‫מדעי היהדות ‪( 55‬תשפ״ א)‬

‫כתב העת של האיגוד העולמי למדעי היהדות‬

‫הוועד המנהל של האיגוד העולמי למדעי היהדות‪/‬מועצת המערכת‪:‬‬

‫משה אידל‪ ,‬נשיא‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‬ ‫פרופ'‬

‫יוסי חיות‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‬ ‫פרופ׳‬
‫אביבה חלמיש‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‬ ‫פרופ'‬
‫חביבה ישי‪ ,‬אוניברסיטת בן־גוריון בנגב‬ ‫פרופ'‬
‫מעוז כהנא‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫פרופ׳‬
‫אהרון מאיר‪ ,‬אוניברסיטת בר־אילן‬ ‫פרופ'‬
‫אהרון ממן‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‬ ‫פרופ'‬
‫אביגדור שנאן‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‬ ‫פרופ'‬
 ‫מדעי היהדות‬

‫עורכים‬
‫איתמר גרינולד‪ ,‬יעקב דויטש‪ ,‬חנה כשר‬

‫כרך ‪ • 55‬תשפ״א‬
‫כתב העת של האיגוד העולמי למדעי היהדות‬
‫ירושלים‬
 ‫כרך זה יוצא לאור בסיוע משרד התרבות והספורט‪ ,‬המִינהל לתרבות ואמנות‬

‫׳מדעי היהדות׳‪ ,‬כתב העת של האיגוד העולמי למדעי היהדות הינו כתב עת שפיט‬
‫היוצא לאור פעם בשנה‪ .‬המעוניינים להציע מאמרים למערכת ׳מדעי היהדות׳‪,‬‬
‫מתבקשים להתקינם לפי ההוראות המפורסמות באתר האיגוד‬
‫(‪)www.jewish-studies.org‬‬
‫את המאמרים יש לשלוח בדואר אלקטרוני לכתובת‪:‬‬
‫‪worldunion@jewish-studies.org‬‬

‫האיגוד העולמי למדעי היהדות‬

‫המרכז העולמי למדעי היהדות ע"ש רבין‬
‫האוניברסיטה העברית‬
‫הר־הצופים‪ ,‬ירושלים ‪9190501‬‬
‫טל' ‪02-5325841‬‬
‫פקס' ‪02-5325910‬‬

‫דמי החבר השנתיים באיגוד ‪₪ 220 -‬‬

‫סטודנטים‪ ,‬עולים חדשים וגמלאים ‪₪ 140 -‬‬
‫מוסדות וארגונים ‪₪ 900 -‬‬

‫‪ISSN 0792-5964‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫ירושלים כסלו תשפ״א‪ ,‬נובמבר ‪2020‬‬

‫עריכת לשון בעברית‪ :‬צופיה ליבוביץ‬

‫עריכת לשון באנגלית‪ :‬רות קלמנטס‬
‫מזכירות‪ :‬שירן שבח‬
‫עיצוב העטיפה‪ :‬תחיה רוזנטל‬
‫סדר‪ :‬יהודית הלל קלר‬
 ‫תוכן עניינים‬

‫חלק עברי‬

‫א‬ ‫ ‬
‫חדשות האיגוד‬

‫מחקרים‬

‫‪1‬‬ ‫השורשים הליטורגיים של הייחוד‬ ‫מיכאל שניידר‬

‫“על אודותיו יש לדבר בשתיקה"‬ ‫אליהו רוזנפלד‬

‫תפקיד השתיקה בסיפורי טענות‬
‫‪55‬‬ ‫בתולים בתלמוד הבבלי‬

‫התלמוד כתרגיל ברטוריקה‪:‬‬ ‫ראובן כודרי‬

‫‪81‬‬ ‫פרוגימנסמה וקונטרוברסיה בספרות חז"ל‬

‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים‪:‬‬ ‫אלי גורפינקל‬

‫‪115‬‬ ‫בין צורה למשמעות‬

‫“למהלך האידאות בישראל"‬ ‫חגי שטמלר‬

‫‪183‬‬ ‫בתגובה ל"חוכמת ישראל"‬

‫ביקורת ספרים‬

‫כוחה של התמונה הגדולה‬ ‫עוזיאל פוקס‬

‫מחשבות בעקבות חיבורו של יעקב זוסמן‬
‫‪209‬‬ ‫על תורה שבעל פה פשוטה כמשמעה‬

‫תמר קדרי "וְנ ָ ַתּתִי אֶת ִלּבִי ִלדְרֹוׁש‬

‫וְלָתּור ַּב ָחכְמָה" (קהלת א‪ ,‬יג)‬
‫על המהדורה המדעית החדשה‬
‫‪231‬‬ ‫למדרש קהלת רבה‪ ,‬פרשות א‪-‬ו‬
 ‫ספרים וכתבי עת חדשים במדעי היהדות‬

‫‪243‬‬ ‫א‪ .‬מהדורות מבוארות ומוערות‬

‫‪246‬‬ ‫ ‬
‫ב‪ .‬כתבי עת‬
‫‪249‬‬ ‫ג‪ .‬קובצי מאמרים‪ ,‬ספרי יובל וזיכרון‬
‫‪251‬‬ ‫ ‬
‫ד‪ .‬מונוגרפיות‬

‫חלק אנגלי‬

‫*‪i‬‬ ‫ ‬
‫חדשות האיגוד‬

‫ישראל וה״אחר״ בארץ המובטחת‪:‬‬ ‫דוד פרנקל‬

‫השימוש בדגמים מקראיים בהבנייה‬
‫*‪1‬‬ ‫של תיאולוגיה יהודית של קיום משותף‬

‫*‪45‬‬ ‫תקצירים ‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים‪:‬‬
‫בין צורה למשמעות‬

‫אלי גורפינקל‬

‫מבוא כללי ‪117.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫פרק א‪ .:‬חלוקה לפי שלושת הכופרים שבמשנה ‪118.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫א‪ .1‬רשב"ץ ‪119.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫א‪ .2‬ר' יוסף אלבו ‪121.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫א‪ .3‬ר' יצחק אברבנאל (‪123.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . )I‬‬
‫א‪ .4‬ר' משה מיטראני ‪ -‬מבי"ט (‪125.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . )I‬‬
‫מקור החלוקה ‪126.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫גלגולי חלוקה זו במחקר ‪131.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סיכום ביניים ‪138.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פרק ב‪ .:‬מינים‪ ,‬אפיקורסים וכופרים ‪139.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רשימת הכופרים וחלוקתה ‪139.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫בין רשימת פרק חלק לרשימת הלכות תשובה ‪142.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סיכום ביניים ‪145.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פרק ג‪ .:‬המדד הקוגניטיבי‪ :‬עיקרים מבוססי פילוסופיה ועיקרים מבוססי מסורת ‪146..‬‬
‫ג‪ .1‬ר' מנחם המאירי ‪146.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ג‪ .2‬נסים ממרסיי ‪148.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ג‪ .3‬ר' יצחק אברבנאל (‪150.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . )II‬‬
‫ג‪ .4‬ר' משה מיטראני ‪ -‬מבי"ט (‪152.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . )II‬‬
‫ג‪ .5‬דוד ניימרק ‪152.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ג‪ .6‬נחום אריאלי ‪154.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ג‪ .7‬ארתור היימן ‪157.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ג‪ .8‬אליעזר שביד ורפאל ישפה ‪158.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סיכום ביניים ‪158.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫[‪]115‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫פרק ד‪ .:‬האל ופעולותיו ‪160.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫ד‪ .1‬ר' אברהם ביבאג' (‪160.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . )I‬‬
‫ד‪ .2‬ר"ד מחבר תהלה לדוד (‪161.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . )II‬‬
‫ד‪ .3‬ר' יצחק אברבנאל (‪163.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . )III‬‬
‫ד‪ .4‬ר' אברהם אלאשקר ‪165.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סיכום ביניים ‪166.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פרק ה‪ .:‬אחדות האל המתגלה בעולם ‪169.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פרק ו‪ .:‬התורה כ"חוכמה"‪ ,‬סיבותיה‪ ,‬שלמותה ותכליתה ‪171.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ו‪ .1‬ר' משה אבן וקאר ‪171.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ו‪ .2‬ר' יואל אבן שועייב ‪172.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ו‪ .3‬ר' אברהם ביבאג' (‪174.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . )II‬‬
‫ו‪ .4‬ר"ד מחבר תהלה לדוד (‪175.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . )I‬‬
‫ו‪ .5‬ר' יהודה בן אלעזר ‪179.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סיכום ביניים ‪180.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סיכום ומסקנות ‪180.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫[‪]116‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫מבוא כללי‬
‫י"ג עיקרי האמונה‪ 1‬שמנה הרמב"ם מילאו תפקיד חשוב בתולדות הרעיונות בפילוסופיה‬
‫היהודית‪ .‬הם עמדו במוקדם של פולמוסים וזכו לדיונים ולניתוחים מהיבטים שונים‪.‬‬
‫בין השאר בחנו הוגים ומפרשים היבטים תבניתיים וצורניים ברשימה המיימונית ובדקו‬
‫אם ניתן למיין את הרשימה לקבוצות עיקרים שונות‪ .‬אצל כמה הוגים הובא ניתוח‬
‫זה כחלק מדיון בכמה משאלות היסוד החשובות בהבנת הרשימה המיימונית‪ :‬מהם‬
‫מקורותיו של הרמב"ם ביצירת רשימת עיקרים? מהי מגמתו של הרמב"ם ביצירת‬
‫רשימה כזו? מדוע מנה הרמב"ם עיקרים אלה ולא אחרים? האם קיים עיקרון מארגן‬
‫כלשהו ברשימה ובתכניה?‬
‫במחקר העיקרים לא זכתה סוגיה זו שנים רבות לעיון הראוי לה‪ .‬כמה מחקרים‬
‫חשובים התעלמו ממנה‪ ,‬וחוקרים אחרים העירו אגב עיסוק במשנת הוגה מסוים על‬
‫חלוקת העיקרים שלו ועל זיקתה לחלוקה קודמת‪ .‬הוצעו גם כמה אפשרויות חלוקות‬
‫‘חדשות'‪ ,‬ועיון מדוקדק במקצתן מוכיח ששורשן מצוי כבר בדברי הוגים ומפרשים מימי‪-‬‬
‫הביניים‪ .‬בשנים האחרונות נכתבו גם כמה מחקרים מסכמים שסקרו את אופני המיון‬
‫השונים ובחנו את הזיקה ביניהם‪ 2.‬נראה שחוקרים אלו לא הקיפו את מכלול החומר‬
‫שבידינו‪ .‬חומרים חדשים שנחשפו או נדונו לראשונה מאפשרים סקירה של שיטות‬
‫נוספות‪ ,‬ובחינה מחודשת של המקורות ושיטות החלוקה שנידונו אצל קודמיי עוררה‬
‫אפשרויות הבנה אחרות‪.‬‬
‫במחקר זה אבקש לתאר מחדש את שיטת החלוקה השונות לפי סדר נושאי‪,‬‬
‫לעמוד על מקורותיהן והשתלשלותן מהוגה להוגה‪ ,‬להעיר על דברי קודמיי ולבחון‬
‫את הקשר בין ההצעות המבניות לתפיסות כוללות על מהות רשימת העיקרים והבנת‬
‫‪3‬‬
‫משמעות מפעלו של הרמב"ם בדרישתם‪.‬‬
‫שישה פרקים במחקר זה‪ ,‬ובכל אחד מהם מוצעת שיטת חלוקה שונה לרשימה‬
‫המיימונית‪ .‬בארבעה מתוך ששת הפרקים מתפרטות יחידות משנ ֶה‪ :‬מבוא ופרקי משנה‬
‫ממוספרים (‪1‬א‪1 ,‬ב וכו') שיוחדו לתיאור מופע אחר של השיטה במשנתם של הוגה או‬

‫* תודתי מסורה לפרופ' חנה כשר ולד"ר נילי ויינשטיין‪ ,‬שקראו גרסאות ראשונות של מאמר זה‬ ‫‪1‬‬
‫והעירו הערות מועילות על מבנהו ותכניו‪ ,‬וכן לקוראים מטעם המערכת‪.‬‬
‫המונח "עיקרי האמונה" נגזר מתרגומים מסוימים למניין המופיע בפירוש המשניות לרמב"ם‪ .‬לפי‬
‫תרגומים אחרים יש לנקוט "יסודות"‪ ,‬כלשונו של הרמב"ם ב"הלכות יסודי התורה" שבספר המדע‪.‬‬
‫כמה מהוגי ימי הביניים ראו הבדל במשמעות שני המונחים‪ .‬בשלב זה לא אבחין בין המונחים‪ ,‬וראו‬
‫עוד על כך במסקנות מחקר זה‪.‬‬
‫מ' קלנר‪ ,‬תורת העיקרים בפילוסופיה היהודית בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪ ;35-27‬ראו גם‬ ‫‪2‬‬
‫דבריו בתוך‪ :‬י' אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה‪ ,‬בעריכת מ' קלנר‪ ,‬רמת גן תשנ"ג‪ ,‬עמ' ‪( 17-15‬מבוא); ר' ישפה‪,‬‬
‫פילוסופיה יהודית בימי הביניים‪ :‬מרב סעדיה גאון עד הרמב"ם‪ ,‬חלק ג‪ ,‬רעננה תשס"ז‪ ,‬עמ' ‪.81-70‬‬
‫דיון מקיף במגמות ובמטרות של הרשימה המיימונית חורג מהיקפו של מחקר זה‪.‬‬ ‫‪3‬‬

‫[‪]117‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫הוגים אחרים‪ ,‬לפי סדר ענייני וכרונולוגי‪ .‬כך אני מבקש לשרטט בכל פרק את התפתחות‬
‫אחת משיטות החלוקה ולנסות להצביע על אופני גלגולה מהוגה להוגה‪ .‬כל מופע של חלוקה‬
‫צוין בשמו של ההוגה (לדוגמה‪ :‬אברבנאל)‪ .‬כיוון שמקצת ההוגים הציעו יותר משיטת‬
‫חלוקה אחת‪ ,‬צוינו אחרי שמותיהם ספרות רומיות (לדוגמה‪ :‬אברבנאל ‪ ;I‬ביבאג' ‪.)II‬‬
‫כמעט כל שיטה תוארה גם בטבלה המציגה את העיקרים‪ ,‬את חלוקתם לקבוצות ולקבוצות‬
‫משנה ואת ההגדרות המבהירות את פשר החלוקה‪ .‬הטבלאות דומות זו לזו‪ ,‬אך המבנה‬
‫שלהן אינו זהה משום השאיפה להציג בבירור כל שיטת חלוקה לפי העניין‪ .‬לאחר הצעת‬
‫אופני החלוקה השונים של כל שיטה מופיע דיון סיכום (סיכום ביניים) המשווה את‬
‫הצעות החלוקה של כל שיטה ומנתחן‪ .‬לשם כך בפרקי סיכום אחדים באה טבלת השוואה‬
‫‪4‬‬
‫בין ההוגים השונים שתמכו בשיטת החלוקה שנידונה בפרק והציעו היבט מיוחד שלה‪.‬‬
‫נוסף על אלה עומד הסיכום על מקורות שיטת החלוקה‪.‬‬

‫פרק א‪ :‬חלוקה לפי שלושת הכופרים שבמשנה‬

‫לפי אחת החלוקות הראשונות למניין המיימוני‪ ,‬הרווחת גם אצל אחרוני החוקרים‪ 5,‬י"ג‬
‫העיקרים מתחלקים לשלוש קבוצות‪ ,‬בהתאם לשלושת סוגי הכופרים שמנתה המשנה‬
‫בסנהדרין בתחילת פרק חלק וציינה שאין להם “חלק לעולם הבא"‪“ :‬האומר אין תחיית‬
‫המתים מן התורה‪ ,‬ואין תורה מן השמים‪ ,‬ואפיקורס"‪ 6.‬במרוצת הדורות מצאו ההוגים‬
‫רבדים ומשמעויות נוספות בחלוקה זו‪.‬‬

‫לא אציין הוגים החוזרים על דברי קודמיהם באופן מלא או חלקי‪.‬‬ ‫‪4‬‬
‫קלנר ציין בשעתו‪" :‬רשב"ץ היה המחבר הראשון שיצירותיו ידועות לנו כיום‪ ,‬אשר התייחס באופן‬ ‫‪5‬‬
‫ברור לקבוצות לפיהן מתחלקים העיקרים" (קלנר‪ ,‬תורת העיקרים [לעיל הערה ‪ ,]2‬עמ' ‪ ;27‬ראש אמנה‬
‫[לעיל הערה ‪ ,]2‬עמ' ‪[ 15‬מבוא])‪ .‬להלן אראה שקדמו לרשב"ץ כמה הוגים‪ .‬הראשון מהם הוא ר' מנחם‬
‫המאירי‪ ,‬שדיונו בנושא מפוזר במקורות רבים ואינו מרוכז (להלן בפרק ג‪ ,)1‬ומעט אחריו חלוקתו‬
‫(הדומה) של ר' נסים ממרסי‪ .‬חלוקה זו מצויה בחיבורו "מעשה נסים" מראשית המאה הי"ד‪ ,‬אך הוא‬
‫התפרסם בדפוס לראשונה רק בשנת תש"ס (ראו להלן בפרק ג‪.)2‬‬
‫משנה‪ ,‬סנהדרין י‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪6‬‬

‫[‪]118‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫א ‪ .1‬ר ש ב " ץ‬
‫חלוקה זו מופיעה לראשונה במובהק בדברי ר' שלמה בן צמח דוראן‪ ,‬הרשב"ץ‬
‫(‪ ,1361‬ספרד — ‪ ,1444‬אלג'יר)‪ 7‬בחיבורו “אוהב משפט" על ספר איוב‪ 8.‬רשב"ץ מחלק‬
‫שם את הרשימה לשלוש קבוצות וטוען שהיסודות שבכל קבוצה הם בגדר תולדות‬
‫שניתן להצביע על “אביהן" המשותף‪ .‬לפיכך ברור שהרמב"ם לא מנה רק אבות אלא‬
‫גם תולדות‪ ,‬ורשב"ץ מתלבט מדוע לא מנה הרמב"ם את כל תולדותיו של כל אחד‬
‫מן האבות‪ .‬אומנם רשב"ץ אינו קושר את זיהוי שלושת האבות לשלושת הכופרים‬
‫שבמשנה‪ .‬על החלוקה הוא חוזר בחיבורו המאוחר יותר “מגן אבות"‪ .‬בחיבור זה ארבע‬
‫חטיבות‪ .‬בשלוש החטיבות הראשונות י"ג פרקים‪ ,‬וכל אחד מהם עוסק באחד מי"ג‬
‫העיקרים‪ ,‬והחטיבה הרביעית היא פירוש רחב למסכת אבות‪ 9.‬הקשר שיוצר הרשב"ץ‬
‫בין דרישת עיקרי האמונה לפירוש מסכת אבות מנומק כך‪“ :‬שזה החלק (מסכת אבות)‬
‫הוא בקניית מדות‪ ,‬והם סולם לעלות אל יסודות האמונה"‪ .‬נ' אריאלי הצביע על הדמיון‬
‫של דבריו אלה לדרכי כתיבתו של הרמב"ם‪ ,‬שהקדים את “שמונה פרקים"‪ ,‬הכוללים‬
‫‪10‬‬
‫הצגה פילוסופית של תורת המידות שלו‪ ,‬לפירושו למסכת אבות‪.‬‬
‫רשב"ץ מכנה כל אחד מארבעת החלקים שב"מגן אבות" בכינוי מיוחד המלמד‬
‫על תוכנו‪:‬‬
‫החטיבה הפילוסופית‪ :‬א‪ .‬חלק אלוה ממעל; ב‪ .‬חלק שוסינו; ג‪ .‬חלק יעקב‬
‫פירוש מסכת אבות‪ :‬חלק ה' אל עמו‬

‫‪ 7‬על רשב"ץ ומשנתו ראו ק' סיראט‪ ,‬הגות פילוסופית בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;433-429‬נ'‬
‫אריאלי‪ ,‬משנתו הפילוסופית של ר' שמעון בן צמח דוראן — הרשב"ץ‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה‬
‫העברית בירושלים‪ ,‬תשל"ו; א' בן‪-‬סעדון‪ ,‬שירתו של רבי שמעון בר צמח דוראן (הרשב"ץ)‪ ,‬ירושלים‬
‫תשע"ב‪ ,‬עמ' ‪.10-9‬‬
‫‪ 8‬רשב"ץ‪ ,‬אוהב משפט‪ ,‬פרק ח‪ ,‬בתוך‪ :‬אוהב משפט ומשפט צדק‪ ,‬ויניציאה שמ"ט‪ ,‬יג ע"ב ‪ -‬יד ע"ב (נדפס‬
‫גם בתוך‪ :‬ראש אמנה [לעיל הערה ‪ ,]2‬נספח א'‪ ,‬עמ' ‪ ;160-158‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪,)2‬‬
‫עמ' ‪ 73-71‬ובתרגום אנגלי‪ ,‬בתוך‪M. Kellner, ‟Rabbi Shimon Ben Zemah Duran on The :‬‬
‫‪Principles of Judaism: Ohev Mishpat, Chapters VIII and IX", PAAJR 48 (1981),‬‬
‫‪.pp. 253-265‬‬
‫‪ 9‬בדפוסים‪ ,‬הופרדה החטיבה הרביעית משלוש החטיבות הראשונות ונדפסה לחוד‪ .‬למעשה‪ ,‬החטיבה‬
‫הרביעית נדפסה לראשונה בליוורנו כבר בשנת תקכ"ג (‪ ,)1762‬ומאז שבה ונדפסה כמה פעמים‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬שלושת החלקים הראשונים של החיבור נותרו בכתבי יד והתפרסמו לראשונה‪ ,‬גם הם בליוורנו‬
‫(אם כי בבית דפוס אחר)‪ ,‬רק בשנת תקמ"ה (‪ .)1785‬כל אחד מהספרים שנדפסו כונה 'מגן אבות'‪,‬‬
‫והם לא נדפסו יחד מעולם‪ .‬לכן רבים אינם מכירים את שלוש החטיבות הראשונות‪ ,‬הפילוסופיות‪ .‬על‬
‫דפוסי ח"ד‪ ,‬הפירוש לאבות‪ ,‬ראו א"ר זיני (עורך)‪ ,‬מגן אבות‪ :‬פירוש מסכת אבות של רבינו שמעון בר‬
‫צמח דוראן — הרשב"ץ‪ ,‬חיפה תשע"ד‪ ,‬עמ' ‪( 18-17 ,12‬מבוא)‪.‬‬
‫‪ 10‬אריאלי‪ ,‬משנתו הפילוסופית (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪.10‬‬

‫[‪]119‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫הוא מסביר שכל אחד משלושת החלקים הראשונים מבקש לסתור את דעת אחד‬
‫מסוגי הכופרים שנזכרו במשנה כמי שאין להם חלק לעולם הבא‪ 11.‬כך חלוקת החלק‬
‫הפילוסופי של הספר לשלושה היא בעצם חלוקה של רשימת העיקרים לשלושה‪:‬‬
‫העיקרים המיימוניים‬ ‫כינוי החטיבה‬ ‫האמונה הנכונה‬ ‫הכפירה המצוינת‬
‫הכלולים בה‬ ‫במשנה‬
‫מציאות האל‬ ‫א‬ ‫'חלק אלוה‬ ‫מציאות האל‬ ‫‪ .3‬אפיקורס‬
‫אחדות האל‬ ‫ב‬ ‫ממעל'‬

‫שלילת הגשמות‬ ‫ג‬

‫קדמות האל‬ ‫ד‬
‫לעבדו ולא לעבוד זולתו‬ ‫ה‬
‫נבואה‬ ‫ו‬ ‫'חלק שוסינו'‬ ‫תורה מן השמים‬ ‫‪ .2‬אין תורה מן‬
‫נבואת משה‬ ‫ז‬ ‫(פולמוס עם‬ ‫השמים‬
‫דתות אחרות)‬
‫תורה מן השמים‬ ‫ח‬
‫נצחיות התורה‬ ‫ט‬
‫ידיעה‬ ‫י‬ ‫'חלק יעקב'‬ ‫תחיית המתים‬ ‫‪ .1‬האומר אין‬
‫שכר ועונש‬ ‫יא‬ ‫(“כי יעקב‬ ‫(שכר ועונש)‬ ‫תחיית המתים מן‬
‫אבינו לא מת")‬ ‫התורה‬
‫ביאת המשיח‬ ‫יב‬
‫תחיית המתים‬ ‫יג‬

‫“חלק ה' אל‬ ‫כותרת המשנה‪“ :‬כל ישראל יש להם‬

‫עמו"‬ ‫חלק לעוה"ב"‬

‫בעיני רשב"ץ‪ ,‬י"ג העיקרים כלולים בדברי המשנה בתחילת פרק חלק ובכותרתה "כל‬
‫ישראל יש להם חלק לעולם הבא‪ ...‬ואלו שאין להם חלק לעולם הבא"‪ .‬הוא מצביע גם‬
‫על מנהג ישראל ללמוד את מסכת אבות בקיץ‪ 12‬ולהקדים ללימוד המסכת את הפתיחה‬
‫של המשנה (פרק חלק) — “כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא‪ ,‬שנאמר‪‘ :‬ועמך כולם‬
‫צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר (ישעיהו ס‪ ,‬כא)" — הקושרת‬
‫‪13‬‬
‫בין ירושת העולם הבא (המכונה “ארץ") לבין המידות (“מעשה ידי להתפאר")‪.‬‬

‫‪ 11‬זיני‪ ,‬מגן אבות (לעיל הערה ‪ ,)9‬עמ' ‪.24-23‬‬

‫‪ 12‬על מנהג זה‪ ,‬מקורותיו והסתעפויותיו ראו צ' כהן‪ ,‬בין פסח לשבועות‪ :‬הלכות ומנהגים השלם‪ ,‬בני‬
‫ברק תשמ"ה‪ ,‬עמ' קנב‪-‬קסא‪.‬‬
‫‪ 13‬זיני‪ ,‬מגן אבות (לעיל הערה ‪ ,)9‬עמ' ‪( 40-39‬הקדמת הפירוש לאבות)‪.‬‬

‫[‪]120‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫שיטת חלוקה זו נראית פשוטה‪ ,‬היא תואמת את מקורות חז"ל‪ ,‬ונמצאת גם‬
‫ב"משנה תורה" לרמב"ם‪ .‬לפיכך היא השפיעה רבות במרוצת הדורות‪ ,‬וכפי שנראה‬
‫להלן אף לבשה צורות שונות‪ .‬מסיבות אלו הרבו לדון בה גם במחקר‪ ,‬וחוקרים אחדים‬
‫הצביעו על מקורותיה בכתבי הוגים שקדמו לרשב"ץ‪ ,‬וניתחו את דבריו בדרכים שונות‪.‬‬
‫א ‪ .2‬ר ' י ו ס ף א ל ב ו‬
‫מעט אחרי רשב"ץ‪ ,‬ביקש ר' יוסף אלבו (‪ ,1444‑1380‬ספרד) לחלוק על הרמב"ם וטען‬
‫שיש להסתפק בג' העיקרים ההכרחיים לכל “דת אֹלהית"‪ :‬מציאות האל‪ ,‬תורה מן‬
‫השמים‪ ,‬שכר ועונש‪ 14.‬הוא גם חילק כך את ספרו‪ ,‬ולאחר חטיבת המאמר הראשון‬
‫ייחד מאמר אחד לכל “עיקר"‪ .‬צמצום זה נובע מהגדרתו של אלבו למונח “עיקרים"‪:‬‬
‫עקרונות המגדירים את הדת האלוהית — תורת משה — ואשר בביטול אחד מהם היא‬
‫‪15‬‬
‫נופלת‪.‬‬
‫הוא מציע אפשרות נוספת‪ ,‬ולפיה הרמב"ם מסכים לראות בשלושה עיקרים אלו‬
‫שלושה “אבות"‪ ,‬ויתר העיקרים המסתעפים מהם מכונים “שורשים"‪:‬‬
‫ואפשר כי דעת הרמב"ם במספר העקרים הוא על זה הדרך שכתבנו‪ ,‬אלא שהוא‬
‫מנה הג' שאמרנו שהם אבות עם השרשים המסתעפים מהם וקרא אותם כולם‬
‫‪16‬‬
‫עקרים‪.‬‬
‫אלבו התלבט אם לקשר בין החלוקה המשולשת לעיקרי הרמב"ם‪ ,‬ולא ברור מה דעתו‬
‫בסופו של דבר‪ 17.‬כמה הוגים ציטטו מאוחר יותר את אלבו כמי שראה את י"ג העיקרים‬

‫ר"י אלבו‪ ,‬ספר העקרים‪ ,‬מאמר א‪ ,‬ג‪-‬ד‪ ,‬י (מהדורת חורב‪ ,‬חלק א‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪ ,‬עמ' לד‪-‬מה‪ ,‬סו‪-‬סח)‪.‬‬ ‫‪14‬‬
‫הכינוי "דת אלוהית" משותף לכאורה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות‪ ,‬אך אלבו מראה שרק הדת‬
‫היהודית ראויה באמת לכינוי זה; ראו קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪ .113‬על המונחים‬
‫"דת" ו"דת אלוהית" בכלל ובפרט לפי אלבו ראו עוד א' מלמד‪ ,‬דת‪ :‬מחוק לאמונה‪ ,‬קורותיו של מינוח‬
‫מכונן‪ ,‬תל אביב תשע"ד‪ ,‬עמ' ‪.79-74‬‬
‫ראו ש' בונם אורבאך‪ ,‬עמודי המחשבה הישראלית‪ ,‬ב‪ ,‬ספר חמישי‪ :‬ר' יוסף אלבו‪ ,‬ירושלים תשל"א‪,‬‬ ‫‪15‬‬
‫עמ' ‪ ;544-542‬א' שביד‪" ,‬בין משנת העיקרים של ר' יוסף אלבו למשנת העיקרים של הרמב"ם"‪ ,‬תרביץ‬
‫לג (תשכ"ד)‪ ,‬עמ' ‪ ;84-74‬הנ"ל‪ ,‬הפילוסופים הגדולים שלנו‪ :‬הפילוסופיה היהודית בימי‪-‬הביניים‪ ,‬תל‬
‫אביב ‪ ,1999‬עמ' ‪ ;434-432‬במקורות שציין ד' ארליך‪ ,‬הגותו של ר' יוסף אלבו‪ :‬כתיבה אזוטרית בשלהי‬
‫ימי הביניים‪ ,‬רמת גן תש"ע‪ ,‬עמ' ‪ 34‬הערה ‪ ;40‬נ' אריאלי‪ ,‬המחשבה היהודית בימי הביניים‪ :‬המשך‬
‫או מפנה‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;208‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪ ;118-112‬ד' שוורץ‪,‬‬
‫סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים‪ ,‬רמת גן תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪ 16‬הערה ‪ ;5‬ח' בדלוב‪ ,‬העמדת‬
‫עיקרים בתיאולוגיה לאור שיטת ה'עיון הספרדי'‪ :‬על העיקרים ועל התשובה במשנת ר' יוסף אלבו‪,‬‬
‫עבודת מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת אריאל‪ ,‬תשע"ו‪.‬‬
‫אלבו‪ ,‬ספר העקרים (לעיל הערה ‪ ,)14‬מאמר א‪ ,‬ד (מהדורת חורב‪ ,‬חלק א עמ' מד)‪.‬‬ ‫‪16‬‬
‫כבר במאה הט"ו הסתפקו בהבנת דבריו‪ .‬ראו א' ביבאג'‪ ,‬דרך אמונה‪ ,‬מאמר ג שער ה (בסופו)‪,‬‬ ‫‪17‬‬
‫קושטא רפ"ב‪ ,‬קב ע"ד; על דעת יואל אבן שועייב ראו ש' רגב‪" ,‬עיקרי אמונה בהגותו של ר' יואל‬
‫אבן שועייב"‪ ,AJS Review 21 (1996) ,‬עמ' כא‪-‬כב‪.‬‬

‫[‪]121‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫המיימוניים מסתעפים משלושה עיקרים אלו‪ 18,‬אך למעשה ייתכן שהצעה זו נבעה‬
‫מסיבות מדיניות ואינה משקפת את דעתו האמיתית של אלבו‪ 19.‬מכל מקום‪ ,‬ענייני‬
‫כאן אינו בבירור שיטת אלבו אלא בטענה שניתן לקטלג את העיקרים המיימוניים לפי‬
‫קטגוריה משולשת זו‪ .‬יש גם הוגים שלא קיבלו את טענותיו של אלבו נגד הכללת‬
‫עיקרים שהתורה אינה נופלת בביטולם‪ ,‬אך קיבלו את הנחתו שקיימים עיקרים יסודיים‬
‫‪20‬‬
‫שמהם מסתעפים אחרים — העיקרים הראשיים שעליהם הצביע אלבו‪.‬‬
‫אלבו אינו מציין את חלוקתו של רשב"ץ כמקור לדבריו‪ ,‬ולפיכך לא ברור אם‬
‫הגיע למסקנה זו בעצמו‪ ,‬בעקבות רשב"ץ או ממקור אחר‪ 21.‬נראה שכמו רשב"ץ‪ 22,‬אלבו‬
‫מזהה את שלושת העקרונות עם דברי המשנה‪ 23‬ואף טוען שניתן למצוא אותה בנוסח‬
‫התפילה שתיקנו חז"ל בתפילת מוסף של ראש השנה (החלוקה למלכויות‪ ,‬זיכרונות‪,‬‬
‫‪25‬‬
‫ושופרות)‪ 24.‬הווי אומר‪ :‬גם אלבו מציע מקור אפשרי לחלוקה המשולשת בדברי חז"ל‪.‬‬

‫א' קופפר‪" ,‬ספר מתוק לנפש (פרקים) מאת משה ב"ר יצחק ן' וקאר"‪ ,‬קבץ על יד ט (תש"ם)‪ ,‬עמ' ‪327‬‬ ‫‪18‬‬
‫(אומנם לא ברור אם הוא אכן מתכוון לאלבו‪ ,‬שכן ייתכן שהוא קדם לו או לפחות היה בן זמנו‪ .‬על כך‬
‫ראו להלן בתחילת פרק ו ובמקורות בהערה ‪ .)217‬ייתכן שלכך גם מכוון אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה (לעיל‬
‫הערה ‪ ,)2‬ב‪ ,‬עמ' ‪( 53‬אם כן מיושבת קושייתו של קלנר שם בהערה ‪ ;)3‬ש' טולידאנו‪ ,‬דבור ומחשבה‪:‬‬
‫סיכום ופירוש לספר העיקרים‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשע"ג‪ ,‬עמ' ‪ ;34-33‬וראו עוד דוד ויטאל‪ ,‬מכתם לדוד‪,‬‬
‫ויניציאה ש"ו‪ ,‬שער ‪ ,25‬כט ע"ב‪-‬ל ע"ב‪.‬‬
‫ראו שביד‪ ,‬משנת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪ ;79-78‬שביד‪ ,‬הפילוסופים הגדולים שלנו (לעיל‬ ‫‪19‬‬
‫הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪.435-434‬‬
‫ר' אליה דלמדיגו‪ ,‬ספר בחינת הדת‪ ,‬בעריכת י"י רוס‪ ,‬הטקסט‪ ,‬חלק שני‪ ,‬א‪ ,‬תל אביב תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪-84‬‬ ‫‪20‬‬
‫‪ ;88‬שם‪ ,‬הביאור‪ ,‬עמ' ‪ ;128-124‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪ ;152‬וראו עוד שיטות‬
‫אברבנאל והמבי"ט שיידונו מייד להלן‪.‬‬
‫במחקר דנו אם אלבו הושפע מדוראן (ובאיזו מידה) או שמא דוראן הושפע מאלבו‪ .‬לבסוף התקבלה‬ ‫‪21‬‬
‫הדעה הראשונה‪ ,‬בפרט במניין העיקרים (‪I. Husik, in: Joseph Albo, Sefer Ha-'Ikkarim,‬‬
‫‪ ;Book of Principles, idem [ed.], Book I, Ch. 2, p. 49 f. 1, Ch. 4, p. 64, f. 1‬י' גוטמן‪ ,‬דת‬
‫ומדע‪ :‬קובץ מאמרים והרצאות‪ ,‬בתרגום ש' אש‪ ,‬ירושלים תשט"ו‪ ,‬עמ' ‪L. Jacobs, Principles ;167‬‬
‫‪ ;of The Jewish Faith, London 1964, p. 20‬סיראט‪ ,‬הגות פילוסופית (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪;433‬‬
‫אריאלי‪ ,‬משנתו הפילוסופית (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪ ;15‬מ' וכסמן‪“ ,‬שיטתו של ר' יוסף אלבו בעיקרי‬
‫הדת ויחסה לתורת בני דורו ר' חסדאי קרשקש ור' שמעון בן‪-‬צמח דוראן"‪ ,‬התקופה ל‪-‬לא [‪,]1946‬‬
‫עמ' ‪=[ 137-135‬מ' וכסמן‪ ,‬בשבילי הספרות והמחשבה העברית‪ ,‬תל אביב ‪ ,1956‬עמ' ‪ ;]137-135‬קלנר‪,‬‬
‫רשב"ץ [לעיל הערה ‪ ,]8‬עמ' ‪ ;265-231‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים [לעיל הערה ‪ ,]2‬עמ' ‪ ;115-114 ,28‬הנ"ל‪,‬‬
‫בתוך‪ :‬ראש אמנה [לעיל הערה ‪ ]2‬עמ' ‪ 33 ,16‬הערה ‪ ,)17‬וראו על כך עוד להלן‪.‬‬
‫ראו לעיל הערה ‪.11‬‬ ‫‪22‬‬
‫ספר העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)14‬מאמר א‪ ,‬י (מהדורת חורב‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' סו‪-‬סח); ראו גם קלנר‪ ,‬תורת‬ ‫‪23‬‬
‫העיקרים (לעיל הערה ‪ )2‬עמ' ‪ ;28‬שביד‪ ,‬משנת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪ ;79‬שביד‪ ,‬הפילוסופים‬
‫הגדולים שלנו (לעיל הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪.432‬‬
‫שם‪ .‬ועוד ראו ג'ייקובס‪ ,‬עיקרי האמונה (לעיל הערה ‪ ,)21‬עמ' ‪.22-21‬‬ ‫‪24‬‬
‫מאוחר יותר ציינו זאת ר' דוד ויטאל (איטליה‪ ,‬מאה ט"ז) ור' שמואל איידלס (מהרש"א‪)1631-1555 ,‬‬ ‫‪25‬‬
‫— בלי להזכיר את אלבו — ואף טענו כי שלשה עיקרים אלו רמוזים במקרא (ויטאל‪ ,‬מכתם לדוד‬

‫[‪]122‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫א ‪ .3‬ר ' י צ ח ק א ב ר ב נ א ל (‪)I‬‬

‫החלוקה המשולשת שהדגישו רשב"ץ ואלבו מופיעה גם אצל ר' יצחק אברבנאל‬
‫בחיבורו “ראש אמנה" שיוחד לבחינת י"ג עיקרי הרמב"ם‪ 26.‬אברבנאל מברר מדוע‬
‫כלל הרמב"ם ברשימתו י"ג עיקרים‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪ 27.‬כך הוא מבקש להתמודד‬
‫עם הקושיות על הכללת או השמטת עיקרים מהרשימה‪ ,‬ובהן קושיותיו של ר"י אלבו‪.‬‬
‫אברבנאל דוחה את הגישה שלפיה הרמב"ם ביקש לכוון את מניין העיקרים למספר‬
‫הטיפולוגי שלושה‪-‬עשר‪ 28‬וגם אינו מקבל את האפשרות שהרמב"ם מנה יסודות‬
‫חשובים ללא שלד מנחה ומארגן‪ .‬לפיכך הוא מניח שהרמב"ם מנה עיקרים לפי מבנה‬
‫ועיקרון כלשהו ומכאן הגיע מניין העיקרים הכולל לשלושה‪-‬עשר בדיוק‪ .‬אברבנאל‬
‫מציע שלוש הצעות מבניות‪ ,‬ובכל אחת מהן חלוקה של הרשימה המיימונית לשלוש‬
‫קבוצות לפי יסוד מארגן כלשהו‪ 29.‬הצעתו הראשונה‪ 30‬מקבילה לחלוקה של רשב"ץ‬
‫ושל אלבו (בכל קבוצה אותם העיקרים)‪ ,‬אך שלא כמותם אברבנאל אינו רואה ברשימה‬
‫[לעיל הערה ‪ ,]18‬שער ‪ ,25‬כט ע"ב‪-‬ל ע"ב; מהרש"א‪ ,‬חידושי אגדות‪ ,‬לבבלי‪ ,‬ראש השנה לב ע"ב‪,‬‬
‫ד"ה "כי ה' הוא האלהים"‪ .‬לפניהם ובעקבותיהם הלכו דרשנים רבים והצביעו על פסוקים מקראיים‬
‫או על מימרות חז"ל הקשורים לחלוקה זו‪ .‬ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬ר"י יעב"ץ‪ ,‬יסוד האמונה‪ ,‬פיעטרקוב תרע"א‪,‬‬
‫ד ע"א ‪ -‬ו ע"א; ר"מ מיטראני‪ ,‬בית אלהים‪ ,‬שער היסודות‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ ,‬עמ' קנד (ראו על‬
‫שיטתו להלן); צ' וייספיש‪ ,‬דברות צבי‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשס"ג‪ ,‬עמ' עה‪-‬עז; מ"א לייב סג"ל‪ ,‬אמרות‬
‫ה' השלם על התורה‪ :‬שמות‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬עמ' תכה‪-‬תכו; צ' הירש יאיר‪ ,‬חמודי צבי‪ :‬שמות‪,‬‬
‫ברוקלין תשכ"ב‪ ,‬עמ' צד‪-‬צו; י' (מהר"י) שטייף‪ ,‬מהר"י שטייף על התורה‪ ,‬ירושלים תשס"ט‪ ,‬עמ' תצג;‬
‫מלבי"ם‪ ,‬ארץ חמדה‪ ,‬בני ברק תש"ן‪ ,‬פרשת שמות‪ ,‬עמ' קו; ע' טאובר‪ ,‬פרקי מחשבה‪ ,‬על י"ג עיקרים‬
‫להרמב"ם‪ ,‬ירושלים תשס"ח‪ ,‬עמ' כט‪ ,‬קל‪ .‬ראו גם בדבריו של ר"ח שארין‪ ,‬דברי חיים‪ :‬ויקרא‪ ,‬אחרי‬
‫מות‪ ,‬וילנה ‪ ,1869‬לז ע"א‪-‬ע"ב (אומנם הוא מחלק את קבוצת העיקרים הראשונה לשני חלקים‪:‬‬
‫(‪ )1‬האל [עיקר א]; (‪ )2‬האמונה במעלותיו [עיקרים ב‪-‬ה])‪ .‬אעיר כי שארין דרש כמה דרשות על עיקרי‬
‫האמונה‪ .‬על כך ראו א' גורפינקל‪" ,‬י"ג עיקרי האמונה וי"ג מידות הרחמים"‪ ,‬דעת ‪( 84‬תשע"ח)‪,‬‬
‫עמ' ‪.70-69‬‬
‫על החיבור‪ ,‬זמנו ומניעי כתיבתו ראו אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪( 36-3‬מבוא); א'‬ ‫‪26‬‬
‫מלמד‪" ,‬תורת העיקרים של אברבנאל"‪ ,‬פעמים נז (תשנ"ד)‪ ,‬עמ' ‪ ;141-137‬ס' כהן סקלי‪ ,‬דון יצחק‬
‫אברבנאל‪ ,‬ירושלים תשע"ז‪ ,‬עמ' ‪.209-208‬‬
‫אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ,)2‬י‪ ,‬עמ' ‪.84-79‬‬ ‫‪27‬‬
‫על גישה זו‪ ,‬תומכיה ומתנגדיה‪ ,‬ראו גורפינקל‪ ,‬העיקרים ומידות הרחמים (לעיל הערה ‪ ,)25‬עמ' ‪-35‬‬ ‫‪28‬‬
‫‪.81‬‬
‫מ' קלנר ציין‪" :‬אברבנאל לא היה הראשון וגם לא אחרון החוקרים שחיפש הסבר לסידור הפנימי של‬ ‫‪29‬‬
‫י"ג עיקרי הרמב"ם‪ ,‬אך[‪ ]...‬הוא היה המחדש ביותר"‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬כל שלוש הצעות המבנה של‬
‫אברבנאל מצויות בכתבי קודמיו‪ ,‬ואברבנאל לכל היותר הוסיף ושינה בהם פרטים; וראו עוד להלן‬
‫בהערה ‪ .155‬יש להעיר שפעמים רבות בחיבוריו אברבנאל שואב מבארם של אחרים ואינו מציין את‬
‫מקורותיו‪ ,‬ורבים ביקרוהו על כך‪ .‬לבחינת שיטתו ולהנמקתה ראו א' גורפינקל‪" ,‬האם היה ר' יצחק‬
‫אברבנאל פלגיאטור? דיון חדש בקטרוג ישן"‪ ,‬היצירה בספרד בהיבט הרב תחומי (בדפוס)‪ .‬ייתכן‬
‫שבסוגיה זו ההסבר פשוט‪ .‬ראו על כך להלן בהערה ‪.200‬‬
‫אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ,)2‬י‪ ,‬עמ' ‪.81-80‬‬ ‫‪30‬‬

‫[‪]123‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫פיתוח של העקרונות שתוארו בקצרה במשנה בפרק חלק (רשב"ץ) או ניסיון פילוסופי‬
‫לאפיין את יסודות הדת (אלבו)‪ ,‬אלא מִקבץ ידיעות והשגות פילוסופיות ותאולוגיות‬
‫המיועדות ל"עובד האל" המחשיב יסודות אלו ל"תכלית עבודתו"‪ .‬הקבוצות השונות‬
‫מציינות הכרות חיוניות שונות‪ ,‬וכל אחת מהן מיועדת לרמה אחרת של משיגים‪ :‬לאיש‬
‫המעלה — השגת האל‪ ,‬לפחּות ממנו — השגת גדולת המצו ָוה‪ ,‬התורה‪ ,‬ולפחּות ממנו‬
‫— ידיעת השכר והעונש‪ 31.‬הינה חלוקתו‪:‬‬

‫העיקרים‬ ‫הקבוצה‬
‫א‪ .‬מציאות האל‬
‫ב‪ .‬אחדותו‬
‫ג‪ .‬הרחקת גשמותו‬ ‫מעלת ה ְמ ַצו ֶּוה (האל)‪" :‬שלמות מעלתו יתעלה"‬
‫ד‪ .‬קדמותו והיותו בורא העולם‬
‫ה‪ .‬ראוי לעובדו והוא משגיח על ישראל‬
‫ו‪ .‬מציאות הנבואה והנביאים‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬
‫מצד המִצְוָוה (התורה)‬
‫ח‪ .‬תורה מן השמים‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬
‫י‪ .‬ידיעה והשגחה‬
‫יא‪ .‬שכר ועונש‬
‫מצד ה ְמ ֻצּו ֶוה (שכר ועונש)‬
‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬
‫יג‪ .‬תחיית המתים‬
‫‪32‬‬
‫הווי אומר‪ :‬אברבנאל נקט את החלוקה של קודמיו‪ ,‬אך הדגיש בה משמעות חדשה‪.‬‬
‫משמעות דתית זו חוזרת בדבריו בהקדמת פירושו לספר ויקרא‪ .‬לאחר שהוא דוחה את‬
‫הסברו של הרמב"ם לקורבנות‪ ,‬ולפיהן טעם הקורבנות הוא על דרך “הכוונה השנייה"‪,‬‬
‫העקיפה‪ ,‬הוא טוען שלקורבנות ‘כוונה ראשונה'‪ ,‬ישירה‪‘ :‬כדי להתקרב אדם לאלוהיו‬
‫ולהיכנע לפניו ויאמין במציאותו ואחדותו והשגחתו'‪ 33.‬כך העיקרים הופכים מעקרונות‬
‫תאולוגיים מופשטים לחלק אינטגרלי מעבודת האל ואפילו מהפולחן‪.‬‬

‫‪ 31‬בלשונו של קלנר‪" :‬אברבנאל מדגיש בזה כיצד העיקרים מרגילים אותנו לציית לתורה" (ראש אמנה‬
‫[שם]‪ ,‬עמ' ‪.)16‬‬
‫‪ 32‬כך נקט גם טולידאנו (דבור ומחשבה [לעיל הערה ‪ ,]18‬עמ' ‪ ,)31‬אך ללא ציון שמו של אברבנאל‪.‬‬
‫‪ 33‬א' שוטלנד (עורך)‪ ,‬פירוש התורה לרבינו יצחק אברבנאל‪ ,‬א—ה‪ ,‬ירושלים תשנ"ז—תשס"ז‪ ,‬ג‪ :‬ויקרא‪,‬‬
‫הקדמה‪ ,‬הפרק הד'‪ ,‬עמ' ‪ ;21‬וראו י' היינמן‪ ,‬טעמי המצוות במחשבה היהודית‪ ,‬חלק א‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪,‬‬
‫עמ' ‪ .121-120‬הוא רואה הנמקה זו כחלק מתפיסת טעמי המצוות של אברבנאל‪ ,‬ולפיה מקצת המצוות‬
‫מורות את האופן הנכון להבעת הרגשות הדתיים‪.‬‬

‫[‪]124‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫א ‪ .4‬ר ' מ ש ה מ י ט ר א נ י ‪ -‬מ ב י " ט (‪)I‬‬

‫ר' משה מיטראני (‪ ,)1580‑1500‬מגדולי צפת במאה הט"ז‪ ,‬אימץ בחיבורו “בית אלהים"‬
‫את החלוקה המשולשת ופירט אותה יותר מקודמיו‪ .‬את העקרונות מציאות האל (א)‪,‬‬
‫תורה מן השמים (ח)‪ ,‬והשגחה (י) הוא מגדיר “שלשת העיקרים הכוללים את כולם"‪.‬‬
‫מגמתו היא להראות שהעיקרים רמוזים ומפורשים במקרא ובדברי חז"ל‪ ,‬ובהמשך לטענה‬
‫על מעמדם המיוחד של שלושת העיקרים הנ"ל הוא טוען שהם נרמזים כבר בתחילת‬
‫המקרא‪ 34.‬בעיניו עיקר קדמות האל (ד) כלול בעיקר מציאות האל (א) ומשתלשל ממנו‪,‬‬
‫ושלילת הגשמות (ג) כלולה בעיקר האחדות (ב)‪ 35.‬הוא טוען אפוא שהעיקרים בקבוצה‬
‫הראשונה משתלשלים זה מזה מן הכלל אל הפרט‪ .‬להבנתי אין הוא מתכוון לטעון‬
‫שהעיקר המצטרף מיותר — אדרבה‪ ,‬הוא עמל למצוא ראיות ומקורות לביסוסו‪ ,‬וכוונתו‬
‫היא שהעיקר הנוסף מרחיב את משמעותו של הקודם על ידי הוספת פרט‪.‬‬
‫גם העיקר החמישי משתלשל מן העיקרים הקודמים לו‪ :‬החיוב לעובדו נובע מכך‬
‫‪36‬‬
‫שברא אותנו‪ ,‬מחסדיו לנו‪ ,‬ומגדולתו‪.‬‬
‫בעיקרים הבאים היחס בין העיקרים אינו מודגש‪ ,‬אך הוא עולה מן הראיות לביסוס‬
‫מקצתם‪ :‬העיקר נבואת משה מוסיף על עיקר הנבואה; העיקר נצחיות התורה (ט) נובע‬
‫(בין השאר) מנתינתה מן השמים (ח) ומרחיב את משמעותו‪ 37.‬כך גם עיקר הידיעה (י)‪,‬‬
‫‪39‬‬
‫המתפרט לשכר ועונש (יא)‪ 38,‬וביאת המשיח (יב)‪ ,‬המתפרט לתחיית המתים (יג)‪.‬‬

‫העיקר הכלול בו‬ ‫העיקר‬ ‫הקבוצה‬

‫קדמותו‬ ‫ד‬ ‫מציאות האל‬ ‫א‬
‫שלילת גשמותו‬ ‫ג‬ ‫אחדותו‬ ‫ב‬ ‫מציאות האל‬
‫ראוי לעובדו‬ ‫ה‬
‫נבואת משה‬ ‫ז‬ ‫נבואה‬ ‫ו‬ ‫תורה מן השמים‬
‫נצחיות התורה‬ ‫ט‬ ‫תורה מן השמים‬ ‫ח‬ ‫ושלמותה‬
‫שכר ועונש‬ ‫יא‬ ‫ידיעה והשגחה‬ ‫י‬
‫שכר ועונש‬
‫תחיית המתים‬ ‫יג‬ ‫ביאת המשיח‬ ‫יב‬

‫מיטראני‪ ,‬בית אלהים (לעיל הערה ‪ ,)25‬שער היסודות‪ ,‬א‪ ,‬עמ' קנד‪.‬‬ ‫‪34‬‬
‫שם‪ ,‬שער היסודות יב‪ ,‬עמ' קצה‪-‬קצו; על הקשר בין שני יסודות אלו ראו ז' הרוי‪“ ,‬שאלת אי גשמיות‬ ‫‪35‬‬
‫האל אצל רמב"ם‪ ,‬ראב"ד‪ ,‬קרשקש ושפינוזה"‪ ,‬ש' הלר‪-‬וילנסקי ומ' אידל (עורכים)‪ ,‬מחקרים בהגות‬
‫יהודית‪ ,‬ירושלים תשמ"ט‪ ,‬עמ' ‪.78-77 ,64-63‬‬
‫מיטראני‪ ,‬בית אלהים (לעיל הערה ‪ ,)25‬טו‪-‬טז‪ ,‬עמ' ריג‪-‬ריט‪.‬‬ ‫‪36‬‬
‫שם‪ ,‬לד‪ ,‬עמ' שסא‪.‬‬ ‫‪37‬‬
‫שם‪ ,‬לט‪ ,‬עמ' שעט‪-‬שפג‬ ‫‪38‬‬
‫שם‪ ,‬נ‪ ,‬עמ' תסז‬ ‫‪39‬‬

‫[‪]125‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫להלן נראה‪ ,‬שמדבריו של המבי"ט עולה אפשרות חלוקה נוספת של הרשימה‬

‫‪40‬‬
‫המיימונית‪.‬‬
‫מקור החלוקה‬
‫התפיסה שביסוד הצעות אלו מסבירה מדוע בחר הרמב"ם לכתוב את רשימת היסודות‬
‫בהקדמתו לפרק חלק‪ ,‬ולמעשה רואה ברשימה פירוש למשנה‪ 41.‬טיעון זה שופך אור על‬
‫אחת משאלות היסוד בסוגיית העיקרים‪ :‬מדוע בחר הרמב"ם להצביע על עיקרי האמונה‬
‫בזמנו ובמקומו‪ .‬שאלה זו זכתה לתשובות רבות‪ ,‬ונדמה שתשובתו של רשב"ץ פשוטה‬
‫ביותר‪ :‬הרמב"ם ביקש לפרש את המשנה‪ ,‬ופירושו — שהוא רשימת י"ג העיקרים —‬
‫מבוסס על החלוקה שבמשנה‪ .‬כמובן הרמב"ם הרחיב ופיתח את הנאמר במשנה ומנה‬
‫כמה עיקרים לכל כופר‪ .‬מסתבר שפיתוח זה והדרך המדויקת שבה הוא נעשה קשורים‬
‫גם להתפתחויות תאולוגיות וחברתיות בזמנו ובמקומו‪.‬‬
‫רשב"ץ אף מציין את הקושי שטיעונו עשוי לעורר‪ :‬מדוע סדר העיקרים המיימוניים‬
‫נפתח בעיקרי מציאות האל ומסתיים בעיקרי השכר והעונש‪ ,‬בעוד הסדר המשנאי הפוך‬
‫— פותח בכופר בתחיית המתים ומסתיים בכופר במציאות האל‪ .‬הוא מסביר שהרמב"ם‬
‫‪42‬‬
‫העדיף את המבנה שניכר במקרא בעשרת הדיברות‪ ,‬הפותחים בענייני מציאות האל‪,‬‬
‫ובלשון אחרת‪ :‬הרמב"ם — ורשב"ץ בעקבותיו — העדיפו את המבנה המקראי על פני‬
‫המבנה התנאי‪ .‬תפיסה זו מצטרפת אל קישורים רבים של הוגים ומפרשים במשך הדורות‬
‫בין י"ג העיקרים לעשרת הדיברות‪ 43.‬למרות הרובד הדרשני נראה שמשמעות ההצבעה על‬
‫‪44‬‬
‫עשרת הדיברות כמקור המבנה היא שמקור הרשימה המיימונית הוא למעשה במקרא‪.‬‬

‫להלן בפרק ג‪.4‬‬ ‫‪40‬‬

‫ראו לעיל הערות ‪ .23 ,11‬גם אריאלי‪ ,‬שהציע חלוקה אחרת לעיקרים (ראו להלן בפרק ג‪ ,)6‬רואה בהם‬ ‫‪41‬‬
‫פירוש למשנה‪ .‬ראו נ' אריאלי‪" ,‬מבוא לשאלת העיקרים ביהדות"‪ ,‬דעת ‪( 11‬תשמ"ג)‪ ,‬עמ' ‪.27-26‬‬
‫זיני‪ ,‬מגן אבות (לעיל הערה ‪ ,)9‬עמ' ‪( 24‬הקדמה)‪.‬‬ ‫‪42‬‬
‫הכותבים מזהים כמה מן הדיברות עם העיקרים‪ ,‬ומהם שמוצאים רמז גם לשאר העיקרים‪ .‬ראו ש' בר‬ ‫‪43‬‬
‫שמואל‪ ,‬הדרת קדש‪ ,‬ורשה תר"ע‪ ,‬בשער הספר (על חיבור זה שנכתב בשנת ‪ 1400‬ושיטתו הפרשנית‬
‫על י"ג העיקרים ראו גורפינקל‪ ,‬העיקרים ומידות הרחמים [לעיל הערה ‪ ,]25‬עמ' ‪ ;)57-54‬ספר העיקרים‪,‬‬
‫א יד‪ ,‬ח"א עמ' פט‪-‬צ; נ' בן ראובן גירונדי‪ ,‬דרשות הר"ן‪ ,‬בעריכת א' פלדמן‪ ,‬ירושלים תשל"ז‪ ,‬דרוש‬
‫ט‪ ,‬עמ' קנז‪-‬קנט; וראו גם שם‪ ,‬עמ' ‪( 16-15‬אך אלבו והר"ן חולקים על הרמב"ם בשאלת הזיקה של‬
‫הדברות למצוות‪ .‬ראו שם); שוטלנד‪ ,‬פירוש אברבנאל (לעיל הערה ‪ ,)33‬ב‪ :‬שמות‪ ,‬עמ' ‪;314-313‬‬
‫מבי"ט‪ ,‬בית אלהים (לעיל הערה ‪ ,)25‬שער היסודות‪ ,‬יב‪ ,‬עמ' קצה‪-‬רו; שם‪ ,‬לא‪ ,‬עמ' שמא‪-‬שמג; מ'‬
‫אלשיך‪ ,‬תורת משה‪ ,‬ב‪ :‬שמות‪ ,‬ירושלים תש"ן‪ ,‬עמ' רמב; שם‪ ,‬ה‪ :‬דברים‪ ,‬פרק ה‪ ,‬ג‪-‬ה‪ ,‬עמ' סח; ר' בן‬
‫שמואל‪ ,‬דודאי ראובן‪ :‬לקוטים על חמשה חומשי תורה‪ ,‬ליתרו כ א‪ ,‬ורשה תרמ"ט‪ ,‬פח ע"א; א' פאלק‪,‬‬
‫שפת אמת‪ ,‬וילנה תרס"ב‪ ,‬שער הרמזים‪ ,‬י ע"א; א' שנדורפי‪“ ,‬מדוע נאמרו דווקא עשרת הדברות‬
‫במעמד הר סיני?"‪ ,‬הדר התורה‪ :‬שמות‪ ,‬ירושלים תשע"ד‪ ,‬עמ' ‪.193-174‬‬
‫רבים זיהו את עיקרי האמונה או חלק מהם גם במקטעים מקראיים אחרים; ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬ספר העיקרים‪,‬‬ ‫‪44‬‬
‫א יא (ח"א עמ' סח‪-‬פ); ויטאל‪ ,‬מכתם לדוד (לעיל הערה ‪ ;)18‬א' מלמד‪" ,‬האם הקדים ן' וקאר את‬

‫[‪]126‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫‪45‬‬
‫י"י גוטמן דן בשעתו בהבדל בין המשנה לרשימת העיקרים שמוצא בה הרמב"ם‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫במקום אחר‪ 46‬הוא עומד על חדשנותו של רשב"ץ‪ ,‬מצביע עליו כמקור לדברי אלבו‬
‫וטוען שלמעשה השיטה קדומה יותר‪ :‬רשב"ץ כבר ציין ש"הראשונים" ראו במשנה‬
‫יסודות אמונה ונתנו בהם סימן על פי הפסוק המקראי “והאדמה לא תשם" (בראשית‬
‫מז‪ ,‬יט)‪ :‬תורה מן השמים‪ ,‬שכר ועונש‪ ,‬מציאות האל‪ 48.‬ועוד הוא טוען‪:‬‬
‫ואפילו ‘הראשונים' האלה לא היו ראשונים ממש‪ ,‬כי קדם להם אבן רושד‪ ,‬אשר‬
‫גם הוא מנה אותם העיקרים וממנו באו לראשונים של דוראן‪ ]...[ .‬הוא מונה שם‬
‫שלשה עיקרים שכל בעל דת‪ ,‬כפילוסוף כמאמין צריך להכיר בהם ושהכחשת‬
‫אחד מהם נחשבת לכפירה‪ ,‬והם‪ :‬האמונה באלהים‪ ,‬בשליחות הנביאים‪ ,‬ובהצלחה‬
‫ובייסורים שבעולם הבא‪ .‬הם הם העיקרים של דוראן ואלבו ואין ביניהם אלא‬
‫‪49‬‬
‫הבדלים קלים של ניסוח בלבד‪.‬‬
‫הדמיון לדברי אבן‪-‬רושד ניכר‪ ,‬ולפי גוטמן‪ ,‬כמו בסוגיות פילוסופיות אחרות‪ ,‬אף כאן‬
‫הפילוסופים היהודיים הושפעו מתורות שרווחו בזמנם ובמקומם‪ 50.‬ק' סיראט‪ ,‬י"י רוס‪ 51,‬נ'‬
‫‪52‬‬
‫אריאלי וא' מלמד מקבלים את הערכתו של גוטמן על מקור חלוקת העיקרים של רשב"ץ‪,‬‬
‫ואריאלי אף רואה בכך חלק משיטת הכתיבה של רשב"ץ ב"מגן אבות" ומאפיין בהגותו‪:‬‬
‫בדיקה קפדנית מוכיחה שאין בספר כולו רעיון מרכזי שאפשר אמנם לשייכו‬
‫לדוראן עצמו; עיקרי הדברים לקוחים כולם ממקורות קודמים‪ ,‬דבר המעמיק את‬
‫‪53‬‬
‫הרושם האנציקלופדי של מפעלו הפילוסופי‪.‬‬

‫אלבו בסיווג החוקים?"‪ ,‬טורא א (תשמ"ט)‪ ,‬עמ' ‪ ;276‬א' שנדורפי‪" ,‬לימוד עיקרי האמונה על ידי עשר‬
‫המכות"‪ ,‬הדר התורה‪ :‬שמות‪ ,‬ירושלים תשע"ד‪ ,‬עמ' ‪( 80-67‬על המקורות שהביא שם יש להוסיף‪ :‬א'‬
‫אשכנזי‪ ,‬מעשי השם‪ ,‬מעשה מצרים‪ ,‬פירוש ההגדה‪ ,‬ד"ה "כמה מעלות"‪ ,‬א‪ ,‬עמ' קל); צ"א שפירא‬
‫(מדינוב)‪ ,‬דרך פקודיך‪ :‬על תרי"ג מצות התורה‪ ,‬מצות עשה כא‪ :‬לספר ביציאת מצרים‪ ,‬חלק המחשבה‪,‬‬
‫ד‪-‬ח‪ ,‬צ"א פאנעט (עורך)‪ ,‬בני ברק תשס"ב‪ ,‬עמ' רלד‪-‬רמ; וראו להלן ליד ההפניות להערה ‪.63‬‬
‫י' יוליוס גוטמן‪ ,‬הפילוסופיה הדתית בימי הביניים‪ :‬מקדמת ימיה ועד לדורות האחרונים‪ ,‬בתרגום י"ל‬ ‫‪45‬‬
‫ברוך‪ ,‬ירושלים תשי"א‪ ,‬עמ' ‪.169-166‬‬
‫גוטמן‪ ,‬דת ומדע (לעיל הערה ‪ ,)21‬עמ' ‪.176-170‬‬ ‫‪46‬‬
‫ראו לעיל הערה ‪.21‬‬ ‫‪47‬‬
‫זיני‪ ,‬מגן אבות (לעיל הערה ‪ ,)9‬עמ' ‪( 24‬הקדמה)‪.‬‬ ‫‪48‬‬
‫גוטמן‪ ,‬דת ומדע (לעיל הערה ‪ ,)21‬עמ' ‪.171-170‬‬ ‫‪49‬‬
‫רשב"ץ מציין את אבן רושד כמה פעמים בחיבוריו; ראו אריאלי‪ ,‬משנתו הפילוסופית (לעיל הערה ‪,)7‬‬ ‫‪50‬‬
‫עמ' ‪.13-12‬‬
‫רוס‪ ,‬בחינת הדת (לעיל הערה ‪ ,)20‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ ,55‬הביאור‪ ,‬עמ' ‪.124‬‬ ‫‪51‬‬
‫סיראט‪ ,‬הגות פילוסופית (לעיל הערה ‪ ,)7‬עמ' ‪ ;433‬אריאלי‪ ,‬משנתו הפילוסופית (לעיל הערה ‪,)7‬‬ ‫‪52‬‬
‫עמ' ‪ ;16‬מלמד‪ ,‬האם הקדים (לעיל הערה ‪ ,)44‬עמ' ‪.276-275‬‬
‫אריאלי‪ ,‬משנתו הפילוסופית (שם)‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬ ‫‪53‬‬

‫[‪]127‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫כפי שכבר הראה מ' קלנר‪ ,‬אין בדברים כדי לקבוע שרשב"ץ שאב מאבן‪-‬רושד‬
‫במישרין‪ .‬כאמור רשב"ץ אינו מציג את זיהוי יסודות האמונה במשנה כרעיון שלו‪ ,‬אלא‬
‫מצביע על קיומו בדברי הרמב"ם‪ ,‬ולמעשה טוען שכך פירש רמב"ם את המשנה‪ 54.‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬לפחות לפי טיעוניו המפורשים של רשב"ץ‪ ,‬הוא התבסס על המסורת היהודית‬
‫ומקורותיה הכתובים‪ :‬המקרא‪ ,‬דברי חז"ל והרמב"ם‪ 55.‬כמובן‪ ,‬אף שרשב"ץ אינו נרתע‬
‫בדרך כלל מציטוט מקורות פילוסופיים ומציון שמם‪ ,‬היעדר ציון המקור אין בו כדי‬
‫להכריע‪ ,‬ונראה שהדיון על המקור לשיטת החלוקה של רשב"ץ ושל אלבו בסוגיה זו‬
‫הוא סעיף מהדיון על מקור הגותם ואופייה‪ :‬שמא יש לראות בהם הוגים שמרניים‬
‫או — כפי שנטען בכמה מחקרים שהצביעו על רמזים אזוטריים בכתביהם — הוגים‬
‫‪56‬‬
‫יהודיים שהושפעו מן המסורת הפילוסופית של אבן רושד‪.‬‬
‫חוקרים אחרים ניסו לחפש את יסודותיו של רשב"ץ במקורות יהודיים‪ .‬ש"ב אורבך‬
‫מצביע על קיומה של החלוקה המשולשת של אלבו ביסודות ההכרה של ר' סעדיה גאון‬
‫בציון הסתייגות‪“ :‬אם כי לא מתוך חלוקה מפורשת וללא קריאת שמות"‪ 57.‬אוסיף על‬
‫הסתייגותו ואעיר שברור שלא מדובר בהשפעה ישירה‪ ,‬שהרי רס"ג לא מנה עיקרים‪,‬‬
‫‪58‬‬
‫ולפחות לא יצר רשימה דוגמטית‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫הצעה אחרת העלה מ' וכסמן וציין לדבריו של אבא מרי דון אסתרוק (“הירחי")‪,‬‬
‫הלוחם הגדול בפילוסופיה בימי הרשב"א‪ ,‬שבתחילת חיבורו הפולמוסי “מנחת קנאות‬
‫מנה שלושה “עיקרים גדולים אשר הם אבות לכל השרשים‪[ :‬א] ידיעת השם יתברך‬
‫[ב] תורת מרע"ה אמונת החידוש [ג] יסוד עולם אמונת ההשגחה"‪ 60.‬וכסמן אף מניח‬

‫קלנר‪ ,‬רשב"ץ (לעיל הערה ‪ ;)8‬ועוד ראו הנ"ל‪ ,‬בתוך‪ :‬ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ]2‬עמ' ‪ 33‬הערה ‪.)17‬‬ ‫‪54‬‬
‫לאחר זמן מה הוא מתלבט יותר‪" :‬רשב"ץ[‪ ]...‬נמנע מלטעון לחדשנות‪ ,‬בטענה שהרעיון נוסח כבר‬
‫בתקופה שלפניו‪ ,‬אולם אין לדעת אם זוהי הכחשה כנה או ניסיון לרכוש יתר תוקף לחידושו" (קלנר‪,‬‬
‫תורת העיקרים [לעיל הערה ‪ ,]2‬עמ' ‪ ;)28‬ראו להלן עוד ניסיונות להצביע על מקורות אפשריים‬
‫לחלוקה זו במקומות אחרים בכתבי הרמב"ם‪.‬‬
‫רשב"ץ‪ ,‬מגן אבות‪ ,‬הקדמה‪ ,‬עמ' ‪.21‬‬ ‫‪55‬‬
‫ראו ארליך (לעיל הערה ‪ ,)9‬הגות אלבו (לעיל הערה ‪.)15‬‬ ‫‪56‬‬
‫אורבאך‪ ,‬עמודי המחשבה (לעיל הערה ‪ ,)15‬ח"א ספר ראשון‪ :‬ר' סעדיה גאון‪ ,‬עמ' ‪.58-57‬‬ ‫‪57‬‬
‫חוקרים שונים הצביעו על יסודות הדת של רס"ג העולים מתוך פרקי חיבורו "הנבחר באמונות ודעות"‬ ‫‪58‬‬
‫(אריאלי‪ ,‬המחשבה היהודית [לעיל הערה ‪ ,]15‬עמ' ‪ )204‬או מתוך פירושו לשירת דוד שבספר שמואל‪.‬‬
‫ראו ח' בן‪-‬שמאי‪" ,‬עשרת עיקרי האמונה של רב סעדיה גאון"‪ ,‬דעת ‪( 37‬תשנ"ו)‪ ,‬עמ' ‪ ;26-11‬הנ"ל‪,‬‬
‫מפעלו של מנהיג‪ :‬עיונים במשנתו ההגותית והפרשנית של רס"ג‪ ,‬ירושלים תשע"ה‪ ,‬עמ' ‪ .109-93‬על‬
‫עיקרי האמונה לפני הרמב"ם ראו להלן במקורות שצוינו בהערה ‪.125‬‬
‫וכסמן‪ ,‬בשבילי הספרות (לעיל הערה ‪ ,)21‬עמ' ‪ 136‬הערה ‪ ,8‬עמ' ‪.150‬‬ ‫‪59‬‬
‫אבא מרי הירחי‪ ,‬מנחת קנאות‪ ,‬בתוך‪ :‬י"י וידבסקי (עורך)‪ ,‬שו"ת הרשב"א‪ ,‬מהדורת אבן ישראל‪,‬‬ ‫‪60‬‬
‫ירושלים תשס"א‪ ,‬פרק ד‪ ,‬עמ' ב‪-‬ג‪ ,‬ועוד‪.‬‬

‫[‪]128‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫שרשב"ץ הכיר חלוקה זו‪ ,‬ולפיכך הוא תמה מה ראה רשב"ץ לעסוק בעיקרים ולא לחדש‬
‫בהם דבר‪ .‬הוא מצביע על העובדה שרשב"ץ נתלה במשנה ולא בפסוקים כפי שעשה‬
‫הרמב"ם‪ ,‬וטוען שרשב"ץ ביקש להדגיש שהטועה בעיקרים וכופר באחד מהם בשוגג‬
‫לאור הבנתו בפסוקים (כלומר נאמן לפסוקים אך לא מקבל את יסודות התורה שזיהו‬
‫חז"ל) — אינו נחשב כופר‪ ,‬וכפי שציין במפורש בהמשך דיונו בעיקרים‪ 61.‬גם כאן יש‬
‫להעיר על כל אחד ממרכיבי טיעונו של וכסמן‪ :‬ראשית‪ ,‬איני סבור שאבא מרי ביקש‬
‫להציע חלוקה לשורשים המיימוניים‪ .‬הוא אינו מזכיר כלל את הרשימה המיימונית‬
‫ואינו רואה עצמו תלמיד של הרמב"ם‪ 62.‬נראה שדיונו בעיקרים מושפע מהגות הרמב"ן‪,‬‬
‫ובולטת טענתו שתכלית סיפורי המקרא היא להורותנו יסודות האמונה‪ 63.‬גם העובדה‬
‫‪64‬‬
‫שווכסמן מזהה את “אמונת החידוש" עם אמונות הנבואה והתורה אינה ברורה כלל‪.‬‬
‫לפי הרמב"ם חידוש העולם כלול בעיקר הרביעי — קדמות האל — ואינו מרכזו‬
‫של העיקר‪ 65.‬אני גם סבור שאין הכרח להניח שרשב"ץ הכיר את “מנחת קנאות" או‬
‫ייחס לו סמכות כלשהי‪ .‬ובכלל‪ ,‬עיסוקו של רשב"ץ בעיקרי האמונה אינו צריך צידוק‪,‬‬
‫ובוודאי חזרה של חכם מימי הביניים על רעיונות קודמיו אינה מחייבת להניח שהוא‬
‫מוצא בהם תוכן חדש ומשמעות חדשה‪.‬‬
‫מפרשים אחדים הצביעו על קִטלוג דומה בעשרת הפרקים של הלכות יסודי התורה‬
‫שבמשנה תורה‪ ,‬ובהם תשעת העיקרים הראשונים במניין המיימוני‪ 66.‬כמה מהם אף‬

‫רשב"ץ‪ ,‬אוהב משפט (לעיל הערה ‪ ,)8‬פרק ט (נדפס גם בתוך‪ :‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים [לעיל הערה ‪,]2‬‬ ‫‪61‬‬
‫עמ' ‪ .)75-73‬על תמה זו ראו מ' קלנר‪" ,‬כפירה בשוגג בהגות היהודית בימי‪-‬הביניים‪ :‬הרמב"ם ואברבנאל‬
‫מול רשב"ץ ורח"ק"‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ג‪ ,‬ג (תשמ"ד)‪ ,‬עמ' ‪ ;403-393‬קלנר‪ ,‬תורת‬
‫העיקרים (שם)‪ ,‬עמ' ‪M. Kellner, “Could Maimonides Get into ;163-161 ,109-104 ,82-80‬‬
‫‪Rambam's Heaven?" Journal of Jewish Thought and Philosophy 8 (1999), pp. 231-‬‬
‫‪ ;242‬הנ"ל‪ ,‬אמונה שאינה מגיעה לעיקר‪ ,‬ירושלים תשע"ו‪ ,‬עמ' ‪( 57-32‬וראו עוד דבריו להלן בפרק זה‪,‬‬
‫גלגולי חלוקה זו במחקר‪ ,‬ליד ההפניות להערות ‪ ;)96-90‬הרוי‪ ,‬שאלת (לעיל הערה ‪ ,)35‬עמ' ‪.74-69‬‬
‫עוד ראו קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.63‬‬ ‫‪62‬‬
‫אבא מרי‪ ,‬מנחת קנאות (לעיל הערה ‪ ,)60‬פרקים א‪ ,‬טז‪ ,‬עמ' א‪ ,‬יא (בהתאמה)‪ .‬מקור טיעון זה הוא‬ ‫‪63‬‬
‫בפירוש רמב"ן לבראשית א‪ ,‬א (ח"ד שעוועל (עורך)‪ ,‬פירוש רמב"ן על התורה‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪,‬‬
‫עמ' ט‪-‬י)‪ .‬וראו לעיל בהערה ‪.44‬‬
‫ייתכן שווכסמן הבין שהרישה של אבא מרי בעיקר זה — "תורת מרע"ה אמונת החדוש" — מכוונת‬ ‫‪64‬‬
‫לעיקרי הנבואה והתורה‪ .‬אומנם‪ ,‬אבא מארי מפרט עיקר זה שם בפרק י ועוסק רק בנושא החידוש‪,‬‬
‫ונראה שהמילים "תורת מרע"ה" הן פתיח שבו הוא מבקש לטעון שאמונת החידוש היא אמונה יסודית‪.‬‬
‫חידוש העולם לא נכלל בנוסח המקורי של הרשימה המיימונית‪ ,‬והרמב"ם הוסיף אותו במהדורה מאוחרת‬ ‫‪65‬‬
‫של פירושו למשנה‪ .‬ראו פירוש המשנה לסנהדרין‪ ,‬שם‪ ,‬בתרגום הרב קאפח‪ ,‬עמ' רמב; הקדמות הרמב"ם‬
‫למשנה‪ ,‬בתרגום הרב יצחק שילת‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪ ,‬עמ' קמב‪ .‬על הצורך של הרמב"ם להדגיש את‬
‫אמונת חידוש העולם ולכלול אותה במפורש ראו קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.53-49‬‬
‫א' הילביץ‪ ,‬ללשונות הרמב"ם‪ ,‬ירושלים תש"י‪ ,‬עמ' א‪-‬ג; הקדמות הרמב"ם‪ ,‬שילת (שם)‪ ,‬עמ' קפח;‬ ‫‪66‬‬
‫משנה תורה עם ביאור יד פשוטה‪ ,‬מהדורת נ"א רבינוביץ‪ ,‬א‪ :‬ספר המדע‪ ,‬חלק א‪ ,‬ירושלים תשס"ח‪,‬‬
‫מבוא‪ ,‬עמ' ז‪-‬ט; שם‪ ,‬חלק ב‪ ,‬מבוא להלכות תשובה‪ ,‬עמ' תתנג; וראו עוד במקורות להלן‪.‬‬

‫[‪]129‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫טענו שהעיקרים הם השלד המבני של הלכות יסודי התורה‪ 67‬והראו שפרקי הלכות אלו‬
‫עוסקים בעיקרים הללו בחלוקה לשתי קבוצות משנ ֶה‪ ,‬וכל אחת מהן פותחת בהגדרת‬
‫‪68‬‬
‫הנושאים שאחריה כ"יסודות"‪ .‬ניתן לתאר זאת כך‪:‬‬
‫פרקים א‪-‬ו‪ :‬עיקרים א‑ה‪ :‬האל — “יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש‬
‫‪69‬‬
‫שם מצוי ראשון";‬
‫פרקים ז‑י‪ :‬עיקרים ו‑ט‪ :‬התורה — מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני‬
‫‪70‬‬
‫האדם"‪.‬‬
‫הקבוצה השלישית הכוללת את עיקרי השכר והעונש (עיקרים י‑יג) לא פורטה בהלכות‬
‫יסודי התורה‪ ,‬אך יש מי שהראו שהיא מצויה בסוף ספר המדע‪ ,‬בהלכות תשובה‬
‫בפרקים ה‑י‪ 71,‬העוסקים בבחירה החופשית‪ ,‬בידיעת האל‪ ,‬בשכר ועונש בעולם הבא‪,‬‬
‫בביאת המשיח ובתחיית המתים (העיקר האחרון אינו מפורט)‪ .‬כך י"ג העיקרים מהווים‬
‫‪72‬‬
‫את המסגרת של כל ספר המדע‪ ,‬ואולי אף של “משנה תורה" כולו‪.‬‬
‫מכל מקום כאן לא מדובר ברשימה דוגמטית אלא הלכתית‪ ,‬ולפיכך נכללו בפרקים‬
‫אלו מצוות ועניינים מסתעפים‪.‬‬
‫י' שילת טען שחלוקה דומה מצויה גם בחיבור ההלכתי של הרמב"ם “משנה‬
‫תורה"‪ 73,‬והוא מצביע על העקרונות והפרטים שמודיעים לגר בתהליכי קבלתו‪:‬‬
‫[א] ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם‪ ,‬ומאריכין בדבר הזה;‬
‫[ב] ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות‪ ,‬ואין מאריכין בדבר זה;‬

‫אומנם כיוון שמדובר בחיבור הלכתי‪ ,‬פורטו בו מצוות ואיסורים הקשורים לעיקרים או מסתעפים מהם‪,‬‬ ‫‪67‬‬
‫דוגמת האיסורים לשמוע לנביא שקר‪ ,‬לחלל את השם או לעבוד עבודה זרה‪.‬‬
‫הילביץ‪ ,‬ללשונות (לעיל הערה ‪ ;)66‬משנה תורה‪ ,‬רבינוביץ (לעיל הערה ‪.)66‬‬ ‫‪68‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬יסודי התורה א‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪69‬‬
‫שם ז‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪70‬‬
‫זאת מלבד אזכור כל העיקרים בהלכות תשובה ג‪ ,‬ו‪-‬יד; ראו על כך להלן בפרק ב‪.‬‬ ‫‪71‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬רבינוביץ (לעיל הערה ‪ ,)67‬מדע‪ ,‬חלק ב עמ' תתנג‪-‬תתנד; ד' כהן ("הרב הנזיר")‪" ,‬מבוא‬ ‫‪72‬‬
‫לפלוסופיא הדתית היהודית"‪ ,‬י' אבידור וש' מרקוביץ (עורכים)‪ ,‬נזיר אחיו‪ :‬ספר זכרון לרב דוד כהן‪,‬‬
‫ב‪ ,‬ירושלים תשל"ח‪ ,‬עמ' תא והערה ‪ .10‬כמה חוקרים הראו כי ספר המדע משמש מעין תוכן למשנה‬
‫תורה כולו (א' חדד‪ ,‬התורה והטבע בכתבי הרמב"ם‪ ,‬ירושלים תשע"א‪ ,‬עמ' ‪ .)326-296‬מדבריהם עולה‬
‫כי י"ג העיקרים מהווים לא רק הקדמה לחיבור ההלכתי‪ ,‬אלא מפתח למבנהו‪ .‬לעומת זאת אציין את‬
‫דבריהם של כמה מעיינים שטענו שהרמב"ם חזר בו ממניין עיקרים כיוון שלא הביא את הרשימה‬
‫במשנה תורה (ר"י שווארץ‪ ,‬דברי יוסף‪ ,‬שאלה נז; י' יצחקי‪ ,‬אהלי יעקב [מחזור מפורש]‪ ,‬א‪ :‬ראש‬
‫השנה‪ ,‬ירושלים תשל"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;118‬הרב ש' גורן‪ ,‬תורת השבת והמועד‪ ,‬ירושלים תשמ"ב‪ ,‬עמ' ‪M. ;570‬‬
‫‪B. Shapiro, The Limits of Orthodox Theology: Maimonudes' Thirteen Principles‬‬
‫‪ ;)Reappraised, Oxford and Portland 2004, pp. 6-9‬לדעתו הרשימה שבהלכות תשובה‬
‫עוסקת דווקא בכופרים המפיצים את השקפותיהם המשובשות‪.‬‬
‫הקדמות הרמב"ם‪ ,‬שילת (לעיל הערה ‪ ,)65‬עמ' קפז‪-‬קפח‪.‬‬ ‫‪73‬‬

‫[‪]130‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫[ג] ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופיאה ומעשר שני‪ ,‬ומודיעין אותו עונשן של‬
‫‪74‬‬
‫מצות‪.‬‬
‫שילת מקצר בדבריו‪ ,‬אך נראה שהוא מבין שיש כאן שלושה סוגי “הודעות"‪:‬‬
‫[א] העיקרים העוסקים במציאות האל;‬
‫[ב] תורה מן השמים;‬
‫[ג] שכר ועונש‪.‬‬
‫בפסוקית “ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופיאה ומעשר שני‪ ,‬ומודיעין אותו עונשן של‬
‫מצות" הוא רואה הודעה אחת ובה הודעה על שכר ועונש בצירוף דוגמאות המחזקות‬
‫את העיקרון‪ .‬לפי זה גם במשפט השני‪“ ,‬ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות‬
‫חמורות"‪ ,‬הוא רואה הודעה על מהות התורה בצירוף דוגמאות המחזקות קביעה זו‪ .‬ועוד‬
‫‪75‬‬
‫ייתכן שבמילים “עיקרי הדת" הוא רואה כותרת כללית המתפרטת בקבוצות שאחריה‪.‬‬
‫נקל להבין שהנחות אלו אינן מחייבות‪ .‬יתרה מכך — להלן נראה כי כמה הוגים‬
‫וחוקרים הצביעו על מקורות אחרים ב"משנה תורה" שמהם עולה חלוקה משולשת‬
‫דומה‪ ,‬ודבריהם יידונו להלן‪ .‬נראה שגם אם אכן קיימת במשנה תורה שם חלוקה‬
‫לשלושה תחומים‪ ,‬אין הכרח לזהות את מרכיביהם בדיוק עם העיקרים שכללו רשב"ץ‪,‬‬
‫אלבו ואברבנאל בכל אחת מן הקבוצות‪ ,‬וייתכן ששלוש קבוצות העיקרים שמנו הוגים‬
‫אלו עולות בקנה אחד עם החלוקה המשולשת שבמקורות אחרים ב"משנה תורה"‪.‬‬

‫גלג ו לי חלוק ה זו במחק ר‬

‫מ' קלנר ראה בחלוקה שהציע רשב"ץ “חלוקה טבעית" של הרשימה והראה שבכל‬
‫קבוצה משתלשלים העיקרים זה מזה בסדר לוגי‪ ,‬מן הכלל אל הפרט‪ 76.‬הוא טוען‬
‫שחלוקה זו ניכרת גם במבנה המשולש של “מורה הנבוכים"‪ ,‬שהבנת סוד תבניתו‬
‫העסיקה רבות פרשנים ראשונים ואחרונים‪ 77.‬הרי הקבלתו בסידור הנושאים המקבילים‬
‫בטבלה‪:78‬‬

‫משנה תורה‪ ,‬איסורי ביאה יד‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪74‬‬

‫ראו ד' קאהן‪ ,‬האמונה הנאמנה‪ :‬על י"ג עקרים של הרמב"ם‪ ,‬ברוקלין תשע"ב‪ ,‬עמ' לט‪.‬‬ ‫‪75‬‬
‫קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.29‬‬ ‫‪76‬‬
‫סקירה ממצה של הדעות העיקריות במחקר המבנה של מורה הנבוכים‪ ,‬ראו אצל ישפה‪ ,‬פילוסופיה‬ ‫‪77‬‬
‫יהודית (לעיל הערה ‪ ,)2‬ג‪ ,‬עמ' ‪ ;195-164‬מאז התפרסמו דיונים נוספים‪ .‬ראו א' גורפינקל‪ ,‬א‪ ,‬עבודת‬
‫דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬תשע"א‪'“ ,‬עין הקורא'‪ :‬פירושי ‘מורה הנבוכים' לר' דוד בן יהודה מסר‬
‫ליאון"‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;205-195‬ראו עוד בהפניה שבהערה ‪.80‬‬
‫קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.48-46‬‬ ‫‪78‬‬

‫[‪]131‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫קבוצת העיקרים‬ ‫החלק במורה הנבוכים ותכניו‬

‫פירוש מונחים גשמיים המיוחסים לאל (א‑נ)‬
‫תוארי ה' (נא‑ס)‬
‫שמות ה' (סא‑ע)‬
‫מציאות האל‬ ‫הוכחות הכלאם למציאות האל‪ ,‬אחדותו‬ ‫ח"א‬
‫ואי‪-‬גשמיותו (עא‑עו)‬
‫נצחיות האל (לה‪ ,‬נז‪ ,‬סח‪ ,‬ע‪ ,‬עב)‬
‫ראוי לעבדו ולא זולתו (לו)‬
‫הנחות אריסטוטליות‬
‫להוכחת מציאות האל‪,‬‬
‫מבוא ובסיס להבנת השפע‬ ‫תחילת‬
‫אחדותו ואי‪-‬גשמיותו (ב)‬
‫התגלות‪ :‬נבואה ותורה מן‬ ‫הנבואה‬ ‫של‬ ‫האלוקי‬ ‫ח"ב‬
‫השכלים הנבדלים (ב‑יב)‬
‫השמים‬ ‫חידוש העולם (יג‑לא)‬
‫המשך‬
‫נבואה ונבואת משה (לב‑מח)‬
‫ח"ב‬

‫שליטת האל בעולם‪ :‬מבוא‬ ‫תחילת מעשה מרכבה (א‑ז)‬

‫לענייני ידיעת האל והשגחתו‬ ‫תורת הרע (ח‑יד)‬ ‫ח"ג‬
‫י‪ .‬ידיעת האל‬
‫יא‪ .‬שכר ועונש‬
‫שכר‬ ‫אמצע‬
‫השגחה וידיעת ה' (יג‑כד)‬
‫ועונש‬ ‫ח"ג‬

‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬

‫יג‪ .‬תחיית המתים‬ ‫טעמי המצוות (כה‑נ)‬ ‫המשך‬
‫הנהגת היחיד והחברה‬
‫(פירוט השכר והעונש‬ ‫תכלית האדם (נא‑נד)‬ ‫ח"ג‬
‫ליחיד ולחברה)‪.‬‬

‫ההצבעה על המבנה המשולש של המורה והתפיסה שהוא משקף את חלוקת העיקרים‬

‫לקבוצות האלה חוזרת — בלי פירוט — גם אצל אליעזר שביד‪ 79,‬והיא מצויה גם אצל‬
‫הוגים מימי הביניים ואצל חוקרים שהציעו חלוקות אחרות‪ 80.‬אומנם היא מצטרפת‬
‫לטיעונים נוספים בדבר כוונת הרמב"ם במניין העיקרים‪ ,‬ולפיכך מסכם קלנר‪“ :‬קשה‬
‫מאוד לטעון שכל זה[‪ ]...‬היה מיקרי ושרמב"ם אכן לא התכוון לכך שהעיקרים יתחלקו‬
‫‪81‬‬
‫כפי שחילקם רשב"ץ"‪.‬‬

‫‪ 79‬א' שביד‪ ,‬סידור התפילה‪ :‬פילוסופיה‪ ,‬שירה ומסתורין‪ ,‬תל אביב ‪ ,2009‬עמ' ‪ .136‬וראו על שיטתו להלן‪.‬‬
‫‪ 80‬להלן בפרקים ד‪-2‬ד‪ 3‬נראה שכמה הוגים הקבילו את הצעת חלוקת העיקרים שלהם לרשימת פרק‬
‫חלק המימונית למבנה מורה הנבוכים‪.‬‬
‫‪ 81‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.29‬‬

‫[‪]132‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫כמה חוקרים ניסו לעמוד על משמעות המבנה המשולש והסבירו את תכליתו לאור‬
‫המגמה שזיהו בכל מפעל העיקרים של הרמב"ם‪.‬‬
‫היימן טען שהרמב"ם ערך את העיקרים כדי לזכות את כלל ישראל בהישארות‬
‫הנפש על ידי הקניית מושגים נכונים על מהות האלוהות והדת‪ .‬לפי זה הוא רואה את‬
‫הקבוצות השונות כך‪:82‬‬

‫התכלית‬ ‫הקבוצה‬
‫להקנות מושגים אמיתיים על האלוהות‬ ‫א‑ה‪ :‬מציאות האל‬
‫לבסס את תוקפו של החוק האלוהי‬ ‫ו‑ט‪ :‬עיקרים היסטוריים‬
‫להשריש ציות וקיום מצוות‬ ‫י‑יג‪ :‬שכר ועונש‬

‫אליעזר שביד עסק בנושא העיקרים בשורת פרסומים ואימץ את חלוקתו של רשב"ץ‬
‫לקבוצות עיקרים‪ ,‬אך ניתן לזהות במחקריו הגדרות שונות זו מזו‪ ,‬ואולי אף תפיסות שונות‪.‬‬
‫בדיון הראשון (תשכ"ד) הוא מגדיר את מפעל העיקרים המיימוני כניסיון "לסכם‬
‫את התיאולוגיה בניסוח שווה לכל נפש‪ .‬אלה הם 'אמונות הכרחיות' לקיומה של חברה‬
‫המבקשת לקדם את חבריה להצלחה גשמית ורוחנית"‪ 83.‬בעקבות זאת הוא בחן את‬
‫קבוצות העיקרים שזיהה רשב"ץ והסתמך על מדד קוגניטיבי של רשב"ץ עצמו בהקשר‬
‫‪84‬‬
‫אחר וחילק את “דרושי התורה המושכלים" מצד היכולת לבססם מבחינה פילוסופית‪.‬‬
‫שביד מבקש להשתמש במדד זה ומראה שהוא קיים גם במורה הנבוכים‪ ,‬אבל הוא אינו‬
‫מפרט אותו די הצורך‪ .‬בעזרתו מבחין שביד בין קבוצות העיקרים‪:‬‬

‫החלק במורה הנבוכים‬ ‫המדד הקוגניטיבי‬ ‫הקבוצה‬

‫ח"א ותחילת ח"ב‬
‫מאומתים במופת שכלי‬ ‫א‑ה‪ :‬מציאות האל‬
‫הדיון בתארי האל‬
‫ח"ב‬ ‫דברים שהפילוסופיה לא מוכיחה‬
‫ו‑ט‪ :‬תורה מן השמים‬
‫חידוש העולם והנבואה‬ ‫ולא מכחישה‬
‫‪-‬‬ ‫השכל מחייב אך החוש מכחיש‬ ‫י‑יג‪ :‬שכר ועונש‬

‫‪A. Hyman, ‟Maimonides ‛Thirteen Principles'”, A. Altmann (ed.), Jewish Medieval 82‬‬
‫‪ ;and Renaissance Studies, Cambridge, MA 1967, pp. 127–128, 141–142‬מובא גם‬
‫בתוך‪ :‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.33‬‬
‫‪ 83‬שביד‪ ,‬משנת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪.81-74‬‬
‫‪ 84‬רשב"ץ‪ ,‬אוהב משפט (לעיל הערה ‪ ,)8‬פרק א‪.‬‬

‫[‪]133‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫שביד עומד על ההבדל המצטייר בין האופן שבו רשב"ץ מגדיר את העיקרים המיימוניים‬
‫ובין האופן שבו מתפרשים כמה מהם במורה הנבוכים‪ .‬הוא מבליט את היחס בין חידוש‬
‫העולם למתן תורה‪ :‬במורה הנבוכים האמונה במתן תורה נובעת מחידוש העולם‪ ,‬ואילו לפי‬
‫רשימת פרק חלק היחס הפוך‪ .‬לפי זה שביד מגדיר את מגמתו של רשב"ץ‪" :‬לפרש את‬
‫משנת העיקרים של הרמב"ם מנקודת ראות יותר 'שמרנית'"‪ 85.‬יצוין שכמה הוגים שחילקו‬
‫‪86‬‬
‫את הרשימה המיימונית שלא כרשב"ץ וכאלבו זיהו את מאפייני הקבוצות באופן דומה‪.‬‬
‫בדיון השני (תשכ"ט‪ ,‬תשנ"ח‑תשנ"ט)‪ 87‬שביד ממשיך את התפיסה הבוחנת את‬
‫המעמד הקוגניטיבי של קבוצות העיקרים‪ ,‬אך בניגוד לדיון הראשון אין הוא בוחן את‬
‫כוונתו של רשב"ץ אלא עוסק בבירור כוונת הרמב"ם עצמו‪ .‬שביד מנסה להבין את‬
‫ההקשר הספרותי של רשימת העיקרים‪ :‬מדוע היא מצויה דווקא בהקדמת הרמב"ם‬
‫לפרק חלק? מה הקשר בין חלקה הראשון של ההקדמה‪ ,‬העוסק בביאורם של מושגי‬
‫השכר והעונש‪ ,‬ובין ניסוח עיקרי האמונה שבחלקה השני? הוא פתח בניתוח תפיסת‬
‫הגמול ה"אמיתי" לפי הרמב"ם והראה שהבטחות השכר ואיום העונש הגשמיים נועדו‬
‫לעודד את ההמון לקיים את המצוות‪ .‬לדעתו מדובר בניצול דרגת ההבנה הנמוכה של‬
‫ההמון כדי להגיע לתכלית הרצויה — קיום המצוות והשכלה אמיתית‪ .‬מתוך תפיסה‬
‫זו שביד סבור כי כוונתו של הרמב"ם ביצירת רשימת העיקרים חינוכית בעיקרה‪:‬‬
‫עיצוב רשימת עקרונות שהם תמצית האמת הדתית והם הדרך אל התכלית שעל האדם‬
‫לשאוף אליה‪ .‬לשם חיזוק מגמה זו הוא קושר את העיקרים לדברי המשנה‪ ,‬שעיצבה‬
‫סנקציה חוקתית‪-‬פוליטית המוציאה מן הקהילה את הכופר בעקרונות הללו‪ .‬לפי זה‬
‫שביד מצביע על שלוש קבוצות בעיקרי האמונה‪:‬‬
‫התכלית הדתית‬ ‫הנהירות הפילוסופית‬ ‫מהותה‬ ‫הקבוצה‬
‫התכלית הדתית‪ :‬ייחוד‬ ‫"העיקרים המטפיזיים"‪ /‬פילוסופית‬ ‫א‑ה‪:‬‬
‫העבודה לאל‬ ‫"התיאולוגיים"‬ ‫מציאות האל‬
‫לקבוע את סמכות‬ ‫הפילוסופיה אינה‬ ‫העיקרים התורניים‬ ‫ו‑ט‪:‬‬
‫מתעניינת ולא ניתן לסתור הציווי של התורה‬ ‫תורה מן השמים‬
‫או להוכיח בעזרתה‬
‫אמונות הכרחיות‬ ‫מנוגדים לפילוסופיה‬ ‫י‑יג‪ :‬שכר ועונש העיקרים הפוליטיים‬

‫‪ 85‬שביד‪ ,‬משנת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪.82‬‬

‫‪ 86‬ראו להלן בפרק ג‪ :‬המדד הקוגניטיבי‪.‬‬
‫‪ 87‬שביד‪ ,‬הפילוסופים הגדולים שלנו (לעיל הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪ .186-176‬החיבור התפרסם בתשנ"ט‪ ,‬אך הוא‬
‫מבוסס על הרצאות שניתנו בשנים תשכ"ז‪-‬תשכ"ט והתפרסמו בחוברות בהוצאה פנימית‪ .‬אומנם המחבר‬
‫מצהיר כי הוא נכתב ונערך מחדש לקראת פרסומו המחודש (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)9‬הדיון המחודש הוא למעשה‬
‫קיצור והצגת מסקנות מחקר אחר שהתפרסם שנה אחת קודם לכן; ראו א' שביד‪" ,‬מתלמיד לרב‪ :‬דרכו של‬
‫הרמב"ם בשלב הקדם פילוסופי (ניתוח משמעות המבנה הספרותי של פרק הקדמת פרק "חלק")"‪ ,‬מחקרי‬
‫ירושלים במחשבת ישראל יד (תשנ"ח) [מרומי לירושלים‪ :‬ספר זכרון ליוסף‪-‬ברוך סרמוניטה]‪ ,‬עמ' ‪.23-1‬‬

‫[‪]134‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫הרמב"ם ביקש להגדיר את סדרי הקדימויות הלימודיות‪-‬עיוניות מזה (מעיונים‬

‫פילוסופיים מובהקים לעיונים הפחותים ממנו) ואת שלבי ההתקדמות החינוכית מזה‬
‫‪88‬‬
‫(מאמונות הכרחיות דרך לימוד תורני הלכתי ועד עיון פילוסופי)‪.‬‬
‫כאמור קיים דמיון רב בין שיטת חלוקה זו לשיטה שהוצגה לפניה‪ ,‬אך אין היא רק‬
‫פיתוח שלה‪ .‬יש שני הבדלים בין שתי השיטות‪:‬‬
‫א‪ .‬מבחינת מגמת יצירת הרשימה המיימונית — כיוון שהדיון הראשון התמקד בהבנת‬
‫החלוקה של רשב"ץ‪ ,‬המגמה הכוללת של עיצוב הרשימה הוסברה כדוגמטית‪.‬‬
‫לעומת זאת לדעת שביד הניתוח העצמאי של כוונת הרמב"ם שנערך בדיון השני‬
‫הצביע על מגמה חינוכית‪.‬‬
‫ב‪ .‬מבחינת היחס השכלי לקבוצת העיקרים השלישית — בחלוקה הראשונה סבר‬
‫שביד שהיא נובעת מהשכל‪ ,‬ואילו לפי חלוקה זו היא נוגדת את השכל‪ ,‬ושביד אף‬
‫מתלבט מהי דעת הרמב"ם על מקצת העיקרים הכלולים בה‪.‬‬
‫בפרסום שלישי (תשס"ט)‪ 89‬טוען שביד שהרמב"ם ניסח את עיקריו בשל השפעת הדתות‬
‫האברהמיות בעלות הדֹוגמות ולשם מטרה חברתית‪-‬פוליטית — להגדיר את גבולות‬
‫השייכות לקהילה היהודית כמסגרת תורנית‪-‬דתית‪ ,‬ושאת היסוד ההלכתי הוא מצא‬
‫במשנה בפרק חלק‪ .‬הרחבת הפסקאות הקצרות שבמשנה לכלל שלושה‪-‬עשר עיקרים‬
‫נועדה לשרת מטרה זו על ידי התעמקות בתכנים ובהקשרים המביאים לאמונות האלה‪.‬‬
‫הוא מטעים שהרמב"ם השתמש בחלוקת המשנ ָה והרחיב אותה לקבוצות וכך יצר סדר‬
‫לימוד ועיון מדורג‪:‬‬

‫המגמה‬ ‫קבוצת העיקרים‬

‫הבחנה בין אמונת הייחוד (הדתות‬
‫א‑ה‪ :‬האלוהות‬
‫המונותיאיסטיות) לבין האלילות‬
‫הבחנה בין היהדות ובין הנצרות והאסלאם‬ ‫ו‑ט‪ :‬תורה מן השמים‬
‫ההנעה התכליתית לקיום מצוות התורה‬ ‫י‑יג‪ :‬שכר ועונש‬

‫הקבוצה הראשונה עליונה מבחינת התכלית — פיתוח שכלו של האדם — אך מבחינה‬

‫מעשית דווקא הקבוצה האחרונה פונה לכלל הציבור הרחב ומניעה אותו להתקדם‬
‫מתפיסה נמוכה ופשוטה של עבודת האל אל תפיסה עמוקה יותר‪ ,‬בהתאם לכללים‬
‫החינוכיים שמתווה הרמב"ם בחיבוריו האחרים‪ .‬כמו בחלוקה הקודמת‪ ,‬גם כאן מתלבט‬
‫שביד מהי דעת הרמב"ם ה"אמיתית" בדבר העיקרים שבקבוצה השלישית‪.‬‬

‫‪ 88‬דרך חלוקה זה חוזרת גם בדבריו של ישפה‪ .‬ראו להלן בפרק ג‪.‬‬

‫‪ 89‬שביד‪ ,‬סידור התפילה (לעיל הערה ‪ ,)79‬עמ' ‪.139-128‬‬

‫[‪]135‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫על אף הדמיון הכללי בין שלושת דיוניו של שביד נראה שחלה התפתחות מסוימת‬
‫בהשקפותיו‪ ,‬והיא הובילה אותו לשינויי דגשים ופרטים בהגדרות ובמגמות עיצוב‬
‫רשימת העיקרים ובמהות הקבוצות השונות‪.‬‬
‫מ' קלנר‪ ,‬שעסק רבות בעיקרים ובחלוקתם ואף אימץ את החלוקה המשולשת‪,‬‬
‫בחן בכמה מחקרים את השפעת י"ג העיקרים על עיצוב תפיסות בדבר מהות היהדות‬
‫וההשתייכות אליה ועמד על משמעותם של דברי הרמב"ם שמי שאינו מאמין בי"ג‬
‫עיקרי היהדות יוצא מכלל ישראל‪ .‬הוא אף ייחד חיבור נפרד להיבט זה בתורת‬
‫העיקרים המיימונית — "אמונה שאינה מגיעה לעיקר"‪ .‬קלנר מחדד את דברי הרמב"ם‬
‫ועומד על משמעות קביעה זו ועל היחס לכופרים שהיא מעצבת‪ 90.‬חיבורו של קלנר‬
‫מראה מה היה יחסו של הרמב"ם בפועל לכופרים שונים‪ ,‬עומד על מגמתו ביצירת‬
‫העיקרים ומבקש לדחות את התוקף המחייב שייחסו כמה הוגים לי"ג העיקרים לאור‬
‫פשט דברי הרמב"ם‪ .‬קלנר עוסק גם בהיבטים ההלכתיים‪-‬סוציולוגיים וניכר שכתב‬
‫מתוך עניין עמוק ומעורבות החורגת מעט מן הבחינה המחקרית והאקדמית‪ 91,‬ואולם‬
‫טיעוניו ראויים לעיסוק נפרד‪ 92.‬כאן אציין רק פרט אחד הנוגע לחלוקת העיקרים‪.‬‬
‫קלנר סוקר באריכות את הנימוק הפילוסופי לקשר שיוצר הרמב"ם בין הכרות‬
‫פילוסופיות ובין הישארות הנפש‪ ,‬מסביר את תפיסת השכר והעונש המיימונית ועומד על‬
‫השפעותיה ההלכתיות‪-‬סוציולוגיות‪ 93.‬הוא עוסק בשלוש קבוצות העיקרים הנידונות בפרק‬
‫זה‪ ,‬מגדיר אותן וטוען שנראה שהרמב"ם עצמו ייחס תוקף שונה לכל אחת מהן‪ .‬איני יכול‬
‫לעסוק כאן בהוכחותיו ובדיון בהן‪ ,‬אך זו תמצית המשמעות שהוא מייחס לקבוצות השונות‪:‬‬
‫א‪ .‬עיקרים א‑ה — אמיתות מטפיזיות‪ ,‬דֹוגמות‪ .‬הכרה ברורה בהן היא תנאי‬
‫הכרחי להישארות הנפש בעולם הבא שלאחר המוות‪ ,‬בעוד כפירה (ואפילו כפירה‬
‫בשוגג!) מונעת הישארות זו;‬
‫ב‪ .‬עיקרי ההתגלות — כפירה מוציאה מכלל ישראל אך לא מכלל היהדות ומן‬
‫‪94‬‬
‫הזכאות לעולם הבא‪ .‬לפיכך גם טעויות לגביהן אינן נחשבות ככפירה;‬
‫‪95‬‬
‫ג‪ .‬עיקרי השכר ועונש — אמונות הכרחיות אך לא אמיתיות‪.‬‬
‫‪ ;M. Kellner, Must a Jew Believe Anything?, London and Portland 1999‬גרסה עברית‬ ‫‪90‬‬
‫מעודכנת‪ :‬קלנר‪ ,‬אמונה (לעיל הערה ‪ ;)61‬קלנר‪ ,‬האם הרמב"ם (לעיל הערה ‪M. Kellner, ;)61‬‬
‫‪.Maimonides' Confrontation with Mysticism, Oxford 2006, pp. 233‑238‬‬
‫כבר בעמודים הראשונים של הספר‪ ,‬קלנר "מודה" ב"אשמה" הזאת (קלנר‪ ,‬אמונה [לעיל הערה ‪,]61‬‬ ‫‪91‬‬
‫עמ' ט‪-‬י)‪.‬‬
‫לאפשרות הבנה שונה‪ ,‬ראו למשל‪ ,‬הקדמות הרמב"ם‪ ,‬שילת (לעיל הערה ‪ ,)65‬עמ' רכא‪-‬רכג‪.‬‬ ‫‪92‬‬
‫קלנר‪ ,‬אמונה (לעיל הערה ‪ ,)61‬עמ' ‪.53-30‬‬ ‫‪93‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ ;57-55‬קלנר‪ ,‬האם הרמב"ם (לעיל הערה ‪ ,)61‬עמ' ‪ ;242-240‬קלנר‪ ,‬עימות (לעיל הערה ‪,)90‬‬ ‫‪94‬‬
‫עמ' ‪.238-237‬‬
‫קלנר‪ ,‬אמונה (לעיל הערה ‪ ,)61‬נספח‪ ,‬עמ' ‪ .117-107‬לא מצאתי חלוקה זו בדיוניו המקבילים של קלנר‬ ‫‪95‬‬
‫בנושא (ראו לעיל הערה ‪ ,)91‬ונראה שהוא הבחין בתחילה בין שתי קבוצות עיקרים בלבד‪ :‬א‑ה לעומת ו‑יג‪.‬‬

‫[‪]136‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫למעשה קלנר מרחיב את טיעונו של שביד ומייחס גם לקבוצת העיקרים השנייה תוקף‬
‫פחּות‪ 96.‬מכל מקום טיעונו אינו מוסכם‪ ,‬ובמהדורה העברית של ספרו הוא מתמודד עם‬
‫ביקורות שונות על טיעוניו‪ ,‬והבוחר יבחר‪.‬‬
‫גם דרור ארליך סבור שהצעת החלוקה של רשב"ץ מוצלחת מכל האחרות‪ ,‬והוא‬
‫מפרט אותה ליחידות משנ ֶה‪ 97.‬בחלוקה יש הבחנה בין עיקרים העוסקים באל‪ ,‬בין‬
‫עיקרים העוסקים בתורה ובין עיקרים העוסקים באדם‪ ,‬אך ביסודו של דבר כולם‬
‫מתארים את התורה ואת הקשר בינה ובין שלמות השכל‪:‬‬

‫הקשר לשכל‬ ‫הקשר לתורה‬ ‫העיקרים‬

‫אי‪-‬יכולתו של השכל האנוי‬
‫מקור התורה‬ ‫א‪-‬ה‪ :‬האל‬
‫להשיג את האל‬
‫שלמות השכל היא נבואה‪,‬‬
‫שבשיאה היא נבואת משה‬ ‫דרך קבלתה ומאפייניה העיקריים‬ ‫ו‪-‬ט‪ :‬התורה עצמה‬
‫והשגת התורה‬
‫מעשיו של האדם ובעיקר‬
‫התכלית שאליה התורה אמורה‬
‫פעילותו השכלית משפיעים על‬ ‫י‪-‬יג‪ :‬שכר ועונש‬
‫להוביל‬
‫גורלו בעולם הזה ובעולם הבא‬

‫ארליך עומד גם על השתלשלות העיקרים אלה מאלה‪ :‬עיקרים א‪-‬ד הם עיקרים‬

‫תאורטיים המדגישים את נבדלותו של האל‪ .‬המסקנה המעשית הנובעת מהנחות‬
‫תאולוגיות אלו היא חשיבות עבודת האל והאיסור לעבוד את זולתו‪ .‬המסקנה מעיקרים‬
‫א‪-‬ה היא ציות לתורה האלוהית הנצחית המעוגנת במושג הנבואה ובפרט בנבואת‬
‫משה‪ .‬ציות זה ובפרט הדבקות השכלית באל משפיעים על הגמול של האדם‪ .‬הוא מעיר‬
‫שביסודות יא‪-‬יג מצויים רמזים לכתיבה כפולה‪ ,‬שבה פונה הרמב"ם לשני קהלי קוראים‬
‫שונים — בעלי האמונה הפשוטה מכאן‪ ,‬ובעלי הגישה הפילוסופית‪-‬ביקורתית‪ ,‬מכאן‪.‬‬

‫‪ 96‬ערעור על תוקפם המחייב של העיקרים עלה במחקר במאה העשרים מתוך תפיסה הגורסת שספריו‬
‫התלמודיים וההלכתיים של הרמב"ם אינם משקפים את דעתו ה"אמיתית"‪ .‬שטראוס אף דן באופן‬
‫ספציפי ברשימת העיקרים שבהלכות יסודי התורה וטען שמלשונו של הרמב"ם שם עולה יחס שונה‬
‫לקבוצות העיקרים השונות ‪(L. Strauss, ‟Notes on Maimonides’ Book of Knowledge”,‬‬
‫‪Studies in Mysticism and Religion presented to Gershom G. Sholem on His‬‬
‫‪Seventieth Birthday, Jerusalem 1967, pp. 269-283 (=K. Hart Green (ed.), Leo‬‬
‫‪ ,)Strauss on Maimonides: The Complete Writings, Chicago 2012, pp. 550-568‬אך‬
‫כידוע‪ ,‬שיטתו הכללית שנויה במחלוקת‪ ,‬ואף על דוגמה זו יצאו עוררין; ראו למשל חדד‪ ,‬התורה‬
‫והטבע (לעיל הערה ‪ ,)72‬עמ' ‪ 256‬הערה ‪.87‬‬
‫‪ 97‬ד' ארליך‪ ,‬הרמב"ם על יסודות האמונה היהודית‪ ,‬תל אביב ‪ ,2019‬עמ' ‪.206‑203 ,23‬‬

‫[‪]137‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫סיכום ביניים‬
‫החלוקה המשולשת הזאת מופיעה במפורש בדברי רשב"ץ‪ ,‬והוא טוען שהיא מבוססת‬
‫על לשון חז"ל במשנה בתחילת פרק חלק ורמוזה במקרא‪ .‬ייתכן שיש לה שורשים‬
‫בפילוסופיה המוסלמית‪ ,‬והיא מופיעה גם בכמה מקומות אחרים בכתבי הרמב"ם‪ .‬משום‬
‫פשטותה והתאמה למקורות רבים היא צוטטה וצוינה כמה פעמים בכתבי הוגים בעלי‬
‫תפיסות פילוסופיות ותאולוגיות שונות מימי הביניים‪ ,‬דרך דרשנים רבניים‪ ,‬שכמה מהם‬
‫הרחיבו בפרטיה ופיתחו בעקבותיה דרשות שונות‪ 98.‬את החלוקה הזאת אימצו גם כמה‬
‫מהבולטים בחוקרי הרמב"ם בני זמננו‪ :‬א' היימן‪ ,‬מ' קלנר‪ ,‬א' שביד‪ ,‬ר' ישפה‪ 99,‬הרבנים‬
‫‪101‬‬
‫י' שילת ונ"א רבינוביץ‪ 100,‬ומ' הלברטל‪.‬‬

‫מן המפורסמים שבהם‪ :‬ר' שמואל איידלש (מהרש"א‪ ,)1631-1555 ,‬ר' משה ליבוש בן יחיאל (מלבי"ם‪,‬‬ ‫‪98‬‬
‫‪ ;)1879-1809‬ראו לעיל במקורות שבהערה ‪ .25‬ועוד ראו ר"מ קזיס‪ ,‬חידושי רבנו משה קזיס‪ ,‬א‪,‬‬
‫ירושלים תשמ"ח‪ ,‬שבת‪ ,‬פרק ראשון‪ ,‬עמ' ‪ ;1‬ב"ר רוטשילד‪ ,‬אניה בלב ים‪ ,‬פיורדא ‪( 1776‬ראו עליו אצל‬
‫גורפינקל‪ ,‬העיקרים ומידות הרחמים [לעיל הערה ‪ ,]25‬עמ' ‪ ;)64-60‬פאלק‪ ,‬שפת אמת (לעיל הערה‬
‫‪ ,)43‬עמ' ‪ ;5‬שפת אמת‪ ,‬וילנה תרס"ב‪ ,‬עמ' ‪ ;5‬א' רקובסקי‪ ,‬דעת אמונה‪ ,‬חלק א‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪,‬‬
‫עמ' קעב‪-‬קעד‪ ,‬קפד‪-‬רט (מרחיב מאוד את דברי אברבנאל‪ ,‬מקשר אותם לתכלית הבריאה ומוצא‬
‫בדבריו פשר קבלי); החלוקה נזכרת גם אצל ד"מ מוסקוביץ‪ ,‬המבוא לספרי הרמב"ם‪ ,‬רמלה תשע"ד‪,‬‬
‫עמ' ‪ 182‬הערה ‪ ;56‬י' רבינוביץ תאומים‪ ,‬שיעורי בקיאות‪ :‬מסכת נדרים‪ ,‬ירושלים תשע"ה‪ ,‬קונטרס י"ג‬
‫עיקרי האמונה‪ ,‬עמ' ג‪-‬ד; ש' פרוביין‪ ,‬תורת כוחות הנפש‪ ,‬ירושלים [חש"ד‪ ,‬בסביבות תש"ע]‪ ,‬עמ' קיז;‬
‫ש' אבינר‪ ,‬פירוש על הקדמת הרמב"ם לפרק חלק‪ ,‬בית אל תשע"ג‪ ,‬עמ' ‪ .191‬ראוי לציין גם את ר'‬
‫משה איסרליש (רמ"א)‪ ,‬המקבל את עמדתו של אלבו בדבר שלושת העיקרים היסודיים והשורשים‬
‫המסתעפים מהם אך חולק עליו בדבר מספר האמונות ההכרחיות (י' בן‪-‬ששון‪ ,‬משנתו העיונית של‬
‫הרמ"א‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪.)207-193‬‬
‫ראו להלן ג‪.8‬‬ ‫‪99‬‬
‫ראו לעיל‪.‬‬ ‫‪100‬‬
‫מ' הלברטל‪ ,‬הרמב"ם‪ :‬רבי משה בן מימון‪ ,‬ירושלים תשס"ט‪ ,‬עמ' ‪.120‬‬ ‫‪101‬‬

‫[‪]138‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫פרק ב‪ :‬מינים‪ ,‬אפיקורסים וכופרים‬

‫מפרשים רבניים‪ ,‬ובעקבותיהם הוגים וחוקרים‪ ,‬בחנו את המקורות במשנה תורה שבהם‬
‫מופיעות רשימות הדומות למניין העיקרים או רשימות שבהן נמנים האנשים שאין‬
‫להם חלק לעולם הבא‪ .‬הם מצביעים על חלוקה לשלוש קבוצות של עיקרי אמונה‪.‬‬
‫חלוקה זו דומה — אם כי לא זהה — לחלוקה שראינו בדברי פרשני הרמב"ם והוגי‬
‫משנת העיקרים במאות ט"ו‑ט"ז שנסקרו לעיל‪ .‬שיטת החלוקה המוצעת בפרק זה אינה‬
‫עוסקת ישירות בעיקרים המיימוניים ברשימה בפרק חלק אלא ביסודות התורה כפי‬
‫שהם עולים ממקורות אחרים בכתבי הרמב"ם‪ ,‬וברובם הם מקבילים לעיקרים שבפרק‬
‫חלק‪ .‬כיוון שרשימה זו מבוססת על מיון וחלוקה פנימית של רשימת כופרים‪ ,‬סקרתי‬
‫אותה בהמשך לחלוקה שנידונה בפרק א והתבססה על הכופרים במשנת חלק‪:‬‬

‫ר ש י מת ה כ ו פ ר י ם ו ח ל ו ק ת ה‬
‫בהלכות תשובה ג‪ ,‬ו‑יד הרמב"ם מונה עשרים וארבעה סוגי חוטאים שנכרתים ואין‬
‫להם חלק לעולם הבא‪ .‬חוטאים אלו מחולקים לכמה קבוצות ולקבוצות משנה‪:‬‬
‫ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם‬
‫וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים‪:‬‬
‫[א] המינים‪ ,‬והאפיקורוסין‪ ,‬והכופרים בתורה‪ ,‬והכופרים בתחיית המתים ובביאת‬
‫הגואל;‬
‫[ב] המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות ביד רמה‬
‫בפרהסיא כיהויקים;‬
‫[ג] והמוסרים‪ ,‬ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים‪ ,‬ושופכי דמים‪ ,‬ובעלי‬
‫‪102‬‬
‫לשון הרע‪ ,‬והמושך ערלתו‪.‬‬
‫נראה כי בקבוצה הראשונה חטאים שבהכרה ובמחשבה‪ ,‬בקבוצה השנייה חוטאים‬
‫שפרשו מן הציבור‪ ,‬ובקבוצה השלישית חוטאים בחטאים חמורים‪ .‬תיתכן גם חלוקה‬
‫אחרת‪ ,‬ולפיה יש לחבר את הקבוצות ב‑ג‪ ,‬הכוללות חטאים שיש בהם פרישה מן‬
‫‪103‬‬
‫הציבור או פגיעה חמורה בו‪.‬‬
‫קבוצה א מחולקת לארבע או חמש תתי‪-‬קבוצות‪ ,‬והרמב"ם מפרט ומונה כמה מהן‪:‬‬
‫[א] ‪ 5‬מינים; [ב] ‪ 3‬אפיקורוסים; [ג] ‪ 3‬כופרים בתורה; [ד] ‪ 2‬הכופרים בתחיית המתים‬

‫‪ 102‬רמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות תשובה ג‪ ,‬ו‪.‬‬

‫‪ 103‬על הרשימה‪ ,‬מקורותיה‪ ,‬והמספרים הטיפולוגיים הניכרים בה ראו ע' קדרי‪ ,‬עיוני תשובה‪ :‬הלכה‪ ,‬הגות‬
‫ומחשבה חינוכית בהלכות תשובה להרמב"ם‪ ,‬באר שבע תש"ע‪ ,‬עמ' ‪.110-100‬‬

‫[‪]139‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫[ה] הכופרים בביאת הגואל‪ 104.‬סך הכול בקבוצה א שלושה‪-‬עשר חוטאים שאין להם‬
‫חלק לעולם הבא (מתוך עשרים וארבעה)‪ 105.‬כבר פרשני “משנה תורה" המסורתיים‬
‫זיהו ששלושה‪-‬עשר החוטאים הללו כופרים בי"ג עיקרי האמונה‪ ,‬ואם כך הרי לפנינו‬
‫“תמונת ראי" של מניין העיקרים‪ 106.‬אומנם חלוקה זו אינה שומרת על סדר העיקרים‬
‫שבהקדמת פרק חלק‪ ,‬ולמעשה קיימים גם הבדלים קלים במניין עצמו (ראו להלן)‪.‬‬
‫ועם זאת נראה שחלוקת הכופרים השונים לקבוצות היא למעשה חלוקה מבנית של‬
‫רשימת י"ג עיקרי האמונה‪.‬‬
‫להלן פירוט הרשימה שבהלכות תשובה בלשון הרמב"ם בתצוגה טבלאית‪,‬‬
‫בניסיון להסביר את המשמעות שיוצק הרמב"ם בכל אחד מהמונחים שנקט לכינוי‬
‫קבוצות המשנה (“מינים"‪“ ,‬אפיקורסים"‪“ ,‬כופרים בתורה"‪“ ,‬כופרים בתחה"מ ובביאת‬
‫הגואל")‪ 107.‬לפני כל חוטא צוין מניינו הסידורי ברשימת פרק חלק‪:‬‬

‫בנוסח הדפוסים נכללים "הכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל" בקבוצה אחת‪ ,‬אך בנוסחים‬ ‫‪104‬‬
‫מדויקים יותר הכותרת "הכופרים" חוזרת על עצמה (ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬משנה תורה‪ :‬מדע‪ ,‬מהדורת ש'‬
‫פרנקל‪ ,‬בני ברק וירושלים תשס"א; י' שילת‪ ,‬רמב"ם מדויק‪ :‬מדע‪ ,‬מעלה אדומים תשס"ד)‪ ,‬ונראה‬
‫שלפנינו שתי קבוצות נפרדות‪ .‬ראו קדרי‪ ,‬עיוני תשובה (שם)‪ ,‬עמ' ‪ 101-100‬הערה ‪ ,29‬וראו בהערה‬
‫הבאה‪.‬‬
‫את החלוקה הזאת תיארה בהרחבה חנה כשר בחיבור מיוחד‪ ,‬ראו ח' כשר‪ ,‬על המינים‪ ,‬האפיקורסים‬ ‫‪105‬‬
‫והכופרים במשנת הרמב"ם‪ ,‬תל אביב תשע"א (ועוד ראו י' שטיגליץ [אריאל]‪" ,‬י"ג העיקרים להרמב"ם"‪,‬‬
‫סיני נח [תשכ"ו]‪ ,‬עמ' נח‪-‬סא); א"מ הוכמן‪ ,‬האמונה וי"ג עיקריה‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬עמ' פז‪-‬צא; י' רוט‬
‫ומ' שטיין‪ ,‬שיח יום‪ ,‬יט‪ ,‬בני ברק תשס"ז‪ ,‬עמ' קח‪-‬קט)‪ .‬אומנם הם ראו כאן שלוש קבוצות בלבד‪:‬‬
‫מינים‪ ,‬אפיקורסים‪ ,‬וכופרים‪ ,‬כלומר כללו את הכופרים בתורה ואת הכופרים בתחיית המתים ובביאת‬
‫הגואל בקבוצה אחת (כשר‪ ,‬על המינים [שם]‪ ,‬עמ' ‪ .)13-12‬להבנתי‪ ,‬לפי תפיסה זו היה מקום לצפות‬
‫שהרמב"ם ימנה אותם שנית בפירוט בהלכה ח בכלל הכופרים‪ .‬העובדה שהרמב"ם מונה בפירוט רק‬
‫את שלושת הכופרים בתורה ואינו מציין שוב את הכופרים בתחייה ובביאת המשיח המתים מלמדת‬
‫שהוא ראה בשני האחרונים קבוצה או קבוצות נפרדות‪ ,‬ולא חזר עליהם כיוון שהם פורטו לעיל בהלכה‬
‫ו‪ .‬זוהי גם עמדתו של קדרי‪ ,‬עיוני תשובה (לעיל הערה ‪ ,)104‬עמ' ‪.114 ,101‬‬
‫ראו למשל ר"א רוקח (‪ ,)1741-1665‬ארבעה טורי אבן‪ ,‬להלכות תשובה ג ז‪ ,‬לבוב תקמ"ט‪ ,‬י ע"ב; ר'‬ ‫‪106‬‬
‫יצחק שאנג'י (סלוניקי‪ — 1683 ,‬ירושלים‪ ;)1759 ,‬בארות המים‪ ,‬תשובה ג ח‪ ,‬בתוך‪ :‬מפרשי יד החזקה‬
‫להרמב"ם‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪ ,‬מדע חלק ב‪ ,‬עמ' שנב‪-‬שנג; ר' שלמה חעלמא (פולין‪ — 1716 ,‬סלוניקי‪,‬‬
‫‪ ,)1781‬מרכבת המשנה‪ ,‬תשובה ג ח‪ ,‬בתוך‪ :‬מפרשי יד החזקה (שם)‪ ,‬שם; וראו עוד להלן בהערות‪.‬‬
‫גם בהגדרות אלו נעזרתי בניתוח הארוך של כשר‪ ,‬על המינים (לעיל הערה ‪ ,)105‬עמ' ‪"( 44‬מינים")‪70 ,‬‬ ‫‪107‬‬
‫("אפיקורסים")‪ .‬משמעות זו אינה זהה בהכרח למשמעם הראשוני או החז"לי של מונחים אלו‪.‬‬

‫[‪]140‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫עיקר האמונה‬ ‫החוטאים‬ ‫הקבוצה‬

‫א‬ ‫מציאות האל‬ ‫האומר שאין שם אלוה ואין לעולם‬ ‫‪1‬‬

‫והנהגתו‬ ‫מנהיג‬

‫ב‬ ‫שלילת הריבוי‬ ‫והאומר שיש שם מנהיג אבל הן‬ ‫‪2‬‬

‫שנים או יותר‬

‫ג‬ ‫שלילת הגשמיות‬ ‫והאומר שיש שם רבון אחד אבל‬ ‫‪3‬‬ ‫מינים‬
‫שהוא גוף ובעל תמונה‬ ‫כופרים באל ובאפיוניו‬

‫ד‬ ‫קדמון ובורא‬ ‫וכן האומר שאינו לבדו הראשון וצור‬ ‫‪4‬‬
‫העולם‬ ‫לכל‬

‫ה‬ ‫עבודה לו ולא‬ ‫וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי‬ ‫‪5‬‬
‫לזולתו‬ ‫להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים‬

‫ו‬ ‫נבואה‬ ‫האומר שאין שם נבואה כלל ואין‬ ‫‪1‬‬

‫שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני‬
‫האדם‬ ‫אפיקורסים‬
‫מכחישים את הזיקה‬
‫ז‬ ‫נבואת מרע"ה‬ ‫והמכחיש נבואתו של משה רבינו‬ ‫‪2‬‬ ‫האינטלקטואלית של‬
‫האל לבריותיו‬
‫י‬ ‫ידיעת האל‬ ‫והאומר שאין הבורא יודע מעשה‬ ‫‪3‬‬
‫בני האדם‬

‫ח‪1‬‬ ‫תורה מן השמים‬ ‫האומר שאין התורה מעם ה'‪ ,‬אפילו‬ ‫‪1‬‬
‫(תורה שבכתב)‬ ‫פסוק אחד אפילו תיבה אחת אם‬
‫אמר 'משה אמרו מפי עצמו'‬

‫ח‪2‬‬ ‫תורה מן השמים‬ ‫וכן הכופר בפרושה והוא תורה‬ ‫‪2‬‬

‫(תורה שבע"פ)‬ ‫שבעל פה והמכחיש מגידיה‪ ,‬כגון‬ ‫כופרים בתורה‬
‫צדוק ובייתוס‬

‫ט‬ ‫נצחיות התורה‬ ‫והאומר שהבורא החליף מצוה זו‬ ‫‪3‬‬

‫במצווה אחרת וכבר בטלה תורה זו‪,‬‬
‫כגון ההגרים‬

‫יג‬ ‫תחיית המתים‬ ‫כופר בתחייה‬ ‫‪1‬‬

‫כופרים בתחייה‬
‫ובביאת הגואל‬
‫יב‬ ‫ביאת המשיח‬ ‫כופר בביאת הגואל‬ ‫‪2‬‬

‫[‪]141‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫בין רשימת פרק חלק לרשימת הלכות תשובה‬

‫קיימים שלושה הבדלים מרכזיים בין פירוט רשימת העיקרים שבהקדמת פרק חלק‬
‫לרשימה זו שבהלכות תשובה‪:‬‬
‫‪1 .1‬חלוקת העיקר השמיני העוסק בתורה מן השמים לשני עקרונות — תורה שבכתב‬
‫ותורה שבעל פה;‬
‫‪2 .2‬העיקר הי"א‪ ,‬העוסק באמונת השכר ועונש‪ ,‬הושמט מן הרשימה;‬
‫‪3 .3‬סדר העיקרים‪:‬‬
‫‪ .‬אעיקר ידיעת האל (י) סמוך אחרי עיקרי הנבואה ונבואת משה (ו‑ז) ולפני‬
‫עיקרי התורה (ח‑ט)‪ .‬למעשה בהלכות תשובה הוקדמו עיקרי הכפירה בהשגחה‬
‫לעיקרי הכפירה בתורה מן השמים‪ ,‬בניגוד לסדר החטיבות ברשימת פרק חלק‪.‬‬
‫‪ .‬בהקדמת עיקר תחיית המתים (יג) לעיקר ביאת המשיח (יב)‪.‬‬
‫ח' כשר טוענת שגם בהלכות תשובה ביקש הרמב"ם לשמר את המספר י"ג שבכתב‬
‫ברשימת פרק חלק‪ 108‬ושההבדלים בין שתי הרשימות נובעים מהמגמות השונות של כל‬
‫אחת מהן‪ :‬ברשימת פרק חלק נמנו עיקרי האמונה מבחינה פילוסופית‪ ,‬ואילו ברשימת‬
‫הלכות תשובה נמנו הכופרים‪ 109.‬הווי אומר יש לחלק בין סדר מבני של רשימה פילוסופית‬
‫(פרק חלק) לסדר מבני של רשימה דתית (הלכות תשובה)‪ .‬תפיסה שונה‪ ,‬ואולי הפוכה‪,‬‬
‫הציעו כמה מחברים רבניים‪ ,‬ולפיה רשימת חלק היא רשימה דתית‪-‬פדגוגית‪ ,‬לעומת הלכות‬
‫תשובה הכוללים רשימת כופרים בעלת משמעות דוגמטית‪-‬הלכתית‪ 110.‬הבדלים מבניים בין‬
‫‪111‬‬
‫רשימות שונות בשל מקורות ומגמות שונים מצויים גם במקומות אחרים בכתבי הרמב"ם‪.‬‬
‫לאור דגשים אלו ניתן להסביר את ההבדלים שצוינו‪:‬‬
‫‪ .1‬ההסברים האלה מציעים פשר לצורך שבהלכות תשובה להדגים את סוגי הכפירה‬
‫השונים בתורה ולחלק את הכופרים במקור האלוהי של התורה לשני חלקים‪ ,‬שהרי‬
‫‪112‬‬
‫גם מבחינה היסטורית מדובר בכופרים שונים‪ ,‬מבית ומחוץ‪.‬‬

‫כשר‪ ,‬על המינים (לעיל הערה ‪ ,)105‬עמ' ‪.185‬‬ ‫‪108‬‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪ ;161-160‬ועוד ראו קדרי‪ ,‬עיוני תשובה (לעיל הערה ‪ ,)104‬עמ' ‪ ;120 ,108‬י"י רפפורט‪,‬‬ ‫‪109‬‬
‫לתשובת השנה‪ :‬ביאורים בהלכות תשובה להרמב"ם‪ ,‬ג ו‪ ,‬בני ברק תשע"ד‪ ,‬עמ' שכד; ש"י וינברג‪ ,‬אבן‬
‫שתיה‪ :‬על י"ג העיקרים להרמב"ם‪ ,‬בעריכת י"מ בקהופר‪ ,‬בית שמש תשס"ה‪ ,‬עמ' ע‪-‬עא‪.‬‬
‫שטיגליץ (לעיל הערה ‪ ,)105‬עמ' ס; רוט ושטיין‪ ,‬שיח יום (לעיל הערה ‪ ,)105‬עמ' קי‪ .‬נראה שזו גם‬ ‫‪110‬‬
‫תפיסתו של שפירו‪ ,‬הטוען שרשימת יסודי התורה עוסקת דווקא בכופרים המפיצים את דעותיהם‬
‫המשובשות‪ .‬ראו שפירו‪ ,‬הגבולות (לעיל הערה ‪ ,)72‬עמ' ‪.8‬‬
‫דוגמה בולטת היא ההבדל בין חלוקת המצוות לארבע‪-‬עשרה קבוצות במורה הנבוכים לעומת חלוקת‬ ‫‪111‬‬
‫"משנה תורה" ל"י"ד החזקה"; על כך ראו חדד‪ ,‬התורה והטבע (לעיל הערה ‪ ,)72‬עמ' ‪ ,326-283‬בפרט‬
‫בעמ' ‪.303-296‬‬
‫ראו עוד להלן בהערה ‪.119‬‬ ‫‪112‬‬

‫[‪]142‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫‪ .2‬המפרשים והחוקרים הציעו כמה הסברים אפשריים להשמטת העיקר הי"א מרשימת‬
‫הלכות תשובה‪:‬‬
‫א‪ .‬הרמב"ם ביקש להשמיט עיקר זה כיוון שמצווה לעבוד את האל שלא על מנת‬
‫‪113‬‬
‫לקבל פרס‪.‬‬
‫לפי הסבר זה‪ ,‬אף שהרמב"ם מנה את הכופר בשכר ועונש ברשימת העיקרים‬
‫שבפרק חלק (ככל הנראה ראה בה פירוש לפסוקית במשנה שמנתה את הכופר‬
‫בתחיית המתים כמי שאין לו חלק לעולם הבא)‪ 114,‬הוא חזר בו בחיבורו ההלכתי‬
‫המאוחר‪ ,‬בגין תפיסתו הפילוסופית על אופי העבודה הדתית הרצויה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הכפירה בשכר ובעונש כלולה באחד העיקרים האחרים שמנה‪ :‬כפירה בתחיית‬
‫‪117‬‬
‫המתים‪ 115,‬תורה שבעל פה מן השמים‪ 116‬או הידיעה האלוהית‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫ג‪ .‬הכפירה בשכר ועונש רמוזה או מפורשת בהלכות הקודמות או המאוחרות שם‪.‬‬
‫ד‪ .‬הסבר “טכני"‪ :‬כיוון שהעיקר השמיני התחלק לשניים‪ ,‬ומתוך הרצון לשמר את‬
‫‪119‬‬
‫המספר הכולל י"ג‪ ,‬נוצר צורך להשמיט אחד מהעיקרים האחרים‪.‬‬
‫ה‪ .‬הכפירה בשכר ועונש המבקשת לאיים בשלילת החלק לעולם הבא אינה‬
‫‪120‬‬
‫רלוונטית לכופר בו‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫ו‪ .‬ברור שמי שכופר בעולם הבא לא יזכה לחלק בו‪.‬‬
‫ז‪ .‬בהלכות תשובה חזר בו הרמב"ם מדבריו בפירוש המשניות בהקדמת פרק חלק‬
‫וסבר שהכופר בשכר ועונש הוא טועה אך אינו נחשב לאפיקורס (וכפי שהראה‬
‫במורה הנבוכים שקיימות כמה תפיסות בדבר ההשגחה‪ ,‬ובין השאר זיהה את‬
‫‪122‬‬
‫השיטות השונות עם רעי איוב)‪.‬‬

‫מרכבת המשנה‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪113‬‬

‫כפי שכבר הקשה אחד המחברים‪ .‬ראו רפפורט‪ ,‬לתשובת השנה (לעיל הערה ‪ ,)110‬עמ' שכג‪.‬‬ ‫‪114‬‬
‫מרכבת המשנה שם; שטיגליץ (לעיל הערה ‪ ,)106‬עמ' ס; כשר‪ ,‬על המינים (לעיל הערה ‪ ,)106‬עמ' ‪;186‬‬ ‫‪115‬‬
‫הוכמן‪ ,‬האמונה (לעיל הערה ‪ ,)106‬עמ' פט‪ .‬א' ורהפטיג מעיר על תפיסה זו שתחיית המתים לפי‬
‫הרמב"ם אינה חלק ממערכת הגמול (א' ורהפטיג‪" ,‬הערות בי"ג יסודות האמונה של הרמב"ם"‪ ,‬המעין‬
‫ל (תשרי תש"ן)‪ ,‬עמ' ‪.15‬‬
‫מרכבת המשנה‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪116‬‬
‫טורי אבן‪ ,‬שם; רוט ושטיין‪ ,‬שיח יום (לעיל הערה ‪ ,)106‬עמ' קי‪.‬‬ ‫‪117‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬מהדורת הרב יוסף קאפח‪ ,‬מדע‪ ,‬הלכות תשובה ג‪ ,‬יד‪ ,‬קריית אונו תשע"א‪ ,‬עמ' תרו‬ ‫‪118‬‬
‫ס"ק כט; משנה תורה‪ ,‬רבינוביץ (לעיל הערה ‪ ,)67‬מדע חלק ב‪ ,‬הלכות תשובה ג‪ ,‬ט‪ ,‬עמ' תתקיג‪-‬‬
‫תתקיד; ורהפטיג‪ ,‬הערות (לעיל הערה ‪ ,)116‬עמ'‪ ; 16‬כשר‪ ,‬על המינים (לעיל הערה ‪ ,)106‬עמ' ‪ ;186‬י'‬
‫קטן‪“ ,‬אני מאמין באמונה שלמה"‪ ,‬המעין ל‪ ,‬ב (טבת תש"ן)‪ ,‬עמ' ‪.41‬‬
‫כשר‪ ,‬על המינים (לעיל הערה ‪ ,)106‬עמ' ‪ .186-185‬וגם להפך‪ :‬בשל השמטת הכופר בשכר ועונש —‬ ‫‪119‬‬
‫מאחד הטעמים שהוצעו לעיל או מטעם אחר כלשהו — ומתוך הצורך להגיע לסך הכולל י"ג‪ ,‬נוצר‬
‫צורך לציין עיקר נוסף‪ ,‬ולכן חּולקו הכופרים במקורה האלוהי של התורה לשניים — הכופרים בתורה‬
‫שבכתב והכופרים בתורה שבעל פה‪.‬‬
‫כשר‪ ,‬על המינים (שם)‪.‬‬ ‫‪120‬‬
‫ורהפטיג‪ ,‬הערות (לעיל הערה ‪ ,)116‬עמ' ‪.15-14‬‬ ‫‪121‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.18-16‬‬ ‫‪122‬‬

‫[‪]143‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫‪ .3‬תפיסות אלו עשויות להסביר גם את הבדלי הסדר בין הרשימות‪:‬‬

‫א‪ .‬הכללת עיקר הידיעה האלוהית (י"א) בכופרים בתורה — רשימת חלק אינה‬
‫מסודרת בסדר פילוסופי או חינוכי אלא מציגה את הכופרים‪ .‬לפיכך נסמכו‬
‫בה הכופרים שיש להם מכנה משותף תוכני‪ :‬הכחשת הזיקה של האלוהים אל‬
‫ברואיו‪ 123.‬הסבר זה מנהיר גם את הקדמת קבוצת ה"אפיקורסים"‪ ,‬הכופרים‬
‫ביחס בין האל לברואיו (קבוצה ב) ל"כופרים בתורה" (קבוצה ג) כיוון שמבחינה‬
‫דתית כפירה זו חמורה ו"יסודית" יותר מכפירה בנבואה‪ .‬לעומת זאת ברשימת‬
‫‪124‬‬
‫פרק חלק מתוארים עיקרי התורה לפי ההשתלשלות הלוגית‪.‬‬
‫ב‪ .‬הקדמת הכופר בתחייה (י"ג) לכופר בביאת המשיח (י"ב) — כאמור‪ ,‬רשימת‬
‫פרק חלק מונה את עיקרי האמונה באופן “חיובי"‪ .‬כידוע לפי המשנה‬
‫המיימונית המדגישה את עיקר השכר בעולם הבא‪ ,‬הצורך בתחיית המתים‬
‫אינו ברור‪ ,‬ולפיכך יש שאף טענו שהרמב"ם שולל את קיומו‪ .‬גם אם דבריהם‬
‫אינם נכונים‪ ,‬מוסכם שחשיבותו הפילוסופית של עיקר זה לפי הרמב"ם אינה‬
‫‪125‬‬
‫רבה‪ ,‬והוא אף לא טרח לפרשו ברשימת פרק חלק‪ ,‬המונה עיקר זה אחרון‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬רשימת הלכות תשובה מונה את הכופרים והיא נושאת משמעות‬
‫דתית‪ 126.‬לפי השקפה זו הכפירה בתחיית המתים חמורה יותר מן הכפירה‬
‫בביאת המשיח‪.‬‬
‫אפשרות אחרת הציעה כשר‪ :‬הקדמת האמונה בתחיית המתים לאמונה בביאת‬
‫המשיח נועדה למנוע תפיסה מוטעית‪ ,‬ולפיה המשיח הוא מי שיחיה את‬
‫‪127‬‬
‫המתים‪.‬‬

‫כשר‪ ,‬על המינים (לעיל הערה ‪ ,)106‬עמ' ‪ ;70‬ראו גם שטיגליץ (לעיל הערה ‪ ,)106‬עמ' סא‪ .‬הגדרת‬ ‫‪123‬‬
‫קבוצה זו באמצעות המונח "אפיקורס" ניתנת לכמה הסברים‪ )1( :‬לפי כשר‪ ,‬הוראתו כאן היא זלזול‬
‫ולגלוג על התורה ועל האל (כשר‪ ,‬על המינים [שם]‪ ,‬עמ' ‪ )2( .)70-67‬לי נראה שהמשמעות היא מלשון‬
‫הפקר‪ :‬המכנה המשותף לטענות ה"אפיקורס" היא דעתו שהעולם הוא הפקר‪ .‬מצינו הסברים נוספים‪,‬‬
‫הנראים לי כ"דרשנות"; (‪ )3‬הרב מ' שפירא טען שהמשמעות היא מלשון הפקר וביזוי‪ :‬פניית האל אל‬
‫האדם לקבל את תורתו היא כבודו ומעלתו של האדם‪ ,‬והדוחה אותו נעשה מופקר ומבוזה (מ' שפירא‪,‬‬
‫ְרעֵה אמונה‪ ,‬ירושלים תשס"ט‪ ,‬עמ' יג בהערה); הוכמן הסביר שהכופר בקשר של הבורא לאדם מעוניין‬
‫בחיי הפקר מתורה ומצוות (הוכמן‪ ,‬האמונה [לעיל הערה ‪ ,]106‬עמ' פט)‪.‬‬
‫ויינברג‪ ,‬אבן שתיה (לעיל הערה ‪.)110‬‬ ‫‪124‬‬
‫על תחיית המתים במשנת הרמב"ם ראו א' גורפינקל‪ ,‬שני חיבורים על תחיית המתים‪ :‬הוויכוח שלא‬ ‫‪125‬‬
‫שכך‪ ,‬רמת גן תשע"ח‪ ,‬בפרט בעמ' ‪.40-36‬‬
‫כפי שעולה מהפולמוסים על אודותיה בתלמוד הבבלי (ראו בבלי‪ ,‬ברכות‪ ,‬טו ע"ב‪ ,‬פסחים סח ע"א‪,‬‬ ‫‪126‬‬
‫סנהדרין צ ע"ב‪ ,‬צא ע"ב‪ ,‬צב ע"א; ועוד ראו גורפינקל‪ ,‬שני חיבורים [שם]‪ ,‬עמ' ‪ )31-29‬ואף מהיחלצותו‬
‫של הרמב"ם לכתוב את אגרת תחיית המתים‪.‬‬
‫כשר‪ ,‬על המינים (לעיל הערה ‪ ,)105‬עמ' ‪.168‬‬ ‫‪127‬‬

‫[‪]144‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫הרב יעקב אריאל (שטיגליץ) טוען שרשימת פרק חלק מסודרת לפי תפיסה‬
‫פדגוגית ומבקשת ללמד על שלבי הגמול השלם‪ ,‬שהם (לפי הסברו של הרמב"ם‬
‫באיגרת תחיית המתים) העולם הבא (עולם הנשמות)‪ ,‬משיח‪ ,‬תחיית המתים‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬רשימת הלכות תשובה מסודרת לפי הכופרים‪ ,‬והכפירה בתחיית‬
‫‪128‬‬
‫המתים חמורה מהכפירה במשיח‪.‬‬
‫בהלכות תשובה הרמב"ם מציין את הכופרים בעיקרים יב‑יג‪ ,‬אך אינו מפרט‬
‫אותם‪ .‬ייתכן שבעיניו הם נמנים‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬עם הכופרים בתורה ופרטיה שפורטו‬
‫לעיל‪ .‬אבל סביר יותר בעיניי שהוא נמנע מן הפירוט משום הימנעותו מעיסוק בענייני‬
‫התחייה או המשיחיות‪ 129.‬הוא אומנם מפרט בסוף הלכות מלכים כמה עניינים הקשורים‬
‫‪130‬‬
‫למשיח‪ ,‬אך מדגיש‪“ :‬אין סדור הוויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת"‪.‬‬

‫סיכום ביניים‬
‫למרות ההבדלים ניתן לראות ברשימה שבהלכות תשובה שיטת מיון מיימונית לעיקרי‬
‫האמונה‪ .‬בשל ייחודה של רשימת זו והשוני בין מגמתה למגמה שברשימת פרק חלק‪,‬‬
‫שיטת מיון זו אינה סותרת את שיטות המיון האחרות‪ ,‬המתמקדות ברשימה שבפרק‬
‫חלק‪ .‬שיטה זו מסווגת את הכופרים בעיקרי האמונה מתוך היזקקות למינוח חז"לי‬
‫שונה במקצת ולשם ארגון החומר במסגרת הלכתית במשנה תורה‪.‬‬

‫‪ 128‬שטיגליץ (לעיל הערה ‪ ,)105‬עמ' סא‪.‬‬

‫‪ 129‬כידוע‪ ,‬הרמב"ם קיצר בנושא התחייה גם בהקדמת פרק חלק ונאלץ לפרט את שיטתו רק לאחר‬
‫שהתעורר הפולמוס נגדו‪.‬‬
‫‪ 130‬משנה תורה‪ ,‬מלכים יב‪ ,‬ב; ראו משנה תורה‪ ,‬רבינוביץ (לעיל הערה ‪ ,)66‬מדע‪ ,‬חלק ב‪ ,‬להלכות תשובה‬
‫ג‪ ,‬ט‪ ,‬עמ' תתקטו‪-‬תתקטז‪.‬‬

‫[‪]145‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫פ רק ג‪ :‬המדד הק וגניטיבי‪ :‬עיק ר ים מבוססי פילוס ופיה‬

‫ועיקרים מבוססי מסורת‬
‫שיטה זו חוזרת לרשימת פרק חלק ומוצאת בה משמעות חדשה‪ .‬ההוגים שנקטוה הציעו‬
‫חלוקות שונות‪ ,‬ומשותפת להן התפיסה שברשימה יש קבוצות עיקרים המבוססות על‬
‫מקורות דעת שונים ולפיכך מידת הביסוס והתוקף שלהן משתנה‪ .‬מקצתם אף הרחיבו‬
‫תפיסה זו והסיקו ממנה מסקנות על יחסו האמיתי של הרמב"ם לעיקרים שבכל אחת‬
‫מן הקבוצות‪.‬‬

‫ג ‪ .1‬ר ' מ נ ח ם ה מ א י ר י‬
‫ר' מנחם המאירי (‪ ,)1315‑1249‬בן פרובנס‪ ,‬היה איש הלכה ותלמוד ופילוסוף מן הזרם‬
‫המיימוני‪ 131.‬הוא עסק בעיקרי הרמב"ם והיה מן הראשונים שדנו בהם‪ ,‬אך למרבה‬
‫הפלא תרומתו לא נידונה במחקרים העוסקים בעיקרי האמונה‪ ,‬וכמעט לא צוינה בהם‬
‫כלל‪ 132.‬מתברר שהמאירי ייחד טקסט ליסודות התורה (“כתב הדת")‪ 133,‬אך הוא לא‬
‫הגיע לידינו‪ .‬אומנם בכתביו הרבים האחרים עיקרי האמונה נזכרים פעמים רבות‪ ,‬ועיון‬
‫בהם מלמד שהוא רואה בהם שתי קבוצות שונות‪.‬‬
‫במקורות רבים הוא מחלק בין “יסודות אפשריים"‪ ,‬היינו יסודות שלא ניתן להוכיח‬
‫במופת לוגי אלא רק במסורת העוברת באומה‪ ,‬ובין “יסודות מוכרחים" שניתן לבסס‬
‫בהיקש ובמופת לוגי‪ ,‬ובהם מודים גם הפילוסופים‪ 134.‬במקומות אחרים הוא מכנה אותם‬

‫על המאירי‪ ,‬הגותו וזיקתו למשנת הרמב"ם בהלכה ובפילוסופיה‪ ,‬ראו למשל ש"ק מירסקי‪" ,‬תולדות ר'‬ ‫‪131‬‬
‫מנחם המאירי וספריו"‪ ,‬מ' המאירי‪ ,‬חיבור התשובה‪ ,‬בעריכת א' סופר‪ ,‬ניו יורק תש"י‪ ,‬עמ' ‪ ,74-1‬בפרט‬
‫בעמ' ‪ ;49 ,28-27‬י' צייטקין‪" ,‬מאפייני פרשנות המקרא ביצירותיהם של פרשני הפשט בני האסכולה‬
‫המיימונית של פרובנס במאות ה‪ ,"14-13-‬עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬תשע"א‪ ,‬עמ' ‪-86‬‬
‫‪ ;136‬ג' פרוידנטל‪" ,‬יקוו המים — קו פרשת המים בין התורה לחכמה במאה הי"ג‪ :‬שמואל אבן תיבון‪,‬‬
‫יעקב בן ששת‪ ,‬ומנחם המאירי"‪ ,‬דעת ‪( 75-74‬תשע"ג)‪ ,‬עמ' ‪( 298-267‬בפרט עמ' ‪;)298-295 ,283-273‬‬
‫‪G. Stern, Philosophy and Rabbinic Culture: Jewish Interpretation and Controversy‬‬
‫‪in Medieval Languedoc, London and New York 2009, pp. 27-38, 50-53, 70-110,‬‬
‫‪ ;116-122‬מ' הלברטל‪ ,‬בין תורה לחכמה‪ :‬רבי מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס‪,‬‬
‫ירושלים תש"ס; ר' בן‪-‬שלום‪ ,‬יהודי פרובנס‪ :‬רנסנס בצל הכנסייה‪ ,‬רעננה תשע"ז‪ ,‬עמ' ‪,369 ,322 ,180‬‬
‫‪.665 ,548-545 ,541 ,529 ,441 ,439 ,436‬‬
‫ראו א' גורפינקל‪" ,‬יסודות ופינות האמונה לר' מנחם המאירי" (בהכנה)‪ .‬שם נסקרת שיטתו בנושא‬ ‫‪132‬‬
‫ונידונה‪.‬‬
‫המאירי‪ ,‬בית הבחירה‪ ,‬סנהדרין צ ע"א; ראו גם ב' פרג (עורך)‪ ,‬פירוש המאירי לאבות (בית הבחירה)‬ ‫‪133‬‬
‫ד‪ ,‬כט‪ ,‬ירושלים תשכ"ד‪ ,‬עמ' עח; י' כהן (עורך)‪ ,‬פירוש המאירי לתהלים‪ ,‬ירושלים תשל"א‪ ,‬מח‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;100‬פח‪ ,‬עמ' ‪.171‬‬
‫ראו למשל‪ ,‬המאירי‪ ,‬פירוש תהילים (שם)‪ ,‬יט‪ ,‬עמ' ‪.49-47‬‬ ‫‪134‬‬

‫[‪]146‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫יסודות “מקובלים" ויסודות “מושכלים" או “עיוניים"‪ ,‬בהתאמה‪ 135,‬וכן הוא מכנה את‬
‫הקבוצה הראשונה “פינות תוריות"‪ 136.‬במקורות השונים מפרט המאירי את העיקרים‬
‫שבכל קבוצה‪ 137,‬כפירוט הטבלה הזאת‪:‬‬

‫העיקרים‬ ‫הקבוצה‬
‫מציאות האל‬ ‫א‬
‫מוכרחים;‬
‫אחדותו‬ ‫ב‬ ‫שכליים;‬
‫עיוניים‬
‫שלילת גשמותו‬ ‫ג‬
‫חידוש העולם‬ ‫ד‬
‫עבודה לו ולא לזולתו‬ ‫ה‬
‫נבואה‬ ‫ו‬
‫נבואת משה‬ ‫ז‬
‫אפשריים;‬
‫נצחיות התורה‬ ‫ט‬ ‫מקובלים;‬
‫תוריים‬
‫ידיעת האל והשגחתו‬ ‫י‬
‫גמול ועונש‬ ‫יא‬
‫ביאת המשיח‬ ‫יב‬
‫תחיית המתים‬ ‫יג‬

‫על היחס בין החקירה למסורת עומד המאירי בחיבור התשובה שלו‪ .‬לדידו "הדעות‬
‫העיוניות — רוב ענייניהם ראויים לקבלם ולהאמינם — ושהם יסודות באלהותו ופנות‬
‫גדולות בעמודי התורה"‪ ,‬והם כוללים את "מציאות השם ואחדותו וביטול ההגשמה‬
‫ממנו ית[ברך]"‪ .‬אומנם לא כל אדם מוכשר לעסוק בהם או שעיתותיו בידו‪ ,‬ולכן "מי‬

‫‪ 135‬ראו למשל שם‪ ,‬קיא‪ ,‬עמ' ‪ ,225‬קכ (קיט בספרור הרווח)‪ ,‬עמ' ‪ ;285-284‬מ"מ משי זהב (עורך)‪ ,‬פירוש‬
‫המאירי על ספר משלי‪ ,‬ט‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשכ"ט‪ ,‬עמ' פ; המאירי‪ ,‬מגן אבות הקדמה‪ ,‬ירושלים וניו‬
‫יורק תשי"ח‪ ,‬עמ' יז‪-‬יח (הקדמה)‪.‬‬
‫‪ 136‬המאירי‪ ,‬פירוש תהלים (לעיל הערה ‪ ,)133‬פח‪ ,‬עמ' ‪ ,170‬פט‪ ,‬עמ' ‪ ,173‬צ‪ ,‬עמ' ‪ ,177‬צה עמ' ‪ ,187‬ק‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;192‬המאירי‪ ,‬פירוש משלי (לעיל הערה ‪ ,)136‬עמ' ב‪-‬ג; ובמקורות נוספים‪.‬‬
‫‪ 137‬ברוב המקורות מדגיש המאירי את חלוקת העיקרים לקבוצות ומפרט חלק מהעיקרים‪ .‬הרשימה המלאה‬
‫ביותר מופיעה כסיכום של רשימת הרמב"ם‪ ,‬ונפתחת כך‪" :‬וכבר הביא הר"ם ז"ל שלש עשרה עיקרים‬
‫שהם יסוד האמונה ופנות התורה‪ ,‬והם[‪( "]...‬המאירי‪ ,‬חיבור התשובה [לעיל הערה ‪ ,]131‬חלק ראשון‪:‬‬
‫משיב נפש‪ ,‬מאמר א‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪.)163‬‬

‫[‪]147‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫שלא יספיק לו זמנו או לא יבינהו טבעו[‪ ]...‬יקח לו חלק הקבלה"‪ 138.‬יתר על כן‪,‬‬
‫במסורת יש גם “קבלת תוספת אמונה או אמונות על שאר דרכי העיון"‪ ,‬היינו יסודות‬
‫שאינם מתבארים במופת לוגי‪ ,‬דוגמת חידוש העולם או תחיית המתים‪ .‬לדעתו באמונה‬
‫יש גם יסודות שלא ניתן לבסס באופן לוגי‪ ,‬כגון המצוות‪ ,‬שמקצתן שכליות ומקצתן‬
‫‪140‬‬
‫מקובלות‪ 139,‬בדומה לחלוקת המצוות של רס"ג‪.‬‬
‫הוא גם מראה שמזמורים רבים בספר תהלים מבקשים להדגיש דווקא את האמונה‬
‫ביסודות חסרי ביסוס לוגי ולחזק את האמונה בהם‪ 141.‬נראה אפוא שמטרת החלוקה‬
‫אינה להבחין בין יסודות נכונים ומבוססים ובין יסודות שחשיבותם דתית‪-‬מדינית‪,‬‬
‫אלא לתאר את הדרך שבה עוצבה הרשימה המיימונית ולהסביר מדוע במקרא הודגשו‬
‫ופורטו בייחוד העיקרים שאין להם ביסוס לוגי מחייב ושהפילוסופים אינם מודים בהם‪.‬‬
‫נראה שחלוקת הרשימה המיימונית הקדומה ביותר היא החלוקה שמציע המאירי‪.‬‬

‫ג ‪ .2‬נ ס י ם מ מ ר ס י י‬
‫שיטה נוספת מצויה בחיבורו של ר' נסים ממרסיי‪ ,‬אף הוא הוגה פרובנסיאלי‪ ,‬בן דורו‬
‫המאוחר של המאירי (ראשית המאה הי"ד)‪ .‬חיבורו “מעשה נסים"‪ ,‬שנכתב בראשית‬
‫המאה הי"ד (בסביבות ‪ )1304‬דן בנושאים תאולוגיים שונים‪ ,‬ובהם פירוש פילוסופי‬
‫‪142‬‬
‫לתורה וגם כמה פרקים העוסקים בעיקרי האמונה בכלל ובעיקרים המיימוניים בפרט‪.‬‬
‫גם ר' נסים דן בעיקרי הרמב"ם בתקופה שבה עיסוק זה לא רווח‪ 143,‬ודיון זה הוא‬
‫‪144‬‬
‫מהחידושים הבולטים בחיבורו‪.‬‬

‫המאירי‪ ,‬חיבור התשובה (שם)‪ ,‬חלק שני‪ :‬שבר גאון‪ ,‬מאמר ב‪ ,‬יב‪ ,‬עמ' ‪.673‬‬ ‫‪138‬‬
‫המאירי‪ ,‬פירוש תהלים‪( ,‬לעיל הערה ‪ ,)133‬יט‪.‬‬ ‫‪139‬‬
‫על חלוקת רס"ג ועל זיקתה לתורת ההכרה שלו ראו רס"ג‪ ,‬הנבחר באמונות ובדעות ג א‪-‬ג‪ ,‬בתרגום י'‬ ‫‪140‬‬
‫קאפח‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪ ,‬עמ' קטז‪-‬קכד; ראו עוד שם‪ ,‬י‪ ,‬טו‪ ,‬עמ' שטז; ועוד ראו ש"ז הבלין‪ ,‬מסורת התורה‬
‫שבעל‪-‬פה‪ :‬יסודותיה‪ ,‬עקרונותיה‪ ,‬והגדרותיה‪ ,‬ירושלים תשע"ב‪ ,‬עמ' ‪ ;196-195‬ישפה‪ ,‬פילוסופיה יהודית‬
‫(לעיל הערה ‪ )2‬א‪ :‬יסודות‪ ,‬עמ' ‪ ;248-240‬בן‪-‬שמאי‪ ,‬מפעלו (לעיל הערה ‪ ,)58‬עמ' ‪.121-110‬‬
‫המאירי‪ ,‬חיבור התשובה (לעיל הערה ‪ ,)131‬חלק ראשון‪ :‬משיב נפש‪ ,‬ב ו‪ ,‬עמ' ‪ ;339-336‬שם‪ ,‬ב ז‪,‬‬ ‫‪141‬‬
‫עמ' ‪ ;387-385‬המאירי‪ ,‬פירוש תהלים (לעיל הערה ‪ ,)133‬לו‪ ,‬עמ' ‪ ,79-78‬נ‪ ,‬עמ' ‪ ,103‬פח‪ ,‬עמ' ‪ ,170‬צ‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,177‬ק‪ ,‬עמ' ‪ ;192‬ועוד‪.‬‬
‫נסים ממרסיי‪ ,‬מעשה נסים‪ ,‬בעריכת ח' קרייסל‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬פרקים ט—יד‪ ,‬עמ' ‪ .214-102‬לדיון‬ ‫‪142‬‬
‫ברשימה המיימונית מוקדש פרק יא‪ ,‬עמ' ‪ .163-148‬אחד מחשובי הביבליוגרפיים‪ ,‬די רוסי‪ ,‬כינה את‬
‫החיבור "עיקרי הדת" (שם‪ ,‬עמ' ‪[ 2‬מבוא])‪.‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪( 22‬מבוא)‪ .‬על מאפייני העיסוק בעיקרים והשתלשלותו בתקופות השונות‪ ,‬ראו קלנר‪ ,‬תורת‬ ‫‪143‬‬
‫העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪ ;167-166 ,11‬א' גורפינקל‪" ,‬העיסוק בעיקרים אחרי הרמב"ם — בין‬
‫רצף לתמורה"‪ ,‬עלי ספר כב (תשע"ב)‪ ,‬עמ' ‪S. (A.) Kadish, ‟Jewish Dogma after ;17-5‬‬
‫‪Maimonides: Semantics or Substance?", HUCA 86 (2015), pp. 195-263‬‬
‫מעשה נסים (לעיל הערה ‪ ,)142‬עמ' ‪( 22 ,7-6‬מבוא)‪.‬‬ ‫‪144‬‬

‫[‪]148‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫הקטגוריות שמציע ר' נסים ממשיכות את תפיסתו המדינית‪ ,‬ולפיה כדי להנהיג‬
‫את הציבור ולכוונו להתנהגות נאותה יש צורך בהבטחת גמול ועונש גשמיים‪ ,‬אולי אף‬
‫כאלה החורגים מן הטבע‪ .‬הוא מסביר שבתורה שלושה סוגי ייעודים‪:‬‬
‫‪ .1‬ייעודים מחויבים‪ ,‬הנמשכים באופן שכלי מהמצווה או החטא;‬
‫‪ .2‬ייעודים מוכרחים‪ ,‬שהונחו כדי לגרום להמון לקיים את הדת‪ .‬לייעודים אלו אין‬
‫‪145‬‬
‫תימוכין פילוסופיים‪ ,‬ומקורם במסורת האמונה הדתית;‬
‫‪ .3‬ייעודים המורכבים משני הסוגים הקודמים‪ :‬משמעם הראשוני מוכרח‪ ,‬אך תוכם‬
‫‪146‬‬
‫ומשמעם הפנימי — שכלי‪.‬‬
‫באופן דומה מחלק ר' נסים את העיקרים המיימוניים לשלוש קטגוריות‪:‬‬
‫‪ .1‬שכליים מחויבים;‬
‫‪147‬‬
‫‪ .2‬מוכרחים — “מונחים באמונה לבד";‬
‫‪ .3‬מורכבים משני הסוגים הנ"ל‪.‬‬
‫בכל אחת מהקבוצות הוא כולל כמה עיקרים‪ ,‬וכך הרשימה מתחלקת לפי הקבוצות‪ ,‬אם‬
‫כי סדר העיקרים אינו נשמר‪:‬‬
‫העיקרים‬ ‫הקבוצה‬
‫מציאות האל‬ ‫א‬
‫אחדותו‬ ‫ב‬
‫שלילת גשמותו‬ ‫ג‬
‫עבודה לו ולא לזולתו‬ ‫ה‬
‫מחויבים‬
‫ידיעת האל‬ ‫י‬
‫נבואה‬ ‫ו‬
‫נצחיות התורה‬ ‫ט‬
‫ביאת המשיח‬ ‫יב‬
‫תחיית המתים‬ ‫יג‬
‫חידוש העולם‬ ‫ד‬ ‫מוכרחים‬
‫נבואת משה‬ ‫ז‬
‫תורה מן השמים‬ ‫ח‬
‫מורכבים‬
‫שכר ועונש‬ ‫יא‬

‫‪ 145‬ח' קרייסל מתלבט אם לפי ר' נסים האמונה בגמול ועונש מסוג זה גם נכונה או שהיא בגדר "שקר‬
‫אצילי"‪ ,‬והוא מצדד בכיוון השני (שם‪ ,‬עמ' ‪ ;)24 ,10-9‬וראו עוד להלן בהערה ‪.147‬‬
‫‪ 146‬שם‪ ,‬עמ' ‪.15-8‬‬
‫‪ 147‬גם כאן טוען קרייסל‪" :‬הוא מערפל את עמדתו בשאלת אמיתותם של העיקרים אשר בקטיגוריה‬
‫'מוכרחים מונחים באמונה'" (שם‪ ,‬עמ' ‪[ 30-29 ,24‬מבוא]‪ ,‬וראו גם בעמ' ‪.)28-26‬‬

‫[‪]149‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫יש מקום לתהות על שיבוצם של כמה עיקרים בקבוצת המחויבים מבחינה שכלית‪:‬‬
‫נצחיות התורה וביאת המשיח‪ ,‬ואכן ר' נסים מבסס את טיעונו לגביהם‪ .‬מעניין שלפי‬
‫‪148‬‬
‫חלוקתו העיקר השנים‪-‬עשר — האמונה בביאת המשיח — נחשב לעיקר פילוסופי‪.‬‬
‫מכל מקום חלוקתו מבקשת לציין את מקורם של העיקרים‪ ,‬את מידת ביסוסם‪ ,‬ואולי‬
‫אף את מידת אמינותם‪.‬‬
‫ברי מש עסק בעיקרים ובאופן שבו הגדירם ר' נסים וקבע כי לפי ר' נסים הם‬
‫עקרונות היסוד של החברה היהודית‪ :‬הם מניחים את הבסיס הפוליטי והדתי לאמונה‬
‫בתורה המבטיחה את המשך הקיום וההישרדות של החברה היהודית‪ 149.‬בחינת העיקרים‬
‫שבכל קבוצה מלמדת שר' נסים נקט חלוקה מדינית‪ ,‬והוא ראה בכמה מהעיקרים‬
‫אמונות מוכרחות שמקורן היחיד במסורת הדתית‪.‬‬
‫ניכר דמיון בין חלוקתו של ר' ניסים ובין חלוקתו של המאירי‪ .‬על זיקת הגותו‬
‫של ר' נסים להגותו של המאירי בכמה נושאים הצביע קרייסל והראה כי אצל נסים‬
‫משוקעים רעיונותיו של המאירי‪ 150,‬אם כי הוא לא עמד על הדמיון בין שיטותיהם‬
‫במבנה עיקרי האמונה‪ .‬הוא אף הצביע על החידוש בתפיסת העיקרים של ר' נסים‬
‫ממרסיי‪“ :‬הצורה החריגה שבה מחלק ר' נסים את העיקרים‪ ,‬חלוקה שאין כדוגמתה‬
‫בספרות הפילוסופיה היהודית"‪ 151.‬אכן חלוקה זו ייחודית‪ ,‬אך נדמה שכדוגמתה יש גם‬
‫בדברי המאירי (ולהלן נראה שגם בדברי אברבנאל)‪ .‬ואולם ניכר הבדל בין מגמותיהם‪,‬‬
‫והוא השפיע גם על העיקרים שהובאו בכל קבוצה‪.‬‬

‫ג ‪ .3‬ר ' י צ ח ק א ב ר ב נ א ל (‪)II‬‬

‫כאמור‪ 152,‬אברבנאל הציע כמה חלוקות מבניות‪ .‬שיטתו השנייה‪ 153‬דומה מאוד לשיטת‬
‫המאירי ורואה ברשימה עקרונות תאולוגיים שמקורם במקורות המסורתיים‪ .‬הוא מחלק‬
‫את הרשימה המיימונית לקבוצות משנ ֶה על פי מעמדם הפילוסופי‪ ,‬כלומר לפי התוקף‬
‫הפילוסופי של כל קבוצת משנה‪ :‬אם הם “מחויבים"‪“ ,‬נמנעים" או אינם “מחויבים"‬
‫ואינם “נמנעים"‪ .‬זאת חלוקתו‪:‬‬

‫ראו שם‪ ,‬עמ' ‪( 23‬מבוא)‪.‬‬ ‫‪148‬‬

‫‪B. Masch, ‟Nissim of Marselle's Appro-ach to the ‛Iqqarim'", World Congress of‬‬ ‫‪149‬‬
‫‪.Jewish Studies 9, C (1985), p. 88‬‬
‫מעשה נסים (לעיל הערה ‪ ,)142‬עמ' ‪( 5‬מבוא)‪.‬‬ ‫‪150‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪( 22‬מבוא)‪.‬‬ ‫‪151‬‬
‫לעיל א‪.3‬‬ ‫‪152‬‬
‫ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ,)2‬י‪ ,‬עמ' ‪.81-80‬‬ ‫‪153‬‬

‫[‪]150‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫העיקרים‬ ‫הקבוצות‬
‫א‪ .‬מציאות האל‬
‫מוסכמים על הפילוסופיה בכל חלקיהם‬
‫ב‪ .‬אחדותו‬ ‫‪1‬‬
‫מחויבים‬
‫ג‪ .‬הרחקת גשמותו‬
‫ד‪ .‬קדמותו והיותו בורא העולם‬ ‫מוסכמים חלקית על הפילוסופיה‬
‫ה‪ .‬ראוי לעובדו והוא משגיח על ישראל‬ ‫חלק מהפרטים בכל עיקר מחוייבים‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫ו‪ .‬מציאות הנבואה והנביאים ויכולת האל‬ ‫וחלק מוכחשים על ידי הפילוסופיה‬
‫‪154‬‬
‫למונעה‬ ‫(‘נמנעים')‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬
‫מחוץ למרחב הפילוסופי‬
‫ח‪ .‬תורה מן השמים‬ ‫‪3‬‬
‫אינם מחויבים ואינם נמנעים‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬
‫י‪ .‬ידיעה והשגחה‬
‫יא‪ .‬שכר ועונש‬ ‫מוכחשים על ידי הפילוסופיה‬
‫‪4‬‬
‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬ ‫"נמנעים"‬
‫יג‪ .‬תחיית המתים‬

‫לפי חלוקה זו בתוך י"ג העיקרים יש עניינים המנוגדים לפילוסופיה אף כי למעשה אין‬
‫הם מפורשים ברשימה‪ .‬מקורם בשיטתו הפילוסופית של אברבנאל ובהבנתו הפרשנית‬
‫‪154‬‬
‫בדברי הרמב"ם‪.‬‬
‫בדומה לר' נסים ממרסיי אברבנאל מבחין במקורם של העיקרים ובמידת התאמתם‬
‫לפילוסופיה‪ 155.‬אומנם ר' נסים רואה בחלק מהעיקרים אמונות מוכרחות בלבד שמקורן‬
‫‪156‬‬
‫היחיד במסורת הדתית‪ ,‬ואילו אברבנאל רואה בכל העיקרים אמיתות חשובות‪,‬‬
‫וההבחנה בין הקטגוריות מבקשת להדגיש את הצורך להסתמך על מקורות המסורת‬
‫ולא רק על הפילוסופיה‪ ,‬ובדומה לעמדת המאירי‪ .‬הוגים אלו נקטו צורת חלוקה דומה‬
‫מתוך שתי מגמות הפוכות‪ ,‬והשוואת עמדותיהם מדגישה את ההבדל בין הפילוסוף‬
‫השכלתן ר' נסים ובין התפיסה המסורתית‪-‬שמרנית העולה מתפיסת המאירי ואברבנאל‬
‫‪157‬‬
‫בעניין זה‪.‬‬

‫הפרטים שלפי אברבנאל מוסכמים על הפילוסופיה צוינו בקו תחתון (לעומת אלה שאינם מוסכמים)‪.‬‬ ‫‪154‬‬
‫קלנר עסק בניתוח תפיסתו של אברבנאל וציין‪" :‬פירוש זה הוא חידוש יפה ומעניין של אברבנאל"‬ ‫‪155‬‬
‫(אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה [לעיל הערה ‪ ,]2‬עמ' ‪[ 17‬מבוא]); "הפירוש השני נראה כמקורי של אברבנאל"‬
‫(קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,]2‬עמ' ‪ .)31‬לטענתי שיטת החלוקה מצויה כבר אצל ר' נסים‬
‫ממרסיי‪ ,‬אם כי לא ניתן להוכיח שאברבנאל ראה את דבריו‪.‬‬
‫גם לא כאלה שמגדירות את התורה מבחינה פילוסופית או כאלה שהתורה תיפול בשלילתם; ראו‬ ‫‪156‬‬
‫אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ,)2‬ו‪ ,‬עמ' ‪ ,69-66‬כג‪ ,‬עמ' ‪.148‬‬
‫כמובן‪ ,‬דיון כולל בשיטותיהם התאולוגיות והפילוסופיות של שני הוגים אלו חורג ממסגרת מחקר זה‪.‬‬ ‫‪157‬‬

‫[‪]151‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫ג ‪ .4‬ר ' מ ש ה מ י ט ר א נ י ‪ -‬מ ב י " ט (‪)II‬‬

‫שיטת חלוקת העיקרים של ר' משה מיטראני (המבי"ט) נידונה לעיל במסגרת החלוקה‬
‫המשולשת של רשב"ץ ואלבו‪ 158,‬אך בדיוניו הארוכים על י"ג העיקרים הוא עוסק‬
‫בהיבט מסוים הקשור לשיטת החלוקה הנידונה כאן‪ .‬מיטראני השקיע מאמץ רב לביסוס‬
‫העיקרים המיימוניים‪ ,‬חיפש את רמזיהם במקרא ובדברי חז"ל ותר אחר הוכחות‬
‫להימצאותם מתיאורים מקראיים הנחשבים בעיניו היסטוריים (“מדברים ההווים‬
‫בעולם")‪ ,‬מן הטבע (“מן החוש") ומסברה‪ .‬מיטראני מנסה לעמוד ביומרה זו ומביא‬
‫הוכחות ממקורות שונים‪ ,‬אם כי רובן אינן עומדות בכללי הלוגיקה שלנו או שאינן‬
‫אלא דרשות‪.‬‬
‫בבואו לדון בעיקרים יב‑יג הוא מציין שהם עוסקים בעניינים עתידיים ולכן קשה‬
‫לבסס אותם באמצעות חקירת העבר או ההווה‪ .‬הוא סבור שיש לבסס אותם בעיקר‬
‫במקורות מן המסורת ומתאמץ להביא בכל זאת ראיות “מן השכל והסברא"‪ 159.‬בדיונו‬
‫בעיקר הי"ב הוא מעיר‪“ :‬וכמו שהעיקרים הראשונים הם לעולם מזמן נתינת התורה‪ ,‬כן‬
‫‪160‬‬
‫עיקר זה הוא כמותם"‪.‬‬

‫ג ‪ .5‬ד ו ד נ י י מ ר ק‬
‫דוד ניימרק (‪ )1924-1866‬גרס כי עיקרי אמונה עולים כבר מן המקרא ומספרות חז"ל‪,‬‬
‫וייחד מחקר בשני כרכים לביסוס שיטתו‪“ :‬תולדות העקרים בישראל"‪ 161.‬הוא סוקר את‬
‫גלגול רעיון העיקרים לאורך הדורות ובוחן אותו לפי חלוקה לארבע תקופות היסטוריות‪.‬‬
‫לדעתו יש להבחין בין סוגי עיקרים שונים‪ ,‬בעיקר שניים‪ :‬מהותיים והיסטוריים‪.‬‬
‫הוא סבור שמספר העיקרים שניתן לאפיין בכל תקופה משתנה‪ ,‬וניתן לזהות את‬
‫עלייתם או דחייתם של עיקרים מסוימים במשך הדורות‪ ,‬וכן את המחלוקות בעניינם‪.‬‬
‫“העיקרים המהותיים" הם אלה “אשר יוצאים באופן הגיוני ישר מתוך רעיונה היסודי‬
‫של תורת היהדות וגם מוטעמים הם בפירוש בכל שלשת ספרי הברית"‪ 162,‬היינו‬
‫בתקופה הראשונה‪ ,‬מימות משה עד דור עזרא‪ 163.‬לדעתו “העיקרים ההיסטוריים" נוספו‬

‫לעיל בפרק א‪.4‬‬ ‫‪158‬‬

‫בית אלהים (לעיל הערה ‪ ,)25‬שער היסודות‪ ,‬שער נ‪ ,‬עמ' תסז‪-‬תעז‪ ,‬שער נג‪ ,‬תפט‪-‬תצא‪.‬‬ ‫‪159‬‬
‫שם‪ ,‬נ‪ ,‬עמ' תסז‪ .‬הוא מוסיף בדיונו בעיקר הי"ג‪" :‬ומפני שעיקר זה וחבירו הקודם לו והוא ביאת‬ ‫‪160‬‬
‫המשיח הם קצרי יד הראיות המוכרחות" (שם‪ ,‬נו‪ ,‬עמ' תקו)‪.‬‬
‫ד' ניימרק‪ ,‬תולדות העקרים בישראל‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬אודסה תרע"ג‪-‬תרע"ט‪.‬‬ ‫‪161‬‬
‫היינו הספרים שמות‪ ,‬דברים‪ ,‬עזרא; על "ספרי הברית" לשיטתו ראו שם‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.44-38‬‬ ‫‪162‬‬
‫שם‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪15‬‬ ‫‪163‬‬

‫[‪]152‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫מן התקופה השנייה‪ ,‬היינו מדור עזרא עד חתימת כתבי הקודש‪ ,‬והם התפתחו מתוך‬
‫‪164‬‬
‫העיקרים המהותיים בשילוב נסיבות היסטוריות‪.‬‬
‫תיאור השתלשלות היסטורי זה שנוי במחלוקת‪ ,‬וחוקרים רבים סבורים שהעמדת‬
‫‪165‬‬
‫עיקרים החלה ביהדות מאוחר הרבה יותר‪ ,‬ואולי רק בתקופת הרמב"ם‪.‬‬
‫כאמור לדעת ניימרק תורת העיקרים ביהדות קדומה היא‪ ,‬אך הרמב"ם היה‬
‫הראשון שמנה עיקרים משני סוגים והעמידם לחוד‪ .‬הוא לא חידש שום עיקר‪ ,‬וחידושו‬
‫הוא בפירוטם הרב (אם כי פעמים שהוא החסיר כיוון שכלל כמה עיקרים באחד או‬
‫שהתנגד להם)‪ 166.‬הרשימה המיימונית אינה מסודרת לפי קבוצות אלו‪ ,‬אך במניית כל‬

‫‪ 164‬העיקרים המהותיים‪ ,‬שכאמור מצויים כבר בתקופה הראשונה הם חמישה‪( :‬א) מציאות האל היחיד‪,‬‬
‫(ב) הנבואה‪( ,‬ג) הבחירה החופשית‪( ,‬ד) שכר ועונש‪ ,‬והוא מראה שקיימת מחלוקת לגבי (ה) מציאות‬
‫המלאכים כמתווכים‪ .‬אחר כך נוספו חמשת העיקרים ההיסטוריים האלה‪( :‬א) תחיית המתים‪ ,‬המצוי‬
‫כבר בתקופה השנייה (עד חתימת כתבי הקודש)‪ ,‬ונוספו עליו בתקופה השלישית עוד ארבעה נוספים‪:‬‬
‫(ב) עולם הבא כעולם שכר ועונש אישי‪( ,‬ג) גאולת ישראל‪( ,‬ד) תורה מן השמים (מעמדו המיוחד של‬
‫משה בנבואה)‪( ,‬ה) התורה שבעל פה‪( .‬שם‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,16‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .)44-29‬מעמד מיוחד הוא קובע לעיקר‬
‫בריאת העולם‪ ,‬שהתגלה בנסיבות היסטוריות אך הפך לעיקר מהותי השופך אור על שאר העיקרים‬
‫המהותיים‪ .‬לדעתו הדתות החדשות לא הוסיפו ואף אינן יכולות להוסיף עיקרים מהותיים אם כי הן‬
‫תלו עיקרים מהותיים בנסיבות היסטוריות ובכך ביטלו את מקצתם‪ .‬הוא מוסיף שקיים סוג שלישי‪,‬‬
‫"עיקרים מעשיים"‪ ,‬הכולל "מצוות מעשיות מסוימות שיש להן ערך של עיקרים"‪ ,‬כגון מצוות המילה‬
‫והשבת ביהדות וצום הרמדאן או העלייה למכה באסלאם (שם‪ ,‬עמ' ‪ ;17‬ראו גם שם‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.)157-156‬‬
‫‪ 165‬אחת משאלות היסוד בחקר העיקרים היא אם הרמב"ם ייסד מקצוע זה בהגות היהודית או שמא‬
‫קדמו לו מוני עיקרים אחרים‪ .‬ניימרק משיב על שאלה זו בחיוב‪ ,‬וכאמור אף מזהה עיקרים במקרא‬
‫ובספרות חז"ל‪ .‬השקפתו הותקפה רבות; ראו למשל אריאלי‪ ,‬המחשבה היהודית (לעיל הערה ‪,)15‬‬
‫עמ' ‪ ;205-196‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪ .13-11‬דיון ער התקיים גם לגבי עיקרים‬
‫אצל פילון‪ .‬על דעת המחייבים ראו צ"א וולפסון‪ ,‬פילון‪ ,‬בתרגום מ' מייזלש‪ ,‬ירושלים תש"ל‪ ,‬עמ' ‪-106‬‬
‫‪ 128‬ובהערה ‪ ;5‬הרב ד' כהן ("הרב הנזיר")‪" ,‬פילוסופיא יהודית"‪ ,‬נזיר אחיו‪ :‬זכרון לנזיר אלהים מרן‬
‫הרב דוד כהן‪ ,‬בעריכת הרב שאר‑ישוב כהן ואחרים‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשל"ח‪ ,‬עמ' שצח‪-‬שצט; על דעת‬
‫השוללים ראו אריאלי (שם)‪ ,‬עמ' ‪ .202-200‬אשר לעיקרים בימי הביניים לפני הרמב"ם הדיון שקול‬
‫יותר‪ ,‬וחוקרים רבים ניסו לשחזר או לבנות רשימות עיקרים ממשנתם של הוגים כמו‪ ,‬רס"ג‪ ,‬ריה"ל‪ ,‬ר'‬
‫אברהם אבן דאוד ואחרים‪ ,‬אם כי מהות מפעלם וזיהוי רשימותיהם ככוללים "יסודות" או "עיקרים"‬
‫במובן הדוגמטי שנויה במחלוקת‪ .‬על עיקרים אצל רס"ג ראו במקורות שלעיל בהערה ‪ ;58‬על עיקרים‬
‫אצל ריה"ל ראו ד' קויפמן‪" ,‬שיטת העיקרים של ר' יהודה הלוי"‪ ,‬מחקרים בספרות העברית של ימי‬
‫הביניים‪ ,‬בתרגום י' אלדד‪ ,‬ירושלים תשכ"ב‪ ,‬עמ' ‪ ;213-212‬י' סילמן‪ ,‬בין פילוסוף לנביא‪ :‬התפתחות‬
‫הגותו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי‪ ,‬רמת גן תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪ 198 ,137 ,124 ,119‬הערה ‪ ;5‬כהן‪,‬‬
‫פילוסופיא יהודית [שם]‪ ,‬עמ' שצט); על עיקרים אצל אבן דאוד‪ ,‬ראו א' אבן דאוד‪ ,‬ספר האמונה הרמה‬
‫בתרגום שלמה אבן לביא וספר האמונה הנשאה בתרגום שלמה אבן מטוט והביאור האנונימי לספר‬
‫האמונה הרמה‪ ,‬בעריכת ע' ערן‪ ,‬ירושלים תשע"ט‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ ;22-21‬ישפה‪ ,‬הפילוסופיה היהודית‬
‫(לעיל הערה ‪ ,)2‬ב‪ ,‬עמ' ‪ .454-453‬ועוד ראו קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪ ;11‬מ' קלנר‪,‬‬
‫"אמונה דתית בימי הביניים ובימינו"‪ ,‬מ' הלברטל‪ ,‬ד' קורצווייל וא' שגיא (עורכים)‪ ,‬על האמונה‪:‬‬
‫עיונים במושג האמונה ובתולדותיו במסורת היהודית‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬עמ' ‪.319-318‬‬
‫‪ 166‬ניימרק‪ ,‬תולדות (לעיל הערה ‪ ,)161‬ב‪ ,‬עמ' ‪.130 ,127‬‬

‫[‪]153‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫אחד משני סוגים אלו נקט הרמב"ם סגנון אחר‪ :‬על העיקרים ההיסטוריים‪ ,‬שלא ניתן‬
‫לבססם בפילוסופיה‪ ,‬הוא נוקט לשונות של אמונה‪ ,‬ואלה חסרות בדבריו על העיקרים‬
‫המהותיים‪ ,‬שניתן לבססם בפילוסופיה‪ 167.‬אף ניימרק‪ ,‬כקודמיו‪ ,‬הראה שמורה הנבוכים‬
‫‪168‬‬
‫בא לפרט את העיקרים שמנה הרמב"ם‪ ,‬לפחות את הפילוסופיים שבהם‪.‬‬
‫ניתן לסכם את דעתו כך‪:169‬‬

‫העיקרים‬ ‫התיקוף‬ ‫הסוגים‬

‫א‪ .‬מציאות האל‬
‫ב‪ .‬אחדותו‬
‫ג‪ .‬שלילת גשמותו‬
‫ד‪ .‬חידוש העולם‬
‫ניתן לאמתם לפי‬
‫ה‪ .‬שלילת הפניה למלאכים‬ ‫עיקרים מהותיים‬
‫הפילוסופיה‬
‫ו‪ .‬נבואה‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬
‫י‪ .‬ידיעה‬
‫יא‪ .‬שכר ועונש‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬
‫לא ניתן לאמתם לפי‬
‫ח‪ .‬תורה מן השמים ותורה שבעל‪-‬פה‬
‫הפילוסופיה אך אין מופת‬ ‫עיקרים היסטוריים‬
‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬
‫נגדם‬
‫יג‪ .‬תחיית המתים‬

‫ג ‪ .6‬נ ח ו ם א ר י א ל י‬
‫נחום אריאלי (‪ 170)2001‑1930‬ייחד כמה ממחקריו לתיאור תורת העיקרים של ההוגים‬
‫השונים ובראשם הרמב"ם‪ .‬הוא מבחין בין עיקריו של אלבו‪ ,‬המעמידים את הדת‪,‬‬
‫לעיקריו של הרמב"ם‪ ,‬המשלבים עיון שכלי ומסורת דתית‪ ,‬ולדעתו מהווים את‬
‫“היסודות הרציונליים של המסורת"‪ 171.‬הוא מבסס את ההבחנה הזאת על תוכנם של‬
‫העיקרים השונים וטוען שהיא נתמכת במבנה הרשימה שלהלן‪ ,‬הבוחן את מעמדם‬
‫הקוגניטיבי של העיקרים ומתוך כך גם את קהל היעד שלהם‪:‬‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪.153 ,151‬‬ ‫‪167‬‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪.132-131‬‬ ‫‪168‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.163-133‬‬ ‫‪169‬‬
‫ראו ד' שוורץ‪" ,‬נחום אריאלי‪ :‬יחיד נגד הזרם"‪ ,‬דעת ‪( 50-52‬תשס"ג)‪ ,‬עמ' ז‪-‬יג (= ד' שוורץ [עורך]‪,‬‬ ‫‪170‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן — מרעיון למעש‪ ,‬ב‪ ,‬רמת גן תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪.)129-136‬‬
‫אריאלי‪ ,‬מבוא (לעיל הערה ‪ ,)41‬עמ' ‪ ;32-28‬אריאלי‪ ,‬המחשבה היהודית (לעיל הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪.212-208‬‬ ‫‪171‬‬

‫[‪]154‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫העיקרים‬ ‫ממד הזמן‬ ‫קהל היעד‬ ‫מקורם ומעמדם‬ ‫הקבוצות‬

‫א‪ .‬מציאות האל‬
‫עיקרים פילוסופיים‬
‫ב‪ .‬שלילת גשמותו‬ ‫פיזיקה‬
‫כלל בני‬ ‫מכוונים לאל ואינם‬
‫הווה‬ ‫ומטפיזיקה‬
‫ג‪ .‬אחדותו‬ ‫האדם‬ ‫מניחים שום יחס בין‬
‫אריסטוטליים‬
‫האל לאדם‬
‫ד‪ .‬קדמות‬
‫ה‪ .‬עבודת האל‬
‫ו‪ .‬נבואה‬ ‫עיקרים תאולוגיים‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬ ‫שאינם סותרים את‬
‫עבר‬ ‫הפילוסופיה‬
‫ח‪ .‬תורה מן השמים‬ ‫מגדירים את היחס‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬ ‫העם‬ ‫בין האל לעולם‬
‫מקורות המסורת‬
‫היהודי‬
‫י‪ .‬ידיעה והשגחה‬
‫יא‪ .‬שכר ועונש‬ ‫עיקרים אסכטולוגיים‬
‫בעוה"ב‬ ‫הנמנעים מבחינה‬
‫עתיד‬ ‫פילוסופית‬
‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬
‫עוסקים בהבטחות‬
‫יג‪ .‬תחיית המתים‬ ‫משיחיות‬

‫ניכר שחלוקה זו מבוססת על החלוקה השנייה של אברבנאל‪ ,‬או לפחות דומה לה‪ ,‬אך‬
‫בניגוד לו אריאלי מראה את הממד השכלי הקיים בכל שלוש קבוצות העיקרים ואת‬
‫הצורך בכל הקבוצות להצגת היהדות על מרכיביה השונים כדת המתבססת על העיון‪,‬‬
‫על העבר ההיסטורי המעוגן במסורת ועל הציפייה לעתיד‪.‬‬
‫על חלוקה זו של אריאלי העיר קלנר שהיא משכנעת פחות מזו של רשב"ץ והציג‬
‫‪172‬‬
‫ארבע טענות נגדה‪:‬‬
‫א‪ .‬עבודת ה' ללא מתווכים (עיקר ה) אינה “תאולוגית" יותר מ"פילוסופית"‪ ,‬וכפי‬
‫שעולה מפרקי הסיום של מורה הנבוכים;‬
‫ב‪ .‬לפי הרמב"ם ידיעת האל (עיקר י) אף היא ראויה להיחשב “פילוסופית";‬
‫ג‪ .‬הקטגוריות “פילוסופית" ו"תאולוגית" הן הגדרות מודרניות שאינן הולמות את דרכי‬
‫המחשבה המיימוניות (כלומר אריאלי הציג שיטה אנכרוניסטית);‬
‫ד‪ .‬העיקרים ו‑ט עוסקים בהתגלות‪ ,‬והסברו של אריאלי המצרף אליהם את העיקרים‬
‫ה‪ ,‬י “שובר" מבנה זה‪.‬‬
‫‪ 172‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.33‬‬

‫[‪]155‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫נראה שניתן ליישב טענות אלו (בהתאמה)‪:‬‬

‫א‪ .‬הדגש המרכזי בחלוקה של אריאלי בין “פילוסופי" ל"תאולוגי" אינו על הוראתם‬
‫הראשונית של מונחים אלו אלא על הגדרתם כעיקרים העוסקים באל לעומת‬
‫עיקרים העוסקים בזיקה של האל לאדם‪ .‬לפי זה ברור שהעיקר החמישי שייך‬
‫לקבוצה השנייה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אריאלי ראה בעיקר העשירי גם את ממד ההשגחה‪ ,‬שוודאי אינו מבוסס על‬
‫הפילוסופיה (אם כי יתכן שהפילוסופיה אינה שוללת אותו)‬
‫ג‪ .‬כאמור‪ ,‬אריאלי נקט מינוח מודרני אך הדגש בדבריו אינו סמנטי אלא מהותי‪.‬‬
‫ד‪ .‬זה טיעון מעגלי המניח את המבוקש — חלוקת רשב"ץ — ולפיכך שולל חלוקה‬
‫אחרת‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫חנה כשר תהתה על כמה פרטים אחרים בחלוקתו של אריאלי‪:‬‬
‫א‪ .‬מדוע הנבואה (עיקר ו)‪ ,‬על פי אפיונה בהקדמה לפרק “חלק" כהתלכדות השכל‬
‫‪174‬‬
‫האנושי עם השכל הפועל (לפי תפיסתו של אלפראבי) מקורה במסורת?‬
‫ב‪ .‬מדוע הידיעה (עיקר י) רלוונטית רק לעם היהודי?‬
‫נראה שניתן ליישב גם הערות אלו‪:‬‬
‫א‪ .‬הרמב"ם אכן מתאר את תופעת הנבואה בניסוח פילוסופי‪ ,‬אך מדגיש שמקור‬
‫האמונה בנביאים מסורתי‪“ :‬ופסוקי התורה מעידים בנבואת נביאים רבים"‪ .‬נדמה‬
‫שכוונתו אינה רק להמציא מקור מקראי‪ ,‬וכפי שנהג בשאר העיקרים‪ ,‬אלא לטעון‬
‫שהמקור לידע שלנו על תופעת הנבואה הוא המקרא‪ .‬המקורות המסורתיים העידו‬
‫על התופעה‪ ,‬והפילוסופים ניסו לייחס לה פשר פילוסופי‪ .‬זאת בניגוד לעיקרי‬
‫האלוהות — הם אינם נובעים בהכרח מן המקרא ואפילו סותרים את פשט לשונו‪,‬‬
‫ומקורם בפילוסופיה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הידיעה רלוונטית לכלל האנושות‪ ,‬אך הידיעה כעיקר שמטרתו לאפשר הנחת‬
‫עיקרים נוספים העוסקים בייעודים כמו ביאת המשיח ותחיית המתים ובהתאמה‬
‫לשמירת התורה אכן רלוונטית רק לעם היהודי‪.‬‬
‫מכל מקום ענייני כאן אינו הצבעה על השיטה המתאימה ביותר לדברי הרמב"ם אלא‬
‫במשמעות חלוקה זו ובאופן שבו היא רואה את רשימת העיקרים המיימוניים‪.‬‬

‫‪ 173‬בהערות שכתבה לגרסה מוקדמת של מאמר זה‪.‬‬

‫‪ 174‬על תוכן עיקר הנבואה המיימוני לפי כשר ראו כשר‪ ,‬על המינים (לעיל הערה ‪ ,)105‬עמ' ‪ ;137-132‬ועוד‬
‫ראו א' גורפינקל‪" ,‬השפעת תמורות מחשבתיות על נוסחי 'אני מאמין'"‪ ,‬כנישתא ‪( 4‬תש"ע)‪ ,‬עמ' פד‬
‫והערה ‪.142‬‬

‫[‪]156‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫ג ‪ .7‬א ר ת ו ר ה י י מ ן‬
‫שיטת חלוקה נוספת הבוחנת את העיקרים לפי מעמדם הקוגניטיבי פיתח ארתור היימן‬
‫לאור עיון במורה הנבוכים ח"א לה‪ 175.‬בפרק זה מטעים הרמב"ם שהחובה ללמד את‬
‫הרבים ענייני אמונה בסיסיים אינה מסתכמת בשלילת ההגשמה‪ ,‬אלא מצריכה גם‬
‫עקרונות חשובים אחרים‪ :‬אחדות האל‪ ,‬החובה לעובדו ולא את זולתו‪ ,‬האופי המיוחד‬
‫של ידיעתו ועוד‪ .‬בין השאר מגדיר הרמב"ם כמה ידיעות כ"סתרי תורה"‪ :‬דרגות הנבואה‬
‫השונות‪ ,‬הבנת השגחת האל והנהגתו‪ ,‬מהות הרצון האלוהי ועוד‪ .‬היימן מציע הבחנה‬
‫בין קבוצות שונות של עיקרי אמונה לפי רובדי המשמעות השונים של העיקרים‪:‬‬

‫העיקרים‬ ‫הקבוצה‬
‫א‪ .‬מציאות האל‬
‫ב‪ .‬אחדותו‬
‫ג‪ .‬שלילת גשמותו‬ ‫נתפסים באופן שווה בעיני הפילוסופים ובקרב ההמון‬
‫ד‪ .‬קדמותו‬
‫ה‪ .‬עבודה לו ולא לזולתו‬
‫ו‪ .‬נבואה‬ ‫סתרי תורה‬
‫י‪ .‬ידיעה‬ ‫הפילוסופים עומדים על משמעם העמוק;‬
‫יא‪ .‬שכר ועונש‬ ‫ההמון עומד על משמעם החיצוני‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬
‫ח‪ .‬תורה מן השמים‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬ ‫אינם פילוסופיים כלל‬
‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬
‫יג‪ .‬תחיית המתים‬

‫היימן טוען שמורה הנבוכים עוסק בשתי קבוצות העיקרים הראשונות בלבד‪ ,‬אך נמנע‬
‫מעיסוק בקבוצה השלישית‪ ,‬שהעניינים בה אינם פילוסופיים כלל‪ .‬וכבר העיר קלנר על‬
‫‪176‬‬
‫דבריו וטען שבחלק א לה לא עסק הרמב"ם בעיקרי האמונה‪ ,‬ובפרק עניינים נוספים‪.‬‬
‫יש להעיר עוד שגם הנושאים שציין הרמב"ם אינם עוסקים בעיקרי האמונה אלא‬
‫ברבדים עמוקים של הנושאים הללו‪ :‬אופי הנהגת האל בעולם (גם בעיות קשות כמו‬
‫בעיית הרע) ודרגות הנבואה השונות‪.‬‬

‫‪ 175‬היימן‪ ,‬י"ג העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)82‬עמ' ‪136-134‬‬

‫‪ 176‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.35-34‬‬

‫[‪]157‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫ג ‪ .8‬א ל י ע ז ר ש ב י ד ו ר פ א ל י ש פ ה‬
‫אליעזר שביד ורפאל ישפה אימצו את החלוקה המשולשת של רשב"ץ ושל אלבו אך‬
‫הגדירו את הקבוצות באמצעות המדד הקוגניטיבי‪ .‬דבריו של שביד נסקרו ונידונו לעיל‬
‫‪178‬‬
‫בפרק א‪ 177,‬ואציע עתה את ניתוחו של ישפה‪ ,‬המשלב את שיטותיהם של שביד והיימן‪.‬‬
‫ישפה חוזר על טענתו של היימן‪ ,‬המבחינה בין קבוצות העיקרים השונות מבחינת‬
‫המעמד הקוגניטיבי‪ .‬לאחר מכן הוא מציין את החלוקה של דוראן אלבו וכמה מהוכחותיו‬
‫של קלנר לחלוקה זו ומציע להבחין ביניהן לאור דבריו של היימן‪:‬‬

‫העיקרים‬ ‫הקבוצה‬
‫א‪ .‬מציאות האל‬
‫ב‪ .‬אחדותו‬
‫אמונות אמיתיות מבחינה פילוסופית שיש ללמד גם‬
‫ג‪ .‬שלילת גשמותו‬
‫להמון‬
‫ד‪ .‬קדמותו‬
‫ה‪ .‬עבודה לו ולא לזולתו‬
‫ו‪ .‬נבואה‬ ‫אמונות אמיתיות שלא ניתן להוכיח מבחינה פילוסופית;‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬ ‫סתרי תורה‬
‫ח‪ .‬תורה מן השמים‬ ‫הפילוסופים עומדים על משמעם העמוק;‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬ ‫ההמון עומד על משמעם החיצוני‬
‫י‪ .‬ידיעה‬
‫יא‪ .‬שכר ועונש‬ ‫אמונות הכרחיות הנדרשות להמון;‬
‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬ ‫הפילוסופים יפרשו כמשל‬
‫יג‪ .‬תחיית המתים‬

‫ישפה מצטט רק את היימן ואת קלנר‪ ,‬אך נדמה שהוא יוצר חלוקה חדשה‪ ,‬הקרובה‬
‫לחלוקה של שביד‪.‬‬

‫סיכום ביניים‬
‫ההוגים שנידונו בפרק זה הציעו הגדרות שונות לקבוצות השונות‪ ,‬אך המשותף להם‬
‫הוא זיהוי קבוצת עיקרים המעוגנת בפילוסופיה והעשויה לעלות בקנה אחד עם תכנים‬
‫פילוסופיים‪ ,‬לפחות בחלק מפרטיה או באופן הבנה מסוים שלהם‪ ,‬וקבוצת עיקרים‬
‫שמקורה במסורת הדתית והיא מנוגדת לפילוסופיה‪ .‬הם נחלקו בדבר העיקרים הכלולים‬
‫בכל קבוצה ובשאלת יחסו של הרמב"ם לעיקרים שבקבוצה האחרונה‪ ,‬ואף בהיבטים‬

‫‪ 177‬לעיל פרק א‪ ,‬גלגולי חלוקה זו במחקר‪.‬‬

‫‪ 178‬ישפה‪ ,‬הפילוסופיה היהודית (לעיל הערה ‪ ,)2‬ג‪ ,‬עמ' ‪.81-74‬‬

‫[‪]158‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫שונים של מטרת עיצוב הרשימה לקבוצות האלה‪ :‬אם הכללת עיקרים מבוססי‪-‬מסורת‬
‫נובעת ממבנה ההכרה האנושי‪ ,‬המורכב מאמיתות שרמת התיקוף שלהן שונה (מאירי)‪,‬‬
‫אם היא מלמדת על מהותה של הדת ומצביעה על חולשת הפילוסופיה (אברבנאל) או‬
‫שמא היא מלמדת דווקא על נקודת התורפה בדוגמה הדתית (ר' ניסים ממרסיי ואחרים)‪.‬‬
‫גם בפרק זה אנסה להציג בטבלה סינופטית את האופנים השונים שנידונו בפרק‪.‬‬
‫לצורך ההשוואה אשנה מעט את הגדרות הקבוצות שנקט כל הוגה בניסיון להציג מינוח‬
‫‪180‬‬
‫אחיד‪ 179,‬ומשום כך אציע את חלוקת הקבוצות לפי סדר העיקרים‪.‬‬

‫אליעזר שביד‬ ‫ארתור‬ ‫נחום‬ ‫נסים‬ ‫מנחם‬

‫אברבנאל‬ ‫העיקר‬
‫ורפאל ישפה‬ ‫היימן‬ ‫אריאלי‬ ‫ממרסיי‬ ‫המאירי‬
‫מחויבים‬ ‫א מציאות האל‬
‫מחויבים‬
‫ונתפסים‬ ‫מוכרחים;‬ ‫ב אחדותו‬
‫פילוסופיים (כל חלקי‬
‫פילוסופיים באופן שווה‬ ‫שכליים‬ ‫שלילת‬
‫העיקר)‬ ‫ג‬
‫פילוסופיים‬ ‫על ידי‬ ‫הגשמות‬
‫הפילוסופים‬ ‫תיאולוגיים פילוסופיים‬ ‫ד קדמון‬
‫ועל ידי‬ ‫בחלק‬
‫ההמון‬ ‫ה ראוי לעובדו‬
‫מפרטיהם‬
‫פילוסופיים ונמנעים‬
‫סתרי תורה‬ ‫בחלק‬ ‫ו נבואה‬
‫מפרטיהם‬
‫תיאולוגיים‬ ‫תאולוגיים‬ ‫ז נבואת משה‬
‫תאולוגיים‬
‫אפשריים;‬ ‫תורה מן‬
‫סתרי תורה‬ ‫ח‬
‫נמנעים‬ ‫תאולוגיים‬ ‫מקובלים;‬ ‫השמים‬
‫נצחיות‬
‫ט‬
‫פילוסופיים‬ ‫התורה‬
‫י ידיעה‬
‫סתרי תורה‬
‫סתרי תורה‬ ‫יא שכר ועונש‬
‫נמנעים‬ ‫פילוסופיים נמנעים‬ ‫יב ביאת המשיח‬
‫נמנעים‬
‫נמנעים‬ ‫תחיית‬
‫תאולוגיים‬ ‫יג‬
‫המתים‬

‫‪ 179‬בדרך כלל אנקוט מינוח זה‪ :‬פילוסופיים — מבוססים פילוסופית; תאולוגיים — מבוססי מסורת‬
‫ואינם סותרים את הפילוסופיה או לפחות יכולים להתפרש גם פילוסופית; נמנעים — סותרים את‬
‫הפילוסופיה ואינם יכולים לתאום לה כלל; סתרי תורה — הפילוסופים עומדים על משמעם העמוק‪,‬‬
‫וההמון על המשמע החיצוני‪ .‬כמובן‪ ,‬האחדת המינוח מטשטשת את המשמע המדויק שמדגיש כל הוגה‪.‬‬
‫‪ 180‬שניים מן ההוגים שהחלוקות שלהם נסקרו בפרק זה (ר' נסים ממרסיי; ארתור היימן) הציעו חלוקה‬
‫שאינה תואמת לגמרי את מבנה הרשימה המיימונית‪ ,‬כלומר חלק מהקבוצות כוללות עיקרים שאינם‬
‫סמוכים זה לזה ברשימה; כאמור למעלה‪ ,‬כדי לאפשר את ההשוואה יוצעו גם שיטותיהם לפי סדר‬
‫העיקרים‪ ,‬ויש לשים לב שאף הם אינם מגדירים אלא שלוש קבוצות‪.‬‬

‫[‪]159‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫פרק ד‪ :‬האל ופעולותיו‬

‫לפי השיטה השלישית שמציע אברבנאל ב"ראש אמנה"‪ ,‬יש במניין המיימוני שתי‬
‫קבוצות‪ :‬האל ופעולותיו‪ 181.‬חלוקה זו מופיעה אצל כמה הוגים בני המאות ט"ו‑ט"ז‪,‬‬
‫והראשון שבהם ר' אברהם ביבאג'‪.‬‬

‫ד ‪ .1‬ר ' א ב ר ה ם ב י ב א ג ' (‪)I‬‬

‫ר' אברהם ביבאג' (נפטר לפני ‪ 182)1489‬הציע את החלוקה הזאת בחטיבה האחרונה‬
‫של ספרו “דרך אמונה"‪ 183,‬שנכתב בסביבות ‪ 184.1480‬למעשה הוא הציע שתי חלוקות‬
‫שונות‪ ,‬ובשלב זה אעסוק בראשונה שבהן‪.‬‬
‫ביבאג' מסביר כי העיקרים המתארים את האל אינם חיוביים‪ ,‬שהרי לפי המשנה‬
‫המיימונית לא ניתן להגדיר את האל אלא רק לתארו על דרך השלילה‪ .‬לעומת זאת‬
‫העיקרים המכוונים לפעולותיו באים בדרך החיוב‪ ,‬ואותם ביבאג' מחלק לקבוצות משנה‬
‫שבהן תתי‪-‬קבוצות‪:‬‬
‫א‪ .‬שלילת ההעדר‬
‫ב‪ .‬שלילת הריבוי ("הריבוי המתחלק")‬
‫האל — עיקרים שוללים‬
‫ג‪ .‬שלילת הגשמיות ("ההרכבה")‬
‫ד‪ .‬שלילת התהוותו ("ההויה")‬
‫ה‪ .‬ראוי לעובדו‬ ‫תכלית הראויה לברואיו (‪-‬פעולותיו)‬
‫לקבוצה שהיא‬
‫ו‪ .‬נבואה‬
‫פעולה חלק מהכלל‬
‫חלקית‬
‫לחלק מתוך‬ ‫פעולות שעשה‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬
‫אותה קבוצה‬ ‫בעבר‬ ‫פעולות‬
‫ח‪ .‬תורה מן השמים‬ ‫פעולה הפעולה בעצמה‬ ‫האל‪:‬‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬ ‫כוללת התמדתה‬ ‫עיקרים הפעולות‬
‫י‪ .‬יודע ומשגיח‬ ‫לחיים‬ ‫חיוביים‬
‫פעולות שעושה‬
‫יא‪ .‬גומל ומעניש‬ ‫למתים‬ ‫בהווה (תמיד)‬

‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬ ‫לחיים‬ ‫פעולות שיעשה‬

‫יג‪ .‬תחיית המתים‬ ‫למתים‬ ‫בעתיד‬

‫אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ,)2‬י‪ ,‬עמ' ‪.84-82‬‬ ‫‪181‬‬

‫על אודותיו ראו א' נוריאל‪ ,‬גלוי וסמוי בפילוסופיה היהודית בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬עמ' ‪-179‬‬ ‫‪182‬‬
‫‪ ;311‬להפניות למחקרים חדשים יותר ראו ז' הרוי וד' שוורץ‪" ,‬משנתו המחקרית של אברהם נוריאל"‪,‬‬
‫בתוך‪ :‬נוריאל‪ ,‬גלוי וסמוי (שם)‪ ,‬עמ' ‪ 15‬הערה ‪.33‬‬
‫ביבאג'‪ ,‬דרך אמונה (לעיל הערה ‪ ,)17‬מאמר ג שער ה‪ ,‬צט ע"ד — ק ע"ד; נדפס שוב בתוך‪ :‬אברבנאל‪,‬‬ ‫‪183‬‬
‫ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ,)2‬נספח‪ ,‬עמ' ‪.176-174‬‬
‫‪ ;A. Lazaroff, The Theology of Abraham Bibago, Alabama 1981, p. 4‬מ' קלנר‪“ ,‬תורת‬ ‫‪184‬‬
‫העיקרים של ר' אברהם ביבאגו"‪ ,‬דעת ‪( 15‬תשמ"ה)‪ ,‬עמ' ‪.89‬‬

‫[‪]160‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫חלוקה זו מורכבת‪ ,‬ולפיה רשימת היסודות מקיפה את כל ההיבטים של האל ושל‬

‫‪185‬‬
‫פעולותיו בזמנים השונים — עבר‪ ,‬הווה‪ ,‬ועתיד‪.‬‬

‫ד ‪ .2‬ר " ד מ ח ב ר ת ה ל ה ל ד ו ד (‪)II‬‬

‫חלוקה זו מופיעה גם בחיבור הרחב “תהלה לדוד"‪ 186,‬שבו דיונים ברוח זמנו של המחבר‬
‫בנושאים פילוסופיים ותאולוגיים לצד עיסוק בי"ג העיקרים שמנה הרמב"ם‪ .‬החיבור‪,‬‬
‫ששמו מעיד עליו שכתבו חכם ששמו דוד (להלן ר"ד)‪ ,‬יוחס בעבר לר' דוד מסיר‬
‫ליאון‪ ,‬הוגה איטלקי בן המחצית השנייה של המאה הט"ו וראשית המאה הט"ז (בערך‬
‫‪ ,)1530‑1470‬ואולם במקומות אחרים טענתי שלא מסיר ליאון כתב את החיבור‪ 187,‬אלא‬
‫ככל הנראה בן הדור שלפניו‪ ,‬ר' דוד בן שלמה אבן יחייא ‪ 188.)~1504‑1440‬הדיון על‬
‫העיקרים המיימוניים מצוי בחלקו הראשון של החיבור (פרקים יא‑כא)‪ ,‬והוא מציג שתי‬
‫חלוקות מבניות שונות‪ ,‬האחת בראש החטיבה והשנייה בסופה‪ .‬החלוקה הראשונה תידון‬
‫‪190‬‬
‫להלן‪ 189,‬אך החלוקה השנייה (פרק כא) שאפרט תחילה‪ ,‬לקוחה מביבאג' בלי ציון שמו‪.‬‬

‫ביבאג' מתאר תחילה את הפעולות שהאל עושה בהווה ובאופן מתמיד‪ ,‬כלומר מציג את עיקרים י‪-‬יא‬ ‫‪185‬‬
‫לפני עיקרים ו‪-‬ט (כך אכן הציג מ' קלנר את שיטתו (קלנר‪ ,‬ביאבגו [שם]‪ ,‬עמ' ‪ ;95‬ושוב‪ ,‬בדבריו בתוך‪:‬‬
‫אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה [לעיל הערה ‪ ,]2‬נספח ג‪ ,‬עמ' ‪ .)176‬נראה שתיאור נאמן של מבנה הרשימה לפי‬
‫ביבאג' צריך להציג את העיקרים לפי סדרם‪ ,‬וביבאג' בחר להציג תחילה את עיקרים י‪-‬יא כדי להסביר‬
‫באופן הברור את כוונתו מהן פעולות האל‪ ,‬ולפיכך תיאר פעולות מתמידות‪.‬‬
‫נדפס בקושטא בשנת ‪ ;1576‬אני עומד להוציא בקרוב מהדורה מדעית של חיבור זה‪.‬‬ ‫‪186‬‬
‫על ר' דוד מסיר ליאון‪ ,‬ראו גורפינקל‪ ,‬עין הקורא (לעיל הערה ‪ ,)77‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;50-21‬א' גורפינקל‪" ,‬היחס‬ ‫‪187‬‬
‫לחכמות בהגותו של ר' דוד בן יהודה מסיר ליאון"‪ ,‬בד"ד ‪( 33‬תשע"ח)‪ ,‬עמ' ‪.58-31‬‬
‫על זהות המחבר ראו א' גורפינקל‪" ,‬חידת מחברו של 'תהלה לדוד' המיוחס לר' דוד מסיר ליאון"‪ ,‬ד'‬ ‫‪188‬‬
‫שוורץ וג' פריבור (עורכים)‪ ,‬בנתיבי הספר העברי‪ :‬מספר יצירה ועד לכתבי הרב יוסף דב סולובייצ'יק‬
‫[=עלי ספר כו‪-‬כז]‪ ,‬רמת גן תשע"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;236-205‬א' גורפינקל‪“ ,‬פירוש הקדמת מורה הנבוכים לר'‬
‫דוד אבן יחייא"‪ ,‬קבץ על יד כ"ד (תשע"ו)‪ ,‬עמ' ‪ .264-263‬כאמור‪ ,‬אני עומד להוציא לאור מהדורה‬
‫מדעית של “תהלה לדוד"‪ ,‬וזהות המחבר תידון שוב במבוא‪ .‬על ר' דוד בן שלמה אבן יחיא ראו ג' אבן‬
‫יחייא‪ ,‬שלשלת הקבלה‪ ,‬ירושלים תשכ"ב‪ ,‬עמ' קנג; א' כרמולי‪ ,‬דברי הימים לבני יחייא‪ ,‬פרנקפורט תר"י‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;22-17‬מ' מרגליות‪ ,‬אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל‪ ,‬ב‪ ,‬תל אביב ‪ ,1955‬עמ' ‪“( 382‬ר' דוד [בר'‬
‫שלמה] ן' יחייא"); ש' ואנונו‪ ,‬אנציקלופדיה לחכמי טורקיה‪ ,‬ירושלים תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;192-191‬ש' רוזאניס‪,‬‬
‫דברי ימי ישראל בתוגרמה‪ ,‬א‪ ,‬תל אביב תר"ץ‪ ,‬עמ' ‪ ;90-88‬א' דוד‪“ ,‬מפעלו ההיסטוריוגרפי של גדליה‬
‫אבן יחייא"‪ ,‬עבודת דוקטור‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪ ;8-7‬הנ"ל‪“ ,‬משפחת אבן‬
‫יחייא באיטליה מהעשור האחרון של המאה החמש‪-‬עשרה עד סוף המאה השש‪-‬עשרה על פי רשימותיו‬
‫של גדליה אבן יחייא ומקורות אחרים‪ ,‬איטליה כג (‪ ,)2015‬עמ' ‪ ;26-24‬גורפינקל‪ ,‬פירוש הקדמת (ראו‬
‫לעיל בהערה זו)‪ ,‬עמ' ‪.262-264‬‬
‫להלן בפרק ו‪.4‬‬ ‫‪189‬‬
‫מחבר "תהלה לדוד" הכיר את "דרך אמונה" של ביבאג'‪ .‬הוא מציין אותו כמה פעמים (ראו למשל‬ ‫‪190‬‬
‫תהלה לדוד [לעיל הערה ‪ ,]186‬א‪ ,‬יז)‪ ,‬והשפעתו ניכרת בסוגיות אחרות‪ .‬ראו גורפינקל‪ ,‬עין הקורא‬
‫(לעיל הערה ‪ ,)77‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,146 ,48‬ועוד‪.‬‬

‫[‪]161‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫ר"ד מציע את השלד של חלוקת ביבאג' (האל ופעולותיו) אך אינו מפרט אותה‬
‫כמוהו‪ .‬ר"ד מוסיף שהרמב"ם כתב את מורה הנבוכים כדי לבאר את מקצת עיקרי‬
‫האמונה‪ :‬את העיקרים מן הקבוצה הראשונה (האמונות הנתלות באל) וכן כמה מעיקרי‬
‫הקבוצה השנייה (האמונות הנתלות בפעולות)‪ :‬העיקרים העוסקים בעבר ובהווה‪ .‬לעומת‬
‫זאת העיקרים העוסקים בעתיד אינם מבוארים שם כיוון שלא ניתן להוכיחם במופת לוגי‪,‬‬
‫אלא רק להאמין בהם מכוח המסורת‪ .‬בזה ר"ד מתעמת עם ההוגים שנימקו את העובדה‬
‫שהרמב"ם כלל נושאים אלו בכתביו העממיים (“פירוש המשנה"; “איגרות") אך השמיטם‬
‫ב"מורה" משום שדעתו ה"אמיתית" היא שאין הם נכונים‪ .‬לעומתם ר"ד טוען כי אף על‬
‫פי שיסודות אלו הם התחלות התורה‪ ,‬והם הכרחיים לה מצד הסיבה התכליתית — אין‬
‫הם שייכים ל"מורה הנבוכים"‪ ,‬העוסק בהוכחות מופתיות ליסודות התורה‪.‬‬
‫‪191‬‬
‫הרי תמצית חלוקתו וההקבלה לחלקי מורה הנבוכים‪:‬‬

‫מורה הנבוכים ומבנהו‬ ‫רשימת פרק חלק‬

‫החטיבה במורה‬
‫מתודת הדיון‬ ‫העיקרים‬ ‫הקבוצה‬
‫הנבוכים‬
‫ביאור התאמת‬ ‫מציאות האל‬
‫העיקרים לפשוטי‬ ‫חלק ראשון‬ ‫אחדותו‬
‫המקראות‬ ‫שלילת גשמותו‬
‫קדמותו ושהוא חידש את‬ ‫האל‬
‫ביאור העיקרים לפי‬ ‫העולם‬
‫חלק שני‬ ‫העבודה ראויה לו ולא‬
‫עקרונות הפילוסופיה‬
‫לזולתו‬
‫חלק שני‬ ‫נבואה‬
‫(כולל פירוט‬ ‫נבואת משה‬
‫עקרונות הפילוסופיה‬ ‫בעבר‬
‫טעמי מצוות‬ ‫תורה מן השמים‬
‫התורה)‬ ‫נצחיות התורה‬
‫פעולותיו‬
‫ידיעה והשגחה‬ ‫בהווה‬
‫חלק שלישי‬
‫שכר ועונש‬ ‫(תמיד)‬
‫‪191‬‬ ‫ביאת המשיח‬
‫לא התבארו במורה הנבוכים‪.‬‬ ‫בעתיד‬
‫תחיית המתים‬

‫חלוקה זו‪ ,‬ואף ההקבלה למבנה של מורה הנבוכים‪ ,‬חוזרת אצל אברבנאל (ראו להלן)‪,‬‬
‫שפיתח אותה‪.‬‬

‫‪ 191‬ר"ד מנמק‪“ :‬כי הם לקוחות מדרכי הקבלה האמתית והספר ההוא משתדל להסכים בכל האפשר המופת‬
‫עם הקבלה" (תהלה לדוד‪ ,‬א כא‪ ,‬יב ע"ב)‪.‬‬

‫[‪]162‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫ד ‪ .3‬ר ' י צ ח ק א ב ר ב נ א ל (‪)III‬‬

‫כאמור חלוקה זו משולשת אצל אברבנאל‪ ,‬וכבר ציין קלנר שאברבנאל שאב אותה‬
‫מביבאג' בלי להזכיר את שמו‪ 192.‬בחינה מדוקדקת של דברי אברבנאל מלמדת שהוא‬
‫קיבל את יסודות החלוקה מביבאג'‪ ,‬ואולי גם ממחבר “תהלה לדוד"‪ ,‬אך שינה בה‬
‫פרטים רבים במבנה‪ 193,‬כנראה מהדגשים והמשמעויות המיוחדים שמוצא ביבאג'‬
‫בעיקרי הרמב"ם‪ 194.‬זו חלוקתו‪:‬‬

‫א‪ .‬מציאות האל‬ ‫האל — מציאותו‬

‫ב‪ .‬אחדות האל‬ ‫אינו מוגבל‬
‫במספר‬ ‫תוארי האל — עיקרים שוללים‪" :‬האל אינו נכלל ואינו‬
‫אינו מוגבל במקום ג‪ .‬שלילת הגשמיות‬ ‫מוגבל בדבר"‬
‫אינו מוגבל בזמן ד‪ .1‬קדמותו ונצחיותו‬
‫ד‪ .2‬חידוש העולם‬
‫כוללות‬
‫ה‪ .‬עושה נסים‬
‫(לכלל העולם)‬
‫ו‪ .‬נבואה‬ ‫פעולות עוברות‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬ ‫(שעשה בעבר)‬
‫מיוחדות‬
‫ח‪ .‬תורה מן השמים‬ ‫פעולות האל‪:‬‬
‫(לישראל בלבד)‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה (התורה ניתנה כנצחית)‬ ‫עיקרים חיוביים‬
‫י‪ .‬יודע ומשגיח‬ ‫פעולות מתמידות‬
‫כוללות‬
‫יא‪ .‬גומל ומעניש‬ ‫(שעושה גם בהווה)‬
‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬ ‫מיוחדות‬ ‫פעולות עתידות‬
‫יג‪ .‬תחיית המתים‬ ‫(לצדיקים בלבד)‬ ‫(שיעשה בעתיד)‬

‫ניכר שבניגוד לביבאג'‪ ,‬שמנה את העיקר הראשון — מציאות האל — עם היסודות‬

‫השוללים ולפיכך הגדיר את תוכנו‪ ,‬שלילת ההיעדר‪ ,‬אברבנאל רואה עיקר זה כשורש‬
‫ובסיס למניין כולו ומגדירו "יסוד היסודות"‪ .‬כך‪ ,‬בעוד ביבאג' מונה ארבעה עיקרים‬
‫שוללים (א‑ד)‪ ,‬נותר אברבנאל עם שלשה בלבד (ב‑ד)‪ ,‬אך הוא מדגיש שהם שוללים‬
‫את מכלול האפשרויות המצמצמות או מגבילות את האל‪ .‬הבדל נוסף הוא בחלוקה‬
‫הפנימית של פעולות האל‪.‬‬

‫‪ 192‬קלנר‪ ,‬בתוך‪ :‬אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪( 17‬מבוא); שם‪ ,‬י‪ ,‬עמ' ‪ 82‬הערה ‪ ,25‬ז‪ ,‬עמ' ‪71‬‬
‫הערה ‪ ;14‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪.31‬‬
‫‪ 193‬ולא רק "שינויים קלים בלבד"‪ ,‬כפי שציין קלנר (שם)‪.‬‬
‫‪ 194‬דוגמאות בולטות הן מניית חידוש העולם והניסים ככלולים בעיקרים ד‪-‬ה‪ .‬עקרונו אלו אצל ביבאג'‬
‫אינם עיקרים אלא "התחלות אמונה"‪ .‬התוכן השונה שמוצא כל אחד מההוגים בעיקרים האלה השפיע‬
‫על סיווגם לקבוצות השונות‪.‬‬

‫[‪]163‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫חלוקתו של אברבנאל מדגישה את התכנים שהוא מוצא בעיקרי הרמב"ם‪ ,‬דוגמת‬

‫‪195‬‬
‫יכולת האל לעשות נסים‪ ,‬המצויה לדבריו בעיקר החמישי‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬חלוקה זו מופיעה גם בחיבור מאוחר יותר שכתב אברבנאל‪“ ,‬מאמר‬
‫קצר בביאור סוד המורה"‪ .‬מאמר זה נכתב בתגובה לשאלה על מבנה החיבור “מורה‬
‫הנבוכים" ועל חלוקתו לשלושה חלקים‪ .‬שאלות אלו ריתקו דורות של מלומדים‪ 196,‬וכמו‬
‫ר"ד‪ ,‬גם אברבנאל סבור שבמורה הנבוכים ביקש הרמב"ם לבאר למעיינים בהרחבה את‬
‫יסודות האמונה שרשם בקצרה עשרות שנים קודם לכן בביאור המשנה‪ .‬אברבנאל הציע‬
‫‪197‬‬
‫להקביל את שלושת חלקי החיבור הפילוסופי לשלוש קבוצות העיקרים‪:‬‬ ‫‪198‬‬

‫העיקרים‬ ‫המאפיין‬ ‫מתודת הדיון‬ ‫החלק במורה הנבוכים‬

‫שלילת טעות‬
‫א‪ .‬מציאות האל‬ ‫התורניים (טעות‬
‫ב‪ .‬אחדות האל‬ ‫האל‬ ‫המבוססת על‬ ‫חלק ראשון‬
‫ג‪ .‬שלילת הגשמות‬ ‫פשטי המקראות)‬
‫וטעות ה'מדברים'‬
‫א‪ .‬מציאות האל‬
‫חלק שני‬
‫ב‪ .‬אחדות האל‬
‫האל‬ ‫ביסוס עפ"י דרכי‬
‫ג‪ .‬שלילת הגשמות‬
‫הפילוסופיה‬
‫ד‪ .1‬קדמותו ומציאותו‬
‫ד‪ .2‬חידוש העולם‬
‫ו‪ .‬נבואה ("במיוחדים מבני האדם")‬
‫פעולות האל‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬ ‫חלק שני‬
‫בעבר‬
‫ח‪ .‬תורה מן השמים‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬
‫י‪ .‬ידיעה והשגחה‬ ‫פעולות‬
‫יא‪ .‬שכר ועונש‬ ‫האל בהווה‬
‫("המתמידות")‬ ‫חלק שלישי‬
‫(יב‪ .‬ביאת המשיח; יג‪ .‬תחיית‬ ‫פעולות האל‬ ‫לא נזכרו במורה‬
‫‪198‬‬
‫המתים)‬ ‫בעתיד‬ ‫הנבוכים במפורש‬
‫ה‪ .‬ראוי לעובדו‬ ‫תכלית הכל‬ ‫סוף החלק השלישי‬

‫ראו גם בדבריו בתוך‪ :‬אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ,)2‬ח‪ ,‬עמ' ‪.75‬‬ ‫‪195‬‬
‫ראו לעיל במקורות שבהערה ‪.77‬‬ ‫‪196‬‬
‫י' אברבנאל‪ ,‬מאמר קצר בביאור סוד המורה‪ ,‬ונציה ‪ ,1584‬כב ע"ב (= ל' הוך‪" ,‬יצחק אברבנאל —‬ ‫‪197‬‬
‫מבנה 'מורה נבוכים'‪ ,‬על פי הטקסט 'מאמר קצר בביאור סדר המורה'"‪ ,‬עבודת מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת‬
‫חיפה‪ ,‬תשס"ו‪ ,‬עמ' ‪.)83-81‬‬
‫עיקרים אלו לא נזכרו במורה הנבוכים במפורש‪ ,‬ואברבנאל מביא לכך שני הסברים‪( :‬א) הם כלולים‬ ‫‪198‬‬
‫בדיון על שכר ועונש; (ב) מורה הנבוכים מבקש לבאר את עיקרי האמונה בדרך העיון הפילוסופי‪,‬‬
‫אך עיקרים אלו אינם מתבארים בדרך זו‪ .‬נראה‪ ,‬ששני ההסברים משלימים זה את זה‪ :‬העיקרים לא‬
‫נתפרשו במורה הנבוכים אך נרמזו בו בחלק השלישי‪.‬‬

‫[‪]164‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫ההבחנה בין מתודות הכתיבה של חלק א וחלק ב של מורה הנבוכים חוזרת גם בחיבורו‬
‫‪199‬‬
‫הפילוסופי "מפעלות אלהים"‪.‬‬
‫ניכר שקיימים כמה הבדלים בין חלוקה זו לחלוקה השלישית שב"ראש אמנה"‪.‬‬
‫אברבנאל אינו מציין בחלוקה זו את החלוקה הפנימית של הפעולות בכל אחד מהזמנים‪,‬‬
‫ונראה שסמך על חלוקתו שם‪ ,‬ואילו כאן לא בא אלא להסביר את מבנה מורה הנבוכים‪.‬‬
‫הבדל מהותי יותר קיים בהבנת העיקר החמישי‪ :‬בראש אמנה הסביר אותו אברבנאל‬
‫(אומנם בדוחק) כחלק מפעולות האל בעבר‪.‬‬
‫הווי אומר‪ :‬את החלוקה המשולשת שהופיעה בראשונה בפירוש הרמב"ם לטקסט‬
‫תנאי הוא אימץ גם כמודל לספרו הפילוסופי המאוחר‪ .‬טיעון זה הופך את רשימת‬
‫העיקרים לטקסט שבו עקרונות פילוסופיים או לפחות עקרונות שניתן להוכיח גם על‬
‫פי הפילוסופיה — ובניגוד לטענתו של ביבאג'‪ ,‬שחלק מהעיקרים מבוססים רק על‬
‫‪200‬‬
‫המסורת ונחשבים “נמנעים" מבחינה פילוסופית‪.‬‬

‫ד ‪ .4‬ר ' א ב ר ה ם א ל א ש ק ר‬
‫חלוקה דומה מצויה גם בחיבור “זכר עשה לנפלאותיו" לר' אברהם אלאשקר (מצרים‬
‫וארץ ישראל‪ ,‬המאה הט"ז)‪ .‬החיבור הושלם בשנת ‪ 1586‬ונותר עד כה בכתב יד‪ 201.‬יש‬
‫בו דיון ופירוש רחב לי"ג עיקרים שמנה הרמב"ם‪ .‬אלאשקר אינו מייחד דיון למבנה‬
‫הרשימה‪ ,‬אך מהערותיו הפזורות ברחבי החיבור ועוסקות בסדר הפנימי של רשימת‬
‫העיקרים ניתן‪ ,‬אולי‪ ,‬לזהות חלוקה לקבוצות‪ .‬אלאשקר מדגיש כי העיקרים ב‑ה עוסקים‬
‫בתיאור האל וביכולתו הבלתי מוגבלת באופנים שונים‪ ,‬ולפיכך הם שוללים הגבלות‬
‫למיניהן‪ 202.‬הוא מדגיש שהרמב"ם הקדים את עיקרי הנבואה (ו‑ט) לעיקרי ההשגחה‬
‫והשכר והעונש (י‑יג) כיוון שהוא מקבל באופן עקרוני את עמדת הפילוסופים שהנבואה‬
‫טבעית במהותה‪ 203.‬הרמב"ם אומנם ציין כי האל יכול ברצונו למנוע נבואה מהראוי‬
‫לה‪ ,‬אך אלאשקר טוען שלא מדובר בשינוי מהותי של התפיסה הפילוסופית ואף סבור‬
‫שהמאמין שהאל אינו יכול למנוע נבואה מהראוי לה איננו נחשב כופר‪ 204.‬יש להסתייג‬
‫ולומר שלא ברור אם תיאורים אלו באים להצביע על חלוקה לקבוצות‪ .‬ייתכן שאלאשקר‬
‫רק ביקש להצביע על הסדר הפנימי של העיקרים‪.‬‬
‫י' אברבנאל‪ ,‬מפעלות אלהים‪ ,‬בעריכת ברכה גנוט‪-‬דרור‪ ,‬ירושלים תשמ"ח‪ ,‬מאמר ט פרק א‪ ,‬עמ' ‪.188-184‬‬ ‫‪199‬‬
‫אולי בכך נמצא הסבר להשמטת שמו של ביבאג'‪ :‬אברבנאל מקבל ממנו את החלוקה המבנית‪ ,‬אבל‬ ‫‪200‬‬
‫משתמש בה באופן שונה לגמרי ומסביר בעזרתה את מגמתו של הרמב"ם באופן מנוגד לגמרי‪.‬‬
‫א' אלאשקר‪ ,‬זכר עשה לנפלאותיו‪ ,‬כתב יד גינצבורג ‪ .)f 48214( 1212‬אני מכין עתה מהדורה מדעית‬ ‫‪201‬‬
‫של חיבור חשוב זה עם ד"ר אסתי אייזנמן‪.‬‬
‫שם‪ ,‬ה‪ 62 ,‬ע"ב‪.‬‬ ‫‪202‬‬
‫שם‪ ,‬י‪ 147 ,‬ע"ב‪.‬‬ ‫‪203‬‬
‫כידוע‪ ,‬נחלקו פרשני הרמב"ם בהבנת שיטתו בנושא זה‪.‬‬ ‫‪204‬‬

‫[‪]165‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫כך ניתן לשרטט את תמצית דבריו‪:‬‬

‫העיקרים‬ ‫הקבוצה‬
‫א‪ .‬מציאות האל‬ ‫האל‬
‫ב‪ .‬אחדותו‬ ‫אינו מוגבל במניין‬
‫ג‪ .‬שלילת גשמותו‬ ‫אינו מוגבל במקום‬
‫תוארי האל בשלילות‬
‫ד‪ .‬קדמות האל‬ ‫אינו מוגבל בזמן‬
‫ה‪ .‬ראוי לעבדו ולא זולתו‬ ‫אינו מוגבל בכוח‬
‫סדר טבעי‬ ‫נבואה‬
‫השגחה‬ ‫השגחה ושכר ועונש‬

‫אלאשקר הושפע רבות מדיוניו של אברבנאל על העיקרים ב"ראש אמנה"‪ ,‬והוא מצטט‬
‫אותו תדיר‪ 205.‬נראה שגם בסוגיה זו — שכאמור לא נידונה ישירות בחיבורו‪ ,‬ומקורות‬
‫החלוקה אינן נזכרות בו במפורש — הושפע אלאשקר מאברבנאל‪ .‬השפעה זו ניכרת‬
‫באפיון שתי קבוצות העיקרים הראשונות; אומנם הקבוצות שאחריהן‪ ,‬אם אכן כיוון‬
‫אלאשקר להציע חלוקה כזו‪ ,‬אופיינו באופן שונה מהקטלוג של אברבנאל‪ ,‬והן מבקשות‬
‫לתאר את מידת הזיקה של האל לעולם לפי‪ :‬סדר טבעי או השגחה ישירה‪.‬‬

‫סיכום ביניים‬
‫בדומה לביבאג' ולאברבנאל‪ ,‬גם מחבר “תהלה לדוד" רואה בעיקרים שתי קבוצות —‬
‫האל ופעולותיו — ונראה שגם אלאשקר הושפע מחלוקה זו‪ .‬אומנם אין זהות מוחלטת‬
‫בין השיטות‪ ,‬וההבדלים ביניהן מסתכמים בבחינת מעמדו של העיקר הראשון (מציאות‬
‫האל) ובשיוך של חלק מהאמונות שנכללו לפי הוגים אלו בעיקר הרביעי (חידוש‬
‫העולם) ושל העיקר החמישי (עבודה לאל ולא לזולתו)‪ .‬הבדלים אלו מלמדים על‬
‫התכנים שמצא כל אחד מההוגים באמונות הללו‪ .‬להלן טבלה המסכמת את המרכיבים‬
‫המרכזיים בגרסאות השונות של שיטת חלוקה זו בניסיון להציג את התפתחות התמה‬
‫ואופניה השונים‪ .‬הטבלה חורגת מעט מן הסדר הכרונולוגי של האישים‪:‬‬

‫‪ 205‬ראו אלאשקר‪ ,‬זכר (לעיל הערה ‪ ,)201‬א‪ 3 ,‬ע"א‪ 4 ,‬ע"ב; ג‪ 26 ,‬ע"ב‪ 41 ,‬ע"א; ד‪ 56 ,‬ע"א; ה‪ 59 ,‬ע"ב;‬
‫ט‪ 138 ,‬ע"א‪-‬ע"ב‪ 144 ,‬ע"א‪ 146 ,‬ע"א‪.‬‬

‫[‪]166‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫אלאשקר‬ ‫אברבנאל‬ ‫ביבאג'‬ ‫תהלה לדוד‬ ‫העיקר‬

‫האל‬ ‫האל‬ ‫מציאות האל‬ ‫א‬
‫אחדותו‬ ‫ב‬
‫תוארי האל‬ ‫האל‬ ‫שלילת‬ ‫ג‬
‫(שליליים)‬ ‫(עיקרים שליליים)‬ ‫הגשמות‬
‫תוארי האל‬ ‫האל‬
‫קדמון‬ ‫ד‪1‬‬
‫(שליליים)‬
‫ד‪ 2‬מחדש העולם‬
‫תכלית ראויה‬ ‫ה עבודה לו ולא‬
‫כוללות‬
‫לפעולותיו‬ ‫לזולתו‬
‫נבואה‬ ‫ו‬
‫עבר‬ ‫חלקית‬
‫נבואת משה‬ ‫ז‬
‫נבואה‬ ‫עבר‬ ‫עבר‬ ‫תורה מן‬ ‫ח‬
‫מיוחדות‬ ‫פעולותיו‬ ‫פעולותיו‬
‫כוללת (חיוביים)‬ ‫השמים‬
‫(עיקרים‬
‫חיוביים)‬ ‫ט נצחיות התורה פעולותיו‬
‫לחיים‬ ‫י ידיעה והשגחה‬
‫הווה כוללות‬ ‫הווה‬ ‫הווה‬
‫למתים‬ ‫שכר ועונש‬ ‫יא‬
‫שכר ועונש‬
‫לחיים‬ ‫יב ביאת המשיח‬
‫עתיד מיוחדות‬ ‫עתיד‬ ‫עתיד‬
‫למתים‬ ‫יג תחיית המתים‬

‫למרות ההבדלים בין ארבעת ההוגים הללו‪ ,‬כולם הושפעו בדרך כלשהי מתבניות‬
‫מחשבה פילוסופיות‪ ,‬ולפיכך הציגו את החטיבות השונות ברשימה המיימונית במינוח‬
‫ובמושגים מעולם הפילוסופיה‪ .‬בספרות חז"ל המאוחרת יותר יש חלוקה דומה של‬
‫רשימת העיקרים לשתי קבוצות‪ ,‬אך ללא המערכת המושגית ואף ללא פירוט לקבוצות‬
‫משנ ֶה‪.‬‬
‫חלוקה כזו מצויה בסידור "כתר יוסף" שערך יוסף ב"ר משה אשכנזי מפרמישלה‬
‫(נדפס בברלין בשנת ‪ .)1700‬בסידור זה פירוש על דרך הפשט מאת העורך וכן פירוש‬
‫קבלי שהעורך מייחס למקובל נתן נטע‪ 206.‬בפירוש לפיוט “יגדל אלהים חי"‪ ,‬הכולל את‬

‫‪ 206‬החלק הקבלי בסידור זה נחשד בשבתאות בדברי ר' יעקב עמדין‪" :‬גזרו עליו הרבנים בדור שלפנינו‬
‫גניזה"‪( ‬י' עמדין‪ ,‬תורת הקנאות‪ ,‬לבוב תר"ל‪ ,‬עמ' ‪ ,)144‬והסכים עמו ג' שלום בציינו בכריכה הפנימית‬
‫של העותק שלו‪" :‬המחבר מחסידי שבתי צבי"‪ .‬על כך ראו ש"ז ליימן‪ ,‬ספרים החשודים בשבתאות‪,‬‬
‫ספר הזכרון לרבי משה ליפשיץ‪ ,‬ניו יורק תשנ"ו‪ ,‬עמ' תתפז‪-‬תתפח‪.‬‬

‫[‪]167‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫העיקרים המיימוניים‪ ,‬מעיר העורך‪“ :‬וחמשה הראשונים הם מורים גודל האמונת שמו‬
‫יתברך‪ ,‬ושמונה האחרים מורים שבח אמונת הדת וכו''‪ .‬אשכנזי ראה אפוא ברשימה‬
‫שתי חטיבות נושאיות‪:‬‬
‫עיקרים א‑ה (שבח האל);‬
‫‪207‬‬
‫עיקרים ו‑יג (שבח התורה)‪.‬‬
‫חלוקה מעין זו מצויה גם בחיבור רבני‪-‬דרשני בן דורנו על י"ג העיקרים‪ .‬המחבר‪,‬‬
‫הרב שמשון דוד פינקוס (ארה"ב ‪ — 1944‬ישראל ‪ )2001‬מחלק את רשימת העיקרים‬
‫‪208‬‬
‫לשתי קבוצות‪:‬‬
‫עיקרים א‑ד‪ :‬האל‬
‫עיקרים ה‑יג‪ :‬האדם‪ ,‬וביתר דיוק‪ :‬תיאור דרכי הקשר בין האל לאדם‪.‬‬
‫פינקוס מאריך להסביר את שיוכו של כל אחד מהעיקרים שכלל בקבוצה השנייה‪.‬‬
‫המחברים הללו לא ציינו חלוקות קודמות‪ ,‬אך מתקבל על הדעת שהם הושפעו‬
‫מחלוקתו של אברבנאל (‪ 209.)III‬לפחות אשר לפינקוס נראה שהוא ניסה להמיר את‬
‫החלוקה הפילוסופית בחלוקה הנושאת משמעות דתית רלוונטית לדורו‪ .‬לכן במקום‬
‫לראות בקבוצה השנייה את תיאור פעולות האל‪ ,‬הוא רואה בה עיקרים המתארים את‬
‫הקשר ההדדי בין האל לאדם‪.‬‬

‫‪ 207‬ייתכן שהתפיסה שהקבוצות עוסקות בשבח האל‪/‬התורה נובעת מהתייחסותו לשיר "יגדל"‪ ,‬שעניינו‬
‫שיר ושבח‪ ,‬אך העיקרים אינם באים לשבח אלא להגדיר‪ ,‬ויש להגדיר‪( :‬א) האל; (ב) התורה‪.‬‬
‫‪ 208‬ש"ד פינקוס‪ ,‬נפש שמשון‪ :‬בעניני אמונה‪ ,‬ירושלים תשס"ה‪ ,‬עמ' ק‪-‬קג‪.‬‬
‫‪ 209‬פינקוס מצטט כמה פעמים את "ראש אמנה"‪ ,‬וגם בראשית דבריו כאן (עמ' צט)‪ .‬מכאן ברור שהחיבור‬
‫עמד לפניו‪.‬‬

‫[‪]168‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫פרק ה‪ :‬אחדות האל המתגלה בעולם‬

‫את שיטת החלוקה הזאת הציע ר' יוסף יעב"ץ (‪ ,)1508‑1440‬ממגורשי ספרד שעבר‬
‫לאיטליה‪ ,‬והיא מובאת כאן בשל הקִרבה העקרונית בינה ובין שיטת החלוקה הקודמת‪.‬‬
‫גם לפי שיטה זו האל הוא מוקד רשימת העיקרים‪ ,‬אך היסוד המארגן שלה הוא הצעת‬
‫אחדות האל‪ ,‬ולא ניסיון לתאר את האל באופנים שונים (תאריו ופעולותיו)‪ .‬הבדל נוסף‬
‫יש בפרטי החלוקה‪ :‬יעב"ץ אינו מנסה לחלק את העיקרים לפי סדר הרשימה אלא יוצר‬
‫קבוצות עיקרים מחלקיה השונים‪.‬‬
‫יעב"ץ עסק בעיקרים בשניים מחיבוריו‪ 210.‬בחיבורו “מאמר האחדות" הוא מתנגד‬
‫למנייני העיקרים שקדמו לו ומציע שיטה חדשה‪ :‬שלושה עיקרים המסבירים את עקרון‬
‫אחדות האל‪ .‬בחיבור אחר‪“ ,‬יסוד האמונה"‪ ,‬הוא מצביע על שלושה עיקרים (דומים‬
‫למדי לאלה שהציג ב"מאמר האחדות" וטוען שמהם מסתעפים י"ג העיקרים שמנה‬
‫‪211‬‬
‫הרמב"ם‪ ,‬וזו לשונו (בציון העיקרים בספרור אלפביתי)‪:‬‬
‫כל מבקשי ה' ודבקותו ולהיות מנוחלי העוה"ב‪ ,‬צריך שיאמין אמונה שלמה בלי‬
‫דופי ופקפוק שלש יסודות‪:‬‬
‫הא'‪ ,‬חדוש העולם;‬
‫הב'‪ ,‬שהשגחתו ית' בעולם בכלל ובפרט וחפץ במין האנושי ורואה מעשיהם‬
‫ומשלם לאיש כמעשהו;‬
‫הג'‪ ,‬שהוא ית' לבדו יהיה לעד [והוא לבדו יעבד לעד] ולנצח נצחים‪ ,‬והוא אחדותו‪.‬‬
‫ומאלה הג' נסתעפו הי"ג עקרים שהניח הרמב"ם; וזה‪:‬‬
‫שתחת החדוש — [א] מציאותו‪[ ,‬ד] וקדמותו יתברך;‬
‫ותחת השגחתו — [יא] שכר ועונש‪[ ,‬ו] והנבואה‪[ ,‬ז] ונבואת משה‪[ ,‬ח] ותורה מן‬
‫השמים‪[ ,‬י] וידיעת השם יתברך;‬
‫ותחת [ב] האחדות — [ג] בטול הגשמות‪[ ,‬ה] ושהוא לבדו ראוי שיעבד‪[ ,‬ט] ונצחיות‬
‫התורה [יב] ומשיח [יג] ותחיית המתים‬

‫‪ 210‬ראו ‪M. Kellner, ‟Jewish Dogmatics after the Spanish Expulsion: Rabbis Isaac‬‬
‫‪Abravanel and Joseph Ya'beṣ on Belief in Creation as an Article of Faith", JQR 72,‬‬
‫‪ ;(1982), pp. 178-187‬קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪ ;127‬צ' ליפשיץ‪“ ,‬תפיסת האחדות‬
‫של רבי יוסף יעבץ"‪ ,‬עבודת מוסמך‪ ,‬טורו קולג' שלוחת ישראל‪ ,‬ירושלים ‪ ,2000‬עמ' ‪ ;28-15‬א' גורפינקל‪,‬‬
‫“ייחודו של עם ישראל כעיקר אמונה"‪ ,‬דעת ‪( 81‬תשע"ו)‪ ,‬עמ' ‪.221‬‬
‫‪ 211‬יעב"ץ‪ ,‬יסוד האמונה (לעיל הערה ‪ ,)25‬ב ע"א‪.‬‬

‫[‪]169‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫הארכתי לצטט את לשונו של יעב"ץ כדי להראות שהוא כלל בקבוצות ששרטט את כל‬
‫‪212‬‬
‫י"ג עיקרי הרמב"ם‪ ,‬בניגוד לניתוחים אחרים שהוצעו לשיטתו‪.‬‬
‫ובסיכום טבלאי‪:‬‬

‫העיקרים‬ ‫היסודות‬
‫מציאות האל‬ ‫א‬
‫חידוש העולם‬
‫קדמותו‬ ‫ד‬
‫נבואה‬ ‫ו‬
‫נבואת משה‬ ‫ז‬
‫השגחה‬
‫תורה מן השמים‬ ‫ח‬
‫(ידיעה‪ ,‬השגחה בכלל ובפרט‪ ,‬ושכר ועונש)‬
‫ידיעה‬ ‫י‬
‫שכר ועונש‬ ‫יא‬
‫אחדותו‬ ‫ב‬
‫אחדות‬
‫שלילת הגשמות‬ ‫ג‬
‫(נצחיות האל ואחדותו)‬
‫ראוי לעבדו ולא לזולתו‬ ‫ה‬

‫יעב"ץ מדגיש שבעיקר הראשון או בקבוצת העיקרים הראשונים‪" ,‬נשתתפנו עם כל‬

‫האומות"‪ ,‬שאף הן נבראו ואף הן מכירות במציאות האל‪ ,‬ואילו שתי קבוצות העיקרים‬
‫האחרונות ייחודיות לישראל והן מתארות את אופי היחסים בין האל לישראל‪ 213.‬לפי‬
‫קלנר‪ ,‬יעב"ץ רואה בעיקרים מערכת של אמונות שאינן פילוסופיות‪ ,‬ובהתאמה לשיטתו‬
‫— המבקשת לבדל את היהדות מהפילוסופיה‪.‬‬

‫‪ 212‬קלנר טוען שיעב"ץ חילק את העיקר הי"א העוסק בשכר ועונש לשני חלקים ומשייך היבטים שונים‬
‫שלו לשתי קבוצות נושאיות (‪ .1‬בקבוצה ב‪ :‬השגחה — שכר ועונש לגוף; ‪ .2‬בקבוצה ג‪ :‬אחדות —‬
‫גמול לנפשות) הוא גם אינו מציין במפורש את מיקומו של העיקר השלישי — שלילת הגשמות‪ ,‬וקלנר‬
‫מתלבט אם הוא כלול בקבוצה הראשונה ונובע מחידוש העולם (רק העולם התחדש אך האל קדמון לו‬
‫והוא אינו מחודש וגשמי) או שהוא כלול בקבוצה השלישית ונובע מאחדות האל (אחד ונצחי בגלל אי‬
‫גשמיותו)‪ .‬ראו קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪ .127‬אומנם דברי יעב"ץ במקור זה ברורים‪:‬‬
‫העיקר הי"א מצוי רק בקבוצה השנייה‪ ,‬ועיקר שלילת הגשמות מצוי רק בקבוצה השלישית‪ .‬ככל‬
‫הנראה קרא קלנר בטעות "גמול הנשמות" או אפילו רק "ביטול הנשמות" במקום "בטול הגשמות"‬
‫‪ 213‬יעב"ץ‪ ,‬יסוד האמונה (לעיל הערה ‪ ,)25‬יא ע"ב‪.‬‬

‫[‪]170‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫פ רק ו‪ :‬ה תורה כ" ח וכמה"‪ ,‬ס יבותיה ‪ ,‬ש למ ותה ותכליתה‬

‫גם דרך חלוקה זו מופיעה לראשונה בחיבוריהם של הוגים מן המאה הט"ו‪ ,‬והיא‬
‫התגלגלה באופנים שונים במשך הדורות‪ .‬נראה שהראשון שהציג אותה וכתביו הגיעו‬
‫לידינו הוא משה בן יצחק אבן וקאר‪ .‬הוא ראה בתורה "חוכמה" והגדיר אותה באמצעות‬
‫הסיבות האריסטוטליות‪ ,‬שכל אחת מהן מייצגת קבוצת עיקרים‪ .‬מאוחר יותר ניתן‬
‫להצביע על חלוקות דומות שלא נקטו מינוח פילוסופי אלא מינוח עממי יותר‪ ,‬לפי‬
‫התפיסה שכלל העיקרים מייצגים את התורה ושלמותה‪ .‬לא ברור אם ביבאג' או ר' יואל‬
‫אבן שועייב היו הראשונים שהציגו את ההצעה ה"עממית"‪ 214,‬אך הם בוודאי פיתחו‬
‫אותה לאפיקים חדשים‪ 215.‬מאוחר קצת יותר פרס ר"ד‪ ,‬מחבר “תהלה לדוד"‪ ,‬חלוקה‬
‫מפורטת המשלבת את הסגנון הפילוסופי עם הפירוט של ביבאג'‪.‬‬

‫ו ‪ .1‬ר ' מ ש ה א ב ן ו ק א ר‬
‫כאמור‪ ,‬קִטלוג זה מתועד תחילה בחיבורו של ר' משה אבן וקאר “מתוק לנפש"‪,‬‬
‫שקטעים ממנו פורסמו בדפוס בפעם הראשונה בשנת תש"ם‪ 216.‬במחקר דנו מתי בדיוק‬
‫חי ופעל המחבר‪ .‬ככל הנראה הוא קדם לביבאג'‪ ,‬אך לא ברור אם קדם לאלבו או‬
‫חי ופעל באותה תקופה ממש‪ .‬כיוון שקיימת הקבלה בין כמה מרעיונותיו היסודיים‬
‫לרעיונות המצויים אצל שני ההוגים הללו‪ ,‬דיון זה אינו היסטורי גרידא אלא מכריע‬
‫‪217‬‬
‫לעניין שאלת מקור הרעיונות‪.‬‬
‫הפרק האחרון בחיבורו “מתוק לנפש" עוסק בעיקרי האמונה‪ ,‬וכמו רבים אף הוא‬
‫מציע חלוקה משולשת שממנה מסתעפים שאר העיקרים המיימוניים‪ .‬בדומה לר' אלבו‪,‬‬
‫ואולי לפניו‪ ,‬וקאר רואה בתורה חוכמה‪ ,‬מדע‪ ,‬ובעיקרים הוא רואה את התחלותיה‬
‫— בבחינת הצעות המעמידות את התורה‪ ,‬והיא נופלת בביטולן‪ .‬לאור תפיסה זו‪,‬‬

‫על המחבר וחיבוריו ראו רגב‪ ,‬עיקרי אמונה (לעיל הערה ‪ ,)17‬עמ' יט‪-‬כא; ש' רגב‪ ,‬דרשה הכתובה‬ ‫‪214‬‬
‫והמסורה‪ :‬דרשות ודרשנים בימי הביניים‪ ,‬ירושלים תש"ע‪ ,‬עמ' ‪ ,226‬ושם במפתח‪ ,‬עמ' ‪ ,259‬ערך‬
‫"אבן שועיב יואל"‪ .‬רגב מתקשה לקבוע מי מהם קדם (רגב‪ ,‬עיקרי אמונה‪ ,‬עמ' לג‪-‬לד)‪ .‬יש להעיר‬
‫שאין קשר ידוע בין ר' יואל אבן שועייב איש המאה הט"ו ובין הדרשן ר' יהושע אבן שועייב איש‬
‫המאה הי"ד‪ ,‬וכבר העיר רגב‪" :‬מבין כלל הוגי התקופה פסח המחקר כמעט לחלוטין על ר' יואל אבן‬
‫שועייב[‪ ]...‬יתכן‪ ,‬שהתעלמות זו היא תוצאה של בלבול בין שני דרשנים ממשפחת שועייב‪ ,‬האחד ר'‬
‫יהושע אבן שועייב[‪ ]...‬והשני ר' יואל" (שם‪ ,‬עמ' יט)‪.‬‬
‫באין דרך כרונולוגית חד‪-‬משמעית לעקוב אחרי השתלשלות הרעיון‪ ,‬אציע אותו מן הפשוט אל‬ ‫‪215‬‬
‫המורכב‪ ,‬אף שייתכן שבמציאות ההיסטורית התגלגלה תמה זו בנתיב שונה במקצת‪.‬‬
‫נדפס בתוך‪ :‬קופפר‪ ,‬מתוק לנפש (לעיל הערה ‪ ,)18‬עמ' ‪ ;331-295‬המשך‪" :‬פרקים מספר 'מתוק לנפש'‬ ‫‪216‬‬
‫מאת משה ב"ר יצחק ן' וקאר"‪ ,‬קבץ על יד‪ ,‬יב (תשנ"ד)‪ ,‬עמ' ‪.267-207‬‬
‫ראו קופפר‪ ,‬מתוק לנפש (לעיל הערה ‪ ,)18‬עמ' ‪ ;300‬מלמד‪ ,‬האם הקדים (לעיל הערה ‪ ,)44‬עמ' ‪ ;276-273‬ב'‬ ‫‪217‬‬
‫ריצ'לר‪" ,‬האם קדם משה ן' וקאר לחסדאי ן' קרשקש ויוסף אלבו?"‪ ,‬קרית ספר סג‪ ,‬א (תש"ן)‪ ,‬עמ' ‪.299‬‬

‫[‪]171‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫וגם כאן בדומה לאלבו‪ ,‬הוא מותח ביקורת על מוני העיקרים שקדמו לו (ובראשם‬
‫הרמב"ם)‪ ,‬שכללו ברשימותיהם עיקרים שאינם “עיקרים" לפי הגדרתו‪ .‬הוא מזכיר גם‬
‫את “לאומר שאמר שמציאות האל ית‪ ,‬ותורה מן השמים‪ ,‬ושכר ועונש — הם עיקרי‬
‫התורה‪ ,‬לא יותר‪ ,‬והנשארים (‑שאר העיקרים שמנה הרמב"ם) הם כשרשים מסתעפים‬
‫מהם"‪( 218‬רשב"ץ? אלבו?) ודוחה גם אותם‪ .‬הוא טוען שעקרונות אלו אינם “עיקרים"‬
‫אלא “מהות התורה וסיבתה ותכליתה"‪ ,‬ולפיכך “הנשארים הם כעיקרים להם"‪ .‬הווי‬
‫אומר‪ :‬הוא מסכים עם החלוקה המשולשת‪ ,‬אך מתנגד להגדרה הסמנטית ואינו רואה‬
‫בעקרונות אלו אבות (“עיקרים") שמהם מסתעפות תולדות (“שרשים")‪ ,‬אלא את מהות‬
‫מדע התורה הקודמת לעקרונות ולעיקרים המקיימים ומבססים אותם‪.‬‬
‫חלוקה משולשת זו כבר ראינו לעיל בפרק א‪ ,‬בהבדלים פה ושם‪ ,‬אך אבן וקאר‬
‫מוסיף לה משמעות מיוחדת‪ ,‬וההוגים שבאו אחריו פיתחו והרחיבו אותה‪ .‬לאבן‬
‫וקאר ברור שלתורה יש מהות (צורה?) — תורה מן השמים‪ ,‬ולפיכך יש לה גם סיבה‬
‫פועלת — האל שנתן את התורה (ובניסוח אחר‪“ :‬תכלית מצד הנותן" — כדי להורות‬
‫על מציאותו ואפיוניו המיוחדים)‪ ,‬וסיבה תכליתית מצד המקבל‪ ,‬שהיא “שכר ועונש‬
‫גופניים ונפשיים"‪ 219.‬אבן וקאר נוקט מינוח אריסטוטלי‪ 220,‬המצביע על הדרך שבה הוא‬
‫רואה את הרשימה המיימונית‪:‬‬
‫הסיבה האריסטוטלית‬ ‫הקבוצה‬
‫פועל‬ ‫מציאות ה'‬
‫התורה ומהותה (חומר וצורה)‬ ‫תורה מן השמים‬
‫תכלית‬ ‫שכר ועונש‬

‫ו ‪ .2‬ר ' י ו א ל א ב ן ש ו ע י י ב‬
‫חלוקה דומה מוצעת בדבריו של ר' יואל אבן שועייב‪ 221‬בשניים מחיבוריו‪“ :‬עולת‬
‫שבת" (דרושים) ו"נורא תהלות"‪( ‬פירוש לתהלים)‪ .‬הוא מקבל את חלוקתו של אלבו‪,‬‬
‫שמנה שלושה עיקרים ואת האמונות האחרות תחתיהן‪ ,‬והתלבט אם ניתן לראות כך‬
‫גם את דעת הרמב"ם שמנה י"ג עיקרים‪ 222.‬ש' רגב ניתח את שיטתו של אבן שועייב‬
‫והראה שהוא מקבל את הגדרתו של אלבו ל"עיקר" — דבר שהאמונה תלויה בו ונופלת‬
‫בביטולו — אך הגדרתו לעיקרים האחרים מקיפה יותר וכוללת אמונות חשובות‬

‫קופפר‪ ,‬מתוק לנפש (שם)‪ ,‬עמ' ‪.327‬‬ ‫‪218‬‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪.329‬‬ ‫‪219‬‬
‫ראו להלן ו‪ ,4‬ובמקורות בהערה ‪.232‬‬ ‫‪220‬‬
‫ראו על אודותיו במקורות לעיל הערה ‪.214‬‬ ‫‪221‬‬
‫ראו לעיל בפרק א‪.2‬‬ ‫‪222‬‬

‫[‪]172‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫שמקצתן שונות‪ 223.‬בדרשה אחרת ב"עולת שבת" הוא מציע חלוקה של י"ג העיקרים‬
‫שאינה ממשיכה את חלוקתם של רשב"ץ ואלבו‪ ,‬אלא מציעה קִטלוג עצמאי המבוסס‬
‫על התפיסה שכלל העיקרים מגדירים את האמונה באמצעות ארבעה נושאים‪ :‬ה ְמ ָצו ֵה‪,‬‬
‫המצּווה‪ ,‬ה ִמ ְצו ָה‪ ,‬והתכלית‪ .‬בשלושת הראשונים התפיסה היא שהאל נתן את התורה‬
‫לאדם בנבואה‪ ,‬והם מסודרים מן ההיבט הכללי של האל‪ ,‬דרך ההשתלשלות והקשר‬
‫שלו לשכלים הנבדלים ולנבראים נמוכים יותר כמו האדם‪ .‬הנושא הרביעי (שלמעשה‬
‫הוא סעיף של השלישי) מאפיין את תכלית התורה‪ .‬הקבוצות מתחלקות לחלוקת משנה‬
‫שבה כלל (“עיקר") ופרטים (שורשים‪ ,‬ובלשונו‪“ :‬דרושים")‪ ,‬וכך הרשימה כולה מגדירה‬
‫‪224‬‬
‫באופן מלא את התורה‪ ,‬את שלמותה ואת תכליתה‪.‬‬
‫‪225‬‬
‫זו חלוקתו‪:‬‬
‫העיקרים והדרושים‬ ‫משמעות‬
‫מהותו מצד עצמו‬ ‫א‪ .‬מציאות האל‬
‫בניגוד לעולם‬
‫בעצם‬ ‫ב‪ .‬אחדותו‬
‫השכלים הנבדלים‬
‫הריבוי‬
‫בניגוד לעולם‬ ‫במקרה‬ ‫שלילת‬ ‫ה ְמ ָצו ֵה‬
‫‪225‬‬ ‫ג‪ .‬הרחקת גשמותו‬
‫הגלגלים‬ ‫(היעדר הגשמות)‬ ‫תאריו‬
‫בניגוד לעולם‬
‫ההוויה‬ ‫ד‪ .‬קדמותו‬
‫הארצי‬
‫האל בבחינת ְמ ָצו ֵה‬ ‫ה‪ .‬עבודתו‬
‫ו‪ .‬מציאות הנבואה‬
‫כללי — לכל העם‬
‫והנביאים‬ ‫המְצּוו ֵה‬
‫פרטי — למשה‬ ‫ז‪ .‬נבואת משה‬
‫מהות התורה‬ ‫ח‪ .‬תורה מן השמים‬
‫ה ִמ ְצו ָה‬
‫בחינת נצחיותה‬ ‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬
‫מבוא‪" :‬מחוייב בו ית' כדי שיניח הוא התכלית"‬ ‫י‪ .‬ידיעה והשגחה‬
‫השלמות האחרונה‪" :‬האיזון המבוקש"‬ ‫יא‪ .‬שכר ועונש‬ ‫התכלית‬
‫פרטי "התכלית‬
‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬
‫מביא לתכלית‬ ‫בעצמו"‬
‫יג‪ .‬תחיית המתים‬
‫הוא מדגיש שבכל קבוצה יש עיקרים שאינם הכרחיים מבחינה פילוסופית כיסודות‬
‫הדת‪ ,‬אבל הם מורים על שלמות התורה‪.‬‬

‫‪ 223‬על שיטתו ראו רגב‪ ,‬עיקרי אמונה (לעיל הערה ‪ ,)17‬עמ' יט‪-‬לט‪.‬‬
‫‪ 224‬יואל בן שועב‪ ,‬נורא תהלות‪ ,‬סלוניקי שכ"ט‪ ,‬קמא ע"א — קמב ע"א‪.‬‬
‫‪ 225‬על הזיקה של האחדות לשלילת הגשמות ראו הרוי‪ ,‬שאלת (לעיל הערה ‪.)35‬‬

‫[‪]173‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫ו ‪ .3‬ר ' א ב ר ה ם ב י ב א ג ' (‪)II‬‬

‫‪226‬‬
‫אחרי שהציג ביבאג' באריכות את עיקרי הרמב"ם ואף הציע דרך לחלוקת הרשימה‪,‬‬
‫הוא שאל כמה שאלות על תוכנה‪ :‬מדוע כלולים בה עיקרים מסוימים ואחרים הושמטו?‬
‫מה העיקרון המארגן של הרשימה? בתשובה לקושיות אלו הוא כותב ש"הנהגה (‪-‬חוקה)‬
‫מעולה או אלהית" מובחנת בארבעה מאפיינים‪( :‬א) שלמות המחוקק; (ב) שלמות החוקה;‬
‫(ג) שמקבל היעד המונהג בחוקה יכיר בשלמותה ויאהב אותה; (ד) שהחוקה תשלים את‬
‫המונהגים והם יקנו באמצעותה את השלמות ואת ההצלחה שהם שואפים אליה‪ .‬ביבאג'‬
‫מראה כי רשימת העיקרים שמנה הרמב"ם כוללת קבוצות של עיקרים שכל אחת מהן‬
‫מתארת את התורה ואת שלמותה באחד מאופנים אלו‪ ,‬ואף העיקרים המצויים בכל‬
‫קבוצה משלימים זה את זה‪ ,‬ולפיכך כולם נחוצים‪ 227.‬הרי חלוקתו בתצוגה טבלאית‪:‬‬

‫העיקרים‬ ‫הקבוצות‬
‫יש ְמ ָצו ֵה‬ ‫א‪ .‬מציאות האל‬
‫אינו מוגבל במספר‬ ‫ב‪ .‬אחדות האל‬ ‫הנותן‬
‫אינו מוגבל במקום‬ ‫שלמותו‬ ‫המחוקק — האל ג‪ .‬שלילת הגשמות‬ ‫שלמות‬
‫אינו מוגבל בזמן‬ ‫ד‪ .‬קדמון‬
‫ו‪ .‬נבואה‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬ ‫התוכן‬
‫התורה — החוקה ח‪ .‬תורה מן השמים‬ ‫שלמות‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬
‫המקבל‬
‫כיוון שהוא שלם ראוי לעובדו בתורה השלמה‬ ‫קהל היעד מכיר במחוקק ה‪ .‬ראוי לעובדו‬
‫כמקור החוקה‬
‫י‪ .‬ידיעת האל‬
‫התכלית‬
‫יא‪ .‬שכר ועונש‬
‫השלמות המושגת על ידי‬
‫יב‪ .‬ביאת המשיח‬
‫החוקה‬
‫יג‪ .‬תחיית המתים‬

‫אבן שועייב וביבאג' מסכימים באופן כללי על מהות העיקרים שמנה הרמב"ם‪ ,‬והם‬
‫גם מצביעים על קבוצות דומות למדי‪ 228.‬אומנם קיימים כמה הבדלים ביניהם בזהות‬
‫העיקרים בכל אחת מהקבוצות‪.‬‬

‫‪ 227‬ביבאג'‪ ,‬דרך אמונה (לעיל הערה ‪ ,)17‬קא ע"ב — קב ע"א‪.‬‬

‫‪ 228‬השמות שביבאג' מעניק לשלושת הקבוצות הראשונות מזכירים את חלוקתו הראשונה של אברבנאל‬
‫(לעיל א‪ ,)3‬אך נדמה שדמיון סמנטי בלבד‪.‬‬

‫[‪]174‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫ו ‪ .4‬ר " ד מ ח ב ר ת ה ל ה ל ד ו ד (‪)I‬‬

‫שיטת חלוקה זה חוזרת אצל ר"ד מחבר “תהלה לדוד"‪ ,‬אלא שהוא מפתח תמה זו‪,‬‬
‫מרחיב אותה ומקביל את קבוצות העיקרים לארבע הסיבות האריסטוטליות‪ :‬חומר‪,‬‬
‫צורה‪ ,‬פועל‪ ,‬תכלית‪.‬‬
‫‪229‬‬
‫כאמור‪ ,‬ר"ד הציג שתי חלוקות מבניות‪ ,‬והשנייה שבהן נידונה לעיל‪ .‬חלוקתו‬
‫הראשונה (תהלה לדוד‪ ,‬ח"א יא) משתלשלת מדיון כולל בעניין התורה (שם‪ ,‬ח"א ח‑י)‪.‬‬
‫הוא בוחן מהי “חוכמה" לעומת נבואה‪ ,‬עומד על חשיבותה וסוגיה וחוקר אם ניתן‬
‫לזהות בתורה את שלושת המאפיינים הקלאסיים של “חוכמה"‪( :‬א) “נושא" (ציר מרכזי‪,‬‬
‫מגמה עיקרית שלאורה יש ללמוד את החוכמה); (ב) “הקדמות ושורשים"‪ ,‬מעין הנחות‬
‫יסוד הדרושות להבנת העקרונות והתוכן; (ג) “דרושים" ותוכן‪ 230.‬ר"ד דוחה את הטענות‬
‫המפשיטות את התורה — החוכמה האלוהית — מכפיפות לכללים לוגיים וספרותיים אלו‪,‬‬
‫שהרי “היא חכמה מופשטת ולא יתחייב זה בה לפי שאין דרך השגתה בדרך החקירה‬
‫אלא שפע שופע מלמעלה"‪ 231.‬למעשה הוא מקבל את תפיסת אלבו וסיעתו שהתורה היא‬
‫“חוכמה" המוגדרת באמצעות “התחלות" וכללים לוגיים‪ .‬עתה ר"ד בוחן מהו “נושא"‬
‫חוכמת התורה ומהם ההקדמות והשורשים הנחוצים להשגתה‪ .‬הוא סוקר שלוש שיטות‪:‬‬
‫(א) המצוות (תפיסת ההמון); (ב) האדם; (ג) האל (תפיסת המקובלים)‪ .‬לדעתו נושא התורה‬
‫הוא האדם‪ ,‬ומבחינה מסוימת גם הנושאים האחרים (המצוות הן “נושא מכין"; האדם הוא‬
‫“נושא מקבל"; הנושא התכליתי הוא האל)‪ .‬אשר להקדמות ולשורשים‪ ,‬בעקבות דברי‬
‫אריסטו שכל דבר בעולם כולל את ארבע הסיבות האריסטוטליות ר"ד קובע כי י"ג עיקרי‬
‫‪232‬‬
‫הרמב"ם מחולקים לקבוצות‪ ,‬וכל אחת מהן מפרטת את אחת הסיבות האריסטוטליות‪.‬‬
‫רשימת העיקרים היא אפוא תיאור החוכמה האלוהית על פי פרדיגמה אריסטוטלית של‬
‫‪233‬‬
‫ארבע הסיבות ההכרחיות בכל נמצא — חומרי או רוחני‪.‬‬

‫לעיל בפרק ד‪.2‬‬ ‫‪229‬‬

‫תהלה לדוד (לעיל הערה ‪ ,)186‬ח"א‪ ,‬ח; ועוד ראו ‪H. Tirosh‑Rothschild, Between Worlds:‬‬ ‫‪230‬‬
‫‪The Life and Thought of Rabbi David ben Judah Messer Leon, New York 1991,‬‬
‫‪.pp. 148-150‬‬
‫תהלה לדוד (שם)‪ ,‬ח"א‪ ,‬ח‪ ,‬ה ע"ב‪.‬‬ ‫‪231‬‬
‫הקִטלּוג על פי סיבות אלו רווח מאוד בימי הביניים ובראשית הרנסנס‪ ,‬והוא מצוי בהקדמותיהם‬ ‫‪232‬‬
‫של חיבורים רבים מתקופה זו‪ ,‬העומדים בהקדמה שכתבו על תוכן החיבור ועל מהותו; ראו י"ב‬
‫סרמוניטה‪" ,‬העיסוק באומנויות החופשיות בחברה היהודית באיטליה במאה ה‑י"ד"‪ ,‬העיר והקהילה‪,‬‬
‫ירושלים תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪ ;255-254‬ר' בונפיל‪“ ,‬מבוא לספר נופת צופים"‪ ,‬בתוך‪ :‬י' מסיר ליאון‪ ,‬ספר‬
‫נופת צופים‪ ,‬ירושלים תשמ"א (מנטובה רל"ה)‪ ,‬עמ' ‪ 36-35‬והערה ‪ .81‬לשימוש מאוחר יותר ראו‬
‫למשל ביאור הגר"א למשלי א‪ ,‬א‪.‬‬
‫נראה שכוונתו לנמצאים המלאכותיים‪ ,‬שהרי בנמצאים הטבעיים התכלית זהה עם הצורה (ראו ש'‬ ‫‪233‬‬
‫שקולניקוב וא' וינריב‪ ,‬פילוסופיה יונית‪ ,‬ג‪ :‬אריסטו‪ ,‬תל אביב תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪.49‬‬

‫[‪]175‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫כפי שהצביעו כבר דוראן ואלבו‪ 234,‬גם ר"ד מראה כי התבנית הכללית של המניין‬
‫מבוססת על רשימת הכופרים במשנה בפרק חלק‪“ :‬האומר אין תחיית המתים מן‬
‫התורה‪ ,‬אין תורה מן השמים‪ ,‬ואפיקורס"‪ 235,‬אך ר"ד משיג עליהם בחלוקת רשימת‬
‫העיקרים‪:‬‬
‫ועלה בידו [של אלבו] כי העקרים שלשה‪ ,‬ולא השגיח בשכלו שהסבות וההתחלות‬
‫‪236‬‬
‫לכל הנבראים הם ארבעה‪ ,‬ואם התורה ברואה‪ ,‬למה תגרע מזה המניין ההכרחי‪.‬‬
‫בניגוד לדברי דוראן ואלבו טוען ר"ד כי היות שיש ארבע סיבות לכל נמצא‪,‬‬
‫אמורות להיות ארבע סיבות לתורה‪ ,‬ובעִקבותיהן — ארבע קבוצות עיקרים גם בתורה‪.‬‬
‫ר"ד מזהה את קבוצת העיקרים “תורה מן השמים" והעיקרים שכללו בה דוראן ואלבו‬
‫עם “הסיבה הפועלת"‪ ,‬ואת קבוצת העיקרים “שכר ועונש" והעיקרים שבה — עם‬
‫“הסיבה התכליתית"‪ .‬אומנם כדי למנות ארבע קבוצות הוא מחלק את קבוצת העיקרים‬
‫השנייה שמנו דוראן ואלבו — תורה מן השמים — לשני חלקים‪ :‬כנגד “הסיבה‬
‫החומרית" וכנגד “הסיבה הצוריית"‪ .‬החומר והצורה אינם מתקיימים זה בלא זה‪,‬‬
‫ולפיכך מנתה אותם המשנה כאחד‪ ,‬אך למעשה מדובר בשני מרכיבים‪ .‬צורת התורה‬
‫היא הנבואה ונבואת משה‪ ,‬וחומרּה הוא תוכנּה‪ ,‬המצוין בעיקרים תורה מן השמים‬
‫ונצחיות התורה‪ 237.‬ר"ד מדגיש שאחד מהם מתייחס לחלק הנגלה של התורה‪ ,‬ומִשנהו‬
‫‪238‬‬
‫— לחלק הנסתר של התורה‪.‬‬

‫אוהב משפט‪ ,‬פרק ח (לעיל הערה ‪ ,8‬מובא גם בתוך‪ :‬אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה (לעיל הערה ‪ ,)2‬נספח‬ ‫‪234‬‬
‫א'‪ ,‬עמ' ‪ ,160-158‬ובתרגום אנגלי‪ ,‬בתוך‪ :‬קלנר‪ ,‬רשב"ץ [לעיל הערה ‪ ,]8‬עמ' ‪ ;)265-253‬זיני‪ ,‬מגן אבות‬
‫(לעיל הערה ‪ ,)9‬עמ' ‪( 24-23‬הקדמה); וראו קלנר‪ ,‬רשב"ץ (שם); קלנר‪ ,‬בתוך‪ :‬אברבנאל‪ ,‬ראש אמנה‬
‫(לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪( 11‬מבוא); תירוש‑רוטשילד‪ ,‬בין עולמות (לעיל הערה ‪ ,)230‬עמ' ‪ ;152‬וראו מה‬
‫שכתבתי לעיל בפרק א‪ ,‬מקור החלוקה‪.‬‬
‫משנה‪ ,‬סנהדרין י‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪235‬‬
‫תהלה לדוד (לעיל הערה ‪ ,)186‬ח"א‪ ,‬יב‪ ,‬ח ע"א‪.‬‬ ‫‪236‬‬
‫תירוש‪-‬רוטשילד סיכמה את דעת ר"ד באופן שונה‪ :‬תורה מן השמים‪-‬הסיבה הצורנית ‪ -‬נבואה‪,‬‬ ‫‪237‬‬
‫נבואת משה‪ ,‬ותורה מן השמים; הטבע האלוהי של התורה‪-‬הסיבה החומרית ‪ -‬התורה לא‬
‫תשתנה (תירוש‑רוטשילד‪ ,‬בין עולמות [לעיל הערה ‪ ]230‬עמ' ‪ ;)152‬לעומת זאת דברי ר"ד ברורים‪:‬‬
‫"אחר כך הביט בסיבה הצוריית והחומרית מהתורה‪ ,‬והרחיב בהן כפי טבע התורה האלהית‪ .‬ואמר‬
‫שנתנה בנבואה לנכבד מכל נולד שהוא משה רבינו עליו השלום[‪ ]...‬ולזה הביא נבואה ומשה; והביא‬
‫גם כן תורה ונצחית בבחינת חומרה" (תהלה לדוד‪ ,‬ח"א יג)‪ .‬ככל הנראה הושפעה חלוקתה מדברי‬
‫ר"ד בתחילת הפרק‪ ,‬שם כתב כך‪" :‬והסיבה הצוריית היא נתינתה מן השמים‪ ,‬וכן חומרה הם הדברים‬
‫האלהיים"‪ .‬המושג "תורה מן השמים" בהקשר זה אינו מציין את העיקר השמיני‪ ,‬אלא מבטא את‬
‫המשמע העיקרי של הכפירה המוזכרת במשנה‪" :‬האומר אין תורה מן השמים"‪ .‬לעומת זאת העיקר‬
‫השמיני‪ ,‬לפי ר"ד‪ ,‬מכוון לתוכן התורה ומדגיש כי גם עניינים הנראים במבט ראשון כחילוניים‪ ,‬כמו‬
‫הסיפורים שבתורה‪ ,‬נחשבים "תורה" ויש להם משמעות נסתרת (וראו על כך בהערה הבאה)‪ .‬גם ר'‬
‫יהודה בן אלעזר‪ ,‬שאימץ את חלוקתו של ר"ד (ראו להלן)‪ ,‬הגדיר את הנבואה כסיבה צורנית ואת‬
‫התורה כסיבה חומרית‪.‬‬
‫בלשונו‪" :‬כי התורה‪ ,‬הכו[ו]נה בה שני עניינים‪ :‬הנגלה‪ ,‬והוא במה היא תורה; והנסתר‪ ,‬שהוא מטבע‬ ‫‪238‬‬

‫[‪]176‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫הינה תצוגה טבלאית של מבנה רשימת העיקרים והתאמתם לשלושת הכופרים‬

‫שבמשנה‪ ,‬לפי ר"ד‪:‬‬

‫הכפירה עפ"י‬
‫העיקרים‬ ‫הסיבה האריסטוטלית‬ ‫הקבוצה‬
‫המשנה‬
‫א‪ .‬מציאות האל‬
‫ב‪ .‬אחדותו‬
‫ג‪ .‬שלילת הגשמות‬ ‫הסיבה הפועלת‬ ‫האל‬ ‫אפיקורס‬
‫ד‪ .‬קדמותו‬
‫ה‪ .‬ראוי לעובדו‬
‫ו‪ .‬נבואה‬
‫הסיבה הצורנית‬ ‫מהות התורה א'‬
‫ז‪ .‬נבואת משה‬ ‫האומר אין תורה‬
‫ח‪ .‬תורה מן השמים‬ ‫מן השמים‬
‫הסיבה החומרית‬ ‫מהות התורה ב'‬
‫ט‪ .‬נצחיות התורה‬
‫י‪ .‬ידיעה ושכר ועונש‬
‫יא‪ .‬שכר ועונש לנשמה (אחרי‬
‫היפרדה)‬
‫האומר אין תחיית‬
‫יב‪ .‬שכר לגוף‬ ‫הסיבה התכליתית‬ ‫שכר ועונש‬
‫המתים מן התורה‬
‫(ביאת הגואל וימות המשיח)‬
‫יג‪ .‬שכר לשניהם‬
‫(תחיית המתים)‬

‫בעקבות הבחנותיו של אריסטו מבחין גם ר"ד בין שתי הסיבות הראשונות (חומר‬
‫וצורה)‪ ,‬שהוא מכנה "סיבות פנימיות" (אינהרנטיות)‪ ,‬ובין שתי האחרונות (פועל‬
‫ותכלית)‪ ,‬שהוא מכנה "סיבות חיצוניות"‪:‬‬
‫ואלה השתי הסיבות הפנימיות הם נשארות בדבר לא יפרדו ממנו‪ ,‬ואולם הפועל‪,‬‬

‫הנצחיות" (ח"א יג)‪ .‬נראה לי שהכוונה לעומק התורה ולקדושתה‪ ,‬ההופכים אותה לנצחית‪ ,‬בניגוד‬
‫לחוק אנושי שהוא פרי זמנו ומקומו‪ .‬ככל הנראה הוא אינו מתכוון לטעון שהעיקר השמיני מציין את‬
‫החלק הנגלה בתורה‪ ,‬והעיקר התשיעי — את תורת הנסתר‪ ,‬שהרי לדעתו תורת הנסתר כבר כלולה‬
‫בעיקר השמיני‪" :‬היסוד השמיני‪ ,‬להאמין שיש תורה מן השמים‪ ,‬ומשה כתבה מפי הגבורה ובה משלים‬
‫ומצות מעשיות וספורים והגדות רומזים בנסתר לחדרי המרכבה ומעשה בראשית" (שם‪ ,‬ח"א‪ ,‬יב)‪,‬‬
‫כלומר העיקר השמיני כולל את הנסתר שבתורה‪.‬‬

‫[‪]177‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫אחר שבנה אין לבית צורך ממנו; וכן כבר נמצאו בתים רבים נבנו בהשתדלות גדול‬
‫לתכלית הדירה ומצד מונעים קורים אין מי שידור בהם ‪ ...‬צריך שתדע שהארבעה‬
‫הסבות הם מוכרחות כולם להמצאת הדבר ואם תחסר אחת מהן לא ימצא הנמצא ההוא‬
‫בעצם‪ ,‬אבל אחר שימצא הדבר‪ ,‬הפנימיות שהם החומר והצורה הן הכרחיות לקיומו‪,‬‬
‫‪239‬‬
‫אבל הסבות החיצוניות שהם הפועל והתכלית אינם מוכרחות לקיומו‪.‬‬
‫אף שהסיבה הפועלת והתכליתית קודמות לאחרות‪ ,‬עם השלמת ההתהוות או‬
‫התנועה‪ ,‬הן אינן משפיעות — הבית קיים בלא התערבות הבונה או שאינו משמש‬
‫לתכלית שלשמה נבנה‪ .‬ר"ד אינו מפרט את הקשרו של ניתוח זה להבנת העיקרים‪,‬‬
‫וככל הנראה משמעותו היא שהתורה עצמה היא שתי קבוצות העיקרים ‪ ,3 ,2‬ואילו‬
‫קבוצות ‪ ,4 ,1‬המגדירות את האל הפועל ואת התכלית‪ ,‬אינן התורה בפני עצמה‪.‬‬
‫כאמור סיבות התורה (על פי התבנית האריסטוטלית) הן שורשי התורה ויסודותיה‪,‬‬
‫ויש להבחין ביניהם ובין “ענפים"‑"דרושים"‪ ,‬המסתעפים מהם וכוללים אמונות‬
‫ועקרונות נוספים‪ 240.‬כדי להסביר את ייחודם של העקרונות שהוא מנה כ"סיבות"‬
‫(שורשים‑יסודות)‪ ,‬הוא מציין ארבעה קריטריונים‪:‬‬
‫‪241‬‬
‫א‪ .‬קודמים למסובבים בזמן (הפועל; החומר) או בתכלית (הצורה; התכלית);‬
‫ב‪ .‬מסוגלים להוציא את הדבר ולהמציאו (כסיבות אריסטוטליות);‬
‫ג‪ .‬ניתן לבודד את מרכיביהם השונים;‬
‫ד‪ .‬לא ניתן להפרידם לאלמנטים בסיסיים יותר‪.‬‬
‫אם כן הוא מסביר באופן כוללני מדוע מנה הרמב"ם עיקרים מסוימים והתעלם‬
‫מאחרים‪ :‬הוא כלל ברשימתו רק עיקרים המתפרטים מארבע הסיבות האריסטוטליות‪,‬‬
‫אם הם עונים להגדרות העיקרים שראינו‪ .‬הגדרה זו אינה מסבירה את הצורך למנות את‬
‫העיקרים אחדות האל ושלילת גשמותו (ב‪ ,‬ג)‪ ,‬וכאן אומר ר"ד שהם נמנו כדי להעניק‬
‫פשר למהות התורה (קבוצות ‪ )3 ,2‬ולתכליתה (קבוצה ‪ :)4‬מצוות התורה מדריכות לחיי‬
‫קדושה והפשטה מן החומר וגם התכלית המובטחת היא דבקות נפשית לאחר ההפרדה‬
‫‪242‬‬
‫מן הגוף‪ .‬לשם כך “בהכרח שהמְצוה יהיה נבדל ואחד"‪.‬‬

‫תהלה לדוד (לעיל הערה ‪ ,)186‬ח"א יא (ז ע"ב)‪.‬‬ ‫‪239‬‬

‫שם‪ ,‬ח ע"א‪.‬‬ ‫‪240‬‬
‫מבחינת סדר ההתהוות‪ ,‬הפועל והחומר קודמים לצורה ולתכלית‪ ,‬אך מבחינת המהות קודמות הצורה‬ ‫‪241‬‬
‫והתכלית; ראו למשל י' לנדא‪ ,‬השתוקקות החומר לצורה במחשבת אריסטו‪ ,‬תל אביב תשל"ג‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,133-124‬ובפרט עמ' ‪.130‬‬
‫תהלה לדוד (לעיל הערה ‪ ,)186‬ח"א יד‪ ,‬הספק הג'‪.‬‬ ‫‪242‬‬

‫[‪]178‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫ו ‪ .5‬ר ' י ה ו ד ה ב ן א ל ע ז ר‬
‫את חלוקתו של ר"ד אימץ ר' יהודה בן אלעזר (פרס‪ ,‬המאה הי"ז; להלן ריב"א) בספרו‬
‫“חובות יהודה"‪ ,‬העוסק בעיקרי האמונה‪ 243.‬בחיבור זה חטיבות שלמות מתוך “תהלה‬
‫לדוד"‪ ,‬והדמיון ביניהם רב גם במבנה החיבור ובסדר הדיונים‪ 244.‬ריב"א סוקר בהקדמתו‬
‫הארוכה את עיקרי השיטות בדבר עיקרי האמונה‪ ,‬מצטט את ההתנגדויות למניין‬
‫המיימוני ומצטט בשם ר"ד‪:‬‬
‫כי עיקרי הדת הם ארבעה לפי המספר ארבעה בטבע‪ ,‬שמכנים אותם יסודות ועמודים‪,‬‬
‫‪245‬‬
‫ולפי מספר ארבעת הכוחות — שכלי‪ ,‬נפשי‪ ,‬חיוני וטבעי' — ולפי ארבעת הסיבות‪.‬‬
‫בהמשך ההקדמה הוא מקבל את הנחותיו של ר"ד על הכרחיות ההגדרה באמצעות‬
‫ארבע הסיבות (ואף מביא קטעים ארוכים מדבריו) ומזהה ארבעה עיקרים עם ארבע‬
‫הסיבות‪ :‬מציאות האל‪ ,‬תורה מן השמים‪ ,‬נבואה ותחיית המתים‪“ 246.‬חובות יהודה"‬
‫עוסק בביסוס ובפירוט ארבעה עיקרים אלו‪ ,‬והוא כולל ארבעה מאמרים שכל אחד מהם‬
‫עוסק באחד מארבעת העיקרים‪.‬‬
‫ריב"א מגדיר את העיקרים האלה “שורשים"‪ ,‬ואת העיקרים המיימוניים המסתעפים‬
‫מהם — "ענפים"‪ .‬הוא מציין עקרונות שמנו הוגים אחרים‪ ,‬ולפיכך משנה קמעה את‬
‫המינוח‪ ,‬מגדיר את ארבעת העיקרים הראשיים “שורש השרשים"‪ ,‬את שאר העיקרים‬
‫המיימוניים — “שורשים"‪ ,‬ואת העקרונות הנוספים — “ענפים"‪ 247.‬לכאורה הוא מקבל את‬
‫שיטת העיקרים של הרמב"ם ואת הקטלוג של ר"ד לרשימה זו‪ .‬אומנם בהמשך החיבור‬
‫מתברר שר"ד מכנה את העיקרים המיימוניים הנוספים על ארבעת העיקרים הראשיים‬
‫“ענפים" בלבד‪ ,‬ובניגוד לרמב"ם הוא טוען שרק הכופר בשורשים — העיקרים הראשיים‬
‫— מאבד את חלקו לעולם הבא‪ ,‬אך לא הכופר בענפים — שאר העיקרים‪ .‬בכך הוא מקבל‬
‫את עיקרי ביקורתו של אלבו על המניין המיימוני‪ 248.‬נראה שבכך ריב"א סוטה ממשנתו‬
‫‪249‬‬
‫של ר"ד‪ ,‬הכותב שהכופר בכל אחד משלושה‪-‬עשר עיקרי הרמב"ם נחשב כופר‪.‬‬

‫א' נצר (עורך)‪ ,‬חובות יהודה לרבי יהודה בן אלעזר‪ ,‬ירושלים תשנ"ה‪.‬‬ ‫‪243‬‬
‫להערכתי חיבור זה ביקש לסכם את "תהלה לדוד" ולהציע עיבוד לדבריו‪ .‬מכל מקום ריבוי המובאות‬ ‫‪244‬‬
‫מ"תהלה לדוד"‪ ,‬המפורשות ושאינן מפורשות‪ ,‬מעורר ספק בטענת מהדיר החיבור‪" :‬על פי 'חובות‬
‫יהודה' והשוואה למה שידוע לנו מיצירות יהודי פרס‪ ,‬ריב"א הוא בלי ספק גדול המלומדים שיהדות‬
‫פרס ידעה בכל הדורות" (נצר‪ ,‬חובות יהודה [שם]‪ ,‬עמ' ‪[ 11‬מבוא]); ראו גם ד' ירושלמי‪" ,‬הספרות‬
‫הפרסית‑יהודית וספר 'חובות יהודה'"‪ ,‬פעמים ‪( 67‬תשנ"ו)‪ ,‬עמ' ‪.160-149‬‬
‫נצר‪ ,‬חובות יהודה (לעיל הערה ‪ ,)243‬מאמר ראשון‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪.283‬‬ ‫‪245‬‬
‫שם‪ ,‬ג‪-‬ה‪ ,‬עמ' ‪.288-281‬‬ ‫‪246‬‬
‫שם‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪.288-286‬‬ ‫‪247‬‬
‫שם‪ ,‬הקדמה‪ ,‬מאמר ראשון‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪ ,286‬עמ' ‪( 29‬מבוא)‪ ,‬עמ' ‪ ;29‬ירושלמי‪ ,‬הספרות הפרסית (לעיל‬ ‫‪248‬‬
‫הערה ‪ ,)244‬עמ' ‪.155-154‬‬
‫תהלה לדוד (לעיל הערה ‪ ,)186‬חלק א‪ ,‬כ‪ ,‬ספק ט"ו‪.‬‬ ‫‪249‬‬

‫[‪]179‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫סיכום ביניים‬
‫ההוגים שראו בעיקרים תיאור של הצורה ושלמותה הציעו מערכות חלוקה שונות‪.‬‬
‫ההבדלים באים לידי ביטוי בהגדרת כמה מן הקבוצות‪ ,‬ומתוך כך גם בעיקרים‬
‫שבקבוצות השונות‪ .‬להלן השוואה טבלאית בין השיטות שנידונו‪ .‬בכל תא הגדרת‬
‫הקבוצה לפי ההוגה לצד העיקרים שבקבוצה‪ .‬מפאת ריבוי הפרטים לא הובאה כאן‬
‫חלוקת הַּמִׁשְ נ ֶה של הקבוצות השונות‪.‬‬

‫ר' אברהם‬ ‫ר' משה אבן ר' יואל אבן‬

‫ר"ד וריב"א‬ ‫הכופר במשנה‬ ‫העיקרים‬
‫ביבאג'‬ ‫שועייב‬ ‫וקאר‬
‫מציאות האל‬

‫שלמות‬ ‫אחדותו‬
‫המחוקק‬ ‫אפיקורס‬
‫שלילת הגשמות‬
‫הסיבה הפועלת‬ ‫ה ְמ ָצו ֵה‬ ‫הפועל‬ ‫(כופר במציאות‬
‫האל)‬ ‫קדמון‬
‫המקבל המכיר‬
‫ראוי לעבדו‬
‫במחוקק ובחוקה‬
‫נבואה‬
‫הסיבה הצורנית‬ ‫המְצּוו ֵה‬
‫נבואת משה‬
‫שלמות החוקה‬ ‫תורה מן השמים חומר וצורה‬
‫תורה מן השמים‬
‫הסיבה החומרית‬ ‫ה ִמ ְצו ָה‬
‫נצחיות התורה‬
‫ידיעה‬

‫הסיבה‬ ‫שכר ועונש‬

‫התכלית‬ ‫התכלית‬ ‫התכלית‬ ‫תחיית המתים‬
‫התכליתית‬ ‫ביאת המשיח‬
‫תחיית המתים‬

‫סיכום ומסקנות‬
‫ההוגים הציעו חלוקות מבניות שונות המבוססות על תפיסות שונות של רשימת‬
‫העיקרים ושל המגמות שהניעו את הרמב"ם להניחה‪ .‬מקצתם בחנו את המסגרת‬
‫הספרותית שבה התחברה הרשימה או את העולה מכתבי הרמב"ם במקורות אחרים‪,‬‬
‫אך רובם התמקדו ברשימה כשלעצמה וניסו להציע אפשרויות לחלוקתה‪ .‬אלה וגם‬
‫אלה ראו את רשימת העיקרים ואת העובדה שאינה מאורגנת במקור‪ ,‬וביקשו למצוא‬

‫[‪]180‬‬
 ‫סדר ומבנה ברשימת העיקרים המיימוניים — בין צורה למשמעות‬

‫לה סדר‪ .‬הם הניחו שלרשימת העיקרים‪ ,‬כמו לכל טקסט מיימוני‪ ,‬יש מבנה סדור שהוא‬
‫פרי מחשבה מעמיקה‪.‬‬
‫מקצת הצעות החלוקה מלמדות על האופן שבו ההוגים השונים תופסים את מהות‬
‫הרשימה ואת פשר המונחים “עיקר"‪"/‬יסוד" אמונה‪ .‬ברשימת העיקרים בהקדמת פרק‬
‫חלק שני מונחים בערבית‪-‬יהודית שהרמב"ם נוקט לסירוגין — “קאעדה" ו"אצל"‪ .‬כמה‬
‫מתרגמים נקטו “יסודות"‪ ,‬כלשונו של הרמב"ם במשנה תורה — “הלכות יסודי התורה"‪,‬‬
‫ואחרים נקטו “עיקרים"‪ .‬שני המונחים שימשו במרוצת הדורות בכתבי הוגים שונים‪,‬‬
‫והיו שהשכילו להבחין במשמעות המדויקת של כל מונח‪ .‬הוגים אחרים השתמשו‬
‫במונחים נוספים‪ ,‬כמו “פינות"‪“ ,‬שורשים"‪“ ,‬עמודים" או “אמונות"‪ ,‬וגם בהם ראו‬
‫‪250‬‬
‫מקצת ההוגים מונחים נרדפים ל"יסודות" ו"עיקרים"‪ ,‬ואילו אחרים הבחינו ביניהם‪.‬‬
‫הפרק הראשון עסק בשיטות החלוקה שהתבססו על רשימת הכופרים שבמשנה‪.‬‬
‫ניתן לראות בעיקרים מסגרת המגדירה מיהו יהודי או לכל הפחות מהי המסגרת‬
‫הרעיונית של היהדות‪ .‬הפרק השני אף חידד תפיסה זו והציג את המשמעות ההלכתית‬
‫‪251‬‬
‫והחברתית של כפירה בעיקרים השונים‪.‬‬
‫בפרק השלישי נידונו שיטות חלוקה המתמקדות בתוקף הקוגניטיבי של העיקרים‪.‬‬
‫נראה שההוגים שהציעו אותן ראו בעיקרים עקרונות פילוסופיים בעלי חשיבות דתית‬
‫וחברתית ובחנו את מידת התוקף של כל אחד מהם‪ .‬האפיון של קבוצות שונות של‬
‫עיקרים מלמד גם על תפיסת האמונה ועל היחס בין הפילוסופיה למסורת בעיני ההוגים‬
‫השונים‪.‬‬
‫הפרקים הרביעי והחמישי רואים בעיקרים ניסיונות להגדיר את האל ואת זיקתו‬
‫לעולם‪ .‬לפי תפיסות אלו מוקד הרשימה אינו החיוב המוטל על המאמין אלא התֶמות‬
‫התאולוגיות‪ .‬העיקרים עוסקים באל‪ ,‬גם מבחינת זיקתו לעולם ומצד החיובים שהוא‬
‫‪252‬‬
‫מטיל‪ ,‬אבל מתמקדים באל‪.‬‬
‫הפרק השישי רואה בעיקרים הגדרה לוגית ופילוסופית לתורת ישראל‪.‬‬
‫למרות האמור נראה שגם העיסוק בחלוקת הרשימה המיימונית‪ ,‬כמו טקסטים‬
‫מיימונים אחרים‪ ,‬סבל מ"פרשנות יתר"‪ ,‬שהגורמים לה הם סמכותו של הרמב"ם והרצון‬

‫‪ 250‬על כך ראו קלנר‪ ,‬תורת העיקרים (לעיל הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪ ;25‑22‬גורפינקל‪ ,‬עין הקורא (לעיל הערה ‪,)77‬‬
‫ח"א‪ ,‬עמ' ‪ ;314-310‬גורפינקל‪ ,‬השפעת תמורות (לעיל הערה ‪ ,)174‬עמ' נא הערה ‪ ;3‬קדיש‪ ,‬דֹוגמה‬
‫יהודית (לעיל הערה ‪.)143‬‬
‫‪ 251‬על שיטות שונות ראו לעיל בסוף פרק ב‪ ,‬ליד ההפניות להערות ‪.129-128‬‬
‫‪ 252‬במקומות אחרים סקרתי הוגים נוספים שמדבריהם עולה התמה שעיקרי האמונה מתארים את האלוהות‪.‬‬
‫כך עולה לפחות מדברי כמה מן ההוגים שהצביעו על אפשרות של מתאם בין י"ג עיקרי האמונה ובין‬
‫י"ג מידות הרחמים המיוחסות לאל (גורפינקל‪ ,‬העיקרים ומידות הרחמים [לעיל הערה ‪ .)]25‬נראה שזו‬
‫גם משמעות הפירושים הקבליים לרשימה המיימונית (ראו גורפינקל‪'" ,‬שערי רחמים'‪ :‬פירוש שלשה‬
‫עשר עיקרים לרמב"ם על דרך הפילוסופיה והקבלה"‪ ,‬קבלה ‪( 46‬תש"ף)‪ ,‬עמ' ‪.218-215‬‬

‫[‪]181‬‬
 ‫אלי גורפינקל‬

‫לעצב את משמעות דבריו בהתאם לתפיסת עולמו של הפרשן‪ 253.‬נוסף על היחס הכללי‬
‫שהלך והתגבש במרוצת הדורות כלפי כל כתבי הרמב"ם‪ ,‬זכתה הרשימה למעמד מיוחד‬
‫בגלל האופן שבו תיאר אותה הרמב"ם‪ ,‬וביתר שאת — בגלל הפופולריות של הרשימה‬
‫בדורות שלאחריו‪ ,‬משהפכה דוגמטית ועוּבדה לנוסחי אמירה ולפיוטים‪.‬‬
‫מכל מקום ניתוח זה מלמד פרק נוסף בהשפעת הרשימה במרוצת הדורות‬
‫ובחשיבות שייחסו לה מקצת ההוגים לאחר שהפכו והפכו בה לאור הנחתם ‘'דכולה‬
‫בה'‪ .‬כך הייתה הצעת המבנה אצל כמה מן ההוגים והלומדים פרפראות לחוכמה‪:‬‬
‫הרחבה‪ ,‬אולי אף דרשנית‪ ,‬של העיון ברשימה‪ .‬אחרים ראו ברשימה אמצעי להצגת‬
‫מבנה שלם של הדת בהתאם למרכיבים המבססים אותה‪ ,‬איש איש לפי תפיסתו‪ :‬דת‬
‫“מדעית" המוגדרת בסיבות; דת המשלבת עיון פילוסופי עם מקורות מסורתיים חוץ‪-‬‬
‫פילוסופיים וא‪-‬פילוסופיים; העיקרים כ"תוארי" האל או התורה; או קבוצות עיקרים‬
‫שלכל אחת מהן תוקף ואמיתות במידה שונה‪.‬‬

‫‪ 253‬על כך ראו י' טברסקי‪ ,‬מבוא למשנה תורה לרמב"ם‪ ,‬בתרגום מ"ב לרנר‪ ,‬ירושלים תשס"א‪ ,‬עמ' ‪;394-391‬‬
‫ח' כשר‪" ,‬מו"נ — יצירת מופת או כתבי‪-‬קודש?"‪ ,‬דעת ‪( 33-32‬תשנ"ד)‪ ,‬עמ' ‪ =( 83-73‬מ' חלמיש‬
‫(עורך)‪ ,‬דעת הרמב"ם‪ ,‬רמת גן תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ ;)243-233‬א' גורפינקל‪" ,‬האומנם 'שכח הרמב"ם‬
‫מקרא מפורש'?‪ :‬גובה ערכי אדם בהלכות ערכים"‪Hebrew Union College Annual 84-85 ,‬‬
‫)‪ ,(2013-2014‬החלק העברי‪ ,‬עמ' קל‪-‬קלו; ארליך‪ ,‬הרמב"ם (לעיל הערה ‪ ,)97‬עמ' ‪ .216-215‬להיבט מסוים‬
‫של תופעה זו — אם ייתכן שטעה הרמב"ם‪ ,‬ראו בפולמוס שפירו‪-‬בוכמן‪M. B. Shapiro, Studies ,‬‬
‫‪in Maimonides and His Interpreters, Chicago 2008, pp. 1-150; A.B. Buchman,‬‬
‫‪‟Hagiographer’s Review of ‛Studies in Maimonides and His Interpreters’”,‬‬
‫‪Hakira 7 (2009), pp. 107-153; M.B. Shapiro, ‟Response to Rabbi Asher Benzion‬‬
‫‪Buchman”, Hakira 8 (2009), pp. 19-34, 153; A.B. Buchman, ‟Response to Prof.‬‬
‫‪.Shapiro”, Hakira 8 (2009), pp. 35-40‬‬

‫[‪]182‬‬