממילא ככידחפבהחעסקו׳‬
‫המצוה ס ך כנצציה שפיר הד מקרי‬
‫לעבר על העשה משום להשתא אין‬
‫שייך לומד כמ״ש הנוב״י למאי אולמא‬
‫האי עשה שעבר מהאי עכה שקייס לשפיר‬
‫אילמא העשה דיקדש להוי גוך המצוה‬
‫מהעשה לאכילת קדשיס כיון דבמס‬
‫כשכא המאכל לגרונו עדיין צא מקיים‬
‫לגוך כמצוה והטפה ליקדש נדחה אז‬
‫ופוב הוי העפה כמקיים מהבב״ע^ונם■‬
‫כלא לא נדחה כלל סקמיה העשה משוס‬
‫ללא מקיים כלל להעפה ושפיר לוקק‬
‫אפי' להריב״א וממילא שוב איצטריך קרא‬
‫כחטאת להיתר מצטרך לאיסור ויהיה‬
‫לוקין עליו מכוס דבכא לוקין אפילו‬
‫להריב׳א ולו״ק היטב בכל זה ני לנר‬
‫‪..‬‬ ‫ברור הוא ;‬
‫ו ה נ ה על קיפית הנ״י נשיס לב״ע‬
‫כסבאתי לעיל שהק׳ דלמה צריך הפ״ס לומר‬
‫פשיטא דאין עדצית ועפה הא אפילו צ״ש‬
‫גרידא ג״כ לא יכול לדמיס משוס דליה‬
‫כעידנא עכ״ל^ גד לענ״ד ליישב עפ״י טה‬
‫שמבואר בתוס' פסחים דך נ׳ט ע״א‬
‫לעשה הסמור לוחה לפשה הקל אך כלא‬
‫כוי בעיינא וכוכימו מזה האחדוגיס להיה‬
‫גם אם יש בל״ח צד הקל ע ל העשה‬
‫מדמה אך שלא בעידנא ועיין בס׳ ברון‬
‫טעס ובס׳ תבואת השדה י בשעה״ת‬
‫וכשושנת העמקים עש׳יס ‪ ,‬וממילא כיון‬
‫דככא העשה להשגה הוי שוה בכל ?כל״ת‬
‫לגבי עומאה הוי‪.‬אשו״ב ושוכ גדשםהל״ה‬
‫הר איימי דל הל מטרת האמת שהחנא או‬
‫לפנים ממנו עכו פופצמדש בלשון הר*וי‬
‫והוא ״תרס״ למצוין הפרכת שנים למאה‬
‫מהכרי לתה ו לכהן כדין התודה‪ ,‬ונשחמכו‬
‫בו כשאר פוננלים אשר הם מעיקרי‬
‫הלשון ‪ ,‬כי השת כיאמר ה׳ לא ירימו‬
‫ג׳ למאה מהכרי או ה׳ לא ירימו תרומה‬
‫כמשפט כלשון יאמר מלס אמת אפיס‬
‫‪.‬חמשה לא יסרומו״ אשר ‪ cm‬יוצא מובן‬
‫הכונה אל נכון כי כן מקובל הוא בלשון‬
‫אעפ״י פלא נמצא כן במקרא ‪ ,‬וכן בכל‬
‫הפופל תר ‪ / 0‬חורם‪ ,‬יחיוס‪ ,‬והוא פשוט•‬
‫ס‪.‬‬
‫סימן ד‪.‬‬
‫?מכך מחיכרת י״ב כנה החולן סי׳ קי״ד‬
‫י‬ ‫*‬
‫ו ע פ ״ י ‪.‬דרך זה יתיישב לן קושיא עצומה‬
‫ונפלאה שהקשה הרב בס' ברוך‬
‫טעם והובא ג״כ בס' נפש סיה לדין‬
‫עדל״ה‪ ,‬טל הש״ס דפסתים רך מ״ו ד‪1‬למה‬
‫לן קרא כהטאס ;היתל מצטרך לאיסור‬
‫חיפוק לי' שאסור מטעם ח״ש ואין לומר‬
‫דלככי אתי קרא לומר פ היה ר מצטרך‬
‫כשביל שיהי׳ לוקין מליו‬ ‫לאיסור‬
‫משאיכ על ש״ש אינו לוקה ז״א דה א‬
‫באמת מקשה הכ״ס בזבחים דך צ״ז עיג‬
‫דאמאי כאס פסולה היא הפסול גיחי‬
‫עכס דמכילת קדשים וילסה להל״ת‬
‫דפסולה ומשגי דיקדש עשה היא ואי‪.‬ן‬
‫עדל״ת ועשה ולפיפת הריב״א אם יעבור‬
‫וידחה אינו לוקה ושוב אפי׳ אי אמרינן‬
‫מגיעם דהיתר מצטרך לאיסור בחטאת‬
‫ג״כ אינו לוקה וסקרא למס לי ע״כ ע״ש‪,‬‬
‫ולהנ״ל לק'מ ביון דבאמת הקשו גס כאן‬
‫האחרונים לאמאי ציין השיס לשנויי דאין‬
‫עשה דוחה ל״ת ועשה חישוק ליה ללא‬
‫■הוי בעידנא משוס דעל הלאו עבר מיד‬

‫המאקע שנה ששית‬
‫מאי בעי גביה שכי‘ למוכרו וכו׳ הרי‬
‫מזיכן שחשוב© ומזרה שני דכריס נינהו‬
‫וכעין זה איהא ביו ״ד הלנות חערובות‬
‫סימן צ״גי בעו״ז שהביא ראי' מתשובת‬
‫מהרי״ק שער קס״ז כפסק באשה שזנחה‬
‫והיא לא ידעה אס יש איסור ברבר אס‬
‫יחשב שוגג ופרח למציא סירות דלא מחשב‬
‫שוגג מעעס בעכ״פ היא מתכוונת למעול‬
‫מעל באשה ומזנה תחתיו דכא לא כתיב‬
‫חיש כי חשגיה אשתו ומעלה מעל בה‬
‫‪ St‬בבוד יד״נ ה׳ה הרב ‪ . . . .‬בן צייון‬
‫דלישתמע במתכוונת דווקא לאיסור אלא‬
‫ומעלה גו מעל כתיב מכיל הרי ״כתב‬
‫בפירוש כדברי •‬
‫א ל א זאנן מספקינן היני דעשה שליח‬
‫לגנוב או לגזול או להרוג את‬
‫הנסש ובאין לידו המפלח והשליח כמשלח‬
‫אומר דהוא לא עשה מעשהכלל דאנילא‬
‫‪W‬‬
‫■‬ ‫גנבתי ואני לא גזלתי ואני לא הרגתי‪ ,‬וגבי‬
‫עבירה לא אמרינן שלוחו של אדס כמותו‬
‫והשליח אומר אני עשיתי מס שציווה לי‬
‫המשל׳ ואי לא שלח לי לא הוה מעשה כלום‬
‫עיזו אמרינן כיון דש איסור גס לך ממילת‬
‫לא היה לך לעשות מכירה זו ולא לשמוע‬
‫להמשלח דדברי הרב ודברי התלמיד‬
‫לברי מי שומעין וע״כ אתה מחויב לפלס‬
‫מה שגנב או אס סרג הנפש מחויב מיתה‬
‫אס היה בהתראה אבל לא מספקיכן כלל‬
‫למי יש עבירה לשמ^ס להמשלא או להפליא‬
‫דגס להפשלח יש עבירה אפילו אי אמרינן‬
‫דאין שליחות גבי עבירה עיין בשיך‬
‫דססק במו״מ סימן ל״ב דכמשלח חייב‬
‫בדיני שמים ועיין בהרשיא בהגהוס‬
‫הש״ך ועיין בספר שארית חייס סימן‬
‫ק״ס סעין ע״ז^ וע״ז הקשה בגמ' כפיר‬
‫אלא מעתה האומר לאפה ועבד צאו גנבו‬
‫דלאו בני חיובא נינהו עיין ביש״' ז״ל‬
‫לשלם ׳דידע המקשן כפיר דש איסור‬
‫לגבי שמיס *כלאו דלא תגנוב אבל ע״ז‬
‫>א ־הקשה ־כלוס על איסור שיש לשקיס‬
‫‪#‬‬
‫שלא כעימא כניל מש״ה מוכדס סש״ס‬
‫לומר דאין עדל״ח ועשה ודו״ק ויש אתי‬
‫פוד להאריך *בעדניס אלו אמנם אכ'מ‬
‫ופול חזון למזער ‪.‬‬
‫אפרים פישר ארע?ר ‪4‬‬
‫נ״י ‪.‬‬ ‫בל^יש לאסקער‬
‫סימן ה‪.‬‬ ‫־‬
‫היום יום ג׳ •׳ בלק פה ליוערפאל ‪.‬‬ ‫■‬
‫אברהם קואיגקא עורך ״הטאק‪:‬״ בירושזיים שלום‪.‬‬
‫לן י׳ ע״ב אמר רכינא הא' לאמרי׳‬
‫דאין שליח ל״ע כיכא דפליח בר‬
‫חיובא הוא אבל במצר דלאו בר ■חיו‪3‬א‬
‫צוא מחייב שולחו אלא מעתה האומר‬
‫לאשה ועבד צאו נגנו לי דלאו בני חיו בא‬
‫כינהו הכי כמי דמחייב שולחן ‪ ,‬אערוז‬
‫אש© ועבד בני מיובא מ הו ‪ ,‬והשתא‬
‫פיהא לית להו לשלומי דתנן נחנרשס‬
‫׳סאשה נשחמיר כעבד חייכי) לשלס^‬
‫והקשה הדשיש דלפי קושיס המיושן‬
‫אש© ועבד ללאו בני חיובא נינהו אכל‬
‫הלאו רלא הגנוב איכא גס באשה גס‬
‫בעבד וממילא שייך לומר דברי הרב‬
‫ז דברי התלמיד דברי מי שומעין ^עי״ש‬
‫וסניח בצ״ע‪ .‬גס יש להב'| סכרח המקשן‬
‫־וכי לא ירע שאשה ועבד נכי מיובא גינהו‪,‬‬
‫‪ po^i‬קושית הרש״ש^ נראה לי לומר‬
‫דהרי בכל איסורי! של גניבה או של‬
‫‪,‬נזילה יש איסור למקום וגס למיירו‬
‫להחזיר לו הגניבה ^או הגזילה אע״פ‬
‫ששילס מס בגצב או מה כגזל יש לו‬
‫איסור עד שיעשה חשובה על מס‬
‫־שעשה איסור שעבר על הלאו דלא תגנוב‬
‫זאפ״צ שחזר לו כגניבה לא יצא יד כמיס‬
‫עד שיעשה השובה וכמו שמצינו בגמ׳‬
‫‪.‬ב״מ ובגמי ב״ק דן ציב אי פשה חשובה‬
‫בפי צדה מ^״ש ב תו ל כיק ד ^״ב‬
 ‫ז‬ ‫חובדת א׳‬
‫לדעת רית בכתב דנדר עד״ר לא מהני‬
‫הפרס ונשום דדלמא אק הרביס מסכימי׳‬
‫»עיו כהב ללדידי׳ א״א למלק בין לכססילה‬
‫לריעבד‪ ,‬במחכ״ת ז״א גס לדעת רית‬
‫נוכל לאמר לכתמילה אין מהיר ין דלמא‬
‫אין הרבים מסכימים ובדיעבד אנו‬
‫אומרין מסתמא מסכימים משום דנל‬
‫הנודר כאילו בנה במה ומצוה לישאל‬
‫ומסתמא מיד מצוה הרבים מסכיעין וצן‬
‫מצאתי מפורש גישויע״ק או״ח סי׳ קכ״ח‬
‫סק״ב ע״ש שכ״כ ‪ .‬וכן מש״כ אמנס‬
‫בספמו של ר״ת יש לשדות נרגא כיון‬
‫דקי״ל מכס עוקר הנדר מעיקרו א״נ אין‬
‫מלות להנדר כלום ותו לא צריך להסכמת‬
‫רבים הא לה״ד וכו׳ ומכח קו׳ זו העלה‬
‫הרימב״א ז״ל דנדרפד״ר וכו’׳‪|1‬עכ״ל‪ .‬ואני‬
‫אומר דהמעי׳ בהריטב״א שס יראה שאין‬
‫קושיחו מהא דמכם עוקד גדר מעיקרו‬
‫ווה לא נזכר כמה כלל רק^לקו׳ כמו‬
‫דבנשבע שלא להתיר מחירין השני׳>^ואמ'כ‬
‫בנתירין הראשונה ה״נ יתיר מס שנדר‬
‫עליר ואמ״כ פוקר הנדר ולקו״ זו אין‪,‬‬
‫מילוק בין חכם עוקר גדר מעיקרו או‬
‫לאו כמובן ומעעה זה נאיר הריטב״א‬
‫מסברת ר׳ש ! והוא הוסיןן לברים ‪3‬וכחב‬
‫כיון דקיי״ל חכם עוקר נדר מעיקרו א״כ‬
‫אין כאן מלות להנדר ולא צריך להסכמתם‪,‬‬
‫דברים אלו תמוהין מאל וכאן הבן;שואל‬
‫אפו אס מכס מתיר הנדר אן« עוקרו‬
‫מעיקרו• אינו צריך להסכמת כנולי וכי‬
‫בשביל זה ישיר נדרו בלא דעתו ? כן ה*כ‬
‫בעד״ר המה כמו כנודר עצמי וצריך‬
‫להסכמתם ואם כי׳ לו הסכמתם היס‬
‫חילו׳ דידי׳ דהי׳ יכול לעקור מעיקרו‬
‫אכל אם אין לו הסכמה מהנודר מה‬
‫יתן ומה יוסין! במה שיש לו כת לעקור‬
‫מעיקרו ? וז״ס וברור וא״כ נסתר פס כל‬
‫בניינו להמעי׳ בדבריו ובדברי אלו‪,‬‬
‫ל( ב«הטאסף״ש־ה סיי‪ri61*p.‬‬
‫לנס לסמשלת יש איסור לשמים רק‬
‫דהמקשן סכר דנ״ו שלא נירשה ולא‬
‫שיחרר העבד לא יש שוס מיוב על האשה‬
‫וענד וע״ז מקשה דלא נני מיובא גינסו‬
‫וע״ז מחיז לו שפיר דאשה ועבד בני‬
‫חיובא גינהו אפילו קודם שגירשה‪ ,‬ועיין‬
‫בהרא״ש ‪f‬יל ג;יק לן! פ״ז בהנ״ד נוחכים‬
‫החיוב להניזק חומ״י‪ ,‬ובזה מתוק קושיס‬
‫‪.‬‬ ‫הרשיש‪• .‬‬
‫ג ד ל י ה בהרג הג׳ מוהר״ל ל‪ /‬ישעי‪/‬‬
‫אבן כסף‬ ‫מאיר‬
‫ווונה סה ליוערפאל‬
‫סימן ר‪.‬‬
‫המשך מחוברח ייב שנה שעבר סי׳ קמ״ו‬
‫כ ( ‪ ,‬ב ה ט א ס ת ״ שנה ממשית סי׳ ס״ב‬
‫י בדברי כס בעמוד ג׳‬
‫נד״ה וזו לא שמענו וע״כ דיש לחלק‬
‫בשכר ‪ .‬נ״ב ועי׳ בשו״ת חש״ס מלק ששי‬
‫סי׳ י״ע שמחלק באופן כעי׳ זה ועניה‬
‫לא י׳ לו לכתוב דבשכר גרע ואן« בלא‬
‫דברה כממ״א מ״מ לא אוכל לכוין איזה‬
‫סבריא חיצונה הכריחתו לאמר כן דיודאי‬
‫דבשכר לא יגרע עכ״ס ‪• I‬שס בסון‪ 1‬בד״ה‬
‫ולדעתי אין נכון שהשני יתעבה! ניב ועי׳‬
‫בשויס כנןן רעננה סי׳ ס״נ וכשויח שערי‬
‫צדק סי* קי״ח פי״ש ‪ .‬והנה דכירנא שכד‬
‫עברתי על‪ .‬דברי שמה הי״ ברעיוני עוד‬
‫דברים לפלפל בזה אך מפני שאין החוברת‬
‫כעת בביתי מוכרח הנני להפסיק כעת‬
‫ועוד מזון למועד ‪.‬‬
‫נ ל א י ת י ב״המאסןישנהה׳ סי׳כ״ד‬
‫הביא הרה״ג מהר״א לר׳‬
‫גרינהוט ישוב לק^ השיך על שיטשר״א‬
‫בה׳ נדרים סי׳ רכ״ס ! ולעניר הדברים‬
‫תמוהים^ בריש כל מראין אומד מס‬
‫שראיתי פהסליע ששיטת ר״א לא יתכן‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫ב׳ מאמר מהרסיג כנ״ל נישוג רש״; פשחיס פיון שרוצה להפקיע א״ע מאיסור חמץ‬
‫ולדעהי ממומי; דבליו כאשי אבאר‪ ,‬הגה טתן להשציח החמץ במתנה ועי״ז צייך‬
‫עפ״י דבריו שס יצא לנו די; סדש דאה לאסור ממצי מופקר ע״ש• א״כ אין מקו ס‬
‫אחד עשה שליח לבטל ממצו מוכרח השליח ׳ לדבריו אף לשיטתו כיון דהוי חמץ בל‬
‫לבטל בפה )אף לשסיבריס דבלב נמי מהני השליח ועי׳ פניי פסמיס ד*ה ש»ידש‬
‫בכ״ד( וזה אינו נכון מכמה טעמים הגה דסמץ מופקד עוברבב״י )וביארו האחיף‬
‫עני; שליחות הוא דאס השליח עושה להסיר תלונה המקויח מעליו עי׳ במגהיא‬
‫נחשב כאילו עשה המשלח א״כ אין אנו שס( כיון שהי׳י יכול ■לבערו קודם זמן‬
‫דני; כלל על השליח במאי שאצלו הוא איסורו לכן עובד א״כ ה״נ ממניפ אם‬
‫הדבר אך העיקד לגבי המשלח וכיון חחשוג מה שבעל החמץ עשה אותו שליח‬
‫'שהבליח אומר ממצו של פלוני יהי' מופקר לבעל נחשב כסו ביטול ולכך כתב הדג‬
‫ואומר זאת בלבו צמה לא יהני נהי הנז׳ דהמסץ מותר לאחה״פ ‪ ,‬א״כ שוב‬
‫דלגיי׳ לא מהני ביטול בלב הלא הוא בוי חמץ מופקר ועובר עליו השליח דיכול‬
‫רק שליח ממשצמו יאין אנו דגין עציו רק לבערו א״כ שוב נוכל לאמר לגבי כשליח‪,‬‬
‫על המשלח וזיפ‪ :‬וחוז מזס יסודו הוא דעהני׳ביעול בלב‪ ,‬ואי דלא נחשב אמירת‬
‫כיון שאין השליח עובר בלי וכיון שבעל בעה״ב א״כ שוב יאסר אמה״פ ושוב שייך‬
‫החמץ עשה אותו שליח ממילא דהחמץ לאמר שני דברים אינם ברשותו וכו׳ ודו״ק‬
‫מוסד לאמיפ וממילא לא מהני ביטול בלג ויש לדמות קצת ועיקר הדבר כמו‬
‫ע״ש בדבריו ; דכריס אלו א״א לפרשס שכתבתי לדמות למעלה דאין נפק״מ במה‬
‫אס נאמר כן כיון דהבעה״ב עשה אוהו דנסשב אצל השליח ובכל הולך בתר המשלח‬
‫וזה ברור ופשוט ‪.‬‬ ‫שליח מותר תיכף ה מ ק א״כ צמה חקרו‬
‫חנוןד העניך פלאקסעי‬ ‫אס מהני ביטול ע״י שליח מאי נפקימ‬
‫זאת כיון דהוא עשה אותו לשליח ועכ״פ‬
‫פק״ק אסשראלענקא‬
‫גילוי דעתו יש ומיתר החמץ אלא דז״א‬
‫הא הוא לא גילה דעת רק שרוצה שהוא‬
‫סימן ז‪.‬‬ ‫יבעל וממילא אס סשליס לא יבטל יאסור‬
‫בש״ד יוס ר״ח אדר ב׳ תר״פ אי‬ ‫כ מ ק צאמיפ ונהי דמהני גילוי דעת מ״מ‬
‫באופן *כזה לא מכני דאין לנו בילוי דעס‬
‫ג׳ירגא מחוז אונס ‪.‬‬
‫רק שרוצה שהשליח יבעל לא באופן אחר‬
‫לדרוש‬ ‫ועי״ בפרמיג או״מסי׳ חל״ד׳באכל אות א( ב ל כ ו ת דכ״ח ע״א גמ׳‬
‫ר״ג ג׳ שנתי וכו׳ ‪ .‬מה‬ ‫ט׳ כתב וזיל ואף דגילוי דעת מכני מ״מ‬
‫שלומו נמי בעינן ע״שי ועי׳ במגן האלף שהקשה מהרשיא ז״צ בח״א דבחרי סגי‬
‫סי׳ הל״ד אוח ה״שכתבגיכ שלא נחשב ע״ש‪ ,‬כליאה לי ליישב משום דקפדינן אזומ‬
‫זאת מה שאומר לשליח ‪ .‬לביטול והביא כדאיתא בפסחים דק״י ע״ב דקפדי נ ס‬
‫ראי״ מתרומה פ״ש וזה ראי״ לדבריט אלושמא דמייחא פ״ם‪ ,‬ומה גס לפי מה‬
‫ועוד עי״ צר״ן פסחים שהקשה האביטול' דאמרינן התם ב׳ ביצים’ וכו׳ ודבר אסר‬
‫הנד הפקר והפקר ע״י שליח ל״מ *ועי' הלע״מ ומספ״לצרכג; מאי ניהו ד״א וגזור‬
‫מ״י סי׳ חל״ד ועי׳ במגיא שס סק״ו רבנן בכולהו זןגימשוס ד״אעיש‪/‬דודאי‬
‫ובח׳י ק״ק י*ד ובמחהיש שתי׳ דמסתמא ינו לגזור ;״כ כחלוקה הדרושים נתד*‬
 ‫ה‬ ‫חוברת א‬

‫בכתות כי אולי זהו ד״א כנ״ל נכון‪ .‬ומ״ש חמוהיס דא״כ אמאי כש״ס לא ע‪:‬יד‬
‫הדעי״ס נר״ו כ״המאשףידהאי שתא)ש״ה( צריכותא ככה״ג דעיס לא נפיק מנר וגם‪.‬‬
‫בסי׳ןל׳ח משוס דרצו לעשות דבר מסויים אם נעשה בשביל הגוי אשור א״ו צ״ל דאין‬
‫וכו' עי״ש‪ .‬אחר המחי״ר ליתא דלעולס בום סברא כלל לסלק בניהם ‪ .‬ומעל פי‬
‫לא מסיימי יען פלפעמיס יהי׳ בחדש חמשה הבאר נראה לי לפרש דברי החום׳ נ ד ה‬
‫שבחוח כגון ד ח שהל בשית אור*חמל' משקה שד ואין נראה לדי כלל דמה‬
‫ביום ו' והוא מלא וגס כפי״ר לא יתכן הלשון אומרת כלל כי היה די והותר‬
‫אומרו שבש של מי הישה כיון דכי א לומר ואין נראה לר״י אכן מפידא א״ש‬
‫מסויימש לעולם דדומ״ל דעד השחא לא כי נתכוונו שאין שוס סברא כלל לחלק‬
‫שמיע אס ר״ג דרש בשבתות הראשונים בזה אפ;צו בסילוק אדמת בעלמא דאל״כ‪.‬‬
‫אז האחרונים א״ו ציל כדאמרן דלעולם אמאי הש״ס לא מניד צריכותא בכה״ג‬
‫לא מסיימי ועמ״ש בהגהות הש״ס החדש וכמדובר • וידי״כ החס״ש והכולל כה״ר‬
‫ציון ככהן גריו תי׳ דנר לא נפק״ל מן‬ ‫בגליון ‪.‬‬
‫נ( ^ ‪ r D 1 2‬דקכ״ב עיא רש״י בל״ה כבש סמים די״ל דבאני התם להבהמס הוא‬
‫למיל הא דומיא דגר וכו׳ דנכגית מן מלאכת הגוי אבל ישראל גופיה‬
‫עכ״ל‪ .‬יל״ד אמאי לא עביד סריכא דמכיש הו״א לאסור קמ״ל ומשו׳ה דייק רש״י לפרש‬
‫ממילא מיסנפקא ודוח״ל דרישא דמתני* לכבש נפק״ל מן כנר ולא מן המיס עכ״ד‪.‬‬
‫נקע ונ׳׳ל דרש״י ס״ל'דמתני׳ דנקע נד מיהו‪.‬גס ע״ז יעבור כום הקושי לא״כ‬
‫ולא סגי במילא מים משוס דהו״א דוקא אמאי הש״ס^לא עביד צר^כוקא על דרן‬
‫כסם דקתני אס בשביל ישראל אסור זס דלא נפק״ל מילא מיס סן כנר ותי׳‬
‫יען לכמיס שעלה בשביל ישראל לא נשאר ^ הדצ״ך נר״ו הנז׳ דהש״ס רוצה לעשות‬
‫בו צורכו של גוי כלל אבל בנר שיכול■ הצריכותא ברישא בהתירה והוא פשוע;‬
‫רס״י פיב גמ׳ חינח שבת‬ ‫ליהנות ממנו הנוי הוי כאלו נעשה בשניל ‪0‬‬
‫יוה״כ מא״ל וכו ק״ל שהרי‬ ‫שניהם הוא כמותר■ קמ״ל ושפיר איכא‬
‫צריכותא גס ברישא ואיצ״ל לא זאיז קתני גם ביוה״כ אם הוא מלוכלך בטיס ובצואה‬
‫וא״כ י״ל דרש״י כחכמה יסד ארש ארשת רוחץ כדרכו ואינו חושש כדאיתא ביומא‬
‫שפתיו שכתב הא חמיא דנר דסמילא מים לע״א וכן ראיתי להגאון ה׳ פני יהושע‬
‫לא נפקילכבש דבשביל ישראל אסור דייל ז״ל שהקשה כן ועיע להגאון ס׳ חתם‬
‫דשאני כבש דהוי כאילו בשביל שניהם סופר ז״ל הוכא דבריו ב‪ ,‬ה מ א ם ך‬
‫נעשה כיון;שיכול ליהנות ממע הגויאס״ז בהקשה כן ונדחקו בישוב קושיא זו‬
‫ומשו״ס כ׳ הא לומיא דנד וכו׳ כרל ולאחר המחי״ר מכת״רלל ליישב בפשיעות‬
‫נכון‪ .‬ושזיר להרמב״ם והרעיב נסיה״מ ע״פ ס״ש הרמב״ס ז״ל ^הו״ד במג״א זיל‬
‫שכיכ בצריכותא לרישא ע״ש‪ ,‬ועוייל בסי׳ הרייג סק״א דיזהר שלא יטול כי‬
‫דברי רש״י ע״פ מ״ש המש״ך זיל נסוניין אם מקום מ ‪0‬ורן‪ 1‬בלב״ד ע׳ש וא״כ ייל‬
‫דצריכ׳ ?מלוקה דנר דייל דפאני מיס דכוי דביוה״כ יאמרו ולאי לפעבילט מכוין כי לא‬
‫שתיה אבל שאר תשמישי מותר ועיד פכ׳ אפש״ל משוס עיט וצואה דלא הייל לעצול‬
‫התום׳ ליש שרצו לחלק כן ע״ש וא״כ פיק דלינא הוא דתהי שלא יטול כי אם‬
‫ייל דהיינו דרש יי שלא פי׳ דנפקיל מכ״ש׳ מקום המעונןן גלבר ולומר ט הוא‬
‫ממילא מיה‪ ,‬ואולם לנרי המש״ן הס דנרי׳ מלוכלך מראשו ועל כפוה רכליו ןה ולא•‬
 ‫המאסף שנה‬

‫פנה זו ומאי האי דקאמר דדמי וכו׳אכן‬ ‫מילחא דלא שכיסא אגל בשבח דשרי‬
‫עפיהיא א״ש זזו היא נופה קושיית רבב״ם‬ ‫לרקו^ נס במיןוס שאינו ממונף חולין לומר‬
‫דהיא משנה שאינה צריכה ומכ״ש אתיא‬ ‫מא שעבל הוא ‪,‬משוס לכלוך כנ״ל נכון ‪.‬‬
‫וכמבואר והוא מפרק לה כלומר בלא‬ ‫ואפשר דהרמב״ס זיל הוציא דינו שלא‬
‫יכנס וכו' כשאין לו צורך לזה כגינה כלום‬ ‫יעול כי אס מקוס המסונף בלבד מסוגיין‬
‫דהיינו דפי׳ המשנה קמ״ל דוקא כשאין‬ ‫הלזו כי הוא קשיחיה קושי* הגאון האנ״י‬
‫צורך לזה בגינה כלל אבל ישיש לו צורך‬ ‫הנזיל והוא מערק לה כדאמרן ומשויה דן‬
‫נכנס כמ״ש הנמק״י ז׳ל והיינו ‪7‬משמע‬ ‫את הלין שלא ימול כי אס מקום המלוכלך‬
‫לן הכי משוס דדמילחגרין וכו׳וכמדובד‬ ‫בלבד כניל‪.‬‬
‫וכל דברי רשביס ז״ל המה בתכלית‬ ‫דצ׳ס עיב מחני׳ ואינו‬ ‫צתרא‬ ‫ז(‬
‫הדקדוק כנ״ל ‪.‬‬ ‫מכניס לתוכה חגיין ולא‬
‫)המשך יבא(‬ ‫יכנס מחוכם ונו'‪ .‬יש לדקדק דכיון דח^‬
‫שאינו מכניס היזנרין מכיש עלא יכנס יעקב »י אברהם הכהן סלימא‪.‬‬
‫מחוכס וכו' דהא ודאי גרע טפי כדמוכח‬
‫מסיפא ‪v‬דוהיל דזו ואציל זו קחני‪ ,‬וגיל‬
‫סימן ח‪.‬‬ ‫ליישב ע״פ מ״ש ה׳ נמק״י זיל הכא דאם‬
‫נעזה״י יוש א׳ י״ג לחדש סיון ‪ .‬ר״כ‬ ‫נכנס לצורך גינהו יוכל ציכנס מחוכס‬
‫צחוך שדה אנזרח עיש‪ .‬ואיכ‪,‬י״ל דזוהיא שלו״ס בני׳יך לפ״ר‪ ,‬מאלאפענטין ‪.‬‬
‫שאום וב״ט אנבור ידי״נ הרב וכו׳ בן׳*יון‬ ‫נופה דקמיל החנא כמו דקמ״ל הנמק״י‬
‫ז׳״ל דהא שאינו מכניס מחוכה דוקא אס אברהם קואינקת חי״ו עורך ״המאסף״ בעיה״ק‬
‫הוא דומה לכניס׳ החגרין שאין בהס ירושאים ח״ו ‪.‬‬
‫הננישואה אה הטאמר מה ״זכרוו לאברהם״‬ ‫צורך הגינה כלל אבל אס הוא לא דמי‬
‫להכנסת הסגרין אלא נכנס לצורך גינתו בטובו אהרםיסז ב״דמאסף״ ‪« .‬‬
‫אז ודאי יוכל ליכנס מתוכה וכו' וכל זה‬
‫וכדון לאברהם ‪.‬‬ ‫עסעינן לה מדקתני לס לבתר הכנסח‬
‫ההגרין כנ״ל נכון‪ .‬ומטל פי הבאר אשכחנא א( א ל ו נערות כיש להן קנס ונו׳‬
‫ועל הנדה אעפ״י שהן בהכרת‬ ‫פהרי לדבר• רכב״ס ז״ל בד״ה ולא יכנס‬
‫שכ׳בתוידדדמי לחגריןוכו׳ שהוא משולל וכו׳ ונגמ' סוקי מסניהין כרבי מאיר‬
‫הבנה דמלבד שאין דמיונס עולה יפה ועי׳ במוס׳ ובתוי״ס ד״ה הכותי׳‪ ,‬ומכאן‬
‫דכ״ש הוא כמ״ש הריא נר״ו ב״המאסף״ פליאה נשגבה וחמיהא קיימת על דברי‬
‫ב״ד סי׳ עיט ועי׳ להמפרביא ז״ל‪ ,‬עוד כגאון מנחת יעקב ז״ל בספרו חורת‬
‫בה אי״צ צרשב״ס לומר דדמי ודי שיאמר השלמים סי׳ קפיג! ונשנה בסי׳ קצי ב‬
‫שלא יכנס מהטעם שלא שיעבד לו אלא ובס״ע השיג עליו מדברי הראיה גהחינוך;‬
‫וכו' שהרי מה שלא מכניס החגיין זה לא ובברכי יוסף בשיורי ברנה מדברי התרהיד‬
‫נאמר במקרא שיצטרך ללמוד ממנו אלא ותי׳ על כלס בלא זכרו מתניחין‬
‫הכל הוא מדברי המשנה ומי ששנה‪ .‬וו דכתובות א( וכן הוא נפיג דכריחות אשר‬

‫‪ ( 1‬הנה מחגיתין ואח דכחובוח ווכריחות פיג הביא הגאון החסיד ר״א‬
‫מווילנא וצוקיל בביאורו בסי׳ קפיג לראיה לדברי הרב רמ״א כי כל הבא על הנדס‬
 ‫ם‬ ‫חוברת א‬

‫המקדש‪ ,‬והיה אפשר לו לשחוע כי ככהן‬
‫לא היה שומע כן כתיב)כמדבר י*ע ב(‬
‫ושחע אותה לפניו עכ״ל‪ ,‬ודנרי קדשי‬
‫נפלאו ונשגכו ממני ‪ .‬מה שכתב דהיו‬
‫עומדים על המשפע מעלה זאה היה‬
‫לכהכיס נ״כ ככתוב כהרבה מקומוח לעל‬
‫פיהם כל ריב וכל ננע והיו מורי הדת‬
‫)עי׳ ח״ס או״ח סי׳ ר׳ח( וכ! שמירת‬
‫המקדש נלעיו הכהנים בזה בעשה ול״ת‬
‫וביותר נפלא בעיני הטרוגיות משיה‬
‫דהכהן לא היה שוחט ‪ .‬הלא מבואר‬
‫מזה חברא גדולה לדברי‪,‬הרב חוה״ש ז״ל‬
‫וזיל הראיס דל נש׳ כחיטך)מצוה ק״ד(‬
‫ואל הפרעיס אין לוקר ל;ו ולא תסיג‬
‫בהס מחשכה לעולה‪ .‬ועי' ברמכ״ס בסוף‬
‫ספר המציוח כלו ובפוד ונ״י יו״ד )סי׳‬
‫קפ״א( וכטו״ז שם וקציסי י‬
‫א מ ר צסס הממונה כואו והפיסו מי‬
‫כשחוג‪ /‬בס׳ רבינו בחיי דל‬
‫על החודה )פ׳ נשא עה״פ ומכסה השחש(‬
‫כתב בזהיל‪ .‬ומלכד מנוי עבודח השיר‬
‫היה ממונה עוד על המשפע ‪ .‬ולשמור‬

‫)בין נשואה בין פנויה( חייב כרת כ* משם באמה ‪.‬ראיה ב מ ר ה‪ ,‬וכן הוגא ג״כ‬
‫בחשו׳ הריביש אשר מכם מקור כדין שבכנהת רמ״א ‪ ,‬אמנם תברא לדגלי הגחון‬
‫^הורה כשלמים ליכא כלל משני המשניות האלו כי הוא היקל רק לענין עוצנאת‬
‫שנעה כי לא יהיה כפנויה עמאה שבעה בנידחה אגל לא מלילה לומר כי פנויה לא‬
‫חעמא כלל בנדה כמבואר ומדוקדק הימג להמעיין בדבריו בס׳ ‪ ypp .‬סק״ד וסי׳‬
‫קצ״ב סק״א ‪ ,‬וזה ברור ופשוט מאוד ובזה מאיליו אזדא לה כפליתז הגדולה מכבוד‬
‫ידידינו הרהיג נ״י על כל הגאונים )התוס״שוהגאון מהר״ר יהונתן וכסד״גי והברכ״י(‬
‫הי לא ז‪:‬דו משני המשניות כאלה ‪.‬‬
‫עוד אמת עלינו להעיר על דברי ידידינו הרכ״ג כ״י במה שהקשה גס ממתניתין ׳‬
‫דכריחוה‪ ,‬ולכאורה הא שם איירי באשת איש לא כפנויה‪ ,‬ונר׳ דכונתו להקשות על‬
‫כגאון תורת השלמים היינו דלפי דבריו דדן להקל מכיעמא דד״מ בפנויה א״כ הוא‬
‫הדין יש להקל גס באשת מנירו ‪ ,‬אמנם באמת לא ידענו מאין רמז בזה בדברי‬
‫הסורח השלמים‪ ,‬ודי מה שראינו לו בפירוש דצידד בפנויה אכל כאשת תכירו מניל‪/‬‬
‫ונס כי נאמת יש סברא דבשלמא פנויה לא אםרס חורה לשום אחד ^ אכל בנשואה‬
‫לאסורה לבעלה עכ״ס מהאי עעמא דר״מ כ״ו ודא' אסורה לכל כעולם ‪ ,‬ועכ׳יפ‬
‫אין להקפות מזה על התורח השלמים ‪ ,‬ובאמת כי כזאת קשה בעיני טוכא נם על‬
‫כגאון כחסיד ר״א ווילנא כביאורו דכתב אדברי רמ״תואין‪ .‬חילוק בין פנויה לנשואה‬
‫לענין איסור גדה וז״ל ואין חילוק‪ ,‬כמ״ש בפ*נ דכריסות יש בא וכו׳ וברק״ג דכחובות‬
‫וכו׳ והוא נפלא כי ממתגיתין דכרילזות ליכא שום ראיס כלל כי שם איירי גאשת‪-‬‬
‫איש לא בפנויה! ואם כונת כגאון להביא משם ראיה דכמו דהייב באשת חבירו ה*;‬
‫חייב בפנויה ‪ ,‬זה אינו ראיס כלל כמ״ש כי בנשואה אחר לאסרה תורה לבעלה א״כ‬
‫אסרה לכל כעילס אבל בפגויה לא^ ובאמש כתשו׳ הריב״ש הביא ראיה ממתניתין‬
‫דכריחות בסיר אמר הצעתו דכתב דבר ברור הוא שאיסור ביאת הנדה לא באשתו‬
‫בלבד אלא בין גא‪2‬תו בין באשת חבירו בין בפנויה כדחנן בכריתות וכי׳ וכן שנינו‬
‫בכתובות אכל אדברי הרב רמיא ככתב רק ואין חילוק כין פנויה לנשואה אין ענק‬
‫לציין ההיא דכליתות‪ ,‬ואולי כונת כגאון אדנרי הרב רמ״א שכתב עוד ני כל הבת‬
‫ה ע ר רןו ‪#‬‬ ‫‪.‬‬ ‫על הנדה וכי^‪/‬יהייט כין הוא כין אמר ודוחק ‪.‬‬
 ‫דמאסף ענה‬
‫והנמשכים קשה להסיר דהגמ׳ איך הוי‬
‫כהניס בר זניחה טון דאשתרי להו נבלה‬
‫ככיד•־והשבתי לו ני מהא לא ארייא‬
‫ועפי״ד כתוס' חולין)ב׳ ע״א( דנס להקס״ד‬
‫לא אשהרי לסו נבלה טא טריפה דמליקה‬
‫לא הוי אלא טריפה‪ .‬מכא״שדבריהש״ך‪.‬‬
‫ואפילו נימא דלהס״ד נבלה ממש הושרה‬
‫להס־)ועי' בחי' מכר״מ לובלין חולין בס(‬
‫ג־׳׳‪ :‬א־ב דהנה הש״ך כתב בפעס לקטין‬
‫הוי בר זניחה ‪.‬מדאסור להאכילו נבלה‬
‫בידיס ^ א״כ נוכל לומר דכל שכן כהניס‬
‫דהס בעצמס נצטוו על זניחה והוא כלא‬
‫להאכיל לישראל נבילה מטעס לפני עיר‬
‫דשפיר הוי בר •זניחה ‪ ,‬משאיכ נכרים‬
‫דלא נצעוו פל לפני עיור לא הוי בד‬
‫זייחה ‪ ,‬ועפי״ז אמלחי ליישב קושית‬
‫כבשמים ראש והובא כסי׳ מהר״׳ן חיות‬
‫לגיטין ל״ח דאין שחיטת עבדיס־ננעניס‬
‫כשרה ‪ ,‬הלא עבד לא הוי עס קדוש וא״ג‬
‫אינס מחהריסי על נרט ‪ .‬ואיך הוי בר‬
‫זביחה‪ ,‬ולפי האמור קושי׳ מעיקרא ליסא‬
‫אפילו אס נוכח דאינסמוזהריס על נרט*‬
‫מ״מ גיל לפני עיור מוזהרים הס ושפיר‬
‫הוי בר זביחה )מיהו באמת אי אפשר לומר‬
‫דעבדיסאינס מוזהרים על נרט וקצרחי(‬
‫וידעתי■ מה שיש להעיר בכ״ז‪ .‬מדברי‬
‫האמונת שמואל והנמשכים דלפ״ע לא‬
‫'■שייכא כ״א היכא בבכמכשול גופו נצטווה‬
‫וכ"כ ג״כ בתשובה כגאון מופת המד ר׳‬
‫דוד פרידמאן שלילא הגאב״ד קארלין ‪.‬‬
‫אך לענ״ד העיקר ה‪:‬א דלפ״ע שייכא גם‬
‫בדבר דהמכשול לא גצטיווה דעכ״פ מהטייאו‬
‫ולא גרע^ממשיאו פצה שאינה הוגנת לו‬
‫וקצרתי‪.‬‬
‫נ ^ ב ב ל מערכין ‪ ,‬פירש״י ז״ל ע רו גי‬
‫חצרות וערוגי ההומין‪ ,‬ובדה‬
‫מערכין לנזיר ביין ‪ ,‬פירש ערובי תחומי;?‬
‫והדברים פלואיס דאיך סוחר א״ע ר‪1‬וך‬
‫כדי דבור‪ ;,‬ובחי'הגאק מוהר״;! חיות ‪.‬זיל‬
‫במהניות זגמי במקומות הרבה דהכהדס‬
‫כיו שוסעים^ ובאמת מקרא מלא כוא‬
‫בס׳ דברי הימיס )ב׳ כ״ע( ועי^ בסוס׳‬
‫קידושין >ע״ו‪ (.‬דהכסניס עשו סלסול‬
‫בלא יבסוע ישראל‪ .‬ומי׳ עו*ז יו״ר)סי׳ ה(‪.‬‬
‫׳־ו מ ה שנסתייע משקיעת פרה אדומה‬
‫חמיהני הלא תלמוד ערוך הוא‬
‫ביומא )מב( לדב ככן דוקא שוקע‪ .‬וידוע‬
‫דכלכה כרב באיסורי‪ .‬שנ״פ הרמב״ס ■ז״ל‬
‫ברב )מיהו בזה י״ל דדב״ס ס׳׳ל כשיגית‬
‫מהרי״ק דכללים אלו לא נאמרו רק בדיניס‬
‫בנוהגיס בזמה״ז ועי׳ מדא סי׳ רי״ס‬
‫סק״ג( ואפילו לשמואל דחול ק עציו כודאי‬
‫לא ס״ל׳ דככן אסור לשחוט ל׳א ס״ל‬
‫דלא בעי׳ כהן דוקא וגס זררשאי לשחועי‬
‫פרה אדומה ‪ /‬וכן מבואי נבטיח ברמב״ן‬
‫ז״ל פ' חקה ‪ .‬ועי׳ חוס׳ חולין >כ״ט ‪. ( :‬‬
‫וא״כ מאי האי דרכינו בחיי״ ז״ל וצע״ג »‬
‫)והן אמת כי בזוהר פ׳ נשא עהיס ושחט•‬
‫בן הבקר איתא ושחט אקרא ולאו כ הג‪/‬‬
‫דכהנא אסור לי׳ אך ע'ז ^ככר נתעורר‬
‫בחולדות אדס‪ .‬והגאון ל בצלאל הכהן‬
‫יז״ל ביאר יפה כוונת ‪ .‬הזוה״ק דבכגלי‬
‫כהונה אסוריס הנהנים לשחיט כיון‬
‫דשחיטה לאו עיודה הוי כלאים שלא‬
‫במקוס' מ^וה‪ .‬ואחיו הגאון מוהרש״ק נ*י‬
‫‪ p 'o‬באו*ן אמר!^*עי׳ חשק שלמה למנחות‬
‫>י״ט( ‪ .‬אבל כ״ז לא יגהה‪-‬מזור לדברי‬
‫‪:‬ר״ב'ז‪".‬ל ומצוה ליישב‪.‬‬ ‫^‬
‫ז ב מ נ ח ו ת ) מ״ה א׳( של נבלה וטרפה‬
‫מן העון! ומן הבהמה'לא‬ ‫־‬
‫=יאכלדהכהניס‪ .‬כהני ס הוא •דלא אכלי הא■‬
‫'ישראל אכלי ונא ‪ .‬כהניס אצטריך לי׳‬
‫ס ד א הואיל ואשתרי מליקה לישתרי נמי‬
‫נבליה וטריפה קמ״ל ‪ .‬וזה כמה שנים‬
‫׳אשר כחב ^לי ידיי‪ :‬כרב כגאון מכיי״מ‬
‫■הכהן ז׳־ל אבדק פיטעצק ‪ .‬להוכיח מגמ׳‬
‫^זו כדברי כלבוש בטיעס דקע; הוי בד‬
‫זזגעזה מדמי גר קרק ולדברי השיך‬
 ‫דדברת‬
‫קושי׳ זו החליט מרן הפנים‪ .‬יפות שלא‬
‫כדברי ׳רש״י ז״ל כ״א לקידוש ■על היין לאו‬
‫דאורייתא‪.‬‬ ‫■‬
‫ו ל׳ ״ י ש ב כ״ז נקדיס דברי הרב המגיד‬
‫)פכ״ט מהל׳ שבח( שכחי‬
‫דהקידוב דיו״עי אינו‪.‬כ״א מדרבנן‪ ,‬והובא‬
‫במב״א )סי׳ רע*א([וכפ"ס כל האחרונים‬
‫דל ׳ וטעמו של הרה המגיד נראה פשוט‬
‫משוס לקרא כתיב זכור חת יוס השבת‬
‫לקדשו ‪ ,‬ויו״ט לא אקרי‪.‬שבת ‪ ,‬וכ״כ‬
‫כחת״ס בחי׳ סוך פסחיס ‪ ,‬ועי׳ תום׳‬
‫פסחיס )נ״ט( ובירושלמי ביצה כענין‬
‫כיערה ביו״ט ‪ ,‬ועי׳ רש״י ז״ל לשבועות‬
‫)ע״ו( ובחי׳ מצפה איתן‪,‬שס עמ׳ד מהא‬
‫למנחות )ס״ח( ותירק דלגבי הוה״מ יו״ע‬
‫חקרי שבת עייש )יצ״ע דברי הרמ״א ז׳׳ל‬
‫באו״ס סי׳ הע״ח(‪.‬‬
‫ו ה נ ה מבואר ^ברי״ך‪ ,‬ורח״ש •ז׳ל פ״ק‬
‫רביצה דערובי חצרות ‪.‬לא סייכא‬
‫ביו״ט משא״כ ערו״ת ממאר בפררךן דיש‬
‫בידע כמו בשבת ‪)■ .‬ועי׳ מהרפ״אי דל‬
‫בפ״ג בכתובות‪ ,‬וחת״ס או״ח פי׳ יקמ״ו ‪,‬‬
‫ודברי היר אלעזר סי׳ מ״ה תמוהים ואכ״מ‪(.‬‬
‫ועי׳ נעור או״ח )סי׳ תי״ז(‪ .‬והשתא א״ס‬
‫דירי רש״י ז״ל כמין‪-‬חומר‪ ,/‬לרש״י ז״ל‬
‫לשיטתו בנזיר־‪),‬יעי׳ רש״י עצה ט“ו ב(‬
‫לקידוש על היין דאורייתא ורשאי בגזיר‬
‫לקדש עליו ■ולשתותו ‪ ,‬וא״כ קשה ‪.‬לו מה‬
‫אשמועינן חנח דמתניתין דמערבין ׳לנזיר‬
‫ביין הלא אין ■כל חידוש ב‪-‬זה‪ ,‬ומה עעמא‬
‫דב״ש דחולקיס פ״ז ‪ ,‬ילהכי פירש ערובי‬
‫תסימין ‪ ,‬ויזה יש חידוש להלא ערובי‬
‫תחומין בעינן‪>.‬ס ביו״ט‪,‬יוא״כ ייש חידוש‬
‫הלכה ; דבידע אין הנזיר רשאי לקדש‬
‫על יין דכל העיקר כקידוש ביו״ט דרבנן‬
‫וא״כ אסור כנזיר לקדש ‪,‬עליו ^ולשתוהו‬
‫ואפפ״כאשמועינן הנא דמתניתין למערב‪;:‬‬
‫בו וכטיעס משום לחזי לאמריגא‪,‬או הואיל‬
‫ואי ‪,‬בעי מתפל ■עלי׳ נלנ;ני ;כתנ;כ^‬
‫שס עמד בזה‪ ,‬ותירץ בדרך ■אפבר לרב״י‬
‫ז״ל כיון כזה לייבג קושית הסוס' דכצא‬
‫ערוכי יוצרוש לא הוי אלא ר‪.‬פפ יעוי״ב‪,‬‬
‫ודכריס חצו אין להה בחד • דח״כ איך‬
‫פירש ריפא בהדי׳ ערוכי חצרות וערדס‬
‫ע״כ אין ‪.‬זה בכי יוהן כיעס כעיקר בדברי‬
‫רש״י דל ‪.‬‬
‫‪ * 1‬ב ע צ י אלמוגים ‪ ,‬אדח )שי׳ בס״ו(‬
‫הוציא דין מחודש מדקדוק זה‬
‫וכתב דאע״; דבשתופי מבואות מערבץ‬
‫בפרוסה ואין שס משוס איבה מ״מ בדבר‬
‫דלחד ברי ולחד אסור בפיר 'כוי א־בה‬
‫יעוי״ש‪.‬״ ואס כי הדברים חדיפיס מ״מ‬
‫מאד קשה לערד לחדש זה ברש״י ז״ל‪,.‬‬
‫והוא באמת שיטה חדשה אשר לא שערוס‬
‫ראשונים ז*ל ועי׳ ברבינו יהונתן על‬
‫האלפסי דל ובמוש״ע או׳יח פי׳ שפ׳יו ‪.‬‬
‫; ו ר ו ג ל ע נ ״ ד ליישב זה‪,‬בטוב טעם‬
‫‪.‬בס״ד ‪ ,‬ונקדים תחילה‬
‫קושיית מאון חת״ס ז״ל בחי׳ י לפסחים‬
‫)כ״ג( על דברי רש״י דל בנזיר )ד' ח׳(‬
‫דקידוש על היין דאורייתא ורשאי כנזיר‬
‫לקדש עליו ולשתותו א״כ הא חזי היין‬
‫לנזיר בעצמו ולמה אמדו חכמים בכעמא‬
‫הואיל וחזי לאסריני או הואיל ואי כעי‬
‫מחשיל ‪ ,‬ותי^ החת״ס בשם ר*א בינגא‬
‫דל דלא שוו בשיעורין דלקי דוש צא *בעינן‬
‫כ״א רביעית ולעירוב בעינן ב׳ רביעיות‪,‬‬
‫ועייש באורך ‪.‬‬
‫• ו ה נ ה בעניין קושייתו ‪ ,‬קדמו רבו‬
‫כגאון הפלאה דל בם׳ פנים■יפות‬
‫עה״ת ■)פ׳ יתרו ופ׳ נשא( הכר ‪. .‬גס‬
‫המציאה כזאה‪.‬ובלח אותה מעל פניו דכלא‬
‫יכול לערב •ברביעית יין וכזית פח דהוי‬
‫■קידוש במקוס סעודה ‪):- .‬יהא ■דלא •זכר‬
‫הפניס יפות ליכול לערב ברביעית יין‬
‫מיובל‪ ,‬נדאה פשוע בעיני משום דלרש״י‬
‫^^ז״ל אין מקדשין על יין מבושל ’כמבואר‬
‫■‪,‬ביץס׳‪-‬־י״ו‪. :‬פ׳ המוגי '•פימת^יילומחמה‬
 ‫המאבן‪ :‬שנה ששית‬
‫ואם אמר ככר זו היום קדש ולמחר חול‬
‫אין מערכין ומשחתפין בה‪ .‬וכ״פ כהיפ‬
‫ובעישיע סי׳ שפיו איכ אי אפשר לערב‬
‫לנזיר ביין סעעם דראוי לו נופו לשתוהו־‬
‫דהרי מבעוד יום לא הותר לו צשתזה‪,.,‬‬
‫א*כ הוי סעודה שאינה ראויה מבעוד יום‬
‫ולככי בעינן כעעס זמזי לאחדינא וזה‬
‫פשוע מאד‪ .‬וחי׳ גפלא על רבותינו רל‬
‫שנתקשו בזה ודחו דברי רש״יז׳׳ל מהלכה‬
‫בחינם‬
‫יש להעיר ע״ז דכצא‬ ‫ולכאורה‬
‫מבואר בברכות דף כ״ו‬
‫מתפלל אדם של גבת יע״ש ואומר ק־דוש‬
‫על הכוס וכיב״ הרמב״ס ז״ל )פכיע מה׳‬
‫שבת( ובכיי או״ח סי^ רעיא בשם הרשב״א‬
‫בשם רבינו האי גאון והראי״ד זיל דאפ‪-‬לו‬
‫קודם שתחשך ומותר לאכול בשבת עיי‬
‫קידוש זה‪ .‬ועי׳ ב״י סי' רס״ח ובב־ח‬
‫ונ‪1‬גיא‪.‬שם‪ ,‬איכישלומר דמיירי בשקיבל‬
‫עליו שבת מבעוד יום וא‪9‬זיכ עירב וחיכ‬
‫כוי סעודה הראויה מבעוד יום ‪ ,‬אך‬
‫באמת הא בורכא דהלא מבואר בס׳ במס‬
‫מדליקי; ובש״ע סי' רס״א דדוקאעדזיס‬
‫רשאי צערב אבל לא ערו״ח)עי׳ רש״י סבת‬
‫ליד א׳ ערו״ח חמירא משוס דאסמכיק‬
‫אקרא‪ ,‬ולהרמב״ס ויל כעעס דהוי כקוג׳ ’‬
‫קני] בשבח׳ ואפילו צהרסבים דבדיעכד‬
‫גס בערו״ח מהני וכן דעת ישיק ונדי]‬
‫ב״י סי׳ חפיו מ״מ וה אינו כ״א במערב‬
‫בהיש^ משא*כ בשקיבל סליו שבת מבעוד‬
‫יום ודאי לא רשאי לערב אפילו ערויה‪.‬‬
‫ועיין בש״ע סי׳ שצ״ג ובדגול מרבבה‬
‫ובש״ע אדמו״ר זיל בניהם לדיא! נה ‪>rb‬ו‬
‫דבקיבל עליו קדושת שבת והיינו עצומו‬
‫של יום אפוד לערב ואפילו ערו״ח ‪1‬ד‪,‬ין‬
‫זה ממומרא כיא מצד הדין יעו״ש‪ .‬אך‬
‫בלאיה לא אדע א’ך אפשר להעלות על‬
‫הדעת דמפגי שקיבל עליו בבת מבעוד‬
‫יום‪ ,‬תקן כזה לעשות סעודה באיגה‬
‫דכיי ז׳ל ופירש רישא ערו״ח ׳ ועדו״ח‬
‫משא״כ שיפא דשנוי כל עיקר משום יו ’ ע‬
‫דקדק רש״י ז״ל רשירש ערובי סמומין ‪,‬‬
‫משוס דעמ״ח לא שייכא ניו״גי <ומסורן‬
‫על נכון קישית רנוהינו כפנים ישות‬
‫והסהיס‪ ,‬ונדמה בנינו של כגאו; עצי‬
‫אלמוגים ז״ל|והדבריס *מאיריס ושמחים‬
‫לדעת כי דברי הראשונים ן״ל תורה היא *‬
‫לכאורה יש להעיר פ״מ שכתבו‬ ‫והגה‬
‫דערו״חלא ביויע שייכא בירה‪,‬‬
‫דהלא הרשב״א בס׳ עבודה היקדש כתב‬
‫דערו״ח יש נס ביו״ע וססר‪-‬ש כנמ׳ דביצה‬
‫י״ב ערוב והוצאה כפשועו זכ״כ החום׳‬
‫בכהובית ‪f‬׳ א׳ זעייש מה שד לפרש‬
‫הנע׳ דביצה ע״ז‪ .‬וחי' על הצליח שלא‬
‫זכר דבריכם‪ .‬וכ״כ הרין בחי׳ וחמיהני‬
‫על הפני יהושע לביצה שכתב בפשיעות‬
‫לכל כפייסקים כתבו דערו״ח ליחא ביו״ע‪/‬‬
‫ולא זכר טז ועי׳ רמ׳א ^’׳ל או״ח סימן‬
‫חקייח ועי' עו״ז ומנ״א שם‪ .‬וצ״ע דלא‬
‫ראינו נוהגים כן והמערבין לשנה לא יוכרו‬
‫שסיו״ע באמירת כבדין״ ובדוחק יש לומר‬
‫לבתיבת שנתות ככלל ים ירע‪ .‬ועי^ רמ׳א‬
‫או״ח הי׳ תפיח ו דוחק‪ .‬ואיע עדיין אכהנו‬
‫מבמק דילמא ס״ל לרש״י כהדשב״אוהר״ן‬
‫זיל וכ'נ מדפי׳ בביצה דף י״ב ערוב‬
‫והוצאה כפשועו״ אך באמת שפיר אמרע‬
‫דישר להוכיח נרש׳י זיל דסיל דלא בעינן‬
‫ערויח ביו״ע מדברי כרין ויל לביצה שכתב‬
‫דלרכ״י הוסרה היציאה ביו״ע לגהרי ‪,‬‬
‫ואפילו לדברי הב״י דשוה ומשוה דברי‬
‫יש״י להרמב״ס ;״כ‪ .‬יפה אמרני דלדידיס‬
‫לא שייך בירע ערו״ה‪ .‬דבפירושו{ לביצה‬
‫ע״זע״ב כתב דאיסור עלעול מלקות צינא‬
‫‪.‬‬ ‫ביו״ע יעו״ש! והדברים נרוריס‪.‬‬
‫‪ 1‬ב ע י ק ר קושיה רבותינו הפגים יפות‬
‫והמתים נוראות נפלאתי מס‬
‫זו קישיא הלא מטאר לבעח בפירובק רליו‬
‫א׳ לבעינן סעודה הראויה מבעוד יום‬
‫יא‬ ‫חוברת א‬

‫ראויה לראויה וכי משום שפנר על דנרי מנוסר כיון דנוסר גופא מה״ח השבתתו‬
‫חכמים שעירב בה״ש או מכפול יום עי' בכל דבר » עוד כקשה מהא דפליג ר״ש‬
‫ב׳ח סי' רס״א יאכל הלה וחד‪ /‬איכהוי התם בחולין שנשבע משוס לנזר אמו‬
‫חועא‪ .‬נשכר‪ .‬ונפיני פשוע מאד ‪7‬וה צא קדשים הצריך שריפה כיון דקדשיס גופא‬
‫כוי סעודה הראויה מבעוד יום ‪ .‬וכן מפום שקלה הוא הוי גזלנ״ז‪ ,‬וחמכני איף‬
‫מוכח מגוף הגת׳ בעירובין דליו ‪ ,‬ולא ס״ד לומר דרב״י סובר רמכיש לא כוו‬
‫הוצרכתי להאריך נזה כ״א מפני ני^אמדים קדשים בשריפה הא כתיב בחטאת באש‬
‫חשרף ואמרי' למד על כלפסולין שבקדש‬ ‫מעו בזה ‪.‬‬
‫נראה דלשיפח כפוסקים לקידוש וכ״^‪ :‬רב״י בהדיא בתמורה שם )ל״ג ‪( :‬‬ ‫עוד‬
‫על כיין דאורייחא בעינן שיקדש אכאדר״ש‪,‬אלא איפכא כי״ל להקשוד‪.‬‬
‫משחחשך‪ ,‬וכשיעש הגאונים שהובא בחי' למ״ל לרש״י התם כטעם דחקלה ‪,‬כיון‬
‫בהרשנ״א^זיל לברכו ח‪ .‬ומצאתי און לי בפני דמצוה מה״ח בשריפה וכבר כקשה זה‬
‫יהושע שם‪; .‬ועי״ש שישב דבריהם ז״ל בתורע״א ‪ /‬ולע״ד י״ל דפי׳ ‪ .‬ק משום‬
‫מקישיח הרשכ״א ז׳ל‪ .‬ולדעתי יש לעשוח חמץ דחשיב ההם ודעת רש״י בפסחים‬
‫סמוכין לזה מדברי רשיי לברכות ג׳ ע״א דאי מסי אר״י כלא בשעת בעורו כיינו‬
‫שכתב דבשבש מאחרין סעודת כלילה‪,‬ועי' קודם שש וא״כ הא יכול לקבור כיון‬
‫לכשיגיע שש השבתתו בכל דבר לכך‬ ‫מג״א סי׳ רע״א(‪.‬‬
‫ו ט ח ו מ ר הקושי׳ שעל רבותינו כפנים הוצרך לכטעס דחקלה‪ ,‬אבל נזהר מכ״ת‬
‫יפוש וכחת״ס ז׳ל מוכרחים בשריפה‪ ,‬והא דבניצה )ב״ז( מוכח מפרשיי‬
‫אנו לומר דקישיחס אליבא דמ״ד דגא דחלה שנטמאת כשבהתה ככל דבר ‪ i‬הוא‬
‫בעינן סעודה הראויה מבעוד יוס‪ ,‬ועי' אזיל בזה לשיטתו בשבח )כיה‪ (.‬דחריע;‬
‫חוס׳ עירובין )ליו א'(‪ ,‬ועי׳ בשו״ס כוי בשליפה רק משוס הקלה‪ ,‬עי״ל דרש״י‬
‫מין יצחק לכגאון מאור כגולה מוהרייא מפרש הנשרפת לא יקברו אף כשרוצה‬
‫לקיים בהם אח״ז מצות שריפה רק שעכשיו‬ ‫ז״ל או״ח )סי׳ כ״ח( ‪.‬‬
‫)ס‪ (.‬קונס יין שאיני טועם אין בידו לשרוף רוצה לקוברם לע״עעד‬ ‫ובנדרים‬
‫היום אינו אסור אלא עד שיוכל לשורפם כל״ת ימפרס וישרפם‬
‫שחחשך‪ .‬שבה זו אסור בכל השבח^ושבת אפ*ה לא יקירו אלא יהיו בידו עד‬
‫שעברה משמע דאסוי גס ביין של קידוש שישרפס לבך סי׳ הטעם דתקלהדחיישי׳‬
‫אמנם להמעיין בפידס שלו)סי׳ קייב( שמא בעוד כך משכת להו אינש ואכיל לסו ;‬
‫יתורץ ועי׳ בדברעו ב‪.‬המאסף״)שנה ב׳ יי( ס י ׳ ס״ח ‪ ,‬הניא בשם כמה גדולים^‬
‫להקשות הא דקי״ל דבולד ממזר‬ ‫גליון מ״ת( ‪.‬‬
‫קייס מצות פויר וליא דהוי מצהב״ע ‪,‬‬ ‫יבוא(‬ ‫)המשך‬
‫ולעיר י״ל דלא כוו בבת אתת דהעבירס‬ ‫משה ישראל פויזנער‬
‫הוא על הכנסת האבר אף כשלא דש‬
‫בפנים דהעראס לחוד ג״כ אסור והמצוה‬ ‫סימן ט‪.‬‬
‫מקיים בהוצאת הזרע וגס כשהי׳ בלא‬ ‫)המשך מחונרס י״ב שיע סי' יו״י‬
‫י( סיי מן ס״ו‪ ,‬הקשה לפרשיי בשמורה הכנסת האבר כגון באמבטי כסב כיש‬
‫‪) .‬לד־( הנשרפין לא יקברו )סי' •א׳ סקיי( דיצא וא״כ הרי אין גוף‬
‫משום תקלה איך יליף ר״י שליפה בחמץ המצוה באה בהעבירה רק הכשר המצוס‬
‫)‪(6‬‬
 ‫המאק‪ :‬שנת עעית‬
‫אינו מכוין כלל על הבליעה שגקדרה ‪,‬‬
‫אבל הכא טנשו על בטול כחתיכה הוי‬
‫גס על מעט הדס שבשונה להא מכשלה‬
‫כולה והדס בסוכה הוא‪ .‬עי״ל דיש לחוש‬
‫ככא שמא יחתור ההכשר ויבשל רק זה‬
‫שיש‪.‬בה מעט הדס ולא יהיה ששיס‪.‬‬
‫יג( ש ם בהערה‪ ,‬תמה על ככ״מ בהל׳‬
‫לולב )פ״ס ה״א( כיון ליאוש‬
‫קינה איך כתב אשי׳ בהמצוה מסייעת‬
‫בקנין; ולע״ד ליד דפשטי׳ מורה דללוחא‬
‫כ״כ ‪ ,‬י׳־ל דמשנחח גס ביאוש לחוד‬
‫שהמצוס תסייע כגון שהניח הלולבמקודס‬
‫בה&קירא א״כ לא קני לי׳ היאוש רק‬
‫אח״ ז כשנטלו לצאת גז ‪.‬‬
‫ע( ש ם סי׳ ע״ג הוכיח מדלא נקע•‬
‫בחולין נ״מ כמנסה סעס הל‪L^J‬ון‬
‫לאציל שהחיינו‪ ,‬ואף דאח־־ז כשינסה יכול‬
‫לברך מאן יאמר שיזכה לזה עוד‪ ,‬ולע׳׳ד‬
‫י״ל דזה הוי רק מבטל כיסו של חבילו‬
‫ואינו חייב רק כשהוא מרויח בוה לנך‬
‫לא מצי למינקט במכסה סעס הראשונה‬
‫לענין בלנש שהחיינו דהא זה לא הלויח‬
‫השני דאף אס השני ‪:‬״כ מכסה פגי ס‬
‫הראשון א'צ לברך שהחיינו כיון דאין‬
‫המצוה מוכילת עליו‪.‬‬
‫יי( ‪ '''0‬ע״ד‪ .‬מיישב קי׳ כגרע״א נ״ מ‬
‫)ה' ‪ ( .‬ד״ה שכננדו למה לא‬
‫הקשו ק בשבועות‪ ,‬דהחס מצי״ל כשבוע׳‬
‫דרבנן‪ ,‬ואינו נכון לע״ר דהא מדאר״מ‬
‫ימלוקו מוכס דאייר־ בשבועה דאורייתא‪,‬‬
‫ועודהא בגח׳ שס מבואר דקאי בשבוע׳‬
‫‪,‬דאורייתא ‪1‬א*כ אנסי הו״ל להקשות החס‬
‫במקומו‪ .‬לכנ״ל דהחס מצי״ל כיון דהנתנע‬
‫טיע; ברי לכך הטילו על התובע שבועה‬
‫מטעם החזקה דאין אדס מעיז ואף‬
‫דשבועש היסח לא נתקן‪ .‬עדיין כיינו על‬
‫המוחזק‪ ,‬אבל זה בבא ליטול תקנו‪,‬טליו‬
‫שנועה משוס החזקה דמסייע להנחבגי‪,‬‬
‫לנן לא הקט שה‪ ,‬והנא פקשו שפיר‬
‫ולא מצינו נכיג לו' רכזי מצזנ׳ע דהעייוי‬
‫חצוי מון{ המצוה ‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬
‫מ( ס י ט ל ע*א‪ /‬המה עצ‪.‬הרןצוה״מ)ם'׳‬
‫׳ ר' סק״ה( ‪2‬נשי דליא ‪2‬ערו‬
‫ור‪-‬צרו באין כאסה מ מס דכעי׳ ןכי׳ ולא‬
‫זמי לנמ דבעיב הא מצינו ב‪:‬״מ א^בזכי'‬
‫כאין כאחש ‪ ,‬כקדובי א‪:‬ס מזל ובשוש׳‬
‫כמנות )ייא‪ (.‬מ ל קטן ‪ ,‬ולע״ל^ייל‬
‫דכקצוה״ח לא קאמר ככי רק כיכא^;|צא‬
‫זכה המקבל מצי עצא בא לידו כלל כמו‬
‫כה*נ *לחיילי סס ומסשבר בזס כוחי׳‬
‫דכיון שלאבא לי׳ו כמה יזנה אכלהיכא‬
‫דססרון הזכי׳ הוא מצד אחד וכשנאמר‬
‫שבאין כאחה יסחלק החסיון שעיר אמרי׳‬
‫דבאין כאחה‪:‬‬
‫י( ש ם אוח ג׳ ‪ ,‬חמה על' הקצוהיח^‬
‫)שי׳ ל ח ס״ק א׳( ■שנח•‪:‬‬
‫שכא בממשלה הוי כמזיד והשראה‬
‫ובלק מדפרשיי בשנהד׳)ע״נ ‪ ( .‬ימשני׳‬
‫הטעס דהוי כח״מ שוגנין ‪ ,‬לע״ד מוכח‬
‫כד׳ הקצילח מהך מחני׳ דאל״כ יקשה‬
‫למיד ח״מ שוננין חייב*ן עי' בכ״ובו׳ה‬
‫)ליה‪ (.‬ובתודה ומי אינא למיד ‪ t‬ורש״י‬
‫ניל דנקט הכי לרווחא דמילחא‪ ,‬עייל‬
‫להקצוה״ח קאי שס לרבא לע״מ דחש‬
‫לדרב לסובל בלמיס קנינהו בהיותו‬
‫במחחרח דאז הי׳ דינו ליהלג לכך כחי‬
‫להוי כמזיד ובלח ‪ ,‬ורשיי פי׳ אליבא‬
‫דדינא דאינו סמול רק כששיבל אחיז לכך‬
‫ה‪-‬יצדך לדמיה למ״משוגגין דהפננורהוא‬
‫משוס דמשנחה בי׳ מיחס אף דהשתא‬
‫ליה בי׳ ‪) :‬אח’ז ראישי היכחשי לד׳‬
‫הקציה״ח כשב כרב העורך שליסיא(‪.‬‬
‫יא( ^ ‪,0 8‬או‪,‬ת ד׳ מיישב ד׳ כב׳ח בצלי״‬
‫‪ .‬אף כלא זב כל דמו לא שייך‬
‫בבשול כאישור דאין מנסלין אס״ל כיון‬
‫דנחכטל נמעוטו ואינו מטין לבטל דמי‬
‫להא לסי׳ צ״פ סעיף ז'‪ .‬ולעיל יש לחלק‬
‫להש? היון דמנשו רק על הנשול הרי‬
 ‫חוברת א׳‬
‫הי׳ באו״ת )וע״כ צ״ל דמה דאמר לו‬
‫יהושע לעכן שלא יוציא לעז על כגורל‬
‫שעתידה איי להמלק בגורל ל ‪f‬ו בדומה‬
‫ממש לכס דשס היח׳ עפ״י או״ס רק‬
‫כיון דעכ״פ גס בחלוקת כארץ ה־י׳ עפ״י‬
‫הגורל אלא שגס כאו״ת הסכיס לזה פ״כ‬
‫אמר לו כלא להוציא לעז על הגורל דכא‬
‫מוכח מהחס דגורל לבר נכון הוא דאל״ה‬
‫לא הו״ל להו להגייל גורלות כלל רק‬
‫האו״ת יאמר תחוס פלוני כל שב^ו פלוני‬
‫הוא( ועוד הא אמרי׳ סנהדרין מ״ג שאמר‬
‫לו כקב״ה וכי דילפוד אני וכו׳ הרי שלא‬
‫רצה הקכ׳ה לומר לו כפי* ולפענ״ד דע״י‬
‫האו״ת אין לך מפולש יותר מזה )ואן^‬
‫דבגורל נמי כתוב בחיק יוגיל כגורל ומד׳‬
‫כל משפעו פ״מ א״ז מפורש כ״נ כיון‬
‫דעכ״פ נעשה הכל ע״י אלס משא״כ‬
‫באו״ח שהיו האותיות בולשות מאיליהן(‬
‫וכ״מ בתוס׳ שס שכ׳ אעיג דבוזצוקס‬
‫כארץ הי׳ או׳ה מ״כ‪ /‬משמע דבעכן לא‬
‫הי׳ באו״ת כנלפענ״ד ודברי כקוס׳ כנז'‬
‫הס נפלאיס שלא סיימו נלוס ולפענ״ר‬
‫כוונו בזה למש״ל רמ״מ כיון שגס גורל‬
‫כי׳ שס מוכח דגורל לנר אמיתי הוא‬
‫וכימ במהרש״א מי' אגדות‪.‬‬
‫נ( ב ־ ה מ א ס ף ׳ ‪ as‬סי׳ קי׳ג ה■;׳‬
‫כ׳ כס כרב ל׳‬
‫גדלי׳ אכן כסן* הי״ו לתרץ קו׳ כחוקוכי‬
‫דל״ל קרא דכיכוד או״א אינו ד ח ה שבת‬
‫מייל‪ ,‬מעשה אביו רבע עייז וכו׳ ופ׳ז‬
‫תי׳ כת״ר הי״ו כגון שא״ל אביו להוציא‬
‫דבר שאין כשר להצניעו ולא ידע שזה‬
‫הכיב לכנו וכו* ולפענ״ד ז״לפ״ן הלא‬
‫בפשיעות י״ל דאיירי כגון שאביו לא ידע‬
‫בזה מלאכה האסירה להעשות בשבת‬
‫או ששכח עשהת היוס וכיוצא בזה באופן‬
‫שלא ;עשה רשע פי״{ וא״כ אין כאן קו׳‬
‫כלל וע״כ יציל דלזה א״צ קרא כלל דהא‬
‫כיון שאס ידע אביו שזהו אסור לא הי׳׳‬
‫מלוהו כלל לעשותו ובורא' ד^ייל‪> .‬אגי^‪1‬‬
‫דהאא״ל דצריך ליביע ה‪:‬נוס עענת כרוע׳‬
‫כיון כהומזק למעיז כהני חרי לאסהידו‬
‫)המשך יבא(‬ ‫סהלו ;‬
‫■ל‪-‬לי יי•־ שמואל אביגה־ד הלוי‪.‬‬
‫י‬ ‫‪-II‬‬ ‫‪I‬‬ ‫^ ‪ M ■11■ I‬ן ‪4 .‬‬ ‫‪■■■I‬‬
‫סימן י‪.‬‬
‫א! ב ‪ .‬ה מ א ס ף‪1‬״ שיד חוב׳ י״א בדכמ‬
‫ידידנו של הרה״ג‬
‫ההולך הי •ו כסב כת״ר הי״ו להקשות‬
‫על המסרש״א עירובין ס״ג בחי׳ אגדות‬
‫ש‪ -‬דלא אשנלזן בכל מעשה דיהושע שבא‬
‫לפ‪:‬י אלפ‪t‬ר לשאול באו*ה עכי׳ל• ועל וה‬
‫הקשה כת״ר שת באות ל' דהא עכן‬
‫וחלוקת הארץ ותמנת סרח היה הכל עפיי‬
‫אויח וכו׳ עי״ש‪ .‬ע״ז ראיתי בתו׳ סנהדרין‬
‫מיז ד ה מה וכו׳ שכתבו דשאד חלוקת‬
‫הארץ דגזה׳ינ כיא אבל שאר עניניס לא‬
‫מצינו שישאל אצלו ע״כ‪ .‬וא״כ לפ״^ ל׳ק‬
‫מחלוקת הארץ וכנ״ל‪ ,‬ותמנה סיס נראה‬
‫לסענ״ד דגסזה הוא בכלל מלוקה ה ‪f‬ר ‪J‬‬
‫ועוד הא משמע הסה במצודות דיהושע‬
‫לא שאל כלל ע״ז לק אמריה שאלו בעדו‬
‫ונסנו לו‪ ,‬וכן מהסבר דהא א׳ז דרך כבוד‬
‫שישאל הוא כעצמו דבר כנוגע לו לכדו‬
‫■וגבי עכן נלפענ״ד דלאהי׳ באו״ת דכא‬
‫רש״י פי׳ ביהישע דסי׳ ‪.‬מסד לו הקכ״ה‬
‫בכל כנגי שמשיא יהי׳ אבנו כההובמצודו׳‬
‫כ׳ שה שכל מי שמעא הא הארון קולמהו‬
‫ולא הי׳ אפשר לזוז משס )וכ״מ ממ״ש‬
‫‪,,‬ילכדנו״ וכדניציני שמואל יויד וילכד‬
‫שאיל כן קיש וכו׳ ושס לא הי׳ אלא‬
‫מפ״י גורל דכא אח״כ שאלו באו״ה כמו‬
‫בדרשו רז״ל הנה הוא ‪,‬נמיא אל הכליה״‬
‫ששאול לא רצה לקבל אס המלוכה עליו‬
‫עד שישאלו באו״ת הרי בפי׳ דמתמילה‬
‫לא הי׳ רק בגורל ולפי״ז צ״ע על המצידו'‬
‫־בס ב‪:‬׳ שהקריבו שמות כל השכעיס‬
‫לפני האו״ת להעיל נגורל ע״כ‪ .‬מה ענין‬
‫או״ת לשה ול־יע( הרי למשמע מזה‪ ,‬דלא‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫בידו נזל אמרי׳ שגהר בדעתו לה פז ירי‬
‫וכ״מ באה״ע הל׳ קידושין וחו׳ נ*צ הל'‬
‫כיבוד ‪.‬‬
‫‪ 2 0‬י ה ט א ם ת ^ ש״ה סי' מ״ב אוח‬
‫ז'כ'הרה״ג ר׳משה‬ ‫■‬
‫ישראל פוזנער הי״ו בדברי הנר״א ז״ל‬
‫ניויד שי׳ צ״ח שכ׳ ואין ידוע אי הלכה‬
‫כדיע או כריש צ״ע דהלא מבואר בירושלמי‬
‫וכו׳ דכלכה כי״ש לגבי י״מ וכ״כ הראיש‬
‫בפסקיו פ״ב דע״ז וכו'‪ .‬לספנ״ד כיון‬
‫דכנמ׳ דילן עירובין ס״ו נשאר זה בתיקו‬
‫א״כ כבר נפסק שאין בידינו להכריע בד״ז‬
‫אלא כר״ו ככל תיקו שבש״ס ולפיז אך‬
‫שבירושלמי מבואר להדי׳ מ״מ הרי ידוע‬
‫דפסקינן כבבלי ע ר ירושלמי ועל הרא״ש‬
‫הנז' הרי באמת חמה שס הפ״מ ע׳ז‬
‫ועי' שה״ג להחיד״א זצ״ל במערכת‬
‫ספרים אות ס' בסדר חנאיס ואמוראים‬
‫אוח כ' שכ' ר'מ ור״ש סלכס כדברי‬
‫המחפיר ע״כ‪ .‬ולפענידהוא משוס דבגמ׳‬
‫כשאר זה בתיקו לכך אזלי* בזה לחומר א‬
‫אך עדיין צ״ע גזה דהא הינח כשתולקי'‬
‫בדבר אשר הוא מדאורייתא דבזה אמרי'‬
‫ספיקא דאורייתא לחואדא אבל כשחולקי'‬
‫בדבי אשר הוא רק מדרבנן אמאי נאמר‬
‫בזה דאולי״ בהי המחמיר והלא קיי״ל‬
‫ספיקא דרבנן לקולא וצ׳ע‪ .‬וכן צ״ע עוד‬
‫מ״ש שס נשה״ג להגאון הנו׳ אות מ״ח'‬
‫וז״ל כל תיקו דאיסורא לחימרא דממונא‬
‫לקולא )ר״ל לנתבע( ע״כ‪) .‬וכ״ה במבוא‬
‫התלמוד( אמאי צא חילקו בזה בין דאורי'‬
‫לדרבנן וכמ״ש שס באוש מ״ט לענין תרי‬
‫לישכא בסד מילתא רבדאורייחא עבדינן‬
‫לחומרא בדרבנן עבדי׳ לקולא וצ״ע גס‬
‫ציע לפ״ז דהא מילסא דרימ ור״ש נמי‬
‫נשאר בתיקי‪ /‬א״כ גס באות כ׳ שס הול׳יל‬
‫אס מזלקיס באיסורא או בממונא וציע‪.‬‬
‫)המשך ינזא(‬
‫־ יהודח‪%‬יב חרל״פ נירושלם■‬
‫כז‪5‬ו אסור מפום מלאכה א״כ ה״נ הרי‬
‫יכול לוילר לאביו שדבר זה סביכ אצלו‬
‫ונא יצוהו פלל לעשותו ואס עכ״פיצוהו‬
‫הרי באמת רוע כוא ואינו מחוייב כללי‬
‫לפנדו)וטול נלפענ״ד דהא מפי' דבר‬
‫שאינו פשר להצניעו כמי הרי פכ*פ‬
‫מדרבנן אסור להוציאו )וכדאמרי‪ ,‬שבת‬
‫נ׳ כל פטורי דשבת פעור אבל אסור(‬
‫וזהו ודאי דאפי' ע״י איסור דרבנן‬
‫נמי נעשה רשע עי׳ז אס יצוהו לעבור‪.‬‬
‫במזיד( ועול הרי בגמ' שס אמרי׳ בפי'‬
‫כגון דאמר שחוט לי בשל לי דהוי מלאכות‬
‫גמורות הידועות לכל שאסורות בשבח‪,‬‬
‫וצפענ״ד חרצתי בפשיעות ר‪,‬ו׳ המזקוני‬
‫הנז' דבדיגור לחול עדיין לא מיד‪,‬רי רשע‬
‫עייז‪ .‬שוב מצאתי כן בהנמ״י פיו מהל'‬
‫ממרים בכת‪ :‬וז״ל שנכאן למדנו שבדיבור‬
‫אין נחשב רבע ד לברי הרב ודבמ‬
‫התלמיד לברי מי שומעין שאס הי״ נחשב‬
‫רשע בדיבור סשיעא שלא ישמע לו ולא‬
‫הי׳ צריך פסוק לזה וצא מצינו עונש‬
‫בדיבור אלא במסית בלבד עכיל וברוך‬
‫בכוונתי לדעת הגד^ ז״ל‪ ,‬ווי' ב״המאסך״‬
‫ש״ד סי' א' אות ייג מה שתי׳ הרב‬
‫מאון וכי' כשית מוהריר ציי יחזקאל‬
‫מיכלזאהן אכד״קסלזנסק שליטיא על‪.‬קו'‬
‫הנז׳! גס מ״ש כח״ר הי״ו‘ צפק קו׳ הטור‬
‫טל הרמביס דשיה דעבר בזה העשה‬
‫ניפי' לפענ״ד לא אוכל להבין זה דמ״ש‬
‫בדיז מבד״א הלא כיון שאינו עושה מעשה‬
‫עמך אינו סמוייב לכבדו ועוד הא עיקר‬
‫קו׳ העור בס על מס שסיים הרמב״ם‬
‫ב ס אפי׳ הי׳ רשע ובעל עבירות נמי‬
‫צומוייב לכבדו ע״כ ומזה משמע דאין‬
‫שוס חילוק בדבר לאפי׳ עבר בד״ז נמי‬
‫מחוייב לכבדו ו»״פ כת״ר הי״ו דאל״כ‬
‫יכולים לפעור אח כילם מכיבוד או״א‬
‫משוס דאין אדס צריך וכו‪ /‬לפעניד י״ל‬
‫דכאב המוחזק בכשרות אפי' עבר עבירה‬
‫אמרי׳ דמסתמא עשה חשוכה ואפי'‬
 ‫זזובדת‬
‫ופשוט ‪.‬‬
‫‪ M‬מ״ג עיב גמ׳ אבוקה כשנים וירח‬
‫כשלבה וכו׳ לשכיס נראה ואיגו‬
‫מזיק‪ ,‬נ״ב עמ״ש בזה מהרש״א ז״ל בח״א‬
‫ולע״ד אפ״ל דשאני קטב מרירי לשכיח‬
‫ביום כמיש בפרק ערבי פסחים ‪ t| 7‬קי״א‬
‫ע״ב בעובדא דאביי ור״פ וריס ואמרינך‬
‫כהס הרי קטיני הוו חד מקמי ט*סרא‬
‫ומד לבתר טיהרא וכו׳ יע״ש והנא מיידי‬
‫בלילה ומשוס שאר מזיקין כמו אגיש‬
‫בת מחלת יע״ש בססמום דך קי״ב ע״ב‬
‫וע״כ צ״ל כן דאלתיה אבוקה וירח כטיהרא‬
‫מאי מהניא ‪ ,‬ועובדא דר׳יח בר פפי‬
‫בפרק קמא דקידושין דך ט׳׳ל ס*ב דעשא‬
‫בההוא בי בני דני הוו עיילץ כיה תרי‬
‫אפילו ביממא מיתזקי שאני כחס לפי‬
‫דשכיחי בסו מזיקין כמ״ש שסרשייז״ל‬
‫וכע״ש לעיל דך ג׳ ע‪ ,:/‬במקומן היישי׳‬
‫ופירש״י ז״ל במקוס שהס מצזייס הדיר‬
‫חיישינן אפילו בשר‪ /‬אבל התס אסתס‬
‫מקימות שאינם מצויים בהס חדיר ר‪,‬אמר‬
‫לשנים נראה ואינו מזיק ואפילו בלילה‬
‫ופשוט נ‬
‫‪ Q jy‬דך מ״ג עיא גמרא אגל מופו‬
‫זיעה מעכרא ליה ‪ ,‬וכתב‬
‫בהגהות מלא הרועים ז״ל ומה פאוסר־‬
‫לעוח בראש שמש ת״ח צ״ל דראש סייגו‬
‫מקים מגולה שבראשו שאין בס זיעס‬
‫גס י״ל לאין הטעם משים שגנאי לת״ח‬
‫לצאת מבושם רק דאין לזלזל בת״מ לטוח‪-‬‬
‫בראשו והא לאמר מפני שגנאי לת״ח קאי‬
‫אדלעיל דלכך טחי בראש השמש לפי‬
‫שגנאי לת״ח עכ״ל וע״ש בד״ה וטחו•‬
‫וכו׳ ‪ ,‬ול״נ למ״ש יטהו בראש השמש‬
‫היינו שר״ל במצנפח או בכובע אשר כראש‬
‫כשמש שאין דרך לטוחי במצחו או בעורפו‬
‫גם אין דיא לגלוח לו את הכובע ולטומו‬
‫בשער ראשו ממש וכמיש כש׳יע א״מ קי׳‬
‫חק״י ש״ת יביאס על כמיפו ושם סיי‬
‫סימן יא‬
‫ג ר כ‪ 1‬ת דן‪ £‬מ״ב חד״ה גרך ונף א*כ‬
‫מאי קמ״צ ונו'‪ ,‬זהרמב״ס כפה״מ‬
‫נמי סייש פדפדס שס לפחן וכל מיני‬
‫מטעמים יע״ש‪ /‬ולקוש״ת הסד דל י״ל‬
‫דאצטריך משוס דסדיא כיון ״ דנירך על‬
‫הפרפרה חחילה כ״א הוי מניג עלץ יוסר‬
‫סן כפה ול*ל תו לירך על הפס וכמו‬
‫הא רש‪:‬ן לקמן דמ״ד ; מירך על המליח‬
‫ופיטר את הסס שהפה טפלה לו קמ״ל‬
‫דליכא מידי שהפת טפלה לו אצא דוקת‬
‫המליח‪^,‬ופירות גנוסר שחשוכים מ; הפה‬
‫אגל פאר פרפראות פת חשוב מסס ‪.‬‬
‫ע ! ם חד״ה הסנו וכוי מ״ש דבמוגמר‬
‫אפ׳ לא הסבו וכו׳ ‪ .‬וכ׳ מהרפ״א‬
‫ז״ל גמ״ה לח ירעכא מהיכא פסיקא לכו‬
‫דכמוגמר אפי׳ בלא השגו אמד מכרך‬
‫לכולן דכא משמע דהוא אומר על‬
‫המוכמר וכו׳ דקהני קאי אאחר המזון‬
‫אחד מברך וכו׳ לאי ירי בהיסיו עכ״ל‪,‬‬
‫ול״נ מדהגן ואע״פ באין מביאין את‬
‫המעמר אלא לאחר סעודה משמע כיון‬
‫שכירכו בהמ״ז נסחלקה ההסיבה וסד״א‬
‫דעל המעמר כל א׳ מברך לעצמו קמ״ל‪.‬‬
‫ומה גם דאסי׳ יין איכא מ״ד בגמרא‬
‫דלאמהניאליה כ״ש במעמר וא״שמשס״ק‬
‫החו׳ מ״ש לבמוגמר אפי׳ וכו׳ ולמה באין‬
‫כל א׳ מכרך לע‪5‬מו כמו ביין ופשיט •‬
‫ע‪ 1‬ם ‪|:‬ע״כ תל״ה היסבו וכו׳ ‪ ,‬ג*ב עיין‬
‫תום׳ בבא מציעא לי״ג ע״ב ד״ה‬
‫הא מבני כ‬
‫תליה עשרה וכו׳ אמאי המתינו‬ ‫שם‬
‫למבעי וכו׳ ‪ ,‬נ״ב ול*כ דמשוס‬
‫חולשא לאורחא וגס מחמת צער האיילו׳‬
‫והבניה לא הרגישו למבע‪ -‬בחחלת‬
‫ישיבתס בברכת המוציא ופד שאכלו‬
‫ונתיישב לעתס הרגישו למבעי כבהמ״ז^‬
‫)‪(7‬‬
 ‫המאסף שנה ן^י‪2‬ית‬

‫המליח כיון לאיה ליה ה;אה מיניה ונ״ד‬ ‫יבא אוחן על כתיפו וכייע על עריו‬
‫צ״ד להא דאיהא נסרק י^פ דקש״ו פ״א‬ ‫אשי על כהיפו וא״כ פאי דקאמר סגנאי‬
‫דהכאת המרוסה משוס קפז)אדס שכמזדה‬ ‫לת״ח ונו' קאי אהרווייהו על המי‪:‬רך‬
‫שסשרך שבחזרה יש ט א^ס ע״שבפריש״י‬ ‫ומל פשמש אש הוא ח״ח‪ ,‬ורב״י זיל‬
‫ז״ל( הרי שאינו מכדך על החידסת‬ ‫בל״ה ועמו וכו׳ ר״ל דקאי כס אמכרך פלא‬
‫)עטוש״ע א״ס רס״י חע ה( כמו שמברך‬ ‫יצא בידיו מגושמוח ופשוט‪.‬‬
‫על המליח לש״ה שהוא מ ^‪ 3‬את‬ ‫גמ׳ משוס משדא וכחב מהרשיא‬
‫החזרת בתוך החרושת על ק הוי‬ ‫ז״ל נח־א קיק דל״ל גנאי משוש‬
‫לחזרת >‪5‬פתן‬ ‫טפילה‬ ‫החרו סח‬ ‫חשדא הא משוס סכנה מזיקין גמי‬
‫שמלסהין בו את הסת עשו‪1‬כ מ״ד‬ ‫איסור איכא וכו' יעיש‪ ,‬ולעליג להכא‬
‫שאוכל את המליח אחר פימת ביכרסר‬ ‫מיירי ביש אטקה עמו לאל״כ כיון שאין‬
‫דהזי כמו השוחה באר פשכךן‪ :‬אחר‬ ‫רואין אוהו היאך מושדין אוחו דמי לא‬
‫במנקתיס האומצא כאמור ודויק;‪,‬‬ ‫עסקינן שהוא יוצא בלילה שאין בו ירח‬
‫ואמטי להכי כיון שיש עמו אבוקה משוס‬
‫ש ם תד״ ה איכסו וכו'‪ ,‬כיב ולעיל־ אפ״ל‬
‫מזיקין‪ .‬ליכא לאבוקה כשניס ואע״ס‬
‫ל ד ת ז״ל לא פירש ק אלא דוקא‬
‫שנראה אינו מזיק כמש״ל כגמ' כסמוך‬
‫לעניין ת״ח וניפוא׳ן לא״ש לרבי יוס‪;:‬‬
‫ומשוס חשלא איכא לפי שרואין אוחו‬
‫שהיה בא״י והיה מדבר בשטל חלנדליו‬
‫פ״י האבוקה ‪.‬‬
‫שהיו מבבל ולא לדלת העש א‪ 1‬ר ‪3‬א*י‬
‫ף ה מ״לע״א הד״ה כאוכלי וכו‪ /‬ולע״ד‬
‫שהם אינס לומדים ‪ ,‬אבל לעטי! ברכות‬
‫אפיל כיון לאכילת המליח לרפואה‬
‫דלכ״ע צריך ר״י ללמד סותם ‪1‬אטו‬
‫קא מכוון ואיה ליה הכאה מיניה בעי‬
‫תלמידיו מברטן ודלת העס ל‪1‬כש מבב־נין‬
‫ברוכי כמ״ש לעיל ‪ t)7‬ליו ע״א ל ע ק‬
‫אלא ע״כ צ״ל שאפי׳ את״ל דדי סיה מדבר‬
‫אניגרון ‪ ,‬ואין לחלק ולומר לשיה לכלאו‬
‫לתלמידיו שהיו מבבל מיע לא צבדס‬
‫הכי הוא חושש בגרונו ולכך הוא שוהה‬
‫ניהנה האר״ש אלא שנש לכל עעו הארץ‬
‫האניגרון ואמטו להכי טון לאיה ליה‬
‫אשר בא״י וסשוע‪-‬‬
‫הנאה מיניה בעי ברוכי אבל בנ״ד שהוא‬
‫ד ה מיה עיא תל״ה אכל וכו* ריפ עע״ש‬ ‫בריא ואינו צריך למליח אלא מחמה פירות‬
‫נזה הלא״ש ז״ל ועמ״ש מ ד ד ‪ D3‬׳‬ ‫גינוסר שאכל ואיכ א״ש קושייה ההוס׳‬
‫״מנן בעלי* בסי׳ קצ״ו על לברי ככדי ז״ל‬ ‫ז״לדלבריך פל הפירוח ולפטור את המליח‬
‫סק״א ותמצא נחת ‪,‬‬ ‫זה אינו שהרי החום' עצמס כתבו לקמן‬
‫? ‪ OC‬חד״ס בקולו וכו‪ ,‬ניבנמדעבזה‬ ‫ריש דמ*ה ע״א לבשאר משקין אפילו‬
‫מסרש״א זיל בחיה וט‪1‬א־ ולא‬ ‫חנקתיה אימצא צריך לברך כדאמלינן‬
‫נהירא לע״ד להא אי׳ במגילה מיעפןען‬ ‫צעיל לליו עיא אע״ג ללרפואה אתי בעי‬
‫מתרגם על ילי גדול אבל אעו כבוד‬ ‫ברוט״ הרי דבאותה שעה כיון שאינו‬
‫לגדול שיתרגש עיי קטן וכ״פ בטוע״ע‬ ‫צריך לשאר משקין אלא מחמת האומצא‬
‫א״ח סי׳ קמ׳ה ס״ב‪ ,‬וא'כ כיש הוא שבלול‬ ‫שחנקחיה ואפ״ה צריך לברך עליהם‬
‫ה' ואינו כבול שיתרגם ע״י נ ס הננב דו‪.‬‬ ‫משוס דאית ליס הנאה מהס א״כ ה״נ‬
‫עיה נלעיד דלפולם כהבנס ס®״ ז״ל‬ ‫אי^ג שאינו צריך לאטלה המליח אלא‬
‫דהקב״־ה הוא הקולא וישה ©א סיס‬ ‫ממסת פירוש גיטסר שאכל אפ״ה צ״ל על‬
 ‫ייר‬ ‫חוברת א‬
‫י‬ ‫עיא ד ה מאן וד״ה ברוך‬
‫‪ M‬מיז תדיה אין וכו׳ אלמא דשתי‬
‫קודם המברך וכו'‪ ,‬נ״ב ול״נ דש״ה‬
‫משום דשינה ולא בירך כדרך המברכים‬
‫שהאריך כברכתו כמיש שס ואגיד ביה‬
‫ולכך ההוא סבא גחין ושתה קורס ממנז‬
‫ולא חלק לו כבוד כדרך באר מסובין‬
‫כצייכין למלוק כבוד לבוצע וא־נס רבאי^‬
‫לטעום קודס ממנו ופשוט ‪.‬‬
‫תד״ה אמן וכו' ‪ ,‬ניב והראיש ז״ל‬
‫תיר[ א״נ כבד התפללו ולא היו‬
‫חי יכין באותה ברנה עכיל ועמיש הרביי‬
‫ז״ל בא״ח סי׳ קכ״ד גזה ‪ ,‬ולעיר אס״ל‬
‫כיון שאין דנין אפשר משאי אפשר וכמ״ש‬
‫בפד׳ המביא ד״ל ע״א א״ל משוס ילא‬
‫אפשר היכי ליעביד וכו׳ וגפיה דיומא‬
‫דמיז ע״א וכיון דלא אפשר עבלינן‬
‫כדאשכמן כנשיאין יע״ש ובפ״ב דבפסחים‬
‫תינת ער דאפפר ליה ללא אפשר ציה מאי‪,‬‬
‫וציד הכא להסס דהכא אי הוה יה>כ■‬
‫דעחיה כיה שומע הביכה וקצת משמע‬
‫כן מלשון התוס׳ ז״ל שכתבו באינו שומע‬
‫הברכה משמע דאיהו לא יהיב דעתו‬
‫לשמוע ולא כ׳ כלשון רש״י ז״ל ככ׳ולא‬
‫שמע הגיכי^ ודוק^ משא*כ התס שת״א‬
‫לש״צ להשמיע קילו לכולם וכעין מ״ב‬
‫הרה״ג כס׳ מחנ״ר נסי׳ ניה דהעימדיס‬
‫בעזרת נשיה אם אינו בנקל להם לירד‬
‫לכה״כ ומשתדלים צהרחוח להם פניהם‬
‫מלמעלה למצטרפין לעניין עשרה יע״ש‬
‫משמע שאס בנקל להם לירד לי־״כ ואינם‬
‫יורדים כאינם מצטיפין‪ ,‬ואין לומר דהחם‬
‫כ״ל להתחלק לקהילות הרבה דהא לקמן‬
‫ד״נ ר״מ סיל אחד עשרה וא׳ עשרה *בוא‬
‫ולמה לא יתחלקו העשרה ריבוא אלא ע״כ‬
‫צ״ל דהכי עדיף טפי מכוס ברוב עם‬
‫הדלת מלך וכמ״ש לקמן דנ״ג‪ ,‬ובה״א אחד‬
‫לכלם משוס גרוב מס ה״מ ומיש שם‬
‫דבי ר״נ שהיו מתחלקים לשלשה שלשה‬
‫מתרגם ולק״נל יען ‪2‬כוונ‪5‬ן ר״ש בן פזי‬
‫דקאמר שאין המתרגם דשאי וכו׳ ה״ה‬
‫נמי כאין הקורא רשאי להגביה קול יותר‬
‫מהמתרגם וכמבואר בברייתא דקא׳ תג״ה‬
‫אין המתרגם רשאי וכו׳ ואם א״א למתרגם‬
‫להגביה קולו כנגד הקורא ימעך כקורא‬
‫קולו ויקרא וכ״ה בהדיא במגילה שם‬
‫דכיג ונטוש״ע א״ח רס״י קמ״ה ולפ״ז‬
‫איש דמייתי ראיה ממשה המחרנם שאין‬
‫בו כח להגביה קילו כנגד קיל פקב״ה‬
‫הקורא דקיל ה׳ בכח ע״כ כביכול מעך‬
‫קולו וקרא בקילו של משה‪ ,‬ומינה דבעלמא‬
‫שגס כמתרגם אינו רשאי להגביה קולו‬
‫יותר מהקורא ד־‪:‬י הדדי נינהו ואין יתרון‬
‫לזה יותר מזה ופשוט ‪.‬‬
‫? ‪ Q y‬תדה אס והו׳ ‪ ,‬נ״ב וצ״נ דרש״י‬
‫ז״ל משמע ציה דדוקא ברכת המוציא‬
‫משים דשייכא לברהמ״ז דמצוה ליחלק‬
‫דהיישינן שמא ימשכו ולא יחלקו גבהמ״ז‬
‫אנל באר ברכות לא דרש״י זיל לא זכר‬
‫משאר ביכות כלל רק ברכת המוציא וק׳ל‪.‬‬
‫תד״ה א ן וכו׳ וי״ל כשיצאו לדרך‬
‫כאחד ו ני׳‪ ,‬ניב קשה דעובלא‬
‫דרבין ואייי גמי בסוגיין איחא בהאי‬
‫לישנא גופא כוו קאזלי באורמא ואפיס לא‬
‫כבד יבין לאביי וכן כקשה מהרש׳א זיל‬
‫בח״ה ועיין גי״ד סי׳ רמ״ב סי״ז בהגה ‪.‬‬
‫עמלע״ד דאמוראי דפי במה בהמה ואמוראי‬
‫דסוגיין לא הוו ידעי ל האי ברייתא דאין‬
‫מכבדין וכו׳ אכל ר׳ יוחנן ידע להאי‬
‫ברייתא ובא להיסיןג שאפילו בפתחים אין‬
‫מכבדין אלא כפחת הראוי למזוזה דוקא ‪,‬‬
‫ועיין מיש הרא׳ש זיל בפר׳ מי שמתו הי׳‬
‫ליה ודו״קי‬
‫ד ס מ״ו עיי ת דה והטוב וכו׳ משוס‬
‫י דקצ‪-‬ה היא וכו׳‪ ,‬נ״ב ואע״ג דבטת‬
‫האבל מוסיפין בה ונעשית ארוכה כמ״ש‬
‫מברך בסמוך יבתו' דה מר זוטרא דל‬
‫משוס דלא פלוג רבנן ועת״ו לקמןדמ״גי‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫כקטן אבל פחות מי״ג והביא ש״ש שדיני‬
‫כגדול לא שמעינן אלא מסיפא דקתני‬
‫ואין מדקדקין בקגין והיינו לאתויי קטן‬
‫פורח שהביא ש״ש ועדיין לא הגיע לי״ג‬
‫סגה ומ״ש שנ״ה הייט מסיפא וכאמור ‪,‬‬
‫וניל דנקרא פורס ר׳ל שפרח ממנו פ ס‬
‫הקכינזתואע״נ כעדין הוא קען שצא הניע‬
‫לי״ג שנ״ה כמו פרח זימון מנייהו לקמן‬
‫ד״ג ע״ג וכמו עורבא פרח חולין דקכ׳ל‬
‫עיא ‪,‬‬
‫ד ת מ״ח ע״א תד״ה אביי וט׳ נ״כ כיינו‬
‫לפי פירוש ריח ז״ל אבל לפי מיש‬
‫רב אלפס ז״ל דכיון דקרי לי קען אפילו‬
‫בן ששעה פנים כשיודע למי מברכי}‪.‬‬
‫מזמנין עליו עיין בהרא״ש וכהעוש״ע ויל‬
‫סי׳ קצ״ט סעי׳ יו״ד‪ ,‬וא״כ א״ש ולק*מ‪:‬‬
‫דמייסי עובדא דאביי ורבא אמילשיה דרב‬
‫נממן לאשמועי‪ !:‬דאי יודע למי מירכין‪,‬‬
‫אע״ג שאינו עדיין‪ ,‬פורח שסזמנין עליו‬
‫ואי אינו יודע צמי מברכין אם פורח‬
‫מזמנין עליו ואי לא לא ופשוט ‪.‬‬
‫הדיה עד וכו׳ מי שאשתו ויניו;‬ ‫שם‬
‫מברכין לו ו ט‪ /‬ניב לפי מ״ש כעור‬
‫זיל בא״ח סס״י קצ״ז איש ולק״מ וז׳׳ל מצום‬
‫מן המובחר אס יודעים כולן לירך שיברך‬
‫אוחו שאכל כדי שביעה ואס אינס יודעין‬
‫כולן לברך מי שאכל מיש יכול להוציא‬
‫א^ אוחן שאכלו כדי שביעה וכ״פ בש״ע‪.‬‬
‫פס סיד והוא מדברי הראיש דל הכא‬
‫בסוגיין יע״ש ולפ^ז א״ש משה״ק רש״י‬
‫והסוס׳ דל ע״ד‪.‬בה״ג זיל דאיהא למימר‬
‫לינאי מלנא וחייריו לא כיו יודעים לברך‬
‫ושרע שכן הוא שהרי איל לדיישהו מאן‬
‫יהיב לן גברא למברך לן ואי היו יודעים‬
‫לברך למה לכו גברא ולכך אי הוה אכיל‬
‫רשביש כזית דגן כיה מוציאן ;‬
‫)המפך י‪5‬א(‬
‫הצעיל ענודי יחיא משה י^״ו‬
‫אלא דוקא ?ן י*נ שלא הדח ש״ש שדינו‬
‫הע׳ לפי פלא הע מניפין כסודרין ועוד‬
‫מוכרחין היו לירך בקול נמוך ‪ .‬יעו״ש‬
‫ודוק ועי״ל דההיא דפחליצ מיידי דלית‬
‫להו רק שליה ציבור אחד ולכך היו מוכרחי׳‬
‫להתאסף לקהילה אמת ‪.‬‬
‫ש ם תד״ה ואמר ר״ה ונו׳» כ׳ב ובעירובין‬
‫דיין פ״ב ודליא ע״ב איתא לינינתי׳‬
‫דר״ה ומפייס פס וב״ה או׳ מאכילין וכו׳‬
‫ואיכ א״ש דר״ה אשא צאשמעינן דמאי‬
‫דשנן פשמא מאנילין אש העניים וכו׳‬
‫דביה היא ופשוע י‬ ‫^‬
‫ו ט י ״ ל כיון דרב לא קאמר לשון איסור‬
‫אלא אין רשאין והיינו משוס‬
‫דדך איץ ולכך בפסחיס דק״ו‪ ,‬לא הוכיח‬
‫רצ אשי לההוא ©בא על פשתה קידס‬
‫ממנו ועת״ו לקמן ד ה והלכשא( יען דלאו‬
‫כ״ע הלכשא ידעי משא״כ בעוידא דרבין‬
‫ואביי כיון דאיהו ת״ח ושנגת תלמיד עולה‪.‬‬
‫זדו)‪ /‬ואע״ג שהתו' והכוס׳ ז״ל לא כשבו‬
‫כן מ״מ לא נמנעתי מלכתוב מה בקבלה‬
‫;שמשי מה״ס וסמכשי עמש״ל דסיג ע׳׳ב‬
‫ע״ס אס נבלת בהתנשא וכו׳ ‪.‬‬
‫ע״ב שד״ה »צוה ונו‪ /‬נ״ב עמשה״^‬
‫מהרשיא ז‪-‬׳׳ל בס״ה‪ ,‬ול״נ דלר״מ‬
‫דשבעת ימי המשהה נמי הוא מצות עשה‬
‫כדכשיב ואתם פרו ורבו ופציה דרביס‬
‫מיקרי דכשיב לא תוהו בראה לשבש יצרה‬
‫ועשו׳ פסחיס דפ׳ח ע״ב ד״ה כופין ותו^‬
‫שבש ד״ד ע״א ד״ה וכי ושוס׳ עירובי!‬
‫דל״ב ע״ב ד״ה ולא ליעביד ‪..‬‬
‫ש ם שדיה קנןן וכו׳ דקשני בברייתא‬
‫בהליא וכו׳ נ״ב ול״נ דרש״י ז״ל‬ ‫‪:‬‬
‫משמע ליה רה*פ דברייתא קט; שהביא ש״ש‬
‫ו‪.‬כו׳ ושלא הביא ש׳ש וכו׳ אעיפ שהוא‬
‫גדול כשנים דינו כקטן )עיין נידה דכליז‬
‫וטושיע א־מ סי׳ נ״ה ס״ה ‪ ,‬ובחה״מ סי׳‬
‫רל״ה סי״ב( ‪ ,‬ולי״ז א״פ האי דקאמר‬
‫לאשויי קטן פורח דמרישא לא שמעינן‬
 ‫חוברת ב‬ ‫המאסף‬
‫דנקע לה באיסורא‪ ,‬וגם לא מייתי דברי‬
‫יד״מ הנ״ל כאשר העיר הרה״ג הכותב‪.‬‬
‫ואנן בדירן יישבנו ב״ה הדברים לנכון לעלד‬
‫בבירור הענין לכל הצדדים‪ .‬והנה הוא‬
‫מתרן שם עוד‪ ,‬דדוקא בסתם דבר איסור‬
‫שייך למיפסל מ׳ דגנאי הוא לגבוה‬
‫להקריב דבר האסור‪ ,‬משא״כ מעשה ■נסים‬
‫דהאיהור הוא מצד עילוי וחשיבות אין‬
‫כאן גנאי עכ״ד בקצרה‪ ,‬ולענ״ד אין זה‬
‫מספיק‪ ,‬חדא דהא אנן לא דרשינן מעמא‬
‫דקראי להקל‪ ,‬וכיון דעכ״פ אינו מותר‬
‫לישראל מהיכי תיתי להקל כשביל סברא‬
‫הנ״ל‪ ,‬ועוד דמנ״ל דהיינו מעמא דגנאי‪,‬‬
‫דלמא הגנאי הוא רק מ׳ דלאר אורח‬
‫ארעא להקריב לפני הקב״ה מה שבלא״ה‬
‫אינו ראוי‪.‬לפניו שנראה שרק משוס זה‬
‫מקריבו ולא ילבנו לבו להביא חובתו לפני‬
‫הקב״ה ממה שהי׳ יכול בעצמו ליהנות ממנו‪,‬‬
‫ואין זה כבוד לפני ממ״ה הקב״ה כמובן‪,‬‬
‫וממילא דלא נפ״מ כלל באיכות האיסור וק״ל‪.‬‬
‫ו ה נ ה בגליון י״ז צד קל״ג ציון קען ב׳[‬
‫בד״הלאות צ״ו ענך ג׳ הביא‬
‫לנו הרה״ג ד״מ לאדאש לי אומר מן החדש‬
‫בענין זה כשם הרב הגאון מלבובשליע״א‬
‫דלעני מותר ליהנות מן הנס ומייתי לה‬
‫מש״ס תענית כ״ד ע״א אין לך וכו' כ״א‬
‫מעניי ישראל ע״ש‪ ,‬אכן עי' בס׳ עיון‬
‫יעקב‪ ,‬ובס' יד דוד תענית שם על פרש״י‬
‫ד״ה אלא כאחד מעניי ישראל דנראה‬
‫דלס״ל הכי‪ ,‬דוק ותשכח‪ ,‬ומ״ש מהני‬
‫אממהתא דסנהדרין ל ע ע״ב‪ ,‬גם בס׳ שדי‬
‫חמד כללים ■מערכת האלף אות ש"פ‬
‫]שהזכרתי לעיל[ עמד בזה‪ ,‬ומתרץ עד״ז‬
‫בסגנון אחר קצת דלא שאל אלא אס הי'‬
‫נדחק שהי׳ קשה לו בזולתו‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬
‫הרה״ג הכותב נ״י עפי׳׳ז‬ ‫והקשה‬
‫על דברי יד״מ הלל‪ ,‬וניחא‬ ‫׳‬
‫לי׳ לתרץ עפ״י שיעת רש״י זבחים פי׳ח‬
‫ע״א דבעינן מותר לכל ישראלי משא״כ‬
‫‪1‬‬
‫שנה ששית‬
‫סימן י״ב‬
‫]המימך מחוברת א׳ סי׳ ב׳(‬
‫ןף‪^,‬ד‪ ,‬הרש הטורך לי מחרן לקושי׳‬
‫הרה״ג השואל ‪ .‬לי עפ׳י רש״י‬
‫תטנית כ״ד ע״ב דרק ;יוב ונכון ליזהר^‬
‫ע״כ למאן דקפיד בהכי דוקא אימטט‬
‫חתיכה‬ ‫ממשקה ישראלדשויי' אנפשי׳‬
‫דאיסורא; נ)שא״כ למאן דלא קפי‪-‬ד טכת״ד‬
‫בקצרה‪ ,‬ותמיהני שהעלים טין מרש״י שס‬
‫ע״א דנק;י ׳ לה בלשון אסור‪ .‬אכן יש‬
‫לקיים דבריו עפי״מ שהבאתי לעיל בשם‬
‫שד״ח דגס אסיר יתפרש מצד מדת‬
‫חסידות‪ ,‬וגם במדבר קדמות הלל נקים‬
‫לה רק למילי דחסידותא‪,‬‬
‫א ר ל עיקר דבריו לאכהירין לי‬
‫במחכחה״ר דודאי שויי׳ אנפשי׳‬ ‫‪.‬‬
‫חתיכה דאיסורא כזה הוא רק מצד נדר‬
‫ע*׳ שו״ת מהר״ם מינן פי׳ כ״ו‪ ,‬וכבר‬
‫כתבתי לעיל דלדעתי מסתברא מלתא‬
‫כיובא דבמה דאסור רק לדידי׳ 'ולא‬
‫לעלמא ליכא למיפסלי׳ מצד שאינו מותר‬
‫לישראל דעל הכלל נאמר ולא על הפרנו‪,‬‬
‫והיכן מצינו פסולא למי שאסר על עצמו‬
‫איזה דבר בנדר ? וגס בזולת זה לדעתי‬
‫ל״ש הכ^ איסור נדר כלל‪ ,‬כיון דעכ״פ‬
‫אין נכון ליהנות מן הנס‪ ,‬א"כ מי שמונע‬
‫עצמו מזה ודאי הוא רק מ׳ שרוצה לעשות‬
‫כראוי וכנכון‪ ,‬ומהיכי תיתי לומר שבנדר‬
‫עושה כן ולקרות עליו שס איסור ‪.‬נדר‪,‬‬
‫וא״כ א‪.5‬למי שמנע ליהנות מן הנס אין‬
‫כאן ’שוס איסור אחי רק מצד שאין נכון‬
‫ליהנות מן הנס ודוק‪.‬‬
‫ו א ח ר י כתבי כ״ז הגיע לידי ס׳ ילקוע‬
‫הגרשוני ח״א; ועיינתי שם‬ ‫‪,‬‬
‫בערך ״חעין״ אשר ציין עליו הרה׳יג‬
‫הכותב נ״י‪ ,‬ומצאתי דמייתי קושי׳ זו בשם‬
‫ס׳ מנחת כהן‪ ,‬וכתב ג״כ בקצרה עפ״י‬
‫רש״י תענית כ״ד ע״ב דרק מדת חסידות‬
‫הוא ע״ש‪ ,‬ולא שת לבו לרש״י שם ע״א‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫שפיר דברייד״מ הנ״ל בין לרש״י ובין‬
‫לתיס׳ דזבחיס‪ ,‬ודוק היטב‪.‬‬
‫ל ת ל הקשה הרה׳׳ג הנ״ל אתרגוס‬
‫ירושלמי ׳ ויקהל ע״פ והנשיא'ס‬
‫הביאו וענניא אייתיאו ובבעה״ט שם דהוא‬
‫מלשון מעלה נשיאים ולדברי יד״מ הנ״ל‬
‫קשה דהא הוי מעשי נסים ואיך לקחו מהם‬
‫לבגדי כהוגה דהא אי׳ בש״ס ערכין מה‬
‫קרבנות מכפרין אך בגדי כהונה מכפרים‬
‫וכו'‪ ,‬וא״כ בעינן מן המותר לישראל‪,‬‬
‫וצע״ק‪ ,‬ענ״ד‪.‬‬
‫עליו ראשית דבר‪ ,‬דהעמיד‬ ‫ותמיהני‬
‫חקירתו על תרגום ירושלמי‬
‫ובעה״ט‪ ,‬ובאמת הוא גמרא ערוכה יומא‬
‫ע״ה סע״א ע״ש‪ ,‬ועיקר קושייתו ג״כ‬
‫לא הבנתי‪ ,‬דנבר הבאתי לעיל משמי׳‬
‫דטב״ימהד״ת יו״ד סי׳ ס״ב בהשמטות‬
‫שבסופו מבן המחבר דלא שייך ממשקה‬
‫ישראל וכו׳ רק במה שקרב למזבח ע״ש‬
‫וא״כ ודאי ל״ש הכי בבגדי כהונה דעיקרס‬
‫לתשמיש אדם למלבוש אך דיש בו לכפרה‬
‫נמי‪ ,‬ועי׳ תפארת ישראל משניות סדר‬
‫מועד בפתיחה בחלק כללי בגדי כהונה‬
‫גבי תולעת שני‪ ,‬שהקשה על הצבעים‬
‫שנעשו מדברים טמאים איך הוכשרו למשכן‬
‫מצד דרשא דמן המותר בפיך‪ ,‬וכן בחת״ס‬
‫חאו״ח סי' ל״ט לענין משי לפוסלו לדברי‬
‫קרושה ג״כרק מצד ^דצריך להיות ממין‬
‫המיתר בפיך‪ ,‬ולא מ׳ ממשקה ישראל וכו'‪,‬‬
‫הרי מבואר כנ״ל‪ ,‬ולק״מ‪ . ,‬ובענין הך דמן‬
‫המותר בפיך אי שייך גבי דבר שבא בנס‬
‫כבר כתבנו דעתנו הפעוטה לעיל‪ ,‬ודוק‪.‬‬
‫כ״ז עפי״מ שביארתי לעיל‬ ‫ובזולת‬
‫‪ • ,‬באריכות ' בדעת^ יד״מ דודאי‬
‫דלא בא לפסול מדינא מעשה נסים להקדיש‬
‫מצד ממשקה ישראל וכו'‪ ,‬ורק רחב״ד‬
‫ע״ד חומרא יתרה אחמור אנפשי' הואיל‬
‫דהו״ל אפשר לתקוני בתשלומי המעות ע׳׳ש‪,‬‬
‫א״כ הא ודאי נמי מיושב שפיר דהכא‬
‫לתום׳ שס תיהני הכ‪ 6‬מה שמותר לעניים‬
‫עכ״ד‪ .‬ולשימתי׳ אזיל שכן כתב בחיבורו‬
‫ילקה״ג ח״א אות דמאי דלתוס׳ הנ״ל‬
‫דמאי מקרי מותר לישראל מ׳ דחזי לעניים‬
‫ע״ש; ילענ״ד הפעוטה נלאה ברור דע׳׳כ‬
‫לא כתבו תום' הכי אלא דוקא גבי תרומה‬
‫דלסוג א׳ מאישי ישראלים דהיינו לכהכיס‬
‫מישרא שר; ולהכי מקרי שפיר מותר‬
‫לישראל דהיינו לסוג הנ״ל‪ ,‬משא״כ גבי‬
‫דמאי דבאמת לכל אנשי ישראל נאסר בלי‬
‫הבדל‪ ,‬ואפס כי לא יר\ בך אביון לא‬
‫משכחת היתרא בי׳ כלל ואך אס לא יחדל‬
‫אביון מקרב הארץ דבר אחר גרס לו‬
‫ההיתר דהיינו ענין עניות הבא מחוץ‬
‫לגופו‪ ,‬ואס יתעשר איהו' גופי׳ הדר‬
‫לאיסורי׳ וראי אין ליתן עליו שם מותר‬
‫לישראל‪ ,‬אע׳׳ג דאיכא למימר נמי איפכא‪,‬‬
‫דנ״ש הכא דמשכחת היתרא בכל סוגי‬
‫אישי ישראל למי שיהי׳ עני־ ח״ו‪ ,‬מ״מ'‬
‫לענ״ד סברא קמייתא עקריית ומכרעת‪,‬‬
‫דבשביל ההיתר שנולד ע״י סבה חיצונית‬
‫כזו ובעצם אסור לכ״ע אין לקרותו מותר‬
‫לישראל‪ ,‬ודוק‪.‬‬
‫א כ ן אך אי מודינא להרה״ג הנ״ל גבי‬
‫׳ דמאי מ״מ הך דהכא אפי׳ לדמאי‬
‫לא דמי‪ ,‬דשאני גבי דמאי דמחמת קילוח‬
‫איסור ולפי שרוב ע״ה מעשרין הן‪ ,‬לא‬
‫הגיחו החכמים איסורים כלל לגבי עניים‬
‫ומשיא שרי להו לגמרי משא׳׳כ בנידון‬
‫דהכא פשיטא‪ ,‬טובא דאין כאן היתר‬
‫בעצם לעניים ליהנות מן הנס דאטו בדידהו‬
‫לא שייך הך דמנכין מזכיותיו‪ ,‬ורק משום‬
‫דסתם עניים דחיקא להו ־ שעתא ובשעת‬
‫הדחק מישרא שרי הך איסורא לכ״ע‬
‫וכדהבאתי כבר לעיל הה״נ איפכא‪-‬דאך‬
‫העני אסור לו ליהנות מן הנס היכא‬
‫דאינו נדחק בדבר‪ ,‬וא״כ מעולם לא ניתן‬
‫היתר עצמיי אך לסוג עניים‪,‬־ ותלי׳ בדוחקא‬
‫ורווחא דידהו‪ ,‬וא״כ אי משוס הא יבואו‬
‫טז‬ ‫חוברת ב‬
‫דא״כ כל ישראל שפיר היו יכולים ליהנות‬
‫כיון שודאי לא בזכותם בא למאן דלא נעשה‬
‫הנס בזכותו מישרא שרי והכא‪.‬דלא אפשר‬
‫גס מדת חסידות ליכא כנ״ל‪ ,‬וכ״ת ־ אכתי‬
‫משה גופי׳ שנעשה הגס בשבילו איך הי׳‬
‫רשאי ליהנות מהמן‪ ,‬ד׳א חדא דכיון דהוא‬
‫השפיע לכל העולם כלו בזכותו אינו■ מן‬
‫הראוי שהוא לבדו'יצא מכלל הנאה־‪.‬זו‬
‫א ב ל נלעלד לעקור הקושיא מעיקרה‬
‫ויהי׳ זה צער גדול לישראל‪ ,‬ועוד דכיון‬
‫דעיקר הנס הוא אשר השית״ב דלתי‬
‫השמים פתח להוריד מן וזה ישנו בכלל‬
‫הנאה בהיתר לכל ישראל‪ ,‬גס איהו הי׳‬
‫רשאי ליהנות ממת שירד לו‪ ,‬שאין כאן‬
‫נס מחודש רק תוספת נס קצת‪ ,‬ואין‪ .‬זה‬
‫בכלל אי' מעשה נסים‪ ,‬עי׳ דוגמא לזה‬
‫בס׳ גבורות ארי תענית כ״א ע״א בד״ה‬
‫פנו את הכלים וכו׳‪ .‬או יאמר עפ״י חד‬
‫גירסא שבש״ס תענית ט׳ ע״א הנ״ל שאני‬
‫משה דנפיש ‪ ,‬זכותי׳ כרבים דמי ע״ש‪ ,‬וכבר‬
‫אחז״ל שקול משה כנגד ‪.‬ס׳ ריבוא‪ ,‬וא״כ‬
‫כמו דברבים ל״ש לומר מנכים מזכיותיהם‪,‬‬
‫הה״נ במשה לחודי׳ דנפיש זכותי׳ כרבים‪,‬‬
‫ושום הנאת מן הנס ל'׳ה יכול לגרוע זכות‬
‫מצותיו הרבים‪ .‬או יאמר עפימ״ש בס׳‬
‫כבוד חכמים על אגדות הש״ס תענית‬
‫פרק ג׳ מאמר ס״ו בד״ה ר״ח בן דוםא‬
‫דלגבי רחב״ד אשר כל העולם כלו ניזון‬
‫בשבילו‪ ,‬והוא בורא עולמות בצדקתו‪.‬אין‬
‫כאן גנאי וגרעון במה שנהנה מן הנס‬
‫שכל העולם כלו כדאי הוא וראוי לו‬
‫ליהנות ממה שיורד מן השמים עבורו‬
‫'יעו״ש‪ ,‬וא״כ מלש במשה רבן של י ישראל‪,‬‬
‫וא״ש‪.‬‬
‫א ב ל עודי לא נושענו בזה לגמרי לא^נך‬
‫׳ דברים שירדו עם המן ביחד‪,‬‬
‫דנתי דעפ״י הנ״ל איסורא ליכא בהא‪,‬‬
‫דהנך נמי או שבזכות הרבים ירדו או‬
‫בזכות משה כמו המן‪ ,‬אבל עכ״פ מדת‬
‫חסידות איכא וראוי ונכון להתרחק אך‬
‫דאפשר של״ה להס אבני שוהם אחריס‬
‫הראויים ל מ ד כהונה בזולת אותן שהעננים‬
‫הביאו גם מצד חומרא ופרישות ל״ה צריכים‬
‫להחמיר‪ ,‬ובפרטות ניחא למ״ש בחי' אגדות‬
‫הרי״ן!שם דהי' זה עונש לנשיאים שלא‬
‫זכו להביא משלהם אלא משל גבוה ע״ש‪,‬‬
‫יק״ל•‬ ‫‪,‬‬
‫דהנה כבר הבאתי למעלה בשם‬
‫ס׳ יעיר אזן ששמד בהא׳דנהנו ישראל‬
‫ממעשה נסים באכילת מן במדבר‪ ,‬ותירץ‬
‫דכיון שמן השמים ניתן‪,‬להם למאכלם שפיר‬
‫דמי‪ ,‬ובשדי חמד הנ״ל הוסין! עצה ציישב‬
‫דלא יהי׳■ קדא עלה מתענית כ״ד ע״ב‬
‫דג״כ ניתן למזונותיהם‪ ,‬ותירץ עפ״י רש״י‬
‫שם דע‪:‬״פ נכון יותר להתרחק‪ ,‬משא״כ‬
‫במן דא״א בע״א‪ ,‬ע״ש‪ .‬והי׳ קשה לי עפי״ז‬
‫דאכתי אנן מה כעני בדרשות דש״ס יומא‬
‫ע״ה םע"א הלל שירד להם לישראל עם‬
‫המן תכשיכיי נשים וציקי קדרה עם אבנים‬
‫עומת ומרגליות ע״ש‪ ,‬ואיך נהנו מאלו‬
‫הדברים נסיים‪ ,‬דהנהו ודאי אינם דברים‬
‫שא׳׳א להיות בלעדס‪ ,‬ואך שהאבני שוהם‬
‫הוצרך להם למלאכת המשכן‪ ,‬מ"מ הרי‬
‫ירדו גס מרגליות‪ ,‬וגס מאתר שכפי‬
‫המבואר שם ירד להם כן בבוקר בבוקר‬
‫בודאי ירד הרבה נזאד יותר מכפי הנצרך‬
‫למלאכת הקידש‪ ,‬רק להרבות עושרם‪,‬‬
‫וצ״ע‪ ,‬והכת 'בע־ק־ הקיש־׳ ממן‪ ,‬כתב‬
‫בשדי חמד ליישב עוד עפימ״ש ביד דוד‬
‫תענית דליכא א־סורא רק למי שנעשה הנס‬
‫בשבילו משא״כ ברבים דלא נודע בשביל‬
‫מי ‪ ,‬הוא‪ ,‬ואפי׳ אי בשביל הרבים נעשה‬
‫ברבים ל״ש לומר דמנכין מזכיותיהם ע״ש‪,‬‬
‫ולהכי במן דבשביל רבים נעשה ול״ה אפשר‬
‫לחיות בלעדו‪ ,‬אך מדת חסידות לא שייכא‬
‫בי׳ עכ״ד‪ ,‬ובאמת בש״ס תענית ט׳ ע״א‬
‫איתא דהמן ירד להם בזכות משה ע״ש‪,‬‬
‫אבל מ״מ א״ש מיהת מצד טעמא קמא‪,‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫כזה‪ ,‬אבל אס יש עת וזמן אשר הקב״ה‬
‫בקביעות מתמיד משנה ומחלין! מרוץ‬
‫הטבעיי דבר יום ביומו‪ ,‬אזי בעת כזאת‬
‫ההרגל נעשה טבע ולא נקרא עוד עליו‬
‫שס נס‪ ,‬כי כך הוא מהלך היומי בעת‬
‫ההוא‪ ,‬ודוגמא לדבר תמצא בפי' הגרה‬
‫חתן סופר דף י״ז ע״א ד"ה ומקוס הניח‬
‫לו וכו' ובדף י״ט ע״א בד״ה כבן שבעיס‬
‫שנה‪ ,‬בשם מרן הגאון חת״ס זי״ע דאצל‬
‫הצדיקים אשר כל התנהגות השס עמהס‬
‫למעלה מן הכיבע‪ ,‬א״כ הנס הוא ענין‬
‫טבעיי ורגיל אצלס‪ ,‬וכפהקב״ה מניח‬
‫הדבר לעת הצורך על הטיבע הפשוט‪ ,‬זה‬
‫מקרי נס לגבי דידהו‪ ,‬׳ יעו״ש היטב בדברי‬
‫קדשו‪ ,‬ובזה מובן ג״כ מה דמצינו בש״ס‬
‫ברחב״ד שהי' מלומד בניסיס‪ ,‬וקשה‬
‫האיך הי' רשאי ליהנות‪ ,‬אבל על היותו‬
‫מלומד בכך ל״ ה כלל אצלו בגדר נס רק‬
‫כדרך הטבע‪ ,‬וא״ש‪.‬‬
‫מעתה כי במדבר הגדול והנורא‬ ‫אמור‬
‫מקום נחש שרף ועקרב וצמאון ‪,‬‬
‫אשר הלכו שס ישראל ארבעים שנה‪ ,‬כל‬
‫עיקר הווייתם וקיומס שס הי׳ נס תמידיי‬
‫דבר יום ביומו‪ ,‬וגס הלחם מן השמיס‬
‫לקטו דבר יום ביומו כל ארבעים שנה‪,‬‬
‫א״כ במשך זמן הגדול ההוא כך הי׳ דרך‬
‫הטיבע לגבי דידהו‪ ,‬ול״ה עליו כלל שס‬
‫נס‪ ,‬ושפיר הי'' רשאיס ליהנות ממנו‪ .‬וי״ל‬
‫דהיינו דדייק קרא ואמר וילקטו אופו‬
‫בבוקר בבוקר איש כפי ״אכלו״ דלפי שהי׳‬
‫לקיטתם כן מדי יום ביומו בתמידות נתהפך‬
‫הנס לכובע‪ ,‬ולכן איש כפי ״אכלי׳ שהותר‬
‫להס לאכילה והנאה‪ ,‬וא״ש נכון ב״ה‪ .‬ורק‬
‫מדכתיב ״בבוקר בבוקר״ ולא כתיב ״יוס‬
‫יום״‪ ,‬דרשו מיני׳ חז״ל עוד דרש אחר‬
‫בש״ס ברכות כ^׳ז ע״א‪ ,‬ודו״ק‪:‬‬
‫ן ט פ ״ י ב׳דרכיס הנ״ל יתיישב לענ״ד‬
‫גס היתר הנאה דציקי ‪.‬קדרה‬
‫ותכשיטי' ואבנים טובות ומ^ליוק שירךו‬
‫דאפשד‪. ,‬וכרש״י תענית‬
‫‪ ,‬הנ״ל‪.‬‬
‫ליישב בפשיטות עיקר‬ ‫ונלענ״ד‬
‫‪ .‬קושיית יעיר אזן בענין‬
‫המן‪ ,‬דעפ״י הדבור שאני‪,‬‬
‫רע״ה שנאמר לו מפי הקב״ה הנני ממ‪'p‬ר‬
‫לכס ללזס מן השמים דצא הטס ולקטו‬
‫וכו‪ /‬וליכא למילף מהפס לעלמא נגד‬
‫הכלל שנמסר לנו דאסור ליהנות מן הנס^‬
‫והוא ג״כ ענין מושכל כדי שלא ינכו מן‬
‫הזכיות‪ ,‬דהתס רחמנא שרי׳ להו לאיזה‬
‫טמם שיהי׳ גשגס דהיכא דהקב״ה מתיר‬
‫כפי' ומצוה לעשות כן ללקוט וליהנות אין‬
‫חכמה ואין תבונה נגד ת׳ ורצונו‪ ,‬ואז־א‬
‫לי׳ כל עיקר ענין האיסור‪ ,‬דאי שמסתמא‬
‫לא יומשך גרעון ממצות השס‪ ,‬ואן! אס‬
‫יומשך עי״ז מה ‪,‬הו״ל למיעבד דון שכך‬
‫ציוה השית״ב‪ ,‬וא״ש‪.‬‬ ‫־‬
‫להעמיס זה ע״ד הרמז במקרא‬ ‫ויש‬
‫קודש שמות ט״ז ט״ו‪ ,‬ויראו בנ״י‬ ‫‪.‬‬
‫ויאמר! וט׳ מן הוא כי לא ידעו מה הוא‬
‫וכו'‪ ,‬הוא הלחס אשר נתן ה' לאכלה‪ ,‬ועי'‬
‫רש״י שס בביאור תיבת ״מן״‪ ,‬ולהנ״ל חת״ש‬
‫דתיבת ״מן״ הוא ר״ת מעפה נסים‪ ,‬והוא‬
‫כי על שהס לא ידעו שזהו הלחס אשר‬
‫הבטיח להם ת׳ בחשבם שיבא בתואר‬
‫לחם גשמיי ממש‪ ,‬קראו שמו ״מן"‪ ,‬לרמז‬
‫״מעשי נסים״ ויראו לקחתו וליהנות ממנו‪,‬‬
‫כי״ לא ידעו‪ .‬מה הוא‪ ,‬דהיינו שלא ידעו‬
‫שזהו הלחס הידוע‪ ,‬ויאמר אליהם משה‪,‬‬
‫הוא הלחם אשר נתן ה׳ לכס‪ ,‬לאכלה‪,‬‬
‫ורחמנא שרי' לכו לאכילה אע״ג שמעשי‬
‫נסיס־ הוא‪ ,‬וק״ל‪.‬‬ ‫י‬
‫ו י ת כ ן ליישב עוד‪ ,‬דענין נס הוא דבר‬
‫' שאינו מתמיד רק יוצא לזמן‬
‫רחוק בחדא זימנא מן ההיקש הטיבעיי‬
‫לצורך שעה‪ ,‬וכל כי כה׳׳ג איכא איסורח‬
‫או‪,‬י מרת חסידות מיהת שלא ליהנות מ?ס‬
‫‪r .‬‬ ‫דווברת ב‬

‫נתעשר מפסולתן של לוחות והרי זה‬ ‫להם עם המן‪ ,‬דנהי שלא מצינו בפירוש‬
‫מעשה נסיס הי׳ וא־ך הי׳ רשאי ליהנות‬ ‫היתר מפי משה■ או מפי הקב״ה להנאת‬
‫מן הנם‪ ,‬ולהלל לק״מ‪ ,‬דרתמנא שרא• לי׳‬ ‫הנהי דברים‪ ,‬היינו משוס שגס כל טנין‬
‫בהדיא באמרו פסל ״לך״ שיהיה הפסולת‬ ‫הוייתס‪ ,‬אינו מפורש בכתוב רק נפקא‬
‫שלך כדאמרינן התם‪ ,‬או כדכתיבנא לעיל‬ ‫מדרשא‪ ,‬אבל אנן נימא ■דמסתמא כך אמר‬
‫דמשה נפיש זכותי׳ וכרבים דמי ולא שייך‬ ‫להם חשה מפי השם שגס דברים ההס‬
‫בי׳ ניכוי זכיות‪ ,‬וא״ש ודוק בכ״ז‪.‬‬ ‫ניתנו להם להנאתם והרווחתס ומותרים‬
‫ע״כ העתק הנמצא עמדי ב^ה‪.‬‬ ‫ליהנות מינייהו‪ ,‬או דהיינו היתרא דידהו‬
‫^;י‪3‬ןן הרב דפה והנליל■ יע״א‪,‬‬ ‫ייל‬ ‫מפי הגבורה ‪,‬כיון שירדו כרוכים יחד מן‬
‫השמים עס המן מדי יום ביומו‪ ,‬א׳'כ‬
‫מסתמא גס ‪.‬זה הוא דבר המותר ממש‬
‫סיטן י״ג‬ ‫דוגמת המן שירד אתו עמו ביחד‪ ,‬או ‪,‬‬
‫ב״ה ה׳ להדר דכריס נ;ת ע״ת ק״ן‪ . . . .‬פ״ק הארדאק‬ ‫כדרכנו השני הנ״ל דכיון דגס אלו דברים‬
‫ירדו ובאו בבקר בבקר‪ ,‬א״כ נתהפך בהו ב־ ידידי הרב ‪ ....‬כ־ב״ת מו״ר‪ ,‬בן ציון אברהם‬
‫קואינקה •טו׳ימ״א‪ .‬עורך ״ד‪.‬מאםך■״ בירדטל^ם‪.‬‬ ‫הנס לעבע ומותרים בהנאה וא״ש‪.‬‬
‫ישים נא מקום ג״ב למאמרי הקטן היה‪.‬‬ ‫ו מ א ח ר דעפ״י כל הדל נתבאר הדק‬
‫ימסתפק‪ ,‬מישיש לו נושים■ ואחד‬ ‫היטב‪ ,‬דבודאי היו ישראל‬
‫רוצה ליתן לו מתנה כסך ויהי׳‬ ‫רשאים ליהנות מאבני השוהם ההם כמו‬
‫שנהנו מן המן‪ ,‬וכדמלינו בש״ס התם לו במה לשלם הבעלי חובות‪ ,‬אי יכול‬
‫בהדיא גבי תכשיטי נשים וציקי קדרה לומר לא ניחא לי במתנה דכתי׳ ושונא‬
‫שנהנו מהם ע״ש והי׳ מותר בפיהם‪ ,‬א"כ מתנות יחי׳ כב״ב ד׳ י״ג ע״ב‪ ,‬ואי יכולים‬
‫קושי׳ הרה״ג הנ״ל אזדא לה לגמרי‪ ,‬הב״ד לכופו‪.‬לקבל המתנה‪ ,‬הגס דאין כופין‬
‫דשפיר היו יכולים להשתמש בהם לבגדי אותו להשכיר ולעשות מלאכה אולי לקבל‬
‫מתנה כופין‪ ,‬וגס אי אין כופין אולי לכה׳׳פ‬ ‫כהונה‪ ,‬וא״ש‪.‬‬
‫ל ^ ו מ ת ס בזה דרוש חז״ל יומא ע׳׳ה הוא מחויב בעצמו לקבל לפרוע החוב‪,‬‬
‫סע״א הנ״ל אקרא דוהס■ אחרי דשונא מתנות הוא רק מדת חסידות‬ ‫‘‬
‫הביאו אליו עוד נרבה בבקר בבקר וכו׳‪ ,‬יפריעת חוב מלוה דאורייתא רש״י כתובות‬
‫מדבר שירד להם בבוקר בבקר ]עי׳ מהרש״א פ״ו‪ .‬ויש לכאורה לפשוט מתום׳ ב״ב ד׳‬
‫חא״גשס[ ולהנ״ל יאמר שנא יהי׳ כאן קכ״ד ע״א לפי׳ ר״ת דמפרש יצא שט״ח‬
‫שוס פקפוק במה שהביאו מזה למלאכת על הבכור בעצמו ויכול לומר אין אני נוטל‬
‫המשכן‪ ,‬מצד דעפ״י מרת חסידות מיהת ואין אני נותן‪ ,‬והל׳ רשאי משמע דמותר‬
‫אין ראוי ליהנות מן הנס ול״הי מן המותר לאמור כן‪ .‬יעוי׳ תיס׳ קידושין גבי אין בעלי‬
‫בפיך בשלמות‪ ,‬ולזה קאמר שהביאו מדבר האומנות וכו‪ /‬ומצאתי להכנה״ג ביו״ד סי׳‬
‫שירד להס בבקר בבקר‪ ,‬דעי״ז נתהפך קס״א חאס יש לו ממון שיכול לזכות •רק‬
‫הנס לטבע כנ״ל ואין עלול כלל שס נס‪ ,‬בטענת קיס לי מחויב לטעון‪ ,‬הגס דבוודא•‬
‫מדת חסידות שלא לזכות בממון שרק‬ ‫וא״ש נכון ב״ה‪.‬‬
‫דרכנו הראשון הלל יתיישב מתורת קיס לי ומ״מ לפרוע חוב מחויב‬
‫לי ג״כ מה דקשה לכאורה בהא לטעון‪ .‬ויעוי׳ במהרי״ט אלגזי פ״ה מהל׳‬ ‫^‬
‫לדרשי׳ נדרים ל״ק ע״א למשה רבינו בכורות בשס הראב״ך דיכול המוכ‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫למעון לא משוסחסידותך אפסיד אנא‪ :‬קו׳ התוס׳ על השאלתות ויען אין הפנאי‬
‫מסכים עמדי לא יכלתי לעמוד בכל דברי;‬ ‫• וח״מ יש לחלק בין הנושאים הללו‪.‬‬
‫אך לפיס ריהמא‪ ,‬זה לא הבינותי במ״ש‬ ‫והנ;י הכ‪1‬תב נר‪1‬כ נ‪1‬ירדה‪.‬‬ ‫י‬
‫שלום אלי׳שטאם מ»*‪ 5‬דפה‪ .‬משמיה דהתוס‪ /‬דהתוס׳ שס לא‪ :‬התירו‬
‫פ״ר אלא להוציא ליחה והוי משאצל״ג‬
‫כמבו׳יבגמ׳ שס וזה פעור אבל אסור‬ ‫םימן י׳יד‬ ‫‪,‬‬
‫ובמקיס צערא לא גזור אבל בפ״ר וחייב‬ ‫המשך מחוברת י״ב שנה שעבר סי׳ קט״ז‬
‫ב( ת ו כ' הגי״מ ומדבד השאלתות מתברר חכיאת אפי׳ לר״ש מי זה אמר ותהי והותר‬
‫יפה וכו׳ עי״ש‪ ,‬והרב״י השיגו משוס צערא‪ ,‬חלילה לומר כן! ווקא‬ ‫‪.‬‬
‫באומרו וכונה השאלתות וכיון ואיסור במקום סכנה התירו איסור ואורייתא‬
‫סירוס באום ואורייתא מקרא ובארצכם כידוע‪ ,‬גם מאי דהק׳ על התום׳ דלימא‬
‫וכו׳ א״כ מורבכן אסור שתי׳ כוס עיקרין ר״ש היא‪ ,‬לא אוע מאי קאמר דהא ודאי‬
‫ע״ש^ וגס וחק ובריו באמרו ואם איסורא התוס׳ נרגשו וכ׳ והוי פ״ר ומודה ר״ש‬
‫סו״ד דבריו צלע״ר‪.‬‬ ‫ואורייתא יש גס מלקות לילק; ובשלמא‬
‫ח״ש יש ריבוי כל עי״ש‪ ,‬ולפי העתקת ‪ 0‬ל א י י ת י להרה״ג אלעזר נר״ו‪.‬ועלה‬
‫ונסתפק במי שעבר במזיד‬ ‫הרא״ש וברי השאלתות מ״ש ולענין שתי׳‬
‫כ״ע וריש לא תיעשו כלומר ממילא וכדברי ומרס •בהמה אי הוי זה בכלל כל שתעית'‬
‫המאירי וא״כ ממילא מיושב גס הקושיא ‪ ,‬וכו׳ וחילק ידע דשאני !שירוס שלח נעשה‬
‫הזאת דהא־מיהא זה חשיב‪.‬ריבוי במאי איסור בכל הבהמה ועי׳ בחינוך ס*׳‬
‫וכתיב תעשו וקרי תיעש; וכ״ר להג׳ חיו״א רצ״א ע״כ^ ובמחכ״ת חילוקו איני מבין‬
‫שס שדחה דברי הרב״י כמ״ש‪ ,‬אמנם ראיתי דמי גרע מאותו ואת בנו ושילוח הקן‬
‫בשאלתות פ׳ אמור סי׳ ק״ה לאחר שכ׳ דמק׳ בגמ׳ )חולין קע״ו( דנימא כל‬
‫ובאוס אסור לסרס יאפי' לשתות כ״ע שתעבתי והלא אותו ואת בנו אין האיסור‬
‫וכו׳‪ .‬כ׳ אח״ך ותניא מנין לסירוס באום בכל הבהמה וכ״ש שילוח הקן ולא עביו‬
‫שנאמר ובארצכם‪ .‬לא תעשו בכס לא תעשו שוס איסור בגופיה‪ ,‬ובאמת וספק מעיקרא‬
‫ודבריו כוברי הגמ׳ ליכא והא בסוגיא זו תריץ שם למחוסר‬ ‫דברי בן חכינאי‬
‫והת״כ דמייתי עיקר קרא י לסירוס ביויס זמן מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה‬
‫באדם‪ ,‬וא״כ לפי מאי דכ׳ בשאלתות מכלל דלהדיוע שרי ע״כ‪ ,‬וזה התירוץ‬
‫שלפנינו מפי ניחא פירושא והרב״; ופלא בעצמו הוא לסריס מואסר רחמנא לגבוה‬
‫על הג׳ חיו״א פס דקבע יסוד דהשאלתות כוכתיב ומיד בן נכר לא הקריבו וכו׳‬
‫ס״ל והוי ואורייתא עי״ש‪ ,‬ולא זכר משינוי דהיינו מעוך וכתות וכו׳ וכ״ר להמרוכי‬
‫הלשין שיש בגוף השאלתות‪ .‬ולא תעזוב בפ׳ שמנה שרצים שכ׳ וז״ל להביא נותן‬
‫נפשי לפאול מה שראיתי בביאור הרב וכו׳ ומיהו מותר באכילה אע׳׳ג ואמרי׳‬
‫תועפות ‪.‬ראס שם דתמה ע״ו התום׳ בפ׳ כל הבשר כל שתעבת* וכו׳ הכא‬
‫דסוגין‪.‬מדברי התוס׳ וק״ג ע׳׳א שכ׳ דפ״ר שרי מואסר רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט‬
‫במקוםי צער מותר ואיך א״כ הכא אסור שרי ע״כ‪ ,‬גס מה שציין להחינוך עיינתי‬
‫הלא‪.‬משוס ירקונא הוא דשתי ויש לו צער שס ולא מצאתי שוס רמז כלל לחקירתו‬
‫ועוד הקשה דמאי מק׳ ומי שרי ? לימא ושס הזכיר ענין הערמה וקנסו חכמים‬
‫מתני׳‪ .‬ך״ש היא ועוך האריך בזה ‪ ,‬לישב וכמקו׳ במציעא ופסקוהו כל הפוס‪p‬יס‬
 ‫יה‬ ‫חוברת ב■‬
‫בש״ע סי׳ של״ד ס״ב דסתס‘ כסברא זו‬
‫ולא עוד אלא דבנ״ד אפי׳ הרישב״א‬
‫ודעמיה יודו לפי מ״ש המחצית השקלי שס‬
‫דהרשב״א לא איירי אלא דלא יעשה איסור‬
‫דאורייתא ע״ש‪.‬‬
‫ה( ן ז ן ף האריך הגי״מ)בפסקא המתחלת‬
‫ואכתי( להקשו׳ על^ המרדכי‬ ‫^‬
‫דאין הנדון דומה לראיה וכו׳ עי״ש‪ ,‬ור‪S‬ויתי‬
‫להרב בית יהודה שס שכ׳ וז״ל אחר‬
‫המחי׳ התס קיימי לרבנן דברייתא דס״ל‬
‫אס נפל בו מוס מותר לעשות שו מוס‬
‫אחר מדכתיבי תמיס וכו׳ דלא דרשי •כל‬
‫וגזרו בנפל בו מוס אשו לא נפל בו‪,‬מוס‬
‫וכי גזרו במקום דליכא פסידא וא״כ הרי‬
‫שפיר התירו מה שאסרו במקום אחר ע״כ‪,‬‬
‫ופליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה‪.‬‬
‫דזה לשון המרדכי שהביא הגי״מ‪ ,‬והילכתא‬
‫כרבנן דר״י גבי בכור שאחזו וכו׳ דאמרי'‬
‫יקיז ובלבד שלא ישיל בו ׳מוס‪ ,‬ומסיק‬
‫התס שעמא כיון דאי שביק וכו׳ איי• לא‬
‫שרי' ליה אתי למעבד וכו׳ וכי היכי דדחינן‬
‫וכו׳ ע"כ‪ ,‬הנך רואה דדברי המרדכי קרו‬
‫בחיל דקיימי לרבנן דמתני׳ דהוא ר״מ‬
‫דברייתא דהא בהדייא קאמר רמן‪.‬דר׳'יי‬
‫וכן קאמר ובלבד שלא וכו׳ ואילו לרבנן‬
‫דברייתא שרו להשיל כיון דהיא אחוזת דס‬
‫הרי היא בע״מ‪ ,‬וא׳׳כ שפיר מק׳ הגי״מ‬
‫‪.‬ועוד לרבנן דברייתא דשרי אפי׳ להשיל‬
‫מוס היכן נזכר דגזרו בנפל וכו׳ הלא הס‬
‫שרו לכתחילה ולא גזרו כלל ודברי תרב״י‬
‫צלע״ר‪.‬‬
‫ואס א ס י פ א דמילתא אסיק הגי״מ‬
‫ואחר הדק הישב בסוגיא‬
‫דפסולי המקדשין וכו׳ ע״ש‪ ,‬וראיתי להרב‬
‫ב״י שס דמתפלא עליו דאנה שביק‬
‫לחסידותיה ודחה דבריו באומרו הריני‬
‫דן לפני מעלתו שהרי האדון נר״ו מייתי‬
‫ראיה מרבנן דמתני׳ דס״ל כר״מ דברייתא‬
‫דדריש כל ושעמא דגלי קרא הא לאו הכי‬
‫אבל לענין חקירתו דלתוי איסור תורה‬
‫לאוכלו כיון דתיעבתי בזה לא נמצא שוס‬
‫רמז כלל לזה‪.‬‬
‫י( ט ו ר האריך הגי״מ להתיר ע״י אמירה‬
‫לעכו״ס ונסתפק בזה אי דוקא‬
‫באיסור סקילה התירו או לא וכו׳ ע״ש>־‬
‫ואני מצאתי גדולה מזו להכו״ז בסי׳ רמ״ד‬
‫סק״ל דהתיר אן^ באיסורים דרבנן א' קל‬
‫וא׳ חמור דמומב שידחה האיסור קל ולא‬
‫ידחה האיסור חמור מפני שאדס בהול‬
‫ע״מ‪ ,‬וע' בסי׳ רס״ו ס״מ ובמג״א ובסי׳‬
‫של״ד ס״ב‪ ,‬וראיתי למהר״י עייאש שס‬
‫שדחה דברי הגי״מ באומרו דאין לדמות‬
‫העניניס שהרי בדליקה לא התירו לומר‬
‫כבת אע״ג דיש הפ״מ ועוד בכתובות‬
‫)ריש המדיר( למעושי שאר איסורין וכ׳‬
‫בשס הרימב״א דפי' משס תירוש׳ אפי'‬
‫בבדקא ‪,‬ומשרא דאע״ג דאיכא פסידא‬
‫שובא אין ארס בתול ע״מ כ״כ דנחוש‬
‫שמא יעשה מלאכה בידו ע״כ‪ ,‬הרי אך‬
‫שנראה לפי הסברא שבכל הפסד ממון‬
‫אמרי׳ אדם בהול‪ ,‬ואעפ״ב חילי^ו ביניהם‬
‫ע״כ‪ ,‬ולדעתי י״ל שהרי לפי מ״ש הוא‬
‫ז״ל אח״ך בשס המרדכי )בפ' במה שומנין(‬
‫דחילק ביניהם דלענין הכבוי הסברא להיפך‬
‫אי שרית ליה אתי לכבויי הוא עצמו‬
‫שהאש דרכה להבהיל לכל בע״מ‪ ,‬משא״כ‬
‫צנור שעלו בו קשקשים והא דבכורות)דל״ג(‬
‫יע״ש וא"כ פשוש דדליקה שאני ו‪6‬״כ שפיר‬
‫י״ל לצינור וכו׳ ולהא דבכורות ואי משוס‬
‫הא דהרישב׳׳א וכו׳ לא‪ ,‬ידענא דאיך‬
‫אשתמיש מיניה דמר דהפוסקיס דחוה‬
‫מהלכה‪ . ,‬יעוין להרב״י בא״ח ס״ס ש״ז‬
‫שהביא הך דינא דהרישב״א בשם תשו׳‬
‫הרשב״א)סי׳ תשפ״ד( ושכ״כ האגור והסמ״ג‬
‫והתרומה והסמ״ק מ״מ כל קבל דנא הגאון‬
‫בת‪:‬׳ג והרא״ש בפ׳כ״כ כתבו להיפך וכ׳‬
‫הרב״י שם וכיון דאיסורא דרבנן כדאי הס‬
‫הג׳ והרא״ש לסמוך עליהם ע״ש^ וכ׳׳פ‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫ריבוי דקרא הסברא היתה נותנת דמותר‬
‫להפיל מוס בה כיון דבלא״ה אינה ראויה‬
‫לקרבן אלא דגלי לן קרא היפך הסברה‬
‫הזאת א״כ במקום דלא גלי שפיר קיימא‬
‫הסברא‪ ,‬ובסירוס ליכא גילוי קרא והא‬
‫דמסרס אחר מסרס אינו היפך הסברא‬
‫דשאני התם דמינו ב״ס לא כן הכא דאיברי‬
‫הזרע אבודים והכל רואיס דלאו ב״ס‪,‬‬
‫וא"כ מה זה שסיים אי׳כ לרבנן דמתני׳‬
‫ליכא וכו' דהרי לא התירו וכו' דראית‬
‫הגי״מ אינו מדהתירו איסור דאורייתא‬
‫וכדכתיבנא‪ .‬תו כ׳ דסברא זו דאמרו גבי‬
‫בכור דמסוכנת חשיבא כמתה היינו כדי‬
‫לחושבה בעלת מוס מפני' שאחיזת דס‬
‫אינה מוס גמור ' כמי שאר מומין דרישומן‬
‫ניכר אי לאו מפעמא דלמיתה היא עומדת‬
‫היא דחשיבא כבע״מ כדי שנתיר להפיל‬
‫בה מוס אח"כ‪ ,‬אבל בעלמא לא יועילנו‬
‫מה שסופה למות כדי להתיר בה בסירוס‬
‫דאה באנו לידי מדה זאת בואו ונתיר‬
‫בהמה שהיה לה איזה פרפות כגון שבירת‬
‫רגל דאין פריפה חיה‪ ,‬האס נאמר דמותר‬
‫בה הסירוס ע״כ‪ ,‬ואני בעניי לא ■ידענא‬
‫מנ״ל דפעמא דרבנן הוא משוס דכיון‬
‫דלמיתה עומדת וכו׳ והלא בגמ׳ דבכורות‬
‫דל״ג אמרי‪ .‬בהדיא דבקראי פליגי דרבנן‬
‫סברי אמר קרא תמיס יהיה לרצון כל מוס‬
‫לא יהיה בו דוקא בעודו ‪ .‬תמים לא‬
‫בעודו בע״מ‪ ,‬ואפי' דלא מיית דזה הוא‬
‫קס״ד דהש״ס דסבר דפעמא דרבנן דאי‬
‫שביק וכו׳ וא״כ מבואר בהדיא דלאו‬
‫במ*תה תליא אלא בסברא דכיון דהיא בע״מ‬
‫תו מה איכפת לן אי שדי מוס ור״מ סבל‬
‫יש לן ריבוי וא״כ ה״ה במסוכנת דלאו'בר‬
‫אולודידנר' לעיניס דאין מינו ב״ס‪ -,‬ושאני‬
‫פריפה דיש לחלק‪.‬‬
‫ז( ת ן כתב‪.‬הרב״י שס ועוד דיצדק לומד‬
‫כאן מה שהביא בתחי׳ תשו' הרמתה‬
‫ואמר מר וכי‪ ,‬משוס הפסד ממונו וכו׳ וכ״ת‬
‫היה מופר להפיל מוס כיון ואיברי הזרע‬
‫אבודים וא״כ במקוס ולא גלי קרא כגון‬
‫סירוס יהיה מותר ע״כ‪ ,‬וזה תימא ואדרבא‬
‫יש להחמיר פפי בסירוס כיון דגלי לן‬
‫קרא במסרס וכו׳ אלמא דקסיד קרא על‬
‫מי שהוא בר סירוס‪ ,‬וא״נ ה״ה נמי למי‬
‫שאחזו דס ואינו זקן הוי אינו ב״ס ויתחייב‬
‫ואן‪ 6‬את״ל דחשיב כמו זקן מדעומר למיתה‬
‫מ״מ כיון דיש לו רפואה ע״י הקזה‬
‫חזרדינו ’להיות כזקן שאמרו הן הן‬
‫לנערותי ע״כ‪.‬‬ ‫■■ שהחזירוני‬
‫כל‬ ‫ו א ג יעני לא ידענא‪ /‬פרס‬
‫מה הלשון אומרת גבי הפלת‬
‫מוס בבכור כיו; ואיברי הזרע וכו' מה‬
‫ענין שמפה אצל הר סי;‪ /‬ועוד מהו זה‬
‫שאמר ה״ה למי שאחזו דס וכו' ויש לו‬
‫רפואה וכו׳ מי הגיד לו שהגי״מ חולק בזה‬
‫והדברים ברוריס דהגי״מ לא ‪.‬קאמר אלא‬
‫במסוכנת דאין לה ‪.‬רפואה ופעמא פעיס‪.‬‬
‫דהאיסור‪.‬דאסרה תורה הוא■ שיהיה בר '‬
‫סריס וזה לא שייך במסוכנת ואי משוס‬
‫מסרס שאני התם דמינו בר סריס ואי‬
‫משוס זקן ‪.‬דמינו לאו בר סריס הרי התם‬
‫’יש לו רפואה וא׳׳כ מה מקוס יש לתמוה‬
‫יעלי‪ /‬גס מ״ש ועוד דלשון הגמ' מוכיח ‪-‬‬
‫דיש חומרא ‪ ..‬במסרס וכו' יותר מבכור‬
‫בע״מ דהרי אמרו הכל מודים וכו׳ והך‬
‫הכל מודים לא שייכא אלא ברבנן דכדי־שא‬
‫וכו׳ אבל לרבנן דמתני׳ לכ״ע אפי' לרבנן‬
‫אסור להפיל מוס בבע״מ ולכך אסרו‬
‫להקיז וכו׳ אלא משוס דאדם בהול התירו‪,‬‬
‫במקום שאינו עושה מוס ולא גזרו וא״כ‬
‫לרבנן דמתני׳ ליכא שום ראיה דהרי לא‬
‫התירו שוס איסור דאורייתא ע״כ‪ ,‬שותא‬
‫דמר לא גמירנא ודבריו מגומגמים‪,‬‬
‫ולא אדע בכל אריכות דבריו מה מק׳‬
‫דהאודאי גס הגי״ממודה דבמסרס כ״ע‬
‫מודו גס רבנן וזה ד״פ‪ ,‬אלא דכונת‬
‫•הגי״מ הוא׳ דבהמה מסוכנת אס לא היה‬
‫יט‬ ‫חוברת ב‬

‫וכדברי הנוות אך ק' דרש״י שם)גבי בן ח'(‬ ‫דשאני הכא כיון דכלי הזרע הם אבידיס‬
‫כ׳ להדיא דפירכת הש״סקאי גם לבן‪,‬ח׳‬ ‫ליכאאיסורא דאורייתא התם'כמימי‪:‬שישחוכו‬
‫וגם בבן ת׳מהלינן כשבת וצ״ע להרב״י‬ ‫אין השתיגן‪:‬קרויה מלאכה‬ ‫בהמה מסוככת‬
‫והב״ת דלא הרגישו מדברי רש״י דהס‬ ‫'דהו״ל כשוחע‪ .‬מתה דא*גו אלא כמחתך‬
‫‪.‬‬ ‫היפך דברי המור‪.‬‬ ‫בשר בעלמא וכעין הא דקי״ל במילת כפל‬
‫אס;ק בתשו' ב״י הכ״ל דאין‬ ‫פרד‬ ‫בן שמכה בשבת דמלין אותו משום דאיכו‬
‫להתיר כ״א ע״י עכו״ס ולא ע״י‬ ‫אלא כמחתך בשר וליכא שוס מלאכה‬
‫'ישראל וכ״מ מתשו׳ הרז״א דהתיר לאדם‬ ‫ועוד אם כתפוס דבהמה שאחזה דם חשיבא‬
‫לשתות כ״ע משוס פ״כ וא״א הו״ל למשרי‬ ‫כמתה וגברא קמילא ‪ .‬א״כ נתיר בשבת‬
‫ממעס אחר דאם משוס אבידת ממונו‬ ‫להקיז בהמה •ע״י ישראל‪ ,‬והמרדני לא‬
‫מותר כ״ש אבידת גופו יע״ש‪ ,‬ואני אומר‬ ‫התיר אלא ע״י עכו״ס ע״כ‪ ,‬ולפי מה‬
‫דאין להשיג כן על הגי״מ אלא כך דלפי‬ ‫שביארתי למעלה דמעולס לא עלה על ד'‬
‫סברתו כשהיא מסוככת במלי איברי תזרע‬ ‫הגי״מ סברא כזאת רמםוכנת חשיבא כמתה‬
‫ובזה לא אסרה תורת ואי׳כ הרז״א דאיירי‬ ‫וגברא קמילא ממילא נתישב כל מה‬
‫במסוכן למ״ל משוס פ"כ ת״ל משום דאיברי‬ ‫שהקשה בזה‪ ,‬אך באמת לריכין אכו להבין‬
‫הזרע אבודים ותא ודאי קושיא אלימתא‬ ‫בלא זה אס בכפל קי״ל דמחתך בשר‬
‫היא ובפרמ שכבר הגי״מ ראה תשו' זאת‬ ‫בעלמא א״כ גס במסוכנת כימא הכי‪ ,‬ואולי‬
‫ואיך העלים עין מזה וצ״ע‪: .‬‬ ‫י״ל דשאני ' ■מסוככת דהיתה לה' חזקת‬
‫כה דברי הצעיר מצעירי העאן‬ ‫חיים לא כן נפל‪ ,‬ומ״ש בלשונו דקי״ל‬
‫דכפל בן ח׳ מלין בשבת‪ ,‬זה תמוה דביו״ד‬
‫פינחס ב׳ עזרא ברזלי ה'״ו‪.‬‬
‫סי' רס״ו פסק הש״ע לאפילו בס' בן‬
‫ז׳ לא מהלינן בשבת ואפי' לרמ״א שם‬
‫'‬ ‫סימן טו‪.‬‬ ‫■‬ ‫דוקא בס' בן ז' וכמבו׳ במור שסי וכ״כ‬
‫גע״ה פה לידז מדינת כריסגיה ר לירח אייר‬ ‫המ״ז י שם‪ ,‬ובאמת בסמ״ק עשין כ״ח מציכו‬
‫שכ' דבן ח׳ נזכין בשבת‪ ,‬מיהו כבר פירשה‬
‫אל נכודהיכ עירו ״המאסן־* בלוס‪. .‬‬ ‫הרב״ח שם דאיירי'דאינו ודאי בן ח׳ כט!‬
‫אחרשה״ט הנני נ׳הודיעו ‪ .......‬ג ם‬ ‫מהמבילה ע״ם‪ ,‬אלא דלדעתי ק׳ להב״ח‬
‫דהרי בגמ' אמרו)שבת ד' קל״ה‪ (.‬ק ח ' אבקשו להדפיס ב״המאסף״ ארו מאמרי ״יטערי‬
‫א'] מחללי] וכו' ס' ק ז' יונו' גן ח׳ היי י חשובה״ הכולל חמשה חשובות לחמשה רבנים‬
‫נ״י‪ ,‬אנא להדפיס במוקדם היותר אפשר ושלום ‪i‬‬ ‫הוא כא^ן ןין׳‬
‫שערי תשובה ■‬ ‫ודאי ח' דאל״כ היינו ס' בן ז' ומדקאמר‬
‫א( חשובה לכבוד הרב הג׳ ר׳ שלום‬ ‫‪ p‬ח' הרי הוא כאין מש' הא ס׳ גן ן׳‬
‫‪.‬וכו׳ איט כאבן דאל״כ לק׳ רכן^א ןא״‪ 5‬אליהו מו״צ דהאראדאק נ״י‪.‬‬
‫ק׳ להסמ״ג שס שכ' בן ת׳ מלין והרי הוא • ל א י ת י מה שנתב כת״ר ב״המאסך״‬
‫סימן ס״א וז״ל אדרבה רש״י ז״ל‬ ‫כאבן ואי באינו ודאי בן ח' למה הוא־‪:‬‬
‫כאבן‪ ,‬ומ״ש מס' בן ז' דהרב‪ ,‬ב״ח כתב בא להשמיענו להפך דאס החזירה אפילו‬
‫דשוין הם‪ ,‬ומדברי הגמ' )שם קל״ו{דפריך רק ביחוד בעלמא ולא קידשה בפימש‬
‫אלא הא דתנא ס' בן וכו' אמאי לא פדך מותרת להתיבס משוס דהוי ס״ס דילמא‬
‫‪ ,‬מרישא מש׳ דבן ח׳ לא מהליגן מכח ממ״נ ‪ .‬חזרה הוה ולא הוה גע כלל‪ ,‬ואת״ל‬
‫■‬ ‫י‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‘‬ ‫י‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫הנאה הוא דילמא קידשה פעם שני בביאה אחיו דמותרת ליבס דתנן המגרש את‬
‫עכיל‪ ,‬ואנן לאמסתברא לן לפרושי הכי האשה והחזירה מיתרת ליבס‪ ,‬לפיכך נזהר‬
‫רש״י ז״ל וסיים הואיל ולא החןירה‪.‬‬ ‫ימשני שעמים‪ ,‬חדא דא״כ הכי הוה ליה‬
‫דברי רש״י ז״ל פשוש וברור בלי‬ ‫ובזה‬ ‫לרש״י ז״ל למימר הואיל ולא נתיחדה עמו‬
‫שוס גממס כלל‪ ,‬אלא• יען כי‬ ‫י‬ ‫דהוה שמעינן מינה דאס נתיחרה עמו‬
‫מותרת להתיבס‪ ,‬אבל השתא דכתב הואיל איזיה ‪ .‬לומדים עוד יש להס מקוס‬
‫ולא החזירה משמע דנתיחדה לא מהני להקשות מי הוא זה ואיזהו אשר‬
‫להתיבס אא״כ החזירה בקידושין גמורין ישעה להקשות ממתניתין דיבמות עד‬
‫שכן מורה הלשון ״החזירה׳‪ /‬ועוד׳דאעיקרא ‪ ,‬שיצשרך רש״י ז״ל ליזהר בשבילו ? ע״כ‬
‫דדינא פילכא‪ ,‬דאין כאן ס״ס כלל‪ ,‬שהרי הנני להודיעו מראש דכן דרכו של רש״י‬
‫כתב הש״ך בכללי ס״ס דלא מקרי ספק ז״ל לפרש הכל באר הישב אפילו דברים‬
‫‪■.‬אלא כשהאיסור וההיתר שויסאבל אס יש הפשושיס מאד‪ ,‬ולדוגמא אציג לך הא דתנן‬
‫לתלות באיסור יותר מבהיתר אין זה ספק בריש קידושין האשה נקנית בג' דרכיס‪,‬‬
‫כלל‪ ,‬ובנידון דידן נמי הספק דשמא חזרה ופירש רש״י ז״ל האשה נקנית לבעלה‬
‫עכ״ל דוק ותשכח ש ובא כת״ג !‬ ‫הוה אין זה כדא‪/‬לסמוך עליו להקל משוס‬
‫ד( חשובה לבבוד הרב מו״ל מ״ע‬ ‫דכיפי מסתבר דתנאה הוא משני כיעמים‪,‬‬
‫חדא כיון דאמר בבת אחת מהיוס ולאחר ‪ ,‬״היהודי״ בלונדון מר ר׳ י צחק סובאלסקי נ״י‬
‫מע״כ כתב ״בהיהודי" גליון כ״ד‬ ‫הנה‬ ‫מיתה ‪.‬לא ‪.‬מסתברא דהוא שני דבורין‬
‫שאין כל חיוב על האדס לשלם מה‬ ‫חלוקין הסותרין זה את זה‪ ,‬אלא ודאי חד '‬
‫דיבור הוא ולתנאה איכוון‪ ,‬ועוד דאדס שנדר בבהכ״נ‪ ,‬ובגליון כ״ו הוסיך מע״כ‬
‫יודע דאין גש לאחר מיתה‪ ,‬ומידי דכדי לומר שהדין הזה הוא פשוש וברור וכל‬
‫לא עביד אינש דאמר‪ ,‬הלכך מסתמא דיינא דלא דאין כי האי דינא לאו‪.‬דיינא‬
‫לתנאה איכוון‪ .‬ותדע דהא רבי אומר ״כזה הוא‪ ,‬על זה אשאל למע״כ מנ״ל ‪ .‬האי‬
‫גש״ אלמא דפשישא ליה דתנאה הוא וע״כ פשישותא ?‪ .‬אדרבה איפכא מסתברא רכל‬
‫משוס הני שעמי דכתבינן‪ ,‬והא דאמרי דיינא דדאין כי האי דינא לאו דיינא הוא‪,‬‬
‫רבנן גש ואינו גש חומרא בעלמא הוא הנה מע״כ מצדד לפשור משני שעמים‪,‬‬
‫א' שהוא נדרי אונסין שאינו נודר אלא‬ ‫דהחמירו רבנן משוס חומרא דא״א‪.‬‬
‫שהשיג כת״ר על ביאורינו‪ ,‬אם^ מפני הבושה ובלבו לא ניחא ליה כלל‬
‫כי יש מקוס אתנו לסלק את ’ לנדריה‪ ,‬ב׳ שהוא בעצמו■ לא נדר כלום‬
‫השגתו מעלינו‪ ,‬מ״מ הנני חוזר מביאורי רק הש״ן‪ ,‬יבאמת ב׳ שעמים אלו אינם‬
‫הראשון יען כי בעזרת החונן לאדס דעת נכונים‪ ,‬השעם הראשון אינו דקיי״ל דברים‬
‫יגעתי ומצאתי לבאר את דברי רש״י ז״ל שבלב אינן דברים‪ ,‬ואע״ג דאמרינן‬
‫באופן יותר פשוש בלי פלפולים של מת בפרק ארבעה נדרים דבנדרי אונסין מהני‬
‫בכך* והנני אומר דמ״ש רש״י ז״ל הואיל דברים שבלב‪ ,‬לא אמרן אלא לענין שאס‬
‫ולא החזירה לא כיון בזה להשמיענו פוס נדר להרגין ולחרמין ולמוכסין יאסרו פירות‬
‫לבותא‪ ,‬אלא משוס דכתב מקודם ולא עולם עלי והוציא בשפתיו סתום ובלבו‬
‫מתיבמת שמא גש הוה והויא לה גרושת אמר היום שאינו אסור׳■■ אלא באיתו היום‬
‫אחיו וקיימא עליה בכרת‪ ,‬וחש רש״י ז״ל בלבד‪ ,‬דכיון שאין דברים שבלבו סותרין‬
‫פן ישעה אדס להקשות הא אשכחן גרושת למה שהוציא בפיו רק שמפרשין כונתו‪,‬‬
 ‫חוברת ב‬
‫פ״ט פריך הש״ס על מ״דמכסין בעפר‬
‫עיר הנדחת ואמאי הא איסור הנאה הוא‬
‫עכ״ל‪ ,‬הנה המעיין שס בתא״י יראה שהוכיח■‬
‫כן מהא דתניא' כל הנשרפין אפרן מותר‬
‫חוץ מעצי אשירה ואפר הקדש לעולס אסור‪,‬‬
‫משמע מזה ראפר עיר הנדחת הוא בכלל‬
‫כל הכשרפין דאפרן מותר‪ ,‬ולפ״ז תלונה‬
‫כת״ר שייך רק על הגמרא חבל התא״י מה‬
‫הוא כי תלינו עליו ? ובחידושי לחולין‬
‫כתבתי לישב דברי הגמרא שלא יהא שו‪.‬ס‬
‫סתירה והנני להעתיק בכאן מה שכתבתי‬
‫שס וז״ל אמר ר׳ זעירא ואיתימא רבה בר‬
‫ירמיה מכסין בעפר עיר הנדחת‪ ,‬ואמאי‬
‫איסורי הנאה הוא ? אמר זעירי לא נצרכה‬
‫אלא לעפר עפרת דכתיב ואת כל שללה‬
‫תקבון אל תוך רחובה ושרפת מי שאינו‬
‫מחוסר אצא קביצה ושריפה יצא■ זה‬
‫שמחוסר קביצה תלישה ושריפה ע״כ דברי‬
‫הגמרא‪ ,‬ופירש‪ ,‬רש״י דל מכסין בעפר עיר‬
‫הנדתת קס״ר אפר שריפתה עכ״ל‪ ,‬וקשיא‬
‫לי תרתי‪ ,‬חדא דא״כ הוה ליה למימר‬
‫‪ .‬״אפר" ואע״ג דאמרינן לעיל מצינו אפר‬
‫שקרוי עפר ה״מ בלשון הכתוב אבל לא‪.‬‬
‫בלשון חכמיס‪ ,‬וכיון דנקט ״עפר" היאך■‬
‫ס״ד דהוא אפר שריפתה? ועוד אמאי‪.‬‬
‫פריך והא איסורי הנאה הוא‪ ,‬הא באמת‬
‫אפר עיר הנדחת מותר בהנאה דתניא כל‬
‫הנשרפין אפרן מותר חון מעצי אשרה‬
‫ואפר הקדש לעולס אסור‪ ,‬משמע דאפר‬
‫עיר הנדחת הוא בכלל כל הנשרפין דאפרן‬
‫מותר ? לפיכך נ״ל דס״ד דמקשה דמיירי‬
‫בעפר תלוא‪ ,‬שכנסו ^;י העיר לתשמישס‬
‫הלכך שפיר פריך והא איסורי הנאה הוא‬
‫ומשני לא צריכא אלא בעפר עפרה כלומר‬
‫בעפר המחובר עדיין לעפרה של עיר‬
‫הנדחת‪ ,‬דזה מותר בהנאה כדיליף מקראי!‬
‫‪,‬‬ ‫עכ״ל שס בחידושי ‪:‬‬
‫ד( תשובה לכבוד הרב ר׳ יוסף מרדכי הלוי נ״י י‬
‫ר א י ר ל מה שכתב כח״ר ב״המאסף״■‬
‫הלכך משוס אונסא ‪ .‬אזלינן כתר כונת‬
‫הלב‪ ,‬אבל באותו יוס עכ״פ אסור אע״פ‬
‫שהוא אנוס ' בנדרו‪ ,‬וכן נמי אס אמר‬
‫להדיא יאסרו פירות הטולס טלי לעולס‬
‫אסור לטילס אט״ג שהוא אנוס בנדרו‪,‬‬
‫דאין ‪ 1‬בדס שבלבו יכוליס לבטל למה‬
‫שהוציא בפיו׳ אפילו באונס‪ ,‬ומכ״ש בנידון‬
‫דידן שאינו אנוס כ״כ כמו התס ודאי שנדרו‬
‫קייס‪ ,‬והטטס השני שכתב מט״ס לפוטרו‬
‫משוס שהוא בטצמו לא הוציא הנדר בפיו‪,‬‬
‫גס זה אינו‪ .,‬דהש״ץ הרי הוא שלוחו וקי״ל‬
‫שלוחו של אדס כמותו‪ ,‬ולא מיבטיא במקוס‬
‫שהמנהג הוא שהטולה לתורה אומר בפירוש‬
‫לש״ן לטשית ״מי שברך״ דהוא שלוחו‬
‫ממש‪ ,‬אלא אפילו היכא שהמנהג הוא‬
‫שהש״ץ טישה ״מי שברך" לכל הטולה‬
‫לתורה אך אס אינו אומרי לו בפירוש‪ ,‬מ״מ‬
‫חשיב ג״כ הש״ץ כשלוחי‪ ,‬כיון שכן הוא‬
‫המנהג א״כ הטילה לתורה טל דטת כן‬
‫הוא טולה שהש״ץ יטשה לו ״מי שברך״ והוה‬
‫הש״ן שלוחו‪ ,‬והא לך מה שכתב המרדכי‬
‫בפ״ק דב״ב וז״ל‪ ,‬והיכא שנדר טל ידי ש״ץ‬
‫בבהכ״נ ליתן צדקה הואיל ■ויודט הגבאי‬
‫שהוא חייב צדקה לא טבר ט־ דתבט ליה‬
‫גבאי טכ׳^ל‪ ,‬משמט להדיא דאס תבט‬
‫ליה גבאי ו‪,‬לא נתן טובר בבל תאחר אט׳^פ‬
‫שלא כדר אלא ט״י ש״ץ ! גס מה שכתב שס‬
‫מע״כ דהגומר בלבו ליתן צדקה אינו חייב‬
‫לשלס אלא ממידת חסידות ואס איט רוצה‬
‫לשלס הרשות בידו‪ ,‬גס זה זה אינו שהרי‬
‫כתב המרדני שס וז״ל מכאן פסק הגאון‬
‫בתשובה שהגומר בלבו ליתן צדקה חייב‬
‫כאלו הוציא בפיו טכ״ל ‪:‬‬
‫‪ (J‬חשובה לכבוד הרב הג׳ המו״ע דלוגדון‬
‫דר ר׳ חיים זוסמאן הכהן ג״י‬
‫מ ה שכתב כת״ר ״בהפסגה״ וז״ל כפלאתי‬
‫׳טל הגאון האמיתי בטל תפארת‬
‫ישראל זצ״ל שכתב בסוכה פ״ג מ״ב אות‬
‫כ״ט דא‪ 9‬י עיר הנדחת מותר ובחולין דף‬
 ‫המאסף■שנה‪ :‬ששית‬

‫אינו מתרץ לאותה קושיא !‬ ‫י״מ‬ ‫דאישתקד סימן ע״ב וז״ל יבמות‪,‬‬
‫ה( השובה לכבוד הרב ר׳ אברהם פינטו נ״י‬ ‫ע״א אלא אמר רב אשי או דנפול בזה אחר‬
‫זה ה״גהב״ע מפול בבת אחה ור״ש סבר ל א ^ ת י ב״המאסך״ דא^שתקד סימן ק״א‬
‫אות א׳ שכתב מע״כ להליץ‪.‬‬ ‫כריה״ג דאפשר לצמצם ע״כ וקשה הא א״מ‬
‫קוסית ואלא מאי כללא איך נתישבה בזה‪ ,‬בעד רש״; ז״ל‪• ,‬אבל אינו מהצורך‬
‫ונראה‪.‬דקושית ואלא מאי כללא לא קשה שכבר ביאר הר״ן ז״ל כשמעתין באר היפב‬
‫אלא אס החילוק הוא בנפילה בין יבם א׳ דעת רש״י ז״ל‪ ,‬והעולה מדבריו דמה״ת‬
‫לשני יבמין‪ ,‬התם קשה איך תני כללא לא סגי או בבישול לחוד או בבדיקה וביעור‬
‫חולצת ולאמתיבמת הא זמנין דמתיבמת לחוד וגזרו רבנן דלא סגי בביטיל לחוד‬
‫אס נפלה לפני יבס אחר‪ ,‬אך אס בנפילה ותקני שצריך בדיקה וביעור אבל בישול‬
‫אין חילוק בין יבס אחד לשני יבמין דלעולס א״צ כלל מדין המשנה אלא רב ימדא הוא‬
‫לא חולצת ולא מתיבמת רק ביוך הלירה שחידש מנפשו דהבודק צריך שיבשל ולפ״ז‬
‫יש סילוק בין אס היתה הלידה בכה״ג אס שפיר פרש״י ז״ל במתניתין דהבדיקה הוא שלא‬
‫לא‪ ,‬שם ל״ק קושית ואצא מאי כללא וכו׳ לעבור בבל יראה וב־׳י‪ ,‬ומה שהקשה מע״כ‬
‫וא״כ האי כללא ‪.‬דאמר ר״ש כל שהלידה על רש״י ז״ל מהא דאיבעיא להו בגמרא‬
‫קודמת לנשואין לא חולצת ולא מתיבמת המשכיר בית לחבירו בי׳׳ד על מי‬
‫ביבס אחד נמי איירי וכגון שהלידה היתה‪ .‬לבדוק‪ ,‬דלא משכחת לה לא בבישלו ולא‬
‫ברגע שמת הראשון ומש״ה לא חולצת בלא בישל; ולפירוש התוספות ניח^^‬
‫לא חשה ולא‬ ‫ולא מתיבמת‪ ,‬ואך דזמנין מתיבמת אס לא דאיירי בלא בישל;‬
‫היה ‪.‬הלידה ברגע שמת מכיון‪ .‬שנפלה מיד; דבין לרש״י ובין להתוספות‬
‫לפנל השני קורס לידתו של‪ ,‬ג׳ לא קשה ז״ל שפיר איבעיא לן בין בבישלו ובין בלא‬
‫קישית ואלא מאי כללא כיון שהחילוק הוא בישלו‪ ,‬דבאמת אין לחלק כלל ביניהם‬
‫בגוך‪ .‬הלידה עכ״ל‪ ,‬לא ידעתי כי דאפילו לא בישלו בהדיא נמי המו שבישלו‬
‫דמיא‪ ,‬דכשיצא המשכיר מן הבית ועזב שס‬ ‫לפי' דעתי אין כאן קלשיא ‪.‬כלל‪,‬‬
‫חמץ בודאי נתיאש ממנו והפקירו‪ ,‬וכן‬ ‫וגס מ׳׳ש לתרץ אין כאן ׳ תירון‬
‫כלל> דהדבר פשוע‪ ,‬דודאי השתא נמי כתוב להדיא בש״ע הרש״ז מלאדי נ״ע‬
‫קשה קושית ואלא מאי כללא כיון דאמרת בהלכות‪,‬פסח סימן תל״ז ס״א‪ ,‬והא דקשיא‬
‫שיש חילוק בין אם נולד ברגע שמת א״כ פשישא דעל השוכר לבדוק דהא‬
‫הראשון לנולד אח״כ א״כ היאך■ כייל ואמר איסורא ברשותיה קאי והמשכיר אינו'עובר‬
‫כל שהלידה קודמת לנשואין לא חולצת דמדאורייתא בבישול סגי‪ ,‬לק״מ נהי דמה״ת‬
‫ולא מהיבמת‪ ,‬דמשמע מזה דהל׳ידה תהיה סגי בבישול מ״מ מרבנן עכ״פ לא מהני‬
‫באיזה אופן שתהיה אס קדמה לנשואין לא בישול לחוד וצריך בדיקה‪ ,‬א״כ שפיר‬
‫חולצת ולא מתיבמת ? אלא ודאי שאין מיבעיא לן בדיקה זו על מי‪ ,‬אי נימא על‬
‫תירוץ של מע״כ נכון‪ ,‬אבל גס הקושיא המשכיר לבדוק דהחמץ היה מתחלה שלו‬
‫מעיקרא ליתא‪ ,‬שהמעיין שס בגמרא יראה וחל עליו חיוב בדיקה שעה אחת קודם‬
‫שרב אשי לא בא לתרץ כלל הקושיא דואלא שהשכירה‪ ,‬א״ד על •השוכר לבדוק דהשתא‬
‫מאי כללא‪ ,‬ותדע שהרי רב עמרס שמתרץ מיהא איסורא ברשותיה קאי‪ .‬עוד כתב‬
‫קורס רב אשי ע״כ לא תירץ כלום קושית מע״כ שס באות ב׳ וז״ל יבמות י ׳׳ז‬
‫ואלא מאי‪.‬כללא‪ ,‬וא״כ ה״ה דרב אשי■ נמי תוד״ה אבל מחיים ועיין בדף כ״ש‬
‫בא‬ ‫המאסה■שנה■ ששית‬
‫ומתרץ דאין ע׳ דקודס הדיבור דוחה לל״ת‬
‫דלאחר הדיבור ע״כ‪ ,‬וכ' הפ״מ דכוונת‬
‫התום׳ לדברי הירושלמי פ״ב דחלה וירושלמי‬
‫פ״ג דמם׳ נדרים וירושלמי פ״ק דביצה‬
‫דמחלק בין כתובה בצידה לאין■ כתובה‬
‫בצידה עכת״ד‪ ,‬ומה שהוא חדש אצל כ״ת‬
‫לא הי׳ חדש אצלי כי מעולם לא עלה ע־׳ד‬
‫לפרש מקום אחר שבירושלמי וכ״כ בהדיא‬
‫בשעה״מ פ״ג מהל׳ נדרים והיא מוחלע‬
‫מכל האחרונים ; ומה שכתב כ״ת לתרץ‬
‫קו׳ המרה״פ שהקשה מירושלמי פ״ק דביצה‬
‫דקרי לעשה דכיסוי ול״ת דיו״ע דהוי אינו•■‬
‫בצידה ולפירושס הא עשה דכיסוי תוא‬
‫לאחה״ד וא״ל דהל״ת דיו״ע הוי קוה״ד‬
‫אדרבה י״ש הוא היכי דהל״ת הוי קוה״ד■‬
‫דקיל והעשה■ הוי אחה״ד כ״ש דדחי ותי׳‬
‫כ״ת דלר״י לא משוס דברור ליה‪.‬דלאחה׳׳ד‬
‫אלים טפי אלא משוס דעיקר הדבר‬
‫דעשדל״ת חידוש הוא ולהכי רק על אופן‬
‫דשניהם הוו אחה ״ד ילפינן מכלאים בציצית‬
‫דדחי אבל כל עוד רהעשה או הל״ת הוי‬
‫קוה׳׳ד לא דחי דאין לך בו אלא‪ ,‬חידושו‬
‫עכת״ד והאריך בזה‪ .‬והנה בעיקר הך‬
‫^סברא כבר זכיתי בה תחלה רק אנכי‬
‫מכתבו היקר‪ .‬עם חוברת ז׳ מ‪,‬״המאסף״‬
‫'שמתי' לי ליסוד מוסד דברי הברוך טעם‬
‫שכתב בטעמא דכל התנאים הלריכיס להיות‬
‫בעשדל״ת לאו משום חומר וקל אתי עלה‬
‫רק משוס דאין לך בו אלא חידושו ולפיכך‬
‫צריך להיות דומיא ממש להתס וה״ה‬
‫נ״ד‪ (.‬וביען בי דבריו הנחמדים יקרו בעיני‬
‫בהא דאמרינן דאין ע׳ דקוה׳׳ד דוחה לל״ת‬
‫דלאחה״ד לאו משוס חומר וקל אתי עלה‬
‫רק משוס דצריך להיות דומיא ממש‬
‫לכלאים בציצית ותירצתי בזה בפשיטות קו׳‬
‫רבותינו הקדמונים אשר הקשוע״ד הירושלמי‬
‫הנ״ל מש ״ס דרפ״ק דיבמות דמבוארשס‬
‫דלפה״ד חמור מאחה״ד ולהלל י״ל דלעולס‬
‫לפה״ד אינו‪.‬חמור כלל מלאחה״דוכן להיפך‬
‫‪.‬דלאתה״ד אינו חמור מלפה״ד או דיש לד‬
‫חומר וצד קל בזה ובזה‪ ,‬ומש״ה זיל הכא‬
‫‪/‬‬ ‫׳״י׳סי ^‪v>VvyN/■N.rv‬‬
‫בתור״ה אי כל׳ג ועיין לקמן רף ק״ט‬
‫ע״ב בעא מיניה ר״א מרב ‪ .‬ע״ש הינוב‬
‫ני;לענ״ד צ״ע ענ״ל‪ ,‬ואני אומר דלק״מ‬
‫חדאי■ מודה ל ג ולכתחילה אסור לבמל‬
‫מצות יבחין; והא דאמרינן התם דסברר״ג‬
‫המקדש אחות יבמה נפערה יבמה והלכה‬
‫לה היינו דוקא בדיעבד‪ ,‬ובההיא דגדולה‬
‫וקענה דאמר ר״ג תמתין עד‪ .‬שתגדיל‬
‫ותצא הלז משום אח״א‪ ,‬אע״פ שאין בקידושי־‬
‫קענהכלוס עד שיבעלנה בגדולתה לשם‬
‫קידושין‪ ,‬מ״מ כיון שהיתה נשואה לו‬
‫מקודם זיקת הגדולה כדיעבד דמיא !‬
‫נאום יעקב בן ציון‬
‫ב״ר מנחם הכהן לבית מבון‪.‬‬
‫סימן ט״ז‬
‫כ״ה‪ .‬כ׳ למסמוניס תר״ס לפ״ר‪ ,‬כין״ר‪ ,‬זגיערש יע״א״‬
‫הבוחר בצירן ובירושלם‪ ,‬יריק רב שפע‬
‫שלום • וחיים‪ ,‬אל בגור גבר‬
‫במעשיו חטים‪ ,‬ה״ה ידירי‪ ,‬רב רחומאי‪ ,‬ריחיב‬
‫באובנתא דלכאי‪ ,‬הרב‪ .,..‬מוהר״ר בן ציון‬
‫אברהם קואינקה נ״י עורך ״ד‪.‬מאםף״ בעיר‬
‫הקדש ירושלם ת״ו‪.‬‬
‫גבון קבלתי ושמחתי על בי רו״מ‬
‫שם לב לעיין בדברי תשובתי וך‪,‬תענגתי מאד‬
‫בדבריו הערבים‪ ,‬וברכתי עליהן ברבת הנהנין‬
‫ומד‪ .‬גמלצו דברי חדל־ באומרם ; נועם אלו ת״ח‬
‫שבא״י שמנעימים זה בזה בהלכה״ )סנר‪,‬דרין דף‬
‫מאר‪ .‬לכן אמרתי לבל אאחר את תשובתי״ את‬
‫אשר הרו הגיוני לבבי בעת קרוא יקרת דברי‬
‫מעכ׳ית כהשקפה ראשונה במושכל ראשון ואבוא‬
‫על סדר דברי כ״ת על ראשון ראשון ועל‬
‫אחרון אחרון‪.‬‬
‫מ ה שהביא רו״מ באות א׳ גשם‬
‫הרב פ״מ דבר חדש בדברי‬
‫התום׳ קידושין )דף ל״ח( מה שהביאו‬
‫בשם הירושלמי שמקשה ‪.‬למה לא אכלו‬
‫מצה של חדש דליתי עשה וידחה לל״ת‬
 ‫חוברת ב‬
‫שתמה מעכ״ת ע ‪ ■f‬הר״ש ז״ל‬ ‫כ(‬
‫בפ״ב דחלה שכתב אחר פירושו‬
‫בדברי' הירושלמי דכתוב בצידה 'היינו‬
‫לאחה״ד וז״ל אבל ק׳׳ק לל;‪1‬ן דכרסינן‬
‫בפ' ראד״מ ד׳ קל״ב ימול בשר ערלתו‬
‫^ עשה‬ ‫אעפ״י שיש שס בהרת ימול‬
‫‪■V‬‬ ‫ודחי ל״ת‪,‬־ועשה דמילה קדמה ללאי דקוצץ‬
‫בהרתו ושמא היה מפרש דהיינו אר אינו‬
‫דקאמד עכ״ל‪ ,‬וע״ז תמה מעכ״ת כי זאת‬
‫אשית הירושלמי עצמו לל׳י בסופ״גמדרים‬
‫דפריך שס ע״ר דר״י דאמר ^וה דוחה את‬
‫ל״ת אעפ״י■ שאינה כתובה בצידה ניחא‬
‫אבל ע״ד דר׳ יוסא דאמר אק מצות עשה‬
‫דוחה למל״ת אא״כ היתה כ^בה בצידה‬
‫קשה‪ ,‬ומשני כיון דכתיב בשר ערלתו כמי‬
‫שהיא כתובה בצידה ע״ש‪ ,‬ולענ״ד נר׳‬
‫לתרן דברי אדונינו רבינו הגדול הר״ש‬
‫ז״ל אשר בטח ‪.‬לא היה במנלס מעינו‬
‫הבדולח דברי הירושלמי הנ״ל‪,‬דהנפבשבת‬
‫ניחא‬ ‫אמריק אמר רבא מעיקרא‬
‫ולבסוך מה קשיא ליה וכו׳ ל^נא אלזרינא‬
‫מילה דוחה את הצרעת מ״ט דאזי עשה‬
‫ודחי ל״ת‪ ,‬ומאי או אינו זאאמר הדר‬
‫קאמר אימור ‪,‬דאמרינן דאתי עשה ודחי‬
‫ל״ת‪ ,‬ל״ת גרידא האי' עשה ול״ת הוא‬
‫ומה אני מקייס ימול בשר ערלתו בזמן‬
‫שאין בה בהרת ת״ל בשר ערלתו ואעפ״י‬
‫שיש שס בהרת עי״ש‪ ,‬והנה קשיא■ ליה‬
‫להר״ש ז״ל מאי מקשה מאי ^‪-‬איעדקאמר‬
‫כלומר דל״ל הך בשר ערלתו לפ״ד הירושלמי‬
‫הנ״ל שפיר איצטריךהך בטרערלמי דאי‬
‫לאו הכי הוה אמרינן דאין עשה‪ .‬דלפה״ד‬
‫דוחה ל״ת דלאחה״ד לכן א־צטדיך בשר‬
‫ערלתו למען ליהוי כאילו היה מצבל^מ״ד‪,‬‬
‫וא״כאף אס היה סובר דצרפת ‪-‬לי׳כא רק‬
‫ל״ת לבד ג״כ א״ש הך או אינו דק^מר‬
‫)עי׳ ברמביס פיו״ד מה' טומאת צרעת‬
‫ובמשל״מ שם עש״ה‪ /‬וע״ז קאמר הר״ש‬
‫ובאמת לשיטת ד י כירו?ממ׳■ ‪-‬מפרש‬
‫וקמדחי ליה זיל הכא וקמדחי ליה אס‬
‫באת למילף מתמיד ופסח ומילה דעשה‬
‫הקל דוחה לל״ת החמורה אמרינן דצריך‬
‫להיות דמי ממש להתס ול״א דעשדל״ת רק‬
‫היכי דהפשה הוה לפה״ד כמו התס וכן‬
‫לפי האמת דילפינן עשדל״ת מכלאים‬
‫בציצית אמרינן דצריך להיות דמי ממש‬
‫להתס וצריך להיות העשה דוקא אחה״ד‬
‫והיכי דהעשה הוי לפה״ד לא קרחי לל״ת‬
‫וז״ב לענ״ד; ורמזתי תי׳ זה בחצרה בתשובתי‬
‫הקודמת עי״ש ואין צורך לדעתי ללכת‬
‫באורחא רחיקתא ולומר כדברי כ״ת‬
‫דמספקא ליה הי מניהו עדין! אס לפה״ד‬
‫אויאחה״ל מאחר דהדבר פשיעכדכתיבנא‪:‬‬
‫ומה שיזביא כ״ת ראיה לדבריו מלישצזא‬
‫דהירישלמי דקאמר אין ע״ד את ל״ת אא״כ‬
‫היתה כתובה בצידה ולפירושס המכוון‬
‫בצידה היינו‪ ,‬לאתה״ד א״כ תמוה מאד‬
‫מה זה הלשון דמשמע דאין עדל״ת‬
‫אא״כ כתוב בצידה הלא גס אס לאכתוב בצידה‬
‫כגון דהל׳ית הוא■ לפה״ד והעשה הוה‬
‫לאחה״ד כ״ש דדח‪ ./‬ולענ״ד לאו ראיה הוא‬
‫כלל וצא ידעתי מי הגיד לו לכ״ת דכונת‬
‫הירושלמי קא על הל״ת דיהיה לאחה״ד‬
‫דלמא על העשה דוקא האי דהוא צריך‬
‫להיות לאחה״ד דהרי לפירושם המכוון‬
‫בצידה היינו‪ ..‬לאחה״ד ושלא בצידה היינו‬
‫קוה״ד לא העשה סמוך‪ ,‬בצירו של הל״ת‬
‫לק דקרי לאחה״ד בצידו וא״כ שפיר י״ל‬
‫דקא>רק' עליאעשה שיהי' בצידה דהיינו‬
‫לאחה״ד אבל הל״תאך אס הי׳לפה״ד ג״כ‬
‫קדחי לה ודו״ק היעבבזה כי קצרתי ‪ :‬אכן‬
‫עכ־׳‪.‬ז בעיקר הך מלתא מודינא כסברת‬
‫כת״ה וכאמור‪ ,‬ובעיקר קי המרה״ס כן‬
‫הקשה בס׳ שער המלך בשס הרב מהר״א‬
‫חאקו‪-‬ז״ל'ועי׳ בטעה״מ שס שהביא תי‪/‬יוץ‬
‫כ׳?ת בשסהגי תרי צנתרי דדהבא הגאון‬
‫ר‪ /‬אלעזר פלפקלעס והרבר׳אסרל ליסא‬
‫■ זל״ל ‪.‬פ״ש היטג‪■ ,‬‬
‫בב‬ ‫־חוברת ב‬
‫מיפער ואינו כעת תחת ‪ ; r‬וכן דעת‬
‫המהר״ל מפראג בספרו גור‪:‬אריה שלא‬
‫כדברי התוס׳ הנ״ל עי״ש; ונראה לי להביא‬
‫ראית לדבריהם לפי מת דקיי״ל דלא מיחייב‬
‫קרבן רק במקוסשיש לאו כמבואר במכות‬
‫ד׳ י״ג והכי■ קיי״ל כמש״כ התום׳ בשבועות‬
‫ד׳ י״ח ד״ה לא ובתום׳ ב״ק ד׳ ק״ה ד״ה‬
‫מאי ותום' זבחים ר׳ ‪ :‬ק״ו ‪ -‬ד״ה אזהרה‬
‫ועי׳ תוס' יבמות ד׳ ע׳ ד״ה ע״ז ובודאי‬
‫לאו שיש בו מלקות בעינן‪.‬דאלא״ה לא‬
‫גרע ■מעשה )והארכתי בזה בביאור דברי‬
‫הירושלמי במס׳ ב״ק פ׳׳ד ר\ג בתשובה‬
‫אשר הריצותי לכבוד‪.‬ש״ב הגאון מהר״ר‬
‫מענדל חיים לנדא שליע״א אבדק״ק‬
‫נאווירוואהר וחכת׳ל{‪ .‬והנה נחזי אנן לאיסי‬
‫בן יהודה על המלאכה שאינ\ חייב סקילה‬
‫מלקות בודאי‪.‬ליכא משוס דהוה לאו שניתן‬
‫וכמו דאמרי־נן לענין‬ ‫לאזהרת מיתת‬
‫■מחמר בשבת ד' קנ״ד וא״כ מאחר דליכא‬
‫לאו שי״ב מלקות אק מחוייב קרבן‪ /‬ועל‬
‫דברי החום' נר׳ לי קצת דסברי כאן כרבא‬
‫במכות שם דלא בעינן כלל ■בקרבן לאו‪/‬‬
‫אכך עכ״ז תמוה דבכל הני מקומות שהבאתי‬
‫מבואר דפסקו דבעינן בקרבן לאו וצ״ע‪/‬‬
‫ועוד יש להביא ראיה קצת משבת שם‬
‫דקאמר ענוש כרת ונסקל איצעריכא ליה‬
‫והא קמ׳׳ל וכו׳ ולדברי■ התום׳‪.‬קשה ענוש‬
‫כרת ל״ל לאשמועינן‪.‬פשיעא ־ וצע״ק‪.‬‬
‫היה נר׳ לי לכאורה לומר • דכונת‬
‫התוס׳ בשבת הנ״ל היינו רק לענין‬
‫עוד‬
‫כ״ח דלאיסי מחייב כרת וחעאת עי״ש(‬
‫חעאת אבל מכרת ה״ה דמיפער ע״כ‪ /‬והי'‬
‫נ״ל סעד לזה מדברי‪ .‬התום׳ סנהדרץ)דף‬
‫ס״ו( במתני׳ המחלל את השבת בדבר‬
‫שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חמאת‬
‫וכתבו התוס׳ דלאו ■למימרא דכל שחייבין‬
‫על שגגתו חעאת חייבין על זדונו מיתה‬
‫דהא לאיסי איתא חד דחעאת מחייב‬
‫וממיתה פעור ע״ש; והא במתני' רק‬
‫ל'שנאדכרת נקעו א״כ אף לאיסי‪ .‬נמי‬
‫דהיינו או איכו דקאמר וא״ש ודרק היכזיב‬
‫בזה כי קצרתי‪/‬ויש לומר עוד בדרך זה‬
‫‪ .‬בכמה אופנים ואכמ״ל‪.‬‬
‫ל מ ה שהשיג רו״מ על מ׳׳ש לתרץ‬
‫קישית הקדמונים מרפ״ק דיבמות‬
‫דלדברי דיחוי הש״ס אינו רק אליבא דאיסי‬
‫וא״כ הו״ל להש״ס לומר ואליבא דאיסי‬
‫וכו׳‪ ,‬וכמו דקאמר ואליבא דמ״ד עולה‬
‫שהקריבו ישראל וכו׳‪,/‬לדעתי לק״מ דהא‬
‫דקאמר הש״ס ואליבא דמ״ד עולה וכו'‬
‫הוא רק משום דיש פלוגתא'בש״ס־ חגיגה‬
‫ד׳ ו' כמה תנאי אם עולה שהקריבו ישראל‬
‫במדבר עולת תמיד הואי או עולת ראיה‬
‫הוה ולפיכך אמר ואליבא דמ״ד‪ ,‬אבל‬
‫בדברי איסי דליכא פלוגתא דתנאי בש״ס‬
‫דילן ואדרבא מש״ס דילן נראה דהלכתא‬
‫כותיה כמבואר בשבח ד' ו׳ ובדך צ״ו‪ ,‬ולכן‬
‫לא הוצרך לומר ואליבא דאיסי וז״ב‪ .‬ומה‬
‫שכתב כ״ת ;לתרץ קושיתי דאיך רוצה‬
‫למילך דעשדל׳י׳ת ש־ש בו כרת מפסח‬
‫תמיד ומילה‪ /‬דלמא היא מהמלאכות שא״ח‬
‫עליה וע״ז תירץ‪ :‬מעלתועפ״י דברי התום׳‬
‫בשבת ר' ו' ראך לאיסי חעאת מיהא‬
‫מיח־יב וכיון ' דמחייב חכיאת ע'׳כ מודם‬
‫דחייב גם כרת דלא חייב חעאת אלא אם‬
‫זדונו כרת וכמש״כ במנחת חינוך מצות‬
‫ל״ב עכת״י‪ /‬ואישחמימיתיה ליה לרו״מ‬
‫שכן כתב הפרמ״ג ‪ .‬בפתיחה להלכות שבת‬
‫)וכן כתב בס׳ עורי אבן באבני שהם ר״ה דף‬
‫דלאיפי חייב כרת והוא פשוע' מאחר‬
‫דלא מצינו בכוליה תלמודא חעאת בשוגג‬
‫אס לא זדונו כרת וכדאיתא ברפ״ק דכריתות‬
‫וברמב״ם פ״א מת׳ שגגות ה׳ ב׳‪ /‬אכן‬
‫בעיקר סברת התום׳ לאו כ״ע מודים‬
‫בה מאחר דלא מסתבר לחלק דממיתה‬
‫פכיור ובכרת ליחייב‪ ,‬עי׳ בקובץ על‬
‫הר״מ ה׳ שבת פ״ז ה״ז עי״ש וכן דעת‬
‫הרן ז״ל בחי׳ דלאיסי אף מכרת וחעאת‬
 ‫המ^^סף שגה ששית‬
‫בתר רובא והוא &שוט‪ .‬וכבוד אאמו״ר‬
‫הג״מ יחיאל איכל שליט״א‪ ,‬הקשה לאיסי‬
‫ב״י אמאי יהי׳ פטור באס עשה אחת‬
‫מן המלאכות דמספקן ניזיל בתר רובא‬
‫ורוב מלאכות מחויבין עליהן כרת‪ ,‬וכבר‬
‫הרגיש בזת בקובץ הל׳ שבת עי״ש‪ .‬וכתב‬
‫אאמו״ר הרב נ״י לתרץ וז׳׳ל ונראה‬
‫לפמ״ש הר״ן בפא״ט בסוגיא דלוקחין‬
‫בצים )דך ס״ד( שהקשה הר״ן שס וז״ל‬
‫וא״ת מאו קישיא דעופות טמאיס נמי‬
‫מיעוטא נינתו וכדתניא לעיל דעופות‬
‫מרובן מן הטמאיס ותירץ בזה דאע״ג‬
‫דמעוטא נינהו כי מסמכינן להו בהדיה‬
‫נבילות הו״ל רובא א״נ מחצה ע״ש‪ ,‬וא״כ‬
‫מיושב קו' הנ״ל דלחייב מיתה א״א דהא‬
‫הוה תרי מיעוטא דדילמא המחלל טריפה‬
‫הוא והוה עדות שא״א יכול להזימת עי׳‬
‫בתוס' מכות דך ז' ד״ה כמכחול ואך‬
‫חילל בפני ב״ד עי׳ בתומיס סי׳ ז׳ בשס‬
‫הב״ח דאס ראו בשבת א״א להס’ להיות‬
‫דיינים דאין דנין בשבת והוה כמו ראו‬
‫בלילה)עי׳ בש״ך סי' ז׳ שהביא דברי הב״ח‬
‫ומניחו בצ״ע ועי׳ קצה״ח שס‪ ,‬ובפת״ש‬
‫שהביא בשס הב״י שמקיים דברי זקיני‬
‫הב״ח וא״כ בחילל שבת א״א רק בראו‬
‫בשבת א״כ אך שחילל בפני ב״ד א'(‬
‫נעשין'דיינים עי׳ בר״ה ד׳ כ׳׳ו ובמכות ד'‬
‫י״בובי׳ק ד^ נ׳׳ו ובכתובות ד׳ כ״א( ובזה‬
‫יתבאר היטיב סברת התוס׳ ׳הנ״ל דלענין‬
‫חטאת אך איסי בן יהודה מודה דחייב‬
‫ולהנ״ל מבואר הדבר באר־ היטיב דלענין‬
‫’חטאת שוב אזלינן בתר רובא ולכן שפיר‬
‫אס עשה אחת מהמלאכות ‪i‬מספקן חייב‬
‫כרת והא דקאמרר״י'התס דמגיינא אתא‬
‫שאס עשאן כולן כאחת בהעלם חייב על‬
‫כל אחת ואחת הכי קאמר דלאיסי עשה כל‬
‫הל״ט בהעלם אחת חייב על כל אחת‬
‫ואחת מהמלאכות המחויבות'חטאת וא״כ‬
‫איפיא נספר השגת רו״מ על דברי מאחר‬
‫יבוא על נטן‪ ,‬אכן הוא תמוה מאחר דלא‬
‫מליט בשוס דוכתא שגגתו כרת אס לא‬
‫־ זדוט ח;יאת וצ״ע בז‪: :‬‬
‫ממתני׳ הכ״ל נראה לכאורה‬ ‫והנה‬
‫דלאו הלכחא כאיסי משוס קו׳‬
‫התוס׳ הנ״ל וכ״כ הפרמ״ג בפתיחה להל׳‬
‫שבת דזה טעמו של הרמבי׳ס שנראה‬
‫משטחיות לשונו בתל׳ שבת דאינו פוסק‬
‫כאיס; וא״כ לכאורה הררא קו׳ כת״ר‬
‫לדוכתא דהול״ל ואליבא ראיס‪ /‬אכן בתוס'‬
‫שס מבואר דאין כאן ראיה כלל דמתני׳‬
‫לא אתיא כאיסי ונראה מדברי התוס'‬
‫דהלכתא כוותיה דאיס; והנה הפרמ״ג עמד‬
‫על המחקר לאיסי אס עש‪ :‬מלאכת מאלו‬
‫דמספקן אס פוטר מתשלומין משום קלבד׳מ‬
‫עיי״ש‪ ,‬שצידד צדדיס לומר בזה דאינו‬
‫פוטר מתשלומין ולכאירה טכל להביא‬
‫ראיות לפ״ז דלית הלכתא כוותיה■ דאיסי‬
‫דהריקיי״ל המדליק הגדיש בשבת פטור‬
‫וכן גנב וטבח •בשבת וכו׳ בב״ק )ד^ ע״)א(‬
‫■שהס מהמלאכות דמספקן ופוטר מתשלומין‬
‫וע״כ דל״ל לדאיס‪ /‬אכן נלע״ד להביא‬
‫ראיה ברורה דאן‪ !:‬ספק חיוב מיפה נמי‬
‫פוטר מתשלומין מדברי המג״אסי׳ רע״א‬
‫במה שתמה ע״ד השיור שפסק בהל׳ שבת‬
‫דמלאכה שא״צ לגופה פטור ובח״מ סי׳‬
‫תכ״ד פסק ה;ייר דהחובל בחש‪/‬־יו בשבת‬
‫פטור‪ ,‬הרי דס״ל דמשאצל״ג חייב‪ ,‬וכתב‬
‫המג״א דהטור ספוקי מספקא איך הלכה‬
‫אס מלשאצל״ג חייב או פטור ולכן לעולס‬
‫אזלינן להקל עי״ש‪ ,‬הרי מבואר בעליל‬
‫מדברי המג״א דאן! ספק חיוב מיתה פוטר‬
‫מתשלומין ונכחד איפוא ראיה הנ״ל‪ ,‬ועדיפא‬
‫מינה נ״ל דהא דכאן פטור מתשלומין‬
‫משוס דאזלינן בפר רובא דהא על רוב‬
‫מלאכות ‪::‬חויבין מיתה ואך דקייל״ן אין‬
‫הולכין בממון אחר הרוב בב״ק ר״פ‬
‫שיר שנגח )ד׳ מ״ו( ובב׳׳ב )דך צ״ג(‬
‫היינו־ רק להוציא אבל להחזיק אזליק‬
‫‪r‬‬
‫■כג‬ ‫‪.‬חוברת ב‬
‫מענדל שליפ״א העירני לפרץ ־קושית‬
‫הקדמונים' הנ״ל עפ״י מש״כ המחברים‬
‫במעמא דאתי עשה ודחי ל״ת‪ .‬משוס‬
‫דבכל עשתיאיכא ג״כ ל^׳ת את מצוותי תשמרו‬
‫והא דאין לוקין משום דהוי לאו שבכללות‬
‫ומעתה מתורץ בפשיעות קושית הקדמונים‬
‫הנ״ל ד באמת ‪ -‬מצד הסברה החיצונה‬
‫דלפה״ד חמור מלאחה״ד ולכן כשבאת‬
‫׳לילך ‪ ,‬עשדל״ת שיב״כ מפסח תמיד‬
‫ומילה איכא לאדחויי שאני התם ‪-‬דהוי‬
‫לפה״ד‪ ,‬אבל דילפינן דעשדל״ת‪ .‬מכלאים‬
‫בציצית ולכן אמרינן דרק ע׳ דלאחת״ד‬
‫דיש בו ג״נ ל״ת הוא דקמדחי לל״ת אבל‬
‫לא עשה דלפה״ד דליכא • רק עשה‪ ,‬לבד‬
‫ולכן לא‪ .‬דחי לל״ת ודו״ק‪.‬‬
‫שהאריך רו״מ לתמוה ע״ד‬ ‫י(‬
‫הגאון בעל לח״מ בפ״ו מהלכות‬
‫חמץ ונזלה ה״ז‪ ,‬בזה בודאי יפה תמת וגס‬
‫אנכי בחי■׳ ת״ל עמדתי ג׳'כ ע״ד הלח״מ‬
‫כי דבריו ‪ .‬מרפסין איגרא‪ ,‬אולם לבל לשווי׳‬
‫לפועה■ דברי אדונינו רבינו הגדול‪...‬בעל‬
‫לח״מ ז״ל ואך כי כבר הורונו חז״ל באומרם‬
‫ת״ח שאמר דבר אין מזניחין ואין׳מזחיחין‬
‫אותו‪ ,‬לכן נלענ״ד לפי חומר ‪.‬הנושא‬
‫לתרץ דבריו למען לא יהיה תמותין כ״כ‪,‬‬
‫ואבוא על סדר דברי הלח״מ‪ ,‬בראשית‬
‫דבריו מש״כ דחמץ לא הוי כול‪ 3‬ולא‬
‫מוסיך ולא בת אחת בזה בודאי דבריו‬
‫תמוהין מאור‪ ,‬דהא שפיר הוי כולל מגו‬
‫דחל על'שאר תבואה שאינו של פבל חל‬
‫נמי על״פבל בכולל )ומה שפלפל ■כ״ת‬
‫דאמאי לא הוי איסור מוסיך מכח ‪ .‬איסור‬
‫הנאה לשיפת הר״מ‪ ,‬במחכ״ה לא •דק‬
‫בזה דשיפת הרמב״ם ז״ל אינו ק ואדרבא‬
‫דעת רבינו דאיסור הנאה לא מיקרי איסור‬
‫מוסיך ועי׳ ביאור פעם זה בפי' המשניות‬
‫להר״מ ז״ל בכריתית במשנה דיש איכל‬
‫וכו' ועי׳ לח״מ פ״פ מת׳ מא״ס פיעס‬
‫אחר ואשתמפיתיה ליה במחכת׳׳ה ‪ .‬ד׳‬
‫‪a‬‬
‫דככר■ ביארתי כאר היפיב ת״ל דלאיסי‬
‫שפירמיפפר מכרת וא״כ יתכן שפיר קושיתי‬
‫איך רוצה למילף עשדל״ת‪ ,‬דישב״כ דילמא‬
‫הוא מהמלאכה שא״ח עליה כדת ודו״ק‬
‫היפיב בזה‪ ,‬והא ללא מיקד ־ קבוע ע׳ש‬
‫בקובץ מש״כ בזה‪ .,‬ועוד י״ל בהרבה ' פניס‬
‫אמאי לא נקרא קבוע ואכמ״ל‪.‬‬
‫י( ל מ ה שהשיג כ״ת על מש״כ באות‬
‫‪ .‬וא״ו לתרץ באופן אחר קושית‬
‫הקדמונים הנ״ל דביאור דברי הירושלמי‬
‫הוא דאס כתוב בצידה אז הוי בגדר הותרה‬
‫ולפיכך יש בה משוס ערל ״ת אן! היכי דל״ה‬
‫כל התנאים אשר צריכים להיות בתנאי‬
‫דעשדל״ת ‪,‬אבל היכי דאינה כתובה בצידה‬
‫אז לא ‪.‬הוי‪ ,‬רק בגדר דחויה■ ולהכי אס לא‬
‫יתאחדו כל התנאים הצריכיס להיות בענין‬
‫עשדל״ת לא דחי המצוה להל״ת‪ ,‬וע״ז‬
‫השיג מעלתו מדברי הירושלמי נדרים‬
‫ר•'״ל דמקשה דאיך תדחה מילה את הצרעת‬
‫כיון דאין כתובה בלידה‪ ,‬ומתרץ וכתיב‬
‫בשר ערלתו כמאן לכתיבה בלידה ולדברי‬
‫קשה דמעיקרא מאי פריך כיון דמילה‬
‫בצרעת הוי בעידנא דמתעקר לאו קא‬
‫מקיים עשה כמבואר בשברז ‪ '7‬קל״ג‬
‫וח״כ ח״ל להיות כתובה בצידר‪ ', s‬אמנם‬
‫לענד״נ דקושיא זו לק״מ דהרי קשת‬
‫קישית הש״ס בשבת שס׳דאמר אימור‬
‫דאמריק‪-‬דאתי עשה ודחי ל׳׳ת ל״ת גרידא‬
‫הא‘ עשה ול״ת הוא ולדברי הירושלמי‬
‫בשר ערלתו לא אתי להכי למימר דידחה‬
‫כאן■ אך עול״ת‪ ,‬וזה שמקשה הירושלמי‬
‫■כיון דאינה כתובה בצידה■וא״כ לא הוי‬
‫■ רק בגדר דחויה וא״כ ‪ .‬איך ת^חה העשה‬
‫לל״ת דצרעת‪ ,‬וע״ז מתרץ דמדכתיב כשר‬
‫ערלתו■ הוה כאילו כתובה בצידה והוי בדרך‬
‫היתר ולכן קרחי אך דהוי ל״ת ועשה וא״ש‬
‫ודו״ק‪.‬‬ ‫■ ‪,‬‬
‫יי( ו כ ב ל ר אחי אהובי הרה״ג תחו״ב‪.‬‬
‫וכו׳ מהר״ר יצחק מנחם‬
 ‫חוברת ב‬
‫יש לו היתר לאיסורו אחה״פ‪ ,‬ומעתה‬
‫מתבאר היטיב דברי הלח״מ שכתב דכאן‬
‫לא הוי כולל וכו׳ משוס דכולל בקל על‬
‫חמור לא אמרינן וכלל‪ ,‬והוה קשיא ליה‬
‫להלח״מ ש״ס דפסחיס ד׳ ל״ה דקמוקי‬
‫דוקא כר״ש דלית ליה כולל‪ ,‬והא אף‬
‫כרבנן נמי אתיא דכאן שאני דהוי כילל‬
‫בקל על חמור והיה נר' להלח״מ דהא‬
‫דס״ל לר״ש גבי האוכל נבילה ביוהכ״פ‬
‫פטור אף דהוי כולל משוס דהוי כולל‬
‫בקל על חמור דיוהכ״פ מיקרי נגד נבילה‬
‫קל דשאני נבילה דחמיר שכן מטמאה‬
‫)ובשו״ת נו׳׳ב' רוצה לומר דהוי מוס־ף‬
‫ולא הסכימו כן האחרונים ועכ״פ חמור‬
‫לכ״ע הוא( ומש״ה קמוקי הש״ס כר״ש‬
‫דלר״ש כילל בקל על חמיר לא ומשו״ה‬
‫לא הוי חמץ על טבל כולל כנ״ל‪ ,‬ופסק‬
‫הרמב״ס כר״ש וע״ז הקשת מדברי רבינו‬
‫‪ ,‬בפי״ד מה׳ מא״ס דפסק דיוהכ״פ הל על‬
‫נבילה הרי דס״ל בכת״ג כולל אף דהוי‬
‫חמור על קל אלא ודאי דיוה״כ הוי חמור‬
‫יותר שכן הוא ‪ .‬בכרת משא״כ בנבילת וע״ז‬
‫כתב ולדעתו צ״ל וכו׳ אינו ר״ל דפטור‬
‫מיוהכ״פ וכו' אלא ודאי דמאי דפשיור‬
‫הוא מנבילה וכו' וא״ש‪.‬‬
‫ו מ ד ת ה ניתנה ראש בישוב כל קו׳‬
‫כ״ת עפ״י זה כי מה‬ ‫^‬
‫שהקשה משבועות דף כ״ד דמבואר דר״ש‬
‫ל״ל כולל להנ״ל אין כלל הוכחה דשס‬
‫קאי לענין שבועה בכולל דבליס המותרין‬
‫עס דברין האסורין וזה הוה ג״כ קל על‬
‫חמור דשבועה קיל שכן יש לה היתר‬
‫לאסירו ע״י שאלה וא״כ שפיר מדמי לה‬
‫לאוכל נבלה ביהכ״ס דהוי נמי כולל בקל‬
‫על חמור לפ״ד הלח״מ הנ״ל‪ ,‬וכיון דר״ש‬
‫ל״ל כולל גבי האוכל נבלה ביהכ״פ משוס‬
‫דהוי כולל בקל על חמור וא״כ ה״ה גבי‬
‫שבועה ל״ש כילל‪ .‬ומה שהקשה מכריתות‬
‫)דף כ״ג( ג״כ לק״מ דנותר לגבי חלב‬
‫■ הרמב״ם הג״ל ועי' בראש יוסן‪ !:‬חולין ר'‬
‫קי״ג מז^ זולת שימת רש״י ז״ל בחולין‬
‫ד' ק״א ועוד באיזהו מקומן דאיסור הנאה‬
‫הוי ’איסור מוסין‪ !:‬אבל הלח׳׳מ שפיר נתב‬
‫אליבא דשימת רביט ולדידיה איסור הכאה‬
‫לא מיקרי איסור מוסין!( ונלעלד והנה‬
‫הא דחמץ מיקרי לגבי איסור מבל כולל‬
‫הוא רק אס נתחמץ בעה״ס‪ ,‬דאז אמרינן‬
‫דשפיר הוא כולל דמעה״פ היה אסור רק‬
‫החימין הזאת שלא הורמו מהן תרומות‬
‫ומעשרות אבל שאר החימין שקבר הורמי‬
‫מהן תו״מ הס מותרין‪ /‬עכשיו כשבא‬
‫פסח נאסרו גס החימין שכבר הורמו מהן‬
‫•תו״מ מפאת איסור חמץ‪ ,‬ולכן חל נמי על‬
‫החימין שלא י הורמו מהן תו״מ בכולל‬
‫ומיגו דחל על אלו חל נמי איסור חמץ‬
‫על אלו‪ ,‬אבל אס נתחמץ בפסח לא הוי‬
‫כגלל י דלא שייך לומר דחמץ הוי כולל‬
‫דמצד החמץ נאסרו החימין■ שאינן מבלין‬
‫ז״א דהא חמץ כבר הוא אסור מקודס‬
‫והשתא מאי יכלול ' אותו ועי׳ במעה״מ‬
‫פי״ז מת' א״ב ה״ח ומעתא נמצא לנו‬
‫איפוא דלא מיקרי חמץ לגבי מבל כולל‬
‫רק אס נתחמץ בעה״פ דאז חל איסור‬
‫חמץ בשעה שישית על ■העבל מגו דחל‬
‫על שאר חמץ שאינו מבלין‪ ,‬והנה התוס׳‬
‫ביבמות ד׳ ל״ג כתבו דכולל בקל על‬
‫חמור ל״א ע״ש‪ ,‬והנה בחמץ לפט זמנו‬
‫לא הוי אלא בלאו וכר״י בפסחיס דכ״ח‬
‫וכמו שפסק הרמליס כותיה בפ״א מה׳‬
‫חו״מ ה״ד‪ ,‬ומעתא ניחזי אנן דלעולס לא‬
‫חל* חמץ על עבל משוס איסור כולל‬
‫דבנתחמץ בפסח כבר כתבתי דלא הוי‬
‫כולל וכמש״כ בשיעס המלך שציינתי לעיל‪,‬‬
‫והא דחשבינן לחמץ לגבי שיבל כולל הוא‬
‫רק בעה״פ הא הוי קל על חמור דעבל‬
‫במיתה וחמץ אינו אלא בלאו‪ ,‬ואין לומר‬
‫דלעומתו טבל קל שכן יש לו היתר לאיסורו‬
‫וכדאיתא ביבמות ד׳ ז׳ א׳ הא גס חמץ‬
‫כד‬ ‫חוברת ב‬
‫ולפי פירושם אי הכי קאי על תירוץ ב'‬
‫וחי בעית אימא‪ ,‬ולי נראה לפרש דקאי‬
‫על ב׳ אוקמתות בין לתירוץ א' בין‬
‫לתירוץ ב׳ בשלמא בלא אלו האוקמתות‬
‫יש ליישב הקושיא למה נקע כאן ערבית‬
‫ברישא ובמשנה אחרת נקע שחרית ברישא‬
‫דאיכא למימר שניהם שויס ולפעמים נקע‬
‫ערבית ברישא‪ ,‬ופעמים שחרית ברישא‬
‫אבל לפי אוקמתות הנ״ל שצריך להזטר‬
‫ערבית ברישא בין לתירוץ א׳ דכתיב‬
‫ובשכבך ובקומך בין לתירוץ ב' לכתיב‬
‫ויהי ערב וכו' תחלה ערב ואח״כ בוקר‬
‫א״כ קשה למה במשנה ב׳ נקע התנא‬
‫■‬ ‫שחרית ברישא ודו״ק‪.‬‬
‫ה ל״ה אם שגורה תפלתי בפי יודע‬
‫אני שהוא מקובל וכו׳ הקשה הרב‬
‫דף‬
‫שנות ח־יס פ׳ מקן עמ״ש בב״ק גבי‬
‫בתו של נחוניא שנפלה לבור באו והודיעו‬
‫לרחב״ד וכו׳ א״ל עלתה א״ל נביא אתה‬
‫א״ל לא נביא אנכי וכו׳ אלא כך אמרתי‬
‫דבר שאותו צדיק מצעער בו יכשל בו זרעו‪,‬‬
‫וצמה לא א״ל אש שגורה תפלתי ‪.‬וכו׳‬
‫עי״ש מה שתירץ‪ ,‬ולי נראה דיתכן שלא‪,‬‬
‫התפלל כחב״ד אלא נתכוון על ענין זה‬
‫לומר דבר שנלעער בו יכשל בו זרעו וזהו‬
‫‪,‬דקדוק לשון של חכמים אלא כך אמרתי‬
‫‪ .‬אמרתי דיקא ולא התפלל כנ״ל‪■ .‬‬
‫ש י [ ואספת דגנך יכול דברים ככתבן‬
‫וכו׳ ד״ר ישמעאל וכו׳ כתב הר׳‬
‫צבי הירש ז״ל בהגהותיו ‪ .‬וז״ל נ״ב עיין‬
‫במנחות צ״ע דמצינו לרי״ש דפסוק לא ימוש‬
‫ספר התורה מפיך דברים ככתבן וצ״ע‬
‫עכ״ד‪,‬ולי נראה דשם מדבר על עניו‬
‫חכמה יונית שהיא היפך התורה כמו ששאל‪,‬‬
‫לו בן אחותו כגון אני שלמדתי תורה וכו'‬
‫א״ל אס יש לך שעה שאינה מן היום‬
‫'וכו' ולכן גבי חכמת יונית ס״ל לד״ש‬
‫דברים ככתבן אמנם לגבי מלאכה ‪ .‬עם‬
‫עסק הקורה ס״ל לרי״ש נהוג בהם דרך‬
‫הו‪ :‬׳לש קל על חמור דשחני נותר שיש‬
‫לו היתר לאיסורו ע״י שאצה והא דמחייב‬
‫כרת אף בחלב קא מחרב כרת‪ ,‬וכן מה‬
‫שהקשה מקידושין )דף ע״ח( ג״כ^ לק״מ‬
‫דשס בודאי הוה קל על חמור וכדמפרש‬
‫שס בגמ׳ אכן בנמ׳■ שס אמרינן דיהכ״פ‬
‫הוי חמור שכ״ה במיתה וי״ל דסובר הלח״מ‬
‫כשי׳ המקשה דלר״ש פעור משום דהוה‬
‫קל על חמור ולרבנן אף בקל על חמור‬
‫אמרינן כולל או י״ל דסובר כלישנא קמא‬
‫שס ולל״ק לל דר״ש ורבנן בהא גופיה‬
‫פליני דלר״ש נבלה חמור מיהכ״פ ולרבנן‬
‫יהכ״פ חמור וזה דקאתר שס אפילו‬
‫תימא רבנן וכו׳ ודו״ק העיב כי‬
‫קצרת;‬
‫המיבך יבא‪.‬‬
‫אברהם נסן איילבערג‬
‫בהרה״ג מ^ךי״א שליט״א‪.‬‬
‫העדת העודך‪ ,‬ת־בובהינו על דברי ידידינו‬
‫הרב חבא בחוברות ‪,,‬המאסף" הבאות‪.‬‬
‫סימן י״ז‬
‫דף ב׳ גמרא ואבע״א יציף‬ ‫ברבות‬
‫וכו‪ /‬ק״ק למה נד מתירון‬
‫א׳ ועוד למה גבי ת־רוץ א׳ קאמר והכי‬
‫קחני וגבי תירון ב׳ לא קאמר והכי קחני‪.‬‬
‫ואפשר לומר דגבי תירוץ ב׳ דקתני דכתיב‬
‫ויהי ערב ויהי בוקד א״כ תנא דנקע מאימתי‬
‫קורין את שמע בערבין לישנח דקרא נקע‬
‫ואל ׳ל והכי קתני משא״כ לסי תירוץ א׳‬
‫דתנא לא נקע לישנא דקרא כתיב ובשכבך‬
‫ותנא נקע בערבין לכך קאמר והכי קתני‬
‫זמן שכיבה אימת וכו׳ וח״ה ולכן נד‬
‫מתירוץ ח׳ כי לפי תירוץ ל לישנא דקרא‬
‫נקע והוא יותר עוב‪.‬‬
‫ע‪ 1‬ם בגמרא אי הכי וכו' עמ״ש התוס׳‬
‫מאי אי הכי אי אמרח בשלמא והו׳‬
 ‫המאסף■שינה ששית‬
‫וכדרכה של תורה‪ ,‬הנני לחשיברתשובד‪ ,‬פאהכח‬ ‫אדן כמ״ש ־יפה ת״ת עס דדך'■אדן ו‪5‬ו'‬
‫‪■ .‬בקצרה‪ - . - .‬י; ‪■ - ,‬‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫^‪s-‬״‪. V‬‬
‫^ { מ ״ ע מ ר ■בראשית דבריי‪■ /‬ליישב‬ ‫ד^ י״כו ע״א‪• .‬רשי׳יבד״ה לא■ ניתן‬
‫' ‪ ■ -‬ולהוריד■ פלאים מעל מרן הכס״מ‪,‬‬ ‫‪ • ■,‬להס לידע אלא בצערא־ דגופא‬
‫על כי יצא לישע‬ ‫אפריון 'נמעייה‬ ‫ע״כ‪ ■,‬־בדברים■ אלו כיון רש״י ז״ל לתרץ‬
‫ולמליץ על מרן הגדול רבינו הנס״מ‪/‬‬ ‫קושיית מהרש״א‪ ,‬בח״א דמה מביא ראיה‬
‫ואמנם כי לדעתינו הקע!‪ /‬בדברי מעכ״ת‬ ‫דהדר ביה ד יונתן כמ״ש הקב״ה למשה‬
‫נ״י בל נעשה ישועות‪ ,‬כי מ״ש דטנת‬ ‫לומר לאבות וכו' דהא לעיל אמרינן אפשר‬
‫מרן הוא וכו׳ הא לא מכרעא דאינא‬ ‫^דשכיב גברא ואזל ואמר להו ה״נ גבי‬
‫למידתי דאירחא דמילתא נקע ר״י יגמור‪/‬‬ ‫מדע״ה בתר_ דשניב אזיל ואמר להו‪ .‬לזה‬
‫ירצה דכיון דיש לו רשות וכו׳‪ /‬אחהמ״ר‬ ‫כתב רש״י י לא ניתן להם לידע‪ .‬אלא‬
‫דברי רו״מ היו נכונין לו היה צד ■הקושיא‬ ‫בצערא־דגופא כמו לעיל דצערא דגופא‬
‫למאי לתני יגמור‪ /‬ועל זה' היו שפיר‬ ‫הוא דנקברת במחצלת‪ •/‬ולכן ניתן להם‬
‫סובבין תירוצי מרן הכס׳־מ‪ /‬אמנם באמת‬ ‫לידע משא״כ גבי משה דלא ׳יש צערא דגופא‬
‫דלהאי דתני יגמור לא קשה מידי‪ /‬ולא צריך‬ ‫אלא לומר להם שנתן להם הקב״ה את ארץ‬
‫שוס עעם והתנצלות לומר דאורחיהדמילתא‬ ‫ישראל ולאיש כאןצערא דגופא ואם לא‬
‫נקע וכו׳ ■או דעדיף‪ ,‬וכו׳‪ /‬דבודאי כיון‬ ‫תאמר שהמתים ■מספרים זע״זיאין ראיה‬
‫דס״ל לר״י דהוא היתרא לגמור ויכול‬ ‫מכאן אלא ע״כ דהדר ביה ר׳ יונתן כנ״ל‬
‫'לגמור תיכף אחר הרגל ולא צריך להניחה‬ ‫ומהרש״א■ ז״ל תירץ בענין ■אחר עי״ש‪.‬‬
‫ה״כ בודאי יש לו למיתני יגמור ולאפמועינן‬
‫הדין דיכול לגמור‪ /‬רק עיקר הקושיא‬
‫יצ״ו‪.‬‬ ‫הצעיי יצהכז אברהם שלמה‬
‫הוא על הברייתא דחני יניחנה דהא ר״י‬
‫יגמור קאמר‪ /‬וכיון דיכול לגמור תיכך‬ ‫פימן י״ה‬ ‫;‬
‫אחר הרגל א״כ איך קתני יניחנה דמשמע‬
‫דלא יוכל לגמור אחר הרגל אלא ■יניחנה;‬ ‫תשובה מאהבה *(‬
‫או גס אם נפרש צד הקושיא למאי דתני‬ ‫־‬ ‫מאת העורך ‪.‬‬ ‫יי‬ ‫י■‬
‫■ ‪. ,,‬סו‪.‬כב ע;‪ 1‬חוכרת ז׳ שנה ששכר סי׳ ס״ז‬
‫יגמור■ על כרחין הכונה כך דכיון דקתני‬
‫פעה״רן■ירושלים תובכ״א בתחילת ניסן התר״ם‬
‫בברייתא יניחנה דמשמע דדוקא לרגל‬ ‫‪ , :‬לפ״ק צדיק בתמ״ר יפרח‪,‬‬
‫הכא הוא דיכול להניח ולא לגמור תיכך‬ ‫'שלומים‪.‬מרוכיס‪ ,‬הנול והרכיכים‪ ,‬לככוד מע׳ ידיד נפשינו‬
‫אחר הרגל‪/‬איך קתני יגמור דיכול לגמור‬ ‫מע׳ הרב הגדול‪ ,‬מעו‪ 1‬ומגדול‪ ,‬החריף ונקי׳‬
‫אחר הרגל כיון דהתס בברייתא תני‬ ‫ידיד‪,‬עלי‪1.‬ן זך השכל והרעיון‪ ,‬המפורסם לתהלה ולתפארת‪,‬‬
‫יניחנה דימשמע דדוקא להניחה לרגל‪-‬הבא‬ ‫כקש״ת כמהד״ר אכרהס מתתיה צורמאני יל״ו‪ ,‬ראכ״ד‬
‫■ מעדת הספרדים ■בק״רן שקעריסנו יע״א‪.‬‬
‫הוא דיכול ולא לגמור אחר הדגל‪ /‬ובזה‬
‫אחדשד‪,‬״ט באהבח‪ ,‬קבלנו לרצון יקרת תשובתו‬
‫לא יועילו כלל• תירוצי מרן הכס״מ כמובן‬ ‫החביבה לנו מאור‪ ,‬ותשואות חן‬ ‫י‪' .‬‬
‫כי לא עלמה דתני יגמור הננו מבקשיס‬ ‫לסבוד ידידינו הרה״ג נ״י על ני חביבין עליו‬
‫עעס והתנצלות כיון דבאמת ס״ל לר״י‬ ‫דברינו‪ ,‬ובחיבחו היתירה׳ שם לב לעיין בדברינו‪,‬‬
‫רכך הוא הדין דיכול לגמור‪ .‬רק הא על‬
‫דתני יניחנה איך קתני ינ?חנה דמשמע‬ ‫־ *( מאין מקום כ״המאסף״ מרינוי‪-‬המאימריס‬
‫דאינו יכול לגמור‪ /‬וזה היה כונחיע בדברינו‬ ‫נתאחר תשוגחינו עד כה■ ■ ■׳ ■ ־‪'■ ' , -‬‬
‫כה‬ ‫י חו בי תי ^ ג‬

‫לא יניחנה ■עדיין הלשיא במקומה עומדת‬
‫אחר־ דתירוצא ■קמא דיניחנת 'ר״י■■ ■דחי'‬
‫תל^דא והוצרך לשנויי דיניחנת רבנן‬
‫ולהאי אמורא לא מתורץ בורך זה‪ ,‬א'׳כ‬
‫יקשה ביותר 'דרבריו דלא כמא‪ /‬וא״כ‬
‫אסיקושית תנאי' גם להאי מ״ד דס‪-‬ל‬
‫דלרבנן לא מניחה נשאר תלמודיא בקושיא‬
‫ולא משני כלל‪ ,‬זה פלא‪ ,‬לו יהיה כי אפשר‬
‫לנו לתרץ כתירוצי מרן ■הכם״מ‪,‬׳ עכ'׳פ‬
‫לא נפלא מאור בעיני כת״ר כי תלמודא‬
‫גופא מקשת ולא משני ? ואפילו יהיו התירוצי׳‬
‫האלה כל כך פשוכייס מאוד)מה שלדעתי‬
‫הקען לא מתורץ בזה כלל כמו שביארנו(‬
‫עכ״פ אחר דתלמודא בא ‪:‬להקשות תנאי‬
‫נס להאמורא השני כדברי כת״ר‪ ,‬וגס‬
‫דתה התירוץ דיניחנה ר״י אך אם נאמר‬
‫דהוא בדרך דחיה *( לא הו״ל לשנויי■ גס‬
‫להאמורא השני כמו דמשני להאמורא‬
‫הראשון? לכן לדעתי הקכין באמת הוא‬
‫מוכרח מאוד דקישית תלמודא ת;אי לא‬
‫מבץ דהלא הקושיא‪-‬היינו ) ‪. ii‬‬ ‫שם‬
‫הא דקתני ‪-‬יכיחנה וכו׳״ וז״ב מאוד ■ודרק‪.‬‬
‫מעכ״ת גסו״ד וכולו תירוץ‬ ‫ומ״ש‬
‫■ אחד דלא כמ״ש ־ כת״ר■ דהס'‬ ‫‪.‬‬
‫שני חידוצים‪ ,‬י הנה■ גס אנו ידענו כי כל‬
‫דברי מרן־ הכס״מ'■סובבין הכל על קועב‬
‫תירוץ אחד לומר כי ס״ל להר״מ כי‬
‫ברייתא‪■ ,‬דיכיחנה ר״י היא‪ ,‬רק כי לתרץ‬
‫קושיה תלמודא דהא ר״י יגמור קאמרלזה‬
‫בא מרך הכס״מ לתרץ ‪-‬שני תירוצים או‬
‫שני כיעמיס מדוע נקנו ר״י יגמור‪ ,‬ולזה‬
‫כתבנו כי כל שני התירוציס או שני המעמיס‬
‫בלתי מובניסאחר כי 'עיקר הקושיא דהא‬
‫ליי ■יגמור קאמר היינו־ וא״כ איך קחני‬
‫בברייתא יניחנה דמשמע־ דאינו ' יכול‬
‫■ ■ לגמור ודו״ק‪.‬‬
‫ב( ן ז ן ף כתב מע׳ כת״ר נ״י על מ״ש‬
‫^ ' שם דבהנרח צ״ל דמסקנא‬
‫דמילתא וכו׳ וע״ז כתב ואנא דאמרי מחי׳‬
‫מכת״ד לא ■זה הוא דרך הש״ס דמידע‬
‫י‬

‫היה מתחילה להאידך‪ ,‬דלהאידך ידע‬
‫תלמודא דודאי תנאי היא רק הקושיא אולי‬
‫לתבע־ין דמאי קמבע׳־ל )ויש לפרש‬
‫לדידיה ‪.‬שפיר גס תירוצא דתלמודא ■ועת‬
‫לקצר( או’יותר עוב לומר דתלמודא גופא‬
‫מפלפל רק אי מוכרח לומר דהוא תנא'‬
‫כמ״ש שס‪ ,‬ובאמת כעת דקדקתי בדברי‬
‫רש״י בסוגיין כתב וז״ל מאי לאו תנאי‬
‫ואליבא דרבנן ותפשוע בעיא דלעיל‬
‫דפלוגתא דתנאי‪ ,‬ולכאורה מה בעי רש״י‬
‫בזה‪ ,‬אס לא באמת נר׳ דכונתו לשלול‬
‫רלא נפרש‪ ,‬דהקושיא'ג״כ להאידך דאיך‬
‫השיב יד הכל וכו׳ ואת אמרת וכו‪ /‬דפלוגתא‬
‫דתנאי היא דא״כ באמת לא מ תר ז מידי‬
‫יריע וכו‪/‬הנה זה ידענו מאז כי כן דרך‬
‫הש״ס‪ ,‬אמנם כי פה בלתי אפשר■ לפרש‬
‫כן‪ ,‬והנה כת״ר כתב והכא הכי קא ■ק״ל‬
‫לימא בהא מילתא פליגי תנאי אליבא דרבנן‬
‫דתני חדא וכו׳ וקשת‪ .‬דפלוגתא דתנאי‬
‫מה להס לאיפלוגי אמוראי■ ודחי לא וכו׳‬
‫ער ‪ ,‬סו״ד כת״ר‪ ,‬ובאמת נפלאו מאור‬
‫בעינינו יקרת דבדו ולא נדע בכל יקרת‬
‫דבריו במה תירץ כת״ר קושייתינו העצומה‪,‬‬
‫דתלמידא פריך על ישני האמוראים דהא‬
‫פליגי תנאי בהא מילתא‪ ,‬וכאשר בא תלמודא‪,‬‬
‫לתרץ הנה לתאי אמורא דסבר דלרבנן‬
‫יניחנה שפיר משני דלא יניחנה היא ר״י‪,‬‬
‫אמנם לתאי אמורא ' השני דסבר דלרבנן‬

‫*( כעת >פל ברעיונינו לדקדק דע״כ לאו בדרך דחיה א'תמר‪.,‬מ־נק'‪ v‬הלמודא לבין‬
‫הקישיא בלשון ותסברא‪ ,‬דוה מורה על קושיא גדולה‪ ,‬וכאומר דא'ן שום סברא ואפברזת ליתר‬
‫דברייתא דיניחגה ר״י היא‪ ,‬וא״כ ע״כ דהתירון דאלא יניחנה רבנן )גדי ■שלא לאוקמא כתנאי(‬
‫‪’ .‬‬ ‫לאו בדרך דחיה ‪:‬הוא אלא בדרך ■מוכרח מאוד להלד דלא נוקיס לה כתנאי ודו״ק‪. .‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫ואדרבא בשינויא דתלמודא מגדיל הקושיא בה ע״ה לעולס וגומר לשתותה אחר הרגל‬
‫ביותר להאי אידך‪ ■,‬לזה כתב רש״י ותפשוש כאילו היא טהורה ויעשה בה כל מה‬
‫וכו׳ לומר דפרכת תלמודא לימא כתנא' שיעשה אדס בדבר טהור‪ ,‬הנה לא הזטר‬
‫לאו להאי אידך הוא רק תלמודא הוא אך ברמז קל טעמא דהתירו סופן רק‬
‫דמפלפל להבין אס הוא מוכרח לומר פשט נותן■ הטעס בדברי ל׳י דס״ל דכיון‬
‫דתנאי היא ולפשוכי בעיא דלעיל דפלוגתא דנתת טומאת ע״ה )בסתם כל טומאת‬
‫דתנאי היא)או אפשר דהקושיא להבעיין( מגעו( טהורה ברגל הרי היא וכי׳ ובפרט‬
‫אבל להאי אידך ודאי תנאי היא ודו״ק‪ .‬סיך דברי הר‪:‬״מ דכ׳ וז״ל וחכ״א כי כל‬
‫ג( ?^וד כתב כת״ר מע׳ כבוד ידידינו מה שעשו בזה אינו אלא ברגל לבד‪,‬‬
‫לי על קושייתינו על הר״מ )ותיבת בזה בסתמות מורה על כל טומאת‬ ‫י ^‬
‫בפי׳ המשניות וז״ל ומחילה מכבודו גס מגעו בכל הדבריס של ע״ה ברגל‪ (,‬נראין‬
‫בזה אגב ריהכיא לא דק בלשון הגמרא כאילו ר״י ס״ל דמה דעשו רבנן א־נו‬
‫דקאמר מהו דתימא וכו׳ ואפילו דלא ברגל צבד‪ ,‬ובאמת המסתכל היטיב בלשון‬
‫התחיל נמי קמ״ל רחבא דמשוסהתחלתן הל׳מ נראה באמת כי הטעם אשר נותן‬
‫הוא הרי מבואר דאחר דהתחיל מיהא בעד ר״י הוא ממש ההוה אמינא דתלמודא‬
‫שוייוהו רבנן בכיהרה והכל משוס תחילתן בביצה ולכן דברי הר״מ עדיין תמוהין‬
‫בעינינו מאוד^‬ ‫עכ״ד‪ .‬הנה מה שכתב כת״ר ״הרי מבואר‬
‫דאחר דהתחיל מיהא שויוהו רבנן כעהרה״ ד( ן ז ו ף כתב מעכ״ת על מה שכתבנו‬
‫בביאור טעס הירושלמי דקאמר‬ ‫׳‬ ‫לדעתינו לא נר׳ כן ואדרבא פשע הגמרא‬
‫נר׳ להיפך ואין מן הצורך להאריך‪ ,‬ואמנם מה פליגין בחבית של יין אבל של שמן כל‬
‫גס לדברי כת״ר הכל הוא עעמא משוס עמיא מודה דהיינו משוס דביין שפיר איכא‬
‫התירו סופן משוס תחילתן וא״כ לא ידעתי למיחש למימנע דלא יפתח משוס דביין‬
‫באמת איך נתיישבו לו כלל דברי הר״מ‪ ,‬איכא שמחה משא״כ בשמן‪' ,‬וע״ז כתב כת״ר‬
‫דאחר ‪.‬דהר״מ האריך לבאר עעס ר׳ ותברתו בצידו מלשון‪ .‬המשנה דקאי בה‬
‫יהודה א״כ א'ך תלי תניא בדלא תניא‪ ,‬והמתחיל בעיסתו וכו׳ ולמטוניה דמר‬
‫ועיקר הטעם משוס דהתירו סופן‪ ,‬השמיטו קשיא;עיסתו דאין משמח ביין וכו׳ ואני‬
‫הרמב״ס כלל ועיקר ולא עשה עליו אך תמה האם אמרתי בשמן דבאמת אין‬
‫רמז קל ובפרט דהר״מ מדבר הדברים במניעתו כ"כ מניעת שמחת הרגל ישאלני‬
‫בסתמות בסתם טומאת עס הארן ברגל)ולא מלחס ? הן אמת דפת חינו כ״כ כיין‬
‫עשה אך רמז■למצער דכונתו רק לטומאה כמאמרם אין שמחה אלא בבשר ויין‪ ,‬אבל‬
‫זו דפותח חביתי דהכא לבד הוא דאיכא עכ״פ ודאי כיון דלחס עיקר סעודה ודאי‬
‫התירו סופן( דהרי התחיל לבאר וז״ל יש במניעתו ג״כ מניעת שמחת הרגל הרבה‬
‫כבר ביארתי לך כי כל‪ .‬ישראל חביריס כיק דהוא עיקר סעודה והוא נחון להאדס‬
‫ברגל ונתנו ע״ה כת״ח ברגל)פשוט דזה מוקדם לכל דבר ודאי ש במניעתו מניעת‬
‫על כל מגע עס הארץ( וכשנתערב היד שמחת הרגל ומש״ה ^דאי גס בלחם התירו‬
‫בחבית ועיסה ברגל ר״י אומר כיון שנתת סופן משוס תחילתן‪ .‬ויעיין מר בדברי‬
‫טומאת עס הארץ טהורה ־ברגל )פשיטות הרא״ש שהביא מרן הב״י באו״ח סי׳ תפיייח‬
‫לשונו ודאי על כל טומאת מגע של עם וז״ל ונר׳ לל׳י דחייב אדס לאכול פת‬
‫הארן ברגל( הרי הוא כאילו לא נגע ביו״ט מעוס שמחה משום חלקיהו חציו‬
‫כו‬ ‫המאסף שגה ששית‬

‫סימן י׳ט‬ ‫לאכילה ועיקר אכילה היא לחס ענ״ל‬

‫פה עה״י! ׳רושת״ו אלול החד׳ס‪.‬‬ ‫ובזה■׳‪ .‬לק״מ קיכית מעכ״ת על דבריו‪.‬‬
‫לכבוד הרב ‪ . . . .‬כמהר״ר כן ציון‬ ‫ה( ן ז ו ד כחב־מעכ״ת ה״ל גם מתניתץ‬
‫'מסלקין‪ .‬את אברהם קואינקה יצ״ו עורך ״המאסף״ שלום‪" .‬י‬ ‫רביצה די״א‬ ‫^‬
‫התריסץ ביו׳^י כדי להגיח שם תבלין אחדשה״ט כאה״ר‪ ,‬אבקשו להדפיס ב״המאסף״‬
‫היקר החביב לנו מאוד את אשר חגגי‬ ‫למכור הויא תיובתיה דאינו דומה ליין ■‬
‫עכ״ל‪ ,‬ותמהתי מאוד על כת״ר א'ך לא ה׳ לפלפל בסוגיא■ דכתובות דף ק״ב‪ ,‬אשר‬
‫אפם קצה מהדברים האלה‪ ,‬אמרתי בקהל עם‬
‫בעת אשר הטפתי מלי דררש־ה ביום שב״ק עשרים‬
‫דקדק בדברינו שם דכבר הרגשנו בזה‬
‫וכתבנו לתרץ וזה לשונינו שם ואןן )תיבת לחו׳ אייר לעילוי נשמת של מרת דודתי‬
‫ואף נשמעה בעעות מדברינו שם( דהלא הרבנית מ׳ רחל אלמנת הרב המזבה את הרבים‬
‫גבי תבלין)וע״כ כוונתינו לההיא דביצה במהר׳יר אפרים נבון זצ״ל‪ ,‬בת לעט״ר ברן זקני‬
‫דמסלקין את התריסין( ג״כ חשו־ לממנע הרה״ג המפורסם כמהר״ר אשר אברהם הלוי‬
‫זע״ל יה׳י׳ר שתהא נשמתה צרורה בצרור החיים‬
‫משמחת הרגל זה לא קשה כלל דר^לא על‬
‫אמן‪.‬‬
‫כרחך‪ ,‬צריך אתה לחלק לרבנן דהתירו התם‬
‫ויואל נא בטובו להדפיס המאמר הזה‬
‫ואסרו הכא אלא דיש לחלק בין ‘ הכא ךפה שעת אחת קורם ‪. . . .‬‬
‫להתס‪ /‬עי' בעורי אבן שם ׳דעמד בזה‬
‫וע״ש מ״ש לתרץ )דהכא גבי פותח את ^‪ (1‬כ ת ו ב ו ת דף ק״ב ע״ב גופא אמר‬
‫ר״ג וכו' אמ״ל רבינא‬ ‫חביתו להכי לא ס״ל לרבנן דהתירו סופן‬
‫משוס תחילתן כיון דאפשר דיגמור וימכור לר״א דברים הללו ניתנו ליכתב‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫ברגל את הכל‪ ,‬מספיקא שמא ישאר לו ניתנו ליכתב‪ ,‬אמ״ל לא ניתנו ליכתג‪ ,‬ת״ש‬
‫קצת אחר הרגל לא מימנע ומ״מ ר״י הפקחין וכו׳ •מאי כותבין אומריס‪ ,‬ת״ש‬
‫חייש לה וס״ל דגם הנא התירו סופן אין כותבין שמרי אירוסין וכו׳ מאי לאו‬
‫משוס תחילתן עכ״ל המורי אבן שם( אלא שמרי פסיקתא‪ ,‬לא שמרי אירוסין‪.‬ממש‬
‫דר״יאפי״ה חייש־ וא״כ י״ל דאפי״ה לא וכר״פ ור״ש‪ ,‬ת״ש מתו בנותיהן וכו׳ והיא‬
‫חייש ר״י רק ביין דהוי עיקר שמחה ניזונת מנ״מ ‪ ,‬בשקנו מידו‪ ,‬א״ה בנות‬
‫אבל בשמן מודה עד כאן דברינו שם נמי‪ ,‬איהי דהיה בשעת קנין מהני לה קנין‬
‫בנות דלא הוו בשעת קנין לא מהני להו‬ ‫וא״כ כבר הרגשנו מזה וכתבנו לתרץ‪.‬‬
‫את זה ראיתי להשיבו בקצרה תשובה קנין מי לא עסקינן דהוו בשעת קנין‪,‬‬
‫מאהבה ליישב דברינו‪ .‬׳ונקוה כי כבוד ידידינו וה״ר כגון דגרשה ואהדרה ע״כ‪ .‬הגה‬
‫בפי׳ ניתנו ליכתב או לא ניתנו ליכתב דקאמר‬
‫מעכ״ת נ״י יפקדינו כהעס בספס• ביקרת‬
‫רבינא רבו הפי' ויש הרבה שימות להראשוני׳‬
‫הערותיו החביבות לנו מאוד‪ ,‬ינסייס בברכת‬
‫החג הבעל״ש כי את חג המצות‪ ,‬יחוג בדיצות‪ .‬בזה‪ ,‬השיטה הראשונה שימת רש״י ודל‬
‫ניתנו ליכתב נתנו חכמים כתיבה לדבר‬
‫ברוב עוז חדוה וששון‪ ,‬כאות נפשו העדינה‪,‬‬
‫׳אם באו להחתים עדים בדברים הללו‬
‫וכאות נפש ידידו דו״ש באהבת רבה‪ ,‬מוקירו‬
‫שהם בלא קנין או לא ניתנו ליכתב דלא‬ ‫ומכבדו כרום ערכו‪.‬‬
‫למרוף ממשעבדי 'וכיון דליכא קנין לא‬
‫משעבדי נכסי ע״כ‪ ,‬וראיתי פי' שונים‬ ‫העורך‬
‫בהבנת כונתו‪ ,‬הלימב״א בחי׳)הבי״ד בשי'‬ ‫בן ציה אברהם קואינקה‪.‬‬
‫רב״א( פי׳ דכונתו אס יש עיקר לכתיבתן‬
 ‫המאסן? שנה ששית‬
‫דאפשר דלא יניחא‪ .‬להו לעשותו■ ממלוה‬
‫ע"פ מלוה בשער‪ ,‬ומאי דפריך הש״ס‬
‫מההיא■ דהפקחין הגי ‪.‬הוא למאי־ דפשיע‬
‫ר״א לא ניתנו ליכתב והיינו‪ ,‬משוס דפר‬
‫שלא נכתבו כמלוה ע״פ ומשנכתבו כמלוה‬
‫בשערא״כ הפקחין‪ ,‬למת כותבין והלא‬
‫אינם אלא עפשיס שעושים ממלוה ע״פ‬
‫מלות בשער ופריך מאי כותבין אומרים‬
‫וכן דעת הדאב״דז״ל בשפר תומת‪,‬ישרים‬
‫דהצד ניתנו ליכתב הוא משוס דעד שלא נכתבו‬
‫נמי כמלות בשער והלכך יכולים לכתוב‬
‫בלא דעת שניהם והצד דלא ניתנו ליכתב‬
‫הוא משוס דעד שלא נכתבו כמלות ע׳׳פ‬
‫ומשנכתבו כמלוה י בשער וכיון שכן לא‬
‫ניתנו ליכתב בלא דעת שניהם שכן כתב‬
‫שם דמאי דהשיב ר״א ‪-‬דברים■ ■הללי לא‬
‫ניתנו ליכתב היינו שאין העדים' כותבי!‬
‫שער ^‪1‬לא מדעת שניהם לפי שכל זמן‪.‬שלא‬
‫נכתבו אין נגבין אלא מב״ח ומשנכהבו‬
‫גובין־ מן המשועבדין ואיכא תוספת חיוב‬
‫בכתיבה הלכך אין יכולים לכתוב שלא‬
‫מדעת שניהם ע״ש‪ ,‬ואף כי 'הצד דניתנז‬
‫ליכתב לא פי׳ שם ‪.‬הראב׳׳ד בפי‪ /‬מ״מ‬
‫׳ממ״ש שם בדבריו בפי׳ הקו׳ ‪.‬מההיא‬
‫דהפקחין אלא ש״מ■ דעד שלא נכתבו‬
‫כמלוה בשער מזה הושחה דס״ל לפרש‬
‫הצד דניתנו ליכתב שלא מדעת שניהם היא‬
‫משוס דעד שלא■ נכתבו נמי כמלוה‬
‫בשער וכן דייק השע״ה בה״א ע״ש‪ ,‬ודעת‬
‫הרז״ה מדברי הרשב״א בחי׳ ‪,‬לקי׳ נלע׳׳ד‬
‫‪■:‬דהבין דדברי הרז״ה אינו שוה עם דברי‬
‫הראב״ד בספר תו״י אלא ■להרז״ה הא‬
‫'דניתנו‪ .‬ליכתב לעדים מעצמן בלא דעת‬
‫שניהם הוא לפל שאף אס כתבן כמלוה ע׳׳פ‬
‫וא׳׳כ‪,‬למה צריך לעת שניהם‪ :‬או לא רתנו‬
‫ליכתב בלא דעת שניהםי לפי שאס כתבן‬
‫כמלוה בשער והוא ממש כפי׳ הרתב״ד‬
‫שהביא הריעב״א בתי׳ שכתב‪:‬וז״ל דלהרז״ה‬
‫ה״פ ניתנו ליכתב לעדים מעצמן בלא‬
‫'נשנכתבו לכירוף ממשעבדי או אין עיקר‬
‫לכתיבתן דאפי׳ שנכתבו אינו עורף ממשעבדי‬
‫ע״ש וכן דעת הרמב״ס במלחמותיו בדעת‬
‫רש״י ז״ל והוא ממש כפי׳ הר״ן והרשב״א‬
‫בדעת הרי״ף יכן דעת ה״ה לדעה הרמב״ס‬
‫‪.‬בפ״ו ער^ זו״מ; אבל הרא״ש ז״ל בפסקיו‬
‫כתב דכוכת רש״י הוא דכיון דאי; עיקר‬
‫לכתיבת; לערוף ממשעבדי אפי׳ אס רצו‬
‫•שניהס לכתוב אין יכולים לכתוב וכן דעת‬
‫הבעהע׳׳ו בא״ה סי׳ נ״א והגד״ת בשער‬
‫ס״א‪ .‬הקשת חבילות קושיות לפי' הריעב״א‬
‫'בכינת רש״י וכתב בסו״ד דהעיקר בכונת‬
‫רש״י כמ״ש רבינו בעהע״ו ולי נראה כמי‬
‫דשיעת רש״י כפי׳ הבעכע׳׳ו והרא״ש ז״ל‬
‫דהא רש״י דל גורס הא מדעת שניהס‬
‫כותבין בההוא ת׳׳ש דמייתיק ממתני׳ דאין‬
‫כותביןשערי■ אירוסין כמ״ש בשי‪/‬רב״א‬
‫■ ולפי■ האי ■גירסא אין לפרש כפי׳ הריעב״א‬‫י‬
‫כמבואר‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫השנית שיעת רבותינו‬ ‫נ( השיטה‬
‫בעלי התוס׳ בד״ה ניתנו‬ ‫‪.‬‬
‫ליכתב דפי' דברים הללו כי קנו’־מידו דמי‬
‫והלכך אי בעו סתדי לכתוב יכולים לכתוב‬
‫‪ ,‬שלא מדעת שניהם בקנין דלא ■צריך המלכא‬
‫או לא ניתנו ליכתב פי' אי בעו סהדי‬
‫לכתוב אין יכולים לכתוב שלא מדעת‬
‫■שניהם דדבריס הללו אינם ‪:‬קנץ‪.‬ע״כ‪.‬‬
‫ונראה דהי׳׳ע דכי אמרי׳ דברים הללו‬
‫‪.‬כי קנוי מידו דמי יכולים לכתוב שלא מרעת‬
‫שניהם כיון דליכא תוספת חיוב בכתיבת‬
‫‪ .‬דעד שלא נכתבו נמי כמלוה בשער כמ״ש‬
‫■מרן בשה״עי בחו״מ סי׳ ל״ע‪.,‬דאס יש עדים‬
‫שקנו מידו אפי׳ לא נכתב גובה; ממשעבדי‬
‫׳ וכיון דעד שלא נכתבו נמי עורף ממשעבדי‬
‫יכולים לכתוב בלא דעת שניהם‪ ,‬אבל■אס‬
‫דברים הללו אינם כקנין ונמצא דיש הוספת‬
‫חיוב בכתיבת דעד שלא נכתבו כמלוה‬
‫ע״פ ומשנכתבו כמלות בשער ועורף‬
‫ממשעבדי לא ניתנו ליכתב בלא דעת שניהם‬
‫כז‬ ‫חוברת ב‬
‫בלא לוקח עכ״ל‪ ,‬ולכאורה דבריו תמוהין■‬
‫הלוא בשטר •פסיקתא שניהס מתחייבין‬
‫שזה נותן לבנו וזה לבתו וכמאמר ר״ג‬
‫כמה אתה נותן לבנך כו״כ 'וכמה‪ ,‬אתה‬
‫נותן לבתך כו״כ וא׳׳כ אף אי איירי בכתיבה‬
‫שפיר בעי׳ דעת שניהם ולא ק׳ כלל מרישא•‬
‫לכן נראה דכונתו דעכ״פ יש במציאות‬
‫שאבי הבת לחור יתחייב והשני לא יתחייב‬
‫או להפך וא״כ לא הו״ל למי׳ כהאי לישנא‬
‫אלא מדעת שניתם דמהאי ' לישנא כנשמע‬
‫דלעולס'בעי' דעת שניהם והכי הו׳׳ל‬
‫למי׳ אין כותבין וכו' אלא מדעת המחייב‬
‫וממילא היינו יודעים ראם שניהם מתחייבים‬
‫בעי׳ דעת שניהס ועוד דמהא לישנא‬
‫דקתני מדעת שניהם משמע דאפי' אס יבוא‬
‫אחד מהם ויאמר שיכתבו לו חיובו‪.‬לחוד‬
‫לא כרצבינן דאל״כ הו״ל למי׳ מדעת‬
‫המתחייב וק׳ מרישא אלא ע״כ צ״ל דהאי‬
‫מדעת שניהם ‪ .‬היינו בגמר הפסיקה ‪ ,‬אבל‬
‫על ‪ ,‬הכתיבה לא בעי׳ דעת שניהם‪ ,‬ואס•‬
‫כניס אנו בזת מצאנו מקום לישב מה‬
‫שהק׳ הגד״ת על דברי התום׳ וז״ל ותימיד‬
‫אדדייקי מרישא דכותבין שכיר ללוה אעפ״י‬
‫שאין מלוה עמו דהיינו שאין המלוה יודע‬
‫מן ההלואה כלום לדייקו מסיפא דקתני‬
‫; אין כותבין למלוה אלא א״כ לוה דהתס‬
‫ע״כ האי לוה עמו היינו שידע מהכיציבה‬
‫ומאי מותיב נימא דהאי מדעת שניהם הוי‬
‫ממש כההיא דאין הלוה עמו ומאי אולמיה‬
‫לדמוי׳ לרישא כדי להקשות א״ד ע״ש‬
‫׳‬ ‫דהניחה בצ״ע‪.‬‬
‫א כ ן כפי מה שכתבתי את״ש■ דמשמע‬
‫׳ ליה טפי לדמויי לרישא ולומר דהאי‬
‫מדעת שניהם בגמר הפסיקה איירי ולא‬
‫בכיזיבה דאי מידיעת שניהם בכתיבה איירי‬
‫ק' למ״ל דעת שניהם בידיעת המתחייב‬
‫לחוד■ סגי כדתנן ברישא ולא הו״ל למתט'‬
‫למי׳ אלא מדעת המתחייב כנ״ל ועין‪■ .‬‬
‫י( ו מ ר ו י ח י ם אנו בזה לישב קושית‬
‫רעת שטהס או לא כלומי יש לו דן שנור‬
‫או לא ואהדר ליה לא ניתכו ל*כיזב בלא‬
‫דעת שכיהס לפי שאס ניצבן נמלות בשטר‬
‫וגובין ממשעבדי ע״נ‪ ,‬וממ״ש דמאי דאהדר‬
‫ר״א לא ניתנו ליכתב בלא דעת שניתס‬
‫לפי שאס כתבן כמלות בשטר מכלל דהצד‬
‫דנילזנולינתב בלא דעת שניהס הוא לפי‬
‫שאס כתבן כמלוה ע״פ דאי לאו הכי הו״ל‬
‫למי׳ דמאי דאהדר ליה ר״א לא ניתנו‬
‫ליכתב בלא דעת שניהס לפי ‪ ,‬שאס לא‬
‫כתבן כמלוה ע״פ או הו״יל למי׳ לא ניתנו‬
‫ליכתב בלא דעת ‪ .‬שניהס לפי שאס כתבן‬
‫דוקא כמלות בשטר )ועין;גד״ת ‪.‬ושע׳׳ה(‬
‫האמנס ‪.‬למאי דפשיט ר״א לא ניתנו ליכתב‬
‫וקי״ל הכי לרוב ■הפוסקים אין נ״מ בין‬
‫הפי׳ הללו ולכלס מאי דלא ניתנו ליכתב‬
‫שלא מדעת שניהס הוא לפי שכל זמן‬
‫שלא נכתבו אינו טורף ומשנכתבו טורף‪.‬‬
‫א י י ב ר א כי אף כי הראב״ד‪-‬בס׳‬
‫הומת ישדס שויס בפי׳‬
‫עס התוס׳ אף לצד דניתנו ליכר*ב עכ״ז‬
‫יש חי׳ ביניהס בההוא ת״ש דמייתינן‬
‫ממתני׳ דאין כותבין שטרי אירוסין וכו׳‬
‫דלהראב״ד הויסייעתא לר״א דש״מ דאיכא‬
‫תוספת חיוב בכתיבה ואין טתבין אלא'‬
‫מדעת שניהם‪ ,‬׳ולדעת התוס׳ הוי תיובתא‬
‫יכתבו דהיינו תיובתא דמשמע ליה‬
‫להתלמוד דהאי מדעת שניהס דקתני‬
‫מתני' היינו ששניהס נתרצו 'בדבר לידעו‬
‫בגמר הפסיקה אפי׳ לא ידעו מהכתיבה‬
‫דומיא דהך דלעיל מיניה כותבין שטר‬
‫ללוה אפי׳ שאין מלוה עמו דהיינו שאין‬
‫המלוה יודע מן ההלואה כלום ע״ש‪ ,‬וראיתי‬
‫להגאון בעל התפלאה בחי׳ לכתו' שכתב‬
‫וז״ל נראה דנפקא ליה דע״כ האי מדעת‬
‫שניהס קאי על הפסיקה שנתרצו זה לזה‬
‫אבל על הכתיבה לא שייך מדעת שניהס‬
‫דודאי כותבין להמתחיב עצמו כדקאמר‬
‫ברישא דכותבין ללוה בלא מלוה ולמוכר‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫ממשעבדי ע״ש‪ ,‬והריעב״א הביא משם ר״ת‬
‫דמפרש דספיקו של רבינא הוא לענין‬
‫משעבדי אס צריך כתיבה או ‪-‬לא ואהדר‬
‫ליה ד״א דאפי'^ ממשעבדי לא צריך כתיבה‬
‫ע״ש והתוס׳ בד״ה רבא ודבינא הקשו‬
‫תימא דלרבינא דאמרי מקודשת מבעי ליה‬
‫לאוקמי בשערי פסיקתא וא״כ מאי קמבעייא‬
‫ליה תפשוע ליה מהך ע״ש‪ ,‬ובמקובצת‬
‫פי' דכונת קושיתם אינו אלא לפי׳ ר״ת‬
‫יר״ח דלפי׳ לא ק' ע״ש ועין פנ״י וכתב‬
‫המקובצת לישב ‪.‬דלפי' ר״ת ור״ח נמי לא‬
‫ק׳ משוס דלרבינא נמי מתוקמא שפיר‬
‫בשערי אירוסין ממש דאע״ג דאיהו סבר‬
‫מקודשת היינו בדיעבד וכדקאמרי כתבו‬
‫לשמה‪ ,‬אבל לכתחילה מודה רבינא דאין‬
‫כותבין אלא מדעת שניהם והלכך שפיר‬
‫מצי׳ לאוקמי בשערי א־רוסין ממש אפי׳‬
‫לרבינא ולהט קמבעייא ליה עכ״ל ע״ש‪,‬‬
‫וקל״ע לפי״ז מאי פריך בש״ס בקי׳‬
‫לרבינא ממתע׳ דאין כותבין שערי אירושין‬
‫אלא מדעת שניהם מאי לאי שערי אירוסין‬
‫ממש ופריק לא בשערי פסיקתא מאי‬
‫קושיא תא אך אי מיירי מתני׳ בשערי‬
‫אירוסין ממש לא ק׳ טון דרבינא בדיעבד‬
‫קאמר ומתני׳ איירי לכתחילה וכן ק׳ מסוגיא‬
‫דשמעתין דקאמר לא בשערי אירוסין ממש‬
‫וכר״פ ור״ש הא ככ״ע אתיא אפי׳ כרבא‬
‫ורבינא דמתני׳ לכתחילה קאמר והס אמרו‬
‫בדיעבד וצלע״ג;‬
‫הרביעית שיעת הראב״ד‬ ‫השיטה‬
‫בפ״ו מהלכות ‪ .‬זו״מ‬
‫דמפרש ניתנו ליכתב •צריכין כתיבה לגבות‬
‫ממשעבדי או לא ניתנו ליכתב דבלא‬
‫כתיבה גבי ממשעבדי'‪ ,‬השיעה זו קרובה‬
‫לשיעת ר״ח ורי׳ת אלא דיש חי׳ ביניהם‬
‫דלשיכית ר״ח ור״ת לענין בל׳ח נמי מספקא‬
‫ליה אם צריכה כתיבה או לא ולהראב״ד‬
‫פשיעא ליה דלענין בנ״ח גובה בלא‬
‫כתיבה ורק מספקא ליה לעני! משעבדי‬
‫‪.‬הגת״מ בדן! צ״ד שתמה על דבד התוה'‬
‫דלפי דבריו היט מוקי לה המתרץ בשערי■‬
‫אירוסין ממש וכד"פ דהתם לר״פ בעי׳‬
‫שיכתב השער ממש מדעתייהו ובשליחותייהו‬
‫רהט גמר לה בפ״ק דקי׳ מת יציאה בעי׳‬
‫ד״מ ‪ t|6‬הויה בעי׳ ד״מ וביציאה לא‬
‫‪.‬סגי שיכתוב ■אס לא 'בשליחות הבעל‬
‫מדעתו‪ ,‬וכיון שכן הדק״ל טון דהמתרץ‬
‫^הזה משמע ליה דפי׳ מדעת שניהס היינו‬
‫'בידיעת שניהם בכתיבה אמאי הוצרך‬
‫לאוקמי בשערי אירוסין ממש בשערי‬
‫פסיקתא מתוקמא שפיר ככ״ע את״ד יע״ש‬
‫שהניחו בצ״ע‪.‬‬ ‫‪v‬‬
‫;ן ל ^י מ״ש הנת נכון דבשלמאט מוקמי׳‬
‫לה בשערי פסיקתא ק״ל שפיר‬
‫־דע״כ מדעת שניהם דקתני מתני' היינו‬
‫■בידיעת שניהס ששניהם נתרצו בדבר‬
‫דידעו בגמר הפסיקה אך ט לא ידעו‬
‫מהכתיבה דידיעת שניהם בכתיבה ל״ש‬
‫דקשה מרישא דמתני׳ דכותבין שער ללוה‬
‫בלא מלוה דבידיעת המתחייב לחוד סגי‬
‫ולא הו״ל למפני' למתני מדעת שניהם‬
‫אלא מדעת המתחייב כנ״ל אמנם כי■‬
‫מוקמי' ליה ‪ ,‬בשערי אירוסין ממש שייך‬
‫שפיר דעת שניהם בכתיבה דדעת האשה‬
‫בעי מהיקשא דויצאה והיפה מה יציאה ־‬
‫בעי ד"מ דהיינו הבעל אך הויה בעי׳ ד"מ‬
‫דהיינו האשה ודעת הבעל בעי' משוס‬
‫דכתיב ט יקח ודרשינן ולא שתקת את‬
‫ואו(‬ ‫^עצמו ומש״ה בעי׳ דעתו דאי לא הו״ל‬
‫כמקחת ועין רשב״א ועין‪.‬‬ ‫י‬
‫השלשית שיפת ר״ח ור״ת‬ ‫‪:‬ה(‪-‬השיטה‬
‫הביאוה התוס' בד״ה‬
‫■הב״ע דמפרשיס ניתנו ליכתב צריכים‬
‫;כתיבה לגבות או לא ניתנו ליכתב דבלא‬
‫כתיבה תקנו לה קנין ואהדר ר״א לא ניתנו‬
‫ליכחב דבלא כתיבה תקנו לה קנין ומבואר‬
‫מדברי התוס' דמאי דאהדר ר״א‪.‬לא ניתן‬
‫^יכתב ובלא כתי' גבי היינו מב״חיולא‬
 ‫בח‬ ‫חוברת ב‬
‫אברהם יאעלסאהן הי״ו בצ״ע על פילפול‬
‫הש״ס חולין ז׳ אס בית שאן חו״ל הוא‬
‫הלא בפי׳ אמר כן ל׳מ בעצמו כתובות‬
‫קי״ב אמר״מ אני ■ראיתי בבקעת בית‬
‫שאן דבית סאה עושה ע ׳ כורים וכ׳ רש״י‬
‫שם דחו״ל היא ע״כ )וכ״כ בתו״מ חו׳‬
‫ד' ל ה אות ב׳( ולפענ״ד יש לישב דהא‬
‫ר’׳מ בעצמו לא אמר שם בפי׳ שזה חו׳׳ל‪,‬‬
‫ויכול להיות שר״מ רק סיפר מה שראה‬
‫אבלאין ראי' מזה‪ .‬שחו״ל היא דהא ההוכחה‬
‫מזה’ על א״י לאו ל מ קאמר לה אלא■‬
‫דהברייתא שם מוכיח מזה על א״י ויכול‬
‫להיות שהברייתא נמי סמכה על מה‬
‫שהעידו לפני רבי דאכל ר"מ עלה של‪..‬‬
‫ירק בבית שאן בלא מעשר ומזה תוכיחו‬
‫דבית שאן חו״ל היא והביאו ראי׳ מזה■‬
‫דבא״י עי־שת בית סאה חמשת ריבוא‬
‫טרין אבל אי לאו עדות הנז' לא היו‬
‫יודעים כלל דבית שאן חו״ל היא ולא היו‬
‫מביאים כלל ראי׳ מזה לא״י‪ ,‬ולפ״ז א״ש‬
‫פילפול הגמ׳ בחולין שם דדילמא אכל‬
‫באופן דאפי׳ בא״י נמי לא בעי עשורי‬
‫ולעולם בית שאן א״י היא וא״כ גם על‬
‫ברייתא דכתובות תיקשי מנ״ל דחו״ל היא‬
‫עד דמסקי׳ דבאמת חו״ל‪ :‬היא וממילא‬
‫א״ש גס הא דכתובות כנלפענ״ד‪) ,‬ועי'‬
‫שם ברש״י חולין שכ׳ קס״ד קסבל ר״מ‬
‫לאו מא״י היא וכו׳ ולפענ״ד זה צ״ע מ״ש‬
‫קס״ד דהא המסקנא באמת היא כן‪.‬ואפשר‬
‫משוס דבמסקנא אמרי׳ דבאמת מא״י היא‬
‫בקדושה ראשונה רק משוס דם בר קדושה‬
‫ראשונה לא קדשה לע״ל ולכך כ׳ קס״ד(‬
‫ועוד נלפענ״ד די״ל דבית שאן לחוד‬
‫■ובקעת בית שאן לחוד וכן מסתבר דהא‬
‫כיון דבתולין מסקינן דבאמת בית שאז‬
‫א״י היא רק משוס דלא קידשת לע״ל‬
‫וכנ״ל א״כ ■היאך הביא ראי׳ דשאר ארצות‪,‬‬
‫עושים ג״כ לבית סאה ע׳ כורים והרי‬
‫‪ ,‬יכול להיות דרק בית שאן על שהי'מתחלה‬
‫ואהדר ליה ר״א דלערן משער־י נמי‬
‫בלא כתיבה נב‪ /‬ונראה דהי״נו דלא ניחא‬
‫ליה להראב״ד ז״ל לפרש כפי׳ ל ת ול׳ח‬
‫דלענין בלח נמי מספקא ליה ■לא״כ‬
‫לפי״ז ' היה צ״ל דמאי דאמרי׳ הן הן‬
‫הדברים הנקדן באמירה לאו הקא אלא‬
‫לאפוקי דלא בעי׳ קנין וזה לא ניחא•‬
‫ומשלה קאמר דלרבינא לא קמבעיאליה‬
‫לענין בנ״ח דלענין בלח פשיפא ליה‬
‫דבלא כתיבה גבי דהן הן הדברים הנקנין‬
‫באמירה אמר ר״ג וספיקו של‪.‬רבינא הוא‬
‫אי אמרי׳ הן הן הדברים הנקנין באמירה‬
‫‪.‬לענין משעבדי נמי או לא ואהדר ליה‬
‫ר״א דלענין משעבדי נמי‪ .‬אמרי' הן הן‬
‫הדברים הנקנין באמירה וק״ל‪.‬‬
‫ו ר ב י ג ^ הגדול הרמב״ס ז״ל בפי״א‬
‫מה״מ הע״ז פסק חייב ‪.‬עצמו‬
‫בדבר שא״ק כגון שאמר הריני חייב לזון‬
‫אותך או לכסות אותך ה' שנים אעפ״י‬
‫שקנו מידו לא נשתעבד וכן הורו רבותי‬
‫ומפני מה הפוסק לזון את בתו וכו' מפני‬
‫שפשק עמה בשעת נישואין ע״כ והראב״ד‬
‫השיג עליו ע׳׳ש ול ה כתב דהשגת הראב׳׳ד‬
‫אינה השגה וכתב בםו״ד דלדין רבינו‬
‫ורבותיו אינו יודע להם ראית והכ״מ כתב‬
‫דמצאראיה לדברי רבינו מסוגיא הנ״ל‬
‫דבעי לאשכוחי בנות בשעת קנין ולד כגון‬
‫דגרשה ואהדרה וכו׳ ואם איתה דקנין מהני‬
‫בדבר שא״ק למ״ל לאוקמי בגרשה לוקמה‬
‫בילדה והתנה עמה לזונת וקנו מידו אלא‬
‫ודאי דקנין לא מהד בדשא״ק א״דע״ש‪.‬‬
‫^‬ ‫המיטך יבא»‬
‫הצנ׳יי יוסף מידכי הלוי ם"ט‬
‫סימן כ׳‬ ‫‪.‬‬
‫המיגיך מהובית א׳ סי׳ יו״ד‪.‬‬
‫ד( ב ״ ה מ א ס ה ״ ש״ה סי׳ נ״ב הניח‬
‫שם הרב הד ר'‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫‪.‬לנין גובו‬‫)אבל ‪.V‬‬
‫‪I‬‬ ‫רחבו‬
‫דמכשיר ר״י אפי׳ ביותר מנ' בודחי דצריך‬
‫ללמוד זה מפתח האולם דמצינו שהי'‪ ,‬גובהו‬
‫מ׳ ואפ״ה מיקרי פתח( ומסיק שם בגמ׳‬
‫דשער החצר לא מיקרי סתם פתח ובע״כ‬
‫צ״ל דר׳׳י מאולם יליך דיותר מיו״ד מיקרי‬
‫נמי פתח‪ ,‬ועוי״ל בזה דבאולם הלא י״ל‬
‫כדעת רבנן שם דלא קאי רק אפתחו של‬
‫היכל דלא הי׳ רחבו רק יו״ד אמות גס‬
‫הא דכתיב אל פתח אולם הבית ר״ל הבית‬
‫הפתוח לאולם )ועי׳ בתום׳ שם דא״ז פסוק‬
‫בשום מקום אלא משום דביחזקאל נתיב‬
‫אולם הבית כו'( גס הפסוק ושחכי פתח‬
‫אוה״מ באמת ■במשכן הוא דנתיב רק‬
‫דמתרצינן דמקדש תיקרי משכן וא״כ מכ״ז‬
‫הלא בודאי דניחא יותר אפי' לר״י לילך‬
‫מפתח שער החצר דמוכח מקרא דהי׳‬
‫רחבו נ׳ אמות וגס קראו הכתוב פתח‬
‫בפי' ובודאי דלפ״ז א״ש קו׳ הגמ' ובין‬
‫לר״י כו׳ כנלפענ״ד לתרץ קו'הגאון‪.‬הנז׳‬
‫אשר היא! ממש קו׳ התום' בזבחים ולהצדיק‬
‫דברי רש״י ז״ל בסוך העמוד‪.‬‬
‫ואי( ר ‪ / /‬ה מ א ס ן ס ״ ש״ה סי׳ ע״ז כ׳‬
‫׳ ‪,‬הרב ר׳ יחייא‬
‫עבורי הי״ו על מה שלא תיקנו המוציא‬
‫לחמנו נו' כמו בתפילה שתקנו רפאנו‬
‫כו' ושמא י״ל כי היכי דלהוי דומה ברכת‬
‫המוציא לשאר ברכת הנהנין וכו‪ /‬ולעלד‬
‫להוסיף עודבזה דשאני תפילה דנתקנה‬
‫להתפלל עם הציבור גס הש״ן יחזור‬
‫התפילהבשביל כל הצלבור ולכן נתקנו‬
‫כל ברכות התפילה בלשון רבים כדי שיהי׳‬
‫נאו״א כולל א״ע בתפילתו עם הציבור‬
‫ולכך הוכרחו לשנות מלשון המקרא‪ ,‬משא״כ‬
‫בברכת המוציא דנתקנה לכל יחיד דרך‬
‫הודאה ולא דרך בקשה לא רצו לשנות‬
‫מלשון המקרא כנלפענ״ד‪.‬‬
‫‪/ It t‬‬ ‫ניסן יהודא ליב‬
‫נמי מיקרי פתח דהא מונח מקרא דהי'‬
‫מא״י ‪ --V‬עושה ✓‪ 1‬׳׳י• עשא״נ בשאר‬
‫דצ״צ דבקעת בית שאן הוא‬ ‫וע״כ ז‪\//4-‬‬
‫י‬ ‫ארצוה‬
‫מקים אחר אשר לא הי׳ מעולס א״י‬
‫מלפענ״ד‪ ,‬אך אפשר דס״ל רביו! דלא‬
‫קידשה לע׳־׳ל הרי היא נשאר ארצות ממש‬
‫‪.‬‬ ‫וצ״ע‪.‬‬
‫ה( ; ז י ר ן ד י! ב׳ בין לרבגן ובין לר׳׳י‬
‫ליל פי מפתח שער החצר‬ ‫יי‬
‫ע״כ‪ ,‬ונ׳ שש הגליון הש״ס ע״ז ודל לא‬
‫ידעתי לפרש דמאי קו' על ר״י מה נוכל‬
‫ללמוד מפתח החצר יותר מהלימוך‬
‫מהאולם הא גס האולם הי׳ רחב יותר‬
‫מעשר ומזה פרני' באמת אח״נ ומונחי‬
‫מזה דפליג ר״י גס על הרוחב ענ״פ איך‬
‫שייך למנקכי הקו׳ לר״י לילך מפתח החצר‬
‫מה עדיפות בזה יותר מהילפותא מהאולם‬
‫והלימוד מהאולם הא צריך לענין גבוה‬
‫יותר מש' ענ״ל‪ ,‬ולפענ״ד פ״ג דהיאך‬
‫נעלם מע״ק של הגאון הנז׳ זצוק״ל אשר‬
‫זאת הקו' כבר הקשו כן התום' זבחים‬
‫ם' ד״ה ואומר נו׳ דהקשו שס קושיות‬
‫רבות על מה שפי' רש״י בעירובין שם‬
‫דקו' הגמ' 'קאי על רוחב דתנן במתני׳‬
‫ימעע לילך מפתח פער החצר דהי׳ רחבו‬
‫נ' ואח״כ כתבו שם בזה״ל ועוד לר״י‬
‫אמאי הוצרך להקשות מפתח שער החצר‬
‫מפתח האולם דקאי ביה הו״ל להקשות‬
‫‪r‬״ ‪ p‬וזאת היא ממש קו' הגרע״א הנז״ל‬
‫וע״ש בתוס׳ דמשוס זה מפרשים קו'‬
‫הגמ' הנז' לענין קומה‪ ,‬ולסענ״ד נראה‬
‫לתרץ הקו׳ הנז' בזה דכיון דפתח שער‬
‫החצר מוזכר בקרא דהי׳ רחבו עשרים‬
‫וכמובא בגמ׳ שם )לפי המקשן( אבל פתח‬
‫האולם לא נזכר בקרא כלל כמה הי' רחבו‬
‫אלא דבמתני׳ פ״ד דמידות נ'שם דהי'‬
‫רוחב עשרים )וכפי הנראה אשר הי׳ להם‬
‫זה רק בקבלה( ולכן פריך הגמ' דר״י נמי‬
‫לילך משער החצר דחפי׳ רחב יותר מעשר‬
 ‫הוכרת ג‬ ‫המאסף‬
‫מעעם זה נקראו קרן כהנ״ל‪’■ :‬‬
‫‪ C‬ל ח ע״ב תוש׳ ד״ה לא נאמר וכו׳‬
‫־^א יגרע המלוה לכאורה קשה‬
‫לשישית הרמב״ש ז״ל )פ״א מציצית הע״ו(‬
‫דבל תושיך מבשיל המלוה לגמרי א״כ היכי‬
‫שייך כאן אישור בל תושיך‪ ,‬תא המלוה‬
‫נתבשיל לגמרי ונר' ליישב דעיקרתעעס‬
‫הוא משום דכל המוסיך גורע כדאמרי׳‬
‫בסנהדרין )דף כ״שי( גבי נחש ומש״ה‬
‫בציצית וד׳ מינים שבלולב דאם פוחת בשיל‬
‫המלוה לכ‪ .‬ע״כ אם הוש־ף בישיל ג״כ‬
‫המלוה אבל בקדשים דחזינן במתני׳)זבחים‬
‫ל״ו( דכל המתנות תניתנין במזבח החילון‬
‫שניתנו במתנה אחת כיפר; א״כ בהוסיף‬
‫נמי לא בשיל המצוה ובזה שפיר נחלקו ר״א‬
‫‪,‬‬ ‫✓•‬ ‫)׳״‬
‫איתבי׳ נתכווין שומע ולא נתכווין‬ ‫בגגד‬
‫נזשמיע‪ ,‬משמיע ולא נתנווין שומע‬
‫לא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע וכו׳‬
‫דלמא דקא מנבח נבוחי וכו׳ עד אמר לי׳‬
‫ר׳ זירא לשמעי' איכוון ותקע לי אלמא‬
‫קשבר משמיע בעי כוונה וכו׳ ת״ש נתכוין‪.‬‬
‫שומע ולא ני־לכוין משמיע וכו׳ והרמילס ז״ל‬
‫פשק בפ״ב מהל' שופר ה״ד ניזכוון שומע‬
‫לצאת י״ח ולא נתכוון התוקע להוציאו או‬
‫שנרלכוין הרלוקע להוציאו ולא השומע לצאת‬
‫לא יצא י״ח‪ ,‬והקשה עליו הכ״מ ותלח״ק‬
‫דהא הוא עצמו פשק בפ״ב מהל' ק״ש‬
‫ובלו מהחו״מ דמצות אין צריך כוונה'‬
‫ע״ש‪ .‬ונ״ל דהשיור ריש הל׳ שופר פסק גבי‬
‫ברכות לשמוע קול שופר דעיקר מצוה‬
‫היא השמיעה ופי׳ הב״י דהשמיעת היא גמר‬
‫המצוה משמע דהתקיעה ג״כ היא מצוה‬
‫ולא רצה לפרש דתקיעה לאו מצוה ע״ש‬
‫בסי׳ תקפ״ה‪ ,‬ולכאירה יש להוכיח דתקיעה‬
‫נמי מצוה‪^ ,‬ל״כ אמאי תנן במרלני׳ לקמן‬
‫)דף כ״ע( חש״ואין מוציחין את הרבים‬
‫ידי חובתן; כשלמא אי אמרי׳ דתקיעה נמי‬
‫מצוה היא‪ ,‬דתי׳ חייב כל יחיד לתקוע רק‬
‫‪1‬‬
‫שנה ששית‬
‫סימן כא‬
‫חי׳ ברכת אברהם כת״י מאא״ז הגאין הקדוש‬
‫כדול מרבן שמו אכרם הוא אברהם אבוש‬
‫חסיד זי״ע האבד״ק ליסא ופפד״מ‪.‬‬
‫ף ״ ף‪ t]1 ,‬כ״ו ט״א מאי שור סר שהוא‬
‫גדול כפר; ויש להבין דא׳כ מ״ט‬
‫דר׳ יושי שחלק אדרבק ולדחוק לדרוש‬
‫משופר; כ*ון דאיכא לפרש שור שגדל כפר‪.‬‬
‫ועל דרשתם מקרא וקרני ראם קרניו‪.‬‬
‫דקרני פרה לא מק־י שופר לא הידא שוס‬
‫דרשא; ונראה לפרש דחיתא בשל״ה דהשופר‬
‫בא לעורר בתשובה מלשון שפרו מעשיכם‬
‫וכל אדם צריך לעשות השובה ולתקן כל‬
‫העיוות והקילקול שקילקל הן מה שפים‬
‫בענייני הגון! והן מה שפגם בענייני‬
‫( איתא‬ ‫הנפש; ובש׳ עוללותאפרים )‬
‫שאדה׳׳י עשה תשיבה שלימה ולכך הביא‬
‫שור בר מקרין ומפריס לקרבן לרמז‬
‫שתיקן בתשובתו מה שפגש בענין הנפש‬
‫ובזה רמז הקר; נ‪:‬לשון רמה קרני בה׳ לפי‬
‫שהקרן הוא בראש ברום המעלה‪ ,‬והפרשות‬
‫שדורכות על הארץ רמז שתיקן מה שפגם‬
‫בעני; החומר שהוא גופו‪ .‬והשתא יפה‬
‫דרש ד יושי הואיל שגס קרן של שור‬
‫עשה הפעולה מה שכל השופרות עושים‬
‫למה לא יהא נקראשופר ע״ש שפרו‬
‫מעשיכס‪ ,‬ולפ״ז מתורץ מה שאמר ר׳‬
‫יושי במתני׳ כל השופרות נקראו קרן‪,‬‬
‫דקשה בשלמא אי הי׳ ‪ .‬כוונתו על כל‬
‫הקרנות שנקראו שופר שפיר‪ ,‬אבל השתא‬
‫שדעת ר׳ יוסי רק על קרן פרה שנקרא‬
‫שופר כמו שאמר אח״ז דפרה נמי אקרי‬
‫שופר ולמה אמר במתני׳ כל השופרות‬
‫נקראו קרן‪ ,‬אבל לפי הנ״ל גילה בלשונו‬
‫פיעמו־ ונימוקו שכוונתו דכל השופרות‬
‫שגורמין לתקן הקלקולים וכל הפגימות‬
‫עד שהאדם נזדכך ונתרוקן מהעוונות‬
‫ונתרומם קרנו ועלי׳ נאמר רמה קרני‬
‫בה׳ כמ״ש העוללות אפרים הנ״ל בודאי‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫אבל כשיתבונן האדם היאך יוכל להיות‬
‫שאשמור ממוני לעולם‪ ,‬אחרי שאינו ביכולתי‬
‫לשמור עצמו ובשרי שכאשר אירע לו עונש‬
‫בידיו ושאר איבריו אזי אין יזבל לעזור‬
‫לעצמו‪ ,‬וז״ש אם אין אני לי שאימ יכול‬
‫להיות שלי שהחיים וגופי ואיבד אין שלי‬
‫א״כ מי לי‪ ,‬שמי יוכל להיות שייך לי אחרי‬
‫כשאני לעצמי חישב מה אני‪ ,‬ואם מושב‬
‫כן בא למדת הכנעה וענוה‪ ,‬וטלע ט‬
‫התפלת במקום קרבן‪ ,‬ואיתא בזוה״ק)פ׳‬
‫פנחס( ר׳ אבא פתח זבחי אלקיס רוח‬
‫נשברה‪ .‬האי קרא אוקמוהדרעיתארקזב״ה‬
‫לא אתרעי בתרבנא דבר נש על חובי'‬
‫אלא רוח נשברה‪ ,‬וגס התפילה אינה‬
‫מתקבלת רק כשהוא בהכנעה ובמ׳״ש‬
‫בברכות ל׳פ אין עימדין‪ ,‬ולזה הקדים‬
‫שצריך להסתכל בכל פעם לאביהם שבשמים‬
‫לעורר ההשגחה עליו‪ ,‬וחם לאו מפלים‬
‫ח״ו‪ ,‬ואז נתקבל תפלתו להוציא רביס י״ח‬
‫כמשה בעת שהדס ידו ומדרגתו וגבר‬
‫ישראל‪ ,‬אבל חש״ו אין מוציאין את הרבים‬
‫י״ח‪ ,‬כיון שהם אינם בדיעה שלימה הכיל‬
‫ודו״ק ‪:‬‬
‫יו״ע של ר״ה שחל בשבת בגנקדש ‪.‬‬
‫היו תיקעין אבל לא במדכה כו'‬ ‫^‬
‫אלא היינו עעמא גזירה שמא יעבירנו דא‬
‫ברשות הרבים‪ ,‬הרמב״ס ז״ל בפ״ב מהל׳‬
‫שופר ה״ו כתב יו״כו של ר״ה שחל להיות‬
‫בשבת אין תוקעין בשופר כו׳ גזירה שמא‬
‫יעלנו ויוליכנו למי שיתקע לו יעבירנו‬
‫ד״א בר״ה וט' אבל בזמן שהי' הבהמ׳׳ה‬
‫קייס והי׳ ב״ד הגדול בירושלים הי הכל‬
‫תוקעין בירושלים בשבת‪ m m ,‬פת‬
‫דתני במקדש היו תוקעין היינו בכל‬
‫ירושלים ולא במדינה הס שאר עיימת;‬
‫והראב״ד הקשה עליו אמאי היו כ^קעין‬
‫בכל ירושלים‪ ,‬בשלמא במקדש הי מועם‬
‫משוס דאין שבות במקדש אבל ירושלים‬
‫אמאי עדיפת משאר עיירור^ עוד הקשה‬
‫דהתוקע נטשה שלוחו כמ״ש הלח״מ לכך‬
‫מי; שאינו מחויב בדבר לא הוי שליח‬
‫כדאמרי׳ בנימין )רך כ׳׳ג( דאין עבד נעשה‬
‫שליחי לקבל נכי אשה מיד בעלה ע״ש‬
‫משוס דהיכא דהוא אינו יכול ליתן נע‬
‫שאינו מלוה עליו וכו׳ אבל אי אמרי׳‬
‫דתקיעה לא הוי מלוה כלל אמאי אין מוציאין‬
‫אלא ע״כ מוכח דתקיעה הוי מלוה‪ ,‬אלא‬
‫שהשומע יצא דהוי שלוחו‪ .‬לפ״ז י״ל דהמעס‬
‫דאמר לי׳ ר' זירא איכוון ותקע לי' דליכוין‬
‫שיהא שלוחו‪ .‬לפ״ז י״ל לכאורה מאי מקשה‬
‫לעיל ממתני׳ דנתכוון שומע ולא נתכוין‬
‫משמיע אלמא ש״מ מצות צריכות כוונה‪,‬‬
‫דלמא לעולם מצות א״ל כוונה והתוקע‬
‫לשיר לעצמו יצא‪ .‬אבל נתכוין שומע ולא‬
‫נתכוין משמיע לא הוי שלוחו כלל‪ ,‬ונתכוין‬
‫משמיע ולא נתכוין שומע ג״כ לא הוי‬
‫שלוחו דחזינן דלאניחא לי'דלהוי שלוחו‬
‫כיוןדידע דמצוהעליו לתקוע ולא נתכוין‬
‫לצאת‪ .‬גרע מפי משלא בפניו‪ ,‬דקיי׳׳לזכין‬
‫לאדם שלא בפניו‪ ,‬אבל גבי תקיעה לא‬
‫כנ״ל ]סברא זו מצאתי בספר פ״י[ וצ״ל‬
‫כסברת התוס' דס״ל דמשמיע דומי'‬
‫דשומע מה שומע לעצמו אך משמיע לעצמו‪.‬‬
‫אבלאי נתכוין משמיע לעצמו אפי' לא‬
‫נתכוין להוציאו נמי יצא דליכא למימר סברא‬
‫הנ״ל■פריך שפיר‪ ,‬אבל אליבא דאמת דמסיק‬
‫וכו' לפ״ז י״ל דהרמב׳׳ס פסק‬ ‫תנאי‬
‫כר' זירא׳ רבעי עד שיכונו שניהם‪ ,‬והא‬
‫דשמעי' מברייתא דלא בעי' עד שיכונו‬
‫שניהם מ״מ הרמב״ם פסק כאידך תנא‬
‫דפלוגתא דתנאי הוא ודוק כי קצרתי‬
‫וסמכתי על המעיין ‪:‬‬
‫‪ T‬כ״מ ע״א והי׳ כאשר ירים משה‬ ‫דף‬
‫ירו כו׳ הברכינורא כתב לפרש‬
‫הסמיכות‪ ,‬ונר' דאיתא באבות פ״א מ״ד‬
‫אס אין אני לימי לי וכשאני לעצמי מה‬
‫אני‪ ,‬׳היינו שהאדס חושב ח״ו כחי ועוצם‬
‫ידי עשה לי החיל הזה‪,‬וזה שלו׳ לעולם‪,‬‬
 ‫ל‬ ‫חוברת ג‬
‫בקמן שלא הגיע לחינוך ומפרש רש״י‬
‫קען שהגיע לחינוך מותר אפי׳ לכתחלה‬
‫לתקוע בשבת רק שאין יוצאין בתקיעתו‬
‫דכל שאין מחויב בדבר אינו מוציא רבים‬
‫י״ח‪ ,‬ופירשו בתום׳ שס העעס דהא דאמרי׳‬
‫ביבמות מניחו תולש ומניחו זורק בשבת‬
‫דהוי רק דרבנן דמשמע דאיסור דרבנן נמי‬
‫לא ספינן לי' בידים‪ ,‬מ״מ כחן שרי להתעסק‬
‫בו אפי׳ בשבת כיון דאיכא מצות בתקיעת‬
‫שופר ע״ש‪ ,‬אלא שהר״ן מפרש דדוקא בשבת‬
‫הסמוך לר״ה מותר לו לתקוע ע״ש‪,‬‬
‫העולה משם דקכין מותר לתקוע בר״ת‬
‫שחל בשבת‪ ,‬ולפ״ז יש להמציא נפקותא‬
‫לדינא‪ ,‬לפי עעס התוס׳ לעולם אסור לתקוע‬
‫בר״ה בשבת‪ ,‬ואין יכולים לקיים המצוה‬
‫זו בדה בשבת‪ ,‬חבל לפי כיעס הר‬
‫משכחת לי׳ לפעמים שיהא מותר לתקוע‬
‫בר״ה בשבת ולצאת בתקיעה זו והיינו‬
‫כגין באחד שנעשה בר מצוה בר״ה‪,‬‬
‫דהיינו שנעשה בן י״ג שנים ויום א׳ באחד‬
‫בתשרי וח״כ לזה מותר לתקוע בר״ה בשבת‬
‫ממנ״פ וגס יוצאין בתקיעתי דמותר לתקוע‬
‫ממנ״פ דאי היום יו״ע מותר לתקוע אפי'‬
‫לכל אדם דהא העעם הוא דדחינן התקיעה‬
‫משום ספיקא דירחא לבד‪ ,‬ומאי א־נא‬
‫למימר דשמא ה־וס לאו יו״ע הוא א״כ‬
‫למחר הוא אחד בתשרי ולא היום‪ ,‬וא״כ‬
‫עדיין היום א'נו בר מצוה עד למחר והוה‬
‫קען היום וקנין מותר לתקוע בשבת דלא‬
‫גזרו שבות אקשן ואפי׳ לדעת הר״ן הנ״ל‬
‫אי היום לאו יו״ע א״כ אותו שבת הוא‬
‫שבת הסמוך לר״ה ומותר לקען לתקוע‬
‫בשבת הסמיך לדה וגס יוצאין בתקיעתו‬
‫דאי היום לאו יו״ע לא צריכין לתקוע כלל‪,‬‬
‫ואי היום יו״כי א״ כ הוא גדול וגדול יכול‬
‫להוציא ‪.‬אחרים ידי חובתן ומשכחת לי׳‬
‫שפיר שיהיו יכולין לקיים המצוה זו‪ ,‬והוא‬
‫ברור וצלול דמותר לתקוע בכה״ג אפי׳‬
‫עכשיו‪ ,‬אבל לפי ;יעס התום׳ דהעמידו‬
‫המל׳א בסי׳ תקפ״ח סק׳׳ד ‪3‬שס המהר״פ‬
‫דאמאי לא אמר הכיעס משוס שר‪1‬א יתקן‬
‫כלי שיר לפי דמת הר״ן דכועמא דדחינן‬
‫התקיעה מפני גזירה היינו משוס ספיקא‬
‫דירחא דלא ידעי׳ אי היום ר״ה‪ ,‬א״כ לימא‬
‫העעס משום שמא יתקן כלי שיר ובשאר‬
‫ר״ה מותר ממלפ משא״כ כשחל בשבת‬
‫ע״ש‪ ,‬באריכות‪ .‬ומקודם נתרן קושי׳‬
‫המג״א הנ״ל רלכאו׳ יש לדקדק דצמה‬
‫כתב הר״ן דהעעס דדחינן התקיעה הוי‬
‫מש־ס גזירה דשמא יעבירנו וכו׳ היינו משוס‬
‫ספיקא רירחא כו׳ וחולק על התיס׳ דמפרשי‬
‫דאפי׳ אי היו יודעים קביעתא דירחא אפ׳׳ה‬
‫אסור לתקוע בשבת משוס דהוי מעשה‬
‫חכמה ולא דמי ללולב‪ ,‬ומה הועיל הר״ו‬
‫בזה שכתב דהכיעס הוא רק ■משוס ספ׳קא‬
‫דירחא דמאי נפקותא א־כא לדינא בזה תי‬
‫העעס הוא משוס דהעמידו דבריהם במקום‬
‫מצוה או אי אמרי׳ משוס ספיקא דירחא‪,‬‬
‫דהא השתא בכל מקום איכא ספיקא דירחא‬
‫בר״ה אפי׳ בירושלים דגס בירושלים עושין‬
‫שני ימים ר״ה כמש״כ שס‪ ,‬וגס בירושלים‬
‫אסור לתקוע בשבת בל׳ה אפי' לפי עעס‬
‫הר״ן‪ ,‬וא׳׳כ ליכא נפקותא לדינא בין עעס‬
‫התוס׳ לעעס הר״ן‪ ,‬ודרך הר״ן לכתוב רק‬
‫מה דאיכא נפקותא לדינא‪ ,‬וכאן אין נפקיתא‬
‫לדינא כלל והי׳ לו להניח כעעם התוס׳‬
‫מאחר שאין נפקותא מזה‪ ,‬ונראה להמציא‬
‫נפקותא' לדינא בין עעס התיש׳ לעעס‬
‫הד׳ן דלפי עיעם התיס׳ לעילם אסור‬
‫לתקוע בשבת בר״ה‪ ,‬ולפי עעס הר״ן‬
‫משכחת לפעמים שיכולין לקיים מצוה זו‬
‫לתקוע בשבת בר״ה אפי׳ עתה שיהי׳‬
‫יכולין לתקוע בר״ה בשבת וגס לצאת בו‬
‫דהנה לקמן )דף ל״ג( איתא אין מעכבין‬
‫את התינוקות מלתקיע בשבת ומקשה הגמ׳‬
‫דהא לכהחלה לא אמרי׳ תקעו והתני׳‬
‫מתעסקין בהן עד שילמדו אלמא לכתחלה‬
‫מותר ומשני כאן בקמן שהגיע לחינוך כאן‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫דבדהס במקוס מצוה גס בכה״ג חסוד חכמה ולח בימי הבנין שהם ששת ימי המעשה‬
‫אפילו ששת ימים תעשה מלאכה כמ״ש השל״ה‬ ‫דבריהס‬ ‫לתקוע דהעמידו‬
‫במקום ודאי וא״נ איכא נפקוהא לדינא ‪) P‬מס׳ ר״ה בהג״ה( ג״כ לכוין בשופר שלש‬
‫עעס התוס׳ ובין;יעם הר״ן והוא המצאה פעמים אהיה וזו שרמזו במתק לשונם‬
‫תקיעת שופר פי׳ עיקר כוונת תקיעת שופר‬ ‫כיובה ואמרתי בפני גדולים וקלסוהו ‪:‬‬
‫לפמש״פ הרמב״ס וז״ל גזירה במא הוא חכמה‪ ,‬לכוין במידת החכמת שהוא‬ ‫אך‬
‫־ י יעבירגו למי שיתקע לו‪ ,‬משמע המוחין ואינו מלאכה לבד‪ ,‬שהם הבנין‬
‫דגזירה זאת שייך ג״כ באחר שאינו תוקע ששת ימי המעשה הנקרא מלאכה‪.‬‬
‫א״כ י״ל דגם בכה״ג אסור דשבות זו שייך הק׳ יו ס ף ניזוהר״א ז״ ל הא‪.‬בד״ק סעראצק‬
‫לכל אדם אך למי שאינו תוקע אך דזה שייך‬
‫לכיעמא דשמא יעבירנו וכו' דזה קאי על‬
‫סימן כ״ב‪.‬‬ ‫המלות אבל לעעמא דשמא יתקן נלי שיר‬
‫מהי׳ בה״י מרן הגא־ן הגדול ר־צכבה״ג החת״ם‬ ‫אינו על המצוה רק על תקיעת שופר אפי׳‬
‫‪:‬צוק״ל א׳גיר הגיעו לידינו ע״י אחד‬ ‫בפעם אחר כמו כלי שיר שאסור מהאי‬
‫מהרבנים נ״י‪.‬‬ ‫עעמא ואינו שייך רק להתוקע בעצמו‪,‬‬
‫בעזה״י מה שהנני הי״ת בסוגי׳ דשליהית‬ ‫וא״כ וודאי מותר לתקוע ב;ה'׳ג‪ .‬ולפ״ז‬
‫רפ״י דקירושין פק״ק פ״ביום ג׳ ניסן פד‪,‬״ח לפ״ק‪.‬‬ ‫מתורץ קושיית המ״א הנ״ל דמש״ת קאמר‬
‫גזירה דשמא יעבירנו‪ ,‬ולא כיעמא דשמא ' ס ל י ח ו ת מנלן משמע מסברא‬
‫חצונה לא נאמר שיהי׳‬ ‫יתקן כלי שיר כו׳ משוס דאיכא נפקותא‬
‫דלהעעס דשמא יעבירנו לעולם אשור שלוחו כמותו וכ״כ מהרש״א בשמעתין‬
‫לתקוע‪ ,‬משא״כ לעעמא ■דשמא יתקן כלי והנה מסברא נראה דהיינו בדברים‬
‫שיר כו׳ משכחת לי' לפעמים שיהא מותר המחודשים לישראל כגון עשיית מצות או‬
‫לתקוע בר״ה בשבת והיינו כלל דשבות זה גיכיין וקידושין וכדומה‪ ,‬מסברא חצונה לא‬
‫דשמא יתקן כלי שיר וכו' ל״ש רק על היינו אומרים שהשליח ימול בנו ויעלה‬
‫התוקע עצמו ולא באחר ככל השבותיס עליו הכתוב כאלו הוא מלו‪ ,‬או לקנות לו‬
‫דל״ש רק על אותו איש עצמו שעישת אותו חשה בדבורו ויתחייב מיתה הבא עלי׳‬
‫לתכי קאמר העעס דשמא יעבירנו וכו' אח׳׳כ‪ ,‬וכן לפע־ר אשה בגע הניקני׳‬
‫דהוא על המצוה ושייך גם באחר וא"כ ע״י עצמו ישלח שליח לפטרה זה מלל‬
‫לעולם אסור לתקוע וא״כ איכא נפקיתא אבל בעניני עולם לקנות ולמכור ולתת‬
‫בין הני שתי עעמא ומתורן קו' המ״א וכדומה הסברא חצונה שיהי' שליחו כמותו‪,‬‬
‫הנ״ל‪ ,‬ומתורץ גס הרמב״ס לפי טעם והא דא״ר גידל מלל ששלוחו כמותו‬
‫הלין דמאחר דהעעס דדחינן התקיעה הוא מנשיא א׳ למטה‪ ,‬משמע לולי כן לא הוה‬
‫רק משום דלא ידעינן בקביעא דירחא ידעי‪ /‬הא מסקי׳ דמיירי מאפטרופו׳‬
‫ובזמן המקדש' ידעו בקביעת החודש לחוב ע״מ לזכות חבל זולת זה לח‬
‫‪ 5‬ריו קר‪: 6‬‬ ‫בירושלים לזה שפיר פסק דמפרש דבמקדש‬
‫דזה הי׳ כוונה רב אשי ב"מ ע״א‬ ‫היו תוקעין'היינו בכל ירושלים■ ודוק ‪:‬‬
‫ע״ב דבכל התורה יש שלימות לנכרי‬ ‫‪ Q ty‬תקיעת ש\פר כו' שהיא חכמה‬
‫ואינה מלאכה‪ ,‬כיוונו בזה כי כוונת התקיעות לבר מתרומה ובודאי אי; כוונתו דנכרי‬
‫העיקר לכוין בעולם המחשבה שהם המוחין נעשה שליח לגירושי' וקידושי׳ ומשנת שלימה‬
‫לא‬ ‫■חוברת ג‬

‫שגינו ס״פ כל מכי דככרי פסול אלא היא וכן פסק רמכ״ס פ״ד מתרומות‬
‫הוה ס״ל דתרומה וכיוצא בו עניני׳ כמ״ש כ״מ בשם הד״י קירקוס סין הלכה‬
‫מחידשיס בישראל בהא הוה ס׳ חצונה־ ח׳ ונ״כ רשב׳׳א פ׳ הנזקין ורוב המפרשים‬
‫דאין שליחיה כלל אפי׳ לישראל‪ ,‬ונהי דגלי אמנם בשמעתין מבואר דלר״ש דרשה גמורה‬
‫רחמנא והדר ומיעע נכרי‪ ,‬אבל בפניני היא וכבר עמד בזת פ״י בשמעתין‪— =.‬‬
‫קניניס נשאר ס׳ חצונה ואפי׳ גוי נעשה והשתא אי עיקר קרא אתם לגופי׳ איצעדך‬
‫שליח ללות ולהלות וכיוצא‪ ,‬ומ״מ דחי ולא מייתר דאצעריך אתם ולא שותפים‬
‫לי׳ ש״ס דכיון דגלי קרא גס התס ילפי׳ וגס אתי לרבות שליח שיהי' דומי׳ דאהס‬
‫מני׳ למעע גוי משליחו׳ ישראל לגמרי ‪ :‬א״נ י״ל אשליח קפיד קרא שיתי׳ דומי׳‬
‫כן אין רחוק בעיני מ״ש תשו׳ דאתם דמיירי בי׳ קרא ומיפסל גוי ■מדין‬ ‫ודדות‬
‫מ״ב סי׳ צ״ו דגוי נעשה שליח שליחות‪ ,‬אבל אהמשלח לא קפיד קרא‬
‫לגוי חברו לקנו׳ חמן‪ ,‬דגוי לגוי נעשה אע״ג דאתס דהאי קרא ממילא איירי‬
‫שליח דהא רב אשי בב״מ הוה בעי למימר בישראל‪ ,‬אבל לא אתי ללמד על אופן‬
‫דאגן לדידהו נעשה שליח ונהי דבלותא המשלח מי הוא ומי יהי׳ וזהו ס׳ ר׳‬
‫היא מ״מ לדבריו נעשה שליח‪ ,‬וכן משמע ייסא בירישלמי ור׳ אשי בש״ס דילן דאנן‬
‫מתה״ד סי׳ רצ״ע דלא אתי עלה אלא לדירתו נעשה שליח דלא■ קפיד קרא אלא‬
‫מעעם אין שליח לדבר עבירה אבל זדל>* אהשליחולא אהמשלח — ולאותה סברא‬
‫זה י״ל יש שליחות לנכרי ודברי ה״ש ססי׳ מיפסיל משליחות לגמרי אפי׳ גוי לגוי‬
‫ה' תמוהים‪ ,‬ונבר עמד ע״ז בס' אבני חברו דהרי מפעם שליחות נפסל — אבל‬
‫מלואי' ע״ש‪ .‬וכ״כ ש״ך בפשיעות בח״מ ש״ס משיק רב אשי ברותא היא ידיעה‬
‫חצונה הוא דקי״ל אתם מיותר ללמוד‬ ‫רמ״ג כמ״ב הנ״ל ‪.‬‬
‫מג״א סי׳ תמ״ח ובהגה׳ משנת על המשלח ולא על שותפי׳ ואריס־׳ דהאי‬ ‫ואמנם‬
‫למלך רפ״ב מהלכו׳ שלוחי׳ אסמכתא בעלמא הוא ועיקר קרא להווא‬
‫ושותפי׳ הקשו עליו מירושלמי פ״ק דתרומו׳ על השליח והמשלח‪ ,‬שיהיו שנים שיים‬
‫ופ״ו דדמאי אשר ז״ל ר׳ ייסא סבר מימר ג׳ים דומה לאתם‪ ,‬או שניהם בני ברית‬
‫אין הגוי עושה שליח‪ ,‬ביר חבירו אבל או שניהם גויס ובפרע שיתי׳ המשלח‬
‫בישראל עושת שליח פי׳ אס השליח ישראל והשליח שניתם דומים זה לזה‪ ,‬ויוצדק לפ״ז‬
‫והמשלח גוי מהני‪ ,‬והיינו סברה ר' אשי הגירסא דמשבש לה רש״י בב״מ שם סוף‬
‫בלישנא דב״מ הנ׳ל‪ ,‬וא״ר זעירא ומינה ד״ה אין לדידהו וכו׳ אף שלוחכם ב״ב‪,‬‬
‫אתם עושיס שליח ולא בישראל בתמי׳ ולהנ״ל א־׳ש דהני נאמר אם אתם ב״ב‬
‫בודאי אתם עושים בישראל ודכוותי׳ אין אז גם שלוחכם יהי׳ ב״ב‪ ,‬ולק״מ גזתירושלמי‬
‫הגוי עושה שליח אפי׳ בישראל — ע"ש ‪ — .‬אתה״ד ומ׳׳ב וש״ך הנ״ל‪ ,‬ולקמן אי״ה‬
‫נעשה סמוכי׳ יותר למ״ב הנ״ל‪.‬‬ ‫והיינו דמסיק תלמודין דרב אשי ברותא‬
‫וראיתי דאפשר לומר דהא‬ ‫שברד‬ ‫היא‪ ,‬מ״מ מבואר דאפי׳ ר' ייסא דמקיל‬
‫דפריך שליחות מנלן לא מס׳‬ ‫■‬ ‫מ׳'מ אין גוי נעשה שליח לחברו ורלא‬
‫חצונה פריך אלא מדאצכיריך שני כתובים‬ ‫כתה״ד ומ״ב וש״ך הנ״ל‪.‬‬
‫לפע״דאין מכאן תשגה דהרי גבי טביחה ומכירת ושליחות יד דיש של;ח‬ ‫ואמנם‬
‫ידוע דדרשא דאתס אפי׳ אוייידז‘׳ ש״מ בעלמא אין שליחות ולא הוה ס׳׳ד‬
‫ושותפי' ס״ל להירושלמי דאסמכתא בעלמא לחלק בין דבר עבירה לשליחות דעלמא‪,‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫כתיב ונתן אישה בידה אין שליח נעשה‬
‫איש ולא בעל והבן ס' ז; הה התי' עצמו‬
‫יספיק לק׳ תוס׳ מזקני העיר דיבמה‬
‫וזקניך דעגלה ערופה דא״א להשליח‬
‫להיות זקנין ועיין תשו' ריב״ש ס״ז וכ׳׳ח‬
‫שהסביר בעוב כיעס שא״א לבוררי הקהל‬
‫למנות שליח במקומם מעעס הנ״ל שלענין‬
‫המעשה אפשר להשליח להיות כמותו אבל‬
‫לא בתואר אוהו השס והענין הוא נכון‬
‫מאד‪.‬‬
‫ו א ל י ל י דאיירי אסיק דהעור א״ע סי׳‬
‫ק״מ נסתפק אם זרק הגכי‬
‫לחצר של שליח קבלה אי מגורשת או לא‬
‫והחליע להקל‪ ,‬ומשנה למלך רפ״ו דגירושין‬
‫תמה שזהו איבעי׳ דר״א בירושלמי דגכיין‬
‫‪5‬׳ התקבל ולא איפשעא ואיך החליכי הכיור‬
‫להקל‪ ,‬ולפע״ד ס״צ להכיור דספיקו של‬
‫ר״א בירושלמי הוא כך כיון דקי׳׳ל פ״ק‬
‫דב"מ חצירו של איש הוא מכיעס שליחות‬
‫ושל אשה ממעס יד ע״ש‪ ,‬והשתא מספקא‬
‫ליה אי שליח קבלה של אשה נעשה‬
‫ממש כמותה בתואר אשה וחצירו הוא‬
‫כיד ו מתגרשת בחצרו כמו ביד; או דילמא‬
‫נהי דנעשה לענין גירושין כמותה מ״נ)‬
‫איננו בתואר ועגין אשה אלא כאיש וחצירו‬
‫מעעס שליח וקיי״ל שליח קבלה אינו‬
‫עישה שליח אחר דמילי לא מימסר אא״כ‬
‫אמר אמרו עיין עור סי׳ קמ״א וש״ע‬
‫שס סעי' ז׳ זה הי׳ ספיקתו של ר״א בירושלמי‬
‫והשתא ס״ל להעור מדאמר רבא ר״פ‬
‫השואל הנ״ל מסתברא יד עבד כיד רבו‬
‫ואי ס״ד דסברא הוא דא־ן השליח נעשה‬
‫אישה ובעלי; נמצא י בלא יתורא דתרי‬
‫זימני אישה ובעליו כבר אימעוע שליח‬
‫ממשמע; א״כ נימא מריבוי׳ נמעע גס‬
‫עבד אע״ג דידו כיד רב; אע״כ פשימא לי׳‬
‫לרבא דשליח נעשה כמותו ממש לכל עניני׳‬
‫ואיצכיריך הכא תרי בעליו ותרי אישה למעע‬
‫שליח אשל יך עבד קיד רבו וא״כ ה״ה‬
‫עד לבסון! ומסקי' שכל התורה יש שליח‬
‫שוב מחלקי׳ בין דבר עבירה לשאר שליחות‬
‫ועמ״ש מהרש״א לקמן מ״ג ע״ב ומיהו גס‬
‫לשירוש זה נראה דמשני כתובי׳ לא אימעוע‬
‫אלא שליחות ישראל; אבל שליחות גוי דלא‬
‫שייך בכיביחה ומכירה יגס לא בדיני שומריס‬
‫ושליחות יד לא אתמעכי ונשאר בס׳ חצונה‬
‫■דיש שליחות לולי ילפותא גס אתם וממילא‬
‫הדרן לכל מה דכ׳ ומפרש לעיל וכמ״ב‬
‫’ דלא כמג״א‪.‬‬
‫י ‪ 1‬ה נ ה תוס׳ ביבמות ק״א ע״ב ד״ ה וקראו‬
‫לו וכו׳ ‪ .‬וכן ריש עירובין הקשו‬
‫מדאיצעריכו כמה קראי ע״ש‪ ,‬ותי' לי׳ הר׳‬
‫■אלחנן דהוה מוקי להו לדרשא אחריתי‬
‫ע״ש ותי' זה נראה בדוחק אבל אבאר‬
‫בעזה״י שדברי׳ נכונים למבין‪ ,‬הנה בב״מ‬
‫ר"פ השואל כ׳ תוס׳ הא דממעע ר׳ יאשי׳‬
‫הפרת נדרי׳ היינו מדשינה עליו הכתוב‬
‫וכ' תרי זימני אישה וכן השאילה בבעליס‬
‫כ׳ ב׳ זימני בעליו למעע שליחות והא קא‬
‫חזינן דר׳ יונתן פליג וס״ל הואיל ומציגו‬
‫בכל התורה שלוחו כמותו ה״ה הכא ולא‬
‫' דרשינן תרי זימני בעליו ואישה למעע נגד‬
‫מה שמצינו בכל מקיס והשתא נהי דר׳‬
‫‪■,‬יאשי׳ פליג וס״ל דממעעי׳ היינו כיון‬
‫דמסברא חצונה אין שליח כמותו רק מריבוי‬
‫קראי השתא אתאי ריבוי אישה ובעליו‬
‫‪.‬לאוקמי הני אסברא חצוגה; אבל אי לא‬
‫הוה‬ ‫הוה לן שוס ריבוי אשליח כמותו‬
‫דרשי' ריבוי דהנך להוציא מס' חצונה‬
‫דשליח כמות; אלא לא הוה דרשי' הנך‬
‫ריבוי׳ כלל וכדחזי׳ דר׳ יונתן לא חש להו‬
‫ופשוכי‪.‬‬ ‫’‬
‫ן ז ן ך תי' שם תוס׳ דממשמעו דאישה‬
‫ובעליו מימעכי שליח לא מריבוי‬
‫ויתורא פי׳ כיון דקרא מתאר בתואר איש‬
‫ובעליו וא״א להיות השליח איש ובעלי;‬
‫בשלמא בגע לא כתיב ונתן בעלה בידה‬
‫אלא ונתן בידה ויך השליח אבל אי הוה‬
‫לב‬
‫משוס דקיי״ל בעי׳ סמיכה בשתי ־דיס‬
‫ואפ״ה ידו לשון יחיד לימר ולא יר שלוחו‬
‫וכ״כ בס׳ קרבן אהרן שעל תי׳כ עיי״ש‪,‬‬
‫ואמגס בתרגום יונתן איתא ויסמוך יד‬
‫ימיני׳ ולדידי׳ באמת סמיכה בידו א׳ ולא‬
‫ננוכח ולא יד שלוחו‪ ,‬ולל משוס דבמגחות‬
‫צ״ב ע״ב מפיק רי״ל רבעי׳ ב׳ ידיו מקרי‬
‫ונתיב גבי שעיר המשתלח כת־ב ידו וקרינן‬
‫ידי׳ ע׳׳ש דמקשה עליו נ״ד יד' ע״ש ונבר‬
‫כ׳ חוס׳ בקידושין י״ח ע״ב גבי בבגדו‬
‫בת דכל כי האי גווני דוקא ה־כא דאינא‬
‫למידרש דרשינן וס״ל לתרגום יונתן דלא‬
‫למידרש הנא קרי ונתיב וממילא סגי‬
‫בסמיכת יד א׳ וממילא לא מימעע שליח‪-‬‬
‫ואפשר ס״ל לבעל תרגום כאן דבמנחות‬
‫מ"ע ע״א בעי להקיש שחיעה לסמיכה‬
‫דבעי׳ בעליו ודחי לי׳ מדאיצעריך■ פרו‬
‫של אהרן‪ ,‬א״נ י״ל נילף בה־פון־ עליון‬
‫מתחתון סמיכה משחיעה דמהני שליח ולא‬
‫דריש קרי ונתיב דשעיר המשתלח‪ ,‬והשתא‬
‫נהי דאגן לא ס״ל כתרגום הלל מ״מ‬
‫יפה כ׳ תוס׳ דליכא למילך מיני' מדאיצעריך‬
‫ונו׳ עי' וק״ל‪.‬‬
‫ו א ^'' די דאיירי אימא מילי דאגדת‬
‫במנחות ל״ד ע״ב הנ״ל‬
‫ויסמוך את ירי׳ עליו ויצוהו וגו׳ ולא‬
‫אאריך בדקדוקים‪ ,‬הנה כ׳ בהקדמת תשו׳‬
‫מהר״מ א״ש ז״ל דלכן איכא קפידא לומר‪.‬‬
‫דבר בשם רבו שיהי׳ הדבר מקובל'צופי‬
‫כשאומרו בשם מי דרב גוברי׳ משא״כ‬
‫כשאומרו בשם עצמו‪ ,‬ומשו״ה מותר לתלות‬
‫באילן גדול שאדרבא מקובל ביותר בשם‬
‫מי שגדול ממג; והנה ביבמות ובירושלמי‬
‫דשקלי׳ איתא דר״א הוה רגיל למידרש‬
‫סתמא ולא אמרה בשמי׳ דר׳ יוחנן רבי׳‬
‫ואיקפד ר״י ואמר ר״י בר אידי דכיון דכל‬
‫תלמודו ממנו יודעי׳ כל עולם שכל מה‪.‬‬
‫שאומר ודורש הכל הוא בשם ר׳ יוחנן‬
‫ומייתי לי׳ מקרא ככל אשר צות משה את‬
‫חוברת ג‬
‫דשליח קבלה געשה כאשה ממש לר\ות‬
‫חצירו כיח ואיפשעא בעי׳ דל׳א בירושלמי‬
‫לקולא וא״ש פסק העור‪.‬‬
‫^ ראיתי ברמב״ס דמייתי לא ביבוס‬
‫ולא בעגלה ערופה הך חקגיך‬
‫ולא‬
‫ולא שלוחן; ואפשר לומר ג׳׳כ כלל כיון‬
‫דע׳׳כ לא מייתר שוס קרא למע;י שלוחן‬
‫דאל״ה הו״ל ב׳ כתובים כק׳ תוס׳ ואע״כ‬
‫ממשמעות ממעע דאין השליח געשה‬
‫זקניך וכיון דרבא הג״ל ^ חש להא מילתא‬
‫גבי אישה ובעליו ש"מ דליתא להך ברייתא‪.‬‬
‫להוסין! ביאור על הג״ל דהר״ן‬ ‫ונראה‬
‫כ׳ דגפקא לן שליחות מושחעו‬
‫אותו דהרי אין 'שגיס שוחעי׳ בקדשים‬
‫אע״כ א' בכח רבים שוחע הפסח ואמגס‬
‫למאי דה״ל לרמב״ס ריש הלכ׳ פסולי‬
‫מוקדשי׳ כמ״ד שגיס שוחעי׳ בקדשים צ״ל‬
‫כמ״ש רמב״ן דהרי גפקא לן שליחות‬
‫מדלא כתיב ושחעו אותס או ושחע אותו‪,‬‬
‫אע״כ איתו לא קאי אהשה של פסח אלא‬
‫אהשוחע והכי קאמר ושחע אותו שהוא‪.‬‬
‫ככל קהל ישראל והייגו שלוחו כמותו‪ ,‬וג״ל‬
‫דגפקא מיגה דלפי׳ הר״ן'לא גפקא לן‬
‫אלא שליחות בעלמא ולא שיתי׳ מתואר‬
‫בשם כל קהל ישראל וכג״ל שלא יתואר‬
‫השליח זקגיך ולא אישה ובעליו ולא יהי׳‬
‫לו דין אשה לענין חצר וכג״ל אבל למ״ר‬
‫שגיס שוחעיס בקדשים וע״כ פי׳ הקרא‬
‫כרמב״ן א״כ מבואר שהיחיד יתואר קהל‬
‫ישראל ומכ״ש לר' יונתן שקהל ישראל ממש‬
‫יוצאי׳ בפסח א׳ והשוחע הזה גקרא קהל‬
‫ישראל א״כ מוכח מזה שהשליח געשה‬
‫כהבעליס ממש ועיי׳ כעין זה בחשו׳‬
‫תריב״ש ס׳ רכ״ח ומשו״ת דחה הרמב״ם‬
‫ברייתא דזקגיך מהלכתא וא״ש‪.‬‬
‫נ ח ז ו ר להתוס׳ שהקשו מסמיכה ותי׳‬
‫דהוה מוקי קרא לדרשא אחרית;‬
‫ג״ל לבאר בעזה״י בפשיעות דרמב״ן פ׳‬
‫ויקרא כ' הא דררשיגן ולא יד שלוחו הייגו‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫ולא גדוש‪ ,‬א״כ לפ״ז ‪ ,‬הקשה לו ר״א‬
‫מויסמוך ידו עליו והוצרך לדחוק סמיכה‬
‫דבהמה דאמינא וק״ל‪— .‬‬
‫ו ב ש מ ‪ /‬ן‪ ^ 1‬ן עור הקשו תום׳ נילך‬
‫’שליחות מדאצעריך בפרו‬
‫של א‪:‬רן שאין שחיעתו כשרה אלא באהרן‪,‬‬
‫ומ״ש מהרש״א אדרבא נילך מיני׳ דלא‬
‫מהני שליח ותירוצו אינו מספיק למסקנא‬
‫דעכ״פ מאי חזית דלפי׳ מביניהו דהנך‬
‫דשליחות‪ ,‬אדרבא ^נילןה כל התורה מפרו‬
‫של אהרן דלא יועיל שליחות בכל התורה‬
‫זולתי אלו דמפורש בהם שליחות‪ ,‬ולק״מ‬
‫דמיה״כ ניקום ונילך דכל עבודות אין‬
‫כשירות אלא בכה״ג וגז״ה וקי׳ זו לא‬
‫הקשו תום׳ ביבמות ובעירו׳ הנ״ל בהדי‬
‫הנך שהקשי תוס' מזקניך ואישה וסמיכה‬
‫משוס דק׳ זו איכה אלא לשמואל דס״ל‬
‫פרו של אהרן פסול בזר אבל למאי דקי״ל‬
‫כרב במס' יומא מ״ב דלמצוה בעלמא כתי׳‬
‫שחיטה באהרן אבל עיכובא ליכא דשחיטה‬
‫לאו עבודה היא ולא קאי דקה אשחיכיה‬
‫לק״מ כ״כ תוס' מנחות י״ט ע״א הנ״ל‬
‫ד״ה גלי רחמנא וכו׳ משו״ה לא פסיקא‬
‫להתוס׳ להקשות מפרו של אהרן‪ ,‬והנה‬
‫צריך ביאור לכאורה מ״ט לא תיקשי נמי‬
‫לרב דהא עכ"פ למצוה בעינן אהרן דוקא‬
‫ולא שלוחו ואי שחיט‪ .‬זר נהי דהקרבן‬
‫כשר מ״מ ביטל מ״ע של שחיטה ולא‬
‫דמי דשולחשליח למול בנו דנהי דמצוה‬
‫מן המובחר בו יותר מבשלוחו מ״מ מ״ע‬
‫של מילה קייס אבל הכא ביטל מ״ע של‬
‫שחיטת פרו וא״כ גס לרב תיקשי — ונ״ל‬
‫לרב לא הוה ק' קו' תוס׳ דהכא וגס‬
‫לא הוה משני ש״ס התם במנחות מידי‬
‫ד״ל לעולם כל שחיטה מצוה בבעליו‬
‫דוקא ולא בשליח אך החרבן אינו נפסל‬
‫ובפרו של אהרן שינה עליו הכתוב לענב‬
‫ופסול‪ ,‬אכל לשמואל דשחיטה עבודה‬
‫היא ובעבודת יה"כ חוקה כתיבה ואי‬
‫יהושע כן עשה יהושע וני על כל דבור‬
‫אמר כך אמר משה אע״נ הכל יודעי׳‬
‫שתורתו של משה היא ועי׳׳ז כתפייש ר׳‬
‫יוחכן ונ״ל דיצא לו כן מווקרא הכ״ל‬
‫דא״א לפרש כפשוכיו דהרי ש' הלכות‬
‫נשתכחו בימי אבלו של משה ואיך אמר‬
‫ככל" אשר צוה וגו׳ אע״כ פי' הקרא כל‬
‫אשר עשה הוא הי' אשר ציוהו משה‪ ,‬ויהי׳‬
‫איך שיהי׳ מוכח דכל מ״ש ר״א סתמא‬
‫שהי' משמי׳ דר' יוחנן‪ ,‬וא״כ אס לא אמר‬
‫הך שמעתתא בשס הנ״ל אלא סתמא‬
‫השומעים סוברים ש‪:‬וא ג״כ משמי׳ דר׳‬
‫יוחנן רבו של ר״ל ונמצא נתלה באילן‬
‫•ד ^״‪ V,, v‬י*׳■‬
‫גדול וא״נ ק' אמאי הק;*־; נ עג ; ״א‪,‬‬
‫אשר‬ ‫ול״ל ר״ל לא ס״ל הך דרשה ד‬
‫ציוה משה אלא מפרש פשוע וס״ל דלא‬
‫נשכחו הלכות בימי אבלו של משה‪ ,‬והנה‬
‫בס׳ זכרון יויס^ה כ' רמז לשנשתכחו הלכות‬
‫מדכתיב ויהושע ב"נ מלא רוח‪ ,‬חכמה כי‬
‫סמך משה ידי׳ עליו וק' הלא רש״י פי' בפ׳‬
‫פנחס ויסמוך ידיו עליו שתי ידי׳ ועשאו‬
‫מלא וגדוש וכאן לא כתיב גדוש אלא מלא‬
‫רוח חכמה ש׳'מ שכח כל הגדוש ע״ש‪,‬‬
‫ונ״יל דצא לו לרש״י שעשאוהו מלא וגדוש‬
‫מדה״ל למיכתב ידו חסר יוד והוה נמי‬
‫ב׳ ידים‪ ,‬וכ׳ ידי' מלא ש״מ שעשאו גדוש‪,‬‬
‫ונבוא אל המכוון בעז״ה דמתחלה כדדריש‬
‫ר״א ■לא הוה ק׳ לי׳ מב ד ידי׳ דידע‬
‫לשנויי יד דסמיכה ממי וסמיך משה ידי׳‬
‫לא הוה קשי' לי׳ רקמ״ל דעשאו גדוש‪ ,‬והא‬
‫דכתיב כי• מלא רוח חכמה ולא גדוש היינו‬
‫משוס דשכח‪ ,‬והא דכתיב ככל אשר צוה‬
‫משה וגו׳ היינו לומר שלא הי׳ אומר על‬
‫כל דיבור ודיבור כך חמר מרע״ה אלא‬
‫סתמ‪-‬י' הוה ככל אשר ציוהו‪ ,‬ומשרה הוא‬
‫נמי דריש סתמא וכנ״ל אך מדאיקפיד‬
‫ר״ל ש״מ ס״ל ככל אשר ציוה משה כפשוכיו‬
‫ולא שכח והא דכתיב מלא רוח חכמה‬
‫משוס דמתחלה נמי לא הי' אלא מלא‬
‫לג‬
‫שליחות מדגלי בפרו של אהרן‪ ,‬מת לחפאת‬
‫שכן בע״כ קידושין ותרומה יוכיחו‪ ,‬מה‬
‫לתרומת וקידושין שכן חול חפאת יוכיח‬
‫וקו'גדולת היא לכאורה‪ ,‬ולהלל לק״מ דודאי‬
‫בתר דכתיב שליחות מושחפו אותו כל קהל‬
‫ישראל וניתי למילך מהקישא דשחיפה‬
‫לסמיכת דבעלי סמיכה בעו שחיפה‬
‫בבעלים שפיר משני מדגלי קרא בפרו ש״א‬
‫ש״מ דליתא להאי הקישא ופירכא דבע״כ‬
‫לא שייכא התם כמ״ש לעיל כיון דלא‬
‫יועיל הקישא אלא לבעלי סמיכה דהרי‬
‫בפסח כתי׳ שליחות להדיא‪ ,‬אבל הכא‬
‫בשמעתין • דבאו תוס׳ להקשו' למה •לי‬
‫ושחפו בפסח נימא מדגלי בפרו ש״א‪,‬‬
‫ע״ז שפיר י״ל שאני התם דבע״כ אבל כל‬
‫הקרבנות דברצונו נילך מהקישא דשחיפת‬
‫לסמיכת ולא נחלק בין בעלי סמיכת‬
‫לקדשים שאינן צריכים סמיכה אלא נימא‬
‫קדשים דלרצון איתקש לסמיכת והשתא תו‬
‫ליכא למילך מביני׳ לדקידושי׳ וחפאת‬
‫דהקישא עדיך מילפותא דביניהו חדא‬
‫מתרתי ולק״מ‪.‬‬
‫ו ל א י ת י בחי׳ הגאין מהר״מ א״ש‬
‫דברים תמוהים במ״כ במ״ש‬
‫מסמיכת סרו ש״א ובאמת לא כתי׳ בקרא‬
‫סמיכת בפרו ש״א וא״כ היא גופי' מנ״ל‬
‫דבעי עצמו של אתרן‪ ,‬גס מ״ש מסמיכת‬
‫שעיר המשתלח שבמנחות צ״ב ע״א‪ ,‬אינו‬
‫ענין לכאן דהתם כיון דכל ישראל בעליו‬
‫הס ואינם יכולים לסמוך בעצמם א״כ‪.‬‬
‫איך מצו משוו אהרן לשליח לסמוך עבורם‬
‫הא כל‪.‬מת דאיהו לא מצי עביד‪ ,‬שליח‬
‫לא מצי משוי׳ אע״כ בהך סמיכת שעיר‬
‫המשתלח לא הות אתרן שליח ישראל אלא‬
‫שלוחא דרחמנא כבכל עבודות שבמקדש‬
‫דכהני שלוחא דרחמנא נינתו ולק״מ‬
‫משעיר המשתלח‪ ,‬אבל שחיפת פרו ס״ל‬
‫לש״ס נהי דרחמנא אפקרי' לממונא דאתרן‬
‫לגבי שבפו שיתי׳ לתם חלק בכפרתו‬
‫חוגרת ג‬
‫ס״ד שחיפות כל הקדשים מ״ע בבעלים‬
‫ועבודה היא ופרו של אהרן מצוה בבעליו‬
‫שהוא אהרן‪ ,‬ממילא איכא עיכובא ביר\כ‬
‫דהא עבודה היא‪ ,‬ולאיזה צורך הזכיר‬
‫ושחע פר ההעאת אשר לו אע״כ בעלמא‬
‫לא צריך בעלים ולא קשי׳ אלא לשמואל‬
‫דלית הלכתא כוותי׳ וא״ש‪— .‬‬
‫ו י ע ן לעיין הא דלא מייתי ש״ס מנחות‬
‫י״ע ע״א מושחעו אותו דהרבן פשח‬
‫דפסח לא בעי בעלים די״ל דלמא‬
‫פסח דלא בעי סמיכה לא בעי בעליים‬
‫וה״ה בכל התורה שלוחו כמיתו ואך קרבנית‬
‫דבעי‪.‬סמיכה וסעיכה גז״ה בבעלים דוקא‬
‫נילף שחיפה מוסיך על ענין ראשון‬
‫מסמיכה דלא יועיל שליחות משו״ה מייתי‬
‫מדגלי רחמנא בפרו של אהרן דבעי נמי‬
‫סמיכה ככל חפאות‪ ,‬ואפ״ ה גלי כשחיפה‬
‫ש׳׳מ שארי שחיפות לא ילפי' מסמיכה‪.‬‬
‫צריכי' ליישב הא דלא דחי‬
‫התס כדדחי תוס׳ בשמעתין‬
‫ועדיין‬
‫שאני סרו שהוא בע״כ משא״כ עולה ולעולם‬
‫נילך שחיפה בעולה מסמיכה‪ ,‬י״ל דהאי‬
‫פירכא דע״כ היינו סברא‪ .‬וכדבעי׳ למילך‬
‫עיקר דיני שליחו׳ כדשמעתין ע״ז איכא‬
‫למיפרך ולחלק בין רצונו לבע״כ‪ ,‬אבל‬
‫התם קאי שמעתתא לבתר דילפי׳ שליחו׳‬
‫בכל התורה ובכל הקרשים וליכא חילוק‬
‫בין רצון לבע״כ בכל התורה שייך שליחות‬
‫רק‪ .‬מקשה דנילף הקישא שחיפה מסמיכה‬
‫באותן קדשי׳ דבעי סמיכה באותן דוקא‬
‫יהי׳ גם שחיביה בבעלים מגז״ה‪ ,‬ועל זה‬
‫משני דע״כ ליכא גז״ה כשחיפה מדגלי‬
‫בפרו של אהרן וכו׳ מעתה תו ליכא לחלק‬
‫בין רצון לבע״כ דלא מסברא אתיגן עלה‬
‫דכבר ידעי׳ שליחות בכל התורי‪ :‬רק דלא‬
‫נפעי למילן^ שחיפה מסמיכה והבן זה‪— .‬‬
‫ו ר א י ת י בס' עצמות ‪.‬יוסך שהקשה‬
‫לתי׳ תוס'■ דשמעתין נילך‬
‫שארי קדשים מביניהו דחפאת דמהני‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫ומשו״ה ה״א אע״ג דבעלמא נעשה שליח‬
‫מ״מ בסמיכה גז״ה הוא ומיעמי׳ רחמנא‬
‫אבל שליח ישראל דכמותו וחייב נמי במצות‬
‫אימא לא אימעוע קמ״ל‪ ,‬ואי אשמעי' שליח‬
‫ה״א אבל אשתו כגופו קמ״ל ובספרא חי׳‬
‫עוד ירו ולא יד בנו וכ׳ בקרבן אהרן‬
‫דאע״ג דבנו הגדול איננו אלא כשליח‬
‫בעלמא מ״מ הנא בסמיכה דמילי דכפרה‬
‫הוא ה״א בנו סומך ולפע״ד גס אשתו כגופו‬
‫דבש״ס נמי מאותו ענין הוא‪ ,‬דודאי אשתו‬
‫כגופו לא עדיפי מיד עבד דכיד רבו דהרי‬
‫יד אשה כיד בעלת ואין לה קנין היינו‬
‫לענין הפירות שהוא אוכל פירות אבל הגוך‬
‫קנתה וכן מציאתה שלה ואי משוס איבה‬
‫ותיקון רבנן והכל מדרבנן ומן התורה‬
‫אשתו איננה כידו ורק כגופו לענין כפרה‬
‫ולענין סמיכה וקרבנות איכא לאיפלוגי‬
‫בין אשתו ובנו ובין אחר ולא לשוס דבר —‬
‫ומ"מ מ״מ לא הזכיר פועל שישנו במצות‬
‫וידו כיד רבו כעבד כנעני ■ש"מ שאין זה‬
‫כ״א לענין קניני' ולא לענין אחר כלל‪,‬‬
‫ו ה נ ה בעל קרבן אהרן ס״ל דיש ג' או‬
‫ד׳ מקראית וסמך ידו ודמינייהו‬
‫ממעעי' עבדו ושלוחו ואשתו ובנו‪ ,‬ואי‬
‫לאו קראי ה״א אשתו ובנו הואיל שיש להס‬
‫קצת חלקבכפרתו יסמכו ידס בשליחותו‬
‫וא״כ י״ל ק' התוס' דליכא למילך שליחות‬
‫מדגלי בפרו של אהרן דה״א המתכפריס‬
‫יסמכו בשליחותו קמ״ל‪ ,‬בשלמא במנחות‬
‫י״ע כדפריך נילך שחיעה מסמיכה והתם‬
‫אפי' אשתו ובנו אינס סומכים אע״ג דאית‬
‫להו קצת כפרה עמו שפיר משני מדגלי‬
‫גבי פר וכו׳ אבל תוס׳ בשמעתין לא מקשי‬
‫מידי אלא דרשי לא פי׳ כן דמייתרי קראי‬
‫אלא משמע דאלשון הבריתא עביד צריכותא‬
‫וכולי מחד קרא אימעוכי‪ ,‬דאין סברא מן‬
‫התורה לחלק ביניהם בין שאר שליח לאשתו‬
‫ובנו א״כ שפיר הקשו תוס‪/‬‬
‫דה״א חעאת דבע״כ‪ .‬דברי‬ ‫ותירצו‬
‫כדאמדנן ביימא ל א ע״ב מ״מ במ״ע‬
‫של שחיעה לא נשתתפו עמו ולא נצמוה‬
‫על השחיעה אלא הוא ולא נעשה שלוחם‬
‫בזה וא״כ מדגלי רחמנא בפרו דלא מצי‬
‫עביד שליח ש״מ בעלמא אפי' היכי דלית‬
‫‪ .‬להו שותפו' עביד שליח וא״ש‪.‬‬
‫ו ר א י ת י בשער המלך ריש הלב'‬
‫תרומו׳ של על מה שהקשה‬ ‫‪ .‬־•‬
‫פ״מ על הראב״ד במירוח נכרי עבור‬
‫ישראל או בהיפוך שהקשה ל׳מ הא אין‬
‫שליחות‘לנכרי‪ ,‬ופי׳ מחנה אפרים משכחת‬
‫לי׳ ששכרו בפועל למרח תבואתו ויד‬
‫פועל כיד בעה״ב דמי‪ ,‬ושער המלך הקשה‬
‫עלי' מדברי רשב״א בחי׳ ב״ק ע״ש‪,‬‬
‫והנה הא דיד פועל כיד בעה״ב הוא ש״ם‬
‫ערוך ב״מיו״ד ע״ב וכ׳שסיבש״מ דר\ה‬
‫לאותה שעה כמו יד עבד כנעני דידו כיד‬
‫רבו ר״פ השואל ‪ .‬ושם י״ב ע״ב מבואר‬
‫דבשכרו לאותו דבר דוקא כגון ללקע‬
‫מציאות ואז הוי לאותו דבר כיד בעה״ב‬
‫ממש‪ ,‬אבל מ״מ נ״ל בין יד פועל ובין‬
‫יד ‪ .‬עבד היינו לענין קכין ודיני ממונות‬
‫ול'כ בשימה מקובצת בשם הראב״ד והר״י‬
‫ר‪-‬׳פ השואל‪..‬שם‪ ,‬אבל לענין דינא וקיום‬
‫מצות ושחימת פסח וכדומה‪ ,‬אי לאו ממעס‬
‫שליחות לא מהני מה שהוא כיד רבו‪ ,‬תדע‬
‫דאלת״ה מאי משני ש״ס מדגלי רחמנא‬
‫בפרו ש״א וכו' דלמא אצמריך קרא לשכרו‬
‫כפועל לשחוכן פרו עבורו אע״כ דלא מהני‬
‫לענין זה ובסמיכה גופי' הומ״ל דילמא‬
‫שלוחו אינו כמותו אבל פועל דידו כיד‬
‫בעה״ב יסמוך והשתא אפי׳ יליך שחיכיה‬
‫מסמיכה דבעי׳ בעלי׳ מ״מ נימא פועל‬
‫מהני ובפרו של אהרן אפי׳ פועל לא‬
‫מהני‪ — .‬והנה במנחות צ״ג ע״ב אמרי'‬
‫ידו ולא יד עבדו ולא יד שלוחו ולא יד‬
‫אשתו וצריכא דעבד ה״א הואיל וליתא‬
‫■‬ ‫בכלל מצות‪ ,‬פי׳ מצות סמיכה דאשה‬
‫אינה חייבת בסמיכת קרבנה וה״ה עבד‬
‫לד‬ ‫חוברת ג‬
‫יהושע בין לר' ינאי ובין לר׳ ישמעאל‬
‫איצעריך הא וכנלע״ד‪ ,‬וקידושי' לא אתי‬
‫מביני׳ שכן הצר השוה שבהן שהן בע״כ‬
‫כל א׳ לסי מה שהוא הבעל מגרש בע״כ‬
‫והיא מתגרשת בע״כ ופירכא כל דהוא‬
‫הוה דלא לילך קידושי׳ מביניה; ונ״ל‬
‫דהומ״ל עוד אי לאו קרא בקידושי׳ ה״א‬
‫מסברא לא יועיל שליח בקידושי' דכיון‬
‫דבביאה לא שייך שליח איתקש הוייות להדדי‬
‫לח יועיל נמי מכסך ושער ע״כ איצעריך‬
‫היקישאהויה ויציאת דעדיך מהוייות'אהדדי‬
‫כ״כ פני יהושע בכתובות ע״ד ע״א וע״ש‪.‬‬
‫ן י ^ להקשות נילך שליח גירושי' דידה‬
‫מק״ו דקידושי׳ דאינו בע״כ ובעי‬
‫שליח מעלי׳ מ״מ שלוחו כמותו מכ״ש‬
‫אשה המתגרשת בע"כ וסגי בשליח כ״'ד‬
‫מכ״ש דעושה שליח‪ ,‬וצ״ל משוס דמילי‬
‫בעלמא הוא‪ ,‬ואינו מוסר לידו מירי ת״א‬
‫דאינו עושה שליח אא״כ בגירושי' שמוסר‬
‫גע בידו וה״ה בקידושי שער‪ ,‬ואפשר‬
‫בקידושי כסך נמי למאן דס״ל הכי בעוש״ע‬
‫א״ע ס־׳ ל״ה‪ ,‬אבל שליח לקבלה ראשה‬
‫דליכא אלא מילי בעלמא ה״א אינו עושה‬
‫שליח קמ״ל‪ ,‬ואע״ג דקיי״ל אפי׳ מילי עושה‬
‫שליח‪ ,‬רק אין שליח עושה שליח למ״ד‬
‫מיצי לאמימסרן לשליח אבל שליח הראשון‬
‫שבעלים עושה‪ ,‬שפיר משוי שליח היינו‬
‫למסקנא דאיכא קרא דשליח לקבלה מהני‬
‫ומ'מ ליכא אלא ח־ הרא לשליח עושה‬
‫שליח‪ ,‬ומיקמי׳ לי׳ אבעל ולא אמילי ולא‬
‫מימסרא שליח קבלה לשליח שני‪ ,‬ועיין‬
‫גיעין כ״ע ע״א פלוגתת אביי ורבא ודרב‬
‫■■‬ ‫ושמואל‪.‬‬
‫אביי ורבא דס״ל מילי מימסרן‬ ‫וי״ל‬
‫שצריך לעשות מרצון אין השליח כמותו‬
‫לשליח שני ם״ל דתרומת מעשר‬
‫ליתי׳ במחשבה ועיין היע־ב ברש״י ותוס׳‬
‫בכורות נ״ח ע״א וגיעיין ל״א ע״א ד״ה‬
‫במחשבת וכו' ע״ש‪ ,‬וכבר נתעורר בזת‬
‫מ״ו ?ס׳ המקנה ז״לן וליכא למיפרך מה‬
‫הגהת מהרש״א תמוהים והפי׳ נפשוכוו‬
‫דנהי חניאת אין ממשכני׳ משום‬
‫דבלי ספק ירצה בכפרה וסופו להביא‬
‫כפרתו‪ ,‬ואם אולי בועמ בכפרה אינו מתנפל‬
‫מ״מ חמאת שזמנו קבוע כפרו של אהרן‬
‫או כמ״ש תום׳ ר ׳פ האשה רבה שסבור‬
‫שאינו חייב ובאמת הדין הוא שחייב אז‬
‫ממשכני׳ וכ״כ תום׳ כריתות ב׳ ע״א פין!‬
‫ד׳ה או דילמא וכו׳ ע״ש‪ ,‬ואז כשממשכני׳‬
‫לא צריך שיאמר רוצה אני והוה בע״כ‬
‫משא״כ בעולה דכתי' לרצונו פי' שצריך‬
‫לחמר רוצה א;י משא״כ בחעאת דלא כתיב‬
‫אותו לרצונ; כופי׳ אותו לגמר; והכי צריך‬
‫להגיה בתום' בחמאת לא כתיב אותו לרצינו‬
‫הוי בע״כ וכו' ומשו״ה לא הו״מ לאתויי‬
‫מפרו של אהרן אבל מפסח מייתי שפיר‬
‫דהוה בידאי לרצונו דא״א למנותו על‬
‫‪ .‬פסח בלא דעתו‪— .‬‬
‫‪ 1‬ש ל ח מלמד שהבעל עושה שליח דה״ל‬
‫למיכתב וגרשה כדכתיב בעלמא‬
‫גרושה וזונה לא יקחו ואשה גרושה מאישה‬
‫ואילו הכא בם׳ גירושין צא נזכר הלא לשון‬
‫שילוח אלא קאי למיררש או נתן או ושילח‬
‫ואכתי אייתר הי' למידרש כאלו כתי'‬
‫בלא מפיק שהיא עושה שליח אע״ג דעיקר‬
‫קרא במפיק שישלח אותה מביתו צ)״מ‬
‫הדרש בשינוי לשון מיגרשה לושלחה‬
‫מורה כאלו כתיב בלא מפיק וקאי אביד‪:‬‬
‫או ושלחה‪ ,‬כאלו כתיב ונתן או ושלח‬
‫בידה או ושלחה‪ ,‬וצריך לומר דלא אתי‬
‫מהדדי דהי׳׳א בעל מגרש בע״כ יש לו כח‬
‫למטת שליח אבל היא לא‪ ,‬או בהיפיך‬
‫שמתגרשת בע״כ א״כ בשליח כל דהוא‬
‫סגי אפי' שאינו כמותה ממש אבל מי‬
‫קמ״ל‪ ,‬ושוב עוד דרשא לשליח עישה‬
‫שליח וה״ה למא‪ :‬שלוחי' עיין ריב״ש‬
‫סי' רכי׳ח‪ ,‬ודרשא רביעי׳ איצעריך למשלחה‬
‫וא'נה חוזרת קמ״ש תוס׳ ולדעת פני‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫דחשיב מעשה כמ׳׳ש תוס' בקדושין‬
‫י״פ ע״ב ד״ה מידי מחשבה וכו׳‬
‫ע״ש‪ ,‬וצריך לומר דאפ׳׳ה שפיר קאמר מה‬
‫לתרומה שכן ישנו במחכבה פי׳ שבמחשבה‬
‫בעלמא נעשה מעשה משוס תכי יכול לעשותו‬
‫שליח ושוב הו״ל כאלו מוסר מעשת ליד‬
‫שליח‪ ,‬אבל הקדש אע״ג דאמירה לגבוה‬
‫כמסירה להדיופ דמי מ״מ לא מיחשב מעשה‬
‫כתרומה דמתיר השיריים על ידי מחשבתו‬
‫דאלת״ת תיקשי איך פליגי בהפרת ע״י‬
‫שליח הא מילי הוא אע״כ הואיל ומתיר מה‬
‫שאסרה על נפשה הו״ל מעשה‪ ,‬והנה‬
‫הר״ן לא פסיקא לי' דלא מר למימר הקדש‬
‫נכסי דאפשר דהקדש דומה לתרומה‪ ,‬אבל‬
‫נדר והפקר ע‪:‬״פ פסיקא ליה דלא אתי'‬
‫מתרומה‪ ,‬דמה לתרומה שכן ישנו במחשבה‬
‫משא״כ נדרי הדיופ והפקר שצריך שיוציא‬
‫בשפתיו עכ״פ‪ ,‬אלא דקשי' א״כ ביפול‬
‫•דסגי בכיפול בל‪ 3‬שפיר אתי׳ מתרומה וכי‬
‫היכי דהקדש אתי׳ מתרומה ה״נ ביפול‪.‬‬
‫וצ״ל דס״ל הקדש דומה לתרומת דבדיבורי'‬
‫איתעביד מעשה לאמר לגבוה‪ ,‬משא״ב‬
‫ביפול חמץ דתות מילי ממש‪ ,‬ונדר והפקר‬
‫אע״ג דבדיבורי׳ נאסר׳ מ״מ ליתי׳ במחשבה‬
‫ולא אתי׳‪.‬מתרומה דאיכא למיפרך כן משמע‬
‫לכאורה וצ״ע לפ״ז דהל״ל בשמעתין משו״ה‬
‫איצפריך גס בתרומה לרבות שעושה שליח‬
‫אע״ג דהוה כעין מילי וה״ה להקדש ומאי‬
‫פריך וצ״ע לכאורה‪ ,‬ואמנם העיפור לפעמי'‬
‫דס״ל דלא מיקרי מילי אלא אמר לסופר‬
‫כתוב וכדומה‪ ,‬אבל זולת זה לא הוה מילי‬
‫ואפי' לשליח שני מימסר מכ״ש לשליח‬
‫ראשון ומשו״ה פסק דיכול לבפל ע״י שליח ‪:‬‬
‫המשך יבא‪,‬‬
‫והנה ערבך ערבא צריך והאריך בברכי‬
‫ס^מן כ״ג‬
‫שלום וברכה וכט״ם לכבוד הרב החכם‬
‫מוהד׳ר בן צי־ון א׳ קואינקה נ״י‪ ,‬העורך והמו״ל‬
‫״המאסף״ הגחמד וחני ב לכל כ!חנ^ ייאדאל‬
‫ליזרומה שכן במחשבה‪ ,‬וכילן! שליחות‬
‫מתרומה‪ ,‬ואייתר חד קרא בגפ חד לשליחות‬
‫דדה דמילי היא וחד לשליח שליח דידי' וחד‬
‫לשליח שליח דידה למימר אפי' מילי מימסרן‬
‫לשליח שני ושמור זה ולקמן אי״ה עוד נדבר‬
‫מזה‪.‬‬
‫ן טיי ן פא״ע סי׳ קמ״א מייתי דעת הגאון‬
‫^■ ׳ והרמ״ה והרא״ש ודעתו דשליח‬
‫קבלה אינו עושה שליח■ שני דמילי ‪ .‬לא‬
‫מימסרא לשליח‪ ,‬רק הפור ס״ל עכ"פ אומר‬
‫אמרו מהני ואין כאן מקומו אבל עכ״פ‬
‫בלי רשות אין שליח עושה • שליח לקבלה‪,‬‬
‫והעיפור והרשב״ש שבב״י שס פליג וס״ל‬
‫דשליח לקבלה לא הוי מילי כיון שנמסר גפ‬
‫לידו לא דמי לאומר לסופר לכתוב ולעדים‬
‫לתתוס עי״ש‪ .‬ולדידי׳ דקבלה לא הוי מילי‬
‫קשה כנ״ל נילן! שליח דידה מקידושי׳‪ ,‬וכן‬
‫קשה להקדוש מראדוש דמייתי מרדכי רפ״ב‬
‫דקידושי׳ דכל קידושי׳ מילי ‪.‬נינהו א״כ‬
‫נינן^ שליח דידה מקידושי‪ /‬וליכא למיפרך‬
‫שאני אשה ‪ .‬דמילי היא דהא קידושי׳ נמי‬
‫מילי נינהו ומשוי שליח‪ ,‬וע״כ צ״ל כסברת‬
‫המהרש׳׳א שבתוס׳ לקמן גיד פרו של אהרן‬
‫דהעושה שליח מרצונו עדיף ממי שנוכל‬
‫לכוף שאין לו כח לעשות שליח וה״א הואיל‬
‫והיא מתגרשת בע״כ אין לה כח לעשות‬
‫שליח קמ״ל קרא ולא משום מילי כלל‪— .‬‬
‫ו ה ר ״ ! דש פסחיס ומביאו ב״י א״ח סי׳‬
‫חל״ד דלהעיפור יכול לבפל חמץ‬ ‫׳‬
‫ע״י שליח והר״ן כ' כשם שאינו יכול לומר‬
‫לשליח הפקר נכסי ה׳'נ לא יכול לבפל ע״י‬
‫שליח וכ׳ הב״י מ״פ פשיפא לר״ן דלא יכול‬
‫להפקיר ע׳יי שליח משוס הפקר מפעם‬
‫נדד ואינו יכול לומר לשליח נדור עבורי‬
‫יוסף ובתשו׳ מהרי״פ סי׳ רכ״ז כ׳ פשוכי‬
‫שאין שליח יכול להקדיש דה״ל מילי ומתרומה‬
‫לי^ למילף דאפי' במחשבה יכול‬
‫שליח להפריש שאני מחשבה דתרומה‬
‫לה‬ ‫חוברת ג‬
‫דהא חוזר להתירו אחר החג ול״ה שינוי‬
‫‪ V‬שם בגיעין‪/‬‬ ‫^ובל־ן ‪,‬׳‪/‬‬
‫ז׳׳ל‬
‫הנה ידידי הרה״ג ר' מיטה חיים טריוואקם‬
‫בהכחישה ע״ש‪ .‬ובעיקר ■חידוש השו״מ קשה‬
‫דהא אי אמרי׳ דלא יצא ידי המצוה לא‬
‫נאסר בהנאה ואין כאן שינוי כלל אך‪.‬י״ל‬
‫דהא סוף סוף נשרף השמן ואיכא שינוי‬
‫ואמרי׳ דמיד בתחילת הדלקה קנה וכעין‬
‫איזה‪ .‬הערות מה שהערתי בהחפזי ואי״ה עוד‬
‫דאמרי׳ הגבהה צורך הוצאה היא ויש לפלפל‬
‫בזה ולומר דהא האיסור הנאה היא היזק‬
‫שאינו ניכר וע״כ דחייב על ההדלקה והא‬
‫אז לא הזיקו כלום דסוף סוף אסור בהנאה‬
‫אך ז״א דכיון דהוא עצמו שרפו אח"כ‬
‫מצרפין מעשיו אהדדי ובכה״ג שפיר חייב‬
‫]וכעין סברא זו ראיתי בכתבי הגאון הקדוש‬
‫מהר״א ז״ל הרב מעשעכענאווי יע״א‬
‫בעהמ״ח זכיתא דאברהם‪ ,‬ואהבת חסד‪,‬‬
‫ובית אברהס‪ ,‬וכן שמעתי ממורי• הגאון‬
‫הקדוש שליע״א ודו״ה בזה[ ולפמ״ש נכוניס‬
‫מאוד דברי השו״מ ז״ל ודו״ק‪ .‬ומה שדחה‬
‫הארץ צבי ז״ל מגזל חמץ ועבר עליו הפסח‬
‫כמדומה לי דאישתמיעתי׳ דברי הנוב״י ז״ל‬
‫באו״ח סי! כ׳ דלאחר הפסח מותר בכל׳ג‬
‫בהנאה ע״ש‪ .‬וע־׳ בהשכימ״ק בפ״ק שם דכ'‬
‫דשניהם אינם עוברים בבל יראה א״ש וא״כ‬
‫ל״ה שינוי דחוזר להתירו וכמ״ש לעיל ובחי׳‬
‫הארכתי בזה ואכ״מ ‪:‬‬
‫י( ש ם בסס״י כ׳ וסס״י כ׳׳ג בגליון‬
‫כ׳‪ .‬עי׳ מ״ש בהכנח״י סי׳ ר״ב‬
‫אות ג׳ עשי׳ה ‪:‬‬
‫ה( ש ם בסי׳ פ״ד החשה על הגמ' חולין‬
‫קע״ו‪ ,‬ע״ש ולכאירה הא לאכילה‬
‫מעולם ל״ה לה שעת הכושר אך י״ל היכא‬
‫דבעל השדה נעעו לסייג ונתן רשות לאחר‬
‫ליעלו והוא אכלו דמותר די״ל דכל עיקר‬
‫האיסור תלוי ברצון הבעל הכרס וכעין‬
‫שכ׳ לעיל בקדושת הארץ סס״י י״ג בסד״ה‬
‫ובחופשי בספרים כו׳ בשם תשו׳ הרשב״א‬
‫ז״ל ע״ש‪.‬‬
‫ש ם אות ב' ועי' בסי' קכ״ז ועיין‬
‫'‬ ‫בתונצי ירו׳עלם עה״ק‪,‬‬
‫אחדשה״ט וש״ת במשפט ליראי ה׳ ולחושבי שמו‪.‬‬
‫נ״י הי׳ ב»יל קורתי והראה לי חוברות ״המאסף״‬
‫וקניתי ממנו מארבע שנים כי מאוד הוטב בעיני‬
‫ואמר לי שאשלח מאמר א׳ לכ״ת ויאספהו בתוך‬
‫״המאסף״ ומאוד נפשי חשקה בזה להיות נזבר‬
‫לטובה בספרן של צדיקים‪ ,‬ע״ב אני בותב באן‬
‫חזון למוער*‪. . . . . .‬‬
‫א( ב ‪ / /‬ה מ א ם ת ״ ש״ב סי׳ כן׳ בסד״ה‬
‫י והרואה דברי הרבנים‬ ‫־‬
‫כו׳ נ׳ דאית לן למיזל כחומרי שניהם כהד״מ‬
‫בדין התחומין וכמרן ז״ל׳ בדין הספיקות‬
‫וכרב שיזבי בעירובין דהיכא דלא סתרי‬
‫אהדדי עבדי׳ כחומרי שניהן עכ״ל‪ ,‬והנני‬
‫להעיר דמהפוסקיס ז״ל נראה דלא קיי״ל‬
‫כרב שיזב; עי׳ ביו״ד סי; ס״ד בע״ז ס״ק‬
‫ח' ובמש״ז שם בשיעת הע״ז עש״ה ועי׳‬
‫בהגהות מוהרש״א ז״ל על הפרמ״ג ליו״ד‬
‫סי׳ ל״ה שפ״ד ס״ק מ״ד ובסי׳ ל״ז בדיני‬
‫תר״ל ועי׳בהפמ״ג לאו״ח בהנהגות או״ה‬
‫שלישי אות י״א עש״ה דנראה שלא נהע״ז‬
‫הנ״ל ושוב ראיתי דהע״ז בעצמו ז״ל סותר‬
‫את משנתו במה שהשיג בסי׳ לד על תי׳‬
‫הד״מ ז״ל עש״ה ודו״ק ויהי׳ לרצון לפני‬
‫חכמי ״המאסן!״ לברר וללבן דבר זה‪.‬‬
‫ג( ש □ סי׳ י״ ז כ׳ וז״ל זה אינו דלא‬
‫מצינו מצוה שמותרת לישראל‬
‫ואסורה לב״נ כו' ע״כ‪ ,‬ואשתמיעתי׳ מ״ש‬
‫הראש יוס^ ז״ל חולין לי׳ג‪ ,‬על תוד״ה‬
‫כיעמא קאמר נו׳ דהיכא דאיכא עעמא ל״ש‬
‫האי כללא ושק היא שיעת הר״מ ז״ל עש״ה‬
‫והא הנא נמי איכא עעמא רבה כמ״ש‬
‫ודו״ק‪.‬‬
‫ג( ע □ סי׳ נ׳ עי׳ בתוס' גיטין ל ג ‪:‬‬
‫ובמהרש״א ובמהר׳׳מ ז״ל שם‬
‫דשם מבואר כהחילוק הב׳ של הרב העורך‬
‫שליע״א והחילוק הא׳ הוא תמוה ונמ״ש‪ /‬ומה‬
‫שהק׳ שם מסוכה ולולב ואתרוג לדעתי לק״מ‬
 ‫המאסף שבה ששית‬
‫הס׳ חלת לחם דל״ד להא דהרשב״א דל‬
‫דהתם הברכה היא על הבאתה אבל כאן‬
‫אלו הברכה בזמן המקדש‪ .‬הי׳ על הנתינה‬
‫לכהן דנימא דעכשיו הברכה היא על‬
‫השריפה דא דהא ידוע דעל נתינת מת״כ‬
‫אין מברכין כמ״ש הרשב״א ז״ל עצמו‬
‫בתשו' סי׳ י״ח רק מה שמברכין על‬
‫התרומה וחלה היא על ההפרשת החלה‬
‫ומש״ה במתנות כהונה דאינס עובליס‬
‫אין מברכין כלל עי' בפרמ״ג ליו״ד‬
‫סי׳ ס״א מש״ז ס״ק ז׳ כיון דאין מברכי‬
‫על ההפרשה ואינו ענין כלל להנתינה‬
‫דהא קיי׳׳ל דב׳ מצות הן וא'ן לו שייכות‬
‫כלל למה ששורף אח״כ החלה ולא שייך‬
‫דמברך על מה שמכלה ומבער כנלעלד‬
‫ברור ודו״ק‪.‬‬
‫ט( ש ם באות ב׳ השיג על מ״ש דאינן‬
‫מברכין שהחיינו על הספירה‬
‫משוס דאינו זמן שמחה ע״ש‪ .‬ועי^‬
‫בהבעה״מ ז״ל סו׳ מס' פסחים שכ׳ ודל‬
‫ולספירת העומר אין בו זכר משוס הנאה‬
‫אלא לעגמת נפשנו לחרבן בית מאויינו‬
‫^‬ ‫עכ״ל‪.‬‬ ‫' '‬
‫יי״י( ש ם בגליון ה׳ בהערה לזכרון‬
‫אברהם במ״ש בדברי הע״ז‬
‫בילד סי׳ קי׳׳ז‪ .‬עי׳ מ״ש בזה כלל חדש‬
‫אשר לא ראיתי לשום אחד מהאחרונים‬
‫ז״ל בס׳ ראש יוסף דל בחולין ע׳ רע״ב‬
‫בסה׳ד שם וע׳ בשו״ת בטרי שלמה‬
‫חאה״ע סי׳ ד' שהאריך בזה וכתבתי בזה‬
‫באור תורה ש״ג ח״ו סי' י״א אות ד׳ וע׳‬
‫בס' חקר הלכה בעניני איסורי דרבנן‬
‫ובסוף אות א׳ שם שהקשה וז״ל וצל״ע‬
‫קצת במ״ש בת׳ נוב״י מהדו״ת בשם כנהי׳ג‬
‫גבי חרגמ״ה לענין גע בע״כ נוסח החקנה‬
‫ש הגע אינו גע ואם הי׳ בידו לתקן שהגכי‬
‫לא יהי' גע והא כתיב בתורה להדיא אם‬
‫לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר כריתות‬
‫ושלחה מביקו שכ״ז אורה על ענין גירושין‬
‫בהפדמ״י לירד בדש הפתיחה לסי'‬
‫נ״ט מ״ש בזה עש״ה‪ ,‬ובהיותי בזה אמרתי‬
‫להעתיק פה מה שנתקשיתי זה כמה והרציתי‬
‫לפני כמה לומדיה ולא מצאו מענה והוא‬
‫דעי' ברש״י ז״ל חולין קכ״ו ד״ה גולל ודופק‬
‫בסה״ד שכ' וז״ל ולמאן דנפקא לי׳ התס‬
‫מקרא לא ירענא מהיכן אימעמ משא עכ״ל‪.‬‬
‫וק' עובא אמאי לא משוס דאין עומאת‬
‫משא אלא למי שהכיומאה יוצאה ממנו כמ״ש‬
‫רש״יז״ללעיל ד׳ע״אע״ב ד״הכי קאמר‬
‫וגולל ודופק אינו עמא אלא מפני המת ועי׳‬
‫בלב ארי׳ ז״ל שס ועי׳ בגמ׳ ד׳ קי״ח‪.‬‬
‫ומעמאה במשא ועומאה יוצאה מגופה וצל״ע‪.‬‬
‫י( ״ ב ה מ א ס ה " ש״ג סי׳ ב׳ אוח‬
‫ב׳ הקשה דיהי׳‬ ‫'‬
‫ברכה לבעלה‪ .‬והיעב אשר דיבר בזה‬
‫בסי' מ״ו אות ב'‪ .‬ואני אומר ג״כ דבכהי׳ג‬
‫ל״ה ברכה לבעלה וכעין שב' ״בהמאסן‪"!:‬‬
‫ש״ב סי׳ ס׳ אות ב׳ בשם השד״ח וכ״כ‬
‫בשר׳ת נפש חי׳ ז״ל בשם הגאון הקדוש‬
‫מעשעכנאווע ז״ל על הא דמהני שאלה‬
‫לחלה ע״ש‪ .‬ובעיקרא דמילתא אומר אני‬
‫שבכה״ג‪ .‬אינו מביך כלל דלא ליהוי בוצע‬
‫ברך נאן השס וכמו דרךי״ל לענין ציצית‬
‫ותפלין עי' בש״ע הרב מליאדי ז׳׳ל‬
‫באו״ח סי׳ י״ח סוך סעיך י״ב ובסי׳‬
‫פ״ה ס״ס ל"ה ע״ש וכ״ש הכא מהתם‬
‫ואס בירך אין חוששין לברכתו ודא היא‬
‫ברורא דמילתא ודו״ק‪,‬‬
‫‪ 0‬ש ם באות'כ' וז״לאבל התורה צותה‬
‫אפי׳ אין אתה רוצה ליקח האס‬
‫'על הבנים חייב לשלח כו׳ לא ראה דיש‬
‫בזה פלוגתא בהפיסק־ס ז״ל עי׳ בשו״ת‬
‫חו״י ז״ל דתליא בשיעת רש״י ותוס׳ ועי'‬
‫בשו״ת חכ"צ דל ועי׳ ביו״ד בסי׳ רצ״ב‬
‫ובההגהות שם ובחי׳ הארכתי בזה‪.‬‬
‫לז(• ש ם ברס׳’י י״ד השיג על מ״ש‬
‫״המאסך״ שי׳ב סי׳ קמ״ג אות‬
‫ע״ש» וא?י אומר דמעיקרא לק׳׳מ על‬
‫לו‬ ‫חוברת ג‬
‫דשאני התס דאיכא חזקה כנגד הרוב‬
‫כמש״ש התוס' בד״ה הלך ובב״ב כ״ג ‪:‬‬
‫וגס והרוב אינו רוב גמור כמש״ש התום׳‬
‫בע״ב בדה למעוטי והארכתי בסוגיא;זו‬
‫בחידושיי למס' נדה וע'׳ בהכנח״י סי'‬
‫ק״ד אות ו' עש״ה‪ .‬ומעתה מש״ש אח"כ‬
‫וז״ל ועוד משמע דוקא בדברים האלו משוס‬
‫דקרוב לודאי הס כו' עכ״ל‪ .‬הרואה יראה‪.‬‬
‫דשלא בהשגחת כתב כן ועוד אומר אני‬
‫דמרבי יוחנן ליכא ראי' כלל די״ל דר״י‬
‫חייש למעועא יכ״מ כמ״ש המלוא הרועוס‬
‫ערך רובא לר״מ אות י״ב רק דבג'‬
‫דבריס האלו שאני דהא גס ר״מ מודה‬
‫בהו דהא ההוא דשליא ר״מ קתני' לה‬
‫וכמש״ש התוד״ת ותו ליכא והארכתי בכ״ז‬
‫בחידושיי ועי׳ היטב בקידושין פ' בפלוגתות‬
‫ר״ל ור׳ יוחנן עש״ה גס מ״ש בסי' ל״ד‬
‫שס ראי' מהשטמ״ק■ אינו ראי' דחילוק‬
‫־יש בין הרוב דכל דפריש וכו׳ לרובא‬
‫דעלמא וכמ״ש בשו״ת בכורי שלמה‬
‫חאהע״ז סי׳ ג' אות ח׳ בשס הגאון מה״ו‬
‫ברוך פרענקיל ז״ל בעהמ״ח ס׳ ברוך‬
‫טעס בהגהותיו לסוך ספר שב שמעתתא‬
‫ע״ש‪ ,‬ובעיקר הדבר ע״ש בשו״ת הנ״ל‬
‫חאו״ח סי׳ ל״ב אות א׳ בשס הכרו״פ סי'‬
‫ס״ג ס״ק כ״א וסי' ק״י ס״ק י״ג וכשו״ת‬
‫חמדת שלמה ז״ל גשס הפנ״י ז״ל בסוגיא■‬
‫דתרי ותרי שכ״כ דאינו מטעס בירור‬
‫וכ"כ שס בחיו״ד סי׳ א׳ בד״ה והנה כבר‬
‫הקשתי וסותר את דבריו דבריש ספרו‬
‫בריש הפתח הפער שס בסד״ה ואמרתי‬
‫ליישב כך כ׳ דהניח מטעס בירור עש״ה‬
‫והארכתי בזת במק״א ‪:‬‬
‫י״ד( ש ם בסי׳ צ״ג במה שהקשה ברש״י‬
‫ז״ל חולין ג׳ ‪ :‬גס אנכי‬
‫העירותי בזה בלמדי ותירצתי לנפשאי‬
‫די׳׳ל דרש״י ז״ל ס״ל כהתוס׳ שס בע״א ד״ה‬
‫המניח דכ' דלאו לשנויי אליבא דאביי ע״ש‬
‫וא״ש מ״ש בדיבור שאח״ז ואביי ל״א כרבא‬
‫בע״כ עכ״ל ולק״מ חדא דשאני בגפ דכתיב‬
‫בי' כדת משה וישראל והכה כמו קידושין‬
‫דאמרי' כל דמקדש וכו׳ ועוד רחרס הוא‬
‫דאורייתא כמש״ש בטב״י בשם הרשב״א‬
‫ז״ל ועוד והוא העיקר דאתו אין אדם יכול‬
‫לאסור על עצמו כל מה שירצה בשבועה‬
‫או בחרס ואז הי׳ ג״כ דקבלו כל ישראל‬
‫עליהס החרס כמבואר בהפוסקיס ז״ל‬
‫ובזה ביארתי מה שהשיב עכן ליהושע‬
‫]ביהושע סי' ז׳ פסוק כ״א[ וארא בשלל‬
‫ופירש״י ז״ל שס התבונכתי במ״ש בתורה‬
‫ואכלת■את שלל אויבך ע״ש‪ .‬והיינו דמפורש‬
‫בתורה להיתר היאך יכולת לאסרו אבל‬
‫באמת מעה דשאכי חרס ושבועה כמ״ש‬
‫וכבר כתבתי דמרש״י ז״ל בב״מ פ״ח סוך■‬
‫ע״א בד״ה שהעמידו דבריהם כו' מוכח‬
‫כהע״ז הנ״ל ואחז״ר מצאתי בהיד מלאכי‬
‫ז׳׳ל ריש כללי היו״ד שכ״כ בשס ס׳ דברי‬
‫יוסך ז״ל וכן הגיד לי תלמידי שמצא כן‬
‫בשו״ת תורת חסד מהגאון הקדוש מלובלין‬
‫שלימ״א ועי׳ בהשממה מגליון אלפס על‬
‫הרי״ך! ז״ל ממס' ב״מ הנדפס בש״ס‬
‫ווילנא בסוך מס' ע״ז ע״ש ושוב ראיתי‬
‫בהחקר הלכה שס שכ׳ האי כללא דהראש‬
‫יוסך ז״ל הנ״ל מדעתי׳ דנפשי' ע״ש ‪:‬‬
‫ש י [ בסי' ל״ג אות מ׳ תמה על‬
‫הת״י בס׳ משפפיס ע״ש‬
‫וכעין זה תמה ג״כ הפרמ״ג בריש או״ ח‬
‫בהאלפא ביתא תנינא באות ה׳ על הת״י‬
‫בפ׳ שופמיס ]י״ח פסוק כ'[‪ .‬במ״ש ויתקמל‬
‫נבייא בסייסא ע״ש‪ .‬וכמדומה לי שבהדפוסיס‬
‫שנדפס הפרמ״ג לאו״ח עם הש״ע השמיעו‬
‫זאת ‪:‬‬
‫י״כ( ש ם בסי׳ פ״ב נתפלא נוראות‬
‫כבר קדמו במציאה הזאת‬
‫בהכנח״י רס״י ק״ג ע״ש ‪:‬‬
‫י"^( ש ם בסי' פ״ה אות ג' הוכיח‬
‫מהגמ׳ נדה י״ח‪ .‬דרוב הוה‬
‫ספק ולדעתי משס ליכא למשמע מידי‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫דמדתוס׳ ליכא לאוכוחי מידי דאע״ג דהתוס׳‬
‫כ' דגמ׳ פשיעא לי׳ דהיא שריפה כבר תמה‬
‫השבות יעקב בח״ג סס״י קיייח על הב״ש‬
‫דל דהביא ראי׳ מדברי התוס׳ הללו וכ'‬
‫דאין להביא ראי' כלל מהתוס׳ כי הס‬
‫כתט כן לפי ההו״א וגס הרי״ש ז״ל בעצמו‬
‫תרגיש בזה חבל לפי המסקנא י״ל באמת‬
‫דזו היא קו׳ המקשן למימרא דחיי' פי' דהיא‬
‫בת חייס ויש לו קיוס והאר״י א״ר ל״א‬
‫ל׳מ אלא הואיל ובמינו מתקיים אבל הוא‬
‫עצמו אינו בר קיום ואיי׳כ השתא אפי' כשהוא‬
‫עדיין חי ל״ח חי ואין איסור אחות אשה‬
‫מיתסר אצא בחיי׳ כדפי' רש״י ז״ל‪ ,‬וניחא‬
‫בזה קו׳ הב״ש דל בס־׳ ל״ז ס״ק ב׳ ■על‬
‫רש״י ז״ל ]ומה שהקשה שס הבאה״ע‬
‫ס״ק ב' כבר קדמוהו הרמב״ן והרשב״א ז״ל‬
‫שסבנדה ועי' בהסידרי מהרה שס[ ועי׳‬
‫בשבו״י דל שם שכ׳ דלפי המסקנא לא‬
‫ח־ כלל ועי׳ בהפרמ״ג ליו״ד בשפ״ד סי'‬
‫י״ג בפלוגתת^' הש״ך והפר״ח ועי׳ עו״ש‬
‫בשפ״ד סי׳ כ״ד ס״ק ל' במ״ש שחולקין‬
‫הרא״ש והר״ן ז״ל ועי׳ ברש״י ז״ל זבחים‬
‫ס״ש ‪ :‬דאי שריפה אינה חי' נחשב‪ :‬בכלל‬
‫נבילה דאין בו חיות כלל וע״ש בתו׳ וי״ל‬
‫דרש״יז״ל לשישתי׳‪ .‬ואגב אעיר דלפמש״ש‬
‫התוס׳ הל׳ל דגרסי׳ בחולין נ״ז ‪ :‬רבי מאיר‬
‫אומר סימן לשרפה ל׳ יום והביאו ג״כ‬
‫בהגהות הגרי״ך ז״ל שם בחולין צריכין‬
‫להגי׳ בהתוס' כדה שם ולא ל׳ יום שלא‬
‫תהא מרפה דהא הכא אליבא דר״מ קיימינן‬
‫ובזה‪ ,‬נדחה ג״כ מה דתמה הגרי״ש ז״ל‬
‫שס על הרא״ש ז״ל דהא רבי ס״ל שרפה‬
‫אינה חי' בחולין כ״ז ע״ש ‪ :‬ולפי גירסת‬
‫התוס׳ הנ״ל שם בחולין ר"מ ולא רבי לק״מ‬
‫ולהגירסת התוס׳ הנ״ל אמרתי ראי' ברורה‬
‫דהא כ׳ המהרש״ל דל דמיעוש שריפות‬
‫חיים הוא ע״כ מיעושא דמיעושא דהא‬
‫חזינן דר״מ ס״ל ג״כ שרפה אינה חי'‬
‫והא הוא חייש למיעושא אע״כ כמ״ש ועי׳‬
‫דא^ה מהשומר ונו׳ משוס דמהמטח לינא‬
‫למידק לכתחילה אפ־לו אח׳י׳נ מצאת'‬
‫להראש יוסף ז״ל שס שעמד בזה ע״ש‪:‬‬
‫ב ס י ' ‪ .‬צ׳ וקי״א פלפ‪ 1‬בהגמ׳ חולין‬
‫ץ י״ז בפלוגתא דר״י ור״ע‪ .‬וראיתי‬
‫לכתוב פ‪ :‬מה שאמרת־ בימיה הללו‬
‫דנסתפתתי כשהיו אבותיכו ב^רן בהימיס‬
‫שבין ש*לה להמקדש שחרבה שילה והותרו אז‬
‫במות יחיד ושוב ל״ש לומר מתרחקו מהמזבח‬
‫ויכולין על הבמה שוב הי׳ אסור להס בשר‬
‫תאוה לר״י כמו במדבר ובזה פרשת־ דברי‬
‫רש״י זי׳ל בשמואל א׳ ס־׳ ע׳ פשק יי׳יג שכ׳‬
‫וז״ל משחרבה שילה הותרו הבמות והיו‬
‫מקריבים שלמים בבמה ואיכליס יחד עכ״ל‬
‫הקדוש ע״ש ולפמ׳׳ש מיבן היער‪ .‬ולפי״ז‬
‫יש לפרש דזאת היא פשע המקרא שס ס־׳‬
‫־'י׳׳ד פשוק ל״ב וישחכיו ארצה ויאכל המס‬
‫"על הדס והיינו של״ה מקריבין בבמה‬
‫ולפיכך אמר שאול המלך ע״ה שס גולו‬
‫אלי■ היום אבן גדולה ועי' בפירש״י ז״ל ויש‬
‫עוד לומר דבסברה זו פליגי רב ושמואל‬
‫בשוך מס' זבחיס ק"כ‪ .‬ומשוס זה דייק‬
‫מר דע״כ איירי בקדשיס ולא בחולין ואידך‬
‫ס״ל כר״ע בחולין שס דפליג על ר״י וי״ל‬
‫בזה וחפצי לשמוע דעת חכמי חורה בזה ‪:‬‬
‫שז(‪ .‬שםסי׳ קי״ח בדבר הלימונע במשקה‬
‫העע בשבת זה איזה שניס‬
‫שאמר לי חותני הרב המופלג שליש'א‬
‫ג״כ כהדברים האלה וכן אני נוהג אך העולם‬
‫אינס נזהרין בזה‪.‬‬ ‫■‬
‫בחו׳ י״ב אות מ״ז ראיתי מה‬ ‫יז( שם‬
‫שתמה הרב העורך נר״ו על‬
‫הסכמת הגרי״ש ז״ל להתשו' שבו״י ז״ל‬
‫ממ״ש הפ״ת לסתור מנדה ב״ג■ והנה הייתי‬
‫בזה ב״ג ‪7‬־מר שזה כמה שהעירותי בזה‬
‫]ושלחתי לדפוס בהכנח״י ולא אסתייע‬
‫מילתא[ ואמרתי‪ ,‬להעתיק לכבודו מ״ש בזה‬
‫דלענ״ד דמרש״י ז״ל שס יש ראי׳ להמהר״ח‬
‫אלפאנדרי ז״ ל ולהתוס' אין ראי׳ ולא סתירה‬
‫לז‬ ‫חוג רת ג‬
‫האחרונים דבכל אכילת איסור איכא לאו‬
‫דלא תאכל כל תועבה וממילא קשה דמאי‬
‫מקשה הירושלמי הנ״ל דליתי עשה ולידחי‬
‫ל״ת הא אין עשה דוחה שני לאווין ברם‬
‫זה עעותא דאם ניחא עשת דוחה ל״ת‬
‫ממילא לא הוי אכילת איסור ושוב ליכא‬
‫ל״ת כ״ת אך דזת תליא אי אמרינן הותרה‬
‫או דחוי' דאס אמרינן הותרה שייך‬
‫כנ״ל אבל אי אמרינן דחוי' שייך לאו‬
‫דל״ת כ״ת והנה ידוע שכל עשת הכתובת‬
‫בצירו הוי הותרה וכמ״ש התוס׳ מנחות דף‬
‫מ׳ רק היכי שהל״ת כתובה במק״א והעשה‬
‫במק״א הוי בגדר דחוי׳ ממילא ניחא דהכא‬
‫מתרץ הירושלמי דאין עשת דקודס הדיבור‬
‫וכו׳ וממילא הוי בגדר דחוי' ושוב הוי‬
‫שר לאווין ואין עשת דוחה שני לאווין אבל‬
‫ביבמות דלא מיירי באכילת איסור שפיר‬
‫מתרץ דהו״א דדחי כמובן כנ״ל נכון וריק !‬
‫אך מ״ש ב״המאסף״ סי׳ נ״ו לתרץ הירושלמי‬
‫מגמ' דילן הנ״ל עפ״י דלמא זו ה־א‬
‫המלאכה של איסי בן יהודה לא אוכל להבין‬
‫דהא הגמ׳ קאמר בזה הלשון תמיד ומילה שכן‬
‫ישנן לפני הדיבור והיאך יוכל לומר רזו היא‬
‫של אב״י דהא גבי תמיד יש שחימה והקערה■‬
‫ועל שנים לא קאמר אב״י אלא על מלאכה‬
‫חדות ימים וימנות עולמים ייסיג לידידי מנגד‬
‫אתת‪ ,‬ומ״ש הוא לתרץ קושיא זו דלא אפשר‬
‫הרב מו״ה אברהם כן ציון קואינקה[הי״ו‬
‫רזו היא המלאכה של אב״י דלמ״ל קרא‬
‫ע״ז דהא אמרינן עשה דוחה ל״ת קשה‬
‫דהא שבת הוי עשה ול״ת ואף לפמ״ש‪.‬‬
‫הרשב״א ביבמות דף ו׳ דבמלאכה שאין בו‬
‫י‬
‫כרת ליכא עשה ז״א עיין בעע״ח ר״ה‪.‬‬
‫ובב״ע פ״ ג מעדל״ת שכתב דלמאן דאמר‬
‫דס״ל יו״ע הוי ל״ת ועשה שבת הוי ג״כ‬
‫ל״ת ועשת אפילו על מלאכה שאין בו‬
‫חיוב מיתה ועיין באחרונים שאביי ורבא‬
‫וחזקי׳ ג״כ מודים לסברת ר״א בשבת כ״ד ‪:‬‬
‫ו מ ״ ש שם באות ו׳ לתרץ על תירושלמי‬
‫הנ״ל עפ״י מ״ש הג׳ בעל‬
‫ש״ח דמאי פריך הירושלמי דיבא עשה‬
‫בפרמ״ג ליו״ד שפ״ד סי' ל׳ וכש״ך סי׳‬
‫נ״ז עש״ה‪ ,‬גס ראיתי באות נ׳ שנ׳‪/‬ז דחי^‬
‫ודיבר קשות נגד רבינו השבות יעקב זי׳ל‬
‫יעי׳ כבודו בשו״ת בכורי שלמה בהשמעות‬
‫לחאו״ח סי' ב׳ אות כ' בשס הס' אמרי‬
‫הצבי על ב״ק שהסברה אינה זרה כ״כ וזה‬
‫כמת בלמדי בכתובות ע״מ ‪ :‬אמרתי דמשס‬
‫מוכח דעור שפחה נמי אסור בהנאה ומצאתי‬
‫אח׳׳ז בהגהות החתם סופר ז״ל בב״ק י‪/‬‬
‫שהעיר בזה עש״ה ועי׳ בשי׳׳ת בית יצחק‬
‫להגאבד״ק לבוב נר׳׳ו חאו״ח סס״י מ״ו‬
‫עש״ה‪ ,‬ובכלל ראיתי ב\‪.‬מאסן{״ כי אחדים‬
‫אינם שונורים פיתם ולשונם מלדבר נגר‬
‫רבותינו הראשונים ז״ל‪ ,‬ויסלחו נא לי כל‬
‫הבאים בסוד חכמים ונבונים ב״המאסף" אס‬
‫ארהב בנפשי עוז להגיר להם מת שכתבתי‬
‫בהכנח״י סס״י פ' חכמים הזהרו בדבריכם‬
‫ובאהרא דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי‪.‬‬
‫אלת דברי ידידו הדושו״ע ומחכה לתשובתו‬
‫ברוך מלאדז‬ ‫ידירו ל;צח‬
‫סימן כ״ד‪.‬‬
‫כעזה״י אור ליום ו׳ ע*ס״ק לסדר נח‬
‫תרם״א פה א פ ט א•‬
‫עורך ״המאסף״ בעה״ק ירושלים ת״ו‬
‫הנני שולח לו איזה השגות ואיזה‬
‫חרושים שהנני ד׳ וגם ״המאסף״ השגתי לנבון אך‬
‫שהייתי טרור בהלכות החג וכעת אבתוב‬
‫כפעם בפעם‪,‬‬
‫א( ה נ ה על קושיית הראשונים והאחרונים‬
‫על הירושלמי בקדושין דף ל״ח‬
‫דתביאו התוס' שם דניתי עשה דאכילת מצה‬
‫וכו׳ ותירץ דאין עשה דקודס הדיבור דוחה‬
‫ל״ת דלאחר הדיבור ומקשים מיבמות דף‬
‫ה' ע״ב דקאמר הגמ׳ מה להנך שכן‬
‫ישנן לפני הדיבור‪ ,‬ולפענד״נ דהנה באמת‬
‫קשה על הירושלמי עפ״י מה שחידשו‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫בכיריפה מוליד אכתוב ל"שב קושיית העולם‬
‫על התום׳ בחולין דף י״א ע״ב על הא‬
‫דמקשה התום׳ ודלמא חובשק אוהו י''ב‬
‫חודש‪ ,‬ומקש; העולם א״כ נערה‬
‫המאורסה בסקילה היאך משכחת‬
‫לה דהא אין בין נערות לבנתת אלא‬
‫ששה חדשים וקיימ״ל סרחה ולבסוף בגרה‬
‫נשתנה הדין‪ ,‬וקשה דלמח כיריפה היא‬
‫ואין לונ‪ 1‬ר דחובשין דהא נשתנה הדן; כנ״ל‬
‫והו״ל עשאאי״ל אך לכאורה י״ל דזה‬
‫תליא בפלוגתת הרש״ל הו‪3‬א בש״ך רןך״ך‬
‫סי׳ ע״ז עי״ש אך אין להאריך אךי״ל‬
‫לפי״מ שפסקינן באע״ז סי׳ ד' סעיף י״ר‬
‫ברמ״א בכ״ד חדשים ושני ימים הוי וצד‬
‫קיימא ממילא ניחא קושייתס הנ׳ל דמשכתת‬
‫דהיתה לה ולד וניריפה חין יולדות‬
‫ומתעברות אך עיין בח״מ שס ס״ק י״ב‬
‫שכתב דו׳ חדשים שבין נערות‪ .‬לבגרות‬
‫הוא ‪-‬ג״כ כנ״ל דשפורא גרים עיי״ש‬
‫ממילא נסתר תרוצי אך עיין בסי'־ ל״ז‬
‫בב״ש ס״ק ה' שפסק בהדיא להיפך רק‬
‫דו' חדש־ס הוי ו' חדשים שלימים ממילא‬
‫ניחא דמשכחת לה כנ״ל ודו״ק‪ .‬אגב אכתוב‬
‫לו הערה קענה דאמא‘ לא נילף דאזלינן‬
‫בהר רובא משילוח הקן דאמרה ^רה‬
‫שלח תשלח את האס ואת הבנים פקח‬
‫לך ודרשינן בגנ‪1‬׳ לך ולא לכלביך וקשה‬
‫דהיאך אמרה תורה תקח לך דלמא האס‬
‫עריפה הוא וביצת עריפה אסורה ודע‪.‬‬
‫ה( ־ ב ס י' פ״ד כתב להקשות על ק־יסו״מ‬
‫לענ״ד כ״ל דעל הגנינה אן חייב‬
‫כלום דבדמיס קנינהו היינו במה שנתחייב‬
‫ע׳׳י הגניבה מיתה קנאו וממילא קרינן‬
‫הוה‬ ‫בי' איננו שומע בקולנו ומש״ה‬
‫בן סו״מ ודו״ק‪,‬‬
‫ו( ט ל הקושיא שכתבתי לו במדחב‬
‫הראשון■ משעיר המשתלח‬ ‫^‬
‫)ב״המאסף״ ש״ה■ חוברת י״ב סי׳* ק״ח(‬
‫י״ל דיש לו חזקת שאין זבוח מעד כנ״ל‬
‫וידחה ל״ת הא לא הוי בעידגי׳ דתינן‪.!:‬‬
‫בעת שאוכל ח״ש עובר והמצוה אינו‬
‫מקיים רק בסוף‪ ,‬לדעתי זה אין שוס קושיא‬
‫דעיין בתום׳ ישיניס יומא דף ל״ע שכתבו‬
‫דבח״ש ג‪-‬״כ מקיים מ״ע רק המצוה מן‬
‫המובחר הוא על כזית עיש״ה‪ ,‬ועיין שו״מ‬
‫מהדו״ק ח״א׳ סי' מ״ו עי״ש ושוב הוי‬
‫בעידני'‪ .‬ומאי שהביא קושיא‪ -‬על הירושלמי‬
‫בשם האחרונים דהוי אפשר לקיים שניהם‬
‫שלכ״א לפי דעתי לא חזינא שוס קושיא‬
‫דעיין בספר עונג יו״ע שהביא בשם‬
‫הרמב״ן דסברא זו דהיכי דאפשר לקיים‬
‫שניהם לא אמרינן עשה דוחה ל״ת לא‬
‫ס״ל רק ר״ל אבל ר״י ושאר אמוראים‬
‫לא ס״ל סברא זו וממילא ניחא קושיית‬
‫האחרונים דהא סתם ירושלמי הוא ר״י‬
‫ור״י לא ס״ל כלל זה‪ ,‬ומ״ש באות י׳ בשם‬
‫האחרורס על הגמ' דזבחיס קה צ״ו‬
‫דאפשר לקיים שניהם ע״י ביעול ומתרץ‬
‫כיון דקרא> סתמא כתיב ואפילו בשבת‬
‫ובשפת אסור לבעל ז״א לפי שיעת הי״י‬
‫הובא פב״י או״ח■ סי' י״ב דהיכי דמשכחת‬
‫פ״א לקיים שניהם אף דעכשיו לא אפשר‬
‫לקיים שוב לא אמרינן עשה דוחה ל״ת‬
‫ועוין בשו״ת‪ .‬בר״א סי׳ א' ועוד דזה‬
‫תלוי' בפלוגתת‪ :‬הרמב״ן והרשב״א זלה״ה‬
‫דהיכי דאפשר לקיים שניכם למחר איאמרינן‬
‫עשה־ דוחה ל״ת עיין בג״ע שער עשה דוחה‬
‫צ׳׳תיע״ש ובשו״ת תורת חסד סי׳ט״ז וסי׳‬
‫ע׳ב;וחוץ מזה־ קושייתם איני מבין דהא אין‬
‫מבטליןאיסור לכתחי׳ ובפרע לפמ״ש הנוב״י‬
‫תניינח חוו״ד סי׳ מ״ה דביבש ביבש לכ״ע‬
‫מדאורייתא אין מבעלין איסור לכתחילה !‬
‫ג( ב ס י ' ס׳ כותב להק׳ על התוס׳ ב״מ דף‪.‬‬
‫ג' דלמא אוצטריך על עד המסיע‬
‫לא אוכל להבין קושייתו דאם לגופי' לא‬
‫אוצעריך כי אם על עד המסיע■ לכתוב ער‬
‫המסיע בקרא בהדי׳ וזה פשוע וברור‪.‬‬
‫ד( ש ם בסימן הנ״ל אגב דאיירינן‬
‫לח‬ ‫‪..‬חוברת גי‬
‫אי* ב ר א דראיתי לתרב פלפלא חריפת‬
‫ז״ל שם בפ׳ מי שמת אות‪.‬ג׳‬
‫שתמה ‪.‬על הרא״ש דבגמ׳ רפ״ע ‪.‬דכתו׳‬
‫מסקינן דירושת הבעל מדרבק ושמא משום‬
‫דאמרינן נמי שעשו חיזוק כשל תורה עכ׳׳ל‬
‫ועי׳ בפי״ג שצייןמ״ש בפ׳מי שמת‪ .‬והכה עיקר‬
‫תמיהתו על הרא״ש תמהני רזה דעת רב‬
‫דפ׳ כרשב״ג ולא קי״ל כוותי׳ וכמ״ש הרא״ש‬
‫שם בפס קיו ואדרבה מדבריו דל‪,‬שס‪:‬שכ׳‬
‫אמר רב הלכה כרשב״ג ולית הלכתא כווחי׳‬
‫דקי״ל בדבר שבממון תנאו קייס ומה סתי׳‬
‫היא זו ממאי דקי״ל כר׳ כיון דירושת הבעל‬
‫דרבנן וחכמים עשו חיזוק יותר מש״ת והרי‬
‫בכתו׳ דס״ל להרא״ש דכתו׳ דרבנן בפ״ח‬
‫די״ע כר״ן וס״ל בפ׳ אעפ״י דאינו מועיל‬
‫תנאי ועי׳ למרן הב״י ז ״ל סי׳ ס״מ‪-‬דכ׳‬
‫דעשו חיזוק כשל תורה וע״ש בהגהת התיו״ע‬
‫ז״ל שכ׳ שצ״ל יותר ושוב כ׳ דלפי מ״ש‬
‫התוס׳ דלמ׳׳ד ירושה דאורי' לא מתני תנאי‬
‫במאי דאתי ממילא איכ״ל דסגי בחיזוק‬
‫כשל תורה עכ״ל ומה פלא שלא הרגיש‬
‫דהרא״ש והעיש״ע פי׳ שם דמהני תנאי‬
‫בירושה אקרא איך ניח״ל בהך דירושה‬
‫דממילא דסגי בכשל תירה לכתו' דאינה‬
‫ממילא‪ ,‬ובעיקר דברי מרן הב״י ז״ל עי׳‬
‫להלח״מ בפי״ב מה׳ אישות מה שישב דעת‬
‫הרמב״ס ודברי ה״ה שם ודון י מנה‪,‬‬
‫ועי׳ למרן הב״י ז״ל סי׳ ס״ו דהביא דברי‬
‫הר״ן דל שכ׳ כדעת הרמב״ס דס״ל יות־‬
‫עכ״פ נמצ״ל מדברי הרא״ש ז״ל מדפסק‬
‫דלא כרב ב״י דבדבר שבממון תנאו קייס‬
‫דס״ל דהוא דאורי׳ ועי׳ כל לשון הרא״ש‬
‫ז״ל שס דמבואר יותר מזה מהלשון של‬
‫הירוש' יע״ש‪ .‬נם בעיקר תי׳ דתי׳ משום‬
‫דאמרינן דעשו חיזוק כשל תורה א״כ צריך‪.‬‬
‫להעמיס בכו׳ דע׳קר הסתיר׳' שסתר ראית‬
‫רשב״ס מפירות היינו משוס דלא שכיחי‬
‫והוי דרבנן ממש משא״כ בירושה דחשיב‬
‫כדאורי׳ משוס דשכיחי ומלבד דזה׳ דוחק‬
‫ודו״ק כי־ קצרר‪/.‬‬
‫מנאי ידידו מנגי חיים י‪1‬םף‬
‫חופ״ק אפטא יע״א‪.‬‬ ‫י‬
‫סימן ר״ח‬ ‫‪.‬‬
‫פעה״ק ^רועת״ו חשון התר&י׳א‪.‬‬
‫ונתון מל לבי לבדר ו‪1:‬ת‬ ‫רא\תי‬
‫תפוס׳ אשר מימיהם אנו שותים‬
‫מאי ס״ל בירושת הבעל אי דאורייתא או‬
‫דרבנן כי אולי נס״מ לענין דינא בהנך דמן‬
‫הדין כ־וס־ן אותם להוציא אם מתה מה‬
‫דינה דירושה ולכאו׳ תלוי בהך פלונתא‬
‫דאי הוא דאוד׳ יורשה דאין כח ביד חכמים‬
‫לעקור ירושה דאירי׳ ■ואש הוא דרבנן‬
‫קנסוהו רבנן דלא לירית דעבר אדבריהם ‪:‬‬
‫להרב בעל המיכיו׳ אות מ׳‬ ‫וראיתי־‬
‫מרד דק״ב ע״נ שכ׳ ודל‬
‫וכל מאי דכופי׳ ליה לאפוקא מן דינה דגמ'‬
‫או‪.‬מעיקר תקנתא אי מיתא ליה איתתא‬
‫מקמי דתיפוק מבעלת בנע בעלה ירית לה‬
‫וכו׳ דלא מפקעינן ירושת דאורי׳ דבעל‬
‫אלא בגירושין נמורין עכ״ל‪ .‬הרי דס״ל‬
‫דהוא דאורי׳ והרי״פ ז״ל בכתו׳ פ׳ אעפ׳י‬
‫בסוגיא דמורדת כ׳ כלשון הזה ממש רקש ־ילג‬
‫תיבת ״דאורייתא^׳ נם הרא׳׳ש העתיק דברי‬
‫הרי״פ דל בלתי תיבת ״דאורייתא׳‪ /‬אמנם‬
‫כ׳ קודם זה ״היכא דמעקרא נחלת דאורייתא‬
‫לא תקון רבנן״ נר׳ דס״ל דהוא דאורייתא‬
‫גם מדברי הראי׳ש ז״ל בב״ב דקמ״ה‬
‫בההיא עובדא דתותרנית בדחותו דברי‬
‫רשב״ס ש‪:‬׳ מה ענין אכילת פ־רות שהיא‬
‫תק״ח ואפשר שלא תקנו לו כשנתן עיניו‬
‫לגרשה אבל ירושה דאורייתא מי הפקיע‬
‫ירושתו עכ״ל מביאר להדיא דס״ל דהיא‬
‫דאירי'‪ .‬נם בפרק י״ג דקי׳׳א ע״ב הביא‬
‫הך ברייתא דשארו זו אשתו וכן הביאה‬
‫הרי״פ ז״ל בהלכות ולא כ׳ דהיא אסמכתא‬
‫מנ״ז נר׳ דס״ל ירושת הבעל דאורי׳ ‪:‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫ובמ״ש לשם עכ״ל‪ .‬והנה הרב ז״ל לא תמה‬
‫עליו מדידי׳ לדידי׳ ממ״ש בשי׳ ס״פ ומה‬
‫שציין עמ״ש שם היינו במ״ש לד׳ ר״ת וכיעו״ש‬
‫דלא דיבר בס׳ הפור ואולי סמך עמ״ש שם‬
‫בתחי״ל שכ׳ דרבינו העתיק לשון הרמב״ס‬
‫וכן ראיתי להכנה״ג בשי׳ ס״פ הגהפ״ו‬
‫סק״ג דתמה על הרב״י ז״ל דאיך נחה דעתו‬
‫במה שראה לה״ה משם הראב״ד והרשב״ח‬
‫ז״ל דס״ל דהוא דאורייתא והרי הפור גופיה‬
‫ס״ל דהוא דרבנן וכ׳ דס״ל לר^רב״י דל‬
‫דמ״ש הפור בסי׳ ס״פ הס דברי הרמב״ס‬
‫אבל אה״נ דס״ל דהוא דאורי׳‪ ,‬ועוד כ'‬
‫דאפ״ל עוד שלא כדרך הרב״י ז״ל והכו׳‬
‫שהוא כדאו׳ דחכמים עשו חיזוק עכ״ל‪.‬‬
‫ולדידי תי׳ א׳ נר' עיקר אחרי דבדברי הרא״ש‬
‫אביו ז״ל לא מצינו מבואר דס״ל דהוא דרבנן‬
‫ואדרבא פשט לשוט מוכיח דס״ל דהוא‬
‫דאורי׳ ובפ׳ לפי מה שהכרחנו לעיל מהך‬
‫דכתו׳ גס מציגו להפור גופי' במקום אחר‬
‫בסי׳ ע״ז בדין מורדת דכ׳ כי האי לישנא‬
‫נחלה דאורייתא וכולי האי לא נדחוק גפשין‬
‫לומר דלא דייק בלשונו ואדרבא סמי חדא‬
‫מקמי תרתי ובפ׳ דאית לן למימר דהעתיק‬
‫לשון הרמב״ס‪ ,‬וע״כ צ"ל כן להקל קו׳‬
‫הרב״ח ז״ל דאיך פ׳ הפור דמזונות דאורי'‬
‫הפך ס׳ הרא״ש אביו‪ ,‬ועי' להרב׳׳ד ז״ל‬
‫חאה״ע סי' ע״א שכ׳ דמ׳׳ש דלא דק מלבד‬
‫דזה דוחק הנה העגין מכחישו שהרי כל‬
‫עיקר הדין דאינו מועיל התנאי תולה אותו‬
‫הפור משוס דהירושה דאורי׳וכו'יע״ש מה‬
‫שתי' ולדידי מ׳׳ש בתחי״ד דכל עיקר הדין‬
‫דאינו מועיל תולה אותו הפור משוס‬
‫להעמיס‬ ‫דהירושה דאורייתא צריך‬
‫בכו׳ הרא״ש מה שא'ט מפשע דבריו דהרא״ש‬
‫הביא מהירוש׳ ״שבסוף הוא זוכה בהן״ דאך‬
‫דבדבר שבממון תנאו קייס הכא אינו‬
‫ברשותו והוי כבן שמסלק ידו מירושת אביו‬
‫וצ״ל דבזה לא מהני מחמת מתנה עמ״ש‬
‫בתורה‪ ,‬ויותר נלע״ד לפ' כו׳ הפור דאיגו‬
‫ועוד לפי מאי דס״ל להרא״ש דלא כרב א״כ‬
‫לא עשו חיזוק בירושה‪ ,‬שו״ר להרב נת״מ‬
‫ז״ל דרי״ש ע״ג שכ' ע״ד הרא״ש כן וסו״ד‬
‫אינם מובנים •לע״ד‪.‬‬ ‫"‬
‫ג ם הרי״פ ז״ל בת׳ הכותב כ׳ דלית הלכתא‬
‫כוותי׳ דרב משוס דקי״ל בדבר שבממון‬
‫תנאו קיים ועי׳ להרז״ה מה שתמה עציו‬
‫ולהרמב״ן ז״ל במלחמותיו מה שהשיב ולא‬
‫העלו ע״ד שפתותיהם בזה דירושת הבעל‬
‫דרבנן ואדרבא מריהשת לשונם נר׳ דס״ל‬
‫דהוא דאורי׳ ולא מצאתי מפו׳ לשום פוסק‬
‫אשר דבר בהך מימרא דרב דהוא דרבנן‬
‫זולתי הרב בעל העיפו׳ ז״ל באות תיו‬
‫תנאי הוב״ד בהגהות מרדכי ז״ל בכתו' סי׳‬
‫רצ״ד יע״ש‪ ,‬ועי׳ להרב מגדל עז בפי״ב‬
‫מה׳ אישות ה״כי שכ׳ אלמא ה׳ כרשב״ג‬
‫לכ״ע ומפיעמא דר ב וכ״כ ר״י אלפס ז״ל‬
‫עכ״ל וצ״ע‪ .‬שו״ר להראב״ד בס׳ תמים דעיס‬
‫סי' דל״ח שהביא נוסחא אחרת בהרי״פ‬
‫דפ׳ כרשב״ג ואולי נוסחא זו הי״ל להרב ז״ל‬
‫אמנם כל הראשונים הביאו דברי הרי״פ‬
‫ז״ל כנוסחתינו‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ה א מ נ ם רואה אנכי דישוב זה של הרב‬
‫פלפלא חריפתא צריכין אנו‬ ‫■‬
‫לאימרו שהרי הפור ז״ל בסי' ס״פ פ׳‬
‫כלשון הרמב״ס ממש דירושת הבעל דרבנן‬
‫ובכל זאת כ׳ בסי' צ״ב דאס התנה אחר‬
‫שנשאת אינו מועיל לבפל ירושה דאורייתא‪,‬‬
‫והרב״י ז״ל הרגיש בזה דזה הפך ס' רב‬
‫והביא מ״ש ה״ה ז״ל שכ׳ דבפ׳ מי שמת‬
‫משמע שהוא מה״ת‪ ,‬ובפרישה ז״ל הרגיש‬
‫ממ״ש בפור בסי' ס״פ‪ ,‬ותי׳ כתי׳ הרב‬
‫פל״ח ז״ל דלאו דוקא נקפ דאורי׳ אלא‬
‫דחכמיס עשו חיזוק עכ״ל ‪:‬‬
‫כי הרב״ח ז״ל בסי׳ צ״ב תמה על‬ ‫אפס‬
‫הפור דהרי הרנזב״ס פ׳ דהוא‬ ‫‪.‬‬
‫מדרבנן ותי׳ דאפשר דכיון דעשו חיזוק וכו׳‬
‫ואפשר נמי דס״ל כהראב״ד דהוא מדאורי׳‬
‫וכ"כ המרדכי בשם ר״ת וע״לסי׳ ס״פ‬
‫לט‬ ‫חוברת ג‬

‫״יכשלו בקין הבא כו׳ והחסיד נקרא גדול‬
‫״כי החשד בגדולה לכן נקרא שבת הגדול״‪.‬‬
‫נתן אלק׳י אל לבבי לחדש עעס חדש‬
‫בהקדם מ״ש בירושלמי ברכות )פ״ב ה״ז(‬
‫ריב״ח משבח בדרבי מאיר קומי ציפוראי‬
‫אדס גדול אדס קחש אדס צנוע ‪,‬כו׳‪.‬‬
‫וכבר כתבתי ע״ז בעזה״ש בספרי• ״בינה‬
‫לעתים״ )ד״ז ע״א( בזה״ל‪ ,‬וי״ל סמיכות‬
‫התואריס האלה במ״ש במלכים )ב' ס״ד(‬
‫ושם אשה גדולה‪ .‬וכתרגומו אתתא דחלת‬
‫חעאין‪ .‬ותניא בע״ז )ד״כ ע׳־ב( יראת‬
‫חעא מביאה לידי קדושה‪ .‬לכן שבחו אותו‪.‬‬
‫כי הנהו ״אדס גדול אדם קדוש״‪ .‬כי אכן‬
‫היראת חעא שהיתה בו הביאתו לידי קדושה‬
‫עייש״ה‪ .‬ובכן הלא בצדק אנחנו‬ ‫כו'‪,‬‬
‫קוראים אותו ״שבת הגדול״ יען היראת‬
‫חעא‪ ,‬כלומר אשר נירא ונחרד פן ואילי‬
‫נחעא ח״ו‪ ,‬מביאה אותנו לגדור גדרים‬
‫רבים‪ ,‬ולסייג סייגים הרבה‪ ,‬ואמנם‪.‬אנחנו‬
‫מראים בו ■בעליל כי אכן אנחנו גדולים‪,‬‬
‫כלומר יראי חעא‪ ,‬והמדה הנכונה הזאת‬
‫ר״ל היראה תביא אותנו באמת‪ ,‬לידי‬
‫קדושה ועהרה‪ ,‬להתקדש במותר שלא‬
‫נכשל כלל בקיץ הבא‪ ,‬וע״כ נקראהו בשם‬
‫‪,‬שבת הגדול"‪ .‬וה׳ יעהר לבט‪ ,‬לעבדו‬
‫באמת כל ימי חלדנו‪ ,‬אכי׳׳ר‪.‬‬
‫«‬
‫נאום ידידו הנאמן‪ ,‬הרוש״ה בלוג״ח‪,‬‬
‫כיעס לשאינו מועיל התנא' אלא דקישטא‬
‫דמלתא אמר שהוא ירושה דאוריי׳ ועיקר‬
‫ע׳ לא ביאר‪ ,‬ועי׳ לה״ה בפי״ב מהי׳א מה‬
‫שהליץ בע׳ הרמב״ס‪ ,‬ועי׳ במגדל עז שס‬
‫שכ' דהוצרך הרמב״ס להך דחוקת משפע‬
‫לחלק בין ארוסה לנשואה‪ ,‬ועי׳ להרב״ש‬
‫ולהע״ז שס בסי׳ צ׳׳ב‪ ,‬ובעיקר מה שנ״ל לד׳‬
‫העור ז״ל דס״ל דהוא דרבנן ורבו הפוס׳‬
‫הסוברי׳ כן‪ ,‬לע״ד לא כן אדמה וכאמור וע*׳‬
‫להרב ערך השלחן אה״ע סי' צ׳סק״א יע״ש‪.‬‬
‫עלה דאי אמרינן ירושת‬ ‫ולדאתז‬
‫׳ הבעל דרבנן אי איתא להך‬
‫דינא דהרי״פ ודעימי׳ הדרי בי דמלנד דהרב‬
‫פל״ח והגהות התויו״ע והרב״ח לתי׳ א׳‬
‫והכנה״ג לתי' ב׳ והרדב״מ ז״ל ס״ל כדעת‬
‫העור דס״ל דהוא דרבנן ואפי״ה פ׳ בסי'‬
‫ע״ז הך דיכא דאך בהנך דכופין יורש אותה‬
‫בעלה‪ ,‬אלא את אי נימא כמ״ש בעניותי'‪,‬‬
‫מאן לימא לן להמציא נפקו׳ חדשה מה שלא‬
‫עלה ע״ד שפתי הפוס׳ ד׳ל‪ .‬גס העיעור‬
‫ז״ל גופי׳ שכ׳ הך דינא איהו ז״ל ס״ל‬
‫דירושת הבעל דרבנן כמ״ש באות ת׳ תנאי‬
‫וכנ״ל‪ ,‬וצ״ל כמ׳׳־ש הפל״ח דהוי כדאור'‬
‫דעשו חיזוק ודו״ק ‪:‬‬
‫הצעיר י צ ח ק א ש כנזי בן הרה״ג הגאון‬
‫המפורמם ראשון לציון כמהר״ר אברהם אשכנזי‬
‫זצוק״ל‪,‬‬
‫י‬ ‫‪ ■ -‬ס■ ‪■ o - s g u s a g‬׳״‬

‫משה חיים טריוואקס‪.‬‬ ‫סימן כ״ג‬

‫מחבר ספר ״נחלת משה" ועוד‪.‬‬ ‫בעזהשי״ת‪ ,‬יום ג‪ /‬אדר״ח מרחשוון‪ ,‬שנת‬
‫—‬ ‫‪--------------‬‬ ‫■‬ ‫התרס״א לפ״ג‪ ,‬ווירצבורג יע״א‪.‬‬
‫כבוד ידידי הרב ובו׳ כש״ת מוהר״ר בן ציון‬
‫• '‪.‬‬ ‫סימן כ׳ז‬ ‫אברהם קוא־גקה שליט״א‪.‬‬
‫אחדשה״ט‪ .‬אתכבד לבקשו כי ידפיס נא העדתי‬
‫סעה״ק ירושת״ו השין התרס״א‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫הנוכחית ״בהמאסן!״ היקר‪—.‬‬
‫לנגיד ידיד >פשי מע׳ הרב וכו' עורך‬
‫■■‬ ‫״המאסף" שלוס‪.‬‬ ‫עיינתי במש״כ בעל החת״ס‬ ‫כאשר‬
‫רב ניבד !‬ ‫זצ״ל בהלכות פסח)דל״ב ע״ב(‬
‫אחלי אדוני כי יואא בטובו אהדפים הדרוש‬ ‫בד״ה קירין אותו שבת הגדול כו׳‪ .‬וז״ל‬
‫הנוכחי יפה שעה אחת קודם למען היות למזכרת‬ ‫״אך בשבת הגדול מלמדים לעשות גדריס‬
‫לע״נ עט׳יר אנא מארי זצ״א ו}‪:‬טובו ב;‪*.‬חתי‬ ‫‪,,‬וסייגים הרבה ולהתקדש במותר שלא‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫מעלותיו ובזכותו וממלין אותו ממדרגה‬
‫למדרגה וכמ״ש רז״ל צאו וראו מת הבריות‬
‫אומרים עליו — וגס לתועלת המספידים‬
‫שע״י סיפור מעשיו העוביס נכנס בלבנו‬
‫אהבת ה' ואוחזין מעשיו העוביס —‬
‫המעלות‬ ‫בהמאושר הזה לבד‬‫והנה‬
‫ה;״ל הנה הוכחה גדולה‬
‫היה צדיק גמור‪ ,‬האחת כי היתה פעירתי‬
‫בחולי‬
‫מחלתו י‬‫במוצאי יוה״כ■ וגס שהיתה י‬
‫מעיס‪ .,‬וכמו שראיתי למהר״י אברבנאל‬
‫עת״ת בפ׳ תולדות על אאע״ה שכתוב בו‬
‫ויגוע ויאסף שפעירתו היתה במחלת המעיס‬
‫וע״ז נאמר גויעה‪ ,‬וכל מחלות הצדקיס‬
‫הס בחולי מעיס‪! .‬‬
‫שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות‬
‫‪ 1‬ה נ ה ידוע כמה החמירו רז״ל בהמתעצל‬
‫בהספדן ש״צ עד שאמרו כל‬
‫המתעצל בהספדן ש״ץ ראוי לקברו בחיו‪,‬‬
‫‪ .‬ולכאורה תמוה דכ״כ העונש גדול‪,‬ולעד"ן‬
‫פשוע במה שראיתי בזוהר פ׳ אח״מ וז״ל כל‬
‫מאן דמצעער על יסוריהס דצדיקייח‬
‫מעבירין חוביא דילהון וע״ד ביומא דיו׳׳כ‬
‫קורין אח״מ דישמעון על אבידהון דצדיקיא‬
‫וכל מאן דמצעער או אתית דמעין עלייהו‪,‬‬
‫הקב״ה מכריז עלייהו ואימר וסר עונך וכו׳‬
‫ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומיה‬
‫ועליה כתיב יראה זרע יאריך ימים ע״כ‪,‬‬
‫וזה מתא־ס לדרז״ל מפני מה מתיס בניו‬
‫ובנותיו של אדס מפני שיבכה על אדס כשר‬
‫והק׳ ערבוגא שקלי מניה אלא מפני שלא‬
‫בכה וכו׳ וידוע כי מי שאין לו בניס הרי‬
‫הוא כמת והרי הוא כמביאר ! —‬
‫ו ה ל ב יד יוסף בס׳ חיי ־ שרה חקר‬
‫דמאחר דהמיתה היא סיבת מעולה‬
‫להשגת המוב האמתי והחי הנצחי א״כ‬
‫למה אנו עושים הספד במיתת״ הצדיק‬
‫אדרבא ראוי לשורר ולשמוח כי הנשמה‬
‫הולכת להשיג אור החיים וכמי שלא נבכה‬
‫אס יעלה איזה צדיק לגדולה להיות מלך או‬
‫נשיא !‬
‫ני לא י•צי כ ריקם אה בקשתי‪.‬‬
‫‪ .‬דרוש שדרשתי בפקידת החו׳של עס״ר‬
‫וצ״ת אבא מארי הרב המופלא דרופתקא דאורייתא‬
‫צדיק ונשגב הסיד ועניו כקש״ת שלמה בוחבוט‬
‫זצללה״ה אשר עלתה רוחו השמימה י״א תשרי‬
‫תרס״א‪.‬‬
‫אלה הולדות נח נה איש צדיק תמים‬
‫היה בדורותיו‪.‬‬
‫אלה הולדות נח נח איש צדיק תמים‪.‬‬
‫ויולד נח את שם את חם‪ ,‬ואת יפת !‬
‫אי ת א במם׳ ברכות ‪£‬׳ י‪.‬־■־• ?ייי• אמר ד יאודה‬
‫אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח‬
‫ליוצרו גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב ועליו אמר‬
‫■‬ ‫מיום הולדו ;‬ ‫־‬
‫ד‬
‫ידוע הדבר ומפורסם הענין‪ ,‬בעיני מו״ר‬
‫כמה גודל החיוב המועל על כל אדם‬
‫לעשות הספד בפעיירת הצדיקים‪ ,‬ואם זה‬
‫נאמר בצדק בעלמא מכ״ש וק״ו על האדון‬
‫הזה עע״ר אבא מארי זצ״ל אשר אנו עסוקים‬
‫בהספדו כי ת־יביס הכל למיחס בהספדו‬
‫מכמה אנפי כי יודעים כל שער עירנו‬
‫תחילה וראש שקדנותו בלימוד התורה יומס‬
‫ולילה דלא פסיק גירסא מפומיה‪ ,‬אן! שהיה‬
‫עמוס התלאות נגוע אלקיס ומעונה ונחסרו‬
‫מאורות עיניו עכ״ז לא ימוש מאהלה של‬
‫תורה‪ ,‬וקייס מאמרם ז״ל ארס כי ימות‬
‫באוהל‪ ,‬והיה מנהנ עצמו בקדושה ובמהרה‬
‫ונדעוע שינה‪ ,‬ועל הכל פיו היה נובע‬
‫חכמה ומוסר ומלא תוכחות ומעיף דרשות‬
‫ומושך למת בני אדם לעתי״ש ועוד שהרביץ‬
‫תורה בישראל כמה שנים בעיה״ק יפו ת״ו‬
‫והעמיד תלמידים הרבה ובפרע ענוה‬
‫גדולה ממלם עם היותו רב מומחה עכ״ז‬
‫מלבשתו ענוה ויראה‪ ,‬ומן החיוב לספר‬
‫מעשיו העוביס בשעת ההספד מתרי‬
‫עעמי —חדא לתועלת הנספד — כי בשמי׳‬
‫ממעל מועילים דפרי התחתונים המספרים‬
‫מ‬ ‫חוברת ג‬

‫לתרץ החקירה הנ״ל בהקדם שראיתי להר' עוללות אפרים משל נכבד‬
‫מ״ש הרב חס״ל אזולאי דן! )אחרי שדבר בפעירת הצדיקים ופי׳ כו' הפ׳‬ ‫^‬
‫מ״א וז״ל כי הצדיקים הס גומלי חסד עמנו ללמד בני יהודה קשת ר״ל סוד הקשתדכל‬
‫שהם דרך ׳ותעלה וצינור להורדת מי השפע זמן שהצדיקים חיים אינה נראית הקשת‬
‫לגדל;פרי הצלחתינו הגשמיות והרוחניות כמ״ש בריב״ל ובר״ש ן׳ יוחאי( משל למלך‬
‫והענק שאין להורדת מי השפע מי הבריכה שהיה לו מדינה תחת ממשלתו בקצוי ארץ‬
‫העליונה כי אס ע״י התעלות וזה כו׳ הפ׳ ולימים צרו עליה‪ ,‬ושלחו למלך להושיעם‬
‫רב אוכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפע‪ .‬והמלך לבד כי לא הושיעם אלא אך גבור‬
‫ירצה רב אוכל ומזון יהיה לעילם ע״י ניר אחד אשר היה להם שלח לקחתו אצלו‪,‬‬
‫והכנת הצדיקים שהם ראשי העדה ויש נספה וחכם אחד היה בתוכם אשר הסביר להם‬
‫מהראשים בלי היות לו משפע רק בעון הדור כי כונת המלך למען לא יסמכו בגבור וכל‬
‫עכ״ל וזה־ עצמו עעס לחרבן בהמ״ק אחד יאזור חיל וילמד ידיו לקרב כי יולע‬
‫דכשחעאו ישראל נמרב הבית ואס ישראל המלך את כוחם הכביר ואת כשרונם‬
‫הנמשל מדינה רחוקה הוא‬ ‫חעאו מקדש מה עשה? ולפי הדברים למלחמה‪,‬‬
‫הנאמרים באמת הנ״ל א״ש כי מקור השפע הגלות וכמ״ש למת ה׳ תעמוד ברחוק‪,‬‬
‫היה הבהמ״ק כי הוא מכוון נגד מקדש של והגבור הוא הצדיק למען יחזרו בתשו׳ וכו׳‬
‫נועלה וכיון שגברו־ חעאתס ולא היו ראויים וזה כו׳ המאמר גדולת מיתת הצדיקים מן‬
‫לקבלת השפע החריב אותו כדי למנוע צ״ח קללות )שהם נגד התורה מ״ע פנים‬
‫עהור ומ״ע פנים עמא( ותחרבן יורה כאלו‬ ‫השפע הבא באמצעותו —‬
‫פי׳ הרב ברית אבות כו׳ המאמר חפן בביעול המצות כי כמה מצות התלויות‬ ‫ובזה‬
‫מיום שחרב ביהמ״ק לא ירדו בארץ ומיתת הצדיקים היא יותר מכולם‬
‫גשמים מאוצר עוב והוא רמז אל השפע כי כלול לימוד התורה ועשיית המצוות יחד‪,‬‬
‫ולכן בה שני פליאות ‪ — .‬י‬ ‫היורד ‪:‬‬
‫א״ש המאמר הלל גדולת מיתת‬ ‫ולפ״ז‬ ‫ו ב ז ה יובן מאמרם ז״ל גדולה מיתת‬
‫הצדיקים כשריפת בית אלקינו‬ ‫הצדיקים ‪:‬שריפתבית אלק׳יט וצריך להבין‬
‫מה יחס ושייכות יש לחרבן עם פעי' הצדיקים איירי על הפסקת צינורי השפע והצדיקים‬
‫ובמה שהקדמנו יע״ן כי שניהם פעולה אחת שויס בזה בתועלתס כבהמ״ק‪ ,‬־והמאמר‬
‫השני איירי בערך אבדן הצדיקים ששקולה‬ ‫להם ! ‪—-‬‬
‫בעיקר המאמר הנ״ל גדולה מיתת ככולם כי בהם כלול התורה ועשייתיהמצות‪.‬‬ ‫והנה‬
‫הצדיקים כשריפת בית אלקינו — ן^ □ חקירת הרב יד יוסף מתורצת כיון‬
‫שח״ו מתבעלת התורה ועשיית המלות‬ ‫לכאורה כי הוא סותר למאמרם ז״ל גדולה‬
‫‪.‬‬ ‫יחד כחמור ! ‪.‬‬ ‫מיתת הצדיקים לפני הקב״ה יותר מצ״ח‬
‫בהמאושר הזה אשר אנו עסוקים‬ ‫והנה‬ ‫קללות‪ ,‬ומן חרבן בהמ״ק‪ .‬דיאלו בצ״ח‬
‫בהספדו אשר סבל כמר^ יסוריס‬ ‫קללות נאמר והפלא־ה׳ וכו׳ ובחרבן בהמ״ק‬
‫נאמר ותרד פלאים‪ ,‬ובפעירת הצדיקים וזה לו י״ב שנה אשר קמו ’עיניו מראות‪,‬‬
‫כתיב הנני יוסיך להפליא העם הפלא ופלא וכמעע היה נזיר מכל תשואות חלד‪ ,‬כמה‬
‫גדלה מעלתו‪ ,‬וכמ״ש בויקרא רבא פ'‬ ‫ואבדה חכמת חכמיו‪.‬‬
‫ו ל ט ד ״ ל לתרן זה וגס חקירת הרב יד אמור‪ ,‬אמר דוד לפני הקב״ה‪ ,‬תודיעני‬
‫^ ׳ יוסך הרל ! — בהקדיס מה באיזה פילון מפולש לחיי העוה״ב‪ ,‬א״ל‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫מוש אלו אומ״ה שאומרים לישראל מי יתן‬
‫לנו להיות עמהס בעוב עוה״ב והס‬
‫אומרים להס בכמה צרות ושיעבוד והריגות‬
‫מסרנו עצמנו ואתס באים לשוף עצמכס‬
‫מן העקא —כי הס סובריס בעענתס‬
‫המשובשת כמאמרם ז״ל בע״ז הרבה עשינו‬
‫והכל לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי‬
‫שיעסקו בתורה לכן אנן משיבים להס כי‬
‫אן‪ £‬אנו לא זכינו רק מתמת הצרות והשיעבוד‬
‫והריגות דאך לרבנן מודים דהוי לעצמה‬
‫וא״כ מאין באים לשוף עצמכם מן העקב!‬
‫ולעד״ן לפרש המאמר על מה‬
‫להר״ן ז״ל בדרשותיו)דרוש‬ ‫שראיתי‬
‫עשירי( דכתב דרבים שאלו‬
‫מאיזה עעם באים יסוריס של אהבה‬
‫בלא חעא ותירץ אף כי האדם אינו חוטא‬
‫אי אפשר שלא יערידוהו מעע תאוות עוה״ז‬
‫מהתדבק בבוראו אלא א״כ יהיה במדרגה‘‬
‫גדולה מאד ואעפ״י שאינו נקרא חוטא‬
‫כי יהושע לא היה חוטא מפגי שלא הגיע‬
‫למדרגת משה ומשו״ה מביא עליו יסוריס‬
‫אפי' שלא נכשל בעבירת אלא כדי שיוסיף'‬
‫להתרחק מענייני עות״ז ושלא יתפתו‬
‫לענייני עוה״ז עכ״ל‪.‬‬
‫זהו כו׳ דוד המלך ע״ה באיזה‬ ‫וכפי״ז‬
‫פילון מפולש לחיי עוהב" ר״ל‬
‫איך הארס יזכך שכלו ולהתרחק מענייני‬
‫עוה״ז ורק יכין מחשבותיו בדרך הסלולה‬
‫לחיי עוה״ב אף שבאמת הוא לומד והוגה‬
‫בתורת ה׳ וע״ז השיבו צפי ליסוריס כאמור‬
‫כי ע״י יוסיף להתדבק בבוראו וימאס‬
‫בשבילי עוה״ז !‬
‫ו ה נ ה תכלית ותועלת ההספד כאמור‬
‫הוא לשוב אל ה' וכל אחד יאמר‬
‫בשלי הסער הגדול ולהיות באחדות שלמה‬
‫וכמשל החולה דמקיזין לו על זרועו‬
‫ומתרפא כל גופו —’ או אם אין■ בניהם‬
‫אחדות אזי‪,‬אינו מועיל פטירת הצדיק‬
‫לכפר דהס גופים מוחלקי©‪ ,‬והרי זה‬
‫‪ . ' W‬י' — ׳‬ ‫‪V/ .‬‬
‫הקכ״ה אס חיי העוה״ב את בעי צפי‬
‫ליסוריס דכתיב ודרך חייס תוכחות מוסר‪.‬‬
‫‪ 1‬ה ר ב שמע יעקב בפ׳ וישב חקר מדוע‬
‫הלה חיי עוה״ב רק ע״י היסוריס‬
‫האס אס החדס ישמור חוקי ה׳ ותורתו‬
‫לא ישיג חיי עוהי׳ב! ? — ותירץ עפ״י‬
‫מאי דאיתא בכתובות פ' מציאת האשה‪,‬‬
‫פלוגתא דרבנן ור״ע בהעדפה שע״י הדחק‬
‫דלרבנן העדפר^ שע״י הדחק נמי הוי לבעלה‬
‫ולר״ע העדפה שע׳י הדחק הוי לעצמה‪,‬‬
‫ובוה איפליגו רבוותא דצרבינו האי גאון‬
‫הלכת כחכמים‪ ,‬ור׳ חננאל פ׳ כר״ע‪,‬‬
‫והתס בעי רבינא עשתה ג' או ד׳ מלאכות‬
‫בב״א מהו‪ ,‬וכ׳ הרא״ש בשס ר' תאי גאון‬
‫דהעדפה שעי׳י‬ ‫דאליבא דחכמיס‬
‫הדחק הוי לבעלה בג' או ד׳ מלאכות כנ״א‬
‫אפשר דמודו רבנן דהוי לעצמה‪ ,‬משוס‬
‫דהוי דבר קשה מצד דצא שכיח דעבדה‬
‫■‬ ‫הכי‪! ,‬‬
‫מודעת זאת דדין ישראל עס‬
‫הקב״ה כדין אשה לבעלה‪ ,‬והנה‬ ‫■‬
‫כי כן כל התורה והמצות שמסגליס בעות״ז‬
‫הוי לבעל תחת מזונותיהם דמעשהידיה‬
‫של אשה הוי לבעלה‪ ,‬עד שמכח כל זה‬
‫נאמר מת יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול‬
‫תחת השמש‪ ,‬ואשר חכמים הגידו דיין שאני‬
‫זורח להס השמש‪.‬‬
‫‪ 1‬א ' ש מן הדין יצאו מזונותיהם תחת‬
‫מע״י ואין לבריה אצל בוראה‬
‫כלום וכ״ש שיתבע בפת דרך חיי עוה״‪, 3‬‬
‫ואף כי יעדיפו במעשיהם הטובים‪ ,‬מ״מ‬
‫העדפה הוי נמי לבעל‪ ,‬וע׳׳כ תמה דוד‬
‫תו‪1‬יעני באיזה פילון כלומר באיזה צד‬
‫אזכה שיהא לעצמי‪.‬‬ ‫־‬
‫ויהי* כמשיב הוא ית' לאמר צפה ליסורין‬
‫דכל זמן שהאדם סובל יסורים ולא‬
‫ימיש מתוך האהל ומתוך דוחק אף לרבנן‬
‫מודים דהוי לעצמה‪ ,‬דזת הוי דלא שכיח‬
‫וזה כו׳ המאמר רבים אומרים מי יראנו‬
 ‫מא‬ ‫חיובית ג‬

‫ב״ה ידעתי מכל זה‪ ,‬אבל בכיון העמדתי‬
‫דברי על הקצוה״ח שהוא מחלק■ כין גני‬
‫לשאר זכי׳ וסברתו היא כמו סברת‬
‫החת״ס שם בסי׳ קע״ז דשם הוא רק‬
‫סילוק יעוש״ה‪ ,‬וע״ז הקשיתי דגם בזכי׳‬
‫אמרי׳ באין בב׳׳א ויעי׳ בכתובות י״א ע״ת‬
‫בתוס' שם ובשעמ״ק ביתר ביאור שכתב‬
‫וז״ל וא״ת הא ע״כ אפי׳ הי' גדול אין לו'‬
‫זכי׳ מה״ת וכו' תי' בתום' דהכא גירותו■‬
‫וזכייתו באין כאחת כהאי דאמרי' במס'‬
‫גיעין גיעה וידה באין כאחת עכ״ל‪ ,‬מוכת‬
‫וכו׳ כש״ת מו״ה בן ציון אברהם נ״י‬
‫מזה דאך היכא ■דנצרך זכי׳ גמורה אמרי׳^‬
‫קואינקה המו״ל את ״המאסף״ היקר לנו בירושלים‬
‫באין בב״א ונסתלקה סברת החת״ם‬
‫והקצוה״ח וכן בשאר מקומות שציינתי שם‬
‫מוכח כן א״כ עדיין קשת קו' והן אמת‬
‫דתקשה גס להש״ך הנ׳׳ל ויש להאריך בזה‬
‫אבל אין הפנאי מסכים ודו״ק‪:‬‬
‫להקשות על מת שציינתי‬ ‫ב( ומש״ב‬
‫שיעבור עיניו הבדולחים על דברי שיבואו מטה‬
‫להכס״מ פ״ח מה׳ לולב‬
‫וע״ז הקשה דהכס״מ סובב הולך לצד‬
‫דהרמב״ס ל״ל מהב״ע‪ .‬גס אני לא כונרד‬
‫להקשות על הכס״מ אך להוסין‪ {:‬תמי' על‬
‫השו״מ שהבאתי וכונתי פשועה דהנה קו'‬
‫הכס״מ היא כך ל"מ אס כימא דלרנב״י‬
‫סגי ביאוש גרידא בודאי קשה אך אס‬
‫אפי׳ נימא דלרנב״י יאוש גרידא לא קנה‬
‫ואך דבעי שינוי השם נמי כמש״כ התוס׳‬
‫בסוכה ד׳ ו' ע״א ד״ה הא לר״י יעו״ב ‪.‬‬
‫)והפי' בגמרא יהי' כך אבל גזול אימא‬
‫סתס גזילה יאוש בעלים א״כ יש יאוש‬
‫ושינוי השס וק״ל( מ״מ כיון דמהב״ע לית‪.‬‬
‫לי׳ א״כ אף אס המצוה מסייעת בקנין‬
‫היינו השינוי השס דהיא באה מכח המצוה‬
‫ובעת המצוה מי׳מ לכם מיקרי וזה הוא‬
‫הפי' הנכון בדברי הכס״מ א( ומיושב‬
‫דומה לאחד שהיה חולה ומקיזין את חבירו‬
‫היתכן שיפעול לחולה ? ובזה פי׳ צונת‬
‫‪:‬נ׳ ידין בגויס מלא גויות מחן ראש על‬
‫ארן רבה‪:‬‬
‫המשך יבא‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הצעיד שבתי בחבוט‬
‫סימן כ״ן‬
‫ב״ה יום א׳ ער״סי״ד תשרי תרס״א אסטראלענקא‪.‬‬
‫כבוד ידירי רחימא דליבאי ה״ה הרב‪,, • , , .‬‬
‫תובב״א שלום לו ורוב ברכה ורחשי הצלחה‪,‬‬
‫ביום ה׳ העבר כתבתי‪..‬׳‪ .‬והגה אף שכעת‬
‫טרדותי מרובים אשר אין לשער כי הוא‬
‫ערב החב הקדוש הבעל״ט אעפ״ב לא אוכל‬
‫להתראות דיקם בלי הביא שום דבר תורה אך‬
‫בקיצור נמרץ ואי״ה עוד חזון למועד ואבקשו‬
‫ומהשי״ת אבקש שלא נכשל בדבר הלכה בזכות‬
‫אבותי הקדושים נבנ״מ‪,‬‬
‫תיקונים וחידושים‪.‬‬
‫א( ב ״ ה מ א ס ת ״ שכה ה׳ חוברת ח׳ סי׳‬
‫י ע״א בדש העמוד בד״ה‬
‫והנה זאת י״ל בפשיעות וכו‪ /‬הלשון איגו‬
‫כהוגן וכך צ״ל אבל זה אינו קו׳ כלל —‬
‫שס שורה ל״ד במקום וצ״ת צ״ל וצ״ע ‪:‬‬
‫שם באות ד' שורה י״ד במקום דרשב״ב‬
‫צ״ל דרשב״א‪ .‬שורה ל״ב תיבת ליבון‬
‫מיותר‪ .‬והנה ראיתי בחפזי מה שהעיר‬
‫ידי״ג הרב העורך עלי דברי המועעים‬
‫ומש״כ שהי' לי להקשות‪,‬מהש״ך בסי' ד׳‬
‫)עיעות וצ״ל בסי׳ ר״ב סעי״ק ג׳( וכן מה‬
‫שציין לעי׳ בחת״ס או״ח סי׳ קי״ז‪ ,‬הנה‬

‫א( אף כי הוא פירוש נכון בדברי הכס״מ מ״מ כלתי אפגר לאומרו‪ ,‬רזדא דאס הכס״מ‬
‫בא להקשות על דברי רבינו גס מצד דהא איכא יאוש וגס שיטי השס ואף דבשינוי השס מסייע‬
‫בקנץ מ״מ מיקרי לכס א״כ לא אדע מה מתר־‪ ,‬אלא כך י״ל דרכינו סובר כמ״ד יאוש כדי‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫מ״מ הוי מתב״ע נשברת התום׳ משוס‬
‫רהמצוה מסייעת להקנין וזה הי׳ נונתי במה‬
‫שציינתי להכסי׳מ וכבוד ידידי המו״ל לא‬
‫נסית לזה נפי מה שנראה מקי שהקשה‬
‫על הנס״מ ולדידי הנל נכון וישרב״ה ודו׳ק‪.‬‬
‫קו׳ נת״ר המו״ל ושפיר יש ראיה מזה‬
‫דבזני׳ א‪:‬מ*י׳ באין בב״א וגס יש קו׳ על‬
‫השו״מ דכל דברי הנס״מ הוא רק‬
‫משוס דל״ל להר״מ מהב״ע אבל אס הי׳‬
‫ס״ל מהב״ע אן{ להוי לנס מעעס בב״א‬

‫לא קני כמבואר גפ״ב מה׳ נזילה‪ .‬מה הרוחנו בזה הלא קישיתו היתה דלא מיבעיא אס נאמר‬
‫ללרנב״י יאוש כדי קני אלא אף אס נאמר דיאוש כדי לא קני מ״מ כיון דיש שינוי השס ג״כ‬
‫זדאי קנה ואפילו שהמצוה מסייעת בקנין יצא דמקרי לכס‪ ,‬ומה מתרץ דרבינו לשישתו דיאוש כדי‬
‫לא קני‪ ,‬והגה לא מבעיא אס נאמר דמ״ש רבינו בה׳ גזילה פ״ב הי״ד גזל שלה ונעשה איל וכו׳‬
‫אעפ״י שלא נתייאש קנה היינו משעם שינוי השס )וכן נראה שהבין בעל עין משפש בקמא דס״ו‬
‫ע״ב‪.‬דאדברי הש״ס שס שינוי השס כשינוי מעשה דמי ציין לדברי רבינו אלה( וכדעת הרא״ש‬
‫זהשור ומרן בש״ע סי׳ שנ״ג דגנב פלה ונעשה איל היינו משעם שינוי השס א״כ באמת תמוה‬
‫•מאוד תירוץ הכס״מ דמה הרוחנו בתירוץ זה דסבר רבינו דיאוש כדי לא קני כיון דהכא איכא‬
‫סינוי השס ודעתו דשינוי השס אף כלא יאוש קני‪ ,‬אלא אף אס נאמר דגזל שלה לא קני משעם‬
‫שי‪-‬נוי השס דשור בן יומו קרוי שיר כתירוצא דרבא בקמא ס״ה ע״ב וכדעת הרש״ל עי׳ בש״ך‬
‫תו״מ סי׳ שג״ג‪ ,‬מכל מקום הרי בש״ס מבואר דשינוי השס קני ואף אס הרמב״ס לא הזכיר‬
‫דין דשינוי השם דקני ודאי לא יחלוק על זה לומר דיאוש עס שינוי השס לא קני ואף הרש״ל‬
‫לא חלק רק דשלה ונעשה איל אין זה שינוי השס אבל מ״מ ס״ל דשינוי השס קני‪ ,‬ואפילו‬
‫אס נאמר דהתס שאני דהוי שינוי השס שוב מ"מ לא הו״ל למדן הכס״מ לתרץ רק זאת דרבינו‬
‫סובר דיאוש כדי לא קני כיון דקושייתו היתה דהכא איכא גס פינוי השס א"כ הו״ל לתרץ עיקר‬
‫תירוצא' דרביני ס״ל דיאוש ושינוי השס כזה החוזר לברייתו אינו קונה כיון דדעת הרא״ש בפ'‬
‫מרובה סוף סי' ב׳ דיאוש ושינוי השם גרוע קונה מדאורייתא וכ״כ השור פסי' שנ״ג ועי׳ בב״י‬
‫וב״ח שס דהוא מדברי התום׳ )בקמא דס״ו ע״ג( ד״ה מי איכא )ובאמת דבריהם תמוהים‬
‫כי‪ ..‬מה ענין דברי התום׳ דאיירי בשינוי מעשה החוזר לחוד בלא יאוש דביה איירי רבה וס״ל דקני‬
‫מה״ת ורב יוסף לא פליג עליה ע״ש בתוס‪ /‬והרא״ש והמור איירי בשינוי השס החוזר לברייתו‬
‫ועי' בתוס׳ סוכה ד״ל ע״ב ד״ה וליקנוייה דס״ל דעדיף שינוי השס החיזר דקני עס יאוש משינוי‬
‫מעשה החוזר דגס בלא יאוש לא קני ע״ש‪ ,‬וכבר'העיר בכה״ת שס על הב״י וב״ח בזה ע״ש‬
‫ובאמת לפי סברתס דשינוי מעשה החוזר ג"כ קני עס יאוש מה״ת להרא״ש והשור כמו שינוי‬
‫השס החוזר דס״ל דשוין הס שינוי השס החוזר עס שינוי מעשה החוזר דשניהם קנו עם יאוש‬
‫ק״‪-‬ל מסוגיא דסוכה שס דפריך וליקנויה בשינוי מעשה ומשני שינוי החוזר לברייתו לא שמי׳‬
‫שיטי‪ ,‬הא התס הוי יאוש ושינוי מעשה החוזר דהא הבעליס כבר נתייאשו ולסברתס בדעת‬
‫הרא״ש הא קני כבר קודס‪ ,‬ויש להאריך בזה ואכ״מ(‪ ,‬עכ״פ בשינוי השס החוזר עס יאוש דעת‬
‫חולקבזהוא״כ הו״ל‬ ‫התוס׳ בסוכה והרא״ש והשור דקני דבר תורה וכ״כ גס בש״ע שס ואין שוס‬
‫להנס״מ לתרץ עיקר תירוצא ולחדש דרבינו חולק בזה וס״ל רשינוי השס החוזר עס יאוש לא‬
‫קני ולא לתרץ רק דרבינו ס״ל דיאוש כדי לא קני‪ ,‬ועוד אני תמה דאס כונת הכס״מ להקשות‬
‫דאף אס נאמר לרנב״י יאוש כדי לא קני מ״מ הכא איכא■ גם שינוי השם‪ ,‬לא אדע מה זה קושיא‬
‫הא בסוכה ד״ל מסיק תלמודא דזה לא הוי שינוי השם דפריך וליקנינהו בשינוי השם דמעיקרא‬
‫אסא ולבשיף הושענא ומשני מעיקרא נמי הושענא קרי לה ע״ש וא״כ מאי קשה ליה להכס״ת‬
‫מג‬ ‫חוברת‪ .‬ג‬

‫מ״ש בישוב קו' כאות ג׳ הגאני לסוגיא זו דכתב דרש״י גרס רבא כהערוך‬ ‫ג( שם‬
‫בדבריו הנחמדים ובפרט שהמה יעו״ש ובמחכתר״ה נעלם ממנו דברי‬
‫ליישב דברי רשכבה״ג הגאון הקצוה״ח ואני החכ״צ בתשובה סי׳ כי׳ו דכתב דמוכת‬
‫ב״ה מצאתי מפורש כן ביד רמה סנהדרין ד׳ דרבא סובר גזל עכי״ס אסור מדאור'‬
‫ע״ב במתני' שם שכ' באמצע דבריו וז׳׳ל יעו״ש וא״כ לא הועיל כלום בזת במח״כ‬
‫זאעש״י שניצל ולא נהרג פעור מלשלם וצ״ע עובא( ולעד״נ לישב בפשיעות דהנה‪.‬‬
‫הואיל ונתחייב מיתה בשעת שבירת החביות בש״ס סנהדרין ד׳ ע״ב הנ״ל שובר רב‬
‫ואפי׳ למ״ד חייבי מיתות שוגגין חייבים דהבא במחתרת ונעל כלים ויצא פעור אפי׳‬
‫לשלם התם הוא דלא הוי חיוב מיתה כלל בעינא דבדמיס קננהו ע״ש וכתבו הפוסקים‬
‫הכא בהאי שעתא מיהת הא הוה חיוב ז״ל העעם דרב סובר דבכל גזילה שגוזל‬
‫מיתה עכ״ל הנחמד הרי מפורש יוצא קונה אותה בקנין גמור מדאוקי רחמנא‬
‫כדברי הקצוה״ח ובהכרח שרש״י כתב ברשותי׳ לחייב באונסין רק דחיוב השבה‬
‫לרוחא דמילתא כמש״כ כת״ר ידי״נ המו״ל‪ .‬יש עליו לשלם דוקא גון‪ t‬החפץ וממילא‬
‫י( ‪ 1‬כ ד י לקשר הענין שיהי׳ גם קצת היכא דיש חיוב מיתה הפוער מחיוב השבה‬
‫בענינא דיומא אמרתי לתרץ שוב הוי שלו לגמרי יעו׳ בס׳ עיב גיעין‬
‫בזת דברי רש״י בסוכת ד' ו' ע״א אמר בסו׳ דהמעמא והמדמע ובחי׳ הרי״מ ב״ק‬
‫ר״ה להני אוונכרי כי זבניתו אסא מכותים פרק מרובת יע״ש והנה הפו׳ כתבי‬
‫זכו' מ״ע סתם כותים גזלי ארעתא וכו׳ דר״ת סובר בכל דבר כרב דר״ה תלמידו‬
‫ופי׳ רש״י ושמא אותה קרקע מישראל הוה דרב וכרב רבי׳ ס״ל)ובלא״ת עי׳ בשו״ת‬
‫יעו״ש וכל המס׳ נתלבעו בדברי רש״י אלו חת״ס חו״מ קל״ב דכתב דר״ה סובר‬
‫הא ר״ה סובר גזל עכו״ס אסור מדאור׳ לתדיא בדמים קנינהו כרב ועי״ש שמחליע‬
‫א״כ למה כ׳ דוקא דשמא אותה קרקע הדבר כן‪ ,‬ותנה המפ' כתבו אץ‪ 1‬דגזל עכו״ם‬
‫ראלית היתה )וראיתי בחח״ס בחידושיו אסור מה׳׳ת מ"מ עשה דוהשיב ליכא ומ״מ‬

‫ודיהק לומר דשס איירי בהדס ויש להלק בין לולב להדס דמנ״ל להכס״מ זאת להקשות על רכינו‬
‫אלא באמת קושית הכס״מ היינו רק מיאוש לחוד ולהצד דסובר רביגו דיאוש כדי קגי ולזה‬
‫ששיר היה קשה לן דכיון דאיירי לצד דיאוש כדי קני א"כ מה זה היה נאלן לומר דכ־ון דקנה‬
‫אפילו שהמצוה מסייעת וכו׳ הא כיון דיאוש כדי קני מה נשאר עוד להמצוה לסייע בהקנין‪,‬‬
‫ולא נכחד כי גס מ״ש ידידינו הרה״ג התו״ב וכו׳ מהר״ש אביגדור שליע״א )ב״המאסף" שנה‬
‫הנוכחי בחוברת א׳ סי׳ ע׳ אות י״ב( לתרן על הכס״מ הוא דוחק גדול‪ ,‬כי מה ענין בזה לרווחא‬
‫דמילהא‪ ,‬גס מ״ש כס דמשכהת לה גס ביאוש להוד שהמצוה תסייע כגון שהניח הלולב מקו־ס‬
‫בהפקרא א״כ לא קני ליה היאוש רק אח״ז כשנטלו לצאת בז ע״ש‪ ,‬לפענ״ד אין זה נקרא סיוע‬
‫המצוה בהקנין דסיוע המצוה בהקנין היינו בזמן דהקנין תלוי בהמצוה כמו בגנב ונתיאשו הבעליס‬
‫והקדיש דכתבו בתוס׳ דע״י ההקדש דהוציאו מרשותו קנאו כי נעשה בידו יאוש ושינוי א״כ‬
‫נמצא כי לולא המצוה לא היה קוניהו וזהו נקרא באמת סיוע המצוה בהקנין‪ .‬אמנס בכאן הלא‬
‫אף דהיה מקודס בהפקרא מ״מ בשעת הנטילה כבר זנה בו וקנאו מצד היאוש ואף דבאותה‬
‫שעה נ״כ יוצא ידי המצוה היינו דבאותו זמן ג״כ יוצא ידי המצוה‪ ,‬דנטילתו הועיל לו לשתים‬
‫הן לזכות בו והן לצאת בו ידי המצוה‪ ,‬אבל גיף המציה בעצמה לא הועילה כלל להקנין רק בנטילה‬
‫העורך‪.‬‬ ‫ודו״ק‪.‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫~~ ‪ ^ y‬׳>‬
‫רק דיש חיוב והשיב כלל אליבא דרב׳‬
‫רק מדרבנן אך ‪ ,‬דל־כא והשיב ל״ק היכא‬
‫דאיתא בעינא דזה אין סברה כלל לאמר‬
‫דלדידן המיתה עושה קנין כמו דאין‬
‫סברה זאת אליבא דרב כנ״ל‪ ,‬ולפי״ז למאי‬
‫דפריך הש״ס שם בסוכה ולקנינהו בשיטי‬
‫ומשני דהוי שינוי החוזר וכתבו התום׳ אן^‬
‫דשינוי החוזר קונה מדרבנן מ״מ מדאור׳‬
‫לא יצא ולפי״ז אי החשש דלמא גזלינהו מנכרי‬
‫וא״כ כיון דליכא עשה והשיב שוב מדאור׳‬
‫קונה בלא שינוי וא״כ שוב אך דהוי שינוי‬
‫החוזר מ״מ ממנ״פ מדאור' קונה בשעת‬
‫גזילה והוי שלו ומדרבנן שוב קונה אותו‬
‫בשינוי וא׳כ אך אס נאמר דר״ה לא שובר‬
‫בדמים קנינהו מ'׳מ אך לדידן אמרי׳ א״כ‬
‫שוב קשה קו' הגמרא לגזזו אינהו ולקכי‬
‫בשינוי מעשה ומדאור' קונה בלא שיטי‬
‫ומדרבנן שוב יש שינוי החוזר דמדרבכן‬
‫קונה ומש״ה פי׳ רש״י דהחשש הוא‬
‫מישראל וז״ב ונכון לדעתי ב״ה‪ ,‬והאמס‬
‫אגיד שבר בי רב דחד יומא הנני בתי'‬
‫רהיס‬
‫"י־יו ובמעע עיון במושכל הראשון אמרת‬
‫ע״כ ידינינו הקורא לכך זכות אס ימצאם‬
‫אי — אמיתיים וכל פכיפוכיייא וכו׳ ‪:‬‬
‫י( ב ״ ה מ א ס ה ״ שנת הנ״ל בסי׳ צ״א‬
‫’ שס ע״א שורה י״ד‬
‫בד״ה הנה לי הדל צ״ל חבל הנה וכו' ‪ :‬שם‬
‫ע״ב שורה ז׳ צ״ל דהראה ‪ :‬שס שורה כ״ד‬
‫צ״ל גס לענין ״דאורייתא״ עמוד ג׳ שורה‬
‫כ״ב בד״ה הקשו התוס' שפיר דילמא וכו׳‬
‫צ״ל ״דנימא״ הואיל ‪ :‬שורה ל״א בד״ה‬
‫להסביר דברי הפי׳ צ״ל להסביר דברי‬
‫הפוסקים ‪:‬‬
‫המשך יבא‪.‬‬
‫דהא דמדאור׳ אך לדידן אמרי' בדמים‬
‫הק׳ חנוך העניך פלאקסער‪.‬‬
‫באמת דכל גנב וגזלן קונה בשעת גזילה‬
‫שלו לא הוה דלא קנחו מדעת בעלים או‬
‫דלא הוי לכם כסברת היראים ולפי״ז‬
‫ממילא נראה ^ענ״ד ברור דלרב ור״ה‬
‫בגזל נכרי הוי שלו כיון וסוברים דבכל‬
‫גנב וגזלן קני׳ בקנין גמור בשעת גזילה‬
‫וגניבה רק דרתמנא גרע לקנינו מפאת‬
‫והשיב דחייב בהשבה והיכא דליכא והשיב‬
‫שוב קנאה למפרע וא״כ ממילא בגזל‬
‫נכרי דליכא כלל והשיב שוב הוי שלו ממש‬
‫דקני' אותו קנין גמור בשעת גזילה וז״ב‬
‫לדעתי בסברה ולפי״ז אי החשש הי׳ דלמא‬
‫גזלי' מנכרי א"כ אמאי לא לגזזי אינהו‬
‫טון דקרקע אינה נגזלת ועיקר הגזילה‬
‫בשעה שחותך מן המחובר ומקודם לא‬
‫הי' גזילה דלא הי' יוצא מקודם מרשות‬
‫בעלים דקרקע חינה נגזלת ורק עכשיו‬
‫בשעה שחותך מן המחובר נעשה גזלן‬
‫שוב שפיר קני׳ לגמרי ומחשב לכס נמי‬
‫כנ״ל ומש״ה פי׳ רש״י דהחשש דלמא‬
‫מישראל‪ ,‬כנלע״ד לפוס ריהפח במושכל‬
‫הראשון ‪■:‬‬ ‫'‬
‫ה( ן ז ו ד באופן אחר נלע״ד לת׳ דברי רש״י‬
‫עפ״י יסוד הנ״ל למ״ש הרז״ה‬ ‫• ^‬
‫בסנהדרין שם דמדחור' אמרי׳ גס לדידן‬
‫בדמים קנינהו חך באיתא בעינא יע״ש‬
‫וכן דעת התום' והרבה ראשונים ז״ל שם‬
‫ע״ש ולפי״ז למ״ש הפוסקים דבאמת א״א‬
‫כלל לאמר דרב סובר דהמיתה עושה‬
‫הקנין דזה א״ע כלל על הדעת רק דסובר‬
‫דבכל גנב וגזלן קונה אותה בקנין גמור‬
‫בשעת הגזילה והגניבה רק דחיוב והשיב‬
‫וממילא כיון דהמיתה‪ .‬פוכירו‬
‫‘‬ ‫יש‪ .‬י‬
‫עניו‬
‫מוהשיב שוב הוי שלו לגמרי ועי׳ לעיל‬
‫באות ד׳ ולפי״ז ע״כ צריכים אנו לאמר‬
‫קנינהו כנ״ל בשם הרז״ה היינו דמדאור'‬
 ‫‪J‬‬
‫‪y‬‬
‫חוגרת ד׳‬ ‫• המאסף‬ ‫שנה ששית‬
‫נש״ס סנהדרין אס •נאמר בסלב אמו; היינ‬ ‫סימן כה‬
‫אומרים ולא בחלב שחומה‪ ,‬א״כ לא משכחת‬ ‫‪ -‬מ ל י ם ה עו ל י ם מ ס פ ר ‪-‬‬
‫אלא נ‪.‬חלב שנתלש או שנפל מחיים דאלי״כ הוי‬ ‫תרפ׳יא‬
‫חלב שחוטה‪ ,‬וחלב הזה אסור בלא״ה משוס‬ ‫מכתב נסמן טוב כי—עדה מאסף זה‬
‫אמה״ח‪ ,‬עי׳ רמנ״ס ה׳ מ״א ת״ה ה״ה‪,‬‬ ‫עד;חן‪ /‬בדפוס יפה—‬
‫התולש חלב מן החי לוקה שתים משוס‬ ‫שלום לך ידיד נכבד‪ ,‬כלי מלא—וגברא בכולא‪,‬‬
‫אמה״ח ומשוס חלב ע״ש‪ ,‬וזהו כוכת הי״מ‬ ‫כבוד גבר חכם בעוז— ורעטוב וחביב‪,‬‬
‫הוא כבוד עורף — ״ה מ א פ ף״ ה ד ג ו ל הזה‪,‬‬
‫דפירשו נש״ס דרך■ נישול אסרה תורה‪,‬‬ ‫רב ב ן ציו ן— א ב ר ה ם ק ו א י נ ין ה‪ ,‬ינהל‬
‫היינו דאי אמרי' יש אס למסורת וכונת‬ ‫גדול—המעשה במוך טובה בלי די‪ ,‬כה לחי ‪I‬‬
‫התורה חלב‪ ,‬אין חילוק נין מהור ונין ממא‪,‬‬ ‫אבא—גם להביע ברבה גדולה‪ ,‬ומפנים—לבא‬
‫דהכל אסור בלא״ה משוס אמה״ח‪ ,‬ושפיר‬ ‫יוצאת למול הוד—פלכי דרבנן‪ ,‬ובני עליה‬
‫קאמרי הי״מ דממעמי׳ כל מלב‪ ,‬דאפי׳‬ ‫הטובים—דיהבי תוקפא גם—חילא‪ ,‬יקרא‪ ,‬אל‬
‫הטרא—דקדושה‪ ,‬המפבים פה—על שלחני‬
‫חלב מהור אסור נלא נישול משום אמ״ה‬ ‫מלכים‪ ,‬דבההוא—חקלא טבא‪ ,‬כרם נחמה‪-‬גן‬
‫ן מ י׳ חת״ס חי״ד ת' י׳יד שנשאל אס מותר‬ ‫יפה— ה* מ א ם ן«ה כל טוב לא יזוז מדילהו‬
‫^ לנשל נב״ח נת פקועה מה״ת‬ ‫ומדבניהם‪ ,‬סלה—‬
‫דה״ל חלנ שחומה כדפשימא לי' להשעה״־מ‬ ‫בחרוה דלבא אגיל על זיו אנפיה‬
‫פ״ג מאי״מ‪ ,‬אודילמאכדמשמע מלשון רש״י‬ ‫דהא מ א ס ף‪ . ,‬יפה — מבהיק הנהו מאד‬
‫מבחוץ‪ ,‬מאור—נהירא מבפנים‪ ,‬דא במעלה הגבוה‬
‫נחולין קי״ג נ׳ דמפיק מחלנ אמו למעוטי‬ ‫—בדרגא‪.‬עלאה‪ ,‬לאנהרא נגה‪—,‬הדא אורייתא‬
‫חלנ שחוטיה‪ ■,‬דאמו משמע הראוי׳ להיות‬ ‫הביבא^ — חזותא זכה‪ ,‬ברה‪—,‬האח ! מה‬
‫אס ולא משנשחטה‪ ,‬וא"כ נ״פ נמי נהי‬ ‫יפיפית‪ ,‬זה—בא מקרא*‪ .‬זה ^י ואנוהר‪ ,‬בליל‬
‫דגיתרתנשחימת אמה‪,‬מ״מ ראוי‪.‬׳ להיות אס‪,‬‬ ‫יפי— מטע לשם‪ ,‬מלא בה חכמה—יאמר היום‬
‫ואינה בכלל חלג שחומה‪) ,‬לא זכר השואל‬ ‫ל״המאסף״׳ יורוך אחיך‪ ,‬חיל—הוספת‪ ,‬ואון‬
‫דכן פשימא לי׳ לבעל הנוב׳׳י מ״ת חי״ד‬ ‫ו<זיל—הן העטית‪ ,‬לך ככחך זה—הלאה הלאה‬
‫העפילה‪ ,‬צעדי עצמה—פסע לפנים בדרכיה—‬
‫ת׳ ל״ו עי״ש( והשיב החת״ס דךולב ב״פ‬ ‫דרבי נעם‪ ,‬אז יכנו מעגליך—ועל דרכיך נגה‬
‫חלב שחומה מיקרי ולא כרש״י‪ ,‬והביא ראי׳‬ ‫אור‪ ,‬הוא זיוא—עלאה‪ ,‬חזק ואמץ לבך ורוחך‪,‬‬
‫מהי ׳מ בתוס' הנ״ל דרך נישול אסרה הורה‬ ‫ודא—משגר אליך אוהב גדול—‬
‫דבלא נישול שרי‪ ,‬וק׳ מאי פסקת דלמא מיירי‬ ‫‪ -‬א ג א א ה ד ] ש ט ח ה ‪ -‬זה דא כנויי‪,‬‬
‫נ ב ״ פ ד ת רנ א שלו שרי‪ ,‬אע״כדפשיט'‬ ‫ע מ ק פ ר ח י ם—לפ׳״ק‪,‬‬
‫להו ■להני י״מ דרזלב נ״פ הוי חלנ שחומה‬ ‫וכדי שלא להראות ריקס‪,,‬אבא בגרגיר קען לז״ת‪.‬‬
‫ולא אמרי' דראוי להיות אם כרש״י עי?ש‪.‬‬ ‫ס נ ה ד ר י ן ד׳ ב׳ תוד״ה דרך נישול‬
‫ו ד ב ר י מרן בזה נפלאים‪ ,‬מנ״ל להוכיח‬ ‫׳ וכו‪ /‬וי״מ דרך נישול‬
‫מכת הקו'‪ ,‬דלמא מיירי בב״פ‬ ‫אסרה תורה דנלא נישול שרי וע״י‬
‫דתרבא שלו מותר‪ ,‬דס״ל־ להי״מ• דבחלב‬ ‫נישול אסור ע״ש‪ ,‬ומק׳ רעק״א נגליוז‬
‫אמו למעוטי שחומה קחמר‪ ,‬דלמא ס״ל‬ ‫הש״ס הא משכחת נלא נישול דשדי נמנשל‬
‫להי״מ כשי׳ הרמב״ס בפ״ד מה׳ מי׳א דב״פ‬ ‫נשר בסלבי טהור‪ ,‬דרק חלנעל הקרב‬
‫בן מ׳ חי חלבו‪.‬אסור‪ ,‬וא״כ אין שוס היתר‬ ‫אסרה התורה ע״כ‪ ,‬ולכאורה ■תמוה על‬
‫לחלב ב״פ כלל‪ ,‬ושפיר קאמרי הי״מ דבלא‬ ‫הגאון רעק״א דבש״ס חולין קי״ג נ׳ אמרי׳‬
‫ב״פ בלא״ה אסור בלא‬ ‫בישול שרי‪,‬‬ ‫נחלנ אמו ולא נחלג שחומה‪.‬־ והנה כמו‬
‫נישול משוס סלב‪,‬ואין לומר דקו' החת״ס‬ ‫שאמרי׳ ולא ברזלב שחומה‪ ,‬ה״ה להס״ד‬
 ‫המאהף ישנה ששית‬
‫דמעשר שני פ״ה משנה מ׳ והי׳ לר׳‬
‫גמליאל אחר שיצא בו בעצמו להקדים לר׳‬
‫אלעזר בן עזרי׳ לר' יהושע‪ ,‬אלא על‬
‫כרחך דלא שייך בזה מ״ע דוקדשתו א(‬
‫‪.‬‬ ‫והנגי ימרו הטרוד‬
‫האמור בזה לזה‪ ,‬ואת האמור בזה לזה‪,‬‬
‫שטאם םו״צ רפה‪,‬‬ ‫שלום אלי'‬
‫בלא בישול דשרי‪ ,‬במבשל בחלב עהור של‬
‫א( ה ^ ל ת ידידינו הרה״ג שלימ״א‬
‫חדשה ונכונה היא מאד‪,‬‬ ‫^‬
‫והני^ לכאורה יש לדחות לפי מ״ש הרמב״ס‬
‫בפ׳ המשניות בפ״ה דגימין דמצ״ע דוקדשתו‬
‫לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו׳ זהו רק‬
‫כשיהיו כולם במדריגה אחת בחכמה ולא‬
‫יהיו קצתם יותר חכמיס מקצתם ע״ש ועי׳‬
‫בסי׳ קל״ה‪ ,‬וא״כ יש לומר דר׳ יהושע היה‬
‫גדול בחכמה מראב״ע וכמו שהיה ברור‬
‫גדול ממנו במנין דר' יהושע היה עוד‬
‫גדול מתלמידי ריב״ז בזמן החורבן והיה‬
‫‪,‬משורר במקדש וראב״ע במעשה דר״ג ור״י‬
‫)בברכות כ״ח( היה בן י״ח שנה)ועי' תוס׳‬
‫שבתדנ״ד ד״ה הוהמעשר( ומסתמא היה‬
‫עוד גדול ממנו בחכמת‪ ,‬וכן נר' מברכות‬
‫שס דבראשונה רצו לאוקמי נשיא לדי‬
‫אי לאו דהיה בעל מעשה‪ ,‬וכן נר׳ דר״י‬
‫היה אב״ד בימי ר״ג עוד קודם אותו‬
‫המחלוקת‪ ,‬וכן נר׳ דר״י היה חבירו של‬
‫ר״א הגדול וראב׳׳ע היה תלמידו של ד א‬
‫הגדול מכל זה מוכח דר״י היה גדול יותר‬
‫מראב״ע וא״כ י״ל דמש״ה הקדימו ר״ג‬
‫ליתן לו לברך‪ ,‬ואף דבר״מ פי״ב מה׳‬
‫תפילה ובסי' קל״ה מבואר דנתפשע המנהג‬
‫דכהן‪.‬עם הארץ קודם לקרות לת״ח נר'‬
‫דהיינו דוקא בקריאת התורה נתפשע המנהג‬
‫אבל בדבר אחר לא ועי' באו״ח סי׳ קס״ז‬
‫וסי׳ ר״א והדברים ארוכים‪) ,‬וגס בלא״ה‬
‫המנהג הזה לא נתפשע רק אחר התלמוד‬
‫כנר׳ מדברי הפוסקים בסי׳ קל״ה ובפרע‬
‫מדברי הרמב״ס בפירוש המשניות דגיעין‬
‫ממלב ב״פ שלא שלמו לו חדשיו או גמצא‬
‫בן מ' מת‪ ,‬רזה ודאי הוי חלב שחומה‬
‫ומותר לכ״ט ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫י״לבכונת קו' הני נאוגי עולם‬ ‫ואולי‬
‫רעה״א‪ ,‬ובעל החת״יס‪ ,‬ליתן את‬
‫וכונת הגאון רעק״א בקו׳ היתה דמשכחת‬
‫בן פ ק ו ע ה ששלמו לו חושיו‪ ,‬וס״ל‬
‫לרעק״א כסברת הנוב״י הנ״ל דב״פ בן ע'‬
‫חי ראוי להיות אס ונוהג בו אי׳ בב״ח‪,‬‬
‫ואה״ג לשי' הרשב״א שמביא הה״מ שס‪,‬‬
‫דבן ע׳ חי חלבו מותר‪ ,‬הוי מצי למפרך‬
‫מכל חלבו של שליל דמותר‪ ,‬אך נקע חל ב‬
‫מ הו ר דגס לשי'הרמב״ס דב״פ בן ע׳‬
‫חי חלבו אסור‪ ,‬עכ״פ משכחת בחלב‬
‫מהור שלו‪ — ,‬וכונת החת״ס בקו׳ היתה‬
‫מאי פסקא דדלמא מיירי בב״פ‪ ,‬היינו‬
‫ב ח ל ב מ ה ו ר של שליל‪ ,‬ושפיר מונח‬
‫לפ״ז דס״ל להי״מ דבחלב אמו למעומי‬
‫• שחומה קאמר‪.‬‬
‫אהרן שמחה בלומענטהאל‪,‬‬
‫סימן כט‪.‬‬
‫נ״ה ד׳ לסדר וירא א׳ מרחשון תרס״א פ״ק האראדאר‪.,‬‬
‫כ׳ ידידי‪ ,‬הרב ‪ . . .‬פש״ת מו״ה בן ציון‬
‫' אברהט קואינקה‪ ,‬שליט״א‪ ,‬עורר *המא&ף‪/‬‬
‫נא להדפיס‪ ,‬הערה קצרה זו‬
‫אשר נשאלתי‪ ,‬בחג האסיף‬
‫העבר‪ ,‬בהקהל העולם לברך באתרוג‬
‫הקהל‪ .‬ושאלו אס שייך בזה מצות עשה‬
‫דוקדשתו ליתן לכהן לברך תחילה‪ ,‬והנה‬
‫גוף הענין מבואר בשערי תשובה‪ .‬אך‬
‫לכאורה יש להעיר מהא דסוכה מ״א ע״ב‬
‫נמלו רבן גמליאל ויצא בו ונתנו לר׳ יהושע‬
‫במתנה נמלו ר' יהושע ויצא בו ונתנו‬
‫לר׳ אלעזר בן עזרי' כו׳ והלא ר׳ אלעזר‬
‫בן עזרי׳ הי' כהן כמבואר במתניתין‬
‫מד‬ ‫חוברתד‬
‫אחח מהשובותי נאשר ביקש לשלוח חי״ח‬
‫אגל מדינא כל עוד דהישראל הוא יותר‬
‫״להמאסף'‪ /‬אכן הנני )כדרבי תמיד( לבקשו‬
‫אשר ידפיס כל הקונטרס תשובה שלי בכת‪.‬‬ ‫גדול מהכהן ליכא מצ״ע הקדשתו(‪/‬‬
‫אחת ולא יחלק להמשכים‪ ,‬ומה גם עתה אשר‬ ‫ואמגס גס בלתי כל זה נר׳ לפענ״ד לחלק‬
‫זה יותר משנה לא נדפס ב״המאסף״ מחידושיי‬ ‫בדרך נכון מאוד דמצ״ע דוקישתו היינו‬
‫מהראוי למען אהבת איתן אשר כינינו מאז‬ ‫רק בזמן דלהכהן יש בזת חלק בהכרח כמו‬
‫לפנות לו מקום בחוברת שיצא ראשון במוקדם‬ ‫הישראל ושוה אליו בדבר הזה כמו הישראל‬
‫האפשר ‪ , . .‬ואשאר ידידו אוה״נ בל הימים‬
‫בלונ״ח‪.‬‬
‫דבדבר ההוא שוין הישרחל והכהן לזכות‬
‫י‪5‬ו ה׳ את הכרנה לככוד המופלג המהולל זית רענן וכו׳‬ ‫בזה ואזי אמרינן דהכהן קורס משוסמצ״ע‬
‫מו״ה דול נ״י קאוואדליע מילידי סלאלק נרךק קונזגא‬ ‫הקדשתו כמו בקריאת התורה דחלק הכהן‬
‫אשר שאלת אותי על‬ ‫אחרשה״ט‬ ‫ותישראל שוה לקרות בתורה בציבור כי א(‬
‫לשניהם מועל החיוב והזכות יחד אזי קודם‬
‫עעמו של הרמב״ן‬
‫הכהן מצד מצ״ע הקדשתו‪ ,‬וכן לברך ז״ל בפ׳ שור שנגח דיה דמלוה הוי‬
‫ברהמ״ז דשניהם אכלו ולשניהם יש הזכות אינו ברשותו לענין מקדש במלוה והא רב‬
‫לברך לזה קודם הכהן‪ ,‬וכן ליעול מנה יפה סובר אדם מקנה דשלבל״ע‪ ,‬הנני לתת‬
‫ראשון דיש זכות בדבר זה לתכהן כמו לפכיך׳מה שחידשתי בסוגיא דהמקדש במלוה‬
‫לתישראל‪ ,‬וכן באתרוג הקהל דלשניהס בעזהשי״ת בימי ילדותי ואם כי‪.‬דברי‬
‫להכהן ולישראל יש זכות לברך באתרוג נאמרו ע״ד החידוד‪ ,‬עכ״ז חביבים עלי‬
‫זה‪ ,‬לזה קודם הכהן מצד מצ״עדוקדשתו גרסא דינקותא והוא בש״ס קידושין דמ״ז‬
‫אבל במעשה דר׳ג בסוכה מ״א לא היה ע״א אמר 'רב המקדש במלוה אינה‬
‫לו שוס זכות בזה לא לר״י ולא^ לראב־׳ע מקודשת מלוה להוצאה ניתנה נימא כתנאי‬
‫כי האתרוג היה של ד׳ג שלקחו באלך! זוז המקדש במלוה אינה מקודשת ויש אומרים‬
‫ולזה לא שייך התם מצ״ע דוקדשתו‪ ,‬הגע מקודשת מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר‬
‫בעצמך שר״ג לא היה רוצה לזכות בו רק וכו׳ ותסברא אימא סיפא ושויס במכר שזה‬
‫לר״י לברך עליו ולא לראב״ע האס היה בזה קנה אי אמרת מלוה לתיצאת ניתכה במאי‬
‫מ״ע דוקדשתו ל?תן גס לראב״ע ? דאעו אם קני א״ר נחמן הונא חברין מוקיס לה‬
‫אחר רוצה ליתן מתנה אחת לישראל ולא במילי אוחרי וכו׳ עי״ש‪ .‬והנה הרמב׳׳ס‬
‫לכהן יש בזה מצ״ע דוקדשתו הא וראי בפ״ה מה' אישות הי״ג כתב המקדש גמלוה‬
‫א*נו‪ ,‬דכל שלא יש בזת זכית מבורר להכהן אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה ואין‬
‫ולהישראל בזת ליכא שוב מצ״ע דוקדשתו כאן שוס דבר ליהנות בו מעתה שכבר‬
‫כי אס רק בהנך דלקרות בתורה ולברך הוציאה עיי״ש א״כ מבואר דפוסק כרב‪,‬‬
‫ראשון וליעול מנה יפה ראשון‪ ,‬ולכן באתרוג דהמקדש במלוה אינה מקודשת ובפ״ז מה׳‬
‫הקהל דשם יש זכות בו להכהן כמו להישראל מכירה ה״ד כתב הרמב״ם ז״ל מי שהיה‬
‫לברך בו יש לומר דקודס הכהן והוא חילוק לו חוב אצל חבירו ואמר לו מכור לי חבית‬
‫של יין בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר‬ ‫נכון לפענ״ד ודוק‪.‬‬
‫ה״ז כמי שנתן הדמים עתה וכל החוזר‬ ‫העורך‪.‬‬
‫בו מקבל מי שפרע לפיכך אם מכר לו‬ ‫סימן ל‪.‬‬
‫קרקע בחובו אין אחד מהן יכול לחזור בו‬ ‫ננס ה׳ י‪1‬ס ה׳ חיי ^תרש״א פה פלונסק‪.‬‬
‫לכבוד ידידי ואוהבי הרב בע?* *המאצוף״ שליט״א‪ .‬ואןז ע״פ שאין מעות המלוה מצויות בשעת‬
‫הנ‪3‬י שולח• רצוף ‪ , . .‬והנני שולח לו להדפיס המקר ?גכ׳ץ‪ ,‬והקשת עליו הראב״ך ז״ל‬
 ‫המאםח שנה ששית‬
‫דרשב״א דלא מפלגי כלל ברשות בעלים או‬
‫אינה ברשות ובכל ענין מלוה מיקרי וכדאשכחן‬
‫במכר דקונה ע״כ צ״ל דיש לחלק בין מכר‬
‫לקידושי אשה כנ״ל עכ״ל והנה יש להסביר‬
‫דברי הגאון פ״י ז״ל בהקדם מש״כ‬
‫הוא בדיבור הקדום ד״ה נימא ליישב הא דלא‬
‫מוקי גס הנימא כתנאיהקודם דפלוגתייהו הוא‬
‫במלוה שהיא ברשות בעלים לחזרה‪ ,‬ותירץ‬
‫דהשתא סבר דבמלוה שהיא ברשות בעליס‬
‫ליכא מאן דפליג דמקודשת דברשות'בעלים‬
‫היא כדמדמי לה בסמוך לדרב הונא בבקע‬
‫בה קנאה עיי׳׳ש‪ .‬וכוונתו הוא דהא דמתרצינן‬
‫דפלוגתם הוא במלוה ברשות בעלים‬
‫לחזרה היה "נראה כדוחק משוס קושיות‬
‫הי מ׳ ואלא תא דאמר רב הונא השואל‬
‫קורדוס וכו׳‪ .‬לא ביקע בו לא קנאודמשמע‬
‫דכ״ע סברי דברשות בעלים קאי לחזרה‬
‫וכי כן הוא הסברא הפשוע' ורק דלקמן‬
‫דלא היה להגמרא תירוץ אחר לכן היה‬
‫ההכרח לתרץ דפליגי במלוה בדשותבעליס‬
‫לחזרה והת״ק סובר באמת ‪.‬דברשות לוה‬
‫קיימא‪ ,‬ואי משוס הא דרב הונא הוכרח‬
‫תגמ׳ לחלק בין שאלה דהדרה בעינא‬
‫ובין מלוה דלא הדרה בעינא‪ ,‬אבל‬
‫בכימא כתנאי הראשון ■דהי' לכו תירוץ‬
‫אחר כדאמר רב נחמן דהונא חברין‬
‫מוקיס לה במילי אוחרי וכו' מועב הוה‬
‫לנו לומר דכ׳׳ע סוברים דברשוש‪ :‬בעלים‬
‫קיימא לחזרה ורב הוכא באמת לשיעתו‬
‫קאי כהא דאמר בשואל קורדוס דלא‬
‫ביקע בו לא קנאו כן מוקיס לה במילי‬
‫אוחרי ואינו מחלק בין מלוה לשאלה‪ ,‬זא"כ‬
‫שפיר כ' הפ״י דלפי ההו״א־ שפיר מדמה‬
‫הגמ'‪ ,‬קידושין למכר‪ ,‬ורב הונא הוא המתרץ‬
‫ומוקיס לה במילי אוחד משוס קושיא זו‬
‫דושויס דמכר שזה קנה כיון דרב הונא‬
‫לשיעתו דסובר דיש מעלה במלוה שהיא‬
‫ברשות בעלים קאי אי׳כ יש לאיקמי הגזירת‬
‫הכתוב מקרא דתשומת יד למלוה שהיא‬
‫‪LI‬‬
‫וז״ל א״א ‪ .‬לא ידעתי זה למה שהרי הושוו‬
‫הגאונים כלס מלות להוצאה ניתנה ואי?ה‬
‫כנפינת‪,‬מעות כלל והכי אמרינן בקידושין‬
‫ושויס במכר שזה קנה מלוה להוצאה‪,‬‬
‫ניתנה במכר במאי קנה וכי׳ עיי״ש וראיתי‬
‫בפ״י‪,‬שכ׳ בשמעתין וז״ל וכבר כתבתי בחי'‬
‫לב״מ בפ' ‘הזהב סיוע לשיעת הרמב״ס‬
‫ז״ל מתא דאמר רבא התס דן‪ 1‬מ״ח קרא‬
‫וימתניתין מסייע לר״ל קרא מדכתיב או‬
‫בגזל או עשק ואמר רב חסדא כגון שייחד‬
‫כלי וכו' דאינו חייב קרבן אלא שנפר לו‬
‫מס ' ׳שהוא ברשות הלוה לגמרי ואילו‬
‫תשומת יד לא אתדרי' אלמא דמעות אינו‬
‫קונה ולר״י אמרינן דמעושק הוא דאהדריה‬
‫קרא ואין ה״נ ‪.‬דשייך קרבן בתשומת יד‬
‫וקשיא לן אכתי היאך חייב קרבן על‬
‫תשומת יד במה שייחד לו כלי להלואתו‬
‫הא אכתי לא קנה• הכלי בדמי המלוה אע״כ‬
‫דמלוה קונה במכר מגזירת הכתיב‪ ,‬ואיכא‬
‫למימר דאפ״ה לא ילפינן •מינית לקדושי‬
‫אשה כדאשכחן בחליפין דבאשה• בעינן‬
‫דוקא־קנין כסף ומלות לא מיקרי כסף אלא‬
‫גזירת הכ' הוא דליקני במכר בתורת מליה‬
‫ולא בתורת כסף‪. ,‬והא דמקשה ‪-‬הש״ס‬
‫בפשיעות‪,‬הכא ותסברא י״ל דשפיח קשיא‬
‫ליה והיינו למאי דפרישית בסמוך דהא‬
‫דקאמר ילימא כתנאי ולא מוקי לרב ככ״ע‬
‫והכא במלוה שהיא ברשות‪ ,‬בעליס איירי‬
‫שעדין לא הוציא ממנה כלום• וע״כ היינו‬
‫משוס דהוה‪ .‬סבר דבכה״ג כ״ע‪ ,‬מודו‬
‫דקנה‪ ,‬ולפי״ז‪:‬מקשה שפיר דבמלוה שאינו‬
‫ברשות ; בעלים • אמאי קנה במכר ומ״ש‬
‫מקידושי אשה‪ ,‬וליכא למימר דגזירת הכתוב‬
‫הוא מקרא דתשומת יד האיכא לאוקמי‬
‫קרא בדדמי דהיינו במלוה שהיא ברשות‬
‫בעלים ועושק דקרא נמי איכא לאוקמא‬
‫בכה״ג בעושק דהלוואה כמ״ש הרמב״ס‬
‫ז״‪.‬ל‪.‬ל־הדיא אף לפי האמת בפ״א מה' גזילה‬
‫משא״כ למסקכא דשמעתין דקי״ל כחכמים‬
‫מ‪1‬ז‬ ‫׳וז׳רברמ־ד‬
‫כשהלה רוצה ליתן לו במלוה אינו יכול‬
‫להקדיש שהרי ממון זה אינו שלו ולא‬
‫קנאווכו׳ עיי״ש‪ ,‬והנה האחרונים דל למדו‬
‫מדברי ־הרמב״ן ז״ל הללו עעס חדש מה‬
‫דמקדש במלוה אינה מקודשת׳ משוס דמלוה‬
‫הוי ״דבר שאינו ברשותו‪ ,‬וכמו‪ .‬שאין יכול‬
‫להקדש דבר שא״ב כך ’אינו יכול לקדש‬
‫בדבר שא״ב ועיין בש״ע אהע׳ז סי׳ כ״ח‬
‫סעיף ה׳ בהלה וז״ל אשת שחשפה מעות‬
‫מאיש אחד והוא ביקש ממנה שתחזירס‬
‫לו ואמר לה הרי את מקודשת לי בהם‬
‫ושתקה וכו׳ לא הוי קידושין וכתב "שס‬
‫הב״ש סקש״ז וז״ל לכאורה נראה דאפילו‬
‫אם אמרה הן לא מהני כיון שאין ביח‬
‫אינו יכול לקדשה בו כשם שאינו יכול‬
‫להקדיש דבר שא״ב כן אינו יכול לקדש ס‬
‫כן משמע •בתשובת שארית‪ :‬יוסף וכו׳עיי״ש‪.‬‬
‫ד( א מ נ ם י לכאורה קשה על שעם' יזה‬
‫מהא דכ' ‪.‬הב״ש באהע׳׳ז‬
‫סי׳ כ״ח סקש׳׳ז וז״ל לפ״ז מ״ש ר״י גזל‬
‫ולא נתייאשו שניהם א״י להקדיש היינו‬
‫כ״א אינו יכול להקדיש אבל בריצוי שניהם‬
‫נעשה הקיש עכ״ל‪,‬א״כ באשהדתיא רוצית‬
‫ל כ בק־דושין למה לא יועיל־ הקידושין‬
‫במלוה אכן י״ל בהקדם מת דאיתא‬
‫בקידושין ד״ז ע״א באומר חציך־ מקודשת‬
‫לי אינה מקודשת ואינו דומה למקדיש חצי‬
‫בתמה דפששו קדושין בכולה דהתם ־בהמה‬
‫הכא איכא דעת אחרת המעכבת והקשה‬
‫בחידושי מהרי״ש בסמשין שם דהרי •היא‬
‫אינה מעכבת שיחולו הקידושין וגס היא‬
‫רוצית להתקרש כולה ותי׳ דשוב הוי •כי‬
‫יקח ולא כי תקח וכיון שהיא מסייעת‬
‫להקידושין לא מהני עיי״ש‪ ,‬ויש‪ .‬להסביר‬
‫דברי המהרי״ש עפ״י מש״כ הר״ן בנדרים‬
‫דף למ״ד ע׳׳א וז״ל דאי מצי׳ אשה לקדש‬
‫עצמה לא^ ה״נידתויא היא דומיא דמקדש‬
‫נשיעות ממש ■אלא כיון ■שהתורה אמרה‬
‫כי יקח יאק אקה ולא אמר כי חלקח‬
‫ברשות בעלים כדל‪ ,‬ובאמת מצאתי בב״י‬
‫חו״מ סי׳ קצ״מ שכ' כהפ״י ז״־ל ומביא שם‬
‫בשם חידושי תלמידי הרשב״א שכתבו‬
‫שהרמב״ס למד דמלוה קוגה מהא דב״מ‬
‫בתשומת יד דקאמר ואילו תשומת יד‬
‫לא אהדרי' מאי מעמא לאו משים‬
‫דמחוסר משיכה ואס איתא דמלוה‬
‫אינה קונה כמו מעות היכי יליף‬
‫מהכא דמעות אין קונות לעולם אימא לו‬
‫מעות קינות; והכא שאינו מחויב להחזיר‬
‫הכלי למלוה משוס דליכא מעות אלא מלוה‬
‫ומלות לא קניא אלא ודאי משמע דכל‬
‫היכא דמעות קונות מלוה גמי קונה ובעל‬
‫החדושין כתב דאין מכאן ראי׳■ דאיכא‬
‫לאוקמי כגון שיחדלו כלי בשעת הלואתו‬
‫דאיכא מעות‪ ,‬ותמה על הרמב״ס אמאי‬
‫שבק סוגיין דהאיש מקדש דמסורש בהדי׳‬
‫וסמך על סוגיא זו דאיכא לשנויי כדשנינן‬
‫עכ״ל הב״י ז״ ‪3‬‬
‫כ( א ד ל אכתי יש להקשות באמת גם‬
‫׳ לתירוצו של הפ״י ז״ל דלמה‬
‫שביק הרמב״ם ז׳׳ל סוגיא זו דקידושין‬
‫מפני סוגיות הש״ם דב״מ כמו שסיים‬
‫הב״י ז״ל בשס נעל החיושין הנ״ל וגס‬
‫זקיני הנה״ק במקנה מביא מש״כ הב״י‬
‫בשס תלמידי הרשב״א ז״ל דנפקא לי׳‬
‫להלמב״ס מסוגיא דפ׳ הזהב וכ׳ דלפי״ז‬
‫קשה יותר דהסוגיות סותרות'אהדדי ועיין‬
‫בס׳ אור חדש בזה ועיין בהר״ן קידושין שס‪,‬‬
‫ג( ו ל ? ז נ ״ ד נר׳ ליישב בעזהשי״ת דהנה‬
‫איתאבהרמב׳ץ במלחמות‬ ‫^‬
‫בב״ק דף ל״וע״ב בש׳ שור שנגח דו״ה‬
‫בהא דהתוקע לחבירו וכי אנן ■יד עניים‬
‫אנן וכו׳ וז״ל אמר הכותב ותמה על‬
‫עצמך היאך אדם יכול להקדיש מלוה שלו‬
‫שאינה לא ברשותו ולא ברשות אביו בעין‬
‫ורצה הלה ליתן לו מ״מ לא קנה‪ :‬מעולם‬
‫ולא בא לרשותו ואפי׳ אס תאמר בגזל‬
‫ולא נקיאשו הבעלים‪:‬קהוא יכול להקדק‬
 ‫המאסף שנח‪:‬ששית‬
‫ביאוש כדי אערינן דהוי הקזע כיון‬
‫דהקדישו ‪.‬וקנייתו באיס‪ .‬כאחד דבשעה‬
‫שמקדישו נעשה גס שינוי‪ ,‬רשות ואך הוא‬
‫קונהאוקו‪ .,‬אבל בקידושין לא מהכי השינוי‬
‫רשות שביד האשה שיקנה הבעצ ביאוש‬
‫וש״ר כיון דהוי כמו שמסייעת לקידושין‬
‫עיי״ש ולפי^ז שפיר ‪,‬ניחא פעס הלל‬
‫במקדש במלוה משוס דהוי דבר שאינו‬
‫ברשותו ואי משוס ריצוי שניהם‪ ,‬זה מועיל‬
‫דוקא בגזל‪.‬ולא נתייאשו הבעלים דבריצוי‬
‫שניהס יכולין ‪ .‬להקדיש ונגמר ההקדש פ״י‬
‫שניהס בזה הוי שלו וזה הוי ברשתו אבל‬
‫בקידושי אשה אס תצרך‪ ,‬הרצון של האשה‬
‫שיגמור עי״ז הקידושין שובי הוי כי תלקח‬
‫וכמסייעת להקידושין‪ ,‬דהא מצידד בלבד‬
‫הוי דבר שאינו ברשותו‪ .‬במלוה ‪.‬ורק ע״י‬
‫סיוע דידה‪.‬ורצונה יגמור היךדושון וזאת‬
‫לא מהני בקידושי אשה והק‪,‬‬
‫ה( ו ל פיי ״ז יש לומר דעעמו של הרמב״ס‬
‫ז״ל במקדש במלוס הוא‬ ‫‪.‬‬
‫כעעמו של הרמב״ן ז״ל משוס דהוי דבר‬
‫שאינו ברשותו ולכך במכר שפיר מועיל‬
‫במלוה דאך דהוי דבר שא״ב א ‪ b‬כיון‬
‫דהוי ריצוי שניהם דהמוכר והלוקת‪ .‬שניהם‬
‫רוצים שיהי׳ הקנין במלוה ■שפיר נגמר‬
‫הקנין בין שניהם‪ ,‬וכיון דיש לנו‪^,‬י׳מש״ס‬
‫ב״מ דך מ״ח גבי תשומת‪.‬יד דמשקונה‬
‫במלוה מגזה״כ כלל‪ ,‬מח‪T‬ושי תלמידי‬
‫הרשב״א ז״ל והפ״י ז״ל גס‪ .‬פרמב׳׳ס‬
‫אבל‬ ‫ז״ל פסק כן דמלוה במכר‬
‫במקדש במלוה פסק שפיר דאינה סרךדשת‬
‫‪ ,‬כיון דהוי דבר שא״ב ואי משוס דגם היא‬
‫מתרצת‪ ,‬הא בקידושין לא‪.‬פהר על׳י ריצוי‬
‫שניהם כלל‪ ,‬אבל הגמרא דלן בקידושין‬
‫ניחא שפיר דמדמה ‪.‬מכר לקידושין‪ ,‬דהא‬
‫כאן קאי אליבא דרב דחמר המקדש במלוה‬
‫־אינה מקודשת‪ ,‬ואליבא דרב לשיפתר שפיר‬
‫מקשה הגת׳ ותסברא ושויס ‪.‬במכר שזה‬
‫במאי‬ ‫קנה אי אמרק עלוק להוצאה‬
‫אשה לאלש לא כל הימנה‪.‬שתכניס עצמה‬
‫לרשות■ הבעל‪ ,‬ומש״ה אמרינן בפ״ק‬
‫דקידושין דאי אמרה היא הריני מאורסת‬
‫לך אין בדבריה ממש אלא מכיון שהיא‬
‫מסכמת לקדושי האיש היא מבעלת דעתה‬
‫ורצונה ומשוי׳ נפשה אצל הבעל‪ .‬כדבר‬
‫של הפקר והבעל מכניסה‪ .‬לרשותו הילכך‬
‫אין אנו דנין בקדושין מצר האשה אלא מצד‬
‫הבעל וכו׳ עיי״ש‪ ,‬א״כ כמו כן כוונת‬
‫המהרי״ע ז״ל דלא שייך לומר בקדושי אשה‬
‫שיתפשעו הקידושין מעעס שהיא מתרצת‬
‫כיון דיהי' כמו שהיא מסייעת להקיחשין‬
‫ואנן בעינן‪.‬בקידושין שכל ענין הקידושין‬
‫יהי׳ מצד הבעל והיא עושית עצמה כהפקר‬
‫והבעל מכניסה לרשותו אבל לא שתהי׳‬
‫היא מכנסת עצמה לרשותו‪ ,‬וכיון שהבעל‬
‫אמר חציך מקודשת לי הרי לא נגמר מצידו‬
‫על ענין הקידושין רק ע״י שנצרך רצונה‬
‫שיתפשכיו הקידושין׳ בכולה כלל‪ .‬ועיין‬
‫לידי״נ הגאון ז״ל בס׳ נפש חיה ח״ד דך‬
‫לד ע״ב בסוגיא דחעאת הגזולה שכ׳‬
‫לפרץ בדרך זה קישיות היש״ש בב״ק‬
‫בפ׳ מרובה על הרא״ש דפסק דיאוש כדי‬
‫קונה מדרבנן ואס קידש אשה בגזילה‬
‫אחר יאוש צריכה גע‪ .‬מדבריהס‪ ,‬והקשה‬
‫היש״ש דאך אי יאוש כדי לא ‪,‬קנה מ״מ‬
‫אס נתן לה קנתה מדין יאוש ושינוי רשות‬
‫ואפילו ‪ .‬מדאורייתא מקודשת דאין סברא‬
‫לומר דמ״מ לא הגיע לה משלו כלום דקודם‬
‫שנתן לא הוי שלו והיא לא קנתה עד‬
‫אחר שבא־ לידה ולא הי׳ שלו מעולס ז״א‬
‫כיון דהיא קנתה קונה אותו הבעל במסירתו‬
‫לידה דנעשית כשלו ל כ במה שבא לידה‬
‫ותירץ הלח ג״כ בסברת הר״ן הלל דכיון‬
‫שהיא אין לה במה להתקדש אך עי״ז שהיא‬
‫קונית החפץ גס ה > קונה ‪.‬אותו ונגמר‬
‫־הקניןעל ידה והיא מסייעת לזה הוי כי‬
‫תלקח ובאופן זה אין מועיל בקידושין אבל‬
‫‪.‬בקרבן מציט דעק‪ .‬הישב״א‪:‬לענין גזילה‬
 ‫‪7‬‬
‫מו‬ ‫־חוברת' ד‬

‫קני כאשר אבאר דהנה איתא בחו^ן דס׳׳ו ריבוי ומיעוט סובר כרבי דבכל פודין בכור‬
‫ע״ב אמר רבינא וכו׳ כ״ מ שאתה מוצא אדם חוץ מן השטרות ורבנן דפליגי על‪,‬‬
‫שני כללות הסמורן זה לזה הכול פרמ רבי וממעטי גס קרקעות ועבדים דר^‬
‫ביניהם ודונם בכלל ופרש וכלל וכו׳ דבי כלל ופרט ואיך פסק הרמב״ם בפ״א מה׳‬
‫ל ישמעאל תנא במים במים שתי פעמים שבועות כר״ע דמחייב לשעבר ופסק בפ״א‬
‫אין זה כלל ופרע אלא ריבה ומיעגי במים מבכיריס דאין פודי! בעבדים וקרקעות עי״ש‪,‬‬
‫ריבה במים ובנחלים מיעע במים חזר וריבה‪ ,‬י( ו ל ט נ ״ ד ג' לתרץ דהנה נודע דעת‬
‫הראשונים בתום׳ ובהרא״ש‬ ‫^‬ ‫ריבה הכל מאי רבי חריצין וגעילין לאיםורא‬
‫ומאי^מיעט בורות שיחין ומערות להתירא ב״ב דע״ז ובקידושין דמ״ח ע״א דמכירת‬
‫וכו' י* ועיין בש״ע יו״ד סי׳ פ״ד סעין! ב׳ שטרות דרבנן והקשו בתומיס סי׳ ס״ו סק״א‬
‫הגדילים במים שבחריצין ונעיצין שהם ובקצה״ח ובנתה״מ שם ובפ״י קידוש*ן דמ״ח‬
‫מושכי׳ ואינם נוכעין יש אוסדן ויש מתירין דלימה ליה לרבי הרבוי ומיעוטי למעט ‪,‬‬
‫ותנה הפלוגתא ’מבואר בגמ׳ שם דמאן' שטרות מפדיון הבן הא כל מכירתי שטרות‬
‫דדריש רבוי ומיעוט לכך ריבה חריצין דרבנן וקרא ל״ל למעט עיי״ש‪ ,‬ובאמת'כבר‬
‫ונעיצין אף שאינן נובעין לאיםורא ומאן רמזו לקושיא זו בחום׳ שבועות ד״ד ע״ב‬
‫דדריש כלל ופרט ואף בזה מה הפרט מים שכ' בד״ה ילאו שטרות וז״ל הא דמשמע‬
‫נובעים אבל שאינם נובעים מותרים והנה הכא דשייך בשטרות מכר מדאצטריך למעט‬
‫הרמב״ם בפ״ב מי^׳ מאכלות אםורות הי״ח שטרות מפורש במה״א עכ״ל‪ ,‬הרי דס״ל‬
‫פוסק כתנא דבי ר' ישמעאל י לחומרא להתוס׳ אי מהתורה לא שייך בשטרות מכר‬
‫לאסור אפי׳ אינו נובעים והקשה הפר״ח איך יתכן בי׳ פדיון דסתמא דמילתא דנתן‬
‫ביו״ד סי׳ פ״ד סק״ז דהא בבכורות בפרק לכהן ■שטר שיש לו על אחר בדמי פדיון‬
‫יש בכור אמרינן במשנה דאין פודקילא ואי איןי נקנה ד״ת פשיטא דאין בו פדיון‬
‫בקרקעות לעבדים ולא בשטרות ורבי פליג ולענ״ד ליישב דהנת איתא בהר״ן‪.‬כתובות‬
‫דהכל פודין חוץ משטרות ומוקמינן פלוגתא דף פ״ה ע״ב וז״ל וי״א שהמוכר שטר‬
‫דרבי ס״ל כתנא דבי רבי ישמעאל דשני חוב לחבירו וחזר ומחלו מחל דאמר שמואל‬
‫כללים סמוכין ‪-‬מס בריבוי ומיעוט רבי דאתי לוה ומפיק אפילו ניירא מלוקח דכיון‪.‬‬
‫הכל ומה מיעוט שטרות ותנא דמשנהיס״ל דתנן בפ' גט פשוט דף דס״ז דלוה נותן‬
‫כתנא דבי רב הלל‪ ,‬פרט ביניהם ומוציא שכר השטר נמצא שאינו אלא כמשכן ביד‬
‫קרקעות ועבדים ושטרות ע״ש‪ ,‬ולפי״ז מלוה עד שיפרענו הילכך מכי מחליה‬
‫תרמב״ם וכל הפוסקים דפסקו ' דאין פודין מלוה לגביה כיון דפקע שעבודיה זכה לוה‬
‫בקרקעות ועבדים ש״מ דס״ל רדנם בכלל בגופו של ■שטר־ ומחזירו לוקח בע״כ‬
‫ופרט ולא בריבוי ומיעוט‪ ,‬א״כ אף לענין ואפי׳ למאן דלא דאין דינא דגרמי לא‬
‫חריצין ונעיצין לבעי ג״כ נובעים דהא מהך מחייב מוחל לשלומי לוה ללוקח אפי'‬
‫במים מיס ילפינן הנ״ל לגבי בכור עיי״ש דמי ניירא דבגרמא בעלמא אפסדיה‬
‫עוד הקשת השואל בשו׳׳ת נודע ביהוידת מינית ופטור וכו' אבל מדברי רש״י ז״ל‬
‫מה״ת חיו״ד סי' ר״ג במה דאמרינן נראה דאמוחל קאי■ ושאין הלוה יכול‬
‫כשבועות דף ד׳ ע״ב דטעמיה דר׳׳ע דמחייב להוציא השטר מלוקח שכך כתב מגבי‬
‫בשבועה לשעבר דדריש ריבוי ומיעוט ולא בית דמי■ ניירא בעלמא כלומר אומר לו שלא‬
‫דריש כלל ופרט‪ ,‬ומוכח התם דמאן דדריש מכר לו אלא ־הנייר והרי הוא בידיה וכן‬
 ‫המאסף ‪ m r‬ששית‬
‫יוכל לומר הכהן לדידי שוה■ לי חמש סלעים‬
‫ובוודאי באמת הוא שוה אצלו חמס״ל כי‬
‫במה יחוש הכהן הא הלוה לא יפרע‬
‫בלעדי השט״ח ואי דהמלוה הפורה את‬
‫הבכור ימחול הא■ מחויב לשלם מחמת‬
‫דיני דגרמי ומזיק שעבודא של‪ .‬חבירו ואס‬
‫לא יהיה למלוה לסלק שוב מפו־ב הלוה‬
‫לסלק מחמת שעבדר‪-‬ינ וא״כ הכק בלב‬
‫שלם יאמר לדידי שוה לי ועיין בתומיס‬
‫סק״ל דהלוקח יכול לומר תמיד לדידי‬
‫שוה לי ומכש״כ גבי כהן דאינו נותן‬
‫מעות‪ ,‬והרבה כהנים נמצאו בוודאי ירצה‬
‫לזכות בגוך הנייר ויאמר לדידי שוה לי‬
‫ובב״ק בסוגיא דהאשה שחבלה ושם בגמרא‬
‫שיכולה למכור כתובתה הרי לך דאנשיס‬
‫קונוס שערות בכספיהס ממש^ואמאי לא‬
‫ירצה הכהן לקבל בדמי פדיק בחמש סלעים‬
‫שמ״ח של מאה מנה ועיץ יו״ד סימן‬
‫ש׳׳ה דעת‪.‬הב״י דאס־הוא‪ ,‬שוה לשוס‪.‬אדס‬
‫בעולם שוב הכהן יכול לומר לדידי שוה לי‬
‫וא״כ היש לך יותר שיוי השט״חלגבי הלוה‬
‫וגבי מלוה בודאי ג״כ שוה בוודאי■ יכול‬
‫לומר לדידי שוה לי גס• הכהן רק התורה‬
‫מיעעה‪ ,‬דאין פודין בשערות מאחר שאין‬
‫גופו ממון והדידי שוה לי אינו מחמת ■גופו‪,‬‬
‫ממון רק באמת שהוא רק שער ראיה‪ :‬וליד‬
‫לחפץ דמהני לדידי שוה לי דהוי■ שגוך‬
‫החפץ השיוי; א״כ שפיר מיושב קישי׳ התום׳‬
‫שבועות הנ״ל דאך דמכירת שערות דרבנן‬
‫אפ׳׳ה צריך קרא למעועי שערות־ מפדיון‬
‫דלא יוכל לומר לדידי שיה לי אך דהנייר‬
‫נשאר ביד הכהן^ ורבי דיליך ריבוי ומיעוי^יי‬
‫סובר מיעת רש״י והרשב״א׳ ז^׳ל שמביא‬
‫הר׳׳ן בכתובות שהזכרתי לעיל דהנייר נשאר‬
‫ביד הקונה א״כ היה הר״א לומר דמועיל‬
‫עדיון בשערות מעעס לדידי שוה לי ולכך‬
‫צריך קרא למעע‪ .‬וכעין זאת מצאתי בס׳‬
‫שי למורא בבכורות דנ״איע״ב בישוב‪-‬קושיות‬
‫התוס׳ וב״ה כונתי לדבריו ביותר ביאור‪,‬‬
‫דעת הרשב״א והביא ראיה מדאמדכין בפ׳‬
‫האיש מקדש‪ ,‬דמ״ח;גבי המקדש במלוה אינה‬
‫מקודשת לימא כסגאי התקדשי לי בשער‬
‫ר״מ אומר אינה‪.‬מקודשת ור׳ אלעזר אומר‬
‫מקודשה‪ /‬וחכ׳׳א שמ‪:‬ן את הנייר אס יש‬
‫שוה פרועה‪ ,‬מקודשת ואס■ לאו אינה‬
‫מקודשת ואמרינן האי שמר ה״ד אלימא‬
‫שכיר חוב דאחריס קשיא דר״מ אדר״מ‬
‫כלומר דאמר באידך ברייתא מקודשת‬
‫אלמא דר״מ אדר״מ קשיא דרבנן אדרבק‬
‫לא ‪ ,‬קשיא ו‪.‬אס איתא דכל דפקע שעבודה‬
‫חייב להחזיר גופו של נייר דרבנן אדרבנן‬
‫נמי קשיא׳ דהא אמרי באידך ברייתא אינה‬
‫מקודשת דאוקימנ' מטמייהו התס משוס‬
‫דשמואל לאמר חזר ומחלו מתול ולא סמכה‬
‫דעתה דחייש‪ .‬דלמא מחול וכיון שכן היכי‬
‫אמד רבק בהף ברייתא דשמין את הנייר‬
‫והרי אס־ ימחול; הבעל‪ :‬אך היא צריכה‬
‫לחזור אה הנייר אלא ודאי אע״פ שמחל‬
‫המוכר אק כופין את הלוקח להחזיר הנייר‬
‫וברייתא קמייתא מיתוקמא בשאין ■בנייר שוה‬
‫פרועה ומשום הכי אמרי רבנן דאינה‬
‫מקודשת ובברייתא בתרייתא אמרי רבנן‬
‫דאס יש‪ ,‬בנייר שוה פרועה מקודשת עכ״ל‬
‫והובא •מחלוקת הראשונים‪.:‬בש״ע חו״מ‬
‫סי׳ ס״וסעיך ל ג ועיין בחו״מ סי׳ ס״א‬
‫היכי דלא הד מכירה יוכל להחזיק מך‬
‫השע^ה‪ :‬ורשות ביד הלוקח ועיין בתומיס‬
‫סק״י שהסביר• הענין בעוב עע;ס‪ ,‬ידעת‬
‫והגה נבל בכור קי״ל בקיחשץ דך ח׳‬
‫ע׳׳א־ דהכהן יוכל לומר־ על איזה חפן‬
‫לדידי שוה‪:‬לי אך אם ‪:‬באמת אינו שוה‬
‫חמש סלעים ו‪6‬׳׳כ א ^ השער חוב הנייר‬
‫שלו‪ .‬של לצור־מ״פ צלוחיתו־ וכדומה■ בוודאי‬
‫אך אס;מכירת;שערות לאו‪.‬דאורייחא־גוך‬
‫הנייר־ בר מקנה וקנין‪,‬הוא; וחל■ עלץ‬
‫־נמירה על מך‪ ,‬הנייר וא״כ לולי דמיעעה‬
‫התורה בפירושי ד^ן פזדין בשערות ה^א‬
‫דהיכא דהנליר שי׳פ דקונה אותו הלוקח‬
 ‫מז‬ ‫חוברת ד‬
‫דמשנה איצשרך לומר דדריש כלל ופרש‬
‫ולא אמרינן דס״ל מכירת ששרות לאו‬
‫דאורייתא ולא איצשריך קרא למעש ששרות‬
‫דהא סתס משנה ר״מ היא ור״מ ס״ל‬
‫אדס מקנה דשלבל״ע ולכך אמרינז דפליגי‪.‬‬
‫בכלל ופרש וריבוי ומיעוש אבל לדידן‬
‫דקיי״ל אין אדס מוכר דשלבל״ע ומכירת ‪.‬‬
‫ששרות לאו דאורייתא ולא •איצשריך קרא ״‬
‫למעש ששרות ואתא למעש קרקעות‪.‬ועבדים‬
‫דאתקש לקרקעות‪ ,‬ולכך אף דפסקינן‪.‬למדרש■‬
‫ריבוי ומיעוש מ״מ אין פודין בקרקעות‬
‫ולק״מ עכ״ל הזהב‪ ,‬ולפ״ד הכו״ס מוכרתין ‪..‬‬
‫אנו לומר דגס רב דסובר ביבמות דצ״ג דאדס‬
‫מקנה דשלבל״ע סובר דאדס מקדיש דשא״ב‪,‬‬
‫כלל וכן משמע בהרשב״א כתובות דף‬
‫י״נ׳י ע״א שמתרץ •קושי׳ התוס׳ על ר״י ״‪,‬‬
‫אמר רב דאמר האומר ששר אמנה אינו‬
‫נאמן והאיש לו מיגו דאקבעי מחל ותי׳‬
‫דרב לית לי׳‪,‬הא דשמואל‪ ,‬דחזר ומחלו ‪'.‬‬
‫מחול עיי״ש‪ ,‬ולפי הנ״ל לחאיכיון דכל;‬
‫השעס דשמואל ‪ .‬דחזר ומחלו מחול‪ .‬הוא‬
‫משוס דמכירת ששרות‪ ,‬דרבנן כמש״כ ‪,‬‬
‫בתוס׳ קידושין דף מ״ח וא״כ רב דסובר ‪,‬‬
‫אדס מקנת דשלבנ״ע סובר מכירת ששרות‬
‫דאורייתא א״כ סובר דאין‪.‬יכול למחול‬
‫כנ״ל‪ ,‬וכן ראיתי בס׳ מימי הדעת דף ז' ‪,‬‬
‫ע״א שכ' ראי׳ דרב סובר אדס מקדיש ‪.‬‬
‫דבר שא״ ב מהא דש״ס ב״ק דס״ח דפריך ‪-‬‬
‫ר׳ יוחנן לר״ל דש״ל דיאוש קונה‪,‬מהא ■‬
‫דתנן גנב והקדיש וכו׳ ומשני שהקדישו‬
‫בעליס ביר גנב ופריך מי'קדוש והא אינו‬
‫ברשותם ומשני הוא דאמר כצנועין ‪,‬עי״ש‪.‬‬
‫ומבואר‪.‬מזה דמאן דס״ל דיאוש קונת‪.‬ע״כ ‪.‬‬
‫פליג אהא‪ .‬דר״י דאין יכול‪ .‬להקדיש דבר‬
‫שאינו ברשותו ושם בסוגיא מבואר דרב ‪.‬‬
‫סובר ריאוש קונה א״כ ע״כ ס״ל דיכול ‪:.‬‬
‫להקדיש אף דבר שאינו ברשותו עי״ש‪, .‬‬
‫יז( ו ל‪ £1‬י"ז אין לומר שעמו דרב דהמקדש'‪.‬‬
‫במלוה אינהמקודששכסברתד‬ ‫'‬
‫ולפי״ז מיושב שיפת הרמב״ס ז״ל דאן^ דפסק‬
‫הרמב״ס בהא דחדיצין‪.‬וכפיצין ובהא דר״ע‬
‫דמחייב בשבועה לשעבר מ״מ פסק דאין‬
‫פודין בקרקעות ולא משוס דדריש כללי‬
‫ופרשי רק אף דדריש ריבוי ומיעועי ג״כ‬
‫יש למעש קרקעות דהא י״ל דהרמב״ס ז״ל‬
‫סובר ׳כשישת הי״א בהר״ן כתובות דמפק‬
‫מהלוה אפי׳ ‪.‬ניירא א״כ שוב לא צריך‬
‫הרמב״ס הקרא למעש ששרות ‪,‬כקושיות‬
‫התוס' שבועות משוס ומכירת ששרות‬
‫דרבנן‪ ,‬וגס הרמב״ס ז״ל בפ״ו מה׳ מכירה‬
‫סובר ומכירת ששרות דרבנן ולשישתי׳ אין‬
‫לתרץ כנ״ל דצריך קרא למעש ששרות‬
‫משוס דיכול לומר לדידי שוה לי דהא‬
‫הרמב״ס י״ל דסובר דמחזיר גס הנייר‬
‫להלוה ולא ישאר ביד הכהן גם הנייר א״כ ‪.‬‬
‫נשאר הקרא דריבוי ומיעושי לקרקעות‬
‫דהא בששרות ממילא אין פודין משוס‬
‫דמכירת ששרות דרבנן כנ״ל והבן‪.‬‬
‫ז( א ‪2‬ן‪.‬ראיתי בכרתי ופלתי יו״ד סי׳‬
‫* פ״ד שכ׳ ליישב שישת הרמב״ס‬
‫ז״ל בהא דחריצין ונעיצין בהקדס קושיות‬
‫התוס׳‪ -‬שבועות דל״ל לרבי קרא דריבוי‬
‫ומיעושי דאין‪,‬פודן בששרות הא מכירת‬
‫ששרות דרבנן ותי׳וז״ל והנה התוס' ב״ב‬
‫דף ע״ו ע״ב ד״ה קני וכו׳ כתבו וא״ת‬
‫אמאי לא קני מדאורייתא גס שעבוד קרקע‬
‫הכתוב בו דהאקרקע נקנית בכסף ששר‬
‫ותזקה וכו׳ וי״ל כמו שאינו יכול להקדישו‬
‫כדמוכח בפ׳ כל שעה כוון שאינו ברשותו‬
‫כך אינו יכול להקנותו ד״ת וכו׳ ע״ש‬
‫ולפי״ז תינח למ״ד‪-‬אין אדס מוכר ומקדיש‬
‫דבר שא״ב אבל לר״מ וסייעתו דס״ל‬
‫אדם מקדיש ומוכר דשלבל״ע ומכש״ש‬
‫שאינו ברשותו פשישא דיכול‪,‬למכור ששרות‬
‫ד״ת ואמרינן ‪ ,‬ביבמות דלג ע״א דרבי‬
‫כר״מ דאמר מוכר דשלב״ע א״כ לרבי יתכן‬
‫מכירת ששרות ד״ת ‪.‬כקושית התוס׳ ושפיר‬
‫איצשריך קרא למעש ששירות‪ , ,‬וכן• לתנא‬
 ‫המאסף שנד‪ 1‬ששית‬
‫דהתס קאי לאביי ומבואר בש״ס ד׳מ דן! כ׳‬
‫דאביי אמר־ דליתאלדשמואל דמחלו מחול‪,‬‬
‫א״כ חכירת שערוא לאייי דאורייתא‬
‫א״כ־ גס דבר שא״ב יוכל להקדיש א״כ‬
‫ע״כ לאביי אן השעם כשעם הרמב״ן הנ״ל‬
‫במקדש במלוה רק כמו לרב א״כ אין■ נ״מ‬
‫בין קידושין למכר והארכתי בזה בחידושי‬
‫בכתובות די״ש ע״א דאמר רבא לעולם‬
‫דקאמר וכו׳ אייי אמר לעולם דקאמר מלוה‬
‫וכגון שחב־ לאחרים וכדר״נ וכו׳ דמקשים‬
‫העולם למה לא מתרץ רבא כאביי דלעולס‬
‫דקאמר מלוה דהא תירן רבאדקאמר לוה‬
‫וכדר״ה א״ר דמודה־בששר שכתבו וכו׳ אינו‬
‫כהלכחא‪ ,‬ואמרתי בהקדם קושית התום׳‬
‫כתיבות שם ד״ ה וכגון שחב נאחריס וא״ת‬
‫וליהמניהבמגו דאי בעי מחיל ליה דהא‬
‫המוכר שש״ח־ לחבירו וחזר ומחלו מחול‬
‫וכו' אכן י״ל עפ״י ש״ס׳ ב״מ דץ{ י״ש ע״ב‬
‫ת״ר מצא שובר וכו' אמר רבא ש׳'מ איתא‬
‫לדשמואל דאמר וכו' משמע דאביי לית ליה‬
‫דשמואל־ וכ״כ בספר שער יאודה עפ״י מ״ש‬
‫תוא ב״ב דןה ע״ו ע״ב ד״ה קני דלכך‬
‫מצי מחיל במכירת ששרות משוס דלא‬
‫מהני־ מכירה רק מדרבנן‪ ,‬ומקשה וא״ת‬
‫ואמאי ־לא־ קני• נמי מדאורייתא גס שע״ק‬
‫הכתובה בו די‪%‬א קרקע נקנית בכסץן וי״ל‪.‬‬
‫דכמו שאין־יכול להקדישו כדמוכח^בפרק כל‬
‫שעה‪ ,‬כיון דהקרקעות אינו ברשותו לכך‬
‫אינו יכול להקנותם‪-‬מן התורה‪ .‬והנה כל‬
‫זה לרבא דס״ל בפסחים דף ל״א ע״א מכאן‬
‫ולהבא גובה‪ ,‬אכן לאביי באמת נימאדהוי‬
‫מכירת שש״ח מכירה׳ דאורייתא שקונה‬
‫הקרקעות״ כקושיות תוס' ולאביי לא שייך‬
‫תירוצם דהא־ הוא סובר בפסחים שם למפרע‬
‫גובה״ לכך כ* התומים דאביי ורבא־דפליגי‬
‫בב״לד ד״כ־ דרבא ס״ל איתא לדשמואל‬
‫ואביי ס״ל־דליתא־כ״יאלשישתו דלאביי באמת‬
‫מכירת ששרות דאורייתא לכך איט יכול‬
‫למחול משא״כ לרבא־מכירתששרות מדרבנן‬
‫הרמב״ן במלחמות משום־דאץ ארס מקדיש‬
‫דבר שאינו ברשותו דהא רב סובר דאדס‬
‫מקדשי דבר־ שא*^ וע״יכ מעמו דרב‬
‫כמו־ שפירשו הראשונים ז״ל‪ :‬משום־ דבשעת‬
‫קי־דושין־ אינו נותן לה כלום דמקמי הכי■‬
‫הוה ברשותה ועי״ש ברש״י ובתום׳ קידושין‬
‫דמ״ז ע״ב־ ד ה לעולם שמ״ח דאחריס‬
‫וכז׳ דמלוה דדה שקנאתו כבר ואין לה‬
‫שום דבדחדש שהרי אותן המעות־ היה‬
‫שלה א]‪ t‬קודם הקידושין ועי״ש בהר״ן שכ׳‬
‫מעמא דרב משוס דמלוה לאוכסן! מקרי‬
‫ולא שוה כסן! הוא אלא כמילייבעלמא■ וכו'‬
‫עי״ש; ולמעמיס אלו שפיר מקשה הגמ׳‬
‫ותםברא ושויס־במכר שזה קנה ואי מלוה־‬
‫להוצאה ניתנה־ במאי־ קני• היינו דלמעמיס‬
‫אלו דרב שוב אין נפקותא בין קידושין‬
‫למצת אבל הרמב״ס־ ז״ל דסזבר מכירת‬
‫שמרותידרבנך וסובר־ דא״א מקנה דשלבל״ע‬
‫ודבר' שאינו ברשותו א״כ סובר מעמא‬
‫דהמקדש במלוה אינה מקודשת כמעס‬
‫הרמב״ךז״ל'משוס־ דהוי דבר שאינו ברשותו‬
‫ו מ מ ^ ב מ כ ד קני משונר־ דהוי'ריצוי שניהס‬
‫אבלי בק‪T‬ושין אינו מועיל משוס דגס‬
‫בריצוי' שניהם־ אינה־־ מקודשת־ דהוי כמו‬
‫שמסייעת לקידושין והוי כי תלקח כנ״ל‪,‬‬
‫ולפ״ו׳ יהי׳ מיושב י״כ־ מה שמקשים על■‬
‫^ ב ׳ ׳ ס מהא דש״ס גימין ד״כ ע״ב אמר‬
‫אפיי פ״ש אף־הוא העיד על■ כפר קמן שהי׳‬
‫בצד ירושלס והי׳ בו זקן אחד והי׳ מלוה‬
‫לכ‪ "1‬מי הכפדוכותב בכתב־ ירו ואחרים‬
‫חותמים״ ובא*מעשה־לפני־ חכמיטיוהכשירוהו‬
‫ואמי‪¥‬י הא*בעינא ספר מקנה וליכא' אלא‬
‫לאו משיסזדאמרינן אקנויי מקני להו וכו׳‬
‫והקשו הדאשוניסד הלא במלוה־ השמד אינו‬
‫אל^לרא׳יותירצדש^מ^לו בעד הלואה‬
‫שהי'' חייבים לו‪ ,‬ואי אמרת־ דמלוה קונה‬
‫א״כ־ ג״כ לאי בעינן ספר מקנה דהלא^קנה‬
‫בנממית עיין־ בזה־ בס׳ המחנה כללכ״ה‬
‫פרכו‪ -‬יו״ד לידי״נ הג׳ נ״י־ונדברינו ניחא‬
‫מח‬ ‫חוברת ד‬
‫נפקא לן מקרא דיוציא אליך תעבוט החולה‬
‫כמש״כ •הרשב״ם סיך ב״ב וושראל מנכרי‬
‫לא קנה משכון ■כמבואר בפסחוס דך ל״א‬
‫ע״ב‪ ,‬ממילא כש״כ דשעבודא לאו דאורייתא‬
‫א״כ בקונה מעכו״ם לא יקנה יבמלוה לכך‬
‫לא מהני בקידושין עי״ש‪ ,‬ועיין בתנס׳‬
‫קידושין דכ״ו למת לא ■במרינן דקרקע‬
‫נקנית בכסך מקרא דעפרון רק מקרא‬
‫דשדות בנסך יקנו עי״ש‪ ,‬ולפ״ז שפיר‬
‫מחלק הרמב״ם ז״ל בין מכר לקידושין‪,‬‬
‫דמכר במלוה קונה משוס דהוי בעין מה‬
‫שחוזר להמוכר השעבוד‪ ,‬דשעבודאדאודיית׳‬
‫ורק בקידושין אינה מקודשת •כמש׳׳כזקיני‬
‫הנה״ק במקנה משום דילפינן קיחה קימה‬
‫משדה עפרון‪ ,‬ומה דלא הוי קנין בעכו״ס‬
‫לא הוי קנין לגבי קידושין ולכך איגה‬
‫מקודשת ע״י השיעבוד דאורייתא‪ ,‬אבל‪,‬‬
‫בנמרא דידן שפיר מקשת ותסברא ושוים‬
‫במכר שזה קנה וכו׳ ואי מלות ■להוצאה‬
‫רתנת במא‘ ק נ י ומדמה מכר לקידושין‬
‫משוס דקאי לרב ולשיטתי׳ לכאורה אין כ״מ‬
‫בין מכר לקידוש־ן דהא רב ילוך קידושי‬
‫כסך מויצאה חנם כמבואר בש״ס קידושין‬
‫דך ג׳ ע״ב ואשר לזאת דייק יש״י ז״ל‬
‫בקידושין דך ו׳ ע״ב גבי אביי דאמר המקדש‬
‫במלות א״מ פירש״י דקיחה משדה עפרון‬
‫נמרינן עי״ש ונבי רב בקידושין דמ״ו‬
‫לא מביא רש׳׳י זאת משוס דרב לא גמר‬
‫מקיחה קיחה‪ ,‬ויש להאריך בזה בהא דקאמר‬
‫רב מלוה להוצאה ניתנת ואביי לא‪.‬קאמר‬
‫רק המקדש במלות א״מ‪ ,‬וא׳כ לכאורה‬
‫חוזר קושית זקיני הנה״ק במקנה אליבא‬
‫דרב ■למה אינה מקודשת הא ■הוא מחזיר‬
‫לה השיעבוד והוי ■כמו בעין‪ ' ,‬ואליבא דרב‬
‫שוב ליתא לתי׳ זקיני משום דלא מועיל‬
‫קנין כזה בעכו״ם‪ ,‬דתא רב לא יליך קיחה‬
‫קיחת ולא בעי דומי׳ דקנין המועיל בעכו״ס‪.‬‬
‫א‪:‬ן באמת אליבא דרב כל עוקר■הקושיא‬
‫ליתאדהארב סינר בק״? ק״ב דן! קע״ה‬
‫כך יכול למחול עי״ש‪ ,‬וכן יש ללמוד מהא‬
‫דכ׳ בס׳ מלא הרומים בסוגיא דמכירש‬
‫שמרות אות ב׳ דלמאן דס״ל אישיות נקנות‬
‫במסירה לדידי׳ מכירת שכורות דאורייתא‬
‫דהוי קנין שאר ממלכולין שהוא מדאורייתא‬
‫במשיכה ועיין באו״ה סי׳ ס״ו סק״א שהחזיק‬
‫בסברא זו והנה אביי ס״ל אותיות נקנות‬
‫במסירה כמבואר ביבמות דקכו״ז מעובדא‬
‫דחבי בר ננאי וכ״כ הרא״ש ב״ב פרק‬
‫הספינה סי׳ ד׳ א״כ ע״כ דסובר מכירת‬
‫שכורות דאורייתא וממילא סובר דלא יוכל‬
‫למחול‪ ,‬אבל רבא סובר דאין אותיות נקנות‬
‫במסירה כמו שכתבו בתוס׳ דע״ו ובהרא״ש‬
‫ב״ב ■ שס להוכיח מתא דסנהדרין‬
‫דל״א בהאי איתשא דנפיק שכירא מתותא‬
‫ידה עיי״ש א״כ סובר מכירת שכורות‬
‫דרבנן וסובר כשמואל דיוכל למחול א״כ‬
‫ניחא שפיר דרבא אינו מתרץ באמר מלוה‬
‫ובחב לאחרים‪ ,‬דתא יקשה לרבא קישיות‬
‫התוס׳ דאי בעי מתיל כיון דרבא סובר‬
‫כשמואל אבל אביי מתרץ שפיר דאניבי׳ לא‬
‫קשה קישית התוס׳ דמינו דאי בעי מחיל‬
‫דהא אביי לית ליה דשמואל כנ״ל‪ ,‬ובאמת‬
‫מצאתי■ בחידושי הרשב״א בשמעתין שם‬
‫שמתרן קושיות התום׳ דמנו דאי בעי‬
‫מחיל דאביי ס״ל דמי‪ :‬ר שע׳ח לחבירו א־נו‬
‫יכול למחול עי׳׳ש ומיושב שפיר ׳שימת‬
‫הרמב״ס ז״ל מהא דאביי כנ״ל והבן ‪.‬‬
‫ע( ן ז ן ף נ״ל ליישב ש־עת הרמב״ס ז״ל‬
‫בהקדם מה שהקש‪ :‬זק־ני‬
‫הנה״ק מ' מנחם הלוי א־ש הורוין ז׳ל‬
‫אבד״ק פפדמיי״ן בס׳ המקנה לקידושין דך‬
‫ו׳ בתא דמלות לתוצאה ניתנה ולא יהיב‬
‫לה מידי הא קיי״ל שעיודא דאוריית ‪ f‬ובזה‬
‫שמקדש אותה יצאו נכסיה אליה מהשיעיוד‬
‫ותירץ עפ״י דברי התיס׳ קידושין דך נ׳‬
‫דכיון דילפינן ק־חה קיחה משדה עפרין כל‬
‫דלא מועיל בקנין נכרי לא מהני בקידושין‬
‫ובנכרי שעבודא ל‪1S‬ו דאורייתא‪ ,‬דשעבודא‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫שס רחביי סובר שד״ח‪ ,‬חכן כבר תיר‬
‫חמדת •י ‪“.wi‬‬ ‫קישיות הפ׳׳י ז"ל בס'‬
‫■‬
‫בחידושיו לקידושין דך י״ג ע ׳ב ועיין מה‬
‫שתי' קושיות הפ״י בקל‪:‬״ח סי' ועיין בס'‬
‫מלא הרועים בסיניא דמכירת שכירות‬
‫אות ‪ :‬׳ דתלי' בדין שד״א או לד״א והארכתי‬
‫בזה בחי' לסוגיא דשדר״נ ועיין במלא‬
‫הרועים בסוגיא דשעבו־א דאירייתא אות‬
‫מ״ב בש־כית אביי ושס אות מ״ת שכ׳‬
‫דאביי דסובר עדיו בחותמיו זכין לו‬
‫לשיכיתי' משוס דסובר שלד״א ועיין בס׳‬
‫שובע שמחית בחי׳ לקידושין בשמעתין‬
‫כש־כית אביי בשעבד״א או לד״א‪ ,‬מהא‬
‫דפסחיס דל״א ויש להעיר בדברי׳ ממש״כ‬
‫המלא הרועים דשעבד״א אות מ״ב( א"כ‬
‫לאכיי גס מכר במלות לא קני דהא כל‬
‫מעמו של הרמב״ס ז״ל במכר משוס‬
‫דמחזיר לו השעבוד איל לאביי שלד״א‬
‫והבן‪.‬‬
‫יא( א ב ן לכל אלו התירוצים חכתי נשאר‬
‫בתוקפו קושית האבני מלואיס‬
‫באהע״ז סי׳ כ״ח על הרמלס ז״ל מבכורות‬
‫דמ״ח דמוכח לכ״ע דאין פודין במלוה ומ״ש‬
‫ממכר דחשיב מלוה כסך עי״ש‪ ,‬ולכן נ״ל‬
‫בהקדם קושית זקיני המקנה והאור חדש‬
‫■שהבאתי דלמה אינה מקודשת במלות לפי‬
‫שימת הסוברים שיעבודא דאורייתא א״כ‬
‫הוא מחזיר לה השעבוד‪ ,‬אכן מתרצים‬
‫האחרונים לפי דעת איכא מ״ד שהביא‬
‫הר״ן בריש קידושין דאין מקדש־ן בקרק־‪1‬‬
‫)ע־ין בב״שאהלז ס־׳ כ״ז ס־ן׳א בזה(‬
‫וששבודא ראירייתח היינו אקרקש ולא‬
‫אמבילעלין עיין בס׳ יד יהודה ובס׳ שער‬
‫יהודה דך מ׳ד ע׳ב אלא דלפי״ז קשה‬
‫דלמה מדמה הנמ׳ מכר לקידושין ואי‬
‫מאות להוצאה ניתנה אמא־ קני הא י׳׳ל‬
‫דבמנר שפיר קני במאי דמחזיר לו‬
‫ה שיעבוד קתקשות אבל מ׳א דכבר כתבתי‬
‫דהנמ׳ קאי אליבא דרב דסובר שיעבודא‬
‫שיעכודא לאו דאורייתא וא״כ לא יהיב לה‬
‫מידי י וממילא אין ר מ שין קידושין למכר‪,‬‬
‫אבל לשימת הרמב״ס דשיעיודא דאורייתא‬
‫■כמבואר בש״ך חו״מ סי' ל״ש סק״ב בדעת‬
‫הרמב״ס ז״ל א״כ במכר יש נתינה היינו‬
‫מה שמחויר השיעבוד ולכך מכר במלות‬
‫קני‪ ,‬וכמו שלמדו תלמידי תרשב״א והשיי‬
‫ז״ל מגזת״כ דתשומת יד בש״ס פ׳ י ה‪1‬הב‬
‫כנ^_ ורק בקידוש־ן אינה מקודשת משוס‬
‫דאין קנ־ן כזה בעכו׳׳ס מצד שיעבודאדאו׳‬
‫וקידושין גמרינן קיחה קיחה כנ״ל‪ .‬שוב‬
‫הניע■ לידי ס׳'אור חדש לקידושין וראיתי‬
‫שס מש״כ בשמעתין דמ״ז בקידושין וז״ל‬
‫אמר רב המקדש במלוה א״מ‪ ,‬לכאורה יל״ד‬
‫אמאי איכה מקודשת דהוה כאלו לא נתן‬
‫לה‪ .‬מידי והרי קיי״ל שעבודא דאורייתא וכל‬
‫נכס־ס שלה משועבדיס להבעל א"כ עתה‬
‫שמקדשה במלוה נותן לה אותן הנכסיס‬
‫ודומה למלוהשיש לו משכין דמקודש ‪ r‬כדלעיל‬
‫ולשיכית התום׳ אע״ג דאינו מחזיר מיד‬
‫המשכון וכו׳ והרי מיד כשמקדש אותה במלוה‬
‫איפקע לי׳ שעבודי׳ ■וי״ל דרב לשיכיתו דס״ל‬
‫שיעבודא לאו דאוריתא‪ ,‬אמנם כןלפי״ז קשה‬
‫על■ הרמב״ס דס״ל שיעבודא דאורייתא‬
‫ואפ״ת‪.‬פסק דתמקדש במלוה אינה מקודשת‬
‫‪,‬נגי״ש 'עפ״י דרכו בקידש‪ ,‬ולדברינו בהקדס‬
‫’דברי זקיני במקנה הכל ניחא ואדרבה‬
‫מי־ושכ ׳שימת הרמב״ס ז״ל דאך דפהק‬
‫שד״יא אפ״ה בקידושין א״מ כתי׳ זק־ני‬
‫במקנה דקידוש־ן ע״י ש־עבודא דירה לא‬
‫מועי‪.‬ל אבל במכר באשת פשק דמועיל‬
‫ע״י שמחזיר תשיעיוד ונכון‪.‬‬
‫ייי( ו מ מ י ל א מיושב נש הקישיא‬
‫מש״ס גיע־ןהנ׳לדהא‬ ‫■‬
‫שם■ הוא מימרא דאביי ועיין בתום' ניכי־ן‬
‫דך נו״ן ע״א ד׳ה כיוןדאביי סובר ש־עיודא‬
‫לאו דאורייתא )ועיין מש״כ הפ׳י בניכיין‬
‫שם להקשות על תתיס׳ ממה דפסקו‬
‫שעבר״א ופשקו בהא כאביי ולכן רוצה לומר‬

‫מט‬ ‫חוברת ד‬
‫לה במילי איחרין במקדש במנה וכא' א״ כ‬
‫מוכח דהא דקאמר ושויס במכר שזה‪:‬קנה‬
‫דבמכרשפיר קינה בכה״ג דדוחק לומר‬
‫דבמכר לא כסיפא לי׳ מלתא למתבעה‬
‫וכו׳ רק דמשמע ד במכר קונה בכה״ג' אך‬
‫בנמצא מנה חסד דינר‪ ,‬א״כ י״ל דזהו כיעמו‬
‫של הרמב״ס דפסק בקידושין א'׳מ מצועס‬
‫דלא שייך דמקדשה בנכסים המשועבדים‬
‫לו‪ ,‬משא׳׳כ במכר קונה מעעס זה‪ ,‬וא״ל‬
‫א״כ מה פריך ותסברא וכו׳ י״ל י‪' :‬דהא‬
‫קי״ל דכל אחרים הוא ר׳ מאיר וכל יש‬
‫אימרים הוא ר׳ נתן איי׳כ כאן דמבואר‬
‫בברייתא וי״א וכו׳ הוא ר׳ נתן‪ ,‬ור׳ נתן‬
‫ס״ל בעצמו בכתובות דצ״ב דלא כסברא‬
‫הנ״ל רק דבאמת חולקין לפי המעות‬
‫וכדאמרינן ש ס זו הוא שיכית ר׳ נתן ועיי״ש‬
‫משא״כ למה דקיי״ל נהלכתא כר׳ שם‬
‫שפיר פסק הרמב״ס דבמכר קונה‬
‫ובקידושין א״מ עכתד״ק הנחמדים‪ .,‬ואס‬
‫אמנם דאכתי יקשה על הגמ׳ דקאמר‬
‫ותסברא וכו׳ ואי מלוה׳ לה״נ במכר אמאי‬
‫קני והיינו דלת״ ק דאמר דאינה מקודשת‬
‫הול״ל גס במכר דלא קני וע״ז ■יקשה‬
‫דדילמא דוקא בקידושין א״מ משוס סברא‬
‫הנ״ל דכתובות דצ״ג ובמכר בקידושין‬
‫מקודשת‪ ,‬ועיקר הקישי׳ בגמ׳ הוא מת״ק‬
‫דסובר א״מ דא־ך יוכל לומר דבמכר קנה‪,‬‬
‫אבל יש ל‪:‬מתיק דבריו עפ״י הגרסא‬
‫שמביא הרא״ש בשמעתין פ״ב סי׳ מ׳ ת״ר‬
‫המקדש במלוה מקודשת יי״א אינה מקודשת‬
‫וכו׳ ועי׳׳ש בקרבן נתנאל אות כ״ח שהעיר‬
‫בשינוי הגרסא בהדא״ש וכשאני לעצמי‬
‫הבאתי ראי׳ דגרסת הרא״ש ז״ל עיקר ־בזה‬
‫מתור! מה שהקשה זקיני במקנה ברש״י‬
‫בד״ה להוציא‪ :‬ניתנ‪ :‬וכו׳ מהא די״א מקודש׳‬
‫והלא אמרינן בסוך הוריות דסתס י״א ר״נ‬
‫ור׳ נתן ■^׳ל לקמן בסוף שמעתין בשכר‬
‫שעשיתי עמך וכו׳ דאינה מקודשת וכן העיר‬
‫בקושיא זו באור חדש דמ״ז ע״א ך״ה נימא‬
‫‪■■V‬־‬
‫לאו דאורייתא אבל' הרמב״ס ז״ל דסובר‬
‫שעבד״א שפ׳ר פהק דמנירה במלוה קונה‬
‫משוס דמתזיר השיעבוד קרקעות ובאשה‬
‫א'נה מקודשת משוס דאין מקדשק בקרקעית‬
‫ועיין בס׳ שובע שמחות כשמעתין ולפי״ז‬
‫מיושב נש בפדיון הבן דא*ן פידין במלוה‬
‫כיון דלהוצא־ ניתנה וא* משוס דמחזיר‬
‫הש־עבוד קרקעות הא גס בקרקעות אין‬
‫פידין כמבואר בבכורות דן! נ״א א"נ‬
‫הוי כמו בקידושין דאינה מקידשת במלוה‬
‫’‬ ‫כנ״ל‪.‬‬
‫י"כ( ו ל א ^ ת ^ בס׳ אריה דבי עילא־‬
‫בחי׳ למס׳ קידושין‬
‫בשמעתין שכ׳ ליישב שיכית הרמב״ס זי׳ל‬
‫דכפי המבואר כאן בגמ׳ דפליגי בא״ל‬
‫התקדשי במנה ונמצא מנה חש‪.‬־ דנל• אי‬
‫כסיפא למתבעי׳ ונו׳ ע‪:‬״פ מוכח דאי‬
‫מקדש בהרבה ונותן לה רק מע;י דאינה‬
‫מקודשת‪ ,‬והנה כ׳ התוס׳ בכתובות דן!‬
‫צ״ג ע״ב ד״ה רבי אומר אין אני רואה‬
‫וכו׳ דלכך תילקת בעלת המנ‪ :‬עס בעלת‬
‫המאתיס משים ש^ן־נו משועבד לבעלת‬
‫המנה רק משועבדיס בסך מנה‪ ,‬רק ■אן!‬
‫נכסיס של שלש מאות משועבדיס לה דהא‬
‫כל נכסי׳ אחראין וכו׳ יעי״ש‪ ,‬א״כ י׳׳ל לכך‬
‫אי אפשר לומדדהמ[דש במצוהכאצו ק־רש‬
‫בנכס־ס המשועבדיס לו ונימא דא־ירי בשיש‬
‫לה קרקעות די"ל כיון דכל נכסי' משועבריש‬
‫לו א׳'כ הוי כמקדש בהרבה נכס־ס‪ ,‬ובאמת‬
‫אינו נותן רק נכסים שויס מנה‪ ,‬דא‪,‬ת דכל‬
‫נכסי׳ משועבדים לו מ"מ לא הוי כדידי'‬
‫רק על סך מנה שלק א״כ לפי״ז י״ל דלק״מ‬
‫קושי׳ הגמ׳ ותסברא די״ל דלכך במכר‬
‫קני משוסדקונה בקרקעות המשועבדיס‬
‫לו משא״כ בקידושין לא שייך וה כנ״ל‬
‫דהוי כמקדש במנה ונותן לה פחות דאינה‬
‫מקודשת משא״כ במכר דקונה בכה־׳ג אס‬
‫אינו בכדי אונאה יותר משתית דבעל‬
‫מקח‪ ,‬וכדמוכח בגמ׳ דקאמר ר׳ הונא מוקי‬
 ‫המאסה שנה ששית‬
‫כתובות דך מ״ב ע״א ד״ה ר״ש דאס מייחד‬
‫לו כלי לגבות קנס אס יתחייב הוי דשלבל״ע‬
‫וכן גס כאן הוא ייחד הכלי באס יתחייב‬
‫אח"כ היינו שלא ישלם לו כשיגיע הזמן‬
‫פרעון‪ .‬אכן למ״ד אדם מקנה דשלבל״ע‬
‫י״ל דאין ראי׳ מתשומת יד דשם לא הוי‬
‫קנין עס ההלואה רק קנין מעות‪ ,‬ולפ״ז‬
‫בגמ׳ דקאי לרב דסובר ביבמות דצ״ג דאדם‬
‫מקנה דשלבל״ע א״כ מקשה •שפיר ותסברא‬
‫ושוים במכר דגם במכר במלוה במאי קני‬
‫דאין לומר משוס גזה״כ דתשומת יד דש״ס‬
‫ב'׳מ הנ״ל דשאני התס דייחד לו כלי בשעת‬
‫הלואה והוי קנין מעות ממש כיון דסובר‬
‫אדס מקנה דשלבל״ע אבל הרמב״ס דל‬
‫דסובר אין אדם מקנה דשלבל״ע א״כ שפיר‬
‫יש ראי' מתשומת יד דהוי הקנין במלות ואך‬
‫דייחד בשעת הלוואה הא הוי דשלבל״ע‬
‫והבן ‪:‬‬
‫יי( ג ם י״ל דהנה הרמב״ס ז״ל בפ״ה מה'‬
‫אישות כ׳ המקדש במלוה וכו'‬
‫שכבר ■הוציאה ותבין המהרי״ע מדברי'‬
‫דדוקא באין המלוה בעין הוא דא״מ אבל‬
‫אם המלוה בעין מקידשת )ונודע מה‬
‫שהקשו דלא משמע כן בסוגיין דא״כ מה‬
‫פריך הגמ' מהתקדשילי בפקדון דכ״ע‬
‫סברי דלא כרב הא רב מצי אמר אנא‬
‫כרשב״א ס״ל דמלות הרי הוא כפקדון‬
‫דאס נשתייר שוה פרועת מקודשת דהא‬
‫בעין מודה רב ולימא כתנאי הוי לי׳‬
‫למפרך עיי״ש( א״כ י״ל דגס במכר סובר‬
‫הרמב״ס ז״ל דקונה במלוה מיירי בבעין‬
‫ואך דסייס דליכא המעות היינו דמיירי‬
‫שהמעות הוא בעיסקא כמש״כ הגאון פ״י דל‬
‫בכונת רש״י ז״ל ד״ה להוצאה ניתנת‬
‫וכו׳ ואין חייב להעמידה בעיסקא וכו' דאס‬
‫המעות בעיסקא מיירי בעין עיי׳ש ות״ל‬
‫רבות הארכתי בסוגייא זו ומפני ערדותי‬
‫אשים קץ לדברי עתה ואסיק ברב שלוס‬
‫ובברכק כי תצליק ותשקוך על לימודך‬
‫כתנאי עי״ש בדכרי קדשס‪/‬אנן לגרסת‬
‫הרא״ש ניחא ומעתה כל עיקר הקושיא‬
‫ותשברא ושויס במכר וכו׳ הוא על הי״א‬
‫דהוא ר״כ דסובר אינה מקודשת ודברי‬
‫הגאון האריה דבי עילאי נכונים דלר׳־נ‬
‫לשיעתו אין חילוק בין קידושין למכר כנ״ל‬
‫וגס‪.‬לגירסת ש״ס דילן יש לומר עפ״י דרכו‬
‫בקודש דכל ראייתו דבמכר קונה בכה״ג‬
‫הוא מהא דקאמר הונא חברין מוקיס לה‬
‫במילי אוחרין במקדש במגה וכו' א״כ מוכח‬
‫דהא דקאמר ושויס במכר שזה קנה דבמכר‬
‫שפיר קונה בכה״ג א"כ י״ל דלפי הס״ד‬
‫בגמרא אכתי לא ידעינן לחלק בין קידושין‬
‫למכר מפני סברא הנ״ל ולכך מקשה‬
‫וחסברא ושויס במכר וכי'‪ ,‬אבל הרמב״ס‬
‫דל דקאי למסקנא שפיר מחלק בין ק־דושין‬
‫דא״מ מעעמא הלל דש״ס כתובות דצ״ג‬
‫אבל במכר קונה במלוה מעעס דמחזיר‬
‫השעבוד ואך דהוא כקינה ביותר ונותן‬
‫פחות לית לן בה במכר גס בכה״ג‪ ,‬והוא‬
‫כעיין ■תירוצו של הגאון פ״י ז׳׳ל על הרמב״ס‬
‫שהבאתי לעיל דמתרן דיש נ״מ בין ההו״א‬
‫ובין המסקנא לענין מלוה ברשות בעצים‬
‫לחזרה כנ״ל והבן ;‬
‫יג( ט ו ר י״ל שיעת הרמב״ס ז״ל בהקדם‬
‫מש״כ הפ״י ז״ל דיש ראי׳ מש״ס‬ ‫^‬
‫ב״מ׳דמ״ח מהאדתשומת יד דמלוה קנה‬
‫במכר מגזה״כ וכבר הקדימוהו בזה תלמידי‬
‫הרשב״א מביאן בב״י סי׳ קצ״ע‪ ,‬אכן מביא‬
‫שם הב״י ז״ל בשם בעל החידושין שהקשה‬
‫על תלמידי הרשב״א דלכאורה אין ראי'‬
‫משס די״ל דמיירי דיחד לו כלי בשעת‬
‫הלוואתו וא"כ לא הוי כקנין במלוה רק‬
‫קנין מעות ממש )ועיין מש״כ בקושי׳ ■זו‬
‫בשעה״מ פ״ה מה׳ אישות הע״ו( אכן י״ל‬
‫כיון דקי״ל א ׳א מדשלבל״ע א״כ לא שייך‬
‫לומר דהקכין הוא תיכך בשעת הלוואה כיון‬
‫דייחד לו הכלי כדי לגבות חובו‪ ,‬דאס יגיע‬
‫ז^גו ו>‪J‬ג‪ f‬יקרע לו א״כ הוי כמש״כ בתיס'‬
 ‫נ‬ ‫חוברתי ד‬

‫לב‪.‬‬ ‫לאוקמא גרסח כחפץ יד דך‬

‫סלאגט כ׳ה פשרי התרס״א‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לכבוד הרב העורך ״המאסף״ שלום־‬ ‫צבי יחזקאל מיכלזאהן‪.‬‬
‫מ״ח פליגא אביי ורבא^‬ ‫בסנהדרין‬ ‫אכד״ק פלונטר! והגליל‬
‫’ בהזמנה‪ ,‬ואביי אמר‬ ‫י‬
‫מלתא היא ורבא אמר לאו מלתא ואמדנן‬
‫שם תנאי היא ציפן זהב אי שמלה עליהן‬ ‫ב״ה ה׳ וירא חרפ״א קרופנוש‬
‫עור של בהמה ממאה פסולות‪ ,‬עור בהמה‬
‫מתורה כשרות אע״פ שלא עיבון לשמן‪,‬‬
‫חו״י בסי׳ קס״ז ל דמודה‬ ‫בתשר‬ ‫א(‬
‫בקנס בבא לצי״ש חייב ע״ש‪,‬‬
‫רשב״ג אומר אף עור בהמה מהורה פסולות‬
‫ופלא ובירושלמי פ״ג וכתובות ותוס׳ כתובות‬
‫עו שעיבדן לשמן‪ ,‬וס־רש״י ז״ל ולת״ק‬ ‫ל״ג ע״ב כ' ובקנס ל״ש לצי׳׳ש‪ .‬ע״ש‬
‫ולא בעי עיבוד לשמה ס״ל הזמנה לאו‬ ‫ובשעמ״ק ועי' קצוה״ח סי׳ א׳ סק״ז)ועי׳‬
‫מלתא ולרשב״ג הזמנה מלתא‪ .‬והקשו בתוס׳‬ ‫שעה״מ פ״ה מה׳ עבדם ה״ז תמה על‪-‬‬
‫ובהזמנה קי״ל כרבא ובעיבוד לשמה קי״ל‬ ‫הירושלמי ובתשו׳ בית יצחק ח״ב ליו״ו‬
‫כרשב״ג כמבואר בגימין ל ו גבי ההוא‬
‫סוס״י ק״א כ׳ ליישב ע״ש( ובס' המצות‬
‫ואמר ס״ת שכתבתי גווילין לא נעבד‬ ‫כ׳ הרמב׳׳ן מ״ע רל״ה ובקנס ל״ש לומר‬
‫לשמה‪ ,‬א״ל מתוך שאתה נאמן לתפסיו‬ ‫והיא מצוה על בעליו רק מועל על הב״ו‬
‫שכרך אתה נאמן להפסיד ס״ת‪ ,‬ואין לחלק‬
‫לוון וין קנס ע״ש^ ולפ״זשפיר ולצי״ש אין‬
‫וין עור של תפילין לגוויל של ס״ת^ וד>א‬
‫על הב״ו לוון רק החיוב‪ .‬עפ״יוין והבן‪.‬‬
‫וין של תפילין הלכה למשה מסיני ומפרש‬
‫כ( ב ת ש ר משיב ובר חיו׳׳ו בסי׳ נ״א‬
‫ר״ת ורבא ואמר הזמנה לאו מלתה סבר‬
‫כ׳ ולעושה מלאכה לחבירו‬
‫כרשב״ג ובעי עיבוד לשמה משוס ולא סגי‬
‫בשבת צריך לשלם לו ע״ש‪ ,‬ובהגהות הג'‬
‫בהזמנת וכמי שהובא בתוס' מנחות מ״ב‬
‫מהרש״ק ז״ל לחו״מ סי' קפ״ג כ׳ ושולח‬
‫ו״ה עו שיעבון לשמה והנה לפי שימת‬
‫לא' לעשות לו מלאכה או איסור יש ראי׳‬
‫הגמרא ואביי יליף מעגלה ערופה ובהזמנה‬
‫מבכורות כ״ע ע״א ואין חייב ליתן לו שכר‬
‫מתסרא וגמר מידי דאורייתא ממידי‬
‫ע״ש ופריך איהו גופי׳ היכי אזיל ולא‬
‫דאורייתא ורבא יליף מעבודת כוכבים‬
‫משני בעבר ואזל' עכ״פ בבית הפרס א״ו‬
‫ובהזמנה לא מתסרא וגמר משמשין‬
‫דבכה״ג אין לו שכר ע״ש )ועחוו״ו סי׳‬
‫ממשמשין לאפוקי‪-‬עגלה ערופה והיא גופא‬
‫קס״א סק״ה מש״ש ועי׳ מג״א סי׳ רמ׳׳ז‬
‫קדושה וא״צ תי׳ זה לא הויי רק על משמשין‬
‫ופמ״ג שס סק״ה ופמ״ג במ״ז סי' ש״ו‬
‫אבל על ובר עצם הקדושה נשארה עוין‬ ‫סק״ו( ולא זכרו מ״ש במג״א סי׳ של״ו‬
‫קושית הגמרא לרבא לגמר מעגלה ערופה‬ ‫ס״ק י״ג ע״ש‪ .‬ועי׳ גמ׳ ר׳׳ה כ׳׳ב ע״ב‬
‫אלא שיש לחלק לרבא ובעצם הקדושה‬
‫ברש״י בו״ה מאתים וכו' שלא השלים תנאי‬
‫‪-‬הזמנה מלתא ובמשמשין לאו מלתא‪ ,‬ומה‬
‫ע״ש מוכח ואי הי׳ השלים הי׳ מגיע לו‬
‫שהקשו התוס׳ ואיך נאמר ועור של‬
‫שכר הגם וחשלב״ע ועחו״מ סי' רס״ו‬
‫תפילין הוי בכלל תשמישי קדושה והרי שין‬
‫בהג״ה וקצרתי‪.‬‬
‫של תפילין עיקר קדושה יש בה ואפ״ה‬
‫ס״ל לרבנן ולא בעי עיבוד לשמה‪ ,‬נוכל‬ ‫הק»ו שמעון וויינער אנדק״ק קרופנויש‬
‫לאמר לדעת רש״י ז״ל ניחא‪ ,‬והא במג‪:‬ילה‬
 ‫המאסף שנח ששית‬
‫ע״כ‪ .‬והוכיחו מזה האחרונים דע ״כ גם‬
‫הואיל ל״ל לר״ע דאל״ה נימא הוא'ל אי‬
‫בעי יכול להנות מהגחליס וחזי ליה השתא‬
‫נמי חזי ליה ? אלא ע״כ דלית ליה אף‬
‫הואיל‪ ,‬אך לפ״ז למה לא רגור ש״מ ארבע‪V‬‬
‫ושמעתי מהרב הגאון ר׳ משה סג״כ‬
‫לעיוינגער ז״ל לתרץ והוא עפ״י מ״ש‬
‫הגאון בעל מגיני שלמה ז״ל לישב שיכית‬
‫רש״י דס״ל בסוגיא דמתוך ]ביצה דף י״ב[‬
‫דמן התורה מתוך שהותרה לצורך הותרה‬
‫נמי שלא לצורך‪ ,‬היינו שלא לצורך כלל‪,‬‬
‫ורק מדרבנן אסור אס אין בו צורך קצת‪.‬‬
‫והקשו התיספ' ז״ל א״כ במאי פליגי רב‬
‫חסדא ורבה ]פסחי׳ דף מ״ו ע״ב[ באופה‬
‫מיו״ע לחול אי לוקה או לא‪ ,‬ת״ל דאינו‬
‫לוקה אף בלא סברת הואיל ומיקלעי ליה‪,‬‬
‫משיעס מתוך ? ותירץ הוא דל בכיוב כיעס‬
‫ודעת ואלה הס תוכן דבריו‪ :‬הך סברא‬
‫דהואיל לכאורה ;יעמא בעי והלא סוף‬
‫סוף לא איקלעי ליה אורח־ס ולמה לא ילקה‬
‫לרבה על עשותו מלאכה שלא לצורך יו״ע?‬
‫וכן לא נדע סברת מתוך שהותרה וכו׳‬
‫מנא לן זה שכל מלאכה שהותרה גבי צורך‬
‫או״נ הותרה נמי שלא לצורך ? ‪,‬וכתב המגיכי‬
‫שלמה‪ ,‬כי דבר זה מפירש בתורה‪ ,‬דהא‬
‫גבי או״נ כתי׳ אך אשר יאכל‪ ,‬ולא כתי׳‬
‫אשר תאכלו משמע אס רק באפשרי שיאכל‬
‫מותר לך לעשות אף שבאמת לא תאכל‬
‫מה שתאפו או תבשלו מאחר שאפשר‬
‫שיאכל‪ .‬והכה בסוגיא דאלו עוברין שס‬
‫בדה״מ ״האופה״ פירש״י דל וזה לשוט ‪:‬‬
‫‪,,‬לאחר שאכל וגמר סעודתו״ וכו' ובהשקפה‬
‫הראשונה לא ידעכו מה בא להשמיענו מזה‬
‫דמיירי שגמר סעודתו ף אך כונת׳י בזה‬
‫לחרץ קושית התוספות‪ ,‬דכיון דמיירי ״שגמר‬
‫סעודתו" ‪,,‬ופשיכיא לן■ דלא חזי ליה מידי‬
‫האידכא עד אורתא‪ /‬תו לא קרינן ביה‬
‫יאנל^ ושפיר לוקה‪ ,‬מאחר שא״א שיאכל‬
‫עור היום‪ .‬אמנם כל זה אי לא אמרינן‬
‫ו‪':‬׳׳ המרינן הלו הן תשמישי קדושה דלוסקמת‬
‫‪r‬‬
‫שפרים תפילין ומזוזות תיק של תפילין‬
‫ורצועותיהן הרי להדיא קרי לרצועות‬
‫תשמישי קדושה ודעת רש״י ז״ל בשבת כ״ח‬
‫דגס ״דלת״ ״ו־וד" של תפל'; הלכת למשה‬
‫מסיני ואפ״ה קרי תשמישין‪ ,‬וא־׳ב לשיגיתו‬
‫גס העור של תפילין‪ .‬נוכל לומר דהוי רק‬
‫תשמישי קדושה ולא קשת משי״ן דלא הוי‬
‫נתב גמור ולא תיבה שלמה הוי רק תשמישי‬
‫כמו רצועות‪ ,‬והתום׳ לשיעתס דדקדקו מתך‬
‫דמגילה דדלת ויוד לא הוי הלמ״ס וא״נ‬
‫הקשו שפיר הכא‪6 ,‬ך התום' בסנהדרי ן מ״ז‬
‫בד״ה מ״עי קאמר הק׳ דמאי פריך על רבא‬
‫דנילך מעגלה ערופה והרי רבא פסק ביבמו׳‬
‫ל״ו כר״י בר משלש ור״י הא ס״ל בחולי;‬
‫פ״ב דעג״ע עריפתה אוסרתה ותי' דהא‬
‫דקאמר מ״ע לא גמר ■מעג״ע לכיעמי׳‬
‫דהזמנה לאו מלתא ולמה צריך ללמוד‬
‫מעכו״ס וא״כ לפי זה גס בעצם המדושה‬
‫לרבא הזמנה לאו מלתא‪ ,‬ואמנם אין מקום‬
‫לכאורה לחילוק זה הן אמת למה הצריכו‬
‫התוס' בקושייתס מדפוסק כר״י ה״ל‬
‫להקשות מרבא גופא דס׳׳׳ל בכריתות כ״ד‬
‫׳‪ -‬דעגלה ערופה עריפתה אוסרתה‪.‬‬
‫י • יוסטוב ליפמאן זיג‬
‫סימן לג‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לכבוד ידידי הרס העורך ״המאסך‪-‬״ ג״י‪ ,‬הנני‬
‫י להציע לפניו אינה■ גרגרים למען הביא‬
‫אותם לתוך מאספו הנכבד‪ ,‬וזה החלי‪,‬‬
‫‪ £‬ם ח י * ם דף ה׳ ע״א וע״ב‪ ,‬אמר‬
‫רבא ש״מ מדר״ע תלת‬ ‫‪,‬‬
‫וכו׳‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬ש״מ ארבע הי' לו‬
‫לומר כי הנה בתוספות דה"מ ואומר‬
‫וכו■ הקשו הא גחלי איה״נ מותרים‬
‫מן התורה א״כ יכול להניח מן הגחלים ‪V‬‬
‫ותירץ הר״י דל‪ ,‬דסברא הואדקראדתשביתו‬
‫מייד בכל‪: .‬ענין אפילו; אינו צריך לגחלתו‬
 ‫נא‬ ‫חוברת ד‬
‫שכיבשתו )שאסור לקבל ממנו פקדונות(‪,‬‬
‫נכרי שלא כיבשתו וכו׳ מטן )ר״ל שאסור(‬
‫ת״ל וכו׳ ולפי הך גי׳ קשו• קראי קמאי‬
‫מנכרי שלא כיבשתו דוקא אהדדי‪ ,‬כי‬
‫מלך למדנו שמומר לראות של אחריס■‬
‫)בנכרי שלא כיבשתו( ומלא ימצא דרשינץ‬
‫לאסור אך נכרי שלא כיבשתו‪ ,‬אמנם לפי‪-‬‬
‫מה שמפרש רבא דאהתירא י דרישא^^קאי־‬
‫היינו אשלך א״א רואה אבל אתה רואה‬
‫של אחרים‪ ,‬ועל זה אמרה הברייתא אין‬
‫לי )שנקרא של אחרים( אלא בנכרי שלא‬
‫כיבשתו‪ ,‬נכרי שכיבשתו מנין )שנקרא של‬
‫אחרים( ? ומפיק לה כויתורא דלך הנכתב‬
‫בגבולין שאך בנכרי שכיבשתו נקרא החמץ‬
‫‪,‬שלו חמץ של אחריס ולא של ישראל‪ ,‬לפ״ז‬
‫’ קשו קראי קמאי אהדדי בין מנכרי שכיבשתו‬
‫ובין מנכרי שלא כיבשתו‪ ,‬כי מלא יראה‬
‫לך שאור ילפינן ה'תר לשל‪,‬אחרים אך‬
‫בנכרי שכיבשתו ולא ימצא דרשינן לאיסור‬
‫ומאי תאמר דהא דאסרה התורה מיירי‬
‫בכיבשתו; הלא איהו אית ליה דאך בנכרי‬
‫שכיבשתו מותר מעתה הא דמשני בסמוך‪,‬‬
‫הא דקביל עליה אחריות תא דלא קביל‬
‫עליה■ אחריות‪ ,‬ע״כ לצדדין קתט‪ ,‬לאביי‬
‫מיירי באחריות בנכרי שלא כיבשתו דוקא‪,‬‬
‫דאילו בנכרי שכיבשתו בלא״ה עובר כיו‬
‫שממונו כממונך‪ ,‬ואילו לרבא אין הישראל‬
‫עובר על חמצו של נכרי אך בשכיבשתו‬
‫אלא א״כ בקבלת אחריות‪ ,‬וכן קי״ל לדינא‬
‫כרבא‪ ,‬מפעם זה מפרש בגמרא מקודם‬
‫הסיפא ואח״כ הרישא‪ ,‬להודיעך שלאביי‬
‫מיירי בקבלת אחריות רק בנכרי שלא‬
‫כיבשתו‪ ,‬ואילו לרבא אינו עובר בבי׳׳ר ובל‬
‫ימצא אך בנכרי שכיבשתו רק בקביל עליה •‬
‫אחריות‪ ,‬וזה פשוע וברור‪.‬‬
‫?זו ד שם בפירש״י ז״ל דה״מ למאן‬
‫דאמ׳ רבי שמעון קאמר ליה עיין‬ ‫^‬
‫מ״ש ע״ז האחרונים ז״ל‪ ,‬ולפ״ד בא למעפ‬
‫דלא תימא ריה״ג הוא דאית ליה קדשים■‬
‫הואיל‪ ,‬אבל לרכה דאית ליה הואיל ומקלעי‬
‫ליה אורחים‪ ,‬א״כ עדיין אפשר שיאכל היוס‬
‫שוב אינו לוקה מעעס מתוך כדאמרן‪.‬‬
‫ע״נ דברי הגאון בעל מגיני שלמה ז״ל‬
‫בקצור ודברי הגאון חן חן ושפ״י‪.‬‬
‫לנו מזה דכל עצמו של הואיל‬ ‫יוצא‬
‫הוא מפעם מתוך‪ ,‬לפ״ז מאן‬
‫דל״ל מתיך ל״ל נמי הואיל כי שניהם זה בזה‬
‫תלוים א״כ שפיר אמר רבא ש״מ תלת‬
‫ולא אמרארבע כי מאחר דל״ל לר״ע‬
‫מתוך כדמסיק ע״כ דלית ליה נמי הואיל‬
‫דהח ב־‪.‬א תליא‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫דך ה׳ ע״ב‪ ,‬ת״ר שבעת ימים‬ ‫ב(‬
‫שאור לא ימצא בבתיכם‪ ,‬מת״ל‬
‫והלא כבר נאמר ולא יראה לך שאור‬
‫בכל גבולך‪ ,‬לפי שנ׳ לא יראה לך‪ ,‬שלך‬
‫א״א רואה אבל אתה רואה של אחרים‬
‫ושל גבוה‪ ,‬יכול יפמין ויקבל פקדונות מן‬
‫הנכרי׳ ת״ל לא ימצא‪ ,‬אין לי אלא בנכרי‬
‫שלא כיבשתו וכו׳ נכרי שכיבשתו וכו' מנין ף‬
‫ת״ל לא ימצא בבתיכם‪ ,‬ובגמרא שם אמ׳‬
‫מר אין לי אלא בנכרי שכיבשתו וכו'‬
‫ואח״כ ‪ :‬אמר מר יכול יפמין ויקבל פקדונות‬
‫מן הנכרי' וכו׳ והקשה הצל״ח ז״ל למה‬
‫שביק הרישא דברייתא ומפרש מקודם‬
‫הסיפא ? ועי״ש מ״ש בזה באריכות‪ ,‬ולפע״ד‬
‫נראה פשוע‪ ,‬כי הנה בדה״מ ‪,,‬שכיבשתו״‬
‫פירש״י ז״ל ״דהוי ממונו כממונך״ וכן‬
‫כתבו התוספת ז״ל בדה״מ משוס דכתי' לך‬
‫לך וז״ל‪ ,‬ואומ׳ ר״י דאי לאו מלא ימצא‪,‬‬
‫מלך לא ממעפינן נכרי שכיבשתו דההוא‬
‫נמי לך חשיבא ע״כ‪ ,‬לפ״ז לכאורה לא‬
‫קשה על רישא דברייתא‪ ,‬כי הא דאמרה‬
‫התירה לא יקבל פקדונות מן הנכרים‬
‫אפשר לומר למיירי בנכרי שכיכשתו‪ ,‬והא‬
‫דהתירה לראות של אחרים‪ ,‬היינו בנכרי‬
‫שלא כיבשתו‪ ,‬אך תירוץ זה נסתר מכח‬
‫סיפא דברייתא‪ ,‬מעתה נחזה אנן‪ ,‬לאביי‬
‫דמהפך הסיפא ■וגרס ‪ :‬אין לי אלא נכרי‬
 ‫המאסה שנה ששית‬

‫כי יש רצועת א׳ קמנה שאינה שלו‪ .‬והנה‬
‫גס מרע״ה היה מצטער ומתחרט על‬
‫הפצרתו בסנה‪ ,‬והיה חפץ שכל האותות‬
‫והאופתיס יהיו על ידו‪ ,‬ותדע שהרי בסנה‬
‫השתיר פניו‪ ,‬ואח״כ נתחרט ואמר הראני‬
‫נא וכו׳‪ ,‬אבל לעני! האותית והמו׳ כבר‬
‫עברו‪ ,‬בשביל כך לא בקש עליהם‪ ,‬אמנם‬
‫צריכים אנחנו לומר שהיה מצטער עליהם‪,‬‬
‫וחפץ היה שהכל יהיה נעשה על ידו‪,‬‬
‫והקב״ה החשיב לו שהוא עשאן כלס הגם‬
‫שנעשו מקצתם ע׳יי אחיו אהרן‪ ,‬כמו בדס‬
‫וצפרדע וכנים שהיו ע״י אהרן ומשה עזרו‬
‫שנא׳ אתת תדבר‪ ,‬עכ״ז מרע״ה כאלו עשת‬
‫את הכל דכתיב לכל האותות ותמו׳ וכו׳‪,‬‬
‫וחסרון תוי״ו לרמז כי נעשה ג״כ קצת ע״י‬
‫אהרן‪ ,‬ונקראו כולם ע״ש משה‪ ,‬לכבוד‬
‫ולתפארת‪ ,‬דו״ק והוא כפתור ופרח‪.‬‬
‫אין לעבוד‬‫ואדם‪,‬‬ ‫ב()בראשית ־׳ י־׳(‬
‫את האדמה‪:‬‬
‫אפשר לרמוז ואדם שמחזיק עצמו לאין‪,‬‬
‫והוא נבזה בעיניו‪ ,‬זה תועלת גדול לעבוד‬
‫את האדמה‪ ,‬כנוי לשכינה‪ ,‬כי העניו כאלו‬
‫הקריב כל הקרבנות‪ ,‬ועוד מועיל להשיג‬
‫התורה‪ ,‬וכן רמוז בס״ת לעבוד את האדמה‬
‫״תד״ת״ ע״כ בס׳ כת׳׳י להגאון כמהר״ר‬
‫אפרים לאנייאדו ז״ל‪ ,‬ועד״ז י״ל ואדם‪ ,‬זה‬
‫משה‪) ,‬זוה״ק בראשית נ״ח ע״א( אין‬
‫הוא החושב עצמו לאין שאמר ונחנו מה‪,‬‬
‫והוא מבניה של לאה‪ ,‬שכן ר״ת לעבוד את‬
‫האדמה ״לאה״ הוא יקבל הדת והוא‬
‫ינחילנה את ישראל לעובדה ולשמרה‪,‬‬
‫ומגיד מראשית אחרית‪ ,‬כדקא״ל רבי‬
‫שמעון לר׳ אלעזר בריה שם ‪:‬‬
‫ואדם‪ ,‬זה יעא״ה‪ ,‬שהוא גלגול אדם‪,‬‬
‫כידוע‪ ,‬אי״ן מספרו עם הכו׳ ס״ך‬
‫וזהו בן ס״ד שנים א( ילך לעבוד עם‬
‫קלים ממון בעליס הוא ופירש״י ז״ל‬
‫בב״ק דף י״ב ע״ב דה״מ ״מחיים״ ״שאחריות‬
‫הוא עליו׳‪ /‬וא״כ אפשר למעות דריה"‪:‬‬
‫הוא עד בא להשמיענו ״דרבי שמעון״‬
‫היא‪ ,‬ט ריה״ג באמת ל״ל דבר הגורס‬
‫לממון כממון דמי בכל התורה כולה זולת‬
‫בשבועת הפקדון לפי שרבתה התורה מבה׳‬
‫ע״ש הימב‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ירוש?*כ‪ 1‬ת״ו‪ ,‬ועש״ק לסדר ויצא תרס״א‪,‬‬
‫אלעזר הלוי ד״י גרינהוט‪.‬‬
‫סימן לד‪.‬‬
‫כשם‪1‬ד‪.‬׳ הנכבר והנורא‪ ,‬אתבוננה במקרא‪.‬‬
‫וארשום חרושי תורה‪ .‬מביקי אורה‪.‬‬
‫בדרך אמת וישרה‪,‬‬
‫וזאת הברכה‬ ‫בסדר‬ ‫‪) (6‬דבדם ל״ג(‬
‫כל הפרשיות‬
‫הקמנות מתחילות באות וי״ו ) לכבוד משה‬
‫איש האלוקים כידוע ליו״ח( לבד פרשת‬
‫בנימן‪ ,‬שהיא מתחלת לבנימן אמר בלתי‬
‫וי״ו‪ ,‬וכן בפרשה האחרונה‪ ,‬ויעל משה‪ ,‬כל‬
‫הפסוקים כולם מתחילים בוי״ו זולת פסוק‬
‫לכל האותות והמופתים שאינו מתחיל בוי״ו‪,‬‬
‫וכשתדקדק הימב שניהם צריכים וי״ו‪ ,‬ולכן‬
‫בעינן מעמא‪ .‬והנה מרע״ה בירך לשבמיס‬
‫כל א' כברכתו‪ ,‬ולבנימן אמר שתתקיים‬
‫לו המיובה שתהיה השכינה בחלקו‪ .‬וכאשר‬
‫צפה ברו״־ק וראה כי יש רצועה היוצאת‬
‫מחלקו של יאודה לתוך חלקו של בנימן‪,‬‬
‫וגס ראה ראה כי אותו צדיק מצמער עליה‬
‫לבולעה‪ ,‬שהיה חפץ שהכל יהיה בחלקו‪,‬‬
‫לכבוד ה‪ /‬אז העלם העלים רבינו אותה‬
‫רצועה‪ ,‬וכאלו הכל בחלקו של בנימן‪ ,‬רק‬
‫נרמזה בחסרון הד״ו‪ ,‬של ולבנימן‪ ,‬לו;)ר‬

‫א( הגה לסי דכרי רש״י בפרשת ויצא)כ״ס כ״א( היה בן ע״ז שנים ועי׳ כפרש״י כסוף תולדות‬
‫ואולי כונת ידידינו על השנה אשר שלה אותו אביו אצל לבן ונאמר כי היה כסוף ס״ג‬ ‫■‬
‫נב‬ ‫חוברת ד‬

‫להשית יעקב אע״ה אפרים לפני מנשה‪,‬‬ ‫לבן בעבור האדמה‪ ,‬זו אשה‪ ,‬והיא רחל‪,‬‬
‫כי אפרים ע״ש אבותיו‪ ,‬ומנשה נקרא‬ ‫ומשם ע״י אותה עבודה בעצמה תנתן‬
‫על שמו‪ ,‬ויוסף כן יקדים מנשה כי הוא‬ ‫לו גס את לאה‪ ,‬ובה רמז זה בהעלס‬
‫ע״ש אביו‪ ,‬ואפרים ע״ש הוריו‪ ,‬זה הוא‬ ‫ובר״ת בעבור כי כן לאה תנתן לו בהעלם‬
‫תבנית יעקב אע״ה‪ ,‬ולכן שכל את ידיו‬ ‫ומגיד מראשית אחרית‪ ,‬ועוד רמוז שס זה‬
‫)ולא אמר להם להתחלף במקומותס( כי‬ ‫כי מספר רה״ל לא״ה כמספר ״ואדם אין‬
‫מנשה הבכור‪ ,‬זהו נתינת מעם למה‬ ‫לעבד האדמה״ ואת לרבות בלהה‬
‫שהשמאילו ובידים דוקא בעבור ני הוא‬ ‫וזלפה דרק ‪:‬‬
‫הבכור ונקרא על שמו‪ ,‬דו״ק הימב ‪ :‬והא■‬ ‫ג()בראשית מ״א נ״י*( ו י ק ר א יוסף את‬
‫שהקדים שמו‪ ,‬ואמר ויקרא גיהס‬ ‫׳ שס הבכור‬
‫שמי ושם אבותי ע״ד לא זו אף זו קתני‪,‬‬ ‫מנשה‪ ,‬כי נשני אלקיס וכו׳ ואת שס השני‬
‫והמיעס בו כאשר כיוונת בקריחת שמותם‬ ‫קרא אפריס כי הפרני אלקיס ‪ :‬במד״ק‬
‫כן יקום שיקרא בהם שמי הרמוז במנשה‬ ‫מע׳ אפריס משס לקש שמואל משס‬
‫ושם אבותי הרמוז באפרים‪ ,‬וידגו לרוב‪,‬‬ ‫רבינו בחיי ז״ל נתב כי אפריס כקרא ע״ש‬
‫שיעמוד שמס וזרעם‪ ,‬כמו אברהם יצחק‬ ‫אברהס ויצחק‪ ,‬כי אברהס הושלך לאור‬
‫ויעקב‪ ,‬הנקראים בשמותס‪ .‬וכן מנשה קרא‬ ‫כשדים להיות אפר‪ ,‬וכן יצחק הושס ע״ג‬
‫את שם בנו מכיר‪ ,‬ע״ש מכירת יוסף‪,‬‬ ‫המזבח להיות אפר‪ ,‬והקב״ה רואה תמיד‬
‫אשר היתה צרה גדולה וממנת נושע ותרימו‬ ‫כאלו אפרו צבור ומונח וזהו אפרים‬
‫ה' לנגיד ומושל עמים‪ ,‬כן נראה לי‪.‬‬ ‫ב' אפר‪ ,‬ע״כ‪ ,‬ואע״פ שהכיעס מפורש‬
‫מ״מ שמעת מניה תרת;‬ ‫בקרא‬
‫ם‪.‬‬ ‫והכונה בקריאת שם אפרים זכרון‬
‫הוא לצרת האבות והצלתם‪ ,‬כי אע״פ‬
‫סימן לה‪.‬‬ ‫שנתנסה אאע״ה ביו״ד נסיונות‪ ,‬הכי נכבד‬
‫נסיון אור כשדים ונסיון העקדה שהיה‬
‫)המיטך מחוברת א׳ סי' ד(‬
‫גדול ונכבד מאד‪ ,‬בשותפות אברהם ויצחק‬
‫ה( ח ו ל י ן דק״ך ע״א גמ׳ שכן לא הו״ל‬ ‫ולכן קרא יוסף שם בנו אפרים למזכרת‬
‫שה״כ וכו׳מה שהקשהמהרש״ך‬ ‫שלימות אבותיו‪ ,‬ועבודתם התמה לפני‬
‫נר״ו הו״ד ב״המאסף״ ש״ד סי' ד׳ ע״ר רש״י‬ ‫אלקינו ב״ה לאהבה ולתפארת‪ ,‬וכעין זה‬
‫בחומש בפ׳ ראה מסוגייא דהכא ע״ש‪ ,‬כבר‬ ‫מצינו גבי בנימין הצדיק שקרא שמות בניו‬
‫כתבתי ב^המאסף״ שתי תשובות בדבר ע״ש‬ ‫ע״ש צרות אחיו כדחז״ל ‪ :‬ולכן לל כי‬
‫בס״ד‪ ,‬והראשונות הנה באו וחדשות אני‬ ‫גס מנשה לב׳ מעמיס נקרא כן ע״ש‬
‫מגידדאיכא עוד ב׳בדבר באופני אחריני‪ ,‬ויצא‬ ‫כי כשני כדאמר קרא‪ ,‬וע״ש גיד הנשה‬
‫האחד מאתי די״ל דהספרי אתי כריה״ג‬ ‫כי שורש א׳ להם ״נשה" כי יעקב אע״ה‬
‫דס״ל דנפש דגבי חלב אתי לדרשא אחרינא‬ ‫ניצול מהמלאך בהאבקו עמו ונתרפא והוא‬
‫כמ״ש התוס׳ בד׳׳ה חלב ע״ש‪ ,‬ועוד י״ל‬ ‫פלא גדול‪ ,‬ולכן קרא הבכור עיי׳ש אביו‪,‬‬
‫דאתי גם כשאר התנאי דפליגי על ריה״ג‬ ‫והשני ע״ש אברהם ויצחק הוריו‪ ,‬כי כן‬
‫אלא דהמה ס״ל דשפיר מסתבר לאוהמא‬ ‫כבוד אביו ק^דם‪ ,‬ולכן השם הוא הגורם‬

‫חעורך•‬ ‫ליעקב רק כי הוא הלך וננומן ‪:‬כית שס ועכר‪ ,‬ודוחק ודו״ק‪.‬‬

 ‫המאסף‪:‬שנה ששית‬
‫למנקע הדין שהוא כפלוגתא‪ ,‬ומשו״ה נקע‬
‫נשמע דאתי ככ״ע ומשו״ה ק״ל מהדיוק‬
‫דסיפא ומתרץ כיון דעיקר הדין אתי ככ״ע‬
‫לא חיישינן לדיוקא ולעולם התנא ס״ל‬
‫כרבנן כדמוכח מהדיוקא דסיפא וקיצר‬
‫במקום שהי״ל להאריך‪ ,‬וכ״כ ידי״ן ה׳ פני‬
‫זקן נר״ו בכונת התוס' ע״ש‪ ,‬וע״ע לה'‬
‫כסא שלמה ז״ל מ״ש בכונת התוס' שדבריו‬
‫תמוהים מאוד וצ״ע ‪:‬‬
‫‪ 0‬ת ? ז נ י ת ד״י ע״א גמ' רפ״א הלכתא‬
‫כלאחר ל'וכו‪/‬הקשה ידי״ן‬ ‫^‬
‫החה׳׳ש והכולל כה״ר חיים חורי נר״ו אמאי‬
‫הוצרך ר״פ לפסוק ההלכה בלא״ה קי״ל‬
‫הלכה כרב באיסורי וכה״ג הק׳ ה׳ ה״א‬
‫ז״ל שם בתענית די׳׳ד במה שפסק הש״ס‬
‫כר״ש שהרי בלא״ה קי״ל הלכה כר״ש‬
‫ע״ש עכ״ד הי״ו‪ .‬ואני אומר שתי תשובות‬
‫חדא דילמא ר״פ אכתי לא קי׳׳ל הך‬
‫כללא דהלכה כרב באיסורי וכהי׳ג איתא‬
‫בעירובין דמ״ז ע״א‪ ,‬ועוד י״ל דבמקוס‬
‫דמיסתבר עעמא דשמואל ליתא להך כללא‬
‫ונה״ג נתבו התוס' בבכורות דכ״ג ע״ב‬
‫בד״ה משנת ע״ש וה״נ שמא מיסתבר‬
‫עעמא דשמואל ומשו״ה הוצרך לפסוק‬
‫הלכת כרב‪ .‬ישו״ר דכאשר דמיתי כן מצאתי‬
‫להתוס' בגיעין ד״ס ע״ב שכ״כ גבי מאי‬
‫דקי״ל הלכה כשמואל בדיני דר״ה לית‬
‫ליה האי כללא■ ותי׳ עוד דבמקוס דלא‬
‫מיסתבר עעמיה ליתא להך כללא ע״ש‬
‫ודון מינה ואוקי באתרין‪ .‬ועפי״ז מיושב‬
‫ג"כ קושי׳ ה' ה״א ז״ל הנז״ל והרי הוא‬
‫כמבואר ובר מן די; י״ל ע"פ מ״ש מהרש״ל‬
‫יד‬ ‫לה'‬ ‫הרד‬ ‫ומהרש״א ז״ל‬
‫מלאכי ז״ל סי׳ קמ״ח דליתא להך כללא‬
‫במקום דפליגי בפירושא דמתני' ע״ש‪ ,‬וידי״ן‬
‫מהרה״ח נר״ו הנז׳ שלח אלי תי' נכון משם‬
‫רבו מהרד״ך נר״ו ]המחבר ספר שירי דוד‬
‫ודברי דוד[ והילך לשונו ותי׳ לי מוה״ר היי׳ו‬
‫במה שיש לדקדק עוד דלימא מר הלכה‬
‫דנפש גבי■ חלב לרטש השותה יושל מאידך‬
‫י ־דרשא■ אחריתי דדריש ריה״ג; א״כ אי לא‬
‫‪ -‬כתיב אך אין להכריח דחלב אשור‬
‫■ מדאצעריך ‪ -‬נפש גבי חחץ די״ל לעולם‬
‫■חלב‪-‬מותר מהיקשה‪ ,‬ואין להקשות למ׳׳ל‬
‫•נפש גבי חמץ נילך מן החלב די״ל בהכרח‬
‫‪-‬דנפש דגבי ■חלב אתי לאידך דרשא דריה״ג‬
‫•גסדלאמשתברא משוס דא״כ למ״ל נפש‬
‫‪ -‬משא״כ‪-‬השתא לאחר דכתיב אך א״כ שפיר‬
‫דרשינן נפש גבי חלב לרבות השותה‬
‫‪ .‬שהיא מששברא עפ; ומ״מ איצמריך נפש‬
‫■ ■ גבי חמן וכהלריכותא דעביד הש״ם ‪:‬‬
‫ד״ז ע״א תוס' בד״ה משלשל‬ ‫י(‪ .‬מבות‬
‫וכו׳ דא"כ לא אתיין כרבי‬ ‫•‬
‫' צנכ״ל‪ - .‬הקשה ה׳ מגדנות נתן ז״ל‬
‫א‪,‬״כ איך קתני סיפא ונפסק דמשמע דלא‬
‫כרבי •עיש‪ ,‬ונראה לי ליישב דאי לא תני‬
‫סיפא ונפשק אלא סתמא הו״א ברישא מיירי‬
‫בנפשק וחייב כרבנן משא״כ השתא דתנן‬
‫בסיפא ונפסק ולא ברישא עכ״ל דלא איירי‬
‫רישא בנפסק דאל״כ קשה קושיית התיס׳‬
‫אמאי לא תנן נפסק ברישא ותני סיפא‬
‫לגלויי רישא דאילו נפשק בדרך ירידה פעיור‬
‫ואין להקפות לתני בסיפא נפל סשמא‬
‫וברישא ליתני בהדיא כש״מ דס״ל‬
‫‪ :‬כרב? דאל״כ ליתני נפסק וכ״ש נשמע די״ל‬
‫דהתנא ס״ל כרבנן‪ ,‬אלא דבפלוגתא לא‬
‫קא מיירי ונקע דבר המוסכם לכ״ע‪ ,‬גם אין‬
‫להקשות אמאי לא קתני בהדיא ונפסק‬
‫•בדרךירידה פעור די״ל דכל עיקר‪ .‬כונת‬
‫■התנא לא אתא לאשמועינן אלא דיש חילוק‬
‫‪ .‬בין דרך ירידה לדרך עליה ואגב ארחיה‬
‫■אשמעינן ‪ .‬בקצרה כרבי ע״י שנוי לשון כנ״ל‬
‫נכון‪ ,‬וראיתי לה׳ תפארת בחורים‪ .‬נר״ו‬
‫■שכ' אבל בסיפא הגס דהדיוק דלא נר׳‬
‫לא חש לזה כיון דעיקר הדין אתי ככ״ע‬
‫ע״ש‪ ,‬ולכאורה א*ן לדבריו שחר שהרי‬
‫עכ״פ רישא וס*פא סשראי נינהו ונראה‬
‫דהוא ס״ל בכונת החוס' דהחנא לא ניח״ל‬
‫נג‬ ‫’ חוברתי ד‬
‫כיון לאשמועינן בזה‪ ,‬אכן ע"פ האמור א״ש‬
‫דקשיתיה קושי' מוה״ר הי״ו לז״א רביה‬
‫ר״ל שכוין באוממאבא אבי כיון שהוא‬
‫רביה ומעתה ל׳׳ל דרש״י הכא מחלפא‬
‫שיעתיה מרש״י דברכות דהכא ס״ל דהוא‬
‫שמו אבא ואין זה מן הקושי דכה״ג איכא‬
‫בכ"מ וא״ש דברי מהרש״א ז״ל הנז״ל‪,‬‬
‫עוד אמרתי ליישב ע״פ מ״ש ה' לח״א ז״ל‬
‫הו׳׳ר לה׳ לב שומע נר״ו אות כ״ע שיש רב‬
‫אחר שהוא רבו של רב ע״ש א״כ י״ל דרש״י‬
‫ז״ל ק״ל קושי׳ מוה״ר הי״ו ותי‪/‬רביה‬
‫דהיינו שזה רב אינו תלמידו אלא רביה דרב‬
‫ואע״פ שא״ל מר לית לן בה שהרי מצינו‬
‫שהרב קירא לתלמידיו רבותיו כמ״ש התיס׳‬
‫בבתרא דל״ד ובשבועות’;דמ״ז והו״ד לה׳‬
‫יעיר אוזן ז״ל במע׳ המ״ם אות‪,‬מ״ע‬
‫ועיין■ במציעא ד״ ג ע״א‪ ,‬ודע דלשי׳ רש״י‬
‫בברכות צ״ל־‪,‬ד;יבחאשא״ל אבא את כונתו‬
‫את שעושים לך'כבוד וקורין‪.‬לך אבא‬
‫;■‬ ‫ועי׳ז נענש ‪:‬‬
‫נ‪ (1‬ס מ א דקי״ח ע״ב תוס׳ בד״ה מאי‬
‫וכו' ובטלה וכו׳ עכ״ל‬ ‫י‬
‫עמ״ש מהרש״א ז״ל וכונתו לתי׳ ‪.‬הש״ס‬
‫ומ״ש הגאון ה׳ קרני ראם ז״ל וז״ל הגי׳‬
‫לפנינו כדרב ושמואל ואי״צ לדבריו בזה‬
‫לא זכיתי להבין ד״ק וצ״ע ‪:‬‬
‫י( מ צ י ן ז א ד״ל ע״א תוס׳ בד״ה הא‬
‫^ וכו׳ וכן קשה וכו׳ עכ״ל‬
‫הרבהמהמפרשיס המת ראו כן תמהו‬
‫דאימא דקושי׳ תש״ס היא קאי על החזרת‬
‫האבידה וכמ״ש רש״י ז״ל שם ע״ש‪ ,‬ואענה‬
‫גס אני חלקי דהכריחס הוא דא״כ מאי‬
‫פריך שס נוקמא בטכיל' ע״מ להחזירה‬
‫וא״ל אל תחזיר דלא עבר אלא אעשה‬
‫כדאיתא לעיל דכ״ו ע״א וקושי׳ מאי אולמי׳‬
‫דהאי מהאי לא פריך לה הש״סועי׳‬
‫להמש׳׳ך ז״ל וכן תי׳ ידי״ן החה״ש והכולל‬
‫כה׳׳ר דוד עידן נר״ו ונסתייע מלשון‬
‫הברייתא דקתני אל תחזיר דוקא‪ ,‬עכ״ך‬
‫כמר א״ו צ״ל דאיכא דמהפכי להו וכדאיתא‬
‫מימין דכ״ח ע״ב ע"ש‪,‬א״כ י״ל דמכו״ה‬
‫הוצרך לפסוק כמותו ויישב בזה קוש׳ התוס'‬
‫במגילה דך מ' ע״ב בד״ה והלכתא עכת״ד‬
‫גס ניחא בזה קושי׳ התוס׳ בקידושין ד ״ח‬
‫ע״א בד״ה והלכתא^ ושו״ר להר׳ יעיר אוזן‬
‫ז״ל במע׳ ה' אות ז׳ שתי' כן בקו׳ כעין‬
‫זו ועי' לה' אוהל ישריס אות י״ד דלא‬
‫ניח״ל בזה ודברי התוס' דמגילה וקדושין‬
‫הגז׳ מסייעי ליה עכ״ל רח״ח נר״ו‪ ,‬ואני‬
‫אבא אחריו ומלאתי אח דבריו דודאי איכא‬
‫מאן דמפיך להו דאל״כ אמאי הוצרך‬
‫הש״ס שס לומר וסימניך עלאי בעו וכו'‬
‫דמהיכא תיתי להחליך עד שהוצרך לסימן‬
‫ח״ו צ״ל דאיכא מאן דמחליך והוצרך‬
‫לסימנא לידע דזאתהיא העיקר‪ .‬והואיל‬
‫ואתא לידז‪-‬האי סימכא אמינא ביה מלתא‬
‫והוא דנ״ל ‪.‬דמאי דקאמר עלאי בעו מיא‬
‫דקאי על רב הוא משוס דלעולס הש״ס‬
‫מקדים דברי רב לשמואל ומשו״ה קאמר‬
‫עלאי דהוא רב שהוא למעלה משמואל דמר‬
‫קדים ברישא ועיין בפירש״י ז״ל ‪:‬‬
‫)מכאן ואילך אלו דברי ידיי״ן רח״ח נר״ו‬
‫הנז״ל אשר •מלח אלי להדפיסש לו‬
‫ג״המאסף״ היקר שלו(‬
‫ח( י ל מ א דפ״ז ע״א גמ׳ רב הו״ל מלתא‬
‫וכו‪ /‬כתב מהרש ״א ז״ל בפ״א‬
‫דהעבחא נענש על שקראו בשמו 'אבא‬
‫ע״ש‪ ,‬משמע מדבריו דרב שמו אבא וקשה‬
‫דזה הפך רש״י בברכות דמ״א ע״א י‪:‬דה‬
‫'אלו שכ׳ שמואל קרי לרב אבא לכבודו‬
‫משמע מזה דא־ן שמו אבא‪ ,‬ועור הקשה‬
‫מוה״ר נל׳ו דא״כ איך ר״ה שהוא תלמידיה‬
‫דרב קירא לרבו בשמו‪ ,‬ונ״ל ליישב דכיון‬
‫ש‪:‬וא רבו ותלמידים קרויים בניס לכן קרא‬
‫לו אבא גם שכך שמו דכיון באומרו אבא‬
‫היינו ־אביו ועפי״ז אשכחנא פתרי לדברי‬
‫רש״י ־הכא שכ׳ אבא רביה־דלכאורה'מה‬
 ‫המאסף שנח ‪,‬ששית‬
‫ידידי רב אתאי דנן‪12‬אי‪ ,‬ורלזו׳ס‬ ‫הרח״ח הי״ו ‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫ל כאי‪ ,‬מעלת ככוד הרנ ‪ . . .‬עורך«המר‪"^p1‬‬
‫בירושלס דדהבא הובכ״א‪ bS! ,‬מלויס‬
‫אברהם‬ ‫נכיר‬ ‫יעקב‬ ‫ע״ה‬ ‫•‬
‫אליו יתענגו על ר>‪ :‬ש^ס >ציז‪.‬‬ ‫הכהן‬ ‫‪.‬‬
‫אחרשה״ט כמשפט האהבה‪ bn ,‬שיח־ פר‪1‬ם‬
‫יצמח זאת אומרת בי יקרת פהמבו סגיירדף‬
‫החוברות לנכון קבלנו‪ ,‬ואשר עבתז־ עד‬ ‫סימן לו‪.‬‬
‫היום ברומי׳ יען כי הפסיקוני פרדות רשות‪,‬‬
‫א( ה מ א ד׳ ב׳ ע״א תוס׳ ד״ה ארפעה‬
‫וכמה פעמים שלקחתי קשת תםופר ולא‬
‫עלתה בידי לרוב טרדותי‪ ,‬והיופ פניתי מעט‬ ‫ונו׳ וי״ל וט׳‪.‬‬
‫מעבודתי להשיבו מענה‪ ,‬וטנקוחר כי •לא‬ ‫כ ת ב הגאון מהר״ס וז״ל וי״ל דלפי‬
‫י מנע מלהציג לו מקום כמא^ו היקך‪ ,‬רדה‬ ‫תירוץ זה ונו׳ עד לא תני הן‪,‬‬
‫יצא ראשונה‪,‬‬ ‫הנה דבריו צודקין לפי גרסא שלפנינו‬
‫שהעיר כבוד מעלת כרב העורך‬ ‫מה‬ ‫בברייתא‪ .‬אך אחה״מ נעלם מעיני קדשו‬
‫דברי התוס׳ במס׳ ר״ה ד״ב ד״ה ארבעה‬
‫נר״ו דקושייתינו ברבד התום׳‬
‫יבמות )דך ע'( )״בהמאס}‪i‬״ ש״כ תוברת‬ ‫וז״ל ותדע דבברייתא ונו׳ תני הן יעוי״ש‪.‬‬
‫מ׳ סי׳ ע״ע( יקשה נמי מ^מודא דהתם‬ ‫כ( מ צ י ט א ד׳ נ״א ע״א אבל מונר‬
‫גופי' )בדך כ'(‪ ,‬יפה העיד סה‪ ,,‬אולם‬ ‫^ דקא מוביד וכו‪ /‬דברי‬
‫נוראות נפלאתי עליו למה לי' להביא‬ ‫הש״ס תמוהים המה דע״כ לאו בבעה״ב‬
‫ממרחק לחמו הלא כמו ק יקשה בריש‬ ‫עסקינן דההוא לית ביה אונאה^ ועיין בשי׳‬
‫יכמית נמי גבי סוגיא דעלי‪ /‬וסותר תגדל‬ ‫מקובצת שנדחק בתירוצים דחוקיס נאשר‬
‫התימא כי גס זולת דברינו סערתו סובב‬ ‫יראה המעיין‪ .‬והנלע״ד ליישב לפי מת‬
‫על דברי השעה״מ )ב^א‪ .‬מאיסורי‬ ‫שפסקו ת‪ 1‬ס׳ והרא״ש והרי״פ והרמב״ם‬
‫ביאה(‪ ,‬המובא שם במאמרנו‪ .‬פיהו בעיקרא‬ ‫ומרן ב״י ח״מ סי׳ רנ׳׳ז ובשולחנו העהור‬
‫דמילתא כבר הרגישו זאת ‪0‬ו‪ 3‬ז בתום׳‬ ‫דדוקא עד שתות אין על הבעה־׳ב אונאה‬
‫גופי' ואישתמיע מיני' דברי גדולי המיפרשיס‬ ‫אבל ביותר משתות הרי הוא כשאר כל אדם‪,‬‬
‫ובראשם הגאון מהר״ש לנרא זצ״ל במשובת‬ ‫יתבארו ‪.‬דברי הש״ס על נכוו דבבעה׳׳ב‬
‫נודע ביהודא מהד״ת אהע״ז)סו״ ^‪1‬״ב(‪,‬‬ ‫אצכיריך דהו״א כיון דקא מוביד שמוכר כלי‬
‫שביארו להדיא קושית התום'מ‪5‬ו‪3‬ם ביבמות‬ ‫תשמישו אפי' אם אינה את הלוקח יותר‬
‫)דך כ'(‪ ,‬דמקשי הכי‪ ,‬ועפ״י מה שממהו‬ ‫משתות‪ ..‬לא יחזיר קמ״ל וכי תמכרו וכו'‬
‫דסא בביאה‬ ‫‪^f‬‬ ‫‪y‬‬‫בדבריהם דמה מקשה‬
‫> ז ר‬
‫דמיירי בין בבעה״ב בין בתגר‪ ,‬וחכמים‬
‫ראשונה ליכא הקמת שם דאץ §‪ 5:‬ז מתעברת‬ ‫שיערו אזהרת התגר שתות ובעה״ב יתר‬
‫וכו' וביאת שני׳ אסורה ושי^ פקדהתוס׳‬ ‫משתות‪.‬‬
‫בביאה‬ ‫סוברים דבעינן הקמת שם‬ ‫שלמה לאנייאדו‬ ‫רפאל‬ ‫ממני‬
‫ראשונה אכתי לא נגמר ה&ה פוץ דאינה‬
‫מתעברת וכו׳ א״כ היי גמר המצוה בביאה‬
‫השני׳ א״כ שוב גס ביאה השן‪:‬י׳ תהי׳‬ ‫סימן לז‪.‬‬
‫מותרת ואך היא תדחה את הלאו‪ ,‬ושפיר‬ ‫■ כע׳‪-‬ה יום א׳ ב״ח תיצרי למב״י החרס״א‬
‫קא פריך הש״ס ניתי עשה ו^חי את‬ ‫פה לאח יע״א‪.‬‬
‫קלאק והלכך קא מבאר^ להכי סרוק‬ ‫‪ .‬גרכת חיים שלוס וכ״ט‪ ,‬יחולו על ראש‬
 ‫נד‬ ‫חוברת ד‬

‫סימן לח‪.‬‬ ‫כוונתם‪ ,‬דהתו׳ ר^קשו ממ״נ אי בייאה‬

‫המשך מחוברת א׳ סי׳ ח׳‬
‫ראשונה נחשב גמר המצוה הא ליכא ר^קמת‬
‫שם דאין אשה מתעברת וכו‪ /‬ואי ביאה‬
‫שני׳ הוא גמר המצוה הא לא הוי בעירנא ו ב ?‪ 1‬י * סר דברי רש״י ז״ל בנזיר‬
‫עובא בזה גאוני בתראי‬ ‫^‬ ‫דקא מיעקר ללאו קיום העשה‪ ,‬דעל הלאו‬
‫קא עבר בביאה ראשונה ומ״ע דיבום אינו ז״ל )ראה בתי׳ מוהר״צ חיות ז״ל‬
‫מקיים אלא בביאת השני' עי״ש שהאריכו לנזיר ובהעמק שאלת להגאון ר' נצי״ב דל‬
‫עובא ודבריהם נכונים‪ .‬אמנם לפי מה מוואלאזין‪ ,‬פ׳ ברכת בארוכה( הלא‬
‫שביארנו שם במאמרנו אליבא קושעא לקידוש לא בעינן שתיית רביעית כלו וריב‬
‫דמילתא בלא״ה קושייתו מעיקרא ליתא‪ ,‬רביעית סגי א״כ ודאי לא הותר לנזיר‬
‫ודברי הש״ס דהתם )דן! כ׳( אתי שפיר לשתות יין לקידוש כ״א רוב רביעית‪ .‬א״כ‬
‫כפי דרכנו שם אשר תרצנו נמי לקושית קשה מאד איך הוי מושבע ועומד הלא על‬
‫תשעה״מ וכמו דכתיבנא דו״ק ותבין‪ ,‬ותו פחות מכשיעור אך דאיסור תורה יש מ״מ‬
‫לא מידי כעת ויש אתנו להאריך עובא מושבע ועומד לא הוי)ועי׳ תוס' שבועות‬
‫ומאפס הפנאי קצרנו‪ ,‬ובאנו הפעם בקצירת כ״ב( ואי אפשר לפרש מיין ושכר יזיר על‬
‫האומ״ר ובראשי דברים כי די לחכם כמותו איסור שאינו מפורש בתורה‪ .‬וא״כ תקשה‬
‫להבין דבר מתוך דבר‪ ,‬והואיל דאתא לידן איך הוי מושבע ועומד כיון דהקרא דמיין‬
‫אדכיר נמי מילתא דתמי' לן האידנא ושכר יזיר קאי על שיעור רביעית‪ ,‬וע״כ‬
‫בתוס׳ הנזכר ביבמות )דן« ע'( שהקשו העלו בגדולים ז״ל דסוגי׳ אתי׳ אליבא‬
‫בחייבי לאוין לר״ע אמאי לא נימא עדל״ת דר' שמעון דס״ל כל שהוא למלקות‪ .‬ועי׳‬
‫מחנה לוי לשבועות ה׳(‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ונשארו בתמי' קיימת‪ ,‬ואמאי הא מצי לשנויי‬
‫בפשיעות דלהכי לא דחי משוס גזירה ו ל ט נ ״ ד נרא׳ שלא כדבריהם‪ ,‬דלהפוסקי׳‬
‫דס״ל דשתיית יין קידוש הוי ‪,‬‬ ‫^‬ ‫ביאה ראשונה אשיו ביאה שני' כדמסיק‬
‫י‬ ‫תלמודא גופי' אחייבי לאוין התם )דך כ׳( דאורייתא בעינן שתיית רביעית רוקא‪ .‬ככל‬
‫דלא מצי דחיא להו עשה דיבוס מהאי שעורי דאורייתא‪ ,‬ובאמת מצינו כן בדברי‬
‫עעמא גופי׳ וקושיא אלימתא היא לפוס הראשונים יל שמבואר ברא״ש ז״ל)פ״ב‬
‫דפסחיס( בשם רב עמרם ורב צמח גאון‬ ‫רהיעא וצ״ע‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ז״ל שכתבו מפורש דבקידוש בעינן שתיית‬
‫ומחמת שערימא עובא סוצרכט להפסיק באמצע רביעית כלו‪ ,‬ויש לומר דהגאוניס ז״ל ס״ל‬
‫הדיבור‪ ,‬ואסייס בברכת שלוס לו ולתורתו ג"כ‪-‬כדברי רש״י ז״ל דקידוש על היין‬
‫כגפשו ונפש ידידו או״ג דו״ש באה״ר ובלונ״ח‪ .‬דאורייתא‪ .‬ומצאתי און לי בפני יהושע‬
‫לברכות )ר״פ אלו דברים( שכתב בפירוש‬
‫דלמ״ד קידוש על היין דאורייתא ג״כ‬ ‫יעקב יצחק קיהן‪.‬‬
‫הברכה שלפניה ושלאחריה דאורייתא יעו״ש‬ ‫מאין מקום כלל לע״ע כ״המאם!*״ יכא‬
‫)ועי׳ רש״י עירובין מ׳ ע״ב ובר״ה כ״מ ב'‬ ‫תשונתינו על דברי ידידינו הרה־יג המפור&ם‬
‫ויש ליישב‪ ,‬ועי' בתוספתא פ״ה דברכות‬ ‫וכו׳ שליט״א בחוברות הכאות‪.‬‬
‫והמעיין בפרדס הגדול לרש״י ז״ל )סי'‬ ‫העורך‪.‬‬
‫קי״ב( יראה כי מאד צדקו דברינו ושס‬
‫מבואר דעיקר העעס דקידוש על היין‪.‬‬
 ‫המאסף שנה ששיית‬
‫נקוה״כ יו״ד סי׳ ש״ז( ובקרבן נתנאל‬
‫מוקי לה כשנשבע לשתות ואח״כ נדל‬
‫בנזיר‪ ,‬ולענ״דלא משמע כן דא״כ היה‬
‫להם להזכיר הגמ' ולא להספרי‪ .‬אך כיון‬
‫באמת לדרשת ריה״ג שבספרי‪ .‬א״כ‪.‬מוכח‬
‫משם דנזירות חל על יין דאורייתא ממש‪— .‬‬
‫וד״א הנני להעיר כי לפי מיעוע בריאותי‬
‫לא ידעתי אס נמצא בפוסקים לשון ספרי‬
‫דבי רב על הספרי ורק על ספרא מצינו‬
‫זה הלשון עי' ברכות )י״ח( והתם מעמי׳‬
‫משוס דרב חברו‪ ,‬משא״כ הספרי העלה‬
‫הגאון שואל ומשיב ז״ל בהקדמתו להספרי‬
‫דאותו ודאי לא חיבר רב‪ ,‬וא״כ מוכח מזה‬
‫דלא כהגאון שואל ומשיב כ״א כדברי הקרבן‬
‫אהלן בהקדמתו לספרי אכן ודברי רש״י ז״ל‬
‫על הלי״ך שס בפסחים תמוה מאד דמדלש‬
‫יין מצוה מקידוש והבדלה וכן כשנשבע‬
‫לשתותו ואחר נדר בנזיר‪ ,‬והדברים תמוהים‪,‬‬
‫ב( בס' הפרדס שלו מפורש לבעח לפסק‬
‫הלכה דלשאי הנזיר לקדש על היין אס‬
‫אין‪ .‬לו פת‪ .‬ג( מאד יפלא על עין הבדולח‬
‫הגאון אורח מישור דלא זכר דברי רש״י‬
‫ז׳׳ל בנזיר מ״ד א' שכתב בפירוש דיין קידוש‬
‫הותר לנזיר‪ .‬ועי' בתוס' ר״י חסיד ז ׳ל‬
‫לברכות כ'( בשם רבינו קולנימוס ז״ל‬
‫מרומי ובתוס׳ להרא״ש ז״ל שם ‪:‬‬
‫ו ב א ו ר י ם ותומיס )סי' ע״ג( כתב‬
‫■ליושב דברי רש״י ז״ל‬ ‫‪.‬‬
‫בנזיר באופן נפלא דמיירי אם נזר בנזיר‬
‫אחר שחל עליו חיובא דקידוש ‪ ,‬והבדלה‬
‫כמן אחר כניסת שבת או אחר שחל‪ .‬עליו‬
‫חובת הבדלה ומפ״ז לא חלה הנזירות‪.‬‬
‫ועפי״ד הש״ך בחו״מ יעוי״ש באריכות‬
‫)וכזה ראיתי באור תורה ח״א בשם הגאון‬
‫הצדיק נר ישראל ר' משה יהושע ליב‬
‫דסקין ז״ל ליישב דברי מוהרש״א ז״ל‬
‫בגיעין)מ״ז( וחי׳ שלא זכר את דברי‬
‫התומיס( ואס אמנם הדברים ראויסלמי‬
‫שאמרם)ועפי״ז נדחה ג״כ קושית הפ״י אך‬
‫דאורייתא הוא משוס וקידוש במקום‬
‫סעודה בעינן ובשתיית רביעית יין יוצא‬
‫ידי קידוש במקום סעודה)ועי' ש״ע או״ח‬
‫סי' רע״ג(‪ .‬וא״כ נדחו דברי הגאונים‬
‫וא״צ לאוקמי הגמ׳ דנזיר אליבא י דיחידאי‬
‫נ״א אתי׳ אליבא דכרע‪.‬‬
‫ו ל ‪ £‬י דברינו נדחו גס דברי הגאון‬
‫מוהר^י ז״ל בספרו הבהיר באר‬
‫^נן! ז'( שכתב ליישב‬ ‫יציזיו אי״יז‬
‫קושית התוס' שהק׳ דילמא להכי בעי׳‬
‫קרא דיחול נזירות גס על יין מצוה‪ .‬ותירץ‬
‫הגאון‪,‬ז״ל דכיון דיח״ק יוצאים בשתיית‬
‫רוב רביעית ונזיר אינו עובר בלאו נ״א‬
‫בשתיית רביעית שלם‪ .‬א״א לחול נזירות‬
‫על חצי שיעיר ואמרינן בזה עשה דוחה‬
‫ל״ת■)ובעיקר כללו של הגאון ז״ל יל״ע‬
‫ואכ״מ(‪.‬ולפי דברינו אי אפשר לומר כן‬
‫כיין דבאמת ס״ל לרש׳׳י ז״ל דבעינן‬
‫י ‪ ..‬לקידוש שתיית רביעית כלל‪.‬‬
‫ו ר א י ת י באורח מישור שיצא לדון דבר‬
‫חדש דלא עלה על דעת‬
‫רש׳׳י ז״ל דנזיר רשאי לקדש על ‪.‬קיין‬
‫וכוונת■ הגמ׳ לדידי' דאי אפשר' לאוקמי‬
‫קרא באופן כזה דיבעל מצוות עשה‪.‬‬
‫יעו״ש ־באורך‪ . .‬ודבריו מאד תמוהים וכי‬
‫בכדי ערח רש׳׳י ז״ל ליישב דלא תקשה‬
‫מהא דנדליס וחילק בין הפרקים)ועי' תום'‬
‫שבועות כ״ה‪ ,‬ובקרבן נתנאל סוך פסחים(‬
‫ובלא״ה‪ ,‬דבלי הרב ז״ל תמוהים‪ ,‬א( בספרי‬
‫פ' נשא עה״פ מיין‪,‬ושכר יזיל דרשו מיין‬
‫ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות‪.‬‬
‫ומפרש־ ר׳ יוסי הגלילי שם‪ ,‬יין מעשר‬
‫שנ‪'■3‬ושתייתו'גי׳כ מצוות עשה דאורייתא‬
‫ככתו^^אכלת לפני ד׳ אלקיך מעשר‬
‫דגנך)תרושך ויצהרך‪ .‬ועי' ברמב״ן ז״ל‬
‫בהנוספות למ^ע )ועיין ברא״ש ז״ל פ״ב‬
‫דפסחיס שכתב בזה״ל כתוב בספרי דבי‬
‫רב מיין ושכר יזיר לעשות יין מצות כיין‬
‫הרשות‪ ,.‬ולשון זה הוא ברי״ף ג״כ )ועי'‬
 ‫נח‬ ‫חוברת ד‬
‫יעו״ש‪ .‬וכ״כ התום׳ ברפ״ג דכתובות‪ ,‬ועי'‬
‫רגמ״ה ז״ל למנחות )נ״ח א'( הרי דכללא■‬
‫הוא א׳׳כ נוכל לומר בפשיעות דשיגרא‬
‫דלישנא נקיע קידוש והבדלה' והקושי׳ היא‬
‫מיין חידוש‪ .‬והתנא מדרגיל לשכות קידוש‬
‫והבדלה בהדי הדדי תפוס גס הכא לשון‬
‫זה ולא דדינס שוה לעכ״ז וזה נכון מאוד‬
‫בס״ד‪ ,‬ובאמת בפרדס לרש״י ז״ל מפורש‬
‫בהדי׳ דדוקא יין קידוש הותר לנזיר אבל‬
‫לא יין הבדלה‪) .‬ועי׳ בהעמק שאלה פ' •‬
‫ברכה ודבריו תמוהים ובודאי צדקו דברי■‬
‫המג״א ומהתוספתא ילה״ר לדבריו וכן‬
‫דברי היד אלעזר )סי׳ פ׳( תמוהים והרבה‬
‫יש להאריך וקצרתי ויש לתמוה על התומים‬
‫שכתב בפשיכיות דגם יין הבדלה רשאי‬
‫הנזיר לשתות וזה ודאי אינו‪ ,‬וצריך לומר‬
‫דלשון הגמ׳ תפיס וזה דוחק )ועי' עו״ז‪.‬‬
‫יו״ד סי׳ ס״ע ואו״ח סי' פ״א(‪■ .‬‬
‫ו ר א י ת י בם׳ בית הלל ליו״ד )סי׳‬
‫שע״ח( שיצא לדון בדבר‬
‫חדש והוכיח מסוגי׳ דנזיר שס‪ .‬דנזיר‬
‫בימי אבלו מותר לשתות יין ע״ש באורך‪,‬‬
‫ודבריו חלה מרפסן אגרי׳ ותמוהים מאד‬
‫א׳( איפוא מצינו חיובא דאורייתא לאבל‬
‫לשתות יין‪ ,‬ובפוסקים ובש״ע יו״ד כתוב‬
‫מותר ולא מצוה‪ .‬ואפילו אי נימא דזה‬
‫בכלל תנחומי אבלים ומצוה יש בזה וכן‬
‫משמע בעור או״ח )סיי׳ תקי״ג׳( הלא‬
‫ידועים דברי הרמב״ס ז״ל בהל׳ אבל‬
‫ובס׳ המ׳ שורש ראשון דתנחומי אבלים‬
‫דרבנן הוא‪ ,‬ואפילו לדברי רבינו יונה‬
‫ז״ל בפ״ג דברכות דתנחומי אבלים‬
‫דאורייתא הוא ועיין בסנהדרין פ״א ג״כ‬
‫לא יעלה על הדעת ח״ו להתיר השתיה‬
‫לנזיר בימי אבלו דהלא מבואר בר״ן ז״ל‬
‫פ׳ שבועות שתים בתרא ופ״ק דנדריס‪•■,‬‬
‫דעל דבר דאין מפורש בתורה בהדי׳ חלה‬
‫השבועה עליו וכ״ש נדר‪ ,‬ובתורה לא‬
‫נתפרש דנחום אבלים דאורייתא‪ .‬ובפרע‬
‫‪8‬‬
‫מה כעשה דמרברי הפרדס מוכח שלא‬
‫כדבריו שכתב מפורש דגם אס נדר מערב‬
‫שבת רשאי לקדש על היין ולשתותו‪.‬‬
‫ארי׳)סי׳ ס׳( האריך‬ ‫ובשאגת‬
‫מאד בדברי רש״י ז״ל‬
‫דנזיר ואחר שיישב כל קושית התוס׳ ועשה‬
‫את הרכסים למישור כתב השגה גדולה‬
‫על דברי המדרשי מגיך הגמ׳ בנזיר‬
‫במקומו ממש‪ .‬דפריך יין מצוה מאי היא‬
‫קדושא ואבדלתא מושבע ועומד הוא‪.‬‬
‫והשתא להמדרש הגמ׳ מושבע ועומד הוא‬
‫בניחותא‪ .‬ופלא מאד הלא יין הבדלה ודאי‬
‫לאו דאורייתא‪ .‬וגמ׳ מפורשת היא בפ'‬
‫אין עומדין דבתחילה הבדילו בתפילה‬
‫העשירו תקנו על הכוס‪ .‬אלא ע*כ כונת‬
‫הגמ׳ מושבע ועומד הוא בדרך תמוה וכי‬
‫מושבע ועומד הוא וא״כ מוכח מזה דגס‬
‫יין קידוש דרבנן וסיים רבינו השאג״א ז״ל‬
‫דהיא ראי' שאין עליה תשובה ולענ״ד נם‬
‫לראי׳ זו יש תשיבה‪ — .‬והגס כי מצאתי‬
‫להשאג״א תנא דמסייעא לי׳ והוא הרא״ש‬
‫ז״ל בתוספותיו מ״מ תורה היא ולהצדיק‬
‫דברי רש״י באתי — ובמנחות )מ״ה( כל‬
‫נבלה וכל מריפה לא יאכלו הכהניס וכו'‬
‫כהניס אצמריך לי׳ סד״א הואיל ואשתרי‬
‫וכו׳ ועי׳ תוס' חולין )כ׳( דנבילה לאו‬
‫דוקא דמליקה לא הוי אלא עריפה ותני‬
‫נבילה אגב עריפה יעו״ש‪ .‬וכן מצינו‬
‫בתוה״א להרשב״א ז״ל שכתב על הגמ׳‬
‫דחולין)ד( ולעעמיך שהיה דרסה כו׳ מכתב‬
‫כתיבא‪ .‬דאשגירת לישנא הוא דדרסה‬
‫מפורש בתורה מושחע‪ .‬וז״ל מרן הבית‬
‫יוסך באבה״ע )סי׳ ק״מ( בענין גרושה‬
‫וחלוצה‪ ,‬דאשגירת לישנא הוא שכן דרך‬
‫בכל מקום לשנות חליצה בהדי גרושה‬
‫ולאו משוס דדינס שווים לענ״ז‪ ,‬והובא‬
‫דבריו בתוי״ע יבמות )פ״ע משנת ג׳(‬
‫והביא כן מהמגיד )פ״א מהל' אשות(‬
‫והר״ן ‪3‬פ׳ בני העיר והתום׳ בפ״ג דמכות‬
 ‫המאסח שנה ששית‬
‫את היו״ד החדש ולא העיר עליו מאומה‪.‬‬
‫אחי׳כ מצאתי ביד אברהס שהעיר עליו‬
‫)מ״ד(‪,‬‬ ‫בקצרה ממשנהערוכה בנזיר‬
‫וראשית דברי היד אברהסשס לא הבינותי‪.‬‬
‫נשאת )פ״א דכתובות( משנה‬ ‫בתולה‬
‫מוהר״ל‬ ‫ב'בתוי״פ בשס‬
‫מפראג ז״ל אבל להשתחרר עובר בעשה‬
‫דוהתנחלתס איתס‪ .‬הדבר פשוט דחסר כאן‬
‫תיבה אחת והיא וגו'‪ .‬וכונת מוהר״ל ז״ל‬
‫אסיפא דקרא לעולם בהס תעבודו ומשש‬
‫ילפינן דהמשחרר עבדו עובר בעשה‪) .‬עי׳‬
‫גיפין)צ׳( ברכות)מ״ז( ומציט כיו״ב הרבה‪.‬‬
‫עי׳ בגיפין)נ״פ( וקדשתו‪ .‬ופירש״י ונו׳‬
‫והכוונה דמקדיש יהי׳ לך ילפינן כמבואר‬
‫ברש״י ז״ל בחומש‪ .‬ועי' חולין )פ״ט(‬
‫ובנימוקי הגרי״ב ז״ל ועי׳ באורי הגר״א‬
‫ז״ל או״ח )סי' שפ״ו( ובהגהותיו לעירובין‬
‫)כ״ז( ועי׳ תוס' מעילה)י״ב ב׳( ד״ה חלב‬
‫המיקדשיס וברש״ש ליבמית )כ״ב( ונסתלק‬
‫בזה קושית הרב תהלה לדוד על לשונות‬
‫הרמב״ס ז״ל‪ .‬עי׳ בתפארת ירושליס אות‬
‫ה'( פלפל הרבה בסוגיא דכתובות )ל״ו(‬
‫והוכיח משס דס״ל לרבי יהודא כתובה לאו‬
‫דאורייתא‪ .‬ונפלאתי למה לנו פלפיל בזה‬
‫הלא מבואר בגמ׳ כתובות)נ״ו( דר״י ס״ל‬
‫כתובה לאו דאורייתא ‪:‬‬
‫יהודא אומר הצד צפור)שבת פי״ג(‬ ‫ר׳‬ ‫ד(‬
‫עי' בדברינו ב״המאסף״)תרנ״ט חו״א(‬
‫מש׳׳כ בענין צפור דמר ואח״ז מצאתי‬
‫בתוספתא לשבת )פ״פ( מבואר כדברי‬
‫הפו״ז דצפור דרור ‪.‬טהורה היא דקתני‬
‫עפר כדי לכסות דס צפור קטנה‪ .‬איזה‬
‫צפור קטנה זה דרור‪ .‬ובענין קושי' הטו״ז‬
‫על התום׳ דלמה לא הביאו התו' המשנה‬
‫דנגעיס והביאי הא דא״צ‪ .‬לענ״ד אין זו‬
‫קושי׳ דכן מצינו בתיס׳ בכורות )ח׳(‬
‫הביאו דכלב מין חיה מא״צ ולא זכרו‬
‫מתניתין דכלאיס פ״ח‪ ,‬וכן מצינו בתוס׳‬
‫■כתובות)ד״א( ועי׳ רש״ש ז״ל שס ‪:‬‬
‫‪:‬נחום ביין‪ .‬ומיין למרי נפש אין להתיר‬
‫והלא זה פשה מד״ק ובאמת אפילו אס‬
‫היה מפורש בתורה דמצוה לאבל לשתות‬
‫יין אין זה היתר כלל לנזיר רהלא הוי זה‬
‫פשה ‪.‬התלוי בדעת האדם‪ .‬דלפובתו הוא‬
‫ואס שונא הוא יין לא חייבה תורה עליו‬
‫לשתות ובדידי׳ תלי רחמנא א"כ כה״ג לא‬
‫דחי ל״ת כמבואר בסוני׳ לאונס ומפתה‬
‫)כתובות מ׳( ועי' ש״ע אדמו״ר דו״ז‬
‫הגר״ז נ״ע או״ח)סי' תצ״ח בקר׳א( ובתשו׳‬
‫הגאון ר' משולס זי׳ל מפפד״מ‪, .‬‬
‫בספרי מבואר דיין מע״ש אסור‬ ‫והנה‬
‫לנזיר אע״ג דהוי השתיה כרת‬
‫של■ תורה ומ״ע דאורייתא היא‪ ,‬ואעפ״כ‬
‫אסור לנזיר כש״כ דאסור לשתות יין בימי‬
‫אבלו‪ .‬ובלאה״נ דברי הבית הלל אינס‬
‫מובניס דהלא התוס׳ השיגו על רש״י‬
‫ז״ל ודעתס דאע״ג דקידוש על היין‬
‫דאורייתא אעפ״כ אסור לנזיר לקדש ע״י‬
‫ולשתותו‪ .‬ומדבריו נראה דלא השיגו על‬
‫רש־׳י ז״ל כ״א משוס דקידוש על היין‬
‫דרבנן‪ .‬ומאד נפלאתי שלא מצאתי למי‬
‫שהעיר בזה‪.‬‬
‫ו ב ש ב ת )קל״ע א׳( ריב״ח אמר אף‬
‫הן לא כיעמו מעס יין נו‪/‬‬
‫ותקשה הלא בני יהודא מתו אחר מכירת‬
‫יוסף וא״כ הלא פעמו יין בימי אבלותס‪.‬‬
‫ואל תשיבני דקודס מתן תורה היה דהלא‬
‫האבות והשבפיס קיימו התורה עד שלא‬
‫נתנה)ובאמת יש להקשית מהגמ׳ דשס‬
‫אדברי רש״י ז״ל אפילו למ״׳ד דיוסף לבדו‬
‫לא פעס פעס יין מיוס שנתפרש מאחיו‬
‫דאיך לא זכר את יוס השבת לקדשו והלא‬
‫אמרו במדרש דיוסף שמר את יוס השבת‪.‬‬
‫ועי' בגח' שבת )ס״פ כ'( ויש ליישב‬
‫דברי רש״י ז״ל עפי״ד בספר הפרדס שלו‬
‫דגס קידוש על הפת דאורייתא( סוף דבר‬
‫דברי הבית הלל תמוהיס מאד הפלא‪.‬‬
‫ופלא‪ .‬וחי׳ על הגאון מוהרש״ך שעיפר‬
‫נו‬ ‫‪..‬חוברת ר‬
‫י■‬ ‫זתו״ד ‪:‬‬
‫! ט ה מאד נפלאתי ‪,‬והשתוממתי על‬
‫הגאין ז״ל אשר עיניו כיונים על‬
‫אפיקי הש״ס והפוסקים דנמשך בתומו‬
‫אחרי דברי הראב״ע ■ז״ל ומחמת זה הוקשה‬
‫לו דברי הירושלמי והרדב״ז והמשל״מ ולא‬
‫עיין במקומו בפירש״י ז״ל שפירש כל מיני‬
‫מתיקה קרוי דבש‪ .‬וכ״כ הרא״ה ’ז״ל בס'‬
‫החינוך וכ״כ רבותינו ז״ל בעלי התוס'‬
‫במעילה)י״ב( וכן משמע מסתימת הרמב״ם‬
‫ז״ל )רפ״ה מהל' אסורי מזבח( ובספר‬
‫משל״מ הוכיח כן מהגמ׳ שבועות )י״ב(‬
‫ואיך עזב הגאון יד שאול כ״ז והסכים‬
‫לדברי הראב״ע דל‪ .‬האס דעת הראב״ע‬
‫ז״ל מכריע דעת התלמיד ח״ו‪ .‬ובאמת‬
‫אפילו אם לא היינו מוצאים מקור לזה‬
‫בתלמוד מ״כ היינו בוחרים יותר בדברי‬
‫רש״י והרמב״ס ז״ל ובאמת גס הראב״ע ‪,‬‬
‫ז ׳ל לא החליט כן רק כתב די׳׳מ‪ .‬ולא‬
‫ידענו מי הס‪ .‬גס כתב יש להם כדמות‬
‫ראי׳ בכך הדמיון א"כ נוכל לאמר כדמות‬
‫ראי׳ ולא ראיה‪ .‬והנה הרשב״ס דל‬
‫בפירוש החומש ג״כ כתב כדברי הראב״ע‬
‫ז״ל אך בפירושו על הגמ' )ב״ב פ״ד( שלח‬
‫דעה זו מעל פניו וכתב דכל מתיקת פרי‬
‫קרוי דבש‪ .‬ועי' בר״ן דל פ״ב דע״ז‪.‬‬
‫והנה ראית הראב״ע ז״ל מס׳ עזרא תמוה‬
‫מאד דבעזרא לא נמצא אך שם דבש‪ .‬ועלה‬
‫על דעתי דהראב״ע ז״ל כוון למקרא דדברי‬
‫הימים )ב׳ ל״א( שהובא בירושלמי לבכורים‬
‫ומש״כ בס׳ עזרא‪ ,‬אפ״ל משוס דאמרינן‬
‫בגמ' ב״ב )י״ד( דעזרא כתב את ספר‬
‫דברי הימים‪ ,‬ומעתה אתפלא מאד על‬
‫הגאון יד שאול דהבצע״ג הירושלמי שלא‬
‫הביא ראי' הראב״ע ז״ל הלא זה הוא‬
‫המקרא שהובא בירושלמי והוכיח משם‬
‫דדבש הוא דבשתמ‪.‬רים‪ .‬וז״ל הירושלמי‬
‫פ״ק דבכוריס‪ .‬ודבש אלו התמרים יכול‬
‫דבש ממש‪ .‬ר׳ תנחומא בשם ריב״א כתוב‬
‫ל ר י אליפזר אומר)ש״ט דנדריםמשנה‬
‫ו'(פיתתין ב־ו״ט ובשבתות‪ ,‬ופירש‬
‫הרע״ב ז״ל אס נדר להתענות או שלא‬
‫לאנול בשר‪ .‬ובתוי״ט כשם הרמב״ס ז״ל‪,‬‬
‫שמחויב בו באכילת בשר שנאמר וקראת‬
‫לשבת עונג‪ .‬ועי' ברמב״ם הל' שבת)פ״ל‬
‫ה״י( ובעואו״ח )סי׳ ר״נ( וע' בפ׳ כל כתבי‬
‫)ק'"ע( ובחולין)פ״ר( ובתנדב״א‪ ,‬וצל״ע‬
‫דברי רבינו יונה ז״ל בפ״ב דברכות והובא‬
‫בש״ע יו״ד)סי' שמ״א( שכתב דאינו חייב‬
‫לאכול בשר בשבת‪ .‬ובדוחק יש ליישב ועי'‬
‫ש״ע אדמו״ר ז״ל)או׳׳ח ס־׳קמ״ב בקו״א(‪:‬‬
‫ה( ה נ ו ד ר מן הדבש מותר בדבש‬
‫תמריס )פ״ו דנדרים משנה‬
‫ט׳ ובתוי״כי בשס העור יו״ד )סי׳ רי״ז(‬
‫שכתב דבש אינו אלא דבש דבורים ע״כ‪.‬‬
‫ובודאי כוונתם דבלשק בני אדם דבש‬
‫אדנו אלא דבש דבורים‪ .‬וכן מצאתי בתוי״ט‬
‫מס׳ מכשירין )פ״ ג משנה ד׳( וא׳^ב יש‬
‫לחקור אם נדר מדבש בלשון הקדש איך‬
‫הדין‪ .‬והנה הב״י בבדק הבית )יו״ד סי׳‬
‫רי״ז( כתב בשם רביגו ירוחם ז״ל בזה״ל‪.‬‬
‫בנדריס הלך אחר לשון בני אדם ואס אין‬
‫לשין בני אדם כגון שנדר בלשון הקודש‬
‫ובאיתו מקום אין מדברים בלשוה״ק הלך‬
‫אחר לשון תורה כ״פ בפרק השותפין עכ״ל‪.‬‬
‫וא״כ במקום שמדברים בלשוה״ק הדין‬
‫הוא כפי שמבינים דבש בלשוה״ק ובמקום‬
‫שאין מדברים בלשוה״ק צריך לידע איך הדין‪.‬‬
‫ו ל א ש ת י בס׳ ידות נדרים להגאון‬
‫נשיא הלויס ר' יוסך שאול‬
‫נאטינזאהן ז״ל בספרו יד שאול )יו״ד שם(‬
‫העלה דאינו אסור אלא בדבש תמרים‪.‬‬
‫ובנה יסודו על דברי הראב״ע ז״ל בפיה״ת‬
‫)ויקרא ב׳ ׳״א( עה״פ כי כל שאור וכל‬
‫דבש לא תקטירו‪ .‬דרבים פירשו דבש‬
‫תחרים‪ .‬וכן ארץ זבת חלב ודבש‪ .‬ויש להם‬
‫כדמות ראי' בספר עזרא‪ .‬והבצע״גדברי‬
‫הירושלמי פ״ק דבכורים והרדב״ז והמשל״מ‬
 ‫המאסה שנה ששית‬
‫טעם‪ .‬נקדים תחילה דברי הרא״ש‬
‫ז״ל פ׳ כיצד מברכין שכתב בזה״ל‪.‬‬
‫הגאון ז״ל משוס‬ ‫ואפשר טעם‬
‫דבקרא כתיב דבש ולא תמרים וא״כקרא‬
‫איירי בדבש הזב מאליו מהתמרים ובכלל‬
‫ז׳ המינים הוא ומברך עליו בורא פרי‬
‫העץ ול״ד ליוצא מרמונים ותפוחים דהכי‬
‫יוצאים ע״י כתישה וסחיטה‪ .‬משא״כהזב‬
‫מאיליו מהתמרים היינו דבש האמור בתורה‬
‫ע ׳כ‪ .‬וביאר דבריו הטו״ז באו״ח)סי׳ ר׳׳יב‬
‫סק״ה( דהרא״ש ז״ל נתכוון להוכיח דדבש‬
‫האמור בתורה הוא דבש של תמרים‪,‬‬
‫דבתמריס יוצא ע״י דיבוק וגדבשכידב‬
‫בתורה זבת חלב ודבש משא״כ בש״ד וכו׳‬
‫שא״י מעצמו זה אינו בכלל זיבה הנאמר‬
‫בדבש עיי״ש ולפ״ד הרא״ש ז״ל והסבר‬
‫הטו״ז סרו מהר קושית הדברי דוד יהתת״ס‪:‬‬
‫דהיכא דכתיב דבש סתמא ודאי קאי אכל‬
‫מיני מתיקה משא׳׳כ היכא דכת־ב זבת‬
‫דבש‪ .‬לא קאי אלא על דבש תמרים וכן‬
‫ארן זית שמן ודבש )ימקרא זה משתבח‬
‫הכתוב בשבח חר־׳י‪ .‬ארץ זית שמן דת‬
‫אגורי ששמט אגור בחוט ואינו יוצא מעצמו‬
‫כ״א ע״י כתישה כמבואי־ במנחות)י׳׳ג(‪,‬‬
‫וזית דבש להיפך דהתמריס מוציאים זיבה‬
‫מעצמם(‪ .‬משא״כ המקרא דכל שאור וכל‬
‫דבש לא תקכי־רו דלא נזכר שם זיבה קאי‬
‫אכל מיני מתיקה‪) -‬ועי׳ חת״ס מש״כ‬
‫לתרץ‪ ,‬ותרוצו דחוק כמו שכתב הוא ז״ל‬
‫בעצמו דא״כ יהי׳ ברכתו דאורייתא( וכמו‬
‫תירוש )עי׳ ביומא ע״ו‪ .‬ובר״ן דל לנדרים‬
‫נ״ה(‪ .‬וזה ברור בס״ד‪.‬‬
‫)המשך יבא אי״ה(‪.‬‬
‫תמרים‪ .‬ומקרא זה דויקרא מפרשים דכל‬
‫משה ישראל ב״ר מרדכי‬
‫שמעון נ״י פוזנ^ןר מרוברוואגא‪.‬‬
‫פסוק ‪.‬הנ״ל ועיי״ש תרוצו־ ע״ד החריפות‪,‬‬
‫‪----‬‬
‫ו ה נ ל ^ נ ״ ד ליישב קושיא זו בטוב‬
‫־בפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית‬
‫וגן ויצהר‪ .‬דבש חייב במעשרות‪ .‬חלא אלו‬
‫‪:‬תמריס שהן חייביס במעשרות‪ .‬וכוונת‬
‫‪:‬ירושלמי הוא לענ׳׳ד להוכיח דדכש הרצון‬
‫בו תמרים כיוביס ומתוקים המלאים דבש‪.‬‬
‫ולא דבש ממש‪ .‬ותחילה מקשה יכול דבש‬
‫ממש ומביאים בכורים משקין‪ .‬והוא דבש‬
‫שיצא מהתמרים‪ .‬וע״ז מוכיח לו מקרא‬
‫דדה״י דדבש הרצוןן בו תמרים מלאים‬
‫דבש‪) ,‬ועי׳ רמב״ם ז״ל בפיה״מ לבכורים‬
‫פ״א( ולכן לא הבינותי קושית המשל״מ‬
‫)פ״ב מהל' בכורים הל׳ י״ע( על הרא״ס‬
‫ז״ל שכתב על רש״י ז״ל בזה״ל‪ .‬לא דבש‬
‫דבורים שכל המקרא של ארן חעה‬
‫ושעורה וגו׳ בפירות ארן ישראל קמיירי‬
‫ודבש דבורים לאו מפירות הארן הוא‪.‬‬
‫ותמה המשל״מ מדברי הירושלמי דאי לא‬
‫קרא דבפרון הדבר הו״א דדבש דכתיב‬
‫בקרא הוא דבש דבורים‪ .‬ולענ״ד צדקו‬
‫דברי הרא״ס ז״ל וכמו שכתבנו ולא עלה‬
‫על דעת הירושלמי דמביאים בכורים‬
‫מדכש דבורים )ועוד דאס יש לפרש זית‬
‫שמן ודבש בדבש דבורים‪ .‬למה לא פשעינן‬
‫משם היתר דבש דבירים עי' בכורות)מ׳‬
‫ע״ב( וזה יש לדחות בקל( רק עלה על‬
‫דעתו דמביאין דבש ממש ולא תמרים ופ״ז‬
‫מוכיח ממקיא דדברי הימים דדבש הרצון‬
‫בו תמרים המלאים דבש וזה ברור‪.‬‬
‫בתשו׳ חת״ס או״ח)סי׳ קצ״ז(‬
‫בתשובתו להגאון החסיר ר'‬
‫משה טייטילבוים ז״ל ובשיטתו לנדרים‬
‫)נ״ה( שנצטער אותו צדיק ז״ל למסבר‬
‫קראי דבכל דוכתא מפרשינן דבש זה דבש‬
‫מיני מתיקה קרוי דבש‪ .‬והנה עיקר קושיתו‬
‫כתובה על ספר דברי דוד להטו׳יז עה״ת‬
 ‫חוברת ה‬
‫בציצית‪ .‬וליישב לד׳ השו״ע הא דר״א‬
‫הניח תפילין י״ל דסבר מנודה אסור‬
‫בתפילין רק ביום הראשון דומיא דאבל'‬
‫ועובדא דר״א הא הי' ביוס האחרון‪ .‬וקושית‬
‫הש״א )סי׳ מ״ב( מנ״ל לרש״י דל׳א‬
‫סובר שבת‪ .‬לאו ז״ת הוא דלמא^ כן־עאי׳‬
‫רק משוס דלמא אתי לאתויי ברה״ר‪,‬‬
‫נלעד״ל דאס״ד דז״ת הוא לא ר\׳ בנו ממתר‬
‫לחולצן קודס בה׳׳ש משוס הגזירה לבעל‬
‫מצות תפילין באותה שעה לכך מוכרת‪.‬לומר •‬
‫דסבר לאו ז״ת הוא ותו ליכא בעול מצות‬
‫תפילין בשעה זו דכיון שמקבלין השבת‬
‫'‬ ‫הא הוי אות וא״צ להתפילין‪.‬‬
‫ב( ס י ׳ צ׳ אות ב׳‪ ,‬הקשה בנ״מ־ )ס׳('‬
‫למה הוצרך להעעס דאנא פליג‬
‫אמגוזא כו׳ כיון דקי״ל דלא כר״ה ב״ב‬
‫)כ״א‪ (.‬ומותר לבר מבואה להעמיד רחייס■‬
‫בצד שכנו והאי עעמא אמרי' התס רק‬
‫לר״ה‪ ,‬ותי' דחלוק קליות גרע משוס דאינו‬
‫עושה בשלו כי אס בהאנשיס הקונים אצל‬
‫חבירו‪ ,‬ולע״ד מתוס׳ ב״ב שס דה תנאי ‪/‬‬
‫מוכח דשוין הס חלוק קליות והעמדת ־‬
‫רחיים דאס״ד חליק קליות גרעי האי לא‬
‫מוכח דר״י פליג אהך ברייתא דלא מצינו‬
‫דפליג רק בחלוק קליות דעישה הוא‬
‫בשל חברו‪ .‬והא דהוצרך בב״מ שס להעעס‬
‫דאנא פליג כו׳ י״ל לד׳ הפוסקים דבר‬
‫מתא אחריתא אף שמשלם כרגא בר מבוי‬
‫יכול לעכב עליו רק במבוי אחריתא א״י‬
‫לעכבו כמבואר בחו״מ )סי׳ קנ״ו סעי׳'‬
‫ה׳( וא״כ יש לאוסרו שלא יחלק קליות אף‬
‫כשדר במבוי אחריתא דבזה ירגיל אצלו‬
‫גס הקונים שבמבוי השני לזה צריכי׳‬
‫העעס דאנא פליג אמגוזא וכו׳‪ .‬ולהפוסקי'‬
‫דאף באותו מבוי א״י לעכבו י״ל עפמ״ש‬
‫בד״מ שס דבמבוי סתום יכולים לעכב‬
‫שלא יפתח השני אצל הפתח משוס דהוי '‬
‫ברי היזקא ועי׳ בח״ס ח״מ )סי׳ קי״ח(‬
‫א"כ גס חלוק קליות יש לאסור דברי'‬
‫שנה ששית‬
‫סימן לט‪.‬‬
‫ב״ה‪ .‬ג׳ לך אסת״ר לפ״ק ווישקאווי'צ״ו‪,‬‬
‫יראה נחמה כפלים‪ ,‬במין ציון וירושלים‬
‫יד״ג הרב ‪ ...........‬וכו׳ כקש״ת רכי‬
‫בן ציון אברהם שליל׳א‪ ,‬עירך ״המאסף"‬
‫בירושלים ת״ו‪■ .‬‬
‫אחרי דרך מביא השלום כמשפט‪ ■.‬באתי‬
‫להודיע בזה מר‪ .‬שהעליתי במצודתי‬
‫בהיותי מעיין בקונטרסי ״המאםן*״ י׳ י״א‬
‫י״ב משנה שעברה‪ ,‬ואף כי יש לי ב״ה‬
‫ענינים חדשים לכתוב אקדים אלו ההערות‬
‫מפני כי זה כל מטרת ‪,‬המאםף״ לברר‬
‫כל דבר לאמתו‪ ,‬וכך דרכה של חורה זה‬
‫בונה וזה סותר על מנת לבנות‪.‬‬
‫א׳( ס י ' פ״ח‪ ,‬מ״ש דאס איתא דר״א‬
‫הניח תפילין מספק לא הי״ל‬
‫להניחם בה״ש דהוי ס״ס^ תמהני איך עלה‬
‫על דעתו לומר דהי' אז כבר בה״ש הא‬
‫ר״א גער על בנו להדליק הנרות ובה״ש‬
‫אין מיליקין‪ ,‬ועוד הא הוי ס״ס בתרי‬
‫גופין ולא הוי ס״ס‪ ,‬ומ״ש דהספק במנורה‬
‫לתפילין הוי ספיקא דרבנן‪ ,‬לע״ד י״ל כיון‬
‫דעיקרהנדוי דאורייתא הוא תו ממילא‬
‫אסור גם בתפילין מדאו׳ דאיך יחבוש עליו‬
‫הפאר כיון שהוא מנודה‪ .‬ובזה י״ל הסתירה‬
‫דבשו״ע א״ח )סס״י ל״ח( פסק דמנודה‬
‫אסור בתפילין ובב״י יו״ר )סי' של״ד(‬
‫משמע שפוסק כהמקילין דהתס כונתו לענין‬
‫שאר החומרות דהוו דרבנן אבל תפילין ‪,‬‬
‫סיר דהוי ספיקא דאורייתא לכך פסק‬
‫להחמיר‪ .‬ומ״ש דר״א לית לי' דהעמידו‬
‫דבריהם במקום שוא״ח‪ ,‬לא ידענא מנ״ל‬
‫הא ומכשירי מצוה עעמי' משוס דנרחה‬
‫מפני המצוה ואף מלאכה דאורייתא‪ ,‬הא‬
‫היכא דליכא ה״ע ודאי גם לר״א העמידו‬
‫דבריהם‪ ,‬כדאי' בפסחים )סי׳ כו'( בהזאה‬
‫דתרומה ועוד שם )צ״ב‪ (.‬מבו׳ דמודו‬
‫ב״ש לעני; קדשים ותרומה דהעמידו‬
‫דבריהם במקום עשה וכן מצינו בסדין‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫היזקא‪ ,‬הוא לכך הוצרך המעס דאנא פליג שעלה על דעהו ספק השיור למוכרם‬
‫וכו׳‪ .‬וא״ל ע״ז מתוס׳ הנז' דמוכח דחלוק בשב*ל זה כיון דעיקר המכירה הי׳ על הני‬
‫קליות שוה להעמדת רחיים‪ ,‬די״ל זה אחר מילי דחמצא שלא יקח מהם ■כלל עד אחר‬
‫דידצנינן‪ .‬האי עעמא דאנא פליג וכו' דגם הפסח^' ולומר דהשיור נכלל בהמכירה‬
‫משעם ברירה לע״ד בכה״ ג שלא זכרו‬ ‫השני יכול לחלק ואינו ברי היזקא ‪:‬‬
‫ג( ס י ' צ״א‪ .‬הביא שהקשו האחרונים התנאי בהמררה ודאי אין ברירה‪ .‬וע״כ‬
‫בבעול חמץ למה לא אמרי' לא כתב ביש״ש דבעתיד להתברר אמרי׳‬
‫הואיל אי בעי זכי כדאמרי' בפסחים)מ״ו ‪ (:‬ברירה אלא היכא שהתנה מתחלה אמרי׳‬
‫הואיל אי בעי מפשיל‪ ,‬ולע״ד לק"מ כיון שעתיד להתברר חל הדבר על זה‬
‫דבשלמא משוס הואיל אי בעי מתשיל התנאי שיבורר‪ ,‬אבל הכא שלא התנו מזה‬
‫שפיר חשבי׳ החמץ שלו כיון דאחר אין וצריכי' לומר דהוברר מעיקרא שהי׳ עומד‬
‫לו זה הזכורז למיתשל רק הוא משום דשלו להשתייר ונכלל בהמכירה זה לא אמרי׳‬
‫הוא הרי לעדיין יש לו זכות בזה לכך בדאורייתא‪ ,‬תדע מדלא אמרי' ברירה גס‬
‫חשיב גם השתא שלו מה״מ‪ ,‬אבל בבעול היכא שיאנו עומד להתברר‪ ,‬ואס״ד דעעמא‬
‫הא דמצי לזכות אינו משוס דשלו הו' דהא דברירה בעתיד להתברר משוס דאמרי׳‬
‫גס אחר יכול לזכות מהפקר‪ ,‬וא"כ איזה הוברר דמעיקרא הי׳ עומד לזה גס באינו‬
‫זכות יש לו בזה השתא דנימא דחשיב שלו עתיד להתברר נימא כן דהוברר דמעיקרא‬
‫מה״ע■ דאי בעי זכי‪ ,‬וזה כונת התום׳ הי' עומד לזה‪ ,‬א״ו זה לא אמרי׳ בדאורייתא‬
‫בפסחים שם ד״ה הואיל )השני( שכתבו דהא‪.‬הוי ספיקא שמא לא הי' עומד‬
‫״והואיל אי בעי פריק נמי לא אמרי' דא״כ מעיקרא לזה‪ ,‬והא דבעתיד להתברר אמרי'‬
‫הי׳ קונה אותו דאעו נחשוב חמץ של נכרי ברירה העעס משוס דאמרי׳ דהמעשה חל‬
‫כשלו‪.‬הואיל אי בעי קנה לי׳״ וע״כ באופן זה שיבורר אח״כ כיון שעתיד להתברר‬
‫עעמייהו כדכתיבנא‪ ,‬ואין לי פנאי לחפש‪ .‬בודאי‪ ,‬וא״כ ז״א אלא היכא שהתנו זה‬
‫מעיקרא אבל הכא דצריכיס לומר דהשיור‬ ‫בספרי‪.‬האחרונים אולי קדמוני בזה ‪:‬‬
‫ד( ‪[5‬י׳‪ .‬ק״ה‪ ,‬כתב דהחמץ שנשתייר הי׳ בכלל המכירה משוס דהוברר דמעיקרא‬
‫מסעודת שבת ער״פ בכלל הי׳ עומד להשתייר הא לא אמרי'‪ ,‬ובזה‬ ‫־‪,‬‬
‫המכירה הוא מעעס שעומד ‪.‬להתברר נדחה ‪ .‬גס מ״ש בשס נה״מ דכיון דיכולין‬
‫בודאי אס ישתייר‪ ,‬וכמ״ש כיש״ש ב״ק דבכהי׳ג למכור אח״ז חל גם למפרע‪ ,‬דגס ז״א רק‬
‫אמרי' ברירה‪ ,‬ועוד כיון שאח״ז יכולין היכא שהתנו זה‪ .‬מעיקרא אמרי' דבכה״ג‬
‫למכור חל גס למפרע כמ״ש בנה״מ )סי' ‪ .‬חל הקנין אבל הכא שלא התנו מזה־ וא״א‬
‫ס״א( וגס מצי״ל דמכרו הכל ולקחו אח״כ לומר דהוי בכלל המכירה רק כשנימא‬
‫לאכילה שלא ברשות הנכרי‪ ,‬ולע״ר ודאי דמעיקרא הי' עומד להשתייר הא לא אמרי׳‬
‫אומדנא דמוכח הוא שלא מכרו הכל כיון בכה״ג ברירה ועי׳ בתוס׳ גיעין )כ״ה ‪(:‬‬
‫שצריס׳ לאכול‪ ,‬ובגיעין )כ' ‪ ( :‬בעי בכה״ג ד״ה דברי ר״מ‪ ,‬ואין להקשות לפ״ז למת‬
‫שאין בדעת הנותן שישאר אצל המקבל אי הוצרכו בתוס׳ יומא לדחוק בהא דחבית‬
‫ידע לאקטיי ואך דקי״ל דידע לאקנויי זה ביצה )ל״ז ‪ (:‬משוס דאיני עומד לחלה‬
‫היכא שנצרך להנותן קנין המקבל אמרי' בודאי הא הפס לא התנו מעיקרא די״ל‬
‫דהנותן ידע מזה והקנהו‪ .‬אבל החלות לשבת דסתמא אפמר התס אך כשהתנו מעיקרא‬
‫תא זה שצריך לאכול א"צ למכור מנ״ל וא״ל בנ״ד כיון שמבעלין תו הוי המכירה‬
‫‪.‬נח‬ ‫חוגרת ה‬
‫שכל״ע כאשר הי' מחופה בכלי מתכת‬
‫לא יקבל מומאה ״ואפי׳ הי״ל בית קבול*‬
‫ש״מ דבפשומי כל״ע פשימא דמהור כמצופה‪,‬‬
‫וכ״כ שס )מ״ו( בפיקה ״אולם אס היתה‬
‫של ען מחופה הנה היא מהורה לדברי;הכל״‬
‫הרי אך לחכמים דאינה מק״מ ■כפני‬
‫עצמה מהורה כמצופה‪ ;,‬ותו הא הר״מ‬
‫הוכיח זהמסוך חגיגה והתם הא המזבת‬
‫בפ״ע אינו מק״מ דעשוי לנחת הוא‪ ,‬והר״י‬
‫קורקוס והכ״מ והמל״מ נדחקו לדעתו‬
‫בקושית הש״ס שם דפריך אדרבה טון‬
‫דמצופין ניצהו מממאו‪ ,‬ולדכריו הא כיון‬
‫דהמזבח בפ״ע אינו מק״מ שפיר פריך‬
‫דיממא ע״י הצפוי א״ו אין חלוק בזה‪,‬‬
‫ולעד״ן לישב הסיגיא דחגיגה להר״מ ז״ל‬
‫דעדכאן לא קאמר דהצפוי מבמל את‬
‫־הכלי מלק״מ רק היכא דהכלי לא שיתה‬
‫נצרכת להצפוי דנגמרה להיות כלי בלא‬
‫הציפוי‪ ,‬אבל היכא שהכלי צריכה להצפוי‬
‫דבלא הצפוי לא נגמרה^ מסתבר כיון‬
‫דבהצפוי נגמרת חשיב הכל כלי אחת ומקבל‬
‫מומאה‪ ,‬וא״כ שפיר פריך הש״ם בחגיגה‬
‫אדרבה ע״י הצפוי ימימא כיון דהתס המזבח‬
‫מצותי להיות כך מצופה חשיב הכל כלי אחת‬
‫ויממא ומשני דבמיל צפויין גבייהו ר״ל‬
‫כיון דהכתוב קראו מזבח עץ החשיבו אך‬
‫בלא הצפוי והצפוי במל להמזבח ולא דהוי‬
‫כהמזבח עצמו כדס״ד לכך הוא מהור ע״י‬
‫הצפוי כמו בכל הכלים שהצפוי ממהרן‬
‫ושפיר הביא הר״מ ז׳׳ל ראי׳ מזה‪ ,‬ולפ״ז‬
‫יש לסתור מ״ש לישב קו׳ הרא״מ דהחפוי בעץ‬
‫במל המומאה מהמנורה‪ ,‬דכיון דבלא החפוי'‬
‫לא רצו להדליק המנורה מפני המומאה תו‬
‫הוי החפוי גמר המנולה וחשיב כלי אחד‬
‫ואינו מבמל המומאה‪ ,‬ובלא״ה מ״ש דהחפוי‬
‫ממהר מומאת הכלי שקדם להחפוי לא‬
‫ידענא מנ״ל הא דלא דמי למנקת שחברה‬
‫במקל דהתם ע״י החביר במל שמושה ושמה‬
‫הקורס משא״כ הכא לא במל שמוש ושם‬
‫רק מדרבנן דגם הנמכר בכלל הבמול נמ״ש‬
‫בנוב״ק א״ח)סי׳ ח״י( ובדרבנן אמרי׳ברירה‬
‫דכיון דבדאורייתא לא אמרי׳ ברירה אלו אתו‬
‫קמן לדינאהוה אמרי׳ אוקיממונא בחזקת‬
‫מרי׳ ואין כאן מכירה ‪:‬‬
‫ה( ס^׳ ק״ו‪ ,‬הקשה להר״מ ז״ל פ״א‬
‫מא״ב הי״א דסריס משמש באבר‬
‫מת מאי אשמעי׳ שמואל בסומה )כ״ו ‪( :‬‬
‫דשחון! פוסל בתרומה הא משנה שלמה‬
‫היא ביבמות )ע''מ‪ (:‬דסריס שבא על‬
‫יבמתו פסלה‪ ,‬והרב העורך הי״ו תי׳ דהו״א‬
‫דוקא בח״כ כהתס דהוי א״א שלא במקוס‬
‫מצוה אשמעי׳ שמואל אך בח״ל‪ ' ,‬ולע״ר‬
‫אכת־ קשה דהא תנינן בריש הערל פצוע‬
‫דכא וכרו״ש נשיהן לא יאכלו בתרומה וכן‬
‫הנן התם)פ״א ‪ (:‬סריס חמה כהן מאכיל‬
‫בתרומ׳ש״מ הא סריס אדס לא משוס דפסלה‬
‫בביאתו כדפרש״י שם הרי תנינן אך בח״ל‬
‫דסריס פיסל ומאי אשמעי׳ שמואל‪ ,‬ויש‬
‫להקשות זה אך אי נימא דסריס מזדקק‬
‫לאשתו ככל א־ש כמש״ש בשס הרא״ש דהא‬
‫מ״מ שמעי' מהנך מתני׳ דאך מ ‘ן דלית‬
‫לי׳ זרע פוסל ולא יחלל זרעו לא אתא‬
‫לאורויי דבעי' דוקא דא־ת לי׳ זרע דא״כ‬
‫סריס אלמה פיסל הא אינו מוליד ולא‬
‫יחלל זרעי פירושי הזרע שיוליד אע״כ‬
‫לא דרשי׳ הכי ומאי אתא שמואל לאשמעי'‬
‫דלא דרשי׳ לא יחלל זרעו מאן דאית לי׳‬
‫זרע הא ידעי' זה מהנך מתני׳ ‪:‬‬
‫ק׳׳ז‪ ,‬כתב דדוקא כל״ע שראוי‬ ‫ו(‬
‫לקבל כיומאה הצפוי מבעלו מלק״ע‬
‫אבל כל״ע שאינו מקבל עומאה ע״י הצפוי‬
‫מתכת מקבל והא דכ׳ הר"מ בפי״א מכליס‬
‫גבי קלוסמרא וכוש דע״י הצפוי מהורים‬
‫הי״מ מפני שהם כלים שמק׳כי‪ ,‬ותימה‬
‫אקרא הא קלוסמרא פשומי כ״ע■ הוא‪,‬‬
‫ופיקה ג״כ מהורה כמ״ש הר״מ שס )פ״י‬
‫הי״נ( ואפ״ה מהורה במצופה‪ ,‬והר״מ‬
‫בפיה״מ כליס )פי״א מ" ד( כתב וז״ל‬
 ‫המאפף שגה יששית‬
‫האא ראו יראה ה״ת המאמר הר״ם מאתי‬
‫ובאשר ראוהו רבים והן שלימים‬
‫ויהללוהו‪ ,‬וייעעוני לשלחו אל כת״ר אשר‬
‫הוא יפרהסו בעיתונו ״המאסף״‪ ,‬ע״ב‬
‫עחירתי שימהול נא כית להפיגו בישראל‬
‫ע״י עיתונו במנהגו להפיץ דברי חבמים‬
‫ודברי תורה ולובות ומצות תחיפב לו ‪.......‬‬
‫א מ ר הכיתב ראיתי קינמרס הנקוב‬
‫בשמו ״דס בדת״ מסידר מהרופא‬
‫המומחה לרבים‪ ,‬הרב החכם השלם הר׳‬
‫דר' אלכסנדר מערמיס נד׳ו מק״ק לו נדון‬
‫ע״ד המציצה בכלי והוא קובץ מגדולי‬
‫ישראל העומדים לימין צדקו של הנ״ל לברר‬
‫כי המציצה בפה דוקא אין לה שרש ברז״ל‪,‬‬
‫ורבים מהגדולים אשר הביאו כי הוא רק‬
‫עפ״י הקבלה‪ ,‬ומסיימים כי במקום סכנה‬
‫אין חולקין כבוד להמקובליס‪ ,‬ואחד‬
‫מהגדולים מביא בקובץ הנ״ל כוונה‬
‫מהמקובלים כי המילה הוא יסוד‪ ,‬ופה‬
‫הוא מלכות וידוע כי זה כוונתינו במצות‬
‫ה׳ אלקינו ליחד יסוד ומלכות‪ ,‬וחזר אל‬
‫הדין גס הוא כי במקום סכנה א*ן משגיחין‬
‫בזה‪ ,‬ואני עני ורש אשר עוד בהיותי כבר‬
‫שבסר כתב עלי הגאון הנורא המקובל‬
‫האלקי שר בית הזוהר מוהרי׳׳א מקאמרנא‬
‫זצללה״ה במכתיו אלי תואר ״המקובל״‪ ,‬וגס‬
‫הגאון האמיתי רשכבה״ג קדוש עליון‬
‫מו״ה חיים האלברשמאס זצללה״ה מצאנז‬
‫תיחרני אז בשם ‪,,‬חכם חרשים ונבון לחש״‬
‫כאשר אתי בכחוביס‪ ,‬ובער אנכי תם ולא‬
‫אדע אי' איפוא אנה מצאו אלה הנ״ל לומר‬
‫כי המקובלים הגידו שצ״ל דווקא בפה ?‬
‫ומי חידש להם בשם מקובלים הכוונה‬
‫הנ״ל מחיביר יסוד ומלכות ? ואברר דברי‬
‫בקצרה‪ ,‬ואקדים מקודם מה שכתב מורעו‬
‫ורבינו התייר הגדול אבי המקובלים הגאין‬
‫הקדוש מוהרצ״ה מזודימשוב זצ״ל בספרו‬
‫פרי קדש הלולים לענין תפילין דשמושא‬
‫לבא בדעת הרנ״ש שיהי׳ מסודרים קרש‬
‫הכלי ע״י החפו‪ /‬ולדבריו מצינו מהרה‬
‫׳לכל הכלים ‪-‬בלא מבילה ושבירה ? אך י״ל‬
‫■דקודס החפוי לא קבלה ^מגורה מומאה‬
‫כלל משים דלא עמדה יעד שחפוה ולא‬
‫גרע מעחיד לשבץ או לגדר ולכרכס דאינו‬
‫■מק״מ^ ובדרך זה י״ל קו׳ הרא״מ לרבנן‬
‫־דמכזרו בהמנורה לשבץ וכדומה כדי שלא‬
‫יקבל טומאה‪ ,‬ולר״י בר״י דעשו של עץ‬
‫י״ל דאינו מק״ט משוס דעשוי לנחת‬
‫וכדמוכח במנחות )כ״כו‪ (.‬דאי הי' של עץ‬
‫הוהכיחא לי' מהאי מעמא‪ ,‬ומ״ש להגיה‬
‫במ״ל}פ״י הי״א( ״ופימי\ במקום ״ותימה״‬
‫אמת הוא ובספרי הרמב״ם )ד' יעסניץ(‬
‫כתוב כן‪ ,‬אבל מ״ש להגיה גס כמקים‬
‫״היפה״־ של עץ ״פימה״ ש״ע אינו נכון‬
‫דנקט לשון הר״מ שם ‪:‬‬ ‫‪ ,‬י‬
‫י( ס^׳ ק״ח‪ ,‬הקשה להר״מ דשעיר‬
‫־ המשתלח בן שתי שנים איך ילפי׳‬
‫בחולין)י״א‪ (,‬דאזלי׳ בת״ר משעיר המשתלח‬
‫הא אית לי' חזקה שאינו מרפה כמו שהקשו‬
‫בפו' שם בפרה דתירוצס דיש חזקת הממא‬
‫כנגד ליכא הכא‪ ,‬ולע״ד הא שעיר המשתלח‬
‫לכפרה אתא וא״כ הא איכא כנגד החזקה‬
‫שלא הי״ל כפרה עד עתה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ח( ס י ' ק״מ‪ ,‬הקשה למה לא ילפי׳ דאזלי'‬
‫בת״ר מבן סו״מ‪ ,‬וי״ל דבסו״מ‬
‫עיקרו נדון ע״ש סופו וא״כ אך אס באמת‬
‫אינו אביו הא מ״מ כיון שמחזיקו לאב ולא‬
‫שמע בקולו שפיר יש לדונו ע״ש סופו‪.‬‬
‫ר‪.‬מ»!^ך יבא‬
‫שמואל אביגדור הלוי‪.‬‬
‫סימן מ‪.‬‬
‫ב״ה עש״ק ויגש‪ ,‬תרס״א בוקארעמט‬
‫אלף שלומות‪ ,‬כעיז ותעצומית‪ ,‬לככוד‬
‫ידיד אגשים וידידי הרב המורך‬
‫״המאסף" שליכז״א‬
‫נט‬ ‫חוגרת זז‬
‫לספר עומק השגתו בחכמה הלזו וכו' עי״ש[‬
‫הנך רואה כי אבי המקובלים הקדוש‬
‫מוהרצ״ה הנ״ל החליט כי אין להאמין בשם‬
‫האריז״ל רק למוהרח״ו ז״ל‪ ,‬וגס בסה״ק‬
‫עט״צ ]מהרה״ק מוהרצ״ה הנ״ל על‬
‫הזוה״ק[ בפ׳ וארא על דך כ״ב כתב שלא‬
‫להאמין זולת דבלי מהרח״ו‪ ,‬ודברי המשגת‬
‫חסידים הגס שהמשלח מביא לפעמים‬
‫מתלמידי האריז״ל הס סלת ־נקי' וראוי‬
‫להאמינו כי הי׳ מעתיק נאמן עכ״ל‪ ,‬ואמר‬
‫הרה״ק מוהרלה הלל שאפי׳ כוונה‬
‫המוזכרת בפע״ח אס איכה נשנית ‪,‬במשנה‬
‫תורה ]שהוא המשנת חסידים[ אין להעמיד‬
‫עליו יסוד‪ ,‬וחתנו של מוהרצ׳׳ה ה״ה‬
‫הגאון המקובל האלקי מראזדל בעמ״ח ס׳‬
‫דעת קדושים ועמוד התירה כתב בסה״ק‬
‫עמוד התו׳ מאמר האותיות פ״ג וז״ל אמנם‬
‫על מרן המ״ח עליו נאמר אליו תשמעון‬
‫^•‬
‫א( א ח ל כל הדירים החלה צאו וראו‬
‫והתביננו‪ ,‬הן בזוהר הקדוש‬
‫בכל מקום אשר יזכיר ממצות מילה ופריעה‬
‫בכל כוונותיהן ופרטיתיהן איט מזכיר כלל‬
‫למצוץ בפה ואך לא בתיקוני זוה״ק‪ ,‬ואציין‬
‫כל המקומות הנ״ל ועל המעיין לבדוק אס‬
‫לא נאמנו דברי ]א[ בהקדמת הזוהר די״ג‬
‫ע״א ]ב[ דל״ב ע״ב ]נ[ ל״ג ע״א‪] ,‬ד[‬
‫צ״ג לד צ״ה ]ה[ בח״ב דקכ״ד ע״א‪)■,‬ו(‬
‫בפ׳ תזריע ברעיא מהימנא דמ״ד ע״א)ז(‬
‫ובתיקוני זוה״ק בהקדמה בדפוס סלאוויטא‬
‫די״א ע״א)ח( בסוך תיקון עשרין וארבע‪,‬‬
‫)ט( בזוה״ק פ' שלח דקס״ג ע״א וע״ב‬
‫)יוד( בתיקונא שבעין בדפוס הלל דק״ל‬
‫ע״ב וקל״א ע״א — בכל אלה העשרה‬
‫מקומות מאריך לדבר ממלות מילה‪ ,‬ופריעה‬
‫וכותב כוונת אך בהאי מאנא דעפרא‬
‫דשדא בי׳ ההיא ערלא עיי״ש‪ ,‬ואך לא‬
‫הזכיר רמז ממציצה בפה‪ ,‬ואך אין מוזכר‬
‫שוס ענין מציצה כלל‪ ,‬וזה' ראי׳ בדוקה‬
‫מימין המניח‪ ,‬והרה״ק הלל כוהב ע״ז‬
‫שהם תפילין פסולין ומברר שם עפ״י‬
‫הלכה‪ ,‬ואומר שעפ״י הסוד ג״כ אין שיטי‬
‫בתפילין דשמוש״ר רק מה שהם אציעייס‬
‫טל אצבעיים וראייתו בזה‪ ,‬בזה הלשון‪,‬‬
‫אשר אומר בתשו' הרמ״ט שקיבל כן מרבו‬
‫מהר״י סרוג אשתטח מלא קומתי ארצה‬
‫ואבקש מטו מיני׳ דגאון ואומר שלא אאמין‬
‫כי אפילו אס הי׳ רק ספק בין תלמידי האר״י‬
‫ז״ל לא הוה שתיק מהרח״ו ז״ל מלבאר‪,‬‬
‫אבל המהרח״ו בפע״ח אומר סתס שהס‬
‫כסברת רש״י )מימין הקורא( אלא שהס‬
‫אצבעייס זכו׳ ואומר שס הסוד של אצבעייס‬
‫ונו׳ ואינו אומר שוס כוונה שיהי׳ צריך‬
‫קדש מימין המניח‪ ,‬וכאשר אומר מהרנ״ש‬
‫הסוד והוא מלבו בדאו ע״כ אחי ראה‬
‫גס ראה איך להאמין וכבר מסר לנו האר״י‬
‫ז״ל שלא להאמין כ״א בדברי מוהרח״ו‬
‫עכ״ל הקדוש של הנאוה״ק מוהרצ״ה ז״ל‪,‬‬
‫וכן כתב הקדוש הנ״ל בריש ספרו פריק״ה‬
‫הלל בזה״ל ראיתי בס׳ הכוונות הנקרא‬
‫פט״ח אשר ‪.‬רבים הציגו בו ענינים לדרכי‬
‫הכוונה והנה כבר נצטוינו שלא להאמין‬
‫זולת לדברי מר‪s‬רח״ו ז״ל אשר לא זזה‬
‫ידו מן ידי רבו הקדוש)האריז״ל( ובמקום‬
‫שהרב מוהרח״ו הק׳ בעצמו מביא דברי‬
‫החבייס רשות לנו להאמין לדבריהם אחרי‬
‫שנתקבלו בעיניו לא זולת וכו׳ עיי״ש‬
‫]והנה ידוע כמה רב חילי' דההוא מארא‬
‫דרזין מוהרצ״ה ז״ל אשר גס בגדולתו‬
‫בנגלה כותב עליו הגאון האמיתי מוהר״מ‬
‫אש בשרת אמרי אש סימן י״ט חאו״ח‬
‫תואר הגאון איש אלקיס מוהר״צ וכותב‬
‫שם שמי בדורינו זה אשר יערוב לבו‬
‫לאמר כי הוא גדול ממנו בתורה וחכמה‬
‫עיי״ש‪ ,‬ואם הוא כתב כן בדורו מכש״כ‬
‫בדורנו זה‪ ,‬והגאון הנורא מוהרצ״א מדינוב‬
‫כותב על מרן פק״ה הלל שהי׳ יחיד‬
‫בדורו יחכמת האמת וכו׳ ילאה הקולמוס‬
 ‫המאסף שנח ששית‬
‫הקדוש משנת חסידים המוזכר לעיל במס׳‬
‫חתונה ומילה פ ״ג האריך למעניתו‬
‫לסדר כל כוונות מילה ופריעה אך‬
‫בהשס שקורא להבן‪ .‬הנולד ואך כוונות‬
‫בהברכה ותפלה קייס את הילד הזה‬
‫לאול״א‪ ,‬ואך הוא לא הזכיר מהמציצה‬
‫שוס רמז ואין מספר‪ ,‬ומי לנו גדול‬
‫ממנו כאמור לעיל )ד( גס הגאוה״ק‬
‫הרמ״ע מפחנו )אשר דרכי לפרקים לצרך‬
‫לחיבורו דברי החברים יתר המקובלים(‬
‫הנה בספרו הקדוש כנפי יונה חלק ראשון‬
‫פרק ע״ה מסדר הסודות ממילה ופריעה‬
‫ולא הזכיר מהמציצה כלל‪) ,‬ה( גס הלום‬
‫ראיתי בספר שרך פרי ע״ח מהרה״ק‬
‫ר׳ משה בר׳ דן מתלמידי הבעש״ע )אשר‬
‫גס הוא רגיל להביא לפעמים מדברי‬
‫החמריס יתר המקובלים כידוע( ובשער‬
‫מצות מעשיות פ״ד ובדפי הספר פ׳׳ב‬
‫ע״א ע״ב האריך לבאר כוונת מצות מילה‬
‫ופריעה‪ ,‬וברכת היין ג״כ‪ ,‬ואינו מזכיר‬
‫מהמציצה כלל‪) ,‬ו( גם הנה האי מארא‬
‫דיחידא מארא דרזין אוצר החכמה האמיתית‬
‫הגאוה״ק מראזדל ה‪:‬ווז׳ לעיל בספרו‬
‫הק׳ דעת קדושים במאמר אות ברית‬
‫)אשר הוקבע לו כזה המאמר כל מיני‬
‫פרפראותיו ומעעמיו בענין המילה( הנה‬
‫האריך למעניתו בכמה מיני מתיקה ויחורין‬
‫קדישין במילה ופריעה ולא הזכיר מאומה‬
‫‪.‬מענין המציצה )ז( גס הנה אחרון בחרנו‬
‫גאין הגאונים ומקובל אלקי■ וקדוש ה׳‬
‫מכובד מוה' יעקב יאלוס זצ״ל בעהמ״ח‬
‫ס׳ מלא הרועיס‪ ,‬בספרו הנורא קהלת‬
‫יעקב)אשר בו אסך מכל ספרי המקובלים‬
‫ראשונים ואחרונים בסימני אלפא ביתא(‬
‫והנה במערכת מס ערך מילה‪ .‬האריך‬
‫הרחיב הענין לעשות כמה מיני פרפראות‬
‫והכל רק על המילה‪ ,‬והפריעה‪ ,‬ואך‬
‫הוא לא הביא שם רמז מהמציצה‪ ,‬ויחע‬
‫‪.‬להמקובליס כי לפניו נגלו תעלומות ואין‬
‫דלא מיבעיא שאין המציצה בפה דייקא‬
‫מתנאי המצוה ודקדוקי‪ /‬אןו גס כל עדן‬
‫המציצה אינינו מענפי המצוה רק רוח אחרת‬
‫למען הציל מהסכנה )כאשר האריכו בזה‬
‫הרבה חכמיס בקונכירס ^דס ברית״ שהוא‬
‫רק מחמת סכנה ולא מענפי המצוה וממילא‬
‫אס נמצא דרך אחר להציל מסכנה ל״ל‬
‫בה( ואך שימת הערלה בכלי עס עפר הוא‬
‫עפ״י הזוה״ק מתשלומי תיקון המציה לדרכי‬
‫הכוונה כמבואר שס ברוב מקומות הנ״ל‬
‫וריתכן אס גס המציצה בפה הי׳ מדרכי‬
‫הכוונה‪ ,‬הנאמין‪ ,‬כי שכח ולא זכר שר הזוהר‬
‫לדבר מזה עכ״פ ברמז ומספר‪.‬‬
‫‪ n n y i‬צאו וראו בכהאריז״ל בכוונת‬
‫מילה הן ראש וראשון מוזכר‬ ‫‪.‬‬
‫בע׳׳ח הקדוש שער אונאה פ״ג באמצע‬
‫בד״ה סוד מצות מ״לה ישס בפ״ד ופ״ה‬
‫העמיק הרחיב האריך לפרש כוונת מילה‪,‬‬
‫ופריעה בכוונת רבות ויחודיס קדישין ואין‬
‫מוזכר כלל ענין המציצה‪ ,‬ג'ס בס׳ שער‬
‫‪.‬המצית למוהרח״ו )הוא שער הה׳ מהח'‬
‫שערים אפר העיד האזולאי הקדוש בשה״ג‬
‫כי המה הכתבים היותר מדויקים ומוסמכים‬
‫׳מכל הכתבים( הנה בפ׳ לך הבעית לבאר‬
‫בארוכה סוד המילה והאריך למעניתו‬
‫שבעה דפים בדפים ירושלים וכיתב כוונות‬
‫אך על הכוס יין שאחר כל מצות המילה‬
‫‪ .‬ואך שם לא זכר שר כלל מהמציצה‪.‬‬
‫■ג( ‪ H n y i‬צאו וראו ביתר המקובלים‬
‫המוהמכיס מגדולי תלמידי‬
‫■היוהרח״ו )א(הגאוה״ק מהר״מ פאפירש‬
‫בספרו מאורי אור מערכת מס אות ס״ז‬
‫כותב כוונת וגימעריאות במצות מילה ולא‬
‫זכר שר‪,‬ממצות מציצה כלל)ב( הגאוה״ק‬
‫‪.‬מו״ה יעקב צמח בספרו נגיד ומצוה דך‬
‫ע״ה ע״ב )בדפוס עשערנאוויץ(‪ ,‬מסדר‬
‫כל כוונת מילה‪ .‬ופריעה ואך הוא אין מזכיר‬
‫■כלל ממצות מציצה ‪),‬ג( אחרון הכביר‬
‫'ה‪;1‬אוה״ק מו״ה עמנואל חי ריקי בספרו‬
 ‫דזובדת ה‬
‫בפה ואין בלעדי הפה דרך אחר‪ ,‬בהיות‬
‫בשני הסידורים באמצע כוונות המילה כן‬
‫הלשון כשמוצץ בפה יכווין וכו׳ ואם הי׳‬
‫פשוע כי אין שוס דרך אחר למצוץ רק‬
‫בפה הוה להו לאמר כשמוצץ יכווין כי‬
‫פ״ה גימע' א לקים עה״כ‪ ,‬ואנא ידענא‬
‫כי מוצץ בפה כי אין בלעדה לשיעתם‪,‬‬
‫ועכר״ח כי לאשר גס בעלי הסידורים‬
‫ראו בכל המקימות שציינתי לעיל כי אין־‬
‫מוזכר מציצת ומכש״כ מציצת בפה‪ ,‬גס‬
‫המה הבינו כי הוא רק ענין להציל מהסכנה‬
‫ויש כמה דרכים להציל ובראותם כי המנהג‬
‫בדורותס למצוץ בפה הנה העתיקו לתוך‬
‫סידורם שכשמוצץ בפ‪ :‬יש כיונה במספר‬
‫פה ממה שמצאו כתוב מאיזה חכם ומקובל‬
‫שהתחכם מדעתו‪ ,‬ועיינתי שוב בסידור‬
‫מוהר״א הלל מאוסערתא וראיתי■ כי‬
‫מסיים ״ע״כ העתק מכתיבת יד מיה׳‬
‫ליב מפולנאה מתלמידי האר״י זלהי׳ה‪ ,‬והנה‬
‫ידוע כי הרת״ק ר׳ ליב מפולנאה לא‬
‫הי' מתלמידי האריז״ל כי הי' מתלמידי‬
‫הבעש״ע ז״ל ומובא כ״פ בס' תולדות‬
‫יעקב יוסך שהי׳ ל כ מתלמידי הבעש״כי‪,‬‬
‫ועל כרחך דכך הוה מעשת‪ ,‬שתרה״ק‬
‫מוהרלמ״פ כתב לו לעצמו ־בכתב ידו סדר‬
‫כוונת מצות מילת מהאריז״ל ורשם לו‬
‫למעלה ״מתלמידי האריז״ל'׳ ובסוך הכוונות‬
‫הוסיך מדעתו כוונת להמוצץ בפה לאשר‬
‫הי׳ אז המנהג כן ולמה לא יכווין‪.‬המוצץ‬
‫עוד כוונה להמתקת הדינים‪ ,‬ואמנם‬
‫המעתיק מן כת״י הר׳ ליב מ־פ׳ לא שם‬
‫לבו לזה ולא התבונן במה שלפניו ועעה‬
‫בדמיונו או שהשב כי הר' ליב הוא‬
‫מתלמידי האריז״ל‪ ,‬או שחשב שכל מה‬
‫שכ׳ הר׳ ליב העתיקו מכתאריז״ל‪ ,‬ועל‬
‫כן ציין הוא בסוך הכוונות מילה עד כאן‬
‫העתק מכת״י מו״ה ליב מפולנאה מתלמידי‬
‫האריז״ל בין והתבונן‪ .‬והן הלום ראיאי‬
‫כי הגאות״ק אור המקובלים ואוצר ספרותיהס‬
‫דבר מהמקובלים קמאי ובפלאי נסתר‬
‫מנגד עיניו ועל הכל מוצא הוא לרמזו‬
‫לפי דרכו בקודש‪ ,‬וכל בר דעת )אשר‬
‫א*ן כוונתו לחדודי רק מודה על החמת(‬
‫יעיד ויגיד כי אין צריכים ראיות בדוקות‬
‫יותר מזה על דרך שהבאתי למעלה דברי‬
‫הק׳ מור^רצ״ה שאפילו אם הי'רק ספק בין‬
‫תלמידי האריז״ל לא היה שתיק מוהרח״ו‬
‫להזכירו‪ ,‬היאומן כי יסופר שבמצוה גדולה‬
‫ונוראה כמו מצות מילה שירש נקודת‬
‫היהודי‪ ,‬וכל אלה הקדושים אשר בארץ‬
‫המת אשר האריכ וכאר׳א למעניתם בכוונות‬
‫ויהודים וצירופים בפרעותיהן‪ ,‬ודקדוקיהן‪,‬‬
‫במצות מילה ופריעה‪ ,‬הזוה״ק ותיקוני‬
‫זוה״ק בעשרה מקומות‪ ,‬תאריז״ל בעץ‬
‫חיים‪ ,‬בשער המצות‪ ,‬תלמידי האריז״ל‬
‫המהר״מ פאפירש‪ ,‬הרי״ע צמח‪ ,‬המשנת‬
‫חםידיס‪ ,‬הרמ״ע מפאנו‪ ,‬השרך פע״ח‪,‬‬
‫הדע״ק‪ ,‬הקה״י‪■ ,‬הנה ישתקו וישימו יד‬
‫לפת לבאר רזי וסודות המציצה בפה אם‬
‫הי' זאת מחיובי המצוה‪ ,‬ועל כרחינו צריכין‬
‫לומר כדברי הגדולים המוזכרים בקונערס‬
‫דם הברית הנ״ל כי כל ענין המצילה הוא‬
‫רק להציל הילד מהסכנה ולא מענפי‬
‫המצוה כלל כאשר האריכו שמת בראיותתם‬
‫ואולי הי' להם בימים הקדמונים ג״כ איזה‬
‫דרך אחרת למצוץ לא בפה ונשפכח בדורות‬
‫האחרונים ונתפשע עי״ז המנהג בפה‪,‬‬
‫ובהכרח מה שנדפס בשני סידורי המקובלים‬
‫האחרונים מהר״ש מראשקוב ומוהר״א‬
‫מאוסמרהא כוונות למוצץ בפה כי אלקי״ם‬
‫גימ' פ״ה עם הכולל וכו'‪ ,‬הוא מאיזה‬
‫מקובל אשר חידש מדעתו ולא בנה יסודו‬
‫על דברי מרן האר״י החי‪ ,‬והמסדריס‬
‫האחרונים האלה היצגוהו בתוך סידור‬
‫שלהם בראותם המנהג דעמא דבר בפה‬
‫הנה המוצץ בפת יכווין אלת הכוונות‪,‬‬
‫ואדרבה אמינא כי גם מהסידורים הנ״ל‬
‫ראי׳ כי לא הי׳ פשוע‪ /‬שהמציצה דווקא‬
 ‫המאסה שנה ששית‬
‫בפחות משתות הוי אונאה דא״ל לתקוני‬
‫שדרתיך ילא לעוותי — וא״כ הגזבר‬
‫שאינו שלו והוי שליח איך יאנה ההקדש‬
‫ע״י הגזבר הא י״ל לתקוני שדרתיך ולא‬
‫לעויתי עי״ש בספר נ״ח שתירץ דמזה‬
‫ראיה להקצה״ח סימן ר׳ דגזבר ודאי אינו‬
‫רק שלוחי דרחמנא וכשלוחי דרחמנא לא‬
‫אמרינן לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כדמשמע‬
‫בנדריס דל״ו לענין כהניס ע״ש‪ ,‬ולע״ד לא‬
‫קשה כלל ולא שי־־ך גבי הקדש כלל לומר‬
‫לתקונא שדרתיך ולא לעוותי דכיון דקיי״ל‬
‫דמזיק הקדש פעור מן התשלומין ממיעוע הכ׳‬
‫רעהו אמר רחמנא ולא של הקדש וא"כ‬
‫לא גרע הגזבר ממזיק הקדש דפעור אבל‬
‫גבי מזיק קרקפות פשיעא דחייב וזה ברור‬
‫ומתורץ קושית המעיני החכמה‪ .‬ובזה העגין‬
‫אמרתי לתרץ במה שהניח בצ״ע )בספר‬
‫עפרא דארעא הגהות על ספר ארעא‬
‫דרבנן( על הרמב״ן ז״ל שכתב בפירוש‬
‫התורה פ' בהר סני שכתכ שהמאנה את‬
‫חבירו חך בקרקע עובר בלאו דלא תונו‬
‫דלא נתמעעו אלא מחזרת אונאה אבל‬
‫לא מהלאו דלא תונו עי״ש‪ ,‬וכתב בזה‬
‫'‬
‫בספר ע״ד הנ״ל רזה הוא חיהש דמשמעות‬
‫הלשון של רז׳׳ל שאמרו אין אונאה‬
‫בקרקעות משמע דליכא איסור כלל וגס‬
‫צ״ע דא״כ היה ראיי שילקה על האונאת‬
‫קרקע כיון דלא ניתן לתשלומין‪ ,‬ועוד דאס‬
‫עובר הוא בלאו איך לא אשתמיע חד‬
‫מהפוסקים לומר שאס בא צי״ש יחזיר‬
‫האונאה‪ ,‬ולכך צריך להתישב בזה ■עכ״ל‪,‬‬
‫ולע״ד אין צריך ישוב בזה כלל דכבר‬
‫מבואר )בספר מעין החכמה הובא בספר‬
‫אברהם קואינקא שליט״א עורך ״המאסף״ שלום‪.‬‬
‫נפש תיה( דמ״ב דלהרמב״ן ז״ל יהיה‬
‫אנקש מכת״ד להדפיס את חידושי ג״המאסף״ וזה הוא‪.‬‬
‫לוקין על אונאתן כיון דלא ניתן לתשלומין‬
‫ויהיה זה הלאו ככל הלאווין שלא ניתן‬
‫להשבה דלוקין עליהם‪ ,‬ובמה שכתב דלא‬
‫אשתמיע חד מהפוסקים לומר שאס‪ :‬בא‬
‫לצ״ש יהיה מחויב להחזיר האונאה במחכ״ת‬
‫בקהלת יעקב מערכת פ׳ ערך פה כתב‬
‫רמזים וגימע׳ על מלת פה ובתוכם כתב‬
‫כי פה עם הכולל גימע׳ אלקיס עיי״ת‬
‫ולוא הי' ‪.‬כמצא זה המספר מתלמידי‬
‫האריז״ל בכוונת מציצה בפה )כאשר חשב‬
‫המעתיק הנ״ל( הנה בלי ספק הי׳ מציק‬
‫הקה״י מקורו מתלמידי האריז״ל כדרכו‬
‫בקודש בכל פסיעה‪ ,‬והרי שלך לפניך כי‬
‫מעולם לא כתבו תלמידי האריז־׳ל כוונה‬
‫למצוץ בפה דווקא‪ ,‬רק כאמור לעיל הכל‬
‫באר י היכוב‪ ,‬לא אכפול הדברים‪ ,‬ואין‬
‫המציצה מענפי המצוה רק להציל הילד‬
‫מסכנה וממילא אם נתוודע בעתים הללו‬
‫כי ע״י המציצה בפה יוכל להיות סכנה‬
‫להילד כאמור בקונערס דם ברית מחויבים‬
‫אנו שוב להציל מהסכנה ושלא למצוץ‬
‫בפה רק בהכלי המוסמכת מגדולי רופאי‬
‫וחכמי הזמן‪.‬‬ ‫י‬
‫ולאות אמת חתמתי שמי יום ד׳ להרר‬
‫וירא ט״ו מרחשון שנת עצח״ך ימל״א לפ״ק‬
‫פהק״ק בוקארעשט‬ ‫י‬
‫ישר<י בערנער האבדפה״ק‬ ‫יקי‬
‫הנ״ל יע״א‬ ‫■י‬
‫ומאד 'אני משתוקק לרעת מקורו של הרג‬
‫החכם המביא גקונטדם דם ברית הכוונה‬
‫מיסוד ומלכות הנ״ל אשר כזאת וכזאת לא‬
‫נאמר אף כהסידודים הנ״ל והוא שם לה‬
‫עלילות דברים‪ ,‬נם הוא מדעתי׳ דנפשי׳‪,‬‬
‫סימןמא‪.‬‬
‫יום א' ס׳ ויפש פה ליוערסאל שגת תרס׳׳א‪.‬‬
‫•• לכבוד ידידי הרב״״ מר ר׳ בן ציון‬
‫ב ״ מ דנ״ז ע״ב אח'ו ולא הקיש והק׳‬
‫בספר מעיני החכמה ‪ t o‬בספר‬
‫נפש חיה הא אך קרקע שנתמעע מאונאה‬
‫קי״ל בקדושין דמ״ב בעעה שליח ואפילו‬
 ‫סא‬ ‫חוברת ה‬

‫לא ראינו אינו ראיה שבודאי אס כא לצי״ש וכאיש אחד כי יסוד הענוה מביא האחדות‬
‫יהיה מחויב להחזיר האונאה גס בקרקעות ויסוד הגאוה מביא פירוד‪ ,‬ושזה שרמזו‬
‫שדבר זה מפורש בכמה פוסקיס‪ .‬ובזה רז״ל במדרש איכה חד מאתינס אתא‬
‫ראיתי שתירץ)הרב הגאין ר׳ משה בצלאל מירושלים א״ל תפור לי הדין מדוכה תבירא‬
‫אב״ד דסייני( בספרו כובע ישועה על שקל חול וא״ל שזור לי חוע ובא לרמוז‬
‫ב״ק ד״ח דאמרינן שס ראובן שמכר שנחרב מעון פיחד שיוצא מיסוד• הגאוה‬
‫שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו וז״ש חד מאתינס ד ל חד מאיתני עולה■•;‬
‫עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור מהצדיקים בא לירול‪ ,‬שעלה על לבו לעיין‬
‫בו משהחזיק בה אינו יכונ לחזור בו והקשו בענין ירושלים למה חרבה‪ /‬ונתן לחיית‬
‫שסבתוס׳ ז״ל משהחזיק בה אמאי אינו דל להמוכיח שיכול לאחד ולתפור הלבבות‬
‫יכול לחזור בו לימא ליה הלוקח להמוכר ולחברם יחד וא״ל תפור לי‪,‬הדין מסכה‬
‫שקיל ארעך בזוזך כיון לבלא נתן המעות ר״ל ישראל המדוכיס בצרות ועיה״ק שהיא‬
‫עסקינן ותירצו שס בתוס' ז״ל כשהוזל הבירא בעונותינו והשיב שזור חול לרמוז‬
‫הקרקע ולא יכול לומר ליה שקיל ארעך כמו שאי איפשר לעשות חות מהחול כן‬
‫בזוזך והקשה הגאון הנ״ל דאמאי לא כתבו א״א לדבק חלקי הלבבות של ישראל וזה‬
‫התוס׳ לתרץ דמיירי שהמוכר הזה אינה פי׳ שובה ישראל ה' אלקיך וכו' כל תשא‪.‬‬
‫להלוקח בקרקע זו וקרקע אין בו אונאה עון ופירש״י כל תשא עון כל עון קשה ע״כ‪.‬‬
‫ולא יכול לומר שקיל ארעך בזוזך • כיון ולכאורה אין מובן אמנס יש להקדים מ״ש‬
‫ד הקרקע לא שויא כהחוב שחייב ליה ואמאי בזוהר למה בעשרת הדברות נאמר בל'‬
‫לא תירצו התוס׳ בכה״ג ותירץ הגאון הלל יחיד אנכי ה׳ אלקיך ובפ׳ קדושים נרמזו‬
‫כיון דפסקינן דחייב לצי״ש על אונאת ג״כ י' הדברות ונאמר שס ה' אלקיכס‬
‫קרקע ובחיוב לצי״ש מהני חפיסה עיין ולא אמר בל׳ יחיד כבראשונות ואמר‬
‫ברש״י ז״ל ב״מ דצ״ג ויכול הלוקח שגבי היס היו כולם בלב אחד כאיש אחד‬
‫להתפיס מהמעות שחייב לו עי״ש ודוק‪ .‬מבלי שנאה ופירוד אבל אח״כ נתפרדה‬
‫החבילה ולכן‪.‬אמר בל׳ רבים ־ואז״ל חבור‬ ‫גדלי׳ בהרג הל מהור״ר ר'‬
‫עצבים אפרים הנח לו אפי׳ עע״ז כשהם‬
‫בחבור מוחלין'להם‪ /‬משא״ב ‪,‬דורו של‬
‫ישעיהו מאיר א ק כסף חונה‬
‫דוד אעפ״י שהיו צדיקים בעין שנאת חגם‬ ‫פ״ק ליוערפאל‪,‬‬
‫היו מנוצחים במלחמה; ודורו של אחאב‪.‬‬
‫היו רשעים ונוצחין; וז״ש שובה ישראל עד‬ ‫סימן מב‪. .‬‬
‫‪ ,‬ה' אלקיך בל' יחיד יכולים לומר כל תשא‬
‫עון ופירש״י כל עון תשא ר״ל אפי׳ עון‬ ‫המשך מחוברת ב׳ סי׳ כ״ז‬
‫ו ר א י י ת י בס׳ עוללות הבציר על פסוק ע״ז שהוא שקול ככולם כאמור; וזש״ה‬
‫ויחן שס ישראל נגד ההר והיה מספר בלי כחול הים אשר לא ימד‬
‫ואז״ל כעשו כולם כאיש אחד‪ ,‬ומ״ש נגד ולא יספר; ר״ל שיהיה להם מספר כשאין‬
‫ההר הביאו ראיה מההר שהשי״ת הניח כל ‪ .‬עושים רצונו ואמר התעם מפני שהם‬
‫ההרים )כמ״ש למה תרצדון הריס גבנונים כחול הים אשר לא נוכל לאחד חלקיו‬
‫בעלי מומין בעלי גאוה לשון או גבן או דק(■ ויש ביניהם פירוד ושנאת חנם; אבל אימתי‪.‬‬
‫ובחר רק בסיני ועי״ז נעשו כולם ענוים יהיה אשר לא ימד ולא יספר כשיאמר להם‬
‫‪2‬‬
 ‫המאסח שנה ששית‬
‫כד^מרס ז״ל פת במלח תאכל ומיס במשורה‬
‫תשתה‪ ,‬ובתירה אתה עמל ונו׳ אשריך‬
‫ונו׳ דמדוע שינה הלשון דמתחילה נקני‬
‫לשון ציווי פת במלח תאכל‪ ,‬תשתה‪ ,‬ובתו'‬
‫אתה עמל נקט ל׳ בינוני והול״ל ובתורה‬
‫תעמול‪ ,‬ותירץ דהכונה כי בא רז״ל לרמוז‬
‫לנו כי לימוד התו׳ יהיה בלי שום תכלית‬
‫מקוה ובלי שוס תוחלת רצויה‪ ,‬כמאמר‬
‫התנא אל תהיו כעבדים וכו׳ וזהו הכונה‬
‫פת במלח תאכל ומיס במשורה תשתה‬
‫שהוא לשון עתיד ובתורה אתה עמל ורוצה‬
‫לומר אפי' בשעת ההוה שאתה לומד תדע‬
‫שלעתיד כל ימי ח־יך לא יהיה לך רק‬
‫פת וכו׳ עכ״ז אתה עמל מבלי תכלית‬
‫שיאמר כי ה׳ לא ימנע טוב וכו' והשי״ת‬
‫יעשרהו וכו׳ כי אין זה תכלית הנראה אלו‬
‫דבריו ז״ל‪ ,‬וברגליו אעבורה לפ' מאמרינו‬
‫אשרי מי שעמלו בתו' ד׳ל הוה כנ״ל מבלי‬
‫'איזה פניה ובזה עישה נח״ר ליוצרו אמנם‬
‫באמת כי ר״י איירי באיש מאשר אשר‬
‫כבר נסתלק מן העולם אמנם שבילי חייו‬
‫וסגנוט היו באופן הנ״ל‪.‬‬
‫ח ז ר ת י לטשאי מקדם ! אמרתי בתתי'‬
‫דברי אלה תולדות נח וראיתי‬
‫בכתבי יד״ק של עט״ר וצ׳ית הכמוס אצלי‪,‬‬
‫שכתב עפ״י מ״ש שתי שנים ומחצה נחלקו‬
‫ב״ש וב״ה הללו אמרים נות לו לאדם‬
‫שלא נברא‪ ,‬והללו אומריס טח לו שנברא‪,‬‬
‫נמנו וגמרו‪ ,‬נוח לו לאדם שלא נברא‬
‫ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו‪ ,‬וזה ירמוז‬
‫אלה תולדות האדם בעוה״ז עומדת במחלוקת‬
‫נח‪ ,‬נח‪ ,‬ר״ל נח שנברא‪ ,‬או נח שלא‬
‫גברא‪ ,‬ואמת שנחנו וגמרו נח שלא נברא‬
‫ועכשיו שנברא עליו להיות איש צדיק תמים‪,‬‬
‫‪ 1‬ב א ן ״ א עפ״י מאי דאיתא בגמ׳ע״פ‬
‫כי אתה אבינו לעת׳׳ל אמר‬
‫הקב״ה לאברהם בניך חטא והוא משיב‬
‫ימחו על קדושת שמך וכמו כן יעקב ואמר‬
‫לא בסבי עצה ולא בדרדקי טעמא אמנם‬
‫עמי אספ יאמר להם מי אל חי שיהיו‬
‫כמו אב אחד לכולפ^בשלוס ואחוה‪.‬‬
‫‪ p‬האמור כי היסוד הוא‬ ‫המורם‬
‫הענוה ומביא לאדה לשלימות‬
‫האמרות ולמס כרבה להפליג בשבחיה כמ״ש‬
‫רז״ל־ מה שפשתה חכמה עכורה לראשה‬
‫עשתה עסה עקב לרגליה כמ״ש עקב ענוה‬
‫יר^ס הי־ והצדיק אשר אנו פסוקים בהספדו‬
‫ידוע היה דרכו דרך ענוים זצ״ל‪ ,‬וראיתי‬
‫שמפ׳־ כו׳ הפסיק ל״ב חכם לימינו‪ ,‬ול״ב‬
‫כסיל■ לשמאלו‪ ,‬ני האותיות שקודם ל״ב הס‬
‫א״ך שהיא העטה‪ ,‬והאותיות אשר אחרי ל״ב‬
‫הס־ גם וידוע שאכין ורקין מיעועין וגמין‬
‫רבויץ‪ ,‬והרי הוא כמבואר‪ ,‬ועד״ז מפ׳ ולא‬
‫תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כלל‬
‫שאותיות שאחרי ל^ב הס גם שהיא הגאוה‬
‫ותאומיות שאחרי כרן הס כסף שלא‬
‫לרדון? אחרי אליל הכסןן ולחמוד‬
‫הבלי עוה״ז‪,‬‬
‫דרכם דרך הקודש יש לי לפרש‬
‫‪ ^ .‬כו׳ הספות הצדיק אבד ואין איש‬
‫שם‪-‬על לב ריל על ערך האבידה שהיה‬
‫עניו אשר הוא יסוד הכל ומחוייביס‬
‫להספ ‪7‬ו ולשוב מדרכיהם‪.‬‬ ‫■‬
‫‪ 0 2‬יש ‪:‬סגולה למע׳ העטה שאינו שב‬
‫בגלגול )כמ״ש המקובלים( ובזה‬
‫פי" ה‪ 3‬מרפ ה^ך וגדל‪ ,‬הלוך ושוב הלוך‬
‫■ וחסל‪ ,‬הלוך ונסוע‪.‬‬
‫בתחלת דברי מאמרם ז״ל פ'‬ ‫אמרתי‬
‫היה קורא אר״י אשרי מי‬ ‫■‬
‫נמגמלו בתורה וכל ולכארה במאי איר‪/‬‬
‫א אידי שכבר המאושר הזה כבר נפטר‬
‫מן העולם הכי הול״ל אשד מי שעמל‬
‫בתורה‪ ,‬בלשון עבר‪ ,‬ואי אייד על ההוה‬
‫‪ ^ .‬נו אש אשר עודנו בחיים ועמל בתו׳‬
‫איכ הוליל מחגדל בש״ט לא גדל ^שון‬
‫עבר‪.‬‬
‫לפרש בהקדים מה ששמעתי‬
‫בשם הגאון כת״ס דל על‬
 ‫סב‬ ‫חוברת ה‬
‫בשאור לא פליגי א״כ למה נקע • שאור‬
‫והול״ל בש״א חמן בכפותבת‪,‬ובהיא מזית‬
‫עיין מה שתרצו‪ .‬ונלע״ד דאמדנן• מ מ׳‬
‫דך ז׳ ע׳׳ב מ״ע דב״ש =א״כ לכסו‪ 3‬רתמנא‬
‫חמן ולא בעי שאור ואנא אמינא ומה חמן‬
‫שאין חמוצו קשה בכזית שאור שחמוצו‬
‫קשה לכ״ש שאור דכתב רחמנא ל״ל לומר‬
‫לך שיעוח של זה לא כשיעורו של 'זה א״כ‬
‫משמע מןהגמ׳ דלא ידעיגן ששיעורו של‬
‫זה אינו כשיעורו של זה אלא מנת‪ -‬השאור‬
‫שהוא יתר וא״כ שפיר רמז לנו באומרו‬
‫שאור בכזית וחמן בככותבת לאשמועיגן‬
‫שדין שיעור החמן למדנו מן השאור ודו״ק‪.‬‬
‫כ( ר ש ״ י בד״ה ביצה לא תאכל בו‬
‫ביום‪ .‬י״ל דמאי איצכוריך‬
‫רש״י למימר בו ביום פשיעא דבד ביוס‪.‬‬
‫ונלע״ד לפרש דהוקשה לו קושית הפוש׳‬
‫דאמאי לא תנא אוסרי! ומתירץ ומפרן‬
‫דאי תנא אוסרים ומתירים הייתי אומר‬
‫דאסור לעולם ודחייה שדחו התוס׳ מכח‬
‫אפרוח ס״ל לרש׳׳י מה שתנא באפרוח‬
‫אסור היינו לאחר שגילה לנו בביצה דאין‬
‫אסירה אלא בו ביום ליכא למעעי כמ״ש‬
‫המפרשים ז״ל וז״ש רש״י בו ביוס‪ -‬לתרן‬
‫דהאי דלא תנא אוסרי! ומתירין לאשמועינן‬
‫דבו ביום דווקא אסור‪.‬‬
‫‪ 0‬ת י י ם׳ בד׳ה ביצה‪ .‬וא״ת אמאי■ לא‬
‫תנא אוסרין ומתירק וכו׳ נ״ל‬
‫דמאי דניחא להו להתוש' בלישנא דאוסדן‬
‫ומתידן משוס דדרך התנא לשנות אסור‬
‫ומותר‪ .‬ועוד נ״ל משוס דדרך התנא לשנוח‬
‫בדרך קצרה ואי הוה תני אוהרין ומתירי[‬
‫הוה מרויח בזה שלש תיבית ודו״ק‪.‬‬
‫ד( ב א ״ ד והכי אמרינן גבי נכרי זט׳‬
‫ומסיק מאי מותרין לעלעל‬
‫הקשה מורי נר״ו בשיעה כ״י הא תינר‬
‫לרבי דאמר מאי מותדן לעלעל אבל ‪ .‬ללר‬
‫דאמר מותרין באכילה קשה אמאי לא תנל‬
‫אושרין ומתידן ע״ש מה שתירץ‪ .‬ונלענ״ן‬
‫יצחק משיב בני ולא ברך בשעה שרצית‬
‫לתת התורה וחזרת על כל אומה ולשון‬
‫ולא קבלוה ואמית בני בכורי ישראל ונו‪/‬‬
‫ועוד כמה שנותיו ע׳ שנה דל כ' דלא ענשת‬
‫פשו להו חמשיס דל כ״ה דלילוות^ פלגא‬
‫עלי ופלגא עלך שהוא י״ב ומחצה‪ ,‬אמנם‬
‫אס במציאות יחיה האדם פ' שנה אין חונן‬
‫רק רחמי הי״ת וזהו כו׳ ב׳ שרס ומחצה‬
‫שנחלקו ב״ש וב״ה‪ ,‬נ׳ח נ׳ח‪ ,‬כי אלו העשרה‬
‫דל חמש דלילוותא ודל ב׳ ומחצה דאכילה‬
‫ושתיה ובה״כ‪ ,‬אמנס על ע' שנים לא‬
‫נחלקו דכבר בקש רחמים יצחק אע״ה‪ ,‬וזה‬
‫נו' הפשוק אבא בגבורות )שהוא פ׳ ‪(80‬‬
‫ה׳ אלקיס אזכיר צדקתך לידך ופשוע‪.‬‬
‫ואמרתי ויולד נח את שס ואת‬ ‫חזרתי‬
‫חש ואת יפת כי ימי המגוחה‬
‫של ישראל כינוי לשש וימי הגלית כינוי לחס‬
‫ובמהרה יבנה ביהמ״ק טנוי ל'פת גס‬
‫שם חס יפת ר״ת משית שיגלה בב״א‪.‬‬
‫שבתי בוהבוט‪.‬‬
‫סימן מג‪.‬‬
‫בבל יע״א יוס י׳יד לחו׳ כסליו החרס״א‪.‬‬
‫למע׳ איר עיני וחמדת לבי הרב ‪..........‬‬
‫כקס״ת כמהר״ר בן ציין אברהם‬
‫קיאמקה גר׳׳ו יאיר ויזהיר לעד אמן‪.‬‬
‫אחד״ש הסוב ‪ ........‬חו״ד איזיה גרגרים‬
‫העתק מחי׳ מס׳ ביצה בת״י למר דודי הרב‬
‫הגדול והקדוש וכו׳ אב״ד בעוב־׳י בבל‬
‫כמהר׳יר אלישע נסים‪.‬‬
‫דנגור זצוק״ל אבקש ליתן להם חקיס‬
‫ב״המאסף" היקר ‪ .........‬ידידו מוקירו‬
‫בכל עיז‪.‬‬
‫ששון משה נסים‪.‬‬
‫ביצה ד׳ ב׳‪.‬‬
‫א( מ ת נ י ׳ שאיר בכזית וחמן בפכותבת‬
‫וכו׳ הקשו המפרשים ז״ל‬
‫כיון דלא פליגי ב״ש וב׳׳ה אלא בחמן אבל‬
 ‫המאסה שנה ששית‬
‫‪V‬־' ‪'-‬־׳‪V•'-‬‬
‫־י־ '׳ ‪ -‬־׳‬

‫לתרץ דהתס אמדנן בגמ׳ אמר רב אל דבהדייא חמרינן בגמ׳ לקמן דך ד׳ ע״א‬
‫;ימנע אדם עצמו מבה״מ אפילו שעה א׳ אר״ז תיאכל אגב אמה ה״ד אמר אביי‬
‫■ דאנא ולוי הוה קאימנא קמיה דרבי כי כגון שלקחה סתס נשחמה הובררה לאכילה‬
‫■אמרה להא שמעתתח באורהא אמר מותדן עומדת לא נשחמה הובררה לגדל ביצים‬
‫באכילה בצפיא אמר מותדן לקבל וכו׳ עומדת א״כ משמע מהגמ׳ דמן הסתם‬
‫־א׳׳כ נוכל לומר מה שחזר בו רבי משוס אסורה‪ .‬ונלע״ד לפרש דרש״י ז״ל בא לאפוקי‬
‫שלשון מופרין יאמר על המלמול ואס הס שלא תפרש עומדת לאכילה שיזמין איתה‬
‫מותרין באכילה לא הוהתני לשון מותרץ לאכילה באותו היום אלא כל שלקחה על‬
‫דנבא לניעות ולומר במלמול דוקא מותרין דעת לאכילה אימת שירצה נקראת עומדת‬
‫ואס יקשה לך דבתר הכי אחרי׳ בגמרא לאכילה וכמ׳׳ש בש״מלמהר״ב וז״ל תרנגולת‬
‫י מתיבי גוי שהביא ונו' ולמעמיך וכו׳ אלא ־העומדת לאכילה כלו׳ להשמין אותה ולאוכל׳‬
‫בכוורי דארימי ופירי דכבישי בירקא עסקינן כל זמן שירצה אוכלא דאפרת עכ״ל וז״ש‬
‫ומשמע דמותרין אפי׳ באכילה כיון דודאי רש״י העומדת לאכילה שאינה מוקצת‬
‫ניצודו י מבע״י כמ״ש■ רש״י וקתני לשון' דהיינו כל שאינה מוקצת נקראת עומדת‬
‫מותרין‪ .‬נ״ל דרש״י שכתב וז״ל ואשמעינן לאכילה ואפי' אינו רוצה לאוכלה היום ודו״ק‪.‬‬
‫^יאע״ג דדמו לבני יומן לא חיישינן למראית ו ע ו ד פי׳ ח״ר ס׳ משה ראובן יל״ו דרש״י‬
‫ז״ל הוקשה לו קושית מהרש״א‬ ‫העין נוכל לומר לסברת רב דווקא‬
‫^‬

‫במלמול לא חיישינן משוס מראית העין ז״ל לפי דברי התוס׳ שפי׳ אוכלא דאפרת‬
‫•יאבל לענין אכילה חיישינן למראית העין‪ .‬דאי בעי שחיעי לה ואכיל כל מה דבגווה‬
‫ולפי'פי' התוס' שפירשו בספק מוכן אתייא וא״כ למאי דס״ד דאפי׳ למאי דשרי במוקצה‬
‫שפיר דאינו מתיר אלא דווקא במלמול‪ .‬בנולד אסיר והיינו בתרנגולת■ העומדת‬
‫מורי נר־׳ו בד״ה שס במשנה לגדל ביצים אע״ג דה״נ אי בעי שחיכי‬ ‫ה( כתב‬
‫הקשו המפרשים וכו׳ וי״ל לה ואכיל כל דבגווה דהא שרי מוקצה‬ ‫■‬
‫משום דקי״ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודס מ״מ כיון דנולדה הביצה מדבר המוקצה‬
‫וכו׳ נלע״ד מלבד הדוחק דלא שייך הכא לא שרינן לה מהאי מעמא ות״כ ניכל לומר‬
‫למימר תדיר כיון שלא נזכר בדברי התנא דרש״י ז״ל ס״ל כסברת התוס׳ והוקשה‬
‫דיני השבת אלאוו״מ לא מקרי תדיר‪ .‬עוד לו קישית מהרש״א ולזה כתב שאינה מוקצת‬
‫זאת דלא שייך להקשות ליתני ביצה שנולדה כלו' הכא אמרינן אוכלא דאפרת בשביל‬
‫בשבת אלא דוקא לרבה אבל לר״ן ושאר שאינה מוקצת אבל למאי דס״ד אפילו‬
‫אמוראים לא שייך להקשות לתני שבת א״כ למאן דשרי במוקצה בנולד אסור לאאמרינן‬
‫אוכלא דאפרת כיון שהיא מצד עצמה מוקצת‪.‬‬ ‫‪ • .‬ממילא נסתר התירוץ‪.‬‬
‫בעה״מ ז״ל ואוקמה ר״נ‬ ‫בתב‬ ‫‪0‬‬ ‫‪ ' 0‬ל ^ ״ י בד״ה העומדת לאכילה שאינה‬
‫בתרנגולת העומדת לגדל‬ ‫מוקצת‪ .‬לכאו׳ נראה לפרש ■‬ ‫‪. ,‬‬
‫דברי רש׳׳י ז״ל שאינה צריכה זמון מבע״‪ /‬ביצים ודאית ליה מוקצה אית ליה נולד וכו׳‬
‫שאינה צריכה זמק מבע״י לאכילה בפירוש כראשכחן ליה לר"נ דאמר במס' שבת‬
‫אלא אפי׳ מסתמא נמי עומדת לאכילה דף י״;י עז לחלבה ותרנגולת לביצתה וכו'‬
‫ודווקא שלא יקצה אותה בפירוש לנדל עד ומותרת אליבא דר״ג עכ״ל עי״ש‪.‬‬
‫ביצים וז״ש שאינה נזוקצת וכן פי׳ ח׳ר לכאורה הראייה שהביא מר״נ דאמר עז‬
‫יעקב בספרו שמן המוב‪ .‬אבל זה אינו לחלבה וכו׳ פלוגתא דר״י ור״ש אינו מובן‬
 ‫סג‬ ‫חוברת ה‬
‫חשיב לה בגמ' למדבריות כגוץ דווקא‬
‫לפי סברת רבי שאמר אלו המדבריות כל‬
‫שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסות לישוב‬
‫לא בימות החמה ולא בימות הגשמים‬
‫מש״ה חשיב ליה כגו״ץ כיון שאין נכנסות‬
‫לישוב לא בימה״ח ולא בימה״גאבל לפי‬
‫דברי ת״ק דרבי שאמר מדבריות כל שיוצאות‬
‫בפסח ורועות באפר ונכנסות ברביעה‬
‫ראשונה לא חשיבא כגו״ץ ותנא דמתני׳‬
‫ס״ל דהמדבריות כת״ק דרבי וכן סי׳‬
‫הרמב״ס ז״ל וז״ל ולטת ׳באפר שיהיו‬
‫בכפרים כל ימי החום והקיץ ואין נכנסות‬
‫לעיר עד שירדי גשמים א״כ מוכרח שנאמר‬
‫שסתם לן תנא כר״י‪■ ,‬‬
‫שהר׳ תוי״ט כתב וז״ל הלנות‬ ‫והגם‬
‫בעיר כת״ק דגרייתא אפ״ה‬
‫כתב בד״ה הלנות באפר וז״ל ומיהו מהכא‬
‫ליכא ראיה דהא איכא לישנא בגמ׳ דאפי׳‬
‫לרי׳ש מודה משוס דהוי כגו״ץ דדחינהו‬
‫בידים עכ״ל ע״ש וא״כ לפי דבריו אפשר‬
‫לפי סברת ת״ק נוכל לומר דחשיב ליה‬
‫כגו׳׳ץ מ״מ הרב בעה״מ ס״ל דדווקא לפי‬
‫סברת רבי שייך למימר דחשיב ליה כגו״ץ‬
‫אבל לפי סברת ת״ק לא חשיב ליה כגו״ץ‬
‫ודו״ק‪.‬‬
‫המיטך י גא‬
‫■‬ ‫סימן מד‪.‬‬
‫ב ס נ ה ד ר י ן דט״ל אמ״ל ההוא מינא‬
‫׳ לר״א אלקיכון גחכן הוא‬
‫דקאמ״ל ליחזקאל שכב על צדך השמאל'‬
‫וכתיב ושכבת על צדך הימנית אתא ההוא‬
‫תלמידא א״ל מ״ט דשביעתא א״ל השתא‬
‫אמינא לכו דשוויא לתרוויכי אמר הקב״ה‬
‫לישראל זרעו שש והשמיטו שבע גדי‬
‫שתדעו בלי היא והס לא עכו כן אלא‬
‫חטאו יגלו מנהגי של עולם מלך ב״ו שסרחה‬
‫דמה מפרש דברי ר״ג אם מפרש אותו‬
‫בשבת והאי דקאמר עז לחלבה בשביל‬
‫לאכול החלב וכן תרנגולת לביצתה ^ביל‬
‫לאכול הביצה ורחל לגיזתה בא להשמינ‪1‬כו‬
‫אעפ״י שמיוחדת לגיזה שדרך הרחלים‬
‫מיחדיס אותם לגיזה אפי״ה החלב שלה‬
‫מותר א״כ מה מביא ראיה דאדרבא‬
‫משמע מכאן שלדברי ר״י החלב אסור‬
‫ואס מפרש אותו בי״ע ופי׳ עז לחלבה‬
‫וכו' כמו שפירש״י ז״ל שצריך לשחוע העז‬
‫וכו׳ וע״ז קאמר פלוגתא דר״י ור״ש א״כ‬
‫מהיכן משמע לו שהביצה והחלב מותר לר״י‬
‫דאית ליה מוקצה דילמא כיון שהעז‬
‫׳‬ ‫והתרנגולת מוקצים גס הביצה והחלב‬
‫מוקצים‪.‬‬
‫ו נ ל א ה דלעולס מפרש את דברי ר״נ‬
‫ביו״ע ודייק לומר שהחלב‬
‫והביצה מותרים לר״י שהיה לו לר״נ לפרש‬
‫דבריי עז וחלבה וכו׳ העז והחלב והתרנגלת‬
‫והביצה פלוגתא דר״י ור״ש וממה דלא‬
‫פירש דבריו משמע דדווקא בפז ותרנגולת‬
‫פלוגתא דר״י ור״ש אבל בחלב וביצה‬
‫כ״ע מודו דשרייא משום דדעתיה עלה‬
‫מאתמול כנ״ל‪.‬‬
‫ס ו ד כתב בעל המאור ז״ל והא דאמרינן‬
‫בגמ׳ בטעמיה דר״נ שבת דחמירא‬ ‫^‬
‫ולא אתי לזלזולי בה וכו׳ הא תנן תו אין‬
‫משקין ושוחטין המדבריות סתמא ודאי כר״י‬
‫עכ״ד‪ .‬ולכאורה קשה דבגמ׳ לקמן דף מ׳‬
‫מקשה וז״ל ומי אית ליה לרבי מוקצה‬
‫והא בעא מניה ר״ש ברבי מרבי פצעילי‬
‫תמרה לר״שמהו א״ל אין מוקצה לר״ש‬
‫אלא גרוגרות וצמוקין בלבד ומתרץ הגמ'‬
‫תירוץ ראשון איבע״א הני נמי כגו״ץ דמו‬
‫א"כ מהיכא משמע ליה דהא אין משקין‬
‫ושוחטץ המדבריות סתמא ודאי כר״י‬
‫דילמא כתירוץ הגמ׳ דדמי לגו״ץ וכן כת׳‬
‫התום׳ שבת דף קנ״ז ד״ה אין משקין וכו׳‬
‫ונראה ךס״ל לבעה״מ ז״ל דהא דקא‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫בכורים אות ב׳ וז״ל עוד מעם על ביכורים‬
‫תרומות ומעשרות כדי שלא ימענו ישראל‬
‫חזקה שא״י ‪-‬היא שלהם לכן ציוה הקלה‬
‫להביא בכורים להראות שהארץ של הקלה‬
‫וע׳׳ז קשה א״כ למה ציוה הקלה על‬
‫השביעית דאיתא בש״ס מעם על השביעית‬
‫אמר הקב״ה זרעו שש וכו' כדי שיזרעו‬
‫הכל שהארץ שלו זת״דז׳ל‪.‬‬
‫ו ה ל ב החסיד מהרי״א דל בסה״מ שא״י‬
‫ס׳ בהר כתב משם רבני אשכנז‬
‫ז״ל דאתייא כמ״ד בפ' השולח דק׳’ פ לאו‬
‫כקהג״ד ומשו״ה אע״ג דאיכא תרומות‬
‫ומעשחת וביכורים לגבוה הוו פיחת ופיחת‬
‫לאו כקהג״ד לכן הזהיר על שמימת‬
‫קרקע להודיע שהארץ שלו זת״ד דל א״כ‬
‫נמצא לפ״ז ממה שציונו ה' על השמימה‬
‫מוכח דק״פ לאו כקהג״ד והמוכר לזמן‬
‫לית בה דדלמ והתורה אינא שייכא למה״ש‬
‫מדינא דב״מ דהמצות במלות לעת״ל ובדין‬
‫נמלוה ישראל וזכו בה ואס ח״ו יעברו‬
‫עטש יענוש אותם ובזה יע״ן דהנה ההוא‬
‫מינא הוה ס״ל דק״פ כקהג״ד והמוכר‬
‫לזמן אית ביה דדלמ וא״כ אך שהמצות‬
‫במלות לעת״ל והו״ל לזמן התורה שייפה‬
‫למה״ש מדינא דל מ ושלא כדין זכו בה‬
‫ישראל לכן מען ואמר אלהיכין גחכן‬
‫הוא ומשתק בנביאיו; שאמ״ל ליחזקאל שכב‬
‫על צדך השמאלי וכו׳ דאע״ג שחמאו ישראל‬
‫ויהודה פמוריס הס דהתורה אינה שייכה‬
‫להם ל א למה״ש ועון א'| כא|; ולמה‬
‫צריכי כפרה אממו להכי באותו פרק ובאותו‬
‫זמן אתא ההוא תלמידא ושאל מ״מ דשביעתא‬
‫דבהתברר מעם השמימיה אז אותו המין‬
‫נדחה בקש שאס מעם השביעית להורות‬
‫דלה׳ הארץ ומלואה ולא סגי בתרומות‬
‫ומעשרות ובכורים משוס דהוו פירות וק"פ‬
‫לאו כקהג״ד; א״כ מזה מוכח דהמוכר לזמן‬
‫אית ביה דדלמ; וכיון דהמצות במלות‬
‫לעת״ל כדין זכו ישראל בתורה ולפי שע?ח‬
‫עליו מדינה אס אכזרי היא הורג את כולן‬
‫אס רחמן הוא הורג תליין אס רחמן מלא‬
‫רחמים הוא מייסר את הגדוליס■ שבהן‬
‫ביסוריס אן« כך הקב״ה מייסר את יחזקאל‬
‫■ כדי למרק עונותיהם של ישראל ע״כ‪.‬‬‫י‬
‫ראשונים גס אחרונים המה ראו‬ ‫והנה‬
‫כן תמהו במאמר זה דמאי דעתיה‬ ‫‪.‬‬
‫דההוא מינה כשאלה זו אשר נסמית עיט‬
‫של אותו רשע ולא ראה קרא דסמיך ליה‬
‫ונשאת עון בית ישראל וכו' ונשאת עון‬
‫בית יהודה וכו׳ ותו מה ראה ההוא‬
‫תלמידא בעת ובעונה לשאול הגיע שלא‬
‫כענין מ״ע דשביעתא‪ .‬גס מה שהשיב ר״א‬
‫‪,‬השתא אימא לכו מילתא דשווייא לתרווייכו‬
‫דנראה דבתשובה אחת ישיב לשניהם וסגנון‬
‫אחד יעלה לכולס ^ולא היא דתשובת כל‬
‫אחת מהשתי שאלות הושבה י בתשובה‬
‫מחולקת זו מזו לא ראי זה כראי זה עוד‬
‫מאי קאמר השתא דמשמע קצת דעתה‬
‫יאמר כך דוקא וצ״ל מה כוונתו ומה הוא‬
‫סובר לפי האמת‪.‬‬
‫ל א פ ש ר לב׳ לענ״ד בהק׳ מ״ש ה׳‬
‫לחם עוני ז״ל דס״ח וז״ל‬ ‫׳״‬
‫מצינו שמה״ש מענו בקבלת התורה דאית‬
‫להו דינא דבר מצרא ולא זכו בה משוס‬
‫דהמצות במילות לעת״ל ופי' הרשב״א ז״ל‬
‫בתשו׳^'הביאה מור״ס ז״ל בסי׳ קע״ה‬
‫דהמוכר שדה לזמן ולא לחלימין לית בה‬
‫דדב״מ וכיון שהתורה מתנה לישראל לזמן‬
‫לית בה דדב״מ ומשו״ה לא זכי בה מה״ש‬
‫יע״ש‪ .‬אמנם זהו דווקא למ״ד דקנין פירות‬
‫לאו כקגין הגוך דמי; אבל אי אמרינן‬
‫דק׳׳פ כקהג״ד התורה שייכה למה״ש‬
‫ושלא כדין נמלוה וזכי בה ישראל ואינה‬
‫שייכה להס ואי׳כ אפי׳ חמאו ועברו על‬
‫התורה והמצות פמוריס ומלש שאינם‬
‫חייבים הצדיקים לקבל יסוריס כדי למרק‬
‫חמאם ועונס‪.‬‬
‫נק׳ מ״ש ה׳ לקמ יוסן‪ £‬ז״ל מ׳‬
 ‫סד‬ ‫חגברת ה‬
‫יען וביען במשפטי מאסו שכונתם הוא‬
‫במה שלא שמרו שביעית היא דהמ אמרי‬
‫כיון דטעמא דשביעית אינו אלא להורות‬
‫דלה׳ הארץ כי במה שאט נותנים תרומות‬
‫וכו׳ ואף דהוו פירות ס״ל דק״פ כקהג״ד‬
‫ומזה יצא שורש פירה רחש דהתורה אינה‬
‫שייכה להם ולא זכו בה כדין דהיא שייכה‬
‫למה״ש מדרב״מ אף דהמצות בטלות לעת״ל‬
‫והו״ל כחוכר לזמן כיון דק"פ כההג״ד‬
‫המיכר לזמן אית ביה דדב״מ ויכולים לפרוק‬
‫עול מ״ש מעליהם ולמאוס במשפטיו‬
‫ולגעול נפשם בחוקותיו‪.‬‬
‫בין תבין טעם הכתוב גבורי‬
‫כח עושי דברו לשמוע בקול‬ ‫^‬
‫דברו שדרשו רז״ל דש פ' רקרא אדי‬
‫בשומרי שביעית הכתוב מדבר וא״ת אינו‬
‫מדבר בשמיטה נאמר כאן עושי דברו‬
‫ונאמר להלן וזה דבר השמיטה ע״כ ולפי‬
‫‪,‬דרשתינו יתכןדבא הכתוב בלעי מה נשתנית‬
‫מצוה זו שנשתבחו בה ישראל ביותר שהוא‬
‫קוראם גבורי כח עושי דברו עליה לז״א‪.‬‬
‫לשמוע בקול דברו ר״ל יען כי ממנה יצא‬
‫פדיה של תורה לשמוע בקול דברו ולא‬
‫לפרוק ח״ו עול מלכותו בטענה שהתולה‬
‫שיינה למה״ש מדינא דב״מ דכיון שהם‬
‫משמטין שביעית להודיע שהארץ שלו ולא‬
‫די בתרומות דהוו כפרי וק״ס לאו‬
‫כקהג״ד והמוכר לזמן לית ביה דינאדב״מ‬
‫ודון שהמצות בטנות לעתי׳׳ל לא זכו‬
‫מה״ש בטענתם‪ .‬־לק קראס‪-‬גבורי כח‬
‫עושי דברו _ דמינה "?משך ■לשמוע‬
‫בקול דברו‪.‬‬
‫‪ 1‬ז ה רמז הכתוב בשה״ש דודי לי ואני‬
‫לו הרועה בשושנים שדרשו בזוה׳׳ק‬
‫פ׳ שמות ד״ך הרועה בשושנים המנהיג‬
‫עולמו בשש שנים והשביעית שבת לה׳‬
‫ע"כ ולדרכינו ירמוז מי גרס שאני לדודי‬
‫ודודי לי ולא החלפתיו באל אחר מצות‬
‫השביעית הרועה בשושנים בשש שנים‪.‬‬
‫סבל יחזקאל יסורין בעדס‪.‬‬
‫אס ישיב לו ר״א כועמא אחרינא‬ ‫אמנם‬
‫על השמימה אזי קושיית המין‬
‫במקומה עומדת כל קבל דכא השיבם ר״א‬
‫תשובת ניצחת מילתא דשווייא לתרווייהו‬
‫דעעמא דשביעית לידע ולהודיע דלת׳‬
‫הארן ומלואה וז״ש אמ״ל הקב״ה זרעו‬
‫שש והשמיעו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי‬
‫קרנא ופירי ולא סגי במה שצרתי אתכם‬
‫על תרומות ומעשרות ובכורים דהוו פירות‬
‫וק״פ לאו כקהג״ד וכיון שכן שפיר זכו ישר׳‬
‫בקבלת התורה ולא שייכה למה״ש מרינא‬
‫דב״מ לפי שהמצות בטלות לעתי״ל והוייא‬
‫מכירת התורה לזמן וכיון דקי״ל דק״פ‬
‫לאו כקהי׳׳ד א״כ המוכר לזמן לית ביה‬
‫דיכא דב״מ וכיון שחטאו צריכים כפרה‬
‫לכן ‪.‬סבל יחזקאל יסורין לכפר חטאם‬
‫וע״כ נתחכם אותי תלמיד להחכים את‬
‫רבו ולשאול בו בפרק מ״ט דשביעתא כי‬
‫לבו ראה לפי מה שלמד מרבותיו ה״ט‬
‫להורות דלה' הארץ ולא סגי בתרומות‬
‫וכו'דהוו פירי וק״פ לאו כקהג׳׳ד וממנו‬
‫ניקח תשובה לענין יםורי יחזקאל לכפר‬
‫בעד חטא ישראל דשפיר שייני בקבלת‬
‫התורה וראויים לעונש והצדיק נגש ונענה‬
‫בתוכחות על עון הדור‪.‬‬
‫ו ? ז ‪ £‬י ״ ה בזה אתה הראת לדעת כוונת‬
‫הכתוב בפ׳ בחוקותי אז‬ ‫^‬
‫תרצה את •שבתותיה בהשמה בהם והס‬
‫ירצו את עונס יען וביען במשפטי מאסו ואת‬
‫חוקותי געלה נפשם וכאן הבן שואל להסביר‬
‫לו פרם מה טעם פתח הכתוב בעון‬
‫השמיטות'כי הוא היה עיקר הגלות כנז'‬
‫במאמר הנז' וסיים בעון עוזבם את‬
‫התורה באומרו במשפטי מאסו וכו׳‪.‬‬
‫א כ ל עפ״י אמו׳ת הקודם יראה שהכתוב‬
‫’ מררש מהקושי מה חרי האף הגדול‬
‫הזה של עניינה של שביעית יותר מכל‬
‫מצות השורה ע״ז ג״ט וש״ד ויהי כמשיב‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫מוכח ג״כ דק״פ לאו כ(|‪:‬ג״ד רלפ״ז‬ ‫! ' * ת ק ר ב לזה מעס סמיכות הפ׳ בפ'‬
‫מהתרומות ומעשרות והביכורים לא סגי‬ ‫משפעים והשביעית חפממנה‬ ‫׳‬ ‫־‪,‬‬
‫להוכיח מנייהו דלה׳ הארץ דכל הכי הוו‬ ‫ונעשתה וכו׳ וס״ל ובכל אשר אמרתי‬
‫פירות וק״פ לאוכקהג״ד לק ושבתה הארץ‬ ‫אליכם תשמרו ושם אלקיס אחרים לא‬
‫בשנת השמיעה להורות נתן דלה׳ הארץ‬ ‫תזכירו וכו׳ ור״ל כיון‪.‬שאתם שומרים‬
‫וזהו שבת לה׳ ודי״ק‪.‬‬ ‫השביעית להורות כי לה׳ הארץ ולא די‬
‫המ׳צ{ך יבא‬ ‫במה שאתם נותנים תרומות ומעשרות‬
‫משום והוו פ'רות וק״פ לאו כקהג״ד‬
‫יוסף ענתיבי ס״ט‪.‬‬ ‫ולפ׳׳ז התורה שייכה לכם ולא למה״ש‬
‫לפי שהמצות בעילות לעת״ל והמוכר לזמן‬
‫סימן טה‪.‬‬ ‫לית ביה דדב״מ לכן ובכל אשר אמרתי‬
‫אליכם תשמרו ושם אלקיס אחרים לא‬
‫נפ״ה סה לידז סת״ר לס״ק■‬ ‫מזכירו לא ישמע על פיך בעענה שהתורה‬
‫אל כבוד הרב עורך ״המא^״‬ ‫■‬ ‫‪ .‬שייכה למה״ש ושלא כדין זכיתם בה‪.‬‬
‫שערי ציון‪.‬‬ ‫יובן כו׳ הפ׳ וידבר ה׳ אל משה‬ ‫ובזה‬
‫בהר סיני לאמר דבר אל בנ״י‬ ‫’‬
‫^ ל ס י נ ן בפרק כיצד מברכין‪ ,‬בנימין‬ ‫ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר‬
‫^ רעיא כריך ריפתא ואמר‬ ‫אני נותן לכס ושבתה הארץ שבת לה׳ וי״ל‬
‫בריך מריה דהאי פיתא אמר רב יצא‪,‬‬ ‫דמה עני! שמיעה אצל ה״ס; ועוד להבין‬
‫והאמר רב כל ברכה שאין בה הוכרת‬ ‫אומרו כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן‬
‫השם אינה ברכה? דאמר בריך מזמנא‬ ‫לכס מה צורך להקדמות אלו עם מצות‬
‫מריה דהאי פיתא ! וכו' ‪ t o‬אמד רב‬ ‫שמיעה אך עפי״ה יע״ן ובהק׳ עוד מ״ש‬
‫כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה‬ ‫ה׳ ש״ב בסה״כי יושב אוהלים דמ״ז ע״א‬
‫ברכה‪ ,‬ורבי יוחנן אמר כל ־ ברכה שאין‬ ‫משם המפ' ז״ל עמ״ש בתנחומה והביאו‬
‫בה מלכות אינה ברכה‪ .‬כתב על זה‬ ‫רש״י ז״ל בריש ס׳ בראשית אמרי״ץ לא■‬
‫הרא״ש ז״ל וז״ל רב האי גאון ז״ל פסק‬ ‫היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש‬
‫הלכה כר״י ולעיל נבי בנימין רעיא מיירי‬ ‫הזה לכס וכו׳ ומה עעס פתח בבראשית‬
‫שהזכיר גס מלכותי ויש ספרים דנרסינן‬ ‫אלא כדי שלא יאמרו אוה״ע לסעיס אתם‬
‫בהו בפירוש ולר״י דאמר כל ברעה שאין‬ ‫שכבשתם ארץ ז' עממים הם יאמרו להם‬
‫בה מלכות אינה ברכה דחמרבריךרממכא‬ ‫העולם ומלואו של הקב״ה ברצונו נתנה‬
‫מלכא דעלמא מריה דהאי פיתא עכ״ל‪,‬‬ ‫להם וברצונו נעלה מהם ומקשו וכי כך שורת‬
‫הנה כוונת הרא״ש ז״ל לתק דלא פיקשי‬ ‫הדין אם נתן מתנה לחבירו וזכה בה יוכל‬
‫לשיעת רב האי גאון ז״ל שפומן כר״י‬ ‫לחזור בו אח״כ‪ ,‬ותירצו דהקב״ה לא נתנה‬
‫דבעי נמי מלכות מעובדא דבנימין רעיא‬ ‫לחלועין לכנענים אלא לקנין פירות וק״פ‬
‫שלא אמר מלכות בברכתו‪ ,‬ולפ^י תירץ‬ ‫לכקהג״ד עכ״ל יע״ש‪ ,‬וז״ש וידבר ה׳ אל‬
‫אמאי‬ ‫דבגימין אמר נמי מלכות‪,‬‬ ‫משה בהר סיני שניתנה בו התורה לישראל‬
‫צריך להאי תירוץ הא שפיר מצינן למימר‬ ‫ולא זכו בה מה״ש מדינא דב״מ מוכח דק״פ‬
‫דבנימין רעיא לא אמר מלכות בברכתו‬ ‫לאו כקהג״ד וגס כי תבואו אל הארץ אשר‬
‫ואפ״ ה אמר רב דיצא משוס דרב לעעמיה‬ ‫אני נותן לכס אחר שזכו בה הכנענים משם‬

‫‪4‬‬
 ‫סה‬ ‫חוברת ה‬
‫בעי מלכות כגירסת ספרים שלנו‪.‬‬
‫כ( ח ז י נ א ב״המאסך״ תרנ״ח סימן‬
‫מ״ב אות ג' שכתב הרב‬
‫מר ר׳ יו״ע ליפמאן זיו נ״י וז״ל אמר‬
‫אשר קדשנו במלותיו ולוט על המוציא אי‬
‫הוי משנת ממעבע והוי הפסק או לא ?‬
‫מסימן קס״ז נראה‪ .‬יאכל מיד ולא ישיח‬
‫אלא א״כ היתה השיחה בדברים מעין‬
‫דבריס שמברכין עליו כגון שבירך על‬
‫הפת וקודם שאכל אמר תביאו מלח‪ ,‬לפתן‪,‬‬
‫תנו לפלוני לאכול אינו צריך לחזור ולברך‪,‬‬
‫וכי גרע ברכת המוציא עצמה אך אס‬
‫שינה להיות הפסק ? עכ״ל‪ ,‬ולא ידעתי‬
‫היכי פשיע לה מהכא ודאי דהכא גרע‬
‫שפי דתתס עכ״פ אמר נוסח הברכת‬
‫כראוי אלא שהפסיק בין ברכה לאכילה‬
‫בשיחת‪ ,‬וכיון שהשיחה היתה מצורך הסעודה‬
‫אין זה חשוב תפסק ויצא אבל הכא הרי‬
‫לא אמר כתיקון חכמים אפשר דלא יצא‪,‬‬
‫וכבר השיגו חד מדייני אר״ץ הרב מר ד‪/‬‬
‫אליהו חמווי נר״ו ב״תמאסך״ תרנ״ש‬
‫סימן ל״ג‪ ,‬עי״ש‪ .‬מיהו בעיקר הדין הנני‬
‫מסכים עס הרב ר׳ יו״ש ליפמאן נדיו‬
‫דיצא ולאו מטעמיה אלא מדוכתא אחרינא‬
‫פשיטנא לה‪ ,‬והנני להעתיק פה חשובת‬
‫אחת מתשובותי וז״ל שאלת היה צריך‬
‫לברך המוציא וטעה ואמר ענט״י ונזכר‬
‫מיד וסיים תכ״ד המוציא לחם מן הארץ‬
‫מהו ? תשובה כתב הרי״ך ז״ל בפ׳^ק וז״‪-‬ל‬
‫פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא בידיה‬
‫וקסבר דשיכרא הוא פתח ובירך בשכרא‬
‫וסיים בדחמרא יצא דאפילו סיים בדשיכרא‬
‫יצא דתנן וע״כ אס אמר שהנ״ב יצא אלא‬
‫תיכא דנקט כסא דשיכרא בידיה וקסבר‬
‫דחמרא הוא פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא׳‬
‫מאי בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה‬
‫אזלינן ולא איפשיטא ולקולא עבדינן ולא‬
‫משדרינן־ליה דספיקא דרבנן לקולא עכ״ל‪,‬‬
‫וכתב הרא״ש פירוש לדברי הרי״ך ז״ל‬
‫‪3 .‬‬
‫דס״ל דלא בעי מלכות איל לערן הלכה‬
‫שפיר פסק רב האי גאון ז״ל כר״י דבעי‬
‫כמי מלכות דהא קיי״ל רב ור״י הלכה כר״י‪,‬‬
‫וי״ל דהרא״ש ז״ל מפרש להא דפרכינן‬
‫בגמרא והאמר רב כל ברכה שאין בה‬
‫הזכרת השם אינה ברכה‪ ,‬רהפירכא אינה‬
‫על רב לחודיה שהורה לבנימין רצא אלא‬
‫דקאי נמי אבנימין רעיא בעצמו היכי בריך‬
‫בלי הזכרת שם הא אנור רב דברכה בלא‬
‫שס אינה כלום‪ ,‬ולפ״ז כיון דהגמרא פריך‬
‫לבנימין רעיא ממימרא דרב דבע' שס‬
‫ולא פריך ג״כ ממימרא דר״י דבעי נמי‬
‫מלכות ש״מ דסתמא דגמרא ס״ל כרב‬
‫דלא בעי מלכות וא״כ תיקשי לרב האי‬
‫גאון ז״ל שפוסק כר״י‪ ,‬ולפיכך תירץ הרא״ש‬
‫ז״ל דאין מזה ראיה והלכה כרב דלא בעי‬
‫מלכות דאפשר לומר שמיירי שאמר גס‬
‫מלכות אלא שהגמרא לא חש לפרושי‬
‫בהדיא‪ ,‬מיהו התירוץ הזה דחוק דהא‬
‫כיון רחש לפרושי שהזכיר שס אמאי לא‬
‫חש נמי לפרושי שתזכיר גם מלכות ולפיכך‬
‫הביא דפיט ז״ל שיש ספרים שגורסים‬
‫בהדיא רלר״י מיירי עובדא ובנימין רעיא‬
‫שאמר גס מלכות‪ ,‬כן י״ל בכוונת דברי‬
‫הרא׳׳ש ז״ל‪ .‬מיהו אעיקרא איכא למימר‬
‫דהפירכא אינה על בנימין רעיא גופיה‬
‫דהא מסתמא לא הוה ת״ח ותדע מדשני‬
‫לכתחילה מנוסח הברכה שתיקנו חכמים‬
‫דאע״ג דבדיעבד יצא מ״מ לכתחילה ודאי‬
‫אץ לשנות‪ ,‬ומדשני ש״מ דלא הוה ת״ח‬
‫וא״כ לא שייךלאקשויי עליה‪ ,‬לפיכך י״ל‬
‫דהפירכא לא קאי אלא עליה דרב שהורה‬
‫לבנימין דיצא ופריך עליה הא רב גופיה‬
‫אמר ברכה בלא שס אינה ברכה וא״כ‬
‫האיך הורה לבנימין רעיא דיצא הא איהו‬
‫לא אמר שס בברכתו ומשני דאיירי דאמר‬
‫נמי שם‪■ ,‬והשתא אתי שפיר 'הא דלא‬
‫פריך ג״כ מר״י דבעי נמי מלכות דהא‬
‫רב פליג עליה דר״י בהא וס״ל דלא‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫סיים ענפ״י קודם המוציא מהיכא דסייס‪.‬‬ ‫וז״ל וזו פירושה פתח ובירך כדשיכרא‬
‫הכזיב ך 'בא‪,‬‬ ‫שאמר שהנ״ב ונזכר שהוא יין ואמר גם‬
‫בפה״ג וכך היתה אמירתו בא״י אמ״ה‬
‫נאם יעקב בן ציון ב״ר‬ ‫שהנ״ב בפה״ג יצא דאפילו סייס בדשיכרא‬
‫מנהם הכהן‪.‬‬ ‫שאמר שהנ״ב ולא אמר בפה״ג יצא דתנן‬
‫וע״כ אס אמר שהנ״ב יצא אלא היכא דנקש‬
‫כסא דשיכרא בידיה וסבר דחמרא הוא‬
‫סימן מו‪.‬‬ ‫פתח בדחמרא ואמר בפה״ג וסיים בדשיכרא‬
‫לעילוי נשמת משה פלירינטין נ״ע )ק‬ ‫שאמר גס שמ׳׳׳ב מאי בתר פתיחה אזלינן‬
‫האדון מכבד סי' יעקכ הלורינעין‬ ‫ולא הוי ברכה או בתר חתימה אזלינן‬
‫הי״ו( שנלב״ע בקצרות ימיס ושגיס)בעוב״י‬ ‫והוי ברכה וכיון דלא איפשימא אזלינן‬
‫עיר תהלה סאלניק יע״א( כיום כ״ב‬ ‫ולא מהדרינן ליה עכ׳׳ל הא קמן דדטת‬
‫נובת התרג״כ‪ ,‬תגצב״ה‪.‬‬ ‫הרי״ך ז״ל שאס בירך ברכה שאינה ראויה‬
‫ב ט ד ר ש א י כ ה‪ ,‬קרא עלי מועד לשבור‬
‫לאותו דבר‪ ,‬מפני שפעה וסבר שהיא‬
‫בחורי‪ ,‬מציגו שסילוקן‬ ‫ברכה הראויה ומיד כשגמר ברכתו נזכר‬
‫של בחורים קשיח כחורבן בהמ״ק דכתיב גת‬ ‫ופייס תיכך ' כראוי יצא‪ ,‬ורבותינו בעלי‬
‫דרך ה׳ לבתולת בת יהודה‪ ,‬כך קרא עלי‬ ‫התוספות ז״ל חולקים ע״ז )עיין בתד״ה‬
‫מועד לשבור בהורי‪,‬׳ עי׳ במפרשי המדרש‬ ‫לא ברכות י״ב ע״א( וסובריס דלא יצא‬
‫דגת דרך ה׳ הייגו הורכן בית המקדש‪.‬‬
‫אלא‪ .‬א״כ שהיה סבור לברך כראוי‬
‫א מ נ ם לבאר‪ ,‬הדמיון שדימה סילוקן‬ ‫ונכשל בלשונו ואמר שלא כראוי ומיד‬
‫של בחוריס לחורבן בית המקדש‬ ‫כשגמר ברכתו נזכר ופייס תיכך כראוי‬
‫בזה‪ .‬יצא‪ ,‬אבל היכא שבירך בלא כראוי נר׳ דהיינו משוס דעפ״י הרוב הבחור‬
‫מפני שפעה וסבר שהוא כראוי לא יצא מסתלק קודם זמנו‪ ,‬או בעבור שמא יחפא‬
‫אע״פ שנזכר מיד וסיים תיכך כראוי‪ ,‬לכך מסלקו הקב״ה קודם זמנו שימות‬
‫ולענין הלכה פסקו האחרונים כשיפת וכמאמר ויתהלך חנוך את האלקים‪ ,‬או‬
‫הרי״ך ז״ל‪ ,‬והשתא יצא לאור משפפינו בעבור סיבה אחרת הידועה לו יתברך‬
‫בנידון דידן שאס בירך בא״י אמ״ה אקב״ו תוכן עלילות בני אדס לבדו‪,‬כי אמנם‬
‫ענפ״י המוציא לחם מן הארץ יצא‪ ,‬לא בכל מדת הדין הקשה הזאת להסתלק בחור‬
‫מיבעיא היכא שהיה בדעתו מתחילה לברך קודס זמנו; אמנם הוא ג״כ ממדת הרחמים‬
‫המוציא אלא שנכשל בלשונו ואמר ענפ״י שלו יתברך לסלקו קודם זמנו בעבור‬
‫דבזה יצא לכ״ע אפילו לשיפת רבותינו שימות זכאי‪ ,‬והנה גס חורבן בית המקדש‬
‫בעה״ת ז״ל כיון שסיים תיכך המוציא‪ ,‬היה שלא בזמנו כמאמרם ז״ל לולי הקדים‬
‫אלא אפילו אס בירך ענפ״י מפני שפעה שנתיים לונושנתס כי אז חלילה לא נשאר‬
‫וסבר שעדיין לא בירך ברכת ענפ״י אפ״ה מישראל שריד ופליפ‪ ,‬ומרוב רחמיו יתברך‬
‫כיון שנזכר מיד■ וסיים חיכך המוציא יצא הקדים חורבן בית המקדש שנתיס ■כדי‬
‫כשיפת הרי״ן! ז״ל דקיי״ל כוותיה עכ״ל שלא יתקיים בהס כי אבד תאבדון כדכתיב‬
‫אשר כתבתי בתשובתי‪ ,‬ולפ״ז בנידון דידן וישקוד ה׳ על הרעה ויביאיה אלינו כי‬
‫אכז אמר בא״י אמ״ה אקב״ו על המוציא צדיק ה׳ אלקינו צדקה עשה עמנו שמהר‬
‫למ״ה נמי יצא‪ ,‬דודאי לא גרע אס לא להביאה שתי שנים‪ ,‬נמצא כי אס הדבר‬
 ‫סו‬ ‫חוברת ה‬
‫כך ויוכל להתישב בדעתו ולסדר הספד‪,‬‬
‫ולכך בדוד המלך אחר שהמת לא היה‬
‫לנגד עיניו לזה היתה דעתו צלולה עליו‪.‬‬
‫והספיד את שאול ואת יהונתן במליצה‬
‫נשגבה מאוד‪ ,‬אמנם אלישע היה מקורב‬
‫לאליהו ממש ונרמה לו כבנו והיה הצרת‬
‫נוגע אליו וגם היה רואה המעשה והיה‬
‫עדין לנגד עיניו לכך לא היה לו דעת‬
‫לסדר הספד רק לבכות‪ .‬וזהו שאמר ויעל‬
‫אליהו בסערה השמים‪ ,‬ואלישע רואה‪ ,‬לאמר‬
‫עדין הצרה לנגד עיניו‪ ,‬לכך לא היה יטל‬
‫כי אם רק לצעוק אבי איי וכו׳ )הדברים‬
‫היפים האלה אמר הגאון הנ״ל בעתאשר‬
‫הספיד את הגאון מהרא״ז מרגליות‪ ,‬וסיים‬
‫בדבריו היקרים‪ ,‬כמו כן נמשלתי גס אני‬
‫הנה הגאון האמיתי מהרא״ז היה לי כאבי‬
‫ורבי ממש וקשה עלי הרבה מאד פרישתו‬
‫כפרישת בן מאביו וכיון שאני רואה אותו‬
‫אין בכחי להספיד רק לצעוק אבי אבי‬
‫וכו' עי׳ בס' תולדות שלמה( יוצא לנו‬
‫מזה כי בעת אשר הצרה לננד עיניו והיא‬
‫נוגעת לו מאוד בנפשו אז לא יטן לו‬
‫זולת בכי רב‪ ,‬והנה גס רז״ל אמרו באבות‬
‫אל תנחמהו בשעה שמתו מועל לפניו‪,‬‬
‫כי לרוב הצרה הגדולה אשר היא לנגד‬
‫עיניו לא תקבל נפשו תנחומים‪ ,‬והנה‬
‫בסילוקן של בחורים הצרה גדולה וקשה‬
‫‪,‬מאד כי גס אחרי עבור זמן רב נדמה‬
‫לו כאילו המת לפניו והצרה חדשה לנגד‬
‫עיניו‪ ,‬כי הנה בנוהג שבעולם כשאדם‬
‫נפער מן העולס אחר שמילא ימיו והוליד‬
‫בנים ובנות עם גס הוא מחסור גדול‬
‫לבני משפחתו עכ״פ מיוס ליום מיצא‬
‫נוחם לנפשו והצרה נשכחת ממנו‪ ,‬אמנס‬
‫באביב‬ ‫בסילוקו 'של בחור שנקעך‬
‫ימיו ועוד לא הוליד בנים ובנות‪ ,‬ובפרע‬
‫אם עיד לא נשא אשה‪ ,‬הנה עד עולם‬
‫מורגש חסרונו לאביו ומשפחתו וכאילו‬
‫תצרה חלשה לנגד עיניהם כי אחרי עקור‬
‫כעצמי נר' לעין כי הוא קשה מאוד; אמנם‬
‫זהו■ בעצמו היא צדקה וחסד ברחמיו יתירך‪,‬‬
‫וזהו טנת המדרש והוא מאמר מופסח‪ ,‬דאומר‬
‫מציגו שסיליקןשל בחורים קש׳ ! אמנם באמת‬
‫כן הוא הדבר בעצמו קשה מאוד להסתלק‬
‫קודס זמנם‪ ,‬אמנס‪ ,‬מסיים המדרש‪ ,‬בל‬
‫תתמה על החשץ כי הוא כחורבן ביהמ״ק‪,‬‬
‫כי כמו חירבן בהמ״ק נחרב קידם זמנו‬
‫שנתיים‪ ,‬רק מרחמיו יתברך לעשות עמנו‬
‫צדקה ומסד כן ג״כ סילוקן של בחורים‪,‬‬
‫נס כי הדבר קשה בעצמו בכל זאת הוא‬
‫ג'כ ממרת רחמיו יתברך וכמאמר ויתהלך‬
‫חניך‪.‬‬
‫ו ב ס י י ג נ ו ! אחר יש לבאר עפ״י מ״ש‬
‫׳ הנאין הגדול מהר״ש קלוגר‬
‫בביאור הכתוב ויעל אליהו בסערת השמים‪,‬‬
‫ואלישע רואת והוא מצעק אבי אבי רכב‬
‫ישראל ופרשיו וכו' כי המאמר ואלישע‬
‫רואה הוא למותר‪ ,‬כי ידענו מהכתיביס‬
‫הקודמים כי אלישע היה עס אליהו והיה‬
‫ראייי רק שיאמר אחר המאמר ויעל אליהו‬
‫בסערה השמים רק ויצעק אלישע אבי אדי‪,‬‬
‫אמנם הענין כך כי הנה יש בכי ויש‬
‫הספד‪ ,‬ענין הספד הייני מה שיש בו ד״ת‬
‫דרושים ומליצות על המת וכיוצא‪ ,‬וענין‬
‫בכיה היינו פשש בכי על המת בפשיעות‬
‫מבלי הרבות ברברים על המת‪ .‬והענין‬
‫הוא כי מי שבאמת אין צרת המת נינע‬
‫לו כל כך‪ ,‬האיש ההוא יוכל להספידו‬
‫במליצות וחידות )ונס בד״ת בחריפות‬
‫וט׳( אמנם מי שבאמת נונע לו ענין המת‬
‫והצרה נונע בנפשו ממש‪ ,‬הנה האיש‬
‫ההוא‪ ,‬אין ראשו ודעתו עמו ובבואו‬
‫לבכות על המת ולהספידו לא יוכל רק‬
‫לבכות עליו ואין יכול להספידו במליצות‬
‫וחידות ודרושים וכיוצא‪ ,‬ואמנס זהו רק‬
‫בעת אשר המת לניד עיניו כי הצרת קרובה‬
‫לנגדו ועיניו יראוה‪ ,‬אמנם אחר שנקבר‬
‫המת ועבר זמן אז אין דעתו ערופה כל‬
 ‫המאסה שנה ששית‬

‫מיס רק בכי‪ ,‬ו;ותן העעס והסיבה כי רחק‬ ‫זמן מה לסילוקו שגתייס או פלש או ארבע‬
‫ממני מנחם משיב נפש; פירוש מפני■‬ ‫ירגישו חסרונו‪ ,‬ואביו וען ויאמר אהה לו היה‬
‫זה עלי רק לבכות מפני שחסרונן מורגש‬ ‫מי חי כי עתה כבר היה מגיע לו זמן‬
‫לנצח וכאילי הצרה לנגד עיני‪ ,‬והראיה‪,‬‬ ‫לארס לו אשה‪ ,‬ואחרי■ עכור עוד זמן‬
‫כי רחק ממני מנחם משיב נפשי כמאמר‬ ‫יאמר ■אהה לו היה חי כי כבר הגיע‬
‫התנא אל תרצה את חבירך בשעת כעסו‬ ‫לו זמן נישואין‪ ,‬ואחרי עבור עוד שנתיס‬
‫ואל תנחמהו בשעה שמתו מועל לפניו‬ ‫ירגיש מחדש עוד הפעס חסרונו הנורא‬
‫ולהכי בין על סילוקן של בחורים‪ ,‬וכן על‬ ‫ויאמר אהה‪ ,‬לו היה קייס והיה נושא אשה‬
‫חורבן בית המקדש לנצח עלי רק לבכות‬ ‫כבר עתה הגיע זמן שהיה לו בן בכור‪,‬‬
‫עד ישוב ה' וירחמנו ויבנה בית מקדשנו‬ ‫וכן' על זה הדרך לעולס מרגיש חסרונו‬
‫ותפארתיט בב״א‪.‬‬ ‫ו^ילו■ הצרה נגד עיניהם‪ (* ,‬וכן הוא‬
‫דומה בדומה בחורבן בית המקדש כי לבד‬
‫הצרה הגדולה והנוראה אשר היתה לשעתה‬
‫סיסן מז‪.‬‬ ‫הנה בכל עת ורגע נרגיש החסרון הנורא‬
‫‪ ,‬ב״ה ב׳ לחניכה שנת תרס״א‬ ‫ההוא מחסרון העבודה‪ ,‬מחסרון כפרת‬
‫אמד אוהב ארדוף אשיג אחלק שלום לכבוד‬ ‫עונותינו כי אס היה אדם חועא מביא‬
‫ידידי וחביבי ובו' מהור״ר בן עיון אברהם‬ ‫קרבנו■ ומתכפר בו וכיוצא חסרון מורגש‬
‫קואינקה נ״י העויר והמו״ל ״המאסף״ החביב‬
‫לעד לעולם עד ישוב ה^ וירחמינו‪ ,‬וזהו‬
‫‪,‬‬ ‫עלי עד למאד‪.‬‬
‫דמיון המדרש קשה סילוקן כחורבן בית‬
‫ידידי מכתבו קנלתי היום וגס הי׳‬
‫המקדש כי כמו חורבן בית המקדש חסרונו‬
‫חוברות הגיעני לנכין ב״ה והנני שולח לו כזה‬
‫כן כמו כן סלוקן של בחורים‪ ,‬שהוא חסרון‬
‫‪.‬‬ ‫איזה הערות לזכור אותי למובה‪.‬‬
‫מורגש לנצח וכאילי הצרה חדשה לנגד עינינו‬
‫א( ב ״ ה מ א ס ת ״ ש״ב בקוופת האיז‬ ‫מורגש לעולם ולנצח הצרה לנגד עינינו‪,‬‬
‫סי׳ י״ד אות ג׳ תי׳‬ ‫י‬ ‫ד‪-‬כת־ב קרא עלי מועד לשבור בחור; גת‬
‫שיפת הרמב״ס ז״ל דמש״ה פסק כרי״ש‬ ‫דרך ת׳ לבתולת בת יהודה דהיינו חורבן‬
‫משוס דסתס פריך מרי״ש מסתמא הלכתא‬ ‫בית המקדש‪ ,‬ומה נכון בזה קשר הכתיב‬
‫כוותי׳ —והנני להעיר ש־ש לי בזה מבוכה‬ ‫הבא אחריו על אלה אני בוכיה‪ ,‬עיני‬
‫בשיפתהרמב״ס אי דעתו לפסוק כחד מ״ד‬ ‫עיני יורדה מיס כי רתק ממני מנחם משיב‬
‫דמצינו דפריך הגמ׳ סתם כוותי׳ דלכאורה‬ ‫נפשי‪ ,‬דאומר על אלה‪ ,‬פירוש על שתי‬
‫כלל זה איננו מוסכם דעי' בתוס׳ כתובות‬ ‫אלה דהיינו סיליק בחורים וחרבן בית‬
‫ע״ז סוך ע״א דפי׳ דהגמ׳ פריך סתמא‬ ‫המקדש‪ ,‬אני בוכיה עיני עיני יורדה מיס‪,‬‬
‫מרב אע״ג דקי״ל כשמואל ועי' בהת״י‬ ‫פירוש לעולם עלי רק לבכות ולא יבואו‬
‫ובבעה״מ ובהתוס׳ רי״ד ז״ל שם דלא פי'‬ ‫עיני עיני יורדה‬ ‫לידי הספד ורק‬

‫*(■ ואפשר ג״כ דוהו ג״כ כונת הכתוב גבי יעקב‪ ,‬ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו‪.‬וימאן‬
‫‪^.‬להתנחם ורז״ל אמרו דדוקא מת משתכח ולא חי‪ ,‬וגס ויבך אותו אביו מיותר ורז״ל דרשו‬
‫אותו על יצחק‪ ,‬ואמנס להנ״ל יש לבאר כונת הכתוב כך וימאן להתנחם‪ ,‬ונתן העעס‪ .‬והסיבה‬
‫דהיינו משוס כי אמר כי ארד אל בני אבל שאולה‪ ,‬כי צרה כזאת דנקעף באביב ימיו לעולם‬
‫החסרון מורגש וכאילו הצרה לנגד עיני‪ ,‬ולעולם אני באבלות עליה וזהו כי ארד אל בני אבל‬
‫שאולה‪ ,‬לאמר עד עולסאהיה אבל עליה‪ ,‬ולזה סיים ואמר‪ ,‬ובגלל זה‪ ,‬רק ויבך אותו אביו‪ ,‬כי‬
‫רק בכי הרבה עליו אמנס מספד לא היה יכיל לעשות על^‪-‬ו כיון לנדמה לו דעדין לנגד עיניס‬
 ‫סז‬ ‫חוברת ה‬
‫דרבנן מאכילין לקמן בידים הנ"מ כשאינו‬
‫אסור מחמת עצמו אבל כשאסור מחמת‬
‫עצמו כגון מיל לא א״כ נתיישב קושייתס‬
‫וקו׳ המל״מ מהמוציא חגב חי א״ש ג ״כ‬
‫בזה ]ועפי״ז א‪:‬זר מורי הגאון הקדוש‬
‫שלימ״א הרב נזסאכימשוב יע׳׳א פירוש‬
‫נכון בהגמ׳ פסחים מ״ח‪ .‬אמרת מכל‬
‫איסור נופו גרם מוקצה דבר אחר גרס‪.‬‬
‫ואי אמרת דאוריי׳ מ״ל איסור גיפו וכ^‬
‫עש״ה[ומעתה לא אדע ולא אבין דברי‪.‬‬
‫הבן אורי ז״ל בזת דהרי מבואר מדבריהם‬
‫דמבל דרבנן מותר בהנאה של כילוי וכנ״ל‪.‬‬
‫ומ״ש הרב העורך ראי׳ דאסיר מהרמב״ס‬
‫והמחבר ז׳׳ל בש״ע דפסקי דתו״מ בזה״ז‬
‫אינו אלא מדרבנן ואעפ״כ פסקו להאי'‬
‫דינאדאין מדליקין במבל‪ .‬ולע״ד אפ׳ רמזה‬
‫אין' ראי׳ למבל דרבנן ממש דשאני תו״מ‬
‫בזה״ז אע״ג דאינס אלא מדרבנן אשיר‬
‫משוס דעשאוהו נשל תורה ממש וכן בדן‬
‫ועי׳ בס׳ שערי צדק ]מבעהמ״ח ספרי ח־י‬
‫וחכמת אדם ז״ל[ בשער מצות הארן‬
‫פ״א סוך אות ג׳ שכ׳ וז״ל ומ״מ אפי׳‬
‫לדעת הרמב׳׳ס דינו כשל תורה ממש לכל‬
‫ספיקותי׳ דאזלינן לחומרא חוץ לענין‬
‫תערובות וכו׳)עי׳ בפ״ז מהל׳ חלה במל״מ‬
‫הל׳ י״ז( עכ״ל‪ .‬אך ע״ש בבינת אדם פ״ו‬
‫ריש אות ב׳ דכ׳ בפס הכ״מ להיפוך ע״ש‪.‬‬
‫ואגב אעתיק פה מש'׳ש על הגיליון בזה‬
‫שכתב שם וז׳׳ל גס מ״ש הכ״מ דמאכל‬
‫בהמה חייב במעשר תמות מאוד וכבר‬
‫השיגו במל״מ עכ״ל‪ ,‬וכתבתי דעי׳ רש״י‬
‫ז״ל חולין ז׳ ‪ :‬בד״ה ומי מחייבא כו׳‬
‫דכ׳ להדיא כהכ״מ וצלע״ג‪ .‬גס בהעיקר‬
‫מש״ש אי בליקבע למעשר אסיר לבהמה‬
‫אפי׳ עראי ע״ש מהגמ׳ דחולין שם הי'‬
‫אפ׳ קצת ראי׳ דאסור דאל״כ אמאי לא‬
‫אכל חמורו דרפב״י עכ״פ אכילת עראי‬
‫ועי׳ ברש״י ז״ל שם עש״ה יעי׳ נא כבודו‬
‫בכ״זכי אין עתותיי בירי כעת כי‬
‫כן ובהמלחמית שס פי׳ נהתוס׳ ול דזה‬
‫ל״ק מה שפרך הגמ' סתם מרב אע״ג‬
‫יליתי הלעתא כוותי' דמציט כמה פעמים‬
‫כן ע״ש ]ולעצ״ר הי׳ אפ׳ דהיכא דפדך‬
‫הגמ׳ מרב ל״ק אע״ג דליתי הלכתא כוותי׳‬
‫דרב שאגי דרבן של כל בגי הגולה הי'‬
‫ועי' בהקיצור כללי התלמוד בסון? מס׳‬
‫ברכות אבל ז״א אמת וכמו שאכתוב‪-‬לקמן[‬
‫ועוד עי״ש בכתובות ל״א ‪ :‬תוד״ה וברה״ר‬
‫דכ׳ דאביי ורבא לא פליגי על רביגא וכו׳‬
‫עש״ה דגראה דעתם ז"ל לפסוק ‪ .‬כרביגא‬
‫אע״ג דפריך הגמ׳ סתם מר״א אבל‬
‫התוס׳ רי״ר שם פסק כר״א מה״ע ש‪':‬‬
‫וז״ל וקיי״לשאין התלמיד מקשה אלא‬
‫מהלכה פסוקה עכ״ל ולשירותם אזלו כלל‬
‫וע״ע בתוס׳ ב״מ כ״ד ‪ :‬ד״ה אתא‬
‫ע״ש‪ .‬ועתה נחזה שימת הרמב״ס היאך‬
‫היא והגה ממה דפסק הרמב״ס כרביגא‬
‫הרי שלא חש לה להאי כללא וס״ל דאין‬
‫ראי' ממה דפריך הגמ׳ סתמא מחד מ״ד‬
‫דהלכתא כוותי' אבל מה שעומד לנגדי‬
‫הוא מה שפסק הרמב״ם כרב דבשר‬
‫שנתעלם מן העין אסור וכ׳ הפר״ח לו״ר‬
‫סי׳ ס״ג רס״ק ג׳ רשימתו כשינות הריי׳ך‬
‫רבו ז״ל היא לפסיק כרב ממה דפריך‬
‫הגמ׳‪.‬סתמא מיני׳ ע״ש‪ ,‬וכן מצאתי בהרא״ש‬
‫ז״ל נדה פ״ו רס״י ג' דג' בשס הר־״ך‬
‫וז״ל דקיי״ל וט׳ מדפריך מינה וכו׳ ואי‬
‫לאו דהלכה לא מותיינן מינה תיובתא‬
‫עכ״ל ובמ״ש יתיישב קצת השגות הפר״ח‬
‫על שימת הר״מ והרי״ך הנ״ל ע״ש וצ״ע‪.‬‬
‫^ ‪ 2 5‬סי' קל״א אית ו׳ בהערת‬
‫הרב העורך גל׳ו הביא קו׳‬
‫השעה״מ והמרה״מ‪ .‬והנה לפמ״ש הרשב״א‬
‫והרימב׳׳א דיל בעירובין ל׳ ע״א דהקשו‬
‫אמאי אין מערבין במכל מבול מדרבנן‬
‫הא חזי לקמן ותי׳ לחלק בין שאסור‬
‫מחמת ד״א ובין שאסיר מצד עצמו עש״ה‪.‬‬
‫ונמצא דאע״ג דשימח הרשב״א הוא דאישור‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫והא מענ״ע מה״ת הוא ונו׳ ע״ש‪ .‬ולענ״ד‬
‫לולא דמסתפינא הו״א דמה דפסי! הרמב״ס‬
‫ז״ל וכן קיי״ל בש״ע יו״ד סי׳ רל״ח ס״ד‬
‫דעל חצי שיעור חייל שבועה היינו ג״נ‬
‫מעעס זה דכיו! דאינו מפורש בתורה קרי‬
‫לי׳ דרבנן ועל דרבנן חייל שבועה וע״ש‬
‫בש״ך ועי׳ בב׳׳י סי׳ רל״ע סד״ה והנשבע‬
‫כ' בשס תשו׳ הר״ן ז״ל וז״ל מה שהוא‬
‫מדרש חכמיס שאינו מפורש בתורה שבועה‬
‫חלה עליו ‪1‬זה ימיס חדשתי דבר זה ומצאתי‬
‫סעד מדברי הרמב״ס ונו׳ עכ״ל‪ .‬וניונתו‬
‫לענ״ר נמ״ש ואף דבדרבנן ממשיס״ל‬
‫להר״ן דאין שבועה חלה עליו מעמא‬
‫אחרינא אינא בדבר עי׳ בש״ך סי׳ רל״עי‬
‫ס״ק כ׳ ומאוד תמוהין לי בעיני דברי‬
‫רביני הפרמ״ג בפתיחה להל׳ שחיפה‬
‫בריש השורש הב׳ דהקשה על התב״ש ז״ל‬
‫אני בלמד לתלמידים שיעודן המידיס‬
‫כסדרן א( וגס בחבורי ליו״ד בעזה״י‬
‫ואני טסב בכ״ז מבחוץ‪.‬‬
‫ג(‘ ש ם ש״ה ח״ג סס״י כ״ג תמה על‬
‫הפרמ״ג בפתיחה לבב״ח במ״ש‬ ‫•‬
‫דלשון דרבנן ל״ש על דבר שאינו מפורש‬
‫בתורה‪ ,‬והנה עי' בהפריח ליו״ד סי׳ ק״א‬
‫רס״ק ד' ובהגהות מנחת אהרן ז״ל להס׳‬
‫הארוך מש״ך בסי׳ פ״ז דכ׳ ג״כ שלא‬
‫כהפרמ״ג אולס עי' בהיד מלאני ז״ל‬
‫כללי הרמב״ס אות ז' שהאריך בזה ע״ש‪.‬‬
‫ועבמ״ש בהתו״מ ש״ו ח״א סי׳ י׳ סוף‬
‫אות ד' עש״ה■ אך שס י־'ל דתלוי אי דברי‬
‫קבלה כד״ת דמי אך ז״א דהא הגמ׳ קאמר‬
‫שס הוא כמי דאורייתא ועי׳ בשער‬
‫התערובות להפמ״ג ח״א ספ״ב דהקשה‬
‫אמאי אמר רבא אמור רבנן מבשא׳׳מ ונו׳‬

‫א( י י ד י ד י הנה גס אני כמוהו הנני ערוד מכל צד‪ ,‬היום נמעע לא לנו‪ ,‬חלק גדול‬
‫מהיום עלינו^ ללמוד עם תלמידים‪ ,‬והחלק הנשאר ללמוד שיעורים כסדרן‪,‬‬ ‫‪, .‬‬
‫רק הלילה עלינו לעבוד מעע או הרבה ב״המאסף״‪ ,‬להעיר איזה הערות‪ ,‬לעיין' באיזה‬
‫עניינים נחוצים להשיב איזה מכתבים‪ ,‬לתחן ולהגיה‪ ,‬ועוד‪ ,‬ועוד‪ ',‬אשר כמובן מאיליו לא‬
‫יספיקו לנו רק מספר שעות מהלילה לבד לעבודתינו זאת‪ ,‬והנה זה ירחי מספר כי על‬
‫עמדותינו התדירות והכבירות ועול הפרנסה‪ ,‬ועוד‪ .‬ועיר‪ .‬נוספו עלינו מחלות שונות‬
‫ומשונות בנל בני הבית כמעע למגדולס ועד קענם )וג׳ ימים קודם חג הסונית אהה‬
‫נפקדה ממני בתי היקרה ילדה בת ז׳ שניס(ולפעמים יפקדוני גס אותי‪ ,‬אך בחמלת ה׳‬
‫הכבירה עלינו תהלי״ת כי הננו יכולים בימים האלה להוציא לאור את ״המאסף״‬
‫במועדוני( לכן לאיטלנו עתה לעבור בעיון כדבעי על דבריו‪ ,‬ובעזה״י בעוד ימים‬
‫נשי‪.‬ב תשובה מאהבה על יקרת דברי ידידנו הגאון נ״י ויקרת הערותיו במאמרו הנוכחי‬
‫ובמאמרו היקר ומאוד נכבד אשר נדפס ב״המאסף״ חוברת ג׳ סי׳ כ״ג‪ ,‬רק לעת עתה‬
‫נעורר קצת בקצרה על יקרת דבריו אלה הסובבים לדברינו‪,‬מ״ש בראשינה לתרץ קישית‬
‫השעה״מ לשיעת הרשב״אמדוע אין מפנין עבל דרבנן לכתחילה דהא חזי לקען'לפי‬
‫מ״ש הרשב״א והריעב״א לחלק בין כשהאיסור הוא מחמת עצמו לאינו מחחת עצמו‪ ,‬ירידי אמת‬

‫־^( כתבנו הדבריס האלה למען ידעו רכיס מידידנו היקריס והנככדיס אשר הסיכה כי הננ‪1‬‬
‫מאחרים הרבה לפעמיס להשיבם תשובת מאהבה בד״ת‪ ,‬ב‪,,‬המאסף״ או בפרעות‪ ,‬או נס‬ ‫•‬
‫מכתב לבד‪ .‬לא חלילה מעצלות‪ ,‬או מרפיון‪ ,‬כי רק שרדותינו התדירות והרבות הוא הסיבה לזה‬
‫ובפרש במספר ירחי עמל אלה שעברו‪ ,‬השי״ת יאמר גא די לצרותינו ולצרת הבת ירושלים אשר‬
‫לדאבין לב בשנה הזאת נעשו צרותיה צרות זו לזו ירתס ה‪ /‬ובעזהשי״ת מכאן ולהלן הושבנא פבא‪.‬‬
 ‫סח‬ ‫חוברת ה‬

‫והש״ך הנ״ל נ״כ חש לזה ע״ש ומה שתי׳‬
‫שס הפרמ״ג דח״ש מנבילה שאני לא‬
‫זכיתי להבין והרי לפי ש ימתו בהתוס׳ הא‬
‫כ״כ על הימ' שס והרי הגמ׳ שס חשיב‬
‫נבלה ג"כ וכן מבואר בלשון מרן המחבר‬
‫ז״ל בש״ע ס'׳ רל״ח הנ״ל ועוד דערין‬
‫לא העלה ארוכה לדברי התש״ש והא‬
‫שיחתו בספרו בכור שור הוא דאפילו‬
‫על איסור עשה ג״כ לאו מושבע ועומד‬
‫הוא וכמ״ש הפמ״ג ששמו לקמן סי' ב׳ ס״ק‬
‫ו׳ שמש״ז עש״ה וא"כ מה לי נבילה דאיכא‬
‫ג״כ עשה וצלע״ג‪ .‬ויש לפלפל מובא בדברי‬
‫הכותב כאן והארכתי בכ״ז בחי' בדברים‬
‫שש׳ דעל חצי שיעור מושבע הוא מהתוס'‬
‫שמעות ע״ש ואיני יודע למה יאמר האדון‬
‫כן ונהי דהתוס' ששבועות ש״ג‪ .‬ד ה‬
‫דמוקי כתבו כן בהתי׳ הא׳ אכל בהתי'‬
‫הב' לא כ״כ ונראה רעתס שם דהתי'‬
‫הב׳ הוא העיקר דכ׳ דלפי' זה יתיישב‬
‫יותר עש"ה וכ׳׳כ להדיא הש״ך בסי׳‬
‫רל״ח ס״ק ו' ששם התוס' ודקדק שלשונו‬
‫הקדוש וכ' וז״ל וכ״כ התוס' ששבועות‬
‫סון! דן! כ׳׳ג וכו׳ עכ״ל וכיון למ״ש ומה‬
‫שהקשה עו״ש הפרמ״ב על התש״ש מהר״מ‬
‫דלא פסק כן ומה זה קו׳ והרי הרשב״א‬
‫ז״ל חולק אהר״מ הנ״ל ועי׳ בב״ח שם‬

‫כתב הרשב״א לחלק כן לתרן סוגיא דעירובין ד׳ ל׳ )והשעה״מ עצמו שס בה׳ שביתת‬
‫עשור הביא דברי הרשב״א אלו לסתור חילוק אחר ע״ש( זהו רק לחלק ולומר דמה‬
‫דלא בעינן בעירוב דוקא מירי דחזי לגדולים היינו כשהאיסור אינו מחמת עצמו דגס‬
‫לגדוליס מותר ורק אריה)דיוהכ״פ( הוא דרביע עלית להכי כיון דחזי לקמנים היום וגס‬
‫לגדולים אח״ז מערבין אבל כל עוד דהאיסור מחמת עצמו הוא דלא חזי לגדולים אן‪!:‬‬
‫דחזי לקמנים אין מערשין בו לגדול המבואר שחי׳ ליבמות ד׳ י‪'1‬״ד‪ ,‬ואין כונת הרשל׳א‬
‫רכל דהאיסור הוא מחמת עצמו דאין מאכילין לקמן בידים אלא גם באיסור מחמת‬
‫עצמו ס״ל להרשב״א דמאכילין לקמן בידיס^ וכונתו לחלק כנ״ל וכן מבואר שחי׳ הרימב״א‬
‫־■•‬ ‫יבמות שם‪ ,‬ובזה קושית השעה״מ כראי מולקת‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ 1‬מ ה שדחה מדברי הרשב״א והרימב״א דברי תבן אורי‪ .‬הנה באמת בבן אורי עצמו‬
‫הביא דברי הרשב״א הנ״ל ובגלל זה נמל קושייתו מעל השעה״מ דהוא מקשה‬
‫שפיר לפי קושית הרשב״א בסוגייא דעירובין והעמיס אותה על הרשב״א'גופיה דמאי‬
‫ק״ל כיון דמבל אסור בהנאה של כילוי)וכן הק׳ על הרשב״א המרכבת המשנה בפכ׳יד‬
‫מת' שבת‪ .‬ובמאמרי שם נדפסו הדבריס וכן הק׳ גס המרכבת וכו' שלא במקומם‪ .‬והם‬
‫שייכים אחר קושיית הבן אורי שהשאתי שם( ושוב תירץ דהרשש״א לשימתו דמבל מהור‬
‫מותר בהנאת של כילוי רק דעל ש־מתו זאת תמה מאוד דמבואר בכמת מקומות דאסור‬
‫■‬ ‫ליתן מבל לבהמתו ואמו גרע קמן מבהמה ע״ש‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ * 1‬מ ה שדחה כבוד הדר״ג ראייתי מהשו״ע כי אין מזה ראיה למשל דרבנן וכו׳‪ .‬הימנותא‬
‫כי גם אני זכיתי אז לחילוק • זה‪ ,‬אלא דמסוגיא דיבמות ד׳ פ״א ע״א )אשיר‬
‫רמזתי במאמרי שם( נר׳ להיפך כי אדרבא שמבל דרבנן יש להחמיר יותר ממבל דבזה״ז‬
‫דשם קאמר לר״ל הכי נמי קאמר כשהוא מאכילה מאכילה בתרומה בזה״ז דרבנן ואין‬
‫מאכילת בזמן חזה ושוק אפילו בתרומת דרבנן דילמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא‬
‫הרי דבתרומה דרבנן בזמן דאיכא תרומה דאורייתא מחמרינן מפי ממאי דמחמרינן‬
‫בתרומה דרבנן בזה״ז‪ .‬וא״כ הכא נמי גם בהנאה של כילוי אם באנו לחלק אדרבא היה‬
‫עלינו לחלק בהיפך דמבל דרבנן בזמן דאיכאמכל של תורה אשור ובמשל בזה״זמותר‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫אחד דבנהרג על יד העדים מקיימי! בהו‬
‫דין הומה ובפשועו זה שיבוש דהא ל״ה‬
‫בהו התראה ונבר העירו בזה בהתוי׳מ‬
‫ע״ש‪ .‬שוב נזכרתי שבמה שהקשת* על‬
‫הפרמ״ג בהפתיחה להל׳ שחיעה מהא‬
‫דהגמ' בשבועות חשיב נבילה ג״פ כבר‬
‫תמה כן הגרעק״א ז״ל ע״ע‪.‬‬
‫המשך יבא‪.‬‬
‫ברוך מלאדז‪.‬‬
‫‪-------------------- ------‬‬
‫נחמדים בס״ד אך מפני שכבר הוא כשעה‬
‫וחצי אחר חצות הלילה הוכרחתי לקצר‪.‬‬
‫גס הנני להעיר במה שראיתי שם בסי'‬
‫כ״ז אות ה' דס״ע נועריקון סופי׳ נוב‬
‫זכורני שראיתי בספרי הגאון הקדוש‬
‫חיד״א ז״ל דס״ע נועריקון ספרדי עהור‬
‫והוא שס היחס דהוא מאנשי ירושלים או‬
‫מזרע מלכות בית דוד שהגלו לספרד‪.‬‬
‫עוד אעיר במה שראיתי שס בהח״ו מאחר‬
‫״אבות ותולדות״ אות י״א שהביא בשם ספר‬

‫ולחלק עוד בין העניינים מהכא להתס מן הקצה אל הקצה כל זה דוחק בעינ; ובאמת‬
‫משוגייא הלל אני תמה על מ״ש כבוד הדר״ג משס ס׳ שערי צדק )להגאון בעל חכמת‬
‫אדס( דכתב דאפילו לדעת הרמב׳׳ס דינו כשל תורה ממש לכל סיפוקיתיה דאזלינן‬
‫לחומרא וכו' והנה הספר הנ״ל אין בידי כעת לעיין בו‪ .‬אמנס לכאורה מסוגייא דיבמות‬
‫הנ״ל הויא היובתיה דא״כ לר״ל מדוע מאכילה בתרומה בזה״ז דרבנן כיון דהוי ספק‬
‫איש ספק אשת ואזלינן בספיקיה לחומרא וצ״ע‪.‬‬
‫י ו מ ה שהק' על המשנל״מ )בפ״ג מה׳ מעשר ה' כ׳( דברש״י חולין ד״ז ע״ב ד״ה‬
‫ומי מחייבי מבואר כהכס׳׳מ‪ /‬קושיא גדולה היא מאוד דבהדיא כתב רש״י מאכל‬
‫בהמה ע״ש‪ ,‬ויותר נפלא בעיני כי המשנל״מ שם הביא סוגייא דחולין הנ״ל לסחור‬
‫דברי הכס״מ ואיך העלים פין מדברי רש״י שס בסוגייא‪ ,‬וגס כי באמת עכ״ס גס דברי‬
‫'רש״י תמוהין מאוד דבהדיא אמרו בריש פרק כלל גדול דמעשרליתיה במאכל בהמה‬
‫)וכדהק' שס על הכס״מ המשנל״מ ‘ז״ל ע״ש( ורש״י בעצמו כתב שס וז״ל שביעית‬
‫כמי איתי במאכל בהמהדכתיב ולבהמתך מעשר ליתיה במאכל בהמה דמדאורייתא דגן‬
‫תירוש ויצהר כתיב ורבנן תקין פירות האילן וירק דמאכל אדם כדקתנ׳י כל שהוא‬
‫׳אוכל וכו׳‪ .‬וא״כ לפ״ז יהיו דברי רש״י נגד סוגית הגמרא דשבת ונגד דברי עצמו שם;‬
‫לק נלפענ״דדטנת רש״י דחולין כך‪ ,‬להנה כבר הכריח המשנל״משס מסוגייאדחולין‬
‫הנ״ל דמתניתין דהלוקח לזרע א׳‪/‬י במאכל אדם שלקח אותו להאכיל לבהמה מדאמר‬
‫ר' יוחנן אבל לקחן״מתחילה לארס‪ .‬ואה דבס״ד בקושית תלמודא ומי מיחייבאלאידע‬
‫תלמודא מהא דר״י נלפענ״ד דהיינו דלא ידע האי חילוקא דר״י מלקען מתחלה לבהמה‬
‫או לאדם אבל עכ״פ על כרחך ידע תלמודא דמתניתין איירי במאכל אדם דאל״כ‬
‫מאי פריך הא׳מתניתין איירי במאכל נהמה ומשו״ה פעור מן הרמאי אבל התם במעשה‬
‫דרפב״י איירי בשעורים כדקאמר רמו ליה שערי ושעורים כיון דהס מאכל אדם ודגן‬
‫־מש״ה חייבין וע״כ דגם המקשן ידע דמתניתין איירי במאכל אדם )ולפי האמת כדברי‬
‫המשנלימ דמאכל בהמה פעור ממעשר בלא״ה ודאי מתניתין דקתני דפעור מן הדמאי‬
‫הא בודאי חייבין ע"כ איירי במאכל אדם( ומעתה נ״ל כונת רש״י כך ומי מיחייבא‬
‫מאכל בהמה )פירוש מה דיאכל הבהמה אך דהוא מאכל אדם( הנלקח מפ‪5‬ש הארץ וכו'‬
‫יוכן מ״ש רש״י אח״ז אעפ״י שהזרע ומאכל בהמה וכו' כונתו כנ״ל דאיירי במאכל אדם‬
‫ולקחו למאכל בהמה )וכן משמע ממה שהוסיף •שם על המשנה דלוקח מפס הארץ‬
 ‫סט‬ ‫חוברת ה‬

‫עפ״י דרכנו הנ״ל גס קי זו נוכל לתרן‬ ‫סימן מח‪.‬‬

‫קצת דאחות אשה דמחשב לגבי אשת אח‪:‬‬
‫כולל י״ל דזה מקרי ג״כ קל על חמור‬
‫דאחות אשה קיל מאשת אח שכן יש לה;‬
‫היתר אחר מותה אבל אשת ר אח חמור‬
‫שכן א״ל היתר יא״כ הוי כולל בקל על‪.‬‬
‫חמור ומש״ה ל״ל בכה״ג כולל והא דס״ל‪.‬‬
‫בנשא חי ואח״כ נשא מת דהוה מוסיף דאיסור‬
‫א״א אינו חל על איסור אחות אשה אף>‬
‫דהו״ל איסור מוסיף י״ל דרק לר״י קאמד‬
‫לה התס אבל ר״ש אפשר דמיירי בגוונא^‬
‫דלא הוה כלל מוסיף כגון דלא הי' לתם‬
‫כלל עוד שוס אח או שהי׳ כל האחין‬
‫נשואין לאחיות של זו דלא הוה מוסיף־‬
‫ואי קשיא אי הכי מאי קמל״ן ר״ש פשיפא‬
‫דאינו חל מאחר דל״ה לא כולל ולא מוסיף‬
‫י״ל דקמל״ן אף דאשת אח הוה לגבי ■אחות‪.‬‬
‫אשה חמור על קל עכ״ז לא חל דאיסור‬
‫חמור א״ח על איסיר קל ועדיפא מזה תיכי־‬
‫דכל האחין נשואין אחיות של זו דל״ה מוסיף■‬
‫ואח״כ מת א׳ מהן דאיכא על ימי לחול‪.‬‬
‫איסור אשת אח ועכיז ל״ה מוסיף כמו־‬
‫שהארכתי בזה בתשובה לכבוד ש״ב הרב;‬
‫החריף ובקי בנש״ק וכו׳ מו״ה יהושע העשיל‬
‫'המשך מחוברת ב׳ פי' ט״ז‪.‬‬
‫‪ HS21‬שתמה ע״ד הלח״ת שכתב בסוןן‬ ‫ז(‬
‫דבריו אבל רש״י ז״ל סובר‬
‫דפעור מיהכ״פ משמע דלא ס״ל דיהנ״פ‬
‫הוי• מוסיף וכולל כדעת רביכו וע״ז תמה‬
‫רו״מ דאין אפשר דרש״י יסבור דיהכ״פ‬
‫ל״ה כולל מאחר דמבואר בכ״ד בש״ס‬
‫דיהכ ’ פ הוי כולל לפמ״ש י״ל דכוונתו‬
‫דשיעת רש״י אינו כדעת רבינו דסובר‬
‫דיהכ״פ מחשב חמור לגבי נבילה ולשפת‬
‫רש״י נבלה חמור ולכן הוי יהכ״פ לצבי‬
‫נבלה בכולל בקל על חמור ודו״ק כי‬
‫קצרתי ויש להאריך הרבה בזה ואי״ה‬
‫ברצות ה׳ דרכי אקח לי מועד לעיין הימב‬
‫בענין זה ונפייל בעזה״י בארוכה בערן‬
‫י זה וכעת הנחתי עפי מפני עתי‪.‬‬
‫יז( ו מ ה שתמה מעלתו ע״ד הלח״מ‬
‫מש״ס ערוך ביבמות)דף ל״ג(‬
‫דמ״ל בהדיא אף איסור מוסיף דאמרינן‬
‫שם לר״ש ל״ש נשא חי ואח״כ נשא מת‬
‫ל״ש נשא מת ואח״כ נשא חי א״ח אלא‬
‫אחת דל״ל לא כולל ולא מוסית אמנם‬

‫פירות מן השוק לזרע ולבהמה הרי דאיירי בפירות דסתמן לאו מאכל בהמה הן אלא‪:‬‬
‫’מאכל אדם דלקחן בשביל הבהמה( וכונתו אעפ״י דהפירות שלקח זה ממאכל אדם‪.‬‬
‫בשביל הזרע ומאכל בהמה בכלל שאר תבואה הן^ פירוש בכלל שאר התבואה ההיא;‬
‫היא החייבת במעשרות וידים מוכיחות לכונתו זאת דהא אף אס נאמר דכונת רש״י■‬
‫מאכל בהמה היינו מין ממש דאינו אלא למאכל בהמה וקאמר דגס זה בכלל שאר‬
‫תבואות הן הנה מה שכתב על הזרע דגס הוא בכלל שאר תבואות מה זה צריך‬
‫למימר אפו הזרע מק הוא בפני עצמו הלא הזרע הוא עצמו מהתבואה עצמה מהחיפין‬
‫או מהשעורין או ממה שיהיה ומה זה דקאמר על הזרע דהוא בכלל שאר תבואה אלא;‬
‫דכונתו כמ״ש דכונתו דהחיפיס האלה דלקח זה בשביל הזרע ומאכל בהמה‪ ,‬הלא בכלל‪.‬‬
‫שאר החיפיס‪ • ,‬ההם החייבים במעשרות וגס אלו חייבין במעשרות לא גזרו עליהם;‬
‫וכו׳ ואין כונת רש״י על מאכל בהמה ממש דאינו ראוי אלא למאכל בהמה כנלפענ״ד‪■-.‬‬
‫יאת זה ראינו לעורר בקצרה' לעת עתה בהעברה בעלמא‪ ,‬ובפז״ה כשירוח לנו מעפ‬
‫עוד נשובה לפייל בכל יקרת דבריו היקרים והנחמדים לנו מאוד‪ ,‬וגס בדבריו■ אלס‬
‫דברי ידידו דו״ש באה״ר מוקירו ומכבדו כרום ערכו הגדול‪ /‬העורך‪: .‬‬
 ‫המאסה שגוז ששית‬
‫רוחא וחייל לגבי האח הנולד ממילא חל‬
‫נמי לגבי האח האחר משוס מוסין? וצ״ע‪.‬‬
‫אך קשה לי ע״ד הר״י הלל מדברי התוס׳‬
‫בחולין )דן? צ'( שהקשי דלהוי גי! איסוג־‬
‫מוסין? משוס דנתיסן? איסור לגבוה הא‬
‫כאן נמי כה״ג דהא תיכן? ‪.‬בעודו במעי‬
‫אמודאחר שנולד ער אחר ח' ימים אסור‬
‫להקריבו משוס מחוסר זמן כמבואר בש״ס‬
‫?איזהו מקומן ואח״כ אחר ת' ימים דלא‬
‫קקע האיסור לגבוה תו ל״א בזה מוסין!‬
‫כסברת הר״י הג״ל וצ״ע; עוד ק״ל ע״ד‬
‫התוס׳ הלל שהקשו דלהוי גיד א״מ‬
‫ולפמ׳׳ש הלח״מ פ״ע מהל׳ מ״א דלכן לא‬
‫מחשג הגאה א״מ משום דלא חמור איסור‬
‫הגתוסה מהמוסין? עצמו ואילו המוסיף‬
‫עצמו יוין'בו מלקות כמו ק על האיסור‬
‫הנתוסן? ליכא מלקות עיי״ש ואי? איפוא‬
‫מאי הקשו התום׳ דעעמא מאי גיד אסור‬
‫לגבוה משיס דל׳זה ממשקה ישראל וז״א‬
‫זולת לאלהבא מכלל עשה ואין לוק־ן‬
‫וא״כ ל״ה מוסין? וצ״ע‪ ,‬ויש להאריך‬
‫‪ .‬הרבה בכל זה ואנמ״ל ‪:‬‬
‫מ( ו ל כ א ו ר ה הי׳ גלילו לומר דחמן‬
‫הוה איסור מוסין? ל^בי‬
‫עבל והוא עפמש״כ המק״ח סי' תמ״ב‬
‫שלכד״א מחמת‬ ‫סק״ב ד?חען אסיר‬
‫העשה דתןביתו רלא ןתוג בי' לשון‬
‫אכילה עייש־׳^ה והשאגת ארי' סי׳ ע״ז‬
‫‪3‬ת‪ 3‬דכל כד״א קוה מוסין! ‪^v‬״? חמן‬
‫ג״כ אל על ?‪1‬בל משוס קוסין? וכבוד‬
‫שלמה יהודה ליג שלימ״א‬ ‫אחי אהוג'‬
‫אגד^׳ק זגיערש רצה לתרץ בדרך הזה‬
‫קו׳ המחבדס ‪?5‬סחים )ד^ לז׳ב( במת?;י׳‬
‫אאז ו?י' יהקשו המחברים‬
‫דאיסור חמץ הי^י חל הא ^חע׳׳א ורצה‬
‫לאיז בדרך ז? לחמץ הוק מוסון? אולם‬
‫אחי הגאון ?״י ■דזה ליתא‬ ‫יפה העיר‬
‫עפ״ד הלח׳׳ע שהבאתי לע'ל דלהגי אה״ג‬
‫צא הוהמיסי^ משום דאין לוקין ^ל‪,‬הגאה‬
‫דוד ג״י חסן הרה״צ משלאצק שי׳ מדברי‬
‫■הראש יוסןז חולין דן? צ׳ דל״א איסור מו?ויןן‬
‫ירק היכי שמיד כשנסוסן! איסור השני ובא‬
‫■לעולם חל על אדס שלא נאסרה מה שלא‬
‫׳נאסרה אותו החתיכה על זה האיש אז‬
‫■שפיר אמרינן מגו דאהני איסור השני לאסור‬
‫אותו הארס אהני נמי על זה שכבר נאסרה‬
‫•עליו מחמת איסור הא׳ וחייב ב' משא״?‬
‫היט דכשבא איסור הב׳ לעולם לא הי׳‬
‫■יכול לחול על שוס איש דבלא״ה הוא אסור‬
‫משוס אישיר אחר ואח״כ כשמשכח רווחא לחול‬
‫■בכה״ג ליא מוסין? ע?ת״ד בקיצור‪ .‬ומעתה‬
‫•?נ״ד דלא מצא האיסור אשת אח מקום לחול‬
‫אח״נ כשמשכח רווחא כגון כשמת א׳‬
‫נק האסין שוב ל״א כולל וכדברי הראש‬
‫■יוסן? הנ*ל ‪ :‬ונלע׳׳ד להביא ראיה לדבריו‬
‫■מקידושין )דן? ע״ז( דקאמר דאיסור זוגה‬
‫יתצ על איסור אלמנה וגרושה וכו׳אוהיל‬
‫דשס זמת פוסל בישראל עיי״ש ובפרש״י‬
‫׳שס והקשה המקנה אמאי לא קאמר בפשיעות‬
‫דהוי א״מ דנתוסן? איסור לגבי הבועל‬
‫יותי׳ דלנגי הבועל נמי ל״ח על איסור‬
‫א״א אך הקשה ע״ז דאכתי שייך מיסי^‬
‫■ בכה״ג כנין שמת הבעל או שגירשה דע״ ז‬
‫מפיר הוי מוסין! מחדזת שנתוסן? איסור‬
‫על הבועל אך לפמי׳ש דבכה״ג לי׳אכלל‬
‫עוסין? לק״מ ויש מזה סייעתא לדברי‬
‫■הר״י הנ״ל וק״ל‪ :‬אכן בתשובה לש״ב‬
‫■ידידי הרב הנ״ל ג״י עמדתי על המחקר‬
‫■היכי דכשא סי ואז לא הי׳ לו כלל עדיין‬
‫מוס אס וא^כ ל״ה מוסין? ואח׳׳כ נולד‬
‫•לו‪ .‬אס מי הוה בכה^׳ג מוסין? מי אמרינן‬
‫•דסון? סוף כיון דבשעה שהי׳ חל האיסור‬
‫דאשת אח לא הי׳ יוכל למיל כיון דל׳״ה‬
‫מוסין? לשום איש ע״כ אן? עכשיו א־׳׳ח‬
‫א״ד בשלמא בעיבדא דהד■^*' הנ״ל דיש‬
‫עבדא לומר דעל ^אנשי© עחה חיסור‬
‫■בחתיכה בבר הי׳ נאסרים ג״כ מקודס‬
‫כשנולד האת משכת‬ ‫משא״כ הנא‬
 ‫ע‬ ‫דווברת ה‬
‫שהיית אכילת המצוה יהי׳ יותר מכא״פ‬
‫ואס לא נצערך זמן אכילת המצוה לא‬
‫יהי׳ יותר מכא״פ שפיר יוצא ידי המצוה‬
‫והוה כאלו אכל בכא״פ יעוש״ה‪ .‬ומעתה‬
‫קשה דאיך שייך ’לומר עשדל״ס הא אפשר‬
‫גקייס שגיהס כגון שיאכל כזית בכדי‬
‫א״פ מלבד שהיית אכילת המצוה דלענין‬
‫הננצוה שפיר יוצא והאיסור אכתי לא עבר‬
‫אך עפ״י מש״כ בחשו׳ הקודמת דכאן אזיל‬
‫אליבא דר״ש דס״ל סתם אכילה בכ״ש וא״כ‬
‫לק״מ ומחורץ בזה קו׳ השעה״מ בסתירת‬
‫ד' ר״א וכדרך שכתבתי שם ת״ל וגס דברי‬
‫הרמב״ס לענין מצה של עבל יש ליישב‬
‫בדרך זה ויש לפלפל הרבה בדברי רש״י‬
‫הנ״ל ואכמ״ל‪ .‬אך י״ל עפ׳׳י דברי הרנב״ר‬
‫דהיכי שהוא עוסק במצוה חשוב ג״כ כאילו‬
‫הוא בעידנא וא״כ לק״מ וממילא מתורץ‬
‫דברי הריב״א הנ״ל דאחר דמשני דהו״ל‬
‫עשה ול״ת ‪ .‬אך דבעלמא הל״ת נדחה‬
‫בדיעבד כאן אך הל״ת לא נדחה משוס‬
‫דל״ה בעידנא ועוסק במצוה אין כאן דליכא‬
‫כאן מצוה ?לל דלכתחלה אין עשדל״ת‬
‫ועשה ופשוע הוא‪.‬‬
‫נלע״ד לתרץ השגת מעכת״ה על‬
‫מה שכתבתי בביאור דברי הירושלמי‬
‫עור‬
‫דחלה הדל ךאין הכוונה דיש חילוק בין‬
‫אס הוא כתובה בצידה או לאו ' לעכין‬
‫דתייח ל״ת רק המכוון משוס דאינו כתובה‬
‫בצידה וא"כ ל״ה רק בגדר דחיה וא״כ‬
‫לא לח‘ מפני של״ה בעידנא ונג״ז השיג‬
‫כ״ת מדברי הירושלמי שס דפריך ממילה‬
‫בלרעת‪ ,‬ישס שפיר הוה בעירנא ?מבואר‬
‫?שכק )דך קלב( ונלע״ד דלק״מ דהנה‬
‫הך?ב"ר הקשה כל מילה הא ל״ה בעירנא‬
‫דעובר תיכך בשעת המילה והמלוה אינו‬
‫פקייס רק אחר שפרע דמל ולא פרע‬
‫?אילו לא מליותי׳כנ״ל דהיכי שהוא עו&י!‬
‫מ‬ ‫במצוה נמי דחי נניי״ש‪ .‬ומעקה‬
‫דהירושלמי ס״ל כשיקק הרנכ״ר הנ״ל‬
‫וא״כ ה״ה כאן ל״ה מוסין! משום דהאיסול‬
‫שלא כר׳א הוא דק מפמת העשה דתשביחו‬
‫ואין לוקץ עליו וכבוד אאמי׳רהג' יחיאל‬
‫איכל שליע״א ראבדפ״ק זגיערש העיד‬
‫דיש מקום לומר דחמץ אסור אן! שלא‬
‫כד״א עפ״י דברי הרמב״ש בפ״א מהל׳‬
‫חו ’מ דחמץ אסור בכ״ש משוס שנאמר‬
‫לא יאכל עיי״ש והיכי דכ״ש אסור )א^‬
‫היכי דל״ש חל״א( אסור גס שלאכד״א‬
‫כמשיי׳כ זקני המהרש״ל בשבועות דן{ כ״ג‬
‫ועי' בד' זקני מהרש״א ז״ל שס עיי״ש‬
‫אמנס כבוד הגאון האמיתי קדוש ה׳ מכובד‬
‫מוהר״ר ישראל יהושע זצוקז׳ל אבד״ק‬
‫קוענא השיב לאאמו״ר הגנ״י דז״א והביא‬
‫ראיה ברורה דבחמן אינו אסור שלאכד״א‬
‫מדברי הרמב״ס פ״ה מהל׳ יסה״ת ה'‬
‫ה' דמיתר לעשות מלוגמא מחמץ אן! ‪.‬שלא‬
‫במקיס סכנה ובכה״כ אסור מבואי מזה‬
‫דבחמן שרי שלא כד״א ייש מקוס ארוכות‬
‫‪.‬‬ ‫בזה ואכיי׳מ ‪:‬‬
‫עפ׳׳י דרכנו הנ״ל בפשיטות‬ ‫והנה‬
‫מתורץ קו׳ הברוך עעס שהבאתי‬
‫על דברי הריב״א מזבחים הנ״ל דהנה בחשו^‬
‫הקודמת הקשיתי דמאי פריך דליתי ע׳ וידחה‬
‫ל״ת הא לאהוהבעידנאדתיכן!בעת שאוכל‬
‫ח״ש עובר והמציה אינו מקיים רק אחר‬
‫שהשלים לכזית ואין לומר דמעמא מאי ס■׳ ‪f‬‬
‫אסור משוס דחזי לאצכזרופי וכאן אס נצרי^‬
‫לכזית יהי' שרי מעעס עשדל״ת דז״א‬
‫דשפיר חל א׳ בחצי זית מל איסור של‬
‫מצוה )או יאמר מעעס אחר עפ״י מה‬
‫דמבואר גרש״י)ברכות דך ל״ה( רלמגין‬
‫פזית בכדי אכילת פרס לגגי איסור‬
‫שלא ישהה יותר מכא״ש בצירוך האיסור‬
‫אבל אס עס האיסור הי׳ יותר מכא״פ‬
‫רק אס לא נצערן! שהיית אכילת האיסור‬
‫לא יהי' יותר מכאז׳פ על׳ז מחשב יותר‬
‫מכא״פ ולא לקי וברש״י מנחות )דך ס״ה(‬
‫מבואר דלעגין קייס מצוה אס נצערך‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫הי׳ נלע״ד לומר בפשיכיית דבאמת כל‬
‫מילה מקלקל הוא רק דתיקון מצוה חשוב‬
‫תיקון כמבואר בשבת )דך• ק״ו( וא׳־כ‬
‫א״ש דמאי י ניחוש לה שמא ימות‬
‫ובאס ימות ולא יקייס המצוה גס העבירה‬
‫לא עבר משוס דהוה מקלקל אך כ״ז‬
‫למ״ד מקלקל בחבורה פעור אך למ״ד‬
‫מקלקל בחבורה חייב הדק״ל וע״כ כנ״ל‬
‫והרבה יש אתי לפלפל בזה וחזון למועד‬
‫אי״ה‪,‬‬
‫ל ל א י י ת י לכבוד דודי הרב הגאון האדיר‬
‫מוהר״ר אליעזר מרדכי זצללה״ה‬
‫אבד״ק סלוזאווע והגליל בחידושיו לב״מ‬
‫דך ל׳ אשר גס הוא דרך בדרך הזה‬
‫לתרץ קו׳ השעה׳׳מ פ״ג מהל׳ נדריס על‬
‫דברי הריב״א הנ״ל מגמ׳ שס דפריך‬
‫פשיעא ל״ל קרא עשה ול״ת הוא ואין‬
‫עשה דוחה ל״ת ועשה ולדברי ריב״א‬
‫אכתי צריך קרא שלא ידחה גם את הלאו‬
‫ונפק״מ לענין מלקות אס עבר וקייס את‬
‫העשה לקי על הל״ת‪ .‬ותי' דודי הה״ג ז׳׳ל‬
‫עפ״י דבדי הגמוקי יוסך שס שהקשה‬
‫דאיך שייך שס כלל לומר עשדל״ת הא‬
‫ל״ה בעידנא דמיעקר לאו קא מקיים‬
‫עשה ותי' בשם הרכב׳׳ ר דכל שהוא‪ .‬עוסק‬
‫במצוה חשוב כאילו הוא־ בעידנא ושפיר‬
‫דחי עיי״ש‪ .‬וא״כי א״שיקו' השעה״מ הנ״ל‬
‫דכאן אך לשיעת הריב״א גס הל״ת לא‬
‫נדחה מאחר דכאן איכא ל״ת ועשה ואין‬
‫עדל״ת ועשה וא"כ נתעורר שוב נס קו'‬
‫הנמוק׳׳י הנ״ל דל׳׳ה בעידנא ותירוצו לא‬
‫שייך בזה דאין כאן כלל הכשר מצוה‬
‫־דליכא שום מצוה בזה דאין עדל״ת ועשה‬
‫• עכ״ד ודפח״ח ‪:‬‬
‫המשך יבא‪,‬‬
‫אברהם נתן איילבערג‪,‬‬
‫בהרה״ג מהרי׳יא שליט״א‪,‬‬
‫ס■‬ ‫‪-‬‬ ‫‪0‬נ■‬
‫]ועי' הוס' חגיגה דן‪ 1‬ז' ובתום'‬
‫דן! מ״א[ מבואר ג״כ שלא כדברי הרכב״ר‬
‫הנ״ל עיי״ש וא״כ גס מילה ל״ה בעידכא‬
‫וא״ש וק״ל‪.‬‬
‫ו ב ס י ס ר קישית הרנב״ר הכ״ל דמקשה‬
‫׳ ^ * דכל מילה ל״ה בעידנא וא״כ‬
‫קשה על מילה איך דוחה שבת הא ל״ה‬
‫בעידגא‪ .‬גלע״ד ליישב עפ״י מה שראיתי‬
‫להגאון בשו״ת שואל ומשיב במקומות‬
‫הרבה שכ' בעעס דצריך להיות בעידנא‬
‫דאי לא יהי' בעידנא חיישינן שמא ימות‬
‫ונמצא דהלאו עבר והמצוה לא מקיים‬
‫עיי״ש שהביא זה בשם אביו הגאון‬
‫מוהרא״ל זצללה״ה וקלסוה מאוד ומעתה‬
‫א״ש קו' הנ״ל לפי מה דאיתא בשבת‬
‫')דך קל׳׳ה דנל שלא שהה באדם ל' יוס‬
‫^דנו נפל וכו׳ ופריך מימהל היכי מר^לינן‬
‫ומשני מלין אותו ממנ״פ אי חי היא‬
‫שפיר קא מהנ״ל ואי לאו מחתך בבשר‬
‫הוא עיי״ש וא״כ א״ש דמילה שלא בזמנו‬
‫א״ד שבת רק מילה בזמנו וא"כ אס‬
‫ימות נמצא דנפל הוא והוא רק מחתך‬
‫בבשר בעלמא ועי' רמב״ס פ״א מהל׳‬
‫‪',‬מילה הל׳י״ד‪ .‬אך אכתי קשה לשי׳ הרי״ך‬
‫ז״ל דלא פסק כראב״א רק ספק בן ח׳‬
‫םפק בן ע׳ אין מלין אותו מעעס ממנ״פ‬
‫הדק״ל אך נלע״ד עפ״י מה שהביאו‬
‫האחרונים בשם הגאון מוהר״מ בנעע‬
‫זצללה״ה ־שהקשה כל מילה אמאי יהי׳‬
‫•חייב הא לשיכית הרמב״ס דא״ח פחות‬
‫נזגרוגרת וא״כ מילה דהוה פחות מגרוגרת‬
‫אמאי יהי׳ חייב ול״ל קרא דמילה ד״ש וכן‬
‫מילה שלא בזמנו אמאי לא ידחה השבת‬
‫ותי׳ דהמצוה אחשבתו כמש”כ הר״ן דצריך‬
‫להמיך דם ברית וא״ב א״ש דמאי ניחוש‬
‫לה שמא ימות ולא קייס המצוה הא כן‬
‫גס האיסור לא עבר משוס דהוה פחות‬
‫׳מגרוגרת וא״ש והארכתי קצת מזה בתשו'‬
‫‪> ^ -‬‬ ‫י‬
‫לאחי הרה״ג מהר״מ שי' ואכ״מ‪ :‬ולכאורה‬
 ‫חוברת ו‬ ‫המאסף‬
‫שצריך לקול השופר והוי דבר שי׳׳ב ממש‪,‬‬
‫אז יוכל למעול‪ ,‬אבל אי אמרי' דאינו יוצא‬
‫י״ח שפיר מתוקן האיסור‪ ,‬ואי דיש לו‬
‫הנאה מהקול לבד המצוה‪ ,‬וקול כזה אינו‬
‫מועיל‪ ,‬דהא קול אין בו דין מעילה‪ ,‬ומיושב‬
‫קושיי' היוס תרועה דנימא דמעל בתחילת‬
‫התקיעה ויוצא בסוף התקיעה‪ ,‬דז״א דאי‬
‫נימא דאינו יוצא בתחילת התקיעה‪ ,‬אינו‬
‫מועל ג״כ בתחילת התקיעה‪ ,‬משוס דקול‬
‫אין בו דין מעילה רק בקול המצוה לבד‪,‬‬
‫וכן קושייתו הב׳ לדעת הכלבו למה יוצא‪,‬‬
‫הא יש לו הנאת הגוף לבד המצוה‪ ,‬דז״א‬
‫דהנאת הגוף אין בזה איסור דקול אין בו‬
‫משוס מעילה‪ ,‬ומאי איכפת לן במה שיש >ו‬
‫הנאת הגוף‪ .‬ובדרך זה כ׳ בעעס המלך‬
‫)פ״ח מלולב ה״א( לתרץ דברי הרמב״ס‬
‫שכ' אי תקע 'וצא שהרי אין מעילה בקול‪,‬‬
‫דאס יש מעילה בקול לא הוי יוצא אף א'‬
‫לאו ליהנות ניתנו מ״מ הרי נהנה בקול‬
‫דסיבר כדעת הכלבו והר״ן‪ ,‬וא״ת והא‬
‫נהנה בקול כלומר בקול שע״י המצוה‬
‫לזה אמר דמצות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬וש״ל‬
‫דקיוס המצוה חשוב הנאה ואפי׳ הוי רק‬
‫קול נמי הוי הנאה ואסור‪■ :‬‬
‫‪ Q jy‬בשופר של שלמים לא יתקע ואס‬
‫תקע לא יצא וכו' בשופר של ע״ז‬
‫לא יתקע ואס תקע יצא‪ .‬התוס׳ הקשו‬
‫מדוע בשל שלמיס סובר דלא יצא‪ ,‬ובשל‬
‫ע״ז סובר דיצא‪ ,‬ונר׳ ליישב דהנה המפרשים‬
‫הקשו למה בשופר של שלמים לא יצא‪ ,‬ליתי‬
‫העשה דתקיעת שופר ולידחי הל״ת דמעילה‬
‫]בישועות יעקב מתרץ דאיירי באית לי׳‬
‫שופר אחר ואפשר לקיים שניהם לא דחי‬
‫כדאיתא )מנחות דף מ'‪ (,‬ע״ש‪ ,‬וקשה‬
‫דא״כ דמיירי ביש לו שופר אחר‪ ,‬למה לא‬
‫יי״ח‪ ,‬הא בשוגג שיעה בדבר מצוה ועשה‬
‫מצוה פעור כדאמר )שבת קל״ז‪ (,‬בשלמא‬
‫אי הוי מיירי ב^ן לו שופר זולתו ניחא‪,‬‬
‫דבעי' ערוד בדברי מצוה דהיינו שני תנוקות‬
‫שנה ששית‬
‫סימן מ״ט►‬
‫חי׳ כת״י מאא״ז הגאון הצדיק מו' י ש ר א ל‬
‫איסר זצ״ל האכד״ק רוצוועל‪,‬‬
‫נ״ח ע״א א״ר יהודה בשופר‬ ‫ל״ח‬
‫של עולה לא יתקע ואס תקע יצא‬
‫בשופר של שלמיס ונו׳ בשופר של ע׳׳ז לא‬
‫יתקע ואס תקע יצא‪ .‬הקשו בתוס׳ מדוע‬
‫בשל שלמיס סובר דלא יצא^ ובשל ע״ז‬
‫סובר דיצא‪ .‬ונר' לתרץ דהנה מקשה בסי‬
‫יוס תרועה בהא דמקשה רבא לקמן אימת‬
‫מעל לבתר דתקע ונו'‪ /‬דמאי פריך אימא‬
‫דמעל בתחילת תקיעה ויוצא בסוך תקיעה‬
‫כדאמר לעיל; ומיידי שהי׳ שיעור תקיעה‬
‫בסוף תקיעה‪ ,‬עיד קשה לדעת הנלבו‬
‫שהביאו הב״י באו״ח )סי' תקפ״ו( דהמודר‬
‫הכאה משופר אדס אחר תוקע והוא יוצא‬
‫י״ח אבל הוא בעצמו לא יתקע דהרבה‬
‫ב״א ני^יס מתקיעתס; לפ״ז מה אמר רבא‬
‫אחד זה וא׳ זה יצא משוס דמצות לאו ליהנות‬
‫ניתנו‪ ,‬הא איכא בכאן גש הנאת הגוף‬
‫ובכה״ג אשור כמו במודר הנאה מן המעיין‬
‫דאסור בימות החמה‪ ,‬משוס דאיכא הנאת‬
‫הגיף לבר מצוה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬עוד מקשה דהא‬
‫מבואר בפסחיס )דף כ״ו‪ (.‬דקול ומראה‬
‫וריח אין בהס משוס מעילה‪ ,‬ונר׳ בהקדס‬
‫לתרץ קושי' האחרונה‪ ,‬דהא דבקול אין בו‬
‫משוס מעילה‪ ,‬היינו בשומע קול מכלי שיר‬
‫דא*ן ממש בקולו דלא איכפת ליה‪ ,‬בהכי‪,‬‬
‫אבל בשופר של מצוה דהוא צריך לקולו‬
‫שיהי׳ שומע קול השופר והוי דבר שיש בו‬
‫ממש להכי שפיר יש בו דין מעילה בהנאת‬
‫קול ]וכ״כ בס׳ אבני מלואיס להעורי אבן[‬
‫ובזה יתיישב בהא דאמר בשופר של שלמ'ס‬
‫לא יצא‪ ,‬שפירש הרשב״א ביבמות)דף ק״ג‪(.‬‬
‫בשס הרמב״ן דלהכי אמרי' דלא יצא כדיי‬
‫שיתוקן האיסור‪ ,‬דתקשי לכאורה להכלבו הא‬
‫לא יהי' מתוקן כלל האיסור משוס הנאת‬
‫התקיעה‪ ,‬ולהנ״ל ניחא‪ ,‬דלצאת י״ח המצוה‬
 ‫המאסף‪.‬שנה ששית‬
‫העשה דוחה אותה‪ ,‬משא׳כ במבל דפמור‬
‫‪.‬באוכל בשוגג שפיר י״ל דהעשה דוחה‬
‫אותה דאך דהוי פסיק רישא מותר להערוך‬
‫בדלא ניחא לי׳ ]וכ״כ בישועות יעקב‬
‫ובחידוש• מהר״ץ[ והנה במעילה )דך כ׳‪(.‬‬
‫א' דאך דתלוש ולבסוך חיברו הוי כמחובר‬
‫מעל כיון דהנאה הנראה לעיניס אסרה‬
‫תירה‪ ,‬היינו דכיון דחיובה רק בשוגג ע״כ‬
‫דלא משגחי' על מחשבתו רק בתר מעשיו‪,‬‬
‫וכדאמר בפסחים)דך כ״ו( רעשו במעילה‬
‫מתכוין ומתעסק וע״ש ברש״י‪ ,‬א״כ כיון‬
‫דהכא איירי בשוגג כמ״ש התוס'‪ ,‬לכך‬
‫אין העשת דוחה להל״ת משוס דהמעשה‬
‫מכוער הוא‪ ,‬ומיושב קישי' א'‪ ,‬משא״כ‬
‫בלולב של אשירה דאינו אשור בשוגג א״כ‬
‫לא אזלי' בתר מעשיו רק אחר זה המחשבה‬
‫כמו בכל האיסורין שפיר יוצא באשירה‬
‫דלאו דמשה‪ ,‬משום דהעשה דוחה להל״ת‪,‬‬
‫ומיושב קושי׳ הב' ולפ״ז מיושב קו' התוס'‬
‫דבשלמיס לא יצא וכן בעולה דתו ליכא‬
‫למימר דידחה‪ ,‬משא״כ בשופר של ע״ז‬
‫דאיכא למימר דידחה להל"ת וריק הימב ‪:‬‬
‫ואס תקע לא יצא מ״מ כו' שלמים‬
‫דלאו בני מעילה איסורא הוא‬
‫דרכיב בהו‪ ^.‬הקשה במורי אבן לר׳ יהודה‬
‫דלא יצא משוס דמצות ליהנות ניתנו‪ ,‬א״כ‬
‫במתני' ריש לולב הגזול דתני של אשירה‬
‫ושל עיר הנדחת‪ ,‬ומפרש )שם ל״א( דאשירה‬
‫דומי׳ דעיר הנדחת דהיינו אשירה דמשה‬
‫משוס דכתותי וכו׳ הא בלאו אשירה דמשה‬
‫לא יצא לדידי' דמצות ליהנות ניתנו ע״ש‪,‬‬
‫ונראה ליישב דהנה התוס' בשבועות )דך‬
‫מ״ד(‪ ,‬הקשו לר' יוסך דחשיב לשומר‬
‫אבידה ש״ש משום דפמור למיתב פרומה‬
‫לעני דעוסק במצוה פעור מן המצוה‪ ,‬א״כ‬
‫אמאי מותר במודר הנאה משופר לתקוע‬
‫לו תקיעה של מצוה הא מתתני בהכי וכל‬
‫דאיכא הנאת הגוך לבר המלוה לא אמרי'‬
‫מצות לאו ליהנות ניחנו ע״ש‪ ,‬ולכאורא‬
‫למול א׳ בע״ש וא' בשבת כמבואר שס‪,‬‬
‫דאל״כ חייב‪ .‬ולא דמי לעולת העו^ן הנמצא‬
‫בין אגפיים‪ ,‬אבל אי מיירי בדאית לי' שופר‬
‫אחר נ״כ קשה‪,‬כהנ"ל[ אך דהנה הרע׳ב‬
‫ריש שבת כתב דלהכי תני עשיר ועני‪,‬‬
‫לאשמועי' דאן‪ 1‬שקיים בזה מצות צדקה‬
‫חייב‪ ,‬והקשה התום' יו״ע דלמה יתחייב‬
‫הא הוי פעה בדבר מצוה דפעור למ״ד דלא‬
‫בעי' מרוד בדבר מצוה‪ .‬ותירץ דדווקא‬
‫במילה ומעה ומל של ע״ש בשבת פעור‬
‫משוס דמילה ניתנה לדתות אצל שבת‬
‫בזמנה‪ ,‬להכי גס במילה שלא בזמנה ומעה‬
‫ומל בשבת פמור‪ .‬משא״כ בצדקה דלא‬
‫‪.‬ניתנה לדחות חיוב שבת‪ ,‬מש״ה חייב‪ ,‬וה״ה‬
‫בשופר כיון דלא ניתנה איסור מעילה‬
‫לדחות לגבי שופר ולכך מעל‪ ,‬דומי' דצדקה[‬
‫עוד הקשה במורי אבן לר׳ יהודה דלא יצא‬
‫בשל שלמים‪ ,‬ממתני' דריש לולב הגזול‪,‬‬
‫של אשירה ושל עיר הנדחת פסול ולא יצא‪,‬‬
‫ומפרש )שם ל״א‪ (.‬באשירה דמשה משוס‬
‫דכתותי מיכתת שיעורי' דומ׳ דעיר הנדחת‪,‬‬
‫ולר״י אפי' בלא אשירה דמשה נמי אינו‬
‫יוצא משוס דמצות ליהנות ניתנו‪ ,‬וליישב‬
‫זה נקדים דהנה התוס׳ בסוכה )דך ל'(‬
‫בד״ה‪,‬משוס וכו' הקשו דלמה צריך קרא‬
‫דאינו יוצא במצוה של יובל תיפוק לי' דהו״ל‬
‫מהב״ע‪ .‬ותירן בשאגת ארי׳ סי' צ״ו דאי‬
‫לאו■ קרא ה״א דאתי עשה דמצה ודחי‬
‫הל״ת דמבל ותו לא הוי מהב״ע ע״ש‪,‬‬
‫ולכאורה קשה דהא התוס' ביבמות )דך ו'‪(.‬‬
‫ד״ה שכן כו׳ כתבו דבכ״מ מסקינן דאין‬
‫עשה דוחה ל״ת שיש בו כרש‪ ,‬וכש״כ‬
‫איסור מבל שיש בו מיתה‪ ,‬אך דעיקר‬
‫הסברא היא משום דאך דל״ת חמור כמ״ש‬
‫הרמב״ן פ׳ יתרו‪ ,‬ובתוס' יוה״כ)דך פ״ג‪(,‬‬
‫מ״מ כיון דכוונתו לקייס העשה‪ ,‬הוי דבר‬
‫שאינו מתכווין דהוי בזה שוגג‪ ,‬דלא מיחייב‬
‫ובל׳׳ת שיש בו כרת דאפי׳ הוי בשוגג הא‬
‫חייב חמאת בדבר שזדונו כרת לכך אין‬
 ‫עב‬ ‫חוברת‘ ו‬
‫איסורא הוא דרכיב בהו‪ ,‬קשי׳ לי‬
‫דהא ע״כ מיירי דלית לי׳ שופר אחר‪,‬‬
‫דאי באית לי׳ שופר אחר‪ ,‬היכי קאמר‬
‫רבא דיצא דמצוש לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬הא‬
‫כל היכא דאפשר באחר‪ ,‬לא אמרי׳ מצות‬
‫לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬וכמ״ש הרשב״א בנדרים‬
‫)דף ע״ו( דמש״ה אשור בהנאת תשמישך ‪.‬‬
‫עלי ולא אמר דמצות לאו ליהנות ניתנו‪,‬‬
‫משוס דאפשר באחרת‪ ,‬ובלית לי׳ שופר‬
‫אחר קשת דנימא דהעשה דתקיעת שופר‬
‫ידחה להל״ת דהנאת קדשים‪ ,‬ונר׳ דהא‬
‫דכ׳ הרשב״א מעעמא דאפשר באחרת‬
‫הוא דבאמת כ׳ הר״ן שם העעם משוס’■‬
‫דאיכא הנאת הגוף‪ ,‬אלא דאכתי; קשה‬
‫דהא אינו מתכווין לאותו הנאה ודבר‬
‫שאינו מתכווין מותר לכך תי׳ משום‬
‫דאפשר באחרת ובאפשר ולא קמכוין אסור‬
‫כדאמרי׳ בפשחיס )דף כ״ה( כיון דאיכא‬
‫הנאת הגוף לבר ממצוה‪ ,‬משא״כ בשופר‬
‫של שלמים ועולה דליכא רק הנאת המצות‪,‬‬
‫אפי' בדאיכא אחר לתקוע נמי אמרי׳‬
‫דמללה״נ‪ ,‬ושפיר מיירי הנא בדאיכא אחר‪.‬‬
‫ומש״ת לא יצא‪ ,‬דבדאיכא לקיים שניהם׳‬
‫לא דחי נדר״ל במנחות )דף י׳( ודו״ק ‪:‬‬
‫מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר‬
‫דתקע ונו' מצות לאו ליהנות ניתנו‪,‬‬
‫התום׳ בשבועית )דף מ״ד( הקשו לר׳ יושף‬
‫דחשיב לשומר אבידת ש״ש משים דפעור‬
‫למיתב פרועה לעני דעושק במצוה פעור‬
‫ממצוה‪ ,‬אמאי מותר במורר הנאה משופר‬
‫לתקוע לו תקיעה של מצוה הא כל דאיכא‬
‫הנאת הגיף לבר המצוה לא אמרי' לאו‬
‫ליהנות ניתנו‪ ,‬והא מיתהני בהכי‪ ,‬ע״ס‪,‬‬
‫ולכאו׳ עפי הוי עדיף‪ .‬להקשות אתא דאמר‬
‫רבא הכא דיצא בשופר של שלמים‪ ,‬ובמודר‬
‫הנאה מחבירו וממעיין דאסור בימות החמה‪.‬‬
‫ב׳ גס מה שתירצו דיכול לכוין לתקוע‬
‫בשעה שלא יהי׳ עג; לא יתורץ בשופר‬
‫של שלחים דאיירי בשוגג כמ״ש התו' ד״ה‬
‫א‪,‬ר! להר״ין בנדרים )דן^ מ״ו‪ (,‬דאסור כה״ג‬
‫הא בכתובות)דף ק״■ ‪ (:‬חשיב פורע חובו‬
‫של חבירו מבריח ארי בעלמא‪ ,‬וכ' בש״ך‬
‫חו״מ סי׳ שצ״א סק״ב דממונו שלו שנהנה‬
‫ע״י אחר בלי מעשת ממונו פעור ודוקא‬
‫כשניתנה גופו ע״י אחר חייב ע״ש‪ .‬א״כ‬
‫כאן שהתוקע לא נהנה בנופו אלא שנהנה‬
‫מממונו ■פלא ליתן להעני אף שתי׳ זה ע״י‬
‫מעשה שלו‪ ,‬מ״מ כיון שהמעשה בפ״ע הוי‬
‫מצות ונמשך ממילא הנאתו עי״ז לא הוי‬
‫הנאה גמורה ובכיילה הנאתו לנבי המצוה‪,‬‬
‫ומ״מ הוי ש״ש אחרי דגוף המצוה בא לו‬
‫ע״י האבידה‪ .‬והתיס׳ תירצו דהכא הוא‬
‫יכול לכווין שלא לתקוע באותו שעה שיבא‬
‫שס עני‪ ,‬ולפ״ז י״ל דגס ר״י סובר דמצות‬
‫לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬והא דלא יצא משום‬
‫דמרויח דלא בעי ליתן פרועה לעני‬
‫ואיכא הנאת הגוף בתר מצות‪ ,‬והכא לא‬
‫שייך תירוצם דיכול לכוין שלא לתקוע‬
‫באותו שעת‪ ,‬דהא איירי בשוגג כמ״ש‬
‫התום' בד״ה בשופר של עולה‪ ,‬וכשסובר‬
‫שהוא חולין ואינו יודע שהוא הקדש לא‬
‫מזתר לתקוע במקים שאין עניים מצויין‪,‬‬
‫ורבא דס״ל דיצא דמללה״נ‪ ,‬היינו משום‬
‫דפובר כרבה דשומר אבירה ש״ח‪ .‬כמש״כ‬
‫התום׳ בב״מ )דף כי׳ע‪ (.‬דיה והוי שואל‬
‫וכו׳ דלא שכיח עני כ״כ‪ .‬ובזה מיושב קו׳‬
‫החום׳ בד״ה א״ר יהידה וכו‪ /‬דשפיר יש‬
‫לחלק בין שופר של שלמים‪ ,‬דמיירי בשוגג‬
‫דוקא‪ .‬דומי׳ דשל שלמים‪ ,‬משא״כ בשיפר‬
‫של ע״ז דלקמן‪ ,‬דשם שייך תירוץ התיס׳‬
‫ומיושב ל׳כ קושיי׳ העורי אבן הנ״ל‪ ,‬דלקמן‬
‫בלולב של אשירה שפיר יוצא גם לר״י משום‬
‫דמצות לאו ליהנות ניתנו דומיא דשיפר של‬
‫עי׳ז ולא מיירי בשוגג‪ .‬וכבר כתבנו לעיל‬
‫דהא לא שייך הכא לומר כ'מ דארל״ת אי‬
‫עביד לא מתני‪ ,‬דהא לדעת הכלבו לא‬
‫יתוקן האיסור כלל כהנ״ל ‪:‬‬
‫שלמים דלאו בני מעילה גינתו‬ ‫שם‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫נהנה ממנו‪ ,‬לא איכפת לן פיר כהנ״ל‪,‬‬
‫אלא דבמודר הנאה משיפר דאיפשר באחר‬
‫אסור כרבא בפסחיס )דף כ ‪ (f‬ולא צריך‬
‫לתירולינו הנ״ל משוס דהגוף נהנה‪ ,‬רק‬
‫בהא דמעיין דאי אפשר ולפ״ז בעי״ חד‬
‫מהנך‪ ,‬או דהוי הנאת הגוף כהן דמעיץ‪,‬‬
‫או אפשר בהיתר כההיח דמדר ה ^‪:‬‬
‫משופר‪ ,‬א״כ הכא בשופר של שצמים דאיירי‬
‫בשוגג דבמזיד אין מעילה‪ ,‬ואי הר סדרי‬
‫באית לי׳ שופר אחר שאינו של הקדש‬
‫ודאי הוי יוצא דהוי עעה ברבר מצרה‬
‫כהא )שבת קל״ז( דמי שיש לו שני תנוקדת‬
‫א׳ למול בע״ש וא׳ בשבת דהרי לו א׳‬
‫שזמנו בשבת‪ ,‬הוי ערוד אבל באין צו‬
‫תיניק שזמנו בשבת ל״ה ערוד ברבר מצדה‪,‬‬
‫וחייב‪ ,‬ולא דמי׳ לעילת עוף שנמצא בין‬
‫אגפיס‪ ,‬וע״כ דאיירי באין לו שופר ואסור‬
‫לכל העולס‪ ,‬ול״ד למודר הנאה משופר‬
‫דחפשר באחר וגם אין הגוף כהנה מזה‪,‬‬
‫ולא איכפת לן בהנאה שיש לבד המסה‬
‫משוס דאינו מתכוון‪ .‬ופ״ר ל״ש כאן‪,‬‬
‫ומיושב הא דא״ר יהודה לא יצא‪ ,‬דתוקן‬
‫הא־סור משוס דהנאה לבד המצוה צא‬
‫איכפת לן ושפיר אמר רבא דיצא^ וצבך‬
‫לא רצו התוס׳ להקשות לרבא‪ ,‬ומיושב הכל‪.‬‬
‫והריעב״א תירץ הא דאמר מצות לאו‬
‫צעוה׳׳ב‬ ‫ליהנות ניתנו‪■ ,‬דאף דיש לו‬
‫מזה המצוה‪ ,‬משוס דהוי רק גרמא כההיא‬
‫דמורר הנאה ממעיין דמותר בימות הנשגדס‪.‬‬
‫אע״פ שיש שס הנאת הגוף דמועי עי״ז‬
‫לאכול בקדשים‪ ,‬ע״ש‪ ,‬יקשה הא נרמא‬
‫עכ״פ בדרבנן אסור כמ״ש הר״ן‬
‫בפ״ג דע״ז‪ ,‬ונר' דבשלמא בדאודיתא‬
‫שפיר אמרינן דלא יצא‪ ,‬כיוןדעשה איסור‬
‫דאורייתא‪ ,‬משא״כ בעשה רק איסור דדבק‪,‬‬
‫כמ״ש התוס' בסוכה )דף ל׳( בד״ה מתוך‬
‫וכי׳‪ .‬והנה הרד׳ה כ׳ דמצוה דרבנן‬
‫ליהנות ניתנו וכ׳ דבתקיעות תערית דרבנן‬
‫ל״א(‬ ‫אסור‪ .‬והקשה הע״א מעירובץ‬
‫כשופר וכו‪ /‬וכיון דסבר שהוא של חולין‬
‫ומותר להנות לא יכוין לעשות כך‪ ,‬וכיון‬
‫דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה למה יצא‪.‬‬
‫ג׳ קו׳ המהר״ם ן׳ חביב ביום תרומה לדעת‬
‫הכלבו דבמודר הכאה אסור לתקוע בעצמו‬
‫דנהנה בתקיעתו א״כ למה יצא לרבא גופי׳‬
‫דאסר בדאיכא הנאת הגוף בהדי׳ דלהכי‬
‫אסור לניבול במודר ממעיין בימות החמה‪.‬‬
‫ד‪ /‬קו׳ הרשב״א דלמה מצות לאו ליהנות‬
‫ניתכו‪ ,‬הא איכא הנאת הגוף ממה שיהי׳‬
‫לו שכר עוה״ב בעד המצוה‪ ,‬עיין בר״ן‪.‬‬
‫ה‪ /‬הרשב״א בשס הרמב״ן כ׳ דלכך לא‬
‫יצא כדי שיתוקן האיסור‪ ,‬לפ״ז אמאי לא‬
‫יצאילהס״ד משוס דכי תקע באיסורא תקע‪,‬‬
‫האי לדעת הכלבו לא יתוקן איסור דאפי׳‬
‫נימא דלא יצא‪ ,‬לא יתוקן זה האיסור‪ ,‬ומדוע‬
‫לא יצא‪ .‬ונ׳ ליישב דהנה הר״ן בע״ז )דף‬
‫ס״ו( גבי בת תיהא כ׳ דאי ריחא לאו‬
‫כשתי׳ מותר להריח משוס דאינו מתכוין‬
‫ואי דהוי פסיק רישא לא איכפת לן ההנאה‬
‫כי יהא דמוכרי כסות כדרכן‪ ,‬ובלבד שלא‬
‫יתכוין‪ ,‬וע״ש בפ״ז דחולין‪ ,‬א״כ ה״נ אינו‬
‫מתכווין להנאת הגיף ולמה יאסר‪ ,‬אך‬
‫דקשה להר״ן דבהנאה אד׳ פסיק דשא‬
‫מותר‪ ,‬הא פסקינן )כריתית י״ע( המתעסק‬
‫בחלבים ועריות שכן נהנה‪ ,‬אף שאינו‬
‫מתכזין‪ ,‬אולס י״ל דה׳׳ד במידי דהגוף‬
‫מתהני מיני׳ כגון חלביס ועריות‪ ,‬משא״כ‬
‫היכא דא*ן הגיף נהנה רק במחשבתי‪,‬‬
‫כגון‪ .‬ריחא אי לא הוי כשתי׳ לא מקרי‬
‫הנאה ואפי׳ בפ״ר נמי שרי דדמי למו‬
‫כסות‪ ,‬ומיושב קושייתינו ה;״ל על סברת‬
‫הר״ן דלהכי במעיין בימות החמה אסור‬
‫משוס דהוי הנאת הגוף בהדי הנאת המצות‬
‫דמקרר גופו שפיר אסור פסיק רישא והוי‬
‫כמתעסק בחלביס ועריות וחייב משוס‬
‫דנהנה‪ ,‬אך על הכלבו לכאו׳ קשה קו׳‬
‫הנ״ל‪ ,‬דהא הוי דשא״מ ואי דהוי פ״ר‬
‫הא ‪ .‬כיון דהנאתו הוא במחשבתו ואין הגוף‬
 ‫עג‬ ‫חוברת ו‬
‫נמצא בבלימה קענה חצי מחע וסדבה‬
‫מוגלא יבשה שחורה והי׳ כל עובי העור‬
‫נקובה רק שמבחוץ הי׳ העור דק שלס‬
‫וגס הי׳ שס בלימה אחת קרוב לקורקבן‬
‫ג״כ כמו אצבע והי׳ בתוכה ג״כ מוגלא‬
‫יבשה שתורה רק שלא הי' בתוכה מחמ^‬
‫ודן כ״ת דאפילו להמכשיריס בהמסס בניקב‬
‫מצד אפר הוא ממעס שאילו נקבה כולה‬
‫לא היתה חוזרת לאחורי' משא״כ כאן‬
‫שיצא המחמ לחוץ אין לסמוך על מה‬
‫שבחוץ העור שלס על גב הבלימה וח״שינן‬
‫שמא הבריא וכו' וע״כ לא הכשירו‪ ,‬בנשאר‬
‫עור מעמ רק אס הוא שוה מבחוץ מדל‪is‬‬
‫יצאה המחע לחוץ‪ ,‬ובעיבדא אחרת שהיתה‬
‫בלימה יצאה מקורקבן כמו אגוז ולא מצא‬
‫בתוכה לא מחע ולא מוגלא רק העור יפה‬
‫ובריא מבפנים והכשיר ע״כ‪ ,‬ואני לא אבין‬
‫דבריו דהא אנו רואיס שיש בלימה בלא‬
‫נקב וא״כ אפילו אס אנו רואין שניקב‬
‫בפנים מ״מ כיון שנקב המחמ אין אוסר‬
‫אס נשאר רק עור שלם מבחוץ ‪,‬ולא‬
‫חיישינן שמא הבריא כמו שמבואר בסי׳‬
‫)מ״ח( סעיף )ח( ומה יזיק כאן דניקב‬
‫המחמ בפנים כל שאנו רואין שעור שלס‬
‫בחוץ אפילו מעמ כיון דהבלימה איני‬
‫מ רדכי פרידסאן שליט״א אבקשו בי ידפיס נא‬
‫מזיק דאנו רואין דגס בלא נקב יש בלימה‬
‫לפעמים‪ .‬ולא אבין מה שכתב כ״ת משא״כ‬
‫שיצתה המחע לחוץ דמנין אנו יודעים‬
‫שיצאה המחמ לחוץ ודאי קרוס מחמת‬
‫מנה הוא ומריפה‪ ,‬אולס למה נאמר‬
‫דיצאה המחע לחוץ כיון דהבלימה חין‬
‫ראי' דהא חזינן דגם בלא נקב יש לפעמים‬
‫בלימה ואדרבה יכולים אנו לתלות דמחמת‬
‫הבלימה יבשה דחקה העור להיות בולמ‬
‫לחוץ‪ .‬רק בזה יש לרון במה שכתב דהי׳‬
‫הבלימה שחורה‪ ,‬דבזה יש לבדוק בהסרת‬
‫המוגלא אס הלכה המראה כי אס לא‬
‫הלכה המראה מבואר בפרמ״י )במשבצות‬
‫זהש סי' מ״ו ס״ק ז׳( להמריף יעיש^‬
‫מערכין לכהן בבה״ק; משוס דר׳ יוסן!‬
‫דאין מערכין אלא לדבי מצוה ומצות לאו‬
‫ליהנות ניתנו‪ ,‬וקשה הא גס למצוה‬
‫דרבנן מערכין‪ ,‬ומוכח דגס בזה דרבנן‬
‫לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ולהנ״ל י״ל‬
‫דבמצוה דאוריי׳ נהי דאיכא שכר לעוה״ב‬
‫הוי רק גרס הנאה דאסור מדרבנן‪ ,‬ויוצא‬
‫י״ח המצוה שהיא מה״ת‪ ,‬ולהכי שרי‪ ,‬אבל‬
‫אס המצוה הוי ג״כ דרבנן שוב אינו יוצא‬
‫כיון דשניהס שוין‪ ,‬וזהו דווקא אס עשה‬
‫באיסור הנאה ויצמח מזה גרמא הנאת‬
‫הגון! משוס השכר‪ ,‬אבל שס בעירובין‬
‫המצוה היא בהיתר‪ ,‬אלא שיכול לעשות‬
‫מזה איסיר אחי׳כ‪ ,‬והוי רק גרם גרמא‬
‫דלינא איסור‪ ,‬כמ״ש בשבת )דף ק״כ(‬
‫ובאחרוניס‪ ,‬ודוק‪:‬‬
‫ז״ל‬ ‫הק׳ יוסף במוהו־״א‬
‫האבי״ק סעראצק‪.‬‬
‫סימן ן ‪.‬‬
‫ב״ה‪ ,‬כביד 'לידי הרה״ג וכו׳ כש״ת‬
‫מהור״ר כן ציון אכרהס קואמקא שליש״א‪.‬‬
‫אחדשה״ט בכבוד‪ ,‬הראוי‪ .‬בשם כבוד ידידנו‬
‫הרה״ג חו״ב ושלם בש״ת מהור״ד‬
‫הש‪.‬תי חיטובוח האלו‪ .‬נאם ידידו מיטה‬
‫חיים טריוואיט מח״ם ״נחלת משה'־ ועוד‪,‬‬
‫תשובה מהאב״ד דק״ק ורלאדווי‬
‫הי״ו לאאמו״ר זללה״ה הכ״ם‬
‫ב״ה‪ ,‬יום ה׳ פרשת כשלח שנת ״יכא משיח‬
‫צלקנו" לפ״ק זולאלווי‪.‬‬
‫הנני נוטה כנהר שלום‪ ,‬לכבוד ידידי הדב‬
‫המופל; חרין« ובקי בחדרי תורה ומורה נם‬
‫הוא יורה חכם ושלם כק״ש מו״ה יעקב נ״י‬
‫יהי שלום בחילו שלוה בארמונו‪,‬‬
‫מ ב ת ב ן הגיעני מה ש־וצה לשמוע‬
‫דעתי בדבר הוראה שבא‬
‫לפניו בדק שנכנס לקורקבן שמבחון היתה‬
‫בליייה שחורה כמו חצי אצבע ובדק מבפניס‬
 ‫המאסף 'שנה ששית‬

‫ומ״ש כ״ת טל הקלוח חלי רותיז שהלך בשוכר לאחר בי״ד אחר שש אין צריך לבער‬
‫תחת קדרה רותחת של בשר על טס פל רק לעשות מחילת לפנינו‪ .‬כ״ז ראיתי‬
‫ברזל מלובן הנהוג כעת‪ ,‬ולא הי׳ ס׳ לכתוב לכת״ה לעשות רצונו אס כי כבר‬
‫בקדירה נגד החלב והעריך הכלי‪ .‬אבל ־ כתבתי לכ״ת כי אין בי לא גמרא ולא‬
‫לבו הומה למה נצריך ס' על כל החלב סברא‪ ,‬אולס לעשות רצונו חפצתי‪ ,‬דברי‬
‫ידידו הק׳ צבי הירש תאומים ‪:‬‬ ‫הנזחל והלא אט רואין שנשאר חלב עדיין‬
‫שלא נבלע בקדירה והי׳ לנו להצריך ס׳‬
‫תשובה‬ ‫רק נגד מה שנחסר מהחלב אלא שכמדומה‬
‫לכבוד הרב הגאון המפורמם לשם ולחהלה‬ ‫לו שהמורים משערים נגד כל החלב ע''כ‬
‫מו״ה צבי הירש תאומים נ״י אב״ר דק״ק‬ ‫גס בזה לא אבין דבריו‪ ,‬ולפעד״נ אין לנו‬
‫וולאדאווע‪ ,‬שלמא רבא לגברא רבא הרב‬ ‫אלא דברי החוות דעת )בסי' צ״ב ס״ק‬
‫הגאון המפורסם ובו׳ מו״ה צבי תאומים נ״י‪.‬‬
‫ב'( דצריך ס׳ נגד מה שאומדן ש־ש תלב‬
‫כ״ס היקר קבלתי ע״י חתני‬ ‫מבתב‬ ‫בעין תחת הקדירה יעו״ש‪ .‬גס מ״ש כ״ת‬
‫נ״י ביום ד׳ משפעים וראיתי‬ ‫בנחסר המרה ואמרה האשה ששאלת‬
‫שמצאה מדורות על הבני מעיים והעריך כי כ״ת אינו מסכים להוראתי וכל גופי‬
‫ואח״כ מצא ביד אפרים בשם ספר שבע מרתענא ממתניתא דמר‪ ,‬אמנם ראיתי‬
‫יהודא שמכשיר ימסכיס עמו ביד אפרים‪ ,‬להציל נפשי בהוראתי ולהראות לאדונ״ר‬
‫הנה ספר יד אפריס אינו תחת ידי אולם כוונתי אולי ייעב בעיניו ויאמר כן ואש‬
‫בפרי מגדים )בסי׳ מ״ב בס״ק ה׳( מבואר אעתיק כל דברי ל׳ת יארך הענין ע״כ‬
‫דאפילו ליעעוס עעס מר על גבי' הכבד לא אקצר‪ .‬כ״ת תמה עלי במ״ש שכאשר‬
‫מתני‪ .‬רק שיקרע הכבד ובפנים ימצא מצאתי בליעה מקורקבן‪ ,‬כמו אגוז יהי׳‬
‫מרירות יעו״ש‪ ,‬וכן מבואר בספר זכור הבשר יפת מבפנים והכשרתי‪ ,‬וכאשר מצאתי‬
‫לאברהם דלא ' מהכי עעמא אפילו ע״ג נקוב בפנים ובתוכו מחע שעברה‬
‫הכבד כש״כ בשאר אברים‪ .‬ומה שתמה כל העובי הדק אלא שהי׳ מחופה עור דק‬
‫כ״ ת על התק יעקב )סי׳ תל״ה( שכתב הטרפת; ותמה כ״ת כיון דמודינא שיש‬
‫במת לאחר שש בלא בדיקת אין היורשים בליעה בלא נקב גס בעובדא שהי׳ נקוב‬
‫מחוייביס לבדוק רק בית שמשתמשין בו בפנים מציל עור הבליעה וביותר תמת על‬
‫צרייך כפיית כלי משמע דוקא בחמץ הנראה מ״ש משא׳׳כ כאן •שיצאה המחעי לחוץ מנין‬
‫לעין אבל א״צ בדיקה‪ ,‬ותמה כ״ת מי אנו יודעים שיצאה המחע לחון הלא אנו‬
‫גרע יולש משוכר שאס לא בדק המשכיר יכולין לתלות דמחמת הבליעה דחקת העור‬
‫מחריב השוכר לבדוק ופשיעיא לו'דאפילו להיות בולע לחוץ ע״כ תורך דבריו‪ ,‬עתה‬
‫בתיך המועד ובברכה‪ ,‬הנה כדברי הח׳׳י באתי לבאר דבר; הא פשיעא לי שמעצמו‬
‫מבואר בחשובות נודע ביהודא )סי׳ ב׳( לא יצמח בליעה לא בקירקבן ולא בדקין‬
‫שכתב והא פשיטא וא״צ לפנים כלל כי אס לא הי' בפנים דבר הדוחק לחוץ אלא‬
‫בודא' אין שוס חיוב על היורשים שבעובדא קמייתא שהי׳ הבשר יפת בפניס‬
‫לבער חמץ זה רק לעשות לפני' דלא תליתי שהדבר שדחק העור לחון כלת‬
‫ליתי למיכל מיני׳ כדין חמצו של נכרי בבית מאליו או שיצא דרך הדקין ולא הזיק‬
‫ישראל הרי דפשיעא לי׳ להיפוך ממה לקורקבן משא״כ בעובדא הב׳ שראיתי‬
‫שפשי ‪p‬א'ליה לכ״ה ובודאי לדבריהם גס שהמחט עבר כל העובי וממנה צמחה‬
 ‫עד‬ ‫חוברת ו‬
‫וכו׳ ולא מצינו ריעותא אחריתי הבא במקרה‬
‫בספק השקול‪ ,‬קצרתי ותן לחכם‪ ,‬ולפ״ז‬
‫בנ״ד ספק אס הוא‪ ,‬מקרום חדש או קרוס‬
‫ישן שנמתח אין לך ריעותא ברורה מחיים‬
‫כזה שהמחע דחק העור לחוץ כמו חצי‬
‫אצבע וכמו אצבע ומפנים נקוב דלא‬
‫אמרינן נשחעה הותרה‪ ,‬ולא אדבר עתה‬
‫ממת שכתב בה״ג גבי מחע בלב להעריך‬
‫על העתיד לבוא כי יארך הענין‪ ,‬עד שאני‬
‫מתפלא על כי׳ת איך פשיעא לי׳ להיתירא‬
‫על סמך תל״י ומכש״כ בדקין של עוך‬
‫שעורן דק יותר מתמסס דלהמעריפין■‬
‫בהמסס בודאי עריפת‪ ,‬ולהקל על סמך‬
‫תל״י צריכא כיולא בקבא רבא והן הן‬
‫גופי הלכות וצריכא עיונא רבא והכרעת‬
‫הדעת ואני לא מלאני לבי גס בעובדא‬
‫קמייתא אלא שראיתי שתבליעת רחבה‬
‫כמו אגוז ובפנים יפה בלא שוס ריעותח‬
‫אמרתי ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן‬
‫והרבה ראיות ע״ז ותליתי שתי׳ שס קיבוץ‬
‫מדברים קשים העיכול ונתקשו והמאכל‬
‫החדש שס לו דרך ותעה הקישוי לצדדין‬
‫עד שנתראה בליעה ובהמשך הזמן נמס‬
‫הקשוי ונשארה הבליעיה והכשרתי‪ ,‬אבל‬
‫בעובדא ב' שראיתי מחע דבר הנקוב וגס‬
‫העור נקוב בפנים וסביבו שפה אלא‬
‫שהספק שמא העור שעל הבליעה יגן‬
‫ויציל הא וודאי מקרי ריעותא ברורה שכל'‬
‫העובי נקוב וחיישינן שמא הבריא ואיני‬
‫יודע איך ל ת ■פשיעא לי׳ לתלות להקל‬
‫נגד דעת הרמ״א)בסי׳ נ'( והא גרע מהתם‬
‫דשס הספק שמא היו המיס באמצע המוח‬
‫ואין כאן ריעותא כלל מ״מ קרי לה הרב‬
‫ריעותא ברורה מכש״ב כאן ‪.‬‬
‫ב( ג י ך ן ן החלב הנזחל על האיילגעלישע‬
‫‪ .‬׳ קוך המלובן תחת קדירה בשר‬
‫ותערפתי לפי שלא הי' ס׳ נגד כל החלב‬
‫אלא שתמהתי למה משערין נגד כל החלב‬
‫והי׳ לנו לנכות החלב הנשאר‪ ,‬וכתב כ״ת‬
‫הבליעה אלא שיש להסתפק שמא אין זה‬
‫קרוס חדש רק שהמחע דחקה העור לחון‬
‫ונמתח העור עד שנעשה בליעה‪ ,‬ע׳׳ז אמרתי‬
‫דיותר לחוש שמא הבריא דאפילו המכשירים‬
‫בהמסס ולא חיישי שמא הבריא הוא מחמת‬
‫הוכחה דמי החזירה‪.‬ש״מ שלא נקבה רק‬
‫חצי העור ולא הלכה המחע בעובי‬
‫ההמסס רק כמו שבא לפנינו משא״כ‬
‫כאן שאנו רואין שנקבה כל העובי ונגד‬
‫הספק בעור הבליעיה כ״ע מודו דחיישינן‬
‫שמא הבריא‪ ,‬אלא שיש לדון דכל מקור‬
‫חשש דשמא הבריא הוא מוושע והרי כתבו‬
‫התוספת פ' )ד׳ אחין( העעס דשכיח שינקוב‬
‫שני העורות הא לאו הכי אמרינן נשחעה‬
‫הותרה וכאן בספק השקול ניזיל לקולא‬
‫כמ״ש כי׳ת שנמתח העור העצמי משוס‬
‫נשחכיה הותרה ולא שייך בכאן שכיח וכו׳‬
‫דאה״נ שעברה כל העובי אבל העור‬
‫נמתח והליל‪ ,‬שמעני[ אדוני‪ ,‬גלוי וידוע‬
‫למר דברי הד״מ )בסי׳ ל״א( התמוהים‬
‫כאשר האריך הש״ך)בסי׳ נ׳( ואני העליתי‬
‫בע״ה‪ ,‬כוונת הד"מ הפשועה והאמיתית‬
‫ודקדקתי ■שבתוספות כתבו ריעותא מחיים‬
‫והל׳מ הוסיך ריעותא ברורה מחייס‪ ,‬והוא‬
‫דק״ל להד״מ מה הועילו התוספות בתירוצם‬
‫דדרוסה וקוץ בוושע שכיחי אכתי ה״ל למנקע‬
‫ריעותא מחיים בספק השקול דמשכחת עובא‬
‫כגון אעוס בריאה וריאה שצמוקה וריאה‬
‫הסמוכה לדופן וחרותה ספק בידי‪.‬שמים‬
‫ומיס בראש ספק מגולה לקרוס או במקום‬
‫דלא שכיח שגרינא יותר מפסיקת החוע‬
‫דכולהו צריכי בדיקה ואי לא אבדוק נאמר‬
‫נשחעה הותרה אלא ע״כ דבכה״ג פשיעיא‬
‫לתוס׳ דלא אמרינן נשחעה הותרה משוס‬
‫דהוה ריעותא ברורה מחיים דאתרעי‬
‫גופה כי קשיא להו בספק דרוסה דגופה‬
‫לא אתרעי כלל רק ספק פגע בה מקרה‬
‫חיצוני וכן קוץ בוושע לא הוה ריעותא‬
‫ברורה רק מקרה חיצוני ע״ז תירצו דשכיח‬
 ‫המאסה שנה ששית‬
‫דמשערין נגד כל החלב בלי ניכוי הנשאר‬
‫משוס נתינת עעס‪ ,‬אלא שדעתם שמהבשר‬
‫א״א למילך 'עכ״ע דשמא לא אסרה תירה‬
‫רק בשנבלע חלב הרבה עד דאיכא ממשו‬
‫אבל לפי האמת דידעינן דעלע מידו‬
‫דמשערין נגד כל החלב ‪:‬‬
‫ג( ן מ ל מה שתמהתי על החק יעקב‬
‫בסי׳ תל״ה שכתב שאין היורשים‬
‫מחוייביס לבדוק רק בית שמשתמשי] בו‬
‫צריך כפיית כלי ובדעתי לא גרע יורש‬
‫משוכר שמחוייב לבדוק בחורין ובסדקין‬
‫ולבערו ובברכה‪ ,‬כ׳ כ״ת‪ ,‬שנדון הח״י‬
‫מפורש בנודע ביהודא )סי׳ ב ׳( וכו׳ הרי‬
‫דפשיעא לי׳ להיפוך ובודאי לדבריהם גס‬
‫בשוכר לאחר שש א״צ לבער רק לעשות‬
‫מחיצה ע״כ לישני׳ דמר בקיצור‪ ,‬ראיתי‬
‫עתה לבאר כוונתי דמודינא שאין היורש‬
‫עובר בבל יראה‪ ,‬אלא דמ"מ צריך בדיקה‬
‫כדינא דלא עדיך משוכר שג״כ אס יאמר‬
‫איני רוצה לקנות אינו עובר ומ״מ צריך‬
‫בדיקה‪ ,‬ול״ד לחמצו של נכרי שיש לו בעלים‬
‫א״א לו לבער סגי במחיצה אבל בחמצו‬
‫של משכיר ואפילו של הפקר מחויב לבער‬
‫כדינו והכל מצווים עליו לבערו וכן מפורש‬
‫בר״ן )ד״ה המשכיר בית לחבירו בחזקת‬
‫שהוא■ בדוק( וז״ל ושוכר לא סגי צי׳ בלא‬
‫ביעור דהא אמרינן לקמן וחמצו של נכרי‬
‫עושה לו מחיצה וכו׳ הרי דיליך מעשיית‬
‫מחיצה לחמצו של נכרי לבדיקה לחמצו של‬
‫משכיר‪ ,‬ואיני מבין דעת כ״ת מה שמחלק‬
‫בשוכר קודם שש צריך בדיקת ולאחר‬
‫שש לא צריך וסגי במחיצה הלא גס קודם‬
‫שש אם לא ירצה שיזכה לו חצירו מי קנה‬
‫ומ״מ צריך בדיקה אלא שיורש קולס שש‬
‫עובר בב״י דגרע משוכר דיורש ממילא‬
‫זכי ולאחר שש אינו עובר בב״י ובבית שאין‬
‫משתמש בו א״צ לבער אבל בבית שמשתמש‬
‫בו צריך לבדוק כדינו ולבער ומחיצה מאן‬
‫דכר שמה‪■— .‬עוד יש לי הרבה דברים‬
‫בזה״ל גס בזה לא אבין דבייו ולפמלר‬
‫אין לנו אלא דברי החוות דעת )סי׳‬
‫צ״ב‪ ,‬סק״ב ‪ 0‬שצריך ס' נגד מה שאומרין‬
‫שיש חלב תחת הקדירה עכ״ל דמר‪ ,‬קיצר‬
‫כ״ת‪ ,‬ולכאורה הבנת' שמעלת הביא דברי‬
‫החו״ד נגד תמיהתי שהרי החו״ר משער‬
‫נגד כל החלב ואינו מנכה הנשאר אלא‬
‫שא״כ הרי גס אני השארתי נגד כל החלב‬
‫ולסלק תמיהתי הי׳ לו ליתן עעס ולא‬
‫להביא דברי החו״ד בהתס‪ ,‬ולא הונח‪-‬דעתי‬
‫בזה‪ ,‬אלא של ת הביא דעת החו״ד לומר‬
‫שהחמרתי יותר מהחו״ד במה ששיערתי‬
‫נגד כל החלב משמע אפילו שמצד הקדירה‬
‫ודעת ל ת שלא לשער רק מה שתחת‬
‫הקדירה כמ״ש החו״ד^ אבל א״כ פליאה‬
‫נשגבים בעיני ■שהשוה עלינו ל ת את‬
‫הרחוקים ממזרח השמש עד מבואו שהחו״ד‬
‫מיירי שהחלב נזחל ע״ג קרקע אלא‬
‫שהחשש שר‪v‬קדירה הרותחת מרתחת החלב‬
‫ע״ז יפה כתב החו״ד שאין כח הרתיחת‬
‫הקדירה להרתיח החלב שמצדדין משא״כ‬
‫בנ״ד שנזחל החלב ע״ג עס מלובן עד‬
‫שמעלה רתיחה החלב מעצמו‪ ,‬יפה הוריתי‬
‫לשער נגד החלב גס שמצדדין שהרי הכלי■‬
‫מצורך כמו הקדירה‪ ,‬ונגד תמיהתי למה‬
‫אין אגו מנכין הנשאר‪ ,‬אחרי כותבי למעלת‬
‫מצאתי עעס לזה כשראיתי מ״ש רש״י ב ל‬
‫אלו עוברין בסוגיא דכותח דבבשר בחלב‬
‫כבשר‬ ‫מצינו עעס כעיקר שהחלב נותן‬
‫ולכאורה תימה הא איכא ממשו דחלב‬
‫בבשר אלא שממשו הוא מועע והי׳ בעל‬
‫בבשר‪ ,‬ומ״מ אסרה תורה לפי שהבשר‬
‫קיבל עעס מכל החלב גס מהנשאר בעין‬
‫ומה שהכריחו לרלי לזה ולמה לא פירש‬
‫דמצינו לעלע ב ל ח שהבשר נ״ע בחלב‬
‫אכ״מ להאריך בזה וחוץ מענינינו ואך‬
‫התוספות שהביא הרשלא המובא ב לי‬
‫)סי׳ צ״ח( שמפרשים ע ל ע בבל ח דהיינו‬
‫שהבשר ל ע בחלב אפשר דמודו בנ״ד‬
 ‫עה‬ ‫חוברת ו‬
‫ועוד יביא על עצמו איסור ויש לנו אומדנא‬
‫המוכחת לנו בעליל שבודאי לא יפדה א״כ‬
‫ל״ש הואיל וא״כ ה״נ ל״ש הואיל דאין לך‬
‫אומדנא מוכחת מזאת שמוציא החמץ מרשותו‬
‫כדי שלא יעבור‪ ,‬שיחזור ויזכה בה ? בודאי‬
‫לא ירצה בשום אופן לזכות‪ ,‬ושם הקשו‬
‫התום׳ שפיר דשם לא הקדיש מחמת'האיסור‪,‬‬
‫ואין לך אומדנא וע׳^ שפיר הקשו נימא■‬
‫הואיל וע״ז תי' דיש לנו אומדנא שלא יתן‬
‫הממון בכדי ומחמת האיסור בעצמו ’שלא‬
‫ירצה לעשות איסור צריכים אנו לומר לזה‬
‫לא מיקרי כ"כ אומדנא כמו שכחבו הפו׳‬
‫לענין כ״מ דאיהו ל״מ עביד ל״מ משוי‬
‫שליח דהיכא דיכול לעשות בעצם הדבר‬
‫ורק ארי' דאיסורא רביע עלי' מיקרי מצי‬
‫עביד ומצי ' משוי שליח יעו׳ בס׳ מחכה‬
‫אפרים ה' שלוחין ושותפין סי' ע׳’יעו״ש‪.‬‬
‫ומכש״כ הכא לגבי חמץ ובזה יש להסביר‬
‫הסברא דתרי ‪ .‬הואיל לא אמרי' ודו״ק ועי׳‬
‫בשו״ת חת׳׳ס או״ח סי' קי״ח בסוף התשובה‬
‫שכ׳ ג״כ כדברי ת״ל ע״ש היעב‪ .‬הכלל בזה‬
‫היכא דיש לנו אומדנא מוכחת וגלוי' שבודאי■‬
‫לא יפדנה או יחזור ויזכה בה ל״א הואיל‬
‫גס בחמץ‪ ,‬ובזה יפלו הרבה קו׳ בעניניס‬
‫אלו להמעיין‪ ,‬ובזה מיושב מה שראיתי קו'‬
‫אחת בס׳ שד״ח לידי״נ הגאון הג' חח״ס מדיני‬
‫שליע״א במערכת חו״מ סי' ה' שהקשה^‬
‫ביעול מצד הכשר נימא הואיל אי בעיי‬
‫מתשיל יעו״ש ועפ״י דברי מיושב היעב‪'.‬‬
‫ואגב אציין במת שראיתי מביאם בשם* הס׳‬
‫מעיני חכמה )לא נמצא אצלי( להקשות‬
‫אמאי נתמעכיו הקדשות מדין שומרים נימא‬
‫הואיל אי בעי מתשיל עלה והוי שלו כמו‬
‫בחמץ‪ .‬ובמחכת״ר שותא דמר לא אבין חדא‬
‫הא בבא ליד גזבר ל״מ שאלה וע״כפדאן‬
‫והוי מחוסר ממון כמש״כ התוס׳ והר״ן'‬
‫עוד מאי דמיון לחמץ בחמץ גלמ״מ כממון‬
‫דמי אבל בש״ד פסקי׳ גלמ״מ לאו כממון‬
‫דמי והואיל לא עדיף מגלמ״מ וא״כ לא ‪,‬‬
‫להרצות אלא שאין העת מסכים‪ ,‬ויקבל‬
‫החיים והשלום‪ ,‬מאדון השלום‪ ,‬כנפש אוהבו‬
‫ומוקירו דו״ש‬
‫יעקב‪ ,‬פרידמאן‬
‫חוצש״ק ‪5‬׳ תרומה תרל״א כרעססאלע‪.‬‬
‫סימן נ״א‬
‫תיקונים וחידושים‬
‫המשך מחוגרת ג׳ ‪' b‬׳ ב״ז‪.‬‬
‫ו ה נ ה ראיתי לבאר מעם סברתי שכתבתי‬
‫׳ שמה לתרץ קו'האחרונים •דנימא‬
‫הוחיל אי בעי זכה לו חצירו ע*ש מש״כ‬
‫לתרץ‪ .‬והנה מקום הנחתי לבע״ר לחלוק‬
‫ולומר לפי״מ שביארו האחרו' דהואיל הוא‬
‫כמו גלמ״מ ובחמץ אמרי׳ גלמ״מ כממון‬
‫דמי יעו׳ בשג״א א״כ מאי נפק״מ אס הוא‬
‫יעשה או לא יעשה מ״מ מצוי בידו לעשות‬
‫מיקרי‪ ,‬אולם ז״א וממקומו הוא מוכרע דהנה‬
‫התום' שם בפסחים מ״ו הקשו נימא בהקדש‬
‫הואיל אי בעי פדה ותי' דבמחוסר ממון‬
‫ל״א הואיל יעו״ש וברין שם‪ .‬והנה להבין‬
‫סברתם אמאי ל״א במחוסר ממון הואיל‬
‫זה ניחא בעני לא מיקרי* כלל מצוי בידו‬
‫אבל אדם אמיד וההקדש שוה למשל דינר‬
‫ואט יודעין שבאיש זה דינר אינו נחשב‬
‫אצלו כ״כ אמאי לא נימא אצלו הואיל אי‬
‫בעי פדה אע״כ דהסברא הוא כך נהי‬
‫דבחמץ גילתה התורה דאם הוא רק מצוי‬
‫בידו אף שכעת אינו שלו אעפ״כ עובר זה‬
‫דוקא היכא שיש מציאות שיוכל להביא הדבר‬
‫לרשותו אבל היכא שאין מציאות לזה שיעשה‬
‫זאת אם מפאת חסרון ממון ואם מפאת‬
‫הסברה חיצוניות שנדע בעח שלא יעשה‬
‫זאת בשום אופן ל״א הואיל א״כ ה״נ זאת‬
‫ידוע בעת ששום איש לא ישליך ממונו‬
‫בכדי)שהחמץ יאסור בהנאה אס נפדה(‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫תוס' חולין קנו״ו וכתב עליהס וז״ל והנה‬
‫לכאורה י״ל דקרא דמעוך וכתות■א'צנ‪1‬ריך‬
‫בשסרסו עכו״ס אבל בסירסה ישראל‬
‫ל״צ קרא‪ ,‬דבזה גסלהדומ אסור עכ״ל‪.‬‬
‫ובמח״כ זה אינו דאס הי׳ בזה אישור‬
‫משוס ל״ת כ״ת א״כ אין חילוק בין סירסה‬
‫עכו״ס לשירסה ישראל לעולס אסור‪ ,‬ונהי‬
‫דלגבי העט ״ס ליכא איסור סירוס מ״מ‬
‫הישראל אסור לאוכלה משיס שנעשתה‬
‫תועגה בבהמה זאת ואילו לרב אשי דאוסר‬
‫אכילת בב״ח משוס ל״ת כ״ת א״כ אס‬
‫בישל עכו״ס דלדידי׳ מותר הבישול נאמר‬
‫דגס לישראל מותר לאכול אתמהה^ אע״כ‬
‫נהי דלנבי הנכרי אין איסור אבל להישראל‬
‫אסור לאכול משוס דלגגי' נעשתה תועבה‬
‫בהדבר ואדרבה התיס׳ כתיו בתמורה‬
‫וכאן דהיכא דיש לימוד דבנעשה ממילא‬
‫הדבר או ע״י עכו״ס מיתר ל״ש תו לאסרו‬
‫משום ל״ת כ״ת וסברתם פשיעה דהא‬
‫חזינן דאין הדבר מתועב אך פעולת‬
‫העושה מתועב ומש״ה לא נוכל להניח‬
‫על הדבר איפור תועבה דהא גוף הפעולה‬
‫אינה מתיעב אבל בסתם אמרי׳ היכא‬
‫דהתורה כתבה איסור למשל לא תבשל‬
‫אמרי' דהתורה פיוגה על •גוף הדבר דגוף‬
‫הדבר לא יעשה שום איש מישראל כי גיף‬
‫העשי׳ מהדבר מתועב לפני הקט׳ה ואס‬
‫עשה הדבר יהי׳ מי שיהי׳ הרי נעשתה‬
‫התיעוב שלא ציוה הקב״ה ׳ע״ז מוזהר‬
‫הישראל שוב מהקרא ל״ת כ־״ת שלא‬
‫לאוכלה ומהא דעכו״ם מותר אין ראי׳‬
‫דלדירי'לא הזהירה התורה ואעפ״ב אס‬
‫עכו״ס עושה הדבר אסור להישראל‬
‫לאוכלה כמו בב״ח דעכו״ס מותר לבשל‬
‫ואעפ״כ אס בישל אסור לישראל אליבא‬
‫דרג אשי משוס ל־׳ת כ״ת משוס ומעשה‬
‫הטשול מתועב לפני המקו‪ /0‬ואף שעכוי׳ס‬
‫לא נזהר‪ ,‬מלעשות התיעוב הזה א"נ שפיר‬
‫כתבו התוס' מדאסרה התורה מעוך וכתות‬
‫מתש‪ M 5‬והגה‪,‬החפ״ס הג״ל הקשה מאי‬
‫מתומר ממון שייך הנא הא הקדש שויא מנה‬
‫שחיללו על ש״מ מחולל יעו״ש‪ ..‬ואי משוס הא‬
‫לא אריא דזה דוקא גדיעגד אגל לכתחילה‬
‫לדך שוי׳ ועוד הא מדרבנן צריך להוסיף‬
‫עד גדי דמיו ועי' גרמג״ס ה׳׳ עירכין וא״כ‬
‫גהי דמואור׳ אין צריך להוסיף אבל כאן‬
‫דמדרבק צריך להוסיף אס ירצה לשחתו‬
‫שוג הוי מחוסר ממון‪ ,‬ועוד לסמש״כ המ״א‬
‫המעס דמתולל גש״פ משוס שיש לו עצה‬
‫בשאלה א״ג"הכא בבא ליד נזגר שוב לא‬
‫מהגי שאלה א״ב לא מהני בשו״פ וא״כ כמו‬
‫שהקשיתי דלא לכל אדס הד מחוסר ממון‬
‫וע״כ משום דהוי אומדנא דמוכח כמש״כ‬
‫סחת״ס בעצמו וכמש״כ לעיל וניחא הכל‬
‫ב״ה‪, ,‬וכעת ראיתי די^יל עוד יותר דאף אס‬
‫נחזי>{ בסברת הישועוח יעקב שס דבחמץ‬
‫שאיע ידוע אין החצר קוגה )דלא כמו‬
‫‪ W1P‬שס זאת בקיצור נמק וע״ש‬
‫ובהמקומות שצייגתי( ואך בחמץ ידוע החצר‬
‫קוגס יש ^מד סברתי על חמץ ידועדמש״ה‬
‫מהד ביעזל לישאומדנא נלוי^ כלל‪ /‬אבל‬
‫בחמץ שא״י דהחצר בלא״ה אינו קוכה אין‬
‫אע צדנים• לאומדנא ומש״הסגי בביעול‬
‫בלב אף דלא הוי גלוי לכל‪ /‬וגס דדבריס‬
‫שבלב איגס דבריס וגזה יונח דבלי רש״י‬
‫בפסחים ד״ו אר״י אמר רב הבודק צריך‬
‫שיבשל שכ' שם מאמר כל חמירא ותמהו‬
‫בו־לם מאי ויאמר‪ ,‬ולי^ג״ל ניחא דשס אזיל‬
‫הש״ם בשימה דגם לחמץ ידוע מהגי נימול‬
‫וקשה קושייתס ממא הואיל וע’ז תי׳‬
‫רש״י ח ^ ר הבימול בפה א״‪ 5‬יש אומדנא‬
‫גלוי■ ומוכחת הלל אבל בחמץ שאינו יחע‬
‫רל״צ לאומרנא גס לש״י מודה דדי בבימול‬
‫בלב ומיושבים דברי רש״י ביה‪:‬‬
‫ש נ ה ה׳ חוברת י״א סי׳ לה אות‬
‫ג' עלה וגספפק הרה״ג‬ ‫‪.‬‬
‫מהדא״ג לי אם באיסור סירוס ע״י ישראל‬
‫נאסר מעעס ל״ת כל תועבה והביא דברי‬
 ‫על‬ ‫חוברת ו‬
‫נקיע בישראל משום דיצה לאשמועי׳* והוא‬
‫בעצמו‪,‬יהי' מותר לאיכלה וצאמת מחוורתא‬
‫כמש״כ מעיקרא והחינוך מושר רק‬
‫מדיני קנס באיזה אופץ קזנסין ולא‬
‫הצריך לאמר כישראל וזה מ׳*כ כרל‬
‫ובגוף הסירוס אס מותרת באכיילה‬
‫סירסה ישראל זאת עוע מהא ומותרת‬
‫בסירסה עכו״סדמאי כפק״מכדל‪ /‬והארכתי‬
‫קצת והובר פשוע כעיני‪ .‬מאי' שצן הוא‬
‫האמת ופלא בעיני על הרש מהרא^ל‪.‬‬
‫ובהרבריס הפשיעיס שכתבתי לעיל יוכצי‬
‫וברי התוס^' שם בקושייתס של וז׳׳ייל‬
‫האיך אנו אוכלים אלים אפי׳׳ סי־רסן עצו״ס•‬
‫מ״ש מבב״ת ולמה להם כל אריכות לשונם‬
‫בפשיעות הו״ל להקשות בסתם ולהכ״יל‬
‫הכל מובן וורי^ ועי' תיס׳ כתובות ל״יד‬
‫ע״א בד״ה אמר קרא לכס‪ ,‬ומד עיור‬
‫בהאי ענינא בעת כותבי נסתפקתי לר״י‬
‫הסנדלר דליף ומעשה שבת אפודי ן‬
‫באכילה מדא״ש האץ הדן אליכי^ אס‬
‫בישלה ע״י עכו״ם ואין אסור רק מדרכצן‬
‫או שהוא בעצמו עשה הובר במלאכה‬
‫ורבנן ואח'׳כ אכלה אס אסור מואול‬
‫משוס מעשה שכת או ולמא מדאול לא‬
‫הוי מעשה שבת רק מדרבנן רש לדמות‬
‫זאת לדברי המשל״נז תרומות פ״ז ה^א■‬
‫שנסתפק בכהן צומא שאכל תרומה לומאה‬
‫מדרבנן אס מקרי מחוללת ועומדת או‬
‫לאו ע״ש א״כ ה''נ כיון ומדרבנן מקד‬
‫מלאכה הוי מעשה שבת או וילמא כיון‬
‫ומואור׳ מותר זה לא מקרי מעשה שבת‬
‫ובהשקפה ראשונה נראה ודמי ממש לו ב ד‬
‫המשל ״מ ועי׳ שם בכל המקומות שציק‬
‫המשל״מ ועי׳ בש״ס יומא ד׳ ע׳׳ד ע״ת‬
‫והא משחק בקובי' מואוד מחזי חזי וכר‬
‫ועי^ בפרמ״ג יו״ר)סי׳ ק״ה אות ב׳ בסופו(‬
‫וכבר ידוע ככל המקימות שדברו בי‬
‫האחרונים ולא באתי רק להעיר ואין לי‬
‫פנאי כעת לירד הדהר ומאת ידדצי‬
‫לגבוה מכלל דלהדוט שרי וא״ל והתורה‬
‫אהרה לגבוה בשסירסה עכו״ם דלהויוש‬
‫שרי וז״א וממלת אם ש״ך ל״ת כ״ת‬
‫אם כן אף בסירסה שייך ל״ת ^ ת וגוף‬
‫הפעולה הוא מתועב וא״ו ובסילסה טכו״ם‬
‫ל"ש ל ת א״כ בלא קרא יועי׳* ול״ש בזה‬
‫לית כ״ת משום ותזינן ואין גוף המעשה‬
‫מתועב אך פעולת העושה א׳^כ ל׳׳ש ל ת‬
‫כ״ת וממלת כתבו התוס' שסיר ובאמת‬
‫אין צורך לממלת כי כבר כתבתי ובסתמא‬
‫היכא וכתבה תירה איסור כיונה גם׳ על‬
‫הפעולה לא על העושה בלבד א״ת אין‬
‫לחלק בין ע״י עכו״ס לע״י ישראל ובשביל‬
‫זה כתבו התום׳ בפשיעות מואלעריך‬
‫מעוך וכו׳ ולא עלה על דעתם לחלק‬
‫בין ישראל לעכו״ס לענין איסיר אכילה‬
‫לגבי הישראל ועי' בלב ארי' חולין שם‬
‫תראה שכתב ממש כן ובאמת הופריס‬
‫פשועיס‪ ,‬ומש״כ שגס מוברי החינוך נראה‬
‫כדבריו הרוא^יראה אורבא וברי החינוך‬
‫נועים לסברת התום׳ של מדיני המציה‬
‫שאפי׳ למר לעכו״ס לסרס בהמה של ישראל‬
‫אסור והוא מעעם אמירה לעכו״ם שבות‬
‫ועי׳ בב״מ ו״צ ואח׳׳כ כתב אבל אם‬
‫לקחה הגוי מעצמו וסירסה מותר ללקחה‬
‫מידו ולאכול אותה מזה מוכח וס״ל‬
‫כדעת התוס׳ וליכא בסירוס אישור ל״ת‬
‫כ״ת ואל״ה גם בסירסה בעצמו הי׳ צ״ל‬
‫אסור משוס דגוף המעשה מתועב ואין‬
‫נפק״מ מי הוא העושה אע״כ דליכא‬
‫איסיר לי׳ת כ״ת בסירוס‪ ,‬ומה שלא כתב‬
‫הדין בסירסה ישראל אם מותר באכילה‬
‫משוס וזה ממילא נודע כיון ומותר‬
‫בסירסה עכר״ס חזינן ואין גוף הפעולה‬
‫מתועב א״כ שוב אף בישראל לא נוכל‬
‫לאוסרה משוס ל״ת כ״ת וכבר כתב אח״כ‬
‫דאס הערים הישראל קונסין אותו ע״ש‬
‫א"כ מכש״כ בעשאה מעצמו הישראל‬
‫בודאי דאסור בעצמו לאוכל ומש״ה לא‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫הרבגיס הקוראים אבקש לעי׳ בזה ולהביע אות א׳ במשבצות מ״מ הכא בציריך דעת‬
‫האו״ה וגס מעעם מאוס הצריך קליפת‬ ‫חיות דעתם‪:‬‬ ‫■'‬
‫או נעילה וכ״ז פשוע לא הוצרכתי לכיהכו‪,‬‬ ‫סי' קי״דשעי' ב' אם נפל‬ ‫לז(‬
‫ליין ושמן ונו׳ פיגס ‪3‬ודאי אלא דרך אגב כתבתיו אבל זאת צ״ע‬ ‫‪. -‬‬
‫ועי׳״ברמ״א שנ׳ ויש מחמירים בשימן עובא לפי״מ שמסיק הרמ״א אח״כ דבמקוס‬
‫ואפי׳ אם הוא קשה לפנינו אם שפכו הפסד מרובה מותר דסמכי׳ על הפוסקים‬
‫בכל יום ויש לספק דלמא הי׳ הענבר דסיבריס דבשאר דברים הוי עכבר פוגם‬
‫שם■ בשעת עירוי הכל אסור ואח״כ כתב א״כ אמאי הצריך הנא הרמ״א לס״ס וכן‬
‫ואם ידוע שלא הי׳ העכבר בשעה שעירו לעיל היכא דיש ספק אס הי׳ העכבר‬
‫עליו‪ .‬והשימן בא לפנינו כשהוא קשה מותר בעת שעירו עליו אסר הכל אך בששים‬
‫מעעם ס״ס ספק נפל שס‪ ,‬כשהי׳ קשה ואמאי הא לפוס כללן ‪:‬דכלל לן הפרמ״ג‬
‫ואת״ל כשהוא רך שמא נתקשה קידם בסי׳ ק״י ועוד בכמה מקימות וכל האחרונים‬
‫שיעור כבישה ועי׳ במ״ז שם אית ג' דאם משתמשים בכלל זה )עי׳ בלב״ש עדיפות‬
‫ידוע שנפל כשהי׳ רך א״כ ליכא אלא חד סי׳ ל״ה ועוד( דהיכא דהדבר מותר בהפסד '‬
‫ספק דלמא נתקשה קודם שיעור כבישה מרובה אזי אם יש עוד ספק מותר אך‬
‫אסור ושלא כדעת הארה ע״ש ועי' בש״ך שלא במקום הפסד מרובה ואי׳ב הכא‬
‫אוה ז׳ והנה לכאורה יש להקשית הא הוי בהפס׳מ אנו מתירין לגמרי א״כ הי׳ די‬
‫ס״ס משם אחד אס נכבש העכבר בהשומן שלא במקום הפס״מ בספק אחר וכן שם‬
‫אם לאו וכן הא לא הוי מתהפך אבל זאת בעירו הי׳ צ״ל מותר דיש ספק דלמא לא‬
‫יש ' לתרץ בפשיעות דמעיקרא אנו צריכים הי׳ העכבר בעת שעירו השומן ולמה‬
‫לדון על גיך ‪.‬המעשה מתי נפל העכבר דחה הרמ״א דברך האו״ה ^שמתיר■ בספק‬
‫כמש״כ הש״ך בכללי ס״ס וכן הקו׳ משם מהלכת הא גס לדידי׳ צריך להיות כן‬
‫אחד יש‪.‬לאמר עפ״י מה שמביא הסרמ״ג וצע״ג‪ ,‬ואבקש מקוראינו הנכבדים יעיבו‬
‫לעי' בזת ולהשיב דבר ברור ושכמ״ה ‪:‬‬ ‫■בסי׳ ק״ה אות ב׳ )ועי׳ בש״ך ס'׳ צ״א‬
‫אות י׳( דעת האו״ה דס״לי דבכבוש קודם אך כעת ראיתי בפרמ״ג סי' ק״ד שפ״ד‬
‫׳ אות ה' שמרמז קצת לזה‪ ,‬וכן מצאתי‬ ‫מעל׳׳ע בולע מעע ואך דיוצא ’ע״י הדחה‬
‫א׳'כ י״ל הכא בהספק הראשון דלמא נפל ביד אבי־הס שם שמתרץ רעת האו״ה דמש״ה‬
‫כשהיא קשה ול״ש כבישה וגס בקשה ל״ש מתיר בידוע שתי׳ רק כשנפל משוס דהוי‬
‫מאוס‪,‬כ״כ ומיתר לגמרי אבל בי‪:‬ספק ס״ס והרמ״א ל״מ זאת לס״ס דהוי חסרון‬
‫השני דלמא‘ נתקשה קודם שיעור כבישה ידוע וכן‪-‬כתב גס הפרמ״ג תנ״ל‪ ,‬אבל‬
‫יש דעת 'האו״ה דקודס מעל״ע בולע לרעתי זה לא יתכן דבשלמא בספק דהש״ס‬
‫קצת‪ ,‬ושייך מאוס ומש״ה צריך נעילה בעצמו מסתפק שפיר הוי חסרון יריעה‬
‫וא״ל ספק אחד מתיר יותר מהשני ול״ש אבל הכא כיון דבהפס״מ מותר א״כ ע״כ‬
‫ס״ס משם אחד ושפיר כתב הרמ״א דצריך דהעיקר לן לדינא כדעת הסוברין דפוגס‬
‫נעילה משום דנוד זה ליכא רק ספק בשומן ואך מצד חומרא אנו מחמירים בודאי‬
‫אחד‪.,‬והשומן השאר מותר •דלנגדה יש לא נוכל לחשוב זאת לספק חסרון ידוע‬
‫ס״ס־ ודו״ק וניחא דעת תרמ״א דהצריך ומבואר כן בת״ח ראם אנו מתירין בהפס״מ‬
‫נעילה אך דבכ״ד קיי״ל דכבוש קודם ע״כ משום דלרינא אט סוברין כדעה זאת‬
‫מעל״ע מותר לגמרי עי׳ בסי׳ קי׳ה ובפרמ״ג ועי׳ בנקה״כ סי׳ צ׳׳ח על ע״ז סעי״ק ו׳‬
 ‫עז‬ ‫חוכרת ו‬

‫סי מן ר ב ‪.‬‬ ‫שכתב וז״ל‪ ,‬אבל התס מרינא כשר דהא‬

‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫*‬‫בעוהשי״ת‪ ,‬כבוד ידידי הרב‬
‫»‬ ‫•‬
‫אפשר למיבדק אלא דמחמירנן אנן ואמרי׳‬
‫כש״ת מוהר״ר בן ציון אברהם קיאינקא שליל׳א‬ ‫דלא בקיא*נן בבדיקה הלכך ודאי ספק‬
‫המו״ל את המכ״ע הדשי הנהמד הנקרא בשם‬ ‫מעליא הוא עכ״ל מפורש כדברי׳ ומלבד‬
‫״המאסף"‪ .‬אחדשה״ט באה״ר‪ ,‬משני נורדותי אין‬ ‫מזה עי׳ בס' גילוי דמת פתיחה ליןריפוס‬
‫לאל ידי לערוך חאמר שלם ובכן אסתפק‬ ‫אות ל״ח‪.‬שכ׳ דבכה״ג גס באין הספק‬
‫‪.‬‬ ‫בהערה קטנה‪.‬‬ ‫שקול אט מתירין כאן דהעיקר כדעת‬
‫המתירין ויעו״ש שמביא כן גם בשס שו״ת‬
‫ה נ ה ראיתי בחפזי כי רב אחד הקשה‬
‫הר״ן כהן סוס״י י״מ ודו״ק ויש לי להאריך‬
‫על המדרש אשר ברבנו בחיי יתרו‪.‬‬ ‫‪,‬־‬
‫בזה עוד ‪ :‬אך עוד מעט והגליון יתמלא‬
‫י‬ ‫כל מי שאינו שומר השבת אצלכם כתקנה‬
‫מוכרחגי לקצר ‪:‬‬
‫בא לכאן ומשמרו בע״כ‪ .‬הלא קיי״ל נכרי‪.‬‬
‫ט( ל א י ת י עתה בסי׳ )כ״ג• אות ג'(‬
‫ששבת חייב מיתה משוס דכתיב ויום ולילה‪:‬‬
‫מקשה על השו״מ‪ .‬וב״ה כבר‬
‫לא ישבותו‪ ,‬ובכן אחשוב לנכון להעיר‬
‫הערתי אני בזה בשנה העברה סי' ע״א‬
‫ני כעין קושיא זו כבר הקשה‪ ,‬הרב הגאון‪'.‬‬
‫יעו״ש מה שתרצתי ‪ :‬ומש״כ וז״ל דהאסו״ס‬
‫האמיתי מוהר״ר פנחס הורוויץ בספרו‬
‫נשרך השמן ואיכא שינוי‪ ,‬איני מבין אטו‬
‫״המקנה" על קידושין )דל״ז ע״ב( בד׳־׳ה‬
‫שריפת השמן עושה השינוי ? הלא לאחר‬
‫ממחרת הפסח‪ ,‬לענין אברהם אבינו ע״ה‬
‫השריפה אין עוד שוס דבר בעולם‬
‫איך שמר את השבת הא הי׳ מצוה על‬
‫ועל מה יחול הקגין אח׳׳כ והשו״מ לא‬
‫הכתוב הנזכר‪ ,‬ותירץ בטוב טעם ודעת‬
‫קאמר רק דאיסור הנאה מחשב לשינוי‬
‫כי לפני מתן תיר‪ :‬הלילה הלך אחר היום‪.‬‬
‫א״כ לא הועיל כלל בתי׳ והקו׳ הדרא‬
‫אי לזאת כאשר עשה מלאכה ערב שבת‬
‫לדוכתא כמובן‪ ,‬וגס מש״כ לפלפל על מה‬
‫ביום ובמוצש״ק בלילה‪ ,‬אמנם קיים כראוי■‬ ‫נתחייב הא הוי היזק שא״נ‪ ,‬לדעתי ‪.‬לא‬
‫א״כ הלא מיושבת בזה שפיר גס הקושיא■‬
‫יתכן כלל דבריו בזה‪ ,‬דזה פשוט דהגזלן‬
‫הנזכרת‪ ,‬על המדרש הניכר‪ ,‬ובל אכחד‬ ‫משעה שגזל החפץ תיכך מתחייב בהשבה‬
‫כי גס ביתר התירוצים אשר תרצו גאונים‬
‫ואין נפק״מ מה שהוא עושה אח״כ עס‬
‫רבים על קישיית הרה״ג זציק״ל מתורצת‬
‫החפץ כמובן רק אם מחזיר הדבר שבעלים‬
‫גם הקושיא הנזכרת אכן בזה קצר'‬ ‫בעינא ואך דאוסרה בהנאה ע״ז שייך לדון‬
‫‪:‬‬ ‫המצע מהשחרע‪.‬‬ ‫אס הוא הזשא״נ וזה דינא דגזל חמץ וע״ע‬
‫נאם ידירו הנאק מ ש ה חיי ם‬ ‫הפסח ועיי״ש קמא צ׳׳ו אבל הכא בשמן‬
‫ט ריוו א ק ם‪ .‬מ ח כ ר ספר נחלת משה ועור‪.‬‬ ‫ל״ש זה דאסמחזיר השמן א״כ לא נאסר‪.‬‬
‫בהנאה ואס באמת שרפו א״כ נתחייב‬
‫■‬ ‫סי מן נ״ג‪.‬‬ ‫משעת גז־לה וז"פ וברור לדעתי וקצרתי‬
‫מאפיסת הגליון‪ ,‬ודו״ק מבקש אני ממעכ׳׳ת‬
‫בעזה״י יום נ׳ לסדר וישב לשנת תרס״א לפ״ק‪,‬‬
‫ידי״ג לדפוס דברים אלו ובטיח אני כי ימלא‬
‫•‬ ‫פה זגיערש יע״א‪.‬‬
‫שלום ויינוע רב לאור נערב עו‪6‬ק בחקי הר‬
‫שאלתי בזה הכ״ד או״ה בלו״נ אהבה עזה‪.‬‬
‫חורב ה״ה כבוד הרב ‪ * . .‬בקש״ת מר בן‬ ‫חנוך העניך פלאקסער‬
‫ציון אברהם שליט״א עושה מלאכת ד׳‬ ‫אסטראלעגקא‪.‬‬
‫בעריבת *המאסף״ היקר בעה״ק ירושלים‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫ויקדש כנ״ל וממילא לא קייס להעשה כצן<‬ ‫דדהגא תובכ״א אד‪,‬די דלך ‪,‬מבוא השלום‬
‫משוס והוי לה מהב״ע ונס הלאו לא נדתה‬ ‫כמשםט אהבה ‪..........‬‬
‫אנא מכ״ת שיחי׳ שימחול כסונו להדפיס ושפיר לוקין אפי׳ להריב״א■ לכן שפיר אתי‬
‫מאמרי הנוכחי והוא המשך לדנרי שכתכתי קרא ולענין מלקות עכ״ל שס ופיי״ש‬
‫באורך ולפי זה נוכל להבין פלוגתת רבא‬ ‫כ״המאסף״ חוכרת א׳ סי' ד׳‬
‫‪ n j n i‬לפי מה שכתבתי ״בהמאסן{״ חוב״‪ 6‬ורב אשי שסבש״ס הנ״ל ד׳ צ״ג דרבא‬
‫לישב קושית האחרונים‪ ,‬דלמה ל] משני על קו׳ הש״ס ואין עשה וותה ל״ת■‬ ‫;'‬
‫חרא בחנזאת והיתר מצשרן& לאיסור תיפוק שבמקדש־ ור״א משני משוס ויקדש עשה‬
‫לי׳ פאסרר' ממעס ח״ש ואך דלהכי אתי הוא זאין עשה דוחה לל״ת ועשה‪ ,‬ולכאורה‬
‫קיא בנדשיהי׳ לוקין עליו משא״כ על אמאי לא סג‪-‬י לי׳ לרבא בתירוצו דר׳׳א‬
‫ח״ש ז״א דר‪s‬א מקשה הש״ס בזבחים אמנם להנ״ל יש לומר ונחנקו בהעשה‬
‫לאמאי שאס פסולה היא תפסול ניתי הדוחה להלי׳ת אי בעינן דוקא דבעיונא‬
‫עשה ואכילת קדשים ויוחה להלאו ופסולה שיתעקר להלאו קא מקייס להעשה דרבא‬
‫ומשכי‘ משוס ויקדש עשה היא ואין עשה סובר וגבי עדל״ת לא בעינן כלל שיה•׳‬
‫דוחה ל״תועשה ולשיעת הריב״א אס עבר בעידנא‪ ,‬ואי׳כ לדידי׳ ליפא לתרץ משום‬
‫ידחה אין לוקין א״כ הרי אפי׳ מעעס דיקדש פשה היא ואין עדלתו״ע■ משום‬
‫והמל יא ג״כ אין לוקין‪ ,‬ועי׳ז כתבתי שם ויקשה עליו קושית האחרונים הלל וא״כ‬
‫לישב על פי וברי הנוב״י והיינו טעמא הקרא והמל״א למה לי׳ והא קי״לוח״ש‬
‫והריב״א ולא אמרינן והעשה שקיים הוי ג״פ אסור מן התורה ולענין מלקות אין‬
‫מהב׳׳ע שהרי קא עבר על העשה ושוב למ והא סוף סוף הנא אק לוקין משוס‬
‫הלאו לא נוחה זאמאי איינו לוקה‪ ,‬משוס והכא היינו טעמא ולא אתי עשה וא״ק‬
‫וזה לא מקרי שעבר על הפשה משוס וקא חוחי להלאו ופסולס משום־ דיקרש־‬
‫ואמרינן להיפך מאי אולמא האי עשה עשה היא וכו׳ ואס עבר ודתה אץ לוקין‬
‫שעברמהא^ עשה שקיים אמנס כל זה עליו ושוב ליכא שוס נ״מ שהרי אפי' מטעם‬
‫•הוא רקהיכא כשהעשין שווק משא״כ הכא והמל״א ג״כ אינו לוקה ולדידי• ליכא‬
‫כיון ובאמת לא הוי בעיונא דמתעקר למימר כואמרן והכא לוקין אפי׳ ■להריב״א‪-‬‬
‫להנאו וני והא ודחי משוס והתעסקות משים ולא הוי בעירנא וכו׳ והא ‪-‬ודחי‬
‫המל‪v‬ה יכול ג״כ לדחות כמ״ש הרינב״ר כמ״שהרנב״ר ז״ל •והתעסקות המצוה ג״פ‬
‫ז״ל א״כ בוודאי לא שייך הפא לומר להיפך יטל לוחות ושוב הוי העשה ויקדש שעבר‬
‫מאי אילמא האי עשה שעבר מהאי עשה עדיפא או ■משוס וי‪:‬וי גוף המצוה ולא‬
‫שקיים לשפיר אלים העשה ויקדש דהוי שייך■ לומר להיפך מאי אולמא כמ׳׳ש •‬
‫גוף המצ‪-‬ה שנדחית מפני העשה דא״ק הטב״‪-‬י כנ״ל ולרבא ז״א והא■ הוא סובר‬
‫ולא הוי רק המתעסקות המצוה משוס רכבי עול״ת לא בעינן חקא ובעת‬
‫ובעת שבא המאכל לגרוט קא עבר על שיתעקר הלאו שיקיים להעשה וא״פ הכא‬
‫הל״ת והמציה היא ומקיים כשבא המאכל אף ולא הוי בעירנא לאו התעסקות‬
‫למעיו וממילא בשעת שנוחה העשה ויקדש המצוה קא וחי רק ג־יף המצוה שמקיים‬
‫הוי אז העשה ואכילת קדשים התעסקות אח״כ וחי שפיר■ וממילא שוב שפיר‪ ,‬יש‬
‫המצוה וכשידחה בהתעסקות המצוה גוף לומר כמ״ש הטבי׳י ומאי אולמא האי‬
‫המצוה זה מקרי שפיר שעבר על העשה עשה ויקדש שעבר מהאי עשה דא״ק‬
 ‫עח‬ ‫חו‪-‬ברת ו‬
‫קא עבר על הלאו והמצוה הוא דמקייס‬
‫לאחר השריפה ]ועיין ב״המאסף״ שנה החולף‬
‫חוברתי ט׳ סי' ע״ט לכבוד ידידי־ הרה״ג‬
‫סוע״ה וכו' כש״ת מר יעקב יצחק קיהן‬
‫שליט״א גזק״ק לאדז יע״א[ א״כ סובר ר״ע‬
‫דגבי עדל״ת לא בעינן בעידנא דומיא‬
‫דילפותא דידי׳ דמיגיה קא יליף א"כ לר׳׳ע‬
‫לא שייך לתרן קושיית הש״ס בזבסיס‬
‫דיקדש עשה היא ואין עשה דוחה לל״ת־‬
‫ועשה משוס דיקשה שוב קושית האחרונים‬
‫הנ״ל דא״כ ל״ל הקרא כלל דהמל״א פיפוק‬
‫לי׳דהא אסור מטפס ח״ש ולענק ‪ .‬מלקות‬
‫אין ג״מ כנ״ל ולדידי׳ לא שייך לומר‬
‫כנ״ל כיון דהכא לא הוי בעירנא ורק‬
‫התעסקות המצוה הוא דקדחי לה ושפיר‬
‫הוי גוף המצוה דיקדש אלימא מינה ולק‬
‫הוי העשה שקיים מהב״ע ולא נדחה‬
‫הלאו משום דאין שייך לומר כמ״ש הנוב״י‬
‫ולוקין אפי' להריב״א דלדידי' ז״א ‪.‬דהא‬
‫ר״עהוא דסובר דגבי עדל״תלא בעינן■‬
‫בעידנא וכו׳ וממילא לאו התעסקות המצוה‬
‫דחי ’רק גוף המצוה שמקיים אח"כ הוא‬
‫דדח* ושפיר שייך כאן לומר כמש״כ‬
‫הנוב״י ושוב אין לוקין להריב״א והדרא'‬
‫קושיא לדוכתא אלא ע״כ דר״ע משני‬
‫כחירוצו דרבא משוס דאין עדל״ת שבמקדש‬
‫ושפיר משני ר״א אליבא דר״ע דהוי נזיר‪.‬‬
‫ויקדש שני כתובים וכו׳ ולדידי׳ ע״כ האי‬
‫יקדש לא לעשה היא דאתי פנ״ל אלא‬
‫ד״ע הוכרח ל תק קעית הש״ס כרבא‬
‫דאין עדל״ת שבמקדש ודו״ק‪■■ .‬‬
‫ובזהיתישב היטב קושיה ׳׳הבנין ציון״‬
‫]מבעל ערוך לנר סי׳ צ״ט[‬
‫שתקשה אהא דפריך הש״ס בב״מ)ד׳ ל׳(‬
‫למת לי קרא והתעלמת פשיטא דאין עדל׳׳ת‬
‫ועשה‪ ,‬דילמא הך ברייתא סובר דנו״נ אין‬
‫קריבין ביו״ט וממילא יליף פדל״ת משריפה‬
‫קדשים ומשריפת קדשים מוכח שפיר דעשה‬
‫דוחה אף לל״ת ועשה ולהנ״ל יש לומר‬
‫שמקיים וזה לא מקרי שפבר פל הפשה‬
‫ושפיר הלאו גדחה ושוב אין לוקין חפי׳‬
‫מפפם דהיתר מצטרן‪:‬ו לאיסור והדרא קישיא‬
‫הנ״ל למנתא לכן מוכרח רבא לישב משוס‬
‫דאין משה דוחה ל״ת שבמקדש‪ ,‬אמנם רב‬
‫אשי סובר דגבי עדל״ח בפיק דוקא‬
‫דבפידנא שמיעקר להלאו שיקיים להפשה‬
‫משגי שפיר דיקדש עשה היא ואין‪.‬עדלתו״פ‬
‫ולדידי׳ לק״מ קושית האחרונים הנ״ל דא״כ‬
‫הקרא דהמל״א ל״ל דהא אסור מפעם‬
‫ח״ש ולמגין מלקוח אין נ״מ ‪.‬כדכפיבנא‬
‫דליידיה ז״א משוס דהכא אס לוקין אפי׳‬
‫להריב^׳א כנ״ל משוס דהכא לא הוי בעירנא‬
‫והתעסקות המצוה הוא דדחי לה ושפיר‬
‫הוי אן! המצוה דיקדש עדיפא מיגה וזה‬
‫מקרי שפיר שעבר על העשה והוי לה‬
‫מהב״ע ולא נדחה הלאו‪.‬לכן שפיר אתי‬
‫קרא ולעינן מלקות דהכא לוקין אפי׳‬
‫להריב״א וכנ״ל ״והבן^‪.‬‬
‫ו ב ז ה יבא לנכון קושית השעה״מ על רב‬
‫אשי דמשני בש״ס דפסחיס )ד׳‬
‫מ״ה‪ (.‬על הא דמקשה הש״ס דאמאי לא‬
‫יליף ר׳ עקיבא דהיתד מצטרף לאיסור‬
‫לכל התורה כולה ומשני ר״א משוס דהוי‬
‫גזיר וחטאת שני כתובים הבאיס כאחד‬
‫ואין מלמדין גזיר הא דאמרן חטאת מאי‬
‫היא דתניא יקדש להיות כמוה וכו' עש״ה‬
‫ובש״ס הג״ל האמר ר״א דיקרש עשה היא‬
‫ונו' א״כ תו לא הוי שני כתובים משוס‬
‫דגילתה התורה נבי חטאת דלא תימא‬
‫דאתי עשה ודתי להל״ת משוס דיקדש‬
‫עשה היא וכו׳ ולהנ״ל לא קשה מידי דהתס‬
‫בש״ס דפסחיס קאי רב חשי אליבא דר'‬
‫עקיבא שסובר בש״ס )דשבת דקי״ד(‬
‫דגדריס ונדבות אין קריבין ביו״ט ומבואר‬
‫בתום׳ בריש פ״ק דיבמות ד' ו׳ דלמאן‬
‫דס״ל דגו״נ אין קריבין ביו״ט יליף בעלמא‬
‫דערל״ת מש״ק ולגבי שריפת קדשים לא‬
‫הוי בעידנא משום דבעת שמטלטל הבשר‬
 ‫הטאסה שנה ששית‬

‫כיון דהשנגה״ת הקשה שם לשימת הריב״א ולא כתיב תיבת אתכם‪ .‬ובפרשת בשלח‬
‫מאי פדך הש״ס ל ״ל קרא הא שפיר מצינו ויקח משה וכו׳ והעליתם את עצמותי‬
‫איצמריך קרא ולענין מלקות‪ ,‬דמשוס דאין מזה אתכם‪ .‬ולכאורה יתכן לדייק אס‬
‫עדלתו״ע אס עבר אין לוקין משא״ע יוסף הצדיק לא הגיד לאחיו בזה״ל למה‬
‫וגילתה התורה להדיא קרא והתעלמת ומדוע כתוב בבשלת תיבה זו‪ .‬והכה רש״י‬
‫שפיר צוקין עכ״ל וצ״ל נדכתיבגא כיון ז״ל כתב בבשלח בד״ה והעליתם אתעצמותי‬
‫דהתס באמת לא הוי בעידנא וכמ״ש הנ״י מזה אתכם‪ .‬וז״ל לאחיו השביע כן למדנו‬
‫שס והא דותי משוס והתעסקות המצוה שאף עצמות כל השבעים העלו עמהס‬
‫ג״כ יכול לוחות וכמו שתירץ הרנב״ר ז״ל שנאמר אתכס; וקשה איך למדו מתיבת‬
‫שס ומש״ה גס הריב״א מווה הכא ולוקה אתכם כי השביעם כי יעלו עמהס גס עצמות‬
‫משוס והעשה וקושיס וגבי כהן עדיף יתר השבעים‪ .‬וי״ל כי חדא מחורצת בירך‬
‫מהתעסקות המצוה והשבת אביוה ולא חברתה כי יען יוסף לא הגיד לאחיו תיבת‬
‫שייך לומר כמ״ש הנוב״י ואמרינן להיפך אתכס הלאבל״ס ראה וכיון ברוח קדשו‬
‫מאי אולמא וכו׳ כנ״ל אלא והוי לה מהב״ע כי הס עצמם לא יעלו עצמותיו רק הבאים‬
‫וא״ש קושית השעה״מ אמגס כ״ז הוא רק אחריהם ובכן י״ל כי ידע משה רבינו ע״ה‬
‫‪.‬אי ילפינן עול״ת מכלאים בציצית וצריך בנבואה כי דעת יוסף היתה כי עצמותיו‬
‫להיות בעידנא כמו התם שפיר שייך לומר עס עצמות אחיו יחדו יעלו כי אכן רצה‬
‫כג״ל ‪ w‬גס אי אמדנן דהך ברייתא סובר להגיד להס כן אבל לא רצה לפתוח פיו‬
‫ונרג אין קריבין ביו״ע ועול״ת יליף מש״ק לשען כמ״ש בברכות )די״ע ע״א( לעולם‬
‫שוב לא בעינן כלל שיהי׳ בעיונא וכו׳ וומיא אל יפתח אדם פיו לשמן כמ״ש וכו׳ לכן‬
‫דהילפותא וכלל וממילא הדרא קושית בצדק עשה משה רבינו ע״ה רצון יוסף‬
‫השעה״מ לווכתא ודילמא באמת הקרא הצדיק והעלה עצמותיו עס עצמות יתר‬
‫אפי לעגין אס עבר ודחה ולעכק מלקות השבעים יחדיו‪ ,‬וכן ידע כי גס אחיו הסכימו‬
‫והשתא אין שייך לומר והכא גס הריב״א לזה כי חפצו כי יעלה גס עצמותיו הס‬
‫מורה דלוקין משוס ולא הוי בעימא וז״א ארצה ישראל‪ .‬והשי״ת יקיים בימינו מש״כ‬
‫הקיצו ורננו שוכני עפר אכי״ר‪.‬‬ ‫אי אמדנן דיליף עול״ת מש״ק לא בעינן‪.‬‬
‫נפתלי הירץבכרךמק״ק המבורג יע״א‪.‬‬ ‫־ כלל לדידי׳ שיהי׳ בעיונא ודו״ק‪.‬‬
‫ו ה נ נ י אבקש מכ״ת שלימ״א יען שהוא‬
‫המשך לדברי הקוומיסגבל'אחר‬
‫סימו נ״ה‪.‬‬ ‫מלהופיסו ־והנני חש״ת באהבה רבה‬
‫יום ט״ו כשבט ש׳ שש אנכי אל אמרתך‬ ‫מוקירו ומכבדו כערכו הרם‪.‬‬ ‫^‬
‫במם״ק י״ג אח״ד‬ ‫]ודרז״ל זו מילה שעולדו‬
‫וכן אמרתך[‪.‬‬ ‫נר״שנ״י‬ ‫י אפרים פישל אליעזר‬
‫לאסקער‪.‬‬
‫ה נ ה הגס שזה זמן זמנים שלא באתי‬
‫ב״המאסף״ באיזה ח״ת מסיבות‬
‫שונות‪ ,‬אכן עתה ראיתי ב״המאסף״ ש״ש‬ ‫סימן נ״ד‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬
‫חי״ה סי' ח' להרב החסיד מוהר״י בערגער‬ ‫כ״ד‪ .‬יום ד׳ ער״ח כסלו שנדו תרס״א‬
‫שי׳ דיצא לסייע לבעל המציצה בפה!‬ ‫כ ח‪ 1‬ב בסוף פרשת ויחי וישבע יוסף‬
‫ואינני בא לפלפל בגוף העגין הדין עס‬ ‫‪ .‬וכו׳ והעלתם את עצמותי מזה‪.‬‬ ‫■‬
 ‫עט‬ ‫חוברת ו‬

‫תנא הוא ופליג ואין הפנאי מסכים עמי'‬
‫לחפש באמתחתן של ספרים אס נרכשו מזה ‪:‬‬
‫מ ן ף ראיתי ב״המאסף״ בסי׳ ב״ם מ״ש‬
‫נח נח עפ״י מחלוקת ‪3‬״ש וב״ה‬
‫■י‬ ‫כן פירשו כמה מפרשים !‬
‫מ ו ך ראיתי בסי׳ מ״ד שכתב דמביכוריס‬
‫חין ראיה שק״פ כקה״ג דמי רק‬ ‫׳‬
‫משמיעה יע״ש‪ ,‬וק״ל דבמס׳ געין ד׳ ח״ם‬
‫הוכיח הש׳׳ס דמביכוריס מוכחכר״ידק״פ‬
‫כקה׳׳ג דמי יע״ש ומן התימה על רבני‬
‫אככנז והשא״י שכתבו הפך מזה ! הגם•‬
‫שאין משיבין על הדרש ;‬
‫מ ן ר ראיתי ב״המאסף״ שלעבר כתב‬
‫הרה״ג רמ״ג דבר חדש שמ״ן ר״ת‬ ‫^‬
‫מעשה נסים ואין כל חדש שכן כתבו כמה‬
‫מפרשי התורה ראוא״ח הלא בספרתם עוד‬
‫דרשו שהוא רי׳ת מה נברך מזונות נפשות !‬
‫ע״ז השיב להס משה רבינו הוא הלחם‬
‫שמותר להנות ויברכו ברוך המוריד לחם‪,‬‬
‫מן השמים ‪ I‬ויען שאין מדרש בלא חידוש‬
‫מי שכבר דשו בו רבים ותקצר היריעה‬
‫מלהכיל ! זולת במ״ש שלא מצא בשום‬
‫סשר מהמקובלים שכתבו כן‪ ,‬על זאת‬
‫אשיב בקצרה שמלבד שמוהרח״ו זצ״ל יששער‬
‫הססורךס וכן בשער הליקיעיס בס׳ לך לך‬
‫כתב כן בפירוש שהמציצה היא דוקא בפה‬
‫עפ״י הסוד יע״ש באורך‪ ,‬א( עוד חזון‬
‫הרביתי להרב צמח דוד בד׳ קע״ן שכתב‬
‫משס האר׳יי החי זק״ל דצפורה מלה את‬
‫בנה בצור ובפ״ה כשמה ! ומה עשתה‬
‫מילת‬ ‫וכן‬ ‫בפיה ודאי שמצצה‬
‫גי׳ פה‪ ,‬ובכן הנח להס לישראל ומנהג‬
‫ישראל תורה ואל תעוש תורת אמך כתיב‪,‬‬
‫ואי משוס סכנה שומר מצוה וכו׳ ע״כ משלי ‪I‬‬
‫בזה ראיתי להתרגוס יב״ע‬ ‫ובהיותי‬
‫שפי׳ שמלה לגרשום ולא‬
‫לאליעזר ? ומדברי רבותנו מוכח שמלה‬
‫לאליעזר שנולד בו בפרק ועי׳ בנדרים ד׳‬
‫ל״ב ■ובע״ז ד׳ ז״ך ובהרמי׳׳ן והראב״ע‬
‫עת״ת מ״ש בזה ! ודוחק לומר ב( שיב״ע‬

‫כן העירנו גם כבור ידידנו מע׳ הרב הגדול מעוז ומגדול רחב״ד מקודש‬ ‫א(‬
‫זהר״ת יוסף בורלא הי׳'ו)וכן העיר אותנו ג״כ מע׳ הרב הגדול המקובל כמהר״ר•‬
‫ששון ב׳ משה הי״ו בעהמ״ח ספרי שמן ששון ה׳ חלקים( דכשער הפסוקים בפ׳ לך לך‪■.‬‬
‫בפסוק ובן שמנת ימיס מבואר דצריך מציצה בפה וביין רק דשם כתב כונה אחרת‬
‫)לא הכונה מיסוד ומלכות דהובא לעיל סי׳ מ׳( וז״ל גס דע כי מלת פה עולה אלקיס‬
‫עם הכולל ולכן מוצצין בפה גיין שהוא גבורה וצריך המוצן לכוין כי הדס אדום בדין‬
‫והיין אדוס ג״כ מצא מין את מינו ולכן זוקקין גס הפה ביין על המילה להמשיך כח‬
‫הדם מבפנים כת הקליפה עם היין וישאר ממותק שם שדי עס היו״ד ואדלי שבסוד‬
‫המילה כשמברך ואשרי המוהל שמכוין לזה ושמעתי ממורי זלה״ה שהמוהל תינוק בזאת ‪,‬‬
‫הכונה לעולם לא יעמא בריתו ויזכה להיות מורה הוראות בישראל וכו׳ ע"ש‪-,‬ועי'‬
‫ב״המאסף״ שנה שניה סי׳ קפ״ב‪ ,‬דכבר ציין ידידנו הרב וכו׳ ס' שם ללשון זה של‬
‫מהרח״ו בשער הפסוקים)רק כי מ״ש שם פרשת וירא הוא ע״ס וצ״ל לך לך( ע״ש‪,‬‬
‫ואמנם בכל זאת קשה מאד לומר כי גס במקום סכנה צריך למצוץ רק בפיו אפילו עפ״י ‪,‬‬
‫הקבלה‪ ,‬וכבר דברנו בארוכה בזה במקומות שונים ב״המאסף״ ש״ב וש׳׳ג‪ ,‬ובפרע בשני ‪, ,‬‬
‫■‬ ‫מאמרינו האחרונים ב״המאסף״ שנה שלישית בהערה לשי׳ פ״ז וסי׳ ג' עש״ב‪,‬‬
‫ב( זה תמות כי הוא היה מתלמידי הלל הזקן בזמן הבית והיה גדול שבכולן ‪,‬‬
‫■‬ ‫עי׳ סוכה כ״ח‪.‬‬
‫העורך‬
‫‪3‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫הון ועושר בביתו‪ ,‬וצדקתו עומדת לעד‪,‬‬ ‫אציגה פה גרגיר אחד מכתכי הקודש‬
‫זרח בחושך אור לישרים‪ ,‬הנון ורחום וצדיק‪,‬‬ ‫אשר השאיר אחריו כאאמ׳׳ו זצ״ל למען‬
‫טוב איש חונן‪.‬ומלוה‪ ,‬יכלכל דבריו במשפט‪,‬‬
‫כי לעילם לא ימוט‪ ,‬לזכר עולם יהיה צדיק‪.‬‬ ‫יהיו שפתותיו דובבות‪ ,‬והוא שהרא״ש בפ״ג‬
‫)תהליס קי״ב(‬ ‫רביצה כתב דקצירה ביו״ע הוא מדרבנן‬
‫וקשה דבמס׳ חגיגה דמו״ב אמרי׳ איזה‬
‫מ א מ ר המשורר הנוכחי נתקיים במלא‬ ‫חג שאתה קוצר זה שבועות אימת ? אלימא‬
‫המובן‪ ,‬בהשר הגרול‪ ,‬החסיר‬ ‫ביו״ע קצירה ביו״ע מי שרי מוכח שהוא‬
‫והצדיק נש״ת כמהר״ר שמעון וואלף‬ ‫מן התורה ‪ I‬ועוד יגדל התימה על הקרבן‬
‫ווילהעלס‬ ‫באראן‬ ‫ב״ר קלונימום‬ ‫’ נתנאל שעמד ביתר דברי הרא״ש ולא נרגש‬
‫קארל פאן ראשישילד זצ״ל‪ ,‬אשר לדאבון לב‬ ‫מזה ! ומאפס הפנאי וחלישות כח באתי‬
‫משפחתו המפוארה‪ ,‬ומוקירי וחובבי ויודע־‬ ‫בקצר אמיץ ות״ח מרבים שלום ‪:‬‬
‫שמו הרבים והכביריס‪ ,‬עלתה נשמתו אל‬
‫על‪ ,‬ביום ה׳ לחו׳ החולף‪ (*.‬השר הגדול הזה‬
‫רי״ח טוב‬ ‫הצב״י‬
‫מפראג‬
‫אין מקים בתבל אשר לא נתפרסם ברוב‬ ‫ש״נ‪1‬‬
‫חסידותו וקדושתו וענותנותו‪ ,‬בתוקף אהבתו‬
‫והתלהבותו לתורה‪ ,‬ולתעודה‪ ,‬למצות‬
‫ולמע״ע‪ ,‬בגורל נדיבותו הגדולה והנפלאה‪,‬‬ ‫סימן ל ג‬
‫בעצם חשקו וספן לבבו הכביר לגמול‬
‫חסד ולזרוע צדקות ברינה‪.,‬ולפעול ישועות‬
‫בלי מעצור‪ .‬על השר הגדול הזה בצדק נוכל‬
‫לזכר עולם‬
‫להמליץ עליו אש המליצה הנפלאה אשד‬
‫המליצו חכמי ישראל על ר׳ אלעזר‬
‫יהיה צריה‪.‬‬
‫בן חרסוס כי הוא מחייב את העשירים‬ ‫אשרי איש ירא את ה׳‪ ,‬במצותיו חפץ מאד‪,‬‬
‫ובדורינו זה‪ ,‬באמת וצדק‪ ,‬טכל להמליץ‬ ‫גבור בארץ יהיה זרעו‪ ,‬דור ישרים יבורך‪,‬‬

‫*( ביום י״ז שבט נודע בבירור לאנשי ירושלם מהאבידה הנדולה הזאת‪ ,‬ובו ביום גד‪*7‬‬
‫המספד בירושלם‪ ,‬ומטעם הרה״ג ראשי הרבנים דק״ק ספרדים וקיק אשכנזים הי״ו‪ ,‬יצאה פקודה‬
‫נמרצד‪ .‬וכרוזאקרי בחיל כי בל ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה׳‪ ,‬וכבית הכנסת הגדולה רק״ק‬
‫ספרדיס המיוחם לרבן יוחנן בן זבאי הספידו כראשונה בכור מע׳רנינו הרב הגאון הגדול המפורסם‬
‫עט״ר הראש״ל נקש״ת כמהר״ר יעקב שאול אלישר שליט׳יא‪ ,‬ואחריו הרה״ג המפורסם ראב״ד מקודש‬
‫כמהר״ר יוסף בורלא הי״ו‪ .‬ובבית הכנסת הגדולה לק״ק אשכנזים שבחצר ר״י החסיד הספידו‬
‫בראשונה הרה״ג הגאון המפורסם כמהר״ר שמואל סלאנטשליט״א‪ ,‬ואחריו הרה״ג הכפורםם כמהר״ר‬
‫שאול חיים הלוי הורויץ נ״י אבדק״ק דאבראוונא‪ ,‬ביום י״ח הספידו כבית מדרשו הרב הגאון‬
‫הטפורםם כמהר״ר שניאור זלמן שליט״א האבדק״ק לובלין‪ ,‬ביום כ״ב שבט נעשה עליו מספד מר‬
‫בבית ה״תלמוד חורה״ הגדול וישיבת ״תפארת ירושלים״ אשר לק״ק ספרדים הי״ו‪ ,‬ושם נשא עליו‬
‫הספד כותב הדברים האלה‪) ,‬אשר אפס קצה מהדברים אשר אמרנו‪ ,‬הזכרנו במאמרינו עתה‬
‫ב״המאסף״(‪ ,‬בו ביום לעת ערב נעשה עליו עוד הספד גדול בבית החולים הכללי ״משגב לדך״‪,‬‬
‫ושם נשא עליו הספד אחד מהגבאים כבוד מע׳ הרב המופלא ובו׳ כמוהר״ר שמואל ניסים הי״ו‪,‬‬
‫ביום כ״ג שבט הספידו אותו בבית התמהוי לעניים הכללי לק״ק םפרדים הי״ו‪ ,‬ושפ נשא עליו‬
‫ד‪.‬םפד כבוד הרב המופלא כ^זהר״ר בכר יוסף כן וינסטי הי״ו‪ ,‬ועוד בהרבה ישיבות ומקומות שונים‪,‬‬
‫עשו עליו מספד גדול‪ ,‬ויתארו את גודל האנידה שאברר‪ .‬עדת ישראל באבדן איש מורם מעם‬
‫השר הצדיק הזה‪ ,‬חנצב״ה אמן‪.‬‬
 ‫חוברת ו‬
‫על צחיח סלע‪ ,‬מעולם לא יצא שוס מכשול‬
‫ושום פגע מפרי חסדו לא לשעה‪ ,‬ולא‬
‫לדורות‪ .‬כמו מלאך ה׳ היה סוכך באברתו‬
‫על כל אשר יפנה‪ ,‬כי כל אשר יעשה‬
‫יצליח‪ .‬אך לשוא‪ ,‬אך לשוא‪ ,‬יעלה בעמ‬
‫סופרים לתאר את כל מעשיו הנפלאים‬
‫והמצוייניס‪ ,‬גס עע סופר היותר מהיר‬
‫לא תוכל להעלות אפס קצה על הגליון‬
‫היספיקו אמרים ומילות ? היטלו שפרים‬
‫ומגילות? לתאר אף אתת מני אלף‬
‫מאלפי רבטת צדקותיו ?היש מספר לאלפי‬
‫אלפים אנשים אשר נתמכו ממנו‪ ,‬היש־‬
‫מספר למאות מפעלי בתי החסד אשר היה‬
‫להס למע־ן ישועה‪ ,‬היש מספר לאלפי‬
‫גדווי לבבות אשר יצאו שמחים בבקשתם‬
‫מלפניו‪ ,‬היש מספר לאלפי אלפים נפשות‬
‫אשר החיה ממש בכל ימי חייו‪ ,‬ובכל עושרו‬
‫הרב וצדקותיו ונלבותיו הרבות והכבירות‬
‫היה הוא בעצמו צדיק תמים ירא אלקיס‪,‬‬
‫מצויין ביראת ה׳ כיהורה‪ ,‬באהבת ה׳ זכה‬
‫וברה‪ ,‬בחיבה נפלאה לתעודה ולתורה‪,‬‬
‫בגודל ענוותנותו‪ ,‬ברוב חסידותו‪ ,‬בתוקף‬
‫קדושתו באמת וצדק הוא אשר אמרנו כי‬
‫מאמר המשורר )הניצב בריש מאמרנו(‬
‫נתקיים על אדונינו השר הזה ״במלא המובן״‬
‫! ל א ש ר הזכרנו הכתובים האלה להשים‬
‫זכר עולם לצדיק אדוננו השר זצ״ל אמרנו‬
‫להזכיר איזה דברי׳ בביאורם כפי פשע הקרוב‬
‫והאפשר‪ .‬והנה הרב מדובנא )בס׳ תזריע(‬
‫ביאר ראשית המאמר הנוכחי אשרי איש‬
‫ירא את ה׳ במצותיו חפץ מאד גיור בארץ‬
‫יהיה זרעו דור ישרים יבורך‪ ,‬עפ״י מה‬
‫שביאר כי ג' מדרגות הנה להיראה‪,‬‬
‫האחת היא המדרגה הנפלאה אשר ה׳‬
‫אלקינו דורש אותה והבעיח אותנו להגיע‬
‫עדיה בימיה העתידים שתהיה יראתינו‬
‫גדולה כל כך עד כי אחר אשר תמלא‬
‫כל נפשותינו)יראת ה׳( הנה זרם מיס‬
‫קביריס שיכיפיס יעברו עוד אל חוץ ממנו‬
‫‪I‬‬
‫על השר הנתלא הזה ט הוא מח־יב את‬
‫הגישיריס‪ ,‬כי אס אמנם עוך הרבה עשירים‬
‫ונדיבי לב בעמנו נפלאים ומצוינים מאד‬
‫ברוב צדקותיהס ונדיבות לבבם; אמנם‬
‫לנדבות וצדקות אשר זרע אדונינו השר הזה‬
‫אין ערוך בשום אופן‪ ,‬שאלו נא וראו‪ ,‬האם‬
‫השיב מעולם פני איש ריקם מלפניו‪,‬‬
‫חלילה‪ ,‬חלילה‪ ,‬מעולם לא ביקש ממנו חיש‬
‫ולא מלא את רצונו ומבוקשו ברצון כביר‪,‬‬
‫בחפץ לבב‪ ,‬באהבה נאמנה‪ ,‬באמת וצדק‬
‫יטן לו השם היקר ‪,,‬הנדיב הידוע״ לכל‬
‫״במלא המיבן״‪ .‬כי כמעע אין מקום בתבל‬
‫אשר לא זרע בו צדקותיו וחסדיו‪ ,‬אין‬
‫מפשל עיב וישר מבתי החסד‪ ,‬בתי חולים‪,‬‬
‫בתי ישיבות‪ ,‬בתי הליאה לעניים‪ ,‬בתי הספר‪,‬‬
‫ועיד‪ ,‬ועוד‪ ,‬אשר היה נדרש מהם ולא‬
‫נתמכו ממנו ברוב אהבה‪ ,‬אין קופה של‬
‫צדקה‪ ,‬אשר לא נתמלאה על ידו‪ ,‬אין דורש‬
‫ומבקש מאתו‪ ,‬יחיד או צימר‪ ,‬קטן או‬
‫גדול‪ ,‬עני או בנוני‪ ,‬אשד לא מלא רצונו‪,‬‬
‫לכל פגע‪ .‬ולכל נגע‪ ,‬ולכל מפלה‪ .‬היה הוא‬
‫למשען בצרה‪ ,‬ע'ל שריפית‪ ,‬על מחלות‪ ,‬על‬
‫עג‪ ,‬ועג‪ ,‬וענ‪,‬‬‫יוקר השערים‪ .‬על רדיפות‪ ,‬״‪V‬‬
‫על הכל היה נדרש לדורשיו‪ ,‬ועל כנפי רוח‬
‫היה שולחנדמתיו‪ ,‬בעין נדיבה מאור נעלה‪,‬‬
‫באמת וצדק היה הוא האחד המצוין נדיב‬
‫הלבב‪ ,‬ביראה מהורה‪ ,‬באהבה נאמנה‪,‬‬
‫אשר יקר למצוא כמוהו לא רק בדורו‪,‬‬
‫כי גם בדורות העברו ואשר יבואו עוד‪,‬‬
‫לח בנקל ימצא איש מצויין כמוהו‪ ,‬נמצאו‬
‫עוד‪ ,‬ועוד ימצאו‪ ,‬בעלי נדימת במדה‬
‫נפרזה‪ ,‬אנינס לא כמוהו אשר מלא רצון‬
‫כל איש הדורש ומבקש ממנו ״במלא‬
‫המובן"‪ ,‬נוסף עוד על חפן לבבו הכביר‬
‫חננו ה' כי גם עושי רצונו ומנהלי חסדיו‬
‫וצדקותיו היו אנשים אשר בחפן לבב מלאו‬
‫לעשות רצונו באופן היותר נעלה ומועיל‪.‬‬
‫מעילם לא נכשל האיש הנפלא הזה באנשים‬
‫שאינם מהוגנים‪ ,‬מעולם לא נזרעו צדקותיו‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫לא היה מהצורך והנחוץ להזהיר את‪ .‬בניו‬
‫ובני ביתו לשמור דרך ה׳ ולעשות צדקה‬
‫ומשפכי כי גס בלעדי זאת היו מישפע־ן‬
‫משפע יראתו הגדולה‪ ,‬והיו בעלי יראה‬
‫שומרין דרך ה׳‪ ,‬רק עיקר הציור היה‬
‫על אחריו כי שוב לא יהיו מושפע־ס‪ .,‬כי גס‬
‫אז יתנזידו ביראתס וישמרו דרך ה׳‬
‫וזהו ביאור הכתוב כי ידעתיו למען תשר‬
‫יצוה את בניו ואת ביתו — אתריו; לאמר‬
‫כי גס אתריו יתמידו ביראתס ושמרו ררך‬
‫ה׳ לעשות צדקה ומשפע‪ .‬וזה קרוב צרעפיט‬
‫מאד מאמר הכתוב בדוד ויקרבו ימי דוד‬
‫למות ויצו את שלמה בנו לאמר אנכי‬
‫הולך בדרך כל הארן וחזקת והיית לאיש‪.‬‬
‫והרטן בו כנ״ל רהנה גס אדוננו מד‬
‫היתה יראתו רבה וגדולה על כל סביביו‬
‫ובני ביתו ובפרכי שלמה בנו הקרוב לו‬
‫יותר אשר בחר בו)עפ״י רצון ה'( להמליכו‬
‫היו מושפעים משפע יראתו והיו בעלי יראה‬
‫ולכן בראשית כל אמר לו אנכי‪ ,‬וביאורו‬
‫אנכי אשר עד כה היית מושפע מיראתי‪,‬‬
‫הנני הולך כדרך כל האדן‪ ,‬ולא נשאר עתה‪,‬‬
‫מי‪ ,‬שתהיה מושפע ממנו‪ ,‬ולכן עליך איעא‪,‬‬
‫וחזקת והיית לאיש‪ ,‬כי חתה מעצמך תתחזק‬
‫ביראת ה׳ להיות לאיש כי לא נשאר עוד‬
‫מי שישפיע עליך מיראתי‪,‬‬
‫ו א מ נ ם לדעתינו נר׳ בכונת הסתובוס‬
‫אשרי איש ירא את ה׳ וכר‪/‬‬
‫ונקדים לבאר מאמר אברהם אבונר‬
‫לאבימלך‪ ,‬ויאמר אברהם כי אמרתי מן‬
‫אין יראת אלקיס במקום הזה והרגזט ע!ל‬
‫דבר אשתי‪ ,‬כי מאמר ״רק״ המורה על‬
‫מיעוע כנודע צריך ביאור‪ ,‬וכתאד‬
‫עוד מאמר מלאך ה׳ אל אבדתם‬
‫עתה ידעתי כי ירא אלקיס‪ .‬אתה‬
‫ולא חשנת את בנך את יחידך ממני‪,‬‬
‫והמאמר תמוה‪ ,‬האם אך עתה ירע כו‬
‫ירא חלקים הוא ? וכל הנסיונות העברר‬
‫עליו בראשונה מה‪ ,‬האס הם אין ואפם?‬
‫עד כי יתקיים בנו מאמר הנביא ני‬
‫מלאה הארץ רעה את ה' כמיס ליס מכסים‬
‫כלומר כמו שהים ומלואו ירומס גליו אל‬
‫אוץ ממנו‪ .‬המדרגה השנית בהיות היראה‬
‫‪.‬מצומצמת רק לנפשותינו להספיק אל חיות‬
‫ידינו יוכל אשר חוץ ממנו ילך חפכיס‪.‬‬
‫והמדרגה השלישית היא פחותה מאד שלא‬
‫זרחה שמש היראה רק בהשרידיס בעס‪.‬‬
‫ומכיא שס אשר שאל את הגחון החסיד‬
‫רבינו אליאו מווי‪-‬לנא זצ״ל איך ובאיזה‬
‫דרך יבא השפע‪ ,‬ובאיזה אופן ישפיע‬
‫הצדיק מיראתו על בני דורו‪ ,‬והשיב לו‬
‫משל לכלי גדול אשר כליס קכיניס יסויבוהו‬
‫מכל צר‪ ,‬ואס יעמוד איש וישפוך אל‬
‫הכלי הגדול בלי הפסק בע״כ כאשר הכלי‬
‫הגדול יתמלא על כל גדותיו‪ ,‬אזי כל מת‬
‫שישפוך עוד יגיע אל הקעניס הסמוכים‬
‫לו ■הקרוב הקרוב קודס‪ ,‬וזהו מאמר‬
‫המשור־ אשרי איש ירא את ה׳ במצותיו‬
‫חפץ מאד כלומר יותר מדא‪ /‬אז ראשונה‬
‫גבור בארץ יהיה זרעו‪ ,‬כי ההשפעה‬
‫הראשונה אשר תשעוך ותעבור ממט הגיע‬
‫לבניו ולזרעו הקרובים אצלו יותר‪ ,‬ואס‬
‫תתפשע ותעבור עוד יותר ישפיע כ״כ‬
‫עד כי גס דורו יהיה דור ישרים ‪ ,‬יבורך‬
‫ע״ש‪ ,‬והוא ביאור יפה‪ .‬ובזה נר׳ לנו‬
‫לבאר מאמר הכתוב באברהם כי ידעתיו‬
‫למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬
‫ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפכי‪.‬‬
‫והנה מאמר אחריו בלתי מובן ועכ״פ‬
‫מיותר כי מה היה חסר אס היה אומר רק‬
‫אשר יצוה את בניו ואת ביתי ושמרו‪ ,‬גס‬
‫מאמר ושמרו זר מאד ומהראוי היה לומר‬
‫לשמור דרך ה׳ כמאמר לעשות צדקה‬
‫׳משפע‪ ,‬אמנם לדעתי הכתוב בא להורות‬
‫‪1‬נו העגין הנ״ל כי אבינו אברהם בהיותו‬
‫^אלו הצדיקים הנפלאים אשר יראתם‬
‫‪:‬יתה גדולה למאד ומושפעת על בניו ועל‬
‫יביס‪-‬מבני דורו א״כ בהיותו בח־יס חיותו‬
 ‫פא‬ ‫‪ rmn‬ו‬
‫אבל אם הוא עניו אינו רוצה שחבירו יח;וא‬
‫ומתיירא מן החטא אפילו אם אחר יחטא‪',‬‬
‫והנה בראשית חכמה פירש מה שאנו‬
‫אומרים בתפלר‪ v‬ונפשי כעפר לכל תהיהשאנו־‬
‫מתפללין שנהיה כמו הארץ שיש לה ענוה‬
‫ביותר כי כל העולם חופרין עליה במעדר‪.‬‬
‫וכלי המחרישה ודשין אותה והיא משלמת‬
‫לנו טובה תחת רעה ומוציאה פירות וכל ‪.‬‬
‫מיני מתיקה‪ ,‬כן תהיה נפשנו כעפר במדת‪,.‬‬
‫ענוה עד שנראה לשלם טיבה אף לנע י‬
‫שעושה לנו רעה‪ ,‬א״כ לפ״ז נמצא דיש‪.‬‬
‫בארץ ענות ביותר יתיא מביאתה לידי‪.‬‬
‫יראת חטא דאחריני‪ ,‬ולהכי יראה שמא לא‪.-‬‬
‫לא יקבלו ישראל את התירה‪ ,‬ולא על•‬
‫עצמה יראה כי היא אינה בת שכר ועונשי‬
‫אלו דבריו ז״ל‪ ,‬ועם זה נר׳ לפענ״ד לישב ‪.‬‬
‫דקדוק נכון בהא דתנן באבית ר‪ /‬דוסא‬
‫אומר כל שיראת חטאו קידמת לחכמתו‬
‫חכמתו מתקיימת‪ ,‬וכל שאין יראת חטאו‬
‫קידמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת‪,‬‬
‫וקשה דשא בפ״ו דאבות תניא רמי׳א כל■‬
‫הלומד תורה לשמת זוכה לדברים תרבה‬
‫וכו׳ ומלבשתו ענוה ויראה‪ ,‬הרי דהתורת‬
‫מביאה לירי יראה ואיך קאמר ר׳ דוסא‬
‫דכל שחכמתו קידמת ליראת חטאו אין‬
‫חכמתו מתקיימת‪ ,‬הא התורה מביאה לידי‬
‫יראת חטא‪ ,‬אמנם לפי הנ״ל יתורץ שפיר ‪.‬‬
‫כי ר׳ דוסא איירי פשט ביראת חטא דידיה‬
‫דתורתי קדמה גם ליראת חטאו של עצמו‬
‫)יראת חטאו דייקא( דבזה אין חכמתי‬
‫מתקיימת דכיון דאין לו ייאת חטא א״כ‬
‫עוסק בתורה רק להתגדל ולהתפאר ואולי‬
‫גס לקנתר ולהתגאות‪ ,‬ובזה באתת אין‬
‫חכמתו מתקיימת‪ ,‬אולם ר' מאיר איירי בנלי‬
‫שבאמת קדם לו יראת חטא דידיה ולונלד‬
‫בתירה כדי לקיים המצוה של והגית ולידע‬
‫כל המצות ביאוריהן ומשפטיהן‪ ,‬וזה מוין‬
‫באומרו כל הלומד תורה לשמה והיינו ע״כ‬
‫דקדס לו מכבר יראת חטיא דירי‪ /‬ולהכי תורתי‬
‫ובפרט נסיון אור כשדס דהשליך עצמו‬
‫לכבשן האש בעבור קדושת שמו יתברך‪,‬‬
‫האס לא היה בו להוכיח ולדעת ני ירא‬
‫אלקיס הוא ? האס לא היה הטסיון ההוא‬
‫גדול יותר 'מכסיון העקדה ? הלא לפי‬
‫הסברא והרעת ניסיון ההוא גדול יותר‪,‬‬
‫כנודע המאמר באיוב כי כל אשר לאיש‬
‫יחן בעד נפש; ובכל זאת אבינו אברהם‬
‫ע״ה עמד בנסיון ההוא והשליך נפשו‬
‫מנגד בעמר קדושת שמו יתברך‪ ,‬והאם‬
‫לא היה ירא אלקיס כי אם עד עתה‪ ,‬וכבר‬
‫דברים רבים להמפרשיס בענין זה‪,‬‬
‫ואמנם לדעתינו נר׳ בישוב וביאור הדבר‬
‫הזה‪ ,‬ונקדים מ״ש הגאון בעל עטרת‬
‫זקנים בביאירו על התורה בס' בראשית‬
‫בביאור מאמר רז״ל ארץ יראה ושקטה‪,‬‬
‫אם יראה למה שקטה וכו׳ אלא בתחלה‬
‫יראה שמא לא יקבלו ישראל את התורה‬
‫ולבסוף שקטה‪ ,‬כדרד׳ל למה הוסיך ה׳‬
‫בששי תנאי התנה הקב״ה אם יקבלו ישראל‬
‫את התורה מוכיב ואס לאו יחזור לתוהו‬
‫ובוהו וכו'‪ ,‬וצריך להבין‪ ,‬ראשונה כיון‬
‫דהתנאי היה על שניהם )שמיס וארן(‬
‫מדוע יראה הארץ יותר מן השמים‪ ,‬ועור‬
‫הלא שמים וארץ לאו בני שכר ועונש נינהו‬
‫ולא נבראו אלא לעשות רצון קונס‪ ,‬ומה‬
‫להם ולביטולם‪ ,‬ומה להם אם לא יקבלו‬
‫ישראל התורה‪ ,‬הלא יעשו בזה רצון קונם‬
‫בביטולם‪ ,‬כמו בקיומם‪ ,‬ותירץ עפ״י מאמר‬
‫רפב״י בסוף סוטה זהירות מביאה וכו׳‬
‫וענוה מביאה לידי יראת חטא‪ ,‬והקשו‬
‫המפרשים הלא ענוה גדולה יותר מיראת‬
‫חטא כדמצינו גבי משה דקאמר הש״ס‬
‫דיראה לגביה מילתא זוטרתי היא‪ ,‬ובענוה‬
‫משתבח בית קרא והאיש משה עניו מאד‬
‫וכו׳ ותירצו דהכי פירושו ענות מביאה‬
‫לידי יראת חטא פי׳ דאחריני דמי שהוא‬
‫בעל גאוה מתכבד בקלון חברו ורוצה‬
‫שחבירו יחטא ויהיה הוא נכבד ביותר‪,‬‬
 ‫המאסה שנה ששית‬

‫מתקיימת ומביאתו לזכית לענייניס רביס עלמין וכולא קמיה כלא כמה דאתמי וכל‬
‫ומלבשתו ענוה ויראה )ויראה סתס דייקא( דירי ארעא כלא חשיבין וכו׳ וזאת היראה‬
‫היינו גס יראת חעא דאחרינ‪ /‬וזהו נקראת בכללה יראת ת׳ או יראת אלקים;‬
‫דהקדים ג״כ מאמר ענוה ליראת דאמר והאיש אשר הגיע למעלתה הנשגבה ירא‬
‫ומלבשתי)מקודס( ענוה )ובתר כן( יראה א לקים או ירא ה׳; והנה השני יראות‪.‬חעא‬
‫הנז׳ אשר הזכרנו תן משילמת באלה; כי‬ ‫וכמאמר רפב״י ‪: .‬‬ ‫‪.‬‬
‫מזה דשני יראות'הן‪ ,‬יראת חעא מי שאינו ירא חעא רק מדידה היינו בגלל‬ ‫יוצא‬
‫דידיה‪ ,‬ויראת חעא דאחרינ‪ /‬כי 'יראתו היא יראת חעא פשועה כמשמעה;‬
‫וכאשר נתבונן בזה נר׳ כי השתי יראות כי ירא רק מעונש ובגלל הדבר‪.‬הזה ירא‬
‫אלה משולבות בשתי יראות אחרות; כי יש רק מעבירות שלו ואין לו יראת חעא‬
‫יראת חעא אי ירא חשא; ויש יראת ה׳ דאחריני; אמנם מי שהוא ירא ח;וא גם‬
‫■אלקיס או ירא ה׳ ירא אלקיס; כי היראת מאחריני היינו משום דהגיע להמעלה‬
‫חעא הפשעית הירא מעבירות שבידו נקראת הנשגבה כי הוא ירא ה' כי יראתו היא‬
‫היראה בכללה יראת חעא‪ ,‬והאיש הירא רק בגין דאיהו רב שליע עקרא ושרשא‬
‫מכונה בשס ירא חעא‪,‬ט רק בהיותו ירא דנל עלמין ולא בעבור שנר ועונש ובגלל‬
‫וחרד מהעבירה כי בעדה יעונש בישורין זה הוא ירא חעא גם מאתריני )וזהו ג״כ‬
‫בעולס הזה או בעולם העליון בכל עבירה כונת המשורר ר׳ יהודה הלוי ז״ל באומרו‬
‫כפי ערכה וגודל עונשה הוא פורש ממנה; ומה לי מזמן אם לא עשות רצונך; הנה‬
‫או מקיים המצוה ביודעו כי בלתי זאת לא אמר מהזמן בה״א הידיעה; להורות‬
‫יעונש‪ ,‬וזוהי יראת חכיא כמשמעה; אמנם רק על הזמן ההוה והנפסד היינו רק חיי‬
‫עוד יש יראה אחת גדולת ונפלאה אשר העוה״ז לבד‪ — ,‬ני חם אמר מזמן סתם‬
‫רק השרירים בעם יוכלו להגיע למעלתה היינו להורות על כל מין זמן; זמן העוה׳־׳ז‬
‫כי יראתם איננה לא בגלל שכר ועונש וזמןהעות״ב; ואומר ומהלי מזמן; היינו‬
‫העוה״ז או העוה״ב‪ ,‬כי לא נחשב כל זאת כי גס זמן העוה״ז; גם זמן העוה״ב; הכל‬
‫מאומה אצלם‪ ,‬רק יראתם ה־א לה׳ הנכבד הוא כאין לפני; ומהלי ממט; כי שכר‬
‫והנורא מפני גדולתו ויראתו יתברך אשר ועונש לא נחשב בעיני למאומה; אם לא‬
‫עשה ועושה נפלאות עד א־ן חקר ולגדולתו עשו ת רצונך; וכמאמר התנא באיות יפה‬
‫אין מספר; לא בעבור שכר‪V‬עונש; כי אך שעת אחת בתשובה ומע״ע בעוה״ז מכל‬
‫רק לעשית רצונו יתברך לבדו‪ ,‬וזה לשון חיי העוה״ב( ומזה נב^ו אל ביאור הכתוב‬
‫הזוהר בהקדמה ד׳ י״א בראשית ברא וכו׳ עתה ידעתי כי ירא אלקיס אתה; כי הנה‬
‫ואיקרי פקודא דא יראת ה׳ וכו' יראה נודע שאלת הזוהר והאלקיס ניסה את‬
‫מתפרש לתלת סערין הרין מנייהוילית בהו אברהם; את יצחק מבעי ליה דהא בר‬
‫עיקרא כדקאיאות‪ ,‬וחד עיקרא דיראה‪ ,‬תלתין ושבע שנים הוה; אמנם לפי הנ״ל‬
‫איא בר נש דדחיל מקב״ה בגין דייחון הדבר‪ .‬נכון; דהכונה והאלקיס ניסה את‬
‫בנוי וכו׳ אית בר נש דדתיל מקב״ה בגין אברהם היינו זה עצמו אם יסבב‬
‫דדחיל מעונשא רההוא עלמא ועונשא הדברים והעניינים אשר יצחק ישמע לו‬
‫דגיהנס תרין אלין לאו עיקרא דיראה וכו׳ על הדבר הזה‪ ,‬וזהו דרמז לו קח נא את‬
‫יראת דאיהי עיקרא למידחל בר נש למאריה בנך והיינו בדברים )וכמו שפי׳ הזוהר‬
‫בגין דאיהו רב ושליע עיקרא ושרשא דכל וכמו קח את אהרן; ויקח את יהושע דהיינו‬
 ‫פב‬
‫כי עוון דשפיכית דמים יעברו'פעם אחת‬
‫ולא ישנו לו‪ ,‬משא״כ עון דגילוי עריות '‬
‫דיעברו עליו כמה וכמה פעמים כי בכל‬
‫ביאה וביאה יעברו על איסור אשת איש‪,‬‬
‫וביארו דזהו כונת ‪,,‬רק״ המורה מיעוע‬
‫לאמר אם אמנם יש יראת אלק׳יס במקום‬
‫הזה ועיד״ז לא ירצו להיכשל בעוון אשת‬
‫איש פעמים רבות אבל במעע אין להם‬
‫יראה ולא יקפידו לעבור על עוון שפיכות■‬
‫דמים פעם אחת‪ ,‬אלו דבריהם‪ ,‬אמנם‬
‫לדעתי יש לבאר באופן אחר יותר יפה‪,‬‬
‫כי מה שהק׳ מדוע הקפידו על עוון אשת‬
‫איש ולא על שפיכות דמים‪ ,‬נרלפענ״ד‬
‫ל'שב שפיר ע״פ הנודע כי אין שליחות‬
‫לעכו״ם‪ ,‬ואך כי עכו״ם לעכו ׳'ס יש שליחות‪,‬‬
‫לדעת רוב הפוסקים )ועי׳ במה שהאריך‬
‫בענין זה כבוד ידינ״ך הרה״ג הגאון‬
‫המפורסם וכו׳ הגאבדק״ק פלונסק והגליל‬
‫שליע״א ״בהמאסך״ ש״ד סי׳ א׳( מ״מ‬
‫לדבר עבירת י״ל דעכו״ס לעכו״ס הוי‬
‫כמו שליחות דישראל דאין שליח לדבר‬
‫עבירה‪ ,‬ואך כי דעת המד״ר בפ' נח‬
‫דבעכו״ס יש שליח לדבר עבירה )עי׳‪,‬‬
‫״בהמאסך״ שם( מ״מ כבר כת׳ הש״ך ביור״ד‬
‫סי׳ ק״ס דזה אינו מוסכם ותלוי בפלוגתא‬
‫דרי סמא ורבינא במציעא ד׳ יו״ד דלרבינא‬
‫דאמר דא־ן שליח לדבר עיירה הוא רק‬
‫היכא דשליח בר ח יובא א״כ בעכו״ס ד לאו‬
‫בר חיובא הוא יש לומר דיש שליח לדבר‬
‫עבירה משא״כ לרב סמא דאמר היכא‬
‫דבעי עביד אי בעי לא עביר ולא תלי יא‬
‫בבר חיובא א״כ לדידיה גס בעכו״ס אין‬
‫שליח לדבר עבירה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וגס לרבינא יש‬
‫לומר דגשפיכות דמים דגם העכיס בר‬
‫ח־ובא הוא י״ל דדינו כמו ישראל דאין‬
‫שליח לדבר עבירה‪ .‬וא״כ בז' מצוות ובכללן‬
‫שפיכות דמים דעכו״ם בר חיובא הוא אם‬
‫כי קי״ל דעכו״ס לעכו״ם יש שליחות מ״מ‬
‫לדבר עבירה יש לומר דלתלמודא דידן‬
‫חוברת ו‬
‫בדכרים( וציוה לו השי״ת הרסיון החזק‬
‫הזה ליקח בדברים את יצחק ולהשתדל‬
‫לפ״סו שיתרצה אליו על הדבר הזה‪ ,‬וזהו‬
‫והאלקיס ניסה את אברהם היינו אם יהיה‬
‫לו יראת חעא נם מאחריני והיינו מיצחק‪,‬‬
‫ואברהם אבינו ע״ה מיראתו הנדולה והחזק׳‬
‫לזשי״ת אשר הגיע להיראה האמיתית‬
‫וא׳׳ב מאיליו היה לו יראת חעא דאחריני‬
‫ובכל אופן השתדל לרצות את יצחק‪ ,‬והנה‬
‫בכל הנסיונות אשר נתנסה בהס עד אז‬
‫לא היה שוס מופת אס הגיע להיראה‬
‫האמיתית כי גם מי שהגיע להיראת חעא‬
‫פשועת כמשמעת דהוא ירא חעא בגין דרחיל‬
‫מעונשא דההוא עלמא אפשר לו לעמוד‬
‫על נסיונס‪ ,‬אמנם מהנסיון תזה אשר‬
‫השתדל בכל עוז לעשותי בגלל היותו ירא‬
‫חעא גס מאחריני מיצחק נראה מופת‬
‫חותך כי הגיע למעלת תיראה האמיתית‬
‫והוא ירא ה׳ או אלק׳ים‪ ,‬וזהו אומרו עתה‬
‫ידעתי כי ירא אלק׳יס עתה כי עד כת‬
‫היה אפשר להיות כי היי׳ רק ירא חעא‬
‫רק עתה אשר הנך ירא חעא גס'מאחריני‬
‫ידעתי כי הגעת למעלת תיראה האמיתית‬
‫להיות ירא אלקיס מצר כי־לא חשכת את בנך‬
‫את יחידך פירוש כי לא חשכת לימנע מלירא‬
‫את ה' גס מצד את בנך את יחידך כי היה‬
‫לך יראת תעא גס מאחריני‪ ,‬וא״כ מופת‬
‫חותך כי הגעת אל מעלת היראה האמיתית‬
‫להיות ירא אלקיס‪ .‬מעתה נבא אל כיאור‬
‫הכתוב ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין‬
‫יראת אלק׳יס וכו׳ והוא כי הנה המפרשים‬
‫הקשו כי מה היה להם להרוג את אברהם‬
‫הן אם ביכולתם להרוג את אברהם וליקח‬
‫את שרה‪ ,‬הן ביכולתם ג״כ ליקח את שרה‬
‫בחוזקה ממנו לעיניו ומה להם להרוג את‬
‫אברהם‪ ,‬ותירצו דא״כ יעברו על עוון‬
‫דגילוי עריות דבני נח נצעוו ודבק באשתו‬
‫ולא כאשת חבירו‪ ,‬והקשו דהלא נצעוו גס‬
‫על שפיכות דמים‪ ,‬ותירצו כי אינו דומה‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫שליח לדבר עבירה הוא לא יעשה שום‬
‫איסור‪ ,‬ויראת חכיא על תעא דאחריני אין‬
‫להם‪ ,‬וזהו דאמר רק אין יראת אלק׳יס‬
‫במקום הזה‪ ,‬הפונה אמת אנשי המקום הס‬
‫יראי חעא ומפני זה לא ירצו להיות נכשלין‬
‫בעוון אשת איש אמנם רק אין יראת אלק׳ים‬
‫דהיינו היראה האמיתית לירא מהשם הנכבד‬
‫בגין דאיהו רש ושליט אין להם‪ ,‬וממילא‬
‫אין להם יראת חטא דאחריני ולא יקפידו‬
‫על עוונות■ ופשעים של אחרים וזהו הוראת‬
‫״רק״ המורה מיעוט לומר דרק יראת אלק׳יס‬
‫אין להם חבל יראת חטיא פשוטה כמשמעה‬
‫יש להם לעצמם‪ ,‬ולכן למען לא להיות‬
‫נכשלין בעון אשת איש והרגוני על דבר‬
‫אשתי עי״ד שליח כי בזה להם עצמם אין‬
‫איסור דאין שליח לדבר עבירה‪.‬‬
‫מזה כי מי שהגיע רק למעלת‬ ‫היוצא‬
‫יראת חטא‪ ,‬זה לא יקפיד על‬
‫חטא דאחריני‪ ,‬אמנם מי שהגיע למעלת‬
‫היראה האמיתית הנשגבה יראת ה' יש לו‬
‫יראת חטא דאחריני‪ ,‬ובכל‪ .‬כוחו ישתדל‬
‫ליטע יראת ה' גס בלבב אחרים ולהביאס‬
‫לדרך הישרה‪ ,‬ועוד יש הבדל בין שחי‬
‫אלה היראות כי מי שיש לו רק יראת חטא‬
‫הנה הוא ישתדל לקיים מצוות הבורא רק‬
‫בעת אשר יבא לו ההכרח והחיוב לקיימם‬
‫ולא ילך למצוא לו ולרון לבקש לקיים‬
‫יותר ויותר מצוותיו יתברך‪ ,‬מה שאין כן‬
‫מי שהוא ירא ה׳ אמיתי הנה הוא לבד‬
‫המצוות החיוביות אשר יתחייב בהכרח‬
‫בקיומם‪ ,‬ירוץ לו אנה ואנה‪ ,‬לבקש ולמצוא‬
‫אופן • עוד לקיים עוד מצוותיו יתברך בכל‬
‫אשר אפשר‪ .‬וזהו כונת המשורר אשרי‬
‫איש ירא את ה׳ לאמר דיראתו לה' הוא‬
‫רק לה׳ מצד כי הוא רב ושליט עיקרא‬
‫ושרשא דכל עלמין ע״ז יצמח לו‪ ,‬ראשונה‬
‫כי במצוותיו חפץ מאוד כי לאחר כי שכלו‬
‫מחייבו בעבודת הבורא והוא עושה‪ .‬זאת‬
‫באהבה לזאת חפץ מאוד ורץ לקראת‬
‫גס לרב המא וגס לרביגא אין שליחוה^‬
‫ומשתא ;תיישב שפיר קישית המפרשים‬
‫הג״ל^ דהאומר לחבירו צא והרוג לי את‬
‫הנפש שליה ח־יב ולא משלח‪ ,‬וא״כ אשר‬
‫חשק את שרה וחפץ ליקח אותה‪ ,‬יופל‬
‫ליקח אותה בלא שוס איסור אס יאמר‬
‫לאחר להרוג את שרה‪ ,‬דאז פיון דאין שליח‬
‫לדבר עבירה הוא לא יעשה שוס איסור‬
‫משא״פ אס יקח אותה בחיי אברהס דיהיה‬
‫גפשל באיסור אשת איש‪ ,‬והנה עוד יש‬
‫לדייק בי^אי קרא פי למה זה‪ ,‬ועל מה זה‬
‫הוצרך לפקפק אברהס על פל אנשי המקום‬
‫לומר כי אין יראת אלק׳ים במקוס‪.‬הזה‬
‫וא״פ הס רוצחיס ויהרגיהו‪ ,‬הלא גס אס כל‬
‫או רוב אנשי המקום יהיו יראיס‪ ,‬הנה בלתי‬
‫יבצר עיר אחת אשר פל אנשיה יהיו צדיקים‬
‫ולא ימצא ביניהם רעים ורשעים במספר‬
‫רב או מעע ושפיר יש לחוש גס על המעעיס‬
‫אשר לא יראי אלק׳יס המה אשר יהרגוהו‪,‬‬
‫ועל מה זה הוצרך לפקפק עצ כל אנשי־‬
‫המקום‪ .,‬אמנס באמת דגס אברהס לא חשב‬
‫לכל אנשי המקום לאנשי רשע הורגים‬
‫ורוצחים רק שאין להס יראת אלק׳ים דייקא‬
‫היינו דלא הגיעו בודאי למעלת היראה‬
‫האמיתית להיות יראי ה׳‪ ,‬רק הס יראי‬
‫חעא לבד וא״כ אין להס ירא׳ חעא דאחריני‬
‫ואין להס קפידא בעונות ופשעים ‪ ,‬אשר‬
‫יעשו אחרים רק עליהם עצמם יש להס‬
‫יראתחעא וקפידא דלא להיכשל ל' בעוו‪:‬‬
‫אשפ איש ונח בעוון דשפיכות דמים‪ ,‬ועל‬
‫כן־ נתפחד דמי אשר ירצה ליקח את שרה‪,‬‬
‫הנה מצד דיש לו יראת חעא דידיה לא‬
‫ירצה להיבשל בעוון אשת איש‪ ,‬ומצד דאין‬
‫לו־‪.‬יראת חעא דאחריני א״כ יתנכל להרוג‬
‫את אברהם עי״ד אחר עי״ד שליח דלא‬
‫יבצר בכל אנשי המקום דלא ימצאו בהם‬
‫אנשי רשע הורגים ורוצחים במספר מועע‬
‫אשר ימצאו לו נכונים ומזומנים לעשות‬
‫לו שליחותו ולהרוג את אברהם‪ ,‬וכיון דאין‬
 ‫פג‬ ‫חוברמ ו‬
‫נשך לא ימוכי כמאמר הכתוב■ כספו לא‬
‫נתן בנשך וכא‪.‬עושה אלה לא ימוע‪ ,‬וזהו‬
‫שאמר המשורר פה כי לעולם לא ימונו‪.‬‬
‫כי בגלל הדבר הזה‪ ,‬לעולם לא ימוע‪. ,‬‬
‫ולזכר עולם יהיה צדיק‪ ,‬חנצב״ה‪ ,‬וה^‬
‫יגדור פרצות עמי ברחמים‪ ,‬וינחם את‬
‫כל בני משפחתו הרוממה ואת כל מוקירי‬
‫וחובבי ויודעי שמו הרבים המתאבלים■‬
‫עליו אמן ‪:‬‬
‫העורך‬
‫י '‪.‬‬ ‫סימן רז‪.‬‬
‫שיל״ת יום ג׳ י״ד ימים לירח‪ ,‬מרהשון שנת‪.‬‬
‫התרס״א לפ״ק סה ווארשא יע״א‪.‬‬
‫■ש?*ום ^חומת בת ציון החרבה והשוממה‪,‬‬
‫שלום לעיר הקדושה אשר לשמה ולזכרה‬
‫תאותי כל נפש‪ ,‬שלום לכל ערי יהודה‬
‫‪,‬השוכנים בתוכם ואת עפרם יחוננו ובכללם‬
‫הלא הוא כבוד הרב‪. . . . . ,‬כש״תמוהר״רבן‬
‫ציון אברהם קואינקה‪ .‬עורך ״המאסף״ שלום!‬
‫א ה ד ש ׳ ^ ת באה״ר ! ‪ . . .‬ולאשר חשקה­‬
‫נפשי אמרתי לכתוב אל‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫כ״ת קושיא אחת אשר קשה לי בלימודי•‬
‫ואבקשהו להעלותה על מזבח מחברתו •‬
‫וגס לכתוב עלי' תירוץ‪ .‬א( והוא במס׳‬
‫שבת ג׳ ע״א לענין בעיית הש״ס אי עקירת‪.‬‬
‫גופו כעקירת חפץ דמיא ולשיעת רש״י‬
‫ז״ל מסקנת הש״ס דהוי כעק׳׳ח הוא דוק^‬
‫בהעעינו על גופו אבל העעיני בידו אך‬
‫דהוי הוא וידו ברפות אחת לא מיחשב‬
‫עבירה ולפ׳׳ז יקשה מאי דפריך‪ ,‬בגמרא‬
‫בסוכה מ״ב ע״א גבי כיעה בדבר מצוה‬
‫מדאגבהי' נפיק בי' ויהי׳ חייב הא בשעה־‬
‫שעקר אותו עדיין לא יצא וליתא עקירה‬
‫גבי׳ דליחייב אלא ע״כ דקושיית הש״ס־‬
‫דליחייב אח״כ כשעוקר מפו■ מנועם‬
‫א( בחוברות הבאות נכתיב לו תירון —‬
‫העורר‪.‬‬
‫מצוותיו באהבה לא כאשר הירא מיראתי‬
‫החמא כי ‪ .‬כאפר ימצא לו פת‪.‬ח‪ :‬והתנצלות‬
‫ימנע לעשות מצוותי; ועור שנית יצמח‬
‫לו כי כסר בארץ יהיה זרע; כי עי״ד‬
‫היותו ירא ה׳ הנה הוא ירא חעא גס‬
‫מאחרים ובודאי השתדל כי גס כניו‪.‬וזרעו'‬
‫יהיו בעלי יראה‪ ,‬וגס דור ישרים‪ .‬יבורך‪ ,‬בגלל‪.‬‬
‫זה כי עי״ד היותו ירא חעא גם מאחרים‪,‬‬
‫השיב רבים •מעוון וזכה וזיכה את הרבים‪.,‬‬
‫ואמר עוד הון ועושר בביתו וצדקתו‬
‫עומדת לעד זרח בחושך אור לישרים‪,‬‬
‫'‬ ‫עפ״י מה שאמרו בגמרא אפילו בשעה‬
‫שעישין צדקה הכשילם בבני אדם שאינם‬
‫מהוגנין כרי‪.‬שלא יקבלו עליהן שכר‪. ,‬והנה‬
‫לעומת זה הזורע צדקותיו בבני אדם‬
‫מהוגנין יראיה׳ שכרו‪,‬גדול מאד ועושרו‪,‬‬
‫מתרבה וכמאמרם ז״ל עשר בשביל‬
‫שתתעשר‪ ,‬וכמאמר הכתוב ובחנוני נא‬
‫בזאת אמר ה׳ וכו‪ /‬ולזה אמר הון ועושר‬
‫בביתו לאמר כי אך כי הון ועושר‬
‫בביתו כי לא נפחת‪.‬מאומה מהונו ועשרו‬
‫עי׳׳ד הצדקה כי ניתוסך עוד בכפלים‬
‫בשכרו‪ ,‬בכל זאת צדקתו עומדת לעד —‬
‫ונותן העעס והסיבה‪ ,‬ולמה כי זרח בחושך‬
‫חור לישרים כי צדקותיו לא נזרעו‪:‬‬
‫על צחיח סלע בבני אדם שאינם מהוגנים‬
‫כי אור הצדקה אשר זרח היה לישרים‬
‫וגס לחנון ורחום וצדיק‪ ,‬וגס עוד זאת‬
‫כי גם אחת ממעלות הצדקה להלוות לעני‬
‫בשעת דוחקו והיא מעלה נפלאה ומצוינה‪,‬‬
‫גס זה המעלה בעצמה להיות חונן ומלוה‪,‬‬
‫היה רק‪ ,‬עוב איש לאמר רק ‪ .‬לאיש עוב‬
‫היא אשר היה חונן‪.‬ומלוה‪ ,‬ולאיש אשר‬
‫יכלכל דבריו במשפע‪ ,‬וגס בצדקה הזאת‬
‫לא נכשל באנשים שאינם מהוגנים‪ ,‬ואמר‬
‫עוד‪.‬כי■ לעולם לא ימו;י לאמר כי בגלל‬
‫זה לעולם לא ימוכי כמאמרם ז״ל כל‬
‫הנותן מעותיו ברבית נכסיו מתמועעיין‬
‫ולעומת זה המלוה לעני‪ ,‬בשעת דוחקו בלי‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫לדחותה מכ׳׳ז נ״ל דפשע דברי הרא״ש‬
‫הוא כמו שהבין הרדי והוא דבתחי' ד ל‬
‫דאין ביש׳ א״ב בכל אופן ושוב כ׳ דרש״י‬
‫ס״ל להיפך והביא ראיה לדבריו אפי' ברותח‬
‫וכ׳ דיש לדחות ולומר דכל שהגיע למב״ד‬
‫אין בישול א׳׳ב כלל וכדס״ד מעיקרא ושוב‬
‫כ׳ מלתא דמסתברא והוא דברותח אינו‬
‫חייב אלא קודס שהגיע ואחר שהגיע למב״ד‬
‫אינו חייב אלא בצונן ולא כדס״ד מעיקרא‬
‫אפי׳ בצונן‪ ,‬נקעינן דדעת הרא״ש במאב״ד‬
‫רותח אין בז חיוב בישול וכדברי הרב״י‬
‫וכך הבין הדרישה יע״ש וכ״כ הע״ז שס‬
‫אלא דבתחי׳ רצה לומר דדעת הרא״ש דאס‬
‫הגיע למב״ד ונצענן הוא דחייב חעאת לא‬
‫בנתבשל כ״צ יע״ש —‪ -‬ולדעתי כשנדקדק‬
‫ברברי הרא״ש לא יש מקום למימר כזאת‬
‫נהי דכ׳ ואחר שהגיע למב״ד אס וכו׳ לא‬
‫תידוק הא נתבשל כ״צ לא‪ ,‬שהרי‬
‫סייס כדפירש״י לעיל גבי שמא ירתיח‪ ,‬הרי‬
‫הרא״ש מודה לו בפי׳ הגמ׳ ולא כרס״ד‬
‫מעיקרא‪ ,‬והרי התם בנתבשל כ״צ עסקי׳‬
‫דמסתמא מעמין בדבר שאינו מוסיף הבל‬
‫כבר התבשיל מטשל כ״צ וכמ״ש הרב׳׳י בפי׳‬
‫שי״ח יע״ש ואס הראי׳ש חולק וס״ל‬
‫דנתנשל כ״צ אין בישול אפי׳ נצע;ן‪ ,‬לא‬
‫הו״ל להסכים בפירוש״י וראיתי בס׳ לבושי‬
‫סרד שכ' עמ״ש הע״ז מעיקרא שזו היא‬
‫כ׳ הרב״י יע״ש וז״ל הרב״י וכיון דאפי׳‬
‫בהגיע למב״ד שייך בה בשול אפי׳ רות^‬
‫א״כ מ״ש רש״י שמא ירתיח‪ ,‬קדרה‬
‫שנצעננה וכו׳ צ״ל דנתבשלה כ״צ דאל״כ‬
‫מאי אריא נצעננה ובלה״נ מש' דנתבשלה‬
‫כ״צ איירי דסתס קדרות נתבשלה כ״צ ואפ״ה‬
‫מחייב רש״י אס נצעננה יע״ש ומלשון‬
‫ואפ״ה מחייב רש״י מש׳ דבא לאפוקי ד'‬
‫הרא״ש‪ .‬אך זוהי שק׳ דהרב״י מקודס לא‬
‫היקשה לו בדברי העור אלא בחדא ולפי״ז‬
‫תקשה ליה בתרתי שהרי העור כ' דאס‬
‫■נתבשל כ״צ יש בישול אס נצענןוזההיפך‬
‫*ננקירת הגיןש כטרןרת חפץ אע״ג דנקיכן‬
‫לי׳ בידי׳ א״כ מיכח מכאן דבין גופו ובן‬
‫*ידו היכי דהוי ברשות אחד עם גופו שפיר‬
‫‪.‬מיחשב עקירה כגירסא דידו בתר‬
‫'גופו גרירא ‪1‬‬
‫״שמר^ אליעזרהעלמאן‪'.‬‬
‫סיטן נ׳יוז‪.‬‬
‫בסוגיא רבישול אחר בישול‪.‬‬
‫המשך מחוברת ח׳ שגה חמישית סי׳ ע״מ‬
‫׳ א מ נ ם הרב״חשס כ' דמ״ש הרא״ש‬
‫תחי׳ להביא ראיה לפרש דבכל‬
‫'אופן איכא חיוב בישול זהו מסקנתו ומ״ש‬
‫■אח״כ דאיכא למדחי וכו׳ ומסתברא ונו׳‬
‫הוא דרך דחיה יע״ש באורך‪ .‬ואנא עניא‬
‫■ידענא בנפשאי כי איני כדאי לחלוק על‬
‫■הרב״ח‪ ,‬אמנם נקיטנא בשיפולי גלימיה‬
‫^אמינא‪ ,‬כי אין פי׳ סובל בדברי הרא״ש‪,‬‬
‫*חרא אחר שכ׳ דאיכא למדחי וכו׳ מה‬
‫■חידש עוד באומרו ומסתברא וכו' הלא‬
‫תכלית טנתו הוא לומר דהראיה שהבאנו‬
‫דבכל אופן שייך בישול יש מקום לדחותה‬
‫דאיירי בלא הגיע למאב״ד^ ובזה די לנו‬
‫■והותר במ״ש ואיכא לחרחי וכו׳ ועוד מה‬
‫הלשון אומרת ומסתברא וכו' אחר שבאמת‬
‫ולדעתו ז״ל הרא־׳ש לדחיה נתכוון ואיך קרי‬
‫לה דבר דמסתברא ?‬
‫ז ע ו ד הלא הרא״ש בתחי' רצה לומר‬
‫דאין בשו' א״ב בכל אופן אלא‬
‫דחזר לאחיריו מכח דברי רש״י ואיך אח״כ‬
‫תפס במושלם אפי׳ במב״ד ורותח הלא כ״ז‬
‫נתבאר ברש״י ונימא אין בו אלא חידושו‬
‫־וקא בנצענן שבזה הוא דכ׳ רש״י — ועוד‬
‫הלא העור ברמזים איך כ׳ דלא שייך ביה‬
‫בישול כ״ז שהוא רותח^ הול״ל דמ״מ איסורא‬
‫מיהא איכא כיון דבאמת למסקנת הרא״ש‬
‫אפי׳ חיוב חעאת יש אלא דיש מקום‬
 ‫פד‬ ‫חוברת ו‬
‫וכו' דמש' מדבריו דאפי' ברותח‬
‫יש בישו׳ ועי׳ בחי׳ הגאון רא״ם‬
‫הורוד! הנד״מ בסוף הש״ס מ״ש בזה‬
‫יעו״ש‬
‫יהיה ד׳ הרא״ש הוא דבנתבשל‬ ‫איך‬
‫י והגיע למאב״ד והוא צונן וה״ה‬
‫נתבשל כ״צ והוא צונן חייב חטאת ומ״ש‬
‫הרא״ש ואחר שהגיע למאב״ד ל״ד והט״ז‬
‫שם כ׳ ולא נקט כמב״ד אלא משוס הפוכא‬
‫דרישא דקודס שהגיע לזה יש חיוב אפי׳‬
‫בלא נצטנן ע״ש — ולדעתי אין זה מספיק‬
‫ראי משוס זה לא היה צריך הכתוב לאומרו‬
‫דהא מעיקרא כשהביא ראיה דאפי׳ ברותח‬
‫יש בישול ודחה הראיה לא דחה אלא‬
‫לאחר שהגיע דקודס שהגיע פשיטא דאפי׳‬
‫רותח כיון דמקרב בישולו וא״כ במ״ש‬
‫ומסתברא דעד שלא הגיע וכו' כל דמקרב‬
‫בשולו חייב‪ ,‬הא שמעי׳ אפי׳ רותח וא״כ‬
‫תו לא היה צריך לאש׳ מדיוקא ורוק‪.‬‬
‫]ה[ ה א דכתבנו דבדבר לח יש בישול‬
‫הרב רבי' ירוחס משמיה דר״י‬
‫)תובא בב״י סי' שי״ח( כ׳ דצריך שיהיה‬
‫צונן ורוטב ומוי״ל הא אס הוא רותח‬
‫אפי׳ מאב״ד מותר דלא כהטור ואס הוא‬
‫יבש אפי' מאב״ד מותר דלא כהרמב״ס‬
‫דמחייב חטאת ואס הוא מור״ל אפי' דהוא‬
‫צונן ורוטב מותר גמור‪ .‬באופן דאין איסור‬
‫אלא בתלתא‪ ,‬וראיתי להדרישה שדקדק‬
‫בלשו׳ ר״י הנ״ל במ״ש אסור להחזירה וכו׳‬
‫והלא חיובי מחייב ותי׳ כיון דלא הניחו‬
‫עג״ק אין כאן בישול וכמ״ש רבינו בסי'‬
‫רנ״ב יע״ש ולא זכיתי להבין דבריו‬
‫דכיון דהתבשיל נצכינן בידו מ״ל הניחו‬
‫עג״ק ומ״ל לא הניחו ס״ס צונן הוא‬
‫ומתבשל ומצטמק ומה שהזכיר מסי׳ רנ״ג‬
‫אין ראיה כלל להכא‪ .‬דהתס אפי' אס‬
‫הוא רותח‪ .‬דאין בשו׳ א״ב אס הניחו‬
‫עג״ק אסור אע׳׳ג דעדין רותחת דהו״ל‬
‫תחי׳ הטמנה כיון דהסיח דעתו ע׳ בלבו‬
‫הריא״ש ולמה לא הוקשה לו כן‪ ,‬ועוד‬
‫תקשה מה שהכרתנו —ועוד ראיתי להרב‬
‫מנחת כהן שכ׳ וז״ל ומש׳ מדברי הרב׳׳י‬
‫שאין חילוק לד׳ הרא״ש בין נתבשל כ״ל‬
‫ללא נתבשל אלא בכל ענין אס נצענן‬
‫והרתיחו חייב יע״ש‪ ,‬ומכח כ״מ דפתיבנא‬
‫נ״ל פשוע דהאי ואפ״ה הוא ע״ס ור״ל‬
‫ומש״ה וכו' וכונתו לתת מעס על פירש״י‬
‫אפי' בנצעננה לא דהרא״ש חילק בזה‬
‫נמצא דלד׳ הרביי והדרישה והע״ז אין‬
‫מחלוקת בין רש״י להרא״ש‪ ,‬דשניהס‬
‫סוברים דכל שהגיע למב״ד אין בו חיוב‬
‫חעאת ]לבד הרב״י דשרי לגמרי [‬
‫ו ר א י ת י להרב קרבן נתנאל שס אות‬
‫כ״ד שכ׳ וז״ל למדנו שאף‬
‫בתבשיל שנתבשל ונצענן וכו׳ נ״ל דה״ג‬
‫דאף בתבשיל שנתבשל וכו׳ דזוהי שיטת רבי'‬ ‫‪4‬‬
‫בסמוך שס״ל לחלק בכך שב' ומסתברא‬
‫ונו' אבל שימת רש״י אף בדבר רותח‬
‫שייך ביה בישול אח"כ כשמגיס בה וכך כתב‬
‫רבי' בפ״ק ס*׳ ל״ד יע״ש וכונתו פשוטה‬
‫דהגיה מלת נצטנן‪ ,‬משוס דזוהי ד' הרא״ש‬
‫דברותח לא שייך בישול אמנס ד׳רש״י אינו כן‬
‫ואפי׳ ברותח ממגיס והתם רותח הוא‬
‫וא״כ הרא״ש דאיירי הכא בדברי רש״י למה‬
‫כתי ונצטנן להכי הגיה הרב ז״ל‪ ,‬וא״כ‬
‫נמצינו למדיס דלפי״ד נולד לנו מחלוקת‬
‫בין הרא״ש לרש״י דלהרא״ש ברותח אין‬
‫בישול ולרש״י יש‪ ,‬אך לדעתי אין־ כאן‬
‫מחלוקת דרש״י דמחייב בהגסה אפי'‬
‫רותח איירי בלא הגיע למב״ד ובזה אפי'‬
‫רותח חייב וכמ״ש הראיש‪ ,‬וכן ראיתי‬
‫להרב עצמו בפ״ק דאיירי בלא הגיע‬
‫למב״ד יע״ש והכי מונח מדהביא דברי‬
‫רש״י ולא נחלק אמנס ראיתי להרב מנחת‬
‫כהן בח״א ש״ב שכ' דרש״י חולק עם הרא״ש‬
‫וד׳ רש״י דאפי׳ ברותח יש בישו׳ א״ב אס‬
‫לא נתבשל כ״צ ול״ימג״ל‪.‬והנ׳׳ל כתבתי —‬
‫ועיין ברש״י שבת די״ח בר״ה גיגית וקדרה‬
‫‪31‬‬
 ‫המאסה שנה ששית‬
‫דאמרן וגסמ״ש מהכי״ז‪ .‬הלא הט׳׳זכתב‬
‫להיפך דהוי דאורייתא ונראה‪ .‬דדברי הרפ״מ‬
‫סובבים עמ״ש הט״ז שס סק״ד בדחייתו‬
‫להב״ח כ׳ ולמאי דכתבתי בסמוך ‪ .‬דלהכיור‬
‫אין חייב מה״ת אחר מחב״ד אלא• מדרבנן‬
‫יע״ש והלא רמ״א‪ .‬בצונן קאי ובזה התיר‬
‫מור״ל‪ ,‬ובזה כ' דאיסורו מדרבנן א״כ‬
‫שמע׳ דצוק מדרבנן‪ ,‬אך זה תמוה חדא‬
‫דהא ז״ל ולמאי דכתבתי בסי‪ /‬והלא לא‬
‫כ״כ אלא צונן לח מה״ת‪ .‬ועוד׳ מי היא‬
‫המ״ד הכי ולא מצינו מחלוקת מדאורייתא‬
‫או מדרבנן אלא במאב״ד רותח לא‬
‫במבושל כ״צ וצונן וצריך עיון דבריו‬
‫וכ״ר להרב יד אפרים דהגיה מילה‪.‬‬
‫רותח‪ ,‬יע״ש ולדעתי אינו מספיק אחר כי‬
‫רמ״א קאי בדברי הש״ע דאיירי בנצטנן‬
‫וע״ז קא‪.‬מר דצריך מוי״ל‪ .‬וראיתי להרפ״מ‬
‫במ״ז שם שהוקשה לו כמ״ש והכריח הדבר‬
‫מהסוגיא דשבת ל״ד וגזרה שמא ירת*ח‬
‫ויהא חייב ע״ה ודבריו‪.‬ואך! א״ת כמאב״ד‬
‫וכ״ו הס מגומגמיס אצלי‪ .‬דנימא כחאב״ד‬
‫רותח דרבנן וצונן דאורייתא ובזה אין חילוק‬
‫אמנם בצונן וכ״צ הא מיהא פועל קצת‬
‫וכמו מאב״ד רותח ואולי שאני התס דאיכא‬
‫תוספת בישול‪ .‬איך שיהיה דברי הטי׳ז‬
‫אינס מובנים דסתר את עצמו ומ״מ שמע'‬
‫מדבריו אלה דלח צונן מדרכון וכ״כ‬
‫הפר״מ במ׳יז שס סק״ך וז״ל ומיהו אס‬
‫נאמר בלח צונן מדרבנן‪ .‬יש בישול כנראה‬
‫ממרוצת הט״ז באות ד׳ דכמאב״ד דרבנן‬
‫ר\ה בלח צינן ‪,‬מדרבנן יע״ש ומ״מ ק'‬
‫על הפר״מ לנקיכי ברנ״ג דלח צונן דרבנן‪.‬‬
‫כיון דדברי הט״ז סתראי וגס בב״י מבואר‬
‫היפך סברתו והס רש״י והרא״ש דדוחק‬
‫לאוקמי סוגיא דשבת דל״ד בבמאב״ד וגס‬
‫רבי׳ ירוחם ורבי׳ יונה דכ׳ להדיא דלח צונן‬
‫ק' וא״כ כוותיהו נקטינן‪■ ,‬‬
‫המשל יבא‬ ‫־‬
‫הי״ו‬ ‫פנחס ן׳ עזרא כרזילי‬
‫שס‪ .‬ימה רמוה יערוך לגבי בשול‪ .‬ועוד‬
‫אדתידוק מרישא הידוק מסיפא שב׳ מבשל‬
‫גמור ופשט הלשון ר״צ דת' ונ״ו שדייק‬
‫כ ן הרפ״מ במ׳׳ז סי' רלג הקי״ג יע״ש ופשוט‬
‫הוא שלא דק כיון דבזה׳׳ז אין נפקותא וכ״מ‬
‫מהרב׳״י מ״ש בד' הסמ״ק ע״ש ומזה‬
‫אני‪.‬המיה על הרב ב״ח דהוקשה לו‬
‫בדברי הר׳ דלמה הצריך מוי״ל ואפי׳‬
‫מור״ל‪ ,‬כיון דיש בישול והי' דלא כ״כ‬
‫אלא היכא דליכא מבשל רק לשס יש‬
‫סברא דברעלא גזרויע״ש — ואיני יודע‬
‫מאי קאמר דהרי סייס דכל דבר שיש בו'‬
‫רועיב ומוי״ל והיה צונן כשהחזירו ע״ג‬
‫כירה הוי מבשל גמור יע״ש הרי דאפי׳‬
‫דכתב ע״ג דהוא דאורייתא אעפ״כ קאמר‬
‫דצריך שיהיה מוי״ל ולדידיה למה‪ ,‬וכבר‬
‫כתבתי לעיל דרעת רש״י והרא״ש דבצוגן‬
‫צא הוי דאורייתא וכ״ד הסמ״ק והטור‪,‬‬
‫ואפשר דגס הס בעו מוי׳׳ל וכדברי רי״ו‬
‫בשם ר״י והכי מוכח מדברי• הרב״י שס‬
‫דאין‪.‬מחלוקת ביניהם‪ ,‬וראיתי להרונ״ך‬
‫שם דהביא לנו מרמזים דהטור ס״ל בעד‬
‫אביו דבצונן אין בישול א״ב בכל אופן‬
‫ונדחק בזה לישב לעתו‪ .‬יע״ש ובחנם‬
‫מוטעת נזדמנה לו‪.‬‬ ‫נדחק‪ .‬דנוסחה‬
‫ובספרים שלנו כ׳ דבר יבש יע״ש ויזה‬
‫יבואו דבריס אחדס עס מ״ש בטור‪ ,‬וא"כ‬
‫כל הני רבוותא ס״‪.‬ל דבצוק יש בישו׳ א״ב‬
‫דאוריית א ואפי' נתבשל כי׳צ וכמ״ש הט״ז‬
‫שם‪ ,‬וראיתי להרב פרי מגרים"במ״ז סי׳‬
‫רנ״ג סק״א שכ׳ ועס״י שי״ח לדידן קי״ל‬
‫כמאב״ד יש בו בישול א״כ אפי׳ רותח‬
‫ובישול כ״צ אך! מוי״ל לית ביה בשול א״ב‬
‫יע״ש ופשוט הוא דמ״ש לית ביה וכו׳‬
‫איירי ברותח דאי בצונן הרי כבר נתבאר‬
‫דיש בישו׳ א״ב מה״ת ושם במ״ז סקי״ג‬
‫כ׳ עס״י שי״ח בט״ז אות ג'ד׳ י״א‬
‫כמאב״ד רק מדרבנן וי״א־ לאנצטק רק‬
‫מדרבנן יע״ש ולכאורה ק׳ דזהו היפך מאי‪.‬‬
 ‫•‬ ‫׳ ! ■ז■;‪:‬‬ ‫‪-‬־•־■ד‪■/‬‬ ‫״■״■‪ ■-‬י‬ ‫• • ‪ : ^ " '• '- .‬׳ ' ‪^ : ; ^ > 7 ' - -‬‬ ‫‪ :‬׳‬ ‫— ־ ־ ‪ ' -‬־ ־■‪--‬‬ ‫‪-‬ז־‬

‫‪',‬״‬ ‫■י•‬ ‫■ ‘‬ ‫יי‬ ‫־ ‘‘ י ד ׳ ‪ ' V‬י ' ‪,V; .‬‬ ‫' י•‬ ‫׳>׳■‬ ‫‘‬ ‫י‬

‫׳‬ ‫הוספה להחבצלת שנה ל׳’‪K‬‬

‫‪f‬‬
‫המאסף‬
‫קבץ חדשי‬
‫?וקךש לתורה ולתעודה‬
‫'ץ•‬ ‫יו״ל נעזרת גרולי רבנינו ■וטיבי‬
‫חכמי זמננו בארץ ובחו״ל‬

‫ע״י העורך‬

‫בן ציון אברהם ק ו א י נ ק ה‬

‫שנה ^ ששיח‬ ‫‪id‬‬

‫‪^ -‬יו ב‪' /‬‬

‫ירושלם‬
‫בשנת התרס״א לפ״ס‬
 ‫חוברת ז‬ ‫המאסף‬
‫לבדם אז הם אסורים אע״פ שהיו מותרים ■‬
‫קודם שנעקרו הראשונים ע״ש^ וא״ש ה״ה‬
‫הכא בנר שהדליק העכו״ס בזמן שהיה ■י‬
‫נר ראשון המותר דולק אע״ג דהיה מותר ■‬
‫להשתמש בנר זה דעכו״ס בזמן שנר‬
‫המותר דולק עכ״ז אחר שכבת נר המותר ‪.‬‬
‫נאסר זה הנר דעכו״ם וכמו דין הכלאים ‪.V‬‬
‫הנז׳‪ ,‬אע״ג דאלו האחרוניס היו מותריס ‪.‬‬
‫בזמן שהראשניס לא נעקרו עכ״ז אסרוס ■‬
‫' י"‬ ‫אחר שנעקרו הראשונים ‪:‬‬
‫ל ט ו ר יש להוכיח כזאת מדין הרבית‬
‫^ בגמרא דמציעא דך ע״ב ת״ר‬
‫ישראל שלוה מעות מן הנכרי בריבית‬
‫וזקפן עליו במלוה ונתגייר אס קודם‬
‫שנתגייר זקפן עליו במלוה נובה את הקרן ‪:‬־‬
‫וגובה את הרבית ואם לאחר שנתגייר■‬
‫זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו‬
‫גויה את הרבית ע״ש‪ ,‬נמצא אע״ג דקציצת‬
‫הרבית היתה בשעת היתר שתית נכרי לא‬
‫אזלינן בתר התתחלר^ אלא אזלינן בתר‬
‫הסוך בשעת גוביינא שנתגייר ונאסר‬
‫הרבית וא״כ ה״ה בדין הכר דשבת לא‬
‫אזלינן בתר ההתחלה דהוה בהיתר אלא■■‬
‫אזלינן בתר הסוך דכבה הראשון ואין ■‬
‫כאן היתר ‪:‬‬
‫ל א ח ר הישוב בם״ר ראיתי דאין הוכחה‬
‫לדין הנר הנז׳ לא מדין הכלאים‬
‫■‬
‫ולא מדין הרבית הנז׳ די״ל איסור הנר ’‬
‫תלוי בשעת ההדלקה שהדליקו הנכרי ששבת ■‬
‫ומאחר דבשעת הדלקה היה נר של היתר •‬
‫דאז עי״כ מותר ליהנות מזה הנר של הנכרי‬
‫שהודלק באיסור אע״ג דכבה אח״כינר‬
‫ההיתר מותר להשתמש לאור זה הנר דנכרי■■‬
‫דאע״פ שעתה השמן הזה דולק בזמן שאין י‪.‬‬
‫כאן הדלקת שמן בהיתר חשבינן ליה כאלו■■‬
‫עתה השמן של נר הנכרי דולק מאיליו או■■‬
‫שהודלק מע״ש מפני שהאיסור בא מחמת•‘‬
‫ההדלקה שהדליק הנכרי וכיון דאותה שעה ׳‬
‫היה נר היתר חלק פרח האיסור מזה הנר‬
‫שנה ששית‬
‫סימן נ״ט‪.‬‬
‫בהנ״ו טו״ב טבת תר&״א‪.‬‬
‫ב ש ״ ן ז א ׳ח סי׳ רע״ו ס״ר אס יש גר‬
‫^ בבית ישראל ובא עכו״ס ותדליק‬
‫נר אחר מותר להשתמש לאורו בעוד נר‬
‫ראשון דולק אבל לאחר שיכבה הראשון‬
‫אסור להשתמש לאור השני‪ ,‬יכתב הש״ז ז״ל‬
‫סקי׳ג לדעת המתירים שזכרנו בסמיך‬
‫במרבק על האש שנעשה תחלה בהיתר‬
‫ודאי לא ס״ל האי מילתא אלא מותר גס‬
‫כאן אחר שיכבה הראשון דהא באש וראי‬
‫א״א לידע מתי כלה האש הראשון אחר‬
‫שנתרבה ודולק אלא ודאי כיון שבתחלה‬
‫היה לנו היתר לא נתקלקל אח״כ דבתר‬
‫התחלה אזלינן‪ ,‬אלא דהעור ושאר האוסרים‬
‫לא אזלו בתר התחלה וס״ל שיש איסור‬
‫לפנינו אחר הריבוי ממילא כאן אין היתר‬
‫אלא כל שהראשון דולק ובזה יש גבול‬
‫לדעת אימתי התחיל האיסור דהכל רואין‬
‫הכיבר של הראשין משא״כ באש וכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫ועיין באחרונים שפקפקו בדברי הע״ז הנז׳‬
‫ולכאורה נ״ל להביא ראיה הפך סברה זו‬
‫שכתב הע״ז הנז׳ מדין הכלאיס דאיתא‬
‫בירושלמי בפ״ג דכלאיס והביאה הגאון‬
‫מתר״א מווילנא ז״ל בפירושו הארוך על‬
‫ס׳ זרעים דתנן ערוגה שהיא ששה על‬
‫ששה כיפחיס אס יש לה גבול גבות עפת‬
‫זורעין בתוכה י״ג זרעונים ואס אח״כ‬
‫נתמעע הגבול מן כעפח כשר הזרע‬
‫שנזרע עליו קודס שנחמעע מפני שנזרע‬
‫בכשרות וקאמר בירושלמי א*נו מותר‬
‫לזרוע עור מחדש אחר שנתמעע הגבול‬
‫ואם עבר וזרע מחדש אחר שנתמעע כיון‬
‫דאותס הראשונים שנזרעו קודם שגתמעע‬
‫לא נעקרו אז אמרינן כמו דאלו שנזרעו‬
‫מקידס מותרים‪ ,‬גס אלו^שגזרעו אחר‬
‫שנתמעכו מותרים אבל אם אחר שזרע‬
‫מחדש נעקרו הראשונים ונשארו האחרונים‬
 ‫המאסף• שנה ששית‬
‫בחלוקה אחת אין איסור שאם היה קרוב‬
‫להפסד כדינו היה מותר להיות קרוב לשכר‬
‫וכן בהפך נמצא שאין כאן איסור אלא משוס‬
‫התנאי ודון שהתנאי היה בשעת היתר שרי‬
‫איל בשאר איסורי רבית שאין האיסור‬
‫מצר התנא' אלא מצד הנתינה לבדה חך‬
‫שהתנאי היה כשעת היתר בתר נתינה‬
‫אזלינן‪ ,‬וחילוק ז‪ :‬שחלקתי למדתי איתו מן‬
‫מהרלנ״ח ז״ל בס״ס ק״ג שחילק חילוק זה‬
‫לענין אחר עכ״ל עי׳ש‪ .‬והמעיין יראה דתילוק‬
‫זה הוא קרוב לחילוק דחלקתי אנא עבדא‬
‫בין דין הנר לבין דין הרבית הנז׳ והנה‬
‫לספק הנז׳ של הגאין המש״ל ז״ל ג״כ יש‬
‫לפשיכי אותו מדין הכלאים שהבאת־ אנא‬
‫עידא וג״כ יש לחלק ביניהם נאשר חלקתי‬
‫בין דין הכלאים לדין הנר כאמור וליכא‬
‫למפשכוייה מהא דכלאיס‪:‬‬
‫ו צ ו ‪ £‬ה הייתי בס״ר להגאון מש״ל ז׳׳ל‬
‫בפ״ג מה׳ עבדים הלכה ט״ו‬ ‫‪.‬‬
‫שכתב בד״ה שס וענק אמה העבריה וכו'‬
‫וז״ל ויש להסתפח היכא דנפקא בסימני‬
‫בגרות כגון באיילונית דלית לה סימני‬
‫נערת אלא מקטנותה יוצאה לבגר כלומר‬
‫דבימי נערות הויא בוגרת וכדאיתא ביבמות‬
‫דף פ׳ הענקה דמאן הוי דאי אזלינן בתר‬
‫זמן היציאה ואמרינן דלאחר שיוצאה זוכה‬
‫בענק א״כ פשיטא דאין לאביה כלום שהרי‬
‫באותה שעה היא ביגרת ואי אזלינן בתר‬
‫זמן העבזדה משוס• לענק זז הוי חלף‬
‫עבודתה 'וא״כ כשנשלמה העבידה זוכה‬
‫בענק‪ ,‬א״כ פשיכיא דהוי לאביה שהרי‬
‫בזמן העבודה היתה קטינה והרי ז‪ :‬דומה‬
‫למעשה ידיה־ שלא גבתה דאמרינן בר־׳פ‬
‫נערה שנתפתתה שזכה• האב קורס שתגבה‬
‫עכ״ל יע״ש‪ .‬והנה לפי החילוק הנז״ל יש‬
‫לומר פשיטא דזכה האבי משום דאזלינן‬
‫בתר מעיקרא יען כי העצק אינו• אלא‬
‫על העבר דהייני חלף עבודתה ודוק‬
‫היטב;‬ ‫‪-‬‬
‫של הנכד שנעשה מופר והו אינו חוזר אליו‬
‫האיסור אחר דפרח מיניה‪ ,‬משא״כ גבי‬
‫כלאים הגה אחר שנעקרו הראשונים הזרעים‬
‫גדלים באיסור ואי! איסורם תלוי בעת‬
‫זריעתם כדי שתאמר כבר פרח האיסור‬
‫מ‪:‬ס מחמת שהיו הראשונים קיימים אלא‬
‫האיסור הוא מתחיש בהם עתה אחר‬
‫שנעקרו הראשונים דהס גדלים כל רגע‬
‫ורגע בהיותם לבדם ואין בגבול מפח ‪:‬‬
‫ו כ ל הענין גבי רבית אע״ג דקציצת הרבית‬
‫י היתה בזמן שה־ה נכרי דאין כאן‬
‫איסיר עכ״ז אחר שנתגייר לוקח ממנו‬
‫רבית בעד כל יום ויום שנעשה בו גר‬
‫וה״ז נופך אותו כשגובה הרבית ממנו‬
‫דאע״ג דליכא קציצה אחי שנתגייר הנה‬
‫הוא נושך אותו בסתמא בשתיקה והרבית‬
‫׳ אסור אע״ג דאינו קוצץ בפירוש ‪:‬‬
‫להגאון מש׳׳ל בפ״ר מה' מלוה‬
‫הלכה י״ד בד״ה ייש להסתפק‬ ‫י‬
‫וכו' שכתב ויש ’להסתפק בנכסי יתומים‬
‫שמתנו קרוב לשכר ורחוק להפסד‪.‬ונתעסק‬
‫בהם המקבל עד לאחר שהיה ליתום י״ג‬
‫שנהיאם יקח היתום מהריוח שהרויח לאחר‬
‫שהגדיל כירן שהתנאי היה בשעת היתר‬
‫או״ד בתר גוביינא אזלינן ודון שעכשיו הוא‬
‫גדול אסור־ ליקח מן הריוח שהרויתו•‬
‫הנ‪-‬כסיס־ אתי' שהגדיל‪ .‬ונראה שיש ללמוד‬
‫דין־זה מהא דאמדנן בפרק איזהו נשך דן<‬
‫ע׳׳ג ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית‬
‫וזקפם עליו במלוה ונתגייר; אם קודם‬
‫שנתגייר זקפס גובה את הקרן ואת הרבית‬
‫ואם לאחר שנתגייר זקפם גובה את הקרן‬
‫ואינו ■גובה את הרבית הרי דאעפ״י שהתנאי‬
‫היה בשעת היתר אזלינן בתר גוביינא‬
‫ואסור וכז' אך אפשר לומר דפאני איסירי‬
‫רבית שיש איסור בנתינה מצד עצמה אבל‬
‫קרודלשכר אין בזה איסור בשעת נתינה‬
‫שאין האיסור אלא משני החלוקות דהיינו‬
‫שיהיה■ קרוב־ לשכר ורחוק להפסד אבל‬
 ‫• ־חוברת ז‬
‫הוא מק דשת בזת משוס *דאזלינן בתר‬
‫נתינת השליח להאשה שהית אותו זמן‪.‬שות‬
‫פרועה או׳׳ד אזלינן ^בתר זמן ■נתינת ■אותו‬
‫דבר לשליח שאז עשהו שליח לקדש לו‬
‫בזה הדבר והוא לא היה שות פרועת‪.‬‬
‫‪,‬ולכאורה אמינא דדמי ספק זה לספק‬
‫הגמרא דבתראדן{ ק״ד הנדל גבי שדה‬
‫ונעשה גינה או גינת ונעשה שדה דמסתפק‬
‫תלמידא אי אזלינן בתר זמן לקיחה■ או‬
‫בתר זמן החזרה וסלקא בתיקו וא״כ ה^׳ה‬
‫בנידון חקירתינו ■דהוי מקודשת מספק ‪:‬‬
‫הישוב נ״ל בס״ד דבנידון‬ ‫ואחר‬
‫חקירתינו ■איכא עעמא אחרינא‬
‫לבעל הקידושין כיון דבעינן שליחות הרי‬
‫כאן בעל ■דין השליחות ע״פ הכלל הידוע‬
‫דקי״ל כל מירי דלא מצי איניש עביר ■לא‬
‫מצי משוי שליח וא״כ בכה״ג בעת שעשהו‬
‫שליח ומסר לו אותי דבר לקיש בו דוקא‬
‫כיון דלא היה שוה פרועה איהו גופיה ‪.‬לא‬
‫הוה מצי לקדושי ביה ולכן לא מצי משוי‬
‫שליח לקדש בו ונמצא מעיקרא אין כאן‬
‫שליחות‪ ,‬ואחר שנתייקר אותו דבר צריך‬
‫לעשותו שליח עתה לקדש בו וכיון־ דלא‬
‫עשהו שליח עתה איך יקדש לו אשה בלי‬
‫שליחות‪ ,‬ואין לומר כיון דאיהו מצי לקדש‬
‫לאותה אשה בדבר אחר ששוה פרועה‬
‫בעת שעשהו שליח חשיב מצי עביר דזה‬
‫אינו דהא‪.‬הוא עשהו שליח לקדש באותו‬
‫דבר דוקא דהשליחות היא על איתו דבר‬
‫וכיון דאיהו לא מצי לקדש באותו דבר‬
‫לא מצי למעבד שליח לקרש באותו דבר ‪:‬‬
‫ו ר א י י ת י להגאין מש״ל ז״ל בפ״ה‬
‫מהלכות אישות הלכה א'‬
‫שהביא תשובת הרדב״ז ז׳׳ל בכ״י והוא‬
‫בעושה שליח לקדש לו אשת בחצי פרועה‬
‫ולה הספיק השליח לקדשה עד שעמר על‬
‫פרועה ה״ז מקודשת ולא אמרינן כיון שלא‬
‫היה מעיקרא שוה פרועה לא הוי שליחות‬
‫דהא איכה כמה נדו ליס שאמרו דאקילו‬
‫ה’ ע־;י במ״ש כש״ע ח'מ סי׳‬ ‫■והא^ר‬
‫רי׳יח סעיף י״ג מנר שדה ו;ע‪:‬ה‬
‫גינה ביר לוקה או גינה ונעשה שרהה״ז‬
‫ספק אס■ מחשב לו כדן שהיתה בעת המכר‬
‫או כדין שהוא עתה שזו היא בעיא בגמרא‬
‫דבתרא דן{ ק״ד ע״ב דבעי רב אשי א'‬
‫בתר לקיחה אז ליק אי בתר חזרה ולא‬
‫אפשיגי‪ //‬וכתב הלבוש דאזלינן לקולא‬
‫ומחזיר לו מה שירצה ועיין בסמ״ע מי‬
‫הוא המוחזק ע׳ש‪ .‬וא׳כ השתא לפ״ז גבי‬
‫דין הרבית הנז׳יל שפיר אסרנן כיון דהוא‬
‫‪.‬מילתא דאיסורא ואזלינן לחומרא דאזלי;ן‬
‫בתר גוביינא ואסור‪ ,‬וכן נמי גבי דין נר‬
‫דשבח הנז״ל דהוא איסירא אזלינן לחומרא‬
‫ואסור‪ ,‬אך בדין הספק דאמה העבריה‬
‫שנסתפק הגאין מש״ל דל נראה דחשיב‬
‫זה הענק ממון המועל בספק אי אזלינן‬
‫בתר מעיקרא והוא לאביה או אזלינן בתר‬
‫זמן היציאה והוא שלה‪ ,‬וכיון דאין כאן‬
‫מוחזק לא היא ולא אביה דהא הממון‬
‫הוא ביר האדון יש לזה דין ממון המועל‬
‫בספק דיחלוקי‪ .‬ודע כי במה שכתבתי בס״ד‬
‫בסה״ק רב פעלים ח״א סי׳ ואייו ז׳ יש שס‬
‫דבריס דשייכיס לענין זה של דין הנר‬
‫דשבת הנז״ל לפלפל בהס ואנמ״ל‪ ,‬ואי״ה‬
‫נדבר ע ד סה ‪:‬‬
‫‪ n n j / l‬אבא להזכיר כאן חקירת אשר‬
‫חקרתי בס״ד בענין הקידושין‬
‫ששייכה לענין זה שדברתי בו כאן‪ ,‬והוא‬
‫לסברת הפוסקיס דס״ל אין הארס יכול‬
‫לקדש אשה לחבירו אא״כ עשהו שליח ואע״ג‬
‫דאיכא דס״ל דסגי לעשותו שליח בלא‬
‫עדיסהיכא דשניהם מודים הנה יש אומדים‬
‫רבעי עדים שיעידו על השליחות וכנז׳‬
‫בסי׳ ל״ה‪ ,‬וחקרתי אם ראובן נתן לשמעון‬
‫דבר שאינו שוה פרועה ועשהו שליח‬
‫לקדש לו אשה פלונית בדבר זה ^ק^‬
‫ובעת שקידש השליח לאותה אשה באיתו‬
‫דבר נתייקר ועמד על פרוכיה ויותר אם‬
 ‫המאסה שנה ששית‬

‫לא עשהו שליח כלל ואחרים אמרו אי רבה זועי בעי לה הכי נגנבה באונס‬
‫ארצי קמיה ואמר לו רצוני לקדש אשה והחזירה הגנב בבית השומר ומתה בפשיעה‬
‫פלונית והלך זה וקדשה לו מקודשת וכל מהו מי אמרינן כיון דנגנבה באונס כליה‬
‫שכן הכא דהרי עשאו שליח בשועל בחצי ליה שמירתו‪ ,‬או״ד כיון דהדרת הדרת ליה‬
‫פרועה הלכך כיון שעמדה על שוה שרועה שמירתו תיקו ע״ש‪ ,‬ולפ״ז גס הכא בנ״ד‬
‫וקדשה לו הויא מקודשת לבתר מקבל מספקא לן אחל־ דהוזלה אי כליה שליחותיה‬
‫אזליק‪ ,‬וכן משמע ממה דבעי רבא בפ״ק דשליח ולא מהניא עוד דבעלה השליחות‬
‫דקידושין שתי בנותיך לשני בני בפרועה וצריכה להיות מחדש עתה אחר שהוקרה‬
‫ולא הדרה מאיליה אחר היוקר‪ ,‬או״ד כיון‬ ‫מהו וכו' ע״ש ‪:‬‬ ‫• ׳‬
‫ה נ ך רואה דהרדב״ז ז״ל צידד לקיים דבעידן השליחות שמסר הדבר לשליח הוה‬
‫׳ הקידושין ע״פ סברת האומרים שו״פ וכן בעת שקידש את האשת הוה ביה‬
‫דלא בעינן שליחות ואי ארצי קמיה מהני שי״פ ה״ז מקודשת בשליחות זו כי• כיון דחזר‬
‫ברם ספיקא דידן הוא ע״פ סברת האומרים ונת־יקר הדרה לה השליחות נ״כ אע״ג‬
‫ראזלה לה בעידן דהוזל ‪:‬‬ ‫דבעינן שליחות גמורה ואיכא נמי דס״ל‬
‫העיון ראיתי בס״ד מ״ש בגמרא‬ ‫ואחר‬ ‫דבעינן עדים גמורים על השליחות וכמ״ש‬
‫דשבת דף צ״א ואת״ל בתר‬ ‫בש״ע סי׳ ל״ה סעיך ועוד גס למ^‪.‬ן‬
‫דפ״ל אס אמר לו רצוני לקדש פ' וקדשה השתא אזלינן ומחייב הוציא כגרוגרת‬
‫לו‪ :‬דמקודשת היינו בהיכא דהוא רוצה בה לאכילה וצמקה וחזרה ותפחה מהו יש‬
‫באמת הן מקודם הן עכשיו אדל היכא דיחוי לענין שבת או אין דחוי לענין שבת‬
‫דידעינן דקודס שקידשה השליח היה מאים תיקו ‪ .‬ופי' רש״י את״ל בתר מחשבה דהשתא‬
‫אותה ואין לו רצון בה כי נשתנה דעתו אזלינן לענין הנחת יש דיחוי מה שחסרה‬
‫עתה הנה בכה״ג גס לדיעה זו שייך ספיקא בינתיים דאילו אנחה בההיא שעתא לא‬
‫דידן• ולכן שפיר העליט בספק זה שיש מחייב‪ ,‬מי אמרינן תורת דיחוי דנדחה לו‬
‫לבע‪-‬ל השליחות מעעס כל מידי דלא מצי מחיוב חעאת ובעלה לה עקירה וכי הדר‬
‫תפחה והניחה הוי הנחה בלא עקירה ע״כ‬ ‫■ עביד לא משיי שליח וכאמור ‪:‬‬
‫חזרתי וחקרתי בס״ד החקירה ע״ש‪ ,‬ולפי הספק הנז' דמסתפק תלמודא‬ ‫מיהו‬
‫הנז' באופן אחר והוא אס עשה גבי שבת גס בנידון חקירתינו נסתפקובכך‬ ‫י‬
‫שליח לקדש לו אשה בדבר השוה פרועה אם יש דיחוי לענ‪-‬ין שליחות אתר שהוזלה‬
‫ואח״כ בעודו ביד השליח קודם שקידש בו ועמדה על פחות משו״פ או אין דיחוי וכיון‬
‫הוזל ונעשה שוה פחות ‪.‬מפרועיה וחזר שחזרה ונתייקרה אז השליחות במקמה‬
‫ונתייקר והשליח קידש בז את האשה אחר עומדת וכמו דתלמודא מסיק ספק הנז׳‬
‫שנתייקר שאז הוא שו״פ‪ ,‬מאי מי אמרינן בחיקו כן נידון דידן ישאר בתיקו והוי‬
‫כיון דבשעה שעשהו שליח היה כסך מקודשת מספק‪ .‬מיהו מן מרוצת לשון‬
‫הקידושין' שו״פ וכן בעת שנתן לאשה נמי התלמוד נראה דאינו מסתפק אי איכא‬
‫היה שו״פ שפיר דמי ומקודשת בורא‪ /‬או״ד דיחיי כי אס רק משום שהוא דין שבת‬
‫כיון׳דבאמצע הוזל ועמד על פחות מפרועה דהא אמר יש דחוי לענין שבת או אין דחוי‬
‫בעלה לה השליחות ותו לא הדרה מאליה לענין שבת ולא אמר יש דיחוי או אין‬
‫אחר שנתייקר‪ .‬וראיתי בס״ד ספק כיוצא דיחיי משמע דמסתפק בשבת דוקא אי דמי‬
‫בזה בגמרא דקמא דף ק״ח ע״ב דאתמר לשאר מצות בענין הדיחוי או לאו‪ ,‬ועיין‬
 ‫פז‬ ‫חוברת ז‬

‫עינינו באור תורתו אכי״ר ‪:‬‬ ‫בענין דיחוי גבי מצות וגבי קרמית בע״ז‬
‫דף מ״ז ובזבחיס דף י״ב ודף! לט ובשאר‬
‫‪:‬‬ ‫יוסף חיים‬ ‫‪,‬נ״ד הצעיר‬
‫מקומות בש״ס ע״ש ולכן אפשר בנה׳׳ג‬
‫ח״ר «‪1‬יהו ח״ר משה חיים יצ״ו‪.‬‬ ‫*‬ ‫דשליחות לא אמרינן הכי ‪:‬‬
‫בסה״ק רב ברכות במערכת‬ ‫והנה‬
‫סימן ס‪.‬‬ ‫הכ״ף בענין כל מילתא דלא מצי‬
‫יום ה׳ פ׳ בא ג׳ שכט התרס״א‪.‬‬ ‫בע‪1‬ה"י‪.‬‬ ‫עביד לא משוי שליח כתבתי שם בדף ע״א‬
‫’צלום לכבוד יריר יקר הרב ‪ , . .‬כמהר״ר‬
‫עמיד ב' דהגאון חק״ל אה״ע סי' כ״ד‬
‫בן ציון אברהש קואינקה הי״ו עורך ‪,‬״המאסף״‬ ‫חקר חקירת חכס במי שאמר לשלוחו קדש‬
‫‪.‬‬ ‫בירושלם‪ ,‬שלום ובאל״ש עד העולמי‬ ‫לי אשה פגויה פ' ולא הספיק השליח לקדשה‬
‫אחדש״ת הנני שולח ב׳ ג׳ גרגרים בראש‬ ‫עד שנתקדשה לאחר ואח ״כ קדשה השליח‬
‫אמיר ‪ :‬א( ע״ד המציצה שהחלו‬ ‫למשלחו אס גס כהאי גוונא אמרינן כל‬
‫מי ומי לערער עליה ולזלזל בה‪ ,‬והנה בס׳‬ ‫מידי ד לא מצי עביר וכו' דהגס דהיתה‬
‫פנויה בעת השליחות מ״מ כיון דנתקדשה‬
‫הקנה מפורש דמציצה כפריעה מעיקרי‬
‫לאחר בטל השליחות כיון דבאותה שעה‬
‫המצוה‪ ,‬ויש לי ב׳׳ה פסק ערוך על זה‪,‬‬
‫אין ביד המשלח לקדשה‪ ,‬או״ד כיון דבשעה‬
‫ואפרסמנו בחוברות הבאות אי״ה‪ ,‬ב( בדין‬
‫שמינהו לשליח היתה פנויה והיה בידו‬
‫מילת הקראים בשבת‪ ,‬ג( בדין שו״ב שאומר‬
‫מותר בענין השגת גבול‪ .‬קבעם בדפוס‬ ‫לקדשה ושפיר מינהו לשליח ושוב לא‬
‫נתבטלה השליחות גס אם נתקדשה לאחר‬
‫ב״המאסף״ שלו לתורה ולתעודה‪ ,‬מצורף‬
‫לזה ‪ ...............‬ו עו ר אבקשהו כי בטיבו‬ ‫ונתגרשה‪ ,‬ופשיט הרב ז״ל שס בדף נ״ו‬
‫יראה דביי אלה לפני החכם רבינו‪ .‬הגדול‬ ‫ע״ג לחקירה זו ממה ששניני בגיטין דף‬
‫הגאון המפורסס בע״ס ״שדי חמד״ *( ואקוה‬ ‫כ״ג קבל הקטן והגדיל וכו׳ ע״ש ואנא‬
‫עבדא שס הבאתי בס״ד הוכחה לספיקו‬
‫לציר ישועתי כי יתן הסכמתו עליהם‪ ,‬ואזי‬
‫של הרב חק״ל ז״ל ממ״ש מרן ז״ל בש״ע‬
‫יהיו למאורות להלכה אי״ה ‪. . .‬‬
‫אה״ע סיוון קכ״א ס״ב מי שהיה בריא‬
‫ב״ה ז׳ מנחס אב בשנת תרח״ס‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫בשעה שצוה לכתבי ואח״כ אחזו חולי אין‬
‫מעליטאפאהל‪ .‬כבוד י״נ ישראל‬ ‫כותבים אותו בעורו בחליו וכו' אבל לאחר‬
‫ה״ה הרב וכו׳‪ .‬בעמוד החסד אשר הציקה‬ ‫שנתרפא וכו' ע״ש‪ ,‬ועיין בטור וב״י שס וזו‬
‫הטבע בלבות אנשים כערכו הרס הנני‬ ‫סוגיא ערוכה בגיטין וידוע דכתיבת הגט‬
‫נשען היום לבוא בבקשתי להשיבני במוקדם‬ ‫צריך שליחות מהבעל וכמ״ש בסי׳ ק׳׳ך‬
‫באה״ט כפי דעתו הרחבה בזה‪ •,‬כפי אשר‬ ‫נמצא אע״ג דאס כתבוהו בחליו אינו גט‬
‫נתארח בביתי כעת רב ומי״ץ מפלך‬ ‫אפ״ה אחר שנתרפא כותבים ונותניס‬
‫קאמיניץ פאדאלסק וסמוך הוא למחנם‬ ‫ולא אמרינן כטלה השליחות בנתייס וא״כ‬
‫ה״ה הכא בחקירת הגאון חק״ל ז ״ל הנז׳‬
‫*( עשינו כרצונו הטהור ושלחנו ‪,‬את‬ ‫לא בטלה השליחות בינחיס ויכול השליח‬
‫דבריו להגאין הגדול המפורסם מופת הדור‬ ‫לקדשה וכמ״ש שם בס״ד‪ ,‬ומינה נדון לחקירה‬
‫כקש״ת כמהר״ר חיים הוקיאו מדיני שליט״א‪,‬‬
‫לחברון תובב״א‪ ,‬כי שם מקים מושבי‪ ,‬ולהלן‬ ‫זו דידן דג״כ יכול השליח לקדשה באותו‬
‫יבא יקרת תשובת הגאון הנ״ל בזה‪,‬‬ ‫דבר אחר שנתייקר אע״ג דבנתיים הוזל‬
‫העורך‪.‬‬ ‫ולא היה אפשר לקדש בו והשי״ת יאיר‬
 ‫המאסף^שנדד^טשית‬
‫■ הטוב וכדברי ■רב האי ז״ל ואייתי מתני׳‬
‫‪.‬בידיה מ׳׳שי־הכרו״פ בסס׳יי ב׳ ‘דאינם‬
‫צדוקים אלא שאבותיהם המרו‘ פ י ב״ד‬
‫וג״כ ששמע כן מפיהם‪ ,‬ע^כ פו׳יד‪ .‬הנה•■‬
‫כי כן אמת נכון הדבר שק טריט להיתר‬
‫וגם הרה״ג מקאוונא השיב מעלאגראממע י‬
‫להיתר אס עם פריעה ו ‪3‬א פ^ש טעמו‬
‫אס שסובר כהרמב״סורה״ג‪-‬־אי נמידלכ״ע‪-‬‬
‫כן הוא גס לר״‪.‬ב חשכנזי‪ ,‬ונ‪-%‬אנן‪ .‬ולאשר■“■‬
‫העניןינוגע לכמה הלכות ו^ן^גוהבתורה ’■‬
‫נטייל קצת בד״ת ואתנהלה לאלף בעטי‬
‫לאשר אין עתי אתי אכן לחיבת הקודש‬
‫אקח מועד לאמון ־שעשועים רהי הקצר‬
‫אמין‪.‬‬
‫ה נ ה ימ״ש כת״ר מהכמ״ע‪ ,‬אמנם‬
‫כן לבקי בקורות הדורות ידוע '‬
‫כי הן הן ■הראשונים שבזמן אנכדגטס ועמדו‬
‫כ״ז הבית■ שני עד שנחרב טת קדשנו‬
‫ותפארתנו ונשתכחו הן ואבדה שיטתן מאות‬
‫בשנים עד אשר בא ענן ותירשם בימי רב‬
‫יהודאי גאון ומבואר הדבר־ בם׳ דה״י‬
‫וגיחודבסדר הקבלה להראמ‪:‬״ד‪.‬ז״ל וכ״ה‬
‫בלשונות הפוסקים בכמה דרכתי דהיינו‬
‫צדוקים והיינו קראים‪ ,‬וכ״מ במנצה דמגולה‬
‫פ״ג כ״ד‪.‬וע״ש‪ .‬ואכן חלוקים הם ביסודותם‬
‫אלו מאלו ולזה כיוון הכרו״פ דהקראיס אין‬
‫מוחזקים ט׳כ בריחוק באם ^ לחבב‬
‫דברי חז״ל וזה יבואר עוד בסמוך בה״י‪.‬‬
‫הדין הנה באבן העזר‬ ‫ובעומר‬ ‫ג(‬
‫^ ׳ סיך סי׳ ד׳ •איפשיקא‬
‫הלכתא לאסור החיתון עמהם וכולם‬
‫ספק ממזרים ואין מקבלים ^פם‪ ,‬אכן זהו‬
‫פשוט דתיתון שאני מפני התערובות ושבטי‬
‫יה עדות לישראל וה״ט דאץ מקבלים אופס‬
‫וט״‪.5‬ב״כללם״ דעם בפ״ע הס ודתיהם‬
‫שונות• אך ב‪,‬פרטן" מי ומי מהם הבא‬
‫‪:‬לקיים מצוה כתיקונה יש לדק בו משם‬
‫מהיות טוב ומשוס אל תמנע טוב ועי׳‬
‫בבשמיס ראש סי׳ ר״ך משמו של רבינו‬
‫וסיפר לי ט כח״ר התיל •למול ־בשבח בר‬
‫הקראים בחיתיך ופריעה כדת ישראל‪ ,‬וכן‬
‫קיבל עעלעגראממע מהרה׳׳ג דקאיונא‬
‫וכאשר זימי השי״ת להיות מוהל אומן‬
‫מפורסם לתהלה והמה מבקשים איתי למול‬
‫בניהם בשבת בחיתוך״ ופריעה כדת והס‬
‫אומרים הלא גס אנחנו'עברים קרא־ס‬
‫ולא‪.‬צדוקים ח״ו וג׳׳כאנו אוכלים משחיעהכס‬
‫•ולמה תמנעו המצוה והעוב מאתר‪ ,‬־ ובכל‬
‫זה לא מלא־ לבי עד עתה'לעשות זאת הלכה‬
‫פסוקה להתיר‪ ,‬והרב דפה אך כי איננו‬
‫מולי חוות דעתי בכל זה ‪.‬פחד לבו לפסוק‬
‫נגד המחמירים בדבר ויעצני לשאול דעת‬
‫גאגכי זמננו בזה‪ .‬ולפע״ד ה״ה רעת‬
‫הרמב״ם ורבינו האי שהובא בהלכות מילה‬
‫להתיר‪ ,‬ובהלכות שחיכוה פסקו כל ה‬
‫אך‪.‬בצדוקי דא״צ בדיקת הסכין כ״א עע״ג‪,‬‬
‫וע׳'בביאורי הגר״א‪ ,‬וז״ל הכרתי ביו״ד‬
‫סי׳ ב׳ סקכ״איואין ראיה מן קראים בזה״ז‬
‫‪:‬שהם אינס צדוקים רק המרו פי ב״ד בימי‬
‫רב יהודאי גאון ע״י ענן י״ש‪ ,‬וראיתי כתבם‬
‫שכתבו ■שאינס‪,‬צדוקים כלל ודברו ■;סרה על‬
‫הצדוקים‪ ,‬וג״כ הקראים הדרים במחוז קרים‬
‫אם יאמר מי עליהם כי המה צדוקים יקצפו‬
‫על זה וחפצים המה התקרבות מאחב״י‪,‬‬
‫לזאת יהי מטובו להודיעני הלכה פסוקה^‬
‫'וה׳■ הטוש ישמיענו נחמות וישועות לכלל‬
‫'את>*י כחפן ־ל וחפן מוקירו דו״ש מלונ״ח‬
‫ישראל קדייגאוויטש שו״ב‪.‬‬
‫‪ 1‬ז א ת תשובתי ‪ :‬שיל״ת‪ ,‬יועש״ק ואתחנן‬
‫י״ב מנ״א שנת לראות טוב‪,‬‬
‫■השלום‪.‬לכבוד ידיד יקר ונכבד שואל כענין‬
‫בתורה לו קנין כש״ת הר״י נר״ו שו״ב‬
‫במעליטאפאהל ואחוזת מרעהו‪.‬שלים‪ ,‬וביחוד‬
‫להרב המובהק דמחנם‪ ,‬יקרתו לנכון הניעני‬
‫את אשר שאל כהלכה בדבר מילת בני‬
‫‪-‬הקראים בש״ח‪ ,‬ונתב ששמע ‪.‬שהרה״ג‬
‫מקאוונא השיב לפה להתיר אם עם פריעה‪,‬‬
‫וקלקל‪.‬־קצת בהלכה אשר לא יתכן למנוע‬
 ‫פח‬ ‫חזברת‪.‬ז‬
‫רבי׳ ברוך אלא דלאד להכי קאאתינא וגה‪.‬‬
‫מפני שהשתיקה יפה בזה כמובן ועיז‪.‬‬
‫לחשות ועי׳ ביס של י שלמה ■פלק י'‬
‫■‬ ‫‪ .‬יוחסין■ סי׳■ י׳ ‪^ :‬‬
‫ג( ו ל ט נ י י נ נ ן‪ .‬הנה נלמור שאן לנו•‬
‫לגבב חומרות ולגלות;‬ ‫^‬
‫פנים בתורה שלא כהלכה לרחקה ולהרחיקם‬
‫מן המצות ורוק מינה כי כן החומרא‬
‫בחילדן י סא מפני שדינם בקידושיה};■‬
‫כישראל וע״ש בדרכי משה‪ ,‬הנה שלא־יצאו‬
‫מכלל ישראל לכל הדברים והנה בדורות־‪.‬‬
‫הקודמים‪ .‬נפלגה האר׳ש ' בענין זה יש;‬
‫שריחקום ויש שקירבוס ומן המקרבים היד‬
‫הגאין ■היש״ר בעל ספר האילים גבר‬
‫חכם בעוז גבר בכולא )והש‪.‬״ך מביאר‬
‫בהלכה ביו״ד סי' פ״ט( והוא לימד חכמה‬
‫לזרח הטרוקי הקראי והגאון הנודע־ לשם;‬
‫הד״ר אליהו מזרחי לימד־ להס בושיבם‬
‫וכדעתו כן הסכימו עמו רוב רבני וגאוני‬
‫דורו דור רעה והבערה ‪ ,‬לחלק■ יצאה■‬
‫וימררוהו ורובו להרה״ג ר׳ גזשה קאפסאלי‬
‫הרב‪.‬הראשי לכל מדינת תוגתזה‪ .‬ובראש*‬
‫בעלי מחלוקתו היה הגאון ר׳ יוסך־ קולויו‬
‫כמובא בתשובותיו וראשית מדון־ היו היה•‬
‫על אשר־ מנע מללמוד לבני‪ .‬הקראים‪■4‬‬
‫ואעתיק מעט ־ מלין מתשו' הדא״ס בזה‬
‫אשד הובא בם'קורא החרות‪ ,‬וז״ל‪ :‬וק■‬
‫הורה־ רבינו‪ ,‬הזקן מו״ה אלי׳ הלוי־זלה׳^ה■‬
‫ומנ׳׳ה אליעזר קאפסלו שהיו חסידים‬
‫ומיפל■נים•וב ‪ b‬י הוראה והיי־ מלנמזן‪:‬בני‪•,‬‬
‫הקראין־תורה שבע״פ־ מפני שהע מקזשלין‬
‫טליק שלא יחללו את מועד ה׳ המקזדשגם‬
‫ושלא יזלזלו ■בכבוד החכמים החיים והמסים‬
‫ז״ל וכבר־ היה חולק עליהם הל׳מ קאססלי י‬
‫על הותם מלמדים להס מן התושבע^׳פי‬
‫שאינם מאמינים ועכ״ז החזיקו־ במראתס‪.‬‬
‫ולא־ שמעו לדבדו כי אמרו־ שכל מי שיבא‬
‫להבל שלא יחלל שבת בפרהסיא ושלא‬
‫יזלזל בכבוד חז״ל הוא מותר ללמדו מקו׳י׳ת‬
‫ברוך דמוצן_עים המס‪-‬וכו׳ ועסי כי יצאו‬
‫עוררין •על הבשמים ראח• אבל א'ן לדחותו‬
‫בקש וחזי לאצערופי בודאי וברדב״ז חלק ד‬
‫י‬ ‫סי׳ רי״ע כ׳ ומפני שיש בחקירה זו סכ>ה‬
‫גדולה שהרי כמה משפחות מהם באו לכלל‬
‫הקהל וכו׳ ולא הייתי חושש לחששא זו‬
‫דדורס הראשון כדי להסיר שס האומ״ה־‬
‫מפני שהואחששארחוקהכי שמאאותסאשר‬
‫נמשכו אחר לדוק ובייתוס ל״ה נשואים וכו׳‬
‫אם היו מסכימים כולם לשוב אלינו ולקבל‬
‫ד״ח הוהממעינא שיבא מכשורא בכלל‬
‫חבירי להתירם לבוא בקהל וכו׳ וכמעשה‬
‫שאירע סוך מחזור רס״ז מקהל גדול מהט‬
‫שנתיהדו ביום א׳ במצרים ע׳׳י הנגיד רבי‬
‫אברהם נר ‪ f‬וכו׳ וזה הנגיד ר״א נ׳־ל‬
‫שהוא בנו של הרנלב״ס ז״ל ולא חשש‬
‫וקיבלם עכ״ל■ ז״ל‪ ,‬והננו רואים מדבריו‬
‫כי הקראים היינו הצדוקים שנמשכו •אחרי‪,‬‬
‫צדוק ובייחוס והיינו כדכ׳ בסי׳ א()ובמ״ש‬
‫על הנגיד שהוא ר־׳א בנו של הרמב״ס‬
‫הנה כפי■ סדר־ זמנים היה זה־ כמאה שנים־‬
‫לאחרי פטירת הרמב״ס ז״ל שנפער לבית‬
‫עולמו בשנת ד״א תתקס״ה וסוך מ״ק‬
‫רס״ז היה שנת ה״א ע״ג‪ .‬ואולי שהאריך‬
‫ימים עד קרוב לזמן זה או אולי בנולאו•‬
‫דווקא אלא ק^בנו קאמר או אולי ע״י;‬
‫חכמתו ותלמודו עשר כן ‪.‬תלמידיו אחר־•‬
‫זמן ומהדרכתו ותורתו חזיז •למוטב וקיבלום(‬
‫ועם‪-.‬כי להלנה זאת דהרדב״ז גסי־הוא לאי‬
‫לפסוח הלכה■ בא ואנו אק לנוי לזוז אפי׳‬
‫זיז כל שהוא גס‪.‬בפלפול ההלכהזמדברי■‬
‫הש״ע אכן‪ -.‬מתורתו־ של הדדש״ז׳ גדול‪:‬‬
‫שבאחרונים־ ושל רבי' ברוך׳ מגדולי■‬
‫הראשנצים‪ :‬נלמוד לנדיר לקרב; ולא לרחק■‬
‫אם אך עפ״י התורה והנה גנצורף לדברי■‬
‫הרדב״ז ז״ל בירה תוכיח וזהו כוונת רבי׳‬
‫ברוך בתשובתו • שכתר שיש‪ .‬לו מקומויד‬
‫מראים• לשיטתו והרב המחבר נעלם ממנו‬
‫לשעה־ דבר ידוע למעיין־ ועי״ל בדברי‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫ראוי לקרבן כהמבואר בחיבורו מאמר‬
‫מפורש וע״ש אמריו כי נעמו‪ .‬וכל שכן‬
‫לנדויי׳ד שהבא מהם לעשות מצוה כתיקונה‬
‫‪.‬אין לנו לדחותו ולמנעו ח״ו ‪:‬‬
‫ה( ו ל ד ט ת י גס ר״ב אשכנזי לא אסר‬
‫המילה אס עם פריעה‪.‬‬
‫חדא דנראין הדברים וה״ז כמבואר מהנז״ל‬
‫באות ג׳( שלא היה מי שאוסר בזה ולמאי‬
‫נשיוייה לר״ב דעת יחיד מה שלא כן הורינו‬
‫בכללי הש״ס והפוסקים‪ .‬ועוד דבסוך לשונו‬
‫כ׳ וכי תימא ימול בלא פריעה יכו׳ ש״מ‬
‫ואילו יפרע אין בית מיחוש ושרי‪ .‬ומ״ש‬
‫שאינם מודים בפריעה אין הפירוש דמשוס‬
‫דלא סבירא להו פריעה לאו בני הכי נינהו‬
‫אלא שאינם מודים ואינם עושים פריעה‬
‫קאמר וכלשון חכמים בכמה דוכתי בש״ס‬
‫על הצדוקים שאינם מודים וה״פ‪ ,‬ולא יניחונו‬
‫לפרוע‪ .‬ואמנם בשמבטיחיס ואנו בטוחים‬
‫שיניחונו לפרוע אין שום סברא לאסור‬
‫ושיטת ההלכה מוכיחה להתיר ולעיל בסוף‬
‫אות ג׳ הוכחנו מתשו׳ הרא״ס דאס מקבלי;‬
‫עליהן אין חוששין לשישנו‪:‬‬
‫תורת העונה ‪,‬והוא ההכרע‬ ‫וזאת‬
‫‪ .‬הגדול בהלכה זו דאס בא‬
‫לפנינו לטהר מסייעי; אותו ולא נרחק אך‬
‫ימין מקרבת‪ ,‬ובשכבר הימים העליתי‬
‫בתשובה בס״ד בקראי שחיבב תלמודנו‬
‫ורבות בשנים היה נוקש על דלתותינו‬
‫ללמדו תלמורוהוריתי כן שלאלרחקו והבאתי‬
‫מספרי המחקר כי כן החכם המתחבר‬
‫עם הכסיל אשר לא ימלט מא׳ משני פנים‬
‫או שהחכם יבער ויכסל כהכסיל‪ ,‬או שיחכם‬
‫הכסיל כחבירו החכם וכתבו שזה תולה מי‬
‫נתלה במי נתלה ואס הכסיל מבקש קרבתו‬
‫של החכם החכם עיקר והנטפל אליו ממנו‬
‫ילמוד ויחכם ועפי״ז ספריהם אצלינו יש‬
‫לנו לרחוק ולא לקרב ועלינו לבקש תירה‬
‫וחכמה בתורת משה וישראל וחז״ל ערכו‬
‫לנו שלחן ומפתס נאכל ולא בילדי נכרים‬
‫ממילת בניהם וכו׳ שרבו הזקן מו״ה חנוך‬
‫סאנפירטא שהי׳ מגדולי קמלוניא וממיוחסיה‬
‫והיה א*ש בקי מאוד בכל התלמוד ורב‬
‫מובהק לרבנים וחסיד מופלג והיה מלמד‬
‫בני הקראים מכל לימוד שיבקשו ממנו ונו׳‬
‫ולא היה שום פקפוק בדבר ואין סשק שהוא‬
‫ראוי לסמוך עליהם ונו׳ עכ״ל לשון הזהב‪,‬‬
‫וכמה הלכתא גברוותא איכא למישמע‬
‫מינה בכלל ולשאילתא דידן בסרט חדא‬
‫דבגלוי דעתו סגי לך לקרבו ואין חוששין‬
‫לו וכמ״ש מפני ש‪:‬יו מקבלין עליהן‪ .‬ועוד‬
‫נלמוד דמילת בניהם לכולי עלמא שריא‬
‫דאי למהר״מ קאפסאלי אסירא היכי יליך‬
‫בקל וחומר ממאי דלא סבירא ליה לבר‬
‫פלוגתיה וכדאמרינן בפ״ק דשקלים)הלכה ו׳(‬
‫וקשיא משיבין לאדם דבר שאיני מודה בו‬
‫ונ״ה בתוספות ברכות מ״ט ע״ב ד׳׳ה אר״ע‪:‬‬
‫י( ‪ 1‬ה נ ה הרמב״ם ז״ל אסר לצרפן‬
‫לדבר שבקדושה )בתשובה‬
‫סי׳ ל״ח( והתיר המילה )שם בסי׳ קס״ג(‬
‫באמרי ניעס והנה שאין לנו לדמות‬
‫בדמיונות שאינן עולין יפה ומקום שיש‬
‫‪0‬‬ ‫לקרב‪.‬את הבא לקרב לא אמרו‪/‬לרחק‬
‫וצתורה נעשה‪ .‬ובפירוש המשנה להרמל׳ס‬
‫פ״ק דחולין כ׳ והס שקורין אותן אנשי דורגו‬
‫היום אפיקורסין בשם מוחלט ואינן‬
‫אפיקורסי; על האמת אבל דינם להיות כדין‬
‫האפיקור׳ לפי שהם מבוא לאפיקורסו׳‬
‫האמיתי עכ״ל‪ .‬ו‪:‬ב״י בירד סי־ קכ״ט כ׳‬
‫דלהרחב״ס בפי׳ המשנה דחשיב להו כתינוק‬
‫‪.‬שנטימע אסור להלוותן ברבית ותמה עליו‬
‫המשגה למלך פ״ה מהלכות מלוה ולוה‬
‫דפשטות דבריו בפי׳ המשנה לא משמע‬
‫הכי אלא בפ״ג מהל׳ ממרים כ'^כ ע״ש‪.‬‬
‫והאמת שבחיבורו שם כ״כ ביתר ביאור אלא‬
‫דבתורת יגיד עליו רעו למד כן הב׳׳י‬
‫בכוונתו בפי׳ המשנה ג״כ דזה שכ׳ ואינן‬
‫אפיקורסי; על האמת הכוונה להב״י‬
‫'דכתינוק שנטמע הן ואס שבו לאיתן התורה‬
 ‫פט‬ ‫חוברת ז‬
‫ע״י ישראל ולא ידעתי• אם בחול או בשבת‬
‫ובקושעא מלין אותם אפי' בשבת כמ״ש‬
‫לעיל סי׳ קנ״ד סק״מ משם הכנה״ג ע^ל‬
‫השל״ג‪ .‬ושם בסקל׳׳ד ל׳׳ה אפי' השתדלו‬
‫עמהס להחזירם בתשובת ולא שבו מלין ‪.‬‬
‫בניהם בשבת הרא״ס ח״א סי׳ נ״ז‪ ,‬אס קצת‬
‫מזלזלין ומחללין מותר למול בני אותן שאינן‬
‫מזלזלין הרא״מ שם‪ ,‬וכמ״ש בזה בגנת ורדים‬
‫או״ח כלל ב׳ סי' ל׳׳א ל״ב‪ .‬ובאמת לעד״ג‬
‫דלא גרעי מאס שניהם מומרים‪■ .‬ותנה‬
‫לעני! דיעבד עי' בנחל אשכול שהק׳ בירושל' ‪.‬‬
‫יבמות פ״ב שרצו להלקותו על שהתיר למולי‬
‫בן גויה שאביו ישראל והלא מקלקל בחבורה■‬
‫פעור ואינו מתקן גברא דמחוסר עביל׳ שיהי׳‬
‫דינו כישראל‪ ,‬ותירץ דבמציצהיש איסורמה׳׳ת‬
‫ויש לפלפל בזה הרבה‪ ,‬ונא להודיעני תשובתן‬
‫הרמתה תיכף בארוכה ומה׳ ישא ברכה‪ .‬כ״ד■‬
‫ידידו הדוש״ת הק׳ אליהו פוסק אב״ד באליפ'־‪.‬‬
‫ו ה נ ך רואה דאייתי מתני' בידי׳ דתניא‬
‫י כוותי׳ מהכנה״ג והשל״ג דכן הורה‬
‫משמו של הרא״ס וכדברינו בס״ד‪ .‬ומ״ש‬
‫הוא בשם הש״ך מבואר הדבר דאינו מוכרח■‬
‫לפרשו לאיסורא ואדרבא• פשועו להיתרא‬
‫ואי נמי נחשוב פירושנו לספק אין ספיקו‬
‫מוציא מידי ודאי המבואר בדברי רבותינו‬
‫המתירים‪ .‬וע״ע בחידושי הגור אריה לשבת‬
‫פרק במה מדליקין בעובדא דהלל‪ .‬ושוב‬
‫במכתבו של הרב מור ואהלות מן יום א׳‬
‫תבא תרמ״ע הסכים לדברי דעס פריעה‬
‫שריא‪ .‬ויהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא‬
‫ליתאמרון משמאי בבי מדרשא ‪. :‬‬
‫הצעיר אברהם מתתיה לבית חלפן יצ‪-‬״ו‬
‫הקראים כבר נפסק בש״ך שם סקי״ז‬
‫■‬ ‫סיטן ס״א‪.‬‬
‫בעזה״י יוס ר' ר״ה אדר תרס״א‪,‬‬
‫תועה על חכמי הש״ס אסור למולם בשבת‬
‫לבבוד ידיד נפשי׳ הרב ‪ . . . .‬כמהר״ר בן צמן‬
‫אברהם קואינקה*טליט״א‪ .‬מכתבו מיום ו׳ משפטי׳‬
‫קבלתי ליל ג׳ שבוע זו ויטמהתי מידיעת *טחט״‬
‫■‬ ‫שלי״ת‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫נשפיק ואמנם איש מהם היא לפנינו ורוח‬
‫דעה נוססה בו אין לנו להרחיקו ח׳׳ו‬
‫ותהלוכות לימין בודאי עדין! כי רבו‬
‫המיימינים וככל האמור‪ ,‬וקו״ח לענין‬
‫שאילתנו למול את בנו הילד הרך ומי‬
‫יודע אולי ינדל בתורה ככל המון ישראל‬
‫ועי׳ במגן אברהם סוךיסי׳ רפ״ח לברך‬
‫היולדת בשבת כי כן התינוק מכריע לזכות‪.‬‬
‫והנה פתחנו וכן סיימנו דבריני בזכות‪,‬‬
‫יה״ר שנזכה לה־ות מן הזוכים ומזכים‪.‬‬
‫והיה זה שלום לנו ולכ״י עם קדוש‪ ,‬כנפש‬
‫כת״ר וכנפשו ידידו עוז וידיד נאמן לכל‬
‫עמלי תורה ומקיימי מצותיה‬
‫אברהם מתתי' ברב״י לבית חלפן‪.‬‬
‫ו ש‪ 1‬ב קבלתי מכתבו שכן קיבלו בה״י‬
‫את תשובתי וקבעו כן הלכה‬
‫בגליליתיהס‪ ,‬וזאת למודעי להוסיף ביאיר‬
‫עוד כי זה נאמר גס במקומות שאין הצדוקים‬
‫פורעים בחול ואך בשבת מניחין שנפרע‬
‫שרי לן למול בשבת ולפרוע וכמ״ש‪ .‬וזיי׳ל‬
‫ידידי הרה״ג בע״ס מור ואהלות‪ .‬ב״ה יום‬
‫א' לסדר שופמיס תרח״ס אליפאליא‪ .‬המודד‬
‫בשעלו מיס יכתוב ויחתום בס׳ החיים לכבוד‬
‫י׳׳נ וכו׳‪ ,‬ועי׳ד השאלה ממילת בן הקראי‬
‫בש״ק יען שנוגע לחיבורי כורת הברית‬
‫אציג לו מ״ש בזה בסי׳ רס״ו סי׳ ב׳ מחללי‬
‫שבת בפרהסיא אף בעבודת קרקע אף‬
‫שהם כמומרים ועכו״ס )ועי׳ אה״ע סי׳ מ״ד‬
‫בב״יו מ״מ כששומרים שאר המצות מלין‬
‫בנס בשבת‪ ,‬וע' בבנין ציון החדשות סי׳ כ״ג‬
‫לענין יינם‪ ,‬ומ״מ לעד״נ שלא יברך על‬
‫הכוס ועבדינן כמו בדליכא חמרא‪ ,‬ולענין‬
‫דהקראיס שבזמננו אף כי יתרצו בפריעה‬
‫כ״ז שאינם שומרים רוב המצות או מדברים‬
‫ובס׳ מכשירי מילה פרק י״ב סקל׳׳ג מסיים‬
‫ע״ז בשם השל"ג ופה ירושלס תוב״ב‬
‫יש קראי א' הוא ואשתו וב׳ בניו נימולים‬
 ‫המאסף שנה ששיית‬
‫הללו וכתב נמצאת למד כי הקראים הדרים‬
‫אצלנו בזמן הזה לא נמצא בהם אחת מכל‬
‫החדות שהזכיר הגאין‪ ,‬ני' בגל יום מיסיפין‬
‫גירעון ואין מלין בניהם שהרי אינם פורעים‬
‫ומל ולא פרע כאילו לא מל‪ ,‬ואין מלין במוהל‬
‫■שלנו ובורחיס מן החכמים וחין מתפצלים‬
‫כמנהג שלט‪ ,‬ואין אומרים י״ח הרי שהם‬
‫משונים בכל דבריהם‪ ,‬לפיכך אשור למול‬
‫בניהם בשבת כיין שאין מודים בפריעה‪,‬‬
‫ואם כן איך יעשה להם פריעה‪ ,‬וכי תימא‬
‫ימיל בלא פריעה נמצא מחלל שבת ואינו‬
‫עושה מצוה עכ״ל ;‬
‫ן ך ק ך ד בית מניחה שם אחר שהביא‬
‫דברי מרן בבדק הבית הנ״ל כתב‬
‫דבתשוגת הרח״ס סי׳ ז״ן כ׳ לחף אם‬
‫השתדלו עמהם להחזירם בתשובה ולא שבו‬
‫מלין בניהם בשבת ואם קצת מהם מזלזלים‬
‫ומחללין מועדיט מותר למול בשבת בגי‬
‫אותם שאינם מזלזלים‪ ,‬אגל הרדב״ז בתשובת‬
‫רביט בצלאל שי׳ ג' כתב דקראיס שבזמננו‬
‫אסור למול בניהם בשבת ובשיירי כנסת‬
‫הגדולה יו״ד קנ״ד הגהת בית יוסף אות‬
‫ע׳ כתב דכקישכיא מלין בשבת בני הקראים‬
‫הדרים שם והרב ברכות המיס ביורה דעה‬
‫סי' רס״ו כתב שעשו מעשה בירושלים ת״ו‬
‫בהסכמת מרן מוהרי״כי אלגאזי ומל בשבת‬
‫בן קראי הדר שם עכ״ל הרב בית מנוחה‪,‬‬
‫גס הרב פרת יוסף אלפאנדרי בליקוכיים‬
‫ך' קמ״ו אות ל״א כתב בשם כנסת הגדולה‬
‫דגקושעא נוהגים למול בשבת בני הקרחים‬
‫)ובתשובת הרדב״ז החדשות סי' ע״ג הביא‬
‫דברי תשובת הרמב״ם הנ״ל ולא כתב‬
‫‪ ,‬לפקפק בדבר ואין מזה הכרח ששובר כן‬
‫לפי שאין שם מקימו כי משאו ומתנו שם‬
‫הוא ברין אחר עי״ש( ודברי הרב ברכות‬
‫המיס הביאם קצת בהרחבה הרב עיקרי‬
‫הד׳׳ע בחלק יו״ד סי' כ״ח אות כ״ג ומביא‬
‫שם שאבי בן הקראי הסכים גס על‬
‫'הפריעה‪ ,‬ושאמר בשס אביו שהפריעה יפה‬
‫ן ^זל דברי הורה אשר שלח במכתבו מחת‬
‫׳ הרה״ג מהרא״ס לבית חלפן יצ״ו‬
‫בעכין למול בגי מקרא בשבת והסכיס‬
‫להתיר אס הוא עס פריעה‪ ,‬וביקש ממגי‬
‫לחוות דעתי‪,‬הנה כבר כתבתי בענין זה מלפני‬
‫כמה שניס‪ ,‬והוא כתיב אצלי בס' פאת‬
‫השדי חמד במער' הב' סי' ל״ד אות י״ר‬
‫)בסי' הנ״ל הארכתי בסיד על פרעיס‬
‫רביס השייכים להבני מקרא ובו שלשים‬
‫סניפים והאחד מזה הוא זה אם מותר‬
‫למול בניהם בשבת( והדברים אחדים עס‬
‫מסקנת הרב הנ״ל יצ״ו‪ ,‬והנני שולח לו‬
‫רצ\ן‪ £‬בזה העתק האות י״ד הלל להעלותו‬
‫על שולחן מלכים בהמאסף העהור‪ ,‬וגס‬
‫על דבר המציצה יש לי קונכיריס ארוך‬
‫והוא בירי ידידי הרה״ג המפורסם וכו'‪,‬‬
‫כמהר״ר חיים יעקב ראשל מעיר וועליז‬
‫יע״א ___ ו הנני דורש שלומו הביוב‬
‫באהבה רבה‪. ,‬‬ ‫‪.‬‬
‫הצעיי חיים חזמיאו מדיני‬
‫המכונה חח״ם הי״ו‪,‬‬
‫וזה העתק יקרת דכריו מקינכןריסו היקר פאת‬
‫’ השדי‪ ,‬מערכת הבי״ת כללים אות י״ד‪,‬‬
‫בניהם בשבת כתב מרן ביו״ד‬ ‫ל( למול‬
‫בבדק הבית סו^ג סי' רס״ו‬
‫כתב בארחות חיים בשם הרמב״ס הקראים‬
‫כל זמן שלא ידברו תועה על הרבנים‬
‫ולא יתלוצצו בדברי רבותינו הקדושים חכמי‬
‫המשנה וחכמי התלמוד נכון לנו לכבדם‬
‫ללכת לשאול בשלומם א^ בבתיהם ולמול‬
‫בניהם אף בשבת היכא דגזור להו גזרה‬
‫דידן ועביד להו מילה ופריעה‪ ,‬דרילמא‬
‫נפיק מנייהו זרעא מעליא והדרי בתיובתא‬
‫והכי אשכחן לרבינו האיי דאמר הכי‪ ,‬וכתב‬
‫הרב ל ת מנוחה בדף רמ״ה בדיני איזו‬
‫■ מילה דוחה שבת אות י״ב שכן כתוב‬
‫באגרות הרמב״ס סי' י״ד‪ ,‬והרב שפתי‬
‫כהן בס״ק י״ז כתב על זה וז״ל ובתשובת‬
‫רבינו בצלאל סוף סי׳ ג׳ הביא דברים‬
 ‫צ‬ ‫חוברת ז‬
‫בשם הרב שיירי כנסת הגדולה יו״ד סי׳‬
‫קנ״ד■ הגהות בית יוסף אות נו׳ והסכים‬
‫עמו גאון ירושלים הרב מוהרי״פן אלגאזי‬
‫ושוב כתב ליישב דברי הרב מוהר״ש‬
‫ויעאל שבזמנו לא היו הקראים מתנהגים‬
‫כשורה והיו מחרפים ומגדפים לחכמי הדור‬
‫וכו' ומסיק דהני גאוני לא פליגי אלא‬
‫הדין משתנה לפי מהות הקראים שאס;אין‬
‫מתנהגים כשורה אין מלין בשבת והנלתנהיים‬
‫בתמימות מלין בניהם בשבת וכל אחד‬
‫דיבר לפי הקראים שבזמנו וחזר לפקפק‬
‫ביישוב זה והאריך עוד קצת עי״ש; ומרן‬
‫החבי״ף בספר לב חיים ח״ב סי׳ קל״ג‬
‫הביא גס הוא תורן^ דברי הרב זקן אהרן‬
‫ומת שכתב בכנסת הגדולה בשם אגרות‬
‫הרמב״ס ותשובת הרא״ם וכתב שהרב‬
‫אשל אברהם רמז תשובת הזקן ‪ .‬אהרן‬
‫‪..‬‬ ‫ולא הביא שוס חולק ‪:‬‬
‫הדביר ח״ג סי׳ של׳׳א הביא‬ ‫ובפתח‬
‫תשובה כתיבת יד להרב‬
‫הקדוש מוהר״ש ויעאל בספר באר מים‬
‫חיים סי׳ ל״ז ילמדנו רבינו הקראים שאינם‬
‫מודים בתורה שבעל פה אם מותר למול‬
‫בניהם לכתחלה וכו׳ ואם תמצא לומר‬
‫שמותר למולם בחול ולברך על המילה מהו‬
‫שיהא מותר בשבת‪ .‬תשובה וכו' אבל אם‬
‫אירעה נזילה שלהם ביום השמיני בשבת‬
‫אין לישראל למולו הואיל והוא ספק אס‬
‫הוא כישראל ומספיקא לא מחלליכן שבתא‬
‫וכו' איברא שמצאתי באיגרות הרמב״ם ’‬
‫עמנו כשורה‬ ‫שכתב שאם מתנהגים‬
‫ונשמעים אלינו מותר למולם בשבת וכתב‬
‫דהכי אשכחן לרבינו האיי גאון דאמר הכי‬
‫ולענין מילה מעולם לא נמנעו רז״ל‬
‫מלמול את בניהם של קראים בשבת כי‬
‫אפשר שיחזרו למועב ואין מעבירין עליהם‬
‫וכו׳ וכן מוהרא״ה ומהריק״ש פסקו‬
‫כהרמב״ם‪ ,‬האמנם מתוך דבריהם נלמוד‬
‫בניהס בשבת‬ ‫דבזמן הזה אין למול‬
‫ומתוקנת ושמפני זה בחרו לעולס במילה‬
‫ישראל עי״ש ‪:‬‬
‫היאון הרא״ס בח״א סי׳ ז״ן ד׳‬
‫צ״ג ע״א נתב הרב פתח הדביר‬
‫בח״ב סי׳ קצ״כו דף ט״ז ריש פ״א וז״ל‬
‫)על דברי תשובת הרמב״ס הנ״ל( ועור‬
‫מדקאמר נל זמן שגס הם יתנהגו עמט‬
‫בתמימות וישירו מהם עיקשות פה משמע‬
‫שאף שהס מחדקים בעעותייהו מניון דלא‬
‫מזללי בחכמי הדור ואינן מחללין המועדים‬
‫בפרהסיא אף שידענו שהם מחללים אותם‬
‫בסתר לית לן בה עכ״ל גס בשם הגאון‬
‫וקן אהרן בסי׳ כ״כי כתב ואלה הקראים‬
‫אם רובם מסתפו ועבדי בצינעא ומנבדין‬
‫הרבנים אף דמשתכחי בהו פריצי מלין‬
‫את בניהם בשבת וכל שכן ביום כיוב‪ ,‬וכתב‬
‫הרב פתח הדביר שנלמד מכל זה דמה‬
‫שמחללין בצנעא ולא בפני ישראל לא פסצי‬
‫להו ומכבדים אותם ואפילו לעשות מעשה‬
‫ליכנש בספק חילול שבת במילת בניהם‬
‫והרב זקן אהרן רבותא אשמעינן דאם‬
‫רובא עבדי הכי אף דשכיחי מיעוע פריצין‬
‫המחללין בפרהס־א בשאע בנפש הך רובא‬
‫דמחללי בצנעא יש בהם כח לבעל מיעוכי‬
‫העושים בפרהסיא למול בניהם בשבת‪ ,‬ומזה‬
‫תמה על הרב הקדוש מוהר״ש ויעאל בספר‬
‫חיים שנים ישלם כתיבת יד שפסלם מזימון‬
‫מעעם שאינם מברכים בינם לבין עצמם‬
‫אף שמברכין לפנים בישראל מפני הבושה‬
‫ודרכי שלים והוא היפך כל הנזכר וכתב‬
‫שהרב פרי האדנלה בח״א בהלכות תלמוד‬
‫תורה דף ח׳ ע״ג התיר ללניד את בני‬
‫הקראים מקרא כיון שהם מכבדים לחכמי‬
‫הדור אף שמחללים המועדות בצנעא גם‬
‫מר בריה הרב ברכות ה‪:‬לים ביו״ד סי׳‬
‫רצ״ו )רס״ו( דף ע״ה ע׳׳ג נשאל על מילת‬
‫בן קראי שבזמננו והביא דברי הרבנים‬
‫הרא״ם וזקן אהרן והתיר בשופי כיון שאין‬
‫מחללין המועד בגלוי אלא בסתר וכתב כן‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫מדתלו שעמם שאס מתנהגים עמט כשורה בכל דבריהם לפיכך אסור למול בניהם‬
‫ונשמעים אלינו הא לאו הכי לא ובזמן הזה בשבת הרי שהסכים לאסור ומי הוא זה‬
‫שמחרפים אותנו בעיני האומות וביום מוב אשר יבא אחי גדול הדור להתיר מה‬
‫שלנו עושים מלאכה בפרהסיא ■לכתחלה שאסר הוא ובפרש בחילול שבת ששומר‬
‫כדי לבזות אותנו בפני האומות ואומרים שבת מחללו שכרו רב‪ ,‬הצעיר יעקב בי‬
‫ר ב זצוק״ל ‪:‬‬ ‫להם אנו עושים ימים שובים כמוכם בראייה‬
‫א ל י ל ת דבי עילאי שאגו מי לא יירא‬ ‫הלבנה וישראל שועים ועושים בחשבון‬
‫לעשות מעשהו זר מעשהו‬ ‫'‬ ‫וכיוצא וכו' ואינם אוכלים מפיתנו ואין‬
‫‪ -‬שותים מייננו ואן‪ £‬המים שבכלינו אינם חלילה לחלל השבת על אלו ע״פ מ״ש‬
‫שותים‪ ,‬ואוכלים חמן ביש״א של פסח כפי הרמב״ס ואחרון הכביד שאינם עושים‬
‫חשבוננו ורוכלים ביום הכיפורים שחל פריעת כאלו לא מלו וכו׳ והות ליה כאילו‬
‫להיות בחשבוננו לכן אין להקל למול אח מחתך וכו׳ ונפל לומר שכיון שאינה‬
‫בניהם בשבת ואן‪ *:‬שהבן הנימול הוא קשן נקראת מילת יש בה קצת תולדת מלאכות‬
‫ועדיין לא חשא מכל מקום אין המצוה שמפרק הדס ממקומות רחוקים והוייא‬
‫מושלת עליך למול את בנו אלא על אביו ‪.‬כמו הקזת שמוציא דם מהוודדיס וכו׳ ולכן‬
‫ואביו הוא החושא ואס תאמר המצוה צריך המוהל להזהר לעתיד ותשובה גדולה‬
‫מושלת על בית דין אין אנו בית דין שלהם לשעבר וכו׳ הצעיר משה גאלאגסי‬
‫זצוק׳׳ל ‪:‬‬ ‫לכן אין לנו לחשוא בשבילם ואין לדחות‬
‫מ ה שנראה ברור הוא מאחי שאלו‬ ‫את יום השבת החמור־ והודאי מפני המילה‬
‫הקראים אינם מודים בתורה שבעל‬ ‫הזאת הקלה הבאה בספק האמנם בחול‬
‫מצוה למול אותם ולברך על המילה וכן פה הרי הס בכלל המינים ומורידין ואי;‬
‫מעלין כדברי הרמב״ם פ״ג מהלכות ממרים‬ ‫עשיתי הלכת למעשה כל ימי ‪:‬‬
‫ש‪ 1‬ב אינה ה' לידי שו״ת קשנה ככן! איש ובפרש שמלעיגין ומחרפין לרבנים ולדברי‬
‫ל אסור למול בניהם בשבת ומה גס‬ ‫■י על ענין השאלה הנ״ל והיא להרב‬
‫מוהר״י בירב וז״ל ילמדנו הלכה למעשה דמל ולא פרע‪ .‬כאלו לא מל והס אינם‬
‫אלו ' הקראים אם מותר למול את בניהם עושים פריעה ואיני מאריך בזת נאם‬
‫■‬ ‫שבתי מגשה זצוק״ל‪:‬‬ ‫בשבת אך כי הרמב״ס כתב באיגרותיו שאם‬
‫עיין בדברי רבינו שמשון והרב‬ ‫אינסימלעיגים על חכמי הדור ולא על דברי‬
‫מוהר״ש גאבי׳זון גס הס־ מחמירים‬ ‫דז״ל ואין מחרפים ומגדפים מותר למול‬
‫^ת בניהם בשבת אמנם אלו הס להיפך גס עיין בתשובת הר״ב אשכנזי סי' ג׳ תשובה‬
‫‪:‬נודע כי הס מחרפים וכו׳ השובה כבר להרדב״ז שהוא מחמיר ג״כ מחד ע־׳ש‬
‫דאיתס מה שכתב הרמב״ס וכן כתב רבינו מכל הני שעמי נפסקה ההלכה שאסור‬
‫‪:‬איי־ גאון אמנם זהו בהקראיס שהיו בהם למול בניהם של הקראים בשבת ואך על‬
‫‪:‬מדות שכתבו הס ז״ל אבל אלו שאין בהם פי שבזמן הזה עינינו הרואות ’ שעושין‬
‫!ותס המדות והן מאותם שמורידין וכו׳ פריעה וגס מברכין הס על בניהם בזמן‬
‫^סור למול בניהם בשבת וכן מצאתי בתשו׳ המילה שאפשר שיאמינו בזה עם כל זה‬
‫‪1‬רב כמוהרדב״ז שכתב וז״ל ובזמן הזה אפשר לומר שאין עישין כל זה אלא בעבור‬
‫!א ‪ .‬נמצא בהם א׳ מכל המדות שהזכיר שהרבנים מלין את בניהם ואין ביניהם‬
‫‪:‬גאון ואין עושים פריעה והם משונים מוהל מהקראיס לכן הס כפופים לנו ועושין‬
 ‫צא‬ ‫חוברת ז‬
‫אשיר בספר היקר בית האוצר לידידי■‬ ‫גם‬
‫הרה״ג מוהר״ר אברהם מתתית הלפון‬
‫יצ״ו בח״ב סי׳ פ״ב שכתב שבתשובה העלה‬
‫להתיר מילת בני הקראים בשבת אם היא‬
‫עם פריעה וכתב שכן הסכים הגאון מקאוונא■‬
‫)מסתמא שאל ממנו והשיב כן( וידידי‬
‫הגאון אבד״ק ליאדי יצ״ו השיבו שכיון‬
‫להלכה שכן מצא בעיקר? הד״ע וכו׳‬
‫)שהבאתי למעלה( וסיים ואף שראיתי‬
‫במגדל עוז מהגאון יעבץ דמפקפק בזה‬
‫)לעיל כתבתי בשם הרב פתח הדביר דבמור‬
‫וקציעה אוסר ואין גס אחד משניהם מצוי‬
‫אצלי( אך מעשה רב והלכתא כרבנן‬
‫בתראי הנ״ל ‪:‬‬
‫אס אץ מסכימים על הפריעה■‬ ‫אמנם‬
‫בודאי אסור למול את בניהם‬
‫בשבת בלא פריעה כאשר מתבאר מדברי‬
‫רבנן קדישי הנז״ל וכבר בשנים שעברו■‬
‫נשאלתי מידידי הרב הג׳ ר׳ יעקב בכרך■‬
‫בעיל‪.‬‬ ‫בה־ותו‬ ‫יצ׳׳ו‬ ‫מבייאלסעאק‬
‫סעווסכיאפאל אס מותר להשו״ב ישראל‬
‫למול את בני מקרא בשבת אחר שאינם‬
‫מניחים לקיים מצות פריעה; והשבתי לו‬
‫דאסור; ונודע לי שהראו את מכתבי ההוא■‬
‫להחכס שלהם וענה אתן ואמר אמת ולא‬
‫היה על זה שוס פוצה פת וכן התנהגתי‬
‫בבוא• פת )קראסוב( שלא להרשות למול‬
‫בשבת את בני הקראים אם לא יסכימו‬
‫לפריעה גס כן ובאותם השנים היה אחר‬
‫מהם פה גאלאווא)ראש העיר( ומלבד שלא‬
‫פצה פה לערער על זה הוסיף אהבה על‬
‫אהבתו עם כל עדת בני ישראל בכלל‬
‫ואתי בפרע על שלא נשאתי פנים שלא‬
‫כהלכה כי הישר באדם לא לפניו חנף‬
‫יבא והאמת אהובה מן הכל וכבר כתבתי‬
‫כן בספרי שרי חמד בחלק דברי חכמים סי׳‬
‫קל״ה עי״ש)בד״ה ונראה דלענין שאלתא( ‪:‬‬
‫ו מ ל ב א ר מדברי איזה מהפוסקים‬
‫הרשומים למעלה דלהמקיריס‬
‫פריעה אבל ביניהם לבין עצמם אינן עושים‬
‫פריעה ואינם מברכים כדברי הרבנים‬
‫הזקנים; לכן כיון ונפיק מפומייהו אין להקל‬
‫בדבר ואין למול את בניהם בשבת אפילו‬
‫יתרצו לעשות כדברי הרבנים יצ״ו כמ״ש‬
‫לעיל גם אלה דברי שמואל ויעאל זצוק״ל‬
‫עכ״ל לשון הזהב‪ .‬ועיין להגאון הרב מור‬
‫וקציעה שם שגס הוא אוסר מילת מיהם‬
‫בשבת ועיין למעל׳ הרב פאר נזרי מר‬
‫גיסי בס' הבהיר נח״ל ח״ג פ״ב דיבמות‬
‫ד׳ ז׳ ע״א עכ״ר הרב פתח הדביר; ומתבאר‬
‫שדעת הרב מוהרש״ו היא שאן! אס מתרצים‬
‫לפריעה גס כן אין למול בניהם בשבת וכן‬
‫נראה קצת דעת הרבנים מוהר״ם גלאנעי‬
‫ומוהרש״ב מנשה הנ״ל והרב פתח הדביר‬
‫הביא דבריהם ולא כתב הכרעת דעתו‬
‫לדינא אס גס כשמסכימיס לפריעת אין למול‬
‫בניהם בשבת או דבכי האי גוונא שרי‬
‫וכדעת כמה רבנים גדולים המתירים כנז״ל‬
‫וכתב שהגאון מור וקציעה אוסר ולא כתב‬
‫בפירוש אס מה שאוסר הוא אף על ידי‬
‫פריעה ואין ספרו מצוי אצלי לראות דב״ק‬
‫ולדעתי העניה כדאי הס הרבנים הגדולים‬
‫הנז״ל שמתירים למול בניהם בשבת אם‬
‫מסכימים על הפריעה ‪:‬‬
‫נדפס ספר יקר כורת הברית‬ ‫ומקרוב‬
‫לידידי הגאון מוהר״ר אליאו‬ ‫*‬
‫פוסק יצ״ו ועי״ש בסי׳ רס״ו אות ל״ז ד'‬
‫קכ״ז ע״ב דמלבד הרבנים הנז״ל שמתירים‬
‫למול עם פריעה בשבת הביא שכן כתב‬
‫בספר מכשירי מילה פרק י״ב בשם של״ג‬
‫דבקוש׳עא מלין אותם בשבת וספר זה לא‬
‫ידעתיו מעודי וגס הספר של״ג)כפי הנראה‬
‫הוא שלחן' גבוה( חלק יו״ד אין אצלי ומה‬
‫שכתב שבקישמ' מלין כונתו לפי הנראה היא‬
‫על קוספאנדינא ואף כי אתריה דרב שלחן‬
‫גבוה הלא הוא עיר שאלוניקי מסתמא‬
‫מעיד כן על סי מה שכתב כן הרב כנסת‬
‫הגדולה קמו סכתבו הרבנים הרל ששמו ‪:‬‬
 ‫המאסח שנה ששית‬
‫עי״ש )מד״ה ואדרבה והלאה( ולא פניתי‬
‫עתה לעיין יזה ודעתי העניה כמי שכתבתי‬
‫למעל‪ :‬שאס מלין ופורעין מברכים‬
‫גם כן ועל מילה בלא פריעה )כשמלין‬
‫בחול( אין צבל‬
‫לברך על מילת בני הקראים היה להם‬
‫לכתוב כן מפורש דמסתמא כשאמרו מלין‬
‫סימן סב‪.‬‬
‫ל׳ה יוס ג׳ ‪P‬׳ שכע^ אסת״ר לני״ק העליז‪.‬‬
‫כ' ידידי הרב‪ .‬מוהד״ר בן ציון אברהם קואינקה‬
‫הי״ו עורך ״המאסף״ בירדבלים עה״ק ת‪-‬ו‪.‬‬
‫א ת קובצי ״המאסך״ קבלתי במועדם‪,‬‬
‫ע״ד המציצה הגיע לי דיני קובצי‬
‫״דם ברית״ של ה׳ עערעיס‪ .‬ויש להשיב‬
‫על דברי הקובץ בכלל‪ ,‬בהסכמות הרופאים‬
‫ושל הרבנים ‪,‬שיחי׳‪ .‬וע״ד המכינה של;‬
‫כן הגיע לידי מכתב מהגאין מ׳ דוב ארי׳‬
‫ריעעער הגאבד״ק ראכירדס‪ ,‬הודיע כי‬
‫באונגרן יוצא צו להתיר המציצה בפה עפ״י‬
‫דברי הרופאים והרבנים שי; ואיי׳ה כשיגיע‬
‫לידינו כל הדברים שנאמרו בזה‪ ,‬הנכון‬
‫שידפיס כ״ת במאסך את כ״ז‪ .‬א( אחרי‬
‫כי את כל דברי המעוררין והנוקפין הדפיס‬
‫מכבר‪ .‬ועתה כאשר ת״ל נתבררו ונתל־נו‬
‫הדבר־ס ע״י רופאים מומחים‪ ,‬וממשלת‬
‫אונגארן אסרה בתחילה ועפ״י ערעור‬
‫ראך שהתירו המילה בשבת מכל מקום לא‬
‫א( בלי הפונה נדפיס ״בהמאסף״ את‬
‫הכל כאשר לכל‪ ,‬ומדוע לא‪ ,‬אדרבא זאת הוגתינו‬
‫ונעשנה להביא ״בהמאסף״ את כל דברי הרבניס‬
‫והגאונים וההכמיס בענין זה‪ ,‬גחפצינו לתת‬
‫מקים לכל אהד מגדולי רבני עמנו והכמיו‬
‫להביע דעתי והגיוניו למען יתברר הדבר לאמיתי‪,‬‬
‫דירי ה נא ידידינו כבוד הדר״ג שלינו״א כי לא‬
‫גמנענו להביא ״בהמאסף״ גם את דברי הרבנים‬
‫יההכמיס אשר הגיעו אז לידינו האוסרים כל‬
‫מציצה אשר אינה בפה כי באמת זאת עיקר‬
‫מטרת ״המאסף״ להיות בית ועד להכמיס‪ ,‬לכל‬
‫רבני גאיני וחכמי עמנו להביע בו כל אחד‬
‫את הייות דעתו ושיקול הכרעתי‪,‬‬
‫העורך‬ ‫׳ ’ י'‬ ‫‘‬
‫למול את בניהס בסבת על ידי פריעה וכן‬
‫כסמלים בניהם בחול במילה ופריעה‬
‫כן על המילה כמו שמברכים‬ ‫מברכים גס _‬
‫על מילת בגי ישראל וכן הוא משמעות‬
‫דעת כל הפוסקים שאם היתה דעתם לאסור‬
‫הי־נו נמי בברכה אך כשאין מניחים לעשות‬
‫הפריעה רק מילה בלבד וה היה מעשה‬
‫ושאלני המוהל ואמרתי לו שלא יברך ואין‬
‫בזה חשש חיבה)שעל מילת בנינו נברך ולא‬
‫על מילת בניהם( שהם עצמם יודעים כי‬
‫לדידן אין זו נחשבת למצוה כיון דאמור‬
‫רבנן מל ולא פרע כאילו לא מל ולכן‬
‫כשמלין בן משלנו כשר הדבר כי תקדמנו‬
‫ברכות כיוב עובר לעשיית המצוה כתקנה‬
‫ומשפכוה ואבי הבן הקראי איהו דאפסיד‬
‫אנפשיה כי לא חפץ בברכה ותרחק ממנו‬
‫כשאינו נותן לעשות גס הפריעה כן השבתי‬
‫להשואל בזמן ההוא ועתה ראיתי בספר‬
‫יד יצחק ח״א )להרה״ג מוהר״ ר יצחק הכהן‬
‫מק״ק קראקינאווי( בדך ג׳ ע״ג והלאה‬
‫שהאריך לפלפל אם אפשר לברך על מילת‬
‫בני הקראים• וצידד כמה צדדים בין לסברת‬
‫הרמב׳׳ס ודעימיה דמתיריס למול בני‬
‫הקראים בשבת כשמלין ופורעין דיש לומר‬
‫יתירו לברך לדעת הסוברים דאיסור‬
‫ברכה שאינה צריכה הוא מן התורה ובין‬
‫לדעת האוסרים למיל בניהם בשבת ‪7‬יש‬
‫לומר דאך שלא התירו איסור שבת מיכל‬
‫מקום־)בחול( משוס לא תשא לא חיישינן‬
‫והאריך■ במאי דאמר רבא בסוך יבמות מה‬
‫לי׳איסור כרת ולא העלה דבר ברור הלכה‬
‫למעשה אלא שהמעיין בגוך דב״ק יראה‬
‫שדעתו ■נועה דאם מלין ופורעין מברכין‬
‫על המילה ואך אם אין מניחק לעשית‬
‫הפריעה דעתו ניעה קצת )בדך ‪ '0‬ע״ב(‬
‫'‬ ‫שיכיליס ;ל;ברך‪ .‬על המילה בלא פריעק‬
 ‫חוברת‬
‫גם עמדו על ידי רופחיס מובהקים‪ ,‬גס‬
‫את בניהם בעצמם מלתי פרעתי מצצת'‬
‫בפי דמי המילה‪ ,‬ולא שמעתי אף פעם‬
‫אחת כיקרה אס*ן מהמציצה‪ ,‬וכל ימי חיי‬
‫צבאי א־יחל להתנהג כן כיד ה׳ העובה‬
‫עלי‪ ,‬ותקותי חזקה כי ה׳ יהי׳ בעזרי גס‬
‫לימים הבאים‪ ,‬ולא יחיד אנכי בזה‪ ,‬כי כל‬
‫המוהלים כמוני בכל ערי ישראל נוהגים‬
‫כן‪ ,‬וכולם שלמים חיים וקיימים ביי׳ה המה‬
‫וילדיהם אשר הכניסו בבריתו שא״א ‪ :‬ומי‬
‫יודע אס המכינה שלהס לא תזיק יותר‬
‫כי לא בינת אדם לה להבחין בין ילד‬
‫מרובה בדמים או מעוכיי דמים‪ ,‬וגס‬
‫קרוב להאמין כי הממציאים המכונה‬
‫חכמת מה להם‪ ,‬ורק החופש אשר בצאלס‬
‫יסוככו לכן יחפשו עולות על מנהגי‬
‫י‬ ‫ישראל מדור דור‪.‬‬
‫ד ן ף תמכתי יתדותי על הני תרי צנתרי‬
‫דרהבא ה״ה הרה״ג דמחנינו ריגא‬
‫המאוה״ג מ׳ משת ש פ י ר א אשר בישראל‬
‫גדול שמו‪ ,‬והרת״ ג מדווינסק אשר תהלתו‬
‫מלאה בכל תפוטת •ישראל הנק׳ ראצאווער‬
‫המה חזקו ואמצו את לבבי‪ ,‬והביאו ראיות‬
‫מכמה מקומות בש״ם ופוסקים ראשונים‬
‫ואחרונים‪ ,‬לתזהר בזת ולבלי סור מן המצוה‬
‫נאשר הנחילנו אבותינו כמת אלפ*ס שנה‪,‬‬
‫ואך למותר לי להעתיקם‪ .‬כי ידעתי את‬
‫החדשים מקרוב באו העשויים לבלי' תת‬
‫מאזהרות חז״ל‪ ,‬אבל אנחנו חרדים‬
‫מדבריהם לבלי הבכי על פחזותם‬
‫ואולהס ואף כי במצות רבה כזאת היא‬
‫ציון איש הישראלי‪ ,‬וחותמת היהדות אשר‬
‫חתם בבשרו‪ .‬ומי זה יקשיב וישמע לקולם‪,‬‬
‫אשר אלו אומרים על הגזציצה כי מצאו‬
‫אחרת נאה הימנה‪ .‬ואלו אומרים על‬
‫הפריעה כי פרוע הוא )ראה ‪ :‬״המליך׳‬
‫ש״ע ‪ Xg 266‬״עלד בר הפריעה״ מד״ר כהן‬
‫אשר אחרי כותבו מתחלה ב״המלין״‬
‫בביכיול המציצה בלהג הרבה‪ ,‬הכחיש אח״כ‬
‫המחדשים ו‪6‬ח״כ נתברר הדבר עפ״‪-‬י עדות‬
‫הרופאיס‪ ,‬למען דעת שלומי אמוני ישראל‪.‬‬
‫והרבה דברים כתב עערעיס אשר לא‬
‫נכון ואין להאריך כעת‪ .‬רצוף בזה מה‬
‫שכתב ידידי הר׳ המופלי יא״מ מ׳ יעקב‬
‫שנושון מרינא שו״ב מובהק ומומחה‪,‬‬
‫ואומן נפלא‪ .‬והרבה דברים איכא למשמע‬
‫מדבריו‪ ,‬עי׳ר המכונה והרופאים שמל את‬
‫בניהם‪ ,‬והוא מל כע״ו אלפי ילדי בני‬
‫ישראל‪ .‬ייעיב להדפיס תימ״י המאמר כמו‬
‫שהוא‪ ,‬ואי״ה בקרוב אכתוב עוד למעכ״ת‪.‬‬
‫ידידו הדו״ש מוקירו ומבבדו‬
‫חיים יעקב וש״ל מוועליז‪.‬‬
‫ו^ו דברי ידירי הרב המופלג יעקב שמשון מריגא‪.‬‬
‫״דמים למולות״ ‪.‬‬
‫ט ך כה החשיתי ואבליגה אם ני שמעתי‬
‫^ מערים הקרובות והרחוקות‪ ,‬גס‬
‫במכה״ע יגבירו בקיל ע״ד המציצה‬
‫בפה‪ ,‬כי הרופאים החדשים הרימו יד‬
‫לפסול המציצה בפה‪ ,‬אשר מאז מעולם‬
‫לא העיז איש לדבר תועה ח״ו‪ ,‬ורק המה‬
‫יצאו להוציא דבה כי סכנה להנימול‪,‬‬
‫ותחלואי המוצן יוכל להתדבק ח״ו בגוף‬
‫הילד‪ — ,‬ואני בתומי אמרתי‪ ,‬מי האיש‬
‫יקשה ערפו נגדם ! כי הן המה למדו תורת‬
‫הרפואה עפ״י שכיות החדשות אשר נבנו‬
‫על יסודות חזקים‪ ,‬ואף כי אנשים כמונו‬
‫חרדים ורכי לבב לעמוד נגדם בעינייני‬
‫סכ״נ כאלה ‪:‬‬
‫א ד ל כעת אשר קם ויתעודד הרת״ג הד״ר‬
‫*נפתלי קליין אשר נוססה בקרבו‬
‫רוח ה׳ ויוכח על פניהם אי ידיעתם‬
‫בחכמת הרפואה בנידון דיר]‪ ,‬אשנס אח‬
‫מתני גס אני להגיד קבל עם בשערי‬
‫״המאסף״‪ ,‬כי אנכי זה מוהל מפורסם‬
‫כארבעים שנה‪ ,‬מאליפות מרבבות מלתי‬
‫ילדי ישראל בפלכי וויעעפסק ריגא מימאווע‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרה‬
‫יום כנגד יום פעור' ופירשה הגמ' שם‪,‬‬
‫ואב״א דאמרי ובה לא הויאאלא ביממא‬
‫דכתיב כל ימי זובה א״כ הרי אמרה הגמ׳‬
‫מפירש שאס נאמר דזבה לא הויא אלא‬
‫ביממא א״כ בלילה פעורר‪ s‬לגמרי‪ .‬ורש״י‬
‫כתב שם מפורש אבל הינא דחזיא‬
‫בלילה עהורה ‪:‬‬
‫גופא קשיא למה הביא הגת'‬ ‫שמה‬
‫קרא המאוחר כל ימי זובה‬
‫והו״ל להביא קרא קמא זוב דמה ימים‬
‫רבים כמש״כ רש״י כן כאן ובאמת כתבו שס‬
‫התום' הוי מצי לחתויי קרא קמא אכן‬
‫עדיין מ"מ קשה למת לח הביא הגמ'‬
‫תקרא קמא ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫י( ל ב ר י רש״י שמה ג"כ קשים להולמם‬
‫שכתב כגון דאמרי זבה לא‬
‫הויא אלא היכא דחזיא ביממא כדכתיב כל‬
‫ימי זובה אבל היכי דחזיא בלילא מהורה‬
‫וה״ה לשומרה יום דאמרי דהוא היכי‬
‫דקחזיא ביממא דהיינו בימי זובה הלכך לא‬
‫מתוקמא בנדה אלא בשומרת יום ובזבה‬
‫והויא הוראה בדבר שאין הצחקין מודין‬
‫עכ״ל‪ ,‬א״כ לדברי רש״י אלו הויא עעותא‬
‫דבי״ד בזבה ובשומרת יום למהרה בלילה‬
‫ולמה נקמה המשנה שומרת יוסדוקא‪:‬‬
‫ה( ל מ ה לא מקשה הגמ׳ בהוריות שס‬
‫ג"כ הא נמי כתוב על נדתה‬
‫סמוך לנדתה‪ ,‬סמוך לגדתה אימת הויא‬
‫בלילא וקא קרי לה זבה וכמו שהשיב ר״א‬
‫לר״ש ^ן והרי הגמ׳ הקשה שם לעיל‬
‫מכתובים אחרים שאינם מפורשים יותר מזה‪.‬‬
‫א ^ ל האמת נראה ברור שהאי קרח ימים‬
‫רבים איירי בזבה גדולה כמפורש‬
‫בספרא ובש״ס בכ״מ והכתוב השני כל‬
‫ימי זובה איירי בשומרת יום כנגר יום‬
‫כמפורש לעיל בבריתא‪ ,‬א״כ 'שאלת ר״ש‬
‫אינה היא מעות בי״ד כי דברי ל׳ש המה‬
‫מכוונים לדברי הבריתא ששאלה שיהי' נדה‬
‫בד' חז״ל בד׳ הפריעה המפורש' יבמות‬
‫ע״א ב' ובתוד׳׳ה לא דהלל״מ הוא‪,‬‬
‫ויהושע אסמכי' אקרא‪ ,‬ובמדרש ובירושלמי‬
‫שבת פי״ע ויבמות פ״ח יליף מקרא ‪ (:‬ואחר‬
‫יאמרו על הנדלה כי מה הוא להס ‪:‬‬
‫ו ת ש ו א ל ת חן ח] להד׳ר נפהל' קל‪-‬ן‬
‫נפתולי אלקיס נפתל‬
‫כצמיד פתיל להסיר לב נפתל מדור עקש‬
‫‪0‬‬ ‫ופתלתל‪ ,‬ברך ה׳ חילו ובכל אשר יפנה‬
‫יצליח‪ ,‬ובעל גמולות ישלס לו כפעלו אשר‬
‫פעל וחזק לבבותינו החרדים‪ ,‬וה׳ העוב‬
‫ייחד לבבינו ולבב כל אחב״י לעבדו שכס‬
‫אחד להיות לאחדים בלב אחד עד כי‬
‫יבא שילה ‪:‬‬ ‫־‬
‫יעקב שמשון מהרי״ק שו״ב‬
‫ומוהל פה ריגא‪.‬‬
‫)■המשך יבא בדבר מכונח טערטיס וקובצו‬
‫״דם ברית״ דבר הםכמת הרופאים והרבנים ובו׳‪(.‬‬
‫סימן ס״ג‪.‬‬
‫עמ״י עש״ו יום י״ט להרש‪ .‬׳טבט תרס״א‬
‫נואיארק‪ ,‬כבוד הרב מו״ה בן ציון אברהם‬
‫לחורה‬ ‫קואינקה הי״ו עורך ״המאסף"‬
‫ולתעורה‪ ,‬בירושלים עה״ק תובב״א‪,‬‬
‫אחדשה״ט‪ ,‬את חלקי ״המאסף״ לנכון‬
‫קבלתי ולוטה הה גיליון אחד חחי׳ תירה‪,‬‬
‫סנסן אחד מההדרן הגדול שאמרתי על סיוס‬
‫הש״ם לפני קהל עס‪ ,‬ובתוכם כמה רבנים‪ ,‬ובראשם‬
‫הגאין‪ .‬הגדול ר׳ יעקב דוד משל^ק שליט״א‪,‬‬
‫ייטיב נא להדפיסו בהחוברת הבחה‪,‬‬
‫נדה ע״ג א׳‪.‬‬
‫א( א ״ ל ר״ש לר״א אימא כו׳ בליליא תהוי‬
‫נדה‪ ,‬קשה )א( מי דחקו לאמר‬
‫בליליא תהוי נדה יאמר בלילה אינה זבה‪,‬‬
‫יבאמת כתב רש׳׳י כן אבל ראתה בלילות‬
‫לא תהא זבה ‪:‬‬
‫ד׳ א׳ אמרה הגמרא על‬ ‫בהוריות‬ ‫נ(‬
‫הא דתנן הורו ב״ד לבעל‬ ‫‪,‬‬
‫מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין כיצד‬
 ‫צג‬
‫שבעה דאמרי מקצת היום ככולו א״כ‬
‫לדעתייהו אס תראה זיבה באותו יום‬
‫והפסוק בו הקייס אח״כ מצות וספרה לה‬
‫באותו יוס שפסקה בו ותהי' מהורה בלילה‪,‬‬
‫וא״כ יהי׳ פירוש הגמרא בהוריות כפשומו‪,‬‬
‫ואב״א דאמרי זבה לא הויא אלא ביממא‬
‫היינו אס תראה בו ביום תספור ‪-‬באותו‬
‫מקצת היום ופמבול ותהי' מהורה בלילה‪,‬‬
‫ותהי׳ דעת הצדוקים והכותים שוה בזה‪,‬‬
‫ובז' שהורו כן חייבים ולפי״ז מדריק הימיב‬
‫לשון הגמרא שם דאמרי זבה ]פירוש‪;,‬זבה‬
‫קמנה[ לא הויא אלא בימ^‪ .‬ומביאין‬
‫ראי׳ לדבריהם מדכתיב כל ימי זובה‪.‬‬
‫הנלע״ד כהבהי אגני ‪ , ■:‬־; ‪.‬‬
‫דוב בער אבראכואוויץ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫החופ״ק ינוא יארק‬
‫־‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫״י ‪-‬‬
‫;'סימן ס״ת‬
‫עש״ק כא קרו״ב לקוראי׳^ לפ״ק קרופייטש‬
‫פ״ש לידידינו הרב העורך‪,/‬המאפף* נ״י‪ ■,‬י‬
‫נ א לקבוע בדפוס הערה; קמנה;'' אשר‬
‫נשאלתי‪ .‬בנתן ביצה מיש בה ־־דס־‬
‫בקערה ושהה מעל״ע‪ ,‬לכאורההויכבזש■‬
‫אך י״ל דביצה נקרש ואין בזה דין כבוש‬
‫אך יש לדון לביצה קליפה ‪ ,‬שעבר עלי׳‬
‫לילה הוי סכנה עי׳ נדה י״ב ובש״ע‬
‫הרב ה' שמירת נפש וא״כ אין לחוף ראשו‬
‫בזה כמו במים שנתגלו דאין לרחוץ־ פניו‬
‫בהם עי' ב״ק קמ״ז וגמ' ע׳יז‪ ,‬וברע״ב‬
‫פ״ח דתרומות 'ועמ״ש בפ״ת יו״ד’ סי׳‬
‫של״מ‪ ,‬אך בהגמ״רלמס׳ שבת כ׳ דאין כ״כ‬
‫סכנה בזה״ז בביצה הלל‪ .‬וע׳ תשו׳ יד מאיר־‬
‫ותכו' בית שלמה חיו״ד ובתשו' קב הזהב‬
‫כ׳ להקל בדין ביצה שעבר עלי׳ לילה גס‬
‫לאכלו א״כ כשר הוא מכ״ש לחוף‪ ,‬פניו‬
‫וז״פ לענ״ד ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫הק׳ שמעו] צבי ווייגער חופ״ק הנ״ל‪,‬‬
‫חוברת ז‬
‫וזבה בזמן אחד כאשר תראה יוס א׳ הויא‬
‫גדה ובאשר תראה ג׳ ימים הויא זבה‪ ,‬וע״ז‬
‫השיבה הברייתא שא׳׳א לאמר כן ממעס‬
‫הכתוב בלא עת גדתה א״כ מוכרח שתהיינה‬
‫זבה ונדה בזמגיס מחולקים ומכיעס זה‬
‫אוקמה הברייתא זמנים מחולקים ז׳ ימי‬
‫גדה וי׳יא ימי זיבה‪ ,‬וע״ז מקשה דיש‬
‫וגוקים עת גדה ועת זבה לזמן אחד רק‬
‫כשהראה ביום תהי׳ נדה וכשהראה בלילה‬
‫תהי׳ זבה‪ ,‬ומדויק קושית ר״ש על תירוץ‬
‫ה‪2‬מרא לר״ע קראי ולראב״ע הלכתא‪ ,‬בא‘‬
‫היא ומקשה כי מהקרא גוכל להעמיד שיהי׳‬
‫נדות וזבות בזמן אחד‪ .‬וא״כ אף לר״ע‬
‫צריכין אנו להללמ׳׳מ על י״א יום שבין נדה‬
‫לנדה וע׳׳ז השיג שפיר על נדתהוכו׳‪,‬‬
‫אבל בהוריות שבאה הגמ'לפרש המשנה‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫שאם עעו בי״ד בדבר שאין הצדוקין מודין‬
‫אז חייבים א״א להעמיד עעיתם רק‬
‫בשומרת יום כנגד יום שתהי׳ בלילית עהורה‪,‬‬
‫אבל בזבה גמורה א״א למעות שהצדוקין‬
‫יוח בה שבלילה היא ג״כ זבידמהכתוב על‬
‫נדתה וכו‪ /‬א״כ שפיר מדוייק שמה מה‬
‫שהביאה הגמ׳ הקיא המאוחר הכתוב‪.‬‬
‫‪.‬בשומרת יום ולא הקרא דקודם הכתוב‬
‫בזבה גדולה‪ ,‬ומחורץ קושית התוס' שמה‪,‬‬
‫ודברי רש״י שמה צע״ג‪ ,‬אכן בעיקר דברי‬
‫הגמ׳ בהוריות ד׳ יש לעיין איך נוכל לאמר‬
‫שבשומרת יום כנגד יום זבה לא הויא‬
‫אלא ביממא אבל ה־כי דחזיא בלילה מהורה‬
‫הלא בדין זבה גדולה כבר למדנו מעל‬
‫נדתה שאף'בחזיא בלילה ממאה היא ולמה‬
‫לא נלמוד זמ״ז הלא מקודם היא זבה‬
‫קמנה בראי' אחת או בשתי ראיות ואח״כ‬
‫היא עצמה נעשית זבה גדולה בג' ראיות‬
‫ואיך נחלק ביניהה‪ .‬ולכן נראה פירוש חדש‬
‫בדברי הגמרא דהוריות עפ״י דברי הגמרא‪,‬‬
‫לעיל דף ל״ג דכותאי סברי יום שפוסקת‬
‫בו סופרתו למנין שבעה‪ ,‬וא״כ כמו שבזבה‬
‫גדולה סופרים המה יום שפסקה׳ בו למנין‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫אקפי לי קען הרי אף בכה״ג למ׳׳ד דתלוי‬
‫בב״ח מיחייב שילתי אך רי״ל דהתס נעשה‬
‫איפורא רק שהקען אינו בר עוגשין אמגס‬
‫כיון שכתבו התוס׳ דפוגיא הנ״ל כד׳ה אתיא‬
‫עיין בשום׳ נזיר דף נ״ו ובשבועית דף ג'‬
‫ולר״ה מותרת אשה לכתחלה להק‪-‬ף את‬
‫הקען ולא געשה איפירא כלל כדאמר השם‬
‫ורירך מאן ‪.‬מגלח להי א״ל חילה עיין‬
‫בתשובת בשמיס ראש שי׳ י״ח וקלת• צ״ע‬
‫על הנתה״מ הכ״ל אך לפי ח'לוק הנ״ל‬
‫ניחא קישייח המקגי־^ אך עיין בהג' מיי׳‬
‫פ״ו מה׳ ממרים באוש ז' פפק כדעת‬
‫העור וחילק נול הרמב״ס עיי״ש באות ח׳‬
‫שהרגיש בזה בשס ס״ה עייש״ה וח״ק ‪:‬‬
‫כ( ב ע‪ 1‬ב ו ?‪ 1‬ו ת דף כ״ד ע״ב מתיב‬
‫רבא בדיה דרכה יש‬ ‫■‬ ‫■‬
‫אוכל אכילה אחת וכו׳ ואס איתאליתנו‬
‫חמש כגין שאמי שביעה שלא אוכל תמריס‬
‫וחלבמיגו דחיןל אתמרים חייל גמי אחלב‪.‬‬
‫וכתבו בתוס׳ אע״ג דהוי כולל קל‪ .‬על‪.‬‬
‫חמורמ״מ חיל דהותר >מכללו‪.‬כדאמריכן‬
‫יבא איפור נבילה ויחיל על איסור חלב‬
‫עכ״ל‪ .‬וי״ל קישייתס בדרך נכון ונקדים‬
‫דברי המכילתא בפ׳ בא וז״ל ד״אמת׳־ל‬
‫עד בוקר מגיר שאיני נשרף אלא; לאוד'‬
‫ששה ■עשר רבי ישמעאל אומר 'א״ל‪ .‬הרי‬
‫הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם‬
‫שריפה מעין מלאכה הוא ומת״ל עד הבוקר‬
‫אלא שאס ששה עשר בשבת מגיד שאי‪-‬נו=‬
‫נשרף אלא לאור י״ז‪ ,‬וזה תמוה דליו׳יט‬
‫א׳׳ל קרא ולשבת צריך קרא ‪ .‬עיין‪ .‬ח״ס‬
‫או״ח סי׳ פ״ה עיי״ש‪ .‬וי״ל בפשיעות דהגה‬
‫הרשב״א בחי׳ בי‪-‬במות דף ו'ע״ב חידש‬
‫דהא דאמרה תורה עשה דתשבות מקא‬
‫במקוס דאיכא איסור מיתה אבל ה־כא‬
‫דליכא אלא לאו גרי־א לית בי׳ עשה דחשבוח‬
‫אבל ביו״כי איכא עשה מכ"מ ממילא מיושב‬
‫שפיר המכילתא הנ״ל דה״ק אלא שאס חל‬
‫ששה עשר כייע שחל להיות בשבת ■דהו׳׳א‬
‫סימן ס״ה‪.‬‬
‫בעזה״י אור ליום ג׳ לסדר ויחי שגת לראות‬
‫■‬ ‫בנזוב ד׳ הה אפטא יע״א‪.‬‬
‫רב־ עלום וברכה מ^קי המערכה‪ ,‬אל כבוד‬
‫יריד ד׳ הרב‪ . . .‬וכו׳ מו״ה בן ציון אברהם‬
‫קוא*בקה ע ל^י ט ״ א מעריך הקובץ בעם‬
‫‪,‬המאסף^ יגונה בעה״ק ירושלים הוב׳׳ב‪,‬‬
‫‪.‬יקרת מכתבו בצירוף חוברות‪.‬״המאסף״ לנכון‬
‫‪,‬הגיעני בשבוע העברה׳׳והנני כעת שולח לו‬
‫סדפרת אחת מת״ת באיזוזענינים ובקשתי‬
‫' שידסיסם תיכף כשיגיעו לידו ! וזה התלי‪.‬‬
‫א( ד ל קושיית המקגה קדושין דף ל״י‬
‫^ דלמ״ל קרא גבי כיבוד אב ואס‬
‫שלא ישמע לו לחלל בבת מיין יבמות דף‬
‫ה׳ ובב״מ דף ל׳ הרי קימ״ל דבחצר‬
‫דבע״‪ 5‬מותיב לה אמריגן יש שליח לדע״ב‬
‫עיין ב"מ דף י״א וא״כ אס נימא שמחויב‬
‫הכן לשמוע להאב הו״ל כחצר דבע״כ‬
‫מותיב בה ויש שלד״ע וממילא שוב הוי‬
‫אביו אין פושה מעשה עמך וא״צ לשמוע‬
‫לו כלל‪ .‬עיין עור יור״ד סי' ר״מ עיי״ש‪.‬‬
‫ולפעכ״ד יש ל״שב בדרך פשוע לפמ״ש‪,‬‬
‫הגתה׳׳מ בשי' שמי׳ח דדוקא עבירה‬
‫שגעשה בישראל שי^וא מצוה עליו חייב‬
‫המשלח כשהשליח אינו ב״ח כגין שאמר‬
‫לישראל קדש ליאשה גרושה שע״י השליחות‬
‫נאקדשה האשה דכהן וכן באקפי לי גדול‬
‫שגעשה הישדאל מוקף על ידו אבל באומר‬
‫לעכירס ■בשל לי בשבת שהעכו״ס מותר‬
‫לבשל בשבת ולא געשה עבירי; כלל לכ״ע‬
‫אי‪:‬ן הישראל המשלח מחויב ;מה״ת עיי״ש‪.‬‬
‫ולפי״ז גיחא קושיא הג״ל כיון דאס נימא‬
‫דצריך לשמוע להאב א"כ ממילא לא געשה‬
‫עבורה כלל כמובן וממילא אין אביו‬
‫המשילח מחויב מה״ת ושוב לא שייך לומר‬
‫דלא הוי עושה מעשה עמך דאין שוס‬
‫חיוב עליו ואף שדברי הגתה״מ הג״ל‬
‫צק״ע מש״ס ב"מ שם דף י״א דקאמר‬
‫הגפק״מ ביןרביגא לר׳ס באומר לאשה‬
 ‫צד‬ ‫חוברת ז‬
‫איסור ב״א דשוב שפיר אמרינן כל שאינו‬
‫בזא״ז וכו' ולא שייך תירוץ הכ״ל דשפיר‬
‫אמרינן דמפקינן יו״ט הקל ולא שבת‬
‫דהוי חמור ולטין זה מצינו בספרי‬
‫האחרונים טל ’טנייני כולל והמכילתא‬
‫יסבור דחמור טל קל חל והא דאמרינן‬
‫בגמ׳ חולין דך ק״א ט״ב טיי״ש ברש־׳י‬
‫ז"ל דיותכ״פ ושבת הוי איסור ב״א י״ל‬
‫דהגמ׳ סובל דחמור טל' קל־ לא חיע‬
‫ושפיר קאי התירוץ דהי מנייהו מפקית‬
‫כמובן‪ ,‬והנה יש מכילתא אחרת דרריש‬
‫האי בוקר שני לשריפתו ליתן בוקר לבוקרו‬
‫דמשטת ט״ה הוי נותר טיין יומא וך י״ט‬
‫והקשו• הראשונים ל^יטת רי׳׳ת דלינת‬
‫לילה פיגמת למת צריך קרא דמטלות‬
‫השחר הוי נותר דהא ממילא ידטינן זאת‬
‫דלא״ה לא משכחת נותר דהא הוי טטל״ק‬
‫טיין רא״ש ט״ז דך ס״ז טי״ש שתירצו וטיין‬
‫במהר״ס ברבי מסכת פסחים‪ ,‬והנה‬
‫במנחות הה מ״ה ט״א אמרינן התם אמר‬
‫קרא נבילה וטריפה לא יאכלו הכתניס‬
‫פשיטא ומתרץ סד״א הואיל ואישתרי מליקה‬
‫לגבי׳ אישתרי נמי נבילה לגבי' קמשל׳׳ן‬
‫דאסור והקשה הנוב״י בדורש לציון דמאי‬
‫שייכות נבילה למליקה דבשלמא גבי מליקה‬
‫י״ל דמות* דאתי טשה ודחי ל״ת אבל‬
‫גבי נבילה דטלמא ליכא שוס טשה ותירץ‬
‫דהא אפשר ל^ים שניהם שלכד״ה המצוה‬
‫מקיים וטל הלאו לא טבר טיין משל״מ‬
‫פ״ת מה׳ יסודי ‪.‬התורה ממילא שמטינן‬
‫מהכא דשלכד״ה מושר וממילא נוטל״פ כמי‬
‫מותר טיי״ש במהרש״ל ובמהרש״א שבוטות‬
‫דך כ״ד וממילא טכצ׳׳ל דצריך טל בוקר‬
‫שני לשריפתו כמובן וממילא שמטינן מינה‬
‫דכולל קל טל חמור חייל כנ״ל‪ .‬והנה מקשין‬
‫הטולס טל הגת׳ במנחות הנ״ל דהיכי‬
‫הוה ס״ד דנבילה מותר לכהנים דאכתי‬
‫קשה דהיאך קאמר הגמ' חולין ק״ב ט״א‬
‫ובכל דוכתא יבוא איסיר נבילה ויחול על‬
‫דטשה דו״נ‪ 1‬לא ח־יל אשית דהוי כולל‬
‫קל יעל חמור וא־גו אלאל״ס גרידא למ״ר‬
‫הבטרה ללאו יצאה ואתי טשה ודחי ל׳׳ת‬
‫קמשל־ן דאפ׳׳ה חייל והוי טשה ול״ת‪.‬טיין‬
‫מש׳ פסח־ס דןן ה' ט׳ב ובשו״ת שו"מ‬
‫קמ״א־סי׳' מ״ו ח״א טייש״ה‪ .‬שמטינן‬
‫מינה דכולל קצ טל חמור חל ואי דיש‬
‫לדחות דיו״ט ושבת הוי אישיר ב״א חך‬
‫ז״א לפי דטת הלמש דסובר דמאן דיליף‬
‫טצס טלם טל תוש׳ יוהכ״ס וילפינן שבת‬
‫מק״ו דיוהכ״ס דלא הוי רק כרת מכש״כ‬
‫שבח דהוי מיתת ב״ד כ״ש דאמרינן תוס׳‬
‫שבת דאורייתא וטיין בשו״מ ג״כ מהדו׳‬
‫תניינא ח״ ג סי׳ צ"ב ובש״ט א״ח סי'‬
‫רש״ז ובשו״ת בית אפריס או״ח סי׳‬
‫נ״ג ובטחק הלכה ה״ב ס״ד ט־יש״ה[‬
‫וטיין בא״ר ג״כ בא׳׳ח בס־' רש׳׳א‬
‫שמבאר כן באריכות וממילא לפי דטת‬
‫הלבוש הנ״ל אמריק דוקא בשבת דיש קי׳ו‬
‫אמרינן תיס׳ דאורייתא אבל ביו ׳ט דליכא‬
‫ק״ו לא אמרינן תוס׳ דא־רייתא אלא דהוי‬
‫רק מדרבנן משוס דליכא •ק׳׳ו כמיבן טיי״ש‬
‫באורך’וממילא לפי״ז ממילא הוי יו״ט טל‬
‫שבת כולל קל טל חמור וחוץ מזה טיין‬
‫בטטה״מ טל שטה״מ הלכות גז־להשמבא‪:‬־‬
‫כן בפירוש ואך שחולקים טל הלבוש ■אבל‬
‫לא קשה אש המכילתא יסבור כן וחיץ מזה‬
‫י״ל פשינו דהנה ידוט הוא קושיית התיס׳‬
‫רי״ד קדושין דך נ״א איך חל איסור ב״א‬
‫נימא כל שאינו בזה אחר זה אפילי בב״א‬
‫אינו ותירץ דהי מני׳ מפק־ת טיין תיס׳‬
‫בכורות דך ט׳־ ט׳׳א והנה טיין בב״ט‬
‫שטר הכילל וטיין בשו״מ תניינא ח״א‬
‫סי׳כ״ב שכתב ג"כ זה ■דהיכי דאיניא אישיר‬
‫קל טס איסור חמור בי״א למ״ד כולל‬
‫קל טל חמיר לא חייל שיב שפיר‬
‫אמרינן כל שאינו בזא״ז אפילו בב״א אינו‬
‫ואי דתי מני׳ מפקית ז״א דאמרינן מפקית‬
‫הקל ממילא ניחא ג״כ כאן דל״ק דהוי‬
 ‫המאסה שנה ששית‬
‫גליתי דעתיהפעוכי כמבואר ב״המאסף״‬
‫היקר אשר איר לו בציון ת ‪ /‬ובכלל פלפלתי‬
‫על דברי הגאון כמהר״ר יוסף תדף‬
‫שליע״א האבדק״ק נאיורק יע״א‪ ,‬ככתוב‬
‫במקומו)ב״המאסף״ ש״ד סי׳ י״ז וסי' צ״ו(‬
‫ע״ש‪ ,‬ובא אהרן אל אהל ״דם הברית״‬
‫היא הרה ׳ג אהרן ה‪-‬ימאן נ״י להלין בעד‬
‫הרב הגאון כמהלי חריף ני׳י ולהראות‬
‫כי ע״ס הג׳ יעק״ב יהוס״ף הצר״ק )גי׳‬
‫תר״ס *(‪ ,‬אמנם בראשית מאמר התחיל‬
‫לספר בשבחו של הרב גאון יעקב נ׳׳י‪,‬‬
‫באומרו כי הוא יודעו ומכירו כי הוא‬
‫חו״ב ובצדק כל אמיי פיו וכי‪ /‬ופשי׳ד‬
‫יוצא ממקור התלמוד כאשר הורה גבר‬
‫מני״י נ״י עש״ב‪ ,‬ואנכי לא ידעתי על‬
‫מה ירמזון דבריו אלה‪ ,‬כי אנכי יודע‬
‫שלא נגעתי בכבוד הרב נ״י אפילו כמלא‬
‫נימא״ אף לא כתבתי שעעה ח״ו לא מעע‬
‫ולא הרבה‪ ,‬כאשר כתב מר בסו״ד וז״ל‬
‫״המבין דבר ■לאשורו‪ ,‬יודה לדברי כי‬
‫דברי הגאון נ״י אינם מועעיס כל כך" עכ״ל‪,‬‬
‫אבל גליתי מסכתח בכינת הגמרא דלא‬
‫כותיה דמר נ״י כמו שהורוני מן השמים‪,‬‬
‫א״כ מה כל החרדה הזאת ? ^ני אומר‬
‫כמ״ש בגמרא‪ ,‬אעו מאן דלא ירע הא דר׳‬
‫אביתר לאו גברא הוא ? פיק חזי מ״ש‬
‫הגאון הטרא הרשב״ץ בתשובותיו ח״ב‬
‫סי' י״מ)רמז דבריו ידי״ן הרה״ג המגיה‬
‫בס׳ ישרי לב דצ״ד( אל יקשה בעיניך שאגי‬
‫חולק על הרב )הריב״ש( ותחשבני יוצא‬
‫משיטת המוסר‪ ,‬וכו׳ שאין אנו נושאים פנים‬
‫להורה ע״ש ועי' עוד לידינ״פ הרב הגאון‬
‫הגדול המפורסם וכו׳ בס׳‪,,‬שדי חמד" בכללי‬
‫הפוסקים סי' ט״ו אות ס״ז שמיסיף להביא‬
‫עוד כיוצא בז‪ :‬מתשו׳ הרדב״ז ‪.‬סי׳‬
‫תצ״ה ע״ש ‪:‬‬
‫נ״י‪ ,‬וחו״ר וגאוני זמננו שליע״א‪ .‬העמיקו‪.‬‬
‫*( כן חתם הרג אהרן ה'ימאן נ״י‬
‫‪' .‬‬ ‫לסי׳ השגה^‬
‫אשיר חלב דהא הוי כולל קל על חמור‬
‫ואו דחלב הותר מכללו ז״א דהא גבילה‬
‫נמי הותר מכללו אצל נהנים א״ו רנבילה‬
‫אסור בכהרם ומדכתיב קרא שסיר שמעינן‬
‫מינה ‪ ,‬דנולל קל על חמור חל כמובן‬
‫והשתא‪ .‬אית לן‪.‬תרי כתובים דנולל קל‬
‫על חמור חייל מקרא דבוקר הנ״ל ומקרא‬
‫דנבילה ועריפה הנ״ל והוי שני כתובים‬
‫הבאים כאחד ואין מלמדין•'וממילא לא‬
‫אמרינן בעלמא כולל קל על חמור ממילא‬
‫ניחא קישיית התום׳ דהא סתם בר פלוגתי'‬
‫דר״מ הוא ל׳י )עיין רש״י פסחים י״א(‬
‫ו לי ס״ל שני כתובים הבאים כאחד מלמדין‬
‫וממילא אמרינן ב«״מ כולל קל על חמור‬
‫חל וקושיית הגמ' אזלא אליבא דת״ק דהוא‬
‫ר״י ושפיר מקשי הגמ׳ ולי‪-‬תני חמש ‪ .‬ועי׳‬
‫ואי משוס דהוי כולל תל על חמור ז״א הא‬
‫ל י ס״ל מלמדין וכולל קל על חמיר חל‬
‫ודו״ק הימב כי נכון וחריף הוא‪■:‬‬
‫המשך ינא‪.‬‬
‫חיים יוסף‬
‫חופ׳יק אפטא יע״א‬
‫סימןס״ג‬ ‫‪ : .‬״‬
‫פה נאקרישע יע״א נוו״כ כהליר התרס״א‪.‬‬
‫לכבוד ירידי ררופתקא דאורייתא הרב ‪ ..‬״‬
‫כטהר״ר בן ציון אברהם קואינקה הי״ו;‬
‫• עורך ״המאסף״ בעה״ק ירושלים ת״ו‪.‬‬
‫ל א ש ר נתכבדתי בקונעריס ״קובץ‬
‫‪ .. ^.‬דס ברית״ אשר יצא‪ -‬לאור‬
‫עתה‪ ,‬מאת ‪.‬הרב התורני הרבני המופלג‬
‫וכו׳ כקש״ת מו״ה א' עערמיס נ״י אשר‬
‫מדובר בו נכבדות בענין המציצה אם‬
‫צריכה להיות דוקא בפה כמו שנהגו עד‬
‫עכשיו‪ ,‬או יתכן להיות גס במכונה אשר‬
‫המציא בחכמתו ובתבונתו הרב מערעיס‬
‫וידברו בענין זה כיד ה׳יהעובה עליהם‪,‬‬
‫ואני בתוך הבאים כיהודה ועור לקרא^‬
 ‫צה‬ ‫חוברמ ז‬

‫א ו ח ר י שהוכחתי לדעת כי חף אני ר׳ אהרן היימאן נ״י וז״ל‪ ,‬ימחול יראה‬

‫מפשע אשר •העמים עלי הרב בתוס' שבת ד׳ צ״ד ד״ה ר״ש פיכיר וכו'‬
‫ד אהרן היימאן נ ׳ ‪ /‬אבא להבין השגת; וא״כ לו יהא דנהגו המציצה בפה אבל היכז‬
‫או ‪ .‬התנצלותי של הרב נ"; הכי אמר מר מלינו כה״ג׳■ במשכן שימצצו דבר שאצ״ל של‬
‫דלפי מה שאמרתי דרב פפא ס״ל בהמושכל דבר הנמצץ שיהיה בפה‪ ,‬וא״כ לא דמי‬
‫ראשיך דהמציצה משוס סכנה‪ ,‬תהי עלה דלמה לאב^שיקרא תילדה‪ ,‬אבל אי אמרינן דמציצה‬
‫בגמרא תלי תניא )מושכל ראשון( בדלא היא' בכלי אז דמי לאב וכדמשמע מיש״י‬
‫תניא )אי דס חבורי מחבר(‪ ■,‬ואנו רואים בסוף עירובין דק״ג שפי׳ כאן־ וכאן אסור‬
‫שהגמרא מסיים ורומיא דאשפלנית‪ ,‬מזה משוס חובל דהוי אב מלאכה והתס הי‬
‫מכח דר״פ סמיך רק על המשנה דיש בגמי זת״ד‪ ,‬ומתי״ר מכת״ר דבדו לא יכולתי‬
‫סכנה בדבר ולא ממישכל ראשון‪ ,‬וא״כ להולמס מאי קאמר‪ ,‬דסו״ס כשס שלא‬
‫הדרא קישית הרב נ״י לדוכתא מנ״ל לר״פ מצינו מציצה במלאכה בפה במשכן כך לא‬
‫דהמציצה משוס סננה זת״ד‪ .‬ויען אברהם מצינו‪ ,‬מציצה בכלי במשכן‪ ,‬ומה ■שהביא‬
‫ויאמר הן אמת כי אני חשבתי למשפע מרש׳׳י בעירובין שפי׳ ואם להוציא דס כאן‬
‫כי עעס אומרו סתמא דתלמודא ודומיא וכאן אסור משוס חובל דהוי אב מלאכה‪,‬‬
‫ביא״וולא אמר דומיא בלא וא״ו‪ ,‬מזה התס מיירי שמהדק במכה עי״ד גמי להוציא‬
‫דנתי בדעתי כי ראיה זו היא מדידיה דס כיעו״ש‪ ,‬וכ״פ בעוש׳׳ע או״ח סי׳ שכ״ח^‬
‫מסתמא דתלמודא להחזיק סברת ר״פ ומה דמות יערוך למוצץ דס עי״ד כלי‪ ,‬וה ^‬
‫אשר סבר דמושכל ראשון דהוא משוס כל עיקר חיובה משוס חובל שמוציא דם‬
‫סכנה עשה לו סמוכות מדומיא דמתנית־ן ועושה חבורה דזה מצינו במשכן בתחש‬
‫שאל״כ הול״ל דומיא דאספלנית‪ ,‬ואס יד ואילים‪ ,‬ולהא מילתא בעינן שיהיה‪ .‬נמצא‬
‫הדוחה נעויה לדחות האי דיוקא באומרו במלאכת המשכן כמ״ש הרמב״ס בפי׳ח מה׳‬
‫דאס היה מסיק סת״ד קמ״ל דחבורי מיחבר שבת־‪-‬ה׳ ו' שהתולדה צריך שיהיה דומה‬
‫משיס סכנה‪ ,‬היה שייך לומד דומיא וכו׳ לאב כיעי״ש‪ ,‬וא״כ חבורה זו שיעשה עי״ד‬
‫דקאי אסכנה‪ ,‬לא כן עתה דמילתסכנה מציצת בין בפת‪ ,‬בין ביד‪ ,‬בין בכלי‪ ,‬היא‬
‫לא זכר לא שייך לומר דומיא ■וכו׳ בהמשך תולדה שחייב או משוס שוחע או משוס‬
‫אחד‪ ,‬אלא אמר ודומיא וכו׳ כלומר דמזה נעילת נשמה שהוא אב שלו כמ״ש התוס׳‬
‫מוכח דהוא משוס סכנה מ״מ דחבירי מיחב׳ דהדס הוא הנפש‪ ,‬ודברי התיס׳ שבד׳ צ״ד‬
‫וכמובן למעיין‪ ,‬מ״מ עדיין לא יגהה מזור שרמ״ז לנו כת״ר נ״י אינו ענין לזה‪ ,‬שהרי‬
‫לקושית הרב נ״י שהק' מנין ליה לר״פ התם אעס׳׳י שמלאכת הדצאה למת נר׳‬
‫שהוא משוס סננה‪ ,‬דמאי קושיא אימור שצריכה לגיפה של הוצאה דהיינו לסלק את‬
‫דגס ר״פ פש־ע׳׳ל כן מכת דמיון דמתניתין המת מלפניו מ ׳מ פוער ר״ש לפי שאינו‬
‫דומה להוצאת המשכן דתתס ההוצאה היה‬ ‫זה לזה‪ ,‬קמ״ל דכל אומנא וכו׳ ‪.‬‬
‫ן ד ל השנית שאמר הרב גאון יעקב נ׳׳י צריך לחפצם וזהו מלאכה הצל״ג אבל הכא‬
‫^ דצ״ל דמוצצין דמתניתין מיירי בכלי אינו בשביל שצריך למת וכן ע״ז הדרך‬
‫דאי בפה מהיכא חיתי שיהיה חייב גם בלא בכולהו כמבואר שס בתום׳ ולאו משוס שאין‬
‫כיע' דסכנה‪ ,‬דהיכן מצינו כיוצא בזה במלאכ׳ התולדה דומה לאי כמו שסבר מר נ״י‬
‫דמשנן‪ ,‬ואני עניתי לו לממוניה גס מציצה דהכא שם הוצאת אחד הוא וליכא שס‬
‫תולדה ‪:‬‬ ‫בכלי היכן היה במשכן‪ ,‬וע״ז השיב לי הרה״ג‬
 ‫המאסף ענה ״ששית‬
‫פקיד'וכו' הלא אפילו אי תימא מיפקד’פקיד‬
‫הרי חייב משוס מפרק שהיא תולדה דדש‪.‬‬
‫ובשלמא לרש ׳'י דפי׳ שס דבמציצה אין‬
‫חבורה ואין כאן איסור תורה ומש״ה‬
‫שדי ניחא‪ ,‬אבל להרמב׳׳ס דפסק דחובל‬
‫חייב משוס מפרק קשה דהרי לא גרע‬
‫ממפרק רליחייב לולא מפני הסכנה"והדרא‬
‫קישיא לדיכתא דמאי קמ״ל ר״^ אמכם‬
‫צ ע״ד הרבה'תשובות בדבר‪ ,‬חדא דהא‬
‫דחייב משים מפרק היינו דוקא כשצריך‬
‫לאותו דס הנמצן וכמ״ש להריא הרמב״ס‬
‫שס והוא שיהא צריך לדס שיוצא■ מן החבורה‬
‫ע״ש‪ ,‬וכ״כ בפה״מ בפ׳ שמונה שרציס‬
‫דתובל הוא תולדה־ דרש לפי שהוא מפיק‬
‫אותו דבר ומבדילו מחבירו ובתני^‪ -‬שיהא‬
‫נהנה באותו דס ע״ש וכמ״ש בשבת ד׳‬
‫ק״ז והוא דצריך לכליו‪ ,‬ולק ג ט מילה‬
‫אפילו לסברת הר״מ דחובל חייב משיס‬
‫מפרק ואפילו ‪.‬את״ל ■דס 'מיפכך פקיד‬
‫חייב‪ ,‬ומ״מ הכא שאין צדך לדס פעור‬
‫משים מפרק‪ ,‬אלא דעדיין לא‪ :‬יצאנו מן‬
‫המבוכה לדעת הרמב׳ם דתובל חייב משוס‬
‫מפרק‪ ,‬א״כ מאי ׳קאמר קמ״ל דתבורי‬
‫מחבר וכו' ־ 'כיון‪-‬דלרעתו גס ‪- -‬כשפישה‬
‫חבירה• אינו אלא מפום ‘מפרק כדמהמע‬
‫ברמב״ס ' שס י הנז'‪ ,‬ושמא ^י״ל;דהחיצל‬
‫בחבירו ־דפסק החס בה״ח ש^יב־ משיס‬
‫מתקן שנתקררה דעתו הכא מד ־ חשיב‬
‫ליה ’כמתקן ־והיה אסור לולי משיססככה‪,‬‬
‫וסטר הייתי לומד בדעת הרסב׳׳ס ז״ל‬
‫דס״־ל בהא כסברת התיס^ דאי‪.‬אמרינן‬
‫חטרי מיחבר מיחייב משוס‪ ,‬נעילה כשמה‪,‬‬
‫לפי שהדס הוא הנפש אלא דגם מ לא‬
‫יתכן שהד׳סבפי״א פסק דין השיחע וכל‬
‫כיוצא בהס שהוא חייב משיס נעילת‬
‫נשמה ולא פסק ־דהמוציא דס סחבירו‬
‫שחייב'משוס ‪-‬נעילת נשמה‪ ,‬גס בפכ״א‬
‫הכ״ה פסק הא דלא ידחקנו במז להוציא‬
‫■‪-V‬‬
‫‪ ^ m r‬׳הדנרים והאמת האלה‪ ,‬אומר‬
‫' ־ אני דכל מין מציצהי ^'ר\ה טן‬
‫ביר‪ ,‬בין בכלי‪ ,‬אי אמרינן דס‬
‫מיפקד ־'פקיד מותר למצוץ בשבת ואינו‬
‫אסיר' משיס־ חובלי ועושה חבורה וחבלה‬
‫‪-‬לא נקרא י ק כשהדס מחובר בבשר האיברים‬
‫והזא׳מוצץ נהוציא מהס הדס‪ ,‬או כשחחק‬
‫ביר^ו המנה^להוציא ממנה דס דאז נקרא‬
‫חיבל והוא ־אב־ מלאכה כדפרש״י בשוף מש׳‬
‫־■עירובי]‪■,‬ותידע שכן כתבו התוס׳ בשבת ד׳‬
‫־צנ״־ה ע״א ד״ה כי היכי דלדעת רש״י דחובל‬
‫חייב משוס ■נעילת צשמה מ״מ הפוצע חלזון‬
‫איצו־״חייב משוס ■נעילת נשמה‪ ,‬משוס דדם‬
‫חלזון־הראוי לצביעה מיפקד פקיד ועל אותו‬
‫לס■ אינו חייב‪ ,‬־ועל דס אחר היוצא עמו‬
‫נמי־ילא ‘מיתייב דלא ניחא ליה וכו׳‪ ,‬רק‬
‫כתבו ׳בפ״ק דכתובות ד׳ ה׳ ע״ב ד״ה דס‬
‫י*עו״ש‪,‬הרי ^שעל דס שהוא מיפקד ומזומן‬
‫שס ‪■ pfr‬זה נקרא דס הנפש כדי שיהיה‬
‫חייב ‪-‬־משוס ־ נעילת נשמה‪■,‬׳ורק על' הדס‬
‫המובלע ‪ :‬בבשר ודגחקו להוציאו־ בזה;דוקא‬
‫חייב משוס'‪:‬נעילתי נשמה ‪ ,‬וז״ש ‪ -‬רש״י ■פס‬
‫ר״ה ־ הפיצעו דוחקו ב‪T‬יו שיצא דמו‬
‫ע״ק זנל^עלד דכל זהדיפ חילוקג‪:‬טן‪:‬דם‬
‫מיפקדפקיד‪^’:,‬לדס ■ פסרי ״מחבר‪,‬י ־היינו‬
‫אי‪-‬אמרונך' ‪1‬החובל ‪ :‬״תייב משוס נעילת‬
‫נשמה־ דהיינו מיעל הדס שהוא הנפש‬
‫וכדאמד‪-‬ןן אבל אי ‪ :‬אתיק ;עלה־ מעעס‬
‫מפרק ״כדמשמע קצת מסוגיא דשבת ד׳‬
‫ע״יב דהפוצע חלזון לר״י חייב משוס מפרק‪,‬‬
‫הפציעה ■הוי יגכלל דישה ־ופירש״י שמפרק‬
‫דמו;;ממנו כמפרק תבואה מקשין שלה‬
‫ע״ש‪,‬רא״כ אפילו נימא דס ■מפקד פקיד‬
‫מפרק׳הוי דומיא דהחולב את הבהמה‪ ,‬וכ״פ‬
‫הרמב״ס'גפזח מה' שבת ה״ז דהחובל‬
‫חייב משוס '■מפ*ק ־ שהוא תולדה דדש;‬
‫ע״ש‪ ,‬־אלא׳ מעתה חיבה עלינו לפרנס‬
‫קהי ז־ה־ דאמרו ?גמרא מה״ד דס מיפקר‬
 ‫צו‬ ‫חובית ז‬

‫דס ולא‪ :‬פי׳ משוס מאי חייב‪ . ,‬ואדרבא לפני כל יודעי דת ודין ביקר ״האל ^‬
‫באותו פרק מדבר במפרק ואין ל' שוס■ להראות כי האמת יעיד לעצמו דמוצצין‬
‫מפרשי הרי׳מ שיאירו טיט בזה;;ו‪:‬עת צ״ע‪ ::‬דקתני במתניתץ דשבת לא דיבר אלא‪.‬‬
‫קושיין דלטיל דלרטת הרמז״ל על‪ .‬מציצה בפה־ ‪,.‬א״ך דל״א‪ -‬כהרהי׳ג‪-‬‬ ‫‪1‬ל‬
‫אהר ץ היימא״ף־ ט״‪ :‬לפ״ק‪.‬‬ ‫מאי קאשר מי־^״ד דמפ׳׳פ יש‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ח״ו> י‬ ‫‪ .‬כ״ד אצא זע^רא מאצשי‬ ‫ליישב דמאחר דכבד עשה בתחילה המילה‬
‫‪. . . . . . . .‬‬ ‫■■‬
‫שהוא' חובל‪ :‬ברשות התורה‪-‬כרפרשי^ייבשבת־‬
‫יזתתיה אברהם צוימאגי^‪;.‬‬ ‫ר' ק״ו ע״א ד״ה ‪ .‬מדאיצטריך ע״ש‪ ,‬וכיון‬
‫דהתחיל‪..‬בהיתר‪:‬עמור לעשות המציצה כל‪ -‬ראג״ר ^עדת ד‪.‬ם‪£‬ירדים דפה ל^^׳מ ‪^^^<3‬‬
‫זמן שהוא‪ .‬עסוק בה דומיא׳ דמ׳׳ש‪-‬בשבת‪.-‬‬
‫דקל־׳ג ע״ב כל זמן שהוא‪ ;:‬עסיק־במילהו‪:‬‬
‫חותך בשבת אפילו ציצין שאין מעגבין את־‬
‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬הנזשך‪ ,‬מחוגרת ה' פי׳ מ״ז‪..,‬‬ ‫המילה ופרש״י דכולה חדא מילתא היא‬
‫והרי ניתכה■ שבת לדחות אצלה אבל פירש■• ד( י ב ה מ א ם ה ש״ה ח״ב סי׳ י״נ אות‬
‫י׳ ‪' ,‬תמז על הגהת‪:.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫חינו‪ .‬חוזר דהוי כהתחלה‪ ,‬ע״ש וכ״פ הרמב״ס‬
‫והעיש״ע‪ /‬וכן אט חומר לעכין מציצה‪-‬אפילו‪ ':‬מקר״ב רנשטרג ז״ל ע״ש‪ .‬ואנכי וה‪,‬זמן‪:‬‬
‫את״ל דלהל׳מ גס;אס דס מפ״פ הוי מפרק כשראיתי הגהה הנ״ל אמרתי שאין לתעות‪:‬‬
‫מ׳ימ כיון; שניתנה שבת־‪ :‬לידחית בכריתת בז‪ :‬דיש‪ ,‬להמציא לו להרמב״ר סבכ■ נאמץ‪:‬‬
‫הערלה דהוי מפרק הרס הותר; ג״כ• למצוץ בזה הואי רש״י ‪.‬ז״ל‪ .‬בב׳׳ק•ל^י^י^^״ה‬
‫הדס ׳אעפ״י שהןא מפרק יותר‪.. ,‬אמנם אי‪ -‬רבא‪ .‬אמר כו׳‪,‬־ דמפרש דמקלקל פעור‬
‫אמרינן דס חסרי מיחבר נמצא דהשתא' מתשלומיץ‪,‬כמו חייבי מיתות שוננץ; עש״ה‪,‬‬
‫עושה חבורה‪ .‬דהוי משום נעילת נשמ־ ובתוד״ה י מפטתיף ובהמרש׳׳ל רלי שם‪.‬‬
‫■ שהוא אב מלאכה■ וק׳׳ל*• ‪ : ..‬וחזיק‪ .‬דדעת ■רש״י דשונג‪-‬ומקלקל■ בתדא‬
‫בספריס אשר לי ראיתי■ מחתא מחקינקמא״כ כשם שבשוגג ל‪:‬ש לומיג‬ ‫ובמפשו‬
‫‪ , ;: .‬להגאון מהר״י אסאד ז־נ■ פעור‪ :‬אבל‪,‬אסיר‪ .:‬מדרבנן כ״נ׳גמקלקל‪.‬‬
‫בס׳ יהודה יעלה סי׳ רנ״ח דהק׳ כן לסברת‪ :‬יריק וע*׳ בס׳‪ -‬גן‪:‬יוסף עדן דוד‪ ;.‬בכתובות­‬
‫הרמב■ס‪ ,‬וחובל חייב משים ‪ ,‬מפרק והאריו־ ‪ :‬ד״מ■ מ״ש בדברי רש״י הנ;ל;ע‪:‬׳ש־‪;:‬‬
‫‪:‬בריש חוברת ח׳ ‪ ,‬לל^מ״ש ׳‬ ‫סה יוראיתי‪ ,‬כי בכלל דבריו דברי‪ ,‬אלא‪ ..‬ה(‪:‬‬
‫התוס׳ סוכה ע' דמהב״ע׳ך הוא‬ ‫■‬ ‫שמה■ שמביא• ראיה מדברי‪ .‬התוס' בשבת‬
‫דע״ה; ראפילו נימא דס מיפקר פקיד מ״מ‪ ,‬רקימדרבנן א״כ מן התירה שפיר קייס‪.‬‬
‫חייב משוס‪ :‬מפרק‪ ,‬לפענ״ד אחר המחי״ר העשהדהשבתה בס באכילת איסור; וכו׳‬
‫מכבוד הדג״ת לא כן‪ ,‬הוא אלא אדרבא‪ -‬ע״ש‪ ,‬ואישתמיעתיה מי׳ש הפרמ״נ‪ -‬לארת‬
‫מוכח מדבריהם דמשוס הדם דמס״ס בהפתיחה כוללת ח״ג אות ז׳ ח׳ ‪ -.‬כשס‪.‬‬
‫לא היה חייב אלא משוס שאר הדם‪ ,‬התיס׳ סוכה ג׳ רבמצוה‪ ,‬דאוריי׳ אס■ יש‪.‬‬
‫שהוא מחובר שיצא אגבו לולי שהוא‪ .‬עלי׳ פסול דרבנן אינו מקייס המצוה‪-‬מה״ת ‪.‬‬
‫מתעסק כמ״ש הסיס׳ שס שהיה חייב ע״ש ובחי׳ הארכתי בזה בעזה״י ואכמ״ל‪.‬‬
‫בזה‬ ‫משוס עושה חבורה דחייב משוס נעילת ‪ .‬ולפמש״ש ג״כ נסתר מ״ש‬
‫נשמה וכמו שביארתי לעיל ודבריו צ״ע ‪ :‬אריכות דברים בהענין זה ‪ .‬בשו״ת‪,‬‬
‫ת ע״ש‪':‬‬ ‫שיהיה הנה נא ערכתי דברי בסרי שלמה חאו״ח סי׳‬ ‫ואיך‬
 ‫המאפף שנה ששית‬

‫בססיי ע״ה המה על התשו' ז״ל שס ע״ש די״ל דרש״י לא רצה לפרש‬ ‫שם‬ ‫ו(‬
‫רפק״א כבר תמה כן בהתו״מ המיעוע דל׳׳ק על גזל עצים וסיכך בהן‬
‫ש׳יג ח״ב סי׳ ג׳ אות ו׳ וכבר קדמס בזה דא״כ הוה כאמרה התורה בפירוש דלא‬
‫בשו״ת נפש חי׳ דל ועי׳ בס' יר משה יצא בזה ול״ה כח ביד חכמיס לומר דיצא‬
‫במכות ה׳ ‪ :‬דמתרץ דהרמב׳ין והריכיב׳׳א בזה ולחייבו לישב בה וכעין שש׳ הע״ז‬
‫הג״ל ע״ש ‪:‬‬ ‫דל חולקיס על התוס׳ שס‪ .‬ובהקדמה של‬
‫השו״ת ‪.‬הגרע״א ^מבואר שכן הי' דרכו יז( ה נ ה בימיס הללו הראו לי קונטרס‬
‫א׳ מהקובץ ״תל תלפיות״ משנת‬ ‫לפלפל לפי שיעה אחת ע״ש ‪:‬‬
‫ב ״ ה מ א ס ה ׳ ׳ ש נ ה וא״ו רס״י ח׳ ר׳׳ס ואציג פה איזה הערות עליו שס‬
‫‪ ,‬מה י שתמה על המנחת יעקב במחברת ח׳ נזכתב י״ז צד קפ״ו ע״א תמה‬
‫דל כבר העיר בזה בסון‪ 1‬ם' שיחת חולין ונשאר בצ״ע על הש׳יך יו״ד סי׳ קמ״ב‬
‫ומ׳׳ש הרב העורך שמה קדמו בזה בס׳ יד ס״ק י׳ דאף בדרבנן מצינן מעילה ע״ש‬
‫משה לכתובות שס עי׳ש‪ ,‬שס סי׳ י׳ סוך ואיני יודע מה קושיא דהא כל עיקר קו׳‬
‫אות א׳ הוכיח דגורל דבר אמיתי הוא ועי׳ הש״ך הוא ממ״ש רש״י דמביא אשס ואי‬
‫בפתיש ליו״ד סי׳ קג״ז סס״ק י׳יג דמשמע מדרבנן מי איכא אשם וכמ״ש רש״י ז״ל שס‬
‫ג״כ כך ואחי הרבמי״ה אברהס מרדכי במעילה ב׳ ‪ :‬בד״ה מעילה דרבנן וכו׳‬
‫שליע״א העיר מס' חסידיס סי׳ תש׳יא וכמ״ש הש״ך ע׳׳ש ואפילו לשיטתו אומר‬
‫שכ׳ דעתה אין לסמוך על הגורל ע״ש‪ :‬אני דנהי דמצינו בכ״מ בדרבנן מעילה‬
‫‪ 0‬ב ד ב ר מ׳׳ש בהמאסףש״ו ח״ג בסי׳’ היינו היכא דרבנן אסרו דבר זה בהחלט‬
‫כ״ג ־ע׳׳ש הנני לציין עוד אפי׳ בדיעבד אבל כאן דאפי׳ מדרבנן‬ ‫•■ ‪-‬‬
‫לעיין בפרמ׳׳ג לירד מש״ז בסי' פ״ע ג״כ אינו אסור אלא לכתחילה שפיר י״ל‬
‫סוף■ דיבור •הא׳ שכ׳ וז״ל ואין זה כתרתי דבכה״ג לא שמענו מעילה בדרבנן וקי׳ל‪,‬‬
‫דסתד וכסיל‪,‬בחושך הולך וכו׳כל שאנו שס בסוף צד קפ״ו השיג על הט״ז וכ'‬
‫עהיס מספק לחומרא ל״ס‪.‬כתרת^ דסתרי דמשאור לק״מ ועי׳ בפרמ״ג ליו״ד בשער‬
‫אהדדי עכ״ל‪ ,‬והוא כמ״ש התוס׳ ר״ה י״ד התערובות ח״ג פ״א בד״ה ועי׳ בט״ז הל׳‬
‫עוע״ב ע״ש; ועע״ש בסי׳ ק״א מ^׳ז ס״ק שבת וכו׳ דהשיג עליו משאיר ע״ש ולפמש״ש‬
‫דמפרה שנתפטמה בכרשיני‬ ‫ד׳ ‪ro‬־״^'ולערן הל' וכו׳ דמאן י״איש״ש הכותב׳‬
‫והוא■ ^ ק כר״ל ונו׳ עש״ה‪ ,‬מש״ש באות ג' ע״ז ג״כ ל״ק משוס דעיקר גידול וחיות‬
‫דמצרפין מעשיו אהדדי ע'ש ולנל זה זמן הבהמה היא מאכילתה י'׳ל ג״כ דהוה‬
‫כביר אמרתי ליישב בזי‪ :‬קו׳ התוס׳בב״ק כאילו עדיין הוא בעין אבל באמת דברי‬
‫ק׳ בד״ה עיהר דלמה נתתייב הדיין הכותב שס אינס מובניס כלל‪ .‬דהא‬
‫לרבנן במה דנגע בי׳ שרץ הלא בלא׳׳ה במלח ג״כ נהי דנימלת מ״מ עדיין ישנו‬
‫מה שעשה עשוי ע״ש אך באמת ק״ל על בהתבשיל ועושה פעולתו ומאי חילוק יש‬
‫הסברה הנ״ל מהתוס' חולין ע״ז‪ ,‬סד״ה בין מלח לשאור ודו״ק‪/‬שס בצד קפ״ז ע״א‬
‫אבל עש״ה גס קשה מהגמ׳ ב״ק קי״‪ /‬בההערות על ס׳ ילקוט הגרשוני אות ג׳‬
‫אבל• היכא דאוקמי׳ עילויה מעיקרא מיקלי בענין גט עי׳ מ״ש בזה בריש הפמ״ג‬
‫קליי׳ וצ״ע‪ ,‬שס אות י׳ במש״ש־דשיעת לאו״ח באגרת האלף בית האחרון אוח ג׳‬
‫רש״י כהע״ז ביו״ד סי׳ קי״ז בזה יישבתי גט עש״ה‪ ,‬שס במכתב י״ח אות פ״ג‬
‫קו׳ התוס' סוכה ל״א‪ .‬בד״ה אבל על רש״י בדבר אי בימי רבי הי׳ להס אפר פרה‬
 ‫הוברת ז‬

‫הקנה דכרת פוטר מתשלומין וכאביי לעיל‬ ‫עי׳ בסוס׳ חולין ל״א‪ .‬ד״ה ואסורה לאכול‬
‫ל׳‪ .‬דאיתקיש אסון א‪:‬סון וא׳׳כ איתקיש‬ ‫בתרומה דאף בימי הגמ׳ הי׳ נוהג תרומה‬
‫מיביד״ש למיתה בידי אדס ודו״ק כי‘‬ ‫וע״ש בהגהות מהר״ב רכשבורג ז״ל דהי׳ להס‬
‫נכון הוא ב״ה ;‬ ‫אפר פרה א( ע״ש ‪:‬‬
‫ש □ באות פ״ז תי׳ קי׳ העולס די״ל שמא‬
‫ברוך מלאדז‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הבעל אינו מטקה מעין‪ ,‬עי׳ מ״ש‬
‫נזה בראש יוסה ז״ל חולין בסוגיא דדוב‬
‫סימן ס״ה‪.‬‬ ‫עש״ה ‪:‬‬
‫בעזהשי״ת ה׳ דרא ט״ז מרהשון תרפ״א פה״ק‪,‬‬ ‫ע □ בסון{ האות במה שמתרץ למה הביא‬
‫יוזעפאף בפולין‪.‬‬ ‫הגמ׳ מכה אביו ואמ‪ /‬נבר קדמו‬
‫־ ככז״ו; הברכה ישא ברכה ה״ה כבוד ידי״נ‬ ‫נזה הפרמ״ג באשל אברהס שס בריש‬
‫הרב ‪ . . .‬כקדוש״ת מדה בן עיון אברהם‬ ‫האו״ח בא׳׳ב תנינא באות כ׳ ע״ש ‪:‬‬
‫קואינקה שאיט״א הי ״ו העורך את ״המאסף״‬
‫היקר כעה״ק ירושח״ו בב״א‪.‬‬ ‫בצד קצ״ח ‪ :‬באות י״א נסתפק‬
‫היכא דמדאוריי' עשה מצוה רק‬
‫אח־שה״ט באה״ר‪ .‬ה;;י שולח לו בזה המשך■‬
‫מדרבנן פסול ולא עשה מצוה אי מקרי‬
‫למאמרי הנדפס ב״המאסף״ ש;ה שעבר חוברת י״ב‬
‫שיעה בדבר מצוה וכו‪ /‬ועי׳ בתוס' סוכה‬
‫סי׳ קי״א אבקשו להדפיסו במוקדם האפשר __‬
‫שציינתי לעיל אות ה׳ ע״ש ‪:‬‬
‫נ ל ‪ / £‬ז ״ ד סברא נכונה בענין אעל״מ‬ ‫צד קצ״ח באות י״א בדבר מיתת‬
‫׳ והואדר^אדאמרינן כ׳׳מדא״ר‬ ‫ביד שמיס אי חמור מכרת‪ ,‬עי׳‬
‫ל״ת אעל״מ היינו רק ה־כח דהתורה חסרה‬ ‫בשערי תשובה להרבינו יונה ז״ל סי׳ ק״ז‬
‫לנו המעשה בעצמו שעושה נמצא בשעה■‬ ‫ועי׳ במדרש תלפיות סוף אות כ׳ ענף‬
‫שעושה המעשה עושה איסור ועובד‬ ‫כדת ע״ש‪ ,‬ובילדותי הערותי מהגמ' כתובות‬
‫אמימרא דרחמנא אז קנסוהו שלא יהנו‬ ‫ל׳ ‪ :‬דלאביי פ;יור ולרבא חייב ע״ש ועי'‬
‫מעשיו משא״כ היכא דהמעשה בעצמו אינו‬ ‫בשבת ס״ט‪ :‬דאביי סובר דמיתה לאו‬
‫איסור רק כשיעשה זאת המעשה כשיצא‪:‬‬ ‫נמקיס כרת עומדת ורבא ס״ל להיפוך‬
‫הפעולה ומחשבתו לאור יצא לאור איסור‬ ‫ע״ש‪ ,‬ועל דרך פילפול‪.‬א״ל דתלוי בזה חי‬
‫ועיבר אמימרא דרחמנא בזה לא אמריגן‬ ‫ממונא לקולא או לחומרא ע״ש כתובות‬
‫אעל״מ‪ .‬דהא התורה לא אסרה לנו‬ ‫ל״ב‪ .‬דהנה חייבי כריתות ‪ ,‬שלקו נפכירו‬
‫המעשה אך האיסור הוא בהפעולה‬ ‫מירי כריתתן ‪:‬ודוקא מלקות מהני אבל לא‬
‫הנמשכת ממנה‪ .‬והבן היטב כעין מ״ש‪.:‬‬ ‫נופר ממון ובמיתה ביד״ש מציגו דמהני‬
‫האחרונים ז״ל לעכין מצ״כ‪ .‬העמק בזה‬ ‫נופר ממון ע״ש כתובות ל״ז סוע״ב ולא‪,‬‬
‫כי יודה כל משכיל על אמיתת הדבר והוא‬ ‫מלקות ואי מהני נופר זה תלוי בחומר‬
‫מדגיק בלשון חז״ל כ״מ •דא״ר ל״ת אעל״מ‪-,‬‬ ‫האיסור ע״ש בהגמ‪ /‬והנה עי' ‪,‬בתוס'‬
‫■ ימעתה מיושב קישית המוהרשד״ס‬ ‫ועיין —‬ ‫כתובות ל״ז ‪ :‬שס ד״ת יכול אף ונו׳ דהקשו‬
‫אמאי בשוחט בשבה^ שחיטתו כשירה ׳נימת‬ ‫היאך מדמה מיתה בידי״ש למיתה בידי‬
‫אעל׳למ‪ ,‬דהא בשעה ששוחט אינו עושה‬ ‫ארס‪ ,‬ולענ״ד אפ׳ דהאי תנאס״ל כר״נ‪-:‬בן‬

‫א( וע״י מה שתמהתי■‪ :‬בענין •זה על■‪ ,‬הרדל׳ו‪ .,‬בביאור ‪.‬על‪.‬הר״מ‪-‬כ״ר‪. ,‬מה׳ בי‪,‬טרי!ס‪:‬‬
‫‪ . -‬ה עו ר ־‪.‬‬ ‫הי״א‪-> ,‬מאמרןנו ״זכרון■ לאברהס" ‪,;,‬בהמאסף" ב״ל‪.,■.■ .‬הובתת״ב' ■איך‬
‫’‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ ^...............................‬י' ’ ’‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫איסור כלל דהוה מקלקל‪ .‬ועיקר האיסור לו אחר‪ .‬והיא נכון לפענ״ד בישוב דברי‬
‫הרמב״ס ז״ל‪ ,‬והבן היכוב ‪:‬‬ ‫הוא כשעה שגמר השחיעה ותיקן להוציא‬
‫כ ת ו ב ו ת די״ח בגמרא‬ ‫הבהמה מידי אבמה״ח יאז כבר עשה כ(‬
‫דפריך ולתני‬ ‫המעשה ואינו עושה איסור כלל ‪:‬‬
‫אט אומר דבר נחמד לישב דברי מודה ר״י באומר לחבירו לויתי ממך מנה‬ ‫זבזה‬
‫רבינו הגדול בס״ו מה׳ חו״מ ופרעתיך דנאמן‪ .‬ומשני משוס דבעי למתני‬
‫ה״ו שפסק דאין יוצא־ן במצה של עבל‪ .‬סיפא וחס יש עדיס אינו נאמן דהא קי״ל‬
‫יהא בגמרא ל״ק אלא לר״ש דלית לי׳ המלוה את חבירו בעדים א״צ לפרעו‬
‫אחע״א‪ .‬אבל רבינו ז״ל שפסק אחע״א בעדים יעו״ש‪ .‬ומקשה מהרש״א הא הש׳׳ס‬
‫אמאי פסק דאין יוצאין במצי^ של עבל‪ ,‬עי׳ מסיק בריש פרק הנ״ל דר״י חפירקא‬
‫בלת״מ שהרגיש בזה‪ .‬ולפי הנ״ל נכון מאוד קמא קאי ומודה היינו דנאמן משוס מיגו‬
‫והוא בהקדם הש״ס חולין דקי״ג ע״ב ונו׳ יעו״ש‪ ,‬ומסיק ההם שור שחוע לפניך‬
‫פליגי ר״י ור״ל אי הנאת מעיו בעינן או הכא אין שור שחוע לפניך‪ ,‬וכיון דעעמא‬
‫הנאת גרונו סגי ר״י ס״ל הנאת גרונו סגי דמודה ר״י משוס מייו הוא איך מצי‬
‫ור״ל ס״ל הנאת מעיו בעינן‪ .‬א״כ בין למר למיתני באומר לויתי ממך מנה ופרעתיך‬
‫יבין למר כיונתס דהתורה אסרה לנו דנחמן הא בזה א״צ מיגו כלל לנאמנות‬
‫הפעולה מזה האכילה דלמר הנאת גרונו שלו עיי״ש‪ .‬ונלפע״ד דהנה בת׳ שבועת‬
‫הוה הנאה וא״כ עושה הפעולה תיכן‪ £‬וחייב הדיינין איתא א״ר נחמן ומשביעין שבועת‬
‫ילמר רק כשבלע אז מתהני ולא כשהו' היסת וקאי אכופר הכל רב חביבא מתני‬
‫בגרונו נמצא למ״ר הנאת גרונו א״כ תיכןן לה אסיפא ונו׳ ומסיק מאן דמתני‬
‫כשבא לגרון עושה האיסור ואח״כ כשבא אס־פא איל ארישא לא משוס דאיכא דררא‬
‫למעיו אינו עושה כלל‪ .‬ולמ״ד הנאת מעיו דממונא‪ ,‬והנה לפי״ז קשה אכתי לר׳‬
‫יא״נ עיקר האיסור רק כשבא למעי; א״כ חביבא לתני במתני׳ דהכא מודה ר״י‬
‫ד בינו ז״ל דפסק בפי ׳׳ז מה׳ מ״א ה'־ז באומר לחבירו לויתי ממך מנה ופרעתיך‬
‫דהנאת גחנו אסור וא״כ תיכף כשבא דנאמן‪ ,‬וא״ל כדמשני משוס דקתני סיפא‬
‫לגרון עושה האיסור‪ ,‬ובמצה פשק רבינו ואס יש עדים וכו' והא קיי״ל המלות חבירו‬
‫ת״ל דאס בלע מצה יצא א״כ ס״ל במצה בעדים א"צ לפרעו בעדיס‪ .‬הא רש״י פי׳‬
‫הנאת מעיו בעינן‪ ,‬ולזה ניחא שפיר בהך קושי׳ הש״ם דלתני ;חמן בלא שבועה‬
‫שפסקרביני ז״ל דאין יוצאין במצה של' ולפי״ז י״ל שפיר בליכא עדים נאמן בלא‬
‫עבל משוס כ״מ דא״ר ל״ת אעל״מ כרבא שבועת היסת אף לד נחמן משוס דאינא‬
‫דהא האיסור הוא ת־כף בעת המשי׳ בעת מיגו דאי בעי אמר לא לויתי ולא הוי דררא‬
‫שמגיע לגרון כנ״ל א״כ בשעה שרוצה דממונא אכל כשיש עדים וליכא מיגו אינו‬
‫לצאת ידי חובת המצוה כשבא למעיו נאמן בלא שבועת היסת לשישית הסוברין‬
‫אמרינן דל״מ משוס דבשעת מעשה עשה דאמרינן מיגו לאפעורי משבועה‪ ,‬דהא‬
‫האיסור כסברת הנ״ל‪ ,‬אבל ר״ש נוכל לשיעת רש״י שבועת היסת נתקנה בימי‬
‫לומר דס״ל דאיסור הנאת מעיו בעינן המשנה כדאיתא הכא וכדאיתא בשעחו״מ‬
‫זא״כ בשעה שעושה המעשה אינו עושה לשיעת רש״י‪ ,‬אלא י״ל דא״כ הי' קשה‬
‫כלל איסור דהי׳ ברצונו לבלוע אותו וכשבא מאי ארי׳ ואס יש עדים הא אף דאינא ע״א‬
‫למעיו אינו עושה כלל והוה כאילו תחב ג״כ מחויב לישבע דהא לית לי׳מיגו דאף‬
 ‫צח‬ ‫חוברת ז‬
‫דיכול להביא לידי חיוב לקבל עליו שבס‬
‫וצ״ע לדינא עכ״ל‪ .‬ולפענ״ד צ״ע בזה דהא‬
‫בב״י או״ח סי׳ תרפ״ח כ׳ וז״ל גדולה‬
‫מזה אמרו בירושלמי דבן עיר שעקר דירתו‬
‫בליל ע״ו נתחייב כאן וכאן ע׳'כ‪ .‬הרי דאך‪.‬‬
‫אם כבר קרא בי״ד אפ״ה אם עקר דירתו‬
‫לכרך בליל ע״ו מחויב לקרוא גם בע״ו‬
‫וא״כ גס הבן עיר הרי יכול להביא לידי‬
‫חיוב קריאת המגילה בע״ו ואפ״ה אינו‬
‫יכול להוציאו ולפ״ז ודאי דגם בקידוש‬
‫אי׳י להוציאו אס לא שנאמר דהירושלמי‬
‫איירי כגון שהב״כ הוא בעיר והוא צריך‬
‫לקרות בכי״ו כמבואר סי׳ הנז׳ סעי׳ ה׳‬
‫ולכך א״י להוציאו מפני שמחוסר מעשה‬
‫הוא לעקור דירתו לכרך ואין זה מיקרי‬
‫בידו וכ״גהאמרי בינה דיני שבת סו'סי׳‬
‫י״א‪ ,‬אך לפענ״ד צ״ע דהא תני בירושלמי‬
‫סתמא ומשמע דאפילו אם הב״ע היא‬
‫בכרך נמי ח״י להוציא וצ״ע‪ ,‬גס מ״ש‬
‫שם דהמהר׳׳ס חביב י״ל דאיירי דוקא‬
‫בבני חו״ל שבאו לא״י וכו׳ עי' בחי' רע״א‬
‫אי״ח סי׳ תצ״ו סעי' ג׳ דמשמע שם דאפי׳‬
‫בני א״י שבאו לחו״ל ג״כ א״י להוציאם‪ ,‬גס‬
‫מ״ש שם וז״ל ואך באמצע היום מיד‬
‫כשקבע בדעתו להשתקע בחו״ל חל עליו‬
‫חיוב מיו״ע ב׳ דכ״ש הוי חיוב בפ״ע‬
‫ע־׳כ‪ ,‬לפענ״ד צ״ע בזה דהא בסי׳ הנז׳‬
‫בע״ז סק״ו הובא דלעכין מגילה תלי׳‬
‫רק בהתחלת היום ועוד דלפ״ד היאך‬
‫נדיינו אם כבר גמר פ״א להשאר שם וחל‬
‫עליו חיוב יו״ט ואח״כ באיזה שעות חזר‬
‫בדעתו גנסוע לביתי אס פרח ממנו חיוב‬
‫יו״ע או לא וצ״ע — ולענין ספיקו של‪.‬‬
‫הגרע״א נלפענ׳׳ד דיש לדמות ד״ז למ״ש‬
‫‪ rpr‬והעגיז או״ח סי׳ קפ״ו בשם עור‬
‫יב׳׳י ומהרש׳׳ל דאם הוא לא אכל כלל‬
‫א״י להוציא בבהמ״ז לחבירו שאכל ובירושלמי‬
‫אסמכהו אקרא דכתיב ואכלת ושבעת‬
‫וברכת ואמרי׳ מי שאכל הוא יברך ע״כ‪,‬‬
‫אם הי׳ מכחיש העד ג״כ הי׳ צריך שבועה‪,‬‬
‫ולפי״ז י״ל בזה קושית התום׳ ולפני מודה‬
‫ר״י באומר לויתי ממך מנה ופרעתי דכאמן‬
‫בלא שבועת היסת במינו דאי בעי הוי‬
‫אומר לא לויתי ולא הי׳ דררא דממונא‪,‬‬
‫וע״ז משני שפיר אימא ס'פא והא קיי״ל א״צ‬
‫לפרעו בעדים וא"כ אך בע״א ליכא מינו‬
‫וג״כ חייב שבועה דבשלמא אס הי' צריך‬
‫לפורעו בעדים י״ל דלכך תני ואס יש‬
‫עדים דע״י עדים היינו בני עדים אינו‬
‫נאמן אך בשבועה ודו״ח ‪:‬‬
‫המשך יבא‪.‬‬
‫נפתלי הירץ הארצשטארק‬
‫בהרה״ג מוהרש״י שליט״א מיוזעפאף‪,‬‬
‫סימן ס״ט‪.‬‬
‫״ ב ה מ א ס ת ^ ' שנה ז ו חוברת ד׳ סי׳‬
‫י ל״ח בד״ה בתולה כשאת‪,‬‬ ‫'‬
‫תמה בסו״ד על התפארת ירושלים דפלפל‬
‫הרבה בסוניא דכתובות דל״ו והוכיח משם‬
‫דם״ל לר׳ יהודה כתובה לאו דאורייתא‪,‬‬
‫והקשה דלמה לנו פלפול בזה הלח מבואד‬
‫בכתובות ד׳ נ״ג דר״י ס״ל כתובה לאו‬
‫דאורייתא ע״ש‪ .‬ובמחכ״ת שגה ברואה‪ ,‬בי‬
‫הגאון תפארת ירושלים פלפל על ר׳ יהושע‬
‫לא על ר' יהודה ע״ש‪.‬‬
‫יוסף מרדכי הלוי‪.‬‬
‫סימן ע‪.‬‬
‫ב ח י ד ו ש י רע״א או״ח סי׳ רס״ז כ׳‬
‫וז״ל מסתפקנא אס א' שלא‬
‫קיבל עליו שבת יכול להוציא לקדש למי‬
‫שקיבל עליו שבת די״ל דלזה שלא ״קידש״‬
‫)כ״ה באו״ח אשר לפני דפוס יאניסבורג‬
‫אבל לפענ״ד דצ״ל דלזה שלא ״קיבל״(‬
‫כההיא דירושלמי דבן עיר א״י להוציאלבן כרך‬
‫דהוי אינו מחויב בדבר או דהוא עדיך‬
 ‫המאסף שנה־ ששית‬
‫מאס הי׳ בדעתו לאכול במ״א וכן מסתפר‬
‫ולפענ״ד י״ל דכוונת הב״י כך הוא דל״מ‬
‫כשסעד במ״א ר״ל י דרוצה לאכול במ״א‬
‫בודאי דאסור לאכול שס עד שיקדש אלא‬
‫אפי' אס אינו רוצה לאכול כלל היוס ואז‬
‫הו״א דיצא עכ׳׳פ ירי קידוש קמ״ל׳דלא(‬
‫מ״מ זהו דוקא שאשור לאכול אח״כ בלא‬
‫קידוש אבל מ״מ עכ"פ מקיים בזה תקנת‬
‫דמצות קידוש על היין וכמ״ש במחה״ש סי׳‬
‫רס״ע לענין קידוש בהכנ״ס וברא״ש ע״פ‬
‫בשס רביני יונה )וזהו דלא כב״י הנז״ל(‪:‬‬
‫בחי׳ רע״‪.‬א סי׳ רע״א שכ׳‬ ‫ומצארד‬
‫להביא ראי' דקידוש על היין‬
‫אינו אלא מדרבנן מהא דלא מקדשין‬
‫ביוהכ״פ שחל להיות בשבת לצאת ידי‬
‫קידוש שבת דאורייתא אע״כ משוס דיוצאין‬
‫בתפלה ע״כ )ולפענ״ד צ״ע בזה דמאי‬
‫ראי' הוא הלא י״ל דבאמת אין יוצאין‬
‫בתפילה רק משוס דקבמ״ס הוא דאירייתא‬
‫וביוהכ״פ כיון דאין שס סעודה גס קידוש‬
‫ל״ש שס אך י״ל דלזה נתכוון במה שסייס‬
‫שס וז״ל ^ואולס ק״ל מדברי הרא״ש‬
‫שהוכיח דאקבמ״ס הוא דאוריית׳ ממה‬
‫דפרכינן למ״ל לקידושי בבהכנ״ס והא‬
‫מקדשין לצאת ידי דאוריית' והא לענין זה‬
‫כבר יצאו בתפילה ע״כ )וע״ש שכ׳‬
‫דלכאור' כל שמזכיר שבתא עבתא נמי‬
‫יצא( ור״ל כוונתו דלפ״ד הרא״ש נסתר‬
‫ראייתו וכנ״ל( )ולפמ״ש שם לעיל מיניה‬
‫דלדעת הר״ן משמע דקיחש על היין הוא‬
‫דאוריית׳ ע״כ א״כ לפ״ז הרי צריך לקדש‬
‫על היין ביוהכ״פ של שבת וכנ״ל אך‬
‫י״ל דס״ל כהרא״ש דקבמ״ס הוא דאוריית'‬
‫ולכך א״א לקדש( משמע מזה דכשמתענה‬
‫בשבת א״צ לקדש על היין משוס הני תרי‬
‫שיעמי או משוס דיוצא בתפילה או משוס‬
‫המיעך יגא‪.‬‬ ‫דקבמ״ס הוא דאוריית‪/‬‬
‫ניסן יהודה ליב חרל״פ‬
‫לאס הי׳'בדעתו שלא לאכול כלל גרוע‬
‫הרי דמשמנג מזה דאי לאו אסמכת׳ דקרא‬
‫הי׳ יכול להוציא לחבירו א(ה דאין עליו‬
‫שוס חיוב וצא הי׳ עליו שוס חיוב בהמ״ז‬
‫היוס )כגון דלא אכל עדיין( וע״ג דצ״ל‬
‫דהוא מכיעס דכיון שהוא בידו לאכול ואז‬
‫יהי׳ עליו חיוב בהמ״ז לכך יכול להוצ׳או‬
‫)ולפענ״ד דאס המברך אסור לאכול היום‬
‫כגון שקיבל עליו תענית או אפי' ביוהכ׳׳פ‬
‫והב׳ הוא חולה שצריך לאכול אז מצ״ה‬
‫א״י להוציאו כיון שא״י להביא לידי חיוב(‬
‫ה״ג לעגין ספיקו של הגאון הגז׳ כיון‬
‫שבידו לקבל עליו שבת ולהתחייב בקידוש‬
‫אז אפי׳ לא קיבל עליו עדיין מ״מ יכול‬
‫לקדש לחבירו ולהוציאו )והא דבבהמ״ז‬
‫בעי' שיאכל )לדעת קצת הפוסקים אבל‬
‫הגהת הסמ״ק ס״ל דליחיד יכול להוציא‬
‫אפי' לא אכל כלל כ״ה בחמ״ב( עי׳‬
‫באמ״ב סי׳ הגז׳ שהאריך בזה וכ״מ ממ״ש‬
‫המג״א בסי׳ קפ״ו ס״ק ג׳‪.‬וסי׳ תרפ״ע‬
‫ס״ק ד׳ דאך דקען הוי תרי דרבנן מ״מ‬
‫כיון שבידו לעשות א״ע חד דרבנן יכול‬
‫להוציא אפי׳ לחד דרבנן כנלפענ״ד ;‬
‫אס מתענה בשבת‬ ‫ונסתפסתי‬
‫)כמבואר או״ח סי'‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫רפ״ח סעי' ה'( אס צריך עכ״ס לקדש על‬
‫היין ולצאת ידי קידוש ואך שכבר יצא‬
‫בתפילה מ״מ הלא מצוה נמי לקדש על‬
‫היין ולצאת ידי קידוש ואך דאין קידוש‬
‫אלא במקוס סעודה וכמ״ש בסי׳ רע״ג‬
‫)וע״ש ס״ג שכ׳ המחבר דאס קידש ולא‬
‫סעד כלל אך ידי קידוש לא יצא ע"כ‬
‫)ובב״י שס כ' להוכיח זה מהא דאביי‬
‫ונו' ולפלא שלא הביא שכן הוכיח הר״ן‬
‫פר׳ ע׳'פ( • ומשמע שס בב״י דבא‬
‫להשמיענו אך דלא אכל כלל אפ״ה‬
‫חינו יוצא ידי קידוש משמע מזה דאכל‬
‫במ״א גרוע מלא אכל כלל ועי׳ בפמ״ג‬
‫ובמחה״ש שס שכ׳ בשס הלבוש לענין נמלך‬
 ‫חוברת ח‬ ‫המאסף‬
‫בביאור פלוגתתם בסגנון אחר‬
‫מדברי הרה״ג הכותב ג״י‬ ‫׳ ■ ‪.‬‬
‫ג״כ בהקדם הקושיא הנ״ל מתא דאסור‬
‫לאדם לאכול עד שיתן לבהמת‪ /‬אשר אנכי‬
‫שמעתי עוד בימי באלות־ מפה קדושת‬
‫אדמו״ר הגאון הגדול אבדק״ק פ״ב שלימ״א‪.‬‬
‫והנה■ מאז תירצתי ב״ה'עפ״י יד‪ :‬אפרים‬
‫או״ח סי' קס״ז בנועמא דהך איסורא‪ .‬מ'‬
‫עם הידושין דאירייתא אקר הנס יקריס בעיני‬
‫דעפ״י המר״ר בהך סדרא בפסוק;אדם‬
‫ובהמה תושיע ת' — דלפעמים הא־ס ניזון‬
‫בשביל הבהמה — ולכן למיחש מיבעיא‬
‫וצריך לזונת תחלה ע״ש‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הכא דקוב״ה בעצמו קאמר הכי‪-‬‬ ‫וא״ב‬
‫לק״מ דאיהו ידע בנח שהוא ניזון‬
‫בזכות עצמו ולא בשביל הבהמות כדתעיד‬
‫עליו שהוא צדיק תמים‪ ,‬ושפיר קאמר לי׳‬
‫להקדים מאכלו למאכלם‪ ,‬ומתריצנא' בזה‬
‫נמי הך דוהשקית את העדה ואת בעירם‪,‬‬
‫דכיון דקוב״ה קאמר הכי‪ ,‬לו נגלו תעלומות‪,-,‬‬
‫דתיו ישראל ראויים למים בזכות עצמם‪.‬‬
‫ולא בעבור הבהמות‪ ,‬וח״ש‪ .‬וכעת הובא‬
‫כן בעיקר‪ ,‬קישי׳ הנ״ל בתל תלפיות מכתב­‬
‫ה׳ צד ‪ 38‬בשם הרה״ג מו״האתרן גישיממאן‬
‫נ״י בתי׳ ב‪ /‬והיא הריץ יתיב ג״כ עפ״י‬
‫דברי יד אפרים שם דהך חששא שייך דוקא‬
‫באכילת עבעית משא״כ בנס אין סברא שהנס‬
‫יהי׳ בזכות הבהמות‪ ,‬וא׳׳כ הה״נ רכל ענין י‬
‫הצלת כל הברואים עם צירכי מזונם וחיותם‬
‫הי׳ בדרך נם‪ .‬בתוך התיבה ולהכי בכה״ג ‪.‬‬
‫’‬ ‫שפיר אדם קודם‪ ,‬עכדפח״ח‪ .‬י‬
‫לדעתי הך גזלתא בפלוגתא תלי‪/‬‬ ‫אכן‬
‫׳ כי הז אמת דהכי ריהנוי משמעות‬
‫הכתובים דכל עיקר הצלת כל הברואים‬
‫היו בעבור זכותו דנת אשר הי׳ צדיק בדור‬
‫ההוא‪ ,‬וכ״כ ברמבי׳ן עה״ת ס׳ בראשית‬
‫בפסוק הנה נתתי לכס את כל עשב וכו׳‬
‫דלכן הותר אכילת בשר לנח‪ ,‬על שנגזר על‬
‫כל הבע׳׳ח שיאבדו מן העולם ובעבור נח‬
‫הציל מהם לקיום המין והי' כל קיומם‬
‫שנה ששית‬
‫סימן ע״א‪.‬‬
‫ב״ה‪ .‬ייס י׳ עש״ק כשלה תרה״א לפ״ק‪,‬‬
‫סה ב׳קערעסטיר יע״א‪.‬‬
‫החיים והיצלום וברכת כ״ט לכבוד יד^ניפ‬
‫ד‪,‬רב‪.......‬כקיל‪^1‬־ת מו״ה בן ציון אברהם‬
‫ק ל אי נ ה ה ג״י מעריך מ״ע היקר ״המאסר•״‬
‫בירושלים עה״ק הובב״א‪.‬‬
‫אחדשנהה״ר כראוי‪ ,‬יקבל פה מגילה עפה‬
‫הלי״ת ואקוה שיאספס הכיתה כ״המאסף" שלו‬
‫כמוקדם האפשר וככמיה האפשר אס נס לא יודפס‬
‫כלו בפעס אהד ‪ . . .‬והנני בזה כרב שליס‬
‫וברכה וכאהכה וידידות כראוי לדכוותי'‪ ,‬המיקירו‬
‫ומכבדו כלונ״ה‪.‬‬
‫תרנ״ח אות כ״א‬ ‫בתל תלפיות‬
‫נתב הרה״י אןו״ה‬
‫אברהם אשר שמיי] נ״י מאו־ווארהעלי בזת״ל‬
‫על המד״ר פ׳ נת לך ולהם לאנלה ונו' ע״ד‬
‫דר׳ אבא דבר שהוא לך ולהם ע״ד דר׳ לוי‬
‫אתה עיקר והם מפלים לך יעו״ש‪ /‬והנראה‬
‫לענ״ד דהנה הקשיתי לפ״ע דאיתא בברכות‬
‫מ׳ דאשר לאכול קודם שיתן לבהמתו ח״כ‬
‫קשה למה כתב כאן לך ולהם דמשמע לך‬
‫תחלה‪ .‬ושוב מצאתי שהק׳ כן בס׳ רב מוב‬
‫ומחלק שאם יש לבהמה עשב מיוחד למאכלה‬
‫ולאדס מאכל מיועד לו‪ .‬אז בהמה קודמת‬
‫משא״כ אס נותן לבהמה ממאכל אדם הוא‬
‫קידם ומה שנשאר לבהמה‪ ,‬ומתרץ בזה קו׳‬
‫הס״ח מתא דרבקה שתת אתה והדר לגמלך‪.‬‬
‫אשאצ וקו' הי״א מהא דותשקית חת העדה‬
‫ואת בעירם ועי' דבר נחמד בזת בשו״ת‬
‫שלו אמי צדק ח׳ או״ח סי' ק״מ‪ .‬ומעתה‬
‫בא המדרש לתרץ מרוע הקרים לך ללהס‬
‫וע״ז אמר ע״ד דר״א ההיתר משוס שהיה‬
‫מאכל הראוי לך ולהם כמ״ש במ"כ דכל‬
‫מת דחשיב ר״א המה מאכל אדם וללוי‬
‫דחשיב גס מה שחינו ראוי׳ לאדם צ״ל כיון‬
‫דעכ״פ יש בהם צורך לאדם לנסיעה כמ״ש‬
‫במדרש א״כ אתה עיקר והס שיפליס לך‬
‫עכ״ל שם‪.‬‬
 ‫ענה ש^צית‬
‫דבלאה״נ בגוך הדמיון יש מקום‬ ‫אלא‬
‫לחלק — דדוק^ו בנס שמתהיה‬
‫איז ‪ :‬ענין חדש שלא כחק הכיבע כגון גבי‬
‫באר שיצאו נוזלים מסלע — לא מסתבר‬
‫שיברא ה׳ בריאה חדשה נסיית בשביל‬
‫הבהמות — חבל כאן אשר הנס של‬
‫ההצלה הי׳ כדי להעמיד יישוב העולס על‬
‫ת־קוט ומעמדו הראשון שלא יחרב ויעבור‬
‫לגמרי‪ .‬ומאחר דחרבן העולם הי' רק‬
‫בשביל החיעאיס‪ ,‬ששירי״ל דכמו שהפעיל‬
‫הקב״ה הצלה זו בשביל הארס‪ ,‬כ״ש שיפעיל‬
‫קיוס העולס בגלל הבהמה אשר בודאי לא‬
‫חעא‪ :‬כלל וכלל ־— והרי אין זה בריאה‬
‫חדש‪ :‬לגמרי אלא החזקת •העולס במעמדו‬
‫הראשון — ודו״ק — וכיון שכן מאחר‬
‫דבעיקרא דמלתא קשה קצת לסמוך אעעמא‬
‫דקראי לקילא‪ ,‬דלכאורה הך דונתתי עשב‬
‫בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת‪ ,‬דרשה‬
‫גמורה דאורי׳ ' הוא מדנקע שס לישני׳‬
‫״שנאמר" ונתתי עשב בשדך וכי׳ וכדכיילו‬
‫הראשונים ז״ל דכל ״שנאמר״ הוא דרש‬
‫גמור — ומנ״ל להקל בשביל כיעס וסברא‬
‫בעלמא‪ ,‬ועכ״פ מאחר שיש מקיס לחלק‬
‫בין נידון דירן להך דיד אפרים‪ ,‬ודאי דאין‬
‫ללמיד להקל אך בכה״ג‪ ,‬ודו״ק ‪:‬‬
‫הוספתי נופך עוד גס בזולת‬ ‫ואנכי‬
‫סברת יא״פ הנ״ל ‪ —-‬דהיינו‬ ‫•‬
‫דוקא בסתס מאכלי בה‪?:‬ה אשר באמת‬
‫הקב״ה נותן עשב בשדה לבהמה מבלי‬
‫פעולת אדם‪ ,‬ולולאישהאדס לצרכו ולמלאכתו‬
‫משתמש בבהמות ובע״ח שוניס — והי׳‬
‫עוזבם על פני השדה חששי בודאי היו‬
‫מוצאים מזונם וערפס ע״י הקב״ה הזן‬
‫ומפרנס מקרני ראמים וכו׳ וע״כ האדם‬
‫באשר מכניסם לביתו להשתמש בהם‬
‫לתכליתו ותועלתו מחוייב מיהת להקדימם‬
‫בהכנת ות־קון מזונם לפניהם עיד ;ירם‬
‫יאכל הוא — כי מדוע יהיו הס אגודים‬
‫בו — מאחר שהם אינם צריכים לו באמת‬
‫בעבורו ע״ש‪) .‬והובאו דבריו כס' ת״ח‬
‫סנהדרין ךן‪ 1‬ק׳׳ח בד״ה א״ל יהא רעוא‬
‫דלאתמות‪ ,‬ע״ש( וכ״נ ג״כ בב״ר פ' ל״ב‬
‫״המה וכל החי׳״ המה עיקר והכל מפילה‬
‫להס‪ ,‬עי׳ במת״כ שס‪ ,‬אבל בב״ר פ' ל״נ‬
‫איתא ריי בר סימון פתר קריי׳ בנח וכו‪/‬‬
‫וכשזכרתו לא לו לבדו הזכרתו אלא לו ולכל‬
‫שיש עמו בתיבה‪ ,‬הה״ד ויזכור אלקיס את‬
‫נח ואת כל החי׳ וגו‪ /‬ומפרש לה ביפ״ת‬
‫שס דהיינו דהאמר ״וכשהזכרת אותו לא לבדו‬
‫זכרת וכו' כלומר דגס בזכירה ל״ה נח לבדו‬
‫כדאי אלא שצורפה זכירת הבהמות עמו‬
‫וסייעתו קצת‪ ,‬קרוב למה שאמר לעיל‬
‫אדס בזכות ■בי^מה — והיינו דמי־ת*‬
‫מויזכור אלקיס את נח ואת כל החי׳‬
‫דמדנקע לי׳ בהדי נח משמע שנח הוצרך‬
‫להסתייע בזכירתי מזכירת הבהמה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫הרי שלדעת ר׳׳י בס' הנ״ל אך הזכירה‬
‫למובה של נח הי׳ רק בצירוך זכירת‬
‫הבהמות‪ ,‬א״כ כ״ש דעיקר ההצלה ע״ד‬
‫נס ופלא ודאי דג"כ הי׳ בצירוך זכירתה‬
‫ומללס‪ ,‬וע׳׳ד אדס ובהמה תושיע ה'‪,‬‬
‫וא״כ הדק״ל — אלא דיש לדחות לודאי‬
‫עיקר ההצלה מן האבדון הכולל אשר הי׳‬
‫נס ופלא‪ ,‬ודאי דלא נעשה בשביל הבהמות‬
‫וכדברי יר אפריס הנ״ל שאין סברא שיהי׳‬
‫נס בזכות בהמות ורק הך זכירה למיבה‬
‫בעלמא שיתקרב זמן שכיכת המיס וכדומה‬
‫זה שפיר הי׳ בשביל זכירת הבהמות ג״כ‪,‬‬
‫ואע״ג דכ׳ היפ״ת בלישני׳ ״כלומר" דגם‬
‫״בזכירה ל״ה נח לבדו כדאי אלא וכו׳ —‬
‫דמשמע דקאי אדקמיי דמייתי מדרשם ז״ל‬
‫שאמרו אך נח שנשתייר מהם ל״ה כדאי‬
‫ו;ו׳ — מ״מ הא כדאיתא והא כדאיתא‬
‫דעיקר ההצלה נסיית דמעיקרא‪ ,‬ג״כ ל״ה‬
‫כדאי ומ״מ לא בשביל הבהמות נעשה‬
‫הגס אלא שנמלע בשביל שמצא חן וכו'‪,‬‬
‫ואך הזדרה שאח״כ ג״כ לא בזכותו הי׳‬
‫אלא גס בצירוך זכירת הבע״ח‪ ,‬ודו״ק ‪:‬‬
 ‫חוברת ח‬
‫דבר ממנו ארצה — וע״כ כן עשה נת‬
‫בסדרו במשך חיותו בתיבה‪ ,‬וקיים גס‬
‫הרשות לגמרי כמו כל אשר נצעוה עליו‬
‫בהחלע‪ ,‬כי יקר בעיניו דבר ה' ית״ש‪,‬‬
‫ואמנם טעמא מאי הי' יכול לעשות קדימה‬
‫זו בלי איסור‪ ,‬משוס שהוא עשה והטריח‬
‫עצמו בעשיית התיבה אשי בלא זה היו‬
‫כלס נאבדים‪ ,‬והיינו דקאמר רעש נח‪ ,‬זה‬
‫עשייתו התיבה‪ ,‬וע״כ ״ככל״ אשר ״צוה״‬
‫אותו אלקים דוקא‪ ,‬דהיינו כל מ? שנכלל‬
‫בהתכת מאמר הציווי‪ ,‬ואף מה שלא נצטוה‬
‫בו‪ ,‬״ככל״ אשר ‪,,‬צוה״ אותו אלקיס כן‬
‫עשה גס את זה כי באשר הוא עשה את‪.‬‬
‫התיבה כנ״ל ידע בנפשי׳ דלא עבד איסורא‬
‫ואף לא מדת חשידות יהי׳ בהקדמת הבע״ח‬
‫וע־׳כ כן עשה ממש‪ ,‬או יאמר עד״ז שאעפ״י‬
‫שויעש נח — את התיבה — וידע עפ״י‬
‫סברא דליכא איסירא בדידי׳ להקדים‬
‫מאכלו למאכל הבע״ח כביאירנו הנ״ל‪,‬‬
‫וגם מחמת שאמר לו הקב״ה כי אותך‬
‫ראיתי צדיק וכו׳ וידע שנתקיימו בגללו‪,‬‬
‫בכ״ז ל״ה מרהיב בנפשו לדריש טעמא‬
‫דקרא לקילא שהרי נח למד התירה וקיימה‬
‫כדחז״ל‪ ,‬ורק ״ככל אשרצוה אותי‪-‬אלקיס״‬
‫דוקא‪ ,‬דהיינו לפי שגס זה הי׳ נכלל בציווי‬
‫דבר ה׳ ע״כ ״כן עשה״‪ ,‬כיון דגלי קרא‬
‫היתרא בהדיא‪ ,‬וא״ש היטב‪ .‬או יאמר להיפוך‬
‫דכפי‪ .‬הנראה בעליל — נ ח לא הי׳ דואג‬
‫תחלה בעד מאכלו של עצמו‪ ,‬כי אם‬
‫השתדל תמיד רק לתת אכלם בעתו ובזמנו‪,‬‬
‫ורק פעם א׳ אירע שאיחד מזונותיו להארי‬
‫והכישו‪ ,‬ומבואר בגמ׳ של״ה ישן בלילה‬
‫כל אותן יב״ח מחמת שהאכילם גס‘בלילות‬
‫בעתם וזמנם כלל‪ ,‬ומעתה אם דקדק כ״כ‬
‫שלא לאחר'זמן מזונם אפי' בלילה‪ ,‬מכ״ש‬
‫שדקדק בזה ביום‪ ,‬ובהגיע זמן אכילתו‬
‫עם זמן אכילת הבהמה‪ ,‬בודאי הי׳ מקדים‬
‫נתינת מזון לפני הבע״ח קודם אכילתו‬
‫לבלתי אחר קזונס ונהג כאינשי דעלמא‬
‫לצורך מזונם‪ ,‬והוא נצרך אליהם להגאתו‬
‫ועובתו‪ ,‬ורק עמל ואון הי׳ נחשב נגרם‬
‫באם יאחר מרף חוקם‪ ,‬ולהני בנידון דנח‬
‫אשר מיס על כל פני האדן —•ונימוחו‬
‫ונמשמשו כל הבע״ח וכל הצמחים‬
‫והתיואות שבעולם‪ ,‬ולולא שנח הי' ממר־ח‬
‫עצמו בתיקון התיבה הגדולה הלזו ובאסיפת‬
‫כל מיני מזון ומחי׳ גיבורם‪ ,‬ולולא שמצאו‬
‫מקים בע״ח חלו בתיתי של נח — אשר‬
‫לא למובתו ולתועלתו הכניסם שמה כי‬
‫אם אדרבה למרחו ומשאו הגדול עד שגס‬
‫שנה בעיניו לא ראה כדאי׳ במדרש והי׳‬
‫גינח וכוזה מגודל העורח‪ ,‬הלא לולא‬
‫כ׳׳ז היו כלם נאבדים מן העולם בלי‬
‫ש‪ :‬יד ופל־מ‪ ,‬ומאחר שהי׳ חייהם וקיומם‬
‫רק על ירו וע״י מרחתו ומובתו‪ ,‬גס‬
‫בשנסלק ענ׳ן הזנות השמיימי של מי הי‪/‬‬
‫שפיר הי' ברשותו להקדים מאכלו למאכלם‪,‬‬
‫כי הם היו צריכים אליו ונתקיימו רק‬
‫במובפו‪ ,‬והוא ל ״ה צריך להם‪ ,‬וא״ש ‪:‬‬
‫ו ; ז ‪ £‬״ י תירוצים הנ״ל יתכן לפרש על‬
‫נכין מקרא שכתוב לבתר הכי‪,‬‬ ‫^‬
‫דכתיב ויעש נח ככצ אשר צוה אותו אלקים‬
‫כן עכ ה‪ ,‬דפי׳ רש״י ויעש נח זה עשייתו‬
‫התיבה‪ ,‬ועפי״ז יהי׳ גם ‪:‬ישא דקרא כמבאר‬
‫ומפרש שככל אשד ציהו ה׳ כן עשה אותה‬
‫בכל פרמיי' ואיפני בנינה‪ ,‬והוא אריכות‬
‫גדול לכאירה‪ ,‬וגם כפלית הלשון כמבואר‬
‫למעיין‪ ,‬ומהיכי תיתי ישנה מן הציווי‪ .‬ועפ׳׳י‬
‫הקרמותינו הר ל יי׳ל דקרא מרמז לן שגם‬
‫מה שאמי הקב״ה בקרימת לש‪-‬ינו ״לך■■■‬
‫ואח׳׳כ ״להם״ — אשר אמנם ע״ז ל״ה ציווי‬
‫כי הציווי עיקרה היתה רק שיקח ויכין לו‬
‫מכל מאכל‪ ,‬ורק בדרך רשות רמז לו הקב״ה‬
‫שיוכל להקדים עצמו להבע״ח‪ ,‬אעפי״כ‬
‫כיון דעכ״ס נושח הציווי של הקב״ה‬
‫בשלמותי הי' גם מצורף עם לשין זה דוה ׳‬
‫״לך״ ״ולהם״ לאכלה‪ ,‬רצה נח לקיים דבר‬
‫ה' לגמרי ^‪,‬ככל׳' לשון הציווי ‪ — .‬ולא יפול‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫הי׳ בשביל קיום חיי האדם שהיא עיקר‬
‫הבריאה ואס ל״ה מספיק לכלס טדאי‬
‫הי׳ האדם קודם להח*ות את נפשו‪ ,‬ולהט‬
‫הך קרא דרק בתכלית הלקיחה וצורכה‬
‫משתעי‪ ,‬שפיר קאמר שתכלית הלקיחה‬
‫הוא כד־ שוהי׳ לך ולהם ״לאכלה״ דהיינו‬
‫כדי שיהי׳ מוכן ומזומן כדי הצורך למאכל‬
‫אדם חשוב יותר וגם למאכל בהמה —‬
‫בשגם דאזיל בהדרגה כאורחא דלישנא‬
‫לילך מן המועע אל המרובה — והיינו‬
‫״לך ולהם״ דהיינו ״לצורכך ולצורכס״‬
‫ובסדרא דאכילה לא משתעי קרא כאן‬
‫‪,‬כלל דהוא בודאי להיפיך כדינא — אך‬
‫לא הוצרך להודע זה‪ ,‬ובפרכוות כאן לרק‬
‫מתכלית צורך הלקיחה קמשתעי‪ ,‬וזה‬ ‫’‬
‫פשיע וברור לענ״ד ‪:‬‬
‫ן י ש להוסיך עוד אמרים — דבאמת‬
‫בשני נישאיס האמורים ביחד‬
‫בפסוק אחר‪ ,‬הלא בהכרח יוקדס האחד‬
‫לחברו דבבת אחת א״א לאומרן — ואין‬
‫לעשות לכאורה שוס דיוק מצר ק־ימש‬
‫האחד לחברו )וכבר דברו מזה הכלל‬
‫במקומות שונים(‪ ,‬והא דדייק ש״ס מקדימת‬
‫ונתתי עשב בשדך לבהמתך לואכלת‬
‫ושבעת‪ ,‬היינו או מ׳ דל״ה לי׳ להזכירם‬
‫כלל בפסוק א׳ אדם ובהמה גס יחד‪ ,‬וגם‬
‫שקדימת ענין בהמה לאדם היא נגד‬
‫החק הנהוג‪ ,‬והי' ראי׳ לדקדק ולעשות‬
‫הסדר מהופך‪ ,‬א״ו דבכיון נקע קרא הכי‬
‫מ׳ דיכא דאסור לאדם לאכול וכו‪ /‬משא״כ‬
‫בנידון דידן שצריך לכוללם יחד‪ ,‬משום‬
‫שרצה להודיעו בחרא מחתא תכלית‬
‫הלקיחה מכל מאכל אשר יאכל‪ ,‬וגס הסידיר‬
‫הנכון היא למימני אדם קודם מצד חשיבותו‬
‫אין כאן שיש דיוק לומר דמדאקדמי׳ לאדם‬
‫הוא במכוון להורות שיקרים האדם לאכילה‬
‫ואין כאן קישי׳ דבודאי כמו שהקדמה‬
‫בלשון מורה על קדימה בזמן — כמו כן‬
‫מורה לפעמים על הרימה במעלה כמבואר‬
‫אשר אינם אוכלים קודם שיתט לבהמתס‬
‫ט בגודל ענותנותו לא רצה להחזיק מובה ‪.‬‬
‫לעצמו לתלות קיום ומזון הבפ״ח בזנות‬
‫עצמק ואך שהקב״ה עצמו אמר ״לך ולהם״‬
‫מ״מ הרי אין זה ציווי רק רשות‪ ,‬והחמיר■‬
‫על עצמו שלא להשתמש ברשות־ זה‪ ,‬והיינו‬
‫דדקדק קרא לומר ״ויעש נח״ —אכל רק —‬
‫״ככל אשר צוה אותו אלקים״ דוקא — כן‬
‫עשה — אבל לא בהך דוהי׳ ״לך ולהס"‬
‫וכו׳ אשר אין בו ציווי רק רשות את זה לא‬
‫עשה רק נהג חומרא בעצמו‪ ,‬וא״ש‪.‬‬
‫א ^ ל אחרי כל אלה לענ״ד הפשוע נראה‬
‫׳ יות״‪ ,‬והוא מה שאמרתי כבר מאז‬
‫דוראי גם נח הוצרך לנהוג עפ״י התירה‬
‫שקיימה בנתינת מזון לבהמה ערם מאכלו‪,‬‬
‫וכ״כ ■בהדיא בת״ח סנהדרין דך ק״ח בד״ה‬
‫לא בציר וכו׳ דמקשה התם ״ועוד אמאי‬
‫איחר לו והא אסור לו לאדם לאכול עד‬
‫‪-‬שיאכיל לבהמתו תחלה״ ע״ש‪ .‬ואע׳׳ג‬
‫דאיהו מייתי בתר הכי ־ דכל הברואים‬
‫נח ע״ש ‪ :‬וממילא‬ ‫נשארו בזכות‬
‫דבודאי הי׳ רצון הקב״ה שינהיג נח עד״ז‪,‬‬
‫אבל לא הוצרך לר^זהירו ע״ז כמו שלא הוצרך‬
‫להזהירו על שאר עניני התורה — ולהיפוך‬
‫מיהת כמי ליכא למשמע מקדימת הלשין‬
‫דוהי' ״לך״'ואח״כ ״ולהם״ לאכנה‪ ,‬משום‬
‫משום דדוקא בקרא דונתתי עשב בשדך‬
‫וכו' דכתיב בי' ואכלת ושבעת ״דמשתעי‬
‫כבר בפעילת האכילה מהשביעה בשעתה‬
‫דלא כתוב לשנא" לאכיל ולשבוע ״אלא״‬
‫ואכלת ושבעת ״שפיר דייקינן מדכתיב‬
‫בסוך‪ ,‬״דואכלה ושבעת׳׳ דהיינו מעשה‬
‫האכילה דאדס יהי׳ באמת בסוך לבתר‬
‫אכילה דבהמה‪ ,‬משא׳כ כאן דלא משתעי‬
‫קרא כלל בפעולת האכילה דאיס‪ ,‬רק‬
‫רצה לבאר התכלית והצורך של הלקיחה‬
‫מכל מאכל אשר יאכל וכו׳ דתכליתו הי׳‬
‫כדי שיהי׳ מוכן ומזומן לצורך אדם ובע״ח‬
‫להחיות את נפשם‪ .‬ובודאי דעיקר התכלית‬
 ‫קא‬ ‫חוברת ח‬

‫בכמה דונתי‪ .‬ועוד יש להוסקה — דאי הכני להעתיק לנס מה שמצאתי כתור■‬
‫הוי אקדמי׳ קרא לבע״ח‪ ,‬א"כ הי׳ זה בפנקס החברה קדוש‪ :‬דפהעירינו בעלן‬
‫צייוי מפורש לנח לעש׳ת כן — דהוי כזה‪ ,‬בזה״ל תנתב זאת בעע ברזל ועופרת‬
‫דייקינן אז נדדייקי׳ בקרא דונתתי עשב לזכרון עו‪ 1‬ס למען יעמוד ימים רביס‬
‫בשדך ונו‪ ./‬ובאמת ל״ההזמן עדין שינתנו למשמרת‪ ,‬מי שיולד עס שינים שקורין‪.‬‬
‫מצות התורה בדרך ציווי וחיוב ע־ מעמי ציין שהיה כתוב בפנקס מחברתיני הקרושה‬
‫ישראל בהר סיג; ונח והאבות הקדושים איך להתנהג עס קבורתו בהסנמת הרב‬
‫קיימו התורה בדרך אינו מצוות ועישה — המאוה״ג מו׳׳ה אשר קמן אב״ד מווישע־‬
‫בזולת איזה מצית פרמיות שניתנו להם גראד אבל בעי״ה בעת השריפה אשר‬
‫בחייב‪ .‬וע״כ נכתב כאן אדם קידם דאין שרך ד׳ פה את כל בתינו נשרך גס הפנקס‬
‫מזה הוכחה להקדים דוקא אדם כדכתיבנא והנה זה שלשה שנים אשר הביאו ילד‬
‫לעיל בסמוך‪ ,‬ועכ״פ גס ציווי מפורש _מנפר ואמרו לנו כי נילד עם שינים‪,‬‬
‫להקדים בהמה ליכא‪ ,‬בשגם עפ״י המבואר ושאלנו את בני החברה אם התה זוכרים‬
‫בג״רפל׳׳גסי׳ ה'אקרא חיזנור אלקיס היטב מה שהית כתיב בפנקס‪ ,‬והנה זה‬
‫את נח מה זכירת נזכר לו שזן ומפרנס כל ‪ .‬אימר בנה וזה‪.‬אומר בכה ושלחנו להערים‬
‫יב״ח בתיבה‪) .‬עי'יפ״ת שם(‪ ,‬הרי שבזכות אשר סביבותינו אם המה יודעים מה‪.‬‬
‫זה הי׳ לו סיוע גדול להצלתו ועובת‪, /‬לעשות והשיבו כי אינם יודעים מאומה‪,‬‬
‫וע״ד שאחז״ל כל המרחם על הבריות אבל הרב הישיש מו״ה משולם פ־יבש‬
‫מרחמין עליו מן השמים‪ ,‬וע״כ לא רצה ראב״ד מווישעגראד השיב לנו כפי העתקה‬
‫הקב״ה לצוותו על הקדימה דבהמה כדי פה אות באות ובוודאי עשו הגבאים שהי׳‬
‫שיעשה כן מעצמו עפ״י מדת החסד וונדל בימים ההם כפי תכתיב‪ ,‬והנה היום יום‬
‫דלמעה הובא ‪V‬׳״!‪ “s i‬ר•*!^ מגביר מו״ה■‬ ‫זכותי בזת‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫שמואל פרן בן הרב הגביר ר׳ זלמן‬ ‫המשך■ יבא‬
‫פוזנר מקאחער ובעת כיהרתו מצאו‬
‫הק' מ ש ה גינז הרב דפה והגליל יעי׳א׳ המתעסקים שיש לו ארבעה שינים‪ ,‬ושוב‬
‫לא נזכר עוד מה לעשות חבל נמצא ח׳׳י‪.‬‬
‫המכתב מהרב הנ״ל‪ ,‬והלכתי עם המכתב‬ ‫סימן ע״ב‪.‬‬
‫להרב המגיד רפה עס הישיש מו״ה חיים‬
‫דיין דפה והסכימו למכתב הנ״ל‪ ,‬ואמרת‬ ‫פ‪ :‬פלונסק יע״א‪.‬‬
‫כבוד ידינ״ס הרב עורך ״המאסף״ שליט״א תיכך להעתיק בפנקס המכתב אות באות;‬
‫גס מה לעשות להנפל הזה בי^סכמת הרב‬ ‫בעה״ק ירושי^ם תובג״א‪.‬‬
‫בשיבי יתןמקיס כ״המאסף״ במיקדסהאפשר מווישעגראד והרב מי״ה חייס דיין דפה‪,‬‬
‫העתק אות באות מגיך הזזכתב‪.‬‬ ‫את מכתכי זה מראש ועד סיף‪ ,‬ואף כי מכתכי‬
‫זה היא דכריס פשועיס עכ״פ ראויים ל־פיס ב״ת יוס ב׳ ל ב שבע שופע צדק לפ׳ק‪.‬‬
‫פה ר‪,‬״ק ווישעגראד‪.‬‬ ‫שיהיה נזכר דברים עתיקים‪-‬מפנקש‬
‫עמו בני גומני חסדים‬ ‫ד׳ יברר את עמ‬ ‫י־'^י‪,‬‬
‫מעיר אחת מגליל זה איך בשלום לכבוד אלופי גבאים דח״ק ק״ק‬ ‫יי(‬
‫להתנהג בקבורת מת פלונפק‪.‬‬
‫גיה״ק הגיעני זה הייה ושם נאמר‬ ‫ילד הנולד עם שינים‪ ,‬וזאת אשר השבתי‪,‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫בעולס ולא תעשה שוס יושס כלל‪ ,‬כנה‬
‫ישביע אותו שלשת פעמים‪ .‬ואח״כ יהפכו‬
‫אותו ויניחו אותו כדרך כל המתיס ויבקשו‬
‫ממנו מחילה עכ״ז שעשו עמו באשר‬
‫שמוכרחים לעשות לו כך מאחר שעשו‬
‫עמו שינוי מן השמיס‪ ,‬ואס יורע ‪-.‬לנס‬
‫שלא נאמר בפנקס להפוך אות; אזי‬
‫תשביעו לבד כלל‪ ,‬הגס כי איתי להאריך‬
‫קצרתי מפני כבוד המת‪ ,‬ולראיה בעה״ח‬
‫הק׳ משולם פייבש ראבדק״ק הנ״ל‪.‬‬
‫להיות לראיה כי הועתק אות באות‬
‫מגיף כתב ירו הטהורה בלי שוס שינוי כלל‬
‫באעה״ח היוס יוס א' ט״ז מנח ס אב‬
‫תקצ״ב לפ״ק‪ ,‬פה פלונסק‪.‬‬
‫יד פתי מך ערכי‪ ,‬ואין אתי דעת ותבונה‬
‫נאיס מיסולס יאכטז^הן‪.‬‬
‫היום יוס א׳ ט״ז לחודש מנחס אב‬
‫תקלב הביאו לפה נפל מהגביר מו״ת‬
‫שמואל פרן מקאחער והי׳ בעת טהרתו‬
‫מצאו לו המתעסקים ארבעה שיניס שקורין‬
‫ציין והלכגו לבית הרב המגיד עס הרב‬
‫מו״ה חייס דיין מפה במכת•‪ :‬הרב הישיש‬
‫מו״ה משולם פייבש ראב׳־ד מווישעגראד‬
‫כפי המטארמעל״ד וזפת עשינו בהסכמתס‬
‫שלחנו ע ס השמש הנושא הנפל לבית‬
‫הקברות אחד מבני החברה גס הב;'ד‬
‫שמש‪ ,‬ושמש דח׳׳ק הניח את הנפל על‬
‫פניו בתיך הקבר ואמרי שלשה פעמים‬
‫בזה הלשון‪ ,‬בידיעת בד״צ רפה ובידיעת‬
‫בני הח״ק הננו משביעים את רוחך בשם‬
‫י' ובח׳׳ח ובשד״א ובת׳ יהושע ב״נ שלא‬
‫חדק לשוס אח־ מבני משפחתך ולא לשוס‬
‫אחד מבני עירינו ולא לשוס ארס כלל‪,‬‬
‫ואל תעשה שוס רישס כלל‪ ,‬וא>כ הפנו‬
‫השמש והניחו כדרך כל המתים וביקשו‬
‫ממנו מחילה כפי הכתוב מעל"ד ד׳ יגדור‬
‫פרציתונו במהרה בימינו‪ ,‬ע״כ העתקתי‬
‫מהפנקס הישן דפה — ואס‪ :‬אזכיר אשר‬
‫הג״מ אשר קמץ אבד״ק ווישענראד הנ׳ץ‬
‫כדבר מת אחד שנולד ננס שיניס שהיה‬
‫כחוב בפנקס שלנס מהרב הג׳ מו״ה אשר‬
‫קמץ לאמור עניני חרמות איזה פעמים‪.‬‬
‫אך נלקח מכס הפנקס בהבערה ולא‬
‫ידעתם איך ומה לעשות‪ ,‬ובקשתם ממני‬
‫לחקו^ האס נמצא כתיב בפנקס החברה‬
‫איזה דבר אופן או אס יש איש באנשי‬
‫החברה היודע בבירור מה לעשות איך‬
‫להתנהג עס מת כזה‪ ,‬הנה דרשתי וחקרתי‬
‫היעב בפנקס דפה וגס לכל אנשי החברה‬
‫‪ w‬בבירור בפיהם‪ ,‬אחד‬ ‫ולא מצאתי מעני‬
‫אימר שאין עושיס ■שוס שינוי ותרבה‬
‫אימריס שיניחו אותו בקבר פניו למט‪,:‬‬
‫ואין‪ .‬בזה בירור גמור‪ ,‬ואנכי הגס כי‬
‫לחות דעתי בזה עכ״ז הכרחתי להשיב‬
‫מפני הכבוד‪ ,‬הנה אנכי לא מצאתי מזה‬
‫בשוס ספר רק בספר חסיריס סי׳ קפ״ו‬
‫שס מבואר באחד שנולד בשיניס וזנב‬
‫ואמרו אנשים שבסוך יאכל בני אדס מוטב‬
‫להמיתו אמרלהס החנם להסיר ה שינים‬
‫שלפניו ולחתוך הזנב שיהיה ככל ארס ואז‬
‫לא יזיק משמע משם שדבר שינוי כזה אין‬
‫חשש סננה לאחר מיתה מדלא אמרו‬
‫אנשים מה יעשו בו לאחר מיתה גס‬
‫בש״ע בכל מר\ס שנאמר שינוי לא נמצא‬
‫סכנה כי אס בחייו לכן לצאת כל הריעות‬
‫להניח איתו בתחילה הפוך בקבר ואח״כ‬
‫תעשו כפי המקובל לכס מהרב הגאון‬
‫מו״ה אשר קמץ ז״ל להשביע איתו בחרמות‬
‫ומשמעות לשון מכתבם לאמור בלשון‬
‫לע״ז אך מבואר בספר זכירה בלשון‬
‫שהיה רגיל בו בחייו‪ ,‬ולמת כזה שלא הי׳‬
‫בו‪'.‬שוס דיבור אפשר לאמור גס בלשון‬
‫הקודש בזה הלשון‪ ,‬בידיעת בד״צ ובידיעת‬
‫הח״ק הננו משביעים את רוחך בשם ד'‬
‫ובח״ת ובשד״א וכחרס יהושע ב״נ שלא‬
‫תזיק לשים אחד מבני משפחתך ולא‬
‫לעוס אחד מבני עירינו ולא לשוס ארס‬
 ‫‪'^P‬‬ ‫חוברת ‪h‬‬
‫שנ׳ אשר שאל בנידון הבית עלמין שבאים‬
‫להוסיך! ע)יו מה לעשות הנה לא שמעתי‬
‫מרבותי דבר בזת ולפ״ד שילכו הח״ק על‬
‫הב״ע ויסבבו הב״ע ויאמרו הבקשה‬
‫שאומרים בשעת סיבוב בה״ק והיא כתובה‬
‫בס׳ מענה לשון ותח״ק יתענו מקודם או‬
‫יפדו עצמם וגס בני השיר ירבו בצדקה‬
‫באותו מעמד ויקיפו הב״ע ז״פ ויאמרו‬
‫מקודם הד׳ מזמורים הראשונים שבתהלים‬
‫ואח״כ ויהי נועם בכל ההקפה ואנא בכת‬
‫וכו' עכ״ל‪ .‬שוב ראיתי בשו״ת דברי יעקב‬
‫סי' י״ג שכ׳ בנידן זה הנה סיבוב המקוס•‬
‫ואמירות מזמורים מצינו כעין זה בש״ס‬
‫שבועות ר"פ‪.‬ידיעות השומאה גבי הוספת‬
‫עיר והעזרות דהי׳ מוס־פין בשיר של‬
‫מזמורי תתליס ונל ישראל הי׳ מקיפין‬
‫המקום סביב עיי״ש בפירש״י ד״ה' ושתי‬
‫אבל התעניתיס שהחמירו בזה לא ידעתי‪.‬‬
‫להם צורך דבר ולמה נגזור תענית ולהמריך‬
‫לבבם ויותר שיפרו עצמם עוב בצדקה להיות‬
‫בקרא■‬ ‫מפורש‬ ‫למצוה רבת שזה‬
‫התענית‬ ‫שנזצלת מן המיתה אבל‬
‫מאי עבידתי׳‪ .‬וראיתי בס׳ מעבר יבק מאמר‬
‫שפת אמת פי״ד ועי' ג״כ בס׳ פחד יצחק‬
‫אות ביה״ק שכתבו שהמת אשר יהי׳ כקבר‬
‫שס ראשון יש לשחוע קידס תרנגול בלא‬
‫ברכה)אבל הכיסוי יעשה בברכה( ולקוברו‬
‫בצר המת לרגליו יע״ש ועיין בשו״ת בנין‬
‫ציון סי׳ קע״ו ענ״ל‪ .‬והנה מה שתמה‬
‫על התענית שגזרו לדעתי אין זה חידוש‬
‫כי כיון שיש חשש אולי ח״ו נגזר מיתה‬
‫על יושבי המקום ואל יפתח ארס וכו'‬
‫א״כ שפיר נכון לגזור תענית אשר הוא‬
‫בכלל תשובה ותפלה וצרפה דמעבירין את‬
‫רוע הגזירה וכן צו״ם קו״ל ממי׳׳ן‪ ,‬ותענית‬
‫מכפר עונות אנשי העיר וכמו שמבואר‬
‫ביונה )ג׳ ד׳( ויקרא ויאמר עוד ארבעים‬
‫יוס ונינוה נהפכת ויאמינו אנשי נינוה‬
‫באלקיס ויקראו ציס וכו׳ אל ישעמו מאומת‬
‫הוא הנזכר בשם הגדולים החדש מעדנת‬
‫א־ חות רכ״ג מי שהיה אגד״ק שיקגו־ן‬
‫ואח״כ בווישעגראד ויסופר שם מעשה‬
‫נורא בא־זה אופן נודע גדולת‪ /‬וני‬
‫נתקבל שם לרב עפ״י צוואת רבו הגא־ן‬
‫מ׳ שלום אבד״ק מיקעין‪ ,‬ומקודם הסתיר‬
‫את גדולתו עייי׳ש באורך‪ ,‬ו‪:‬גאון המרד‬
‫מפלונסק הנ״ל בפנקס‪ ,‬הוא הג״מדוד‬
‫ננפי יונה שהי׳ אב״ד דפה ונקרא פה‬
‫בשם המגיד ואח״נ נתקבל לפראשנין‬
‫ולקויל ושם מנוחתו נבוד‪ ,‬והג״מ חיים‬
‫די ן הוא אחיו של הג״מ ישראל אב״ד‬
‫גור אביו של הגה״ק בעל חידושי הרי״ס‬
‫דל‪ ,‬יהרב מ׳ משולם יאנעזאהן הנ״ל‬
‫בפנקס הוא הרב המפורסם הנקרא פה‬
‫‪.‬ר׳ משולם חסיד דל‪.‬‬
‫־( ג ש ^ ^ תי מעיר שרוצים לעשות בית‬
‫הקברית חדש כדת איך‬
‫לנהוג בזה‪ ,‬והשבתי הנה ראיתי מש׳׳ב בזה‬
‫הג״מ יוסך! דוד זינצהיים בעהמח״ס יד‬
‫דוד בשו״ת שאגת אריה החדשות סי׳ י״ז‬
‫וז״ל הנה מרגלא בפומייהו דאינשי כשרוצים‬
‫לעשות בית הקברות חדש שאין קונין‬
‫לחלושיין ואין גומרין את הקנין עד שיהיה‬
‫ר!׳ו ב״מ מוכן לקבור שם‪ ,‬ובאמת מינוי‬
‫לא ראיתי בשום ספר דבר מזה‪ ,‬אעפ״כ‬
‫מנהג של ישראל תורה היא ואולי עושין ע״ד‬
‫לא יפתח אדם פיו לשמן ח״ו וסימנא‬
‫מילתא היא ענ״ל‪ ,‬והגאון בעל שאגת אריה‬
‫השיב לו שם בזה״ל וע״ד שנתב שיש‬
‫מקפידים שלא לגמור המקח בקרקע בית‬
‫הקברות עד שימות מת אחד קפידא זו אין‬
‫לה עיקר ושורש ודברי הבל הם רק כן‬
‫ראוי לנהוג שיקנו קרקע לגמרי לב״ה רק‬
‫קודם המקח יעשו חבראשל קברנים הנקרא‬
‫חברא קדישא ואנשי החברה יגזרו צום על‬
‫עצמם ביום ב׳ או ה׳ ויאמרו סליחות ויבקשו‬
‫רחמים ובלע המות לנצח ענ״ל‪ .‬גם ראיתי‬
‫בשו״ת דברי חיים ח׳׳ב חיר׳ד סי׳ קל״ה‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫אחר התענית עיין ברכות דף י״ז‪ ,‬והא‬
‫דאמר רב ששת עצמו בתענית דף י״ח‬
‫ע״ב האי בר בי רב דיתיב בתענית ליכול‬
‫כלבא שירותי׳ י״ל דהיינו דוקא בר בי‬
‫רב דע״י תעניתו יתבכיל מלימודו‪ ,‬דת׳׳ת‬
‫כנגד כולם וה־א כהא דאיתא בירושלמי‬
‫פסחים פ״ג ה"ז ר׳ אבהו שלח לר׳ ח■יא‬
‫ברי׳ ללמוד בעבריא שלחן אמרין גימל‬
‫חסדים הוא שלח לי׳ המבלי אין קברים‬
‫בקסרין שלחתיך לעבריא ועיין בזה בי^רא״ש‬
‫כתובות ריש פ״ב והבן‪ ,‬וכמו רשב״ל דעסק‬
‫בתענית בפרדר״א פמ״ג‪ ,‬וכמו ר׳ זירא‬
‫צם ש׳ תעניתא בש״ס ב״מ דף פ׳׳ה‪,‬‬
‫וזקיני המהרש״ל גרס בכ״א שם ארבעים‬
‫תעניתא‪ ,‬ובאמת כן גרס רש״י חולין דף‬
‫קכ״ב ע״ח אבל מגרסת הירושלמי מגילה‬
‫פ״א ה״ד‪ ,‬ובתענית פ״ב הי״ב ובנדרים‬
‫פ״ח הא דר״ז צם ש׳ צומין משמע דגרס‬
‫מאה בכאו״א‪ ,‬ועיין במד״ר נח פל״א‬
‫ועשו תענית ובמד״ר פל״ג רבי גזר תענית‪.‬‬
‫ובמד״ר לך פמ״ד ג״ד מבעלין גזירות‬
‫רעות וכו׳ אף התענית‪ ,‬ובייק״ר פ״ג מי‬
‫שהוא מקריב נפש עאכו״כ‪ ,‬ובמדרש קהלת‬
‫לך אכל בשמחה וכו׳ היחידים מתענין‪,‬‬
‫ובמדרש קהלת כל אשר תמצא בידך וכו׳‬
‫רב אסי צם תלתין יומין ובירושלמי תרומות‬
‫פ״ח עולא וכו׳ צם כמה צומין ובירושלמי‬
‫פ״הדמעשר שני כגון נ‪ 1‬ר זוכירא דמצלי‬
‫על חורנין ומתעני ובירושלמי ברכות‬
‫פ״ד המתפלל ולא נענה צריך תענית‪,‬‬
‫וכן בירושלמי כלאים פ״ע רשב׳׳ל צם ק׳‬
‫צומין‪ ,‬ובזוה״קישמות דע״ו גודל ענין‬
‫התענית ‪:‬‬
‫ברכות דל״ב גדולת תענית‬ ‫ואיתא‬
‫יותר מן הצדקה‪ ,‬והא דאיתא‬
‫בברכות דף ו׳ אגרא דתעניתא צידקתא‬
‫משמע דעיקר היא הצדקת אכן לפי׳‬
‫המהרש״א ז״ל שם ניחא שפי׳ דהאגרא‬
‫הואי רק אס נותן המעות שהוא מררח‬
‫וט' ר‪:‬חס החלקים על הרעה אשר דבר‬
‫לעשות צהס ולא עשה‪ ,‬וכן מציט בכל‬
‫מקום שישנו בתענית לכפרת עונות גבי‬
‫אדה״ר שישב בתענית •שבעה שבתות ימים‬
‫כמבואר בפדר״א פ״כ ועיין בעירובין די״ח‬
‫ע׳’ ב שהתענה ק״ל שנה וכ״ה בזוה״ק‬
‫בראשית דף נ־׳ה ע״א ועיין בע״ז ד״ח‬
‫שעמד בתענית ח׳ ימים‪ ,‬וכן לכל חשש‬
‫וצרה גזרו תענית‪ ,‬ומי יאמר זכיתי לבי‬
‫הלא אמרו שוב יום'אחד לפגי מיתתך שזב‬
‫היום וכו׳ א״כ הלא התענית הוא בכלל‬
‫התשובה בכל מקום‪ ,‬ועיין במדרש רבה‬
‫וישב פצ״ד‪ ,‬ויעקב הי׳ עסוק בתעניתו‬
‫ויוסף הי׳ עסיק בתעניתו ושם פצ״ד וישב‬
‫ראיבן ונו׳ בשקו ותעניתו ובחנחומא ויצא‬
‫פ״ד לאה יושבת וכו׳ ומתענה ובמ״ר‬
‫בשלת פכ״א יפה היה הקרבת פרעה‬
‫לישראל ממאה צומות ובתנחומא בשלח‬
‫פכ״ז שהי׳ שרוין בת״צ‪ ,‬ובילקוע תשא מ׳‬
‫יום שעלה משה למרום הי׳ ישראל נוהגין‬
‫צום ותענית‪ ,‬ומדרש רבה שמות פ״א‬
‫אשחור זה כלב שהשחירו פניו בתענית‬
‫ודהע׳׳ה אמר ברכי כשלו ■מצום ובמדרש‬
‫משלי פ״א מ׳ יום נתענה שלמה שהנתן לו‬
‫חכמת התורה‪ ,‬ושם פ״ו אל תתן שינה‬
‫לעיניך מלישב בתענית‪ ,‬ובאחאב נאמר‬
‫מלכים )א׳ כ״א( ויצום‪ ,‬ובמדרש שה״ש )ג'‬
‫ד׳( זה דניאל להיכן הלך לתענית‪ ,‬ואיתא‬
‫הגיגה דכ״ב ובתוספתא אהלית פ׳׳ה ר״י‬
‫כל ימיו הושחרו שיניו מר‪v‬תענית ובנזיר‬
‫דלב מצינו כן גס ברשב׳׳י‪ .‬ובראב״ע איתא‬
‫בירושלמי שבת פ״ה דכל ימיו השחירו שיניו‬
‫מתענית‪ ,‬ובש״ס קידושין דפ״א בר״ח בר‬
‫אשי כל ימיו הי׳ מתענה ואיתא במו׳׳ק‬
‫דכ״ה‪.‬דר׳׳ה יתיב מ' יום בתענית‪ ,‬ומר‬
‫ברי׳ דרבינא כולי׳ שתא הוה יתיב בתעניתא‬
‫בר מעצרתא בש״ס פסחים דס״ח‪ ,‬ור־׳ יוסף‬
‫בש״ס ב״מ דפ״ה ורב ששת עסק בתענית‬
‫כמבואר בפסחים דף ק״ח והיה לו תפלה‬
 ‫רזג‬ ‫חוברת ח‬
‫ובצד אותו קרן יאמרו קפי׳ ק׳׳ג בתהלים‬
‫‪w‬י‬
‫ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויר‬
‫נועם עד שיגיעו לקרן צפונית מערבית‪,‬‬
‫ובצד אותו קרן ןאמרו בתהליס‪.‬קפי׳‪-‬ק'"ד‪,‬‬
‫ומאותו קרן ירךפיו ויאמרו דרך הקפה‪-‬זיהי‪.‬‬
‫נועם עד שיגיעו לקרן מערבית לרומית‪.‬‬
‫ובצד אותו קרן יאמרו בישעי‪;/‬קפי'‪:‬מ״ב‬
‫שירו לה׳ שיר חדש וגו׳ ‪:‬ובגמר״ הקפה‬
‫ראשונה יאמרו אנא בכת ויכיונו ׳השם‬
‫הראשון בפסוק הראשון וככה^ יתנהגו' בכלי‬
‫הקפה מהשבע הקפות‪ ,‬ואחר‪ ,‬־גמלי" כל‬
‫ההקפות מהשבע הקפות יאמרו אנא בפח‬
‫ויכוונו שם אחד מהשבע שמות יעד שיגמרו‬
‫השבע שמות ־ בשבע הקפות ‪ :‬וכשיתחילו‬
‫לעשות מחיצות למקום ההוספה לא‬
‫יתחילו מרוח צפונית וגס לא יתחילו לקבור‬
‫ברוח צפינית‪ ,‬גס לא יתחילו מכהן‪ ,‬ויהי■‬
‫רצון שיבולע הימות לנצח■ בבא״ם עכל״ק‬
‫שוב ראיתי בס' שדי חמד אסיפת‪ ■-‬דינים‬
‫מערכת אבילות אות ״פ״ג ’ וז"ל‪':‬ביה״ק‬
‫שמעתי שנוהגים בערי אשכנז‪ .‬דאס; באים‬
‫להוסיף על■ ־ הביה״ק מזמינים; לשם־ איזה‬
‫גדול ההר■ צדיק מפורסם■ שימצא ■בעת‬
‫התוספת ואס לא נמצא באותה העיר‬
‫צדיק מפורסם שולחים׳ אחר איזה צדיק‬
‫■מפורסם שבדור ומעערים אותו ‪:‬בזהוביס‬
‫שיבא אליהם ואצלינו הספרדים ‪■.‬לא ראיתי‬
‫ולא שמעתי מנהג זה ולא ‪.‬ראיתי בשום‬
‫ספר מנהג זה ולא ידעתי' עעם וסמך‬
‫לזה אך ראיתי במכתב גדול בדורינו הג"מ‬
‫דוד ליריא מפינסק נ״י שכ׳ סנוך למנהג‬
‫זה ששמכו זה על ’דין ציוני קברות שהי;‬
‫נעשים עפ״י גדול ות״ח כמ״ש במו״ק'‬
‫דף ה׳ אם יש זקן או ' תלמיד וכו׳ )ואף‬
‫דאינו דומה דשס הא צריך‪. .‬לדקדק ‪,‬מפט‬
‫הכיומאה עכ״ז כיון שסיימו בגמ' ש״מי ת״ח‬
‫דאיכא במתא כל מילי דמתא עליה רמיא‬
‫סמכו להס שאלו הדברים נעשים ע״י‬
‫גדולים( ויותר נר׳ שסמכו על מאמרם‬
‫‪2 .‬‬
‫מהתענית לצדקה אבל באמת האגרא הוא‬
‫עיקר עצ התענית ואיתא שבת די״א יפה‬
‫תענית לחלום וביומא דס״ע אותיבו‬
‫בתעניתא ובש״ס תענית דכ״ב על כולו‬
‫רשאי לסנןן בתענית‪ ,‬ובמו״ק י״ד אין‬
‫עועמין כל היום ובכתובות דן! ק״ר ע״א‬
‫גזרו תעניתא ובנדרים דמ״ע גזר רשב״ג‬
‫תעניתא ובגיכיין דנ״ו ר' צדוק ■יתיב מ׳‬
‫שנין בתעניתא ובב״מ דל״ג יתיב ר״חמ'‬
‫תעניתי ובמכילת' יהרו חשכה זו יון שהחשיכה‬
‫עיניהם של ישראל בתענית ור״י תלמידו‬
‫דרחב״ד התענה פ״ה תענית בענין פרק•‬
‫שירה עיין ילקוע פ׳ בא וכדומה הרבה‬
‫והן אמת אם יושבים כתענית ואין עוזבים‬
‫דרך רשע הוי כעובל ושרץ בידו וכבר‬
‫צוח הנביא )ישעי' נ״ח ג׳( ' למה צמנו‬
‫ולא ראית ענינו נפשינו ולא תדע ‪.‬הן‬
‫ביום צמכם תמצאו חפן וכו׳ הן לריב‬
‫ומצה תצומו וכו' הכזה יהיה צום אבחרהו‬
‫וכו' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות‬
‫רשע וכו' הלא פרוס לרעב לחמך וכו'‬
‫האמנם מי שהוא חלוש בודאי יוכל לפדותי‬
‫עצמו בצדקה‪ ,‬ועל כאלה נאמר חעאך‬
‫בצדקה פרוק‪ ,‬אבל מי שיוכל להתענות ולא‬
‫‪ -‬יזיק לו ח״ו בודאי כיוב הוא ‪:‬‬
‫ש ל ב ראיתי בסרס ליקועיס מר״ה גאון‬
‫עם פי' ני ישראל‪ ,‬נדפס מהבעש״כי‬
‫הקדוש ז״ל‪ ,‬וכן נדפס זאת בסו״ס דברים‬
‫נחמדיס בזה״ל‪ ,‬אס צריכין להוסיף על‬
‫ביה״ק רח״ל ככה יתנהגו ננקיפים תחלה‬
‫המקוס שרוצה להוסיף בשבע הקפות עם‬
‫עשרה אנשים לא פחות‪ ,‬בכל הקפה יאמרו‬
‫בארבעה קרנות מקום ההוספה בתהליס‬
‫קפ־עאלק״ב ק״גק״ד‪ ,‬ובישעי׳ קפי׳מ״ב‬
‫מתחיל שירו לד׳ פיר חדש וגו׳ ובכל הקפה‬
‫יתחילו מצד קרן דרומית מזרחית ותיכף‬
‫בצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפי' ק״ב‪,‬‬
‫ומאותו קרן יקיפו ויאמרו ויהי נועם דרך‬
‫הקפה עד שיגיעו לקרן מזרחית צפונית‪,‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫לאכול א״ל למכור מנ״ל שעלה על דעתו‬
‫ספק הדור‪ .‬למוכרו בשביל זה דון דעיקר‬
‫המכירה הי׳ על מילי דחמצא שצח‪ .‬יקח‬
‫מהס כלל עד לאחר הפסח‪ ,‬ולע״ד דבריו‬
‫ת‪:‬ןוהיס ‪3‬עיצ‘‪ ,‬הלא בורא* מחמת חימר‬
‫האיסור דבל יראה בוודאי עלה על רעת‬
‫המוכרים סן ישתייר מסעודת שבת ובחרי‬
‫למקני‪ ,‬וכדוגמא דאשכחן בתיס׳ ע״ז ר'‬
‫ע״א ע״א סוד׳ה ‪.‬רב אשי דאכן סהדי‬
‫שהישראל גמר ואקני לעד״ס כדי להפמר‬
‫מן הבכורה‪ ,‬וכן בתום' שבת ד׳ י״מ ע״ב‬
‫ד״ ה גיגית‪ ,‬והגס דלא דמי לגמרי להתס‬
‫כמובן אבל הלא עכ"פ מחזק לן האזמדנא‬
‫דמיכחשעלו על דעתס ל מדר בכדי שלא‬
‫יעברו על ב׳׳י כי אולי לא יזדמן להס‬
‫עכו״ס אחר לתת לו במתנה בשבת ומה‬
‫להס עכו״ס אחר או עכו״ם זה‪ ,‬והוהכמאן‬
‫ראתני בהדיא‪ ,‬ושפיר חל המדרת‪:‬‬
‫ל מ ה שמסיק בסוך‪ ,‬הגס דהחמץשנחכר‬
‫בכלל הביעול ובדרבנן אמרי'‬
‫יש ברירה מ״מ כיון דבדאולייסא‬
‫אמרי' אין ברירה‪ ,‬אילו אתי קמן לדנא‬
‫הוה אמרי׳ אוקי ממונא בחזקת ‪ fnt‬קחא‬
‫ואין כאן מכירה‪ ,‬לענ״ד הלא מבואר בתוס׳‬
‫ב״ב ד׳ ל״ב ע״ב ד״ה והלכתא כוותי׳‬
‫דרבה דבספיקא דפלוגתא לא אמרי'׳ אוקי‬
‫בחזקת מ״ק ואז לי' בתר המוחזק ופי׳‬
‫בספר תקפו כהן להש״ך ז״ל שהאריך‬
‫בזה וא׳׳כ אחר דבערכאותיהס ע‪1‬״י הלשון‬
‫המבואר בהשער מכירה שנמכר כל חה‬
‫שיקרא עליו שס חשש חמץ סודאי הי׳‬
‫זוכה העכו״ס אפי׳ בהחלות שנאפו על‬
‫סעודת ש״ק א"כ הוה הערל המוחזק‪,‬‬
‫כמבואר בשרת הרדב״ז ח״א סו' סי־׳ז‬
‫באחד שעשה צוואה בערכאותוהס ליתן‬
‫להקדש ובדיננו הוא פסול וכתב שס‬
‫שההקדש מקרי מוחזק מכת שכורי‬
‫ערכאותיהם והיורש הוא המוציא ועליו‬
‫להביא ראי‪ /‬ממילא גס בנ״ד היינו מזכין‬
‫בכגהדריל מ״ר ע״ב לעולם יקדים ארס‬
‫אפלה לצרה ונו׳ ועגין הזמנת ביה״ק‬
‫חשבו לצרה ומקדימין תפלה דלא יתרבו‬
‫בהו מיתנא ח״ו ובוחרים באדם גדול‬
‫שיודע ללחוש כמ״ש בתענית ד״ח ע״א‬
‫ילך אצל מי שיודע ללחוש ונו' לחסיד‬
‫אבדור וב^ וזהו סמך למנהג אבל‬
‫באמת אין שואלין על המנהג ובפרע‬
‫בעניגיס אלו אשר כל יסודותס על אדני‬
‫המנהגות נבנו ונו׳ לזאת לא ושנו ממנהגם‬
‫זה תו״ד‪ .‬והן עתה בשנת הרל״ז בעיר‬
‫הסמוכה לנו הוצרכו להוסיך על ביה״ק‬
‫ונשאלתי מהם איך להתנהג והשבתי‬
‫כדברי הגאון שאג״א הלל באות פ״ב‬
‫שיקראו צום במשמרת ער״ח סיון לכל‬
‫הפחות יו״ד ב״א מבני הח״ק ונן עשו‬
‫מעשה ושאר בני החברה שלא יכלו‬
‫להתענות כל'־ה;וס עכ"פ התענו ער קרוב‬
‫לחצות היום וגס אני ההדיוע הייתי שם‬
‫להיות אתם ביום הנ״ל והתפללנו שחרית‬
‫והרבו בסליחות ואנכי תקנתי תפלה אחת‬
‫להתפלל בבית עלמין וסדר למוד שם‬
‫ונמשך עד קרוב לחצי היום‪ ,‬ויה״ר‬
‫• שיבולע המות לנצח אמן ‪:‬‬
‫‪ ■.‬אלה דברי הכותב מברכם בכ״ט‬
‫צבייחזק^ מיכלזאהן‬
‫אנרפ״ק פלרגסק והגליל‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪----------------- ----- :‬‬
‫סימן עג‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫ב״ה צוס אסתר‪ ,‬ס״ק האראדאק סלך ווישענסק‪.‬‬
‫•כ'הרב‪ .,..‬כש״ת מו״ה בן ציון אברהם‬
‫קואינקה שליט״א‬
‫את‬ ‫• אחד״ש יישיב כ״ת להדסיס‪ ,‬במהרה‬
‫מאמרי הקצר ה!ה‪.‬‬
‫ב ״ ה מ א ס ה ״ בחוברת ה‪ /‬העיר‬
‫י ‪ .‬הרה״ג רש״א הלוי דק׳‬
‫ווישקאווע״ד החלות שנשתיירו מסעודת‬
‫ש״ק ערב פסת‪ ,‬בזה״ל אבל החלות שצריך‬
 ‫הד‬ ‫חוברת ח‬

‫אין ברירה הלא הוי ספק ברכה ולהקל‪.‬‬ ‫להענו״ס מכח שנננת קים ל' כמ״ר יש‬
‫ואיכא חשש דלא תשא גס בגוף הענין‬ ‫ברירה‪ ,‬אך שנדרש למ לחקור אי מהני‬
‫לשרוף החמץ איכא חששא דבל תשחית‪,‬‬ ‫בעכו״ס חפיסה ליטעון קיס לי‪ ,‬ואכח״ל‪.‬‬
‫לפי הפרטי קולות שנמצא בזה ‪. :‬‬ ‫חחנס בטיקרא דדיכא שפיר יש לט להקל‬
‫’‬ ‫והנני הכותב‪,‬‬ ‫ולסמוך ג״כ טל הני פוסקיס שס״ל דמהני‬
‫םו״צ רפה‪.‬‬ ‫שלום אלי׳ שטאם‬ ‫חצר בטכו״ס‪ ,‬יעוי׳ קצוה״ח סי׳ קצ״ר‪,‬‬
‫שהאריך ' בזה‪ ,‬וכן יש להוכיח מדברי‬
‫הרמב״ן ש;חב ליישב קישי' החוס׳ בט״ז‬
‫סימן עד‪.‬‬ ‫ד׳ ט״א דבמה תיקנו מציאה ומתנה היכא‬
‫ב״ה א‘ דר״ח אדר נ׳ שבת תרומה חרס״א‬ ‫דליכא כספא כיון דמשינה לא קנה ומתרץ‬
‫בוקאיסט‪ ,‬בירח אדר‪ ,‬יתנשא בדיור והדר‪,‬‬ ‫החס באנב וחליפין וחצר דלא כתיס׳ ע״ז‬
‫בש״ת מו״ה בן ציון‬ ‫כבור ידינ״ם הרב‬ ‫חזי׳ דהרמב״ן ס״ל דאנב מה;י בטכו״ס‬
‫אברהם קואינקה שליט׳יא‪ ,‬העורך ״המאסף* ‪,‬‬ ‫וגס חצר מ זני בה‪ .‬ו‪:‬ן יש להוכיח מקושי׳‬
‫היקר המוקדש לחורה ולתעודה בירושלים‬
‫התוס׳ ב״מ ' ד׳ כ״ו ד״ה דסתיק טפי‬
‫עה*ק ח״ו‬
‫ש‪:‬קשו תיקני לי׳ חצירו לבטל הגל‪ .‬וקשה‬
‫אחדשה״פ באהגה״‪ ..‬פזה הנני שילח‬
‫דילמא מיירי בגל דטכו״ס אלא ט״כ‬
‫רציף סה תשיבה אחת אשר השבתי לק״ק‪ ,‬יאסי‬
‫בנדון שבימה‪ ,‬ואבקשהו לתת לי מקים ב״התאסף״‬ ‫דחצר קונה גס בטכו׳׳ס‪ .‬וכן בשט״מ‬
‫ידידו דו״ש באהרה נאמנה‪ ,‬מכבדו ומוקירו‪,‬‬ ‫לב״ק דף פ״ ג אהא דאמרי' ותיפוק לי׳‬
‫משוס שיבכין גיפייהו ומשני גשובכין‬
‫בבוד אחיי וריע‪/‬האגורים באהבתי ‪.‬‬
‫וירהו והקשה דהא גזל טכו״ם אסור ותירץ‬
‫המופלגים הוותיקים ישרי לבב‬
‫כיון דאין בהס גזל אלא מפני דרכי שלוס‬
‫עושי צדקה וחסד תושבי ק׳ י<(םם‘‬
‫לא תיקנו רבנן בעכוי׳ס טכ״ל וקשה‬
‫ה׳ עליהם יחיו‪.‬‬
‫אחרי דמוקי התס בבאים לשובכו' כיוני‬
‫א ש ר נשאלתי מאתכס לחיות דטי‬ ‫שובכן דהוי הפקר )ב״מ דכ״ב( וטיק תוס'‬
‫בטנין טסח השיוטות הכשלתים‬ ‫ב״ב דט׳׳ט‪ ,‬וע״כ אין בו גזל אלא מפני‬
‫משרי המשפט להרבניס להשביט כדת‬ ‫דרכי שלום‪ .‬א״כ אץ התחלה לקישי׳ הש״מ‬
‫של תורה ונהיג בא־זהו מקימן לשליח‬ ‫דנהי דלדידן קני מפני דרכי שלוס היינו‬
‫הנשבע למדחן והשליח ב״ר יטמוד טליו‬ ‫משוס דכליס שיש להס תוך קני מן התורה‪,‬‬
‫להטבילו כמה שלבו חפן ולקצץ ציפרניו‬ ‫תיקנו לט חז״ל דגס כליס שא־ן ל‪:‬ס תוך‪,‬‬
‫ולהלבישו ק*טל ונו׳ ועיד כמה איומים‬ ‫קני מפני דרכי פלוס‪ .‬אגל בטכי״ס דנס‬
‫משונים ורצונכס לידט מקיר מקימי של‬ ‫כליס שיש לזם תיך ג״כ לא קני‪ ,‬דכלים‬
‫זה המגהג ואס גס דעתי העניה מסכמת‬ ‫הוא רק מטטס חצר כמבואר בש״מ לב׳׳מ‬
‫בזה‪ ,‬ואען ואומר‪.‬‬ ‫ד״ט לא תיקנו בכליס שאין להס תיך‪.‬‬
‫א נ ב' * לא מצאתי מזה שוס רמז בש״ס‬ ‫אלא טל כרחך דגס חצר קינה בטנו׳■ר‪.‬‬
‫ופוסקים בניסח שיס שבועה‪,‬‬ ‫מכל הלין האמור נלט״ד בפשיטות‪ ,‬שהחלות‬
‫ו^נכי הרואה בזת רבות רעות אשר כרוך‬ ‫אחרי שהניחוס קידס זמן איסורו ברשות‬
‫בנוסח זה קלקול ישוב המדינה א( יש בזה‬ ‫המושכר לטכו״ס‪ ,‬אינס צריכים ביטוד‬
‫כי כמה אנשים מניבדיס וקצעיס מה‬ ‫כלל‪ .‬ובפרט לברך ברכה‪ ,‬הלא בלא״ה‬
‫שאין כבידס להתבזוק במכה; קנ״ל‬ ‫אקרי דמחלוקת הוא\אי יש ברירה או‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫דההמוניס יראו רוב הגדריס ום־יגיס יאמרו‬
‫ש‪6‬למלי‪ .‬הי׳ השבת ‪.‬בעצם חמיר לא היו‬
‫צריכין לאלה ‪ .‬הגדרים דבל״ז אימת שבת‬
‫על כאו״א‪ ,‬מסתמא ירעו רבנן דהשבת קיל‬
‫וע״ג הוס ט לגדור גדריס לחזק הדבר‬
‫וע״י ‪.‬חשש הזה סתש רבי לבצי להוס־ך‬
‫ולהניח השבת על מקומו וכר׳׳ש דמיקל‬
‫]דוגמ^! לזה ראיתי בס׳ דברים נחשדים‬
‫להגאוה׳׳ק מוהרצ״א מדיניב ז״ל בדפי‬
‫הספד כ׳ ע״ב אות כ״ג וז״ל מה שטהגין‬
‫בקצת מקימות שלא לומד תחנון ביום ו׳‬
‫וטוס א׳ יש לבעל המנהג ההיא דאמרינן‬
‫בגמ׳ שבתות‪ .‬ויו״ע ‪.‬דאורייתא ולא צריכין‬
‫חיזוק ואי׳כ מי שאינו אימר תחינה מראה‬
‫ח‪ V‬שאינו דאוריתח עכ״ל[ וגט יו״כי‬
‫דבעיני ההמין עש קיל מאד מוכרחיס‬
‫בהכרח לגדור גדר עכת׳׳ר החנם הספדד;‬
‫ולפי״ז בענין השבועה אשר היא חמורה‬
‫מאד בעיני כל העש ונ״ע ידעי בהא‬
‫מלתא שכל העולם כילו נזדעזע ‪,‬בשעה‬
‫שא‪1:‬ר הקב״ה לא חש‪. /‬הנה אש יוס־פו‬
‫א־‪.‬ום‪ ,‬והרבה הכנות ויוסיפו הא‪:‬ותו‪:‬קצלית‬
‫מימר יימרו עשא דבר דא־לו ידעו רבנן‬
‫שזשטע‪' :‬הוא באמת ענין חמור כאשד‬
‫חשבנו לא היו צחכין לעשות כן‪ ,‬ואנו יודעים‬
‫ומקובלים מאבותינו כי ענין השבועה נירא‬
‫מאד ובל"ס שהרבנים יודעים שאין סכנה‬
‫כל כך בענין ‪ .‬השטעה לזאת מוסיפים‬
‫לעשות כן‪ ..‬ע״כ יותד עוב להעמיד הדש‬
‫עצ תלה כאשר הנהיגו אבותינו נוחי נפש‬
‫דל וכאשד המנהג בכל המדינות־‪.‬עישין‬
‫רק כשיטאר בש״ע בלי‪.‬אלה ההקדמות‬
‫כלל‪] ,‬ד[ רביעי בקידש בהיות ידוע שהרב‬
‫מקבל'פרס‪ .‬ומתן למיס עטר ההשבעה‬
‫וזאת ידוע להבע״ר כי המש הנותנים הפדס‬
‫והמשטע טא ה טק הכ‪ :‬מה שעושה‬
‫הרב עש הנשבע בדעתו כי הוא עטר‬
‫בלע הכשך וממילא הכל בעיניו נחוכא‬
‫ואעלולא‪ ,‬לא כן אש רואה הגשבע שאך גס‬
‫ולשמוע הקילוח והאלוח האלה המבגארות‬
‫בהמ?וח‪].‬אשר נמצאו ‪ .‬אלה הקללות רק‬
‫בענין‪ ,‬החרם אשר הנהיגו‪.‬טמי קלס המוזכר‬
‫בס׳ כל‪ _,‬בו'| ועי״ז מוכפחיס^לעזונ הונס‬
‫ורכישס ’ ביד אנשים החפצ‪:‬ס במה שאינו‬
‫שלהם‪ ,‬היש לך רציחה'גדולה מזו‪ .‬והרי זה‬
‫דומה־‘ למי־ שרדצה ־להכרית‪ -‬בני ' ׳העיר‬
‫והמדינה שכל מי שעשה עובה להלוות‬
‫לחבירו או ליתן בהקפה וכיוצא לא יהי׳‬
‫בכחו לגבות מעותיו בזולתלאס ילכלך כל‬
‫גופו בכל מיני מיאוס אשד הנכבד וה׳אפרתי‬
‫יניח''לאיבוד כל‪ .‬ממינו טך‪.‬החמסן ולא‬
‫יוכל‪.,‬ל<אבו ‪3‬ללכלך גופו‪/‬נלע;פ‪ . ./‬נמצא‬
‫שהמתק]^ נוסח• הזה■ גורס לבעלי‪ -‬הרטש‬
‫לאבד מעות־הס בשאע נפש‪] .‬ב[ הנה‬
‫בכמה ■עניניס‪-‬גדולים חששו חז״ל שלא‬
‫תנעול; דלת בפני לווין‪ ,‬ואמרו על תקנות‬
‫האלה שהוא'‪,,‬תיקון העולם׳ וער׳יר שמיעש'‬
‫כספים"המפורש• בתוה״ק‪ ,‬וכאשר המה‬
‫הבינד שעי״ז'תנעול דלת בפני לווין הנה‬
‫תיקנו״ פרוזבול מפני תיקון שלא ־תגעיל‬
‫ובנידן דידן נמי‪ .‬שע׳׳י הנהגת‬ ‫דלת‬
‫נוסח שטעה האמיר אשד האדם ביקר לא‬
‫יכנוס בבזוונד^כאלה בעד ‪.‬כל הון‪,‬יהנה‬
‫בהכרת ■להם‪,‬לגדור' 'איע לנעול ‪.‬דלת בפני■‬
‫לווי^ג ו אי]־ ק ל קו ל גחלי מזה ]ג[ ועוד‬
‫בהי שליט‪/‬יואומר אני עוד בדרך חידוד כי‬
‫את‪.‬אשד פעפעו שהוא מהצורך להפת־ר לבב‬
‫הנשבע‪ -‬שבהיות ■‪.‬הדור‪.‬פרון ישבעו לשקר‬
‫אם לא יעשו איומים כאלה‪ ,‬הנה תברא היא‪,‬‬
‫ובדותא‪.‬היא עפ״י המטאד בש״ס טצה ב׳‬
‫ע״ט שבת' דחמירא ולא אתו‪ .‬לזלזולי בי׳‬
‫סתם לן תנא כר״ש ‪.‬דמיקל‪ ,‬יו״ע דקיל‬
‫ואתו לזלזולי בי׳ סתם לן תנא כד׳י דמחמיר‬
‫וראיתי‪ ,‬מכבד לרב ספרדי א׳ שהקשה אך‬
‫לשבת חמידא ־ ולא ‪ .‬אתו' לזלזולי ט׳ עכ״ז‬
‫עכ״פ לא הי׳ גרמא ‪/‬בניזקין ‪ .‬אם ‪ .‬התנא‬
‫מחמיר ‪1‬עדיך עפי והו״ל למסתס בנולהו‬
‫כר״י‪ .‬ולרן‪.‬דהיא ‪.‬הנותנת דלפעמים ע״י‬
 ‫קה‬ ‫חוברת ח‬
‫שנתבשל בלי מליחה ונתערב אח״כ‬
‫באחרות דבטיל ביוב״—■כך; הובא‬
‫ביורה ' דעת ■הלכות מליחת סימן■ ס״ט‬
‫סעין^ י״ד ברמ״א שם וקשה לי‘ הא דס‬
‫הוי מעורב מתחילת ברייתו ‪: .‬גלא‪ ■:‬ליבטל‬
‫לפי המרדכי בחולין קה תשים דל״ש מעול‬
‫אלא בדבר שהיה טכר בפט עצמו■ להחילה‬
‫ונתערב‪-‬אבל בדבר שתחילת ביאתו;לעילם‬
‫‪,‬מעורב לא בטיל — ‪• .‬‬
‫ו מ ז ה ■ המרדכי הקשו המפרשים ביירה‬
‫דעה סימן י״ר סעיף;ת'‪ ,‬גבי‬
‫עובר שהוציא אבר ונאסר האבר ‪:‬ואת״כ‬
‫נשחטת האס והוציאו העיבי והדי ■היא‬
‫נקבה — החלי‪ :‬שלה אסור לשתותו הואיל‬
‫והוא בא מכלל• האיריס‪-‬ויש בה אבר אחד‬
‫אסור‪ .‬וה״ז כחלב טריפה שנתערב בחלב‬
‫כשירה ועיין בפ״ת שכתב בשם ספיר בני‬
‫ח״א שחולה על הש״ך והפר״ח שהסכימו‬
‫להתיר החלב אם יש ששיס בבהמה נגד‬
‫הא‪:‬ר האסור ונתב דאישתמיט להו דבד‬
‫המרדני הנ״ל ואח״כ כתב שס ״בפ׳׳ת בשם‬
‫הט״ב דדברי המרדני היינו רק ־ בביטול‬
‫אשר מתורת־ רוב אתינא עלה אבל בדבר‬
‫הבטל בששים דטעם בטולו הוא משום דאין‬
‫הטעם נרגש לא שייך חילוק המרדני עי״ש‪.‬‬
‫ולפ״ז הייתי יכול לתרץ גס קישית־ גבי‬
‫בשר שנתבשל בלי מליחה ונתערב אח״כ‬
‫באחרות לפי דברי הש״ך דרוב‪,‬לאו דוקא‬
‫אלא בס׳ עי״ש דיהיה בטיל גש לפי דברי‬
‫המרדני להט״ב הנ״ל ועיין בפ׳ת בשס‬
‫תולדות יצחק שתעלה להלכה כדמשמע‬
‫מפשט דברי הרמ׳׳א דבטילה ‪,‬ברוב •ולא‬
‫צריך ס׳ וצ״ע לפי דבריו ! — ‪,‬‬
‫זבחיס דף כ׳ו בד ׳ה שחט‬ ‫ומתום׳‬
‫ואח״כ חתך פסילה שנתנו‬
‫דדס פסול אינו בטל ברוב כדמוכח‪ ,‬פ׳‬
‫התערוסת דגזרינן גזירה‬
‫דברי המרדני דהוכיח דמעורב־ מתחילת‬
‫ברייתו לא כטיל ברוב למה צריך התום׳‬
‫שהרב מקבל פרס ושפכגח שילס לו בעד‬
‫טי־חתו ענ״ז א*>ט מחדש שוס חדשות‬
‫וא';ו עושה רק כפי טסח הש״ע אזי‬
‫מאמין ענ"פ שדברי הש״ע אמת‪,‬וצדק ומה‬
‫שיודע ני־ אבותיו‪ .‬החזיקו שבועה לעטן‬
‫חמיר כן הוא בין■ והתבוכן בדבריס הללו‬
‫ע״נ לא ניכל אנחנו להסניס‪ .‬להנהיג‬
‫העם בדרך אשר לא דרכו בו גדולי הדורות‬
‫שלפטנו ‪.‬ודי בזה‪ ,‬ולאות אמת באעה״ח‬
‫אוהבס דו״ש מכבדס ומוקירס ‪. :‬‬
‫האנ״ר דפה‪.‬‬ ‫ישיאל בעתער‬ ‫הק׳‬
‫א ג י לא אמנע מלרשום לפני כמר‬
‫‪ .‬הרב העורך ״המאםן‪£‬״ ‪ .‬שליע״א‬
‫את אשר השבתי לק׳ דאראהאי כי שאלוני‬
‫מדרש פליאה בילקיט שמעוני פ׳ א‪):‬ור‬
‫מי שמקיים מצית םינה זוכה ויושב בסוכתה‬
‫‪.‬‬ ‫של ם־ס‪ .‬והיא פצא‪/‬‬ ‫‪.‬‬
‫עפימ״ש בעץ חיים הקדוש‬ ‫והשבתי‬
‫שער הזווגיס פ״ד וז״ל ודע‬ ‫‪.‬‬
‫כי באמא‪ .‬עלתה יש ג' בחי׳ אחד נקרא‬
‫סמך ונקרא ביכה והב׳ נקרא‪.‬ם‪ ,‬סתומה‬
‫ונקרא‪ .‬וכו׳ וכנ׳נקרא ד ונקי־א ל׳כ וכו׳‬
‫עי״ש‪ .‬והנה אתוון אלו השלשה המה סר"ס‬
‫במכוון והנה ידוע כי הסיכה העל־ונה היא‬
‫אמא עלאה דמסככת על בני׳ כמיואר‬
‫בהקדמת תיקיני זוה״ק ושש׳ח‪ .‬משתה‬
‫המדרש כמבואר המקיים מצית סיכה דין‬
‫הוא שיזכה לסוכה עליונה אשא עלאה‬
‫שיש שש אתמן סד״ס כאמור ‪:‬‬
‫הדל‬ ‫• ‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫סימן עה‪.‬‬
‫היום יום א‪ /‬פ׳ וינש פ״ה ליווערפול‬
‫לכבוד הרב וכו׳ בן ציין אכרהם מאינקא‬
‫•שליע״א עירך ״המאסף׳' שלום‪ .‬אבקש מהדר״ג‬
‫להדפיס חידושי זה‪.‬‬
‫מפורש הרין גבי חתיכת בשר‬ ‫הנה‬
 ‫שנה ששיח‬
‫סימן ער‪.‬‬
‫הסשך^מחוכרת ה׳ סי׳ ט״ח‪,‬‬
‫דמזה התוס' משמע דלא כהמרדכי)ועיין‬
‫נלע״ד לתרץ דברי התום׳‬ ‫י( ‪1‬לפ״ז‬
‫חילין דך קמ״א שהקשו‬
‫ע״ד ריב״א מהא דמשמע מלשין הגמ׳‬
‫חולין שם דאך הל״ת לא נוחה ותי׳‬
‫דהריב״א לא אמר רק שלא לקי על‬
‫הלאו אבל עכ״ז לא מדחי לגמרי עיי״ש‪.‬‬
‫והוא תמוה מאד דאכתי לא הועילו בזה‬
‫דעדיין צריך קרא לענין מלקות ומצאתי‬
‫בס׳ לב אריה שנתקשה בזה ולא תי׳ כלום‬
‫ע״ש‪ .‬אך להלל י■׳ל דהנה בס׳ מרכבת‬
‫ייסך לאהובי הגאין אב״ר דק״ק סלאניס‬
‫בסי׳ ח׳ הקשה לאיך שייך כאן לומר עדל״ת‬
‫הא לא הוה בעידנא דמיעקר לאו קא‬
‫מקיים עשה דהאיסור עיבר תיכך והמצוה‬
‫לא מקיים עד אחר שנזרוק דמה עיי״ש‬
‫בדבריו שהאריך בזה וינעם לך‪ .‬אך לל‬
‫עפ״י דברי הרנב״ר הנ״ל דהיכי שהוא‬
‫הכשר מצוה כמי דוחה א"כ כאן הנה נ״כ‬
‫עוסק במצוה ושפיר דתי ומעתה א־׳ש‬
‫דברי התוס׳ הלל דלענין מלקית אין כאן‬
‫קושיא כלל ע״ד הריב״א דכאן אך הריב״א‬
‫מודה רגם הל״ת לא נדחה משוס דלא‬
‫הוה בעידנא דליכא למימר דהיכי שהוא‬
‫עוסק במציה חשוב כא‪1‬ו ה‪.‬יא בעידנא ז״ א‬
‫דכאן ל־נא מצוה כלל דאין עשדל״ת ועשה‬
‫וכדברי דודי הגאון ז״ל הנ״ל רק קישית‬
‫התיש׳ היתה ממשמעות לשון הגע׳ שלא‬
‫כדברי הריב״א‪ .‬ואך שהל״ת לא נדחה‪,‬‬
‫לאו משוס דלא הוה בעידנא וא״ש ודו״ק ‪:‬‬
‫שהקשה עוד השעה״מ ע״ד‬ ‫יא(‬
‫ריב׳׳אמב״מ דך ל״ב בברייתא‬
‫דאס א^׳ל אביו הכימא וכו׳ דפריך עול״ת‬
‫הוא וכו׳ ולדברי ריב״א‪ ,‬אכתי צריך‬
‫קרא שלא ידחה גם את הל״ת ונפק״מ‬
‫לענין מלקות ומאי פריך אך י״ל דהנה‬
‫סתיה׳ ישנים כתובות דך י׳ הקשו דאיך‬
‫דל ליתן טעס משוס דגזרינן גזירה במקדש‬
‫)ועיין בספר דלתי תשובה( שנהב בפירוש‬
‫בספר דורש לציון( דרוש שלושה עשר שנתב‬
‫דלפמ״ש המשנה למלך בפ״א מהל׳ מעמא‬
‫משכב ומושב הל׳ י״ד דנל דבר שמתתילמ‬
‫ביאתו לעולם מתחילת איסורו הוא מעורב‬
‫לא שייך בו ביגיול ברוב ובזה מתרן ג״נ‬
‫מאי דמתיר בגמ' יבמה שרקקה דם —‬
‫משוס שא‪-‬א בלא צחצוחי רוק וקשה דהא‬
‫דסמבכול רוק וע״ז תירץ משוס שמתחלתו‬
‫הוא מעורב לא שייך בו ביכיול עי״ש ועיין‬
‫בהג״ה מבן המחבר שכתב סתירה בדברי‬
‫המרדני הנ״ל שכתב נל שמעורב מתחילתו‬
‫לא במיל הרי שתמיר מפי מה שמעורב‬
‫מתחילתו ונהפוך'הוא בהמרדכי סיף פ״ק‬
‫דשבת הביאו המג״א באו ׳ח סימןש"כ ס״ק‬
‫ה׳ ביין היוצא מענבים שבגיגית בשבת‬
‫במיל אך דהוי דבר שיש לו מתירין אפ״ה‬
‫במיל משוס דדבר דתתילתו קיל מפי‪— .‬‬
‫והשיב לו אאמ״ו הנאון זצ״ל דסברת‬
‫המרדכי דתליא הכל במבמל — אס המבמל‬
‫לא עמד בפ״ע מעולם כגון ביבמה שרקקה‬
‫דם דלא היה עמידה לדם בפ״ע מעולם‬
‫בזה הורע כיחו ולא יכול לבעל דבר‬
‫המעורב עמו מתחילתו אשר לא כן הוא‬
‫אס המבמל כבר קנה לו הויה בעולם רק‬
‫שדבר‪.‬המתבמל בא אתריו ונתערב תיכך‬
‫בביאתו ■לגדר הויה אז דין הוא שיתבטל‬
‫ביותר אפילו בדבר שיש לו מתירין עי״ש‪.‬‬
‫ובזה החילוק לא יכול לתרן מה שהיה קשה‬
‫לי מבשר'שנתבשל בלא מליחה דהתס ג״כ‬
‫לא היה עמידה בפני עצמו וגם התוס׳‬
‫זבתיס דך כ״ו לא יהיה מתירן בזה לפי‬
‫י דברי המרדכי‪.‬‬
‫בהרג הג׳ מהורי״ם אבן כסף‬ ‫גדלי׳‬
‫חונה פה לווערפאל‬
 ‫קו‬ ‫חוברת רן‬
‫יוצדקו שפיר לפי דברי תום׳ במ״ק ד ך ח׳‬
‫ע״ב דא״ע מצות ח״ח הוא דאורייתא אך‬
‫לדברי התיש' סושיה דך ח׳ דאינו רק דרבנן‬
‫הדק״ל לכן נצע״ד כמש״כ שש עפ״י ש״ס‬
‫דמגילה דך ז׳ דמעביר מזמן לזמן חש־ב‬
‫מעביר על המצות וי״ל עוד בכמה אנפי‪.‬‬
‫ואכ״מ‪.‬‬
‫שהשיג כ״ש יעל מ״ש הצייק דברי‬ ‫א(‬
‫השבות יעקב דדוקא עבד וכותי‬
‫לישראל שרי בהנאה נושום דאין בכח‬
‫האה״ג לחול על שעבודו של זה שע״ז‬
‫הקשה דכל אה״נ שבתורה איך יחולו על‬
‫כל דבר הקנוי לו לאדם א״ו דכל אה״נ‬
‫שפיר חיילין על ממונו ושעבודו וכמו שור‬
‫הנסקל וכו׳ וא״כ ה״ה אם אמרינן דמת‬
‫עכו״ס אסור בהנאה ה״ה אך דנופו קנוי‬
‫לו מקודם ע״כ אסבה״נ ולדעתי קו׳ זו‬
‫לק״מ דשאני התש דבפירוש רבתה תורה‬
‫דהאה״נ יחול על קנייני ושעבודו של זה‬
‫אבל בנ׳׳ד שפיר י״ל אך רמת עכו״ס‬
‫נמי אשור בהנאה עכ״ז בעבד מאחר דיש‬
‫לה אדון עליו קנין הגוך אין האה״נ יכול‬
‫להוציא מידו קניינו של זה והא למה זה‬
‫דומה לתכריכי המת דג״כ אסבה״נ‬
‫מה״ת כמבואר בסנהדרין דך מ״ז ועכ״ז‬
‫היכי שלקח בגד חבירו ופרסוה על המת‬
‫דאינו נאסר בהנאה דדוקא מידי שעבוד‬
‫הוא מפקיע כדאיתא יבמות )דך ס״ו(‬
‫גבי איצעלא דפרסיה יתמי אמיתנא אבל‬
‫מידי קניינו של חבירו ודאי דאינו מוציאה‬
‫וה״ה לעדן מת גופה אין בכת האה״נ‬
‫להוציא מידי קניינו של האדון ודו״ק‪.‬‬
‫ומש״כ מעלתו על מה שדחיתי דברי כ״ת‬
‫שהקשה לדברי השבות יעקב דלדבריו אם‬
‫מצא עכו״ס מושלך בדרך יקנה אותו‬
‫עתה מדין הפקר כמו אש מצא נבילה‬
‫וכתבתיי היאך יוכל לזכות מן התפקר מאחר‬
‫דכבר נאסר בהנאה ואה״נ אין לו קנין‬
‫וע״ז תמת כי דבריו סיבבין רק בסברה‬
‫שייך כאן כלל לומר עדל״ת הא א״א לא‬
‫בעי>א ליתא לעשה כלל וגכה״ג ל״א‬
‫עדל״ת כמבואר בכתובות שש ונלע״ר‬
‫עפמש״כ הראשוניס בפירוש דברי הגת׳‬
‫שס דכל עשה שבידי איש לבנולה הוה קיל‬
‫ואין בכתה לדחות לל״ת אך ל׳ז נכון אס‬
‫רק העשה לבד ביר״א לבעלה אבל אש‬
‫גס הל״ת ג״כ ביד״א לבעלה שוב שגיהס‬
‫שידן באיכותן לעכין זה‪ ,‬ושפיר יש בכח‬
‫העשה לדחות להל״ת ומעתה א״ש דמבלעדי‬
‫קרא דאין עשה דכבוד אב דוחה איסור‬
‫שפיר סד״א דדחי וא״ל שתעשה קל‬
‫שבי־״א לבעלה ז״א דרוקא לאידך גיסא‬
‫דלעולם דחי וכיון דדוחה כל איסור בידי‬
‫איש לבעלה כגון ע״י צווי האב וא׳׳כ‬
‫שוב שניהם שווין לענין זה ושפיר סד״א‬
‫ירח; ומעתה א״ש קו׳ השעה״מ הנ״ל‬
‫דהשתא דאין עשדל״ת ועשה אך אס‬
‫הל״ת נדחה עכ־׳ז הרי אסור לשמוע‬
‫לאביו שיעבור על איסור עימאת כהן‬
‫דאין עדל״ת ועשה וא״כ העשה ביד״א‬
‫לבעלה והל״ת א״א לבעלה וא"כ‬
‫ממילא אך הל״ת לא נדחה דא״א לא‬
‫בעינא ליתא לע׳ כלל וכקו׳ התו׳ ה;״ל‬
‫וא״ש ודו״ק‪ ,‬ובחידושי הארכתי מאד תלי״ש‬
‫בדברי הריב״א ואין עת פה האסך ‪:‬‬
‫י ב ( ו א ג ב אורחא הנני להעיר על‬
‫קושית זקני מהרש״ל אשר‬
‫הבאתי ב״המאסך״ שי״ד סי׳ קי״א א‪:‬א‬
‫דסריך שס עול״ת הוא ואין ערל״ת ועשה‬
‫הא במצורע יש חדא דמשולחת וסד״א‬
‫דיקת אותה למשולחת ויקיים בה תרתי מצות‬
‫שלוח הקן ומשולחת מצורע‪ .‬להכי צריך‬
‫קרא דל־בר מצוה לא ועי׳ מ״ש שם בזה‬
‫וכעת הערני כבוד אתי אהובי הגאון מו׳׳ה‬
‫שלמה יהודא ליב שליע״א אבד״ק זגיערז‬
‫לתרן בפשיעות דליקת אותה למשולחת‬
‫א״א דאין עישין מצות חבילות חבילות‬
‫עכ״ד רפה העיר אך דברי אחי הגלי‬
 ‫המאסף שגד! ששית‬
‫ולענ״ד אין מזה הכרח דלעולס שיכית‬
‫הרשב״א בכאן דמת עכו״ס שרי בהנאת‬
‫והא דנקנו עבד לרבותא לל״ת לוקא‬
‫עכי״ס ממש אבל עבד^דדינו כאשה ה״נ‬
‫אסור בהנאה וע״ז השמיענו דאף עבר‬
‫מותר בהנאה ודמי ממש לעכו ״ס וכן‬
‫הרשב״א בחידושיו לשבת פ׳ המצניע‬
‫הביא דברי הירושלמי שהביא המל״מ‬
‫דמוכח מינה דמת עכו״ם מותר בהנאה‬
‫אך לפמ׳׳׳ש בתשובתי הקידמת אין ראי׳‬
‫די״ל דרק עבד שרי בהנאה ואין מזה‬
‫סתירה לדברי הרשב״א עצמו בתשובותיו‬
‫סי' ש״ה ‪ :‬ונראה להביא ראי׳ לד׳ השבו׳ י‬
‫מהא דאיתא בבכורות )דף י״ב ‪ ( :‬מאי‬
‫נקבר לאו דאסבה״נ לא נקבר כבכור אדם‬
‫וכו׳ ומאי פריך הא גס בכור אדם‬
‫אסבה״נ ולהכי גס פ״ח אסבה״נ משוס‬
‫דילפינן מהקישא מבכור אדם ואין היקש‬
‫למחצה אולם לפ״ד השבו״י לק״מ‪ .‬עוד‬
‫ראיה מגיביין )דף מ״ג( דמשני במנוול‬
‫ומוכה שחין והק׳ בשו״ת חת״ס חיו״ד‬
‫סי׳ של״ו דאכתי חזי למוכרו ללמוד נתוח‬
‫אע״כ דאסבה״נ אך לד' השביי לק״מ‬
‫אמנם יש להביא ראיה ‪.‬ברורה■ לכאורה‬
‫שלא כדברי השבו״י מכתובות )רף 'ע״;י(‬
‫דקאמר שאני בהמה דאיסא עולת ולד׳‬
‫השבו״י אף בשפחה איכא ג״כ עוכה‬
‫)ולדברי האבן השהם דמת עכי״ס מדרבנן‬
‫אסור קו׳ לק״מ אכן לא כן דעת רוב‬
‫הפוסקים ז״ל( בשלמא י לשיעת הסוברים‬
‫דכל מת מותר בהנאה נ״ל דשפחה ועבד‬
‫שאני שהם כאשה לכ״ר ולכן גס הס‬
‫אסורים בהנאה אבל לפ״ד השבו״י וכן‬
‫התום׳ והרשב״א הנ״ל קשה אך נלע״ד‬
‫עפמ״שבחת״סשס לתרץ קישיתו דמ״מ‬
‫אסור לנבלה כנדה גס קו׳ זו לק״מ וק״ל‪.‬‬
‫י ד ( ו מ ע ת ה אחר שהסרתי קו׳‬
‫מעכ׳׳ת ע״ד השבות‬
‫יעקב אביא עוד ס־יעתא לדבריו מהא‬
‫דבשר־ מת ‪ .‬עבו״ס מותר בהנאה בקנוי‬
‫לו ע״ר דבשר מת עכו״ס מותר בהנאה‬
‫ונו׳ דא־ן לחלק בין קנוי ללא קנוי ובו׳‬
‫עכ״ל‪ .‬בפניי לא ידענא מאי קאמר מר‬
‫דהרי שפתי ברור מללו דאף להשבו״י‬
‫דמחלק־ בין קנוי ללא קנוי הוא רק אס‬
‫ה־ה לו קנין הגוף בכירס שנאסר בהנאה‬
‫דהיינו בעודנו בחיים חיותו ולכן אף אחר‬
‫שמה אין נאסר משים דאה״נ אינו חל‬
‫וכנ״ל אבל במת עכו״ס דעלמא שכבר‬
‫נאסר מקידס איך יזכה אותו אח״כ דהא‬
‫אה״נ‪ :‬אין לו קנין וז״פ וברור‪ .‬ומה שהשיג‬
‫כ״ת עכ‪:‬״ש שס להשוות כל שימות‬
‫הפוסקים בזת וע״ז השיג כי הרמב״ן‬
‫והרשב״א הלא מאותה שהכריח המל״מ‬
‫דדעתס דמת עכו״ס אסבה״נ מזה ההכרח‬
‫עצמו יש ל‪.‬הכריח דע״כ דגם בשר עכו״ס‬
‫אסבה״רעכ״ד‪ ,‬וכוונתו דכל ההכרח לבשר‬
‫מת עכו״ס אסבה״נ הוא רק מיי״נ דאי‬
‫איכא מת דשרי בהנחה יי״נ דאסבה״נ‬
‫מנ׳׳ל דאי משוס דאיתקש לזבח וזבח‬
‫איתקוש למת ההוא נזת גופיה מנלן דמת‬
‫ישראלי■■ קאמר וא״כ איפוא ה״ ה דא״ג‬
‫דפבדמת שרי בהנאת הדק״ל‪ .‬ובמחכ״ת‬
‫לא דק שפיר בזה דהא קיי״ל דבטסךיינו‬
‫של חבירו אינו נאסר בהנאה דא״א אוסר‬
‫דש״ש וא״כ;הא דיין נסך אסבה״נ הוא רק‬
‫בנוסך ק שלו דהיינו שהבעלים בטצמס‬
‫נסכוהו ‪-‬ומדמינן ־ לה ל‪ 1:‬ת ד‪:':‬מ ' דמת‬
‫אסבה״נהיה יי״נ והיינו יי״נ שאין‪ -‬לאחר‬
‫קנין הגוף והוא נלמד ממת דכמו במת‬
‫שאין לאחר עליו■ קת״ג • אשבה״נ ה״ה‬
‫יי״נ שלו שאין לאחר קה׳׳ג דנאסר בהנאה‬
‫וק״ל ‪ :‬ומה שהעיר כ״ת מדברי הרשב״א‬
‫בב׳ק שכתב וז״ל דאיצמרך שור ולא‬
‫אדם לאיסמורי עכו״ס הקנוי לישראל‬
‫שמותר־ בהנאה דלאילפינן ממרים אלא ב״ב‬
‫כמוה עכ״ל‪ ,‬הרי דכתב דלא ילפינן ממרים‬
‫אלא ב״ב ומש״ה עבד מותר בהנאה‬
 ‫הז‬ ‫‪.‬חוברת ח‬
‫הות כאילו גופו קנוי לישראל כמ״ש התום׳‬
‫גיעין דך ל״ח ע״ב ד״ה בחזקה ומש״ה‬
‫שפיר שרי בהנאה וא״ש ויש מזהסייעתא‬
‫גדולה לשימת השבות יעקב הנ״ל וק״ל‪.‬‬
‫לעצמי אמרתי פ״ל‬ ‫טס וכשאני‬
‫בישוב דברי‪.‬הרמב״ס‬
‫ז״ל הנ״ל בהקדם קו' התוס׳ סוכה )דך‬
‫ל׳ ע״א( שהקשו דל״ל קרא'למצה שלמבל‬
‫דתי״ל דהוה מצהב״ע‪ ,‬וראיתי בזה דבר‬
‫נחמד להגאון המובהק מוה״ר חיים אלעזר‬
‫וואקס זצ״ל בספרו נפש חי׳ חא״ח‬
‫סי' ב' שתי׳ בהקדם מה שעמד על‬
‫המחקר אם נתערב מעוע מדבר שאינו‬
‫ראוי לצאת בו ידי חובת מצה ברוב‬
‫הראוי לצאת בו ידי חיבת ’ מצה אם‬
‫במל ברוב שיצא בכזית ממנו שיש בו‬
‫תערובת מיעוע שא״ר לצאת בו ■והעלה‬
‫שאינו במל ברוב להשלים השיעור כמו‬
‫שנסתפק המל"מ בפ״ו מהל' מעילה אס‬
‫מיעוע היתר נתערב ברוב איסור אם‬
‫משלים השיעור לענין מלקות וכ׳ דזת‬
‫לא שמענא אך בתוס' זבחים דך ע״ח‬
‫מבואר בהדיא דאינו משלים השיעור‬
‫ובמנחת כתן בשעת״ת כ' כן מדעת עצמו‬
‫דהתירא אינו במל ונתב המעם דבימול‬
‫לא שייך רק באיסור שנתערב בהיתר‬
‫והוי כאילו אינו בעולם כלל מאחר שנתבמל‬
‫אבל לא בהיתר שנתערב באיסור להשלים‬
‫השיעור■ כיון דבאיסור לחודא ליכא שיעורא‬
‫ל״א שיתבמל בו ההיתר ויתוסך על שיעורו‬
‫וא"כ לענין שנתערב דבר שא׳יר לצאת‬
‫יר״ח מצה ברוב הראוי לצאת בו ג"כ‬
‫אינו משלים השיעור ומעתה א״ש קו׳ התוס'‬
‫הנ״ל דנריך קרא דנפק״־מ בכה׳׳ג‬
‫שנתערב מיעוע מבל ברוב חולין ואכל‬
‫כזית ממנה דמהב׳׳ע לא הוי מפני דאין‬
‫כאן כלל עבירה דאיסור במיל ברוב היתר‬
‫אבל כיון דגלי קרא דא״י בשל מבל והוי‬
‫מצה שא״ר למצות ל״מ בימול דבר שא״ר‬
‫דאיתא בברכות )רן! י״ט ע׳׳ב( מדלגין‬
‫היינו ע״ג ארונות של מתים ונו׳ עיי״ש^‬
‫וקשיא לי כיובא איך שרי לררוך על גבי‬
‫קבריס לפי מה דקיי״ל בשו״נג יו״ד סי׳‬
‫שס״ד סק״א בהג״ה דאסיר לישב ולדרוך‬
‫ע״ג קבר משוס דאסור בהנאה דמת אסור‬
‫בהנאה עיי״ש וא״כ קשה איך הי' רשאיס‬
‫לדלג מקבר ע״ג קבר הא אסור בהנאה‬
‫וזהו קושיא גדולה לכאורה‪ ,‬האמנם כי‬
‫מדברי הרשב״ס ב״ב )דך ק׳׳א ע״א(‬
‫נראה שלא כדברי הגהות אשיר״י וכמש״כ‬
‫זקני הכיו״ז שם יע״ש‪ ,‬אך כ״ז כתב אליבא‬
‫דר״ש וחנן לית לן דר״ש וכמש״כ הרמב׳ס‬
‫בפי' המשניות ב״ב שס וברמב״ם פרק‬
‫כ״א מהלכות מכירה הל׳ ו׳ וע״ש בכ״מ‬
‫ובתוי״ע על הך מתניתין ע״ש‪ ,‬וע״כ נצע׳׳ד‬
‫דהתס מיירי בקברי עכו״ס הקנויים‬ ‫ג­‬
‫לישראל וכדברי השבו״י הנ״ל דקברי‬ ‫'‪f‬‬
‫עכו׳׳ס הקנוים לישראל שרי בהנאה אמנם‬ ‫'‪i‬‬
‫יש לומר דאי משוס הא לא איריא דשאני‬
‫התם דמשוס כבוד מלכים שרי כדאיתא‬
‫בכתובות )דך ‪.‬טי׳ז ע״א( ובקידושין )דך‬
‫ל״ב( ובסועה )דך מ״א( ובסנהדרין )דך‬
‫י״ע( משוס תשים עליך מלך שתהא עליך‬
‫ועי׳ רמב״ם פ״ב מהל' מלכים הל' ז׳ ולהכי‬
‫שרי׳ דמצוה דכבוד מלכים דוחה האיסור‬
‫וא״שראך אי קשיא הא קשיא לי עובא‬
‫מהא דאיתא בנדה )רך כ״ד ע״ב( תניא‬
‫אגא שאול אומר ואית־מא ר״י קובר מת*ס‬
‫הייתי פ״א רצתי אחר צבי ונכנסתי‬
‫‪ .‬בקולית של מת ורצתי אחריו ג׳ פרסאות‬
‫והצבי לא הגעתו וקוליא לא כלתה‬
‫■כשחזרתי לאחורי אמרו של עוג מלך‬
‫הבשן היתה ע״כ‪ .‬והשתא קשיא לפי שישיות‬
‫הפוסקים דאך מת עכו״ס אסור בהנאה‬
‫וא״כ אץ הי׳ שרי לכנוס בקול'א של מת‬
‫וזהו קו' עצומה לדעתי אך ע^״י דברי‬
‫השבו״י הדבר נכון דעוג הי' משבויי‬
‫מלחמת כדכתיב ויהרגו אותו וגו׳ וא״כ‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫בטיל ברוב וו״ב ‪:‬‬
‫המשך יבא‬
‫אברהם נתן איילבערג‪.‬‬ ‫הק׳‬
‫משה ברוך לי מראדזמין ‪ p‬כבוד דורי‬
‫סימן ע״ז‪.‬‬
‫האבד״ק סליזאווע והגליל אחי‪,‬אבא מארי‬
‫וגילו ברעדה‬
‫נע״ה לוצין יוס ‪:‬׳ הצוה ב׳ר׳כ׳ו׳ת א׳כ׳י׳ך לפ״ק‪.‬‬
‫הבינה והברכה‪ ,‬הגדולה וההצלחה‪ ,‬לידידי‬
‫המצויין בשערי המצוינים‪ ,‬איש זרוע‬
‫בחכמת התורה‪ ,‬הר״ר ר׳ בן ציון אברהם‬
‫קואינקה הי״ו‪.‬‬ ‫י‬
‫אגלה גזה לידידי הגעלה אחרי דומיה ממישכה‬
‫מאמרי ״יגילו גרעדה" להוציא לאור ג״המאסף׳'‬
‫שלו וכאשר אין עתי ועשי אתי לק אגלח‬
‫הפעם את ראשית מאמרי והוא ‪ :‬גיאור גש״ס‬
‫גדר‪ s‬כ״ג‪ ,‬גליל בהלכה ואגדה‪.‬‬
‫בעא מיני׳ ר׳ ירמי' מר' זירא לר״מ דאמר‬
‫בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא קבל‬
‫בה אבית קידושין מהו למא• נפקא מינה‬
‫לאיתםורי באחות למימרא דתיי והאמר‬
‫בעעמא דמילתא בחשו׳ הרי״ס זצ״ל חירד‬
‫רב יהודא אמר רב לא אמרה ר״מ אלא‬
‫הואיל ובמינו מתקיים א״ר אחא בר יעקב‬
‫עד כאן הביאו ר׳ ירמי׳ לרבי זירא לידי‬
‫)נדה כ״ג ‪(:‬‬ ‫גיחוך ולא גחיך‪.‬‬
‫א( ה נ ה תבי הפרשנים רש״י ז׳׳ל מבאר‬
‫דעסק ר׳ ירמי׳ את ר״ז בכל‬
‫תחבילות שישתוק ולא נחיך משוס דאסיר‬
‫לאדס למלאות את פ־ו שחוק‪.‬ברכות ל״א‪,‬‬
‫דר״ז החמיר טפ‪ /‬ותמה אבי המבקרים‬
‫הגאון מהר״ץ חיות מה זה^דהחמיר הלא‬
‫הדין כן הוא עיין או״ח״סי' חק״ס‪,‬‬
‫דחומרא לא שייך אלא ע״ד ההיתר ענ״ל ?‬
‫ופליאתו נשגבה היא דהלא ראינו דהחמירו‬
‫כמו‬ ‫גדולי הדור רק ע״ד המותר‬
‫יחזקאל עיין חולין ל״ז‪ ,‬מ״ד ור״ג ביצה‬
‫כ״א‪ ,‬ב׳מ ע״ד‪ ,‬ומיין תום׳ חולין ח‪/‬‬
‫ברב אשי ועיין שבת קל״ד‪ ,‬בר״מ‬
‫ועוד כזה ‪:‬‬
‫דברי רש״י מפיקים הוד והדר‬ ‫אמנם‬
‫באור נוגה על תכונת רוחו‬ ‫‪.‬‬
‫של‪..‬ר׳ זירא האמוראי המצויין‪ ,‬דאחדזאת‬
‫בדכר הראוי להשלים השיעור עכת׳׳ד‪,‬‬
‫ודפח״ח‪ .‬והארכתי בזה בתשובה לכבוד‬
‫ש״ב ידי״ג הרה״ג התרי!‪ !:‬הגביר מו״ה‬
‫הגאון האדיר מוהר״ר אליעזר מרדכי זצ׳׳ל‬
‫הה״ג שליע׳׳א ועי׳ בנפש חיה שס מה‬
‫שהאריך ליישב בזה דברי המהר״ס חלשיך‬
‫סי׳ק״י בנידון אתרוג המורכב וכבר הארכתי‬
‫בזה בהשו׳ לידי״נ הרה״ג החריך מו״ה‬
‫אלכסנדר יחיאל נ״י מסלאניס ובחי׳ הארכתי‬
‫הרבה בדינים אלו ת״ל ואכ״מ‪ .‬אך לענ״ד‬
‫נראה דזה תליא בפלוגתת הפוסקים בעעם‬
‫ביעול ברוב אס אמרינן דהעעס משוס‬
‫דנהפך האיסור להיות היתר לדידהו שפיר‬
‫יתכנו היעב סברת הפוסקים הנ״ל דדוקא‬
‫נהפך האיסור להיות היתר אמרינן אבל‬
‫נהפך היתר להיות איסור ל״א וכמו שהעלה‬
‫סי׳ ע׳ רדוקא באיסור שנתערב ברוב היתר‬
‫שאס לא נהפוך האיסור לעשותו היתר‬
‫יכריע המיעוע להיות כולו איסור מספק‬
‫והרי התורה אמרה אחרי רבים להייות‬
‫ומינה ילפינן לכל ביכיול ברוב כמ״ש רש״י‬
‫ורשב״א והרא״ש ז״ל חולין פ׳ ג״ה לכך‬
‫אמרינן דכולו שלי ומכריע הרוב את המיעוע‬
‫משא״ג היתר ברוב חיסור גס אס לא‬
‫נהפך מ״מ נשאר כולו אסור ]מספק ולא‬
‫יכריע כלל הרוב חיסור להיות מותר כמוהו‬
‫ל״א נהפך כלל ונשאר ההיתר היתר‬
‫לאסורמספק‬ ‫והאיסור איסור והכל‬
‫עכתדק והמה קילוריןלעיניס‪,‬ומעתה‬
‫‪.‬כ״ז דוקא לשי׳ הסוברים דביעול ברוב‬
‫הוא מנועם דאחרי רבים להכוות ואצןרינן‬
‫נהפך אבל לשיטת האומרים דעעס ביכיול‬
‫ברוב הוא מטעם דכל דפריש מרובא פריש‬
‫עי' יו״ד סי' ק״י ול״א נהפך איסור להיות‬
‫ג״כ היתר ודאי לאין חילוק ואך אס‬
‫נתערב מיעיט היתר ברוב איסור נמי‬
 ‫קח‬ ‫חוברת ח‬
‫שמחה )עיין ברייתא ל״ב מדות לריה״ג^‬
‫ועיין תוס׳ תענית ט״ו‪ ,‬עיי״ש( ועיין‬
‫ברכות ט‪ /‬דרב ברונא לא פסק חונא‬
‫מפומא מדסמיך גאולה לתפלה וכן מבואר‬
‫בזהר ועיד הובא שם בזהר אחרי דבד״ת‬
‫מותר למיחדי טפי שנאמר עבדו את ה'‬
‫בשמחה‪ ,‬ומה נעימים המה בזה דברי‬
‫המשורר יערב עלי שיחי‪.‬אנכי אשמח בה׳‬
‫ובזהר חדש על שה״ש מובא דהמניח תפילין‬
‫בעי למיחדי שנאמר ושמחת בחגך ואך‬
‫רשב״י אשר הזהר הוא מדרשי העיר דאסור‬
‫למלאות פיו שחות בעוה״ז‪ ,‬אלא ברור לנו‬
‫דבשמחה של מצוה הרשות לנו לשמוח‬
‫באהבה נאמנה‪ ,‬ובמאמרינו ״הענוה‬
‫והיראה״ ביארתי דברי הזהר מה שלמדו‬
‫שם דמותר למיחדי בתפיל־ן מהכתוב ושמחת‬
‫בחגך‪ ,‬מפני דכבר מבואר במורת פ׳ מ״ג‬
‫ח״ג‪ ,‬דיו״ט המה כולם לשמחה שמקשרים‬
‫את לב הישראלי יחד עם אבינו שבשמים‬
‫שהכל נעשו חברים כא־ש אחר נדה ל״ר‪,‬‬
‫וכעיר שחוברה לה יחדיו ירושלמי חגיגה‬
‫פ׳ חומר בקודש‪ ,‬וכמו״כ בתפילין אשר גם‬
‫אבינו שבשמים בחר את אות הזה לזכרון‬
‫כי התקשר עמנו בקשר נצחיי לעד ולנצח‬
‫ברטת ז'‪ ,‬וכמו ששנים כורתים ברית ביניהם‬
‫כל אחד ואחד יש לו אות לזה כמו״כ משתבח‬
‫הקב״ה בשבחו של_ישראל ובתפילין דמארי׳‬
‫עלמא מה כתיב ומי_)כעמך ישראל גוי‬
‫אחד בארן ובתפילין דישראל כתיב יחידו‬
‫ואחדותו והשגחתו עלינו תמיד‪ ,‬עיין או״ח‬
‫סי' כ״ה‪^,‬דתפילין של יד הוא כנגר הלב‪,‬‬
‫ותפילין של ראש הוא כנגד המות אשר‬
‫הראש והלב הן המה חלקי הרוחניים שבאדם‬
‫מקום משכן החכמה והמחשבה‪ ,‬וחובת‬
‫האדם הוא להזכיר בהאות הזה ביחוד‬
‫שמו ובהניסים שעשה עמנו ועם אבותינו‬
‫כן יהי' לנצח^ ואי״ה במאמרי שם סי׳ ד'‬
‫שאוציאו לאור ״בהורה מציון" שנה ז׳‪ ,‬רבות‬
‫ונכבדות אדבר בזה ואכ״מ‪.‬‬
‫לכו הלנה פסוקה דאסור לשחוק בעוה״ז‬
‫בנ״ז העיר הטיז שס‪ ,‬דובר זה נאמר‬
‫רק בזמן הגלית‪ ,‬ואס ירגיל האדם כשחוק‬
‫והוללות אז ישכח רגשות זנרון לארציכו‪.‬‬
‫)ומה שנתי שס העיר דדין זה נאמר שלא‬
‫ירגיל את האדם לדבר ערוה עיין איות‬
‫פ״ג‪ ,‬דשחוק וקלות ראש מרגיל־ן את האדם‬
‫לערוה‪ ,‬דבריו צ״ע על הרב המחבר דא"נ‬
‫מקימו הוא בראש או״ח בדין הנהגת‬
‫אדם ‪ .‬ולא בדיני תי׳ב‪ ,‬ואולי נמשכים ד׳‬
‫העור על הרמב״ס דהציג דין זה בהל׳‬
‫דעות‪ ,‬ולא הזכירו כלל בהל׳ ת״ב‪ ,‬וכן‬
‫ה ‪0‬מ ׳׳ג השמיעו בהל׳ ת״ב( ומדברי בעל‬
‫המאמר הזה ר״ל נכדן שאמר דינו לזכר‬
‫חורבן תפארתינו‪ .‬דהלא שם יברכות מדבר‬
‫רוב הענין לזכר ציון כמו מר ברי׳‬
‫דרביגא תבר כסא דמוקרי ורב אשי‬
‫תבר כסא דזוגיתא חיורתא וע״ז הוסיפו‬
‫שם חז״ל להעיד בשם רשב״י דאסור‬
‫לאדם למלא שחוק פיו ורשב״י בעצמו‬
‫הלא אמר סנהדרין צ״ב‪ ,‬דצרות קשות‬
‫מתחדשית עלינו וכלו עינינו ביגון ואנחה‬
‫ולשחוק מה זו עושה ? וכמו״כ ר״ל מכי‬
‫שמע מר׳ יוחנן רבו בשם רשב״י כן לא‬
‫עלה שחוק על שפתיו והוא בעצמו הלא‬
‫אמר תענית ע״ז בכל צרתם לו צר‬
‫דהשכינה בגלות מתאבלת בציון והשחוק‬
‫למה לנו ? אך כל הרואה בעין יפה יראה‬
‫ני זהו רק בשמחה גופניית אשר ע״ז‬
‫נאמר שבעו וירם לבס על כן שכחוני‬
‫עיין ברטת ל״א‪ ,‬אולם שמחה הרוחניית‬
‫היא מותרת וע״ז אמר דוד שש אנכי על‬
‫אמרתך כי אין שמחה כשמחת הנפש ואין‬
‫שמחה כהתרת הספיקות דפקידי ה׳‬
‫משמחי לב ושמחו בה׳ והרנינו כל ישרי‬
‫לב כי רננו צדיקים בה׳ העושים רצונו של‬
‫הקב׳׳ה וזה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה‬
‫בך‪ ,‬בך בתורתך בך בישועתך )מדרש‬
‫חזית( כי אור זרוע לצדיק ולישרי לב‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫ששמע דבכל גליות השכינה עמהם )עיי;‬ ‫ו מ ? \ ת ה מופלאים המה דברי הזהר‬
‫מגילה כ״ע( הי׳ אימר ג״כ כדברי ר״ל‪.‬‬ ‫^ ‪ .‬דהלא בעירובין צ״ו ע״א‬
‫ועיין ב״מ פ״ג^ ראמר ר״ז דעוה״ז דומה‬ ‫אמרו ר״ע אומר יכול יהא אדם חדח‬
‫ללילה‪ ,‬כפי שיכיתו ודומה לזה עיין רות‬ ‫תפילין ביו״ט ת״ל והי׳ לך לאות על ידך‬
‫רבת כן ומד״ר פקודי משחרב ביהמ״ק‬ ‫יצאו יו״ע שהן עצמן אות‪ ,‬ומבאר רש״י‬
‫ערבה השמחה וגלה משוש כל הארן מה‬ ‫ימים שצריכין ישראל להעיד אות על עצמן‬
‫ערבה חשכא קבלה ורק ביום שהי׳ נברא‬ ‫להכיר שהם מחזיקים בהקב״ה בתורתו‪,‬‬
‫העולם שהי׳ שחוק קמי הקב״ה לע״ל‬ ‫וכמי בשלמי שמחת הבאים לשמח לב כללות‬
‫דהקב״ה ישחק מאור הגאולה )ע״ז ג׳‬ ‫ישראל מפני שהתקשר עמנו בקשר אמין‬
‫ופסחי׳ נ׳ ס״ח ופ״ח()ודברי׳ האלה העירני‬ ‫לעולמי עד שנאמר ׳ושמחת בחגך‪ ,‬כן‬
‫לדעת כונת היימכיר' שראיתי בכמת ספריס‬ ‫הוא בתפילין הבאים להעיד כי הקי״ה‬
‫דאסור לשחוק בעוה״זמשוס דשחוק בגימכי׳‬ ‫תפארת עוזמו של ישראל הוא‪ ,‬ואין השכינה‬
‫תרי אור והיינו יום שנברא העולם וביום‬ ‫שורה כ״א ע״י שמחה שבת ל"א‪ ,‬ומה‬
‫העתיד אשר אור יזרח שבעתים פסחים שם‬ ‫כמרצה היא תשובה הנצחת של ר׳ ירמיה‬
‫פסיקתא ל״ה מ״א חגיגה י׳ב‪ ,‬דהקב׳׳ה‬ ‫דהוה קבדיח לר׳ זירת השואל מאתו הלא‬
‫‪w‬ם( ע"כ לא בחנם החמיר ר״ז‬ ‫ישחק' בי‬ ‫בכל עצב יהי׳ מותר כתיב ״דאכא תפילין‬
‫יותר מדי אך בשמחת הנפש כפי תורתו‬ ‫קמנחנא״ ומבאר רש״י דהשילו בזה דיודע‬
‫כי גס השכינה מתאבלת‪ ,‬אמנם ר׳ ירמי׳ אך‬ ‫דממשלת קונו עציו ומה לו להעציב רוחו‬
‫שהוא הי' ח‪-‬יבב ציון אמיתי וחורבן כל‬ ‫כי הלא ה׳ אתנו ! —‬
‫תפארתינו הי' תמיד נגד עיניו כנראה‬ ‫ר׳ זירא אשר לא הלך ד׳‬
‫ממאמרו ב״מ ק״א‪ ,‬על דברי רי׳י משוס‬ ‫אמות בלא תורת ובלא תפילין‬
‫ישוב ח׳׳י כגון דא צריכת רבה‪) ,‬ועיין‬ ‫לפי״ז לפי הדן צריך להיות אך שמח ועיין‬
‫שבועות י״ד‪ ,‬בדבריו בן בגל שנעלם‬ ‫בדברי ר׳ זירא ברכות ה׳‪ ,‬דד״ת נקני׳‬
‫לו וכו' ועיין גיכיין מ״ד‪ ,‬ועיין כתובות‬ ‫בשמחה‪) ,‬ועיין עירובין נ״ד ע״א ב״ר ז׳(‪,‬‬
‫ע״ה‪ ,‬גבי תלמודא של בבל‪ ,‬ועי׳ן סנהדרין‬ ‫ועכ״ז הרחיק א״ע אך מהשמחה המותרת‪.‬‬
‫כ״ד‪ ,‬באמרו במחשכים הושיבני זה תלמודא‬ ‫לכן דברי רש״י דר״ז החמיר מפי ברורים‬
‫של בבל ועיין קידושין מ״כי‪ ,‬אדר״נ כ״ח‬ ‫וישרים המה‪ ,‬ועשה ר׳ זירא כן שיהי׳ לו בזה‬
‫אין תורת כתורת א״י‪ ,‬ועיין א כה רבתי‬ ‫זכר לחורבן דאל״כ אם יהי' תמיד לב שמח‬
‫ב׳‪ ,‬ספרי עקב ל״ז‪ ,‬בכורות י״ח בתוס׳‪.,‬‬ ‫במה שהלן־ בתפילין והרהור בד״ת בכל‬
‫תמורה כיי׳כי‪ ,‬שבת ס׳‪ .‬קמ״ה יומאנ״ז(‪,‬‬ ‫עת ידמו הרואים כי אין זאת שמחת‬
‫מכ״ז נראה רשפי אהבת א״י בלבו של‬ ‫הרוחניות ונכבה בלבבו חיבתו לארצינו‬
‫ר' ירמי'‪ ,‬עכ״ז רוח אחרת עמו היתה‪,‬‬ ‫הקדושה ועיין כתובות קי״ב‪ ,‬דר׳ זירא כד‬
‫הוא הי׳ תמיד‪.‬איש שמח יען כי השמחה‬ ‫הוי סליק לא״י לא אשכח מברא למיעבד‬
‫נותנת אזן שומעת‪ ,‬ועין רואה לפקוח‬ ‫נקיכי מיצרא וקעבר וכו׳ עיין ירושלמי‬
‫דעתו בתורת ה׳ כמו דאמרינן בשבת ל׳‬ ‫שביעית פ״ד‪ ,‬דעבר במבוי למען לשאוך‬
‫אין השכינה שורת אלא מתיך שמחה וכן‬ ‫אויר א״י המחכים ב״ב רך קנ״ח‪ ,‬ויק״ר‬
‫הוא דבר הלכה וכמו ה ‪f‬וכל בשרא שמינה‬ ‫ל״ד‪ ,‬ובתענית ע”ז‪ ,‬דאמר ר׳ זירא מראש‬
‫דתורא ושותה יין להרחיב דעתו בה'‬ ‫כי הוי חזינא לרבנן דיהבי אפר מקלה ע״י‬
‫דנחשב כעולה וכקרבן כן הוא האומר‬ ‫תיבת מזדעזע לי כולא גופאי‪ ,‬אך אחר‬
 ‫קט‬ ‫חוברת ח‬

‫מילתא דבדיחותא תחלה וברחו רבנן נייבא ותענוגית בני תאדם ואחד עשיתי בריכיח‬
‫למען ‪ npDx‬דעתו בתלמידו עיין תניא מים‪ ,‬ועיין ס״ח שם‪ ,‬ובספריעקבךרלונך ' ׳■‬
‫פ״ז‪ ,‬לכן ה״ה רבה אומי מילתא דבדיחותא להכיר את בוראך למיד אגדה‘" כי לא'‬
‫לתלמידיר שישתח לבם מחמת שמחה לאבין יביט אל פעולות ה׳ ’אלו בעלי'אגדות ■‬
‫ההלכה וכל מלוה שקבלו ישראל צשמתה■ ועיין מנאות ‘נ״ג‪ ',‬ידפתח י ר׳' ; פרידא‬
‫עדיין היא מוחזקת בידס )ששת ר״ל(‪ ,‬ועיין באגדה כדי'למידחי׳ ולחבב את ל־‪':‬העצוב ‪V‬‬
‫זהר תזריע מ״ז‪ ,‬דדב ‪:‬־המטנא ‪:‬סבא כד של עזרא בן אכטולמוס( ע״כ״ כאשריראה‪-‬‬
‫הוי ילפין חיני׳ תיראי רזא דחכממא הוה רבי ירמי׳ כי לבו של 'ר׳ זירא היי׳ י מלא '‬
‫'‬ ‫מסדר קרמייהו פרקא במילי־־דשעותא למען׳ עצבית ולמען להרחיב דעתו בתורת ה׳‬
‫לשמחם ושיראו השרש לתורת־נו הקדושה לכן הי׳ שואל איתו בשאלות זרות כרי ’‬
‫שיש לה ־יתרון לאיר' נצד החושןי‪ ,‬ועיין ״ לש מחי‪ ,‬ועיין ׳ תענית כ׳ן" דהראה אל־י׳ ז׳׳ל' י '‬
‫מד״ר חזית^ ומכילתא בשלח‪ ,‬דרני שראה לר׳ ברוקא׳על אינשי בריחי המשמחים■ י‬
‫הציביר מתנמנם פתח ואמר׳אשה אחת אנשי עצובי דהם יהיו מיורשי עיה״‪-‬ב‪',‬והלא'י י‬
‫ילדה ם׳׳ רבוא בכרם א‪ ■/‬ועיין 'מד״ר■ ר״ע דאמד באב׳ות לשחוק וקלות ראש‬
‫אסתר‪ ,‬דראה ר״ע דנתנמנמו ת!מידיו מו־גילין את האדם לעדו‪ :‬עכ״ז הי׳ מצחק'‬
‫בעי לעוררם ואמר מפני מה זנתה אסתר ■ בעח ששמע קול'המולה על רומא כדי" "‬
‫למליך על קכ״ז מדינות ■אמר הקב״ה ת־‪:‬א■ 'לנחש אח ■חבריו ראי״ע וד יהושע'דבכו ■‬
‫בת שרה שחיתה־ קכ״ז‪ ,‬ותמלוך על קנ״ז ■מזה וענו ר״ע נחמתנו נחימתט וכן עיין ־'‬
‫־‬ ‫מריטת‪ ,‬וכן עשו כמה'חכמי ־התלמודי ופתחו '■סנהדרין ק׳׳א‪ ,‬ר״ע״משחק ועיין ירושלמי‬
‫קודם לימודם בדברי■ אידה המלאים'חילי ברטת פ״ט‪ ,‬דר״ע קדא ק״ש' וקא משחק ’ ‪-‬‬
‫דבדיחיתא‪ :‬והמפקחים את לבם '■לתורתש ועוין ע״ז' כ‪ /‬ועיין שבותי יעקב סי׳ קפיב י '‬
‫למען שיהי׳ תלמודם ערוכים ושמורים בהם מיז■ דמבאר באגדה דנדרים נ'‪ ,‬דרבי לאי ־'‬
‫)עיין שבת פ״ק־וסועה מ'‪ ,‬דאנדה׳ מישכת' אזמני׳‪ ,‬לבר קפ׳רא ׳ להילולא דבריי׳ משוס' ' ‪/‬‬
‫לב האדם‪ ,‬עיין־ חניגה י״ד^יומא ע׳׳ה‪ ,‬דירא שמא ‪-‬יבא ליד ציחוק אך■ לבסוך אאמ[ ■י י‬
‫רש״י ב״ב ט‪ ’ /‬ורש״י ־שבת ל׳‪ ,‬דפעמים■ לי׳ דשמחה של‪-‬״מצוה׳הוא וכדברי'הש״ס"' ^ ״‬
‫היו צריכים הדרשנים למשוך את• לבב דסוך מכות גני■ רי׳ע 'ש^!מר אם‘ ‪V‬עי'ברי ' ״‘"‬
‫המון נשים וע״ה הבאים לשמוע הדרשה רציט כך'לעושי" רצונו נא כ״ש‪ ',‬ואתפלא א"‬
‫בדבר משל ומליצה עיין חזית ■א‪ /‬־ב‪ /‬מעתה על קיראי הדורות דכתבו■ כי' רב■ ’י׳‬
‫עירובין ס״ג‪ ,‬של אגדה המקרבת לאביהם י ירמי׳ הי׳'■לועג בשאלותיו הזרות מפילפיול‬
‫שבשמים‪ ,‬עיין מס׳ סופרים ט״ז‪ ,‬ררברי' ־ הרחוק של ’חכמי דורו ולדברייצו טועים ״" •‬
‫אידה צריכים פנים מסבירות מקרא פנים המה בזה ט 'מטרת ריב ירמי׳ בשאלותיו ־"'•‬
‫של אימה והן הן דברי הש״ם דפתח במילי׳ האלו הוא״רקילשמח אנשים■ עצביסילמען־ * ״‬
‫דבדיחיתא‪ -‬ויתיב באימתא עיין אדר״ט כ״ט‪,‬־ שיהיו תלמודם 'בירס ע״י השמחה' אשר־'"■'■‬
‫דכ! מי שיש בידו הלכה ■ואין בו ■אגדה־ התורה נאטת על ’יזיה אך'כאשר המה“’ י■‬
‫'־‬ ‫לא טעם טעם דיראת■ חטא־ והוא חלש חז״ל קפדו כר׳ זירא נסי‪ -‬ע״ז לכן■ נערו‬
‫וזיין בידו‪ ,‬יש‪-‬בידו זה; וזה גבר מזוין הוא> ט׳■ בשאלתו היותר י מוזרה ב״ב ל׳ג‪ ,‬ועיין‬
‫עיין ס״ח רצ״ז; ־ ע״ד אגדות‪■ ,‬ותנדיב״א■ שם ק^׳הדאח׳׳ז הפיסו'אותו ועיין ד׳ה ׳ ׳■‬
‫פ״ב‪ ,‬כ״א ג׳‪,‬׳ א׳‪ ,‬כ״ה‪ ,‬י״ג‪ ,‬ע‪ /‬י״ד‪ ,‬י״ג‪ ,‬סוטה' ט״ז‪ ,‬זביחייס ק־״ח‪',‬באיבעיות ׳‬
‫ועיין שוח״ט משלי ט״ז‪ ,‬קה״ר על הכתוב דר׳ ירמי׳ המיוסדות על אדני היותר‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫תפילין‪ ,‬דהלא אין זאת דרכו כפי שהבאתי‬
‫אלא ע״כ נ״ל להיפיך דבאמת ר״ז שא;‬
‫לר' ירמי׳ מדוע הוא קידח‪ ,‬יען שהוא‬
‫הי׳ תמיד לב שמח עס פנים שוחקות‪,‬‬
‫לכן תשיב לו דשמחה של מצוה קא שמח‪,‬‬
‫אשר לפי שימחו מותרת היא‪ ,‬ויובן במה‬
‫שבחר ר״ז בהכתוב בכל עצב יהי' מותר‪,‬‬
‫כי !ה הקרא הוא תניא דמסייע לשימית‪,‬‬
‫להיות תמיד עצב‪) ,‬וחין להעיר כיון דר'‬
‫ירמי׳ הי' שמח שמחה של מצוה בהנחת‬
‫תפילין א׳כ מה שחל אוהו ר״ז הלח ידע‬
‫שימתו הזאת‪ ,‬אך בשס תגאין ר׳ מתתי׳‬
‫שמראשון ראיחי דמבאר דשאלו מפני שלח‬
‫היו יודעיס שהס מניחיס תפילין דקיימינן‬
‫דתלמידיס היושבים לפני רבס היו מניחים‬
‫תפילין תחת מצנפתם‪ ,‬עיין אר׳ח סי' ל״ב(‪,‬‬
‫משא״כ רבה הוא בחר בהכתוב וגילו‬
‫ברעדה כפי שימתו בשבת ל'‪ ,‬דפתח במילי‬
‫דבדיחותא ואח״כ יתיב באימתא‪ ,‬וכן מצאתי‬
‫בהגהות הגאון ר׳ שאיל קצ״ב ז״ל שהעיר‬
‫כן כמו שביארתי ועיין רבינו יונה‪ ,‬דמבחר‬
‫דשמחת מצוה‪.‬הות שמח רב ירמי׳ דחולה‬
‫הי׳ במעיו ולא יכול להניח תפילין מפני‬
‫חשש הנקיות לכן הי׳ שמח בקיום המצוה‬
‫וברש׳׳י מבאר אנא תפילין מנחנא הייני כיון‬
‫לתפילין בראשי הס יודע אני דממשלת קוני‬
‫עלי‪ ,‬ואמרתי דרבינו יונת לשימתו אזיל‬
‫דהעלה דהיסח הדעת בתפילין הוא קלות‬
‫ראש היינו שחוק לכן מבאר דשמח בקיום‬
‫המציה ואילי גס דברי רש״י כן הוא ד הוה‬
‫שמח משוס שממשלת קוני עליו ע״י הנחת‬
‫תפילין המתקשרים עס ה'‪ ,‬ועיין רמב״ס‬
‫פ״ד מתפילין בכל עת שתפילין בראשו של‬
‫אדס אינו נמשך בשחוק וקלות ראש ושמחה‬
‫של ממה הוא בל״ס‪ ,‬עיין שוח״ע מזמיר‬
‫קכ״ו‪ ,‬דאמרינן שם לאסור לשחוק בעוה״ז‬
‫ואח״כ הובא שם דרב ירמי׳ הוה יתיב קמי׳‬
‫דר״ז חזי דהוה בדח ;יובא א״ל בכל עצב‬
‫יהי' מותר א״ל תפילין מנחנא ולא נזכר‬
‫חידוד ונשארו בתיקו ופעמים ‪*6‬ן מספר‬
‫כהנה בש״ס שנשארו בתיקו‪ ,‬וראה‬
‫דבירושלמי כלאים ועיין רא״ש הלכות‬
‫כלאיס‪ ,‬עד כמה ;ירחו חז״ל ליישב האופן‬
‫דאיבעיא דר׳ ירמי׳ הוא ובנו בכלאים מהו‬
‫עיי״ש‪ .‬ועיין חולין י״ז‪ ,‬וברא״ש שם ועיין‬
‫איבעיא דר׳ ירמי' )ועיין ת״י אבות‪ ,‬לענין‬
‫נפלה מן הנג יבמות לד‪ ,‬וחולין ע׳( וכפי‬
‫דברינו יובן בביוב מעם ורעת מה שגער‬
‫ר׳ אבהו לר׳ זירא דשאל מאתו ירדה‬
‫דמות חמור מן השמים הוי וקרא אותו‬
‫יארוד נאלה עיין רש״י תנין דמספיר תמיר‬
‫ועיין רש״י כתומת מ׳'מ‪ ,‬בקצרה דשפך‬
‫עליו חמתו ר׳ אבהו שהי׳ תמיד בעל פנים‬
‫מסבירות ולבו הי׳ מלא גיל וחדוה כבעל‬
‫אגדת נאמנה‪ ,‬עיין סועה מ׳‪ ,‬מס׳ סיפדיס‬
‫מ״ז‪ ,‬מפני שלבו של ר״ז לא הי׳ פתוח‬
‫לל׳ת בהיותו מקונן וספרן תמידי‪ ,‬ומצאתי‬
‫כביאור זה בחו״י סי׳ קנ״ב‪ ,‬כדבריי בקיצור‬
‫נמרץ ומלבי יצא הדברים מרס שראיתי‬
‫בהרחב ביאור‪ ,‬ולפי דברינו נסתר‬
‫דברי הצל״ח ברכות ל׳׳ א‪ ,‬דאמרינן שס ר׳‬
‫ירמי׳ הוה יתיב קמי׳ דר׳ זירא חזיה דהוה‬
‫קא בדיח מובא א״ל בכל עצב יהי׳ מיתר‬
‫א״ל אנא תפילין מנחנא וכן אביי הוה יתיב‬
‫קמי' דרבת חזיה דהוה קברת מובא א״ל‬
‫וגילו ברעדה כתיב א״ל אנא תפילין קא‬
‫מנחנא^ ומבאר הצל״ח דמשו״ה אמר רבה‬
‫לאביי מהכתוב וגילו ברעדה משוס דאביי‬
‫הוה תלמידי׳ לכן בחר הקרא הנאמר בלשון‬
‫ציווי כרב המצוה לתלמידו בדרך גערה‬
‫משא״כ ר׳ ירמיה הוא שאל לר׳׳ז מדוע‬
‫הוא קא בדח לכן ‪ .‬א״ל בכל עצב יהי׳‬
‫מותר ולא כמדבר לנוכח‪ .‬אך לדברינו אין‬
‫הצדק עמו‪ ,‬דהלא ר״ז לא הלך ד א בלא‬
‫תורה ובלא תפילין‪ ,‬ועכ״ז החמיר עליו‬
‫יותר מדאי אך לשמוח בשמחה של מלוה‪,‬‬
‫כדברי רש״י נדה כ״ג‪ ,‬וכשביארנו וא״כ‬
‫תמוה איך ר״ז הוה בדת מובא כאן בהנחת‬
 ‫קי‬ ‫חוברת ח‬

‫שס הך ורבה עס אבי; ויראה הקורא וישמח האביונים וזו היא ־השמחה השלימה‪,‬‬
‫כי ש;י'דברים למדגו מוה כמו שביארגו א׳ ועיין ב״ר לא‪ ,‬דהיתה תקנה לקרות‬
‫דאסור לשחוק רק שמחה גוס;יפ אבל שמח‪ :‬פרשת לועי בכל שבת ושבת להורות לעס‬
‫של מלוה מוחרת כמו הנחת תפילי; ועוד את׳ השכרות ופעולותי׳‪ ,‬לא תרוי ולא תחעי‬
‫דהנירשא נכונה דר״ז שאיל לרב ירמי' ברכות כ״ע‪) /‬עיין פסחים קי״ג‪ ,‬יומא ע״ה‪,‬‬
‫מהכתוב בכל עצב יהי׳ מותר וכמו דגרסינן ויק״רי״ב‪ ,‬במד״ר י״ג(‪ — .‬ובפר׳יח תמה‬
‫בש״ס כן ולא כגירהת העין יעקב מהכתוב דאם נדחה דינא דרבא *דחייב לבסומי‬
‫מהמעשה הזאת דרבה ור״ז א״כ יקשת‬ ‫וגילו ברעדה ‪:‬‬
‫ו ה נ ה עוד יש לי להעיר• בענין הנוכחי מדוע ביקש רבה לשנה אחרת את ר״ז‬
‫דמצאתי בע״ז או״ח סי׳ תק״ ‪ /0‬וביותר הקשיתי לפי מה שראיתי ‪ .‬בספר‬
‫דעחה בזמן החורבן אין לשחוק הרבה גס■ מראות הצובאות‪ ,‬דרבה אמר בשבת קנ״ו‪,‬‬
‫בשמחה של מצוה כמו סעודת■ פורים לזכר דאנא מן מזל מאדים והאי מאן דבמאדיס‬
‫בית קדשינו וארצינו הלא לפי ביאורינו יהי׳ גבר אשיד דמא ומזלו הי' מורה‬
‫אין לך אדם בישראל כר׳ זירא שי^חמיר על רציחה אך מגודל השתדלותו לקניות‬
‫עליו יותר מדאי להתאבל על ציון ויקריה בלבבו יראת ה׳ ולהשריש מדות נעלות‬
‫שלא שמח גס בשמחת הרוחנית ועכ׳׳ז ברוחו נהפך לאיש עוב ומצוין‪ ,‬לכן בעת‬
‫הרשה לשמוח הרבה בשמחת פורים אשר שכרותו הבחירה נסתלקה ממנו ונשאר‬
‫הוא גס מצוה גופנית והוא במגילה ז‪ /‬בידו מזלו הרע ועשתה המבע את שלה‪,‬‬
‫דרכה ור׳ זירא עבדו סעודת פורים בהדי ומעתה פל‪1‬יאה נשגבה היא בעיני איך הי׳‬
‫הדדי לאחר דאיבסמו קם רבה ושחעי׳ מבקש בשנה האחרת את ר״ז‪ ,‬ויכשל פעם‬
‫לר״ז למחר בעי רחמי עליו ואחיי׳ לשנה שנית במקרה לא עהור‪ ,‬אלא רל לבאר‬
‫אחרת אמי לייתי מר וניעבד סעודת בעוב מעם ודעת את כל זה‪ ,‬דאמרו שם‬
‫פורים בהדדי א׳׳ל לא כל שעתא ושעתא במגילה דהיו מחליפים סעורתםילהדד; ועי׳‬
‫מתרחיש ניסא יכבר מבאר המהרש״א ז״ל רש״י שם אוכל בשנה אחת אצל זה ובשנה‬
‫דהך שחעו לאו דוקא הוא דהיינו כעין שני׳ אצל חבירו‪ ,‬לכן נ״ל דר״ז היה מבקש‬
‫שחעו דכפה אותו ■לשתות הרבה עד שחלה לשנה אחרת את רבה והוא שנשאר בשנה‬
‫ונעה למות ונשאר הוא כאיש שחוע בלי העברת כאיש שחוע בלי רגש‪ .‬חי לא ידע‬
‫רגש חי וכמאמר העולם דבשתי׳ ושכרות מהמעשה‪ ,‬שאירע עמו לזאת הי׳ מב‪p‬ש‬
‫הרבה שוחע האדם א״ע‪ .‬והלשון אחיי׳ לו שיסעוד עמו סעודת פורים והשיב לו‬
‫היינו שרפא אותו וכמו דאמרינן עד ■ רבה ברוב צדקתו‪ ,‬וסיפר לו הכל‪ ,‬וכל יום‬
‫שתחי' המכה והתפלל רבה שה' ישלח לו ויום לא מתרחיש ניסא לכן נדחה דינא‬
‫רפואה‪ .‬והנה רבינו אפרים פסק להלכה דרבא דח־יב לבסומי‪ ,‬יען כי נוראה היא‬
‫דאנן לא קיימינן כרבא דחייב אדם השכרות בפעולותיה‪ ,‬ואל תרא יין כי יתאדם‬
‫לבסומי עד דלא ידעי מהך מעשה דרבה‪ .‬שאחריתו דם הוא סנהדרין ע'‪ ,‬היוצא לכו‬
‫עיין ר״ן אלפס או״ח תרצ״ה‪ ,‬ועיין בספר מדברינו כי ר״ז הי׳ מבקש את רבה ולפי״ז‬
‫כלבו דלא אשתכר בפורים שאין לך קושיתיכו יותר חזקה היא על שיעת הע׳׳ז‬
‫עבירה יותר גדולה מהשכרות אשר העולם דאסור לשמוח הרבה‪ .‬בשמחת פורים משוס‬
‫דומה לו כמישור ומביאו לידי עבירות זכר לחורבן לבד העיעס דהך מעשה דרבה‬
‫חמורות אלא ישתה מעע יותר מלימודו עיין עי״ז סי׳ תרצ״ה‪ ,‬אמנם בשם ספר‬
 ‫‪* 4 * -* A‬‬ ‫■^‬

‫המאסף שנה ששית‬

‫‪ . ,.‬יו ‪ 6‬ןן‪ .,‬לקח ראיתי ‪ ,‬דכתב דואיות לשמוח לנו ■ מהר״ת אלפנדרי ז״ל‪. ,‬בספרו מגיד‪.-.‬מרחשית‬
‫; שמחה גרולה גפודם כאשר אז‪ .‬היינו בארץ ‪ ,‬העלה רמי שיש‪ ■-‬לו‪■ :‬איסור עריפה • למותר‬
‫;כירי' תחת יד זרים ובכ״ז ■לא‪.‬עזב לנו■ באחותה בחייה דכיון‪.‬־שה‪.‬יא עריפה לא‬
‫אלקי ‪ t o‬עט כן‪!.‬הי׳; צט צצחתכ״ל‪ ,‬ועוב קדקיעליה בחייה‪ ,‬אמנם מלבד •שהוא‬
‫‪ ...‬צט לשביוח אבילות ״ציון‪..‬ויתן‪ ,‬הנרות לה‪;..: /‬דבר זר ■ובלתי מתקבל על■ הלב עוד‪.‬יש לני‬
‫‪.‬בהרחבת‪.‬״‪.‬הלב‪ :‬צפרסס השמחה יבריבוי ■הוכחה ‪-‬נגד דבריו מהשאלה המוזרה של‬
‫המשתה ויין דאין זכירה‪^-‬אלא ‪.‬כיץ‪) ,‬עיין ר׳ ירמי' הנוכחי דבהמה במעי אשה ולד‬
‫! ׳ תבועותכ‪ /‬שבת כ'ג(‪.‬ומה‪.,-‬נחמך■ ונמרץ ­ ■מעליא‪ .‬הוא קבל■ בה אביה קידושין מהו‬
‫‪ .,'..‬קא ‪.‬מאמר הנשגב של'!לדרש לקח עוב‪ : ,‬נפק״מ לאיתסורי באחותה למימרא דחיה‬
‫׳ ‪.‬ה'וב‪.‬א‪/‬בח״‪.‬ס מגילה‪.,‬בשס פסיקתא‪,‬זו;ירתי;‪ -‬והאמר ר״י‪• -‬אמר רב דלא אמר ר"מ אלא‬
‫‪ . .:‬כתיבת יד'הכרס ‘לא‪.‬יסוף י מזרעם אפי‪- /‬הואיל ואינס■ מתקיים וכתבו■ בתוס׳ ‪,‬לענץ■‬
‫‪,'...'.‬מאבילי ‪.‬ציון‪ .‬וירושלים י וכונה עמוקה• ההורגה‪ ,‬לא קמכעי' לי ■משוס‪ .‬שלא־ אפשר‬
‫‪? ....‬משקיות‪.‬מל'‪.‬לה הקצרה‪.‬הזאת‪ .‬ומה נאמנו)■ שתחיה שנה דהלא עריפה‪ .‬היא דאינה ’חיה‬
‫;‪?!;.‬ריהפ‪..‬לפי ביאורינו‪.‬בתכונת רוחו של‪ '.‬ומעתה איך רצה‪.‬לומר ר׳ יי מיה לכפק״מ‬
‫‪ .‬ל׳׳ז ו;גתת כהוגן משה‪..‬ר״ז ' אף כפי' תורתו ‪-‬הוא לאיתסורי ■באחותה הלא על קריפה‬
‫ו?‪1;:‬ימתו‪ ..‬דאסור‪.‬לשחוק■ בשמחה של‪■.‬מצו^ לא^קמנן ‪-‬בחייה אלא ברור־ ךקרינן בח״ה‬
‫ו^י‪.‬ןי'‪.‬קר‪.‬בן‪;.',‬תנא^;דבאמת‪.‬י׳׳ל‪ -‬דלא שתה י לאסור‪:-‬באחות אשה‪ .‬אף שהיא עריפ^ואף‬
‫‪ :‬רבה י‪1‬תר‪.‬מדאנ כאיש המוני‪.‬אך כאשר הוא­­• דאי ‪-‬נימא ‪.‬דתוס' כתבו לפי ההו״א ואזלז‬
‫‪.,...‬ה^׳‪..,‬עע‘ מדוכא‪.‬מ״ק‪.,‬ל> ^ רבה'נהמא ‪ .-‬ספק זו • קמבעיא ־‪,‬לי■׳ לר׳ זירא‪ :‬אס קרינן‬
‫‪!;•:‬שעי‪ :‬לא‪.‬אישתכס‪ .‬ולא הי׳״ רגיל■ לשתות ‪ .‬בחייה או לא ז״‪-‬א דהלא לפי המסקנא‬
‫!‪.‬ןיי;ץ‪..‬בכל השנה‪.‬לכן״הי'ן‪,‬מעע ששתה התגברה רדתה אותו ר׳ זירא למימרא מי קא‬
‫י‬

‫;׳■‪.,‬מאוד‪. .‬מאוד בו‪..‬וכמףכ עם ר‪.‬׳‪1 .‬ירא ש‪:‬י׳ ■‪ ,‬חיו ‪ .‬והאמר■ ר׳׳י ; דאינו■ מתקיים כלל לא‬
‫‪.‬ן' תמיר;לבו‪,‬מלא'אבילות‪.‬לזכרמיר‪.‬תפארת’נו ;;חשב כלל לענין קידושין ‪ :‬יען; דלא הוי‬
‫;;!״כ‪,‬אצלו;היין מעמ;ששתההתגמ*ה בקרבו ’■ בתור ולד חי כ״א ■ כנפל בעלמא מיין‬
‫״;‪.‬הרבה;‪...‬ודברו הע״ז‪,‬י;ו^לבק‪-‬דלא'אישתכר ‪?:. -‬ית שמואל ‪.-‬סי׳ ‪ -‬ל ‪ /‬באהע״ז‪ ,‬לרש״י‬
‫;‪...‬בפולס'''הרבה;‪.‬מעתה) נמנים המה אף ­ 'ולרמכ״ם) ולרשב״א‪ ,‬אך אי טמא דהוי‬
‫" מהך‪.‬מעשה;לרבה‪.,‬ור‪:‬״] רגם הס לא שתו; ‪:‬כחי‪•-‬א^)■שהוא עדפה עכ*ז היה ג©ק״מ‬
‫; ‪.‬לאיתסולי• באחותה‪ ■.‬וצע׳'ג‪ .,‬על ‪. ;:‬המגיד‬ ‫‪ .')^,,.. .: .‬שסוית יון‪. ..‬מתר מדאי‪- : .‬‬
‫ג( ו?‪ 1‬ת ה כאשר פתחני מדל' ראנרתא • *מראשית^• אולס יש לעיין‪■..‬דהלא■ מצס‬
‫״ י‪ ,‬לכן אסיים יבמילי;להלכה כי ‪ .‬שאלת ר׳ ‪.‬ירנןג׳ הוא■ לר״ת־ דאמר בהמה‬ ‫■‬
‫הלא זא ששנינו הא לרבה; מקמי‪' .‬דפתח ‪ -‬במעי אשה ולד‪.‬מעליא הוא ועוד‪ ,‬דלר״מ‬
‫‪...■,.,‬להג‪/‬רב;ן‪..‬בל־‪.‬בר‪ .‬הלכה״הוה‪-‬אמסמילתא ; )מהני הקידושין■ במעוברת שהוכר‪.‬עיברה‬
‫לדיחותא דברי‪.‬אגדה'״הממשיך‪- .‬את ' הלב ’ וכשתהיז ‪ :‬נקיבה קידושין ס״ב‪ ,‬ומעתה‬
‫))ע״כ‪..‬מדי‪..‬דברי במאמר הראש?‪ -‬שלפנינו > ■לפי שיעת' הכו׳יפ ס״ל ד;ר׳‪ .‬ישמעאל דס״ל‬
‫;‪•.:.‬בשאלת‪.. .‬המוזרה דר'‪ ;-‬ירמיה זכר‪ - .‬אזכרנו עריפה חיה משוס דחי‪:‬ש למיעועא ■בכורות‬
‫ומיעוע ‪p‬ריכ‪v‬ת‪■:.‬חיים )ותנא‪ .‬דבי‬ ‫‪. .‬דבר״מוור שגחבלי;ר׳‪.‬פרץ‪.‬חיומ‪'.‬בן;הרה'׳ג‬
‫ילתק‪ ,‬חיוה‪ .‬מבראדי הי״‪.1‬ומא‪.‬בשם אחד ר'■ ישמעאל הוא ר' ישמעאל‪ .‬עיין פסחים‬
‫‪.‬־;‪..‬מגמלי המיר‪ .‬לכן‪;.‬אעתיק‪..‬כאן;מתשובתי ׳ ‪-‬ה‪-/‬מגילה כ״ג‪ ■■,‬זבתיס כ״ב( ולפי■ז לר״מ‬
‫׳ ■אליו'"כשנת’ תררז‪ ,‬וזהו שכתבתי ‪ :‬הגאון מרא למאמר דחיישינן למיעוע לדידי׳‬
 ‫קיא‬ ‫הוברת ח‬

‫זוממין דאזלינן בתר רוב דכתבו דשמא‬
‫קשבר רבינא דעריפה חיה ומאי מספקא‬
‫להו לתום' הלא אי נימא דלא אזלינן בתר‬
‫רוב בעת ס״ל דעריפה חיה כפ* שאמרנו‪■■:‬‬
‫אלא ברור כדברינו דלא הוי רק מיעועא‬
‫דמ׳עיעא‪) ,‬ובענין שיעת רבינא בעריפה‬
‫חיה עיין דרוש וחידוש להגאון רע״א ז״ל‬
‫יומא ס״ל לרבינא שם ולא זכר דברי‬
‫התום׳ האלה( לפ״ז לתום' לשיעתם ר״מ‬
‫בעח ס״ל עריפה אינה חיה ויפה ביארנו‬
‫דלא כהמגיד מראשית‪ ,‬וכן זכר לדבר‬
‫סנהדרין י״ע‪ ,‬שאלו תלמידיו את ר' יוסי‬
‫איך דוד נשא שתי אחיות בחייהן ואי נימא‬
‫כר״ח אלפאנדרי הלא י״ל דמירב היתת‬
‫עריפה ובאמת ראינו דמתה קודם מיכל‬
‫ועפ״י הדין נשא השתי אחיות אלא ודאי‬
‫דאסור ואף נס בזה יש לעיין ולדחות‬
‫ראייתינו נר׳ יוסי לשיעתו דחייש למיעוע‬
‫יבמות ס״ז‪ ,‬א״כ לדידי׳ עריפה חית וקרינן‬
‫מעתה בחייה נס על עריפה ובאדם הרי‬
‫מיעוע עריפות חיים בכ׳׳ז הלא כבר‬
‫הארכנו בזה דאין הדברים ברורים ק‬
‫ונס לשיעת ר' יוסי דחייש למיעוע לא‬
‫ברור לנו‪ ,‬וכאשר כתבתי להנאון תנא‬
‫דירושלמי מרן חח״מ בעל ״שדי חמד״‬
‫העירני לעיין בספרו הנדול ״שדי חמד״‬
‫מערכת אישות‪ ,‬בשם נדוליס ועצומים‬
‫בתורה לאסור ננד המניד מראשית עיי״ש‪:‬‬
‫ולפלא מצאתי שם שמביא בשם הברכ״י‬
‫שהנאון בעל מניד מראשית מציין נ״כ להך‬
‫דנדה אשר לפי ביאורנו שם ימצא את‬
‫סתירתו במקום בכינו‪ ,‬שוב ראיתי עתה‬
‫עריפה חיה וכמו לדד׳ קרינן על מריפה‬
‫וזאת החיה כמו״כ קרינן על אחות אפה‬
‫שהאעה היא עריפה בחייה ואע״ג דאינה‬
‫חיה זאת לא איכפת• לן דהרי סו״ס בכלל‬
‫בחייה היא‪ ,‬אך באמת מצאתי בתים׳ זבחיס‬
‫ס״ע‪ ,‬לפי גירסתס ס״ל לר״מ סימן לעריפה‬
‫ל׳ יוס ואתיא כהאומריס דעריפה אינה‬
‫חיה דאי עריפה חיה הלא הרבה מתקיימת‬
‫יותר מי״ב חודש עיין חולין נ ׳ ‪ (* /‬ותוס׳‬
‫ס״ל כהש״ך בשס המהרש״ל ביו״ד סי׳ נ״ז‪,‬‬
‫דרק מיעועא דמיעועא עריפות חייס‬
‫ובמיעועא דמיעועא נס ר״מ לא חייש תוס׳‬
‫חולין פ״מ ויש לעיין לפי מה שכתב הכו״פ‬
‫דמיעוע עריפות באדם לכ״ע חייס א"כ‬
‫איך נידון הבהמה במעי אשה דבעח לא‬
‫בכלל אדס הוא ומלבד זה נראה מתוס׳‬
‫זבחים קע״‪ /‬דגם באדם מיעוע עריפות‬
‫אינם חיים ועיי״ש ולר״ת דבאדס שאני‬
‫דאית לי׳ מזלא‪ ,‬וכן נראה דבעלי תום׳‬
‫לא ס״ל כן חולין י״א‪ ,‬בקישיתם איך ידעינן‬
‫דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה דהלא‬
‫פרה שהיא בת פתי שנים אית לה חזקה‬
‫שאינה עריפת ולכאורה יש לעיין דהלא‬
‫חזקה זו הוא מכח רובא דמב עריפות‬
‫אינן חיין ומעתה דלא ידעינן דאזלינן בתר‬
‫רובא הוי נימא דהפרה היא מהמיעוע‬
‫עריפות שחיות אלא ודאי כדברינו דלא‬
‫הוי אלא מיעועא דמיעועא וכן יש לעיין‬
‫להרשב״א דהקשה בחידושיו לחולין ג״כ‬
‫כקושית תום׳ ולפי שיעתו במיעוע עריפות‬
‫חיים עיין ש״ך יו״ד סי׳ לז‪ ,‬וכן נראה‬
‫מתום׳ חולין שם‪ ,‬לענין לדייק מעדים‬

‫יי( פה מצאתי להעיר* על הגאון בעל בית הלוי יו״ד סי׳ כ״ב‪ ,‬דהחלימ דודאי דחוק לומר‬
‫דר״מ ס״ל דסימן לשריפה ל׳ יום‪ ,‬וצ״ע דאשתמיעתי׳ כשעה חדא דברי התוס׳ האלה דר״מ ס״ל‬
‫סימן לשריפה ל׳ יום ולא רבי כמובא בחולין נ״ז‪ ,‬אך לפי שימת הכו״ס דתליא בחייש למיעושא‬
‫ע״כ צ״ל לגרוס רבי ולא ר״מ ואף שיש לעיין במנחות ל״ז‪ ,‬דאתא ההוא גברא דאתיליד לי׳‬
‫ינוקא דאית לי׳ תרי ראשי ושאל לרבי כמה הוא כעי למיתב לכהן ופריך הש״ס הלא בכור שריפה‬
‫דפשור הוא מפדיון הבן עיי״ש וא״כ אי נימא דר׳ ס׳׳ל סימן לשריפה ל' יוס הלא בפדיון הבן‬
‫‪4‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫סי' נ״ד‪ ,‬דאס נשילו צוה״ג ק י״ל דעריפה‬
‫אס חזר אח״כ וחתך למעלה מארטבה‬
‫תו חזרה לכשרותה ע״ש‪ .‬ולפי״ו אס הי׳ לו‬
‫אשי^ שנעלו צוה״ג שלה א״כ היא מריפים‬
‫ומותר באחותה לשיכית הר״ח אלפנררי‬
‫הנ״ל ואח״כ חתכה למעלה מארכובה ותו‬
‫חזרה לכשרותה אי אחותה נאסרה למפרע‬
‫לבעלה דכיון דחזרה לכשרותה גליא דעתה‬
‫דלא היתה עריפה מעיקרא וגס אי בניה‬
‫הס ממזרים למפרע‪ ,‬ותנה לכאורה יש‬
‫להביא ראי' דהיכא דחזרה לכשרותה אחותה‬
‫תו נעשה אסורה למפרע בקידושין ד‪/‬‬
‫אמרינן וזרע חין לה אין לי אלא זרע‬
‫כשר זרע פסיל מנין וכו׳ ועיין בתוס׳‬
‫דקאי על זרע זרעת דבזרע לא דברה‬
‫קרא דממילא כיון שהיא חללה נפסלת‬
‫בתרומת עיי״ש היעב‪ ,‬ולפי הנ״ל מאי‬
‫דוחקי' להתוס' דקאי על זרע זרעה הא‬
‫שפיר י‪:‬ול לומר דקאי על זרעה דהיינו‬
‫שהוא נשא אחות אשתו עריפה ואח״כ‬
‫חזרת לכשרותה וא״כ היא מותרת ולא‬
‫הוי חללה אבל בני' שפיר פסולים ול״ל‬
‫לאוקמי בזרע זרעה אלא ע״כ דהיא נפסלת‬
‫למפרע כשחזרה לכשרותה‪ ,‬ובתשובתו אלי‬
‫האריך עוד בזה ודבריו חדודיס ושנונים‬
‫ועוד חזון למועד‪, ■ .‬‬
‫אברהם גהרהיג ר׳ אלי'‬
‫ז״ל יאעלסאהן‪ ,‬לוצין‪.‬‬
‫ז^׳ל‪ :‬מובא בד״ן פ״ג דתולין ובש״ע יו״ד‬
‫ב״המאםן!״ שגה ד׳ שידידי הרב המו״ל מביא‬
‫ג״כ דהשתומס כגל •הלכה זו ועל הגאין‬
‫בעל שו״מ בהסכמתו על ספר שבות יעקב‬
‫דמציין לת;יא דמסייע בהש״ס דכדה שלפניט‪.‬‬
‫וב״המאסף׳ שנה ו' סי׳ כ״ג; לאחד החברים‬
‫הנאמנים שצידד לדייק ולהוכיח מהש״ס‬
‫דנדה דהקשו למימרא מי קא חייה פי' דהיא‬
‫בת חיים ויש לה קיום והאמר ר׳ יהודא‬
‫אלא הואיל ובמינו מתקיים אבל הוא עצמו‬
‫אינו בר קיום דנראה דלפי מסקנת הש״ס‬
‫כהמגיד מראשית עיי״ש אולם לפי מה‬
‫שהבאתי בראשית דברי לא ק המת הדברים‬
‫דלפי המספנא נראה יען דלא הוי בר‬
‫קיום כלל ולא הוי בתור ולד אבל אם היתה‬
‫בתור ולד ויהי׳ חי אף אם יהי׳ שיריפה‬
‫הי׳ אוסר אחותה וכן נראה מדברי הרמב״ן‪.‬‬
‫והרשב״א‪ ,‬והביה שמואל שי׳ ל״א כדברינו‪,‬‬
‫ובאחרונה אזכיר דבר כשם אומרו הלא‬
‫הוא ידידי הרה״ג הנ״ל מבראדי אשר‬
‫במכתבו ראיתי בפעם ראשונה דברי המגיד‬
‫מראשית האלה וזהו לשונו‪ :‬עוד ראיתי‬
‫דבר נפלא בשו״ת שבות יעקב צריש הספר‬
‫בהסכמת הגאון מוהרי״ש ג״ז ז״ל מביא‬
‫בשם הר׳׳ח; אלפנדרי בספרו מגיר מראשית‬
‫סס״ב דאס יש לו אשה פריפה מותר‬
‫לישא אחותה דכיון דהיא פריפה לא קרינן‬
‫בי׳ בחייה ששריפה אינה חיהע״ש שהוא‬
‫דב> גסלא^ונסתפקתי בזה לשיש' הרמב״ן‬

‫שהוא ביו‪.‬ס ל״א כעח מהוייב‪ ,‬אולס ‪1‬״א חדא דסימן הוא ספק עריפה עיין יו״ד סי׳ נ״ט‪ ,‬ועוד‬
‫לשישה הרשב״א בתשובותיו דביותרת לא אמרמן הסימן דל׳ יוס או י״ב חידש דכיון שגולדה במוס‬
‫בשק יתקיים הרבה יותר מזה‪ ,‬ובוה ביארתי ר‪,‬ושית הכו״פ שס לשמואל דס״ל דעריפה אינה‬
‫חייה מדפריך שליו הש״ס חולין נ״ג‪ ,‬ולשהינהו י״ב חודש ובאמת שמואל ס״ל גבי ולד עס שני‬
‫גבין‪ .‬אשה' יושבת עליו ימי קומאה דעריפה חיה נדה כ״ג‪ ,‬אך לפי הנ״ל יוצדק דשאני יותרת■‬
‫לשיעת הרשב״א ולפלא על הכו״פ שלא העיר כפי שישתו שס דשריפה חיה תליא בחיישינן למיעועא‬
‫כאשי שמואל ס׳יל דאזלינן באיסורא כתר רובא וע״כ שריפה אינה חי' ומר שכתב הבאר אכרהס‬
‫שבת‪ ,‬ע'‪ ,‬דשמואל חייש למיעוש צע״ג ממאמרו של שמיאל נ• אזלינן בתר _רובא באיסורא ולא‬
‫הכותב‪.‬‬ ‫י‬ ‫בממונא ב״ב צ״ב‪,‬‬
 ‫לוב‬ ‫חונרת ח‬
‫מצוה דוחה שבת ולכך יעמר ד״א דסצור‬
‫ומותר והלכה פר״א משא״יכ אי גס לר״א‬
‫יהי' אסור להעביר מצד מכשירי מצוה‬
‫ממילא אין מקום לגזור כלל ולפי״ז שפיר‬
‫קאמר הגמרא שס בפסחים דף ס״ט מכדי‬
‫וכו׳ אמר רבה גזירה שמא יעבירנו וכו׳‬
‫יהדר פריך ולר״א נעברי׳ הניי ומכשילי‬
‫מצוה דוחה וא״כ הרי כאן קאי לר״א‬
‫ומשני ה״מ היכא וגברא חזי משא״צ הכא‬
‫גברא לא חזי ‪ .‬ולכך מכשירי מצוה לא‬
‫וחי בזה — ולפי״ז ממילא גס לדיון‬
‫לא שייך שמא יעבירנו ויטעה כר״א כיון‬
‫ולר״א לא דחי והא דקאמר הגזירה דש״י‬
‫מינו בס״ד דס״ל דלר״א ג״כ מותר‬
‫ושייך שפיר שמא יעבירנו משא״כ למסלנא‬
‫כשהקשה הרי כאן קאי לר״א ונעבל׳‬
‫ומשני דגם לר״א אסור ממילא גס לדידן ‪.‬‬
‫לא יטעה כר״א כאמור ולכך שפיר פרש׳יי‬
‫במתני׳ הטעם ושבות משוס דמחד כמתקן‬
‫וכן בכ"מ ומזכיר הגדרה דש״י לא קאמר‬
‫והיינו טעמא והזאה משוס ובאמת בהזאה‬
‫;‬ ‫‪ .‬לא שייך כלל טעס זה כלל‪.‬‬
‫ו ב ל כ ת ך בדרך בזה מיושב ל כ פ ס ק‬
‫י הרי״ף התמוה בשבת‬ ‫*‬
‫ומביא וספק בן ז׳ ובן ח׳ אין' מחללין‬
‫עליו את השבת ובגמ׳ קאמר דזה אליבא‬
‫דר״א ומכשירי מילה דוחה שבת קמ״ל כאן‬
‫ואין דוחה משא׳*כ לדיון ולא פסקינן כר״א‬
‫ואיירי לענין מילה עצמה א״כ פשיטא‬
‫ומוהלין ממ״נ‪ .‬אמנס בהג‪-‬״ל יש לישב‬
‫והנה הקשו הראשונים ובמילה למת לא‬
‫גזרינן שמא יעבירנו ותירצו משים ובמילה‬
‫ודאי' הוא ולא גזרינן‪ ,‬ולתי״ז ספק בן ז'‬
‫ספק בן ח׳ לא מהלינן בשבת מצד שמא‬
‫יעבירנו כיון וספק הוא אבל כ״ז הוא אס‬
‫ס״ל לר״א ומכשירי מילה וו״ש שפיר‬
‫גזרינן לדיון דלמא יטעה ויסבור כר׳יא‬
‫משא״כ אי ליכא מ״ו וס״ל מכשירי מילה‬
‫דוחה ממילא ליכא למגזר וזהו ומשכי‬
‫סימן עח‬
‫בישע אלקים י״ג ארר התרס״א‬
‫לפ״ק פה ווארשא 'ע״א‪.‬‬
‫שלום וישע רב לכבוד הרב וכו׳ עורך‬
‫״המאסף" בירושלם ת״ו‪.‬‬
‫ככתבו יחד עם חוברות ״המאםף■*‪ .‬הגיע‬
‫לכבוד אדמו״ר הרב הגאון המצוין פאר‬
‫ומופת דורנו הסיד ועניו הנודע לשם‬
‫ולתהלה מוה״ר פתחיה שליט״א מו*צ דפה‬
‫עירנו ומאד הוטב בעיניו מפעלו היקר‬
‫להגריל תורה ולהאדירה ולאות חביבות‬
‫מפעלו היקר נצטויתי לעטר את «המאםף״‬
‫בחידושיו הנפלאים ואלה דבריו הנחמדיב‪.‬‬
‫פ ם ח י * ם ר״פ אלו דשדיס פרש״‘‬
‫הכועס דהזאה שבות הוא‬
‫משוס דמתזי כמתקן גברא ונבר תמהו‬
‫ע״ז המפרשים דמדוע לא פירש משום‬
‫שמא יעבירנו ד״א כמו דאיתא בגמרא‬
‫)ועיין בלל״ח שמביא ; קושי׳ זאת בשס‬
‫הגאון בעל קיל הרמ״ז( ואאמו״ריהנ״ל‬
‫תירץ 'בכיועו״ד והוא דרש״י ז״ל סובר‬
‫דע״כ לפי האמת לדידן לא שייך כלל‬
‫הגזירה דשמא יעבירנו ד׳א גבי הזאה‬
‫דהא בכל מקום דמזכיר הש״ס הגזירה‬
‫דש״י כמו גני שופר קאמר והיינו טעמא‬
‫דלולב ומגילה‪ ,‬יגבי לולב אמר והיינו‬
‫טעמא דשופר ומגילה ולא מזכיר בשום‬
‫מקים והיינו טעמא דהזאה )וכבר העירו‬
‫המפרשים בזה( אולס י״ל דעיקר הגזירה‬
‫בכ״מ דגזרינן שמא יעבירנו ד״א היינו‬
‫דבאמת לי"א דס״ל ומכשירי מצוה דוחה‬
‫שבת ויו״ט כמצוה עצמה א״כ לא שייך‬
‫כלל לגזור שמא יעבירנו דהרי מותר‬
‫לחלל שבת אף במכשירי במצוה )ועיין‬
‫בשעה״מ( ולפי״ז י״ל לכאורה בעיקר‬
‫הגזירה דשמ״י צי׳ב דמהיכי תיתי יעבור‬
‫ו״א הא כל איש ייוע ובשבת אסור‬
‫להעביר ו״א וע״כ דאנן חיישינן שמא‬
‫מחמה טירוא יטעה והלכה כר׳׳א ומכשירי‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫להאיר גס לניצוצות קדושות אשר בתוך‬
‫הקליפה דהכלל הוא דבכל דבר יש ל ק‬
‫וגס בהקליפה יש נ״ק ולכן צ״ל ברוך‬
‫המן כדי למשוך אור לה^יציץ אשר יש‬
‫בתוכה ולכן צריך לומר שלא בכוונה ראס‬
‫בכונה יהי׳ מאיר חלילה גס להקליפה ע״ש‬
‫ולפ״ז לכאור' יש לדקדק דממ״ג אס מהני‬
‫להאיר שלא בכונה ג״כ יהי׳ מזה חלילה‬
‫אור להקליפה דממ״נ אמגס יש לומר‬
‫שפיר דרבא אדל לשיטתו בר״ה דל׳ח‬
‫דבכל המצות לעבור בעי כוונה ולצאת‬
‫לא בעי כוונה וכוונתו דאס לעבור לא‬
‫עבר עד שיכוין לעבור וכלא כונה אך‬
‫שעבר במעשה מ״מ כיון שלא בכונה לא‬
‫איכפת לן משא״כ לצאת אך שלא בכונה‬
‫כיון דצריך כך לעשית הוי כמתכוין עיש‬
‫ומעתה ה״ה כאן נאמר כן דחס מבסס‬
‫עצמו כ״כ עד שיהי׳ שלא בכונה מה‬
‫שאמר ארור מר׳ וברוך המן א״כ לענין‬
‫להאיר להניצי! אשר בתוכה כיון דמצוה‬
‫הוא א״כ כונה דהוי לצאת משא״כ להאיר‬
‫להקליפה ח־׳ו דהוא לעבור בעי כונה‬
‫על ואס לא מתכוין אין בכך כלום ומעתה‬
‫היוצא לנו מזה ליישב במה‪ .‬שאין העולם‬
‫נזהרין בזה הדין ויש פוסקים כתבו דלית‬
‫הלכתא כרבא וצ״ע למה )ועי' בהר״ן‬
‫שס( ולפי דברינו יש לומר כיון דהטעס‬
‫מצד דרבא אזיל לשיטתו משא״כ אח״כ‬
‫אמרינן שס בר״ה כ״ח ע״ב דרבא הדר‬
‫בזה וסובר דבין לצאת ולעבור לא בעי‬
‫כוני; ולכך לא פסקינן זהו הדין ורבא‬
‫דאמר זה הוא קודם חזרה כנ״ל‪ ,‬ומחולשת‬
‫התענית אקצר כעת ואי״ה עוד חזון‬
‫למועד להביא אליו חידושיו כפעם בפעם‬
‫לספחס אל ״המאסך״ ובזה הנני ידידו‬
‫דו״ש מרחוק מכבדו ומוקירו כרום ערכו‬
‫אברהם דוב הכהן‬
‫)יליד פלונסק(‪.‬‬
‫בש״ע האר״י ז׳־ל משום דבאמת צריך‬
‫בגמרא לא נצרכה אלא לר״א וכו׳ והיינו‬
‫דכיון דס״ל לר״א דמכשירי מילה דוחה‬
‫■ממילא לדיון גזרינן אן« אי לא פסקינן‬
‫'כד׳א ולפי״ז שפיר הרי״ף מביא הך דין‬
‫דספק בן ז' אין מחללי! ול״ש ממ״נ משוס‬
‫דגזרי' שמא יעבירנו וכו׳ דימעה נר״א‬
‫כנ״ל וכן בגמרא דמשני כל׳א היינו כיון‬
‫דר״א ס״ל מכשירי מילה דוחה שבת ממילא‬
‫אפי׳ לדידן‪.‬אסור דגזרינן שמא יעבירנו‬
‫וכו׳ כיון דספק הוא ‪:‬‬
‫‪ 1‬כ י ו צ א בזה יש לומר בהאדאמ' שמואל‬
‫קידשה בתמרה מקודשת חיישינן‬
‫שמא שו״פ במדי והקשו המפרשים דא״כ‬
‫גס לב״ש דס״ל בדינר דוקא א״כ אס קידשה‬
‫אפי׳ בפחות ניחיש שמא שוה דינר במדי‬
‫וזה להיפך מדברי התום' ריש קידושין‬
‫)עיין בפ״י ובאחרונים( אולס יש לומר‬
‫דהעעס דחיישינן שמא שו״פ במדי היינו‬
‫מפני הרואים ממדי דיבואו לכאן ויראו‬
‫דהמקדש בפרועה לא הוי קידושין יבואו‬
‫לביתם ויאמרו דהדין דאינה מקודשת בפרו׳‬
‫ולכאורה יקשה היכי יבואו לכלל מעות כזה‪,‬‬
‫דאלא במה הוי קידישין ‪1‬ע״כ דיעעו‬
‫דיסברו דהדין כב״ש דקידושין צריך להיות‬
‫בדינר דוקא ויפסקו כן משא״כ לב״ש אם‬
‫יקדש בפחות מדינר ל״ש לגזור שמא שוה‬
‫דינר במדי ויעעו דבדינר ג״כ אינה מקודש׳‬
‫וז״א דא״כ במה מתקדשת הא ליכא מ״ד‬
‫דבעינן יותר וא"כ ע״כ לא יצמח מזה טעות‬
‫’ כלל משא״כ לב״ה יש לטעות והבן‪.‬‬
‫לסייס מענינא דיומא במילי‬ ‫‪..‬ובכדי‬
‫דאגדתא אעתיק משמו גרגיר‬
‫אחד מחי׳ במגילה דך ז׳ ‘ ע״ב‬
‫אמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד‬
‫דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי‬
‫וכו׳ ונלעיד די״ל הפירוש בזה דרבא אזיל‬
‫■לשיטתו דהנה מקשין בכאן למה לי׳ דוקא‬
‫דיאמר ארור מר' וברוך המן אמנם ראיתי‬
 ‫קיג‪:‬‬ ‫חוברת ח‬

‫השותפים הקבלנים הראשונים אשר‬ ‫בשוז^ו המכתב אכתוב קושיי׳ משמו‬

‫בלערס לא הי׳ ללוי העסק כלל; המחרב‬ ‫ה נ ה הת״י בכתובות דף י״כו כנ״בל‬
‫הוא לוי עפ״י ד״ת לתת להשותפיס את‬ ‫וז״ל וא״נ הא דבתראי מהימט‬
‫חלקס הריוח שהותנה ונדבר מראש‪ .‬בלי‬ ‫חידו? הוא דמאי חדת דסתכת אהר‬
‫שוס איזה תנאי ?‬ ‫וכו׳ הלכך אין נאמגיס במגו שיכולים‬
‫כ( ח י ע ן מקום ללוי עפ״י ד״ת לפעיר‬ ‫לפסלן בגזלגותא אלא כשאומרים כן‬
‫את עצמו מהסך ארבע מאות‬ ‫בפירוש טכ׳ל‪ .‬ומאד תמוהין דבריהם הק׳‬
‫רו״כ שהתחייב לחת לשמעון בשיענה‬ ‫דהיא גגד סוגיית הש״ס ב״ק דך ע״ג‬
‫שהפסיד בסך בעסקי ולהאמין לו זאת‬ ‫דאמי א־כא ביניהו דפסלי בגזלכותא למ״ר‬
‫רק על דברתי מבלי חקירה ודרישה אס‬ ‫עד זומם חידוש הוא לאו חידוש משא״כ‬
‫אמת בפיו כי הפסיד ומאיזה סיבה הפסיד‬ ‫משוס פסירא דלקוחות הוי חידוש וצ״ע‪.‬‬
‫אס העסק עצמו גרס לזה או אולי ע״י‬ ‫הנ״ל‪.‬‬
‫איזה קלקולים חיצונים בלתי טגעיס להעסק‬
‫שיצא בסיבתו ובפרע כי השותפים מסרו לו ‪,‬‬
‫העסק בלי שוס איזה תנאי ולוי סבר וקביל‬
‫סימן ע״ט‪.‬‬
‫וגס על התשע מאות רו״כ נתן מיד חקש‬ ‫סלאנט ט׳ אדר התרס״א‬
‫מאות רו״כ ורק הארבע מאות רו״כ נעשה‬ ‫לנגיד הרג פירך ״המאסף" שלום !‬
‫אתו הנחה לחכות לו עד איזה זמן בתור‬
‫גמילות חסד‪ ,‬המחויב הוא לוי לשלם ף ‪,‬‬ ‫שאלה‬
‫ג( א □ באופן הזה תפס שמעון אח״כ‬ ‫ושמעון עשו עסק קבלגות‬ ‫ראובן‬
‫את כספו מלוי המחויב הוא‬ ‫להעמיד עצים‬ ‫בשותפות‬
‫להחזיר ? — שהנני בבקשתי מאת כבוד‬ ‫להממשל^ והגה בא ליי אצל השותפים‬
‫הרבנים הגאונים הבאים בסוד ״המאסיך״‬ ‫בבקשה כי יתנו לו את עסק הקבלנות‬
‫כי ייעבו נא לחות בזה דעחס דעת‬ ‫הנוכח; ובעד זה יתן להם ריוח םכוס כסך‬
‫התורה‪— .‬‬ ‫ואחרי שקליא ועריא נגמר ביניהם בלי שים‬
‫איזה חנקי כי לוי יתן להשוהפיס ריוח נקי‬
‫יום טוב ליפמאן זיו‬ ‫בעד עסק הקבלנות סך תשע מאות רו״כ‬
‫‪-----‬־‪— -»ct»e3<nh‬‬
‫חמש מאות רו״כ לראובן וארבע מאות‬
‫■‬ ‫סימן פ‪.‬‬ ‫רו״כ לשמעון ולוי התרצה לזה ונעשה קבלת‬
‫בעזה״י תרס״א זאריק במדינת פולין‪.‬‬ ‫קנין וגס נתן לוי ע״ז מיד חמש מאות‬
‫י גברא רבא ויקירא‪ ,‬דלא קהזינא‪ ,‬אנא‬ ‫רו״כ לראובן ורק שמעון נתן ארוכה ללוי‬
‫קמכרכינא‪ ,‬ארז האדיר‪' ,‬גריל תורד‪ .‬ויאדיר‪,‬‬ ‫כי יחכה לו את הארבע מאות רו״כ עד‬
‫ימיו ושניו יכביר‪ ,‬ד‪,‬י ניהו כבוד הרב ‪. . .‬‬ ‫שידרש‪ ,‬ובזה נגמר והעסק בא תחת יד‬
‫כקש״ת מוה״ר בן ציון אברהם קואינקה עורך‬ ‫לוי והתעסק בה כחפצו ורצונו כאדם העושה‬
‫'‬ ‫‪,,‬המאישף״ בעה״ק ירושלם ח״ו שליט״א‪.‬‬
‫בתוך של; והנה במשך הזמן כאשר דרש‬
‫אחד״ש תורתו גאהגה‪ ,‬הנני להודיעו כי‬ ‫שמעון את כספו מלוי הסך ארבע מאות‬
‫קכלנו התכריכי ספרים לנכון נס לרכות המכתגיס‬
‫— והננו להפיק רצונו ומאוייו — וכע״ה יש‬ ‫רו״כ מאן לוי לתת באמרו כי הפסיד כסך‬
‫לנו לטייל ארוכות וקצרות‪ ,‬אך כפת נגוא לפני‬ ‫בהעסק‪ .‬הדין עס מי ?‬
‫הדר״ג כקצירת אומר‪ ,‬ומאמרינו עתה אך ספיקות‬ ‫א(^י{ ‪ p‬הרויח לוי בהעסק שנתנו לו‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫בפ״ק דחולין דאזלינן בתר רובא מהא‬
‫דאמר רחמנא חיש אשר יתן מזרעו‬
‫למולך מות יומת■ — ודלמא לאו אביו‬
‫הוא — אלא לאו משוס דאזלינן בתר‬
‫רובא — נס הא התורה אמרה ״מזרעו״‬
‫ולא כל זרעו כדאית׳ בסנהד^ ס״ר ע״ב‪,‬‬
‫ואס כן אף אס זה דנתן למולך זרעו הוא‪,‬‬
‫מ״מ דילמא הנשאר לאו זרעו הוא^ ונמצא‬
‫דנתן כל זרעו דפכיור‪ ,‬אלא לאו משוס‬
‫דאזלינן בת״ר — עוד קשה לי ממאי לא‬
‫יליף מציפורי מצורע דכת־ב ״חידת״ פרע‬
‫לטריפות דקיי״ל כיריפה איכה חיה‬
‫והמשולחת אי אפשר לבדוק וע״כ משוס‬
‫דאזלינן בתר רובא — והגאין עילוי מפו'‬
‫ר׳ יוסף ענגיל שליע״א ננבעכדן האריך‬
‫מאוד בתשו' אלי לתרץ קו׳ וו בבקיאות‬
‫נפלא ‪:‬‬
‫ב מ ב ו ת דף ע״ז ע״אפריך הש״ס‬
‫באונס שגירש ביעלו היכי‬
‫משכחת לה‪ ,‬אי דקכילה קם ‪ 4‬בדרבה‬
‫והשה לי אמאי לא משט הש״ס‬ ‫_‬ ‫מיני׳‬
‫כגון דהיתה רודפה אחר אתר ליה*גי‪ ,‬ולא‬
‫הי׳ יכול להצילו באחד מאבריה דנית ן‬
‫להצילו בנפשה — או דהיתה חרפה אחריו‬
‫להורגו — דלא מח־יב כלום על הרציחה‬
‫דאדרבא עשה עוד מצוה — אד דהיתה‬
‫באה לביתו במחתרת וקס עלי'' והרגה‬
‫דאין לה דס — או דהיתה רוצח שוגג‬
‫וגלתה לעיר מקלע‪ ,‬ויצתה במזיד חוץ‬
‫דקיי״ל רשות ביד גואל הדס‬ ‫לתחוס‪,‬‬
‫וכל אדס אין חייבין עליו — או שהיתה‬
‫הורגש במזיד לאחד מקרוביו הראר לירושה‬
‫וא״כ הוא גואל הדס של הכרצת‪ .‬והרגה‬
‫במצות התירה ״גיאל הדס הוא יסית את‬
‫ומ״מ איהו ביעל העשה דלו‬ ‫הרוצח״‬
‫תהי׳ לאשה לכך לוקהעל הלאו דלא יוכל‬
‫לשלחה — עוד יש להפליא אמאי לא‬
‫משני הש״ס דהיתה עריפה וחינו לדיב מיתה‬
‫על הרציחה —‪ r‬ואין לומר דאס■ היא‬
‫והערות — וככוד מעלתו הרמה ימסול נטובו‬
‫לחוק מאמריט אלה בספר במוקדה החסערי‪ ,‬וזהו ‪:‬‬
‫ר א י ת ' בקיצור כללי הש״ס וזה‬
‫לשיט אדם דן ק״ו מעצמו‬
‫ואין דנין יז״ש מעצמו וכו‪ /‬ונראה מדברי‬
‫רש״י בפרק לולב הגזול דלאו דוקא גז״ש‪,‬‬
‫דכל המרות נמי לא ניתנו לידרוש מעצמו‬
‫חוץ מק״ו בלבד והתוס׳ הקשו עליו וכו׳‬
‫״הליטת עולס״ —‪ ,‬ויבין שמיעה כתב וכן‬
‫המשל״מ בפי׳ב מה׳ קרבן פסח רהא ררש״י‬
‫דפ' לולב הגזול הוי אליבא דר׳ יהודא‪,‬‬
‫אבל אליבא דרבנן כל המדות אדס דורש‬
‫מעצמו חוץ מיז״ש ״ת״ת" ענ״ל בעל‬
‫הקיצור הנ״ל — ובלמדי בשנת תרנ״ע‬
‫מס׳ מנחות להשתתף! אל סיוס ש״ס וכן‬
‫אנו נוהניס בכל כנה ושנה בעוהי״ת —‬
‫ראיתי בפירש״י דף פ ״ב ע״ב בד״ה ״זאת‬
‫אומרת״ וז״ל דאדס דן ק״ו מעצמו ואין ארס‬
‫דן גז״ש והיקש מעצמו אלא א״כ למדה‬
‫מרבו ורבו מרבו הלל״מ ע״כ — עוד‬
‫ראיתי כדברים אלו בשירש״י סנהדרין ע״ג‬
‫ע״א בד״ה ״היקישא היא" עיי״ש — הרי‬
‫דרש״י פי׳ כן בסתמא אליבא דכ״ע‪ ,‬ודלא‬
‫כבעל יבין שמועה הנ״ל — עתה מצאתי‬
‫סתירה לדברי רש״י אלו מדברי רש״י עצמו‬
‫במס׳ ר״ה ל״ד ע׳׳א בד״ה ‪,‬הכי קאמר״‬
‫דרש״ן כתיטשס דהיקש אדס דן מעצמו‪,‬‬
‫להיפיך מדברי רש״י מנחות וסנהדרין‬
‫הנזכר לעיל — וראיתי מליון הש״ס שס‬
‫מהג׳ רעק״א זצ״ל שהקשה אדברי רש״‬
‫שס מרש״י פ׳ לולב הגזול הנ ' —‬
‫ובמחכת״ה נעלם ממנו לפי שעה דברי‬
‫רש״י מנחות וסנהדרין הנ״ל מדלא הקשה‬
‫ג■כ משס — ובאמת מדברי רש׳׳י פ׳‬
‫לולב הגזול לחוד‪ ,‬אין סתירה כ״כ‪ ,‬דאיכא‬
‫למימר כבעל יבין שמועה הנ״ל דלא פי׳‬
‫כן אלא אליבא דר׳ יהודה — וצע״ג לתרץ‬
‫דברי רש״י ז״ל ‪:‬‬
‫ק ש ה לי אמאי לא יליף הש״ס‬
 ‫הוברת ח‬
‫שהלביש הנתינה בכסך או כלים שהם דברי׳‬
‫שמן הסתם אינם צריכים שכר לשומרם‪,‬‬
‫ובשומר שכר אמר דברים שמן הסתם■‬
‫צריכים שכר לשומ״ס שהם חמור או שור■‬
‫או שה וכל בהמה‪ ,‬שכל מין זה יש בו‬
‫עיפול‪ ,‬ומן הסתם רגילות לשמור בשכר‬
‫עכ״ל העיהור — והוא הפלא ופלח‬
‫לא הזכיר מסוגיא דש״ס'‬ ‫איך‬
‫ריש פ' השואל דמסירא קרנא בלא‬
‫שבועת עדיפא מכפילא בשבועה ידעינן‬
‫דראשונה בש״ח ושני' בש״ש ודבריו המה‬
‫דברי ר׳ שמואל בפרק המפקיד מ״א ע״ב‬
‫בד״ה קרנא דהקשי התום׳ לר' יוחנן ור״א‬
‫דלית להו הך סברא הנ״ל מלל דפרשה‬
‫ראשונה בש״ח ושני' בש״ש‪ ,‬ותירץ ר״ש‬
‫כדברי אוה״ח הלל גס תרמב״ן ז׳׳ל׳‬
‫והספורנו בפירוש התורה כתבו כן וכן‬
‫העור ריש ה' פקדון כדברי ר״ש —‬
‫ואיך לא הזכיר כלוס מכל זה וכתב סברא‬
‫זו מד־לי' ובלשון ״ואולי" וצ״ע‪.‬‬
‫המיצך יכא‬
‫בן לאאמ״ו יהורא‬ ‫צבי הירש‬
‫ליב ניסכוים שליט״א הופק״ק ה ל ל‪.‬‬
‫מצאתי בס' מקראי קודש מאת קדמון א׳‬
‫סימן פ״א‪.‬‬
‫א( ה נ ה האחרונים ז״ל הקשו על הא‬
‫דפריך הש״ס בפסחים כ״ב‬
‫על ר׳ אבהו והרי אמ״ה דכתיב לא תאכל‬
‫הנפש עם הבשר ותניא ר׳ נתן אומר‬
‫מניין שלא יושיע אדס כוס יין לנזיר ואמ״ה‬
‫לב״נ ת״ל ולפני עור לא החן מכשול הא‬
‫לכלבים שרי — והקשו דילמא סובר ר׳‬
‫אבהו כר״ל בחולין דך ל״ג דאין מזמנין‬
‫נכרי על בני מע*ים משום ל״ע ומיירי‬
‫הכא בבני מעיים — ונלע״ד לתרץ דהנת‬
‫התוס׳ במס' ע״ז ו' ע״ב תקשו דלמה‬
‫נקע דוקא יין לנדר ולא בשאר איסורין‪.‬‬
‫ותירצו דדוקא גבי יין לנזיר חיישינן שמא‬
‫ש ח נזירחו כיון דנ״ע שותין יין‪ ,‬אבל‬
‫מריסה איננו מצווה בלו תהי' לאשה ובלא‬
‫יוכל לשלחה‪ ,‬דכיון דנהיב ״כל ימיו״ משמע‬
‫שתוכל להיות עמו כל ימי חייו משא״ב אס‬
‫היא עריפה דקיי״ל פריס' אינה חי' — דכל‬
‫דבר חידיש כי האי לא הוי שתיק הש״ס‬
‫והפוסקיס מלהשמיענו ז‬
‫פ' בראשית אות ע״ז וזה‬ ‫ל( באוה״ה‬
‫לשונו עוד ירמוז עפ״י מה‬
‫תלתי רז״ל אחד אומר בתשרי נברא‬
‫העילס וא' ■אימר בניסן נברא העולס^‬
‫ולל כי אלו ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬כי‬
‫יש לך לדעת שאמרו רז״ל שבתחלה חשב‬
‫ה׳ לבריאות העולם ואח״ב הוציא ה׳‬
‫מחשבתו לפועל‪ ,‬וכפי״ז נוכל לומר כי בניסן‬
‫חשב ובתשרי יצא לפועלה או להיפוך ‪.‬‬
‫ולשניהם יתיחס לשון בריאה בין מת שעלת‬
‫במחשבתו ית' בריאה תקרא‪ ,‬בין כשיצתה‬
‫לפועל‪ ,‬ובזה יתקיימו דברי רבותינו יחד וכו'‬
‫עיי״ש — והוא לי לפלא על גאון מובהק‬
‫וקדוש כמוהו איך נעלם ממנו לפי שעה‬
‫שדבריו כבר קדמוהו הבעלי תוס׳ בשם‬
‫ר״ת במס׳ ר״ה דך כ״ז בד״ה ״כמאן‬
‫מצלינן" כמעע ממש באותו הלשון — וכן‬
‫סוך פרק י״א בשם בעל המערכת‪ ,‬איתא‬
‫שם וז״ל ואע״ג דלר׳ יהושע בניסן נברא‬
‫העולם כבר כתב בעל המערכת וז״ל‬
‫יז״ל והמחלוקת שבין ר׳ אליעזר ור״י שר״א‬
‫אומר שבתשרי נברא העולם ור״י אומר‬
‫שבניסן נברא העולם‪ ,‬כולם מודים כי בניסן‬
‫היתה הבריאה בכח‪ ,‬ובתשרי יצא מן הנח‬
‫אל הפועל‪ ,‬והי׳ סובר ר״י כי ניסן היא‬
‫העיקר‪ ,‬ור״א כי תשרי היא העיקר וכו'‬
‫כך שמעתי וכך ראיתי כתוב למקובל עכ״ד‪:‬‬
‫ה( ב א ו ה ״ ה פ׳ משפעים פרשה כ״ב‬
‫פסוק ו' בד״ה ״כי יתן‬
‫איש״ זה לשוט פרשה זו העמידוה רז״ל‬
‫בש״ח וכו׳ עד ינשאר לדעת על מי סמך‬
‫הכתוב לדעת כי ידבר בש״ח‪ ,‬ואולי כי לצד‬
 ‫המאסף שנה ששיית‬
‫להושיט לו — ובזה שפיר מדוייק דהכא‬
‫קתני אמ״ה לב״נ ור״ל נקט נכרי ולהנ״ל‬
‫א״ש — ובזה שפיר מיושב מה דיש‬
‫לכאורה לדקמן‪.‬על לשוןין הש״ס דהביא‬
‫הברייתא מניין שלא יושיט כוס יין לנזיר‬
‫וכו׳ דהלא קו׳ הש״ס היא מאמ״ה ולמה‬
‫■‬‫לו להביא רישא דברייתא כוס יין לנזיר —‬
‫אולם לפי הנ״ל א״ש דמוכרח להביא הרישא‬
‫כדי שלא יקשה קו' האחרונים הניל ודו״ק‪.‬‬
‫ב( מ י י ן בקצוה״ח סי׳ כ״ח דהקשה על‬
‫^ שיטת רש׳׳י בב״מ דאן‪1‬‬
‫דאמריכן קלב״מ מ״מ חייב ■ לצי״ש‬
‫מפסחים דף כ״ט האוכל ‪ pn‬של הקדש‬
‫מעל וי״א לא מעל מאן י״א רנבה״ק דח׳׳כ‬
‫פוטר מן התשלומין‪ ,‬והקשו בתוס׳ שס הא‬
‫בקרבן ל״א קלב״מ ותירצו דאס אין קרן‬
‫אין אשם — והקשה לשיטת רש״י הנ״ל‬
‫־אכתי קשה דהא חייב לצי״ש וחייבי חטאות‬
‫ואשמות בלא״ה אין ממשכנין עיי״ש —‬
‫ועיין במפרשים שכתבו דאף דקלב״מ חייב‬
‫לצי״ש היינו דוקא בחייבי מיתות ב''ד‬
‫אבל בחייבי כריתות אף לצי״׳ש אינו‬
‫חייב משוס דאין ב״ד ש״מ מחייבין אותו‬
‫שתי רשעיות‪ .‬ועיין בצל״ח שם וממילא ל״ק■‬
‫קו׳ הקצוה״ח ; — ובזה נלע״ד לתין קו׳‬
‫האחרונים דהנה אמרינן בש״ס ' נדה מ״ו‬
‫ע״ב דמופלא הסמוך לאיש יכול יהא חייב‬
‫על הקדשו קרבן ת״ל זה הדבר — והקשו‬
‫דלמ״ל קרא ע״ז‪ .‬הא אס אין קרן אין‬
‫אשם כנ״ל; וקטן לאו בר חיוב תשלומין‬
‫הוא — ולפי הנ״ל א״ש‪ ,‬דקטן כיון דחייב‬
‫דבאמת‬ ‫לצי׳׳ש כמבואר בסנהדרין דף‬
‫בר חיוב הוא אלא דרחמנא חס עלי‪/‬‬
‫ומש״ה שפיר צריך קרא לפטור ודו״ק‪.‬‬
‫בבני מעיים‪ .‬דהא בב"מ יודע דהוא אמ״ה‬
‫יהושע דוב זיסמאן‬
‫בן לאאמ״ו החריף ר' ישראל שליט״א‪.‬‬
‫קתני אין מזמנים נכרי לבני מעיים ונכרי‬
‫דאינו מחזיק כשבע מצות שפיר אסור‬
‫ישראל שאחר הושכן לי נכילהאו חזיר אין‬
‫לחשדו מלהושיכן לו דמוקמינן לי׳ בחזקה‬
‫כשרות — ולכאורה קשה דאמאי אסור‬
‫להושיש איר מן החי לב״נ דהנה הריכיב״א‬
‫ז״ל במכות מ׳ כתב לחלק בין ככרי לב״ג‬
‫דב״ג מחזיק בשבע מצות אבל נכרי אינו‬
‫נוהר‪ ,‬א״כ אמאי אסור להושיע לו נוקמי׳‬
‫לי׳ ג״כ בחז״כ — ונראה דכך היא‬
‫ביאור דברי התוס' דהנה הפליתי סי'‬
‫כ״ז הקשה דל״ל לר״נ‪ ,‬למנקיע תרתי‬
‫כוס יין לנזיר ואמ״ה לב״נ בחד סגי‬
‫עיי״ש‪ ,‬ולל דאי תני כוס יין לנזיר לחוד‬
‫הו״א דוקא לישראל אבל לב״נ דאינו בכלל‬
‫ערבות מותר להושיט לו כמו שתי' הפליתי‬
‫ואי תני אמ״ה לב״כ לחוד‬ ‫ג״כ שס‬
‫הו״א דוקא היכי רלא ירע הנכרי דהוא‬
‫אמ״ה ובודאי יאכל אבל כוס יין לנזיר‬
‫דיודע שהוא יין הו״א דמותר להושיט לו‬
‫קמ׳י׳ל עי־ן בפליתי שס שתי' באופן אחר‬
‫כאן‪ .‬ולענ״ד נראה כמ״ש — וע״ז הקשו‬
‫התוס׳ דאמאי נקט דוקא יין לנזיר וע״ז‬
‫תירצו דחקא גבי יין לנזיר חוששין אעג״ב‬
‫דיודע שהוא יין שמא שכח נזירתו אבל‬
‫כל האיסורין מותר להושיט‪ ,‬לו בסתמא‬
‫דל״ ח שמא יאכל דלא נחשד ועל כרחך‬
‫גבי אמ״ה לב״נ נמי לא מיירי דיודע‬
‫שהוא אמ״ה — ובכל חד רבותא קמ״ל‪,‬‬
‫בכוס יין לנזיר קמ״ל דאן‪ 4‬שהוא יודע‬
‫שהוא יין ואעפי״כ אסור להישיט דדילמא‬
‫שכח נזירתו‪ ,‬ובאמ״ה לב ’ נ אעג״ב דמיירי‬
‫שא״י שהוא אמ״ה מ״מ קמ״ל רבותא‬
‫דג^על ב״נ מצווים בלפ״ע אן‪ £‬דאינס‬
‫בכלל ערבות — ולפי״ז מ^ייז שפיר קו'‬
‫האחרונים הנ״ל דליכא למימר דמיירי‬
‫דהא כל הב״מ הוא אמ״ה לב״נ ושפיר‬
‫מותר להושיט לו ובחולין גבי ר״ל הא‬
 ‫הוברת ט‬ ‫‪ -‬המאסף‬
‫ל״ת יעשה‪ ,‬אמנם לפי הס״ד לאלמנה‬
‫דוקא מן הנשואין אשורה‪ ,‬תו ליכא לאוקמא‬
‫באלמנה רק בגרושה לכ״ה דליכא רק‬
‫לא תעשה לחודא‪ ,‬וא״כ היאך נשאה‬
‫אחיו‪ ,‬וע״כ מוכרח לומר דנשאה באיסור‪,‬‬
‫ומיקרי דאי עבר ונסיב ומוכרח דדאי‬
‫כתב קרא‪ ,‬ותו אין ראיה בלא״ה מגרושה‬
‫דאסורה לכהן דנמי מיירי בדאי עבר‪,‬‬
‫ושאר המאמרים המה כתובים ע׳׳פי דרך הפשוע‬
‫ע״כ תוכן דבריהם‪ ,‬והנה לפי דעתי אך‬
‫שבהשכל דיברו מ״מ אין סופן להתקיים‬
‫דמקרא דכי תשעה אשתו דמפקינן מיניה‬
‫פרע לאלמנה לכ״ג וגרושה לכהן הדוע‬
‫אין להוכיח כנ״ל דדאי ■כתב קרא אפילו‬
‫לב חכמתו שיקבע תיכף את חי' תורתי‬
‫להס״ד דאלמנה וגרושה ד‪1‬קא מן הנשואין‬
‫דבעי קרא על איסור אחרינא כגון שבא•‬
‫עליו בהיתר ואח״כ נעשה פצוע דכה‬
‫והבעל מנוקה מעון שפיר ובעי קרא‪.,‬‬
‫והמשנה למלך שפיר קא מותיב על‬
‫הרמב״ם דכל שבא ביאה אסורה שוב אין‬
‫המיס בודקי! את אשתו מן הש״ס דמפיק‬
‫אלמנה לכ״ג מקרא אחרינא‪ ,‬ועוד מוכח‬
‫מסוגיא דיבמות דך ע״ח ע״א דמפודש‪,‬‬
‫דראי לאיסורא כתב קרא‪. ,‬ומוכח זה'‬
‫מממזר דדאי וכתביה קרא‪ ,‬וא״כ תמוהין‬
‫דברי הפני יהושוע שכתב על הרשב״א‬
‫ז״ל דס״ל לשיעת הירושלמי דדאי לא‬
‫כתב קרא דאיך יפרנסו ממזר‪ ,‬אמנם‬
‫נוכל לתרץ דברי הרשב׳׳א והפ״י מ״ל‪,‬‬
‫דהנה הגאון רעק״א ז״ל הקשה דמה‬
‫מקשה הגמרא והרי ממזר דדאי וכתב‬
‫קרא‪ ,‬דהא התס לר׳ יהודא קיימינן‪,‬ור״י‬
‫ס״ל דעכו״ס ועבד הבא על בת ישראל‬
‫הולד ממזר כמ״ש התום׳ ביבמות מ״ז‪',‬‬
‫והרי כתבו התוס' שס דך ע״ו ע״ב‬
‫ולרבנן דד׳ש ביאת עכו״ס מותרת מה״ת‬
‫ואעפ״כ הולד ממזר מפגי שאין בהם‬
‫תפיסת קידושין‪ ,‬וא״כ משכחת לה שפיר‬
‫ממזר בלא דאי‪ ,‬ותירץ הרעק״א דהכי‬
‫מקשה והרי ממזר דלר״ש דס״ל לרבות‬
‫שנה ששית‬
‫סימן פי׳ב‪.‬‬
‫ראצינו פ^ך פלאצק יום ב׳ דחנוכה התרס״א‪,‬‬
‫כבוד ידידי הרב‪ .............‬כש״ת במהר״ר‬
‫בן ציון אברהם קואינקה שליט״א מו״ג*‬
‫״המאסף״ היקר געד\׳ק ירושלים תוגכ״א‪,‬‬
‫אחד&״ת הנה ‪ ..........‬בזה רצוףקיגטריס‬
‫ארוך מחידושי אשר הנני ה׳ יתעלה‪ ,‬והמאמר‬
‫הראשין בסוגיא דיבמות כתבתי כדרך הפלפול‪,‬‬
‫לתיז ולבאר סוגיות הש״ס ודברי הרמב״ס כפי‬
‫מה שיכולתי לירד לעומק הסוגיא‪ ,‬ואקוה כי‬
‫בפזהי״ת ימצא הן ושכל שוב בעיני כל‪ ,‬וראויים‬
‫הם לעלות על שלחן הדפוס לפני כל יודעי‬
‫דת ודין בחכמת התורה ‪ . . . .‬ותקותי בישרת‬
‫״בהמאסף״היקר והנכבד ‪..............‬‬
‫א( ב י ב מ ו ת רן! נ״מ אלמנה חמיא‬
‫דגמשה‪ ,‬והקשו בתוספות‬
‫דנימא איפכא גרושה דומיא דאלמנה‬
‫ו;ו‪ /‬וידוע בזה הקושיא דלב״ש דסוברים‬
‫דלא יגרש רק בערות דבר א״כ למה לי‬
‫הפסוק לאסור גרושה לכהן תיפוק ליה‬
‫משוס איסור זונה‪ ,‬אלא דנפקא מינה מן‬
‫האירוסין‪ ,‬וא״כ ממילא מוכח לגרושה‬
‫אן! מן האירוסין‪ ,‬אשורה אמנם צריך‬
‫להוסין! ולהקשות גס אב״ה דל״ל ״דבר״‬
‫לגלות דלאו דוקא משוס ערוה‪ ,‬ת״ל‬
‫מדאיצמריך גרושה לכהן וע״כ דנ״מ למן‬
‫האירוסין רלב״ש לחוד אין זה כדי‬
‫קושיא דהסוגיא אזלא לב׳׳ה‪ ,‬והנה רביס‬
‫רוצים ליישב הקושיא הלל דגרושה לכהן‬
‫איצעריך בעבר וגירש‪ ,‬אלא דכל דאי לא‬
‫כתב קרא כמ״ש הרשב״א שס לדעת‬
‫הירושלמי דהכי ס״ל‪ ,‬ואמנם ע״כ מוכח‬
‫דדאי כתב קרא מדאיצעריך קרא דאלמנה‬
‫לכהן גדול אינו משקה אותה תיפוק ליה‬
‫משוס שאינו מנוקה מעון כקישית המשנה‬
‫למלך‪ ,‬אך נוכל לומר כשנפלה לפניו‬
‫ליבוס אלמנה מן האירוסין דעשה דוחה‬
‫לא תעשה‪ ,‬דאי מן הנשואין הא איכא‬
 ‫המאסף^ שגהששית‬
‫י ׳ ‪ - /‬־ ׳ ‪ -‬־׳׳‬ ‫‪/‬‬ ‫"‬ ‫^ ־׳‪W‬‬ ‫^‬ ‫^‬

‫ד‪-‬ביאת^ עכוזם‪ .‬אסורה מהית ולא‪.‬משכחת וא׳כ מוכת שפיר דדאי כתב קרא; ונכון‪.‬‬
‫ל׳ה;‪.‬ממזד בלא‪ :‬דא‪ ./‬א״כ‪ -‬הוא הדין מה ג( ו ה נ ה מסוגיא זו דאלמנה דומיח‬
‫דגרושה יש לדון־ במ״ש‬ ‫מקשם לר׳ יהודה במצרי שני דהא‪ .‬אפשר‬
‫ל‪1‬מר ג״כ‪.‬בדאי מכח ההכרח כמו ממזר התוספות בקידושין י״ג ע״ב; בסוגיא‬
‫ל־ל״‪ 1:‬״ עכת״ד ז״ל;‪ ,‬וא״כ לע״ז תו י׳׳ל דחיתת הבעל מתרת שרצו לסכיח מאלמנה‬
‫דהורושלמי‪ :‬הכי ^׳ל בקנשיתס דמשכחת לכ״ג; והקשו התוס׳ דשמא נ״מ ליבס‪,‬‬
‫ל‪1‬ר ממזר בלא דא עזי ב‪-‬יאת עכז׳׳ס ותירצו' דהו״ל למיכתב קרא דאלמנה‬
‫למהי^ דר^י״ל' דלא כר״ש^ דלקושעא לא לא יקח בפרשת יבמי! כיון דאין נ״מ רק‬
‫קשיא נמי ממצד שני כיון‪ ,‬דהכתוב‪ .‬תלאן‪ .‬ל‪-‬יבס; והקשה המהרש״א ז׳׳ל דגרושה לא‬
‫וא״כ׳ י״ל דהירושלמי ס״ל דאי לא משכחת לה ליבס דא־ך ישא אחי׳ גרושה;‬
‫נהע קלא‪ :‬אןז לאיסורא‪ ,‬ואמנם יוקשה ומה שתירץ המהרש״א דאבי' נשא אחת‬
‫>^״‪ t‬אכתי׳ מירושלמי גופה‪ :‬בפסחים■ סא״ד מפסולי כהונה ־ונולד לו ממנה בן דהו״ל‬
‫דמוקי; לוה לקרא דלא ילין חלב חגי בחל חלל; ושפיר נסב גרושה וכו'‪ ,‬אינו מובן‬
‫א־בעה■‪ :‬פשר להיות‪ .‬בשבת ואן‪ !:‬דאינו דסוף סוף בדאי איצעריך לאוקמי דמה‬
‫מבוא חגיגה משכחת לה בעבר והביא לי אס אחיו עשה איסור או אביו ולקמן‬
‫ע‪1‬יא‪.‬אלמאדהירושלמי ס״לדדאי‪ .‬לאיסורא נדבר מזה‪ ,‬ואמנם הפ״מ בירושלמי קידושין‬
‫מזב; קרא‪ .‬אך באמת‪ .‬ר׳ יונה שם דלא פז ק הקשה על המהרש״א דמה לי אס‬
‫מגו^לאוקמא בעבר והעא פליג עלה גרושה לא משכחת לה בפ' יבמין מ״מ‬
‫וסבירא לו‪.‬ה• דדא לא כת‪5‬ר קרא‪,‬והארכתי כוונת התנס' דלכתוב אלמנה לחודא‬
‫בפ׳ יבמין; וגרושה‪ .‬במקומו בפישת■‬ ‫בזה במקום אחר‪,‬‬
‫כהנים ע״כ יע״ש‪ ,‬ומסוגיא זו לכאורה‬ ‫א | ך לצאורה■ מוכח דדא לאיסורא‬
‫‪ /‬י' כהה קרא מחללה ' שאסרה תיובתא דאלמנה וגרושה בעי למיכתב‬
‫מרה‪ :‬ומבגאר בקידושין; ע״ז■ דאין‪ .‬חללה כתדא כי היכי דנילן! אלמנה דומיא‬
‫רק; באסנרי כסכה והויל‪ ,.‬דאי לאיסורא‪ .‬דגרושה וכתבתי במקוס אחר דל׳׳ק דלס״ד‬
‫ומזה‪.‬יש‪.‬ל> ‪»2‬ע ספקו שלי המקנה‪:‬בקידושין; דמיתח הבעל אינו מתיר ואלמנה אסרה‬
‫דאש‪ :‬כהוג־ יפס אנמנה מן‪ :‬האירוסון או תירה ליבס‪ ,‬עזכ‪ .‬דאלמנה מן האירוסין‬
‫מ;זה־ גסשס; דמה״ת עשה• סחה לא קאסר‪ .‬רחמנא דאי רק מן הנשואין ת״ל‬
‫הזש‪ .,:‬א‪ ,‬נימא הטון דבהיתר עשה דס״ל עשה בלא״ה בתולה ולא בעולה‪.,‬‬
‫אנ ה נעשנת חללא או דלמא כיון דהוא ודעת הרבה מן הראשונים דאין דוחה‬
‫רק; ע״י דחי' ולא הותרה לגמרי ע״כ‪ .‬עשה‪ ,‬את‪ .‬לאו הבא מכללי עשה גרידא‬
‫ששגל מ א מתחלולת יע״ש;‪ .‬ומזה נפשוע אן{ בלא הלא‪ ,1‬ומה■ דנקע אין‪ ,‬עשה דוחה‬
‫^ מתחללת שפור ומשכתת לה לא' תעשה ועשה‪ ,‬האי ל״ת בכדי נקעי׳;‬ ‫‪,‬‬
‫חלל^ בלא דא;‪ ,‬אמנם כ‪:‬׳ז למה דידעינן וכ״ת דלמ אכתי למן הנשואין ביבום‬
‫האלמנה וגרושה אן? מן‪ .‬האירוסין אהירי; שיהי' בו ל״ת ועשה• אס עבר ויבס‪ ,‬י״ל׳‬
‫אעל^ לפני הה״ד דדוקא‪ .‬מן‪ .‬הנשואן וא״כ למה שחקר‪ .‬המשנה למלך בפי״ח מהלטה‬
‫לא משכמה חללה אן{ ע״י יבוה רק אי״ב־היכו דאינו דוחה כגון בלזת ועשה‬
‫בדא‪ .‬דבא‪5‬ענה לכ״ג כיון‪ .‬דמן‪ ,‬הנשואין באלמנה מן הנשואין‪ ,‬אס אמרינן אהדרי'‬
‫מקא אהא עשה ולא תעשה ולא דחי; לאוסירא קמא‪ ,‬והו״ל בכרת דאשת אח‪,‬‬
‫ובגרזשההד נשאי‪ .‬אחי' גמשה ובדאי; יע;'ש‪ ,‬וא״כ׳ ה׳׳ה לעשה גרידא לדעת‬
 ‫קטז‬ ‫יחוברת ט‬
‫לשיטתם ?הירוש׳למי ^משני‪,‬־שפיר ?אלמנה‬
‫איצטרוך ■לענין ייפס‪* ,‬ול־״ק ‪-‬קמית יהחוגו'‬
‫דל׳יכתוב בפ׳ ^יבמין־ד^^ ‪-‬מצי משוס ^גרו^‪,‬‬
‫ואי ■דמשכחת ילה בדאי יעבר‪' ,‬אמ‪5‬ס‬
‫הירושלמי ־לטעמוה דדאי‪4:‬א פתב‬
‫אפילו לאיםורא פמ״ש הרשב׳יאהנ^ל‬
‫הש״ס דילן דמסיק ;ביבמות‬
‫לאיסורא כתב ־ק^‪ ,‬וקשה^קישית■ התוס^‬
‫דליכתוב ■בפ' יבמין ילזה הוצרכו'לחרן‬
‫לכ״ע בעשה‪ ,‬ואמנם עכשיו־־נחפשה?רכעו‬
‫ונתקורה ?הירושלמי ■והבבלי ‪ 5‬ק ^‬
‫אחד עולים‪* ,‬ומה שחסר ■זה ‪.‬ג'לה •זה‪,‬‬
‫ודברי ‪-‬תורה *ענייס במקום זה יועשיריס‬
‫במקום אחר‪? ,‬באמת אינו ‪-‬מופן יקושיח‬
‫המהרש׳׳א‪? ,‬הא ־לש׳ם דילן?ראי ־לאיסררא‬
‫כתב קרא ■כנ״ל ופ״ש חי׳ ■דאביו ״נ^א‬
‫פסולה דס״ס הו״ל •באיסור ה^ל‪V ,‬אמנם‬
‫י״ל קצת חרא מגו ־תדא ?ל׳׳ק •;'לי׳־דה^ל‬
‫כאיסור^מחמת;‪?7‬אי לאיסורא ‪-‬כתב קרא‪,‬‬
‫•דק״ל ־דמה ■יעשה'למא‪? 1‬אמר‬ ‫אלא‬
‫שאין־ קידושין תופסץ •־בתייבי■‬ ‫'‬
‫לאוין‪■ ,‬א״כ לא משכחת לה הילל 'יבוס‬
‫בגרושה לכה׳׳ד ■כיון ׳דקירושי אחין‬
‫תפסו כלל‪ ,‬וע״ז ת?צו דמשכחת;לה ?אביו‬
‫נשא אחת מפסוליס ר״לימחייבי •עשההיינו‬
‫בעולה ־דבזה לכ״ע יקדושין הופסין יאף‬
‫לר״ע כמבאר •בקידושין ‘פ״ח‪ ,‬וקיי׳יל נמי‬
‫דיש חלל;מחייבי עשה ״כמבואר •־בעמית‬
‫כ׳‪ ,‬וא״כ שפיר עשאה חללה את לגנה ושש?־‬
‫נסב גרושה ונפלה ליבוס לאחיו יהכשר‪,‬‬
‫וא״ש‪ ,‬אלא דגס זה דחוק ?‪.‬כל ־הטורח הזא‬
‫ל״ל רסוגיא דילן אזלא למ״ד אין ‪-‬קידושין‬
‫תופסין בחיי״ל •ה׳א באמת קיי ’ל דקידושין‬
‫תופסין־בחייבי לאוו־ן‪ ,‬ואמנם לפענ׳ייד נראה‬
‫לחדש ?בר• ע״פ הסולא דרץדושין ס״ח‬
‫דמבואר שס־דהא דקדושין הופסיןעחיי״ל‪,‬‬
‫מפיק לה מכי תהיינה וכו׳־דאית בה הוי׳‬
‫אך דהיתה שנואה •בנשואי׳ — וקאמר ישס‬
‫דדלמא •בחייבי טשה‪ ,‬א ב ל‪5 .‬חי\בי •לאדן‬
‫האומרים ?אינו דויזה אהדרי׳ לאיסורא‪,‬‬
‫ואיכא ־כרת ■דאשת אח‪ ,‬ואין נ״מ בלאו‬
‫דאלמנה כלל‪:,‬ואןן לצד השני דל״א בזה‬
‫אהררי׳ לאיסורא מדבעיא חלילה‪ ,‬שכן‬
‫מוכח באמת מדעת הרשכ״א והרינוב״א‬
‫ביבמות‪:‬כ׳א למעיין שם היטב‪ ,‬וכן הוכחתי‬
‫עוד‪,‬במקום אחר מירושלמי יבמות פ״ק‪,‬‬
‫בסוגיא ■דתליצה קנין או חליצה ‪.‬פטור‪,‬‬
‫כמו שיראה הרואה בעינא פקיחא‪ ,‬מ״מ‬
‫לענין יבוש אי; נ״מ בהאי לאו דאם עבר‬
‫ויבם אלמנה מן הנשואין‪: ,‬בלא׳יה אינו‬
‫לוקה דהעשה דוחה הלאו‪ ,‬לרעת 'הריב״א‬
‫בחולין דך קמ״א‪ ,‬כנודע‪ ,‬ויש להאריך בזה‪.‬‬
‫בירושלמי שם בקידושין‬ ‫ובאמת‬ ‫י(‬
‫פרק ג׳ ע״א קאמר‬
‫דמאלמנה לכ״ג‪ ,‬אין ראיה ■דמיתת הבעל‬
‫מתיר ראוקמה ׳ביבמה‪ ,‬ומ״ט לא חייש‬
‫לקושית התוש׳ דהו״ל לכתוב אלמנה ■לא‬
‫יקח בפ׳ •יבמין‪ ,‬וגם לומר דהירושלמי‬
‫ה(‬ ‫והבבלי שלדבר אחד נתכוונו‪ ,‬דבאמת‬
‫בש״ס דילן קשה דמשני דלמא לכ״ג‬
‫בלאו‪ ,‬ולכ״ע בעשה דלדעת התום' דהאי‬
‫עשה היינו ודבק באשתו ולא באשת חברו‪,‬‬
‫א״כ האי עשה חלה תיכך ׳בשעת הנשואין‪,‬‬
‫לאודאלמנה אעשה מרבק‬ ‫ואיך חל‬
‫לדעת ׳התושפו־ת שבועות כ״ב‪ ,‬דאין לאו‬
‫חל ־אעשה ומה משני לכ״ג בלאי‪:,‬דהלאו‬
‫אונו חל כלל‪ ,‬אס לא שנאמר דהכא‬
‫גלי קרא דחייל‪ ,‬וזה דחוק‪ ,‬ואמנם נראה‬
‫דכונת הש״ס ■דילן ג״כ כהירושלמי דנ״מ‬
‫ליבם‪ ,‬אלא דקשיא קושית התום׳ דהרל‬
‫לכתוס •אלמנה בפ' יבמין‪ ,‬אלא דע״ז‬
‫י״ל כהמהרש״א דלא מצי למיכתב משום‬
‫גרושה‪, ,‬דגרושה לא משכחת ביבום בלא‬
‫איסור‪■ ,‬וגרושה בעי למיכתב סמוך‬
‫משוםהק־שא דאלמנה דומיא‬ ‫לאלמנה‬
‫דגרושה‪,‬אי לא נימא כדברינו הנ״ל‪,‬‬
‫כגון ‪,.‬להחולקים על הריב״א‪ ,‬ובזה י״ל‬
‫חוץ לדרכנו בפשיטות דתירושלמי והבבלי‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫לאיסורא דאשת אח תו לא שייך חילוק‬
‫אלמנה וגרושה גבה‪ ,‬כיון דבצא״ה איכא‬
‫ערוה דאשת אח‪ ,‬וכ״ש לשימת הרמב״ס‬
‫ז״ל דלאוי דאלמנה וגרושה וכל איסורי‬
‫כהונה אינס רק ע״י קידושין‪ ,‬וכיון דבמקוס‬
‫ערוה דאשת אח לא שייך קידושין א״כ‬
‫ליכא הלאוין‪ ,‬אך ז״א דלהס׳׳ד דאין קידושין‬
‫תופסין בחיי״ל‪ ,‬א״כ ע״כ הלאוין המה‬
‫שייכים בלא קידושין וז״פ‪,‬אך בלא״ה לא‬
‫שייך דתאסר התורה ותרבה בלאוין במקוס‬
‫שיש כרת‪ ,‬וא״כ ל״ש גרושה לכה״ג במקום‬
‫יבוס וא״ש ודו״ק‪ ,‬אבל קצת צ״ע בזה‬
‫מפרק משאין צ״ז ע״א‪ ,‬ביבמות דפריך‬
‫שס ותיפוק לי׳ משוס דודתו ומתרץ שס‬
‫לעבור עלי׳ בשני לאוין יע״ש‪.‬‬
‫‪ 0‬א י ב ר א דגוך הסוגיא דקרושין ע״ז‬
‫שס קשיא‪■ ,‬דמקשה לא‬
‫יאמר גרושה בכה״ג ותיתי מכהן הדיוע‪,‬‬
‫והא איצכיריך לאקושי אלמנה וגרושה‬
‫כמבואר ביבמות דך נ״מ ע״א‪ ,‬וכתבתי‬
‫בזה במקום‪ .‬אחר‪ ,‬אמנם נראה לי כעת‬
‫ע״פ מת דקשיא מובא לכאורה דתיאך סי״ד‬
‫דאלמנה הוא דוקא מן הנשואין‪ ,‬דא״כ היאך‬
‫אתי לאו דאלמנה וחייל אעשה דבעולה‬
‫לדעת התוס׳ בשבועות דך כ״ב‪ ,‬דאין‬
‫איסור לאו חל על איסור עשה‪ ,‬ואין לומר‬
‫דגלי קרא הכא דחייל‪ ,‬דזה אינו דאדרבא‬
‫אית לן למימר דאלמנה מן האירוסין כי‬
‫היכי דלא נשתיר כללא דאין איסור חל על‬
‫איסור כידוע‪ ,‬דאך דמדברי התוס׳ שם‬
‫ביבמות משמע דהאי אלמנה מתמרהוה‬
‫לי׳ גזירה שוה‪ ,‬ע״כ לאו גז״ש גמורה הוי‬
‫רק גילוי מלתא בעלמא‪ ,‬דאל״כ למסקכא‬
‫האי גז״ש למאי אתיא‪ ,‬ואמנם לא קשה‬
‫דכיון שנעשית בעולה תחת בעלה לא‬
‫חייל איסור בעולה לכת״ג אאיסור אשת‬
‫איש רלכל העולה‪ ,‬רק עד מיתת בעלה‬
‫אז חיילי איסור אלמנה ואיסור בעולה‬
‫בבת אחת‪ ,‬וא״ש‪,‬‬
‫אין קדושין תופסין‪ ,‬ומשני דלא משכחת לה‪,‬‬
‫•דאי‪ -‬גשתיהן מצריות הלא הוי שתיהן שנואות‪,‬‬
‫ואי חרא מצרית וחרא ישראלית הלא שתי‬
‫‪ .‬נשים מעם אחד בעינן וליכא יע״ש הימכ‪,‬‬
‫ומעתה אס ימצא איזה עשה דנוכל לאוקמי‬
‫קרא דכי תהיינה שוב יהי׳ הדין דאין‬
‫קידושין תופסין בחייבי לאוין‪ ,‬ולפי׳׳ז למה‬
‫דמסיק דאלמגה לכ״ג בלאו ולכ״ע בעשה‬
‫א״כ אי איכא לאוקמי ״כי תהיינה״ בנשא‬
‫אחת אלמנה והיי׳ל שנואה באיסור עשה‬
‫ואחת גרושה או בתולה ושתיהן מעס‬
‫אחד‪ ,‬וא״כ להאי ס״ד תו אין קידושין‬
‫תופסין בחיי״ל‪ ,‬ותו איכא לאוקמי דאלמנה‬
‫דאסרה תורה היינו ליבס‪ ,‬ואי דלכתוב‬
‫בפ׳ יבמין א״א משוס גרושה‪ ,‬ואי דמשכחת‬
‫בלאי‪ ,‬זה אינו דלהאי סלקא דעתך הא‬
‫־‬ ‫אין קדושין תופסין בחיי״ל‪ ,‬ולא משכחת‬
‫בדאי‪ ,‬וא״כ‪,‬ל״ק דאין איסיר חייל על איסור‬
‫עשה‪ ,‬דז״א דעכ״ל דמסיק לכ״ע בעשה‬
‫תו נ״מ בכ״ג ליבס דליכא איסור כלל רק‬
‫מצד אלמנה‪ ,‬וכ״ת דאכתי משכחת לה‬
‫כתירוץ המהרש״א שפירשנו שאביו נשא‬
‫בעולה וחלל את בנו ונשא גרושה בהתר‬
‫ונפלה לפני אחיו ציבוס‪ ,‬י״ל דגס ז״א‬
‫דאי אין קידושין תופסי! בחיי״ל לא שייך‬
‫‪,‬למיסר גרושה במקוס יבוס‪ ,‬דבאמה בלא״ה‬
‫■לא איצעריך למיסר גרושה בכ״ג דלא‬
‫;רע מכה״ד כקושית הגמרא בקדושין ע״ז‬
‫גרושה למה נאמרה ומשני דאתי לחלק‬
‫דבאלמנה וגרושה חייב שתיס ■דכשס‬
‫שחלוקה גרושה בכה״ד כן היא חלוקה‬
‫בכ״ג יע״ש‪ ,‬ולפי״ז למ״ר דאין קדושין‬
‫תופסין בחיי״ל‪ ,‬וא״כ אס נפלה גרושה‬
‫ליבוס אינה זקוקה לו כלל‪ ,‬כיון דאין‬
‫קדושין תופסין כמו שכתבו הראשוניס‬
‫על־ קושית התוספות יבמות דך ע' ע״א‬
‫דאך לר״ע נימא ע״ד ל״ת‪ ,‬ותירצו דכיון‬
‫דאין קדושין‪ .‬תופס־ן לא שייך זיקת והו״ל‬
‫‪.‬‬ ‫אשת‪ .‬אח שלא במקוס מצוה‪ ,‬וכיון דהדרא‬
 ‫קיז‬ ‫חוברת ט‬
‫דהתורה שאסרה אלמנה היינו ג״כ היינו‬
‫משוס שהיתה אשת חברו כמו גרושה‬
‫בכהן הדיוע‪ ,‬אלא שבכה״ד לא אסרה‬
‫רק גרושה‪ ,‬שזה גרשה מביתו‪ ,‬ובכה״ג אף‬
‫אלמנה אסרה‪ ,‬והילכך להאי ס״ד דליהא‬
‫בגרושה ואלמנה בכ״ג רק חד לאו וחד‬
‫עונש‪ ,‬א״כ ע״כ באלמנה היינו מן‬
‫האירוסין‪ ,‬דאי מן הנשואין תיפוק לי'‬
‫דהו״ל בעוליל‪ ,‬ואין איסור חל על איסור‪,‬‬
‫וכי׳ת דנ״מ לענין אס היתה גרושה בריח‬
‫הגע ונתאלמנה‪ ,‬דז״א דלס״ד בכהאי‬
‫גוונאלא מחייב אלא חדא‪ ,‬ותיפוק לי׳ משוס‬
‫גרושה ולמה לי אלמנה כלל‪ ,‬וע״כ דאתי‬
‫אלמנה אף בדליתא גרושה‪ ,‬וא״כ■ איך‬
‫חייל אבעולה‪ ,‬וע״כ דמן האירוסין אסרה‬
‫חורה‪ ,‬וא״כ שפיר לסלקא דעתן מקשה‬
‫דל״ל גרושה לכ״ג‪. ,‬ולי^ למימר דאתי‬
‫לאקושי אלמנה לגרושה לרבות מן האירוסין‬
‫דהא לס״ד לא איצעריך קרא עלה וא״ש‬
‫•‬ ‫ודו״ק‪.‬‬
‫ח( ו ב פ ש י ט ו ת עפי נמי י״ל למה‬
‫שכתבנו דהא דס״ד‬
‫דאלמנה וגרושה בכ״ג לא ליחייב אלא‬
‫חדא אף דשני שמות הן‪ ,‬משוס דס״ד דהכל‬
‫משם אחד שלא תהי' אשת חברו‪ ,‬דקדושתו‬
‫של כהן גדול הוא שלא ישתמש בכלי‬
‫שנשתמש בה חברו בנשואין‪ ,‬ואף בזנות‬
‫הוא בעשה‪ ,‬ובנשואין הוא בלאו‪ ,‬וקדושתו‬
‫של כהן הדיוע לא אסרה לו התורה רק‬
‫גרושה שנתגרשה מחברו‪ ,‬והלכך ס״ד‬
‫דגבי כ״ג כחדא נינהו‪ ,‬וכיון דלס״ד‬
‫דמקשה ולא לימא גרושה בכה״ג היינו‬
‫משום דס״ל דאלמנה וגרושה גבי כה״ג‬
‫כחדא נינהו‪ ,‬וא״כ פשיעא דלהאי ס״ד‬
‫אף אי לא כתבה תורה גרושה שמוך‬
‫לאלמנה בכ״ג‪ ,‬כיון דסוף סוף בני חדא‬
‫נינהו‪ ,‬ע"כ כמו דגרושה בכה״ד בין מן‬
‫הנשואין בין מן האירוסין‪ ,‬כמו כן אלמנה‬
‫בכ״ג דלא אמרה תורה רק להוסיף בכה״ג‬
‫אכתי לדעת הפמ״ג ויתר אחרונים‬ ‫אך‬
‫י דסובריס דא‪:,‬ו דאין איסור חייל על‬
‫איסור היינו לענין עונש אבל איסור גרידא‬
‫חייל‪ ,‬ומקורם מש׳׳ס דיבמות בסוגיא שס‬
‫דלקברי בץ רשעים גמורים ונו׳ יע״ש‪,‬‬
‫וא״כ הנא עשה רבעולה חייל שפיר לעכין‬
‫איסור גרידא אן{ בהיותה אשת איש‪,‬‬
‫דלית בה עונש כלל ותו לא אתי אלמנה‬
‫וחייל לאחר מיתה‪ ,‬אמנם יש לומר בזה‬
‫אבתי למה דמסיק בקדושין ע״ז ע״ב שם‬
‫דאלמנה וגרושה לכהן גדול מחולקים‬
‫לעבור בשנים‪ ,‬נוכל לומר שפיר דאיירי‬
‫כגון שנתגרשה מבעלת בריח הגכי לדעת‬
‫מהר״ס יפה בתשובת מהד׳ס לובלין דריח‬
‫הג;י מה״ת לבר מדעת הר״מ ז״ל דהו״ל‬
‫מד״ס‪ ,‬וא״כ לא חייל אז לאו דגרושת‬
‫לכהן אאיסורא דאשת איש‪ ,‬אן{ דאיסורא‬
‫גרידא חייל‪ ,‬מכל מקום לענין עונש‬
‫מלקות לא חייל‪ ,‬וא״כ לבתר שמת בעלה‬
‫שפיר חייל לאו דאלמנה לכה״ג וגרושה‬
‫לכהן הדיונו בב״א‪ ,‬דאלמנה אן{ דלא‬
‫חייל אעשה דבעולה‪ ,‬מ״מ כיון שחייל‬
‫בב״א עם גרושה לכהן הדיוט שחייל אז‬
‫לענין מלקות‪ ,‬וגרושה לכה״ד חיילא שפיר‬
‫אבעולה מצד מוסין! לנהן הדיוע‪ ,‬וחייל‬
‫ממילא שפיר גס אכה׳׳ג‪ ,‬וממילא חייל‬
‫נמי אלמנה אבעולה‪ ,‬מגו דחייל גרושה‬
‫אז חיילא נמי אלמנה בב״א‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫הריעב״א בסוגיא דיבמות ל״ב ע״ב בד״ה‬
‫מודה ר״י באיסור מוהין{‪ ,‬דהואיל דאשת‬
‫איש חייל מכיעס מוסקה לכל העולם‪,‬‬
‫חיילא נמי אשת אח דחייל בבת אחת עס‬
‫אשת איש יעו״ש הימב‪ ,‬וא״כ שפיר חייל‬
‫אלמנה לכהן גדול אבעולה בכת״ג‪ ,‬וא״ש‪.‬‬
‫ז( ל א ט נ ס כל זה למה דמסיק שם‬
‫בקדושין ע״ז ע״באהאי‬
‫קשיא גופה דלמה נאמרה גרושה לכה״ג‪,‬‬
‫דאתי לחלק בכה״ג בין אלמנה לגרושם‬
‫לחייבו שתים‪ ,‬אבל לס״ד נראה ■דס^ד‬
 ‫המאסף שנה ■ששית‬
‫מה שהקשו לי‪.‬בסוגיא ולא יגרש במסכת‬
‫גיעין ולב״ה האי ערות דגר וס״ד‬
‫ומשוס ובר תנשא לאחר משום מרוה‬
‫לא תנשא לאחר‪ ,‬ולכאורה אי כפשעא‬
‫ויוצאת משוס ערות לא תנשא כלל‪ ,‬א״כ‪,‬‬
‫ל״ל ונממאה ונעמאה ■אחד לבעל‪ ,‬ואחד‬
‫לבועל‪ ,‬ת׳׳ל ■ואסורה לכל העולם אס‬
‫לא נחלק בין ודאי סועה לספק סיעה‪,‬‬
‫אלא ואכתי הי׳ אפשר ■לומר דמה דס׳^‬
‫ומשום ערות לא תנשא היינו ע״י גע‬
‫ואיירי‪-‬בי׳ קרא התם‪ ,‬אבל מיתת הבעל‬
‫י״ל ומתיר אף לסועה ואיצעריך קרא‬
‫ואחו לבועל אאחר מיתת בעלה‪■ ,‬ואמנם‬
‫לס״ו ומיתת הבעל ■אינו מתיר תהדר‬
‫קישיא לווכתא ת״ל מדאיצעריך ערות‬
‫ובר להתיר סועה לשוק ואיצעריך ונכימאה‬
‫לאוסרה‪.‬לבועל ע׳יכ ומיתת הגעל שריא‬
‫ויש לדחות קישיא זו‪ ,‬ואמנם כתבתי בזת‬
‫בורך חידוד ולכאורה למ״ש רשי׳י ביבמות‬
‫מ״ע ע״ב הכל מודים בסועת ■ותפסי‬
‫בה קדושין ופירש׳׳י ולתחר שזנתה •לא‬
‫פקעה קדושין הראשונים‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ומוכח‬
‫מדברי רש״י ז״ל‪ ,‬ואי אין קידושין תופסין‬
‫בסועה ה״ה ואס נעשה סועה תחתיו‬
‫ונפקעו הקדושין וכן כתבו גדולי האחרונים‬
‫להוכיח כן מדברי ‪,‬רש״י ז״ל אלא ובסועה‬
‫מוכח ממקום אחר והקדושין הראשונים‬
‫קיימין מדבעי גכי בערות ובר‪ ,‬וא״כ‬
‫לכאורה למת לי׳ ל־ב״ה למימר ובעי‬
‫ערות דבר ומוס״ו ומשוס עמה לא‬
‫תנשא לאחר‪ ,‬אי‪.‬פכא הוה ליה ■למימר‬
‫ולגופיה איצעריך ומשוס ערוה •בעי ‪.‬גע‬
‫דסו״א ואף גע לא בעי ונפקעו הקידושין‬
‫כדברי רש״י ז״ל הנ״ל‪ ,‬אך זה אינו ותא‬
‫זה הוא רק לרבי עקיבא דאין קידושין‬
‫תופסין בחייבי לאוין אבל אנן לא קיי״ל‬
‫כר״ע בהא ולא בעי לה קרא‪ ,‬והשתא‬
‫א״ש ולס״ד ומיתת הבעל אינו מחיר‬
‫דלכ״ע בעשה‪ ,‬א׳^כ להאי ס״ר אין קדושין‬
‫ולאסור אשת תברו אף באלמנות‪ ,‬אלא‬
‫דלמשקנא דנכתב בגרושה לכה״ג כדי‬
‫לחלק‪ ,‬וע״כ דאלמנה איסור בפ״ע הוא‪,‬‬
‫ולא משוס אשת חברו‪ ,‬מדחלקה התורה‬
‫ביניהם‪ ,‬תו אית לן למימר דאף דגרושה‬
‫הוא אף מן האירוסין‪ ,‬מ״מ אלמנה יש לומר‬
‫דומיא ותמר דווקא מן הנשואין‪ ,‬ואח״כ‬
‫שוב ילפינן מדסמיך גרושה לאלמנה‪,‬‬
‫וכנ״ל ונכון‪.‬‬
‫נראה בזה ליישב בפשימות‬ ‫יז(‬
‫למה ומקשינן והיאך ס״ד‬
‫ואלמנה מן הנשואין דומיא ותמר וא״כ‬
‫איך חל לאו ואלמנה אעשה ובעולה‪,‬‬
‫ואמנם י״ל ע״פ המבואר ביבמות ל״ד‬
‫ע״ב וער ואונן שלא כורכן שמשו‪ ,‬וא״כ‬
‫היתה תמר בעולה שלא כורכה‪ ,‬וא״כ‬
‫׳מקשה שפיר ואימא ה״נ לד׳מ וס״ל שם‬
‫ונבעלה שלא כורכה כשרה לכ״ג‪ ,‬וא״כ‬
‫שפיר ס״ו ואלמנה מן הנשואין ווקא‪,‬‬
‫דומיא ותמר דהיינו בעולה שלא כדרכה‬
‫ואלצפריך לאקושי אלמנת לגרושה‪ ,‬אבל‬
‫למה דקיי״ל כר״א וכר״ש ובעולה שלא‬
‫כורכה פסולה לכהונה‪ ,‬ע״כ ואלמנה אף‬
‫מן האירוסין ואל״כ ת״ל ובעולה היא‪,‬‬
‫וא״ש סוגיא וקדושין הנ״ל להלכתא ובעולה‬
‫לכ״ג אף בשלא כורכה פסולה‪ ,‬ומה‬
‫ומקשה שם ואימא ה״ג היינו למאן וס״ל‬
‫ואיסיר חמור חייל אאיסור קל כמו שהוא‬
‫דעת ר״מ כמ״ש התוס׳ בזבחים גס‬
‫הובא זאת בכריתות י״ד ע״ב‪ ,‬ולרעת‬
‫זו אף לאו חייל אעשה משוס חומר‬
‫מלקות ושפיר ס״ו ואלמנה ווקא בעולה‬
‫מן הנשואין‪ ,‬משא״כ לויון ואין איסור‬
‫חייל בל איסור רק בכולל ובמוסיף ואי׳ש‪.‬‬
‫שכתבנו למעלה ולס״ר‬ ‫ובמה‬ ‫‪-‬י(‬
‫ומיתת הבעל אינו מתיר‬
‫ולכ״ע בעשה‪ ,‬תו א'ן קידושין תיפסין‬
‫בחייבי לאנין דמוקמינן לקרא וכי תהיין‬
‫בתאי עשה כלל כתבתי במ״א ליישב‬
 ‫קיח‬ ‫חוברת ט‬
‫דב״מ ושלא כדין זכיתם בה ותאמרו‬
‫דהלכתא אזלא כמ״ד דק״פ כקהג״ד שהרי‬
‫את שבתותי תשמורו אלו השמיניות ומקדשי‬
‫תיראו אלו היובלות להורות דלה׳ הארץ‬
‫ואן! שאתם נוהגים תרומות ומעשרות‬
‫ובכורים לא סגי בהו משוס רהם פימת‬
‫וק״תלאו כקהג״ד ואז אם בחקותי תלכו‬
‫וכו׳ וישבתם לבטח בארצכם ולא תהיו‬
‫גולים ממנה בטענה שכבר זכו בה הכנענים‬
‫והיא גזולה בידכם משום דלא זכו בה‬
‫אלא לפירות וקי׳פ לאו כקהג״ד ‪:‬‬
‫ו ^ ל ה על נכון בזה כוו׳ הפ׳ על■ מה‬
‫אבדה הארץ וכי׳ ויאמר ה׳ על‬ ‫^‬
‫עזבם את תורתי ר״ל על‪ .‬מה אבדה‬
‫הארץ מישראל וגלו ממנה וכי לפי ■שלא‬
‫כדין לקחוה ׳מעיקרא שכבר זכו בה‬
‫הכנענים הלא קיי״ל דק״פ לאו כקהג״ד‬
‫והכנענים לא זכו בה אלא לפירות לזה‬
‫השיב ה׳ על עזבם אח תורשי וגילו‬
‫דעתייהו דשלא כדין זכו בתורה דהיא שייכה‬
‫למה״ש מדדב״מ אן! שהמצו‪/‬בטילות לעת״ל‬
‫א״כ גילו רעתייהו דס״ל כמ״ר דק״ס‬
‫כקהג״ד לכן מדת כנגד מדה נענשו ונטלה‬
‫הארץ מהם ויגלו מעל אדמתם ‪:‬‬
‫)יירא עפ״ז מאמרם ז״ל במס׳ גיטין‬
‫מעשה בריב״ח וכו׳ מי נתן‬
‫למשיסה וכו' עבר אותו תנוק ואמר הלא‬
‫ה׳ זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו ולא‬
‫שמעו בתורתו וכו׳ והרי הוא כמבואר ‪:‬‬
‫בש׳ לך לך ונתתי' לך ולזרעך‬
‫דגיע‬
‫' ‪ V‬עפ׳׳י דברינו זה רמז כוו׳ הפ'‬
‫ולפי סברתם זו כבר זכו הכנעטס בארן‬
‫אח^יך את ארץ מגוריך את כל ארץ‪ .‬כנען‬
‫ר״ל אן! שזכו בת הכנענים אני נוטלה‬
‫מהם ונותנה ‪ ,‬לזרעך ישראל משום דלא‬
‫זכו בה הכנענים אלא לזמן ולפירות‬
‫דהמוכר לזמן לית ביה דינא דב״כדוק״ע■‬
‫לאו כקהג״ד ובזה והייתי להם לאלד׳יס‬
‫ושפיר יכולים לזנות בתורה ואיניז שייכה־‬
‫למה״ש כיון דהמצות בנילות לעת״ל והמוכר‬
‫תופסין כח'יבי לאוין‪ ,‬א״כ לא קשיא דל״ל‬
‫קרא דערות דפר דלהאי ס״ד לגופיה‬
‫איצטריו דס״ר ומשוס ערוה נפקעו‬
‫הקוושין ולא בעי גט כלל כיון דאין‬
‫קדושין תופסין בחייבי לאוין כנ״ל וא״ש‬
‫ודו״ק היטיב‪.‬‬
‫המשך יבא‬
‫ראובן יהודה־ נייפעלד‬
‫אנדק׳יק רא^יט יע״א‪.‬‬
‫המשך מחוברת ה׳ סי׳ מ״ד‪,‬‬
‫ן ד פ ״ ן יובן כוו׳ הפ׳ לא תעשו לכס‬
‫אלילוס ופסל ומצבה לא תקימו‬ ‫^‬
‫לכס כי אט ה' אלתיכס את שבתותי‬
‫תשמורו ומקדשי היראו אגי ה' וס״ל אם‬
‫בחוקותי תלכו ונו׳ וישבתם לבטח בארצכס‪,‬‬
‫ובהק׳ לבאר תחילה מאמרם ז״ל ברבה‬
‫אמר משה לפט הקב״ה רבש״ע למה‬
‫נמסרו ישראל למלכיות אמ׳׳ל מזפני שחיללו‬
‫את השביעית ע״כ‪ ,‬ור״ל למה נמסרו‬
‫ישראל למלכיות וגלו מארצם שאם בשביל‬
‫דמעיקרא ארן ישראל גזולה היא בידם‬
‫דכבר זכו בה הכנענים הלא לא זכו‬
‫בה הכנענים אלא לפירות וק״פ לאו‬
‫כקהג״ד לזה השיב לו הקב״ה מפני שחיללו‬
‫את השביעית ולא שימטו להורות דלה׳‬
‫הארץ משום דס״ל די לנו במה שאנו נותנים‬
‫תרומות ומעשרות ומנייהו מורה דלת׳‬
‫הארץ וגילו דעתם דס״ל דק״פ כקהג״ד‬
‫וגזולה היא• בידם משו״ה גלו ממנה‪ .‬עוד‬
‫נק׳ מ״ש בתנחומה אתש בתותי ‪.‬תשמורו‬
‫אלו השמיטות כדכתיב ושבתה הארץ‬
‫ומקדשי תיראו• אלו היובלות וקדשתס את‬
‫שנת החמשים שנה וכ' יובל היא קרש‬
‫תהיה לכס‪ ,‬מעתה■ ז״ש‪ .‬ל‪5‬א תעשו לכס‬
‫אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לגס‬
‫גטענה שהתורה שייכה למה״ש מדינא‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫וירשנו אותה כי יכול נוכל לה ודרז״ל‬
‫מי שהעלנו ממצרים כמ״ש אנכי ה' אלד׳יך‬
‫אשר הוצאתיך מא״מ זהו סימן שנעלה אל‬
‫הארץ וירשנו אותה‪ ,‬ויש לדעת מא'‬
‫פלוגתא איכא בין המרגלים וכלב ומאי‬
‫איכא בינייהו ועוד מה סימן מסר להם‬
‫כלב מיציאת מצרים אך אפשר דהמרנלים‬
‫ס״ל דהכנעניס כבר זכו בארץ אך שנתנה‬
‫להם לזמן דק״פ כקהג״ד ולזה סימן מסר‬
‫להס כלב דמיציאת ישראל ממצריים קודס‬
‫הזמן משוס דלא זכו בהם המצריים מדין‬
‫בת״מ דמכירת הגלות הייתה לזמן מוכח‬
‫דק״פ לאו כקהג״ר ולפ״ז לא וכו הכנענים‬
‫בארץ ות״כ עלה נעלה וירשנו אותה‬
‫וכו׳ ;‬
‫י ש מ ן ז בזה מש״ה שם ויאמרו איש‬
‫׳ אל אחיו נתנה ראש ונשובה‬
‫מצריימה ודרזי׳׳ל שבקשו לעע״; וקשה וכי‬
‫לא אפשר להם לעע״ז באיזה מקום‬
‫שיהיה אך שלא יחזרו למצרים ולמה תלי‬
‫הדבר זה בזה שמבקשים לעע״ז ולשוב‬
‫מצריימה‪ ,‬ברם עפי״ה א״ש דבקשו‬
‫לעע״ז בטענה שהתורה אינה שייכה להם‬
‫כי אם למה״ש מדינא דב״מ דס״ל דק״פ‬
‫כקהג״ד ואס אמת הוא הדבר הזה יהיה‬
‫להם פסידא ממקום אחר שחייבים לחזור‬
‫למצרים להשלים הגלות דכדין זכו בהם‬
‫המצריים מדדב״מ והס רצו לעבוד ע״ז‬
‫בטענה זו שהתורה שייכה למה״ש מדדי״מ‬
‫דק״פ כקהג״ד ואפי' שימשך להם נזק‬
‫מזהשמחוייביס לחזור למצרים להשלים‬
‫הזמן ‪,‬וז״ש נתנה ראש שבקשו לעע״ז‬
‫בטענה הנז' ואך שמזה ימשך שנשובה‬
‫מצריימה ‪:‬‬
‫עפ״י דברינו זה כוו׳ הפ׳‬ ‫יפקד‬
‫׳ הנאמר שם אס חפן בנו ה׳‬
‫והביא אותנו אל הארץ הזחת ונתנה לנו‬
‫וכו' אך בה׳ אל המרודו ר״ל אך שנתנה‬
‫לכנענום נוטלה מהם ונתנה לני ל פ‬
‫לזמן ליה ביה דדב״מ ‪:‬‬
‫ל י ר א ה בזה כוו׳ הע׳ כי יסיתך אחיך‬
‫בן אמך וכו׳ נלכה וכעבדה‬
‫חללים אחרים וכו׳ וסקלתו באבנים ומת‬
‫כי בקש להדיחך מעל ה׳ אלליך המוליאך‬
‫מא״מ מב״ע‪ ,‬וי״ל דלמה תלת עונש המסית‬
‫והמדיח לפי שהוציאכו ה׳ ממצרים אמנם‬
‫עפי״ה יובן היכוב ובהק׳ עור מ״ש ה׳‬
‫עיר דוד ז״ל בבית המלך חדר א׳ משם‬
‫הש״ך עה״ת וה״ד ת׳ יושב אוהלים ז״ל‬
‫שש דת״ע שזכו מצריים בישראל יותר משאר‬
‫האומות משוס דמצריס סמוכה לארץ‬
‫ישראל וזכו בהסמכח דין בן המצר והקשו‬
‫עליו בזה ממ״ש הרשב״א בתשו׳ הביאה‬
‫מור״ס ז״ל בסי׳ קנ״ע ויל מי שמכר‬
‫שדה לזמן ולא לחלועין לית בה דינא‬
‫דב״מ וא״כ כיון שהקב׳׳ה לא מכר לישראל‬
‫לצמיתות אלא לזמן לית בה דדב״מ‪ ,‬ותי׳‬
‫דדעת הרשב״א היא כמ״ד ק״פ לאו כקהג״ד‬
‫אבל למ״ד ק״פ כקהג״ד אך במוכר לזמן‬
‫אית ביה דינא דב״מ זת״ד ז״ל‪ ,‬והנה ממה‬
‫שמציט שהקב״ה הוציאנו ממצרים קודם‬
‫הזמן מוכח דשלא כדין זכו המצריים דק״פ‬
‫לאו כקהג״ד ויכולים להשלים הקץ בגליות‬
‫אחרים נמצא דמיציאת ישראל ממצרים‬
‫קודם הזמן מוכח דק״פ לאו כקהג״ד ולפי״ז‬
‫דתורה אינה שייכר‪ s‬למה״ש מדינת דב״מ‬
‫וכדין זכו בה ישראל‪ ,‬וז״ש כי יסיתך אחיך‬
‫וכו׳ נלכה ונעבדה אלד׳יס אחרים בכיענה‬
‫דהתורה גזולה היא ביר־ני והיא שייכה‬
‫למה״ש מדדב״מ וא״כ יכולים לעע״ז לז״א‬
‫לא תאבה לו ולא תשמע אליו בטענה זו‬
‫כי ‪3‬קש להדיחך מעל ה' אלד׳יך המוציאך‬
‫מא"מ מב״ע קודם הזמן ואס איתא דק״פ‬
‫כקהג״ד כדין זכי המצריים בישראל מדדב״מ‬
‫ואיך הוציאנו ה׳ משם קודם הזמן אלא‬
‫ודאי דסברה זז נדחה קראו לה ‪:‬‬
‫בזה כוו׳ הפ' ויהס כלב את‬ ‫וירצה‬
‫העם אל משה ויאמר עלה נעלה‬
 ‫קיט‬
‫עובר וכו' שהיא א״י שלקחתם אותה‬
‫בכתובה ואין לבעל אלא פירות ואפי״ה‬
‫מנעני ת׳ מליכנה בה ומזה יוצא דק״פ‬
‫כקתג׳׳ר והתורה שייכת למה״ש ואפשר‬
‫שיעלה על דעתכם שיכולים לעע׳^ז ואתם‬
‫פעורים לכן צריכים אזהרת■ השמרו לכס‬
‫ונו‪ /‬וזה רמז כו׳ הפ׳ ויאמר ה׳ אל משה‬
‫הנך שוכב עם אבותיך ואינך נכנס לארץ‬
‫ומזה ימשך וקם העם הזה וזנה וכו' והוא‬
‫■‬ ‫מובן ‪:‬‬
‫וזח!* ג״כ כוו׳ הק״ו שאמר מרע״ה הן‬
‫בעודני חי וכו‪ /‬־וכבר אזח״ל דהוא‬
‫ק״ו דאית ליה פירכא אך עפי״ז א״ש ור״ל‬
‫הן בעודני חי וכו' ואפשר שאכנס לארץ‬
‫ואיכא הוכחה דק״פ כקתג״ד והתורה שייכה‬
‫למת״ש עלז ממרים הייתם עם ה׳ ואך‬
‫כי אחרי מותי שיתברר לכם כן בודאי‬
‫שתהיו קרובים לחכיוא‪ .‬ומזה תבין •ותדון‬
‫ואתה תבאר בכל מקום שנמצ׳ כתוב בתנ״ך‬
‫סמוכים זל״ז אזהרה לקיום התורה והמצות‬
‫עם יציאת מצרים או‪/,‬עם מתנת הארץ‬
‫שכולם קשורים זב״ז עפי׳׳ה ומדובר לעיל‬
‫כשלהבת קשורה בגחלת ודו ״ק ‪:‬‬
‫יוסף ענתיבי‪ .‬פ״ט‬
‫סימן פ״ד‪.‬‬
‫לכבוד הרב ‪ . . . .‬כש׳ית ר׳ בן צ'ון אברהם‬
‫עורך ״המאםף״ בירו־ברדו‬ ‫קואינקה‬
‫אבקיבו להדפים חי״ת אלו ״בהמאסף״ ובזה‬
‫אדע כי מצאתי חן בעיניו‪.‬‬
‫ב י ו ״ ד ס' קכ״ז ס״א מאימתי נקרא יי״נ‬
‫לאסור בגזגע שצ נכרי משהתחיל‬
‫לימשך‪ .‬יש לי בזה מקום עיון גדול והוא‬
‫דבש״ס ע״ז בסוגיא דלוקחין גת בעועיה‬
‫רמי כג׳ מהאי דמעשרות ומשני הא רע״ק‬
‫והא רבנן ועוד משני א״נ חומרא דיי״נ‬
‫שאנ‪ /‬ולפימ״ש המחבר בסי׳ של״א דלא‬
‫הוי יין עד שיניחנו בחביות וישלה‬
‫‪2‬‬
‫חוברת ט‬
‫שזנו בה לזמן לשירות דוקא וק״פ לאו‬
‫נקהג״ר ולפ״ז התורה אינה שיינה למר\ש‬
‫מדרב״מ ניון ־המצות במילות לעתי׳ל לכן‬
‫אך בה׳ אל תמרודו לעע״ז ‪:‬‬
‫בזת מש״ה ויתן להס ארצות‬ ‫ויזבר‬
‫גויס ועמל לאומים ירשו בעבור‬
‫ישמרו סוקיו ותורותיו' ינצו רו‪ .‬ר״ל שנתן‬
‫להם לישראל ארצות גויים אך שכבר זכו‬
‫בה הכנענים לפ־סם ולאמת הדב' דהלכתא‬
‫אזלה כמ״ד דק״פ לאי כקהג״ד ולפ״ז‬
‫ההורה אינה שייכה למה״ש מדדב״מ‬
‫וכדין זכו בה ישראל ובזה ישמרו חוקיו‬
‫ותורותיו ינצורו ודי׳ק ‪:‬‬
‫אנכי ה׳ אלד׳יך אשר הוצאתיך‬
‫מא״מ מב״ע קידם הזמן במענה‬
‫דשלא כדין זכי בכם המצריים מדדב״מ‬
‫ולכן לח יהיה לך אלד׳יס אחרים ע״פ‬
‫במענה שהתורה שייכה למה׳׳ש כאמור‪,‬‬
‫ומדובר לעיל ‪:‬‬
‫ו ב ד ר ך זה אפשר לב׳ לענ״ד כו׳‬
‫׳ הפ׳ כי אנכי מת בארן הזאת‬
‫אינני עובר את הירדן וכו׳ השמרו לכס‬
‫פן תשכחו חת ברית ה׳ אלק־כס דנראה‪,‬‬
‫דמרע״ת חשש דכיון שהוא אינו נכנס לארץ‬
‫נזזה ימשך שיכולים ישראל לעע״ז ועל זה‬
‫בא להזהירם תשמרו לנס ונו׳ ואנחנו לא‬
‫נדע מה תלוי זב״ז ברם עפי״ה א״ש‬
‫ובהק׳ עוד מ״ש ה׳ לקמ״י ע׳ משה אות‬
‫א׳ וז״ל היאך ינול הקב״ה למחות במשה‬
‫שלא יכנס לארץ ישראל הרי הקב״ת נתן‬
‫לנו א״י בכתובת והוי בעל בנכסי אשתו‬
‫דאין לבעל אלא פ־רות אלא צ״ל דק״פ‬
‫כקהג״ד זת״ד‪ ,‬נמצא דממת שמנע ה׳‬
‫למשה מליכנס לארץ מוכח להיפך דק״פ‬
‫כקהג׳׳ד ומזה יהיה מקום לישראצ למעות‬
‫ולומר דשלא כדין זכו בתורה ואינה שייכת‬
‫לתם כי אס למה״ש מדדב״מ וכיון ■שכן‬
‫יכולים לעע״ז לכן בא מרע״ה והזהירם‬
‫ע״ז וד׳ש כי אנכי מת בארז הזאת אינני‬
 ‫המאסף שגה ששית‬
‫שאינו להלכה אבל היב פר״ח והאחרונים‬
‫העתיקו ם׳ הרמב״ס ולפי״ז קושיא הנ״ל‬
‫נשארת בתוקפה ול״ע ליישב זה ‪:‬‬
‫הרב בהג״ה ס׳ קכ״ו ס״ב יע״ש והיינו‬
‫הקטן ש ל ו ם גו ט ט א ן ב הרב נזוה״ר‬
‫משוס דבזה״ז ל״ש חומרא דיי״נ א״כ‬
‫ישראל ז״ל הרב ביאסי‪.‬‬
‫לעני! יי״נ נמי לא הוי עד שיניחנו בחביות‬
‫ס׳ ק״ץ סמ״ש גי׳ נשים שישבי‬ ‫בירד‬
‫על ספסל א' ונמצא דם במקומם‬
‫כולם שמאות‪ ,‬והק׳ חכם א׳ ק״ע מדוע‬
‫לא נימא כל דפריש מרובא פריש‪ ,‬ונלפע״ד‬
‫לתרץ דלק״מ דהא דאמרינן כל דפריש‬
‫מרובא פריש בכ״מ היינו ה־כא שרוב‬
‫ההיתר מבורר שהוא איסיר גמור רק‬
‫בנמצא או נתערב ולא נודע האיסור‬
‫להפרישו אזי אם פירש א׳ מהם מותר‬
‫משעם דמרובא פריש והוא מרוב ההיתר‬
‫המבורר אבל כאן גבי ג' נשים מי ינבא‬
‫לנו שלא מכולם יצא הדס הזה ואין כאן‬
‫רוב היתר מבורר לפנינו כלל ואיך שייך‬
‫לומר ע״ז אותה שפירשה דהיא מותרת‬
‫משעם דמרוב פריש מנ״ל דמרוב פריש‬
‫הא כעס ככהן כרוב כן מיעוש שכילה‬
‫בספק איסור וכולם ילאו מחזקתן בפרש‬
‫שאחז״ל שחזקת אשה עלולה לראות דס‬
‫וזה אין שייך להקשות אלא באם ידוע לנו‬
‫האיסור אזי היה שייך לומר על אותה‬
‫שפירשה דמרובא פריש ומותרת אבל‬
‫בנדד לא שייך כלל זה‪ ,‬ואשר הק׳ א״כ‬
‫לפי״ז יהיו כילס מיתריס ממ״נ היינו‬
‫דאני אומר מכולם יצא הדס הזה וא״כ אין‬
‫לכל אחת כשיעור וכתם אין משמא‬
‫פחות מכגריס‪ ,‬זה אינו ק׳ דהא מפורש‬
‫בשו״ע דא׳׳צ כשיעור אלא על חלוקת‬
‫ומשעם מאכולת אבל במקום אחר אפי׳‬
‫בפחות ובכ״ש שמאה א״כ גבי ספסל א"צ‬
‫שיעור‪ .‬אך זה התירוץ אינו מספיק דהא‬
‫הדין כן גס בג׳ נשים שלבשו חלוק א׳ וגבי‬
‫כתם על החליק שסיר שרי פחות‬
‫מכשיעור‪ .‬וא״כ ק׳ כנ״ל דאס נאמר‬
‫החרצטס 'עי׳ש מכצ״ל התי׳ הב׳ חומרא‬
‫די״נ ולפי״ז תימה רבה דאנן ססקינן‬
‫לענין בישול יי״נ בזה״ז בכול בס׳ כמ״ש‬
‫כמ״ש ׳המחבר בסי׳ של״א‪ .‬ולכאורה עלה‬
‫בדעתי לתרן עפי״ד הב״י בשס סמ״ק‬
‫בגבינות של עכו״ס שאסורים אעפ״י‬
‫שהעמידוהו בעשבים משוס דבש״ס יש ב׳‬
‫תירוצים בכיעס איסור הגבינות‪ ,‬עעס א׳‬
‫משוס גילוי‪ ,‬ומעם ב׳ משוס שמעמידין‬
‫בעור קיבות נבילה‪ .‬ולפי״ז אס נת־ר‬
‫בהעמידוהו בעשבים יאמרו דעיקר עעס‬
‫הב׳ ויתירו במקום שהנחשים מצויס יע״ש‬
‫בעו״ז‪ ,‬ועפי״ז י״ל ג״כ הכא דיש ב׳ תירוצים‬
‫א׳ חומרא דיי״נ וא׳ הא רע׳׳ק והא רבנן‬
‫ואי לא הוי יי״נ עד שיניחנו בחביות‬
‫משעם דאין־עוע׳׳ז מצויס בינינו יבאו‬
‫להתיר'אן& במקום דשכיח עוע״ז דיסברו‬
‫תירוץ רבא עיקר הא רבנן וי^א רע״ק‬
‫וקיי״ל כרע״ק‪* .‬ובאמת תי׳ הב׳ עיקר‬
‫משוס חומרא דיי״נ והוי יי״נ משהתחיל‬
‫לימשך במקום ששכיח עו״א ולכך אמרו‬
‫אך במקום שאינס עוע״ז‪ ,‬אבל באמת ע‬
‫דייקינן שפיר א״א לומר כן כי לפעכ״ד‬
‫תירוץ הסמ״ק בשל ברוב דברמב״ס ובגמ׳‬
‫מפורש דבהעמידו בעשבים השעם משוס‬
‫שמא יעמידהו בדיר האסור ושעם זה‬
‫עיקר‪ ,‬ומלבד זה הר״י בתוס׳ והרמב״ו‬
‫לא ס״ל הך סברת הסמ״ק וגס במ״מ‬
‫הא לא ס״ל הך שעמא‪ .‬ומלבד זה צ״ע‬
‫דפסקינן בשיכרא דארמאי דבהביאו לביתו‬
‫שרי לשתותו והרי בש״ס יש ב' שעמים‬
‫א׳ משום גילוי וא' משוס חתנות ולפי״ז‬
‫אך לדידן דלא שייך גילוי אתי לשתותו‬
‫בהביאו לביתו במקום ש*ש נחשים‬
‫כסברת הסמ״ק‪ ,‬א״ו ז״א ומהתימה על‬
‫השו״ז שהעתיק סברת הסמייק לענין גבינות‬
 ‫קב‬ ‫חוברת ט‬
‫ומש״כ דהקרא לגלויי דגס הדבש בכלל‬
‫וכ״ש התמרים‪ ,‬יעוי׳ בפירוש המשנה‬
‫להרמב׳׳ם ז״ל ובפירוש הרע״ב ז״ל‬
‫)בכורים פ״א( שכתבו דהתמריס הרצון‬
‫בהם הדבש‪ ,‬ומש״כ עודדבתוס׳ מבואר‬
‫בכמה מקומות דאס מעשר פירות דרבנן‬
‫גס מעשר תאנים דרבנן מבין ריסי עיני‬
‫הגאון ז״ל ניכרדמעשר תמרים דאורייתא‬
‫וזה אינו דאס מעשר פירות דרבנן וגם‬
‫מעשר תארס דרבנן גס מעשר תמריס‬
‫דרבנן‪ ,‬ואץ חלוק בין תאנים לתמרים‪,‬‬
‫ומה שהביא השגת על תעו״ז מס׳ גזירות‬
‫שמשון מגמ׳ פ״ב דכתיבות ג״כ א*ן זו‬
‫השגת דש*גרא רלישנא נקיע ובמקרא גס‬
‫במשנה רגילי בהדי הדדי ועי׳ בפ״ו‬
‫דברכות ובפי' הרב מברעכורה ז״ל זבחים‬
‫)פי׳ה משנה ד׳( וברש״י ז״ל לחומש פ׳‬
‫ויקרא‪ ,‬וברגמ״הז״ל למנחות וי״ג( א״כ‬
‫‪..‬הכא נמי כה״ג‪ ,‬וע*׳ רש״י ז״ל לחומש‬
‫פ׳ בא‪) ,‬ועי׳ בילקוע חבקק רמז תקס״ת‬
‫אך שס נאמר על דבש תאניס !עי׳ ברש״‪,‬‬
‫ז״ל לחומש עה״פ וינקהו דבש מסלע‬
‫שהוא דבש קליעות‪ ,‬ודבריו מהספרי‪ ,‬וגס‬
‫על שלחן חיתני הגאון זצ״ל ה׳■ יזכני להדפיש‬
‫משם א־ן קישי' על העו״ז דשס מיירי‬
‫בעיולי דבלה שמונחים בחביות ועי'‬
‫בתוספתא פ׳׳כי דברכות מוכיח מקרא‬
‫זה דדבש הוי משקה וע״כ דמפרש־ס לה‬
‫בדבש‪ .‬דבורים ואילי אסמכתא או דרשות‬
‫חלקות ונראה ברור דסתס דבש קא קארי‬
‫מיני מת־קה‪ ,‬ועי' בגמ׳ סוכה )ו( וברש״י‬
‫שפירש כל מ*כי מתיקה קרוי דבש ותמרים‬
‫מיני מתיקה הס‪ ,‬ועי׳ ברש ׳׳י עירובין)ד(‬
‫וברכות )מי׳ו( שכתב שס דבש בכל התורה‬
‫דבש תמרים‪ ,‬וצריך לומר דכוונתו בכל‬
‫התורה דהיזכר זה הלשון רצוני זבת תלב‬
‫ודבש קאי בדבש תמרים ובאמת שס‬
‫דבש סתמא בכ״ה לא נמצא הרבה ויותר‬
‫מהמה כתוב זבת חו׳ד ועי' בחת׳׳‪p‬‬
‫ומדבריו נראה גם דעתו ז ׳׳ל ‪ ppp7‬דבש‬
‫דמנולס יצא הדס א״כ לנאי״א פחות‬
‫מנגדס ועוד ומהירה‪ .‬אך באמת זה‬
‫התירוץ הגנון דהא עיקר המעס דצריך‬
‫שיעור על חלקה ■ כי בפחות מזה יש‬
‫לתלות במאכולת הנס שיכול להיות שבא‬
‫מגיפה כיון שהוא מדרבנן ויש לתלות‬
‫תלינן אבל לודאי היתר לא כחשב כי אולי‬
‫מהגיך בא ואילו היה נודע שבא מנופה‬
‫בודאי לא צריך שיעור והיא נימאה‬
‫מדרבנן אך בלא הרגשה אך כיון שלא‬
‫נודע ויש במה לתלות תלינן • אבל לודאי‬
‫היתר לא נחשב ונש״כ בנ״ד שאנו‬
‫מחזיקין הדס הזה שלא במאכולת כיון‬
‫שיש כשיעור ובודאי מנופה בא א״כ שפיר יש‬
‫לחיש שמאמנילס בא זה הדס יהי׳ איך‬
‫שיהי׳ אין כאן היתר מבירר ול״ש לומר‬
‫כל דפריש מרובא פריש‪ .‬והצעתי הדבריס‬
‫לפני חותני הגאון הצדיק ר״י לאנדא‬
‫האבדפה״ק יאסי והועב הדברים מאוד‬
‫בעיניו וקלסיה ‪:‬‬
‫)העתקתי ואת מכתי״ק מין אבא הרה״נ מו״ה‬
‫ישראל בהרה״ג ר׳ אריה ליב ‪1‬צליי מסידלקאוו‬
‫בריסיא אשר כתב ביחי חירפו בהייתו יושב‬
‫חי״ת בגפ״ת ועל התורה אמן(‬
‫שלום נאטמאן הנ״ל‪.‬‬
‫‪« ------‬ג «‪>63‬ג‪*4‬־י־ —■‬
‫סימן פ״ה‪.‬‬
‫המיצזך מחוברת ד׳ סי׳ ל״ח‪.‬‬
‫ו ה ן אמת כי ראיתי ביד אפריס להגאון‬
‫* מוהרא״׳ז מרגליות ז״ל שתעביר כל‬
‫דברי העו״ז בביאור דברי הרא״ש ז״ל תחת‬
‫שבע הבקורת והשיג עלמ‪ ,‬אך לעל ר‬
‫יש להצדיק רב צדק דברי העו״ז וכסא‬
‫דוד וכו׳ ‪ :‬מה שתמה על הכיו״ז דהלא‬
‫בכל התורה דבש הוא דבש תמריס‪,‬‬
‫אומר אני דאין למדין מן הכללות ומקרא‬
‫מלא יש בתורה דדבש קאי אכל מיני‬
‫מתיקה והוא מקרא דכל שאיר וכל דבש‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫הוא וא"צ לדחוקי בעיכיור בנורים ואליבא‬
‫דרי׳ש‪ .‬ואדרבא הר״ן דל מבי)‪ t‬ראי׳‬
‫דדוקא עיעור אין מעערין לבר מן ז׳‬
‫המינין אבל להביא יכולים לה;ביא גס‬
‫משאר המינין ואפשר לומרי דרש י" ‪1‬‬
‫ז ✓ ק ־‪.‬י בשיעת הראב׳׳ד דל והובא‬
‫בס׳ כפתור ופרח לחלק בתרומה ומעשר‬
‫בין דגן תירוש ויצהר לשארי המינים מן‬
‫התורה‪ ,‬דבדגן תרוש ויצהר מחויב מן‬
‫התורה להפריש והיינו הכתוב ראשית‬
‫דגנך ויצהרך תתן לו אבל שארי מיכין‬
‫אס הרס‬ ‫מחויב להפריש חבל‬ ‫אינו‬
‫תרומתו תרומה מה״ת לחייב מיתה וקובע‬
‫למעשרות והיינו דכתיב עשר תעשר את כל‬
‫תבואת זרעך ) ועי׳ במלאכת שלמה למוהר״ש‬
‫דל‪ ,‬ודבריו ‪ ,‬צדך באור ועי׳‬
‫בשאילתות פ׳ קדישיס ובהע״ש( וה‬
‫בכורים נקרא ג״כ תרומה דאמר מר‬
‫תרומת ידך אלו הבכוריס וכיון דבתרומה‬
‫כן הוא נוכל לומר דהוא הדין בבכוריס‬
‫וא״כ יש לומר דגם רש״י ור״ן ז״ל אזלי‬
‫בשיעה זו )ומיהו דוחק לומר כן ועי׳ רש״י‬
‫ברכות )ל״א( ובכתובות)כ״ר( וזה ודאי אי‬
‫אפשר לומר דשם כוונתו דהפרשתו‬
‫מדבריהם דמדאורייתא ח״צ להפריש כמובן(‬
‫ויש להמתיק הדברים‪ ,‬ומש״כ רש״י ז״ל‬
‫בנחמי' מדבר־ חכמים יש לומר דלתו‬
‫מדרבנן היא כ״א חכמים למדו מתושבע״פ‬
‫)ועי׳ בדברינו באור תורה חו״ג סי׳‬
‫מ״ה( דמצינו כמה פעמים לשון זה‬
‫על דאורייתא ‪:‬‬
‫שנים שהיה כתוב אצלי כ״ז‬
‫מצאתי כי תמיהתי על המשל״מ‬
‫פ״ב‪ ,‬מהל׳■בכורים קדמני הגאון ‪.‬שואל‬
‫ומשיב ז״ל בהגהותיו על הספרי פ׳ תבא‪,‬‬
‫וכן השגתי אח״כ ירושלמי עם פני משה‬
‫וראיתי שפירש כן הירושלמי כמו שעלה‬
‫על דעתי‪ ,‬ושמחתי כי כמנתי להאמת‪ ,‬וד׳‬
‫יאיר עינינו בתה״ק ‪:‬‬
‫כולל כל; מיני מתיקה וכן ביאר המקרא‬
‫דדה״י ועי׳ גמ׳ יומא )פ״ב( לכן לענ״ר‬
‫היה נראה דאס נדר מן הדבש בלשיה‬
‫דאסור ‪,‬בכל■ מיני‪ ,‬מתיקה דלא כהיד‬
‫שאול ועי׳ בהקדמת הרמב״ס י ל לס׳‬
‫כיהרות ובתוי״כי בס‪ ,‬ובפירושו לקידושין‬
‫)פ״ב משנה■ ג׳( ובכלים )פ״ז משנה ק׳(‬
‫ולענין מי דבש זה דמי להנודר‬
‫מן התמרים דמותר בדבש תמרים והכיעס‬
‫משוס דיושתני ועי׳ ביו״ד )סי׳ רי״ז( אך‬
‫לפי מה שהעלינו דדבש ‪:‬כולל כל מיני‬
‫מתיקה צ״ע לדינא גס במי דבש‪ ,‬ואחלה‬
‫פני אכמי ירושלס ת״ו אשר זכו להיות‬
‫באויר המחכים ואשר שם ־הוא גילוי של‬
‫תורה )עי׳ אדרת אליהו לרבינו הגר״א‬
‫עדני‬ ‫ז״ל פ׳ דברים( לברר וללבן הלכה זו‬
‫דנדריס על בוריה■ ויבוא שכמ״ה ‪■ :‬‬
‫ו מ ב נ י ו לענין אמרתי להעלות על‬
‫^ ׳ הגליון מה שנלענ״ד לי'שי■‬
‫קושית רבותינו התת״ס ז״ל )או״ח סי׳‬
‫קצ״ז( בדברי רש״י ז״ל דנחמי׳ שפירש‬
‫ובכורי כל פרי כל עץ‪ ,‬בכורי של כל פרי■‬
‫האילן דאיך אפשר להביא בכורים לבר‬
‫מן ז׳ מינים הלא תנופה עבודה היא‬
‫כדאיתא ב‪:‬מ׳ ב״ב והוי חולין בעזרה‬
‫ונתן עצה בנפשו■ ליישב בדוחק דמיירי‬
‫בעעור בכורים ואליבא דר״ש‪ .‬וכ״כ בליקועין‬
‫)סי׳ כ״א( ובשיכיתו לנדרים‪ .‬וראיתי אחרי‬
‫רואי בלחם הפחה להנאון מלבי״ס ז״ל‬
‫שגס הוא ז־׳ל העיר בדברי רש״י ז״ל ולא‬
‫האיר עינינו באיזה• תירוץ‪ ,‬וכשאני לעצמי‬
‫לא אדע מה כל החרדה־ שחרדו‪ ,‬רבותינו‬
‫ז״ל בדברי רש״י ז״ל ומה חימר הקושי‪/.‬‬
‫רש״י בשיעת הר״ן ז״ל קאי שכתב בחי׳‬
‫לחולין)ק״כ( דיכילים להביא בכורים לבר‬
‫מן ז׳ המינים ומוכיח לה מגוך מתניתין‬
‫דבכוריס )ומה שנתקשה בדבריו הגרע״א‬
‫ז״ל תריץ יפה תנא ירושלמאה בתפארת‬
‫■‬ ‫שם( וא״כ ברור דגם דעת רש׳׳י ז״ל כן‬
 ‫בא‬
‫הס‪ .‬וילפינן מדבר אל בני ישראל ועשו‪.‬‬
‫בני ישראל יעשו‪ .‬ואין זה מצד כוונה דהלא‬
‫אס עשאס ישראל שלא בכוונה כשרים הס‬
‫לפי דברי הרמב׳׳ם דל בהל׳ ציצית )ועי׳‬
‫ב׳׳י או״ח סי׳ י'׳א י׳׳ד( ואל תשיבני ממילה‬
‫דיש מ״ד דנשרה בעכו"ס דשם לא כתיב‬
‫בני ישראל ימולו‪) .‬ובאמת בלאה■׳נ איך‬
‫אפשר לומר דמצוה דמוטל על ישראל יכול‬
‫לקימה ע״י נכרי ועי׳ מש״כ השואל בתשו'‬
‫הרשב״א ז״ל )סי׳ שנ״ז( דאין לקיים מצות‬
‫המוטלת על בי״ד ע״י נכרי‪ .‬ותשו׳ הרשב״א‬
‫ז״ל על זה תמוה‪ .‬ועי׳ באר יצחק או'ח‬
‫)סי' י״ד ענך ה'( ועוד דנם שם כיור‬
‫דמבכיל בזה מצות עשה‪ .‬דנם למ״ד‬
‫דמילה בענו״ם נשרה מ״מ י!בטל בזה‬
‫מצות עשת‪ .‬ועי׳ חת״ס יו"ד )סי׳ קל״ב(‬
‫שתירץ בזה הקושי׳ המפירסמת דלמ״ד‬
‫מילה בעכו״ס כשרה‪ .‬א"כ למה לנו להתיר‬
‫מילה ביום השמיני הלא יכול לצוות לנכרי‬
‫דימ׳־ל ובודאי אי אפ נר לפרש המקרא‬
‫דמיירי אם לא נמצא נכרי יעוי״ש באורךי‬
‫ולכן נראה לי דלא כהגאון רד״ך שליט״א‪.‬‬
‫משה ישר<‪ 1‬נ״י מרדכי שמעון‬
‫נ״י פוזנער ררובראוונא‪,‬‬
‫פיטו ע״ו‪.‬‬
‫ב׳ ער״ה‬
‫״יד ־־;ר‪-‬י‬ ‫בעז״ה פה לידי יוס‬
‫‪ w'P‬׳•‪ I ?✓ 1‬ק‪.‬‬
‫אל כבוד הרב העורך של׳ום !‬
‫אחדשה״ט ‪ . . . . .‬גם אבקשו לאבוך• בחוך‬
‫מאסםו הנבבד ההד״ת של' הרצ*ף בזה‪.‬‬
‫' שערי ציון‪.‬‬
‫א( ה ד נ א הערות כת״ר נ״י למאמר■‬
‫״שערי ציון״ הנדפס ״בהמאסך״‬
‫דאשתקד בסימן פי׳ט ובסימן קי״ב‪ ,‬הנה‬
‫מה שהעיר באות ב׳ לא מודינא ליה למר נ״י‬
‫ודבר זה תלוי בשיקול הדעת א‪ /‬ולדעתי‬
‫ה לו‪ /‬כי גס מקיכית תלמידא ב‪:‬למא תגא דידן תגי אניח‬
‫חוברת ט‬
‫שנהנו)פ״ד דפסחיס(‪ .‬המוליך‬
‫פירות נו' ואל *פנה אדם מפני‬ ‫‪-‬׳ ‪H‬‬
‫המחלוקת ע־׳ בתוש׳ בפס ל׳י ז״ל והובא‬
‫בתוי״ט דמפוס מחלוקת א*ן לעבור על‬
‫דאורייתא וצע״ק מקידופין וחולין)קל״ג(‬
‫הצנועים משנו ידיהם אע״ג דלחה״פ הוי‬
‫מ׳׳ע פל תורה )וע*׳ מג״א וש״ע אדמו״ ר‬
‫נ״ע( ולפיכית מוהרי״ני אלנאזי דל על הל׳‬
‫חלה להרמב״ן ‪ .‬ז״ל יש מצוה באורייתא‬
‫אפילו בחצי שיעור )ועי׳ תום' שבת צ״א(‪.‬‬
‫ויש לדחות דשאני התם בלחה״פ דינולה‬
‫להתקייס המציה ע״י אחרים‪ .‬ועי' דורש‬
‫לציון)דריש א׳( ועי׳ בחת״ס חאו״ח‪ .‬ועוד‬
‫יש לחלק דשאני התם דהוי שב ואל תעשה‪.‬‬
‫ועי' ברמ״א ז"ל אבה״ע )םי׳ יו״ד‬
‫ובתשומה״ד מבואר דנם דאורייתא מניחין‬
‫משוס קטניה )ועי' בתשו' דברי נחמי׳‬
‫חאבה״ע( וצ״ע מדברי התוספות‪ .‬וצריך‬
‫לחלק בין הפרקים ‪:‬‬
‫מ ל ו א י □ למאמרנו ב״המאסף״ ש״ה‬
‫)חוב' נסליו סי' כ״ג(‪ /‬ראיתי‬
‫להנאון מופת הדור ר׳ דוד פרידמא(‬
‫שליט״א בשאילת דוד שנתב להסתפק דאולי‬
‫יש לקיים מצות כסוי הדס ע״י ענו״ס‬
‫יעוי״ש‪ .‬ולענ״ד זה הוא דבר שאין להסתפק‬
‫כלל‪ .‬דהרי מבואר ברש״י ז״ל בביצה )ז׳‬
‫ב׳( דנסוי ננ‪:‬ר השחיטה הוא‪ .‬וא״נ נמו‬
‫דבשחיטה קיי״ל דשחיטת ענו״ס לא‬
‫מהני מידי ה״נ נסוי שלו מעשה בעלמא‬
‫הוא וכאלו כסהו הרוח‪ ,‬ונס להפוסקיס‬
‫דס״ל כסוי מצוה בפ״ע היא ועי׳‬
‫ביו״ד )סי' י״יט נ״ח( ע״נ פשוני בעיני‬
‫דמבטל בזש מצות עשה אם עושה‬
‫ענו״ס לשליח לנסות את הדס‪ .‬כיון‬
‫דמקרא מלא הוא איש אישימב׳׳י וקיימ״ל‬
‫דבני ישראל על ישראל דוקא נאמר‪ .‬ועי׳‬
‫מנחות )מב( עכו״ם שעשה ציצית פסולים‬
‫הדעת‬ ‫רק כ־יקיל‬ ‫לא‬ ‫א(‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫דאדס נמי אית ליה תולדה‪ ,‬מיהו אע״י‬
‫דהשגת כת״ר לי על ראייתי זו אינה‬
‫השגה מ״מ נ״ל לדחות ראייתי זו מטעם‬
‫אחר די״ל עדיפא מינה קא משני‪ ,‬אך‬
‫בכל זה גוך פירושי הוא אמת ןוכמ״ש‬
‫כת״ר נ״י בעצמו שכן מוכרח לפרש גס‬
‫לשיטת גדולי רבותינו הפיסקיס ז״ל[ והין‬
‫אנו צריכים לזה שוס ראיות שהרי הסוגיא‬
‫בעצמה מוכיחת פירושה‪ ,‬דהלא מה שהקשו‬
‫בגמרא היינו בור‪ ,‬היינו שור‪ ,‬היינו אש‪,‬‬
‫ע״כ אין הקושיא הייט בור גופיה ולא תולדה‬
‫דידיה‪ ,‬היינו שור גופיה ולא חולדה דידיה‬
‫הא ודאי ליתא‪ ,‬אלא ע״כ הקושיא היינו‬
‫בור פירוש שהוא דמי ממש לבור ויש‬
‫להיות דינו כבור ואמאי אמר ר״פ עלה‬
‫תולדותיהן לאו כיוצא בהן‪ ,‬וכן הוא ג״כ‬
‫פירוש הקישיא היינו שור‪ ,‬היינו אש‪,‬‬
‫ולפ״ז הכא נמי אפילו אי הוה לשון‬
‫היינו מפרשים‬ ‫הקושיא ״היינו אדם״‬
‫כדלעיל שהקישיא הוא שיש להיות דינו‬
‫דעת הדיוט הוא תירוץ נכון ומסתיר‪ ,‬ומה‬
‫שהעיר באות כ׳ ראץ דרך התלמוד‬
‫להשתמש בלשין ״וד תימא" בשני פעמים‬
‫סמוכים זה לזה‪ ,‬בזה הדין עמו ואגב‬
‫ריהטא שגיתי בזה‪ ,‬ומה שהעיר שס עוד‬
‫וז״ל וראייתו השניה של ידידינו הרב נ״י‬
‫מסוגיא דלעיל דלא משני דבאדם ליכא‬
‫תולדות‪ ,‬הנה באמת זה ראיה נכונה אמנם‬
‫לפי דברי ידידינו הרב נ״י בתחילת דבריו‬
‫לדחות קישייתינו דתלמודא ס״ל כיון‬
‫דתנא דמתניתן נחית לדינא דמיטב היה‬
‫ליה למיתני נמי אטת דלית להו תולדות‬
‫כיון דמשלמי ממיטב א״כ בזה נסתר ראיה‬
‫זו עכ״ל‪ ,‬על זה אשיבנו דראייתי במקומה‬
‫עומדת כ(‪ ,‬דאמאי לא משני לשמואל ניחא‬
‫ליה טפי למימר דמבעה היינו שן ולא‬
‫ארס משוס דשן הוא אב שיש לו תולדה‬
‫ודמי לשאר אבות דמתניתין שיש להס‬
‫תולדות אבל אדס לית ליה תולדה ולא‬
‫דמי לשאר אבות דמתניתין ? אלא וראי‬

‫מכלל דאיכא תילדות אלא לר״ה יר״א תילדיתיהן מאי ניר‪v‬ו מוכח הכי דפשנזא דמילתא כשתני אבית‬
‫היינו משלסדאיכא מכלל תולדות ואף דחשנירבי אבהו כילן כאבות‪ ,‬אמנם היא הדבר אשראמר;ו‬
‫כי זהו רק לתק למאן דמני גס אלו לאבית אמנס לא להקשות מזה למאן דלא מני להי ודו״ק‪.‬‬
‫ב( במהכ״ת אינו מיק הנה ראייתו זאת היינו ממש קישייתינו בראשינה אקישית תלמידא‬
‫בשלמא לשמואל וט׳ דלשמואל בלא״ה לא קשה דתני אטת מכלל דאיכאתולדות ובא־ס ליכא ת־לדה‬
‫אף דליכא‬ ‫ועלה דחה כ״ת נ״י דכיוןדתנא דחתניתין נחית לדינא דמיגיב הו״ל למתני‬
‫תולדות והשתא ממנ״פ אי ניחא ליה לנ״ת בדחיה זו א"כ ממילא נדחה ראיתו זו דשפיר‬
‫ליה לכ״ת טה דעכ״פ‬ ‫וליחשיב חמשה אבות‪ ,‬ואס לא ניחא‬ ‫פריך וליתגי ברישא ופירושו‬
‫כיון דלא דמי לשאר אטח לא קתגי לה א״כ ממילא שפיר גס קושיתינו במקומה עימדת‬
‫דמש״ה לא קתני במתניתין אבות דרב אושעיא לשמואל כיון דלא דמי לשאר אבית‪ ,‬ודו״ק‪,‬‬
‫ג( כל דברי כת״ר נכיניס מאוד‪ ,‬אמנס לא בגלל זה היא אשר חשבנו בראשונה דאדס‬
‫אית ליה תולדה אלא משיטי קישית התלמוד אדס מאי אבות ומאי תילדות אית ביה‬
‫מזה נראה דאדס לית ליה תולדה דבכולהו פריך תולדה דשן מאי היא וכוי מאי שנא שן‬
‫וכו' תולדה דיגל מאי היא יכו' מאי שנא וכו׳ ופה פריך מאי אבות ומאי תולדות אית ביה‬
‫ופירושו דבאדס הכל היא אבות דלית גביה תילדות והנה כת״ר דקדק במאמרו הר אשין )״המאסף״‬
‫ש״ה סי' פ״ע( דהול״ל מאי תולדות אית ביה‪ ,‬ובאמת אין זה דקדוק כלל דזהו בעצמו היא‬
‫דפריך מאי אבות ומאי תילדות אית ביה פירוש הכל הוא אצלו אבות דלית ביה תילדה‪ ,‬יולי‬
‫ג"כ אשר הניאו לרביןורש״י לקרש גס הקושי׳קהו הוא והייגו אד?ז גופו ולומר דאין זה תילדה ודו״ק‪.‬‬
 ‫לן ב ב‬ ‫חוברת ‪:i‬‬
‫׳‬ ‫^ ^‬ ‫‪.‬‬

‫דתולדה דבור כבור‪ ,‬וכיוצא בזה פרש״‬
‫ז״ל בריש דך נ׳ ע״ב ד״ה היינו שור‬
‫ולאו הולדה דבור נינהו ובשור אמרן‬
‫לעיל תולדה דשור כשור עכ״ל‪ ,‬ומאלה‬
‫הדברים שכתב שם כת״ר נ״י בד״ה ואמנם‬
‫משמע דקושייתו במאמרו ״אבות ותולדות״‬
‫לא קשיא אלא להני רבנן ז״ל דמפרשי‬
‫דאדס לית ליה תולדה אבל לפירושי‬
‫שהוא כשיעת רב אלפם וסיעתו ז״ל דאדס‬
‫אית ליה תולדות הקושיא מעיקרא ליתא‬
‫]ולזה רמז ג״כ כת״ר נ״י לעיל באות ב׳‬
‫וז״ל אלא דבאמת לדעת הסוברים דבאדס‬
‫ליכא תולדות כמעע מוכרח לומר כדברי‬
‫ידידינו הרב נ״י עכ״ל[ ובאמת אינו כן‬
‫דאדרבה לפירושי קשה כיפי דלפירוש‬
‫האומרים דאדס לית ליה תולדה ל״ק‪,‬אלא‬
‫אליבא דשמואל ‪.‬אבל לרב לק״מ אבל‬
‫לפירושי שהוא כשיטת הרי״ך וסיעתו ז״ל‬
‫תיקשי אפילו לרב י(‪ ,‬וע״כ אנו מוכרחים‬
‫לומר כמו שתירצנו שפיר במאמרנו הנ״ל‪.‬‬
‫כארס המזיק ואמאי אמר ל'פ כנלה‬
‫תולדותיהן לאו דוצא בהן‪ ,‬ומכל שנן שלא‬
‫הקשו בלשון ״היינו אדם״ אלא הקשו‬
‫בזה״ל ״כחו הוא״ ודאי שיש לפרש הקושיא‬
‫כחו הוא וחייב ואמאי אמר ר״פ פלה‬
‫תולדותיהן לאו כיוצא בהן‪ ,‬ימה לגו לשמת‬
‫פירוש הקושיא דגבי תולדה דמבעה‬
‫מפירוש הקושיא דגבי תולדה דשאר‬
‫אבות ? ומה שהעיר שס עור וז״ל וידידינו‬
‫הרב נ״י כתב רהקושיא היינו בור ותולדה‬
‫דבור כסר ולא ידעתי למאי צריך לזה‬
‫דלו יהיה דתולרה דבור לאו כבורעכ״פ‬
‫פריך שפיר היינו סר ולאו הייט תולדה‬
‫דמבעה וא״כ לא אפשר לפרש דברי ר״פ‬
‫אתולדה דמבעה עכ״ל‪ ,‬דברי כת״ר נ״י‬
‫בזה נכינים‪ ,‬אך ים אני לא כוונתי מעולם‬
‫לומר דאי תולדה דבור לאו כסר אז‬
‫לא תיקשי היינו בור‪ ,‬אלא כוונתי לפרש‬
‫הקושיא היינו סר כלומר ולאו תולדה‬
‫דמבעה ניהו ‪ .‬אלא דסר ובבור אמרן לעיל‬

‫י( הנה קיש־יתיגו כראשונה היתה אהא דקאמר חלמודא דכשלמא לשמואל לא תגי ה;י‬
‫דר׳ אושעיא דגנזקי ממונו קא איירי וכו׳ דכלא״ה לשמואל לא מצי למתני הני דר' אושעיא‬
‫כיון דכאדס ליכא תולדות ומתניתין קתני רק אכות דאית כהו תילדות‪ ,‬ואמרנו דלרב פריך‬
‫שפיר ליתני כיון דלדידיה בלא״ה קתני מבעה זה אדע דלית כיה תולדה וא״כ ליתני הני ג״כ‬
‫יכתבנו עוד להקשות דתלמידא דפריך בשלמא מחניתין תני אטת מכלל דאיכא חולדות אלא■‬
‫לר״ה וכו'אבית מכלל דאיכא תולדות תולדתיהן מאי ניהו‪ ,‬דיקשה ליה לרבדס״ל מבעה זה אדם‬
‫תולדותיהן מאי ניהו‪ ,‬ולזה כתבנו בהערתינו בסי׳ פ״פ דקושייתינו היא להסוכריס דבאדס ליכא‬
‫תולדה אבל להסובריס דבאדס איכא תולדות והיינו ניר‪,‬ו וניעו בהדי דאזלי לק״מ מכל קושייתינו‬
‫כלל דשפיר הוצרך תלמודא לומר לשמואל דמאי דלא תני להו היינו משוס דבנזקי ממונו קא מיירי‬
‫בנזקי גופו לא קמיירי ולא מצילמימר משוס דבלא״ה באדם ליכא תולדה דליתני אבות‪ ,‬משוס‬
‫דאעפ״י דבשוחר חנם והשואל ש״ש והשוכר דתני ר״א לית בהו תולדה ומש״ה לא תגי להו עכ״ס‬
‫קשה דליתני נזק צער ריפוי שבת ובושת דבהנהו איכא תולדות בגין בהזיק בכיהו וניעו בהדי‪,‬‬
‫דאזלי או זרק אבן וירה חץ כי תולדותיו כיוצא בהן וחייב ודאי בה׳ דבר'ס*( וא"כ ליתני הני‪.‬‬

‫*( כרגע נסתפקנו דאולי אדם המזיק אינו חייב בחמשה דבריס רק בהזיק בגופו ממש ולא■‬
‫בהזיק בכוחו‪ ,‬דהיינו בתולדה שלו ואינו חייב רק בנזק אמנם באמת נראה פשוע דבודאי‬
‫חייב בה׳ דבר־ס גס בהזיק בתולדה שלו וכן נראה מדברי הרמב״ס בפ״י מה^‬
‫והזיק‬ ‫חובל ומזיק הי״ד דכתב אהד המזיק בידו או שזרק אבן או ירה הן‬
 ‫המיאסף שנה ששית‬

‫עלה ביד השד״ר;ר׳ שמואל יונה רק‬
‫להרוס ולא לבנות לעקור ולא לנכיוע חך‬
‫הסיבה לכל זה הוא יען כי עד הנה היה‬
‫עדת ישראל בלידז ׳כצא! בלי רועה ]כי‬
‫לוקח מאתנו עערת ראשינו הוא ניהו הרב‬
‫ר' ישראל צכי הלוי הגאי‪:‬״ד דשה זצ״ל‬
‫וזה כשנה שנתבקש בישיבה של מעלה מ״כ[‬
‫אך כעת אשר זכינו למנות אלוף לראשינו‬
‫חד מן בני עלייה שהם מועעיס בדור‬
‫הזה הלא הוא הרב הגאון הגדול ר'‬
‫ישראל חיים דייכעס שליע׳יא ]בעהמ״ח‬
‫סשר נתיבות ירושלים‪ ,‬ישרי יושר פרחי‬
‫אביב^ ועיד[ שנעתר לעתירתינו לשכון‬
‫כביד בתוכנו בתור רב ואב״ד דלידז‪,‬‬
‫נקוה כי בע״ה יסודר כעת כל מוסדות‬
‫הצדקה בעירנו בסדר ומשער נכון‪ ,‬ומה‬
‫שכתב הרב הרי״מ עוהאצינסקי נ״י‬
‫ומה שכתב כת״ר נ״י באות ד׳ וז״ל אף‬
‫דבאמת תשלומי כשל ותשלומי ר ות׳ נמשך‬
‫התשלומין ממה שהזיקו בקרן מ'מ אחר‬
‫דכבר תנא על הקרן גנב וגזלן לא היה‬
‫שייך למיתני עוד תשלומי כפל ותשלומי‬
‫ד׳ וה׳ עכ״ל‪ .‬על זה אשיבנו דודא' שייך‬
‫שש־ר למיתני נמי תשלומי כפל ותשלומי‬
‫‪.‬ד׳ ו‪:‬׳ דתנא תרי גיוני תשלומין תנא גנב‬
‫וגזלן שמשלם כמו שהזיק ותנא תשלומי‬
‫כשל ותשלומי ר' וה׳ שמשלם יותר על מה‬
‫שהזיק אבל עכ״ש תרווייהו התשלומין‬
‫של‪:‬ס הוא מחמת היזק שעשו מקורס אבל‬
‫ע־ים זוממין שלא עשו לו שוס נזק מאי‬
‫^ ! ‪,‬מיתני נהו בהדי חבות נזיקין ו>‪(.‬‬
‫שירש ריב״א מה ששירש‪.‬‬
‫הקושות של צדקה שכתבתי‬ ‫כ‪-‬־‪ 1‬בדבר‬
‫שם במאמרי‪ ,‬הנה עד כה‬

‫סובריס שפיר‬ ‫קמיירי‪) ,‬וגס להני‬ ‫וא״כ משו״ה היגרך לומר דסייגו משוס דכנזקי טפו לא‬
‫וניעו כהדי דאזלי^;‬ ‫פריך אלא לרב ליתגי פירוש נזק וצער דכהנהו איכא תולדית כהזיק כני הו‬
‫וכן גס קושיתיט השנית דיקשה תלמודא לרב הילדות דמכעה מאי נינהו אתי שפיר דכאמת איכה‬
‫באדם תולדות בהויק בכיהו וניעו ואתי שפיר מאוד להנך סוברים‪ .‬אמנס להס־בריס דבא־ס‬
‫ליכא תולדות שפיר קשה קושיותינו הנ״ל‪ ,‬הנה וה היה כונתינו בדברינו הראשונים‪ ,‬ומעתה לא‬
‫דלפירוש‬ ‫פפי‬ ‫יכולנו להבין השגת ידידינו הרב באומרו "ובאמת אינו קד אד ר ב א לפירושי קפה‬
‫וכו' אבל לפירושי שהוא כשיפת תרי״ף וסייעתו תיקשי אפילו לרב זכו'״ באמת כל דברי כת״ר‬
‫ה‪^ /‬ו ר ך ♦‬ ‫ידענו שוס השגה לדברינו ו״י״ק‪.‬‬ ‫אלה תמוהין מאוד בעינינו ולא‬

‫בידי‪ ,‬חפשיעות‬ ‫כמזיק‬ ‫זה‬ ‫הרי‬ ‫וכו'‬ ‫על ' הכלים‬ ‫או‬ ‫הבירו‬ ‫מיס יי!>‬
‫על‬ ‫שפער‬ ‫■‬
‫בו ‪ .‬או‬
‫לומר‬ ‫דבריו נראה דהייב בה׳ דבריס כמו מזיק בידו וגס שוס אחד מהפוסקים לא אישתמינן‬
‫מה׳‬ ‫מתבאר גס מדברי הר״מ בס״א‬ ‫המזיק ‪.‬אדס בכת* אי‪:‬־ ח־יב בה׳ דבריס‪ ,‬וכן‬ ‫דאדס‬
‫כחו הוא‬ ‫'הובל ומזיק הי״ז דכתב המבקע ופו׳‪ ,‬ונתזה בקעת וכופה? על פניו וכו׳ והיינו ודאי‬
‫דהוא תולדה שלו וכתב בכל אלו חייב בארבעה דבריס ירק מבישת פשריה מפני שלא נתכוון‬
‫אבל אס הוא בכוינה חייב גס בבובת‪ ,‬וכן נר' גס מקישית תלמידא אי לרב דאמר מבעה זה‬
‫הנא אדס וכל מילי דאדס‬ ‫הוא וחייב‪ ,‬וקשה הא לרב‬ ‫אדס וכו׳ אלא לכיהו וניעו וכו' כהו‬
‫דהיינו כיחו‬ ‫ונימא דתילדוהיהן לאו כיוצא בהן דקאמר רב פפא היינו אמבעה אתולדות א דס‬
‫וניעו דהזיק אדס דלאו כיוצא בהן הוא דהייב רק נזק ולא המשה דבריס אלא ע״ככ‪:.‬י ש וברור‬
‫דאדס‪ ,‬דהזיק אדם ג״כ בתולדה שלו הייר‪ .‬בהיישה דבריס‪ ,‬ודע דצ״ל דמאי דפריך תלמודא לר״א‬
‫ובישת‬ ‫ושבת‬ ‫היינו רק אשומר חינס והשואל וכו׳ ולא אנזק וצער ופנס‬ ‫תולדותיהן מאי ניהו‬
‫דבהנהו ודאי איכא תולדות לפי שיעת ־הרי״ף ‪,‬והרמב׳׳ס והעור דהדס אית ליה תולדה ידו״ק‪:‬‬
 ‫קנג‬ ‫הוברת ט‬
‫וקנו להם השופרות מתורת כלי דכליו של‬
‫ארם קונות לו כמו חצר‪ ,‬אבל באמת אינו‬
‫כן שהרי כתב המג״א באו״ח סי׳ קלר בשס‬
‫האגודה דאם מצא מציאה בבהכ״נ קנה‬
‫המוצא ול״א שחצר בהכ״כ קנה הדבר‬
‫מתורת חצר דאין יד להקדש‪ ,‬ולפ״ז ה״ה‬
‫בנ״ד שהשופרות‪ .‬נקנו מכסך הצדקות‬
‫והר״ז כמו חצר בהכ״נ שאינו קונה ע״כ‬
‫תורך דבריו‪ ,‬ודבריו תמוהין מאוד‪ ,‬דנהי‬
‫נמי דאין השופרות קונות ממעס כלי מ״מ‬
‫הא גבי צדקה קיי״ל‪.‬כמו גבי הקדש‬
‫דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי‪,‬‬
‫כדאיתא בי״ד סימן רלח ומכ״ש ' הכא‬
‫שעשה גס מעפה שכבר הפריש המעות‬
‫לתוך השופרות לשם ישיבת ח״ע ודאי‬
‫גזל הוא ביד השד״ר מעץ החיים‪ ,‬ובפרכי‬
‫שבנידון דידן שהוא צדקה לשם עניים‬
‫ידועים הוא חמור יותר מסתם צדקה‬
‫כמ״ש הח״א כלל קמ״ח סי״ב וז״ל וכן‬
‫אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר‬
‫או לעני פלוני אין להם רשות לשנות‬
‫אפילו לת״ת דכיון שאמר לעניי העיר מיד‬
‫זכו בה עניי העיר והמשנה הוא גוזל‬
‫אותם עניים ונ״ל דאפילו לצורך ‪-.‬פדיון‬
‫שבוים אסור לשנות כיון שזה זכו בו אותן‬
‫עניים אסור לגוזלן עכ״ל ועיין ‪.‬בב״א‬
‫שהאריך בזה‪ ,‬ולפ״ז הדין נותן שהשד״ר מעץ‬
‫החיים חייב להחזיר את כל הכסך שמלא‬
‫בשופרות ח״ע‪ ,‬ונזה שמתרעם הרימ״ט‬
‫נ״י על מעשה השדרי״ס ‪ . . . .‬הנני להודיעו‬
‫כי גם השד״ר ר׳ שמואל יונת מישיבת‬
‫עה״ח אינו מנוקה ממעשים כאלה‪..■.‬‬
‫כפי מה שראיתי בעיני את מעשיו בלידז‪,‬‬
‫ואולי עוד הוא עולה על כל השדרי״ס ״ ‪. .‬‬
‫אך לא פה המקום לדבר מזה‪ ,‬ואסיים‬
‫בשתיקה מכאב לב על חילול כמד ירושלים‬
‫' י‬ ‫תובב״א‪.‬‬
‫ט ו ד כתב הרימ״ט נ״י וז״ל ועתה הנני‬
‫להשתעשע את מע״כ השואל הנכבד‬
‫ב^המאסף!״ הג״ל סימן צ׳ כשס הגאון‬
‫הגדול ר' שמואל סלאגע שליכו״א להביא‬
‫ראיה מסוגיא דב"מ וב׳׳ב שאסור לאיזה‬
‫חברה לקבוע קיפות במקום שכבר החזיקה‬
‫חברה אחת‪ ,‬אס קבלה היא גק־ל‪,‬ואס‬
‫לדין יש תשובה‪ ,‬דיש לחלק ולומר דלא‬
‫דמי אהדדי דהתס אם יקנה או ישיחן אצל‬
‫האחד לא יקצה ולא ישיחן אצל השגי‬
‫ויגיע צו מזה הפסד‪ ,‬אבל הכא מי שיש‬
‫בביתו קופה של צדקה בעד מפעל אחד‬
‫והיא מניח לקבוע בביתו גם קופה שכייה‬
‫בעד מפעל אחר דעתי ליתן צדקה לתוך‬
‫שני הקופות דישראל הם רחמנים בגי‬
‫רחמנים נותנים וחוזרים ונותנים ונמצא‬
‫שחין מגיע שוס הפסד לקופה הראשונה‪,‬‬
‫ואפילו אם נאלזר לחוש שמא ימצאו אנשים‬
‫]הגס שעל פי הרוב אינו כן[ שיקמצו‬
‫משיעור הנדבה שהורגלו לתת בתוך קופה‬
‫הראשונה כדי ליתן גס לקופה השנייה‪,‬‬
‫ובאופן זהיאיכא פסידא לקופה הראשונה‪,‬‬
‫מ״מ אפילו הכי שרי ד הא מותר להעמיד‬
‫חנות אצל חנות חבירו אע״ג דאיכא פסידא‬
‫לחנות הראשון‪ ,‬משום דא״ל אתה עושת‬
‫בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי‪ ,‬והסבר‬
‫סברא זו כגדש מע״כ הרימ״ע נ״י בשם‬
‫החת״ס‪ ,‬רכל שוכר וקונה בית זוכה את‬
‫הבית וכל הזכותים שיש לכל בר מבוי‬
‫ואם הקדים האחד ופתח חנות לא הפסידו‬
‫האחרים את זכותם‪ ,‬וא״כ ה"נ כל המפעלים‬
‫של צדקה יש להם זכות לקבוע קופות בבית‬
‫כל ישראל‪ ,‬שהרי האיש הישראלי חייב‬
‫ליתן‪ ,‬ולחזור וליתן לפי השגת ידו לכל עניני‬
‫צדקה ואם הקדים מפעל אחד וקבע קופות‬
‫לא הפסידו האחרים את זכותם‪ .‬עוד כתב‬
‫הרימ״ע נ״י‪ ,‬והנה עמד השואל ושאל גס‬
‫ע״ד כסך שכבר נקבץ בהשופרות של‬
‫ישיבת ״ח־י עולם״ שעכבן השד״ר מ״עץ‬
‫החיים״ ולכאורה פשונ׳י שיחזרוס לישיבת‪,,,‬חיי‬
‫עולם" באשר השופרות נקנו מכסף הישיבה‬
 ‫המאסן‪ £‬שנה ששלח‬
‫ו מ ה שרצה הרימ״ע ל׳י ליישב הסתירה‬
‫בדברי רש״י‪ ,‬הנה מלבד מה‬
‫שסברת מע״כ חינו עולה יפה כמו שהודה‬
‫בעצמו‪ ,‬נ״ל דאף אס היה סברתר אמת‬
‫מ״מ לא היה מעלה ארוכה לרךשיתי בדבר‬
‫הסתירה‪ ,‬ונבאר מקורס הסתירה רודה‬
‫כת״ר בעצמו שאין תיריצו כלוס אפי‪5‬ר אס‬
‫היה סברתו אמת‪ ,‬הנה מדברי רש״י ז״ל‬
‫בגישין דך ע״ג ע״ב ד״ה אך לא ראוה‬
‫מבואר שס דלרבי יוסי הסישרא‪ ,‬דהן הן‬
‫עירי יחוד וכו׳ אינו מעעס ודאי רק‬
‫דחיישינן להכי‪ ,‬ובד״ה דלא כחד מסאר‬
‫דרבי יוסי קאי בשיעח ב״ה‪ .‬וא״כ פ״כ‬
‫דלב״ה נמי הסברא דהן ק עדי יחוד‬
‫וכו' אינו אלא מעעס ספק‪ ,‬וזה ©יתר‬
‫למה שכתב רש״י בעצמו לקמן דך פ״ א‬
‫ע״ב ד״ה הן הן דהוא מעעס ודא לב׳׳ה ?‬
‫ועל סתירה זו מה מועיל התירוץ שרצה‬
‫מעל׳ת לתרץ ? עוד כתב הרימ״ש נ״י‬
‫בסימן קי׳׳ג וז״ל חך לדין יתור צ״ע הנה‬
‫בדין תרי ופריצי אינו מבואר כ״כ אם‬
‫הס חשודים על שאר עבירות אס דינם‬
‫כפריצי בענ‪-‬ין יחוד אך בח״א ‪ hh‬ק‪:‬״ו‬
‫ראיתי שכתב עס ב׳ אנשים שאינם חשוליס‬
‫בדבר איסור משמע אך חשודים על גניבה‬
‫וכדומה יש להם דין פריצי עכ״ל הריע״ע‬
‫נ״י‪ ,‬הנה מה דמספקא ליה למד ^ י א‬
‫לי לדידי‪ ,‬דלישנא דפריצי לא משמע אלא‬
‫חשודים בעריות‪ ,‬וכן משמע ^ ע מהא‬
‫דא״ל רב לר״י מי יימר דבכשדס כגון‬
‫אנא ואת דילמא כגון רחב״פ וחשדיו‪,‬‬
‫ולכאורה תיקשי מ״ש דנקע דרקא רחב״פ‬
‫וחביריו וכי בלעדס לא היו צדקיס וחסידים‬
‫בימי התנאיס והאמוראים? אלא ודאי‬
‫דכשרים ופרוצים איירי רק לערן עריות‬
‫הלכך נקע רחב״פ וחביריו שהיו מפורסמים‬
‫לצדיקים גדולים בענין הזה ומסרו עצמם‬
‫למיתה בשביל איסירא דעריוס‪ ,‬ועוד יש‬
‫להוכיח מהא דקיי״ל החשוד ללבד אחד‬
‫בשאר דברי החד״ת שלו ונו' הנה דברי‬
‫רש״י אלה לא מנריחין אותי לזה דאף‬
‫אס אמנם ודאי נעל‪ ,‬אך מי יאמר דחזקת‬
‫אין ארס עושה בעילתו בעילת זנות ברור‬
‫כ״כ עד שאין צריכה גנן מהשני אס קדשה‪,‬‬
‫אח ״כ‪ ,‬אבל כן הוא מפורש‪.‬באמת ברא״ש‬
‫פ״ז דכתובות סי״א דלרש״י הא דאין‬
‫אעבב״ז עושה זאת קדושין גמורין עכ״ל‬
‫הנה השגה זו אינה השנה? דהלא נס‬
‫בכתובות לא פירש רש״י להדיא דחזקת‬
‫״איין אעבב״ז״ הוא מעעס ודא‪ /‬וא״כ‬
‫גס על הרא״ש תיקשי מנ״ל דשימת רש״י‬
‫הוא כן ? אלא ע'׳כ שהרא״ש הוכיח כן‬
‫מסתימת לשון רש״י שכתב בזז״ל ״אין‬
‫אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל‬
‫לשם קידושין׳‪ /‬וא״כ גס מסיניא דגישיין‬
‫יש להוכיח כן מסתימת לשון רש״י שכתב‬
‫בזה״ל ״ואין ארס בועל בעילת זנות ואיכא‬
‫קדושין״‪ ,‬ועוד סמכתי על לשון הגמרא‪,‬‬
‫דלשון ״אין אעבב׳׳ז״ משמע יותר דבר '‬
‫ודאי מלשון ״הן הן עידי יחוד הן הן עידי‬
‫ביאה" כמובן‪ ,‬וראיה לדברי מדברי הרמב״ם‬
‫בפ״י מהלכות גירושין הלכה י״ז וי״ח‬
‫שכתב שס המגרש את אשתו וחזר ובעלה‬
‫בפני עדיס קודם שתנשא לאחר וכו׳‬
‫שחזקה היא שאין אדס עישה בעילתו‬
‫באשתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה‬
‫בעילת מצוה לפיכך הר״ז בחזקת מקודשת‬
‫ודאי וצריכה ממנו גע שני‪ ,‬נתייחדה עמה‬
‫בפני עדיס וכו׳ חוששין לה שמא נבעלה‬
‫והן הן עידי יחוד הן הן עירי ביאה‬
‫וכו' 'לפיכך צריכה גע מספק והרי היא‬
‫ספק מקודשת עכ״ל‪ ,‬הרי מוכח מדברי‬
‫הירמב״ס דחזקת אין אעבב״ז הוא מעעס‬
‫ודאי והן הן וכו' אינו אלא מעעם ספק‪,‬‬
‫ולפ״ז רש״י שמפרש דסברת הן הן וכו'‬
‫הוא מעעס ודאי לא כל שכן דחזקת אין‬
‫אעבב״ז הוא מעעס ודאי‪ ,‬ובזה אזלא‬
‫השגתו מעלי‪.‬‬ ‫■‬
 ‫הכד‬ ‫חוברת ט‬

‫פ פחו את הספר השני כדי לקרות בי‬ ‫אעו חשוד לדברים אחדס כדאיתא בי״ד‬
‫פ׳ שקליס כ״א באמצע מצית גלילה מספר‬ ‫סימן קי״;‪ /‬וא״כ איך ;אמר דמי שחשוך‬
‫הראשון נזכרו שלא אמרו עדיין קדיש‪,‬‬ ‫על הגניבה הוא חשוד ;ס לעריות ? ומה‬
‫ואמר להס חד מדרבנן שכבר נדחה‬ ‫שכתב הח״א ״שאיכס חשודים בדבר איסור״‬
‫הקדיש ממקומו כיון שהפסיקו בהגבהה‬ ‫נ״ל ברור שלא כיון אלא לאיסור עריות‪,‬‬
‫וגלילה ולכן יאמרו הח׳׳ק אחר ההפערה‪,‬‬ ‫ומה שנת•‪ :‬עוד הרימ״ע נ״י ח״ל והנה‬
‫וכששמעתי בדבר לא הנחתי להס לעשות‬ ‫תלונה זו לא על חא״ז רבינו בעל מעיו״ע‬
‫כן‪ ,‬כי לפי ענ״ד אין לדחות הקדיש‬ ‫היא כ״א על רש״י ענ״ל‪ ,‬זה אינו דעל‬
‫ממקומ‪ /‬שהרי מצינו דהנבהה וגלילה אינו‬ ‫רש״י ז״ל בעצמו לא שייך כלל להקשות‬
‫חשוב הפסק בין קריאה לקדיש רק‬ ‫אותה קושיא שהקשיתי על בעל מעיו״ע‬
‫כסיומא אריכתא דמי‪ ,‬רהא לענין קה״ת‬ ‫ז״ל דוק ותשכח שכדברי ק הוא‪ ,‬ומה‬
‫בשבת במנחה כתב הבאר הי;יב בסימן‬ ‫שמעכ״ת אומר ליישב דברי המעיו״ע על‬
‫רצ״ב וז״ל והקדיש‪ .‬שלפני י״ח קאי‬ ‫ידי שיש ־ש מע״כ דעת רש״י ]לפי המסקנא‬
‫אקריאה ואע״פ שמפסיקין בין הקריאה‬ ‫דעב״ע עדיפא[ הא דלא מהדרינן איידה‬
‫לקדיש עד שיגלול ס״ת לא חשיב הפסק‬ ‫בכיב״ע לאו משוס דחושדין אותו שמא‬
‫עכ״ל הגמ״נ וכ״כ בליקיכיי פרדס וכ״מ‬ ‫ישקר אלא דחיישינן שמא משום חימוד‬
‫בלבוש עכ״ל וכ"כ גס המלא ‪:‬‬ ‫הממון יעעה ויאמר ברדמי‪ ,‬הנה נזלשון‬
‫יר״ם הכהן‬ ‫יעקב בן ציון‬ ‫נאם‬ ‫רש״י לא משמע כן שהרי כתב בזה״ל‬
‫ומאבדה לא ילפינן דהתס משום חימוד‬
‫הממון תיישינן דילמא משקר עכ״ל‪ ,‬משמע‬
‫סימן פ״ז‪.‬‬ ‫דהחשש הוא שמא ישקר בכוונה שכן מורה‬
‫הלשין ״דילמא משקר'‪ /‬וכן ביאר הר״ן‬
‫ערג פסח תרס״א פח נויארק‬ ‫דל להדיא הובא דבריו גס במעיוי׳׳כי שם‪.‬‬
‫נגור הרב הניגר וגו׳ מו״ה גן ציון אברהם'‬
‫קואינקה ני׳י מו״ל מג״ע ״המאסף״ בירועלים■‬ ‫ג[ א י ת א בקידושין דך כ״ח ע״א ״מהו‬
‫■‬ ‫ת״ ו‪.‬‬ ‫דתימא קרקע הוא דעבדי‬ ‫■‬
‫הנני שילח לו למ״ע מאמר קשן‪ ,‬מחושר‬
‫א־נשי דמזבני בצינעא אס איתא דזבין לית‬
‫סנאי‪ ,‬ולפת אחרת אשלח לו מאמרים אחרים‬
‫ליה קלא האי אס איתא דזבין קלא אית‬
‫יותר גדולים באיכות וככמות‪ ,‬אי״ה‪.‬‬
‫ליה קמ״ל״ וכתב עלה בעל מסורת הש״ס‬
‫וז״ל וצ״ע בחזקת הבתיס דך מ״ב דאמר‬
‫'‬ ‫ט״ו באב ויוה״ב‪.‬‬ ‫התם מאן דמזבן ארעא בפרהסיא זבין‬
‫במשנה סוך תענית בשס‬ ‫המאמר‬ ‫עכ״ל‪ .‬ונ״ל לתרץ התס איירי לענין מלוה‬
‫רבן שמעין ב״ג שלא היו‬ ‫וזבינא הלכך ודאי דלגבי מלוה אית לה‬
‫ימיסכיוביס לישראל כע״ו באב ויה״כ‬ ‫לזבינא דקרקע קלא ;יפי אבל הכאודאי‬
‫שבהס בנות ישראל יוצאות וכו׳ מוזר מאד‬ ‫דזב־נא דאינשי אית לה קלא מפי מזדינא‬
‫לחי הבנתו הכשעית‪ ,‬כי איך יעלה על‬ ‫דארעא ‪:‬‬
‫הלב להאמי! שביום קדוש ונורא כיוה״כ‬ ‫י [ מ ט ש ה בא לידי בש׳׳ק העבר‬
‫תעשינה בנות ישראל מחול משחקים ? וכל‬ ‫היינו פ׳ שקלים שהוציאו‬
‫הפירושים מהקדמונים והאחרונים לא■‬ ‫שני ספרים ולאחר שגמרו לקרות בראשונה‬
‫ירככו בשיה אופן הקישיא העצומה הזאת‪,‬‬ ‫סדר השנוע שכחו מלומר ח״ק ועדיין לא‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫לבן להורות שחמימות ועהירות הנה בגופן‬
‫מבפנים נלבושן מבחוץ‪ ,‬ויום החופה‬
‫דומה ליוה״נ שבו נתכפרו עונותיהן‪,‬‬
‫ולזכר מעבה בני בנימין שארבו בכרמים‬
‫וחכיפו להם איש אשתו מבנות שילו אשר‬
‫יצאו לחול במחולות )שופעים נ״א(‪,‬‬
‫לזנרון היום ההוא יצאו בנות ירושלים‬
‫וחולות בכרמים ונו׳ וזה שייך רק לע״ו‬
‫באב אבל חלילה לבנות ישראל לחול‬
‫במחולות ביום הנפוריס שהוא יוס צום‬
‫ואסור בכל עונג נפש‪ ,‬ואולי יש כאן ע״ס‬
‫וחסרו מלות ״ובע״ו באב״ קודם ובנות‬
‫ירושלס מחלק השני וזה נעשה ע״י‬
‫ההפסק במשגה בדבר עבילת נלי הלבן‬
‫אך איך שיהיה הדברים פשועיס וברורים‬
‫גם בלי ע״ס‪ ,‬וחפץ אני לשמוע אם‬
‫יסכימו לפירוש הזה גדולי וחכמי התלמוד‬
‫קוראי ״המאםך״‪:‬‬
‫כע״ו באב וניוס הנפוריס שבהן )ר״ל‬
‫יהודה חד אייזענשטייו‪.‬‬
‫בנויארק אמעריקא‪.‬‬
‫ירושלס יוצאות וחולות בנרמיס ונו' הוא‬
‫'‬ ‫סימן פ״ח‪.‬‬
‫ולנן ׳שפיר דמי שנפל במלות ובנות‬
‫המעך מחוברת א׳ טי׳ ט'‪,‬‬
‫ע״ח‪ ,‬בתשו׳ יד מלאכי ז״ל‬
‫כתב דהא דנסתפק השואל אי‬ ‫‪.‬‬
‫דוקא בשבת התירו אמירת לנכרי כדי‬
‫שלא יעבור בעצמו משום דהוי איסור‬
‫סקילה משא״כ בסירוס דאינו רק איסור‬
‫לאו פשוע דאין לחלק בזה לפמש״כ רש׳׳י‬
‫ביבמות )קי״ע( דדוקא ב הרחקות דרבנן‬
‫מחלקינן אבל בספקות וחששות במלתא‬
‫דאורייתא אין לחלק‪ ,‬לא אבין לע״ד הא‬
‫זה הוי כהרחקות דרבנן דמתירין אמירה‬
‫לנכרי כדי שלא יבא לעבור אדאורייתא‬
‫ושפיר י״ל דדוקא באיסור סקילה חששו‬
‫לזה כמו דמחלקי' בשאר גזרות דרבנן‬
‫דהוי משיס חששא שלא יבא לעבור‬
‫המדייק בתלמוד ויודע ני חז״ל‬‫אמנם‬
‫שקלו דבריהס בפלס ולא תוסיפו‬
‫גס תיבה אחת או אות אחד שלא לצורך‬
‫יתבונן ני התיבות ״בנות ירושליס״ נשט‬
‫פת‪ ,‬פעמיס‪ ,‬בעל דקדוקי סופריס מביא‬
‫הגירסא בנ״י מיננען ״בנות ישראל״ תחת‬
‫בנות־ירושלס ומקשה ג״נ דבין לגירסת‬
‫הדפוס ובין לגירסת הנ׳׳י מה דהדר‬
‫ואמר בנות ירושלים או בנות ישראל‬
‫מיותר הוא; עיין שס שתירן לפי גירסא‬
‫אחרת ובדוחק רב‪ ,‬אבל לדעתי יש עוד‬
‫דיוק אחר במה שמקשה ע״ז בגמרא בשלמא‬
‫יוה״כ יוס סליחה ומחילה ונו׳ וזו תשובה‬
‫למה שלובשות בגלי לבן אבל השאלה‬
‫במקומה עומדת מדוע יחולו הבנות‬
‫במחולות ?‬
‫א כ ל לדעתי המאמר במשנה נחלת‬
‫לשניס ‪ :‬לא היו ימיס עובים לישראל‬
‫שבשני הימים האלה( בנות ירושליס יוצאות‬
‫בנלי לבן ונו׳ הוא חלק הראשון‪ ,‬ובנות‬
‫חלק השני וחוזר רק לע״ו באב בלבד‪,‬‬
‫ירושלים‪ ,‬ובגמרא ב״ב )קנ״א ע״א( מביא‬
‫רק החלק הראשון והשמיע החלק השני‬
‫נל עיקר‪ ,‬וליתא שס וחולות בנרמיס רק‬
‫שיוצאות בנלי לבן‪ .‬ומגהג בגדי לבן‬
‫לבנות ישראל ביוס הנפוריס נוהג עד‬
‫היוס מפגי שהוא יוס שליחה ומחילה‪,‬‬
‫והלבן הוא סמל דמות נקיות ומהרה לבוש‬
‫שמלאני השרת לובשים המצהירים נזוהר‬
‫הרקיע ונעצס השמים לעותר‪ ,‬גס הוא‬
‫סימן עהרה לעומאת הנפש ״ואס יהיו‬
‫חעאינס נשני נשלג ילבינו״‪ .‬וננת לבשו‬
‫בנות ירושלם ביום ע״ו באב יום שהותרו‬
‫השבעים להתרחק זה בזה‪ ,‬או יוס שהותר‬
‫לשבע בנימין לבוא בקהל‪ ,‬ונן תלבשנה‬
‫הכלות ביום נלולותיתן בימינו אלה בבגדי‬
 ‫קכה‬ ‫חוברת ט‬

‫אדדב״ח דאמר הנזל מסעידה המוכנת‬ ‫אדאורייתא‪ ,‬ואין זה דמיון כלל להא דל‬
‫לאביו ולאמו‪ ,‬לכלל דהא דדייר\׳ מא־כנו‬ ‫רש״י בשפקית וחששות במלתא דאורייתא‬
‫שימע בקולנו לאפוקי בקולו של הקב״ה‬ ‫גופא ; אנב ראיתי להמוצ״ל שהק׳ להי״ן‬
‫היינו כשקיל הקב״ה אינו תלוי בקולה‬ ‫במכות )כ״א( רבעי מעשה איסור מנזיר‬
‫כנבלה ותמנית וכדומה דהוי איסור מיוחד‬ ‫והוא בביה״ק‪ ,‬יעו' בתוס׳ שבועית )י״ז(‬
‫אבל בגזל דהאיסור נמשך מקולס דאה‬ ‫ד״ה או א"צ ‪:‬‬
‫הס לא היו מקפידים לא הי׳ האישור ■יזל‬ ‫ס י ׳ ע״ש‪ ,‬אך כי לחדודא הוא^ זה‬
‫כלל מקרי' בי׳ שפיר איננו שומ־כ בקולנו‬ ‫שכתב ״דלא הוי בעידנא משוס‬
‫■‬ ‫כ־ון דהכל נמשך מזה ‪:‬‬ ‫דבעידנא דמשלשל אותו איכא איסירא‬
‫בהיותי עיסק בהערות אמלא הגליון נמוד‬ ‫דמוקצה והמצוה אינו מקייס אלא לאחר‬
‫איזו הערות ע״ד גדולי האתרוטס ז״ל‪.‬‬ ‫השריפה׳‪ /‬לא אדע אי ך נכתב כן הא חיסור‬
‫מוקצה הוי רק מדרב ן‪ ,‬וגס כשנימא א( ב ‪ £‬נ ״ י ב״ק )ו ‪ (:‬ד״ה נאמר שדה‬
‫למשה הקשה הא ברישא‬ ‫דמותר מה׳׳ת לשרוך משעס עדל׳׳ת תו‬
‫דקרא כתיב כי יבער איש שדה או כרס‬ ‫לא הוי מוקצה כלל‪:‬‬
‫ס י ' פ״ד‪ ,‬הקשה איך משכחת בן והיינו דמזיק ונילף מזה דמישב שדהו‬
‫סו״מ הא עבר על איסור ל׳כ דמזיק‪ ,‬ולא ידענא מאי קאמר מר‬
‫גזל ובברכתו מנאץ‪ ,‬ותי' בהא דאמרי׳ הא השדה דרישא דקרא דניזק הוא וזיל‬
‫■‬ ‫קרי בי רב הוא א( ‪:‬‬ ‫דאינו חייב ע־ שיגנוב דמים ויקנה בהס‬
‫דאין עוד איסור באכילפק וקשה א״כ ב( ב ה ג ה ו ת מצפה איתן לב״מ )י״א(‪,‬‬
‫היכיח דחצר קונה אך‬ ‫למה לא הוכיח זה בסנהד' מחמת קושיא‬
‫זק ועוד למה לא פריך זה שס )ע״א(‪ .‬במקום שחב לאחריני מהא דקי׳׳ל דחצר‬

‫«( כן העירוגו גס אגו מל הפג"' בחי' לסיגיא דמיעב‪ ,‬והנגו להעתיק שת דבריגק בגמרא'‬
‫נאמר שדה למעלה מאמר שדה למעה‪ ,‬עי' בתים' עירכין דע״ו ע״א ־״ה היו להי ב' כתיבים‬
‫דכתגו אסיגיא דהתה דגזש״ו דשס לאו גזש״ו גמירה היא אף דקרי ליה — תלמודא גזש׳יק‬
‫ונתנו עוד והכי נמי אשכחן בפ״ק דב״ק גבי נאמר שד‪ :‬למע!ה ק־י ליה התש גזש״ו ואור״י‬
‫דלאו גוש״ו היא עכ״ל‪ ,‬ואיני מב־א־ ברב־יהס מאיזה עמס אמ־■ ר״י הכק ועי׳ בשיעה‬
‫מקיבאת פה דהקשה דאמאי חשיב ר׳׳י י״ג מדות ותי לא והא ני היכי דחשיב בגין אב מכתיב‬
‫אחד או משני כתיבים ליתשיב ימי גזש״ו מכתיב אחד ותירן דבגזש״י אין שים חילוק בוה‬
‫דקאמר ני האי‬
‫היא‪ ,‬ושיב כתב מיהו ריי׳ת מפרש דנל הינא — ״‬‫*‬
‫^וני' מוה דש״ל דגזש״ו גמירה‬
‫׳ישנא נאמרה תינה זו למעל'־‪ v‬ונו׳ לא דיינינן ליה בנזש״ו אלא כמי סתיס מן המפורש ענ״ל‪,‬‬
‫ועי'להנאין פ‪":‬י בתי' דהק׳ וז״ל אעי׳ג דברישא דקרא כתיב נמי כי יבער איש שדה או כרם‪.‬־‬
‫והיינו דמזיק וא״כ וכו׳ וליכא למימ־ דד״י גיש״ו גמיר דבפ״ק )צ״ל פ״ג( דעירכין משמע•‬
‫להדיאדהביא שדה שדה לאי גושי׳ו גמירת היא כמ״ש שס בזים' וכו׳ והנה מת שכתב דבפ״ק דעירכי■‬
‫משמע להדיא ד‪::‬יא שדה שדה וכו' לא אדע מאי מיכח משים והיכן נזכר שם רמז מזה מהאי‪,‬‬
‫^זש״ו ד־דה שד‪ p :‬דהת־ס' כזכי דאמ־ ריי דשאי גזש״ו לאי גמורה היא אשל מהש״ם לא■‬
‫מיכח כלל ולא נ!‪■:‬־ מזה הזס כלל‪ ,‬ייניף קישייתי לא אדע מנ״ל דשדה דרישא היינו דמזיק‬
‫ונפשיעיח נרא‪ :‬דהיינו דניזק וכן נראה מפירוש רש״י בביאור המקרא שם דכתבוז״ל כי יבער'‬
‫ייליך בהמיתיו בש־ה ינרס של חבירו ויזיק אותי באחת משתי אלה יכו‪ /‬ודבריו צ״ע‪ ,‬שו״ך‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫תפיסה ולא במעלעלי מהא דאי׳ ביבמות‬
‫)פ״ט‪ (.‬נפילה מזה ומזה תחזיר פשיניא‬
‫ומשני מה״ד כיון דתפס‪ :‬לא מפקיגן קמ״ל‬
‫ובתוס׳ שס כתבו דקאי אף בכתובת‬
‫בתולה דהוי דאורייתא וקשה הא גזל‬
‫דדבריהס אינו יוצא בדיינים והא הוי רק‬
‫י׳י יינה כתובה‬
‫גזל מדבריהס כיון דמה״ת ש‬
‫ורק מדרבנן ל״ל וא״ למה לא מהני‬
‫קונה בקידושין אף דהוי חב לאחרע‪/‬‬
‫ולא אבין הא החצר אינו קונה את החשה‬
‫רק הוא קינה את הכסף קידושין להאשה‬
‫וזה הא לא הוי חב לאחריני כיון שהוא‬
‫טתן צה;‬
‫ג( ב נ ח ל יצחק)מהגאיד״ק קאוונא זצ״ל(‬
‫על חו״מ )סי׳ פ״ג סעי׳ י׳(‬
‫הוכיח כד׳ הר״ן דדוקא במעות מהני‬

‫בפירוש מפורנו על התורה דפירש דשדה דרישא היינו דניוק ע״ש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ודרך אגב הנני לרשום פה מה שכתבתי בחי׳ לסיגיא הנ״ל דבר נחמד מאוד להלין‬ ‫^‬
‫על הגאין האדיר הרעק״א ז״ל אשר הגאון תפארת ירושלים השב כי טעה בדבר פשיש מאוד‪,‬‬
‫כי‪ .‬על מה שכתבי התום׳ שם בד״ה שור רעהו וכו׳ ולר״ש דאית ליה כופר שלם בתם גיחא‪,‬‬
‫הקשה הגאון רעק״א בתיספיתיו אית וא״ו וו״ל וק״ל דמה להנך דליכא כיפר ומשלם מן העליה‬
‫בפעם ראשון והניח בצ״ע‪ ,‬ולפוס ריהשא דבריו תמוהין מאד דמאי קשה ליה אי בכופר על‬
‫נרחין גס בקרן משלם מן העליה ואי בנזק קרן דמשלם מגופו הלא איכא למימר אדם יוכיח‬
‫ושפיר דגין במה הנד‪ ,‬ושיב באמת ראיתי להגאון תפארת ירושלים דעמד בוה וכתב דלא ידע‬
‫מאי קשיא ליה ע״ש‪ .‬אמנם אחר ההשקפה בוה ראיתי דקישית הגאון רעק״א עצומה היא מאוד‬
‫לשישת התיס' וראויה היא אליו‪ ,‬ולמאוד נפלאתי על הגאון תפארת ירושלים כי במחכ״ת הרס‬
‫נעלמו ממנו דברי התיס׳ בפרקין לקמן ד׳ ש״ו ד״ה הא מני‪ ,‬הנה עמדתי על המחקר ר״ש דס״ל‬
‫דקרן ברהנ״ז נז״ש ועי׳ בש״ס לקמן די״ח ע״ב דמגופו משלם מה דינו בתם דס״ל דמשלס‬
‫כיפר‪ .‬והנה מש״ש לקמן ד׳ כ״ו הכניס שורו וכו׳ ובעליו פין תם בין מועד משלם כופר שלם‪,‬‬
‫נר‪.‬׳• דמשלס מן העליה כיון דהשור בסקילה ואף דבנזק ס״ל מגופו היינו משוס דיו ועי׳ בש״ם‬
‫די״ח אבל פה אי אמרת דיו מפרך ק״ו כיון דהשיר בסקילה וליכא לאשתלומי מיניה‪ ,‬אמנם‬
‫ראה נא התוספות בפרקין לקמן ד׳ נו״ו ד״ה הא מני דעת אחרת להם בעגין זה‪ ,‬דכתבי בתיך‬
‫דבריהם דר״ש דאית ליה כיפר בתם ע'׳כ דלא כרבה דאית ליה דדוקא כשהשור בסקילה הוא‬
‫דמשלמין כיפר אלא דאף כשאין השור בסקילה בעלים משלמין כיפר ע״ש‪ ,‬וע״כ דס״ל דלר״ש‬
‫גס כיפר תם משתלם מטפו‪ .‬ולדבריהם צ״ל דברייתא דדכ״ו השור בסקילה ובעליו בין תם וכו'‬
‫היינו לצדדין קתני‪ .‬ושוכ ראיתי כשישה מקובצת שם בדכ״ז אההיא ברייתא נתעורר בזה וכתב‬
‫שני תירוצים כשני הצדדים הנ״ל או דלצדדין או דבכופר דמפריך ק״ו אי אמרינן דיו משתלם‬
‫מן העליה ולא אמרינן דיו‪ ,‬ודעת התיס׳ נר' דס״ל כתיחצס הראשון דלצדדיס קתני דלא ס״ל‬
‫לר״ש כרבה ואיירי שלא בכונה ומשתלם מטפי‪ ,‬ובאמת לולי שאיני כדאינר' לי ברור דיותר נכון‬
‫לומר כהאי תירוצא דס״ל דמשתלס מטפו ותירון השישה מקיבצתהב' תמוה אצלי מאוד‪ ,‬דאי משעש‬
‫דלא אמרינן דיו צע״ג דהלא הא דאית ליה לר״ש כופר שלם בתם היינו משוס דס״ל ברה״ר‬
‫חצי כופר כר״י הגלילי‪ ,‬וק״ש דהלא התם גופא היכי משלם חצי כופר הביאהו לב״ד וישלם לך‪,‬‬
‫ואי דס״ל דהתס גופא משלם חצי כיפר מן העליה זה תמיה דמנ״ל דלא אשכחן תס דמשלס חצי‬
‫נזק מן העליה‪ ,‬ותו דא"כ אעיקרא מאי ק״ל להמקובצת והוצרך לתרץ דהכא לא אמריגן דיו‬
‫כיון דמיסריך ק״ו‪ .‬ולא אדע אעיקרא מאי דיו שייך בזה אלא דמה ברה״ר מטפו אף פה‬
‫מגיפי^ וזה אינו כיון דכרה״ר ג״כ משלם מן העליה ו‪,‬א״כ ליכא שום דיו וע״כ דר״ש ?״ל‬
 ‫הבו‬ ‫*חוברת ט‬

‫מדלא הוכיחו מז‪ :‬דלא כותי' ש״מ דמע״א‬
‫לא מהני התפיסה ועוד אס איתא דבתפסה‬
‫מעות מהני תפיסתה מאי פריך שס )ל״א(‬
‫אהא דקתר ואין יורשיו של זה כו׳ יורשין‬
‫כתיבתה כתובה מאי עבידתה הא משכחת‬
‫בתפסה מעות דאין יכולין להוציא ממגה‬
‫תפיסה א״ו משום דתפיסס ממלנולין ל‪6‬‬
‫מהנ; וק״ל הא נכולה מזה ומזה תחזיר‬
‫קאי גס אבלאותי׳ הקיימין לפרש״י ולמה‬
‫לא מהר תפיסתה בזה הא זה דמי לתפיסת‬
‫מעות דמהני גס להר״ן כיון דזה הוי‬
‫עיקר תביעתה ואן! החולקים על רש׳';‬

‫דלא כרבה ותירו־ השגי של המקינצת חמוה מאוד וצ״ע‪> ,‬גכ"פ ממה שגתבאר קישית הגאון‬
‫רעק״א עצומה מאוד ובמקומה עומדת בתוקפה ומאוד נפלאתי על הגאון רצפארת ירושלים ‪-‬לא‬
‫י י‬ ‫עמד בזה לראות כי הצדק עם הגאון רעק״א‪.‬‬
‫וקישית הגאון רעק״א אולי יש מקים ליישב על פי מ״ש בשיתה מק־בצת שם בדכ״ו דדבר‬
‫דאגו לומדים מכה דיו דהייגו מגופו אין לעשות ממגי פירכא‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וא״כ י״ל דהכא ג״כ אין‬
‫לעשות ממגו פירכא לומר דמה לכיפר דקרן דמשלס מגופו ולהכי פתיר בהקדש משא׳׳כ כיפר‬
‫דרגל כיון דגלמד מכר! די; ויש אריכות בזה ואין הפגאי מסכים כעת‪,‬‬
‫ראיתי להזכיר פה דרך אגב קושיא אהת מחי׳ לםוגיא הג״ל אהא דקאמר תלמודא התם‬
‫לעולם וכו׳ ור״ע םבר לה כר״ש בן מנסיא‪ ,‬ויש לי מקום עיון בזה‪ ,‬ר״ע דקאמר וק״ו‬
‫להקדש דמשלס ממיטב‪ ,‬אי גני תס דס״ל כר״ש בן מגסיא דמשלס גז״ש אי משלם ממיתי‪,‬‬
‫והגה מדברי רש״י בד״ה משלם וביותר מדברי התוס׳ בד״ה ור״ע גר׳ דס״ל דמשלם ממיטב‪,‬‬
‫דאל״כ לא הוו מקשי התום' מידי דהרי התם כבר פריך דלירצגי שור דהזיק אדם ומשני דכבר‬
‫תברה ר״ע לגזירה ועי׳ בתום׳ שם‪ ,‬דהכוונה דמשלם מגיפו ע״ש‪ ,‬ועל כרהיך דס״ל דמשלם‬
‫ממיטב ושפיר הקשו התום׳‪ ,‬אך יש לעיין דאיך קא אתי ליה מק״ו דלישליס גבי תם ממיטב‪ ,‬אי מק״ו‬
‫ומה בהדיוט דאינו משלם אלא חצי גזק משלם ממיטב הקדש לא כ״ש‪ ,‬ז‪ :‬אינו דמהאי ק״ו לא‬
‫אתייא ליה רק במועד אך בתם איכא ליכא למימר די; יצריך לומר דהק״ו הוא באופן זה ומה‬
‫הדיוט כי משלם נז״ש משלם ממיטב הקדש לא כ״ש דלישלס מרמטב כשמשלס נז״ש‪ ,‬אך גם‪,‬זה‬
‫אינו דהלא הדיוט ג"כ כשמשלס נז״ש כמן בהזיק אדם לר״ע ואס יש להשתלם נז״ש מגיפו‬
‫משתלם עכ״ז ׳לא משתלם אלא מגופו ואם ליכא לאישתלומי נז״ש לא משתלם א״כ בשור שהזיק‬
‫הקדש גמי גימא דאף דמשתלס גז״ש לא משתלם אלא מגופו‪ ,‬ועל כרחיך לא קאמר ר״ע דק״ו‬
‫להקדש דמשלם ממיטב רק במועד ולא בתם וא״כ קושית התוס׳ לק״מ וצל״ע‪.‬‬
‫ו א מ נ ם גס לבד זאת לולי דבריהם הקדושים אין מקום לקושייתם‪ ,‬דאתו מבואר בדברי ר״ע‬
‫דס״ל כר״ש בן מגסיא‪ ,‬הלא רק הלמודא הוא דמוקים להא דר״ע כרשב״מ‪ ,‬ובאמת‬
‫לא הוה צריך תלמודא לזה רק בפשיטות דר״ע ס״ל רעהו לאו דוקא‪ ,‬דהא לקמן דל״ז פריך‬
‫להא דרשב׳־מ אי רעהו דוקא דהדיוט להקדש לפטיר ואי רעהו לאו דוקא דהקדש להדיוט נמי‬
‫ליהייב‪ ,‬והיינו משוס דרשב״מ נקיט הדין מן הקצה אל הקצה דהקדש להדיוט פטור והדיוט‬
‫להקדש נז״ש הא לא״ה לק״מ וא״כ לר״ע פשט י״ל דס״ל דרעהו לאו דוקא ואה״ן ס׳׳ל דגם‪.‬‬
‫הקדש להדיוט חייב‪ ,‬או יסבור רעהו דוקא ובהקדש להדיוט פטור‪ ,‬והדיוט להקדש אתי ליה‬
‫בק״ו כדאיתא הרצס רק דהתס קשה ליה דיו ולר״ע י״ל דאה״ן לא משלם רק הצי נזק ורק‬
‫במועד משלם גז״ש וכהדיוט וק"; רק דתלמודא ניחא ליה באמת לאוקמה כרשב״מ ולא דאתי‬
‫כר״ע דלא כמאן‪ ,‬משא״כ להקשות מהא לר׳ אושעיא דליתני תרתי באמה לק"מ כי אין מופת‬
‫הותך דר״ע ס״ל כרשב״מ כי היכי דליתני תרתי ילק״מ ילו״ק• ה ‪ /‬ן ו ר ך ‪.‬‬
 ‫המאסף■ שנה שש^ת‬

‫קרא דכי תצא הייתי מחייב גס לארוסות‬ ‫אשמעי׳ דכשמתה חין יורשי׳ יורשין זה‪,‬‬
‫חנק כמו לנשואות דאין לחלק ביניהם‬ ‫הך זה יש לדחות‪ ,‬אבל מ'׳מ מסתימת‬
‫והיפך מ״ש כבודו ובסנהדרין דלא ע״ב‬ ‫הפוסקי' משמע דאן^ בתפסה מעות חין‬
‫מבואר כדברינו וז״ל התם מות יומת‬ ‫לה כתובה‪ ,‬ודמיונו לגזל דדבריהס לע״ד‬
‫הנואף והנואפת וכו׳ הכל היו בכלל הנואך‬ ‫אינו דמיון כלל דהתס מיוחד הדבר דהוי‬
‫והנואפת ]ופירש״י בין ארוסות ובין נשואות[‬ ‫גזל מדבריהם משא״כ הנא אן( דהא דאין‬
‫הוציא הכתוב בת ישראל לסקילה וכו׳‬ ‫לה כתובה הוי רק מדבריהם הא המעות‬
‫הרי מבואר דלולא מקרא שכתוב בני תצא‬ ‫שתפסה' הוי שלו מדאורייתא וא״כ עיון‬
‫ולא הוה מפיק יתיהלסקילה הייתי דנה‬ ‫די בנן הפסיחה כתובתה תו הוי מעותיו‬
‫בחנק ולכן אחר דהפסוק הזה דכי ינאף‬ ‫גזל מדאורייתא לכך לא מהני תפיסתה‪,‬‬
‫את אשת איש אמרו בש״ס שהוא כולל‬ ‫ואין מזה ראי׳ כלל להר״ן ‪:‬‬
‫ארוסות ונשו׳ ולא אפיקתיה אלא לסקילה‬
‫לזה נתב הגאון לומר דחף דפסוק הוה‬
‫■ד־רי״יג• שמואל אביגדור הלוי‪.‬‬
‫— ־‬
‫־־*^ ^‬
‫הוי בכללות אך היבמה איננה תחת‬
‫כללות הזה ובזה אתי שפיר‪ ,‬ובהיותי בזה‬
‫סימן פ‪1‬״ט‪.‬‬
‫ראיתי להנאון שע״ה בה' איסורי ביאה‬ ‫יפי יע״א יום י״א לירח זיו תרס״א‪,‬‬
‫מע׳ ידידי ד‪-‬הביב הרב ‪'. .. .‬במהר״ר בן‬
‫פ׳יגה״ו דבאו עליה עשרה בלא הר״ז‬ ‫ציון אברהם קואינקה יצ״ו‪.‬‬
‫בסקילה וכו' וכתב ה״ה וקי״ל כחכמים‬
‫אהרי ש״ש באה״ר מזה ‪1‬מן רב שננסכה‬
‫׳ ומבואר דגורס במלא שבאו כדרכה וכו'‬
‫נפשי לסדר איזה הידושי תורה הנמצאים תח״י‬
‫ודעת רבינו לפסוק כר' ולגירסא זו קשה‬
‫להדפיס ולע״ע לא איסתייעא מילתא והנה בעתה‬
‫דהו״ל לרבינו לפסוק דלענין קנס לל׳ע‬
‫בקולשת בא לידי ״המאסף" קוברת ב׳ ש״ה‬
‫בתולה היא וכו' דבריו מבוארים דאי ס״ל‬
‫וראיתי שם כתוב למר יאנכי למרס בדס האהבה‬
‫כרבנן לא קשה הא דקנס דמכ״ש היא‬
‫למדתי בתורתו ומה שנר׳ לענ״ד עליתיו על‬
‫אמנס אם כר׳ ולענין נערה המאורסה‬
‫הכתב ויקבלו תו״ד ‪.............‬‬
‫הויא בעולה הו׳׳ל לפסוק דבקנס לכ׳׳ע‬
‫הוי בתולה‪ ,‬והאמת ל״ק כלל והלא הרמב״ס‬ ‫ב׳ משנה חמישית בשארית‬ ‫בחוברת‬
‫ז״ל פסק בה׳ נערה בתולה דקנס ליכא‬ ‫מכתב כת״ר תמה על החנס צבי‬
‫כ״א דוקא בכדרכה לא בשלא כדרכה ועיין‬ ‫דכתב דיבמה אין דינה וכו׳ וארוסה היא‬
‫בהרב״י בסי׳ קע־׳ז ובהר״ן פ׳ אלו נערות‬ ‫בכלל וזיל קרי בי רב וכו׳ שוב הרהרתי‬
‫סמוכות לדברי הרמב״ס יע״ש‪ ,‬ועמ״ש‬ ‫וכו׳ דכונתו לגרושה דא*נה בתולה ונתארסה‪.‬‬
‫עוד לגי' שפסק כרבנן קשה מדוע‬ ‫לשני ונו׳ יע״ש ואתפלא על כבודו אחר‬
‫השמיע הא דבעל עושה אותה ואין אחר‪,‬‬ ‫דרצה לישב בזאת דאינה בתולה היה יכול‬
‫ובאמת לע״ד הוי פליאה דמאחר דס״ל‬ ‫לומר בפשיעות דלא נתגרשה ואינה בעולה‬
‫בהאדבאו עליה וכו' כרבנן דהוי כלהו‬ ‫כגון דבגרה דאזי היא בחנק ומשנה שלימה‬
‫בסקילה בשל״כ היינו דאינס עושים אותה‬ ‫שנינו בסנהדרין פ״ז הבא ע׳'נ המאורסה‬
‫בעולה אחריס וממה שפסק בה׳ אשות‬ ‫אינו חייב עד שתהא וכו׳ וכאשר פסקו‬
‫פ׳׳ג ה״ה ז״ל ואס קדש בביאה וכו׳ בין‬ ‫הרמב״ס ז״ל בה' איסירי ביאה דבוגרת‬
‫כדרכה ובין של"כ מקודשת מבואר דבעל‬ ‫ארוסה הרי היא בחנק אלא דאעיקרא‬
‫עישה אותה בעולה של״כ‪ .‬והגירסא הזאת‬ ‫ליכא שוס תמיהה דהאמת הוא דאילולי‬
 ‫קכז‬ ‫הוברת ט‬
‫והיינו ודאי דהיא בכלל מה שנאמר בתורה‬
‫אשר ינאף וכי' מוח יומת‪ ,‬או יותר נכון‬
‫מ״ש כת״ר כבוד ידידינו לי בארוסה‬
‫בוגרת דהוא בכלל הפסוק תזה‪ ,‬ועל כל‬
‫התירוצים קשה כי עכ״פ יותר הוה עדיפא‬
‫ליה להגאון חכם צבי להביא יותר •זיל‬
‫קרי בי רב מקרא דכי תצא דארוסה הוי‬
‫אשת איש וחייבה תכתוב סקילה כדכתיב‬
‫אשר עינה את אשת רעהו ושומרת יבם‬
‫אינה במיתה דאינה אשת איש‪' ■' .‬‬
‫‪ 1‬מ ה שכתב על קושית השעת״מ דהו״ל‬
‫לרבינו לפסוק דלענין קנס לכ״ע '‬
‫בתולה היא דל״ק כלל דהלא הר״מ פסק‬
‫דקנס ליכא בשלא —• כדרכה‪ ,‬זה ברור‬
‫מאוד ובאמת נפלא על הגאון שעת״מ כי‬
‫לפי הנר' נשמנו מיניה לפי שעה שני מקומית‬
‫בהרמב״ס בפ״א מה׳ נערה ה״ח ופ״ב ה״ח‪,‬‬
‫ומ״ש ‪ ,‬עוד על קושית השעה״מ להגירסא‬
‫דפסק כרבנן מדוע השמיע רבינו הא דבעל‬
‫עושה אותת בעולה שלא בדרכה‪ ,‬דהא כבר‬
‫פסק הר״מ בפ״ג מה׳ אישות ה״ה דאס‬
‫קידש אשת בביאה שלא כדרכה דמקודשת‪,‬‬
‫לפענ״ד אין זה קושיא כל כך דהר״מ לא‬
‫נתב שם רק דמקודשת דניקנית בביאה‬
‫שלא כדרכה אבל עכ״פ אין למשמע מינה‬
‫דהויא בעולה לענין הבא עליה אח״ז‬
‫דאינה בסקילה כי אם בחנק‪ ,‬ודומה לזה‬
‫איפכא דחה השע‪:‬״מ בעצמו יה׳ אישות‬
‫וכתב דאין ללמוד מסוגיא דקידושין מהא‬
‫דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה‬
‫דמקודשת דהתס לאו לענין קנין מיירי‪,‬ע״ש‪.‬‬
‫ל מ ה שהק' כבוד ידידינו כתיר נ״י‬
‫בסו״ד על השעה״מ מסוגיא‬
‫דקידישין ד׳ כ״ב‪ ,‬כן — כתבנו גס אנו‬
‫בחי׳ להקשות על השעה״מ זה כמה‪ ,‬ושוב‬
‫מצאנו דכן הק׳ הפתחי תשובה בסי' ל״ג‬
‫סק״א‪ ,‬אמנם כתבנו לתרץ דברי השעה״מ‬
‫'דהא בש״ם לא אמרו בפשיעות דזה נהגת‬
‫וזה נהנה‪ ,‬רק‪-‬כוונת הש״ס בדרך ספק‬
‫היפה לכגיו כאשר תראה להרב הנז׳‬
‫■בה׳ אישית ס״א ה״ב בד״ב ע״^ ועי״ש‬
‫דכתב לדקדק בד״ב ע״ג וז״ל_ היאך היא‬
‫מתקדשת של״כ כיון דבמיק שיקדשנה‬
‫במידי דאית לה הנאה מיניה וכשל״כ אינה‬
‫נהנית ממגי ואדרבא מצתערת היא בכך‬
‫וכו׳ יעו״ש‪ ,‬והוא פלא דאיך לא זכר שר‬
‫סו׳ מפירשת בקידישין דכ״ב ע״ב בשפחה‬
‫וכו׳ שלא כדרכה מאי אינא למימר אמר‬
‫ר״א מאן לימא לן דלאו הנאה אית להו‬
‫לתרווייהו ובציוני הגאון רעא״ג סיוע‬
‫להשע״ה יע״ש‪.‬‬
‫דברי הצעיר משרת בקר׳ בעה״ק יפת״ו‬
‫ס״ט‪.‬‬ ‫חזקיהו שבתי‬
‫הערת העורך‪.‬‬
‫ר ב ר י ן הנחמדים קבלנו מאוד לרצון‬
‫והנני להשיבו מאהבה בקצרה‪,‬‬ ‫־‬
‫הנה מ״ש דבסוגיא דסנהדרין דך נ״א‬
‫מבואר דלולי קרא דכי תצא הייתי מחייב‬
‫גס לארוסית חנק‪ ,‬היפך דברינו שם‪ ,‬זה‬
‫אמת אמנם הלא יראה כבוד ידידי כי‬
‫גס אט לא כתבנו הדברים בהחלע רק‬
‫בכמעמ ובאפשר לומר ובכיוון שמנו‬
‫הדברים ההם בדלתיים ובריח להורות‬
‫יותר כי נ מסופקים כתבני זאת דרך‬
‫אפשר ולא היה אז בידינו לא ש״ס ולא‬
‫רמב״ס‪ ,‬ואמנם כי בכל■ זאת ■לא יתישב‬
‫בזה תמיהתינו על הגאון חכם צבי באומרו‬
‫כי ארוסה היא בכלל מה שנ^מר בתורה‬
‫אשר ינאך את אשת איש מות יומת‪ ,‬כי‬
‫עכ׳׳פ אחר דהוציאה הכתוב בפרשת כי‬
‫תצא לסקילה אינה בכלל אשח איש מות‬
‫יומת שבפסוק הזה כי אינה אלא בחנק‪,‬‬
‫ולפענ״ד נראה כי ייתר אפשר ליישב‬
‫יברי הגאון חכס צבי על האופן שכתבנו‬
‫שם כי כונתו היינו בגרושה בעולת‬
‫דנתארסה לארר אח״ז אינו אלא בחנק‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫רשאי לאומרם בע״פ‪ ,‬כל דבר שרגיל ושגור‬
‫בפי הכל כגון ק״ש וב״כ ופ׳ התמיד‬
‫וכיוצא בקן מותר וכתב ע״ז הגר״א‬
‫בביאורו ס״ק ב׳ וז״ל אבל העיקר כמיש‬
‫העור בשם הר״ש דדוקא להוציא רבים‬
‫יד״ח וכן כתבו תוס' בתמורה שם וכן‬
‫כתב הכלבו בשם הרי״ך וגמרא ערובה‬
‫היא בסוך תענית עי״ש‪ ,‬וכ״כ תוס' ישנים‬
‫במס׳ יומא ע' ד׳ה ובעשיר‪ ,‬העעס שאין‬
‫אסור אלא להוציא רבים ידי חובתן והביאו‬
‫ראיה מהא דתענית אר״י וכי ר^ך יחיד‬
‫וכו' וכן עיקר עכ״ל וא״כ לשיעת הגר״א‬
‫ז״ל דהא דאמדינן דבריס שבכתב א״א‬
‫רשאי לאמרם בע״פ הוא דוקא להוציא רבים‬
‫כתב בס׳ שנות אליהו אמר קורין‬ ‫קורין‬
‫בל' רביס ולא קורא כמו דקתני‬
‫יד״ח‪ ■,‬וכיון דקריאת שמע קרינן בע״ס‬
‫וכמבואר בסוך פ״ד משנה נ׳ נכנסין‬
‫וקורין על פיהן כקורין את שמע לכן א׳׳א‬
‫להוציא רבים יד״ח בק׳׳ש ולכן פסק כאן‬
‫הלכה כדעת מהר״ם אלשקר המביא בשם‬
‫רבינו האי ורשב״א ושלא כדעת ל׳ ה‬
‫בשם הר״מ עיין מלא סי׳ ס״א ס״ק ע״ז‪,‬‬
‫אכן עיקרוי של דבר עעמא בעי מדוע תקנו‬
‫חז״ל שק״ש יהי׳ נקרא בע״פ ולכן א״א‬
‫להוציא אחרים הו״ל לתקן שק׳׳ש יהי׳‬
‫נקרא מן הכתב ואחד יוציא אחר־ם יד״ח‪,‬‬
‫ולל שחששו חז״ל כאשר הק״ש תהיה‬
‫נקראת כקורא בתורה אולי לא יכוונו רק‬
‫כקורא בתירה וק״ש בעי כונה יתירה‬
‫בפסוק רישון לכו״ע יבפרט לננ״ד מצ״כ‬
‫וכדפסקינן להלכה בדאורייתא מצית צריכות‬
‫כונה עיין מג״א סי׳ ס׳י ס״ק ג' וכדתנן‬
‫הי׳ קורא בתורה אס כיון לבו יצא ואס‬
‫לאו לא יצא‪ ,‬לכן תקנו שיקרא כ״א ויכוין‬
‫לבו עיין באו״ח סימן נ׳ט סעי״ד ובביאורי'‬
‫הגר״א שס‪.‬‬
‫הגלעלד כתבתי וח״ש ביוס ג׳ ז״ך ניסן‬
‫תרס״א סה נוא יארק‬
‫דוב בער אבראמאוויץ החופ״ק‪.‬‬
‫וז״ל ’ אע״ג דקי״ל דברים שבכתב א״א‬
‫דמאן לימא לן דלאו הגאה אית להו לתלוייהו‬
‫וכיון דהוי ספק איך יקנה את השפחה‬
‫מספק וא״כ ד>רי — השעה״מ נכונין‬
‫דכיון דמ״מ ספק מיהא הוי ראולי לית לה‬
‫הנאה איך יקנה אותה — מספק ועי׳‬
‫בהגהות רב״צ רנשבורג בסנהדרין רג״ח‬
‫ויש להאריך עוד בכל זה אמנס מרוב‬
‫הערדה נקצר לע״ע ‪:‬‬
‫סימן צ‪.‬‬
‫ברכות א‪/‬‬
‫בשחר מברך בל׳ יחיד והוא מפני שבברכות‬
‫אחד מברך ומוציא את כולן‪ ,‬אבל ק״ש‬
‫אינו יכול להוציא אלא כל אחד צריך‬
‫לקרות בפ״ע לכך קחני קורין עכ״ל‪ .‬לכאו׳‬
‫תמוהין דברי רבינו ז״ל הלא משנה שלימה‬
‫שניכו במגילה פ״ג קורץ בפ' שקלים‪,‬‬
‫בפסח קורין וכי' והלא קה׳ית אחד מוציא‬
‫•רבים ידי חובתן ואפילו הכי תנא התנא‬
‫ק‪*.‬רין? לכן נראה דדברי רבינו הגר״א‬
‫ז״צ אינם מיוסדים על דקדוק המלה קורין‬
‫כי דרכו של התנא לומר לפעמים בלשון‬
‫רבים ולפעמים בל״י ואפילו במשנה אחת‬
‫התחיל לפעמים בלי ר וסייס בל' יחיד‬
‫כדתנן בפ״ד מ״ב מזכירין גבירות גשמים‬
‫בתח״ה ושואלין בברכת השנים כי׳ ר״ע‬
‫אימר אומרה ברכה רביעית בפ״ע‪ ,‬דברי‬
‫הת״ק בל״ר ודברי ר״ע בלשון יחיד‪ ,‬כי‬
‫בלשון רבים הו״ל לימר רע״א אומרים‬
‫אותה בברכת השנים‪ ,‬ובריש פרק כיצד‬
‫מברכין התחיל בל״ר ואח״כ מסיים כל‬
‫המשנה בלשון יחיד‪ ,‬יעוי״ש ורבות חמיהן‪,‬‬
‫אמנם דברי הגר״ח ז״ל עיק־ן ויסודן על‬
‫ההלכה כי כן ס״ל לדינא והוא ז״ל לשימתו‬
‫אייל באו״ח סי' מ״כו סעיך א' כתב המחבר‬
 ‫קכה‬ ‫חוברת ט‬
‫בשמ״ק ב״ה דך י״א ע״ב בשס תלמיד‬
‫הר״ר ישראל דבעשה אך בממון הולכין‬
‫אחר הרוב עיש״ה‬ ‫‪,‬‬
‫י( ב ד ב ר י הג׳ מליסא ז״ל שהביא‬
‫' בסידור שלו בדיני אתרוג‬
‫ולולב דאס אמר יהא שלך לצאת בו ולח‬
‫יותר אך הוא בעצמו לא יצא לפי שאין‬
‫בו דין ממון והנה באמת הוא דבר חדש‬
‫עיין בשו״מ תניינא ח״ב סי׳ ג׳ ועיין‬
‫בנחלת יעקב סוכה דך מ״ב ‪.‬עיי״ש‪,‬‬
‫‪.‬ואפשר לומר המקור מסוכה מ״א ע׳׳ב‬
‫במעשה דר״ג נטלו ר״י ונתנו לראב״ע‬
‫ור״ע החזירו לר״ג ומדוע לא החזירו‬
‫ר״י תיכך לר״ג וכן ראב״ע אלא עכצ״ל‬
‫דאס לא הי׳ כח לר״י ליתן לראב״ע רק‬
‫ר״י בעצמו יהי׳ יוצא בו ויחזור לר״ג אך‬
‫ר״י לא הי׳ יוצא בו דל״ח ד״מ והארכתי‬
‫בזה ויבבתי ג״כ הגמ' לא ליקני אינש‬
‫ל ולבא לינוקא ביומא טבא קמא מ״ט‬
‫אקנויי קני אקנויי לאחר אינו יכול וכיון‬
‫שאין יכול להקנות לשוס אדס ל״ח ד״מ‬
‫וחשיב איני שלו כדברי הג׳ מליסא הנ״ל‬
‫ואשתכח דקא נפיק הקטן בלולב שאין שלו‬
‫כמובן כנ״ל וא״כ עביד ממילא איסורא‬
‫במה ‪ .‬דהקנה לקטן ביו״ט דבאמת‬
‫אסור להפקיר ולהקנות ביו״טי אך במקום‬
‫שחבירו עישה מצוה מותר וממילא כאן‬
‫דקטן אין יוצא בו כנ״ל ממילא עביד‬
‫איסורא ועיין מקנה קדושין דך ובאחרונים‬
‫דמוכח בכה״ג חשיב עביד איסורא ומיוישב‬
‫בזה קושיית הראשונים והאחרונים בתא‬
‫דלא ליקני איגש לולבא לינוקא בש״ס מ״ו‬
‫ע״ב ונדחה ג״כ ראיות אבן העוזר ריש‬
‫פסחים דקטן א״י להפקיר דאל״כ מה בכך‬
‫שאין יכול להקנות יפקירנו עיש״ה ולה;״ל‬
‫אך אס יפקירנו לא חשיב בזה עדיין דין‬
‫ממון כמו‪3‬ן ואין הגליון מספיק להעיר‬
‫עוד טה ועיין בשו״מ רביעהאח״ב סי׳‬
‫קצ״ב ומיושב ג"כ קושיית העולם על הגמ׳‬
‫סימן צ״א‪.‬‬
‫המעך מחוברת דםי׳׳ט״ה‪,‬‬
‫ב ד ב ר הביטה מקובצת ב״מ דן‪ !:‬ז׳ נבי‬
‫עשירי וודאי הובא בכו״ס סי׳ ק״ט‬
‫סק״ו ופרמ״ג ש״ד ס״ק ל״ד סי׳ ק״ט‬
‫וביתר ספרי האחרוניס רכל רובא לא הוי‬
‫רק ספק והתירה התירה ספק זה ע־יש״ה‪,‬‬
‫חרשתי דבר נכון דל‪-‬ענין קייס חייב עשה‬
‫אן‪ !:‬שבטל בריבא אינו יוצא כגון בכזית‬
‫מצה שנתערבבו דבר־ס שא״י בו חיוב‬
‫מצה או לענין אתרוג שכתבו דבטל חלק‬
‫הלימון ברוב אתרוג ולהנ״ל לא שייך זה‪.‬‬
‫ואך במקום שבאותו ביטול הוא לענין‬
‫איסור ונתבטל אפ״ה אין יוצא בו חייב‬
‫עשה וטעמא כיוןדביטול*רק ספק כדברי‬
‫השמ״ק הנ״ל ירק דהתורה הקילה ספק זה‬
‫כנ״ל וספיקא דאורייתא לקילא אמרינן‬
‫רק בל״ת אבל בעשה ספיקא לחומרא‬
‫לכ״ע כמו שביאר בטעמא התומיס‬
‫הובא ביס התלמוד ב״ק דך וכ״כהחו״ד‬
‫בסי׳ ק"י בבית הספק וכמה אחרוניס ואס‬
‫כי המשל״מ פ״א מה׳ יו״ט הובא בשו׳׳ת‬
‫ברית אברהס חאו״ח סי' כ״ט סק׳׳ט כתב‬
‫דר״מ דחייש למיעוטא הוא רק בל״ת שיש‬
‫בי מלקות ועיין בחידישי רע״א יור״ד סי׳‬
‫כ״ז בש״ך ס״ק ב׳ שחידש כן מעצמו‬
‫דר״מ ‪ -‬בעשה לא חייש למיעוטא ע״פ‬
‫סברת תיבת גומא פ׳ וירא דס״ד לחומרא‬
‫רק בל״ת ולא בעשה ועיין פרמ״ג או׳׳ח‬
‫סי׳ י׳׳ז בא״א ובסי׳ ש״ה במשבצות‬
‫ס״ק ד׳ וסיך סימן שמ״ד שכתב ג״כ‬
‫יעוש״ה זה אין ענין לכאן‬ ‫עי״ש‬
‫כאשר הארכתי במק״א ואין כאן מקומו‪,‬‬
‫ועיין נוב׳׳י סי׳ ע״ח‪ ,‬ובשו״ת תורת חסד‬
‫ארח סי׳ מ ׳׳ז אית ב' עי״ש‪ ,‬ועיין זכרין‬
‫צבי מנחס סי׳ מ״ה‪ ,‬ובשו״ת ננש חי׳‬
‫אי״ח ויור״ד עי״ש‪ ,‬ובהרצ״ח על מס׳‬
‫גזיר דמ״ל בין ביטול ראך במקוס דל‘׳ש‬
‫ביטול אפ״ה אמרינן כל דפריש‪ ,‬שוב ראיתי‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫יוסי‪ ,‬אלא ע״כ מוכרח ’דרב נחמן ס״ל‬
‫כרשב״א‪ ,‬וא״כ הלכתא כרב יהודה מדפסק‬
‫רב נחמן‘ כוותיה ודפח״ח וכו׳‪.‬‬
‫זהו קצור מהדברים ששמעתי ספי איש‬
‫בהן גדול*‪.‬‬
‫במכתב השני אאריך אי״ה ודוק בכל זה ‪:‬‬
‫תלמידי א ב ר ^ [ ^ ר ^ ‪ :‬מ ח ה רובץ‪.‬‬
‫^ סי מן צ ״ג‪.‬‬
‫המשך מחוברת ח' סי׳ פ‪/‬‬
‫ו( ןוי ‪ f y‬שהתחלתי מכתבי זאת בפ׳ כי תשא‬
‫אציג ג״כ גרגיר אחד מעדינא‬
‫דסדרא‪ ,‬בפרשה ל״ב פסוק כ״ד ואשלכהו‬
‫באש ויצא העגל הזה ויש לתמוה הלוא‬
‫איתא במס׳ סנהדרין ע״א ‪ :‬לענין סו״מ‬
‫בננו זה פרט לסומין ובפ׳ ערבי פסחיס‬
‫קי״ו ע״ב אמר ר״א בר יעקב סומא‬
‫פטור מלומר הגדה דבעבור זה פרט‬
‫לסומא ובתירת כהנים ובחולין כ״ט על‬
‫הפסוק זאת החי׳ אשר תאכלו מלמד שהי׳‬
‫משרע" ה אוחז בחי׳ ומראה אותה לישראל‬
‫זאת תאכלו וזאת לא תאכלו ועיין במס׳‬
‫מגילה ט״ו ע״ב יכל זה איננו שיה לי‬
‫מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקץ‬
‫לו על לבו ועיין במהרש״א שס דלשון ״זה״‬
‫לא שייך אלא על דבר הנראה לעינים —‬
‫וא״כ הלוא פסוק ואשלכהו באש וכו׳ הדל‬
‫נאמר אחר דכבר שרך משת העגל ויזר‬
‫ע״פ המיס ואיך שייך לישנא ״העגל הזה״‬
‫וגיסי הרב המופלג בתיי מיה ישכר בעריש‬
‫הלוי קארטיש שליט׳׳א תירץ דכי־ן דכתיב‬
‫וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם דפשע‬
‫העגל שמור לדודות לפירעניתדהחטאעומד‬
‫ומקטרג תמיד ר״ל שפיר חייך לישנא ״דזד‬
‫אך דגשמיות העגל וגופו כבר נשרך דכיוצא‬
‫בזה מצינו במדרש רבה ומיבא בפירש׳׳י על‬
‫הפסוק ״זה יתנו״ הראה לו כמין מטבע‬
‫של אש ואמר לו כזה יתנו אך דלא נראה לו‬
‫בגשמיות כ״א ברוחניות‪ ,‬ודבריו דברי טעם‪.‬‬
‫צבי הירש בן לאאמ׳יו ייחודי* ל*ב ג־םכרים‬
‫שליט״א חופק״ק הנ״ל‪.‬‬
‫הנ״ל היאך אגו יוצאין בלולבין של אשתקד‬
‫עיין שו״מ תליתאי ח״‪ 3‬ס*׳ קל״ז ובשו״ת‬
‫אבני צדק סי׳ ל״ז וכשו״ת שערי דיעה‬
‫והארכתי מאוד ואין הגליון מספיק ואי״ה‬
‫חיים יוסף חופ״ק א©טא יע״א‪.‬‬
‫‪-‬י!••!!!‪•*•®!!!:‬־‬ ‫‪.‬‬
‫סימן צ״ב‪.‬‬
‫״תורה מכהך‬
‫ב״ב מ״אי‪ .‬תוס׳ ד׳ה נחלקה עדותן וכו׳‬
‫• דב״ש כר׳ יוסי וכו׳ והבי הלכתא דפסק‬
‫*‬ ‫רב נחמן כוותיה וכו׳ עיי׳יש‪.‬‬
‫■‪ :‬והנרי״פ כתב ״עי׳ מנית ו׳ פסק רה נחמן‬
‫הל׳ כרבי‪ .‬ומה״ט פסקו כל הפוסקים כרבי‬
‫ובכן מצוה לתקן״‬ ‫‪.‬‬
‫שמעתי מפורש יוצא מפי כהן גדול‬
‫ה״ה אדוני מו״ר הרב הגאון החכס‬ ‫'‬
‫הכולל‪ ,‬טוביינא דחכימי כקש״ת מוהר״ר‬
‫זאב וואלף הכהן ז״ל מוויטעבסק לפרש‬
‫ולבאר כוונת התוס׳ באופן כזה שהתוס׳‬
‫בכאן לא נחית לפסוק הלכתא רמס׳‬
‫מכוש כ״א פסקו ההלכתא בענין הסוגיא‬
‫דילן וכמו שפסק הרשב״ס בד״ה א״ל וכרב‬
‫יהודה קיי״ל וכן הוא כוונת התוס׳‬
‫בכתבן ״והכי הלכתא דפסיק רב נחמן‬
‫כוותיה״ ר״ל כרב יהודה וביאור הדברים‪,‬‬
‫דלרב כהנא דס״ל דאין הלכה כרשב״א‬
‫ולא נחלקו ב״ש וב״ה על פת אחת שאחד‬
‫אומר מנה ואתר אומר מאתים שנחלקה‬
‫עדותן ועל מה נחלקו ב־'ש וב״ה על‬
‫שתי כיתי עדים שאתת אומרת מנה ואחת‬
‫אומרת מאתים שב״ש אומרים נחלקה‬
‫עדותן‪ .‬וב״ה אומרי' שיש בכלל מאתים מנה‪.‬‬
‫]ועיי׳ נזיר פרק ג׳ משנה ז‪ /‬ועי״ש‬
‫בגמרא כ׳ ע״א[ וא״כ קשה קושיית ריב״א‬
‫על ב״ה‪ .‬ונתרץ כאשר אמר די דלאו‬
‫פירכא היא דמצינו למימר דב״ה כר׳ יוסי‬
‫סבירא להו וכו‪ /‬וא״כ קשה על רב נחמן‬
‫דפסק הלכה כרבי‪ ,‬והלא ב״ה סברי כר׳‬
 ‫חוברת י׳‬ ‫המאסף‬
‫בזמן שיש לכהן בזה חלק בהכרח כמו‬
‫הישראל ששוה אליו דבאותו דבר שוין הכהן‬
‫והישראל לזכות בו אז אמרינן הכהן קולס י‬
‫משא׳׳כ במעשה דל׳ג לא היה שום זכות‬
‫בזת לא לר״י ולא לראב״ע כי האתלוג‬
‫היה של ל׳ ג ואס לא היה רולה ר״ג‬
‫לזכות בו אלא לריב״ת ולא לראב״ע‬
‫רשאי וכו׳ ולכן ליכא בזת מלות וקדשתו‬
‫אבל באתרוג הקהל‪.‬יש בו זכות להכהן‬
‫כמו להישראל לברך בו ולהכי י״ל הכהן‬
‫קודם עכ׳׳ד נר״ו‪ ,‬ואחר הס״ר אגבריהטא‬
‫כתב כן ולא ראה מ״ש בתוספות בגיטין‬
‫נ״ט וליטול מנה יפה ראשון כגון‬
‫במעשר עני או בלדקה אס הוא עני זכו׳‬
‫וכ״כ הרא״ש ז״ל כגון מעשר עני או‬
‫בלדקת המתחלקת לעניים ע״ש‪ ,‬והנ'^‬
‫שם אין לכהן זכות באותה לדק׳ת‬
‫המתחלקת לעניים שאם ירלה הנותן■ שלא ‪,‬‬
‫יתן לאותו כק הלדקה או מעשר עני אלא‬
‫יתנם לישראלים 'דוקא רשאי ‪:‬‬
‫ג ם עוד'באמת אע״פ שהאתרוג הוא של‬
‫ל׳ג הוא מחוייב ליתנו ולזכותו לר״י‬
‫ולראב״ע ולכל אדם ללאת■ בו י״ ל אחר‬
‫שהוא נטלו ויצא בו וקיים המצות כהלכה‬
‫כי גדולה מזו כתב המג״א ז״ל בסי‪-‬׳;תרל׳ת‬
‫ס״ק י״ב אדם שיש לו אתרוג מיוחד‪-‬ובעיר‬
‫אחרת אין להם כלל דמיטב שישלחנו לשם ‪.‬‬
‫והוא יברך על של הקהל והביא זה בפס‬
‫הרב מ״מ ע״ש‪ ,‬ובסי׳ תרע״א כתב המג״א‬
‫אס יש לו שמן מצומצם ולחבירו אין ■לו‬
‫מוטב שידליק‪ .‬בכל לילה אחת ויתן לחבירו‬
‫דהא מדינא אין צריך אלא אחת ע״ש‪,‬‬
‫נמצא ולכתחילה ■עביר למחסר מיניה‬
‫הידור מצות לגמרי כדי לזכות לחבירו‬
‫והרב חמד משה פליג עליה בזה משוס‬
‫דש״ל גם ההוספה היא מעיקר המצוה‬
‫ואיך יפסיד מן עיקר המצוה בשביל לזכותי‬
‫את חבירו ועיין אליה רבא בסי׳ תרע״א‬
‫סק״ג מה שהעיר בדין המג״א מדברי שו״ת‬
‫שנה ששית‬
‫סימן צ״ד‪.‬‬
‫נ״ו שבט תרס״א‪.‬‬ ‫בגדאד יע״א‪.‬‬ ‫בהנ״י‪.‬‬
‫ב ש ב ו ן ז זה האיר וזרח במח״ק ״המאסן{׳׳׳‬
‫^ היקר שגה ששית חוברת ד׳‬
‫ודרך העברה ראיתי בסי׳ ס״כן שאלת‬
‫חכס כילע של חג האסיף בהקהל העס‬
‫לברך באתרוג הקהל אס שייך בזה מלות‬
‫וקדשתו ליתן לכהן לברך באתרוג תחלה‬
‫ופשיכו לה מסוכה מ״א דנתן ר״ג האתרוג‬
‫לריב״ח קודס׳ראב״ע אע״ג דהוה ראב״ע‬
‫כהן וע״כ ש״מ דלא שייך בזה מלוה‬
‫דוקדשתק ע״ש ואחריו יאיר נתיב ידידינו‬
‫הרב העורך נד׳ו ילא לחלק דריב״ח‬
‫שאני דהוה זקן וחכים מפי מןראב״ע‬
‫ולא עוד אלא שהוא היה אב״ד ולכך‬
‫קדיס הוא על ראב״ע בזה‪ ,‬ויפה כתב‬
‫בזה ובפרט דהוה אב״ד דר״ג כרמוכח‬
‫בענין קדוש החודש שאמר לרבי דוסא‬
‫רואה אני את דבריך וחש ר״ג למילתיה‬
‫וגזר עליו וכו' והנה בידאי שררת אב״ד‬
‫היא שררה גדולה שניה לשררה של נשיאות‬
‫ולריך להקדימו על ראב״ע ■אע״ג דהוה‬
‫כהן משוס כבוד הליביר‪ .‬ועוד אני אומר‬
‫הלא בברייתא הכי אתמר נטלו ר״ג‬
‫וילאבו ונתנו לר״י במתנה נטלו ר״י‪.‬‬
‫וילא בו ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה‬
‫וילא בו וכו׳ ומהיכא נודע ונתברר לנו‬
‫שבאו ר״י וראב״ע ביחד לפני ל׳ג כדי‬
‫לתת להס האתרוג במתנה ללאת בי‬
‫ודילמא ר״ג הוה יתיב בחדרו בספינה‬
‫ונכנס ר״י תחלה ונתנו לו וילא בו ואח״כ‬
‫נכנס ראב״ע ונתנו לו וילא בו כי אפשר‬
‫מעשה שהיה כך היה ואיך נוכיח מזה‬
‫להיכא שהכהן והישראל עומדים ביחד‬
‫כדי ליטול הלולב_ וללאת בו והא ודאי אין‬
‫הוכחה מעובדא ' הנז׳ לנידון השאלת ‪:‬‬
‫ו ט ו ר ילא לחלק ידידינו הרב העורך‬
‫^ נר״ו דמלות וקרשתו היינו רק‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫המקודש מחבירו קידם לחבירו ופסקה‬
‫הרמב״ס ז״ל בפ״ע מהלכות תמירין יע״ש‬
‫ויש מק־ס להרחיב הדברים ואין הפנאי‬
‫מסכים כעת; והשי״ת יאיר עינינו באור‬
‫תורתו אכיי״ר ‪:‬‬
‫ליראיו נעובדא דר׳יג שכבר נעלו ויצא‬
‫כ״ר הצעיר יוסף היים ח״ר <'יהו‬
‫ח״י משה חיים יצ״ו‬
‫מן הדין לזכותו להס כדי שיצאו י״ח במצות‬
‫הערת העורך‬
‫הוא חיוב על האדס מדין‬
‫׳ ס ר ת דבריו החביבים והנחמדים לנו‬
‫מאוד קבלנו ברצוך והננו להשיבו‬
‫מאהבה בקצרה; הנה מת שנתב ידידינו כבוד‬
‫הדר״ג יצ״ו כי לא ראינו מ״ש התום׳ בגיעין‬
‫דך ל ע ד״ת וליעול מנה יפת כגון במעשר‬
‫עני או בצדקה וכו‪ /‬וכתב ידידנו כבוד הדר״ג‬
‫‪-‬וז״ל והנה שס אין לכהן זכות באותה‬
‫צדקת המתחלקת לעניים שאס ירצה הנותן‬
‫שלא יתן לאותו כהן הצדקת או מעשל‬
‫עני אלא יתנם לישראלים‪ .‬דוקא רשאי^‬
‫עכלה״ע‪ ,‬הנה האמת ני דברי התום'‬
‫לא נעלמו מאיתנו; אמנם כי לפעלד‬
‫נר׳ כי מדברי התום׳ אין שוס ראיה; כי‬
‫יש לומר כי התיס' איירי במעשר עני‬
‫דמתחלק בגורן דאין בו עובת הנאה לבעלים‬
‫ליתנו לכל מי שירצה; אלא העניים באין‬
‫ונועלין וכמ״ש הר״מ בפ״ו מה׳ מתנות‬
‫עניים היו׳׳ד ע״ש; וא״כ נמצא דיר כל‬
‫העניים שוין בו ולהכי איכא שפיר לגבי‬
‫הכהן מצ״ע הקדשתו; גס לרקה דכתבו‬
‫התוס׳י״ל דאיירי בצדקה המתחלקת עי״ד‬
‫גבאי דיד כל העניים שוין בו ואין רשות‬
‫להגבחי ליתן לזה ולא לזה ובהכי הוא דאיכא‬
‫מצ״ע דוקדשתו)והכי מוכח מלשון הרא״ש‬
‫דהביא כבוד ‪ .‬הדר״ג; דכתב או בצדקת‬
‫המתחלקת לעניים דנר׳ דהיינו עי״ד‬
‫גבאי( דכיון דיד כל העניים שוין בו שייך‬
‫נית יעקב והניח בצ"מ‪ ,‬וכאמת גס העיררין‬
‫לח ערערו אלא בכה״ג דאיכא מחסור‬
‫לוה המזנה לאחר ומשו״ה גס המג״א‬
‫כשתי הנידונין מז׳ כתי‪ :‬לשון מועי‬
‫ולא כתב חייב אבל הינא דאין מחסור‬
‫י״ח‪ .‬והזוכין עומדס לפניו שנוטלין אותו‬
‫ומחזירין לו תכן! הא ודאי לכ״ע חייב‬
‫עשה וו ‪:‬‬ ‫'‬
‫נראה שדבר זה וכיוצא בו‬ ‫ובאמת‬
‫י‪.‬‬
‫ג״ח דילפי לה‪ .‬רז״ל בגמרא דקמא מפסוק‬
‫והודעת להס את הדרך אשר ילכו בה זו‬
‫ג״ח‪ :‬ובודאי אין לך ג״ח גדולה מזו לזכותס‬
‫בקיוס מ״ע מן התורה אשר אין ינוליס‬
‫לקיימה בלעדו ולא גרע זו ממ״ע של‬
‫צדקה‪ .‬שחייב האדס לעשותה היכא‪,‬דיש לאל‬
‫■‪,‬‬ ‫ידו‪:‬‬ ‫‪.:.‬‬
‫ה נ ה כי כן בענין הספק של הרה״ג‬
‫‪ ■ .‬מהרש״א^שלימ״א אפילו אס יהיה‬
‫האופן כמו עובדא דר״ג שהאתרוג כולו‬
‫של בעה״ב שכבר נעלו ויצא י׳׳ח ובאי אנשיס‬
‫לביתו לקייס מצות עשה של נעילת לולב‬
‫שיתנו להס במתנה ע״מ להחזיר ויש בהס‬
‫כהן הנה בודאי צריך ליתנו לכהן תחלה‬
‫ואח״כ יי• לישראל דדמי■ להך דיעול מנה‬
‫יפה ראשין שפירשו התוספות והרא״ש‬
‫ז״ל כגון מעשר עני או בצדקה ■המתחלקת‬
‫לענייס שיקדיס לכהן וכבר נודע דזריזין‬
‫מקדימין למצות ושהויי מצוה לא משהינן‬
‫וכתבו‪ .‬הפוסקים אפילו" על זמן מועע‬
‫איכא קפידא בהכי ועל כן ראוי להקדיס‬
‫לכהן להיות זריז ונשכר לקייס המצוה שתיס‬
‫• ■ ושלש רגעיס קודס ‪:‬‬
‫ן ף ן ז כי מלבד האי מ״ע דוקרשתו‬
‫׳ דכתיב להדיא גבי כהן ראוי לנו‬
‫להקדים את הכתן גס 'בכה״ג מדין כל‬
 ‫קל‬ ‫'חוברת י׳‬
‫הרבה ואין בכיס וכו' נר׳ ודאי דהיינו כים‬
‫של צדקה של גבא; אלא דק' לי בהא‬
‫דנפבו הרמב״ס והש״ע שם ואס‪,‬היה אר‪,‬ד■‬
‫מהם אביו או רבו הס קודמין וכו‪ ■/‬וק׳ לי‬
‫דזה ניחא באדם המחלק צדקה ממנו‬
‫מממונו בזה שייך קדימה לגבי דידיה‬
‫לאביו או רבו‪ ,‬אבל בגבאי צדקה‬
‫דגבה צדקה מאנשי העיר ליפן לעגייס מה‬
‫שייך בז‪ :‬לגבי דידיהלאביו או לרבו כיון‬
‫דהצדקה היא מאנשי העיר ואולי‪.‬דכיון‬
‫דאנשי העיר‪ ,‬הניחוהו לגבאי לחלק לפי‬
‫דעפו להכי קדמי אביו או רבו וצ״ע‪ . ,‬או‬
‫אולי בעיקיא דמילפא יש לימר דגם‬
‫בעל הביח טפיה המחלק צדקה ממנו‬
‫מממונו כל עוד דיש בידו להספיק וליפן‬
‫לכל העניים א־נו רשאי ליפן דוקא לאלו‬
‫ולא לאלו וכ״ש דאינו רשאי ליפן‪.‬להישראליס‬
‫ולא לה נהנים אלא מדינא צריך ליפן‬
‫לכולם בשוה ויד כל העניים שוה בצדקתו‬
‫ואינו רשאי ליפן דוקא לאלו ולא לאלו וליפן‬
‫הכל לעני דרוצה הוא דוקא אלא צריך‬
‫לחלק וליפן לכולם בשוה )וכמו במעשר‬
‫עני חייב לחלק לכל אחד כדי שובעו‪.‬‬
‫ואס היה לו דבר מיעע נותן לפניהם והן‬
‫מחלקין בניהם עי׳ ר״מ פ״ו מה' מת״ע‬
‫הלכה ‪1‬׳ ח׳ ע׳( ולהכי משו״ה שייך שפיר‬
‫מצ״ע דוקדשתו להקדים להכהן וליפן לו‬
‫מנה יפה ראשון כיון דיש זכות להכהן‬
‫בהכרח בצדקה זו ולהכי ג״כ אס אין לו‬
‫כדי לפרנס את כולם יש לגבי דידיה ג״כ‬
‫דין קדימה כהן ללוי ולוי לישראל וכו׳ כמו‬
‫גבאי‪ ,‬ולפי׳ז יש לימר דצדקה דכפיו'■‬
‫הפיס׳ הי־נו גס בצדקה דבעה״ב ודרך‬
‫זה נר׳ לפענ״ד ביותר אך דבאמת במעשר‬
‫עני המתחלק בבית יכול ליפנו לכל עני‬
‫שירצה עי׳ ר״מ שם ועדיין צ״ע רב בזה­‬
‫‪.‬‬ ‫לעת הפנאי‪.‬‬
‫ו ד ר ך ‪ .‬אגב הנני להעיר בזה בדין סדר‬
‫‘ קדימה דקיי״ל דכהן קודם ללוי■■‬
‫בו שפיר נזצ״פ דוקדשתו להקדיס ליתן‬
‫לכהן וליפן לו מנה יפה‪ ,‬אבל בצדהה‬
‫דבעה״ב דהרשוה בידו ליפן לישראלים ולא‬
‫לכהניס‪ ,‬לא ידעפי איך יהיה' שייך בזה‬
‫להקדים להנהן וליפן לו מנה יפה‪ ,‬אנוו‬
‫אם ירצה הוא שלא ליפן נלל להנהן אלא‬
‫הנל להישראל רשאי ונ״ש דיהיה רשאי‬
‫להקדים וליפן מנה יפה להישראל ולא‬
‫לנהן‪ ,‬ואעו מי גרע זה מנשלא יפן לכהן‬
‫נלל‪ ,‬הן אמנם יש לדחוק ולומר דענ״פ‬
‫שייך יופר מצ״ע דוקדשפו כאשר בחפצו‬
‫ליפן לשניהם להכינן ולהישראל דאזי מצוה‬
‫לו להקדים להכהן וליפן מנה יפה ראשון‬
‫דאש לא יהיה זה בזיון להכהן להקדים‬
‫להישראל וליפן לו מנה יפה משא״כ‬
‫כשאינו רוצה ליפן כלל להכהן‪ ,‬אבל באמפ‬
‫השברא מוכח להיפך דכל עוד דכשהכר‪s‬ן‬
‫והישראל לפניו רשאי ליפן להישראל ולא‬
‫להכהן כ״ש דרשאי להקדים וליפן מנה‬
‫יפה להישראל ולא להכהן דלא גרע זה‬
‫מלא ליחן לו כלל ואפי״ה רשא; אלא דשם‬
‫איירי כדכפיבנא במעשר עני המפחלק‬
‫בגורן‪ ,‬אי בצדקה המפחלקפ עי״ד גבאי‬
‫דיד כל העניים שוין‪ ,‬ונרלפענ״ד דגם מ״ש‬
‫הרמב׳סבספ׳ח‪ ,‬מה׳ מת״ע ובש״עיור״ד‬
‫סי׳ רל׳א ס״ע בדיני קדימה דנהן קידם‬
‫ללוי ולוי לישראל ונו׳ היינו ג״נ בצדקה‬
‫המחחלקפ ביד גבאי דיד כל העניים שוין‬
‫בו ולהני בשלא מספיק לכולן זה קודם לזה‬
‫אבל בצדקה דבע״ה דרשאי ליפן לכל מי‬
‫שירצה ורשאי ליפן להישראל ולא לכהן‬
‫א׳׳כ ודאי לא נאמרו בו דיני קדימה דלמי‬
‫שירצה הוא יפן )רק אס הבעה״ב שוין‬
‫כולם בעיניו ולא ירצה ליפן לזה יופר מזה‬
‫אז יעשה כדין קדימה אבל אס הוא רוצה‬
‫ליפן להישראל ואצלו קרוב דעפו יופר רשאי‬
‫ליפן ולהקדים להישראל( ובאמת גס‬
‫מפחילפ לשון הר״מ‪ ,‬והש״ע מוכח כן‬
‫דאיירי בגבאי• מדנקכיו היו לפניו עניים‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫בעיניו ולהכי קודם אביו או רבו‪ ,‬וא״כ י״ל‬
‫דמש״ה הכא רק אביו ק־דס אבל קריב אחר‬
‫אינו קודם אבל באדם דעלמא המחלק‬
‫צדקה ממנו■ מממונו כמו בסעיך ג׳ שם‬
‫קרובו קודם לכהן ולת׳׳ח‪ ,‬ולפי״ז אולי יש‬
‫לישב בזה קושית הש״ך מסי׳ רמ״ב דאביו‬
‫קודם לאחר אך דאינו ת״ח ע״ש‪ ,‬ולהנ״ל‬
‫יש לימד דשם איירי דבא'לפדות את אביו‬
‫בממונו ולהכי אביו קודם לאחר אך דאינו‬
‫ת״ח משא״כ הכא בגבאי צדקה דבא לחלק‬
‫צדקת מכיס הקהל ואביו קודם משים כיון‬
‫דתניחוהו הקהל לחלק כפי דעתו‪ ,‬א״כ י״ל‬
‫דאינו קודם אביו אלא כשהוא ת״ח אז קודם‬
‫לאחר שהוא ממנו בחכמה אבל אס אינו‬
‫ת״חאינו קודם לגדול בחכמה כיון דאינו‬
‫מחלק מממונו ודעת הקהל לא על דעת זה‬
‫צתקדם אביו שאינו ת״ח לגדול בחכמה‬
‫ודו״ק‪ ,‬ויש להאריך בכל זה ומאין הפנאי‬
‫הנני מוכרח לקצר‪:‬‬
‫ש עוד כמד הדר״ג ידידינו‬
‫שלימ״א דהרי מחוייב ר״ג‬
‫ליתנו להם מצד גמילות חסדים‪ ,‬הצדק‬
‫עם כבוד ידידינו הדר״ג נ״י ואגב ריה;יא‬
‫לא‪ ,‬דקדקנו בזה‪ ,‬ויוצא מזה דגם במעשה‬
‫דר״ג צריך להקדים להכתן כדברי‬
‫הדר״ג אי לאו בגדול ממט ויש להאריך‬
‫בזת ואמנם בכלל רוב העידה ואי הפנאי‬
‫נקצר ידידו דו״ש ברוב אהבה וידידות‪.‬‬
‫ועניי עירו היינו בשוין‪ ,‬אלא דלהש״ך שם‬
‫העורך‪.‬‬ ‫־‬
‫ולא נקע ת״ח אלא כדי להקדים גס לרבו‬
‫סימן צ״ה‪.‬‬
‫)ד‪.‬ם*»ך מחוברת ח׳ סי׳ ע״א‪(.‬‬
‫דא״כ‪.‬מאי רבותא דאביו הא אפילו קרובו‬
‫ו נ ח ז ו ר מעתה לדברי המד״ר שהתחלנו‬
‫‪ p‬ונאמר דגם תרי אמוראי‬
‫דהתם פליגי באופן יישיב קושי' הנ״ל‪ ,‬או‬
‫נימא כדרכים הראשונים שכתבנו דבנח לא‬
‫היה שייך כלל אי׳ זה מ' שהם היו נעפציס‬
‫ולוי לישראל וכו‪ /‬והנה קיי״ל שם בסי׳‬
‫רנ״א ס״ג דקרובו צריך להקדימו לכל‬
‫אדם ואחיו מאביו קודס לאחיו מאמו‬
‫ועניי עירו קודמי! לעניי עיר אחרת‪ ,‬איך‬
‫הרין באחיו מאביו הישראלי ואחיו מאמו‬
‫הכהן‪ ,‬מי קודס אס נאמר אתיו מאביו‬
‫הישראל‪ ,‬או אחיו מאמו הכהן‪ ,‬וכן עניי‬
‫עירו הישראלים‪ ,‬עס■ עניי עיר אחרת‬
‫הכהניס‪ ,‬מי קודמין י וקצת נר׳ דעניי עירו‬
‫קודמין וכן אחיו מאביו הישראל וצ״ע‬
‫בזה בפוסקים ובאתי רק לעורר‪.‬‬
‫ע‪ 1‬ו ״ ר כי לכאורה יש ללמוד זה מהא‬
‫דמבואר שס דכל זה נשוין אבל‬
‫אס יאחד גדול מחבירו בחכמה הגדול‬
‫מחבירו קודס‪ ,‬ומבואר שס דעכ״ס אס‬
‫אביך הוא ח״ח קודס לזה שהוא גדול ממנו‪,‬‬
‫ואס‪ .‬איתא דקרוב קודם לאחר אן‪ 1‬דהוא‬
‫כהן ‪ ,‬וק עניי עירו הישראלים קודמין‬
‫לעניי• עיר אחרת הנהנים‪ ,‬ה״ה דקודמין‬
‫ג״כ לגדול בחכמה דאס אחיו מאביו אינו‬
‫גדול בחכמה ואחיו מאמו גדול בחכמה‬
‫הקרוב לו יותר קורס וכן עניי עירו שאינן‬
‫גדוליים בחכמה כיון דהם קרובים לו יותר‬
‫קודמים לעניי עיר אחרת הגדולים בחכמה‬
‫א״כ• למאי צריך דליהוי אביו ת״ח הא‬
‫אפילו אינו ת״ח הוא קידם גם לכהן וגס‬
‫לת״ח מצד'דקרובו קודם‪ ,‬אלא ודאי דכהן‬
‫או ת״ח קודם לקרובו וקדימת קרובו‬
‫‪.‬‬ ‫סקי״ז אביו קודם לאתר אך דאינו ת״ח‬
‫ע׳׳ש‪,‬־ ולפי״ז לכאורה יש ללמוד משם‪ ,‬להיפך‬
‫דקרובו קודם גס לכהן וגס לת״ח‪ ,‬אלא‬
‫קודם‪ ,‬אלא ודאי דחרובו אינו קודם לכהן‬
‫או לת׳׳ח‪ ,‬אלא די״ל לפי מ״ש לעיל דהכא‬
‫לא איילי במחלק צדקה ממנו מממונו רק‬
‫דהוא• גבאי‪ ,‬ואפ״ה קדמי אביו או רבו‬
‫כיוך דהקהל הניחוהו לחלק‪.‬צדקה כעוב‬
 ‫מלא‬ ‫חוברת י׳‬
‫דקרא קמיפלגי היכי יתפרש למר כדאית‬
‫לי׳ ולמר כדאית לי'‪ ,‬אלא דממילח נתיישב‬
‫בזה גס הקושיא הנזכרת או רכימא דכוונתו‬
‫ג״כ לזה ליישב בהכי קושיא הנ״ל‪ ,‬ומיהו‬
‫עכ"פ תרוייהו ס״ל כתירוצי הפשוע דלעיל‬
‫דרק בצורך ההכנה קמשהעי‪ ,‬אלא דא״כ‬
‫אך למותר הוא להידיעו שתכלית לקיחת‬
‫המאכל הוא שיהי׳ עומד מוכן לצורכו‬
‫ולצירכס‪ ,‬ולהכי מפרשי׳ לדעתיה דחדדקרא‬
‫אשמועי׳ שיקח מאכל א׳ אשר הי^ משמש‬
‫לצורכו ולצורכס‪ ,‬ולדעתי׳ דאידך‪ ,‬קאמר•‬
‫קרא שיהי' הוא עיקר והס עפליס‪ ,‬וכפי'‬
‫מת"כ בזה שהפסולת שישאר מהנכייעות‬
‫יהי' לצורכם ע״ש‪ ,‬והיינו דאתי קרא‬
‫לאשמועי' ולא הדרא דאכילה‪ ,‬וממילא‬
‫י‬ ‫דלק״מ‪ ,‬ודו״ק בכ״ז‪.‬‬
‫ן ן ז ״ ף אגדה נלענ״ד בפירושא דקראי‬
‫דבאמת מהנמנע הי׳ שיכין נח‬
‫בהתיבה ההיא מזונו ומזונות כל בהמות‬
‫חיות ועופות שבעולם על משך זמן רב‬
‫כזה‪ ,‬אלא שמ״מ הוא נצעוה ליקח מקצת‬
‫מכל מין ומין כפי האפשר‪ ,‬וה' יצוה את‬
‫ברכתו שיהי׳ בו די להחיות כל הנפשית‬
‫ההס‪ ,‬והיינו דקאמר קרא ״ואתה קח לך״‬
‫מכל ״מאכל אשר יאכל‪ /‬מקצת מכל מין‬
‫מאכל אשר יאכל וכו׳ ואך שלא יהי' די‬
‫סיפוק עפ״י הטבע‪ ,‬אני מבטיחך אשר‬
‫״והי׳״ לך ולהם לאכלה‪ ,‬שיהי׳ מספיק‬
‫לכדי צורככם‪ ,‬וא״ש‪.‬‬
‫כאית ל״א שם נדפס עוד בענין‬ ‫והנה‬
‫זה מהרה״ג מו״ה שמואל‬
‫ראזענבויס לי אבדק׳׳ק יערגען שכתב‬
‫בזה״ל בש״ס ברכות מ׳ גביל לתורא‪ ,‬קשיא‬
‫לי בשלמא הא דנקט טול וברוך ב׳ פעמים‬
‫י״ל דיש הרבה מסובים וכדי שלא יקח‬
‫הב׳ בעצמו צריך שיאמר עוד הפעם‪ ,‬וכן‬
‫הביאו מלח הביאו ליפתן היינו באס חושש‬
‫שלא ימצא מלח בבית אומר שיתרצה גס‬
‫בליפתן אבל גביל לתורא די פעם א׳ וא״כ‬
‫אליו או בענין הזכות‪ ,‬או בענין השתדלות‬
‫פעולתו להצלתם‪ ,‬או דנימא כתי' הפשימ‬
‫שכתבתי באחרונה‪ ,‬דליכא לדיוקי כלל משוס‬
‫דקרא משתעי כאן רק בצורך הכנת‬
‫המאכלים שיהיו עומדים ומתוקנים לצורכו‬
‫ולצורך הבע״ח ולא בסדרא דאכילה‪ ,‬אלא‬
‫דלכאורה יש לגמגם‪ ,‬דנהי דקרא כוללם‬
‫יחד בלשון יחידי מכל ״מאכל" אשר ״יאכל"‬
‫מ״מ הרי מאכלים משונים היו‪ ,‬מאכלי‬
‫אדם‪ ,‬ומאכלי בהמה‪ ,‬ימעתה בשלמא אי‬
‫בקדימה ואיחור משתעי‪ ,‬הלשון מובן היכוב‬
‫יהי׳ לך המאכל המיוחד לך‪ ,‬ואח״כ ולהם‪,‬‬
‫המיוחד להם‪ ,‬לאכלה‪ ,‬וע״ד דכתיב בקרא‬
‫דונתתי עשב בשדך לבהמתך‪ ,‬והדר ואכלת‬
‫ושבעת‪ ,‬משא״כ אי משתעי כאן רק מתכלית‬
‫וצורך המאכלים האלה‪ ,‬ואין כאן שוס חילוק‬
‫והפרש זמן המחלק ביניהם‪ ,‬איך יכון‬
‫הלשון על מאכלים נפרדים כאלה לכוללם‬
‫גלם בלשון אחד יחידי ממש י ״והיה״ לך‬
‫ולהם לאכלה‪ ,‬דהיינו שיהיו עומדים לצורך‬
‫שניכם‪ ,‬מאחר דהא כדאיתא והא כדאיתא‪,‬‬
‫אכן למאי דאית לי׳ נר׳ אבא ב״כ דהכנים‬
‫דבלה עמי שהוא דבר הראוי לאדם ולבהמה‬
‫שפיר יתפרש כן במרווח‪ ,‬וממילא דלא‬
‫תיקשי מהא דאסור לאכול קודם שיחן‬
‫לבהמתו דפירישו רק שיהי׳ עימד לצורכם‬
‫ומקדים שפיר אדם כנ״ל‪ ,‬משא״כ לר׳ ליי‬
‫שהכניס לכל מין ומין בפ״ע‪ ,‬דאז דחוק‬
‫לפרש כנ״ל‪ ,‬ונפרשו בקדימה ואיחור‪ ,‬ואזי‬
‫צ״ל דכאן ליכא איסויא מ׳ שכלם היו‬
‫כיפליס לו מחמת זכותו והשתדלותו‪ ,‬והיינו‬
‫דקאמר ע״ד דראב״כ והי' לך ולהם‪ ,‬ולאו‬
‫בסדרא דאכילה משתעי וע״ר דר״ל דליכא‬
‫לפרושי הכי‪ ,‬וע"כ והי׳ לך ולהם מיירי‬
‫בסדרא דאכילה‪ ,‬וע״כ לומר משום שאתה‬
‫עיקר והס עפליס לך ולהכי ליכא איסורא‬
‫דאכילה קורס שיתן לבהמתו‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫נראה יותר צודק לומר‬ ‫ובפשוט‬
‫דאינהו רק בפשעית פירושא‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫והדר ואכלת ושבעת — וגופא דמלתא‬
‫נמי בורכא היא‪ ,‬עפ״י הגירסא האמתית‬
‫שבש״ס שלפני‪ ,‬שנאמר בשדהס ״לתורי״‬
‫ביו״ד לסוך שהוא סימן הרבים‪ ,‬וא"כ‬
‫גס באחת מוכחא מלתא —י והסי* מוכח‬
‫גסברש״י שם דנקע ״לצורך השוורים״ —‬
‫ואין לומר דקאי אתרי גביל לפורא‪ ,‬דא"כ‬
‫הו״ל להקדים בלשונו גביל לפורא ב׳׳פ —‬
‫וכן נמי הגירסא ברא״ש שלפני בסימן‬
‫כ״ב‪ ,‬ועי׳ בשפה מקובצת בוה דנקם נמי‬
‫פרש״י על גביל לתורא ״ל^רך השוודים״‬
‫וכן בערוך שלפני ערך נבל בטלן; ביו״ד‬
‫לבסוך‪ ,‬וק״ל‪ ,‬וממילא דיש למזות עוד‬
‫מה דאכתי איכא שיחה שלא לצורך‪,‬‬
‫דהו״מ לפרושי מלתי' באמרו גביל‬
‫״לתורי״ כמשתמע בלשון יביס‪ ,‬ואפילו‬
‫נימא דאין זה מבורר כ״כ‪ ,‬הו״מ למימר‬
‫גביל לתורא ״ותורא" — או ״ולתררא״‬
‫ואכתי תיבת ״גביל״ מיותר הוא‪ ,‬ודוק ‪:‬‬
‫ן א י מכח הנך ג׳ דחיות סי אמינא‬
‫אנא דעדיפא מינה לענ׳׳ד״והוא‬
‫דלכאורה עפ״י פעם הנ״ל מ׳' ראדס‬
‫נירון בשביל בהמה ל״ש זה בצדילן גמור‬
‫דבודאי^אינו צריך לזכותם‪ ,‬ונצנוץ לומר‬
‫דהא דמ״מ סתמא אמרו ^זור ל^ול‬
‫וכו' דמשמע מיני׳ מלתא דפסיקתא אפי׳‬
‫לצדיק גמור‪ ,‬היינו מ׳ דהכסתמת לה'‬
‫אלקינו ורק הוא יודע להבחין‪ ,‬והארס‬
‫בעצמו אינו יודע אס ס א צדיק‪,‬‬
‫או אך אי נימא כדמציגו *יחב אינש‬
‫בנפשי׳ אי צדיק גמור הוא׳ םנ^מ אין זה‬
‫מדרך המיסר לפרסם כן על ©צמו־ חהו‬
‫חיק גאות מיהת‪ ,‬ע״כ סתמא אמרו‬
‫אסור וכו׳‪ .‬אכן יש לחקור‪ ,‬דהגהלחומרא‬
‫ודאי צריך הארס לאכקופי כפט שאינו‬
‫צדיק‪ .‬וכמו שמשביעים חותר אפיי' כל‬
‫העוצם אומרים עליך צדיק אתה ס״ בגנייניך‬
‫כרשע״ אכן כאן דאנו דנין לענק הפסק‬
‫בין הברכה דאית בי׳ איסורי ואין כאן‬
‫הב׳ היה הפסק‪ ,‬ונ״ל דהנה כ׳ האחרונים‬
‫ב' פעמי' על הא דאסור לאבול קודם‬
‫שיתן לבהמתו הא׳ משום דב׳ אדם ובהמה‬
‫תושיע ה׳ שאדם ניזון בזכות בהמה כך‬
‫מאכלה קורס כדי להראות שאינו תולה‬
‫בזכות עצמ‪ /‬והנה לפעם זה אם יש לו ב׳‬
‫בהמות אפשר די אם יתן רק לאחת קודם‬
‫שיאכל‪ ,‬אכן איכא עוד פעם משום צבע״ח‬
‫ולזה ודאי צריך להאכיל מקודם לכל‬
‫בהמותיו לכן מלתא אגב אורחא קמ׳׳ל‬
‫כפעם זה ־ולכך מותר לומר ב״פ גייל‬
‫לתורא באס יש לו ב׳ בהמות שיאכילו‬
‫לשתיהם‪ ,‬עכ״ל שם‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ו ל ע ג ״ ף דברי הרה״ג הלל נ״י אין‬
‫להם מקים כלל במחכתה״ר‪,‬‬ ‫^‬
‫דעיקר יסוד דבריו עפי״מ דמייתי פעם‬
‫א׳ בשם האחרונים משוס דכתיב אדם‬
‫ובהמה תושיע ה׳ שאדם ניזון בזכות בהמה‬
‫לכך מאכלה קידם ״כדי להראות שאינו‬
‫תולה בזכות עצמו״ אשר עפי״ז ממציא‬
‫דלהך פעמא ביש לו ב׳ בהמות די בשיקדיס‬
‫לא‪ /‬ע״ש‪ ,‬אכן הך ״כדי להראות" וכו‪/‬‬
‫הוא תוספת מדילי‪ /‬כי האחרונים דיהבי‬
‫פעם זה הס‪ ,‬הגהות יד אפרים או״ח קס״ז‬
‫על מג״א סק״ח‪ ,‬ובס׳ נזר הקודש ב״ר‬
‫פל״ג והובא בדרושים שבסוך ס׳ שערי‬
‫תורה חלק א׳ בדרוש ג׳ בד״ה הקדמה‬
‫ג׳ ע״ש״ ואינהולא מצד ״כדי להראות״‬
‫ולהיכרא בעלמא קאמרו הכי‪ ,‬אלא משום‬
‫שאס באמת כל קיומו ופרנסתו אינו אלא‬
‫בשביל הבהמות שבעבורס יורדים הגשמים‬
‫אי״כ הוא מחוייב להקדימה מ׳ שהוא פפל‬
‫אליה‪ ,‬וניזון בזכותה דוק ותשכח הכי‬
‫בדבריהם‪ .‬וא״כ פשוע יותר מביעתא‬
‫בכותחא דאין לחלק בין בהמה אחת‬
‫לשתים או יותר‪ ,‬דהוא פפל לזו כמו‬
‫לזו‪ .‬בשגס דחרא נמי הכי מוכח ״ונתתי‬
‫עשב בשדך לבהמתך״ שהוא לכל מין‬
‫הבהמות כלס דהכי יהיב קוב״ה‪— ,‬‬
 ‫קלב‬ ‫חוברת יי‬
‫בשויו״ני מזונות בהמתו ושלא להפסיק בין‬
‫ברכת למוציא בגביל לתורי ואס הפסיק‬
‫ספק ברכות להקל; או י״ל כיון ואין ברור‬
‫לנו אס בשויו׳׳כי יש אסור לאחר מזונות‬
‫בהמתו וצריך להקדימה מספק לכתתלה‬
‫ודאי אין ראוי לאחר שוב הוי גביל‬
‫לתורי צורך המוציא וסעודת ומותר לומר‬
‫בשויו״ע‪ ,‬גביל לתורי לכתחלה; עכ״ל‬
‫ע״ש; וא״כ י״ל ופשיעא לי׳ לש״ס‬
‫דששבת ויו״ע נמי איכא איסורא או‬
‫נפיק; וממילא‬ ‫דעכ״פ מספיקא לא‬
‫דל״ח הפסק ככת״ס הד׳ל; והיינו ונקשי‬
‫תרי זימני ״גביל לתורי גביל לתורי״‬
‫לאשמעינן ובין בחול ובין ‪3‬שבת חו‪.‬‬
‫וינא אית לי׳‪ .‬וא״ש‪ — ,‬או יאמר עפ״י‬
‫מג׳׳א בשס ס״ח‪ ,‬ובשתי׳ ארס קורס ע״ש‪.‬‬
‫ועפ״י שו״ת שאלת יעב״ץ ח״א סי׳ י״ז‬
‫שהעלה ובחתוליס וכלבים אפי׳ נימא‬
‫דאית בהו כמי צעב״ח ואורי׳ לפי שגס‬
‫הס בני תרבות ומלאכת קצת — עיין‬
‫בדבריו לקמן סי׳ ק׳׳י — מ״מ הני‬
‫שמזונותיהם מועטייס ומצויים להס טפי•‬
‫בכל מקוס אין חיוב להקדים באכילה‬
‫עפ״י וין אס־ לא מצו מות חסידות ע״ש‪.‬‬
‫ומעתה שני נושאי המאמר הקצר ;;של גביל‬
‫לתורא״ נאמרו ברקווק‪ ,‬שענין הגיטל‬
‫הוא התערבות מיס במורסן כפרש״י‪.‬‬
‫ודוקא המיס לצורך המורסן יש לבהמה‬
‫קדימה שהיא צורך מאכל‪ ,‬משא״כ המיס'‬
‫לחוד לצורך שתי׳ וכס׳׳ח הנז‪ /‬וווקא‬
‫;‪,‬לתורי״ ורומי לי׳ שאין מזונותס מצוי׳‬
‫כ״כ‪ ,‬משא״כ החתולים וכלבים ורומי‬
‫להו — וידוע מדרכי הלשון שלפעמיס‬
‫כפלות ענין אחו מורה על הדיוק והדקדוק‪,‬‬
‫שרק בענין כזה אשר מונח בהוראת‬
‫הג^מר ולא באופן אחר משתעי‪ .‬ע״כ‬
‫ה״כ הוכפל פעמים כאומר גביל לתורי‬
‫וווקא ״גביל״ ולאפוקי מיס לחיו‪,‬‬
‫וכן דוקא ״לתורי״ לאפוקי חתולים‬
‫היתר רק אס הוא לצורך מ׳ ואשור לאכול■‬
‫קודס שיתן לכהמתק ומעתה אי בצדיק‬
‫גמור לינא הך איסורא דאורי‪ /‬איך רשאי‬
‫להקל על עצמו וצהשסיק ללא צורך‪ ,‬וצ׳ל‬
‫לכהי ואיסורא ואורי׳ ליכא כה״ג‪ ,‬מ״מ‬
‫כיון דחנמיס הגיוו שתס אסור לו לאום‬
‫וכו‪ /‬אינהו שוו איסורא בהכי לכולי עלמא‬
‫או מ׳ לא נליג; או מ' שבאמת א׳א‬
‫לאוס שיוע בעצמו ערכו ומעמוק או‬
‫שלא רצו לסמוך על המת עצמו בזה או‬
‫מ' אבק גאות כנ״ל; וגס י״ל והארס‬
‫בעלמו אס הוא באמת צויק אין נוח לו‬
‫ואין חפץ לפניו בכך לעשות שינוי דמינכר‬
‫נגו שאר העולם ולפרסס נפשי׳ לצויק‬
‫יהי׳ איך שיהי' יש צורך בובר ולא מקרי‬
‫הפסקה שלא לצורך; ורו״ק או נימא ומוכח‬
‫באמת מואסרו סתמא אך בצויק ‪.‬גמור‬
‫כדאידך עעמא נמי מ׳ צבע״ח; ובורושי‬
‫שע״ת הנ״ל הוכיח באמת מקרא גופי׳‬
‫דונתתי עשב בשוך וכו׳ וכתיב בפ׳ והי׳‬
‫והי׳ אס שמוע ומשתעי בצדיקים גמורים‬
‫ואפ״ה בל יקריס אכילתק ועעמא וצעב־׳ח‬
‫עיקר ע״ש נשמענא מן הוא דלוינא׳ ודאי‬
‫אך מאן וידע בנפשי' וצדיק גמור הוא‬
‫א־ת בי׳ איסורא הלל; ואיהו נמי שרי‬
‫להפסיק בשביל אכילת הבהמות; ועכ״פ‬
‫צריכא רבא איכא לאשמועי׳ הא מילתא;‬
‫אמור מעתה וי״ל דכפלות גב יל לתור;‬
‫משתעי בתרי גברי‪ — .‬בסתם בני ארס‪— .‬־‬
‫וגס במי שמוחזק בנפשי שהוא צדיק גמור‬
‫וכנ״ל; וא״ש‪.‬‬
‫א ן יאמר בסגנון זה עפי״מ שנסתפק‬
‫בשו״ת כתב סופר חאו״ח סי׳ ל״ב‬
‫אי גס בשבת ויו״ע והסעודה הוא של מצוה‬
‫איכא הך איסירא ואסור לאכול קורס שיתן‬
‫כבהמתו ע ש ומסיק בסוך התשובה‬ ‫‪-.V‬‬
‫דמסתברא ובשבת ויו״ע ליכא איסורא‬
‫אך לא בשביל שאנו מומין כעשה מעשה‬
‫להקל ויש להחמיר בשניהם‪ ,‬להקדים‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫ע״ש אלא דמ׳ימ לא גזרו מומאה רק‬
‫על פשו;יי כלי נ‪1‬ץ שהוא ראוי למלאכתו‬
‫ויש לו צורת כלי כמ״ש הרע״ב בפמ״ו‬
‫דכליס מ״ב ד״ה ארוכות וכן פסק הר״מ‬
‫בפ״ב מה׳ כלים ה״ב ופ״ד ה״א ובפ״ה‪,‬‬
‫אבל פשומי כלי עץ ממש שאין לו צורת‬
‫כלי אינו מקבל מומאה אפילו מדבריהם‪,‬‬
‫אמור מעתה שהרב משכל"מ רצה לדקדק‬
‫בדברי הר״מ דנקע כל״ע שיש לו בית‬
‫קיבול‪ ,‬לומר דהקא כל״ע שיש לו בית‬
‫קיבול שהוא כלי חשוב שראוי לקבל מומאה‬
‫מדאורייתא‪ ,‬וה״ה המזבחות שהס כלים‬
‫גמורים מאחר שציפס יורה שהוא מחשיב‬
‫הציפוי יותר מהכלי‪ ,‬וה״ה והוא המעס‬
‫בשולחן ודולפקי שהס כלים ראויס לקבל‬
‫מומאה עכ״פ מדבריהם‪ ,‬כיון שחיפס יורה‬
‫שרצה לבמל חשיבותם מהיותם כלי ולכן‬
‫פסק בספ״ה דכליס שהם מהורים‪ ,‬אבל‬
‫פטמי כלי עץ שאין לו אפילו צורת כלי‬
‫אזי הוא מהור מלקבל מומאה אפילו‬
‫מדבריהם כדמשמע בעירובין דל״א ע״א‬
‫ותום׳ שם ד״ה בפשומי‪ ,‬ולפשומי כלי עץ‬
‫כאלו שאין לו שם כלי כלל אס ציפהו‬
‫במאכח אזי נעשה ככלי מתכת שמקבמ״ו‪,‬‬
‫אבל קלוסמרא וכוש וכיוצא דיש לו שם‬
‫כלי אפילו נעשה מעץ ראוי לקבל מומאה‬
‫על'פ מדרבנן ולכן הציפוי מבמלו לכלי‬
‫ולכן פסק דמצושיס מהורים וא״ת אס‬
‫א'תא דקלוסמרא וכוש וכיוצא מאלו מכלי‬
‫עץ מקבלין מומאה מדרבנן למה לא‬
‫השמיענו כזאת הרמב״ס‪ ,‬הא לק״מ דהר״מ‬
‫דרכו לפסוק מאי דשנו חכמים במשנה‬
‫והתם כל הפרק מיירי בדין כלי מתכת‬
‫כיעו״ש‪ ,‬ואחר שביררתי דברי בנונת‬
‫המשנל״מ ומעמו ממילא יובן דל״ק מדין‬
‫קלוסמרא וכיש שפסק הר״מ ראם ‪.‬ציפס‬
‫מהורים כמו שהק׳ הרב מהרש״א נ״י‪ ,‬וגס‬
‫מה שהשיג מדין המזבח דהוא עשוי לנחת‬
‫ואינו מקבל מומאה ולדברינו איך הר״מ‬
‫וכלניס‪ ,‬ירוק ‪:‬‬
‫המיצך יבא‬
‫הקטן מ ש ה גינז ר‪,‬רנ דפק״ק‬
‫קרעסטור והגליל ‪.‬‬
‫סימן צ״ו‪.‬‬
‫ניסן תרס״א פה בוקאריס‪ p‬יע״א‪.‬‬
‫לכבוד ידיד ה׳ ואנשים‪ ,‬נאמן לה' ועם‬
‫קדושים‪ ,‬הלא זה הוד ידינ״ם הרב ‪. . .‬‬
‫כמהר׳׳ר בן ציון אברהם קואינקה נ׳י עורך‬
‫״המאמך‪.‬׳ כירושלים עה״ק ‪.‬הובנ״א‪,‬‬
‫לנע׳מי מידע איך קבלתי ‪ . . . .‬ובאפר‬
‫ראיתי בחוברת ה' סי' ל״ע אות וא״ו כל אשר‬
‫יעבור תחת השבע להשיגני על מ״ש בסי׳ ק״ז‬
‫שנה החילפת לקחתי מועד לשפוע מישרים אחר‬
‫המועד בעזהי״ת ועתה באתי לקיים נדרי בס״ד‪.‬‬
‫ב ר א ש ו ת מאמר עמד וימודד לסתור‬
‫דברי במה שכקשתי לתת־‬
‫עעס לדברי רב תכא הגאון המשכל *מ ז״ל‬
‫שכתב לחלק‪.‬שדוקא בכלי שיש לו בית‬
‫קיבול פסק הר״מ דהציפוי מבמלו להיות‬
‫כלי מקבל עומאה‪ ,‬אבל פשועי כלי עץ‬
‫שאין לו בית קיבול הציפוי אדרבא מכשירו‬
‫לקבל עומאה כיעיש‪ ,‬וע״זתמה הרה״ג‬
‫מהרש״א הלוי נ״י ״בהמאסף" שנה זו‬
‫)חוברת ה׳ סי׳ ל׳׳ע( דהא קלוסערא‬
‫וטש פשועי כלי עץ כינהו ועכ״ז כתב‬
‫הי״מ ז״ל דמצופיס מהורים ע״ש‪ ,‬ואנכי‬
‫לא ידעתי מה לו כי יצעק אלי‪ ,‬האנכי‬
‫הריתי החילוק הזה ? אס אנכי ילידתיהו ?‬
‫הלא הגאון משנל״מ אמר כן‪ ,‬ואני לא‬
‫באתי אלא בניתן מעס לדבריו‪ ,‬אלא‬
‫שקצרתי אז‪ ,‬והנני לפרש עתה בס״ד‪,‬‬
‫מרס כל צריך לרעת דמ״ש בפ״ב דכליס‬
‫שכל״ע ‪ ,‬פשומיהן מהורים ר״ל מהורים‬
‫דבר תורה א^ חז״ל גזרו מומאה על‬
‫כל מין פשומי כלי עץ כמ״ש הרע״ב שם‬
‫והר״מ בפה ׳'מ ובפ״א מה' כלים היו״ר‪,‬‬
 ‫קלג‬ ‫חו־ברת י׳‬
‫וזה נ״ל ברור ונצלנו מכל הדוחקים ‪■ :‬‬
‫שהגענו בשבח המגיה בדברי‬ ‫ומאחר‬
‫המשנל״מ אמרתי לתקן ג״כ‬
‫כל רשעיות אשר נפלו בדברי מרן הכס״מ‬
‫שם ד״ה וכתב )ד׳ בערלין שנת תרכ״ב(‬
‫בשורה כ״ש וק״ל צ״ל ות״ל והוא ל׳ת‬
‫ותיפוק ליה^ שורה ל' דא״כ לא צ ׳ל דא"נ‬
‫יגעו לא משמח; שורה מ״ג אעפ״י שיש‬
‫עליו צ״ל אעפ״י שיש ציפוי עלי; שירה‬
‫ס״ז ולא בשיל צ״ל ומיבשל בשייל ציפייתו‬
‫‪.‬‬ ‫וכו׳ ‪:‬‬
‫הל א מעתה ניהדר אנפין למסבר‬
‫דברי הרב המשיג נ״י שבא‬
‫ליישב קו' המפרשים על הר״מ דמסוך‬
‫חגיגה דפריך אדרבא וכו׳ משמע להיפך‬
‫באומרו דע״כ לא קאמר דהציפוי מבשל‬
‫את הכלי מלקבל שומאה אלא דוקא‬
‫כשהכלי לא היה צריך לציפוי איל‬
‫כשהכלי צריך לציפוי )ר״ל כגון שלחן‬
‫ומזבח דרחמנא אמר וציפית אותו ’זהב‬
‫שהור( דאי אפשר בלאו הכי חשיב' הכל‬
‫ככלי אחד ומקבש״ו וא"כ שפיר פריך‬
‫אדרבא וכו׳ ומשני וכו׳ דכיון דתכתוב‬
‫קראו למזבח עץ מבשל בשיל ־וכר'‪ -.‬ואנכי‬
‫לא ידעתי מאי קאמר מר‪ ,‬דאס עיקר‬
‫קוש'יתס הוא מלישנא קמא איך הוא‪.‬‬
‫מפרק לה• מלישנא בתרא‪ ,‬ועוד דאעיקרא‬
‫סברא זו תברתה בצידה‪ ,‬דמאחר דרחמנא‬
‫קרייה לשולחן ולמזבח עץ אעפ״י שציוה‬
‫לצפותם זהב הרי מוכח שאין הציפוי קרי‬
‫ליה עיקר ומיבשל בשיל לגבייהו ודקארי‬
‫לה מאי קארי לה‪ ,‬ועוד דמסקנת התוס'‬
‫שם בחגיגה ובמנחות דצ״ז ע״א ד״ה‬
‫שאני‪ ,‬הוא דגבי מזבח לא כתיב עץ‪,‬‬
‫ומאחר שהראנו לדעת כי סברא זו אין‬
‫לה יסוד ממילא משמע שאין נסת׳ר‬
‫מחמת׳ו מה שכתבתי ליישב קישייח הרא״ס‬
‫כמו שיעו״ש‪ ,‬ובלא״ה אין דמיונו עולה‬
‫יפת כמו שיראה המעיין‪• - -.‬‬
‫מביא ראיה מזה דהציפוי מבנול הכלי‬
‫כיון דהמזבח שאני דהוא עשוי לנחת ואינו‬
‫מקבמ״ו‪ ,‬אמנס לפי מה שביארט אין זה‬
‫דחייה לפי שהמזבח מצד עצמו הוא כלי‬
‫חשוב ומה שאינו מקבל טומאה הוא משעם‬
‫אחר לפי שהוא עשוי לנחת ואנן בעינן‬
‫דומיא דשק‪ ,‬וכיון שהוא כלי ■גמור וציפהו‬
‫הציפוי מבשל את הכל; ומ״ש הר״מ ז״ל‬
‫אבל כלי שאין בו בית קיבול וכר ר״ל‬
‫פשיטי כלי טץ שאין לו ג״כ צורת כלי‬
‫‪.‬‬ ‫דאז אינו מקבש״ו כלל ואפילו מדבריהם‬
‫ובעבור כן •עי״ד הציפוי מקבל שומאה‬
‫ולשון כלי דנקש אשגרת לישן הוא ולאו‬
‫דוקא ודו״ק ‪:‬‬
‫א ל א דעדיין לא הנהנו מזור לשאר‬
‫דבריו שכתב שם סמוך ונראה‬
‫״וכן מצינו בכמה מקומות שהכלי בשל‬
‫לגבי■ הציפוי״ וזה סותר הקודם‪ ,‬ואך אם‬
‫נאמר דוכן קאי ארישא לא יתיישב שפיר‬
‫משוס ד!א איצשריך ראיה דמבואר הוא‬
‫שם במקומו ועוד דהקורא לעיינין שרמז‬
‫הרב באומרו ועי' הר״מ וכו׳ לא נתבאר‬
‫משם חילוק זה שחידש מדבריו והוא פלא‬
‫על ‪.‬הרב המשיג דלא הרגיש על כל עין‬
‫דבדברי המשנל״מ ז״ל‪ ,‬ולכן אי לאו מסתפינא‬
‫לומר כי שעות הניכר נפל בדבריו וכצ״ל‬
‫״וכ״ש אם לא היה לכלי בית קיבול‬
‫וציפהו במתכת אינו מקבש״ו עי״ד ציפויו‬
‫וכן מציני בכמה מקומות וכו׳ ועי' הר״מ‬
‫וכו׳״ והכל הולך אל כונה אחת להוכיח‬
‫דמ״ש רבינו בכל״ע שיש בו בית קיבול‬
‫לאו דוקא ‪.‬אלא ה״ה וכ״ש כשאין לו בית‬
‫קיבול דציפויו מבשל הכלי מלקבל שומאה‪,‬‬
‫וכן מפורש יוצא מדברי הרמב״ס בפיהי׳מ‬
‫שם דכתב וז״ל שכל״ע כאשר יהיה מצופה‬
‫בכלי מתכות לא יקבלו שומאה ואפילו היה‬
‫לו בית קיבול עכ״ל הרי ממ״ש ״אפילו‬
‫היה לו בית קיביל" ש״מ לא מיבעיא‬
‫אם אין לו בית קיבול שהציפוי משהרו‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫‪ - ' V‬־‪ V‬־ ‪ * -‬׳ ‪ ^ ,‬׳‪• w‬־‪/‬‬

‫ו מ ״ ש עוד עמ״ש אני הצעיר למניו לשהבא לכרנס וכו׳ איני מקבט״ו היינו‬
‫המנורה דעי״ד שחיפוה בבעץ דוקא בשחסר תיקון בגוך הכלי‪ ,‬לא כשחסר‬
‫בא לכלל שהרה דמנא לי היא‪ ,‬אנכי אומר עדיין לחפות הכל במין אחר דז‪ :‬לא נקרא‬
‫דאס זאת יסלא בעיניו‪ ,‬מה מאוד יהמה גולמי כל״מ וכמ״ש הר״מ להדיא שם‬
‫ע״מ שפירש הר״ש בזאת המשנה דקלוסכירה בפ״ח ה״ג יז״ל כל״מ שאינו מחוסר אלא‬
‫דמצופה דאמרי ליל אס הייתה של ברזל כיסוי מקבט״ו שאין הכיסוי חשוב מניך‬
‫טהור ומצופה של מתכת טמא‪ ,‬והביא ראיה הכלי ע״ש‪ ,‬ומ״ש עוד מר דיש לישב קושית‬
‫מהתוספתא דקתני כליס טהורים שאנכן הרא״ס גס לס׳ ר״י בר יהודה דעשו‬
‫באנך הטמא טהורים ע״ש‪ ,‬הרי שאפילו מטרת של עץ משוס דעשוי לנחת וכדמוכח‬
‫הטמא מבהוץ הולך אחר העיקר שהוא במנחות ד׳ כ״ט דאס היה של ען הוה‬
‫טהור‪ ,‬א״כ דון מינה לסברת ■ הרמב״ס ניחא ליה מהאי טעמא‪ ,‬גס בזה אגב‬
‫דאזלינן בתר הציפוי על דבר כיוצא שיטפיה לא דק דשם לא נאמר כן אלא‬
‫בזה ס״ל דהוא טמא‪ ,‬והרא״ש בפה״מ שם על השולחן ולא על המנורה דא־לו מטרה‬
‫כתב כפי׳ הר״ש והביא ראית לדבריו דבתר אפילו היה של״ע לא נקרא העשויה לנחת‬
‫עיקרא אזלינן מדברי התוספתא הלזו דהא תנא דמתניתין בסוף חגיגה לא תני‬
‫אך הביאה בנוסח אחר וז״ל כלים טמאים הזהרו שלא תגעו בשלחן ובמנורה‪ ,‬וקאמרי‬
‫שאנכן באנך טהור טמאים דאזלינן בתר טעמא בגמרא משוס דלא כתיב בת תמיד‬
‫עיקרא ע״כ‪',‬אמנס הר״מ בפ״ב דכליס ופירש״י לפיכך כל היום אתה יכול לסלקה‬
‫ה״ה פפק‪ ,‬כהתוספחא הלזו אך בנוסח ולהטבילה‪ ,‬וכן פ׳ הר"מ בפי״א מה׳‬
‫אחר שכתב וז״ל כלי מתכות הטהורים מטמו״מ הי״א כתנא דידן דדוקא שולחן‪,‬‬
‫שאנך באנך טמא טמאים ע״כ‪ ,‬הרי וכן מוכת בפ׳ בני העיר דכ״ו ע׳'ב‪,‬‬
‫מצינו מפורש דעת הר״מ גס בזה דהולך בההיא תיבותא דאותבוה באידרונא דמייתא‬
‫אחר הציפוי דאפילו הכלי טהור כיון להיות חוצץ בפני הטומאה ואמ״ל רבנן‬
‫שהציפוי טמא הוא טמא‪ ,‬וידיעת ההפכים והא זימנין דמטלטלי לה כי מנח ס״ת‬
‫אחי ‪ 4‬היאדאס הכלי טמא והציפוי טהור ■ עילוה והו״ל מטלטלי מלא וריקן ומסיק‬
‫דהכל הולך אתר הציפוי וכ״כ התויו״ט אי תכי לא אפשר ע״ש‪ ,‬א״כ ה״נ כיון‬
‫לדעת הר״מ בפרק כ״ב מכלים ע״ש‪ ,‬א״כ דלפעמיס מטלטלי את המנורה לנקותה‬
‫איפוא שפיר קאמינא בענין המנורה לא חשיב כלי העשוי לנחת ולכן גס אס‬
‫דלדעת רי״ו דעשו המנורה של עץ וחיפוס הייתה המנורה של עץ הייתה ראויה‬
‫בבעץ דהיא טהורה משוס דאזלינן אחר לקבל טומאה‪ ,‬ונמצא דסו״ס לא תיקן בזה‬
‫הציפוי דהוא טהור אפפ״י שעיקר הכלי כלום והקושיא במקומה עימדת‪ ,‬ואמנם‬
‫טמא ובזה סרו מהר תלונות הרה״גאיש גס ע״ז פקחנו עינינו בראשית מאמרינו‬
‫שם ב״המאסך'׳ והוכחנו דלא עשו את‬ ‫מבית לוי הרב המשיג לי‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫עודמר שיחל״א ליישב קושיית המנורה בנרות שיש להס בית קבול אלא‬
‫הרא״ס לדעת רבנן דשפודים בפשוטי כלי עץ בלבד ככתוב שם ובזה אשיס‬
‫קנצי למלין‪ ,‬דברי ידידו הדוש״ת בלונ״ח‪.‬‬ ‫של ברזל‪ ,‬באימרו שכיון שדעתם היה‬
‫לחפיתם בבען חשיב דלא נגמרה מלאכתו הצעיר מתתיה אברהם צורמאני‪.‬‬
‫ראכ״ד דעדת הספרדים פה בוקארישט יע״א‪.‬‬ ‫ואינו מקבט״ו כדין גולמי כלי מתכות‪,‬‬
‫אחהמ״ר מכת״ר זה אינו דמ״ש כל שעתיד‬
 ‫קלד‬ ‫חוברת י׳‬

‫הדר בני אדם כסותם‪ ,‬ועיין בדא״ז הגירסא‬ ‫סימן צ״ז‪.‬‬

‫הדר ־בני אדם תורה‪ ,‬ועיין שבת קי״ג‪,‬‬
‫שמו״ר פ״ח‪ ,‬לפיכך צוו תז׳׳ל שלא ימנע‬
‫אדם עצמו‪.‬אלא מהדברים שמנעתו התורה‬
‫בלבד כי ע״ז אמר שלמה אל תצדק הרבה‬
‫כלפי מעלה אמר רבש״ע גלוי וידוע לנניך‬
‫ואסור לילך בה ואם מהלך בדרך זו נקרא‬
‫חוטא וכו׳ כי ע׳'כ נקראת תורתיגו הק׳‬
‫תורת חייס והתורה לא בא להחמיר על‬
‫האדם ואך להקל ועיין מורה מ״ה‪ ,‬עד‬
‫נ׳ לשלישי )ועיין חולין ט׳‪ ,‬אסרה חזיר‬
‫וכן ויק״ר כ״ב‪ ,‬כי לא ניחנו המצות אלא‬
‫כדי להחיות בהס תוספתא שבת פע״ז‪,‬‬
‫ואין משפטי התירה נקמה בעולם כ׳א‬
‫רחמים רמב״ס הל׳ שבת פ״ב‪ ,‬ובחרת‬
‫בחיים זו אומנות‪ ,‬עיין ירושלמי ‪,‬סוטה‬
‫פ״ט כן בשם ר׳ ישמעאל *( והאומר מה‬
‫נאה אילן זה מה נאה ניר זה הרי זה‬
‫משבח להקב״ה קנה כ׳׳ג( והלא רשב״י‬
‫אבי השקדנים שהקדיש כחו ונפשו ומאידו‬
‫לתורת ה׳ וגחלי רשפי אהבת התורה לא‬
‫עוממו בלבו עד יומו האחרון גס הוא‬
‫אמר בירושלמי ברכות פ״א‪ ,‬אילו הוינא‬
‫קאים על טירא דסיני הוינא מתבעי קומי‬
‫רחמנא דיתברי לבר נש תרין פימין חד‬
‫וגילו ברעדה‪.‬‬
‫בכל דרכיך רעהו)מעלי ג(‬
‫ב ‪ .‬בשעת פמירתו שלרבי זקף את אצכעיתיו‬
‫שיגעתי בעשר אצבעויזי בתורה ולא נהניתי‬
‫אפי׳ באצבע קטנה‪.‬‬
‫)כתובות ‪.‬ק״ד(‬
‫רבותינו בעלי תוס׳ ע״ז י״א‪,‬‬ ‫הנה‬
‫התפלאו על מאמרו של רביט‬
‫הק׳ שלא נהנה אפי׳ באצכע קענה הלא‬
‫שלחנו של רבי הי׳ נשלחנו של אנטונינוס‬
‫בשעתו ותירצו להוא לא נהנה כלל רק‬
‫אחרים אונלי שלחט‪ .‬אמנס אס ני יפה‬
‫אמרו בעלי התום׳ ענ״ז יש לנו לשים‬
‫לב על התנג־ות ביאירס מהמון מאמרים‬
‫שבתלמוד כי התורה איננה דעת סיגופיות‬
‫כדברי רביט הגדול הרמב״ס פ ״ג מהל׳‬
‫דעות‪ ,‬וז״ל שלא ירחיק האדם א״ע מן‬
‫התאוה עד שלא יאכל בשר ולא ישפה יין‬
‫ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש‬
‫נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן‬
‫זו דרך רעה)ועיין לדברי רבינו בתנחומא‬
‫צו דבן פירא אמר הדר אלקיס בני אדם‪,‬‬

‫*( ובזה אמרתי ליי‪ :•:‬סתירת האחרונים מנחית צ״ב‪ ,‬דאמרו שס ר״פ אומר אפי' לא‬
‫קרא אדם אלא ק״ש מקיים והגית בו יומם ולילה ואמר רבא ע״ז דמצוה לאומרו בפני ע״ה‬
‫ובן דמא שאל את ר׳ ישמעאל מהו ש־למיד יונית קרא עליו הכתוב והגית בו יומם ולילה‪.‬‬
‫נא יבדוק השעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמיד בה חכמת יונית‪ ,‬אך כבי־כות ל״ה‪.‬‬
‫אמר ר׳ ישמעאל כתיב ואספת דינך ומה שהכתוב אומר לא ימיש ספד התורה מפיך אין הדברים‬
‫ככתבן ורש״א אפשר אדם הירש בשעת חרישה תורה מה תהא עליה וכו׳ אילם לדעתי הכל‬
‫עילה כהוגן דבירושלמי סוטה שם‪ .‬אמר ר׳ יהושע והגית בו יומם ולילה דברים ככתבן ותמה‬
‫שם הלא ר׳ ישמעאל אמר ובחרת וחייס זו אומנות ומשני לאו לאפוקי אומנות אמר ר׳ יהישע‬
‫אלא להירות שאון ללמיד יונית מפני המלשינות )עיין ב״ק פ״ב( ור״ש דאמר דברים ככתבן לא‬
‫אמר נגד העם כ״א לחכמי הדור שהקדישו עתם לתירה ולתעידה דאל״כ תורה מה תהא עליה‬
‫ואך נגד הקהל אנשי המדינה הנקראים גס בשם ע״ה כמש״כ וישתתו אברהם לפני עם הארן‬
‫להם מצוה לומר כי מקיים בק״ש והגית בי‪ ,‬עיין מ״ק ט׳‪ ,‬ובתום׳ נדרים ח‪ /‬ותנד״א פ״ב‪,‬‬
‫ועיין סיטה מ״ב‪ ,‬תיקיניס כ‪ /‬וכן אמר להיפך להם ‪.‬דגדילה מלאכה שמכבדת את בעליה נדרים‬
‫מ״ט‪ ,‬וכן מבואר בספרי דהוא מדרשת רשב״י כתיב והניתט יומס ולילה וכתיב ששת ימים‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫בסומא י״ד‪ ,‬וכי משרע״ה לאכול מפריה‬
‫הוא צריך כיון דלדידי׳ יראת אלק־ס‬
‫מילתא זוטרתא היא ברכות ל״ג‪ .‬ועפ״י‬
‫דבריו יובן לנו מה שאנל ר״ל בתאוה‬
‫נפרזה את פירות גיטסר חף שה־׳ מד‬
‫דרנו להתענג במעדנים דאין לך אדס‬
‫המסגף א״ע כר״ל גיטין מ"; דאמר כרסי‬
‫כר; ועיין זבחים ה‪ /‬ומנהמת לבו אמר‬
‫הלואי עמדנו על הראשונות נאכל קוצים‬
‫ודרדרים פסחים קי״ח‪ .‬ועיי״ש( וכל היושב‬
‫בתענית והמצער א״ע מן היין נקרא חוטא‬
‫תענית י״א‪ ,‬והנשמה שנתתי בך החיי׳)שם‬
‫כ״ב‪ ,‬כדברי רב שם‪ ,‬ועיין בדבריו שבת‬
‫קכ״ט וירושלמי שם וחולין פ״ד‪ (.‬ובשיח‬
‫רבי דאתי מהלל כהלל ס״ל דצריך אדם‬
‫לגמול חסד לנפשא עלובתא אכסניאשלו‬
‫)ויק״ר ל״ב‪ .‬ושאלתות בראשית( וכמדתו‬
‫שצריך אדם לומר מדי יום ביומו ברוך‬
‫ה׳ יום יום וכו׳ ביצה ט״; ועיין חזית ו'‬
‫וכן בילקיט תורה תתצ״א‪ ,‬ועיין שבת ק'׳מ‪(,‬‬
‫לכן נ״ל דנכונים המה דברי הגר״א בזה‬
‫)או״ח סי׳ רל״א‪ (,‬באמרו עפ״י שיטת‬
‫רבינו יונה‪ ,‬בכל דרכיך דעתו דמה שאדם‬
‫נהנה מעוה״ז יכויז רה לעבודת הבורא‬
‫הוי לעי כאודיתא וחד דטכיד בי׳ כל‬
‫צרכו אשר גס זה מצוה הוא וכאשר חזד‬
‫ואמר מה אין חד הוא לית עלמא יכיל‬
‫קאיס בי׳ מן דילמוריא דילי' אילו הוון תרין‬
‫עאכו״כ לכן הי׳ אומר דהמפסיק ממשנתו‬
‫ואומר מה נאה אילן זה מעלה עליו‬
‫הכתוב כאלו מתחייב בנפשו תדע דכמה‬
‫חביבה עליו היתה מצות ק״ש עדדאמר‬
‫ר״ש ואס אתס קוראים ק״ש אין אתס‬
‫נמסרים בידם סועה מ״ב‪ .‬ועכ״ז לא הי׳‬
‫קורא גס ק״ש מעעס הנ״ל‪.‬כמבואר‬
‫בירושלמי שס‪) .‬ועיין שבת י‪ /‬דר״ש הי׳‬
‫מפסיק מתורתו לק׳׳ש‪ ,‬ועיין בעל המאור‬
‫שס‪ .‬ובזה יובן מת שלא עעים ר״ש מתבשיל‬
‫של האשת ההיא בנדרים ס״ק דהקדיש‬
‫את פיו רק לתורה עיין נדרים ס״ק‬
‫ורש״י ורא״ש שם( וכן אמרו סון‪ ):‬ירושלמי‬
‫קידושין דעתיד אדם ליתן דין וחשבון על‬
‫כל מה שראו עיניו ולא אכל‪ ,‬והקץ בחייס‬
‫פוביס סימן רע לו תנדא״ר ■י״ד‪ ,‬עיין‬
‫ברכות מ״ד‪ ,‬דכמה גדולי אמוראים אכלו‬
‫בתשוקה עזה פירות גינוסר )ואולי מטעם‬
‫העירין קדישין שהעלה עפ״י סוד דפירות‬
‫א״י מעוררת לאהבת יראת ה‪ ./‬לכן הקשו‬

‫תעשה מלאכה לפיכך חיקן להס ק״ש אולם לעצמו אמר ר״ש כמכילתא בשלח‪ ,‬לא ניתנה תולה‬
‫לדרוש אלא לאוכלי מן שלא ידעו מהיכן הוא וכמו כה״ג מירי העם ואוכלי תרומה וכמו הוא‬
‫ובנו במערתא שבת ל״; והא דאמר ר״ש בשעה שיצא ממערתא על אינשי דקא חרשי וכרבי‬
‫שעה ומרוב‬ ‫דמניחין חיי ע ולס דכבר מבואר בתיס' מעילה י״ז‪ .‬דר״ש הי׳ כעסן וקפדן לפי‬
‫קנאתו לאהבת התורה כמערתא יצאו מפיו הדברים האלה לפי שעה ועיין חגיגה ע׳‪ .‬דר״ש‬
‫אומר דאיזה מעוות לא יוכל לתקין זה ת״ח הפירש מן התירה ועיין סיף אדר״נ לר״ש‪.‬‬
‫ו ס ל ב ר י ר׳ ישמעאל האומר ובחרת בחיים זו אומטת יובן מה ששאל לר״מעירובין י״ג‪ .‬ראשית‬
‫כל בני מה מלאכתך כי גס שימת ר״מ כן עיין סיף קידושין ר״מ אומרלעולם ילמד‬
‫אדם לבנו אומנות ויומתק מאמרו של ר״מ הוי ממעע בעס ק אך לא לפעלו לגמרי כי כל תירה‬
‫שאין עמה מלאכה סופה בעילה‪ ,‬דומה לדברי ר״מ האלה דהוי ממעע בעסק ועסוק בתורה הוא‬
‫בתרגום קהלת ז׳ עוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנה ידיך עב דתאיחיד בעסקי עלמא הדין‬
‫לגמול עובא לנפשך באורח תיגריא ואף מדין סשר איריית ‪ f‬לא תשביק הולקך‪ ,‬ע״כ בראותו ר'‬
‫ישמעאל לר״מ שאול שאל לו כפי תורתי לדעת אם תלמידי מתק־יס ביד; אך לא כן היה מדת‬
‫רשב״י בהתנהגותו עם תלמידי; הוא הראה להם לדעת שירחיקו א״ע מהמלאכה עד קצה‬
 ‫!לה‬ ‫חוברת י'‬

‫מעלי וכו׳ וראינו מזה דהזהירו במזון‬
‫טפניי ולא במזון רוחניי אך שהוא נגד דת‬
‫המוסרי' וכמו שמגנה החוזה האלקי אכל‬
‫ושתה כי מחר נמות‪ ,‬אולם מופלאים דבריהם‬
‫דבאמת דברי החכם מכל האדם המה‬
‫דברים ככתבן כפשועו דקרא אשר הוא‬
‫מזון הגופניי יגם מזון הרוחניי אש כונתו‬
‫לענין תכלית* באשר היא אדם ללכת‬
‫בדרכי אלקים בתירתו ייראתו והוא הוא‬
‫אכילת ושתי׳ של תירה ומעש״ע ומחשבתו‬
‫הטהורה לאכול ולשתות באופן נעלה כזה‬
‫אז שלחנו שלחן■ טהור לפני ה׳ ולולי זאת‬
‫לש״ש ואזי‬
‫מבלי להגדיר גדר למדותיו ולכחות נפשו‬
‫עפ״י מדות תהפוכות הנטיועות באדם כים‬
‫סיער ובסערות תאותו ישעוך ויעבור‬
‫הגבול של מדותיו הטובות וכל מחשבתו‬
‫הבל יהמיון אז נאמר עליו כי כל שלחנות‬
‫מלאו קיא צואה בלי מקום לכן אמר שמואל‬
‫לרב יתודא תלמידו שיננא כאשר כחך כביר‬
‫מאד לעלות מעלה מעלה ברוחך הנשגב‪ ,‬טוב‬
‫לך לאכול ולשתות במטרתך הרצוי׳ לשם‬
‫ת׳ ולתורתו וכדבר־ רבא ביומא עי׳ו‪ ,‬חמרא‬
‫וריחני פקח־ן‪ ,‬ועיין עירובין ס״ה‪ ,‬ות״ח‬
‫היושב בתענית נקרא חוטא דממעט‬
‫במלאכת שמיס תענית י״א‪ ,‬ועיין שבת ל׳‪,‬‬
‫דהכתוב של קהלת בשמחה של מצות מדבר‬
‫ית‪ /‬כי מצות תוא לחזק בריאותו למצות‬
‫ת‪ /‬וא״כ מת שהעיד רבידלא נמת אפי׳‬
‫באצבע קענה היינו לתכאת תגוף בלבד׳‬
‫ורק כל מעכיו והנאתו בעוה״ז היו רק‬
‫לש״ש בלבד )וכן הרד״ל ז״ל בהנהותיו על‬
‫עליות אליהו כי כן הי׳ הנהגת הגר ׳א ל ע‬
‫ועיין ספר מקדש מלך פרשת ויקהל‪ ,‬ופנים‬
‫יפות פ׳ וירא‪ ,‬ראם האדם יהי׳כונתי לש״ש‬
‫בכל תענוגיו אז עבודתו גדולת מהאיש‬
‫המאמרים‬ ‫( ומבל״ס גם‬
‫קאים על דרך הזה כי כל מעשי איש‬
‫ותענוגי ב״א היראים יהיו כונתס ‪rV‬״ ‪r‬‬
‫גם למצוה יחשב להם כמו שאמרו במדרש‬
‫קהלת‪ ,‬ושבחתי אני את השמחה כ״א לאכול‬
‫ולשתות והוא ילונו בעמלו כל ימי חייו‬
‫יכי אכילת ושתי׳ מלוין את האדם אחרי‬
‫מותו אלא בתורה ומצות הכתוב מדבר‪,‬‬
‫הנה מאז ומקדם אמרתי להצדיק האומרים‬
‫על מאמרו של שמואל בעירובין לד‪,‬‬
‫דאמר לרב יתודא תלמידו שיננא חעוך‬
‫ואכול חעוך ושתה דכונתו על תורת ומצות‬
‫הוא דיפה אמרו לפי מאמר המדרש‬
‫הנוכחי אך כל הרואה בע־ן עובה יתפלא‬
‫מדברי שמואל בעצמו דאמר בשבת קלא‬
‫לאותו רב יהודא שינגא שרי שקך ועייל‬
‫לחמא ועיי״ש עד ארגעין שנין מיכלא‬

‫האחרון ויניחו היי עיה״ו עד נקידה האחרונה כמו שאירע עמו בהיותו במערה וכאשר התאמגו‬
‫עליו תלמידיו כי א׳ מאסם שהלך להידקי‪ ,‬ובשובו משס הביא עמו הון רב ע״כ הלך עמס‬
‫לבקעה אחת והתפלל ר״ש שימלא השדה דינרין דינרין כעפרות זהב ונתמלא בקשתו וכאשר אמר‬
‫להם אם תמלאו אמתהותיכם מהזהב אז יגרע מאתכם חלקיכם הצפין ואז לא פנו לזאת‪ ,‬ונחנו‬
‫לבבם לאהבת תורה ה׳ כחס־ רבם‪ ,‬עיין ויק״ר נ״ב‪ ,‬ושוה״ם צ״ב‪ ,‬ועיין כה״ג בתענית כייר‪ ,‬עם‬
‫אשת רהב״ד ובייק״ר שם‪ .‬עם אשת ר״ש בן חלפתא ודומה לרשב״י היי חבר לו בן עזאי אשר‬
‫במותו מתה גס השקידה סיף סושה‪ ,‬וברוב חשקו לתורת ה' גם לא נשא אשה יבמות ס״צ‪,‬‬
‫עיין סועה ד'‪ ,‬וירושלמי שם‪ ,‬ובמדב״ר י״ג‪ ,‬שנשא ופירש מיד וע׳יכ הוא אומר באדר״נ י״א‪,‬‬
‫אס מנבל אדם עצמו על ד״ת ואוכל תמרים חרודס )כרשב״י וחבריו( ולובש בנדים צואיס )ניד‬
‫דעת חז״ל שבח קי״ד‪ ,‬שהבאנו בפנים( אתה מיצא כל התירה כולה עמו‪ ,‬עיין ברכית ס״ג‪ ,‬במי‬
‫אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא הלב שיונק משדי אמו עיין סנהדרין ק'‪ ,‬כל המשחיר‬
‫פניו על ד״ת וימית עצמו על ד״ת שבת פ״ג‪ ,‬ועוד כזה‪.‬‬
 ‫המאסף‪,‬שנה ששית‬
‫בשר שוורים כי כל מעייניהם ותאות לבס‬
‫רק למלא נפשם החמריי ע״כ קרא רבי‬
‫מנהמת לבו אוי לי שנתתי פתי לע״ה ‪I‬‬
‫)ב״ב ח׳( ובזה יובן מה שקיבל רבי‬
‫יסורים של אהבה י״ג שנים על מה‬
‫שאמר לההוא עגלא דהוי קא ממעי לי'‬
‫לשחיעיה ותליא לרישא בכנפי׳ דרבי וקא‬
‫בכי דויל לכך נוצרת )ב״מ־ פ״ז( בהרגישו‬
‫בנפשו כי שגה במוצא שפתיו אשר לכאורה‬
‫יפלא עור בעינינו במה חעא? הלא‬
‫כן הוא גם דברי ל׳מ )ברכות י״ז( סוך‬
‫אדם למות וסוך בהמה לשחיעה וזאת‬
‫תכליתם כשיפת ר״מ בעצמו‪ ,‬ודרשתו עוב‬
‫מאד זה המות ב״ר ע'‪ .‬ועיין מו״נ ח״ג‬
‫פ״י‪ ,‬בזה כי אין דבר רע יורד מלמעלה‬
‫ועיי״ש‪ .‬אמנם רבי הרגיש פה בעצמו‬
‫דהוציא מפיו המלים האחדיס אשר מובנם‬
‫לא יתאים לכונת הענין התכלית וכמערת‬
‫רבי בכל מעשיו ודבריו ני תכלית האכילה‬
‫היא רק לשם כונה הנעלה‪ ,‬ותכלית שחיעת‬
‫הבהמה היא רק לתיקונה השתתפותה‬
‫' במדבר הנעלה כמו שאמרנו‪ ,‬ולכן הי׳‬
‫לו לדקדק בדבריו ולומר בלשון זיל בזה‬
‫הוי תיקונך ולא לכך נוצרת הנשמע כי‬
‫נוצרה רק להנאת החומר‪ .‬ומלבד ששגה‬
‫בדיבורו נגד מכירת תורתו בחובת השלמת‬
‫האדם השפיל גס בז‪ :‬מדרגות החי וענין‬
‫בכית העגל ובקשת הצלתו בכנפי‬
‫דרבי ג״כ אין אנו מוכרחים לקבלו‬
‫׳כשעחיותו וכפשועו ממש כי גס רשאים‬
‫יחנו ללמדו עפ״י חורת העיון והמחשבה‬
‫שהתוכח רבי במחשבתו לבד אם יש‬
‫בשחיעתו דין צעב״ח אם לא‪ ,‬עיין חולין ז׳‪.‬‬
‫בויכוח של רבי עם רפב״י דבקעלינהו‬
‫להו איכא צעב״ח וכ״ש בשחיכיה או כאן‬
‫מדת חסידות הוא ולא תליא העגל רישי'‬
‫בכנפי בגדו של רבינו כ״א בכנפי רוחו‬
‫ורעיוניו והוציא משפעו באמרי פיו הדברים‬
‫האמורים שם אשר נחם אח״כ מעעס‬
‫ועיין מדרש חזית‪ /‬וסון! פסיקתא‪ /‬זה טוס‬
‫עשה ה׳ ונגילה ונשמחה בך‪3 ,‬ך בתורתך‬
‫בך ביראתך ותניל וחשמח ביום אנילתך‬
‫ושתייתך אס הוא לה׳ ולתורתו‪ /‬ועיין אדר״נ‬
‫י״ז‪ /‬כל מעשיך יהיו לש״ש לשם תורה‪/‬‬
‫עיין רמב׳׳ס בח׳ פ‪-‬קיס‪ ,‬וטי״ש סכ״ח‪/‬‬
‫דאמר ר׳ יהודא הנשיא שהוא רבי דכל‬
‫המקבל עליו תענוגי עוה־׳ז ממעעין לו‬
‫תענוגי עוה״ב היינו שאס מקבל עליו‬
‫מבלי רעיון מושכל לש״ש ‪:‬‬
‫ו ס ך מאד מובניס עתה דברי רבי ואמר‬
‫ע״ה אסור לאכול בשר דכבר‬
‫כתבו חקרי לב שההפסד בכל הברואים‬
‫הן המה יתרונם ותכליתם‪ /‬תכלית הדומס‬
‫שהצומח יהנה ממג‪,‬י‪ /‬ותכלית הצומח‬
‫שיהנה ממנו החי‪ ,‬ותכלית החי שיהנה‬
‫ממנו המדבר המורם מהברואים‪ ,‬העוסק‬
‫בהמושכלות וזאת היא השלמי‪ :‬של כל א׳‬
‫וא׳‪ .‬עיין תניא פ״ז דבזוללי בשר וסובאי‬
‫יין למלאות נפשם הבהמי בהם נעשה‬
‫המאכלות אסורות והיין יין נסך בקרבס‪,‬‬
‫אך מי שאוכל בכדי שיוכל לעבוד ה'‬
‫ולחזק נפשו השכלית ולחיות חיי רוחני‬
‫אז נעשה כעולה וכקרבן לה׳‪ .‬ובדבריו‬
‫מה נעימה מליצת חז״ל לעולם יראה‬
‫אדס עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו‬
‫עיין תענית י״א‪ .‬ע״כ אמר רבא כפי‬
‫שיעתו ותורתו בע״ה הזה שאיכל ושותה‬
‫רק למלאות תאותו ולחיות חיי גופני‬
‫דהוא אסיר לאכול בשר דזבחיהם זבחי‬
‫מתים וחלקו הוא בשפל המדרגה מערת‬
‫הבריאה בקני; השלמת הברואים דאדס‬
‫ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו‬
‫סנהדרין ל״ח‪ .‬ועיין מו״נ פ״ז לראשון‬
‫דע״ה אינו איש אך בהמה בצורת אדם‪.‬‬
‫ועיין הקדמת הרמב״ס לסדר נשים דהוא‬
‫כמו אדם המצויר בכתלים‪ ,‬וישרו דברי‬
‫הישר מקנדיא‪ ,‬באמרו על האנשים כאלו‬
‫ההולקיס בשרירות לבבם דחמוריע אוכלי‪p‬‬
 ‫פלו‬
‫דאליהי התיכח עם שר של הפר ועייי׳ש‪,‬‬
‫ונכונים המה דברי תוס׳ חולין ז׳‪.‬‬
‫בויכוח רפב״י בגינאי נה־א דשמא הוא‬
‫בעצמו חשב כן ודבריהם דברי טעם הם‬
‫דמצאתי בירושלמי דמאי פ״א דרפב״י‬
‫הזה בא למקום א׳ והתאוננו בני המקום‬
‫באזנו רע כי העכברים משחיתים את‬
‫תבואתם מיד נתקבצו כל העכברים והיו‬
‫מקרקרים לפניו ואמר רפב״י לבני המקים‬
‫יודעים אתם מה שהעכברים * אומרים‬
‫אגורו לו לאו אמר להס אומרים הס כי‬
‫אינכם מתקנים את דגנכם כראוי‪— ,‬‬
‫ולעו״ז הובא הסיפור בדברים רבא ג׳‪.‬‬
‫לא במעטה תמונת חיים כדברי הירושלמי‬
‫כ״א באופן יותר פשוט ח״ל דרפב״י בא‬
‫לעיר אחת והעכברים תיו אוכלים בתחומה‬
‫של אותו העיר מן התבואות ובקשו את‬
‫פניו על אודות זה ואמר להם מפני שאין‬
‫אתס מפרישים תבואתכם כהוגן לכן יד ת׳‬
‫בכס וכו׳ הנשמע מזה כי הרבה פעמים‬
‫שמו רבותנו ז״ל את דברי מוסרם‬
‫ותוכחתם בפי בע״ח בתמונה חיה לעורר‬
‫את לבב השומעים ולהכניס דבריהם בח־רי‬
‫לבבם עמוק עמוק יען כי רפלי אשר‬
‫רוח אלקיס בלבבו דרכו הי׳ להתחקות‬
‫ביראתו ותום צדקתי בשרש כל דבר‬
‫וביותר בענין המעשרות כמו שאמרו עליו‬
‫כי גם חמורו לא אכל דבר שאינו מתוקן‬
‫וכמו׳׳כ ראי׳ לדברינו מדברי הש״ס‬
‫דסנהדרין ק״ח‪ ,‬דאמרה יונה לפני הקב״ה‬
‫רבש״ע יהיו מזונותי מסורין כזית ומידך‬
‫ולא יהיו מתוקים כדבש ובידי בו״ד‪ ,‬אך‬
‫במדרש חזית יסופר דבר זה באופן פשוטי‬
‫וז״ל רמז רמזה היונה לנח בהעלה זית‬
‫אשר בפיה כי טוב לנו מר הזה מת״י של‬
‫הקב״ה מהמתוק מתחת ידיך *( ועיין‬
‫י( והגה הגדות כאלה ע״ד שיהת היות ועופות גמצאיס הרגה ביזלמידגו ו במדרשות‬
‫־רש הזית ש׳‪ .‬מבואר דידע שלמה מה שההמור נוהק וצפור מצין‪ ,‬ועיין גיגיין מ״ה‪ ,‬בשיהות‬
‫חוברת י׳‬
‫שאמרט‪ ,‬ראי׳ לדברינו ט הס'פור הזה‬
‫בעצמו נמצא גס במדרש ב״ר ל״ג‪ ,‬וירושלמי‬
‫נלאיס פ״עי‪ ,‬בש־טי הלשין העולה כדברינו‬
‫ממ״ש וז״ל דההואעגלא עבר_קמי׳ דרבי‬
‫ושרי וגעי כאומר שזבני‪ — .‬דומה לזה‬
‫מצ*נו בילקוט מלכים )רמז רי״ר( ובמדב״ר‬
‫כ״ג‪ ,‬דפר של אליהו הי׳ נמשך אחריו‬
‫ואותו הפר שעלה לשס הבעל נתקבצו‬
‫כל נביאי הבעל ולא יכלו לזוז רגלו עד‬
‫שפתח אליהו ואמר לך עמהס וטען אותו‬
‫הפר לעיני כל העס אני וחבירי יצאנו‬
‫מבטן א׳ וגדלנו במרעה ה' ובאבוס א׳‬
‫והוא עולה לחלקו של הקב״ה ואני הולך‬
‫להכעיס את בוראי‪ .‬א״ל אליהו כשס‬
‫שנתקדש ש״ש ע״ז שעמי כך מתקדש שם‬
‫של הקב״ה ע״‪ /‬ומסר הפר ביד נביאי‬
‫הבעל ועי׳ייש‪ .‬אך אתפלא על נס פלאי‬
‫הזה הנמצא רק פעם אחת בכתבי הקודש‬
‫כ״א רק באתונו של בלעם אשר חשבוהו‬
‫חז״ל בעשרה דברים שנבראו בע״ש ביה״ש‬
‫)אבות פ״ה( שידבר בע״ח בלשון בני‬
‫אדם בעיני כל העם וא״כ די הי׳ בפעולתו‬
‫הזה לבד להפוך לבב נביאי הבעל לאלקי‬
‫ישראל ע״כ אין זאת כי כל הויכוח הזה‬
‫וטענותיו ודדריו‪ ,‬טען והתוכח אליהו‬
‫בעצמו במעוך רעיונו הנעלה‪ .‬וכאשר‬
‫מסר אותו הפר לנביאי הבעל הרהר‬
‫מה חלקו של זה יותר משל זה דזה עולה‬
‫לה׳ וזה עולה להכעיס בוראו ומאחד‬
‫שעלה במצודתו כי גס עי״ז יתקדש ש״ש‬
‫מסר אותו ביד נביאי הבעל כי גס זה‬
‫הוא תכלית קיומי‪ ,‬ואולי מהאי טעמא‬
‫כתיב ביעקב ויקח מן הבא בידו מנחה‬
‫צעשו אחיו כי בעבור ■שלא יחטא נגד‬
‫תכלית הבריאה לא הי׳ בוחר אך לקח מן‬
‫הבא בידו‪ ,‬ועיין רדב״ז ח״ג סי׳ תרמ״א‪,‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫לזה בתנחומא ויח‪ /‬דרחב״ד פכע בארי ועיין ספר דבש לפי אות ביזוי דאין‬
‫שואג ח״ל מלך חלש טסה מזה ויברח לבזות אפי׳ הדומם וכ״ש בע״ח )עיין‬
‫הארי משני קולו מא״י אך אח״כ רן אחריו תענית ל מה שיש לעיין בדבריו מהך‬
‫ואמר מחול לי על דברי‪ ,‬בוראך קראך דאמרו שס מאכל אדס אין מאכילין אותו‬
‫ליש גיור מלחמה ואני קורא צך חלש לבהמה( ולאו בחנם קבל רבינו הקדוש‬
‫וכעח צפון פה איזה כונה נסתרה בהמלומד מעתה יסוריס של אהבה על מוצא‬
‫הנסיס הזה כי זאת המה דרכם של חסידיס פיו נגד ההוא עגל‪ ,‬ובשל״ה הובא בשם‬
‫אנשי מעשה לדקדק בדבריהס לא נגד רבינו בחיי דמעשה בחסיד אח־ ששמע‬
‫בני האדס בלבד כ״א גס נגד כל בע״ח‪ ,‬שא׳ אמר כמת מסרחת נבילה זו א״ל‬

‫צכריס‪ ,‬מיין מס׳ סוכרים מ״ז‪ ,‬דריכ״ז ידע שיהת חיות ומוכות וכהמוח‪ ,‬מיין סוכה כ״ה‪ ,‬דלא‬
‫ג‪1‬כר כ״ז גגי׳‪ ,‬עיין ייסיכין לרומיים שיסיכר שס מה שאמר משוף ח׳ לגרמגי ואגריכם‪ ,‬ועיין‬
‫תשי' הגאוגיס י״ה‪ ,‬ורא״ש קידושין פ״ד‪ ,‬גשס הירושלמי‪ ,‬גשס רג שרירא גאון כעגין ‪ ,‬חבוה‬
‫דשמואל דלא נקרא כשמי׳ כי‪ -‬אמרו שאגיו הלך לסחורה למקים א׳ לימים מלא מדיית אחת שהיתה‬
‫יודעת לשין עיכות ואמרה כי שמעה מהם כי הלילה הזאת יולד בן שלא יהי׳ כמוהו בחכמה‬
‫וכששמע הלך בקכינה )עיין תוס׳ קידושין ע״ד( וידע את אשתו ותלד את שמואל‪ .‬ועיין מדרש‬
‫קה״ר‪ .‬על פסוק שמח בחור מה שהשיב עיף א׳ לעוף‪ .‬שהי׳ חבוש בכלוב וכמו״כ נמלא הרבה‬
‫כאלה עיין נויר פ״ב‪ ,‬אמרה פרה‪ ,‬אמר דלת‪ ,‬ונכונים המה דברי הת״י דהוא כמו שנאמר ויאמר‬
‫המן בלבו ועיין ב״ר ל״ד‪ ,‬וכמו חהוס אמר לא בי הוא‪ .‬השמיס מספרים כבוד אל‪ ,‬פצחו הריס‬
‫רינה וכו׳ והוא כדברי הריעבי׳א‪ ,‬והיוחסין‪ ,‬דענין זה הוא כמו פרק שירה‪ ,‬עיין תוס׳ ע״ז י״ז‪,‬‬
‫עיין רשב״א הובא בהכותב חולין ז׳‪ ,‬ועיין עירובין ק׳‪ ,‬תרנגול מאי קאמר וכמו״כ ישנו הרבה‬
‫מאמרים על שיחת דוממים‪ ,‬עיין ב״ר ע״ז‪ ,‬אומרים לאילני מאכל ולנהר סרת למה אק קולכם‬
‫הילך‪ ,‬עיין קה׳יר‪ ■,‬דהקילים אומרים אף אגן קיסין עיין אדר״נ פ״ב‪ ,‬ויכוח גלי הים עיין ב״ר ק׳‬
‫ויכוח הכרס עם הפה עיין חולין ס'‪ ,‬ויכוח הלבגה‪ ,‬עיין תנהומא מה דהשיבו השמים ליהושע‬
‫כשאמר שמש בגבעון דוס‪ ,‬עיין ב״ר א‪ /‬מה שהארץ צעקה על רוע מולה וכן הסל ואמת עיין‬
‫ירושלמי מכות פ״ב‪ ,‬שאלו לחכמה‪ ,‬ילקוע נביאים סי׳ שנ״ח‪ ,‬עיין ילקוע נ״ח נ״ו‪,‬דאתא שקרא‬
‫א״ל נה וכו׳‪, .‬עיין במד״ר י״א‪ ,‬ההלכה קוראה לדיינים‪ ,‬עיין ר״ה כ״ה‪ ,‬אמרותיו של ר׳ חייא‬
‫לסיהרא‪ ,‬עיין ילקיט שמית מליל‪ :‬למעה למשה ובמדרש שמות כ״א‪/‬בויכוח משה רבינו עס הים‬
‫דאמר ה־כ וכו׳‪ ,‬וכן הוא בזהר בשלח נ׳׳ו‪ ,‬ולא גרסינן שס אמר השר בל הים כפסחיס קי״ח‪,‬‬
‫וכתום' חולין גבי גינאי נהרא וכרדב״ז סי׳ תרמ״א‪ ,‬ועיין מורה פ׳ מ״ז לשני‪ ,‬לענין כי עוף‬
‫השמים יוליך את הקיל עיין תענית כ״ה‪ ,‬שמעינהו דענני אמרי‪ ,‬ועיין רשב״א שס‪ ,‬יעיין עירובין‬
‫ק״ד‪ ,‬סנהדרין מ״ד‪ ,‬שבת ג״ג‪,‬׳ תענית כ״ד‪ ,‬ועיין ב״ר י״ב‪ ,‬דשבת אמרה‪ ,‬וכן איגרת השבת‬
‫מרחב״ע‪ ,‬ובפסיקתא כ״ה‪ ,‬דאמרה סרה‪ ,‬ועיין ירושלמי ברכית‪ ,‬ואיכה רבתי‪ ,‬דשמע ערבי אהד‬
‫מגעיות הפרה דאיתייליד מלכא דמש׳הא‪ ,‬ועיין חולין נ״ט‪ ,‬דשאים אומרים‪ ,‬ועיין חולין צ״ב‪,‬‬
‫דאבניס אומרים עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬ועיין זהר ה״ג רל״ב‪ ,‬מה שאמר צפרדע לדוד למה‬
‫אתה משתבח‪ ,‬ועיין מדרש ויזשע‪ ,‬ויכוח הנמלה עס שלמה ועוד ן כאלה‪ ,‬ואולי מזה המין היא גם‬
‫מליצת אמרה כנס״י ברכות ל״ב‪ ,‬שבוז פ״ח‪ ,‬עירובין כ״א‪ ,‬ע״ז ל״ה‪ ,‬כתובות קי״א‪ ,‬מנחות‪.‬‬
‫נ״ג‪ ,‬פסהיס קי״ח‪ ,‬וכדומה‪ ,‬ועיין ב״ר ט‪ /‬שגילה ר״א לר״ע ביחת מלאכי השרת ושיחת כוכבים‪,‬‬
‫ועיין כוזרי פ׳ ס״ה ■שר״א הי׳ מצוין בתכונה ואולי נובע מזה‪ ,‬ועיי! ב״ר שם באריכות‪.‬‬
 ‫לז‬ ‫חוברת י׳‬
‫פלוגתס מה דפליגי בריש פ״ו דערכין‬
‫)דך ‪.‬כ״ג( גבי הקדש אי מהני שאלה‪ ,‬דר׳‬
‫אליעזר סיבר דאין כשאלין על ההקדש‬
‫ור׳ יהושע ס״ל דיש שאלה בהקדש עי״ש‬
‫דמוקי לה התס פלוגתייהו בר‪ s‬כ; ועפ״ז‬
‫יתבאר הדבר לנכון דהא בריש יבמות‬
‫בסוגיא ‪ .‬דעליה‪ ,‬רצה תלמודא למילך‬
‫עדל״ת מנזיר ובתר הכי קא מדחה לה‬
‫דלת מצינן למילך מיניה דשאני גזיר‬
‫הואיל וישני בשאלה עי״ש‪ ,‬והנה באמת הא‬
‫דקיס לן בכל דוכתי דאין עשה דוחה ל״ת‬
‫‪,‬היכא דבאה עיי פשיעה משוס דלא דחי‬
‫לכלאים בציצית כמש״כ התום׳ כיון דאנן‬
‫מכלאים בציצית ילפ*נן לה דעדל״ת‪ ,‬משח״כ‬
‫למאן דלא יליך מינייהו אלא מילפותא‬
‫אחריתא תו לא בעינן דומיא להו’ אלא‬
‫דומיא להך דילפ־נן מיניה‪ ,‬וזה נכון וברור‪,‬‬
‫ומעתה לר׳ אליעזר דאית ליה אין שאלה‬
‫להקדש והה״ד דאין שאלה לנזירות כמבואר‬
‫בנזיר )דך מ׳( דלב״ש דסברי א'ן שאלה‬
‫להקדש אין שאלה בנזירות עי״ש‪ ,‬א״כ‬
‫לדידי׳ שפיר יליך לה מנזירות רעשה‬
‫דוחה ל״ת‪ ,‬דליכא למידתי דלהכי דחי‬
‫משוס דישנן בשאלה דהא איהו •ס״ל‬
‫אין שאלה לנזירות ומנדלא שוב לא‬
‫בעינן דומיא דכלאיס בציצית ‪ .‬אלא‬
‫דומיא דנזיר והא גבי נזיר נמי הדחייה‬
‫באה ע״י פשיעה כי נדר בנזיר‪ ,‬וכצערע‬
‫‪.‬אח״כ דצריך עשה דראשו לדחות לאו‬
‫ועשה דנזירות‪ ,‬ואפ ״ה דחי‪ ,‬ועל כרחך‬
‫מאן דיליך מנזיר סובר דעדל״ת‪ .‬היכא‬
‫דבא ע״י פשיעה וממילא אית לי' לר'‬
‫אליעזר עדל״ת אך היכא דבא ע׳׳י פשיעה‪,‬‬
‫ור׳ יהושע‪ .‬דסובר יש שאלה בהקדש ולא‬
‫מצי למילך מנזיר אלא מכלאים בציצית‬
‫דוקא ע״כ שפיר סובר כהלכתא דאינו‬
‫דוחה היכא דבא ע״י פשיעה כיון דלא דמי‬
‫לכלאים בציצית‪ ,‬והשתא ניחא דלר׳ אליעזר‬
‫קישייתס לא קשיא ולא מידי משוס דסובר‬
‫שניה לבנות בשביל שלא להוציא גנאי‬
‫‪.‬‬ ‫גס על נבילה ‪:‬‬
‫ל ^ ן המורס מכל האשור ער כה כי‬
‫׳ נעלות היו דרכי המרות הצרושיה‬
‫של רביני הקרוש ואם כי שלחנו הי׳‬
‫כאנכיונינוס בשעתו עכ״ז ‪ ,‬לא שמח‬
‫בסעודתו כגיל כעמים כ״א ברעדה הי׳‬
‫ריצת נפשו ומקוייס בו במלא מובנו הכתוב‬
‫בכל דרכיך רעיהו למען ה' ותורתו וצדקתו ‪:‬‬
‫המשך יבא‬
‫אברהם יאעלסאהן‬
‫בהרה״ג ר' ^י ה ז״ל מלוצין‪,‬‬
‫בשם ה׳ א׳ ט׳ אייר למב״י התדס״א לאדז !‬
‫אדברה נא שלוס‪ ,‬אל כבוד ידידנו ריב אהבה‬
‫רחימתן עזיזא ה״ה הרב‪ ___ .‬עירך ‪,,‬המאסף"‬
‫בתוככי ירושלס עיר קדשנו ת״ו‪.‬‬
‫אחרי דרך מבוא השלום כמשפט האהבה י‬
‫הנני שולח אליו פלפלת אחת נחמד ונעים‬
‫להעלותו על שלחן מלכים מאן מלכי‬
‫רננן ותלמידיהון‪.‬‬
‫בעירובי! )דך ק'( הקשו אהא‬ ‫התום׳‬
‫דשליגי התס ר׳ אליעזר ור׳‬
‫יהושע גבי נתערבו דס מתן ארבע במתן‬
‫אחת‪ ,‬דס״ל לר׳ אליעזר במתן ארבע ולר׳‬
‫יהושע במתן אחת‪ ,‬אמאי לא ינתנו במתן‬
‫ארבע וליתי עשה רמתן ארבע ולדחי‬
‫ללאו דבל תוסיך‪ ,‬ותירצו דלא דמי כלל‬
‫לכלאיס בציצית דהכא ע״י פשיעה הוא בא‬
‫והי׳ יכול להתקיים בלא דחיית הלאו ולהכי‬
‫לא דחי עי״ש‪ ,‬ולכאורה איכא לתמוה‬
‫בתעגא רבתי על ר׳ אליעזר גופיה דהיאך‬
‫סובר דינתנו במתן ארבע ויעבור בקוס‬
‫ועשה על הל״ת כיון דהעשה לא מצי דחיא‬
‫ליה משוס דע"י פשיעה הוא בא כמש״כ‬
‫בתוס׳ שס ובמאי קמיפלג; ע״כ נראה‬
‫תוכן פלוגתס דבהא קמיפלגי וכל חד‬
‫לעעמיה קאזיל והתוס׳ נמי ‪ .‬לפוס‬
‫שיעתייהו מקשו‪ ,‬עפ׳׳י מה דנקדיס מעיקרא‬
 ‫^ שנה ששית‬
‫אי עשה דוחה ל"ה הינא דבא ע״י‬
‫תליא בהא חי אמרינן עדל״ת ■י‪PP^ K‬‬
‫^היייר שניהם‪ ,‬דלמ״ד ‪■I‬איה לי׳‬
‫׳‪.‬ע; ‪W‬‬
‫אע״ג דבא ע״י פשיעה חשיב נמי אפשר‬
‫לקיים שניהם ׳והא לולא פשיעה הי^ רה“י“‬
‫לחיים העשה בלתי עביר ת הלאו ומה׳־׳ט‬
‫קא מדייקו בתוס' שם בלשונס הצח —‬
‫והי׳ יכול ‪ ,‬להתקיים העשה בלא דחיית‬
‫הלאו — וז״ב‪ ,‬ויש להאריך טובח ואנ״מ‪/‬‬
‫וא״כ שפיר סובר ר' אליעזר דאמרינן‬
‫עשה דוחה ל״ה אפילו היכא דאפשר‬
‫לקיים שניהם כמש״ב ולהכי שפיר התיר‬
‫אפילו דרך רשות הרבים אה דחפשר נמי‬
‫דרך גגות כו׳ ונוחי דהחמו התם ^‬
‫׳' ‪'! -‬׳ו‬
‫תו לא דחי היכא לבא ע״י פשיעה כיון‬
‫דצח דחי היכח דחפשר צ דיי ה שניהם‬
‫כדר״ל היינו לפוס ההלכתי; מה דק ‪,‬‬
‫דעדל״ת מכלאים בציצית ילפינן לה ולא‬
‫דחי היכא דבא ע״י פשיעה ממילא הינא‬
‫דאפשר לקיים שניהם נמי לא דחי ולכך‬
‫ס״ל ' לחכמים דלא דחי מש׳־ם דאפשר‬
‫להביאו דרך גגות וקרפיפית‪ ,‬ויש להאריך‬
‫טובא ומאפס הפנאי קצרנו מאד ועוד‬
‫חזון‪ ,‬ודוק היטב כי נחמד הוא ‪:‬‬
‫פירשנו לנכון מתניתין בריש פ״ו‬ ‫ובזה‬
‫דפסחיס דהתם שנינו‪ ,‬אלו דברים‬
‫בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקה‬
‫דמו כו׳ אבל צלייתו וכו׳ אינן דוחין את‬
‫השבת‪ ,‬הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וכו׳‬
‫אין דוחין את השבת‪ ,‬ר' אליעזר אומר‬
‫דוחין‪ ,‬ומפרש• רש״י שם בד״ה הרכבתו‬
‫על כתן! האדם להביאו לעזרה דרך רשות‬
‫הרבים אע״פ שאינו אלא איפור שבות‬
‫דרבנן דקיימא לן חי נושא את עצמו אין‬
‫דוחה דהו״ל למעבד מאתמול יכן הבאתו‬
‫מחוץ לתחום עי״ש‪ ,‬וביארנו נמי תורך‬
‫סברת פלוגתס דר״א ות״ק דבהת‬
‫קמיפלגי‪ ,‬דר׳ אליעזר לטעמיה דסובר‬
‫אין‪.‬שאלה לנזירות וא״כ ילין! שפיר מנזיר‬
‫ושוב לדידי' דחי אך היכא דבא ע׳׳י פשיעה‬
‫דהעבה דמתן ארבע דוחה להלאו דבל‬
‫תוסין! ונהי דבא ע״י פשיעה ולא ‪.‬דמי‬
‫דחיא‪ ,‬דר׳‬ ‫לנלאיס בציצית מצי‬
‫אליעזר לעעמיה דלא ילין! מכלאים‬
‫בציצית אלא מנזיר ודומיא לנזיר בעינן‬
‫א״כ הא שפיר דוחה אע״ג דבא ע״י‬
‫פשיעה ‪ :‬מיהו אליבא דר׳ יהושע שכיר‬
‫קא מתרצי דלהכי איה ליה דינתנו' במתן‬
‫אחת משוס דבמתן ארבע יעבור בבל‬
‫תוסין; והעשה לא דחיא ל הלאו כיון דבא‬
‫ע״י פשיעה להא לעעמיה לסובר יש‬
‫שאלה בנזירות ולא מצי למילן^ מנזיר‬
‫אלא מכלאיס בציצית כדאמרן א״כ לדידי׳‬
‫דלא דמי לכלאים בציצית וא״;‪ : 1‬ואם‬
‫חימר^ היא נבנה עליה עירת כסן!ל דבזה‬
‫יתיישב הישיב קושיה התיס׳ בשבת פר״א‬
‫)דן! ק״ל( גבי מכשירי מילה דפליני ר׳‬
‫אליעזר וחכמים חם לא הביא איזמל מע״ש‬
‫אי שרי להביאו בשבת‪ /‬דר׳ ■אליעזר איה‬
‫לי׳ דשרי אך' דרך רשות הרבים‪ /‬וחכמים‬
‫פליגי עלי' וסברי דלא שרי כי אם דרך‬
‫גגות וקרפיפות‪ /‬והקשו בתוס' ‪ p z‬וז״ל‬
‫קשה לרשב״א הא אמרינן לקמן בפירקין‬
‫מקום שאתה מוצא עשה‬ ‫קצ״ג’ כנ ‪,‬‬‫')דו• ’‬
‫ול״ת אם אתה יכול לקיים אה שניהם‬
‫מוטב וכו׳ והכא כיין דאפשר לקיים‬
‫את שניהם להביאו דרך גגות חצירות‬
‫קרפיפות אמאי יביאו אותו דרך רשות‬
‫הרבים וליכא למימי דלגבי מילה דגלי‬
‫רחמנא בה דדחי שבת כדדרשינן לקמן‬
‫לא אמרינן הכי דהא לקמן גבי בשר אפי'‬
‫במקום בהרת יקוץ וכו' אמרינן כדר״ל‬
‫דאמר ר״ל כל מקום שאתה מוצא וכו'‬
‫עפ״ל עי״ש שהניחו בקושיא ולא תירצו‬
‫מידי‪ ,‬ולפי דברינו א״ש דרבי אליעזר‬
‫לטעמיה דסובר עשה דוחה ל״ת אן! היכא‬
‫דבא ע״י פשיעה כדכתיבנא וכבר נתבאר‬
‫הדבר בחידושנו בכמה דוכתי דהך כללא‬
‫קלח‬ ‫הוברת י'‬
‫עי״ש בכלה סוג־א‪ ,‬וכבר צווחו ביה קמאי‬
‫בהך ליש‪:‬א דאמרו רבנן בכפילא‪ ,‬שכחו‬
‫ולא ידעו‪ ,‬ותו למא־ אצעריך תכא לאשמצנינן‬
‫ששימש שני גדולי הדור‪ ,‬ורק הט הו״ל‬
‫למימר אדם אחד יש שעלה מבבל ויודע‬
‫אס פסח דוחה את השבת ותו לא מידי‪,‬‬
‫ותו דלשון שכחו משמע דהיה ידוע להם‬
‫פ״א דין זה ושכחוהו‪ .‬וביותר איכא לתמוה‬
‫דהלא בני בתירא נשיאים היו וכי הס ‪ .‬לא‬
‫ידעו דנאמר מועדו בפסח ומועדו בתמיד‬
‫ולדרוש מנייהו הך ג״ש והדקדוקיס 'רבו‬
‫כמו רבו במו‪ ,‬ולדעתי נראה לבאר תדבר‬
‫בשני אופנים‪ ,‬חדא נראה לענ״ד לבאר‬
‫בפשיכיות‪ ,‬בהקדם מה דקים לן בכל דוכתא‬
‫דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא א״כ‬
‫קיבלה מרבות־ו‪ ,‬עיין פרש״י שית)דך קל״ב(‬
‫ונדה )דך י״כי( ופסחים שם )לך ס״ו(‪,‬‬
‫ולכך יש לומר דבאמת גס בני בתירא■ הוו‬
‫ידעי מהך לש דמועדו לדרוש דפסח‬
‫דוחה שבת אלא דקא מספקא להו אם‬
‫למדו אותת מרבות־הס אס לאו ואין אדם‬
‫דן ג״ש וכו׳ והיינו דקאמר שכחו‪ ,‬ששכחו‬
‫אס קבלה בידם מרבותיהם לדרוש הג״ש^‬
‫הלכך משו״ה לא הוו ידעי אס פסח דוחה‬
‫סבת אס לאו‪ ,‬ואמעו להכי אמרו להן דאדס‬
‫אחד יש שעלה מבבל ששימש שני גדולי‬
‫הדור וקבלה בידו מרבותיו לדרוש 'הך‬
‫ג״ש דמועדו‪ ,‬ולהכי יודע אס פסח דוחה‬
‫שבת אס לאי‪ ,‬ומשו״ה קאמר להו לבתר‬
‫שהושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליתם‬
‫דמי גרס לכס שאעלה מבבל ואהי׳ נשיא‬
‫עליכם עצלות שהיתה בכס שלא ‪ .‬שמשתם‬
‫שני גדולי הדור ולא קבלתם מינייהו לדרוש‬
‫הך ג״ש דבמוערו כו' טון דאין אדס דן‬
‫ג״ש מעצמו וזה נכון מאוד בס״ד קרוב‬
‫■‬ ‫לאמת וא״ש ‪:‬‬
‫המי;!«ך יכא‪.‬‬
‫יעמכ יצהק קיהן‪.‬‬
‫אן! מועדו האמור בפסת דוחה את השבת‬
‫כמש״נ ולהני שפיר ס״ל דהגי נמי דוחין‬
‫את השבת‪ ,‬טון דכל עיקר טעמא דת׳׳ק‬
‫דסובר אין דוח־ן הוא משוס דהוה מצי‬
‫למיעב־ מאתמול ורק דע״י פשיעתו שפשע‬
‫ולא עבדיה מאתמול לריכיס לדחות שבת‬
‫בכה״ג שפיר לא דחי כדמפרש רש״י להדיא‪,‬‬
‫א״כ לרבי אליעזר דסובר דאף באפשר‬
‫מאתמול ובא ע״י פשיעה דנמי דוחה‬
‫ממילא הכי נמי תדחה את השבת‪ ,‬אבל‬
‫הת״ק דאית ליה אין דוחי! דסובר כהלנתא‬
‫דעדל״ת‪ .‬מכלאים בציצית גמריק לה‬
‫ממילא שוב לדידיה לא דחי כלל היכא‬
‫דבא ע״י פשיעה כיון דלא דמי לכלאים‬
‫בציצית‪ ,‬הלכך מהאי עעמא שפיר סובר‬
‫דאינן דוחין טון דהכי כמי הו״ל למיעבד■‬
‫מאתמול וכל הא דצריכים לדחות שבת הוא‬
‫רק מחמת פשיעתו דלא עבדיה מאתמול‪,‬‬
‫והא ס״ל בכה״י דלא דחי כלל וז־׳ב לעלד‬
‫וא״ש‪ ,‬ובדבריגו יש להאריך בכמת דוכתי‬
‫בישוב הרבה סוגיות להעמידן על מכונן‬
‫בתילי תיליס של הלכות והמבין יבין ואקצר‪.‬‬
‫דאיירינן בהאי סוגיא אדטר נמי‬ ‫ואגב‬
‫מה שפירשנו בס״ד ברייתא‬
‫דהתם דהלכה זו נתעלמה מבני בתירא‪,‬‬
‫שכבר דשו בה רבים וכן שלימים‪ ,‬דת ־׳ר‬
‫הלכה זו נתעלמה מבכי בתירא‪ ,‬פעם אחת‬
‫•חל י״ד להיות בשבת שכחו ולא ירעו אס‬
‫פסח דוחה שבת אם לאו‪ ,‬אמרו כלום יש‬
‫אדם שיודע אס פסח דוחה‪.‬את ‪ ,‬השבת‬
‫אס לאו‪ ,‬אמרו להם אדם אחד יש שעלה‬
‫מבבל והלל הבבלי שמו ששימש שני‪.‬גדולי‬
‫הדור שמעיה ואבעליון ויודע אס פסח‬
‫־דוחה את השבת אם לאו‪ ,‬שלחו וקראו לו‪,‬‬
‫אמרו לו כלום אתה יודע אם פסח דוחה‬
‫את השבת אס לאו אמר להן וכי פסח אחד‬
‫וכו' אמרו לז מנין לך‪ ,‬אמר להן נאמר‬
‫מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה‬
‫מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת‬
 ‫היזאפף שנה ששית‬
‫גס עש״י תשובית הרב ח*ן כח בידינו‬
‫להתירו חף בשוגג משוס הקנת הקהל‬
‫שבו האוסרהו‪ ,‬וכן מכין דברי פי חכס‬
‫וצדיק הרה״ק האר״י מסמילא שקבלנו‬
‫משמו ז״ל לאסור שו״ב שהשיג גבול‬
‫עולמית וכיעמו נראה שדן בו דין קהל‬
‫שפסלו‪ ,‬ובזה ג״כ ‪.‬נתברר לנו הכיעס‬
‫אשר נהגו‬ ‫רבים‬ ‫וכן‬ ‫לשלימיס‬
‫סלסול בעצמם וכותבים בקבלות של‬
‫תלמידיהם השו״ב בתנאי שלא ישיג גבול‬
‫לשוס שי״ב כי כן פרכו זה לו פורש מפני‬
‫שכל כשרותו■ וישרותו של כל ימי חייו‬
‫תולה בזה ואין עונשין חא״כ מזהירין‪.‬‬
‫וג״כ כי באובנתא דלבא תליא' כי הלב‬
‫יודע ‪ .‬אס לעקל וכו׳ וכמ״ש בדברינו‬
‫עוד אי״ת וראוי הוא זה לשומו בראש‬
‫מפורש בקבלתו‪ .‬ונשוב לנדו״ד דלא שייך‬
‫היפר זה רק לשיכית הכו״ז דעדיף מן‬
‫שוגג ונוכל לומר דבקהל שפסלו ג״כ‬
‫באומר מותר כשר ודבר זה חידוש גדול‬
‫הוא וצריך חיזוק גדול גס בנדו״ד הבו‬
‫דלא להוסיף עלה להתיר כן גס בפסלו‬
‫הקהל נושא חמור עד שאפילו בסתם תל‬
‫איסורא ולא פורש באחרונים היתר זה‬
‫וא״כ אדרבה בתורת יגיד עליו ג״כ בנד״ד‬
‫אין ^לחדש היתר זה אס לא בראי' ברורה‬
‫מה שעדיין איננה ואס ני דבר חכמה‬
‫הוא זה אך ראיה • לא נחזה‪ ,‬ומה גס‬
‫דלשיכית הפר״ח והכרו״פ נראה דלא שייך‬
‫בהכי אומר מותר ננז״ל ועכ״פ מדי ספיקא‬
‫לא נפקא וה״ז ס״ס דפלוגתא וגם‬
‫מוכרע לאיסורא והבא לחדש עליו ראיה‬
‫ללמד‪:‬‬
‫?‪ i‬א מ נ ם כן אחר העיון הנכון נ׳‬
‫דלא שייך כלל בנד׳ז אומר‬ ‫‪.‬‬
‫מותר וכן בכל כיוצא בזה‪ ,‬דהנה בש״ס‬
‫מכות מ' איפליגו רבא ור״ח והלכא כרבא‬
‫דאומר מותר קרוב למזיד והנה זהו‬
‫לכאורה סתירה מפורשת לשיכית הכי״ז‬
‫פיגזןצ״ט‪.‬‬ ‫■‬
‫ב דן שו״ש שאומר מיתר בענין השגת‬ ‫שו״ת‬
‫גבול מה שהשבתי לאבי מורי גותו עדן במפשה‬
‫שהיה בענת הר״מ‬
‫דשאילנא קדמיה דמו״ר ר' אבא‬
‫בדין שי׳ ב המשיגים גבול ונתליס‬
‫באילן גדול שהרשה להס^ והרב בתש״ו‬
‫שבסוף הש״ע שלו כתב בכיעס איסור‬
‫השגת גבול בשי׳ב משוס דנקרא רשע‬
‫וכחשוד לאותו דבר הוא ועפ״יז יש לצדד‬
‫דבאומר מותר כתב בעורי זהב יי'ד סי׳‬
‫צ׳׳ע סק״כי דהוי שוגג עכרז״ד‪ .‬והנה האמת‬
‫אגיד־ ולא איחד כי כן ישמח לבי גס‬
‫אני אס הייתי יכול למצוא בזה איזה‬
‫היתר ברור משוס איבה ולמען השלוס‬
‫וכחא דהיתרא עדיף תמיד ומה גס על‬
‫השלוס להיישיר ולהעמיד אך ’ עיינתי‬
‫בהיתר זה ולא מצאתי בו כדי סמיכה‬
‫מכמה פנים‪ ,‬ואפרש שיחתי בעזרת שוכן‬
‫מעונים‪ ,‬ולהקל על המעיינים אשימה‬
‫אוחגתס אותות להפריש ולתת ריוח בין‬
‫העניניס) וזה החלי בעזר צורי וגואלי‪,‬‬
‫ח ( ‪ .‬ו ת ח ל ה אקדים דגס אס נסכיס‬
‫להיתר זה אינו כן אלא‬ ‫י‪.‬‬
‫לשיעת הע״ז שם דעדיף משוגג אבל אינו‬
‫כן לשיעת הפרי חדש שס סקי״ב והכרו״פ‬
‫‪ w‬לא‬‫סק״ו דדינו כשוגג‪ ,‬וא״כ בנד״ד הנר‬
‫גרע ‪ .‬איסור השגת גבול מדין קהל שפסלו‬
‫בפירוש שחימת שוס שוחע דבשוגג נמי‬
‫אסורה 'שחיטתו וכמבואר בשמ״ח סי' ב׳‬
‫סכ״ב וכ״ה באחרונים‪ ,‬והנראה דבמה‬
‫שמינו הקהל אח השו״ב הקבועים ומיוחדים‬
‫זהו •כאילו פסלו בפירוש את שחיטת זר‬
‫אשר לא כד״ת‪ ,‬וזה מתאמת מן הסברא‬
‫וכן ראיתי משמעות לקצת מן האחרונים‬
‫וה״ז ‪ .‬טעס חדש באיסור מוסיף לאיסור‬
‫השגת גבול בשוחט משוס‪ .‬תקנת הקהל‪,‬‬
‫ומכיון שכך כיון שמצאנו בו טעס לאיסור‬
‫סלט‬ ‫‪ -‬חוברת‬

‫בה בהלכ' זו את אשר השבתי‬ ‫ודעמיה והס ז״ל לא הזכירו זה כלל ד(‬
‫בס״ד לשואלי דבר בפייש״י■‬ ‫^‬ ‫בדבריהם ע״כ היא הנותנה והסברא‬
‫גוהנת שאין זה הדבר ככל דוכתי דאומר יבמות ד״ה הנימא להשיב אבדה והפליאו‬
‫מותר יחשב שוע אך‪-‬באס א־ן ראוי לניעות עליו מנ״ל דבכה״ג‪ ,‬ובפשוניו ישבתי בדרך‬
‫בכך מצד הנישא שפשוני הדבר ומודעת‪ ,‬זו אלך ותוכן הענין דידוע קושית הג' חיד׳א‬
‫או שאין האומר ראוי שהוא ניעה כגון על מ״ש אס יאמר לך אביך חלל את‪,‬‬
‫שהוא ת״ח וראוי לו לדעת ששגגת תלמוד השבת א׳׳ת לו ולשינית העור בסס״י‬
‫עולה זדון וכן גס כן אין ניוענין למסית ר״מ דאביו רשע פניור מכיבוד למה לי תו־‬
‫ולאיש מדון‪ ,‬ולהכי בסוגיא דהתס בהורג הך קרא לחילול שבת ובשכבר הימים ימי‬
‫נפש שהיה לו ללמוד ולעיין וע״ש בפירש״י חורפי אמרתי בזה דאמאי מקרי בכך‬
‫ז״ל דודאי דאין נכנס כלל בגדר אומר רשע והרי אין שליח לדבר עבירה והוה•‬
‫וויתר לה״ל לחושבו כשוגנ דשאני ושאני ליה לבן שלא ישמע אלא דמשוס שמחוייב‬
‫מאיסור והיתר ואין מקוס להפוסקיס להזכיר בכיבוד ועי״ז נמצא שמכשילו וא״כ ממ"נ‬
‫זה בהדי או׳ מותר דידהון‪ ,‬וכן לכל או׳ לסינית המיר אז־א לה הסיבה הזאת‪:‬‬
‫מותר דלא שייך באומר או במאמר בודאי ואינו מכשילו ולאו רשע הוא בזה‪ .‬והנה‬
‫דהאומר מזיד הוא וא׳ מהנה אזכיר תגה זהו בשבת דחמירא וכהאי תנא דריש‬
‫חול'ן ויריע חומריה גס לבן ומכלי סיבת‬ ‫לדוגמא ‪:‬‬
‫תשובה סי' צ״כי סק״ה זאת דמצות כיבוד על הבן שלא לשמינג‬ ‫ג( בפרזהי‬
‫הביא מהבית יעקב נעשתה אבל באומר לבנו הנימא יוכל להיות‪:‬‬
‫עפ״י דבורה של אשה דפעורה ותמה אומר מותר משוס לתא דכיבוד או משוס‪:‬‬
‫עליי‪ .‬ועפ״י שיניתנו זאת הנה יש לומר חסרון ידיעה ולהכי פירש״י ז״ל בעומק‪:‬‬
‫בזה צד קולא ג'׳כ והואיל וראוי גורס עיונו)לישוב קו׳ הח־ד״א( דהאב אומר‬
‫פיכיורו ובעובדא השייכית להשמע מפי מותר מניעם זה משוס עשה דהשבת אבידיז‬
‫נשיס ולסמוך על דבריהן ובש״ס אמרינן וה״ז כמבואר דבשבת לא שייך אומר‬
‫ברתיה דמוריינא ועי׳ בהל׳ פסח סי׳ תס״א מצד נושאו דחמ*רא אא״כ שמצות כיבוד‬
‫שס‪ ,‬וכעין זכר מצוה כתיקונה ואזי יכול לעעות וישמע‬ ‫ובשערי תשובה‬
‫לדבר ממ״ש בחישן משפני סס״י ל״ה אליו ובשאר איסורין כהנימא בבן שייך‬
‫בדין העדית בדשכיחין רק נשיס או פסולין אומר מוהר ובאב דוקא להשיב אבידה ‪:‬‬
‫לנדוננו דבשו״ב הממונה‬ ‫ונשוב‬ ‫הימינינהו‪ ,‬ובדרכנו זה יאורו לנו מקראי י(‬
‫לרביס דחזקת כשרות‬ ‫^‬ ‫קודש בפ' בראשית בתוכחות על עון דעץ‬
‫הדעת שהשיב האדס האשם אשר נתת אלימא ניובא וכדסמכינן על זה בכל ענין‬
‫עמדי רוצה לומר מנועם שכל עיקר כשרות וכלשון הש״ע סי׳ י״ת ס״ז י״ח‬
‫יצירתה להיות לי לעזר ולהכשיר אוכל וא״כ עליו לדעת הלכותיו הנוגעות להכשיר‬
‫נפש ולהכי האמנתיה על הבא בידה והשיבו וכלשון הש״ס והפוסקים בזה צריך שידע‬
‫הקב״ה עם כי צדקת מצד זה דהנושא אמנס הל׳ שחימה את אשר בשעה ששוחע ואת‬
‫מצדך מצד האומר לא היה לך לעעות אשר נלוה בכלל ההכשר ושגגת תלמוד‬
‫שאתה יציר כפיו של הקב״ה ועליך לקדש עולה זדון ומצד הנושא ג״כ איסור השגת‬
‫עצמך במותר לך וזש^׳ה אשר צויתיך והוי גבול נודע ומפורסם וגדר גדול גדרו‪ -‬בו‬
‫מדורות שלפני פנינו ובודאי דלת שייך‬ ‫זהיר במצוה לקיים ולשמור ‪■:‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫ע״ד ההרשאה ולא הרש‪ :‬להם כלל להשיג‬ ‫בזר אומר מותר לא מצד האומר ולא■ מצד‬
‫גבול ‪,‬והדברים עתיקין ואנחנו לרגל‬ ‫נושא המאמר‪ ,‬והוא הנדלה בכונת הרב‬
‫המלאכה מלאכת שמים בבירור הלכה זאת‬ ‫ז״ל בתשובתו ועוד יתבאר לפנינו בה״י ‪:‬‬
‫נלך ונעייל בס״ד בהלכה‬ ‫‪ 0‬ד ^ ח נתבאר החיסור מצד עצמו‬
‫המשך יכא‬ ‫ומה שנתלו באילן גדול‬ ‫•‬ ‫■‬
‫שהרשה להס‪ ,‬וכי יסה ‪ .‬כח הרשאה זאת‬
‫לבית‬ ‫אברהם מתתיה‬ ‫הצעיר‬ ‫מכת ב״ד הגדול בזמן הסנהדרין ששנו‬
‫הלפון יצ״ר‬ ‫חכמים משנה ערוכה בריש מס׳ הוריות‬
‫במי שידע שעעו ובש״ס שס בדידע■ דאסור‬
‫סימן ק;‬ ‫וקא מעי במצוה לשמוע דברי חכמים‬
‫וחייב‪ ,‬ואמרינן תי התם לאתויי מבעע‬
‫המשך מחוברת ז׳ סי׳ ע׳‬
‫בהוראה שלא תלה בב״ד ופירש״י ז״ל‬
‫א ב ל לפענ״ד דצריך עכ״ע להדר‬ ‫שאם היה רגיל להיו' מבעע וכו׳ וא״כ‬
‫לשמוע מאחר העושה קבמי׳ס‬ ‫בלד דמבעע בהלכה פסוקה בשלחן ערוך‬
‫משא׳׳כ ביוהכ״פ דאין לו ממי לשמוע‬ ‫ונו״כ וזיל קרי בי רב הוא בתשו׳ דבי‬
‫דהא כולם מתענים )ולפמ״ש בחירע״א‬ ‫רב‪ .‬הנז׳ והראה מקורו עהור בהשלחן‬
‫סי' תרי״ח דלהסוברים קבמ״׳ס הוא‬ ‫ערוך וכבר קיימנו וקבלנו עלינו ונודע‬
‫דאוריית׳ א״כ כשחל יוהכ״פ בשבת י׳יל‬ ‫לרבים האיסור וכבר נודע מ״ש הגר״י‪-‬‬
‫רחולה צריך לקדש ע״כ‪ ,‬א״ב אפשר‬ ‫באיריס ותומיס בדין קיס לי לנגד המובא‬
‫דבריא המתענה היודע מזה צריך להדר‬ ‫בש״ע‪ ,‬ובחי'שם פי׳ בס״ד דנך הוא גס‬
‫לשמוע הקידוש ממני( ועי' בסי' רי״ע‬ ‫מ־ה שלנגד המפורש עפ״י דברי מבארי‬
‫בחירע״א שכ' דברכת הגומל יכול להוציא‬ ‫הש״ע; שנתקבלו בתפוצות ומושב בנ״י‪,‬‬
‫לאחריס אף שהוא אינו מתוייב כלל והא‬ ‫ובשנס בדבר עוב ומסתבר וכבר נתקבל‬
‫לכאור׳ התס ל״ש לומר שביסלתו להביא‬ ‫וא‪:‬ך נ־ תלי בקי סריקי דמצות משלחן‬
‫א״ע לידי חיוב )דהא לא יכרס עצמו לידי‬ ‫עושין ‪1‬ה״ז פשוע וידוע דאין שליש לדבר‬
‫סננה כדי שיחוייב בברכת הגופל( ועי׳‬ ‫עבירה ובשגס בחימוד ממון דחוששין‬
‫באמ״ב סי' הנז' שכתב דלדעת רש״י כיון‬ ‫לכשרותו ביותר ומחשבתו הנפסדת ניכרת‬
‫שיש לו שייכות במצוה זו אף רעכשיו אין‬ ‫מתוך מעשיו דלא חייש לאיסורין כראוי‬
‫עליו שוס חיוב יכול להוציאו ולפ׳׳ז ניחא‬ ‫לשו״ב הצריך ‪,‬חזקת כשרות אלימתא‬
‫בברכת הגומל דהא לפעמים גס הוא‬ ‫ומבואר באחרונים דבשו״ב אמדינן דעתו‬
‫מחוייב בירכה אבל לדעת הירושלמי‬ ‫מתוך ‪.‬מעשיו האס רוחו נאמנה לסמור‬
‫הנז׳ בעי' שביום הזה יהי' חיוב על‪.‬פ וא״כ‬ ‫על חזקת כשרותו ועי׳ בבית האוצר שלי‬
‫קשה כג״ל‪ ,‬וי״ל דשאני ברכת הגומל דאף‬ ‫סי' ך״ו אות מ‪ /‬ואם נפשך לומר הא‬
‫דהוא עצמו ודאי דלא יביא לידי חיוב מ״מ‬ ‫מלתא תיתי לה בתורת עעמא דממה‬
‫כיון שאפשר‪ .‬שביוס זה יבוא עליו סכנה‬ ‫נפשך דחזקת כשרות דכל המון ישראל‬
‫יכול‬ ‫וינצל ממנה ויהי' עליו חיוב‬ ‫לא מהניא בשו״ב וחזקת כשרות דידיה‬
‫להוציאו‪ ,‬ועי׳ סי'תקפ״ה כ׳ שסהרמ״א‬ ‫הא איתרע ע״י אומר מותר ואפילו־‬
‫‪-‬לאפי׳ אס התוקע כבר יצא ותוקע להוציא‬ ‫שתולה בהוראה ושגג״ת י עולה זדון‪.‬‬
‫לאחכיס אפ״ה יברך התוקע וכו‪ /‬ולפענ״ד‬ ‫ואולס שוב נודע הדבר כי לא כדבריהם‬
 ‫ר‪,‬מ‬
‫להס רק הכווכו לשמוע הקידו־ ממד דלמא‬
‫וממילא דהיו עועמיס‬
‫י‬ ‫תוכלו ילקדש שם‬
‫'‬ ‫ילא‬
‫בעצמם כדי שיהי׳ קבמ״ם( ולפ״ז למה אמר‬
‫להם דלמא מתעקרא שרגא ולח מקדש‬
‫לכו‪.‬בבית אכילה )ברא״ש ליתא להני‬
‫תיבות אבל ברי״ ך איתא( הא אפי' ‪ ,‬לא‬
‫מתעקרא שרגא נמי לא יקדשו שם דהא‬
‫סמכו עצמם על קידוש שלו אס לא שנאמר‬
‫דהא דחמר דילמא אדזילתו וכו׳ קאי‪.‬על‬
‫מה שאמר להם שיכוונו לצאת ומה שאמר‬
‫להם ובקידושא דהכא וכו׳ קאי עמ״ש להם‬
‫כיעימו וכו' אבל לפענ״ד זת דוחק דהא‬
‫לא הזכיר כלל שאומר להם תכוונו לצאת‪,‬‬
‫לכך נלפענ״ד דשיכת הע״ז ‪3‬גמ׳ כך‬
‫הוא דגאמת גם הם ידעו דאקאבמ׳־ם‬
‫ולכך אפי' היו שומעים קידוש מ־בהיהי'‬
‫בדעתם לקדש ים בביתם במקום סעודתם‬
‫אלא דהיו סוברים דאס לא יהי'‬
‫הקידוש במק״ס אז כשרוצה לאכול‬
‫אח״כ צריך לחזור ולקדש אבל אס אינו‬
‫רוצה לאכול ‪.‬אח"כ אז יצא עכ״פ ידי קידוש‬
‫)וזהו כשיעת רביט יונה המובא ברא״ש‬
‫פר׳ ע"פ( )ובפרכי הכא דאצל רבה הי׳‬
‫זה הקידוש במק״ס( ולכך אמרו הם לרבה‬
‫שרוצים ‪.‬לצאת בקידוש שלו)והי' כוונתם‬
‫שאס יהי׳ איזה סיבה אפר י לא ■יהי׳‬
‫ביכולתם לאכול בביתם ולקדש שם שיהי׳‬
‫יוצאים ‪.‬עכ״פ ידי קידוש בזה( וחיכך אחר‬
‫הקידוש היו רולים לילך לבתיהם )וכמ״ש‬
‫הרשב״ס שם ואנו רוצים ■ היינו ליפכיר‬
‫משם ולילך לבתינו( וא״ל רבה עעימו‬
‫מידי דילמא וכו׳ ובקידוש דהכא■ לא נפקיתו‬
‫ר״ל לא נפקיתו כלל אפי׳ ידי קידוש‬
‫כיון שלא הי' במק״ס )וכדמשמע בשו״ע‬
‫סי׳ רע״ג הנז״ל( ולכך לא אמר להם‬
‫סתם עעימו מידי דאין קידוש וכו' משוס‬
‫שרבה ידע שגס הס יודעים מזה והי׳‬
‫סובר שבודאי ' יעעימו כאן י וכשראה‬
‫שרוצים לילך לבתיהם הבין כוונתם‬
‫י‬
‫הוכרת‬
‫ל״ע בזה ־משמע דאפי' השומע יכול‬
‫לברך בעצמו אפ״ה יברך התוקע ויוציאו‬
‫והא בס^' רי״ג נ' בפי׳ ראם כבר יצא‬
‫ידי קידוש אינו יכול לקרש לאחדם היודעים‬
‫בעצמן לקדש וי״ל דשאני הכא כיון דהם‬
‫אינם יכולים לתקוע וע"כ צריך הוא‬
‫לתקוע בעבירן לכך יכול נמי לברך ולפ״ז‬
‫אס הם יודעים גם לתקוע אינו יכול‬
‫לתקוע להם ולברך אס כבר יצא )ועי׳‬
‫במג״א שם שכ׳ דאס יכו׳ליס לברך בעצמן‬
‫יותר גיוב שיברכו השומעים אך לא‪ ,‬העיר‬
‫מסי׳ רי״ג הנז׳( ולפענ״ד דיש להוכיח‬
‫מכאן דאס עבר ובירך להוציא לחבירו‬
‫היכול לברך דיוצא עכ״פ בדיעבד וא״ל‬
‫לחזור ולברך וצ״ע‪ ,‬ועי׳ מ״ז או״ח סי׳‬
‫רע״‪ :‬ס״ק ב׳ שכ׳ להוכיח מר״פ ע״פ‬
‫‪,0‬הח דאמר אביי ני הוינא בי מר כי הוה‬
‫מקדש הוה אמר לנא עעימו מידי וכו׳‬
‫משמע שאחר הקידוש אמר להם כיעימו‬
‫אך שלא הי׳ בתחילה בדעתם לאכול שם‬
‫מ״מ איקרי קבמ״ס וכו׳ ע״ש )ועיי׳ש‬
‫בביאורי הגר״א ס״ק יו״ד דמשמע■ כמי‬
‫שהסכים להכי״ז בזה( ובנ״ח שם ובק״נ‬
‫על הרא״ש פסחים שם כ' ע״ז ול״נ דע״כ‬
‫רבה אמר להם קודם‪ .‬הקידיש וכו׳ דליכא‬
‫למימר כדברי הע״ז וכו׳■ א״כ קשה ל״ל‬
‫לרבה למימר דילמא אדזילתו וכו׳ הא המה‬
‫כוונו לצאת בקידוש רבה וכו' א״כ הכי‬
‫הול״ל כיעימו מידי דבקידוש דהכא לא‬
‫נפקיתו נו׳ ע״ש )ועי׳ פמ״ג מ״ש בזה(‬
‫ולפענ״ד נראה דפשעות לשון הגמ׳ משמע‬
‫כדברי הע״ז דהא אמרי׳ ‪,/‬כי הוה מקדש״‬
‫הוה אמר לן עעימו כו׳ משמע שקודם‬
‫הקידוש לא אמר להס כלל וזה א״ל רר״ל‬
‫כי הוי ריצה לקדש דא״כ הול״ל נמי שאמר‬
‫להם לצאת בקידוש שלו ומזה לא הוזכר‬
‫'כלל בגמ' ועוד דהא לדברי הנ״ח ע״כ‬
‫צ״ל דרבה הי' סובר שאינם יודעים‬
‫מקבמ״ס )דאל״ה הרי לא• הי׳ צריך לומר‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫ז ( ו ה נ ר תהק שה בדברי מ־ן כ״מ‬
‫לחי׳ ראשון דיש הפרש בין שעת קי׳ לנש ואין‬
‫דבשעח קי׳ סגי באמירה ובשעת נישואי׳‬
‫בעי כתיבה הדבר ק׳ לאוקמא הא דר״ג‬
‫דדוקא בקי׳ סגי באמירה דהא מתני'‬
‫קתני הנושא את החשה וכו' הפקחין וכו׳‬
‫ומסתמא הך סיפא דהפקחין קאיארישא‬
‫דהיינו פסיקא דבשעת ׳נישואין שכן הוא‬
‫משמעות הטשא ועלה קאמר הפקח־ן‬
‫וכו׳ ובגמ' שייליק דברים הללו ניתנו‬
‫ליכתב או לא ותהדר דלא ניתנו ליכתב‬
‫ואותיב מהא דהפקחץ ומשני מאי כותבים‬
‫אומרים‪ ,‬ואס כדעת הכ״מ כיון דקיימינן‬
‫במתני׳ דאיירי בנשואין היכי מצי לאוקמי‬
‫באמירה בעלמא הא ע״כ לא הגי בלא‬
‫כתיבה או קנין‪ .‬עוד קשה כיון דלדעתו‬
‫כך היא כתיבה בנשואין כמו אמירה בקי׳‬
‫למ״ל לדחוקי דקרי לאמירה כתיבה נימא‬
‫דהך כתיבה היינו משום דהוי בשעת‬
‫נישואין דלא סגי בלח כתיבה ולעולם‬
‫ההיא דר״ג לא ניתן להכתב עכ״ל ע״ש‪.‬‬
‫ולע״ד נראה דלא ק׳ כלל דכיון דס״ל‬
‫להכ״מ דמאמר ר״ג דקאמר עמדו וקדשו‬
‫קנו הן הן הדברים הניקנין באמירה‬
‫דוקא בקי׳ ולא בנשואין הפך סברת‬
‫הריב״ש שהביא הגד״ת ולעיל מרישא‬
‫דמתני׳ דקתני' הנושא מותכינן לר״ל‬
‫מינה ומוקמינן בשפדי פסקתא כדל׳ג‬
‫הרי בפי' יתחייב דמי־רי מתניתין בשעת‬
‫קידושין ' ומאי דנקפ מתני׳ הנושא לאו‬
‫דמיירי בשעת נישוא־ן אלא ר״ל מי שבא‬
‫לישאוראי׳ לדבר ממאי דנק;י הרמב״ס‬
‫'ז״ל בה׳׳א הנושא אשה ופסקה עמו וכו׳‬
‫חייב לזונה והוא שיקנו עד״ז בשעת‬
‫קידושין ע״ש^ אלא ודחי דלשון הנושא‬
‫ר״ל מי שבא לישא וכיון דרישא דמתני׳‬
‫איירי בשעת קידושין א״כ סיפא דהפקחי׳‬
‫‪,‬איירי חמיא דרישא דמיירי בפסיקת שע״ק‬
‫‪.‬ומש״ה דחיק לאוקמי מאי כותבין‬
‫שרוצים לצאת עכ״ש ידי קידוש לכך אמר‬
‫להם שבזה הקידוש לא יצאי כלל וכנ״ל‬
‫■וממילא דמוכח מזה נשיפת הכו״ז דאפי׳‬
‫אס מתחילה לא כוונו לאכול שם ואח״נ‬
‫גמלכו לאכול שם הוי זה קבמ״ס ולש״ז‬
‫מה שהוכיח הב״י מזה המעשה דאך דלא‬
‫אכלו כלל מ״מ אך ידי קידיש לא יצאו זהו‬
‫רק לשיפת רבה אבל אייי הוי ס״ל דאך‬
‫דלא אכלו כלל מ״מ יצאו ידי קידוש וכנ״ל‬
‫וכ״מ ממה שסיימו רש״י והרשב״ס שם‬
‫ואפי׳ אתם הולכים ליש; בלא אכילה וכו'‬
‫ר״ל דלאכול שם על סמך מזה הקידוש‬
‫בוראי לא תוכלו אלא אפי׳ ידי ' הקידיש‬
‫נמי לא יצאתם בזה משמע דאביי הוי‬
‫ס״ל דעכ״פ יצאו ידי הקידוש כנלפענ״ד‬
‫ליישב שיפת הפ״ז על נכין ‪:‬‬
‫המיטך י נא‬ ‫•‬
‫‪ -‬ניסן יהודא ליב חרל״פ‬
‫נעיה״ק ירושלים תובי״א‪.‬‬
‫‪ .‬סימן ק״א‪.‬‬
‫המשך ‪.‬מחוברת פ׳ סי י״ט ‪:‬‬ ‫י"‬
‫‪ :‬ו מ ו ה ר ש ״ ה בספר בני שמיחל בחו״מ‬
‫סי׳ ס׳ כתב דזו אינה‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫‪.‬ראיה משוס דלאו אורחא להתניה מחדש‬
‫אר‪,‬ר שנשא ועוד דדבריו סותרות ממ״ש‬
‫׳כאן למ״ש י‪:‬פ׳ כ״ג מה״א ובפור אה״ע‬
‫׳סי׳ קי״ד דלרבריו שם ק׳ דלוקמא בילדה‬
‫והתנה עמה לזונה וקנו מידו ולמי׳ל לאוקמא‬
‫בגרושה והרב ‪ ,‬פרי האדמה בה״מ והרב‬
‫■חייס מירושל׳ס בדרשותיו כתבו לישב דברי‬
‫‪-‬הכ״מ לבל יהיו דבריו ס־תרית זו את זו‬
‫■ויש מת לשאת ולתת על דבריהם והארכתי ‪.‬‬
‫במקוס אחד ואכ״מ ועין ב״ח בא״ה סי׳‬
‫‪:‬קי״ד דמיבריו שס מבואר דהבין מ״ש‬
‫סכ״מ בהדרך השני כמ״ש הרב מהרש״ח‬
‫־ ולא כמ״ש הרב פרי האדמה‪:‬‬
 ‫קמא‬
‫ומהא דפסק הרמב״ם בערב דפעור דהוי‬
‫דבר שאין לו קצבה אף דאית ליה הנאה‬
‫דמהימן ליה לא ק׳ דהתס שאני ;דלא‬
‫אליס ההיא הנאה לדחות עעמא דאסמכתא‬
‫ועעמא דדבר שאין לו קצבה ע״ש‪ ,‬אך‬
‫ק׳ מההיא דבת אשתו דפסק הרמב״ס ז״ל‬
‫דמאי דחייב לזונה הוא או בפסק בשעת‬
‫נשואין או בפסק בשעת קי‪ /‬ואין לומר‬
‫דהתס נמי לא אליס ההיא הנאה שנשאת‬
‫לו האשה לדחות עעמח דאין לו ■קצבה‬
‫דא״כ ק׳ מתני׳ דהנזקין דקתני אין מוציאין‬
‫למזון הבנות מנ״מ ומב״ח מוציאין‬
‫ופעמא דמנ״מ אין מוציאין היינו לפי‬
‫שאין קצובין אף דהוי עד דתיבגרן מ״מ‬
‫לא ידעי׳ כמה בנות יהיו לו או משוס‬
‫דנהי דקצוביס למעלה כיון דאין קצובין‬
‫למעה דאפשר שתנשא קודס מקרי אין‬
‫קצובין ]ועיין תוס׳ כתו' ק״א ד״ה והיא[‬
‫וא״כ ק' גס מב״ח לא היה להס למגבי‬
‫דהוי דבר שא״ק לדעת הר״מ אלא■ ע"כ‬
‫צ״ל דבההיא הנאת שנשאת לו מתחייב‬
‫בדבר שא״ק וא״כ גס בבת אשתו בההיא‪.‬‬
‫־הנאה שנשאת לו האס יש לו להתחייב‬
‫בדבר שא״ק בלא פסיקת שעת קי׳ או‬
‫נשואין ואולי נאמר כיון דבנות מתנאי‬
‫ב״ד קא אכל• ובת אשתו לאו מתנאי‬
‫ב״ד קא אכלה אלא מחמת קבלתו ‪.‬הוי‬
‫כאסמכתא ומש״ה גבי בנות אליס ההנאה‬
‫שנשאת לו להתחייב בדבר שא״ק ולבת‬
‫אשתו לא אליס והוי כערב ועדין צ״ע ‪:‬‬
‫;•‬ ‫הנושך יבא‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הצע‪-‬ר יוסף מרדכי הלוי;‬
‫סימן ק״ב‬
‫)המשיך מחוברת ה׳ סי׳ ט״ו‪(.‬‬
‫העתק החי' מס׳ בינה כת״י הרב הגדול והקדוש‬
‫וכו׳ אב״ד בעוב״י בבל כמהר״ר אלישע נסיס‬
‫׳חוברת י׳‬
‫אומרים ולא מצי לאוקמי דמיירי בפסיקת‬
‫שעת נש ואין דלא סגי בלא כתיבה דסיפא‬
‫דומיא דרישא ובאמת ק׳ על הגד״ת לפי‬
‫סברתו דמתני׳ איירי בפסיקת שעת נשואין‬
‫שכן הוא משמעות הנושא אמאי לא הקשה‬
‫על הכ״מ מהא דמשני הש״ס לא בשערי‬
‫פסיקתא וכדר״נ ועיין ‪:‬‬
‫יז( ו מ ה ר ש ״ ה שס כתב עוד דע״כ‬
‫לא קאמר הר״מ‬ ‫‪,‬‬
‫דבחייב עצמו בדשא״ק דלא חל החיוב אלא‬
‫בשחייב עצמו בלא כסף ומחיר אבל אס‬
‫חיוב זו יהיה בעבור שהוא חייב לחבירו‬
‫כלום או בצד מכר או בצד דבר אחר‬
‫אעפ״י שאין לו קצבה נמר ומקנה כיון‬
‫דיש לו שוס הנאה ובזה א״ש כל הסוניאות‬
‫שהקשו כפי דעת ‪.‬הרמב״ס אס מהסוגיא‬
‫דפ׳ הנזקין דקתני מתני׳ אין מוציאין‬
‫לאכילת פירות וכו׳ מנ״מ ועעמא לפי‬
‫שאין קצובין כמ׳׳ש הרמב״ס ועעמא דהתס‬
‫משוס ההיא הנאה וכו׳ הן מהא דאמרי׳‬
‫מה שתעלה מצודתי דלא קנה דמשמע הא‬
‫מה שתעלה קנה אפי' דהוי דשא״ק כמו‬
‫שהק׳ הרמב״ן כ״ז הביאו בעה״ת בש׳‬
‫ס׳׳ד זת״ד ע״ש‪ ,‬ולכאורה דבריו תמוהין‬
‫דא"כ בבת אשתו הא איכא הנאה אצלו‬
‫שנשאת לו האשה הזאת ואינו חייב לזונה‬
‫אלא לפי שפסק בשעת נשואין שכן כתב‬
‫בפ״א מה"מ מפני מה הפוסק לזון בת‬
‫אשתו וכו' חייב לזונה לפי שפסק בשעת‬
‫נשואין וכן בהלכות אישות כתב הנושא אשה‬
‫ופסקה עמה שיזון את בתה ה׳ שניס חייב‬
‫לזונה ודוקא שהתנה בשעת קי׳ ע״ש‪ ,‬וכן‬
‫ק׳ ממה שפסק הרמב״ס בפ' כ״ה מה׳‬
‫מלוה גבי ערב שאס היה ערב בדבר שא׳׳ק‬
‫■ דפעור אע״ג דערב אית ליה הנאה דקא‬
‫מהימן ליה אלא ודאי דהרמב״ס לא ס״ל‬
‫לחלק בין אית ליה הנאה ללית ליה הנאה‬
‫ולעולם ס״ל בחיוב דשא״ק דלא חל החיוב‪,‬‬
‫הן אמת דרא־תי להרב מהרש״ח שס שכתב‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫ז׳׳ל לכאו׳ מאי קישיא דילמא אסורה משוס‬
‫מוקצה אפי׳ דעומדת לאכילה לא הוי‬
‫אוכלא דאפרת דאי בעי שחיע לה ואכיל‬
‫כל מאי דבגוה דהא אסורה לשחוכי וא״כ‬
‫אתקצאי בה״ש ואפי׳ דבשבת סתס לן תנא‬
‫כר״ש מ״מ רבה ס״ל מוקצה דאוריית‪/‬‬
‫וצ״ל דוקא מוקצה כעין ביצה שנתחדש‬
‫בעולם הוי מוקצה דאורייתא לא מחמת‬
‫איסור עכ״ל‪ ,‬וכתב עליו הרב שמן הכיוב‬
‫וז׳׳ל ונעלם מעיני כבודו שכן הקשה הר״ן‬
‫דל ותי׳ וכו׳ עי״ש ‪:‬‬
‫דמהרמשי״ך ז״ל לא נעל ס‬ ‫ונראה‬
‫ממנו ‪.‬דברי הר״ן ז״ל אמנס‬
‫הרב מהר״ס שי״ך ז״ל מקשה לפי דברי‬
‫התוס׳ ע״א ד״ה אוכלא דאפרת שכתבו‬
‫דאי בעי שחיע לה וכו׳ שלפי דבריהס‬
‫לא מקרי אוכלא דאפרח אלא דוקא דאי‬
‫בעי שחיע לה ואכיל וכי וכן לשונו‬
‫מדוקדק שכתב וחי בעי שחישי לה וכו׳‬
‫וא״כ מקשה שפיר מאי מקשה הגמ׳ שבת‬
‫דעלמא תשתרי הא לא מצי שחישי לה‬
‫ומתרץ דוקא לפי סברת המקשן לעיל‬
‫דס״ל דמוקצה אשור משו״ה לא מקרי‬
‫אוכלא דאפרת אלא משוס דאי בעי שחיע‬
‫לה אבל הכא לאחר שסתם לן תנא כר״ש\‬
‫בשבת^ לענין מוקצה אין כאן מוקצה‬
‫משו״ה פרין־ שבת דעלמא תשתרי וכן‬
‫כתב הר״ן פרק חבית חילוק זה‪ .‬ובזה‬
‫נסתלקה קישית מורי *( נר״ו בתום׳ ד״ה‬
‫אונלא דאפרת שכתב וז״ל קשה לי לסברת‬
‫התוס׳ שכתבו דאי בעי שחיכי לה א״כ קשה‬
‫קושית הר״ן דל דמאי מקשה לקמן שבת‬
‫דעלמא תשתרי דליכא למימר כתירוץ הר״ן‬
‫ז״ל וכו׳ ע״ש‪ ,‬וכן הקשה הרב משמרות‬
‫כהונה ז״ל ולפי דברי הגאון מהר״ס שי״ך‬
‫ליכא קישיא כלל דלזה נתכוון מהד׳ס‬
‫*( ה״ה מוה״ר הגדול ס״ר עבדאלה אברהם סומך וציק״ל בביטתו למס׳ ביצה כ״י‬
‫־■‬
‫דגגיר זציק״ל‬ ‫■'‬
‫‪ 1'^^.‬ייי^ י'( כ ת י הרב ראשון לציון‬
‫וז״ל עוד ראיתי‬
‫להוכיח דלא כסברת בעה״מ מדגרס*נן‬
‫במכילתין בפיסקת המשנה אשר כירה‬
‫מוכן הוא ואמריק בש״ס דדוקא שהוסק‬
‫מעי״ע אבל הוסק בי״ע אסור ע״נ‪.‬‬
‫והא עדיפא מביצה דיש בידו להסיק ולעשות‬
‫אפר משא״כ הביצים אין בידו ואעפ״כ‬
‫אמרינן כיון דאינה במציאות הוה מוקצה‬
‫עכ״ד‪ .‬ונלע״ד דלא דמי דדוקא באפר‬
‫שהוסק בי״ע דה־י נולד גמור דמעיקרא עציס‬
‫והשתא אפר והוי כמיא בעיבא דמבלע בליע•‬
‫כמ״ש התוס׳ דן! ח׳ ד׳׳האר״יאבל הביצה‬
‫כמן דהיתה מאתמול דעתיה עלה ודוק ‪:‬‬
‫‪ S 'V '2 C jl‬ג ס ׳ במאי אוקימתא‬ ‫ח(‬
‫בתרנגולת ונו׳‬
‫אי ה‪:‬י אדמפלגי בביצה לפלגי בתרנגולת‬
‫וכי׳ ‪:{•-‬ה הגאין צל״ח וז״ל וצ״ע לשי׳‬
‫בעה״מ בכלל המוקצה לא אסרו בי״כי‬
‫‪..‬אלא בדבר שבשבת אסור משוס מלאכה‬
‫ומתוך כך נדחק בביצה למימר שהיא‬
‫עומדת דרך הנאתה דרך בישול וא״כ אי‬
‫הוה תנן בתרנגולת הו״א בתרנגולת‬
‫סתס לן תנא דב״ה כר״י משוס שהתרנגולת‬
‫ודאי אסורה בשבת משוס מלאכה דשחיעה‬
‫אבל ביצה כיון דעכ״ס׳ יכול לגומעה‬
‫כשהיא חיה תהא מותרת בין בשבת בין‬
‫בי״ע קמ״ל רבותא דאפי׳ בביצה סתס‬
‫לן תנא דב״ה כר״י עי״ש‪ ,‬ונראה לישב‬
‫בדוחק דס״ל למקשה כיון דעיקר הנאת‬
‫הביצה בבישול ובבישול אסורה ‪ .‬בשבת‬
‫ליכא למעעי ולומר שמותרת בי״ע וכן‬
‫התרצן ג״כ ס״ל הכי ודוק ‪:‬‬ ‫■‬
‫'׳י( ב ד ״ ה שבת דעלמא תשתרי וכו׳‪.‬‬
‫כתב הגאון מהר״מ שי״ך‬
‫‪-‬‬
‫הנקראת ען הסדה‪,‬‬
‫קב!ב‬ ‫חוברת י’‬
‫ואך דלית ליה מיגו אפ״ה פכירו חכמיס‬
‫משוס דכשיעילי עליו שבועה לא ירצה‬
‫פ׳׳א לקייס מצות השבת אבידה אבל היכי‬
‫דאיכא מיגו מעלייתא מהני מדאורייתא‪,‬‬
‫אבל באמת י״ל דרש״י אתי לאשמוטינן‬
‫אף לפי מה דמשני לעולס שתיס חייב‬
‫ומקשיס בתוס׳ א״כ היאך חשיב לי׳ ר״ע‬
‫משיב אבידה‪ ,‬ותירצו דמ״מ כשאומר שתייס‬
‫נראה יותר נאמן לפי שהשכיר מסייעו‬
‫ובזה י״ל דמדאורייתא ל״ה מיגו דהא‬
‫בשתייס ג״כ חייב לישבע‪-‬רק דרבנן פכירו‬
‫אותו דהוי כמשיב אבידה דפשרו אותו‬
‫חכמים לישבע כדי שלא יניח מלקיים מצות‬
‫השבת איידה וה"נ י״ל דפשרו איתו חכמים‬
‫מלישבע בשוען הלוה שלש כדי שלא יכיעון‬
‫שתים אף דבשתיס מחויב לישבע מ״מ‪,‬‬
‫היא שענה יותר שובה מפני שהשכיר‬
‫מסייעו וק״ל •‬
‫א ך נלפע״ד לתרץ קושית התוס׳ ה ✓‬
‫׳ דהנה התיס' יפ׳ השואל מקשים‬
‫דצ״ג ע״ב לרב ישמואל דסברי דלא אמרינן‬
‫מתוך שאיל׳ימ‪ .‬א״כ כל‪ ,‬מודה במקצת‬
‫לפשור מהשבועה במיגו דאי בעי הוי שוען‬
‫על חציו השני איני יודע והי׳ פשור‪.‬‬
‫ותירט דאין אדס רוצה לעשות עצמו ברצון‬
‫מסופק‪ .‬ונ״ל השעם משוס דהעילס יאמרו‬
‫משוס שאינו יוכל להעיז לכך כיוען שמא‪.‬‬
‫ולפי׳׳ז היכא דיוכל להעיז י״ל דשפיר אית‬
‫לי׳ מיגו דאי בעי היה שיען איני יודע‬
‫וא״כ קשה בשתיס אמאי חייב הא אית לי׳‬
‫מיגו דאי בעי הוה שוען איני יודע על שאר‬
‫זולת שתים והוה פשור לרב ושמואל דלית‬
‫להו משאל״מ‪ ,‬אך י״ל דהנה הפ״י מקשה‬
‫על רבה דאמר מפני מה אמרה תורה‬
‫מודה במקצת השענה ישבע ופי׳ להימן‬
‫לי׳ במגו דחי בעי כפר הכל‪ .‬ומה פריך‬
‫הא מינו לאפכיורי משבועה לא אמרינן‬
‫לקצת פוסקים‪ .‬ותירץ הפ״י דשאני מודה‬
‫במהצת דהוי כמשיב אבידה כמו דמשיב‬
‫‪W‬‬
‫׳‪ )«//^1L//.-1‬׳׳‬
‫’לי( ר ש ״ י ב ד ׳ ה והתכ־א וח״ת והו״ל‬
‫גזירה לגדרה וכו׳‬
‫תריץ הו״מ לאוקומי בי״מ ‪6‬חר השבת‬
‫וכו' לנאו' נראה דכוגת רש"י להקשות טל‬
‫המקשן מאי מקשה ליגזור משוס הנך‬
‫דמתיילדן ביומיהון הא הוה גזרה לגזרה‬
‫ומתרץ רש״י דהמקשה הבין דאיירי בי״ט‬
‫אחר השבת אבל לשון הא מצי לאוקומי‬
‫לא א״ש דהו״ל לרש״י למימר דמותר‬
‫לאכלן בי״כי משמט אפילו ביו״ט שלאחר‬
‫השבת כמ״ש התיס׳ וטור אס דבריו לפי‬
‫המקשן מהו שכתב אח״כ דאשמוטינן הך‬
‫מתני׳ ואפי' ביו״ט שלאחר השבת מותרות‬
‫וכו׳ כיון שדבריו לא קאי טל התרצן‪,‬‬
‫ופי' ח׳ משה ראובן נר״ו דכוונת רש״י‬
‫להקשות לפי דברי המתרץ דלמא ליה‬
‫לתרץ משוס מלתא דלא שכיחא הו״ל לתרץ‬
‫משוס גזירה לגזירה ומתרץ רש״י דהתרצן‬
‫מתרץ אפי' אס תפרש הברייתא ביו״ט‬
‫אחר השבת דהשתא איכא למגזר אטו‬
‫הנך דמתילדן ביומיהון אפי' הכי מותר‬
‫דלא גזרו משוס מלתא דלא שכיחא וזה‬
‫שכתב רש״י הו״מ לאוקומי כוונתו דאפ־׳‬
‫אס תפרש הברייתא ביו"כי אחר השבת‬
‫■‬ ‫ג״כ מתוקמא ‪:‬‬
‫הדשך יבא‬
‫סימן ק״ג‪.‬‬
‫המשך מחוברת ד ם•' ס״ח‪,‬‬
‫דב״מ' ד״ד טיב ברש״י ד״ה‬ ‫‪(-‬‬
‫אינו אלא כמשיב אבידה וכו׳‬
‫וחכמיס פשרו את משיב אבידה מן השבועה‬
‫והקשה אחי הבחור המופלג כ״ה שלמה‬
‫שימי׳ דהא מיגו מהני מדאורייתא ומשיב‬
‫אבידה דפכייו חכמים מן השבועה היינו‬
‫היכי דתובעו ברי כדאיתא בש״ס גישין‬
‫פרק הניזקין באומר שני כיסין מצאת וכו'‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫סי מן ק״ך‪.‬‬ ‫אכירה פניור משבוער> משוס דאי במי לא‬

‫הי' מחזיר האבידה והי׳ מרוויח‪ ,‬ה״נ ראי*ף]^ב״המאסן!" שנהזו חוברת א׳‬
‫סימן י״ז )בשס הרב ר׳ יעקב‬ ‫במודה במקצת ג״כ אי בעי הוה כופר הכל‬
‫והי׳ מרוויח החצי שמודה וכ> היט דאית ב״ר אירהס הנהן שליכי״א( שתירץ על‬
‫לי' מיגו להרויח מה;י מ*גו‪ ,‬אן‪ £‬להסובריס קושית מהרש״א ז״ל בח״ח בנמ' ברכות‬
‫דלא אמרינן מיט לאפעורי משבועה‪ ,‬דכ״ח ע״א לידרוש ר״ג ג' שבתי ונו'‬
‫ולפי״ז באומר הלוה שתיס חייב לישבע והקשה בהמרש״א ז״ל דבתרי סגי ע״ש‪,‬‬
‫ואן^ דאית לי׳ מייו דאי;בעי הוה מעין וכתב נראה לילישב׳משום דקכדיק אזוגי‬
‫על השאר‪ .‬אינו יודע והעולם לא יחשדי כדאיתא בפסחים דקי׳י ע״ ב דקפדי גס‬
‫אותו שמוק אינו יודע מפני שאינו יטל ארושמא דחייתאע״ש — ובמחכ״תהאשס‬
‫להעיז כגון דמסייע לי׳ שכירא דמשמע הגמ׳ ת״ר שותה כפלים דמו בראשו אמר‬
‫שתים מ״מ לא מהני המיט דהוי מיגי רב יהודה אימתי כזמן שלא ראה פני השוק‬
‫לאפמורי משבועה אבל כי מעין שלש ־שפיר אבל ראה פני השוק הרשות בידו‪ .‬וא״כ‬
‫אית לי׳ מיגו דאי בעי הוה מעין שתים כאן גבי לידרוש בשבתות דאיכא ראה פני‬
‫ועל השאר חיני יודע דהוי מיט להריח‪ /‬השק לא שייך כאן זוגות ועור דגבי תורה‬
‫יהא דקאמר לקמן ה״נמ סתברא וכו׳ בשלש לידריש ברבים לא שייך איסור זוגות כמו‬
‫היאך פמור וכו׳ נ״ל בס״ד דהתרצן דמשני דאמרינן שלוחי מצוס איק כזוקין _ ועיין‬
‫ה״נ מסתברא סובר ראמריגן מתוך שאיל״ח בפסחים דך ׳ ק״י במהרש״א שס על עשרה‬
‫אין בהם משוס זוגות משוס דעשירי הוא‬ ‫■ ולית לי' מיגו דאינו יודע ודו״ק ‪:‬‬
‫דשבת ד״ל ע׳׳ב איתא תלמיד קודש בכ"מ ומצורך למובה ולא לרעה‬ ‫בש״ם‬
‫שיושב לפני רבו ואין שפתותיו עי״ש וא׳׳כ הכי נמי גבי לידרוש בתורה‬ ‫•‬
‫‪ .‬ממפות מור תכוינה ונו׳ יע״ש‪ ,‬והקשה דהוי קודש לא שייך איסור זוגות וא״כ‬
‫מהרש״ל‪ ,‬ז״ל מנא לך דתנוינה ותירץ הקושיא של המהרש״א במקומה עומדת —‬
‫דסמיך אסיפא דקרא ידיו גלילי זהב אך כזאת׳ ראיתי לתרץ הקושיא זו בספרו‬
‫ממולאים ‪.‬בתרשיש והמבין יבין עכ״ל )אוצר חיים( של מו״ר דודי הרב הגאון ר׳‬
‫ונלפעלד פירושו כך הוא ידיו במילואו חיים צבי ברודא אב״ד דזגער שכתב משוס‬
‫גיממריא תפ״ז ]היינו יוד גי׳ כ‪ /‬דל״ת דרצו לפייס את ר״ג ולהחזיקו בזה מש״ה‬
‫גי׳ תלד^ יוד גי׳ כ‪ /‬ואו גי׳ י״ג[ גלילי לשימתו דכאביו ס״ל דבתלתא זימנא הויא‬
‫זהב פי׳ מול מפס גי' זהב היינו י״ד חזקה וממילא החזיק בנשיאות ע״י ג׳‬
‫ממספר ידיו )היינו תפז( נשאר תע״ג פעמים והא דראב״ע רק משוס מעלין‬
‫ממולאים בתרשיש רצ״ל תמלא את המספר בקודש משא״כ אי הוי דרש רק תרי זמני‬
‫תע״ג בתרי שש )היינו ח׳( ס״ה תפ״מ ' הוה משמע לשימתו דאין מניחין אותו צהחזיק‬
‫מספר תכונה וראי' שבגמ׳ מביא מלת בנשיאות ובכל פעם השלישי מפסיקין‬
‫תכוינה ביוד אחר הוחו ומהרש״ל גורס בראב״ע מש״ה עבדו כאן משוס ניחותא‬
‫בלא יוד לכוין למספר הנ״ל‪ .‬וזה נכון מאוד ‪ :‬דר״ג לשימתו ע״ש ומתורן קושית‬
‫המהרש״אז״ל‪:‬‬ ‫■ ‪,‬‬ ‫הי ר ץ ה א ר צ ש ט א ר ק‬ ‫יי‬
‫בהרה״ג מוהרש״י שליט״א מ י ו ז ע פ א ף ; ‪,:.‬גדליה בהרב הג׳ מוהר״רר' י*שצ)יה‬
‫’ מ אי ר א ב ן כסף חונה פה ליווערפ^‪.‬‬ ‫■ נכד הגה׳׳ק היהודי מפרשיסחא ז״ל‪,‬‬
 ‫חוברה י״א‬ ‫הט<!םף‬ ‫שנה ששייר!‬

‫בפ״ב דב״ק‪ .‬וקשה הא כתיב לא תבערו‬ ‫סימן ק״ה‪.‬‬

‫אש אצא קא־ ע״כ על לא תתקושש שאז זמן‬
‫חי׳ בת״י אא״ז הגאון הצדיק מדה '•מרי‘‬
‫קהלה‪ ,‬ושפיר נר של שבת מורה על שלום‬
‫הלפרין האבד״ק סווירז‪ ,‬וחצי גליל לבוב‪,‬‬
‫בית ולא על הבערה ממש ‪- " :‬‬
‫בהג״מ אברהם הלפרין האבד״ק קאוולי‪,‬‬
‫‪ £‬ם ה י ם דף כ״ח ע״ב ור' יוחנן אמר‬
‫וחחן חתנו של הגאון מו״ה סיני זי״ע‬
‫חמץ בזמנו בין במינו בין שלא‬
‫האבדיק קעלין‪ ,‬אהי המהר״ל מפראג‪.‬‬
‫במינו אסור בנ״ש וכו׳ ר׳ יוחנן לשעמי׳‬
‫ש ב ת דף כ״א ע״כ והמהדרין מן דר״י ור־׳ל דאמר תרווייהו כל איסורין‬
‫המהדרין כ״ש אומרי׳יוס ראשון שבתורה‪ ,‬בנ״ש‪ ,‬שלא בזמנו מותר כר׳‬
‫מדליק שמונה מכאן‪ .‬ואילך פוחת והולך שמעון‪ ,‬וקשת דכיון דלאחר זמנו‪,‬מותר‪,‬‬
‫ובה׳׳א יוס ראשון מדל*ק אחת מכאן ואילך איך אמר דבזמנו בנ״ש הא הוי דשיל״מ‬
‫מוסיף והולך‪ .‬ששמא דב״ש כנגד ‪ .‬ימיש דאפי׳ באלף לא בשל ]ערמב״ן במלחמות‬
‫הנכנסים‪ ,‬ושעמא דב״ה כנגד ימיס דלר' יוחנן דשיל״מ בשל‪ ,‬וכן מבואר בירושל׳[‬
‫היוצאים‪ .‬פירש׳׳י שיצאו כבר וזה שהוא ועוד למה לא אמר נמי ר״ל כאן ]ענוב״י‬
‫עומד בו נמנה עם היוצאים‪ ,‬ודוחק דלמה ח־ו״ד סי׳ צ״ב[ ונראה דהר״ן כ׳ להאומריס‬
‫יהי׳ נמנה אותו יום הרי לא יצא כלל‪ .‬ונראה דחמץ הוי דשיל״מ‪ ,‬ולא נתירא שאילו הי׳‬
‫דנודע דתיבת הגונ ה ד׳ת ח׳ נרות זה שאנו אומרים אפי׳ באלף לא בשל‬
‫והלכה כבית הלל‪ ,‬וכ״ה בר״ן‪ .‬ופירשו מה״ת‪ ,‬ניח‘!‪ ,‬אבל ודאי דחומרא מדרבנן‬
‫המפרשים הא דאיצשריך להשמיענו כאן היא שלא לבשלו מעכשיו כיון שהוא עתיד‬
‫שההלכה כב״ה‪ ,‬הא בכ״מ הלכה כמותם‪ ,‬להיות ניתר וכיון שהם אסרוהו לאחר‬
‫משוס דבהא מסתבר כב״ש‪ ,‬שהרי אור זמנו ]דר״ש קניס הואיל ועבר עליו בב״י[‬
‫הלבנה שבלילה כך ‪.‬הוא חסר ואתאי‪ ,‬אין ראוי להחמיר בתוך זמנו‪ ,‬ע״ש‪ .‬אך‬
‫וא״כ הי׳א שאף הנרות יהיו כך‪ ,‬לזאת דכיון ‪.‬דאמר דמדאורייתא בבישול סגי‬
‫הוצרך להשמיענו דהלכה כב״ה‪ ,‬והשעס ומדרבנן הצריכו ביעור‪ ,‬שפיר הוי דשיל״מ‬
‫שבסוף ימי החנוכה הלבנה מוספת והולכת דהא לא עבר בב״י לאחר שבישלו‪ ,‬אין כא;‬
‫וכן משמעות הזוהר עיי׳ש‪ .‬וזהו כוונת הגנן׳ מקום קנס לאסור לאחר זמנו‪ ,‬להכי אפי׳‬
‫שעמא דב״ש כנגד ימים הנכנסים‪ ,‬שאז באלף לא בשל‪ ,‬ובירושלמי בפרקין אמר‬
‫הלבנה פוחתת והולכת‪ ,‬ק הנרוח‪ ,‬שעמא הפקיר חמצו בי״ג לאחר הפסח נזהו‪ ,‬ר'‬
‫דב׳׳ה כנגד ימים היוצאים שאז הלבנה יוחנן אמר אשור דחיישינן להערמה‪ ,,‬ר״ל‬
‫אמר מותר וכו׳ ע״ש‪ .‬לפ^׳ז לר' יוחנן דס״ל‬ ‫מוספת והולכת כך יה־ו הנרות ‪:‬‬
‫ד ה כ״ג ע״ב נר ביתו עדיף •משוס שלום דחמץ בזמנו בנ״ש ואין אוסר ־משעם‬
‫׳ ביתו‪ ,‬מה שקרא לנר שבת שלום דשיל״מ‪ ,‬דהרי אין עתיד להיות ניתר‪,‬‬
‫ביתו‪ .‬נראה דהצדוקיס מפרשים לקרא דהרי קנסא קניס‪ ,‬ואף אס בישל■ החמץ‬
‫)פ' ויקהל( לא תבערו אש וכו' שלא יהי׳ הרי ר׳ יוחנן לשעמי' דאף בשבישלו אסור‬
‫כלל אש בבית של ישראל‪ ,‬ולדידן שרי‪ ,‬משום דחייש להערמה‪ ,‬אך ר״ל לשיעמי■‬
‫ובמדרש ]הביאו בעיון יעקב לשבת דף דס״ל דכשבישל תל!מץ־ אינו אסיר לאחה״פ‪,‬‬
‫פ״ז ‪ [ .‬מפרש האי לא תבערו אש קאי על וא״כ הוי חמץ דשיל״מ לאחר שבישלו‪,‬‬
‫מחלוקת שאסור להתקושש בשבת‪ ,‬ולכך להכי לא פסק כר׳ יוחנן בחמץ‪ ,‬אף דבכל‬
‫מדליקין בע״ש נר של שבת ‪ ,‬כמ״ש הנ״י תאיסורין ס״ל כוותי׳‪ ,‬משוס דחמץ הוי‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫מקורס‪ :‬ועי׳ תועפותראס חאה״ע‬ ‫י‬
‫ל״ג ישער הזקניס ח״ב)דן! קצ״ח( שהקשה‬
‫בחולין)דן! ק״כ( לר״ל דנפש לרבות השותה‬
‫דכבילה לא הותר מכללו ע״ש‪ ,‬וב‪,,‬המאס‪,‬ל׳‬
‫ש״ג סי׳ נ״ו בהערה אך דבנזיר)דף כ״ט(‬
‫ר״ל סובר דאשל״ע מה״ת‪ ,‬וא"כ כשיטת'׳‬
‫בלא״ה לא ילפי׳ דשרי נבילה מהא דשרי‬
‫מליקה כמ״ש התו׳ בחילין)דן! כ׳{ ד״ה‬
‫לא אמרן וכו‪/‬‬
‫ג( ב ״ ה מ א ס ף ^ ' שנה ו׳ סי׳ ע״ט‬
‫׳ ’ מ״ש חתני הג״מ‬
‫שמואל אבינדור שי׳ משוס שהחזיקו לאביו‪,‬‬
‫העיר חתני החריף מ׳ אברהס שי׳‬
‫מסנהדרין)דף מ״ה(‪ .‬בעי' קרא כדכתיב‪,‬‬
‫אלא דלכאורה היכי נילף מהא דאזלי׳‬
‫ב״ר דלמא קרא איירי דהשקו לה לאמה‬
‫מיס המארריס‪ ,‬וכמ״ש הראש יוסף בחולין‬
‫)דף י״א( ד״ה מה שמקשין העולס‪ ,‬אך‬
‫דבת״כ)פ' אמור( יאמר לאמו ולא יאמר‬
‫לאביו‪ ,‬אלו כן הייתי אומר מה אמו בידוע‬
‫אף אביו כן אביו חזקה מכין‪) ,‬ואף דאין‬
‫עונשין מה״ד ה״א מילוי מלתא‪ ,‬ועי׳‬
‫בקול יהודה( א'׳כ ע״כ ד לא איירי בכה״ג^‬
‫משא״ב מבן סו״מ לא הוי מוכח די״ל‬
‫כהנ״ל‪.‬‬ ‫‪^.‬‬
‫‪ (-‬ב ד ר ך כותבי הניעני מכתב מחתגי‬
‫׳ החריף וכו' כש״ת שלמה‬
‫זלאטאלוו מלאמזא שי' לתמוה על החתם‬
‫סופר חחו״מ סי׳ קס״ב וחי' המהרי״מ‬
‫מגור זי״ע ‪.‬חו״מ רסי' ל״ג ה״ר דשונא‬
‫פסול להעיר מהא ויבמות )דף קי״ז(‬
‫דה׳ נשיס פסולות להעיד משוס דהס‬
‫שונאות ע״ש דהא בירושלמי פט״ו ויבמות‬
‫ה״ד דאר״י לא עשו זכריס כנקבות‪,‬‬
‫משוס דדעק ‪ .‬קלות‪ ,‬ונר׳ דאף דבשירי‬
‫קרבן שס כ״כ‪ ,‬מ״מ בפוסקים לא מלינו‬
‫כן וברש״י פסחים )דף ד׳( ד״ה מ״ט‪,‬‬
‫משמע דנשים פסולות להעיד‪ ■,‬כמ״ש אא״ז‬
‫י הש״י פס‪ ,‬ולהשטמ״ק כתובות )דף ע״ב(‬
‫דבר שיש לו מתירין כדאמרן ‪:‬‬
‫דף ל״ג בנ״י ד״ה בפי מיט׳‬ ‫יבמות‬
‫וכו׳ ודאי מפקינן מיני׳ ממוגא‬
‫מחזקתי‪ /‬נראה שכיון בזה לתרן קושי'‬
‫התום' בד״ה מי‪ %‬חזית‪ ,‬איל התוס׳ לא‬
‫ניחא להו בהא‪ ,‬דהא כאן אינו מבואר‬
‫דכל המר וכו׳ ודוק ‪:‬‬
‫ודרך אגב הנני לכתוב «>יוה הערות‪.‬‬
‫א( ״ ב ה מ א ס ת ״ ש ״ ד‪ .‬סי׳נ״מובכנח״י‬
‫י סי׳ של״א אות ח‪/‬‬
‫במנחות )דן! מ״ה( להס״ד דנבילה אשתרי‬
‫לכהניס אמאי לא כ׳ בקרא ‪-‬לכהן אשר‬
‫בשטריך תתננה‪ ,‬בפשיטות י״ל לפ״מ דאמר‬
‫בפשחיס )דן! כ״ב( כשהותר נבילה הוא‬
‫וחלבה הותרה‪ ,‬וחלב אסור לכק‪ ,‬לבד‬
‫זה י׳׳ל דבחולין )דן! ל״ז( א׳ מדאמר‬
‫רחמנא נבילה לא תיכול מכלל דמסוננת‬
‫שרי' ופירש״י ותום׳ דסתס■ נבילה מסוכנת‬
‫קודם מיתה‪ ,‬ומקשה דלמא נבילה היינו‬
‫שעשאה גיסטרא דלא אתי' מכח מסוכנת‪,‬‬
‫ומשני דה״נ א״א דלא הוה מסוכנת פורתא‬
‫מקמי דליפסק לרובא‪ ,‬ואבע״א מדא'‬
‫יחזקאל נבילה וטריפה לא אכלתי בשר‬
‫כיס כיס מפולס ומאי רבותא אי מסוכנת‬
‫אסורה‪ .‬וע"כ דהאבע״א סובר דגיסטרא‬
‫לא חשיבה מסוכנת כיון דהוי בפ״א וכמ״ש‬
‫רש״י בחולין‪) .‬דן! ל( ד״ה וכי מתה ע״ש‬
‫ברשב״א ובמהר׳׳ס לובלין )שס כ״ח(‬
‫וא״כ י״ל דרבינא להס״ד דאשתרי לכהניס‬
‫נבילה ס״לכהאי שינויא דבמליקה וגיסטרא‬
‫דהוי נבילה שרי‪ ,‬כיון דל״ה 'מסוכנת‬
‫‪,‬מקודם‪ ,‬ושפיר לבות' דיחזקאל כיון דהוי‬
‫כהן דשרי בנבילה כה״ג‪ .‬אבל בסתס‬
‫נבילה דהוה מסוכנת הוי אסור אן! להס״ד‬
‫וכדאמרי׳ בזבחיס )דן! ע'( דלכך טריפה‬
‫חמורה מנבילה משוס דאיסורה מחייס‪,‬‬
‫ולפ״ז י׳יל דהא דלא ציוותה ליתן נבילה‬
‫לכהן משוס דסתס נבילה הו״ל משוכנת‬
 ‫קמד‬ ‫חוברת י״א‬

‫דהיא נוגעת ד( ב ״ ה מ א ס ת " לחו' אור סי׳ >״‪/‬‬ ‫‪ i‬נאמנת מוספרה לה‬
‫כבר קדמו בדו״ח‬ ‫'‬ ‫ולהדמב״ן מה״ע נאמנת‪ ,‬ואף במידי דבעי‬
‫עדות עי׳ נדה )דף מ״ח( במלתא דעל״ג‪ . ,‬לרע״א לסוכה ד׳ מ״ב ובחי׳ הארכתי‪.‬‬
‫ובב״ש סי׳ ד׳ סק״ס נשם הל׳ן בתא ה( ב ר כ ו ת דף מ״ת ע״א ומעשר•‬
‫ראשון שנטלה תרומתו פירש״י‬ ‫דתי׳ נאמנת אלא דעעס הירושלמי הוי‬
‫דבזנריס ליכא שנאה כ״כ‪ ,‬דהא ביבמות קס״ד תרומת מעשר שלו שעל הלוי להפריש‪,‬‬
‫שם בעו בת חמיה אי נאמנת משום בהגהות הב״ח נ״ל דמשוס סיפא קאמר‬
‫דליכא אימא דסני׳ לה אף דאבי׳ קייס‪ ,‬קס״ד וע״ל דף מ׳־ז ע״כ‪ ,‬נר׳ כוונתו‬
‫ומש״ה לא תני חמיה במתני‪ /‬וכן‪ .‬היא דשס מפרש שהקדימו בשבלים והפריש‬
‫נאמנת עליהן מה״ט‪ ,‬ואף דבכ״מ לא ממט תרומת מעשר ולא הפריש ממנו•‬
‫פלוג‪ ,‬הא התום׳ בנדה )דף ג׳( ד״ה תרומה גדולה ועל סיפא שלא נטלה‬
‫מרגשת ובע״ז א‪:‬״ע ד׳ קי״ע כ׳ דתיכא תרומתו מפרש שהקדימו בכרי ולא נטלה‬
‫דחלוקה לא שייך לא פליג‪ ,‬אלא דכבר תרומה גדולה לז"כ רש״י דהו״מ למימר‬
‫בס׳ ״המאסף" )ירושלים תרנ׳׳ז( בסימן דהא דקתני תרומתו היינו תרומה גרולה'‬
‫ק״פ שם נדפס בשמי‪ ,‬דהיכא דאיכא דומיא דסיפא שלא נטלה‪,‬תרומתו‪ ,‬דהיינו‬
‫ספיקא לדידה אינה נאמנת‪ ,‬וכמ״ש ביו״ד שלא נטלה תרומה גדולה והת״נ י״ל‬
‫סי׳ קנ׳׳ז היכא דיש צדדים‪ ,‬ולסברת אא׳ז שנטלה תרומה גדולה לזה כתב שנטלה‪.‬‬
‫הפ״י דהא דאין ע״א נאמן‪ ,‬הוא משום תרומתו קס״ך שנטלה תרומת מעשר שלו‬
‫דלא דייק וא׳ בדדמי‪ /‬שפיר י״ל החילוק שעל הלוי להפריש אבל אי נטלה תרומת‬
‫גדולה פשיטא דמזמנין עלץ‪ ,‬כלל‪.‬‬ ‫שב׳ המהרי״מ מגור זי״ע דהתס רק אחת‬
‫היא שפיל א״נ דכיון דנל ההיתר בעגונא ירירו״ש באהבה הק' יוסף במוהר״א‬
‫ל ל האבי״ק סעראצק‪.‬‬ ‫משום דהוי מילתא דעל״ג‪ ,‬וכל שונאת‬
‫בגלי אינה 'חוששת למה דעל״ג‪ ,‬ובפרכי‬
‫לש־עת הנוב״ק סי׳ י כ״ז ול״ג דאשה‬
‫•‬ ‫סימן ק״ו‪.‬‬ ‫לעדות אשת מהני‪ ,‬רק מדרבנן‪ ,‬א״כ הם‬
‫בעזהיט״י א׳ ת״ם תרס״א• מעזירטש‬ ‫אמרו והס אמרו‪,‬־ ואף דגם בשבוי׳ דהוי •‬
‫שליום שליום לידידי יקירי הרג ‪ . . .‬בש״ת‬
‫מוהר״ר בן ציון אברהם קואינקה ‪b'W‬״‪,M‬‬
‫רק דרבנן מבואר בא‪:‬״ע סי׳ ז׳ בת״מ‬
‫אחדשה״ש כערכו הרם — מי עגי חו׳‬
‫דאין ה׳ נשיס נאמנות ה־ינו משוס דמעלת‬
‫‪ .‬המאםף אשר שלח לי כת״ר‪ ,‬והנני שולח‬
‫עשו ביוחסין‪) ,‬וע׳ מהרי״ע סי׳ ל״א‬
‫לכת״ר לוטה פה קונטרס אשר מצאתי בין ■‬
‫וחכ״צ סי׳ צ״ה שהכשירו זכרים'להעיד‪,‬‬
‫כת״י אאמו״ר זללה״ה והוא תשונה מהרב‬
‫ומהרי״ט חחו״מ סי׳ פ׳( ואין ראי׳ ב״ב‬
‫המשורסס ר׳ אנרהסאכלי גארדאןז״ל‪\.‬‬
‫דלינא בדדמי‪ ,‬ובת' הר״א מזרחי כ׳‬
‫־ ויוכל כתר״ה להדפיס ב״המאסף״‬
‫דשונא פסול בכ״ע‪ .‬וברבה איכה הקייס‬
‫וחו״ש וכט״ם ליבר״ר״ה וכלי הנליוים עמו‬ ‫פה לעין שאמרו בפיתס מה שלא ראו‪,‬‬
‫בכלל כל ישראל אגפ״ו כנפשו הטוב ונפש‬ ‫ושמעתי בשס א׳ גדול דא״כ למה לא ׳‬
‫ידידו הדו״ש מרדכי פרידמאן בחרב ר׳‬ ‫נכתב עין באיכה‪ ,‬ותירץ דאחר שאמרו‪,‬‬
‫יעקב זלל״ה‬ ‫השנאה גרס ועינם הטעתס‪ ,‬ועי' בשב‬
‫שממתתא ז׳ פ״ד דבה' נשים ודאי משקרות א( ח י נ ט ר ס ו הגיעני זה כשבועיים‬
‫ויטן רבו קרדוקי‬ ‫ואין קידושין תופסין בה‪,‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫שלימה והר״ן בעצמו פי׳ על הך דר״א בפ״ק‬
‫ניפל ירך וחלל שלה ‪.‬אינו ניכר דהוי‬
‫פריפה מפעם חתיכת רגל והוא מלשון‬
‫רש״י ולכאורה ק׳ עצומה היא‪ ,‬אבל באמת‬
‫כונת הר׳׳ן היא לפירש״י שפי׳ בדרב ולא‬
‫שאר בין שמיפה לחתוכה דשמופה היינו‬
‫בניפל לגמרי וקרי לי׳ כל שלא נחתך האבר‬
‫רק נפרד כל האבר נק׳ שמיפה דשמופה לא‬
‫הוי בכלל נחתך וא״כ אף דאין פליגא אדרב‬
‫מ״מ היינו משים בוקא דאפמא ‪ .‬דאיעכול‬
‫רבין ולא מפעס רפל קאתינן עלה‬
‫דמפעס נחתך לא פסול התם לרב וא״כ‬
‫לדידן אילי יש לפסוק כרב דהיכא דלא‬
‫איעכול ניבין אף דניפל לגמרי כשר וע״ז‬
‫אמר■ דמ"מ יש לאוסרן מפעם הפסקת‬
‫הפבין דהא דמכשירינן אפסוק היינו משים‬
‫דהר״ז בריא והכא לא אפשר ובודאי‬
‫מקולקל או יתקלקל הניבין וממילא דלדידן‬
‫אף דנימא דשאני בין שמיפה לחתיכה מ״מ‬
‫פריפה מפעס הניבין וממילא דל״ק מה‬
‫שפירשו רש"י והר״ן התס דפריפה מפעס‬
‫נחתך דהא דהמה פירשו למ״ד דלא שאני‬
‫בין שמועה לחתיכה לכך פי׳ הר״ן דלכ״ע‬
‫פריפה בניעיל וממילא דהוי בכלל נחתך‬
‫כנ״ל בביאור דברי הר״ן וממילא דאין כאן‬
‫ראי׳ לשי׳ כת״ר מהר״ן דבקולית משוק תלי‬
‫בעוב״ח מדלא תני בשאר הפדקיס כן דהא‬
‫ממ״נ אי נימא דהפי׳ הוא ברברי רש״י כל‬
‫שנפרד אבר מאבר וניפל לגמרי אין פסול‬
‫כלל א״כ אין שייך כלל למיחש בשאר‬
‫הפרקים ואי בשאר הפרקי' כשר הפי׳ הוא‬
‫כדברי תי׳ בפירש״י)דנן נראה מעובדא דצנא‬
‫דאנקורי( דדוקא למעלה אין חשש משוס‬
‫צו־׳ה וכל השריפות ברגל משוס צר׳ה לרב‬
‫כמבואר ברשב״א לשי׳ רש״י דפי' כן וס״ל‬
‫דמ״מ בנשמש כ״כ למעלה אין חשש צו״ה‬
‫א״כ כ״ש בניפל אבר השוק בעצמו יש חשש‬
‫צ!־״ה פסי מאבר העליון כמו שמבואר‬
‫בדברי הרמב״ן הובא במ״ה וזו שימו ב‪:‬מ'‬
‫בשיעורי; כסדרן אשר גדרתי‪ ,‬בעד מבלי‬
‫לשנות את תפקידם וביותר נפרדתי בשיעה‬
‫עמוקה בהריזקת נזיקין בשבוע העברה‬
‫ע״כ לא יכולתי לעיין בדברי כת״ר‪ ,‬ומה גס‬
‫כי רוב דבריו‪ .‬בטיס על דברי הל״ש אשר‬
‫לא הי׳ בביתי■)עד אשר השאלתיו תמול(‬
‫כי לא אכחד מכת״ר אשר מעולם לא קבעתי‬
‫עיוני בספרי'האחרונים אשר חדשים מקרוב‬
‫באו לבנות ולסתור בדבריהם רק בדרך‬
‫העברה בעלמא בדבר הנחוץ למעשה כי‬
‫לפיעמיס ועירו לב המעיין אבל לא לקבוע‬
‫עיון •בהם כי באתרא דליעול ליעול בישרא‬
‫וכו־ורי מראשונים ז״ל והמעיין בדבריהם כל‬
‫אשר יוסיף להגות בדבריהם ימצא את כל‬
‫אשיר חדשו האחרונים‪ ,‬לא הי‪/‬דבר אשר‬
‫שגבה מאתם ומדבריהם הכל נשמע אס‬
‫במפורש או במשמע‪ ,‬ע״כ לא יפלא בעיני‬
‫כת״ר אס בזמן הקצר הזה אשר אגזול מיתר‬
‫עיתותי לא אוכל לקבוע עיוני בדברי כת״ר‬
‫בכל פרע ופרע אס כי בהשקפה ראשונה‬
‫ראיתי כי דבריו ממקור השכל נובעים וברוב‬
‫דבריו השכיל‪ ,‬אולם יען כי דבריו בנויס‬
‫עלהל״ש והל״ש האריך מאוד בל אוכל‬
‫לעמוד על כל פרעי דבריו כ״א בא־זה‬
‫דברים אחוה דעתי הקלושה וזה ‪:‬‬
‫יצא כת״ר לידוןדבעי‬ ‫בראשונה‬ ‫ג(‬
‫‪ .‬לכו״ע בקונית משוק‬
‫עוב׳׳ח ובקולית מגוף לא בעי ול״פ הרשב״א‬
‫והרא״ש אהדדי והשתמש בראיות אשר‬
‫השתמש הל׳־׳ש לדונו אשר חידש דביצא‬
‫המכנא לגמרי לא בעי עלב ולא מהני‬
‫עוב״ח ‪ .‬בכל הפרק־ס מדברי הר״ן‪ ,‬וכת״ר‬
‫לא ניחא לי' בזה והשתמש בראיותיו לשוק‬
‫מקולית‪ ,.‬ולענד״ג נראה כדברי כת״ר‬
‫בפריפות דביצא הבוכנה אשר לעל׳ד מרפסן‬
‫איגרי לחדש דבר אשר לא נשמע מהש״ס‬
‫והראשונים ז״ל ודברי הר״ן מתפרשים‬
‫כפשופו בס״גנון שפי' כת״ר אך בשינוי קצת‬
‫דכת״ל לא תי׳ קו׳ שהקשה דהלא' משנה‬
 ‫קמה‬ ‫דווברת י׳א‬

‫שמומה *רך לגימל צו״ה ־לפי שהגידין הן וראי׳ זו אינה ראי' כלל דאדרבה אי נימא‬
‫בעצם והיו סבורין דשמוטה בראש העצם דנשמט אין בכלל נשבר ונחתך א״כ למעלת■‬
‫כבר‪ .‬נשמט הוא וגידין אבל בוקא דאממא מיד כל מקוס שאפשר להיות נשבר ולא‬
‫דשך מה ענין לצו״ה ' כלל אעפ״י שהס בין הפרקים ולא עוד שלשי׳ הסוברים‬
‫למטה מזה אינן בזה■ הפרק עכ״ל‪ ,‬וא״כ דדיוקא בתרא עיקר )כאשר יובא מדברי‬
‫לרש״י נ״כ דפי׳ בנשמט או ניטל כל הרנל הרשב״א דהוא בשיטת הסוברים כן( בוראי‬
‫אין חששי צו״ה כלל דלא יניע הריטותא דלמעלה מיד קתני דהא בין הפרקים היא‬
‫לצו״ה‪ ,‬משא׳׳כ בנחחך למטה כל שנוגע מארכובה למטה כאשר כ' הרשב׳א בתוה״א‬
‫ריעותא ברגל יזיק לצו״ה‪ ,‬וכן בניטל אבד ’ וז״ל ובאיזה ארכובה אמרו וכו׳ כלומר כיל‬
‫השוק בעצמו בעת נטילתו יזיק לצו״ה כנ״ל שנחתך הרגל הנמכר עם הראש אפי׳‬
‫אבל בניטל כל הרגל הוי כחסר רגל וניטל נחתך אותו עצם הנקרא ערקוס כשרה‬
‫צו״ה קתני ולא חסר )כמבואר ברשב׳׳א ‪ ,‬אבל למעלת מאותו ארכובה כלומר שנחתך‬
‫בתוה״א כ״ז ויבואר לקמן( וא״כ ממילא ראשו התחתון של העצם האמצעי ששם צו״ה‬
‫דלא שייך למיתני הך דינא בניטל שוק טריפה הלא דבריו ברור מללו ‪ .‬דדוקא‬
‫מקולית דהא בודאי טריפה משוס צו״ה בנתתך ראש התחתון של העצם האמצעי‬
‫ואי לתנך■ דמכשרי כל שנחתך למעלה ואדרבה הוכחה גמורה דבין הפרקים איין‬
‫מצו״ה בעצם השוק לדידהו בודאי כשר בין טריפות כלל לדידי׳ ודיוקא דסיפא עיקר‬
‫הפרקים כמבואר ברשב״א במ״ה‪.‬ויבואר משוס דבין תפרקיס' א״א להיות נשבר כלל‬
‫לקמן וה״ה בנשמטי או ניטל הרגל מן השוק ובתכי מתורן קו׳ הרא״ש והרשב״א‬ ‫^‬
‫ס״ל להר״ן כהרשב״א במ״ה דאין חשש צר׳ה ובזה ניחא דלא תקשי גס דברי הרשב״א‬
‫׳ כלל‪ .‬ועתה אין ראי׳ כלל לדינא שהמציא דירי׳ אדידי' דמשוס דכ׳ דערקוס הוא■‬
‫הל״ש ולדינא שהביא כת״ר רבקולית מגוך ארכובה התחתונה וא"כ הוכיח דדיוקא‪.‬‬
‫לא געי עוב״ח ובשוק בעי עוב״ח‪ ,‬די״ל דסיפא עיקר דבי; הפרקים א״א להיות‬
‫דנשמט כיון דלא ינטל לגמרי אך דלא יעלה נשבר'כלל וא״א להיות פסול כלל בין‬
‫ארוכת לית לן ‪-‬בת לענין צו״ה דהוא וגידין הפרקים וה״ה ‪-‬למאי דאוקמינן נחתך ממש‬
‫■‬ ‫אין פסול בין הפרקים ‪:‬‬ ‫‪ .‬נשמטו רק ממקומו ולא ניטלו ‪:‬‬
‫י( ועוד‬
‫יייייי“ ראי׳ גמורה דלהרשב״אא״א‬ ‫״( ‪ V I‬ת ה אחרי אשר ביארנו דברי הר״ן‬
‫לומר כלל דיש פסול בין‬ ‫נראה לע״ד שכל הראיות‬ ‫^‬

‫שתביא הל"ש מדברי הרשב״א דס״ל דביצא הפרקים בנשמט עצם תרגל מן השוק ואף‬
‫מהאסותא לגמרי טריפה המעיין בישב״א בניטל לגמרי וה״ה להנך דה״ל להכשיר‬
‫יראה שלא■ די שאין ראי׳ לדבריו אדרבה בעצם‪ .‬השוק נחתך דאין פסול בניטל‬
‫מבואר להיפך הגה עיקר ראיתי היא תראי' לגמרי מן הסרק דהנה לפי מת שפי׳‬ ‫_‬
‫הז׳ באו ׳כ מדברי הש״ס דאיך בעי ר״י הרשב״א בתוה״א דפלוגתא דרב ושמואל‬
‫לתרץ רכובה בלא צו״ה אי נימא דרכובה בנשבר העצם הייני בעצם השוק יפליג'‬
‫היא בין הפדקיס א״כ יקשה איך בעי ר״י בנחתך וה״ה לנשבר וזה מודה שמואל‬
‫לומר רכיבה בלא‪ ,‬צו״ה והא ה״ל להקשות דנשבר דומה לנחתך; ובקי׳ ר״נ כתב וז״ל‬
‫למעלה מיד קתני ולמעלה ליכא דטריפות ולפי סשס צו״ה וכו׳ אתקיף ר״נ יאמרו‬
‫בנשבר לא שייך בין הפרק־ס כ״א • נשמט וכו׳דהא אס ניטל צו״ה טריפה א״תשאין‬
‫אע״כ דביצא לגמרי מיקרי נשבר ט״כ‪ ,‬הבהמה חי׳ מצו'ת שאם חסרו אינה טריפה'‬
 ‫המאסף‪ .‬שנה ששית‬

‫שלא• אמרו אלא וכן שניכיל וכו׳ א׳•‪ :‬אן{ מיירי בגוונא דלא הדרא ובריא ודוחק לומר‬
‫כשנחתך למעלה מן הארכובה שכנגדו דזה הי׳ תירוצו של רב דשאני בין שמופה‬
‫בגמל ניכר מאי הוי והא אין הבהמה חי׳ דיפלגו במציאות דאף בע״נ הדרא ובריא‬
‫ממנה והא חסרת רגל אינה אשורה אלא דזה אי אפשר להעלות על הדעת כלל‬
‫מחמת בוקא דאממא הא אם נולדה חסרת ועוד דהא מדבריו במ״ה מוכח דהרי‬
‫חצי רגל אי אפי׳ כולו ובלבד שיהא הבוקא ■שיכית'המפריפין בנשמכי שוק מקוליתס״ל‬
‫קייס כשירה עכ״ל‪ ,‬הרי חזינן מדברי בודאי דלא הדרא ובריא ואעפ״כ הקשה‬
‫הרשב״א דלדברי ר״נ שס״ל כרב דארכובה הרשב״א לדבריהם דמאי איכפת לן האבר‬
‫היינו הנמכרת ס״ל שכל הפריסות ברגל ההוא שנשמט וגידיו וכפי אשר הוכחנו‬
‫הרשב״א שס׳׳ל לדינא למאי‬ ‫היא משוס צו״ה אן{ למעלה א״כ לדידי׳׳ מדברי‬
‫ודאי• דאין חשש בנשמע השוק מהרגל דפסקינן כרב דכל מקום שנחתך פריפה‬
‫הלא דברי הרשב׳׳א במ״ה ברור מללו וז״ל ■ מפעם צר׳ה ולא מפעם העצס א"כ בודאי‬
‫)בהשגתו על דברי הרא;!ה שפי׳ דר׳ אבא נשמט בכל הפרקים אף דלא הדרא ובריא‬
‫הוי פעי וס״ל דצומת הגידין מתפשפין לית לן בה זולת בקולית מגוף דהוא‬
‫עד עצס האמצעי כ׳ וז״ל( ואס אינן פדפות מצד עצמו כאשר ביאר דאף‬
‫מתסשפיין למעלה מעצס האמצעי כמו בנברא' חסר ברגל במקוס בוקא דאכימא‬
‫שהוא אומר וכו׳ ואפי'׳ לפי דבריו דין פרישה וממילא דאין טריפות בין הפרקים‬
‫ראש האבר לענין צו״ה כדין סון{ האבר בקולית מהשוק כ״א בנחתך מפעם חסרון‬
‫שאס נשמע השוק מן הרגל אין כאן חשש צו״ה דמזיק ‘לצו״ה אבל לא בנשמט כלל‬
‫צו״ה ‪,‬שהוא וגידיו נשמפו ולא ציכילו ולא ובשוק מרגל אין טריפותכלל וממילא‬
‫נפסקי אס כן אף בנשמפ ראש השוק דבכל הפרקים אין עוב״ח‪,‬לא מעלה‬
‫אף׳ את״ל שהגידין מתפשכייןעד שסלמה ולא מוריד וימחול כת״ר לעיין היטיב בכל‬
‫פריפה וכו׳ מכל אלו הדברים חזינן דהיכא דברי הרשב״א ואז יראה כי כניס‬
‫דאין חשש נחתך ונשבר לא חיישינן אף ‪.‬דברי ואין מקוםלהכיריפות אשר חידש‬
‫ממשמעיתהרשב״א והר״ן זולת‬ ‫בניפל האבר לגמרי כמבואר לבסוף הל״ש‬
‫בדבריו דכ׳ דלרב דמכשיר בנשבר כ״ש בקולית מטף דהתס קפדינן אע״נ אלמא‬
‫בנשמט‪ ,‬א״כמפני מת נפרוף ביצא הרגל דבעי׳ שיהא הדרא ובריא וביצא לגמרי‬
‫מן השוק לכ״ע‪ ,‬והשוק מן הקולית למאן לא הדרא ובריא מסברא בלבד א״א כלל‬
‫לומר דבר זה ואם קבלה‪ :‬היא נקבל ‪:‬‬ ‫דמכשיר אף בניפל לגמרי כשר ולמאן‬
‫דמפריף גופי׳ מ״מ בשמופה אף דלא ה( ו מ ״ ש כת״ר על מ*ש הל״ש בסי׳‬
‫ל״פ ס״ק כ״ח מאי אמרת‬ ‫הדרא לית לך בה דהא ללישנא קמא דרב‬
‫פריפה כל מקום שנחתך והוא ס״ל דמ״מ דתכא סריך והרבה כת״ר להשיג ע״ז‬
‫בנשמפ כשר ואין‪:‬חשש כלל ולרב מדאי ובראשונה כ׳ דזה טעות בחשבוןאדרבא ממ״נ‬
‫לאהדרא ובריא כמבואר בדברי הרשב״א כשירה‪ ,‬אס שדברי כת״ר בהשכל נאמרו‬
‫דהרשב״א בתוה״א הביא ראי׳ דשמופת מ״מ החשבון של‪ -‬הל״ש וראיתו מהת״ש‬
‫ירך ה׳ינו בוקא דאפמא דאל״ה מאי‪ .‬מקשי ראי׳ נכונה והא דכ׳ כח״ר וז״ל ואס אינה‬
‫לי׳ ר״א לרב )באי נימא דבלא ע״נ מיירי סירבה ממילא כשירה הראה כת״ר לדעת‬
‫כשיפתס דהדרא ובריא אלא ודאי בע״נ דלאיתן הסוברים קולת המיעיך מורת‬
‫מיירי ללא ה־רא ו?ריא וא״כ רב ומכשיר המיעוך שבודאי אין כאן נקב דאי היה‬
 ‫קמו‬ ‫‪.‬חוברת י׳^א‬
‫באין ידוע לנו נקב איכא תרי ס׳ לקולא‬
‫אולי אןנה מחמת נקב ואילי תתחזק‬
‫ובאיכא נקב כיון דהנקב בודאי והסתימה‬
‫ס׳ ואמרינן דהאי ריר הבא מנקב‪..‬ועתה‬
‫שרירין וקיימין דברי הל״ש דהנה באיכא‬
‫תר״ל איכא ראי׳ דמנקב היא בא וא״נ ס׳‬
‫אי ריר הבא מנקב או סירנה מנקב וממ״נ‬
‫עריפה דהא לאותן דלא נקעי קולת המיעוך‬
‫אמרינן דנל הר*רין גס הס מנקבים •באים‬
‫ומ״מ מידו דלענין סתימה לא סתמו ונן‬
‫מבואר ביש״ש דסירכה המתפרקת לא‬
‫סתמה ומנ״ש לדידן דנקעיקאקולת‬
‫המיעיך משוס דלפעמיס המה רירין וא״כ‬
‫לדידן סירנה העוברת ס' ריר היא וממילא‬
‫באיכא נקב דנקעינן לס׳ ריר‪ ,‬וה״ה‬
‫בתר׳׳ל דנקעינן כצד הב׳ דהריר הזה בא‬
‫מנקב ונסתם לא סתוש וזה ברור• ומעתה‬
‫אין מקום לההשגות שהשיג דהא דהקשה‬
‫מ״ע אסרינן סביב מבוע‪ :‬בתר״ל ולא‬
‫מהני אך מיעוך ובמקומות שמכשירין אך‬
‫מיעוך א״צ ל״ק דהמה מחזקי לסתימה‬
‫ומאי איכפת לתו בתל״ר דלא■ יהא■ אלא‬
‫נקב משא׳׳נ לדידן דהינא דאינא בועה‬
‫הרי מורה בבהמה סברת זו האומריס‬
‫דהוא מנקב והוי ריר הבא מנקב או‬
‫תתחזק ותעשה סירכה )דזה כלל לתל״ר‬
‫דברוב דיני ריאה דפליגי האמוראים או‬
‫הפוסקים לא יפלגו במציאות רק המכשירים‬
‫מכשרי מעעם רוב או ס׳ אבל ע‪;:‬פ‬
‫מודו דיקרה כן ובאיכא עוד ריעותא מורה‬
‫כדעתם בבהמה זו‪ .‬והא דהקשה עור מ" ע‬
‫בשל״כ דהוא עריפת מד״ג מועיל מיעיך‬
‫ובתל״א לא ידענא מאי קושיא דהתס אין‬
‫סברא לנו לומר כלל שהוא מנקב עפי‬
‫מריר דנמו שבאים סרכות מנקבים‬
‫ועוברים כן באה שלא מנקב‪ ,‬משא״נ‬
‫באיכא בועת איתרע חזקת הריאה ומעיד‬
‫לנו על נקב‪ ,‬ומת יתן לנו מיעוך יותר‬
‫יש לנו לומר התחלת סירנה היא ולא ריר‬
‫נקי לא היתה עוברת ע״י מיעוך ז״א‬
‫דכל הסירנות מתחילתן רכין הס‪ .‬והא‬
‫דמנשירין בעוברים ע״י מיעוך היינו‬
‫משוס שיש לנו ס' אי התחלת סירנה‬
‫הבאה ע״י נקב או ריר בעלמא מקלינן‬
‫מס׳ נמו סירנה תלוי׳ דמקלינן מס׳‬
‫אן! ‪.‬דיש לנו לומר דתסתרך כאשר הקשה‬
‫הרשב״א בתיה״א והא ל"ל ־ דדרנה‬
‫להסתרך בעודנה ■ רנה בעוברת ע״י‬
‫מיעוך‪ ,‬ומדלא נסרכה אל מקוס ‪ .‬אחר‬
‫בעודנה רנה א״נ מוכח דלא תסתרך‬
‫עוד״ א״נ מוכח בודאי דסירכה העוברת‬
‫לאו בודאי מכשרינן כיוך דכל הסירנות‬
‫דרכן כן מתחילתן הולכות ומסתרכות‬
‫ואח״נ מתחזקות ועוד ס״ת העוברת ע׳־י‬
‫מיעיך הי׳ לן לאסור דלינא הוכחה נלל‬
‫דלא נסתרכה אל מקוס אחר אלא וראי‬
‫זה א״א לומר כלל דיהא בתורת ודאי‬
‫כלל רק ס׳ התחלת סירנא היא )רבזה‬
‫נדחה דברי נת״ר שנ׳ דמדהרי רבא שלא‬
‫הזכיר ס״ת בדבריו מוכח שלאו סירנה‬
‫היא כלל וקילא מכסדרן‪ ,‬דז״א דאדרבה‬
‫בכסררן בודאי כשר וס״ת ס׳ סירכה היא‬
‫׳ולא ידעינן דאס תסתרך לאיזה מקום‬
‫עריפה בתלי׳ בגב והאדלא הזכיר רבא‬
‫דרבא לא דיבר בספיקות כ״א במקום‬
‫דנונל לברר הש׳ וזה ידוע הכלל דס'(‬
‫ולכך ביש לנו נקב וסירנה •העוברת ע״י‬
‫מיעוך עריפה ול״א דכיון דיש לנו נקב‬
‫הרי מורה דס־רנה זו בודאי עומדת‬
‫להתחזק לסברת כת״ר דכ׳ דהמיעוך‬
‫מעיד שאין כאן כקב א״כ נימא‬
‫דהנקב מעי־ שהיא סירכה אלא ודאי דיס‬
‫הנקבים דרכן להעלות רירין שסופן‬
‫להתפרק והמה לא סותמין הנקב וסירנה‬
‫העוברת היא ס׳ אי באה שלא מחמת‬
‫נקב או באה מחמת נקב וסופה לסתוס‬
‫ואז תהי׳ כשרה והשתא או שבאה מחמת‬
‫נקב ועומדת להתפרק ולא יסתום ולנך‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫היוס מתיר ולכך שפיר יחזור לאיסורו‬
‫דבמהרה יבא משיח צדקנו עיש״ה‪ .‬או‪-.V‬‬
‫דבש>‪.1‬״ מ‬
‫‪.‬‬ ‫הדבר קשה שהרי מכ"מ הוי‬
‫]ולומר דהתס קאי למ״ד דחדש בזה״ז‬
‫דאורייתא מנ״ל[ וליישב כוונת המרדני‬
‫נראה דהוא כמו שחידשו הירושלמי דכשבאו‬
‫לארץ אך חיעיס בעלי' של אשתקד נאסרה‬
‫כיון־ דחדש בחו״ל דרבנן ממילא מ‪:‬״ת לא‬
‫היה מתיר היוס הנך דדבר שמותר ל״ש‬
‫דהיוס יהי׳ מת־ר וכמו כן אני אומר באס‬
‫נתערב חדש ‪ ,‬במב״מ או בשא״מ דבעצס‬
‫במיל וממילא מותר הוא לאכול רק דאתה‬
‫רוצה לאוסרו מצד דבשיל״מ דאחריוסהנך‬
‫יהי' מותר בלא ביעול ז״א כיון ומותר‬
‫לאכול כך לא הותרו היוס הנך כנזכר‬
‫וממילא אס יבא אליהו ויאמר דזהו החדש‬
‫שבתוך התערובות ויכיר אותו‪,‬יהי׳ אסור‬
‫כיון דתי' מותר לאכול ע״י תערובות לא‬
‫הותר אותו היוס הנך והוה חדש שלא הותר‬
‫העומר ואסור עד שיבא יוס הנך בשנה‬
‫שלאחרי׳ וזהו כוונת המרדני ז׳’ל דחוזר‬
‫לאיסורו דהיינו אס יבא אליהו ויאמר דזהו‬
‫יהי' אסור דהיוס לא הוהר כיון דמותר היה‬
‫לאכול ע״י התערובות וה״ה כמש״כ‬
‫הירושלמי אך חימין בעלי׳ נאסרי כיון‬
‫דאז הי'חדש רק דרבנן וממילא ל״ש־׳לומר‬
‫ע״ז דבשיל״מ כיון דתיוס לא יתיר ממילא‬
‫צריך לבא לעולם לידי בימיל ודוק ‪:‬‬
‫א ו ל ם בלבד זה יש לומר דבאמת יש‬
‫שגי מעמיס על דבשיל׳׳מ דלא במיל‬ ‫׳‬
‫חד מצד עד שתאכלנו באיסור תאכלני בהיתר‬
‫מצד מין במינו כיון דזהו היתר וזהו היתר‬
‫משא״כ באס יחזור לאיסורו שוב לא הוה‬
‫מין במינו ולכך מותר — ולפי״ז בתערובוח‬
‫ממ״נ במב״מ א״כ בודאי הוה דבשיל״מ‬
‫וא״ל דחוזר ונאסר כשיבא חלי׳ ז״א שהרי‬
‫גס התערובית יהי' נאסר לשנה הבאה‬
‫וממילא תו הוה מב״מ ושפיר קאמר בכדריס‬
‫‪ .,‬דהוה דכשיל״מ כיון דאיירי בתערובות ואי‬
‫■ימנ״ש בתלוי במיעוך לא מעלה ולא‬
‫מוריד‪ ,‬ואדרבה יש סברא קלת‪ ,‬לומר בלא‬
‫מעברת ע״י מיעוך דלאו מנקב היא נאשר‬
‫נתבט לעיל‪ ,‬ומ״מ הבועה מכרעת‪.‬־'ומ״ש‬
‫עור ובגון! הדין וכו׳ וכיון דהראב׳׳ד אוסר‬
‫תלוי מכש״כ כסדרן יכו׳ כבר כתבתי לעיל‬
‫דתלוי׳ חמירא מכסררן דכסררן כאשר היא‬
‫עתה מורה עפ’י רוב שבאה מחמת דוחק‬
‫רביצתה וכאשר היא עתה בעי׳ שתה־ה‬
‫תמיד משא״כ בתלוי׳ דאולי תסתרך אל‬
‫מקום אחר ומרבא שלא הזכיר תלוי׳ דעל‬
‫הודאין דבר ולא אל הס׳ וככ״ל ‪:‬‬
‫המשך יבא‬
‫אברהם אבלי גארדאן‪. .‬‬
‫סימן ק״ז‪.‬‬ ‫'•‬
‫יום ו׳ עש״ק בוב״ח ל״ו למסמוגי״ס התרס״א‬
‫כ״א אייר פה ווארשא יע״א‬ ‫■‬
‫רב חנינא ורב חסדא לרב רהימאי ואוה״ג‬
‫‪ .‬הרב עורך ״המאסף* שליט״א בירושלם‪,‬‬
‫אחדשה״ט באה״ר יתן נא מקים כעת‬
‫גמאספו היקר להחי״ת‪ ,‬אשר הנני אומרם‬ ‫'•‬
‫בשם■ אומרו ה״ה הרב הגאון הנודע לשס ^‬
‫ולתהלה מוה״ר פתחי׳ שליע״א מו״צ דפה‪,‬‬
‫בסוגי׳ דחדש דבר נאה ומתקבל‬ ‫׳‬
‫‪ n iH J D‬ס״ח ע״ב ר״פ ורב הוגא‬
‫ברי׳ דר״י וכו׳ אכלי חדש‬
‫באורתא דשיתסר גגהי שיבסר קסברי חדש‬
‫בח״ל דרבנן ולספיק׳ לא חיישינן עש״ה‪ .‬והנ׳‬
‫המרדני הקשה הא ‪ ,‬הוי דבר שיש לו‬
‫מתירין ולמה מותר בספיקא‪ ,‬והי' משוס‬
‫דחוזר ונאסר לשנה הבאה ונו' ומאד תמהו‬
‫האחרוניס ע״ז שהרי זה עצמו אינו חוזר‬
‫לאיסורו לשנה הבאה‪ ,‬ועיין מו״פ )סי'‬
‫ק״ב כק״א( דתירץ דס״ל כדעת הירושלמי‬
‫הביאו תוס' בר״ה דמשבאו לארץ אפילו‬
‫׳חיעין בעלי׳ של אשתקד נאסרו מצד חדש‬
‫;ו^׳ל דחדש בזה״ז דרבנן ולא הי׳ מה״ת‬
 ‫קמז;‬ ‫חוברת י״א־‬
‫גס דרבנן מותר והוה ס״ס וצע״ג_י ‪,‬‬
‫•ידירו דו״ש באהבה רכה־ ואהבת עול*&‬
‫אברהם דוכ בר״מ הכהן ■‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫)יליד פלונםק(‬
‫‪, .‬‬ ‫סימן ק״ח‪.‬‬
‫גע״ך‪ .1‬כ״ג םיוןי תרס״א‪ ,‬פעה״ק ירושלם‪ .‬ת־'ו‪.‬‬
‫בבור ■ידידנז הרבי‪. . , .‬עורך‬
‫המאסף שלו‪■ ' !■!:‬י‪ . :‬׳ ‪■ .‬‬
‫הרג ר'כן ציו! נ״י ב״המאסף״ שי׳ פ״ו‪. ,‬‬
‫משיב על דברי שב״המאסף״שה״ע סי׳ צ'‪. ,‬‬
‫ואדלג על אלה תשיטתיו שאעם נוגעיס‬
‫למעשה‪ ,‬מפני כי לא‪ .‬מצאתי■ בהם‪ .‬נדי י‬
‫תפיסת יד‪ ..,‬אשר מהנחו־ יהי׳ לפלפל בה‬
‫בעתין ירחי הבא בדפוס‪ ,‬והנם רק דבריס‬
‫שכדאיס להשמע בין שני ת״ה המגצחיס■‬
‫‪.‬זא״ו בהלכה בע״ס‪ ,‬ואדבר רק בדבריו '‬
‫י‬ ‫הניגעיס למעשה של קופותהצד‪.‬קה‪, :‬‬
‫דוחה הראי' מב״ב‪ ,‬באמרו דהתס־‬ ‫הנהו‬
‫אס יקנה מחנות זו לא יקנה עוד‬
‫‪.‬מאחרת‪ .‬משא״כ בקופות שהנדיב‘נותן וחוזר‬
‫ונותן‪ .‬והנה אין אני מכיר את רוח מע■כ‬
‫המשיב הנכבד■ לי‪ ,‬יכול להיות שחננו■ ה׳‬
‫ברצון נפרז שאינו משער גבול■ לנדיבות‪,‬‬
‫אך אנכי‪ ,‬עבע אנשים אני יודע‪',‬כי׳ מי‬
‫שרגיל לתה לעני או לעניים שקל ליום‪ ■,‬או‬
‫לשבוע‪ ,‬אס יבואו ענייםעוד‪ ,‬בהכרח ימעיט‬
‫להקודמיס‪ ,‬כי יש מדה לנתינת הצדקה‪•,‬‬
‫ומכש׳׳כ אלה הנדיביםשיש להס תכנית קבוע•‬
‫בנתינת הצדקה‪ ,‬אס במעשר או כדומה■‪:‬‬
‫רוצה לדמות זה‪ ,‬למה שכתבתי­‬
‫בשם החת״ס‪ ,‬דכל־קונה בית"‬ ‫ה‬
‫זוכה בכל הזכותיס שבו ושבהמבוי‪'',‬והה״נ■‬
‫כל המפעלים של צדקה זוכים ' ‪ 03‬אין אני‬
‫יודע מה ענין זכזת המפעלים שבאה׳׳ק‬
‫לזכות הבתים שבלידז ? סברת החת״ס‪.‬‬
‫פשוטה היא‪ ' ,‬גי •הקונה בית ‪.‬זוכה■ בכל‬
‫הזכותיס שיש לשאר דרי המ׳בוץ והה״נ'שכל‬
‫ואיירי במין בשאיגו מיט בודאי במיל ולא‬
‫איירי מזה‪ ,‬ומצר טד שתאכל נו נמי מותר‬
‫כיון דבעצס מין בא״מ לא נקרא האיסור‬
‫רק טל שס היתר‪ ,‬כמו של הטו״ז משאית‬
‫כאן בחדש לענין ספיקא דיומא דהוא שפיר‬
‫מצד עד שתאכלנו וכו׳ שפיר אמרינן דמותר■‬
‫כיון דחוזר לאיסירו לשנה הבאה ' כשיבא‬
‫משיח צדקינו בב״א לא אמרינן בזה עד‬
‫שחאכלנו כנ״ל‪ .‬ובזה מדוקדק הלשון‪ .‬בכמ׳‬
‫י'‬
‫דאמר ורבנן דבי א״א וכו'קסנרי חדש‬
‫בח״ל דאורייתא וריב״ז מדרבנן וכי הקון‬
‫ליוס הנף לספיקא לא תקון ולכאור׳ יש■‬
‫להקשות ל״ל כל האריכות לספיקא לא‬
‫תקון לימא בפשוע דריב״ז מדרבנן וממילא‬
‫הוה סד״ר לקולא‪ ,‬אולס לפי הנ״ל ניחא מאד‬
‫דהשתא כיון דס״ל באמת דחדש בחו״ל בזה״ז‬
‫דאורייתא א״כ תו ה־וס מתיר בזה״ז וממילא‬
‫תו לא יחזור לאיסורו ושפיר הוי דבר‬
‫שיל״מ וממילא אי אף ריב״ז רק מדרבנן מ ׳מ‬
‫בדבר שיל״מ גס בדרבנן חיישינן ולכן קאמר‬
‫ולספיקא לא תקון כלל ולכך מותר והבן‪.‬‬
‫ובאופן אחר נ״ל דברי המרדכי דהיינו‬
‫דסובר כדעת מהרש^ל דכי חמרינן דגשיל״מ‪:‬‬
‫דוקא במידי דממילא משא״כ בתליא במעשה‬
‫ולפי״ז לכאורה י״ל בחרש■ דבשלמא בזה׳׳ז‬
‫דהיום מתירשייך לימר דהוה דבשיל״מ דתליא‬
‫בזמן רממילא משא״צ בזמן שבהמ״ק קייס‬
‫דתליא במעשה לא הוה דבשיל״מ ולפי״ז‬
‫זהו כוונתס אף דתיוס צריך להיות דבשיל״מ‪’,‬‬
‫מ״מ כשיבנה בהמ״ק לא יהי' דבשיל״מ והחדש‬
‫יהי׳ חוזר לאיסורו במהרה‪ ,‬לכך לא תקנו‬
‫רבנן בזה דיהי׳ עליו דין דבר שלי״מ ודו״ק ‪:‬‬
‫כ( ב ח י י ח ש י הגאון רע״א במערכה‬
‫כ״ט כתב דלא הוה ס״ס‬
‫דילמא חרש בח־׳ל רק דרבנן וכן שמא של ‪.‬‬
‫אשתקד משוס דעכ״פ ולא הוה ס״ס‪ ,‬וצ״ע‬
‫שהרי בהדיא מבואר בש״ך סי׳ ק״י ביור״ד‬
‫אות ע״ז גבי ציר דגיס עמאיס דאס חד‬
‫ספק מתיר דאורייתא וספק השני מתיר‬
 ‫שנח ששית‬
‫אס ר״ל שהוא כמו בהקדש שאמרי'‬
‫שהאמירה הר׳יז ממש כקנין מסורה בהדיוע‬
‫וזכחה בו הקדש‪. ,‬וה״נ זכה בי העני זד׳‬
‫גמירה מצד האמירה‪ ,‬או דלמא שהוא‬
‫אמירה לגביה לענין שלא יכול צפור בו‪,‬‬
‫ובזה דומה האמירה כמנזדה להדייכי‬
‫שא״א תו לחזור מ‪ ,‬אך בדבר הקנין‬
‫שונה ענץ צדקה לעני מהק^ ‪ ,r‬דבהקדש‬
‫הוא קנין ממש מעעס דכל היכא דאיתא‬
‫בי גזא דרחמנא איתא‪ ,‬וליכא בה קנין‬
‫אחר‪ .‬משא״כ העני שהיא הדיוע‪ ,‬ובו‬
‫ישנס כל דיני קנין‪ ,‬לא זכה■ במסירה‬
‫שאמר פלוני‪ ,‬והנודר לצדקה ‪ p‬סווב נדר‬
‫יש עליו לקיים נדרו‪ ,‬דאמרי׳ בפיך זו‬
‫’צדקה‪ ,‬דמה שאמר אתן סלע לפלוני הל׳ז‬
‫כמו שהי׳ נודר נדר גמור על איסור‪-‬חפץ‬
‫]וכן וודאי מסתבר[‪ ,‬ואס נאמר תפוס‬
‫לשין ראשון‪ ,‬שהוא חמה ל הק ^ הרי‬
‫'פשוע היא שאס אמר אתן סצע זה לעני‬
‫פלוני שלא יוכל לחזור ולחת לעם אחר‪,‬‬
‫דצבר ‪.‬זכה בו העני הקורס‪ ,‬אבל אס‬
‫נאמר תפוס לשק אחרון‪ ,‬דצא זכה העני‪,‬‬
‫אלא מצוה בעלמא הוא דרמי׳ על הנודר‬
‫לקייס מוצלשפתיו‪ ,‬יש לעיין ס ה‪ :‬הסברא‬
‫אומרת שיכול לחזור ולתת לעם אחר‪,‬‬
‫זה לשון‬ ‫דהא באמת לשון אתן לפלוני‬
‫נדר‪ ’,‬אלא• דגזה״ב הוא דמה שנוגע‬
‫‪ ,‬נדר‪,‬‬ ‫למצות'צדקה תהא חל עליו‬
‫וזה שייך רק במה שנוגע לנבו^ היינו‬
‫לקיוסלעצס המצוה שהטיל על עצמו‪,‬‬
‫יכון! ‪.‬לפעור •עצמי מהמצוה‪ ;,‬ונדד גדול‬
‫נדר לאלקי‪ .‬ישראל‪ ,‬אך במה שנוגע לימרוע‪,‬‬
‫נ״מ‬ ‫אס לתת לאיש זה או לזה‪: ,‬שזה‬
‫בקיום המצוה׳ אינו נכנם בגדר ומדר‪,‬‬
‫ולכן ערס שבא ליד העני ‪ t‬ליד גבא'‬
‫)תזוכה בשבילו(‪ ,‬יכול לשנות ולתת ^ז ר‪,‬‬
‫אולס אין להחליט בהסברא הלזו‪ ,‬ט יש‬
‫להתאמץ ולומר‪ ,‬כי אחרי אשר עוקר‬
‫האמירה טגעת במצוה ונכנסה‪ :‬בגדר‬
‫בע״ב יכול לקבוע בביתו אלפי קופות של‬
‫מפעלים שוני‪ ,b‬כי אדק הוא על בית שלו‪.‬‬
‫אבל אק המפעל האחי רשאי לבא בתוך‬
‫ישותו פבו'החזיק מפעל אחר‪ ,‬כי לשות‬
‫זה לא לו הוא‪ ,‬להפסיד משעל אחר שכבי‬
‫המזיק שם )וכהחילוק שהבאתי בשם מרן‬
‫הגאון מרש״ס‪-‬שליע״א דמעמו של היתר‬
‫העמדת ריחייס הוא דמשוס דבתוך שלו‬
‫הוא עושה( ‪:‬‬
‫ו ב ״ ה מ א ס ת ״ ־חוברת ת׳ סי׳ ל״ע‪,‬‬
‫עורר בצדק הרה״ג‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫ר׳ שמואלאביגדור ירי מתוס׳ ׳ב״ב כס דייה‬
‫תנאי‪:‬שהקשרהא ר״י דאמר לא יחלק קליות‬
‫ע״כ פליג‪-‬אהך לברייתא‪ ,‬ולפמ׳זש מה ראי׳‬
‫היא‪; ,‬הערהזו נכונה היא‪ .‬אולם יעידו ויגידו‬
‫בעלי התרוסין שבישיבת ״עץ חיים״‪ ,‬כי‪-‬בעת‬
‫ששמעו תדושו של האי סבא■קדישא אדמו״ר‬
‫הגרש״ס נ״י‪ ,‬־שמעו כי‪.‬בתוך •דברי הפלפול‬
‫הרביס שפלפל בענין יזה ‪ .‬זכר ■■גס‪--‬דברי‬
‫תוס׳ אלה‪ ,‬ואמר אז שי בזה נתיישבה קו׳‬
‫תוס׳״הנז' ״שהניחוה בתימה ‪:‬‬
‫ן מ ל מה *שפלפלתי בדבר הכס!ה שכבר‬
‫׳ נקבצו בקופות ״ח?ע״ אס קנו מתירת‬
‫כלי‪ ,‬כתב■ הריב״־צ כי דברי תמוהים‪ ,‬דהא‬
‫אך אם ■לא ‪<:‬קנה הכלי עכ״פ אמירה‬
‫לגבוה׳כמסירה להדיוע‪-,‬טל עיקר תמיהתו‬
‫אתמהה‪' ,‬האמנס • מעז׳ב יאמר כי ״נדיבי‬
‫ליח ששעה •שזורקים הנדבה •אל תוך‬
‫הקופה‪ ,‬אומדיס‪ :‬הרי זה ; לפלוני פ״ח‬
‫עני‪ ,‬ימלא‪ -‬הנותן ׳אינו יודע מעיב ע״ח‬
‫וח׳^ע זלא כלגס‪ .‬׳ והוא רק ‪-‬נותן ;לשם■‬
‫תלמידי חנמיס• יושבי‪.‬־בישיבה שבירושלס‪,‬‬
‫ומם‪.‬שייך שאן •שינוי מאמירת הנותן‪.‬‬
‫ן א ג‪5‬׳‪-‬גסשעיקרא דרינא יש •לדון הרבה‪,‬‬
‫* וכדאי להאריך מעע בפרע זה‪:‬‬
‫הא־לפסקי' שגם בצדקה •לעני ״אמירה‬
‫לג^וה‪-‬כמסירה‪-‬להדיוע״)כרוה״פ החולקים‬
‫על הרשב״א בתשובה בסי׳ תקס״ג( ואם‬
‫אמר ליתן סלע לעני אינו יכול לחזור בו‪,‬‬
 ‫קמח‬ ‫חוברת'י״אי‬
‫‪.‬‬ ‫>‬ ‫‪.‬‬
‫נדר; שוג כולל הנדר את כל האמירה ועל לצדקה טרס שבא ליד גבאי‪-,‬כ״טמעט‬
‫לעני‪ ,‬והגהי׳מכתב דאין יכול לשנות מעני‪,‬‬ ‫כל משפעי ותנאי האמירה חל' הנדר‪.‬‬
‫אנן מה בפי רבותינו ז״לבזה‪ :‬לעני‪ ,‬וסיים שס הקצות״ח‪ ,‬דלעי דעת‬ ‫ונחזה‬
‫בערכין ד^ה ז‪ /‬האומר סלע רות״פ שאדרה לצדקה אינו עושה‪ .‬קנין‬
‫זו לצדקה עד־ שלא בא ליו גב^י מותר אלא גרר‪ ,‬יכול הוא לשגות ולתת; לאחד‬
‫לשנותו‪,‬־ וכתבו תוס' בשם הר״ר ברוך‪ ,‬עכת״ד‪ ,‬ולפי דבריו תלוי המחלוקת־ אך‪:‬‬
‫דהייט שיכיל לשנות ולתת‪.‬למצוה אחרה‪ ,‬בזה‪ ,‬אם־‪.‬אמירה לצדקה הוא נמי כאמירה‪.‬‬
‫ובשם■ הדר משה מאוירא כתבו דהיינו ‪-‬להקדש שעושה קטן אז אינו יכול לשנות‪.‬‬
‫שיכול לשנות את הסלע ללוות את זה אך אס הוא ‪ p‬כדר יפל לשנות‪ ,‬והוא‬
‫ולשלם אחר תחתיו‪ ,‬וכן כתבו תוס' בב״ק כמו שכתבתי‪ ,‬דהנדר חל רק על אמירה‬
‫דף ל״ו ע״ב‪ ,‬ופסק הנייר ביו״ד סי׳ רניע הנוגעת לעצס מצות הצדקה‪ — :,‬ג ס החת״ס‬
‫כשיטת הר״ר ברוך‪ ,‬כי עד שלא־ בא ליד סי׳ קעי׳ו הביא דעת קצוה״ת דטל‪.‬ל־שנות;‪.‬‬
‫גבאי מותר לשנותו למצוה אחרת‪■ .‬והנה אבלי• המחנ״א בהל׳ צדקה סי׳ ז'‪ ,‬אחרת‪..‬‬
‫בחו״מ סי׳ קכ״ה כתב הטור‪ ,‬אס אמר ^ ^ החליט‪ ,‬דאק יכול' לשכות‪ ,‬מעט;‬
‫הילך מנת לפלוני אס המקבל עני‪ ,‬אמירה לעני‪ ,‬וגס בצלקה אמרי׳ אמירת‪..‬לגמה‪:‬‬
‫לגבוה כמכדרה להדיוט דמי‪ ,‬וכתב ע״ז כמסירה להדיוט ממש‪ ,‬וזכה העני באמייתו־‬
‫הב״י בזה״ל‪ ,‬״אשגרת לשון הוא דלא זכי׳ גמורה‪ ,‬אלא שמחלק אס אמר סלע‪,‬‬
‫מיקרי'גמה אלא עניני הקדש• אבל תכא זו לצדקה ולעגיס סתס‪ ,‬בכה״ג אינו אלא‪:‬‬
‫לא שייך לומר אלא נעשה נדר עכ״ל‪,‬״ נדר דליכא א*ש מסוייס שיזכה‪ .‬בו‪ ,‬אן‬
‫והסמ״ע כתב פס ליישב דברי הטור דגס כשאמר לפלוט עני‪ ,‬זכה עט‪ .‬פלו^י■‬
‫עניני צדקה■ מקרי לגבוה עי״ש‪ .‬וע׳׳׳כ בהאמירה זכי' ממש‪ ,‬ושוב א״א לו לשנות‪,‬‬
‫אין ר׳׳ל דגם צדקה מקרי לגבוה ממש‪ ,‬ולתת לאחר‪ .‬ומיכח גס מדבך המחנ״א‪,‬‬
‫שהעני זכה בזה כמו בהקדש‪.,‬דהא הטור‪ .‬שספק זה אס יכיל לשנות‪ ,‬תלוי‪ ,‬אך;באס‬
‫ס״ל שעד שלא בא לידי‪ .‬גבאי מותר האמירה לצדיןה הוא קגין או נדר )והוינו‬
‫לשנות‪ ,‬וע"‪ 5‬ל״ד להקדש בענין הז‪:‬י‪ /‬ככ״ל דאס אעו אלא נדר ל״א■ שחל הנדד■‬
‫אלא דר״ל שגס עניני צדקה 'קיראיס על כל תנא• האמירה אף במה שאין; נוגע‬
‫לגבוה •משוס דאמירתו' עשתה ש^■ יוכל ‪ .‬לגבוה(‪ ,‬אלא שהוא החליט שהוא קנ ד‬
‫;‬ ‫לכך א*ט ימל לשטתס ‪:‬‬ ‫לחזור עוד‪ ,‬כמו במסיניה ‪.‬להדיוט; ומעעס‬
‫ו ה ו א הביא ראי׳ ממ״ש הש״ף)בתו״ח‬ ‫'זה יט לקרוא ג״ז ״אמירה לגבות״‪.‬‬
‫סי׳ פ״ז ס״ק נ״א( בשס המרדכי‬ ‫;‬ ‫ה ר י לכאורה‪ ,‬דאמירה לצדקה‪-‬איט אלא‬
‫נדר‪ ,‬וחלות הנדר איט‪.‬אלא לענק “'״דאס עני תובע לעשיר נדרת‪ ..‬לתת לי‬
‫עיקר הצדקה וימל לשטת ולתת ל ‪^f‬ד‪ ,‬כך וכך־ והעשיר כופר משביע &ןתו״ ואש‬
‫דהא אף •למצוה אחרת יכיל לשנות‪ ,‬וכ״ש הי׳ יכיל לשגות ולתת לאתד הא לוא אף‪.‬‬
‫הודה העשיר לא הי׳ מתנייב לתת ^ליו‪,‬‬ ‫;‬ ‫■ ‪ ' ' .‬מעט לנמי‪.‬‬
‫אבל האחרונים ז״ליהיו בזה למפלגות‪ ,‬וכיצד נקרא זה כפירת ממון לחייבו שתועה‪,.‬‬
‫ו ר א י ׳ זו מוכרחת היא לכאורה‪ ,‬לא לבד‬ ‫הנה הקצוה״ח סי׳■ רי״ב הביא‬
‫לענין שאינו יכול‪ .‬לשנות‪ .‬מזה לזה‬ ‫שכבר נסתשקו בזה בשי״ת רדב״ז ושו״ת‬
‫נ״ט״ן‪ ,‬וכתב שהוא מחלוקת תיס׳ והגת״מ‪ ,‬אלא אף גס ראי׳ היא דחמירה לגבוה הוא‬
‫דלפמ״ש תוס׳ בערכין שיכול לשנות מצדקה כקטן ממז וזכה העני זט׳ גמורה)כמ״ש‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫על לאו דלא תשא‪.‬‬
‫א ר ל דברי הצות״ח אלת‪ ,‬מרפסין איירי ‪:‬‬
‫ח( ממה שהקשה בעצמו והניח בצ"ע‪.‬‬
‫לאחרי שקיי״ל רשוד אממונא חשיד אשבועתא‬
‫ומה שמשביעין על ממונא הוא משוס דאנורי׳‬
‫ס׳ מלוה ישנה יש לו עליו‪ .‬א״כ בנשבע לתת‬
‫נמי שמא מלוה ישנת יש לו עליו‪ ,‬וצרינין‬
‫להשביע לו ויפריש משבועה אחרונה כיון‬
‫דבזו ל״ל תקנתא בחזרת‪ .‬ב( אסס״למיגו‬
‫דחשוד אממונא חשוד אשבועתא )עי'‬
‫בקצוה״ח בסי' צ״ב סק״ג( א"כ מה זה‬
‫התלוקית בין נדר לתת לבין נשבע לתת‪.‬‬
‫הא גס בנדר לתת לעני חשוד הוא לעבור‬
‫על איסור נדר‪ ,‬ואמאי לא אמרי' מיגו דחשיד‬
‫אנדר חשיד נמי אשבועה‪ ,‬חך לק׳׳מ דהא‬
‫בכל שבועה ל״א כיצד משביעין אותו והא‬
‫חשיד אממונא‪ ,‬מעעס דאמרי' דבאמת אינו‬
‫חשיד אממונא‪ ,‬והא דניפר תלינן בספק‬
‫מלוה ישנה ורמינן עליו שבועה דליפרש‬
‫לי'‪ ,‬א"כ הה״נ בנדר אמרי׳ שלא חשיד‬
‫לעבור על הנדר‪ ,‬והא דכיפר משוס שמא‬
‫ספק מלוה ישנה יש לו עליו‪ .‬וא״כ שוב‬
‫קשה אמאי לא משביעין אותו גס בנשבע‬
‫מעעס תנ״ל‪ .‬וממנ״פ אין שוס נ״מ בזהבין‬
‫נדר לשבועה בצד שס״ל חשיד אממונאחשיד‬
‫השטעתא‪ .‬ג(כיעמא של קצוה״ח דלכן לא‬
‫משביעיןעל תק״נ משוס מיגו דחשידאהאי‬
‫שבועה וכו׳ כבר תמה מאד ידידי וחבירי הרב‬
‫החו״ב רצ״פ פראנק נ״י ]מבעלי ‪ .‬התריסיו‬
‫שבישיבת‪ .‬עץ חייס[ דא׳׳כ שוב מה ‪-‬זה‬
‫החילוק )שחלק הרמ״א( בין נשבע לפרוע‬
‫ובין נשבע ‪ .‬לתת‪.,‬אס העעס שפכיור בנשבע‬
‫לתת משוס דחזינן שכבר הוא חשיד בהשבועה‪,‬‬
‫א״כהה״נ בנשבע לפרוע אמאי משבעינן‬
‫לי' ממנ׳׳פ אס‪ .‬חשדינן לו שלא ישלם הרי‬
‫חשוד על השבועה ומיגו‪-‬דחשיד אהאי שבועה‬
‫וכו' )ואס מחלקינן בין שכיעה דלתכא שאינו‬
‫חשוד כ״כ או מעעס ס' מלוה הה'נ כנשבע‬
‫לחח( וע״כ חלוקו של הרמ״א הוא מעעס‬
‫המחג״א(‪.‬דהא אין לאמר דהאמירה עושה‬
‫רק לדר‪ ,‬והא דמחיובו שבועה הוא משוס‬
‫דאחרי שעכ״פ מחוייב העשיר לתת לעני‬
‫זה חקא‪ ',‬מעעס שנדר לתת לו )ואינו יכול‬
‫לשמת‪ ,‬מ‪1‬ל׳׳ז( וכשכופר נמצא מכחיש לו‬
‫ממון‪ .‬זה אינג דאילו הי' מחוייג רק מעעס‬
‫נדר ’לא הי' מחייבו שבועה‪ ,‬כמבואר שס‬
‫בסי׳ פ׳׳ג סעי' ל״ד ברמ׳׳א ‪-‬לענין שבועה‪,‬‬
‫דשס‪, ,‬נוביא‪ .‬בשס ‪,‬המרדכי דהתוקע כף‬
‫לחבירו לתת'‪.‬לו מתנה אינו מחייבו שבועה‬
‫ועי״ש בש״ך‪ ,‬העעס דאחרי ששבועה אינו‬
‫קנין ולא חייב‪ ,‬לו מצד הדין‪ ,‬כי אס מכיעס‬
‫שבועה אין‪.,.‬משביעין לו״ע״ז‪. .‬וכ״כ המ״ז‬
‫עי״ש‪ ,‬והביאו‪ ,‬זאת גס בשס תשו׳ מהר׳׳מ‬
‫ב״ר ברור)ועי״ש סמ״ע וש״ך שגם המחבר‬
‫חודה'ע״ז‪ ,‬אלא‪ .‬המחבר דבר בנשבע‪.‬לן‬
‫לפרוע‪..‬חובות(‪. ,‬וא״כ ע״כ הכא שכתב‬
‫המרדכי‪!.‬אס'‪ .‬תובע ‪ .‬העני נדרת לתת לי‬
‫שמחויייד^ שבועה ע״נ‪ .‬הוא ‪.‬מעעס הזכי'‬
‫שזכה‪ ,‬העני‪'.‬אכן הקצוה״ח שס בסעי' ל״‪.‬ד‪,‬‬
‫כתב דחוקע כף לחבירו לתת לו איט מחייבו‬
‫שבועה‪,‬משוס ‪ -‬מיגו דחשוד אשבועת ראשונה‬
‫חשוד כמי אשבועה אחרונה‪ .‬ונראה‪,‬לכאורה‬
‫שזה‪,‬שייך‪ .‬רק בשבועה ובתקיעת כף )שדין‬
‫שבועה יש לו(‪,.‬דאמרי׳ אחרי ששניהם שבועה‪ ,‬־‬
‫מיגו דחטד‪. .‬אר^אי שטעה וכז׳ חבל בנדר‬
‫לתת לענו אס לא יתן‪ ,‬לא יעטר אלאעל‬
‫מ״ע־ ול׳׳ה‪,‬ממוצא שפתיך תשמור‪) :‬כאמור‬
‫בר"‪,‬ה ‪.‬דף^‪ ,‬ו׳(‪ ,‬ולא חשוד על שבועה־ רלא‬
‫עבר‪ .‬על‪ .‬לאו'ןלא‪ .‬תשא‪ ,‬ושפיר‪-‬יכולין להשביע‬
‫עצהנלר‪ .‬שו׳׳ר בקצוה״ח בס״ק כ״א שפלפל‪-‬‬
‫ע״דהש״ך בנדר לתת‪.,‬״אמאי‪,‬חייב‪.‬שטעה‪. ,‬‬
‫וכתבגסהוא שנראה‪ .‬שס״ל שאמירה לצדקה‬
‫הוא קני ‪ ,4‬ואח״כ מסיים בצדקה דלפמ״ש‬
‫בס'״‪.‬ק ל' בכיעמא דאין משביעי! ^על תק״כ‪,‬‬
‫ל״ש ה״ט בנדר‪ .‬וביאיר דברי הקצוה״ ח היא‬
‫כמושכתבתי‪ ,‬דלשיעתו דכיעמא דאין משביעין‬
‫על ‪ .‬תק״כ הוא משום מיגו דחשוד אהאי‬
‫שבועה וכי׳י ל״ש זאת בנדר שלא חשיר לעבור‬
 ‫המט‬
‫•י'‬ ‫■*־‪ — /*,‬־* ־־ >״‬
‫נשתעבדו נכסיו‪ ,‬כי היא מצוה שבממון‪,‬‬
‫וכל כה״ג נכסיו משועבדים ע״ז‪ ,‬וכתב‬
‫ככיעת הב״י• דאס מת יורשיו חייבים‪,‬‬
‫מעעם הנ״ל‪ ,‬והביא שם ראיות ע״ז‪-.‬וכ׳‬
‫שם עוד שדוקא בנדר לצדקה הוא כן‪,‬‬
‫אך בנשבע לתת מתנה לעשיר לא נשתעבדו‬
‫נכסיו דשבועה אינה תלוי׳ במצוה שבממון‬
‫כ״א מועל עליו לקיים מצד ״ולא יחל״‪,‬‬
‫ועל מצוה כזו שאינה של ממון לא נשתעבדו‬
‫נכסיו עי״ש‪ ,‬ומעתה י״ל דאמכס ס״ל‬
‫להמרדני דאמירה לצדקה אינו קכין ורק‬
‫חיוב נדר יש עליו‪ ,‬והא ‪ .‬דמשביעין־ אותו‬
‫באס אמר נדרת לתת לי‪ ,‬הוא משוס‬
‫דאחרי שמצות נדר נשתעידו נכסיו ■וממון‬
‫מעלי׳ הוי גבי' שוב נעשה הנדר חיוב‬
‫של ממון‪ ,‬דשפיר הוי כפירת ממון דהרי‬
‫כופר לו שעבוד נכסיו‪) ,‬ובזה הפרשי אין‬
‫מן הצורך להאריך( משא״כ בנתן לו תק״כ‬
‫או שבועה לתת‪ .‬מתנה דרך ־ מצות־ קיום‬
‫שבועה עליו ולא נשתעבדו נכסיו ע״ ז‪,‬‬
‫שאין נותנים שבועה על חיוב שבועה‪.‬‬
‫א ך עכ״פ‪• ,‬זאת אנו למדים' מדברי‬
‫־* ■ המרדכי■ דאין יכול לשנות נדח‬
‫■מעני לעני‪ ,‬דאל״כ שוב כיצר הוי כפירת‬
‫ממין אחרי שאינו מחוייב לתת דוקא אליו‬
‫ולא הוא יכול לתבוע‪ ,‬אלא דחיוב הנדר‬
‫■חל על כל אמירה‪ ,‬היינו על עיקר הצדקה‬
‫■ וגם על תנאי‪.‬הנתינה למי'שיתנה‪:;■.‬‬
‫! מ ר י ש הוי אמינא להביא ראי'‪ ,‬מכל‬
‫הגי שכתבו בפירוש דאמירה‬
‫לצדקה אינו קנין‪ .‬עי׳ רמ״א ביו״ד סי׳‬
‫רנ״ח סעי׳ ז' המקדיש ■שער צריך כתיבה‬
‫■ ומסירה‪ ,‬וכן ס״ל דאס מת יורשיו פעיוריס‬
‫עי׳ רמ״א בתשובה סי׳ מ״ח וברמ״א‬
‫בחו״מ סי׳ ר ל ב ותשובת מהרי״ע חחו״מ‬
‫סי׳ ג׳ ותשובת רע״א סי' קע״ו‪ .‬ואמרתי‬
‫דמסתמא ס״ל שיכול לשנות גס מעני לעני‬
‫אחרי שלא זכה העני )וכנראה גס מלשון‬
‫הקצוה״ח סי׳ רי״ב ובמחנ״א שם דתלוי‬
‫ח ר ב ר רזי ״ א‬
‫•* ‪y‬‬ ‫^‬
‫שכתבו מפרשי השו״ע‪ ,‬דאין נותנים שבועה‬
‫על חיוב שאינו חייב לו רק מעעס שבועה‬
‫א״כ עלינו בהכרח לשוב■ ולאמר )כמ״ש‬
‫המחנ״א וכמ״ש הקצוה״ח בתחנה( כי‬
‫המרדכי ס״ל אמירה לצדקה הוא קנין‪ ,‬ולכן‬
‫שאני נדר לעני מדינא דתק׳׳כ‪ ,‬דבתקיעת‬
‫כן{ לא נעשה חיוב ממון ואין נותנים שבועה‬
‫על חיוב שבועה‪ ,‬משא׳׳כ בנדר לעני שזכה‬
‫העני ■בו‪ ,‬ושוב מועל עליו לק־ים הדבר‬
‫מצד החיוב ממון‪ .‬ולא דוקא מצד הנדר‪.‬‬
‫ומעתה הגעתי בין המצרים‪ ,‬דהא הרמ״א‬
‫בתשובה סי' מ׳׳ח האריך לבאר דאם נדר‬
‫לתת לצדקה ומת‪ ,‬היורשים פעורים‪ ,‬מעעס‬
‫דהעניים‪-‬לא זכו בהאמירה ורק מצות קיום‬
‫נדר חל עליו וכשמת נעשה חפשי ממצות‪,‬‬
‫וחיוב זה חל על היורשים שהם לא נדרו‬
‫והוכיח כןמדברי‪ ,‬המרדכיבפ׳ מי שמתו‬
‫דכל עיקר החיוב אינו אלא מעעם נדר‬
‫ולא מעעם קנין‪ ,‬וכן מהמרדכיס״פ הזהב‬
‫]ועי״ש'שכ׳ שכן דעת רי״ן{ תום' והרא״ש‪.‬‬
‫והביא דברי■ ‪0‬ה״מ ספכ״ב מת' מכירה שכן‬
‫הוא נם דעת הרמב״ם[ הרי המרדכי גופא‬
‫ס״ל שהוא נדר ולא קנין‪ .‬ועוד שאן! ג״ז‬
‫קשה לי דמלשון המרדכי בכאן ״נדרת לתת‬
‫לי כך וכך״ משמע שלא אמר על ■שלע‬
‫מ ס ו י י ס שיהי׳ להעני‪ ,‬כי אס אמר ״כך‬
‫וכך לך״ ובדבר ‪ ,‬שאינו מסויים כיצד■שייך‬
‫קנין‪ ,‬הא גס בהקדש נעשה הדבר של הקדש‬
‫רק אם אמר דבר זה יהא להקדש‪ ,.‬ואמנם‬
‫מהמחנ״א )עי״ש סי׳ ז'‪ .‬וסי׳‪ .‬ב׳( נראה‬
‫שמפרש‪.‬אמנם כן דאיירי ברבג* המסוייס‪,‬‬
‫וכ״נ בקצוה״ח )בתחלה כשאומר שהוא‬
‫מעעם קנין( אבל זה דוחק לאוקמ‘ לשק‬
‫זה בכה״ג‪ .‬וגס עיקר הדבר מופלא ממני‬
‫שיהא אדם עני שהוא הדוע יכול לזכות‬
‫בלא שום קנין רק באמירה של פלוני‪.‬‬
‫ונ ל ?‪ 1‬נ ״ד־ ליישב קצת דברי המרדני‬
‫באופן אחר ‪ :‬הנה הקצוה״ח‬
‫בסי' ר״כ האריך לפלפל דבנדר לעני‬
 ‫המאקז־־ שנה^ששית‬

‫זה‪-‬־בזה(‪ :,‬אך בתכ״ל ניחמתי ואמרתי ראן! ומ״מ כתב שאינו קנין אלא נדר‪ ,‬ושישה‬
‫הב״י בזו צריכה תלמוד‪,‬‬ ‫שס״ל האמירה לצדקה אינו קנין מימ יכיל‬
‫דכרינו‪ ,‬כי הלכ ה' ברורה‬‫ותמצית‬ ‫להיות שלא ינול לשנות ולתת לאחר‪,‬‬
‫בענק זה אין בידינו לע׳יע‪,‬‬ ‫‪.‬ממעס שנוכל לאמר שהנדר פשש בכולי‪/‬‬
‫‪ .‬ותל׳ הנדר־ עליו לתת דוקא לפלוני שאמר‪ .‬והוא‪ :‬ענין שנתחבשו בז‪ :‬ראשיניס‬
‫הב״י בכאן תמוה לי‪ .‬הנה ואחרונים‪ ,‬ורובה ס״ל דאמירה לצדקה‬ ‫ושיטת‬
‫‪ .‬י הוא כתב מפורש בחו״מ סי׳ אינו קנין אלא נדר‪ ,‬אלא' דאך שהוא נדר‬
‫קכ״ה■ דאמירה לגבוה ל״ש בצדקה‪ ,‬ואינו יכול להיות שלא יכיל לשנות מעני לעני‪,‬‬
‫אלא נדר‪ .‬ואילו בתשובת הרמ״א בסי׳ מ״ז וכבר ידענו מקצוה״ח שהיא מחלוקת תוס׳‬
‫מובאהתשובה מהב״י שכתב‪ ,‬דאס מת‪ ,‬והגה״מ‪ ,‬ורעת קצוה״ח נושה דיכולי לשנות‪,‬‬
‫יורשיר חייביס לשלם‪ ,‬וכתב שס דבאומר והמחנ״א )בסי׳ ז׳ וכן בסימן ב׳( מחליש‬
‫י דא־ט יכול לשנות‪.‬‬ ‫סלע‪ :‬זו לעניס זכו בו עניים זכי׳ ממש‪,‬‬
‫א ך למעשה ■בנ״ד‪ ,‬כבר כתבתי ני‬ ‫וכיצד אפוא כ׳ בסי' קכ״ה דל״א בצדקה‬
‫י היוהא אחרת קא חזינא הכא‪ .‬דלא‬ ‫אמירה ■לגבוה ממש אן! שגס התס איירי‬
‫בסלש מסוייס‪ ,‬דהאי איירי כשאמר ״הילך ‪ .‬שייך כאן דין אמירה לגבוה‪ ,‬כמו שידוע‬
‫מנה^פלוני׳‪] /‬ובתחלה הקשיתי על הב״י לנו ולכס‪ ,‬דהמנדביס לא יבארו כלל בשביל‬
‫גס׳ מעיקרא דדין שלו במ״ש אס מת בני ישיבת ת״ע‪ ,‬דליא ידעו המנדביס‬
‫יורשיו; חייבים‪ ,‬וש״מ שזכה העני‪ -‬דאל׳׳כ מהות העניכיס כדי לייחד דוקא בשביל‬
‫אמאלי חייב היורש; )וכמ״ש הרמ״א שס ־ אלה ‪:‬או אלה‪ ,‬כי• עתה הלא ירעו האמת‬
‫סג׳ מ״יז(‪ ,‬דזה ניחא במ״ש קציה״ח סי׳ ^כמי שהיא‪ ,‬ולא י הי׳ מקוס מחלוקת כל‬
‫ר״צ־‪:‬דבנדר משתעבדים‪ :‬הנכסים והצדיק עיקר‪ .‬ואחרי׳שאין כאן דין אמידה לגבוה‪ ,‬שוב‬
‫שם שישת הב״י דהיורשיס חייבים‪ ,‬אם'כי אנו צריכיךלמודעי לדין אס כלישל‪.‬צדקה‬
‫הקצוה״ת בעצמו ס״ל דיכול־ לשנות מעני קונה מתורת כלי כמו שדברתי שס בע״ה‪.‬‬
‫לעגל‪ ,‬וגס החת״ס חח״מ סי' קש״ו פסק■ א ב ל ‪ ,‬הנני־■ מודה‪ ,‬כי אחריס עוררו‬
‫כהב׳׳י־ דהמרשיס חייבים‪ ,‬ומ״מ מביא שם אותי הערה׳ נכוחה‪ ,‬כי כל עיקר הענין‪,‬‬
‫שישת‪ .‬קצוה״ח שס״ל ‪.‬דיכול־ הוא לשנות‪ ,‬אס כלי‪.‬של צדקה קינה‪ ,‬אין לו בכאן שום‬
‫וע^ה אך ענק‪ ,‬זל״ז‪ ,‬דחיוב‪ :‬היורשים בא מקום; ־'משעם אחר לגמרי‪ ■,‬שאנכי׳ לא‬
‫מכועס‪:‬משתעבמ הנכסיס על קיושהמצוה‪' ,‬יכולתי לדעתו ‪ :‬כי באמת כמו שהודיעוני‪,‬‬
‫■ אלא ■כי ■־קשיא לי■ ממ״ש שם ״'הרמ״א ׳^‪:‬לא הסירמשולח ״דח״ע״ כלל‪ ,‬את קופות‬
‫שחליביס ׳ משכנם חכו בו‪ ,‬העניים עי״ש[‪ ■,‬׳ ״מע״ח״■ כי אס במקום■ הפתקא ׳הדבוקה‬
‫עול; קשה‪-‬לי על ■הב״י מדדי' אדידי'‪ ,‬על הקופה‪- ,‬שה•'כתיב עליו ״צדקה לת״ת‬
‫'דבחו״מ סי'' רי״ב כתב אם אמר פ־רזת •וישיבת ע״ת" הדביק הוא את ‪-‬פתקאות‬
‫דקל‪-‬זה ־לענייס‪ .‬כשיבאו‪-‬צריך אמנם לתת שלי‪ ,‬י והקופה הראשונה שס נמצא ושם‬
‫לעניים‪ ,‬אך לא משעם זכי׳ כ״א משעם היתה והפלפול אס הכלי קינה‪ ,‬נפצ בכאן‬
‫בבירא‪.‬‬ ‫נדר‪ ,‬רעדיין לא זכו העניים‪ ,‬כי הוא דבר‬
‫׳שלא בא'לעולם‪ ,‬ומשמת‪.‬אם הי׳ אומר ןיןזן כי אמרו לי‪ ,‬אשר דברי השאלות‬
‫ותשובות■ שיבאו בדפום מבארים‬ ‫על דבר שגא לעולם שהוא לעניים‪,‬׳ זכו‬
‫צו זכי' גמורה‪ ,‬וקשה מאד הא בהילך מנה להקורא‪ ,‬״מחלוקת לע״ת וח״ע״ במישג‬
‫■לפלוני עני הוא נמי דבר הבא לעולם^ י לא נכון ונאה‪ ,‬אמרתי שוב לחדול מש‪ /.‬זה‪.‬‬
 ‫‪-■V\v. ,‬‬
‫‪ip‬‬ ‫הויברת׳ י!’א ‪/ :‬‬

‫וממעם זה התאמצתי לחפות ‪.‬על הפרמיס‪ .‬אמר כי זה הוא שמכירו לא מהדרינן לי׳‬
‫אך דחזי' דאינו משקר מדלא אמרינן־על‬ ‫וה' יזככו שגחפש את האמת ושנמצא אותה‬
‫‪ .‬אלה שראה מקודם וע״כ העעס בזה משוס‬ ‫והי׳ זה שלום‪ .‬ירידו ומוקירו‬
‫דעל כיב״ע־ לא סמכי׳ דחיישי' שמא עועס‪-‬‬
‫הוא ■בדמיונו ונדמה לו זה תחפץ‪:‬כשלו ‪:‬‬
‫יחי^ מיכל טוקאצינסקי‬
‫י״א( ס י ׳ קי״ז‪ .‬כתב לישב ■קו׳ ־הר״י‬
‫להסובריס עד המסייע ‪:‬פוטר‪,‬‬ ‫‪ .‬סימן ק״ט‪.‬‬
‫למה המפקיד בעדים צריך להחזיר‪-‬־בעדיס‬ ‫■ המשך מחוברת יה׳ סי׳ ל״ט‪, ,‬‬
‫ט( ס י ׳ ק״י‪■ .‬בהערה ־תמה ‪.‬נלעכת״ה ולא סגי ־בע״א במגי דכאנסו‪: ,‬דכיון דאית‬
‫על הפנ״י ’ קידושין )ל״ח( שכ' ‪ .‬לי׳ עד המסייעו מעידולונא׳ מגו־דנאנסו‬
‫לישב קו' מהרימ״ע מסוגיא ־דיבמוח‪:‬משום משוס דלא שכיח‪ ,‬והרא״ש בעצמו‪ .‬סובר‬
‫דעשה דפסת ומילה ■ ותמיד נשנו לאחר דלאו‪ .‬חקא שניי עדים אלא ה״ה ע״א ע׳‪.‬־‬
‫הדבור דא״כ מאי פריך בירושלמי סופ״ג באה״ע סי׳ ע״ז‪,‬־ עכת״ר‪ ,‬וא״כ יקשה על‬
‫דנדריס ממילה בצרעת וכן הקשה הר״ש הרא״ש שכתב על קו׳ הר״י דלאו דוקא '‬
‫פ״ ב דחלה •מסוגית הש״ס דשבת )קל"ב ‪ ( :‬עדים‪ ,‬וסגי בע״א הא לדידי׳ בע״א מעיז‬
‫הא מילה שאני משנה לאה״ד^ ולע׳׳ד לא וליכא מנו‪ .‬אך באמת להרא״ע בע״א אינו‬
‫מצי' למימר עעמא דמילה בצרעת משוס מעיז ע״ב״ש אה״ע )סי׳ י״ז‪.‬ס״ק ו׳ וסי׳‬
‫דנשנה לאה״ד דהא־בשבת )קל״ב‪ (.‬ילפי' קמ״א ס״ק פ״א(‪ .‬ונס להסובר דמעיז‬
‫מהשמיני למעע תשיעי ואס״ד ׳דמעמא בע״א אפ״ה איכא המנו דנאנסו ־דהא לזה‬
‫דמילה בצרעת משוס האי ־קרא דנאמר א״צ להשתדל להביא ע״א שיסייע לו דלא ‪.‬‬
‫לאה״ד; א״כ 'מנ״ל למעע תשיעי דצמא הוי העזה אבל החזרתי לא הי׳ יכול־ להעיז‬
‫משמיני ואילך זמני' הוא ■כדקס״ד ויתור עד שהוכרח לשכור ע״א שיסייענו ■אי נימא‬
‫ן־דשקר הוא ‪:‬‬ ‫הקרא הא אצכוריך למילה בצרעת ‪ :‬לכך ■‬
‫מונרחין לומדדהעשה ־דקודס הדבור ילחוד י״כ( ש א ל ה ״ א ס נמצא דס בעד של‬
‫אשה ולא ידעי׳ ־אס הדס‬ ‫סגי לדחות הצ״ת דצרעת ושפיר הקשו‬
‫ממנה;זאו‪:.‬מבעלה‪ - ,‬אי ־רשאי הבעל‪..‬להוציא‬ ‫הורושלמי והר״ש ‪:‬‬
‫■זרע לברר‪:‬אס תוא מוציא ־דם ‪ .‬נ '‘כ‪■.■.‬‬ ‫י( ס י ׳ קי״ג אות ו'‪ .‬כתב לישב ‪■:‬קו'‬
‫ת ש ו ב ה ‪ -‬ה נ ה בב״ש )סי׳ כ״הסק״ב(‬ ‫התוס׳ בחולין )צ״‪7 (.1‬״ה ׳ ולא‬
‫התיר והביא ראי'■ מיבמות‬ ‫מהדרי' ‪ ,‬לד' רש״י ‪ .‬עפ״ד ‪:‬התוס׳‪ -‬־ב״מ‬
‫וע״ו‪ (.‬בניקב הניד דמוז״ל לבודקו‪ .‬ולע״ד‬ ‫)כ״ב‪ (:‬ד״ה אידליכא דלרש״י לאחיישי׳‬
‫דמשקר‪ .‬ותמוה דמ״ש ■אדירה ־משאר‪ :‬ממונא לא דמי דהתס בלא הבדיקה אסור ־■לבא‬
‫דחשדינן כל ■אחד למשקר אלא^־התס״הי״כי' ־ בקהל לקיים מצות פו״ר לכך לא שייך בי'‬
‫משום דאמר שם האבידה חזינן‪■ .‬דאינו אסור הוז״ל כיון ־דבל״ז אינו יכול‪:‬לקיים‬
‫משקר בזת אבל לולא זה ־ודאי יש לחוש מ^״ד;‪ -‬ועוד ודאי כשלא יתירו לו יוז״ל‬
‫דמשקד וא״כ הדרא קו׳ התום׳ לרש״י־הא הרבה ‪:‬פעמיס‪^,‬דאעו פו״ע יעקב'■אבינו‬
‫בעב״ע יש לחוש ■דמשקר‪ ,‬ונלע״ר לישב הואי כדאמרי׳ ־התס לכך מועב שיוציא‬
‫ד רש״י משום דא^ היכא שמראין לו פעס־אחת‪ .‬וא״ל דיכול לישא ניורת ■דהא■‬
‫מקודם חפצים אחרים מאותו מין האבידה אינו שכיח כ״כ‪:,‬גס מי׳יימדשחדצה להשא‬
‫ואמר שאינו שלו ואח״כ כשראה את האבירה לו‪ ,‬ועוד דלמא קאי התס בכהן שאסור‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫דרך שמיש אסור‪ .‬גס מלשון הר״י עצמו‬
‫שבתוס׳ יבמות )ל״ד‪ (:‬וסנהד׳ )נ״ח‪(:‬‬
‫מוכח דלא התיר רק בשלא כדרכה‪ ,‬אך‬
‫באמת אין זה ראיות כלל לסתור ד' הב״ש‬
‫דהא צריך להבין מאיזה טעס יש להתיר‬
‫בשלכ״ד יותר‪ ,‬אי משוס שאינו מכוץ להוז״ל‬
‫כמ״ש בדרישה הא פסיק רישא הוא‪ .‬ועוד‬
‫הא גס בבדיקה ואוחז באמה להשתין אינו‬
‫מכוין להוז״ל‪ .‬ובדרישה נקט‪.‬האי טעמא‬
‫דאינו מכוין‪ ,‬משום שלא כתב לאסור רק‬
‫בדש מבפניס וזורה מבחוץ דמכוין להוז״ל‪.‬‬
‫אבל הא הוכחנו מריש כה״י דאך באינו‬
‫מכוין להוז״ל אסור‪ ,‬וקשה מ״ש משלכ״ד‬
‫לכ״ן דהטעס הוא משוס דבשלכ״ד לינא‬
‫למיחש שיעשה כן רוב פעמיס דהא אורחא‬
‫הוא כדרכה אבל בבדיקה או באוחז להשתין‬
‫אס נתיר לו באקראי יש לחוש שיעשה כן‬
‫תמיד‪ ,‬וא׳׳כ‪.‬היכא ‪ .‬שצריך להוז״ל בשביל‬
‫איזה סיבה הכרחית בנ״ד שפיר יש להתיר‬
‫כמובשלכ״ד‪.‬‬ ‫•‬
‫א ך ראיתי בס׳ חרדים פ״ב ממצית תשובה‬
‫׳ ׳שהק' על הר״י כיון שאסור להוז״ל‬
‫איך התירו פעס אחת‪ .‬וי״ל דהאיסור הוא‬
‫משוס שמבטל מפו״ר‪ ,‬לכך ז״א רק כשמשחית‬
‫זרעו תמיד אבל^^בזה שמוז״ל רק באקראי‬
‫הא אינו מבטל המצוה לגמרי‪ .‬תו הביא‬
‫בשם הראב״ד לדחות הראי׳ מסנהד׳‪)-‬נ״ח‪(:‬‬
‫דאך‪ ,‬לדידהו יש להקשות מאי פריך דלמא‬
‫בא ‪.‬בהרגל קאמר אע״כ דמר״א מוכח‬
‫דממעט ישראל לכך‪ .‬פריך וא״כ אין ראי'‬
‫מזה להתיר דהא מני׳ ובי׳ פריך לי׳‪.‬‬
‫ולע״ד ק״‪.‬ל מ״ש דמוכח מדר״א ממעט ישראל‬
‫הא משוס הוז״ל אינו חייב מיתה רק ביד״ש‬
‫א ף ‪:‬יש לה״ר לי‪.‬ריישה מריש כל‬
‫ור״א קאמר דב״נ חייב מיתה ביד״א‪ ,‬ומ״ש‬
‫להקשות דלמא ר״א ברגיל קאמר‪ ,‬האב״נ‬
‫אינו מצווה על פו״ר רק ילפי׳ לחייבו מודבק‬
‫וא״כ מאי סברה הוא לחלק בי'בין אקראי‬
‫לרגיל‪ ,‬גס הלשון ב״נ ״שבא״ משמע פעס‬
‫‪-‬אחת דאי‪ .‬רגיל הול״ל ב״נ ״ה ב א״‪ .‬גס‬
‫בגיורת מספק‪ ,‬וי״ל דהראי׳ היא להרא״מ‬
‫דהולד פסיל אבל הוא כשר לבא בקהל‪,‬‬
‫אך גס להרא״מ יש לדחות דהא מעיקרא‬
‫קודס שנתרפא איגו ראוי להוליד ומותר‬
‫להוז״ל‪ :‬לכך השתא דספק הוא אס נתרפא‬
‫לגמרי אוקמי׳ אדמעיקראו מותר להוז״ל רק■‬
‫בלא לצורך אסור לסמוך על החוקה משוס‬
‫ואפשר לברורי‪ .‬עי״ל דאמרי׳ בזה חטא‬
‫כדי שתזכה לבזה שיוז״ל יותר לבא בקהל‬
‫לקייס מפו״ר‪ .‬ואולי מהניטעמי כתבב׳׳ש‬
‫‪,‬‬ ‫ויש לדחות‪.‬‬
‫יסוד ההיתר בנה ע״ד הר״י שמתיר‬ ‫אך‬
‫שלכ״ד באקראי‪ ,‬ולכאו׳ גס ז״א דהא‬
‫בדרישה )רס״י כ״ ג( כתב דאך הר״י מתיר‬
‫רק דרך שמוש‪ ,‬ולא נתכוין להוז״ל אלא שבא‬
‫ממילא‪ ,‬ונראה הדין עס מי‪ ,‬לכאו׳ תנא‬
‫דמסייע להב״ש דבמג״א )סי׳ תר״ו( כתב‬
‫דאשה ששמשה תוך‪ .‬ג״י ליה׳׳כ תכבד‬
‫ביתה בחמיך ותמה הגרע״א בתשו׳)סי^‬
‫ע״א( הא אסורה להשחית זרעהולפמש״כ‬
‫בב״ש דבאקראי מותר אך האיש להוז״ל‬
‫ניחא דודאי לא עדיפה מני' לנך מותרת‬
‫להשחית זרעה‪ .‬ויש לדחות דהא דאשה אסורה ‪,‬‬
‫להשחית זרעה הוא רק מסיפק שמא תתעבר‬
‫מש״ה כשאינו סמוך לוסתה וטבילתה דרוב‬
‫אינן ״‪.‬מתעברות מותרת • ‪,‬להשחית ‪,‬זרעה‪.‬‬
‫ואין להקשות לפ״ז למה לא מוקי רבא הקרא‬
‫בנדה )מ״ב‪ •(:‬כשהפליטה ‪.‬במוך ׳ או בתמין;‬
‫רמזה הוכיח ' הגרע״א שס דאסור וא״כ‬
‫ע״כ בכל גווני אסור‪ ,‬דכבר כתבו בתוס׳‬
‫שס )מ״א‪ (:‬ד״ה פולטת דלא מצי לאוקמי‬
‫■ ' ‪I‬הכי דא"כ‪ .‬נוגע הוי‪. .‬‬
‫ולכאן׳‬
‫היד דפריך שס מאי אדא‬
‫מרבה כי לא מרבה נמי ולא משני משוס‬
‫דבאקראי שאינו רגיל מותר‪ ,‬וכן פריך‬
‫התסעל שמואל שהתיר לר״י‪.‬לאחוז באמה‬
‫להשתין משוס שהי׳ על הבה״כ ולא משני‬
‫דבאקראי מופר ש׳׳מ דאך באקראי כשאינו ‪.‬‬
 ‫קנא‬ ‫מובויתי׳יא‬
‫‪^ y‬־‬ ‫‪ .'* y y j‬־*~‪y^.-‬‬

‫מ״ש רמדהביא בעור בםון‪ ^:‬הסימן ד׳ הכי י״ל דבשיע אין הבועל מניח המוך‬
‫הראב״ד בהפיכת שולחן ש״מ שחזר מלהתיר להיות שם‪ ,‬וא״כ י״ל דאח״ת אינו‪:‬משחית‬
‫בשלכ״ר כלל‪ .‬אינו ראי׳ דבדר״' בן דר‪s‬באי בודאי‪.‬ולא חיישי׳ משוס דמייעוט הוא ולכאו'‬
‫י״ל דגס הר״י מפרש כפי׳ הראב״ד ורק יש לדחות בזה גס הראי׳ י מתוס׳ יבמות‬
‫בדרבי פי׳ הר״י שלכ״ד מדנצמערה מש״ה הלל דסגי במוך אח״תי משוס דלא חיישי׳‬
‫הביא בטור להלכה ד׳ הר״י להתיר בשלכ״ד דמיעוט שלא ישחית‪ .‬אך באמת ז״א דהא‬
‫ולא הביא בסמוך לו ד׳ הראב״ד רק אין הולכים בפק״נ אחר הרוב‪ ,‬תדע‬
‫דהא לפרש״י מותרות אך קודם‪ ,‬תשמיש‬ ‫■ על הא דריב״ד‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ו ל ב א ר יש לה״ר דאסור להשחית דהוי כמטיל על העצים ולא חלקו‪.‬‬
‫זרע אך לפעמים מדכמה בין סמוך לוסתה וטבילתה לאינו סמוך‬ ‫‪,‬‬
‫רבוותא ‪.‬אסרי במוך‪ ,‬אחר תשמיש בשביל דרוב אינן מתעברות ש״מ 'דחיישינן‬
‫זרעו וזה הא אינו משחית בודאי'כדמוכיח בזה אך למעוט‪ .‬ושפיר מוכח מפר״ת■‬
‫הגרע״א בתשו׳)סי׳ ע״ב( ונס שמא בלא״ה דגס אח״ת משתית בודאי'‪ .‬והראי׳ שתביא‬
‫לא תתעבר‪ ,‬אך באמית אין זה ראי׳ חדא הגרע״א מתוס׳ כתובות )ל״ט(‪ ,‬להיפך‬
‫די״ל דמחמרי׳ בה יותר כיון שאס עומד יש לדחות דחיישי' שמא לא יהי' לה 'פעס‬
‫לקלוט ומשחתתהרי היא כהורג נפש ממש‪ ,‬מוך ותבא לידי סכנה‪ ,‬לכך התירו שיהי׳‬
‫ועוד לע״ד מוכח בתוס׳ יבמות )י״ג‪ (:‬המוך במעי' כל שעה‪ .‬ומה שהקשת א״כ‬
‫דמשחית בודאי מדפר״ת צריכוש לשמש במוך איך הולידו הנשיס שעסקו בטהרות ובדקו‬
‫אח״ת ולא שירש מותרות כרש״י וקורס אח״ת מיד‪ ,‬י״ל דלא דמי עד למוך‪ ,‬דמוך‬
‫תשמיש דאסור ש״מ דאך אח״ת משחית הרבה שואב הזרע אבל עד לבד אינו‬
‫מדאי מש״ה אסורות• קודם ‪,‬תשמיש כשאר ■ שואב כלוס רק מעט נדבק''בו‪;;.‬ובז״מ‬
‫נשים‪ ,‬כיון דהסכנה מצי׳ לתקן אח״ת בהיתר תא דקשה לפרש״י כתובות)ל״ז(‪ ,‬דמשמשת‬
‫וכן מוכח לכאו׳ מפרש״י כתובות )ל״ז‪ (.‬במוך אח״ת א״כ סגי לה בעד בעלמא‬
‫על הא דאמ״ר קסבר ר״י אשה מזנה או חלוקה ומאי פריך מיוצאה •בשו״ע‬
‫משמשת■ במוך דאח״ת הוא ואס״ד דאינו׳ ‪.‬ואנוסה ומפותה דממילא ולא הזמינו מוך‬
‫משחית בודאי למה לא חייש לזה‪ .‬ודוחק הא יכולה ׳לעשות כן גס■ בחלוקה‪,‬‬
‫לומר משוס דמעוט■ הוא• ׳ דאינו מ;!חית ולפמש״ב ׳ניחא דדוקא מוך שואב‪. :‬־הזרע‪,‬‬
‫דא״כ‪,‬מי דחקו לרש״י לפרש‪.‬כן ולא כפשוטו ומ״ש שם )סי׳ ע״א( ראי׳ דליכא איסור‬
‫בשע״ח לודאי אינה מתעברת אלא לאו במוך אח״ת מכתובות )ע״א( לפי׳ הטור‬
‫משוסדאח״ת ג״כ משחית בודאי; אך באמת שנדרה והיפר‪ ,‬לה ע״מ כן‪.‬־' ואס איתא■‬
‫א״ז ראי׳ דהא אכתי קשה ל־מה‪ .‬לא פי׳ דאסור יקשה לאביי■ דס״ל בגיטין דע"מ‬
‫כפשוטו בשע״ת כדפי׳ בג׳׳ נשים‪ .‬ביבמות ‪ ,‬שתאכלי• בשר חזיר הוי תנאי שאי■ אפשר‬
‫)י״ב‪ (:‬אלא צ״ל דהי״ל הכרח שלא לפרש לקיימו‪ ,‬י״ל• דדוקא באיסור ידוע׳ כחזיר‬
‫כן‪ .‬ונ״ל‪-‬דאס איתא דבשע״ת הוא מאי■ סובר אביי דודאי לא כיון אלא להפליג‬
‫פריך מיוצאה בשו״ע דלמא המוך מונח בדברים‪ ,‬אבל בזה שאין האיסור ידוע לכלי'‬
‫בת כל שעה ולהניח פעם א׳ אינו טירחא אמרי׳■ מחסרון ידיעתו ‪ .‬אמר כן באמת‪,‬‬
‫וכיון שאינו טירחא גס היא' עושית כן ועי״ל ‪.‬כיון דהתנה■ הרי לא‪ - .‬הפר לה'■‬
‫כדפרש״י להתי׳ דמתהפכת "דקאי גס בפיו רק ע״מ כן‪ ,‬ואך;דאיכא הוכחה■‬
‫איוצאה בשו״ע ע׳ ‪3‬ש״מ‪ .‬והא דלא משני דניחא לי' אך שלא תקיים התנאי הא;‬
‫‪3‬‬
 ‫‪ SiK biton‬ששית‬

‫אינו ל׳ק אומרנא והסרה בצגי׳ דוקא ב‪0‬יו‪ ,‬ואו״ה •כלל י״ג)הו״ד בש״ך סי' פ״ג ס״ק‬
‫ול׳א דמי לגע ושא״ד דלא בעי׳ רק פ״ו וכללי ס״ס דין פ״ז( גבי דגיס מלוחים‬
‫דמותר מפעם ס״ס ׳צנ״ל יעו״ש א״כ‪.‬‬ ‫דעתו לרצונו‪:‬‬
‫בנד״ד הא לדעת )הש״כ סק״ב( בתים‬
‫י ידירו שמואל אביגדור הלד‪ .‬הסמיכין להבית שהמת שס אינו אלא‬
‫פומאה דרבנן וכן נמשך ‪,‬אחריו הפנ״י‬ ‫‪-*• -‬‬
‫בריש פ׳ י הישן ד״ה וכן סואר וכ״כ‬ ‫סימן ק״י‪.‬‬
‫אמטראלענקא ב׳ ^‪0‬דר ״אסור אל הבהנימ״תרס״א‪ .‬המאה״ס בירושלמי פ״ג דברנות כ׳ ע״ב‬
‫ד״ה ר׳ יוסי דבבית המחובר לבית שיש‬
‫‪ -‬בהיות שכל ^הסצי להעניק לידידינו הרבניס‬
‫שס מת לא הוי אלאפומאה דרבנן יעו׳׳ש‪,‬‬
‫הקיראיס שליט״א אך את הטיב והמועיל‬
‫אכן המג״א סי׳ )שי״א סעי״ק י׳׳ד( חילק‬
‫יחד‪ ,‬מצאתי לנכון לי להעתיק ממה שמצאתי‬
‫על הש״ך' וצ״כ בשרת שער אפרים סי‬
‫כתוב בגליוני יו״ד דאדמו״ר הגאון המובהק‬
‫צ״ג לתמוה בזה פל הש״ך ויש בזה‬
‫רשכבה״ג וכו׳^כקש״ת מו״ה מהר׳י־מנחוס שליע״א‬
‫אריכות דברים ‪ .‬יטוי׳ ג״כ 'בשרת חות‬
‫)בעהמ״ח ־ש^׳ת מנחת משה ושו״ת ברכת‬
‫יאיר סי' קצ״א ובסופו תשובה ממהר״ד‬
‫משה ושו״ת באר משה וסי׳ לשד השמן ועוד‬
‫אופנהייס ויעי׳ ' ג״צ בשו״ת מהרי״פ ת״א‬
‫בגתוביס( האב״ד דפ״ק‪ ,‬הלכה למעשה בעני!‬
‫'סי׳ צ״ו‪,‬שהאריך בעניןזה •ויעו׳ ג״כ בשרת‬
‫השכיח ‪.‬ורגיל ונצרך לכל מורה הוראה בישראל‬
‫שאלת יעצ״ץ ח״ב סי׳ קע״ח דנראה מדבריו‬
‫לדעת‪ .‬זאת‪;,‬וז״ל הזהב יו״ד סי׳ שע״ב סעי״ב‬
‫דס״ל ג״כ צהש״ך דבבית הסמוך לאוהל‬
‫קברי עכו״^נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם וכו׳‪.‬‬
‫האת עצמו י אינו ‪ ,‬אלא פומאה דרבנן‬
‫)א( ד ג ה ־ זה רבות בשנים ‪ .‬שנשאלתי­ ואכמ״ל דעכ׳׳פ 'ספ^קא הוי בזה אי הוי‬
‫כשמת ‪ .‬נכרי בשכונת‪ .‬ישר אל פומאה דאורייתא או דרבצן וא״כ יש בזה‬ ‫‪. .‬‬
‫ביו״כו ונורס קבורתם כנימוס יש ביעול ס״ס דלמא כדעת הרמב״ס )פ ״א מה׳‬
‫שמחת יו״ט להכהניס הנמצאים בשכונה 'פו״מ הי״ג( דעכו׳^ס אינו מכימא' ‪.‬באהל‬
‫זז‪ ,‬אם יצפרכו לנגזוב ב״ב על משך ‪ .‬ג' ‪ ,‬ואת׳׳ל צדפת התום׳ )ב״מ קיי׳ד( ד״ה‬
‫ימיה זלפעמיס אך בחול ?ש פסידא גדולה ‪'.‬מהו והמהל׳ת ב״ב )הו״ר בשו״ת הרא״ש‬
‫לבע׳״גל‪-‬לכהניס ■שיש לכס ^בית עבודה ואס‪>' .‬לצ ' ל׳( שהתמידו גס במתי עכו״ס‪ ,‬דלמא‬
‫יעזזכו בית׳ם‪ ,‬יש ■להם היזק גדול ובפרפ בנית השני; אינו אלא פומאה דרבנן ושוב‬
‫^ באיילות גדולות כידוע ‪ :‬הנה בילדותי איכא ספיקא ‘דרבנן דלמא כדעת המקילין‬
‫ג ^ תי ־בזה באורך לפלפל‪.‬בשימת הרמב״ס במתי׳פכו״ס צמש״כ הסמ״ק הנ״לזיעוי׳‬
‫והראב״ד ׳והתום׳)וקנה מקומו בחידושי ‪ ,‬ג״ל'מש״כ בספרי מנחת משה קוגפרס‬
‫על‪,‬־ רמב״צז וגפ״ת( אכן לדיגא מה יכחינו ־ חה׳״פ דן ל״ז יבספרי ברכת משה קונפרס‬
‫להכניס ראשינו ולהצריע בין הראשונים‪ .‬התפר סי^ ל׳■ אות ד׳ ובספרי באר משה‬
‫אכן• ‘־בק׳לרה הדבר פשוע ‪ .‬לכל יודעי דת ■קונפדס‪-‬הש״מ סי'י״א ובספר שלישי‬
‫דצמקוס שמתת יו״ט או פסידא דממון בני׳י ■שער תיקון■ עולס סי׳ ■י׳ אות‬
‫ג' יעו״ש(‪.‬‬ ‫■ '‬ ‫ודאי יש להקל שלא ידחו מביתם הסמוך‬
‫לבית שמת עכו״ס שם‪ ,‬וחיליה דידי להתיר ‪ D J D K W‬כן אך אס נחליפ דבבית‬
‫■השגי פומאה ‪,‬הנמשכת‬ ‫■־‬ ‫מפעם ס״ס היינו ס׳ס בדאורייתא וספק‬
‫אחד בדרבנן פס״י דברי הסמ״ק סי׳ ר׳׳ה ’ממקוס למקום דאורייתא הוא וכמו שהאריך‬
 ‫קנג‬

‫מאון ; פת״ס בח״ב ‪ .‬בחיו‪-‬״ד סי׳ ש״מ שהאריך להוכיח נדעח הראן־׳׳ד ד‪3‬זה׳זן ‪.‬‬
‫להתליע דהאיסור דאורץיתא הוא ועי׳• ליכא מומאהי דאורייתא וציך^ דעתו ל^ןל‬
‫ג״כ בס׳ פחד יצחק אות ע׳ בדין עומאת בפהנים בתשונפו שת ל^און תת^׳^יעו״ש‪. /‬‬
‫אוהל מדף ס״ע ב׳ עד דף ע״ח ב׳ כמה ועי׳ בשו״ת רבינו ערץבא א?^ר מה״ ת‬
‫הגדולים שהחמירו בטומאה )סי׳ ח״י( שהוסיף עוד דמדברי ^אפ״>‬ ‫שו״ת‬
‫הנמשכת ממל״מ דאורייתא‪) ,‬ויעו׳ מש״כ ‪.‬נראה דאפל איסור דרבנן ליכא לפמאו^;‪..‬‬
‫כר הוינא עליא בספרי לשד השמן טל יע^^ס דצ;רף דעתו לקולא לענין הדץ‪:‬‬
‫דסיף מומאה לצאת דרך שער מניר יפדש'‪/‬‬ ‫הרמב״ס פ״ה מה׳ ־ ‪-‬נזירות ה׳ ט׳ י‬
‫^ '^ונ״‪ 5-‬הךש^?״א בתשו׳ פ״א סימן תכ׳^ה‪.‬‬ ‫גימא הכי'שוב אין היתר‬
‫הנ״ל‪,‬מ״מהא■ לדעת הראב״דשס־בה■ ‪) f5vrp‬הו״ד ^בתי׳ יד שאול ג״כ( דלהראן״ד ליכא•‬
‫]דעיקר ההכרח להוכיח לכיומאה הנמשכת שים‪.‬איסור כלל ועיין במנחת חינוך׳)מלוה‬
‫דאורייתא‪ :‬הוא מדבריו שכתב כהני©‪ ,‬רס״ג ויעו׳ ‪3‬סמ״נ חלק ב< ה' קגמאת מס‬
‫בזה״ז עמא מתיס תן ואך נעמאו; במת■?‪) :‬מ״ע יל״א( שכ׳ מצאתי בשס רפינו־יעקב‬
‫א ט■ ליקה‬ ‫לכוערס עי• ז׳ מדאויייתא ממלקות‪:‬אש לא שבזה^׳ז כהן המעמא‪.‬‬
‫ע■׳י המשכה דרך תלוטת‪,‬וחוךין יערש ומביא רא׳ מהא דסניא' במ©׳ שמחוק‬
‫בחת״ס[ א״כ ממנ״פ לשיעאו ג^׳כ י״ל היתר פ״ר וכו׳יובה׳*ג־ פוסק כר■ טרפון א״ה מה‬
‫הנ״ל באופן אחר דילמא■ כדעת הרמב״ס מוסיף טומאה ייע יעו־ש ויעי׳ בשו״ס‬
‫וסייעתו דעכו״סאינס מטמאן באהל ואת״ל שו׳׳מ מה^ק פ״א סי׳ של׳ב מה שהארוך‬
‫כהמחמירין דילמא כדעת הראב״ד; דבזה״ז בפרט זה ועכ״פ גס הנוב״י אס הי׳ רואה‬
‫ליכא אלא עומאה דרבק ושוב•‪,‬הוי ־ספיקא דברי הראשוניס לא הי■ מתבי לגזחי־׳ והי׳‬
‫דרבנן דילמא בהמקילין וכמש״ל‪ .‬ובאמת מתזיק בתומתו להירות כבראשונה בלי‬
‫נס הגאן הנוב״י בדג״מ‪ :‬בחתלה רצה פקפוק כלל‪ ,‬ואפי׳ לפי חזרתו לא קחמיר‬
‫להתיר במת עכו״ס מטעס ס״ס דלמא אלא לכתחילה וכמש״כ הדרנא בי מלהתיר‬
‫כהראב׳׳ד ואת״לדלא כהראב״דשמא‪-‬ענו״ס לנהן לילך על קבד עכי׳ס )ובכקערוס‬
‫לסמיך על התו©׳ ברכית ד׳ כ׳(‬ ‫אנס מטמאין באהל‪ .‬ואף דאח״כ סזיבו היקל‬
‫מ״מ הא טעמו בצירו שמספקא לל שאלי ‪ :‬מ ‪%‬כ מיחן כזה שיהי׳ נדחה מביתו משך‬
‫לא אמרה הראב״ד אלא לענק חיוב מלקות ‪ .‬ימי יו״ט וכדומה גס בעת חזרתו לא החמיר‬
‫אבל לעגין איסור דאומיתא מיהא מידה■ ובפרט לדעת הנדוליס הנ?ל הא יש צ‪7‬־‬
‫היחר ואף לכתחילה כמש׳׳ל‪,‬‬ ‫דאיכא יעו״ש‪,‬וא״כ הא ע״ז חלקו עליו כל‬
‫כל ממשקלו דעק תורה‬ ‫י‪-‬ולי המר ובדרי שדעת הראב״ך דייי?א■ ‪[^1‬‬
‫יבין רגס מש‪-‬״כ הש^׳ע‬ ‫שכבר נעמא שוב אין י עליו קיס׳ טימאה‬
‫מה״ת‪ .‬ושכן היא דעת רש״י‪):‬ועי׳ ג״כ נכי; ליזהר גכו׳ והרמ״אשכתב ונכון להחמיר‬
‫בלח״מ שס משי׳כ ע״ז באורך( ודעת ר״ת ג״כ‪,‬לא הזהירו והחמירו אלא לכתחילה שלא‬
‫)הו״ד ברא׳ש ה׳ טומאת כהניס סי׳ ו׳ז לילך על קברי עכו״ס משא״כ בדעבד כשמת‬
‫וכ״ה דעת הר״א ממין בס׳ יראים)סי׳ נכרי בשכונתי שיהי׳ הוא נדחה מביתו‬
‫שי״א( וכמש״כ הגאי! החת״ס סי׳ שצ״ט וב״ב )יבפרט במקום פסידא או שמחת'■■‬
‫חיו״ד על דברי הדג״מ אלו ‪ .‬שלא ידד יו״ט וכדומה( אפשר דגס המה לא החמירו‬
‫לעומק)במחכת״ר כי רב הוא( ויעי׳ ג״כ ]וכמו דמצינו בכל מקי©דלמעט בפליגתא‬
‫כישועית יעקב איח )סי׳ שמ״נ סק״ב( עייף ועי׳ ?ש״י יור׳ר סי׳ קצ״ד ובש״ך‬
 ‫המאסף •שנה ששית‬

‫חו״מ סי׳‪.‬פ״א• ס״ק נ״ו ובסי׳ כ״ה ס״ק עכ״פ גס לדברי המהרי״ק י״לדלשון נכון‬
‫י״ד אות י״ד ותשו׳ באר שבע סי׳ כ' ועוד■ מורה יותר על לכתחלה ועל דין שאינו‬
‫במש״ב בספרי ברור כ'׳כ ובפרט לשון נכון ליזהר בודאי‬ ‫בכמה •מקומות‪. ,‬ויעי׳‬
‫מנת״מ חאהע״ז ‪.‬סי" ד׳ ובספרי ברכ״מ נראה דלכ״ע רק זהירות בעלמא הוא‬
‫קונס׳ התשובות סי^ י•ג‪ ,‬ובספרי באר משה‪ :‬לכתחילה היכא דאפשר יעו׳ ג״כ בב״י‬
‫ספר• א׳■ סי׳ מ״א[ דק משמעות הלשון אהע׳׳ז סי׳ קכ״א ד״ה ובעל העיטור‬
‫דרך■ חומרא וזהירות בעלמא לכתחילה במש״כ על דברי הרא״ש שטוב ליזהר‬
‫הוא‪ ,‬ועי׳ רש״י • ברכות )ט״ו א׳( אלא לכתחילה משמע יעו״ש ובדר״מ )ס״ק ג׳(‬
‫במש״כ וכל צריך לכתחילה ■משמע הא וגם לשון‪.‬הרמ״א שב' לשון להחמיר ג"כ‬
‫דיעבד שפיר ויעי׳ בש״ס גיעין ^ו״ו ■א׳( נראה דהוא רק מצד חומרא ולא מדינא‬
‫אי• מההיא‪ .‬הו״א■ צריך משמע וכו׳ ובתוס׳ יעו' בש״ך יור״ד)סי׳ ל״כי( סק״ח במש׳׳כ‬
‫חולין )ג׳ א׳( ד״ה אין ועי׳• ג״כ במור ואולי לזה דקדק הר״ב בצחות לשונו ויש‬
‫או״ח)סי׳ ר״מ( שכ׳ דלישנא וצריך לאודיי ‪ -‬מחמירין ולא כתב ויש אוסרין אלא רצה‬
‫באכפי י׳ משמע דוקא לכתחילה‪ ,‬אכן מרן לאמיי דהאוסריס לאו מדינא אסרו וכעי׳‬
‫הב״י■ שס כתב דאין הדיוק נראה בעיניו זה ׳ כתב בשו״ת חות יאיר סי׳ קפ״ה וז״ל‬
‫דאדרבה ■לישנא דצריך ^משמע־שיש עכוב מלשון רמ״א במ״ש ויש מחמירין ולא כתב‬
‫בדבתיויש להאריך וכתבתי 'מזה בספרי ויש אוסרין נראה שדעתו מטה עס‬
‫ברכת■ משה•קוה״ת )די׳ ו׳ סוך אות א׳( ' המתירין יעו״ש‪ ,‬וזה כלל‪ ,‬בידינו עכ״ל‪,‬‬
‫ויעי■ ג״כ ביעיר אוזן להגאון החכם חיד״א וכ״כ בהלכות קטנות למהדי חאגיז‬
‫ז״ל‪ ..‬מערכת )הץ׳ אות ו׳( במש״כ ליישב ח״א)סי' רצ״ג( דרך כלל שקיבל מרבותיו‬
‫סתירת הרדב״ז מתשובה ב׳‪-‬אלפיס נ״ז ‪ .‬שפוסק שכ׳ דעה א׳ בלשון זה ויש מחמירין‬
‫בכתולים לתשובה הנדפסת בויניציאה סי׳ ולא כתב ■ויש אוסרין‪ ,‬מכלל שדעת הפוסק‬
‫ש״ל של״א דהתס דייק מדכתב הרמב״ס ההוא נוטה י עס המתירים יעו״ש ועי׳ ׳‬
‫וצריך להשתדל ולבדוק יעו״‪ ,:‬א״כ כמו ק מש״כ אבי זקני הש״ז ביו״ד סי׳ נ״ג‬
‫בלשון ■ליזהר בודאי י״ל דכ״ע מודים דרק סק״ח במש״כ וכאן כתב מצד חומרא שכן‬
‫זהירות בעלמא •הוא היכא דאפשר לכתחילה• נשמע לשונו■ כאן שכתב יש להחמיר‬
‫)ועי' ג״כ בש״ס חולין ק״ז ב׳( דזהיר ולא נגע ולאסור יעו״ש‪ .‬עכ״פ דעת לנבון נקל‬
‫וברש״י שס׳ ד״ה זריז( וכ׳׳ז אפי׳ בלשון צריך דלשק הימ״א שכתב תרתי למעליותא‬
‫ליזהר ר ^ כ בלשון נטן שכתבו הכא הב״י נכון להחמיר בודאי אין כונהו רח לחומרא‬
‫והרמ״א הא איכא גס דעת השואל־בשו״ת וזהירות בעלמא לכתחילה אבל לא במקום‬
‫מהר״י‪:‬קולון■)שורש ל״ט( בענין עוך שנצלה פסידא או שמחת‪ :‬יו ״ט וכדומה )ויש בזה‬
‫שלס בלי מליחה‪ ,‬ודקדק מלשון הסמ״ג דאין אריכית דברים ת״ל לפלפל בסוגי׳ דברכות‬
‫אסור אלא לכתחיל׳ מדסייס ואומר לפיכך נכין )ד׳‘' צ׳ א׳( ברש״י ותום׳ שם ד׳׳ה׳ שוא׳׳ת‬
‫וכו׳ ולשון זה משמע לכתחילה דוקא כמו‪ .‬נכון «וס' מכות ד׳ כ״א ב׳ ד״ה ואפילו‪.‬‬
‫שלא להגעילה וכו׳ יעו׳׳ש‪ ,‬אמת דהמהרי״ק ובמש״כ הנוב״י או״ח סי׳ ל״ה ■ואכמ״ל( ‪:‬‬
‫בעצמו■ ■סותרי דבריו שש לדנא וכתב )ד( ו י מ ו ׳ ברמב״ס פ״ו מה׳ ירכי‬
‫‪ .‬הלכה טו״ב שבעת ימי‬ ‫דבדעת הסמ״ג איכא למימר דמחמיר אפי׳‬
‫בדיעבד והא דקאמר נכון היינו משוס הפסח וכו' וחייב אדם להיות בהם שמח‬
‫דלא‪ .‬ברירא ‪ .‬לי׳ ?״כ וני׳ •יטו״ש מ״מ וטוב לב הוא ובניו ואשקו וכו' שנאמר‬
 ‫קנג‬ ‫ד‪1‬ובףת י״א‬

‫‪v‬שמחת בחגיך ונו' לשמוח הוא וברו וב״ב מה שנדפס בספר כי כמת גדולי זמנינו‬
‫כל אחד כראוי מנ״ל‪ ,‬ועי׳ ג״כ ברמי״ס התירו ג"כ‪,‬בזה ועי׳ בשו״ח חסד לאברהם‬
‫פ׳א מה׳ חגיגה ה״א ויעו' בשג״א סי׳ מת״ק חיו״ד סי' )ק״ז ק״ח( שמסלפל'‬
‫ס׳י׳ה שהכריח מכמה מקימות בש״ס בעניניס אלו בחו״ב והתיר;״כ כנ״ל מטעם‬
‫דאך ‪,‬דבזה״ז שאץ לכו שלמי שמחה‪ ,‬מ״מ ס״ס וכ״כ בשו״ת ארץ צבי חיו״ד )סי׳ לח(‬
‫מצות שמחת נוהג מה״ת‪ ,‬וכל אדס מועל וכ״כ בשו״ת שאילת שלום מהד ״ת סי' קפ״ז‬
‫עליו מצות שמחה במה שראיי ‪,‬לו ובמה' להתיר אפילו לכתחילה לכהן להיות בבתים‬
‫שנהנה ממנו יעו״ש‪ ,‬עכ״פ פשוט לכל הסמוכים ומדובקיס לתבית שמת עכו״ם‬
‫יודעי דעת תורת דגס הש״ע והרמ״א לא שס והוא מאהיל עליהם יעו״ש‪ ,‬ובשו״ת‬
‫החמירו שיזוז מביתו וב״ב בזמן' שמחת כהרי אפרסמון סי׳ קנ״ד ושו״ת נטע שורק‬
‫ולבעל עי״ז מצות שמחת מה״ת וכדומה סי' )ק״ב ק^ג( שנדפסו מחדש להתיר ג״כ‬
‫ויעו׳ ג״כ בס' שיירי כנה״ג מש״כ דכהן מטעם הל ל ןס״ס בדאורייתא וספק אחד‬
‫יכול לילך לביהכנ״ס או לביהמ״ד דרך בדרבנן יעא׳ש באורך וגס מדברי■ הנפש‬
‫קברי ־ עני״ס אס אין לו דרך אחר יעו״ש‪ ,‬חי׳ חיו״ד סי׳ צ״ח נראה שחותנו הגאון‬
‫ויע•׳ ג׳׳כ בהגהת אשרי )פ״ע דב״מ סי׳ הצדיק מקיטנא זי״ע הי׳ מורה ג״כ לתקל‬
‫מ״ז( שהביא בשס מהרי״ח שנסתפק בזה במת עכלס בבית שני שהכהן נועל דלתי‬
‫ויעי׳ בברכי יוסף ממרן חיד״א ז״ל פי׳ ביתו יעו״ש מה שמפלפל בזה‪ ,‬כתבתי זאת‬
‫זה שהביא דברי החינוך )בסי׳ ש״נ( למזכרת לעד ולדורות כי בער״פ שנת‬
‫ותתשב״ן ת״ג )סי׳ שכ״ג( ומרן בכס״מ תרס״א נשאלתי פה שמת שנן עכו״ס והי׳‬
‫)פ״ח כזה׳ עו״מ( וב״י בדין זה ■ דקימ״ל כמה כהניס בשכונה זו וגס א׳ שהי׳ לו‬
‫כרשב״י דקברי עו״כ אינס מעמאין באהל חולה בתוך ביתו והשבתי להיתר ומטעם‬
‫משוס דהכי אמר אליהו זכור לכיוב לרבה שכתבתי כנ״ל‪ ,‬אכן כהן אחד שאל לתמורה‬
‫בר אבוה )ב״מ קי״ד( וכן הפנים מאירות הנ״ל והשיב להחמיר שיזוז מביתו בשל‬
‫ח״ב )סי' י״ד וסי' קנ״ב( הביא ג״כ סדרים של פסח ויעזוב החולה •לבדו עס‬
‫ראיות במרות לדעת הרמב״ס וסייעתו ב״ב הגס שלא שמעו לו אחרי שנתודע‬
‫דהלכה כר״ש יעו״ש ומבואר דכדאי לסמוך הוראתי אבל הוא עוד בעקשת ערפו לחזק‬
‫עליהס באופן כזה נלד‪ ,‬וכ״ז כתבתי לרווחא דבריו שהורה כהלכה כהרמ״א ובזה הראה‬
‫דמילתא דאן‪1‬הב״י והרמ״א י״ל דלא החמירו שאין בו דעת תורה )יעו׳ בשו״ת רד״כ בית‬
‫באופן כזה‪ ,‬אכן באמה ההיתר פשוע כמש״ל כ״ב סוך חדר ה׳ ותשו׳ לחם רב סי׳ ע״ג‬
‫מעעס ס״ס‪ ,‬אכן פה התפלא מורה א׳ על ותשו' דברי ריבות סי׳ קט״ז( וגס לא מדעת‬
‫הוראתי בבואי לכהן פאר פה והראיתי לו קונו שחילל ש״ש בפהרסי׳ בפני ההמון לומר‬
‫עעמי ונמוקי‪ ,‬אכן יען כי בדור יתוס כזה שהתורה נחלקת חלילה כשתי תורות‪ ,‬ועלינו‬
‫דהמורים מרובים והיודעים מועעיס בודאי יערה רוח הבורא להשיב כהלכה וכתורה‬
‫נתקיימו דברי תיש״ש בהקדמתו דהדור ולעבדו בלבב שלם באגודה אחת ונזכה לראות‬
‫־ייפנינו סוברים וכו׳מש״כ במכתב אין במהרה כבנין ציון וירושלים אכי״ר ‪ :‬עכ״ל‬
‫להרהר אחריו וכל מה שיצא מסה אדם הזהב של אדמו״ר הגאבדפ״ק אסטראלענקא‬
‫שליט״ א שהעתקתי מגליון יו״ד שלו‪, .‬‬ ‫אפי' הוצק תן בשפתיו ופיו מפיק מרגליות‬
‫•‬ ‫הב״ד הצעיר*‬ ‫אפ״ה אומרים מה נבר בגוברין וכו' יעו״ש‬
‫חנוך ה;}‪3‬ך ©לאקהער‬ ‫בדבריו כי נעמו^ ולכן הראיתי לו אח״כ גם ‪,‬‬
 ‫המאסף* שנח ^אשית‬

‫ו מ י ר י העתיקי את כל הנ״ל ראיתי מה )וביותר לפמש״כ מרן הגאב״ד למעלה‬

‫שיש להעיר בישועות יעקב או״ח )באות ‪-‬ב׳( דרש״י ס״ל ג״כ כהראב״ד‬
‫סי^שמ״ג )המובא גס בפנים( שהביא ראי׳ ולדידי׳ ע״כ רש״י כהרמב״ס ס״ל'‪,‬אולס‬
‫לשיעת הראב״ד דהכהניס בזה״ז מותר לפי מה שאכתוב להלן יונח זה בפשיעות(‬
‫לעמאות מדאור׳ מש״ס סנהדרין דפנהס דהרי המדרש רבות בפ׳ בלק )ועי׳ בש״ס‬
‫קעלי׳ לבלעם ‪ p‬בעור‪ ,‬ופירש״י דאף סנהדרין )ד׳ פ״ב ב׳( דלא חשיב שס רק‬
‫דהוא בעצמו■ לא הרגו מ״מ נקראת על שמו ששה נסים יעו״ש א( קחשיב שם י״ב‬
‫לפי שהי׳ שר‪ ,‬צבא ודחקו לרש״יק דקשי' נסים שנעשה לו לפנחס ונס העשרי׳קחשיב‬
‫לי'איך נעמא פנחס דכהן הי'בהריגת שס ששמר הקב״ה את רוחיהס שלא ימותו‬
‫בלעם וכו׳ לכן פירש״י דהוא בעצמו לא ויעמא ע״ש‪ ,‬א״כ ממילא מוכרח רש״י לפרש‬
‫הרגו אמנם הדבר דחיק בלשון הש״ס‪ ,‬ולפי משוס דשר צבא הי׳ נקרא על שמי דבמעשה‬
‫דעת הראב״ד אפשר דבעת הריגת המדינית פנחס הא לא נטמא‪ ,‬ובאמת דביי המדרש‬
‫נכנס פנחס באהל המת וניעמא באונס לכאורה צריכיס לי עיון דהא מבואר בש״ס‬
‫וע״כ הוי בידו לטמא עצמו‪ ,‬לכן טכל לפרש זבחיס )ויעי׳ רש״י בתורה על ברית כהונת‬
‫כפשועו דפנחס; בעצמו הרג לבלעס‪ ,‬א״כ עולס(‪.‬לא נחכה) פנחס עד שהרג את זמרי‬
‫יש ראי׳ להראב״ד זה תו״ד הישוע״ק שס‪ ,‬ב(א״כ שוב ממילא הי׳ מותר■לו לטמאות‬
‫אבל■ במחכת״ר הרב דבריו מאד תמוהין אז ולמה הי׳ צריכיס לנס ואולי כונת המדרש‬

‫‪ .‬א( א״כלפי״ז דברי הגאון‪,‬ושועות יעקב נכונים דתלמודאד ידן דלא חשיכ נס‪1‬ה ג״כ נר׳ דס׳־ל‬
‫דמתי‪ ,‬וא׳זכ כבר הי׳ עמא ‪ ,‬סינהס‪.‬מקולס‪,,‬ואמנם נר׳ דכונת ידידינו הרב הוא דכיון דלהמדרש‬
‫)אס לא נרצה לומר דמדרשיס חלוקים הס( הגנו מוכרחים לומר דקטל‪.‬יתיה פנחס לאו דוקא אלא‬
‫משוס דשר צבא‪ .‬הוא נקרא על שמו כדפרש״י א״כ ממילא ליכא שוס ראיה להראב״ד‪ ,‬ואמנם אס‬
‫כן‪-‬הוא באמת‪.‬אינו קושיא כ"כ על הגאון ישועות יעקב דכתב דבריו על פי הפשע דתלמודא‬
‫'‬ ‫די־ןדלא חשיב נס זה ‪.‬ונראה דמתו ודאי‪.‬‬
‫״ אמנם מצד אחר תמוהים לפענ״ר מאוד דברי‪.‬הגאון ישועות יעקב‪ ,‬דהא ודאי דמלהמת‬
‫מדין‪.‬לא ^ייתה‪ .‬בו ביוס ממש‪ ,‬וא״כ מה ראיה להראב״ד דמה הרוחגו בזה דפנהס כבר היה כימא‬
‫מקודם כשהכה את המדינית‪ .‬הא ביום אחר כיון דנתוסף טומאה לכ״ע חייב עי׳ ברא״ש הל׳ עומאה‪ ,‬הן‬
‫אמת ראיתי במנחת חינוך מצוה‪-‬רס״ג דכתבדוהו דוקא שיטת בה״ג דס״ל הכי דביוס אחרכיון‪.‬דמוסיף‬
‫ימי טימאה חייב אבל הראב״ד ור׳׳ת לא ס״ל הכי ע״ש‪ ,‬אמנם הלא הגאון ישועות יעקב‪ .‬סמוך‬
‫ונראה אחר‪ .‬דבריו שס הקשה לשוטת הראב״ד מנזיר ד׳ מ״ג לה יטמא ונו׳ וכתב ד‪:‬קידו‪.‬שיו פירש‬
‫סוניא ‪.‬הנ״ל דאיירי אחר שנטהר‪ ,‬אז דחיירי ‪.‬ביום שני ויש כאן תוספת טימאה שניתוסןייוס‬
‫אהד ושפיר ■איגו מוכרח לסתור דעת הראב״ל מסיגיא‪,‬דנ‪1‬יר ע״ש‪,‬מבואר דעתו דש״ל דביוס אחר‬
‫דאיכא חוספת‪ -‬ומי טימאה גס הראב״ד מודה וא״כ ‪-‬מה ראיה מש״ס דסנהדרין להראב״ד כיון‬
‫דידאי מלחמת מדיין לאו לאותו המס ממש היה ודבריו צע״ג‪. ,‬ופלא על כבוד ידלדינו הרב כי‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫לא הרגיש בזה ן‬ ‫■ ' י ■ ‪•.‬‬
‫‪ .‬ב( בזבחים שס )דן^ ק״א( מבואר דזה^ סברת ר׳ נחמיה דסבר לה כד׳א‬
‫אמר‪ .‬ר״ח‪ ,‬אבל ר״י ור״ש שס ס״ל וכבד נתכהן מקורס עוד בחינוך המשכן ע״ש‪,‬‬
‫)יע״ש דר״א ס׳׳ל דלא נתכהן פנחס אלא עדששס שלוס •וכו׳ ע״ש( וא״כ פשטי״ל‬
‫’ ’‬ ‫■‬ ‫‪■ ' ■•-‬‬ ‫להמרר? ?״ל כר׳׳י ור״ש‪ . .‬׳ ■ ■‬
 ‫קנ ד‬ ‫י״א‬

‫לא משוס כהוגה אך שאז הי' אוכלים הכרח וראי' להראב״ד דמנ״ל שנכנס‬
‫חוליהן בםהרה הוצרך לכס שלא יצומא ויצמרך ושפיר הוכרח רש״י לפרש דמשוס 'דשר‬
‫שבילה והזאה אף אס הוא ישראל וז״פ‪ ,‬אך צבא הי‪ /‬ועוד כיון דהנם הי' שהקכ״ה‬
‫גס זאת צ״ע לכאורה דקחשיב שס כס התשיעי שמר את רוחיהס וכל זאת כדי שלא ■יעמא‬
‫דלא העיפו דס שלא‪,‬יממא פכחס■ ^קשה פנחס בודאי נשמר מן השמים שלא ■יכנס‬
‫כיון דקחשיב גם דלא ‪ ,‬מתו א״כ אף אס לאהלס אח"כ ג״כ דאל״כ כל הנס הקודם‬
‫יעיפו דס ג׳יכ לא יעמא פכחס דאעו דסי הי' ללא צורן־ וא'‪1‬רוחי שמיא בכדי לא‬
‫מן החי מעמא? וי״ל דאין' הכוכה במדרש מכירחינן‪ ,‬ועוד דהא עכ"פ מש״צז זבחיס‬
‫על עומאה ‪,‬ועהרה רק שלא‪ -‬יעמא ‪ .‬את משמע דלא נתכהן כלל פנחס מקודס‬
‫בגדיו פי' שלא יענפס )וכלשון זה מציגו א״כ“ אף ‪-‬אס נכנס לאהל אח״כ לא שמא‬
‫בכ״מ( והנה להמליץ בעד הגאון הישו״ע ושוב אח״כ שנתכהן הי׳ אסור לו לעמאות‬
‫הי׳ נראה דכוגתו אולי ’לאח״כ שכבר מתו ג('ומש״ה אף שרש״י ג"צ אזיל בשיעת‬
‫נכנס באהלם באונס ונעמא וכך באמת הראב״ד מ״מ הוכרח לאמר ששר צבא‬
‫מובן קצת מלשונו אולס אס כך‪ .‬אין זה הי' והוא לא הרג‪ .‬סוף דבר שדברי‬

‫ואמנס גס אס יסבור המדרש כר״ן דלא נתכהן פנחס עד שהרג זמרי יש‬
‫לישב שפיר לפעכ״ד דייל דמש״ה נעשה לו הנס כיון דתיכף אחר המעשה נעשה‬
‫כהן ואס יעמא במת יהיה עמא ז׳ ימיס ולא יוכל לעבוד עבודה ולאכול בקדשים‬
‫ולהכי נעשה לו הנס ששמר הקב״ה רוסותיהס שלא ימותו וישאר בעומאה ז׳ ימים;‬
‫ובאמת ראיתי בפי׳ מהרז״ו דנראה דרצה לישב על הדרך הזה הכס התשיעי דלא‬
‫העייפו דס ע״ש דהביא משם המת״כ דהיינו משוס דלא יענפו בגדיו משוס דדס מן‬
‫החי עהור כקושית ידידינו הרב‪ .‬ושוב כתב לתרץ וז״ל ויתכן שכונת המדרש שהרידס‬
‫זה בא מן המקור שדקר אותס שס והוא עמא ומעמא עכ״פ מדרבנן בעכו״ס ופנחס‬
‫נעשה כהן משהרגו לזמרי עכ״ל‪ ,‬והנה דבריו תמוהים מאוד דמה בכך דנעשה‪.‬כהן‬
‫משהרגו ‘לזמרי הא עכ״פ אז עדיין לא יהיה כהן ומה בכך אס יעמא‪' ,‬וביותר נפלא דהא‬
‫כי^ניס ג״כ לא הוזהרו רק בעומאת ־מת לא בעומאת שרץ ונבילה ודס נדה וכיוצא‬
‫אצא‪.‬ודאי כונאו דכיון דנעשה ■כהן משהרגו ■לזמרי א״כ אם יהיה עמא לא הכל־אח״ז‬
‫לעבוד עבודה ׳ולא לאכול בקדשים ולכן נעשה לו הנסי ועל הדרך שכתבת‪ /‬אלא'‬
‫דבאמת גם בכל זאת דבריו תמוהין־ בשלמא במת אס יעמא ישאר בעומאה ז׳ ימיס‬
‫ויתבעל מעבודה ומאכילת קדשים ז׳ ימים‪ ,‬אבל על דם נדה הלא גס הנוגע בדס נדה‬
‫ישראלית אינו עמא אלא בו ביום‪ ,‬ותיכף יוכל לעבול ויהיה עבול יום פד תערב ומה‬
‫בכך‪ ,‬ואעו בו ביוס ממש ׳נאמרה פרשת כהונה של פנחס לא ביוס שלאחריו ?■ ■ולו‬
‫יהיה כן מה זמן נשאר כל כך בו ביום אחר כל המעשה הנס ואחר דנאמרה פרשת‬
‫‪.......‬‬ ‫כהונה של פנחס ודבריו צע׳׳ג‪, .‬‬
‫‪ .‬ג(■ הנה מת שרצה להמליץ על ■הגאון ישועות יעקב ודאי אין זה מנתו וכמ״ש‬
‫כבוד ידידינו נ״; דא״כ למה היה צריך נס וגס מה ראיה להראב״ד‪ ,‬־אמנם ימה־ שהק׳‬
‫בשלישית דהא מש״ס זבתיס משמע דלא נתכהן כלל מקודם א״כ אף אס נכנס■ לאהל■אח"כ‬
‫לא נבימא‪ ,‬ושוב אח״כ שנתכהן אסור’לו לעמאות‪ ,‬הנה קושיא זו קשה פשוע יגל הגאון‬
‫ישועות'יעקב‪ ,‬אף למה דכונתו דאז‪ ,‬כשהכה את המדינית ננומא ולא ידעתי מדוע זה‬
 ‫ו?מאםף שנה ששית‬

‫אדשה״ט כמשפט אודיעהו ‪ ..........‬ו כ ע ת‬
‫קבלתי הספרים רשמתי על הגליון איזה‬
‫דבר תידוש להלכה‪ ,‬אמרתי יען כי הקרה‬
‫ד׳ לפט זה אכתוב^אותו לכת״ה‪ ,‬ובטובו‬
‫‪ .‬ובצדקתו להדפיס זאת בלי שוס מגרעת והוא ‪:‬‬
‫חקירת האחרונים ז״ל לענין‬
‫ענו״ס ועבד הבא על בת ישראל‬
‫דקי״ל דהולד נשר אלא שפגוס לנהונה‬
‫בשו״ע אבה״ע סי׳ ד׳ ס״ה הביא הפ״ה‬
‫להקת נבאיס והמה מגדולי אחרונים רל‬
‫המחבבים זה לזה להלנה למעשה אס‬
‫צריך גירות או לא‪ ,‬ולא באתי אני להנריע‬
‫ני מה לי להנניס ראשי בין ההריס‬
‫הגדולים‪ ,‬רק אבא במראה באצבע באיזה‬
‫מקום בש״ס המתנוסס נאבני נזר‬
‫מתנוצצים מלשונס העהור‪ ,‬והוא‪ ,‬בג׳‬
‫בבא בתרא קמי׳ע דגרסינן התס לענין‬
‫ש״מ שהודה■ מהו‪ ,‬ופשיע■ הג׳ מאיסור‬
‫גיורא דהוי ליה תליסר אלפי זוזי בי רבא‪,‬‬
‫ורב אשי בר רחל הורתו שלא בקדושה‬
‫ולידתו בקדושה הואי‪ ,‬ולנאורה הוא‬
‫פליאה דבאיזה אופן שנלמוד במש״נ‬
‫התוס׳ הוי רחל בת ישראל ורב אשי‬
‫הישוע״ק תמוהין ולא זביתי להבינם ויעי׳‬
‫בשו״ת טב״י מהד״ת חיו״ד סי׳ קס״א‬
‫שאין זה ענין להא ומבואר בירושלמי‬
‫דאין למירין הלנות לא מן אגדות וכי'‬
‫דזה דייקא מה שא־תא במדרש דרך‬
‫דרוש ומוסר לא במה שהמדרשים מספריס‬
‫ממשה דנן הי' ועפי״ז מיישב שם שלא‬
‫תיקשי מתוס׳ ע׳׳ז דצ״ג יעו״ש‪ ,‬ועוד‬
‫הא גס הש״ס לסנהדרין הוא אגדה‬
‫ודו״ק‪ ,‬נ״ז נתבתי בחפזי לפוס רהיעא‬
‫ואין לי פגאי לחפש אולי הרגיש מי‬
‫ממפרשי המדרש בקצת דברים שנתבתי‬
‫וגס אין )י מפרשים על המדרש נ״נ‬
‫הנ״ל‪.‬‬ ‫חנוך העניך‬
‫סימן קי״א‪.‬‬
‫\ ב״ה יום ה׳ עשרים יום לחודש סיון‬
‫תרם״א דזערזי םיטי‬ ‫■‬
‫השוכן' בציון ובוחר בירושלם ישפיע עליו‬
‫ברכתו לכבוד האי נברא רבה הר׳ ובו׳ ובו׳‬
‫מו״ה בן ציון אברהם קואינקה שליט״א‬
‫ויזרח נצח‬ ‫‪,‬‬

‫‪ .‬נבוד ידידינו תלאה רק עתה נשבא לומר דכונת הישועות ‪ .‬יעקב היינו דנשנס אח״נ‬
‫הלא אף למהדהוא פשע נונת הישועות יעקב דבעת שהרג את המדינית בו ברגע נעמא‬
‫קשה הא ניקדלא נתנהן נלל‪,‬גןקורס א״נ אף אס נעמא אז לא נעמא ישוב אחר‬
‫שנתכהן אסור לו לעמאות‪ ,‬אמנ‪ 6‬בעיקרא דמילתא באמת תמהתי מאוד על נבוד‬
‫ידידינו הרב ולא נדע מאי קושיא כלל דאףדבאמת לא נתכהן מקורס ענ״פ הגה‬
‫נעמא אז עומאת שבעה כנל ישראל הנוגע מו הנכנס לאהל המת וא״כ אח״ז אף‬
‫דגתנהן ונעשה כהן מותר לו לעמאות כיון דמיעמא וקאי‪ ,‬הן אמתיש לחלק ולומר דלא‬
‫אמרה הראב״ד רק כאשר נתחייב‪:‬מלקות בעומאה ראשונה לכן בעומאה שניה פעור כיון‬
‫דכבר נתחייב על עמאז ראש^ה הבל כל עוד דלא נתחייב בעומאה ראשונה)כמו‬
‫׳הנא דאז היה ישראל והיה מותר לו לעמאות( אז חייב אעומאה שניה‪ ,‬אמנם באמת‬
‫זה אינו כיון דעיקר עעמו של הראב״ד הוא משוס דהא מיעמא וקאי ואכהן עהור‬
‫אזהר רחמנא דלא ניעמי ולא אכהן עמא וא״כ אף הכא'נמי אף דלא נתחייב בעומאה‬
‫ראשונה עכ״פ כיון דמיכןמאוקאי פעור וראיה לזה ממתו ומת אחר‪ ,‬דאס נעמא למתו‬
‫דמצוה לולעימאת אסנעמא אח״כבמת אחר פעור לשיעת הראב״ר וז״פ מאוד ודו״ק‪.‬‬
‫העורך‪■ .‬‬ ‫‪ .‬״■‬ ‫י‬
 ‫"■ ‪;- V‬ר‪,‬״־ז‪-‬ז‪7‬ד‬
‫קנה‬ ‫הוברת״ י״א‬
‫על מה שכתבתי ב״המאסך״ תר״ס סימן‬
‫ס׳ בענין עד המסייע בין לח־יבו ובין‬
‫לפוטרו משבועה ‪':‬כי אם ■לגופא לא‬
‫איצטריך לכתוב עד המסייע בקלא בהדיא‬
‫וזה פשוט וברור‪ .‬ולדעתי טרם נפשט'‬
‫ונתברר‪'.‬הקושיא אשר כל המעיין ‪t y‬‬
‫יראה כי לכאירה הקושיא יעל התיס׳‪ -‬הוא‬
‫שנוכל לאמר כי כופר הכל חייב והקרא‪.‬‬
‫דעד אחד יבא לפוטרו משבועצ^ואס כן‬
‫על מה זה חל השגתו ״לכתוב עד המסייע‪.‬‬
‫בקרח״ הלא לא החיוב ולא הפטור שבועה‬
‫ע״י עד אחד נמצא מפורש בקרא רר^‬
‫מדרשא ״מלא יקום וכו׳■' ילפינן וא״כ‪,‬‬
‫לפי הנחת התוס׳ מזה שכופר הכלי פטור‬
‫ולולא זה מה יוסיך העד אחד‪ ,‬הלח יש‬
‫להמר כי כופר הכל חייב והעד אחד‬
‫יבא לפוטרו‪ ,‬אחרי שני אלה החיוב והפכיור‬
‫בשיה דרשינן אס אין חידוש להחיוב יש‬
‫' ■‬ ‫■ חידוש להפטור‪.‬‬
‫ג( ב ״ ה מ א ס י ה " חרס״א ‪ p'D‬מיה‬
‫חזיתי להרב ■ר׳‬ ‫י‬
‫יעקב בן ציון מנחם הכהן לי הכותב בנוגע‬
‫למה שהבאתי ב״המאסך״ 'תרלח סימן‬
‫מ׳^׳ב לשינוי הברכה והפסק ל ההוכחה‪.‬‬
‫דילא בדיעבד הוא מסכים אתי מדיכהת‬
‫אחרינא אמנס כן דברי הרב‪ ;:‬הלל ברורים‬
‫אך בתוכן תשובתי הלא יש ‪, pjpn‬לכלול‬
‫גם את דברי שכתבתי להרב ד ■אליהו■‬
‫חמווי חד מדייני ארן ב״המאסף״ תרלט‬
‫סימן קי׳ט‪,‬כי באופן ששינה הברכה לגמרי‬
‫ממטבע שטבעו חכמים לא יצא חך בנידון‬
‫דידן הלא ‪.‬החל כראוי וכן הוסיך בתחלה‬
‫י ־■החונה פה דזעהי סיטי‪ : .‬׳■■‬
‫שהוא באמצע ועיקר הברכת הלא נמצאת‬
‫בתכן‪ .‬נוסחתו וסיים כמו' שטבעו חכמים‬
‫שלפי זה יש לאמר כי לא הפסק וכמו‬
‫שהובא במחצית השקל קפ׳׳ז סק״ב —‬
‫ג‪ (.‬ב ״ ה מ א ס ת " תרס״א ס־מן נ־ה‬
‫הביא הרב הצב״י‬ ‫■ ׳‬ ‫‪,‬‬
‫רי״ח טוב מפראג את דברי התרגום יונתן‬
‫י■■‬
‫בעת הבא עליה הוי עכו״ס ואי׳כ היכי‬
‫שייך על הוולד כזה הורתו של״ב ולידתו‪.‬‬
‫בק׳ מה ההשתנות נתהוה בהוול‪,‬־ הזה‬
‫מסורתו ‪-‬ללידתו‪ ,‬דבין אי הוא ממזר‬
‫או כשר ופגום דינו שוה מתחילת הירתו'‪.‬‬
‫עד סיך ימיו‪ ',‬ובאיזה קדושה ‪.‬הוא נכנס‪.,‬‬
‫ואס‪ .‬דאביו איסר נתגייר‪ .‬בנתייס‪ .‬מה‪.‬‬
‫שייכות יש בו לאביו‪ .‬אס אבץ;נכנס תחת‬
‫כנפי השכינה מה הועילו בו ‪,‬עכ׳יז אינו‬
‫יורשו כמבואר שם יכן הלכהי' ועכ״ח צ״ל‬
‫כשיכית הפוסקים דהיולד' מעכו״ה ועבד‬
‫הבא על ב״י צריך גירותו‪' ,‬ולפי׳׳מ דקי״ל‬
‫יבמות ע״ח ע״א ‪ .‬דאמר רבא נכרית‪.‬‬
‫מעוברת שנתגייר בנה אינו צריך עבילה‬
‫וכן פסק’בשו״ע יו׳יד סי׳ רס״ח דעבילת‬
‫המו עלתה'לו ולפיי׳מ דקי״ל בג׳ הנ״ל‬
‫מ״ה ע״ב דעבילת נידה עולה לעיילת‬
‫גירות‪ ,‬דמי לא ' ללידתה ‪.‬קאמר ‪ .‬הג׳‬
‫בפשיעות וזר‪ s‬ג״כ פסק בש״ע וו״ד סי׳‬
‫הנ״ל ורחל וודאי ג״כ עבלה במשך זמן‪.‬‬
‫עבורה עבילת נידה וזהו עלתה ‪.‬לגירות‬
‫וולדה‪ ,‬ע״ש בתוס׳ ד״ה מי לא‪.‬עבלה‪ ,‬וזהו ‪.‬‬
‫שפיר נקרא ‪.‬הורתו של׳׳ב כי מתחילת‬
‫יצירתו הוי גוי רבתר‪. .‬דידיה"שדינן ליר‪%‬‬
‫ולהכי הוו כשר ולא ‪.‬ממזר כאשר ידוע‬
‫שיטת■ האחרונים‪ .‬אלו ולבסיןא‪ .‬דעבלה‬
‫לנידתהזועלתה טבילה זו‪ .‬לוולדה‪ ..‬להיותו‬
‫גר ואז נולד בקדושה ולא היה צריך גירות‬
‫מחדש כנלע״ד‪. ,‬ואחתום בברכה^משולשת■‬
‫‪..‬‬ ‫‪',‬לחיי רבנןותלמידהון‪..■.‬‬ ‫י‬
‫י ‪ :‬י; ■ יעקב■ גוםמאן‪V .‬‬
‫סימן קי״ב‪.‬‬
‫ז‬ ‫סלאנט־ ־כ״ח ניסן התרס״א‪.‬‬
‫'‬ ‫לכבוד הרב עודך ״הראסף״ עלום י‬
‫א( ב ״ ה מ א ס ף ״ תרס׳א סימ! כיד‬
‫אות ג׳ ראיתי בקורת‬ ‫' ‪.‬‬
 ‫המאס^; שנה‪.‬ששית‬
‫בבבל דבר לתלמידיו בני ארץ ישראל ור"י‬
‫שהי' באר״י דבר לתלמידה בכי בבל כ­‬
‫כן הי׳ לרכס תלמידי־ אר־׳י הלכו לבבל‬
‫ללמוד ותלמידי בבל הלכולאר׳׳י ללמוד‬
‫ולשיעת ר״ת מאי מקשי רנב״י אינהו אכלי‬
‫ואנן מברכינן הלא י״ח דבר לתלמידיו‬
‫בגי אר״י לכן קאמר על האק ועל פירותי׳‬
‫ור״י דבר לתלמידיו בני בבל ל ק אמי־‬
‫על הארץ ועל ’ הפירות ותירצו דשמא הכא‬
‫קיס ליה להמקשן דבאיתה שעה שאמר‬
‫ל׳ח האי מילתא לא הי׳ לפכיו שוס תלמיד‬
‫מאר״י וכן לא שום תלמיד מבבל ל©;* ר׳‬
‫יוחנן ’יערש־בתום׳ ד״ה איכהי‪ ,‬רהדבריס‬
‫האלו דחוקים מאוד גס זבדי התיש׳‬
‫בקידושין כ״ע ב׳ ד״ה הא לן והא ל הו‬
‫דכתבו ' וז״ל ומיהי נראה להל יצחק‬
‫דמההיא דכיצד מברכין ל״ק מידי דשאני‬
‫עכין אכילה ־וברכות דדין הוא לל א שיברך‬
‫לפי המ;הג של מקום שהוא שם אפי׳ לא‬
‫הי׳ מאותו מקיס יעי״ש‪ ,‬נ׳׳כלא זכיתי להבין‬
‫כי א ל משים ־שלא ישנה פמכהג המקום‬
‫שהוא שק ■לא מצינו חלוק ^ אכילה או‬
‫דבר אחר והלא מצינו ‪ vmDj‬ק׳א א׳‬
‫ערבב״ח אכל דאייתדא בבבל מקוס האשור‬
‫להם משום קדעתו לחזור הוה לגזר״י‬
‫מקיס המותר להם וא״כ אפי׳ באכילה^נה‬
‫ממנהג המקום ״שהוא שם׳־ ואלו הת^לדיס‬
‫הלא דעתם ־לחזור למקומם היה והו׳' להם‬
‫לנהיג מנהג מקימס שיצאו משם‪ \,‬אמנם‬
‫בעיקר קושייתם כראה ליי^ פ ל י לבדי‬
‫הרשב״א דל הובא ־בפוסקיס ה׳׳צמסתבדא‬
‫שאפי׳ באי^ל ‪ .‬אי אדל ' פ‪-‬רופ הבאס מן‬
‫האק מברך‪ ,‬על הארץ ועל מדוסוה רהא‬
‫למאי דס״ל מעיקרא דר״ח אמר על הארץ‬
‫ועל פידותי׳ לא הוי קשיא לן אלא אנהו‬
‫אכלי ואכן מברכינן אלמא כל היכא ראלי‬
‫אגן מבדכיגן על פירותי'עג־^ זקי פסק‬
‫להלכה בשו״ע או״ח סו' ר^נ סעקג יז״ד‬
‫א'כ לדברי הלשב״א אץ נ״פ באתה מקוס‬
‫בן עוזיאל■ כי הבן הנימול ■בדרך במלון‬
‫הוא גרשום ולא אליעזר‪ ,‬שהוא נגד הגמרא‬
‫התורה‪ ,‬אמנם כן גס‬ ‫ויתרמפרשי‬
‫המנלתא פ׳יתרו י״ח ג׳‪ .‬יפרשמן ״ויואל‬
‫משה" כי ע״י התנאי שהי׳ לו עש יתרו‬
‫לא נימול■ עד כה בנו בכורו גרשום‪ ,‬ובעל‬
‫העוריס הביא הדרש על גרשום וגש על‬
‫אליעזר‪—.‬־‬ ‫^‬
‫י( ב ש מ ו ת ע״ז ושני חיי לוי שבע‬
‫ופי׳‬ ‫ושלשים ומאה שנה‬ ‫‪.,‬‬
‫רש׳׳י■ז״ל למה נמנו שנותיו של לוי להודע‬
‫•כמה ימי השיעבוד שכ״ז שאחד מן השבעים‬
‫‪.‬קייס לא הי׳ שיעטד שנאמר וימת י יושן{‬
‫יכל אחיו ואח״כ ויקם מלך חדש‪ .‬והנה‬
‫התרגוע■ יונתן בן עוזיאל מפרש ושני ח־י‬
‫דלוי מאה ותלתין ושבע שנין תייא עד‬
‫דחמא ית משה וית אהרן פרקייא דישראל‬
‫■אשר הפירוש יונתן על התרגום כבר עמד‬
‫בזה בקושיא שלא ישא החשבון ואיך נוכל‬
‫לישב דברי רש״י ד׳ל לפי התרגום יונתן‬
‫בן עוזיאל‪— .‬‬
‫יום טוב ליפמאן דו‬
‫‪ ,‬בלאא״ם ששואל יחיאל‪.‬‬
‫•‬ ‫‪ .‬סימן קי״ג‪.‬‬
‫מ״ד הכא מאי רב חשדא אמר‬ ‫בויבות‬
‫‪.‬על הארץ ועל פיתתיה ור׳‬ ‫•‬
‫יוחנן אמד על הארץ ועל‪?:‬פימת א״ר‬
‫עמרם וצא פליגי הא לן‪ ,‬יהא להי מתקיןן‬
‫לה רנב״י אינהו אכלי ויאנן מביכינן אלא‬
‫איפיך רח״א על הארץ ועל הפירות ור״י אמל‪-‬‬
‫מל הארץ ועל פירותי' והקשי‪,‬התוס' מכאן‬
‫לש;עת ד־ח' בקידושין כ״ע ב׳ י‘ ע ל הא‬
‫דאמר רב יקודא ע״ש הלכה נישא אשה‬
‫ואח״כ *למוד תירה' ומ י ‪ #‬ן אמר רחיים‬
‫בצווארו ויעסוק בחורה ולא פליגי הא לן‬
‫והא לזו ופירש ■ר״ת שם דשמואל שהי׳‬
 ‫קנו‬
‫למדונו לאמר על פירותי׳ ולא במזון ולא‬
‫במחייה‪.‬‬
‫הנלע״ד כתבתי‪ .‬וח״^ן‪ 1‬ביום א׳ ג״ב סיון תדםיא ‪.‬‬
‫החופ״ק‬ ‫דוב בער אבראסאוויץ‬
‫נואיארה‪I‬‬
‫סימןרףד‪.‬‬
‫בשזה״י יום ג׳ לסדר ״שלח לך״ מנת‬
‫•‬ ‫תרס״א לה״ק זגיכירש יע״א‬
‫שלמא רבא וחייא יהיהב מן שמיא לתאי‬
‫גברא רכא ויקירא ה־״ה ‘ד‪.‬רכ ‪ .. ..‬עורך‬
‫״המאסף״ שליט״א בירושלם קרתא דשופריא‬
‫תוב״ב‪ ,‬אחדש״ד‪ .‬בכבוד הראוי לו ולתורתו‬
‫‪ . . . . .‬הנני אבקש מאוד מבית שיחי׳‬
‫שימחול בטובו להדפיס הערות קצרות אלו‬
‫ב ״ ה מ א ס ה ״ שנה החילך חוב׳ י״ב‬
‫הביא שם הרה״ג וכו׳‬ ‫■ •■ 'יי ^‬
‫האבדק״ק ״אפעא״ להקשות לשיטת הר״מ‬
‫שהשעיר המשתלח של שתי שנים הי׳ א'׳כ‬
‫איךילפינן בחולין י״א דאזלינן ב״ר משעיר‬
‫המשתלח דילמא שאני התם דאוקמי׳‬
‫אחזקה עכ■צ ע״ש‪ ,‬והנה קושיא זו כבר‬
‫הרגיש בראש י‪1‬םך חול־ן וכאשר העיר‬
‫שם הרה״׳ג העורך שליט״א אכן זה כמה‬
‫אשר הערני ידידי המופלג בתורה ויראה‬
‫מו״ה יוסןז האזשפיגעל הכהן נ״י דיש ליישב‬
‫בפשיטות כיון דרב אחא בד יעקב ילץ‬
‫לה משעיר יהוא לשיטתיה ילץ שדר דליכא‬
‫למימר דילמא התם משוס דאוקמי׳ אחזקה‬
‫כיון דלרב אב״י לית לי׳ חזקה מקרא‬
‫כמבואר שם בש״ס הלל עכ״ד‪ ,‬ובהיותי‬
‫בזה נתקשתי מאוד דמאי מקשו התוס■‬
‫שם דאיך ילפינן מהורג את הנפש ועדים‬
‫זוממין דילמא שאני התש כיון דחזינן דחי‬
‫י״ב חולש י אוקמי׳ אחזקה דאינה'טריפה‪. ,‬‬
‫והרי התוס׳״מקשו לכנ> דמאי מבעיא'לי'׳‬
‫להש״ס דמנא לן דאזלק ב״ד והרי כיון‬
‫דחזלינן בתר חזקה כ״ש דאזלינן ב״ר‬
‫דרובא וחזקה חבא עדץ ■ותי^'דלראב׳׳י‬
‫בעי דלית ציה חזקה ‪-‬מקרא א׳^כ■ מאי‬
‫מקשו התום׳ דלמא התם מטעם חזקה‬
‫סובכת י א‬
‫הוא רק על א'זה פרי אק מירכץ ועל‬
‫פירות אר״י מירדן על פירותי׳ ואפי׳‬
‫בחו״ל ועל דרות חו״ל מברדן על הדרות‬
‫אד׳ באר׳׳י א״כ אתקפתי' דרנב״י מכוונת‬
‫הלא במקום ר״ח אנלין פירות חו״ל ועל‬
‫פירות האלו צריכין אפי׳ תלמידים שבא״י‬
‫כשיחזרו למקומם לברך על הפירות־ואיך‬
‫פסק ר״ח לברך על הדרות האלו על‬
‫פירותי׳ וכן תשה על ר״י מאחר שדרות‬
‫א״י לפניו ועליהם צרידן תמ ‪ 7‬לברך על‬
‫פירותי׳ אפי׳ בחו״ל ואץ יאמר לברך‬
‫על הפירות האלו על הפירות ולכן שפיר‬
‫אמרה הגמרא אלא אידך‪ .‬־‬
‫ו ב א ן ' מקום לי להעיר על מה שלא­‬
‫נזכר בגמרא ובפוםקיס האי דיכא‬
‫לברך על דרות א״י על הארץ ועל פירותי׳‬
‫רק על הפירות ולמה לא נזכר האי דינא‬
‫גם על חמשת המינים לאמר על הארץ ועל‬
‫מחייתה‪ ,‬ושמעתי באמת מאיזה לומדים‬
‫בירושלים ת״ו שאמרו גם על חמשת המינים‬
‫על הארץ ועל מחייתה ואומרים שהגמרא‬
‫ח־א נקע ללמדנו האי דינא על הפירות‬
‫והוא הדין והוא העעס על המחייה‬
‫והקשיתי להם א״כ למה לא תאמרו גם‬
‫בברכת המזון על הארץ ועל מזונותי׳ וכי‬
‫תאמרו אה"נ א״כ למה לו לר״ח ולר״י‬
‫ללמד לתלמידיהם האי דינא בפירות ובברכה‬
‫אחת מעין שלוש הו״ל יותר ללמוד בברכת‬
‫המזון גופא אכן האמת נראה שדווקא‬
‫בפירות למדו אותנו האי דינא ולא בתבואה כי‬
‫כידוע באר״י הפירוס שמה רובם־ וכמעט‬
‫כולם גדולי אר״י המה ואינרמיצוי דובא‬
‫פירות מחו״ל לאר״י אבל תבואה כידוע‬
‫לנו רוב תבואות אר״י הוא מובאת מעיבר‬
‫לירדן המתברך בתבזאס שדה ' לכן רוב‬
‫תבואות אר״י הוא מתו״ל'״ועכ״פ■ מידי‬
‫ספיקא לא יצאנו ועל הספק כמי פסקו‬
‫האחרונים לאמר על הפירות וא״כ אין‬
‫נו רשות נהוהיך על דבריהם‪-‬ורק‬
 ‫המאסף' שנה ששית‬

‫אתינן לה והא כל השקלא וכיריא דהש״ס הובא שס בתוס׳ בש״ס הנ״ל דממיתה‬
‫התש אליבא דראב״י קאי וצ״ע לפוס ריהכוא‪ .‬למיתה לא אזלינן ב״ר עכ״ל‪ ,‬ואיכ ה־חך‬
‫ב ״ ה מ א ס ת ״ שנה זו חוב׳ ח׳ הקשה משכחת לה דהבא על אשת אי‪ :‬שדינו‬
‫י ’ הרה״ג מו״ה צבי הירש בשריפה נימא דלאו אביו הוא ואין לומר‬
‫כיסבויס שליש״א‪.‬דאמאי לא ילפינן דאזליכן דחזלינן ב״ר כיון דממיתה למיתה היא דהה‬
‫ב״ר מציפורי מצורע דכתיב‪-‬חיות וכוריפה סון‪ !:‬סו!ה בא על אשת איש ודינו בחנק‬
‫אינה חיה וליחוש דילמא טריפה הוי ע״כ וכבר האריכו בזה והנלע״ד ליישב‬
‫המשתלח‪.‬ואי אפשר לבדוק אותה‪ ■,‬והנלע״ד ע״ד החידוד דמשכחת לה בכה״ג באחד‬
‫ליישב בפשיטות דהנה נודע מ״ש הרש״ל שהי׳'לו בן מאשתו הראשונה שמתה;והלך‬
‫דהא דקי״ל ׳בטריפה אינה תי׳ היינו עפ״י האב וקידש אשה שניי׳ על תנאי שאס ימות‬
‫הרוב אבל ‪ :‬מיעישי יש שחייה ולפ״ז לא הוא בלא‪ .‬זרע קיימא וזקוקה יהי' אשחו‬
‫מונח מהתם מידי דיש לומר דלעולס לא ליפול קמי' ‪ ,‬יבס ‪ ,‬לכן יבטלו הקידושין‬
‫אזלינן אחר הרוב והא דהמשולקת■ התם למפרע וכנודע מדברי היר״ע בתשובותיו‬
‫נשרה משוס דהתס אינא ספק ספיקא ספק■ סי׳ צ״ג דיכול אדס להתנות כן■ עש״ה‬
‫דילמא אינה טריפה ואת״ל שהיא טריפה והלך הבן ובא‪ .‬על אשת אביו שקידש אותה‬
‫דילמא היא מן המיעוכי שיכולין לחיות על תנאי כנ״ל ואח״כ מת אביו' והשתא‬
‫והתורה לא ר^קפידה רק שיכולה' לחיות‪ ,‬ע״כ דינו בשריפה היא דאי אמרינן דלאו‬
‫יעפ״ו אמינא ליישב קישית■ הנושאי ■כליו אביו הוא וממילא‪ .‬לא השאיר אביו שוס‬
‫שתמהו על הרמב״ס ז״ל שכתב ‪-‬בפ״ד זרע קיימא ושוב זקוקה אשתו ‪ ,‬ליפול קמי‬
‫מעבודת יוה״ב' הי״ח שאס הי' השעיר טריפה יבס ובטלו‪.‬הקידושין י למפרע דהא כן‬
‫פסול דכתיב יעמד חי וטריפה אינה חל׳ התנה כנ״ל והוי לה בא על פנוי׳ והי׳‬
‫עכ״ל והא בש״סידחולין י״א לא ילפינן יפטור מכל וכלי וע״כ צריך לומר דאביו‬
‫מהכא רק משוס שאין הגורל ‪ .‬קובע לעזאזל ודינו בשריפה והשתא לא הוי ממיחה‪-‬למיתה‬
‫אלא‪ .‬בדבר הראוי לשס עש״ה‪ ,‬ולהנ״ל ניחא ואין לומר הא ;מכל מקיס הוה ליה התראת‬
‫כיק דהתה רוצה הש״ס למילן‪ !:‬משעיר דאזלינן ספק‪.‬דהא בעת שבא על אשת אביו הי׳‬
‫ב״ר דאל״כ'■ניחוש דילמא ■טריפה הוי לא עוד אביו חי ואז‪ ,‬לא הוי ידעינן באיזה מיתה‬
‫הוי מצי‪- ^,‬הש״ס להוכיח דטריפה י פוסל שידונו‪ .‬רק אחר מיתת אביו נתברר שדינו‬
‫בשעיר משוס האי קרא דיעמד חי‪ -‬וטריפה בשריפה כנ״ל יש לומר‪ ,‬כיון דהתוס׳ מקשין‬
‫אינה חי' דא״כ לא מוכח מהתה מידי לעיל אהא דקאמר הש״ם וכי‪.‬תימא דבדקינן‬
‫דאז׳לינן ב״ר‘ דיש לומר דהא ‪ .‬דהי' ‪-‬השעיר לי׳'‪ .‬הא‪-‬מ"מ געת שהרגו לא הוין!‪.‬ידעינן‬
‫כשר בלא‪ ,‬בריקה משוס דהוי‪ ,‬ס״ס ספק דלאו‪.‬טריפה‪ .‬היא רק אחר הבדיקה נ דע לנו‬
‫אינה טריפה‪-‬ואת׳׳ל שטריפה רילמא היא דלאו טריפה הוי והוי התראת ספק‪ ,‬ותירצו‬
‫'מהמיעוט ‪-‬שיכו‪.‬ל לחיות לכן 'מוכרח השז׳ס דס״ל להך‪,‬מ';ד דהתראת ספק שמיה התראה‬
‫להוכיח ממקוס אחר שהשעיר פסול’אס הי׳ עכ״ל וממילא גס דברינו א׳׳ש כיון’שדברי‬
‫טריפה אבל רבינו ז״ל׳כתב שפיר דמהא' הל׳ת אזלו ההס אליבא דהך מ״ד והך מ״ד‬
‫קרא מוכח שאס הי׳ השעיר טריפה פסול ודוק‪' .‬ס״ל דהתראת ספק שמיה התראה ודו ״ק‪.‬‬
‫ל ה ו א י ל דאתא לידן הך ענינא אמינא ובזה הנני ידידן 'לגצדן דו׳ט״ת באהבה רכה‪.‬‬
‫הוקירו וסכבדו כערכו הגדל‬ ‫‪:‬‬
‫בה מילתא מה שאמרתי ליישב‬
‫קושיית האחרונים שתמהו על דברי הר״ת אמריס מישל^יעזר בר״ש נ״י לאסקער‬
 ‫קנד‬ ‫הוברח י״א‬
‫את מצות יבוס דעליו רמ'א‪ ,‬והו׳׳לכהאר‬
‫דאמרינן דאין עונשין מן הדין דזה ג״כ‬
‫דוקא אס תחילת הק״ו ‪ ,‬הוא לענין הלאו‬
‫ועונש‪ ,‬אבל בטומאות וקדושין שפיר עושין‬
‫קל וחומר כמבואר בש״ס בכמה דוכתי‪,‬‬
‫אע״ג דאס אמרינן שע״י הק״ו שזה טמא‪.‬‬
‫אם נכנס אח״כ למקדש הוא חייב כר ^‬
‫וכן בקדושין נהרג עלי'‪ ,‬מ״מ תחילת הקל‬
‫‪.‬וחומר אינו רק אם הוי קדושין‪ ,‬וזס‬
‫יתד גדול בעניני קל וחומר‪ ,‬והכי נמי‬
‫בסיטה דעיקר הק״ו בדירה אע״ג דהאיסור‬
‫נס עליו‪ ,‬כיון דהעיקר הוא משוס ליתא‬
‫דירה‪ ,‬ובדידה ליכא עשה דיבוס‪ ,‬משא״כ‬
‫במחזיר גרושתי דעיקר בדידי' הליא‪,‬‬
‫אע״ג דממילא אך לה האיסור דהשוה‬
‫הכתוב אשה לאיש בכל עונשין שבתורה‪,‬‬
‫מ״מ עיקר האיסור צריכים לדון בדידי׳‬
‫והיה לי׳ קל וחומר לבטל המצוה וא״ש‬
‫נמי קושית התוס׳ שס בסועיה ממי שנעשה‬
‫פצוע דכא לאחר הנשואין שתיאסר אשתו‬
‫ליביס מטעם ק״ו הנ״ל שבמותר לה נאסרה‬
‫לאסור לה‪ .‬לכ״ש‪ ,‬דז״א דהחס הק״ו‬
‫‪,‬בדידי' דהאיסור פצוע דכא'משוס ליתא דידי׳‬
‫כדכתיב לא יבוא פצוע דכא‪ ,‬וא״כ הו״ל‬
‫קל וחומר לבנול המצוה ושפיר לא אמרינן‪,‬‬
‫ואמנס לכאורה אך בסוטה אס אמדנן‬
‫הק״י בדירה מ״מ הו׳׳ל לבטל המצוה‬
‫דיבעיל מצות פרי׳ ורבי׳ בדירס אס לא‬
‫תנשא לריב״ב דסבירא לי' דעל שגיהס הוא‬
‫אומר פדו ורבו‪ ,‬ואך למה דקיי״ל דלא כר׳‬
‫יהודא בן בתירא‪ ,‬מ״מ דעת התוס׳‬
‫וסייעתם דמצות שבת הוא אך בדידה‪,‬‬
‫ואך ז׳׳א ־דיכוליס לקיים באחרים אס לא‬
‫יתייבמו כמ״ש תום' בגיטין מ״א דאפילו‬
‫לריב״ב ל״ש בהו דחי׳ משוס פ״ו דאפשר‬
‫להו באהריס‪ , ,‬ואמנם זהו דוקא למה‬
‫דידעינז דמיתת הבעל מתיר ואפשר לה‬
‫*(ועי׳ עיד ג״המאסף" ש״ג בהערהינו לסי' כ״ו‪ .‬העורך‬
‫טירן קטו‪.‬‬ ‫■‬
‫המשך מחוברת ט־ סי׳ פ״ב‪,‬‬
‫י( ו ד ר ך אנב נבאר עוד מה שמקשים‬
‫י לס״ד דמיתת הבעל אינו‬
‫מחית א״כ למה ל'׳ חד ונגימאה לכהונה•‬
‫כדאמר ר״ע בסועה כ״ע איך יצאה מתחת‬
‫בעלה אם בננו בלא״ה אסורה לכהונה‪,‬‬
‫ואי במיתת הבעל הא אינו מתיר‪ ,‬וא״כ‬
‫ניליף מינה דמיתת הבעל מתיר‪ ,‬ונראה‬
‫לי בזה לענ״ד לתרץ דבאמת בירושלמי‬
‫אמרו אחד לבעל‪ ,‬ואחד לבועל‪ ,‬ואחד ליבם‪,‬‬
‫הובא בתוס׳ שם‪ ,‬אלא דבש״ס דילן לא‬
‫דרשו אחד ליבם‪ ,‬דליבס בלא״ה אסורה משוס‬
‫קל וחומר דבמוחר לה אסרה התורה‬
‫לאסור לה צכ״ש‪ ,‬כדמסיק רבא בסוניה דך‬
‫ו׳‪ ,‬ואמכס לכאורה הא אבעיא לן ביבמות‬
‫י״א ע״ב אי אמרינן האי קל וחומר במקום‬
‫מצוה לבפל מצות יבוס גבי מחזיר‬
‫גרושתו‪ ,‬ובתוס' שס י״ב ע״א נתעוררו‬
‫בזה‪ ,‬יע״ש‪ ,‬ואמנם י״ל דבסועה הואיל‬
‫ועיקר האיסור‪ ,‬בדידה נאמר ונטמאה‬
‫ונטמאה רעלה חיילא טומאה ומשוס‪ .‬ליתא‬
‫דידה נאסרה לבעל ולבועל‪ ,‬א״כ בדידה‬
‫צריכים לדון ק״ו במותר לה נאסרה‪ ,‬באסור‬
‫לה לכ״ש‪ ,‬ול״ש לבטל המצוה דיבוס‪,‬‬
‫דבדידה ליכא עשה דיבוס כמ״ש המפרשים‪,‬‬
‫ויעיין בכפ״ת ביומא גבי גדולה תשובה‬
‫שדוחה את ל״ת שבתורה‪ (*,‬ובפ״י כחובות‬
‫מ'‪ ,‬וא״כ בדידה הקל וחומר אינו לבטל‬
‫את המצוה שפיר אמרינן לי׳‪ ,‬אע״ג דממילא‬
‫נפקעה המצות יבוס בדידי' ג'״כ‪ ,‬מכל מקום‬
‫בסוטה דהלאו בדידה תליא הו״ל שפיר‬
‫ק״ו בדידה‪ ,‬משא״כ במחזיר גרושתו דהלאו‬
‫בדידי׳ תליא דלא יוכל בעלה הראשון‬
‫הוטמאה לרבות סוטה‬ ‫דאחרי אשר‬
‫שנסתרה כמבואר שם בסוגיא‪ ,‬וכיון דבעינן‬
‫לעשות קל וחומר בדידי'‪ ,‬שפיר הו״ל לבטל‬
 ‫‪ t I‬מאסף שנה ששית‬

‫>אחל־יס‪ ,‬איל לס״ד דמיפת הכעל י אינו את הזהב א״כ הו״ת הזהב שהוא חביב‬
‫מתיר‪ ,‬וא״כ אס לא תתייבס תהי׳ אסורה שבמשבעות ■נחשב שבעא לא כ;‬
‫ל;ל העולס ותיכול מצות פ״ו או שבת המשבעו׳ מכסך ולמשה כולם נחשב יס‬
‫א״כ ששיר הוי קל וחומר לימל המצויד אן! פירא וכולם קונים זא״ז הכסף קונה‬
‫כדירה ושפיר אזיל הק״ו‪ ,‬וסד״א דסותה הנחישת והנחושת הכסף לכך אצשריך‬
‫תרריבס‪ ,‬ותו לא קשה דלהאי ס״ד למה למתני שהנחושת קינה הכסף אבל הכסף‬
‫הונ ה‪ ,‬דז״א ובאמת אינו קונה הנחיישת דבתר החשוב מכנידו‬ ‫‪■V✓..........................‬‬
‫לי׳ •קרא לפוסלה‬
‫נימא דהאי קרא את' לאחד ליבס כיון אזלינן‪ ,‬והכסף חשוב הוא מהנחושת ענ״פ‬
‫דלהאי ס״ד אזיל לי׳ הקל וחומר דרבא‪ , ,‬ובזה יבא ע׳׳ז לשון הש״ס אע״ג וכו׳‬
‫והכי דייק לשון רש״י שכ׳■ היינו דאצשריך‬ ‫ודו״קהימב‪.‬‬ ‫■‬
‫אן נאמר באיפן אחר קצת בסגנון הנ״ל למתניה הכסף אינו קינה וכו׳ וזה נכון‪.‬‬
‫‪ ,‬ולכאורה איצמריך קרא‪ ,‬אחד ליבס‪ ,‬הצעיר רפ<^ שלמה לאניידו ס״ט‪.‬‬
‫—*‪•eoem-‬־ —‬ ‫אך האיכא ק״ו‪ ,‬ואמנס הק״ו הרי‬
‫' סימןקי״ז‪.‬‬ ‫הוא לבכיל המצוה‪ ,‬אך י״ל דאפשר‬
‫בחליצה ‪.‬למ״ר מטת חליצה קודמת‬
‫ואפילו למ״ד מצות יבוס קודמת‪ ,‬מ״מ ;ויי ל בתוס׳ יבמות דף ו׳ ובשבת ק״ו‬
‫‪ T‬׳דהקשו לר׳ שמעון דס״ל דהקרח‬ ‫י״ל דלא מיקרי לבשל המצוה כיון דהתורה‬
‫אמרה ואס לא יחפוץ ול״ד לדתי׳ דאמריכן דלא תבערו איצשריך למקלקל בהבערה‬
‫חליצה במקום יבוס לאו מצוה היא‪ ,‬ואמנם דחייב‪ ,‬מנ״ל י חילוק מלאכות עיי״ש‪ .‬ונראה‬
‫אכתי הו״ל לבשל המציה דפ״ו‪ ,‬אך ז״א דהנה רש״י יבמות דף ו^ פירש ]ועיין‬
‫ואפשר לה _באחריס‪ ,‬אבל לס״ד דמיתת תוס' שבת דף ע׳[ שלא תאמר אינו חייב‬
‫הבעל אינו מתיר‪ ,‬א״כ הו״ל לבשל המצוה עד שיחלל שבת בכל מלאכות לכך‬
‫דפ״ו ולא אמרינן ׳הקל וחימר‪ ,‬ולכן שפיר איצשריך לחלק‪ ,‬מבואר מדבריו שאס לא‬
‫נימא לחלק אינו חייב עד שעשה כל ל״;י‬ ‫אילשריך קרא דאתו ליבס וא״ש‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬
‫מלאכות ואס לא עשה אלא מלאכה א׳‬ ‫ראובן יהודה נייפעלד‬
‫או■ב׳ אינו חייב אפילו חשאת אחת‪ ,‬והקשו‬
‫עליו דא״כ למ״ל חרא ‪,,‬במועדו״ ודחי‬
‫«‪■:‬־׳? ראצינז‪.‬‬
‫שבת‪ ,‬הא בלא ״ה נמי מותר‪ .‬דהא לא‬
‫עשה' אלא■ מלאכה אחת‪ ,‬ואי דעכ״פ ל׳׳ת‬ ‫■‪:‬‬ ‫■ ■סימןקט״ז‪.‬‬
‫איכא — הא עדל״ת‪ ; ,‬ונראה ‪ .‬דהנה‬ ‫י״ד ניסן אסת״ר‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫לכבוד ידיהי הרב וכו׳ וכו' עורך ״המאשף״ יצ״ו‪ .‬המפרשים הקשו אמאי מותר לשחוש יחיד‬
‫ם צ י ^ א ד׳ מ״ד ע״ב בגמ׳ מדקתני קרבן צבור בשבת‪ .‬הא כלל אמר ר״ע כל‬
‫וכו'ואע״ג וכו׳ דברי הש״ס מלאכה שאפשר לעשותה■ מע״ש אינו דוחה‬
‫תמיהיס כאשר עיני הקורא יחזו ועיין ■שבת‪ .‬משוס דכל דאפשר לעשות בהיתר‬
‫להרישב״א‪..‬ולהרב המאירי מה שנדחקו עבדיגן וא״נ יכולים לשחוש ע״י שנים‬
‫לתרץ‪ ,‬ואחהמחי״ר כלע״ד לישב דברי הש׳׳ס' ושנים שעשו ‪. :‬פשורין‪ .‬ושחימה כשירה‬
‫באיפןזהאי ‪.‬אמרת וכו׳ היינו דאצשריך בשנים‪ .‬ונראה דהנה ה״עשרת חכמים״‬
‫זכו׳‪ .‬ר״ל אחד שהתנא אזיל בתר החשוב הקשה חמאי אמרינן כל מלאכה שאפשר‬
‫זהוא הזהב לתושבי שבעא והכסף קינה לעשותה מע״ש דוחה שבת הא קיי׳׳ל היכי‬
 ‫סנה‬ ‫חוברת י״א‬
‫ר' יוחנן‪ ,‬הא א־תא בריש פ׳ השולח אם‬
‫ביעל הנע שלא בפני השליח והאשה אלא‬
‫'בפני ב״ד רבי סובר במלו ממעל אף‬
‫דעבר אתקנתא דר״ג הזקן‪ .‬ורשב׳׳ג סובר‬
‫אינו מבומל דאל״כ מה כח ב״ד יפה‪,‬‬
‫ופריך הש״ס מיאיכא מידי דמדאורייתא‬
‫במיל גימא ומשוס מכב״ד יפה שרינן א״א‬
‫לעלמא — ומשני אין כל דמקדש אדעתא‬
‫דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן ■לקידושין‬
‫מיני׳ — והקשו בתוס׳ שם בשם רבינו‬
‫שמואל א״כ יחפה על ב״א בכה״ג‪ .‬ותירץ‬
‫דלהא ליכא למיחש דכדין יחפה ומן התורה‬
‫פעורה ע"כ — א״נ קשה הא לא שביק‬
‫היתרא ועביר איסורא‪ ,‬והרי יכול לחפות‬
‫כדין ולא יחפה באי; בו זמן שלא כדין —‬
‫ולכאורה נראה דלרןמ דכיון דססקו שם‬
‫כרבי מי יימר דל׳י אינו סובר כן‪ ,‬וא״כ‬
‫אינו יכול לחפות כדין ע״י אפקעינהו —‬
‫ושפיר קאמר ר״י דאיכא למיחש שיתפה‬
‫שלא כדין באין בו זמן — דאף שהתוס׳‬
‫כתבו שם דמודה רבי דאם בימלו‬
‫בפני שנים לרב ששת ובפני אחד‬
‫לרב נחמן דאינו מבועל משוס מה‬
‫כ״ח ב״ד יפה ? הא כתב המשל״מ ז״ל‬
‫דהתוס' לא כתבו כן אלא על בפני שנים‬
‫לר׳ ששת‪ .‬אבל בפני אחד לר״נ מדינא‬
‫אינו מבועל‪ ,‬משוס אץ דבר שבערוה‬
‫פחות משנים כח״ש הר״ן ז״ל‪ •,‬ושם מפרש‬
‫הש״ס להדיא דר׳ יוחנן סבר כר״נ‪ .‬ושפיר‬
‫קאמר ר״י הכא משוס ב״א — ומתורן‬
‫ממילא קישית התוס' הנ׳יל‪ ,‬דהא לריש‬
‫לקיש דסובר שם כר׳ ששת ממ״נ משכחת‬
‫לה הא דאפקעינהו‪ ,‬דאם סובר כרשב״ג‬
‫אף בבימול בפני ג' אפקעיינהו־ לקידושין‬
‫מינה‪ ,‬ואף אס סובר כרבי‪ ,‬יכול לבעל‬
‫בפני שנים‪ ,‬דמודה רבי דאינו מבועל־‬
‫משוס מכב״ד יפה ואפקעינהו‪ ,‬ושפיר יכול‬
‫לחפות כדין‪ ,‬וליכא למיחש שיחפה שלא‬
‫כדן דלא שביק היתרא ועביד‪.‬איסור׳ת‬
‫דה^תרה אפי' דנולין לעשיש ינוהרה‬
‫עבדינן ■במומאז‪ ,‬וביומא דף ז׳ אשדנן‬
‫דקרבן לבור בשיש הותרש‪ ,‬וא״כ אפילו‬
‫היכי דיכול לעשות מע״ש ידחה שבת‪,‬‬
‫וראיתי מי ששירן דהנה הא דאמרינן‬
‫דק״ל הותרה בשבת הוא משיס דכתיב‬
‫במועדו‪ ,‬וזהדוקא היני דהוי דומיא דמועדו‬
‫דזמנו קביע‪ .‬אבל דבר שאפשר לעשות‬
‫מע״ש זה ל״ה זמנו קבוע ול״ה בכלל‬
‫במועדו ולא הותרה ומיושב שפיר קו'‬
‫העע״ח ה;״ל‪ ,‬ולפי׳ז מיושב נ״כ שפיר‬
‫קו' המפרשים הג״ל דהשחיכיה כיון‬
‫שא״א מע״ש הותרה מקיא דמועדו‬
‫ולפ״ז מיושב ג׳'כ דברי רש״י הנ״ל דצריך‬
‫הקרא דבמועדו להתיר ע״י אחד דאי‬
‫מעעם עדל״ת הא קיי״ל היכי דאפשר‬
‫לקיים שניהם לא אמרינן עדל״ת‪ ,‬וצריך‬
‫הקרא דבמיעדו דהותרה ומיושב קו׳‬
‫התום׳ הנ״ל דהא לר׳ שמעון בשנים‬
‫ששחעו פסולים‪ ,‬ושוב ל״ל קרא דבמועדו‬
‫להתיר ע״י אחד כמיבן‪ ,‬ומיותר הקרא‬
‫דבמועדו ויליף ר״ש מינה לחלק ודו״ק‪.‬‬
‫יהושע דוב זוסמאן‪.‬‬
‫סימן קי״ח‪.‬‬
‫גשא תרס״א !אריק‪.‬‬ ‫בעזה״י עשי׳ק‬
‫רוב שלום אל בניד ידי*נ הרב ונו׳ מו״ה‬
‫בן עיון אברהם •צליט״א בעיה״ק ירושלים‬
‫■‬ ‫הובב״א‪.‬‬ ‫■‬
‫ב ג י ט י ל דף י״ז אתמר מפני מה תיקנו‬
‫׳ זמן בנימין ר' יוחנן אמר משוס ‪.‬‬
‫בת אחותו ור״ל אמר משום פירות‪'.‬ופריך‬
‫הש״ס ר״ל מ״מ לא אמר כר״‪ /‬אמר לך‬
‫זנות לא שכיח — והקשו בתום׳ הא תנן‬
‫בריש כתובות בתולה' נישאת ליום הרביעי‬
‫שאס לא ימצא לה בתיליס ישכים ביום ה'‬
‫לב״ד‪ ,‬אלמא ‪.‬שכיח וחיישינן לה — ונראה‬
‫לתרן דהנה הקיל שמחה הקשה על סברת‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫באין בו זמן שלא כדין — נמצא דליכא‬
‫למיחש על חיפוי שלא כדין כי אס בבת‬
‫אחותו והיא בת ישראל והוא כהן‪ ,‬דלת‬
‫אכלה אלא בשביל בעלה — להא קרי לי׳‬
‫ר״ל לא שכיח‪ ,‬וזהו כוונתו ״זנות לא‬
‫שכיח‪ /‬פי׳ שתהי׳ זנות א׳א דהיינו חיפוי‬
‫שלא כדין לא שכיח •כלל — עוד יש נ"מ‬
‫כגון שב״א זו כבר היתה נשואה לאחד‬
‫קודס שנישאת לו‪ ,‬ובעלה הראשון גירשה‬
‫על תנאי שתתקדש לאחי אמך זה בזמן‬
‫פלוני דוקא‪ ,‬וקיימה לתנאי‪ ,‬ואס ישלח לה‬
‫גט ויבטלנו בפני ב״ד ואפקעינהו לקידושין‬
‫נמצא שלא קיימה לתנאו ולא הוי גיטה‬
‫גט למפרע והוית אשת ראשון זה שנים‬
‫הרבה והבנים יהיו ממזריס — ובודאי‬
‫יחפה־ באין בו זמן — אך כל זה לא שכיח‬
‫וזהו כוונת ר״ל ״זנות לא שכיח״ — עוד‬
‫יש נ״מ לפי מה שכתבו התוס׳ בפ״ק‬
‫דפסחיס דמי שאין לו קרקע פטור מפסח‬
‫כמו מראי׳ וא״כ אס לא הי׳ לו אלא קרקע‬
‫אחת ומסיים לה לכתובתה לא עלה לרגל‬
‫ולא עשה פסח — ואס יחפה ע״י גט בלא‬
‫זמן לומר שנתגרשה ממנו קודס הזנות‪,‬‬
‫אך דהאמת ‪ .‬דלא נתגרשה קודס הזנות‪.‬‬
‫והפסידה כתובתה‪ ,‬מ״מ רק מהזנות‬
‫ולהלן אבדה כתובתה‪ ,‬ועד הזנות הי׳‬
‫הקרקע משועבד לה באמת‪ ,‬וכדין לא‬
‫עשה פסחיס‪ ,‬אבל אס יצילה ע״י אפקעינהו‬
‫לקידושין‪ ,‬אגלאי מילחא למפרע שלא הי׳‬
‫הקרקע משועבד לה מעולס‪ ,‬כיון דהוי‬
‫כאילו לא קידשה ולא נתחייב לה מעולם‬
‫כתובה‪ ,‬הרי ביטל ‪.‬פסחים הרבה שלא‬
‫כדין ומחוייב כריתות הרבה‪ ,‬ובודאי‬
‫בכה״ג לא ירצה לחפות ע״י אפקעינהו‬
‫אלא באין בו זמן רק דזאת לא שכיח‬
‫וזהו כוונת ר״ל ״זנות לא שכיח׳‪/‬‬
‫המשך יבא‬
‫צבי הירש ניסבוים‪.‬‬
‫ויחפה ע״י אפקעינהו וליכא למיחש שיחפה‬
‫נ;״ל‪ ,‬אלא דלפעמיס לא ימצא בוס ב״ד‬
‫שירצו לעבור על תקנח רג״ה‪ ,‬ואזי יחפה‬
‫שלא כדין באין ס זמן‪ ,‬אבל זאת לא‬
‫שכיח‪ ,‬ונוכל לומר דזהו כוונה ר״ל‬
‫לו פירוש שתהי׳‬ ‫במחמרו ״זנות נח‬
‫זנות אי׳א דהיינו שיחפה שלא כדין באין‬
‫בו זמן לא שכיח‪ ,‬דהא עפ״י רובא דרובא‬
‫ימצא ב״ד לבטל בפניהם להצילה כדין‬
‫שלא תהי׳ ‪ .‬זנות א״א אלא של פנוי׳ כן‬
‫הי׳ נראה לכאורה‪ ,‬אולם ראיתי בירושלמי‬
‫ריש פרק הנ״ל וז״ל עבר וביטלו נישמעינה‬
‫מן הדא אס ביטלו ה״ז מבוטל דברי רבי‬
‫רשב״ג אומר אינו יכול לבטלו ולא‬
‫להוסין! על תנאו‪ ,‬יאות אמר רשב״ג מ״ט‬
‫דרבי וכו׳ עד ר׳ אושעיא בר אבא אמר‬
‫לר׳ יודן נשייא באגדה דסבך מאן דייק‬
‫ל;‪ ..‬פירוש מי מדייק לנו להגיד טעס‬
‫דבריו‪ ,‬ועיי״ש במראה פניס‪ ,‬הרי דסתמא‬
‫דש״ס ירושלמי מסיק שס כרשב״ג‪ ,‬וא״כ‬
‫הלא ידוע דר׳ יוחנן חבירו של‪ .‬ר״ל חיבר‬
‫תלמוד ירושלמי — ושפיר יכול לחפות‬
‫ע״י אפקעינהו גס לר׳^יוחנן‪.‬‬ ‫י‪.‬‬
‫יש לתרץ קושיית הקול שמחה‬ ‫אמנם‬
‫י דנ״מ אס הוא כהן ואכלה בניס‬
‫הרבה בשבילו תרומה ואס יבכיל בפני‬
‫ב״ד ואפקעינהו לקידושין נמצאת דאכלה‬
‫תרומה באיסור מיתה ביד״ש זה שנים‬
‫הרבה‪ ,‬ולא ירצו לחפות על ידי אפקעינהו‬
‫אלא באין בו יזמן‪ ,‬דניחא להו יותר שתהא‬
‫עלי׳ חיוב מיתת ב״ד אחת מכמה וכמה‬
‫חיובי מיתות ביד״ש ]עיין בר׳׳ן פ׳ יוה״ב‬
‫שכתב דרובי לאוין ‪ .‬גרידא מכריעי; איסור‬
‫שבת אחת דבסקילה‪ ,‬וכ״ש רובי לאוין‬
‫שחייבין עליהן מיתה ביד״ש שמכריעין‬
‫מיתת בי ד אחת[ וניחא בזה מה שנקט דוקא‬
‫בת אחותו ולא בת אחיו — דהא אס‬
‫לא תהא באיסור‬ ‫היא בת אחיו‬
‫מה שאכלה‪ ,‬דשפיר אכלה בשביל אבי׳ כהן‬
 ‫‪:‬־א"‬

‫חוגרת י״ב‬ ‫המאסף‬ ‫שנה ששית‬

‫שחולבת וסמוך מיעועא לחוקה הוה ג׳'כ■‬ ‫סימן קיט ‪.‬‬

‫רק מדרבנן ואמאי אין העכו״ס מסל״ת‬ ‫ב״ה ד׳ לסדר תציה תרס״א פ״ק האראדאק‪.‬‬
‫כ׳ ידידי הרב ‪ . . . .‬כש״ת מו״ה בן ציון נאמן‪ ,‬והנה לדעתי העני׳ קושיתו בסגנונו‬
‫לא קשה כלל‪ .‬דהמעי׳ בפסקי מהרא״י‬ ‫אברהם קואינקה שיליט״א‪.‬‬
‫ב ד ב ר הדן סמייאר ברמ״א יו״ד סי׳ ‪,‬דדייק‪ ,‬גבי דרוסה כיון דספק הראשון‬
‫שמ״‪ /‬שבעיזיס שדרך שחולביס נודאורייתא לא במל ברוב וכ״ש חד בחד עכ״ל‬
‫בלא ולר לא סמכי' אחולבת אפי' בצירו!‪ {:‬בנידון זה‪ .‬א״כ חזי׳ מפירש במהרא״י דסובר‬
‫מסל״ת ואפי׳ במקוס דאיכא ס״ס כי האי דהיכא אמרי׳ דספק א׳ בגופו וב׳ בתערובות‬
‫יעוי״ש‪ .‬נצעערתי מאוד בקישיא על דן לא הוה ס״ס הוא דוקא היכא שהספק‬
‫זה הלא המעיי׳ במקור הדין בפסקי מהרא״י■ ראשון'אסור מדאורייתא והוא כדעת‬
‫סי׳ ק״ל מובא לשונו בש״ך סי׳ ק״י בדיני הרא״ה בב״ה ד׳ קמ״ו דמיישב בזה קושי׳‬
‫ס״ס ס״ק י״א יראה דכל עעס ‪ .‬החומרא התוס׳ והרשב״א מבגד שצבעו בקליפי‬
‫בילדה ב׳ משוס דהוה כמו ספק דרוסה ערלה דלדעתו לא תלי כלל בספק ‪,‬א׳‬
‫שנסערבה דלא הוה ס״ס משיס דהוה בגופו‪ ,‬י כי ס״א בעי׳ במשפמי ס״ס‬
‫ספק א׳ בגופו והב׳ בתערובות‪ ,‬וא״כ שהספק הראשון יהי׳ אסור מדרבנן‪ ,‬וא״כ‬
‫הוא יפלאמאוד‪ ,‬לפי מה שמבואר בפמ״ג אחרי דמה רא״י מדמה זה לספק דרוסה‬
‫בדיני ס״ס ס״ק ד‪ /‬דהא דספק אחד מכלל דס׳׳ל דסמוך מיעומא לחזקה הוא‬
‫בגופו והב׳ בתערובות לא הוה ס״ס הוא ג״כ מה״ת‪ ,‬ועיין בצ״צ החדש סי׳ רכ״ו‬
‫■ רק חומדא מדרבנן א״כ הכא דהי׳ גס דמפרש כן דהמהרא״י סובר דסמוך מיעומא‬
‫מסל״ת אמאי אינו נאמן המסל״ת‪ ,‬הלא י לחזקה הוא מה״ת וא"כ לא קשה כלל‬
‫בדרבנן עכו״ס מסל״ת נאמן והכא הוא בסיגנון הגרע״א‪ ,‬רק בסגנוני קשה היוצא‬
‫וליכא למימר מזה‪ ,‬הנני שואל מהרבנים הגדולים קוראי‬ ‫רק איסורא דרבנן‬
‫משוס דהכא אתחזק איסורא דאוקי ’הבהמה ״המאסף"‪ ,‬דלפי״ז דהשני תיישים שילדה‬
‫בחזקת שלא ילדה‪ ,‬והיכא דאתחזק איסורא' לא‪ ,‬הוה כ״א ספק בכורים מדרבנן‪ ,‬א״כ‬
‫חך בדרבנן אין עכו״ס מסל״ת נאמן אילי יש^מקום להתיר ל המיל מוס 'ע״י‬
‫כמבואר בש״ך• יו״ד סי׳ קל״ז ס״ק י״ע עכו״ס‪ ,‬אחרי דכל חומרת הגאון בעל‬
‫דהלא מפורש בפסקי מהרא״י דאפי' בעיזיס חתס סופר בתשובותיו יו"ד סי׳ ש״ו שלא‬
‫שדרך שחולבת בלא ולד הוארק מיעועא■■־ להמיל מום בספק אפי' לדעת לש״י‬
‫רק החילוק דבבהמזת הוא מיעועא דמיעועא ותום' והרא״ש דהמלת מוס בזה״ז אינו‬
‫וא״כ נהי דלר״ת לא סמכי׳ אחולבת לחוד אלא מדרבנן‪ ,‬משוס דכיון דאנו מחזיקים‬
‫משוס דאמרי׳ סמוך מיעימא לחזקה‪ ,‬אבל לבכור מספיקא דאורייתא לענין גיזה‬
‫עכ״פ לא הוה אלא כמו ספק השקול ועבודה ממילא הוה כממיל מוס בקדשים‬
‫בלא חזקה דהרוב יגרע החזקה וא^׳כ אבל בנידון דהרמ״א דגס לענין גיזה‬
‫אמאי אין עכו״ס מסל״ת נאמן‪ .‬והגס ועבודה לא הוה ספק בכור כ״א מדרבנן‬
‫דעיקרו דאורייתא הוא משמע באחרונים אפשל דיכול להמיל מוס ובפרמ ע׳׳י‬
‫דאין חילוק עי' כו״פ סי' ע״ו‪ — .‬עד עכו״ם ובצירוף! המסל״ת‪ ,‬דלדעת היש״ש‬
‫שהאיר ד׳ עיני ומצאתי שהגרע״א בחידושיו המבואר במג״א תנ״ג הלא נאמן בוודאי‬
‫על יו״ד סי׳ ע״ו ובתשובותיו סי׳ ל״ז העכו״ס מסל״ת בזה וכדמסייס הגרע״א‪.‬‬
‫והנני הכותב נריפוק כח וכחולשת‬ ‫מקשה כעין זה רק הוא מקשה הלא כאן‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫המאסף ש‪,‬נה ששית‬

‫ידעתי כוונתו בזה דהא‪.‬ברש״י שס לא‬ ‫‪,‬‬ ‫העצביס‬

‫הוזכר מזה מאומה)אס לא שנאמר לכוונתו‬ ‫■ שלום אלי׳ שמאס ‪,‬‬
‫על רש"י שכן ד״ה תשעה דוקא וס׳ וכג״ל‬ ‫^‬ ‫מו״צ פ״ק הנ״ל‪.‬‬ ‫•‬
‫וגס ע״ז כתבתי די״ל ‪ .‬נמי לכוונת רש״י‬
‫הוא מע' ועד יו״ד( וצ״ע‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סימן ק״כ‪.‬‬ ‫י■‬
‫ג( ב ״ ה מ א ס ת ״ ש״ה ס׳ נ׳ נ׳ היב‬
‫ר' פנחס ברזילי‬ ‫י‬ ‫המשף מחוברת י'פי׳ ק׳‬
‫הי״ו דאי ל״מ הייתי אומר דיש ע״ס בדברי‬ ‫ב( ״ ב ה מ א ם ה ׳ ׳ ש״ה חו׳ ב;‬
‫רש״י שבת ק״ו וכו‪ /‬עי' בנ״א הל' צידה‬ ‫י י בדברי ירידנו של‬
‫בשבת כלל ל׳ סי' ו׳ שכ' בפי׳ כן וז״ל‬ ‫הרה״ ג העורך הי״ו אות ל״ד הטח כת״ר‬
‫ונ״ל דמילת עהור הואע״ס וכו׳ ע״ש‪.‬‬ ‫הי״ו בצ״ע את דברי התום׳ שבת ח׳ ד׳ה‬
‫וכן בגומא‪ ,‬וכו׳ ולפעכ״ד הא דנקשו‬
‫דנקעו ‪ ,‬ניסן יהודא ליב חרל״פ‬ ‫בתחילה ע׳ הוא לאו דוקא אלא‬
‫בעיה״ק ירושלים תובנ״א‪.‬‬
‫כלשון הגמ׳ גבי עמוד וס״ל לתוס׳ לגס‬
‫בגא' ע׳ הוא לאו דוקא אלא כלומר‬
‫סימן קכ׳׳א‪:‬‬ ‫פחות •מיו״ד רק דנקעו מנין מסוייס‬
‫המשך מחוברת ה' סי׳ מ״ה‬ ‫)וכן הא דנקכו רש״י'שס גבי עמוד וז״ל‬
‫שאלה‪.‬‬
‫נעל ידיו לסעודה והיה צריך‬ ‫תשעה דוקא נקע וכו' לפענ׳׳ד לכוונתו ג(‬
‫לברך ענע״י ועעה ובירך‬ ‫ג״כ מע' ועד יו״ד וכ״כ הרא״ש שס ^ ^‬
‫בפי'( ‘ולכן נקעו בסוך דבריהם פחות‪ ,‬־ המוציא מאי‪ ,‬תשובה נ״ל שאס נזכר מיד‬
‫מיו״ד כלשון הגמ' שס גגי קופה דפחות תכ״ד יסייס תיכן‪ £‬ענע״י ואח״כ יחזור‬
‫מיו״ד מעלעלין והאמת כן הוא דאין ויברך המוציא על הפת‪ ,‬דכיון שסיים תכ״ד‬
‫שוס חילוק בין ע׳ לפחות מיו״ד ודין א' ‪ •.‬ענע״י בעלה לה ברכת המוציא שבירך‬
‫להס וכ'׳מ' בביאורי הגר״א או״ח סי' מתחילה‪ ,‬ואס לא 'נזכר מיד יברך ג״כ‬
‫שמ״ה אות כ״ח שעל דעה הב' שבשו״ע ענע״י בשביל הנעילה וכשבא לאכילת הפת‬
‫שס‪:‬לה״ה לגסה מע׳ עד‪,‬פחות מיו״ד לא יחזור ויברך המוציא שכבר יצא בברכת‬
‫ציין לעיין בתיס' ד״ה א״ל ■וכן מ' דכל ׳המוציא שבירך מתחילה אע״פ שהיה ע״י‬
‫פחות וכו׳‪ ,‬וזהו חוס' הנז׳ ומפמע ■מזה עעותדקיי״ל שאין הברכה נפסדת בשביל‬
‫כמש״ל דהעיקר הוא כסוך דבריהס‪ .‬אך שלא כיון אליה ]כשיעת הרי״ן! ז״ל שהבאתי‬
‫מ״ש שס ס״ק הנז'‪ ,‬וז״ל ״כ״מ שס״איני לעיל[ וכ״ת אכתי נימא דלא יצא דהא‬
‫יודע למה נתכוון‪ .‬דהא דז‪ ,‬הוא ברמב״ס הפסיק בין המוציא לאכילה בברכת ענע״י‬
‫פי״ד מהל׳ שבת ה״ח ועל ה״ח איןשס הא ליתא דברכת ענע״י' אינה חשובה‬
‫שיס ביאור מהכ״מ גס פלא שלא כ' שכ"כ הפסק לפי שהוא צורך סעודת וכן מבואר‬
‫הרא״ש והעור וכמו שציין הבאה״ג שס בש״ע א״ח ובש״עסל הרש״ז מלאדי נ״ע‬
‫)אם לא שנאמר דר״ת ״כ״מ" הוא \״כן וז״ל ]בסימן קס״ז סעיך י׳[ אס בשעת‬
‫משמע״ ור״ל דקאי על ציון הבה״ג כדרכו שהמצע היה מברך המוציא היה אחד‬
‫אבל לפ״ז ל״ש ״כן משמע" דהא הרא״ש מהמסובין נועל ידיו וכיון לברכת המוציא‬
‫והעור‪ .‬כ' כן בפי'( גס מת שסיים שס ואח״כ ניגב ידיו ובירך ענכי״י יוצא בברכת‬
‫תרמב״ס כרש״י שס ד״ה מאי וכו׳ לא המצע וא״צ לחזור ולברך ברכת המוציא‬
 ‫קם‬ ‫חוברת י״ב׳‬
‫דא״ל אנא בעינא למיעבד מצוה דתניא‬
‫ושפך וכסה מי ששפך הוא יכסנו ומעשה‬
‫באחד ששחט וקדם חבירו ונסה■ וחייבו‬
‫ר״ג ליתן לו י׳ זהובים‪ ,‬וכתב הרי״ך■ ז״ל‬
‫וז״ל איכא מאן דאמר האי דחייבו • ר״ג‬
‫להאי גברא־י' זהובים קנס^הוא דקנסיה‬
‫ולא גמרינן מינה לדינא אחרינא ‪ .‬וכד‬
‫מעיינת בגמרא לא אשכחת להאי סברא‬
‫דאי ס״ד קנסא הוא דקכסיה ר״ג ולא‬
‫עמרינן דצה לדינא אחרינא׳ אמאי קא גמר‬
‫מינה רב להא דתניא שורי הרגת נטיעןתי‬
‫קצצת אתה אמרת לי לקוצצו דשמעינן מינה‬
‫טעמא דאמר הכי הא לא אמר הכי חייב‬
‫אלא לאו דינא הוא וגמרינן מינה עכ״ל‬
‫הרי״ך והרא״ש ז״ל הוסיך להקשות עוד‪,‬‬
‫אי לאו דינא הוא מה שייך הכא למיקנסיה‬
‫גברא למצוה קא מכוין ואגן ניר\ס‬
‫וניקנסיה ? ועוד דבפרק כה״ד 'מיבעיא‬
‫ליה אהך דר״ג שכר מצוה •או שכר ברכה‬
‫'מאי נ״מ לכוס של ברכה עכ׳׳ל‪ ,‬והרב ל‬
‫ישעיה אחרון ז״ל כתב להדיאדקנסא' הוא‬
‫דקנס־ה ר״ג לתאי גברא וכן נראה נמי‬
‫מדברי הרמב״ס ז״ל בפ״ו מהלכות חובל‬
‫ומזיק‪ ,‬ויש להבין לשיטתם ז״ל דקנסא הוא‬
‫איך'יתרצו קישית הרי״ף והרא״ש ז״ל?‬
‫ונ״ל דלא קשיא דהרמב״ם וריא׳׳ז‬
‫סברי׳אע״פ דקנסא הוא מ״מ גמדנן מינה‬
‫לדינא אחדנא]ודלא כדעת המ״ר המובא‬
‫ברי״ף[ דדוקא ממונא מקנסא לא ילפינן‬
‫כדאיתא להדיא בפרק אלו נערות■ ובריש‬
‫פרק האשת נקנית‪ ,‬אבל הכא לא ילפינן‬
‫‪*:‬יי יל!פינן ־כי‬
‫ממונא מקנסא אלא ‪Vi‬‬
‫היכי וקנס׳ ר״ג להאי גברא דחטך מצות‬
‫כה״ד מחבירו‪ ,‬הכי נמי יש לקנוס למאן‬
‫דחטיף מחבריה מצות אחרינא‪ ,‬ומת שהק׳‬
‫הרא״ש ז״ל מה שייך למיקנסיה הא האי‬
‫גברא למצות קא מכוין נ״ל דהא נמי ל״ק‬
‫דכיון שהמצות מוטלת על חבירו והוא קדס‬
‫וחטפה ממנ\ וראך דלאו שפיר עבר וראוי‬
‫שברכת טנט״י אינה חשובה הפסק בין‬
‫המוציא לאכילה לפי שהוא צורך הסעודה‬
‫‪ .‬עכ״ל‪ ..‬הרי לך להדיא כמ״ש ‪:‬‬
‫י( ש א ל ה תניא)בפרק כה״ד( ושפך‬
‫וכסה מי ששפך ׳הוא יכסנו‬
‫מעשה באחד ששחע וקדס חבירו וכסה‬
‫וחייבו ר״ג ליתן לו י׳ זהובים; ויש להסתפק‬
‫אילימא דוקא במזיד שנתכוון לחעוך המצוה‬
‫מחבירו הוא דחייב אבל בשוע לא או‬
‫דילמא ל״ש דאדס מועד לעולס בין שוגג‬
‫בין־ מזיד‪ ,‬מאי ?‬
‫ת ש ו ב ה ‪ .‬טרס כל יש להבין אמאי‬
‫' חייבו ר״ג' י׳ זהוביס ‪.‬וכי‬
‫ממונא שקל מיניה ? ועוד אס מךהדין‬
‫חייב לשלם לו בשביל שכר מצוה שהפסידו‪.‬‬
‫ח״כ כיון דבתורה אינו מפורש כמת ישלם‬
‫היאך יכול ד ג מעצמו לשער כמות‬
‫התשלומין הא כל חפציך לא ישוו בה וטוב‬
‫שעה אחת של קורת רוח בעה״ב מכל חיי‬
‫העה״ז ? ונ״ל דודאי מן הדין אין בית דין‬
‫יכולים לחייבו ואין דינו מסור אלא לשמיס‬
‫והא יחייבו ר״ג אינו אלא קנסא שמצא‬
‫בקעה וגדר בה גדר כד שלא ירבו קטטות‬
‫ומריבות בישראל‪ ,‬והשתא דאתינא' דקנסא‬
‫הוא מסתברא־ דכי קנסו דוקא■ במזיד אבל‬
‫בשוגג אין לקונסו וכמו דתנן בפרק הניזקין‬
‫גבי קנס למטמא ומדמע ומנסך דבשוגג‬
‫פטור ובמזיד חייב‪ ,‬וכן נמי יש לדקדק‬
‫מלשין הברייתא דלא קתניי ״ויא״ חבירו‬
‫וכסה אלא ״וקלס״ חבירו וכסה משמע‬
‫דמיירי במזיד שנתכוון להקדימו ולחטיוך‪,‬‬
‫■‬ ‫ממנו מצות כה״ד‪.‬‬
‫רבב״ח קמיה דרב שורי הרגת‬ ‫תני‬ ‫ה(‬
‫נטיעות* קצצת אתת אמרת לי‬
‫להורגו אתה' אמרת לי לקוצצו פטור א׳ל‬
‫א״כ לא שבקת ח־יתא לכל ברייתא כל‬
‫כמיניה א״ל איסמייה א״ל לא תתרגם‬
‫מחניתך בשור העומד להריגה ובאילן‬
‫העימד לקציצה אי הכי מאי קא טעין ל^ה‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫לקונסו‪ ,‬והשתא מתילז שפ'רש'עת הרמב״ס מחלוקת" ‪ .‬וכי‪ /‬והוא מעות דמיכח מתוכי וכן‬
‫ודא״ז‪ ,‬ולענין דנא ג״ל עקר כרבריהם צ״ל ״ילפי דעת המסקגא מחלוקת" וכי׳‪ .‬הנ״ל‬
‫—‬ ‫^‪-‬‬ ‫־‬ ‫_‬ ‫‪,‬ז״ל לקכסא הוא דקנסיה ר״ג להאי גברא‬
‫סימן קבב‪.‬‬ ‫ולבר הוכחנו לעיל אות ד׳ בראיות ברורות‬
‫׳כדעה זו‪:‬‬ ‫־ ■‬
‫וגילו ברעדה‪.‬‬ ‫‪ 0‬ג ר ס י נ ז בפרק כה״ד ר׳ חייא נפל‬
‫המישך מחוברת יו׳ד סי׳ ל״ז‪,‬‬ ‫‪ /‬ליה יאניבא בכיתניה אתא‬
‫•«געו וירם לבם על בן ’צכדווני‬ ‫לקמיה דרבי א״ל שקול עופא ושמוכן על‬
‫)הושע י״ג(‪.‬‬ ‫בוביתא דמיא דמורח דמא ושביק ליה‪,‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫היכי עביר הכי והתניא השוחע וצריך לדס י‬
‫מעשר‪ .‬כר׳ אליעזר שהי׳ יושב ודורש כל‬
‫היום בהל׳‪.‬י ו"ט יעתד‪ .‬כת ראשונה אמר‬
‫חייב׳ לכסות כיצר יעשה או נותרו או‬
‫הללו ‪ ,‬בעלי פטסין כת שני׳ אמר הללו‬ ‫■עוקרו כי אתא רב דימל אמר צא ערוף‬
‫כעלי חביות וכו׳ התחילו כת ששית‬ ‫אמר ליה‪ ,‬כי אתא רבי! אמר צא נחיר‬
‫לצאת אמר הללו בעלי מארה נתן■ עיניו‬ ‫אמר ליה‪ , ,‬למ״ד צא ערוף מ״ע לא אמר‬
‫בתלמידים התחילו פניהם משתנין אסר‬ ‫צא נתור וכו' לא מיבעיא קאמר וכו׳ ולמ״ד‬
‫להם בני לא לכם אני אומר אלא להללו‬
‫‪.‬צא נתור מ״ע לא אמר צא ערוף וכו׳ לא‬
‫שיצאו שמניחין חיי עולם ועוסקין כחיי‬
‫שעה כשעת פטירתם אמר להם לכו אבלו‬ ‫מיבעיא קאמר‪ .‬וקשה לרר״ן דאמר צא‬
‫משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין‬ ‫ערוף אמר ליה היכי שרי למיעבד הכי הא‬
‫נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצכו‬ ‫איכא צעב״ח ? ולכאורה היה נ״ל דר״ד‬
‫כי חרות ה׳ היא מעוזכם‪.‬‬ ‫סבר דצעב״ח דרבנן ובמקום פסידא‬
‫)כיצד‪ .‬ט״ו(‪.‬‬ ‫■לא‪ .‬גזרו רבנן‪ ,‬אבל באמת אין נראה‬
‫רב‪:‬נו מהרש״א מתמה על ר״א‬ ‫הנה‬ ‫דאפילו אי אמרת הכי נמי לא ניחא דהא‬
‫דגער בנזיפה להני שיצאו והסירו‬ ‫ודאי כל כמה דמצי למיעבד בהיתראאסור‬
‫למיעבד באיסורא והכא נמי אפשר בנחירה אזנס משמוע דברי תורה כל היום כולו‬
‫דהא אסיקנא דר״ד נמי מודה לרבין אך לתלמידיו אמר להם לבסיף לכו אכלו‬
‫דבנחירה פעור מכסוי‪ ,‬וא״כ כיון דאפשר משמנים כי קדוש היום לאדונינו הלא ר״א‬
‫למנועי ההפסד ע״י נחירה דליכא צעב״ח ס״ל דטלו‪,‬לה׳ לפ״ז הי׳ להם להגות בתורה‬
‫אמאי א״ל צא ערוף דאיכא צעביח ? ונ״ל כל היום טלו ומבאר שם די״ל דמיירי ביו״ע‬
‫דהכא ליכא כלל צעב״ח כיון למיד'בתר של ר׳׳ה‪,‬לכן אמר דיאכלו וישתו על ליל‬
‫‪.‬שעולפה שוחעה תיכף כשמיעה 'אריכתא■ יו״ע שני של ר״ה דנהגו גס בימיו ■להיות‬
‫׳ ' שני ימים‪ ,‬עיין ביצה ה‪/‬ר״ה י״ע‪ ,‬אמנם‬ ‫דמיא ‪:‬‬ ‫‪•,‬‬
‫א ש ה כי כבוד העורך יאסוף את מופלאים המה דברי ר״א עפ״י מה שראיתי‬
‫דברי אלה לתוך מאספו היקר בליקיעי רבי' בצלאל בשם תו״י דר״א‬ ‫• ^‬
‫לא אמר כל היום כולו אלא רוט דהוי‬ ‫' _ ■‬ ‫ושלום ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫יעקב בן ציוןב״ר מנחם הכהן כטלו ועיין סוכה כ״ז‪ ,‬דאמר ר״א בעצמו‬
‫שחייב אדם לאכול בסוכה י״ד סעודות‪,‬‬
‫אגב אבקש לתקן כמאמר' ״שיגוי מ‪p‬רע״ ש״ז ועיי״ש בתוס׳ ובירושלמי סוכה שם‪ ,‬ותוס׳‬
‫סימן כ״א דף כ״ח ע״א שורה י״ג גסל ברכות מ׳׳ע‪ ,‬וברא״ש שם; ואי נימא‬ ‫■‬
‫שס סעית הדסוס וכתוב בזה הלשון ״ולפי זה ■לכולו‪ .‬לה׳ כפשועו כל היוס טלו י״ד‬
 ‫קסא‬ ‫דווברת י״ג‬

‫נכרי׳ ע"כ בחר עזרא את יום הגדול‬
‫והנורא לזכור את דרכם הרעים למען‬
‫שיהיו נכנסין דבריו בחדרי לבם‪ ,‬וכאשר‬
‫בכה המם בשעה ששמעו התורה מפיו‬
‫בבכי׳ של מצוה )אך שביום השבת הי׳(‬
‫ונהפכו לטוב ויפה אמר להם אל תתאבלו‬
‫ואל תבכו בבכיתרשות שכעת חדות ה׳‬
‫עמכם וע״כ אכלו משמנים ושתו ממתקים ‪:‬‬
‫‪ D S l/D l‬חקירת הראשונים אם מצוה‬
‫להתענות בר״ה‪ ,‬אמרתי זה‬
‫ימים כבירים שמנהג הזה מאוחר הוא‬
‫וכבר מתמה הלט״ז‪ ,‬מאלישע שאכל ■אצל‬
‫השונמית ור״ה הי' כמבואר בזהר בשלח‬
‫מ״ד*( וכן אלקנה וחנה שאכלו בר״ה‪,‬‬
‫עיין ר״ה י״א‪ .‬וכבר אמרתי שמנהג מאוחר‬
‫הוא כנראה מדברי המדרש אמור‪ ,‬וקה״ר‪,‬‬
‫דגדולי הדור מתענין בער״ה‪ ,‬היחידים‬
‫מר״ה ‪.‬עד יוה״כ‪ ,‬וביו״כ מתענין כולם‪,‬‬
‫אך תענית ■בר״ה מאן דכר שמי׳ וכן‬
‫באסת״ר דהסטין הצורר לפי דעת חז״ל‬
‫דישנו עם א׳ שאומרים עונג שבת ועונג‬
‫יו״ט הדא ז׳ ימים שבת‪ /‬בניסן פסחא‬
‫בסיון עצרת‪ ,‬בתשרי ריש שת‪ /‬וראינו‬
‫דר״ה בכלל המועדים והחגים שניתנו לשמוח‬
‫בהם‪ ,‬ועיין חולין פ״ג‪ ,‬שער״ה הוא מד'‬
‫פרקים שמשחיטין ' הטבח בע״כ‪ ,‬וראינו‬
‫שיו״ט של ר״ה הוא ככל המועדים לשמוח‬
‫בו במעדנים‪ ,‬וידידי רב חביבי ש״ב בחיר‬
‫הבחורים מר משה הילעוויץ מפה העירני‬
‫שביותר הי׳ לי לציין ד׳ רש״י ע״ז ה׳‪ ,‬דר׳׳ה‬
‫נמי יו״ט ומצוה לאכול בשר ודוחק לומר‬
‫סנגודות מכ״ל לר״א אלא ברור כדברי‬
‫התו״‪ /‬ובו ה מבואר מה שיש לנו להעיר‬
‫עלי שיטת ר״א מהכתוב ועזרא שאמר‬
‫לכו אכלו משמנים ליסוןו היום השותר‬
‫לשיטת■ ר״א דכולו לה׳ דהלא בעזרא שם‪,‬‬
‫מובא גס היו״ט שני של ר״ה ורא־נו‬
‫דביוס הראשון ח‪:‬לו ושמחו בשמחת היזג‬
‫אך כפי הנ״ל נכין גם זה ‪:‬‬
‫יצא לני קצת ראי׳ שאין מציה‬
‫להתענות ברי׳ה עיין רא״ש ומרדכי‬
‫סיך ר״ה‪ ,‬וטוא״ח ס*׳ תהפ״א‪ ,‬ותקצ;׳ז‪,‬‬
‫דהלא שם מסקינן דר״א לטעמי׳ שאמר‬
‫דאין לו לאדם ביו״ט אלא או אוכל ושותה‬
‫וכו׳ ומיירי‪.‬זה בר״ה לפי דברי מהרש״א‬
‫דביצה שזכרנו והן מדברי עזרא אשר כבר‬
‫עמדו רבים בזה‪ ,‬אך לפי מה שמצאתי‬
‫בצל״ח ביצה ט״‪ /‬דבעזרא מ־יריי בר״ה‬
‫שתל להיות בשבת ובשבת הכל מודים‬
‫דבעינן לכס דעונג אמרה התורה פםחיס‬
‫ס״ח‪ ,‬א״כ בלא״ה ישרו דברי'נ‪ /‬ובזה יש‬
‫לעיין ^?ה שרצה גאון הגאונים הגר״א‬
‫נ״ע להביא ראי' מהכתוב של עזרא שאמר‬
‫להם אל תבכו ואל תתאבלו דאין מצוה‬
‫להתענות ולבכות בר״ה בכי׳ של חנם‬
‫אולם לפי הנ״ל שחל להיות בשבת אז‪.‬‬
‫אין ראי׳ מזה דבשבת הותר לבכות בכי'‬
‫של מצוה ור״ע שבכה בשבת עיין ט״זסי׳‬
‫רפ״ח‪ ,‬לדידי׳ לעונג יחשב דבכי׳ של מצוה‬
‫קבכי וע״כ עזרא שראה שבני‪ .‬דורו ירדו‬
‫מטה מטה בשפלות מצבם המוסרי עזבו‬
‫את ה׳ ושכחו את בוראם בהיותם בארץ‬

‫*( ואעש״י שהקשה ע״ז נעל ההערה שס באו״ה‪ ,‬דבזהר מבואר על הכתוכ השגי ויהי היוס‬
‫ויכא שמה וישר אל העלי׳ דר״ה הי׳ וגסקדה אז השוגמית מפרכת אלישע כמו שרה רחל והנה‬
‫יעוין ר״ה י״א‪ ,‬אולם בהכתוב הראש'| ויהי היום ויעבור אלישע אל שמס ותחזק בו לאכול לחם‬
‫אין לנו הוכהה גלו׳' שבר״ה הי‪ /‬אך נ״ל דישה שאלו עש״י יסוד המדרשי דכ״מ שנאמר ויהי‬
‫היום דבר״ה הוא ועיין ראב״ע איוב א‪ /‬וכן רש״י שם‪ ,‬דויהי היום הנאמר באיוב ר״ה הי'‪,‬‬
‫יעיין אגדז בראשית כ״ה‪ ,‬זהר ח״ג‪ ,‬רל״א‪ ,‬תנדא״ר ח‪ /‬אבל במדרש שמואל גג‪-‬י‪ ,‬הנה ואלקגה‬
‫דנאמר ויהי היום ייב״ל אתר זה יומא של עצרת היום המיוחד שניתנה בו התורה וצ״ע בזהל‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫־־׳‪ .‬״‪■ .‬־•‪ -‬־׳ ‪ . -‬י ^ ^ ־ ־ ־ ‪ ■ .‬־ ‪.‬־‬

‫דכ״ז נאמר ללילי ר״ה שאין מתעכין לכ״ע אבל אסור מדרבנן ותירצו דמשום שמחת‬
‫וכמו׳׳כ בענינינו במה‬ ‫בהם‪ ,‬ועיין ספר קדמוח הזהר להגאון יו״כי מותר‬
‫הנשגב רר״ל זצ״ל בשס■ הגאון מהרח״ו שאמרו דנימא הואיל ■דחזיא לכיסוי דס צפור‬
‫מוואלאזין זצ״ל ע״ד הרב״י במ׳׳נז פרשה דאתיא כ ל אבא עיי״ש בתוס׳‪ ,‬הוכרח‬
‫נצביס‪ , ,‬שלא לאכול בשר בר״ה‪ ,‬ומאי לנו לתרץ דמשוס שמחת יו״ע מותר ואך‬
‫־כתיב אכלו משמנים היינו שמן וחלב שבלה הוא‪ ,‬ועיין תום׳ זבחיס לד‪ ,‬דלא‬
‫ולא בשר‪ ,‬ותמה הגאון ז״ל מדברי הש״ס אמרינן הואיל דאיסורא אך לשל דבריהם‪,‬‬
‫דחולין הזה‪ ,‬אולם לפי דברינו שהבאנו ]אולם יש לדחות מדברי;תוס׳ שבתקנ״ח‪,‬‬
‫בשם הצל״ח דהכתוב של עזרא מיירי וד׳ מ״ב‪ ,‬דאמרו הואיל שאס עבר והפריש‪,‬‬
‫בר״השחל להיות בשבת ובשבת הלא ראינו ‪ .‬ועיין שבת קל״א‪ ,‬שאס צייץ עליתו בשבת‬
‫דעילין על שלחן גס בפר ודגים אן! תואיל ובידו להפקירו' ויש שאומרים דהפקר‬
‫בשבת שחל להיות בע״ב או״ח סי׳ תקנ״ב‪ ,‬בשבת אסור[ ובירושלמי נדרים פ״ח‪ ,‬גבי‬
‫וכסעודת• שלמה בשעתו' לפי״ז אין אנו מגילת תענית דאחד צייס כל ערבית ל ה‬
‫צריכין לדחוק הכתוב לכו אכלו■ משמנים וסוכות והשבתות אך בעצם ר״ה לאזכר‬
‫בשמן זחלב ומעתה אולי הש״ס דחולין מיירי כליס וכבר הביאו מאמר הירושלמי תענית‬
‫פ ׳ג‪ .,‬דבר״ה מתריעין ולא מתענין‪.‬‬ ‫כה״ג‪ ,‬ועיין מ״מ שם‪ .‬ומ״א סי' תקל״ב‬
‫ל ‪ 2‬ן נ׳׳ל לבאר כאשר מובא באו״ח‬ ‫שהמלאך אמר לו דאנא ממלל ליחידי‬
‫סי׳ תקצ״ז‪ .‬מבלי לאכול לשובע‬ ‫סגולה ולא לכולא עמא‪ — .‬וע״ד הפלפול‬
‫אמרתי להוכיח מדברי הש״ס פסחים מ״ז‪ ,‬בלה ביום הדין למען שלא יהי׳ נאמר‬
‫יש חורש תלם א׳ וחייב משוס שמנה עלינו שבעו וירם לבס על כן שכחוני ויראת‬
‫לאווין והיינו דחורש ביו״ע ובשביעית ואי ה׳ יהי' על פנינו ביום הגדול הזה שיעברו‬
‫אמרינן הואיל אחרישה לא לחייב הואיל כל בני אדם לפט שופט העולמים‪ .‬כבני‬
‫דחזי‪ .‬לכיסוי דם צפור‪ ,‬ועיין רש״י שם‪ ,‬מרון *( לכן החמירו יראי ה' והתנדבו‬
‫ואי מזדמני לי^ צפרים וחיות מובא‪ ,‬ובש״א■ א״ע לשבת בתענית אך לגדולי הדור‬
‫סי׳ ס‪ /‬הקשה איך חייל איסור חרישה״ שחרדת ה׳ על פניהם תמיר ועליהם נאמר‬
‫‪.‬ביו״ע על איסור חרישה דשביעית דקדיס‪ ,‬בכל דרכיך דעיזו וכמו שהבאנו בסעיך‬
‫ומבאר ‪:‬דמיירי בר״ה א״כ הויין ‪ .‬איסורין העבר ציור חי מרבינו הק׳ לתם יאה‬
‫הבאי! ‪,‬בבת אחת מה שכ״ע מודים לזה‪ ,‬ונאה לשמיח אך ביום הנורא הזה כי הלא‬
‫עיין• שבועות כ״ד‪ ,‬ועיין תום׳ ביצה ח׳‪ ,‬ר״ה חג הוא כמש״כ תקעו בחודש שופר‬
‫דהקשו על מה דתירצו שם כר׳ אבא דאמר בכסא ליום ״חגינו״ ועיין ב״ח על העור‬
‫מלאכה שאין 'צריכה^ לגופה פעור הוא סי׳־ תקלח‪ :,‬דנאמר על ל ה ושמחת‬
‫ומשיה בהחופר לצורך כיסוי אין בו בחגיך **( ומועד הוא עיין ר״ה ד׳ ועירוכין‬
‫איסור ‪ .‬הלא סו״ס כל פעורי שבת פעור י'‪ ,‬ורמי המעלה כאלישע אלקנה ועוד‬

‫)*( ומה גאמנים דברי סז״ל ב״ב ל״ד ככל מקים שאתה מיצא אכילה ושתיה השטן מקטרג‪,‬‬ ‫'‬
‫*(‪,‬מדברי הנ״ח האלה תורה ‪ .‬היא לנו דכל דיני שמחת יו״ט נוהג גס פר״ה אך מה‬ ‫■‬
‫ש־הבאנו בפנים ממגיד משרים הרשה נצבים‪ ,‬דבר״ה ראוי לאכול דבש וחלב אך לא בשרומושמחת‬
‫‪3‬סגך הלא אנו למדים פסחים קי״ט‪ ,‬דבזמן הזה אין שמחה אלא בבשר מ״מ יפה כה‪ :‬דנהי‬
‫דר״ה מקרי חג ״וכרגליס" הוא עירובי; מ״^ מז׳ק י׳יד^ אך לא כרגל ממש הוא רק בדומה לו‬
 ‫כזסב‬ ‫חו‪5‬ו*תי״ב‬
‫אשר שלחנס כעולה וקרבן לה׳ מצוה להס מצאתי את הילקיש נחמי' דמובא שס‬
‫לשמוח אף‪ .‬ביום הקדוש הזה כי צדיק אוכל המעשה דר״א המסופר כאן בביצה ונאמר‬
‫לשובע נפשו בתר דשבע נפשו מליצלי שם מפורש^דמעשה בל׳א שהי׳ יושב ודורש‬
‫ולמיקרי באורייתא זהר ח״ב דף ס״ב‪ ,‬בחג הסוכות וכו׳ וכו׳ ולבסוף אמר להם‬
‫ועיין פסיקתא ע״ז‪ ,‬זה חזקיהו הנודע ‪,‬אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו'‪ ,‬ולפי״ז‬
‫בצדקתו ויראתו‪ ,‬אן לרשעים מה עוב 'צ״ע בדברי המהרש״א דמבאר דבר״ת‬
‫להס אס בענס יחסר למען שיעורו הי‪ /‬וכנראה דזהו ששנינו גילקוש זהו‬
‫נושינתס ויקיצו מתרדמתם ויזכרו את המסופר בביצה ולח בשתי פעמים הי'‬
‫ועי״ש‪:‬‬ ‫בוראם האלה השוכחים את תורתס בהבלי‬
‫הזמן‪ ,‬כמליצת הרמב״ס פ״ג מתל׳ תשובה ' ן א י ן להעיר אס באמת שבסוכות הי'‬
‫מדוע השתמש עם הכתוב הזה‬ ‫וע״כ אמר המשורר האלקי תקעו בחודש‬
‫שופר וזכרו נא את מעלליכם ההבלייס הנאמר בר״ה אך אין בזה כלום דכבר‬
‫בכסא ליום חגינו היינו בכיסוי הח‪ :‬אף דרכי חז״ל לדבר בלשון הכתוב‪ ,‬עיין ב׳׳ק‬
‫שהוא חג לשמחת ככל המועדים עכ״ז קי״ג‪ ,‬גיכיין ז' מ'‪ ,‬ב״ב ע״ז‪ ,‬מ״ק י״ז‪,‬‬
‫גילו ברעדה והוו ממעשים בשמחה וזכרו יבמות כ״ד‪ ,‬ברכות י״ז‪ ,‬קדושין מ״ת ל״ש‪,‬‬
‫את מעלליכם כי יום זכרוןהואלכס‪ , .‬מגילה כ׳׳ז‪ ,‬פסחים ל״ג‪ ,‬כתובות כ״ב ס״ב‪,‬‬
‫ו ^ ת ה נחזור לראש מאמרינו בר״א ב׳מ ס״ח ק״ה‪ ,‬קי״א‪ .‬זבחים ל״א‪ ,‬חולין‬
‫ששפך חמתו על הני המון עם קכ״ז‪ ,‬ביצת כ‪ /‬וכן מובא במדרש‪■ ,‬גירושלמי‬
‫שסרו אזנס משמוע ד״ת וכל מגמתם וחפצם רבים כזאת^ וראינו ביומא ס׳׳ו‪ ,‬שגם ר״א‬
‫בהוללות החג'ביום הדין הגדול אך בעל מאמרנו שהשיב לאותת אשה חכמת‬
‫לתלמידיו כאשר רוב היום ׳עסקו ושמחו אין חכמה לאשה אלא בפלך שנ׳ כל אשה‬
‫בד״ת להסאמר כי לכס ראוי לגיל בדיצת חכמת לב וכי לקרא הוא צריך לפתגם‬
‫החג כאשר הקדישו עתם וזמנם בתורת ההמוני הזה אלא כדברינו האמורים‪ .‬ובס׳‬
‫ת׳ גם אכילתם ושתייתס כקרבן לה׳ הוא עמודי שמים‪ ,‬ראיתי שמבאר שנצרך הי׳‬
‫ושמחים‪ .‬המה כי בשח דינם יצא לאור ■לר״א להוכיח ולהורות לאותה אשה מן‬
‫לשוב ירושלמי ר״ה פ״ב‪-‬והנה אחר זמן הכתוב הזה להוכחה גלוי' 'לחקירת‬

‫כי ברגלים בזמן שביהמ״ק הי׳ קייס עיר‪,‬ר השמחה הי׳ בשלהי שמחה וכאשר חרבה בית‬
‫תפארתינו גוהגין בשמחת הבשר‪ ;.‬ובראש השגה גם 'בומן שבית המקדש הי׳ ’קיים‬
‫לא היו חביאין שלחי שמחה כנודע א"כ בזמן ‪ .‬הזה אין חובה בבשר וביחוד כשי שאהרגו‬
‫בפנים מאמרינו שנכון מבלי לאכול על השובע בר״ה למק שחרדת ה׳ תהי׳ על סניגו לכן‬
‫הזהיר המ״מ למשנת חסידות י מבלי לאכול בשר ורק דברים קלים אך החג הוא מועד‬
‫לשמחה ככל התועדיס וכן ראינו בשלוחי דוד שאמרו לנבל הכרמלי כי על יום עוב באנו עיין‬
‫שמואל א' כ׳יה‪ ,‬ברש״י‪ .‬ומזה שאמרנו דאין שלמי ‪.‬שמחה הי׳ בר״ה נ״ל דהדין דהייב אדם לעהר‬
‫א״ע ברגל הנאמר גס בר״ה עיין רא״ש וקרבן נתנאל סיף ר״ה‪ ,‬ויומא■ כ״ד‪ ,‬דלחוחרא בעלמא‬
‫הוא‪ ,‬אך מדינא לא נאמר רק על יו״ט דחייב אדם לטהר א״ע ברגל הוא כדי לטהר א״ע‪ .‬בשביל‬
‫אכילת שלמים עיין רמב״ם פי״ו הל׳ ט״א ובר״ה הלא שלמים לא הי׳‪ ,‬ועיין ר״ה ט״ז ברש״י‪,‬‬
‫ועיין מה שהבאנו בפגים דהמשנה יש הורש תלם א' מיירי■ בר״ה ואס בר״ה יש הלאו דלאתגעו‬
‫מדוע לא נזכר במכות כ״א‪ ,‬להקשות על המשנה דיש תשעה יען דטיהא א״ע ברגל אך בלא״ה‬
 ‫המאסף* שנה ששית‬

‫בחררה עיין שבת קמ״ה‪ ,‬דהרבה צרות‬
‫עמדו לישראל ששכחו את בוראם במועדם‬
‫וע״ז אמר הנביא חדשיכס ומועדיכם שנאה‬
‫נפשי אלו המבלים עתם בימי המועדים‬
‫בהוללות ושחוק למלאות תאוחכס בלי‬
‫רעיון מושכל לשם ה׳ ולתורתו ומשו״ה תקנו‬
‫■תקנות בה״ב לצער את גיפינו כי אולי‬
‫חעאנו במה ששבענו את גופינו ושכחנו‬
‫את ה‪ /‬עיין עור או״ח סי׳ תצ״ב‪ ,‬ותום׳‬
‫קידושין פ״א‪ .‬ומקורו נמצא גס בהכתיב‬
‫איוב א‪ /‬אולי חעאו בני בהמשתאוח וברכו‬
‫את אלקים לכן החליע הרמב״ס בפ״ח מהל׳‬
‫לולב‪ ,‬וירושלמי סוכה פ׳ אחרון‪ ,‬דרק‬
‫החסידים ואנשי מעשה שמחו בשמחת בית‬
‫השואבת‪ ,‬ובכלל ראינו ■דכל השמחות‬
‫שתקנו חז״ל לא תקנו אלא עד שישתעבדו‬
‫לבס גס לשמחה רוחניות ובהתבוננות‬
‫_ נפשם‪ ,‬עיין בינה לעתיס כ״ג‪ ,‬וע״ז או״ח‬
‫י הל׳ מגילה‪■ ,‬במה שתיקנו מרדכי וב״ד‬
‫סעודת פורים כאשר התורה אמרה כי בן‬
‫הפיליסופית אס החכמה משכנה היא במוח‬
‫אבר הראשי או בלב מקיר חייס אשר היא‬
‫התלבשיז בשאלתה אליו החקירה הזאת ועי״ש‬
‫]ודברי עמודי שמיס האלו מובא בגאון‬
‫יעקב על עין יעקב בלשונו ממש מבלי‬
‫להזכיר שמו המפורש ע״כ נראה שהגאון‬
‫יעקב הוא מאסך אחרון[ אך ד׳ עמודי שמיס‬
‫ירופפו עפ״י מה שמצאתי במדרש משל‪/‬‬
‫שאמר ר״א בעצמו שהחכמה במוח היא‪,‬‬
‫ומעתה לאיזה כונה חמר ר״א אליה הכתוב‬
‫וכל אשה חכמת לב אס לא כדרכו בקודש‬
‫לדבר בלשון הכתוב ובמדרש משלי הנדפס‬
‫מידידי הרה־׳ג החה״ש ר״ש בואבער הי״ו‬
‫מצאתי שהעתיק גירסא ישנה שר״א אומ‬
‫שהחכמה בלב היא אך ר' יהושע ס״ל‬
‫שבראש היא‪ ,‬אולס בילקו‪/‬י הגירסא היא‬
‫^‬ ‫כמו שאמרנו ‪:‬‬
‫אך נאמר דהמסופר בר״א הי׳‬ ‫אמנם‬
‫בחג הסיכות ענ׳׳ז הלא ראינו‬
‫דגס בימים העוביס השמחה צריכה להיות‬

‫נדחה זאתידעל אזהרה‪ ,‬הזאת דהייב למהר׳ א״ע ברגל ליתא מלקות ובמכות הלא הקשה הש״ס‬
‫דילקה גמי מזה ועל מלקות קמיירי שס‪.‬‬
‫ועפ״י סברינו אזכיר מה שרציתי לחדש דהשעס דאין נושאי; ביו״נן משוס דאין מערבין‬
‫שמחה בשמחה לא שייך בר״ה כאשר עצס העעס דאין מערבי; הוא משוס שיהי׳ בשילה סעודת‬
‫הנישואין עבור משתה של יו^יע ועיין מ״א סי׳תקמ״ו‪ ,‬ומעתה כי סעודת ר״ה בלתי חיובית היא‬
‫לכן השעס ליתא‪ ,‬ובזה אמרתי לבאר מה שהקשו המהרשיס על המתניתין דביצה ל״ו‪ ,‬דאין נושאי;‬
‫נשים ביו״ס דתיפוק לי׳ דבלא״ה אסור מה״ת משוס דאין מערבי; שמחה בשמחה עיין תום׳ מ״ק‬
‫ח‪ /‬וכתובות ח״ז‪ ,‬אך לדברינו יש לומר דעיקר חידוש המשנה בשביל ר״ה הואדנקרא ג״כיו״ע‬
‫עיין ד״ה ל״ב במשגה וכמו שהבאתי בפנים‪.,‬ואולי מתורץ גס קושית התוס׳ כתובות שס על‬
‫הש״ס דמוקי דקמסיר לה ביו״ט ג״כ בר״ה מיירי דלית בה העעע דאין מערבין‪ ,‬וכן מה שהקשה‬
‫הקהלת יעקב‪ ,‬על התשנה דביצה הנ״ל ועל■ ה^ס דהגיגה דאין מערבין שמחה בשמחה תיפוק לי׳‬
‫דבלא״ה אסור מה״ת דהלא ישראל מוזהרין על טומאה ברגל ואס ישא ברגל יסמא א״ע‬
‫בטומאת קרי החמירה ‪;:‬טימאת שרץ‪ ',‬ולשי דברינו דבר״ה לא נאמר הדין דהייב אדם לטהר א״ע‬
‫ברגל י״ל ג״כ דנאמר זאת בשביל ר״ה‪ ,‬אך אאמו״ר‪-‬ז״ל מתרץ בטוב טעס ודעת די״ל דבעינן‬
‫הטעם דאין מ ערבי; שמחה בשמחה ביו״ט מאחר דסו״ס טמא הוא לכן נריכין להטעס דאין מערבין‬
‫כן העיר שס בהגהותיו על הקהלת יעקב‪ ,‬ואף שיש לעיין מר״ז דאמר ר״ה דאשה 'הייבח בשלמי‬
‫שמחה א״כ תהא היא טמאה ע״י בעלה‪ .‬בכ״ז י׳׳ל דגס היא היתה טמאה ומיירי במקום שהי׳‬
‫הסעידת נשואי; הוכן עיין כתובות ד׳ ומלבד זה נ״ל כמן דעיקר שמקי? הוא בשלמים כמבואר‬
 ‫קסג‬ ‫’חוברת י״ב‬

‫שנעשה בארור המן דנתקלקל והושפל‬
‫תחתי׳ )כמו שאנו נוהגין בלילי פסח‬
‫להבחין בכל פרעי הניסיס שעשה ה׳ עמנו‬
‫אלו הוציאנו ממצרים ולא קרע לנו את‬
‫הים וכדומה‪ ,‬ועיין ע״ז סי׳ תרצ״ה‪(,‬‬
‫ומעתה אם ישים האדם כל מחשבתו בזה‬
‫בעח אס יתבסס לבו לא יוציא ח״ו דבר‬
‫של שיחה בעילה מפיו‪ ,‬והנה בירושלמי‬
‫שבת פע״ו‪ ,‬ובפסיקתא רבתי פכ״ג‪ ,‬הקשו‬
‫כתוב א' אומר עצרת תהי' לה' וכו׳ חד אמר‬
‫לא ניתנו יו״ע אלא לאכילה ושתי' וחד‬
‫אמר לא ניתנו יו״ע אלא לת׳׳ת ומסקינן‬
‫ולא פליגי הא בת״ח והא בפועלים והדר‬
‫גרסינן שם כתוב אומר לה׳ וכתוב אומר‬
‫לכס חן חלק לת׳׳ת וחלק לאכול ולשתות‬
‫ועיין קרבן עדה‪ ,‬ועיין ספרי קל״ה ס'‬
‫ראה‪,‬יכול יהא אדם עצור כל היום כולו‬
‫סורר ותורה בעבור היותן זולל וסובא‬
‫ע״ש סופו וחבר הוא לאיש משחית בי‬
‫משפעו יהי׳ במיתה למען שלא יפלו ישראל‬
‫עס קדוש בתכלית השפלות‪ ,‬ויתורו אחרי‬
‫שרירות לב^ ואחרי מראה עיניהס‪,‬‬
‫ויתמכרו לתענוגות בשרים ולחמומת התבל‪,‬‬
‫ולא יסור צלם אלקיס מעל פכיהס‪ ,‬ולא‬
‫יהיו לחרפה ולשמצה‪ ,‬לפיכך תקנו מרדכי‬
‫וב״ד חיוב לסעודת מצוה למען שישתעבדו‬
‫בעת סעודתס את לבבם גס אל הרוחניי‬
‫ולספר את הנסים שעשה ה׳ עמנו‪ ,‬ע'׳כ‬
‫אמרו חד׳ל דחייב אדם לבסומי בפוריא עד‬
‫דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי‬
‫עבור שיעמיק האדם עיונו בפורים בעצם‬
‫הניסיס שנעשו עמנו עד שלא ידעו לתת‬
‫איזה יתרון והפרש בין הנס שנעשה בברוך‬
‫מרדכי שנתברך במעלת גדולתו ובין הנס‬

‫בספרי ראה‪ ,‬דושמחחס לפגי ה׳ אלקיכס בשלמים הוא יאף שבפסח לא גאמר זה טכ״ז ילסמן‬
‫שמחה שמחה מחג השבועית שנאחר בו ושמחת לפני ה׳ אלקיך וכן ראיגו בפרשה תבא‪ .‬וזבחת‬
‫שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה׳ יען כי אין שמחה אלא בשלמים‪ ,‬לכן דרשינן בפסחים ק״ט‪,‬‬
‫דבזמן הוה שאין שלמים השמחה היא בבשר‪ ,‬וע״כ הוכיחו מזה בתוס׳ קדושין ל״ד‪ ,‬דשמחת יו״ע‬
‫בזמן הזה דרבנן הוא‪ ,‬ועיין תוס׳ חגיגה ה‪ /‬ומעתה לשיטת תוס׳ מה שהקשינו מהך דאין מערבין‬
‫שמחה בשמחה מהמשנה דביצה‪ ,‬לק״מ‪ ,‬כי בזה״ז הענין דאין מערבין׳שמחה בשמחה ג״כ דרבנן הוא'‬
‫יתוס׳ נמ״קשכתבו שהוא מה״ת לא כתבו אלא בשעת הבית וא״כ שפיר חידש המשנה דאין נושאיןנשים‬
‫במועד משוס שבות להוסיף עוד איסור דרבנן על הך דאין מערבין וכמו״כ בזה״ז דאיסיר דאסור‬
‫לעינא ברגל חומרא בעלמא הוא ולק״מ מהמשנה דביצה שעיקר חידושא על זה״ז אך על הך דאין‬
‫מערבין תיפוק לי׳ דאסור לטמא ברגל כמו שהקשת הקהלת יעקב יפה הקשה דשניהם בזמן הבית‬
‫קמיירי‪ ,‬ולפי שיטת רש״י קדושין שם ורמב״ס דשמירת יו״ט בזה״ז היא ג"כ מה״ת י״ל דהמשנה‬
‫לביצה באה לחדש האיסור שבות ללילי יו״ט ראשון שאין שמחת יו״ט בה דהלא השלמים לא היו‬
‫נקרבין בלילה‪ ,‬עוד דקדקתי לר״א דשמחת יו״ט רשות היא והסעודה בלתי חיובית היא איך‬
‫לדידי׳ הטעם דאין מערבין ונדחית סעודת יו״ט משוס סעודת נשואין אך כל המעיין יראה דאין‬
‫כיונת ר״א דשמחת יו״ט רשית כמו חצה בכל שבעה רשות אלא בודאי מצוה היא אך הרשית בידינו‬
‫חו כולו לה' או כולו לכס ושניהס כא' טוביס אס תהי׳ שמחה רוחניות או גופניות‪ .‬וידידי הרה״ח‬
‫ר' מאיר איש שלום מווינא נ״י השיבני במכתב דכוונת הש״ס דביצה שאמר ר״א דמניחין חיי‬
‫עילם ועוסקים בחיי שעה אין בידינו לומר דלר״א סעודת יו״ט לאו מצות היא אלא דאמר היי‬
‫שעה כעין'שאמרו בשבת י׳ דמניחין היי עילם הוא ת״ת ועוסקים בחיי שעה בהפלה והלא קראו‬
‫חז״ל תפלה היי שעה אעפ״י שמצוה הוא וגס מה״ת להרמב״ס במנין המצות דעבודה זו תפלה‬
‫עיין ב״ק צ״ב ותענית ב׳‪.‬‬
‫‪-2‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫כי אמרי יהיו לרצון ותנצב״ה אמן‪.‬‬
‫בפ״ק דברכות ד׳ ז' גדוצה‬ ‫איתא‬
‫הבטחה שהבטיחן הקב״ה‬
‫לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים‬
‫שאננות קומנה שמענה קולי‪ ,‬בנות טטחות‬
‫האזינה אמרת‪ /‬אמר ליה רב לר׳ חיית‬
‫נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי‬
‫כנישחא‪ ,‬ובאתנויי גברייהו בי רבנן‪ ,‬רננירין‬
‫לגברייהו עד דאתו מבי רבנן‪.‬‬
‫ישכיל החכם ףתבונן הנבון‪ ,‬כמת‬
‫גדלה מצות הספדן של צדקיס‬
‫וצדיקות הדור ני מלבד כי השכל יחייב‬
‫להצטיער ולבכות כל אחד ואחד על העדר‬
‫הצדיקים‪ ,‬עוד מצד אחר עלינו החייב‬
‫לעסוק בהספדן אחר כי מיתתן כפרה על‬
‫הדור כמאמרם !״ל למה נסמכה פרשת‬
‫פרה למיתת מריס לומר לך מה פרה‬
‫מכפרת אך מיתתן של צדיקים מכפרת‪,‬‬
‫ועוד טעם אחר בפשיטיות אמרתי זה כמה‪,‬‬
‫דהחיוב עלינו להצטער על העדרן‪ ,‬פפ״י‬
‫מאמרם כל אדם שיש בו דעת כאילו כבנה‬
‫ביהמ״ק בימיו‪ ,‬ומי לנו בעלי רעה‬
‫כצדיקין שבדור‪ ,‬דבמקוס לאבד הזמן היקר‬
‫בהבלי העולם ובתענוגיו הס רואים להשיג‬
‫התכלית הנרצה לסגל תורה ומצות ומע״ט‬
‫ולעשות אך טוב וחסד בגופם וממונם‪,‬‬
‫וא״כ בחיים חיותם נדמה כאילו בית‬
‫המקדש בנוי‪ ,‬ובהעדרס א"כ כמו נחרב‬
‫בית המקדש ולכן מהחיוב עלינו לעסוק‬
‫בהספדן‪.‬‬
‫מרת אמי ז״ל היתת כורעת‬ ‫והנה‬
‫ומפורסמת לכל במדותיה הישרות‬
‫והנעלות‪ ,‬במעשיה הטיוביס והיקרים בתפץ‬
‫לבבה הכביר לעשות חסד עם כל כידוע‪,‬‬
‫ובפרט היתה מצוינת במרת עמתכרפה כי‬
‫באמת לא היתה מחשבת עצמה למאומה‪,‬‬
‫ומדת ענוה היא מהמרה היותר מצויינת‬
‫באדם‪ ,‬ובגמרא יראה לגבי משה סילתא‬
‫זוטרתי היא ובענוה משתבח ביה קרא‬
‫בביהמ״ד ביו״נו ת״ל לכס תן חלק‬
‫לביהמ״ד ותן חלק לאכילה ושתי‪ /‬המורס‬
‫לנו מכל זה דלרמי המפלה להס יאה‬
‫ונאה לשמוח כל החג באכילת מעדניס כי‬
‫כל הנאתו לשם ה׳ ולתורתו ולמסרה‬
‫הרצוי׳ לתכלית הארס באשר הוא אדם ואס‬
‫חשקה נפשס להחמיר ע״ע מבלי להרבות‬
‫מעדניס ביו״כו ומבלי לאכול בשר בר״ה‬
‫כדברי המלאך להרב״י דאנא ממלל ליחידי‬
‫סגולה נס זאת רצוי׳ היא להם והרשות‬
‫בידיהם אמנם להמון עם דאין שולחנם‬
‫מוקדש ומוקטר‪ ,‬וכונת התכלית להם בטרם‬
‫נל לבלות זמנם בתורה ומצות ובתפילות‬
‫ואח״כ לשמוח בשמחת החג שיהיו שמחין‬
‫ברעדה‪ ,‬ובר״ה שהוא יום הנורא כיוב לו‬
‫ביותר' למעט בשמחת גופם‪ ,‬אך להבינוניס‬
‫גס להם חובה מוסרית רובצת לתת חלק לה׳‬
‫ולתת חלק לכס למען שלא יהיה ח״ו‬
‫נאמר עלינו אכלו ושבעו וירס ‪ .‬לבס וע״כ‬
‫שכחוני‪ .‬ע״כ בצדק שפך חמת ר״א בדברי‬
‫נזיפה להני שלא רצו לתת חלקס כלל‬
‫וכלל לה' דהללו המה בעלי כדין והללו‬
‫בעלי חביות‪ ,‬ואך לתלמידיו אל נכון השיבם‬
‫ני לכו אכלו ממתקים כאשר בטרס שמעו‬
‫חלקם מרבם בענות חן ובמתינות ע״כ‬
‫יאכלו ענוים וישבעו‪,‬‬
‫א ב ר ה ם בהרה״ג ר׳ אלי׳ ז״ל‬
‫יאעלסאהן מלוצין‪.‬‬
‫סימן קכ״ג‪.‬‬
‫ציון לנפש חיה‪.‬‬
‫מאת העורך‪.‬‬
‫דברי תורה אשר אמרתי בדרוש בשנ״ק‬
‫פרשת עקב )י״ח מנחם אב תרס״א( תשלום‬
‫יום השלשיםשל מרת אמי הצדקת הכשרה מעיחה‬
‫במדוהיה‪ ,‬והמצוימת במעשיה‪ ,‬הישרה והיקרה‬
‫כ‪:‬שיס מרת בכורה דונא בת אסתר ז״ל‪ ,‬יה״ר‬
 ‫קסד‬ ‫חוברת י״ב‬
‫אלה דבריו של הגאון לב אריה ז״ל‪.‬‬
‫דבריו ננפענ״ד לפרש מאמר‬
‫המשורר באומרו ויקציפו על מי‬ ‫^‬
‫מריבה וירע למשה בעבורם‪ ,‬והנה מאמר‬
‫בעבורם קשה‪ ,‬אס חוזר על המיס והכונה‬
‫וירע למשה בעבור המיס אין לו‪.‬מובן כי‬
‫מה חכיאו ומש עשו לו המיס והוא הוא אשר‬
‫גרס לו בהכותו בסלע ובהעבירו דבר ה‪/‬‬
‫ואס גס חוזר על ויקציפו והוא על בני‬
‫ישראל והכונה בעבור בני ישראל ג״כ תמוה‬
‫כנ״ל‪ ,‬כי אס גס בני ישראל הקציפו בכל‬
‫זאת הוא גרס לו כנ״ל‪ ,‬אמנס ע״פ הנ״ל‬
‫יתבאר בדרך יפה מאוד‪ ,‬והוא באשר נוסיך‬
‫עוד להתבונן כי מדוע בפרשת חוקת ציוה‬
‫לו יתברך קת את המכיה והקהל את‬
‫תעדה ודברתם אל הסלע לעיניהם וגו׳‬
‫וכן עשו כמאמר הכתוב ויקהלו משה‬
‫ואהרן את‪ ,‬הקהל ע״פ הסלע‪ ,‬מה זה‬
‫היה מהלירך בכאן לצותו לזה להקהיל את‬
‫העדה‪ ,‬ובפרשת בשלח לא נאמר הציוי‬
‫הזה להקהיל את העדה רק לעשות הדבר‬
‫נגד זקני ישראל כמאמר הכתוב עבור‬
‫לפני העס וקח אתך )רק( מזקני ישראל‪.‬‬
‫וגס בהמעשה נאמר לבד ויעש כן משה‬
‫לעיני זקני ישראל ומדוע לא היה שס ג״כ‬
‫לעיני כל תעדה כמו במי מריבה‪ ,‬והוא‬
‫דקדוק נכון‪,‬אמנס נר׳ דהעעסהוא דשס‬
‫אז במי הציר עוד לא הרבו בני ישראל‬
‫לנסות ולהכעיס את ה׳ יתברך כי עוד היה‬
‫קרוב לזמן צאתם מארץ מצרים ולכן לא‬
‫היה מהצורך להראות להם הנס הפלאי‬
‫הזה לעיניהם‪ ,‬ואדרבה מצינו שהשי״ת כעס‬
‫על משה על מה שהוציא לעז על בני‬
‫ישראל ואמר עוד מעע וסקלוני ולזה‬
‫נאמר לו עבור לפני העס וכמו שפירש״י‬
‫וראה אס יסקלוך‪ ,‬משא״כ בפרשת חוקת‬
‫דעד אותה שעה הרבו לחעוא ולנסות‬
‫ולהכעיס את ה׳ במעשה העגל בקברות‬
‫התאוה במשליח המרגלים‪ ,‬וגס ויעפילו‬
‫שנאמר והא־ש משה עניו מאוד מכל האדם‬
‫אשר על פני האדמה‪ ,‬וראיתי להגאון‬
‫לב אריה בחי׳ לחולין ד׳ ז׳ ע״ב דכתב‬
‫דנם מה שעבר פי ה׳ במי מריבה ה*ה‬
‫ג"כ מסיבת ענותנותו‪ ,‬ני באמת כל‬
‫המפרשים כבר חקרו להבין סיבת הדבר‬
‫אשר משה רבינו עבר פי ה׳ וכתב הגאון‬
‫הנ״ל עפ״י גמרא דחולין גדולים צדיקים‬
‫במיתתם יותר מבחייהס דגבי אלישע‬
‫כשהוצרך להחיות בן השונמית בחייו‬
‫הוצרך לשום פיו אל פיו ועיניו אל עיניו‬
‫ובמותו נאמר ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי‬
‫וכתב הרד״ק דהעעס הוא משום דהנס‬
‫הוא עפ״י זכות האדם אס זכותו אינו‬
‫גדול כ״כ נעשה הנס קרוב מעע אל הכיבע‪,‬‬
‫ואס זכותו גדול אז נעשה הנס פלאי בלתי‬
‫שיהיה לו שוס התקרבות אל הכיבע‪ ,‬ולכן‬
‫אלישע בחייו דזכותו לא היה גדול כ״כ‬
‫הוצרך לקרב הדבר קלת אל הכיבע לשוס‬
‫פיו אלפיו ועיניו אל עיניו להחס בשר‬
‫הילד‪ ,‬משא״כ במותו דהיה זכותו גדול‬
‫הרבה )דגדוליס צדיקים במיתתן( נעשה‬
‫הנס אך בנגיעה‪ .‬והנה בענין מי מריבה‬
‫ראוי להתבונן דכיון דבדיסר היה מתקדש‬
‫שמו יתברך ביותר א״כ מדוע בהבאר‬
‫הראשון בפ׳ בשלח ציוה לו יתברך והכית‬
‫בציר‪ ,‬אמנם העיקר הוא כי אותו הבאר‬
‫היה בזנות מריס וזכותה לא היה גדול‬
‫כ״כ ולכן הוצרך הנס להיות בהכאה‬
‫לקרבו קצת אל המבע‪ ,‬משא״כ במי מריבה‬
‫ותמת שס מריס ונסתלק הבאר וחזר‬
‫בזכות משה וזכות משה היה גדול הרבה‬
‫והיה אפשר להיות בדיבור לכן ציוה לו‬
‫ורברתס‪ ,‬אמנם משה רבינו מרוב ענותנותו‬
‫לא היה חפץ כי ידעו כולם כי זכיתו‬
‫גדול יותר מזכות מריס אחותו‪ ,‬לכן גס‬
‫עתה הכה בסלע כמו בראשונה‪ ,‬וא‪!:‬נס‬
‫הוא יתברך חרה לו על זה כי במקיס‬
‫קידוש השם היה לו להניח מדת ענותנותו‬
 ‫המאסף שנה ששיח‬
‫משאי׳ג לעיני כל העדה כולה אשר בלתי‬
‫אפשר כי לח ימצא' רבים בהם אשר לא ידעו‬
‫לשקיל זכיות ולא יוכלו להכיר בשכלם את‬
‫זכות משה הגדול לזה הוצרך לעבור‪,‬‬
‫ובכלל בעיקר הדבר יש לומר כי אולי‬
‫אס היה הציוי רק לעיני זקני ישראל‬
‫כבראשונה גם השי״ת‪-‬לא היה מצוה לו לדבר‬
‫כי אם רק להכות כבראשונה ואמנם‬
‫מסיבה כי היה מהנחוץ להראות הנס לעיני‬
‫העדה‪ ,‬וגס זכות משה היה גדול מאוד‬
‫כי היה אפשר לפעול הנס בדיבור לבד לזה‬
‫ציוה לו השי״ת ודברתם אל הסלע להגדיל‬
‫את הגס ולהתקדש שמו ביותר‪ ,‬נמצא כי‬
‫רק בגלל אשר בני ישראל הרבו לחעוא‬
‫ולהקציך את ה' היא אשר היה מהצורך‬
‫לצוות הדבר שיהיה לעיניהם לבל יוסיפו‬
‫לחעוא ומזה נתגלגל הדבר לבא ציוי השי״ת‬
‫שיהיה בדיבור להגדיל הנס לעיניהם ביותר‬
‫וגס עי״ז הוצרך משה בגלל ענותנותו‬
‫לעבור פי ה׳ כי אם באמת לא היו מרבים‬
‫לחעוא ואז לא היה צריך לעשית הנס‬
‫לעיניהם אולי לא היה בא הציוי שיהיה‬
‫בדיבור ולא היה נכפל משה בעבור מרת‬
‫ענותנותו‪ ,‬ולו גס היה בא הציוי שיהיה‬
‫בדיבור אם היה רק לעיני זקני ישרא‪ 1‬גס‬
‫אז לא היה נכשל במדת עטתנותו כי‬
‫בגלל השתי שיבות אשר זכרנו לא היה‬
‫עובר ע״פ ה׳‪ ,‬אמנם עתה אשר הוצרך‬
‫בגלל רוב הקציפס את ה׳ להיות הציר‬
‫לעיניהם והוצרך גס לבא הציוי בדיבור‬
‫והוצרך ג״כ משה שלא להראות גודל זכותו‬
‫הגדול לעיני כל ישראל נכשל במדת‬
‫ענותנותו‪ ,‬ועתה מה יקר מאוד מאמר‬
‫בעבורם והיינו באמת בעבור בני ישראל‬
‫והכונה ננ״ל כי עי״ד כי הקציפו על מי‬
‫מריבה וגס מקודם עוד ' הרבו לחכיוא‬
‫והוצרך עי״ד זה שיהיה לעיניהם‬
‫ובגלל זה הוצרך שיהיה בדיבור עי״ז‬
‫נכשל משה בעבורם מחמת מדת‬
‫לעלות אל ראש ההד במחלוקת קירח וגס‬
‫אח״ז וילינו עליהם אתס המיתם ונו׳‬
‫וכיוצא‪ ,‬לזה היה מהנחוץ להראות הנס‬
‫להם ולהקהיל את העדה לעשות הנס‬
‫ההוא לעיניהם‪ ,‬אולי עי״ז לא יוסיפו עוד‬
‫לחעוא ולנסות ולהלין ולזה ציוה לו יתברך‬
‫והקהל את העדה ודברתם אל הסלע‬
‫לעיניהם‪ ,‬ומה יקר בזה דקדוק הכתוב‬
‫יען אשר לא האמנתם בי להקדישני לע־ני‬
‫בני ישראל‪ ,‬ולכאורה המאמר לעיני בני‬
‫ישראל ללא צורך כי ודאי הטנה על בני‬
‫ישראל‪ ,‬אמנם כונת הכתוב כך דכיון‬
‫דציויתי לכס דיהיה הדבר לעיני בני ישראל‬
‫למען יראו הנס לעיניהם ובל יוסיפו עוד‬
‫לחעוא הנה בזה נתגדל עיניכם ביותר‬
‫כי‪-‬היה מהנחוץ לכם להקדישני‪ ,‬וזהו כינת‬
‫הכתוב יען אשר לא האמנתם בי להקדישני‬
‫אחר לציויתי לכס דיהיה לעיני בני ישראל‬
‫וא"כ היה מהנחוץ לכס להקדישני ולהוציא‬
‫המיס בדיבור להגדיל הנס יותר ואתם לא‬
‫■ כן עשיתם ונגדל עונכס ביותר ‪:‬‬
‫ו ה נ ה גס מה שמשה עיר פי ה׳ והכה‬
‫בסלע כבראשונה מחמת ענותנותו‬
‫כאשר אמרנו נראה דהיה ג״כ מעעם וסבה‬
‫דהיה הדבר לעיני כל העדה‪ ,‬דאס היה‬
‫באמת רק לעיני זקני ישראל כבראשונה‬
‫הסברא נותנת כי משה רבינו היה מדבר‬
‫אל הסלע‪ ,‬וזה משני סיבות‪ ,‬האחת כי לעיני‬
‫אחדים מזקני בני ישראל לא היה לו כ״כ‬
‫מהנחוץ וההכרח לעבור פי ה׳ מחמת‬
‫ענותנותו‪ ,‬כי לעיני אחדים לבר לא היה קשה‬
‫לוי׳כ״כ להראות כי זכותו גדול כל כך משא״כ‬
‫לעיני כל העדה כולה להראות כי זכותו‬
‫גדול יותר מזכות אחותו זה היה קשה לו‬
‫הרבה והוצרך לעבור פי ה' ועוד סיבה שנית‬
‫כי לעיני זקני ישראל המיוחדס שבעדה‬
‫הס גס בלתי זאת יודעים דזכות משה גדול‬
‫מאור הרבה הרבה ולח היה מהנחוץ לו‬
‫להכימין ולצפון את גודל זכיתו מעיניהם‬
 ‫מסה‬ ‫חוברת י״ב‬
‫ראויה לו אינו רשאי לקיימה ופריך תלמודא‬
‫ואמאי וליתי עשה ולידחי ל״ת ומאי פדיך‬
‫תא הל״ת דממזרת יעברו שניתם וקיוס‬
‫העשה יקיים רק הוא ובזה לא אמרינן אתי‬
‫עשת ודחי ל־׳ת וע״כ דאך באופן זה אמרינן‬
‫אתי עשה ודחי ל״ת ע״ש‪ ,‬והנה בס׳ אפריון‬
‫שלמה דחה את דברי מהר״מ ב״ח דל‬
‫והעלה כסברת הכסך נבחר והאתבת‬
‫עולם והאריך בזה‪ ,‬אמנם במחכ״ת דבריו‬
‫תמוהין מאוד וכבר ב״המאסך" שנה שלישית‬
‫בהערה לסי׳ כ״ז הארכת־ בזה ובעזת״י‬
‫הראיתי פנים לסברת הרב הגאון מהרמב״ח‬
‫חיש ירושלים ותראתי רבים מגדולי‬
‫הראשונים אשר בהכרח ס״ל כסברת‬
‫הגאון מהרמב״ח דגם בעלמא אתי עשה ודחי‬
‫ל"ת אך באופן זה‪ ,‬וא״כהדראקישיא לרוכתא‬
‫מאי גדולה תשובת ומאי רבותא דתשובה ‪.:‬‬
‫ו ה נ ה לכאורה רציתי לתרץ עפ״י מה‬
‫דחקרתי אי אתי עשה שאינו שוה‬
‫ודחי ל״ת השוה בכל‪ ,‬וראיתי ״בתורה מליון‪.,,‬‬
‫ש״ב סי׳ יו׳ד להרב האבד״ק לידז יצ״ו הביא‬
‫בשס הגאון מהד״ש קלוגר והגאון חוסן‬
‫ישועות והגאון בעל חמדת צבי דתעלו דלא‬
‫אתי עשה שאינו שית בכל ודחי ל״ת השוה‬
‫בכל‪ ,‬וא״כ לפי״ז מיושב דהכא ג״כ העשת‬
‫דתשובה אינו שוה בכל כנודע דיש כמת‬
‫דאין מסשיקין בידם לעשות תשובה כגון‬
‫■האומר אחעא ואשוב‪ ,‬וכגק המחכייא את‬
‫הרבים וכיוצא וא״כ נמצא דהעשה דתשובה‬
‫אינו שית בכל‪ ,‬והל״ת דמחזיר גרושתו‬
‫אחר שנעמאה שות בכל‪ ,‬וא"כ נמצא דמן‬
‫הדין לא היה מהראוי בכאן לדחות עשה‬
‫את ל״ת רק משוס דגדולת תשו׳ וזהו‬
‫דקאמר גדוצה חשובה שדוחה את ל״ת‬
‫שבתורה כלומר אך שמן הדין לא היה ראוי‬
‫לדחות דלא אתי עשת שאינו שות בכל‬
‫אלא דדברי הגאון לב אריה תמותין משידא תטנית‪ ,‬ד׳ ט' דמביאר שס דתזר בזנית‬
‫ענותנותו ודו״ק *( ‪:‬‬
‫ו ה נ ה ירוע חקירת המפרשים דאיך‬
‫הקב״ה מקפח שכר הצדיק‬
‫לסלקו קידם זמנו בעבור כפרת הדור‬
‫אחר כי אם היה עוד חי היה יכול לסנל‬
‫לו עוד תורה ומצוות והיה מקבל שכר‬
‫עבורם‪ ,‬ותירצו דכיון דעי״ד פמירת הצדיק‬
‫חוזדן בני הדור בתשובה א״כ זה לו לזכות‬
‫גדול כי זיכה את הרבים ובפרש כי מצות‬
‫תשובה היא גדולה למאוד כמאמרם במם׳‬
‫יומא גדולה תשובה שמיעת עד כסא‬
‫הכבוד גדולה חשובה שמביאה גאולה‬
‫לעולם‪ ,‬גדולה תשובה שדוחה את לא‬
‫תעשה שבתורה שנאמר הן ישלח איש את‬
‫אשתו והלכה והייתה לאיש אחר וכו׳ ושוב‬
‫אלי נאם ה‪ /‬והנה לכאורה הדבר תמוה‬
‫הן בכל התורה כולה אתי עשה ודחי‬
‫ל״ת ומה זה רבותא דגדולה תשו׳ שדוחה‬
‫את ל״ת שבתורה וכבר הגאון מהי״ס בן‬
‫חביב בס׳ תום׳ יום הכיפורים עמד בזה‬
‫והביא תירוץ לזה משם ס' כסן‪ 1‬נבחר‬
‫ואהבת עולם דתירצו משום דבכל התורה‬
‫כולה דאתי עשה ודתי ל״ת היינו דוקא‬
‫באיש אחד א* גם בשני אנשיס ‪ .‬דשניהם‬
‫יעברו את הל״ת ושניהם יקיימו את העשה‬
‫אמנם באופן דשניהם יעברו הל״ת ‪.‬ואחד‬
‫מהם לבד יקיים העשה בזה לא נאמר אתי‬
‫עשה ודחי ל״ת וזה רבותא דתשובה דדחי‬
‫עשה את הלא תעשה גס באופן זה דהא‬
‫קיום העשה דתשובה יקיימו רק ישראל‬
‫והל״ת דמחזיר גרושתו יהיה לשניהם‬
‫)להשי״ת ולישראל( ובכל זה דחי אןג באופן‬
‫זה והרב מהר״ס בן חביב סתר‬
‫דבריהם דהלא גס בעלמא דחי אץ! באופן זה‬
‫והביא ראית מכתובות ד׳ מ׳ דאמרינן‬
‫התם באונס דאס היתה אכה שאינה‬
‫ע״ש ודי״ת‪.‬‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫דודאי על המשנה קשה גס באלמנה מן‬
‫הנישואין מרוע אינה מתיבמת ליתי עשה‬
‫דיבוס השוה בכל ולידחי ל״ת ועשה דכ״ג‬
‫דאינו שוה בכל רת כונת התלמוד דקאמר‬
‫בשלמא וכו' היינו לרווחא דמילתא וכלומר‬
‫דאפילו אם נאמר לתרץ המשנה ולומר‬
‫דלא אתי עשה תשות בכל ודחי ל״ת ועשה‬
‫שאינו שוה בכל מ״מ באלמנה מן האירוסין‬
‫מאי איכא למימר ותירץ בגמרא דאה׳״ן‬
‫דחי מה״ת ומתניתין מדרבנן משוס גזירת‪,‬‬
‫אבל לפי האמת אתי עשה תשות בכל‬
‫ודחי ל״ת ועשה שאינו שות בכל‪ ,‬אמנם‬
‫בעניותי עפר אני אמנם פלאים נפלאתי‬
‫ולא ידעתי מה יענו היש חי שכתבו אלה‬
‫בסוגייא דיבמות ד׳ כ״א דשם מבואר להדיא‬
‫דאלמנה מן הנישואין דאינה מתיבמת הייני‬
‫מן התורה רלא אתי עשה השוה בכל ודחי‬
‫ל״ת ועשה שאינו שוה בכל דשם פליגי‬
‫ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר בביאת כ״ג באלמנה‬
‫בעבר הכ״ג ויבמה אס פוטרת צרתה אי‬
‫לא דחד חמר פוטרת צרתה וחד אמלי‬
‫אין פוטרת צרתה וקאמר בגמרא באלמנה‬
‫מן הנשואין כ״ע לא פליגי דאינה פוטרת‬
‫דלא אתי עשה ודחי ל״ת ועשה וא״כ מה״ת‬
‫אינה ראויה להתייבס כי פליגי וכו׳ א״כ‬
‫מבואר דלמסקנא ולאמיתותא דמילתא‬
‫ס״ל לתלמודא דאלמנה מן הנישואין מן‬
‫התורה אינה ראדת לתתייבס דלא אתי‬
‫עשה השוה בכל ודחי ל״ת ועשה דאינו‬
‫שוה בכל ולא לרווחא דמילתא ודברי‬
‫הריטב״א צע׳׳ג ‪, :‬‬
‫?זו ד מטעם אחר יש לסתור התירוץ‬
‫^ הנ״ל אשר כתבנו דמשוס הכי אמר‬
‫גדולה חשו׳ מפום דעשה דתשובה אינו‬
‫שוה בכל והלא תעשה דמחזיר גרושתו‬
‫הוי שוה בכל ומן הדין לא היה לדחות‬
‫לולא דגדולה תשו‪ /‬דאפילו אם נסכים‬
‫לדברי הגאונים הנ״ל דבעלמא לא אתי‬
‫עשה ■שאינו שוה בכל ודתי ל״ח השוה‬
‫ודחי ל״ת השוה בנל זה הנה רטתא דגדולה‬
‫תשובה שדחי‪:‬‬
‫גס תירוץ זה נסתר משני פנים‬ ‫אמנם‬
‫הפן האחד כי געיקר הדבר מה‬
‫שהעלו הגאונים הנ״ל דבעלמא לא אתי‬
‫עשה שאיני שוה בכל ידח־ ל״ת השוה בכל‪/‬‬
‫במחלת דבריהם תמיהין מאוד ויש ראיה‬
‫ברורה דגם בעלמא דחי דהלא אעיקרא‬
‫מנא ידעינן דאתי עשה ודחי ל״ת הוא‬
‫מכלאים בציצית והרי התם העשה דציציה‬
‫אינו שוה בכל דקיי״ל כר״ש במנחות שפוכיר‬
‫נשים בציצית‪ ,‬והל״ח דכלאיס שוה בכל‬
‫וכבר הארכתי גס בזה ב״המאפן‪!:‬״ שם‬
‫עש״ב וא״כ חזרה קושיא לדוכתא מאי‬
‫גדולה תשובה‪.‬‬
‫ו ה נ ה בהיותי בזה עמדתי בהא דקיי״ל‬
‫דלא אתי עשה ודחי ל״ת ועשה‬
‫מת יהיה הדין בעשה השוה• בכל אי דחי‬
‫ל״ת ועשה שאינו שוה בכל‪ ,‬והנה ביבמות‬
‫ד'כ׳ אמרו במשנה גבי מצות■ יבוסדאס‬
‫היתה אלמנה לכ״ג דאינו מייבס אותה‬
‫והקשו בגמרא קא פסיק ותני לא שנא‬
‫אלמנה מן הנש ואין ל״ש אלמנה מן האירוסין‬
‫בשלמא מן הנישואין ל״ת ועשה אלא מן‬
‫האירוסין ליתי עשת דיטס ולידחי לית‬
‫דאלמנה לא יקח ע״ש‪ ,‬והנה ל״ת ועשה‬
‫זה הוי אינו שוה בכל דלא הוזהר בו רק‬
‫הלג ואיך קאמר דמן הנישואין ניחא דלא־‬
‫אתי עשה לדחי ל״ת ועשה‪ ,‬ועי' בתים׳‬
‫יבמות ד׳ ה׳ ובמניעא ד׳ ל״א באורך‬
‫מה דחילקו בעניינים אלה והדברים ארוכים ‪:‬‬
‫ר ק זאת ראיתי להריעב״א דכתב בחי׳‬
‫‪ .‬׳ ליבמות שם וז״ל בשלמא מן‬
‫הנישואין וכו' פי׳ ואעג״ב דהוי ל״ת ועשה‬
‫שאינן שוין בכל סבירא לן דלא אתי עשה‬
‫השוה בכל־ ודחי ל״ת ועשה שאינן שוין‬
‫בכל‪ ,‬ויש שכתבו דודאי עשה השוה בכל‬
‫דחי ל׳׳ת ועשה שאינו שיה בכל והכא‬
‫לרוותא דמילתא אמר לה‪ ,‬וכונת הגמרא‬
 ‫קפו‬ ‫׳חוברת י״ב‬
‫דאכילת קדשים היה יכול להתקיים בלתי‬
‫עיברת שוס לאו ורק עתה עי״ד פשיעתו‬
‫דנתבשל הבשר בחלב הוא דאי אפשר‬
‫עתה לקיימו אם לא על ידי עבירת הלא‬
‫תעשה דבשר בחלב ובהכי לא אמרינן אתי‬
‫עשה ודחי לא תעשה וכדברי התום‪ /‬ועל‬
‫מה דקשה בדברי התום׳ אלה מסוגייא‬
‫דזבחיס ד' צ״‪ /‬עי' בשער המלך )כמדומה‬
‫בה׳ נדרים( ובשיורי אבן ר״ה ד׳ כ״ח‬
‫ולהרבמ הריע״אבס׳ שמחת ירע ובס׳ למוד‬
‫ה׳ ובמקום אחר הארכנו בזה אין כא‬
‫מקומו ‪:‬‬
‫מזה דכל עשה דאפשר להתקיים‬
‫בצא עבירת לאו לא אמרינן‬
‫בו אתי עשה ודחי ל״ת; ומעתה מתורץ‬
‫לנכון המאמר גדולת השובת דבאמת גס‬
‫עשה דתשובה בכל עבירות שבתורה הן‬
‫יוכל להתקיים בלתי עבירת שוס לאו‬
‫בעת התשובה דבכל החעאיס והעבירות‬
‫שעושה האדם דאינו עושה מצותיו יתברך‬
‫ועובר על לאוין ועשין ועוזב אותו הו״ל כמו‬
‫איש שגירש את אשתו דיכיל להחזירה אמנם‬
‫הרע ומר היה כי לא די כי לא שמרו מצותיו‬
‫יתברך ועזבו תורתו כי אם עור עשו רע‬
‫ומר כי בחרו להם אלקיס חרשים וילכו‬
‫אחרי ההבל ויהבלו‪ ,‬ויעבדו אלקיס זרים‬
‫אשד לכל העמיס וכמבואר בתוכחות‬
‫הנביאים ומפני זה הוי כהלכה ונשאת‬
‫ונעמאת לאח^ ובהיותינו עושין תשובת‬
‫וחוזרים אליו יתברך והוא ברחמיו‬
‫מקבל אותנו הו״ל כמחזיר אשתו‬
‫אחר דנשאת ונעמאת לאחק ומוכרח‬
‫על ידי זה לעבור על לאו דמחזיר‬
‫גרושתו אחר דנעמאה‪ ,‬וכיון דעשה דתשובה‬
‫הן יוכל להתקיים בלתי עבירת שום לאו לא‬
‫היה מן הדין דליתי העשה ולירחי את הל״ת‬
‫דמחזיר גרושתק אלא דבכל זאת גדולת‬
‫תשובת דגם באופן זה דוחה ל״ת‪ ,‬וזהו‬
‫דמייתי הפשוק לאמר הן ישלח איש את‬
‫•*‬ ‫‪ry y .‬‬
‫בכל הנה תירוץ זה נסתר דאחר ההתיוגנות‬
‫הכה גם עשה ותשובה שוה בכל דכל‬
‫ישראל נצכיוו בו ואלה דאין מסשיקץ‬
‫בידם לעשות תשו׳ לא מחמתם הוא רק‬
‫מחמת העבירה הוא דיש פרע‪ .‬עבירות‬
‫שלא נאמר בהם תשו' נמצא דלא בגלל‬
‫האדם הוא רק בגלל פרעי העבירה וזה לא‬
‫נקרא שאינו שוה בכל דכל ישראל נצעוו‬
‫בעשה זה רק דבאיזה פרע‪ .‬עבירה לא‬
‫נאמר מצות תשובה‪ .‬ותדע דהלא אלה בני‬
‫האדם דעברו על עבירות דאין מספיקין‬
‫בידם לעשות תשו'■ אס היו עוברים‬
‫עבירות אחרות והיו עושים תשובה היו‬
‫נןכפיקין בןדס לעשות תשו׳ ותשובתם היתה‬
‫מתקבלת וא״כ חזרא קישיא לדוכתא מאי‬
‫גדולה תשובה ‪:‬‬
‫לתרץ בזה עפ״י מאי‬ ‫והגרלפענ״ד‬
‫דאמרינן בזבחים דמי‬ ‫^‬
‫חעאות שנתערבו מתן ארבע במתנה אחת‬
‫ר׳ אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע ר׳‬
‫יהושע אומר ינתנו במתנה אחת אמר לו‬
‫ר״א הרי הוא עובר על בל תגרע אמר‬
‫לו ר׳ יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף‬
‫והק׳־ התום׳ בערובין ד׳ ק' דליתי עשה‬
‫דמתן ארבע ולדחי ל״ת דבל תוסיף^ ותירצו‬
‫דהנא שאני דהעשה היה יכול להתקיים בלא‬
‫עבירת הלאו ורק על ידי פשיעתו דלא‬
‫נזהר דנתערבו הוא דאי אפשר לקיים עתה‬
‫העשה אס לא עי״ד דחיית הלאו ובהכי‬
‫לא אמריק אתי עשה ודחי ל״ת עי׳ש‪,‬‬
‫ומדבריהם קשה לי על הגאון בעל ישועות‬
‫יעקב בחי' ליור״ד בה' בשר וחלב פי' פ״ז‬
‫סק״ז דהקשה בהא דכתבו התום׳ בפרק‬
‫כל הבשר דבתוספתא תני דאיסור בשר‬
‫בחלב נוהג במוקדשין והקשה הגאון הנ״ל‬
‫דאיהור בשר בחלב במוקדשין היכי משכחת‬
‫לה דליתי עשה דאכילת קדשים ולדחי ל״ת‬
‫דבשר וחלב ע״ש‪ ,‬ולפי דברי התום'‬
‫לעירובי! הנ״ל לק״מ דהנא ג״כ העשה‬
 ‫הצגאפף שנה ששית‬

‫אשתו והלכה מאתו והייתה לאיש אחר קשת התשובה דהו״ל מחזיר גרושתו אחר‬
‫הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנן! הארץ שנטמאת )דזתו דיש לומר שטרי קודם וכו׳‬
‫ההיא ואת זנית רעיס רבים לאמר לא די " היינו אם אחר בא לשעבד בנו אמנס אס‬
‫אשר עזבת אותי את תורתי ואת מצותי ני אנחנו הלכנו ונשתעבדנו לעבוד ע״ז א״כ‬
‫אס כס זאת כי זנית רעים רביס ובזה הננו נאסרין כדין אשה לבעלה( בכל זאת‬
‫יהיה אחר התשובה כמו מחזיר גרושתו כאשר אמרנו מרוב חמלתו מקבל תשובתינו‬
‫אחר שנכימאת ובכל זאת ושוב אלי נאוס וזהו כינת הנביא הצווח יאומר כי שתיים‬
‫רעות עשה עמי האחת אותי עזבו מקור‬ ‫ה׳ דגדולה תשו׳ והוא נכון ודו״ק ‪:‬‬
‫‪ 1‬מ ה יקר לפרש בזה כוונת הכתוביס ירמיה מיס חיים יזהו רעה גדולה אלא דבכל זאת‬
‫)ב׳( כי שתיים רעות עשה עמי אותי נקל התשובה‪ /‬אך עשו עוד רעת אחרת‬
‫עזבו מקור מיס חייס לחצוב להס בורות גדולה לחצוב לתס בורות נשברים אשר לא‬
‫בורות נשברים אשר לא יכילו המיס‪ ,‬העבד יכילו המים דהלט ועבדו אלהיס אחרים‬
‫ישראל אס יליד בית הוא‪ ,‬דלכאורה אין ובזה קשה התשובה דהו״ל כמחזיר גרושתו‬
‫ביאור וקשר נכון להפסוק השני העבד ישראל אחר שנטמאת דמה העבד ישראל אס יליד‬
‫להפסוק הראשון אמנם נר׳ דהנה באמת בית הוא‪ ,‬האס דין עבד או יליד בית יש‬
‫אחר שאנחנו היינו משועבדים במצרים תחת לו דלא נאסר בהיותו נמכר לאחר ויכול‬
‫יד פרעה כי היינו לו ולעמו לעבדים לחזור אל רבו הראשון הלא דין אפה לבעלה‬
‫ודין בניס יש לו ודו״ק ‪:‬‬ ‫‪:‬והשי״ת גאל אותנו משם בידו החזקה‬
‫א״כ באמת היה מהראוי להיות להם דין ‪ 1‬ב ד ר ך זה יש לפרש נכון מאוד המשך‬
‫הכתובים בפרשת בהר סיני‬ ‫י‬ ‫עבדים אחר דהס מקנת כספו‪ /‬וגס כל‬
‫הנולדים אחריהם ה־ה מהדין ג״כ להיות כי לי בני ישראל עבדים עבדי הס‬
‫דין עבדים כדין יליד בית‪ /‬ובזה באמת אס אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה׳‬
‫גם היו עובדים ע״ז ובוחרים אלקיס חדשים אלקיכס‪/‬לא תעשו לכס אלליס ופסל ומצבה‬
‫היה מהנקל לקבל התשובה כמו עבד לא תקימו לכס להשתחוות עלית אני ה׳‬
‫שברח ונמכר לאחר דחוזר להראשון ולא אלקיכס את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו‬
‫נאסר לו‪ /‬משא׳׳כ עתה דיש לנו דין אשה אני ה׳‪ /‬דבאמת מהראוי להתבונן אצ נפל‬
‫לבעלה ודין בניס אשר באמת קשה התשו' וקשר הכתובים האלה‪ ,‬ורבותינו דרשו‬
‫כמו דין מחזיר י גרושתו אחר שנטמאה‪ /‬הסמיכות הובא ברש״י דהכתוב מדבר נגד‬
‫אלא דבאמת הוא יתברך מרוב חמלתו הנמכר לעכו״ס שלא תאמר מה רבי וכו׳‬
‫ואהבתו אלינו לא רצ‪ :‬ל‪ :‬ז;‪ ;:‬כ‪:‬י כדין אמנם לדרכינו יתפרש לנכון ע״פ הנ״ל‬
‫עבדים ני אש קבל אותנו בתור אשה דהנה לבד אהבתו יתברך אשר אמרנו הוא‬
‫לבעלה ועשה לנו חופה זה תר סיני ■בדרך דחשב אותנו כדין אשה לבעלה וכדין בנים‪,‬‬
‫כבוד מאוד וגס ייחס אותט לו לבנים ומה יש ליתן עוד טעם וסיבה לזה‪ ,‬כי באשר‬
‫שקרא אותנו עבדים כי לי בני ישראל היה ברצונו יתברך לצוות אותנו ולחונן‬
‫עבדים הייני רק לענין לומר שכירי קודם איתנו במתנה יקרה מאוד את השבת לזה‬
‫וכל המשעבד אותם מלמטה כאילו משעבדם מההכרח היה לקרות אותנו בניס דהשבת‬
‫מלמעלה וכמו שפרש״י בפ' בהר פיני‪ ,‬הוא שרביטו של מלך כמאמר הכתוב וינח‬
‫אבל בעיקר הדבר לנו דין אשה לבעלה ביום השביעי‪ ,‬ואין עבד משתמש בשרביכיו‬
‫ודין בניס‪ /‬ובחמלתו יתברך עס גס עי״ז של מלך‪ /‬ואף דבן ג״כ אין משתמש בשרביטו‬
 ‫קסד‬ ‫הוברת י׳יב‬
‫ק נבא אל ביאור המאמר הפונה■‬
‫קדים גמלה וכו׳■ נשים במאי‬
‫‪ ,‬זכיין‪ ,‬וכבר הקשו המפרשים דמה זה שאלה‬
‫נשים ־במאי זכיין הלא י אפילו ■ דנשינג‬
‫לותנהו במצות עשת דהז״ג עכ"פ איתנהו‬
‫במצות עשה דלא הזמן גרמא ויש זכות די‬
‫והותר בקיום המצות וגס בהלאוין דכצעוו‬
‫ג״כ יש להם שכר כעושה מצוה ■ דישב"‬
‫ולא עבר עבירה נותנין לו שכר ‪.‬כעושי‬
‫מצוה‪ ,‬ולבא אל הביאור נקדים מאמר‬
‫הגמרא בברכות דך ל״ה תנו רבנן ואספת‬
‫דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארן דברי‬
‫ר״י‪ ,‬רשב״י אומר■ אפשר אדם חורש'בשעת‬
‫חרישה וכו׳׳ תורה מה תהא עליה‪ .‬אלא‬
‫בזמן שישראל עושין רצונו‪ ,‬של מקום'‬
‫'מלאכתן נעשית עי׳׳ד אחרים שנאמר ועמדו '‬
‫זרים ונו׳ ובזמן שאין •ישראל עושין רצונו‬
‫של מקום מלאכתן נעשית עי׳'ד עצמן‬
‫שנאמר ואספת דגנך ולא עוד‪ .‬וכו‪ '/‬וצריך‬
‫להבין במאי‪ -‬פליגי ‪,‬ר' ישמעאל‪ -‬זרשב׳׳‪/‬‬
‫וביותר צריך להבין דברי רשב״י דקאמר‬
‫דבזמן שאין עושין רצונו של מקום מלאכתן‬
‫נעשית על ידי עצמן שנאמר ואסחת דגנך‪,‬‬
‫והדברי תמוה מאוד דהא האי קראבעושין‪.‬‬
‫רצונו של מקום איירי כדקאמר מקודק‪.‬‬
‫והיה אס שמוע תשמעו אל מצותי וכו׳‬
‫ועליה קאי ואספת דגנך וכבר עמדו בזה‬
‫רבים מהמפרשים ז״ל‪ ,‬והנלפענ״ד ■לתרן‪.‬‬
‫שפיר‪ ,‬והן קדם נקדים לבאר מקראי קודש‪.‬‬
‫אלה מפרשת השבוע והיה אס •שמוע תשמעו■■‬
‫אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום‬
‫לאהבה את ה׳ ‪ .‬אלקיכס ולעבדו בכל‬
‫לבבכם ובכל נפשכס ונתתי מער אילכס‬
‫‪.‬בעתו ‪.‬יורה ■ומלקוש ואספת‪ .‬דגנך‪ v‬ת‪T‬ושך■‬
‫ויצן‪:‬רך ונתתי עשב בשדך לבהמתך־ ואכלת‬
‫ושבעת‪ ,‬וראוי להתבונן‪ ,‬ראשונה' מה זה‬
‫הכפל ■והיה אס שמוע תשמעו והיה די ‪-‬‬
‫לומר והיה אס תשמעו‪) ,‬ורז״ל הובא•‬
‫ברש״י ז״ל דרשו אס •תשמע בושן תשמע '‬
‫של־ אט‪ 1‬כדאיפא בסנהדדן דכ״ב כענין‬
‫אביש‪ :‬הנה מודע כל ■ישראל בני מלכים‬
‫הם ואס היינו עבדים הלא ‪:‬אין‪- . ,‬עבד‬
‫נעשה מלך לזה לקח אופנו׳ לו‪.‬לבנים‪,‬‬
‫ועי״ז אפשל לנו השם; כל ישראל בני מלכים‬
‫הס ומלך משפמש בשרביכיו ■של‪.‬מלך)ועי׳‬
‫ב״המאסך ש״ב סי׳ קע״א(‪ .‬ונס מסיבה‪.‬‬
‫אחרח נחן לני דין אשה לבעלה ודין בניס‬
‫מצד ט רצה לצוות אופנו על■ המקוש‬
‫ולהשרות שכינתו בינינו ואין מדרך הרב‪:‬‬
‫לשכון בבית עבדו לכן נתן לנו דין אשה‬
‫לבעלה ודין בנים‪ ,‬ומעתה יתפרשו נכון‬
‫קשר הכפוביס הנז׳ כי לי בני ישראל צנבדיס‪,‬‬
‫עבדי הס אשר הוצאתי אופס מארץ מצרים‬
‫הכונה אך כי אתם יש לכם דין חשה לבעלה‬
‫ודין בניס הנה בכל זאת חשבתי אופכס‬
‫לעבדים דוקא לעענת שערי קודם ולענין‬
‫כי כל המשעבד אתכם מלמכיה כאילו‪.‬‬
‫משעבד לכס מלמעלה וכמו שפירש׳'‪ /‬ואמנם‬
‫לא תעשו לכס אלילים וכו׳ ר״ל כי אס‪,‬‬
‫אמכם אפס עבדים לענין הלל אבל אני‪,‬‬
‫חשבתי לכס לק כדין אשה לבעלה וכדין‬
‫בניס וא״כ־ אם תעשו לכס אלילים אזי■‬
‫יהיה קשה לכס‪ .‬התשובה מאוד ויחשב‪,‬‬
‫אח״ז כמחזיר אשה אחר שנעמאה‪ ,‬וראיה ;‬
‫דדין שלכם האמיתי היינו דין אשה לבעלה‬
‫ודין בניס דהלא את שבתותי פשמולוואס‬
‫אתם עבדים איך תוכלו לשבות אתהשבת■‬
‫אס לא ודאי ■כי אתם בניס ובזה תוכלו‬
‫להקרא בשם כל ישראל בגי מלכים הס‬
‫ותוכלו להשתמש ‪ .‬בשרביעו של מלך‪ ,‬ועוד‬
‫ומקדשי תיראו כי אני ה׳ שוכן שכינתי‪,‬‬
‫ביניכם ואעו מדרך הרב לשכון בבית‬
‫עבדו אס לאי ט אתם בני‪ ,‬ובאי קשר‬
‫הכתובים הנ״ל על נכון ודו״ק *(‬
‫‪) C‬ועוד יש לבאר כתוטס אחרים על לרך‬
‫זה ומאין מקום■ ב‪,,‬המאסף״ הנני מוכרין‬
‫■ ‪■3‬‬ ‫‪- ' :‬‬ ‫•‬ ‫לקצר(‪ . .‬״ י‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫הנהג בהן מנהג דרך ארץ‪ ,‬ובכל זאת‬
‫רשב׳׳י אמר ע‪ 1‬זה אפשר וכו' תורה‬
‫מה תהא עליה‪ ,‬והנה באמת יש לדקדק‬
‫קצת על הלשון תורה'מה תהא עליה בלשון‬
‫עתיד המורה ג״כ על זמן יותר מאוחר‪,‬‬
‫כיון דבראשונה אמר בלשון הוה אפשר‬
‫אדם חורש ונו'‪ ,‬עוד יש לדקדק דהלא‬
‫ריי דאמר הנהג בהן מנהג דרך ארץ היינו‬
‫דיעסוק בתורה וגס בדרך ארץ‪ ,‬וא״כ מה‬
‫זה שאלת רשב״י תורה מה תהא עליה‬
‫הלא יעסוק בתורה בעתות הפנויות דאעו‬
‫לנצח יעמוד בחרישה וזריעה וכי׳‪ ,‬אמנם‬
‫באמת כונת‪ ,‬רשב״י היינו דניון דהוא‬
‫בעצמו יעסוק בחרישה וזריעה וכו' א"כ‬
‫מעולם לא יוכל ללמד לאחרים דהלואי‬
‫עתות הפנויות יספיקו לו להפקיע את‬
‫עצמו ללמוד ולהתלמד הוא עצמו‪ ,‬וא״נ‬
‫נהי דזה עוב דלומד הוא‪ ,‬אבל עכ״פ תורה‬
‫מה תהא עליה פירוש אחר זמן מה יהיה‬
‫מהתורה דכיון דכל' אחד יעסוק הוא‬
‫בעצמו בעסקו‪ ,‬ועיתות הפנויות הלואי‬
‫יספיקו לו ללמוד ולהתלמד הוא בעצמו‪ ,‬א״כ‬
‫אחרים הרוצים להתלמד לא ימצאו מי‬
‫שילמד להם י בחנם ומזה אפשר לבא‬
‫להשתכח תורה מישראל אחר דלא ימלאו‬
‫מי שילמוד ■להם בחנם וא׳׳כ תורה מה‬
‫תהא עליה‪ ,‬וקרא'אותו אין עישין רצונו‬
‫של מקום היינו רמז למה דאיתא בנדרים‬
‫ד׳ ל׳׳ז מה אני בחנם אף אתם בחנם ופי׳‬
‫הר״ן ז״ל דזה נלמד ממה דכתיב ראה‬
‫למדת* אתכם חוקים ומשפעים כאשר ציוני‬
‫ה׳ אלקי׳ דהכונה דציוני ללמד אתכם בחנם‬
‫דאל״כ כאשר ציוני אמאי קאי וזהו הכונה‬
‫מה אני בחנם פירוש ■מה אני ציוני ה׳‬
‫יתברך ללמוד אתכם בחנם‪ ,‬כך הנכם ג״כ‬
‫מצוין אתם ללמד לאחרים בחנם ע״ש‪,‬‬
‫א״כ נמצא דרצונו יתברך דילמדו לאחרים‬
‫בחנם‪ ,‬וכיון דזה דמתעסק בעסקו וחורש‬
‫וכו׳ אינו לומד ליאתריס בחנם דהלואי‬
‫פחדש ע״ש( עוד שנית ראוי לעורר על‬
‫הנפל אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם‬
‫היוס דהתיבות האחרונות הס למותר והיה‬
‫די לבד בהמאמר אל מצות; עוד ראוי‬
‫להבין הנפל לאהבה את ה' אלקיכס ולעבדו‬
‫ני הלא היה די לבד באומרו לאהבה את‬
‫ה' אלקנס‪ ,‬ומאמר ולעבדו מיותר‬
‫דפשיעא נשיאהב את ה׳ יעבוד אותו‬
‫דאס לא יעבוד אותו מה זה אהבת; )ורז״ל‬
‫דרשו זו תפילה עי׳ ברש״י( כן ראוי‬
‫לעמוד דמה זה הכפל בכל לבבכם ובכל‬
‫נפשכם ורבותינו דרשו הובא ברש״י והלא‬
‫‪,‬נבר הזכיר‪ ,‬בכל'לבבך וכו׳ אלא אזהרה‬
‫ליחיד אזהרה לציבור וכו׳ וקשה דא״כ‬
‫הול״ל ג״כ ובכל מאודיכס‪ ,‬ביותר ראוי‬
‫להבין הפסוק השני ונתתי מניר ארצכם‬
‫ונו׳ ואשפת דגנך דעד‪.‬כאן דיבר בלשון‬
‫רבים ועתה חזר לדבר בלשון יחיד ואספת‬
‫דגנך‪ .‬עוד יש להעיר בהמאמר ואכלת‬
‫ושבעת כי הוא מיותר לגמרי דפשיעא‬
‫דכשיהיה המכיר בעתו ויאסון{ ‪ .‬דגנו וכו׳‬
‫ודאי ייאכל וישבע )ורז״ל דרשו שתהיה‬
‫הברכה׳ מצויה בפת וכו' הובא ברש״י ז״ל(‬
‫אאנם לפענ״ד נר׳ דכל הפרשה הזאת‬
‫מדבר על עסק התורה על שני סוגים‪,‬‬
‫דהנה ק סוג• אחד בעסק התורה' אשס‬
‫רק הוא לבדו עוסק בה ולומד בחשק‬
‫אבל לאחרים לא ■ילמוד‪ ;,‬וזה באמת מוב‪,‬‬
‫אמנס יש סוג אחר גדול ממנו דהוא לומד‬
‫ומלמד נס לאחרים ■בחינם; וזהו באמת ‪,‬‬
‫מעלה גדולה מאוד‪ ,‬והנה הראשון באמת‬
‫גם הוא עוב מאוד בהיותו עוסק למצער^‬
‫בתורה לו לעצמו‪ ,‬ועוסק גס בדרך ארץ'‬
‫לפרנס את עצמו ובני ביתו כי בלתי זאת‬
‫לא אפשר וקשה לו הפרנסה והמזונות‪',‬‬
‫וכיון דבאמת הוא ערוד בעסקו ממילא‬
‫אין לו הפנאי והזמן ללמד■ לאחרים‬
‫בחינם והלואי יפקיע חת עצמו‪ ,‬ואל הסוג‬
‫הזה הוא אשר דיבר ר׳ ישמעאל ואמר‬
 ‫קסח‬ ‫חוברת י״ב‬
‫להברכה והיה כעץ שתול על פלגי מים‬
‫אשר פריויחן בעתו היינו דחרישתו וזריעתו‬
‫‪.‬תהיה כעץ שתול על פלגי מיס אשר יתץ‬
‫לו בעתי פריו וכו' וכל אשר יעשה יצליח‬
‫ע״רדאמרו בגמרא דבשעת הגשמים אפילו‬
‫פרועה שבכיס מתברכת וכו׳ והיינו הברכה‬
‫עצמה ונתתי מער ארצכס בעתו וכו' ואספת‬
‫דגנך ‪ ,‬ולהכי דימה אותו לעץ שתול ודוק ‪:‬‬
‫כאשר' אמרנו הסוג הזה עוב‪,‬‬ ‫והנה‬
‫אמנם הסוג השני דזוכה ללמוד‬
‫תורה וללמדה לאחרים בחינס יגדל ממנו‬
‫כי זה באמת מעלה גדולה אין למעלה‬
‫ממנה כמו שדרשו רז״ל מה אני בחינם‬
‫וכמאמרם ז״ל בקידושין דך ל׳ אריב״ל‪ .‬יכל‬
‫המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב‬
‫כאילו קיבלה מהר סיני שנאמר והודעתם‬
‫לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר‬
‫עמדת לפני ה׳ אלקיך בחורב ע״ש‪ ,‬והנה‬
‫אס אמרו זה בבן בנו כ״ש בבן־ חבירו‬
‫דהמלמד אותו בחינם דהו״ל כאילו קיבלה‬
‫מהר סיני‪ , ,‬ועי׳ בר״מ הלכות תלמוד תורה‬
‫ובשו״ע יור״ד סי' רמ״ה וז״ל ולא לבן‬
‫בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם מישראל‬
‫ללמד לתלמידים שגס הס נקראים‬
‫בנים אלא ‪.‬שמצוה להקדים בן בנו לבן‬
‫חבירו‪ ,‬ואל הסוג הזה הוא דקאמר רשב״י‬
‫דבזמןדעישין רצונו של מקום היינו דלעולם‬
‫הם לומדים ומלמדין לאחרים בחינם אין‬
‫להם לדאוג על פרנסתם כי מלאכתן נעשית‬
‫עי״ד אחרים ומייתי ראיה מהכתוב ועמדו‬
‫זרים ורעו צאנכם ובני ככר אכריכם‪..‬‬
‫וכרמיכם‪ ,‬ומה יפה בזה המשך ‪.‬הש' השני‬
‫באומרו ואתם כהני■־‪ .‬ה׳ תקראו משרתי‬
‫אלקינו יאמר‪.‬לכם‪. ,‬חיל גויס וכו' והיינו'‬
‫דנותן עפם מדוע ועמדו זרים וכו׳'משום‬
‫כי אתם כהני ה' תקראו‪ ,‬והיינו ע״ד‬
‫'הפסוק כי עפתי כהן ישמרו דעת ותורה‬
‫יבקשו מפיהו‪ .,‬ומשוס הכי כי‪4‬ן דתורה‬
‫יבקשו מפיכס דתלמדו לאחדם בתיכם‬
‫יפקיע את עצמו להכי קרי ליה אין עושין‬
‫רצונו של מקום היינו הרצון ההוא ללמד‬
‫לאחריס בחכם אלא דבכל זאת שכרו גדול‬
‫דעיסק בתורה לפחות לו לעצמו וזוכה‬
‫להברכה דואשפת דגנך דיתברכו מעשיו‬
‫וענייניו כיון דעוסק בתורה‪ ;,‬ואל הסוג‬
‫הזה הוא אשד כיון המשורר באומרו אשרי‬
‫האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך‬
‫חעאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב‬
‫כי אס בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה יומס‬
‫ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים‬
‫אשר פריו יתן בעתו וכל אשר יעשה יצליח‪,‬‬
‫והנה יש לדקדק מה זה דקאמר ובתורתו‬
‫־יהגה‪ ,‬יומס ולילה הו״ל למימר ובתורתו‬
‫הוגה יומס ולילה‪ ,‬אמנם באמת דוד המלך‬
‫ע״ה מדבר אל הסוג הזה דלא זכה גס‬
‫ללמד לאחרים ולזכות רשעיס ‪ ,‬וחעאיס‬
‫•לשוב מדרכם דרך כסל למו ללמדם תורה‬
‫ולהשיבם מחכיאיהס ולהדריך דרכם לתורה‬
‫רק לו לעצמו יספיקו לו עתותיו ללמוד‪,‬‬
‫׳ומשבח אותו ואומר אשרי האיש אשר ‪fc‬‬
‫הלך וכו' כלומר אס גס לא עלה לו‬
‫‪-‬בידו הזכות ללמד לאחרים ולהשיב חוכיאים‬
‫■ורשעים מרשע‪ ,‬עכ״פ אשריו כי הוא‪,‬‬
‫בעצמו‪ .‬למצעי־ לא ׳הלך בעצת רשעים‬
‫ובדרך חעאיס לא עמד ובמושב לצים ‪.‬לא‬
‫^שב כי אס בתורת ה׳ חפצו חסלו דייקא‬
‫לו לבדו ללמוד הוא בעצמו דכיון דעוסק•‬
‫בפרנסתו א״כ לא יוכל ללמד לאחרים‬
‫■ולהשיבם מרשע‪ ,‬והנה בכל זאת זכותו כווב‬
‫מאוד עד כי נחשב לו כאלו‪ ,‬בתורתו יהגה‬
‫׳יומס ולילה‪ ,‬פירוש המעע דלומך וקובע‬
‫עתים לתורה בעתות הפנויות נחשי לו‬
‫כאילו בתורתו יהגה יומס ולילה^ וע״ך‬
‫שאמרו בגמרא אפילו לא קרא אדם ק״ש‬
‫אלא שחרית וערבית קייס והגית וכ״ש זה‬
‫דבתורת ה׳ חפצו ללמוד תורה הוא בעצמו‬
‫בעתות הפנאי •רק דבעבור פרנסתו חורש‬
‫בשעת חרישה וזורע וכו' ולהכי זוכה‬
 ‫המאסף שגה‪ .‬ששית‬

‫מפני‪.‬זה תזכו לועמדו זרים ורעו צאנקס שיהיה נענש ■יותר הנועה אל צד‪-‬החומד־‬
‫ואמר עוד משרתי אלקינו יאמר לכס היינו ממה שיהיה מושכר ומשובח הנועה אל צד‬
‫ג״כ על דרך סיך הפסוק הנ״ל כי מלאך הצורה‪ ,‬ואמנם להיות עוב ה' לכל הוא‬
‫ה׳ צבאות הוא‪ ,‬ונודע מאמרס ‪,‬ז״ל אס מיקל בעובו בעונש הנועה אל לד החסרו;‪,‬‬
‫הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו אל צד ה‪.‬חומר שלא לחייבם מיתה בכ ‪3‬‬
‫מפיהו ואס לאו אל יבקשו וזהו כונת המשך מה'שהם ממרים את היו כמו מי שימרה‬
‫סוך הפסוק משרתי אלקינו יאמר לכס פי מלך בשר ודם שחייב מיתה‪ ,‬ומרבה‬
‫והיינו דנותן ;יעס מפני מה כהני ה׳ בעובו גס בשכר הנועה לצד הצורה פרי'‬
‫תקראו דיבקשו תורה מפיכס בגלל כי המצוות הידועות בעוה״ז והקרן לעוה״ב‬
‫משרתי אלקינו יאמר לכס כי אתם דומיס אשר אין‪.‬תכלית לעובו עין לא ראתה בי־‬
‫למלאכי צבאות המשרתיס פני ה׳ ולהכי אילו היתה עבע הבריאה להיפך שהאדם‪.‬‬
‫תורה יבקשו מפיכם 'וכהני ה' תקראו יהיה קרוב לו יותר לנעות לצד החומר‬
‫ומפני זה תזכו לועמדו זריס וכו' וסייס ממה^שיהיה לו קרוב לנכיות לצד השלימוי ‪i‬‬
‫רשב״י יקרת מאמרו ואמר ולא^ עוד אלא אמנם עכ״פ לאו שבח לאדם שישבת עצמו‬
‫שמלאכת אחריס נעשית על ידס שנאמר במעשיו העוביס ובלימוד התורה וקיו^‬
‫ועבדת את ■אויבך‪ ,‬היינו לומר לבל יהיה מצוהיה כי‪ .‬הוא יתברך הכין עבעו לכך‬
‫זר בעינך איך אפשר הדבר הזה דמלאכ^נו ביצירתו כמו שנזכר‪ ,‬וזהו כונת התנא אנ‪1‬‬
‫תהיה נעשית ע״י אחרים לזה אמר ולא עוד למדת תורה הרבה אל תחזיק עובה לעצמך־‬
‫וכו׳ לאמר אל'תתמה על הדבר כי הלא כי לכך נוצרת‪ ,‬והכונה דאס גס אין ראוי־‬
‫יש סוג שלישי דהיינו דאינו לומד כלל להאדם להשתבח במעשיו העוביס ובלימודוי‬
‫ואינו' עובד את ה׳ דעליו נאמר אחר כי בעבע היצירה ברא ויצר השי״ת‪.‬‬
‫ועבדת את אויביך דמלאכת אחרים תהיה 'את האדם לנעות יותר אל השלימות מצד‬
‫נעשית על ידינו וא״כ במדת פרענות הצורה ‪.‬ממה שינשיה אל החסרון מצד‬
‫כ״ש וק״ו במדה עובה דגדולה על מידת החומר‪ ,‬הנה בכל זאת אפשר ראוי להשתבח;‬
‫פורענות דבהיותיני עושיך רצונו ‪ .‬של האדם נגד זולתו ' בהשיגו תורה ומצונן‬
‫מקום תהיה נעשית מלאנתינו עי״ד אחרים יותר הרבה מחבירו לזה אמר אס למדע‬
‫תורה הרבה היינו יותר מאחרים אל תחזיק‪.‬‬ ‫יריק•‬ ‫‪-‬‬
‫־ מ ? \ ת ה ‪ .‬נכאאל ביאור הכתובים הנ״ל‪ ,‬עובה לעצמך כי לכך נוצרת ‪ .‬וכמו יצירע‬
‫רק נקדים מ״ש הרב המבי״ע‪ :‬השי״ת את האדם על ‪ .‬אופן כי ינעה‪:‬‬ ‫י‬
‫דל •בהקדמת ספרו בית אלקיס‪ ,‬כי האדם יותר אל השלימות ממה שיהיה לצד החסרון‪:‬‬
‫נברא תומך וצורה‪ ,‬והנה צד הצורה כן‪ ,‬בלא בפרעות והיתה הכנה עבעיע‬
‫הוא הנפש‪ .‬חלק ‪.‬אלק' ממעל טעה לצד לנפשך בעת יצירתה‪ .‬יותר מחבירך כדי־‬
‫השלימוח‪ ‘,‬יוצד החומר נועה אל החסרון שתרבה כפי כחך והבנתך ולכן אל תחזידך‬
‫אלא דבכל זאת הוא יתברך ברא את ‪ ,‬עובה לעצמך‪ .,‬וזהו כונת‪.‬בן‪.‬עזאי דאמד‬
‫האדסעל אופן כי יהיה קרוב ^לו יותר ומה אעשה‪ .‬נפשי חשקה בתורה היינו כי נפשר‬
‫לנעות אל צר השלימות ממה שיהיה נועה היתה מוכנת מעת יצירתה ללמוד תורע‬
‫לצד ■החסרון‪ ,‬מעעס כי גס החומר ברא יותר מהם ולק כל איש כפי כחו והכנע‬
‫אותו ממיעב הארץ ‪.‬עפר מן האדמה נפשו חייב לעסוק בחורה אל יחסר המזג‬
‫הידועה מזבח אדמה ולק יגזור השכל ‪ .‬וכל מי שיחסר מכפי יכולתו והכנתו עתיד‬

‫•» '‪,'.‬ו‬
 ‫קסט‬ ‫חוברת י״ב‬
‫כל זה באה ברכה כוללת לשני הסוגים‬
‫האלה יחד היינו ונתתי מער ארצכם בעתו‬
‫יורה ומלקוש‪ ,‬כי כל שני הסוגין האלה‬
‫בין הסיג הראשון אשר לא זכה ללמד‬
‫לאחרים רק ללמוד הוא לעצמו ועוסק הוא‬
‫עצמו בחרישתו וזריעתו‪ ,‬ובין הסוג השני‬
‫אשר זכו ללמד לאחרים וחרישתן וזריעתן‬
‫נעשית על ירי אחרים‪ ,‬שניהם צריכין‬
‫להברכה הכוללת הזאת דונתתי מער‬
‫ארצכם בעתו יורה ומלקוש למען יראו‬
‫פרי ברכה‪ ,‬אמנם אח״ז אמר בלשון יחיד‬
‫ברכת ואספת דגנך ותירושך ויצהרך היינו‬
‫רק נגד הסוג הראשון דלא זכה ללמד לאחרים‬
‫ומלאכתן נעשית על ידי עצמן‪ ,‬אמנם נגד הסוג‬
‫השני העושין רצונו‪ ,‬של מקום גס בענין זה‬
‫' דמה אני בחנם באה להם הברכה בחחרוינה‬
‫ואכלת ושבעת לומר כי מלאכתן געשית‬
‫עי״ד אחרים כיון דזכו ללמד לאחדם‬
‫ועשו רצונו של מקום ועליהם אינו רק‬
‫לאכול ־ ולשבוע ולא לעשות שוס מלאכה‬
‫וכמאמר רשב״י ובזה נתבארו הכתובים‬
‫הנ״ל ומאמר רשב״י בדרך נכון ודוק ‪, :‬‬
‫למידים מכל זה כמה גדלה■‬ ‫נמצינו‬
‫מע' התורה יותר מכל המצות■‬
‫‪.‬בכלל וכי שני סוגים הם בלימוד התורה‪,‬‬
‫ובזה נלפענ״ד דאולי יש לישב עפ״י זה‬
‫קושיא גדולה ט הנה ‪ .‬במס׳ סועה אמרו‬
‫כי נר מצוה ותורה אור כי המצוה נמשלה‬
‫לנר שאץ האור גדול כל כך‪ ,‬והתורה‬
‫נמשלה לאור שאורה הרבה‪ ,‬וק׳ עובא‬
‫כי בילקוע שמעוני בקהלת איתא כיתרון‬
‫‪.‬האור מן החושך תני בשם ר׳ מאיר כשם‪,‬‬
‫שיתרון האור מן החישך‪ ,‬כך יתרון דברי‬
‫תורה מדברי מצות‪ ,‬תנה המשיל בכאן‬
‫להמצות נגד התורה לחושך‪ ,‬אמנם עפ׳יי‬
‫הלל אולי י״ל דבסועה איירי במצוות נגדי‬
‫תורה דיליה לבד דרק הוא זכה להתלמד‬
‫ולא זכה■ ללמוד לאחרים ולזה המשיל‬
‫המצות נגד התורה לנר משא״כ בילקוע‬
‫ל'תן דין וחשבון על זה גס אס למד יותר‬
‫מחביריו אס היתה הכנת נפשו יותר מהס‬
‫עש״ב דפח״ח‪ ,‬נמצא כי האדם כל מה‬
‫שיפעול לעובה בזה העולם ויסגל לו תורה‬
‫ומצות ובפרע גס לזכות לאחרים ללמד‬
‫אותס תורה היינו כי הכנת נפשו היפה‬
‫מסוגלת מיצירתה אל הדבר הזה‪ ,‬ועל האדם‬
‫להשתדל להגיע אל השלימות ולהשיג את‬
‫כל כח והכנת נפשו חלק אלק' ממעל הן‬
‫לסגל‪ .‬תורה ומצות' והן ללמד לזכות‬
‫‪ .‬י ■ לאחרים‪.‬‬
‫ו מ ע ת ה יבואו אל נכון כונת הכתובים‬
‫הנ״ל המדברים בשני הסוגים‬ ‫^‬
‫הנ״ל כאשר אמרנו‪ ,‬ואמר מקודם והיה‬
‫אס ׳ שמוע היינו לו לעצמו נגד הסוג■‬
‫הראשון וזכה ללמוד ולשמוע‪ ,‬והוסיף‬
‫הכפל תשמעו נגד הסוג השני והיינג דזנה‬
‫ללמד לאחרים והיינו תשמעו לאחרים‬
‫ואמר את כל מצותי נגד הסוג הראשון‬
‫ונגד הסוג השני הוסיף הכפל אשר אנכי‬
‫מצוה אתכם היום והיינו כמאמרם ז״ל‬
‫דכל המלמד את בן בנו)וכ״ש בן חברו(‬
‫כאילו קיבלה מהר סיני ולזה נגד הסוג‬
‫השני הזה אמר אשר אנכי מצוה אתכם היום‬
‫דכיון דזניתס להשמיע לאחרים ■הו״ל כאילו‬
‫קבלתם‪,‬אותם מסיני וכאילו אנכי מצוה‬
‫אתכם היום‪ ,‬ואמר‪ .‬עוד לאהבה את ה׳‬
‫אלקיכם ולעובדו‪ ,‬ה־ינו ג״כ נגד שני‬
‫הסוגים הנ״ל נגד הסוג הראשון אמר‬
‫לאהבה את‪ ,‬ה' אלקיכס ונגד הסוג השני‬
‫הוסיף ולעבדו דאתה עובד ללמד לאחרים‬
‫וזהו כמו עובר את ה׳‪ ,‬והוסיף יעוד ואמר‬
‫בכל לבבכם ובכל נפשכם ג״כ על■ שני‬
‫הסוגים הנ״ל נגד הסוג הראשון אמר בכל‬
‫לבבכם‪ ,‬ונגד הסוג השני אמר ובכל‬
‫נפשכם היינו דהשגחס אל השלימות והשגתם‬
‫את כל הכח העבעי וההכנה שהיתה‬
‫לנפשכם חלק אלק׳ ממעל לזכית ללמוד‬
‫וללמד בין אתם בין לאחרים‪ ,‬והנה אחר‬
 ‫המאסף שנה ששית‬
‫דבר בי רב שלא עירב דפושע הוא אפי׳‬
‫אם לא ידע ששגג״ת עולה זדון‪-‬הרי אם‬
‫מצד האומרו‪ .‬ובתשו׳ הרא״ש שבב״י סי׳‬
‫קי״ע אם הדבר מחמת־ שאינו בקי יש לו‬
‫תקוה וכו' אבל אס היה בקי ולא חש‬
‫לבדוק וכו' ' נמצא שהוא רשע להאכיל‬
‫טריפות וכו׳ אבל ענין הטריפות הוא‬
‫מעיקרי הדת והכל יודרגיס‪ .‬וכו׳ ‪-‬או‬
‫של״ח לבדוק כל הצורך רשע הוא בעיני‬
‫עכ״ל ז״ל הנה מבואר הדבר דכל שלא‬
‫חשש לעשית כראוי לו■ לאיש כמעשהו אינו‬
‫נאמן על השחיטה־ לעולם ומכאן יש סמוכין‬
‫לדברי הרה׳׳ק מסמילא‪ ,‬ומה שיש לו תקנת‬
‫שילמוד ויחכם אין זה אלה בבדיקה בבקיאו׳‬
‫שצריך לימוד והרגל אבל בשחיטה ובהלכה‬
‫כזו שאני דמזיד ׳הוא' ואדרבא חמור‬
‫מפישע לענין למפרע ועי׳■ בשמ״ח סי״א‬
‫■ סט״ו וסי״ח‪.‬‬
‫וראיתי במקור הדין‬ ‫ושבתי‬
‫בתשו׳ הרב הנז' וכסך‬ ‫‪ .‬י‪,‬‬
‫נבחר לשון צדיק ומשם בארה להלכה זאת‬
‫האמורהי כי הנה כל עיקר חידושו ה״ז‬
‫דלשו״ב׳ בעינן חזק״כ אלימתא טפי ורשע‬
‫ואדם כשר ב׳ הפכים וא״כ מתו זה שסיים‬
‫הרי הרשע׳‪ ,‬אינו אדם כשר רק שבדבר‬
‫של"נ בו מוקמינן ליה אחזק״כ דכ״י וכו'‬
‫‪ ,‬והא גס אס נוקמיה בחזק״כ דכ״י גס במה‬
‫שנחשד‪ ,‬בו הא לא מהניא לשו״ב אלא‬
‫דנ' דזה הויא הצעה למאי דסיים דאיתרע‬
‫חזק״כ אלימחא דידיה ואמאי לא נדונו‬
‫לכף זכות דאומר מותר לסיבת ההכרח‬
‫וכדפתח בתשו׳ בצוק העתים והיינו בודאי‬
‫משום מ״ש המה״פ דלעיל• מפני שמצטער‬
‫ונו׳ ולהכי קאמר בטעמו דמכיון דבעינן‬
‫חזק״כ‪.‬אלימתא הנה כל מיחוש שיש לנו בו‬
‫י‬
‫מוציאו מחזקת כשרותו ונחשד בו מיקרי‬
‫מפני שצריך לזהר בו הרבה‪ ,‬וגס לשונו‬
‫עוד דתלמוד ערוך הוא ‪ ,‬מורה כי כן כי‬
‫צריך למודעי ולא ‪ ,‬למיטעי כי כן מצד‬
‫איילי‪ .‬בתורה חנה להתלמד הוא וללמד‬
‫גס לאחרים ובזה זכותי גדול מאיד ולזה‬
‫המשיל המצית נגד זכות תורה כזאת לחושך‬
‫‪.‬‬ ‫ועדיין צ״ע‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■•‬
‫נודע מזה כמה זכות מעלת‬
‫התורה נגד המצות ותנה נשים‬ ‫^‪.‬‬
‫ליתנהו בתורה דידהו דולמדתס אותם את‬
‫בניכם נתיב ולא בניתיכס וכ״ש דליתנהו‬
‫בתורה ללמד לאחרים דכצ המלמד את בתו‬
‫תורה כאילו מלמדה הפלות ולזה אחר‬
‫דקאמר גדולה הבעחה שהבעיחן הקב״ת‬
‫לנשים יותר מן האנשים לזה שואל נשים‬
‫במאי זכיין ■דכיין דנשיס ליתנתי אלא‬
‫במצות ולא בתורת ועיקר זכית האדס־‬
‫היא מעסק התורה דלומד ומלמד לאחרים‬
‫ונשים ליתנהו בהאא״כ נשים במאי זכיין‬
‫להיות הבעחתן יותר מן האנשים ולזה‬
‫משני באקרויי ■בנייהו ‪,‬וכו' וכיון דעיקר‬
‫ח(‬ ‫תורהדבעליהס ובניהם דידהו; היא לזה‬
‫מעלתם גדולה וגדולה הבעחה שהבעיחן‬
‫הקב״ה יותר מן האנשים ודוק ‪:‬‬
‫סימן קב־‬
‫המשך מחוברת יו״ד סי׳ צ״ט‬
‫ומצאתי בת״י ככל הדברים‬ ‫ז( וזכיתי‬
‫האלה לרבותינו מאיד‬ ‫‪,‬‬
‫עינינו אחד בינותי בהפריס כי הנה במראה‬
‫הפנים בירושלמי ריש פ״ח דתרומות‬
‫העלה לחלק‪:‬בין אס או׳ מותר ‪.‬לאס יודע‬
‫שאסור■ אלא שכסבור שאעפ׳׳י שאסור‬
‫מותר מפנישמצעער וכו׳לאשב מידיעתו‪.‬‬
‫ואינו בר קרבן ע״ש והיינו כדכתיבנאבזה‬
‫דבשאינו ראוי לפי ידיעתו אין זה שגגה‬
‫כן מצד הנושא וכן מצד האומר וכבר‬
‫נודע בין החייס מה רב גוברי׳ דהאי‬
‫גברא רבא גבר בכולא והוא הי' רבו של‬
‫הגר״א ז״ל ועמוד ההוראה‪ ,‬וכן ראיתי‬
‫לרבינו הרש״ל ביש״ש ביצת פ״ב ס״ו‬
 ‫קע‬
‫י ‪■ /‬־‬ ‫׳‪,‬‬
‫חוברת י״ב‬

‫הנושא שמן המפורסם‪ .‬וכ״ז מוכן מלשונו מכשרינן ליה ועד״ז פי' שס בס״ר מש״ש‬
‫אחר הכיון הדק הישב‪ ,‬ושוב התכוננתי שיש הרמ״א ז״ל או אנוס והפליג לתמוה עליו‬
‫לכוין בפי׳ ‪ .‬דבריו בפשיטות‪ ,‬דהייט הך בש״ך סק״ח ונ' דר״ל שאין אונסו מכריחו‬
‫היינו במה שלא נחשד והיינו שאר חזק״כ אלא שהוא או' שעשאו בשביל אונסו ואנן‬
‫דלא אסור אא״כ נחשד משא׳׳כ בשו״ב דלא בדירן ידעינן דאין זה כ״א רוע לב וכו'‬
‫סגי במה שלא נחשד אלא דבעינן חזק״כ ואכמ״ל‪ .‬והנה כל מי שפסול לעדות פסלו‬
‫כיובה דליהוי אדם כשר וכל שעושה שלא ־ רבוותא את שתיעתו כ״א בבודק סכין ויש‬
‫כדת ‪ .‬אלא שיש ללמוד עליו זכות תו לא ללמוד א׳ ’מחבירו; ועעיי׳ש בסכ״ד שפשע‬
‫הויא חזק״כ אלימתא‪ ,‬וע״ע ביש״ש פג״ה בישראל ובסמ״ע שס‪ .‬ושוב ראיתי בדעת‬
‫קדושים סי׳ ב׳ ססק״ב דגדר ל״מ להו‬ ‫סי׳ כיו״ב בזה‪.‬‬
‫ג״כ בשמ״ח ה״ה כמבואר י לאינשי איסורא חמור לעניןהכשר שו״ב‬ ‫והנה‬ ‫ני(‬
‫בסי' ב׳ ס"כ דכל שהדבר והיינו משום שגג״ת ומיושב בכך קו' הרהי׳מ‬
‫שקול באס יש חשש חימוד ממון נירון מסק״ג ומ״ש מתבו״ש סק״ז ‪.‬אינו ענין‬
‫•‬ ‫לחשש בשח*עה גופא ‪:‬‬ ‫כמזיד וגס אס חזר וקלקל הוחזק בעוקר‬
‫בפנים יפות פ׳ ויקרא‬ ‫‪ e‬וראיתי‬ ‫או בעועה ופסול וע״ש‪ .‬ואתה תחזה לנדו״ד‬
‫פסיק אשוס אשס דתשוב׳‬ ‫דמועה פסול וגס דחשש חימוד ממון ‪.‬‬
‫מכריעו לחובה 'ועוד כי אס עומד המשקל‪.‬א״צ יותר מב׳ פעמים לכמה‬
‫בקלקילו חזקת איסור נמצא ל‪ /‬ושוב חפיאיס משוס דעבר ושנה ואומר מותר‬
‫ראיתי בכמה תשו׳ שהיה או׳ מותר שייך שוגג בטך! העבירה אלא שנידון ‪ .‬על‬
‫בהס ולא הזכירו זה להיתר ואין בידי המחשבה שאינו חושש למצותו ית״ש חש״ה‬
‫לפורעס כעת ואך א' מהנה אזכיר הנה הוי מושכי העון בחבלי השוא דאו׳ מותר‬
‫בדעת קדושים סי' ב׳ סק״א כ׳ השואל‪ .‬אלא דכעבות העגלה ח;יאה מה שמזלזל‬
‫יכיועה ברק הוי שוגג והגאון ז״ל השיב לחעוא ע׳יש; ואמור מעתה דהיכי דבעינן‬
‫ושגג״ת עולה זדון וגס לדעת השואל חזק״כ דגברא וכ״ש בשו״ב דבעינן אלימתא‬
‫שאני בנושא שאלת התרת שבועה ופרע עפי והוא או׳ מותר מחשבתו ניכרת מתוך‬
‫דין וכו׳ ואלו הלכות פסוקות כנדו״ד מעשיו שאיננו חושש להכשר הבשר וכמש״ל‬
‫צריך ‪ .‬למודעי לתמימי‪ ,‬דעיס‪ ,‬ויש לנו ואינו ענין להך דהע׳׳ז סי׳ צ״ע דהתס‬
‫ללמוד זה ג״כ ממה שמבואר בשלחן ל״צ לדון על גוף הארס אלא על מעשהו‬
‫ערוך סימן קי״ע ■ס״ז דאין לשו״ב מה הוא וה״ז אין זה מזיד אבל על חזק״כ‬
‫התנצלות לומר שוגג הייתי; ובב״י שבגופו וכל שעושה מה שעי״ז מיתרעאי‬
‫העעס דא״כ לעולם יאמר כך ואס גס צריך הרבה ישוב אי נוקמיה עודנו בחזקתו‬
‫דבודאי שגג ה״ה והוא העעס)וע׳ בלשון ובשו״ב דבעינן דאלימתא וריעותא זו‬
‫כזה במגן אברהס סס״י י״ד ובמש״ש בחי' שעושה בגוף השחיעה הא ודא• דלא שייך‬
‫בס״ד( ועקוב הלב מכל ומי ידענו אס הך היתרא ועל גוף האמירה אנו דנין‬
‫רוחו נאמנה‪ ,‬וכ״נ להוכיח כפירוש הזה עליו מלבד גוף העשיה וכ״ר שוב שני׳‬
‫ממ״ש בחושן משפע סי׳ ל״ד ס״ה בדין התשב״ץ בתוכחתו תוכחת חיים על ענין‬
‫העדות דאי״נ לומר שוגג הייתי להכשיר האומרים מותר בהלכתא רבתי לשבתא‪,‬‬
‫עצמי ובסמ״ע שס אייתי עלה דארס מועד סוף דבר דאין להתיר ע״י זה דאי׳ מותר‪,‬‬
‫לעילס^ הרי דגס באס ודאי שגג לא בשו״ב ריעי׳ חזק״כ אלימתא‪ ,‬ובהשגת‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫וראיתי להשיבך לע״ע והיה אס ייכיב‬ ‫גבול■ דדיטא חיסורא ואין לניטות בו‬
‫בעיניך היתרי זה דשניס אשימה זה ליסוד‬ ‫ובשגס דטומד במרדו והמבהלה הזאת תחת‬
‫לבנין ואשוב ואשובה ואתהלכה ברחבה‬ ‫ידו שעודנו לבו הלב עקוב‪ ,‬ואין שליח‬
‫כיד ה' עלי טובה‪ ,‬ולע״ע אין בידי עדיין‬ ‫‪.‬לדבר עבירה‪ ,‬ומסתבר כי כן ונ״כ שנו‬
‫לסמוך בזה להתיר ואתה תחזה ובין תבין‬ ‫חכמיס‪.‬בהוריות במשנה ברורה‪:‬‬
‫את אשר לפניך לבנות ולסתור ולהוציא‬ ‫י״א( א ד ל עוד לאלוק מלין וכתלמיד‬
‫‪.‬משפט לאורה לברר ההלכה לחמתה של‬ ‫׳ הדן לפני רבותיו הנני חומר‬
‫תורה‪ ,‬והנ' לרעת כתבתי וחתמתי שמי‬ ‫ליישר ככל האפשר ואפתת ביה פיתחא‬
‫יוס ג׳ פ׳ בא ד׳ שב״כי שנת בברכת‬ ‫לנפשאי ואס תבואני על זה הסכמת רבותי‬
‫' טוב ‪:‬‬ ‫גדולי זמנט נמצא בזה פשר לעניננו‪ ,‬הנה‬
‫כי כן כיון דשנים הס אותן אשר נשאלנו‬
‫אברהם מתתי׳ לבית חלפון יע״ו‪.‬‬
‫עליהם הבאים כא‪ /‬והנה עיקר העעס‬
‫למה דבעינן בשו״ב חזק״כ אלימתא היינו‬
‫סימן קכ״ה‪.‬‬ ‫משוס דאיתתזק איסורא איסור חמה״ח '‬
‫)המשך מחוברת י״א סי' קי״ח(‬ ‫בהמה בחייה בחזק׳ איסור עומדת וגס‬
‫שלפני רבות שניס נסתפקתי‬ ‫נזכררד‬ ‫משוס בדיק׳ הסכין שכירתו מרובה וכ״מ‬
‫בכ״מ דאמרינן אפקעינהו אי‬ ‫מלשון הרב בתשובה שם וכמ״ש בו נכדו‬
‫הרה״ק בצמח צדק החדש סי' י׳'ב‪ ,‬וא״כ אית לה כתובה‪ ,‬ואמרתי דתליא בפלוגתא‬
‫כיון דשנים המה איש את רעהו יעזורו אס כתובה דאו׳ או דרבנן‪ .‬דלמ״ד דרבנן‬
‫והיוצא מתח״י שניהם יש לנו למצוא בו צד שלא תהא קלה בעיניו להוציאה‪ ,‬אף בכה״ג‬
‫היתר ולומר כי נזדהרו ויצא בהכשר‪ ,‬וכעין אית לה כתובה‪ ,‬דאל״כ אנתי תהא קלה‬
‫■זכר לד‪,‬בר כי בלשונו' הפוסקים בדין זה להוציאה בכה״ג ע״י ביטול בפני ב״ד‪,‬‬
‫לא אשכחינן לשון רבים רק בשוחט וגס אף דרג״ה תיקן שלא לבטל שמא לא יחוש‬
‫הרב בתשובה פתח בלשון רבים דעלמא ויעבור אתקנתא ]עיין במשל״מ פרק יו״ד‬
‫וסיים בנידון בלשון יחיד וה״כי משוס דל מה׳ אשות הלכה יו״ד דאף אס נשבע‬
‫גאמניס בתורת עדות‪ ,‬אלא שקשה הדבר שלא ‪.‬לגרש אסור להשהות בלא כתובה‬
‫לחדש כזה־ ולסמוך על זה וגס אין השכל דילמא יעבור על שבועתו‪ ,‬דלא כמ״ש‬
‫מסכים לזה ‪ .‬בעומדי׳ •במרדס והוא התירוץ ■מול׳ס דמדינת מותר במקוס שנוהג חרס‬
‫השני שבצ״צ שס בטעס איסור מסיגי'גבול ר״ג שלא לגרש בע״כ[ והבאתי ראיות לזה‬
‫ויובן למעיין שס דבכה״ג פסולן בגופן ולאו אכן למ״ד כתובה דאו' טרחי לית לה‬
‫משוס עורח ועדות‪ ,‬אכן בזה אולי י״ל ולצרף ‪:‬כתובה בכה״ג‪ ,‬כיון‪.‬דהוי כאילו לא קידשה‬
‫דאז מותר מאחר דלא בעינן' חזק״נ אלימתא מעולם‪ ,‬ואמנס אף אס נאמר כן יש לומר‬
‫דשניהם וסרה חומרא‪' .‬דמצד האיחר‪ ,‬דר' יוחנן סובר כתובה דאו' ודו״ק‪] .‬ועי׳‬
‫וגס מצד הנושא י״ל דקא טעו בהכי דל בר״ן שלהי מס'‪ ,‬כתובות ובמרדכי שס‬
‫שריא או אולי דבזהינתלי באילן גדול שהרשה באריכות גדול שקצת ראשונים ז״ל הביאו‬
‫להס ואולי שגס אנחנו נוציא כן בדעתו ראית שהלכה כרשב״ג דכתובה דאורייתא‬
‫כי כן ס״לדבשניס שריא עפ׳׳י עדותן על מהא דאיתא בכמה מקומות בש׳ס אמר‬
‫ההכשר ואי נמי בסברת או' מותר‪ ,‬את רבת בב״ח אר״י כל מקום ששנה רשב״ג‬
‫במשנתינו הלכה כמותו[‪. :‬‬ ‫זה העלתה מצודתי בעזרת צור ישועתו‬
 ‫קעא‬ ‫חוברית י״ב‬
‫מילתא שכתבתי דאס נפקעה קידושין‬
‫מאחת ‪.‬לא תועיל ההסרה גם לאינך‬
‫כיון שהיפר לתן'בדיבור אחד לא מצאתי‬
‫עוד מבואר ואין עת עתה בידי לחפש‬
‫ולבאר ומסברא בעלמא כתבתי כן —‬
‫ונ״מ לדינא היכי שהיפר לשתי נשיו כא׳‬
‫ונמצא קידושי ;יעית באחת מהן אס ‪.‬‬
‫תועיל ההפרה עכ״פ לשני׳[ — ואף‬
‫דקיי״ל בפ״ג דשבועות דאפי׳ אכלה כולה ‪:‬‬
‫נשאלין עליה‪ ,‬וא״כ יוכלו לילך עכשיו■‬
‫לחכם שיתיר לתן ‪ —-‬אפשר לומר‬
‫דר״י ס״ל כרבא דאין נשאלין ]או‬
‫דנדרה בנזיר שמשון דליתיה בשאלה‬
‫הבעל שמיפר כמ״ש‬ ‫לחכס׳■ רק‬
‫המהרי״ע ז״ל בתשו׳ סי׳ ד׳[ ושפיר‬
‫יש לחוש שירצה לחפות עלי׳ ע״י גע■‬
‫בלא זמן אך דזאת לא שכיח כיון דבעל‬
‫לא ניחא לי׳ באשה נדרנית ונשבענית‬
‫וקפיד ע״ז כדאיתא בש״ס בכ״מ‪ .‬וי׳׳ל‬
‫עוד ביותר מרווח דר״ל סובר בדקיי״ל‬
‫דנשאלין‪ ,‬וא״כ אפי׳ בנדרה ונשבעה יוכל‬
‫שפיר לחפות ע״י אפקעינהו‪ ,‬והא דקאמר‬
‫זנות לא שכיח לדבריו דר׳ יוחנן קאמר‬
‫דאפילו לדידך דאין נשאלין עכ״פ לא שכיח‬
‫הוי‪ .‬עוד יש נ״מ לפי מה דאיחא ביומא‬
‫דכתנים גדולים של בית שני היו שלא כהוגן‬
‫א״כ אס יארע לו שאשתו ב״א תזנה וירצה‬
‫לחפות עלי׳ יחפה יותר ע״י גע שאין בו‬
‫זמן אף שהוא שלא כדין מעי׳ אפקעינהו‪,‬‬
‫כיון דאם יופקעו הקידושין ממנה למפרע‬
‫אגלאי מילתא דעבר עבודה ביוה״כ בלא‬
‫ביח‪ ,‬וידוע מה שכתבו התוס׳ בריש יומא‬
‫ב' ע״א בד״ה ״וחכ״א" דכפרת כל ישראל‬
‫תלוי בזה ומעכבא ]ועיין בתוס׳ ישנים שס‬
‫דנסתפקו בזה ועיין בס׳ מנחת חינוך‬
‫מצוה קפ״ה שנעלס ממנו לפי״ש דברי‬
‫תום׳ הללו[‪ ,‬עוד עלה בדעתי לפי מה‬
‫שרגיל בפומי לפרש מאמר הש״ם ״אמר‬
‫לי׳ רבינא לר׳ אשי תינק ד‪p‬דיש בקסקא‬
‫ט ל ר יש נ״מ להיכי דתי׳ לו מאתים זוז‬
‫או יותר והי׳ ממושכנים לכתובת‬ ‫^‬
‫אשתו דמותר ליקח מן תצרקת אשי' אלף‬
‫זוז כדא־תא בפ״ח רפאה משנה כי‪ /‬ו^ו‬
‫אחד ליתן לו צדקה סכום רב — ואם יחפה‬
‫ע״י גנן בלא זמן לומר נתגרשת קודם‬
‫הזנית — הרי לפי דבריו לא הפסידה‬
‫כתובתה‪ ,‬ומני הוא ומותר ליקח יתן לו‬
‫אבל אס יחפה ע״י אפקעינהו דלית לה‬
‫כתובה אליבא דמ״ד כתובה דאו׳ כלל‬
‫ואסור ליקח כיון דיש לו מאתים זו לא‬
‫יתן לו ‪:‬‬
‫יש נ״מ לתיכי שבמשך תזמן‪ ,‬שהיתה‬
‫^ אשתו נדרה ונשבטה כמה פפמיס‬
‫שלא תאכל ככר זו או בשר זו וכדומה‬
‫מעינוי נפש והיפר לה בעל ואכלה —‬
‫ואס יבניל בפני ב״ד ואפקעינתו לקידושין‬
‫נמצאת דעברת על כמת נדרים ושבועות‬
‫דחמירי | עיין בריש פרק שבועות הדיינין‬
‫״חמורות״ כריתות ומיתות ב׳׳ד ולא תשא‬
‫עמהן — ועיין ברמלס פי״ב מה׳ שבועות‬
‫הלכת א' וה' ב׳ — ועיין בנחל קדומים‬
‫פ' קדושים על הפסוק ולא תשבעו בשמי‬
‫לשקר בשם הקדוש ר״ש אסתרוק זצ״ל —‬
‫גס נדרים מבואר ב ל ס ובמדרשים בכ״מ‬
‫דעונשס חמירי ביותר‪ ,‬ובירושלמי מדמה‬
‫נודר לעו״א[ ולא ירצו לחפות ע״י‬
‫אפקעינהו‪ ,‬דניחא להו יותר שתהא עליה‬
‫חיוב מיתת ב׳׳ד אחת מכמה וכמה חיובי‬
‫מלקות בפרכי של נדרים ושבועות דחמירי‬
‫ולפי מה שפסקו קצת פוסקים‬ ‫כנ״ל‬
‫זי׳ל דאדם מיפר לשתי נשיו כאחת —‬
‫אס הי' לו עוד נשים ונדרו כולן והיפר‬
‫להן כאחת — אס לא תועיל תתפרת‬
‫לזו שנפקע ממנה הקידושין לא תועיל‬
‫גס לאינך נשים — כיון שהיפר להן י‬
‫כאחת — ונמצא שכולן עברו על נדרים‬
‫ושבועות הרבה פעמים — ובודאי לא‬
‫רנו לחפות ע״י אפקעינהו — ]דא‬
 ‫המאסף שנה ששית‬

‫קדיש בביאה מא״ל״ ומצאפי אח״כ כן הוי זנות א״א ול״צ לחפות עלי׳ בגכי שא״ן‬
‫בספר אחד דשאלת רב;;א היא עפ״י מה בו זמן‪ ,‬ולולי דמסתפינא מרבופי הוי אמינא‬
‫דקיי״ל דנל מילתא דליתא ע״י שליח ליתא מילתא חדתא‪ ,‬והוא‪ ,‬דהא דאמרינן בכל‬
‫בתנא‪ /‬וא׳׳כ קדיש בביאה דליתא ע״י מקום אפקעינהו לקידושין‪ .‬סקא קידושי‬
‫שליח וליתא נ״כ בתנאי אם רצו חכמים כסןאאו ביאה‪ ,‬אבל לא קידושי ^נר‪ ,‬ובכל‬
‫איך יוכל להפקיט הקידושין‪ ,‬כי נטלם מקום שנזכר בש״ס הך מילתא דאפקעינהו‬
‫מרבינא אז הברייתא דהריני בועליך ע״מ לא אשתמיכי אך בדוכתא חדא למתני ג״כ‬
‫שירצא אבא וכו׳ דאך קידושי ביאה ישנו שער‪ ,‬כי אס כסך וביאה‪ ,‬דבכ׳׳מ דא־תא‬
‫בתנאי משוס דאיתקש ‪ .‬הוויות להדדי עיין בש״ס הא דאפקעינהו איתא ג״כ הא דאמר‬
‫בכללי הש״ס דמברייתא לא ידעו כולס‪ .‬לי׳ רבינא לר״א תינח ד^ויש בכספא קדיש‬
‫‪ 1‬ר׳ אשי דידע מהברייתא השיב לו שויא בביאה מא״ל; ושנייא לי' שויא רבנן וכו׳‬
‫רבנן לבעילתו בעי״ז דאן‪ £‬קידושי ביאה דאך קידושי ביאה יכוליס להפקיע‪,‬‬
‫איתא בתנאי אס ירצו חכמים — ונ״ל ומקידושי שער לא נזכר כלל‪ ,‬הלא דבר‬
‫עתה דלפי זה ביבמה דליתא בה מה״ת הוא‪ — ,‬לכך אני אוסר דעל קידושי‬
‫אלא ביאה ול״ש לימד איתקש הוויות שכיר פשיעא לי' להש״ס דלא נאמר הא‬
‫להדד‪ /‬הדרינן לכללא דמילתא דליתא ע״י דאפקעינהו — והכיעס בזה‪ ,‬דהא מוכה‬
‫שליח ליתא בתנא‪ /‬וקידושי ביאה דיבס בגמרא ובפירש״י להדיא דלא נוכל לומר‬
‫ויבמתו ליתא בתנאי וליתא ג״כ בתנאי אפקעינהו לקידושין‪^ /‬א משוס דאיכא‬
‫אס ירצו חכמיס ולא יכלו החכמים להפקיע במה לתלות הכסך והביאה — הכסך‬
‫הקידושין ]ויש לי לתת בה תבלין בעי׳ה במתנה‪ ,‬והביאה בבעי"‪ — ,1‬נמצא‬
‫ולהאריך בפרכי זה אכן לא עתה עת בקידושי שער דליכא במה לפ‪6‬ית נתינת‬
‫להאריך ולקצר אני צריך‪ ,‬וראיתי כעין השער אסלא לקידושין‪ ,‬דהא אץ דרך‬
‫דוגמא זו באחריניס ז״ל[ וא״כ יש נ״מ ליתן מתנה שער שאין ‪ B‬שו״פ — לכך‬
‫לא נוכל להפקיע פמע קידושין‪.‬‬ ‫להיכי דב״א זו כבר היתה ■נשואה לאחיו‬
‫ומת בלא בניס ונפלה לפניו ליבום‪ ,‬דאיין ו ר א ^ ר ד בספר הפלאה שהקשה‬
‫איך יכלו להפקיע קידושי‬ ‫יכיל להצילה ע״י אפקעינהו ויחפה באין‬
‫בו זמן‪ .‬ועוד י״ל בזה האופן דהא קשה שער אך אס יפקירו השער הא קיי״ל‬
‫למ״ל לחפות בנכי שאין בו זמן הא יכול כותבין אך על איסורי הכאה — ודחק‬
‫להתנות 'בשעת קידושין ע״מ שלא תזני עצמו לתרץ דצ״ל דהפקר נרע פפי מאיסורי‬
‫שאס תזנה נעקרו הקידושין למפרע והוית הנאה עי^ש — ולפע״ד נראה דבאמת‬
‫פנוי׳ ומי שיקח ב״א בודאי יעשה כן אולי צא הפקיעו קידושי שעדואן^ להפוסקיס‬
‫תזנה ]ועיין בפרשת דרכים שמביא בשס■ דאין כוחבין על איסורי הנאה מ״מ לח‬
‫המהרי׳׳כי ז״ל שפי׳ כן הפסוק ״אזה ספר נפקע קידושי שכיר‪ ,‬ומסעם הנ*ל דליכא‬
‫כריתות ‪.‬אמכס״ עיי״ש[ וליכא למיחש במה לתלות נתינת השער אס לא לקידושין‬
‫שיחפה שלא כדין בגע שאין בו זמן‪ ,‬אך נמצא בקידשה בשער ש^ריש לחוש שיחפה‬
‫י״ל דצריך לתקן זמן להיכי דישכר‪ .‬ולא עלי' בגע שאין בו זמן טון רליכא לחפות‬
‫יתנה או שלא התנה כדיני התנאים‪ ,‬אך ע״י אפקעינהו‪ ,‬אך זה לא שטח ]ובהדיא‬
‫זה לא שכיח‪ ,‬וזהו כונח ר״ל זנות לח איתא ביבמות פרק ד׳ ^זין כסך שכיח‬
‫שכיח דהא אם התנה ע״מ שלא תזני לא‪ ,-‬שכיר לא שכיח[ וזהו טזנק ר״ל זנית לא‬
 ‫קעב‬
‫כ״ע דינא גמירי וידעו מהך דאפקננינהו‬
‫]עיין בתוס׳ קידושין כ״ד ע״ב בד״ת‬
‫הואיל[■ ותדון בחנק — אך דבשעת הי׳‬
‫ספק — כיון דאיהו סבר שמי' ‪ .‬התראה‪,‬‬
‫ויחפה באין בו זמן‪ ,‬ולא מקרי לא‪ .‬שכיח —‬
‫ור״ל ג״כ לשישתו דסובד הת״ס לא שמי'‬
‫התראה ולא משכחת לה מיתה בכסך‬
‫וביאה‪ ,‬דהא אך דלא עשה הך־דאפקעינהו‬
‫עכ׳׳פ בשעת התראה ספק הי' דילמא‬
‫יעשה כן‪ ,‬ולא משכחת לה מיתה שיצשרך‬
‫לחפות בגש שאין בו זמן כ״א בקידש‬
‫בששר‪ ,‬וקידושי כשר לא שכיח כלל‬
‫ודו״ק‪. .‬‬
‫חג השבועות הראה לי האברך‬
‫המופלג מו״ה מאיר הלוי נ״י■‬ ‫‪^ .‬‬
‫פערענס מלתא דתמיהה שובא בתרגוס‬
‫של מגילת רות על■ הפסוק ״ותשב נעמי‬
‫וכו' והמה‪.‬באו בית לחס בתחלת קציר‬
‫שעוריס״ וז״ל ותית נעמי וכו׳ ואינו; אתו‬
‫בית לחס במעלי יומי׳ דפסתי׳ ובההיא‬
‫יומא שריאו בני ישראל למחצדית עומרא‬
‫דארמותא דהוה מן שעורין עכ״ל‪ •,‬והוא‬
‫דבר פלא ותימא‪ ,‬והאברך המופלג הנ״ל‬
‫אמר ליישב קצת דכוונת התרגוס הוא עפ״י‬
‫נזה דאיתא בפרק ל ישמעאל כיצד היו‬
‫עושים שלוחי‪ -‬ב״ד יוצאים מערב ‪ .‬יו״ש‬
‫ועושים אותו כריכות במחובר לקרקע כדי■‬
‫שיהא נוח לקצור ע״כ‪ .‬וא־׳ש י״ל דכוונת‬
‫התרגום דבההיא יומא מעלי יומא דפסחא‬
‫שריא בני ישראל לעשות הכנות שיהא נוח‬
‫לחצוד בזמנו ית עומרא דארמותא ודוק‪— .‬‬
‫‪,‬‬ ‫דברי ידידו הדוש״ת בלונ״ח‪,‬‬
‫צבי הירש ניסבוים‬
‫סימן קכ״ו‬
‫יו״ד סי׳ ק״ב(‬ ‫)המ*עד מהוברת‬
‫העתק מהי׳ מס׳ ניצה כת״י הרב הגדול‬
‫והקדוש ונו' אלד •‪:‬עילי בנל כמהר״ר‬
‫חוברת‪ ,‬י״ב‬
‫שכיח — ואס כניס דכרי אלו יהי' מתוק‬
‫עו־ קו' התוס' כפ' השולח יסיגיא הנ״ל‬
‫דהקשו שס איך מחייבין מיתה לעולס‬
‫התראת‪ .‬ספק היא דילמא■‬ ‫‪h‬‬ ‫א״א שזינתה‬
‫ישלח להגנו ויבמלנו בפני ב״ד ונמצא‬
‫דהיתה פנויה — ודחקו עצמם לתרץ‬
‫דאזלינן בתר רובא ורוב אין מגרשי! ואס‬
‫מגרשי;■ אין מבשלי; ע״כ — ולשיכית‬
‫השישמ״ק הנודעת ‪.‬רחב ספק הוא‬
‫והתורה התירה‪ ,‬לא מתורץ הקושייא בזה‬
‫ואנתי הת״ס הוא — הגס דמוב; מדבריהם‬
‫דכוונתס דהמבשלי; הוו מיעושא דמיעוכיא‬
‫יש לומר דרוב כזה הוי ודאי לכ״ע ־כיון‬
‫דאף ר״מ דחייש למיעושא מודה דלמיעושא‬
‫דמיעושא לא חיישינן ‪ - - .‬אבל מ״מ גוך‬
‫הסברא דלא‪ .‬הוי הת״סמשוס הרוב דחוק‬
‫ואיננה מהקבלת אל השכל‪ ,‬דהא נהי‬
‫דבאמת רוב אין מגרשי; ואך המיעוש‬
‫דמגרשין רוב מהן אין מבשלי;‪ ,‬אבל‬
‫בזינתה כדי להצילה ממיתת ב״ד כדין‪,‬‬
‫בודאי עכ"פ ספק הוא שיעשה כן‪ ,‬וממילא‬
‫גס התירוץ ב' דחוק‪ .‬דאיך ■אפשר לומר‬
‫לאוקמא אחזקה‪ .‬והשכל מחייב‪ .‬שיעשה‬
‫כדין להציל נפש ישראל כדין — וידוע‬
‫קו' העולס מחזקת חי ללא אמרינן להבא‬
‫ומ״ש הכי דאמרינן חזקה להבא — אבל‬
‫לפי מת שכתבתי דבקידושי ששר לא מצי‬
‫לאפקועי‪ ,‬נוכל לומר דאה״נ לר״ל דסובר‬
‫הת״ס לא שמה‪.‬התראה לא קשלינן לא״א‬
‫שזינתה כי אס ‪-‬בקידשה בששר — גס‬
‫קישיית החי׳ רי"מ זצ״ל מקידש ובעל‬
‫מתורץ בזה עיי״ש ־ ־ והשתא דאתינן‬
‫'‬ ‫להכי נמצא דר' יוחנן ור״ל פל אחד אזיל‬
‫לשישתו דר״יי שפיר אמר משוס ב״א‪ ,‬דהא‬
‫בקירשה בששר בודאי אינא למיחש שיחפה‬
‫באין בו זמן כיון דלא מצי לחפות ע״י‬
‫אפקעינהו — ואך בקידשה בכסך או‬
‫בביאה איכא למיחש דילמא לא תיסק‬
‫אדעתי' לחפות ע״י אפקעינהו‪ ,‬דלאו‬
 ‫המאסף שנה ששיית‬

‫עליו איל אס באמצע יו״ע מ־יחד הסכין‬ ‫י אלישע טסיס ‪;!^7‬גור זצוק״ל‪.‬‬
‫ב ד ״ ה ואין יו״מ מדן לחכירו לא שלי שחיעה ומילה לדבר אחד ואינו רוצה‬
‫גרסינן במילתיה דרכה וני׳ להחזיקו עוד לשחישיה ומילה אלא שאר‬
‫הקשה מירי נר״ו וז״ל אינא למידק דאמאי תשמישין משעה זו אינו בכלל חסרון כיס‬
‫לא כתי ; זה הדיבור לעיל דשס מקומו אלא דבה״ש היה מוקצה מחמת ח״כ והוה‬
‫אחר ואין יו״ע מכין לשבת ואמאי נער רק מידי מגו דאתקצאי בה״ש דלא ס״ל‬
‫עד הכא עי״ש מה שתירן‪ .‬ונראה דלעיל לר״ש לאסור וכעין זה איתא בהר״ן פ״ג‬
‫לא הר׳מ' למידחי הגירסא דאיכא למימר דמכילתין לענין מוקצה מחמת מיאוס‬
‫דהאי דרשא אסמכתא בעלמא וא״כ תוכל דמשעה שרואה להשתמש בו ואינו חושש‬
‫לגדוס ואין יו״שי מכין לחבירו אבל אחר במיאוסו נסתלקה אקצאהו ותליא בפלונתא‬
‫שהקשה לו יו״שי בעלמא תשתרי ותירץ דר״י ור״ש אי אמרינן מגו דאתקצאי בה״ש‬
‫לו גזירה' משוס יו״שי שאחר השבת וא״כ וא״כ בהא דהכא בסוהר של קורות כיון‬
‫מוכרח לומר דהיא דרשא גמורה דאי ן ועתה מבקעו ולא חזי עוד לבנין ונשאר‬
‫אסמכתא ומדרבנן לא הוה גזרינן גזירה ’ רק מגו דאתקצאי בה״ש ושרילר״ש עכ״ד‪.‬‬
‫ח׳ דויר אליהו נר״ו דנעלס‬ ‫והוסשה‬ ‫לגזירה ומשו״ה הניח דבדו עד הכא ודו״ק‪.‬‬
‫מעיני כטדו סוגית הגמ׳‬ ‫• ‪-‬‬ ‫גבי ■שבת וכו׳‬ ‫י״ג( תום׳ בד׳ה‬
‫וא׳׳ת ‪ .‬גבי שבת לקמן דף ל׳ דאמרי' בגמ׳ הכא בארזי‬
‫נמי סתס לןתנא כר״י כהאידתקמשילעלין ואשותי עסקינן דמוקצה מחמת חסרון‬
‫נר חדש אבל לא ישן ור״ש מתיר והואיל כיס ואפי׳ ר״ש מודה א״כ מוכח מהגמ׳‬
‫ואוסר מוקצה מחמת מיאוס כ״ש מחמת שאפי' שרוצה להסיק העצים כיון דדמיהס‬
‫איסור וכו׳ עי'מ״ש מהר״ס ז״ל‪ ,‬ונ״ל דלפי יקריס נקראים מוקצה מחמת‪ .‬ח״כ ולא‬
‫דברי התוס׳ בשבת דף מ״ה ע״ב ד״ה אמרינן כיון שמשתמש בהס עכשיו ‪ ,‬נסתלק‬
‫אין לנו שכתבו דלפי סברת ר״ת דנבילה המוקצה מחמת ח״כ ומה שהביא ראיה מהר ‪I‬‬
‫לפני הכלבים חשוב ‘מוקצה מחמת איסור אינה ראיה דהתס דון שהוא רוצה להשתמש‬
‫א״כ א״ש לשון התוה׳ בפשיעות דהוקשה בו אינו חושש במיאוסו והרי הוא עכשיו‬
‫להם שמא הא דסתס כל׳י דוקא במוקצה אצלו כאלו נסתלקה ממנו הקצאתו אבל גבי‬
‫מחמת מיאוס אבל האי דמחתכין להוא סוארשל קורות אעפ״י שעכשיו מבהע‬
‫מחמת איסור סתם כר״ש וע״ז אמרוכ׳׳ש אותם מ״מ ■עדיין הס יקרים ולא נסתלק‬
‫המוקצה ממנו ודו״ק‪.‬‬ ‫מחמת איסור וכיון דחזינן דמחמת מ'אוס‬
‫יחזקאל משה הלוי גר״ו חילק דדוקא גבי נר‬ ‫סחס כ לי כ״ש מחמת אישור• ומשו״המקשו‬
‫כיון שהוא כלי ואינו אפור אלא מחמת מיאוס‬ ‫סתמאאסתמא ודו״ק‪.‬‬
‫כיין שנשתמש בו‪ .‬נסתלק המיאוס ואין אתה יכול‬
‫י״ג( ב ד ״ ח אין מבקעין עצים וקו׳ עי׳ חי׳ לאוסרו אלא משוס שהוקצה בה״ש ולר״ש לית ליה‬
‫רע״א שכתב ולי העני נראה מגו דאתקצאי אבל גביסואדשל קירות כיון שאינו‬ ‫•‬
‫לולא דברי קדשס דהא דמוקצה מחמת עומד להסקה נפשה כמו אבנים דקי״ל לענין שבת‬
‫חסרון כיס אסור היינו רק כמו סכין של אפי׳ ר״ש מודה וא״כ הנא ביו״ע כיון שדמיו‬
‫שחיעה ומילה דרוצה להחזיקם גם להלן יקרים נעשה כמו שבת וא״כ אפי׳ עכשיו שרוצה‬
‫להשתמש בו עלין הוא מוקצה כמו אבניס שחס‬
‫רוצה להשתמש בהס שאסור ודו״ק‪.‬‬ ‫לכך אלא לפי שעה רוצה להשתמש בהם‬
‫איזה דבר בהא אמרינן שמחמת חסרון‬
‫כים■ אינו עומד לעלעיל ועדין הקצאתו‬