‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשע״ז‬
 ‫\‪r‬‬

‫^^^*יייייייי‬ ‫‪.‬‬

‫■ ועד בית‬
‫‪,‬׳^•^״'‬
‫‪...SM‬‬
‫»‬ ‫«‬
‫*‬
‫‪m‬‬
‫★ ח'וב^ ח ת כ ל לו ם ז ד' ד ו עד ח ב' ת‬ ‫חיוני ה שו ת פו ת‬
‫‪m m‬‬
‫‪“%'N,‬‬
‫ו בי רו רי ם‬ ‫★‬ ‫פ ס קי ם‬
‫‪iS‬‬

‫‪¥4‬‬ ‫«‪.‬‬ ‫•‬

‫’ ‪.i #‬‬
‫‪V‬‬

‫מו רי נו‬ ‫שי עו רי‬

‫פרנקל שליט״א‬ ‫הגאון רבי ישעיהו‬

‫★ ★ ★‬

‫נכתב ונערך בעז״ה ע׳’‬

‫עידו פורנברג‬
‫קרית הרצוג‪ ,‬בני ברק‬

‫אדר תשע״ז‬
‫ניתך להשיג‪ :‬עידו פורנברג‬
‫פלאפון‪052-7633744 :‬‬
‫מייל‪f7633744@gmail.com :‬‬

‫אדר תשע״ז ‪2 0 1 7 /‬‬

‫©‬

‫כל הזכויות שמורות‬

 ‫ברפות לראש משביר‬

‫לתורמים היקרים והנכבדים‬

‫ה״ה‬

‫הרב דורון והגב׳ רות זדה שיחיד‬

‫שנענו בעין יפה ^‪:‬פש חפצה‬

‫והוזילו מהונם להוצאת ספר זה‬

‫ברכת התורה תלוום ויזכו לרוות נחת אמיתית‬

‫מילדם היקר דניאל יעקב ני״ו‬

‫ויתברכו ברוחניות ובגשמיות‬

‫בריאות איתנה לאורך ימים ושנים טובות‬
‫וברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם‪.‬‬
 ‫לזכות ולעילוי נשמת‬
‫‪%‬‬

‫ר׳ שלום ב״ר אריה ליבוש פייבל ז״ל‬

‫‪_________________________________________________ /‬‬

‫‪r‬‬ ‫התודה והברכה‬ ‫‪A‬‬

‫הגאון רבי שמואל דוד הכהן פרידמאן שליט״א‬
‫מח״ס שדה צופים על הש״ס‪ ,‬ובדידי הוי עובדא‬

‫על תדומתו בעין יפה ונפש חפיצה‬

‫זכות התודה תלווה אותם ויתבדכו בשפע בדכה והצלחה‬

‫‪_______________________________________________ /‬‬

‫—‬ ‫\ ‪-------‬‬
‫בסיוע‬

‫קרן הזכרון לתרבות יהודית‬

‫‪Ss-------‬‬ ‫‪_____ 4‬‬
 ‫זכרון עולם בהיכל ה׳‬

‫לפבוד ולעילוי נשמת‬

‫איש מופת מורם מעם‪ ,‬תלמיד חכם מופלג ומרביץ תורה‬

‫הרה״ח ר׳ יהושע השיל רייזמן ז״ל‬
‫אוד מוצל מאש משרידי דור דעה ומחבר ספרים בהלכה במחשבה ובחסידות‬
‫אשר כל חייו מיזג ושילב תורה עם דרך ארץ‬
‫ועשה מלאכתו ארעי ותורתו קבע בהתעמקות ובריתחא דאורייתא‬
‫נלב״ע בעשרה בטבת תשס״ט‬

‫האשה החשובה עדינת הנפש ואעילת הרוח‬

‫מרת הלינה שיינדל רייזמן ע״ה‬
‫אשת חיל עטרת בעלה רודפת צדקה וחסד‬
‫נלב״ע ערב שבת ה׳ מנחם אב תשנ״ז‬

‫איש דגול מרבבה ואציל נפש‪ ,‬אוהב ספר ויודע ספר‪ ,‬ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬
‫הרה״ח ר׳ אהרן יעקב קורנווסר ז״ל‬
‫רב פעלים לתורה ולצדקה‪ ,‬אוהב חסד ומרבה להיטיב‬
‫נלב״ע ז׳ תמוז תשס״ב‬

‫אשר היו כולם הורים ומורים‪ ,‬מלמדים ויועצים‪ ,‬ודמותם מלווה אותנו תמיד‬

‫ת‪.‬נ‪.‬ע‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫הונצח על ידי‬
‫עבי רייזמן‪ ,‬איש עסקים ומחבר ספרי רץ כצבי)י״ג חלקים(‬
‫ובני משפחתו‪ ,‬לוס אנג׳לס‬
 ‫לזכר ולעילוי נ׳ג‪1‬מת‬

‫לייב ב״ר ישעיהו זצ״ל‬ ‫הרה״ח ר׳ משה‬

‫ורעייתו‬
‫מרת נחמה דובריש ב״ר יעקב ע״ה‬
‫פרנקל‬
‫‪r‬‬
‫לזכות ולברכה‬

‫הורביץ שליט״א‬ ‫הגאון החסיד רבי יוסף‬

‫ראש ישיבת חידושי הרי״ם בתל אביב‬

‫ונוו״ת הרבנית זהבה תליט״א‬

‫עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים בבריאות גופא‬
‫ונהורא מעלייתא ונחת מכל יוצאי חלציהם‪.‬‬
 ‫לזכר ולעילוי נ‪/‬צומת‬

‫ב״ר משה אברהם ז״ל‬ ‫ר' יהודה‬

‫ורעיתו‬

‫ב״ר יחזקאל שרגא ע״ה‬ ‫ומרת חגה דבורה‬

‫כזזז‬

‫‪XX‬‬ ‫בחסות מאפיית הצבי‬

 ‫לזכר ולעילוי נשמת‬

‫הרב יוסף ב״ר חיים זאב ז״ל‬

‫מרת מרים ב״ר יהודה לייב ע״ה‬
‫שנברגר‬

‫הרב מרדכי ב״ר משה ז״ל‬

‫ולזכות רעייתו‬
‫מרת מרתה תחי׳ לאוי״ט‬
‫בבריאות גופא ונהורא מעלייתא ונחת מכל יוצאי חלציה‪.‬‬
‫ויסקופף‬

‫‪r‬‬
 ‫פרי ישע‬ ‫מפתחות‬ ‫שיעורי ופסקי‬

‫תוכן ‪7‬נמ^מם ‪ -‬למדור הפסקים‪:‬‬

‫‪.‬״״‪...‬״‪..‬״‪...‬א‬ ‫תקדמה‪..‬‬

‫‪..‬מ‬ ‫פרק א׳ ‪ -‬דמי ועד הבית‪.‬‬

‫‪77.‬‬ ‫‪................................................‬‬ ‫\‪""—.‬־ ־""\’ י כ"‬

‫‪. . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪, r"rrr "Ywr‬‬ ‫‪r‬‬

‫>‪ Tly/v7f‬־^‪77zr?:;t, :‬‬
‫‪77.‬‬

‫'‪?7'77777^7 #‬י‪7‬י‪A77777777 7%77/7‬י‪7?7?;7 777777/7^ 7^^ 7 77‬ל^‪^/?777‬נ‬

‫‪77‬‬ ‫'‪A r "\rr '7:‬‬ ‫‪7 7"\\ ""^^7r '-'-: 777 7‬‬

‫‪ 7 7 7 /77"77 7 m 7 7 7 I 7 7 7‬י ‪7 7 7 > 7‬‬ ‫‪r7^7 7/ 7 ^7 777 ? 75‬‬

‫‪77.‬‬
‫‪iO..‬‬ ‫‪ : ; - - ™ -‬ך ‪777:'7"777 '" - - - - -‬‬

‫־ ‪7 7‬ל‪7 :?/‬פ״‪:‬נ^'?מ־ ‪7‬‬

‫‪77.,‬‬

‫■ליללללללל‪ /‬ע^לעל □■ ‪ - 7‬פ‪;7‬לםי ־ ‪^ 7‬י‪? 7/‬ל‪?/‬״ד ‪;?:w r‬‬

‫?ליל^יל‪ 7 :?:‬ללע‪7‬ל ‪'7‬לנלו ^^לללל‪^/‬יי׳^״ללל‪/‬עלי‪ 7 ;-‬לעללל ללעעללל ‪?r ?774^4? 7‬למיע^ל ‪ 7‬על״לל‬
‫^ל»‪?:‬ל ‪ 7‬ל‪/‬י‪?-‬ל‪ ,‬ל ל ? ל ' ^ ס ל ללל‪/‬ולל?‪/‬־ ‪7‬‬

‫‪D.‬‬ ‫פרק ב׳ ‪ -‬ועד זזבית‪,..‬‬

‫‪77..‬‬ ‫‪.................................................................... XF7.7 7777‬‬

‫־ ‪ X7? 7‬ל ‪.‬ל‪^/‬ל‪/‬ע ל‪ 77 ;/7;7 ;7^ 4‬״ ‪7‬ז ‪'j :?;T/T'7 ? 7‬ל?ו‪/‬ל״ל‪1‬מ? ל\ ‪7‬‬

‫‪7.. .‬‬ ‫‪7X1.7 77777 ^7< 77‬ד ‪ 7‬ב ‪.................... ........................... 77‬‬

‫‪7X.‬‬ ‫‪..........................................................;? 77X17^777 XF7.7‬‬

‫‪7^777 7‬לל‪7‬ר‪7 7?7‬‬

 ‫בית‬ ‫מפתחות‬ ‫רעד‬
‫״‪.‬״״‪77‬‬
‫״״״‪77 .‬‬

‫‪..‬לה‬ ‫פרק ג׳ ‪ -‬החלטות בבניין המשותף ‪....... ..........................‬‬

‫‪.,‬״״״‪7‬ל‬

‫‪,‬״״‪77 ..‬‬ ‫‪0^777.i7‬‬

‫•‪:7‬‬ ‫■‪.7■ ;u'-DJ 7‬‬

‫‪..,‬״‪77 ..‬‬ ‫‪ 0 ^7 ^777^^"777‬כ‪77/7‬צע‪/7/7‬ל‪.^ 1‬‬

‫‪?7‬‬
‫־‬ ‫‪7‬‬
‫‪.,‬״‪7 7 ...‬‬ ‫> ^ ) ‪77777/‬‬ ‫‪llW J7m‬‬ ‫‪7^777 J‬‬

‫‪,77......‬‬ ‫‪777/7777777' 7^777.7‬‬

‫‪ ,‬״ ‪ .‬״ ‪.7 7‬‬ ‫^‬ ‫'‪7\"'7 "7‬‬

‫‪..‬מג‬ ‫פרק ד ‪ -‬חיובים שונים‪..................................................‬‬

‫‪7 7 ......‬‬

‫'‪7‬‬ ‫‪""7 7‬י ‪^ y>77r?/7‬י‪%?7‬‬

‫‪?7 .......‬‬ ‫'‪"^'77 7 '" '^\7:‬‬ ‫כ‬

‫כ‪7^74:?7‬‬ ‫■‪ 7‬יפפי?‪7‬״״ופפעל‪'/‬ל‪ /‬י‪^77‬פפ‪?7‬ל^‪?/?7‬ל״פ‬

‫‪,‬״‪...‬ע‪7‬‬ ‫‪ XI7 7J7W .7‬״ ״‬

‫‪ 7 ......‬ע‬ ‫‪77 ^777.7‬‬

‫‪ 7‬פלילי פלפלי ‪ 77 7 7 71' 7‬פ ל פ ־ ‪ 7 ■/77? 7‬וי?פ ‪7‬ל ‪ 5^77 % 7 7‬מ‪7 ' / 7‬‬

‫‪X.........‬‬ ‫‪0 7 . 7‬י? ‪7‬ל ‪ . U/^V7/ ' 7 7 0 7 ?7 0 7 0 , 77077‬״‬

‫■ ‪ 7‬פפל ‪ 7‬פ פ פ פ■ ‪ 7‬פל?פ‪.‬פלפפ‪?.‬פל יפל‪.‬ייי?ליו‪/‬ןליןפ‪.‬י‪ 1‬נלפלי ' ‪7‬‬

‫‪..,‬״‪71 ..‬‬ ‫‪ 7 /7 7‬ל ‪ J710 7‬״ ״ ״ ״ ״ ״ ״‪ .‬״ ״ ״ ״ ״ ״ ״ ״ ״ ״‪ .‬״ ״ ״ ״ ״‪ .‬״ ״ ״‪ .‬״ ״ ״‪ .‬״ ״״‬

‫‪..‬נג‬ ‫מדור בירורים‪...‬‬

 ‫פרי ישע‬ ‫מפתחות‬ ‫שיעורי ופסקי‬

‫למדור ‪:nmiun‬‬ ‫תוכן עני^ם ‪-‬‬

‫סימן א ‪ -‬חיוב השחתפזת בהזעאות הבניין למי שיש לן דירה בבניין‬
‫‪..‬נט‬ ‫זאינז דר שם ‪.................................................... ................................‬‬

‫‪.‬סח‬ ‫מימן ב ‪ -‬התנתקות מחלקים משותפים בבניין‪........ .............................‬‬

‫‪..‬עג‬ ‫מימן ג ‪ -‬בעניין שומר שהחליט שאינו משתמש בכסף ‪........................‬‬

‫סימן ד ‪ -‬שליח שלא עשה את שליחותו אם עריך לשלם למשלח את‬

‫‪.‬עה‬ ‫הדיווחים שהפסיד מחמת זה‪............................................................... .‬‬

‫‪.‬עא‬ ‫סימן ה ‪ -‬לאו דבל תלין על השכנים או על ועד הביות‪..........................‬‬

‫‪..‬עג‬ ‫סימן ו ‪ -‬תיקון דברים שנתקלקלו ‪............................. ..........................‬‬

‫‪.‬עה‬ ‫סימן ז ‪ -‬ההכרעה בחילוקי דעות‪......................... ...............................‬‬

‫סימן ח ‪ -‬בעניין חובת השתתפות של היחיד בעורך עיבור בדבר שאין‬

‫‪..‬עז‬ ‫היחיד עריך לו‪..............................‬״‪.... ..............................................‬‬

‫סימן ט ‪ -‬בעניין תיקון נזילות בגג‪...................................... ................ .............................‬קנ‬

 ‫זזק‪ 1‬מ‪1‬ז‬
‫אי׳ במתני׳ ) גי טין מא‪ (.‬תצי עבד ותצי בן תורין כופין את רבו ועושה אותו בן‬
‫תורין מפני תיקון העולם שהרי לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר )י ש עי ה‬

‫מה( ״לא תהו בראה לשבת יצרה״‪ .‬למדנו‪ ,‬שלא נברא העולם אלא לפריה ורביה‪.‬‬
‫ומאידך אי׳ בגמ׳ ) ב ר מ ת ו‪ (.‬אמר רבי תלבו אמר רב הונא‪ ,‬כל אדם שיש בו יראת‬
‫שמים‪ ,‬דבריו נשמעין‪ ,‬שנאמר‪ :‬סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו׳‪ .‬מאי כי‬
‫זה כל האדם‪ ,‬אמר רבי אלעזר אמר הקב״ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל‬
‫זה‪ .‬תזינן שלא נברא העולם אלא בשביל יראת שמים‪.‬‬
‫ונראה לומר שב׳ המימרות עולות בקנה אתד‪ ,‬ונקדים לבאר עוד בי׳ בדברי‬
‫תז״ל‪ .‬הנה רש״י ) ב ר א שי ת א‪ ,‬ב( על הפסוק ״אלה תולדות יעקב יוסף״‪ ,‬כתב וז״ל‪,‬‬
‫׳ומדרש אגדה דורש‪ ,‬תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים‪ ,‬אחת‬
‫שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל‪ ,‬ושהיה זיו איקונין של יוסף‬
‫דומה לו‪ ,‬וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף‪ ,‬זה נשטם וזה נשטם‪ ,‬זה אחיו‬
‫מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו׳‪ ,‬עכ״ל הצ״ל‪.‬‬
‫ודברי חז״ל אלו צריכים ביאור‪ ,‬שהרי רש״י )בראשית ו‪ ,‬ט( על הפסוק ״אלה‬
‫תולדות נח נח איש צדיק״ כתב וז״ל‪ ,‬הואיל והזכירו ספר בשבחו‪ ,‬שנאמר )משלי י‪,‬‬

‫‪ 0‬״זכר צדיק לברכה״‪ .‬דבר אחר ללמדך‪ ,‬שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים‬
‫טובים‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫א״כ חזינן שתולדות אצל הצדיקים הם דברים שיש בהם משקל וחשיבות ־‬
‫מעשים טובים‪ ,‬ומה בי׳ בדברי חז״ל שדימו אצל יעקב ליוסף שכל מה שאירע‬
‫ליעקב אירע ליוסף‪ ,‬והלוא דבר הוא‪.‬‬
‫והנראה שהביאור בזה הוא‪ ,‬בעולם אנו רואים אנשים שעוברים מאורעות‬
‫תקופות וניסיונות‪ ,‬יש שמצליחים ויש שאינם מצליחים‪ ,‬והנה קמים בניהם‬
‫אחריהם ועוברים מעין אבותיהם‪ ,‬והנה זה פלא יש מהם שנופלים כאבותיהם‬
‫ויש שצולחים‪ ,‬ונראה שאלו שלא צלחו כי אבותיהם בין אם הצליחו ובין שמעדו‬
‫לא העבירו‪ ,‬לא השאירו רושם מניסיונם‪ ,‬עבר ־ עבר‪ .‬ממילא בניהם אחריהם‬
‫עוברים את הניסיון מההתחלה כאבותיהם‪ ,‬אבל אלו שצולחים במערכה כי‬
‫אבותיהם בין שהצליחו ובין שמעדו‪ ,‬הדריכו השאירו רושם בדרכי העבודה‪ ,‬הם‬
‫עשו פרי מהניסיונות שלהם והתרוממו והרימו‪.‬‬
‫יוסף אירע לו מה שאירע לאבינו יעקב ועמד בניסיון‪ ,‬על זה מובן מה שכתבה‬
‫התודה תולדות‪ ,‬ותולדות הצדיקים ־ מעשים סובים‪.‬‬
‫לפי״ז שפיר נמי שלא נברא העולם אלא בשביל תיקון העולם עד סוף כל‬
‫הדורות‪ ,‬והוא ע׳׳י פריה ורביה והנחלת היראת שמים‪.‬‬
‫וזה היה שבחו של אברהם ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו‬
‫אחריו ושמרו דרך ה״׳ ) ב ר א שי ת יח‪ ,‬יט(‪.‬‬

‫פעמים שאדם פועל פעולות‪ ,‬עושה מעשים שמשנים את כל חייו‪ ,‬אדם בז ולועג‬
‫כקנאות לדבר מה‪ ,‬למה הוא עושה את אלו המעשים‪ ,‬ממה נובע הפעולות האלו‪.‬‬

‫יש מידה באדם ־ אכזריות‪ ,‬הורגלנו להבין שמידה זו היא מידה גרועה‬
‫שמושתת על השחתה‪ ,‬רוע ומידות רעות‪ .‬לכאורה נראה שאינו כן‪ ,‬הנה הרש״ר‬
‫הירש )דברים לב‪ ,‬לג( אומר‪ ,‬שאכזר מורכב משתי מילים‪ ,‬״אך זר"‪ ,‬והאכזר מתייחס‬
‫אל השני בזרות גמורה‪ ,‬בלא כל רגש אהבה; הוא זר לו‪.‬‬
‫למדנו שהאכזדיות אינה מידה‪ ,‬אלא העדר קשר‪.‬‬
‫במלבי״ם )דברים לג‪ ,‬ח( אנו מוצאים שבי׳ מהי שורש המילה ׳אח׳ וז״ל‪ ,‬שרש ׳אח׳‬
‫יורה על ההתקשרות וההתחברות ]כמו קורע ואינו מאחה[ ר״ל שיש חבור‬
‫והתקשרות‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫והנה שורש הדברים מצינו ברמב״ם ) פ ״י ממתנות עניים ה״ב( שכתב ח״ל‪ ,‬׳כל המרחם‬
‫מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך‪ ,‬וכל מי שהוא אכזרי ואינו‬
‫מרחם יש לחוש ליחסו‪ ,‬שאין האכזריות מצויה אלא בעכו״ם שנאמר אכזרי המה‬
‫ולא ירחמו‪ ,‬וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם שנאמר ״בנים אתם לה׳‬
‫אלהיכם״ ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ובזה מובן ענין עיר הנדחת שנאמר )דברים יג‪ ,‬יח( ״ונתתי לך רחמים ורחמך״‪,‬‬
‫וביאר האור החיים‪ ,‬שאולי תחששו שכאשר תהרגו עיר שלמה ידבק בישראל‬
‫רגש האכזריות‪ ,‬הבטיחה התורה שיתן להם ה׳ רחמים הגם שהטבע יוליד בהם‬
‫האכזריות‪ ,‬מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות‬
‫שנולד בהם מכח המעשה‪.‬‬
‫ולדברינו במקום שהתורה ציותה על תיקון העולם וביעור הע״ז‪ ,‬לא יוולד‬
‫ממעשה זה אכזריות אלא רחמים‪ ,‬כי הכל נובע מתוך קשר והטבה ולא ח״ו מזרות‪.‬‬

‫האכזריות איננה דוקא כלפי אחר‪ ,‬האכזריות יכולה להיות גם בבן אדם‬
‫לעצמו‪.‬‬
‫כלפי מה הדברים אמורים‪.‬‬
‫נראה שיש פעמים רבות שהתורה מזכה לאדם זכויות‪ ,‬הוא מצד עצמו לא‬
‫עומד על הדבר‪ ,‬יש שמתוך בושה‪ ,‬עצלות וכל מניעה אחרת‪ .‬ממה נובע העצלות‬
‫והבושה‪ ,‬מזרות לזכויות שמגיעות לו‪.‬‬
‫בהלכות ועד בית אנו מוצאים את החיוב שלנו כלפי זולתנו‪ ,‬כמו כן את‬
‫החיובים של זולתנו אלינו‪ .‬בלימוד ההלכות והידיעה בהם‪ ,‬אנו יודעים את‬
‫החיובים שלנו‪ ,‬גם את החיוב של זולתנו לנו‪ ,‬יש לנו מקום לתבוע ולהסיר את‬
‫המעוות‪ ,‬על ידי שנתקן את המעוות ולא נהיה זרים לזכויות שמגיע לנו‪ ,‬לא נגיע‬
‫בסוף לשנאת אחים ונזקי שכנים אנו לזולתנו וזולתנו לנו‪.‬‬
‫ואם כן מה מקום ללפנים משורת הדין‪ ,‬נראה בריר‪ ,‬שלפנים משורת הדין‬
‫איננה מידה טובה אלא במקום שנובעת מאתווה ורעות‪ ,‬ולא מאכזריות‪ .‬ביאור‬
‫הדבר‪ ,‬אדם שיודע מה מגיע לו והוא מוותר אשריו‪ ,‬אבל אדם שזר לזכויות שלו‬
‫ואינו עומד על זכויותיו ומתעטף באיצטלא של לפנים משורת הדין אינו אלא‬
‫אכזרי‪ ,‬וברור‪.‬‬
‫והנה הרמב״ם >פ״ט מעבדים ה״ח( כתב וז״ל‪ ,‬מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך‪ ,‬ואף‬
‫על פי שהדין כך מדת חסידות ודרכי תכמה שיהיה אדם רתמן ורודף צדק ולא‬
‫יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה‪ ,‬כי‪,‬‬
‫ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו כי‪ ,‬ואין‬
‫האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו״ם עובדי ע״ז אבל זרעו של אברהם אבינו‬
‫והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים‬
‫ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל‪ ,‬וכן במדותיו של הקדוש ברוך הוא שצונו‬
‫להדמות בהם הוא אומר ורחמיו על כל מעשיו וכל המרחם מרחמין עליו שנאמר‬
‫ונתן לך רחמים ורחמך והרבך‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫למדנו בדברי הרמב״ם שלאחר הזכויות שיש לאדון יהיה רחמן‪.‬‬

‫הלכות ועד בית הם ממש אורח חיים שבחושן משפט‪ ,‬ויש בהם הרבה פרטים‬
‫שהורגלו בפי כל שאינם כהלכה‪ ,‬ועי״ז ח״ו מתרבה המחלוקת והתרעומת‪ ,‬שהרי‬
‫יום יום אדם נפגש בהלכות אלו‪.‬‬
‫אודה לה׳ שזיכני להשתתף בשיעורו הקבוע של מורנו הג״ר ישעי׳ פרנקל‬
‫שליט׳׳א ולרשום בתוך כדי השיעור וללבן לאחריו את כל אשר הרחיב‪ ,‬ביאר ופסק‬
‫בבהירות את הלכות שכנים ובתוכם הלכות ועד בית‪ ,‬יעזרהו ה׳ שימשיך עוד רבות‬
‫בשנים בהרבצת התורה ולהורות לרבים דבר הלכה מתוך בריאות והצלחה‪.‬‬
‫הספר מחולק לב׳ חלקים‪ ,‬א׳ חלק הפסקים‪ ,‬שבו נכתבו בתמצית מסקנת‬
‫ההלכה‪ .‬ב׳ חלק הבירורים שבו נכתבו מקורות ההלכות‪ ,‬ונתבארו הסברות‬
‫השונות והובאו הראיות שיש להביא בנידונים שבספר‪ .‬בדרך כלל צויין בהערות‬
‫שבתלק ההלכות את הסימן שבתלק הבירורים שבו נתבארו ונתבררו פסקי‬
‫ההלכות‪ .‬תלק א׳ רובו ככולו נאמר בשעת השיעור‪ ,‬נכתב בשעת האמירה תוך‬
‫כדי דיבוד‪ ,‬ואח״כ נעדכה בס״ד בצודה המוגשת לפניכם‪ .‬תלק ב׳ תלקו הגדול‬
‫נערך את״כ בלימוד בצוותא עם מורינו הרב שליט׳׳א‪ .‬וכאן המקום להודות לבני‬
‫מורינו הרב שליט״א על עזרתם בעריכת תלק זה בפרס‪ ,‬ובעריכת הספר בכלל‪.‬‬
‫חלק מן הנידונים נשלתו ע״י מורינו הרב שליט׳׳א לכמה מגדולי הדיינים‬
‫בדורינו‪ ,‬שהם גם בקיאים במנהג המקובל בזמנינו‪ .‬ודבריהם הובאו בספר בשם‬
‫גדולי דייני זמנינו‪ .‬התודה והברכה לידיד ה׳‪ ,‬הרה״ג ר׳ דוד הלוי הבר שליט״א‪ ,‬על‬
‫העזרה הרבה במאור פנים בכל עת וזמן‪ ,‬בחלק זה‪ .‬ועל הדרבון לזכות להוציא‬
‫דברים אלו לאור‪.‬‬
‫תוך כדי ליבון הדברים ראיתי את הוקרתו של מורינו הרב לאברכים‬
‫החשובים חובשי בית המדרש בכולל מדרש אליהו בעיד אלעד שבראשות הרה״ג‬
‫ר׳ אברהם פכטר שליט״א שהעירו והאירו בחלק ניכד מהנושאים‪ ,‬ואני חש‬
‫כשליח להוקירם בשער בת רבים‪.‬‬

‫רבים מהדברים הנכתבים‪ ,‬נכתבו תוך כדי אמירת השיעור‪ ,‬ולפי הבנתי‪,‬‬
‫לכך אין לתלות ולנהוג דבר הלכה למעשה ע״פ הדברים הנכתבים אלא רק‬
‫לבירור ועיון בלבד‪.‬‬

‫ובפרט שמדובר בדיני חדמ המשתנים מעת לעת לפי המנהג ותלויים‬
‫בדעת הדיין‪.‬‬

‫®‬ ‫®‬ ‫®‬

‫מודה אני לפניך ה׳ אלקי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש בכלל‪ ,‬ובפרט‬
‫במקום שמגדלים בו תורה ־ ישיבת לומזה בפתח תקוה‪ ,‬בראשות הגאון רבי‬
‫אליעזר עוזר שליט״א שנותן ליבו‪ ,‬נפשו ורוחו למקום הזה‪ ,‬ועמו בקודש בנו‬
‫הרה״ג ר׳ משה אריה שליט״א‪ ,‬ישלם להם ה׳ שכרם בבריאות איתנה ונחת‬
‫דקדושה כל הימים‪.‬‬

‫כאן המקום והזכות להודות למורי הרב ר׳ ראובן סלומון שליט׳׳א שמגיל רך‬
‫חינכני‪ ,‬והיום בבית מדרשו בבית אבות ‪ -‬מונטיפיורי בפתח תקוה אני זוכה‬
‫למסור שיעורים תמירים כסדרן בכל יום ואף זיכני להוציא מאמרים בהלכה‬
‫שסיעו בידי לגלות מעלת הכתיבה‪ ,‬יברכהו הקב״ה בכל מילי דמיטב‪.‬‬

‫ובצאתי אקבע ברכה להורי היקרים שגידלוני‪ ,‬חינכוני והדריכוני בדרך התורה‬
‫והיראה מתוך מידות טובות והשקיעו בי לילות כימים‪ ,‬ה׳ להם יעזור שיזכו‬
‫לראות רוב נחת דקדושה מכל יוצאי חלציהם מתוך בריאות ואושר כל הימים‪.‬‬
‫כן אודה למו״ח הג״ר ח״ז שנברגר וחמותי שיחיו לאוי״ט שזכיתי להיכנס‬
‫לביתם ־ בית גדול של תורה והלכה מתוך עמלה של תורה‪ ,‬שיזכו לראות רוב‬
‫נחת דקדושה מכל יוצאי חלציהם מתוך בריאות ואושר כל הימים‪.‬‬
‫ונשים באוהל תבורך‪ ,‬רעייתי תחי׳ אשר נוטלת ע׳׳ע את עול הבית ואף שיעורים‬
‫אלו נכתבו מתוך התמסרותה הרבה להצלחתי בתורה‪ ,‬יעזור ה׳ ונזכה ביחד‬
‫לראות נחת דקדושה מכל יוצאי חלצינו מתוך בריאות ואושר כל הימים‪.‬‬
‫עידו פורנברג‬
‫פסקים‬
‫‪r‬‬
‫רבים מהדברים הנכתבים‪ ,‬נכתבו תוך כדי אמירת השיעור‪,‬‬
‫ולפי הבנתי‪ ,‬לכך אין לתלות ולנהוג דבר הלכה למעשה ע״פ‬

‫הדברים הנכתבים‪ ,‬אלא רק לבירור ועיון בלבד‪.‬‬

‫בפרט שמדובר בדיני חרמ המשתנים מעת לעת לפי המנהג‬

‫ותלויים בדעת הדיין‪.‬‬

‫מתוך ההקדמה‬

‫‪J‬‬
‫ט‬
‫פרי ישע‬ ‫‪ mhn‬ו?נ‪m *1‬‬ ‫שיעורי ופסקי‬

‫ועד זזבית‬ ‫פרק א׳ ־‬

‫זזקדמה‬
‫א‪ .‬חלוקת התשלום בין זזשכנים‬
‫ב‪ .‬דירה שאינה בשימוש‬
‫ג‪ .‬דירה שכורה‬
‫ד‪ .‬ב׳ משפחות בדירה אחת‪ ,‬ב׳ דירות של בעה״ב‬
‫ה‪ .‬דירה עם כניסה נפרדת‬
‫ו‪ .‬התנתקות מחלקים המשותפים‬
‫ו‪ .‬יחידת דיור‬
 ‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬

‫הקדמה‬
‫היוב התשלומין עבור ההוצאות של הרכוש המשותף יש בו הרבה פרטים‪:‬‬
‫יש חיובים התלויים במספד הדיידים בכל דידה‪ ,‬ויש התלויים בגודל הדירה וכד‪/‬‬
‫ומכיון שקשה לחשב החיוב האמיתי של כל משפחה‪ ,‬לכן נהוג היום בדדך כלל‬
‫לקבוע סכום קבוע ‪ -‬עבור דמי ועד הבית ‪ -‬לכל דידה‪ ,‬בין גדולה בין קטנה‪ ,‬ובין‬
‫אם יש בה דיירים רבים ובין אם הם מועטים‪.‬‬
‫מצינו בדברי התדומת הדשן )סי׳ שמה( שדן במעשה שהיו צריכים לעשות שמירה‬
‫על העיד‪ ,‬והיה ויכוח בין בני העיד איך לחלק את התשלום‪ ,‬אם לפי דכוש או לפי‬
‫נפשות‪ ,‬או לפי בתים‪ ,‬והאריך התרומת הדשן‪ ,‬ובסוף כתב שם וז״ל‪:‬‬
‫בכל עניינים הללו המוטב הוא שיעשו פשרה ובצוע נכון נוטה‬
‫לכל הקצוות ביניהם‪ .‬ולא יתעקשו לומר דיש דינא‪ .‬דקשה מאוד‬
‫לכוין דין תורה בתמצית בכל כה״ג‪ ,‬ומי לנו גדול בדורו ממור״ם‬
‫דבתיווני דליבא הוי יתיב‪ ,‬וכתב בתשובה על כה״ג דיעשו פשרה‪,‬‬
‫משום דאין לכוין יפה דין תורה וכ״ש אנן יתמי דיתמי ע״כ‪.‬‬
‫יא‬
‫בית‬ ‫פרק א‬ ‫רעד‬
‫א‪ .‬חלוקת התשלום בין השכנים‬
‫הנה ביסודו של דבר כל דייר היה צריך לשלם בתשלומים המשותפים לכל‬
‫השכנים כהוצאות ניקיון‪ ,‬חשמל וכד׳‪ ,‬כפי הנאתו מכל דבר‪ ,‬ודייר שנהנה יותר‬
‫היה צריך לשלם יותר‪ ,‬וכגון משפחה שיש לה הרבה נפשות הייתה צריכה‬
‫לשלם יותר ממי שיש לה פחות נפשות‪.‬‬

‫ומקור לזה בשו״ע >חו״מ קסג‪ ,‬ס״ג( שלבניית חומת העיר גובין לפי הקירבה‬
‫לחומה‪ ,‬כיון שבל הקרוב לחומה נמצא בחשש יותר גדול והנאתו מרובה‪.‬‬
‫ובשאר הוצאות שיש חשש מגנבים צריך לתת לפי ממון‪ ,‬שכל מי שיש לו יותר‬
‫ממון צריך לשלם יותר‪ .‬וכן מקום שיש חשש נפשות נותנים לפי נפשות‪ ,‬ועל כל‬
‫נפש צריך לתת יותר‪ .‬עוד כתב בשו״ע >סי׳ קסא‪ ,‬ס״ג( שדלת שמירה לחצר נותן כל‬
‫א׳ לפי ממונו‪.‬‬

‫ולגבי החיוב של כל א׳ מבני החצר בהוצאות ניקיון מצינו בזה סוגיא מפורשת‬
‫לכמה מפרשים‪ ,‬שבגמ׳)ב״ב יא‪ (:‬אמרינן שהוצאות הזבל מתחלקות לפי בתים‪,‬‬
‫ופי׳ הסמ״ע )סי׳ קעב סק״כ( שהכוונה להוצאות פינוי הזבל מן החצר‪ ,‬שצריך לתת‬
‫לפי בתים‪ ,‬ומי שיש לו כמה בתים בחצר נותן יותר‪ ,‬כיון שרוב הבתים גורמים‬
‫את הזבל‪ ,‬ולא תלוי ברוב הרבוש‪.‬‬

‫מיהו‪ ,‬מצינו גם סוגי הוצאות שמשמעות דברי הפוסקים שכולם צריכים‬

‫להשתתף בהם בשווה‪ ,‬אף מי שנהנה פחות‪) ,‬יעוי׳ סי׳ קסג ברמ״א סו״ס ג׳‪ ,‬ובשו״ת מהר״י‬

‫מינץ סי׳ ז׳‪ ,‬ובשו״ת חת״ס או״ח א‪ ,‬סי׳ קצג( וחילוקי הדינים בכל זה‪ ,‬נתבאר בס״ד‬
‫בבירורים סימן ח‪.‬‬

‫המנהג בזמנינו‬
‫את תשלום ועד הבית גובים לפי המנהג'*‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫)סי׳ קסג‪ ,‬סעי׳ ג(‪.‬‬ ‫רמ״א‬

 ‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫המנהג המקובל בזמן הזה שכל דירה משתתפת בשווה‪ ,‬בין דירה גדולה ובין‬ ‫ב‪.‬‬
‫דירה קטנה‪ ,‬בין משפחה גדולה ובין משפחה קטנה‪ ,‬כולם משלמים בשווה‪.‬‬
‫הבא ממקום שנהגו באיזה מנהג למקום שהמנהג שונה‪ ,‬נוהג לפי המקום שבא‬ ‫ג‪.‬‬
‫לגור=‪.‬‬

‫ב‪ .‬דירה שאינה בשימוש‬

‫נפסק בשו״ע שדירה שלא דרים בה‪ ,‬חייב בעל הדירה להשתתף בתשלומים עם‬
‫שאר השכנים‪ ,‬בדלת נגרי" ומנעול ]שאלו לצרכי שמירה[‪ ,‬אבל לא לבית ש ע^‬
‫]שבזמן הקדמון היה עשוי למנוע היזק ראיה[ ובראשונים מצינו דעות נוספות‬
‫כמובא באריכות בבירורים סי׳ א‪ .‬ולמעשה המנהג בזמנינו הוא כדלהלן‪.‬‬

‫בעל הבית שאינו דר במקום‪ ,‬המנהג שצריך לשלם על כל דבר שהוא לצורך‬ ‫ד‪.‬‬
‫הדיורים בדירה באם ידורו בהי‪ ,‬כגון‪ :‬סיוד‪ ,‬תיקון המעלית‪ ,‬תחזוקת הגינה‬

‫^ בחזו״א >ב״ב סי׳ ה סק״ח כתב ב׳ טעמים למה מנהג המקום מחייב‪ ,‬א‪ .‬שנכנס לחצר על דעת מנהג‬
‫המקום‪ .‬ב‪ .‬שהסכמת הציבור הוי ככח בי״ד‪.‬‬
‫^ המקורות לדינים אלו ראה מדור הבירורים סימן א‬
‫פי׳‪ ,‬בריחי עצי שיטים‪.‬‬
‫^ שו״ע ) סי׳ קסא‪ ,‬ס״ב(‪ .‬והנתיבות המשפט )חידושים סק״ב( ביאר טעם החילוק‪ ,‬בית שער תפקידו למנוע‬
‫היזק ראיה‪ ,‬וכשאינו דר בחצר אין לו היזק ראיה‪ ,‬ואין לו צורך בזה ולכן פטור מלהשתתף‪ .‬אבל‬
‫שאר דברים‪ ,‬דלת‪ ,‬נגר ומנעול ייעודם לשמירת הרכוש‪ ,‬ואף שאינו דר צריך להם‪ .‬ואפילו אם אין לו‬
‫חפצים בבית‪ ,‬חייב‪ .‬משום שמועיל לו לשמור מפני גנבים שלא יזיקו גוף הבית‪ ,‬ושלא יקחו‬
‫החלונות‪ ,‬לכן צריך להשתתף בזה‪.‬‬
‫י עפ״י דבדי הנתה״מ בהעדה הקודמת היה מקום לדון שמי שיש לו דירה ואינה בשימוש‪ ,‬שפטור‬
‫מתשלום על סיוד ותיקון המעלית וכד׳‪ ,‬כיון שאינו דד שם‪ ,‬ואין לו תועלת בדבדים אלו לשמוד על‬
‫הדירה הקיימת‪.‬‬
‫אך מצינו ראשונים שסוברים שכל דבר שהוא לצורך תיקון השימוש בדירה‪ ,‬כגון בורות מים וכד׳‪,‬‬
‫כופין את בעל הדידה להשתתף עם שאד בני העיד לעשותם‪] .‬והובאו דבריהם בארוכה בבירורים‬
‫סימן א‪ ,‬סק״ד וסק״ו[‪ .‬וק״ו לעניין תיקון דברים שכבר היו קיימים בשעה שקנו את הדירות‪ ,‬כגון‬
‫לסייד את הבניין לאחד שהסיוד הקודם התקלקל‪ ,‬כי יש סבדא נוספת לחייב‪ ,‬משום שעל דעת כן‬
‫נשתתפו כדי לתחזק ולתקן את הקיים‪] ,‬ויעוי׳ בבידודים שם סקי״א‪ .‬וכל ענין זה נתבאד באדוכה‬
‫יג‬
‫בית‬ ‫פרק א‬ ‫רעד‬
‫שלא תתקלקל‪ ,‬עשיית מעקה‪ ,‬תיקון צינורות מים וכדר‪ ,‬וכן תשלום הניקיון‬
‫האחרון קודם שחוזר לגור’‪.‬‬
‫יש דברים שאין צריך להשתתף בהם‪ ,‬כגון‪ :‬ניקיון‪ ,‬הוצאות שוטפות של‬ ‫ה‪.‬‬
‫השימוש" בחשמל וכדר“‪ ,‬שאין צריך בהם כלל כל זמן שאינו בדירה‪ ,‬וגם לא‬
‫גרם כלל להוצאות אלו‪.‬‬

‫דירה ללא שימוש לזמן קצר‬

‫דירה שאינה בשימוש ‪ -‬שעמדה ללא דיירים ‪ -‬זמן קצר‪ ,‬אם הוא פחות מחודש‬ ‫ו‪.‬‬
‫שלם ]רהיינו מ‪ 1-‬לחורש ער ה‪ 1-‬לחורש הבא‪ ,‬ואפי׳ אם עמרה ריקה יותר מ‪ 30-‬יום[‪,‬‬
‫המנהג שמשלמים תשלום מלא על כל החודש‪ ,‬כולל הוצאות ניקיון וכד׳’‪.‬‬

‫ההגדרה שאינו דר בדירה‬

‫דירה שעמדה ללא שימוש זמן ארוך‪ ,‬דינו כאינו דר בחצר לעיל סעי׳ ד‪-‬ה’’‘‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫מהו זמן ארוך ‪ -‬שדינו כאינו דר בדירה‪ ,‬אין מנהג ברור’“‪ ,‬ולכל הדעות בעמדה‬ ‫ח‪.‬‬
‫ריקה ‪ 6‬חודשים נחשב כאינו דר שם‪.‬‬

‫בבירורים סימן א[‪ .‬ולדבריהם רק דבר שאינו צורך כלל למגורים בבית‪ ,‬כגון קניית ספר תורה לא‬
‫יכולים בני העיר לחייב את מי שאינו דר שם להשתתף עמהם‪.‬‬
‫' ובדירה העומדת להשכרה‪ ,‬שאנשים באים לראות את הדירה‪ ,‬צריך לשלם כל הוצאות הניקיון‪ ,‬כיון‬
‫שחפץ בניקיון‪.‬‬
‫" כולל התשלום הקבוע‪.‬‬
‫“ אם הדירה עומדת להשכרה וודאי שחפץ בתאורה ותחזוקת הבנין וחייב‪.‬‬
‫י טעם המנהג‪ ,‬כיון שהוא טורח לעשות כל פעם חשבון לפי הימים שהשתמש כל שכן בדירתו‪.‬‬
‫״ ואם עומדת לשכירות‪ ,‬אפילו שלא גרים בה זמן ארוך צריך לשלם על הניקיון‪ ,‬ודברים שהם צורך‬
‫הבנין‪.‬‬
‫י‘' בהגדרת זמן ארוך יש מח׳ בין גדולי הדיינים‪:‬‬
‫יש המורים שמזמן של חודש שלם ]מ‪ 1-‬לחודש עד ה‪ 1-‬לחודש הבא[‪.‬‬
‫יש המורים שרק מתקופה של ‪ 3‬חודשים‪.‬‬
‫יש המורים שרק מתקופה של ‪ 6‬חודשים‪.‬‬
 ‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫למעשה קשה לחייב שכן שאינו גר בבנין‪ ,‬חודש שלם‪ ,‬בתשלום מלא‪ ,‬וראה‬ ‫ט‪.‬‬
‫הערה’ ‪/‬‬
‫יכולים השכנים לקבוע מראש את המנהג בבניין‪.‬‬ ‫י‪.‬‬

‫זיפות‬
‫אם יש לו חלק בגג‪ ,‬צריך להשתתף בזיפות הגג‪ ,‬ואפילו אם דירתו בקומה‬ ‫יא‪.‬‬
‫התחתונה ואינו צריך לזיפות כלל’'"‪.‬‬

‫מזוזה‬
‫בעניין חיוב מזוזה בכניסה לבניין יש לדון אם חייב להשתתף בהוצאות בעל‬
‫דידה שאינו דד שם‪ .‬מצד א׳‪ :‬מזוזה היא חובת הדר כדאמרינן בגס׳ ) ע ״ ז כא‪,(.‬‬

‫וא״ב כל זמן שאינו דד בדירה אינו חייב במזוזה‪ .‬מצד ב׳‪ :‬יש שדנו לחייבו‬
‫מכיון שהמזוזה שומרת )טורי אבן מגילה כב‪ ,:‬שפת אמת מנחות מד‪ ,( :‬יש לחייבו ויש לו‬
‫תועלת בזה‪) ,‬יעוי׳ בספר עמק המשפט הלכות שכנים סי׳ מה‪ ,‬אות ט(‪ .‬אך אין סברא זו נראית‪,‬‬
‫טו‬
‫יעוי׳ בהערה‬

‫אלא שבאמת יש לדון מצד אחד לחייב את בעל הבית‪ ,‬שהדי בתוספתא‬
‫]המובאת בבירורים סימן א‪ ,‬אות א[ כתוב‪ ,‬שכל מי שיש לו חצר בעיר מחייבין‬

‫י’ והטעם‪ :‬מכיון שיש דיינים המורים שמחודש שלם שאינו דר שם כבר א״צ לשלם תשלום מלא‪,‬‬
‫א״כ אין לנו מנהג ברור לחייב בדמי ועד בית בדירה שעומדת ריקה חודש שלם‪ ,‬והדר עיקר הדין‬
‫שכיון שאינו נהנה מהניקיון וכדר‪ ,‬וכן אינו מלכלך שא״צ לשלם תשלום הניקיון והחשמל‪ .‬ולכן מי‬
‫שלא גר בדירה מחודש עד ששה חודשים מן הראוי שיעשו פשרה‪ ,‬או יחליטו על בורר מוסכם‪.‬‬
‫’י וטעם הדבר שצריכים לשלם‪ ,‬עפ״י המנהג היום שכל בעל רכוש מוטל עליו לתקן שלא ייגרם נזק‬
‫מרכושו‪ ,‬ולכן ה״ה אף בעל דירה שאינו דר בבניין‪ ,‬אם יש לו חלק בגג‪ ,‬צריך להשתתף בזיפות‪.‬‬
‫” נראה שאין בסברא זו לחייב כלל‪ ,‬שהרי מזוזה היא חובת הדר וכל זמן שלא דר שם אינו צריך‬
‫כלל למזוזה‪ .‬ומה שהביאו ראיה לחייב עפ״י דברי רש״י )פסחים ד‪ (.‬שכתב שמזוזה מוטלת על השוכר‬
‫מפני שהיא משמרתו‪ ,‬אין משם ראיה כלל‪ ,‬דאיירי שם בבית שדרים בו בשכירות והוא ודאי חייב‬
‫במזוזה‪ ,‬רק הספק אם החיוב מזוזה על השוכר או על המשכיר‪ ,‬ובזה נקטינן שכיון שהוא שמירה על‬
‫השוכר‪ ,‬לכן חיובו הוא על השוכר‪ ,‬אך בבית שעומד ריק‪ ,‬בזה ודאי שבעל הבית אינו גורם כלל‬
‫לחיוב המזוזה‪.‬‬
‫טו‬
‫בית‬ ‫פרק א‬ ‫רעד‬
‫אותו לעשות עם בני העיר בורות שיחין ומערות‪ ,‬וכתבו הראשונים ]הובאו‬
‫דבריהם בסי׳ הנ״ל[ שכיון שזה דבר הנצרך לדיורים בדירה‪ ,‬לכן מחייבים אותו‬
‫בזה‪ .‬חזינן שאע״ס שעדיין לא נצרך לבורות שיחין ומערות‪ ,‬שהרי עדיין לא דר‬
‫בבית‪ ,‬מ״מ מחייבים אותו‪ .‬דבל דבר הנצרך לצורך המגורים בבית‪ ,‬מחייבים‬
‫אותו להשתתף עם שאר בני העיר‪.‬‬

‫וא״ב אף מזוזה‪ ,‬אע״פ שעדיין לא נצרך לה כלל‪ ,‬מ״מ כיון שכשיבוא לגור‬
‫יצטרך למזוזה‪ ,‬א״ב כבר מעכשיו הוא צריך להשתתף בזה עם שאר הדיירים“’‪.‬‬

‫אפילו אם לא בא לגור צריך להשתתף עכשיו ברכישת המזוזה‪.‬‬ ‫יב‪.‬‬

‫דירה שעומדת להשכרה‪ ,‬בעל הבית הייב עכשיו לשלם על הוצאות המזוזה של‬ ‫יג‪.‬‬
‫הרכוש המשותף’^‪.‬‬

‫ג‪ .‬דירה שכורה‬

‫מקובל אצל פוסקי זמנינו‪ ,‬שכל דבר שהיה מוטל על בעה״ב לשלם גם אם דירתו‬
‫הייתה עומדת ריקה‪ ,‬כגון תיקונים של נזילות‪ ,‬וכן זיפות הגג‪ ,‬וכמבואר לעיל ) ס עי׳‬

‫ב(‪ ,‬בזה גם כשמשכיר את הדירה‪ ,‬החיוב על המשכיר‪ .‬כיון שעיקר החיוב נובע‬
‫מעצם קיומו של הבית אפי׳ בלא שדרים בו‪ ,‬לכן בעל הנכס‪ ,‬חייב‪ .‬אבל חיובים‬
‫הנובעים מהשימוש בנכס‪ ,‬כגון תשלומי ניקיון וחשמל וכד׳‪ ,‬שהמשכיר היה פטור‬
‫מהם אם הדירה הייתה ריקה‪ ,‬השוכר חייב בהם‪.‬‬

‫בהרבה בתים נוהגים להשתמש בכסף שבקופת הועד לדברים שונים‪ ,‬גם לדברים‬
‫כאלו שהחוב מוטל על המשכיר‪ ,‬ואע״פ שהשוכר משלם את דמי הועד בית‬

‫שאף לעניין בורות שיחין ומערות שחייב בעל הדירה הריקה להשתתף עם שאר בני העיר‪ ,‬כתבו‬
‫הראשונים )יד רמה‪ ,‬ר״ן‪ ,‬ונמו״י הובאו דבריהם בבירורים סימן א‪ ,‬אות ה‪-‬ו( שהטעם בזה‪ ,‬שאע״פ שהוא עצמו אין‬
‫בכוונתו לגור שם‪ ,‬מ״מ צריך שהבית יהיה ראוי לשוכר‪] .‬דסתם דירה עומדת או למגורי עצמו‪ ,‬או‬
‫להשכרה[‪.‬‬
‫י' ובעל הדירה חייב בהוצאות המזוזה כלפי השוכר‪ ,‬והטעם כדי תהיה ראויה לדירה‪ .‬כיון שהמנהג‬
‫שהמשכיר הוא המשלם את הוצאות המזוזה בכניסה לבניין‪ ,‬ממילא מחוייב להעמיד תשלום לזה‬
‫כבר עכשיו‪.‬‬
 ‫‪m‬‬
‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫החורשיים מ״מ אזלינן בזה בתר המנהג שגובים לכל צורך כבנין מהכסף שנמצא‬
‫בקופת הוער‪ .‬כל ההלכות רלקמן זה כשאין מנהג כזה‪ ,‬או כשאין כסף בקופת‬
‫הוער ועושים גבייה מיוחרת מהשכנים עבור צורך מסויים‪.‬‬

‫כל תשלום שהוא לדבר קבוע בבניין שמועיל לצורך המגורים בדירה‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫יד‪.‬‬
‫תיקון צנרת’"‪ ,‬עשיית דלת לבניין‪ ,‬התקנת תאורה‪ ,‬לוח מודעות וכדר‪ ,‬המשכיר‬
‫חייב לשלם לועד הבית‪ ,‬ותביעת ועד הבית היא רק כלפי המשכיר‪.‬‬
‫טו‪ .‬כל תשלום שהוא תשלום משותף לאחזקת הבנין‪ ,‬כגון‪ :‬ניקיון‪ ,‬חשמל‪ ,‬החלפת‬
‫נורות’“‪ ,‬תיקון צנרת בשימוש לא ת ק^‪ ,‬השוכר חייב לשלם לועד הבית‪,‬‬
‫ותביעת ועד הבית היא רק כלפי השוכר‪.‬‬
‫לשוכר יש דעה בבנין כשאר הדיירים‪ ,‬לגבי מה שהוא משלם“'*‪.‬‬ ‫טז‪.‬‬
‫שוכר שעזב את הדירה באמצע החודש‪ ,‬אם ממשיך לשלם דמי שכירות‬ ‫יז‪.‬‬
‫למשכיר‪ ,‬חייב גם לשלם לועד הבית‪ .‬ואם אינו צריך לשלם דמי שכירות פטור‬
‫מדמי ועד בית‪.‬‬
‫שוכר שאינו משלם תשלומי ועד בית‪ ,‬אין תביעה נגד בעל הדירה‪/‬המשכיר““‪.‬‬ ‫יח‪.‬‬

‫י" כגון בלאי או בעיה בהתקנה‪.‬‬

‫וכן אם כנין זה הצטרף לתרכות הדיור‪ ,‬השוכר חיים לשלם‪ .‬מכיון שהתשלום עכור כל חודש‬
‫בנפרד ולתפעול השוטף של הבנין‪.‬‬
‫’ דוגמא סתימה שנגרמה מחמת זריקת מגבונים לאינסטלציה‪.‬‬
‫® ואי אפשר להתעלם מדעתו‪ ,‬כטענה שאין לו רגש לנכס ומחפש רק להוזיל דמים‪.‬‬
‫יש מפוסקי זמנינו שכתכו שאפשר להטיל תשלום זה על המשכיר‪ ,‬וכתכו שהסכרא‪ ,‬משום‬
‫שמכיון שהשוכר דר ככנין מכוחו חשיכ כמו שימוש של המשכיר‪ .‬אך אין זה נראה מסכרא‪ ,‬וגם‬
‫ראיה לזה‪ ,‬שהרי החיוב המוטל על השוכר לשלם הוא עבור ניקיון וחשמל וכדר‪ ,‬והרי אם השוכר‬
‫היה יוצא מדירתו השכורה ככנין וגר כמקום אחר‪ ,‬היה פטור מלשלם הניקיון וכד׳ אע״פ שעדיין יש‬
‫לו קנין שכירות בדירה‪ ,‬כדין כל דירה ריקה שאם זה לתקופה ארוכה שא״צ בעל הדירה לשלם‬
‫התשלומים הנ״ל‪ .‬נמצא שהמחייכ עכור הניקיון והחשמל אינו מחמת קנין שכירות שיש לשוכר‬
‫כדירה‪ ,‬אלא מחמת ההשתמשות כפועל‪ ,‬וא״כ ודאי שחיוכ זה מוטל על השוכר‪.‬‬
 ‫בית‬ ‫פרק א‬ ‫רעד‬
‫אם המשכיר יודע מראש שהשוכר שרוצה לשכור ממנו את הדירה הוא רגיל‬ ‫יט‪.‬‬
‫שלא לשלם דמי ועד בית‪ ,‬ובכל אופן השכיר לו‪ ,‬והשוכר לא משלם דמי ועד‬
‫בית‪ ,‬בכה״ג יכולים דיירי הבנין לתבוע את המשכיר שישלם במקום השוכר ”‪.‬‬
‫כשהשוכר לא משלם תשלומי ועד בית‪ ,‬רשאי ועד הבית להתנות עם בעל‬ ‫כ‪.‬‬
‫הדירה‪/‬המשכיר שלא להאריך את תקופת השכירות‪ ,‬ואם המשיך את תקופת‬
‫השכירות‪ ,‬המשכיר הייב בתשלום ועד בית בתשלום מלא‪ ,‬כאילו הוא דר שם ”‪.‬‬
‫כא‪ .‬וכן אם יש אפשרות לבטל את ההוזה באמצע התקופה וללא קנסות וכד׳‪ ,‬רשאי‬
‫ועד הבית לתבוע לבטל את החוזה‪ ,‬ואם ממשיך בשכירות המשכיר חייב‬
‫בתשלום ועד הבית‪ ,‬תשלום מלא‪ ,‬כאילו הוא דר שם="‪.‬‬

‫סיוד הדברה ותיקון מעלית‬

‫תיקונים הנעשים לתקופה‪ ,‬כגון סיוד כגון שרגילים לסייד כל שנתיים‪ ,‬או‬
‫הדברה הנעשית כל שנתיים‪ ,‬בזה עיקר הדין נראה שאם הדירה שכורה למשך‬
‫זמן יותר מתקופת הסיוד אז החיוב מוטל על השוכר‪ .‬שהרי כמו ניקיון שנעשה‬
‫כל שבוע מוטל על השוכר משום שהוא הגורם לצורך הניקיון‪ ,‬והוא גם הנהנה‬
‫מזה‪ ,‬כך גם בהדברה או סיוד הנעשים תוך כדי תקופת השכירות‪ ,‬הרי השוכר‬
‫הוא הגורם לצורך הסיוד‪ ,‬ומה לי ניקיון הנעשה כל שבוע‪ ,‬ומה לי סיוד הנעשה‬
‫פעם בשנתיים‪ ,‬אם במשך כל הזמן הזה השוכר דר בדירה‪ ,‬ורק בתיקון קבוע‪,‬‬
‫שאינו לצורך תקופת השכירות‪ ,‬אלא הוא ממשיך גם אחרי זה‪ ,‬בזה מוטל על‬
‫המשכיר‪ ,‬כיון שהוא תיקון בגוף הדירה שהיא של המשכיר‪.‬‬

‫אך המנהג שבכל תיקון קבוע שהוא נעשה לאורך זמן‪ ,‬החיוב מוטל על‬
‫המשכיר‪.‬‬

‫״ הטעם בזה משום שהוא אומדנא דמוכח שדיירי הבנין מתחייבים זה לזה‪ ,‬שלא להשכיר למי‬
‫שאינו משלם ועד בית‪ ,‬ובאם ישכירו ולבסוף לא ישלם‪ ,‬אזי מתחייבים לשלם במקומו‪.‬‬
‫’ י כנ״ל‪.‬‬
‫״ כנ״ל‪.‬‬
 ‫יח‬
‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫ועדיין יל״ע ממתי נחשב לתקופה ארוכה‪ ,‬למשל בהדברה שנעשית כל שנה‪,‬‬
‫והשוכר דר בדירה למשך השנה‪ ,‬האם גם זה מוטל על המשכיר‪ .‬ועל כל פנים‬
‫משנתיים ואילך בזה ודאי המנהג שהחיוב מוטל על המשכיר‪.‬‬

‫כב‪ .‬תיקונים הנעשים פעם בתקופה ארוכה‪ ,‬כגון סיוד‪ ,‬הדברה‪ ,‬תיקון המעלית‪,‬‬
‫המנהג שהמשכיר משלם תיקונים אלו‪.‬‬
‫תיקונים שרגילים לעשותן כל שנה‪ ,‬כגון הדברה באופן שעושים אותה כל שנה‪,‬‬ ‫כג‪.‬‬
‫והשוכר שכר את הדירה למשך כמה שנים‪ ,‬יש לעיין אם גם חיוב זה מוטל על‬
‫המשכיר‪ ,‬או על השוכר‪ .‬אך בתיקונים הנעשים א׳ לשנתיים בזה ודאי המנהג‬
‫שהמשכיר משלם זאת‪.‬‬

‫תחזוקת התאורה‬
‫כד‪ .‬התקנת גופי תאורה‪ ,‬וכן כגון שמחליפים את הנורות ללדים וכדר‪ ,‬כיון שזה‬
‫דבר שעשוי לזמן ארוך‪ ,‬המשכיר צריך לשלם זאת‪ .‬אבל אם השכירות לזמן‬
‫ארוך מזמן שצריך להחליף את התאורה‪ ,‬החיוב מוטל על השוכר^''‪.‬‬

‫הנוקג שגובים יותר מההוצאות‬

‫כה‪ .‬ועד בית שגובה כל חודש קצת יותר כסף מההוצאות השוטפות‪ ,‬כדי שיישאר‬
‫כסף בצד להוצאות נוספות‪ ,‬כגון תיקונים וכד׳‪ ,‬מקובל שהשוכר משלם דמי‬
‫ועד בית מלאים‪.‬‬

‫ד‪ .‬ב׳ משפחות בדירה אחת‪ ,‬ב׳ דירות של בעה״ב א׳‬

‫ב׳ משפחות הגרות בדירה אחת‬

‫שתי משפחות והם בני משפחה אחת‪ ,‬הגרות בדירה אחת שאיננה מחולקת‪,‬‬ ‫כו‪.‬‬
‫כגון‪ :‬הורים מבוגרים אצל ילדיהם‪ ,‬זוג צעיר אצל ההורים וכדו׳‪ ,‬משלמים‬
‫כדירה אחת ולא כב׳ דירות‪.‬‬

‫״ כנ״ל‪.‬‬
‫ינז‬
‫בית‬ ‫פרק א‬ ‫רעד‬
‫שתי משפחות וחם בני משפחח אחת‪ ,‬חגרות בדירח מחולקת‪ ,‬אם מחולקת לב׳‬ ‫כז‪.‬‬
‫דירות ומשמשת לב׳ משפחות משלמים כשניים‪ .‬ואם דירה אחת היא קטנה‬
‫מאוד דינה כיחידת דיור קטנה וכמו שנכתוב לקמן ]אות ז[ בדיני יחידות דיור‪.‬‬

‫ב׳ דירות שחיכרם לאחת‬

‫כה‪ .‬אדם שרכש מחבדו את דירתו וחיברה לדידה שלו‪ ,‬ועל ידי כך בחזקתו דירה‬
‫אחת גדולה‪ ,‬צריך לשלם כפי עדך ב׳ דירות״‪.‬‬
‫כט‪ .‬דכש מדאש מהקבלן כשבנו את הבניין ב׳ דירות וחיברם‪ ,‬חייב רק דמי ועד‬
‫הבית כדידה אחת^"‪.‬‬

‫ה‪ .‬דירה עם כניסה נפרדת‬

‫מבואר בשו״ע )סי׳ קסא‪ ,‬ס״א( שמי שאינו דר בדירה‪ ,‬אינו צריך להשתתף בדברים‬
‫שאין לו צורך בהם כלל ]ובירורים סי׳ א‪ ,‬הארכנו בביאור דין זה[‪ .‬שהרי כל א׳‬
‫משתתף לפי הנאתו‪ ,‬וכאן מכיון שהכניסה לדירתו היא ממקום אחר‪ ,‬ברור‬
‫שאינו נהנה בניקיון הבניין ותאורה וכרד ואינו צריך לשלם‪ .‬ודמיא למי שאינו‬
‫רר כאן^“‪.‬‬

‫מי שהכניסה לדירתו הייתה דרך חדר המדרגות המשותף‪ ,‬ואחד כך שינה את‬ ‫ל‪.‬‬
‫הכניסה ועשה לו כניסה נפדדת פדטית^"‪ ,‬והוא לא משתמש דרך הפתח הפתוח‬

‫״ כיון שכשהשתתפו על דעת כן השתתפו שיש כך וכך דיירים בבניין וצריכים לשלם על פי מה‬
‫שהשתתפו‪.‬‬
‫והטעם‪ :‬כי אנשים מחשיבים בכה״ג את הדירה כדירה אחת גדולה‪ ,‬ומכיוון שהיום המנהג שאין‬
‫הבדל בין דירה קטנה לדירה גדולה וכולם משלמים‪ ,‬שווה‪ .‬ה״ה בזה אנו מסתכלים על ב׳ הדירות‬
‫כדירה אחת גדולה‪.‬‬
‫וראיה לדין זה ממש״כ הראשונים )ב״ב יד רמה פ״א סי׳ ער‪ ,‬חי׳ הר״ן ח׳ ע״א‪ ,‬נמוקי יוסף ה ע״ב בדפי הרי״ף(‬
‫שאע״פ שכופין בני מבוי לעשות לחי וקורה‪ ,‬אך אם אינו גר שם אע״פ שיש לו דירה שם‪ ,‬אי״צ‬
‫להשתתף כיון שאינו צריך לזה‪.‬‬
‫׳' אין חילוק בין עשה את הפתח מחצירו הפרטית‪ ,‬לבין אם עשה מחצר המשותפת‪] .‬ואין צריך‬
‫הסכמת שכנים בפתיחת הפתח‪ ,‬כי השטח המשותף שייך גם לו ותמיד יכול להשתמש[‪.‬‬
 ‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫לחדר המדרגות‪ .‬אם עדיין השאיר את הפתח הפתוח לחדר המדרגות חייב‬
‫לשלם תשלום מלא עבור ועד הבית‪] .‬דהוא דומה לשכן שיכול להשתמש בחדר‬
‫מדרגות רק שאינו יוצא מדירתו‪ ,‬שממשיך לשלם ועד בית[‪.‬‬
‫לא‪ .‬מי שהכניסה לדירתו הייתה דרך חדר המדרגות המשותף‪ ,‬ואחר כך שינה את‬
‫הכניסה ועשה לו כניסה נפרדת פרטית‪ ,‬וסתם את הפתח הפונה לחדר המדרגות‪,‬‬
‫עיקר הדין נראה שכיון שהתנתק לגמרי מחדר המדרגות לכן כל אותם דברים‬
‫שאין נהנה מהם‪ ,‬ושאין לו צורך בהם‪ ,‬כגון‪ :‬תשלום ניקיון ותאורת חדר‬
‫מדרגות‪ ,‬צביעת חדר מדרגות^**‪ ,‬ותיקון המעלית והתקנת דלת כניסה בכל זה‬
‫פטור מלשלם^"^‪ .‬אבל דברים שנהנה מהם^"’‪ ,‬חייב לשלם‪ .‬אך שמענו מכמה מדייני‬
‫זמנינו שפוסקים שצריך לשלם גם עבור עשיית מעקה וסיוד וכל הוצאה שהיא תיקון‬
‫חד פעמי למשך זמן‪ .‬ויש לברר שאולי נחשב שכך המנהג כיום לשלם גם על דברים‬
‫אל^י‪.‬‬
‫לב‪ .‬זיפות הגג כפי המנהג כיום שהוא מוטל על כל השכנים‪ ,‬חייב לשלם‪.‬‬

‫׳'׳׳ ואף שנהנה בכל אלו השנים שגר שם ואף הזיק בהשתמשותו את הצבע והסיוד‪ ,‬בכל אופן פטור‪,‬‬
‫והטעם‪ :‬מכיון שמה שהשתמש בעבר היה שימוש רגיל ולא פשע‪ .‬והתשלום על הצביעה והסיוד‬
‫שיעשו הוא מכאן ולהבא שיהיה בנין נאה‪ ,‬ולא על השימוש שעשו עד כה‪.‬‬
‫אבל ודאי שאם הזיק ולכך צריך לסייד‪ ,‬יצטרך לשלם אפילו שהתנתק‪.‬‬
‫ויעוי׳ בסוף סימן ב׳ בבירורים מה שכתבנו לדון בכל זה‪ .‬ועדיין יש לברר דין זה עוד‪.‬‬
‫כגון‪ :‬שנהנה מניקיון חדר אשפה או ניקיון החצר בסמוך לכניסה שלו‪] .‬ויל״ע אם לכן כבר צריך‬
‫להשתתף בכל ניקיון הבנין‪ ,‬כמו שכן בקומת כניסה שמשתתף בכל ניקיון הבנין‪ ,‬או שכיון שכאן‬
‫מוגדר שאינו חלק מחדר מדרגות כלל‪ ,‬לכן א״צ להשתתף רק בהוצאות הניקיון של המקום שנהנה‬
‫ממנו[‪.‬‬
‫׳''' וכיון שכך המנהג על דעת כן נשתתפו‪ ,‬ובפרט שהרי נשאר לו הזכות לפתוח הפתח ולשוב‬
‫ולהשתמש בחדר המדרגות‪.‬‬
‫נא‬
‫בית‬ ‫פרק א‬ ‫רעד‬
‫ו‪ .‬ה תנ תקו ת מחלקים המשותפים‬

‫ניתוק מהצנרת‬
‫מי שהתנתק מצינור הביוב המרכזי של הבניין והתקין עבורו צינור אחר‪ ,‬אין‬ ‫לג‪.‬‬
‫הייב להשתתף בהוצאות תיקון הצינור המרכזי בשעת קלקול או סתימה‪ .‬אם‬
‫הנזק נגרם מחמת השימוש ]כמו שהוא בדרך כלל מצוי‪ ,‬שמחמת רוב השימוש וכדר‬
‫נגרם הנזק[^’'‪ .‬אך אם צריכים לתקן קלקול שלא נגרם מחמת שימוש‪ ,‬בזה נראה‬
‫לחייב להשתתף גם מי שהתנתק‪.‬‬

‫ניתוק מהסקה מרכזית או מערכת סולרית‬

‫לד‪ .‬המתנתק מהסקה מרכזית או מערכת סולרית‪ ,‬אם לא התקין עבורו באופן פרטי‬
‫מערכות מעין אלו‪ ,‬חייב להשתתף בהוצאות המערכות הקיימות^'''‪.‬‬
‫לה‪ .‬אבל אם התקין עבורו מערכות אחרות‪ ,‬יש להסתפק‪ ,‬אבל הסברא נותנת שלאו‬
‫כל כמיניה להשתמט מחיוב זה‪ ,‬וחייב להשתתף עם שכניל‪/‬‬

‫'יי' ואין יכולים לטעון לו דיירי הבניין שהשתתפו מעיקרא ע״ד שאם יש קלקול משתתף עמם‬
‫בתיקון‪ ,‬כיון שעתה אין הוא גרם לקלקול‪ ,‬כיון שמימיו בצינור נפרד‪ ,‬ובזה שלא משתמש עמם‬
‫בצינור גורם שיש פחות תקלות בצינור שלהם‪.‬‬
‫'י' רכל זמן שלא עשה לו הסקה נפרדת‪ ,‬א״כ עדיין ההסקה המרכזית אמורה לשמש אותו‪ ,‬ואע״פ‬
‫שהחליט לא להשתמש עמה‪ ,‬כגון שמשתמש רק עם מים קרים‪ ,‬מ״מ חייב לשלם‪ ,‬כמבואר באריכות‬
‫בבירורים סי׳ ב׳‪.‬‬
‫'י' הטעם לחלק בין התנתקות מצנרת ביוב‪ ,‬להתנתקות ממערכות הסקה ומערכות סולריות‪ ,‬כי יש‬
‫סברא לחלק‪ ,‬משום שבצנרת ביוב הקלקול נגרם ע״י ההשתמשות‪ ,‬וכל שיש פחות משתמשים‬
‫בצנרת יש פחות קלקולים‪ ,‬ממילא כל הקלקולים שיש אחר שהתנתק נגרמו רק ע״י שאר השכנים‬
‫המשתמשים‪ .‬משא״כ במערכות הסקה ומערכות סולריות יש תשלומי אחזקה קבועים שאינם תלויים‬
‫כלל בהשתמשות השכנים ןא‪.‬ה‪ .‬ועוד שהקלקולים בהם הם ככל מוצר חשמלי והשתתפו על דעת חיובים אלו[‪,‬‬
‫ולכן אף שמתנתק לאו כל כמיניה ליפטר מתשלומין אלו‪ .‬ויעוי׳ בחלק הביאורים סימן ב׳ מה‬
‫שנתבאר בארוכה בכל זה‪ ,‬והראיות מש״ס ופוסקים‪.‬‬
 ‫נב‬
‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫ז‪' .‬י״יחידת דיור‬
‫ההסתכלות על יהירות ריור שהם רירה חלקית‪ ,‬לכן מן הראוי לשלם עליהם רק‬
‫חלק מדמי ועד הבית‪.‬‬

‫תשלום חודשי לועד בית‬

‫יחידת דיור קטנה‪ ,‬שגודלה עד ‪ 25‬מ״ר‪ ,‬משלמים חצי מהדירות הרגילות‪.‬‬ ‫לו‪.‬‬
‫יחידת דיור בינונית‪ ,‬שגודלה כ‪ 35-40-‬מ״ר‪ ,‬משלמים בין חצי לשני שליש‬ ‫לז‪.‬‬
‫מהדירות הרגילות‪.‬‬
‫לח‪ .‬יחידת דיור גדולה‪ ,‬צריך לשלם ככל הדיירים כיון שנחשבת לדירה^"“‪.‬‬

‫יחידת דיוד שכניסתה מתוך בית המשכיד‬

‫לט‪ .‬אין חילוק בין אם הכניסה ליחידה היא בכניסה נפרדת‪ ,‬לבין אם הכניסה‬
‫ליחידה היא מתוך ביתו של המשכיר‪ ,‬לעולם חייב שוכר היחידה לשלם דמי‬
‫ועד הבית‪ ,‬ואינו יכול לטעון שהוא כאורח של המשכיר‪.‬‬

‫'יי' דינים אלו אינם הכרעה או היתר לדון בהם אם מותר לעשות חנויות ויחידות כבנין‪.‬‬
‫׳'״ נתבאר כבר שמעיקר הדין רוב תשלום ועד בית צריך להתחלק לפי השימוש של השכנים‪ ,‬כגון‬
‫הוצאות חשמל וניקיון וכד׳‪ ,‬ששכן שיש לו יותר נפשות נמצא שהשתמש יותר בחשמל‪ ,‬וכן גורם‬
‫ליותר הוצאות בניקיון ויצטרך לשלם יותר‪ ,‬אבל המנהג הוא שכל השכנים משלמים בשווה‪.‬‬
‫סיבת המנהג שנהגו כן‪ ,‬משום שקשה לחשב לפי האמת‪ ,‬ולבדוק כל פעם כמה נפשות יש בכל דירה‬
‫וכד׳ וגם לא כל תשלום תלוי במס׳ הנפשות‪ ,‬לכן המנהג הוא על תשלום שווה לכל בעלי הדירות‪.‬‬
‫אך שכן שבנה יחידת דיור קטנה‪ ,‬שבדרך כלל יחידות דיור אינה ראויה ואינה משמשת לדיור כמו‬
‫דירה רגילה‪ ,‬שהרי אינה ראויה לדיור של מס׳ נפשות גדול כמו דירה‪ ,‬בזה ל״ש לומר שזה נכלל‬
‫בכלל המנהג שכל בעלי הדירות משלמים בשווה‪ .‬והמנהג הרווח יותר כיום שיחידת דיור קטנה‬
‫בגודל כ‪ 35-40-‬מ״ר שמשלמים פחות משאר הדירות בין חצי לשני שליש‪.‬‬
‫ביחידת דיור גדולה יצטרכו לשלם ככל הדיירים כיון שנחשבת לדירה‪.‬‬
‫כג‬
‫בית‬ ‫פרק א‬ ‫רעד‬
‫יחידת דיור שאינה בשימוש‬
‫יחידת דיור אפי׳ גדולה שעומרת ריקה‪ ,‬הרעת נוטה יותר לומר״ שראוי להורות‬ ‫מ‪.‬‬
‫שאם עומדת דיקה חודש שלם אי״צ לשלם דמי ועד בית מלאים‪.‬‬

‫תשלום עבור הוצאות קבועות בבניין‬

‫מא‪ .‬הוצאות חד פעמיות‪ ,‬כגון‪ :‬סיוד‪ ,‬תיקונים חד פעמים‪ ,‬התקנת דלת בכניסה וכד׳‪,‬‬
‫אין צריך לשלם רק כמחצה או כשני שליש‪ ,‬כמו השער שנקבע לגבי התחזוקה‬
‫החודשית״‪/‬‬
‫מב‪ .‬על השתתפות בזיפות הגג‪ ,‬בזה המנהג שמשלמים כל השותפים בגג‪ .‬ולכן אף‬
‫מי שבנה יחידת דיור‪ ,‬אם לא נוסף לו חלק נוסף בשותפות בגג פטור מלשלם‬
‫חלק נוסף בזיפות‪.‬‬
‫מג‪ .‬יחידת דיור המסתפקת מים מתוך בית בעל הבית‪ ,‬כמו שמצוי היום שמושכים‬
‫צינוד מים ליחידת דיוד מתוך בית בעל הבית ]או עכ״פ מהצינור הפרטי שלו הנמצא‬
‫מחוץ לדירתו[‪ ,‬צריכים ג״כ לשלם עבור תיקון הצנרת מים של הבניין‪ ,‬מלבד‬
‫התשלום שמשלם בעל הבית כנגד ביתו״״‪ .‬וסכום ההשתתפות הוא כמו השער‬
‫שנקבע לגבי התחזוקה החודשית״‪/‬‬

‫” לעיל ]אות ב סעי׳ ח‪ ,‬הערה יב[ הבאנו מהו הזמן שמחשיב אותו כאינו דר שם ולא צריך לשלם דמי‬
‫ועד בית מלאים‪ ,‬בנידון דידן הדעת נוטה שודאי כו״ע יודו דבחודש אחד מלא הוי כאינו דר שם‪.‬‬
‫והטעם‪ :‬כיון שהיחידת דיור אינה מהדירות הקבועות בבניין מראש‪ ,‬בזה יותר מסתבר לחשב עפ״י‬
‫הראוי יותר עפ״י עיקר הדין‪.‬‬
‫והטעם‪ :‬יחידת דיור קטנה מוגדר לנו מראש שהשימוש בה פחות משאר הדירות‪ ,‬ויש בה דיירים‬
‫מועטים‪ ,‬וכמו שלעניין תשלום ניקיון וחשמל וכד׳ לא משלמים‪ ,‬רק כמחצה או שני שליש‪ ,‬כך הדין‬
‫גם לעניין הוצאות חד פעמיות‪ ,‬כגון סיוד‪ ,‬תיקונים חד פעמים‪ ,‬התקנת דלת בכניסה וכד׳‪ ,‬שגם בזה‬
‫אין צריך לשלם רק תשלום מופחת כמחצה או שני שליש‪.‬‬
‫ולא אמרינן שפטורים משום שאין הם משתמשים בצינור של הבניין‪ ,‬רק מתוך צינור בעה״ב‬
‫ואע״פ שיש דיינים המורים לפטור כה״ג‪ ,‬נראה לחייב מב׳ טעמים ‪:‬‬
‫א‪ .‬שכיון שסו״ס היחידת דיור צריכה את הצנרת של הבניין‪ ,‬ולכן נחשבים כמשתתפים נוספים‬
‫בצנרת הבניין‪.‬‬
 ‫כד‬
‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫תנאי השכנים‬
‫מד‪ .‬אם התנו מראש דיירי הבניין עם בעל הדירה שבונה יחידת דיור שהם מסכימים‬
‫שיבנה יחידת דיור בתנאי שישלם מחיר מלא על כל חיובי הבניין‪ ,‬כגון‪ :‬תשלום‬
‫חודשי‪ ,‬ויפות סיוד וכר‪ ,‬יתחייב לשלם מחיר מלא‪ .‬וכן באופן שאין לו רשות‬
‫להשכיד לאחדים את היחידת דיוד‪ ,‬דשאים השכנים להתנות עמו‪ ,‬שנותנים לו‬
‫דשות להשכיד בתנאי שהשוכדים ישלמו דמי ועד בית מלאים‪.‬‬

‫בנה ללא הסכמה‬

‫מה‪ .‬אם בנה ללא הסכמת השכנים‪ ,‬השכנים יכולים לחייב אותו תשלום מלא‪ ,‬ואינו‬
‫יכול לטעון שלא התנו עמו‪.‬‬

‫מנהג המקום‬
‫מו‪ .‬במקום שיש מנהג כמה משלמים‪ ,‬כל הבונה ע״ד כן בונה‪ ,‬ואפילו שהשכנים לא‬
‫התנו עמו כשבנה‪ ,‬חייב לשלם כפי המנהג‪.‬‬

‫חיוב מים של צריכה משותפת‬

‫יחידות דיור שאין להם חיבור ישיר לצינוד הדשויות‪] ,‬ואין להם חשבון מים באופן‬ ‫מז‪.‬‬
‫פרטי מהרשויות[‪ ,‬אלא הם משתמשים מחיבור המשכיר ומשלמים למשכיר‪ ,‬ובכך‬
‫סעיף הצריכה המשותפת אינו מתחלק גם עבורם^''"‪ ,‬צריכים הדיידים ביחידות‬

‫ב‪ .‬אף אם נדון לעניין זה את הבית והיחידת דיור כמשתמש א׳ בצנרת‪ ,‬מ״מ יש להטיל עליו‬
‫תשלום גדול יותר מכל השכנים‪ .‬שהרי מעיקר הדין כל הוצאה יש לחלק בין השכנים כפי‬
‫הראוי כגון דירה שיש בה יותר נפשות‪ ,‬או ששטחה גדול יותר הייתה צריכה לשלם יותר‪ .‬רק‬
‫מ״מ המנהג שכל הדירות משלמות בשווה‪ ,‬כיון שקשה לעשות חשבון זה‪.‬‬
‫לכן באופן שבעה״ב בנה יחידת דיור‪ ,‬ומשכירה לאחרים בזה ודאי מוגדר שיש לו יותר שימוש‬
‫בצנרת הבניין‪ ,‬וא״כ ודאי שיש להטיל עליו תשלום יותר משאר השכנים עבור תיקון הצנרת‪.‬‬
‫"י כנ״ל הערה מא‪.‬‬
‫™ והיינו אם הבניין נבנה עם ‪ 10‬דירות‪ ,‬אחר כך נבנו עוד יחידות‪ ,‬הצריכה המשותפת אינה‬
‫מתחלקת גם עם היחידות אלא ללא היחידות‪.‬‬
‫כה‬
‫בית‬ ‫פרק א‬ ‫רעד‬
‫דיור להתהלק עם שאר השכנים בתשלום הצריכה הקבועה המשמשת עבור‬
‫הבניין‪ ,‬בכמחצית או כשני שליש ממה שמשלם בעל דירה רגילה בבניין‪ .‬והדרך‬
‫הנוחה לתשלום זה הוא שישלמו כסף זה לקופת ועד הבית‪ .‬אך מקובל שהרבה‬
‫פעמים השכנים מוחלים על זה‪.‬‬
‫מה‪ .‬במקרים רבים מצוי שיש טעות בצריכה המשותפת שהעירייה מטילה על‬
‫השכנים‪ ,‬ויש תשלום גבוה מהצריכה בפועל™‪ ,‬כשיודעים בוודאות שיש טעות‬
‫א״א לחייב את בעלי היחידות דיור להשתתף בתשלום הטעות’"''‪.‬‬

‫"יי יש לזה סיבות שונות‪ ,‬לפעמים יש טעות בשעון של א׳ השכנים וממילא התשלום על צריכת‬
‫המים שלו מתחלקת בין כל השבנים‪.‬‬
‫"י והטעם‪ :‬שכיון שחיוב זה ניתן בטעות‪ ,‬אם כן לא יכול מי שהעירייה גובה ממנו כסף בטעות‬
‫להטיל חיוב זה על אחרים‪ ,‬ולכן אם בעלי היהירות אינם רשומים בעירייה‪ ,‬והעירייה אינה גובה‬
‫מהם כסף‪ ,‬אי אפשר להטיל עליהם חיוב אמיתי‪.‬‬
‫פז‬
‫פרי ישע‬ ‫שיעורי ופסקי‬

‫פ ר ק ב׳ ‪ -‬ו ע ד ז ז ב י ת‬

‫א‪ .‬ועד זזבית‬

‫ב‪ .‬גדר החיוב של ועד הבית‬
‫ג‪ .‬ועד בית שגרם נזק‬
‫ד‪ .‬פרסום ברבים מי אינו משלם‬
‫ה‪ .‬בל תליז‬
‫‪3‬ט‬
‫בית‬ ‫פיק ג‬ ‫ועד‬

‫א‪ .‬ועד הבית‬

‫מט‪ .‬ראוי למנות שלשה נציגים לועד ביתי'‪ /‬אבל אם נמנו וגמרו למנות רק אחד‬
‫מועיל״"‪.‬‬
‫לאחר שמינו השכנים ועד לבית‪ ,‬אין שום אחד מהדיירים יכול לעשות או‬ ‫נ‪.‬‬
‫לפעול ברכוש המשותף ללא תיאום עם ועד הבית‪.‬‬
‫ועד הבית אינו יכול לקנות ולתקן דברים ללא שבירר את המחירים אצל כמה‬ ‫נא‪.‬‬
‫בעלי מקצוע‪ ,‬וכן שיברר את איכות העבודה‪ ,‬כמו שהיה מברר אם היה צריך‬
‫לעשות זאת בביתו הפרטי‪.‬‬
‫לא בירר והזמין בעל מקצוע העולה יקר יותר או ששכר פועלים שאינם אמינים‬ ‫נב‪.‬‬
‫ישנם מקרים שועד הבית יצטרך לשלם מכיסו את הנזקים‪ ,‬ויצטרכו לברר את‬
‫הדבר לפני מורה הוראה מוסמך )יעוי׳ רמ״א חו״מ סי׳ קפ״ב ס״ג(‪.‬‬

‫כמובן שישנם מקרים דחופים הדורשים תיקון מיידי‪ ,‬ואין זמן לברר הדבר‬ ‫נג‪.‬‬
‫בצורה יסודית‪ ,‬א״א לבוא בתביעה על ועד הבית למה לא ביררו בצורה יותר‬
‫טובה‪.‬‬

‫ועד בית שאינו עושה המוטל עליו‬

‫אם פנו לנציג ועד הבית לעשות או לתקן את הדברים המוטלים עליו‪ ,‬ולא עשה‬ ‫נד‪.‬‬
‫או תיקן לאחר זמן המתקבל על הדעת‪ ,‬יוכלו שאר הדיירים לעשות זאת בעצמם‬
‫ולחייב את כל בעלי הדירות‪.‬‬

‫תו סעי׳ ג( דהרה כדיני‬ ‫ב״ב >ח‪ (:‬קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלושה‪ ,‬שי״ע‬
‫)יור״ד סי׳‬
‫ממונות שאין דנים בפחות משלושה‪.‬‬
‫)סי׳‪ (T‬ע״פ‬ ‫ע״פ מרדכי ) ב ״ ב סי׳ תפב(‪ ,‬שו״ע )אור״ח סי׳ קנג‪ ,‬ז( ובמשנ״ב ) ש ם סקל״ה(‪ ,‬שו״ת מהר״י מינץ‬
‫ירושלמי‪ ,‬שו״ת מהרשד״ם )יור״ד סי׳ רכז(‪.‬‬
 ‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫במקרה זה דין הדייר כדין ועד הבית ואין הדייר שעושה זאת בעצמו יכול‬ ‫נה‪.‬‬
‫לבקש כל סכום משאר הדיירים‪ ,‬אלא רק אם בירר מחירים ואיכות העבודה ועל‬
‫פי זה החליט‪.‬‬

‫דו״ח הוצאות והכנסות‬

‫בשו״ע )יו״ד ‪ m‬ס״ב( פסק‪ ,‬שגבאי צדקה וה״ה שאר ממונים על הציבור אין צריכים‬
‫לתת דו״ח‪ ,‬אך כתב במהר״י ודיל >סי׳ קעג( שהטעם שממונים על הציבור אי״צ לתת‬
‫דו״ח הוא משום שהציבור האמינום‪ ,‬וא״ב י״ל שועד בית שנתמנה עפ״י תורנות‬
‫בין השכנים‪ ,‬אין כאן סברא של האמינוהו‪ ,‬וחייב לתת דו״ח‪.‬‬

‫ועד בית חייב לתת לשכנים דו״ח על ההוצאות והכנסות‪ ,‬מ״מ המנהג היום‬ ‫נו‪.‬‬
‫בהרבה בתים שאין ועד הבית נותן דו״ח‪.‬‬
‫אם א׳ מהשכנים מבקש דו״ח‪ ,‬מן הראוי לתת ל^“‪.‬‬ ‫נז‪.‬‬

‫ב‪ .‬גדר החיוב של ועד הבית‬

‫דין ועד הבית הוא כשומר שכר שאם נאבד או נגנב הכסף שבידו‪ ,‬חייב לשלם‪,‬‬
‫וק״ו אם אבד מחמת פשיעה שחייב‪ .‬טעם הדבר היות ויש תחלופה בנציגי ועד‬
‫הבית וכל אחד הוא ועד בית על מנת שהאחרים יהיו ועד הבית לאחריו או‬
‫לפניו בתורנות‪ ,‬וזו הנאה השווה ממון כדין שמור לי ואשמור לך שדינו כשומר‬
‫שכר‪ ,‬כמפורש במתני׳ >ב״מ פ‪ :‬וב״ב מג‪ (:-.‬שמור לי ואשמור לך שומר שכר‪ .‬וכעין‬
‫זה מבואר בשו״ע )חו״מ סי׳ קע״ו‪ ,‬ס׳׳ח‪ .‬ובסמ״ע סקכ׳׳ג( לענין ב׳ שכל א׳ מתעסק בממון‬
‫בזמן אחר‪ ,‬שכל א׳ יש לו דין שומר שכר על הממון‪ ,‬כיון שנהנה שחבירו‬
‫מתעסק ג״כ בממון‪.‬‬

‫עוד טעם להחשיב את ועד הבית כשומר שכר‪ ,‬מכיוון שיש לועד הבית הנאה‪,‬‬
‫שאם אין לו כסף מזומן בבית‪ ,‬ונצרך לכך‪ ,‬יכול ללוות מכסף ועד הבית‪ ,‬שכך‬

‫וכמבואר ברמ״א שם‪ ,‬שאע״פ שגבאי צדקה פטורים מדו״ח מ״מ ראוי להם לתת דו״ח משום‬
‫והייתם נקיים‪.‬‬
‫לא‬
‫בית‬ ‫פרק ב‬ ‫רעד‬
‫המנהג היום שאין מקפידים אם ועד בית לוה כסף מהקופה‪ ,‬ובפרט אם הוא‬
‫סכום מועט‪/‬‬

‫ועוד טעם יש להחשיב את ועד הבית כשומר שכר‪ ,‬לאלו שהתנו שלועד בית‬
‫קולו נחשב כקול כפול‪ ,‬על ההנאה הזו נחשב כשומר שכר‪.‬‬

‫נה‪ .‬ועד בית שקיבל כסף משכן‪ ,‬והניה בינתיים את הכסף בתוך תיבת הדואר שלו‪,‬‬
‫אם המקום שמור‪ ,‬פטור‪ .‬אבל באופן שאפשר להוציא מבהוץ הוי פשיעה והייב‬
‫לשלם מכיסו‪.‬‬
‫נט‪ .‬הפקידו בידי ועד הבית צ׳קים והם נגנבו או נאבדו‪ ,‬פטור מדיני אדם׳‪/‬‬

‫ג‪ .‬ועד בית שגרם נזק‬

‫ועד בית שפשע וגרם נזק‪ ,‬כגון שלא שילם את תשלומי החשמל או המים‬
‫וכדר בזמן‪ ,‬וע״י זח גרם לחוב ריבית‪ ,‬יש בזח נידון גדול באחרונים אם חייב‬
‫לשלם‪ .‬דאע״ם דחוי רק גרמא ]באמת אולי יש מקום לדון בזח שחשיב גרמי‪,‬‬
‫אך בפשטות לא חוי רק גרמא[‪ ,‬מ״מ י״א ]מובא בבירורים סימן ד׳ אות ג׳‬
‫ואות ט׳[ ששליח או פועל חייבים לשלם בגוונא שלא עשו שליחותם אפי׳‬
‫בנזקי גרמא‪ ,‬רכך בסתמא דעתם מעיקרא בשעת קבלת חשליחות‪ ,‬שמתחייב‬

‫י ואף אם עדיין לא השתמש בכסף‪ ,‬מ״מ כיון שיש לו אפשרות להשתמש בכסף זה כבר נחשב‬
‫להנאה‪ ,‬ולכן נעשה שומר שכר‪ ,‬וכמבואר בגמ׳ ) ב״ מ מג‪ (.‬ובשו״ע )ר צ״ ב ס״ז(‪ .‬ולכן גם במקום שמשמש‬
‫כועד בית בהתנדבות‪ ,‬ולא שייך לדונו כשומר שכר מהטעם הא׳ הנ״ל‪ ,‬אך עדיין נחשב שומר שכר‬
‫מטעם ב׳ הנ״ל‪ ,‬שכיון שיכול ללוות הכסף יש לו הנאה ונחשב שומר שכר‪.‬‬
‫ואף אם ועד הבית יחליט שאינו רוצה להשתמש בכסף לעצמו עדיין יש לו דין שומר שכר‪ ,‬משום‬
‫שעצם הזכות והאפשרות להשתמש בכסף חשיב להנאה ולכן הוי שומר שכר‪.‬‬
‫ראה במדור הבירורים סימן ג המקורות לדין זה‪.‬‬
‫“ מובא בשם הגרי״ש אלישיב זצ״ל )טובך יביעו ח״ב עמ׳ תס״ג ע״פ שו״ע חו״מ סי׳ ש״א( שפטור‪ ,‬והטעם‪:‬‬
‫מכיון דאין נחשבים הצ׳קים כגופן ממון‪ ,‬אלא כשטרות‪ ,‬ובשטרות אין חיובי שומרין‪.‬‬
 ‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫השליח לקיים שליחותו ובאם לא יקיים השליחות מקבל ע״ע לשלם למשלח‬
‫את ההפסדים שגרם מאי עשיית השליחות^^‪.‬‬

‫ועד בית שפשע וגרם נזק‪ ,‬כגון‪ :‬שלא שילם תשלומי חשמל‪ ,‬מים וכדר בזמן‪,‬‬ ‫ס‪.‬‬
‫וע״י זה התחייב בדיבית‪ ,‬אי אפשד לחייב את ועד הבית לשלם‪.‬‬
‫סא‪ .‬נאבד לועד הבית תעודת אחדיות של האיטום וכדו׳ אפי׳ בפשיעה‪ ,‬פטול^‪.‬‬

‫תנאי ועד הבית‬

‫סב‪ .‬מן הראוי בכדי למנוע חילוקי דעות בין הדיידים לועד הבית בחיוב נזקים‬
‫שנעשו באשמת ועד הבית‪ ,‬וכן בנזקי גרמא שנגרם על ידו‪ ,‬שועדי הבתים יתנו‬
‫שאינן חייבים בשום חיובים ואפי׳ על נזקים שנחשבים קרוב לפשיעה‪ ,‬וימנו‬
‫מראש בורר‪ ,‬שבאם יקרה נזק הוא זה שיכריע‪ ,‬האם להגדירו רק כקרוב‬
‫לפשיעה או כיותר מזה‪.‬‬

‫י“" אך הרבה ראשונים חולקים בזה‪ ,‬וסברי שאף השליח אין חייב בנזקי גרמא‪ ,‬וגם באחרונים מצינו‬
‫בזה מחלוקת גדולה ]הובאו דבריהם בבירורים שם אות ב ואות ט[‪ ,‬ולהלבה נראה שא״א לחייב‬
‫בנזקי גרמא‪ ,‬ולכן כה״ג פטור ועד הבית מעיקר הדין לשלם‪.‬‬
‫מיהו אף לשיטת המחייבים היינו דווקא בגרמא ישירה‪ ,‬כגון שע״י שלא שילם ועד הבית חל חיוב‬
‫דיבית וכדר‪ .‬אך בנזקים עקיפים יותד‪ ,‬בגון אם לא שילם ועד בית דמי הביטוח של המעלית ולאחד‬
‫זמן נתקלקלה המעלית והיו צריכים להוציא כסף לתקנה‪ ,‬כה״ג י״ל שלכו״ע פטור‪ ,‬דבזה לא אמרינן‬
‫שע״ד הכי מתחייב‪ ,‬שהוי בעצם מניעת השליחות לא מונח שום נזק ודאי‪ ,‬שהרי לא ברור שהמעלית‬
‫תתקלקל‪.‬‬
‫” משום ב׳ טעמים‪:‬‬
‫א‪ .‬שתעודת האחריות לא הוי רק שטרות‪ ,‬ושטרות נתמעטו משמירה‪ ,‬וכמו ששומר פטור‬
‫באיבוד שטרות‪ .‬מיהו בזה נחלקו הראשונים אם בשטרות פטור אף מפשיעה‪ ,‬ששיטת‬
‫הדמב״ם )פ״ב משכירות ה׳׳ג( שחייבים‪ ,‬והואב״ד ועוד חולקים‪ .‬ולהלכה א״א להוציא ממון‬
‫כה״ג‪ ,‬יעוי׳ בשו״ע ) סי׳ שא‪ ,‬ס״א(‪.‬‬

‫ב‪ .‬אף השורף את תעודת האחריות בידים פטור‪ ,‬שהרי לא הוי רק גרמא‪ ,‬ואי״ז גרמי‪ ,‬דאי״ז‬
‫ודאי שיהיה נזק‪ .‬ויעוי׳ בבירורים סי׳ ד שנתבאר כל זה בארוכה‪ ,‬בעניין פועל ושומר‬
‫שהזיקו בגרמא‪.‬‬
‫ליג‬
‫בית‬ ‫פרק ב‬ ‫יצד‬

‫ד‪ .‬פרסום ברבים מי אינו משלם‬

‫מותד לועד הבית לפדסם את שמו של מי שאינו משלם ועד בית כדי לכפותו‬
‫לשלם‪ ,‬ובנאי שמבינים שדעתו להתחמק מן התשלום‪ ,‬וכן שועד הבית לא‬
‫הצליח לגבות החוב באמצעים הדגילים‪ .‬ואין חובה על ועד הבית ללכת‬
‫לתבוע בבי״ד את המסדב לשלם בלא טענה מוצדקת‪ ,‬ואע״פ שאם אפשד‬
‫לסובב התועלת שלא ע״י פדסום הלשון הדע‪ ,‬אין היתד לפדסם‪ ,‬אך כאן מב׳‬
‫סיבות אין על ועד הבית חיוב ללכת לבי״ד‪:‬‬

‫א‪ .‬שהטודח ללכת לבית דין הוא גדול‪ ,‬וגם כדוך בהקדשת זמן דב‪ ,‬ואין חיוב‬
‫זה מוטל על ועד בית‪ .‬ומי שאינו משלם גודם לעצמו הנזק‪ ,‬ואין לו זכות‬
‫להטיל טודח זה על ועד בית^י‪.‬‬

‫ב‪ .‬שבדדך כלל תשלומי ועד הבית הם בחשבון מדויק‪ ,‬ובאם אחד לא משלם‬
‫זה גודם לחובות ולקשיים בהתנהלות ועד הבית‪.‬‬

‫ע״י פדסום בדדך כלל משלמים מהד‪ .‬ואילו הדיונים בבי״ד אינם מהידים‬
‫אלא לוקחים זמן אדוך‪.‬‬

‫סג‪ .‬מי שאינו משלם תשלומי ועד הבית עקב טענות שיש לו על התנהלות ועד‬
‫הבית‪ ,‬וטענותיו נשמעות שאינן התהמקות מהתשלום אלא טענות ענייניות‪ .‬אין‬
‫לועד הבית לפרסם את עד לבירור העניין אצל מורה הוראה או בי״ד‪.‬‬
‫סד‪ .‬ועד הבית יכול לפרסם בלוח מודעות את שמו של שכן שאינו משלם ועד הבית‬
‫ואין לו טענות מוצדקות™‪ ,‬אם התרו בו ואין בזה משום לשון הרע והלבנת פנים‬
‫כיון שהוא גורם זאת לעצמאי‪.‬‬

‫וכמו שלא מוטל על ועד בית להוציא סכום כסף מכיסו הפרטי אף אם זה יעזור שהדייר הנ״ל‬
‫ישלם את חובו‪ ,‬אלא מותר לו לפרסם את שמו‪ ,‬כך אינו מוטל על ועד בית לטרוח ללכת לבית דין‬
‫ולהקדיש לזה זמן רב‪.‬‬
‫וטענותיו שטוען נשמעות כהתחמקות מתשלום‪.‬‬
‫מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל )כ״כ בשמיה בחשוקי חמד להגר״י זילברשטיין עמ״ס כתובות מט‪ :‬עמי שדמ(‪.‬‬
 ‫לז•‬
‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫סה‪ .‬מן הראוי כשמפרסמים‪ ,‬לפרסם קודם מי שילם‪ ,‬ואם לא יועיל אפשר אח״כ גם‬
‫לפרסם מי לא שילם”‪.‬‬
‫אדם שאינו משלם ועד בית עקב מצב כלכלי קשה‪ ,‬אין לפרסמו או לבזותו‬ ‫סו‪.‬‬
‫ברבים‪.‬‬

‫ה‪ .‬בל תלין‬

‫ועד בית שעיכב תשלום לפועל או למנקה‪ ,‬השכנים לא עוברים על לאו ד׳בל‬ ‫סז‪.‬‬
‫תליך‪ .‬וכן אין הועד בית עובר על לאו ד׳בל תליך בהלק התשלום של השכנים‪,‬‬
‫ועל ההלק שלו יש לדון אם עובר בבל תלין'"‪.‬‬

‫יסוד הדברים שמותר לפרסם‪ ,‬מבואר בשערי תשובה לרבינו יונה >שער ג׳ אות רכא( וז״ל ודע כי בדברים‬
‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת דברים‪ ,‬יכול לספר הדברים לבני אדם‪,‬‬
‫גם היחיד אשר יראה יגיד‪ ,‬כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת וכר‪ ,‬אמנם יש עליו להוכיח את‬
‫האיש תחילה ע״כ‪.‬‬
‫מיהו בחפץ חיים הלכות לשון הרע >כלל י׳ אות א( אחר שהביא דברי הרבינו יונה הנ״ל‪ ,‬כתב שאין‬
‫להתיר רק בהתקיים ז׳ התנאים המפורסמים של הח״ח‪ ,‬והתנאי השישי כתב הח״ח וז״ל אם הוא‬
‫יכול לסובב את התועלת הזאת גופא בעצה אחרת‪ ,‬שלא יצטרך לספר את ענין הלשון הרע עליו‪ ,‬אזי‬
‫בכל גווני אסור לספר ע״כ‪ .‬וא״כ גם כאן צריך לדקדק ולראות אם אפשר לסובב ע״י הליכה למורה‬
‫הוראה מוסכם וכד׳‪.‬‬
‫” עי׳ בזה בחוט שני‪ ,‬שמירת הלשון עמ׳ שלט‪.‬‬
‫יעוי׳ בבירורים סי׳ ה‬
‫‪7‬יזז‬
‫פרי ישע‬ ‫שיעורי ופסקי‬

‫פרק ג׳ ‪ -‬החלטות בבליז זזמשותף‬

‫זזקדמה‬
‫א‪ .‬דברים שיחיד יכול לכפות את זזחב‬
‫ב‪ .‬דברים זזתלויים בחחלטת חרוב‬
‫ג‪ .‬דברים שאף חרוב אינו יכול לכפות על זזמיעוט‬
‫ד‪ .‬דברים שבסמכות ועד חבית‬
‫ה‪ .‬התקנת מראח‬
‫לז‬
‫בית‬ ‫פי ק ג‬ ‫ועד‬

‫הקדמה‬
‫בבניין משותף ישנם ד׳ סוגי החלטות‪:‬‬
‫שיחיד יכול לכוף את הרוב‪.‬‬ ‫א‪ .‬דברים‬
‫שההחלטה בהם היא ע״פ רוב הדיירים בבניין‪ ,‬וכופין המיעוט על כך‪.‬‬ ‫ב‪ .‬דברים‬
‫שאפי׳ הרוב אינם יכולים לכפות דעתם על המיעוט‪.‬‬ ‫ג‪ .‬דברים‬
‫שלנציגות ועד הבית בבניין יש סמכות ויכולים להחליט ע״ד עצמם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬דברים‬

‫ועד בית הינו רק שליח של השכנים לבצע את הדרוש‪ ,‬אין לו זכות להחליט החלטות עבור‬
‫שאר השכנים‪ .‬הקובע בכל עניני הבניין הם השכנים‪ .‬מ״מ במינוי ועד הבית כוונת השכנים‬
‫שבהחלטות שאינם משמעותיות‪ ,‬כגון לקנות שטיח קטן בכניסה לבניין‪ ,‬יש זכות לועד הבית‬
‫להחליט לבדו‪ ,‬ואין לו צורך כל פעם לבקש רשות מהשכנים‪.‬‬
‫כמו״כ בדבר שוודאי שהשכנים מחויבים לעשותו‪ ,‬כגון קלקול של תאורה וכדו׳‪ ,‬שכן א׳‬
‫יכול לכפות את רוב השכנים לתקן‪ .‬וזה גם תפקידו של ועד הבית ולכך מינוהו‪ ,‬ואי״צ אישור‬
‫מכל השכנים‪.‬‬
‫נמצא שבב׳ דברים יכול ועד הבית להחליט לבדו ללא צורך לקבל אישור מכל השכנים‪:‬‬
‫א‪ .‬עשיית דבר שוודאי מוטל על השכנים לעשותו‪ .‬כגון תיקון קלקול‬
‫של תאורה וכדו׳‪.‬‬
‫ב‪ .‬החלטות בהוצאות שאינם משמעותיות‪ ,‬באופן שיש אומדנא‪ ,‬שוודאי‬
‫דעת השכנים לתת סמכות לועד בית להחליט לבדו‪.‬‬
 ‫לח‬
‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫א‪ .‬דברים שאפילו יחיד יכול לכפות‬
‫תנן במתני׳ >ב״ב ז‪ (:‬בופין אותו לבנות בית שער ודלת להצר ובו׳ קנה בה בית‬
‫דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד‪ .‬וכך נפסק בשו״ע )חו״מ סי׳ קסא‪ ,‬ס״א( והוסיף‬
‫שה״ה לכל הדברים שהחצר צריכה להם צורך גדול‪ ,‬או דברים שנהגו בני‬
‫המדינה לעשותם‪.‬‬

‫ובשו״ע >סי׳ קסג‪ ,‬ס״א( כתב שכופין בני העיר זה את זה לעשות חומה דלתיים‬
‫ובריח לעיר וכו׳ והוסיף על זה הרמ״א >ע״פ התוספתא( שה״ה לכל צרכי העיר‪ .‬עוד‬
‫כתב בשו״ע שם שאף מיעוט יכולים לכפות את הרוב באופנים הנ״ל‪.‬‬

‫נמצא ב׳ אופנים שאפשר לכוף א׳ את השני להוציא הוצאה‪:‬‬

‫א‪ .‬בדבר הנצרך לצורך גדול‪.‬‬

‫ב‪ .‬דבר שהמנהג לעשותם‪.‬‬
‫יש אופן נוסף שהיחיד יכול לכפות את הרוב לעשותו‪ ,‬והוא דבר שהיה בשעת‬
‫הקניה מהקבלן‪ ,‬כגון‪ :‬אם היה גינה לבניין‪ ,‬אריחים בחדר המדרגות וכדומה‪,‬‬
‫שאם התקלקלו היחיד יכול לחייב את הרבים לתקן את הנזקים‪ ,‬מכיון‬
‫שכשהשתתפו וקנו דירות בבניין היה אדעתיה שהבנין יהיה במצבו כבשעת‬
‫הקניה‪] .‬ראה בזה במשנ״ת בבירורים סי׳ ו[‪.‬‬

‫צביעה‬
‫סח‪ .‬אם קיים מנהג במקום‪ ,‬כגון‪ :‬שצובעים בנין פעם בשנתיים‪ ,‬יכול היחיד לחייב‬
‫ולכוף הרבים להתנהג ע״פ המנהג‪.‬‬
‫לט‬
‫בית‬ ‫פרק ג‬ ‫רעד‬
‫גמום‬
‫סט‪ .‬עץ שגדל בשטה המשותף‪ ,‬ומפריע לא׳ מהשכנים הדיירים בבנין‪ ,‬וצריך לגוזמו‬
‫או לכרתו‪ ,‬כל השכנים חייבים להשתתף בהוצאה זל“‪.‬‬

‫ב‪ .‬דברים התלויים בהחלטת הרוב‬

‫כתב הרמ״א )סי׳ קסא ס״א( וז״ל‪ ,‬כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש‬
‫להושיב כל בעלי בתים הנותנים מס‪ ,‬ויקבלו עליהן שכל אחד יאמר דעתו לשם‬
‫שמים‪ ,‬וילכו אחר התב‪ ,‬ואם המיעוט ימאנו ‪ -‬הרוב יכולין לכוף אותן‪ ,‬ע״כ‪.‬‬

‫דברים שאינם צורך מוכרח‪ ,‬אך יש בזה צורך‪ ,‬ויש בזה מנהגים שונים שיש‬ ‫ע‪.‬‬
‫שעושים ויש שלא עושים‪ .‬כגון עשיית מתקן לאופניים או עגלות‪ ,‬וכן עשיית‬
‫מנעול לבניין‪ ,‬באופן שאין מנהג ברור‪ ,‬אלא יש שעושים ויש שלא עושים‪.‬‬
‫דברים אלו תלויים בהחלטת הרוב‪.‬‬
‫עא‪ .‬אם יש חילוקי דעות באיזה צורה לעשות איזה דבר‪ ,‬כגון שצריכים לצבוע‬
‫הבניין ויש מחלוקת באיזה צבע‪ ,‬וכדו׳‪ .‬גם בזה ההחלטה היא לפי רוב‪.°‬‬

‫דברים התלויים לחלק מהדיירים‬

‫עב‪ .‬בנין שיש צורך לעשות מחסום בכניסה לחניה‪ ,‬כדי שלא יכנסו מכוניות שאינם‬
‫מדיירי הבנין לחניה‪ ,‬אי אפשר לחייב להשתתף בהוצאה זו את דיירי הבנין‬
‫שאין להם רכב‪ ,‬כיון שאין להם שום צורך בהוצאה זו’"*‪ .‬אבל את הדיירים שיש‬

‫והטעם‪ :‬שנטעו על דעת זה‪ ,‬שאם יצטרכו לגזוז או לכרות‪ ,‬כולם משתתפים בהוצאה‪] .‬ואין זה‬
‫שייך לדינא שעל הניזק להרחיק את עצמו‪ ,‬דכאן שהוא מזיק לא׳ מהדיירים ודאי היה על דעת זה‬
‫שכולם ייצטרכו להשתתף בגיזום[‪.‬‬
‫‪ °‬ומה שנתבאר שיש חילוק בין דבר שהוא ודאי נצרך‪ ,‬וכולם נוהגים לעשותו‪ ,‬שבזה אף יחיד יכול‬
‫לכפות את הרוב לעשותו‪ .‬לבין דבר שאינו צורך גמור ויש נוהגים לעשות ויש נוהגים שלא לעשות‬
‫שבזה תלוי בהחלטת הרוב‪ ,‬יעוי׳ בבירורים סי׳ ז משנ״ת בזה‪.‬‬
‫‪°‬׳׳ וכשירכשו רכב יצטרכו לשלם את חלקם‪ .‬ואם שוכר רכב תלוי בתדירות ויש לברר אצל מורה‬
‫הוראה מוסמך‪.‬‬
 ‫מ‬
‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫להם רכב‪ ,‬אפשר לכפות להוצאה זו‪ ,‬אם זה אכן נצרך ומקובל בהרבה מקומות‬
‫במצב כזה לעשות מחסום‪ ,‬ותלוי בהחלטת רוב בעלי הרכבים"^‪.‬‬

‫ג‪ .‬דברים שאף הרוב אינו יכול לכפות היחיד‬

‫עג‪ .‬דברים שאינם נצרכים‪ ,‬והם כעין מותרות‪ ,‬ולא השתתפו מראש ע״ד שיש את‬
‫הדברים האלו בבניין‪ ,‬אין יכולים לכוף‪ ,‬ואם יש א׳ מבעלי הדירות שאינו‬
‫מעוניין א״א לכופו לשלם‪.‬‬

‫דוגמאות‪:‬‬

‫א‪ .‬מתקני משחקים בגינה ‪ -‬באם כשקנו מהקבלן את הדידות בבניין לא היתה נדנדה‬
‫או מגלשח בחצר‪ ,‬וחפצים רוב הדיירים להתקינן לשימוש הילדים‪ ,‬אין הדבים‬
‫יכולים לכוף חיחיד לשלם באם אינו רוצח‪.‬‬
‫ב‪ .‬גינה ‪ -‬אם לא חיח גינח לבניין‪ ,‬ורוצים רוב חדיירים לעשות גינח אינם יכולים לכוף‬
‫את חיחיד לחשתתף בחוצאות‪.‬‬
‫ג‪ .‬מעלית ‪ -‬בנין ללא מעלית וחרוב רוצים לרכוש מעלית בבניין‪ ,‬א״א לחייב את‬
‫חיחיד לחשתתף בחוצאח זו‪ .‬אך אם חמנחג באותו מקום לחתקין מעלית בבניינים‬
‫אף בבניינים שנקנו מחקבלן ללא מעלית‪ ,‬כגון שבבניינים ישנים לא חיו מתקינים‬
‫מעלית‪ ,‬אף שיש קומות גבוחות‪ ,‬וחיום נחוג לעשות מעלית כשיש קומות גבוחות‪,‬‬
‫אזי אם מנחג זח נתקבל גם בבניינים חישנים שברובם חתקינו מעלית‪ ,‬אזי יכולים‬
‫חרוב לכוף חמיעוט לחתקין מעלית‪.‬‬

‫עד‪ .‬אף שאין הרבים יכולים לחייב את היחיד לשלם בכל הנ״ל‪ ,‬גם היחיד לא יכול‬
‫למנוע מהרבים לעשות את מבוקשם‪ ,‬אלא אם כן יש לו סיבה מוצדקת כגון‬
‫שמוריד לו את ערך הדירה וכדר‪.‬‬
‫עה‪ .‬אם הדיירים שחפצו בעשיית דבר מסוים‪ ,‬עשו על חשבונם‪ ,‬ולאחר זמן הוברר‬
‫שגם הדייר ‪ -‬שהתנגד מלכתחילה ‪ -‬חפץ עתה בדבר‪ ,‬מחוייב מעתה לשלם ג״כ‬
‫חלקו בהוצאה״‪.‬‬

‫יערי׳ בבירורים סי׳ ז‪ ,‬וסי׳ ח‪.‬‬

‫‪m‬‬
‫בית‬ ‫פרק ג‬ ‫רעד‬

‫ד‪ .‬דברים שבסמכות ועד הבית‬

‫דבר שאין בו שינוי ממשי‪ ,‬ואין בו הוצאת ממון גדולה‪ ,‬כגון‪ :‬רכישת שטיח‪,‬‬ ‫עו‪.‬‬
‫שינוי התאורה ]מנורות לפלורסנט[‪ ,‬יכול ועד הבית להחליט בעצמו לרכוש‬
‫לבניין‪.‬‬
‫כשוער הבית חושב שהמנעול אינו חזק דיו וצריך מנעול יותר חזק‪ ,‬יכול‬ ‫עז‪.‬‬
‫להחליט לבדו ולא צריך לשאול את הדיירים‪ ,‬כיון שזה לא שינוי ממשי‪.‬‬
‫עח‪ .‬דבר שהוא שינוי ממשי בבניין כגון איזה צבע לצבוע את הבניין ]אם שינוי‬
‫משמעותי[‪ ,‬אין סמכות לועד הבית להחליט והולכים אחר הרוב‪.‬‬
‫עט‪ .‬דבר שכל דייר יכול לעשות ללא בקשת רשות מהדיירים האחרים ‪ ,‬כשמינו‬
‫ועד בית אין אותו הדייר הדורש לקיים הדבר יכול לעשות לבדו‪ ,‬אלא צריך את‬
‫רשות ועד הבית‪ .‬ועד הבית יכול להחליט איך יתבצע הדבר‪ .‬אולם‪ ,‬באם ועד‬
‫הבית נמנע מלעשותם יכול לעשות ללא אישורו וע״פ התנאים שנתבאר בדיני‬
‫ועד בית שאינו עושה המוטל עליו‪.‬‬

‫ה‪ .‬ה תקנ ת מראה‬

‫אם כשרכשו מהקבלן את הדירות לא היה מראה בבניין ורוצים להתקין מראה‬ ‫פ‪.‬‬
‫בבניין ואין בזה מנהג במקום‪ ,‬אין הרבים יכולים לכפות את היחיד להשתתף‬
‫בזה אולם אם נהנה מתחייב לשלם‪.‬‬
‫פא‪ .‬באם מראה זה מנהג המקום ]דהיינו שבכל הבנינים מסוג זה רגילים להתקין מראה[‪,‬‬
‫יכולים הרבים לכוף את היחיד להשתתף עמם‪.‬‬

‫שו״ע חו״מ קסא‪ ,‬ס״א גבי ציור וכיור‪.‬‬

‫“ י לדוגמא‪ :‬קלקול של צינור מים או תאורה ובדד‪.‬‬
 ‫מב‬
‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫פב‪ .‬אם מנהג המקום להתקין מראה‪ ,‬והיהיד לא רוצה להשתתף משום מנהג‬
‫חסידות שאין ראוי להסתכל בראי‪ ,‬יכולים לכוך להתקין מראה‪.^°‬‬

‫״י' אם היחיד לא רוצה להשתתף משום מנהג חסידות וכדפסק בשו״ע )יו״ד סי׳ קנ״ו ס״ב(‪ ,‬יש שכתבו‬
‫)בספר עמק המשפט ח״ג סי׳ מ״ט‪ ,‬ובעוד ספרים( שטענתו טענה‪ ,‬ואין יכולים לכופו להשתתף‪ .‬ומייתי ראיה‬
‫מהא דאי׳ בגמ׳ >ב״ב ז‪ ,(:‬כופין לבנות בית שער לחצר משום היזק ראיה‪ ,‬רב׳ שם שהיה מעשה בחצר‬
‫שבנו שם בית שער וקודם שעשו היה נגלה אליהו לא׳ מבני החצר שהיה חסיד‪ ,‬ולאחר שעשו הבית‬
‫שער חדל אליהו מלבקרו כיון שהעניים לא יכולים להגיע ולבקש צדקה‪ .‬ובי׳ החזו״א )ב״ב סי׳ ד׳ סק״ז‬
‫בד״ה ואפשר( שאליהו הורה לאותו חסיד שאע״פ שמעיקר הדין מותר לבנות בית שער משום היזק‬
‫ראיה‪ ,‬מידת חסידות שלא לבנות כיון שמונע את העניים‪ .‬ולכך הגמ׳ שם שאלה כיון שיש בזה מידת‬
‫חסידות א״א לכפות את השני לשלם‪.‬‬
‫חזי׳ שדבר שנוגד מנהג חסידות‪ ,‬א״א לכוף את הרוצה לנהוג בחסידות לשלם‪ .‬וא״כ ה״ה במראה‬
‫אם היחיד אינו רוצה במראה משום מנהג חסידות לא יוכלו לכוף היחיד להשתתף‪.‬‬
‫אך אין נראה כדבריהם מב׳ סיבות‪:‬‬
‫א‪ .‬כי לנשים מותר לכתחילה להסתכל‪ ,‬ואינו מנהג חסידות לכו״ע‪ .‬ולכל הפחות משום צורך נשים‬
‫יש להתקין‪.‬‬
‫ב‪ .‬אף במקום שיש רק גברים‪ .‬המסתכלים במראה יש להם על מי לסמוך‪ ,‬וכפי שכ׳ הרמ״א )יו״ד סי׳‬
‫קנו‪ ,‬ס״ב( שיש מקומות שהגברים מסתכלים במראה ובמקומות כאלה הדבר מותר‪ .‬והיום יש הרבה‬
‫שנוהגים שמסתכלים‪ .‬ממילא אין בעצם התקנת המראה משום ביטול מנהג חסידות‪ ,‬שהרי המחמיר‬
‫יכול לא להסתכל‪ ,‬ומי שמסתכל וסומך על הרמ״א ודאי אינו עובר על מידת חסידות‪ .‬משא״כ בגמ׳‬
‫שעשו בית שער הרי בעצם עשיית הבית שער ודאי יש ביטול מידת חסידות‪ ,‬שהרי הוא מונע את‬
‫העניים מלבוא‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫פרי ישע‬ ‫שיעורי ופסקי‬

‫פרק ד ‪ -‬חיונים שוגים‬

‫א‪ .‬תיקון ענרת ביןב‬
‫ב‪ .‬הועאות זזמעלית‬
‫ג‪ .‬איטום זזגג‬
‫ד‪ .‬תשלומי מקים‬
‫מה‬
‫בית‬ ‫פרק ‪1‬‬ ‫ועד‬
‫א‪ .‬תיקוז ענר ת ביוב‬
‫בגמ׳ ) ב״ מ קח‪ (.‬ובשו״ע ) חו״ מ סי׳ קסא‪ ,‬ס״ו וכעין זה בסי׳ ק״ע ס״א( כתוב שחמש הצירות זו‬
‫למעלה מזו השופכות לצינור ביוב אחד את שפכיהן‪ ,‬אם הסתימה כנגד‬
‫העליונה‪ ,‬העליונה לבד מתקנת‪ .‬אם כנגד האמצעית‪ ,‬העליונה והאמצעית‬
‫מתקנות‪ .‬אם כנגד התחתונה כולן משתתפות בתיקון‪ .‬וכן במי מעין המגיעים‬
‫מלמעלה למטה אם כנגד העליונה יש את הסתימה כולן מתקנות‪ .‬אם כנגד‬
‫האמצעית‪ ,‬התחתונה והאמצעית מתקנות‪ .‬אם כנגד התחתונה רק התחתונה‬
‫מתקנת‪.‬‬

‫ובטעם הדבר פי׳ רש״י ) ד ״ ה תתאי וד״ה אבל העליונים וכן בסמ״ע בסק״ט(‪ ,‬כיון שבביוב אם‬
‫נסתם כנגד התחתונה הוא נזק גם לעליונים מכך שלא יוכלו להשתמש ולכך‬
‫כולם צריכים להשתתף בתיקון‪ ,‬אולם אם רק כנגד העליונה העליון לבדו סובל‬
‫שלא יוכל להשתמש מכאן ולהבא‪ ,‬ולכך מעיקר הדין רק העליון צריך לתקן‪.‬‬
‫וכן במי מעין המגיעים מהעליון אם כנגד העליון יש סתימה שהוא נזק גם‬
‫לתחתונים כולם צריכים להשתתף בעלות התיקון אולם אם כנגד התחתון‪ ,‬רק‬
‫התחתון ניזוק‪ ,‬ולכך רק התחתון יצטרך להשתתף בעלות התיקון‪.‬‬

‫היוצא מן הדברים שכל אחד משלם לפי הנאתו ולכן בנסתם כנגד העליון רק‬
‫העליון מתקן ובנסתם כנגד התחתון כולם משלמים‪.‬‬

‫פג‪ .‬כיום נהגו כי גם מי שאינו נהנה מהתיקון‪ ,‬כגון‪ :‬בצינור ביוב שנסתם בחלק‬
‫העליון כנגד הקומות העליונות‪ ,‬גם הדיירים של הקומות התחתונות משתתפים‬
‫בעלות התיקון‪ .‬ויש שכתבו שמעיקר הדין יש לחייב את הקומות התחתונות‪°‬י‪.‬‬
‫פד‪ .‬המנהג שרק השכנים השייכים לצינור משתתפים בתיקון‪ ,‬כגון‪ :‬שיש קלקול‬
‫בצינור הנמצא בצד א׳ של הבניין‪ ,‬רק השכנים שגרים בצד זה שהצינור משמש‬

‫‪ '°‬והטעם‪ :‬משום שיש הצטברות גזים בצינור ואף כשהסתימה כנגד הקומה העליונה יש נזק לקומות‬
‫התחתונות‪.‬‬
 ‫מו‬
‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫אותם הם צריכים להשתתף™‪ .‬אולם יש שנוהגים שכל הדיירים משתתפים‬
‫בתיקון‪ ,‬כולל אלו שגרים בצד השני ואין להם בצינור שימוש כלל‪ .‬ואם זה‬
‫מנהג המקום ]כגון בנין שהדיירים שם אינם שומרים תורה ומצוות וכד׳‪ ,‬שהם הולכים בכל‬
‫דבר לפי חוק המדינה[ כך צריך לנהוג‪.‬‬
‫פה‪ .‬אם אין שום מנהג‪ ,‬חזר הדין שרק אלו הניזוקים מן הסתימה או הפיצוץ הם‬
‫הצריכים לשלם על התיקון‪.‬‬

‫דייר שגרם לנזק‬

‫אם ידוע מי הגורם לנזק או לסתימה‪ ,‬רק אותו הדייר חייב לתקן ולשלם‪.‬‬ ‫פו‪.‬‬

‫אינו גר בבניין‬
‫מי שיש לו נכס בבניין ואינו גר בו‪ ,‬חייב להשתתף בתיקון כיון שזה הנאה‬ ‫פז‪.‬‬
‫עבורו‪."°‬‬

‫ב‪ .‬הועאות עבור המעלית‬

‫תשלום ההוצאות על כל השכנים‬

‫פח‪ .‬אם כשקנו את הדירות מהקבלן‪ ,‬הקבלן התקין מעלית‪ ,‬כל הדיירים חייבים‬
‫בתשלום הוצאות התחזוקה ואפי׳ הדרים בקומה נמוכה כקומה ראשונה‪ .‬ואינם‬
‫יכולים להגיד שאינם מעוניינים להשתמש במעלית‪ ,‬כיון שכשקנו קנו על דעת‬
‫שיש מעלית בבניין‪.‬‬

‫‪ '°‬כשהנזק מחמת שורשים‪ ,‬ואם לא יעקרו אותם ברור שימשיכו ויסתמו גם את הניקוז של הצד‬
‫השני‪ ,‬חייבים להשתתף מדין יורד‪.‬‬
‫‪ "°‬וכמשנ״ת לעיל פרק א׳ אות ב׳ בעניין דירה שאינה בשימוש‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫בית‬ ‫פרק ד‬ ‫רעד‬
‫הדרים בקומת כניסה‬
‫פט‪ .‬דיירי קומת הכניסה שבקומת הקרקע‪ ,‬שלא שייך אצלם כלל תועלת במעלית‪,‬‬
‫יש מחלוקת בין פוסקי זמנינו אם צריכים לשלם‪ .‬וכיון שיש מחלוקת בכך א״א‬
‫לחייבם לשלם‪.“°‬‬
‫אם הדר בקומת כניסה משתמש לפעמים במעלית‪ ,‬צריך לשלם על המעלית‬ ‫צ‪.‬‬
‫כשאר דיירי הבניין‪ ,‬שהרי אנו רואים שהמעלית משמשת אותו לצורך הדיור‬
‫בבניין״‪.‬‬
‫צא‪ .‬״'*חנויות בבנין מגורים שנמצאים בקומת כניסה ואין להם פתח פתוח לחדר‬
‫המדרגות‪ ,‬אלא הפתח הוא חיצוני‪ ,‬אינם צריכים לשלם תשלומי ועד בית‬
‫מלאים‪ ,‬אלא חייבים רק מה שיש להם בזה צורך והנאה‪.‬‬
‫צב‪ .‬ולענין ניקיון וחשמל‪ ,‬אם יש להם תועלת בניקיון ובחשמל‪ ,‬כגון שהם פתוחים‬
‫לרחבת הכניסה לבנין והמנקה של הבנין מנקה ג״כ את אותו מקום‪ ,‬וכן כגון‬
‫שיש שם ג״כ תאורה של הבנין‪ ,‬יש לעיין אם צריכים לשלם תשלומי הניקיון‬
‫והחשמל בשווה כמו שאר השכנים‪ ,‬או שצריכים להשתתף רק בחלק הניקיון‬
‫והתאורה שהם נהנים ממנו״״‪.‬‬

‫‪°‬״ מבואר בבירורים סימן ח המקורות לדינים אלו‪.‬‬

‫״ והטעם‪ :‬שהרי משתמש לפעמים במעלית‪ ,‬כגון לעלות לשכנים הגרים בקומות העליונות‪ ,‬ובאופן‬
‫ששימוש זה אינו חד פעמי שנחשיב מה שהשתמש במעלית כאורח‪ ,‬אלא הוא משתמש בזה באופן‬
‫יותר תדיר‪ ,‬כדרך שכנים עם יחסי שבנות‪ .‬ואפילו אם משתמש במעלית רק פעם בשנה‪ ,‬והשימוש‬
‫לצורך איחסון דברים על הגג וכדר‪ ,‬צריך לשלם את הוצאות המעלית‪ ,‬שהרי חזינן ג״כ שהמעלית‬
‫משמשת אותו לצורך הדיור בבניין‪.‬‬
‫דינים אלו אינם הכרעה או היתר לדון בהם אם מותר לעשות חנויות ויחידות בבנין‪.‬‬
‫וצדדי הספק‪ :‬מצד א‪ ,‬המנהג שכל שכן משתתף בשווה בהוצאות הניקיון והחשמל של הבנין‪,‬‬
‫ואף השכנים בקומות הנמוכות ואף על פי שאין להם צורך בחשמל ובניקיון של הקומות הגבוהות‪,‬‬
‫וא״כ אף באן אפשר שהוא בכלל המנהג שכל שיש קצת הנאה מהניקיון והחשמל של הבנין‬
‫שמשלמים בשווה עם שאר השכנים‪ .‬אך מצד ב‪ ,‬כיון שפתחם פתוח מחוץ לחדר המדרגות אם כן‬
‫הוא יותר מוגדר וחלוק שאין הם ממש מדיירי הבנין‪ ,‬ואינם בכלל המנהג שמשלמים בשווה‪.‬‬
 ‫מח‬
‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫ג‪ .‬איטום הגג‬
‫ויפות הגג עיקר התועלת הוא רק לשכנים הדרים בקומה העליונה‪ ,‬ופעמים‬
‫הרטיבות רק לשכן א׳‪ .‬עיקר הדין שכל השכנים שאינם ניזוקים מהנזילה‬
‫פטורים‪ .‬אף בגג משותף לכל השכנים‪ .‬שהרי אינו גורם שום נזק לאחר‪ .‬ומה‬
‫שהגג שלו אינו סיבה כלל לחייבו לתקנו‪ ,‬כל זמן שאינו ניזוק ממנו‪.‬‬

‫וכן מבואר ברמ״א >סי׳ קסד‪ ,‬ס״א( שאין בעה״ב מחויב לתקן את התקרה ]שבינו‬
‫לבין העלייה[ כיון שרק בעל העלייה ניזוק מזה שאין יכול לדרוך כראוי‪.‬‬
‫]ואע״פ שאף הוא שותף בתקרה‪ ,‬מ״מ כיון שאין לו בזה שום נזק במה שיש בה‬
‫בורות וכדר‪ ,‬לכן אי״צ לתקנה כלל[ ויעוי׳ בבירורים סי׳ ט משנ״ת בכל זה‪.‬‬

‫צג‪ .‬המנהג היום כדי שלא ייגרם נזק מנזילות שתיקון הגג מוטל על בעלי הגג‪ .‬לכן‬
‫אם הגג הוא משותף לשכנים‪ ,‬כל השכנים שיש להם חלק בגג צריכים להשתתף‬
‫בזיפות הגג‪.‬‬
‫צד‪ .‬אף אם צריכים לזפת רק חלק מהגג‪ ,‬מ״מ כל השכנים השותפים בגג משתתפים‬
‫בשווה‪.‬‬
‫צה‪ .‬שכן הדר בקומה העליונה ובנה על הגג‪ ,‬באופן שהגג העליון ןהחדש[ משותף‬
‫לכל השכנים‪ ,‬המנהג שאת הזיפות הראשוני עושה הבונה על חשבונו‪ .‬ואם‬
‫לאחר זמן צדיך זיפות חדש או תיקון‪ ,‬נראה שהדין כדלהלן‪ :‬אם נראה‬
‫שהקלקול בזיפות לא נגרם כתוצאה ממה שבנה ]כגון‪ :‬שגם אם לא היה בונה‪,‬‬
‫הרגילות שפעם במס׳ שנים צריך תיקון לזיפות[‪ ,‬כל השכנים השותפים בגג צריכים‬
‫להשתתף בזיפות‪.‬‬
‫אבל אם יש סבירות שהזיפות שעשה בגג החדש היה פחות טוב מהזיפות‬ ‫צו‪.‬‬
‫הקודם שהיה בבניין‪ ,‬ומחמת בנייתו נגרם שהזיפות התקלקל‪ ,‬מוטל רק עליו‬
‫לתקן את הנזק״’‪.‬‬

‫״ יש בזה דעות בפוסקי זמנינו אם הזיפות מוטל רק עליו‪ ,‬או על כל השכנים ‪ -‬באופן שהגג העליון‬
‫משותף לכל השכנים‪ .‬ולמעשה נראה שבאופן שהסבירות שהזיפות שעשה בגג החדש היה פחות‬
‫טוב מהזיפות הקודם שהיה בבניין‪ ,‬ומחמת בנייתו נגרם שהזיפות התקלקל‪ ,‬בזה מוטל רק עליו‬
‫לתקן את הנזק‪ .‬והנה במקום שדק הוא הניזוק‪ ,‬בזה ודאי שרק עליו מוטל לשלם‪ ,‬שהרי מעיקר הדין‬
‫מט‬
‫בית‬ ‫פרק ד‬ ‫רעד‬
‫ד‪ .‬תשלום נזקים‬

‫חיובי תשלום על נזקי גשמים‬

‫אם השכנים שהיה מוטל עליהם לעשות האיטום לא עשאוהו‪ ,‬אפילו כשהודיעו‬ ‫צז‪.‬‬
‫בעלי הדידות העליונות לועד הבית ולשכנים כי קיימת נזילת גשמים‪ ,‬והועד‬
‫פשע והתעלם ולא תיקן‪ ,‬ומחמת זה הגשמים הזיקו את בעלי הדירות העליונות‬
‫וכדר‪ ,‬אין השכנים צריכים לשלם ולתקן את הנזק׳יי‪.‬‬

‫נזק שגרם א׳ מבעלי הדירות‬

‫צח‪ .‬נזק שנגרם לרכוש המשותף ע״י א׳ מבעלי הדירות‪ .‬אם השתמש בצורה‬
‫הרגילה‪ ,‬ולא פשע‪ ,‬כל השכנים משלמים התיקון בשווה‪.‬‬
‫צט‪ .‬אבל אם הנזק נגרם מחמת פשיעה‪ ,‬כגון שהשתמש בצורה שאינה ראויה וכדר‪,‬‬
‫חייב לשלם מדין מזיק‪.‬‬
‫נגרם סתימה בצנרת המשותפת‪ ,‬אם ידוע מי גרם לסתימה‪ ,‬וזה קרה ע״י שימוש‬ ‫ק‪.‬‬
‫לא הגון ‪ -‬בפשיעה‪ ,‬המזיק צריך לשלם לבדו כל הנזק‪.‬‬

‫נתבאר שעלויות תיקון הדיפות היו צריכים להיות מוטלות רק על השכן הניזוק‪ ,‬ולא על בעלי הגג‪.‬‬
‫אלא שהמנהג שכל השותפין בגג משלמים‪ ,‬אבל בנירון רירן‪ ,‬שרגלים לרבר לתלות שבעל הקומה‬
‫האחרונה ע״י בנייתו על הגג הוא הגורם לנזק‪ ,‬וראי שהרר רינא כעיקר הרין שרק הוא משלם‪ ,‬ואין‬
‫לנו להחמיר ולנהוג כהמנהג שכל השכנים משלמים‪ .‬אבל במקום שהנזק נגרם לעוד שכנים‪ ,‬כגון‬
‫שיש נזילה גם לשכנים אחרים‪ ,‬ויש לנו ספק האם הנזק נגרם מחמת הדיפות החדש שנעשה שלא‬
‫כראוי‪ ,‬או שאי״ז קשור לזה‪ ,‬בזה יש להסתפק האם ג״כ החיוב מוטל רק על הבונה‪ ,‬שכיון שיש ספק‬
‫שהוא גרם לנזק ע״י בנייתו‪ ,‬עליו מוטל התשלום‪ ,‬או שמוטל על כל השותפים בגג‪ .‬ועכ״פ במצב‬
‫שמסתבר שהוא הגורם לנזק‪ ,‬בזה מסתבר שכל הרשות שקיבל מהשכנים לבנות הוא על דעת שהוא‬
‫מתחייב לשלם כל נזק הנגרם לשכנים כשיש הסתברות שהוא נגרם מחמת הבנייה‪.‬‬
‫״י הטעם‪ :‬משום שזה נחשב גרמא‪ ,‬ואף לסוברים שועד הבית חייב בגרמא הכא פטור לכו״ע כי הוא‬
‫נזק עקיף‪] ,‬יעוי׳ לעיל פרק ב‪ ,‬אות ג ובהערה שם[‪.‬‬
 ‫פרי ישע‬ ‫פסקים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫קא‪ .‬אם ברור שהנזק הגיע מקומה מסוימת‪ ,‬רק יש ספק מי מהדיירים באותה קומה‬
‫גרם את הנזק‪ ,‬מכיון שלא יודעים בבירור מי המזיק‪ ,‬כל השכנים בבנין צריכים‬
‫להשתתף בנזק‪ ,‬ואי אפשר לחייב רק את דיירי אותה הקומה™‪.‬‬
‫קב‪ .‬אם אחד מהאורחים או אחד מילדי הבית גרם לסתימה‪ ,‬באופן שבני הבית לא‬
‫ידעו‪ ,‬ולא יכלו למנוע את הסתימה‪ ,‬צריך עיון האם התשלום מוטל על אותה‬
‫דירה בלבד‪.‬‬

‫ה‪ .‬ת שלומי חופשה‪ ,‬פיעויים ותאונת עבודה‬

‫דמי הבראה‬
‫קג‪ .‬כשוער הבית העסיק מנקה או פועל‪ ,‬ע״פ הלכה אין צריך לשלם דמי הבראה‪,‬‬
‫אלא אם יש מנהג שמשלמים‪.‬‬

‫חיוב תשלומי פצויים ותאונה עבודה‬

‫קד‪ .‬כשוער הבית העסיק מנקה או פועל‪ ,‬ופיטר אותו‪ ,‬ע״פ ההלכה אין כלל חיוב‬
‫לשלם פיצוי פיטורים״י‪.‬‬
‫קה‪ .‬כשהמנקה פוטר והבנין משלם מעצמו פיצויים‪ ,‬צריך הסכמה של כל השכנים‪,‬‬
‫ואם אין הסכמה של כל השכנים אי אפשר לחייב את המתנגדים‪ .‬וכן מנקה‬
‫שנחבל בשעת העבודה אין חיוב לשלם לו פיצויי עבודה‪ .‬ובמקום שיש מנהג‬
‫לשלם פיצויים וכד׳‪ ,‬אזלינן בתר המנהג‪.‬‬

‫״י' הטעם‪ :‬מכיון שהמוציא מחבירו עליו הראיה‪ ,‬כל שכן יכול לדחות שלא הוא הגורם‪ ,‬וממילא‬
‫התשלום מוטל על כולם‪.‬‬

‫חוב הפיצויים הוא מכח ערכאות‪.‬‬

‫אם החוק התקבל כמנהג‪ ,‬חייבים בתשלומים אלו‪ ,‬ואם לא התקבל כמנהג פטור‪ .‬וכיום המנהג שלא‬
‫משלמים‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫בית‬ ‫פרק ד‬ ‫רעד‬
‫אם המנקה הלך לערכאות והם פסקו לחייב חיוב שאינו עפ״י דין תורה‪ ,‬עיקר הדין‬ ‫קו‪.‬‬
‫שרק מי שהערכאות הטילו עליו את התשלום חייב לשלם‪ ,‬ואין השאר חייבין‬
‫להשתתף עמו״’‪.‬‬

‫ו‪ .‬הגדרת מנהג‬

‫מנהג המקום שמחייב‪ ,‬הוא באופן שהרוב נוהגים אותו‪ ,‬ואין מיעוט המצוי‬ ‫קז‪.‬‬
‫שאינם נוהגים אותו‪] .‬דוגמא‪ :‬תשלום ועד הבית ע״פ ההלכה כל אחר צריך לשלם לפי‬
‫גודל הדירה או מספר הנפשות‪ ,‬אבל המנהג היום שכל בעלי הדירות משלמים בשווה‪ ,‬והכל‬
‫כך נוהגים לכן כך חייבים[‪.‬‬
‫קח‪ .‬כשיש מיעוט המצוי שלא נוהגים כך‪ ,‬אין נחשב כמנהג‪.‬‬
‫קט‪ .‬שכנים שחתנו לנחוג לפי חוקי חמדינח מחני״“‪.‬‬

‫והטעם בזה‪ ,‬שכיון שחיוב זה אינו על פי דין תורה‪ ,‬א״ב רק מי שהערכאות הטילו עליו החיוב‬
‫מפסיד מפני שמזלו גרם‪ .‬ואינו יכול להטיל חיוב זה שנעשה בגזל על אחרים‪.‬‬
‫™ בעבודות המשק אנחנו נתקלים במוסכמות שונות‪ ,‬מצד אחד; יש עובדים שמקבלים דמי הבראה‬
‫כחוק‪ .‬ומצד שני; למנקה בניינים לא שמענו שמשלמים ]וכך נפסק לעיל סעי׳ קג[‪ .‬וכמו כן אנו‬
‫מוצאים לגבי פיצויים‪.‬‬
‫כי תנאי שבממון תנאו קיים‪ ,‬כמו שנתבאר בטוש״ע סי׳ רכה סעי׳ ה‪.‬‬
 ‫■‪11111‬‬

‫‪a‬‬
‫ת‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ו‬

‫*‪I‬‬ ‫מ‬ ‫‪CM‬‬

‫ני ת רי ם‬
‫נז‬
‫בית‬ ‫רעד‬

‫תוכן עניינים ‪ -‬למדור הבירורים‪:‬‬

‫סימן א ‪ -‬חיוב השתתפות בהועאות הבניין למי שיש לו דירה בבניין ואינו דר שם‪..............‬נט‬

‫סימן ב ‪ -‬התנתקות מחלקים משותפים בבניין‪...................................... ...........................‬סח‬

‫ד‪.‬‬ ‫‪-‬פ פ‪ /nw7 .‬יפל פ‪ .‬פל)״‪-‬פ‪.‬‬ ‫‪-‬פ פ‪ .‬פ פופ‬

‫בכסף‪i:p.......... .......... .................. ..............‬‬ ‫סימן ג ‪ -‬בעניין שומר שהחליט שאינו משתמש‬

‫סימן ד ‪ -‬שליח שלא עשה את שליחותו אם עריך לשלם למשלח את הריווחים שהפסיד‬
‫מחמת זה‪ ............................ ............................... ............................... ...........................‬עה‬
‫★ ש סוגית הגנד• בשליח שפשע ★ ש שיטת דוב הראשונים שדווקא בנתחייב בפירוש ★‬
‫ת שיחה ש שתף ספתמח רמתו להתחייב ■פי ד‪ .‬מחלוקת הנ״ל ספוגית נוספת ★ ה‪ .‬בעה״ב‬
‫שתזר ונגרם הפסד לנועלים ■ש ח פינום ש ח חר^מ בדברי תחת״ס ■פי ש דתות חפוסקיס‬
‫־ ★ ש קושית בשיבת חרימש^א ש ה תירוץ ״ במקום שתין השווח מזומן לסני הבש^ב‬
‫סמור השליה ־ ★ יש ביסוב בש״בת הריבש^ת ש יש רינת דגרמי ־ ★ יש חיובי נופל ש‬

‫סימן ה ‪ -‬לאו דבל תלין על השכנים או על ועד הביות‪ ...................... .... ...........................‬עא‬

‫סימן ו ‪ -‬תיקון דברים שנתקלקלו‪......................................................... ...........................‬עג‬

‫סימן ז ‪ -‬ההכרעה בחילוקי דעות‪............................... ...............................‬״‪....................‬עה‬

‫סימן ח ‪ -‬בעניין חובת השתתפות של היחיד בעורך עיבור בדבר שאין היחיד עריך לו‪.........‬עז‬

‫סימן ט ‪ -‬בעניין תיקון נזילות בגג ‪ .......................................................... ..........................‬קג‬

‫נט‬
‫בית‬
‫חיוב זזשתתפות נדועאות דמיין למי שיש לו דירד נמיין‬
‫ואינו דר שט‬
‫בדברים שהם מוכרחים לדיורים‪ ,‬ובלא‬
‫זה תהיה העיר כחריבה רק בזה מחייבין‬
‫את בעל הבית‪ ,‬או כל דבר שהוא צורך‬
‫הבית מחייבים אותו‪.‬‬
‫ועיקר ספק זה‪ ,‬כבר נמצא בתשובות‬
‫חכמי פורבינצא )יו״ל ע״י ר׳ אברהם‬
‫סופר ירושלים תשכ״ז(‪ ,‬שכך כתב שם השואל‬
‫וז״ל‪ ,‬מאחר דאמרינן ]בתוספתא הנ״ל[‬
‫דמי שיש לו חצר בעיר אחרת משעבדין‬
‫אותו לעשות עמהם בורות שיחין‬
‫ומערות ואמת המים‪ ,‬נשמע מינה גם כן‬
‫דמי שיש לו עסק או סחורות בעיר אחת‬
‫ישעבדו אותו אנשי העיר אשר יש לו‬
‫שם העסק‪ ,‬לפרוע עמהם במנת המלך‬
‫העיר ההיא ושרה‪ ,‬ובשאר הוצאותיה‪,‬‬
‫דברים המוכרחים‪ ,‬או פל עורך הבית‬
‫אחר אשר ישיגוהו התועלת בקיום‬
‫העיר ההיא‪ ,‬כמו שמשעבדין אותו‬
‫בבורות שיחין ומערות ואמת המים‬
‫לסיבת השגת התועלת אשר ישיגוהו‬
‫בשכירות חצירו מצידם‪ ,‬או דלמא שאני‬
‫התם בבורות שיחין ומערות משום‬
‫דפסקא לן לחיותייהו רבני נשא‪ ,‬אם‬
‫מצד הכביסה וכר או מצד השתייה‬
‫שא״א לעולם בלא מים‪ ,‬אם כן קיום‬
‫חצירו בעיר והשגת תועלתו עם ביטול‬
‫ועד‬
‫א‪ .‬תוספתא‬
‫מקור הדין היא בתיספתא)בבאמציעאפרק י‪,‬‬
‫ה״ט(‪ ,‬תניא מי שיש לו בית בחצר‬
‫אחרת בני חצר אחרת משעבדין אותו‬
‫לעשות עמהן דלת נגר ומנעול לחצר‪,‬‬
‫שאר כל הדברים אין משעבדין אותו‪,‬‬
‫ואם היה שרוי עמהם בחצר משעבדין‬
‫אותו על הכל‪ .‬מי שיש לו חצר בעיר‬
‫אחרת בני העיר משעבדין אותו לחפור‬
‫עמהן בורות שיחין ומערות ואמת‬
‫המים‪ ,‬ושאר כל דברים אין משעבדין‬
‫אותו‪ .‬ואם היה שרוי עמהן באותה‬
‫העיר משעבדין אותו על הכל‪ ,‬ע״כ*‪.‬‬
‫ב‪ .‬מחלוקת הראשונים ‪ -‬אם רק‬
‫בביאור דברי התוספתא באילו דברים‬
‫חייב מי שאינו דר בעיר ובאילו‬
‫פטור‪ ,‬נראה שנחלקו בזה הראשונים‬
‫ז״ל ]ויובאו דבריהם להלן בעז״ה[‪ ,‬אם רק‬
‫בתוספתא שלפנינו הלשון קצת משובש‬
‫כנראה למעיין‪ ,‬אך הגירסא הנ״ל היא הגירסא‬
‫האמיתית כפי שהביאוה הראשונים )הרי״ף ב״ב‬
‫ה ע״א מדפי הרי״ף‪ ,‬ויד רמה ב״ב סי׳ עו‪ ,‬ועוד(‪.‬‬
 ‫פרי ישע‬
‫כדי שיקרא בהן כל מי שירצה לקרות‬
‫מן הצבור‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ואח״ב כתב הרמב״ם)ה״ג( וז״ל מי שיש‬
‫לו חצר בעיר אחרת בני העיר‬
‫משעבדין אותו לחפור עמהם בורות‬
‫שיחין ומערות ואמת המים אבל בשאר‬
‫כל הדברים אין משעבדין אותו‪ .‬ואם‬
‫היה שרוי עמהם באותה העיר‬
‫משעבדין אותו על הכל‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫משמע שכל אותם דברים המוזכרים‬
‫בהל׳ א אין מחייבין את מי‬
‫שאינו דר בעיר‪ .‬והטעם בזה צ״ל‬
‫כמש״כ בתשובה הנ״ל שרק דבר‬
‫המוכרח מחייבים אותו‪ ,‬משא״כ חומה‬
‫ודלתיים ובריח שאין זה מוכרח דאפשר‬
‫שלא יבואו גייסות אין מחייבין אותו‪.‬‬
‫ובפי׳ חסדי דוד על התוספתא‬
‫)ב״מ פי״א‬
‫ה״ט( ג״כ דייק מדברי הרמב״ם‬
‫שמשמע שמי שאינו דר בעיר אי״צ‬
‫ליתן רק לבורות המים ולא לחומת‬
‫העיר‪ ,‬וכתב לבאר כעין הנ״ל‪ ,‬שרק מים‬
‫שהם עיקר החיות בזה צריך לשלם‪,‬‬
‫משא״כ שמירה בעלמא אי״צ ליתן‪.‬‬
‫וכן בפי׳ חזון יחזקאל על התוספתא‬
‫ג״כ מפרש כן שאי״צ ליתן רק‬
‫למעיינות ולא לחומת העיר‪.‬‬
‫וכ״כ בשו״ת מהי״ם אלשיך )סי׳ סה(‬
‫דדקוק לשון הרמב״ם והטור‬
‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫מציאות המים ממנו א״א בשום צד‪,‬‬
‫ואולי לזה ישעבדוהו בם אע״פ שאינו‬
‫שרוי עמהם באותה העיר‪ ,‬אבל שאר‬
‫הדברים עשה מהם גזירה כוללת‬
‫שוללת‪ ,‬אמר ושאר כל הדברים אין‬
‫משעבדין אותו בהם כלל אם אינו שרוי‬
‫עמהם‪ ,‬אע״פ שיקבל בהם תועלת כגון‬
‫בנין חומה דלתים ובריח‪ ,‬דהא ודאי אי‬
‫מקרי ואתו גייסי והריב ליה לקרתא‬
‫חצרו נמי מחרב בהדה‪ ,‬ונמצא שיקבל‬
‫תועלת מורגש בבניין החומה‬
‫והדלתיים‪ ,‬אעפ״כ לא ישעבדוהו עמהם‬
‫מפני ששניהם דברים אפשריים‪ ,‬אפשר‬
‫שיבוא הגייס בעיר ושלא יבוא‪ ,‬נמצא‬
‫שבשום דבר אחר זולתי הנזכרים שא״א‬
‫קיום העיר עם ביטולם לא יוכלו‬
‫לשעבדו‪ ,‬ואל זה כוונו באמרים בורות‬
‫שיחין ומערות אלו הספיקות אשר נפלו‬
‫ברשת דמיוני בדיני תורתנו התמימה‪,‬‬
‫ע״כ‪.‬‬
‫דברים‬ ‫שרק‬ ‫‪-‬‬ ‫א׳‬ ‫ג‪ .‬שיטה‬
‫המופרחים‬
‫ומדברי הרמב״ם משמע שאין חיוב רק‬
‫בבורות שיחין ומערות שזה חיי‬
‫נפש ממש‪ ,‬ובלי זה א״א לעיר כלל‪.‬‬
‫רכך כתב הרמב״ם )פ״ו משכנים ה״א( וז״ל‪,‬‬
‫כופין בני העיר זה את זה לעשות חומה‬
‫דלתים ובריח לעיר ולבנות להן בית‬
‫הכנסת ולקנות ס״ת ונביאים וכתובים‬
‫סא‬
‫בית‬ ‫סימן א‬
‫בחצר ליתן דלת וכר בפ״ה משכנים‬
‫ה ״ב‪.‬‬
‫ולכאורה י״ל שחומה לעיר אי״ז צורך‬
‫גמור‪ ,‬שהרי הרבה פעמים לא‬
‫באים לכבוש העיר‪ ,‬והרבה ערים אין‬
‫להם חומה‪ ,‬ומצינו הרבה ערי פרזות‪,‬‬
‫וכיון שאין זה צורך מוכרח לדיור אין‬
‫כופין מי שאינו דר שם‪ ,‬משא״כ דלת‬
‫ומנעול לחצר‪ ,‬זה דבר כמעט מוכרח‪,‬‬
‫שמצוי מאד גנבים‪ ,‬והרגילות שכל‬
‫החצירות עושות דלתות ומנעולים‪,‬‬
‫וא״כ חשיב כצורך גמור‪.‬‬
‫וכדרך זה כתב נמי בשו״ת שיבת ציון‬
‫>סי׳ קז(‪ ,‬והובא גם בפתחי תשובה‬
‫>קסג סק״ב( וז״ל‪ ,‬ראם אין בעיר בורות‬
‫שיחין ומערות ואמת המים להספקת‬
‫יושביה תהיה העיר שוממה מבלי יושב‬
‫כי אי אפשר לדור בעיר בלי הספקת‬
‫מים‪ ,‬וא״כ זה שיש לו בית בעיר אף‬
‫שאינו דר בה יש לו תועלת באלה‬
‫הדברים שהם צורך ישוב העיר וכר‪,‬‬
‫וכן מי שיש לו בית בחצר צריך לסייע‬
‫לעשות עמהם דלת נגר ומנעול שהם‬
‫לשמירה‪ ,‬ראם יהיה החצר פתוח יבואו‬
‫שודדים ויחריבו הבתים‪ ,‬אבל שאר‬
‫דברים שאין בו תועלת להחצר ולהבית‬
‫עצמו‪ ,‬רק שהוא תועלת היושבים בה‬
‫דהיינו לבנות להם בית הכנסת ולקנות‬
‫להם ס״ת נביאים וכתובים וכדר אינו‬
‫לעל‬
‫הנ״ל משמע שמי שאינו דר בעיר אי״צ‬
‫ליתן לחומה וכדו‪ /‬רק לבורות המים‪.‬‬
‫ד‪ .‬שיטה ב׳ ‪ -‬כל עורך הבית‬
‫אך המרדכי ) ב ״ ב סי׳ תנח( כתב שמי שאינו‬
‫דר בעיר חייב לתת אף לחומה‬
‫ודלתות לעיר‪ ,‬ומה ששנינו בתוספתא‬
‫שחייב ליתן לבורות שיחין ומערות‪ ,‬בא‬
‫לאפוקי רק דברים שאינם שייכים‬
‫בבתים‪.‬‬
‫ולכאורה כוונתו לכגון בית הכנסת‬
‫וספר תורה וכדר‪ ,‬אך כל‬
‫צורך תיקון הבית ושימוש הבית עצמו‬
‫צריך ליתן‪ .‬ולכן מסיק שם המרדכי‬
‫שאף מיסים צריך לשלם מי שיש לו‬
‫בית בעיר ]לכאורה הכוונה למיסים‬
‫המשמשים לצורך תיקון העיר ולצורך תיקון‬
‫הדיור בבתים‪ ,‬כגון מיסים לשמירה וכדו׳[‪.‬‬
‫והמרדכי הוכיח דינו מהא דתניא‬
‫בתוספתא שאנשי חצר‬
‫מחייבים אף את מי שאינו דר עמהם‬
‫להשתתף עמהם בדלת ונגר ומנעול‬
‫לחצר‪ .‬ולכאורה זה קושיא על שיטת‬
‫הרמב״ם והחולקים על המרדכי שאי״צ‬
‫ליתן רק על מעיינות ובורות מים‪.‬‬
‫וביותר קשה בשיטת הרמב״ם‪,‬‬
‫שהרמב״ם עצמו מביא הלכה זו‬
‫שבני חצר כופין אף את מי שאינו דר‬
 ‫‪38‬‬
‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫ה‪ .‬יד רמה כשיטה א׳‬ ‫חייב לסייע עמהם‪ ,‬כיון שאינו דר בעיר‬
‫ואין לו תועלת בהם‪ .‬ולכן גם בנידון‬
‫ובביאור דין זה מה חייב ליתן בעל‬ ‫דידן מה שהוא לקיים בנין ביהכ״נ‪,‬‬
‫הבית שאינו מתגורר בעיר‪,‬‬ ‫עב ״ל‪.‬‬
‫מצינו קצת חילוק בין היד רמה בב״ב‪,‬‬ ‫ועפי״ז מסיק שם בשיבת ציון לעיל‬
‫לר״ן ונמו״י שם כמו שיובא להלן‬ ‫מיניה‪ ,‬בנידון שהיה שם שהיו‬
‫בעז״ה‪.‬‬ ‫אנשים שקנו מקומות בבית הכנסת אך‬
‫ולכאורה יסוד מחלוקתם ג״כ בנידון‬ ‫היו גרים בעיר אחרת ולא היו באים‬
‫הנ״ל האם בעל הבית צריך‬ ‫להתפלל‪ ,‬ודן שם אם הם צריכים לשלם‬
‫ליתן רק מה שמוכרח לגמרי או כל דבר‬ ‫לבית הכנסת כשאר חברי בית הכנסת‪,‬‬
‫שהוא צורך הדירה עצמה‪.‬‬ ‫וכתב וז״ל אינן צריכין ליתן להם‬
‫היד רמה >ב״ב פ״א‪ ,‬סי׳ עו( כתב לחלק‬ ‫מאומה לא לצרכי הקהילה ולא לצרכי‬
‫הוצאות להספקת החזן ושמש ונרות‪,‬‬
‫שהטעם שבעל הבית צריך‬
‫כיון שאינם באים לשם להתפלל ויש‬
‫להשתתף בבורות המים וכן לעשות‬
‫דלת ומנעול לחצר‪ ,‬משא״כ ללחי‬ ‫להם בקהלתם הקטנה מנין עשרה‬
‫להתפלל‪ ,‬אך מה שצריכים קהל ק״ק‬
‫וקורה אי״צ ליתן‪ ,‬משום שבלי דלת‬
‫ומנעול‪ ,‬וכן בלי בורות מים ומעיינות‬ ‫קובין להוצאות בדק הבית של בית‬
‫א״א כלל לגור בחצר‪ ,‬ולא ימצא כלל‬ ‫הכנסת שלהם וגם לנתינת המס ממקום‬
‫בית הכנסת למושל העיר לזה צריכים‬
‫מי שיבוא לשכור ממנו את הדירה בלי‬
‫זה‪ .‬משא״כ בלי לחי וקורה ימצא‬ ‫אנשי קהלה קטנה הסמוכה לסייע‬
‫שוכרים‪.‬‬ ‫וליתן להם לפי ערך עשרה מקומות‬
‫שיש להם בבית הכנסת‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫מבואר שהכל תלוי בדבר המוכרח‬ ‫ובהמשך מסיק שוב וז״ל ולכן גם‬
‫לעיקר הדיורים שבלי זה לא‬ ‫בנידון דידן מה שהוא לקיים‬
‫ימצא שוכרים‪ ,‬לבין אם אי״ז מוכרח‪,‬‬ ‫בנין ביהכ״נ כמו שכתבתי לעיל צריכים‬
‫שיכול שימצא שוכרים גם בל״ז‪.‬‬ ‫גם אלה אשר יש להם מקומות בבית‬
‫]ויעו״ש ביד רמ״ה שדקדק שמי שלא דר‬
‫הכנסת לסייע עם אנשי ק״ק קובין‪ ,‬אבל‬
‫במבוי אי״צ ליתן ללחי וקורה ממש״ב‬
‫לשאר צרכי בית הכנסת אינם צריכים‬
‫׳שכופין בני מבוי זה את זה ליתן ללחי‬
‫לסייע וכר‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫סג‬
‫בית‬
‫ואם רצה למוכרה מוכרה ביותר‪ ,‬אבל‬
‫לשאר הדברים אין מחייבין אותו ע״כ‪.‬‬
‫וכעין לשון זה כתב ג״כ הנמו״י)ב״ב ה‬
‫ע״ב בדפי הרי״ף(‪.‬‬
‫משמע שעיקר החילוק הוא בין דבר‬
‫שהוא תועלת דירתו‪ ,‬לבין דבר‬
‫שאינו תועלת דירתו‪ ,‬כגון בית הכנסת‬
‫וספר תורה וכדר‪.‬‬
‫ובחזו״א )ב״ב סי׳ י‪ ,‬סק״ז( אחר שהביא‬
‫דברי הנמו״י הנ״ל‪ ,‬כתב‬
‫שמש״כ הנמו״י שבעל הבית מחוייב‬
‫ליתן לדברים המייקרים את דירתו‪,‬‬
‫אי״ז עיקר הטעם‪ ,‬שהרי לחומת העיר‬
‫אי״צ ליתן אע״פ שגם ע״י זה מתייקר‬
‫הבית‪ ,‬אלא עיקר הטעם שדווקא‬
‫לבורות המים צריך ליתן משום שבל״ז‬
‫לא מיתדר ליה בבית‪ ,‬והוא מעיקרו של‬
‫בית‪.‬‬
‫אך לעיל הובא שהמרדכי כתב להדיא‬
‫שאף לחומת העיר צריך בעל הבית‬
‫]שאינו דר בעיר[ ליתן‪.‬‬
‫ונתבאר שיש כאן מחלוקת ראשונים‪,‬‬
‫האם רק לדבר שהוא הכרח‬
‫גמור צריך בעל הבית ליתן‪ ,‬או לכל‬
‫צורך הבית‪ ,‬והתוספתא באה רק‬
‫לאפוקי כגון בית הכנסת וס״ת וכדר‪,‬‬
‫שלזה אי״צ ליתן‪.‬‬
‫סימן א‬ ‫רעד‬
‫וקורה‪ /‬ואין קרוי מבני מבוי רק מי שדר‬
‫במבוי‪.‬‬
‫אבל במרדכי שם כתב שאע״ם שתנן ׳כופין‬
‫בני חצר זה את זה ליתן דלת ומנעול‬
‫וכד׳‪ ,‬אין הבונה דווקא בני חצר‪ ,‬דה״ה אף מי‬
‫שאינו דר בחצר חייב ליתן לזה‪ ,‬כמש״כ‬
‫להדיא בתוספתא‪.‬‬
‫ולשיטת המרדכי אפשר שאף לחי וקורה צריך‬
‫ליתן‪ ,‬דאין לדייק כדברי היד רמה‪.‬‬
‫ומה שדקדק המרדכי הנ״ל‪ ,‬לכאורה הוא‬
‫קושיא על היד רמה‪ ,‬אך באמת לא מצינו‬
‫משנה להדיא כמו שהביא המרדכי ׳שכופין‬
‫בני חצר זה את זה׳ דלפנינו >ב״ב ז‪ (:‬כתוב‬
‫בלשון אחר[‪.‬‬
‫ו‪ .‬ר״ן ונמו״י כשיטה ב׳‬
‫אך בחי׳ הר״ן שם)ח‪ (.‬כתב וז״ל‪ ,‬דווקא‬
‫שקנה שם בית דירה ודר שם‪ ,‬הא‬
‫קנה ולא דר אינו כאנשי העיר‪ ,‬אלא‬
‫לדבר שהוא תועלת לדירתו‪ ,‬אבל לא‬
‫לדברים אחרים‪ ,‬והכי איתא בתוספתא‬
‫דגרסינן התם מי שיש לו חצר בעיר‬
‫אחרת כופין אותו לבנות עמהם בורות‬
‫שיחין ומערות‪ ,‬ושאר הדברים אין‬
‫מחייבין אותו‪ ,‬כלומר שאין מחייבין‬
‫אותו אלא בדברים הללו שהן תועלת‬
‫דירתו‪ ,‬דמתוך שיש בורות שיחין‬
‫ומערות באין לדור שם ושוכרין אותה‪,‬‬

‫פרי ישע‬
‫ח‪ .‬סיפום‬
‫נמצא שנחלקו הראשונים האם מי שיש‬
‫לו בית בעיר ואינו דר שם‪ ,‬אם‬
‫אין מחייבין אותו רק דבר שהוא מוכרח‬
‫לדירתו כגון בורות שיחין ומערות‪,‬‬
‫שבלא זה לא יכול לדור שם כלל‪ ,‬אך‬
‫בדבר שאינו הכרח א״א להכריח אותו‪.‬‬
‫כן ס״ל ליד רמה ]ולכן חילק בין בורות המים‬
‫שהם מוכרחים ללחי וקורה שאי״ז מוכרח‪,‬‬
‫ואפשר למצוא שוכר גם בלא לחי וקורה[‪.‬‬
‫אך המרדכי‪ ,‬הר״ן והנמו״י משמע‬
‫שסוברים שכל שהוא תועלת הבית‬
‫מחייבין אותו‪ ,‬אבל דבר שאינו תועלת‬
‫הבית עצמו‪ ,‬כגון בית הכנסת וספר‬
‫תורה וכד׳ בזה אין מחייבין אותו‪.‬‬
‫ט‪ .‬דברי הבית יוסף‬
‫והנה בב״י )סי׳ קסא ס״א( כתב על דברי‬
‫הטור שכתב שמי שיש לו בית‬
‫בחצר ודר בחצר אחרת‪ ,‬מחייבין אותו‬
‫בני חצר ליתן דלת ונגר ומנעול אבל לא‬
‫שאר דברים‪ .‬כתב שבא לאפוקי שאי״צ‬
‫ליתן לבית שער‪.‬‬
‫וביאר הנתה״מ )שם סק״ב( וז״ל‪ ,‬והטעם‬
‫נראה‪ ,‬דבית שער הוא מטעם‬
‫היזק ראיה‪ ,‬כדמוכח בב״ב)בס‪ ,‬וכשאינו‬
‫דר ומשתמש שם ליכא היזק ראיה‪ ,‬אבל‬
‫נגר ומנעול שהוא שמירת גוף הבתים‬
‫סד‬
‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫]מיהו גם בית הכנסת וס״ת שיש בעיר ג״כ‬
‫מייקר את הבית‪ ,‬אך מ״מ אין בעה״ב‬
‫צריך ליתן לזה‪ .‬ולכן וראי צ״ל שאין הכל‬
‫תלוי במה שהבית מתייקר‪ .‬רברברים שאינם‬
‫שייכים כלל לדירה בבית‪ ,‬כגון בית הכנסת‬
‫וס״ת וכרד‪ ,‬בזה ודאי שאי״צ ליתן אע״פ‬
‫שע״י זה מתייקר הבית[‪.‬‬
‫ז‪ .‬פפייה ללחי וקורה‬
‫והנה היד רמה הנ״ל כתב שלחי וקורה‬
‫אי״צ ליתן משום שאי״ז מוכרח‬
‫למגורי הבית‪ ,‬ואפשר למצוא שוכר גם‬
‫אם אין לחי וקורה‪.‬‬
‫ובדעת המרדכי והראשונים החולקים‬
‫וסוברים שכל דבר שהוא תיקון‬
‫הבית יש לבעל הבית ליתן‪ ,‬א״כ‬
‫לכאורה נראה שה״ה שצריך ליתן ללחי‬
‫וקורה שרק ע״י אפשר להשתמש‬
‫במבוי‪ ,‬והוא נחשב כתיקון הבית‪.‬‬
‫ובאמת היד רמה דקדק כשיטתו שמי‬
‫שאינו דר שם אי״צ ליתן ללחי‬
‫וקורה מלשון הגמ׳ ש׳כופין בני מבוי‬
‫זה את זה ליתן ללחי וקורה׳‪ ,‬ובני מבוי‬
‫לא נקרא רק מי שגר שם‪ .‬אך כבר הובא‬
‫לעיל בד״ה שהיד שהמרדכי חולק על‬
‫דקדוק זה‪ ,‬ולשיטתו שפיר אפשר שאף‬
‫ללחי וקורה צריך ליתן‪.‬‬
‫סה‬
‫בית‬
‫דהרי תניא להדיא בתוספתא שדלת‬
‫צריך ליתן אף מי שאינו דר בחצר‪ .‬אלא‬
‫דבאמת צ״ב לשיטת התוס׳ דמ״ש דלת‬
‫מבית שער‪.‬‬
‫אך באמת הב״י שכתב שאי״צ ליתן‬
‫לבית שער כתב שכך מבואר בדברי‬
‫הרביע יתחם)נתיבלא‪,‬חלק ‪.0‬‬
‫ואפשר דרבינו ירוחם אזיל לשיטתו‬
‫שם בסמוך שס״ל שמי שאינו‬
‫דר בעיר אי״צ ליתן לחומת העיר‪,‬‬
‫וכשיטת היד רמה ועוד‪ .‬והיינו שאזיל‬
‫כשיטת הראשונים שרק לדברים‬
‫המוכרחים צריך ליתן‪ ,‬וא״כ שפיר ס״ל‬
‫שאי״צ ליתן לבית שער‪.‬‬
‫אבל לשיטת המרדכי ודעימיה שצריך‬
‫ליתן לחומת העיר וה״ה לשאר‬
‫תיקוני הבית‪ ,‬אפשר דס״ל שה״ה‬
‫שצריך ליתן לבית שער‪ .‬ויעוי׳ בלשון‬
‫המרדכי שמשמע שבאמת בעל הבית‬
‫שאינו דר שם צריך ליתן נמי לבית‬
‫שער‪.‬‬
‫הפרישה >סי׳ קסא סק״ג( נקט ג״כ כדברי‬
‫הב״י שאי״צ ליתן לבית שער‪.‬‬
‫וכתב הטעם בזה משום שאינו צורך‬
‫כ״כ‪ .‬וכתב כן בשם הנמו״י‪] .‬ולעיל‬
‫כתבנו שלכאורה מדברי הנמו״י משמע‬
‫שצריך ליתן לכל צורך דיור הבית‪ ,‬ולא רק‬
‫לבורות המים שבלא זה לא שייך לדור כלל‪.‬‬
‫סימן א‬ ‫לעל‬
‫שייקחו הגנבים חלונות ויסתרו הבית‪,‬‬
‫חייב לתת לזה אף שאינו דר שם‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ויל״ע בדבריו‪ ,‬חרא שהרי בדברי‬
‫התוספתא הנ״ל מבואר שכופין‬
‫לבן עיר שלא דר שם ליתן לבורות‬
‫שיחין ומערות‪ ,‬חזינן שכל דבר שהוא‬
‫מוכרח לשימוש הבית צריך ליתן‪,‬‬
‫ואע״פ שאינו שמירה ממש על הבית‪,‬‬
‫וא״כ אמאי אי״צ ליתן לבית שער‪.‬‬
‫ועוד שהראשונים יד רמה‪ ,‬ר״ן והנמו״י‬
‫הנ״ל כתבו להדיא שכל דבר‬
‫שצריך כדי שיוכלו לגור בבית צריך‬
‫להשתתף‪ ,‬ולא רק דבר שמיועד לצורך‬
‫שמירת גוף הבית הקיים כעת‪ ,‬אלא כל‬
‫שצריך לשימוש השוכר או אחר שיבוא‬
‫לדור בבית צריך ליתן‪ .‬רק נחלקו‬
‫הראשונים אם זה רק דבר המוכרח‬
‫שבלי זה א״א כלל לגור בבית‪ ,‬או אפי׳‬
‫דבר שאינו מוכרח‪ ,‬אך ודאי כל דבר‬
‫שצריך בשביל המגורים בבית צריך‬
‫להשתתף‪ .‬וא״כ צ״ב החילוק בין בית‬
‫שער לדלת‪.‬‬
‫ועוד שמדברי התוס׳ >ב״ב ב‪ (:‬מבואר‬
‫שאף דלת הסיבה שצריך לעשותה‬
‫אינה מפני גנבים‪ ,‬אלא מפני מראית‬
‫העין ]ורוב ראשונים חולקים וסוברים שדלת‬
‫הוא משום שמירת החצר‪ ,‬ואכמ״ל[‪.‬‬
‫מוכח לשיטת התוס׳ שאף דבר שהוא‬
‫משום היזק ראיה ג״כ צריך ליתן‪,‬‬

‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬
‫דווקא הני‪ ,‬אלא כל דבר הצריך לשמירת‬
‫העיר‪ ,‬ומש״ב בתוספתא ועל שאר דברים אין‬
‫כופין אותו‪ ,‬היינו שאר מיסים שנותנים מחמת‬
‫הריווח של הנכסים‪.‬‬
‫ובאמת המרדכי ששיטתו שצריך ליתן אף‬
‫א‪ .‬דהיינו צורך גמור שבלא זה אי אפשר בלל‬
‫לשמירת העיר‪ ,‬כתב נמי שצריך ליתן למיסי‬
‫העיר‪ ,‬מלבד המיסים המוטלים מחמת ריווח[‪.‬‬
‫ב‪ .‬צורך גדול שבזה אף אם אפשר לדור בל״ז‪,‬‬
‫יא‪ .‬כפייה לתקן דברים קיימים‬
‫והנה יל״ע אף בדברים שאין כופין את‬
‫הדר בעיר אחרת‪ ,‬כגון ללחי וקורה‬
‫לשיטת היד רמה שכתב שכיון שאי״ז‬
‫מוכרח למגורים אין כופין‪ .‬אם כבר‬
‫היה קיים לחי וקורה מקודם ונתקלקלו‬
‫אם כופין לתקן‪.‬‬
‫דאפשר שכל מש״כ היד רמה שאין‬
‫כופין ללחי וקורה היינו‬
‫לעשותם לכתחילה כיון שאי״ז מוכרח‪,‬‬
‫אבל אם כבר היה קיים מקודם‪,‬‬
‫נשתעבד מלכתחילה לתקנם‪] .‬ואם נימא‬
‫כן‪ ,‬אין ראיה משו״ת שיבת ציון המוזכר לעיל‬
‫>אותג( דלא כשיטת הרמב״ם ודעימיה‪ ,‬דמש״כ‬
‫השיבת ציון שצריך ליתן לבדק הבית‪ ,‬היינו‬
‫לקיים כל מה שהיה בבית הכנסת‪ .‬ובזה אף‬
‫שאין הכל מוכרח‪ ,‬מ״מ כיון שכבר היה בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬מוטל עליו לכו״ע לתקנו ולהחזיקו[‪.‬‬
‫אך לכאורה בלי ראיה קשה לחדש‬
‫שכה״ג חייב‪ ,‬ובפשטות כמו שאינו‬
‫חייב מעיקרא כך גם אינו חייב לתקן‪.‬‬
‫סו‬
‫שיעורי ופסקי‬
‫והפרישה אפשר שלמד בדרך אחרת‪ ,‬משום‬
‫דס״ל בדעת הנמו״י שרק לצורך הכרח מחויב‬
‫ליתן‪.‬‬
‫ועוד אפשר שס״ל שיש ג׳ דרגות‪:‬‬
‫לגור בבית‪.‬‬
‫מ״מ מחויב בעל הבית ליתן לשיטת המרדבי‬
‫ודעימיה‪.‬‬
‫ג‪ .‬צורך קטן כגון בית שער‪ ,‬שבזה לכו״ע‬
‫אי״צ ליתן[‪.‬‬
‫י‪ .‬כפייה למיסים‬
‫]הראשונים דנו האם מי שאינו דר בעיר ויש‬
‫לו שם בית אם צריך ליתן מס עם אנשי העיר‪.‬‬
‫ובתשובות חבמי פורבינצא הנ״ל תלה נידון‬
‫זה בנידון האם בעל הבית שאינו דר צריך‬
‫ליתן רק לדבר המוכרח כמו מים‪ ,‬או לכל‬
‫צורך הבית‪.‬‬
‫ועיקר דבר זה לא נתברר לי מהו מהות המס‪.‬‬
‫]אך יעוי׳ בכנסת הגדולה שפי׳ שהמס ניתן עבור‬
‫השמירה‪ ,‬ולכן כתב ג״כ שתלוי במחלוקת‬
‫הראשונים[‪.‬‬
‫בכנסת הגדולה )קסג אות ג‪ ,‬על דברי הב״י( כתב‬
‫שהב״י )סי׳ קנו במחודשין ‪ n‬הביא תשובות‬
‫הריטב״א שצריך ליתן המס‪.‬‬
‫וביאר הכנסת הגדולה שהוא משום שס״ל‬
‫דמש״ב בתוספתא שבני העיר כופין אותו‬
‫לעשות עמהם בורות שיחין ומערות‪ ,‬לאו‬
‫סז‬
‫בית‬ ‫סימן א‬ ‫לעל‬

‫לחייב‪ ,‬שי״ל שעל דעת זה נשתתפו‪ ,‬להמשיך‬ ‫יב‪ .‬העולה לדינא‬

‫לתחזק ולקיים את כל הדברים שנקנו‬
‫ולהעולה נראה‪ ,‬דתיקונים של מעלית‬
‫בשותפות בשעת קניית הדירות[‪.‬‬
‫סיוד וגינון‪ ,‬יהיה תלוי‬
‫אך בתשלומים הנובעים מחמת שימוש‬ ‫במהלוקת הראשונים‪:‬‬
‫שוטף‪ ,‬כגון‪ :‬ניקיון חשמל וכדו׳‬ ‫דלשיטת הרמב״ם והיד רמה אינו‬
‫שבזה אין בעל הדירה הריקה גודם‬ ‫מהוייב ליתן מי שאינו גר‬
‫לתשלום‪ ,‬בזה הוא פטור לכו״ע‪.‬‬ ‫בעיר‪ ,‬דרק לדברים המוכרהים כגון‬
‫והנה באמת יש מקום לומר לחייב אף‬ ‫מעיינות ובורות שבל״ז לא מיתדר ליה‬
‫על ניקיון והוצאות חשמל ]עכ״פ‬ ‫כלל לזה מוכרח לתת‪] .‬מלבד אם נימא‬
‫חלק מההוצאות הנ״ל[‪ ,‬דאע״פ שמבואר‬ ‫הסברא המבוארת באות הקודם‪ ,‬שדברים שכבר‬
‫שמי שאינו גר בחצר ובעיר אינו צריך‬ ‫היו קיימים בזה מחוייב לקיימם ולתקנם[‪.‬‬
‫להשתתף עמם בהוצאות שאינו נהנה‬ ‫ואילו שיטת המרדכי ודעימיה שכל‬
‫מהם‪ ,‬אבל בבניין משותף כנהוג היום‪,‬‬ ‫תיקוני הבית מוטלים על בעל‬
‫ע״י דירתו מתרבים גם הוצאות הניקיון‬ ‫הדירה אע״פ שאינו דר שם‪ ,‬ורק דברים‬
‫והחשמל אפי׳ שאינו גד שם‪ .‬למשל‪:‬‬ ‫שאינם מדיורי הבית‪ ,‬כגון בית הכנסת‬
‫ניקיון‪ ,‬ע״י שיש לו דידה הבניין יותד‬ ‫וכד׳ אינו מחוייב‪ .‬א״כ נראה שה״ה‬
‫לסיוד ותיקון מעלית ואחזקת גינה שג״כ‬
‫גדול וצריך יותר לנקות‪ .‬וכן חשמל‪,‬‬
‫מחוייב ליתן‪ ,‬כיון שכ״ז מתיקוני הבית‪.‬‬
‫צריך יותר תאודה בחדד מדדגות‪ ,‬כי‬
‫החדר מדרגות יותר גדול‪ ,‬ואינו דומה‬ ‫והנה אם יש שוכר או אחר שבא מכה‬
‫בעל הבית שגד בבית‪ ,‬בזה ודאי‬
‫לכל המקרים הנ״ל‪ ,‬כגון‪ :‬בית שעד‬
‫מוטל כל החיובים לשלם‪ .‬וכל הנפ״מ‬
‫שבכל מקרה צריך לעשות בין אם‬
‫בין מחלוקת הראשונים הנ״ל‪ ,‬הוא רק‬
‫בחצר יש בית א׳ או יותר‪ ,‬ולכן כל שלא‬
‫אם הבית עומד ריק ללא מגורים‪.‬‬
‫נהנה אי״צ לשלם‪ .‬אך כאן מה שיש לו‬
‫דירה בבניין זה מוסיף בהוצאות‪ ,‬ולכן‬ ‫יג‪ .‬המנהג בזמנינו‬
‫יש קצת סבדא לחייבו אע״פ שאינו דד‪.‬‬ ‫נהגו כדעת הדאשונים שכל דבד שהוא‬
‫צודך תיקון הדירה שבעל הדידה‬
‫מ״מ למעשה כתב בפתחי חושן הנ״ל‬
‫שאי״צ לשלם‪ ,‬וכ״כ במנחת צבי)ח״א סי׳‬ ‫משלם‪ ,‬כסיוד‪ ,‬ותיקון מעלית וכדו׳‪.‬‬
‫]בדברים שהיו קיימים כבר מתחילה בשעת‬
‫יב‪,‬אותח ואותט(‪ ,‬וכנדאה שכך המנהג‪.‬‬
‫קניית הבניין‪ ,‬בזה אולי יש סברא נוספת‬

‫פרי ישע‬
‫זזתגתקות מחלקים מ שותפים ננניין‬
‫ג‪ .‬יש סוג תשלום שעליו יש לדון‬
‫טובא‪ ,‬והוא תשלום שאינו‬
‫נחסך ע״י ההתנתקות שלו‪ ,‬אבל גם לא‬
‫נגרם באופן ישיר על ידו‪ ,‬כגון‪ :‬אחזקת‬
‫המערכת‪ ,‬תשלומי ביטוח וכדר‪.‬‬
‫שתשלומים אלו היו משולמים גם אם‬
‫מעיקרא לא היה לו חלק כלל במערכת‪.‬‬
‫לכן יש צד לפוטרו כיון שמכאן ואילך‬
‫אין לו יותר חלק במערכת המרכזית‬
‫ואינו שותף בה‪ ,‬או דלמא שמכיון שגם‬
‫היום שמתנתק אינו גורם לחיסכון‬
‫בתשלומים אלו‪ ,‬לאו כל כמיניה‬
‫להתנתק ולגרום לשאר השכנים לשלם‬
‫יותר עבור אחזקת המערכת וכדר‪.‬‬
‫ויש בזה ראיות לכאן ולכאן‪ ,‬וכבר דנו‬
‫בזה‪ .‬ולהלן ראיות לעניין זה ומה‬
‫שיש לדון בזה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ראיות‬
‫א ♦ ח ח ת ״ ס )בגיליון השו״ע סי׳ קנד‪ ,‬על הש״ך סק״ג(‬
‫כתב‪ ,‬שעליה שכל הדיירים‬
‫משתמשים בה להניח בה דברים כולם‬
‫צריכים לשלם התיקון של הגג‪ ,‬אבל אם‬
‫א׳ מסתלק ממנה ומפקיר חלקו‪ ,‬ויותר‬
‫אין בדעתו להשתמש שם‪ ,‬שוב א״א‬
‫לחייבו לשלם‪.‬‬
‫סח‬
‫נזי מן נ‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫שכן שרוצה להתנתק מהסקה מרכזית‪,‬‬
‫או מערכת דודי שמש מרכזית‪ ,‬או‬
‫מעלית שאינו רוצה להשתמש בה‬
‫ומפקיר חלקו‪ ,‬האם זה פוטרו מכאן‬
‫ואילך לשלם תשלומי אחזקה וביטוח‬
‫וכדר כיון שאין לו בזה חלק יותר‪ ,‬או‬
‫דלמא דנשאר חייב כמו כולם‪ ,‬ואינו‬
‫יכול להסתלק‪.‬‬
‫א‪ .‬ג׳ סוגי חיובים‬
‫יש לחלק סוגי התשלומים לג׳ ענינים‪:‬‬
‫א‪ .‬יש תשלום שאע״פ שמתנתק‬
‫מההסקה המרכזית‪ ,‬ודאי‬
‫שחייב לשלם‪ ,‬והוא תשלום שעדיין‬
‫נגרם מחמתו‪ .‬שאף שמתנתק מההסקה‪,‬‬
‫מ״מ עדיין מחממים מים גם עבור‬
‫דירתו‪ ,‬וחימום המים עולה כסף‪,‬‬
‫והמומחים סבורים שרוב הוצאות‬
‫הדלק עדיין צריך לשלם‪ ,‬כיון שעדיין‬
‫מוציאים את רוב הדלק גם עבורו‬
‫בחימום המים עבורו‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש תשלום שוודאי פטור‪ ,‬והוא‬
‫החיסכון הוודאי שנחסך‬
‫מחמתו במה שאינו משתמש בהסקה‪,‬‬
‫והוא חלק מהוצאות הדלק‪.‬‬
‫סט‬
‫בית‬ ‫סימן ב‬ ‫לעל‬

‫שדעתם שכל השותפין יעסקו בעיסקא‪ ,‬וכמה‬ ‫משמע שה ״ה בנידונים דידן שיכול‬
‫שיש יותר סחורה צריך יותר אנשים שיתעסקו‪,‬‬ ‫להפקיר חלקו ולהיפטר‪.‬‬
‫ממילא אם יתמעטו השותפין הרי שמתמעטים‬
‫ב‪ .‬הרמב״ם )פ״ה משכנים הט״ס כתב וז״ל‪,‬‬
‫העוסקים‪ ,‬ויש כאן נזקן‪ .‬א״כ לכאורה ה״ה‬ ‫וכן אחד מבני מבוי‬
‫בהסקה שכל שנתמעטים השותפין‬ ‫שבקש לסתום פתחו ולהחזירו למבוי‬
‫ההפסד מתחלק בין כולם‪ ,‬והוא חוב‬ ‫אחר‪ ,‬בני מבוי מעכבין עליו‪ ,‬שמא‬
‫לכולם שא׳ עוזב‪.‬‬ ‫יבוא עליהם מס ומתמעט מחלקן מן‬
‫ד‪ .‬תנו׳ בבירורים סימן ז‪ ,‬שנתבאר‬ ‫המס הקצוב עלבני המבוי‪ ,‬לפיכך‬
‫שדבר שהוא צורך בני העיר‪,‬‬ ‫מקום שאין המס קצוב על בני המבוי‬
‫כופין את כולם‪ ,‬ואפי׳ שיש מיעוט‬ ‫ה״ז סותם פתחו בכל עת שירצה‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫שאינם צריכים‪ ,‬וכמו מקווה שאפי׳‬ ‫היינו שמכיון שאם יסתום פתחו‪ ,‬ע״י‬
‫זקינה משלמת‪ .‬וכן הובא שם מחת״ס‬ ‫זה המס יתחלק בין פחות אנשים‪,‬‬
‫שאם א׳ יעשה חומה סביב לביתו‪,‬‬ ‫ויצטרך כל א׳ מבני המבוי הנותרים‬
‫שמ״מ צריך לשלם חומת העיר‪ ,‬אפי׳‬ ‫לשלם יותר‪ ,‬לכן יכולים לעכב עליו‪.‬‬
‫שאינו צריך לחומה כלל‪.‬‬ ‫א״כ ה״הבנידון דידן אינו יכול‬
‫וכן החתם סופי )שו״ת או״ח‪ ,‬קצג( מביא‬ ‫להפקיר חלקו וע״י זה ששאר דיירי‬
‫ממהר״ם אלשקר שאם הציבור‬ ‫הבניין יצטרכו לשלם יותר‪.‬‬
‫קונים ד׳ מינים שכל א׳ צריך לשלם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בנתיבות המשפט )סי׳ קעו סקנ׳׳ג( כתב‬
‫ואפי׳ מי שיש לו ]רק כתב שמא ייפסל‪ ,‬ויש‬
‫שאין שותף יכול לצאת‬
‫לדון האם כאן זה שייך[‪.‬‬
‫מהשותפות‪ ,‬אפי׳ שא׳ מן השותפין‬
‫ג‪ .‬מו״מ בראיות‬ ‫יקבל ע״ע כל ההפסד שיכול להיות‬
‫]דהיינו שקנו כמה שותפים סחורה בשווי ‪500‬‬
‫ונראה בעז״ה לדון בראיות הנ״ל‪.‬‬ ‫ש״ח‪ ,‬הרי שכל הפסד שיש מתחלק בין כולם‪,‬‬
‫ראיה א‪ .‬מדברי החת״ס‪ ,‬נראה לדחות‪.‬‬ ‫ולכן אין א׳ יכול לומר לאחרים לקנות ממנו‬
‫דהתם השימוש בעלייה הוא‬ ‫את חלקו‪ ,‬ואפי׳ אם הרוב מסכימים‪ ,‬עדיין א׳‬
‫שימוש נוסף שאינו קשור לשימוש‬ ‫יכול לומר שאינו רוצה‪ ,‬דלמא יהיה הפסד וכל‬
‫הבית‪ ,‬והוא הגורם לחיוב השתתפות‬ ‫א׳ מפסיד יותר‪ ,‬וכתב הנתה״מ שאפי׳ במקום‬
‫בתיקון גג העלייה‪ ,‬ולכן אם מסתלק‬ ‫שא׳ מן השותפין מוכן לקבל ע״ע את כל‬
‫משם ומפקיר חלקו פטור‪] .‬ודרך משל‪,‬‬ ‫ההפסד‪ ,‬ג״כ יכול שותף אחר להתנגד‪ ,‬שכיון‬
 ‫פרי ישע‬
‫]אלא שאף לרמב״ן י״ל שבענייננו מודה‬
‫שהמתנתק מהסקה חייב לשלם‪ ,‬משום‬
‫שעדיין נשאר לגור בבניין‪ ,‬וממילא מוטל‬
‫עליו כל הוצאות לצורך הדיורין המשותפים[‪.‬‬
‫והנה באמת צ״ב בדעת הרמב״ם מה‬
‫שטען הרמב״ן‪ ,‬דכמו שוודאי אין‬
‫בני מבוי מעכבין על א׳ לעבור דירה‪,‬‬
‫אע״פ שע״י כך יצטרכו לשלם יותר‪,‬‬
‫א״כ אף כאן למה לא יכול להעביר‬
‫פתחו למבוי אחר‪.‬‬
‫ואולי י״ל שכאן איירי באופן שעדיין‬
‫יש לו זכות להחזיר פתחו למבוי‪.‬‬
‫שכתב הרמב״ם בתחילת ההלכה וז״ל‪,‬‬
‫היה לו פתח סתום במבוי שאינו‬
‫מפולש ה״ז פותחו בכל עת שירצה ואם‬
‫פרץ את פצימיו בני מבוי מעכבין עליו‪.‬‬
‫וכן אחד מבני מבוי שבקש לסתום‬
‫פתחו ולהחזירו למבוי אחר בני מבוי‬
‫מעכבין עליו שמא יבא עליהם מס‬
‫ומתמעט מחלקן מן המס הקצוב על בני‬
‫המבוי‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫והסיפא של דברי הרמב״ם שבני מבוי‬
‫יכולים לעכב עליו‪ ,‬מתבססים‬
‫על תחילת דבריו‪ ,‬שכיון שנתבאר שאם‬
‫סתם פתחו עדיין יכול להחזירו‪ ,‬והיינו‬
‫משום שעדיין נשאר לו זכות במבוי‬
‫הראשון‪ ,‬לכן בני מבוי מעכבים עליו‬
‫לסתום‪ ,‬שכיון שעדיין הוא נחשב שותף‬
‫עמם‪ ,‬לכן צריך להתחלק עמם במס‪.‬‬
‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫אם יש שני בתים נפרדים‪ ,‬שהם בבעלות‬
‫שותפים‪ ,‬וא׳ מפקיר חלקו בבית א'‪ ,‬ודאי‬
‫שלא נאמר שכיון שנשאר שותף בבית ב׳‪ ,‬לכן‬
‫גם חייב לשלם בבית א׳‪ ,‬שהרי הם בתים‬
‫נפרדים ואין קשר ביניהם‪ .‬ה״נ ס״ל לחת״ס‬
‫לדון ששימוש העלייה הוא שימוש נוסף‬
‫שאינו קשור לבית כלל‪ ,‬ולבן אם מפקיר חלקו‬
‫בעלייה נפרדה השותפות בעלייה לגמרי[‪ .‬אך‬
‫היכא שיש כאן ממון השותפין שכל‬
‫מהותו הוא כדי לאפשר את‬
‫ההשתמשות בבית‪ ,‬כגון הסקה ומעלית‬
‫וכדר‪ ,‬כה״ג אינו יכול להסתלק ולחייב‬
‫את שאר השותפין‪ ,‬דכיון שנשאר דייר‬
‫בבניין‪ ,‬הרי שכל מה שנמצא בבניין‬
‫המיועד לשימוש הבית כגון הסקה‬
‫וכדר עדיין מוטל עליו להשתתף‬
‫בהוצאות ע״ז ]וכדמובח מראיה ד׳ הנ״ל‪,‬‬
‫וכדלהלן[‪.‬‬
‫ולעניין ראיה ב‪ .‬הנה מקור דברי‬
‫הרמב״ם הם בגמ׳ )ב״ב יא‪,(:‬‬
‫ורוב הראשונים פירשו שם את הגמ׳‬
‫בע״א מהרמב״ם‪ ,‬ולדבריהם אין מקור‬
‫מדברי הגמ׳ לדברי הרמב״ם‪.‬‬
‫ועוד שהרמב״ן בחי׳ )שם יא( הקשה‬
‫שאינו מובן דרך הרמב״ם‪ ,‬דוכי‬
‫בני מבוי יכולין לעכב לעזוב את המבוי‬
‫כדי שישתתף איתם בלחי וקורה‪ .‬חזינן‬
‫להדיא שנחלק על סברת הרמב״ם‪.‬‬
‫עא‬
‫בית‬
‫וממילא דמי ללחי וקורה‪ .‬ונחשב שהוא‬
‫צורך תושבי הבניין‪ ,‬שמוטל על כל‬
‫דיירי הבניין אף מי שבאופן פרטי אינו‬
‫רוצה בשימוש זה‪ ,‬וכדמוכח מהראיה‬
‫ד׳ הנ״ל‪.‬‬
‫בעניין מי שסתם פתחו הפתוח לחדר‬
‫המדרגות‪ ,‬ופתח פתח לרה״ר‬
‫ותו אין משתמש כלל בחדר המדרגות‪,‬‬
‫האם צריך להשתתף בהוצאות תיקונים‬
‫וכד׳ של חדר המדרגות‪.‬‬
‫ונראה ראיה לפטור‪:‬‬
‫מצינו בשו״ע >סי׳ קסא‪ ,‬ס״ב(‪ ,‬גבי דירה‬
‫שעומדת ריקה שאי״צ בעל‬
‫הדירה להשתתף רק באותם דברים‬
‫שיש לו צורך בהם‪ ,‬כדלת נגר ומנעול‪,‬‬
‫אבל בית שער פטור‪.‬‬
‫והנתיבות המשפט )חידושים סק״ב( ביאר‬
‫טעם החילוק‪ ,‬שבית שער‬
‫תפקידו למנוע היזק ראיה‪ ,‬וכשאינו דר‬
‫בחצר אין לו היזק ראיה‪ ,‬ואין לו צורך‬
‫בזה ולכן פטור מלהשתתף‪ .‬אבל שאר‬
‫דברים‪ ,‬דלת‪ ,‬נגר ומנעול ייעודם‬
‫לשמירת הרכוש‪ ,‬ואף שאינו דר צריך‬
‫להם‪ .‬ואפילו אם אין לו חפצים בבית‪,‬‬
‫חייב‪ .‬משום שמועיל לו לשמור מפני‬
‫גנבים שלא יזיקו גוף הבית‪ ,‬ושלא‬
‫ייקחו החלונות‪ ,‬לכן צריך להשתתף‬
‫בזה‪ .‬ולכן פטור מלעשות עירוב‪.‬‬
‫סימן ב‬ ‫רעד‬
‫אבל היכא שעוזב המבוי לגמרי‪ ,‬תו‬
‫אינו שותף עמהם כלל‪ ,‬ובזה אולי גם‬
‫הרמב״ם יודה שאי״צ לשלם מס כלל‪,‬‬
‫ואינם יכולים לעכב עליו‪.‬‬
‫ולפי״ז אפשר שאף משיטת הרמב״ם‬
‫אין ראיה לנידון דידן‪ ,‬שמפקיר‬
‫הלקו לגמרי במערכת המרכזית‪.‬‬
‫ראיה ג‪ .‬אינה כ״כ ראיה‪ ,‬דהתם‬
‫נשתתפו ע״ד שכולם יעסקו‪,‬‬
‫וממילא כשא׳ רוצה לפרוש הוא כנגד‬
‫הסיכום ]ובמו שביאר הנתיבות הנ״ל שאיירי‬
‫שרוצה להשאיר חלקו לאחרים‪ ,‬שזה מצריך‬
‫יותר אנשים שיתעסקו בסחורה[‪ .‬אך כאן‬
‫דלמא מלכתחילה כל השותפות היא רק‬
‫כל זמן שכל א׳ צריך להשתמש‬
‫בהסקה‪ ,‬אך אם כבר אינו רוצה בזה‬
‫דלמא יכול להסתלק‪.‬‬
‫אך ראיה ד׳ היא לכאורה ראיה נכונה‪.‬‬
‫ד‪ .‬מסקנא‬
‫ולכן להלכה נראה‪ ,‬שאין שכן יכול‬
‫לפרוש מהסקה מרכזית כיון שזה‬
‫צורך הבניין‪.‬‬
‫ולא מבעיא אם כך הרגילות בכל‬
‫הבניינים באותו איזור לעשות‬
‫הסקה מרכזית‪ ,‬שממש דמי ללחי וקורה‬
‫שכל א׳ חייב להשתתף‪ .‬אלא אף אם רק‬
‫בבניין זה כך עשו מתחילתו‪ ,‬מ״מ נראה‬
‫שלגבי בנין זה כך צורת השימוש בו‪,‬‬
 ‫עב‬
‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫שבראשונים חולקים על הרמב״ם‪ ,‬גם‬ ‫ולאידך גיסא לכאורה יש מקום לדון‬
‫בדברי הרמב״ם עצמו יש לדון בכוונת‬ ‫לחייבו בשאר תשלומים‪:‬‬
‫דבריו יעוי׳ לעיל ]אות ג[‪.‬‬ ‫הלט״ס‬ ‫משכנים‬ ‫)פ״ה‬ ‫הרמב״ם‬ ‫מ ל ב לי‬

‫ועוד יש לחלק‪ ,‬שבנידוננו בדרך כלל‬ ‫המובאים לעיל ]אות ב[ וז״ל‪,‬‬

‫התשלום הוא עבור הוצאות‬ ‫וכן אחד מבני מבוי שבקש לסתום‬
‫הנגרמות מחמת השימוש‪ ,‬כגון סיוד‬ ‫פתחו ולהחזירו למבוי אחר‪ ,‬בני מבוי‬
‫חדר המדרגות‪ ,‬או תיקון המעקה‬ ‫מעכבין עליו‪ ,‬שמא יבוא עליהם מס‬
‫ומתמעט מחלקן מן המס הקצוב על בני‬
‫שנשבר כתוצאה משימוש‪ ,‬ובזה ודאי‬
‫המבוי‪ ,‬לפיכך מקום שאין המס קצוב‬
‫שיש לדון שכיון שהדייר שיש לו כניסה‬
‫על בני המבוי ה״ז סותם פתחו‬
‫אחרת ואינו משתמש כלל בחדר‬
‫בכל עת שירצה ע״כ‪.‬‬
‫מדרגות ונמצא שאינו גורם כלל‬
‫ולכאורה זה דומה ממש לנידון דידן‪.‬‬
‫להוצאות הנ״ל‪ ,‬א״כ אינו דומה כלל‬
‫אך גם בזה נראה לדון‬
‫לגוונא של הרמב״ם‪.‬‬
‫כמש״כ לעיל ]אות ג[ שמלבד‬

‫פרי ישעי‬
‫בעניי! שומר שזזחליס שאינו מ שתמ ש בכסף‬
‫להשתמש בהם‪ ,‬אם יאמר שלא היה‬
‫בדעתו להשתמש בהם‪ ,‬לא זכה בהם‪.‬‬
‫וכתבו שמדברי הנתה״מ עולה שאם‬
‫אין דעתו להשתמש בהם אין חייב‬
‫בגניבה ואבירה‪.‬‬
‫אלא אף זה טעות‪ ,‬דהנתה״מ איירי‬
‫לעניין מעילה‪ ,‬שדין מעילה‬
‫תליא בזכייה בפועל במעות‪ ,‬ולכן אם‬
‫המקבל אומר שלא היה בדעתו לקנות‬
‫המעות להשתמש בהם אין כאן מעילה‪.‬‬
‫משא״כ לעניין חיוב גניבה ואבירה‪ ,‬אף‬
‫אם אין בדעתו לקנות המעות‪ ,‬מ״מ כיון‬
‫שישבידו אפשרות אם ירצה להשתמש‬
‫בהם‪ ,‬חשיב נהנה והוי עלייהו שומר‬
‫שכר‪ .‬ואדרבא המעיין בדברי הנתה״מ‬
‫שם שדברים אלו מוכחים מיניה וביה‬
‫בדעת הנתה״מ‪] .‬שהרי בתב בדעת רב נחמן‬
‫שאע״ם שהחנווני חייב בגניבה ואבירה מ״מ‬
‫אי״ז חשיב מעילה מה שמקבל המעות‪,‬‬
‫ואוקמי הנתה״מ שאומר שלא היה בדעתו‬
‫לזכות במעות ולכן אין כאן מעילה‪ ,‬ומ״מ‬
‫קאמר רב נחמן שבגניבה ואבירה חייב‪ .‬חזינן‬
‫שאף במקום שאין בדעתו לזבות במעות מ״מ‬
‫יש לו דין ש״ש[‪.‬‬
‫והנה לכאורה יש מקום לדון שכאן‬
‫בועד בית‪ ,‬יהיה לו דין שואל על‬
‫המעות‪ ,‬מחמת ההיתר להשתמש בהן‪.‬‬
‫עג‬
‫ג‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫הנה קיי״ל בשו״ע )סי׳ רצב ס״ז( שהיה‬
‫הנפקד שולחני או חנווני אם‬
‫המעות מותרין ישתמש בהן‪ ,‬ולכן‬
‫נעשה עליהם שומר שכר‪ .‬והמקור‬
‫במתני׳ >ב״מ מג‪ ,(.‬וכשיטת רב נחמן שם‬
‫שאינו נעשה שואל עלייהו רק ש״ש‪.‬‬
‫וראיתי בכמה מחברים שכתבו שאם‬
‫דעת השומר שלא להשתמש‬
‫במעות‪ ,‬לא נעשה עליהם שומר שכר‪,‬‬
‫ודינו כשומר חינם‪ .‬ויש שהביא לזה‬
‫ראיה מדביי הש״ך ) ש ם סקי״א(‪.‬‬
‫אך זה טעות‪ ,‬דהש״ך איירי בנותן מעות‬
‫לחבירו בפיקדון‪ ,‬ודעתו שאם‬
‫יעמיד לו מקח יוכל לקחת לעצמו‬
‫המעות‪ .‬ובזה כתב הש״ך שתלוי בדעת‬
‫המקבל‪ .‬והיינו שאם אין דעת המקבל‬
‫להעמיד את הסחורה מתברר נמי שאין‬
‫לו כלל זכות להשתמש במעות‪ ,‬ולא הוי‬
‫עלייהו שומר שכר‪ .‬אך בגוונא שיש לו‬
‫זכות להשתמש במעות‪ ,‬אלא שאין‬
‫בדעתו להשתמש בהם‪ ,‬בזה ודאי י״ל‬
‫שהוי שומר שכר אף אם אין דעתו‬
‫להשתמש בהם‪ ,‬כיון שסוף סוף יש לו‬
‫זכות להשתמש בהם‪.‬‬
‫עוד יש מי שהביא ראיה מדברי‬
‫הנתה״מ )סי׳ יצב סק״ט( שכתב‬
‫שחנווני שקיבל מעות מותרין שיכול‬
 ‫עד‬
‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫כיון שאין הבעלים ידועים סמכה דעתו‬ ‫דהנה קיי״ל לעניין חנווני ושולחני‬
‫להשתמש במעות‪ .‬וחילוק זה הביא נמי‬ ‫שקיבל מעות מותרין דיכול‬
‫הסמ״ע )סי׳ רצב סקט״ז(‪.‬‬ ‫להשתמש בהם והוי עלייהו שומר‬
‫ולפי״ז לכאורה יש מקום לדון שועד‬ ‫שכר‪ ,‬אך אינו חייב באונסים‪ .‬דקיי״ל‬
‫הבית דומה לשומר אבירה‪,‬‬ ‫כשיטת רב נחמן >ב״מ מג‪ .(.‬ולעניין שומר‬
‫שהרי אין חושש שיבקשו ממנו הכסף‪,‬‬ ‫אבירה שמותר לו להשתמש במעות‬
‫וא״כ סמכה דעתו להשתמש בזה והוי‬ ‫קיי״ל שנעשה עלייהו שואל וחייב‬
‫באונסים‪ ,‬בגמ׳ ) ב ״ מ כט‪ .(.‬והראשונים >ב״מ‬
‫עלייהו כשואל להתחייב אף באונסים‪.‬‬
‫מג‪ (.‬הביאו תי׳ הראב״ד שכתב לחלק‬
‫אך יש לומר‪ ,‬שאף ועד בית תמיד יש‬ ‫דבפקדון השומר חושש שמא הבעלים‬
‫לו חשש שמא פתאום יצטרכו‬ ‫יבואו פתאום לבקש הפיקדון‪ ,‬ולכן‬
‫הוצאה יתירה‪ ,‬כגון שיהיה נזק בבניין‬ ‫אינו רוצה בוודאי להשתמש במעות‪,‬‬
‫ויצטרכו את כל הכסף‪ .‬וא״כ דמי‬ ‫והוי הנאה גרועה‪ ,‬ולכן אינו חייב‬
‫לחנווני‪.‬‬ ‫כשואל‪ .‬משא״כ לעניין שומר אבירה‬
 ‫עה‬
‫פרי ישעי‬ ‫‪ P t3‬י‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫שליח שלא עשח את שליחותו אם עריך ל שלם למשלח‬
‫את חריווחים שמפםיר מחמת ומ‬

‫מבטל כיסו של חבירו חייב א״ש הסוגיא‪.‬‬ ‫א‪ .‬סוגית חגמ׳ בשליח שפשע‬
‫והרי הגמ׳ שם מסיקה שרב אשי חולק כיון‬
‫יסוד הנידון הוא בגמ׳)ב״מ עג‪ (:‬דגרסינן‬
‫שהוי אסמכתא‪ .‬ואם חיובו של השליח הוא‬
‫התם אמר רב חמא האי מאן‬
‫מדין מזיק דמבטל כיסו של חבירו‪ ,‬א״כ מ״ש‬
‫דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה המרא‪,‬‬
‫לפוטרו משום אסמכתא‪ .‬אלא ודאי מהסוגיא‬
‫ופשע ולא זבין ליה‪ ,‬משלם ליה כדקא‬
‫עצמה מוכח שסיבת החיוב שם הוא משום‬ ‫אזיל אפרוותא דזולשפט ]בפרוותא‬
‫התחייבותו של השליח‪ .‬וצע״ק[‪.‬‬ ‫דזולשפט היין עולה בזול בזמן הבציר‪ ,‬וכיון‬
‫שהשליח לא קנה‪ ,‬צריך המשלח לקנות יין‬
‫ב‪ .‬שיטת רוב הראשונים שדווקא‬
‫ביוקר‪ .‬וס״ל לרב חמא שצריך לשלם למשלח‬
‫בנתחייב בפירוש‬
‫את ההפסד[‪ .‬אמר אמימר אמריתא‬
‫תב הראשונים“'* תי׳ שאיירי שהשליח‬ ‫לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא‬
‫נתחייב בפי׳ שאם לא יקנה‬ ‫אמר כי קאמר רב חמא הני מילי ביין‬
‫כבקשת המשלח‪ ,‬ישלם לו הפסידו‪.‬‬ ‫סתם אבל ביין זה לא מי יימר דמזבני‬
‫ליה ניהליה‪ .‬רב אשי אמר אפי׳ יין סתם‬
‫ג‪ .‬שיטה ב׳ שאף בסתמא דעתו‬
‫נמי לא מאי טעמא אסמכתא היא‬
‫להתחייב‬ ‫ואסמכתא לא קניא‪ .‬ולרב אשי מאי‬
‫הדיטב״א )שם( תי׳ בשם מורו תי׳ נוסף‪,‬‬ ‫שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד‬
‫שאף בסתמא אמדינן דעתיה‬ ‫אשלם במיטבא‪ ,‬התם בידו הכא לאו‬
‫שמתחייב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ומורי הרב תירץ דהכא‬ ‫בידו‪.‬‬
‫אע״פ שלא קיבל עליו תשלומין כלל‪,‬‬ ‫והקשו הראשונים דאיך שייך כלל‬
‫לחייב את השליח‪ ,‬הרי לא הוי‬
‫חי׳‬ ‫הרמב״ן ) ח י ׳ ב״מ קי‪ ,(.‬הרשב״א )חי׳ עג‪,(:‬‬ ‫רק מבטל כיסו של חבירו‪ ,‬וקיי״ל‬
‫)מד‬‫הר״ן ) ש ם (‪ ,‬הרא״ש )פ״ה סי׳ סט(‪ ,‬נמוקי יוסף‬ ‫בירושלמי שמבטל כיסו של חבירו‬
‫ע״א בדפי הרי״ף[‪ ,‬ריטב״א בשם ר״י ) ע ג־ (‪ ,‬המרדכי‬ ‫פטור‪ ,‬דאי״ז רק גרמא‪] .‬אגב‪ ,‬יש לי‬
‫)ב״ק סי׳ קטו( ו ב ה ג ה ו ת מ ר ד כ י ) ב ״ מ לדף עג ע״ב(‪.‬‬
‫להעיר‪ ,‬דמדברי הראשונים משמע שאם‬

‫פרי ישע‬
‫ונחלקו הראשונים באופן שבעה״ב לא‬
‫שכר פועלים אחרים‪ ,‬ונפסד‬
‫המלאכה ]כגון פשתן ששרה במשרה‪ ,‬ואם‬
‫הפועלים לא מוציאים אותו בזמן הוא‬
‫מתקלקל[‪ ,‬אם הפועלים צריכים לשלם‪.‬‬
‫הרמב״ן )חי׳ ב״מ עו‪ :‬ד״ה והוי( כתב וז״ל‪,‬‬
‫ומיהו אם לא שכר עליהן‬
‫אלא הפסיד בהמתנתם‪ ,‬אינם משלמים‪,‬‬
‫שהרי לא קיבלו עליהם לשלם‪ ,‬וכל זמן‬
‫שלא נעשו שומרים‪ ,‬אע״פ שפשעו‬
‫פטורין‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וכ״כ בנמו״י ) מ ו ע״ב בדפי‬
‫הרי״ף(‪.‬‬
‫אך הריטב״א חולק וכתב בחי׳ )עה‪(:‬‬
‫וז״ל‪ ,‬ומיהו כל שלא שכר עליהן‬
‫ולא הטען‪ ,‬בסיפא דאיכא הפסד ממון‪,‬‬
‫משתלם מהן כדי שכרן או כדי החבילה‬
‫שבאת לידו וכו׳‪ ,‬והטעם בתשלומין‬
‫אלו הוא ממה שאמרנו למעלה ]כוונתו‬
‫לדברי הריטב״א הנ״ל בדף עג‪ :‬בשם מורו‬
‫בסוגיא דחמרא דזולשפט[ דכל שהבטיח‬
‫לחברו וסמך חברו עליו‪ ,‬ואלמלא‬
‫הבטחתו לא היה בא לו שום הפסד‪,‬‬
‫חייב לשלם לו אם פשע בדבר‪ ,‬דאלו‬
‫כשנאנס פטור‪ .‬וא״ת א״כ למה אינו‬
‫שוכר עליהם אלא כדי כפל שכרן בלבד‬
‫או כדי חבילה‪ .‬י״ל דמסתמא היינו‬
‫דאסיקו אדעתייהו שאם לא יוכלו‬
‫לעשות שימצא לעולם פועלים בכפל‬
‫שכרן‪ ,‬ועל זה בלבד הבטיחוהו‪ ,‬אא״כ‬
‫עו‬
‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫כיון שנתן לו מעותיו ליקח סחורתו‬
‫ואלמלא הוא היה לוקח ע״י עצמו או‬
‫ע״י אחרים אלא שזה הבטיחו שייקח‬
‫לו וסמך עליו ונתן לו מעותיו על דעת‬
‫כן‪ ,‬הרי הוא חייב לשלם לו מה‬
‫שהפסיד בהבטחתו‪ ,‬דבההיא הנאה‬
‫דסמיך עליה ונותן לו ממונו משתעבד‬
‫ליה מדין ערב‪ ,‬וזה ענין שכירות‬
‫פועלים דבפירקין דלקמן)עהס שחייבין‬
‫לשלם לבעל הבית מה שמפסיד‬
‫כשחזרו בהן או שבעל הבית חייב‬
‫לשלם להם מה שמפסידין דכיון‬
‫שסמכו זה על זה נתחייבו זה לזה במה‬
‫שיפסידו על פיו וזה דין גדול עכ״ל‪.‬‬
‫וא״כ בפשטות נידון זה של האחרונים‬
‫אם השליח חייב לשלם אף‬
‫בסתמא אם ע״י פשיעתו מנע ריווח‬
‫מבעה״ב לכאורה תלוי במחלוקת‬
‫הראשונים הנ״ל‪.‬‬
‫ורוב ראשונים נראה שסברי שפטור‪,‬‬
‫ורק בהתחייבות מפורשת של‬
‫השליח לשלם ההפסדים‪ ,‬רק אז חייב‪.‬‬
‫ד‪ .‬מחלוקת הנ״ל בסוגיא נוספת‬
‫והנה כמחלוקת הנ״ל של הראשונים‬
‫עם מורו של הריטב״א מצינו‬
‫בעניין נוסף‪ .‬והוא בגמ׳)ב״מעה‪ (:‬שקיי״ל‬
‫שפועלים החוזרים בהם בדבר האבר‬
‫שוכר עליהן עד כדי שכרן‪.‬‬
‫עז‬
‫בית‬
‫נמצא ג׳ שיטות‪:‬‬
‫א‪ .‬שיטת הדמב״ן ונמו״י שאם לבסוף‬
‫נגדם הפסד אין הפועלים‬
‫צדיכים לשלם‪ ,‬דלא נתחייבו לשלם‪.‬‬
‫]ואף מדינא דגרמי אי״צ לשלם[‪.‬‬
‫ב‪ .‬שיטת הדיטב״א שצדיכים לשלם‬
‫משום שסתמא דעתם‬
‫שהפועל יתחייב לשלם כיון שבעה״ב‬
‫סומך עליו‪.‬‬
‫וחידש הדיטב״א שכ״ז הוא דק עד כדי‬
‫שכדן‪ ,‬דאין דעתם להתחייב‬
‫יותר‪] .‬כיון שבסתמא בסכום זה כבר אפשר‬
‫למצוא פועלים אחרים[‪.‬‬
‫ג‪ .‬שיטת הגהות אשרי‪ ,‬שחייב לשלם‬
‫כל ההפסד מדינא דגרמי‪.‬‬
‫הפסד‬ ‫ה‪ .‬בעה״ב שחזר ונגרם‬
‫לפועלים‬
‫מיהו‪ ,‬אע״פ שהרמב״ן ונמו״י חולקים‬
‫על הריטב״א‪ ,‬וסברי שאין‬
‫הפועל מתחייב בסתמא לשלם‪ ,‬אבל‬
‫מודו שיש אופנים שמתחייב לשלם‪.‬‬
‫חדא בעיקר דין דבר האבד שבעה״ב‬
‫שוכר עליהן עד כדי שכרן‪ ,‬וכתב‬
‫הרמב״ן ) עו‪ :‬ד״ה והוי( שהוא משום דסמכא‬
‫דעתייהו מעיקרא‪ ,‬ולכאורה כוונתו‬
‫כמש״כ הריטב״א שדעתם להתחייב‬
‫בזה‪] .‬ויעוי׳ לקמן בדיבור הבא[‪.‬‬
‫סימן ד‬ ‫רעד‬
‫נתנו לו חבילה שלהן להתחייב לו עד‬
‫כדי דמיה וכר‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫נמצא שאף בענין זה פליגי הדאשונים‬
‫האם בסתמא הפועל שפשע‬
‫וע״י זה נגדם נזק לבעה״ב‪ ,‬ששיטת‬
‫הדמב״ן והנמו״י שפטוד‪ ,‬כיון שהפועל‬
‫לא נתחייב בפידוש לשלם‪ .‬אבל‬
‫הדיטב״א דימה דין זה‪ ,‬למה שחידש‬
‫בסוגיא דחמדא דזולשפט שאף בסתמא‬
‫אמדינן שהשליח והפועל מתחייבים‬
‫כה״ג לשלם‪ ,‬כיון שבעה״ב סמך‬
‫עליהם‪.‬‬
‫ויש שיטה שלישית בסוגיא שם‪ ,‬והיא‬
‫שיטת הגהות אשדי )ה מובאת ברא״ש פ״ו‬
‫סי׳ ‪ p‬שאם הפועלים גדמו הפסד לבעל‬
‫הבית בדבד האבד‪ ,‬חייבין לשלם כל‬
‫ההפסד מדינא דגדמי‪ ,‬ומה שאמדינן‬
‫בגמ׳ ששוכד עליהן דק עד כדי שכדן‬
‫בלא באת חבילה לידו‪ ,‬צדיך לאוקמי‬
‫הסוגיא באופן שלא היה מוצא פועלים‬
‫בלעדיהם‪ ,‬וא״כ לא גדמו לו הפסד‪.‬‬
‫)מך ע״ב בדפי‬‫]והרשב״א )חי׳ עך‪ (:‬וכן הנמו״י‬
‫הרי״ף( כתבו להיפך מדברי הגהות אשרי‪ ,‬דכל‬
‫הסוגיא ששוכר עליהן עד כדי שכרן‪ ,‬דווקא‬
‫במקום שהפועלים גרמו לו הפסד‪ ,‬שהיה‬
‫מוצא פועלים אחרים בלעדיהם‪ ,‬אך אם בכל‬
‫גווני לא היה מוצא פועלים אחרים‪ ,‬לא יכול‬
‫לשכור עד כדי דמיהן‪ ,‬ואין לו עליהן אלא‬
‫תרעומת[‪.‬‬

‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬
‫וקושיא זו הובאה בשם המהר״ם שיף‬
‫בקצוה״ח )סי׳ שלג סק״ג(‪ ,‬ובנתה״מ‬
‫)שם סק״ג(‪.‬‬
‫ותי׳ הקצוה״ח שם‪ ,‬דס״ל לנמו״י‬
‫והרמב״ן‪ ,‬שאין חיוב בדבר‬
‫האבר רק לשלם גוף הדבר עצמו‬
‫שנתחייבו בו‪ ,‬ולא הפסדים שנגרמו‪,‬‬
‫ולכן הפועלים שנתחייבו לבעל הבית‬
‫להעמיד לו עבודה‪ ,‬מחוייבים עד כדי‬
‫שכרן להעמיד לו את העבודה ע״י‬
‫פועלים אחרים‪ .‬אך אם כבר נפסדה‬
‫העבודה‪ ,‬לעניין זה לא נתחייבו לו‬
‫לשלם כלל‪ .‬וכמו״כ בעה״ב הרי נתחייב‬
‫לשלם לפועלים שכר‪ ,‬ולכן כל שהוי‬
‫דבר האבר שעל ידו הפסידו שכרן‬
‫מחוייב לשלם להם שכר זה שנתחייב‬
‫להם‪.‬‬
‫משום דבר האבר‪ ,‬היינו משום שכך‬
‫נמצא‪ ,‬ששיטת רמב״ן ונמו״י שאין‬
‫הפועל או השליח מתחייב‬
‫לשלם בסתמא לבעל הבית את ההפסד‬
‫שנגרם מחמת פשיעתו‪ ,‬ורק אותו דבר‬
‫שנתחייב במפורש להעמיד לו‪ ,‬בזה‬
‫מתחייב לשלם הפסדו‪] .‬ולכן אם כבר‬
‫נפסדה העבודה‪ ,‬אין הפועל צריך לשלם‬
‫לבעה״ב‪ ,‬כיון שהפועל לא נתחייב לשלם כלל‬
‫את הפסד העבודה‪ .‬אך כיון שנתחייב להעמיד‬
‫לו את עצם העבודה‪ ,‬לכן מתחייב עד כדי‬
‫שכדו שבעה״ב יוכל לשכוד פועלים אחדים[‪.‬‬
‫ושיטת הריטב״א שאף ההפסד הנגרם‬
‫עזז‬
‫שיעורי ופסקי‬
‫וכן כתבו הראשונים שבעה ״ב ששכר‬
‫פועלים וחזר בו והפסידו הפועלים‬
‫שאינם מוצאים להשתכר במקום אחר‪,‬‬
‫וכתבו שבעה״ב חייב לשלם להם‪.‬‬
‫והרמב״ן והנמו״י כתבו הטעם שבעל‬
‫הבית חייב לשלם להם‪ ,‬דהוי כמו דבר‬
‫האבר‪ .‬וז״ל הנמו״י)מו ע״בבדפיהרי״ף( והא‬
‫דנקט הלכו‪ ,‬אי כשהיו פועלים מוצאים‬
‫להשכיר עצמן מבערב עסקינן בלא‬
‫הלכו נמי‪ ,‬כל שעכבן והפסידן שכירות‬
‫אותו יום חייב בעה״ב דהא דבר האבר‬
‫הוא להם‪ ,‬דכי היכי דפועלים מיחייבי‬
‫ליה לבעה״ב בדבר האבר כדתנן‬
‫במתני׳‪ ,‬ה״נ בעה״ב מחייב להו‬
‫לפועלים עכ״ל‪ .‬וכן כתב הרמב״ן )עו‪:‬‬
‫ד״ה והא(‪ ,‬וכן כתב בחי׳ הרשב״א )שם‪ ,‬ד״ה‬
‫כללא(‪ .‬וכוונתם במש״כ שהחיוב הוא‬
‫מתחייבים לאהדדי‪.‬‬
‫ומהר״ם שיף )שם‪ ,‬ד״ה בתוס׳( הקשה על‬
‫דברי הרמב״ן והנמו״י דאיך‬
‫כתבו שבעה״ב שחוזר בו ומחמת כן‬
‫הפועלים הפסידו שכרם שאין מוצאים‬
‫להשתכר דחייב לשלם להם מדין דבר‬
‫האבר‪ ,‬והרי הנמו״י עצמו כתב שבדבר‬
‫האבר גופא אין חיוב הפועלים לשלם‬
‫עד כדי שכרן רק עבור שכירות פועלים‬
‫חדשים‪ ,‬אך אם לא שכר בעל הבית‬
‫ונפסדה העבודה אין חייבין לשלם‪.‬‬
‫עט‬
‫בית‬ ‫סימן ד‬ ‫לעל‬

‫ההפסד‪ ,‬כיון שבעה״ב סמך עליו‪] .‬וכתב‬ ‫ע״י הפועל או השליח‪ ,‬מתחייבים‬
‫הריטב״א שדין זה יש ללמדו מפועלים שחזרו‬ ‫בסתמא‪.‬‬
‫בהם בדבר האבר‪ ,‬וכן מבעה״ב שחזר בו‬ ‫ויש עוד שיטה ג׳‪ ,‬והוא שיטת התוס׳‬
‫שצריך לשלם לפועלים הפסדם אם לא‬ ‫)ב״מ עו‪ :‬ד״ה אין( ו ה ל א ״ ש )פ״ו סי׳ ב(‬
‫מוצאים להשתכר במקום אחר[‪.‬‬ ‫שאם בעל הבית חזר בו וגרם לפועלים‬
‫ב‪ .‬פועלים שחזרו בהם בדבר האבד‪,‬‬ ‫שאינם מוצאים עכשיו להשתכר במקום‬
‫וע״י זה נגרם הפסד לבעל‬ ‫אחר‪ ,‬שבעה״ב חייב לשלם מדינא‬
‫הבית‪ ,‬שהפועלים צריכים לשלם‬ ‫דגרמי למאן דדאין דינא דגרמי‪.‬‬
‫לבעה״ב ההפסד עד כדי שכרן דהיינו‬ ‫מבואר שהתוס׳ והרא״ש לא ס״ל‬
‫כפול משכרן‪] .‬והטעם שבזה אי״צ לשלם‬ ‫לחייב משום דבר האבד‪,‬‬
‫את כל ההפסד‪ ,‬רק כפול משכרן‪ ,‬כתב‬ ‫כמש״כ הרמב״ן רשב״א ונמו״י‬
‫הריטב״א עצמו )עו‪ (:‬לבאר החילוק‪ ,‬שכיון‬ ‫]והקצוה״ח )סי׳ שלג סק״ג( כבר העיר זה‬
‫שבדרך כלל בעה״ב יוכל למצוא פועלים‬ ‫שהתוס׳ מחייב מדינא דגרמי‪ ,‬והראשונים‬
‫אחרים בכפול משכרן לכן אין דעתן להתחייב‬ ‫מחייבים משום דבר האבר‪ ,‬ושם כתב לבאר‬
‫למה הראשונים לא כתבו לחייב משום סברת‬
‫רק עד סכום זה‪ .‬והחת״ס )חו״מ תשובה קעח(‬
‫התוס׳ מדינא דגרמי‪ ,‬אך לא כתב אמאי התוס׳‬
‫והחזו״א >ב״ק סי׳ כג׳ ס״ק כה( נתקשו בזה‪ ,‬וכתבו‬
‫לא כתבו לחייב משום דבר האבר[‪.‬‬
‫חילוק אחר‪ .‬אך לא היו לפניהם דברי‬
‫הריטב״א עצמו הנ״ל‪ .‬רק דברי הריטב״א בדף‬ ‫העולה מכל הנ״ל‪ ,‬שמצינו ד׳ מקרים‬
‫עג‪.[:‬‬ ‫לדון בהם שא׳ שגרם לשני‬
‫הפסד‪ ,‬חייב לשלם‪ ,‬משום שכיון שסמך‬
‫ובב׳ אופנים אלו רוב הראשונים‬
‫עליו דעתו בסתמא להתחייב לשלם‬
‫חולקים‪ ,‬וסוברים שאין הפועל‬
‫ההפסד‪ .‬הריטב״א >ב״מ עג‪ (:‬בסוגיא‬
‫והשליח מתחייבים לשלם ההפסד‪.‬‬
‫דחמרא דזולשפט‪ ,‬וכן בדף עו׳ ע״ב‬
‫ג‪ .‬בעל הבית ששכר פועלים‪ ,‬וחזר בו‬ ‫נקט שבכל ד׳ האופנים הללו חייב‪.‬‬
‫וגרם להם הפסד שאין מוצאים‬ ‫והם‪:‬‬
‫עכשיו לשכור במקום אחר‪ .‬בזה‬
‫א‪ .‬בחמרא דזולשפט שהפועל פשע‬
‫הרמב״ן רשב״א ונמו״י מודים שדעת‬
‫ולא קנה היין בשעת‬
‫בעה״ב להתחייב לשלם לפועלים‬
‫הזול‪ ,‬וע״י כך נגרם נזק לבעה״ב‪,‬‬
‫הפסדם‪.‬‬
‫דכה״ג דעת הפועל להתחייב לשלם‬
 ‫פרי ישע‬
‫בשם רבו שחייב לשלם‪ .‬אך רוב‬
‫ראשונים שם נחלקו עליו‪ ,‬והעמידו‬
‫הסוגיא באופן שהשליח נתחייב‬
‫בפירוש‪.‬‬
‫וכן הריטב״א להלן >עו‪ (:‬כתב שפועלים‬
‫שחזרו בהם בדבר האבר‪ ,‬וע״י כך‬
‫הפסיד בעל הבית‪ ,‬דהפועלים צריכים‬
‫לשלם לבעל הבית ההפסד‪ .‬וכתב שהוא‬
‫מהטעם הנ״ל כמו שכתב בחמרא‬
‫דזולשפט‪ .‬אבל הרמב״ן ונמו״י נחלקו‬
‫עליו בזה וס״ל שאין חייבים לשלם‪.‬‬
‫]וגם הגהות אשרי אע״פ שס״ל שהפועלים‬
‫צריכים לשלם ההפסד לא כתב מטעם‬
‫הריטב״א‪ ,‬אלא מטעם דינא דגרמי[‪.‬‬
‫וכן התוס׳ ורא״ש לעניין בעה״ב שחזר‬
‫בו וגרם הפסד לפועלים שאינם‬
‫מוצאים להשתכר במקום אחר‪,‬‬
‫שהריטב״א בב׳ המקומות הנ״ל)עג‪,:‬ועו‪(:‬‬
‫כתב שהטעם בזה הוא ג״כ מהיסוד‬
‫שחידש שכיון שסמכו עליו מתחייב‬
‫לשלם בסתמא‪ ,‬אך התוס׳ והרא״ש‬
‫כתבו שהחיוב בכה״ג הוא רק מדינא‬
‫דגרמי‪] .‬והחזו״א )ב״ק סי׳ כב סק״א( ג״כ כתב‬
‫שמוכח מכאן שהתוס׳ והרא״ש חולקים על‬
‫הריטב״א[‪.‬‬
‫מיהו נתבאר לעיל שהרמב״ן רשב״א‬
‫ונמו״י בגוונא זה מודים לסברת‬
‫הריטב״א שבעה״ב מתחייב לשלם‪.‬‬
‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫והטעם שחלוק מב׳ המקרים הקודמים‬
‫שבזה סוברים הראשונים‬
‫שהשליח פטור מלשלם ההפסד‪ ,‬ולא‬
‫אמרינן שמתחייב בסתמא‪ ,‬משום שכאן‬
‫בעה״ב נתחייב בפירוש לפועלים‬
‫לשלם להם שכר‪ ,‬ולכן אם מחמתו נגרם‬
‫להם הפסד של השכר‪ ,‬אמרינן‬
‫שמתחייב לשלם להם‪ ,‬דדעתו בסתמא‬
‫להתחייב לשלם להם כסף זה שנתחייב‬
‫להם‪ ,‬כיון שמחמתו נגרם להם להפסיד‬
‫שכר זה‪ .‬משא״כ פועל שחזר בו‬
‫ונתקלקל המשרה‪ ,‬או שליח שלא קנה‬
‫החמרא בזולשפט‪ ,‬בזה השליח לא‬
‫נתחייב בפירוש רק לעשות המלאכה‪,‬‬
‫ולא נתחייב לשלם ההפסד‪ ,‬ולכן פטור‪.‬‬
‫אך התוס׳ והרא״ש חולקים וסוברים‬
‫שאף בזה אין בעה״ב מתחייב‬
‫לשלם‪ ,‬וכל חיובו לשלם הוא רק מדינא‬
‫דגרמי למאן דדאין דינא דגרמי‪.‬‬
‫ד‪ .‬פועל שחוזר בו בדבר האבר‪,‬‬
‫דבעה״ב שוכר עליו עד‬
‫כדי שכרו‪ ,‬דדעתו להתחייב בזה‪ .‬וכמו‬
‫שנתבאר בגמ׳‪.‬‬
‫ו‪ .‬סיכום‬
‫העולה‪ :‬שרוב ראשונים חולקים על‬
‫הריטב״א בעניין הפסד‬
‫שנגרם ע״י שליח שבעל הבית סמך‬
‫עליו‪ .‬שהריטב״א בסוגיא )ב״מ עג‪ (:‬כתב‬
‫‪9‬א‬
‫בית‬ ‫סימן ד‬ ‫לעל‬

‫שאין הריווח ודאי רק כה״ג הוקשה‬ ‫ז‪ .‬מו״מ בדברי החת״ס‬

‫להם‪.‬‬ ‫החת״ס )שו״ת חו״מ סי׳ קעח( כתב לחדש‪,‬‬
‫אך גם מצינו בראשונים מפורש שאף‬ ‫שאע״פ שהרבה ראשונים‬
‫במקום הפסד ודאי‪ ,‬ג״כ סברי שאין‬ ‫בסוגיא דחמרא דזולשפט)ב״מע״גס כתבו‬
‫השליח מתחייב לשלם לבעה״ב‬ ‫שאיירי דווקא באופן שהשליח נתחייב‬
‫ההפסד אם לא שנתחייב בפירוש‪ .‬כן‬ ‫בפירוש לשלם לבעה״ב‪ ,‬ולא תי׳‬
‫מבואר במידכי ) ב ״ ק סי׳ קטו( שאיירי אף‬ ‫כהריטב״א שאף בסתמא אמרינן‬
‫בגרמא של הפסד ודאי וכתב שפטור‬ ‫שמתחייב כיון שבע״ב סומך עליו‪.‬‬
‫היכא שרק מבטל ריווח‪ ,‬וע״ז הקשה‬ ‫מ״מ לא נחלקו לדינא‪ ,‬דלדינא מורו‬
‫מחמרא דזול שפוט‪ .‬מבואר שקושייתו‬ ‫שהיכא שההפסד ודאי אז השליח‬
‫לא הייתה משום שאי״ז ריווח ודאי‪,‬‬ ‫משלם‪ ,‬אלא רק הוקשה להם מדברי‬
‫אלא משום שרק גרמא‪ .‬והחת״ס כבר‬ ‫הירושלמי שהביא ברייתא ששליח‬
‫ציין לזה‪ .‬וכן מפורש בהגהות מרדכי‬ ‫שפשע אי״צ לשלם‪ ,‬ואוקמו הירושלמי‬
‫>ב״מ לדף עג׳ ע״ב( שאף במקום שההפסד‬ ‫באופן שאין הנזק ודאי‪ ,‬שכה״ג אין‬
‫ודאי אין חייב השליח רק אם נתחייב‬ ‫השליח מתחייב‪ ,‬וא״כ ע״כ ר׳ חמא‬
‫בוודאי‪.‬‬ ‫שסבר לחייב את השליח אף באופן‬
‫שאין ההפסד ודאי הוא משום שאיירי‬
‫ועוד ראיה מדברי הימב״ן )חי׳ קד‪(.‬‬ ‫שנתחייב בפירוש‪] .‬ובעיקר ראית החת״ס‬
‫שאחר שכתב שם שאף במקבל‬ ‫מדברי הירושלמי אכמ״ל‪ ,‬אך לקמן יבואר‬
‫קרקע למחצה שליש ורביע והובירה‬ ‫בזה באריכות בעז״ה[‪.‬‬
‫דאין מתחייב לשלם הנזק רק במקום‬
‫ודברי החת״ס הם חידוש גדול‬
‫שנתחייב מפורש‪ ,‬והקשה ע״ז דא״כ‬
‫שלכאורה אינו משמע כן‬
‫אמאי בסוגיא דחמרא דזולשפט דנה‬
‫בפשטות דברי הראשונים‪ ,‬יעוי׳ בכל‬
‫הגמ׳ לחייב את השליח‪ ,‬אע״פ שלא‬
‫אותם הראשונים המוזכרים לעיל)אותא(‪,‬‬
‫הוזכר שם שנתחייב השליח‪ ,‬וכתב‬ ‫דלא הזכירו כלל מעניין זה שאין הנזק‬
‫הרמב״ן שצריך לאוקמי שאיירי בגוונא‬ ‫ודאי‪ .‬רק הקשו שכיון שהוא רק מבטל‬
‫שנתחייב השליח בפירוש‪ .‬והנה במקבל‬ ‫כיסו צריך להיות השליח להיות פטור‪,‬‬
‫שדה והובירה הנזק הוא ודאי כמבואר‬ ‫ודוחק לבאר בדבריהם שלעולם ס״ל‬
‫בגמ׳ )»‪ (:‬בסוגיא דחמרא דזולשפט‬ ‫שאף מבטל כיסו חייב‪ ,‬ורק במקום‬
 ‫פב‬
‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫ח‪ .‬דעות הפוסקים‬ ‫שכיון שהודיעה בידו חשיב כנזק ודאי‪,‬‬
‫להלכה אם קיי״ל כדברי הריטב״א‬ ‫ומ״מ כתב הדמב״ן שאין חייב המוביד‬
‫בשם רבו שאף בסתמא‬ ‫דק אם נתחייב בפידוש‪ ,‬וע״ז נתקשה‬
‫אמרינן ששליח שפשע צריך לשלם‬ ‫דא״כ אמאי בחמדא דזולשפט חייב‬
‫ההפסד שיש לבעל הבית‪ ,‬כיון‬ ‫השליח הדי לא נתחייב בפידוש‪ ,‬חזינן‬
‫שבעה״ב סמך עליו‪ .‬נחלקו בזה‬ ‫שאף במקום הפסד ודאי ס״ל לדמב״ן‬
‫האחרונים‪.‬‬ ‫דצדיך נתחייב בפידוש‪ ,‬שהדי הדמב״ן‬
‫חחת״ס )שו״ת חו״מ סי׳ קעח( נקט כדברי‬ ‫דימה דין חמדא דזולשפט למקבל שדה‬
‫הריטב״א‪ .‬אך למעשה כתב‬ ‫שבתדוויהו צדיך לקבל בפידוש‪.‬‬
‫בסוף התשובה )אות ו( שכיון שלא מצא‬ ‫וכן סמך לזה שהדאשונים חולקים על‬
‫להדיא בפוסקים שנקטו כדברי‬
‫הדיטב״א‪ ,‬שהדי הדיטב״א עפ״י‬
‫הריטב״א‪ ,‬לכן למעשה אם יבוא לידיו‬
‫יסודו שהשליח מתחייב בסתמא היכא‬
‫מעשה יראה עכ״פ לעשות פשרה‪ .‬וכן‬
‫נ ק ט ה נ ת ה ״ מ )סי׳ שו‪ ,‬סק׳׳ו‪ ,‬וסי׳ קפג סק״א(‪.‬‬
‫שסמכו עליו וגרם הפסד‪ ,‬כתב )עו‪(:‬‬
‫שה״ה פועלים בדבר האבד צריכים‬
‫ולאידך גיסא יש אחרונים שכתבו שלא‬ ‫לשלם אם לבסוף קרה הפסד‪.‬‬
‫קיי״ל כהריטב״א כיון שהרבה‬
‫ראשונים פליגי‪ ,‬והם הדברי חיים )שומרים‬ ‫אך הראשונים שם חולקים עליו‪,‬‬
‫סי׳ יח(‪ ! ,‬ה א מ ר י ב י נ ה )הלכות הלוואה סי׳ לט(‪,‬‬ ‫כמפורש לעיל >אות ‪ n‬חזינן שלא‬
‫! ה ח ז ו ״ א )ב״ק סי׳ כב סק״ג‪ ,‬והאריך בזה גם בסק״א(‪.‬‬ ‫ס״ל לראשונים את יסוד הריטב״א‪.‬‬
‫וכבר נתבאר לעיל מכמה מקומות‬ ‫והתוס׳ והרא״ש אף חולקים בבעל‬
‫שרוב‬ ‫שמוכח‬ ‫וסוגיות‪,‬‬ ‫הבית שחזר בו ונגרם הפסד‬
‫ראשונים חולקים על הריטב״א‪.‬‬ ‫לפועלים שג״כ כל חיובו רק מדינא‬
‫ט‪ .‬קושיא בשיטת הריטב״א‬ ‫דגרמי‪ ,‬ודלא כמש״כ הריטב״א עפ״י‬
‫יסודו‪ ,‬שגם בזה כיון שפועלים סמכו‬
‫)אות א(‬ ‫והנה הראשונים הנזכרים לעיל‬
‫והריטב״א בכללם שהקשו אמאי‬ ‫עליו הוא מתחייב לשלם להם הזיקם‪.‬‬
‫השליח שפשע חייב לשלם והא הוי רק‬ ‫חזינן שהתוס׳ והרא״ש חולקים על‬
‫מבטל כיסו של חבירו‪ ,‬ציינו מקור לזה‬ ‫עיקר יסודו של הריטב״א ]וכבר ציין זה‬
‫מדברי הירושלמי )ב״מ פ״ה ה״ג וכן הוא גם‬ ‫החזו״א וכנ״ל[‪.‬‬
‫פג‬
‫בית‬
‫]ולמעשה כתבו הראשונים שאע״פ שלא‬
‫כתב לו כיון שכך רגילים לכתוב‬
‫אז חייב‪ .‬יעוי׳ תוס׳ ) ק ד‪ .‬ד״ה היה(‪ ,‬הרמב״ן ) חי׳‬
‫שם( ובחי׳ הרשב״א )שם(‪ ,‬ובנמו״י )סא ע״ב בדפי‬
‫הרי״ף(‪ .‬וכתבו כן לבאר הירושלמי הנ״ל‬
‫שמבואר שם שיש חילוק בין מקבל מעות‬
‫למחצית שכר ונתבטל דאין לבעה״ב עליו רק‬
‫תרעומת‪ ,‬למקבל שדה ואובירה שאע״פ שלא‬
‫כתב לו מפורש שמתחייב לשלם ההפסד‪,‬‬
‫דמ״מ חייב לשלם‪ .‬וביארו הראשונים הנ״ל‪,‬‬
‫שבקרקע כיון שהיו רגילים כן לכתוב בכל‬
‫השטרות אם אוביר ולא אעביד אשלם‪,‬‬
‫במיטבא לכן אף אם לא כתב כמו שכתב דמי‪,‬‬
‫דעל דעת כן הוא‪ .‬אך עכ״פ החיוב הוא רק‬
‫משום שכך הורגלו לכתוב בשטר[‪.‬‬
‫וכ״כ הריטב״א עצמו בסוגיא דחמרא‬
‫דזולשפט‪ ,‬ומכה זה הקשה‬
‫דאמאי השליח בחמרא דזולשפט חייב‬
‫לשלם‪ ,‬והרי לא נתחייב בפירוש‪ .‬וא״כ‬
‫תמוה טובא מה תי׳ שמתחייב בסתמא‪,‬‬
‫והרי חזינן שבמקבל שדה אין חיובו רק‬
‫משום שמתחייב בפירוש‪.‬‬
‫שו״ר שהקושיא הראשונה הנ״ל על‬
‫הריטב״א מדברי התוספתא‬
‫המובאת בירושלמי‪ ,‬כבר הקשו קושיא‬
‫זו רבותינו האחרונים ז״ל‪ .‬והם החת״ס‬
‫)שו״ת חו״מ סי׳ קעח(‪ .‬ו ה נ ת ה ״ מ )סי׳ קפג סק״א(‪.‬‬
‫ותי׳ בתי׳‬ ‫)כ״ק סי׳ נם סק״ם(‪.‬‬ ‫והחזו״א‬
‫סימן ד‬ ‫לעל‬
‫והנה בדברי‬ ‫ה׳׳ג(‪.‬‬ ‫פ״ט‬ ‫בירושלמי‬ ‫בקצרה‬
‫הירושלמי גרסינן הכי תני‬
‫)תוספתא ב״מ פ״ד‬
‫הי״א( הנותן מעות לחבירו ליקה בהן‬
‫פירות למחצית שכר‪ ,‬ואמר לא לקחתי‬
‫אין לו עליו אלא תרעומת‪ .‬ובהמשך‬
‫כתב הירושלמי אמרי רבי יצחק הדא‬
‫אמרה המבטל כיסו של חבירו אין לו‬
‫עליו אלא תרעומת ע״כ‪] .‬דברי התוספתא‬
‫)ב״מ דף מ ע״א‬ ‫הובאו ג״ב בראשונים‪ ,‬הרי״ף‬
‫מדפי הרי״ף( וברא״ש )שם פ״ה סי׳ מא(‪ .‬וכעין לשון‬
‫התוספתא הביא נמי בשו״ע ) ק פג ס״א([‪.‬‬
‫ומעתה יש לתמוה טובא על תי׳‬
‫הריטב״א בשם מורו‪ ,‬דהרי‬
‫הירושלמי נמי איירי בפועל שנתן לו‬
‫בעה״ב מעות להרוויח‪ ,‬ולא הרוויח‪,‬‬
‫וע״ז קאמר הירושלמי שמבטל כיסו‬
‫של חבירו פטור‪ .‬א״כ ש״מ לכאורה‬
‫שלא אמרינן כסברת הריטב״א שכיון‬
‫שבעה״ב סומך על השליח מתחייב‬
‫השליח לשלם ההפסדים‪ .‬והוא קושיא‬
‫גדולה‪.‬‬
‫עוד יש להקשות טובא‪ ,‬שבמתני׳)ב״מ‬
‫קד‪ (.‬אמרינן שהמקבל שדה‬
‫והובירה משלם ההפסד‪ ,‬משום שכך‬
‫כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם‬
‫במיטבא‪ .‬חזינן להדיא שרק משום‬
‫שהוא כותב לו לכן חייב לשלם‬
‫ההפסד‪.‬‬

‫פרי ישע‬
‫והמייצרים את הריווח‪ ,‬בזה ודאי אע״פ‬
‫שפשעו ולא עשו אין צריכים לשלם‪.‬‬
‫דבזה אין הם מתחייבים לשלם‬
‫לבעה״ב‪ .‬דדווקא בחמרא דזולשפט‬
‫שהריווח נוצר ע״י שקונים היין במקום‬
‫הזול‪ ,‬הרי דבר זה לקנות יין במקום‬
‫הזול‪ ,‬לא חשיב שעיקר הריווח נוצר‬
‫ע״י השליח‪ ,‬שהשליח תפקידו רק‬
‫להעביר את היין‪ ,‬אך עיקר עשיית‬
‫הריווח מזומנת גם בלי השליח‪.‬‬
‫והשליח הוא רק משום שצריך להעביר‬
‫היין‪] .‬ולתוספת ביאור‪ ,‬כמו שלא שייך‬
‫בחמרא דזולשפט לומר שהפועל שקונה את‬
‫היין במקום הזול ומעבירו למקום היוקר יקנה‬
‫השבח מדין אומן קונה בשבח כלי‪ .‬והיינו‬
‫משום שאין הפועל עושה את השבח‪ ,‬אלא רק‬
‫עושה מעשה העברת יין בעלמא[‪ .‬ודווקא‬
‫כה״ג שעיקר עשיית השבח מזומנת אף‬
‫בלי הפועל‪ ,‬בזה מחדש הריטב״א בשם‬
‫מורו שהפועל מתחייב לבעל הבית אם‬
‫מחמתו בעה״ב הפסיד‪ ,‬שאינו יכול‬
‫לקנות במקום היריד‪ .‬אך המקבל שדה‬
‫לעובדה‪ ,‬הרי הפועל הוא המייצר את‬
‫כל הריווח‪ ,‬וכה״ג אע״פ שעכשיו‬
‫בעה״ב לא יכול לעשות הריווח ע״י‬
‫פועל אחר‪ ,‬אין הראשון מתחייב לשלם‬
‫לבעה״ב פשיעתו‪.‬‬
‫ולכן במקבל שדה למחצית שכר‪ ,‬או‬
‫בגוונא של התוספתא שהביא‬
‫הירושלמי שהפועל קיבל מעות לקנות‬
‫פד‬
‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫שלכאורה הם קשים ודחוקים‪ .‬ולהלן‬
‫אכתוב בקצרה מה שיש לדון בתי׳‪.‬‬
‫אך כל תירוציהם אינם מתרצים את‬
‫הקושיא השנייה הנ״ל מדין מקבל‬
‫שדה והובירה שאינו חייב לשלם‬
‫ההפסד רק משום שכך רגילים לכתוב‬
‫בשטר‪.‬‬
‫]‪1‬מה שיש לדון בדבריהם‪ ,‬החת״ס שם תי׳‬
‫דבאמת רב חמא שס״ל לחייב בחמרא‬
‫דזולשפט חולק על הירושלמי‪ .‬וזה דחוק‬
‫מאד‪ ,‬שהרי הראשונים הקשו מדברי‬
‫הירושלמי על רב חמא‪ ,‬ותירצו‪ .‬משמע‬
‫שנתכוונו לומר שרב חמא א״ש עם‬
‫הירושלמי‪ .‬והנתה״מ תי׳ בע״א‪ ,‬יעוי׳ בחזו״א‬
‫ס״ק ב׳ מה שהקשה עליו‪ .‬והחזו״א ג״כ תי׳‬
‫דאיירי בגוונא שהירושלמי פוטר רק בגוונא‬
‫שאין הריווח ודאי‪ .‬וזה ג״ב דחוק מאד בדברי‬
‫הראשונים‪ ,‬דא״כ איך הוכיח הירושלמי מהאי‬
‫דינא שהמבטל כיסו של חבירו פטור‪ ,‬דלמא‬
‫הפטור הוא משום שהדיווח לא היה ודאי‪ .‬ועל‬
‫דברי כל האחרונים הנ״ל קשה טובא‪ ,‬שהרי‬
‫אף בקרקע שחשיב ריווח ודאי‪ ,‬כדאמרינן‬
‫בגמ׳ בסוגיא דחמרא דזולשפט‪ ,‬ומ״מ גם בזה‬
‫מבואר דלא היה המקבל שאוביר חייב רק‬
‫משום שכך רגילים לכתוב בשטר‪ ,‬וכנ״ל[‪.‬‬
‫י‪ .‬תירוץ ‪ -‬במקום שאין הריווח‬
‫מזומן לפני הבע״ב פטור השליח‬
‫ונראה בס״ד ליישב‪ ,‬דהיכא שהשליח‬
‫או הפועל הם העושים‬
‫‪1‬זז‬
‫בית‬
‫השבח‪ ,‬אך לא משמע כלל שצריך אף לשלם‬
‫מביתו[ יעו״ש‪ .‬ולדברינו א״ש‪ ,‬שכה״ג‬
‫אף להריטב״א אין הפועל צריך לשלם‬
‫מניעת הריווח‪ ,‬רכל ריווח שאינו מזומן‬
‫לפני בעה״ב כלל‪ ,‬והוא נעשה רק ע״י‬
‫הפועל‪ ,‬כה״ג אינו חייב לשלם לו על‬
‫מניעת ייווח כה״ג‪) .‬שו״ר בחזו״א ב״ק סי׳ כג׳‬
‫ס״ק כב׳ שנראה שדן בזה(‪.‬‬
‫יא‪ .‬סיכום בשיטת הריטב״א‬
‫בנתה״ט המוזכר לעיל באות הקודמת‬
‫מבואר שאף ריווח שכולו‬
‫היה עומד להיעשות ע״י הפועל‪ ,‬אם‬
‫הפועל גרם לבעה״ב הפסד ריווח זה‬
‫צריך הפועל לשלם לבעה״ב לשיטת‬
‫הריטב״א‪] .‬ויעו״ש בדברי הנתה״מ שהגביל‬
‫זה[‪.‬‬
‫ונתבאר שלו״ד הנתה״מ י״ל שכה״ג‬
‫אף הריטב״א מודה שפטור‪.‬‬
‫דרק בריווח המזומן לבעה״ב אף לולי‬
‫השליח‪ ,‬כגון לקנות יין במקום הזול‪,‬‬
‫שדבר זה קיים לבע״ב אף לולי השליח‪,‬‬
‫ורק צריך שליח להעביר היין‪ ,‬כה״ג אם‬
‫השליח גרם הפסד צריך לשלם‪.‬‬
‫אך נראה ברור שאף לשיטת הנתה״מ‪,‬‬
‫שאר נזקי גרמא שאינם ודאים‬
‫בשעת מניעת השליחות ע״י השליח‪,‬‬
‫כה״ג ודאי שאף להריטב״א פטור‪.‬‬
‫וכגון שראיתי שיש רוצים לחייב ועד‬
‫סימן ד‬ ‫רעד‬
‫חיטים ולמוכרם והריווח יתחלק בין‬
‫בעה״ב לפועל‪ ,‬כה״ג הרי עיקר הריווח‬
‫נוצר ע״י הפועל‪ ,‬ואין הריווח מזומן‬
‫לבעל הבית כלל ללא הפועל‪ .‬וכה״ג‬
‫אין הפועל מתחייב לשלם לבעל הבית‬
‫את הריווח אם לא יעשה לו את‬
‫המלאכה‪.‬‬
‫ולכן נראה‪ ,‬דה״ה הנותן צמר לחייט‬
‫שיתפור לו בגד‪ ,‬וע״י החייט‬
‫יתייקר מחיר הבגד‪ .‬והחייט פשע ולא‬
‫תיקן‪ ,‬ומחמת כן עכשיו אין בעה״ב‬
‫מוצא חייטים אחרים לתפור‪ .‬כה״ג י״ל‬
‫שאף להריטב״א אין החייט צריך‬
‫לשלם את הריווח שמנע מבעה״ב‪ .‬כיון‬
‫שכל כה״ג אין הריווח מזומן כלל‬
‫לבעל הבית‪ ,‬וכל עיקר הריווח נעשה‬
‫מתחילה ועד סוף ע״י הפועל‪ ,‬וכה״ג‬
‫אינו מתחייב לשלם לו על הפסד‬
‫הריווח‪.‬‬
‫אך בנתה״מ)סי׳שססק״ס כתב לא כן‪ ,‬אלא‬
‫כתב שלדברי הריטב״א מחויב‬
‫הפועל לשלם לבעל הבית כל הריווח‬
‫שהיה אפשר ליווצר ע״י הפועל‪ ,‬אם‬
‫בעה״ב הפסיד ריווח זה מחמת הפועל‪.‬‬
‫והנתה״מ עצמו שם תמה על עצמו‬
‫שאי״ז כלל במשמעות הש״ס שהפועל‬
‫יצטרך לשלם מכיסו ]בסוגיא דהנותן צמר‬
‫לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור‪ ,‬דאינו נוטל‬
‫רק היציאה או השבח אם היציאה יתירה על‬
 ‫פו‬
‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫]ואולי יש לחלק‪ ,‬דהכא ל״ש לחייבו משום‬ ‫בית שפשע ולא שילם ביטוח מעלית‬
‫דינא דגרמי‪ ,‬דהתם הפשתן מתקלקל ממילא‬ ‫בזמן‪ ,‬ונתקלקלה המעלית‪ ,‬דיש שרצו‬
‫ונעשה נזק‪ .‬משא״ב כאן עצם החיוב ריבית‬ ‫להייב לפי דברי הריטב״א‪ .‬אך נראה‬
‫לא נחשב לנזק‪ ,‬רק מה שאח״ב גובין אותו‪,‬‬ ‫שכה״ג ודאי לכו״ע שפטור אף‬
‫וזה חשיב לגרמא ולא לגרמי‪ .‬אך בלא״ה‬ ‫להריטב״א‪ ,‬דהרי בשעה שלא שילמו‬
‫נראה לפטור כדלקמן[‪.‬‬ ‫את הביטוח אין שום נזק ודאי‪ ,‬ורק‬
‫אך כבר כתבו האחרונים שהוא‬ ‫אח״ב נתקלקלה המעלית‪] .‬שו״ר בשו״ת‬
‫מחלוקת ראשונים‪ ,‬וכנ״ל לעיל‬ ‫דברי מלכיאל )ח״ה סי׳ רכב( שס״ל לחייב אפי׳‬
‫>אות ד( בארוכה‪ .‬והנתה״מ )שם ס״ק ‪ 0‬כתב‬ ‫כה״ג‪ ,‬עפ״י סברת הריטב״א[‪.‬‬
‫שהמחבר פליג בזה על הרמ״א‪.‬‬
‫והחזו״א )ב״ק סי׳ כג ס״ק כה( כתב להלכה‬ ‫יב‪ .‬דינא דגרמי‬
‫שא״א להוציא ממון עפ״י דברי הרמ״א‬ ‫אלא שעדיין יש לדון לחייב את ועד‬
‫הנ״ל‪ ,‬כיון שרוב ראשונים חולקים‪.‬‬ ‫בית שלא שילם תשלום חשמל‬
‫]ויותר מזה כתב החזו״א שם‪ ,‬שקרוב הדבר‬
‫וכדו׳ בזמן‪ ,‬וע״י זה גרם לחיוב דיבית‪,‬‬
‫לומר שאף אי התובע תפס ממון עפ״י פסק‬
‫יצטדך לשלם מדינא דגדמי‪ .‬דהנה‬
‫הרמ״א‪ ,‬מוציאים ממנו[‪.‬‬
‫לעניין השוכר פועלים בדבד האבד‪,‬‬
‫יג‪ .‬חיובי פועל‬ ‫כגון להעלות פשתנו מן המשרה‪ ,‬ולא‬
‫באו הפועלים ונתקלקל הפשתן נחלקו‬
‫יש נידון נוסף לחייב ועד בית בפשיעה‪,‬‬
‫הראשונים אם הפועל חייב לשלם‬
‫די״א ששומר או פועל שפשע‬
‫ההפסד‪ .‬ומובא פלוגתתם לעיל )אות ד(‪,‬‬
‫בשמירה חייב לשלם אפי׳ על גרמא של‬
‫ששיטת הדמב״ן ונמו״י שהפועל פטוד‬
‫נזק‪] .‬ולעיל הנידון היה בשליח שלא עשה‬
‫מלשלם‪ .‬ושיטת הגהות אשד״י‬
‫שליחותו כלל‪ ,‬וכאן הנידון בפועל או שליח‬
‫שהפועל חייב לשלם ההפסד מדינא‬
‫שקלקל בשליחותו וגרם נזק[‪.‬‬
‫דגדמי‪.‬‬
‫אך באחרונים מצינו בזה ב׳ דרכים‪.‬‬
‫שיטת החת״ס לחייב באופנים‬ ‫והרמ״א >סי׳ שלג‪ ,‬ס״ס פסק כהגהות אשדי‬
‫מסויימים מדין שומר‪ ,‬שכיון שחייבה‬ ‫שחייב לשלם‪ .‬וא״כ לפי״ז‬
‫התורה שומר בנזקי הפיקדון‪ ,‬ואע״פ‬ ‫נראה שה״ה כאן חשיב דבר האבד‪,‬‬
‫שהנזק קרה בגרמא‪ ,‬שהשומר רק לא‬ ‫ואם ועד בית לא שילם וע״י זה גרם‬
‫שמר‪ ,‬וממילא בא גנב וגנבו וכד׳‪ ,‬חזינן‬ ‫הפסד‪ ,‬דצריך לשלם מדינא דגדמי‪.‬‬
‫פז‬
‫בית‬
‫הריווח שהיה יכול למכור החבית בזמן‬
‫היוקר לכן חייב הפועל לשלם‪.‬‬
‫ב׳ בסי׳ קעו)סקל״א( לעניין שותף שמכר‬
‫הסחורה בזמן הזול‪ ,‬שכתב שם‬
‫הרמ״א שחייב לשלם לשותף השני את‬
‫הריווח שהיו מרוויחים אם היה מוכר‬
‫בזמן היוקר‪ .‬וכתב בשם הנתה״מ ג״כ‬
‫כשיטתו‪ ,‬שאע״פ שהוי רק מבטל כיסו‬
‫של חבירו‪ ,‬מ״מ בשותפין אדעתא דהכי‬
‫מתחייבין‪.‬‬
‫מעתה‪ ,‬לדברי החת״ס הנ״ל )סי׳ קמ(‪,‬‬
‫ודאי שאין לחייב לשלם רק‬
‫את נזקי החפץ שקיבל‪ ,‬אך ודאי שאין‬
‫לחייבו לשלם על נזקים אחרים לגמרי‪,‬‬
‫וכגון ועד בית שלא שילם תשלום‬
‫חשמל בזמן וגרם לחיוב ריבית וכדו׳‪,‬‬
‫דכה״ג ל״ש כלל לחייבו משום שומר‪,‬‬
‫שהרי אין כאן כלל חפץ שקיבל ע״ע‬
‫חיוב שמירה שנגרם לו נזק‪ ,‬ורק בקיבל‬
‫לשמור שטר וניזוק השטר וזה חשוב‬
‫לנזק בגרמא‪ ,‬בזה ס״ל לחת״ס לחייב‪.‬‬
‫]אלא שמ״מ בנידון דידן שהשליח לא עשה‬
‫שליחות כלל‪ ,‬ס״ל לחת״ס לחייב מטעם אחר‪,‬‬
‫והוא משום שיטת הריטב״א בסוגיא דחמרא‬
‫דזולשפט‪ ,‬כמבואר בחת״ס המובא לעיל )אות ח([‪.‬‬
‫העולה‪ ,‬שהן החת״ס והן הנתה״מ‪,‬‬
‫פוסקים כשיטת הריטב״א‬
‫בסוגיא דחמרא דזולשפט‪ ,‬אלא‬
‫שהחת״ס נקט כן רק בגוונא שאיירי‬
‫סימן ד‬ ‫לעל‬
‫מזה ששומר חייב על גרמא‪ .‬ולכן ה״ה‬
‫בשאר נזקי גרמא ס״ל לחת״ס לחייב‪.‬‬
‫והחתם סופר איירי בכגון שליח שקיבל‬
‫שטר הלוואה מא‪ /‬ואמר לו‬
‫שלא למסור אותו לשותפו‪ ,‬והשליח כן‬
‫מסר לשותף‪ ,‬והשותף גבה כל החוב‪,‬‬
‫ונפסד המשלח‪ .‬וכן כגון שליח שהיה‬
‫בידו שטר ראיה על מקח‪ ,‬ובמקום‬
‫למוסרו לקונה‪ ,‬מסרו לאחר‪ ,‬וע״י זה‬
‫נפסד הקונה שאין בידו שטר הראיה‪,‬‬
‫וכתב בזה החת״ס שאע״פ שהנזק הוא‬
‫רק בגרמא‪ ,‬מ״מ שומר חייב אף‬
‫בגרמא‪ .‬וכדברי החת״ס כתב נמי‬
‫בשאילת יעב״ץ)ח״אסי׳פה(‪.‬‬
‫ובנתיבות המשפט נמי מצינו בזה‬
‫לחייב פועל בנזקי גרמא‪,‬‬
‫אך הוא כתב לחייב מטעם אחר‪ ,‬והוא‬
‫עפ״י שיטת הריטב״א הנ״ל אות ג׳‬
‫בסוגיא דחמרא דזולשפט‪ ,‬שכתב שיש‬
‫אומדנא שהפועל מתחייב לשלם לבעל‬
‫הבית את מניעת הריווח שיגרם מחמת‬
‫שלא יעשה שליחותו‪ ,‬ועפ״י יסוד זה‬
‫כתב הנתה״מ בכ״מ לבאר כמה‬
‫עניינים‪.‬‬
‫א‪ .‬בסי׳ דש >סק״ב( בעניין פועל ששבר‬
‫חבית של חנווני‪ ,‬שצריך‬
‫לשלם כפי שעולה בזמן היוקר‪ ,‬ואע״פ‬
‫ששבר בזמן הזול‪ ,‬מ״מ כיון שמנע‬

‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬
‫צריכים לשלם‪ ,‬ויש בזה כמה שיטות‬
‫בראשונים‪ ,‬והשיטות המוזכרות להלכה‬
‫הם שיטת הרמב״ם שפסק כן בשו״ע‪,‬‬
‫ושיטת הרא״ש שפסק כן הרמ״א‪.‬‬
‫ששיטת הרמב״ם שתלוי ביום שמשלם‪,‬‬
‫שאם משלם בשאר יומי‪ ,‬משלם רק ד׳‪,‬‬
‫ואם משלמים ביום השוק צריכים‬
‫לשלם ה‪ /‬ושיטת הרא״ש דלעולם‬
‫אזלינן בתר שעת השבירה‪ ,‬ואם שברו‬
‫בשאר יומי משלמים ד׳‪ ,‬ואם שברו‬
‫ביום השוק משלמים ה׳‪.‬‬
‫והאחתנים האריכו הרבה לבאר שם‬
‫שיטת הרמב״ם ]ושיטת‬
‫רש״י[ מ״ט אם משלמים ביום השוק‬
‫צריכים לשלם ה׳‪ ,‬והרי לכאורה צריך‬
‫לשלם כשעת הנזק‪ .‬וע״ז כתב הנתה״מ‬
‫לבאר בשיטת הרמב״ם שהוא משום‬
‫סברת הריטב״א‪ ,‬שפועל מקבל ע״ע‬
‫לשלם כל נזק שיגרום לבעל הבית‪,‬‬
‫וכיון שגורם לו נזק במה שיוכל למכרו‬
‫ביום השוק ביוקר‪ ,‬לכן צריך לשלם‬
‫זאת‪.‬‬
‫אך להלכה יש לדון בזה טובא‪ ,‬חרא‬
‫דהרי שיטת הרא״ש שאי״צ לשלם‬
‫היוקר‪ ,‬וכן פסק הרמ״א כהרא״ש חזינן‬
‫שלא ס״ל להאי סברא ]עכ״פ בגוונא דא[‪.‬‬
‫ועוד אף בשיטת הרמב״ם הרבה מאד‬
‫אחרונים פירשו אחרת משיטת‬
‫הנתה״מ‪ ,‬דידוע שהמחנה אפרים )הלכות‬
‫פח‬
‫שיעורי ופסקי‬
‫הריטב״א‪ ,‬דהיינו בשליח שלא עשה‬
‫שליחותו כלל‪ ,‬אך בעשה שליחותו רק‬
‫פשע בה‪ ,‬בזה לא מיחייב מטעם‬
‫הריטב״א‪] .‬אלא שמ״מ יש אופנים שמחייב‪,‬‬
‫משום שס״ל ששומר חייב אף בגרמא[‪.‬‬
‫והנתה״מ ס״ל עפ״י סברת הריטב״א‪,‬‬
‫דה״ה בפועל שפשע וגרם נזק‪ ,‬שג״ב‬
‫יש לחייבו מטעם סברת הריטב״א‪.‬‬
‫אלא שבעיקר שיטת הנתה״מ‬
‫שיטת‬ ‫על‬ ‫המבוססת‬
‫הריטב״א‪ ,‬כבר נתבאר לעיל )אות ב ‪ -‬ו(‬
‫שרוב ראשונים נחלקו על שיטת‬
‫הריטב״א ולא סברו את סברת‬
‫הריטב״א‪] .‬הן בסוגיא רחמרא רזולשפט‪,‬‬
‫והן לעניין פועל שחזר בו בדבר האבר[‪ ,‬וכן‬
‫הובא שם)אותס כמה אחרונים שחולקים‬
‫על הנתה״מ וכתבו להלכה שלא קיי״ל‬
‫כשיטת הריטב״א‪.‬‬
‫ומציבו גם הרבה אופנים שיש לדקדק‬
‫שפועל פטור מנזקי גרמא‪,‬‬
‫חרא בהאי גוונא שאיירי הנתה״מ עצמו‬
‫>סי׳ דש סק״ב( לבאר שיטת הרמב״ם‬
‫בסוגיא דשקולאי‪ ,‬ולהלן בקצרה עיקרי‬
‫הסוגיא‪ ,‬בגמ׳ שם איירי בפועלים‬
‫שהעבירו חביות לבעה״ב ממקום‬
‫למקום ונשברו החביות בפשיעה‪,‬‬
‫ומוטל על הפועלים לשלם‪ ,‬ושווי‬
‫החביות ביום השוק ה׳‪ ,‬ובשאר ימים‬
‫ד׳‪ ,‬והגמ׳ שם דנה כמה הפועלים‬
‫פט‬
‫בית‬ ‫סימן ד‬ ‫לעל‬

‫חייב אף בנזקי גרמא‪ ,‬אך לאחר העיון‬ ‫נזקי ממון סי׳ א( מבאר בזה ששיטת הרמב״ם‬
‫אין כלל מקור מדבריהם‪.‬‬ ‫שצריך לשלם החפץ שהזיק‪ ,‬אלא‬
‫הובא משו״ת מהרשד״ם‬
‫)חו״מ סי׳ קס(‪,‬‬
‫שמצי ליפטר נמי בדמיו‪ ,‬ולכן אזלינן‬
‫בתר שוויות החפץ בשעת התשלום‪.‬‬
‫שמוכח לחייב אף בגרמא‪,‬‬
‫וצוד הרבה אחתנים ) חזו״ א ב״ק סי׳ ח סקי״ד‪-‬טו‬
‫שחייב את הפקיד שכתב ששולח רק יג׳‬
‫ועוד רבים( ביארו ג״כ בשיטת הרמב״ם‬
‫חבילות‪ .‬אך שם איירי שיש לו דין‬
‫בעינן אחר מדברי הנתה״מ ואכמ״ל‪.‬‬
‫שמירה על החבילות‪ ,‬ובפרט שהפקיד‬ ‫וא״כ גם מדבריהם עולה שאין חיוב‬
‫שלחם‪ ,‬וא״כ החבילות הגיעו לידיו‪,‬‬ ‫משום גרם מניעת הריווח לבעה״ב‪.‬‬
‫ומסרם לדואר‪ ,‬רק כיון שרשם יג׳ לא‬
‫עוד אציין בקצרה בעניין זה‪ ,‬ב״ק )צח‪(:‬‬
‫ביקש הנמען רק יג‪ ,‬וא״כ הוי פושע על‬
‫ועוד‪ ,‬ששור שנאסר בהנאה ע״י‬
‫החבילות שהגיעו לידיו‪ .‬ואין ראיה‬
‫שנגח יכול השומר להחזירו‪ ,‬כיון‬
‫לגרם נזק אחר‪.‬‬
‫שיכול לומר הרי שלך לפניך‪ .‬ולכאורה‬
‫וכן הובא משו״ת מהרי״ט‬
‫)חו״מ סי׳ קי(‬ ‫רק לגבי גוף השור שייך לפטור משום‬
‫שמוכח שס״ל לחייב פועל‬ ‫הרי שלך לפניך‪ .‬אך גרמא ודאי הוי‪,‬‬
‫בגרמא‪ ,‬אך אינו ראיה כלל‪ ,‬שהרי איירי‬ ‫שהרי גורם שא״א להשתמש עם השור‪,‬‬
‫שהוא שומר על הסחורה‪ ,‬והיא עצמה‬ ‫וצריך לסוקלו‪ ,‬ואי שומר חייב בגרמא‬
‫ירד ערכה‪ .‬ואין מכאן ראיה כלל להיכא‬ ‫ליחייב נמי בהא‪ .‬אלא מוכח ששומר‬
‫שיש נזק שלא בפיקדון‪] .‬ובעיקר דברי‬ ‫פטור בגרמא כה״ג‪] .‬וכ״ז ראיה רק לעניין‬
‫מהרי״ט לכאורה תלוי בדין אי שומר יכול‬ ‫שומר שפטור בגרמא‪ ,‬אך אינו ראיה לפועל[‪.‬‬
‫לומר הרי שלך לפניך באיסורי הנאה‪ ,‬ודאי‬ ‫]ואף לשיטת החת״ס המובאת לעיל ששומר‬
‫שגם כה״ג שהסחורה הוזלה שהוא פטור[‪.‬‬ ‫חייב בגרמא‪ ,‬כבר נתבאר שהיינו רווקא שגוף‬
‫וכן מה שהובא מהדביי מלכיאל‬
‫) ח ״ ה סי׳‬
‫הפיקרון ניזק‪ ,‬וע״י זה היה נזק בגרמא‪ ,‬אך‬
‫רכב(‪ ,‬הנה שם מתחילה דן לחייב‬ ‫היכא שלא ניזק גוף הפיקרון‪ ,‬ורק יש נזק‬
‫משום דיני שמירה‪ ,‬וע״ז כתב שיש‬ ‫לבעל הבית בגרמא‪ ,‬בזה אף להחת״ס פטור‪,‬‬
‫לדון בזה‪ ,‬ולא כתב מה שיש לדון‪.‬‬ ‫כרמוכח משור הנסקל הנ״ל שאומר לו הרי‬
‫ואפשר שכונתו לזה גופא ששומר חייב‬ ‫שלך לפניך[‪.‬‬
‫רק על גוף הדבר שקיבל עליו שמירה‪,‬‬ ‫עוד אציין בקצרה‪ ,‬שראיתי מי שציין‬
‫ולא על שאר נזקי גרמא‪.‬‬ ‫כמה אחרונים הסוברים ששומר‬
 ‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫שרוב ראשונים חולקים על הריטב״א‪.‬‬ ‫שבמסקנתו מסיק לחייב ]אם היה‬ ‫ומה‬
‫מקבל הסוכן כסף מהבעלים[ היינו‬
‫סוף דבר להלכה‪ :‬נראה שא״א לחייב‬ ‫מטעם אחר‪ ,‬והוא מטעם הריטב״א‬
‫שומר ופועל בנזקי גרמא‪ .‬רק‬ ‫ששליח שלא עשה שליחותו חייב‬
‫בנזקי הפיקדון עצמו‪.‬‬ ‫לשלם הנזק‪ .‬אך כבר הארכנו בזה טובא‬
 ‫צא‬
‫פרי ישעי‬ ‫הימן‪n‬‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫לאו דנל תלע על זזשכנים או על ועד מנית‬
‫ושוב ומחר אתן ויש אתך[‪ .‬אך כ״ז רק‬ ‫יש לברר באופן שמעכבים את דמי‬
‫במתכוין לדחותו‪ ,‬אך בטרוד ולכן לא‬ ‫התשלום למנקה וכדו׳ אי השכנים‬
‫שילם לא עובר‪ .‬וה״נ בדרך כלל ל״ש‬ ‫וועד הבית עוברים באיסור בל תלין‪.‬‬
‫לחייב את השכנים באיסור הנ״ל‪ ,‬כיון‬ ‫דיירי הבנין שאינם ועד הבית יש לדון‬
‫שאין השכנים מתכוונים לדחות את‬ ‫לפוטרם מכמה טעמים‪:‬‬
‫הפועל‪ ,‬רק ועד הבית מעכב התשלום‪.‬‬
‫א‪ .‬אמרינן בגמ' )ב״מ קיא‪ ,( :‬ונפסק להלכה‬
‫ולא מיבעיא במקום שועד הבית עיכב‬ ‫ס״ז(‬ ‫שלט‬ ‫סי׳‬ ‫)חו״מ‬ ‫ב שו ״ ע‬
‫התשלום באשמתו דודאי אין‬ ‫שהשוכר פועל ע״י שליה אין בעל‬
‫לחייב השכנים בבל תשהא‪ ,‬אלא אפי׳‬ ‫הבית עובר בבל תלין‪ .‬וא״כ אף כאן‬
‫באופן שהשכן עיכב תשלום דמי ועד‬ ‫לכאורה יש לומר שכיון שהמנקה נשכר‬
‫בית ולכן לא שילמו לפועל השכר‬ ‫ע״י ועד הבית שהוא שליח אין שאר‬
‫בזמן‪ ,‬ג״כ נראה שאין השכן שעיכב‬ ‫הדיירים עוברים בבל תלין‪ .‬וכ״כ‬
‫התשלום עובר בבל תשהא‪ ,‬כיון שלא‬ ‫בשו״ת שבט הלוי ) ח״ ד סי׳ רכב(‪.‬‬
‫נתכוין לדחות הפועל‪ ,‬רק לא שילם‬
‫בזמן‪.‬‬ ‫מיהו יש קצת מקום לדון בזה‪ ,‬שאפשר‬
‫שב׳ שותפין שא׳ מהם שכר פועל‬
‫אלא שיש לדון על הועד בית עצמו אם‬ ‫עבור מלאכת השותפות כה״ג המיר‬
‫עובר בבל תלין על חלקו‪.‬‬ ‫מפועל שנשכר ע״י שליח‪ ,‬וכה״ג הוי‬
‫בשבט הלוי )ח״ד תשובה רכב( כתב סברא‬ ‫כמו שנשכר ע״י בעה״ב עצמו‪ ,‬ואף‬
‫לפטור שכיון שחלקו של ועד‬ ‫השותף השני עובר בבל תלין‪ .‬מיהו לא‬
‫הבית מעורב עם שאר התשלום של‬ ‫מצאנו חילוק זה בפוסקים‪ ,‬וקצת קשה‬
‫שאר השכנים‪ ,‬א״כ כמו שבשאר‬ ‫לחדש דין זה בלא מקור‪.‬‬
‫התשלום אין איסור בל תלין‪ ,‬כך גם‬ ‫והנה כתב השו״ע )שם( שאע״פ שאין‬
‫בחלקו של ועד הבית‪ .‬וזה סברא‬ ‫בעה״ב עובר בבל תלין באופן‬
‫מחודשת‪.‬‬ ‫שהפועל נשכר ע״י שליח‪ ,‬מ״מ עובר‬
‫ולכאורה יש לדון לחייב את ועד הבית‬ ‫בבל תשהא‪] ,‬והיינו איסור מדברי סופרים‬
‫בבל תלין עפ״י מש״כ‬ ‫הנלמד מקרא במשלי אל תאמר לרעך לך‬
 ‫‪m‬‬
‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫שהשדה של בעל הבית כה״ג החיוב‬ ‫ב א ה ב ת ח ס ד )חלק ראשון פרק י‪ ,‬סעיף ‪ 0‬ד א ע ״ ס‬
‫תשלומין מוטל על השליח‪ ,‬ובחו״מ‬ ‫שאמרו בגם׳ שהשוכר ע״י שליח אין‬
‫השליח הוא החייב כסף לפועלים‪ ,‬כיון‬ ‫השליח עובר בבל תלין‪ ,‬משום שהשכר‬
‫שדעתם היתה לקבל הכסף ממנו‪ .‬אך‬ ‫על בעל הבית‪ ,‬אך אם השליח הוא‬
‫באפורופוס שהפועל יודע שהשליח‬ ‫אפוטרופוס‪ ,‬עובר האפוטרופוס בבל‬
‫הוא רק אפוטדופוס כה״ג הדי אין‬ ‫תלין‪.‬‬
‫החיוב מוטל בחו״מ על האפוטרופוס‪,‬‬ ‫ומעתה יש מקום לדון לפי״ז שה״ה‬
‫]והרי אם מחליפים אפוטרופוס ודאי שאין‬
‫וער בית רמי לאפוטרופוס‬
‫החיוב נשאר על האפוטרופוס הראשון[‪.‬‬
‫כיון שכל ההחלטות ביריים שלו‪.‬‬
‫וא״כ מנ״ל שהוא עובר בבל תלין‪ .‬אך‬ ‫ובפתחי חושן )שכירות פרק ט‪ ,‬הערה סו( כתב‬
‫מ״מ לדבדי האהבת חסד לכאורה יש‬ ‫שה״ה מנהל מפעל שג״כ עובר בבל‬
‫לדון לחייב בבל תלין את ועד הבית‪.‬‬ ‫תלין‪ ,‬דדמי לאפוטרופוס‪.‬‬
‫אך י״ל שועד בית גרע מאפוטדופוס‬ ‫והנה באמת דבדיו הם חידוש גדול‬
‫כיון שצדיך לגבות הכסף‬ ‫מאד‪ ,‬דמקוד דבדיו כתב בנתיב‬
‫מהשכנים‪ ,‬ומצוי שלפעמים השכנים‬ ‫חסר שהוא מסברא‪ ,‬ועפ״י דבדי‬
‫אינם משלמים בזמן‪ ,‬וא״כ רמי רק‬ ‫הרא״ש שהביא הטור )סי׳ שלט ס״ז( שאם‬
‫לשליח‪ ,‬ואינו כאפוטרופוס של יתומים‬ ‫השליח הראה לפועל שדה שיעשה בה‬
‫שהכל תלוי בו‪.‬‬ ‫עבודה‪ ,‬אין על השליח בל תלין‪ ,‬וכתב‬
‫מסקנת הדברים‪ :‬השכנים שלא שכרו‬ ‫הרא״ש שכל זה דווקא היכא שהפועל‬
‫את המנקה בפועל דק ע״י ועד‬ ‫יודע שאין השדה שייכת לשליח שאז‬
‫בית‪ ,‬י״ל שאינם עוברים בבל תלין כדין‬ ‫דעתו לקבל השכד מבעל הבית‪ ,‬אך אם‬
‫השוכד ע״י שליח‪ ,‬וועד הבית עצמו על‬ ‫אין הפועל יודע שהשדה של אחד אזי‬
‫תשלום השכנים אינו עובר בבל תלין‬ ‫דעת הפועל לקבל השכר מהשליח‬
‫כדין שליח ששכר עבור בעל הבית‬ ‫ועובד בבל תלין‪ .‬וכתב בנתיב החסד‬
‫שאין השליח עובר בבל תלין‪ .‬מיהו על‬ ‫שלכן ה״ה היכא שהשליח הוא‬
‫חלק התשלום של ועד הבית עצמו יש‬ ‫אפוטרופוס שעובד בבל תלין‪ ,‬כיון‬
‫לדון שאולי עובר בבל תלין‪.‬‬ ‫שדעת הפועל לקבל השכר ממנו‪.‬‬
‫אך לכאורה דאיה זו תמוהה‪ ,‬דברא״ש‬
‫רק נתבאר שהיכא שהפועל לא ידע‬
‫צג‬
‫בית‬
‫תיקון דברים שנתקלקלו‬
‫מבואר שאע״פ שנשתתפו על דעת כן‪,‬‬
‫מ״מ כ״ז הוא רק עד ד׳ אמות‪,‬‬
‫אך היותר מד׳ אמות אין מחייבים‬
‫לבנות‪ ,‬ולא אמרינן שאף על דעת זה‬
‫נשתתפו‪.‬‬
‫חדנן שכל דבר שהוא מילתא יתירא‬
‫אע״פ שמתחילה עשו כן לא‬
‫אמרינן שדעתם הייתה להתחייב כן‬
‫לתמיד‪.‬‬
‫ועוד מצינו בשו״ת הרשב״א )ח״ג סי׳ קפג‬
‫וסי׳ קפל( שדן שם בכותל שהיו בין‬
‫שני בתים שמתחילה עשאוהו עבה‪,‬‬
‫ולאחר זמן נפל‪ ,‬וא׳ רוצה לבנותו עבה‬
‫כמו שהיה מקודם‪ ,‬והשני אינו רוצה‬
‫לבנות רק כמנהג המדינה‪ ,‬שנהגו‬
‫לעשותו יותר דק‪ .‬וכתב הרשב״א‬
‫שהדין עם הנתבע שאינו מחויב‬
‫לעשותו עבה‪ .‬והביא ראיה מכותל חצר‬
‫שנפל שאין מחייבים אותו לבנותו רק‬
‫עד ד׳ אמות‪ ,‬ולא אמרינן שמעיקרא‬
‫נשתתפו על דעת שיהיו מחוייבים‬
‫לעולם בכותל גבוה‪.‬‬
‫להלכה‪:‬‬
‫נראה שבאופן שלא היה גינה מתחילה‪,‬‬
‫ורק לאחר זמן החליטו השכנים‬
‫לעשות גינה‪ ,‬ולאחר זמן נתקלקלה‬
‫‪\ p m‬‬ ‫ועד‬
‫דבר שאין בו צורך גדול ואין מנהג‬
‫המדינה לעשותו אין יכולים‬
‫השותפים לכפות א׳ את השני לעשותו‪,‬‬
‫ואפי׳ הרוב אינם יכולים לכפות את‬
‫המיעוט‪ .‬שרק בדבר שהוא צורך גדול‬
‫או מנהג המדינה בזה אפשר לכפות‬
‫וכמבואר בשו״ע)סי׳קסא‪,‬ס״ג(‪.‬‬
‫והנה באופן שמתהילה שנכנסו לבניין‬
‫כך היה צורת הבניין‪ ,‬כגון‬
‫שהקבלן עשה גינה לבניין‪ ,‬או שעשה‬
‫שיש בחדר מדרגות‪ ,‬ובשאר הבניינים‬
‫בשכונה זו לא נהוג לעשות כן‪.‬‬
‫מקובל בפוסקי זמנינו שאם הגינה‬
‫נתקלקלה ורוצים לעשות גינה‬
‫חדשה שמ״מ יכולים השכנים לכפות‬
‫א׳ את השני לשלם‪ ,‬כיון שע״ד כן‬
‫נשתתפו בבניין זה‪.‬‬
‫ודין זה באמת לא מצאתי מפורש מקור‬
‫בדברי הש״ס והפוסקים‪.‬‬
‫ויש קצת ראיה להיפך‪ ,‬שבמשנה)רישב״ב‬
‫ב‪(:‬מובא שכותל חצר שנפל‬
‫מחייבים לבנות עד ד׳ אמות‪ .‬ומוכיחה‬
‫הגמ׳ דש״מ שהיזק ראיה שמיה היזק‪.‬‬
‫ודוחה שנפל שאני‪ .‬ופירש״י שנפל‬
‫שאני משום שהראשונים נתרצו על‬
‫דעת כן‪.‬‬

‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬
‫אלא שאם נתקלקלה הגינה לגמרי‬
‫וצריך לעשות גינה חדשה‪ ,‬בזה‬
‫יש לדון כנ״ל‪ ,‬האם אמרינן שע״ד‬
‫כן נשתתפו מתחילה שיש גינה לבניין‪.‬‬
‫כמו כן יש לדון בדוגמאות נוספות‪,‬‬
‫כגון‪ :‬אינטרקום בכניסה לבניין‬
‫שהתקלקל‪ ,‬ובאותו מקום אין רגילים‬
‫לעשות אינטרקום כלל‪ .‬האם נימא‬
‫שע״ד כן נשתתפו או לא‪ .‬וכמדומה‬
‫שיש גם לדון בזה בכל מקרה לגופו‪.‬‬
‫צז•‬
‫שיעורי ופסקי‬
‫הגינה‪ ,‬בזה ודאי שאין יכולים לכפות‬
‫שוב לעשות גינה‪ .‬דאע״ם שהסכימו‬
‫פעם א׳ לעשות גינה‪ ,‬אי״ז ראיה‬
‫שהסכימו להתחייב כך לעולם‪.‬‬
‫אבל אם הגינה נעשתה ע״י הקבלן‬
‫כשבאו לגור‪ .‬לעניין תחזוקת‬
‫הגינה‪ ,‬ודאי סברא פשוטה שע״ד כן‬
‫נשתתפו מתחילה‪ ,‬שכל א׳ ישתתף‬
‫בתשלום אחזקת הגינה שתתקיים‪ ,‬ולא‬
‫לתת לגינה להתקלקל‪.‬‬
‫צה‬
‫בית‬ ‫הימן ז‬ ‫ועד‬
‫חחכרעח בחלוקי דעות‬
‫יבאר‪ :‬א‪ .‬באיזה אופנים המיעוט יכולין לכפות את הרוב‪.‬‬
‫ב‪ .‬באלו אופנים בעינן רוב‪ ,‬ורק רוב כופין את המיעוט‪.‬‬
‫ג‪ .‬ובאלו אופנים אפי׳ רוב אינם יכולין לכפות את המיעוט‪.‬‬
‫חתנות או מקווה וכדומה אפילו הכי‬ ‫כתב השו״ע )סי׳ קסג ס״א( וז״ל‪ ,‬כופין בני‬
‫צריכין ליתן חלקן‪ ,‬ע״כ‪ .‬משמע ג״כ‬ ‫העיר זה את זה אפילו מיעוט את‬
‫שרק רוב כופין המיעוט‪.‬‬ ‫המרובין לעשות חומה דלתים ובריח‬
‫לעיר‪ ,‬ולבנות להם בית הכנסת ולקנות‬
‫והנה מקור דברי הרמ״א בב׳ מקומות‬
‫ספר תורה נביאים וכתובים‪ ,‬כדי שיקרא‬
‫הנ״ל הוא מתשובות מהר״י מינץ‬
‫בהם כל מי שירצה מן הציבור‪ .‬הגה‪:‬‬
‫)תשיבה ‪ 0‬שהביא שם תשובת מהר״ם‪.‬‬
‫והוא הדין לכל צרכי העיר‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫והנה המהר״י מינץ כתב וז״ל‪ ,‬ואפשר‬ ‫מפורש שדברים שהם צורך העיר אפי׳‬
‫שבאלו הדברים שהוזכרו במשנה‬ ‫מיעוט כופין את התב‪) .‬מקור‬
‫וברייתא ותוספתא‪ ,‬כופין אפי׳ שלא‬ ‫הדברים הביא בב״י מדברי הרבינו ירוחם(‪.‬‬
‫ע״י הרוב‪ ,‬מדנקט בלשון כופין זה את‬
‫זה‪ ,‬ולא נקט כופין אלו את אלו‪ ,‬אבל‬ ‫אלא שמהמשך דברי הרמ״א משמע‬
‫שאר דברים הולכין על פי הרוב ע״כ‪.‬‬ ‫שרק רוב כופין את המיעוט‪ ,‬אבל‬
‫המיעוט אינו יכול לכפות את הרוב‪.‬‬
‫אלא שמלשון הרמ״א )סי׳ קסג ס״א(‬ ‫שכתב הרמ״א בהמשך דבריו וז״ל‪ ,‬כל‬
‫שהוסיף בתחילת ההגהה ׳וכן‬ ‫צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות‬
‫כל צרכי העיר׳‪ ,‬משמע שס״ל שבכל‬ ‫עצמן יש להושיב כל בעלי בתים‬
‫גוונא אפי׳ המיעוט כופין את הרוב‪.‬‬ ‫הנותנים מס‪ ,‬ויקבלו עליהן שכל אחד‬
‫ונראה שהגדר בזה הוא‪ ,‬רכל דבר‬ ‫יאמר דעתו לשם שמים‪ ,‬דלכו אחר‬
‫שמקובל בכל מקום שהוא‬ ‫הרוב‪ ,‬ואם המחגוט ימאנו ־ הרוב‬
‫צורך הרבים‪ ,‬כה״ג אפי׳ מיעוט כופין‬ ‫יכולין לכוף אותן וכו׳‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫את הרוב‪ ,‬וכגון חומה‪ ,‬או מקווה וכדר‪,‬‬ ‫ובהמשך דבריו יש קצת לדקדק שכתב‬
‫ואפי׳ אם באופן מיקרי רוב האנשים‬ ‫)סוף סעי׳ ג( וז״ל‪ ,‬כל צרכי העיר‬
‫כאן אינם רוצים בדבר‪ ,‬כגון שהם אינם‬ ‫אע״פ שמקצתן אינן צריכין כגון בית‬
 ‫צר‬
‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫לעשות עוד מקווה‪ ,‬בזה תלוי בהחלטה‬ ‫רוצים לטלטל‪ ,‬מ״מ אפי׳ היחיד כופה‬
‫של רוב הציבור‪.‬‬ ‫את הרבים‪ .‬דהרוב הוא היוצא דופן‪.‬‬
‫וכן זה כולל אף בדבר שחייבים לבנותו‬ ‫אבל יש דברים שאין בהם דבר‬
‫כגון מקווה‪ ,‬או עירוב‪ ,‬אבל אפשר‬
‫שמקובל בכל המקומות‪ ,‬רכל‬
‫לעשותו בכמה אופנים‪ ,‬יותר מושקע או‬
‫פחות‪ ,‬זה ג״כ כלול בדבר שאין בו‬ ‫ציבור נוהג דבר אחר‪ ,‬ובזה תלוי‬
‫מנהג מקובל בכל מקום‪ ,‬ולכן זה תלוי‬ ‫בהחלטה של רוב הציבור‪ .‬וכגון‪ :‬שיש‬
‫בהחלטת הרוב‪.‬‬ ‫כבר מקווה א׳ קצת רחוק‪ ,‬ורוצים‬
‫צז‬
‫בית‬ ‫נזימן‪n‬‬ ‫ועד‬
‫נעניין חונת השתתפות של היחיד נעורך עינור נ דנ ר‬
‫שאי! היחיד עריו לו‬

‫והנה באמת בדברי הרא״ש והרמ״א‬ ‫שמקצת מן א‪.‬‬ ‫>כלל ו‪ ,‬סי׳ ט!‬ ‫א‪ .‬הרא״ש‬
‫איירי‪ ,‬שרק מקצת מן הקהל היו‬ ‫הקהל שעשו הוצאה על‬
‫צריכים לזה‪ ,‬ולפי״ז ודאי יש לחלק בין‬ ‫השטרות אין השאר צריכים להשתתף‬
‫מקצת לרבים‪.‬‬ ‫בזה‪ .‬וכן פסק הרמ״א)קסגסו״סי(‪.‬‬
‫ועיקר דבר זה שרק בדבר שיש בו‬ ‫ב‪ .‬תשובות מהר״י מינץ )תשובה ז( על‬
‫תועלת לכל הקהל או לרובו רק‬ ‫מקווה ובית התנות‬
‫בזה כופין בני העיר א׳ את השני‪ ,‬כבר‬ ‫שכופין את כל בני העיר‪ .‬ואף מי‬
‫כ׳ כן בשו״ת מהר״י מינץ )סי׳ ז‪ ,‬עמ׳ כט(‪.‬‬ ‫שטוען שאי״צ כגון שכבר היתן את‬
‫]ומה שהרא״ש הוצרך שם לחדש שאי״צ‬ ‫בניו‪ ,‬או זקנה שאי״צ מקווה‪ ,‬ואח״כ‬
‫כולם להשתתף‪ ,‬דאי רק מיעוט צריכים כן‬ ‫הוסיף שאף הזקנות צריכות מקווה‬
‫א״כ מה ס״ד שכולם ישתתפו‪ ,‬יעו״ש בדבריו‬
‫בעיו״כ‪ .‬וכן פסק הרמ״א)קסגסעי׳ג(‪.‬‬
‫שדעת בעלי השטרות‪ ,‬שאם יפסידו‬ ‫והקשה הסמ״ע )סקל״ב( מ״ש שבשטרות‬
‫שטרותיהם ממילא יפחת ממונם‪ ,‬וממילא‬ ‫אי״צ להשתתף רק הצריכים‪,‬‬
‫המס ייפול יותר על שאר הציבור[‪.‬‬ ‫ואילו במקווה ובית התנות צריכים כל‬
‫בני העיר‪.‬‬
‫אך אע״פ שהוא אמת‪ ,‬מ״מ מדברי‬
‫הסמ״ע משמע שאף אם באופן‬ ‫ותי׳ שיש לחלק בין דבר שבסתמא הוא‬
‫צורך כל בני העיר‪] ,‬יאי״צ ממש כל‬
‫מקרי יש לרוב הקהל שטרות ג״כ אין‬
‫בני העיר‪ ,‬דה״ה רובם‪ ,‬אך מ״מ כן הוא‬
‫כופין‪ ,‬כיון שבסתמא אי״ז צורך‬
‫בסתמא שהוא צורך[‪ .‬משא״כ בדבר‬
‫הציבור‪.‬‬
‫שאינו בסתמא צורך כולם‪ ,‬אלא מחמת‬
‫שו״ר שכבר העיר בזה הפתחי תשובה‬ ‫מקרה שיש הרבה אנשים שצריכים דבר‬
‫)סי׳ קסג סקכ״ג וסקכ״ח(‪ .‬וכתב שם‬ ‫מסוים כה״ג אינם יכולים לכפות את‬
‫שי״ל שהסמ״ע דייק מדברי הרמ״א‬ ‫כולם‪] .‬ולשון הסמ״ע קצת סתום וכתבנו לפי‬
‫שהשמיט תיבת ׳מקצתך‪.‬‬ ‫מה שנראה ביאור דבריו[‪.‬‬

‫פרי ישע‬
‫לכן שייך לומר שהמקווה נעשה גם לה‪.‬‬
‫משא״כ בחומה למי שאין ממון ל״ש‬
‫כלל לומר שהחומה נעשית לו‪ ,‬שהרי‬
‫החומה נעשית לצורך הממון‪.‬‬
‫]ויל״ע מרברי שו״ת הרשב״א‬
‫)ח״א אלף צא‪,‬‬
‫‪ r m‬תא(‪ ,‬שרן שם במעשה שהיו‬
‫צריכים להוציא ממון כרי שיוכלו לשחוט‬
‫כדין‪ ,‬והיה שם נידון האם עשירים צריכים‬
‫לשלם יותר‪ ,‬ופסק שם שצריכים לשלם כמו‬
‫העניים‪ ,‬ובתו״ד נזכר שם סברא שעשירים‬
‫אוכלים בשר יותר מעניים‪ ,‬והעשירים שם‬
‫הכחישו זה‪ ,‬ויל״ע אם מה שפסק שמשלמים‬
‫בשווה הוא משום שהעשירים הכחישו זה‪,‬‬
‫אבל אם באמת הם היו רגילים לאבול יותר‬
‫מעניים משלמים העשירים יותר‪ ,‬או שבכל‬
‫ענין משלמים בשווה‪.‬‬
‫ומדברי מהר״י מינץ משמע שאף הזקינות‬
‫משלמות בשווה‪ ,‬וא״כ לבאורה אף‬
‫כאן העשירים צריכים לשלם בשווה‪ ,‬אף לו‬
‫יצוייר שאוכלים בשר יותר מעניים[‪.‬‬
‫)ב״ב יד רמה פ״א סי׳ עו‪ ,‬חי׳‬ ‫ד‪ .‬כתבו הראשונים‬
‫הר״ן ח‪ .‬נמו״י ה׳ ע״ב בדפי הרי״ף(‬
‫שאע״פ שכופין בני מבוי לעשות לחי‬
‫וקורה‪ ,‬אבל אם אינו גר שם אי״צ‬
‫להשתתף כיון שאינו צריך לזה‪.‬‬
‫חדנן שהיכא שאינו נהנה אי״צ‬
‫להשתתף‪ ,‬וקשה מ״ש מזקינה‪.‬‬
‫וצ״ל שכה״ג הוא דבד המוגדר באופן‬
‫בדור שהוא אינו מהאנשים‬
‫צזז‬
‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫ג‪ .‬והנה בחומה גובין לפי נפשות או‬
‫לפי ממון‪ ,‬וא״כ אמאי כאן‬
‫גובין מכולם בשווה ולא אמרינן‬
‫שזקנות וכר אי״צ להשתתף רק‬
‫במועט‪ .‬וי״ל שיש לחלק בין אם‬
‫התועלת על הגברא‪ ,‬שאז אזלינן לפי‬
‫גברא‪ ,‬לבין אם התועלת על הממון‬
‫שאז אזלינן לפי ממון‪.‬‬
‫דודאי לעולם דנים רק לפי מה‬
‫בחומה‬ ‫ולכן‬ ‫שלפנינו‪,‬‬
‫שנעשית עבור ממון‪ ,‬א״כ יש לפנינו‬
‫ממון שבעבורו החומה נעשית‪ ,‬וא״כ‬
‫יש לחלק ההשתתפות לפי ממון‪.‬‬
‫משא״כ מקווה שהוא נעשה לטבילה‪,‬‬
‫ולא שייך לדון כמה טבילות צריך כל‬
‫א׳ לטבול במשך השנה‪ ,‬שהרי אין‬
‫לפנינו שום טבילות‪ ,‬ומה שלפנינו הוא‬
‫רק אנשים הצריכים את הטבילה‪ ,‬בזה‬
‫אזלינן בתר הגברא‪.‬‬
‫ועדיין יל״ע אם נימא שאף אם אין‬
‫הזקנות צריכות כלל את‬
‫הטבילה ומ״מ צריכות להשתתף‪ .‬מ״ש‬
‫מחומה שמי שאין לו ממון כלל אי״צ‬
‫להשתתף‪ ,‬הרי גם כאן אין הזקנה‬
‫צריכה כלל את המקווה‪.‬‬
‫ואפשר שמ״מ שייך שתטבול‪ ,‬וממילא‬
‫שייך לומר שהמקווה נעשה גם‬
‫לה‪ .‬ואע״פ שבפועל ידעינן בבירור‬
‫שלא תטבול‪ ,‬מ״מ זה ששייך שתטבול‬
‫צט‬
‫בית‬ ‫סימן ח‬ ‫לעל‬

‫הדין שאם היינו יכולים לדון כל דבר‬ ‫הנכללים בדבר זה‪ .‬ודומיא למשנ״ת‬
‫עד לפרטי פרטים בקלות‪ ,‬אז היו‬ ‫בסוף האות הקודמת לעניין חומה‬
‫פוטרים‪ ,‬ולכן חכמים תיקנו לפטור‬ ‫כשאין לו ממון שאי״צ להשתתף כלל‪.‬‬
‫הת״ח‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אלא שעדיין יש להקשות טובא על‬
‫שו״ר בחידושי חתם סופר)ב״ב ז‪ (:‬שג״כ‬ ‫דברי מהר״י מינץ מהא דת״ח‬
‫כתב שוודאי אם א׳ יעשה חומה‬ ‫אי״צ להשתתף בדמי החומה כיון‬
‫גדולה סביב לביתו‪ ,‬שמ״מ ודאי חייב‬ ‫שת״ח אי״צ נטירותא‪ ,‬וקשה מ״ש ת״ח‬
‫להשתתף עם בני העיר‪ ,‬ומה שת״ח‬ ‫לעניין חומה‪ ,‬מזקינה לעניין מקווה‪.‬‬
‫פטורים יעו״ש שהוא סברא מיוחדת‬ ‫ולענ״ד י״ל שת״ח הוא תקנה מיוחדת‪.‬‬
‫]שע״ה הם אשמים דרך כלל במלחמה‪,‬‬
‫תדע שהרי אע״פ שת״ח אי״צ‬
‫שהת״ח מזהירים אותם והם אינם שומעים[‪.‬‬
‫נטירותא‪ ,‬נראה שאינו דבר מוחלט‪,‬‬
‫]אך פשטות הגמ׳ משמע שהוא רק משום‬
‫שהרי חזינן שבשעת מלחמה היו ת״ח‬
‫שת״ח אי״צ שמירה‪ ,‬ולא משום שעיקר‬
‫שנהרגו‪ .‬וע״כ דתקנת חכמים‪ ,‬והטעם‬
‫האשמה מוטלת על הע״ה‪ ,‬ולכן לו״ד י״ל‬
‫דכיון שכך הוא עיקר הדבר שתורה‬
‫כמשנ״ת שהוא תקנ״חן‪.‬‬
‫מגינה הלכך אע״פ שידעינן שאפשר‬
‫והנה לפי״ז נראה שמעיקר הדין שכן‬ ‫שהקב״ה יש לו חשבונות נוספים‬
‫בקומת כניסה שאי״צ כלל את‬ ‫ולפעמים מעניש ת״ח על כל מיני‬
‫המעלית‪ ,‬לכאורה לא היה צריך‬ ‫עבירות וכר‪ ,‬מ״מ כך הוא תקנת חכמים‪.‬‬
‫להשתתף בהוצאות‪ ,‬שהרי הוא מופקע‬ ‫ויש גם לבאר בזה עוד‪ ,‬שאע״פ‬
‫לגמרי מדבר זה‪ .‬ודמי כמו מי שאינו דר‬ ‫שנתבאר שאף זקינות וכד׳‬
‫כלל במבוי‪ ,‬שאי״צ כלל להשתתף‬ ‫צריכות להשתתף בהוצאות המקווה‪,‬‬
‫בהוצאות הלחי‪ .‬ודמי לשכן שיש לו‬ ‫י״ל שבאמת היה ראוי לדון שכה״ג‬
‫כניסה נפרדת שאינו נהנה כלל ואי״צ‬ ‫לפטור אותן כיון שאינם נהנות‪ ,‬אלא‬
‫לשלם דמי ניקיון וכדו׳‪.‬‬ ‫כמשנ״ת לעיל לחלק בין זקינות‬
‫לחומה‪ ,‬היינו רק משום צורת‬
‫אך המנהג כמדומה שמשלמים על‬ ‫ההשתתפות‪ ,‬שרק היכא שמוגדר יותר‬
‫מעלית‪.‬‬ ‫שהא׳ אינו צריך לדבר בזה פוטרים‪,‬‬
‫וכן משלמים כולם בשווה על ניקיון‬ ‫ובזקינות כיון שאין כאן דבר מוגדר‬
‫ותאורה של קומות הגבוהות‪,‬‬ ‫משום הממון לכן חייבות‪ .‬אבל שורת‬
 ‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬
‫ההוצאה גדולה אפילו הכי אין שומעין‬
‫לטענותיו וכו׳‪ ,‬וכן מה שטוענות‬
‫הזקינות שאין צריכות למי טהור למי‬
‫מקוה שהנידה טובלת בהן‪ ,‬תואנות הן‬
‫מבקשות כדפרישית‪ ,‬ועוד הן צריכות‬
‫למי טהור לפי מנהג הנשים היקרות‬
‫והכשרות שאפילו הזקנות טובלות‬
‫בערב ראש השנה וערב יוה״כ וכו׳‪,‬‬
‫עכ״ל‪.‬‬
‫נראה מדבריו שעיקר הדין ס״ל לחייב‬
‫היחיד אפי׳ בדבר שאין צריך לו‬
‫כלל‪ .‬ורק לטעם נוסף כתב נמי שנשים‬
‫צריכות המקוה בערב ראש השנה וערב‬
‫יוה״כ‪ .‬וכן משמע נמי ממש״כ שאפי׳‬
‫מי שחיתן את כל ילדיו צריך ליתן לבית‬
‫חתנות‪ .‬מבואר נמי שאע״פ שא״צ לבית‬
‫חתנות כלל מ״מ צריך להשתתף‪.‬‬
‫וכן נראה משמעות דביי הימ״א‬
‫) חו״ מ סי׳‬
‫ק » סוף סעי׳ ג( וז״ל‪ ,‬כל צרכי העיר‬
‫אע״פ שמקצתן אינן צריכין כגון בית‬
‫חתנות או מקוה וכדומה אפילו הכי‬
‫צריכין ליתן חלקן‪ ,‬ע״כ‪ .‬הרי שסתימת‬
‫לשון הרמ״א ודאי משמע שאף בדבר‬
‫שאין היחיד צריך לו כלל ג״כ חייב‬
‫להשתתף‪ .‬ונראה שדוחק גדול לבאר‬
‫בכוונת הרמ״א שהחיוב של היחיד‬
‫להשתתף הוא רק משום שהזקינות‬
‫צריכות למקוה בער״ה וכדו׳ ]ובבית‬
‫נשואין‪ ,‬או באולי לא אשיאם בכאן‪ ,‬או‬
‫שיעורי ופסקי‬
‫אע״פ שהשכנים בקומות תחתונות‬
‫אי״צ זה כלל‪.‬‬
‫ו‪ .‬שוב שנינו פרק זה ונתחדש בזה‬
‫דברים כדלהלן‪ .‬הנה הנידון‬
‫כאן הוא בצורך ציבור שא׳ אין לו בו‬
‫צורך אם צריך להשתתף יחד עם‬
‫הציבור בהוצאות‪] .‬ומכיון שראינו בכמה‬
‫מספרי רבותינו ז״ל וכן במחברי זמנינו דברים‬
‫הצ״ע לכן נפרש בעז״ה דברי הפוסקים בזה‪.‬‬
‫ומה שנראה בביאור דבריהם[‪.‬‬
‫יסוד לנידון זה הוא תשובת מהר״י‬
‫מינץ )סי׳ ז( המובאת לציל )אות ב(‬
‫שכתב לחייב המיעוט בדבר שאין צריך‬
‫לו‪ ,‬ואע״פ שיש שכתבו בדעתו שלא‬
‫חייב רק משום שאף היחיד לפעמים‬
‫צריך לדבר‪ ,‬אך בדבר שאין היחיד צריך‬
‫כלל פטור‪ ,‬אך לכאורה נראה ברור‬
‫בדעתו שס״ל לחייב את היחיד בכל‬
‫ענין‪ .‬והרי לשונו ׳וכן גבי בני העיר‬
‫שכופין זה את זה לקנות ספר תורה‬
‫נביאים וכתובים אם טוען אחד מהם לא‬
‫אסייע באילו כי יש לי כדי צורכי‪ ,‬אין‬
‫בדבריו כלום וכו׳‪ .‬ודבר גדול כתב‬
‫הגאון לעיל דהרוב כופין המועט לקנות‬
‫בית חתנות ולבנות ולסתור בו‪ ,‬אף על‬
‫פי שנופלין בזה טענות רבות דיש לזה‬
‫טענות‪ ,‬עדיין אין לי בנים‪ ,‬או עדיין לא‬
‫הגיעו לפירקן‪ ,‬או כל בני ובנותי‬
‫קא‬
‫בית‬
‫דין תורה אם מישהו‪ ,‬מ״מ כיון שעיקר‬
‫הצורך ברב אינו בשביל זה‪ ,‬אלא‬
‫בשביל אותם בעלי בתים שלהם יש‬
‫דיני תורה כל הזמן‪ ,‬לכן א״צ להשתתף‬
‫בזה‪ .‬והוסיף שם מהר״ם אלשיך שה״ה‬
‫בכל הוצאה שמוציאים הרבים שאין‬
‫היחיד נצרך לזה שפטור מלשלם‪.‬‬
‫חדנן שחולק על מהר״י מינץ בתרתי‪,‬‬
‫הן בסברא הראשונה שכתב‬
‫מהר״י מינץ שיחיד חייב להשתתף‬
‫בהוצאות בני העיר אף בדבר שאין‬
‫צריך לו כלל‪ .‬והן בסברא הנוספת‬
‫שכתב מהר״י מינץ לגבי מקווה שכיון‬
‫שאף הזקינות צריכות למקוה בערב יום‬
‫כיפור וראש השנה לכן חייבות‬
‫להשתתף‪ ,‬גם בזה משמע שחולק‬
‫מהר״י מינץ‪ .‬דמסתבר שעיקר בניית‬
‫המקוה לא הייתה רק בשביל ערב ראש‬
‫השנה‪ ,‬ובשביל זה בלבד לא היו בונים‬
‫המקוה‪ .‬דמהר״י מינץ איירי שם שכבר‬
‫היה להם מקום טבילה אחר‪ ,‬רק היה‬
‫בפחד מן הגויים‪ .‬ומ״מ אפשר לחלק‪,‬‬
‫שמקוה שאני שהוא צורך ודאי אע״פ‬
‫שהוא בפעמים רחוקות‪.‬‬
‫אך יעוי׳ להלן שכמה פוסקים נקטו‬
‫בדעת מהר״י מינץ שלסברתו‬
‫השנייה שהזקינות צריכות המקוה‬
‫בער״ה בזה סגי לחייבם‪ ,‬א״כ ה״ה בכל‬
‫צורך אע״פ שאינו ודאי מ״מ אם אפשר‬
‫סימן ח‬ ‫רעד‬
‫חתנות ג״כ אולי יהיה לו איזה צורך[‪ ,‬כ״ז‬
‫ודאי דוחק גדול ואינו משמע כלל‪.‬‬
‫וכן נראח מוכח בסמ״ע)שם סקל״ב(‪ ,‬שבא‬
‫ליישב מ״ט כתב חרמ״א )סי׳ קסג(‬
‫כשחלק מבני העיר הוצרכו לתת כסף‬
‫לשר שיעזור להם לגבות חובותיהם‪ ,‬אז‬
‫אלו שאין להם חובות פטורים מלתת‬
‫לזה‪ .‬וכתב הסמ״ע לבאר מ״ט הוא‬
‫חלוק מעשיית מקוה שאף הזקינות‬
‫צריכות ליתן‪ ,‬דדווקא בצורך כללי לכל‬
‫בני העיר‪ ,‬בזה צריך אף היחיד‬
‫להשתתף אף כשאין לו צורך לזה‪ .‬והנה‬
‫אי נימא שהיכא שאין לו צורך כלל אף‬
‫בזה היחיד פטור‪ ,‬א״כ שפיר ל״ק‬
‫הסתירה‪ ,‬דשאני שטרות שאין לו בזה‬
‫צורך כלל‪ .‬אלא משמע אף מהסמ״ע‬
‫שבדבר שרוב העיר צריכים לו חייב‬
‫היחיד להשתתף אף אם אין לו בזה‬
‫צורך כלל‪.‬‬
‫)שאלה‬‫ז‪ .‬אלא שבשו״ת מהר״ם אלשיך‬
‫נב( מבואר שחולק על זה‪ ,‬שדן‬
‫שם בקהל שהוצרכו להביא להם רב‪,‬‬
‫ויש שם תלמיד חכם שהוא אינו נצרך‬
‫לרב‪ ,‬והנידון שם אם צריך להשתתף‬
‫עם הקהל בהוצאות התשלום לרב‪.‬‬
‫וכתב מהר״ם אלשיך שכיון שהוא אינו‬
‫נצרך לרב פטור מלשלם‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫אפי׳ אם אפשר שפעם ייצטרך את הרב‪,‬‬
‫כגון שפעם בכמה שנים מצוי שיש לו‬

‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬
‫]והנה מהר״ם אלשיך לא ציין כלל לתשובת‬
‫מהר״י מינץ‪ ,‬ומסתבר שלא היה לו תשובה זו‬
‫כלל‪ .‬והפשטות וראי שחולק עליו לגמרי[‪.‬‬
‫‪3P‬‬
‫שיעורי ופסקי‬
‫שהוא יבוא ג״כ חייב היחיד להשתתף‪,‬‬
‫ובזה לכאודה ודאי מוכח ממהר״ם‬
‫אלשיך שלא ס״ל לסבדא זו‪.‬‬
‫קג‬
‫פרי ישעי‬ ‫צו‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫נעמין תיקון מ‪¥‬ווו נגג‬
‫הנזקים שמחמת הבית‪ ,‬כגון שנתרועעו‬ ‫בענין תיקון הגג מדברים הצריכים‬
‫קירות הבית‪.‬‬ ‫תיקון כגון נזילות‪ ,‬כבר עמדו‬
‫רבותינו האחרונים ז״ל שלכאורה יש‬
‫ומעתה נראה שיש לומר כמה חילוקים‪,‬‬
‫בזה סתירה בדברי הרמ״א‪.‬‬
‫בין ב׳ המקרים ברמ״א‪:‬‬
‫א‪ .‬שלא איירי הרא״ש רק באופן‬ ‫כתב הרמ״א )סי׳ קנה סעי׳ ‪ 0‬וז״ל‪ ,‬אבל אם‬
‫שנתקלקל הגג‪ ,‬וע״י זה נגרם נזק‬ ‫ירדו גשמים על העלייה ויורדים‬
‫לתחתון‪ ,‬שבזה כך הייתה דעתם שבעל‬ ‫למטה‪ ,‬על הניזק להרחיק את עצמו‪,‬‬
‫ע ״ כ ‪) .‬ומקורו משו״ת הריב״ש(‪.‬‬
‫הגג יהיה אחראי לתקן את הגג כמו‬
‫שהיה‪ ,‬אך אם נוצר נזק חדש שלא ע״י‬ ‫)סמ״ע סקט״ו‪ ,‬הביאו גם הש״ך‬ ‫והקשו האחרונים‬
‫קלקול הגג‪ ,‬בזה לא נתחייב כלל בעל‬ ‫סק״ג ועוד( שלכאורה דברי הרמ״א‬
‫הגג‪.‬‬ ‫נסתרים מדברי עצמו ) סי׳ קסד סעי׳ א( שכתב‬
‫לכן באופן שאיירי הרמ״א )סי׳ קנה( שהיו‬ ‫שכל צרכי הגג חייב בעל העלייה לתקן‬
‫הגשמים פוגעים בגג ונופלים מהגג‬ ‫ג ם כ ] ‪ ,‬ע ״ כ ‪) .‬ומקורו מדברי הרא״ש ב״מ פ״י סי׳ ב(‪.‬‬
‫על התחתון שלא ע״י קלקול הגג‪ ,‬בזה‬
‫וליישב הקושיא‪ ,‬נראה להקדים דברי‬
‫לא נתחייב כלל העליון להוסיף על הגג‬
‫וכדר כדי שלא יינזק התחתון‪.‬‬ ‫הרא״ש שהם מקור דברי‬
‫הרמ״א ) סי׳ קסד(‪ .‬וז״ל הרא״ש ) ב ״ מ פ״י סי׳ ב(‬
‫ב‪ .‬רק באופן שגם העליון ניזוק‪ ,‬שעפ״י‬
‫ואדעתא דהכי חלקו מעיקרא שיתקן‬
‫עיקר הדין קיי״ל שכל נזק שקורה‬
‫לשניים‪ ,‬יכולים לכפות הא׳ את השני‬ ‫בעל העלייה את גגו שלא יזיקו מי‬
‫לתקנו‪ ,‬ולא יכול א׳ לומר לא איכפת לי‬ ‫גשמים לתחתון‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫בנזק‪ ,‬וכמו שהאריך בזה הנתה״מ )סי׳‬ ‫משמע שמעיקר הדין אין החיוב מוטל‬
‫קסד סק״א‪ ,‬וסי׳ קעח סק״ג(‪ ,‬בזה יש אומדנא‬ ‫על בעל הגג לתקן את גגו לבד‪,‬‬
‫שהעליון מקבל על עצמו לתקן את גגו‬ ‫אלא שכך הוא האומדנא שמעיקרא‬
‫לבדו‪.‬‬ ‫כשבונים יחד הבית עם העלייה‪ ,‬כך‬
‫אבל במקום שאין העליון ניזוק כלל‪,‬‬ ‫היה דעתם שבעל הגג יהיה אחראי‬
‫ואף מעיקר הדין לא מוטל עליו‬ ‫לתקן את נזקי גגו ובעל הבית את‬

‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬
‫שמי העלייה יפלו עליו יעו״ש‪ ,‬וא״כ‬
‫כה ״ג ודאי לא נשתעבד בעל העלייה‬
‫לבעל הבית לתקן את הגג‪.‬‬
‫והנה אע״פ שהוא סברא גדולה‪ ,‬אבל‬
‫לכאורה ק״ק לפרש כן בדברי‬
‫הרמ״א הנ״ל‪ ,‬שהרמ״א )סי׳ קנה ס״ד( לא‬
‫הביא כלל את המעשה שהיה בריב״ש‪,‬‬
‫רק כתב בסתמא וז״ל‪ ,‬אבל אם ירדו‬
‫גשמים על העלייה ויורדין למטה על‬
‫נזיק לתקן שלא יוזק‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫מעתה נבוא לדון לנידון דידן שנתקלקל‬
‫הזיפות של הגג‪ ,‬על מי מוטל‬
‫מעיקר הדין לתקן הגג‪] .‬שכבר נתבאר‬
‫בפסקים )פרק א‪ ,‬סעי׳ לא( שהלכה למעשה‪:‬‬
‫שהמנהג שכל השכנים השותפים בגג‬
‫משלמים‪ .‬אך יש לברר מהו עיקר הרין[‪.‬‬
‫דיש מקום לדון עפ״י הרמ״א)סי׳קסדס״א(‬
‫שכל תיקוני הגג מוטלים על בעל‬
‫הגג לתקן‪ .‬ולכן גם כאן מי שהגג שלו‬
‫יצטרך לתקן‪.‬‬
‫אך לפי החילוקים הנ״ל‪ ,‬ונתבאר שרק‬
‫היכא שגם בעל הגג הוא ניזוק רק‬
‫כה״ג מקבל ע״ע לתקן‪ ,‬אבל אם אינו‬
‫ניזוק כלל‪ ,‬אין לנו לומר שמקבל ע״ע‬
‫לתקן‪ ,‬א״כ גם כאן נראה שאותם‬
‫שכנים שאין להם שום נזק מקלקול‬
‫הגג‪ ,‬כגון השכנים שאינם גרים בקומה‬
‫העליונה‪ ,‬בכה״ג ודאי אין מקבלים‬
‫עליהם לתקן הגג‪.‬‬
‫יז־‬
‫שיעורי ופסקי‬
‫כלל להיות שותף בתיקון הנזק‪ ,‬בכה״ג‬
‫אין האומדנא שהעליון מקבל על עצמו‬
‫לתקן את גגו שלא יזיק לתחתון‪.‬‬
‫והראיה לסברא זו‪ ,‬שאע״פ שקיי״ל‬
‫שבית ועלייה מוטל על‬
‫התחתון לתקן את הכתלים שלו )כמפורש‬
‫סי׳ קסד ס״א(‪ ,‬הנה הרא״ש עצמו כתב שם‬
‫)ב״מ פ״י סי׳ ‪ p‬שאם התחתון אינו ניזוק‬
‫אי״צ לתקן‪ .‬ולכן אם נפחתה התקרה‬
‫אין התחתון צריך לתקן כלל כיון שאינו‬
‫ניזוק‪ ,‬ורק בנפחתה תקרת בית הבד‬
‫שאז גם התחתון ניזוק‪ ,‬רק בכה״ג מוטל‬
‫עליו לתקן לבדו‪.‬‬
‫וכן כתב להדיא בדרישה )סי׳ קסד( וז״ל‪,‬‬
‫דהא דנשתעבד העליון לתקן לו‬
‫הגג כמ״ש הרא״ש היינו דווקא בזמן‬
‫שהעלייה קיימת ודר בה וצריך לתקנה‬
‫עבור עצמו שלא ירדו עליו גשמים אזי‬
‫פטור הבעל הבית מאותה הוצאה‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫ומעתה מיושב סתירת דברי הרמ״א‪,‬‬
‫דהרמ״א >סי׳ קנה ס״ס שכתב שאם‬
‫הגשמים יורדים מהגג לבית רעל בעל‬
‫הבית לתקן‪ ,‬י״ל שאיירי באופן שאין‬
‫בעל העלייה ניזוק‪.‬‬
‫והנתה״מ )ש□ סק״ב( תי׳ ליישב סתירת‬
‫דברי הרמ״א‪ ,‬דמקור דברי‬
‫הרמ״א )סי׳ קנה ס״ח שכתב שאין בעל‬
‫העלייה מחויב לתקן‪ ,‬הם מדברי‬
‫הריב״ש‪ ,‬ששם איירי שבעל הבית גרם‬
‫?זז‬
‫בית‬
‫לתחתון‪ ,‬דהרי נתבאר בנתה״מ הנ״ל‬
‫שכל הסברא שהעליון מקבל ע״ע לתקן‬
‫את הגג לבדו‪ ,‬הוא משום שכנגד זה‬
‫התחתון מקבל ע״ע ג״כ לתקן לבדו נזק‬
‫שיהיה בכתלים‪ .‬ויל״ע עוד בסברא זו‪.‬‬
‫ומי שיש לו מרפסת מעל חבירו‪,‬‬
‫ולחבירו זה הגג‪ ,‬והמים חודרים‬
‫מהרצפה לחבירו‪ ,‬הנה לפמשנ״ת שכל‬
‫דברי הרמ״א )סי׳ קסד ס״א( שעל בעל הגג‬
‫לתקן גגו הוא רק באופן שגם הוא‬
‫ניזוק‪ ,‬א״כ כה״ג שאינו ניזוק י״ל‬
‫שאי״צ לתקן כלל‪.‬‬
‫]וכמשנ״ת לעיל שהרא״ש כתב שאם נפחת‬
‫קרקעית העלייה‪ ,‬אי״צ בעל הבית‬
‫להשתתף כלל בתיקון התקרה‪ ,‬אע״פ שוודאי‬
‫התקרה שייכת לו כמבואר בכ״מ )פ״י ב״מ‪,‬‬
‫במתני׳ קיז‪ (.‬וברש״י )ד״ ה אמס‪ ,‬וכן במתני' )שם קיז‪(:‬‬
‫שבעל בית הבד צריך לעשות הכיפה‪ .‬ובגמ׳‬
‫)קיז‪ (.‬שהתחתון נותן התקרה‪ ,‬ואע״פ שהגם׳‬
‫שם איירי לעניין שכירות‪ ,‬כבר כתבו‬
‫הראשונים הרשב״א נמו״י ור״ן שם שה״ה‬
‫לעניין שותפין‪ ,‬וכן הרמב״ם )פ״ד משכנים ה״א(‬
‫כתב להדיא שהתקרה שייכת לבעל הבית‪ .‬וגם‬
‫מעיקר דברי הרא״ש הנ״ל ברור שכל מש״כ‬
‫הרא״ש לדון לחייב את בעל הבית לבנות את‬
‫הגג‪ ,‬היינו משום שהגג שייך לבעל הבית‪,‬‬
‫ולכן דן לחייבו לבנות‪ ,‬ומ״מ כתב שהיכא‬
‫שאינו ניזוק פטור מלבנות‪ .‬ה״נ אי״צ העליון‬
‫להשתתף בתיקון רצפתו היכא שאינו ניזוק‬
‫מהנזילות[‪.‬‬
‫סימן ט‬ ‫רעד‬
‫עוד נראה סברא לחדש‪ ,‬עפ״י מה‬
‫שהובא לעיל מקור דברי הרמ״א‬
‫שרק בעל הגג לתקן הגג‪ ,‬כדי שלא יוזק‬
‫התחתון‪ ,‬דהוא מדברי הרא״ש‪,‬‬
‫והרא״ש כתב הסברא בזה משום שיש‬
‫אומדנא שעל דעת כן חלקו‪ ,‬שבעל הגג‬
‫מקבל ע״ע לתקן את גגו‪.‬‬
‫וביאר בזה בנתה״מ )סי׳ קסד סק״א( וז״ל‪,‬‬
‫דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא‬
‫דהכי נחתו‪ ,‬והוי כאילו התנו כך וחלקו‬
‫עצמם בחיוב התיקון‪ ,‬שהעליון יתקן‬
‫בשלו דהיינו הגג‪ ,‬והתחתון בשלו‪ ,‬כיון‬
‫דבשניהם יש היזק לשניהם כשלא‬
‫יתקנו‪ ,‬ומסתמא ניחא להו לתרוויהו‬
‫שכל אחד יתקן מה שהוא תחת ידו‬
‫וברשותו‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫מבואר שכל עיקר אומדנא זו היא‬
‫לעשות חלוקה שכל א׳ יהיה‬
‫אחראי על הנזק שקורה בחלקו‪ ,‬והתם‬
‫יש חלוקה‪ ,‬שבעל הבית מקבל ע״ע‬
‫לתקן לבדו את הכתלים של הבית אם‬
‫יתרועעו )וכמפורש בשו״ע סי׳ קסד ס״א( וכנגד זה‬
‫מקבל בעל העלייה לתקן את הגג‪.‬‬
‫וי״ל שבימינו שלא מצוי כלל‬
‫שהתחתון מזיק את העליון‪,‬‬
‫שלא מצוי כלל שהכתלים של התחתון‬
‫מתקלקלים שיש בזה סכנה לעליון‪.‬‬
‫א״כ אין סברא לומר שרק בעל הגג‬
‫יתחייב לתקן לבדו את הנזק שקורה‬

‫פרי ישע‬
‫שלעניין שוכר ומשכיר נחלקו ר׳ יוסי‬
‫ורבנן אם מעזיבה צריך ליתן העליון או‬
‫התחתון‪ ,‬והרשב״א שם כתב שה״ה‬
‫שנחלקו לעניין שותפין‪ ,‬ולשיטת ר׳‬
‫יוסי העליון נותן את המעזיבה ]שעיקר‬
‫תפקידה הוא אשווי גומות לעליון[ ומ״מ אם‬
‫נפחת המעזיבה אי״צ העליון לתקנה‬
‫לשיטת ר׳ יוסי כמבואר בגמ׳ שם‪.‬‬
‫גם הרמב״ם ושו״ע פסקו שעל העליון‬
‫ליתן את המעזיבה בשותפין‪ ,‬ומ״מ‬
‫אם נפחתה מעזיבה אי״צ העליון‬
‫לתקנה‪.‬‬
‫דאע״ס שיש לדון בכל זה משו״ת‬
‫ה ר ש ב ״ א )ח״ב סי׳ קצט וח״ג סי׳ קפא(‬
‫שכתב שמי גשמים היורדים מגגו לחצר‬
‫חבירו מחויב בעל הבית לסלק עצמו‪.‬‬
‫ובאמת לכאורה דברי הרשב״א סותרים‬
‫לדברי הריב״ש שפסק הרמ״א )סי׳ קנה‬
‫ס״ח‪ .‬וצריך לחלק שהרשב״א איירי‬
‫שבעל הבית שהגשמים יוצאים ממנו‬
‫הוא גורם לזה‪ ,‬והמגיה על הרשב״א‬
‫)ח״ג סי׳ קפא( הביא לתרץ כן‪ ,‬והקשה ע״ז‬
‫שדברי הרשב״א )ח״ב סי׳ קצט( איירי אף‬
‫באופן שהמים לא הגיעו ע״י מעשיו‪.‬‬
‫אך לכאורה צ״ל שגם שם ע״י בנית‬
‫הבית מי הגג מקלחין למבוי‬
‫התחתון‪ ,‬יעו״ש ברשב״א שכתב כן‬
‫להדיא בלשונו ׳שמימי הגגות מקלחין׳‪,‬‬
‫ובלי הגג לא היה מקלח למבוי תחתון‪.‬‬
‫יו‬
‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫ויש להביא לזה ראיה‪ ,‬מדברי הגמ׳)ב״מ‬
‫קיז‪ (.‬הנהו בי תרי דהוו דיירי חד‬
‫עילאי וחד תתאי איפחית מעזיבה כי‬
‫משי מיא עילאי אזלי ומזקי לתתאי)מי‬
‫מתק!( ר׳ חייא בר אבא אמר העליון‬
‫מתקן ור׳ אלעי משום ר׳ חייא בר׳ יוסי‬
‫אמר התחתון מתקן‪ ,‬ע״ב‪ .‬ומפרש שם‬
‫בגמ׳ שנחלקו במחלוקת ר׳ יוסי ורבנן‬
‫אם על הניזק להרחיק עצמו או על‬
‫המזיק להרחיק עצמו‪ ,‬וקיי״ל שעל‬
‫הניזק להרחיק עצמו‪ ,‬ואין העליון צריך‬
‫לתקן המעזיבה‪ .‬ולכו״ע אם הנזק הוא‬
‫לא נעשה כלל ע״י העליון‪ ,‬רק גשמים‬
‫שיורדים בזה פטור לכו״ע העליון‬
‫לתקן‪.‬‬
‫ובאמת יש מקום לדון בראיה זו‪ ,‬רכל‬
‫הסברא לחייב את בעל המרפסת‬
‫לתקן את המרפסת‪ ,‬הוא עפ״י סברת‬
‫הרא״ש שיש אומדנא שכל א׳ מקבל‬
‫ע״ע לתקן את רכושו‪ ,‬הלכך בזמנינו‬
‫שהריצפה משותפת לבעל המרפסת‬
‫ולדייר שדר מתחתיו‪ ,‬אולי נימא שבעל‬
‫המרפסת ג״כ מחויב להשתתף בעליות‬
‫התיקון‪] ,‬יעוד שהחלק העליון היכן‬
‫שמניחים הזיפות לכאורה הוא רק בחלקו של‬
‫העליון‪ ,‬וא״ב אפשר שהעליון צריך להשתתף‬
‫בכל עליות הדיפות[‪.‬‬
‫אך יש שיטות ראשונים שהמעזיבה‬
‫שייכת לעליון‪ ,‬יעוי׳ בגמ׳ ) ב ״ מ קיז‪(.‬‬
‫?!ז‬
‫בית‬ ‫סימן ט‬ ‫לעל‬

‫]אך גם בלא סברא זו נתבאר שאין כלל על‬ ‫]ועכ״ם פחות מים היו מקלחין[‪ .‬וכן נראה‬
‫העליון לתקן האיטום[‪.‬‬ ‫ודאי מסברא שאם מי הגשמים מקלחין‬
‫אלא שמ״מ יש שכתבו שהמנהג בימינו‬ ‫אף בלא מעשה העליון בזה ודאי‬
‫הוא שבעל המרפסת אחריותו על‬ ‫העליון פטור‪ .‬וכגון במרפסת של‬
‫האיטום‪ ,‬הן מעיקרא לעשותו והן‬ ‫העליון‪ ,‬שהרי אף בלא העליון היה‬
‫אח״כ לתקנו‪] .‬שכך הוא גם עפ״י חוקי‬
‫צריך התהתון לעשות איטום‪ ,‬ואין‬
‫המדינה[ וקיי״ל שהכל כמנהג המדינה‪.‬‬ ‫העליון גורם להדירת מי הגשמים‪ ,‬בזה‬
‫ולכן לפי״ז מוטל על בעל המרפסת‬ ‫ודאי נראה שהעליון פטור‪ ,‬ול״ש כלל‬
‫לתקן את האיטום‪ .‬אלא שיש לברר‬ ‫לומר ע״ז שנחשב כגרמא דגירי של‬
‫הדבר אם באמת כן הוא‪ ,‬שכך המנהג‬ ‫עליון‪] .‬ואף למ״ד על המזיק להרחיק עצמו‪,‬‬
‫שיתקבל גם במקום שהדיירים הם‬ ‫כה״ג פטור‪ ,‬כיון שאין העליון חשיב למזיק‬
‫שומרי תורה ומצוות‪.‬‬ ‫כלל[‪ .‬תדע שאמרינן בגמ׳)ב״בכה‪ (:‬שאם‬
‫אילן קדם לבור אי״צ להרחיק‪ .‬וא״כ‬
‫והנה אם יש ב׳ שכנים הדרים בסמיכות‬ ‫כאן שנזילת המים אינה קשורה כלל‬
‫בקומה אחרונה‪ ,‬וכל א׳ הגג‬ ‫למעשה המזיק‪ ,‬שהרי אף בלעדיו היו‬
‫שמעליו הוא פרטי שלו‪ ,‬אם יהיה בגג‬ ‫גשמים לתחתון‪ ,‬בזה ודאי אין שום דין‬
‫של א׳ נזילה והגשמים יחדרו גם לבית‬ ‫על המזיק להרחיק‪.‬‬
‫של השני‪ ,‬כה ״ג י״ל שיש סברת הרמ״א‬
‫ובלא״ה בנידון דידן בדרך כלל ל״ש‬
‫>סי׳ קסד ס״א( שסברא שכך דעתם מעיקרא‬
‫כלל לחייב אף לסברת‬
‫שכל שכן מקבל ע״ע לתקן לבדו את‬
‫הרשב״א‪ ,‬שהרשב״א כתב להדיא‬
‫הנזילה שנעשית בגגו‪] .‬ולהלכה‪ ,‬בימינו‬
‫שכיון שקיי״ל על הניזק להרחיק עצמו‪,‬‬
‫כן המנהג בכל ענין שכל א׳ מתקן את רכושו[‪.‬‬
‫אינו מחייב רק במקום שהמים מקלחין‬
‫ויש לעיין אם בעל הגג קנה את גגו‪,‬‬ ‫ישירות לחצר הניזק‪ ,‬אך אם נבלעים‬
‫ומעיקרא כבר הגג היה מקולקל‬ ‫קודם במעזיבה ואח״כ מקלחין‪ ,‬בזה‬
‫ויש בו נזילות לבית חבירו‪ ,‬האם גם‬ ‫אמרינן להדיא בגמ׳)ב״מ קיז( שעל הניזק‬
‫כה״ג יש האומדנא שכתב הרמ״א )סי׳‬ ‫להרחיק עצמו‪ .‬וא״כ בדרך כלל‬
‫קסד ס״א( שעל בעל הגג לתקן את גגו‪,‬‬ ‫במרפסת שנפגם האיטום המים בדרך‬
‫שמתחילה כך הייתה דעתם‪ ,‬שבעל הגג‬ ‫כלל קודם נבלעים בתקרה‪ ,‬ורק אח״כ‬
‫מקבל ע״ע לתקן את גגו‪ .‬אך אולי כ״ז‬ ‫נוזלים לבית חבירו‪ ,‬והיינו הגמ׳ ) ב ״ מ קיז‪(.‬‬
‫רק במקום שהגג היה מתוקן ונתקלקל‪,‬‬ ‫שבדתמו מיא על הניזק להרחיק עצמו‪.‬‬
 ‫?ח‬
‫פרי ישע‬ ‫בירורים‬ ‫שיעורי ופסקי‬
‫ברח וכדר‪ ,‬שא״א לתובעו‪ ,‬אך כיון‬ ‫אך במקום שהיה מקולקל מעיקרא בזה‬
‫שהרגילות שהעליון מקבל גג מזופת‬ ‫לא מקבל עליו לתקן‪.‬‬
‫כראוי‪ ,‬י״ל שכה״ג לא מקבל ע״ע לתקן‬ ‫ויעוי׳ בשו״ת הרמ״א )סי׳ עז( מש״ב‬
‫לבדו את הגג העליון‪.‬‬ ‫בסוף התשובה‪ ,‬שאיירי במקרה‬
‫דומה‪ ,‬אך יש לחלק‪ ,‬דהרמ״א איירי‬
‫ויש לברר גם את מנהג המדינה כיום‪,‬‬ ‫שהמוכר עצמו מכר את העלייה לקונה‬
‫אם ג״כ מה שמקובל שבעל הרכוש‬ ‫כשהגג היה מקולקל‪ ,‬ובזה ודאי אין‬
‫הוא הצריך לשמור על רכושו‪ ,‬כגון‬ ‫הקונה מתחייב לתקן‪ ,‬דמוכר בעין יפה‬
‫בעל מרפסת צריך לדאוג לאיטום‬ ‫מוכר‪ .‬אך אם שניים קנו מאדם אחר‬
‫המרפסת שלא יוזק השכן התחתון‪ ,‬אם‬ ‫בבת א׳‪ ,‬א׳ קנה עלייה עם גג מקולקל‪,‬‬
‫הוא ג״כ באופן שהקבלן מתחילה לא‬ ‫וא׳ קנה בית‪ ,‬בזה לא אמרינן שדעת‬
‫בעל העלייה להתחייב לתקן לבדו הכל‪.‬‬
‫עשה כראוי‪ ,‬ואין אפשרות לתבוע‬
‫ובפרט באופן המצוי בזמנינו‬
‫הקבלן כגון שברח וכדר‪ ,‬אם גם בזה‬
‫שכשקונים דירה ודאי דעתם שהגג‬
‫המנהג שבעל הרכוש צריך לתקן‪ ,‬או‬ ‫מתוקן‪ ,‬כי כך אחריות הקבלן המוכר‪,‬‬
‫שבכה״ג אין מנהג לחייבו‪.‬‬ ‫ולכן אף אם קרה שהקבלן פשט רגל או‬